פוסט מס' 641. לפנים, הייתה זאת ההגדרה שלי שניתחה והסבירה את יחסי ההתניה הסימביוטיים שרקמתי עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים הבלתי נשכחות ההן של 2002 – 1980 כלהלן : "אני מביא את מיומנות מצלמות הטלוויזיה שלי ואת הסכמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור לשלם ממון תמורת זכויות השידורים. אתם אנשי מכבי ת"א תביאו את כישרון המשחק שלכם. חטיבת הספורט בפיקודי תצעד עמכם שלובי זרוע רק אם תהיו אלופי המדינה". כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם לרבות כל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הושיטו לי יד ותמכו עם השקפת עולמי זאת. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (1) הייתה פעם פרויקט שידור טלוויזיוני ישראלי ציבורי נחרץ ופופולארי בעל משמעות רבת חשיבות ורבת עידנים מאז 1968. מדובר בעניין טלוויזיוני ספורטיבי היסטורי ממושך וחסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. מכבי ת"א של שנת 2016 איננה מכבי ת"א של תקופתי. היו"ר שמעון מזרחי איננו עוד שמעון מזרחי של תקופתו. גם אני כבר לא שָם ואינני עוד יואש אלרואי של זמני. הימים ההם חלפו לבלי שוב. פוסט מס' 641. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. חג סוכות תשע"ז יום שלישי – 18 באוקטובר 2016.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת הפקת הנאה מסחרית ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוגש בחינם לחלוטין לציבור הקוראים.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 641 : הועלה לאוויר בחג סוכות תשע"ז יום שלישי – 18 באוקטובר 2016.

————————————————————————————————— 

לפנים, הייתה זאת ההגדרה שלי שניתחה והסבירה את יחסי ההתניה הסימביוטיים שרקמתי עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים הבלתי נשכחות ההן של 2002 – 1980 כלהלן : "אני מביא את מיומנות מצלמות הטלוויזיה שלי ואת הסכמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור לשלם ממון תמורת זכויות השידורים. אתם אנשי מכבי ת"א תביאו את כישרון המשחק שלכם. חטיבת הספורט בפיקודי תצעד עמכם שלובי זרוע רק אם תהיו אלופי המדינה". כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם לרבות כל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הושיטו לי יד ותמכו עם השקפת עולמי זאת. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (1) הייתה פעם פרויקט שידור טלוויזיוני ישראלי ציבורי נחרץ ופופולארי בעל משמעות רבת חשיבות ורבת עידנים מאז 1968. מדובר בעניין טלוויזיוני ספורטיבי היסטורי ממושך וחסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. מכבי ת"א של שנת 2016 איננה מכבי ת"א של תקופתי. היו"ר שמעון מזרחי איננו עוד שמעון מזרחי של תקופתו. גם אני כבר לא שָם ואינני עוד יואש אלרואי של זמני. הימים ההם חלפו לבלי שוב. פוסט מס' 641. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. חג א' של סוכות תשע"ז – 17 באוקטובר 2016.

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 1998 ל- נובמבר 2012.

טקסט תמונה : יואש אלרואי חוקר, עורך, ומחבר הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי"וסדרת הטלוויזיה כולה רחבת ההיקף בת 13 הספרים, ואשר קרויה, "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה"עם סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסע הבחירות המרתק לנשיאות ארה"ב 2016 דונאלד טראמפ הרפובליקני נגד הילארי קלינטון הדמוקרטית.

מסע הבחירות הנשיאותי 2016 המרתק והעימותים הטלוויזיוניים המסקרנים בין שני המועמדים דונאלד טראמפ הרפובליקני להילארי קלינטון הדמוקרטית מעורר עניין עצום לא רק בארה"ב, אלא גם בכל רחבי העולם, לרבות ישראל. חברת החדשות של ערוץ 2 רשאית לרשום לעצמה נקודת זכות בתחרות הטלוויזיונית שהיא מנהלת נגד ערוץ 10 וערוץ 1. היא היחידה מבין שלושת הערוצים הארציים במדינת ישראל שערכה ב- 7 בספטמבר 2016 בניו יורק ריאיון אחד על אחד פנים מול פנים עם המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב הילארי קלינטון. את הריאיון הטלוויזיוני החשוב והמעניין (וגם יוקרתי) ששודר בחדשות ערוץ 2 ב- 8 בספטמבר 2016 ניהלה מגישת החדשות יונית לוי. ערך אותה בניו יורק גיא סודרי העורך הראשי בחברת החדשות של ערוץ 2. הפיק אותה בניו יורק עודד בינו מפיק השטח הראשי של חברת החדשות של ערוץ 2.

oded-bino-1

טקסט תמונה : 7 בספטמבר 2016. ניו יורק ארה"ב. הצוות הבכיר של חברת החדשות של ערוץ 2 עורך תמונה משותפת עם גב' הילארי קלינטון (שנייה מימין) המועמדת לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : גיא סודרי, הילארי קלינטון, יונית לוי, ו- עודד בינו. (באדיבות עודד בינו).

ציטוט : "If you have the rights – You have the show". (רון ארלדג' / Roon Arledge).

הקדמה קצרה.

לא היה גבול לשאיפותיי כמנווט ראשי ועורך ראשי להציב את דִגְלָה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר חשוב בארץ וברחבי עולם. הן לא היו מגלומניות ועלו בדרך כלל בקנה אחד עם קווי המחשבה של מרבית רשתות הטלוויזיה הציבורית והמסחריות באירופה, ארה"ב, וברחבי העולם כולו. המנהלים הבכירים שלי המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם תמכו בי. מכיוון שהיה מדובר ברשת טלוויזיה כללית ולא בערוץ נישה בכבלים המתמחה בשידורי ספורט הוטלה עלי המשימה והחובה לברור ולבחור את הטוב ביותר מבין הטוב ביותר, את אירועי הספורט שנחשבו ל- The best of the best, למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל משלמי האגרה. ביניהם סיקור שיטתי של משחקיה של אלופת המדינה בכדורסל במסגרת האירופית ב- Frame היוקרתי של תחרויות גביע אירופה לקבוצות אלופות. זאת הייתה מכבי ת"א. הציבור איננו מכיר את עקרונות פעולותיה של תעשיית הטלוויזיה והאנשים לא הבינו בתחילה את מחשבת הטלוויזיה שלי כי הצבת דגלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל אתר ספורט חשוב בארץ ובעולם היא רעיון נשגב שנהגה בעבורם, אִידֵאָה שנשאה עמה באותה העת יתרון ובצדה חיסרון. שידורי הספורט בתקופתי בשנים 2002 – 1980 הניבו רייטינג ומִדְרוּג ויוּקְרָה עצומים עבור השידור הציבורי אולם למרות שהיו שווים זהב הֵם עלו כסף. נדרשנו לשלם בעבורם לא מעט. ביקרתי בעת כהונתי כמנווט שידורי הספורט בארבע יבשות תבל וביותר מ- 150 ערים ברחבי אירופה, אסיה, ארה"ב וקנדה, מרכז ודרום אמריקה, ואוסטרליה. עשיתי זאת במונדיאלים של ארגנטינה 1978, ספרד 1982, מכסיקו 1986, איטליה 1990, ארה"ב 1994, צרפת 1998, ואת הדגל של המונדיאל האחרון שלי ביפן / קוריאה 2002 הנפתי לרוע מזלי בעידן מנכ"ל רשות השידור המודח ההוא יוסף בר-אל בירושלים. שידרנו את המונדיאל ההוא Off tube. עשיתי זאת באולימפיאדות של לוס אנג'לס 1984, סיאול 1988, ברצלונה 1992, אטלנטה 1996, וסידני 2000. עשיתי זאת באליפויות העולם בא"ק של הלסינקי 1983, רומא 1987, טוקיו 1991 (Off tube בשעה שיוסף בר-אל שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית), שטוגארט 1993, גטבורג 1995, אתונה 1997, סביליה 1999, ואדמונטון – קנדה 2001. עשיתי זאת עם כיסוי טורניר ווימבלדון בטניס בין 1980 ל- 1998. עשיתי זאת עם ה- Euros (אליפויות אירופה בכדורגל לאומות) של צרפת 1984, גרמניה 1988, שוודיה 1992, אנגליה 1996, והולנד / בלגיה 2000. עשיתי זאת באליפויות אירופה בכדורסל בין 1979 ל-2001. עשיתי זאת באליפויות אירופה והעולם בשחייה. עשיתי זאת עם משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל) בכדורגל וגביע המדינה בכדורגל בין 1980 לבין 1994. עשיתי זאת עם השידורים הישירים של המכביות וכינוסי הפועל בין 1977 ל- 2001. עשיתי זאת באליפויות המדינה ב- א"ק, שחייה, והתעמלות. עשיתי זאת עם משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל) בכדורסל וגביע המדינה בכדורסל בין 1982 ל- 2001. וכרתי ברית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים שבין 1980 ל- 2002 (למעט עונת 1994 – 1993 בה זכתה באליפות המדינה קבוצת הפועל גליל עליון). כל שידורי הספורט הרשומים לעֵיל היו כפופים למו"מ שניהלנו וניהלתי עם הוועדות המארגנות הנוגעים לקנייה ורכישה של זכויות שידורים כחוק בארץ ובעולם, ואושרו ע"י המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם. החזון שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה להפוך אותה למוקד צפייה לאומי. המוטו שלי כפי שניתחתי והסברתי אותו למנכ"לים שלי ולמנהלי הטלוויזיה שלי לדורותיהם שהעניקו לי לפני שנים רבות את התפקיד והאחריות העצומה להיות הנווט שלהם, היה כלהלן : השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעוֹל הרייטינג. סך תקציב הפעולות שלי כמנווט שידורי הספורט בשנים ההן של  2002 – 1980 נע סביב 150.000000 (מאה עשרים וחמישה מיליון) דולר. ו- אוסיף : אין בהקדמה הזאת שום רְבוּתָּא. צעדתי בעקבותיהם של קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. כל המנכ"לים שלי ברשות השידור לדורותיהם לרבות כל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הושיטו לי יד ותמכו בהשקפת עולמי זאת. שידורי הספורט שלי בימים ההם על כל מִגזריו הפכו חיש מהר לשורות נדבכים של כלל השידור הציבורי. גם בעניינה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבאנו את היָדָע ו- מיומנות הצילום הטלוויזיוני לפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו ומכבי ת"א את הכישרון, את רוח המועדון, ואת הכמיהה לניצחון.

צפיתי ביום חמישי – 13 באוקטובר 2016 בשידור הישיר המשעמם חסר תוחלת של ניב רסקין ופיני גרשון אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את את המשחק הראשון של מכבי ת"א ב- Euroleague לעונת 2017 – 2016, בו הפסידה בחוץ למילאנו האיטלקית 97:99. השידור הישיר הנ"ל לפני ארבעה ימים הוא הקטליזטור של כתיבת פוסט מס' 641 בבלוג yoashtvblog.co.il. מכבי ת"א ירדה מגדולתה הציבורית זה מכבר. היא איננה עוד קניין טלוויזיוני יוקרתי יוצא דופן. הערוצים הארציים נטשו אותה. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2017 – 2016 היא נֶכֶס שידור של ערוץ נישה. איש איננו יודע איזו כמות רייטינג צבר השידור הישיר של משחק ההפסד מילאנו – מכבי ת"א 97:99. גם איש איננו יודע מה גובה תשלום הזכויות שמנפק ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים למועדון מכבי ת"א תמורת השידורים הישירים. אנחנו התחלנו לשלם לקבוצת מכבי ת"א במשחקיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות תשלומים ספורדיים לראשונה בעונתה כדורסל ההיא של 1974 – 1973 (לאחר מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973). בין השנים 1973 ל- 1984 שילמנו לאלופת המדינה מועדון מכבי ת"א בכדורסל סכומי זכויות שידורים שנעו בין 7000 דולר ל- 10000 דולר מידי עונה. מדובר בפרוטות במונחי טלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אישרו את התשלומים הספורדיים ההם. לראשונה בסופה של 1973 תבעה הנהלת מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי, הגזבר אריה ברנוביץ', ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי זכויות יוצרים בשווי כמה אלפי דולרים בודדים עבור השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההוצאות הטכנולוגיות (שידורים לווייניים) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור השידורים הישירים ההם מערים שונות באירופה עלו עשרות מונים על סכום זכויות השידורים שתבעה לעצמה מכבי ת"א מרשות השידור. די אם אציין כי בעבור 10 הדקות הראשונות של כל שידור לווייני של משחקי מכבי ת"א ביבשת ממדריד, אנטוורפן, ווארזה, אתונה, מילאנו, סטוקהולם, הארלם (הולנד), ליאז', קאנטו וכו' נדרשנו לשלם בשנים ההן 1500 (אלף וחמש מאות) דולר, ותוספת של עוד 45 (ארבעים וחמישה) דולר על כל דקה נוספת של שימוש בשידור הלווייני. בעונת 1977 – 1976 שילמה הטלוויזיה הישראלית ציבורית למכבי ת"א סכום שנתי של זכויות שידורים בגובה של  7000 (שבעת אלפים) דולר. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל לאחר שגברה בהיכל "Pioneer" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78. מנכ"ל רשות השידור ב- 1977 היה יצחק לבני. ארנון צוקרמן כיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנהל חטיבת החדשות היה דן שילון. מנהל חטיבת הספורט והשדר והמפיק של המשחק ההוא בבלגראד ביום חמישי ההוא – 7 באפריל 1977 מכבי ת"א – מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 היה אלכס גלעדי. אנוכי הייתי העורך והמפיק של אלכס גלעדי בירושלים.

אני מעביר לידיעת קוראי הבלוג כמה מסמכים עתיקי יומין משָנִים 1973 ו- 1974 פרטניים נקודתיים כספיים – כלכליים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העוסקים בעלויות טכנולוגיות של השידורים הישירים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מחו"ל ועלויות זכויות שידורים. המסמכים מצביעים על הביורוקרטיה הסבוכה והמסורבלת שאפיינה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרגע הקמתה. מנהל הספורט דן שילון היה חייב להעביר את כל בקשותיו הנוגעות למשימות השידור שלו בחו"ל למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן באמצעות מנהל החדשות צבי גיל. כל טיסת שדר ספורט לחו"ל הייתה חייבת אישור בכתב של מנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא היה רשאי לאשר זאת על דעתו בלבד. הוא היה יכול להמליץ אולם לא לאשר. הטסתם של דן שילון ואלכס גלעדי למשימות שידור בחו"ל הייתה מותנית בפירוש באישורו של מנכ"ל רשות השידור. המנכ"לים של רשות השידור באותה העת היו שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969) ויצחק לבני יבד"ל (בשנים 1979 – 1974). סמנכ"ל הכספים בימים ההם היה ישראל דורי. יוחנן צנגן היה סגנו. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארנון צוקרמן (במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973). מנהלי חטיבת החדשות היו צבי גיל (מנובמבר 1971 ועד נובמבר 1974) ודן שילון (מנובמבר 1974 עד נובמבר 1977). מנהלי מחלקת הספורט היו דן שילון (בשנים 1974 – 1968) ואלכס גלעדי (בשנים 1980 – 1974). כך התנהלו פעם העניינים.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

gur 1

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. התכתבות של דן שילון עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העוסק בתכנון שידורים ישירים של משחקיה של מכבי ת"א בשלב רבע הגמר בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל לאחר מלחמת יום הכיפורים. עמוד מס' 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 2

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1973. התכתבות של דן שילון עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העוסק בתכנון שידורים ישירים של משחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל לאחר מלחמת יום הכיפורים. עמוד מס' 2 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 3

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. התכתבות של אלכס גלעדי עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העוסק בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בשלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופות החל מ- 2 בינואר 1975. עמוד מס' 1 מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 4

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. התכתבות של אלכס גלעדי עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העוסק בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בשלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופות החל מ- 2 בינואר 1975. עמוד מס' 2 מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 5

טקסט מסמך : 10 בדצמבר 1974. התכתבות של אלכס גלעדי עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן העוסק בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בשלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופות החל מ- 2 בינואר 1975. עמוד מס' 3 מתוך 3. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gur 6

טקסט מסמך : 22 בדצמבר 1974. התכתבות נוספת של אלכס גלעדי עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בעניין זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות וגם כמה עניינים הנוגעים ל- EBU (איגוד השידור האירופי). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במידה רבה הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים הבכירים. הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד יו"ר המועדון שמעון מזרחי. עליך להיות אָלוּף. זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האֵיתָּנוּת התקשורתית היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בעת שיתוף הפעולה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג. לטלוויזיה יש תכונה מוּלֶדֶת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין ז"ל או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי ו- גברי בנאי יבד"ל, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב ז"ל. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות ו/או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור שנבנה על תשומת לב וכמויות מדרוג ורייטינג הגונות (!). הקורלאציה בין אובייקט שידור נִכְסָף לבין הגוף המשדר ה- כָּמֵהַ לשדרו הייתה למכסימאלית. המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה. פעמים רבות נשאלתי בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי בשידור הציבורי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי הייתה דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות" (!).

הספר "הקשר הסימביוטי" הנמנה על סדר 13 הספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", מהווה תיעוד וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית בישראל לבין מכבי ת"א. תחילתה בצילום ושידור ישיר של הדרבי התל אביבי בכדורסל (באמצעות ניידת השידור הראשונה ה- "OB הכחול" של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד) שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א 70:78 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א ששוחק אף הוא באצטדיון "בלומפילד" ושוב ניצחה הפועל ת"א 70:88 וזכתה בפרס היוקרתי. הפועל ת"א זכתה ב- 1969 גם באליפות המדינה, השלימה "Double" והקדימה בשלוש נקודות בטבלה את מכבי ת"א. 

טקסט תמונה : אפריל 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. הרחבה שלפני בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. זוהי ניידת השידור הראשונה ההיסטורית של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הניידת נרכשה ע"י עוזי פלד בלונדון בראשית שנת 1968 מחברת הטלוויזיה הבריטית "THAMES". מעל פנסי ניידת השידור נותרו עדיין אותיות המתכת המרכיבים את הפירמה האנגלית  "THAMES" אולם בקדמת חלקה העליון כבר נצבע בגאווה שמה של הטלוויזיה הישראלית (!). הניידת נצבעה מאוחר יותר בכחול ונקראה ע"י מפעיליה הישראליים ה- "OB הכחול". הניידת הזאת על חמש המצלמות שלה כיסתה בשני שידורים ישירים היסטוריים ביום חמישי בשבוע – 2 במאי 1968 את מצעד צה"ל בירושלים ואת קונצרט התזמורת הפילהרמונית שנערך אף הוא בירושלים בחג העצמאות ההוא של מדינת ישראל. ב- 13 בנובמבר 1968 הביאו אותה מפעיליה לאצטדיון "בלומפילד" ביפו כדי להעביר בשידור את הדרבי התל אביבי בכדורסל הפועל ת"א – מכבי ת"א. גדעון הוד היה השדר. זוהר כהן היה הפרשן שלו. חגי מאוטנר היה הבימאי של השידור הישיר ההוא ו- ורדינה ארז ז"ל הייתה נתבת התמונה שלו. (התמונה באדיבות שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. חיים יבין נבחר ביולי 1968 (בן 36 אז) להגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. העורך הראשון של "מבט" היה מוטי קירשנבאום ז"ל. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : שעות הצהריים של יום רביעי – 13 בנובמבר 1968. אצטדיון "בלומפילד" ביפו. הימים ההם – הזמן ההוא. צוות ההקמה בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד משדר ישיר את משחק הדרבי התל אביבי בכדורסל הפועל תל אביב נגד מכבי תל אביב. בתמונה נראה צוות הצילום ממוקם ביציעי אצטדיון "בלומפילד" הישן ההוא, כשהוא מפעיל מצלמת Video אמריקנית מסוג RCA בעלת שלוש עדשות, ויָדִית קלאץ' מיוחדת שמסייעת לצלם לנווט את פעולות הצילום לטווח הקרוב, הבינוני, והרחוק. בימאי שידור הספורט הראשון בהיסטוריה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניידת השידור של "THAMES" (ה- OB הכחול) היה חגי מאוטנר. השַדָּר היה גדעון הוד והפרשן שלו זוהר כהן. זיהוי הצלמים בתמונה : עומד למעלה יוסף "פונצי" הדר ז"ל, יושב מימין שאול ג'ורג' כהן (עולה חדש מארגנטינה), ולידו עזרא כליפא. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אח"כ העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ממרחק כה רב ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן" (במפרץ עכו) [9] את המשחק בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז' 62:74 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם מאז ימיהם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ויְשַעְיּהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת הזאת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה רייטינג מזהיר. יתירה מזאת, השידורים הישירים האלה של אירועי הספורט הרלוואנטיים (ביניהם השתתפותה של מכבי ת"א במפעל הכדורסל האירופי של FIBA הלוא הוא גביע אירופה לקבוצות אלופות) היו אֶבֶן הפַּאזֶל שנושקת לכל התוכניות האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שֵאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת"א ולאלה שבאו בעקבותיהם. הספר הזה "הקשר הסימביוטי" הוא גם סיפור שדן בשיתוף הפעולה המדהים, היוצא דופן, והדרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות הראשונה שלה ה- Sponsor חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" בראשות שני התעשיינים המשגשגים מארק מושביץ ואבא פרומצ'נקו, מאז שנת 1971 / 1970. מכבי ת"א החליפה בינתיים נותני חסות מאז תקופתי. את "עֵלִית" החליפה בשעתו "אֶלֶקְטְרָה", והיום נותנת החסות שלה היא "FOX". מכבי ת"א נהנית עד עצם היום הזה מנתוני חסות כספיים הטובים ביותר בליגת העל הישראלית. הכנסותיה מ- "FOX" נאמדים בעונה הנוכחית של 2017 – 2016 ב- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם לנותני החסות הראשונים מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ז"ל, וגם לדָוִד מוֹשֶבִיץ יבד"ל בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף יבד"ל חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ (אבי פילוסוף היה נשוי לתָּמָר בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן יבד"ל, ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס יבד"ל. בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה. ללא סיועה הכספי – כלכלי המאסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת מכבי ת"א. במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות, שכלל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מכבי ת"א + חברת "עֵלִית", טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה.

טקסט תמונה :  1970. תמונה היסטורית. דור המייסדים הבלתי נשכח. תעשייני ובעלי חברת "עלית" מארק מושביץ ז"ל (מימין) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (משמאל) מעניקים החל מ- 1970 סיוע כספי – כלכלי גדול כ- Sponsorship של המועדון. חברת "עלית" העניקה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 1971 – 1970 לראשונה בהיסטוריה חסות כספית בגובה של של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. היה מדובר לא רק בסכום מופלג אלא ראשיתו של תהליך כלכלי בארץ בו חברה מסחרית מעניקה חסות כלכלית למועדון ספורט. הצלחתה הספורטיבית של מכבי ת"א על הפרקט והתערבותן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדו את שגשוג מכבי ת"א העמיקו את הקשר בין מועדון הכדורסל המצליח ביותר במדינה לבין חברת הממתקים והקפה הַפּוֹרָה ביותר בישראל. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו תיבדל לחיים ארוכים אלמנתו של אבא פרומצ'נקו ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האלופה מכבי ת"א וראשית עידן קבלת תשלומי זכויות השידורים מהמשדר הציבורי בשנים 1984 – 1973 כמו גם קבלת Sponsorship מחברת "עלית" מאז 1970.

במשך אחת עשרה שנים בין השנים 1973 ל- 1984 קיבלה האלופה מכבי ת"א מהטלוויזיה הישראלית הציבורית עבור שידור משחקיה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות סכומים שנתיים מצומצמים של זכויות שידורים, שנעו בין 7000 דולר ל- 10000 דולר מידי עונה. בין השנים 1973 – 1970 לא קיבלה מכבי ת"א אפילו סנט אחד בגין משחקיה במסגרת האירופית וגם אז היא זכתה באליפויות המדינה. אף על פי כן הייתה עדיפה על הדולקת הנצחית בעקבותיה הפועל ת"א. כסף חשוב אולם הוא איננו חזות הכל. העדיפות המכביסטית התבטאה יותר בניהול המועדון ע"י היו"ר הנצחי שמעון מזרחי (נבחר לתפקיד ב- 1969) וציוותו ורוח המועדון מאשר יבוא שחקנים לשורותיה מחו"ל ובארץ. ליד עניין זכויות השידורים ששילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאלופת המדינה בכדורסל, רעיון שהתגבש לכדי מסורת חובה במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת צריך להדגיש באותיות מאירות עיניים כי לראשונה בעונת 1971 – 1970 החליטה הנהלת "עֵלִית" בראשות שני התעשיינים מארק מושביץ ואבא פרומצ'נקו להעניק למועדון הכדורסל של מכבי ת"א חסות בגובה של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר לעונה. הון עתק ורעיון חדשני – היסטורי בימים ההם של 1970. מדובר במהפכה ביחסים כספיים – כלכליים ביחסים שבין וועדה מארגנת ספורטיבית מצליחה לבין חברה מסחרית משגשגת. אריה ברנוביץ' העיד בפניי בעת שיחות התחקיר בינינו כי מארק מושביץ ואבא פרומצ'נקו היו ג'נטלמנים מופלאים בעלי תרבות אירופית. משכמם ומעלה. היחסים הסימביוטיים בין מכבי ת"א לבין "עֵלִית" שהתמסדו ב- 1970 דמו ליחסים של תועלת הדדית שקרמו עור וגידים בין מכבי ת"א לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמה שנים אח"כ ב- 1973. אתם רק צריכים לנצח ולהיות אלופים על מנת ש- "עֵלִית" תרקום את הלוֹגוֹ שלה בן ארבע אותיות על גופיות השחקנים ותשלם לכם כהנה וכהנה, היה המסר של מארק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ושל דוד מושביץ ואבי פילוסוף. זה גם היה המוטו שלי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית תצעד שלובת זרוע עם מכבי ת"א רק אם תוכתר בתואר אלופת המדינה בכדורסל.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

ב- 1977 ו- 1981 זכתה מכבי ת"א פעמיים בגביע אירופה ובתואר אלופת אירופה לקבוצות אלופות למרות התקציבים הנמוכים. המנכ"לים של רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג, יצחק לבני, ו- יוסף "טומי" לפיד קפצו את ידיהם מול אלופת ישראל ואירופה בכדורסל. הם הורו לסמנכ"לים הכספים שלהם ישראל דורי, שלמה עבדי ז"ל, ויוחנן צנגן כל אחד בתורו לנהל את המו"מ הכספי עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בקשיחות ובחוסר נדיבות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גוף שידור חזק ובשל הבלעדיות המוחלטת במרחב הייתה יכולה לקפוץ את אגרופיה וגם להלום בהם כשנדרש לעשות זאת. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הכיר בעובדה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא שליטה בלעדית. שני הנושאים מטעמה במו"מ ההם היו"ר שמעון מזרחי והגזבר של אריה ברנוביץ' התנהגו בצניעות, לא הרימו את האף, לא דרשו יותר מידי, ולא התווכחו עם שליחיהם של יצחק לבני, ארנון צוקרמן, יוסף "טומי" לפיד, יצחק "צחי" שמעוני, וטוביה סער. היה מדובר באמת ברָף תשלומים נמוך במיוחד. שנים רבות אח"כ כשערכתי את התחקירים והשיחות עם הנוגעים בדבר בעת כתיבת הספר עב הכרס (10000 / רבבה עמודים) "הקשר הסימביוטי" אודות התקשרות רשות השידור עם מכבי ת"א בתקופת הזמן של 2007 – 1970 שאלתי את אריה ברנוביץ' מדוע הוא ושמעון מזרחי התנהגו במשך שנים לאורך עשור ה- 70 ומחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת ובתמימות כזאת מול קבוצות המו"מ של רשות השידור עד כדי הפגנת חוסר ביטחון ואפילו חולשה מוניטארית, הוא השיב לי כלהלן, "…בסך הכל רצינו להתפרנס קצת. לכסות משהו מהעלויות…בשום אופן לא רצינו להיות גרידיים…". חשתי אמפתיה לאריה ברנוביץ' ושמעון מזרחי כמו גם מאוחר יותר לדייוויד פדרמן ומיכאל "מייק" שטראוס. תמיד רחשתי להם כבוד בעת הנשיאה והנתינה. לא הייתי חבר עמם ושלהם. במידה רבה היינו בכלל יריבים מוניטאריים שנפגשנו פנים אל פנים משני צידי המתרס. אנחנו ביקשנו לשדר ישיר את המשחקים של מכבי ת"א במסגרת האירופית תמורת מינימום זכויות שידורים והם ביקשו עבורם מקסימום פיצוי. תוצאות המו"מ ההם הסתיימו תמיד בפגישה אחת (!) ולא יותר. לא נדרשנו מעולם למו"מ ארוכים וממושכים. שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' היו אנשים מכובדים שדיברו עמנו אֶמֶת ולא קשקשו דברי רֵיקָם. חלק מהחוזים הנמצאים בידי מוכיחים כי שמעון מזרחי ואריה ברנוביץ' היו אנשים של אמת וכבוד. כמי שניווט אז את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמנתי להם יחדיו עם המנכ"ל שלי אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים המוכשר יוחנן צנגן. הסכומים המגוחכים ההם שקיבלה אז מכבי ת"א מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה בכוחם לשנות את מאזן הכוחות בינה לבין יריבתה המושבעת העירונית. הפער באיכויות בין שני המועדונים השתקף יותר בניהול מאשר בבחירת איכות השחקנים. קפיצת התשלומים הגדולה במו"מ בינינו לבין מכבי ת"א התרחשה במו"מ החדש ב- 1985, ובמו"מ הבא אח"כ ב- 1987 (מייד אדון בכך). אף על פי כן הפכה מכבי ת"א למרות תשלומי זכויות השידורים הנמוכים שגבלו בבדיחה מוניטארית, אך בזכות כישרונה ומיומנות מצלמות הטלוויזיה שליוו אותה, הפכה לקבוצה של המדינה. אין על כך וויכוח כי מכבי ת"א הפכה ממועדון פרטי לקבוצה בעלת יוקרה לאומית מאז התאריך ההוא של 17 בפברואר 1977 בעת הניצחון בווירטון – בלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91, וכעבור חמישים ימים ב- 7 באפריל 1977 בתום הניצחון בבלגראד – יוגוסלביה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 ועמו הזכייה הראשונה בגביע אירופה. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור טלוויזיוני פופולארי רב מעלה וחשיבות ורב יוקרה, ועתיר רייטינג ונכללה באוצר המילים של הטוב ביותר מבין הטוב ביותר. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העניקה תאוצת פרסום, שם, ומוניטין ל- מכבי ת"א והפכה אותה לקבוצה של המדינה. ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית באותה קבלת הפנים המפורסמת שערך למכבי ת"א בלשכתו הצנועה בקרייה בתל אביב בתאריך ההוא של יום רביעי – 24 בפברואר 1977 (לאחר הניצחון הסנסציוני ההוא על צסק"א מוסקבה 79:91). יצחק רבין ציין בדברי הברכה שלו לאחר הניצחון בווירטון את הרוח המכביסטית, והשווה בנאומו בעת קבלת הפנים ההיא  את מכבי ת"א לדָוִד ואת צסק"א מוסקבה לגוֹלְיָת. שימשתי אז באותו הערב ההוא ב- 24 בפברואר 1977 כתב – עורך של אלכס גלעדי ותיעדתי יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד את המפגש ההיסטורי ההוא בין ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל העניו ושחקני מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בלשכתו הפשוטה קטנת ממדים.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

ב- 1969 הייתה קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א טובה יותר ממכבי ת"א, וזכתה באליפות המדינה וגם בגביע המדינה. העדיפות הזמנית הזאת נבעה גם מחסרונו של טל ברודי שהתגייס לצבא ארה"ב. בשידור הישיר הטלוויזיוני ההיסטורי הראשון של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחק ה- "דרבי" התל אביבי בכדורסל ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" ביפו ניצחה הפועל ת"א את מכבי ת"א בתוצאה 70:78. השַדָּר היה גדעון הוד והפרשן לצדו זוהר כהן. הבימאי בניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- "OB הכחול" היה חגי מאוטנר יבד"ל ונתבת התמונה שלו הייתה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. מפיק ומוביל השידור הישיר ההוא היה עוזי פלד. ב- 1969 ניצבו מכבי ת"א והפועל ת"א על קו זינוק טלוויזיוני משותף. שתיהן היו שוות כוחות. מקור ההבדל בין שתי היריבות העירוניות נבע בשנים ההן יותר מניהול מוצלח מאשר פער ברמת השחקנים והמאמנים שעמדו לרשות שתי הקבוצות. שמעון מזרחי ניצב בראש קבוצת ניהול משותפת מצומצמת וקומפקטית, אולם פרטית, ולכן מהירת החלטות וביצוע שהייתה אחראית לגורלה של קבוצת כדורסל קפיטליסטית, בעוד יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א המנהל המסור אברהם פלדה ניהל אז קבוצת ספורט הסתדרותית מסורבלת, ומי שנדרש כל הזמן לרוץ למועצת פועלי תל אביב ולבקש אישורים מוניטאריים והפקתיים מ- ראשי אגודתו אדוארד סגל, שלמה שטיינקלפר, ואברהם "אייבי" אפשטיין. אברהם פלדה איש קנאי לקבוצתו הפועל ת"א עסק כל הזמן במירוץ אישי נגד שמעון מזרחי שהיה לא רק יו"ר מכבי ת"א אלא חסיד ואוהד פאנאטי של המועדון. במידה רבה מִרְדָף מטורף מפני שהיה מדובר בתחרות ריצה למרחקים ארוכים שנמשכה שנים רבות. אברהם פלדה נאמן עד כלות לכור מחצבתו הפועל ת"א רדף אחרי שמעון מזרחי לעיתים אחוז טירוף, אולם כבול לעַד בשלשלאות ביורוקרטיות עשויות ברזל למועצת פועלי ת"א בראשות אדוארד סגל, שלמה שטיינקלפר, ואברהם "אייבי" אפשטיין. אם שמעון מזרחי היה האבא של מכבי ת"א אזי אברהם פלדה היה האימא של הפועל ת"א. שניהם היו באמת ההורים של אגודותיהם והדבר עלה להם גם בבריאות. ב- 1984 התרחש הנֵס. אברהם פלדה הדביק סוף כל סוף את שמעון מזרחי. הפועל ת"א (עם מאמנה יהושע רוזין ושני שחקניה המצטיינים מייק לארגי ולאבאן מרסר) זכתה בגביע המדינה ב- 2 באפריל 1984 לאחר ניצחונה במשחק הגמר על הפועל רמת גן 73:79 (המשחק הועבר בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט בפיקודי). כמו כן שידרנו ישיר גם את שני משחקי חצי הגמר ב- 9 בפברואר 1984 שהתקיימו ביד אליהו בין הפועל ת"א שגברה על מכבי ר"ג והפועל ר"ג שניצחה את מכבי ת"א). צריך להדגיש כאן שזאת הייתה זכייתה הראשונה של הפועל ת"א בראשות אברהם פלדה בגביע המדינה בכדורסל מאז 1969 עד כדי כך הייתה מכבי ת"א דומיננטית. מכבי ת"א הוכתרה ב- 1984 בתואר אלופת המדינה. ב- 1985 ניצב אברהם פלדה בפני סנסציה וחלום חייו עמד להתגשם. הפועל ת"א עמדה להדיח את מכבי ת"א מגדולתה בקרב הגדול בין שתיהן בגמר סל המפורסם ההוא של הטוב משלושה משחקים. כל שלושת המשחקים נערכו בהיכל הספורט ביד אליהו והועברו בשידורים ישירים ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. אברהם פלדה והפועל ת"א הביסו בליגה הסדירה את מכבי ת"א בתוצאה 89:96 ואח"כ ניצחו אותה גם במשחק הגמר סל הראשון ביד אליהו בתוצאה 73:84. אנוכי נערכתי כבר למו"מ הבא של 1985 לנושא ונותן הפוטנציאלי מולי אברהם פלדה. כפסע הפריד בינו לבין התואר הנכסף של אלוף המדינה ולבין זכויות השידורים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית עמדה להציע לו. ואז זה התרחש : במשחק השני נגרר שחקן החיזוק המצטיין האמריקני של הפועל ת"א מייק לארגי הג'ינג'י חמום המוח לעימות מטופש של חילופי מהלומות עם שחקן מכבי ת"א מוטי ארואסטי. שניהם הורחקו מייד מהפרקט. משקלו הסגולי המקצועי של מייק לארגי ב- הפועל ת"א היה גבוה מכל היבט במאות אחוזים מזה של מוטי ארואסטי. מייק לארגי היה שחקן כדורסל מְעוּלֶה ומוטי ארואסטי לעומתו היה כדורסלן דַל וגם פרובוקטור. מייק לארגי נגרר בטיפשותו לפרובוקציה והפועל ת"א שילמה מחיר יקר. בלעדי מייק לארגי היא הפסידה למכבי ת"א במשחק השני ההוא בתוצאה 80:89. במשחק השלישי והמכריע, הפועל ת"א ללא מייק לארגי ומכבי ת"א בלעדי מוטי ארואסטי, נוצחה שוב הפועל ת"א בתוצאה 66:76 ומכבי ת"א גרפה את תואר אליפות לשנת 1985. ביום חמישי – 12 בספטמבר 1985 נפגשנו אנוכי כמנווט שידורי הספורט ונציגו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ו- מוטי לוי איש הכספים של רשות השידור (החליף את יוחנן צנגן שהיה חולה) עם אלוף המדינה בכדורסל עו"ד יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי במשרדו ברחוב אחד העם מס' 71 בתל אביב. שמעון מזרחי הזמין ארוחת קייטרינג סינית ובין הטעמים של חמוץ – מתוק דילג תשלום זכויות השידורים מ- 10000 (רבבה) דולרים בעונה האירופית של 1985 – 1984 לסכום של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר בעונה האירופית 1986 – 1985. שילמנו זכויות שידורים על סך 35000 דולר גם בעונה הבאה של 1987 – 1986. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר את סכומי המו"מ שניהלתי עם שמעון מזרחי. עדיין היה מדובר בתשלומי טלוויזיה פעוטים אולם הגְרָף נסק בבת אחת מעלה ב- % 350. מכבי ת"א קיבלה מאתנו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור סכום של 70000 (שבעים אלף) דולר לשנתיים, בשנים 1987 – 1985.

במו"מ הבא שנערך בינינו לבין האלופה מכבי ת"א ביום שלישי – 8 בדצמבר 1987 במסעדת "אפרופו" בת אביב ליד תיאטרון "הבימה" לגבי שתי העונות של 1988 – 1987 ו- 1989 – 1988 הסכמנו לשלם למכבי ת"א סכום זכויות שידורים על סך 100000 (מאה אלף) דולר לעונה. 200000 (מאתיים אלף) דולר לשתי עונות. את רשות השידור ייצגו במפגש המנכ"ל אורי פורת, סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן, ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם. את מכבי ת"א ייצגו היו"ר שמעון מזרחי, אריה ברנוביץ', ורוני שטייניץ.

מנכ"ל רשות השידור הקודם יוסף "טומי" לפיד (1984 – 1979) לפני עידן אורי פורת (1989 – 1984) היה הרבה יותר נוקשה וקמצן. וכך הדריך גם את נציגיו אנשי הכספים של רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא התרשם יתר על המידה ממכבי ת"א ולא התאבה לשלם לה בכלל. המוטו שלו היה שגופי הספורט במדינת ישראל ובעולם צריכים לשלם לטלוויזיה הישראלית הציבורית על כך שהיא מסכימה לייחד זמן אוויר לאירועי הספורט השונים. זאת הייתה דעתו והוא נתן לכך ביטוי על המסך. "OK, לשלם אני צריך ואין לי ברירה אלא לכבד את המסורת מוניטארית בה רשות השידור משלמת זכויות שידורים למכבי ת"א, גם אם אינה יקרה", אמר, אולם הוסיף, "אינני מתכוון גם לקלקל את המסורת שבה מהדורת "מבט" קוטעת בתשע בערב את השידורים הישירים של מכבי ת"א בימי חמישי בשבוע". יוסף "טומי" לפיד התעקש על כך ועשה צרות צרורות לקודמי אלכס גלעדי ולי בעונות 1979 ו- 1980, עד שבא ידידו דוב גולדשטיין חבר מערכת "מעריב" ובפוסט שפרסם בעיתונו ב- 5 במארס 1981 וכותרתו "בקשה" תבע במפגיע ממנכ"ל רשות השידור להפסיק עם השטויות הקטנוניות והמטופשות האלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעוסקות בקטיעת השידורים הישירים ע"י מהדורות החדשות "מבט". יוסף "טומי" לפיד שלא שעה לבקשותינו של אלכס גלעדי ושלי, הקשיב לתלונתו של דוב גולדשטיין וקיבל אותה. מאז לא נקטע ולא נגדע עוד שום שידור ישיר של משחקי מכבי ת"א בתחרויות גביעי אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הפוסט ההוא של דוב גולדשטיין "בקשה" שהתפרסם ב- "מעריב" לפני יותר מ- שלושים וחמש שנים היה נדבך חשוב בהיגיון הטלוויזיוני החדש ששידורי ספורט ישירים של אירועים רלוואנטיים עתירי בִּיקוּש ומִדְרוּג אינם נופלים בחשיבותם משידורי חדשות וודאי לא כשמדובר במהדורות "מבט" שרובן מוקלטות ומתוקצרות ומיעוטן ישירות. דוב גולדשטיין קרע ב- 5 במארס 1981 את מסכת הקדושה המזויפת של "מבט". את "מבט" אפשר לשדר לפני המשחק ו/או לאחריו. אין צורך לקטוע את מהלך השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א לטובת "מבט" רק כדי לשדר ידיעה שצינור מים התפוצץ בשכונה ד' בבאר שבע.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

spain 33

טקסט תמונה : 1983. בין כתליה ומסדרונותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רשות השידור הממלכתית. יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים שנים מ- 1979 ועד 1984 (בתמונה, כבן 51 ונראה כבר נפוח ושמן מאוכל) לא רכש אהדה יתירה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א וגם לא לשידורים הישירים שלי ושל קודמי בתפקיד אלכס גלעדי בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הוא גם טען בשעתו כי דווקא מכבי ת"א היא זאת שצריכה לשלם לטלוויזיה הישראלית הציבורית שמסכימה לצלם אותה ולייחד לה זמן מסך בערבים של ימי חמישי בשבוע. כאן הוא נראה עם יו"ר וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, הצלם צבי וולף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1980 שנת כהונתו הראשונה של מנכ"ל רשות השידור ושלי כמנווט שידורי הספורט שלו, שכרה התאחדות הכדורגל הישראלית להפתעת כולם את שירותיו של מאמן אנגלי כמעט אנונימי בשֵם גֶ'ק מנסל לקראת קמפיין המשחקים של נבחרת ישראל המנסה להעפיל למונדיאל ספרד 1982. חוזהו של עמנואל שֶפֶר לא חודש וגֶ'ק מנסל מאמן לא מוכר וחסר כל מוניטין הובא ארצה. הוא לא היה עטור הישגים. גֶ'ק מנסל לא הגיע מלִיוֶורְפּוּל ולא בא ממנצ'סטר יונייטד, גם לא מצֶ'לְסִי הלונדונית, אך בכל זאת הביא עמו את מסורת האימון והמשמעת האנגלית. זה לא היה מעט. לאנשי התאחדות הכדורגל הישראלית ובראשם היו"ר חיים הַבֶּרְפֶלְד מארגון הפועל והסגן הנִצחי שלוֹ עַזְרִיקָם מִילְצֶ'ן מתנועת מכבי זה הספיק. הם העדיפו מאמן זַר ותחליף אנגלי על פני כל אפשרות ישראלית. נבחרת ישראל שובצה בבית אחד מוקדם במסגרת קדם מונדיאל ספרד 1982 עם נבחרות צפון אירלנד, סקוטלנד, שוודיה, ופורטוגל  הקמפיין התחיל טוב. ב- 26 במארס 1980 באִצטדיון ר"ג סיימה נבחרת ישראל את משחקה הראשון בתיקו אֶפֶס נגד צפון אירלנד. בנבחרת ישראל שיחקו אז השוער אריה חביב מהפועל יהוד, שני האחים התאומים עוֹדֵד וגָד מַכְנֶס, חיים בר, ושלמה גאריאני כולם ממכבי נתניה, יִצְחָק שוּם מהפועל כפר סבא, אבי כהן, גיורא שפיגל ו- וִויקִי פֶּרֶץ שלושתם ממכבי ת"א, יעקב כהן ו- רִיפְעָאת טוּרְק מהפועל ת"א, וגדעון דָמְתִּי משמשון ת"א. בסגל הרחב של גֶ'ק מֵנְסֶל השתתפו עוד יעקב "יענקֶה" אֶקְהוֹיְז מהפועל ת"א, ישראל פוֹגֶל שחקן הפועל כפר סבא, השוערים מָנוּ שְוָורְץ ממכבי חיפה ויוסי מזרחי מבית"ר ירושלים, שלמה קירט, נוח איינשטיין וגם נסים כהן ממכבי פתח תקווה.

arbel 1

טקסט תמונה : 1981. שדר חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (מימין) מסיים ריאיון עם מאמן נבחרת ישראל האנגלי ג'ק מנסל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 18 ביוני 1980 השיגה נבחרת ישראל בסטוקהולם בהדרכתו של גֶ'ק מנסל תוצאה מרשימה 1:1 נגד שוודיה החזקה. גדעון "גידי" דמתי שחקן קבוצת שמשון ת"א הבקיע את שער השִוויון. משחק הגומלין שנערך ב- 12 בנובמבר 1980 באִצטדיון ר"ג הסתיים בתיקו אֶפֶס. שלוש תוצאות תיקו רצופות הושגו נגד נבחרות אירופיות מן השורה הראשונה. לפתע התעוררו שוב התּקוות אך המשחקים ששודרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י חטיבת הספורט בפיקודי היו במשורה. הם ממש לא היו בראש מעייניו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הוא היה אמביוולנטי בהתייחסות שלו לספורט הישראלי על כל מגזריו בכל חמש שנות כהונתו.  יוסף "טומי" לפיד לא סבר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא הממונה הראשי עליה צריכה לצאת מגדרה ולכסות כל משחק של נבחרת ישראל בכדורגל. יוסף "טומי" לפיד לעג לכדורגל הישראלי, לרמתו, ואיכותו. מפני שהיה מנכ"ל רשות השידור היה חכם דיו כדי לא לתת פומבי לדעתו האישית הזאת ולא נכנס לפולמוס עם הציבור. הוא החזיק במשרה ציבורית נעלה ולא היה לו כל עניין לריב שלא לצורך עם התאחדות הכדורגל מחזיקת זכויות השידורים. יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דווקא היו בעד שידורי כדורגל ישירים אך הם לא התעקשו יתר על המידה עִם הבוס שלהם. אלכס גלעדי ואנוכי רתחנו.

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב. הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים ימים בספרד. אלכס גלעדי בעודו מנהל חטיבת הספורט הזכיר לי את דבר הפתק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו, הוא ממנה אותי למפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82', מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם  בכדורגל – ארגנטינה 1978. בדצמבר 1980 היה אלכס גלעדי כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת חסרת תקדים ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, אולם הפתק ההוא בכתב ידו נשמר וזה מה שהיה כתוב בו. "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת. אלכס גלעדי". מדינת ישראל רווייה באין סוף כישרונות בתחומים רבים וגם בתעשיית הטלוויזיה. מרום גילי או טו טו 80 שנים, נקודת תצפית מצוינת, אנוכי חושב שאלכס גלעדי (במובנים רבים מורי ורבי הטלוויזיוני) הוא איש הטלוויזיה הטוב ביותר והמוכשר ביותר שפגשתי והכרתי בארץ וגם בעולם. 

yoash argentina 1978 1

טקסט מסמך : דצמבר 1978. זהו הפתק המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בכתב ידו. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". כעבור שנתיים הוא נטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לעבוד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער הורו לי בנובמבר 1980 להיכנס לנעליו הגדולות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash argentina 1978 2

טקסט תמונה : אנוכי יואש אלרואי בפברואר 1978. מר אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי בבואנוס איירס של מבצע שידורי הטלוויזיה את גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן (בן 44) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי שכונתה בעגת הטלוויזיה הבינלאומית, "EBU Operation Group – Argentina 78", במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של איש הטלוויזיה המסחרית הבריטית ITV מר ביל וורד (Bill Ward . במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. התמונה צולמה על ידי בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת קוממה בירושלים ליד אולפן ב'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 4  בדצמבר 1980 שימשתי מנהל מחלקת הספורט כשבוע ימים בלבד. ידעתי בפני איזה אתגר טלוויזיוני אני ניצב וכי הדרך ליעד הסופי רצופה מכשולים, מהמורות, ביורוקרטיה כבדה, מסורבלות, ומחסור כרוני בכסף. שֵם המשחק בטלוויזיה הוא ממון וזה מה שהיה חסר לרשות השידור הציבורית של מדינת ישראל. לא רק מחסור בכסף. מנת חלקה הייתה גם מסורבלות, ביורוקרטיה עקשנית, ומאבקים מקצועיים מתישים ללא סוף היו הסיבות שאפפו את פרידת הנצח של אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ב- 22 בדצמבר 1980. אלכס גלעדי היה עסוק בתכנון והפקת מסיבת הפרידה שלו ממאות ידידיו ברשות השידור. נשף הפרידה הענק עמד להתקיים במלון "דן – אכדיה" בהרצליה ביום שני – 22 בדצמבר 1980 בנוכחות אנשי NBC ובראשם דון וויר (Don Wear) שחטפו את אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . מאות אנשים בהם אנשי הטלוויזיה ורשות השידור, עיתונאים ואנשי תקשורת, וספורטאים יידועי שֵם באו להצדיע ולהיפרד מאלכס גלעדי אחד הכּישרונות הטלוויזיוניים הגדולים ביותר שצמחו אי פעם בישראל . אלכס גלעדי היה בדרכו לעבר קריירה מזהירה  ב- NBC וגם ב- IOC הוועד האולימפי הבינלאומי (International Olympic Committee). ראשו לא היה עוֹד בענייני הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער לא השתתפו באותו נשף הפרידה מאלכס גלעדי שנערך כאמור ב- 22 בדצמבר 1980 במלון "דן – אכדיה" על חוף הים בהרצליה. שניהם לא הסכימו לבקשתי להקים במקום האירוע מערך קטן של שידור טלוויזיה במעגל סגור המציג למאות המוזמנים את ה- Highlights של הישגי מר אלכס גלעדי בשידור הציבורי בשנים 1980 – 1969. תשובותיהם השליליות הפתיעו אותי עד למאוד. שניהם הרי הכירו את פועלו העצום של אלכס גלעדי למען ולטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כיוזם ומפיק פורה בעל יכולות. צחי שמעוני כתב לטוביה סער על מסמך הבקשה שלי, "מצטער, אין לנו תקציב וכוח אדם לכך". טוביה סער הצייתן המשיך באותו סגנון ורשם על המסמך, "יואש, מצטער, טוביה". על איזה תקציב וכוח אדם בדיוק מדבר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. מדובר בעבודה בת שעה של איש אחד (המפקח הטכני שלום נתנאל) האמור להקים מעגל טלוויזיה סגור הכולל בתוכו ארבעה מוניטורים באולם השמחה. תשובתו של יצחק "צחי" שמעוני הייתה אכזבה גדולה. התרוצצו שמועות שיצחק "צחי" שמעוני רץ עם נייר הבקשה שלי אל יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור וביקש את עצתו. הטקסט בכתב ידו ובחתימתו על המסמך "טוביה, מצטער אין לנו תקציב וכוח אדם לכך", הסגיר אותו. אינני יודע אם הדבר נכון אך אני יודע שיוסף "טומי" לפיד האיש הדומיננטי ביותר ברשות השידור לא היה מאוהביו ומ- מעריכיו הגדולים של אלכס גלעדי. בין אם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקש באמת את עצתו של הבוס הגדול שלו ובין אם לאו הרי שהיה נדמה אפוא כי הוא מדבר מגרונו של המנכ"ל, ומנהל החדשות מגרונו של מנהל הטלוויזיה. לא ייאמן. המסמך לעיל הנושא את תשובותיהם השליליות של מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער מעיד על צרות עין , מסורבלות וההתנהלות מגוחכת של רשות השידור בימים ההם. הייתי המום . פתאום אתה מבין מה צפוי לך בפגישות עם הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הדנות בהפקות הרבה יותר רציניות וגדולות מזאת של מסיבת הפרידה מאלכס גלעדי. ראה גם הפרק, "אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979", בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם".

דרכה של נבחרת ישראל בכדורגל בבית המוקדם האירופי בקדם מונדיאל ספרד 1982. התאחדות הכדורגל הישראלית ממנה מאמן אנגלי עלום שם גֶ'ק מֵנְסֶל לתפקיד המאמן הלאומי במקומו של עמנואל שֶפֶר . נבחרת ישראל נכשלת במשימתה להעפיל לגמר טורניר ספרד 1982.

בפעם הראשונה ניצבתי לבדי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מול מנכ"ל רשות השידור בעת הוויכוחים המקצועיים על היקף השידורים של מונדיאל ספרד 1982 . הייתי צריך להתחיל מחדש את מסע השכנוע של ההכרה בחשיבות שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד צינן את התלהבותי. הוא לא אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר ב- 17 בדצמבר 1980 את המשחק הרביעי בקמפיין ספרד 82' בו הביסה פורטוגל בליסבון את נבחרת ישראל 0:3. שערי התבוסה שודרו באיחור של 24  שעות ב- "מבט". יוסף "טומי" לפיד פגש אותי למחרת במסדרונות בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ומצא צורך להעיר לי בבוטות ובשחצנות הידועה שלוֹ : "אני מבין את רצונך הכֵּנֶה לשָדֵר ישיר כל דבר שזז", והוסיף, "אך אין טעם להוציא כל כך הרבה כסף (הכוונה לזכויות שידורים ועלות השידור הלווייני שאמור היה להסתכם ב- 20 אלף דולר) על כדורגל לא מעניין וכל כך לא חשוב, ובעיקר לאחר שישראל הפסידה". כאילו הייתי אמור להיות נביא וקבלן ניצחונות. מבלי להמתין לתגובתי המשיך את צעידתו לעבר לשכת מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני הממוקמת בקצה המזרחי של הקומה השלישית בבניין.

ביום רביעי – 25 בפברואר 1981 אירחה נבחרתה הלאומית של ישראל בכדורגל באצטדיון רמת גן את נבחרת סקוטלנד עם גדול שחקניה קֶנִי דָאלְגְלִיש. זה היה המשחק החמישי של נבחרת ישראל בקמפיין קדם גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לא רצה לשדר ישיר את המשחק הזה. הוא ראה בכך בזבוז זמן וכסף. "הכוחות אינם שקולים והנבחרת שלנו ממילא תפסיד", אמר לי והוסיף, "המשחק הזה חסר ערך ספורטיבי, הסקוטים הרבה יותר טובים מאתנו, צלם את המשחק במצלמת פילם". ברור שהשבתי לו, "על מה אתה מדבר הרי כל המדינה מתעניינת במשחק הכדורגל הזה ישראל – סקוטלנד. אנוכי מבקש ממך לאשר לי להוציא להפקה את ניידת השידור הגדולה על חמש מצלמותיה". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  יצחק "צחי" שמעוני ומנהל החדשות טוביה סער התבטלו מפניו והחרישו מהצד. הם הרגיזו אותי ואכזבו אותי עד למאוד.  את המצב הצילה שלוחת הטלוויזיה הציבורית של ה- BBC הבריטי בסקוטלנד. חטיבת הספורט שלה ביקשה ממני לסייע לה לשדר ישיר את המשחק מישראל לגלזגו והסכימה מייד להשתתף בחצי מעלות ההפקה.  למרות שסקוטלנד הייתה עדיפה על ישראל וניצחונה לא הוטל בספק איש שָם לא ראה בהתמודדות הזאת חוסר עניין ספורטיבי. ה- BBC ניאות לשלם לקופת רשות השידור כ- 6000 (ששת אלפים) דולר והתעקש על שידור ישיר בהיקף מלא לאיים הבריטיים בניגוד ליוסף "טומי" לפיד שלא רצה לשדר אותו לצופי הטלוויזיה בישראל. בכך סייעה לי הרשת הציבורית הבריטית לשכנע את יוסף "טומי" לפיד בנחיצות צילום המשחק באמצעות ניידת שידור גדולה וחמש מצלמות אלקטרוניות. אני לבדי לא הצלחתי לשכנע אותו. רציתי מאוד לשַדֵּר ישיר את המשחק ישראל – סקוטלנד ב- 25 בפברואר 1981, אך יוסף "טומי" לפיד מחד ושני אנשי ההתאחדות המנכ"ל יעקב אראל והגזבר נחום ציפלוביץ' מאידך, התנגדו לבקשתי. ההתאחדות סברה שהשידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ירחיק את הצופים מהיציעים ודרשה תשלום פיצוי בצורת זכויות שידור עבורו. מנכ"ל הרשות חשב שאין ערך ספורטיבי לשידור הישיר מפני שנבחרת ישראל תפסיד ממילא לקֶנִי דאלגליש וחבריו ועל כן אין טעם לשלם אפילו אֲגוֹרָה שחוקה תמורת תבוסה או במקרה הטוב הפסֵד. יוסף "טומי" לפיד לעג להישגי הספורט הישראלי בכלל ולכדורגל הישראלי בפרט. הוא לא הסתיר זאת. יתירה מזאת. הוא עשה זאת בחוצפה ובצורה בוטה וצריך לומר לזכותו גם בגלוי. לא היה איש בוטה (וגם חכם) כמוהו בכל הארץ.

ב- 14 בדצמבר 1980 פרסם העיתונאי ישראל פז עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" מאמר חריף נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתנכרת לאירועי הספורט החשובים במדינת ישראל והרלוואנטיים למשלם האגרה. כותרת המאמר הייתה, "טלוויזיה מתנכרת". בסוף המאמר קרא תיגר על מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ורשם בפוסט שלו, "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן יוסף לפיד בטלוויזיה". יוסף "טומי" לפיד השליך את קטע העיתון הזה לסַל האשפה שהיה מונח ליד שולחנו בלשכה שלו בבניין "כלל" בירושלים.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

paz

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980. מאמר של ישראל פז ז"ל בעיתון "על המשמר" התוקף את מדיניות שידורי הספורט והכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. "נראה שאוהדי הספורט יצטרכו להמתין עד חלוף עידן לפיד בטלוויזיה !". (ארכיון "על המשמר". באדיבות חויבת העיתונות של בית אריאלה בתל אביב) .

ב- 5 במארס 1981 ספג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ביקורת שידור מכיוון שונה ובלתי צפוי, פרי עטו של חבר מערכת "מעריב" דוב גולדשטיין ז"ל, הנוגע לקטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בתשע בערב לצורך שידור מהדורת "מבט". את ביקורת הטלוויזיה הזאת הוא יוסף "טומי" לפיד דווקא אימץ אל ליבו ולא העז להתעלם ממנה ולזרוק אותה לפח.

goldstein 1

טקסט תמונה : 5 במארס 1981. מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ב- "מעריב" ששינה לעד את תפישת השידור של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר הזה, הפסיקו שידורי מכבי ת"א להפריע ל- "מבט". הפלא ופלא, מהדורת החדשות של תשע בערב לא קטעה עוד מאז את מהלך השידור הישיר מיד אליהו. (באדיבות העיתון "מעריב").

spain 25

טקסט תמונה : חורף 1982. אידיליה בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (מימין) יחדיו עם מנהלת לשכתו המסורה והמקצוענית שלו גב' רוחמה איילון (במרכז), ונהגו האישי מר גבי אוחנה (משמאל). יוסף "טומי" לפיד רחש הערכה עמוקה לרוחמה איילון ואף אהב עד למאוד את גבי אוחנה. הוא היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין את הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הטלוויזיוניות הנדרשות כדי "להרים" את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. זה לא היה פשוט לנהל מולו מו"מ כספי אודות אמצעי שידור כדי לבסס את איכות תנאי ההפקה. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את עֶרֶב ליל הסדר של תשמ"ד ביום שני – 16 באפריל 1984 בילה יוסף "טומי" לפיד בבית החולים "איכילוֹב" בתל אביב. האיש עַב הכֶּרֶס, כבד המשקל, וחובב האוכל לא חש בטוֹב, ואושפז. אני בטוח שגם המאמץ הגדול של חמש שנות ניהול את רשות השידור השפיע עליו, תבע ממנו מחיר, והדליק בגופו נורות אזהרה. פעם אמר לי שאם אי פעם יכתוב סֶפֶר על קורותיו ברשות השידור יקרא לו, "חָמֵש שָנִים בְּפִּיתָּה", תזכורת לצורת עבודתו האינטנסיבית כמנכ"ל ארוכת השנים בה נדרש לאכול לאורך תקופת השירות ברשות השידור פיתות מלאות באוכל מזרחי בצורה לא מסודרת. לא רק לא מסודרת אלא גם לא בריאה. הוא צרך הרבה יותר קלוריות מאשר גופו דרש . עוזריו ובעיקר גבי אוחנה הנהג המקסים בעל החֵן (היה נהגם של כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם) וגם של יוסף "טומי" לפיד, הֵזינו אותו מידֵי יום ביומו במשך 1825 ימי כהונתו באוכל מהיר וזמין, "Junk food" בפיתה, שהביאו ללשכתו משוּק "מחנה יהודה" הסמוך.

פעם אחת בתקופת החגים של תשרי – תשמ"ד בספטמבר / אוקטובר 1983 זימנה אותי גב' רוחמה איילון הרל"שית של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ללשכתו. הוא ביקש להודות לי בע"פ אודות מבצע השידורים הישירים בן שבוע שניהלתי באוגוסט 1983 ועסק בתחרויות אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד. הוא היה רעב והזמין אותי לארוחת שחיתות. סירבתי. זה לא הפריע לו. רוחמה איילון שלחה את נהגו האישי גבי אוחנה לשוק מחנה יהודה הסמוך כדי שיקנה לו שתי פיתות עמוסות ב- חומוס, סלט, צ'יפס, וחריף + 2 בקבוקי קולה. גבי אוחנה הביא את המשלוח הקולינארי רווי ב- 3500 (שלושת אלפים וחמש מאות קלוריות) ללשכתו. תוך כדי השיחה בינינו חיסל יוסף "טומי" לפיד את שתי הפיתות עד לפירור האחרון והוריד את שני בקבוקי הקולה לקיבתו. הייתי עד להשתוללות ההיא שלו.

הכל מסופר בדברי הימים בספר שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי" בן כ- 10000 (רבבה) עמודים בשנים בשנים שבין 1998 ל- 2012.

lapid 6

טקסט תמונה : 1984. יוסף "טומי" לפיד עב בשר מדושן עונג בסיום כהונתו כמנכ"ל רשות השידור. הוא היה בן 52 בלבד ומראהו היה כשל מתאבק אולימפי במשקל כבד. לחלוטין Over Weight. בחמש שנות עבודתו כמנכ"ל רשות השידור (1984 – 1979) הכפיל כמעט את משקלו והיה נפוח מאוכל. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
tsalash-14

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בתאריכים 14.8.1983 – 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני חוזר ל- עֶרֶב ליל הסדר של תשמ"ד יום שני – 16 באפריל 1984 בביה"ח איכילוב. רעייתי יעל תג'ר ואנוכי דאגנו לו. רצינו לעודד אותו בבית החולים. הייתה שמורה לו פינה חמה בלִבִּי. קנינו זֵר פרחים בשער בית החולים "אִיכִילוֹב" ועלינו לבַקֵר אותו באחת מקומות הבניין כדי לעודדו בחג הפסח. מנכ"ל רשות השידור לשעבר שכב לבוּש מדים הכחולים ומחייך במיטה שראשה מוגבה. השמיכה לא הסתירה עוביו וגודל בטנו אבל הוא היה שרוי במצב רוח טוב מפני שבני משפחתו שלושת ילדיו יאיר, מרב, ומיכל  ורעייתו שוּלָמִית הקיפו אותו. לחצתי את ידוֹ וברכתי אותו בחג שמח ואיחלתי לו החלמה מהירה. שוחחנו קצת. רעייתי יעֵל הגישה לו את זֵר הפרחים. אשתו שוּלָמִית אמרה לנו באירוניה : "תראה מה הוא עושה לנו, שוכב בבית החולים בעֶרֶב ליל הסדר". היו ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד חסרונות ולמי אין. אך היו לוֹ הרבה יותר יתרונות מאשר לאנשים אחרים שהכרתי ברשות השידור. אהבתי את האיש החכם הזה שהיה מוכשר, מהיר מחשבה, בעל לשון בוטה, אך בכל כושר ביטוי שהיטיב להתנסח. פוליטיקאים מינו אותו למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור אולם הוא היה מדינאי שעלה על הממנים שלוֹ. יוֹסֵף "טוֹמִי" לִפִּיד היה בין המעטים שידע לבנות רעיון ומוכשר דַיוֹ לנַמֵק במהירות בצורה מתמטית את חשיבותו כשנדרש לכך בע"פ או בכתב. הוא ידע גם לפסול רעיון ונהנה לעשות זאת בדרכו שלו בצורה סרקסטית אך הגיונית ומדויקת. על מעט מאוד אנשים ניתן לומר כי כתיבתם הייתה ווירטואוזית ומדויקת. משהו שדומה ל- מלאכת מחשבת. הוא היה אחד מהם.

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה האיש שניצב בפסגת ההיררכיה של רשות השידור בשנים 1984 – 1979. הוא יחד עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר , מינו אותי בנובמבר 1980 לתפקיד העורך הראשי והמפיק הראשי של שידורי הספורט. בהיותו איש חושב ודעתן , ומנהל כוחני שמטיל ספק במוסכמות (וגם חשדן), היה אמביוולנטי ביחסו והתייחסותו לשידורי הספורט ברשת הטלוויזיה עליה היה ממונה. בעיקר גיחך למראות הכדורגל הישראלי . אבל לא רק. אני גרסתי כי "שידורי הספורט עולים כסף – אך שווים זהב", והוספתי, "שידורי הספורט הם חלון ראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא". הוא הטיל ספק בכך. ב- 21 בינואר 1985 תשעה חודשים מאז נטש את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור, פרסם מאמר בעיתונו "מעריב" בשם, "הגולם של פרנקנשטיין". אי אפשר היה שלא להתפעל מגודל כישרונו ככותב, מיכולת הביטוי המרשימה והיוצאת דופן שלו, והמיומנות שלו לחשוף רעיון ולנתח אותו בכמות מילים חסכונית. יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה רב אמן בכתיבה וניסוח בע"פ. איש מוכשר.

ערוץ 1 איבד זה מכבר את כל נכסיו לרבות חלק נכבד משידורי הספורט עתירי הרייטינג שלו. עתיד תאגיד השידור הציבורי לוט בערפל. היסטוריה של זכויות שידורים.

כשאתה קורא את רשימתו של נתי טוקר ב- "הארץ" / TheMarker (בתאריך 19 בספטמבר 2016) אודות תאגיד השידור הציבורי החדש וכותרתו, "הננו כאן : מכונת הלייקים של תאגיד השידור הציבורי החדש", אתה מבין שלא רק ערוץ 1 מט ליפול אלא זהו גורלם של עמודי התווך שאמורים לשאת את גוף הטלוויזיה החדש שמתיימר להחליף את ערוץ 1 וקרוי "תאגיד השידור הציבורי החדש". אלדד קובלנץ וגיל עומר משוללים ידע, ניסיון, וכישרון כדי להקים ערוץ טלוויזיה ציבורית במתכונת חדשה. אז מה אם הם היו בעברם אנשי רדיו גלי צה"ל…??? ללא רכישה בלעדית של זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים רלוואנטיים בארץ ובעולם, לא תהיה לתאגיד השידור הציבורי החדש שום אפשרות למשוך אליו מסה קריטית של צופי טלוויזיה. למרות שהוא מחזיק בידיו חומרים בעלי ערך אין לו לוח שידורים מעניין ואין לו צופים. לכן הוא נעדר תקומה ונידון במתכונתו הנוכחית לכישלון מראש.

ערוץ 1 שילם להתאחדות הכדורגל בעבור חוזה ארוך טווח לשלוש שנים 2016 – 2013 סכום זכויות שידורים של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. החוזה ההוא אִפְשֵר לערוץ 1 לברור מידי שבוע את המשחק המעניין ביותר על פי חוות דעתו ושיקול דעתו, לבודד אותו משאר משחקי המחזור, ולהעביר אותו בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. אם לפרוט את החוזה לפרוטות הרי שערוץ 1 שילם בממוצע לכל שידור ישיר של משחק מרכזי אחד בליגת העַל בכדורגל בשנים 2016 – 2013 סך זכויות שידורים של כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שֶקֶל. לסכום הזכויות הנ"ל של 430000 שקל (פֶּר משחק) התווספו הוצאות הפקה של שכירת ניידת שידור חיצונית "מזמור" של המהנדס דני לנקרי עריכת חוזים מיוחדים לעובדי חוץ (כמו השדר עמיחי שפיגלר והפרשן שלו מוטי איוואניר וגם הפרשן גור שלף) ותשלום שכר לעובדים הקבועים בערוץ 1 (כולל שעות נוספות ועבודה בשעות לילה מאוחרות). הפקת טלוויזיה אחת של שידור ישיר בליגת העַל בכדורגל בשלוש העונות של 2016 – 2013 מעשה ידיו של ערוץ 1 עשויה להגיע להוצאות מופלגות של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל, כאמור עבור שידור בודד. ערוץ 1 צריך לדאוג לעצמו ולרייטינג שלו ולא לאוהדי מכבי ת"א. כערוץ טלוויזיה ארצי עליו לשַדֵּר את אובייקט השידור שלו בזמן צפייה נוח לצופי הטלוויזיה שלו ברחבי המדינה מבלי לתאם זאת עם ערוץ 55 בכבלים. מִפְרָט דו"ח הרייטינג של וועדת המדרוג הארצית קבע כי ערוץ 1 הציבורי בהנהלת מר אלי בבא צבר ביום שני – 16 בפברואר 2015, בין 21.00 ל- 23.00, מדרוג ממוצע של % 10. מדובר בכמות של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) צופים.

צריך להסביר כאן בעיקר לקוראי הבלוג הצעירים כי רשתות הטלוויזיה בארץ (ערוץ 1, ערוץ 10, ערוץ 55, ו- ערוץ צ'ארלטון) הם המממנים הגדולים של שני ענפי הספורט המרכזיים במדינה הכדורסל והכדורגל. מכיוון שהם משלמים את הכסף הגדול הם רשאים לדרוש מהוועדות המארגנות כי האירועים המשודרים ישיר על ידם יתקיימו בשעות צפייה נוחות. התחרות היא נשמת אפה של ה- Media הטלוויזיונית באשר היא ומעת לעת מתנגשים גם שידורי הספורט זה בזה, שלא לדבר על כך שמהדורות החדשות הארציות בערוץ 1, ערוץ 2, וערוץ 10 משודרות במקביל "ראש בראש" בשמונה בערב. התערבות רשתות הטלוויזיה השונות בארץ (וגם בעולם) בקביעת לוחות הזמנים של תחרויות הספורט הרלוואנטיות היא דבר שבשִגְרָה.

ב- 1995 הודענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ואנוכי ל- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) כי אם משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון וב- 1997 בספרד יתקיימו בשעות צפייה שאינן נוחות לנו (במקרה אחד למשל שיבצה הוועדה המארגנת היוונית בעצה אחת עם FIBA את נבחרת ישראל בכדורסל לשחק משחק מוקדם ב- 15.00 ביוון 1995), אזי אנחנו ערוץ 1 (אותיות הקוד האנגליות של רשות השידור הישראלית במסגרת ה- EBU היו IBA) לא נצטרף לחוזה הכספי של ה- EBU עם FIBA.

ב- 1986 ניהל ה- EBU מו"מ כספי קשוח עם FIFA ועם הוועדה המארגנת המכסיקנית, הנוגע למונדיאל מכסיקו 1986. כזכור בטורניר מכסיקו 1986 ההוא נטלו חלק 24 נבחרות. ה- FIFA גבתה מששת איגודי השידור הציבוריים בעולם ושאר רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות סך זכויות שידורים בגובה של 32.600000 (שלושים ושתיים מיליון ושש מאות אלף) דולר. שליש מהעלות הכוללת ההיא (12.000000 דולר) מִימֵן איגוד השידור האירופי ה- EBU העשיר מכולם. למרות הכסף הגדול שקיבלה מ- EBU ביקשה הוועדה המארגנת המכסיקנית בראשות גִיֶירְמוֹ קָאנְיֶידוֹ (Guillermo Canedo) לשחק את המשחקים בשני זמנים מרכזיים על  פי השעון המקומי ב- 16.00 (מקביל ל- 24.00 שעון אירופה) וב- 20.00 (מקביל ל- 04.00 שעון אירופה). נציגי ה- EBU במו"מ ההוא הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter), הספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) ו- הבריטי ריצ'ארד באן (Richard Bunn) נעמדו על רגליהם האחוריות והטילו ווטו על התכנון המקורי. הם העלו בעת ה- מו"מ ההוא שני טיעונים מרכזיים :  "…תגידו מכסיקנים נחמדים, מה אתם עושים צחוק…? אנחנו משלמים לכם הכי הרבה כסף בעבור זכויות השידורים וגם 14 (ארבע עשרה) נבחרות אירופיות (מתוך 24) משתתפות בטורניר מכסיקו 1986, ולנו אתם אומרים כי אתם רוצים שאנחנו נשדר ישיר את משחקי גביע העולם בשני זמנים מרכזיים, חצות הליל של אירופה ובארבע לפנות בוקר באירופה…? לא יקום ולא יהיה…!". ה- EBU תבע במפגיע מהוועדה המארגנת המכסיקנית ללכת לפשרה ולקיים את המשחקים ב- 12.00 בצהריים שעון מקומי (20.00 באירופה) וב- 16.00 שעון מקומי. המכסיקנים נדהמו. "ממתי משחקים כדורגל בצהריים…?", שאלו בכעס את אנשי ה- EBU, והוסיפו, "שעות הצהריים מיועדות לסייסטה…". התשובה האירופית הייתה חד משמעית : "…וממתי אנשים צופים במשחק כדורגל בטלוויזיה בחצות הַלֵיל ובארבע לפנות בוקר…? שעות הלילה מיועדות לשינה וגם לדברים מעניינים ומרתקים יותר מאשר לצפות במשחק כדורגל…הממון הטלוויזיוני הוא שקובע את סדר חיינו. לא רוצים לשחק ב- Prime time על פי השעון האירופי, אזי נצא מההסכם ו- לא נשלם". בסופו של דבר הוועדה המארגנת המכסיקנית נכנעה והזמנים המרכזיים במונדיאל מכסיקו 1986 היו 12.00 ו- 16.00 (שעון מכסיקו) ו- 20.00 ו- 24.00 על פי שעון אירופה.

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה, וזכויות שידורים. 

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א (אח"כ מכבי "אלקטרה" ת"א) התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006 – 1969. את ערוץ 1 החליף בשנים האחרונות ערוץ 10. כעת נדחקו משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague לערוץ נישה בכבלים המכונה ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

ליחסי הגומלין האלה בין רשת טלוויזיה ציבורית אחת לקבוצה ספורטיבית בודדת אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א ("גופייה מס' 6") משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 7 באפריל 1977. מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל באותו יום חמישי ההוא ב- 7 באפריל 1977 בהיכל "פאיוניר" ב- בלגראד את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה  77:78. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. היה זה שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי ש- זעק בשידור הישיר ההוא ב- 7 באפריל 1977 מהיכל "Pionner" ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, שנושא התפקיד האחראי מאז 1969. וגם בשל יכולת שימור מוֹרֶשֶת העבר של דוֹר המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2015. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2014.

סיסמת הספר :

.FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right – If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News + docummentary) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2016.

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי, הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי הקרוי "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט: "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל אמר זאת בעת שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת בהיכל הספורט ביד אליהו. השידור ההוא עסק במשחק כדורסל בגביע אירופה בהשתתפות מכבי ת"א).                                                                               

ציטוט: "Tell it like it is" (האווארד קוסל שדר הספורט המפורסם של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC אמר זאת בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בעת אחד השידורים הישירים של משחקי ליגת ה- NFL).

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התפתח והתקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006. זאת עובדה נכונה. ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ופרסום ספורטיבי תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנחנו יוקרה ומוניטין טלוויזיוני. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מאז עונת 1973 ועד 1977 (ספורדי) ומעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007 – 2006 סכום כולל של כ- 50.000000 (חמישים מיליון) דולר, והתמורה צברה יוקרה ורייטינג מלווה בתשומת לב ציבורית ענקית. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי (באישורם של המנכ"לים של רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג ז"ל ויצחק לבני יבד"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן) דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות כמו איניס ווארזה (מאוחר יותר מובילג'ירג'י ווארזה), סקוויב קאנטו, פ. צ. מילאנו, אינטר מילאנו ואחרות שנטלו חלק במפעלים האירופיים, הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות כמו מנצ'סטר יונייטד, ליוורפול, ארסנל, ואחרות במפעלי גביעי אירופה לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב. חשתי את האוויר החַם של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2 המסחרי נושף בעורפי. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כריטואל. מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם ו/או אליהם. היו לנו רק שתי נקודות חיכוך ומפגש במשך שלוש עשרות שנים : בהיכל הכדורסל ביד אליהו וליד שולחן המו"מ. אני שאלתי לעצמי את הזכות לצלם ולשדר את מכבי ת"א ישיר והמועדון ביקש תשלום תמורת זיכיון הסיקור. מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית. במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט באותו יום חמישי ההוא של 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו. זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים הטלוויזיונית שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו, שומעת ומקשיבה לנו , ועוקבת אחרינו . מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ ב- 13 ב- נובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ואת תחרויות גביע אירופה לאלופות בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א בנובמבר 1970 מהיכל הספורט בנעמן, אך הסכימה לשלם לה זכויות שידורים של ממש רק בעונת הכדורסל של 1977 – 1976.

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי. ראשיתה ב- קונטיננט האירופי. מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני. הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC נהנה במשך שנים מהצלחתן של קבוצות כדורגל פרטיות מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה. יתירה מזאת : ה- BBC הציבורי הבריטי הפך מאז 1937 עוד בטרם מלחמת העולם ה- 2 את טורניר ווימבלדון בטניס (מדובר במועדון פרטי) לקניין מסורתי שלו ונכס שידור בעל מורשת טלוויזיונית רווי רייטינג ומדרוג עד עצם היום הזה של שנת 2016. BBC 1 ו- BBC 2 מייחדים לשידורים הישירים של טורניר ווימבלדון בטניס כ- 300 (שלוש מאות) שעות בתקופת התחרויות. בשנת 2000 החליט ה- BBC הציבורי לשלם לוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון (אני מדגיש שוב, מדובר במועדון טניס פרטי) תמורת חוזה ארוך טווח של 2005 – 2000 סכום של 50.000000 (חמישים מיליון) דולר. הקשר הסימביוטי הזה נמשך 80 (שמונים) שנים. ה- BBC הציבורי הבריטי גם ניכס לעצמו לפני שנים רבות אירוע פרטי נוסף, זה של מירוץ הסוסים "Grand National" הנערך מידי שנה בליוורפול ומאורגן כאמור ע"י וועדה מארגנת פרטית.  הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות, מִילָאן ואִינְטֶר. שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 של המאה שעברה בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן. הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה, הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק.

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים. הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי. עליך להיות אָלוּף. זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם שני קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האיתנות התקשורתית שלה היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג . לטלוויזיה יש תכונה מולדת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות. בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן הבלתי נשכח אָרִיק "אַרָיוֹת" אָיְינְשְטֵיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי וגברי בנאי יבד"ל, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב ז"ל. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש . חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות ו/או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למקסימלית. המשוואה הטלוויזיונית הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה.

נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי לפונים הרבים הייתה דוּ סיטרית כלהלן : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות".  

העיתונות הכתובה איננה מסוגלת להתחרות במהירות הדיווח עם העיתונות האלקטרונית. הטלוויזיה הפכה את היוצרות ושינתה את הסלוגן ההוא, "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", לאמירה חדשה, "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר".

אני עיתונאי. העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה. אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה, שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו. באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א היכן שהוא במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (ב- "אוויר") [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ונדמה לי גם "חָדָשוֹת" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק. רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה, כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל", מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות. אבל זאת הייתה אמתלה משנית. התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם. לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל. כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון-שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". פשוט, הגיוני, חד, שנון, נוקב, מבריק, וקולע למטרה. זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה. האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה. "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול", גורסת הקלישאה. יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר" , הגדיר את המצב החדש במילים שלו. יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" .

arbel 1

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה שעברה. יורם ארבל גאון הביטוי בשידור ישיר, ושדר הכדורגל והכדורסל הטוב ביותר בתולדות תעשיית הטלוויזיה בישראל בכל הזמנים. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי המנוח הָאווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, “Tell it like it is”, יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה, האינטגריטי, והכישרון של אומרו, אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום, העריכה, והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו המנוח רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge). ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן". "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות. איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור. שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 של המאה הקודמת העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל, ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו . אופי המשחק, מספר המשתתפים בו, ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדַלים שאפיינו את הימים ההם. דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל. הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם, וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט. וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל, דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל, שם התרחש סיפור שונה לחלוטין. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "סַמָּן יְמָנִי". לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה של צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א. ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים. במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה. מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי (הנבון והבולט מכולם בתקופתו), היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים. חידוש מפליג בימים ההם. מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל צלמים ואנשי קול מיומנים, בימאי מצוין בשם יואב פלג, וגם את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק.

טקסט תמונה : 1990. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה. אנוכי יושב קיצוני משמאל. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות. הייתי מלא הערכה אליהם. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה האיטלקית סקוויב קאנטו 87 : 86 במשחק שתוצאתו הסופית הייתה שנויה במחלוקת. להעמיד דברים על דיוקם. 

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר. לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is”. ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ. המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק. אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא כמו כל השידורים האחרים. ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר. הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג. האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88:87 לזכות סקוויב קאנטו, אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות, פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי . שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א, 86:87. לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור. חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה. מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר). המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה. רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם. הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו. הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק, "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי. גנבתם לנו ניצחון". פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה. זאת הייתה סצנת טלוויזיה בהחלט לא שגרתית.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום. עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 33 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי, אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו בסופו של דבר לפתור את החידה. בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני האפילוג. הפענוח האלקטרוני המדויק של תמונת ה- Video קבע מפורשות כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושני שופטי המשחק והמשקיף טעו. במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צֵל של ספק באמצעות השעון הדיגיטלי הראשי של התחנה כי הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק היה חוקי למהדרין, נקלע בתוך הזמן החוקי , והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי. כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו לעשות, "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is". גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר.

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר והעשייה ואת ההוכחה הטלוויזיונית הברורה כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה ומכבי ת"א הפסידה [3]. אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוזם דבר הבדיקה. הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם, בחרי אף ממש, וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם סְקְוִויב קָאנְטוּ. להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות" כמו בעת הנוכחית, ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים . טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות. חוץ מזה היה עלי להבהיר לשמעון מזרחי ורלף קליין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה סניף של מכבי ת"א והיא איננה עובדת בשירות המועדון.

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של ההשחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

טקסט מסמך  : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר . (באדיבות העיתון "מעריב") .

אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו, היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו. הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק כמו אחרים (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטרי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו , בו נקבע ללא צל של ספק, כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו, "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי", כך שִיוֵוק למאות אלפי קוראיו  ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית [1]. הצטרפותו של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס בעיתון הנפוץ במדינה לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה ביותר. מר ארנון "נוני" מוזס שימש ב- 1982 קטליזטור טלוויזיוני דרמטי בכך שנתן הכשר לרעיון החדשני שמצלמות הטלוויזיה רשאיות לשמש מצלמות שופטות בזירות הספורט.

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982 . זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

טקסט של מר ארנון "נוני" מוזס :

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה . לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל-שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".  

 מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי. הדפתי את לחצם. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א . האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו", הבהרתי להם והוספתי, "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור". אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד אנוכי האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם. הייתי בעד הטלוויזיה והשידור העיתונאי שלה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי. "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה", אמר יוסף "טומי" לפיד ז"ל והוסיף, "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100". ה- FIBA אגב לא התערבה. גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר. גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דָבָר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית. כותרת מאמרו הייתה, "חידת השנייה האחרונה ה- 2400". הנה הטקסט במלואו  [2].

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר", ונכתב ע"י מר טדי פרויס. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר"). 

טקסט של טדי פרויס ז"ל :

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 . הווה אומר הסל היה חוקי, ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת. אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט" , מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן . בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס, פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות . המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית. לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה" . לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני".

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה, אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל, כדוריד, ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק, שחייה, אִגרוף, תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא. השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית. עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול. הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO. כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין . ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה. היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית, יש לזמן, לתוצאה, ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף. הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים , לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק, בתוצאה, וּבזמן שנותר לסיומו. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה, והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי. לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת. רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת . שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך, נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין. קצב ואופי השידור הישיר בטלוויזיה השתנו לבלי הכר. מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי. פָּזֶל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות. נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להַפְרוֹתוֹ ולהרכיב אותו במהירות לתמונה טלוויזיונית כוללת אחת.

משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה. בעת שוויון כוחות , ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע, מעצים את הדרמה. לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה. היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם. לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ליגת ה- NBA שלהם . מיקום הצבת המצלמות על ידינו , בחירת זוויות הצילום, ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים זכו להערכת הציבור כולו.

ביום חמישי – 28 בינואר 1982 ניצחה כאמור מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסיום שנוי במחלוקת את הקבוצה האיטלקית סְקְוִויבּ קָאנְטוּ 86:87. בשניית הסיום של המשחק קלע צ'ארלס קיוּפֶּאק שחקן החיזוק האמריקני של סְקְוִויבּ קָאנְטוּ סל והפך את הקערה על פיה. שופטי המשחק הצרפתי מַארָאזִין והפורטוגלי וַואלֶנְטִי אישרו תחילה את הסַל, אך המזכירות פסלה אותו בטענה שנקלע לאחר תום זמן המשחק. פסילת הסַל שהתברר בדיעבד כחוקי ע"י מחלקת הספורט, הביאה להשתוללות השחקנים האיטלקיים בראשות רכז המשחק הצעיר פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי. הוא ממש איבד את עשתונותיו בשידור ישיר לעין המצלמות. על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו כמעט פרצה תגרה בין האיטלקים לבין שני השופטים והמשקיף הבינלאומי המערב – גרמני היינץ יֶגֶר. בהיעדר יכולת טכנולוגית לחבר בימים ההם את שעוני המשחק למסך הטלוויזיה שלנו, לא יכולתי לצערי הרב להוכיח בסיום השידור הישיר האם הסל חוקי באם לאו. העבודה העיתונאית שלנו הייתה לקויה ופתטית בשל טכנולוגיה אלמנטרית חסרה. למדתי לקח מר. אחת ממטרות ההפקה שלי הייתה עכשיו להציב מונה זמן על המרקע בעת השידורים הישירים. ציבור צופי הטלוויזיה חייב לראות על המוניטור שלו בסלון ביתו כל הזמן את ה- Count down של מחוגי השעון.

למחרת השידור הישיר גייסתי כאמור את ידידי המפקח הטכני עַמִירָם שְטָדְלֶר ואת השעון המרכזי הדיגיטלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים, כדי לפתור את תעלומת שניית הסיום של המשחק השנויה במחלוקת כדי לדעת האִם הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נקלע בתחום הזמן החוקי של המשחק ו/או מחוצה לוֹ. קראתי למבצע הטכנולוגי הטלוויזיוני של הצבת השעון על המסך, "מבצע אוֹרְלוֹגִין" . עַמִירָם שְטָדְלֶר השקיע מאמצים רבים בבדיקת התעלומה ועבד שעות על שעות באותו בוקר של יום שישי – 29 בינואר 1982 כדי למצוא פתרון טכנולוגי לתעלומת הסַל האיטלקי השנוי במחלוקת, האם היה כשר או שֶמָא לָאו. והוא הצליח. לבסוף מצא פתרון טכני מורכב כשהֵציב את שעון הטלוויזיה הדיגיטלי המרכזי של התחנה על מסך הטלוויזיה בדיוק כפי שקרה במשחק עצמו כשנותרו שמונֶה שניות לסיומו. הפעלנו את השעון Count down (ספירה לאחור) ובמקביל הרצנו את סרט ההקלטה. בד בבד ערכנו את השעון באפקט טכני אולפני מיוחד על המרקע למעלה מימין (ו/או שמא בתחתית המסך). התקבלה תמונת Video של המשחק פלוס שעון. השעון הוכיח שהסל של צָ'ארְלְס קיופֶּק היה חוקי וכשר למהדרין. הוא נקלע בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 שלאחר המשחק. זאת הייתה היסטוריה טכנולוגית ששינתה לנצח את שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יומיים לאחר התוצאה הקונטרוברסאלית שהוציאה את האיטלקים מדעתם, שידרנו במוצ"ש – 30 בינואר 1982 ב- "מבט ספורט" את "מבצע אורלוגין" בו קובעת כתבת השעון ללא היסוס כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה את מכבי ת"א 88:87. התוצאה 86:87 בה הסתיים המשחק לא הייתה נכונה וקיפחה את הקבוצה האיטלקית. שופטי המשחק טעו. מכבי ת"א לא ניצחה בנקודה. היא הפסידה בנקודה.

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה בישראל בה נעזרתי בהצבת טכנולוגיה אלקטרונית גם אם מיושנת המודדת Count down את זמן המשחק האוזֵל על המרקע כדי לחקור את האֶמֶת האבוּדה. או אם להיות פחות פומפוזי כדי לבדוק האם הסַל של צָ'ארְלְס קיוּפֶּק היה כָּשֵר וחוקי.

הצבת השעון על המסך צלחה. היא נעשתה אומנם בדיעבד בקטע מוקלט ולא בשידור ישיר אך היוותה חידוּש מפליג ותקדים לעתיד. מלאכת המדידה הזאת הייתה מסובכת ומסורבלת. משהו כמו למדוד זמן של ריצה ארוכה בשעון מעורר במקום שעון עֶצֶר. אך שָעוֹן הוא שָעוֹן ומדידת הזמן הייתה אמינה ומדויקת. צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק קלע את סל הניצחון לזכות סְקְוִויב קָאנְטוּ בתוך הזמן החוקי של המשחק כשנותרה שנייה אחת לסיומו. לא היה ספק בכך. "כתבת השעון" הפוסלת את ניצחונה של מכבי ת"א ומעניקה אותו לסְקְוִויב קָאנְטוּ עוררה הדים גדולים בעיתונות ובציבור. היא הייתה כמו שוֹק לצופי הטלוויזיה. "לחֶבְרֶה האלה במחלקת הספורט ברוממה יש איזה פנס קֶסֶם באמצעותו הם יכולים להפליל את מכבי ת"א קבל עם ועוד בזמן צפיית שיא בטלוויזיה, ולהוכיח לנו שהסַל האיטלקי חוקי למרות ששופטי המשחק קבעו שהוא לא", אמרו לעצמם. מלאכת ההוכחה הטלוויזיונית נראתה אומנם כמו "פוטו פיניש" מיושן בתחרויות ריצה בא"ק לפני שנות דוֹר, אך זה היה מסמך מתמטי מובהק. ה- "פוטו פיניש" הכריע. מכבי ת"א הפסידה . זאת הייתה עובדת אֶמֶת ועם עובדות אֶמֶת אין מתווכחים. התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש של 30 בינואר 1982 הייתה אבן פינה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא שינתה באחת את מהימנות העבודה העיתונאית בשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית והיוותה קטליזטור לבניית המוסף "רגע של מחלוקת". הייתי מסוגל לפתע להוביל ולערוך בהצלחה תוכנית ספורט עיתונאית למרות שימוש ב- טכנולוגיה מיושנת. התגייסותו , התעקשותו, וסיועו של טכנאי מזהיר אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשם עמירם שטדלר גילו את האֶמֶת האבודה.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. משמאל, איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר. מימין, צלם הטלוויזיה המצוין והחרוץ משה "משהל'ה" פרידמן. עמירם שטדלר היה טכנאי מוכשר ונאמן שתרם תרומה חשובה במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי. (באדיבות משהל'ה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס.

[2]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 בעיתון "דבר" של העיתונאי טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל.

יום חמישי בשבוע – 16 בדצמבר 1982. מכבי ת"א מנצחת את ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו (ללא אולסי פרי שנעדר במפתיע מהמשחק ללא כל הודעה מוקדמת) בתוצאה 99 : 93. להעמיד דברים על דיוקם.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה את אלופת ספרד ריאל מדריד. שבנו להיכל באותו הרכב. גם מכבי ת"א. למעט אוֹלְסִי פֶּרִי. בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית בצבע. ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית "המְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל, ואת מכשיר ה- "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו ל- "אוויר" בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון . יוסף "טומי" לפיד ז"ל הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב. הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן – אָרִי שימש המפקח הטכני של הניידת. יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק.

לפתע נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל. שלב החימום החל זה מכבר בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב על הפרקט. בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר, הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן (כולם יבד"ל), וצְבִי רוֹל ז"ל. ראיתי הנהלה לא שקטה, שרויה במצוקה, ואובדת עצות. חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א. כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי, ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל. ראינו את רָלְף קְלָיִין יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת. היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביום רביעי – 15 בדצמבר 1982 ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4] וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות . לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב. הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב ודירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו. שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי בשיכון ל' בצפון תל אביב אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות, ואיש אינו עונה. התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור, משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון. נמנענו מלומר זאת בפרהסיה. גם שום עיתון במדינת ישראל לא העיז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים. בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל' בל אביב ולא חש בטוב. כעורך ראשי של המִשְדָּר לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים. אפילו לא ברמז. לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה. כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וראשית דבר כאדם וכעיתונאי , הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי". הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה. מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי. שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה. יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות . שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התייצבותו של שחקן החיזוק השחור. הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי, מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ'. שלושת המכביסטים התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד שב"כ וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח. אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר ולפי הידוע לי לא הוטל עליו בסופו של דבר עונש חמור. צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל , גביעי המדינה , ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . הגרסה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה . מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 93:99. אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים. מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5]

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982 . קטע עיתונות של "ידיעות אחרונות" . "לאן נעלם אולסי ?" , שואלת הכותרת בנימוס.

ראה "ידיעות אחרונות מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבדה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי. הגרסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב.

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון "מעריב". גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…".

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "הארץ". הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי . 

ראה מאמר של כתב "הארץ" מיכאל "מייק" קרנון מטיף מוסר להנהלת מכבי ת"א במאמרו בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד בערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982, אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן. 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום. לא נמניתי על מפריחי השמועות, ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול , אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן. היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה. כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם. כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה, ואיש לא דיבר על כך בגלוי, מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר. הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה סגורה. היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח.

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב. ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות, כתבות אמת שנשענות על עובדות, וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם, פרי מציאות ופרי דמיון, חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת, ביקשו לקשור לעצמם כתרים, ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם. אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים". אני מבקש להפנות אתכם למאמר עלוב אחד, שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית", 27 שנים אחרי התרחשותו, וזה לשונו :

(תחילת ציטוט) : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. משה גרטל כתב צעיר , אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם כמו מת, מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?". משה גרטל : "יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון). לא נעים לי אבל זאת האמת". (סוף ציטוט).

yoash 2

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009. חלק מריאיון לא כנה (נראה לי מופרך) שערך מר שלמה מן עם איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשעבר משה גרטל הנוגע להיעדרו של אולסי פרי לפני יותר מ- 32 (שלושים ושתיים) שנים ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק מכבי ת"א נגד הקבוצה הספרדית ריאל מדריד עליה גברה בהיכל הספורט ביד אליהו, 93:99. (באדיבות "העין השביעית").

ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע. על איזה כוח מאגי בדיוק הוא מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה. ברור שהדחתי את הכתב משה גרטל בחודש אפריל של שנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית. כך אני ראיתי כמנווט ממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה . כך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. עובדה ששניהם נתנו לי גיבוי מוחלט . לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והפוסט הזה איננו בימה לחיסול חשבונות. לחלוטין איננו הנהלת חשבונות. אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו. משה גרטל היה יכול להתלונן עלי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו. כיהנתי בתפקיד מנהל חטיבת הספורט ולא כ- מעין נקמן ו/או מדיח מקצועי. יאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו בהחלטתי ללא סייג.

בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל הנוגעת לקטע הקונקרטי דנתי כבר בקצרה בראשית הפוסט. כל אחד אחד שקורא את הפוסט הנוכחי אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ואודות מושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי לבחון את מהימנות התוכן ולהסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין, כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי מסומם, חשוף, חסר ישע, והגנה מפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין המראיין שלמה מן והמרואיין משה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין. 

הערה א' למאמרו העלוב של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית". שאלות ה- Follow up שלא נשאלו משום מה ע"י מר שלמה מן בעת הריאיון עם משה גרטל. משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך מר שלמה מַן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up ההכרחיות והמתבקשות במהלך הריאיון כלהלן כדי להצדיק את אמיתות הסיפור :

שאלה א' : משה גרטל, תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה לפתוח את דלת דירתה למכור לך ולצוות הצילום שלך את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה , ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…מה הסיבה…ואיך אתה מסביר את זה…?

שאלה ב' : משה גרטל, הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי משטרת ישראל שבאו לחפש את אולסי פרי . הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים . אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את האהוב שלה אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו .

שאלה ג' : משה גרטל, האם אני שלמה מן ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם , שֵם המקליט , ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…?

שאלה ד' : משה גרטל,  הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך ביורוקרטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו למפרע…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

שאלה ה' : ושאלה אחרונה משה גרטל, אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, נניח שכל הסיפור שלך הוא באמת נכון, אבל הרי יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982. טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה וגם מנהל חטיבת החדשות, ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע אם כך לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה שחקן מכבי ת"א אולסי פרי שכל המדינה מדברת על היעדרו מהמשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד שרוע ו- מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? הרי היה מספיק זמן והותר לפתח את ה- Film במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר…מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…? ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך , מה שמו של המקליט בצוות, ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ? אני מבקש לקבל גם את העדות שלהם…

הערה ב' למאמרו העלוב והירוד של שלמה מן שהתפרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית".  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין , כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין. תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו, ובכך להשפיל אותו עד עפר, ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? בלתי מתקבל על הדעת. אולם מערכת "העין השביעית" מצאה עוז לפרסם את הפוסט הזה חמרות היותו עלוב, ירוד, ולא נכון.

מגוחך. שלמה מן מפרסם ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" אינפורמציה לא נכונה בלשון המעטה. ה- Issue הזה של עיתונאות ירודה שמדפיסה בלופים ואח"כ מבקשת לאזן אותם במתן זכות תגובה ל- "נאשמים" היא עסק בזוי ובלתי מתקבל על הדעת. זה מה שעושה שלמה מן. אף על פי כן עיתונות רדודה וירודה מהסוג הזה שווה דיון יסודי ומפורט באחד הפוסטים העתידיים. צריך להבין כיצד היא פועלת ואיך היא מניעה את עצמה. ואומנם כך ייעשה. אינני יודע אם דיון אנכרוניסטי כזה באמת מעניין את הציבור ביום הזה אולם הוא מעניין אותי וחשוב לי . אני מחויב להגן על האגפים שלי ולפוגג את הכזבים בטרם יהפכו לאמת צרופה גם אם חלפו מאז יותר מעשרים שנים. אינני איש טפלון. אני מחויב להסיר את הכתמים שמישהו לכלך אותי בהם בפרהסיה. ואנוכי עושה זאת.

yoash 4

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009. "ביטאון "העין השביעית". העיתונאי שלמה מן מפרסם ב- "עין השביעית" בלופים ו- אינפורמציה לא נכונה ובלתי בדוקה מפיו של משה גרטל ומפיו של אריה מליניאק ואח"כ רץ לבדוק עם אנשים אחרים את אמיתות הדברים. מגוחך. בלתי מתקבל על הדעת. (באדיבות "העין השביעית").

נכרתה ברית שידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, בשנים ההן של 2006 – 1969.

טקסט תמונה : קיץ 1992. לפני כ- רבע מאה של שנים. אנוכי (מימין) נושא דברים בפני מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, חברי הוועד המנהל של רשות השידור, ואנשי מליאת רשות השידור אודות חשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם על המִרְקָע הציבורי תמורת תשלום זכויות שידורים בלעדיות, ביניהם ההתקשרות עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן בתנאי שהקבוצה תמשיך להיות אלופת המדינה. המוטו שלי היה כלהלן : "שידורי הספורט הישירים עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון, חבר הוועד המנהל מני ווייצמן ששימש יו"ר וועדת הספורט במליאת רשות השידור, ואנוכי. (התמונה באדיבות לשכת המנכ"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מסמכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הנוגעים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחודשים מארס ואפריל 2000.

טקסט תמונה : שנת 2000. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור וממני בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בחודש פברואר של שנת 2000 ידעתי שכמנהל, מתווה דרך, עורך, ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אני צועד בדרך הנכונה ועל קרקע בטוחה. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן העניקו לדרך התנהלותי גיבוי מוחלט. נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א התפתחה לקבוצה תחת הדרכתו של מאמנה פנחס "פיני" גרשון. היו לי מ- מכבי ת"א של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי המון ציפיות כל הזמן. לא כאוהד. כאיש טלוויזיה שמשלם להם הון (רב) עבור השידורים הישירים של משחקי המועדון בליגה האירופית. ממון תועפות . מנהלי מכבי ת"א לא עניינו אותי באופן אישי. אינני חושב שגם אני עניינתי אותם. מכבי ת"א הייתה עבורי סחורת שידור ששילמתי עבורה כסף והנחתי אותה בקדמת מדף הסחורות שלי. את סחורת השידור הזאת הורדתי מהמדף מידי כל יום חמישי בשבוע כדי לצבור רייטינג . קוראי הבלוג הזה חייבים להבין שאנשי הטלוויזיה הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג ואנוכי אינני יוצא מן הכלל. בתום כל שידור ישיר ארזתי מחדש את הסחורה שלי והנחתי אותה שוב על המדף עד לפעם הבאה. בקיצור מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור ותו לא. נכון שמעבר להתקשרות הקורקטית בין הגוף המְשָדֵר לגוף המְשוּדָר מתפתחים אט – אט יחסים בלתי פורמליים. ברור שרחשתי סימפתיה לנותני החסות הכלכלית למועדון הפאר של מכבי ת"א (בלעדיהם מכבי ת"א שווה הרבה פחות) ובראשם דוד מושביץ ואביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו כמובן, אבי פילוסוף, דיוויד פדרמן, מיכאל "מיקי" שטראוס, שמעון מזרחי, אריה בראנוביץ', שמואל "שמלוק" מחרובסקי, מוני פנאן ז"ל, ואמנון אבידן, ועוד כמה. הגברדיה הזאת הייתה מוערכת על ידי כמי שמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית, אולם לא התקיימו שום יחסי קירבה ורֵעוּת ביני לבין המצוינים לעֵיל. הערכה כן. חֲבֵרוּת לא. מו"מ וגישה חיובית כן. אינספירציה והתרגשות לא. ברית השידור עם מכבי ת"א הייתה עסקית נטולת רגשות ולחלוטין לא אישית. ההתקשרות בין רשות השידור לבין מכבי ת"א נעשתה על בסיס סימביוטי. כל צד הפיק את הרווח שלו. היוקרה הייתה רווח משותף של שני הצדדים אולם מכבי ת"א קיבלה לצדו את הממון והיוקרה ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קיבלה את אהדת הציבור ועמו את הרייטינג . לכן שֵם הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000 עמודים) אודות ההתקשרות חסרת התקדים הזאת בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מכבי ת"א בשנים 2006 – 1969, נקרא "הקשר הסימביוטי". ברור ששוחחתי אלפי פעמים עם מר שמעון מזרחי בשנים ההן בתוקף תפקידו כיו"ר מועדון מכבי ת"א ואנוכי כמנהל מחלקת הספורט. כמות שיחות ללא כל השוואה שניהלתי עם חבריו דיוויד פדרמן, ו/או שמלוק מחרובסקי, ו/או אריה בראנוביץ', ו/או אמנון אבידן. הציבור נוטה לערב עסקים ברגשות אישיים. אין דבר כזה. מעולם לא הייתי בין באי ביתם של מכבי ת"א והם לא מבאי ביתי. השיחות בינינו, ביני לשמעון מזרחי היו מפגש של אינטרסים. אומר בגלוי כי שמעון מזרחי התלונן לא פעם אחת ולא פעמיים בתקופות שונות אודות הטקסטים שמשמיעים השדרנים יורם ארבל, אורי לוי, מאיר איינשטיין וגם אודות הפרשנויות שמייצרים אריה מליניאק ואחריו אלי סהר, ושניהם היו פרשנים טובים ועיתונאים ערניים. היו לו "מודיעים" שדיווחו לו מה אמרו ציוותי השידור שלי בטלוויזיה גם במשחקי מכבי ת"א בחו"ל. פעם אחת הוא התלונן כנגד דברי הפרשנות של אלי סהר לאחר הפסד של מכבי ת"א נגד קבוצה יוונית כלשהי. ברור שהענקתי גיבוי מיידי ו- טוטאלי לאלי סהר : "שמעון מזרחי תפקידך לנצח במשחקים ותפקידנו לפרשן ולהסביר לציבור את ההפסדים הבלתי כפויים של המועדון שלך. אולי אם תתנהל טוב יותר ותנצח אז הטקסטים של אלי סהר יהיו ערבים יותר לאוזניך", השבתי לו. לא עבדתי בשירות מכבי ת"א. היא הייתה אומנם קניין שידור אטרקטיבי אך כזה שאיננו עומד מעל עיתונאות אמת וביקורת ופרשנות הגיונית.

תּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים , רַעוּת רוּח , וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) בעבר עם אנשי מועדון מכבי ת"א . נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים , לא כל כך מזמן , גם בחטיבת הספורט בפיקודי , כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה כביכול לאנשי מכבי ת"א עלי . עד כדי התערבות מכביסטית בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל , אורי לוי , ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000 , התערבות שגרמה (כביכול) לסילוקו של אריה מליניאק על ידי מכֵּס הפרשנות ב- 1991 . מדובר בקשקוש מוחלט . בלוף . אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל מחלקת הספורט (בדצמבר 1980) לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים . "אני לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון" . הטקסט הזה נאמר על ידי לשמלוק מחרובסקי ועו"ד שמעון מזרחי בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו בראשית כהונתי כמנהל חטיבת הספורט (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השדר שלי היה דני דבורין מרדיו "קול ישראל" והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק. פה זה התחיל ופה זה נגמר. אריה מליניאק הניח בשעתו ב- 1979 וב- 1980 את יסודות פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. כל מיני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי, דיווחים שהיו לחלוטין לא נכונים, ובראשם משה גרטל.

טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתי לפסוח בזמנו על רשימה ארוכה של כל מיני פרשנים פוטנציאליים על מנת להציב בעמדת הפרשנות הפנויה את טַל בְּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בכל הזמנים . טַל בְּרוֹדִי חתן פרס ישראל לספורט היה בעל ידע עצום בתחום. הארצי ובבינלאומי. וגם מומחה גדול בליגת ה- NBA. דמות כדורסל פופולארית רבת מוניטין במכבי ת"א ונבחרת ישראל שאזרחי המדינה הזדהו עמוֹ במשך שנים רבות. טַל בְּרוֹדִי ניצב באמצע שנות ה- 60 של המאה הקודמת בפני קריירה מזהירה וחוזה כספי נדיב ב- NBA, אך וויתר, והחליט ב- 1966 לעלות לישראל ולבנות כאן את חייו. הוא הפך לדמות מופת. כדורסלן פנטסטי, בעל השכלה אקדמית רחבה, מאופק , ישר והגון מאוד. זה היה אותו טַל בְּרוֹדִי שתיעדתי ב- 1980 בסרט הטלוויזיה הדוקומנטארי בן 75 דקות, "גוּפִיָיה מספר שֵש". חיש מהר התברר שטל ברודי הוא הכול וגם אוהד מושבע של מכבי ת"א רק לא פרשן. הצבתו בכֵּס הפרשנות הייתה שגיאה נוראית שלי. לא בגלל העברית העילגת ולא תקנית שלו אלא מפני שפשוט הוא לא היה פרשן. טעות נוספת הייתה שלא אמרתי לדמות האגדית הזאת מייד שלום (ולא להתראות), אלא חשבתי והערכתי שהוא בכל זאת פוטנציאל שיכול להשתפר, והוא לא.

הענקתי הזדמנויות שונות לאישים שונים לטפס לעמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בתקופתי איישו כ- 10 פרשנים ביניהם אריה מליניאק, אלי סהר, צבי שרף, משה וויינקרנץ, רני כהנא, רון קופמן, פרופסור גבריאל "גבי" בן דור מאוניברסיטת חיפה, ועוד כמה. אריה מליניאק ואלי סהר ניצבו בדרגה שלימה מעל היתר.          

טקסט תמונה :  חורף 1968 . 22 בפברואר 1968. אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח של יד אליהו. הימים ההם הזמן ההוא. שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בחדר ההלבשה של הקבוצה, דקות אחדות לפני משחק גביע אירופה בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד. ראיתי בטל ברודי מועמד ראוי לרשת את כיסאו של אריה מליניאק. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנהל הקבוצה נוח קליגר (ראשו מציץ), אמנון אבידן, שר הביטחון משה דיין, הגזבר ברנארד חוואסט (ממושקף), מאחוריו בוב פדרהרסט (מרכיב משקפי כדורסל מיוחדים), טל ברודי (משה דיין הגדיר אותו כעלם חמודות שהגשים את החלום הציוני), מאחורי טל ברודי ממש בקצה התמונה המאמן יהושע רוזין , לפניו חיים "חיימון" שטרקמן, שני ראשים של יו"ר המועדון צבי אבידן (אביו של אמנון אבידן), השחקן נתנאל, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (התמונה ניתנה לי ב- 1979 באדיבות לובה קנפר בעת עשיית הסרט "גופייה מס' שֵש") . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעיון שידור קבוצת הפאר של מכבי ת"א על מִרְקַע הטלוויזיה הציבורית היה חשוב מכל המְבַצְעִים אותו, השדרנים והפרשנים גם יחד, בעיקר מפני שזכויות השידורים היו בלעדיות שלנו. זהו כלל חשוב בתעשיית הטלוויזיה שכוכבי המסך, בארץ וגם בעולם, נוטים לשכוח אותו מעת לעת.

טקסט תמונה : נובמבר 1991. היכל הספורט יד אליהו. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . שחקן הכדורסל האגדי טל ברודי מוצב על ידי כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הסטטיסטיקאי ואיש המחשב זיגי זיגל, השדר אורי לוי (התייחס בנימוס ובכל הכבוד הראוי אל טל ברודי), והפרשן טל ברודי. אני משקיף כהרגלי מאחור על הנעשה. כמנהיג שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי כל הזמן נוכח בשטח. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בחצות הלֵיל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי. קראתי לסרט בשם "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו 34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה. הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שמשנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל. וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ז"ל ורָלְף קְלָיִין ז"ל, ומנהליהם יבד"ל עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי עצמו שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי –  19 באוקטובר  1966. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' שש" (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל והעורך שלי היה ז'אן קלוד זרביב (אביב). הסרט שהורכב מקטעי film ו – video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה"ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם משה דיין ז"ל מעריצו של טל ברודי שאמר עליו : "טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני".

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 בביתו בצהלה. לא יכולתי  שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין ז"ל מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל. אני מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה שאני עורך עמו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. אני מראיין את משה דיין בווילה שלו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי  "גופיה מספר שש". משה דיין ז"ל אמר : "טל ברודי הוא עלם חמודות. בטל ברודי  מתגשם החלום הציוני !". זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים. לא היה ספק, הוא היה איש מרשים מאין כמותו. משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו. הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1984 – 1976. אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ חיבבו אותו, אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת. ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו  של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד. כעיתונאי ועורך ראשי של משדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד. אסרתי לחלוטין על השדר שלי יורם ארבל גם להעלות השערות.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. מלון "דן" בתל אביב. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

במקום עבודה פרטי היה משה גרטל מפוטר ומסולק זה מכבר ע"י ההנהלה הראשית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מקום עבודה הסתדרותי. ב- 10 באפריל 2000 הדפיס מנהל החדשות רפיק חלבי מסמך אל משה גרטל בו הוא מורה לו להתייצב בחטיבת החדשות לאחר סיום תפקידו במחלקת הספורט. זאת הייתה הפעם הראשונה במשך 32 שנות קיומה של חטיבת הספורט שכתב כלשהו מודח ממנה.

טקסט מסמך : 10 באפריל 2000. לראשונה בהיסטוריה מודח בצער רב כתב מחטיבת הספורט ועובר לחטיבת החדשות לא בגלל כישרונותיו המופלגים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום ז"ל מנכ"ל רשות השידור. בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי, הטכנולוגי, והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו, ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four. אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי. הרגשתי אי נוחות כלפי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן. מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי, וכי צריך לשלם לה בהתאם, ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית. מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה, ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור לה את השחקנים . המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "סקאוטינג". עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים, ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו שוב ושוב.

בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכל השתנה בבת אחת. מכבי ת"א עלתה על דרך המלך. נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות ENG (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000. מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 62:77. זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי אישרו אותו.

טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000. זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000. מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 55:67, ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו. ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה, חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות, ושישים עובדים .מפקח הניידת היה אלי בבא המצוין. המפיק שלי ששי אפרתי (איש מקצוע מְעוּלֶה שניצב כרגיל לימיני). בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול. בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל. את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי והפרשן רלף קליין. הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים. ולכן רָגוּעַ.

המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים. בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל". הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי, לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית, מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר, בידור וגם חדשות ואקטואליה. יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב. בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון שחצה את רָף התשלום של מיליון דולר למועדון הפאר. עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה. בטרם חזרתי לתל אביב התיישבתי במשרד שלי בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים שלי, על מכבי ת"א, ועל הרייטינג והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי.

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . מוֹלֶך הרייטינג . הייתי עֶבֶד שלו . מדד הצפייה והמִדְרוּג של חברת טֶלֶ גָאל. דו"ח שלי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז הגיעה שעת ההצלבה השנייה ב- Euro League ועמה ההתמודדות המשולשת והדרמטית של מכבי ת"א נגד אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה : ביום שלישי – 21 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו הפסידה מכבי ת"א 65:62. ביום חמישי – 23 במארס 2000 בבולוניה – איטליה גברה מכבי ת"א בתוצאה 80:73. ב- 30 במארס 2000 במשחק השלישי בהיכל הספורט ביד אליהו הכריעה מכבי ת"א את הקבוצה האיטלקית בתוצאה 64:79. הרייטינג הרקיע שחקים והאמיר לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם בעבר. אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את דו"חות הרייטינג של אותם הלילות ההם. מבחינתי כאיש טלוויזיה ומנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 בימים דאז, הם היו בלתי נשכחים.

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות הראשונה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.00 לשעה 22.30 יתרון ברור ומשמעותי לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מ- בולוניה את ההתמודדות השנייה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League . מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.30 לשעה 23.15 יתרון מכריע לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות השלישית והמכרעת של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 20.45 (תחילת ה- Pre game show) עד השעה 24.00 יתרון טוטאלי לערוץ 1 הציבורי על פני ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 קוֹרֵס. ערוץ 1 מעפיל לפסגת השידור הטלוויזיוני של מדינת ישראל וניצב שם לבדו. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז העפילה מכבי ת"א לטורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000. לראשונה מזה תשע שנים ועל כך נכתב כבר בפרוטרוט בפוסטים הקודמים.

טקסט מסמך : 9 באפריל 2000. מכתב שלי שנשלח למנכ"ל רשות השידור בו אני מבקש לאפשר לפרשן הכדורסל הראשי שלי אלי סהר להתגורר במלון הסמוך לאצטדיון הכדורסל של סלוניקי כדי לאפשר לו להגיע רגלית בחג א' של פסח – 20 באפריל 2000 לעמדת השידור שלנו מבלי לחלל את החג. הערכתי את אלי סהר כעיתונאי ופרשן כדורסל מהדרגה העליונה שיודע להסביר לציבור את רזי המשחק ותכסיסי המאמנים, ובכך תורם באופן משמעותי לרמת השידורים הישירים משביעת הרצון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הייתי מחויב לו. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 11 באפריל 2000 . אחד המסמכים מההפקה הטלוויזיונית המשגשגת ההיא של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. המסמך נועד להסביר לקוראי הבלוג את הפרוצדורות הביורוקרטיות המסורבלות של הפקת אירוע ספורט בינלאומי ע"י חטיבת הספורט בראשותי. כל דרישה שלי הנוגעת להטסת כוח אדם לחו"ל ו/או שכירת טכנולוגיה טלוויזיונית בחו"ל, ו/או שימוש בלוגיסטיקה בחו"ל הייתה זקוקה לאישור בכתב של מנכ"ל רשות השידור. גם האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשת השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו לא היה רשאי להחליט בעצמו, אלא זקוק כל העת לאישור מנכ"ל רשות השידור. התפקיד שלי כבעל החזון היה לשכנע כל הזמן במשך השנים הארוכות את הממונים עלי שאני צודק בדרישות התקציביות שלי שכוללות מטבע הדברים כוח אדם וטכנולוגיה. ברוב המקרים המנכ"לים לדורותיהם כיבדו את בקשותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום ראשון – 23 באפריל 2000. מכתב הברכה שלי ליו"ר מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים המיומן והמובחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- Final four של סלוניקי 2000. במבצע שניצבתי בראשו והובלתי אותו גברנו לחלוטין על המתחרה שלנו ערוץ 5 בכבלים והבסנו אותו ברייטינג שוק על ירך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000. מכתב ההערכה / צל"ש ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות שני המנהלים הישירים שלי יאיר שטרן / מנהל ערוץ 1 + רפיק חלבי / מנהל חטיבת החדשות) בתום מבצע השידורים הישירים המצליח והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב ההערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הפורה והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות .

הצל"שים היו נחמדים אך הם היו שייכים כבר לעבר. השאלה הגדולה שניצבה בפניי הייתה כיצד לנצל את ההצלחה כפי שאומרים בז'רגון הצבאי. כיצד שומרים על מעמדנו בפסגה לאחר שכבשנו אותה. איך אני משיג עוד תקציבים מטעם הרשות, איך אני ממשיך מכאן לגייס עוד ספונסרים חיצוניים, איך אני מגדיל את ארסנל השדרים והמפיקים, כיצד אני משפר את רמת ההגשה והשידור הקונקרטיים של חטיבת הספורט, וכיצד מתעתדת חטיבת ההנדסה להתקדם בשדות הטכנולוגי החדישים. שם המשחק הטלוויזיוני הוא כידוע ממון וטכנולוגיה. לכן כתבתי את מה שכתבתי ב- 24 באפריל 2000 למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. ניצבו בפניי אתגרי שידור למכביר מורכבים ומסובכים מייד בתום ה- Final four של סלוניקי 2000, ובראשם : Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל) בהולנד ובלגיה ואולימפיאדת סידני 2000 . מבצע השידורים של Euro 2000 אותו ניהלתי מאמשטרדאם כלל בתוכו כ- 77 (שבעים ושבע) שעות של שידורים ישירים בפרק זמן של שלושה שבועות וחצי. מבצע השידורים של אולימפיאדת סידני 2000 אותו הובלתי מסידני כלל בתוכו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות של שידורים ישירים בטווח זמן של 17 ימים. שאפתי בכל מאודי לחתום על חוזה ארך טווח עם מכבי ת"א כדי להוריד מעלי את הטרדות העתידיות של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2. יראתי אותם. חששתי מהמאבקים עימם. הם היו יותר עשירים ממני. ביקשתי לסגור את העניינים עם מכבי ת"א בטרם התמחור. שאפתי גם להחזיר חלק מזכויות הכדורגל הישראלי למכורתו הראשונה.

טקסט מסמך : 24 באפריל 2000. מכתבי למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי המאיץ בו לסייע לי לרכוש שוב את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ולהשיב לעצמנו חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולם העניינים היו יגעים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ההססן והמתלבט הפך בקיץ 2000 לחשדן ניהיליסט (בניגוד מוחלט לקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984). המחלקה הכלכלית שלו דאגה לשלוח לו שוב ושוב תזכורות שלא ישכח עד כמה הוא עני. וזה לא היה הכול. ממשלת ישראל הועידה למר נחמן שי את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. גב' אהובה אורן – פינס ז"ל התמנתה למִשְנֶה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. נחמן שי יבד"ל היה אוהד מוצהר של מועדון הפועל ירושלים בכדורסל יריבתה של מכבי ת"א. הוא לא הסתיר זאת. כצופה מושבע במשחקיה בהיכל מלחה ובמשחקי החוץ לבש את החולצה האדומה. אבל זה היה הרבה פחות חשוב מאי הערכה מוחלטת מקצועית שלו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. נחמן שי היה מאוכזב ממנו. לא פעם אחת שַח לי כי אורי פורת הוא מנכ"ל חלש ורפה שאיננו מתאים לשמש בתפקיד של עורך ראשי של השידור הציבורי בעידן התחרות הטלוויזיוניות הרב ערוצית המתרחשת כעת במדינת ישראל. זמן לא רב אח"כ פתחו חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחלק מאנשי מליאת רשות השידור בראשותם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן – פינס ז"ל במסע התנגדות כנגד פועלו של מנכ"ל הרשות אורי פורת בתחומים שונים (לרבות ההתקשרות הבאה שלי עם קבוצת מכבי ת"א בכדורסל לעונת 2001 – 2000  והעונה שלאחריה 2002 – 2001. נחמן שי ואהובה אורן – פינס יחדיו עם אלון אלרואי הקימו אופוזיציה אגרסיבית לאורי פורת. המהלכים השונים שיזמו נראו כמעין מהלכי Impeachment (הדחה) מתוכננים שנועדו לסלק את אורי פורת מתפקידו הרָם. מהלכי ההדחה צברו תאוצה והסכמה רחבים בשני הגופים הציבוריים של הרשות והמנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין את הרמז. הוא התפוטר באוגוסט 2000 ועזב בלית ברירה את תפקידו כמנכ"ל הרשות. באוגוסט 2000 היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הפורש (שנה וחצי בטרם השלמת הקדנציה השנייה שלו), איש מוכה וחבול וגם חולה.

[1] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 29 בנובמבר 1991.

אני חושב שמרבית קוראי הבלוג הזה ואלה המעיינים בפוסטים הרבים והשונים בתוכו הנוגעים לתעשיית הטלוויזיה (כמות ה- Entries לבלוג מתקרבת בצעדי ענק ל- 150000/מֵאָה אֶלֶף) מבינים מבין השורות עד כמה היה מורכב ומסובך התפקיד שלי כמנהיג חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 2002 – 1980 מהיבטי הפקת התוכן, שימוש חכם ומדעי בטכנולוגיה ולוגיסטיקה, וניצול נבון של כוח האדם והתאמתו למשימות ההפקה והשידור – בארץ ובעולם. לא כל שכן תפקידם האחראי בתקופה המצוינת לעיל של הבוסים שלי לדורותיהם ברמת מנהל חטיבת החדשות, ברמת מנהל הטלוויזיה, וברמת מנכ"ל רשות השידור. בעבודת הטלוויזיה שלי לא היה שום זוהר, לא גימיקים, ולא סנסציות. רק עבודה קשה ויסודית ללא הרף ודבקות במשימה.

ל- הפקות השידורים הישירים של משחקי הכדורסל והכדורגל באירופה על ידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והזמנה בכתב של האמצעים הטכנולוגיים של עמדות שידור וקווי שידור 4W לרבות התקנת חובה של טלפון בינלאומי בעמדת השידור (כגיבוי ל- 4W וצורך תיאומי הפקה) – היו כללים ברורים. קו השידור ה- 4W בין עמדת השידור בחו"ל לבין ה- Mater Control בירושלים הוזמן והותקן תמיד בעמדת השידור כשעה וחצי (כמקדם ביטחון של ההפקה) לפני ה- Tip off ו/או ה- Kick off. התמונה הלוויינית לעומת זאת ולא חשוב על איזה לוויין הוזמנה רק 10 (עשר) דקות לפני שריקת הפתיחה למשחקים המשודרים ישיר ארצה בשל העלות הכספית הגדולה של כל שימוש שלנו ב- Transponder הטלוויזיוני הלווייני בעבור 10 הדקות הראשונות של השימוש בלוויין שילמתי כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר. בעבור כל דקה נוספת עמדה העלות על כ- 45 (ארבעים וחמישה) דולר. העבודה שלי עם עשרות רשתות הטלוויזיה של EBU (מערב אירופה) ו- OIRT (מזרח אירופה) נשענה על Reciprocity, אמון, כבוד, ומקצועניות של שני הצדדים. שלי ושלהם. ההזמנות של התקנת עמדת שידור בהיכלי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל באירופה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נעשתה ישירות ביני לבין ה- Host broadcaster. ה- Booking של זמן הלוויין והתקנת קווי ה- 4W נעשה בקפידה ע"י קצין התקשורת ללוויינים שלנו זאב שטוקהיים ז"ל (ואחריו יבד"ל שמואל כהן) עם אנשי "בזק" גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומי , אברהם יצחק נגל ז"ל מנהל עמק האלה, ונחמן אלון ז"ל איש RTI. מעולם לא קרה שה- Host broadcasters של EBU ו- OIRT יפשלו. ו/או שאנחנו נפשל כשאירחנו אותם בזמנו בהיכל הספורט ביד אליהו. צריך להבין שהתקנת טלפון בינלאומי בעמדות השידור שלנו בחו"ל נועד לא רק לשמש גיבוי לקו השידור הראשי ה- 4W במקרה של תקלה אלא גם לצורך שיחות תיאומי ההפקה בין ירושלים ליעד השידור בחו"ל. במידה וקו השידור ה- 4W לא פעל מייד יכולנו להמשיך את התקשורת בינינו (בין ירושלים לבין עמדת השידור בחו"ל) לצורך קידום מהלכי ההפקה באמצעות הטלפון הבינלאומי וכל זאת עד שקו ה- 4W יתחיל לעבוד.

arbel 1

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה שהוזמנה על ידי מה- Host broadcaster הבלגי הלא היא רשת הטלוויזיה RTBF. עמדת השידור כוללת את קופסת השידור ואת קו השידור ה- 4W (מימין) ואת מוניטור הטלוויזיה משמאל. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית, "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל. משמאל, זהו המפיק ועוזר השדר שלו אמנון ברקאי. (התמונה באדיבות RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה (1) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות, מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 86:87. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור המאובזרת שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI בעמדת שידור משלו וסמוכה לעמדת השידור שלנו בהיכל יד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : ה- Floor manager של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דני גור אריה ז"ל, אנוכי, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 6

טקסט תמונה (2) : 28 בינואר 1982 . היכל הספורט ביד אליהו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א – סקוויב קאנטו 86:87. שלוש תמונות האלה מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המפיק האיטלקי, השדר האיטלקי, נסים קיוויתי (איש הסיוע של הצוות האיטלקי באותו הערב ההוא לפני 34 שנים), והשדר יורם ארבל. האירוח הטלוויזיוני הטכנולוגי והלוגיסטי של צוותי השידור הזרים ע"י ה- Host broadcaster התבצע תחת נהלים וכללים מוקפדים של ה- EBU איגוד השידור האירופי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 7

טקסט תמונה (3) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 86:87. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI בעמדת שידור נפרדת שמיסדנו עבורם וסמוכה לעמדת השידור שלנו ביד אליהו. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : השדר האיטלקי של RAI, נסים קיוויתי בעמדת סיוע לצוות האיטלקי, שני אנשי הקול סעדיה קאראוואני ומשה אלוני האחראיים בין היתר על חיבור קו השידור ה- 4W האיטלקי לקופסת השידור ושיגורו לרומא (כשעה וחצי בטרם שריקת הפתיחה), המאמן האיטלקי (בפרופיל), ויעקב שאלתיאל ז"ל מי שהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. עמדת השידור המאובזרת שלנו באולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אני (מימין) מנהל ועורך את השידור. יורם ארבל משדר (במרכז). לשמאלו של השדר זהו המפיק יוסי לנדאו. צלם ה- Close up התחתון המופקד על מצלמה מס' 2 הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מהימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (התמונה באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 641. הועלה לאוויר בחג סוכות תשע"ז יום שלישי – 18 באוקטובר 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *