פוסט מס' 584. האָצָן האמריקני גֶ'סי אוֹאֶנְס / Jesse Owens באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. (חלק 4). ההיסטוריה של התפתחות שיאי העולם בריצה ל- 100 מ' לגברים. פוסט מס' 584. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 584 : הועלה לאוויר ביום שישי – 4 במארס 2016

————————————————————————————-

האָצָן האמריקני גֶ'ִסי אוֹאֶנְס / Jesse Owens באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 (חלק 4). ההיסטוריה של התפתחות שיאי העולם בריצה ל- 100 מ' לגברים. פוסט מס' 584. כל הזכויות שמורות. ראה המשך גֶ'סִי אוֹאֶנְס בפוסט מס' 585.

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : הטרגדיה של כדורסל הגברים במדינת ישראל : הוא מעניין רק כשמכבי ת"א מפסידה.

השידור הישיר של משחק הכדורסל בליגת העל בערוץ 1 בו הביסה האחרונה בטבלה קריית גת בביתה את אלופת המדינה הפועל ירושלים, הניב תוצאה סנסציונית 78:101 ורייטינג אפסי ומגוחך של % 1.9 (יום ראשון – 28 בפברואר 2016). הַמִדְרוּג העלוב הוכיח שוב עד כמה ליגת העַל הישראלית בכדורסל רוויה ב- אמריקניזציה היא נעדרת הזדהות, איננה חשובה, לא מרתקת, וחסרת עניין. הוכח שוב לרוע מזלו של הכדורסל בארץ כי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א נושא לבדו את מרב העניין בליגת העל הישראלית הדועכת בעיקר כשהיא מפסידה. אין טעם להתייחס שוב יותר מידי לפילוסופיית ותופעת השידור המרדים בקצב הכתבה שכופים אורי לוי וגור שלף על צופיהם בערוץ 1. מול הדרמה והסנסציה המתרחשת על הפרקט בקריית גת, מנהלים שניהם בעמדת השידור שלהם טקסטים מעייפים, שיחות משעממות, ודיבורים איטיים וצפויים בבחינת אנטי תזה לדרמה שמתחוללת מול עיניהם. לא שוררת שום קורלאציה בין מה שעיניהם רואות לבין התיאור שבוקע מ- מיתרי גְרוֹנָם. מגוחך. כאילו המוֹט באורך של 23 נקודות שתוקעת קריית גת בגלגלי העגלה הירושלמית הוא עניין שבשִגְרָה.

פרפרת 2 : כדורסל הנשים במדינת ישראל. יו"ר המנהלת גב' איריס שטרק ניצבת בפני מצוקות, צרות, ו- תסבוכות ישנות.

הדלקתי אתמול את הטלוויזיה והפעלתי את הממיר בכיוון ערוץ 55 בכבלים כדי לצפות במשחקי ה- Play offs בליגת העל הישראלית בכדורסל לנשים. אבל ראיתי שם שביתת כדורסל. כדורסל הנשים במדינת ישראל מעניין אותי. אני צופה במרבית משחקי הצמרת בליגת העל ובמשחקיה של נבחרת ישראל. שי דורון וחלק מהקולגות שלה הן אורחות כמעט קבועות בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. אני במיעוט למרות שבראש מִנהלת הליגה ניצבת כלכלנית ורואת חשבון בעלת מוניטין גב' איריס שטרק בת 55 אולם איננה בקיאה ביחסי ציבור ושיווק. מרבית הציבור שאיננו מתעניין בכדורסל נשים לא מבין בדיוק את פשר משבר הכספים החריף ששרוי בין מִנהלת הליגה לבין משרד התרבות והספורט ושעל פי הדיווח בעיתונים נגרר למחלוקת אישית בין גב' איריס שטרק לבין השרה מירי רגב. מחלוקת כה חמורה עד שהביאה עכשיו להשבתת תחרויות ה- Play offs של כדורסל הנשים בארץ. למתבונן מהצד שאיננו כלכלן חסרים נתונים מוניטאריים כדי לקחת צד ולדעת מי צודק במחלוקת, כמו : כמות הקהל שקבוצות הכדורסל של הנשים מוכשרות לגייס סביבן ולהביאו לפרקט, רמת תקציבן הבסיסי, גובה משכורות השחקניות הראשיות והמובילות, גרף תמיכת השלטון המקומי בקבוצות כדורסל הנשים שלו אף על פי שהוא רווי ב- "אמריקניזציה" מוגזמת (כמו בליגת העל בכדורסל לגברים) בו שחקניות אמריקניות משולמות היטב על חשבון נערות ישראל, מנת זכויות השידורים של הטלוויזיה ממנו נהנה כדורסל הנשים בארץ, והתערבות וערך תִּקְצוּב מועצת ההימורים והטוטו. השאלה הראשית האם כדורסל הנשים במדינת ישראל מרכז מספיק עניין ציבורי והאם הוא נושא ומחזיק בכלל את עצמו היא בחזקת אניגמה. כתב חידה בעבורי. טרם הוברר אם איריס שטרק היא באמת אישיות מוכשרת לקדם את כדורסל הנשים ללא קשר לאכפתיות שלה, וברור שהתפתחות כדורסל הנשים בארץ חשובה לה. היא ניצבת בפני משימה סבוכה. כלל לא בטוח שהיא תוכל לה. כדי להעמיק את העניין בכדורסל הנשים במדינת ישראל עליה למצוא דרך כיצד לשווק ולחבב אותו על הציבור הרחב ולהתבסס עליו על אהדת אותו הציבור הרחב, מפני שאי אפשר וגם לא צריך להתבסס לאורך זמן על נדבנותו הקפוצה של משרד התרבות והספורט. באופן מסורתי ליגת הנשים נחותה מליגת הגברים אף על פי כן מתקיימים בה לעיתים משחקים מסקרנים ומעניינים מאוד אולם חלק גדול מהציבור מאבד אותם. גב' ענת דרייגור כדורסלנית ישראלית עבר דגולה שימשה במשך שנים רבות פרשנית כדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קיימנו לא פעם שיחות אודות מציאת פתרונות לעידוד הפופולריזציה של כדורסל הנשים במדינת ישראל. באחת השיחות שלנו בימים ההם טענה ענת דרייגור כי מצבו הדל של כדורסל הנשים בארץ הוא לפי דעתה גם תוצאה של היעדר חשיפה טלוויזיונית מספקת ע"י חטיבת הספורט בראשותי באותה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הימים ההם. טענה הגיונית אולם אינני בטוח שהיא מעשית וגם לא משוכנע שהיא צודקת. השבתי לה כי גם אם הטלוויזיה הישראלית הציבורית תקרין 1000 (אֶלֶף) שעות בשנה של תחרויות סיוף והרמת משקלות, אין שום סיכוי ששני ענפי הספורט הללו יהפכו לפתע לפופולריים בשל חשיפת יתר. העניין הרבה יותר מורכב ועמוק. כדורסל הנשים בארץ מצא את עצמו לפני רבע מאה של שנים היכן שהוא ב- 1991 בתחרות עזה ולא שוויונית עם כדורסל הגברים (בראש וראשונה עם מועדון הפאר של מכבי ת"א) על הזכות להיחשף בטלוויזיה המונופוליסטית שזמן שידורי הספורט שלה היה מוגבל מראש. מכבי ת"א גזלה אז את מלוא תשומת הלב הטלוויזיונית לא רק מכדורסל הנשים אלא גם מכלל הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורסל לגברים.

מגבלות המסך המונופוליסטי וזמן "האוויר" המצומצם הכריחו אותי ללכת באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים. הבוסים שלי לדורותיהם, המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל, ואנוכי יחדיו עמם העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי : "עליך להיות אָלוּף" (!). זהו אותו הסטטוס שהציבו בפני מועדון הכדורסל של מכבי ת"א קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא כמדיה של תקשורת המונים צועדת עם אלופים ובעקבות האיתנות התקשורתית שלה, היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ושר האוצר של המועדון קבלן הבניין אריה ברנוביץ'. התחולל קשר סימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הוועדה המארגנת של מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה במהות היחסים הזאת, הפכה את מכבי ת"א למוּתָּג. לטלוויזיה יש תכונה מולדת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה שלנו יגיחו לעברו שוב ושוב ויפסחו בדרכן על אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין ו/או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה המיטבית והבלתי נשכחת שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב ז"ל. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט השידור המכביסטי הנכסף ההוא לבין הטלוויזיה הציבורית ההיא הגוף המשדר הכָּמֵהַ לשדרו, הייתה מקסימלית. זמן "הַאָוִויר" המוגבל בטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית שיחק לטובתה של מכבי ת"א המצליחנית. רק היא נדחקה למשבצת השידור ב- Prime time של ימי חמישי בשבוע. כבר נאמר לא אחת בבלוג הזה ובספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי"כי ה- משוואה בימים ההם הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה (!). נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי היום כמו אז היא דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות".

ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי, כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי, "הקשר הסימביוטי". הספר הזה הוא אחד מתוך סדרה בת 13 ספרי טלוויזיה עבי כרס שחקרתי וכתבתי וטרם סיימתי תחת השם הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים, בשנים 2014 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים, בשנים 2014 – 1998, ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משבצות השידורים הישירים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בערבי חמישי בימים ההם נבנו על ידי (ועל ידי קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי) ובתמיכת המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, בשיקול דעת ובאורח שיטתי, כנדבכי צפייה בפירמידה הטלוויזיונית הציבורית המונופוליסטית. 

אנשי ונשות ציבור שונים ושונות טפלו נגדי טענות עלובות ו- מגוחכות, "…ש- שמעון מזרחי קנה אותי…כי אנוכי עֶבֶד של מכבי ת"א…אחרות האשימו אותי ב- שובניזם ואמרו שאני שונא נשים…ומה לא…". לא פעלתי ב- וואקום ו- המפקדים שלי במשך אותן השנים הארוכות, המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם, היו רַשַאִים ולבטח בעלי זכות להטיל וֶוטוֹ על שיקול דעתי. הם לא עשו זאת. הטלוויזיה איננה מערכת עיתונאית דמוקרטית אלא מטווה – מכניזם שבנוי על היררכיה. גם אני סרתי למרותה של ההיררכיה הזאת. באותם הימים ההם הדחתי את גב' אורית כסיף מהגשת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית משום בגין חוסר מקצועיותה ומפני שאיננה מגיעה לרמתה של המגישה המובילה שלי מרב מיכאלי (היום ח"כ מרב מיכאלי), אך אותם המגוחכים המשיכו בהשמצות המטומטמות, הבְּזוּיוֹת, והשְפֵלוֹת שלהם בעיתונות הארצית, "…כי הורדתי אותה את אותה אורית כסיף מתפקיד המגישה מפני שהייתה בהיריון בתקופה המדוברת והיא שוב איננה יפה כמקודם על המסך…". האשמה נבזית. שקר וכזב. הרחיק לכת הח"כ דאז יוסף "יוסי" שריד ז"ל שטען בכותרת מטופשת בעיתון "חדשות ז"ל ב- 1990, "חבל שאני לא יכול להכניס את אלרואי להריון, שיראו איך הוא נראה בחודש השמיני". האדם הזה איננו כבר, אף על פי כן מדובר ב- חוות דעת ארסית ומְנוּבֶזֶת של אישיות ציבורית נכבדה אודותיי מבלי שהוא דיבר עמי בכלל ומבלי שבדק את העובדות. היום מרום גילי או טו טו 80 אותו יוסף "יוסי" שריד ז"ל נראה לי עוד יותר מגוחך באותו העניין ההוא. התוספת הסרקסטית ההיא שלו נטולת אחריות במהלך הפוסט ההוא, "…אני מבין שהממונים על מחלקת הספורט מתייחסים להיריון כאל תופעה יוצאת דופן…", נועדה בראש וראשונה לפגוע בי ולהטיל בי דופי כ- "שוביניסט חסר תקנה שונא נשים בהיריון", כאילו רעייתי לא הייתה מעולם בהיריון ולא נשאה שלוש פעמים ברחמה את פרי אהבתנו.

sarid 1

טקסט תמונה : 1990. ח"כ יוסי שריד ז"ל קרא באחד העיתונים ידיעה שקרית ואַץ להשתלח בי בעיתון "חדשות" מבלי שבדק את העובדות. מדובר בפוליטיקה נכלולית. הפוליטיקאי הזה מעולם לא דיבר עמי אודות פרשת אורית כסיף ולא בדק את אמיתות הסיפור, ובחר להגיב לכתב דוד מנור בצורה ילדותית ולחלוטין בלתי נכונה. אורית כסיף הודחה מהמסך לאחר אין סוף טעויות בקריינות שלה ובשל חוסר מקצועיותה, ולא בשל המראה שלה. יוסי שריד לא ידע שאשתי היפה בנשים הייתה גם היא בהריון שלוש פעמים. אני אבא לשלושה ילדים והיום גם סבא ל- 10 נכדים ונכדות. "…חבל שאני לא יכול להכניס את יואש אלרואי להריון, שכולם יראו איך הוא נראה בחודש השמיני…", טען כנגדי, אך תגובתו העלובה לא הייתה ראויה לביקורת מפני שהייתה מתחת לכל ביקורת. (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב ובאדיבות המו"ל עמוס שוקן).

 מצבה של יו"ר מנהלת ליגת הנשים איריס שטרק המוכשרת ב- 2016 הוא מסובך לא פחות מזה של ענת דרייגור וחברותיה בימים ההם של עשור ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת. למרות שבימיה של ענת דרייגור פעל במדינת ישראל רק ערוץ טלוויזיה אחד שהיה מונופול ולכן מטבע הדברים מוגבל בנפח שידורי הספורט שלו, ואילו כעת ניצבים בפני איריס שטרק אין סוף ערוצי טלוויזיה. אולם שאלת קיומו הטלוויזיוני של כדורסל הנשים בארץ נותרה זהה : האם הוא בכלל מעניין את הציבור ואם כן עד כמה ? נכון שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מייחד זמן מסך לשידורים ישירים של כדורסל הנשים אולם מדובר בערוץ נישה. אין איש יודע אם עושה זאת מרצון ו/או בכל כורחו. לאיש אין מושג כמה מנכ"ל ערוץ 55 בכבלים מר תומר תורג'מן משלם זכויות שידורים לאיריס שטרק אם בכלל, ואין איש יודע גם מה היא כמות ו- איכות הרייטינג וטיב המִדְרוּג של השידורים הישירים האלה. מדובר בפרסום הכרחי בפרהסיה של הנתונים הנ"ל הללו כדי לפתח ולאפשר את כושר השיפוט הציבורי של כולנו, של אלה המתעניינים בכדורסל נשים, האם עלינו לתמוך אוטומטית באיריס שטרק, ו/או שמא להתייחס לכדורסל הנשים כאל עסק מסחרי שמַרְוֶוה את עצמו באין סוף שחקניות זרות אמריקניות ומשלם להן הון עתק, וכלל לא בטוח שהוא נושא את עצמו מההיבט הכלכלי. האם תהליך האמריקניזציה בכדורסל הנשים בארץ מגביר בכלל את העניין התחרותי בקרב הציבור ? מי מממן את המשכורות הגבוהות של השחקניות הזרות האמריקניות ? האם יש הצדקה ציבורית לשלם כסף ציבורי לאותן האמריקניות נוכח מיעוט קהל ביציעים ומול מכירה זעומה של כרטיסים ומינויים ? האם את מימון השחקניות האמריקניות מבצעים יזמים ואנשים פרטיים מכיסם שלהם ו/או שמא מממנים אותן אנשי המועצות האזוריות הציבוריות והשלטון העירוני הציבורי מכסף ציבורי של משלם המסים ? האמריקניזציה הפכה את כדורסל הנשים בארץ כמו כדורסל הגברים לעסק מסחרי לכל דבר. אם מדובר בעסק מסחרי אז שידע כמו כל עסק מסחרי אחר לכלכל את צעדיו כדי לשרוד. עניין האמריקניזציה שפשתה בשדות הכדורסל הישראליים על חשבון נערים ונערות שלנו איננה סבירה ולא מוצאת חן בעיניי כלל ועיקר. ערוץ 55 בכבלים לא יושיע את איריס שטרק, שלא תבנה עליו. חשיפתו דלה. מתברר כי ערוץ 55 בכבלים מחביא את נתונים הצפייה בכדורסל נשים, ומתייחס אליהם כאל אינפורמציה סודית ביותר ששייכת בכלל לאגף כלשהו ב- שב"כ ואולי במוסד. מגוחך. כדורסל הנשים שרוי באותן המצוקות הישנות. תקציבים בעייתיים וזמן חשיפה בערוץ טלוויזיה ארצי. כבודו של ערוץ הנישה מס' 55 בכבלים במקומו מונח אולם הוא Channel צדדי. כדורסל הנשים במדינת ישראל לא הצליח לכבוש את ה- Prime time הטלוויזיוני ברשת ארצית. מקסימום הוא מבליח שָם מעֵת לעֵת. איריס שטרק עומדת בפני משימות ניהול לא פשוטות. נראה אם תוכל להן. היא חייבת לשכנע את הציבור הרחב שהיא צודקת בגישתה ובצדקת דרכה. לא רק כישרונה ומנהיגותה של איריס שטרק מונחים כאן על כף המאזניים אלא במידה רבה גם עתידו וגורלו של כדור סל הנשים בארץ. אנוכי תומך בה ובפעילות כדורסל הנשים בישראל מינוס האמריקניזציה שהוא טומן בחובו.

פרפרת 3 : "הישרדות הונדורס" בערוץ 2 הוא מעשה תועבה טלוויזיוני נוטף רייטינג.

השידור הישיר של גמר "הישרדות הונדורס" השבוע אצל הזכיינית "רשת" בערוץ 2 הוא מעשה תועבה טלוויזיוני נוטף רייטינג. לא בגלל התוכן, אלא בשל תכנון ופילוסופיית שידור ישיר אגרסיביים שגורסים מרדף טלוויזיוני חסר גבולות של "רשת" אחרי ממון באמצעות מתיחת פנים מלאכותית ונואשת של המשדר (תוך זלזול בציבור הצופים). מתיחת הפנים הנואשת מאפשרת ל- "רשת" לחולל אין סוף הפסקות במסירת המידע ומתירה הכנסת כמות עצומה בלתי מבוקרת של פרסומות מסחריות. מדובר בשידור טלוויזיה בלתי תקין. עליתי על גמר "הישרדות הונדורס" של "רשת" באקראי. זאת הייתה הפעם הראשונה שצפיתי ב- "הישרדות הונדורס" אירוע טלוויזיוני משעמם שהמון ישראלים סוגדים לו. ה- Shot הזכור לי ביותר במשדר ההוא חושף את רוסלנה רודינה אחת המועמדות לניצחון רודפת אחרי המנצח טיל טיל (זכה ב- 1.000000 שקל וגם במכונית) כדי להעניק לו חיבוק של כבוד והערכה, אבל טיל טיל מפנה לה גב ורץ להעניק חיבוק ארוך של אושר דווקא לבן שלו ולמשפחתו.

פרפרת 3 : כל עוד סכסוך הדמים בן 100 השנים בינינו לבין הפלסטינים איננו פתיר, אנחנו מצווים לאחוז בחרב ולהגן על עצמנו.

אני מתנגד למדיניות החוץ והפנים שמנהל ראש הממשלה בנימין נתניהו. מאידך אינני רואה כיצד עסקנים כמו איתן כבל איש "המחנה הציוני" וזהבה גלאון מנהיגת "מרצ" נכנסים לנעליו. ברור שיש למצוא כל נתיב שיוביל לפתרון סכסוך הדמים בן 100 שנים בין היישוב היהודי בארץ ישראל לעם הפלסטיני. אולם כל עוד מריבת הדמים בת 100 השנים נמשכת, גם יעני באמצעות טרור סכינים של פורעים ערביים שיוצאים מכפריהם על מנת לתקוף יישובים ישראליים ורוצחים ללא הבחנה זקנים, גברים, נשים וטף, אין לפסול את פתרון פלוגות הלילה כפי שהגה אותו ב- 1938 הסקוטי – בריטי הגיבור, אמיץ לב , ומקורי מייג'ור – גנרל צ'ארלס אורד ווינגייט בפרעות 1939 – 1936 בארץ ישראל (הוא נהרג ב- 1944 בעת מלחמת העולם ה- 2 בתאונת מטוס צבאי B – 25 של חיל האוויר האמריקני שעשה את דרכו מבורמה להודו לאחר ביקור של צ'ארלס אורד ווינגייט בבסיסי צבא בריטיים בבורמה). כאוהד בלתי מסויג של המפעל הציוני הרכיב צ'ארלס אורד ווינגייט יחידות צבאיות קטנות מחברי "ההגנה", ה- פו"ש, נוטרים, ואנשי ההתיישבות מהיישוב היהודי הקטן בארץ ישראל , והקנה להם את תורת הלחימה בלילה, שימוש יעיל במודיעין קרבי, חשיבות ההפתעה, הונאה והטעיית האויב, ותקיפתו בכפריו. היה מדובר במשנה סדורה : הקם להרגך – השכם להרגו. יש ליזום פעולות ולא להמתין להתקלות באויב. צריך לנוע בכוחות קטנים בלילה ולהנחית מהלומות פתע. יש לחתור למגע עם האויב ולא להסתפק במארבים נייחים אלא להפיק גם מארבים ניידים.

פרפרת 4 : הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המעניינת "דיני נפשות" כפי שהיא משודרת בערוץ 10, פרי יצירתה של העיתונאית אורנה בן דור.

המסמך התיעודי "דיני נפשות" שפרסמה אמש (יום רביעי – 2 במארס 2016) העיתונאית החוקרת אורנה בן דור בערוץ 10, מעורר מחשבות נוגות אודות מערכת המשפט בישראל על כל מרכיביה. תוצאות המסמך מזכירות לי שוב את האלגוריה ששחה לי ב- 1980 בנסיבות משפטיות מפיקה ועורכת בטלוויזיה הישראלית הציבורית, נאווה כהן (בעלה היה שופט) כלהלן : "אתה יודע כיצד אתה נכנס לבית המשפט אך אינך יודע כיצד אתה יוצא ממנו". ביקורת הטלוויזיה הבוטה שכותב היום מר רוגל אלפר בעיתון "הארץ" (יום חמישי – 3 במארס 2016) אודות "דיני נפשות" ואודות היוצרת גב' אורנה בן דור איננה שווה התייחסות מפני שהיא לא נכונה. אין זאת הפעם הראשונה שרוגל אלפר תוקף בעיתונו בארסיות ובאגרסיביות את אורנה בן דור אולם הטקסטים שלו מגוחכים ובלתי אמינים. אורנה בן דור צריכה להמשיך לצעוד בתלם שבחרה מבלי לשים לב להערותיו המגוחכות של רוגל אלפר. הוא מבקר טלוויזיה לא חשוב.

פרפרת 5 : מסע הבחירות המקדימות בארה"ב של שני המחנות הרפובליקאי והדמוקרטי לבחירת המועמדים שלהם לנשיאות, הוא ההצגה הכי טוב בעיר, בזכותו של דונאלד טראמפ.

חברת החדשות של ערוץ 10 הקדישה עד כה זמן מועט מידי למסע הבחירות המקדים, חסר התקדים בדור האחרון, ומרתק מאין כמותו לקביעת המועמדים לנשיאות ארה"ב. מושך מאוד תשומת לב ומסקרן ביותר בעיקר בשל עלייתו המטאורית והופעתו הבלתי קונבנציונלית של הרפובליקאי מר דונאלד טראמפ, ולא פחות ממנו גם הופעתה הדרמטית והאמיצה של הדמוקרטית גב' הילארי קלינטון. יש לאנשי ערוץ 10 עיתונאי טלוויזיה מוכשר, חרוץ, ועתיר ניסיון בארה"ב בשם גיל תמרי, אז במקום לנצל אותו ואת מקורות המידע הענפים שלו, הם כמעט מחביאים אותו ואת ההצגה הכי טובה בעיר (למעט איילה חסון שהבליטה אותו ב- "שישי" האחרון ב- 4 במארס 2016). איזה החמצה טלוויזיונית.

האָצָן האמריקני גֶ'ִסי אוֹאֶנְס / Jesse Owens באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. (חלק 4). ההיסטוריה של התפתחות שיאי העולם בריצה ל- 100 מ' לגברים. פוסט מס' 584. כל הזכויות שמורות. ראה המשך גֶ'סִי אוֹאֶנְס בפוסט מס' 585.

האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש זאת של  ברלין 1936 הייתה הסמן האולימפי הימני המרהיב ביותר מכל האולימפיאדות שקדמו לה, מאז נחנכה האולימפיאדה הראשונה של אתונה ב- 1896 ועד פרוץ מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939. הארגון, הקִדְמָה הטכנולוגית לרבות שידורים ישירים ברדיו ולראשונה גם בטלוויזיה (בתוך גרמניה בלבד), וההישגים הספורטיביים באולימפיאדת ברלין 1936 יצרו רָף חדש. אולימפיאדת ברלין 1936 כונתה "האולימפיאדה הנאצית" אך זאת הייתה אולימפיאדה משגשגת באופן מיוחד. היא תיזכר בגלל אותם האספקטים המוצלחים שהאנושות כולה רוחשת להם הערכה : ארגון ולוגיסטיקה מדויקים, תכנים חדשניים, וטכנולוגיה מתקדמת. היא תיזכר גם בשל הופעתו המזהירה של האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) שזכה בארבע מדליות זהב : בריצת 100 מ', ריצת 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ', ואת אי ההתעמתות שלו עם הפיהרר הנאצי אדולף היטלר. בזיכרונותיו סיפר ג'סי אואנס בערוב ימיו כי אדולף היטלר והמשטר הנאציונאל סוציאליסטי שלו לרבות התיאוריה המטופשת של עליונות הגזע הארי הבלונדיני תכול העיניים על הגזע השחור לא עניינו אותו, משום שמבטו הוּפְנָה והיה נעוץ כל הזמן בחוט המטרה שהיה פרוס מעל קווי הסיום בתחרויות בהן נטל חלק על המסלול. "הייתי מרוכז אך ורק בפעילות הא"ק האינטנסיבית האולימפית שלי במשחקי אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר לא עניין אותי אפילו לא לרגע אחד. הקדשתי את עצמי וקידשתי את זמני רק למען הניצחונות האולימפיים. הדבר החשוב באמת עבורי היה לעקוב ולשַנֵן את עצותיו של מאמני לארי סניידר /Larry Snyder, על מנת לחצות ראשון את קו הסיום. לא היה לי ראש ופנאי להתעסק ב- אדולף היטלר. לא הייתה לי כל קונפרונטציה עמו", אמר כעבור שנים.

13 ספרי הסדרה רחבת ההיקף ועבת כרס שאני חוקר וכותב, וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", הם מכוננים ומתבססים בין השאר גם על ומ- נקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בישראל (מאז הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה) והבינלאומיות (מאז סוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת). על כן יש להוסיף בפוסט הקונקרטי הזה ש- האָצָן האמריקני המוכשר גֶ'סִי אוֹאֶנְס (1980 – 1913) היה במידה רבה בר מזל קולנועי וטלוויזיוני. הוא התייצב בזירת הספורט האולימפית בברלין 36' ברגע הנכון ובמקום הנכון, בימים האולימפיים ההם שבין 1 באוגוסט 1936 ל- 16 באוגוסט 1936. בר מזל משום שטכנולוגיית הקולנוע והטלוויזיה בגרמניה היו מספיק מוכשרים בראשית צעדיהם כבר אז ב- 1936 כדי לתעד ולהנציח את פועלו הספורטיבי הכביר לעַד. הטלוויזיה הגרמנית הממלכתית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה הגרמנית המפורסמת "TELEFUNKEN" בראשות המהנדס וַולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) ו- 45 מצלמות הפילם של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) תיעדו את הופעתו הספורטיבית והאצילית של ג'סי אואנס, את הישגיו הבלתי נשכחים, ואת זכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. שמו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס / Jesse Owens חרות לעד באותיות זהב בהיסטוריה האולימפית האמריקנית והבינלאומית לנֶצַח. לעַד. גם בגלל לני ריפנשטאהל ו- וולטר ברוך (!).

אנשי התקשורת הטלוויזיה הוותיקים יזכרו את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל התיעוד המעניין והמפורט שלה שנעשה בסרט "OLYMPIA" [סעיף 1] ע"י בימאית הקולנוע המחוננת (והמקורית) הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefensthal). קבוצת הצילום של לני ריפנשטאהל מנתה 45 צלמים שהחזיקו בידיהם 45 מצלמות פילם (35 מ"מ) בעלות עדשות שונות למשימות תיעוד שונות. הם צילמו במשך שישה עשר ימי אולימפיאדת ברלין באתרים האולימפיים הרבים בין 1 לאוגוסט ל- 16 באוגוסט של שנת 1936 כמות עצומה של 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. צריך להבין שלני ריפנשטאהל ישבה לאחר מכן שנה ו- 8 חודשים בחדרי עריכה שלה בברלין כדי לערוך את המוצר הסופי באורך 4 (ארבע) שעות, לו העניקה את השם "אולימפיה". הסרט "אולימפיה" הוקרן בהצגת פרמיירה חגיגית בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר ובהשתתפותו ונוכחותו. אדולף היטלר העריץ את לני ריפנשטאהל ואת כישרונה הקולנועי. היו לכך השלכות מעשיות. הוא הורה לשר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס לתקצב אותה בשפע של מרקים גרמניים. ההפקה התיעודית של "OLYMPIA" ב- 1936 נהנתה מתמיכה מוניטארית מאסיבית של 4.500000 (ארבעה וחצי מיליון) מרקים. השכר האישי העצום שלה היה בן 500000 (חצי מיליון) מרקים. ד"ר יוזף גבלס חשב שמדובר בקפריזה של הפיהרר אולם הוא כמובן לא העיז להפר פקודה

Riefenstahl 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בימאית הקולנוע והמתעדת הגרמניה רבת המוניטין לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl, בת 34 בתצלום) ואחת מצוותי הצילום שלה בעת הסרטת האירועים האולימפיים בברלין 1936. צוות ההפקה הגדול של לני ריפנשטאהל כלל בתוכו כ- 200 (מאתיים) אנשים בתפקידים שונים, בתוכם 45 צלמים מיומנים. צוות ההפקה הגדול כלל בנוסף גם כ- 50 עוזרי צלמים, פועלי במה, סבלי ציוד, ורכבים. ההפקה בעלות של כ- 3.000000 (שלושה מיליון) מרקים גרמניים מומנה ע"י משרד התעמולה של ד"ר יוזף גבלס. זאת הייתה פקודה של הפיהרר אדולף היטלר. אדולף היטלר העריץ את הקולנוענית לני ריפנשטאהל. הערצתו אליה גברה שבעתיים לאחר שהפיקה וביימה את הסרט התיעודי "ניצחון הרצון" (Triumph of will) אודות כנס המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934. בסרט התיעודי ההוא "ניצחון הרצון" הפכה לני ריפנשטאהל את הקנצלר אדולף היטלר לא רק לפִיהְרֵר אלא גם לבן אֵלִים. אדולף היטלר היה מכור לה. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אנשי התקשורת והטלוויזיה יזכרו גם את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל הופעתה ההיסטורית הראשונית שָם של הטלוויזיה הגרמנית מיסודה של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" בראשות המהנדס וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch). הייתה זו הטלוויזיה הגרמנית שהעבירה לראשונה כבר אז באמצעות טכנולוגיה מתקדמת של הימים ההם לפני 80 (שמונים) שנים, כמות נאה של כ- 80 / 70 שעות בשידורים ישירים מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות האולימפיות. היה מדובר במבצע שידור טלוויזיוני סנסציוני. זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתה ב- 1884 (המצאת ה- Spinning Disk) ע"י מהנדס החשמל הגרמני פָּאוּל נִיפְּקוֹאוֹ (Paul Nipkow) שאירוע ספורט כלשהו הועבר בשידור ישיר. סיגנל הטלוויזיה של השידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 1936 נשלח בהצלחה לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים בתאטראות ובניינים גדולים שהוכנו מראש בברלין וגם בכמה ערים אחרות נוספות כמו פוטסדאם, המבורג, ולייפציג (טרם היו מכשירי טלוויזיה בבתים פרטיים) טווח השידור של הסיגנל הטלוויזיוני של חברת TELEFUNKEN הגיע לכדי 250 ק"מ ואפילו 300 ק"מ (!). זאת הייתה בעצם הפקה ראשונית וניסיונית של שידורי טלוויזיה באותה השנה ההיא של 1936 שהופעלה בשידורים ישירים במעגל סגור (Close circuit) במרכזי צפייה ציבוריים בלבד. יש להזכיר כאן כי מהנדסי הטלוויזיה בימים ההם בגרמניה, ארה"ב, אנגליה, צרפת, ויפן טרם ידעו ב- 1936 כיצד להקליט את תמונות ה- Video של המצלמות האלקטרוניות (ידעו רק להקליט Sound). רק ב- 1956 המציאה חברת האלקטרוניקה האמריקנית "AMPEX" בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינצברג את פטנט הקלטת ה- Video. הסרט התיעודי "אולימפיה" של לני ריפנשטאהל הוא העדות הקולנועית היחידה שנותרה ומתעדת לפרטי פרטים את המפעל האולימפי הנאצי המפואר ההוא שכולל בתוכו את הישגיו הסנסציוניים ההם של ג'סי אואנס, ואשר קרוי : אולימפיאדת ברלין 1936.

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC כיסתה את משחקי אולימפיאדת לונדון 1948 (שלוש שנים לאחר תום מלחמת העולם ה- 2, ב- 1945) ושידרה ישיר חלק מהתחרויות באמצעות שלוש ניידות שידור שהכילו כל אחת שלוש מצלמות לכמה עשרות אלפי בתים פרטיים שהחזיקו כבר מקלטי טלוויזיה. אולם סיגנל הטלוויזיה נקלט בלונדון ובפריפריה שלה בלבד ברדיוס של 80 (שמונים) ק"מ ממוקד השידור. קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) מיסודן של שתי הרשתות הארציות הציבוריות ARD ו- ZDF, כיסתה את תחרויות אולימפיאדת מינכן 1972 עם 89 מצלמות אלקטרוניות ו- 27 ניידות שידור. קבוצת הטלוויזיה המבצעית הקנדית ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC, נהנתה מתקציב של 56.000000 (חמישים ושישה מיליון) דולר וכיסתה את אולימפיאדת מונטריאול באמצעות 107 מצלמות אלקטרוניות ו- 35 ניידות שידור. כמעט 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו את שידורי קבוצת ORTO שהפיקה את סיגנל שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976.

הספר הזה עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "פסגת היכולת האנושית" (אחד מתוך 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה שאני חוקר וכותב ושמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"), מתייחס בהרחבה רבה ובפרוטרוט לאולימפיאדת ברלין 1936 מנקודת מבט טלוויזיונית. השילוב של טלוויזיה וספורט יצר בכל העולם מאז אולימפיאדת ברלין 1936 סימביוזה שהולידה יחסי גומלין הדוקים ומרתקים בין הפעילות באצטדיון לבין הצפייה בהם על המרקע בסלון הבית. גם בישראל. שתי תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "מבט ספורט" ו- "משחק השבוע" שימשו במשך שנות דור מאז ראשיתן בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 של המאה שעברה ספינות הדגל של השידור הציבורי. תוכנית הספורט השלישית המיועדת לילדים ובני נוער "מַהֵר יותר, גָבוֹה יותר, חֲזָק יותר" ששודרה בשנים 1992 – 1970, העניקה לצופיה הצעירים את חוויית כיבוש הפסגה בידי האדם וניתחה את הסיבות הפיסיולוגיות הביו – מכניות של הספורטאים שעשו זאת והביאו לשגשוג, הצלחה, וניצחון. התוכנית סיפקה מידע שהיה מדע, מחקר, והיסטוריה והכריחה את צופיה לחשוב. בזאת הייתה גדולתה.

אין גבול ליכולת האדם לקבוע שיאי העולם ואין גבול לדרמות שמפיקים ביצועי הספורט כפי שהם משתקפים בשידורי הטלוויזיה. גם מפני שאין גבול ליכולת הטכנולוגיה הטלוויזיונית למדוד את הכישרון האנושי. הטלוויזיה משמרת את החזון כי ליכולת האנושית אין סַף והיא לחלוטין חסרת גבולות. יבוא יום וכדי לשמר את החלום חסר הגבולות הזה ימדדו את מהירות הביצוע של האתלטים והשחיינים באלפיות שנייה ואח"כ גם ביחידות זמן של אחד חלקי עשרת אלפים של השנייה. את תחרויות הקפיצות בא"ק ימדדו במילימטרים במקום סנטימטרים, ואת השיאים בהרמת משקלות ימדדו בגרמים במקום קילוגרמים.

[1] הסרט הדוקומנטארי "OLYMPIA" נערך במשך שנה ושמונה חודשים בין אוגוסט 1936 לאפריל 1938 ע"י הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל, וחולק על פי החלטתה לשני חלקים בני שעתיים כל אחד, ואשר נקראו : "פסטיבל העמים" (Festival of the nations) ו- "פסטיבל היופי" (Festival of beauty). הסרט "OLYMPIA" הוקרן לראשונה על שני חלקיו בפרמיירה חגיגית בפני מוזמנים רבים רבי מעלה של המשטר הנאצי בבית קולנוע בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של אדולף היטלר ובנוכחותו של הפיהרר.

יסודות ספר הטלוויזיה עב הכרס שאני חוקר וכותב ואשר קרוי, "פסגת היכולת האנושית" :

1. הדור ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

2. חשיבותה של תוכנית הטלוויזיה "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" (שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מראשית עשור ה- 70 ועד ראשית עשור ה- 90 של המאה שעברה) היה גדול ורב ערך לאין שיעור משיבוצה הפרטני כלאחר יד במערך לוח השידורים היכן שהוא בשעות אחה"צ ו/או לפנות ערב. כעורך התוכנית מאז שנת 1975 הפכתי אותה באישורו של הבוס שלי אלכס גלעדי לאכסניה טלוויזיונית אולימפית.

3. המדע בשירות הספורט, המאמנים, וחניכיהם.

4. ההקבלה בין היכולת האנושית בספורט לבין הישגי האנושות בחקר וגילוי יבשות.

5. הברון הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין היה הומניסט דגול מייסד בסופה של המאה התשע עשרה את התנועה האולימפית ומחדש את רעיון המשחקים האולימפיים הקדומים שנשאו עמם חזון של אחווה ושלום. אתונה מארחת את האולימפיאדה הראשונה של העת החדשה ב- 1896. פְּיֶיר דֶה קוּבֶּרְטֵיין (Pierre De Coubertin) מתמנה לנשיא הראשון של הוועד האולימפי הבינלאומי IOC. מראשית ימיה הופכת התנועה האולימפית את העולם לכפר גלובאלי. חברי הוועד האולימפי הבינלאומי ופייר דה קוברטיין עצמו, נציגי המדינות השונות, באים מהשכבות האריסטוקראטיות . חלקם ברונים, גרפים, רוזנים, נסיכים, קציני צבא גבוהים, ובעלי אחוזות.

6. נשיאי הוועד האולימפי לאחר תקופת הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, הגרף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּלְיֶיאט-לָאטוּר, המהנדס השוודי סִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם, והמיליונר האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' (Avery Brundage) ממשיכים את תנופת הרעיון האולימפי.

7. אולימפיאדת ברלין 1936, ה- 11 במניין הזמן החדש, הצטיינה בחידושים טכנולוגיים וארגון מדויק ומסודר בראשות נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Theodor Lewald Dr) ומזכ"ל הוועדה ד"ר קָארְל דִים (Dr. Karl Diem). הוועדה המארגנת הגרמנית ממשיכה את מורשתו של פייר דה קוברטיין ומחברת את תהילת האולימפיאדות הקדומות עם הגדלות והתפארת של אולימפיאדת ברלין 1936. הופעתו המזהירה של האצן האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס באולימפיאדת ברלין 1936 היא בלתי נשכחת. ההמצאה החשובה של מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה בא"ק והשימוש בה. החתירה הבלתי פוסקת של האדם למצוינות, כיבוש הפסגה, והניצחון. בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) מפיקה את סרטה הדוקומנטארי "OLYMPIA" אודות אולימפיאדת ברלין 1936 בסיוען של ארבעים וחמש מצלמות פילם (35 מ"מ) עליהן מורכבות עדשות בעלות סוגים שונים. הצלמים שלה יורים כמות פנטסטית של יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם ומאפשרים לה ליצור תיעוד בלתי נשכח בעל ערך עצום.

8. חברת "Telefunken" בראשות המהנדס הראשי שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) משדרת ישיר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית כ- 80 / 70 שעות מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות, וכן את טקסי הפתיחה והנעילה באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 באמצעות שלוש מצלמות Video שנראות היום כמו תותחי צילום. סיגנל הטלוויזיה של "טלפונקן" הוזרק למרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות ותאטראות בערים ברלין, פוטסדאם, המבורג, ולייפציג. יש לציין כאן למען קוראי הבלוג כי הממציא הגרמני וולטר ברוך (Walter Bruch) נשען בחלק מהידע ותהליך פיתוח מכשירי הטלוויזיה שלו על ידע והמומחיות של שלושת מדעני הטלוויזיה האמריקניים וולדימיר זווריקין (Vladimir Zworykin, מומחה אלקטרוניקה רוסי שהיגר לארה"ב לאחר מהפכת אוקטובר 1917 הקומוניסטית בהנהגת המהפכן וולדימיר איליץ' לנין), פילו טיילור פרנסוורת' (Philo Tylor Farnsworth), ודייוויד סארנוף (David Sarnoff).

הטלוויזיה הגרמנית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) פעלה באולימפיאדת ברלין 1936 תחת פיקודו של מיניסטריון התעמולה הנאצי בראשות ד"ר יוזף גבלס. היה מדובר במבצע טלוויזיוני מרשים ביותר. זה היה חידוש טכנולוגי ועיתונאי כביר. כמעט בלתי נתפש. על הבימאים האולימפיים הגרמניים הוטלה אחריות כבדה. היה עליהם להבין בעיתונאות ולהכיר על בוריים את ענפי הספורט אותם הם מצלמים לרבות חוקת הספורט המאפיינת אותם. תפקידם היה להביא את הטוב ביותר לצופי הטלוויזיה שלהם ולתת להם תחושה כאילו הם יושבים באצטדיון האולימפי עצמו. היו אלה צעדים היוליים של בימוי טלוויזיוני ישיר ב- 1936 וכפי שהתברר צעדים טלוויזיוניים בעלי פוטנציאל ענק.

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין. זהו אחד הצילומים התיעודיים החשובים ביותר בהיסטוריה של התפתחות הטלוויזיה הבינלאומית. המהנדס הראשי של חברת Telefunken וַולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch הבלונדיני, קיצוני משמאל) בודק את Frame הצילום של מצלמת ה- Video הענקית באמצעות ה- Viewfinder שלה. המצלמה הזאת שקלה בסביבות רבע טון ונדרש צוות של כ- 5 אנשים כדי לתפעל אותה. מצלמות ה- Video הענקיות האלו של הדור הראשון דרשו תאורת יום חזקה ובהירה כדי לייצר תמונה איכותית. יש לזכור כי אזרחי גרמניה לא החזיקו בעת ההיא בבתיהם מכשירי טלוויזיה שטרם היו בכלל בנמצא. סיגנל הטלוויזיה של "טלפונקן" נשלח ל- 28 (עשרים ושמונה) מרכזי צפייה ציבוריים כמו ספריות עירונית ותאטראות בברלין והוקרנו שם על מסכי קולנוע גדולים. "טלפונקן" הצליחה לדחוף את סיגנל הטלוויזיה שלה גם למקומות רחוקים יותר כמו הערים המבורג, לייפציג, פוטסדאם, ועוד כמה ערים מרוחקות. היה מדובר בהישג תקשורתי עצום. מי שמע אז על יכולת אלקטרונית בו ניתן לדחוף ולהעביר את סיגנל הטלוויזיה למרחקים של 250 ו- 300 ק"מ ממוקד ההתרחשות ? מעריכים כי 1.000000 (מיליון) גרמנים צפו במרכזי הצפייה הציבוריים בשידורי הטלוויזיה האולימפיים של Telefunken באותה האולימפיאדה ההיא של ברלין 1936. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

9. המתעד ובימאי הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) נגלה לעולם לראשונה לעולם הטלוויזיה הבינלאומי ב- 1972 עם סרטו התיעודי רב המוניטין "ג'סי אואנס חוזר לברלין" (Jesse Owens returns to Berlin), במסגרת סדרת הטלוויזיה התיעודית המשובחת שלו "OLYMPIAD" בת 22 סרטים באורך שעה כל אחד. בַּאד גְרִינְסְפַּאן (2010 – 1926) יצר גם שני דיוקו – דרמות (Ducodrama) מעניינות, "אולימפיאדת לוס – אנג'לס 1932" ו- "אולימפיאדת ברלין 1936", כאילו שתיהן מועברות אז בימים ההם בשידורים ישירים בארה"ב. שתי יצירות מופת. הוא יצר גם את סדרת הטלוויזיה המפורסמת שלו בת 13 פרקים הקרויה, "Numero Uno". הוא יצר סרט דוקומנטרי אודות השחיין הנודע היהודי – אמריקני מַרק סְפִּיץ (Mark Spitz). ב- 2002 בהיותו בן 76 ביקר לראשונה בישראל ויצר תוכנית דוקומנטארית מיוחדת שנושאה, "30 שנה לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972". מרבית סרטיו יצירותיו של הגאון הזה שודרו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ב- 1983 נפטרה אשתו האהובה והנפלאה קָאפּי פטראש – גרינספאן. הם היו זוג חשוכי ילדים. בעל ואישה שהיו חברים וידידים בלב ובנפש הקרובים כל כך איש לרעותו. מותה הייתה עבורו מהלומה כבדה. הוא התאבל עליה זמן רב ומְאֵן להתנחם. הוא היה הָלוּם צער. יום אחד קיבל מכתב ניחומים עליו היה חתום שמו של ד"ר סֶם לִי (Sam Lee). סמי לי היה ספורטאי אמריקני ממוצא סיני שזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות בקפיצות למים ממגדל שגובהו 10 מטרים ו- פעמיים אלוף אולימפי במקצוע המרהיב הזה, באולימפיאדות לונדון 1948 והלסינקי 1952, ואחד מגיבורי הסדרה "האולימפיאדה" (OLYMPIAD) של באד גרינספאן. סמי לי ידע עד כמה אהב באד גרינספאן את אשתו ועד כמה היה קשור אליה. כך כתב לוֹ כדי לנחמו [4] : "בעל אחד שהתאלמן מאשתו האהובה חלם בלילה בצערו הרב, שהנה הוא מגיע לגן עדן. בחלומו חולפת לנגד עיניו שוּרה ארוכה של אנשים – מלאכים המחזיקים בידיהם נֵרוֹת דולקים. בין הדמויות הרבות בשורת המלאכים הלבנה הוא מזהה לפתע את אשתו האהובה. אך אוֹיָה רק הנֵר שלה כָּבוּי. אהובתי היקרה הוא שואל אותה בעֶצֶב, "מדוע רק הנֵר שלך אֵיננוּ דוֹלֵק ?", "אהובי יקירי" היא משיבה לו, "הנֵר שלי אֵינוֹ דוֹלֵק מפני שהדמעוֹת שלך מְכַבוֹת אותו…אל תבכה יקירי, וכך שלהבתו של הנֵר שלי גם היא לא תּכְבֶּה ותּאִיר לעַד". מאז הפך הבעל האלמן לאיש מאושר יותר וחיוך תמידי עלה על שפתותיו. שמו של בַּאד גְרִינְסְפַּאן היוצֵר האולימפי רב התהילה הולך לפניו והוא ינון לנצח. אישיות בסדר גודל כְּשֶלוֹ מגיחה לבימת ההיסטוריה של הטלוויזיה הדוקומנטרית פעם במאה שנה.

טקסט תמונה : מנהאטאן – ניו יורק 1980. תמונה היסטורית. הצמד המופלא באד גרינספאן (משמאל) ורעייתו קאפי פֶּטְרָאש – גרינספאן. שניהם בלתי נשכחים עבורי. הם היו זוג אנושי, קולנועי, וטלוויזיוני יצירתי ומופלא. "Buddy" קראה לו Cappy – תרתי משמע. תרומתם לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1990 – 1975 באמצעות הסדרה ההיא לפני שנות דור "OLYMPIAD" הייתה איכותית. (התמונה באדיבות באד גרינספאן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 [1]  ראה נספח : על פי ספרו של באד גרינספאן :

 "THE OLYMPIANS GUIDE TO WINNING THE GAME OF LIFE"

[2]  ראה נספח : מכתב התשובה של באד גרינספאן אלי מתאריך 1 ביוני 1976.

[3]  ראה נספח : מכתב ההזמנה הרשמי של ננסי בפה אלי  מ- 5 ביוני 1977, המבקש אותי להצטרף לשורות "Cappy Productions".

[4]  ראה נספח : טקסט המקור באנגלית.

10. הספר עב הכרס בן כ- רבבת עמודים, "פסגת היכולת האנושית", מצדיע לטכנולוגיית הטלוויזיה שהלכה והתפתחה בצעדי ענק מאז שנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה ובד בבד הוא שיר הַלֵל לספורטאים הנפלאים של העולם היָשָן ובראשם ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, פָּאבוֹ נוּרְמִי, הָאנֶס קוֹלֶמָאיְינֶן, גֶ'סִי אוֹאֶנְס, ג'ו לוּאִיס, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ג'וֹרְג' רוֹדֶן, הֶרְבֶּרְט מֶקִינְלִי, אָרְתּוּר ווִינְט, פָּאוּל אֶלְבְסְטְרוֹם, מוּרָאיי רוֹז, בּוֹבִּי מוֹרוֹ, הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט, אָרְמִין הָארִי, פִּיטֶר סְנֶל, אָגְנֶס קֶלֶטִי, לָארִיסַה לָאטִינִינָה, וֶורָה צָ'סְלָבְסְקָה, מַרְק סְפִּיץ, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י, ורבים, רבים, רבים אחרים.

11. המחקר בשדה הטכנולוגיה הספורטיבית מוביל להמצאת מוט הפיברגלאס במקום מוט הבמבוק בתחרויות הקפיצה במוט, מייסד את מסלול הטרטאן במקום מסלול הפחם, משפר את מתקני הזינוק וההנעלה, מייצר את חליפת השחייה במקום ה- "סליפ" הישן – ובסופם שיאי עולם פנטסטיים. המחקר הרפואי והשיפור בשיטות האימון ומִשְכָם מאפשר לאתלטים ולשחיינים לקבוע שיאי עולם חדשים שנחשבו קודם לכן בגדר חלום. קופצי המוט האמריקני קוֹרְנֶלְיוּס ווֹרְמֶרְדָאם והאוקראיני סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה (Sergei Bubka) נחנו באותן המיומנויות והכישרונות של כוח, מהירות, זריזות, גמישות וקואורדינציה הדרושים למקצוע הספורט הזה. קורנליוס וורמרדאם (Cornelius Warmerdam) קבע ב- 23 במאי 1942 במודסטו – קליפורניה במוט במבוק שיא עולם 4.77 מ'. השיא החזיק מעמד חמש עשרה שנה. בחלוף חמישים ושתיים שנה קבע סֶרְגֵיי בּוּבְּקָה (Sergei Bubka) ב- 31 ביולי 1994 בעיר סֶסְטְרִיֶיאר באיטליה במוט פיברגלאס משופר שיא עולם 6.15 מ'. השיא נשבר לאחרונה ע"י קופץ צרפתי בשם רנה לאווילאני (Renaud Lavillenie) ועומד על 6.16 מטרים. כישרונם של האתלטים בקפיצה שהשתמשו במוטות במבוק ו/או מוט אלומיניום בימים ההם היה פחות או יותר זהה לקופצים שהחזיקו בידיהם מאוחר יותר מוטות גמישים עשויים פיברגלאס ׁו/או סיבי פחמן. כאמור כמעט שווה. אולם התערבותה של הטכנולוגיה המשופרת יצרה בין קופצי המוט בעִידָן היָשָן מאז ימי קורנליוס וורמרדאם לבין קופצי המוט בתקופה מודרנית פער גדל והולך, שהאמיר ל- 138 ס"מ לטובתו של סרגיי בובקה ועכשיו 139 ס"מ לטובתו של רנה לאווילאני.

12. ב- 25 במאי 1935 קבע האצן האמריקני ג'סי אואנס / Jesse Owens באצטדיון "אן ארבור" במישיגן שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.13 מ'. השיא החזיק מעמד 26 שנים עד שבא האמריקני רלף בוסטון (Ralph Boston) ב- 1961 ושיפר אותו ב- 8 ס"מ, 8.21 מ'. השיא בקפיצה לרוחק נשבר במשך השנים שוב ושוב ס"מ אחר ס"מ עד שב- 18 באוקטובר 1968 באולימפיאדת מכסיקו 1968 שם האמריקני בוב בימון (Bob Beamon) סוף לדבר וקבע בקפיצה פלאית בודדת אחת אפופה מיסטיות מרחק של 8.90 מ'. השיא של בוב בימון החזיק מעמד 23 שנה. האתלט האמריקני קארל לואיס (Carl Lewis) מי שזכה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בארבע מדליות זהב (100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'). כמו ג'סי אואנס (Jesse Owens) בשעתו באולימפיאדת ברלין 1936 התקרב אל בוב בימון אך לא הגיע אליו. ב- 31 באוגוסט 1991 באליפות העולם ה- 3 בטוקיו קבע האתלט האמריקני מייקל פאואל (Michael Powel) שיא עולם חדש, 8.95 מ'. השיא שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. קארל לואיס ומייקל פאואל לא היה מוכשרים או טובים מג'סי אואנס אך בחלוף 56 שנים מאז ימי "אן ארבור" (Ann Arbor) העניקה להם הטכנולוגיה הספורטיבית עדיפות ברורה : הם התחרו על מסלול רקורטאן בעוד גֶ'סִי אוֹאֶנְס רץ על מסלול פחם.

תמונה חדשה (1)טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. משטח המסלול הגס עשוי פחם. הזינוק של המקצה החמישי המוקדם בריצת 100 מ'. האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens, בן 23) הקרוב למצלמה בראשית המבצע הספורטיבי האולימפי המדהים שלו שהעניק לו תהילת עולם נִצְחִית : זכייה ב- 4 מדליות זהב אולימפיות בריצות ל- 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית של האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936, ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד"ר קָארְל דִים.

להתעניינות והסקרנות שלי כעורך ומפיק בטלוויזיה באירוע של אולימפיאדת ברלין 1936 היו סיבות נוספות שנִלְווּ להופעתו המזהירה של גֶ'סִי אוֹאֶנְס. בראשן הפריצה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית "TELEFUNKEN" כמדיום של תקשורת המונים ותפעולה ע"י ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche RiechsPost) משרד הדואר הגרמני, לצַד כישרון התיעוד של הקולנוענית והבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל. האתגר שניצב בפני היה כיצד לתרגם את הידע האישי שלי לאינפורמציית טלוויזיה. איך לביים את התוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", וכיצד לכתוב ולערוך ולהתאים אותה לציבור צופי טלוויזיה מגוון של ילדים, נוער, ומבוגרים במדינת ישראל. מדובר במחצית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. אנוכי מְצֻוֶוה להזכיר כאן כי לולא הבנתו העיתונאית והטכנולוגית – טלוויזיונית, הכרתו בחשיבות ההיסטוריה האולימפית (על כל מרכיביה), וסיועו הישיר האיתן ורב הממדים של הבוס הישיר שלי דאז בטלוויזיה הישראלית מר אלכס גלעדי, לא ניתן היה להגיע לערכים הגבוהים ההם שהציבה אז "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936 בראשותם של המזכ"ל ד"ר קָארְל דִים (Dr. Carl Diem) והנשיא ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Dr. Theodor Lewald) [סעיף 1] נהנתה מתקציב ענק של הממשלה הנאצית למעשה כמעט בלתי מוגבל. האולימפיאדה נועדה להאדיר ולפאר את שמה של גרמניה הנאצית במשפחת העמים. המשטר הנאצי הרוֹדָנִי לא מסר מעולם לנתיניו שום דו"ח כספי הנוגע לעלויות ארגון אולימפיאדת החורף 1936 בגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן ואולימפיאדת הקיץ 1936 בברלין. הערכות זעירות קובעות כי ארגון אולימפיאדת ברלין עלתה למשלם המיסים הגרמני כ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר [סעיף 2] בעוד עלות אולימפיאדת גארמיש – פרטנקירשן הייתה כמחצית מהסכום, 20000000 (עשרים מיליון) דולר. שישית מהסכום הזה כ- 10000000 (עשרה מיליון) דולר חזרו לקופת המדינה ממכירת כרטיסים לאירועי הספורט הרבים והמגוונים. בתחרויות ברלין 1936 נטלו חלק 49 מדינות ו- 4100 ספורטאים. במשך 16 ימי האולימפיאדה מטקס הפתיחה ב- 1 באוגוסט 1936 ועד טקס הנעילה ב- 16 באוגוסט 1936 היה האצטדיון האולימפי גדוש ב- 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים. תקציבי הענק הממשלתיים באישורו של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר, אפשרו לד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קָארְל דִים לשמר תכנים אולימפיים שנשכחו בצד חידושים מזהירים בתחום הארגון והטכנולוגיה. הוועדה המארגנת הגרמנית בראשותם העניקה לחלק מהתכנים דימוי טִקְסִי – מיתולוגי מתקופת יוון העתיקה, ובמרכזם הדלקת הלפיד בכפר אולימפיה העתיק המקום שאירח במשך 1169 שנים את האולימפיאדות הקדומות. שם החל מסע הבאתו לברלין באמצעות שרשרת של 3300 רצים לאורך מסלול בן 3300 ק"מ שחצה שבע מדינות ובסופו הדלקת המשואה האולימפית בטקס הפתיחה של המשחקים באצטדיון האולימפי בברלין ב- 1 באוגוסט 1936. בכך ביקשו קָארְל דִים ו- תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד להקים גשר אנושי בין יָוָון הקלאסית העתיקה לבין גרמניה החדשה. למרות שתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה נשיא הוועדה הרי שהביצוע הטכני של משחקי ברלין 1936 נמסר למעשה לידיו המוכשרות של ד"ר קָארְל דִים (היה צעיר ב- 20 שנה מתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד), אשר בדומה למרבית בני ארצו חולל פלאים בארגון המשחקים שעה שהיה נתון לחסדיה של התנועה הנציונאל – סוציאליסטית. הוועדה המארגנת הגרמנית שיפרה את מערכת המדידה בתחרויות הריצה והשקיעה זמן ומחקר בפיתוח נוסף של מצלמת הפוטו פיניש. מערכת הפצת המידע הפנימית למען 100000 אנשים היושבים באצטדיון האולימפי וצופים בתחרויות הא"ק קיבלה תנופה וממדים חדשניים, בהשוואה לזאת של לוס אנג'לס 1932. אולימפיאדת ברלין 1936 נחשבה לפסגת המשחקים האולימפיים מבחינה ספורטיבית, ארגונית, וטכנולוגית, בה גם התקשורת האלקטרונית רדיו וטלוויזיה, הגיעו להישגים חשובים ושם קנתה בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) את המוניטין הבינלאומי שלה עם סרטה "OLYMPIA".

ד"ר קָארְל דִים נולד ב- 24 ביוני 1880 בווירצבורג גרמניה. תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד נולד 20 שנה לפניו ב- 18 באוגוסט 1860. מתקופת נערותו כאתלט מצטיין העריץ את האידיאל האולימפי עוד מימי יָוָון הקדומה שנחשב בעיניו להירואי. ב- 1906 החל את הקריירה האולימפית שלו בגרמניה. נחשב להיסטוריון הספורט החשוב בתקופתו גם של תולדות המשחקים הַהֵלֶנִיים באולימפיה העתיקה. הוא צעד יד ביד עם חבר הוועד האולימפי הגרמני תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. בשנת 1909 הבטיח להם הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות הנשיא פייר דה קוברטיין כי לאחר אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מדינת גרמניה היא זאת שתארח את המשחקים ב- 1916. מלחמת העולם ה- 1 שמה לאל את תקוותיהם. גרמניה שנתפשה כמדינה מיליטאריסטית שואפת אלי מלחמות ומי שאשמה בהתלקחות מלחמת העולם הראשונה, הורחקה ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) משתי האולימפיאדות של אנטוורפן 1920 ופאריס 1924. היא הושבה לחיק המשפחה האולימפית לקראת אולימפיאדת החורף של סט. מוֹרִיץ (שווייץ) 1928 והמשחקים האולימפיים של אמשטרדאם 1928. משימת בניית המשלחות האולימפיות הוטלה על כתפיהם של שני הוותיקים ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים.

nazi 1 1936

טקסט תמונה : 1928. מזכ"ל הוועד האולימפי הגרמני ד"ר קארל דים (משמאל) ונשיא הוועד האולימפי הגרמני ד"ר תיאודור ליוואלד (במרכז) יחדיו עם קצין הצבא הגרמני ווילהלם פון לינדאיינר (מימין) הם האנשים שעומדים בראש המשלחת הספורטיבית הגרמנית לאולימפיאדת אמשטרדאם 1928. (באדיבות הביטאון – היומון האולימפי הגרמני  "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שישה שבועות לאחר שהתמנה לקנצלר גרמניה ב- 1933 הודיע אדולף היטלר לתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ששימש עכשיו נשיא הוועד המארגנת של המשחקים ולקָארְל דִים מזכ"ל הוועדה כי המדינה תושיט להם כל סיוע אפשרי בארגון אולימפיאדת ברלין 1936. מצבו של קָארְל דִים בתוך המשטר הנאצי הגזעני היה רגיש ו- עדין. קָארְל דִים תמך ללא עוררין במפלגה הנאצית אך אשתו לִיזְלוֹט (Liselott) הייתה יהודייה. המשטר הנאצי העלים עין בשל הידע האולימפי העצום שלו וכישרונו הארגוני ואפשר לו לשמש בתפקיד ניהולי בכיר ביותר במיניסטריון הספורט של הרייך ה- 3. שר הספורט בממשלה הנאצית של הרייך ה- 3 היה איש האצולה הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten), ידידו ומעריצו של הקנצלר אָדוֹלְף הִיטְלֶר מאז 1922.

היו אלה קָארְל דִים ותֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שהעניקו את המדליות האולימפיות בטקסים המרכזיים באצטדיון האולימפי בברלין 1936, אך בעוד תיאודור ליוואלד הצדיע תמיד במועל יד נאצי, קָארְל דִים רק הסיר את כובעו בפני המנצחים כשידיו נשארות שמוטות בצידי גופו. לאחר נפילת הרייך ה- 3 וכניעת גרמניה ב- 1945 המשיך ד"ר קארל דים לשרת את הממשל הגרמני החדש בראשותו של הקנצלר קונראד אדנאואר. ד"ר תיאודור ליוואלד מת בקיץ 1947. קארל דים מת בדצמבר 1962.

carl diem 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. ד"ר קארל דים (Dr. Carl Diem ,1962 – 1882) הוא יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת ברלין 1936. יחדיו עם ד"ר תיאודור ליוואלד (Dr. Theodor Lewald ,1947 – 1860) נשיא הוועדה המארגנת, חוללו שניהם מהפכה ארגונית, תכנית, וטכנולוגית עצומה בניהול והפקת המשחקים האולימפיים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

theodor lievald 1

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. זהו ד"ר תיאודור ליוואלד (Dr. Theodor Lewald ,1947 – 1860), נשיא הוועדה המארגנת שיחדיו עם קארל דים חוללו שניהם מהפכה ארגונית, תכנית, וטכנולוגית עצומה בניהול והפקת המשחקים האולימפיים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : ראה שני הספרים עבי הכרס שאני חוקר וכותב, "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם".

במאי 1930 ערך הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קונגרס גדול בברלין. נשיא גרמניה (רפובליקת וויימאר) הפילדמרשאל פאול פון הינדנבורג בן 83 פתח את הישיבות והכריז בנאום חוצב להבות, "תרבות הגוף חייבת להיות הרגל חיים". רקטור אוניברסיטת ברלין פרדיננד שמידט, הוסיף, "בעבר הושם דגש גדול מידי על התרבות האינטלקטואלית בגרמניה לעומת התרבות הגופנית וכי עתה המטוטלת יכולה לנוע בכיוון אחר". נשיא הוועד האולימפי הגרמני ד"ר תיאודור ליוואלד הזכיר בנאומו את התפקיד הגרמני בהעמקת הידע אודות האולימפיזם הקלאסי. ב- 1931 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להעניק לברלין את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים. נשיא רפובליקת ווימאר פאול פון הינדנבורג שהטיף לאומה הגרמנית זה מכבר לעסוק בתרבות הגוף הודיע לד"ר קארל דים כי על הוועד האולימפי הגרמני לדאוג בעצמו למקורות המימון. הוא אומנם תומך בספורט אבל בשל המצב הכלכלי הירוד של גרמניה הממשלה לא תתמוך כלכלית בפרויקט האולימפי. ד"ר קארל דים החל במסע איסוף תרומות בטרם התחוללה רעידת אדמה פוליטית בגרמניה. בינואר 1933 התמוטטה רפובליקת וויימאר ועל חורבותיה מינה הנשיא פאול פון הינדנבורג בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר החדש של גרמניה. במארס 1933 כשישה שבועות לאחר מינויו הצהיר הקנצלר החדש בראייתו הפוליטית המפוכחת כי הממשלה הנציונאל – סוציאליסטית בניגוד לדעתו של פאול פון הינדנבורג תעניק כל סיוע נדרש לוועדה המארגנת הגרמנית והוועד האולימפי הגרמני בארגון והפקת המשחקים האולימפיים של ברלין 1936. בראש הוודה המארגנת והוועד האולימפי ניצבו כידוע ד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. במשך תקופה אינטנסיבית של שלוש שנים הקימה הוועדה המארגנת הגרמנית בתמיכת המשטר הנאצי ובראשות האדריכל הגרמני וֶורְנֶר מָארְץ' (Werner March) קומפלקס אולימפי ענק ומרשים בעלות של כ- 70.000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים [3] לקראת משחקי ברלין 1936 שנבנה על שטח של תשעה קמ"ר, ובמרכזו האצטדיון האולימפי המרכזי והמודרני שתכולתו כ- 105000 (מאה חמישה אלף) צופים. זה היה אצטדיון חדיש ומשוכלל שמצויד במתקנים ספורטיביים יעילים ומרהיבים שטרם נראו עד אז. הגישה למסלולי הא"ק ומתקני הספורט האחרים הייתה באמצעות מנהרות תת קרקעיות. ליד האצטדיון האולימפי נבנתה בריכת השחייה האולימפית ומגדלי הקפיצה למים. תכולתה כ- 20000 (עֶשְרִים אֶלֶף) צופים. הארכיטקטורה המודרנית טרם ראתה מבני ספורט כה מפוארים ונוחים המאפשרים התכנסות מהירה של מאות אלפי אנשים בקומפלקס האולימפי ופיזורם בתוך דקות בסיום התחרויות. הארגון הגרמני היעיל והכלכלה המשגשגת של המשטר הנאצי הוכיחו את עצמם.

nazi 2 1936

טקסט תמונה : 1933. מפת התכנון של הקומפלקס הספורטיבי הכללי לקראת אולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936".ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 3 1936

טקסט תמונה : 1933. תכנון בריכת השחייה האולימפית ומגדל הקפיצות למים. אתר הספורט הזה נועד לקלוט 20000 (עשרים אלף) צופים. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 4 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תכנון מבנה הכפר האולימפי ב- ברלין בשטח פסטוראלי עבור 4100 הספורטאים האמורים להגיע למשחקים. הכפר האולימפי נבנה במרחק של 14  ק"מ  מהקומפלקס האולימפי. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 5 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אחד מ- 160 (מאה ושישים) המבנים שנבנו בכפר האולימפי, הנהנה מאווירה שקטה ו- פסטוראלית. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 6 1936

טקסט תמונה : מרכז הספורט והניהול של אולימפיאדת ברלין 1936. הארכיטקטורה הגרמנית הצטיינה ביופייה, גודלה, נפחה, ויעילותה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 7 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הכניסה המפוארת והמלכותית לקומפלקס האולימפי המפואר בברלין. מבקרים ואורחים רבים מחו"ל ראו בנוף האולימפי הזה ארכיטקטורה מגלומנית, שנועדה להאדיר את שמה הבינלאומי של גרמניה כמעצמה כלכלית החזקה בעולם. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 8 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מראה ארכיטקטוני של האִצטדיון האולימפי המרכזי המכיל 105000 (מאה וחמישה אלף) מקומות ישיבה. ממול נראה יציע העיתונות הבינלאומית המרווח. 1500 עיתונאים מכל רחבי העולם סיקרו את אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר ביקש מהאדריכל הראשי שלו אלברט שפאר (Albert Speer) לבנות אצטדיון ענק שתכולתו 400000 (ארבע מאות אלף) צופים. אדולף היטלר רצה שגרמניה תהיה המארחת הבלעדית של כל האולימפיאדות שייערכו לאחר אולימפיאדת טוקיו 1940. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 9 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אגף של האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין המסיבי, ענק, ומשוכלל. תכולתו 105000 (מאה וחמישה אלף) מקומות ישיבה לצופים. את האצטדיון תכנן משרד האדריכלים של וורנר מארץ' (Werner March). (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

werner march 1

טקסט תמונה : זהו הארכיטקט הגרמני וורנר מארץ' (Werner March)  מתכנן הקומפלקס האולימפי של משחקי ברלין 1936. (מתוך התיעוד הגרמני, Olympia 1936). (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חזון האדריכלות של וֶורְנֶר מָארְץ' השתלב היטב בתכנון הספורטיבי של מערך המשחקים והתחרויות ע"י הוועדה המארגנת בראשותם של שר הספורט של הרייך ה- 3 הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן, נשיא הוועדה תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ"ל ד"ר קָָארְְל דִִים. התוצאה הסופית רוויה בחידושים אדריכליים, ארגוניים, וספורטיביים – הייתה מופתית (!). אולימפיאדת ברלין 1936 הפכה להיות הסַמָן הימני של המשחקים האולימפיים אך הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר רצה יותר מכך. הוא ביקש לרתום את מלאכת האדריכלות המפוארת והאִרגון היעיל של הוועדה המארגנת לעגלת שירות התעמולה של הרייך ה- 3 בראשות נאמנו הארסי ד"ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס (Dr. Joseph Goebbels). הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר (Adolf Hitler) לא הסתפק בהישגיות הספורטיבית הגרמנית באִרגון ועל המסלול ובשדה. ההצלחה והשגשוג הללו אינם שווים דבר אם אינם מתורגמים מייד לשפה פוליטית, כפי שמצוות מילות השיר הלאומי של המדינה הגרמנית : "גרמניה, גרמניה מעל לכל" (Deutschland, Deutschland Uber Alles). המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 היו חַג לעם ומבחן למשטר [4]. האולימפיאדה הפכה למנוף והשגת יתרונות פוליטיים אך לא פגעו באטרקטיביות של תחרויות הספורט. העולם הנאיבי של שנות ה- 30 טרם תפש את גודל הסכנה הגרמנית. אירופה הישנה וארה"ב טרם הפריעו לדיקטטורה הנאצית לרתום כל אלמנט כלכלי , פוליטי, וצבאי, או תקשורתי בעל פוטנציאל להשפיע על גיוס העם ורוחו למען המאמץ המלחמתי של אדולף היטלר. שר התעמולה ד"ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס רתם זה מכבר את אמצעי התקשורת בגרמניה, רדיו, טלוויזיה, ועיתונות לטובת ולמען הרייך ה- 3. ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הודיע שר התעמולה ד"ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס כי כל אמצעי השידור בגרמניה לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו לקידום מטרותיו המדיניות, הכלכליות, והצבאיות של הרייך ה- 3 [5]. יוֹזֵף גֶבֶּלְס אפילו פקד על הספורטאים הגרמניים המנצחים הצדיעו במועל יד בעת טקס הענקת עציץ עץ האלון לזוכים הניצבים על הפודיום ונגינת ההִמנונים. למעשה הוא לא היה צריך לכפות זאת עליהם. זה היה מובן מאליו. "זִיג הָיְיל" הייתה קריאת ההמונים כשעל הדוכן האולימפי ccrkhi 1936 ניצב אדולף היטלר בכבודו ובעצמו המנצח הגדול עוד בטרם החלו המשחקים.

dpr telefunken 1 1936

טקסט תמונה : שנת 1935. ברלין. המשטר הנאצי מבליט את הלוגו צלב הקרס שלו, ו- חונך את אולפני הטלוויזיה הגרמנית של "Telefunken" בברלין. מסכי טלוויזיה גדולים (Receivers) הוצבו במקומות ציבוריים בלבד. שידורי הטלוויזיה הגרמנית נמשכו עד 1944. ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הממלכתית הודיע שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס כי כל אמצעי השידור לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו למען קידום מטרותיו המדיניות, הכלכליות, והצבאיות של הרייך ה- 3. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

איש לא תיאר לעצמו כי אולימפיאדת ברלין תהפוך לקונפרונטציה פוליטית כה עזה בין ההצלחה המזהירה של האתלטים השחורים של ארה"ב לבין אדולף היטלר אבי תורת הגזע העליון של הגרמנים הבלונדיניים ותכולי העיניים. אדולף היטלר לא היה מוכן להודות בעליונותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס על בני גרמניה. הקנצלר הגרמני ראה את גֶ'סִי אוֹאֶנְס מנצח בתחרויות הריצה והקפיצה לרוחק אך הסתלק מהאִצטדיון האולימפי מבעוד מועֵד לפני טקס הענקת זר המנצחים על הפודיום כדי להימנע מלחיצת יד לאתלט השחור. לשַר הנוער שלו בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ אמר אדולף היטלר כלהלן : "האמריקנים צריכים להתבייש על שהסכימו לזכות במדליות אולימפיות בעזרתם של ספורטאים שחורים", והוסיף, "אני עצמי לא אלחץ לעולם את היד לספורטאי שחור".

nazi 10 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. יציע העיתונות הבינלאומית שאכלס 1500 עיתונאים מכל רחבי תבל. הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות תיאודור ליוואלד וקארל דים העניקה שירותי עיתונאות ורדיו ברמה הגבוהה ביותר בימים ההם. (מתוך התיעוד הגרמני 1936 Olympia. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 11 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. חדר תקשורת טלפונים עבור העיתונאים ושדרני הרדיו בקומפלקס האולימפי. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 12 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מראה ארכיטקטוני יפהפה של בריכת השחייה האולימפית ומגדל הקפיצות למים. 20000 (עשרים אלף) צופים גדשו את היציעים מידי יום בעת התחרויות האולימפיות. (מתוך התיעוד הגרמני 1936 Olympia. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 13 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. צילום ממטוס קל חושף את האצטדיון האולימפי (105000 מקומות ישיבה) והבריכה האולימפית (20000 מקומות ישיבה) ניצבים במוקד הקומפלקס הספורטיבי. משמאל למעלה בקצה התמונה רואים את הכניסה המלכותית לקומפלקס האולימפי. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 14 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אצטדיון ההתעמלות. האדריכל וורנר מארץ' (Werner March) העניק לו מראה של אמפיתיאטרון יווני פתוח. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

nazi 15 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אצטדיון ההתעמלות בעל צורת אמפיתאטרון כפי שהיה מקובל ביוון הקלאסית. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאמץ הארגון והעבודה האולימפית היה מסודר, שיטתי, וקפדני. בראש ההיררכיה הארגונית האולימפית ניצבו שני שרי הרייך ה- 3, שר החינוך והמדע וקידום העם בֵּרְנָהארְד רוּסְט (Bernhard Rust) ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן. שני אנשי הביצוע המרכזיים שלהם היו ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שמונה לנשיא הוועדה המארגנת וד"ר קָארְל דִים (Carl Diem) המזכ"ל והרוח החיה בוועדה המארגנת. תֵיּאוֹדוֹר לִיוָואלְד ׁ(Theodor Lewald) כיהן גם כנשיא הוועד האולימפי הגרמני עד 1934 ואז הוחלף ובמקומו התמנה לתפקיד ידידו של אדולף היטלר הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten). ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה חבר וותיק בעל מוניטין ב- IOC בשנים 1938 – 1924. קָארְל דִים היה חבר מרכזי וחשוב ב- וועד האולימפי הגרמני.

osten 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. זהו שר הספורט (Reich Sport Fuhrer) הגרמני בתקופת הרייך ה- 3, האנס פון טשאמר אונד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) מי שהיה הביצועיסט הראשי של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר בענייני הספורט של המדינה ונשיא הוועד האולימפי הגרמני. האנס פון טשאמר אונד אוסטן היה הבוס הראשי של הוועדה המארגנת הגרמנית בראשותם של ד"ר קארל דים וד"ר תיאודור ליוואלד. הוועדה המארגנת הזאת הציבה סטנדרטים חדשים של ארגון, ניהול, והפקה. (מתוך התיעוד הגרמני 1936 Olympia. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

bernhard rust 1

טקסט תמונה : ברנאהרד רוסט (Bernhard Rust) שר החינוך והמדע בממשלת הרייך ה- 3 שהיה גם האחראי על קידום העם, ניצב בראש ההיררכיה הארגונית לצדו של שר הספורט ואחראי בפני הפיהרר אדולף היטלר על הביצוע הארגוני של שתי האולימפיאדות הגרמניות ב- 1936, אולימפיאדת החורף בגארמיש – פארטנקירשן ואולימפיאדת הקיץ בברלין. (מתוך התיעוד הגרמני "1936 Olympia". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בניגוד למרשם האולימפי האנטי פוליטי של מחדש המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, הרי שהאולימפיזם הגרמני נבלע חיש מהר ע"י הפוליטיקה הגרמנית ולמעשה הפך במידה רבה לאביזר עזר שלה. ה- "רייכספורטפיהרר" מנהיג הספורט בגרמניה היה בן האצולה הגרמנית הסרן הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) שנולד ב- 1887. הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היה מורה צעיר לצרפתית ואנגלית עד שנשבה ב- 1922 בקסמיו של אדולף היטלר והפך למעריצו. התחביב שלו היה רכיבה על סוסים אך הוא לא הבין דבר בספורט ובארגון הספורט. מפני שהיה בן האצולה מתומכיו המובהקים של הפיהרר העניק לו אדולף היטלר את מינוי שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3. הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן הופיע לעיתים רחוקות בציבור. משהופיע בכל זאת בפומבי, דאג להיראות כאציל פרוסי כשהוא לבוש מכנסי רכיבה חומים, מגפי עור גבוהים, חובש כובע מחודד ועונד עיטורי כבוד על מדי קצין ה- "וֵורְמַאכְט" שלו . בנוסף לחובותיו כבירוקרט במיניסטריון הפנים של הרייך ה- 3 קיבל הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן את התפקיד הבכיר של נשיא הוועד האולימפי הגרמני. בתפקידו כאדמיניסטראטור ראשי של הספורט הגרמני ומנהיג של סקטור ספורטיבי הוטל עליו תפקיד חיוני וחשוב ביותר לשמר את האידיאולוגיה והפילוסופיה הפוליטית של ממשלת הרייך ה- 3 בתוך עולם הספורט הגרמני. ד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד הכירו היטב את חוקי המשחק הפוליטיים שעטפו את משחקי ברלין 1936, צייתו ושיתפו פעולה, למרות שקָארְל דִים מעולם לא הניף את זרועו במועל יד נאצי בטקסים האולימפיים. שניהם היו עסקני ספורט אך גם פוליטיקאים משופשפים שידעו היכן מרוחה החמאה על פרוסת הלחם. מהלכיהם של אדולף היטלר, ד"ר יוֹזַף גֶבֶּלְס, והָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היו מתוכנתים וד"ר קָארְל דִים וד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד התיישרו על פיהם. גם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר נראה נינוח בחברתם של המנהיגים הנציונאל-סוציאליסטיים הגרמניים.

olympizzeitung 1

טקסט מסמך : 21 ביולי 1936. עשרה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 מקדיש היומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936" את עמוד השער בגיליון הראשון שלו ל- האנס פון טשאמר אונד אוסטן (Hans Von Tschammer Und Osten, במרכז) שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 ונשיא הוועד האולימפי הגרמני יחדיו עם מנהל הכפר האולימפי (משמאל). (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

olympiazeitung 2

טקסט תמונה : 30 ביולי 1936. יומיים בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (משמאל) מקבל את פניו של ה- "Reichsminister" (סגן הקנצלר) רוּדוֹלְף הֶס (מימין) בעת כנס של הוועדה המארגנת של המשחקים יחדיו עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר ונשיא IAAF השוודי סיגפריד אדסטרום. השלישייה הפיהרר אָדוֹלְף הִיטְלֶר, שר התעמולה ד"ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס , ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) לא הסירה לרגע את עיניה מהפיקוח הפוליטי על ראשי הוועדה המארגנת. ד"ר קָארְל דִים ששימש העורך הראשי של היומון האולימפי "OLYMPIAZEITUNG 1936" החליט להקדיש את עמוד השער של העיתון להגעתו של רוּדוֹלְף הֶס לישיבה של הוועדה המארגנת. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

olympiazeitung 3

טקסט תמונה : אוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. שר הספורט הגרמני בממשלתו הנאצית של אדולף היטלר, האנס פון טשאמר אונד אוסטן (משמאל) נפגש עם ה- אוברגרופנפיהרר של ה- אס. אס. (.S. S.), ריינהארדט היידריך. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

olympiazeitung 4

טקסט תמונה : סופו של חודש יולי 1936. שר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (מימין) מארח בהצגת תיאטרון במוזיאון המפורסם "פרגאמון אלטאר" (Pergamon Altar) בברלין הקשור לתולדות יוון הקלאסית הקדומה, את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הגְרָאף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר (משמאל) ואת רעייתו של שר הפנים וִוילְהֶלְם פְרִיק. (באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

[1] ד"ר קָארְל דִים היה צעיר מ- תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ב- 22 שנה ובא מרקע שונה משלו. קארל דים העריץ את תיאודור ליוואלד ועבד עמו בצמידות מלאה.

[2] 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר אמריקנים היו שווים בימים ההם ל- 70.000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים.

[3]  כלכלני הרייך ה- 3 סברו שמכירת הכרטיסים לאירועי הספורט האולימפיים השונים ובראשם תחרויות הא"ק הנערכות באצטדיון המרכזי לרבות טִקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות השחייה, וגם ההתעמלות יכסו בקלות את ההשקעה של 70 מיליון מארקים, ואף יביאו רווח נאה של פי כמה יותר לממשלה הנאצית.

[4] ראה נספח : ספרו של רִיצָ'ארְד מָאנְדֶל, "האולימפיאדה הנאצית" (The Nazi Olympics).

[5] ראה נספח : ספרו של אנטוני סמית', "Television An International History".

האָצָן האמריקני גֶ'ִסי אוֹאֶנְס / Jesse Owens באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. (חלק 4). ההיסטוריה של התפתחות שיאי העולם בריצה ל- 100 מ' לגברים. פוסט מס' 584. כל הזכויות שמורות. ראה המשך ג'סי אואנס בפוסט מס' 585.

olympics berlin logo

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הלוגו המתוכנן של אולימפיאדת ברלין 1936 (16.8.1936 – 1.8.1936) חושף, מפגין, ומעצים את עליונות הגזע הארי הבלונדיני ותכול העיניים משולב עם מרכבות האלים בראשו של שער ברנדנבורג ב- ברלין.

גֶ'סִי אוֹאֶנְס הציב  ב- 25  במאי 1935 באִצטדיון "אַן אָרבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן – ארה"ב ארבעה שיאי עולם בתוך שעה ביניהם שיא עולם בריצה ל- 100 מ' התוצאה 10.2 (במדידה ידנית), ו- 8.13 מטרים בקפיצה לרוחק. מאמנו האישי באוניברסיטת אוהיו היה לָארִי סְנָיְידֶר (Larry Snyder). רבים סברו כי לָארִי סְנָיְידֶר מצא את האתלט שהישגיו במישיגן מצביעים על קצה גבול יכולת האדם בספורט. גֶ'סִי אוֹאֶנְס ניצח באולימפיאדת ברלין 1936 בריצה ל- 100 מ' בזמן של 10.3 ש' ו- 200 מ' בתוצאה 20.7 ש'. הוא היה מוכשר וטוב לא פחות מאצני הדור הנוכחי, אלופים אולימפיים ושיאני העולם שבאו אחריו. האמריקני קָארְל לוּאִיס מי שניצח באולימפיאדת לוס אנג'לס ב- 100 מ' בזמן של 9.99 ש' ו- 200 מ' בזמן של 19.80 ש', ואח"כ ניצח באולימפיאדת סיאול 1988 ב- 100 מ' בזמן של 9.90 ש' [1]. הבריטי יליד ג'מייקה לינפורד קריסטי ניצח בריצה ל- 100 מ' באולימפיאדת ברצלונה 1992 בזמן של 9.96 ש'. הקנדי דונובן ביילי קבע שיא עולם חדש בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 9.84 ש' באולימפיאדת אטלנטה 1996 וזכה במדליית הזהב. האמריקני מוריס גרין ניצח בריצה ל- 100 מ' באולימפיאדת סידני 2000 בזמן של 9.87 ש'. ג'אסטין גאטלין ניצח בריצה ל- 100 מ' באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של 9.85 ש'. יוּסֵיין בּוֹלְט ניצח כאמור בשתי הריצות הקצרות באולימפיאדת בייג'ינג 2008. הג'מייקני אָסַפָה פַּאוּאֶל והאמריקני טִים מוֹנְטגוֹמְרִי לא זכו במדליות זהב אולימפיות אך היו שיאני עולם כל אחד בתורו. ג'סי אואנס התחרה לפני 80 (שמונים) שנה בתנאים נחותים. הוא רץ על מסלול פחם וזינֵק מגומות חפורות בעוד אצני הדור הנוכחי התחרו על מסלול ריצה עשוי רקורטאן מין סוג של גומי סינתטי, נוֹרוּ ממתקני זינוק, והשתמשו בנעלי ריצה "ספייקס" מודרניות, שלא לדבר על כמויות, איכויות, ושיטות האימונים + תזונה ספורטיבית + חיים ספורטיביים. ג'סי אואנס היה אתלט חובב במלוא מובן המילה שהתאמן באוניברסיטת OHIO אצל לארי סניידר פעמיים – שלוש בשבוע, כל אימון באורך של שעה וחצי, כמו כל הספורטאים בני דור בימים ההם. האם ג'סי אואנס יכול היה להשיב מלחמה שערה גם ליוסיין בולט ? שאלה מעניינת ומסקרנת שנותרת פתוחה.

owens 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצן האמריקני ג'סי אואנס בן 23 מזנק מגומות חפורות על מסלול גס עשוי פחם באִצטדיון האולימפי המרכזי בברלין וזוכה בארבע  מדליות זהב : 100 מ', 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ שליחים 4 פעמים 100. צילום ו- תיעוד נפלא המדגישים את כפיפותו של ג'סי אואנס לשלושת חוקי המכניקה של הפיסיקאי והמתמטיקאי היהודי – אנגלי יצחק "אייזיק" ניוטון, ואת הביצוע המדויק של חוק הפעולה והתגובה בעת הזינוק מהגומות החפורות במסלול הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי העשוי הפחם, ואת זווית הדחיפה האידיאלית של מרכז מרכז עם תחילת הריצה. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם מתרגמים לשפה מתמטית את נתון הפרש זמני הריצה של אצנים כבֶּן 'ג'וֹנְסוֹן, קָארְל לוּאִיס, לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי, דוֹנוֹבַן בֵּיְילִי, מוֹרִיס גְרִין, טִים מוֹנְטְגוֹמְרִי, אָסַאפָה פָּאוֶול, וגָ'אסְטִין גָאטְלִין – לאֵלוּ של גֶ'סִי אוֹאֶנְס והופכים אותם למרחק, רואים בבֵירור כי כל האָצָנִים האלה משיגים את גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצה ל- 100 מ' בפער עצום של כ- 5 ׁחמישהׂ מטרים. יוּסֵיין בּוֹלְט היה מקדים על פי ה- "תרגום" הנ"ל את גֶ'סִי אוֹאֶנְס ביותר משבעה מטרים. טכנולוגיית הציוד והמתקנים, מדע הפיזיולוגיה והרפואה, רמת האימונים (והשימוש בסמים) משפרים את יכולתו של האדם ומציבים גבולות חדשים.

[1] מדליית הזהב בריצה ל- 100  מ' באולימפיאדת סיאול 1988 הוענקה בדיעבד לקארל לואיס לאחר שהמנצח הקנדי בן ג'ונסון שקבע בריצה הזאת שיא עולם 9.79 ש', נפסל בגין שימוש בסמים, וסולק מהמשחקים האולימפיים ב- 27 בספטמבר 1988.

owens 2

טקסט תמונה : 25 במאי 1935. אִצטדיון "אן – ארבור" במישיגן – ארה"ב. האָצָן האגדי ג'סי אואנס (Jesse Owens, משמאל) עם מאמנו לארי סניידר (Larry Snyder, מימין) לאחר שקבע ארבעה שיאי עולם בא"ק בתוך שעה אחת. בהיותו נטול סמים לחלוטין היה ג'סי אואנס מפגר בשישה אולי שבעה מטרים אחרי האצנים המובילים בסופה של ה- 120 וראשית שנות ה- 2000 : קארל לואיס, בן ג'ונסון, לינפורד קריסטי, דונובן ביילי, מוריס גרין, טים מונטגומרי, אסאפה פאוול, ג'אסטין גאטלין, ויוסיין בולט [1].

owens 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס מנצח בריצה ל- 200  מ' באולימפיאדת ברלין 1936 בזמן של 20.7 ש' וזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הביטאון – יומון האולימפי הגרמני 1936 OLYMPIAZEITUNG).

owens 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האָצָן האמריקני הנפלא ג'סי אואנס (ראשון מימין) מנצח בריצת 100 מ' באולימפיאדת ברלין בתוצאה 10.3 ש'. במקום השני מדורג חברו לנבחרת רלף מטקאלף (שני מימין) בתוצאה 10.4 ש'. (באדיבות הביטאון – היומון האולימפי הגרמני 1936 OLYMPIAZEITUNG).

האתלט המזהיר הזה גֶ'סִי אוֹאֶנְס חזר למולדתו עטור ארבע מדליות זהב אך לא נמצא לו מקום עבודה ראוי למעמדו. הוא התקבל בכבוד רב ובהערצה גדולה ע"י החברה האמריקנית אבל פרנסה לא הייתה לו כפי שהתבטא באותם הימים במרירות, "נכון, זכיתי בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936, אבל אי אפשר לאכול אותן". כדי למצוא את פת לחמו נאלץ להעמיד את כישרונותיו הגופניים בתחרויות נגד סוסים, כלבים, ואופנועים.

jesse 46

טקסט תמונה : היסטוריה עגומה ג'סי אואנס מתחרה לפרנסתו לאחר שובו מאולימפיאדת ברלין 1936 (עטור ארבע מדליות זהב) בתחרות ריצה ל- 100 מ' נגד סוס ורוכבו.

[1] מקור : הספר , "JESSE  OWENS AN  AMERICAN  LIFE", מאת וויליאם בייקר (William J. Baker).

ההיסטוריה והתפתחות שיאי העולם בריצת 100 מ' לגברים, והזוכים האולימפיים במקצוע זה.

אולימפיאדת אתונה 1896                תומאס ברק – ארה"ב                            12.0 ש'

אולימפיאדת פאריס 1900                פראנק ג'ארביס – ארה"ב                       11.0 ש'

אולימפיאדת סט. לואיס 1904           אָרְצִ'י הָאן – ארה"ב                              11.0 ש'

אולימפיאדת לונדון 1908                 רג'ינאלד ווקר – דרום אפריקה                10.8 ש'

אולימפיאדת סטוקהולם 1912          ראלף קרייג – ארה"ב                            10.8 ש'

burke 1 1896

טקסט תמונה : אולימפיאדת אתונה 1896. הזינוק לריצת 100 מ'. שחזור הסצנה  בצבע. השני משמאל היחיד המשתמש בזינוק נמוך הוא האמריקני תומאס ברק שניצח בריצה בזמן של 12.0  ש'. (ERT).

burke 2 1896

טקסט תמונה : אולימפיאדת אתונה 1896. זהו האמריקני תומאס ברק (Thomas Burke) שניצח בריצה ל- 100 מ' בתוצאה של 12.0 ש'. (ERT).

jarvis paris 1900

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1900. האצן האמריקני פראנק ג'ארביס (Frank Jarvis) סטודנט באוניברסיטת פרינסטון (יושב ראשון מימין) הוא המנצח והזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 11.0 ש'.

hann st louis 1904

טקסט תמונה : אולימפיאדת סט. לואיס 1904. האָצָן האמריקני צ'ארלס "ארצ'י האן" (Charles "Archie" Hahn) המנצח בריצות ל- 100 בתוצאה 11.0 ש' מ' ו- 200 מ' בזמן 21.6  ש'.

woker 1 1908

טקסט תמונה : 1908. אצטדיון "סטאמפורד ברידג' " (Stamford Bridge) בלונדון. האצן הדרום אפריקני רֶגִ'ינָאלְד ווּקֶר מנצח בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.8 ש'. מימין, מאמן הא"ק האנגלי הידוע סֶם מוּסָאבִּינִי (Sam Mussabini) מי שאימן בלונדון את רג'ינאלד ווקר (Reginald Walker) בדרכו למדליית הזהב באולימפיאדת לונדון 1908. סֶם מוּסָאבִּינִי היה מאוחר יותר גם מאמנו של האָצָן היהודי – אנגלי הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָאהָמְס (Harold Abrahams) מי שזכה במדליית הזהב באולימפיאדת פאריס 1924 בריצת 100 מ' בתוצאה 10.6 ש'. משמאל, זהו מר ה. א. מירס (H. A. Mears) בעליו של אצטדיון "סטאמפורד ברידג' ".

walker 2 1908

טקסט תמונה : 1908. אצטדיון "סטאמפורד ברידג' "בלונדון. מאמן הא"ק סם מוסאביני מדריך את חניכו הנער הדרום אפריקני רג'ינאלד ווקר בזינוק נמוך.

kraig 1 1912

טקסט תמונה : אולימפיאדת סטוקהולם 1912. האצן האמריקני ראלף קרייג (Ralph Craig, ראשון משמאל) הוא המנצח בשתי הריצות ל- 100 מ' בזמן 10.8  ש' ו- 200  מ' בתוצאה 21.7 ש'). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ראלף קרייג (10.8 ש'), האמריקני דונאלד ליפינגקוט הזוכה במדליית ארד (10.9 ש'), האמריקני אלווה מאייר הזוכה במדליית הכסף (10.9 ש'), הדרום אפריקני ג'ורג' פאצ'ינג (11.0 ש'), והאמריקני פראנק בילוט (11.0 ש'). המשתתף השישי בריצת הגמר האמריקני האוורד דרו לא סיים את הריצה.

6.7.1912         סטוקהולם      דון ליפינגקוט – ארה"ב        10.6 ש'

אולימפיאדת אנטוורפן 1920    צ'ארלס פאדוק – ארה"ב      10.8 ש'

16.9.1920       ארה"ב           ג'קסון שולץ – ארה"ב          10.6 ש'

23.4.1921  רנדלנדס (ארה"ב)  צ'ארלס פאדוק – ארה"ב     10.4 ש'

אולימפיאדת פאריס 1924  הארולד אייבראהמס – אנגליה    10.6 ש'

padock 1 1920

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. ריצת 100 מ'. האָצָן האמריקני צ'ארלס פאדוק (Charles Paddock) מסיים את ריצתו בקפיצה וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 10.8 ש'. בן ארצו מוריס קירקסי (Morris Kirksey) זכה במדליית הכסף בתוצאה 10.9 ש'. האצן הבריטי הארי אדוארד (Harry Edward) זכה במדליית הארד גם כן בתוצאה 10.9 ש'. אצן אמריקני שלישי ג'קסון שוֹלץ (Jackson Scholz) דורג במקום הרביעי אף הוא בתוצאה 10.9 ש'. האצן הצרפתי אמיל אליחאן (Emile Ali – Khan) היה חמישי בזמן של 11.0 ש'. אמריקני רביעי לורן מרצ'יסון (Loren Murchison) סיים שישי ואחרון, 11.1 ש'.

edward 1 1920

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. האצן הבריטי הארי אדוארד (Harry Edward) יליד איי הודו המערבית זוכה בשתי מדליות אָרָד בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' בתוצאה 10.9 ש' ו- 200  מ' בזמן 22.1 ש'.

אולימפיאדת אמשטרדאם 1928     פרסי וויליאמס – קנדה     10.8 ש'

8.9.1929         סטוקהולם           אדי טולאן – ארה"ב          10.4 ש'

25.9.1929       קופנהאגן            אדי טולאן – ארה"ב          10.4 ש'

padock 2 1920

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. האצן האמריקני צ'ארלס פאדוק שנהג לסיים את ריצותיו בקפיצה זכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.8 ש' ובמדליית הכסף בריצה ל- 200 מ' בתוצאה 22.0 ש' (זמן זהה למנצח האמריקני אלן וודרינג שגם כן קבע 22.0  ש') [1].

padock 3 1920

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. זהו האצן האמריקני צָ'ארְלְס פָּאדוֹק מי שנהג לסיים את ריצותיו בקפיצה, זכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.8 ש' ובמדליית הכסף בריצה ל- 200 מ' בתוצאה 22.0 ש' (זמן זהה למנצח האמריקני אלן וודרינג שגם כן קבע 22.0  ש') [2].

padock 4 1920

טקסט תמונה : אולימפיאדת אנטוורפן 1920. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. מנצח בקפיצה האצן האמריקני צ'ארלס פאדוק וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 10.8 ש'. במדליית הכסף זוכה האמריקני מוריס קירסקי (שני משמאל, מס' חולצה 233) בתוצאה 10.9 ש'. במדליית הארד זוכה הבריטי הארי אדוארד בתוצאה 10.9 ש' (איננו נראה בתמונה. הוא רץ בשביל הקיצוני משמאל). במקום הרביעי מדורג האמריקני ג'קסון שוּלְץ שקבע אף הוא תוצאה של 10.9 ש'. במקום החמישי מדורג הצרפתי אציל עלי חאן (קיצוני משמאל) בתוצאה 11.0 ש'. במקום השישי והאחרון מדורג האמריקני לורן מרצ'יסון בתוצאה 11.1 ש'.

abrhams 1 1924

טקסט תמונה : 1924. האָצָן היהודי – בריטי הארולד אייברהאמס (Harold Abrahams) מתאמן בזינוק לקראת אולימפיאדת פאריס 1924. מאמנו הוא סם מוסאביני [2].

abrahams 2 1924

טקסט תמונה מימין : 1924. האָצָן האנגלי הארולד אייברהאמס (Harold Abrahams) מתאמן בזינוק נמוך ויוצא מהגומות החפורות במסלול הפחם. טכנית הזינוק והיציאה מהירה מהגומות החפורות במסלול הפחם מבוססות על חוק המכניקה ה- 3 של אייזיק ניוטון, חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא משתמש ולוחץ על הגומות החפורות שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. יש להזכיר כאן ש- הארולד אייברהאמס ניצח באולימפיאדת פאריס 1924 בריצה ל- 100 מ' בזמן 10.6 ש' וסיים שישי בריצה ל- 200 מ' בזמן 22.3  שניות.

dyson 6

טקסט שרטוט : זינוק ויציאה מהירה מהאדנים מבוסס על חוק הפעולה והתגובה. כוח הדחיפה המופעל ע"י האצן ברגליו בשעה שהוא לוחץ על אדני הזינוק שווה בדיוק לכוח שמניע ודוחף אותו קדימה. (נלקח כדוגמא מהספר המעניין והחשוב "המכניקה של האתלטיקה הקלה" / "The Mechanics of Athletics", שכתב מאמן הא"ק הבריטי ג'פרי דייסון ויצא לאור ב- 1962. (באדיבות הוצאת אוניברסיטת לונדון).

abrahams 3 1924

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. ריצת הגמר ל- 100 מ'. הארולד אייבראהמס (Harold Abrahams, רביעי מימין מס' 419) מנצח בזמן 10.6 ש' וזוכה במדליית הזהב. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : האצן האמריקני צ'ארלס פאדוק מדורג חמישי בזמן 10.9  ש', האצן האמריקני ג'קסון שולץ זוכה במדליית הכסף בזמן 10.8 ש', האצן האמריקני לורן מרצ'יסון מדורג שישי ואחרון בזמן 11.0 ש', המנצח הבריטי הארולד אייבראהמס, האמריקני צ'סטר בואומן מדורג רביעי בזמן 10.9  ש', והניו זילנדי ארתור פוריט הזוכה במדליית הארד בתוצאה 10.9 ש'.

abrhams 4 1924

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. סיום הריצה ל- 100 מ'. מסלולי הריצה מסומנים בסיד לבן וחוטים. הארולד אייבראהמס (Harold Abrahams) מנצל בתוצאה 10.6 ש'.

williams 1 1928

טקסט תמונה :  האצן הקנדי פרסי וויליאמס (Percy Williams) מנצח בריצה ל- 100 מ' באולימפיאדת אמשטרדאם 1928 בתוצאה 10.8 ש'.

williams 2 1928

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדאם 1928. האצן הקנדי פרסי וויליאמס (Percy Williams) זוכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' בהישג של 10.8 ש'. כמה ימים אח"כ זכה גם במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 200 מ' בתוצאה 21.8 ש'.

tolan 1 1932

טקסט תמונה : 1929. האצן האמריקני תומאס "אדי" טולאן (Thomas "eddie" Tola, גובהו האישי 1.70 מ') סטודנט באוניברסיטת מישיגן קבע ב- 1929 שיא עולם חדש בריצת 100 מ' בזמן 10.4 ש'. בשל מהירותו העצומה כונה "אקספרס של חצות". כעבור שלוש שנים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 זכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' בזמן 10.3 ש'  ו- 200  מ' בתוצאה 21.2  ש'.

9.8.1930      טורונטו       פרסי וויליאמס    – קנדה       10.3 ש'

5.7.1932      בוכום (גרמניה) ארתור יונאת – גרמניה     10.3 ש'

1.8.1932     אולימפיאדת לוס אנג'לס 32  אדי טולאן – ארה"ב 10.38 ש' [3].

tolan 2 1932

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. האָצָן האמריקני אדי טולאן (Thomas "eddie" Tola, שני מימין הקרוב למצלמה) מנצח את חברו לנבחרת האמריקנית האָצָן ראלף מטקאלף (Ralph Metcalfe, הראשון מימין) אף על פי שנראה כאילו ראלף מטקאלף הוא דווקא הראשון. לשניהם נקבע זמן של 10.3 ש' אך מצלמת ה- Photo finish האמריקנית העניקה את המקום הראשון לאדי טולאן. במדליית הארד זכה הגרמני ארתור יונאת' בתוצאה 10.4 ש', האמריקני השלישי ג'ורג' סימפסון דורג במקום הרביעי בתוצאה 10.5 ש', הדרום אפריקני דניאל יוברט סיים במקום החמישי בזמן 10.6 ש', והיפני טאקאיושי יושיאוקה היה שישי ואחרון בתוצאה 10.7 ש'.

metcalf 1 1932

טקסט תמונה : 1932. זהו האצן האמריקני ראלף מטקאלף (Ralph Metcalfe) שכונה "הרץ המקופח". בריצת הגמר ל- 200 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 רץ בטעות שלושה מטרים יותר משאר הרצים ואף על פי כן זכה במדליית הארד. במדליית הזָהָב זכה שוב אֶדִי טוֹלָאן.

1.8.1932 אולימפיאדת לוס אנג'לס 32   ראלף מטקאלף – ארה"ב   10.38 ש'

12.8.1933  בודפשט                          ראלף מטקאלף – ארה"ב    10.3 ש'

6.8.1934    אוסלו                              יולאֶס פִּיקוֹק – ארה"ב        10.3 ש'

owens 5 1935

טקסט תמונה : 1935. ריצת הגמר ל- 100 מ' אליפות ארה"ב בא"ק (AAU) בלינקולן – נברסקה. יולאֶס פִּיקוֹק (Eulace Peacock) מאוניברסיטת טמפל (Temple) קיצוני משמאל מנצח במפתיע את גֶ'סִי אוֹאֶנְס (שני משמאל) ואת רָאלְף מֶטְקָאלְף (שלישי משמאל). זמנו בריצה זאת היה 10.4 ש'. גֶ'סִי אוֹאֶנְס סיים בתחרות הזאת במקום השלישי בלבד.

peacok 1 1935

טקסט תמונה : 1934. האצן האמריקני יולאֶס פִּיקוֹק (Eulace Peacock) משווה את שיא העולם בריצת 100 מ' 10.3 ש'. יוּלאֶס פִּיקוֹק היה האצן שגֶ'סִי אוֹאֶנְס חשש ממנו ביותר.

26.8.1934     אמשטרדאם       קְרִיס בֶּרְגֶר – הולנד              10.3 ש'

15.9.1934     אוסאקה (יפן)     רָאלְף מֶטְקָאלְף – ארה"ב       10.3 ש'

23.9.1934     דאיירן (סין)        רָאלְף מֶטְקָאלְף – ארה"ב       10.3 ש'

15.6.1935     טוקיו                 טָאקָאיוֹשִי יוֹשִיאוֹקָה – יפן      10.3 ש'

20.6.1936     שיקאגו              גֶ'סִי אוֹאֶנְס – ארה"ב             10.2 ש'

אולימפיאדת ברלין 1936           גֶ'סִי אוֹאֶנְס – ארה"ב             10.3 ש'

owens 6 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס (Jesse Owens) מתאמן באצטדיון האימונים בברלין בזינוק לקראת ריצת הגמר ב- 100 מ' כשהוא לובש את הגופייה של אוניברסיטת אוהיו. (באדיבות הביטאון – היומון האולימפי הגרמני (באדיבות הביטאון – היומן האולימפי הגרמני OLYMPIAZEITUNG 1936).

owens 7 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. שני האצנים האמריקניים רָלְף מֶטְקָאלְף (Ralph Metcalf, משמאל) ופְרָאנְק וָויְיקוֹף (Frank Wykoff, שלישי משמאל), ו- גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens ראשון מימין) ממתינים לשני מקצי ריצות חצי הגמר שלהם ב- 100 מ'. האולימפיאדה ההיא של ברלין 1936 הייתה ההזדמנות האחרונה של שניהם, של רלף מטקאלף ו- פראנק ווייקוף לזכות במדליית הזהב במקצוע הקלאסי הזה, אולם היאלא צלחה. שניהם העפילו אומנם לריצת הגמר אולם פראנק ווייקוף סיים רביעי בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת אמשטרדם 1928 ורביעי בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת ברלין 1936. רלף מטקאלף נבלם ע"י אֶדִי טוֹלָאן בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932. הוא זכה במדליית הכסף בתוצאה 10.3 ש' כשקבע זמן זהה לזמנו של המנצח אדי טולאן. באולימפיאדת ברלין 1936 הפסיד רלף מטקאלף בריצת הגמר ל- 100 מ' לגֶ'סִי אוֹאֶנְס . פְרָנְק וָויְיקוֹף זכה בשלוש מדליות זהב כשהשתתף בנבחרות ארה"ב במירוצי השליחים 4 פעמים 100 מ' בשלוש אולימפיאדות רצופות אמשטרדאם 1928, לוס אנג'לס 1932, ו- ברלין 1936.(באדיבות הביטאון – היומן האולימפי הגרמני OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

owens 8 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המקצה המוקדם האחרון (מס' 12) בריצת 100 מ'. האצן האמריקני ג'סי אואנס (Jesse Owens) קובע כבר בשלב המוקדם תוצאה פנטסטית של 10.3 ש' (שיא העולם היה 10.2 ש' והוחזק במשותף ע"י ג'סי אואנס, יולייס פיקוק, וראלף מטקאלף) ומקדים בהפרש עצום את היפני קישיזו סאסאקי (Kichizo Sasaki) שקבע 11.0 ש' ואת הברזילאי חוזה דה אלמאידה (Jose de Almeida) שסיים בתוצאה 11.1 ש'.(באדיבות הביטאון – היומן האולימפי הגרמני OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

owens 9 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס (ראשון מימין) מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 10.3 ש' וזוכה במדליית הזהב. האמריקני ראלף מטקאלף (הקרוב למצלמה בדבוקת הרצים מצד שמאל) זוכה במדליית הכסף בתוצאה 10.4 ש'. ההולנדי מרטינוס אוסנדארפ (מימין בדבוקה השמאלית, בגופייה לבנה ומכנסיים שחורים, מוסתר בחלקו ע"י ראלף מטקאלף) זוכה במדליית הארד בתוצאה 10.5 ש'. (באדיבות הביטאון – היומן האולימפי הגרמני OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

6.6.1941       קומפטון (ארה"ב)      הָארוֹלְד דֵיְיוִויס -ארה"ב              10.2 ש'

15.5.1948     פרסנו (ארה"ב)         לוֹיְד לָאבִּיץ' – פנמה                  10.2 ש'

9.7.1948       אבאנסטון (ארה"ב)    בָּארְנִי יוּאֶל – ארה"ב                 10.2 ש'

אולימפיאדת לונדון 1948                הָארִיסוֹן דִילָארְד – ארה"ב           10.3 ש'

25.8.1951     בלגרד                    עמנואל מקדונלד בֵּיְילִי – אנגליה   10.2 ש'

אולימפיאדת הלסינקי 1952            לִינְדִי רֶמִיגִ'ינוֹ – ארה"ב        10.4 ש'  [4]

dilard 1 1948

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. זיהוי המתחרים משמאל לימין : האמריקני האריסון דילארד (Harrison Dillard) זוכה במדליית הזהב בתוצאה 10.3 ש', הבריטי אלאסטייר מקורקודייל (Alastair McCorquodale) מדורג רביעי 10.4 ש', הבריטי מקדונלד ביילי (McDonald Bailey) מסיים במקום השישי והאחרון 10.6 ש', הפנאמי לויד לאביץ' (Lloyd LaBeach) זוכה במדליית הארד 10.4 ש', האמריקני בארני יואל (Barney Ewell) זוכה במדליית הכסף 10.4 ש', האמריקני מאלווין פאטון (Melvin Patton) מדורג במקום החמישי בתוצאה 10.4 ש'. מצלמת ה- Photo finish דירגה את מיקומם של ששת הרצים על קו הגמר. (באדיבות IOC).

[סעיף 1] ארבעת הרצים הראשונים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת הלסינקי : לִינְדִי רֶמִיגִ'ינוֹ, הֶרְבֶּרְט מֵקִינְלִי (ג'מייקה), עִמָנוּאֵל מֵקְדוֹנָלְד בֵּיְילִי (אנגליה), ודִין סְמִית' (ארה"ב) סיימו בזמן זהה 10.4 ש'. מצלמת ה- "פוטו פיניש" העניקה את הניצחון ומדליית הזהב ללינדי רמיג'ינו.

dilard 1 1948

טקסט תמונה :  אולימפיאדת לונדון 1948. האצן האמריקני האריסון דילארד (Harrison Dillard, מימין) שניצח בריצת הגמר ל- 100 מ' בזמן 10.3 ש' מחבק את חברו למשלחת בארני יואל (משמאל, מס' 70) שזכה במדליית הכסף בתוצאה 10.4 ש'. מאחוריהם נראה האָצָן הבריטי אליסטייר מק-קורקודייל שסיים רביעי בתוצאה 10.4 ש'. האריסון דילארד היה אָצָן ב- 110 מ' משוכות אך נכשל במבחנים האמריקניים ב- 1948 במקצוע המשוכות והצליח דווקא בריצת 100 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 שב למומחיותו הראשונה וזכה במדליית הזהב בריצת 110 מ' משוכות בתוצאה 13.7 ש'.(באדיבות IOC).

olympics london 1948

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת לונדון 1948.

dilard 2 1950

טקסט תמונה : 1950. אוניברסיטת אוהיו. האצן ורץ המשוכות האמריקני האריסון דילארד (Harrison Dillard) מתאמן בזינוק נמוך תחת הדרכתו של מאמנו אדי פיניגאן (Eddie Finnigan). (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני). 

dilard 3 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצן האמריקני הריסון דילארד זוכה במדליית הזהב בריצה ל- 110 מ' משוכות בתוצאה 13.7 ש'. הערה שלי : האריסון דילארד נכשל במבחנים האמריקניים בריצת 100 מ' לקראת המשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952, אך זכה במבחנים האמריקניים בריצת 110 מ' משוכות וגם במדליית הזהב כאמור באולימפיאדת הלסינקי 1952. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

olympics helsinki 1952 logo

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת הלסינקי 1952. זוהי דמותו של הרץ הפיני האלמותי למרחקים ארוכים פאבו נורמי, מי שזכה ב- 12 מדליות אולימפיות מתוכן 9 מזהב במשחקים האולימפיים של אנטוורפן 1920 + פאריס 1924 + אמשטרדאם 1928. (באדיבות YLE).

labeach 1 1948

טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. זהו האצן הבכיר של פנמה לויד לאביץ' (Lloyd Labeach). זכה בשתי מדליות ארד בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.4 (שווה לזמנו של הזוכה במדליית הכסף האמריקני בארני יואל), ובריצה ל- 200 מ' בזמן 21.2 ש'. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

remigino 1 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : הסובייטי וולדימיר סוחארב מדורג חמישי בזמן 10.5 ש', הג'מייקני הרברט מקינלי זוכה במדליית הכסף בזמן 10.4 ש', האמריקני לינדי רמיג'ינו (מס' 981) זוכה במדליית הזהב בזמן 10.4 ש', האמריקני דין סמית' מדורג רביעי בזמן 10.4 ש', האנגלי עמנואל מקדונלד ביילי זוכה במדליית הארד בזמן 10.4 ש', והאוסטרלי ג'ון טרילואר (מוסתר ע"י מקדונלד) מדורג שישי ואחרון בזמן 10.5 ש'. (באדיבות YLE ונסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

remigino 2 1952

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצן האמריקני לינדי רמיג'ינו (Lindy Remigino, גובהו האישי 1.68 מ') זוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.4 ש' כל ארבעת הראשונים סיימו בתוצאה זהה של 10.4 ש'. מצלמת ה- Photo finish התערבה ודירגה את מיקומם. הרברט מקינלי (Herbert McKenley) מג'מייקה זכה במדליית הכסף, הבריטי עמנואל מקדונלד ביילי (Emmanuel McDonald Bailey) זכה במדליית הארד, האמריקני דין סמית' (Dean Smith) דורג במקום הרביעי. האצן הסובייטי וולאדימיר סוחארייב (Vladimir Sukharyev) סיים חמישי בזמן 10.5 ש', והשישי היה האצן האוסטרלי ג'ון טרילואר (John Treloar) גם כן בתוצאה 10.5 ש'. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

mckenley 1 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. הרברט מקינלי (Herbert Mckenley) נוטש מאוכזב את המסלול. הוא ראה את עצמו מועמד וודאי למדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' והחמיץ אותה בשבריר שנייה. מאוחר יותר זכה במדליית הכסף בריצה ל- 400 מ' בזמן זהה 45.9 ש' לזה של המנצח בן ארצו ג'ורג' רודן (George Rhoden). (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ncdonald 1 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצן הבריטי עמנואל מקדונלד ביילי (משמאל) והאָצָן הסובייטי וולאדימיר סוחארייב. (צילום נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

remigino 3 1952

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. המנצח בריצת הגמר ל- 100 מ' האמריקני לינדי רמיג'ינו (במרכז) יחדיו עם הזוכה במדליית הכסף הג'מייקני הרברט מקינלי (Herbert McKenley, משמאל) והזוכה במדליית הארד הבריטי עמנואל מקדונלד ביילי (מימין) מציגים את הפרס. לשלושתם נקבע זמן זהה של 10.4 ש'. מצלמת ה- "פוטו פיניש" דירגה את הזוכים. (באדיבות IOC).

31.9.1954   יוקוהמה (יפן)       היינץ פוטרר – גרמניה         10.2 ש'

19.5.1956   יוסטון                  בובי מורו – ארה"ב             10.2 ש'

1.6.1956     קומפטון               אירה מרצ'יסון – ארה"ב     10.2 ש'

murchison 1 1956

טקסט תמונה : 1956. שיאן העולם בריצת 100 מ' בתוצאה 10.2 ש' האמריקני אירה מרצ'יסון (Ira Murchison מימין, גובהו האישי 1.65 מ') יחדיו עם הכדורסלן הלטבי – סובייטי הענק יאניס קרומינש (Yanis Kruminsh במרכז, גובהו 2.18 מ', משקלו 160 ק"ג, ומס' נעליו 62), והכדורסלן האמריקני ביל ראסל (Bill Russel משמאל, גובהו 2.08 מ'). (באדיבות IOC).

אירה מרצ'יסון דורג במקום הרביעי בריצת הגמר ל- 100 מ', זמן זהה שהשיג האוסטרלי הקטור הוגאן מי שזכה במדליית הארד. אִירָה מֶרְצִ'יסוֹן היה הרץ הפותח ברביעייה האמריקנית במרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' שקבעה שיא עולם חדש 39.5 ש' וזכתה במדליית הזהב.

22.6.1956     בייקרספילד (ארה"ב)    בובי מורו – ארה"ב            10.2 ש'

29.6.1956     לוס אנג'לס                  אירה מרצ'יסון – ארה"ב      10.2 ש'

3.8.1956       ברלין                         ווילי וויליאמס – ארה"ב         10.1 ש'

4.8.1956       ברלין                         איירה מרצ'יסון – ארה"ב      10.1 ש'

20.10.195  אונטאריו (ארה"ב)         לימון קינג – ארה"ב              10.1 ש'

27.10.1956    סאנטה אנה (ארה"ב)   לימון קינג – ארה"ב            10.1 ש'

אולימפיאדת מלבורן 1956                  בובי מורו – ארה"ב            10.5 ש' [5].

morrow 1 1956

טקסט תמונה : 1956. תחרות א"ק בדאלאס – טקסס, ארה"ב. האצן האמריקני בובי מורו (Bobby Morrow) מנצח את חברו דייב סים (Dave Sim) בריצת 100 מ'. דייב סים נפצע לפני אולימפיאדת מלבורן 1956 ולא נטל בה חלק. משמאל האמריקני אולן קאסל (Ollan Cassel) מי שנטל חלק ברביעייה האמריקנית במירוץ שליחים 4 פעמים 400 מ' באולימפיאדת טוקיו 1964 וזכה עמה במדליית הזהב. שני האצנים בובי מורו ודייב סים שלטו בריצות הקצרות בארה"ב בין השנים 1960 – 1954. (באדיבות IAAF התאחדות הא"ק הבינלאומית).

morrow 2 1956

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. טקס המדליות בתום הריצה ל- 100 מ'. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : האמריקני בובי מורו זוכה במדליית הזהב בזמן 10.5 ש', האמריקני ת'יין בייקר זוכה במדליית הכסף בזמן זהה 10.5 ש', האוסטרלי הקטור הוגאן זוכה במדליית הארד התוצאה 10.6 ש'. (באדיבות IOC).

18.4.1959     סאן חוזה (ארה"ב)          רֵיי נוֹרְטוֹן – ארה"ב          10.1 ש'

21.6.1960     ציריך                            אָרְמִין הָארִי – גרמניה       10.0 ש'

15.7.1960     סאסקאטון (קנדה)           הָארִי גֶ'רוֹם – קנדה          10.0 ש'

אולימפיאדת רומא 1960                       אָרְמִין הָארִי – גרמניה       10.2 ש' [6].

15.8.1964     קאראקאס                     הוֹרָצְיוֹ אֶסְטֶבֶס – וונצואלה  10.0 ש'

15.10.1964  אולימפיאדת טוקיו 64'  בוב הייס – ארה"ב  10.0 ש' (מדידה ידנית) ו- 10.06 במדידה אלקטרונית.

armin hary 1 1960

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. האָצָן הגרמני ארמין הארי (Armin Hary, קרוב למצלמה) נחשב למהיר תגובה בזינוק. שלוש התמונות המלוות את יריית האקדח מצביעות על היתרון הגדול שהוא מעניק לעצמו על פני מתחריו ביציאה הפנטסטית שלו ממתקן הזינוק. הרחוק מהמצלמה זהו האצן האמריקני דייב סים (Dave Sime). (באדיבות IOC).

armin hary 2 1960

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים. קיצוני משמאל זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב המערב גרמני ארמין הארי / Armin Hary על חוט השערה (10.2 ש'), האנגלי פיטר רדפורד זוכה במדליית ארד (10.3 ש'), הקובני אנריקה פיגוארולה (10.3 ש'), האמריקני ריי נורטון (10.4 ש'), האמריקני פראנק באד (10.3 ש'), והאמריקני דייב סים / Dave Sime (בתוצאה 10.2 ש') זוכה במדליית הכסף. שלושה אָצָנִים לבנים מקדימים שלושה אצנים שחורים. (באדיבות IOC).

armin hary 3 1960

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. צילום מהזווית ההפוכה. מ- שמאל המנצח והזוכה במדליית הזהב המערב גרמני ארמין הארי (10.2 ש'), לידו האנגלי פיטר רדפורד שזוכה במדליית ארד (10.3 ש'), הקובני אנריקה פיגוארולה (10.3 ש'), האמריקני ריי נורטון (10.4 ש'), האמריקני פראנק באד (10.3  ש'), והאמריקני דייב סים (10.2 ש') זכה במדליית הכסף בזמן זהה למנצח. שלושה אצנים לבנים מקדימים שלושה אצנים שחורים. (באדיבות IOC).

קרב האצנים בו ניצח הגרמני ארמין הארי ׁArmin Hary) את האמריקני דייב סים (Dave Sime) נחשב לאחד המרתקים ביותר בתולדות הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים. מצלמת הפוטו פיניש התערבה כדי לדרג את מיקומם על קו הגמר. ארמין הארי הקדים על חוט השערה את דייב סים. לשניהם נקבע זמן זהה בשעון ידני,  10.2 ש'.

armin hary 4 1960

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. סיום הריצה ל- 100  מ' גברים. מצלמת ה- Photo finish מפרידה בין שני הראשונים ומעניקה ללא כל ספק את מדליית הזהב לאצן הגרמני ארמין הארי (Armin Hary – הקרוב אלינו בגופייה לבנה עם פס שחור לרוחבה) שקבע 10.2 ש'. לאצן האמריקני דייב סים (Dave Sime – הרחוק מאתנו בגופייה כחולה) נמדד גם כן זמן של 10.2 ש' אך הוא סיים שני וזכה במדליית הכסף. (באדיבות IOC).

armin hary 5 1960

טקסט תמונה : אולימפיאדת רומא 1960. בתום ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח הגרמני ארמין הארי (Armin Hary) במרכז עם הישג 10.2 ש' חולק את אושרו עם סגניו האמריקני דייב סים (Dave Sime) משמאל שקבע זמן זהה 10.2 ש', והבריטי פיטר רדפורד (Peter Radford) מימין בתוצאה 10.3 ש'. שלושה אצנים לבנים הכניעו שלושה אצנים שחורים.(באדיבות IOC).

olympics roma 1960 logo

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת רומא 1960.

hayes 1 1964

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : בוב הייס מארה"ב (מס' 702) זוכה במדליית הזהב בתוצאה של שיא עולם 10.0 ש', היינץ שומאן מגרמניה מדורג חמישי בזמן 10.4 ש', אנריקה פיגוארולה מקובה (מס' 80) זוכה במדליית הכסף בתוצאה 10.2 ש', תומאס רובינסון מאיי בהמה (מס' 366) מדורג שמיני ואחרון בזמן 10.5 ש', הארי ג'רום מקנדה (מס' 56) זוכה במדליית הארד בתוצאה 10.2 ש', ווייצ'סלב מאניאק מפולין (מס' 493) מדורג רביעי בזמן 10.4 ש', גאוסו קון מחוף השנהב (מס' 33) מדורג שישי בזמן 10.4 ש', והאמריקני מלווין פנדר מדורג שביעי בתוצאה 10.4 ש'.(באדיבות IOC).

hayes 2 1964

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964. זווית צילום נוספת של הרצים על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 100 מ'. שליטתו של האמריקני בוב הייס (Robert "Bob" Hayes) בריצת 100 מ' הייתה וודאית ומוחלטת. בוב הייס היה גם הרָץ המסיים של הרביעייה האמריקנית במירוץ הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ'. למרות שקיבל את מטה השליחים בפיגור של שלושה מטרים אחרי פולין וארבעה מטרים אחרי צרפת, סיים ראשון כשהרביעייה האמריקנית זוכה במדליית הזהב וגם קובעת שיא עולם חדש 39.0 ש'. (באדיבות IOC).

olympics tokyo 1964 logo

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת טוקיו 1964.

מדידה אלקטרונית.

27.5.1967       מודסטו (ארה"ב)     ג'ים היינס – ארה"ב                       10.17 ש'

17.6.1967       בודפשט                אנריקה פיגורולה – קובה                10.17 ש'

2.4.1968    קרוגרסדורפ (דרום אפריקה)  פאול נאש – (דרום אפריקה)   10.17 ש'

20.6.1968       סקראמנטו              צ'ארלי גרין – ארה"ב                     10.20 ש'

20.6.1968       סקראמנטו              ג'ים היינס – ארה"ב                      10.03 ש'

14.10.1968   אולימפיאדת מכסיקו 68'  ג'ים היינס – ארה"ב                 9.95 ש'

hines 1 1968

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. האצן האמריקני ג'ים היינס (Jim Hines) מנצח בזמן של שיא עולם חדש 9.95 ש' וזוכה במדליית הזהב. הוא הופך יחד חבריו למקדמי מכירות של נעלי הריצה "אדידאס" (adidas). במקום השני סיים הג'מייקני לנוקס מילר (תלבושת לבנה) בזמן 10.04 ש'. במדליית הארד זכה האמריקני צ'ארלס גרין (מרכיב משקפיים) בתוצאה 10.07 ש'. במקום הרביעי דורג הקובני פאבלו מונטז בתוצאה 10.14 ש'. כל הארבעה נועלים נעלי "אדידאס". (באדיבות IOC ו- TeleMexico).

1.7.1972    יוג'ין (ארה"ב)      אדי הארט – ארה"ב         9.95 ש'

1.7.1972    יוג'ין (ארה"ב)      ריי רובינסון – ארה"ב        9.95 ש'

אולימפיאדת מינכן 1972     וואלרי בורזוב – ברה"מ         10.14 ש'

borzov 1 1972

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. סיום ריצת הגמר ל- 100 מ'. הסובייטי וואלרי בורזוב (Valeri Borzov) זוכה במדליית הזהב בתוצאה של 10.14 ש'. (באדיבות IOC ו- DOZ).

borzov 2 1972

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. האָצָן הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב (מס' 932) זוכה בשתי מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' (10.14  ש') ו- 200 מ' (20.00  ש').(באדיבות IOC ו- DOZ).

olympics munich 1972 logo

טקסט תמונה : הלוגו של אולימפיאדת מינכן 1972.

21.6.1974    לוס אנג'לס     סטיב וויליאמס – ארה"ב                    9.95 ש'

5.6.1975      אוסטראבה (צ'כוסלובקיה)  סילביו ליאונארד – קובה   9.95 ש'

16.6.1975    סיינה (איטליה)   סטיב וויליאמס – ארה"ב                 9.95 ש'

3.4.1976     קולומביה (ארה"ב)  הארווי גלאנס – ארה"ב                9.95 ש'

22.5.1976   מודסטו (ארה"ב)   דון קוארי – ג'מייקה                      9.95 ש'

אולימפיאדת מונטריאול 1976   הייזלי קרואופורד – טרינידד            10.06 ש'

אולימפיאדת מוסקבה 1980      אלן וולס – אנגליה                         10.25 ש'

crawford 1 1976

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סיום הריצה ל- 100 מ'. הרץ הטרינידדי היזלי קרואופורד (Hasley Crawford – מימין) זוכה במדליית הזהב בתוצאה 10.06 ש'. הוא מקדים במאית שנייה את האצן הג'מייקני דונאלד "דון" קווארי (Donald “Don” Quarrie – משמאל) שקבע 10.07 ש' שזכה במדליית הכסף. במדליית הארד זכה הסובייטי וואלרי בורזוב (Valery Borzov – שני משמאל) בתוצאה 10.14 ש'. (באדיבות IOC ו- CBC).

alan wales 1 1980

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת מוסקבה 1980. האצן הבריטי אלן וולס זוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.25 ש'. הקובני סילביו ליאונרד קבע זמן זהה 10.25 ש' וזכה במדליית הכסף. מצלמת ה- "פוטו פיניש" הפרידה ביניהם והעניקה את המקום הראשון לאלן וולס. (באדיבות IOC).

olympics moscow 1980 logo

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת מוסקבה 1980

3.7.1983    קולוראדו ספרינגס   קאלווין סמית' – ארה"ב                     9.93 ש'

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984  קארל לואיס – ארה"ב                         9.99 ש'

30.8.1987  אליפות העולם בא"ק – רומא 87'   בן ג'ונסון – קנדה         9.83 ש'  [7].

30.8.1987  אליפות העולם בא"ק – רומא 87'  קארל לואיס – ארה"ב    9.93 ש'

17.8.1988  ציריך    קארל לואיס – ארה"ב                                       9.93 ש'

24.9.1988      אולימפיאדת סיאול 1988  קארל לואיס – ארה"ב         9.92 ש' [8].

carl lewis 1 1984

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. האצן האמריקני קארל לואיס בעל סגנון הריצה הנפלא בדרכו לניצחון בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 9.99 ש'. קארל לואיס זכה בעוד שלוש מדליות זהב בריצה ל- 200 מ' בתוצאה 19.80 ש', קפיצה לרוחק 8.54  מ', ומרוץ שליחים  4 פעמים 100 מ' בתוצאה של שיא עולם 37.83 ש'. בכך השווה את שיאו של ג'סי אואנס שצבר ארבע מדליות זהב במשחקי אולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

olympics la 1984 logo

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

carl lewis 2 1984

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. קארל לואיס אחד מגדולי האתלטים בארה"ב ובעולם בכל הזמנים. הוא זכה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בארבע מדליות זהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', בקפיצה לרוחק, ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

ben johnson 1 1988

טקסט תמונה : 24 בספטמבר 1988 – אולימפיאדת סיאול 88'. האצן הקנדי בן ג'ונסון (שני משמאל) מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה של שיא עולם חדש 9.79 ש'. זיהוי המתחרים מימין לשמאל : רובסון דה סילבה מברזיל מדורג חמישי בזמן של 10.11 ש' . קארל לואיס מארה"ב מדורג שני בתוצאה של 9.92 ש'. לינפורד קריסטי מאנגליה מדורג שלישי בזמן של 9.97 ש'. בן ג'ונסון. קאלווין סמית' מארה"ב מדורג רביעי בזמן של 9.99 ש'. (חסרים בתמונה דסאיי וויליאמס מקנדה שסיים שביעי בתוצאה 10.11 ש' וריימונד סטיוארט מג'מייקה שסיים שמיני ואחרון בתוצאה 12.26 ש'. כעבור שלושה ימים נפסל בן ג'ונסון בגין נטילת סמים אסורים והודח מהמשחקים. (באדיבות IOC).

הערה : לאחר פסילתו של בן ג'ונסון, הועברה מדליית הזהב לקארל לואיס. לינפורד קריסטי זכה במדליית הכסף, וקאלווין סמית זכה במדליית הארד.

14.6.1991   ניו יורק               לירוי בורל – ארה"ב                            9.90 ש'

25.6.1991  אליפות העולם בא"ק- טוקיו 91'  קארל לואיס – ארה"ב      9.86 ש'

אולימפיאדת ברצלונה 1992     לינפורד קריסטי – אנגליה                     9.96 ש'

6.7.1994      לוזאן                לירוי בורל – ארה"ב                             9.85 ש'

27.7.1996   אולימפיאדת אטלנטה 96'  דונובן ביילי – קנדה                 9.84 ש'

16.6.1999   אתונה               מוריס גרין – ארה"ב                             9.79 ש'

אולימפיאדת סידני 2000         מוריס גרין – ארה"ב                             9.87 ש'

14.9.2002   פאריס               טים מונטגומרי – ארה"ב                       9.78 ש'

אולימפיאדת אתונה 2004       ג'אסטין גאטלין – ארה"ב                       9.85 ש'

14.6.2005   אתונה              אסאפה פאואל – ג'מייקה                      9.77 ש'

12.5.2006    דוחה (קטר)     ג'אסטין גאטלין – ארה"ב                       9.77 ש' [9].

11.6.2006   גייטסהד (אנגליה)   אסאפה פאואל – ג'מייקה                  9.77 ש'

18.8.2006   ציריך                    אסאפה פאואל – ג'מייקה                  9.77 ש'

9.9.2007     רייטי (איטליה)       אסאפה פאואל – ג'מייקה                   9.74 ש'

31.5.2008   ניו יורק                 אסאפה פאואל – ג'מייקה                  9.72 ש'

16.8.2008   אולימפיאדת בייג'ינג 2008    יוסיין בולט – ג'מייקה          9.69 ש'

16.8.2009    אליפות העולם בא"ק – ברלין 2009  יוסיין בולט – ג'מייקה  9.58 ש' [10].

[1] האצן האמריקני צ'ארלס פאדוק נהרג כקצין קרבי בקרבות מלחמת העולם ה- 2 נגד היפנים באוקיינוס הפסיפיק.

[2] הארולד אייברהאמס וחברו לנבחרת אנגליה בא"ק באולימפיאדת פאריס 1924 הסקוטי אריק לידל מי שניצח בריצה ל- 400 מ' הם גיבורי סרט הקולנוע "מרכבות האש" הזכור גם בגלל המוסיקה הנפלאה שחיבר לו המוסיקאי היווני וואנגליס.

[3] שני הרצים אדי טולאן וראלף מטקאלף סיימו בזמן זהה 10.3 ש' במדידה ידנית. מצלמת ה- "פוטו פיניש" תרגמה את התוצאה למאיות שנייה. אף על פי ההחלטה להעניק את הבכורה ומדליית הזהב לאדי טולאן נותרה שנויה במחלוקת.

[4] ארבעת הרצים הראשונים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת הלסינקי : לִינְדִי רֶמִיגִ'ינוֹ, הֶרְבֶּרְט מֵקִינְלִי (ג'מייקה), עִמָנוּאֵל מֵקְדוֹנָלְד בֵּיְילִי (אנגליה), ודִין סְמִית' (ארה"ב) סיימו בזמן זהה 10.4 ש'. מצלמת ה- "פוטו פיניש" העניקה את הניצחון ומדליית הזהב ללינדי רמיג'ינו.

[5] המודדים העניקו לבובי מורו ות'יין בייקר זמן זהה של 10.5 ש'. מצלמת ה- "פוטו פיניש" הכריעה בבירור לטובת בובי מורו.

[6] המודדים העניקו זמן זהה לגרמני אָרְמִין הָארִי והשני האמריקני דֵייב סִים זמן של  10.2 ש . מצלמת ה- "פוטו פיניש" התערבה ופסקה ניצחון ברור לארמין הארי.

[7]  שיא העולם 9.83 ש' שקבע האצן הקנדי בן ג'ונסון בריצת 100 מ' אליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא 1987 כמו הישגו 9.79  ש' באולימפיאדת סיאול 1988 בוטלו ונשללו ממנו ב- 27 בספטמבר 1988 ע"י IOC ו- IAAF  בשל שימוש בסמי מרץ אסורים, והועברו ממנו לאצן האמריקני קארל לואיס.

[8] שיא העולם 9.79 ש' שקבע בן ג'ונסון בריצת הגמר ל- 100 מ' ב- 24 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88' נשלל ממנו שלושה ימים אח"כ ב- 27 בספטמבר 1988 כמו גם מדליית הזהב לאחר שהתגלה כי נטל סמי מרץ אסורים. הם הועברו לאצן האמריקני קארל לואיס.

[9] השיא נשלל מג'אסטין גאטלין בעקבות גילוי כי השתמש בסמי מרץ אסורים.

[10] שיא העולם של יוּסֵיְין בּוֹלְט 9.58 שניות, שריר וקיים עד עצם היום הזה בעת כתיבת הפוסט הקונקרטי מס' 584.

סוף הפוסט מס' 584. יום שישי – 4 במארס 2016.

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *