פוסט מס' 568 / 554. דיון ב' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האמת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" (ווינסטון צ'רצ'יל). 3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 568 / 544. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 4 בינואר 2016.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————- 

פוסט חדש מס' 568 : הועלה לאוויר ביום שני – 4 בינואר 2016.

—————————————————————————————-

טקסט מסמך : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב נפרד ממני . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 16

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן עם סיום תפקידו. אהבתי אותו אז ואני אוהב אותו היום. הוא לא היה כריזמטי כמו המנכ"ל שלנו מוטי קירשנבאום ז"ל אבל הוא חונן באותה יושרה, דרך ארץ, ומתן דוגמא אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 17

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מר אריה רוזנצווייג מנהל יחידת הספורט באוניברסיטת תל אביב בתום הפקה מדויקת, ממושכת, וראוותנית של 196 שעות שידורים ישירים מאולימפיאדת אטלנטה 1996 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיון ב' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. "הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת". (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 568. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : הבלוג המשגשג מונה ברגע זה 104584 (מאה וארבע אלף וחמש מאות ושמונים וארבע) כניסות ומאות אלפי קוראים. הוא נחקר ונכתב על ידי ומוגש בחינם למתעניינים ללא כל יחסי ציבור, ללא שיווק מדעי, בלי קידום מטעם העיתונות, וללא שום פלטפורמה אינטרנטית. שיווקו של הבלוג העצמאי נעשה בצורה פשוטה וישנה, מפה לאוזן. הבלוג נכתב על תוכנת אינטרנט פלאית, מרתקת, מורכבת, ורווייה אופציות של ה- WORDPRESS. המתחזק שלי הוא פרופסור שמתמחה בתפעול של ה- תוכנה הזאת של ה- WORDPRESS בשם רָן טוֹקֶר. מדובר באיש מקצוע נפלא, ישר דרך, צנוע ועניו, אכפתי, נאמן ומסור, ידידותי ל- לקוחותיו ונותן לך ביטחון שהוא יהיה עמך בעת צרה ותקלה, והוא גם כלל לא יַקְרָן. מכיוון שאני יודע שהרבה אנשים משתמשים ב- WORDPRESS ומחפשים תמיכה מקצועית , שמירה, אחזקה, ו- Maintenance מהימן אני מציע להם וממליץ על שירותיו של רן טוקר. אני עושה זאת כמובן בחפץ לב, בחינם. אינני מקבל על כך אגורה שחוקה ואני גם לא רוצה לקבל כל תשלום. הנה כתובתו : amitkat@netvision.net.il

ran toker 1

טקסט תמונה : זהו רן טוקר. אישיות נפלאה ואמינה שבמקרה גם מתפעלת בכישרון, מקצועיות, ידע, ויעילות את ה- תוכנה הפלאית של ה- WORDPRESS. 

פרפרת 2 : פרשן הספורט וכדורגלן העבר איציק זוהר שָבָה את לבי בריאיון המעניין שערך עמו רפי רשף בערוץ 10 בתוכנית "אינטימי" (מוצ"ש – 2 בינואר 2016). איציק זוהר לפתע הרשים אותי. סִקְרֵן אותי לעקוב אחריו ולשמוע את סיפור חייו. הוא משך את תשומת לבי ואני מאמין לו ולסיפור שלו. רפי רשף הוותיק הוא מראיין טוב וסקרן ו- איננו מחמיץ שום פרט במסגרת הזמן של חצי שעה המוקצבת לו. המוסף "אינטימי" במוצ"ש בערוץ 10 משמש מקור מידע אודות כל מיני אנשים שמתארחים אצל רפי רשף ושהוא באמצעות חקירותיו דולה מהם את סיפור חייהם. "אינטימי" היא תוכנית מעניינת.

פרפרת 3 : רצינותו, צניעותו, ו- אי ידיעתו של רביב דרוקר את רזי המשחק וחוסר כישרונו להעמיד פנים בתיאטרון הטלוויזיה הסטירי "גב האומה" בראשות ליאור שליין, אמורים להרחיק את אותו רביב דרוקר מהזירה הקונקרטית הזאת שלחלוטין איננה טבעית עבורו וזרה לו. אני בטוח שרביב דרוקר לא שיקר ולא בילף מעולם. החיוך שנסוך ו- מרוח על פניו ב- "גב האומה" כמעט כל הזמן מסגיר איש במבוכה. כמעט קדוש מעונה. הוא מאופק מידי ואיננו משוחרר. התפלאתי למצוא אותו שָם אֶמֶש. הוא באמת היה מגוחך. רביב דרוקר איננו שחקן, איננו ליצן, הוא לא יודע לשיר ואני גם בטוח שהוא לא יודע לרקוד. ליאור שליין מבחין בחולשתו וחולק לו פרידה מכובדת בטרם ביצוע השיר "מוֹשִיקוֹ" על ידי הרביעייה עינב גלילי, אורנה בנאי, רמי הויברגר (אולי שחקן אבל לא סטיריקן) וליאור שליין עצמו + הגיטריסט המלווה גיא מזיג. הוא אומר כלהלן : "…אנחנו לא יכולים לתקן את הנזק שהטלוויזיה עשתה השבוע לגייז, אז במקום זה נפגע בסטרייטים. רואים הייתי יכול להגיד נרים לגייז או נדפוק את הסטרייטים , התאפקתי. כמעט התאפקתי. בקיצור הנה הגרסה שלנו לשיר "מושיקו" הפעם נגד סטרייטים ונגד סקס של גברים סטרייטים. תגידו שלום לגיטריסט גיא מזיג…דרוקר אני חושב שלך כבר יש מספקי אויבים בקריירה שלך…נוותר לך על השיר הזה…ניקח את זה על עצמנו…". טוב שהוא אִפְשֵר לרביב דרוקר לנתק מגע משורת הפנל בזמן הנכון ובמכובדות. נוכחותו שם מביכה את עצמו ואת צופיו. אינני יודע עם הצחוק הבוקע מיציעי "גב האומה" הוא טבעי ו- ספונטני ו/או על פי צו של Floor manager כלשהו שניצב מהצד מחוץ ל- Frame המצלמות ומסמן לקהל להגיב תגובות צחוק ו/או מחיאות כפיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מתחזקת בשעתו לפני המון שנים Floor manager בכל מיני תוכניות בידור שלה שתפקידו היה להניף שלט "למחוא כפיים" כלפי הקהל בכל מיני נקודות זמן כדי ליצור אווירה אוהדת לתוכנית. "גב האומה" של ליאור שליין איננה מעלה כל חיוך אצלי. אף פעם. הוא ליאור שליין יורה כל מיני חיצים לעבר ה- .I.Q שלי בן 200 נקודות ומזעזע ומַפְעִים חלק מהן אולם איננו מצחיק אותן. אני אוהב את המחשבת התקשורתית המבריקה שלו רוויית הומור, את יכולת הכתיבה והניסוח התמציתיים, את השְנִינָה, את קצב הדיבור המהיר (האיש מדבר במהירות עצומה אולם נותר בהיר וברור והוא גם מעולם לא מלפסס), ואת הכישרון שלו לתרגם את מחשבתו לשפת טלוויזיה. מן ההיבטים האלה ליאור שליין הוא ייחודי ומבריק. רמי הויברגר, אודי כגן, וגורי אלפי אינם חריפים וחדים דיים. הם משעממים אותי.

פרפרת 4 : ענת גורן היא מגישת טלוויזיה נבונה ברמה גבוהה בסגנון א – פורמלי ו- בלתי מכופתר שאני אוהב להאזין לה וגם להתבונן בה. אמש היא הגישה את "היום שהיה" בערוץ 10 במקום גיא זוהר ולא עוררה אצלי שום געגועים אליו.

פרפרת 5 : ערוץ 1 מעפיל לשיאי הרייטינג שלו בשידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגות העל בכדורסל וכדורגל. אֶמֶש (יום ראשון – 3 בינואר 2016) שידר ערוץ 1 ישיר מה- "ארינה" הירושלמי את ניצחונה של קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים על מכבי ת"א בתוצאה 85:94, וצבר רייטינג ממוצע נאה של % 6. השידור הישיר של משחק הכדורסל הנ"ל קיזז מקופתו של ערוץ 1 כ- 250000 (רבע מיליון) שקל אולם זה השתלם לו. פרוגרמת הספורט צברה יותר רייטינג ממהדורת "מבט" אֶמֶש (יום ראשון – 3 בינואר 2016) בהגשת יעקב איילון שהניבה % 5.6 כפול ממשדר "המוסף" של גאולה אבן אֶמֶש (יום ראשון – 3 בינואר 2016) שצבר % 3.0, ויותר מפי שניים מהשידור הישיר בשבוע שעבר של משחק הכדור סל הפועל חולון נגד הפועל ירושלים שאגר מדרוג בכמות מצומצמת של % 2.5. אנשי הטלוויזיה המרכזיים של ערוץ 1 שהובילו אמש (יום ראשון – 3 בינואר 2016) את השידור הישר הדרמטי והמעניין היו הבימאי ג'מאל סובחי, המפיק יגאל שמעוני, העורך איציק פרז, הטכנאי שהוא העורך והאחראי על ביצוע המשימה החשובה ביותר של הרצת כ- 100 (מאה) הילוכים חוזרים איטיים במהלך המשחק (נקודות כניסה ונקודות יציאה) ששמו איתן להב הוותיק (טכנאי מוצלח מאוד), וכמובן צוות השידור שמורכב מהשַדָּר המוביל אוּרִי לֵוִי והפרשן גוּר שֶלֶף + שני שדרני הקווים הדס גרינברג וליאב נחמני. שתי הדקות האחרונות במשחק הכדורסל הנדון בליגת העל בכדורסל בין הפועל ירושלים ל- מכבי ת"א 85:94 חידדו את הפער בין הדרמה האיכותית שהתרחשה על הפרקט ב- "ארינה" לבין תיאורה בקולו הצווחני והבכייני, גבוה בסולם הצלילים, של אורי לוי. 1:32 דקה לפני תום המשחק מטביע ליאור אליהו את הכדור ברשת מכבי ת"א ויוצר פער של 8 נקודות לזכות הפועל ירושלים, 80:88. השדר המוביל נדרש להעביר הילוך בדיבור שלו מקצב הכתבה ב- Voice over לטמפו של תיאור דרמה, "יש סל וגם עבירה…זה מהלך מנצח של השלישייה הזאת הלפרין, דונטה, את ליאור אליהו…", קובע אורי לוי. נכון שמתרחשת דרמה על הפרקט אולם גוון הקול של השדר המוביל איננו מוכשר לתאר אותה. וזה חבל. מיתרי קולו הרפויים אינם מסוגלים להתקרב לטונים נמוכים של בס ו/או בריטון. גרונו של אורי לוי מפיק קול גבוה מידי, ילדותי ומגוחך. אין שום Match up בין כישרונם של שחקני הפועל ירושלים לבין כישרון השידור של השדר המוביל. לא חולפות שניות ארוכות והפועל ירושלים נועצת עוד מסמר ומעלה את יתרונה במהלך נאה ומשולב ל- 80:90. אורי לוי שוב מנסה את כוחו תוך מתן הדגשים, "ועוד סל…שוב דונטה סמית' את ליאור אליהו…כ-ד-ו-ר ס-ל  ג-ד-ו-ל  ש-ל  ה-פ-ו-ע-ל  י-ר-ו-ש-ל-י-ם…הקהל עף לשמיים פשוט עף לשמיים…עשר הפרש…זה קונצרט של דונטה סמית' וליאור אליהו…חבר'ה זה כדורסל תענוג…פשוט תענוג לראות את זה…". זה נכון. הַדְרָמָה בשיאה אבל לא התיאור של השדר המוביל. קולו נעדר כל סמכות ואוטוריטה וכל כישרון לכסות דרמה. אין לו את זה. גוון קולו של אורי לוי הורג אותו וגם את צופיו. חבל. אני כותב כאן את דעתי והתרשמותי האישית בלבד. ועוד תקלה. ל- ליאב נחמני נקרתה הזדמנות לראיין בתום ההתמודדות את ה- MVP של המשחק, הלוא הוא דונטה סמית'. אולם מתברר כי ליאב נחמני מצויד באנגלית אפילו לא בסיסית, ועילגת. הוא מדקלם ומורח שתי שאלות רדודות לעברו של דונטה סמית' כדי לצאת ידי חובה ובורח מהמערכה. לא בגלל שאין לו מה לשאול ולהפיק עוד מידע בעבור צופיו, אלא מפני שהוא מתבייש באנגלית הדַלָה שבפיו. במקום לפתח שיחה כנה ומאוזנת עם השחקן האמריקני – ירושלמי המצוין שיש לו השפעה מכרעת על הישגי הפועל ירושלים בכלל ועל הניצחון אמש על מכבי ת"א בפרט, הוא ממהר לסיים את הריאיון שאיננו ריאיון וטרם התחיל בשתי מילים "…Thank you". ליאב נחמני הדַל והחלש מסתלק משָם מחמת הבושה ומאימת הציבור שעֵד לחולשתו הבולטת להתנסח בשפה האנגלית. היה נדמה לי שגם דונטה סמית' הופתע והובך מהריאיון שלא היה והסתיים טרם זמנו מפני שהיה לו מה לומר. אליאב נחמני איננו רשאי לראיין את דונטה סמית' בשידור ישיר בטלוויזיה מפני שהוא איננו מסוגל לפתח שיחה באמצעות האנגלית הקלוקלת שלו. זה גדול עליו. אני מתפלא שעורך ומפיק המשדר איציק פרז ויגאל שמעוני אינם משגרים לעמדת הראיונות במקום ליאב נחמני את אורי לוי ששפת האנגלית שגורה היטב בפיו יחדיו עם גוּר שֶלֶף ו/או לשם שינוי דוחקים ב- דונטה סמית' להתייצב בעמדת השידור של ערוץ 1 ב- "ארינה". ערוץ 1 החמיץ אמש בבוטות תוך זלזול בצופים שלו את השחקן מס' אחת של הפועל ירושלים דונטה סמית'. תגובות וראיונות סיכום של אנשי הטלוויזיה עם גיבורי העלילה בתומה בשידור ישיר הם הכרחיים ובעלי חשיבות לא מעטה. הם בעצם עוטפים, מסכמים, ומשלימים את כמות המידע שציוותי השידור מספקים לצופים לכל אורכה של ההתמודדות. ניהול המשדר בסופו היה חובבני. הייתה חסרה גם הערכה של הפרשן גור שלף ו/או התייחסות עיתונאית של השדר המוביל אורי לוי למצב בריאותו הנִשְחָק בהתמדה ולא יציב של דווין סמית' שחקנה היקר של מכבי ת"א. רק לאחרונה חתם דווין סמית' עם המועדון על חוזה לשלוש שנים תמורת 3.900000 (שלושה מיליון ותשע מאות אלף) דולר. פציעותיו החוזרות ונשנות, עייפותו הכרונית, ה- בלאי הגופני, והאמורטיזציה של מפרקי הברכיים שלו שקורסים מפאת הגיל, כובד המשקל, והשחיקה – מעיבים על עתידו הספורטיבי במכבי ת"א.

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". (תהילים, פרק א', פסוק א').

ציטוט : "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו דָבָר לא קָרָה". (ווינסטון צ'רצ'יל).

ציטוט : "הַצָרָה העִיקָרִית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת".(קינגסלי אמיס).

ציטוט : "לעוֹרְמָה מַטָרוֹת אָנוֹכִיוֹת בִּלְבָד"(אדיסון).

ציטוט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (הַמְלֶט לוחש לאוֹפֶלְיָה במחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

כמה שאלות ליוֹרָם אָרְבֶּל ששירת כחייל שלי בחטיבת הספורט תחת פיקודי בשנים ההן של 1990 – 1978. יורם ארבל שימש שַדָּר מוביל באלפי הפקות ושידורים ישירים שניהלתי בארץ ובעולם : מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל, אליפויות אירופה לאומות בכדורסל, משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל, ליגות העל בכדורגל וכדורסל, בכל משחקי מכבי ת"א בארץ ובאירופה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בין 1981 ל- 1990. הוא גם היה המגיש בכל אותן השנים ההן של שתי תוכניות הדגל "מבט ספורט" ו- משחק השבת". לבסוף בגיל 73 הוא רץ לרדיו גלי צה"ל וכל מה שיש לו לקשקש ל- מולי שפירא הוא שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". מדובר בבלופר.

אינני מתחמק ואומר זאת בגלוי : עמדה לי הזכות והיה לי עונג רב לנהל ולהפיק שדר טלוויזיה בסדר גודל של יורם ארבל בשנים 1990 – 1978, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ? אני מתעב שקרנים, שונא נוכלים, ורוחש בוז לאופורטוניסטים. אינני אוהב את הוגה תורת האופורטוניזם האיטלקי ניקולו מאקיאוולי אולם אני רוחש לו הערכה כפילוסוף פוליטי אותנטי ואיש חכם. ניצבתי בודד לגמרי בניווט והנהגת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אין לי חברים ולא היו לי חברים. יש לי ידידים ואינני איש של פיוסים. היו לי פעם המון חֲבֵרוֹת וידידות בארץ ובכל העולם, אולם לא חֲבֵרִים. לא הייתי ואינני איש רֵעִים להתרועע. היום אני נטול חברות וגם חברים. נותרה לי ובעבורי משפחתי, רעייתי, ילדיי, ונכדיי. רק הם בלבד. בהכירי את עצמי היטב הרי שמדובר בהישג אישי עצום שלי.

yoash 14

טקסט תמונה : יום רביעי – 29 במאי 1985. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דור. דלת הכניסה ל- אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. התמונה צולמה בטרם תחילת השידור הישיר מאצטדיון "הייסל" ב- בריסל בירת בלגיה ע"י יורם ארבל את משחק הגמר רווי הרג ואלימות ההוא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית לבין ליוורפול האנגלית. בטרם שריקת הפתיחה נספו ביציע "Z" באצטדיון "הייסל" 39 איטלקים ועוד 250 מהם נפצעו בהתנגשות מרה עם חוליגנים בריטיים אוהדי ליוורפול. שריקת הפתיחה התאחרה ב- 75 דקות. יובנטוס ניצחה את ליוורפול 0:1 וזכתה בגביע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני עורך טור חשבוני. הנה רשימה חלקית של מפעלי שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם – מורכבים, מסובכים, וממושכים אותם הפקתי, ניהלתי וערכתי בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ובהם הצבתי את יורם ארבל בקדמת חלון הראווה שלי, כשדר מוביל ישיר שלי. בשטח, במוקד ההתרחשויות (גם בחו"ל), לא Off tube (!) :

1. שדר משני במונדיאל ארגנטינה 1978. (דן שילון היה השדר הראשי).

2. שדר מוביל במונדיאל ספרד 1982.

3. שדר מוביל במונדיאל מכסיקו 1986.

4. שדר מוביל במונדיאל איטליה 1990.

5. שדר משני באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (נסים קיוויתי היה השדר המוביל).

6. שדר משני באולימפיאדת סיאול 1988. (נסים קיוויתי היה השדר המוביל).

9. שדר מוביל של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984.

10. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988.

11. שדר מוביל של משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל ב- 1984, ו- 1985.

12. שדר מוביל של כל משחקי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בגביעי אירופה בארץ ובאירופה בעונות 1980/1981, 1981/1982, 1982/1983, 1983/1984, 1984/1985, 1985/1986, 1986/1987 לרבות טורניר ה- Final four, עונת 1987/1988 לרבות טורניר ה- Final four, עונת 1988/1989 לרבות טורניר ה- Final four, ו- עונת 1989/1990.

13. שדר מוביל באליפויות אירופה לאומות בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל בין 1981 ל- 1990.

14. שדר מוביל בכיסוי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה בכל העונות שבין השנים 1980 ל- 1990.

15. שדר מוביל בכיסוי הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה בכל העונות שבין 1983 ל- 1990.

16. שדר מוביל במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל בארץ ובעולם (יחדיו עם נסים קיוויתי) בקדם המונדיאלים של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990.

17. מגיש "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" בין 1978 ל- 1990 (עד 1987 יחדיו עם אורלי יניב).

מדהים (!). לבסוף בתום תריסר שנים כה פוריות גם בהשתתפותו רץ האיש המגוחך הזה בגיל 73 להתבכיין אצל מולי שפירא בגלי צה"ל, על מנת לספר לו סיפורי בדים שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוק". מפליא לא פחות שמולי שפירא מאמין לו, ומבלי לבדוק את הדברים עמי, מעביר דף. 

אֶשְנֶה ואומר זאת שוב. הייתה לי זכות לנהל ולהפיק בשעתו שדר טלוויזיה מסוגו של יורם ארבל, אך מה לזה ולבלופים שהוא מפיץ ?יורם ארבל החל את עבודתו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית בראשית 1972 בעידן דן שילון ואלכס גלעדי ופרש ממנה באוגוסט 1990. הוא היה חבר בשורות חטיבת הספורט במשך 18 (שמונה עשרה) שנים. מאז יומו הראשון ב- 1972 ועד יומו האחרון משנטש ב- 1990, היה יורם ארבל רק צריך לאחוז במיקרופון ו- לשָדֵר. לשָדֵר בלבד (!). מערכת הספורט שלי התגייסה ועבדה בעבורו. עטפנו אותו בנוֹחוּת מכל עבר. זאת הייתה פקודה שלי. היה מדובר במידה רבה באתרוג איכותי שיש להניח אותו בקופסה מרופדת בצמר גפן. שַדָּר איסטניס וגם בכיין ומתלונן, אבל שַדָּר טוב. שדר כישרוני בעל קול בריטון ערֵב שצריך לפנק. זה היה הצו. לסייע לו בכל מצב. פילוסופיית הניהול שלי וגם של רבים אחרים בתעשיית הטלוויזיה גורסת כי ה- התייחסות לאנשים שניצבים בקדמת חלון הראווה הטלוויזיוני שלך, והם אלה ש- "מוציאים" אותך לאוויר, דורשת טיפול חריג. יורם ארבל לא היה צריך להפיק. יורם ארבל לא היה צריך לאַרְגֵן דָבָר. יורם ארבל לא היה צריך לתאם שום פרט מאותם מאות אולי אלפי פרטים טכנולוגיים, לוגיסטיים, ואנושיים שמרכיבים את הפקות הטלוויזיה, בארץ כמו גם בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לערוך. יורם ארבל לא היה צריך לנהל. יורם ארבל לא היה צריך להגיע ברכבו הפרטי למקום ההתרחשויות בכל רחבי הארץ בתל אביב, חיפה, כפר גלעדי, באר שבע, ירושלים, ולא היה צריך להביא סנדביצ'ים מהבית. כמו כל אנשי ועיתונאי מערכת הספורט וטכנאי חטיבת ההנדסה גם יורם ארבל נהנה במשך 18 שנים משירותי הסעה ושירותי אוכל ומסעדות על חשבון ההפקה. מדובר במאות רבות של הפקות (חלקן מורכבות ומסובכות) בארץ ובחו"ל שניהלתי וניווטתי. יורם ארבל לא היה צריך להכין לוח טיסות לחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך להזמין כרטיסי טיסה. יורם ארבל לא היה צריך לבצע לעצמו הזמנת מלונות בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לסידורי הסעה מביתו בפתח תקווה לנתב"ג. יורם ארבל לא היה צריך לסדר לעצמו סידורי תחבורה בחו"ל. יורם ארבל לא היה צריך לדאוג לכספים וקופה קטנה בהפקות חו"ל. הכול, כל הפרטים הלוגיסטיים הנ"ל סודרו ואורגנו עבורו מראש, למפרע, מ- בעוד מועד. בדייקנות Tip top. הוא היה משוחרר לחלוטין מעול הביורוקרטיה והלוגיסטיקה. הפקדתי את יורם ארבל רק על המיקרופון וסביבו עוזרי שדר שסייעו לו בהכנת המידע וההתכוננות לקראת ביצוע השידורים הישירים הרבים. מערכת עיתונאית ענפה שירתה אותו בנאמנות ובדייקנות. הוא היה צריך רק ללחוץ Start על מיתרי קולו ולהתחיל לשדר – בארץ וגם בחו"ל (!). אפשרתי ליורם ארבל לשדר בימים ההם כמות עצומה שידורים ישירים, כ- % 90 – % 85 מכלל שידורי הספורט שלי בארץ ובחו"ל. את האחוזים הנותרים הפקדתי בידי נסים קיוויתי, רמי ווייץ, ומעט גם בידי אורי לוי. הערכתי אותו וגם אהבתי אותו את האתרוג, את השַדָּר המפונק שלי. הוא היה הטוב בארץ ישראל במקצוע שלו. לבסוף אותו יורם ארבל רץ לעברו של מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל ולעברו של אריה מליניאק ולכל מיני רכלנים אחרים ומדווח להם שיואש אלרואי איחל לו לשדר "דוּק". לא היה כדבר הזה אף פעם. מעולם לא התעסקתי בשטויות כאלה ולא איחלתי לו לשדר "דוק" בעת מעברו לערוץ 5 בכבלים ולערוץ 2 הניסיוני. יורם ארבל רשאי לקבל עוד פרסים הנוגעים למפעלי חייו אולם אין זאת זכותו לספר בלופים ואין זאת זכותו של מולי שפירא להפיץ אותם.

בעניין "הדוּק". הודעתי לשני הבוסים שלי בימים ההם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בספטמבר 1990 לאחר עריקתו של יורם ארבל לעבר ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני וגיוסו של מאיר איינשטיין על ידי והעברתו מרדיו "קול ישראל" לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים כלהלן : "אם הנ"ל אותו יורם ארבל ישדר שָם "דוּק" ו/או "חֵץ וקֶשֶת" ו/או "קרלינג" מול מאיר איינשטיין השדר החדש שלי שישדר אצלי את מכבי ת"א אז הציבור יישאר נאמן לנו והרייטינג יהיה בידינו", והוספתי, "הציבור נוהה אחרי איכות האירועים ולא בעקבות המגישים והמשדרים אותם. ועל כן אתם שניכם אריה מקל ויוסף בר-אל צריכים לסייע לי לשמור על קניין זכויות השידורים הבלעדיות שאני מחזיק לפי שעה בעבורכם והנוגעים לאירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים, המקומיים והבינלאומיים". מקצועות הספורט המשניים שנקטתי בשמם כמו ה- "דוק" שימשו מטפורה בטיעונים ובנימוקים שלי שהועלו בפני שני המנהלים שלי אריה מקל ויוסף בר-אל. בשעה שיורם ארבל החליט ב- 1990 לנטוש אותי ואת השידור הציבורי ולעבור לשורות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני, ברור שהוא כבר לא היה חשוב עוד בעיניי. מעברים ותנודות כאלה בתעשיית הטלוויזיה הן מעשה שבשגרה. בתי הקברות מלאים בכאלה שחשבו שאין להם תחליפים. אפשר לחשוב שהתאבלתי עליו והזלתי דמעה. קשקוש. מאיר איינשטיין נכנס חיש מהר לנעליו של יורם ארבל לא רק בהצלחה אלא בשגשוג. תרומתו של מאיר איינשטיין לרמת המידע מההיבט העיתונאי (ולא רק שידור Play by play) של שידורי הספורט בארץ ובעולם בפיקודי ואחריותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה לאין ערוך חשובה מזאת של קודמו יורם ארבל. יורם ארבל מעולם לא היה עיתונאי. הוא היה שדרן. יתירה מזאת : אינני קנאי ולא צַר עין. משנטש אותי בֵּרָכְתִיו עם צאתו לדרך חדשה. מעולם לא איחלתי לו לשדר "דוק". אם אלה הזיכרונות המעוותים שהוא אוֹצֵר בקרבו נותר לי רק לרַחֵם עליו.

סיפורי הבלוף המגוחכים האלה והאגדות האורבניות שיורם ארבל מפיץ הם בלתי נסבלים ויסודם לא בהומור אלא בשֶקֶר. כמו גם אריה מליניאק שמבלף אודות העניין של התקלה הטכנית ההיא שקרתה כביכול כפי שדיווח ב- 2007 גם בשמו של יורם ארבל ל- אהרון ווייסברג ומפיץ אגדה אורבנית כלהלן : "…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…". מעולם לא היה כדבר הזה. לא יכולה להתקיים תופעה כזאת שבהפקות ספורט טלוויזיוניות בינלאומיות מולטילטראליות כמו שידורים ישירים בעשור ה- 80 של המאה הקודמת של משחקי מכבי ת"א בחו"ל בגביע אירופה לאלופות במדינות אירופיות שונות (למעט ברה"מ וצ'כוסלובקיה שם מכבי ת"א לא שיחקה מאז 1977 ועד 1989בשל היעדר קשרים דיפלומטיים) ו/או אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, יגיע טכנאי תקשורת לאולם חשוך ויחבר חוטים רבע שעה לפני תחילת משחק בינלאומי שנושא עמו כאמור שידורים ישירים Multilateral. אין מצב כזה. לא ייתכן, מפני שקווי השידור ה- 4W (ארבע גידי) בין עמדת השידור שלי בכל מאות רבות של הפקות חו"ל לרבות משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה ובאליפות אירופה בכדורסל בצ'כוסלובקיה 1981 (אם אריה מליניאק מתכוון בדיווח השקרי שלו לאהרון ווייסברג לאותה אליפות אירופה בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, "…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור…") לבין אולפן האֵם בירושלים הוזמנו על ידי ועל ידי חברת RTI הישראלית בראשות נחמן אלון מה- Host broadcaster ומשרד התקשורת / דואר שלו לפחות שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה לרבות התקנת טלפון בינלאומי בעמדות השידור שלנו. מדובר ב- פק"ל. הטלפון הבינלאומי משמש גיבוי לקו השידור הארבע גידי (בעוד סיגנל ה- Video של התמונה מוזמן עשר – חמש עשרה דקות לפני שריקת הפתיחה למשחק). במידה וקיימת תקלה טכנית כלשהי על ה- 4W הרי שהטלפון הבינלאומי משמש כקו תיאום חלופי עד לתיקון התקלה. אם תקלת ה- 4W מתארכת יש אפשרות לפתור את הבעיה ולהפוך את הטלפון שהוא 2W לקו שידור. פתרון לא רצוי אך הוא קיים והשתמשנו בו כמה פעמים בעיתות חירום בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת מבצעי שידור מחו"ל. התבטאותו של אריה מליניאק, "…לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו…", איננה נכונה ומצביעה עליו עד כמה האיש היה חובבן בענייני טכנולוגיה טלוויזיונית ומנותק מהם. אינני זוכר שקרה אי פעם באלפי השידורים שלי (שידורים ישירים ו/או הקלטות) מחמש יבשות תבל כי שַדָּר שלי כלשהו מהקבוצה הזאת של אלכס גלעדי, יורם ארבל, נסים קיוויתי, מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, אורי לוי, רפי גינת, יורם שִמרון, דני דבורין נקלעו למצוקה טכנולוגית נוראית שכזאת בעת שידורים ישירים מחו"ל כשהם יושבים בעמדות השידור שלנו באצטדיון כזה ו/או אחר באירופה, ארה"ב, אסיה, ואוסטרליה, ואינם יודעים אם רואים אותם ו/או שומעים אותם. מדובר בתקלה חמורה וכבדה ביותר שאיננה זכורה שקרתה לי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנווט של כל מבצעי השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין 1978 ל- 2002. אינני זוכר סימני שאלה אדומים כאלה מרחפים מעל ראשם של השדרים הנ"ל (וגם מעל ראשי) מה עוד שבמקרים רבים היו צמודים אליהם בשידורי חו"ל טכנאי קול ותקשורת מחטיבת ההנדסה כמו מיכה לויירר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, אבי שמידט, משה אלוני, אמנון אלטשולר, אריק ברכה, אמירן בכורי, רוני קלדרון, ואחרים. מכיוון שבאותה תקופה בעשור ה- 80 של המאה הקודמת אנוכי ניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעבור שלושת המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אורי פורת ז"ל + אריה מקל יבד"ל, אני יודע שאף פעם לא התקיימה על ידי בשנים ההן כל הפקה טלוויזיונית של שידור ישיר של משחק כדורסל הנוגעת לקבוצת מכבי ת"א ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה. למעט אליפות אירופה בכדורסל של 1981 (5.6.1981 – 26.5.1981) שנערכה בשלוש ערים ראשיות ברטיסלאבה, האווירוב, ופראג בהשתתפות נבחרת ישראל. אריה מליניאק (היה פרשן שלי On and off אולם מוערך על ידי) לא נמנה אז ב- צ'כוסלובקיה 1981 על צוות השידור שלי שהורכב מהשדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג. אולם אני זוכר שהוא הגיע לשם על חשבונו. ביקשתי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להכליל את שמו ברשימת הצוות שלנו ל- EBU כדי להקל עליו להשיג אשרת כניסה לצ'כוסלובקיה (רואים זאת במסמך ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ב- 13 במארס 1981). גם ביקשתי את יצחק "צחי" שמעוני לשלם לאריה מליניאק לפחות אש"ל מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא אישר לי לצרף אותו לצוות השידור שלי. יוסף "טומי" לפיד לא חלק שום כבוד טלוויזיוני לשום פרשן. הוא לא אהב פרשני ספורט וטען כל הזמן בפניי שהשדרים האותנטיים שלי מוכשרים לבצע את משימותיהם גם ללא פרשנים. שמונת משחקיה של נבחרת ישראל באותה אליפות אירופה ההיא של צ'כוסלובקיה 1981 נערכו בשלוש ערים בראטיסלאבה (היכל כדורסל בעל תכולה של 11000 צופים), האווירוב (היכל כדורסל בעל תכולה של 8000 צופים), ופראג (היכל כדורסל בעל תכולה של 15000 צופים) ו- שלושתן כידוע אינן ערים נידחות. אינני זוכר בעת כתיבת הפוסט הזה עד כמה היה אריה מליניאק פרשן פעיל לצדו של יורם ארבל באותה אליפות אירופה ההיא ב- צ'כוסלובקיה במאי – יוני 1981 (צריך לבדוק את פסי הקול בארכיון ערוץ 1 אם נותרו לזיכרון ההקלטות ההן מאותה אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981), אולם סיפורו של אריה מליניאק אודות טכנאי צ'כוסלובקי ו/או סובייטי שמגיע לאולם חשוך רבע שעה לפני תחילת משחק בינלאומי (מיועד לשידור טלוויזיה Multilateral) באירוע נכבד כמו אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, מחבר שני חוטים רבע שעה לפני תחילת המשחק, ושני הגיבורים אריה מליניאק ויורם ארבל הם שהצליחו איך שהוא להרים שידור – הוא דיווח בלתי מתקבל על הדעת. לא היה כדבר הזה. הבל הבלים, קשקוש שמצוץ מהאצבע, ואשר נועד לפאר באמצעות בדותות את המוניטין של עצמו ואת זה של יורם ארבל. נראה שאריה מליניאק עשה כאן מעשה לא הגון וניצל את תמימותו ואת אי הבנתו ואי התמצאותו המוחלטים של אהרון ווייסברג בטכנולוגיה תקשורתית כל כך מסורבלת ומורכבת של הפקות טלוויזיה בינלאומיות, לבטח בעידן ההוא לפני 35 (שלושים וחמש) שנים. להלן אי אלו מסמכים שנשמרו מאותה ההפקה ההיא שלי את אליפות אירופה לאומות בכדורסל – צ'כוסלובקיה 1981 בין 26 למאי 1981 ל- 5 ביוני 1981.

czech 4 1981

טקסט מסמך (1) : 13 במארס 1981. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 1 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 5 1981

טקסט מסמך (2) : 13 במארס 1981. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 2 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 6 1981

טקסט מסמך (3) : 13 במארס 1981. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 3 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 7 1981

טקסט מסמך (4) : 13 במארס 1981. מסמך אודות ההפקה המתוכננת וההיערכות שלי שעוסקת באליפות אירופה בכדורסל 1981 בהשתתפות נבחרת ישראל שהתקיימה בשלוש ערים בצ'כוסלובקיה כפי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. עמוד 4 מ- 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 1 1981

טקסט מסמך (5) : 6 במאי 1981. מסמך הדן בהטסתם של יורם ארבל ויצחק גליקסברג לצ'כוסלובקיה לצורך כיסוי אליפות אירופה לאומות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 2 1981

טקסט מסמך (6) : 13 במאי 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ועוסק בתכנון השידורים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה עמ' 1 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 3 1981

טקסט מסמך (7) : 13 במאי 1981. מסמך שלי שנשלח למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ועוסק בתכנון השידורים מאליפות אירופה לאומות בצ'כוסלובקיה עמ' 2 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

czech 8 1981

טקסט מסמך (8) : 2 באפריל 1981. מסמך ששלחתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני הדן באספקת אש"ל לצוות השידור יורם ארבל + יצחק גליקסברג הטס לצ'כוסלובקיה לסיקור אליפות אירופה לאומות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובאשר למשחקיה של קבוצת מכבי ת"א בעת ההיא נגד קבוצות סובייטיות ו/או צ'כוסלובקיות במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : הם התקיימו רק בבלגיה. אני עדיין ממתין בסבלנות לשמוע מאריה מליניאק ומיורם ארבל על איזה עיירה נידחת שניהם מדברים, מי היו הקבוצות שנטלו חלק במשחק אודותיו הם מדברים, ומה הייתה התוצאה במשחק ההוא. אותו אריה מליניאק מצרף עוד בלוף ועוד אגדה אורבנית בעניין אחר ומדווח לאהרון ווייסברג כדלקמן : "שמעון מזרחי כפה על יואש אלרואי לפטר אותי מלהיות פרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרת הוא לא ייתן להם את זכויות השידורים של מכבי ת"א…". בלוף. שקר. מעולם לא היה כדבר הזה. מדובר במעשה נוכלות, שאהרון ווייסברג שותף לה ביודעין מפני שאיננו משתף אותי בדיון ולא שואל אותי אם יש גרעין אמת בקשקוש הזה של אריה מליניאק. אריה מליניאק יודע היטב מדוע סולק על ידי מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא פשוט משקר את אהרון ווייסברג.

האגדה האורבנית הזאת כפי שהעיד בשעתו אריה מליניאק בפניו של אהרון ווייסברג ושלמה מן היא וגם בפניו של עמנואל רוזן, היא  פִבְּרוּק לא פחות מעלוב ואשתמש במילת תואר "פברוק נבזי" שאין לו שום מכנה משותף עם האמת. אריה מליניאק מוציא את דיבתי רעה. מעולם לא הייתי רֵע וחֲבֵר של שמעון מזרחי ו/או דייוויד פדרמן, ו/או מי מאֵי חברי הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מעולם לא הייתי מרשה להם להתערב ולבחוש בצורה כזאת בוטה ו/או אחרת בנעשה בחטיבת הספורט בפיקודי, ולהתנות את מכירת זכויות השידורים בגין סילוקו של אריה מליניאק. עלי לומר לקוראים כהאי לישנא : " אילו אנשי מכבי ת"א היו מעלים טיעון והתניה כאלה בעת המו"מ עמם, אפילו לא הייתי עונה להם. הייתי פשוט קם ונפנה מהם, ומסתלק משולחן המשא ומתן". המפגשים היחידים שלי עמם עם אנשי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א היה משני צידי המתרס בעת פגישות המו"מ ו/או בהיכל הספורט ביד אליהו. הייתי יישר דרך ונאמן לחלוטין ב- % 100 לרשת השידור שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולבוסים שלי לדורותיהם יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, אריה מקל, יאיר שטרן, ומוטי קירשנבאום. בדיוק כפי שהייתי יישר דרך ונאמן ב- % 100 לציוותי השידור שלי לרבות אריה מליניאק. אֶשְנֶה ואומר את מָה שהקלדתי לפני שורות ספורות : אריה מליניאק יודע היטב כמוני מדוע סולק והודח. נבצר ממני להבין מדוע איננו מספר לציבור את האמת ואת סיבות הרחקתו ממיקרופון הפרשנות ב- 1991. גם בחלוף כל כך הרבה שנים הוא עדיין נתלה בדברי שווא וממשיך לגלגל את האגדה האורבנית הזאת כאילו היא דבר אמת. לשמעון מזרחי (וחבריו בהנהלת מכבי ת"א) אין ולא הייתה שום נחלה ויד בהרחקתו של אריה מליניאק מהמיקרופון הציבורי ו/או בכל עניין אחר בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.    

ואז מופיע גם משה גרטל שמדווח לציבור ב- 2009 באמצעות שלמה מן ב- "עין השביעית" את האינפורמציה הבאה כלהלן : "הגעתי לבית של אולסי פרי בשיכון ל' בתל אביב, הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, צילמתי אותו…". משה גרטל משקר ביודעין. אין שום סיכוי ואין שום כוח בעולם שהוא דובר אמת בעניין הקונקרטי הנדון. הסצנה בהירה לחלוטין מפני שהיא לא התקיימה אף פעם. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בפני צוות הצילום של משה גרטל באותו יום חמישי ההוא – של 16 בדצמבר 1982. ברור לגמרי שתמי בן עמי ז"ל לא הייתה עושה מעשה מביש, נבזי, ועלוב שכזה כדי לאפשר למשה גרטל לחשוף ולצלם את החבר האָהוּב שלה אולסי פרי שרוע בשיא עליבותו על סדיני מיטתה, כשהוא שוכב שם מת ומנוטרל לגמרי (על פי דבריו של משה גרטל), ועוד היא תמי בן עמי ז"ל מרשה למשה גרטל לצלם את אולסי פרי מבלי ידיעתו של אהוב לִבָּה, רק על מנת שאותו משה גרטל יוכל לפרסם את הצילומים המרעישים והסנסציוניים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אין כוח בעולם שסצנה כזאת התרחשה כפי שמשה גרטל טוען שאומנם קרתה. לא יכול להיות ובלתי מתקבל על הדעת. משה גרטל מתפאר בפני שלמה מן ומספר סיפור שווא. לא רק שווא. דוחה. הוא לא מספר אמת לשלמה מן, ו- אולם זה איננו מהסס ומפרסם את דיווחו של משה גרטל כהווייתו לציבור ב- "עין השביעית".

כל הראיות הנסיבתיות זועקות מבטן האדמה נגד משה גרטל. אבל הוא ממשיך לשקר לשלמה מן, כשהוא טוען שחזר להיכל הספורט ביד אליהו מדירתה של תמי בן עמי ב- שיכון ל' ודיווח לי אודות חשיפתו האומללה של אולסי פרי, ואני לא רציתי לשדר את הידיעה. דיווח שקר. משה גרטל היה אומנם איש חטיבת הספורט שלי אולם הוא כלל לא שימש בתור כתב – עיתונאי שלי, וברור שלא נשלח מטעמי לבלוש אחרי היעדרותו של אולסי פרי כפי שהתגלתה סמוך למועד תחילת המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 של מכבי ת"א נגד הקבוצה הספרדית ריאל מדריד. משה גרטל מעולם לא סיפר לי את הידיעה הנ"ל בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 16 בדצמבר 1982 כפי שהוא טוען שדיווח לי, כי תמי בן עמי ז"ל פתחה כביכול בפניו את דלת דירתה כדי להשפיל את אהובה, וכי הוא ראה וצילם את אולסי פרי שוכב שיכור ומנוטרל על מיטתה. אם משה גרטל היה באמת מדווח לי את אותה ידיעה עיתונאית מרעישה וסנסציונית כזאת, הייתי משיב ועונה לו בשתי מילים : "תוכיח לי" (!). מדובר בשקר של משה גרטל. אֶשְנֶה ואומר שוב : תמי בן עמי ז"ל מעולם לא פתחה את שערי דירתה הנעולה בשיכון ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו כפי שהוא טוען שעשתה. יתירה מזאת : כמנווט, עורך, ומפיק של השידור הישיר ההוא מכבי ת"א נגד ריאל מדריד הייתי מודע להיעדרו הבלתי צפוי של אולסי פרי באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, וגם הייתי בקשר עם הנהלת מכבי ת"א בעניין הזה. ידעתי שהנהלת מכבי ת"א ביקשה באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 ממשטרת ישראל לשלוח בהול שני ציוותי חיפוש ובדיקה שטסו במקביל לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב ולדירתה של תמי בן עמי ז"ל חברתו של אולסי פרי בשיכון ל' בתל אביב. שני הצוותים שבו להיכל הספורט ביד אליהו ודיווחו להנהלת מכבי ת"א כי שתי הדירות היו חשוכות ונעולות ואיש לא ענה מהן. אין שום סיכוי שתמי בן עמי ז"ל פתחה את דלת דירתה דווקא בפני משה גרטל באותו הערב ההוא של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 והרשתה לו לצלם את אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה בשיא עליבותו ואומללותו. משה גרטל משקר. סיפורו העלוב הנ"ל של משה גרטל התפרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" ע"י שלמה מן.  

אתה יודעים מה ? נניח לרגע שמשה גרטל לא משקר ובאמת תמי בן עמי פתחה את דלת דירתה לרווחה בפני משה וצוות הצילום שלו, ובאמת היא התירה להם את אולסי פרי שלה שרוע שיכור על סדיני מיטתה, והוא משה גרטל באמת צילם את אולסי פרי "כשהוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, וישן שנת שיכורים" (ציטוט של דברי משה גרטל כפי שהם מופיעים בפוסט ההוא של שלמה מן ב- "עין השביעית" מ- 2 בנובמבר 2009), מדוע אם כך החומר המצולם הסנסציוני הזה ב- Film אודות אולסי פרי שמשה גרטל טוען שהוא מחזיק בידיו לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? מדוע הוא לא עקף אותי ולא רץ עם החומר המרעיש הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טוביה סער…??? מדוע הוא לא עקף אותי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לחומר הפילם הבלעדי המרעיש ו- רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו…??? מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר במהדורת "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982…??? מדוע חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982…??? מדוע חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו של משה גרטל עצמו כפי שמסר אותם לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית…??? הפוסט ההוא של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "עין השביעית" רצוף סדקים ופרצות שסותרים לחלוטין את סיפור השווא של משה גרטל (גם מן ההיבטים הלוגיסטיים והביורוקרטיים כפי שהתנהלה בתקופה ההיא הטלוויזיה הישראלית הציבורית) כפי שדיווח לשלמה מן, וכפי שהלה מצא לנכון להדפיס ולהפיץ את דברי השקר האלה.

הבהרה :

הבלוג שנוסד מאוחר איננו הנהלת חשבונות אך במקרים דנן הוא נועד ומשמש להגנה על האגפים. מדובר כאן בעניין רציני, ערכי, ומהותי ובעל מחלוקת רבתי שאפשר שיסתיים לבסוף בין כותלי בית המשפט. אסייג את עצמי בנוגע להאשמותיי את אריה מליניאק הנוגעות לאליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981. אני בטוח שאינני טועה אולם אף על פי כן אני מסייג את עצמי. בנוגע להאשמה נוספת שלי את אריה מליניאק שמספר דבר שקר ומטפח אגדה אורבנית "כי יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי התנה בשלב מסוים את מכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לטלוויזיה הישראלית הציבורית בהדחתו של אריה מליניאק מכס הפרשן על ידי" – אינני מסייג את עצמי כלל וכלל ולא לוקח אפילו צעד אחד קטן לאחור. כנ"ל בנוגע לעניינו שלמשה גרטל שמספר דבר שקר כי תמי בן עמי ז"ל פתחה את שערי דירתה בפניו ובפני צוות הצילום שלו כדי שיתעדו במצלמתם את אהובה והחבר שלה אולסי פרי שרוע על סדיני מיטתה, "…שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם…". אינני מסייג את עצמי. לחלוטין אינני מסייג את עצמי. מדובר כאן בסיפורי שקרים ובדותות והוצאות דיבה ביודעין בשנים 2007, 2009, מבלי שהמפרסמים את הבלופים האלה מולי שפירא, אהרון ווייסברג, ושלמה מן העניקו לי את הזכות להגן על עצמי On line. שלמה מן נתן פומבי לבלופים של משה גרטל ואח"כ עשה את המעשה הנואל ביותר. הוא צלצל אלי לביתי לבקש את תגובתי המאוחרת במסווה של איזון הפוסט השִקְרִי שלו. לכן יש היגיון וטעם להמשיך את הדיון הישן בחלק הבא של הפוסט הקונקרטי הזה.

סיכום : השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האֶמֶת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? וגם איזה הוא הקטליזטור שמטלטל עיתונאים שמחשיבים את עצמם להוגנים ו- ישרי דרך לפתח את האגדות האורבניות הללו, ולפרסם דברי כחש וכזב. וכל זאת מבלי שום ניסיון לאַמֵת אם מדובר בעובדות אמת, ומבלי לתת לי את הזכות האלמנטרית, את רשות התגובה.

yoash 10

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג הישן. עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג הישן בטרם שריקת  הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע"י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז'אן לב ארי, עוזר השדר ראובן, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם), יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול (מחזיק ב- Headset) של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, ואנוכי בגבי למצלמה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט תמונה : יום רביעי בשבוע של 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג הישן. זווית צילום נוספת. זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג הישן בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982. עמדת השידור מאוישת ע"י השדר המוביל שלי יורם ארבל וצוות העוזרים שמיניתי בעבורו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : החשמלאי והתאורן של ניידת השידור ז'אן לב ארי, עוזר השדר ישראל, יורם ארבל (ממושקף), עוזר שדר בני עורי, טכנאי קול של ניידת השידור, עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, בימאי השידור הישיר אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש), ואנוכי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : נסים קיוויתי, עוזר השדר אמנון לנגזם, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11

טקסט תמונה : חורף 1980. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שופט כדורסל לא מזוהה, שופט הכדורסל נהרי, אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אורי לוי, עוזר השדר אמנון לנגזם, השדר יורם ארבל, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר, חובש Headset), ועוזר השדר אריה שגיא.  

yoash 12

טקסט תמונה : 1985. עמדת השידור שלי בהיכל הכדורסל אוסישקין של הפועל תל אביב. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : רכז ההפקה נסים (צפי) מזרחי, טכנאי הקול אלאן הופמן, אנוכי, הבימאי שלי יואב פלג, יורם ארבל, עוזר השדר משה גרטל, והצלם חיים פודגור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 13

טקסט תמונה :  שנת 1981. אני מתדרך את יורם ארבל (בחולצה המשובצת בגבו למצלמה) ואת מאמן הפועל בא"ש אליהו עופר לקראת ריאיון בתום משחק ליגה בבאר שבע. הריאיון ישודר עוד באותו ערב בתוכנית "מבט ספורט". (התמונה באדיבות פוטו "מבט" באר שבע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דיון ב' : 1. השאלה איננה מדוע אנשים לא מספרים את האמת אלא מה מניע אותם לא לספר אותה ? מה דוחף אותם לרמות ולבלף כדי לייצר אגדות אורבניות ? (ציטוט של עצמי). 2. "אנשים נִיגָפִים לעיתים מפני האֶמֶת אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדַרְכָּם כאילו דָבָר לא קָרָה" (ווינסטון צ'רצ'יל).  3. הַצָרָה העיקרית באשר לשַקְרָנִים היא שאֵין כל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעִיתִּים אֶמֶת" (קינגסלי אמיס). פוסט מס' 568. כל הזכויות שמורות.

בֵּיאוּר הערך אגדה אורבנית (ו/או אגדה עירונית) על פי ויקיפדיה באינטרנט :

ציטוט מ- ויקיפדיה : "אגדה אוּרבנית או אגדה עירונית היא סוג של אגדה או אנקדוטה שייחודה בהעברתה מפה לאוזן בטענה שמדובר בסיפור אמיתי. האגדה האורבנית מסופרת לרוב מפי מישהו המוכר לאדם הקרוב אל המספר, שהיה, כביכול, עד לאירועים במו עיניו. הסיפורים מסופרים כאמיתיים, ולרוב תוך נקיבה במיקום מסוים שבו אירע כביכול האירוע, או באדם ידוע שהיה עד לו, והדבר המוסיף נופך נוסף של אמינות לסיפור, שהוא לרוב מופרך מיסודו. האגדות העירוניות לא מתרחשות בהכרח באזורים עירוניים. הן נקראות כך משום שסוגה זו הומצאה בעת המודרנית, שבה מרבית האנשים מתגוררים בערים".

ברור שהגיעה העֵת לשוב ולהפריך פעם נוספת את האגדות ה- אורבניות השקריות שמפיצים מעת לעת בציבור יורם ארבל (באמצעות מר מולי שפירא ברדיו "גלי צה"ל), אריה מליניאק (באמצעות אהרון ווייסברג), ומשה גרטל (באמצעות שלמה מן). פוסט מס' 568. כל הזכויות שמורות.

הקדמה קצרצרה. סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רווייה יוקרה ופרסטיז'ה מחד וקנאה וצרות עין מאידך. החוּג והסְפֵרָה הללו מהווים קרקע פורייה להמצאה וטיפוח אגדות אורבניות. בדותות שניזונות מכחש, תרמית, ולזות שפתיים.

הבלוג לא הוקם כדי לנהל חשבונות. הוא מוּסָד בחינם לצורך אספקת מידע לטובתם של מאות אלפי קוראים אולם נועד גם כדי להגן על האגפים שלי ולשמור על האמת. אינני עומד מעל כל ושום ביקורת הוגנת אולם אני ניצב מעל השקרים והאגדות האורבניות שאין בהם שֶמֶץ של אֶמֶת ואשר מפיצים אודותיי יורם ארבל, אריה מליניאק, ומשה גרטל. איזה צורך מצאה השלישייה הנ"ל, כל אחד בשעתו, לאוץ אל עיתונאים מזן Y על מנת לדרוש ולספר להם בלופים ואלה אותם העיתונאים מזן Y מצאו צורך לפרסם את הרמאויות האלה ביחידות לתקשורת המונים שהם מופקדים עליהם, מבלי לתת לי את הזכות להגן על עצמי ואגפיי.

אגדה אורבנית היא הגדרה רכה לשֶקֶר גָס. מעולם לא הבנתי מדוע עיתונאים מסוג X מטפחים אגדות אורבניות באוזניהם של עיתונאים מזן Y ואלה מזן Y אָצִים – רָצִים להפעיל את המקלדת ו/או פותחים את המיקרופון, ו/או מסירים את הווילון ממסך הטלוויזיה ומפרסמים את דברי השקר והדיבה בכלי התקשורת שעומדים לרשותם. אגדות אורבניות אֵינָן הדבר החשוב בעולמנו הסוער בימים אלה אולם מפני שמדובר בהונאה ואחיזת עיניים הן שוות תגובה ו- השבת מלחמה שערה. בשעה שיורם ארבל איש X מבלפף אתמול (יום שישי – 13 בנובמבר 2015) את מר מולי שפירא איש Y ב- רדיו גלי צה"ל כי אנוכי יואש אלרואי שלחתי אותו לשדר דוּק, הוא מטפח אגדה אורבנית. בשעה שאותו מולי שפירא מאפשר ליורם ארבל לספר אודותיי דבר שקר ומִרְמָה בעניין "שידור משחק ה- דוק" בכלי התקשורת הציבורי שעליו הוא מופקד מבלי שהוא מְוָודֵא כי יש לפחות שֶמֶץ של קורטוב אמת בטקסט ומבלי שהוא מעניק לי הזדמנות להגן על שמי, הוא שותף למעשה הנוכלות והמִרְמָה שיורם ארבל מפיץ בצורה נלוזה. יורם ארבל תסתכל לי בעיניים ותשיב : "מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר "דוּק"…? ומתי איחלתי לך לשדר "דוּק"…? מה מניע אותך לספר בלופים…? מעולם לא שלחתי את יורם אבל לשדר דוּק ו/או איחלתי לו לשדר דוּק כנקמה לאחר שנטש אותי. אינני נקמן ולא נוטר איבה. זאת לא דרכי. אני רוחש לו גם היום כבוד כשַדָּר ספורט כפי שרחשתי לו בעבר, אך מה לזה ולאגדות האורבניות שהוא מפיץ ? אני עדיין ממתין בסבלנות להסבריו של מר יורם ארבל.

yoash 24טקסט מסמך : 21 באפריל 1991. אנוכי מתראיין לעיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" ומחווה את דעתי ללא כחל ושרק אודות שַדָּר העבר שלי יורם ארבל שנטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וחבר לערוץ 2 המסחרי הניסיוני ולערוץ 5 בכבלים. אינני חייב דבר ליורם ארבל וגם הוא לא חייב לי כלום אולם מה בין זה לבין הפצת אגדות אורבניות ?תגיד לי מר יורם ארבל מתי בדיוק שלחתי אותך לשדר דוּק ומתי בדיוק איחלתי לך לשדר דוּק ? ומה מניע אותך לספר בלופים למולי שפירא ברדיו גלי צה"ל ? אותה השאלה מופנית למר מולי שפירא, מה מניע אותו לאפשר ליורם ארבל לספר בדותות אודותיי ולהוציא את דיבתי רעה ב- גלי צה"ל שאיננו תחנת רדיו פרטית שלו ? (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות"). 

זהו סיפור המעשה והדיווח הקונקרטי שלי למען הדיוק ולמענו של העיתונאי Y מר מולי שפירא וכדי להעמיד דברים על דיוקם, אודות המונח שאליו יורם ארבל מתייחס,"שידור משחק הדוק". לאחר שיורם ארבל בחר להתנתק בתום מונדיאל איטליה 90' בקיץ 1990 מהשידור הציבורי ולחבור לשידור המסחרי של ערוץ 2 הניסיוני וערוץ מס' 5 בטכנולוגיית הכבלים, החלטתי להציב במקומו את מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" כשַדָּר מוביל שלי. לא הזלתי דמעה על הליכתו של יורם ארבל ממני. הוא פשוט לא עניין אותי יותר ולא היה חשוב עוד. נדידת שדרים מערוץ טלוויזיה אחד למשנהו הוא עניין טכני. בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף. היו לי עוד שני מועמדים אחרים, גדעון הוד אף הוא מרדיו "קול ישראל" ורמי ווייץ שהיה שדר מן המניין שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. וויתרתי על שניהם משיקולים שלי. האנשים אינם מבינים כי שגשוגם של ערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם נובע מאיכות החומרים שהם משדרים לציבורים שלהם ואיננו מותנה במגישים אותם (השגשוג מותנה גם הרבה יותר במנהיגות האנושית שמובילה ומנתבת את דרכו של ערוץ טלוויזיה כזה ו/או אחר מאשר כוכבי הטלוויזיה שזורחים על המסך שלו). כלל לא הייתי מודאג מפרישתו של יורם ארבל גם בגלל הרעיון שהפרש האיכויות הטלוויזיוניות בין יורם ארבל המנוסה לבין מאיר אינשטיין הטירון הוא מינימאלי. איכות וטיב החומרים המשודרים בכל רשת טלוויזיה באשר היא חשובים מכל כוכב הטלוויזיה שמגיש אותו לציבור הצופים. על כל פנים העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרשה את התערבותו הפרוצדורלית ואישורו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל. בראשית ספטמבר 1990 ניהלתי שיחת וועידה משולשת בהשתתפותי שלי עם אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יוסף בר-אל. שניהם שאלו אותי ממש ביחד בבת אחת באותה שיחת הוועידה ההיא בטון של מבוכה וקינה, "מה יהיה לאחר לכתו של יורם ארבל…?". יוסף בר-אל נשמע אגב מודאג יותר מאַרְיֵה מֶקֶל. קינתם וטקסט ה- נהי שהשמיעו באוזניי דאז הפתיעו אותי מפני שלא העליתי בדעתי כי גם הבוסים העליונים שלי אינם מבינים כי שגשוגם איננו מותנה ביורם ארבל ודומיו אלא בחומרים שיואש אלרואי יפיק, יערוך, ו- יספק אותם למסך הטלוויזיה שלהם. תשובתי לשניהם אז בספטמבר 1990 הייתה קצרה, פשוטה, ברורה, ומנומקת כלהלן : "עם כל הכבוד ליורם ארבל הוא איננו מדאיג אותי כלל ועיקר. הוא איננו חשוב עוד. מאיר איינשטיין הוא המועמד שלי להיכנס לנעליו של יורם ארבל ואין לי ספק שהוא יעשה זאת בהצלחה. ציבור צופי הטלוויזיה בארץ מתחבר לשידורי הספורט באחריותי לא בגלל יורם ארבל ו/או נסים קיוויתי אלא מפני שאני כנציג שלכם מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של האירועים הרלוואנטיים בארץ והבינלאומיים בעולם הרחב. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור מחזיקים בכל זכויות השידורים הבלעדיות של כל האירועים הגדולים והחשובים בארץ ובתבל : הליגה לאומית (ליגת העל) בכדורגל, משחקי גביע המדינה בכדורגל, המשחקים של נבחרת ישראל בכדורגל במוקדמות המונדיאלים וה- Euros, הליגה הלאומית בכדורסל, משחקי גביע המדינה בכדורסל, משחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוקדמות אליפויות אירופה, משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות, ובזכות חברותינו ב- EBU אנו מחזיקים גם בזכויות השידורים הבלעדיות של האולימפיאדות, המונדיאלים, ה- Euros (אליפויות אירופה בכדורגל לאומות), אליפויות אירופה בכדורסל למדינות, אליפויות העולם בא"ק, טורנירי הטניס של ווימבלדון, שידורי ה- NBA, ומה לא. צופי הטלוויזיה בארץ ישמרו לנו אמונים לא בגלל יורם ארבל, מאיר איינשטיין, אורי לוי, ורמי ווייץ, ו/או זוהייר בהלול אלא בגלל רשימת האירועים שמניתי בפניכם בזה הרגע. אם מאיר איינשטיין ישדר אצלנו ישיר את משחקי גביע אירופה של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל וממולו ישדר יורם ארבל משחק "דוּק" בערוץ 2 הניסיוני ו/או בערוץ 5 בכבלים, הרייטינג יהיה עמנו מפני שהציבור ילך עם מכבי ת"א ולא עם שידורי דוק. בחרתי במשחק ה- דוּק כדוגמה לשידור נטול רייטינג, כשם שיכולתי לבחור במשחק פּוֹקֶר ו/או במשחק ביליארד. הציבור נוהה אחרי איכות ופופולאריות האירועים ולא צועד בעקבות המגישים אותם ו/או המשדרים אותם. זהו חוק ברזל בטלוויזיה (!). אל תשכחו זאת לעולם (!). לכן עליכם לסייע לי לשמור על זכויות השידורים שלי יותר מאשר על השדרים שלי. יורם ארבל איננו חשוב עוד. הוא הוביל את השידורים שלי בעשור ה- 80 שחלף אף הוא. עשור ה- 90 יהיה שייך לשַדָּר העתידי החדש שלי מאיר איינשטיין. זיכרונם של שדרני הטלוויזיה קשור בעבותות לאיכות האירועים עליהם הם מופקדים. מאיר איינשטיין יאפיל חיש מהר על יורם ארבל. יורם ארבל נועד להישכח כל עוד יטפל באירועי טלוויזיה מינוריים בערוץ 2 הניסיוני ובערוץ 5 בכבלים". מעתה והילך השקעתי את כל מרצי הטלוויזיוני בבנייתו, פיסולו, ועיצובו של השַדָּר המוביל החדש שלי מאיר איינשטיין. ככלות הכל הוא היה עתיד להתייצב ב- Front הקדמי ביותר בחלון הראווה של השידור הציבורי. יורם ארבל היה שייך לעבר.

einstein 1

טקסט תמונה : אוגוסט / ספטמבר 1990. אני מצרף את השדר מאיר איינשטיין לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל מאשר את העברתו של מאיר איינשטיין מרדיו "קול ישראל" לטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 15טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה – יוון. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין (משמאל) ואנוכי בעמדת השידור שלנו באצטדיון הא"ק באתונה. מאיר איינשטיין נכנס חיש מהר בהצלחה ובשגשוג לנעליו של יורם ארבל. הייתה לי הזכות והעונג לנהל אותו בשנים 2002 – 1990. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוסיף כי אין זאת הפעם הראשונה שמר מולי שפירא איש גלי צה"ל איננו נזהר, לא מקפיד, ולא בודק את הנושא הנדון לפרטיו, ועל כן נוהג מִנְהָג פַארְסָה (1). באחד מימי שישי של סוף חודש נובמבר בשנת 1997 (28 בנובמבר 1997) ו/או בראשית דצמבר של שנת 1997 (5 בדצמבר 1997) אירח מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל את מומחה הספורט שלו דאז אריה מליניאק, וזה התרברב וטען בפניו בלגלוג ולזות שפתיים כי יואש אלרואי מנהל חטיבת הספורט הפסיד ברשלנות את זכויות השידורים של שני משחקי קדם אליפות אירופה בכדורסל, בשבת – 29 בנובמבר 1997 נגד אוקראינה בקייב וביום רביעי – 3 בדצמבר 1997 נגד דנמרק בקופנהאגן, לסוכן ישראלי פרטי בשם יגאל קָרְבִּי. היה מדובר באינפורמציה שקרית לחלוטין. אריה מליניאק נטול כל מידע בתחום הפיץ אגדה אורבנית ו/או אם להשתמש בטקסט בוטה יותר, פשוט שיקר. מולי שפירא שאף הוא נטול כל מושג בתחום ומי שלא בדק עמי את פרטי המו"מ ההוא עם אנשי איגוד הכדורסל והיו"ר שלו דני קסטן ז"ל מחד ועם יגאל קרבי מאידך, פתח את המיקרופון לאריה מליניאק. האיש שכמובן שלא היה לו כל מֵידָע לגבי המתרחש במו"מ ההוא של 1997 (וגם לא ב- מו"מ אחרים), לא בחל ב- טקסט שהוא בפירוש גניבת דעת ואישום מופרך ברדיו גלי צה"ל כדי להשמיץ אותי ואת רשות השידור שהמנכ"ל שלה היה באותה העת מוטי קירשנבאום ז"ל ברשלנות, התנשאות כ- מונופול, ואי הבנה את חוקי התחרות ברכישת זכויות שידורים ש- השתנו. הצרה הראשונה הייתה עם אריה מליניאק שלא היה לו שום צֵל של מושג בתחום ניהול מו"מ אודות זכויות שידור טלוויזיוניות בתחומי הספורט השונים ובעיקר זה האחרון שניהלתי במקביל עם דני קסטן ויגאל קרבי. במו"מ ההוא עם המתווך והסוכן יגאל קרבי אודות רכישת זכויות השידורים של שני משחקי החוץ ההם נגד אוקראינה ודנמרק בנובמבר ודצמבר של שנת 1997, דרש ממני יגאל קרבי סכום של 100000 (מאה אלף) דולר תמורת זיכיון השידור הישיר של המשחק אוקראינה – ישראל ו- 80000 (שמונים אלף) דולר תמורת זיכיון השידור הישיר של המשחק ישראל – דנמרק. ברור שנפנפתי אותו מכל המדרגות. את זאת כמובן אריה מליניאק לא ידע. הבעיה השנייה והחריפה הרבה יותר התעוררה מול מולי שפירא שכאמור לא היה בקי כלל בחומר, ואף על פי כן פתח לאריה מליניאק את המיקרופון של רדיו גלי צה"ל. ללא בקרת עורך וללא חקר הנושא כאילו מדובר באורים ותומים. מוטי קירנשבאום ז"ל ואנוכי רתחנו. התקשרנו למולי שפירא (כאמור איש גלי צה"ל) ושאלנו אותו כיצד הוא מאפשר למומחה שלו אריה מליניאק לשדר דברי בלע ואינפורמציה שקרית למאזינים שלו מבלי שהוא כעורך המשדר טורח ל- וודא את אמיתות העניין. מוטי קירשנבאום ז"ל שאל אותו אז את מולי שפירא, "איזה מין דבר זה…?". זה מה שהוא מוטי קירשנבאום ז"ל סיפר לי בשעתו. מר מולי שפירא גמגם והתנצל.

בעקבות טקסט המִרְמָה שהושמע ברדיו גלי צה"ל ופרשת אי שידורם הישיר על ידי חטיבת הספורט בראשותי את אותם שני המשחקים המדוברים ההם נגד אוקראינה בקייב (בשבת – 29 בנובמבר 1997) ונגד דנמרק בקופנהאגן (ביום רביעי – 3 בדצמבר 1997) נפגשנו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואנוכי בתשע וחצי בבוקר ביום רביעי – 24 בדצמבר 1997 בלשכה בבניין הטלוויזיה עם היו"ר דָנִי קֶסְטֶן ז"ל ומר איתן רוֹבּ. הודענו לשניהם כהאי לישנא שמעתה והילך אם ברצונם לשמור על קשרי עסקים הוגנים עם ערוץ 1 יהיה עליהם להתערב בתמחור נושא השידורים הישירים של נבחרת ישראל בכדורסל גם במשחקיה בחו"ל. אנחנו אנשי רשות השידור וערוץ 1 איננו מתכוונים לשלם לסוכנים פרטיים מחירים מטורפים כאלה של זכויות שידורים. לשלם צריך – אך השאלה כמה – היא שאלת מפתח שנותרה פתוחה. הפגישה הייתה קצרצרה. דָנִי קֶסְטֶן ואיתן רוֹבּ הבינו חיש מהר מה הם צריכים לעשות ומה עליהם לבצע בתיאום עמנו. על הסוכן ומתווך זכויות השידורים יגאל קרבי לא שמעתי יותר מאז.

צריך להבין כי מאז שהתייצבתי ב- 1980 בראש חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרנו ישיר את כל משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בקדם אליפויות אירופה בכדורסל בארץ ובחו"ל וגם את כל אליפויות אירופה בכדורסל עצמן, למעט שני המשחקים האחרונים המדוברים הנ"ל נגד אוקראינה ודנמרק. ברגע שמר יִגְאָל קָרְבִּי דרש ממני כאמור סכומי כסף בלתי מתקבלים על הדעת, 100000 (מאה אלף) דולר עבור זכויות השידורים של המשחק אוקראינה – ישראל בקייב בשבת – 29 בנובמבר 1997 ו- 80000 (שמונים אלף) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחק דנמרק – ישראל ביום רביעי – 3 בדצמבר 1997, הודעתי לו הודעה טלפונית קצרה בת ארבע מילים : "חפש את החברים שלך…". דיווחתי למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ולמנהל הטלוויזיה היאיר שטרן יבד"ל את תוצאות המו"מ השליליות עם יִגְאָל קָרְבִּי. ברור שהם תמכו בי תמיכה מופלגת. ממתי משחק כדורסל נגד אוקראינה שווה ערך לזכויות שידורים בגובה 100000 (מאה אלף) דולר ? עיתונאי X מר אריה מליניאק רץ לגלי צה"ל לפַתֵח אגדה אורבנית ומולי שפירא פתח בפניו את שערי התחנה.

ב- 14 באפריל 2007 מסר מר אריה מליניאק עיתונאי X למר אהרון ווייסברג עיתונאי Y איש Ynet את אינפורמציית הבלוף הטלוויזיונית המזויפת כפי שהיא ר"מ באותיות מודגשות. מדובר ב- בדותה עלובה, פיקציה מחורבנת, דברי פלסתר, מבלי שאהרון ווייסברג בודק את אמיתות הדברים (ומבלי לתת לי את הזכות האלמנטארית להגן על עצמי), ואף על פיכן אָץ להוציא אותה לאור באתר האינטרנט שלו Ynet כלהלן : "…עשינו טלוויזיה מכלום…מוסיף הפרשן לשעבר…פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברית המועצות או צ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם וחושך. יש לנו בעמדה שולחן וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח דואר וחיבר שני חוטים, ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור. לא היה לנו מושג אם רואים אותנו, שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך…". בדותה. דְבָר שֶקֶר. מעולם לא היה כדבר הזה ולא יכולה להתקיים תופעה כזאת בשידור בינלאומי Multilateral. מה אתה אומר אריה מליניאק…??? אתה ויורם ארבל נכנסתם לאולם חשוך…יש לכם בעמדה שולחן וכיסא, ושניכם עשיתם טלוויזיה מכלום…הצלחתם איך שהוא להרים שידור בעיירה נידחת בברית המועצות או בצ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם…??? באמת אריה מליניאק…??? כמובן שהעיתונאי Y מר אהרון ווייסברג לא הקשה על שדר X אריה מליניאק בשום סוג של שאלה חוקרת, נגיד, תשמע אם אתה מאשים את יואש אלרואי באשמה כה חמורה של חלטוריזם טלוויזיוני, ואתה ויורם ארבל עשיתם טלוויזיה מכלום באולם כדורסל חשוך בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה עוד לפני נפילת הקומוניזם…אז אולי תואיל לציין בפני את תאריך האירוע המדובר ? אולי תואיל לפרט לי אודות איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או צ'כוסלובקיה אתה בדיוק שַח לי ? ואולי תואיל לומר לי מה הייתה תוצאת המשחק המדובר ההוא באותה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם ? אולם אהרון ווייסברג מילא את פיו מים ולא התעניין בחומר הרכילות שהתגלגל לידיו, שלא היה ולא נברא. אהרון ווייסברג המשיך לטפח אגדה אורבנית בעל כורחו. בתמימות ו/או בזדון, אין לכך שום חשיבות ברגע. בדיוק לתוך התֶּפֶר הפַּרוּם נקלעתי אנוכי וזאת היא עדותי כלהלן.

yoash 18טקסט מסמך : 14 באפריל 2007. עיתונאי X אריה מליניאק מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y אהרון ווייסברג, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית.  

א. בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, התקופה בה שימש אריה מליניאק פרשן כדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם קצת לפני כן (אלכס גלעדי ואנוכי הבאנו אותו לשורותינו On and Off), לא שידרנו כלל משטחי ברה"מ ו/או מצ'כוסלובקיה שום משחק מ- משחקי מכבי ת"א נגד קבוצות סובייטיות ו/או צ'כוסלובקיות במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הסיבה : היעדר קשרים דיפלומטיים. השלטון הרודני – קומוניסטי של ברה"מ לא אִפְשֵר קיומן של תחרויות ספורט לרבות כדורסל על אדמת ברה"מ בין קבוצות ישראליות וסובייטייות. משחקי החוץ של מכבי ת"א נגד הקבוצות הסובייטיות צסק"א מוסקבה וז'לגיריס קובנה, הועתקו ו- התקיימו במחצית השנייה של עשור ה- 70 ובעשור ה- 80 של המאה הקודמת תמיד בשתי הערים הבלגיות ווירטון ו- בריסל תחת שרביט ארגונו של הבלגי המופלא איש ה- FIBA מר ליאון וואנדל. כנ"ל גם בכל מה שקשור ל- משחקה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות ב- פברואר 1977 נגד הקבוצה הצ'כוסלובקית זברויובקה ברנו שאף הוא התקיים בבלגיה.

arbel barkaiטקסט תמונה : יום רביעי – 28 בינואר 1981 + יום חמישי – 29 בינואר 1981. בריסל – בלגיה. השדר יורם ארבל (מימין) והמפיק אמנון ברקאי (משמאל, חובש אוזניות ומחזיק מיקרופון) מאיישים את עמדת השידור שלנו במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית רויאל 4 בעת שני השידורים הישירים שלנו ההם מבריסל במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות : מכבי ת"א מנצחת את צסק"א מוסקבה 74:85 במשחק הראשון ומפסידה לה במשחק השני 83:81. שני המשחקים האלה אורגנו ע"י הבלגי ליאון וואנדל איש ה- FIBA. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. הפעם הראשונה בה שידרנו ישיר משחק כדורסל כלשהו של מכבי ת"א נגד קבוצה סובייטית כלשהי משטחה של ברה"מ לישראל בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, התרחש ביום חמישי – 12 בינואר 1989 במוסקבה מול אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל. זה היה בתקופת הפרסטרויקה של שליט ברה"מ מיכאיל גורבצ'וב. הטלוויזיה הסובייטית RTR שימשה Host broadcaster ואירחה אותנו יפה מאוד במוסקבה. אני הפקתי וניהלתי בעצמי את השידור הישיר ההוא מבירת רוסיה מוסקבה. אריה מליניאק כלל לא היה עמי במוסקבה. לא זימנתי אותו למבצע השידור הישיר ההוא משיקוליי שלי. הבאתי עמי מישראל כמובן את השדר המוביל שלי יורם ארבל, ומ- צרפת את יואב טוקר כדי שיכין כתבה חדשותית ב- ENG אודות ביקורה ההיסטורי הראשון של מכבי ת"א במוסקבה. ההפקה ההיא שלי ב- 12 בינואר 1989 הוסיפה שערות לבנות לראשי מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שניהלתי פרוייקט כזה מברה"מ הקומוניסטית. לא סמכתי עליהם יתר על המידה בעיקר בנוגע לקווי השידור ממוסקבה לירושלים. ביצעתי Booking כפול לראשונה בחיי המקצועיים ודרשתי מ- RTR להתקין לי שני קווי 4W, שני טלפונים בעלי חיוג בינלאומי כ- Back up, ושני מוניטורים בעמדת השידור שלי ב- לוז'ניקי. ביקשתי מאנשי RTR ב- אוסטאנקינו להסיט ולהעביר את עמדת השידור המרוחקת שלי מרוּם היכל "לוז'ניקי" למחצית הגובה (תמורת תשלום של 500 דולר נוספים) כדי לאפשר לשַדָּר המוביל שלי יורם ארבל תחושת נוחות יתר וביטחון יתר בעת השידור הישיר ובזיהוי גיבורי העלילה. אני חייב להדגיש כי כל דרישותיי שהעברתי ל- RTR התקבלו בסבר פנים יפות ע"י אנשי RTR. כשהחל השידור באולפן הספורט בירושלים באותו יום חמישי ההוא של 12 בינואר 1989 (באחריותו של הבימאי שלי יואב פלג בירושלים) ועל מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראו יחדיו ב- Split screen השדר יורם ארבל במוסקבה והמגיש אורי לוי בירושלים, נאנחתי והתרווחתי בכס המפיק שלי בלוז'ניקי במוסקבה. ברור שהודיתי לאלוהי הטלוויזיה.

yoash tokerטקסט תמונה : 11 בינואר 1989. מוסקבה הקפואה והמושלגת. אנוכי יחדיו עם כתב ה- ENG שלי יואב טוקר (משמאל) בעת הפגישות שלנו עם אנשי הטלוויזיה הסובייטית RTR באוסטנקינו. RTR מילאה את כל בקשות ההפקה שלי עד לאחרונה שבהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash arbelטקסט תמונה : 11 בינואר 1989. מוסקבה הקפואה והמושלגת. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי יורם ארבל (משמאל) ליד עיר הטלוויזיה הסובייטית של RTR באוסטנקינו. RTR מילאה את כל בקשות ההפקה שלי עד לאחרונה שבהן. יורם ארבל היה השדר המוביל בהא הידיעה במשך תריסר שנים בעת שירותו את השידור הציבורי בין 1978 ל- 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ג. אלופות ברה"מ וצ'כוסלובקיה בכדורסל מעולם לא קיימו את משחקיהן בעיירות שדה נידחות במדינותיהן אלא תמיד בערים ראשיות כמו מוסקבה ו- קובנה (ב- ברה"מ דאז ו- ליטא היום) ופראג, בראטיסלאבה, וברנו בצ'כוסלובקיה.

ד. מערכת השידורים הישירים תחת פיקודי ובהפקה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה של שנים של אירועי ספורט בחו"ל, הייתה מבוססת על תכתובת קפדנית ותיאום מלא מראש עם ארגוני ה- EBU ו- OIRT, ועם ה- Host broadcaster אודות מיסוד עמדת שידור והקמת קווי תקשורת 4W לצוות שלי וכן שריון זמני שידור בינלאומיים בעבור תקשורת לווייניים ותקשורת 4W, ובאישורם של מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם. להלן דוגמא לצורך המחשה המדגימה את נוהל תכתובת שידור בינלאומית כזאת (באמצעות טלקס) בינינו לבין ה- EBU ו- RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) לרבות הרפרנטים הישראליים מהנדסי "בֶּזֶק" גבריאל שקל ואברהם יצחק נגל, תכתובת Booking של שירותי לוויין והזמנת קווי שידור 4W הנוגעת להפקת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בטורינו – איטליה בתאריך 20 ביוני 1979 בין נבחרות ברה"מ וישראל.

satellite+4w bookingטקסט מסמך : יום שלישי – 19 ביוני 1979. דוגמא לנוהל תכתובת שידור בינלאומית כזאת (באמצעות טלקס) בינינו לבין ה- EBU ו- RAI (הטלוויזיה האיטלקית הציבורית) לרבות הרפרנטים הישראליים מהנדסי "בזק" גבריאל שקל ואברהם יצחק נגל, תכתובת Booking הנוגעת להפקת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה בטורינו – איטליה בתאריך יום רביעי – 20 ביוני 1979 בין נבחרות ברה"מ וישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש להדגיש כאן שכל הפקות הספורט הבינלאומית שלנו בחו"ל, קטנות כגדולות, קצרות כממושכות, פשוטות כמורכבות מבין האלפים שביצעתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, דרשו התכתבות מוקפדת עם הרפרנטים בחו"ל ובארץ הנוגעים לביצוע משימת השידורים הישירים, ואשר מתייחסים ל- Booking של זמני שימוש בתקשורת לוויינית ו- Booking של קווי שידור 4W. תעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית איננה עובדת לעולם על ארעיות, מקריות, ומזל. היא זקוקה לסדר ומשמעת והקפדה על כל פרט בכל הפקה בינלאומית בשל שכירה של אמצעי שידור למיניהם במקביל ע"י עֵרֶב רָב של רשתות טלוויזיה, ו- שימוש Multilateral (רב משתתפים) בציוד טכנולוגי טלוויזיוני סופר מורכב ויקר באותו האירוע המדובר. ההפקה נשענת כאמור על תכנון מפורט ומדויק של Booking הנוגע לזמני שידור וציוד טכנולוגי זמן רב מראש ולמפרע בטרם תחילת ביצוע המשימה. יש לשים לב כי גם מסמכי ההתכתבויות שלי עם הרפרנטים האירופיים במערב אירופה (בדצמבר 1988 וינואר 1989 גם עם רשת הטלוויזיה הרוסית RTR) כללו התחייבות של תשלום מראש (לעיתים גם בדיעבד) בעבור הענקת שירותי שידור הכרחיים ליישום תכליתי של המשימה וביצוע של הנדרש ע"י טכנולוגיה חדשנית בעת הצילום והסיקור של רשת הטלוויזיה המארחת, כמו גם שימוש בתקשורת לוויינית (!). ככה גם אנחנו נהגנו עם רשתות הטלוויזיה האירופית אותם אירחנו בהיכל הספורט ביד אליהו. דיווחו של אריה מליניאק לאהרון ווייסברג, "…כי הגיע שליח דואר רבע שעה לפני המשחק לאותו אולם כדורסל חשוך באותה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם, חיבר שני חוטים, והוא ויורם ארבל הצליחו איך שהוא להרים שידור…", מעורר גיחוך ויסודו בשֶקֶר. אין דבר כזה. בדותה. אני תמה מה מניע את אריה מליניאק לספר בלופים לאהרון ווייסברג ומדוע הוא מנסה לשפר את המוניטין שלו ושל יורם ארבל באמצעות בדותות. קוראי הבלוג צריכים לדעת כי הזמנת קווי השידור ה- 4W על ידינו מרשת הטלוויזיה המארחת וחיבורם למערכת התקשורת שלנו בכל השידורים הישירים מעמדות השידור בחו"ל נעשתה על ידינו כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה של כל משחקי הכדורסל ו/או הכדורגל לצורך ביטחון השידור. בנוסף תמיד דרשתי מה- PTT המקומי להציב בעמדת השידור שלנו מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי ששימש Back up לקווי השידור ה- 4W שלנו מעמדות השידור שלנו בחו"ל באירועי הספורט השונים (לא רק בעת כיסוי משחקי מכבי ת"א). היה מדובר בפק"ל. מאוחר יותר החליפו קווי השידור בטכנולוגיית ISDN את קווי השידור בטכנולוגיית ה- 4W. תמונת ה- Video הלוויינית שוריינה על ידינו כעשר דקות עד רבע שעה לפני תחילת האירוע.

ה. אני עדיין ממתין בסבלנות ומחכה יותר מ- שמונה שנים מאז 14 באפריל 2007 כדי לשמוע מאריה מליניאק ומחברו יורם ארבל את הסבריהם לדברי השקר ששניהם הפיצו ו- הופיעו ברשימתו של אהרון ווייסברג ב- 4 באפריל 2007. אני עדיין ממתין ומחכה לשמוע מאריה מליניאק ויורם ארבל פרטים היכן התרחש האירוע המדובר ההוא שלפי דבריהם התקיים בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, מה שמה של אותה עיירת השדה הנידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בו התקיים האירוע בטרם נפילת הקומוניזם, שם המשחק, ו- שמן של הקבוצות שנטלו בו חלק, כמו גם באיזו תאריך בדיוק הוא התחולל האירוע ומה הייתה תוצאת המשחק ההוא אודותיו מדווח אריה מליניאק עיתונאי X גם בשמו של יורם ארבל לעיתונאי Y אהרון ווייסברג.

ו. אני עדיין ממתין להסברו של מר אהרון ווייסברג מדוע ראה צורך להוציא לאור ב- 14 באפריל 2007 אינפורמציית בּלָע ושִקְרִית מבלי לבדוק עמי את פרטי הדיווח ההוא של אריה מליניאק ובשיתופו של יורם ארבל באותם קורות דברי ה- שחץ, הרברבנות, ההטעיה, והרמאות הללו.

ז. הערה אישית שלי : במאי – יוני 1981 הפקתי, ניהלתי, וערכתי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את השידורים הישירים של אליפות ישראל בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שנערכו בשלוש בשלוש ערים ראשיות בצ'כוסלובקיה : בראטיסלבה (Bratislava), האווירוב (Havirov), ו- פראג (Prague). אריה מליניאק לא נמנה כלל על צוות השידור שלי שהורכב מהשדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג. רציתי להטיס אותו לצ'כוסלובקיה אולם מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל דחה זאת על הסף. הוא התנגד (לא אישית לאריה מליניאק) לכל מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וטען בפניי שיורם ארבל יסתדר מצוין גם ללא הפרשן שלי אריה מליניאק. כפי שזכור לי אריה מליניאק טס לצ'כוסלובקיה על חשבונו וייתכן כי הצטרף לצוות השידור שלי שם. אינני זוכר אם שמעתי את קולו על קו השידור ה- 4W מצ'כוסלובקיה אולם דבר אחד ברור והוא חד משמעי : לא ייתכן כי בהפקת אירוע ספורט בינלאומי נכבד כמו אליפות אירופה לאומות בכדורסל של צ'כוסלובקיה 1981, כשמדובר בשידורים Multilateral יגיע טכנאי תקשורת צ'כוסלובקי לאולם חשוך ויחבר את החוטים בעמדת השידור שלנו כרבע שעה לפני המשחק. בלתי מתקבל על הדעת. RTI בראשות נחמן אלון דאגה תמיד להזמין את תפעול קווי השידור שלנו בכל הפקות חו"ל ללא יוצא מן הכלל, לפחות שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, לרבות Booking כ- פק"ל של הצבת טלפון בעל חיוג בינלאומי בכל עמדות השידור שלנו בחו"ל. הטלפון שימש כ- Back up לקו השידור ה- 4W. 

בהמשכו של אותו הפוסט ההוא שנכתב ע"י עיתונאי Y בשם אהרון ווייסברג ב- 14 באפריל 2007, מפתח הנ"ל אגדה אורבנית נוספת בה נאמר כלהלן : "…עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90. "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני לא ממשיך לפרשן את מכבי", הוא מספר. "לא רצו להגיד לי למה, אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא. ביררתי ואז נאמר לי שמכבי הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו, אז בלי מליניאק. למה הם עשו זאת את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב". מדובר בדברי כחש וכזב של המדווח אריה מליניאק ושל האיש אהרון ווייסברג שמפרסם ברבים את האגדה האורבנית הזאת. הקורא את הפוסטים של אהרון ווייסברג ושל שלמה מן יכול להבין כאילו מדובר במעין משחק שוחד שמתנהל כביכול ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מר שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א, משהו כמו : יואש אלרואי קח את זכויות השידור של המועדון לערוץ הטלוויזיה שלך ובתמורה תן לי את ראשו של אריה מליניאק. הטקסט הנ"ל כפי שנמסר ע"י אריה מליניאק לאהרון ווייסברג ושלמה מן מכיל רמז יותר מעבה כאילו עו"ד שמעון מזרחי הציע לי שוחד בכסות של התניה : זכויות שידורים של המועדון תמורת פיטוריו של אריה מליניאק מכס הפרשן. שמעון מזרחי, דייוויד פדרמן, שמלוק מחרובסקי, אריה ברנוביץ', אמנון אבידן, ומוני פנאן ז"ל לא התערבו בבחירת צוותי השידור שלי. מדובר בקשקוש, בטענת סרק. אריה מליניאק יודע היטב מדוע הודח וסולק על ידי. בטרם הועף על ידי לכל הרוחות אמרתי לו אז פנים אל פנים במשרד שלי של חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים כלהלן : "אחי, אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים…". ואז ירדנו שתי קומות והתייצבנו שנינו בלשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מר יוסף בר-אל. תחמושת הטקסט, הנימוקים, ומתן התשובה מדוע סולק אריה מליניאק על ידי עדיין שמורה בלוע האקדח ו/או שמא אומר ביתר עדינות ודיוק במחסניתה של המקלדת שלי. האגדה האורבנית שהפיץ אריה מליניאק באמצעותם של עיתונאֵי Y אהרון ווייסברג וגם שלמה מן ("העין השביעית"), כאילו שמעון מזרחי התנה בפניי את מכירת זכויות השידורים של מכבי ת"א לטלוויזיה הישראלית הציבורית בעבור שלמוני שוחד לי, שאמורים להתמצות בגין סילוקו המוקדם של אריה מליניאק על ידי מכס הפרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – היא מעשה נוכלות עלוב ומתועב. לא היה מעולם כדבר הזה. מעולם אבל מעולם לא הייתי מקריב את אריה מליניאק ולא כל איש טלוויזיה אחר על מזבח זכויות השידורים לצורך השגת הסכם עם מועדון מכבי ת"א. האגדה האורבנית הזאת כפי שהעיד אריה מליניאק בפניו של אהרון ווייסברג ושלמה מן היא פִבְּרוּק לא פחות מעלוב ו- נבזי שאין לו שום מכנה משותף עם האמת, והוצאת דיבתי רעה. מעולם לא הייתי רֵע וחבר של שמעון מזרחי ו/או דייוויד פדרמן, ו/או מי מאֵי חברי הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מעולם לא הייתי מרשה להם להתערב ולבחוש בצורה כזאת בוטה ו/או אחרת בנעשה בחטיבת הספורט בפיקודי, ולהתנות את מכירת זכויות השידורים בגין סילוקו של אריה מליניאק. עלי לומר לכם כהאי לישנא : " אילו אנשי מכבי ת"א היו מעלים טיעון והתניה כאלה בעת המו"מ עמם, אפילו לא הייתי עונה להם. הייתי פשוט קם ונפנה מהם, והולך משולחן המו"מ ". המפגש היחיד שלי עמם עם אנשי מכבי ת"א היה משני צידי המתרס בעת פגישות המו"מ ו/או בהיכל הספורט ביד אליהו. הייתי יישר דרך ונאמן לחלוטין ב- % 100 לרשת השידור שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולבוסים שלי לדורותיהם יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, אריה מקל, יאיר שטרן, ומוטי קירשנבאום. בדיוק כפי שהייתי יישר דרך ונאמן ב- % 100 לציוותי השידור שלי לרבות אריה מליניאק. אשנה ואומר את מה שהקלדתי לפני שורות ספורות : אריה מליניאק יודע היטב כמוני מדוע סולק והודח. נבצר ממני להבין מדוע איננו מספר לציבור את האמת ואת סיבות הרחקתו ממיקרופון הפרשנות ב- 1991. גם בחלוף כל כך הרבה שנים הוא עדיין נתלה בדברי שווא. לשמעון מזרחי (וחבריו בהנהלת מכבי ת"א) אין ולא הייתה שום נחלה ויד בהרחקתו של אריה מליניאק מהמיקרופון הציבורי ו/או בכל עניין אחר בחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

הערה אישית שלי : לפני כמה שנים אירח העיתונאי Y עמנואל רוזן ההוא את העיתונאי X אריה מליניאק בתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית – לימודית. עמנואל רוזן ואריה מליניאק טיפחו יחדיו באותה התוכנית את האגדה האורבנית שלהם כאילו אריה מליניאק נזרק על ידי לעזאזל תמורת קבלת זכויות השידורים הטלוויזיונית של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטורניר גביע אירופה לאלופות בכדורסל. צלצלתי לעמנואל רוזן ושאלתי אותו כיצד איננו מתבייש לשדר שקרים ומדוע לא הזמין אותי לשבת לצדו של אריה מליניאק כדי לאפשר לי לפחות להגן על שמי הטוב. עמנואל רוזן הבטיח כי יחזור אלי מייד. הוא לא חזר מעולם. היה מדובר שוב בנוכלות עיתונאית.

ב- 2 בנובמבר 2009 דיווח משה גרטל את העדות הבאה לעיתונאי Y שלמה מן מהמגזין "העין השביעית" כלהלן כפי שר"מ באותיות מודגשות. שלמה מַן שמע ואָץ – רץ להוציא לאור ולטפח בביטאון שלו את האגדה האורבנית הזאת כלהלן : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו נגד ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל, כתב צעיר, אנרגטי, ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל", הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי, צילמתי אותו, חזרתי מהר ליד אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי פרי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד, כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של של חומרים כאלה ואחרים, לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה. מי זה "האנשים שלנו" ? יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון, לא נעים לי אבל זו האמת". כמובן שאין מְדוּבָּר רק באגדה אורבנית אלא בנוכלות עיתונאית נבזית במלוא מובן המילה שאין לה דבר עם האֶמֶת. להלן העדות שלי אודות הסיפור המגוחך והבדוי שלא היה ולא נברא.

yoash 19טקסט מסמך (1) : 2 בנובמבר 2009 . עיתונאי X משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y שלמה מן, וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". עמוד מס' 1 מתוך 2.

א. השידור הישיר של המשחק ההוא ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מכבי ת"א נגד ריאל מדריד מהיכל הספורט ביד אליהו הסתיים בניצחונה של מכבי ת"א 93:99.

ב. משה גרטל לא דיבר עמי מעולם באותו הערב של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 בעניינו של אולסי פרי הנעדר מהמשחק. הוא לא סיפק לי ידיעות עיתונאיות חדשותיות, זה לא היה תפקידו במערכת ובקבוצת השידור שלי, וודאי כשאלה אינן מלוות בהוכחות צילומיות חותכות שאומנם אולסי פרי באמת שוכב מנוטרל וישן שנת שיכורים על המצעים של חברתו תמי בן עמי. מעולם, ואני מדגיש לעולם, לא הייתי מעלה בדעתי לשדר ידיעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משה גרטל אודות אולסי פרי "מנוטרל וישן שנת שיכורים" (כדבריו של מוסר הידיעה) מבלי שיש לו ולי הוכחות מצולמות (!).

ג. אולסי פרי לא התגורר בשיכון ל'. הייתה לו דירה ברמת אביב. בשיכון ל' התגוררה חברתו תמי בן עמי ז"ל.

ד. אנשי מכבי ת"א שלחו שני ציוותי משטרה לשתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' כדי לוודא מדוע אולסי פרי מאחר להתייצב בהיכל הספורט ביד אליהו. השוטרים חזרו ודיווחו ליו"ר המועדון מר שמעון מזרחי כי שתי הדירות ברמת אביב ובשיכון ל' הן חשוכות ואין קול ואין עונה מהן.

ה. הוריתי אז לשדר שלי בהיכל הספורט ביד אליהו יורם ארבל להיזהר היטב בדברי הפרשנות שלו בעת השידור הישיר בעניינו של אולסי פרי מחמת תביעות דיבה. אני שימשתי העורך הראשי והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא, ולא היו לי כל הוכחות שאולסי פרי נגוע בפרשיות סמים. נכון שכולם ריכלו ו- דיברו על כך, אבל לי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו כל כל הוכחות. לכן ציוויתי על יורם לשקול היטב את מילותיו כנציג שלי על המסך הציבורי. זאת הייתה האחריות הבלעדית שלי כעורך, מפיק, ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הציבור וגם כלפי הממונים עלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוביה סער יבד"ל.

ו. שאלה למר שלמה מן : האם בטרם הדפסת הפוסט ההוא ב- 2 בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית" הצלבת מקורות ? האם ווידאת את כל האמת ? האם שאלת את מר משה גרטל מי היו למשל אנשי הצוות שלו ? מי היה הצלם, מי היה המקליט, ומי היה התאורן ? כדי לוודא עמם ביצוע והאם משה גרטל אומנם דובר אמת ?

הערה אישית שלי : הזמנת ציוותי צילום לכיסוי אירועי ספורט הייתה עניין ביורוקרטי ובתחום סמכותי הבלעדית. בקשה לקבלת צוות צילום הייתה מחויבת בחתימה שלי. באותו הערב ההוא של 16 בדצמבר 1982 לא חתמתי על שום טופס בקשה בעבור משה גרטל.

ז. שאלה נוספת למר שלמה מן : האם שאלת את מר משה גרטל כיצד ייתכן ש- תמי בן עמי ז"ל אהובתו של אולסי פרי הסכימה לפתוח את דלת דירתה בפניו ובפני ציוותו כדי לחשוף את חברה – אהובה שלה שוכב חסר אונים בשיא האוּמְלָלוּת והמִסְכֵּנוּת של האדם באשר הוא אדם, בשיא השפל הגופני והנפשי שלו, כשהוא מסומם וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה ? בלתי מתקבל על הדעת. כיצד ייתכן שתמי בן עמי הסכימה להסיר את המנעול מ- דלת דירתה בפני צוות הצילום בראשות משה גרטל, ולהזמין את הכתב, הצלם, המקליט, והתאורן להיכנס לביתה כדי לחשוף את חברה – אהובה אולסי פרי שוכב ברוב עליבותו על סדיני מיטתה, מבלי לשאול אותו אם הוא מסכים לחשיפה טלוויזיונית משפילה שכזאת ? שוב, בלתי מתקבל על הדעת. אין כוח בעולם גם לא כוח עליון שהורה ל- גב' תמי בן עמי ז"ל לפתוח את דלת דירתה בשיכול ל' בתל אביב בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו ב- 16 בדצמבר 1982 כדי לחשוף את אהובה אולסי פרי במלוא אומללותו ועליבותו. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את שעריה ומשה גרטל לא צילם.

ח. עוד שאלה נוספת לשלמה מן : ובכן, נגיד שמשה גרטל דובר אמת והוא אומנם מחזיק בידיו חומר צילום סנסציוני המראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו וכפי שהם מתפרסמים על ידך בפוסט שלך ב- "עין השביעית" ב- 2 בנובמבר 2009) על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי. נגיד שהוא משה גרטל באמת שוחח עמי ואני סירבתי לשדר את דיווחו. מדוע אם כך החומר המצולם הסנסציוני הזה ב- Film אודות אולסי פרי שהוא משה גרטל מחזיק בידיו לא שודר למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 במגזין "יומן השבוע" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא רץ עם החומר המרעיש הסנסציוני שהוא מחזיק בידיו אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ? מדוע הוא לא עקף אותי ולא הפנה את תשומת לבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לחומר הפילם הבלעדי המרעיש ו- רווי חומר נפץ שהוא מחזיק בידיו ? מדוע חומר הפילם הסנסציוני הזה לא שודר במהדורת "מבט" של מוצ"ש – 18 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם המרעיש לא שודר במהדורת "מבט" של יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 ? מדוע חומר הפילם הזה שמשה גרטל מחזיק בידיו ומראה את אולסי פרי שוכב מת, עירום, ומְסוּמָם (כדבריו של משה גרטל כפי שמסר אותם לשלמה מן) לא שודר אף פעם ומעולם מאז ועד היום בשום מסגרת עיתונאית – חדשותית / אקטואלית בטלוויזיה הישראלית הציבורית ?

מכל האמור לעיל התשובה ברורה. עיתונאי Y שלמה מַן טיפח אגדה אורבנית שקרית שהעביר לו עיתונאי X בשם משה גרטל והוציא אותה לאור בביטאון "העין השביעית" מבלי לוודא את אמיתות הסיפור. ואז עשה שלמה מן את המעשה הנואל ביותר. הוא ביקש את תגובתי, תגובתו של יאיר שטרן, ותגובתו של שמעון מזרחי לטקסט ההוא שהגה באוזניו משה גרטל ב- 2 בנובמבר 2009, כאילו יש בידיו מידע מהימן. מדובר בנוכלות עיתונאית נבזית אישית כלפיי וגם כלפי רשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבשורותיה עבד בשעתו משה גרטל.

yoash 20טקסט מסמך (2) : 2 בנובמבר 2009 . עיתונאי X משה גרטל מעביר אינפורמציית בלוף לידיו של עיתונאי Y שלמה מן , וזה מטפח אותה מייד לממדים של אגדה אורבנית בביטאון "העין השביעית". (עמוד מס' 2 מתוך 2). 

אני עדיין ממתין לראות את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני ההוא מ- 16 בדצמבר 1982 בו הרשתה תמי בן עמי לכתב משה גרטל ל- צלם את אהובה אולסי פרי בשיא עליבותו שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על מיטתה בשיכון ל' בתל אביב. אני עדיין מצפה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מי היה הצלם שלו ? מי היה איש הקול שלו ? ומי היה התאורן שלו ? אני עדיין מחכה לשמוע ממר שלמה מן וממר משה גרטל מדוע לא עקף אותי ולא הגיש את חומר הפילם המרעיש והסנסציוני לידיהם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער, ולמה לא דרש מהם לשדר זאת ? אני מבקש לדעת ממר משה גרטל מדוע הכתבה הסנסציונית הזאת שמראה (כביכול) את אולסי פרי שוכב מת, מנוטרל, וישן שנת שיכורים על סדיני מיטתה של חברתו – אהובתו תמי בן עמי, ושעל פי טענתו הוא מחזיק את חומר הפילם בידיו, לא שודרה מעולם למחרת יום שישי – 17 בדצמבר 1982 ב- "יומן השבוע", וגם לא אחר כך בשום מהדורה מ- מהדורות "מבט" ? להד"ם. בלתי מתקבל על הדעת.

סוף הפוסט מס' 568 / 554. הועלה לאוויר ביום שני – 4 בינואר 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *