פוסט מס' 642. מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב 2016 : דונאלד טראמפ הרפובליקני נגד הילארי קלינטון הדמוקרטית. ה- Debate ה- 3 הועבר בשידור ישיר בערוץ 10 ובערוץ 2, מ- 03.00 עד 06.30 של יום חמישי – 20 באוקטובר 2016. ערוץ 10 ניצח ברייטינג לאחר שצבר % 2.4 מול % 1.3 של ערוץ 2 פוסט מס' 642. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. חג סוכות ב' יום ראשון – 23 באוקטובר 2016.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת הפקת הנאה מסחרית ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוגש בחינם לחלוטין לציבור הקוראים.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 642 : הועלה לאוויר בחג סוכות ב', יום ראשון – 23 באוקטובר 2016.

————————————————————————————————— 

מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב 2016 : דונאלד טראמפ הרפובליקני נגד הילארי קלינטון הדמוקרטית. ה- Debate ה- 3 הועבר בשידור ישיר בערוץ 10 ובערוץ 2, מ- 03.00 עד 06.30 של יום חמישי – 20 באוקטובר 2016. ערוץ 10 ניצח ברייטינג לאחר שצבר % 2.4 מול % 1.3 של ערוץ 2 פוסט מס' 642. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. חג סוכות ב' יום ראשון – 23 באוקטובר 2016.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את יוסף בר-אל לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק ב- 2005 לקרן זווית אפלולית לא חשובה בהיסטוריה של השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של 13 ספרי הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : שני עיתונאי השטח האמיצים מואב וורדי ונדב גליק אנשי ערוץ 10, מבקרים בחזית המלחמה של צבאות עיראק והכורדים נגד ארגון הטרור דאע"ש ליד העיר מוסול. סיקורם העיתונאי מהשטח את מאורעות הקרבות ראוי להערכה גדולה. 

ביקורם של שני העיתונאים האמיצים מואב וורדי ונדב גליק מ- ערוץ 10 בחזית המלחמה בעיראק ליד העיר מוסול, שם נלחמים צבאות עיראק וצבאות הכורדים (הנערצים) כתף אל כתף נגד מאחזי ארגון הטרור האיסלאמי הקיצוני דאע"ש של הארכי רוצח אל באגדאדי, וסקירתם בשטח את מהלכי הקרבות האלה, הוא הישג עיתונאי ממדרגה ראשונה (!). בית ספר לעיתונאות שטח ששמה ללעג את עיתונאות ה- Off tube של עיתונאי המשרדים והאולפנים והמעתיקים למיניהם מצגי המחשבים, ובראשם עיתונאי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

פרפרת 2 : ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיש החצר שלו דוד ביתן מתעללים שוב ושוב פעם אחר פעם בעיתונאי רשות השידור. מרביתם, לא כולם, הרוויחו זאת ביושר. ראיתי היכן שהוא את העיתונאי הוותיק יעקב אחימאיר (חתן פרס ישראל) נזכר לפתע ו- מביע אי שביעות רצון מהתנהלות ומהלכיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כעת מול השידור הציבורי. נחמד שנזכרת יעקב אחימאיר. היכן היית עד היום…?

ב- 2002 לאחר המינוי העלוב והמופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (על פי המלצה חמה של השַר הַרָדוּד ההוא הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן) אמרתי לו כלהלן : "…אותה הממשלה שממנה אותך כעת למשרה הרמה היא גם זאת שתעיף אותו לכל הרוחות לאחר שתגלה מי אתה באמת ותחשוף את פרצופך האמיתי…", ונפניתי ממנו לעַד. עליתי אז ב- 2002 לבד על הבריקדות ונדרתי לעצמי נדר : "היום הזה אני נוטש את השידור הציבורי בגללך…בשל מינוייך המופרך. אין לי יותר חלק בנחלת השידור הציבורי. כף רגלי לא תדרוך עוד לעולם על אדמת רשות השידור ולא תצעד יותר בתלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1". הַנֶדֶר ההוא מחזיק מעמד כבר 14 שנים. אינני מתכוון להפר אותו. ובכן, Sure enough. בחלוף שלוש שנים – 2 במאי 2005 הדיחה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון את יוסף בר-אל מ- משרת מנכ"ל רשות השידור. הוא סולק לאלתר לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של השידור הציבורי. אינני זוכר שיעקב אחימאיר וחיים יבין מ- מייסדי השידור הציבורי (וגם לא אחרים) ניצבו אז לצדי בקיץ המַר ההוא של 2002. הייתי שם לבד.

ברצלונה – מנצ'סטר סיטי 0:4 במסגרת הבתים ב- Champions League (יום רביעי – 19 באוקטובר 2016). שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אנחנו בני מזל מפני שאלוהי הכדורגל ברא עבורנו את ליאו מסי.

מוזר ומשונה שגם באוקטובר 2016 הכיסוי והסיקור הטלוויזיוני בישראל של ענף הספורט הפופולארי ביותר בארץ, הכדורגל, עדיין נופל בכמה רמות (מהיבטי הטכנולוגיה, כמות מצלמות, כמות Replays מזוויות התבוננות שונות, ושימוש ב- SSM) מזה של הטלוויזיה הספרדית, כפי שבא לידי ביטוי שוב בכיסוי המשחק ברצלונה – מנצ'סטר סיטי 0:4 ב- "נואו קאמפ" בליל רביעי – 19 באוקטובר 2016 במסגרת הבתים בליגת האלופות. גאון הכדורגל ליאו מסי הבקיע במשחק הזה שלושה שערים. כל שער שלו זכה לשישה הילוכים חוזרים משֵש זוויות צילום שונות (!). כלומר אנשי הטלוויזיה הספרדית משדרים מֶסֶר לתושבי ברצלונה ואזרחי ספרד בזאת הלשון כ- האי לישנא : "אנחנו נפצה היטב את כל מי שלא יגיע לאצטדיון "נואו קאמפ". אנחנו נושיב כל אחד ואחד מכם באמצעות 30 (שלושים) המצלמות שלנו במקום הטוב ביותר ביציעי האצטדיון. פעם אחת נושיב אתכם במחצית רום היציע המרכזי…פעם אחרת נושיב אתכם ביציעים שמאחורי השערים…פעם שלישית נושיב אתכם על כר הדשא סמוך לספסלי שתי הקבוצות של ברצלונה ומנצ'סטר סיטי, כל כך קרוב שתוכלו למַשֵש את פפ גווארדיולה מאמן מנצ'סטר סיטי ואת לואיס אנריקה מאמן ברצלונה…וכמובן נשדר לכם לפחות שש פעמים משש זוויות צילום שונות כל שער שיבקיע ליאו מסי לרבות שימוש במצלמות SSM שלנו…". פנטסטי (!). הטלוויזיה הספרדית מבצעת היטב את משימת הסיקור. היא באמת מאריכה שוב ושוב את עוצמת חווית הצפייה ברגעי השיא של ההתמודדות באמצעות הקרנת המוני הילוכים חוזרים של האירועים החשובים והמכריעים. זהו מותר צופי הטלוויזיה בכורסאותיהם בבתיהם ויתרונם מול יושבי היציעים ב- "נואו קאמפ". מאות מיליוני צופי טלוויזיה באירופה וברחבי תבל לרבות ישראל שחזו בהפקה המצוינת של הטלוויזיה הספרדית את ההתמודדות ברצלונה – מנצ'סטר סיטי 0:4 מהנהנים תודה בפה מלא ל- Host broadcaster. אפילו המגיש מודי בר און באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמדבר אליי בנפנוף ידיים כאילו היה לֵץ ומוקיון בתיאטרון וגם שני שדרני ה- Off tube נדב יעקובי ושגיא כהן, אינם יכולים לקלקל את הצגת הכדורגל ואת החוויה הטלוויזיונית.

שוב הוכח גם במשחק המדובר ברצלונה – מנצ'סטר סיטי 0:4 כי השיפוט במשחק הכדורגל הוא "ספרותי" ולא "מתמטי". איננו אחיד ולעיתים מגוחך. סעיפי החוקה של המשחק נתונים לפרשנות אישית של כל שופט ממונה. בעיקר פרשנויות שונות שנוגעות לתחומי העבירות הקשוחות ומגעים נוקשים ופראיים בין השחקנים היריבים וגם הכשלות מאחור (כרטיסים אדומים ו/או צהובים…), פרשנויות שנוגעות למגע הכדור ביד (היד שיחקה בכדור ו/או הכדור שיחק ביד…), מדידת מרחק שונה ולא קבוע של הצבת החומות מול בעיטות חופשיות (מרבית השופטים אינם מקפידים על ייצוב החומה במרחק של 9.15 מ' מהכדור…), מדידת זמן של משך המשחק, וכן פרשנות שונה לתזוזת שוערים ונטישת קו השער לעבר בועטי בעיטות העונשין מ- 11 מ' בטרם הבעיטה. מרבית השופטים אינם מקפידים על החוק שקובע כי על השוער נאסר לנטוש את קו השער שלו בטרם מגע רגל הבועט בכדור בעת בעיטת העונשין מ- 11 מ'. מותר לשוער לנוע על קו השער בטרם הבעיטה אך לא לעזוב אותו ולהתקדם לעבר הבועט. מתברר שגם שופט המשחק הסרבי מילוראד מאז'יץ' נופל בפח באירוע הנדון ברצלונה – מנצ'סטר סיטי 0:4 בעת ביצוע בעיטת העונשין מ- 11 מ' של הברצלונאי – ברזילאי ניימאר בשלהי המשחק מול השוער המחליף של מנצ'סטר סיטי ווילפרדו קאבאלרו. נכון ש- ניימאר בועט עלוב אולם ווילפרדו קאבאלרו שעוצר בקלות את הכדור, נוטש את קו שערו (משהו סביב שלושת רבעי מטר) בטרם הבעיטה ומפר את החוק ללא תגובת מילוראד מאז'יץ'. חמור גם אי ה- התייחסות לעבירת השוער של שני האופטיובניקים נדב יעקובי את שגיא כהן. ייתכן ו- ווילפרדו קאבאלרו היה עוצר את הכדור הפשוט והמגוחך שבעט ניימאר בכל מקרה, גם אילו היה ממתין לו על קו שערו, אולם לא זאת נקודת הוויכוח ו/או רגע המחלוקת שלי עם שופט המשחק. בשעה שהשוער מתקדם לעבר הבועט בטרם הבעיטה הוא מקצֵר את קו השער את קו ההגנה האחרון שלו ובכך מפר את החוק. מילוראד מאז'יץ' היה חייב להורות על בעיטה חוזרת לטובת ניימאר ושני האופטיובניקים היו אמורים לתאר ולפרש לצופיהם את האמור בחוק.

barca-1

טקסט תמונה : יום רביעי – 19 באוקטובר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. צילום של המצלמה האחורית הרחוקה של הטלוויזיה הספרדית מוכיח כי שוער מנצ'סטר סיטי ווילפרידו קאבאלרו נוטש את קוו שערו בעת בעיטת עונשין מ- 11 מ' בטרם מגע רגלו של הברצלונאי – ברזילאי ניימאר בכדור. מדובר בעבירה ברורה על החוק ללא תגובת השופט מילוראד מאז'יץ' וללא כל התייחסות של צוות שידור ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, נדב יעקובי ושגיא כהן, כאילו מדובר בהצלה חוקית. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

barca-2

טקסט תמונה : יום רביעי – 19 באוקטובר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. צילום של המצלמה המובילה של הטלוויזיה הספרדית מוכיח כי שוער מנצ'סטר סיטי ווילפרידו קאבאלרו נוטש את קוו שערו בעת בעיטת עונשין מ- 11 מ' בטרם מגע רגלו של הברצלונאי – ברזילאי ניימאר בכדור. מדובר בעבירה ברורה על החוק ללא תגובת השופט מילוראד מאז'יץ' וללא כל התייחסות של צוות שידור ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, נדב יעקובי ושגיא כהן. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

בדקה ה- 52 של המשחק סולק שוערה הראשון של מנצ'סטר סיטי הצ'יליאני קלאודיו בראבו מהמשחק בגין כרטיס אדום (עצירת כדור של לואיס סוארז הברצלונאי – אורוגוואי בידיו מחוץ לרחבת ה- 16 שלו). שופט המשחק מילוראד מאז'יץ' הורה גם על בעיטה חופשית לטובת ברצלונה. ממש באותה העת יצא מהמשחק בגין פציעה קפטן קבוצת מנצ'סטר סיטי הארגנטינאי פאבלו זאבאלטה. חלפו 5:35 דקות ללא משחק עד לביצוע הבעיטה החופשית של ליאו מסי. כמו כן היו עצירות זמן נוספות בתקופת המחצית השנייה בשל נסיבות שונות שהצטברו למשך של כ- 10 (עשר) דקות בהן הכדור לא היה במשחק. השופט מילוראד מאז'יץ' הוסיף רק 2:56 דקות מעבר ל- 90 דקות. זאת הייתה הפרשנות שלו לממד הזמן. אתה למד מכך שיש משחקים שנמשכים אומנם 100 – 95 דקות אך מדובר בחישוב זמן ברוטו. המשחק עצמו מתנהל נטו בין 70 דקות ל- 80 דקות מקסימום. כפי שמתחשק באופן פרטי לשופט. מדידת הזמן היא סובייקטיבית. שני האופטיובניקים נדב יעקובי ושגיא כהן לא התייחסו להפסקת המשחק הארוכה בגין הרחקתו של קלאודיו בראבו ונטישת כר הדשא של קפטן מנצ'סטר סיטי פאבלו זאבאלטה ולתוספת הזמן המועטה של מילוראד מאז'יץ' בתום 45 דקות של המחצית השנייה. צוותי השידור של הטלוויזיה חייבים להתערב ולהסביר לצופיהם את הפער וההפרש של דבר ורוח חוקת הכדורגל לבין אכיפתה (לעיתים קרובות בלתי מוצלחת) ע"י מערכת המשפט שכוללת בתוכה שופט ראשי וארבעה עוזרים.

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א והמאמן הראשי ארז אדלשטיין בראשית עונת 2017 – 2016 בליגת העל הישראלית וב- Euroleague.

אמפליטודה והערה : הפוסט נכתב בטרם פיטוריו הפזיזים של ארז אדלשטיין ממכבי ת"א לאחר משחק ההפסד הביתי ביום חמישי – 20 באוקטובר 2016 בהיכל הספורט ביד אליהו לריאל מדריד 89:82 במסגרת משחקי המחזור השני ב- Euroleague.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ניב רסקין + פיני גרשון) העביר שלשום (יום חמישי – 20 באוקטובר 2016) בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק התבוסה ב- Euroleague של מכבי ת"א במשחק הבית נגד ריאל מדריד 89:82. השידור הישיר הזה היה רווי כשלים טכנולוגיים בהם גם מערך הסטטיסטיקה ושעון ה- Count down של המשחק. מכבי ת"א היא ברגע זה נבחרת כדורסל סתמית, משעממת, צפויה, ופגיעה שמאמן אותה מדריך שיש לי אליו רספקט וקוראים לו ארז אדלשטיין. הוא עכשיו הסמכות המקצועית הראשית במועדון הכדורסל של מכבי ת"א והוא זה שניצב מאחורי שני הכישלונות בפתיחת עונת משחקי ה- Euroleague של 2017 – 2016. ארז אדלשטיין היה פרשן כדורסל שלי לתקופה קצרה לפני קצת יותר מ- 20 (עשרים שנים). הוא אדם שמבין היטב את תורת הכדורסל אולם בעל כושר ביטוי קצת מסורבל. בע"פ כמו בכתב. כמי שניהל אותו זמן טלוויזיוני קצרצר האמנתי אז להסברים שלו. הוא נשמע לי אז אמין. בסופו של דבר ארז אדלשטיין הוא היום מאמן נבחרת ישראל בכדורסל וגם המאמן הראשי של קבוצת מכבי ת"א. מדובר בבן אדם רציני ששמעון מזרחי ודיוויד פדרמן מאמינים לו ובו כעת ולכן בחרו בו. מעניין אותי לדעת האם ארז אדלשטיין היה האיש שבחר בעצמו ולעצמו את שחקניו אותם אייש שורות מכבי ת"א לקראת עונת 2017 – 2016, ו/או האם בעלי המועדון הם אלה שהכתיבו לו את הנתונים וכפו עליו את הארטילריה האנושית שלהם, והוא בעצם משתמש בנשק לא שלו שטרם למד להכיר, להפעיל, ולטָוֵוח אותו. מסקרן אותי לדעת האם ארז אדלשטיין מוכשר מספיק, רוחו איתנה מספיק, ואישיותו דומיננטית דיה כדי לכפות את חזון המשחק שלו ולתכנֵן ולפַתֵח מפת אֵש הנוגעת לתותחים הכבדים שלו על פי הבנתו ו- שיקוליו. ארז אדלשטיין איננו מתנסח מבריק מול המיקרופון אולם יש לו ניסיון ושכל של מדען כדורסל אותנטי, בעל ערך, מקורי במחשבתו, נטול פוזות, ומי שדבק בעקרונותיו הספורטיביים – מקצועיים על הפרקט שנובעים מאישיותו ואמונתו בעקרונות האמת של חייו. זה מה שהוא משדר לי. דמותו כמורה ומחנך בעלת ה- יושרה מעניינת אותי. אני תָּאֵב לדעת האם רעיונות האימון והמשחק של ארז אדלשטיין, רעיונאי בעל השפעה והמבצע החשוב ביותר בתעשיית הכדורסל הישראלית כיום, יחזיקו מעמד ולא יתמוססו מול הביורוקרטיה ורעיונות הניהול של חגי בדש, ניקולה וויצ'יץ', דיוויד פדרמן, ושמעון מזרחי. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א רוויית שחקנים זרים איננה מעניינת אותי כצופה טלוויזיה או טו טו בן 80. מי שמעניין אותי הוא הישראלי ארז אדלשטיין (!). אנוכי מאמין לו ובו. אני מקווה בעבור עצמי ובעבורו שהוא קשוח מספיק, בעל ביטחון עצמי מפותח, וניחן מנהיגות איתנה דיה, ועצמאי – לא רק כדי לייצר ולהוביל רעיונות אלא גם לא לוותר ולהתייצב מאחוריהם ב- עתות משבר, וויכוח, ואי הסכמות. ויהיו כאלה. הייתי רוצה שתמיד בכל מצב יהיה נאמן ראשית דבר לעצמו ואף פעם לא תיפול רוחו. אתה יכול להפסיד לאחרים אולם אסור לך לעולם להפסיד לעצמך. הערה : הטקסט הנ"ל נכתב בטרם הדחתו כמאמן מכבי ת"א ע"י ה- Owners שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן.

מסע הבחירות המרתק לנשיאות ארה"ב 2016 : דונאלד טראמפ הרפובליקני נגד הילארי קלינטון הדמוקרטית. ה- Debate ה- 3 התקיים באוניברסיטת נבדה בלאס ווגאס (UNLV). קלינטון הילארי בת 68 מאופרת היטב ונראית על המסך לא יותר מ- 40. גיל תמרי הוא רוח אפו ונשמתו של ערוץ 10.

אמפליטודה. ערוץ 10 (% 2.4) הביס את ערוץ 2 (% 1.3) בשידור הישיר מאוניברסיטת נבדה בלאס ווגאס בבוקרו של יום חמישי – 20 באוקטובר 2016 (06.30 – 03.00) את ה- Debate ה- 3 בין דונאלד טראמפ הרפובליקני לבין הילארי קלינטון הדמוקרטית במסע המרתק לנשיאות ארה"ב. חברת החדשות של ערוץ 10 הציגה את ההרכב החזק שלה שכלל את הכתב – שדרן החיוני שלה בארה"ב גיל תמרי ובאולפן בגבעתיים את המגישה המובילה טלי מורנו, את שני השדרנים – פרשנים נדב אייל ו- מואב וורדי, וכן את ליאור ווינטראוב (לשעבר דובר שגרירות ישראל בוושינגטון) וגם את העיתונאית יעל לביא. חברת החדשות של ערוץ 2 הציבה גם היא הרכב בעל מוניטין : הכתב – שדרן הידען שלה בארה"ב ניצן הורוביץ ובאולפן בארץ את המגישה המובילה דנה ווייס, את שני הפרשנים ערד ניר ואודי סגל, וגם את העיתונאים אסף יחזקאלי ויעל ווייצנר – לוי ואת משה דבי (יו"ר קבוצת תקשורת ומשרד יחסי הציבור "דבי תקשורת"). מדובר בכוחות טלוויזיוניים שקולים פחות ו/או יותר. נוכחותם של גיל תמרי וניצן הורוביץ' בשטח במוקד העימות השלישי של דונאלד טראמפ נגד הילארי קלינטון ב- UNLV הן בעלות משקל והופכות את השיחות בשני האולפנים בארץ למעין שיחות רכילות נחמדות. גיל תמרי וניצן הורוביץ מאפילים עליהם ללא תנאי. הם נמצאים במקום ההתרחשות. יתרון עצום על פני דייני האולפנים בארץ של ערוץ 10 וערוץ 2 שהם מחוללי עיתונאות Off tube אשר ניזונים משמועות. משהו בדומה לפרשני אירועי כדורגל וכדורסל שמתרחשים בחו"ל אבל הם נותרים באולפנים בארץ ונגזר עליהם לשחק תפקיד משני ולהחזיק את השידור לפני שריקת הפתיחה לתחרות, למלא את זמן ההפסקה, ולקבל בסוף צ'ופר לעניים על מנת לסכם את התרשמותם מהאירוע בתום שריקת הסיום. משהו שעושים בדרך כלל באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה מודי בר און, אבי מלר, עידו גור, טליה סלנט, ומאיה רונן. אנוכי תמה מתפלא פליאה גדולה כיצד זה חברת החדשות של ערוץ 10 מוותרת על הידען – עורך חדשות החוץ שלה הלוא הוא נדב אייל, ולא מטיסה אותו לאוניברסיטת נבדה בלאס ווגאס כדי לתגבר את גיל תמרי. הוא נותר באולפן בארץ (השאלה למה הוא נדב אייל נכנע היא רלוואנטית ובמקומה, אולם אעזוב זאת כרגע). מאידך ובמקומו, נשלחת איילה חסון לאולפני CNN ב- ניו יורק כדי לדווח את התרשמויות ה- Off tube אודות ה- Debate ה- 3 שנערך בלאס ווגאס. הן כה צפויות, כה משעממות, כה טריביאליות, כה בלתי נחוצות, ואשר אינן תורמות מאום להשכלתי. ברור שאני מביע כאן את דעתי הפרטית. לא נוח לי להקשיב לה מפני שהיא לא מעניינת. איילה חסון איננה יכולה לחדש ולא מסוגלת לעקוף את עיתונאי השטח הנפלא גיל תמרי. גם טלי מורנו נגררת מעת לעת לשיחות רכילות. בטרם המעבר למנחה העימות השלישי בלאס ווגאס כריס וואלאס מרשת הטלוויזיה FOX, היא שואלת את נדב אייל באולפן בגבעתיים שאלת טריוויה, "…אז בוא נדב ונחזור לנקודות שבהן אנחנו צריכים להתרכז בעימות הזה שיתחיל בעוד דקות ספורות…אחת הנקודות, האם דונאלד טראמפ ילך בעימות הזה עד הסוף…אין לו מה להפסיד…הוא יהיה גס רוח…הוא יהיה אגרסיבי…ועד כמה הילארי קלינטון תצליח להישאר קרת רוח…?". אני אוהב את טלי מורנו אולם השאלה שלה איננה מנוסחת נכון. אין מדובר באם דונאלד טראמפ ילך בעימות ה- 3 עד הסוף אלא מתי ילך ? ברור שהוא יתקוף את הילארי קלינטון גם בעימות השלישי. עומדת לדיון כעת רק השאלה באיזו נקודת זמן בעימות ה- 3 הוא יחליט להפר שוב את המוסכמות ולהשתמש בלשונו הבוטה ? זהו דונאלד טראמפ (!). לכן הוא כאן בהופעותיו הציבוריות הבלתי שגרתיות. הוא איננו מתבייש לכנות את מזכירת המדינה "הילארי קלינטון הנוכלת" ולאיים עליה כי אם ייבחר לנשיא הוא יישלח אותה לכלא בגין פרשת האי מיילים. זהו דונאלד טראמפ סוּפֶּר מוֹדֶל טלוויזיוני שמבטיח לכריס וואלאס לקבל את תוצאות הבחירות ב- 8 בנובמבר 2016 רק באִם הוא יזכה בבכורה.

יש שם קטע בפרשנות האולפן של נדב אייל מערוץ 10 שבו הוא מודיע לציבור הצופים שלו מעמדת השידור באולפן בגבעתיים כי הילארי קלינטון קוראת לטראמפ בעימותים רק בשמו הפרטי "דונאלד" בכוונה ובמחשבה תחילה, כדי להעלים את השם "טראמפ" שנחשב למותג. נדב אייל אומר זאת בביטחון מוחלט כאילו הילארי קלינטון אמרה לו זאת באופן אישי והוא לא שוחח עמה. הוא אומר זאת כמעריך, פרשן, ומומחה שיושב באולפן ערוץ 10 בבית הוורד בגבעתיים במרחק של 10000 (רבבה) ק"מ ממקום ההתרחשות וקובע עובדה מבלי לספר לצופיו על סמך איזה מידע הוא נשען. המובילה והמגישה של ערוץ 2 דנה ווייס חייכנית ו- וותרנית מידי באולפן שהיא מנהלת. יותר מידי פעמים הקולגה שלה ערד ניר חולק ומתנשא עליה ומתקן אותה והיא ממשיכה לחייך. שגיאה שלה וטעות של המערכת כולה. דנה ווייס המנומסת והחיננית איננה מעמידה את ערד ניר במקומו. שגיאה שלה ושל המערכת כולה. מערכת ערוץ 2 הפועלת ב- Control מאחורי הקלעים מדויקת ומיומנת יותר מזאת של ערוץ 10. היא מעלה לאוויר במועד את מנחה העימות ה- 3 בלאס ווגאס כריס וואלאס איש רשת "FOX" ואת התרגום הסימולטאני מאנגלית לעברית הרָץ לצדו. כשהוא כריס וואלאס אומר "Good evening" ל- 60.000000 (שישים מיליון) צופי טלוויזיה בארה"ב ול- 1500 (אלף וחמש מאות) צופים באולם של אוניברסיטת נבדה בלאס ווגאס הוא גם מתארח בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב ובעצם אומר לי "Good morning Mr. Yoash Alroey". עכשיו אני יודע שה- Debate ה- 3 מתחיל ותמו שיחות החוּלין באולפני ערוץ 10 וערוץ 2. ערוץ 2 מתחיל את השידור הישיר שלו החל משריקת הפתיחה של ההתמודדות. מערכת ערוץ 10 בעמדת הבקרה והניהול שלה מפגרת אחרי ערוץ 2 ומצטרפת באיחור למשחק. כריס וואלאס נחשף כמעט במקרה. המעבר מהאולפן בגבעתיים לתחילת העימות ב- לאס ווגאס / נבדה נעשה כאילו באקראי והומרץ רק בעקבות התערבות של נדב אייל שבכלל ישב באולפן ושם לב לתמונה שהופיעה על המסך בה נראה כריס וואלאס עצמו. נדב אייל לא היסס ובעודו קוטע את דברי הפרשנות של מואב וורדי, הציע לבימאי שלו לעבור לכריס וואלאס. מערכת ערוץ 10 גם הריצה באיחור את התרגום הסימולטאני שלה שמשום מה היה רווי בתקלות טכניות וביותר מידי שגיאות כתיב של המקליד / אולי מקלידה בהשוואה לערוץ 2. ועוד דבר : מערכת ערוץ 2 זיהתה את שחקן ה- NBA לשעבר רב המוניטין קארים עבדול ג'אבאר יושב בשורה הראשונה באולם של אוניברסיטת נבדה. מערכת ערוץ 10 לא הכירה אותו והתעלמה ממנו (כמו גם מאישים אחרים) באולם כאילו מי שחשוב הם רק אנשי הפאנל באולפן של הערוץ. מגוחך. טלי מורנו נשענת במרבית הזמן בדיונים המוקדמים והמאוחרים על נדב אייל ומותירה בשוליים את יעל לביא ואת ליאור וויינטראוב. סדר הגודל של הרייטינג הטלוויזיוני שעוסק בסדרה בת שלושת העימותים בין דונאלד טראמפ לבין הילארי קלינטון הוא כביר. יותר מ- 200.000000 (מאתיים מיליון) צופים בארה"ב ראו את שלושת העימותים מתחילתם ועד סופם לרבות יותר מחצי מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל. הודות לדונאלד טראמפ. הודות לאיש ששבר את חוקי הטלוויזיה, ניפץ את כללי הנימוס ואת תרבות הוויכוח הפוליטי בארה"ב, ושם ללעג חלק מהמוסכמות הצבועים של החברה האמריקנית המקוטבת. דונאלד טראמפ איננו דיפלומאט משופשף. לכן הפגין התנהגות טלוויזיונית בוטה ופעמים ברברית בלתי מקובלות, אולם הוא איננו צבוע. אנשים רבים בארה"ב ובעולם, עיתונאים, שדרני טלוויזיה, וצופים מן השורה (גם בישראל) מדברים על השחתה ורמת עימותים ו- וויכוחים נמוכה בשלושת ה- Debates הטלוויזיוניים שאמורים להוביל את אחד משני המועמדים דונאלד טראמפ ו/או הילארי קלינטון לכֵּס הנשיאות – אולם איש מהם לא העלה בדעתו לנטוש את המסך. אינני אוהב אנשים שמעמידים פנים ולועגים למציאות שמוגדרת על ידם "זוֹלָה" אולם אינם מפספסים שום הזדמנות להציץ אליה מבעד לחרך ולהתבונן בה שעות על גבי שעות. בשעה שגיל תמרי מסכם מלאס ווגאס – נֶבָדָה ומנתח את עובדות ה- Debate ה- 3 ומכנה את העימות כהצגה טלוויזיונית, עורך נדב אייל Follow up על דבריו מהאולפן בגבעתיים ואומר כלהלן, "…זאת הצגה כל דוחה…כל כך חומצתית…", וכו'. אינני מאמין לו לנדב אייל. אני מדבר אודותיו אודות דונאלד טראמפ במונחי טלוויזיה. תעשו חשבון לבד. המשדר הישיר של ה- Debate ה- 3 נמשך בערוץ 10 שלוש שעות וחצי. כלומר : 210 דקות. כלומר : 12000 שניות שמכילות בתוכן 325000 Frames של תמונות (כל שניית זמן אחת מכילה 25 Frames). ובכן, נדב אייל לא הפסיד אפילו Frame אחד מתוך הסך של 325000 ששודרו בעימות השלישי ולא רק בגלל שהוא נושא במשרה של עורך חדשות החוץ הראשי של חברת החדשות בערוץ 10. אינני מסייג את עצמי. דונאלד טראמפ הוא פיגורה טלוויזיונית יוצאת דופן בכריזמה שלו, והביא לבדו כ- 220.000000 (מאתיים ועשרים מיליון) צופי טלוויזיה אמריקניים לצפות בשלושת העימותים נגד המועמדת הדמוקרטית הילארי קלינטון. מדובר בנתון מדהים. רייטינג גבוה יותר מאשר מגייס שידור טלוויזיה ישיר של ה- SuperBowl בארה"ב.

אינני מאמין דגול בכל סקרים כמו שאינני דבק בכל חוות דעת של עיתונאי כזה ו/או אחר. רבים מהם מוטים. רבים אינטרסנטיים ונגועים בצביעות, רמאות, והולכת שולל. מקובלת עלי דעתו של שַדָּר ערוץ 2 אודי סגל שאמר אודות הסקרים בעת ניתוח ה- Debate ה- 3 ביום חמישי – 20 באוקטובר 2016, כלהלן : "צריך לדעת להשתמש בהם (בסקרים) אולם לא להתמכר להם". ניסוח מבריק. אנוכי מאמין לאינטואיציה שלי ולא מאמין לערב רב של הסקרים האמריקניים שמייצגים מדינה דמוקרטית דו מפלגתית אך רוויה באין סוף זרמים חברתיים ופוליטיים, אין סוף ניגודים, ואין סוף דעות שונות. האינטואיציה שלי אומרת לי כי דונאלד טראמפ איננו מפגר אחרי הילארי קלינטון. אני מוצא לנכון להביא כאן עדות אישית שלי לפני 16 שנים וחצי אשר נוגעת לחוות דעת של עיתונאים ומומחים ערב מבצע השידורים הישירים "ראש בראש" של ה- Final four ההוא בכדורסל של סלוניקי 2000 (בהשתתפות מכבי ת"א), ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מיילן טנזר מנהל ערוץ 5 בכבלים. העיתונים והמומחים ניבאו את כישלון הרייטינג שלי (של יואש אלרואי הסָב) בהתמודדות ההיא ואת ניצחונו של מיילן טנזר הצעיר. הם טעו טעות מוחלטת. הנה חלק מהשתלשלות העניינים ההיא בסלוניקי ב- 18 וב- 20 של חודש אפריל בשנת 2000 :

"…ההכנות שלי לקראת המאבק הטלוויזיוני "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים ב- Final four של סלוניקי באפריל 2000 היו קדחתניות ומעייפות . לא גופנית נפשית. לערוץ הספורט כמחזיק זכויות השידור המקורי היה עלינו יתרון בהובלת המהלכים הטכנולוגיים. הם כבר עמדו בקשר הדוק עם גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) אשת סודו של זֶ'רוֹם וָואלְקֶה ונציגת חברת הטלוויזיה הצרפתית "+ SPORT" שתיאמה את כל פעולות שידורי הטלוויזיה של ה- Final Four בסלוניקי בין הרשתות האירופיות. "אנחנו מקווים שמה שיעמוד לרשותנו בסלוניקי, יהיה שמוּר גם לכם", הודיעו לי מיילן טנזר ושכי פרנץ. הם עשו זאת אומנם בשיח וסיג תרבותי אך לא סמכתי עליהם. אווירת התחרות בין שני גופי השידור כבר הייתה בעיצומה ורבצה כעננה בחדר. שניהם לא גילו לי כמובן שהם מתכננים להשיט ניידת שידור גדולה Unilateral על ציוותה מישראל לסלוניקי (בנוסף להפקת הטלוויזיה היוונית את שידור ה- Multilateral של הרשת הציבורית ERT). זאת הייתה כמובן זכותם כמתחרים. לא שררו בינינו לבינם כל יחסי ידידות אלא קונקורנציה בלבד. הם דאגו להודיע לנו, "יש לנו עדיפות עליכם בהצבת טכנולוגיה Unilateral בהיכל בסלוניקי ומחוּצָה לוֹ", והוסיפו, "במידה ואנחנו נציב לדוגמא מצלמה Unilateral לעצמנו בהיכל המשחק בהרשאתה של סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ, ערוץ 5 בכבלים יעשה כל מאמץ שגם לרשותה של הטלוויזיה הישראלית תוצב מצלמה כזאת במקביל, שתשרת את צרכיה במגרש". דורגנו מראש ע"י מַיְילֶן טַנְזֶר ושַכִי פְרָנְץ במקום השני בסולם העדיפויות בכל תחום של הסדרי ההפקה, הטכנולוגיה, והלוגיסטיקה. הם לא רק שיחקוּ נגדינו, הם ניסו לשחק בנו. היריבים התנהגו עִמנו בערמומיות סמויה והסתירו מאתנו כמה מסודותיהם הכמוסים. זה היה ברור. נותרו לי שבועיים ימים להתכונן לקרב השידור המכריע על לֵב האומה נגד ערוץ הספורט בכבלים. נכנסתי לישורת האחרונה במירוץ נגד ערוץ 5 בכבלים. עכשיו כל אחד מאִתנו לחץ על הדוושה ונתן את כל מה שיש לוֹ. הייתה רק בעיה אחת. הייתי כבר או טו טו בן 65 ורצתי בתחרות הזאת שדמתה לריצת מרתון נעוּל נעלי עבודה יְשָנוֹת ובְּלוּיוֹת, כבדות, ומסורבלות של רשות השידור. שני האנשים הצעירים שהתחרו מוּלי נעלו נעלי ספורט חדשות וקלילות.

בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל נוצר מצב בו שני גופי שידור טלוויזיוניים שונים יסקרו בשידור ישיר את אותו האירוע היוקרתי, ויתחרו "ראש בראש" האחד נגד השני. החֵל המלחמה הגדולה ביני לבין מיילן טנזר על כיבוש עיניהם ולבּם של צופי הספורט במדינת ישראל . הקרב על הרייטינג היה כבר בעיצומו. ראיתי במיילן טנזר יריב מַר עוד מהימים שעבד בשירותו של אוּדִי מִירוֹן בראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה. לא רק פיגורה תחרותית אלא גם איש תאֵב הצלחה בעל סטייל אמריקני. כיבדתי אותו. הוא היה האיש שהציב בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת יחד עם מר אהוד "אודי" מירון אלטרנטיבה חדשה לצופי שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל. שניהם עשו זאת באמצעות ממון רב וזמן מסך בלתי מוגבל בהשוואה לרשות השידור הענייה והאיטית. מיילן טנזר היה הראשון שהשתלט על חלק מחומרי הספורט המסורתיים שלנו ורולוואנטיים למשלם האגרה והעביר אותם מהטלוויזיה הציבורית אליו לערוץ 5 בכבלים. מיילן טנזר ואוּדִי מִירוֹן "שדד"' ממני את הכדורגל האנגלי, אח"כ נטלו מאתנו את הכדורסל הישראלי, ומאוחר יותר זינבו בנו גם עם הכדורסל האירופי. לא בגלל כִּישרונם. בשל כספם. עכשיו באפריל 2000 נקרתה לי ההזדמנות להילחם בו ולנקום את תבוסות הרכש. גם זאת של אוסטריה מ- 1992. אנשי ערוץ 5 בכבלים לא היו מוכשרים יותר בשום היבט מאנשי הטלוויזיה הציבורית. היה להם יותר ממון והם היו הרבה פחות מסורבלים וביורוקרטיים מאיתנו אך לנו הייתה עדיפות בעיתונאות ושידור. על קַו הזינוק לקראת שידור טורניר משחקי ה- Final Four של סלוניקי באפריל  2000 ניצבו שני יריבים נִצִים. אוֹ – הוֹ, כמה כמהתי ונכספתי להביס אותו, את מיילן טנזר.

הפעולה הראשונה שלי כמנהל ומפיק שידורי הספורט והעורך הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הייתה למשוך ולהביא אלינו נותן חסות (בעל יכולת) לצורך מימון הפקת שידורי ה- Final Four, שלראשונה התקיימו בתנאי שידור תחרותיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא כידוע איננה ערוץ מסחרי. המְמַמֵן היה חייב להיות מישהו בעל משקל כבד שיסייע להקטין את הוצאות ההסכם היקר והמשפיל עם ערוץ 5 ויהיה מסוגל לכסות את עלויות ההפקה המורכבת שכללה כוונה ראשונה שלי להשיט ניידת שידור (OB ה- "וֶורֶד") שלנו על ציוותה לסלוניקי, או למִצְעַר, לאַפשֵר לי לשכור ניידת שידור מקומית יוונית על עובדיה . ניידת השידור היוונית הייתה Unilateral שלנו בלבד מצוידת במשדֵר לווייני SNG  (ראשי תיבות של Satellite News Gathering) לירושלים. ניידת ה- Unilateral שלנו הוצבה ליד ההיכל ב- סלוניקי בנוסף לניידת השידור של רשת הטלוויזיה הממלכתית ERT ששימשה כ- Host broadcaster של משחקי ה- Final Four והפיקה את סיגנל השידור המרכזי לאירופה. זאת הייתה התשובה שלי לערוץ 5.

יו"ר הדירקטוריון של חברת "פֶּלֶא פוֹן" קוֹבִּי בֶּן גוּר [1] (מיסודה של חברת "בֶּזֶק") הודיע לי שוב על רצונו להיכנס לעסקה כנותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מסלוניקי 2000, לאחר העסקה המוצלחת שחווה עמנו בסיקור שני משחקיה של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בקמפיין 2000 EURO. במכה אחת שִלשֵל יו"ר הדירקטוריון של חברת "פֶּלֶא פוֹן" קוֹבִּי בֶּן גוּר לקופת הרשות פעם נוספת עוד 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר. התכוונתי להעניק לנותן החסות 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות חסות מלוות בקריינות קולית תוך כדי חשיפת לוֹגוֹ המוצר, ו- 100 סקרולים בפרק זמן של כ- 12 שעות שידור מתוכננות ב- Final Four. זה היה בניגוד להוראות רשות השידור ודעתה של היועצת המשפטית עו"ד חַנָּה מִיצְקֶבִיץ' אבל בהסכמתו של יָאִיר שְטֶרְן מנהל הטלוויזיה. זה היה מחווה חד פעמי שלנו למפרסם המאפשר לנו להתחרות בתנאי שידור כמעט שווים נגד ערוץ 5 בכבלים. 1000 (אֶלֶף) דולר תמורת כל כניסת פרסומת על מסך הטלוויזיה הציבורית.

יָאִיר שְטֶרְן היה שותף יחיד לסוֹד עסקת המַמוֹן החשובה הזאת. על האחרים לא סמכתי. גם לא על מנכ"ל הרשות וסמנכ"ל הכספים שלוֹ. הייתי מאוכזב ולמוּד סֶבֶל מימים ימימה מ- רדידות ומסורבלות הטיפול ברשות השידור בנושאים מקצועיים מורכבים לרבות הנושאים כספיים. החלטתי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לעקוף את הפרוצדורות המסורבלות של קבלת החלטות ובכך בעצם לעקוף את הנהלת הרשות. תהליכים מסוימים כמו עסקת החסות בת רבע מיליון דולר עם קוֹבִּי בֶּן גוּר מ- "פלא פון" צורכים זמן, אך ברשות השידור הם דורשים המון זמן. בעיקר כשההנהלה הראשית האיטית והמסורבלת מתערבת בנושא במסווה של אחריות ציבורית, ומנסה לדוּן ולהגיע להכרעה ולפתרון העניין, כמובן ללא הצלחה, ולאחר מספר אין סופי של ישיבות שלא יוצא מהן כלום. פחדתי שעסקת החסויות עם קוֹבִּי בֵּן- גוּר תטורפד באִיבָּה. אך הייתי בר מזל משום שהיה לי את יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישקראלית הציבורית – ערוץ 1 שניצב לצדי וסמך עלי והעניק לי גַב מספיק רחב כדי להגן על שיטת עבודתי. לא סיפרתי דבר לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי. הייתי להוּט להביס את ערוץ 5. זה הטבע המחורבן שלי. אני אדם תחרותי באופיי משחר ילדותי בכל תחום. חִסרון ש- לפעמים הוא יתרון.

מר קוֹבִּי בֵּן גוּר הביע בפני בתחילת המו"מ את חששו, שמא ערוץ הספורט הפופולרי בכבלים יגנוב לנו הרבה מאוד צופים וינצח אותנו בקרב על הרייטינג. הוא היה מוטרד ומודאג. נדמה היה לו בתחילה שהימר על הסוס הלא נכון והניח את הז'יטונים שלוֹ לא במקום ראוי. העיתונות בשיתוף עם מעצבי דעת הקהל שרטטו והציגו את השידור הציבורי כנחות ועצלן מול ערוץ 5 בכבלים. אני עצמי הייתי חד משמעי. לחלוטין לא אמביוולנטי. הייתי נחרץ והרגעתי את יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" באלו המילים : "מר קוֹבִּי בֵּן גוּר, הנח לעניין. אנחנו ננצח את ערוץ 5 בכבלים ללא תנאי. יתירה מזאת אנחנו נביס את ערוץ 5 ואת ערוץ 2 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. הסֵר דאגה מלבך ושמור בסוֹד את פרטי עסקת החסוּת הכלכלית – מסחרית הזאת. איש מלבדנו לא צריך לדעת עליה ברגע זה דָבָר". מעטה הסודיות היה חשוב במסעה ההוא של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעבר הפסגה.

המשימה השנייה שלי הייתה למַסֵד שידורי פרומו רבים ככל האפשר על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך לשדרם ללא רָהָב ובלשון המעטה מובהקת. המשימה השלישית הייתה להימנע לחלוטין מהענקת ראיונות והצהרות למדורי הספורט בעיתונות שעטו עלי ללא הרף וביקשו לשמוע את הצהרותיי לקראת הדו קרב הממשמש ובא נגד ערוץ 5 בכבלים . לא הסכמתי להתראיין. המטרה הייתה להצטייר בעיני הציבור כצד חלש במאבק , Under dog . המשימה הרביעית הייתה להציב את נבחרת השידור הקבועה בזירת התחרות באפריל 2000 בסלוניקי , על פי מודל השידורים שבניתי בהיכל הספורט ביד אליהו. מאיר איינשטיין נקבע להיות השַדָּר המוביל ולידו בעמדת השידור בסלוניקי שני הפרשנים אֵלִי סַהַר ורָלְף קְלָיִין. על אוּרִי לֵוִי הטלתי את המשימה להיות כתב שטח בעת השידורים הישירים ושדר קווים. אמיר בר שלום הוצב להיות כתב ENG בסלוניקי לצורכי כיסוי אירועי החדשות סביב המשחקים וגם שדר קווים. הוא הצטווה להביא אינפורמציה רבה ככל האפשר בצורת כתבות אווירה וצבע עוסקות בראש וראשונה בשחקני מכבי ת"א ואוהדיהם. מכיוון שהיה כתוב חרוץ ומנוסה לא דאגתי לכמות גם לא לאיכות. כמו כן פקדתי עליו לעקוב אחרי עוֹדֵד קָטָש ולהביא ראיונות ותגובות שלוֹ מפני שהיה עכשיו שחקן מן המניין של פאנאתינאייקוס, ויריב מַר של מכבי ת"א הקבוצה בה נולד ובה עשה את ראשית צעדיו.

הטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית  ERT (נסגרה בסוף שנת 2013 ע"י ממשלת יוון) התגייסה למבצע ושימשה Host broadcaster של משחקי ה-Final Four באפריל 2000 בסלוניקי. היא הפיקה והעניקה את סיגנל השידור הבינלאומי לאירופה אך זה לא היה מספיק. החלטתי בו במקום בעצה אחת עם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לתגבר את המצלמות היווניות ע"י השטת ניידת שידור שלנו על כל ציוותה ותכולתה מירושלים לסלוניקי. יאיר שטרן היה בעד. מדובר היה באירוע על בספורט הבינלאומי בהשתתפות קבוצה ישראלית ובתחרות טלוויזיה "ראש בראש" שמאיים על בכורתנו. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התנגד וביטל את יוזמתי. כרגיל בנימוקים של עלויות כספיות מופרזות. העמסת ניידת השידור הגדולה שלנו OB ה- "וֶורֶד" על אוניה בנמל חיפה והשטתה לסלוניקי ופריקתה שם היה מבצע ראוי ולא יקר אך מנכ"ל רשות השידור ראה בי בטעות מגלומן ופחד מביקורת ציבורית. הוא חשב שהטסת צֶוֶות שידור בן ארבעים אנשים מירושלים לסלוניקי והשטת ניידת שידור של הטלוויזיה הישראלית מחיפה לעיר הנמל היוונית סלוניקי בעֵת הזאת רק כדי לספק את תאוות השידור של יואש אלרואי במלחמתו נגד מיילן טנזר, הוא מעשה מנקר עיניים של רשת שידור ענייה כרשות השידור. אורי פורת ז"ל דחה את הרעיון שלי על הסַף. זה נורא הרגיז אותי. הוא לא אפשר לי להתמודד בכוחות שקולים נגד היריבים המרים שלי מיילן טנזר, יורם ארבל, ועופר שלח. מנכ"ל רשות השידור ביקש ממני בתחילה להסתמך אך ורק על סיגנל ההפקה של ERT. עד להופעתו הדרמטית של יו"ר דירקטוריון "פלא – פון" מר יעקב "קובי" בן גור שניאות לבקשתי לשמש Sponsor ראשי של מבצע שידור ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 ולשלם לנו 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורם של 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות חסות וסקרולים של "פלא – פון". ההשקעה המסחרית בסדר גודל כזה של קובי בן גור אפשרה לי לפחות לשכור ניידת שידור פרטית שלי בת 3 מצלמות בנוסף לסיגנל ההפקה של ERT. זה לא כמו להשיט את OB ה- "וורד" שלנו לסלוניקי אולם זה היה בכל זאת משהו שהוא יותר מכלום. כש- קובי בן גור וחברת "פלא פון" נרתמו למאמץ השידור שלי ידעתי שאני וחבריי ננצח ונביס את ערוץ 5 בכבלים.

את רעיון השטת ניידת שידור שלנו לאירוע ספורט בעל חשיבות לאומית מחוץ לגבולות מדינת ישראל, העליתי עוד בראשית ספטמבר 1999, כשנבחרת ישראל בכדורגל עם מאמנה שלמה שרף, התמודדה נגד נבחרת קפריסין בלִימַסוֹל על הזכות להעפיל ל- 2000 Euro. גם אז לא אושר המבצע. כל הסברי אז ועכשיו כי זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך לא רק למען הצופה משלם האגרה אלא גם כמאבק תחרותי נגד ערוץ הספורט על שמה הטוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה מקובלים עליו. הנימוקים שלי סולקו משולחן הדיונים בהינף יד ונדחו על ידו על הסַף. המנכ"ל הורה לי לצאת לקרב עם הנשק הדַל שהיה בידי. הוא התיר לי בסופו של דָבָר לשכור ניידת שידור מקומית קטנה בת שלוש מצלמות , ולאייש אותה בצוות שידור מצומצם שלי. אוּרִי פּוֹרָת אישר להטיס לסלוניקי שנים עשר אנשים בלבד. לערוץ 5 היו שם 40 איש. דיווחתי ליאיר שטרן כי יְדִידַיי בטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית ERT הצליחו לשכור בעבורי ברגע האחרון ממש ניידת שידור פרטית בסלוניקי הנושאת שלוש מצלמות וציוד עריכה במחיר הרבה יותר מסביר של 15000 (חֲמִישָה עָשָר אֶלֶף) דולר לשלושה ימי שידורים. קיוויתי שאנשי הפיקוד והפיקוח של הניידת היוונית מספיק מהירים וחרוצים, ולבטח מקצועניים, כדי לעמוד בתחרות הנשקפת לנו מול יריבינו מערוץ הספורט.

ביום שישי – 14 באפריל הטסתי לאתונה את צֶוֶות החלוץ המפיק שלי ששי אפרתי ואת השַדָּר אורי לוי. תפקידם היה להיפגש עם אנשי הטלוויזיה היוונית הממלכתית ERT וגם עם אנשי ניידת השידור היוונית הפרטית בסלוניקי ששכרתי לצורך תגבור השידור. שניהם היו אמורים להכשיר את השטח ומבצע השידור לקראת בואו של הצוות העיקרי לסלוניקי ביום ראשון – 16 באפריל 2000. טכנולוגיית השידורים הישירים ואספקת האינפורמציה מסלוניקי לאולפן בירושלים הייתה ברורה . הצבנו את שלוש המצלמות של ניידת השידור היוונית הפרטית שלנו בתוך ההיכל. כל אחת מהן קיבלה תפקיד קונקרטי במהלך השידורים הישירים. בנוסף לכך קיבלנו לניידת שלנו את סִיגְנָל ה- Integrated Feed  (תוצר משולב ומוגמר) של ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית היוונית ERT , שכיסתה את ארבעת משחקי ה- Final Four והעניקה את סיגנל השידור ה- Multilateral (שידור רב משתתפים) שלה לכל אירופה. הניידת הזאת העסיקה בעת השידורים הישירים שתיים עשרה מצלמות וחמישה הילוכים חוזרים מזוויות התבוננות וצילום שונות. אַמְנוֹן אוֹסְמַן הבימאי שלי בניידת השידור הקטנה בסלוניקי, יכול היה אם כן לתמרן בין ארבעה מקורות שידור שהגיעו לשולחן ניתוב התמונות שלו בניידת , ולביים את השידורים הישירים מנקודת המבט העיתונאית שלנו. זה היה יתרון טכנולוגי גדול ששיפר לעין ארוך את פוטנציאל הסיקור הטלוויזיוני שלנו. יכולנו להתרכז בשחקני מכבי ת"א בעת החימום שלפני המשחק ובעת פסקי הזמן, מבלי לאבד את הכיסוי השוטף עצמו שהתבצע ע"י ניידת השידור הגדולה. זה לא היה הרבה אך גם לא מעט . בכך היה נעוץ עיקר חשיבותו של מהות ההסדר הטלוויזיוני של שכירת ניידת הצילום היוונית למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

יכולנו גם לעקוב כמעט ככל שרצינו אחרי עוֹדֵד קָטָש שהיה סיפור עיתונאי ושחקן פאנאתנאיקוס. כּשרון המשחק המדהים שלו ואישיותו יוצאת הדופן ריתקה את כולנו. הוריתי לאמנון אוסמן, למפיק שַשִי אֶפְרָתִי ולאמיר בר שלום כתב ה- ENG לא להסיר את עיניהם ממנו. עקבנו אחרי כל תזוזה שלו . עקבנו גם אחרי כל תזוזה של ערוץ הספורט. התחרות נגד ערוץ הספורט הייתה נשמת אפו של הכיסוי הטלוויזיוני שלי. כמויות אדרנלין עצומות מוזרקות למחזור הדם בשעת ההתמודדות נגד מקור השידור השני. אתה פשוט מפחד לפספס צילום של ראיון, תגובה או התרחשות שעלולים להגיע לידי מתחריך ולא לידיך. הייתה בידינו האפשרות לצלם את נוכחות השדרים והפרשנים תוך כדי עבודתם באתר המשחקים ובעמדת השידור בסלוניקי . הייתה לכך חשיבות עליונה מבחינת אמינות המידע הזורם לצופי ערוץ 1 הציבורי בישראל. יכולתי לומר לצופים שלי בפשטות רבה אך בגאווה כי השדרים, הפרשנים, והכתבים של מחלקת הספורט פרוסים בסלוניקי ומשדרים אליהם מהשטח, ממוקדי ההתרחשויות עצמם . הם יכולים לסמוך על מהימנות האינפורמציה המגיעה לסלון ביתם היישר מסלוניקי. שכרנו אנטנה – צלחת SNG (ראשי תיבות של Satellite News Gathering) המשמשת תחנת ממסר ישירה מסלוניקי לירושלים והצבנו אותה צמוד לניידת השידור הקטנה. היינו עצמאיים לגמרי עכשיו בהעברת חומרי השידור מסלוניקי לבניין הטלוויזיה הישראלית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. ניידת השידור הקטנטונת הזאת שימשה כמוקד עריכה ושידור , והמקום כולו על אמצעי ההפקה והפונקציות הנלוות אליו הפך לקומפלקס שידור קטן. הכל היה בממדים זעירים במונחי טלוויזיה כשמדובר באירוע כדורסל בינלאומי עתיר רייטינג. שררה שם מטבע הדברים צפיפות גדולה. למרות הדוחק ב- Compound וב- Complex ההפקה ולמרות יכולתה הטכנית המוגבלת של ניידת השידור הקטנה – סגולות מפעיליה הפכו אותה למבצר שידור יעיל שלנו. המפקח הטכני העליון של כל פעולות השידור בניידת הטלוויזיה היוונית היה מאיר חיימי. איש מוכשר ועָנָיו, נמרץ ובעל יוזמה וניסיון רב בתחום עבודתו בשידורי טלוויזיה. אופיו החרוץ היווה תעודת ביטוח של השידורים ההם מסלוניקי. הודות לוֹ הם עברו ללא דופי מן ההיבט הטכני. הוא היה אחד הטכנאים הדגולים ששירתו אי פעם בצבאה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

לפתע, כמה ימים לפני תחילת שידור משחקי ה- Final Four, גילינו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנuכי, כי בסוף מהדורת החדשות של ערוץ 2  סמוך לשמונה ושלושים בכל ערב, משודרת מידֵי עֶרֶב שם כתבה לקראת  ארבעת משחקי ה- Final Four, ובסוֹפָה, מפנה המגישה מיקי חיימוביץ' את צופיה הרבים לשידורים הישירים העתידיים של ערוץ 5 מסלוניקי בטלוויזיה בכבלים . מיקי חיימוביץ' עסקה על פי הוראה מגבוה של מנהלה שלום קיטל בקידום שידורי ה- Final Four של ערוץ 5. חיש מהר הובררה לנו הסיבה. ערוץ הספורט בכבלים בניגוד להסכם עמנו כי את בלעדיות השידור מסלוניקי ואת הסובב אותו חולקים רק שני גופי תקשורת בישראל, ובניגוד מוחלט להתחייבות האישית הזאת כלפי מנהל הטלוויזיה הישראלית , סיפק ללא ידיעתנו תַּגֵי זִיהוּי לצֶוֶות צילום שַכוּר של ערוץ 2 בסלוניקי בראשותו של אָרִיק הֶנִיג. תגי הזיהוי (Accreditations) המאפשרים מעבר חופשי באתר התחרויות לא סופקו ע"י ערוץ 5 לערוץ 2 בחינם, אלא תמורת קידום השידורים הישירים שלוֹ במהדורות החדשות של ערוץ 2 שמִיקִי חַיְימוֹבִיץ' הייתה הקריינית הראשית שלהם. מעשה ערמומי שלא ייעשה. ואף על פי כן נעשה. יאיר שטרן הבין מייד שנפל בפח. הוא אמר לי, "יואש רימו אותנו", וחַש למכשיר הטלפון למחוֹת בפני מיילן טנזר על כך שערוץ הספורט לא נוהג ביושר כלפיו. ללא הועיל.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה איש טהור אך במידה כלשהי גם נאיבי. הוא האמין לכל מילה שנאמרה ע"י מיילן מנזר במו"מ המוקדם. יאיר שטרן ניהל במשך שבע שנים את הטלוויזיה ציבורית – ממלכתית במדינת ישראל מוסד תקשורת מסורבל . רוטינה הניהול הפכה אותו כמו רבים לפניו לשאנן, שָלֵו, וחסר תִּחְכּוּם. היה עליו לסייג את אמונו במנכ"ל ערוץ הספורט בכבלים. הוא היה אמוּר לדעת שיריבו במו"מ על הזכות לשָדֵר את ארבעת משחקי ה- Final Four בסלוניקי 2000 הוא בעל מניות בערוץ השידור שלוֹ עצמו בכבלים, ולכֵן הוא ראשית דבר איש עסקים לכל דבר. בעסקים יש להניח מותר לעשות כל דבר בעיקר להפר אמון ונאמנות. לא כך הדבר בעיתונאות. מיילן טנזר היה סוג של עיתונאי בעל אינטרסים מסחריים ולכן הגדרתו כעיתונאי הייתה בעירבון מוגבל. יאיר שטרן התמים היה צריך להבין שיש הבדל בין מילה הנאמרת ע"י עיתונאי טהור נטול אינטרסים לבין עיתונאי שמייצג קונצרן טלוויזיוני שמאחוריו מטרות רֶוַוח כלכליות. ערוץ 2 המשיך מידי עֶרֶב במסע השכנוע האקסקלוסיבי שלו חסר תקדים לעודד את צופיו לצפות בשידורי ה- Final Four  בערוץ הספורט בכבלים, מבלי לאזכר כלל את קיומם של אותם השידורים גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זה כמובן לא עזר לערוץ הספורט בכבלים בסופו של דבר, אך היה בכך טעם גדול לפגם. היה זה מראה עגום לראות את ערוץ 2 מודל של ערוץ טלוויזיה ארצי חוֹבֵר לערוץ הספורט בכבלים במלחמתו העקובה מטריקים נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ראיתי בכך אִיוֶולֶת גדולה ועבירה מוסרית נושאת קלון בשעה שמנהל חברת החדשות של ערוץ 2 מר שלום קיטל מטיל על גב' מיקי חיימוביץ את חובת קידום שידורי ערוץ הספורט בכבלים בערוץ שלו. גם מהסיבה שבעלה של מיקי חיימוביץ' מר אֵלִי אִילְדִיס הוא עיתונאי ומגיש בכיר באותו ערוץ הספור. פרשה לא אֵתִּית מכל היבט שהוא. נוצרה עכשיו תחרות של ממש בינינו לבין אנשי ערוץ הספורט כשערוץ 2 מלבה ובוחש ומחרחר את אווירת היריבות בין שני הצדדים. גם חלק ממוספי הספורט בעיתונות הכתובה לא טמנו את ידם בצלחת והתגייסו לטובת הצלחתו של ערוץ הספורט. הם נתנו לקוראיהם להבין שערוץ 5 הצעיר בכבלים , הולך להביס במלחמת הרייטינג את מחלקת הספורט הוותיקה של יואש אלרואי "הזקן" מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מכונת יחסי הציבור של מיילן טנזר פעלה בכל עוּזָה. בזה הם היו טובים. הקולגות העשירות מהכבלים פעלו במרץ והביאו לסלוניקי ניידת שידור גדולה מהארץ, ויותר מפי שלושה כוח אדם בהשוואה לשלנו. הם טרחו ועשו הכל להגשים את נבואות המפלה של הטלוויזיה הישראלית הצפויה במאבק נגדם. תבוסת מחלקת הספורט שלי בקרב על הרייטינג נראתה כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין. בציבור וגם בקרב עובדי הטלוויזיה הישראלית. לא מעטים חיככו שָם את כפות ידיהם בהנאה ונדו בראשם, "הנה אוֹ- טוֹ- טוֹ יואש אלרואי הזקן הולך לחטוף". אין שמחה גדולה משמחה לאֵיד גם בין קולגות אך התקוות לא היו אבודות ואנוכי אינני האיש שנועד לתבוסה.

ביום שלישי – 18 באפריל 2000 בשעה שלוש וחצי אחה"צ החל הקרב הגדול "ראש בראש" בין חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים. זוהי מלחמת שידור מורכבת בת שמונה שעות שמתנהלת בשתי חזיתות. בסלוניקי וירושלים. שני גופי השידור יורים בכל כלי המלחמה העומדים לרשותם. השידור הישיר נמשך שעות רבות ואשר רצוף גם בהרצת קטעי VTR רבים (על פי קוֹד הרצה) מהניידת בסלוניקי ומן האולפן בירושלים. מיקמתי את עצמי בעמדת הפיקוד שלי בירושלים, מוקף בסוללת טלפונים ומערכת תקשורת הבינלאומית של קווי תיאום 4W וקווי שידור ISDN. ממש כמו במלחמה. בדיוק בשעת האפס יריתי בתותח הראשון נגד השותפים שלנו בערוץ הספורט בכבלים. אות הפתיחה הגרפית המיוחדת ואותות מעברי השידור שיצרה הגרפיקאית שלנו וורוניקה רבוטניקוף, היו משובבי עין ותכליתיים. באולפן השידור שלנו ישבו השַדָּר אורן רוזנשטיין מלווה בפרשן אפי בירנבוים איש מרתק, אמיץ, ותוסס, אחד ממאמני הכדורסל הטובים בישראל. אילו היה מאמן מובטל הייתי מחתים אותו מייד כפרשן ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אפי בירנבוים מאמן חכם ומעט תמים אך בעל יושרה ניחן בכושר ביטוי והצדיק את המוניטין שלו כמקצוען. בסלוניקי פעלו בנקודות שידור שונות מאיר איינשטיין ואורי לוי ולצִדם הפרשנים אֵלִי סַהַר ורלף קליין . חיברתי את ירושלים לסלוניקי. בין לבין שידרתי את הכתבות החדשותיות של אמיר בר שלום , שהביאו את דרמת ההיערכות של שחקני מכבי ת"א ומאמנה לקראת מפגשם הקרב ובא עם קבוצת ברצלונה. עשיתי כל מאמץ אפשרי להביא את תושבי המדינה הצופים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לסלוניקי. ערוץ הספורט הציב בעמדת השידור שלו בסלוניקי את השָדָר יורם ארבל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח ואת הכתב דָנִי עִנְבַּר. את האולפן בתל אביב איישו מִירִי נְבוֹ ואֵלִי אִילְדִיס, והפרשנים לידם היו אָבִיב לָבִיא וצְבִי שֶרְף.

בשֵש בערב החל משחקה של מכבי ת"א נגד ברצלונה. סיגנָל השידור ה- Unilateral מניידת השידור הקטנה שלנו בסלוניקי הגיע לאולפן בירושלים באיכות גבוהה. לצורך ביטחון השידור ביקשתי את קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שמואל כהן לוודא שגם סיגנל ה- Multilateral של ERT  המכוון לאירופה, יגיע אף הוא לאולפן שלנו בירושלים לצורך Back up (גיבוי). במקרה של תקלה בקו השידור ה- Unilateral שלנו, תעמוד לרשותי אופציה לנתב את עצמי כהרף עין כדי להתחבר לתמונת הלוויין המרכזית ששודרה לכל אירופה שכאמור סיפקה הטלוויזיה היוונית. הדבר יקשה אולי לזמן מה על צוות השידור מאיר איינשטיין ואֵלִי סַהָר, בשל צדדים מנוגדים בין צד עמדת השידור שלהם לכיוון הצילום, אך יבטיח שצופי השידור הציבורי יישארו נאמנים למקור, ולא ינטשו ויברחו מאתנו בשעת תקלה לעבר ערוץ הספורט בכבלים . ביטחונות השידור הישיר הם עניין יקר ומסובך. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן שכל כך אהבתי והערכתי העניק לי את הגיבוי התוכניתי והטכני הנדרשים . מוצאו של יָאִיר שְטֶרְן היה ממחלקת הספורט בזמנם של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. הוא היה בקי בעצמו ביסודות ההפקות המורכבות והמסובכות וגם היקרות של שידורי הספורט. הוא היה הבוס הישיר שלי, העניק לי גיבוי טוטאלי והיה שותף נאמן בהצלחות השידורים . שש שנים מ- 1983 ועד 1989 ניהל וניווט בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אח"כ מונה להיות כתב ושדרה ערוץ הציבורי ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב. יום אחד בקיץ 1993 קרא לו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ליטול ידיו את ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כשהחליט לא להאריך את כהונתו של המנהל היָשָן יוסף בר-אל. יוסף בר-אל הודח אפוא ויאיר שטרן תפש את מקומו.

יָאִיר שְטֶרְן בנו של אָבְרָהָם "יָאִיר" שְטֶרְן ז"ל מנהיג הלח"י שנרצח ב- 1941 ע"י הבולשת הבריטית במקום מסתורו בתל אביב, ספג את חינוכו התּקשורתי בארה"ב מולדת הטלוויזיה. הוא היה אינטליגנטי, מהיר תפישה והגון מאוד בשיקוליו ובהחלטותיו. מוטי קירשנבאום לא טעה בבחירתו. יאיר שטרן היה אולי מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר בתולדותיה. הוא פרש מתפקידו ב- 30 באפריל 2000  בתום שבע שנות כהונה בתפקיד הרָם. ממלאי מקומו הזמניים יאיר אלוני ויוסי משולם לא הצליחו מעולם להיכנס לנעליו. מכבי ת"א גברה בקלות על ברצלונה בתוצאה 51:65 בשלב חצי הגמר של ה- Final Four, והעפילה למשחק הגמר ביום חמישי – 20 באפריל 2000. גם פאנאתנאייקוס עם עודד קָטָש לא התקשתה מול אפס פילזן הטורקית, והעפילה אף היא לשלב הגמר. עודד קטש במדים הירוקים של פאנאתנאייקוס עתיד היה לפגוש בעוד יומיים את קבוצת האם שלו מכבי ת"א בצבעי הצהוב כחול שלה. תחרות ה- Final Four לבשה עכשיו שני ממדים. ישראל נגד יוון ומחלקת הספורט שלי במאבק "ראש בראש" נגד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר. השעה עכשיו הייתה חצות. פיניתי את אולפן הספורט שלנו לטובת מהדורת החדשות המסכמת "מהיום למחר". מבצע השידורים הארוך בן שבע השעות של היום הראשון מסלוניקי במשחקי ה- Final Four, היה עכשיו מאחורי. הודייתי לצוות המיומן ומצומצם שלי בירושלים ובראשם העורכים יוני קנלר, יגאל שמעוני, ירון מאיר, וכרמל לוצאטי (כתב ערוץ 2 היום) וגב' שרון סלע המקסימה שהייתה אחראית על הקשר הלווייני הבינלאומי עם צוות השידור שלי בסלוניקי. לידי פעלו גם כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון שתי עוזרותיי, נשים אמיצות וחרוצות, מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין שעבדה עִמִי ולצִדִי כבר 16 שנה רצופות , ועוזרת ההפקה והבימוי דורית חיימי. עם חיילים כאלה הניצחון איננו מוטל בספק.

נפניתי עכשיו לתכנן את מהלכי הקרב הבא עם חברי הנמצאים בסלוניקי, קרב שידור ארוך, מורכב מאוד ומסובך טכנולוגית, שהיה אמור להתחולל בעוד פחות מ- 48 שעות. בשלוש לפנות בוקר עזבתי את משרדי מחלקת הספורט בדרכי לחדרי במלון "שערי ירושלים" הסמוך לבניין הטלוויזיה כדי לנסות לחטוף תנומה בת כמה שעות. הייתי זקוק לה. לא ישנתי כמעט שבוע ימים בשל מתח השידור. אני לא מסוגל להירדֵם כשאני מתוח. שנתי נודדת במצבים כאלה אני מתהפך על משכבי. בדרכי למלון חשבתי על הזכות הגדולה שנפלה לידי לאמן ולהכשיר את מערכת השידור שלי בתפקידיהם הרבים בשנים שחלפו. המשימה הראשונה והיסודית הייתה ליצור צֶוֶות הרמוני ומקצועי (ונאמן ומסור למקום עבודתו) בתוך דרגי העבודה השונים במחלקת הספורט. כדי להצליח בעבודתם זקוקים שדרי הספורט לתשתית אנושית מקצועית, מוכשרת ובעלת מוטיבציה שכוללת, מפיקים, עורכים, מזכירות ועוזרות הפקה זריזות ויעילות, מתאמי שידור ומקבלי שידור, רשמי VTR , וכמובן טכנאים מאומנים. השַדָּרים הם הגוזרים את סרט התהילה אך הם אינם יכולים להגיע אליה ללא מערכת עיתונאית וטכנולוגית רב זרועית, המגבה ומכוונת אותם רגע – רגע, ושעה – שעה. יורם ארבל, מאיר איינשטיין, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ כבשו כל אחד בשעתו את הפסגה בעזרת המיקרופון שנתמך ע"י עוזרים קרובים. בלעדיהם הם שווים כקליפת השוּם.

אם להשתמש במשחק הכדורסל  כמטפורה, הרי שמאיר איינשטיין שימש בסלוניקי שחקן הציר וששי אפרתי (אחד המפיקים המצטיינים בהיסטוריה של השידור הציבורי מאז נוסד ב- 1968) היה רכז המשחק שלו. יוני קנלר, יגאל שמעוני, וירון מאיר שימשו בירושלים כשחקני הפינה בקבוצת הכדורסל הטלוויזיונית הזאת. לכל האנשים הנפלאים האלה הייתה התחייבות אישית לתרום למען קבוצת השידור שבה שיחקו. השידור הטלוויזיוני הוא עבודת צוות מובהקת. ממש כמשחק הכדורסל אותו הם משדרים עכשיו. בכירי השדרים אינם שווים "כקליפת השום" ללא עוזריהם הקרובים בדירוג המשולב, בדֶרֶג עיתונות – הפקה וכמובן הטכנאים בחטיבת ההנדסה. הגענו מוכנים לקראת התחרות האמיתית שנכפתה עלינו כנגד ערוץ הספורט בכבלים. זאת הייתה הרגשה נפלאה להנהיג ולהוביל את השידורים הישירים מסלוניקי. מחלקת הספורט הייתה נבחרת ספורט מקצוענית ומקצועית ששחקניה דבקים במשימה ללא פשרות, בירושלים וסלוניקי גם יחד. היא מנתה אומנם צֶוֶות קטן, אך הייתה מגובשת ומאומנת היטב ולכן יעילה ומהירה, והייתה מוכשרת לפגוע. מחלקת הספורט שימשה ללא כל צֵל של ספק חוד החנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם.

המתנתי בכיליון עיניים לדו"ח הרייטינג הרשמי של ועדת המִדְרוּג הישראלית ה- People meter, סקר צפייה יומי המבוצע ע"י חברת טֶל – גָאל. זהו ספר התנ"ך של רשתות הטלוויזיה בישראל המכריז מידי בוקר על כמות הצופים שצברה כל תוכנית ותוכנית בשידורי יום האתמול בערוצי הטלוויזיה השונים. אין שום איש רציני בתעשיית הטלוויזיה בישראל שמרשה לעצמו שלא לעיין בדו"ח הצפייה של טֶל – גַאל כשהוא לוגם מכוס הקפה הראשונה של הבוקר. חשיבותו של מדד טֶל – גַאל בישראל כחשיבות מדד נילסן בארה"ב. שניהם נחשבים לאורים ותומים של דעת וטעם הקהל, החורצים את גורלן של תוכניות הטלוויזיה לשֶבֶט או לחֶסֶד. ביום רביעי – 19 באפריל 2000 , בתשע בבוקר צִלצֵל אלי יאיר שטרן למשרדי במחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . מנהל הטלוויזיה היה כולו נרגש. מעולם לא שמעתי אותו כה נסער, "יואש אלרואי, הבסת בגדול את ערוץ הספורט של מיילו טנזר", בישר לי, והוסיף בהתרגשות רבה כשהוא זועק לשפופרת הטלפון, "שיא הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי אמש בשבע ארבעים וחמש בערב, עמד על  % 36.8 מול השיא של ערוץ הספורט בכבלים שעמד על % 8.7. גם ממוצע השידור שלנו היה מעולה, % 27.3 מול  % 7.8 שלהם". מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה כל כך שמח ושבע רצון, עד שכמעט פצח בריקוד. השבתי לו : "יאיר תירגע, זה היה רק היוֹמָן. הסרט טרם התחיל. אתמול הרגנו אותם, מחר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 בשידור הישיר הבא של משחק הגמר נקבור אותם". כמו בתחרות אִגרוף, החטיפה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מכת וָו לסנטרו של ערוץ הספורט בכבלים, והפילה אותו בנוֹק אַאוּט לקרשים. ביום שלישי – 18 באפריל 2000 החלה ספירת העֶשֶר של הצופים. היא עתידה הייתה להסתיים כעבור ארבעים ושמונה שעות בחצות הלילה של יום חמישי – 20 באפריל 2000 בתום שידור משחק הגמר של  ה- Final Four , לאחריו מצא ערוץ הספורט היהיר את עצמו שוכב פרקדן על Canvas הזירה. גם שידורי ערוץ 2 ניזוקו קשה מהרייטינג המזהיר שצַבְרָה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ירדתי ללשכתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בקומה השלישית כדי ללחוץ את ידוֹ . כמובן שהתחבקנו והתנשקנו. הוא היה מנהל הטלוויזיה "הטוב ביותר", כפי שהגדיר אותו פעם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, אך גם ידיד וחבר קרוב שלי שהערכתי ואהבתי. איחלתי לוֹ חג פסח שמח. קבענו לשוחח שוב בהמשך היום. רציתי לדַוֵוח לו במדויק את כל פירטי מהלכי ההפקה שאני אמור לבצע בהמשך השידורים הישירים מסלוניקי. מאום לא הסתרתי ממנו. אולי זה מגוחך לדבר בצורה רגשנית כזאת על מישהו בתעשיית הטלוויזיה אבל את יאיר שטרן באמת אהבתי. הוא היה איש נבון, איש של תרבות ו- ג'נטלמן. בלעדיו לא ניתן היה לכבוש את הפסגה. לא היו לי כל חברים בטלוויזיה. הייתי זאב בודד. אינדיבידואליסט. כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 ראיתי בהתכנסות האנשים בחטיבה שעליה אני ממונה אינטרס טלוויזיוני. הייתה לי מטרה משותפת כוללת יחדיו עם פיקודיי : לייצר את הטוב ביותר למען משלם האגרה ולהביא את התוצרת למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. במקום המקצועני הזה שטוף אמביציות רייטינג אין מקום לידידות וחבֵרוּת, רק מנהיגות הוגנת. עם יאיר שטרן זה היה שונה לגמרי…".

יש להוסיף כאן שבשידור הישיר השני "ראש בראש" שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול ערוץ 5 בכבלים את משחק הגמר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 בין מכבי ת"א לפאנאתאנאייקוס היוונית ב- Final four של סלוניקי 2000, הבסנו שוב את היריבים שלנו במדידת הרייטינג : % 30.1 לנו ולי מול % 5.0 לערוץ 5 בכבלים ולמיילן טנזר. ובכן היה כיסוי מלא לאותה שיחת טלפון שניהלתי יממה קודם לכן עם מנהל הטלוויזיה שלי יאיר שטרן בה הגיתי את הרעיון שלי, "…יאיר שטרן תירגע, אתמול הרגנו אותם – מחר נקבור אותם…". ואומנם כך היה.

yoash-alroey

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן מסיים שבע שנות ניהול ונפרד ממני. יאיר שטרן הוא עבורי אדם ומנהל בלתי נשכח. לתמיד. עזיבתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אבדה גדולה לשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

samsonov 4

טקסט תמונה : חודש אפריל של שנת 1999. זהו טריומוויראט רשות השידור בעת ההיא בתום מבצע השידורים הישיר הבינלאומי לכל אירופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית (Eurovision Song Contest) שנערכה בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב, ו- מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני שב לדונאלד טראמפ והילארי קלינטון של אוקטובר 2016. אהיה כֵּן וגלוי עמכם. אני אוהב להתבונן ב- "מציאויות זולות". לא יכולתי להסיר את עיניי בהיותי נער בן 16 משחקנית הקולנוע האיטלקייה סילבאנה מאנגאנו בשני סרטיה "האורז המר" ו- "אנה". ליד המוסיקה הנפלאה שחיברו מוצארט, בטהובן, חצ'אטוריאן, צ'ייקובסקי, רימסקי – קורסאקוב, היידן, מנדלסון ורבים אחרים האזנתי עד בלי די (וגם כיום) לאלביס פרסלי, החיפושיות, ריקי נלסון, פט בון, פרנק סינטרה, פול אנקה, ג'ורג' גרשווין, לואי ארמסטרונג, פגי לי, הלן שפירו, רוזמארי קלוני, קוני פראנסיס, דוריס דיי, ברנדה לי, אלה פיצג'ראלד, שרה ווהן ורבים אחרים ואחרות, מי לא…? אני יכול לזמזם ולשרוק את הקונצרט לכינור  של מנדלסון ואת הקונצרט לחצוצרה של היידן ומאידך לשיר גם את "Jailhouse Rock", את "Heartbreak Hotel", את "King Creole", ואת "Hound dog" של אלוויס פרסלי. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. היו אנשים בקיבוץ שטענו שאלביס פרסלי ואנוכי, אנחנו שתי זונות ממין זכר. הם לא הבינו כיצד אני מסוגל להאזין ב- 1959 למוזיקת ה- "רוקנרול" המלוכלכת והפרחחית שלו. בחלוף 20 שנים זמן רב לאחר שעזבתי את הקיבוץ, זה היה באחד הביקורים שלי באפיקים את הוריי המבוגרים ז"ל, מישהו מאותם הוותיקים ההם שפגעו בי, בא להתנצל בפניי. "הקדמת את דורך…", אמר לי והודה שהם טעו טעות מרה בנוגע אליי, ועשה זאת גם בשמם של האחרים. אין דבר כזה מוזיקה מלוכלכת. יש מוזיקה שאתה אוהב ו/או לא אוהב. לשום אדם אין את הזכות להטיל ווטו אל אוזנו המוזיקלית של זולתו. לאחרונה צפיתי ב- Yes Drama בסדרת הטלוויזיה המעניינת בת 13 פרקים "The girlfriend experience" (מאהבת בתשלום מראש) שביים סטיבן סודברג בו מככבת נכדתם של אלביס פרסלי ורעייתו פריסיליה בוליו, גב' ריילי קיאו בתפקיד הראשי של פרקליטה ביום ונערת ליווי בלילה. אין דבר כזה מציאות זולה. יש עיניים זולות ומחשבות זולות.

אסיים את הפוסט הקונקרטי ואזכיר כי בתום ה- Debate ה- 3 בלאס ווגאס הכריז דונאלד טראמפ בפני המנחה כריס וואלאס כי יבחן את תוצאות הבחירות של 8 בנובמבר 2016 בבוא העת וכי ישמור את הציבור במתח. אנשי ערוץ 2 וערוץ 10 מיהרו להגיב כלהלן :

א. אודי סגל איש חברת החדשות של ערוץ 2 גזר על דונאלד טראמפ גזר דין של תבוסה מול הילארי קלינטון וכך אמר : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ חוסל…" .

ב. איילה חסון אשת ערוץ 10 הגדירה אותו כלהלן : "…דונאלד טראמפ ילדותי…".

ג. ניצן הורוביץ איש ערוץ 2 סיכם זאת כך : "…בסופו של העימות הזה אין בכלל ספק…המנצחת הייתה הילארי קלינטון בנקודות רבות…אולם לא היה נוק אאוט. דונאלד טראמפ אמר שהוא לא יכיר בתוצאות הבחירות וזה ירדוף אותו עד לקלפי…אני חושב שבכך הוא חיסל סופית את סיכוייו…".

4. גיל תמרי איש ערוץ 10 סגר את העימות השלישי והודיע לצופיו בזאת הלשון : "…דונאלד טראמפ נפל לבור עמוק ובאמירה הזאת ("…אני אבחן את תוצאות הבחירות…") הוא קעקע את אחד היסודות של הדמוקרטיה האמריקנית…".

אינני סבור שמצבו של דונאלד טראמפ כה רע ונחות לקראת ה- 8 בנובמבר 2016 כפי שמתארים אותו בפנינו אודי סגל, ניצן הורוביץ, גיל תמרי, ואיילה חסון. אינני מקנא בארבעת הפרשנים הנ"ל שמתיימרים להיות מומחי הטלוויזיה באם דונאלד טראמפ ייבחר לנשיא ה- 45 של ארה"ב

 

סוף פוסט מס' 642 : הועלה לאוויר בחג סוכות ב' יום ראשון – 23 באוקטובר 2016.

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *