פוסט מס' 604. כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שדר מוביל ופרשן פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של כלים שלובים. פוסט מס' 604. כל הזכויות שמורות. 2.6.2016

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 604 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 2 ביוני 2016.

———————————————————————————————

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך משגשג של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, האולימפיאדה ה- 23 במניין העת החדשה. במשך 16 ימי התהילה האולימפיים בין 28 ליולי 1984 ל- 12 באוגוסט 1984 שידרנו 115 שעות בשידורים ישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 6

טקסט תמונה : הימים ההם של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי מנווט, עורך, ומפיק מהשטח את השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' שמוקרנים על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3 1984

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). הימים ההם – הזמן ההוא. זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (משמאל) מתדרך בעמדת הפיקוד את איש הקול והתקשורת שלי יאיר שרף ז"ל במהלכי השידורים הישירים הבאים שלנו מהלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 4 1984

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (מ- 28 ביולי 1984 עד 12 באוגוסט 1984 ועד בכלל). זהו אגף במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בלוס אנג'לס. אנוכי (במרכז) מתדרך את צוות ה- Film שלי בטרם היציאה לשטח לאחד הלוקיישנים האולימפיים השונים של התחרויות. עומד מאחוריי המפקח הטכני דוב גולדשטיין. יושב מאחור איש הקול בצוות הפילם צביקה בירנבלום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

teleki 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. יורם ארבל (משמאל) משדר יחדיו עם הפרשן יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (מימין) את אחד מימי משחי הגמר האולימפיים שנערכו בבריכת השחייה של אוניברסיטת USC (ראשי תיבות של University South Claifornia) מפני שנסים קיוויתי היה עסוק כבר בשידורי הא"ק באצטדיון ה- "קוליסיאום" יחדיו עם הפרשן שלנו דאז ד"ר גלעד וויינגרטן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המרוחק, הממושך, המורכב והמסובך (גם בגלל מבנה מוגבל של תקשורת לוויינים בינלאומית) אך בסופו של דבר משגשג. מבצע השידורים הזה של אולימפיאדת סיאול 1988 כלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 1 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : אבא שלי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ- בלינדמן ל- אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון.

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה וסילקה אותו לעַד לירכתיה האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית שמכילה בתוכה שדר מוביל ופרשן פועלת על פי החוק הפיסיקאלי של כלים שלובים. פוסט מס' 604. כל הזכויות שמורות.

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח ב- Issue רחב ועמוק שאני מעלה כאן לדיון מעת לעת לשיחה משותפת עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקיםחזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

כל שידור Off tube הוא יריקה בפרצופם של צופי הטלוויזיה. כל עמדת שידור טלוויזיונית אותה מאיישים שַדָּר ופַרְשָן (בין אם באצטדיון ובין אם Off tube) פועלת על פי המטפורה של החוֹק הפיסיקאלי של כלים שלובים. רוּם המינוס (-) למרות איכותו השלילית ישאף תמיד להכניע את רמת הפלוס (+) החיובי כדי להשוות את קומתו בתוך כל החללים המרכיבים את המתקן הזה שקרוי עמדת השידור של הטלוויזיה. שַדָּר מוביל ירוד שסימונו מינוס (-) ימשוך לתהום את הפַּרְשָן שלו גם אם הסימון של הפַּרְשָן הוא פלוס (+). כנ"ל להפך : פַּרְשָן שסימונו מינוס (-) יוריד לתחתית הַבּוֹר שַדָּר מוביל שסימונו פלוס (+). ההיגיון המתמטי קובע שעמדת שידור טלוויזיונית אמורה להיות בעלת ערך רק אם סימונם של השַדָּר והפַּרְשָן שלו הם שני פלוסים (+ +). זאת לדעת : מינוס (-) מנצח פלוס (+) במתמטיקה, כמו שטִיפְּשוּת מביסה חוֹכְמָה, וטִמְטוּם מוריד ביָגוֹן שְאוֹלָה בִּינָה, דַעַת, ו- נְבוֹנוּת גם יחד.

שידור ישיר של תחרויות א"ק בטלוויזיה שונה לחלוטין במהותו ומרכיביו ב- 180 מַעֲלוֹת משידור ישיר של משחקי כדור בטלוויזיה.

שלושת שדרני אליפויות העולם בא"ק, אורי לוי בתשיעית של פאריס 2003 + דני דבורין בעשירית של הלסינקי 2005 + עמית הורסקי באחת עשרה של אוסאקה 2007, גררו את הפרשן המשותף שלהם ד"ר גלעד וויינגרטן לתחתית של שלושה בורות עמוקים, והפכו אותו במידה רבה לשבר כלי. כך אני ראיתי את הדברים לפני 13, 11, ו- 9 שנים בהתאמה. הוא היה הפלוס (+) שלהם והם היו שלושת המינוסים (- – -) שלו. לא בגלל שהיו טיפשים אלא מפני שלא היה להם ניסיון וידע קודמים בתחום כל כך רחב ידיים ו- מורכב. החבר'ה האלה היו שדרני משחקי כדור וגם זה לא בשִגְשוּג מי יודע מה : כדורגל, כדורסל, וטניס. הם היו רחוקים מזירת ה- א"ק כרחוק מזרח ממערב אולם הרשו לעצמם להתגנב ברוֹאִים ובאֵין רוֹאִים למיקרופון הא"ק ולהתגלח על זקנו של הציבור. שלושתם נכשלו כישלונות מַרִים. אורי לוי שידר ישיר את אליפות העולם ה- 9 בא"ק בפאריס. שַדָּר רָעוּעַ. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שלו. הוא לא יָסָף עוד. לא מפני שנגמרו תחרויות הא"ק בעולם ובארץ אלא מפני שמראש לא היה לו כל יֶדָע, כישרון, רשות, וסמכות לאחוז במיקרופון הא"ק. הוא הורחק משם לעַד. היה מדובר בכישלון קולוסאלי. האם אפשר להשוות את אורי לוי עם כישרונו העצום של נסים קיוויתי ? שאלה רטורית. התשובה ברורה. בלתי אפשרי. אורי לוי איננו מתקרב לקרסוליו של נסים קוויתי. הערה אישית : 32 (שלושים ושתיים) שנים שהיתי מאז 1971 בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעולם לא הרשיתי לאורי לוי להסתובב ליד מיקרופון הא"ק. ב- 2002 נטשתי לעַד את ערוץ 1 ורשות השידור בטריקת דלת. לפתע בקיץ 2003 הפך אורי לוי לשדר א"ק מוביל של השידור הציבורי. המתעניינים בפרשת הנֶפֶל ההיא רשאים לבקש את פסי הקול של אותה אליפות העולם ה- 9 ההיא בא"ק בפאריס ולהקשיב לשידורים המגוחכים ההם של אורי לוי וגלעד וויינגרטן. היוצרות התהפכו שם והכל השתבש. כנ"ל בעניינו של דני דבורין. דני דבורין נקרא לשדר ישיר לראשונה בחייו אליפות עולם בא"ק, את זאת ה- 10 שנערכה בהלסינקי באוגוסט 2005. משום מה הוא דני דבורין הסכים והפך את עצמו ברגע למגוחך. גם בעניינו שלו היה מדובר ב- "הישג כפול" : הפעם הראשונה והאחרונה. הוא לא יָסָף עוד. כישלון מוחלט שהורחק אף הוא לנֶצַח ממיקרופון הא"ק. גורל דומה פקד את עמית הורסקי. עמית הורסקי הוא היחיד מבין השלושה הנ"ל שמצויד בכישרון, אולם איש לא טיפח אותו ולא הכשיר אותו קודם לכן בתחום כל כך מורכב ומסובך בטרם נטל את מיקרופון הא"ק. מה שקרה עם הקריירה של עמית הורסקי שנסקה בערוץ 1 והתדרדרה במדרון ברבות השנים הוא סיפור קריסה בלתי מובן ולא מוסבר. עמית הורסקי היה בשעתו שַדָּר הספורט מס' אחד של ערוץ 1 והחזיק פעם בשתי ידיו את מיקרופוני הכדורגל, הכדורסל, וה- א"ק. אולם הוא הודח וסולק מכולם. מה שנותר ממנו היום הם שיירים טלוויזיוניים. האיש מנהל ו- מתווך היום אינפורמציה לא חשובה במסגרת פנלים רדודים בהפסקות משחקי הכדורסל.  

שידורים ישירים ממושכים בטלוויזיה של מאות תחרויות א"ק בהן משתתפים גברים ונשים על המסלול ובשדה באולימפיאדות ואליפויות עולם, איננו דבר של מה בכך. מדובר באין סוף כמעט של תחרויות מוקדמות + תחרויות רבע גמר + תחרויות חצי גמר + תחרויות גמר ש- כוללים בתוכם 24 מקצועות שונים על המסלול ובשדה (!). מדובר ב- המון תחרויות מוקדמות, אוסף עצום של משתתפים ומשתתפות, ורשימה ארוכה בלתי נגמרת של תוצאות והישגים. מדובר ב- מאות רבות של אתלטים ואתלטיות מ- 200 (מאתיים) מדינות שייטלו חלק בתחרויות הא"ק של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. מדובר באתגר טלוויזיוני עצום רב ממדים, ו- מסובך וגם יוקרתי ושאפתני, שאין דומה לו בכל מקצועות הספורט האחרים. אתגר שדורש לא רק ידע ו- מומחיות ברמה בינלאומית בתחום, התמצאות היסטורית, הכרת האתלטים והאתלטיות בטרם היציאה למשימות השידור, זיכרון נפלא, התמצאות מקיפה במכניקה של התנועה ובהכרת הפיזיולוגיה של גוף האדם, וגם יכולת לבנות דרמות ולשדר דרמות בטלוויזיה. חוקי השידור הטלוויזיוניים של תחרויות הא"ק מוכרים, ידועים, וברורים. השַדָּר מְשַדֵר והפַּרְשָן מְפַרְשֵן. השַדָּר בונה את הדרמות ומשדר אותן. הפרשן מנתח ומפרשן את הסיבות להתהוותן. הפַּרְשָן איננו שַדָּר מס' 2. הוא פַּרְשָן מס' 1. מדובר בתִּפְקוּד שונה לגמרי בחלל עמדת השידור, בתפעול קו השידור, וסך של הבדל טלוויזיוני ענק.

מר ניב רסקין השדר המוביל וד"ר מולי אפשטיין הפרשן שלו, יתייצבו בעוד כחודשיים לראשונה בחייהם בפני אתגר רחב ממדים ו- מבחן אולימפי עליון. התנסות ראשונה. ניב רסקין הוא שדר כדורסל שמעולם לא שידר תחרויות א"ק. יהיה מעניין (מאוד) לעקוב לא רק אחרי האתלטים והאתלטיות האולימפיים אלא גם אחרי שני הנציגים הבכירים ביותר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016, בתאריכים, 21.8.2016 – 5.8.2016. זכויות השידורים של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 מוחזקים באופן בלעדי ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ניב רסקין נבחר להוביל ולשדר את תחרויות הא"ק באולימפיאדת הזאת של ריו דה ז'אניירו 2016, ו- הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין התמנה להיות הפרשן שלו. מדובר בצִיווּת מקורי ו- מעניין. נפלה בחלקם זכות טלוויזיונית גדולה, התחייבות תקשורתית רחבת ממדים כלפי צופיהם, ועבודה אחראית ו- קשה מנשוא. מעניין יהיה להקשיב ולהתבונן ב- ניב רסקין ולראות האם הוא יכול ומוכשר להגיח מ- ד' אמות הכדורסל שלו לעבר אופק חדש שהוא איננו מכיר. האם הוא בר סמכא ליטול את מיקרופון הא"ק הטלוויזיוני ? ניב רסקין ניצב לא רק בפעם הראשונה בפני מבחן טלוויזיה רב צלעות ו- אדיר ממדים ו- חשוף לעֵין כּל, אלא עומד גם בפני משימה אחרת לא פשוטה, ל- חמוק מ- צִלוֹ של קָאטוֹ (Cato) הַזָקֵן. גבירותיי ורבותיי, אין מדובר ב- להחליף צִחְקוּקִים ודָאחְקוֹת עם פיני גרשון וארז אדלשטיין בעמדת שידור של משחק כדורסל כלשהו בליגה שלנו. עומד כאן לדיון עניין רציני ביותר, הפוטנציאל והכישרון של ניב רסקין, האם יוכל בפעם הראשונה בחייו לכסות ולשדר ישיר כהלכה את ענף הספורט האולימפי החשוב ביותר והראשון במעלה, תחרויות ה- א"ק אולימפיות באולימפיאדה ה- 31 במניין הזמן החדש, זאת של ריו דה ז'אניירו 2016. אל תקנאו בו.

יש להזכיר כאן לקוראי הבלוג שלעומת ניב רסקין הטירון מולי אפשטיין שימש פַּרְשָן א"ק מצטיין שלי (במקומו של גלעד וויינגרטן) לצדו של השַדָּר מאיר איינשטיין באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד. כמו כן זימנתי אותו את מולי אפשטיין בשל השכלתו הספורטיבית והאקדמית בתחום הפיסיולוגיה לשמש פרשן ספורט כללי שלי באולימפיאדת סידני 2000. מולי אפשטיין הוא חוקר ואיש מדע מהשורה הראשונה בארץ בתחום הספורט, וגם איש תקשורת נבון ובעל ניסיון ו- מוניטין בזירת הא"ק הישראלית והבינלאומית. החידה הגדולה היא השַדָּר המוביל ניב רסקין שמעולם לא שידר ישיר תחרויות אתלטיקה קלה בארץ ו/או בעולם, וודאי לא אליפויות עולם ולא אולימפיאדות.

yoash 22

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה ספרד. אליפות העולם ה- 7 בא"ק. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי (משמאל) יחדיו בעמדת השידור שלנו באצטדיון בסביליה עם צוות השידור שלי מאיר איינשטיין (בתווך) והפרשן ד"ר מולי אפשטיין (חובש כובע מצחייה). עמדות השידור היו חשופות לשמש. שרר במקום חום רב בבוקר ובצהריים בעת התחרויות המוקדמות. (צילום סעדיה קרוואני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יש לזכור כי רק שני אנשי טלוויזיה בישראל הצליחו להטביע עד כה את חותמם על המדיה כשדרי א"ק. הראשון, נסים קיוויתי. השני, מאיר איינשטיין. השאר לרבות מירי נבו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לא צלחו את האתגר. לא ניתן לקרוא ב- שמותיהם של שני שדרי הא"ק האולימפיים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הבלתי נשכחים שהיו מופת בשעתו, ואח"כ באותה נשימה להכריז על אורי לוי, דני דבורין, עמית הורסקי, ומירי נבו כאילו דבר לא קרה. נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין הציגו רמה אחרת ו- קְלָאסָה שונה. שניהם יצרו חיץ ו- דרגה מיוחדת משלהם, וקנו לעצמם מעמד טלוויזיוני יוצא דופן כאן.

yoash 5 1987

טקסט תמונה : אוגוסט / ספטמבר 1987. אליפות העולם ה- 2 בא"ק – רומא 1987. הימים ההם – הזמן ההוא. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי ברומא. אנוכי (מעל נסים קיוויתי) מנווט ועורך ומפיק את השדר המוביל הדָגוּל שלי נסים קיוויתי (חובש כובע מצחייה ומתבונן במשקפת) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (הקרוב למצלמה) בטרם תחילת אחד מהשידורים הישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות.  

yoash 6 1997

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אליפות העולם ה- 6 בא"ק – אתונה 1997. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי באתונה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 7 1999

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. אליפות העולם ה- 7 בא"ק – סביליה / ספרד 1999. הימים ההם – הזמן ההוא. זהו משרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלי ב- IBC בסביליה. אנוכי (בקדמת התמונה) יחדיו עם הפרשן מולי אפשטיין (משמאל) וטכנאי התקשורת אלכסנדר הרש בטרם יציאה לאחת ממשימות השידורים הישירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : סרביה – ישראל 1:3. שידור ישיר מנוביסאד – סרביה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (אמש, יום שלישי – 31 במאי 2016).

מדובר בהפקת Off tube נֶפֶל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מדובר במשחק כדורגל רדוד של נבחרת ישראל בכדורגל על כר הדשא בנוביסאד – סרביה תחת השרביט של המאמן הלאומי החדש אלישע לוי. מדובר בשידור ישיר מגוחך, רדום, ונרפה, שנשמע כמו Off tube, כאילו שני המעתיקנים השדר המוביל עמיחי שפיגלר והפרשן שלו בוני גינזבורג עושים את מלאכתם מהמוניטור באולפן בהרצליה. רמה עלובה של הפקה, עריכה, ושידור ישיר. שני החבר'ה האופטיובניקים האלה עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג שמחשיבים את עצמם למומחי כדורגל, נעדרים מהשטח ממוקד האירוע באצטדיון בנוביסאד ו- נשמעים רדומים. הם מדקלמים. אם הם אומנם שידרו ישיר מעמדת שידור באצטדיון בנוביסאד והתרשלו במילוי תפקידם מפני ש- דיקלמו וגם לא מילאו את תפקידם העיתונאי המינימאלי והבסיסי בתום ההתמודדות, משנמנעו לראיין ולהביא תגובות מיידיות בתום ההתמודדות מפיהם של הכושלים המאמן הלאומי החדש החייכן וטוב הלֵבב אלישע לוי ושחקניו המרכזיים, אז ראוי לסקול אותם במילים חריפות. אם הם נכנעו מרצון לתומר תורג'מן והסכימו לשמש ביודעין מעתיקנים ו- עבדים של מוֹלֵך ה- Off tube, אזי יש לידות עליהם ולרגום אותם בטקסט חריף יותר ומילים כבדות יותר. המשחק סרביה – ישראל 1:3 מסתיים בקול ענות חלושה ללא כל ראיונות סיכום עם המאמן החדש אלישע לוי ושחקניו כדי שיסבירו לעם היושב בציון מדוע הנבחרת הישראלית הלאומית בכדורגל היא כל כך ירודה, כה רדודה, כה משעממת, וכה נטולת יכולות. עסק עלוב שמסתיים בלא כלום. מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן מצווה להעלות לאוויר את התוכנית "חדשות הספורט" הלילית העוקבת את השידור הישיר הבלתי גמור ואת הקריין אלי אילדיס.

הפסקת המשחק סרביה – ישראל 1:3 מוצאת את מודי בר און ושני פרשניו שלמה שרף וניר קלינגר יושבים על המדוכה באולפן המנווט. מאמן העבר הישן שלמה שרף שולף את אזמל הניתוח ושַח למודי בר און כהאי לישנא : "…אכזבה גדולה…אני מאוכזב העיקר מהחלק ההתקפי…אני האמנתי שארבעת השחקנים הקדמיים האלה יביאו קצת תוצרת היום…בס"ה אכזבה…לא יצרנו מספיק מצבים…יתרון גדול לסרביה…ישראל מאכזבת…זה לא דומה לכדורגל…זה לא דומה לכלום…אני מאוד מאוכזב מהנבחרת של היום…ודווקא לאור המשחק האחרון של נבחרת ישראל עם אלון חזן נגד קרואטיה ראינו ניצוצות של משחק טוב…היום אנחנו לא רואים שום דבר…". המאמן החדש אלישע לוי משיב מנוביסאד לשלמה שרף טלפונית באמצעות אלי אילדיס בתוכנית הלילית "חדשות הספורט" כלהלן : "…אני מאוד מאוד מרוצה ממה שראיתי…". אני דווקא הייתי מאוד לא שבע רצון. נכון שנבחרת ישראל ישראל משחקת כדורגל על פי החוקים הנהוגים בגרמניה, אנגליה, ספרד, וצרפת אולם זה איננו אותו המשחק. כל אחד ששמע את אלישע לוי מחויך, מאושר, רגוע, וגם רדום כאילו שתה זה עתה בקבוק שלם שתוכנו משמח לבב אנוש מצהיר כי הוא "מאוד מאוד מרוצה…", צריך להיות מוטרד ומודאג. מאידך צריך לזכור שהמטיף בשער שלמה שרף מאמן נבחרת ישראל בעבר זה שתוקף עכשיו בחריפות רבה את הנבחרת הלאומית של אלישע לוי, נכשל בארבעה "קמפיינים" רצופים ולא העפיל עם שחקניו בעת ההיא לשני מונדיאלים ושני Euros בין השנים 1992 ל- 2000.

אפשר לסכם זאת כך : השידור הישיר של משחק הַרֵעִים סרביה – ישראל 1:3 נראה כ- Off tube, נשמע כ- Off tube, ולכן הוא הפקת Off tube. הפקת Off tube מחורבנת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, שנראה כאילו הוא מוותר כליל על נוכחות אנשיו בנוביסאד – סרביה. עיתונאות מגוחכת. חרבון עיתונאי שמעלה מייד לדיון את שאלת שני הנעדרים מעמדת השידור באצטדיון נוביסאד עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג, מדוע הם לא היו שָם ולמה הם מסכימים לשיטת ניהול כה לא רצינית בה הבוסים שלהם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים ומציגים את השדרנים המובילים שלהם כלפי צופיהם כ- מריונטות, כעבדי מוֹלֵךְ ה- Off tube. מדהים בממדי השליליות שלו. בלתי מתקבל על הדעת. הֶרֶף ל- Off tube (!).

פרפרת 2 : מפכ"ל המשטרה החדש רב ניצב רוני אלשייך.

מפכ"ל המשטרה החדש רב ניצב רוני אלשייך עושה כל מאמץ מידי יום ו- כל הזמן למַצֵב את עצמו כאיש דל, מוגבל, לא חכם, ואשר איננו מבין את תפקידו הציבורי כמנהיג הארגון הקרוי משטרת ישראל' מפני שהוא חושב שהוא מנהל את השב"כ. בלתי מתקבל על הדעת.

פרפרת 3 : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016. זכות ענקית (!).

תומר תורג'מן מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ואנשיו עומדים בפני משימת חייהם העיתונאית – טלוויזיונית : להביא את אירועי המשחקים האולימפיים ה- 31 במניין הזמן החדש (21.8.201 – 5.8.2016) מריו דה ז'אניירו לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. ראיתי במקרה שידור Promo של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בו המורה – גננת מירי נבו פונה לקהלה בשתי מילים "בון דיו" ומבקשת ללמד את הקולגות שלה מונחי יסוד בשפה הפורטוגזית. מדובר באיכות פרומו ירודה ביותר, הומור עלוב ב- רמה שערורייתית, שנראה כמו מעשה קונדס. אם זאת רמת השידורים האולימפית אליה מכוון תומר תורג'מן אזי ציבור צופיו רשאי להיות מודאג.

פרפרת 4 : ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל וממשיך לעשות את מלאכתו פלסטר.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחזיק בזכויות השידורים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל וממשיך לעשות את מלאכתו פלסטר. שידור ה- Off tube מהאולפן בהרצליה ביום שלישי לפנות בוקר – 31 במאי 2016 של השדר המוביל דניאל זילברשטיין והפרשן שימי ריגר את המשחק המכריע מס' 7 בגמר החוף המערבי בו האלופה הנוכחית גולדן סטייט ווריורס של סטפן קרי וקליי תומפסון מדבירה את אוקלהומה ת'אנדרס של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק 88:96, הוא בעיניי מעשה זיוף כפול ואפילו משולש. לא רק שדניאל זילברשטיין ושימי ריגר אינם נמצאים באצטדיון "אוראקל" באוקלנד אלא מאיישים עמדת שידור Off tube באולפן בהרצליה, ולא רק שהשדר המוביל דניאל זילברשטיין ושימי ריגר מעתיקים ושואבים את המידע שלהם מהמקור, מפס הקול של צוות השידור האמריקני של רשת הכבלים האמריקנית TNT בראשות השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשניו רג'י מילר וכריס וובר, אלא בנוסף לכל הם מבקשים מטֶכְנָאי הקוֹל שלהם האיש הממונה על ביצועי הקונסולה באולפן בהרצליה כי בכל פעם שיש להם מה לומר בשפה העברית על ההתרחשויות בהתמודדות, עליו להוריד למינימום את עוצמת ה- Audio של שלושת השדרנים האמריקניים ולהגביר מנגד את עוצמת הקול שלהם בעברית. אכזבה גדולה. אני מרגיש מרומה שלוש פעמים : גם משדרים לי Off tube מהרצליה במקום להתייצב בזירת ההתרחשות ב- "Oracle" באוקלנד, גם מעלים לשידור בשפה העברית את הצוות הרדום והמנומנם דניאל זילברשטיין את שימי ריגר, כשקורי שינה נסוכים עדיין על מיתרי גרונם, ובשעה ששניהם מעתיקים את האינפורמציה ממארב אלברט (Marv Albert) ושני פרשניו רג'י מילר (Reggie Miller) וכריס וובר (Chris Webber), וגם מורידים שְאוֹלָה את אותו ה- Sound האמריקני המקורי הרענן, האמיתי, העיתונאי, המרגש, והמלהיב, אותו שידור Play by play של מארב אלברט ודברי הפרשנות של רג'י מילר וכריס וובר ש- מיליוני אמריקניים מאזינים לו ו- גם אנחנו כאן בישראל משכימים בעבורו באשמורת בוקר. שדרני ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים דניאל זילברשטיין, עידו גור, גיל ברק, שימי ריגר ודן שמיר אינם מהווים כל תחליף בשום קריטריון למארב אלברט ורג'י מילר וכריס וובר, גם אם דניאל זילברשטיין מתאר באנגלית את סיבובו של הכדור בתוך טבעת הסל שלבסוף חומק ממנה החוצה, ומגדיר שוב ושוב את הסיטואציה, "In & Out".

מדובר בזריית חול שיטתית בעיניהם של הצופים ויריקה בפרצופם. הרי אילו תומר תורג'מן היה מתעניין באמת בגורל צופיו ואיכות הצפייה שלהם במשחקי ה- NBA, הוא היה מזמין מ- TNT ב- Oracle / אוקלנד קו Intenational sound (רעש קהל) היישר לאולפן שלו בהרצליה, עורך Mix sound בין קול השדרים שלו דניאל זילברשטיין ושימי ריגר בהרצליה לבין אותו רעש הקהל המגיע אליו מ- Oracle באוקלנד, ומחבר ל- Headset שלהם את קו השידור של Marv Albert ושני פרשניו, אולם כ- Guide בלבד (!). ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מחבל אם כך באופן רשלני בחוויית הצפייה הטלוויזיונית שלי. נכון שגולדן סטייט מעפילה בפעם השנייה ברציפות לסדרת הגמר הסופית שם תפגוש שוב את קליבלנד של לברון ג'יימס אולם מה זה חשוב כבר אם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתעקש להסריח לי כבר באשמורת בוקר את עונג הצפייה. בלתי מתקבל על הדעת. טלוויזיה חנטרישית שמאמצת אל לבה את שערוריית ה- Off tube כמִשְנָה תנ"כית סְדוּרָה כאילו מדובר בקיום צַו של אחת מעשרת הדיברות. עלוב. אוסיף, אשנה, ואומר כלהלן : סיגנל הטלוויזיה היפהפה בן 22 מצלמות של רשת הכבלים האמריקנית TNT רווי הילוכים חוזרים SSM מזוויות שונות, אין סוף Close ups של גיבורי העלילה ושל צופים רבים המתעניינים בסיפור העלילה וגם מרופד בסטטיסטיקות, נתונים, והמון מידע בכתב. הסיגנל הזה של TNT מתקרב לשיא של שלמות וויזואלית. 

marv albert+regie miller

טקסט תמונה : יום שלישי ארבע לפנות בוקר של 31 במאי 2016. אצטדיון הכדורסל "ORACLE" של קבוצת גולדן סטייט ווריורס באוקלנד – קליפורניה. זהו צוות השידור המעולה של רשת הכבלים האמריקנית TNT המונה בשורותיו מימין לשמאל את השדר המוביל מארב אלברט ושני פרשני כריס וובר ורג'י מילר. שלושתם חובשים על ראשם מערכות Headset. שימו לב להופעתם הטלוויזיונית המוקפדת. שלושתם מעונבים, מחויטים, ולובשים חליפה בת שלושה חלקים. כך הם נוהגים לכבד את צופיהם. ברור שהם חובשים Headsets על ראשיהם במהלך כל השידור הישיר שנמשך כשלוש – שלוש וחצי שעות כדי להימנע מחוויית השמע השלילית שחוו לאחרונה אורי לוי וגור שלף באחד מהשידורים שלהם בהיכל הספורט ביד אליהו. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

horsli+amsalem+tapiro

טקסט תמונה : יום ראשון – 29 במאי 2016. היכל הכדורסל של קבוצת הפועל ת"א המכונה "דרייב אין". הפועל ת"א מנצחת את הפועל ירושלים 84:93 במשחק הרביעי בסדרה "הטוב מ- 5" בשלב רבע הגמר של אליפות המדינה בכדורסל. זוהי עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 המט ליפול בהיכל ה- "דרייב אין". בעוד המנחה עמית הורסקי (משמאל) לבוש כהלכה מרשים לעצמם שני אורחיו – פרשניו שמשון אמסלם (במרכז) ומאיר טפירו (משמאל) להופיע בלבוש רחוב רשלני ובלוי. כל השלושה לא מרכיבים על ראשם מערכות Headset ולכן התקשורת הפנימית ביניהם נפגעת. מאיר טפירו לובש מכנסי ג'ינס קרועים. פשוט בושה וחרפה (!). (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

פרפרת 5 : העיתונאים המיטביים אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 : אלון בן דוד + רביב דרוקר + ברוך קרא.

העיתונאי המצוין רווי קלאסה של ידע, ניסיון, מכובדות, אומץ לב, והופעה טובה בפני מצלמת הטלוויזיה מר אלון בן דוד (מצויד בקול רדיופוני וטון שיחה ודיבור ערבים לאוזן) סיים לשדר אמש יום רביעי – 1 ביוני 2016 במהדורות החדשות במרכזיות של ערוץ 10 סדרה של ארבע כתבות נרחבות ומרתקות אודות "מזרח תיכון חדא"ש – מרס טורקי". עמיתיו בערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא עמודי התווך של "המקור", שידרו (אמש יום רביעי – 1 ביוני 2016) תחקיר משפטי סופר מרתק בן כשעה וחצי אודות "חבורת שלטון החוק", ובתוכו ראיונות דרמטיים נרחבים וחד פעמיים עם ארבעה מפרקליטי המדינה לשעבר : דורית בייניש + עדנה ארבל + משה לדור + ערן שנדר אודות אירועים ידועים שנויים במחלוקת קיצונית פוליטית ומשפטית שהתחוללו בקורות המדינה בשנות הדור האחרון לרבות פרשת "קו 300" וגם הנשיקה שכפה שר המשפטים חיים רמון על קצינה בצה"ל, והואשם בגינה בהטרדה מינית. בפתח התחקיר המשפטי אמש הטילה דורית בייניש מי שהייתה גם נשיאת בית המשפט העליון אבוקה לחלל רווי אידי בנזין וכה אמרה : "זה נורא לחשוב ולהגיד שהתכלית של פרקליטים היא לאיים על פוליטיקאים". ברור שיש פוליטיקאים רבים וגם משפטנים שסוברים כי מוסד הפרקליטות של מדינת ישראל מדושן בעוצמה רבה מידי, וכי יש לא רק לצמצם את כוחו, אלא גם לאכוף עליו גוף מבקר. אלון בן דוד, רביב דרוקר, וברוך קרא וגם עמיתים ועמיתות אחרים ואחרות שלהם בחברת החדשות המבורכת של ערוץ 10, מטילים צֵל כבד לכל עבר, והופכים את החולפים לידם לחיוורים ל- Invisible, כולל רזי ברקאי.

פרפרת 6 : העיתונאי הוותיק והידען עוזי דן מעיתון "הארץ".

עוזי דן הוותיק והידען הוא אחד מעמודי התווך של מוסף הספורט ב- "הארץ". עוזי דן נשלח לאצטדיון "סן סירו" במילאנו לסקר עבור קוראיו את משחק הגמר של ה- Champions League ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד (מוצ"ש – 28 במאי 2016, 1:1 ו- 4:5 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' לזכות ריאל מדריד). הוא הפיק עבור העיתון שני פוסטים. הכותרת של הראשון ביום ראשון – 29 במאי 2016 הייתה, "עשו לאתלטיקו ולאירופה עוד לילה לבן". הכותרת של השני ביום שני – 30 במאי 2016 הייתה, "המזל הוא רק מרכיב אחד בדרך לסיבאלס". שני הפוסטים היו רוויים בהמון מידע טריוויה לסוגיו השונים אולם את מה שאני חיפשתי לא מצאתי. שום התייחסות לכלכלה המוניטארית הטלוויזיונית זאת שמתדלקת את UEFA ואת ה- Champions League, ומשמנת ומגרזת את מנועיהם. וכן שום מילה הקשורה לריאיונות אישיים שרציתי שעוזי דן יערוך עבורי עם כריסטיאנו רונאלדו, זינאדין זידאן, דייגו סימיאונה, ועם נשיא UEFA הזמני הספרדי אנחל מריה ווילאר. לפחות חוות דעת קצרות. במאי 2016 אי אפשר יותר להסתפק בפוסטים עיתונאיים שהכותרות הרוטיניות והמעממות הנ"ל שלהם מרמזות על תוכנן הפנימי. פוסטים כאלה הפסיקו לעניין אותי כבר לפני שנים רבות. הן התאימו לתקופה שנחמיה בן אברהם ז"ל היה משדר מחו"ל ברדיו "קול ישראל" משחקי כדורגל בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה, והעיתונאים המלווים לצדו משה לרר, יהודה גבאי, יזהר ברנר, ישראל גולדשמידט, דוב קוסטקובסקי, עמוס שוורץ, ואחרים היו משלימים מידע כמה עולה כרטיס כניסה למגרש. הימים ההם חלפו לבלי שוב. בעידן החשיפה העצומה של יושבי הפלאנטה הזאת למַרְאוֹת הטלוויזיה, אני כאחד מהם מחפש תוספים כמו ריאיון עם כריסטיאנו רונאלדו מעבר לאינפורמציה כי אצטדיון "סאן סירו" במילאנו מכיל 81500 מקומות ואוהדי ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד קיבלו רק 19500 כרטיסים… ו/או דעה פרשנית של כותב הפוסט כי המאמן זינאדין זידאן הביא ביטחון ושקט לשחקני ריאל מדריד…ו/או כי אתלטיקו מדריד כמובן הלכה ולחצה יותר ככל שהתקדם המשחק, אך טבעי בפיגור ועוד בגמר… (למה ? מה הנימוק ? מה פתאום ? למה זה טבעי ? מה כל כך טבעי כאן ? מדוע שריאל מדריד לא תדפוק להם עוד שלושה שערים כשהיא מובילה כבר 0:1 ?). במקום אחר הוא עוזי דן מספר "…ש-ספסרי הכרטיסים חגגו…". את מי זה מעניין בדיוק ? צריך להדגיש כאן שגם צוות השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים + "רשת" ערוץ 2, נדב יעקובי והפרשן שלו שגיא כהן שהיה נוכח ב- "סאן סירו", לא יצר כל מגע עם גיבורי העלילה בסיום משחק הגמר של ה- Champions League. כאילו סיקור אירוע כדורגל בינלאומי על מתחיל בכניסת גיבורי העלילה לבימה הראשית ונגמר עם הורדת המסך אחרי שריקת הסיום. אי יכולתם של שגרירי התקשורת הישראליים במילאנו במוצ"ש האחרון – 28 במאי 2016 להתקרב לגיבורי העלילה הוא פגם גדול. אז אולי שיטיסו לשָם למילאנו את אלופי קרבות המגע את שני המראיינים גיל ריבה ועירד צפריר. הם בטוח יצליחו. אני מתפלא על עוזי דן הוותיק שמסתפק בפירורים.

פרפרת 7 : ראש הממשלה הנוכחי שלי בנימין נתניהו.

ראש הממשלה שלי מתגלה לי שוב ושוב כנטול כבוד עצמי, אופורטוניסט להחריד, וכמי שמאמץ אל לבו בחוזקה את הפילוסופיה הפוליטית, את עקרונות השליטה הפוליטית הריאליסטית, ואת עקרונות ההישרדות הפוליטית שהתווה בשעתו האיטלקי ניקולו מקיאבלי בפירנצה היכן שהוא בראשית המאה ה- 16.

פרפרת 8 : ילד בן 4 נפל לכלוב גורילה בגן חיות בעיר סינסינאטי ב- ארה"ב. הגורילה הענקית (שוקלת 190 ק"ג) שיחקה בילד ו/או עם הילד (תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד מאתנו). צלפים של כוחות החירום שהוזעקו למקום החליטו מייד כי חייו של הפעוט נמצאים בסכנה גדולה, וירו בראשו של קוף האדם בעל ממדים גופניים עצומים. מוות הוא עניין אישי ולכן ההתייחסות אליו אישית. עוצמת ההתרשמות ממנו תלויה במידת הקרבה שלך ו/או של בני ביתך אליו.

רפי רשף צירף את הנ"ל כ- Item לתוכנית הרכילאית שלו השבוע בתוכניתו "חמש עם רפי רשף" בערוץ 10, וזימן לשיחה את הווטרינר הידוע ד"ר רפי קישון. לשאול שאלות הוא יודע וכמובן העלה מייד לדיון ציבורי האם אפשר היה לסיים את הפרשה מבלי לנטרל ולקטול את הגורילה. ד"ר רפי קישון התפלפל ומדבריו אפשר היה להבין כי הירי בקוף – אדם הענק הזה נעשה מוקדם מידי. הכל עניין אישי כמובן. ההורים של הפעוט בן ה- 4 חשבו שחיסול הגורילה נעשה מאוחר יותר בעוד ד"ר רפי קישון חובב החיות מעריך מ- מקום מושבו בישראל כי אפשר היה להמתין. מעניין לדעת מה הייתה דעתו של ד"ר רפי קישון אילו היה מדובר בילד שלו. הילד נפצע בשעה שהגורילה השתעשעה בו והועבר מייד לבית חולים משם נמסר כי מצבו יציב ולא נשקפת סכנה לחייו.

פרפרת 9 : ערוץ 1 וליגת העל הישראלית בכדורסל. שידור ישיר של ערוץ 1 (אמש, יום רביעי – 1 ביוני 2016) את משחק מס' 5 במסגרת סדרת ההכרעה בשלב רבע הגמר, הפועל ירושלים – הפועל ת"א 84:86. 

אין לערוץ 1 המַט לִיפּוֹל ולאיגוד הכדורסל הישראלי בראשות עמירם הלוי שום סיבה להתפאר ולהתגאות במדרוג הדַלוּח שמניב ערוץ 1 באמצעות צוות השידור שלו אורי לוי + גור שלף, גם בעונת 2016 – 2015. אנשי איגוד הכדורסל הישראלי ובראשו היו"ר עמירם הלוי אמורים להיות מודאגים מכמות הרייטינג המצומצמת שמפיק עבורו השידור הציבורי בשעה שהוא משדר ישיר את המשחקים המרכזיים השבועיים בליגת העל. הוא אולי יכול להתנחם בעובדה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שילמה לו בשלוש השנים האחרונות של 2016 – 2013 סכום כולל של זכויות שידורים על סך של 19.00000 (תשעה עשר מיליון) שקל, ממוצע של כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל שידור ישיר, אולם זה איננו מספיק. איגוד הכדורסל צריך להיות מוטרד מפני שערוץ 1 לא הצליח לחרוג מגבולות גזרת האוהדים השרופים, רובד דל באוכלוסייה הכללית, כדי לפרוץ לעבר כלל הציבור הרחב. יש לכך כמה סיבות עיקריות ביניהן דימויו הציבורי הנמוך של ערוץ 1 המט ליפול מאז ימי מנכ"ל הנפל של רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 (ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העיפה וסילקה את אותו יוסף בר-אל מתפקידו הרם ב- 2 במאי 2005). אין מדובר רק בדימוי ציבורי נמוך אלא גם במרכיביו ומאפייניו של צוות השידור האפרורי והמוגבל של ערוץ 1, אורי לוי את גור שלף. אפשר היה להיווכח בחולשתו של הצוות הנ"ל של ערוץ 1 גם אמש (יום רביעי – 1 ביוני 2016) בעת השידור הישיר של המשחק הדרמטי בו גברה הפועל ירושלים ב- Arena הירושלמית על הפועל ת"א בתוצאה 84:86 במשחק ה- 5 והמכריע בסדרת הגמר סל בשלב רבע הגמר, שהניב ממוצע של % 4.3 רייטינג בלבד אבל צבר ב- Peak בסיומו % 7.8. המשחק היה דרמטי אולם לא השידור הישיר של אורי לוי וגור שלף. גוון קולו של אורי לוי צווחני ובכייני ו- רחוק מלהיות רדיופוני. הוא איננו יכול לרוע מזלו ולרוע מזל צופיו לשדר דְרָמוֹת. בצר לו הוא חוזר ושונה ברגשנות יתר, ארבע וחמש פעמים כל מיני מילים כמו "סוּפֶּר…סוּפֶּר…סוּפֶּר…סוּפֶּר…" כדי להעצים ולהאדיר את רמת הדרמה ובכך מגדיש את סֵאָת הַמֶלֶל. הוא נשמע לא טוב. כמעט הִיסְטֶרִי ברצונו לשכנע את ציבור צופיו בצִדְקָת הרעיון. במקום להביע רעיון בטלוויזיה במינימום מילים הוא מכביר בהן. בשעה שמיתרי גרונם של יורם ארבל ומארב אלברט (Marv Albert) מפיקים צליל רדיופוני ערב לאוזן והם מסתפקים במילה אחת כדי לשכנע את צופיהם בצדקת הרעיון, אורי לוי זקוק לחמש. גור שלף איננו פרשן טלוויזיה. האיש ומעסיקיו טעו כשלא הדריכו, לימדו, ואימנו אותו בשעתו באופן יסודי לקראת קבלת התפקיד של פרשן הכדורסל של השידור הציבורי. שגיאה גדולה. בימים עברו לפני שנות דור זרקתי עשרות פרשנים לאוקיינוס פרשנות הטלוויזיה בתחומי הספורט השונים ללא הכשרה מוקדמת. רובם טבעו. מיעוט מהם צף על פני המים ביניהם אבי רצון, אריה מליניאק (רעיון משותף של אלכס גלעדי ושלי), אלי סהר, רלף קליין ז"ל, יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (גויס ע"י אלכס גלעדי), ד"ר גלעד וויינגרטן (גויס ע"י אלכס גלעדי), ז'קי ווישנייה, ומולי אפשטיין. הימים ההם לא חלפו וצריך לומר זאת בצער. שדרן טלוויזיה Play by play נדרש להמתין חמש שנים לתורו ליד המיקרופון. פרשן טלוויזיה עושה זאת ברגע אחד.

גור שלף פִסְפֵס. הוא איננו Analyst. הוא לא מנתח. הוא איננו חריף שכל וגם לא מהיר מחשבה, והעברית שלו מסורבלת כפי משתקפת אלי דמותו מבעד למרקע הטלוויזיה. אינני מכיר אותו מחוץ לגבולות המסך. מעולם גם לא שוחחתי עמו. יכול להיות שהוא איש מבריק במציאות. הטלוויזיה איננה מוציאה אותו כזה. גור שלף הוא בעל ניסיון עשיר ויכולות כשחקן עבר בשורות מועדון מכבי ת"א ונבחרת ישראל, אולם הוא איננו פרשן טלוויזיה. לפחות נגמל לאחרונה ממשפטי פרשנות הנפל שלו ליד המיקרופון הטלוויזיוני כשחזר שוב ושוב בראשית צעדיו על הקלישאה הילדותית "כשלא הולך – אז לא הולך…".

לא שורר שום Match up בין אורי לוי וגור שלף לבין צוות השידור של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמונה בשורותיו את השַדָּר המוביל ניב רסקין (ישדר את תחרויות הא"ק באולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 הממשמשת ובאה יחדיו עם פרשן הא"ק המצוין הפיזיולוג ד"ר מולי אפשטיין) ושני הפרשנים לצדו ארז אדלשטיין ופיני גרשון. ועוד סעיף קרדינאלי הטעון בירור האם עניין המדרוג הנמוך שמפיק ערוץ 1 נעוצה גם בתהליך הטמעה מואצת הולכת וגוברת של ה- "אמריקניזציה" בשורות הכדורסל הישראלי ? ערוץ 1 המַט ליפול איבד לאחרונה כליל את זכויות השידורים של משחקי הכדורסל השבועיים המרכזיים ל- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שישלם לאיגוד הכדורסל בשלוש השנים של 2019 – 2016 סכום כולל של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל מידי עונה. יש לדרוש מאיגוד הכדורסל שיכפה על ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לפרסם את נתוני המדרוג שלו. כידוע ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תחת ניהולו של תומר תורג'מן איננו מפרסם שום מידע באמצעות חברת המדרוג הארצית הנוגע לשידוריו, כאילו הוא ערוץ תקשורת סודי ש- שייך לשב"כ ולמוסד. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים סיים זה עתה שני מבצעי שידור בינלאומיים, אליפות אירופה בשחייה – לונדון 2016 ומשחקי ליגת האלופות (Champions League) אולם לא מסר לציבור שום אינפורמציה אודות איכויות הרייטינג שלו. עכשיו משדר ערוץ הספורט ישיר את סדרות משחקי ההכרעה בליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA שאין דומה לה בעולם, אולם ממשיך להחביא את מידות גודל הרייטינג של השידורים הללו.

בואו נחזור לרגע לתום השידור הישיר של משחק מס' 4 ב- "דרייב אין" ביום ראשון 23.00 – 29 במאי 2016, בו ניצחה הפועל ת"א את הפועל ירושלים 84:93, והשוותה את התוצאות ל- 2:2. אורי לוי יצא מגדרו כדי לשכנע את צופיו לצפות במשחק מס' 5. "…אל תחמיצו, אל תחמיצו, אל תחמיצו את השידור הישיר הבא סל המשחק ה- 5 והמכריע…ליגת Winner במיטבה…", הוא כמעט מייבב למיקרופון. גור שלף מחרה – מחזיק אחריו, "מדובר בסדרה אדירה…". הרייטינג של משחק מס' 4 הפועל ת"א – הפועל ירושלים 84:93 צובר רק % 3.9 ואילו הרייטינג של משחק מס' 5 המכריע (אמש, יום רביעי – 1 ביוני 2016) צבר מדרוג של % 4.1 בלבד למרות ההמלצה הסוערת של השדר המוביל של ערוץ 1. התבוננות ב- 20 (עשרים) השידורים הישירים האחרונים של ערוץ 1 את המשחקים המרכזיים בליגת העל הישראלית בכדורסל מוכיחים כי איגוד הכדורסל איננו יכול להתעלם עוד ולהישאר אדיש לנוכח רמת המדרוג הנמוכה שמספק לו ערוץ 1. ומה באשר לחשיפת המדרוג בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ? הַס מלהזכיר. מדובר בנתון צפייה טלוויזיוני שהשב"כ והמוסד אינם מרשים לפרסם אותו.

levi+shelef 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 29 במאי 2016. היכל ה- "דרייב אין" בתל אביב. הפועל ת"א מנצחת את הפועל ירושלים במשחק מס' 4 בסדרת ההכרעה בת 5 משחקים בתוצאה 84 : 93. צוות השידור של ערוץ 1 אורי לוי (מימין) וגור שלף (משמאל) לומד את הלקח ו- מרכיב Headset על ראשו. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

גוף משדר              תאריך                       משחק                                  רייטינג

ערוץ 1             1 ביוני 2016        הפועל ירושלים – הפועל ת"א 84:86      % 4.1

ערוץ 1             29 במאי 2016     הפועל ת"א – הפועל ירושלים 84:93      % 3.9

ערוץ 1            26 במאי 2016      הפועל ירושלים – הפועל ת"א 73:90      % 2.5

ערוץ 1            22 במאי 2016      הפועל ת"א – הפועל ירושלים 85:87      % 3.0

ערוץ 1            19 במאי 2016      הפועל ירושלים – הפועל ת"א 97:99      % 3.0

ערוץ 1            15 במאי 2016      נס ציונה – הפועל ירושלים 95:84          % 0.9

ערוץ 1            8 במאי 2016        מכבי ת"א – הפועל ת"א 86:116            % 3.6

ערוץ 1            1 במאי 2016        הפועל ת"א – הפועל ירושלים 93:99       % 2.6

ערוץ 1          24 באפריל 2016     הפועל ירושלים – הפועל אילת 81:96     % 2.2

ערוץ 1          18 באפריל 2016     עירוני נהריה – מכבי ת"א 85:86            % 2.8

ערוץ 1          10 באפריל 2016     מכבי ראשל"צ – הפועל ירושלים 66:81   % 2.3

ערוץ 1          3 באפריל 2016      מכבי ת"א – מכבי חיפה 59:67               % 3.1

ערוץ 1         28 במארס 2016     מכבי חיפה – הפועל ירושלים 95:89        % 3.1

ערוץ 1         21 במארס 2016     הפועל ירושלים – מכבי ת"א 66:73          % 6.6

ערוץ 1         13 במארס 2016     מכבי ת"א – נס ציונה 59:83                   % 2.7

ערוץ 1         6 במארס 2016       מכבי ת"א – הפועל ת"א 84:68               % 4.3

ערוץ 1        29 בפברואר 2016    קריית גת – הפועל ירושלים 78:101        % 1.9

ערוץ 1        21 בפברואר 2016    הפועל ירושלים – הפועל ת"א 67:72        % 2.6

ערוץ 1        14 בפברואר 2016    הפועל אילת – הפועל ירושלים 83:92      % 1.8

ערוץ 1        31 בינואר 2016       מכבי ת"א – מכבי ראשל"צ 94:100          % 3.2

סוף הפוסט מס' 604. 2 ביוני 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *