פוסט מס' 576. דייוויד בלאט, אבל לא רק דייוויד בלאט. יחסי מנהיגות בין המאמן לבין שחקן כוכב של קבוצתו. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ומנהיג ריבון ועניו, ואדם צנוע. פוסט מס' 576. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 בפברואר 2016.

פורסם בתאריך 2 בפברואר 2016 מאת יואש אלרואי17 באפריל 2023

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רֶוָוח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

דייוויד בלאט, אבל לא רק דייוויד בלאט. יחסי מנהיגות בין המאמן לבין שחקן כוכב של קבוצתו. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ו-מנהיג ריבון עניו, ואדם צנוע. פוסט מס' 576. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————-

פוסט חדש מס' 576 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 בפברואר 2016.

——————————————————————————-

פרפרת 1 : אם לשרת המשפטים בממשלת ישראל גב' איילת שקד מותר לכנות את הח"כ לשעבר יוסף פריצקי בכינוי הנבזי "זוהמה", אזי לציבור שוחרי התרבות מותר לכנות את שרת הספורט והתרבות גב' מירי רגב בשם דומה. לא יעלה על הדעת ששרת המשפטים של מדינת ישראל תתבטא בדיון ציבורי כלשהו נגד אישיות ציבורית בהווה ו/או לשעבר באופן כה בוטה וגס.

פרפרת 2 : ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו צריך לחשוש למעמדו אם על שורת מתחריו הראשיים נמנים החתרנית שלי יחימוביץ', איתן כבל וגם ה- Team leader שלהם יצחק "בוז'י" הרצוג, וה- Team leader שלי זהבה גלאון.

פרפרת 3 : האם זאת המגמה ? האם איילה חסון מגישת "שישי" בערוץ 10 סוגרת פערים ? "שישי" של ערוץ 10 צבר בתאריך יום שישי האחרון – 29 בינואר 2016 כמות רייטינג ממוצעת של % 8.9 בין 20.00 ל- 21.30 ו- Peak של % 9.8 מול "אולפן שישי" של ערוץ 2 שצבר באותו הזמן כמות ממוצעת של % 15.06 ו- Peak של % 18.9. "יומן" של ערוץ 1 נגרר הרחק מאחור, רק % 2.9.

פרפרת 4 : קראתי ביום שישי האחרון (29 בינואר 2016) בעיתון "הארץ" את הפוסט של העיתונאי אלון עידן "דייוויד, "לטס טוק ביזנס" (במדורו "בעיני המתבונן") ולא הבנתי את הטקסט. קראתי עוד פעם ושוב לא הבנתי. אינני יודע מה אלון עידן רוצה ממני כקורא שלו. ניסיתי לרדת לעומקו של המאמר אולם לא צלחתי. מדובר בכתיבה מסורבלת ומסובכת וגם בומבסטית, לא בהירה ולא ממוקדת, מכלילה, ובעיקר רוויית סתירות ולא מדויקת. ואין זאת הפעם הראשונה. מפליא מדוע איננו כותב פשוט וברור. בעל הפוסט אלון עידן ממש מסבך את הניסוחים שלו כשהוא כותב למשל, "…כדאי לחזור לתגובה הפרובינציאלית בישראל לפיטורים של בלאט מקליבלנד. האם ייתכן שמלבד פטריוטיות מוגזמת שנעטפה כרגיל בתחושת הקורבנות המוכרת של "העולם כולו נגדנו" – הישראלים פשוט הרגישו שנעשה עוול גדול למישהו שהם מכירים… ?". רגע אחד מר אלון עידן מה פתאום אתה מכליל גם אותי ושכמותי בתוך ההגדרה הנ"ל שלך מבלי לבדוק ? בשמם של מי אתה מתחייב וכותב קשקוש שכזה ? האם עשית סקר נתונים כלשהו עליו אתה מבסס את הערכתך הנ"ל ? מהיכן אתה שואב את הגדרתך הכוללנית הזאת הנוגעת לתגובה פרובינציאלית ישראלית שנשענת על התחושה המוכרת של העולם כולו נגדנו ? האם היא מדויקת ? מדובר בשרבוט לא בדוק ולכן מקומם. כמו גם עוד קטעים באגפים האחרים של הפוסט הקונקרטי הזה שאינם בדוקים ולא מדויקים. מעין כתבה בלופרית שמזכירה את דיווחו של דייוויד בלאט שסיפר אשתקד בקליבלנד כי 7.000000 (שבעה מיליון) צופי טלוויזיה במדינת ישראל משכימים קום כדי לצפות באשמורת בוקר בשידורים הישירים של משחקי קליבלנד קאוואלירס ב- NBA. אני מכיר כמה אנשים ישראליים שכמוני אדישים לחלוטין לסילוקו של המאמן דייוויד בלאט משורות קליבלנד קאוואלירס, ולא רק זאת, גם הם כמותי צפו את הדחתו גם אם התאחרה. צילומים נטולי ערעור ומחלוקת של רשתות הטלוויזיה האמריקניות של ABC ו- ESPN הוכיחו שהמאמן דייוויד בלאט משמש מריונטה בזרועותיו של לברון ג'יימס (Lebron James). האם אין עורכים ב- "הָאָרֶץ" שמעיינים בטקסט של אלון עידן בטרם פרסומו ? ניסיתי לקרוא גם את הפסקה העוקבת הבאה של אלון עידן בפוסט המגוחך הזה "דייוויד, "לטס טוק ביזנס", וגם אותה לא הבנתי. הנה הציטוט כדלקמן : "האם ייתכן שעבור חלקים מסוימים בעולם – לא באמריקה אומנם – עדיין מתקיים קשר כלשהו בין "ספורט" לבין "ספורטיביות" ? ושלברון ג'יימס מגלם את אותו חוסר ספורטיביות שמקבל לגיטימציה בגלל המסחור והסגידה העיוורת ל- "כוכבים" ? האם יכול להיות שדווקא הלא פרובינציאליים קיבלו על עצמם מבלי משים את תרבות "הביזנס" הריקה והמסוכנת ולו כדי לשוות לזהותם מאפיינים "מעודכנים"…?". תגיד לי אלון עידן מה אתה רוצה ממני בדיוק…? על מה אתה מדבר…? איזה מסחור ואיזה סגידה עיוורת לכוכבים ? לֶבְּרוֹן גֵ'יימְס הוא שחקן כדורסל נפלא ומרשים כמו סטפן קרי שסוחבים אחריהם שובלים של מיליוני מעריצים בארה"ב (וגם ברחבי העולם), וממלאים אולמות עד אפס מקום כדוגמת אלה שקדמו להם בעבר מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, קארים עבדול ג'אבר ואחרים, ולכן הם משולמים היטב. איזה סגידה עיוורת ואיזה נעליים. מדובר בחוק כלכלי יסודי של היצע וביקוש מתוך בחירה חופשית במדינה דמוקרטית קפיטליסטית. גם אני צופה בישראל בשקיקה ומבחירה בלברון ג'יימס בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. איש לא כופה זאת עלי ואינני סוגד לו. אלוויס פרסלי (Elvis Presley) עשה מיליארדי דולרים החל מ- 1955 בסיוע מיתרי קולו, ואילו חברו לספסל הלימודים שסיים את לימודיו בהצטיינות ב- 1954 יחדיו עם אלוויס פרסלי בליווי תעודת בגרות הרבה יותר יפה מזאת של הזמר המפורסם ב- ביה"ס התיכון "HUMES" בטנסי, השתכר דולרים ספורים בבנק העירוני המקומי. אישים מצטיינים בזירות העיסוק השונות בכל מיני תחומים זוכים לאהדה ציבורית ומשכורות עתק. הבינוניים נשכחים. איזה סגידה ואיזה סנדלים. אילו המוסיקאי וולפגנג אמדיאוס מוצרט היה חי כיום הוא היה מיליארדר. להקשיב למוסיקה שלו אין פירושו סגידה אלא הנאה. אנשים קונים את ציוריו של פיקסו מפני שמדובר באומנות מעניינת. כנ"ל לגבי ה- Copywriter התנ"כי שלמה המלך. אילו שלמה המלך היה חי היום הוא היה מולטי מיליונר משום שנחשב לאדם מבריק ורב אמן בכתיבה וניסוח תמציתי. מעניין לעיין בהם. שני ספריו "משלי" ו- "קהלת" מוכיחים זאת ללא ערעור. כנ"ל לברון ג'יימס. אוהדי הכדורסל נוהרים ומסתופפים בהמוניהם סביב זירת הפרקט בכל רחבי ארה"ב כדי לצפות בלברון ג'יימס ולא במאמנו דייוויד בלאט. איזה סגידה ואיזה נעליים. הנאה. הנאה צרופה.

טקסט מסמך : יום שישי – 29 בינואר 2016. עיתון "הארץ". פוסט מגוחך, מסובך, כתוב לא טוב, וגם לא מדויק "דייוויד, לטס טוק ביזנס" של אלון עידן שדן בפיטוריו של המאמן הישראלי דייוויד בלאט מקבוצת הכדורסל של ה- NBA קליבלנד קאוואלירס. (באדיבות "הארץ").

על מה אתה מדבר אלון עידן ? איזה הערצה עיוורת לספורט המקצועני ואיזה נעליים ? הפוסט "דייוויד לטס טוק ביזנס" איננו קריא לא רק מפני שהוא כתוב מסובך ולא בהיר אלא גם בגלל שהוא כולל בתוכו מידע לא נכון ורווי סתירות. ואז הלכתי להתנחם בקריאת הפוסט המלומד של העיתונאי רמי רוטהולץ "טבעת חנק", שכתוב היטב ומנומק כהלכה ואשר הודפס ב- "מעריב" ביום שישי – 29 בינואר 2016, כמו גם להירגע בעיון בפוסט המעניין של העיתונאית ציפי שמילוביץ' שמדווחת מ- ניו יורק לעיתון "ידיעות אחרונות" כי "המלך הוא ערמומי" (יום שישי – 29 בינואר 2016). כל מי שמתעניין בפרשת הדחתו של המאמן דייוויד בלאט מקבוצת הכדורסל קליבלנד קאוואלירס ב- NBA, חייב לקרוא את "טבעת חנק" של רמי רוטהולץ ואת "מלך הוא ערמומי" של ציפי שמילוביץ'. מאמרים מצוינים, מדויקים, ומהודקים רוויי מידע שכתובים טוב מאוד (!).

טקסט מסמך : יום שישי – 29 בינואר 2016. העיתון "מעריב" מפרסם פוסט מרתק שכתוב היטב וגם מנומק "טבעת חנק" מאת העיתונאי המחונן רמי רוטהולץ, הדן בסילוקו של המאמן דייוויד בלאט משורות קבוצת הכדורסל קליבלנד קאוואלירס מה- NBA. (באדיבות "מעריב").

טקסט מסמך : יום שישי – 29 בינואר 2016. כנ"ל לגבי העיתונאית גב' ציפי שמילוביץ'. העיתון שלה "ידיעות אחרונות" מפרסם פוסט מעולה שהיא כותבת ומנתחת "המלך הוא ערמומי", ואף הוא דן בהדחתו של המאמן הישראלי דייוויד בלאט משורות קבוצת הכדורסל קליבלנד קאוואלירס מה- NBA. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

פרפרת 5 : העיתונאית טליה פלד – קינן עשתה מעשה אזרחי אמיץ. באמצעות תוכנית הטלוויזיה של אמנון לוי בערוץ 10 "פנים אמיתיות", הציבה מַרְאָה רוויה חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה לארבעה מנהלי בתי חולים גדולים מלוכלכים בישראל והודיעה להם : "ככה אתם נראים". במקביל הכריזה בסרט התיעודי החשוב שלה בפני כל תושבי מדינת ישראל כדלקמן : "תתחילו לדאוג. ב- בתי החולים המלוכלכים של מדינת ישראל מתים אלפים רבים בגלל זיהומים. לא כדאי לכם להתאשפז בבתי החולים האלה". ארבעת הרופאים שישבו מולה נותרו המומים ומבולבלים שלא לדבר על חשיפות נוספות בכתבה שדנו בתרבות מיטות החולים המסודרות שתי וערב במסדרונות בבתי החולים, ביורוקרטיה מטומטמת, ומחסור בציוד. החוקרת טליה פלד – קינן הציגה את ארבעת הרופאים הללו במידה לא קטנה כ- כלים ריקים. ההתמקדות החשובה ביותר של החוקרת הפעלתנית הזאת הייתה בזוהמת החיידקים העמידים ל- אנטיביוטיקה שהשתלטה על בתי החולים בארץ. מתברר כי כל מיני רופאים ואחיות אינם מקפידים לרחוץ ולשטוף את ידיהם בסבון באופן שיטתי, והם אלה שמעבירים את זוהמת החיידקים המסוכנים בעת מעברם מטיפול של חולה X לחולה Y. מדובר בשערורייה לאומית מטונפת תרתי משמע. את מה שהאחות האנגלייה פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale) הבינה במלחמת קרים במחצית המאה התשע עשרה כי שיעורי התמותה הגבוהים של החיילים הבריטיים הפצועים המטופלים בבתי החולים נגרמים בשל תנאי תברואה ירודים נטולים היגיינה יסודית – לא מבינים כאן האחראיים הראשיים על בריאות הציבור, הלוא הם מנהלי בתי החולים הללו במדינת ישראל. האחות המופלאה והידענית פלורנס נייטינגל קבעה שזוהמת החיידקים ניתנת למניעה ופתרון, בתנאי שמקפידים על חיטוי ורחיצת ידיים יסודית בטרם תחילת הטיפול בחולים ובפצועים. היא כפתה את ההיגיינה הבסיסית הזאת על הרופאים והאחיות הבריטיים בעת מעברם בבתי החולים מפצוע אחד לפצוע אחר. במלחמת קרים שנערכה בשנים 1856 – 1853 בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העותומנית והאימפריה הבריטית נהרגו כ- 30000 (שלושים אלף) חיילים בריטיים מתוך רבע מיליון (250000) שנטלו בה חלק. הרבה יותר חיילים בריטים פצועים מתו ממחלות זיהומיות מדבקות בבתי החולים מאשר בקרבות עצמם באותה מלחמת קרים ההיא נגד הגייסות הרוסיים לפני 163 שנים.

טקסט תמונה : זוהי האחות האנגלייה המופלאה, המפורסמת, ורבת המוניטין פלורנס נייטינגייל (1910 – 1820) בעת מלחמת קרים האכזרית בשנים 1856 – 1853 בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העותומנית והאימפריה הבריטית. פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale) הייתה הראשונה שעמדה על החשיבות הרבה של נקיטת תנאי תברואה ושמירה על היגיינה יסודית כצורך רפואי חיוני למניעת מחלות מדבקות זיהומיות בעת טיפולם של הרופאים והאחיות בחיילים האנגליים הפצועים.

פרפרת 6 : שתי מילים : תודה ועידוד ליוצרת הסדרה התיעודית "אבודים" צופית גרנט המדהימה וציוותה המסור. הסדרה "אבודים" משודרת בערוץ 2. מדובר לא רק במאמץ טלוויזיוני ממושך ורָב אלא גם במאמץ אנושי עצום. צופית גרנט ואנשי ציוותה ראויים לברכת חזקו ואימצו על עבודתם הטלוויזיונית הכבירה (!).

פרפרת 7 : נטישתה של טלי מורנו את חברת החדשות של ערוץ 10 היא אבדה גדולה לי כצופה טלוויזיה של ערוץ 10. מדובר בשדרנית – עיתונאית בעלת אישיות טלוויזיונית ולצדה יתרונות טלוויזיוניים רבים : קריינית רהוטה, מתמצאת היטב בחומר, מראיינת סקרנית מצוינת וגם מנומסת, אנושית, ופוטוגנית מאוד ואסתטית מאוד על המסך. מוזר מאוד שחברת החדשות של ערוץ 10 והנהלת ערוץ 10 מתעלמים בהינף יד ומאפשרים לטלי מורנו לקום ככה בוקר אחד ולהסתלק מעבודתה ומהמסך כאילו מדובר בטריוויה, ללא שום מתן הסבר לצופים מה קרה כאן, מה הן הסיבות, ומדוע קרה מה שקרה. אינני מכיר את טלי מורנו. מעולם לא ראיתיה במציאות, וכמובן שלא החלפנו מילה בינינו. בושה וחרפה להתנהלותה והתנהגותה של חברת החדשות של ערוץ 10. להיסטוריה יש תכונה נעלה. בבוא העת היא יודעת לנהל חשבונות עם שחצנים ואנשי שררה נטולים חוקי מוסר בסיסיים. זה רק עניין של זמן עד שהיא תתחיל לפעול.

פרפרת 8 : שמעתי הבוקר (יום שלישי – 2 בפברואר 2016) את רזי ברקאי מנהל ברדיו גלי צה"ל ריאיון שבלוני, משעמם, וצפוי "על פי הספר" עם אחמד אזרח פלסטיני תושב רמאללה עליה הוטל סגר צבאי פתאומי בן יממה כדי לנסות לבלום את טרור הרצח הנבזי באמצעות סכינים. במקום לשאול את אחמד מה אתה היית עושה אילו מרצח היה מניף עליך סכין כדי לנעוץ אותה בבטנך, בגבך, ו/או בצווארך, האם הייתה מכוון את הנשק שלך לזרת השמאלית בכף רגלו…? במקום זאת מאפשר לו רזי ברקאי המגוחך ל-ברבר ולהטיף לנו מוסר על חשיבות השימוש בטוהר הנשק היהודי מול המרצחים הפלסטיניים. אגב, רזי ברקאי כיצד אתה היית מגיב אילו נער פלסטיני היה מסתער עם סכין שלופה על נכדיך הקטנים (אם יש לך בכלל), האם היית מכוון את נשקך לעבר הציפורן של הבוהן בכף רגלו הימנית של המרצח ו/או יורה למרכז גופו ? ברברן שכמותך.

דייוויד בלאט, אבל לא רק דייוויד בלאט. יחסי מנהיגות בין המאמן לבין שחקן כוכב של קבוצתו. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ומנהיג רִיבּוֹן צנוע ואדם עניו. פוסט מס' 576. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל היווה דוגמא למנהיגות סופר שלילית שלא הייתה כדוגמתה בתולדות רשות השידור מאז ומעולם. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבינה גם אם באיחור רב כי היה מדובר במינוי מופרך למשרה הרָמָה של מנכ"ל רשות השידור של איש מושחת בשם יוסף בר-אל שמעניק שוחד מסך. זאת הייתה סיבת ההדחה של מנכ"ל רשות שידור פעיל כפי שרשום בפרוטוקול הממשלה : שחיתות ושוחד מסך. יוסף בר-אל הודח וסולק ממשרתו הרמה בקיץ 2005 לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי ע"י אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון, אלה שמינו אותו שלוש שנים קודם לכן לתפקיד הרָם בקיץ 2002. אבל ההיסטוריה והגורל לא סלחו גם לאותה הממשלה ההיא, לאותה שְדֵרָת הפיקוד הממשלתית ההיא, ולמרבית אותם השרים הממנים ההם בראשות ראש הממשלה אריאל שרון ההוא, שהיו האחראיים למחדל ולפשלת המינוי המעורער והתמוה ההוא. (באדיבות "מעריב").

הערה שלי : פרשת מינויו העלוב והמופרך של יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור והדחתו ב- 2005 ע"י אותה ממשלת ישראל שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי טרם הסתיימה. מחקר הפרשה המבישה הזאת טרם הסתיים. הוא טרם הסתיים מפני שהייתה זאת הפעם הראשונה בה הודח מנכ"ל רשות השידור מכהן בשם יוסף בר-אל מהמשרה הרמה ומהמשימה הענקית של הובלת השידור הציבורי, וגם הפעם הראשונה ששדרת הפיקוד העיתונאית של רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנשי רדיו "קול ישראל", ניצבה מהצד נוכח ההפקדה הממשלתית המחורבנת של אותו יוסף בר-אל על ניהול השידור הציבורי. שדרת העיתונאים הזאת שתקה נוכח המינוי המופרך ובכך השילה מעליה ב- 2002 את הגדולה שבזכויות בני אנוש להיות אנשים בני חורין ו- עיתונאים חופשיים. להיסטוריה יש תכונה נעלה. בבוא העת היא באה חשבון עם המבישים. שתיקתם של עיתונאי רשות השידור ב- 2002 נוכח הפשלה ההיא של הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראלי הייתה ביזיון, חרפה, ושאט נפש שראויים לכל גינוי. הפרשה הנקלית שהייתה לה השפעה שלילית ביותר על התמוטטותו של השידור הציבורי טרם הגיעה לסיומה.

דייויד בלאט, אבל לא רק דייוויד בלאט. מנהיגות של מאמן מול שחקן כוכב של קבוצתו. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ומנהיג ריבון ועניו, ואדם צנוע. פוסט מס' 576. כל הזכויות שמורות.

טקסט מסמך : נובמבר 1980. מנכ"ל רשות השידור יוסף טומי לפיד ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל ממנים אותי להנהיג ולנהל את חטיבת הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1946. הימים ההם – הזמן ההוא לפני בריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז"ל היה מנהיג המשפחה. מישהו העמיד את האב ושני ילדיו ליד המקפצה הרעועה ותיעד אותם במצלמה שלו. אנוכי בן 8 מימין ואחי יונתן בן 5 וחצי משמאל. המנהיגות של התא המשפחתי שנשענת על יושרה, מוסר ודרך ארץ, אומץ לב, ודוגמא אישית משמשת במידה רבה מודל למנהיגות ספורטיבית. שום אבא בעל היגיון ומוסר לא ירשה לעצמו להעניק אהבה והערכת יתר ל- מי מבניו, מוכשר ככל שיהיה, על חשבון בן אחר שלו. ניהול המשפחה ומתן חינוך, אהבה, ותמיכה לילדים נעשה בשקיפות מליאה ולחלוטין ל- לא חנופה. במודל הספורטיבי משמשים השחקנים בעת ובעונה אחת פַּקוּדִים וגם הבנים של מאמניהם ומנהליהם. לא יעלה על הדעת כי מאמן קבוצת כדורסל שהוא גם מנהיג ומחנך יתחנף לשחקן הבכיר שלו בפרהסיה לנוכח שחקני הקבוצה האחרים ועל חשבונם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא בכדי הבאתי את אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז"ל כעדות למנהיגות אמת. כילד רך בשנים ונער מתבגר בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן כשאתה רואה את אבא שלך שנים על שנים בקיצים ובחורפים מעבד את אדמתו בזיעת אפו, חורש, זורע, וקוצר ומביא את המספוא אספסת, תלתן וסלק בהמות לפרות ברפת – אתה למד משהו על דרך ארץ, דבקות במשימה, וחינוך. אני שואב את עקרונות המנהיגות, כל מנהיגות באשר היא, מתחום המשפחה. ברור שמנהיגות נשענת על יֶדָע אולם היא מתבססת על חינוך, יושרה, דרך ארץ ודוגמא אישית. כשאתה יוצא כמפקד חוליה למארב צבאי, לעולם לא תעניק עדיפות בתנאי מלחמה לחייל כזה ו/או אחר שלך על פני חייל אחר בחוליה שלך. במלחמה הראשונה שלי, ב- "מבצע סיני" באוקטובר – נובמבר 1956, הייתי מוכן להקריב את חיי כמו חיילים אחרים במחלקה למען ה- מ"מ שלי סגן זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל) לא רק מפני שהיה מפקד אמיץ לב אלא גם מפני שהיה ישר דרך ובעל דוגמא אישית, שלא התחנף לשום חייל שלו, גם לא לטובים ביותר.

מאמן קליבלנד קאוואלירס הישראלי דייוויד בלאט אכזב אותי כשוויתר מראש על סמכותו ומנהיגותו בעת מערכת יחסיו עם השחקן המוביל שלו לברון ג'יימס. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ומנהיג ריבון צנוע ואדם עניו.

מאמנה המודח של קליבלנד קאוואלירס דייוויד בלאט התגלה כחַנְפָן כרוני של לברון ג'יימס (Lebron James) כשהוא מתבטל בפניו ונטול כבוד עצמי מינימאלי. מדובר בעדות של חלק משחקני הקבוצה. לא יעלה על הדעת כי ג'ון וודן (John Wooden) היה מתחנף לכוכב הכדורסל שלו באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס קָארִים עַבְּדוּל גָ'אבַּר / Careem Abdul Jabar (בשמו הקודם לוּ אַלְסִינְדוֹר / Lew Alcindor) נוכח שחקני הקבוצה האחרים. הוא לא היה עושה זאת לעולם בפרהסיה וגם לא מאחורי הקלעים. להתייעץ – כן. להתחנף ולהתבטל בפניו – בשום אופן לא (!). לא ניתן לדמיין סצנה באותו עניין בה הסטודנט ושחקן הכדורסל קארים עבדול ג'אבר / Careem Abdul Jabar היה מעז לדחוף את מאמנו הנערץ באוניברסיטת UCLA ג'ון וודן מעבר לקווי המגרש כשם שלברון ג'יימס שחקן קליבלנד קאוואלירס דחף בגסות רוח ובבוטות גופנית לעיני מיליוני צופי טלוויזיה אמריקניים את מאמנו דייוויד בלאט באחד ממשחקי הקבוצה מעבר לקווי המגרש. אי אפשר להעלות על הדעת סצנה בה בובי צ'ארלטון / Bobby Charlton דוחף בזרועותיו את מאמנו הנערץ מאט באסבי / Matt Busby בקבוצת מנצ'סטר יונייטד, כשם שלברון ג'יימס שחקן קליבלנד קאוואלירס חולל זאת למאמנו דייוויד בלאט כשהוא מרחיק ודוחף אותו בשידור ישיר לעיני מיליוני צופי טלוויזיה אמריקניים. אין דבר כזה. בלתי מתקבלת על הדעת.

טקסט תמונה : שער הכריכה הקדמית של הספר הביוגראפי אודות מאמן הכדורגל האנגלי מאט באסבי כפי שכתב אותו דייוויד מילר. עשור ה- 50 של המאה הקודמת. המאמן והמנג'ר מאט באסבי נחשב ע"י רבים לאבא ומנהיג הבלתי מעורער של קבוצת הכדורגל הבריטית המפורסמת מנצ'סטר יונייטד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1957. אִצטדיון "וומבלי" בלונדון. מאט באסבי (Matt Busby) משמאל בחליפה השחורה מוביל ב- 1957 את קבוצת מנצ'סטר יונייטד לקראת משחק גמר הגביע באצטדיון "וומבלי" נגד קבוצת אסטון ווילה. צועדים מאחורי מאט באסבי משמאל, רוג'ר בירן (Byrne Roger), ברי (Berry), דניס בלנשפלאואר(Dennis Blanchflower), השוער ווד (Wood), פולקס (Foulkes), בובי צ'ארלטון מוסתר (Bobby Charlton), טומי טיילור (Taylor Tommy), ביל וולן (Whelan Bill), דאנקן אדוארדס (Edwards Duncan), אדי קולמן (Eddie Colman) מוסתר, ודייויד פג (Pegg David). מנצ'סטר יונייטד נוצחה ע"י אסטון ווילה 2:1, אך זכתה באותה השנה של 1957 באליפות הליגה האנגלית. מאט באסבי זכה עם מנצ'סטר יונייטד גם באליפות הליגה האנגלית בעונת 1956- 1955. הוא היה מאמן, מורה, ומחנך וגם אבא של השחקנים. שחקני פלא כמו בובי צ'ארלטון וג'ורג' בסט היו מוכנים למות על כר הדשא עבורו [1].

[1] מקור : הספר, “FATHER OF FOOTBALL the story of Sir Matt Busby”, נכתב ע"י דייויד מילר (David Miller).

כל מי שעוקב אחרי ליגת ה- NBA, גם לא באדיקות, איננו יכול שלא להתפעל מ- לברון ג'יימס (Lebron James בן 30, 2.03 מ'). לברון ג'יימס הוא אחד מאותם קבוצת ספורטאים מצומצמת מוכשרת שמותירה חותם אישי לאורך זמן בזירות ההתמודדות בכלל ועל פרקט הכדורסל בפרט. בני דורי שנושקים לגיל 80 זוכרים בוודאי את גיבורי ה- NBA של הימים ההם מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 ובראשם ג'ורג' מייקן, ואח"כ בוב קוזי וביל ראסל, וגם ווילט צ'מברליין, ואחריהם אוסקר רוברסון וג'רי ווסט, ובחלוף עוד שנים אייזיה תומאס, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר, ובעידן המודרני יותר מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, שאקיל אוניל, ו- טים דאנקן, ועכשיו לברון ג'יימס. לברון ג'יימס קנה בשעתו מוניטין יתר משחשף אשתקד קבל מיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב וברחבי תבל לרבות ישראל בתוכנית "NBA TV" את משחקי הכוח אודות מנהיגות והשפעה השוררים בין שחקן מוביל לבין המאמן שלו. כידוע מאמן קליבלנד קאוואלירס בעונת 2015 – 2014 היה הישראלי דיוויד בלאט המודח. מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי ארה"ב וגם בישראל הוכו בתדהמה רבתי משלברון ג'יימס הצהיר On Camera בשידור ישיר ב- Live כי דיוויד בלאט שרטט את תוכנית המשחק שלו בשניות הסיום של המשחק החמישי בין קליוולנד קאוואלירס לשיקאגו בולס (Chicago Bulls) אולם הוא מחק אותה את התוכנית האותנטית של מאמנו וקבע תוכנית משחק חלופית שצלחה. ובאמת בתומה קלע לברון ג'יימס עצמו את סל הניצחון בשנייה האחרונה, 84:86 לזכות קבוצתו. מאבקי מנהיגות בין שחקן מוביל למאמן שלו אינם דבר חדש כלל ועיקר. החידוש הוא בגילוי הפומבי. בכך פגע לברון ג'יימס פגיעה אנושה באוטוריטה, ביוקרתו, ובכבודו של מאמנו דיוויד בלאט. לברון ג'יימס המתנשא הבין את גודל הנזק שגרם ומיהר להתנצל ולהכריז כי, "דיוויד בלאט הוא הגנרל שלו…", אולם זה היה מעט מידי. הצהרת ההתנצלות ההיא של שחקן העַל הזה לא הייתה יכולה להסתיר ולחפות על אווירת הלחץ בה פעל, התנהל, ושרד דייוויד בלאט רק תקופה קצרה ומאוד מסוימת. כמאמן ראשי וויתר מייד על כבודו האישי וסמכותו המקצועית כמנהיג לטובתו של לברון ג'יימס. זה לא עזר לו. לבסוף הודח בינואר 2016 ע"י מנכ"ל קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין כשהוא נותר עירום גם ללא כבוד. מידת כובד משקלו הסגולי כמנהיג ומחנך, ועד כמה הוא כמאמן משפיע ומנהל באמת את מהלכי קליבלנד קאוואלירס נגד יריבותיה בעיקר במצבי שוויון כוחות ותוצאה צמודה לקראת סיומי המשחקים – כבר לא הייתה עניין של ניחוש. כל אחד שאל את עצמו האם דיוויד בלאט הוא מאמן, מנהיג, ומחנך בעל אישיות שוות ערך – נאמר לאלה של ג'ון וודן, רד וורבך, פיל ג'קסון, פאט ריילי, ו/או גרג פופוביץ'…? ו/או שמא הוא בסך הכל שכפול של המאמן אריק ספולסטרה (Erik Spoelstra) מי שזכה עם מיאמי הית ולברון ג'יימס (בטרם נטש ועבר לקליבלנד קאוואלירס) באליפות ה- NBA ב- 2012 ו- 2013…? מעניין לדעת האם גם המאמנים הבכירים הללו הנזכרים לעיל נתקלו במאבקי כוח ו- אגו קיצוניים כאלה מצד הקפטנים והשחקנים המובילים שלהם בשעתם. קשה להאמין שבוב קוזי, ביל ראסל, וג'ון הבליצ'ק קראו אי פעם תיגר על מנהיגותו של רד אוורבך בצורה כל כך בוטה וגסת רוח כפי שנקט לברון ג'יימס כלפי דייוויד בלאט. ו/או האם מ'גיק ג'ונסון וקארים עבדול ג'אבר עוללו כזאת למאמנם פאט ריילי ? ו/או שהסטודנט לו אלסינדור (Lew Alcindor שהתנשא ל- 2.18 מ', ומי שהמיר את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר) פגע בכבודו של מאמנו ג'ון וודן (John Wooden) ב- ארבע העונות 1969 – 1965 בהן שיחק במדי אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. ואת זאת כדאי לדעת : הסטודנט קארים עבדול ג'אבר אמר על ג'ון וודן את הציטוט כלהלן : "ג'ון וודן הוא המורה שלי ואני השוליה שלו".

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת. אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. שתי אגדות כדורסל בלתי נשכחות לעַד. תמונה משותפת של המאמן ג'ון וודן (John Wooden) והשחקן לו אלסינדור (Lew Alcindor) שגובהו 2.18 מ' (מי ששינה את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג'אבר, Kareem Abdul Jabar) זוכים שלוש פעמים ברציפות באליפות הכדורסל של המכללות האמריקניות בליגת ה- NCAA בשנים 1967, 1968, ו- 1969. הסטודנט קארים עבדול ג'אבר אמר על ג'ון וודן כלהלן : "…ג'ון וודן הוא המורה שלי ואני השולייה שלו…". קבוצת מילווקי מ-ליגת ה- NBA האמריקנית הייתה זאת שזכתה בקארים עבדול ג'אבר אך הוא עזב אותה בתום תקופה קצרה וחתם בלוס אנג'לס לייקרס קבוצתו של המיליארדר המנוח ג'רי באס תמורת חוזה ארוך טווח בן עשרות מיליוני דולרים. (באדיבות אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה מילים על ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) שמת בן 100 ב- 2010. הוא היה מאמן כדורסל נערץ במשך שנים רבות באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. ג'ון וודן התמנה למשרת המאמן הראשי באוניברסיטת UCLA בשנת 1961 וגידל דורות של שחקנים מוכשרים וידועי שֵם שפרצו בסערה משורות האוניברסיטה שלוֹ לעבר ה- NBA, בראשם לוּ אֶלְסִינְדוֹר (כאמור, המיר את שמו מאוחר יותר לקָארִים עָבְּדוּל גָ'אבָּר), בִּיל ווֹלְטוֹן, גֵייל גוּדְרִיץ', ווֹלְט הָאזָארְד, סִידְנִי וִויקְס, רִיצָ'ארְד ווֹשִינְגְטוֹן ורבים אחרים. בין השנים 1964 ל- 1975 זכתה אוניברסיטת UCLA תחת הדרכתו של ג'וֹן ווּדֶן עשר פעמים באליפות המכללות (NCAA). ג'וֹן ווּדֶן היה מורם ורבם גם של מאמנים רבים. הציעו לו לאמן ב- NBA אך הוא סירב ומעולם לא נטש את האוניברסיטה. ג'וֹן ווּדֶן היה מנהיג ומאמן כדורסל דגול שהשחקנים רחשו לו כבוד עצום. לפני הכול היה מורה, מדריך, ומחנך.

הבה אפנה מבט למאמן הכדורסל היהודי – אמריקני ארנולד "רֶד" אַוֶורְבַּאך (Arnold "Red" Auerbach), מי שהיה הרבה יותר ממאמנה המיתולוגי של בוסטון סלטיקס בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. רד אוורבאך הוביל אותה לתשע זכיות באליפות ה- NBA בעונות שבין 1957 / 1956 ל- 1966 / 1965.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. רד אוורבאך מאמנה האגדי של קבוצת הכדורסל בוסטון סלטיקס בליגת ה- NBA (יושב במרכז בחליפה) יחד עם שחקניו שחוללו פלאים בליגת הכדורסל הטובה בעולם בשנות ה- 50 ו- 60 במאה הקודמת. להישגים מופלגים כאלה לאורך זמן ניתן להגיע רק באמצעות מנהיגות בעלת יושרה וחזון. זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : לו טסיאורופולוס (Lou Tsioropoulos), אנדי פיליפ (Andy Phillip), פרנק ראמזיי (Frank Ramsey), המאמן רד אוורבך (Red Auerbach), בוב קוזי Bob Cousy), ביל שרמן (Bill Sharman), ג'ים לוסקוטוף (Jim Loscutoff). זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : הנשיא וואלטר בראון (Walter Brown) , דיק המריק (Dick Hemric) , ג'ק ניקולס (Jack Nichols), ביל ראסל (Bill Russel), ארני ריסן (Arnie Risen), טום היינסון (Tom Heinsohn), הארווי קון (Harvey Cohn), וסגן הנשיא לו פיירי Lou Pieri. (באדיבות ה- NBA. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. רד אוורבאך (Red Auerbach) משמאל , המאמן האמריקני – יהודי האגדי של קבוצת הכדורסל "בוסטון סלטיקס" ב- NBA בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת. הוא היה לא רק מאמן. הוא היה מורה דרך דגול, מנהיג, ומחנך. הוא היה מייסד השושלת של בוסטון סלטיקס. השחקנים ובעלי המניות האמינו בו עד תום. בתמונה הוא נראה מחבק את הקפטן שלו בוב קוזי (Bob Cousy) רכז המשחק של הקבוצה לאחר הזכייה באליפות ה- NBA ב- 1959. (באדיבות ה- NBA. ארכיון יואש אלרואי. על הזכויות שמורות).

אומר ואוסיף כאן ש- בִּיל רָאסֶל מי שהיה שחקן הציר תרתי משמע בקבוצת המיתולוגית של רֶד אוורבאך, הפך אח"כ הפך למאמן – שחקן בבוסטון סלטיקס והביא אותה לשתי זכיות נוספות באליפות ה- NBA בעונות 1968 / 1967 ו- 1969 – 1968. בִּיל רָאסֶל היה מנהיג דגול של קבוצת ספורט דגולה.

התייחסותו גסת הרוח בפרהסיה טלוויזיונית של לברון ג'יימס למאמנו הישראלי דייוויד בלאט העיקה עלי והדהימה אותי כאחת. נתתי לכך ביטוי בפוסטים קודמים. תמונות הטלוויזיה של רשתות ABC ו- ESPN בה נראה לברון ג'יימס דוחף בזלזול את דייוויד בלאט מעבר ל קווי המגרש בעת מחלוקת שיפוט באחד המשחקים של קליבלנד קאוואלירס הייתה מזעזעת מפני שהמאמן מחל על כבודו והתבטל לגמרי בפני פַּקוּד שלו. מיליוני צופי טלוויזיה אמריקניים ראו את דייוויד בלאט חוטף נוק אאוט מביש מידי השחקן המרכזי שלו בקבוצה ומותיר אותו נטול סמכות וחסר כבוד. אח"כ רץ אותו לברון ג'יימס לאותן רשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות ABC ו- ESPN וביזה שוב את דייוויד בלאט On air נוכח מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי ארה"ב כשהוא מספר להן את הסיפור הבא : "המאמן שלנו תדרך את השחקנים "כך וכך…" בפסק זמן באחד מסיומי המשחקים אבל אני לברון ג'יימס מעיד על עצמי בפניכם, אני הוא שחקן הכדורסל הטוב בכולם, ולכן שיניתי את ההוראות של דייוויד בלאט ואמרתי לשחקנים, אתם תעשו את מה שאני אומר לכם ולא מה שאומר המאמן…". דייוויד בלאט שוב בלע את הצפרדע ושתק. באחד המשחקים נראה לברון ג'יימס שרוע על הפרקט כשהוא מסמן בידיו לדייוויד בלאט לקחת פסק זמן והלה עושה את מה שהקפטן מצווה עליו. שחקנה של קליבלנד קאוואלירס ברנדון הייווד סיפר לרשתות הטלוויזיה האמריקניות כי לא רק שדייוויד בלאט רועד מפחד מפני סמכותו והדומיננטיות של לברון ג'יימס בקבוצה עד שבמשחקי אימון פנימיים הוא מאשים וגוער בשחקנים על לא עוול בכפם בעת כישלונו של לברון ג'יימס. החתמתו של המאמן הישראלי דייוויד בלאט ב- 2014 לתפקיד מאמן קליבלנד קאוואלירס ע"י הג'נרל מאנאג'ר הייתה סנסציה. פיטוריו ב- 2016 הייתה מאידך צפויה. דייוויד בלאט לא שימש באמת מאמנה של הקבוצה. במקרה הטוב היה אולי עוזר מאמן של לברון ג'יימס. למעשה הפך בהסכמתו שלו לבובת מריונטה של לברון ג'יימס. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט, להיות מנהיג ריבון. דייוויד בלאט אכזב אותי משום שהפך למאמן מושפל חסר סמכות. אני מרחם עליו ועל שכמותו. אין דבר נקלה, עלוב, דוחה, ומשפיל יותר מאשר לשמש Yes Man של מישהו. קליבלנד קאוואלירס הגיעה למקום השני ב- NBA בעונת 2015 – 2014 ובעונת 2016 – 2015 למאזן של 30 ניצחונות מול 11 הפסדים לא בגלל דייוויד בלאט אלא למרות דייוויד בלאט. ברור שה- General Manager של קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין ראה את הסיטואציה המביכה והבחין במרכיביה השליליים. לא בכדי גירש את דייויד בלאט ממשרתו היוקרתית כמאמן הראשי של קליבלנד קאוואלירס והודיע לו חפש את החברים שלך (!).

היחסים המקצועיים בין השקפת עולמם של השחקנים המרכזיים לבין זאת של המאמנים שלהם אינם בהכרח חופפים, ולכן הם מורכבים. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש / Ferenc Puskas היה קפטן נבחרת הונגריה בכדורגל בשנים 1956 – 1949 עד עריקתו לספרד בתום אולימפיאדת מלבורן 56'. מאמנו בנבחרת הונגריה שכונתה בעולם הספורט "נבחרת הזהב" היה גוּסְטָב שֶבֶּש / Gustav Sebes אבי תיאוריית "האדם השלישי" במחשבת הכדורגל. כזכור במונדיאל שווייץ 1954 נפצע פרנץ פושקש קשה בקרסולו ע"י הבלם הגרמני וורנר ליבריך / Werener Liebrich במשחק המוקדם בו הביסה הונגריה ב- 20 ביוני 1954 ב- באזל את מערב גרמניה 3:8. הרפואה הספורטיבית טרם ידעה כיצד לרפא במהירות שטפי דם חמורים של מפרק הקרסול. פרנץ פושקש הושבת במשך שבועיים ימים ואף על פי כן העפילה הונגריה המוכשרת גם בלעדיו למשחק הגמר ב- 4 ביולי 1954 שנערך ב- ברן. יש להעיר כאן כי מאמן מערב גרמניה בעת ההיא ספ הרברגר / Sepp Herberger נקט כאן בתחבולה אסטרטגית רוויית סיכון. הוא העריך כי עדיפותה של הונגריה על מערב גרמניה איננה מוטלת ברגע זה בספק. על כן מוטב לו להציב בהרכב שלו מול הונגריה 7 (שבעה) שחקני מילואים בידיעה שבכל מקרה גם בהרכב החזק ביותר של מערב גרמניה היא תפסיד, ועל כן תידרש למשחק נוסף, משחק שלישי שהוא Play off נגד נבחרת טורקיה על הזכות להעפיל לשלב רבע הגמר לצדה של הונגריה. מערב גרמניה ניצחה כבר בשלב המוקדם בבית הזה את טורקיה 1:4, ב- 17 ביוני ב- ברן. ספ הרברגר עשה את החשבון שלו שכדאי לו לשמור על בריאות שחקניו ולמנוע מהם עייפות יתר בהנחה שבמשחק ה- Play off העתידי המשחק השלישי בבית המוקדם והמכריע נגד הנבחרת הטורקית, לא תהיה לו כל בעיה להכניע אותם שוב בקלות כדי לטפס לשלב רבע הגמר. וזה באמת מה שקרה. מערב גרמניה ניגפה בפני הונגריה 8:3 אולם במשחק ה- Play off נגד טורקיה ב- 23 ביוני 1954 בציריך ניצחו הגרמנים בתוצאה המכרעת 2:7 והעפילו לשלב רבע הגמר יחדיו עם הונגריה. לא כולם בנבחרת גרמניה הסכימו עם המהלך התכנוני של ספ הרברגר שהיה כאמור וויתור מראש לנבחרת הונגריה. אולם המאמן המערב גרמני היה מתואם עם הקפטן שלו פריץ וולטר / Fritz Walter והכל זרם לפי התוכנית שלו. הגרמנים האחרים אף על פי שהטילו ספק במהלך של ספ הרברגר היו צייתנים להחריד ושתקו. מערב גרמניה העפילה לשלב רבע הגמר אולם צריך לקחת בחשבון כי היא שיחקה בשלב המוקדם שלושה משחקים בעוד הונגריה רק שניים.

הפלא ופלא, בסופו של עניין הונגריה ומערב גרמניה (להפתעת הכל), העפילו למשחק הגמר שנועד להיערך ביום ראשון – 4 ביולי 1954 באצטדיון היפה "וואנקדורף" ב- ברן בעל תכולה של 65000 (שישים וחמישה אלף) צופים. הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG העבירה את המשחק בשידור ישיר לכ- 7.000000 (שבעה מיליון) צופים במערב אירופה ובמזרח אירופה באמצעות קווי תקשורת קרקעיים בעלי תדר גל קצר, Microwave, שהיו פרוסים לאורכה ורוחבה של אירופה כבר ב- 1954. דיווח מעניין מנקודת מבט של התפתחות שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. הקפטן פֶרֶנְץ פּוּשְקָש שכבר לא נגע בכדור כשבועיים ימים ושטף הדם בקרסולו לא נמוג עדיין, התייצב בפני מאמנו גוּסְטָב שֶבֶּש והודיע לו באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, "אני כאן. תרכיב אותי למשחק הגמר", והוסיף, "אין כוח בעולם שימנע ממני להניף את גביע העולם". קפטן נבחרת הונגריה חשב כמו רבים שמשחק הגמר הולך להיות פיקניק מעין סיפור לפרוטוקול בלבד, לאחר שהונגריה הכניעה את מערב גרמניה בשלב המוקדם 3:8. ספ הרברגר ועוזרו הלמוט שן חשבו אחרת. גוסטב שבש מי שחיווה את דעתו כי מתוך 100 (מאה) אפשרויות על כר הדשא פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ימצא תמיד את הטובה ביותר, לא עמד בפני הכריזמה של הקפטן שלו שטרם החלים. הוא שיבץ את פרנץ פושקש בהרכב והסוף ידוע. נבחרת מערב גרמניה בראשות מאמנה סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר והקפטן שלו פְרִיץ וָולְטֶר ניצחה אז ב- 4 ביולי 1954 באצטדיון "וואנקדורף" ב- בֶּרְן בירת שווייץ את הונגריה בראשות גוּסְטָב שֶבֶּש ופֶרֶנְץ פּוּשְקָש, 2:3 (!). צריך לזכור שהונגריה צעדה ביתרון 0:2 כבר לאחר שמונה דקות משריקת הפתיחה, משערים של פרנץ פושקש וזולטאן ציבור, אולם בדקה ה- 18 הייתה התוצאה שווה, 2:2 משערים של מַאקְס מוֹרְלוֹק והלמוט ראהן. הֶלְמוּט רָאהְן כבש גם את שער הניצחון לטובת מערב גרמניה בדקה ה- 84. תוצאת המשחק ההוא נחשבת לסנסציה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המונדיאלים. גוסטב שבש הודח ופוטר בו במקום ע"י ממשלת הונגריה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן. פרנץ פושקש (מימין) לוחץ יד עם הקפטן המערב גרמני פריץ וולטר ומחליף עמו את דגלי ההתאחדויות של שתי הנבחרות דקות ספורות לפני תחילת ההתמודדות במשחק הגמר. מתבוננים במחזה השופט האנגלי ביל לינג והקוונים אורלנדיני מאיטליה משמאל ומרווין גריפיטס הוולשי מימין. איש לא חזה את תוצאת ההתמודדות המפתיעה הזאת. (באדיבות ARD ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. מאמן נבחרת הונגריה גוסטב שבש (משמאל חובש כובע צמר) ועוזרו גיולה מאנדי (במרכז) נחשבו לצוות המוחות הטוב באירופה. בדיעבד התברר כי זה לא הספיק נגד המאמן המערב גרמני ספ הרברגר ועוזרו הלמוט שן. (באדיבות MTV. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 54'. אִצטדיון "וואנקדורף" בברן. נבחרת מערב גרמניה מעפילה באופן מפתיע למשחק הגמר. עכשיו היא נערכת לקרב האחרון מול נבחרתה של הונגריה. זיהוי השחקנים משמאל לימין : הקפטן פריץ וולטר (Fritz Walter) השוער טוני טורק (Toni Turek), הורסט אקל (Horst Eckel), הלמוט ראהן (Helmut Rahn), אוטומאר וולטר (Ottomar Walter אחיו של פריץ וולטר), וורנר ליבריך (Werner Liebrich), יופ פוזיפאל (Jupp Posipal), האנס שאפר (Hans Schafer), וורנר קוהלמאייר (Werner Kohlmeyer), קארל מאי (Karl Mai), ומאקס מורלוק (Max Morlock). (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. צוות המוחות של מערב גרמניה. מימין, המאמן הראשי ספ הרברגר (בן 57) מאמן מערב גרמניה ומשמאל, עוזרו הלמוט שן (בן 39). (באדיבות ARD ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרובלמה דומה התעוררה במונדיאל צ'ילה 1962 בטרם משחק הגמר בין החלוץ הברזילאי המפורסם פֶּלֶה / Pele (שמו המלא היה אדסון אראנטז דו נאסימנטו) לבין מאמן נבחרת ברזיל איימורה מוריירה (Aimore Moreira). פלה נפצע במשחק המוקדם נגד צ'כוסלובקיה (הסתיים בתיקו אפס ב- 2 ביוני 1962 בוויניה דל מאר), ולמרות שהושבת בגין פציעתו ל- 15 (חמישה עשר) ימים וכלל לא שיחק וגם לא התאמן, ביקש לתפוש את מקומו בהרכב נבחרתו במשחק הגמר נגד נבחרת צ'כוסלובקיה שאף היא העפילה למשחק הגמר ונערך ב- 17 ביוני 1962 בסאנטיאגו. מאמנו איימורה מוריירה למד את "לקח פרנץ פושקש" במונדיאל שווייץ 1954 ולא שעה לבקשתו של השחקן המצטיין בן ה- 21. הוא הותיר את פֶּלֶה על הספסל. איימורה מוריירה המשיך לסמוך על השחקן אמארילדו (Amarildo) מחליפו של פֶּלֶה הפצוע. ברזיל ניצחה במשחק הגמר ההוא את צ'כוסלובקיה בתוצאה 1:3 וזכתה בגביע העולם בכדורגל בפעם השנייה ברציפות. התמונות הבאות ממונדיאל צ'ילה 1962 מספרות טוב יותר מכל טקסט את מערכת היחסים בין מאמן נבחרת ברזיל איימורה מוריירה לבין שחקנו רב המוניטין פֶּלֶה.

טקסט תמונה : 2 ביוני 1962. מונדיאל צ'ילה 62'. שחקן נבחרת ברזיל פלה יורד פצוע מכר הדשא במהלך המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה 0:0 ב- וויניה דל מאר. מלווה אותו המאמן הלאומי של ברזיל איימורה מוריירה. (באדיבות TVGLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 17 ביוני 1962. מונדיאל צ'ילה 62'. אִצטדיון "נאסיונאל" בסאנטיאגו בירת המדינה. השעה שתיים ושלושים בצהריים. זוהי נבחרת ברזיל אלופת העולם בכדורגל במונדיאל צ'ילה 1962 דקות ספורות לפני משחק הגמר נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. היא עשתה זאת שוב בהנהגת המאמן איימורה מוריירה וזכתה בבכורה בגביע המונדיאל בפעם השנייה ברציפות. איימורה מוריירה ערך רק שלושה שינויים בהרכב שזכה באליפות העולם ארבע שנים קודם לכן ב- 1958. בתפקיד הבלם הציב את מאורו (שני מימין בשורת העומדים) במקום בליני, בשורת הרצים הרכיב את זוזימו (עומד רביעי מימין) במקום אורלנדו, ולשורות ההתקפה הכניס את החלוץ אמארילדו (שלישי מימין בשורת הכורעים) במקום פלה הפצוע. (התמונה באדיבות TV GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מונדיאל צ'ילה 1962. פלה הפצוע מתבונן בערגה בשחקני נבחרתו המגינים על תואר אליפות במשחק הגמר נגד צ'כוסלובקיה. ברזיל ניצחה בלעדיו 1:3 את צ'כוסלובקיה וזכתה בגביע העולם ע"ש ז'יל רימה בפעם השנייה ברציפות. (באדיבות TV GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום ראשון – 17 ביוני 1962 . אִצטדיון 'Nacional' בסנטיאגו בירת צ'ילה. מונדיאל צ'ילה 1962. פלה מחזיק בגביע העולם ע"ש ז'יל רימה. הוא נפצע במשחק הראשון בבית המוקדם נגד צ'כוסלובקיה (המשחק הסתיים בתיקו אפס) ומאז לא שיחק יותר במונדיאל הזה גם לא במשחק הגמר. למרות שטרם החלים ביקש לשחק במשחק הגמר נגד צ'כוסלובקיה (ברזיל ניצחה 1:3), אך המאמן איימורה מוריירה דחה את בקשתו על הסף. "שחקנים פצועים אינם משחקים גם אם הם חושבים שהם כשרים, ראה לקח פרנץ פושקש במונדיאל שווייץ 1954", השיב ביובש לשחקן הכדורגל הגדול היותר בתבל ושלח אותו בחזרה לספסל. גדולתו של וויסנטה פאולה הייתה בכך שהיה אלוף עולם גם ללא פלה. בתום הטקס רצו שחקני ברזיל והעניקו את הגביע לפלה. (TV GLOBO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני שב אל פרשת לברון ג'יימס מקליבלנד קאוואלירס מ- NBA ומאמנו דייוויד בלאט ב- 10 במאי 2015, וחוזר גם אל פרשת הכדורסלן הישראלי עדי גורדון מהפועל ירושלים ומאמנו פנחס "פיני" גרשון ב- 18 באפריל 1996.

היחסים המקצועיים בין המאמן לבין השחקן המצטיין שלו הוא עולם רווי פסיכולוגיה סבוכה. עולם הספורט לרבות אוהדי הספורט והכדורסל בישראל נחרדו כזכור מהגילוי הדרמטי הטלוויזיוני של שחקן הכדורסל האמריקני לברון ג'יימס מקבוצת קליבלנד קאוואלירס בתום המשחק הרביעי והמותח בשיקאגו נגד שיקאגו בולס, 84:86 לזכות קליבלנד קאוואלירס, והשוואת המאזן בסדרת חצי גמר החוף המזרחי ל- 2:2. לברון ג'יימס סיפר בריאיון טלוויזיוני בתוכנית "NBA TV" למיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב כי בפסק הזמן האחרון שנטל מאמנו דייוויד בלאט במצב של 84:84, קרא עליו תיגר מוחלט ללא תנאי, ביטל את תוכנית המשחק שהציע מאמנו (אמר את הטקסט…I crash it), וקבע שהוא יהיה זה שיזרוק את הזריקה המכרעת והאחרונה בטרם שריקת הסיום. "במקרה של קליעה אנחנו ננצח. במקרה של החטאה נלך להארכה", סיפר בשקט נפשי כאמור למיליוני צופי טלוויזיה בארה"ב שהתבוננו בו באותו הרגע. בזמן ששופטי המשחק שיקאגו בולס – קליבלנד קאוואלירס התכנסו סמוך מאוד לסיום המשחק כדי להחליט כמה זמן נותר לקליבלנד קאוואלירס על השעון שרטט דיוויד בלאט את תוכנית המשחק שלו על הלוח וג'יימס לברון אמר לטלוויזיה האמריקנית, "הייתי אמור להוציא את כדור החוץ על פי הוראת דיוויד בלאט, אבל אמרתי למאמן שהדרך היחידה שאוציא את הכדור רק אם אוכל לזרוק אותו מאחורי הלוח", והוספתי, "אמרתי לדיוויד בלאט שמישהו אחר יכניס את הכדור למשחק, ושימסרו לי אותו, ושכולם יזוזו ויפנו לי את הדרך". לברון ג'יימס בן 30 מי שמרוויח כ- 55.000000 (חמישים וחמישה מיליון) דולר בעונת משחקים אחת, קלע את סל הניצחון 84:86 שתי עשיריות השנייה לפני צלצול הבאזר.

אני מכיר מקרה דומה שאירע לפני 20 (עשרים) שנים במדינת ישראל בהיכל הספורט ביד אליהו בו שחקן כדורסל בכיר אחד קרא תיגר על מאמנו בסיטואציה דומה מהיבטי הזמן והתוצאה. זה קרה ביום חמישי של 18 באפריל 1996. הייתי שָם. תיעדתי אותו היטב יחד עם הקולגות שלי מפיק, בימאי, שדרנים, וטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. במין צירוף מקרים שכזה, אלוהי ההיסטוריה הועיד לי אז ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 את מאמן הכדורסל דיוויד בלאט (אותו דיוויד בלאט שהיה מאמן מכבי ת"א ועכשיו מאמן את קבוצת קליבלנד קאוואלירס בה משחק לברון ג'יימס). בחרתי בו בדיוויד בלאט ל- שַמֵש פַּרְשָן שלי במשחק ההוא יחדיו עם פרשן נוסף בשם גָדִי קֵידָר, ושניהם לצדו של השַדָּר המוביל שלי אורי לוי. מאורע הכדורסל הדרמטי ההוא של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים התרחש לפני המון שנים אולם הזיכרונות הטלוויזיוניים ממנו עדיין טריים ובלתי נשכחים.

לפני 20 שנים. ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996 (1).

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן והמפיק שלי בניידת היה ששי אפרתי. מפקח הקוֹל והאחראי על הקונסולה בניידת היה אמנון אלטשולר. את אוּרִי לֵוִי הצבתי כשַדָּר מוביל של המשחק ההוא [6]. זה היה כבר שֵש שנים מאז שיורם ארבל נטש אותנו. לצִדוֹ של השַדָּר ישבו שני הפרשנים דֵיְיוִיד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר. אני ניהלתי כהרגלי את השידור הישיר מעמדת הפיקוד שלי במגרש ליד שני הפרשנים. המאמן צבי "צביקה" שרף הוביל את מכבי ת"א הפייבוריטית בעת ההיא ובתפקיד מאמן הפועל ירושלים שימש פִּנְחַס "פִּינִי" גֵרְשוֹן יחדיו עם עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיְין. היינו בעלי ניסיון רב בכיסוי משחקי כדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. הטובים באירופה בעת ההיא. לכן הסתפקתי בשתי הוראות נשנות וחוזרות שלי בתדריך הסופי והאחרון לציוותי הצילום והמקליטים כשעתיים בטרם השידור הישיר : "אין להפר אותן בשום פנים ואופן . הן פק"ל (פקודות קבע ללחימה בז'רגון הצבאי)". הפקודה הראשונה הייתה לאנשי הקול על הפרקט המצוידים במיקרופונים "GUN MIC" להיצמד בפסקי הזמן למאמני שתי הקבוצות והשחקנים כדי לשמוע את ההוראות ולהאזין למלחמת המוחות בין צביקה שרף למתחרהו פיני גרשון. וגם לאמנון אלטשולר האיש המופקד על הקונסולה בניידת השידור הגדולה. "תהיה ערני ותגביר את עוצמת ה- Sound בעת פסקי הזמן", הוריתי לו. עמדו לרשותנו עֶשֶר מצלמות, חמש יחידות VTR לצורך הילוכים חוזרים איטיים, וכאמור גם שני מיקרופונים גדולים, ארוכים, ורגישים מסוג “Gun – Mic” מותקנים על מוט, אחד לכל קבוצה, המיועדים להאזנה וקליטת קולות מרחוק. הפקודה השנייה הייתה לחבר כל הזמן את שעוני המשחק (מונים את הזמן ב- Count down) למצלמה המובילה (Leading camera), בעיקר על מנת לפתור את בעיית חוקיות הסלים הנקלעים בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה ו/או בשניית הסיום של המשחק. חוֹק משחק הכדורסל קובע כי אם הכדור עזב את יד השחקן בדרכו לסַל בטרם הגיע שעון ה- Count down של המשחק לנקודת 00:00 – ייחשב הסל כ- כשר.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 18 באפריל 1996 . היכל הספורט יד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות הפועל ירושלים ומכבי ת"א. ה- Time out המפורסם והמסוקר בצורה הטובה ביותר ע"י הטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1. פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים (בחולצה לבנה במרכז) נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א בשעה שהתוצאה היא שוויון 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן שלוֹ ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית סמי עומר הנדבק ממש לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מוריד הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (יושב ראשון מימין), פפי תורג'מן, ודורון שפע. מימין למעלה נראה ציון ננוס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום תיעדו את האירוע החד פעמי בצורה מאוד ברורה וללא דופי. זאת הייתה טלוויזיה במיטבה. מחלקת הספורט הביאה לצופי הטלוויזיה שלה מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראותיו המדויקות של המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו, כשקלע סל ניצחון 2 שניות לפני שריקת הסיום , וקבע את התוצאה 65:67. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1 הציבורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא תיארתי לעצמי בראשית המשחק כי 25 שניות לפני תום ההתמודדות הדרמטית וההפכפכה יְסָמֵן לוח התוצאות שוויון 65:65. במצב הזה ביקש מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון פסק זמן. שני הצלמים התחתונים מתחת לסלים, שמוליק בַּרְעַם בסַל הצפוני והמקליט שלו מַנוּ יחזקאלי המיועדים לכסות את התכנסות מכבי ת"א והצלם יורם מנדלבאום בסַל הדרומי יחדיו עם המקליט סַמִי עוֹמֶר המיועדים לכסות את התכנסות הפועל ירושלים – חשו מייד למלא את תפקידם. הנהלת מכבי ת"א בראשות היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי והמנהל מוֹנִי פַנָאן ז"ל מנעו מהמקליט מַנוּ יחזקאלי להתקרב לאזור התכנסות השחקנים ב- Time out. לא ניתן היה להאזין להוראותיו של המאמן צביקה שרף שראה בהתקבצות השחקנים סביבו מעין כֶּנֶס סודי של השב"כ ותמיד חשש מהדלפות. הוא ירא את מיקרופון הטלוויזיה. הכל היה סודי ובלתי נגיש אצל מכבי ת"א. סודי עד כדי גרוטסקיות. מה שם כל כך סודי ? מכבי ת"א נראתה לי לפתע עם המאמן שלה והיו"ר שלה קבוצת כדורסל מגוחכת. הייתי מאוכזב מהנהלת מכבי ת"א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה ממון בעבור זכויות השידור הישיר הבלעדי של משחק הגמר ההוא על גביע המדינה בכדורסל ב- 18 באפריל 1996 ביד אליהו, והנה בא שמעון מזרחי ונועל בפנינו את שערי ה- Time out. יו"ר הפועל ירושלים דני קליין לעומתו היה הרבה יותר גמיש ופחות לחוץ. יורם מנדלבאום ז"ל וסַמִי עוֹמֶר נעמדו באין מפריע ליד המאמן פיני גרשון, עוזרו ארז אדלשטיין, ושחקני הקבוצה והצליחו לתעד תיעוד מלא, ברור, וקלאסי את גיבורי העלילה ואת תמליל ה- Time out הדרמטי. המיקרופון (Gun Mic) הסמוך קלט כל מילה ומילה. במהלך שישים השניות של פסק הסמן התברר כי התדרוך של פיני גרשון חשוב אך הוראותיו הסותרות של רכז המשחק עדי גורדון ואישיותו כציר מרכזי וקפטן חשובים יותר משל מאמנו ובעלות משקל עודף. זהו מסמך טלוויזיוני נדיר ומזהיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העוסק בתיעוד ישיר ה- Time out הגדול, המפורט, והנצפה ביותר בהיסטוריה של הכדורסל בארץ בסופו לקח עַדִי גוֹרְדוֹן את העניינים והאחריות לידיו, הפר לחלוטין את הוראותיו של מאמנו פיני גרשון, וניצח את מכבי ת"א בעצמו ולבדו בשתי השניות האחרונות בסל מכריע שלו בתוצאה, 65:67 לזכות הפועל ירושלים. (ראה פירוט התמליל בהמשך הספר "הקשר הסימביוטי"). ההפקה העניקה לשַדָּר הראשי אורי לוי ושני פרשניו דֵיוִויד בְּלָאט וגָדִי קֵידָר את הכלים הנחוצים כדי למלא את הציווי שציווה על כולנו בשעתו הווארד קוסל המנוח איש ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית, “Tell it like it is”.

גם מתוך הספר שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי". הספר עוסק ב- ברית השידור הארוכה שנכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1969, היא חסרת תקדים בתעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם. כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי.

1. סיקור ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים מתמודדות ביניהן במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. ה-TIME OUT המפורסם ביותר והמתועד ביותר בהיסטוריה של משחק הכדורסל במדינת ישראל.

2. התייחסות למאמן פנחס "פיני" גרשון.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. היכל הספורט ביד אליהו. השנים הראשונות של התקשרות השידור הציבורי עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר הרצל רווה, עוזר שדר רפי גינת, השדר אלכס גלעדי (בן 33), ומנהל הבמה (Floor manager) יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביאור העניינים + הקדמה קצרה.

בעונת 1999 – 1998 עשתה מכבי ת"א ניסיון נוסף להסתער על גביע אירופה של ה- FIBA. כמתווה ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המשכתי לרדוף אחרי מכבי ת"א. זאת הייתה העונה ה- 29 בה צעדנו שלובי זרוע עם מועדון הפאר מאז ימיהם של דור המייסדים של כיסוי אירועי הספורט הרלוונטיים בשידור הציבורי, דן שילון ואלכס גלעדי. מנכ"ל רשות השידור היוצא ב- 1998 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום והמנכ"ל הנכנס במקומו אורי פורת תמכו כמעט ללא סייג במדיניות השידורים שלי, למעט כמובן המגבלה הכספית. באותה עונה של 1999 – 1998 הדיחה קבוצת מכבי תל אביב את מאמנה הסרבי – קרואטי מר וִוינְקוֹ יֶילוֹבַאץ' ומינתה תחתיו את עוזרו הישראלי יורם חַרוּש. חילופי המאמנים לא הועילו. עד מהרה נקלעה מכבי ת"א לשורת הפסדים, בעקבותיהם נולד משבר אי אימון חמור בין המאמן יורם חרוש לשחקניו ובין המאמן להנהלה שמינתה אותו. להנהלה בראשותו של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי לא הייתה סבלנות להמתין לשיטה וצורת המשחק ולדרך ניהול ההתמודדות של יוֹרָם חָרוּש שאמורים היו להביא ניצחונות בהמשך. ההצלחות בוששו להגיע , וכמו תמיד במקרים כאלה, המאמן הוא שמשלם בראשו. המאמן יורם חַרוּש ג'נטלמן בעל אישיות מקסימה הודח. תחתיו מונה פנחס "פיני" גרשון, מאמן כדורסל מוכשר כמו גם רב אומן ביחסי ציבור ואיש מבריק בשיווק ותקשורת. פיני גרשון היה מאמן מוערך במכבי ת"א אך לא אהוּד בטרם מינויו. אולי מפני שהיה עצמאי מידי בדעותיו. אמירות ה- שָחָץ הססגוניות שלו למצלמות הטלוויזיה הוציאו חלק מאנשי מכבי ת"א משיווי משקלם. פיו הגדול היה לוֹ לעיתים למכשול מפני שהפיק מרגליות כמו גם דברי הבל ורעות רוח. אישיותו הפתוחה והחייכנית טמנה בחובה חֵן רב, פתיחות, הומור, אך גם סממנים שחצניים ופרובוקטיביים. לבטח היה מצויד במידה לא מבוטלת של ביטחון עצמי. מינויו של פיני גרשון לפני שבע עשרה שנים בנובמבר 1998 למאמן מכבי ת"א הוכיח שמאמנים גדולים ומוכשרים אינם מתים. הם תמיד נמצאים בעמדת זינוק והמתנה למינוי מחודש כדי לסלק מדרכם מאמנים כושלים.

ההיסטוריה המתעתעת שבה וסובבת על צירה. פיני גרשון היה כבר מאמן עתיר ניסיון בטרם הגיע ב- 1998 למכבי ת"א. הוא הדריך כבר קבוצות רבות בליגה הלאומית בכדורסל. בשנות ה- 80 של המאה שעברה אימן פיני גרשון את קבוצת מכבי חיפה שמנהלה היה מִיכָה רָבּ (מי שמשמש היום ראש אגף ביטחון ובטיחות באוניברסיטת חיפה). מִיכָה רָבּ זוכר היטב את המאמן פיני גרשון בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "פיני גרשון ניחן בטביעת עין מקצועית. אחד השחקנים הבולטים במכבי חיפה אז היה דיוויד בלאט, אך פיני גרשון הודיע לי נחרצות כי אינו מוכן שהוא יישאר בקבוצה מפני שאיננו מתאים למחשבת הכדורסל שלו. הוא פיני גרשון נימק זאת כך : "דייויד בלאט הוא מעין רכז משחק שלאחר קבלת הכדור נוהג תמיד להקפיץ אותו ורק אח"כ מחפש מסירה. אני רוצה רכז משחק שיעיף את הכדור קדימה כדי שההתקפה תסתיים בתוך שניות ספורות". השבתי לו : "דייויד בלאט הוא שחקן כדורסל רציני ששיחק בנבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 11 של 1981. הוא הגיע מאוניברסיטת סטנפורד בארה"ב שָם הכדורסל מתוכנן וההתקפה נמשכת כארבעים וחמש שניות, וזאת כדי לחפות בתחכום על פער באיכות השחקנים". פיני גרשון לא קיבל את דעתי, והשיב לי : "תביאו לי את המהיר הזה מהנוער, גִ'ינוֹ, הוא יעבור מהר את החצי, וימסור את הכדור מייד למי שצריך לצורך ניהול המשחק", והִתכוון ליעקב ג'ינו שכיהן כעוזרו של פיני גרשון במכבי ת"א והפך מאוחר יותר למאמן בזכות עצמו בליגה הלאומית בכדורסל. פיני גרשון הדיח את דייויד בלאט מההרכב. דייויד בלאט עבר לשחק בשורות קבוצת מכבי חדרה ממנה הגיע באותה שנה למכבי חיפה רכז משחק אלמוני בשם עדִי גוֹרְדוֹן".

בקיץ 1992 הביא עַמִית גַל חבֵר קיבוץ עמיר ומנהל מועדון הכדורסל של הפועל גליל עליון את פיני גרשון לאמן את הקבוצה במקומו של המאמן המצליח מר מולי קצורין. יו"ר הקבוצה אז ידין כהן הסכים לשלם למאמן החדש 40000 (ארבעים אלף) דולר לעונה אחת. שני הקיבוצניקים הנמרצים אמרו לו ללא כחל ושרק, ובעצם ציוו עליו, מוּלִי קָצוּרִין עשה כאן עבודה נהדרת. אל תיגע בסגל השחקנים ואל תשנה. נותר לך רק לקחת את האליפות ולהביאה בפעם הראשונה בהיסטוריה לגליל. בעונת 1993 – 1992 זכה פיני גרשון לראשונה בקריירה שלו באליפות המדינה לאחר שניצח כמאמן הפועל גליל עליון את האלופה הנצחית מכבי ת"א בסדרה של הטוב מחמישה משחקים בשלב חצי הגמר סל, 2:3. זאת הייתה הדחה סנסציונית של מכבי ת"א מאליפות המדינה ע"י קבוצת הפועל גליל עליון. במשחק החמישי והמכריע ניצחה הפועל גליל עליון במגרשה הביתי בכפר בלום את מכבי ת"א 88 : 80. זה היה ניצחון מזהיר אישי של מאמן הגליל העליון פיני גרשון. בסדרת הגמר סל הסופית ניצחה הפועל גליל עליון יחד עם המאמן פיני גרשון את הפועל ת"א גם כן בתוצאה 3 : 2. בסיום משחק האליפות ב- 19 במאי 1993 במגרשו הביתי בכפר בלום, שלף מאמן האלופה החדשה פיני גרשון משרוולו הצהרה מעניינת קבל עם ועדה מול מצלמות ערוץ הספורט בכבלים בשידור ישיר, ופיו הפיק מרגלית : "הזכייה בתואר האליפות היא הדובדבן שבקצפת". היה ברור שפיני גרשון הוא לא רק מאמן כדורסל מוכשר אלא גם קופירייטר מבריק. כוכבי הכדורסל הצעירים של הפועל גליל העליון ובראשם דוֹרוֹן שֶפֶר בן ה- 21 ולצִדוֹ שחקני החיזוק האמריקניים בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, מַיִיק גִיבְּסוֹן, גֶ'רִי סַיְימוֹן, וסְטִיב מָאלוֹבִיק לימדו לקח מַר את שתי הקבוצות התל אביביות המצטיינות בעלות המוניטין, מכבי ת"א והפועל ת"א.

ליל חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין שתי הקבוצות הטובות בארץ, מכבי ת"א ל- הפועל ירושלים. ה- Time Out (פסק הזמן) החשוב ביותר בתולדות שידורי הכדורסל בטלוויזיה מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ויכולת ההאזנה של המיקרופונים שלה. כוכב הפועל ירושלים עדי גורדון ומאמן הקבוצה פיני גרשון מביסים את מכבי ת"א ומאמנה צביקה שרף וזוכים בגביע המדינה בכדורסל לראשונה בתולדות המועדון הירושלמי. מנהלי היכל הספורט ביד אליהו בעבר מר גרשון פורמן ומר ניר פרצלינה מעניקים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנאי צילום משופרים. ללא השוואה עם אתרי כדורסל אחרים המדינה. ראה הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה בת 13 הספרים שחקרתי וכתבתי ואשר קרויה תחת Title משותף, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

לפני 20 שנים. ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996 (2).

ביום חמישי – 18 באפריל 1996 התמודדו קבוצות מכבי ת"א והפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק הזה ייזכר לעַד בגלל התיעוד הטלוויזיוני המתוכנן (ובאקראי גם מופלא) בשידור ישיר של צוות השידור שלי את פסק הזמן האחרון במשחק הזה, 25.3 שניות לפני סיומו, ומה שהתחולל בו, כשהתוצאה עמדה כל שוויון 65:65. התיעוד הזה הוא ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה בו מוענק צל"ש לקבוצת הכדורסל הפועל ירושלים שאפשרה את התיעוד, וצל"ש למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שניצלה את ההזדמנות.

על קַו הפוֹטוֹ פִינִיש ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 ניצבו שוב שני היריבים המושבעים, שני ברי פלוגתא, פיני גרשון מאמנה של הפועל ירושלים ועמו השחקן המצטיין שלו עדי גורדון, ומנגד מאמן מכבי ת"א צביקה שרף ושחקן החיזוק האמריקני שלוֹ אד הוק, תום צ'יימברס. תום צ'יימברס היה אז לפני 19 שנים שחקן רָב מוניטין ב- NBA. שמעון מזרחי אמר לי לפני בואו של השחקן יפה התואר בן ה- 36 שהגיע מהפיניקס סאנס והִיתמֵר לגובה של 2.06 מטרים כלהלן : "…הבאנו את טום צ'יימברס למכבי ת"א. עמו הקבוצה תהיה שונה…". עודד קטש שחקן מכבי ת"א בימים ההם ראה את ספסל קבוצתו יותר מאשר את זירת הפרקט. המאמן צבי שרף הגביל אותו למרות כישרונו העצום. למאמן הפועל ירושלים פיני גרשון היה כלי נשק חשוב ויעיל בדמותו של עדי גורדון שחקן כדורסל מיוחד ומוכשר, שהיה גם מנהיג על המגרש. תשובה הולמת לעוצמה של מכבי ת"א. יו"ר הפועל ירושלים היה אז בחור צעיר הנושא את השם דני קליין. הוא לעולם לא הסתיר את האמביציות שלוֹ להידמות לעו"ד שמעון מזרחי. דני קליין לא היה הראשון שהוא רווי שאפתנות בליגת הכדורסל ההיא. קדם לו אברהם פלדה יו"ר הפועל תל אביב. על כל פנים ההתמודדות ההיא לפני תשע עשרה שנים בין מכבי ת"א לבין הפועל ירושלים במשחק הגמר ההוא בהיכל הספורט ביד אליהו על גביע המדינה ב- 18 באפריל 1996 הייתה ההצגה הטובה בעיר. על פי הסכם זכויות השידורים וחלוקת הנטל בינינו לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) ב- 1996 משימת השידור הישיר של המשחק הזה הייתה בידי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי.

המחזה היה מרנין. יותר מרבבת צופים בצהוב ואדום מילאה עד אפס מקום את היכל הספורט ביד אליהו. הקהל ביציעים חשוב כמו השחקנים על הפרקט. האווירה הייתה מחשמלת. ממש כמו בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואנוֹכי התייצבנו שם עם ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" במלוא הרכבנו. עֶשֶר מצלמות, שישה הילוכים חוזרים, ו- 60 עובדים. הפקדתי את המיקרופון בידיו של השַדָּר אוּרי לֵוי והצבתי את צוות הפרשנים גָדִי קֵידָר ודיוויד בלאט לצִדוֹ בעמדת השידור שלנו בהיכל ביד אליהו. בידי שלושתם נפלה הזכות לשָדֵר ישיר את ההתמודדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ליותר מ- 1.000000 (מיליון) צופים במדינת ישראל. ששי אפרתי יד ימיני היה המפיק הראשי של האירוע. הבימאי אמנון אוסמן ביים את אירוע העל הספורטיבי הזה. זה היה רק משחק כדורסל מקומי אך כפי שהתברר בעל ערך תיעודי טלוויזיוני נדיר. הרייטינג שלנו היה נפוח והצדיק את מהלך הרכישה וקניית זכויות השידורים של האירוע הזה מידי ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניצבה בתאריך ההוא של יום חמישי – 18 באפריל 1996 בפסגת השידורים הטלוויזיונית של מדינת ישראל. לבדה. לא רק ב- Top של ערוץ 1. היא הקדימה בטבלת המדרוג את ערוץ 2 המסחרי וגם את ערוץ 5 (ערוץ הספורט) בכבלים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בימים ההם נתנו לי ממון וטכנולוגיה כדי להציב את ערוץ 1 בפסגת הטלוויזיה של מדינת ישראל. רון ארלדג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC טבע כבר שנים רבות לפניי את הסלוגן הטלוויזיוני-עיתונאי : "When you have the rights you have the show". הוא צדק (!).

ההתמודדות התנהלה בשוויון כוחות למרות שבשורות מכבי ת"א שיחק אז טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס (Tom Chambers) שחקן כדורסל רָב מוניטין ב- NBA. בחמישייה של מכבי ת"א שיחקו אז ב- 18 באפריל 1996 לפני שש עשרה שנים גם רָדִיסְלַאב צוּרְצִ'יץ', בְּרֶאד ליף, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, ונַדָב הֶנֶפֶלְד. להפתעת רבים מכבי ת"א לא הייתה עדיפה בשום קריטריון על הפועל ירושלים בה שיחקו עַדִי גוֹרְדוֹן, פַּפִּי תּוּרְגְ'מַן, דוֹרוֹן שֶפַע, נוֹרִיס קוֹלְמַן, ובִּיל תוֹמְפְּסוֹן. דקה לפני סיום המשחק הובילה הפועל ירושלים בתוצאה 63:55. רכז הפועל ירושלים עַדִי גוֹרְדוֹן חדר נפלא לרחבה. שחקני מכבי ת"א הסתערו עליו. בהיותו באוויר הוא הוריד כדור לנוריס קולמן שהטביע את הכדור ברשת של מכבי ת"א. בהתקפה הבאה של מכבי ת"א פגע עדי גורדון ב- בראד ליף. בְּרֶאד לִיף דייק בשתי זריקות העונשין למרות המתח הרב והִשווה את התוצאה ל- 65:65. שתי הקבוצות המשיכו להחליף מהלומות עקרות. כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק איבד רָאדִיסְלָב צ'וּרְצִ'יץ' ריבאונד יקר בהתקפת מכבי ת"א. הכדור עבר לידי הפועל ירושלים ופיני גרשון מיהר ולקח פסק זמן. פסק זמן לשחקנים אך לא פסק זמן למצלמות ולמיקרופונים שלנו. לוח התוצאות הורה על תוצאת תיקו 65:65 ובהיכל שרר מתח עצום ורעש אדיר. פסק הזמן הזה הפך להיות ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי הכדורסל בטלוויזיה. לעולם לא אשכח אותו. הפקתי הרבה מאוד שידורים ישירים ואירועים בלתי צפויים בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה, וגם הייתי עד למה שהתחולל בכדורסל האירופי, ובליגת ה- NBA, אך מה שקרה באותו פסק הזמן שנטל פיני גרשון ביום חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 במשחק ההוא של מכבי ת"א נגד הפועל ירושלים על גמר גביע המדינה בהיכל הספורט ביד אליהו – עלה על כל דִמיון ותִּכְנוּן .

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 18 באפריל 1996. היכל הספורט יד אליהו . פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים נוטל פסק זמן 25 שניות לפני תום משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת"א. התוצאה 65:65. משמאל נראה עוזר המאמן של פיני גרשון מר ארז אדלשטיין. בין פיני גרשון לארז אדלשטיין מציץ ראשו של ה- Soundman (איש הקוֹל) של הטלוויזיה הישראלית סָמִי עוֹמֶר שנדבק ממש לספסל הפועל ירושלים ומכניס את מוֹט ה- Gun mic שלו כדי לקלוט את השיחה בין המאמן לשחקנים. פיני גרשון מחלק הוראות אחרונות לשחקניו עדי גורדון (יושב ראשון מימין), פפי תורג'מן, דורון שפע, ונוריס קולמאן (מוסתר). מאחור נראה חבר ההנהלה אורי מנצור (מעונב בחליפה אפורה) מימין למעלה נראה צִיוֹן נָנוּס כתב גלי צה"ל דוחף את המיקרופון לכיוונו של פיני גרשון. עדי גורדון דחה מכל וכל את הוראות מאמנו וביקש להציב פתרון משלו להשגת הניצחון. מיקרופון ה- Gun Mic של סמי עומר והמצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תיעדו את האירוע החד פעמי הזה ללא דופי. הם הביאו לצופי הטלוויזיה בארץ מסמך מרתק. צופי הטלוויזיה יכלו לשמוע היטב את הוראות המאמן פיני גרשון ואת ביטולן ע"י הקפטן עדי גורדון. עדי גורדון נטל אחריות אישית והוביל את הפועל ירושלים לניצחון היסטורי בדרכו שלו. (ה- Frame לקוּח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניהלתי את השידור הישיר מעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו יחד עם עוזרי ששי אפרתי יד ימיני ששימש המפיק הראשי שלי וישב בניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" ומשם ביצע את תפקידו. הבימאי בניידת השידור היה אמנון אוסמן אחד מבימאי הספורט הוותיקים והטובים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומפקח הקול המצוין והממונה על הפעלת הקונסולה (מערכת הקוֹל) בניידת השידור של ה- "וֶורֶד" היה אמנון אלטשולר. שלושה אנשים חשובים ובעלי ניסיון רָב בביצוע שידורים ישירים. במצב שוויוני ומתוח שכזה בעת פסקי הזמן (לא כל שכן כשמדובר בפסק זמן הקונקרטי הזה שנלקח ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון כ- 25.3 שניות לפני סיום המשחק ובמצב של תיקו בתוצאה 65:65) – נשלחים תמיד צלמי ה- Video מספרי ארבע וחמש (ממוקמים בדרך כלל מתחת לסלים) יחד עם טכנאי הקוֹל והמיקרופונים הרגישים שלהם (Gun Mic) בעלי המוטות הארוכים לעבר הקבוצות המכונסות עם מאמנן בתוך עצמן ב- Time out, כשהן מאזינות להוראות ולתדרוכים. תפקיד הצלמים ואנשי הקוֹל הוא לדלות את ההוראות המקצועיות כדי לחשוף בתמונה וטקסט גם את המתח המרוח על פני השחקנים והמאמן, אולם בראש וראשונה את מהלכי משחק השח-מט שהוא מנהל בפסק הזמן נגד יריבו. זוהי מציצנות עיתונאית דרמטית, מסקרנת וחשובה ביותר בעת השידור הישיר המחייב את כל צוות השידור בניידת השידור ומחוצה לה להיות קשוּב ולהתעלות על עצמו. השַדָּר ושני פרשניו חייבים להיות דרוכים כקפיץ כדי להאזין לתדריכים המורכבים של צביקה שֶרְף ופיני גרשון הניתנים תחת לחץ גדול לסירוגין בשתי שפות עברית ואנגלית, על מנת שיוכלו לפַשֵט אותם מייד ולהסבירם בקלילות ובלשון פופולרית ל- 1.000000 (מיליון) הצופים, שרובם אינם בקיאים במונחי הכדורסל המקצועיים. זהו מבצע בִּילוּש צמוד העוקב באמצעות מצלמות ומיקרופונים אחרי סודות הכדורסל הכמוסים ביותר ואחרי קרב המוחות המתנהל בין שני המאמנים, כאמור כמו במשחק שח-מט. האמצעים הטכנולוגיים החדישים מאפשרים ליותר ממיליון צופי כורסה בסלון ביתם במדינת ישראל לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של ההתמודדות.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 של המאה שעברה. זהו אמנון אוסמן בימאי הספורט הוותיק ועתיר הניסיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא – ערוץ 1. כאן הוא נראה בניידת השידור הגדולה ה- "וורד" מביים שידור ישיר של משחק כדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. ניידת השידור הוצבה תמיד ליד שער 6 בהיכל הספורט ביד אליהו. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. זהו אמנון אוסמן מי שנחשב לאחד מטובי צלמי ה- Video בתחומי הכיסוי של הספורט ובחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שנים רבות, בטרם הפך לבימאי מוביל של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (התמונה באדיבות אמנון אוסמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנהלת מכבי ת"א הייתה תמיד מכונסת בתוך עצמה ולנצח נראית כקבוצת אנשים סודית שבודדה את עצמה מהציבור. גם אז ביום חמישי – 18 באפריל 2015 לאחר כל כך הרבה שנים של הליכה משותפת שלובת זרוע, הם כוועדה מארגנת ואנוכי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, סירבה ההנהלה כהרגלה לאפשר לנו להתקרב עם המיקרופונים כדי לשמוע את הוראותיו של המאמן צבי שרף הניתנות לחמשת שחקניו. תובנה חשובה והכרחית הקושרת את הצופה בסלון ביתו בעבותות פלדה אל מרקע הטלוויזיה שלוֹ. צבי שרף המאמן התל אביבי הקשוּח ראה בהתכנסות השחקנים סביבו בפסק הזמן, סוֹד מקצועי נעלה שאין להדליף אותו לצופי הטלוויזיה. הוא התייחס לפסקי הזמן שלוֹ כמו אל כֶּנֶס חשאי של שירות הביטחון הכללי. צביקה שרף היה אדם ישר והגון, אך גם לחוץ, וחשב תמיד שחובת ההוכחה עליו. לצערי הרָב הוא דחה את בקשתי כמנווט השידור הישיר ההוא ב- 18 באפריל 1996 על הסַף. הוא לא רצה לחלוק עם ציבור צופי הטלוויזיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ההוראות המקצועיות שהוא נותן לשחקניו, וכיצד הוא מתמודד במשחק השח-מט הזה נגד פיני גרשון. היה מדובר באי הסכמה מגוחכת ומטופשת. בכך צִמצם את פוטנציאל איכות הדרמה שיש ביכולתה של הטלוויזיה לבנות ולחשוף למען צופיה.

טקסט תמונה : 1981. מאמן הכדורסל צביקה שרף (משמאל) בראשית הקריירה שלו כמאמן כדורסל יחדיו עם העיתונאי מייק קרנון בהיכל הספורט ביד אליהו. צביקה שרף הצטייר מלכתחילה כמאמן קשוח שלא שיתף פעולה עמנו בעת השידורים הישירים. הוא התייחס לכל TIME OUT (פסק זמן) במשחק כאל כֶּנֶס של השב"כ, ודרש בכל תוקף להרחיק ממנו ומהשחקנים את המיקרופונים שלנו. (התמונה באדיבות מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פיני גרשון היה שונה מצְבִיקָה שֶרְף לחלוטין. הוא ומנהלו דני קליין היו הרבה יותר פתוחים וגם יותר ידידותיים למצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים שלנו. שניהם אִפשרו לנו להצטרף לפסק הזמן האחרון שלהם ליד ספסל הקבוצות הדרומי בהֵיכַל ביד אליהו. כמובן ששלחנו לשָם את סַמִי עוֹמֶר איש הקול המחזיק את מיקרופון ה- Gun mic ואת הצלם מספר ארבע בשרשרת הצלמים יורם מנדלבאום שהוצב ליד הסל הדרומי בהיכל ביד אליהו. איש הקול השני בשידור הישיר ההוא ביום חמישי – 18 באפריל 1996 היה מַנוּ יחזקאלי,ואשר יועד להקליט עם ה- Gun Mic שלו את פסקי הזמן של מכבי ת"א, אך הם כאמור לא אִפשרו לו כל גישה לצביקה שרף ושחקניו. סיקור פסקי הזמן ע"י הטלוויזיה, לא כל שכן זה בתקופת הזמן של 25.3 שניות לפני סיום המשחק, כשהתוצאה עומדת על שוויון 65:65 מהווה התבוננות עיתונאית חשובה וגם מעניינת המאפשרת לצופים לעקוב אחר הנעשה מאחורי הקלעים של המשחק המותח. שַדָּר המשחק המוביל אוּרִי לֵוִי פעל בדיוק על פי ההוראות והעביר את "רשות הדיבור" למצלמה ולמיקרופון הרגיש שהוחשו אל ספסל הפועל ירושלים ב- Time out ההוא. המצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל תפשה את פִּינִי גֵרְשוֹן, עוזרו אֶרֶז אֶדֶלְשְטַיִין, ויו"ר המועדון דָנִי קְלָיִין דרוכים ונחושים מאוד יחד עם שחקני החמישייה ובראשם עַדִי גוֹרְדוֹן יושבים על הספסל ומאזינים להוראות המאמן פיני גרשון. יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים) צילם את החבורה הירושלמית בMedium – Close up, מין שוט מקצועי של פריים "מעורב". הם נראו נרגשים ומתוחים מאוד. טכנאי הקוֹל סָמִי עוֹמֶר טחב את המיקרופון למרכז הדיון של ה- Time out הירושלמי ואמנון אלטשולר פתח את ה- Fader הנכון בקונסולה והרים אותו לרמה המכסימאלית. יותר מ- 1.000000 (מיליון) צופים בבתיהם היו עדים לתיעוד טלוויזיוני נדיר ומרשים של רגע דרמטי מאין כמוהו. פיני גרשון צרח את הוראותיו לשחקנים מנסה להתגבר בקולו על הרעש הגדול בהיכל ומבקש ללַמֵד אותם כיצד לכבוש את סַל הניצחון. הכדור האחרון היה אמור להימסר לעדי גורדון כדי שיקלע את סל הניצחון. לפתע ביטל עדי גורדון בכעס רב את התִּכנון המוקדם של פיני גרשון וביקש להטיל עליו בלבד את האחריות לכיבוש הסל המכריע ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. עַדִי גוֹרְדוֹן לא ביקש את הכדור האחרון במשחק לעצמו. הוא רצה שגם הכדור הראשון יהיה שלוֹ. רק שלוֹ. הוא תכנן להחזיק בכדור בעצמו כ- 24 שניות כשהוא סומך על היכולת האישית הגבוהה שלו (שליטה בכדור, יכולת כדרור, כישרון קואורדינטיבי, הטעיות גוף ושינוי כיוון תנועה) מבלי לשתף את חבריו עד הקליעה האחרונה והמכרעת שתהיה גם כן שלוֹ. הוא הציע בתוך ה- Time out רעיון ויוזמה משלו שסתרה את תוכנית המאמן שלוֹ. עַדִי גוֹרְדוֹן בִּיקֵש להחזיק בכדור ולכַדְרֵר נגד שומרו האישי בְּרֶאד לִיף עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. או – אז יבצע הטעייה נגד בראד ליף, יחדור לסל, והוא בעצמו יזרוק את הכדור האחרון לסל מכבי ת"א בתקווה שזאת תהיה קליעת הניצחון שתכריע את המשחק. שררה על ספסל הפועל ירושלים סערת רוחות גדולה אבל לא בִּלבּוּל. המשחק עמד להתחדש. המאמן פיני גרשון ההמום היה חכם דַיוֹ כדי לא להתווכח עם השחקן המוביל והקפטן שלו עדי גורדון. הוא נתן בלית ברירה את הסכמתו לביצוע יוזמתו של רכז המשחק המצטיין שלוֹ.

טקסט תמונה : ליל יום חמישי של 18 באפריל 1996. היכל הספורט הגדוש ביד אליהו. עדי גורדון גונב את ההצגה למאמנו פיני גרשון. פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין מתכופפים לעברו של עדי גורדון (יושב ראשון מימין ראשו מורכן לפנים) ומקשיבים להצעת הפתרון שלוֹ כיצד יש בדעתו לנצח את מכבי ת"א ב- 25 השניות האחרונות שנותרו לסיום המשחק כשהתוצאה מורה על שוויון 65:65. מאחור נראים ראשי קבוצת הפועל ירושלים דני קליין (בחולצה אדומה) ואורי מנצור (בז'אקט בצבע אפור). מימין לאורי מנצור מגיח מאחור מנו יחזקאלי טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להקליט את הוראותיו של צבי שרף לשחקניו אך המאמן של מכבי ת"א לא הרשה לו להתקרב. משמאל נראה חבוש אוזניות טכנאי קוֹל נוסף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סָמִי עוֹמֶר המחדיר את מוט מיקרופון ה- Gun Mic ללֵב הדיון של הקבוצה האדומה. אורי מנצור (בחליפה האפורה) יו"ר מועדון הפועל ירושלים במשותף עם דני קליין (בחולצה אדומה מימין לסמי עומר), מתבוננים ומאזינים בדאגה לחילופי הדברים בין המאמן פיני גרשון לקפטן שלו עדי גורדון. הרגע הזה היה תיעוד מופלא וחשוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במהלך השידור הישיר ההוא ב- 18 באפריל 1996. (ה- Frame לקוח מתוך סרט ה- Video המקורי. באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מעולם לא נִתקלתי עד אז בשום אירוע ספורט קבוצתי (כמו משחק כדורסל למשל), בו הקפטן ושחקן כריזמטי, מוביל, ומצטיין ככל שיהיה (עדי גורדון) מבטל בתנופה אחת את הוראות מאמנו (פיני גרשון), ומציע אלטרנטיבה שונה לחלוטין ופתרון יצירתי משלו לניצחון על הקבוצה היריבה. ולא רק זאת אלא שהפִּתרון מתקבל מייד ללא כל וויכוח ע"י המאמן פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין. שניהם נכנעים לו. אינני חושב שאפילו מייקל ג'ורדן היה מעז להטיל דופי ולהתערב בצורה כה בוטה בהחלטות של מאמנו פִיל גֶ'קְסוֹן ב- "שִיקָגוֹ בּוּלְס" (Chicago Bulls) בתוך ה- Time out האחרון והמכריע כפי שעשה זאת עדי גורדון לפיני גרשון בקבוצת הפועל ירושלים באותו לֵיל חמישי ההוא של 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו. זאת לא הייתה גחמה ו/או בכיינות ו/או קפריזה של נמושה. זאת הייתה התעקשות ונחישות של כדורסלן מוביל ואינטליגנטי מן הדֶרֶג העליון ביותר בשם עדי גורדון. לא יכולתי לבקש מאלוהי הטלוויזיה סיפור מרתק יותר בשידור ישיר. הנה התמליל המדויק של שני גיבורי המשחק פיני גרשון ועדי גורדון בפֶּסֶק הזְמַן ההיסטורי ההוא, כשנותרו 25.3 שניות לסיום המשחק ההוא מכבי ת"א – הפועל ירושלים 65:65 ב- 18 באפריל 1996. מהותו, תוכנו, ותוצאתו של ה- Time out ההוא הקנוּ לקבוצה הירושלמית בסופו של דבר את גביע המדינה בכדורסל בפעם הראשונה בתולדותיה.

מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון (מתנסח בעברית כלהלן) : "…או. קיי. פפי תורג'מן אני מזהיר אותך…שזה לא יקרה עוד פעם…בפעם הבאה אני יורה בך…" (פפי תורג'מן מסמן בראשו שהוא מבין את הָמֶסֶר לאחר שהחטיא קודם לכן זריקה לסל)…

פיני גרשון עובר לדבר בשפה האנגלית עם שחקניו, ואומר – מצווה עליהם כלהלן. הנה ציטוט הטקסט ההוא שנאמר ע"י המאמן הירושלמי פיני גרשון באותו פסק זמן ההוא לשחקניו :

we go gun…two guns …two guns…Chamber's man on the high post…Chura's man and Nadav is outside…ok…(מדובר בצורת משחק. הכוונה להרחיק את שחקני מכבי ת"א טום צ'יימברס + ראדיסלב "צ'ורה" צורצ'יץ' + נדב הנפלד מרחבת הסַל…).

קפטן הפועל ירושלים עדי גורדון : (יושב קרוב למצלמה של יורם מנדלבאום ז"ל, ומתערב בעברית בטון כועס, כשהוא משבש לפיני גרשון את ההוראות שלו), "…לא פיק אנד רול…לא פיק אנד רול…" (ו-כאן נשמע ה- Buzzer של המזכירות המודיע על סיום פסק הזמן…).

פיני גרשון : (נראה המום מקריאת התגר של עדי גורדון עליו שאיננו מסכים עמו), מבין שיש כאן בעיה, ופונה אל פפי תורג'מן, "…או.קיי. אתה תעשה את זה…", (מצביע על פפי תורג'מן).

עדי גורדון ממשיך : "רוצה Open …"

פיני גרשון : "מה אתה רוצה…Open …?" (פיני גרשון נכנע ומקבל את התכתיב של עדי גורדון ואומר לשחקנים באנגלית), " One side……One side ".

ארז אדלשטיין : (עומד לידו של פיני גרשון, ולפתע מתערב, כשהוא פונה ישירות אל עדי גורדון), …עדי Open …?

פיני גרשון : (באנגלית לכל השחקנים), "One side…One side… " (נראה במצלמה כמזהיר את עדי גורדון מפני האחריות שלקח על עצמו פונה…מסמן לו באצבעו נוּ נוּ, נוּ…ואז נכנע ואומר לו לעדי גורדון בשפה העברית), "…שלך…!".

עוזר מאמן הפועל ירושלים ארז אדלשטיין : (מתערב שוב ופונה אל עדי גורדון) : "…רגע עַדִי…רגע עַדִי…שלך…!".

עדי גורדון : (עדיין יושב על הספסל מסמן בתנועת יד תקיפה וכועסת כלפי מאמנו כתגובה על תנועת האצבע של פיני גרשון נוּ, נוּ, נוּ…ואומר לו), "…עזוב…עזוב…אתה יודע מה…או שאתה נותן לי גַב או שלא…" (מבקש להכריע בעצמו את המשחק באחד על אחד…).

ואז נראים השחקנים קמים מהספסל בתום פסק הזמן ועושים את דרכם למגרש. המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קולטות את פיני גרשון מעניק לעדי גורדון צָ'פְּחַה בעורפו. נראה שהוא עושה זאת בכעס וחיבה יחדיו. "דִיר בָּאלָק", הוא אומר לקפטן שלו בטרם חידוש המשחק. פַּפִּי תורג'מן מחבק ומרגיע את פיני גרשון. הבימאי אמנון אוסמן מעלה ל- "אוויר" את המצלמה המובילה. נגלה בה שוט יפהפה. אלפי אוהדים בצבע אדום מעודדים בשירה את הפועל ירושלים. אמנון אוסמן ומפקח הקול והתקשורת בניידת השידור אמנון אלטשולר – עירניים (!). הקונסולה עובדת נכון. שניהם מצליחים להעביר את החוויה הדרמטית לצופים בבית. מצלמה שלוש המוצבת על הפרקט חושפת את שחקני מכבי ת"א פרושים כבר בחפירות ההגנה שלהם מול האופנסיבה האחרונה של הפועל ירושלים. המשחק מתחדש. ביל תומפסון מוסר את הכדור לפפי תורג'מן. פפי תורג'מן מעביר אותו מייד לידיו של עדי גורדון ליד הסַל של הפועל ירושלים. עדי גורדון יוצא למשחק ה- "Open" שלו. אחד על אחד. זה היה הרעיון שלו. שומר עליו בְּרֶאד לִיף. התקפה האחרונה. השעון ביד אליהו עובד. מתחילה ספירת ה- Count down של 25.3 השניות האחרונות במשחק.

1.000000 (מיליון) צופי טלוויזיה בישראל דבוקים למסך הטלוויזיה שלהם ונועצים בו את עיניהם. רשות הדיבור חוזרת לשַדָּר אורי לוי ולשני פרשניו גָדִי קֵידָר ודֵיְיוִיד בְּלָאט. מילת המפתח ברעיון שפיתח עדי גורדון בטרם קבלת הכדור היה המונח "OPEN". הפרשן דיוויד בלאט הסביר, ביאר, ופִּרְשֵן למיליון צופי טלוויזיה ישראליים מה מסתתר מאחורי המוּנָח האנגלי השגור בשפת הכדורסל "OPEN", "עדי גורדון רוצה ללכת לבד". זאת הייתה האמת.

עַדִי גוֹרְדוֹן ניחן באישיות מרשימה. לא רק בזירת הכדורסל. הוא זוכר בעת שיחות התחקיר ההן שלי עמו, כלהלן : "…הייתי אנרכיסט מחושב. שחקן קריאטיבי שלא מצא תמיד שפה משותפת עם המאמנים שלו. דווקא את פיני גרשון מאוד הערכתי כמאמן. הוא היה מאמן אמיץ ואינדיבידואליסט. היה לי בו לגמרי אימון מלא, אך באותן השניות ההן לא קיבלתי את דעתו. חשבתי שהוא לא צודק. שלא תהיה אי הבנה. אם הוא היה עומד על דעתו ולא מקבל את ההצעה שלי הייתי פועל על פי הוראותיו. מעולם לא המריתי את פי מאמניי גם כשלא הסכמתי עם דבריהם. רציתי את הכדור בשליטתי זמן רב ככל האפשר עד לשניות האחרונות ממש של המשחק. חשבתי שהתרגיל המוצע על ידו בעשרים וחמש השניות האחרונות של המשחק, תרגיל הקרוי, "Pick and Roll", יבטל מוקדם מידי את ההשפעה שלי על הניווט לניצחון. פחדתי לאבד בטרם זמן את הבקרה שלי על הכדור. לכן הצעתי את מה שהצעתי. שמחתי שפיני גרשון קיבל אותה. כשעלינו על הפרקט לחידוש המשחק קיבלתי מפיני גרשון צ'פחה של חיבה בעורף. הוא אמר לי, 'עדי תביא את הגביע'…".

המצלמות והמיקרופון לכדו את תמליל ההוראות שחילק פיני גרשון לשחקניו ואת טקסט המֶרִי של עַדִי גורדון נגד מאמנו והביאו את הסיפור במלואו לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה. הם הצופים יכלו לשמוע כל מילה. זה היה התיעוד החשוב ביותר מעולם של פסק זמן ייחודי בהתמודדות מרתקת בכל תולדות צילומי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. צריך להבין שההתרגשות סביב ספסל הפועל ירושלים הייתה עצומה. פיני גרשון היה צריך להספיק בשישים שניות – מִשְכוֹ של פסק הזמן במשחק כדורסל, להציג ולהסביר לשחקנים הנסערים והמתוחים כקפיץ את תוכניתו הגרנדיוזית כיצד הוא מתכוון להכניע את מכבי ת"א ב- 25.3 השניות שנותרו לסיום המשחק. הוא היה צריך להתגבר בקולו על הרעש האדיר בהיכל ולוָודֵא שהשחקנים הבינו את כוונותיו כשלפתע התפרץ הקפטן עַדִי גוֹרדוֹן לדבריו בכעס רָב, שינה את הפרוגרמה התכסיסית שלו, וכתב תסריט מנצח בעצמו. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

המשחק חוּדַש ושעון המשחק המרכזי החל לנוע לאחור. יותר ממיליון צופי טלוויזיה ראו בסלון ביתם כיצד 25.3 השניות האחרונות מְכַלוֹת את עצמן. השעון על המרקע הפך למרכיב חשוב וחלק בלתי נפרד מדרמת הטלוויזיה. עַדִי גוֹרדוֹן שחקן מוכשר (מאוד) בקנה מידה ישראלי הוביל את הכדור בעצמו. 17 שניות לסיום הוא חלף על פני קַו החֵצִי ומשך את שומרו בְּרֶאד לִיף לצִדָה המערבי של חלקת ההתקפה. כל שמונה המצלמות של ניידת השידור עקבו אחריו בשידור ישיר. הוא המשיך לכַדְרֵר בבִטחה. מידי פעם סוֹכֵך על הכדור בגופו. כשנותרו 5 שניות לסיום החליט לפרוץ קדימה לעבר סלה של מכבי ת"א. הוא הטעה בקוֹר רוח ובקַלוּת את בְּרֶאד לִיף, עקף אותו וחדר לרחבת הסל של מכבי ת"א, ואז ביצע ממש לפני ה- Buzzer את המהלך הגאוני שלו מין זריקת Lay up בקשת רחבה, מדויקת ומדוּדה מעל ידיו המושטות של שחקן החיזוק האמריקני תּוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס. הכדור צלל לתוך הרשת. זה היה סַל הניצחון. הפועל ירושלים ניצחה 65:67. אורי לוי שידר בקול יבש, משעמם, ומונוטוני – אנטי תֶּזָה לדרמה שהתחוללה בזירה – ממש דִקלם למיקרופון : "יש…זה עדי גורדון…! זה יכולה להיות זריקה של גביע". פוטנציאל קוֹלִי חסר מֶרֶץ ונעדר דרמה של שַדָּר מנוסה. טוֹם צֵ'יְימְבֶּרְס היה שחקן ענק תרתי משמע ב- NBA בעשור ה- 80 וגם תחילת עשור ה- 90 של המאה שעברה בקבוצות סִיאָטְל סוּפֶּרסוֹנִיקְס ופִינִיקְס סָאנְס, אך לא מספיק גדול באותו העֶרֶב ההוא ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט יד אליהו כדי לבְלוֹם את עדי גורדון. המיקרופון הזעיר שלנו שהוצב מעל טבעת הסַל קלט היטב את צליל השריטה האחרון של הכדור הצולל לתוך הרֶשֶת. זה היה כיסוי טלוויזיה כמעט מושלם של דרמת ספורט המזדמנת לעיתים רחוקות למתעדים שלה. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עשתה עבודה איתנה באותו ערב והייתה קרובה לשְלֵמוּת אילו צביקה שרף התיר למיקרופונים שלה לשמוע את הוראותיו, ואם שַדָּר המשחק היה יוֹרָם אָרְבֶּל.

עַדִי גוֹרְדוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "לא תּכננתי לקלוע בעצמי את סל הניצחון. תּכננתי לחדור לרחבה של מכבי ת"א, ואם יסתערו עלי, אז להוריד את הכדור לשחקן פנוי כמו נוריס קולמן למשל. מכיוון שאף אחד לא יצא לקראתי קלעתי בעצמי את סל הניצחון. טום צ'יימברס החמיץ אותי. מאוחר יותר שמעתי מכמה שחקני מכבי ת"א שצביקה שרף הורה בפסק הזמן לבצע עבירה עם חידוש המשחק על אחד משחקני הפועל ירושלים, אך טום צ'יימברס ביטל אותה עם עליית השחקנים על המגרש ואמר, והדגיש פעמיים בחומרה ובקול של מפקד, "Don’t make foul…Don’t make foul…".

בסיום המשחק ערכנו מייד ריאיון עם מאמן הפועל ירושלים פיני גרשון הכריזמטי כשהוא צוהל ושמח. הוא זעק למצלמה בחופשיות וללא בושה, "אימא הבאתי לך גביע !". לא היה ספק, מצלמת הטלוויזיה והמיקרופון אהבו אותו. מלבד היותו מאמן חָריף, מבריק, כריזמטי, ונבון, היה פיני גרשון גם איש תקשורתי מבטן ולידה שמתקשר כהרף עין עם סביבתו. חייכן, ישיר, שנון, לפעמים בוטה, ותמיד מהיר מחשבה ולשון. במידה רבה קופירייטר מבטן ומלידה, והוגה סלוגנים. בזה לא היו לא מתחרים. באישיותו המגנטית הפך את תוכניות הכדורסל שלנו בטלוויזיה לטובות ומרתקות יותר. אישיות מיוחדת במינה שמצלמות הטלוויזיה מעולם לא הפנו לוֹ עוֹרֶף. המצלמות והמיקרופונים רדפו גם אחרי גיבור הניצחון עדי גורדון. בלהט הקרב הוא עדי גורדון לא אמר אז את מה שאמר לי ב- 2006 בחלוֹף עֶשֶר שנים בעת מחקר וכתיבה של הספר "הקשר הסימביוטי" (אחד מתוך 13 ספרים שאנוכי כותב ומחבר תחת שם/כותרת משותפים "ההיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית ושל מדינת ישראל"), כלהלן : "…אני מאוד מתפלא על אנשי מכבי ת"א ובראשם מאמנם צביקה שרף שלא ידעו לקרוא נכון את מפת הקרב, לא חזו את הכרוניקה של המהלך הידוע מראש שהביא לסיום הדרמטי, ולא הפקידו עלי שמירה הרבה יותר הדוקה. אנשי מכבי ת"א ידעו ש- 18 פעמים הכרעתי בקריירה שלי במו ידיי תוצאות משחקי כדורסל בשניות האחרונות, אף על פי כן השמירה עלי הייתה רופפת. הם העניקו לי כר פעולה נרחב מידי ואני ניצלתי זאת היטב…".

טקסט תמונה : ליל יום חמישי – 18 באפריל 1996. היכל הספורט ביד אליהו. נשיא המדינה עזר ווייצמן מעניק את גביע המדינה בכדורסל לקפטן הפועל ירושלים עדי גורדון. משמאל, זהו דני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל, ומימין, יצחק "צחי" פלד מנחה הטקס. (לע"מ תמורת תשלום).

סיכום קצרצר.

אשנה ואומר שוב : מאמן קליבלנד קאוואלירס הישראלי דייוויד בלאט אכזב אותי כשוויתר מראש על סמכותו ומנהיגותו בעת מערכת יחסיו עם השחקן המוביל שלו לברון ג'יימס. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל המועדון דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. אין וויכוח כי דייוויד בלאט יודע ומבין כדורסל טוב יותר מרבים בינינו בארץ לרבות כל מני פרשנים וכל מיני מאמנים ישראלים מקצועיים אולם לי כמתבונן מהצד ברור לי שהוא שגה כשלא העמיד מייד את לברון ג'יימס במקומו , משהו כמו, "…אתה תעשה בדיוק מה שאני אומר לך, ואני מקווה שאתה מבין היטב את כוונתי…". יֶדָע בכדורסל שווה כקליפת השום אם איננו נתמך ומלווה בסמכות, מנהיגות, שליטה בשחקנים, ומינימום כבוד עצמי.

טקסט תמונה : אפריל / מאי 1995. אטלנטה – ארה"ב. ה- WBM ה- 2 לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת אטלנטה 1996. איש NBC וחבר ב- IOC מר אלכס גלעדי (משמאל) נולד להיות מנהיג טלוויזיה. מימין, אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. נתב"ג. משלחת הספורט של ישראל שבה ארצה עטורת מדליות וניצחונות ממשחקי אסיה ה- 7 שנערכו בטהראן בירת איראן. שני מימין הוא מר שמואל ללקין מי שהיה מנהל המשלחת הישראלית לטהראן 74' ושימש מנכ"ל ההתאחדות לספורט. שמואל ללקין נחשב ע"י רבים למנהיג מוביל בהא הידיעה של הספורט במדינת ישראל. זיהוי הנוכחים בשורה מלפנים מימין לשמאל : דוב שחר (שונשיין), שמואל ללקין, האתלטית אסתר רוט – שחמורוב, והשחיין דן ברנר. זיהוי הנוכחים בשורה האחורית מימין לשמאל : נערה לא מזוהה, שר החינוך אהרון ידלין, האתלטית חנה שזיפי, ראש הממשלה יצחק רבין שבא להקביל בנתב"ג את משלחת הספורט של ישראל השבה ארצה עטורת מדליות וניצחונות. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. דן שילון נולד להיות מנהיג טלוויזיה. כאן בתמונה הוא נראה מגיש את היומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במינכן 72'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1974. מוטי קירשנבאום ז"ל (משמאל) נולד להיות מנהיג טלוויזיה. כאן הוא נראה בתמונה מקבל את פניו של המגיש חיים יבין יבד"ל (מימין) על הסט של תוכנית הטלוויזיה ההיא הבלתי נשכחת, "ניקוי ראש". ניצב בתווך השחקן טוביה צפיר. (באדיבות מוטי קירשנבאום ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1968. זהו פרופסור שלמה אהרונסון (בן 32, אז) מנהל ומנהיג חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דרדק תקשורתי שזה אך נעמדה על רגליה. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך / תמונה : השער הקדמי של הספר עב הכרס "8 ימי בראשית", הספר הראשון בסדרה של שלושה עשר ספרים שאני חוקר וכותב וה- Title המשותף שלה קרוי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הספר דן גם בקורותיהם של מנהיגי השידור הציבורי בתקופה ההיא שבין 1967 ל- 1972. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1962. זהו הסטודנט טל ברודי בן 19 במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת אילינוי, נחשב לא רק לשחקן הטוב ביותר בקבוצה אלא הוגדר גם כמנהיגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנים שבין 1968 ל- 2001. הוא נחשב לאחד ממנהיגי הטלוויזיה הבולטים והמשפיעים ביותר בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארה"ב. הספר החשוב הנ"ל הקרוי " רון ארלדג' ", הוא בבחינת חובת קריאה לכל איש טלוויזיה באשר הוא.

טקסט תמונה : 1984. זהו פיטר יוברות' היו"ר והמנהיג המוכשר של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. משהתברר כי המאזן הכלכלי – כספי של הוועדה המארגנת בראשותו מצביע על רווח של 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר הורה הוועד המנהל של הוועדה להעניק לו צל"ש ובונוס בגובה של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר.

טקסט תמונה : מארס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור ומנהיג השידור הציבורי יוסף "טומי" לפיד ז"ל (יושב במרכז) מסיים את שירותו בן חמש שנים ונפרד מרשות סגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנהל חטיבת שירותי הפקה דודו הירשפלד ז"ל, מהנדס הטלוויזיה גבי פישר, מנהל כוח אדם יעקב אורן, מנהל הביצוע בחטיבת ההנדסה יעקב סווירי, מנהל מחלקת הבימאים ג'קי גורן ז"ל, מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (מרכיב משקפיים כהים) מנהל חטיבת התוכניות צבי שפירא, מזכירה שנייה בלשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שרה פרל. זיהוי הנוכחים של השורה הקדמית משמאל לימין : יוסף "טומי" לפיד ז"ל (יושב), מנהלת לשכת המנכ"ל רוחמה איילון (ממושקפת ומניחה את ידה הימנית על כתפו של המנכ"ל), מנהלת מחלקת רצף והגשה חנה קלופפר, מנהלת לשכת מהל הטלוויזיה אסתי אלירז, נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור גבי אוחנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1966. מחנה אימון של נבחרת ישראל בשחייה שנערך בבודפשט טרם הנסיעה למשחקי אסיה ה- 5 שהתקיימו בבנגקוק בדצמבר 1966. למדינת ישראל לא היו אז קשרים דיפלומאטיים עם הונגריה שהייתה מדינה קומוניסטית באגף המזרח אירופי. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מאמן נבחרת ישראל בשחייה דאז (בשורה העליונה שני משמאל) הצליח לארגן את מחנה האימונים בבודפשט בגלל קשרים אישיים עם ראשי הספורט של הונגריה. אירוח נבחרת ספורט ישראלית רשמית במדינה קומוניסטית מעבר למסך הברזל הייתה חזיון נדיר ולחלוטין בלתי מקובל. זיהוי היושבים בשורה העליונה משמאל לימין : משה גרטל (בן 20) בן קיבוץ רמת יוחנן, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (בן 48) חבר קיבוץ כפר מכבי, דני רֶבֶס בן קיבוץ רמת יוחנן, אמנון קראוס מאגודת מכבי ת"א, גרשון שפע (בן 23) בן קיבוץ גבעת חיים/איחוד, אברהם מלמד בן 20 (מוסתר) בן קיבוץ רמת יוחנן, יצחק "איקי" לוריא בן קיבוץ גבעת ברנר. זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית משמאל לימין : יורם שניידר מקריית טבעון, ואימרה שארושי מאמן השחייה ההונגרי. (התמונה הוענקה לי באדיבות גרשון שפע שסייע גם בזיהוי הנוכחים בתמונה.

יוסף טלקי פרשן השחייה שלנו מאז 1972 לא האמין ביכולתו של משה גרטל להוביל את שידורי השחייה בטלוויזיה. אלכס גלעדי לא שעה לעצתו ומינה את משה גרטל ב- 1978 לשַדָּר השחייה של מחלקת הספורט. כעבור זמן קצר הדיח אותו והפקיד את המיקרופון בידיו של נסים קיוויתי. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (יושב שני משמאל בשורה האחורית) נחשב במשך שנים רבות למנהיג השחייה הישראלית. מאוחר יותר היה פרשן שחייה מוכשר ומוצלח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 1986. מישהו ב- "גינס" החליט לכלול אותי בספר השיאים שלו.

סוף הפוסט מס' 576. יום שלישי – 2 בפברואר 2016. כל הזכויות שמורות לחוקר והמחבר יואש אלרואי.

תגובות

פוסט מס' 576. דייוויד בלאט, אבל לא רק דייוויד בלאט. יחסי מנהיגות בין המאמן לבין שחקן כוכב של קבוצתו. עכשיו משפוטר והודח ע"י מנכ"ל מועדון קליבלנד קאוואלירס דייוויד גריפין התברר שהפסיד לא רק את מִשְרָתוֹ אלא גם את כבודו האישי והמקצועי. דייוויד בלאט השיל מעליו את התכונה החשובה ביותר של כל מאמן ספורט: להיות מחנך ומנהיג ריבון ועניו, ואדם צנוע. פוסט מס' 576. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 בפברואר 2016. — אין תגובות

כתיבת תגובה לבטל

HTML tags allowed in your comment: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

יואש אלרואי TVblog

יואש אלרואי TVblog | © כל הזכויות על האתר לרבות תוכן האתר שמורות ליואש אלרואי.

תגובות

כתיבת תגובה לבטל