פוסט מס’ 629. כפי שאמר קֹהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים בין השאר בחזונו ההוא אודות מעגל חוקי הקיום של האנושות : “…מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש…”. תוצאת המשחק ישראל – איטליה 3:1 במוקדמות מונדיאל רוסיה 2018 (אצטדיון “סמי עופר” בחיפה, יום שני – 5 בספטמבר 2016) מגשימה חלק בתַּצְרֵף חזונו של קֹהֶלֶת. שידור ישיר בערוץ 1. פוסט מס’ 629. כל הזכויות שמורות. 8.9.2016

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 629 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 8 בספטמבר 2016

————————————————————————————-

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כפי שאמר קֹהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים בין השאר בחזונו ההוא אודות מעגל חוקי הקיום של האנושות : “…מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש…”. תוצאת המשחק ישראל – איטליה 3:1 במוקדמות מונדיאל רוסיה 2018 (אצטדיון “סמי עופר” בחיפה, יום שני – 5 בספטמבר 2016) מגשימה חלק בתַּצְרֵף חזונו של קֹהֶלֶת. שידור ישיר בערוץ 1.

פרפרת 1 : מבקרי הטלוויזיה של עיתון “הארץ” רווית הכט, שני ליטמן, ורוגל אלפר מפרסמים פוסטים פוליטיים בעמוד האחרון של העיתון במסווה של ביקורת טלוויזיה. השלישייה הזאת איננה מסבירה לקוראי “הארץ” כיצד לעשות טלוויזיה טובה יותר אלא איך לעשות פוליטיקה על פי רוחו, מחשבתו, והשקפת עולמו הכלכלית – פוליטית – חברתית של מו”ל העיתון עמוס שוקן (יוזם ואיש הגות ומחשבה פוריים ומעניינים). אני חתום על עיתון “הארץ” מאז 1973. רווית הכט מפרסמת בטור ביקורת הטלוויזיה שלה ב- עיתון “הארץ” (יום ראשון – 4 בספטמבר 2016) פוסט שכותרתו בומבסטית : “ליל הרכבות הגדול”. זאת איננה ביקורת טלוויזיה. זהו מעקב והתרשמות אזרחית של הכותבת אודות יחסי חברה, יחסי כלכלה, ו-יחסי דת ומדינה, במסווה של ביקורת טלוויזיה. יום שני – 5 בספטמבר 2016 היה תורה של שני ליטמן. כותרת ביקורת הטלוויזיה שלה : “צ’יזבטים מימי הסטוטוס קוו”. זאת לא ביקורת טלוויזיה ולא נעליים. זה פוסט חברתי שדן ביחסים המורכבים שבין הציבור הדתי לבין הגוש החילוני במדינת ישראל. ואז ביום שלישי – 6 בספטמבר 2016 מגיע תורו של “מבקר הטלוויזיה” יעני, רוגל אלפר. המבקר מפרסם פוסט שכותרתו “יאיר לפיד הוא אדם דתי”, ומתייחס אליו כאופורטוניסט שנושא את עיניו לבכורת ראשות הממשלה. זאת איננה ביקורת טלוויזיה אלא חוות דעת פוליטית אודות מישהו שהיה פעם כתב העיתון “במחנה” ועכשיו רוצה להיות ראש ממשלה. רוגל אלפר הוא עיתונאי מגוחך. הוא אומנם משתמש ומקשט את הפוסט שלו בניסוחים גבוהים כמו, “ריקבון דקדנטי” + “השתעבדות לאינדיבידואליזם” + “נגאל מהאגואיזם” + “מצב טרנסצנדנטי” +  “ההפגנה היא ליטורגיקה של דת חילונית” + “נוכחותו של לפיד שם איננה פוליטית אלא קלאריקאלית”, וכו’ אולם רוגל אלפר איננו מציע כיצד להאיר את צלליתו האפלולית של יאיר לפיד באמצעות פרוז’קטורים טלוויזיוניים חזקים יותר. לבסוף הוא רוגל אלפר מסתפק בהערה שולית למגישת מהדורת החדשות בערוץ 10 תמר איש שלום ולפרשן העל של רביב דרוקר, הערה שעסקה בחולשת הריאיון שקיימו שניהם עם יאיר לפיד. כאן הוא דווקא צדק. בעוד יאיר לפיד ניצב דָרוּךְ (מאוד) לקראת המפגש הטלוויזיוני עם תמר איש שלום ורביב דרוקר, עיקם את מצחו, חרש שני קווי קֶמֶט אנכיים בין שתי גבותיו, ועטה על עצמו דמות ממלכתית סוּפֶּר – רצינית מוטרדת ומודאגת מהמצב, הרי ששני המובילים של ערוץ 10 ישבו מולו נינוחים ומדושנים מִידַי. וותרנים. החמצה. האמביציות של יאיר לפיד להיות ראש ממשלה נוסקות לשמיים וזה בסדר גמור. לכן הוא מתפתל במשעולים הפוליטיים – מפלגתיים. ו- גם המדיניים בהופעותיו החו”ל. יאיר לפיד הוא עסקן שרוצה נורא להיות ראש ממשלה ולשם כך נהיה אופורטוניסט שעושה את ההפך ממה שהוא מציע לבוחריו וזה לא בסדר. האיש מגלגל עיניים וגם זה לא בסדר. האם אפשר להשוות את העסקנצ’יק יאיר לפיד שחורץ במצחו שני קמטים אנכיים בין גבותיו ל- יצחק בן אהרון ? האם ניתן להציב את תמונתו של יאיר לפיד בגלריה אחת ליד יעקב חזן ומאיר יערי ? ו/או ליד משה שרת, ו/או ליד יצחק רבין ? יצחק הרצוג שַם את יאיר לפיד בכיס הקטן שלו משני ההיבטים של מְדִינָאוּת ואמות מידה של יושרה פוליטית. הבדל האיכות בין שניהם הוא רָב (מאוד) לזכות יצחק הרצוג אך הוא בעל משמעות לא נוחה דווקא למנהיג “המחנה הציוני”. ההסבר שלי הוא כלהלן : אם יצחק הרצוג רוצה להיות ראש ממשלת ישראל עליו להחליף את העם. יאיר לפיד לעומתו לא צריך. יאיר לפיד הוא סתגלן.

פרפרת 2 : התמוטטות גשר המכבייה בטקס פתיחת המכבייה ה- 15 ב- יולי 1997, התמוטטות אולם האירועים והשמחות “וורסאיי” בירושלים ב- מאי 2001, ועכשיו התמוטטות מבנה החניון הענק בן 6 (שש) קומות ברמת החייל בספטמבר 2016 מעידים על הפרטאץ’ הניהולי שאופף את כל תחומי חיינו במדינת ישראל מאז רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז”ל ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר בתל אביב. ככל שחולפות השנים מתברר כי למנהיגותו, כישרונו, והגיונו הניהולי של יצחק רבין ז”ל, יכולת הבקרה ועריכת ה- Follow up שלו, ואמינות הביצוע והאכיפה שהפגין בכל אגפי הניהול – אין תחליף. גם לא ליושרה האישית והלאומית שלו. אין לו לפי שעה מחליף בשום אגף פוליטי במדינה השסועה ורוויית מחלוקות. לא בימין ולא בשמאל. גם לא במחנות הדתיים. מתברר שראשי ממשלות בדמותם של אהוד ברק, בנימין נתניהו, ואהוד אולמרט אינם כשרים לנהל מדינה. אולי אריאל שרון ז”ל יכול היה לוּ האריך חיים אולם גם הוא מת בטרם עת. ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו יכול לישון בשקט בינתיים בשל ביזור המבנה הפוליטי במדינת ישראל להמוני פרטים וריבוי זרמים חילוניים ודתיים וגם ערביים במארג החברתי – כלכלי – פוליטי של האומה היושבת בציון. כבן לשעבר של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הנפתי את ידי בעבור מצע מפלגת מרצ של זהבה גלאון. אני חושב שהמצע החברתי והמדיני של “מרצ” מתאים לי. לא עם כל סעיפי המצע אני מסכים אולם מרביתם מקובלים עלי. זהבה גלאון היא המנהיגה שלי אולם כשאני רואה אותה על מסך הטלוויזיה שלי אני נרדם. היא כל כך נטולת כריזמה וכל כך משעממת. אז מה אם היא צודקת…? בנימין נתניהו יכול לישון בשקט. יו”ר “המחנה הציוני” יצחק הרצוג איננו יכול לאיים על בנימין נתניהו כל עוד ה- ח”כ החתרנית גב’ שלי יחימוביץ’ חברת מפלגתו ו- שכמותה נושפים בעורפו, יוזמים תככים, ומנסים להכשילו אותו (באופן שיטתי) על פי התירוץ הידוע והמשנה הסדורה שלהם “…ככה זה בפוליטיקה…”. ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לישון בשקט כשהגמדים לידו מתקוטטים.

חוויתי מנהלים, מנהיגים, קובעי מדיניות, ואנשי חזון לרוב בכל תחומי חיי. מרביתם היו כושלים ובלתי מוכשרים. הטובים היו אלה שלא רק הגו חזון אלא דקדקו גם בפרטים הקטנים ביותר בחיי היום – יום, חיטטו ועסקו (כל הזמן) ב- Follow ups אודותיהם, וחיפשו כל דרך לאכוף את הביצוע המיטבי שלהם. אחד מהם היה רוּדִיק לֵוִוין חבר קיבוץ אפיקים מנהל ענף הרפת. אחדים מהם היו חיים ייני ז”ל ואבא שלי ז”ל מנהלי ענף המספוא בקיבוץ אפיקים. שלושתם לא היו פקידים. הם היו חקלאים עובדי אדמה שגם ידעו לחשוב קדימה ולנהל. חַיִים יֵינִי ז”ל (עלה לארץ ישראל מרוסיה) עבד שנים רבות בענף המספוא בקיבוץ אפיקים יחדיו עם אבא שלי ז”ל משֶה אַלְרוֹאִי – בְּלִינְדְמַן (אבא שלי עלה לארץ ישראל מליטא). חַיִים יֵינִי ומשֶה אַלְרוֹאִי – בְּלִינְדְמַן היו רחוקים מהספורט כרחוק מזרח ממערב. הם היו חקלאים בנשמתם אוהבי אדמה שידעו לחרוש, לזרוע, ולקצור. בוני הקיבוץ ומקימי ארץ ישראל שידעו לרתום סוסים ל- מַקְצֵרָה, לעגלה, ולפלטפורמה ואח”כ למדו לנהוג טרקטור ולעבוד על קומביין. תכלית חייהם הייתה להשביח את הקרקע, את האדמה, ולגָדֵל מזון לפרות ולהביאו משדות הקיבוץ לרֶפֶת. את ה- אָסְפֶּסֶת, תִּלְתָן, חַצִיר, סֶלֶק בְּהֵמוֹת, סַבְיוֹן, ותִּירָס, וגם לחַלֵק, לתֵּת, ולפַנֵק את הפרות האלה יצרניות ושיאניות החלב בתערובת של שעורה עם חָרוּבִים. הם לא ידעו לשחק כדורגל. הם גם לא ידעו לקלוע לסַל. זה לא עניין אותם. הם נשאו ברָמָה את הדֶגֶל הַאָדוֹם ב- 1 במאי ובידיהם הטוּרִיָיה, החֶרְמֵש, המַעְדֵּר, הקִלְשוֹן, האֵת, והמַגְרֵפָה. אני זוכר היטב את טקסי ה- 1 במאי ההם, חג הפועלים, שנחוג ברחבת הדשא הגדול מול החדר אוכל של הקיבוץ. היינו ילדים. הערצנו את הורינו הפועלים והחקלאים. לבשנו את בגדי תנועת “הנוער העובד”, מכנסי חאקי חוצה כחולה ושרוך אדום. החזקנו בידינו לפידים נושאי אבוקות אֵש ושרנו בקול רם ובגאווה גדולה יחדיו עם חברי הקיבוץ את שיר “האינטרנציונאל” על פי תרגומו של אברהם שלונסקי הבלתי נשכח. הנה המילים שכל בן קיבוץ ידע אותם ב- ע”פ בזמנים ההם :

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה
לִקְרַאת אוֹיַב הִיכּוֹן לַקְרָב.

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְׂגָב אָדָם

רַק לָנוּ עֲמֵלֵי כַּפַּיִם
רַק לָנוּ עֲמֵלֵי הַיְּקוּם
הָאֲדָמָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
וּלְכָל הוֹלְכֵי בָּטֵל לֹא כְלוּם
אֵין רַב רִבֵּנוּ וּמוֹשִׁיעַ
לֹא אֵל, לֹא מֶלֶךְ, לֹא גִּבּוֹר
בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה נַבְקִיעַ
אֲנַחְנוּ דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ
וּפְרֹק הָעֹל מִגַּב הָעָם
לַבֵּה הָאֵשׁ וְהַךְ בְּכֹחַ
כָּל עוֹד בַּרְזֶל עוֹדֶנּוּ חַם
וְכִי רַעַם אֲבָדוֹן יָרִיעַ
עַל רֹאשׁ אוֹיְבֵינוּ לְהַמֵּם
עָלֵינוּ שֶׁמֶש דְּרוֹר תַּפְצִיעַ
לִשְׁפֹּךְ אֶת זָהֳרָהּ הַחַם
זֶה יִהְיֶה קְרָב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יֵעוֹר, יִשְׂגַּב אָדָם!

זאת הייתה האווירה ומהות חיי הקיבוץ שעצבו הורינו בימים ההם. הם נטשו את משפחותיהם בתפוצות במדינות גלותם (בעיקר ממזרח אירופה), והיגרו – העפילו לארץ ישראל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת כדי להקים כאן חברה חלוצית, אמיצת דרך, שוויונית, צודקת יותר, ושיודעת לכבוש את האדמה. פשטות, נאמנות, ודבקות במשימה זאת הייתה דרכם מלאת התקוות של הורינו המופלאים ז”ל. הם נותרו אלמותיים והיוו אנטי תזה למשנתו של קהלת “…מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה…”. היה ברור שהחברה הקיבוצית שייסדו הורינו המופלאים ז”ל מתבססת על שלושה העקרונות שהיטיבו עם האנושות : חירות, אחווה, ושוויון. ואוסיף עוד שני פקטורים שקִידְמָה החברה הקיבוצית בתווך חייה שלה בארץ ישראל ההיא : חינוך ודמוקרטיה. הייתה גאווה גדולה להיות פועל וחקלאי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. סיסמאת חיי הקיבוץ השיתופיים הייתה פשוטה, כנה, וברורה : “כל אחד תורם לפי יכולתו ומקבל על פי צרכיו”. המורה לחינוך גופני בקיבוץ אפיקים שמריהו נאבל טבע אז לצד סיסמאת הקיבוץ את הסלוגן הספורטיבי שלו ושל אגודת “הפועל” לתרבות הגוף בארץ ישראל : “לנצח ביושר – להפסיד בכבוד”. כולנו, כל הילדים, הנוער, והמבוגרים בקיבוץ אוהדי הספורט גדלנו גם על ה- מִכְתָם הסוציולוגי האולימפי של מֵחָדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין, שקבע : “הדבר החשוב במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות בהם”. זה היה משולש העקרונות החינוכיים עליהם כולנו צמחנו ופרחנו ואשר התוו את דרכינו בעתיד.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. תמונה נפלאה מלאת תום, יושרה, וענווה. קבוצת חקלאים חברי קיבוץ אפיקים שבה מהשדה בפלטפורמה עמוסת חבילות חציר. יושב בקדמת התמונה בני קירשון (נהרג במאורעות תרצ”ו – תרצ”ט / 1939 – 1936 ע”י פורעים ערביים ליד הכפר ליביה ששכן על כביש עפולה – טבריה, לא רחוק מביה”ס החקלאי “כדורי”). יושב ראשון מימין מאחורי בני קירשון, שלמה אלפרט. יושבת שנייה מימין דורקה תירוש. יושב שלישי משמאל ידיו משולבות על ברכיו חיים ייני אביו של ליאור ייני ו- סבו של שֶרָן ייני. עומד מאחור חובש כובע רחב שוליים וידיו על מותניו זהו המורה והמחנך שמואל לולב. השאר אינם מזוהים. החרמש, הקלשון, המגרפה, והמעדר הפכו לסמליו המובהקים של הקיבוץ. (התמונה באדיבות קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייעו לי בזיהוי חלק מהנוכחים בתמונה שני בני קיבוץ אפיקים אחישי ליש (בן 80 היום), ופרופסור משה גופן (בן 79 היום) מומחה לחקר ותולדות אגם הכינרת בעמק הירדן.

טקסט תמונה : 1950. שדות המספוא של קיבוץ אפיקים לאורך שדרת הברושים והקזוארינות מדרום לבריכת השחייה הישנה של הקיבוץ. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי ז”ל מטפח את גידול סלק הבהמות, מזון לפרות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. שדות הפלחה והאספסת של קיבוץ אפיקים בחלקת “הזוֹר” ליד היָרְמוּךְ (סמוך למדינת ירדן ההאשמית). הקדמה הטכנולוגית הגיעה לקיבוץ. טרקטור תוצרת ארה”ב (מודל Farmel) מושך אחריו שתי פלטפורמות האמורות לשאת אספסת לרפת של הקיבוץ. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היום מ- רום שנותיי או טו טו 80 אינני מייחס יותר חשיבות לתמונה שלי עם הברזילאי פֶּלֶה אחד מגדולי שחקני הכדורגל בהיסטוריה בכל הזמנים מאשר לתמונתי שצולמה ב- 1961 ברפת באפיקים, אנוכי הרפתן והמספויניק יחדיו עם פרה עלומת שֵם לציבור אך מניבה חלב בצורה יוצאת דופן, ושמה מַרוֹקָה.

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. לפני 55 שנים. ברפת של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי יחדיו עם הפרה מַרוֹקָה האלופה ושיאנית החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה 13 טון (שלושה עשר אלף ליטר) חלב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו לפני 55 שנה והתמונה נשמרה. מַרוֹקָה הייתה שִיאָנִית חָלָב בימים ההם. היא וחברותיה השיאניות ברפת ההיא של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת, הניבו כל אחת 13 טוֹן חלב (13000 ליטר) מידי עונה בעונה. נתון מדהים. פרות החלב המשובחות האלה היו קרובות אז לקצה גבול יכולת התפוקה שלהן. מדובר ברמה גבוהה של תפוקת חלב, רמה גבוהה של חקלאות בקיבוץ אפיקים, רמה גבוהה של הבנה בכלכלה חקלאית, רמה גבוהה בהשקעה ובתכנון, רמה גבוהה של מוטיבציה, עבודה, טיפול נאמן ומסור, ו- ידע מקצועי של רפתני קיבוץ אפיקים בראשות רוּדִיק לווין. רודיק לווין לא היה רק איש מקצוע חרוץ אלא היה גם מחנך יישר דרך ובעל דוגמא אישית. הוא הותיר עלי בשעתו כמי שהיה רפתן ומספויניק במחיצתו, רושם עצום. בינתיים נשבר שיא תנובת החלב פעמים רבות ע”י פרות אחרות, אבל זיכרונה של מַרוֹקָה המיוחדת וחברותיה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בו טופחה לעולם לא עוּמְעַמוּ.

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי כמנווט, עורך, ומפיק של שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 86′ יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילאי פֶּלֶה / Pele (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ) במונדיאל של מכסיקו 1986. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע”י המכסיקנית גב’ אנה מריה אגירה במרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- IBC (ראשי תיבות International Broadcasting Center) של TeleMexico, ב- 31 במאי 1986. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עוד אחד נוסף שנמנה על אותה החבורה הטובה ההיא היה אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עוד אחד מהם היה ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אחד מהם היה דן שילון מנהל חטיבת החדשות. אחד מהם היה גם מוטי קירשנבאום ז”ל עורך “מבט” הראשון, מתעד, מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולבסוף גם מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993.

מהות שלטונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הנשען על קרעי תרנגולת של מפלגות ימניות ודתיות מבלי שהאגפים המרכזיים והשמאליים החילוניים של האומה מסוגלים ברגע זה לערער את שיווי משקלו, יביא בהכרח עוד ועוד משברים כלכליים וחברתיים כמו זה האחרון של “משבר הרכבת”.

פרפרת 3 : הדס שטייף. עיתונאית השטח והשדרנית החרוצה והידענית ברדיו גלי צה”ל גב’ הדס שטייף (משמשת ראש תא הכתבים לענייני משטרה ועולם הפשע ברדיו גלי צה”ל) הייתה אשת התקשורת הראשונה בארץ (!) שהחלה לדווח לציבור באופן קבוע ובצורה שיטתית אודות ההפקרות המוחלטת, תנאי העבודה המחפירים ו- הירודים, נעדרי בטיחות מינימליים, ו- מסכני חיים השוררים באתרי הבנייה השונים במדינת הפארטץ’ שנקראת ישראל. קיימת שָם בהמוני אתרי הבנייה הפקרות מֵנוּבֶזֶת מוחלטת נעדרת כל ערך לחיי אדם. על פי נתוני משרדי העבודה, הכלכלה והתעשייה, והמוסד לביטוח לאומי נהרגו במדינת ישראל כ- 500 (חמש מאות) פועלי בניין ב- 16 השנים של 2016 – 2000 בעת התרחשות תאונות עבודה קשות לרבות מעידה ונפילה מפיגומים רשלניים בקומות הגבוהות באתרי בנייה שונים בארץ מסיבות של היעדר תנאי עבודה בטיחותיים. כ- 40000 (ארבעים אלף) פועלי בניין אחרים נפגעו בעת עבודתם באתרי הבנייה השונים בארץ בין השנים 2000 ל- 2016. מדובר בנתונים שליליים מדהימים, בהזנחה ופשיעה נבזית ומנוולת ואי התחשבות מוחלטים בחיי אדם באתרי הבנייה. אין לה סליחה ומחילה. יובאו אותם הקבלנים ומנהלי העבודה לדין ושיפוט מהיר למען יישלחו לתקופות מאסר ארוכות מאחורי סורג ובריח.

פרפרת 4 : דיווח בקנה מידה גדול. ב- 1967 נטש מגיש החדשות המפורסם של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) את כיסאו באולפן הרשת בניו יורק וטס עם צוות צילום ל- ווייטנאם כדי לראות ולהתרשם מקרוב ממראות המלחמה הארוכה והעקובה מדם בין דרום וויטנאם בתמיכת ארה”ב לבין צפון ווייטנאם הנתמכת ע”י סין וברה”מ. המלחמה הנוראית והממושכת תבעה 58000 (חמישים ושמונה אלף) חיילים אמריקניים הרוגים, מאות שבויים, ומאות אלפי פצועים. וולטר קרונקייט שָב לארה”ב מזירת המלחמה הווייטנאמית הקשה והנוראית ודיווח לאומה האמריקנית השנויה במחלוקת, בעד ונגד המלחמה, דיווח אישי כֵּן ובעל אומץ לב אזרחי (באמצעות מושבו הרָם ב- CBS), ואמר  כי אין לארה”ב מה לחפש בווייטנאם ו- עליה להסיג משָם את כוחותיה בהקדם. היה מדובר ב- Boooooom תקשורתי טלוויזיוני מהדהד, בלתי צפוי, וחסר תקדים בתוכנו. איש טלוויזיה בעל מוניטין בן ארה”ב יוצא חוֹצֵץ נגד מדיניות החוץ והביטחון הגלובאלית ש- מנהלת מדינתו כדי לשמור על הצדק, הביטחון, והשלום הבינלאומי על פני הגלובוס. נשיא ארה”ב דאז הדמוקרט לינדון ג’ונסון אמר שאם וולטר קרונקייט טוען את מה שהוא טוען כנגד ההתערבות האמריקנית בנֶשֶק חַם במדינת ווייטנאם בקצה הרחוק של מזרח אסיה ומתייצב לצדם של בני עמו מתנגדי המלחמה, הרי שכלו כל הקיצים ומצבה הפוליטי – צבאי האמריקני לא רק מסובך אלא גם קשה ביותר. כזכור בבחירות לנשיאות ארה”ב בנובמבר 1968, ניצח הרפובליקני ריצ’ארד ניקסון. בחלוף חמש שנים כוננו הנשיא ריצ’ארד ניקסון ומזכיר המדינה שלו הנרי קיסינג’ר את חוזה השלום עם צפון ווייטנאם בפאריס בראשית 1973. ארה”ב יצאה ב- 1973 מהמלחמה ההיא בשֵן ועַיִן והותירה את דרום ווייטנאם להמשיך את מלחמה האחים האכזרית ההיא לבדה מול צפון ווייטנאם. בנקודה הזאת של המחלוקת הפנים אמריקנית עניינה אותי השקפת עולמו של איש טלוויזיה יישר דרך ו- הגון כ- וולטר קרונקייט והשפעתו העיתונאית העצומה על התנהלות מדיניות החוץ של ארה”ב. מלחמת האחים הזאת בווייטנאם בין הדרום הקפיטליסטי לצפון הקומוניסטי החלה ב- 1959. מלחמת האחים הזאת נמשכה 16 (שש עשרה) שנים והסבה אבדות כבדות ואיומות לשני הצדדים. המלחמה הסתיימה בניצחון כוחות הצפון בשנת 1975 עם נפילתה ו- כיבושה של סייגון בירת דרום ווייטנאם ע”י הקומוניסטיים ובאיחודה של ווייטנאם תחת שלטון קומוניסטי, כשנתיים לאחר נסיגת ארצות הברית. ההערכה היא כי סך מספר ההרוגים במלחמה ההיא היה קרוב ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) בני אדם. בתוכם כ- 2.000000 (שני מיליון) מאזרחי צפון ווייטנאם ו- דרום וייטנאם (לרבות מדינות לאוס וקמבודיה), כ- 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) חיילים מצפון וייטנאם וכוחות ה- ווייטקונג, כ- 220000 (מאתיים ועשרים אלף) חיילים דרום וייטנאמיים וכ- 58000 (חמישים ושמונה אלף) אלף חיילים אמריקניים.

פרפרת 4.א. : דיווח בקנה מידה קטן. זה לא אותו הדבר אולם זה אותו העיקרון. מייד לאחר מותו של פואד בן אליעזר ז”ל ועוד בטרם התקררה גווייתו קבע יוסי ביילין מראשי תנועת “מרצ” וגם סגן שר החוץ ושר המשפטים לשעבר בממשלות ישראל את הקביעה הבאה : “בעיני פואד בן אליעזר היה פוליטיקאי כוחני ודורסני, שלא היה אמור היה לשמש בשעתו כ- מועמד לנשיאות מטעם מפלגת “העבודה”. הכרזתו זאת של יוסי ביילין בעיתוי בו נאמרה עוררה תרעומת גדולה בציבור בישראל ומצאה לה מתנגדים רבים מאוד משני צידי המתרס, בשמאל כמו בימין. אני מניח שמאות אלפי אזרחים בארץ חושבים שלא רק העיתוי של יוסי ביילין האנטגוניסט של פואד בן אליעזר היה מסריח אלא גם תוכן דבריו. בעיני חלק זה של הציבור פואד בן אליעזר היה פוליטיקאי יישר דרך. והנה נמצא ליוסי ביילין תומך ו- גואל מפתיע בדמותו של עיתונאי העַל ושדרן ערוץ 10 רביב דרוקר. ביום שני – 5 בספטמבר 2016 פרסם רביב דרוקר פוסט תמיכה מסיבית ביוסי ביילין בעיתון “הארץ” (בן כ- 500 מילים), ו-כותרתו “פואד מול ביילין”. הטקסט נפתח בביקורת חמורה ונוקבת ביותר כנגד פואד בן אליעזר. אני מצטט חלק ממנו כלהלן : “לבנימין בן אליעזר, פואד, הייתה שיטה להכנסת פעילים פוליטיים לחברת החשמל. די דומה למה שעשה בחברות ממשלתיות אחרות שעליהן חלש, אלא שבמרה זה התגלגל העניין לדו”ח חריף של מבקר המדינה. איך שהוא פואד בן אליעזר נחלץ מחקירה במשטרה. לעומתו יוסי ביילין מעולם לא כיכב בדו”חות מבקר המדינה ולא נחקר באזהרות המשטרה…פואד בן אליעזר הואשם בלקיחת 2.2 מיליון שקלים לכיסו. בעבור הכסף הזה הפעיל לכאורה קשרים כדי שאיש עסקים אחר יקבל זיכיון לחיפוש גז, ניצל כביכול קשרים מדיניים במצרים כדי שאיש עסקים אחר יקבל אשרות עבודה, וקנה פנטהאוז מפואר ביפו…פואד בן אליעזר היה התמצית של כל מה שגרוע בפוליטיקה הישראלית. מודל לכל מה שהציבור מקטר עליו. שום אידיאולוגיה, רק רצון לשררה וכוח פוליטי. כל עסקה היא כשרה, כל ממשלה היא טובה, העיקר שיהיה שר…פואד בן אליעזר גם היה התגלמות ההון – שלטון…פואד ידע לתת צ’אפחות. ביילין ממש לא. פואד ידע להיות תמיד נחמד וזמין לעיתונאים, לתת להם איזה הדלפה קטנה (מוגזם שיהיה לה קשר למציאות) תמיד מוכן לעשות טובה קטנה לפוליטיקאי אחר. בגלל זה היה הציבור חשוף האחרונה למסע של שקר וצביעות. ח”כים שתהו באוזניי במשך שנים איך זה שפואד בן אליעזר לא נחקר המשטרה, כמעט מיררו בבכי…”, וכן הלאה. רביב דרוקר מסיים את הפוסט החריף שלו במילים האלה : “יוסי ביילין לעומת זאת התעקש להגיד את האמת על פואד בן אליעזר, ואמר אותה בעיתוי הכי חשוב : לפני שמסע הצבועים והרמאים ייצר גם לפואד מורשת, ושנייה אח”כ כבר יהיו מֶחְלָפִים על שמו”. רביב דרוקר איננו עדיין וולטר קרונקייט האמריקני מ- CBS אבל הוא בעל אומץ לב אזרחי לא פַּחוּת. זה לא אותו הדבר אולם זו אותה ה- יושרה העיתונאית לומר לקהל חצוי את האמת שלך שאתה מאמין בה. “פואד מול ביילין” הוא מסמך עיתונאי בעל חשיבות יתירה שנועד לשמור על טוהר בריאות הציבור.

פרפרת 5 : גזרת ליאור שליין. הוא ממשיך לעשות שַמוֹת ב- “מצב האומה” באנשי הפאנל שלו.

כפי שאמר קֹהֶלֶת בן דוד מלך בירושלים בין השאר בחזונו ההוא אודות מעגל חוקי הקיום של האנושות : “…מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש…”. תוצאת המשחק ישראל – איטליה 3:1 במוקדמות מונדיאל רוסיה 2018 (אצטדיון “סמי עופר” בחיפה, יום שני – 5 בספטמבר 2016) מגשימה חלק בתַּצְרֵף חזונו של קֹהֶלֶת. שידור ישיר בערוץ 1.

משונה לכלול את חוויית העשייה הכושלת החוזרת ונשנית של הכדורגל הישראלי הלאומי לאורך כל כך הרבה שנים בתוך מסגרת ההתייחסות הפילוסופית (פסימית) התנ”כית של קֹהֶלֶת הלוא הוא שלמה המלך לחוקי מעגל החיים המחזורי הדן בקיומה של האנושות. “…מה שהיה הוא שיהיה מה שנעשה הוא שייעשה…” היא מסקנה ספקנית ו- נטולת תקוות שמשקפת היטב את ההיסטוריה ועברו של הכדורגל הישראלי הלאומי, מצבו בהווה, ועתידו הלוט בערפל. ניסיונותיה של נבחרת ישראל להעפיל לטורנירי העל של המונדיאלים (מאז מונדיאל מכסיקו 1970) וה- Euros נכשלים שוב ושוב. צריך לזכור שההעפלה של נבחרת ישראל בכדורגל (תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז”ל) לטורניר מכסיקו 1970 צלחה פעם אחת בלבד ונעשתה באזור ההתמודדויות המוקדמות של אוקייאניה (ולא באירופה).

נבחרת ישראל תחת שרביטו של עמנואל שפר ז”ל מחשובי המאמנים בתולדות הכדורגל הישראלי התמודדה במונדיאל מכסיקו 70′ בבית ב’ המוקדם בטורניר. היא הפסידה 2:0 לאורוגוואי (נבחרת אורוגוואי העפילה עד לשלב חצי הגמר שם הובסה 1:3 ע”י ברזיל), סיימה בתיקו אֶפֶס מול איטליה (איטליה העפילה למשחק הגמר בו ניגפה 1:4 נגד ברזיל), ובתיקו אחת נגד נבחרת שוודיה בעיר טוֹלוּקָה. מרדכי שפיגלר הבקיע את שער השִוויון במשחק נגד שוודיה כרגיל ממסירה של גיורא שפיגל. שניהם היו שותפים חשובים להישג הנאה במכסיקו 1970.

mexico 2

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בטורניר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : השוער יצחק וויסוקר, ישעיהו שוואגר, דוד פרימו, שמואל רוזנטל, צבי רוזן, דני שמילוביץ’ (רוֹם). זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : גיורא שפיגל, יצחק שום, רחמים טלבי, יהושע פייגנבוים, והקפטן מרדכי שפיגלר. מאמן נבחרת ישראל במונדיאל מכסיקו 1970 היה עמנואל שפר ז”ל. (התמונה באדיבות רוני דרור הארכיונאי של התאחדות הכדורגל הישראלית ובאדיבות TELEMEXICO 1970. ארכיון יואש אלרואי).

הביטוי הפילוסופי “…מה שהיה הוא שיהיה…”, הוא במידה רבה מייאש, מפני שהוא משקף נכונה את מה שהתרחש ביום שני – 5 בספטמבר 2016 באצטדיון “סמי עופר” בחיפה במשחק ההפסד 3:1 של נבחרת ישראל לנבחרת איטליה בשלב המוקדם של ניסיון נוסף להעפיל לטורניר הגמר של מונדיאל 2018 ברוסיה. נבחרת ישראל ממשיכה להיכשל. מה פתאום מאמן הנבחרת הלאומית אלישע לוי מוציא את שני השחקנים הכי טובים שלו ניר ביטון וטל בן חיים במשחק ההפסד נגד איטליה ומחליף אותם באחרים…??? העיקר שאלישע לוי מיהר להצהיר למיקרופון של הדס גרינברג מערוץ 1 בתום המשחק : “לא היו פערי רמות”. באופן פרדוקסלי הוא צודק. נבחרת איטליה הנוכחית זאת שביקרה ב- “סמי עופר” היא צֵל של עברה. השידור הישיר הבלעדי בערוץ 1 של משחק ההפסד ישראל – איטליה 3:1 (המשחק הראשון במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018 ) בהובלת השַדָּר עמיחי שפיגלר והפַּרְשָן אייל לחמן, שנערך באצטדיון “סמי עופר בחיפה ביום שני – 5 בספטמבר 2016 בין 21.45 ל- 23.45, הניב כמות רייטינג חלומית (עבור השידור הציבורי המט ליפול) על סך של % 17.4 (539000 צופים). המשדר המקדים (Pre Gmae Show) של המשחק ישראל –איטליה בין 21.00 ל- 21.35 בהנחיית שרון פרי ובהשתתפותם של שני הפרשנים אבי רצון וגיל לנדאו צבר רייטינג של % 8.2 (231000 צופים). משדר הסיכום (Post Game Show) של המשחק ישראל-איטליה בין 23.45 ל- 00.15 השיג כמות רייטינג של % 10 (321000 צופים). מדובר בהישגי צפייה מרשימים (!). ערוץ 1 עשה בי”ס למִדְרוּג ל- ערוץ 2 ו- ערוץ 10. הוא הביס כל אחד מהם לחוד ולעיתים גם את שניהם ביחד בשעתיים שבין 21.45 ל- 23.45.

טבלת המדרוג הארצית של יום שני בערב – 5 בספטמבר 2016 מתשע בערב ועד חצות ורבע. ערוץ 1 משדר ישיר מ- 21.00 ועד חצות ורבע את משחק ההפסד של ישראל ל- איטליה 3:1 במסגרת השלב המוקדם של מונדיאל רוסיה 2018.

רבעי שעות                       ערוץ 1                      ערוץ 2                       ערוץ 10

21.15 – 21.00 (פתיחת המשדר המקדים) % 5.6             % 23.0                     % 9.9

21.30 – 21.15                 % 7.6                      % 20.1                     % 9.9

21.45 – 21.30                 % 9.9                      % 17.5                     % 9.6

22.00 – 21.45 (תחילת המשחק) % 16.7                   % 14.7                     % 7.3

22.15 – 22.00                % 17.9                     % 11.0                     % 7.7

22.30 – 22.15                % 18.2                     % 10.8                     % 5.6

22.45 – 22.30                % 15.6                     % 10.2                     % 5.8

23.00 – 22.45                % 16.0                     % 10.4                     % 5.3

23.15 – 23.00 (תחילת מחצית 2) % 18.0                  % 8.2                       % 5.3

23.30 – 23.15               % 19.0                      % 7.1                       % 4.9

23.45 – 23.30 (פתיחת המשדר המסכם) % 15.9            % 6.3                       % 4.1

24.00 – 23.45               % 8.3                        % 6.0                       % 3.6

00.15 – 24.00               % 6.1                        % 4.1                       % 2.9

ערוץ 1 הציבורי היה טוב יותר בכמה דרגות ממוּשָא השידור שלו ,מנבחרת הישראלית הלאומית בהדרכת אלישע לוי. נבחרת ישראל בכדורגל מוכיחה כל פעם מחדש עד כמה צדק קהלת בהשקפת עולמו ובחוקי התורה המעגלית שהתווה בשעתו ואשר נוגעים וסובבים את קיום האנושות. ערוץ 1 מילא פחות ו/או יותר את שליחותו באצטדיון “סמי עופר” בחיפה למעט כמה פגמים. השדר המוביל עמיחי שפיגלר חזר לסביבתו הטבעית סמוך לכר הדשא לאחר שבילה בזירה לא מוכרת לו, היכל ההתעמלות האולימפי של ריו 2016. הוא עורר שם גיחוך לא רק מפני שאיננו מתמצא כלל בחומר השידור של תחרויות ההתעמלות האולימפיות אלא בגלל שהסכים בכלל ליטול על עצמו אחריות שאיננו מסוגל לשאת אותה. שני המאמנים הכושלים אייל לחמן וגיל לנדאו מוצאים מפלט ליד המיקרופונים של ערוץ 1. מעניין, שני מאמנים מפוטרים ללא קבוצות דווקא הם נבחרים להיות פרשנים בצוות השידור של ערוץ 1. אם הם כאלה ידענים ופרופסורים לכדורגל אז מדוע קבוצות ליגת העל אינן מציעות לשניים משרות של מאמנים ראשיים אצלן ? למה ערוץ 1 הופך את עצמו לעיר מקלט בעבורם ? מעל כולם בלטה בשידור הישיר של ערוץ 1 ישראל – איטליה 1:3 אישיותו העיתונאית הטלוויזיונית של אבי רצון (!). פרשן מצוין ועיתונאי מעולה בעל עין חדה, אבחנה טובה אודות הנעשה לידו ומולו, ולשון תקנית ומושחזת. איכותו הטלוויזיונית עולה עשרות מונים על הקולגות שלו גיל לנדאו ואייל לחמן. אבי רצון בעל משקל סגולי כבד היה צריך לשאת בשני התפקידים של פרשן צמוד של עמיחי שפיגלר וגם פרשן בפאנל של שרון פרי. מדוע מתכנני, עורכי, ומפיקי המשדר ישראל – איטליה 3:1 לא הטילו על אבי רצון את המשימה לראיין בטרם ההתמודדות את המאמן האיטלקי ג’יאמפיירו וונטורה וגם את המאמן הישראלי אלישע לוי. אי אפשר להחזיק מִשְדָר מַקְדִים כה ארוך שמתבסס רק על שיח של הפאנל ללא שימוש בעדויות של מאמנים ושחקנים בשתי בנבחרות האחראים על סיפור העלילה ועל כיוון התפתחותה. נבחרת איטליה הפתיעה אותי בחולשת מחשבת הכדורגל שלה. מדובר בשחקנים איטלקיים מקצועניים המשחקים בליגה קשוחה אבל הכדורגל שלהם אפרורי, צפוי, ולא מעניין. איטליה היא בעלת מוניטין עצום בהיסטוריה של הכדורגל מאז ימיו של המאמן, המחנך, והמנהיג וויטוריו פוצו שהוביל את נבחרתו לשתי זכיות רצופות במונדיאלים של 1934 (התקיים באיטליה) ו- 1938 (נערך בצרפת) אבל לא הנבחרת האיטלקית המשעממת הזאת שראינו לפני שלושה ימים ב- “סמי עופר”.

בהיותי איש טלוויזיה בעל קריירת עבודה ממושכת הזדמן לי לראות מקרוב אלפי משחקי כדורגל בארץ ובעולם. אני אוהב כדורגל ואת ההיסטוריה של הכדורגל מגיל צעיר מאוד. המאמן האיטלקי רב המוניטין וויטוריו פוצו זכה ב- בכורה העולמית עם נבחרת איטליה בשני מונדיאלים רצופים, במונדיאל איטליה 1934 ומונדיאל צרפת 1938. נבחרת איטליה בזמנו כמו נבחרות אירופיות מצטיינות אחרות הונגריה, צ’כוסלובקיה, אוסטריה, אנגליה, גרמניה, וספרד ביססו את שיטת המשחק שלהן על שני מגינים, שלושה רצים בתוכם בלם מרכזי ועל חמישה חלוצים בהם חלוץ מרכזי, שני קיצונים באגף ימין ושמאל, ושני קשרים. פרשני הכדורגל ובראשם הוגו מייזל הגדירו את העמדת השחקנים במגרש בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה באמצעות המונח “WM”. וויטוריו פוצו (1968 – 1886) התמודד בימים ההם מול מוחות כדורגל נודעים כמו המאמן האוסטרי הוגו מייזל, המאמן האנגלי הרברט צ’פמן (אנגליה לא נטלה חלק בשלושת המונדיאלים הראשונים של 1930, 1934, 1938), המאמן ההונגרי אודון נאדאש, המאמן הספרדי אמדאו גארסיה דה סאלאזאר, המאמן הצרפתי ג’ורג’ קימפטון, המאמן הגרמני אוטו נרז, המאמן השווייצרי הנרי מילר, וגם אחרים – ושינה משהו. הוא יצר שיטה חדשה של העמדה במגרש שנקראה בשעתו 2 – 3 – 2 – 3. שני מגינים, שלושה קשרים הגנתיים, שני קשרים התקפיים, ושלושה חלוצים. במונדיאל 1934 ביסס את משחק נבחרת איטליה על הקשר ג’וזפה מיאצה, על החלוץ ראיימונדו אורסי (שחקן כדורגל ארגנטיני שקיבל אזרחות איטלקית), ועל הקשר ההגנתי לואיז “לואיזיטו” פליפה מונטי (אף הוא כדורגל ארגנטיני ששיחק בנבחרת ארגנטינה במונדיאל 1930 ואח”כ התאזרח באיטליה). במונדיאל 1938 התבסס וויטוריו פוצו על שחקן ההתקפה הנפלא שלו החלוץ המרכזי סילביו פיולה וכמובן על הקשר הוותיק ג’יוזפה מיאצה. וויטוריו פוצו היה לא רק אדם חושב בעל אוטוריטה וכריזמה של ידען – רב אומן במדע כדורגל, אלא מחנך בעל עקרונות שהשחקנים שלו העריצו אותו.

pozzo 1

טקסט תמונה : 10 ביוני 1934. מונדיאל איטליה 1934. רומא. וויטוריו פוצו (בחליפה משמאל) ניצב עם נבחרת איטליה על כר הדשא באִצטדיון הכדורגל של רומא דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל נגד נבחרתה של צ’כוסלובקיה. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן וויטוריו פוצו , השוער ז’אן פיירו קומבי , אטיליו פראריס ה- 4, לואיג’י אלמאנדי, לואיז “לואיזיטו” מונטי, אנריקו גואיטה. זיהוי הכורעים משמאל לימין : לואיג’י ברטוליני, ריימונדו אורסי, טסיו מונז’ליו, ג’וזפה מאצה, בורל, ודה מאריה. הערה : לואיז “לואיזיטו” מונטי נולד באיטליה ב- 24 ביולי 1901. הוריו היגרו לארגנטינה כמה שנים אח”כ. לואיז מונטי שיחק כמגן – בלם במדי נבחרת ארגנטינה שזכתה במקום השני במונדיאל הראשון שנערך ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי . ארגנטינה הפסידה במשחק הגמר לאורוגוואי בתוצאה 2:4. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

pozzo 2

טקסט תמונה : 19 ביוני 1938. מונדיאל צרפת 1938. פאריס. מאמן נבחרת איטליה וויטוריו פוצו (במרכז בז’אקט שחור) לקח עמו למונדיאל צרפת 1938 רק שלושה שחקנים מההרכב הישן של 1934 . כאן במרכז התמונה (בז’אקט כהה) הוא מניף בפעם השנייה ברציפות בפאריס את גביע העולם בכדורגל ע”ש ז’יל רימה לאחר שאיטליה ניצחה לפני דקות ספורות במשחק הגמר את נבחרת הונגריה בתוצאה 2:4. זיהוי השחקנים האיטלקיים העומדים בשורה האחורית משמאל לימין : שני אנשים לא מזוהים , אמדאו ביאבטי (Biavati  Amadeo), איש לא מזוהה, המאמן וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo), סילביו פיולה (Piola Silvio), איש לא מזוהה מאחור, ג’יובאני פרארי (Ferrari  Giovanni בעל מצח גבוה), ג’ינו קולאוסי (Colaussi  Gino מסורק לאחור), ושבעה אנשים לא מזוהים. זיהוי השחקנים האיטלקיים הכורעים משמאל לימין : יוגו לוקאטלי (Locatelli  Ugo), ג’וזפה מיאצה (Meazza Giuseppe ), אלפרדו פוני (Foni Alfredo), השוער אלדו אוליביירי (Oliveieri  Aldo בחולצה שחורה), פייטרו ראבה ( Rava  Pietro), מישל אנדריאולו (Andreolo  Michele), ואיש לא מזוהה. יושב מלפנים : פייטרו סרנטוני (Serantoni  Pietro). שחקני נבחרת איטליה היו מוכנים למות עבור המנהיג, המחנך, ומאמנם וויטוריו פוצו. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : נבחרת איטליה בכדורגל זכתה בבכורה גם במונדיאלים של ספרד 1982 וגרמניה 2006.

לא הופתעתי מהצהרתו של המאמן אלישע לוי בתום משחק ההפסד לאיטליה 3:1, כשאמר : “לא היו פערי רמות”. אלישע לוי צודק. איטליה ניצחה אומנם את ישראל בחיפה בעשרה שחקנים ובהפרש של שני שערים אך בשעה זאת היא נבחרת בינונית ומטה כמו הישראלית של אלישע לוי. יכול להיות שהיהודים צריכים לעסוק בכלל במה שהם טובים באמת, ב- לנגן בכינור ולשחק שחמט ולא כדורגל. הייתה חסרה לי שיחה של אבי רצון עם המאמן האיטלקי ג’יאמפיירו וונטורה לפני המשחק וגם בסיומו. ראיונות סיכום שערכה הדס גרינברג עם הקפטן ערן זהבי והמאמן אלישע לוי אינם מספיקים.

ערוץ 1 עשה את המוטל עליו אבל לא נבחרת ישראל. אלישע לוי הוא איש נחמד. אז מה ? אבי רצון סיכם לי את ההתרחשויות במשחק ישראל – איטליה 3:1 כלהלן : “אין לי מושג למה אלישע לוי החליף את טל בן חיים ולמה החליף את ניר ביטון…אפשר היה לבצע חילופים אחרים…הפסדנו 3:1 כי לא ניצלנו נבחרת איטלקית בינונית נבחרת איטלקית אפורה, נבחרת איטלקית שמשחקת בעשרה שחקנים כמעט מחצית שלימה…אני חושב שהנבחרת שלנו הייתה בסדר בסך הכל…היא החזיקה בכדור כמעט % 60 מהזמן גם אם זה היה בעיקר במחצית השנייה…בשורה התחתונה זה אפס נקודות, ויש כאן טבלה ויש כאן כדורגל מקצועני ועל כך אנחנו מדברים…ולא על מה יהיה וכמה אנחנו מתקדמים ומה יש לנו ללמוד…יש לנו ללמוד שיש כאן כדורגל מקצועני, ואגב יש כאן טבלה בשורה התחתונה…!”. מערכת הספורט של ערוץ 1 לא ניצלה נכון את כישרונותיו ויכולותיו של אבי רצון.

סוף הפוסט מס’ 629. הועלה לאוויר ביום חמישי – 8 בספטמבר 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *