פוסט מס' 597. הדברים החשובים באמת. שֵכֶל יָשָר, היגָיוֹן הֶגְיוֹנִי, וחֲשִיבָה נְבוֹנָה (3). אלכס גלעדי (3). פוסט מס' 597. כל הזכויות שמורות. 29.4.2016

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 597 : הועלה לאוויר ביום שישי – 29 באפריל 2016.

———————————————————————————————

הַדְבָרִים החשובים באֶמֶת. שֵכֶל יָשָר, היגָיוֹן הֶגְיוֹנִי, וחֲשִיבָה נְבוֹנָה (3). אלכס גלעדי (3). פוסט מס' 597. כל הזכויות שמורות.

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים האחרונים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקיםחזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק מהמשרה הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שבת – 3 ביולי 1971. אלכס גלעדי מקבל אותי לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דיברו שם במוסד התקשורת הטלוויזיוני הדַרְדָק הזה בן שלוש שנים שלִיבּוֹ ממוקם בשכונת רוממה בירושלים ב- בניין שנועד ל- ליטוש יהלומים, שפת תערובת מְשוּנָה של עברית ו- אנגלית. מעולם לא שמעתי כמותה קודם לכן.

פרפרת 1 : הפתעה עצומה בממלכת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואצל הזכיינית "רשת" בערוץ 2, מי שילמה לערוץ הספורט 300000 (שלוש מאות אלף) דולר זכויות שידורים על מנת להשתתף בחגיגת בשידור הישיר באוויר שלה את המשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד ב- 1/2 הגמר (First leg) ב- Champions League. השַדָּר נדב יעקובי והפרשן שלו אלי אוחנה (מדבר עברית מסורבלת ו- גם בחלוף כל כך הרבה שנים עדיין איננו מבין את תפקידו בטלוויזיה, לא בטוח שרק באשמתו) משדרים ישיר מאצטדיון הכדורגל "איתיחאד" של מנצ'סטר סיטי את משחק חצי הגמר הראשון בליגת האלופות מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 (יום שלישי – 26 באפריל 2016). מדובר בתמונה מרנינה שאמורה להיות רגולארית אולם הופכת לסנסציונית. השניים האלה כל כך נהנו מהמצב החדש של התייצבות בשטח על כר הדשא ושידור משחק כדורגל ב- Champions League ממקום התרחשותו, עד שנתקפו ב- "קַדַחַת הַמֶלֶל". יש דבר כזה. הַסֶכֶר נִפְרָץ. הם לא סגרו את פיהם, שכחו שאין מדובר ברדיו אלא באספקת מידע שנשענת על וויזואליה טלוויזיונית, ו- יָרוּ לאוויר ולצופים שלהם כמות מטורפת של מילים. הַרָף האוטומטי המותקן במכשיר הטלוויזיה המונה את מספר המילים, נתקף ב- וויברציות ועוויתות, פשוטו כמשמעו, מש- רָשָם כמות פנטסטית של מילים שפלט צוות השידור יעקובי את אוחנה. הרף מנה ו- הצביע על 12241 (יותר מ- שתיים עשרה אלף) מילים. מדהים וכמעט בלתי מתקבל על הדעת. שני המתלהבים והנרגשים הללו פשוט לא סגרו את הפה ושכחו שמדובר בטלוויזיה ולא ברדיו. מחד אני סולח להם. אפשר להבין אותם. הם שָם. הם ניצבים נרגשים על כר הדשא באצטדיון "איתיחאד" בעיר האנגלית מנצ'סטר במקום שבו האירוע מתרחש כלא מאמינים. אין מדובר בחיזיון נפרץ. מאידך אני תמה היכן העורכים והמפיקים שיושבים בעמדת הפיקוד ו- אמורים לבַקֵר את השדרים שלהם, הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי של נדב יעקובי ואלי אוחנה, אין מדובר בצעצוע, ואת רעיונות הכדורגל אפשר להסביר ולמצות במחצית הטקסט שבו הם משתמשים. "זה מטורף" כפי שחזר ושנה נדב יעקובי את המילה הזאת שוב ושוב במהלך השידור הישיר מאצטדיון "איתיחאד" במנצ'סטר (Etihad Stadium). פתאום הפרסומות המסחריות שמריצה "רֶשֶת" בהפסקות השונות של ההתמודדות האנגלית – ספרדית הופכות למרענן הרשמי של הפקת הטלוויזיה רוויית הפטפטת הזאת. שידור פרסומות מסחריות הוא עסק מתיש ו- מקומם אולם הפעם הזאת הוא כמו סַם מרגיע מול ריבוי המלל העצום של נדב יעקובי ואלי אוחנה. אפוא יורם ארבל שצריך אותו ? האם הוא עדיין קבור בעמדת השידור Off tube של ערוץ ONE בכבלים ? בתחום בניית טקסט בשידור ישיר, מינון כמות המילים, ו- שימוש מושכל בשפת השידור הטלוויזיונית עדיין אין לו ליורם ארבל מתחרים.

זה דווקא התחיל טוב בלֵיל שלישי – 22 באפריל 2016. מסתיימת הפתיחה המיוחדת של ה- Champions League ב- "רשת" ועל מסך מכשיר הטלוויזיה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן בתל אביב מתרחשת סנסציה. נדב יעקובי ואלי אוחנה חנוטים בחליפות ועניבות ניצבים במלוא הדרם ללא כל הודעה מוקדמת על כר הדשא של אצטדיון "איתיחאד" בעיר האנגלית מנצ'סטר מגרשה הביתי של קבוצת מנצ'סטר סיטי. נדב יעקובי פותח את סיפור הסאגה שלו ואפילו מברך אותי מ- מנצ'סטר הרחוקה בברכת "ערב טוב". יופי. לא ייאמן. תמונה מהנה בעלת חשיבות עיתונאית רבה ל- Host broadcaster הישראלי ולצופים שלו.

yaacobie nadav

טקסט תמונה : יום שלישי – 26 באפריל 2016. אצטדיון "איתיחאד" במנצ'סטר. מראה מרנין ו- הפתעה מרעישה. השדר המוביל נדב יעקובי (מימין) והפרשן אלי אוחנה (משמאל) לבושים בקפידה ו- חנוטים בחליפות ועניבות, ניצבים במלוא הדרם ללא כל הודעה מוקדמת על כר הדשא של אצטדיון "איתיחאד" בעיר האנגלית מנצ'סטר מגרשה הביתי של קבוצת מנצ'סטר סיטי, בטרם שריקת הפתיחה למשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 במסגרת המשחק הראשון (First leg) בשלב חצי הגמר של ה- Champions league. יופי (!). נדב יעקובי פותח את סיפור הסאגה שלו בראשית השידור הישיר ואפילו מברך אותי מ- מנצ'סטר הרחוקה בברכת "ערב טוב". לגזור ולשמור (!). (צולם ב- iphone ממסך הזכיינית "רשת" בערוץ 2. באדיבות "רשת" ערוץ 2).

זה מתחיל טוב. "רֶשֶת" פינתה משבצת זמן ושילמה להנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים טבין ותקילין סכום של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הזכות להקרין על המסך שלה את ההתמודדות המסקרנת מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד ללא רונאלדו. "רֶשֶת" מאפשרת לצוות השידור "יעקובי את אוחנה" למסור את אינפורמציית הרקע הראשונית החשובה בהרחבה אודות שתי הקבוצות היריבות במסגרת ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה להתמודדות. אני משפשף את עיניי כלא מאמין. נדב יעקובי ואלי אוחנה במנצ'סטר מתארחים אצלי בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. אני יכול למשש אותם, לגעת בהם, ואף להציע להם כוס קפה. אני שולף מהזיכרון שלי ללא שימוש ב- YesMax את חליפת השיח בין השדר לפרשנו על כר הדשא ב- אצטדיון איתיחאד" במנצ'סטר – אנגליה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה.

נדב יעקובי (1) מחזיק במיקרופון On air ו- נראה זורח ומאושר : "ערב טוב לכם מאצטדיון "איתיחאד" במנצ'סטר…כן מנצ'סטר זה לא רק "אולד טראפורד", זה גם האצטדיון של מנצ'סטר סיטי…הקבוצה הזאת שהשקיעה יותר ממיליארד euro בשנים האחרונות כדי להגיע למעמד הזה לחצי הגמר…הם רוצים גם את הגמר…בסיטי מאמינים שהם יכולים לעשות את זה והם גם מרגישים שהגיע הזמן שלהם…אלי אוחנה…(מגיש את המיקרופון לאלי אוחנה).

אלי אוחנה (1) על רקע תמונות ההגעה של שחקני ריאל מדריד וכריסטיאנו רונאלדו (לבוש אזרחית) ושחקני מנצ'סטר סיטי לאצטדיון : "כן יכול להיות שהגיע הזמן…מאז שהגיעו הבעלים החדשים העשירים, זה מה שהם קיבלו לשם הם כיוונו…בעצם הם בחצי הגמר. באמת קבוצה שמגיעה לחצי הגמר ובדרך מדיחה את אחת הקבוצות הטובות פאריס סאן ז'רמאן ומגיעה לכאן במצב טוב ובכושר לא רע בכלל…בהחלט הכל אפשרי…".

נדב יעקובי (2) : "אבל אלי הסיפור הגדול ביותר לפני תחילת המשחק הוא ללא כל ספק כריסטיאנו רונאלדו…הוא לא בהרכב לאחר שלא עבר מבחן כשירות…".

אלי אוחנה (2) : "האמת זה לא מפתיע אותי כי בשבת הוא כבר החסיר משחק ליגה שהיה מוד קשה עבור ריאל מדריד…זה בכלל חיסרון מאוד משמעותי עבור הסיטי…אבל המזל אני חושב של ריאל מדריד שזה רוקה היום במשחק הראשון, ואם תהיה איזה שהיא תקלה לריאל מדריד בדרך, יש עדיין שבוע של זמן כדי לתקן את הדברים ואולי כריסטיאנו רונאלדו יחזור בגומלין ויהפוך את הדברים כפי שריאל מדריד רוצה".

נדב יעקובי (3) : "אז זהו הכל מוכן לקראת המשחק הגדול חצי גמר ליגת האלופות מנצ'סטר סיטי נגד ריאל מדריד. נצא להפסקת פרסומות וכשנחזור הכל כאן יתחיל להיות מְטוֹרָף".

אלי אוחנה (3) לאחר הפרסומות מייצר טקסט ללא הפסקה שחוזר על עצמו : "…כן הזכרת את הפרטים האלה ואני חושב שזה…זה…הסיפור הגדול ביותר…מנצ'סטר סיטי שעד לפני כמה שנים היו בצל הגדול…מה זה צל…זה לא מילה אפילו של מנצ'סטר יונייטד…הגיעו הבעלים החדשים הפכו את הקבוצה הזאת לגמרי…רכשו שחקנים מאוד (מאוד) מפורסמים מאוד יקרים…הביאו מאמנים מהשורה הראשונה בעולם ובסופו של דבר…אני לא בטוח שבמהירות שהבעלים החדשים היו רוצים…אבל לאט לאט הקבוצה הזאת מתייצבת כאחת הקבוצות הגדולות באנגליה ואולי העונה הזאת מתחילה לסמל את דרכו…את דרכה של המועדון הזה להיות בצמרת האירופית…צריך לומר את האמת…מנצ'סטר סיטי עם כל הכבוד לא נחשבה בצמרת האירופית, ואם הם יעשו את הצעד הזה ויגיעו לגמר בהחלט אפשר יהיה להחשיב אותם כאחת הגדולות באירופה…".

נדב יעקובי (4) : "כן ואנחנו עוד מעט עם שריקת הפתיחה של השופט הטורקי ג'ינייט צ'אקיר אבל חייבים אלי להתייחס פעם נוספת להיעדרות של כריסטיאנו רונאלדו השחקן הזה שעושה עונה מדהימה…47 שערים ישי לו העונה ב- 44 משחקים בליגת האלופות…הוא כבש שער אחד פחות מכל מנצ'סטר סיטי…".

אלי אוחנה (4) : "זה נכון…זה חיסרון משמעותי אבל אתה יודע אף שחקן אף מועדון לא בוחר מתי השחקנים שלו ייפצעו…וזה קרה לרונאלדו לפני בגלל שהוא הפסיד משחק ליגה אחד…בגלל זה הם חשבו שאולי הוא ישחק…אבל בוא נראה ריאל מדריד מספיק גדולה לנצח אפילו בלי רונאלדו".

נדב יעקובי (5) : "יוצאים לדרך, חצי גמר ליגת האלופות מנצ'סטר סיטי בתכלת לבן תוקפת את השער שמימין…מנצ'סטר סיטי שעברה את כל הדרך…שעברה ונחשבה לפייבוריטית בשלב רבע הגמר…גם עכשיו ריאל מדריד בלי כריסטיאנו רונאלדו עדיין כמובן פייבוריטית כאן… אבל בסיטי חושבים, בסיטי מאמינים שיש להם את הכלים גם לעבור את הקבוצה האדירה הזאת מספרד".

משמתחיל המשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 ב- Etihad Stadium מכניסים נדב יעקובי ואלי אוחנה את מוט ההילוכים למַדְרֶגָה החמישית בגִיר וטסים עם מכונית המירוץ שלהם על האוטוסטרדה. לא רק שאינם לוחצים על המעצור מעת לעת כשצריך, הם גם לא מורידים הילוך. התוצאה היא פטפטת חסרת תקדים ותקנה. לפחות נחסך ממני האולפן של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בניווטו של הארכי מוקיון הבלתי נסבל מודי בר און. אני בטוח שיש לו מעריצים רבים. אינני נמנה עליהם מפני שהוא פונה ומדבר אלי כאילו הוא לֵץ בלתי נלאה ומגוחך במחזה כלשהו בתיאטרון כלשהו, וכאילו אני הצופה שלו. שילמד ממאיה רונן והפרשן המוביל שלו באולפן מוטי איוואניר. לא ראיתי שהוא פונה בסגנון המוּקְיוֹנִי – לֵיצָנִי המגוחך שלו לצופי ערוץ 10 בימי חמישי בשבוע בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". מה מניע את הבן אדם לחשוב שהוא מופיע על תקן של סטנדפיסט בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תוך נענועי ראש, מימיקת פנים מביכה, ונפנוף תנועות ידיים ? מדוע אבי מלר ונדב יעקובי מדברים באולפן כמקובל בחברת טלוויזיה ולא כמו שחקנים בחבורת תיאטרון ?

הערה לנדב יעקובי (1) : אתה כל הזמן דן, מאזכר, ומספר לצופיך אודות מהירות ריצתו של שחקן ריאל מדריד גארת' בייל (גם כשהוא מוביל כדור) אולם אינך מביא שום נתון התומך באבחנתך. זה כמו לומר לצופים ששחקן הכדורסל בליגת ה- NBA האמריקנית לו אלסינדור (Lew Alcindor) הוא גבוה, מבלי לציין שהוא מיתמר ל- 2.18 מ'. ובכן, גארת' בייל ניחן במהירות של אָצָן. הוא מסוגל לרוץ 100 מ' בזמן של 10.7 – 10.6 שניות. כלומר מהירות ריצתו שווה ל- 9.34 מטרים בשנייה אחת.

הערה לנדב יעקובי (2) : אתה חייב כשדר מוביל להסביר מעת לעת את פרשת השיפוט הסובייקטיבי במשחק הכדורגל, נעדרת דיוק מתמטי, נתונה לפרשנות אישית של כל שופט באשר היא, ו- סובלת מחוסר משווע של אי אחדות כרונית. עבירות גופניות בוטות שמחייבות את השופטים להניף כרטיסים אדומים, ו/או עבירות של נגיעות הכדור בידיהם של שחקני היריב ברחבת ה- 16 שלהם המחייבות בעיטות עונשין מ- 11 מ', כפופות שוב ושוב לפרשנויות שיפוטיות (הכדור נגע ביד אבל היד לא שיחקה בכדור וכו'…). בלתי מתקבל על הדעת.

שאלה לנדב יעקובי (3) : נשאלתי בימים האחרונים את השאלה הזאת : מדוע אי אפשר היה לראיין את כריסטיאנו רונאלדו בטרם שריקת הפתיחה ו/או אחרי השריקה לסיום המשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 ? אני מעביר את השאלה הזאת לנדב יעקובי.

yaacobi 5

טקסט תמונה (2) : יום שלישי – 26 באפריל 2016. אצטדיון "איתיחאד" במנצ'סטר. מראה מלבב ו- הפתעה מרעישה. השדר המוביל נדב יעקובי (מימין) והפרשן אלי אוחנה (משמאל) לבושים בקפידה ו- חנוטים בחליפות ועניבות, ניצבים במלוא הדרם ללא כל הודעה מוקדמת על כר הדשא של אצטדיון "איתיחאד" בעיר האנגלית מנצ'סטר מגרשה הביתי של קבוצת מנצ'סטר סיטי, בטרם שריקת הפתיחה למשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 במסגרת המשחק הראשון (First leg) בשלב חצי הגמר של ה- Champions league. יופי (!). נדב יעקובי פותח את סיפור הסאגה שלו בראשית השידור הישיר ואפילו מברך אותי מ- מנצ'סטר הרחוקה בברכת "ערב טוב". לגזור ולשמור (!). (צולם ב- iphone ממסך הזכיינית "רשת" בערוץ 2. באדיבות "רשת" ערוץ 2).

yaacobi 8

טקסט תמונה (3) : יום שלישי – 26 באפריל 2016. אצטדיון "איתיחאד" במנצ'סטר. מראה חדש ו- הפתעה מרעישה. השדר המוביל נדב יעקובי (מימין) והפרשן אלי אוחנה (משמאל) לבושים בקפידה ו- חנוטים בחליפות ועניבות, ניצבים במלוא הדרם ללא כל הודעה מוקדמת על כר הדשא של אצטדיון "איתיחאד" בעיר האנגלית מנצ'סטר מגרשה הביתי של קבוצת מנצ'סטר סיטי, בטרם שריקת הפתיחה למשחק מנצ'סטר סיטי – ריאל מדריד 0:0 במסגרת המשחק הראשון (First leg) בשלב חצי הגמר של ה- Champions league. יופי (!). נדב יעקובי פותח את סיפור הסאגה שלו בראשית השידור הישיר ואפילו מברך אותי מ- מנצ'סטר הרחוקה בברכת "ערב טוב". לגזור ולשמור (!). (צולם ב- iphone ממסך הזכיינית "רשת" בערוץ 2. באדיבות "רשת" ערוץ 2).

פרפרת 2 : שידור ישיר בלעדי בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אתלטיקו מדריד – באיירן מינכן 0:1. נדב יעקובי ואלי אוחנה מתעלים על עצמם ומבצעים גם הפעם את מלאכתם מהשטח במקום ההתרחשות, באצטדיון "וויסנטה קלדרון" של אתלטיקו מדריד (לילי רביעי – 27 באפריל 2016). בראבו (!) היה מדובר בשידור ישיר משעמם של משחק כדורגל משעמם בו מאמנה של אתלטיקו מדריד דייגו סימיאונה נראה כמו לוחם בקבוצה המהפכנית של צ'ה גווארה. גם שחקניו. איזה משחק כדורגל ואיזה נעליים. מדובר במשחק מלחמה. אם יורשה לי להעיר : פרננדו טורס החלוץ של אתלטיקו מדריד עסוק כל הזמן בתסרוקת שלו, מזכיר בובת בארבי, ונראה כאילו נקרה בטעות לזירת המאבק. וגם : ה- Scorer של באיירן מינכן רוברט לבנדובסקי הוא חלוץ מטרה שיודע להבקיע מסוגם של החלוצים המרכזיים ההם האיטלקי סילביו פיולה, השוודי גונאר נורדהאל, האנגלי נט לופטהאוס, הוולשי ג'ון צ'ארלס, הגרמני גרד מילר, וכו'. רוברט לבנדובסקי לא יודע להנדס. גם אין לו מושג בתכנון. הוא יודע לכבוש.

שופט המשחק האנגלי מארק קלאטנברג (Mark Klatenburg) מתעלם בדקה ה- 29 מפנדל ברור לזכות באיירן מינכן. הכדור שבועט הגרמני פיליפ לאהם פוגע בידו של שחקן אתלטיקו מדריד מס' 12 אאוגוסטו פרננדז ברחבת ה- 16 של אתלטיקו מדריד. ארבעת ההילוכים החוזרים האיטיים בטלוויזיה מדגישים חד משמעית כי ידו של אאוגוסטו פרננדז עצרה בבירור את מהלך הכדור ושינתה את מהלכו. בעיטת עונשין וודאית מ- 11 מ' אולם השופט המגוחך זונח את האירוע וממשיך בדרכו כאילו לא קרה כלום. חוקת הכדורגל איננה מִשְנָה סְדוּרָה. היא מעין סַפְרוּת שנתונה לאין סוף פרשנויות של כל מיני אנשים שנקראים שופטי כדורגל. מקרה "היָד" המדובר שאיננו שנוי כלל במחלוקת על פי דעתי, תופש את הפרשן באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוטי איוואניר בלתי מוכן. כשמגיע תורו לפרשן את רגע הדילמה השיפוטית אם זאת קיימת בכלל, הוא איננו זוכר את שמו של הבועט הגרמני פיליפ לָאהְם, שוכח את שמו של הספרדי שעצר את מהלך הכדור בידו אאוגוסטו פרנדדז, ואף איננו מְאָזְכֵּר את שמו של השופט הבריטי הפתטי מארק קלאטנברג שדילג על ההתרחשות. רגע מבויש לפרשן המוביל באולפן ולשופט המוביל במגרש. הוא מגמגם משהו בקצב הַכְתָּבָה אבל רואים שהוא לא יודע והגיע לרגע שלו בלתי מוכן. ההנחיה הליצנית של מודי בר און באולפן בהפסקה היא בלתי נסבלת עבורי. אז נפניתי ממנו וסגרתי את מוניטור הטלוויזיה שלי לכמה דקות. בניגוד לו אני מאזין ומכבד את מגישי ומנחי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כמו עמיחי שפיגלר, רועי זריהן, בוני גינזבורג, יונתן כהן, מאיה רונן, אבי מלר, ו- נדב יעקובי גם אם אינני תמיד מסכים עמם. הם אינם סטנדפיסטים. הם מנחים, מגישים, וקריינים. עם מודי בר און המחלוקת אחרת לגמרי. כשהוא המשיך באולפן שלו לנופף בידיו, לקמט את מצחו, לעוות את פניו, לעלות ולרדת בדיבורו, ולהופיע אצלי בסלון ביתי על פי נוסחא של סטנדפיסט – ליצן, פשוט נפניתי ממנו. אני יודע שהוא איננו חייב לי כלום אבל גם אני לא לו. הספקתי בינתיים לפתור את שתי חידות הסודוקו, קשה מאוד וקטלני, שמתפרסמות ב- "מִשְבֶּצֶת" של העיתון "מעריב" מיום שישי – 22 באפריל 2016 בטרם חידוש המחצית השנייה אתלטיקו מדריד – באיירן מינכן 0:1.

sudoko 1

טקסט מסמך : יום רביעי – 27 באפריל 2016. אני פותר את שתי חידות הסודוקו (סודוקו קשה מאוד וסודוקו קטלני) שהתפרסמו ב- "משבצת" של העיתון "מעריב" ביום שישי – 2 באפריל 2016. אינני מסוגל להתבונן ולהקשיב לסגנון לאופי, ולמהות התקשורת שמייצר מודי בר און עם ציבור הצופים שלו. הוא נראה לי מנחה מגוחך. סטנדפיסט בגְרוּש. הופעתו המוקיונית לפני המצלמה היא בגדר ליצנות פתטית וכושלת. אני מעדיף במקום זאת לפתור בעיות במתמטיקה וחידות סודוקו. ב- מילא הוא איננו מחדש לי דבר ולא מביא שום אינפורמציה ובשורות בלעדיות. (באדיבות "מעריב"). 

פרפרת 3 : נתי טוקר הכתב העירני והפעלתן של TheMarker שוב נושך. מאמרו רחב הידיים "כל עיוותי הרייטינג" ב- דה מארקר (יום שלישי – 26 באפריל 2016) ראוי לעיון וקריאה. בכותרת המשנה בפוסט שלו הוא רושם כהאי לישנא : "בשעה שהמפרסמים רואים את נתוני האמת, הרייטינג המנופח עוזר להשאיר בחיים את הדימוי של הטלוויזיה המסחרית כמדורת השבט – אולם הדימוי כוזב". על תוכנית "מאסטר שף" הוא אומר כלהלן : "בודקים רייטינג רק בחלק מהתוכנית…". אודות "האח הגדול" הוא רושם את הנוסח הזה : "פצצות הרייטינג הן לעיתים לא יותר מבלונים מנופחים". בהמשך הפוסט שלו הוא קובע כהאי לישנא : "ל- HOT ו- YES יש נתוני אמת אבל הם רחוקים מעין הציבור". לקראת סיום הפוסט שלו הוא מנתח בעבור קוראיו את עניין המדידה כדלקמן : "בכל העולם מודדים רייטינג לפי פרטים הצופים בפועל. במדינת ישראל התקבע מודל שבו המדידה היא של משק בית. מודל זה מאפשר להציג מצג מנופח שלפיו בכל ערב צופים בערוצים המסחריים בטלוויזיה כ- % 40 מאזרחי המדינה", ומוסיף עוד יסוד ואלמנט חשוב לניתוח ולמסקנה הבלתי נמנעת כי מדובר במעשי מדידת רייטינג מעוותים ביודעין כלהלן : "עיוות 3. מדירים את הערבים. העיוות השלישי נוגע לבחירת הקבוצה שהרגלי הצפייה שלה קובעים את הרייטינג. המדידה נעשית במשקי בית יהודיים בלבד. מדובר בהתנהלות בעייתית עם ניחוח גזעני המדירה קבוצות מיעוט מחוץ למרחב הציבורי. אולם זה לא נעשה ממניעים לאומנים , אלא כדי לנפח את תוצאות הרייטינג". בקיצור במקום לכנות את הנוגעים בדבר מדידת הרייטינג והמדרוג בכינויים השליליים שהם ראויים להם וכולנו מכירים אותם, הוא נתי טוקר משתמש בשפה עיתונאית עדינה ומנומסת יותר. מדובר על פי חוות דעתו ב- עיוותים מכוונים ובדימוי כוזב ביודעין של אלה שמוליכים את הציבור שולל. חס וחלילה, אין מדובר כאן במעשי נוכלות ושקרים.

פרפרת 4 : האוטופיה הספורטיבית עליה ממליץ העיתונאי אלון עידן מ- "הארץ" בה הוא מכנה את מועדוני הספורט הגדולים של ריאל מדריד, ברצלונה, מכבי ת"א, וצסק"א מוסקבה "מועדוני הכמו ספורט הענקיים האלה…" – מגוחכת. על פי חוות דעתו המועדונים האלה אינם מתעניינים בספורט אלא רק בכסף, הצלחה, ובתהילה בטלוויזיה, ו- בכוח. "הם חברות מסחריות – מקדונלד'ס של הזריקות לסל – שחותרות תחת הספורט", כך הוא טוען.  לא שמעתי את חוות דעתו של אותו אלון עידן אודות ארבעת מועדוני הטניס הגדולים שמארחים את ה- Grand slams אלה של ווימבלדון – אנגליה, פלשינג מדואוס – ארה"ב, רולאן גארוס – צרפת, ומלבורן – אוסטרליה שעל פי הידוע מתעבים ממון, שונאים תהילה טלוויזיונית, ודוחים על הסף כל כוח והשפעה ספורטיביים. הוא מזכיר לי את ההטפה האוטופית של הלשונאי אבשלום קור שקורא למלחמת חורמה בשפה העברית – אמריקנית שהשתרשה ופשתה בציבור הישראלי מאז החלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר ב- 1968 ועד עצם היום הזה ב- 2016, אין סוף סדרות בריטיות ואמריקניות וסרטי קולנוע זרים. כאילו שמדובר בתופעה תרבותית חולפת נטולת השפעה. אוטופיות חסרות בסיס שאין להן כל הצדקה מעשית ומוּסָרִית ולכן לא יצלחו. אין להן סיכוי.

פרפרת 5 : עם מותה של רחל סבוראי ז"ל בת 90 אישה אצילה, אמיצה, יישרת דרך בת קיבוץ עין חרוד ולימים חברת קיבוץ רביבים, איבדה מדינת ישראל סֶלָע. אחד מעמודי התווך שלה התמוטט.

פרפרת 6 : את אותו הטקסט הנ"ל אני מביע גם אודות הסתלקותו של חיים בורר ז"ל חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן בן 88. חיים בורר היה שחקן נבחרת ישראל בכדורעף והמנחית הבולט שלה בעשור השנים שבין 1950 ל- 1960. הייתה לי זכות לשחק עמו ולצדו כשגייסנו ב- 1960 אותו ואת אהרון "תרנגול" רוטשילד יבל"א שני חברי קיבוץ בית זרע בעמק הירדן לשורות קבוצת הכדורעף של קיבוץ אפיקים. היינו שני קיבוצים שכנים. השדות שלנו נָשְקוּ לשלהם. חיים בורר היה גם שחמטאי מצוין. אישיות נעלה בלתי נשכחת עבורי. חיים בורר היית לי מודל מופת לחיקוי כספורטאי וכאדם. ינעמו לך רגבי אדמתך של קיבוצך, קיבוץ בית זרע בעמק הירדן. נוח על משכבך בשלום. דמותך לא תסור ממני לעולם.

טקסט תמונה : קיץ 1949. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורעף תחת שרביט הדרכתו של המאמן הלאומי מיכה שמבן ז"ל מתכנסת למחנה אימונים לקראת משחקי המכבייה – 3 שנועדו להיערך כעבור שנה בתל אביב. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : שמואל ללקין (הפועל ת"א), משה "מוסה" דניאל (קיבוץ מעיין ברוך), דוד פרלמוטר (קיבוץ גן שמואל), המאמן הלאומי מיכה שמבן, חיים בורר ז"ל (קיבוץ בית זרע), עוזי ווייזל (הפועל ת"א), דן גלילי (קיבוץ בית אלפא). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אומניהו לבבי ז"ל (קיבוץ מרחביה), דניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל), משה "מוסה" להב ז"ל (קיבוץ בית זרע). (התמונה באדיבות חיים בורר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 7 : תוכניות האוכל הבינלאומיות של ישראל אהרוני השף הידען, המעניין, היוזם, הנמרץ, ובעל הכריזמה והנוכחות, המבוססות על סיוריו המדהימים לאורכו ורוחבו של הגלובוס, ואשר משודרות בערוץ 10 – מרתקות (!). לא פחות. יש רק בעיה אחת. השותף הפרטנר שלו גידי גוב מפריע לו.

פרפרת 8 : הרייטינג המשמים של ערוץ 1 המַט ליפול ביום ראשון – 24 באפריל 2016. מדובר בשידור ציבורי נטול ערך בגלל המדרוג הדַל שלו. ערוץ 1 משדר לא מעט תכנים חשובים ומעניינים אולם הוא איבד כמעט את כל הקליינטורה שלו בארץ. מדובר בסוכת דוד הנופלת. העיקר שמייסד תאגיד השידור הציבורי החדש מר אלדד קובלנץ מינה כבר את גילי שם טוב לדוברת שלו. 

מהדורת "מבט" עם יעקב איילון : % 4.9

התכנית "המוסף" בהגשת אמיר איבגי : % 2.3

השידור הישיר של משחק הכדור סל הפועל ירושלים – הפועל אילת : % 2.2

הפרק זירת הפשע – ניו יורק (שידור חוזר) : % 1.8

התכנית "חדשות – סיכום אירועי היום" בהגשת נועה ברק וושלר : % 1.0

פרפרת 9 : הרייטינג הכושל של ערוץ 1 הנופל ביום שני – 25 באפריל 2016 (מעט השידור הישיר של משחק הכדורגל סכנין – מכבי ת"א). מדובר בעסק ממוטט ו- עלוב.

המשדר הישיר לסיכום המשחק סכנין – מכבי ת"א 0:0 בהגשתה של שרון פרי מאצטדיון "דוחא" הניב רייטינג ממוצע נאה של % 10.0. מדובר בכמות צופים ממוצעת של 296000.

השידור הישיר של משחק הכדורגל סכנין – מכבי ת"א 0:0 השיג מדרוג ממוצע של % 8.7 ו- Peak צפייה של % 12.8 )לקראת סיום המשחק שהסתיים בתוצאת תיקו 0:0. במשחק צפו בממוצע 270000 צופים. מספר הצופים במדינת ישראל שנחשף לשידור הישיר בערוץ 1 באיכות HD הגיע ל-517000 צופים בממוצע.

מהדורת "מבט" עם יעקב אילון : % 4.3

התכנית "המוסף" בהגשת עודד שחר : % 2.4

התכנית "חדשות – סיכום אירועי היום" בהגשתה יפעת עמיאל : % 1.4

שבת – 3 ביולי 1971. אלכס גלעדי מקבל אותי לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דיברו שם במוסד התקשורת הטלוויזיוני הדַרְדָק הזה בן שלוש שנים שלִיבּוֹ ממוקם בשכונת רוממה בירושלים בבניין שנועד ל- ליטוש יהלומים, שפת תערובת מְשוּנָה של עברית ו- אנגלית. מעולם לא שמעתי כמותה קודם לכן.

הקדמה קצרצרה אודות בית היהלומים הגדול שעמד שומם בשכונת רוממה בירושלים והפך ב- 1968 למשכן הקבע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ו/או כפי שנקראה בפי העם "הטלוויזיה הכללית".

מנהל רדיו "קול ישראל" בשנים 1967 – 1960 חֲנוֹךְ גִבְתּוֹן ז"ל היה היוזם וחתן ההסכם ב- 1966 של רשות השידור עם רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS להקמת טלוויזיה בישראל. חנוך גבתון ראה את עצמו כמועמד מוביל וַודָאִי למשרת מנהל הטלוויזיה לכשתקום. הוא היה גם היחיד שערך בעת ההיא בראשית עשור ה- 60 סיור לימודי טלוויזיוני בארה"ב וביקר באולפני הרשתות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC בניו יורק. הוא היה מנהל רדיו "קול ישראל" וותיק, נוֹעַז, ובעל כוח וקשרים פוליטיים, שברוב חוצפתו אף "כבש" חלקים מ- "בית היהלומים" העומד ריק בשכונת רוממה בירושלים, כדי לשכן שָם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית העתידית הממשמשת ובאה ותקומתה היא רק עניין של זמן. טלוויזיה היא תעשייה עצומה ויקרה ואשר זקוקה לשטח ומקום נרחבים [1]. הציבור כינה אותה "הטלוויזיה הכללית".israel tv building

טקסט תמונה : 1966. ירושלים. שכונת רוממה. זהו בניין היהלומים, מבנה גדול בעל חמש קומות, שהוקם בשכונת רוממה בירושלים ונועד לליטוש יהלומים. הבניין הגדול ניצב בשיממונו למעט הקומה הראשונה שם הקים בנק איגוד לישראל את אחד הסניפים שלו. הטלוויזיה הכללית ראתה בו ב- 1968 מבנה ראוי להשתכן. (צלם לא ידוע. ארכיון יואש אלרואי).

חֲנוך גִבְתּוֹן היה איש מקצוע מספר אחד במדיה האלקטרונית של רדיו "קול ישראל" והיה בטוח שימונה לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבוא העת. עד כדי כך האמין בכריזמה שלו (והוא היה כריזמטי) ובכוח שליטתו בפוליטיקאים ותמיד חשב שהוא גם חכם מהם. הוא לא תיאר לעצמו כי באותה שעה שצְבִי גִיל חתם בשמו ב- 1966 על הסכם הייעוץ עם CBS, מכין לו השַר ישראל גָלִילִי הפתעה מארץ ההפתעות בתמיכת ראש הממשלה לוי אשכול, ו/או ליתר דיוק טומן לו מלכודת ממנה לא יוכל להיחלץ.                                                                                                                                      [1] על פי תיאוריו של פרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן שהיה איש רדיו "קול ישראל" ומנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בעת שיחות התחקיר שלי עמו ב- 2005 בבית הקפה "מיכל" ברחוב דיזנגוף פינת רחוב ז'בוטינסקי בתל אביב.

אלכס גלעדי (3).

רציתי שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו תקרא לאלכס גלעדי (בן 73 היום) איש הטלוויזיה הגדול, המוכשר, והמוצלח ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה בארץ, ותבקש ממנו להתייצב בראש השידור הציבורי של מדינת ישראל השרוי במשבר קשה כדי להנהיג אותו מעתה ואֵילָך. רציתי שממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו תפנה לאלכס גלעדי בעל הניסיון ותשאל ממנו עצות וסיוע כיצד להקים את תאגיד השידור הציבורי החדש מהריסותיו. גם אם אלכס גלעדי היה מסרב בשל התחייבותיו הקודמות (הוא סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, חבר פעיל ומתכנן בוועד האולימפי הבינלאומי / IOC, ונשיא הזכיינית "קשת" בערוץ 2 המסחרי) היה על הממשלה לוודא שהיא עשתה כל מאמץ לגייס את איש הטלוויזיה הטוב בארץ על מנת לעזור לה לבנות מחדש את סוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת.

סוף הדרך וראשיתה.

לא בכדי הענקתי לפני 18 שנים לסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" את את שתי הכותרות כלהלן :

“FROM MY POINT OF VIEW – if you do, do it right – if not give it up”

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIP BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentation) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD, 1936 – 2015”

alex 5

טקסט תמונה : אביב 1995. אטלנטה. אנוכי יחדיו עם אלכס גלעדי ב- WBM ה- 2 באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה הדרומית בארה"ב, בעת סיור קדם ההפקה לקראת ההיערכות של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996. הייתה לי זכות גדולה ומיוחדת במינה להיות תלמידו. אני לבוש ג'ינס ונועל נעלי ספורט. אלכס גלעדי מחויט, לבוש, מעונב, ונעול כרגיל Tiptop. מתחת לחליפה הפורמאלית והמוקפדת מסתתרת אישיות חמה, ידידותית, ובלתי רשמית, ובעיקר הגיונית וחכמה. התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל תג'ר באטלנטה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערב נטישתי את שירות הקבע שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנה, כתב לי אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 בכתב ידו את דברי הפרידה הבאים [1] :

ליואש,

על עשרות השנים שעמלת , וטרחת , והשקעת , ועבדת , ולימדת את האהבה לספורט , להישגיות , לניצחון , ועל הפֵּרוֹת שכולם יודעים שהֵם שָם – רק לא יודעים שהבשילו בזכותך , תשורתי הצנועה לפרישתך (הזמנית) !

באהבה אין קֵץ ,

אלכס גלעדי חבר הוועד האולימפי הבינלאומי, יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF

31.12.2002

alex 6

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור.

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 31 בדצמבר 2002.

יום שבת  כ'ט בחודש שבט תשס"ג, 1 בפברואר 2003 היה היום הראשון של שארית חיי. ביום הזה יצאתי לגִמלאות. בתום 32 שנות עבודה רצופות פרשתי מעבודתי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור שהיו ביתי השני ולעיתים גם הראשון. אלכס גלעדי היה האיש שהביא  אותי אז לירושלים לעבודתי בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונתה בשנים ההן בפי כל "הטלוויזיה הכללית". זה היה מזמן בשבת קיצית וחמה מאוד, י' בתמוז תשל"א – 3 ביולי 1971 לפני 16365 (שישה עשר אלף ושלוש מאות שישים וחמישה) ימים. זה היה מזמן אולם זיכרוני לא דהה ונותר במקומו. מאורע כזה אין שוכחים.

ליום ההוא של  שבת – 3  ביולי 1971 ייחלתי וציפיתי זמן רב. המתנתי לו בכיליון עיניים. הוא הגיע לאחר לבטים והיסוסים רבים שנמשכו כשנה. הצטרפו לכך מכשולים חסרי חשיבות במשעול המוביל אל דן שילון ואלכס גלעדי שמנעו ממני לפגוש אותם. לפתע הכל הלך כשורה. אחד ממייסדיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער היה שכן שלי ברמת אביב ההיא, והוא הכיר בין שנינו ביני לבין אלכס גלעדי. פגשתי את אלכס גלעדי לראשונה בחיי בצהריי יום שישי – 2 ביולי 1971 במכון ווינגייט שם עשה כתבה בפילם ב- Double system על נבחרת ישראל בכדורסל תחת שרביט אימונו של המאמן הלאומי יהושע רוזין. בתום הכתבה נפרדנו וקבענו להיפגש למחרת בשבת ב- 12.30 בביתו בנווה רום ברמת השרון כדי לקחת אותו עמנו באוטו שלנו "Mini Cooper" לירושלים, למערכת "מבט ספורט" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. רעייתי יעל תג'ר מלווה אותי כבר 53 שנים ונמצאת לצדי ועִמי תמיד בכל התחלה חדשה. היה זה אך טבעי שהיא תצטרף אלי לנסיעתי הראשונה מרמת אביב לטלוויזיה הכללית ברוממה – ירושלים, ותתפוש את מקומה לצדי במכונית הקטנטונת ה- Mini  Cooper האנגלית הרעועה שלנו. אספנו את אלכס גלעדי מביתו בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון שם גר עם רעייתו חווה ויצאנו לירושלים. "עבודת העריכה של "מבט ספורט" (מגזין שבועי ששודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1968 ועד 1984 באורח קבע בכל מוצ"ש) מתחילה בשבתות בשלוש אחה"צ", אמר אלכס גלעדי והוסיף מייד, "אני מבקש להיות במערכת בירושלים לא יאוחר מהשעה שתיים".

alex 1

טקסט תמונה : יולי 1976. המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. ה- IBC במונטריאול 76'. אלכס גלעדי (על צווארו תלוי ה- Accreditation האולימפי) משמש עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית האולימפיים במונטריאול 76' והממונה על שילוח סיגנל הטלוויזיה של ORTO ל- ירושלים. הוא ניצב אז באחת מפסגות הטלוויזיה הגבוהות ביותר שלו. ככה זכורה לי דמותו של אלכס גלעדי בתמונה הזאת בראשית הקריירה שלו ושלי בשנות ה- 70 של המאה הקודמת. היום מרום גילי או טו טו 80 יש לי את הפרספקטיבה וזווית ההתבוננות הרחבה כדי לומר שהאיש הזה אלכס גלעדי הוא דגול מרבבה. אני מאמין שאלוהי הטלוויזיה שלח אותו לכדור הארץ. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעייתי ואנוכי זוג הורים צעיר אז לשני ילדים קטנים היינו תושבי רמת אביב ב- 1971. התגוררנו בדירה קטנטונת בשיכון לזוגות צעירים ברחוב דניאל מוריץ 56 / רח' האוניברסיטה 77. ירושלים נראתה לנו רחוקה אלפי מילין מאתנו. הכביש הישן המוביל מתל אביב לבירת ישראל, העובר דרך העיר רמלה, ומתפתל וחוצה את יישובי עמק איילון ו- לָטְרוּן בואכה שער הגיא – ומזג האוויר הלוהט רק האריכו את הדרך הבלתי מוכרת. כביש 1 טרם היה קיים. ב- שער הגיא רתח המנוע של האוטו הישן שלנו. מהנדסי הרכב הבריטיים בנו את המנוע של ה- Mini Cooper לרוחב ולכן המכונית מתחממת ולא התאימה לקיץ הישראלי החם. נאלצתי לעצור כדי לאפשר לאוטו לפוּש ולהתקרר וכדי למַלֵא שוב את מיכל המים של המנוע. "יואשיש", קרא לי אלכס גלעדי בקולו העמוק, (כך כינה אותי מאז פגישתנו הראשונה ומעולם לא יואש אלרואי), והוסיף, "אני יוצא החוצה מהאוטו אולי אצליח לתפוש טרמפ. אולי מישהו מהכתבים שלנו יאיר שטרן, שוקי כהנא, או יורם שִמרון (שמות שהכרתי מה-  Credit Roler של "מבט ספורט") יקדימו את בואם למערכת, ואז אצטרף אליהם. קח את זמנך אני אחכה לך בירושלים. אני רוצה להיות עד שתיים במערכת".

"כאשר משהו עלול להשתבש – הוא אומנם ישתבש ותמיד ברגע הפחות רצוי", סיננתי לעצמי מבין שיניי. חוֹק ידוע של מרפי שמגשים את עצמו בדיוק כאשר אינך רוצה שזה יקרה לך. היה לי כל כך לא נעים מאלכס גלעדי. הוא שידר אלינו רצון טוב וידידות אך האוטו הישן שלנו נתקע ו- הִכזיב. יעל ואני השתדלנו לעמוד בלוח הזמנים שקבע אבל האוטו המקרטע שלי ואנכי לא עמדנו בציפיות שלו. הוא המתין לשווא לטרמפ. כתבי "מבט ספורט" בוששו להגיע. בדרך נֵס ה- Mini Cooper שלי התקררה והתאוששה לקראת העלייה הקשה לירושלים (מדובר במכונית קטנה תוצרת אנגליה שהמנוע שלה בנוי לרוחב ואיננו מתאים לאקלים החם הישראלי). אלכס גלעדי הגיע לבניין הטלוויזיה ברוממה בסופו של דבר במועד שקבע לעצמו, בשתיים אחה"צ.

יעל ואנוכי עלינו עמו במעלית ישנה קטנת ממדים לקומה החמישית של בית היהלומים. מחלקת הספורט שכנה שם בחדר דַל, צפוף, לא מסודר, ומרוהט בצורה גסה. הפוך לגמרי מהפאר דמיינתי לעצמי. השלומפריזציה של המקום זעקה מהכתלים. אלכס גלעדי לפת את ה- Splicer (מכשיר עריכה לחיתוך וחיבור קטעי סִרטי פִילם באמצעות הדבקה של סלילי נייר דבק שקוף) ואחז בגלגל פילם Reversal של ארבע מאות Feet מפותח ע"י המעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר. לפתע קרא לי בהנאה, "בוא יואשיש, אנחנו יורדים לחדרי העריכה בקומה הרביעית, אני אערוך עכשיו כתבת כדוריד של רפי נאה שצולמה אמש", ופקד עלי, "שֵב לצִדי". הבניין היה שומם באותה שעה. כל חדרי העריכה בקומה הרביעית היו נעולים בשעה שתיים בצהריים באותה השבת ההיא של 3 ביולי 1971, למעט חדר עריכה אחד, שנפתח והוכן במיוחד כך חשבתי בעבור אלכס גלעדי. אלכס גלעדי התיישב ליד ה- Steenbeck, שולחן עריכת סרטי פילם (המצאה גרמנית מ- 1923), הצטייד בעיפרון צ'יינוגרף לָבָן לסימון נקודות העריכה על הפילם השחור ו- Leader בצבע לבן (כשמו כן הוא, פס לבן מחורר כמו הפילם עצמו המשמש "מוביל" של כתבת הפילם המשודרת לצורכי השחלתה על ה- Telecine (מכונת ההקרנה הטלוויזיונית של סרטי פילם).

"התחלתי לערוך ברגע זה את "מבט ספורט", דן שילון יגיש את התוכנית בערב", אמר וירה לעברי תוך כדי שהוא עורך את כתבת הכדוריד של השדר רפי נאה, אֶלֶף מונחים ומושגים בשפת הטלוויזיה והקולנוע שהיו עבורי חדשים. מעולם לא שמעתי אותם לפני כן. "אתה רואה יואשיש, אני עורך עכשיו Single System, זהו חומר Reversal, סוג של פילם שמיועד לצילום חדשות ולפיתוח מיידי בניגוד לפילם ה- Negative. המעבדה של עמוס בינקין כבר פיתחה את פילם ה- Reversal. צריך להיזהר מאוד בסימון ה- Frame של הפילם ע"י העיפרון הצ'יינוגרף הלבן, והתאמת החיתוך  על ה- Gate. חיתוך לא נכון יפגע בקוֹלוֹ של השַדָּר. אתה רואה יואשיש, הפס החום המגנטי הצמוד לפילם הוא ה – Sound. כאן נמצא קולו של השדר. הוא בא יחדיו עם התמונה. לכן קוראים למוצר הפילם הזה Single System. כך הוא מגיע אלינו מבית החרושת". ואז המשיך הלאה לשרטט את תמונת המצב. "יואשיש, קיים גם Double System. זהו חומר צילום גם כן ב- Reversal, אך תמונת הפילם וה- Sound נפרדים, אבל על כך בפעם הבאה. אתה רואה יואשיש, שים לב, כאן נכבש שער והצלם עולה עכשיו לקהל, זהו Inter cut (קטע מפריד) טבעי, המאפשר לי כעורך לעבור ל- Highlight (אירוע נבחר) הבא בכתבה. לפעמים צריך לתת לכדור לצאת מה- Frame (מסגרת התמונה) כדי לעבור ל- Shot (מהלך צילום) הבא. יואשיש, חייב להיות Continuity (המשכיות, רציפות) בכתבה, ועריכת ה- Sequence של הצילום הכללי חייבת להיות הגיונית. לצופה אסור להרגיש ב- Cut, לא בתמונה וגם לא בקול". ה- Splicer  חתך והדביק, ואלכס גלעדי המשיך לדבר עמי תוך כדי עבודת העריכה שלו מן שפה משונה שלא הבנתי את פירושה, חצי אנגלית – חצי עברית. הוא זרק לחלל החדר את השם "יואשיש" עשרות פעמים והסב את תשומת לבי כל הזמן לסיטואציות טלוויזיוניות שנראו לי אז בלתי מובנות. אלכס גלעדי ידע לערוך וגם לההנות ממלאכת העריכה של עצמו.

הקומה הרביעית הייתה עדיין ריקה ושוממה בשבת אחה"צ. לפתע נכנסה לחדר העריכה שלנו דמות מוכרת מעולם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאף פעם לא ראיתיה במציאות. איש כועס ונרגן. "אלכס גלעדי, מה זאת אומרת שכל חדרי העריכה בבניין נעולים ?", שאל כשידו הימנית מחזיקה אף היא ב- Splicer משלו והבעת פניו מעידה עליו שאיננו ממתין כלל לתשובה. לא חלפו שתי שניות ואותו האיש המוכר לי מהמרקע בסלון ביתי בשיכון לזוגות צעירים ברמת אביב, פרץ בבעיטה חזקה את אחת הדלתות הנעולות, ואז התיישב בניחותא לערוך את חומר הפילם המצולם שלו. "מי  זה ?", שאלתי את אלכס גלעדי. "זהו שמעון טסלר", ענה לי והוסיף, "הוא עורך ומגיש בחדשות".

tesler

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . הימים ההם – הזמן ההוא. שמעון טסלר ז"ל מטובי העיתונאים בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם אהובתו בימאית הטלוויזיה הישראלית הציבורית רינה הררית תבד"ל. (התמונה באדיבות גב' רינה הררית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בינתיים סיים אלכס גלעדי את עריכת כתבת הכדוריד של רפי נאה. הוא פשוט היה בר מזל למצוא דלת חדר עריכה פתוחה באקראי. "אתה רואה יואשיש, לדן שילון יש Item (כתבה) מוכן של דקה ו- 20  שניות", העיד בגאווה על מעשה ידיו. יצאנו מחדר העריכה ולחשתי לרעייתי כדי שאלכס גלעדי לא ישמע, "יעל, האם הבנת משהו ממה שאלכס גלעדי שַח לנו עכשיו על שולחן העריכה ?". בנון – שלנטיות היא מהנהנת בראשה ואומרת לי, "כן". מייד השבתי לה, "יָעֵל, אני לא הבנתי דבר. אני בכלל לא יודע באיזה שפה הוא דיבר אלי". (רעייתי, הייתה אמונה במידה לא מועטה על הניב המיוחד של הקולנוע והטלוויזיה מקרוב יותר, בו השפה העברית חוברת לאין סוף מונחים מקצועיים בשפה האנגלית) בהיותה סטודנטית – מאפרת בימים ההם בסרטי קולנוע יחדיו עם המדריך שלה המאפר אורי גרוס. היא איפרה לצדו בשני סרטים ישראליים בעת ההיא, "אני ירושלמי" בכיכובו של יורם גאון ו- "התרנגול" בכיכובו של חיים טופול).

טקסט תמונה : שנת 1971 – 1970. הימים ההם – הזמן ההוא בהם אלכס גלעדי קיבל אותי לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי בן 32 עם גביע אס"א בכדורסל. המאמן שמוליק יעקובסון (רואים אותו מוצלל מאחוריי) הקדיש לי את התמונה הזאת. כך כתב : "ליואש אלרואי שהיה גורם מכריע בהצלחה". הייתי כדורסלן מצטיין בעברי, לכן יכולתי לתרגם בקלוּת שנים אח"כ את פוטנציאל פרשנות הכדורסל ב- שידור הרדיו הגלוּם באריה מליניאק לשפת הטלוויזיה. לא טעיתי בהערכתי. (התמונה הוענקה לי באדיבות מר אריה רוזנצווייג מאוניברסיטת תל אביב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : יעל תג'ר הייתה סטודנטית בקורס לאיפור של אורי גרוס ב- 1968. מתוך קבוצה של כ- 25 סטודנטיות בקורס שלו הוא בחר כאמור רק בה (בעודה סטודנטית) להיות מאפרת לצדו ב- "אני ירושלמי" ו- "התרנגול". יחסית לסטודנטיות האחרות הקריירה הקצרה שלה בתום הקורס הייתה מזהירה ומבטיחה.

yael

טקסט תמונה : 1968. ירושלים. יעל תג'ר – אלרואי בראשית הקריירה המבטיחה אך הקצרה שלה כמאפרת קולנוע וטלוויזיה. היא סיימה בהצלחה את לימודיה והכשרתה כמאפרת קולנוע וטלוויזיה בקורס אצל מר אורי גרוס מי שנודע כאיש מקצוע בתחום הטוב ביותר בארץ בימים ההם. כאן היא מאפרת את הזמר ושחקן הקולנוע והטלוויזיה יהורם גאון בסרט "אני ירושלמי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שבת – 3 ביולי 1971. בשלוש אחה"צ הגיעו כבר לחדר מחלקת הספורט עורכים נוספים יאיר שטרן ושוקי כהנא עיתונאים מ- "מעריב" שראו בעבודתם במחלקת הספורט של דן שילון מעין חלטורה והשלמת הכנסה. אח"כ הגיע למערכת בירושלים גם דוב עצמון הוותיק עורך מדור הספורט ב- "ידיעות אחרונות", וגם יורם שִימרון. אלכס גלעדי שימש אז עורך ראשי של "מבט ספורט" והיה סגנו של אלוהים כלומר המִשְנֶה של דן שילון. האחרים במחלקת הספורט היו כתבים מן הדרג השני ו/או עורכים זוטרים. את מהדורת "מבט ספורט" באותו מוצ"ש הגיש נסיך הטלוויזיה והמלך הבלתי מעורער של שידורי הספורט, מר דן שילון. העובדים מסביב רחשו לו כבוד גדול והערכה רבה. לא הכרתי כלל את דן שילון. פעם ראשונה שראיתיו בכלל פנים אל פנים. כניסתו לחדר לוּוְתה בנוכחות מרשימה. למרות שהיה קרוב פיסית לאנשים סביבו בשל הצפיפות בחדר הקטן, הוא נראה לי מרוחק מהם. דן שילון עבר על הטקסטים והכיתובים השונים, החליף דברים בשקט עם אלכס גלעדי העורך והמפיק שלו על נושאים הקשורים ל- Line Up שידור התוכנית. אח"כ ניפנה לשוחח עם בימאית "מבט ספורט" וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל ועוזר ההפקה של מחלקת הספורט יבד"ל יואב פלג. האווירה בחדר הספורט הייתה נינוחה ושקטה, אולי בשל העובדה שהמהדורה הקַיְצִית הייתה מוכנה לשידור זמן רב יחסית לפני "העלייה לאוויר". זה היה לפני המון שנים במוצ"ש ההוא של 3 ביולי 1971, אולם אני זוכר ממנה כל פרט. כמו אהבה ישנה אבל ראשונה. הזיכרונות שלה תמיד יצופו.

shilon 1

טקסט תמונה : אולפן "מבט ספורט" בקיץ 1971. דן שילון היה בשנים ההן הרבה יותר מעורך, מפיק, ומנהל. הוא היה האלוהים של "מבט ספורט". (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי הזמין את רעייתי ואותי להיות אורחיו ב- Control  (חדר בקרה) של אולפן B, כדי לצפות בהרצת "מבט ספורט", וכדי להאזין לפקודות השידור של הבימאית ורדינה ארז ועוזרה יואב פלג. בכניסה לחדר הבקרה הבהבה כבר המנורה האדומה, עליה היו חרוטות המילים בשפה האנגלית  On Air. האור האדום התריע על משנה זהירות, והודיע לאנשים הנכנסים בדלת זו, כי האולפן וחדר הבקרה שלוֹ נמצאים "באוויר". בעגת הטלוויזיה עסוקים בשידור.

בדיוק בתשע בערב נשמע האות המוסיקלי המוכר של הגרמני ג'יימס לאסט המבשר את תחילת שידורה של התוכנית הפופולרית "מבט ספורט". שוב נזרקו לחלל האוויר פקודות בשפה האנגלית של ורדינה ארז ויואב פלג, Stand By (היכון לשידור), Roll  V.T.R (הרצת סרט השידור), Next (לעבור לכתבה הבאה), Open Mic (פתיחת מיקרופון לדן שילון מגיש ושדר התוכנית), Voice Over חי של דן שילון (טקסט שידור בעברית של המגיש המלווה ומסביר את מהות הכתבה המשודרת "באוויר", בעוד ה- Sound המקורי של בכתבה בשפה הלועזית מוחלש ע"י טכנאי הקוֹל של השידור, וקולו של דן שילון מהאולפן מוגבר). Cue Him מונח מקצועי הפוקדת על השַדָּר-מגיש להתחיל לדבר. Super Bottom הוראת הבימאית לנתב התמונה להעלות כתובית בתחתית המסך המזהה את השחקן המרואיין. Take One הוראת הבימאית לנתב התמונה לקחת לאוויר את מצלמה מס' אחת הניצבת באולפן. שים לב ה- Sequence הבא וה- Frame ראשון. מעולם לא חייתי בסביבה שמדברת בשפה דוּ לשונית עברית (תקנית) ואנגלית לסירוגין. הייתי המום ממבנה השפה התקשורתית החדשה ששמעתי ומהסימנים המוסכמים שנתקלתי בהם לראשונה בחיי. שפת הטלוויזיה המיוחדת הזאת ששמעתי לראשונה והייתי קשוב לה קשב רב באותה שבת ההיא של ה- 3 ביולי 1971 הדהימה אותי. הייתי כנדהם. הדוּ – לשון הייחודית הזאת הייתה מן בְּלִיל של שתי שפות בעברית ואנגלית. בעצם מן קוד בינלאומי להבנת מונחים מוסכמים המניעים את תעשיית הטלוויזיה והקולנוע. השפה הזאת נשמעת למאזין מן הצד בתחילה בלתי מובנת, אבל לאנשים העוסקים במלאכה זאת צורת דיבור טבעית לחלוטין המתבססת על הסכמה כלל עולמית בתוך ז'אנר שעוסק במונחים מקצועיים בתחום תעשייה מאוד קונקרטית של הטלוויזיה והקולנוע. אולי ניתן להשוות זאת במידה מסוימת להסכמה הבינלאומית השוררת בכל הנוגע לשפת הסימנים של תמרורי הדרכים. וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הריצו את השידור בסיוע ה- Floor Manager (מנהל במה) באולפן המעביר את פקודותיהם לצלמי האולפן ולמגיש, אבל אלכס גלעדי היה העורך והמפיק שניהל את השידור ב- Control. קל היה לזהות את המנהיגות שלו, ראו אותה מייד.  אלכס גלעדי היה רענן וערני למרות יום העבודה הארוך. באמצעות Line Up השידור (רשימה מסודרת של הכתבות המשודרות באותה התוכנית של "מבט ספורט") שהחזיק בידיו עקב אחר מהלך התוכנית, והיה בקי היטב בכל המהלכים. ניכר היה שהוא מוכשר מאוד לעבודתו. השידור עבר בהצלחה ללא שום תקלה. דן שילון יצא מחויך מן האולפן. אי אפשר היה לטעות בקליק המיוחד שהיה בינו לבין אלכס גלעדי.

בתום השידור בעֶשֶר בערב, הודינו יעל ואני לאלכס גלעדי על האירוח ונפרדנו. חזרנו לביתנו ברמת אביב. ל- Mini Cooper הישנה לא הייתה כל בעיה בירידה לשפלה. היה גם עכשיו הרבה יותר קריר. הייתי נפעם ונרגש מעוצמת הפגישה עם הטלוויזיה והחוויה המרתקת עד עומקי לבי, אבל לא הסגרתי את סערת רוחי למארחי אלכס גלעדי. רק רעייתי יעל שהכירה אותי היטב הבחינה בחושיה הבריאים כי בלילה הזה נפתח פרק חדש בחיי. החל עידן חדש בעל המון היבטים.

yael 1

טקסט תמונה : רעייתי יעל תג'ר – אלרואי בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. (התמונה צולמה בביתנו ברחוב משמר הגבול בשכונת אשכול בירושלים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את אלכס גלעדי אהבת אחים ממבט ראשון. אהבות אמת גם אם הן ישנות אינן נמוגות. גם יעל אהבה אותו מאוד. מייד ראינו שנינו שהוא איש מיוחד מאוד ורציני, מוכשר ואינטליגנטי, חרוץ ויעיל, ומסור לעבודתו, וגם מסביר פנים. לא תיארתי לעצמי ולא שיערתי כי ביקורי הראשון במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים בשבת ההיא של 3  ביולי 1971, יוליד בעקבותיו יותר מ- 11000 (אחד עשר אֶלֶף) ימי עבודה רצופים במשך 32 שנה בערוץ הציבורי. כולם יוקדשו על ידי באופן טוטלי ובלעדי למען ולטובת מחלקת הספורט של "הטלוויזיה הכללית" של מדינת ישראל כפי שכונתה אז בידי העם.

yoash 1טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי עם שלושת ילדיי בביתנו ברחוב משמר הגבול בשכונת רמת אשכול בירושלים בתחילת הקריירה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מימין לשמאל : רועי, הגר, וגור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כשהתעוררתי בבוקרו של יום ראשון – 4  ביולי 1971 , אלכס גלעדי והטלוויזיה חסרו לי. כמה חודשים אח"כ אינה לי גורלי לפגוש גם את שני הטלוויזיה דן שילון ומוטי קירשנבאום שנטלו חלק בהקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ועיצבו את התקופה הבלתי נשכחת של "שמונה ימי בראשית".

היום שאני חושב על היכרותנו ההיא לפני כל כך הרבה שנים. אני נזכר בפתיחות הטלוויזיונית שלו. בעוד מרבית כתבי "מבט ספורט" התעניינו בכדורגל, הוא מצא דווקא עניין בענפי הספורט האולימפיים כמו א"ק ושחייה. לאחר ששב מאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 הוא החליט לביים באוקטובר 1972 כתבה אודות האתלטית ושיאנית ישראל בקפיצה לגובה אורית אברמוביץ' בת ה- 15 (קפצה בסגנון פוסברי) ומאמנה שורה רפפורט. נסעתי עמו לזירת הא"ק במכון ווינגייט. המפתיע בכתבה ההיא היה חזיון ההשוואה הוויזואלית שערך בין אורית אברמוביץ' לבין אלופת אולימפיאדת מינכן 1972 בקפיצה לגובה הגרמנייה אולריקה מייפארת (Ulrike Meyfarth) בת ה- 16 שקבעה במינכן 72' בסגנון פוסברי שיא עולם חדש, 1.92 מ'. אלכס גלעדי שהתמצא במכמני הטכנולוגיה הטלוויזיונית העביר את כתבת הפילם שלו עם אורית אברמוביץ' ל- Video ובאמצעות שימוש באולפן חצה את המסך לשניים, והריץ בבת אחת במקביל את פעולות הקפיצה לגובה של אורית אברמוביץ' ואולריקה מייפארת'. הכתבה שודרה ב- "מבט ספורט" ודן שילון מחא כפיים לאלכס גלעדי. בתום המשדר ההוא שַח לו, "אלכס גלעדי עשית כתבה נהדרת". הוא אלכס גלעדי היה עיתונאי מקורי בעל רעיונות משלו ודבק במשימתו.

סוף דבר.

אלכס גלעדי הלך והתפתח. הוא הגיע לפסגת הישגיו כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין השנים 1974 ל- 1980. בשנים ההן כיהנו יצחק לבני יבד"ל ויוסף "טומי" לפיד ז"ל כמנכ"לים של רשות השידור. היו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור היו ד"ר וולטר איתן ז"ל ופרופסור ראובן ירון ז"ל. ארנון צוקרמן יבד"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973. דן שילון היה מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974. ירש אותו חיים יבין שכיהן בתפקיד מנהל החדשות בשנים 1980 – 1977. טוביה סער נבחר לנהל את החדשות במקום חיים יבין בנובמבר 1980. ביולי 1979 הדיחו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן ירון את ארנון צוקרמן מכיסאו הרם כמנהל הטלוויזיה. יוסף "טומי" לפיד מינה את עצמו לשמש מנהל בפועל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקביל לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור. במארס 1980 החליט יוסף "טומי" לפיד בתמיכתו של ראובן ירון את יצחק "צחי" שמעוני ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית. אלכס גלעדי שירת בנאמנות, בכישרון, ובשגשוג רב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת הגברדייה הנכבדה הזאת הרשומה לעיל, שאיש ממנה לא ראה צורך ולא חשב למנות את האיש הכי מוכשר והכי מבריק בשורות הטלוויזיה ההיא למנהל הטלוויזיה ו/או לכל הפחות למנהל החדשות ו/או למנהל חטיבת התוכניות. הספיק והיה להם נוח שאלכס גלעדי מנהל את יחידת הספורט שלהם. מעת לעת הציב אותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כמפיק ראשי לעת מצוא במבצעי השידור המיוחדים והגדולים וגם המורכבים והמסובכים של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בבין 19 ל- 22 בנובמבר 1977, ושל תחרות שירי הארו – וויזיון שנערכה בבנייני האומה בירושלים ב- 31 במארס 1979. ב- 1980 הכירה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בכישוריו של אלכס גלעדי כאיש טלוויזיה וורסטילי בינלאומי וחתמה עמו על חוזה עבודה ארוך טווח כסגן נשיא סכיר ומנהל הספורט שלה באירופה. כששמע חיים יבין כי NBC "התלבשה" על אלכס גלעדי טען שאם כך מצבה של הרשת האמריקנית בכי רע. בדצמבר 1980 עזב אלכס גלעדי לנֶצַח את הטלוויזיה הישראלית הציבורית והעתיק את מקום מגוריו מירושלים ללונדון בירת אנגליה. מדהים לחשוב שאותה שרשרת הפיקוד ההיא הנזכרת לעֵיל נתנה לאלכס גלעדי ללכת כאילו מדובר באדם מהרחוב. אלכס גלעדי בן 73 משמש גם היום כסגן נשיא בכיר ב- NBC, ו- חבר פעיל, יוזם, ומתכנן ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). הנשיא החדש של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הבריטי סבסטיאן קו (Sebastian Coe) מי שהיה פעמיים אלוף אולימפי בריצה ל- 1500 מ' באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984, כמו גם שִיאָן העולם לשעבר בריצות 800 מ', 1500 מ', ו- מַיִל (מידת אורך אנגלית ששווה ל- 1609 מ'), ביקש לאחרונה מאלכס גלעדי ליטול לידיו מחדש את התפקיד האחראי וכבד המשקל של יו"ר וועדת הטלוויזיה של הארגון. עזיבתו של מר אלכס גלעדי את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדצמבר 1980 הייתה אבדה קשה מנשוא מפני שהוא ייצג בכישרונו הטלוויזיוני את הדברים החשובים באמת : שֵכֶל יָשָר, היגָיוֹן הֶגְיוֹנִי, וחֲשִיבָה נְבוֹנָה.

סוף הפוסט מס' 597. יום שישי – 29 באפריל 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *