פוסט מס' 592. סַם ה- Off tube הטלוויזיוני (1) הוא סַם נפוץ במדינת ישראל. משחק העל בליגה הספרדית בכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 מועבר בשידור בישיר OFF TUBE בערוץ one בכבלים (מוצ"ש – 2 באפריל 2016) בהובלת יורם ארבל ואייל ברקוביץ'. 1.000000000 (מיליארד) צופים ברחבי תבל ראו את המשחק. הישג רייטינג נאה % 9.6 לערוץ one בישראל. ועוד דבר : יש להסיר את חרפת ה- Off tube משידורי הספורט בערוצי הטלוויזיה בישראל. פוסט מס' 592. כל הזכויות שמורות. 5.4.2016

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 592 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 5 באפריל 2016

————————————————————————————-

סַם ה- Off tube הטלוויזיוני (1) הוא סַם נפוץ במדינת ישראל. משחק העַל בליגה הספרדית בכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 מועבר בשידור ישיר Off tube בערוץ one בכבלים (מוצ"ש – 2 באפריל 2016) בהובלת יורם ארבל ואייל ברקוביץ'. 1.000000000 (מיליארד) צופים ברחבי תבל ראו את המשחק. הישג רייטינג נאה % 9.6 לערוץ one בישראל. ועוד דבר : יש להסיר את חרפת ה- Off tube משידורי הספורט בערוצי הטלוויזיה בישראל. פוסט מס' 592. כל הזכויות שמורות. 5.4.2016

 טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 מינוי מופרך לחלוטין את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק מהמשרה הרמה בגין שחיתות ושוחד מסך. הפרוטוקול הממשלתי אודות הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : טַל פְרִידְמַן ודוֹב נָבוֹן.

טל פרידמן ודוב נבון הם שני קומיקאים בגרוש שמייצרים תוכנית טלוויזיה מחורבנת בשם "הכל אבוד", שמתיימרת להיות תוכנית בידור. איזה בידור ואיזה נעליים, ואיזה עניין טלוויזיוני יש לחטיבת התוכניות של ערוץ 10 לייחד זמן מסך בימי שני בשבוע ב- Super prime time בתשע בערב למוצר כה כושל, כה עלוב, כה ירוד, וכה נטול רייטינג ? 

פרפרת 2 : בַּרוּךְ קְרָא .vs אוֹרְנָה בֵּן דוֹר.

העו"ד והפרשן המשפטי קוֹבִּי סוּדְרִי אִיזֵן את המשוואה בַּרוּךְ קְרָא .vs אוֹרְנָה בֵּן דוֹר בפוסט שלו ב- "הארץ" (יום שני – 4 באפריל 2016) שכותרתו "פחדנות במסווה של עיתונות". הוא קובי סודרי סידר לרבים את המחשבות ואת ההתלבטויות שהתעוררו בלבם בעקבות הפוסט שפרסם העיתונאי ושדרן ערוץ 10 בַּרוּךְ קְרָא בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי – 25 במארס 2016 וכותרתו, "סרט אימה במסווה של תחקיר עיתונאי". הפוסט של ברוך קרא שנכתב בגנותה של העיתונאית ומתעדת הסדרה "דיני נפשות" ב- ערוץ 10, אוֹרְנָה בֵּן דוֹר, היה חסר תקדים בתוכחתו, נוטף בוז כלפיה, וגם ארסי. ברוך קרא הכתב והפרשן הנודע של ערוץ 10 לקח עליו משימה לערער את אמינותה של אורנה בן דור אף היא אשת ערוץ 10. לא סתם לפגוע במהימנותה בשיחת ניתוח אישית בין שניהם רחוק מאור הזרקורים אלא לתקוע לה בבוטות בפרהסיה לפני קהל ו- לזעזע את שמה. מדוע ? למה ? האם אוֹרְנָה בֵּן דוֹר פלשה לטריטוריה משפטית לא לה וגנבה לברוך קרא את ההצגה ? האם ברוך קרא זועם אולי מקנא נוכח שגשוגה של אורנה בן דור ונוכח העניין שיוצרים מסמכי התיעוד שלה ? ובכן, ברוך קרא לא חייב לפרגן לאורנה בן דור ולברך אותה על הפקת הסדרה התיעודית המעניינת "דיני נפשות" בת ארבע הפרקים. אולם אין זה גם תפקידו לבקר, להתנשא, ללעוג לה, ו- להתחשבן עמה, עם מי שהיא קולגה שלו בערוץ 10 – לעיני כל. אינני מעלה בדעתי את אַלוֹן בֵּן דָוִד מנהל חשבונות ומבקר ב- "הָאָרֶץ" את עמיתו אוֹר הֶלֶר ו/או רָבִיב דְרוּקֶר מזנב בנדב אייל. "דיני נפשות" מכילה המון פרטים משפטיים – אישיים שלצופה הטלוויזיה התם אין שום מיומנות וכלים לאמת אותם. ברוך קרא נחשב לעיתונאי עַל בר סמכא בתחומו אולם הוא יוצא לא טוב, מפני שהוא שַם את עצמו לשופט טלוויזיה ראשי בתחום המשפט וממנה את עצמו לבעל הבית ומנטור של עמיתתו אורנה בן דור. ברוך מצטייר כ- מדריך מתנכל שיודע הכי טוב בעולם מה קורה בין כתלי בתי המשפט בישראל. מי זאת בכלל אורנה בן דור על פי רוח הפוסט שלו ? זה לא תפקידו להטיל דופי באופן כה מוחצן ומופגן גם אם הוא חושב שאורנה בן דור פלשה לשטח הפרטי שלו. לא מתקבל על הדעת כי עיתונאי X מערוץ 10 יעשה כל מאמץ להבאיש את ריחו של עיתונאי Y קולגה שלו אף הוא מערוץ 10. מגוחך שעיתונאי ברמתו מתעסק בריסוק אישיותה העיתונאית של אורנה בן דור. עבורי זה בלתי מובן. בשלהי הפוסט לקראת סיומו רושם ברוך קרא טקסט לגלגני כלפי אורנה בן דור, ואומר כלהלן : "…האם אורנה בן דור הצליחה יותר מאיתנו, העיתונאים, שעמדו ועומדים בקשר עם נשים שלטענתם נפגעו מסילבאן שלום, והיא רק לא מספרת לנו ? היא תוהה למה בתיק נגד חיים רמון הופגנה להיטות יתר, ואילו התיק של סילבאן שלום מטויח. היא לא מפרטת מה הבסיס לתזה. זה בבחינת חור לא רק בתחקיר העיתונאי (שלא באמת היה כאן) אלא גם בסרט עלילתי. הצופים הרי אמורים להזדהות עם תיאוריית הקשר. בחייאת אורנה בן דור, זרקי עצם…". כתב הקטגוריה הזה של ברוך קרא מופנה אומנם ישירות לעברה של אורנה בן דור, אך מוטח גם ב- הנהלת ערוץ 10 ומחלקת התיעוד של הערוץ, ומלין כלפיהם לא בעקיפין, כיצד הם מאפשרים לשדר באוויר שלהם את "דיני נפשות" את הסדרה של אורנה בן דור שאיננה מתוחקרת כראוי ולא מהימנה. מדהים שעיתונאי ברמתו מתעסק בערעור שיווי משקלה של עמיתתו למקצוע ועוד באותו ערוץ טלוויזיה מס' 10. והנה בא קובי סודרי ותוך כדי ארגון הארגומנטים במשוואה בַּרוּךְ קְרָא .vs אוֹרְנָה בֵּן דוֹר, הוא תוקף בחריפות ובסגנון מלוטש ומנומק את ברוך קרא ומלמד כתב סנגוריה על אורנה בן דור. בשלהי הפוסט שלו אתמול בעיתון "הארץ" קובע מר קוֹבִּי סוּדְרִי כלהלן : "…החשש רק מתגבר כשבוחנים את שאר מאמרו של ברוך קרא, על מה שיש בו ובעיקר על מה שאין בו. ברוך קרא בז לאורנה בן דור ולאיכות עבודתה, בעיניו היא לא ראויה להתקרא אפילו עיתונאית. אבל מעבר להתנשאות וחוסר הקולגיאליות שיש בעמדה הזאת, אין בה שום התייחסות עניינית לסוגיות המדאיגות שהסדרה (תוספת שלי : הכוונה ל- "דיני נפשות") הציפה, ואין בה מענה לשאלה מטרידה לא פחות, למה אורנה בן דור הייתה הראשונה ליצור סדרה שמבקרת את הפרקליטות. מדוע היא הייתה הנחשון שלפני המחנה ולא ברוך קרא, חתן פרס סוקולוב, במיוחד כשהוא מצהיר ש- "פרקליטות המדינה היא גוף מלא בעיות כרימון, גוף יהיר, מלא חשיבות עצמית, שסובל קשות מחוסר שקיפות" ? כנראה שכאן האומץ הוא כבר נחלתם של אחרים.

פרפרת 3 : עיתונאי גלי צה"ל רָזִי בַּרְקָאִי הולך בעקבות משחק הכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 (יום ראשון – 3 באפריל 2016 11.00 – 09.00), שהועבר מחצית היממה קודם לכן בשידור ישיר Off tube בערוץ ONE בכבלים (מוצ"ש – 2 באפריל 2016, 24.00 – 21.00).

אני מאזין כרוני מזה שנים רבות לרדיו גלי צה"ל מאז 2002 השנה בה נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור בשל המינוי המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בידי ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אינני מאזין כלל מאז 2002 לעיתונאי רדיו "קול ישראל" שלא התייצבו לימיני במאבקי ההוא נגד יוסף בר-אל. הם פשוט לא מעניינים אותי עוד (בכל הנוגע לרדיו "קול ישראל" אני מסתפק ב- "רגעי קסם" ברשת א' שמגיש מר גדי ליבנה בימים מראשון עד חמישי בין 14.00 ל- 14.45, ו- "מתוק מאז" ברשת ב' בהגשת והנחיית מר דן כנר המוכשר מידי שבת בין 14. ל- 16.00). חטיבת החדשות של רדיו גלי צה"ל מספקת במידה רבה את סקרנותי העיתונאית גם אם היא רווייה חורים. האזנתי ביום ראשון – 3 באפריל 2016 בין 09.00 ל- 11.00 ל- Follow up רדוד שניהל רזי ברקאי בתוכנית האקטואליה שלו "מה בוער" שדן במשחק הצמרת בליגה הספרדית בו ניצחה ריאל מדריד באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה את ברצלונה 2:1. האכזבה הגדולה מ- רָזִי בַּרְקָאִי ומצוות העורכים והמפיקים שלו נובעת מרשלנות הדיון שהוא מנהל ודלות האינפורמציה שהוא מנפק למאזיניו ביום ראשון – 3 באפריל 2016, למחרת השידור הישיר ב- ONE של האירוע הנ"ל בו חזו 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי תבל, 300000 (שלוש מאות אלף) מהם במדינת ישראל. אני יכול להישבע כי ידעתי מראש שהוא רזי ברקאי יזמן ל- "מה בוער" המשעממת שלו שני אוהדים ישראלים יריבים המשתייכים לשני המחנות ריאל מדריד מחד וברצלונה מאידך, ינהל ביניהם עימות מדומה ורדוד, ועוד יְלָבֶּה מלחמה ביניהם בקריאות קרב, "…נו חבר'ה תתחילו כבר ללכת מכות…", כדי להעשיר את ה- Item האפרורי, הילדותי, והטרחני שלו. ולכן מבוזבז. מדובר בעיתונאות מגוחכת גם אם מדובר בקריאות מלחמה מלאכותיות של אותו רזי ברקאי שנאמרות יעני בהומור. את העימות השיטתי והמגוחך בין שני צדדים יריבים, זה שחוזר על עצמו שוב ושוב ב- "מה בוער" של רזי ברקאי, אפשר למצוא גם בסיקור מסע בחירות הפריימריז הנוכחי בארה"ב. רזי ברקאי הוא מנחה צפוי שתמיד יזמן למיקרופון שלו בגלי צה"ל לצורך עימות את אותם שני אזרחים ישראליים וותיקים ילידי ארה"ב שה- Accent האמריקני טרם נטש אותם (בדומה ל- טל ברודי), האחד תומך במפלגה הדמוקרטית והשני במפלגה הרפובליקאית. אילו רזי ברקאי היה עיתונאי סקרן ורציני שאכפת לו ממאזיניו הוא לא היה מבזבז זמן על עימות שולי ו- קיקיוני של אוהד ריאל מדריד מול אוהד ברצלונה (את מי זה מעניין בכלל…?), אלא נדרש להפיק קרב עימות טלוויזיוני פי 1000 (אֶלֶף) מושך תשומת לב יותר וחשוב יותר ב- "מה בוער" שלו : מנהל ערוץ ONE בכבלים, מי ש- שדד את זכויות השידורים היוקרתיות של הליגה הספרדית בכדורגל מתחת לאפו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ולראשונה בתולדותיו משדר ישיר את משחק העַל בליגה הספרדית ברצלונה – ריאל מדריד 2:1), מתעמת מול ו/או עם המנכ"ל הנשדד של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים תומר תורג'מן. כיצד קורה כדבר הזה בו ערוץ מס' 55 בכבלים העשיר שמתיימר להיות ערוץ הספורט של המדינה, מאבד ברשלנות מטומטמת שכזאת את זכויות השידורים שהיו בבעלותו, של ליגת כדורגל כה מסקרנת כמו הליגה הספרדית לערוץ ONE הזניח…??? ערוץ ONE בכבלים (עדיין ערוץ נישה בעל תודעה טלוויזיונית ציבורית נמוכה ו- תפוצת מִדְרוּג דלה) אומנם חזר על הַחֶרְבּוֹן העיתונאי הלוא הוא חטא ה- Off tube, ממאפייני פועלו השלילי של מנכ"ל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מר תומר תורג'מן (בחסות חברת RGEׂ), אף על פי כן הפיק כמות רייטינג נאה של כמעט % 10 כ- 300000 (שלוש מאות אלף) צופים בישראל בעת מבצע השידור הישיר מברצלונה של ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 (במוצ"ש – 2 באפריל 2016). ONE הציב את עצמו לפתע בשורת הגדולים בתעשיית הטלוויזיה בישראל. מדברים עליו ובו. ONE הפך נושא לשיחה, אך עליו לזכור כי סנונית אחת איננה מבשרת את בוא האביב, וראשית דבר עליו לחדול מטיוח עניין ה- Off tube בין אם הדבר נעשה באקראי ו/או ביודעין. ה- Follow up הפתטי שניהל רזי ברקאי ברדיו גלי צה"ל אודות משחק העַל בליגה הספרדית ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 שהתקיים באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה היה מגוחך. גם שום התייחסות שלו של העיתונאי המוביל ברדיו גלי צה"ל רזי ברקאי, אף מילה, לחטא שידור ה- Off tube העיתונאי של ONE, כאילו מדובר בתופעת טלוויזיה מקובלת ונורמלית שמתקיימת כאן בתעשיית הטלוויזיה בארץ מאז ומעולם. מפליא שהעיתונאי הבכיר של רדיו גלי צה"ל מר רזי ברקאי ממסד ב- Follow up שלו סכסוך מדומה וקטנוני בין אוהד ברצלונה לבין אוהד ריאל מדריד, אולם נמנע מלתקוף את מדיניות שידור ה- Off tube ועיתונאות ההעתקה מהמוניטור שמטפח כעת גם ערוץ ONE בכבלים, ואשר הפכה זה מכבר למגיפה כלל ארצית.

ההיסטוריה של רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של הליגה הספרדית בכדורגל בארץ, ונטרול ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוותיק ע"י ערוץ ONE הצעיר והשאפתני :

צריך להזכיר כאן למען קוראי הבלוג כי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ספג ב- 2015 סטירת לחי מצלצלת מידיו של ערוץ ONE בכבלים ומסתובב מאז בתוך הברנז'ה ומחוצה לו, ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות מבושה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הפסיד בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ ONE בכבלים לשלוש עונות הכדורגל בשנים הבאות של 2018 – 2015. מתברר כי אנשי טלוויזיה גם אם הם נחשבים למוכשרים אולם נגועים ביוהרה, ב- ביטחון עצמי מעבר למידה המקובלת, ב- שחצנות ורהב, ונעדרי מודיעין (אודות יריביהם) בענייני מו"מ לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים – אינם מתים, הם רק מתחלפים. זה קרה ביולי 2015 למר מודי פרידמן מקבוצת RGE הישראלית העשירה והמחזיקה בבעלות ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) העשיר, זה שהפסיד אשתקד באופן מפתיע ובצורה מטופשת ובלתי מחויבת המציאות את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ ONE. איוולת. ערוץ הספורט תקע במשך השנים שעברו יתד טלוויזיונית עמוקה והצליח לא רק לעשות לנו הכרה עם הליגה הספרדית בכדורגל אלא אף לחבב אותה עלינו מאוד. ליאו מסי וברצלונה וכריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד הפכו לבני בית ולאורחים קבועים ונערצים בסלון ביתנו ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. משחקי ה- "קלאסיקו" בין הקאטאלונים מברצלונה לבין הספרדים מ- מדריד סייעו לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לגרוף רייטינג נאה שנשק ל- % 10. מדובר במִדְרוּג נאה לערוץ נישה שמתמחה רק בשידורי ספורט. איוולת מהסוג הזה של יוהרה, עודף החשבה עצמית, וחוסר מודיעין מין קדחת טלוויזיונית תקפה את מודי פרידמן, לרבות חוסר ידע הנוגע לכוונות המתחרים שלו מה הם הולכים לעשות ואלו מארבים הם מתכננים לו. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (מוחזק בבעלות RGE) הוא גוף טלוויזיה עשיר שמפעיל את ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 בכבלים ונהנה ממוניטין ישראלי לאומי. השם שלו ופרסומו נובעים גם בגלל ניהול שרשרת מו"מ מוצלחים עם החברה הספרדית "Media pro" והחזקת זכויות השידורים הבלעדיות במשך שנים ארוכות של משחקי הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל ובראשה כאמור שתי קבוצות העל ברצלונה (עם ליאו מסי) וריאל מדריד (עם כריסטיאנו רונאלדו). וזאת לדעת : עבור חוזה השידורים האחרון של הליגה הספרדית לשלוש השנים של 2015 – 2012 שילם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ל- "Media pro" סכום של כ- 1.300000 (מיליון ושלוש מאות אלף) דולר לעונה, כלומר, 3.900000 דולר לשלוש שנים. לאחרונה (בקיץ 2015) העלתה חברת הזכויות הספרדית "Media pro" את מנת זכויות השידורים בעבור החוזה החדש של 2015 – 2018 של הליגה הספרדית בכדורגל והגביהה אותו לרָף של 3.000000 (שלושה מיליון) euro לעונה אחת, 9.000000 euro לשלוש שנים. מדובר בהאמרת הגְרָף בבת אחת לגובה של יותר מ- % 250 בהשוואה להסכם הקודם. הגוף המתווך הזה "Media pro" שמחזיק בזכויות השידורים של הכדורגל הספרדי פנה להנהלת RGE בראשות מר מודי פרידמן והודיע לו כי ערוץ טלוויזיה כלשהו בישראל מציע לו לשלם לחוזה החדש של 2018 – 2015 סכום של 3.000000 (שלושה מיליון) euro לעונה, 9.000000 (תשעה מיליון) euro לשלוש שנים. מדובר בסכום עתק. מתווכי הזכויות לא גילו למודי פרידמן באיזה גוף תקשורת ישראלי מדובר ולא הזכירו את שמו של ONE אולם נהגו על פי שורת הדין, וזכרו לערוץ הספורט הוותיק מס' 55 בכבלים חסד נעורים, ואִפשרו ל- RGE מפעילי ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) להשוות את הצעת המחיר שאותו גוף הטלוויזיה האנונימי (ONE) בישראל הסכים לשלם. הנהלת RGE היהירה והגאוותנית ובעיקר נטולת כל מודיעין אודות המתחרים הפוטנציאליים שלה בארץ וכוונות הרכישה שלהם, עשתה את החשבון הטלוויזיוני שלה, והגיעה למסקנה כי מדובר במידע לא אמין, בכסף גדול מידי, שנועד בסופו של דבר לסחוט את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שבשליטתה, בטרם טקס החתימה על החוזה החדש של 2018 – 2015. RGE נטולת מודיעין טלוויזיוני התעלמה ברוב טיפשותה ואיוולתה מההצעה של המתווך "Media pro" להשוות את מחיר הרכישה החדשה, כאילו מדובר בבלוף, והובסה. הליגה הספרדית ניטלה ממנה לאחר כל כך הרבה שנים והועברה לגוף שידור אחר בישראל. מדובר בסנסציה. מתברר כי גוף הטלוויזיה החדש בארץ שרכש את זכויות הכדורגל הספרדי לשלוש העונות הבאות של 2018 – 2015 היה ערוץ הטלוויזיה בכבלים ONE (מוחזק ב- % 51 ע"י העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" ו- % 49 ע"י קבוצת המייסדים). ערוץ הטלוויזיה ONE הושק ב- 2011 ומשודר בחברת YES ובמקביל גם ב- HOT. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הפופולרי נותר לפתע ובתדהמה ללא הליגה הספרדית בכדורגל. מדובר בערוץ ספורט של המדינה שהתחפש לשמשון הגיבור, ובאחת איבד את מחלפותיו מפני שאין לו גם את הליגה האנגלית בכדורגל (ה- Premier League) ואין לו אף את הכדורגל הישראלי למעט תוכנית הסיכום של קטעי התקצירים המוקלטים "שער לשבת". מדובר באובדן גדול ובלא פחות מרעידת אדמה. מר מודי פרידמן כמו לארי טיש נשיא העבר של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ומוטי קירשנבאום ז"ל מי שהיה מנכ"ל משגשג של רשות השידור בשנים 1998 – 1993, נכנס ל- "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. כמו קודמיו גם הוא נענש בשל יהירותו וגאוותנותו, ובעיקר בשל חוסר מודיעין בסיסי אודות כוונות יריביו הפוטנציאליים שלוטשים אף הם עיניים כלות לעבר סחורת השידור המבוקשת.

פרפרת 4 : ערוץ ONE בכבלים חוטא בחטא הַחֶרְבּוֹן העיתונאי של שידור ישיר Off tube (ו/או 1/2 Off tube) בסגנון רָדוּם ויָשְנוּנִי בקצב הכתבה את משחק העַל הסוער בליגה הספרדית בכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 (מוצ"ש – 2 באפריל 2016). שידור ישיר של משחק כדורגל ברמת עַל של ברצלונה .VS ריאל מדריד 2:1 איננו אמור לשמש כר שיח של רכילות משעממת בין השַדָּר המוביל יוֹרָם אַרְבֵּל לפַּרְשָן שלו אֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ', אלא להוות מנוף לשידור עוצמתי ודרמטי שמשקף את מה שמתרחש על כַּר הַדֶשֶא. האם על פי גישתו הטלוויזיונית המביכה זאת אין ערוץ ONE בעצם מסייע לשַדָּר שלו יוֹרָם אַרְבֵּל (בן 74 היום, ו- ווירטואוז מיקרופון בעברו) לחפור במוֹ מיתרי קוֹלוֹ מאז סתיו 2015 את מִשְכָּב ה- צַלְמָוֶות לקול הבריטון הייחודי שלו…? ועוד דָבָר: יש להסיר את חרפת ה- Off tube משידורי הספורט בערוצי הטלוויזיה בישראל.

בתום מונדיאל ברזיל 2014 שָם שימש יורם ארבל שַדָּר מוביל ובכיר אך כושל ולא מוצלח של ערוץ 1 (יחדיו עם הפרשן שלו דני נוימן), שב ארצה, וגילה לתדהמתו כי מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹנָה וִויזֶנְטַל (נציגו של מפרק רשות השידור וכונס הנכסים שלה פרופסור דָוִד הָאן) איננו שומר לו חֶסֶד נעורים ומדיח אותו ואת הפרשן שלו ממיקרופון הכדורגל של ערוץ 1. במקום יורם ארבל ודני נוימן מגויס הצוות עמיחי שפיגלר את מוטי איווניר. יש לזכור כי אותו יורם ארבל סולק בשעתו באותה השנה ההיא של 2014 גם מזירת שידורי הכדורסל של ערוץ 10 שעסקו בשידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague, ובמקומו הובא למיקרופון ניב רסקין. בבת אחת הפך מקונצנזוס לשַדָּר חָבוּט ו- מוּלְקֶה. פגוע עד עמקי נשמתו. ואיך אפשר לשכוח את אותו יורם ארבל ואת אורי לוי שני הוותיקים שאִכזבו קשות באולימפיאדת לונדון 2012, כל אחד בתחומו. השידור הישיר הדַל והעלוב של טקס הפתיחה ע"י שניהם ב- 27 ביולי 2012 מעמדת שידור באצטדיון האולימפי מהווה סמל של תעודת עניות. יורם ארבל הוא קריין פרסומות מצוין אך שַדָּר אולימפי כושל חסר כל חוש עיתונאי. כשחקן חיזוק של צוות השידור של ערוץ 1 בלונדון 2012 לא הביא עמו שום יתרון. קול בָּארִיטוֹן יפה איננו מספיק. בהיעדר מערכת עיתונאית עוטפת סביבו, מדריכה, ומכוונת – יורם ארבל קוֹרֵס. הוא באמת קַרָס במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 ובמונדיאל של ברזיל 2014. השידור הישיר של משחק הגמר בכדורגל בין נבחרות מכסיקו וברזיל על מדליית הזהב באולימפיאדת לונדון 2012 שבוצע ע"י יורם ארבל מעמדת Off tube ב- IBC בלונדון 2012 – הפכה אותו באופן אישי לשֶבֶר כְּלִי (!). במקביל, הטסת Special ההיא של פרשן הכדורגל המופרך דני נוימן מירושלים ללונדון 2012 בנימוק שעליו לשמש פרשן צמוד של יורם ארבל באותה עמדת ה- Off tube המסכנה באולימפיאדת לונדון 2012, הפכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 ל- גְרוּטָאָה (!). מתברר כי האיש הזה יורם ארבל שהיה פעם במשך שנים קונצנזוס, נושא על גבו, לפתע ואולי לא לפתע, קופה לא קטנה של שרצים טלוויזיוניים. מגוחך ונִרְפֶּה (!).

יורם ארבל הודח מערוץ 10 הארצי ומערוץ 1 הארצי ועכשיו מוצא נחמה ו- פרנסה בערוץ ONE בכבלים. מדובר בערוץ נישה דַל אולם בעל שאיפות, אשר הצליח להפתעת כל להשתלט על זכויות השידורים הבלעדיות של הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל לשלוש העונות של 2018 – 2015, ולהדיח משם, ממש לדחוף מהמדרגות, את בעל הקניין הקודם, הלוא הוא ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. יורם ארבל הוא שדר Off tube במרבית משחקי הליגה הספרדית אם לא בכולם. הוא מהווה עבורי עכשיו אכזבה גדולה בגלל שאין שום דמיון ומכנה משותף בין השדר יורם ארבל שאני הכרתי פעם מעוטר בהמון יתרונות, לבין אותה האישיות הטלוויזיונית שיורם ארבל מייצג ומשיק אותה עם ציבור צופי הטלוויזיה מאז צץ במונדיאל ברזיל 2014 בערוץ 1, ועכשיו גם בערוץ ONE מצונף ב- חסרונות. מיתרי גרון שמפיקים רק קול בריטון ליד המיקרופון שווים כקליפת השום אם לא נלווים אליהם ידע, תשוקה, תאווה, והתרגשות. מוזר ומשונה מפני יורם ארבל (בן 74 היום) עושה כל מאמץ לסיים את חיי הטלוויזיה שלו ליד מיקרופון ה- Off tube כשהוא מעתיק את המתרחש על כרי הדשא באירופה מהמוניטור באולפן ערוץ ONE בארץ מבלי להיות שם במקום התהוותן. מדובר בסיפור קְמִילָה עצוב. מייסר לראות את בכיר הטרובדורים שלנו, וותיק שדרני הספורט בארץ, מושפל כשהוא מתאמץ להחזיק בערוב ימיו הטלוויזיוניים בקרנות המזבח. שדרני טלוויזיה בינלאומיים בעולם כמו קנת' וולסטהולם, דייוויד קולמאן, ברנט מאסברגר, מרב אלברט, גיורגי ספשי, האווארד קוסל ורבים אחרים לא נמוגו ליד המיקרופון. הם נחלשו והתאיידו בסופו של דבר כמו כל בֵּן אֶנוֹש, אולם לא נָבְלוּ ליד המיקרופון. הם לא חוו מוות טלוויזיוני בגלל סַם ה- Off tube. יורם ארבל ביקר באצטדיונים המפורסמים ביותר הפרוסים על פני חמש יבשות תבל ושידר במשך שנים רבות את משחקי הכדורגל והכדורסל שלו ממקום התרחשותם, מעמדות שידור באותם האצטדיונים וההיכלים ההם. היה לו קשר בלתי אמצעי עם אותם האירועים שתיאר בעבור צופיו ועבדה למענו מערכת עיתונאית, טכנולוגית, ולוגיסטית שאפשרה לו ראש שקט. הוא היה צריך רק לשדר. בלתי מתקבל על הדעת ששדר ברמתו ובעל היסטוריית שטח שכמותו מסתפק כעת ב- שידורי ה- Off tube שלו בערוץ ONE את הליגה הספרדית בכדורגל. מדהים ומפליא כאחד שהאיש איננו מסוגל לא רק להיפרד מהמיקרופון אלא גם לא יכול להימנע מלצְרוֹךְ את סַם ה- Off tube. מנקודת מבטי וכך אני רואה את פני הדברים : שידור Off tube בערוב ימיו הטלוויזיוניים של יורם ארבל מָשוּל לשתיית כוס תַּרְעֵלָה. מדובר בשַדָּר שהפך פעם לקונצנזוס לאומי וירד מנכסיו באולימפיאדת לונדון 2012, הפסיד טובין ומיטלטלין ב- Euroleague 2014, ואיבד את מכנסיו ואת המוניטין שלו ב- במונדיאל ברזיל 2014. לא בכדי הורה לו יונה וויזנטל ב- 2014 וגם ל- רֶפֶרְנֶט שלו דני נוימן, שלא להסתובב עוד בסביבת מיקרופון הספורט של ערוץ 1, ושלח אותו לחפש פרנסה במקום אחר. לא ראיתי את קנת' וולסטהולם ודייוויד קולמאן המנוחים מסיימים את קריירת השידור המכובדת שלהם בשעתו ב- BBC ונודדים לחפש עבודה במקורות שידור אחרים לרבות ערוצי כבלים ברחבי הממלכה הבריטית. מגיש החדשות הנודע ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS השדרן וולטר קרונקייט, יצא ב- 1981 בגיל 65 לגמלאות מהרשת שלו, ולא חיפש מקום עבודה ב- NBC, לא ב- ABC, וגם לא ב- CNN. חיים יבין סיים את הקריירה שלו ב- 2008 (היה בן 76) כמגיש "מבט" ולא נדד אח"כ למקורות שידור אחרים בישראל (הוא חטא חטא אחר כשבהיותו בן 65 ב- 1997 פרש מביתו המקורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והלך לעשות לביתו בחברת "קשת" זכיינית ערוץ 2 תחת מנכלותו של אורי שנער, וכעבור חודשים ספורים שב עם הזנב בין הרגליים לנָוֵוהוּ האותנטי, אבל זהו כבר סיפור אחר). יורם ארבל איננו יכול לשגשג עוד כשדר Off tube ב- ONE. אין לו שום סיכוי. אם זה יימשך ככה נכון לו מוות איטי ואכזרי באחד מערוצי השידור בארץ. הוא בן 74 היום ו- איש בעל ניסיון שיודע מה טוב לו, אולם איננו יכול להשתפר עוד במקצוע השידור הטלוויזיוני הקונקרטי הַלָזֶה והסוּפֶּר דִינָאמִי. הוא מבוגר מידי ושרוי בנסיגה במורד. מחזה עגום בו יורם ארבל נוטל על עצמו אחריות עצומה ובשעה שיש רק מה להפסיד (גם אם יגיח מעת לעת למגרשי הכדורגל בספרד). השאלה אם יורם ארבל מסוגל ויכול לשמור בגילו על הקיים על המורשת ? משימת שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה היא בעלת קצב אטומי כבדת משקל. לרוב הציבור אין צל של מושג מה פירוש הדבר להתייצב מידי יום ביומו במשך עשרות שנים חשוף בקדמת חלון הראווה הטלוויזיוני באשר הוא. מרבית הציבור איננו מבין באיזה קושי פיזי ומנטלי כרוך המאמץ העצום הזה הנוגע לנטילת אחריות טלוויזיונית כה כבדה מהסוג של שידורי ספורט ישירים הדנים בנעשה כל כר הדשא והפרקט. ללא מערכת הפקה עיתונאית תומכת ומיומנת + מערכת טכנולוגית + מערכת לוגיסטית, לא ניתן להתמודד עם אחריות עַל שכזאת, גם אם מדובר בשַדָּר המוכשר בתבל. שידורי ספורט ישירים הם משימות טלוויזיוניות כבדות משקל ומורכבות ומסובכות הרבה יותר מאשר להגיש את מהדורת "מבט" ו/או את "רואים עולם", ו/או את מהדורות החדשות בערוצים המסחריים 10 ו- 2. בין השנים 1978 ל- 1990 בניתי סביב יורם ארבל וגם סביב נסים קיוויתי, ומאוחר יותר גם סביב מאיר איינשטיין חומת הגנה שכללה בדיוק את אותם הדברים שרשומים לעיל : מערכות הפקה עיתונאיות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות איתנות. כמי שניווט את חטיבת הספורט בשנים ההן של 2002 – 1980 הפקתי בעבורם גם שקט נפשי וביטחון מקצועי. השדרים האלה היו רק צריכים להתיישב בעמדת השידור שהוזמנה להם מראש ולשדר לצופים שלנו. הם לא היו צריכים לדאוג לכלום. המערכת שלי דאגה לכל מחסורם. אני חייב להעיד על עצמי שעשיתי זאת בעבורם מאהבה והערכה להם וכלפיהם. כל מנהל, עורך, ומפיק שמכבד את עצמו חייב להעניק לציוותי השידור שלו שקט נפשי ורשת של ביטחון מקצועי. המוטו היה שציוותי השידור שלי בין אם הם פועלים בארץ ו/או בחו"ל יחושו וירגישו שהם נתמכים ושאינני רק המנהיג שלהם אלא גם האבא שלהם. זה היה ללא כל צל של ספק אחד מתפקידיי ותפקידי המערכת שלי. 

באשר ליורם ארבל הנוכחי. ברור ש- סַם ה- Off tube מכריע את נוגדני גופו המבוגר ועושה שַמוֹת גם בצעירים ממנו. השַדָּרִים הבינלאומיים המפורסמים האחרים ההם הנזכרים לעיל פשוט נפנו מהמיקרופון מוקדם יותר בטרם קמלו בפרהסיה בפני צופיהם. יורם ארבל היה פעם שַדָּר ווירטואוז שלי כשהוא ניצב במרכז המעגל ועליו סוככות שלוש מערכות טלוויזיוניות סועדות, המערכת עיתונאית, המערכת הטכנולוגית, והמערכת הלוגיסטית. מה כל כך קשה לו לומר עכשיו להנהלת ערוץ ONE, "אינני מתכוון להיות שַדָּר Off tube שלכם… אם אתם מתכוונים לשכור את שירותיי כדי לשמש שַדָּר Off tube אז חפשו את החברים שלכם…".

ערוץ ONE בכבלים ביצע עסקת טלוויזיה נהדרת בשעה שרכש את זכויות השידורים הבלעדיות של הליגה הספרדית בכדורגל לשלוש העונות  של 2018 – 2015 מתחת לאפו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אולם עליו להתרחק ממדיניות שידור ה- Off tube שמאמץ ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים באדיקות אל חיקו. אולי אי אפשר לשדר את כל אירועי חו"ל מהשטח, אולם את תחרויות העַל כמו התמודדויות הכדורגל בין ברצלונה לריאל מדריד (כמו גם התמודדויות העל ב- Champions League) יש לשדר מהשטח ממוקד ההתרחשות. ועוד דבר : על ערוץ ONE להיות גְלוּי לֵב לחלוטין עם צופיו ולספר להם את אמת ה- Off tube (גם אם היא לא נעימה ונוחה), בין אם הדִבְרוּר נעשה על קו השידור ו/או באמצעות Super imposing על המסך. הרי ברור שיורם ארבל ואייל ברקוביץ' מבצעים את מלאכתם Off tube (ו/או 1/2 Off tube…) ומעתיקים את האינפורמציה מהמוניטור שלהם באולפן ערוץ ONE בארץ, מאותו מקור מאותו המוניטור של צופיהם המוצב בבתיהם הפרטיים. ה- Super imposing שהעלה לאוויר אולפן ערוץ ONE במהלך ה- Pre Game Show "שדר : יורם ארבל + פרשן : אייל ברקוביץ", איננו כֵּן. ב- Super imposing הזה לא כתוב שהשניים עושים את מלאכת השידור הישיר מאולפן ONE בארץ (ו/או לחילופין ממקום ההתרחשות באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה). בכך מפזרים אנשי ONE ערפל ומנסים באמצעותו ליצור מעין אשליה אצל צופה הטלוויזיה התמים כאילו אולי מדובר בשידור ישיר מספרד. האמת, השידור הישיר הנרפה והרָדוּם של יורם ארבל גם ללא Super imposing, מסגיר מייד את עניין המפלה העיתונאית הממאירה הכרוכה ב- שידור Off tube מהמסך, מה עוד שהפרשן העירני שלו אייל ברקוביץ' שוב מאפיל עליו. יורם ארבל ראוי בכל מקרה לעונש. עונש מפני שהוא מסכין עם מגיפת ה- Off tube ומסכים להידבק ממנה, ועונש כפול אם הוא שידר שידור כל כך רדום וישנוני את ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 מעמדת שידור ב- "נואו קאמפ". האינטואיציה שלי אומרת כי יורם ארבל עשה את מלאכתו הישנונית והרדומה גם הפעם הזאת Off tube, למרות שהוא ו/או ההנהלה שלו מפזרים ערפל קרב. אם כך מגיע לו עונש משולש מפני שהוא משתף פעולה עם קבוצת הניהול של ONE שמחפשת דרך כיצד לחסוך כסף ומאשרת שידור ישיר מְזוּיָף שכזה. מְזוּיָף ולא כֵּן, גם אם יתברר במקרה שיורם ארבל טס לברצלונה. אולם אם כך הדבר הוא שכח בדרך את הפרשן שלו אייל ברקוביץ' ש- יושב באולפן ONE בתל אביב במרחק של 5000 (חמשת אלפים) ק"מ ממקום ההתרחשות, ואף על פי כן מעז לפרשן את מהלכי המשחק Play by play. מדובר בכל מקרה בפרופיל שידור מחורבן גם אם לעסק הזה קוראים "חצי שידור Off tube", מפני שיורם ארבל נגיד היה בברצלונה ואייל ברקוביץ' שהה בארץ. ציבור לקוחות הטלוויזיה משלם הון עתק שנתי ל- YES ו- HOT ולכן רשאי לדרוש ולתבוע מהנהלות הערוצים השונים מינימום של עיתונאות אותנטית והוגנת. מינימום של עיתונאות אותנטית ויישרת דרך גוזרת על אותם השדרנים שמתווכים לצופים בסלון ביתם את המציאות באמצעות מוניטור הטלוויזיה, להתייצב בשטח ולעשות את עבודתם ממוקד ההתרחשות (!).

arbel+berkovich

טקסט תמונה : מוצ"ש – 2 באפריל 2016. ב- Super imposing ניטראלי המוטל על המסך של ONE למטה מימין, לא מצוין שהשניים יורם ארבל ואייל ברקוביץ' עושים את מלאכת השידור הישיר Off tube מאולפן ONE בארץ, אך גם אין מודגש כי הם מבצעים את מלאכתם מעמדת שידור באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. בכך מפזר מנהל ערוץ 0NE ערפל אינפורמטיבי ומנסה באמצעותו ליצור מעין אשליה אצל צופה הטלוויזיה התמים כאילו אולי מדובר באמת בעבודה עיתונאית ראויה ובשידור ישיר מספרד. אם נכון הדבר אז מדובר במעשה לא הגון ולא כֵּן. אשנה ואומר שוב : אם יורם ארבל עשה בכל זאת את מלאכתו מהשטח ודיווח לצופיו מעמדת שידור שלו ב- "נואו קאמפ" בברצלונה, אזי ההערכה המוענקת לו כעת נַסוֹבָה על צירה ב- 180 מעלות מזאת שנכתבה לפני שלוש שורות ושלושים מילים. קיים כאן ביטחון של % 100 + פוליסת ביטוח שאייל ברקוביץ' ביצע שידור Off tube מאולפן ONE בארץ את מלאכת הפרשנות שלו במשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1. בעניין השידור ה- Play by play של יורם ארבל במשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 ההוא, קיימת סבירות של % 99.9 כי הוא ביצע זאת Off tube מאולפן ONE בארץ. מכיוון שניצב כאן % 0.1 של ספק, עשירית האחוז הזה, מחייב אותי להסתייג ולומר, אולי הוא יורם ארבל בכל זאת שידר את ה- Play by play שלו מברצלונה. על פניו השידור ההוא של ברצלונה – ריאל מדריד 2:1 נראה מעשה Off tube לכל דבר. אני נטול דילמה : יורם עשה מעשה Off tube. הוא העתיק את האינפורמציה שלו מאותו המוניטור שגם אני דוֹלֶה ממנו את המֵידָע שלי. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ ONE. באדיבות ערוץ ONE).

זה היה באמת מגוחך לשמוע את השַדָּר המוביל יורם ארבל מזמין את הפרשן אייל ברקוביץ' בעת ה- Pre Game Show (במוצ"ש – 2 באפריל 2016) של שידור ה- Off tube הישיר, ברצלונה – ריאל מדריד 1:2, ואומר לו כלאחר יד, בנון שלנטיות, כאילו בטבעיות, מבלי שרואים אותו : "אייל ברקוביץ' מצטרף אלי לעמדת השידור…ערב טוב אייל…", אך מבלי לספר לצופים את האמת ומבלי להזכיר כי מדובר בעמדת שידור Off tube של ערוץ ONE הממוקמת בכלל בתל אביב, ועל מנת ליצור מעין רושם מעורפל כאילו שניהם פונים לצופיהם בישראל מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. מדובר אם כן בטיוח. אולי הצופים יתפתו איך שהוא להאמין כי צוות השידור מדווח להם ממקום ההתרחשות. מדובר ביותר מ- מעשה לא הגון. מדובר ביותר מהיעדר יושרה עיתונאית – טלוויזיונית מינימאלית. נגמר שידור ה- Off tube של המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:2, ויורם ארבל מסיים את חלקו ואת חלקו של הפרשן שלו. מבלי שרואים אותו רק שומעים את קולו הוא מצהיר בפני צופיו, כלהלן : "…טוב, ברקוביץ' וארבל מודים לכם שהייתם איתנו כאן…השידור עדיין לא הסתיים…אנחנו את חלקנו סיימנו…לילה טוב (בוקע קולו של אייל ברקוביץ')…לילה טוב אייל…אנחנו מחזירים את השידור הזה לאולפן בינתיים 1:2…שיהיה לכם שבוע טוב…". יורם ארבל לא מספר לצופים שלו מאפוא הוא ואייל ברקוביץ' מחזירים את השידור לאולפן המנווט של נירו לוי מלווה בצמד הפאנליסטים שלו איציק זוהר ואלון חזן. האם הוא מחזיר את השידור מאולפן Off tube סמוך ו/או שמא הוא עושה זאת באמת מעמדת שידור של ONE באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה. בסוף מבצע השידור הישיר הזה של ברצלונה – ריאל מדריד 2:1, רץ ה- Roller credits על המסך. רשימת האשראי ננעלת בפסוק הבא : "הופק ע"י ONE שירותי טלוויזיה בע"מ ". מפליא וגם מוזר ש- שמו של השַדָּר המוביל את השידור הישיר הזה ב- ONE מר יורם ארבל, נעדר לחלוטין מרשימת ה- Roller credits. האם מדובר בחידת Off tube אפופת עשן ערפל מהיכן שידר יורם ארבל את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1…??? אם מדובר בחידה סודית שחַד ערוץ ONE לצופיו הרי שפתרונה פשוט. התרתה פרוזאית, למרות שדמותו של יורם ארבל איננה נחשפת ולא נגלית לצופים בכל מהלך מבצע השידור הישיר של המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1, גם לא ב- Pre Game Show וגם לא ב- Post Game Show. רק קול הבריטון שלו נשמע ברקע. ראוי להדגיש כאן שוב ש- שמו של יורם ארבל איננו מופיע ברשימת השמות של ה- Roller credits של ערוץ ONE שחותם את מבצע השידור הישיר של משחק העל הזה, ברצלונה – ריאל מדריד 2:1. ובכן, הפתרון לחידת ONE הנ"ל הוא אלמנטרי מנקודת מבטי : אם זה נראה כמו Off tube, הולך כמו Off tube, ועושה קולות של Off tube – זה Off tube (!). אני מהמר שיורם ארבל שידר את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1, Off tube מאולפן ONE בארץ ולא מברצלונה. אומר לסיכום כי ההישג הגדול של ערוץ ONE בכבלים הנוגע לשידור הישיר במוצ"ש – 2 באפריל 2016 את התמודדות העַל ברצלונה – ריאל 2:1, הוא מבצע רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של הליגה ספרדית בכדורגל לשנים 2018 – 2015 (מתחת לאפו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) ושידורם בארץ, ולא תרומתם הדלה של יורם ארבל ואייל ברקוביץ'.

למען קוראי הבלוג yoashtvblog.co.il, ש- כָּמוּתָּם המדויקת Neto ניצבת בעת כתיבת הפוסט הנוכחי על רף של 112249 (מאה ושניים עשר אלף ומאתיים ארבעים ותשע) קוראים, וכמות Bruto של כ- 400000 (ארבע מאות אלף) נכנסים, אני מבקש להסיט אותם לעבר האינפורמציה הזאת : הייתה לי זכות גדולה לנהל בשנים 1990 – 1978 את הטרובדור יורם ארבל. אצלי במשך תריסר שנים ההן הוא יורם ארבל שידר Off tube אולי פעם ו/או פעמיים. אולי שלוש. העתקה מהמוניטור באמצעות שידור ישיר Off tube מעולם לא הייתה מדיניות טלוויזיונית שלי. שידור Off tube היא מדיניות מצורעת ומזוהמת. התרחקתי ממנה כמו מאש. גם הודעתי לכל המנכ"לים שלי ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי לדורותיהם, כי אם הם בוחרים לאמץ את מדיניות שידור ה- Off tube מהמוניטור באולפנים שלנו בירושלים מטעמי חיסכון כספי, אזי הם אינם זקוקים לי כמנווט ועורך ומפיק שידורי הספורט. הם יכולים לעשות זאת בלעדיי. עובדה שכל הבוסים שלי יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מקל, מוטי קירשנבאום, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, חיים יבין, יאיר אלוני, יוסף בר-אל, ויאיר שטרן תמכו בי תמיכה מוחלטת והיו גם הם דבקים בעיקרון שדיווח עיתונאי מתבצע מהשטח ממוקד ההתרחשות. לקחתי עמי את יורם ארבל כשדר מוביל שלי למונדיאלים של ארגנטינה 1978, ספרד 1982, מכסיקו 1986, איטליה 1990, לקחתי עמי את יורם ארבל לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1984, הטסתי אותו לכל אליפויות אירופה בכדורסל שנערכו בכל רחבי היבשת ולכל ה- Euros (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימו לאורכו ורוחבו של הקונטיננט. הטסתי אותו את יורם ארבל לכל מדינות אירופה לכל עמדות השידור ביבשת על מנת לשדר ישיר את משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות, וכדי לעשות את מלאכתו העיתונאית מהימנה. הטסתי את יורם ארבל לרחבי אירופה כדי לשדר ישיר את משחקי הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל. יורם ארבל היה ראשית דבר שדר שטח שלי ולא שדר Off tube. אודה ולא אבוש כי את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל שנערך ב- 30 במאי 1984 ברומא בו גברה ליוורפול על רומא 4:5 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' לאחר 1:1 בתום 120 דקות, הטלתי על יורם ארבל לשדר Off tube בכורח נסיבות הזמן ההוא. כמו כן הטלתי עליו ב- 7 בפברואר 1987 לשדר ישיר Off tube מהאולפן בירושלים את משחק ה- "All Star Game" של ה- NBA לראשונה בהיסטוריה שלנו, שוב בכורח נסיבות הזמן ההוא. אולם לא הסתרתי את עובדת ה- Off tube וזאת לא הייתה שיטה. וודאי לא מדיניות. באותם המקרים המועטים בטרם שידור ה- Off tube, תמיד הצגתי וחשפתי את אולפן הספורט שלי בירושלים, והודעתי בריש גלי כי אנחנו מבצעים את השידור Off tube וכי איננו נמצאים בשטח. עיקרון השידור והדיווח העיתונאי מהשטח היה נֵר לרגליי, נֵר שהאיר את דרכי והתווה את המִשְעוֹל הטלוויזיוני שבו אצעד. לא סטיתי מהמִשְעוֹל ההוא כמנווט ועורך ומפיק של שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למעט הזדמנויות בודדות שהחמצתי בכורח נסיבות הזמן ההוא. הנה כמה תמונות של יורם ארבל ושלי בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל בעת קריירה משותפת ארוכת שנים בארץ ובעולם. אין תחליף עיתונאי לשידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות. איזה Off tube ואיזה נעליים. ואוסיף עוד דבר : עמדת שידור באצטדיון איננה תמיד חזות הכל. ביום שני – 27 במאי 1985 הטסתי את יורם ארבל לבריסל כדי לשדר ישיר כעבור יומיים ב- 29 במאי 1985 מעמדת שידור ששכרתי לו באצטדיון "הייסל" את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין קבוצות יובנטוס האיטלקית וליוורפול הבריטית. בטרם שריקת הפתיחה למשחק ההוא אירעה באצטדיון "הייסל" התנגשות אלימה ביותר בין אוהדי יובנטוס לאוהדי ליוורפול בה נִסְפּוּ 39 איטלקים ועוד 250 מהם נפצעו. יורם ארבל, למרות שישב בעמדת שידור בעלת תצפית נוחה באצטדיון "הייסל" באותו יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985, לא זיהה את האסון הנורא ולא ידע מהחיים שלו, ומה קורה סביבו. עמדת שידור בשטח איננה תמיד ערובה להצלחה.

arbel 6

טקסט תמונה : הימים ההם הזמן ההוא. 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג. לפני 35 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם של מונדיאל ספרד 82', ישראל – פורטוגל 1:4. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון ושקט נפשי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין בשורה הימנית : אנוכי, הבימאי אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש), ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה משמאל : טכנאי החשמל והתאורה ז'אן לב ארי, עוזר השדר ישראל, יורם ארבל, עוזר השדר בני עורי (מוסתר קצת), וטכנאי קול שלנו לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

arbel 1

טקסט תמונה : לפני 34 שנים. סתיו 1982. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם אחד השידורים הישירים של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר השדר בני עורי, עוזר השדר אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק (חובש Headset על ראשו), השדר יורם ארבל, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם). שלושה עוזרי שדר מגוננים על מלאכת ה- Play by play של יורם ארבל ומונעים ממנו למעוד. קיצוני משמאל זהו מראיין השטח נסים קיוויתי (ממושקף בחולצה משובצת). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אגף במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. השדר יורם ארבל (שני מימין) והשדר נסים קיוויתי (ראשון משמאל) יחדיו עם המפיק אמנון ברקאי (במרכז מזוקן). מימין, אשת קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TeleMexico גב' מוניקה זאמבראנו. איזה Off tube ואיזה נעליים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 5

טקסט תמונה : חורף 1988. עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של ראשל"צ. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : השדר יורם ארבל, הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה מוטי גיא, יגאל שמעוני (מאחור), הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה זיגי זיגל, השדר אורי לוי (חובש Headset), עוזר השדר אמיר בר שלום, אנוכי, והרשם דני לבנשטיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 8

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה. היכל הכדורסל של הקבוצה הבלגית רויאל 4. אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א מתמודדת על אדמת בלגיה במשחק כפול בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד האלופה הסובייטית קבוצת צסק"א מוסקבה. רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF מסייעת לי להעביר בשידור ישיר את סיגנל הטלוויזיה של שני המשחקים ארצה. יורם ארבל (מימין) מאכלס את עמדת השידור שלנו בבריסל יחדיו עם המפיק הבלתי נלאה והמצוין שלי אמנון ברקאי (משמאל, חובש Headset ומחזיק מיקרופון). יורם ארבל לעולם לא הושאר לבד ולא נותר בודד בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל בעת השידורים הישירים. איזה Off tube ואיזה נעליים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 2

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי "הקוליסיאום" בלוס אנג'לס 84'. השדר יורם ארבל (מימין) והשדר אורי לוי (משמאל) נקבעו על ידי לשדר יחדיו כצמד את טקס הפתיחה. כאן נראים שניהם מכינים את שיעורי הבית שלהם בעמדת השידור שלנו מוכת שמש בקוליסיאום (לכן חובשים שניהם כובעים) לקראת השידור הישיר של טקס הפתיחה שהתקיים ב- 28 ביולי 1984. מזג האוויר ששרר בקיץ 1984 בלוס אנג'לס היה חם ולח והזכיר במידה רבה את זה של תל אביב. איזה Off tube ואיזה נעליים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 7

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם של ספרד 1982. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון ושקט נפשי. זיהוי הנוכחים מימין : אנוכי (בגבי למצלמה) ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. זיהוי הנוכחים משמאל : טכנאי החשמל והתאורה ז'אן לב ארי, שני עוזרי השדר של יורם ארבל ראובן ואמנון לנגזם (משופם), השדר המוביל יורם ארבל, עוזר השדר השלישי בני עורי, וטכנאי קול שלנו אוחז ב- Headset. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 9

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי, כ- שעתיים בטרם שריקת הפתיחה למשחק רבע הגמר השנוי במחלוקת ארגנטינה – ברזיל 1:2. יורם ארבל (מימין) ועוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית (משמאל) מקבלים ממני את פקודת השידור ממקום מושבי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. מעולם לא השארתי את יורם ארבל לבד בעמדת השידור. תפקיד ההפקה היה לדאוג לכל צרכיו התוכניים והלוגיסטיים. הוא היה צריך רק לשדר. הפרשן בשידור הישיר הנ"ל ההוא היה מרדכי "מוטל'ה" שפגילר. איזה Off tube ואיזה נעליים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 82 1

טקסט תמונה : חודש יוני של שנת 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעת משחקי השלב הראשון. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי (מדבר בטלפון), השדר רפי גינת (מזוקן, מרכין ראש לעבר עוזרת ההפקה עדה קרן), עדה קרן, סולומון "סולי" מוניר (מאחור חובש אוזניות ומחזיק במיקרופון ה- Lip Mic), המפיק משנה שלי אורי לוי (בפרופיל ומשופם, בקדמת התמונה), והשדר המוביל שלי יורם ארבל מניף אצבע ומודיע על נוכחותו בשטח. איזה Off tube ואיזה נעליים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 1

טקסט תמונה : 1981. אצטדיון הפועל באר שבע. שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (מימין) מסיים ריאיון עם מאמן נבחרת ישראל האנגלי ג'ק מנסל. איזה Off tube ואיזה נעליים. יורם ארבל נמצא בשטח. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 4

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. אצטדיון רמת גן הישן לפני 35 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. זוהי עמדת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון רמת גן באוקטובר 1981 בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם ספרד 82', ישראל מארחת את פורטוגל. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (במרכז התמונה לפנים) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון מקצועי ושקט נפשי. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר אמנון לנגזם (משופם), עוזר שדר בני עורי, עוזרת ההפקה שלי ריקי אריכא – רנד (עומדת ו- Accreditation על צווארה), עוזר שדר ראובן (מאחורי יורם ארבל), השדר המוביל שלי יורם ארבל, יעקב "קובי" ברוך (מוסתר), ובימאי ניידת השידור אריה אורגד, ועוזר שדר רביעי ישראל האחראי על אינפורמציית ההרכבים של שתי הנבחרות ישראל ופורטוגל.  משוחח בטלפון בשורה השנייה זהו ברוך שיינברג עיתונאי "דָבָר" (ממושקף ואוטם את אוזנו השמאלית). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובאשר לאולפן המנווט של ערוץ ONE בראשות המנחה שחקן הקולנוע והטלוויזיה מר נירו לוי ואנשי הפאנל שלו איציק זוהר, אלון חזן, ואייל ברקוביץ'. מדובר בניסיון כמעט ראשוני של ONE לנווט שידור ישיר בעוצמה כה פופולרית כמו המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 2:1. 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את המשחק (משעמם וברמה נמוכה) וצריך להדגיש כאן ש- ONE בעל זכויות השידור הבלעדיות בישראל הפיק מדרוג נאה של % 9.6. יהיה זה מוקדם מידי לשפוט את המערכת העיתונאית של ONE הצעיר. לנירו לוי היה לרגע Black out בעת ה- Pre Game Show מששכח את שמו של איש הפאנל שלו אלון חזן. הוא פשוט נתקע. ואז מפנה נירו לוי שאלה לפאנליסטים שלו, "האם זה זמן הנקמה של ריאל מדריד…?". אייל ברקוביץ' מתנדב הראשון לענות ונופל בהערכת ה- Off tube שלו : "אני לא חושב…ברצלונה מגיעה במומנטום נהדר…והנקמה תחכה ליום אחר…", ואח"כ מוסיף לשאלת ההשוואה של המנחה בין שני הקנונים כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, ושוב כושל, "…אני חושב שההשוואה בכלל מיותרת ואני אסביר למה…ליאו מסי הוא כישרון, אחד הגדולים בכל הזמנים ליד מאראדונה ופלה…", ואז איציק זוהר מצטרף ומפסיק אותו, "גם רונאלדו נמצא שם…". אייל ברקוביץ' מתחמם ועונה, "אני לא חושב שרונאלדו בחמישייה הראשונה…רונאלדו הוא גולר מדהים אבל הוא אינו טאלנט, הוא לא כישרון כמו מסי…". איציק זוהר לא מוותר, "אתה יכול הגיד לי שלרולאנדו אין כישרון…?". מאחור נשמע קולו של אלון חזן תומך באיציק זוהר, "ברור שיש לו כישרון…רונאלדו הוא שחקן כדורגל מושלם…". ערוץ ONE עלה על דרך המלך. נראה אם יתמיד בכך. אולם ראשית דבר עליו להסיר את עניין הבלבול, ההסוואה, ופיזור הערפל סביב עניין שידור ה- Off tube וה- 1/2 Off tube, בין אם הדבר נעשה ביודעין ו/או באקראי. ערוץ טלוויזיה שמכבד את עצמו ואת צופיו מדווח להם מראש בריש גלי מהיכן הוא מעביר ומשדר להם את האינפורמציות שלו, מהאולפן ו/או מהשטח.

barcelona vs atletiko 1

טקסט תמונה : יום שלישי – 5 באפריל 2016. הזכיינית "רשת" בערוץ 2 מודיעה חד משמעית באמצעות Super imposing על המסך שלה, כי נדב יעקובי ואלי אוחנה משדרים ישיר מאולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהרצליה את המשחק ברצלונה – אתלטיקו מדריד 1:2 במסגרת שלב רבע הגמר First leg ב- Champions League. (צולם ב- iphone ממסך "רשת". באדיבות "רשת" זכיינית בערוץ 2 המסחרי).

פרפרת 5 : הפוליטיקאי עופר שלח ממפלגת "יש עתיד".

עופר שלח מתפלש במדמנה הפוליטית. כשהיה נוח לו הוא ו- "יש עתיד" הצטרפו לראש הממשלה בנימין נתניהו וסתמו את פיהם למרות כל התחלואים. עכשיו כשהוא בחוץ הוא נזכר ליילל.

פרפרת 6 : עיתונאי "הארץ" אריה ליבנת והפוסט שלו "כובע ברט, חיוך מבויש, ובעיטות פצצה שנכנסו למיתולוגיה (יום ראשון – 3 באפריל 2016).

עיתונאי "הארץ" אריה ליבנת פרסם במדור הספורט של העיתון ביום ראשון – 3 באפריל 2014 פוסט מעניין רווי נוסטלגיה אודות כדורגלן העבר של בית"ר תל אביב ונבחרת ישראל נסים אלמליח (1989 – 1928), וגם קורטוב של אינפורמציה אודות האווירה הפוליטית ששררה בארץ ישראל ובמדינת ישראל בימים. הבעיה הגדולה עם אריה ליבנת ועם קבוצת העורכים שלו ב- "הארץ" שהם מאפשרים לו להראות בפוסט החשוב שלו תמונה קבוצתית של בית"ר ת"א מהימים הרחוקים ההם (הוא קיבל אותה מהאלבום המשפחתי של נסים אלמליח), ואותו אריה ליבנת מרשה לעצמו לזהות רק את מושא כתבתו, את נסים אלמליח בלבד. בתמונה ההיסטורית ההיא מופיעים עוד 13 (שלושה עשר) שחקני בית"ר ת"א אולם אריה ליבנת מתעצל לזהות אותם וגם לא מספר לקוראי העיתון מתי צולמה התמונה. מדובר בבטלנות, בכישלון, ורשלנות עיתונאית של אריה ליבנת והממונים שלו. אני מזהה בתמונה את השחקן הכורע השני מימין, יצחק גמבש. שוחחתי עם המקור של התמונה גב' ליאור מאיר נכדתו של נסים אלמליח (כלת חידון התנ"ך האחרון) אודות זיהוי הנוכחים בתמונה. היא סיפרה לי שאין לה כל מושג והיא גם לא מתעניינת בכדורגל. זה כמובן איננו פוטר את אריה ליבנת מעול אחריות חקר התמונה. היה עליו לפנות לקבלת סיוע למשל ממר דני דבורין שהוא ידען גדול ומומחה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי (אבא של דני דבורין לוניה דבורין ז"ל נמנה במשך שנים על שורות בית"ר ת"א). אשנה ואומר זאת שוב : מדובר בעצלנות ורשלנות עיתונאית.

almaliach 1

טקסט תמונה : קבוצת הכדורגל של בית"ר ת"א בימים. כתב "הארץ" אריה ליבנת איננו נותן לקוראיו פרטים אודות התמונה ההיסטורית מתי צולמה, היכן צולמה, ולא מזהה מי הם גיבורי העלילה בנוסף לנסים אלמליח (עומד רביעי מימין בשורה האחורית). 13 שחקנים המופיעים בתמונה אינם מזוהים ע"י אריה ליבנת. לפי דעתי השחקן הכורע השני מימין הוא יצחק גמבש. מדובר בעבודה עיתונאית עצלנית ורשלנית של אריה ליבנת. מוזר שמערכת "הארץ" שנודעת בדייקנותה ובפירוט שלה מסכימה לפרסם תמונה אנונימית ללא תאריך ונוהגת סלחנות לעבודתו העיתונאית העצלנית של אריה ליבנת. (התמונה ה"ל הוענקה לי בהרשאתה של גב' ליאור מאיר ומשפחת אלמליח).

פרפרת 7 : המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל : מכבי ת"א מארחת ביום ראשון – 3 באפריל 2016 בהיכל הספורט ביד אליהו את מכבי חיפה, ומנצחת אותה 59:67. שידור ישיר בערוץ 1.

מכבי ת"א מארחת ביום ראשון – 3 באפריל 2016 את מכבי חיפה בהיכל הספורט ביד אליהו ומנצחת אותה 59:67. שידור ישיר בערוץ 1 בהובלת אורי לוי וגור שלף. ערוץ 1 הוציא מקופתו הציבורית כרבע מיליון (250000) שקל בגין משימת השידור הישיר הכרוכה בתשלום זכויות שידור בלעדיות בגובה של כ- 165000 (מאה שישים וחמישה אלף) שקל והשאר בגין הוצאות הפקה ועלויות טכנולוגיות ולוגיסטיות. מדובר בהפקה יקרה של משחק צמרת בליגת העל בכדורסל אך במקביל גם בביצוע רדום וישנוני של צוות השידור הוותיק. אוהדי מכבי ת"א מחרימים את קבוצתם והיציעים ביד אליהו דלילים ושקטים. במקום צופים ביציעים רואים שלטי מחאה פרוסים על המושבים ועליהם סלוגנים מנוסחים היטב ומכוונים נגד הנהלת מכבי ת"א, כגון : "מינוי יקר = היכל שקט", וגם "הכדור בידיים שלכם" , ו- "ניסינו, דיברנו, ניפגשנו". אורי לוי שב וחזר, ושב והדגיש שוב ושוב את התוצאה הנמוכה של המשחק ואת הסטטיסטיקה הדלה של שתי הקבוצות מול יציעים חלולים ורייטינג טלוויזיוני דל בן % 3.1 בלבד. כמה פעמים אפשר לדון בתוצאת המשחק הנמוכה ? זה היה שידור ישיר משעמם מאין כמותו. כֶּשֶל מוחלט של שידור ישיר בערוץ 1 ? ההיגיון המתמטי וההיגיון הטלוויזיוני עושים שמות בשדר אורי לוי ובפרשן שלו גור שלף. במתמטיקה, ההיגיון המתמטי קובע כלהלן : (+) פלוס = (-) מינוס x (-) מינוס. בטלוויזיה ההיגיון הטלוויזיוני שונה לחלוטין במאה ושמונים מעלות : שעמום בריבוע = שעמום x שעמום. קהל צופים רדום שלשום (יום ראשון – 3 באפריל 2016) בהיכל הספורט ביד אליהו + משחק ישנוני מכבי ת"א – מכבי חיפה 59:67 + צוות מוביל לֵאֶה ועָיֵיף בדמותם של אורי לוי וגור שלף חייב להניב תוצאת שידור מנומנמת. אז מה אם מונף בהיכל הספורט ביד אליהו Banner מתריס ע"י אוהדי מכבי ת"א…? מדוע אורי לוי לוקח משימה אישית להרדים אותי על כורסתי בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תלן אביב ? היחידה ששומרת על עירנות בצוות השידור של ערוץ 1 היא הבימאית סימה כהן. סימה כהן מעלה לאוויר 6:39 דקות לפני סיום הרבע השלישי בשידור ישיר (התוצאה 26:33 לזכות מכבי ת"א) את התמונה הכי משמעותית בהתמודדות שלשום מכבי ת"א – מכבי חיפה 59:69, את ה- Banners, כרזות המחאה של אוהדי מכבי ת"א נגד הנהלת מכבי ת"א בראשה שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן.

maccabi ta 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 3 באפריל 2016. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א מנצחת בהתמודדות משעממת את מכבי חיפה 59:67 במשחק המרכזי שלשום בליגת העל בכדורסל. אולם התמונה הטלוויזיונית המשמעותית ביותר איננה עוסקת במשחק אלא במה שמסביב לו. במקום צופים ביציעים רואים שלטי מחאה של אוהדי מכבי ת"א מוטחים בהנהלת המועדון כשהם פרוסים על המושבים, ועליהם סלוגנים מנוסחים היטב ומכוונים לעברה של הנהלת מכבי ת"א בראשה ניצבים שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן, כלהלן : "מינוי יקר = היכל שקט", וגם "הכדור בידיים שלכם" , ו- "ניסינו, דיברנו, נפגשנו". (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ 1. צולם ממסך ערוץ 1).

ערוץ 1 שרוי בצרות צרורות של מדרוג. השידור הישיר של משחק הכדור סל מכבי ת"א – מכבי חיפה 59:67 צובר כאמור ביום ראשון – 3 באפריל 2016 רייטינג ממוצע של % 3.1, קצת פחות מ- מהדורת "מבט" בהובלת יעקב איילון עם % 3.4. "הערב בשש" בהגשת אמיר איבגי משתרכת הרחק מאחור עם % 0.5. "המוסף" בהנחיית גאולה אבן צובר % 2.6. התכנית "חדשות – סיכום אירועי היום" בהגשת יפעת עמיאל צובר % 1.6 בלבד.

פרפרת 8 : כתבת העַל של חברת החדשות בערוץ 10 לענייני בריאות הילה אלרואי.

כתבת העַל של ערוץ 10 לענייני בריאות הילה אלרואי,משדרת בימים אלה סדרת כתבות במהדורות החדשות המרכזיות אודות בתי החולים בארץ ואודות שירותי הרפואה הציבורית הקורסים של מדינת ישראל. הכתובת "ראו הוזהרתם" חקוקה מזה שנים ארוכות על הקיר. הילה אלרואי עיתונאית ושדרנית מהימנה, עירנית, וחרוצה המאיישת את חברת החדשות של ערוץ 10, מסירה את הווילון שהסתיר עד כה את כתב ההתראה והאיום על אזרחי מדינת ישראל, שם רשום כלהלן : "שירותי הבריאות שלכם קורסים. יכולת האשפוז של אזרחים חולים בבתי חולים בארץ ותפוסת המיטות, הגיעו לרווייה עד כדי סיכון ממשי של חיי המטופלים". מוזר עד למאוד כי שני המשרדים החשובים ביותר בממשלה העוסקים ושומרים על איכות חיינו, משרדי הבריאות ואיכות הסביבה של מדינת ישראל, מתוקצבים כל כך נמוך, ונמצאים בעדיפות ז' בסדר היום של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו. כולם זוכרים את הצהרתו של ראש ממשלת ישראל מר אהוד ברק ב- 1999 כשהבטיח לדאוג לזקנה השוכבת בודדה ונטושה במסדרון בית החולים בשל התפוסה הענקית החוצה את גבולות ה- % 150, כבר אז לפני 17 (שבע עשרה שנים). ביזיון של המדינה וצל"ש להילה אלרואי.

סנסציה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ספג סטירת לחי מצלצלת ומסתובב בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות. ערוץ 55 בכבלים הפסיד בטיפשות וביוֹהָרָה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ one לשלוש השנים הבאות של 2018 – 2015. פוסט מס' 592. כל הזכויות שמורות.

הגדרה.

זכויות השידורים הפנטסטיות שמשלמות רשתות הטלוויזיה בארץ ובעולם כולל הישראליות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, ערוצי הספורט של צ'ארלטון, ערוץ ONE, וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ערוץ 10, ולעיתים רחוקות ערוץ 2 – לוועדות המארגנות הבינלאומיות הגדולות ובראשן ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), FIFA (התאחדות הכדורגל האירופית), UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), FINA (התאחדות השחייה הבינלאומית) וגם בעבור הליגה האנגלית בכדורגל והליגה הספרדית בכדורגל, וגם להתאחדויות הכדורגל והכדורסל המקומיות – הן הדלק שמניע את תעשיית הספורט באשר היא.

היסטוריה.

ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) ספג סטירת לחי מצלצלת ומסתובב בתוך הברנז'ה ומול צופיו טרוט עיניים ובלחיים אדומות מבושה. ערוץ 55 בכבלים הפסיד בטיפשות וביוהרה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ one לשלוש השנים הבאות של 2018 – 2015. מתברר כי אנשי טלוויזיה גם אם הם נחשבים למוכשרים אולם נגועים ביוהרה, ב- ביטחון עצמי מעבר למידה המקובלת, ב- שחצנות ורהב, ונעדרי מודיעין (אודות יריביהם) בענייני מו"מ לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט בכירים – אינם מתים, הם רק מתחלפים. זה קרה עכשיו ביולי 2015 למר מודי פרידמן מקבוצת RGE הישראלית המחזיקה בבעלות ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) העשיר, זה שהפסיד עכשיו באופן מפתיע ובצורה מטופשת ובלתי מחויבת המציאות את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל לערוץ ONE. איוולת. ערוץ הספורט תקע במשך השנים שעברו יתד טלוויזיונית עמוקה והצליח לא רק לעשות לנו הכרה עם הליגה הספרדית בכדורגל אלא אף לחבב אותה עלינו מאוד. ליאו מסי וברצלונה וכריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד הפכו לבני בית ולאורחים קבועים ונערצים בסלון ביתנו. משחקי הקלאסיקו בין הקאטאלונים מברצלונה לבין הספרדים מ- מדריד גרפו רייטינג נאה שנשק ל- % 10. מדובר במִדְרוּג נאה לערוץ נישה שמתמחה רק בשידורי ספורט. 

איוולת מהסוג הזה של יוהרה, עודף החשבה עצמית, וחוסר מודיעין מין קדחת טלוויזיונית שתקפה את מודי פרידמן ראש קבוצת RGE, לרבות חוסר ידע הנוגע לכוונות המתחרים שלו מה הם הולכים לעשות ואלו מארבים הם מתכננים לו, קרתה בדצמבר 1993 לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית העשירה CBS לארי טיש (Larry Tisch). לארי טיש הפסיד בדצמבר 1993 את זכויות השידורים של ליגת ה- NFC האמריקנית (מיסודה של ה- NFL) למיליארדר האוסטרלי רופרט מרדוק (Rupert Merdoch), מי שמיסד והקים בהצלחה באותה העת את רשת הטלוויזיה האמריקנית הארצית החדשה FOX מעפרה. רשת הטלוויזיה FOX ניצחה בדו קרב וקנתה באופן בלתי צפוי תמורת 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון) דולר את ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994. FOX קִידְמָה מייד את שִגְשוּגָה גם באמצעות רכש הסחורה הטלוויזיונית הספורטיבית הפופולרית הקונקרטית הנ"ל. ולא רק זאת היא אף העבירה לשורותיה את צוות השידור הבכיר והוותיק של CBS ג'ון מאדן (John Madden) ופאט סאמרוול (Pat Summerall). בכך הצטרפה FOX כ- בת תחרות שוות כוחות לשלושת הרשתות הארציות הוותיקות CBS ו- NBC ו- ABC. הייתי עֵד להתרחשות הפנטסטית והדרמטית הזאת בזמן אמת.

 בדצמבר 1993 שלחו אותי מנכ"ל רשות השידור מר מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן ללאס ווגאס שם התקיימה פגישת קדם ההפקה העולמית ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) לקראת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל ארה"ב 94' (מונדיאל ארה"ב 1994 התקיים מ- 17 ביוני 1994 עד 17 ביולי 1994 ו- 52 המשחקים נערכו בתשע ערים ברחבי ארה"ב). באותם ימי הכֶּנֶס הוא בלאס ווגאס בדצמבר 1993 אירע זעזוע טלוויזיוני אדיר בארה"ב חסר תקדים. רשת הטלוויזיה הוותיקה CBS הפסידה את זכויות השידור של ליגת הפוטבול ה- NFC השייכת ל- NFL (ראשי תיבות של National Football League) לרשת הטלוויזיה המתחרה הצעירה FOX שאך זה נעמדה על רגליה, לאחר שהיא CBS החזיקה בהן 28 שנה ברציפות מאז 1965 (!). היה מדובר בסנסציה. השתררה תדהמה ענקית ועצומה בארה"ב. הציבור האמריקני וכל כלי התקשורת האמריקניים, רשתות הטלוויזיה, הרדיו, והעיתונות עסקו באותם הימים רק בשאלה אחת : כיצד התרחשה סנסציה כזאת בלתי מובנת בה רשת טלוויזיה יציבה ועשירה כ- CBS מוותרת מראש וביודעין על סחורת שידור כה פופולרית כמו ה- NFC לרשת טלוויזיה מתחילה. ה- NFC הייתה נדבך מרכזי וסחורת שידור סופר פופולרית שזוהתה במשך המון שנים עם CBS ועם צוות השידור המצוין שלה ג'ון מאדן ופאט סאמרוול. גם אני שהייתי אוֹרֵח לזמן קצר בארה"ב בדצמבר 1993 נותרתי המום. פתאום חשבתי לעצמי שָם בלָאס וֶוגָאס הרחוקה, רק שלנו לא יקרה בישראל בעֵת המאבק על קניית זכויות הכדורגל נגד ערוץ 2 מה שקרה לרשת CBS בארה"ב בתחרות נגד FOX. לאחר שובי הביתה דיווחתי מייד ליאיר שטרן ומוטי קירשנבאום את קורותיי בלאס ווגאס המהממת ואת תוצאות פגישת ה- WBM ואת אודות תבוסתה ההיסטורית והבלתי צפויה של CBS. רשת הטלוויזיה CBS בראשות נשיאה לָארִי טיש (Larry Tisch) הציעה בדצמבר 1993 להנהלת ה- NFL עבור המכרז החדש של זכויות השידורים של ה- NFC לארבע השנים הבאות של 1998 – 1994 סכום של 1.180000000 (מיליארד ו- 180 מיליון) דולר. היא נעצרה על הסכום הזה ולא הסכימה להוסיף אפילו דולר אחד. רשת הטלוויזיה הצעירה FOX של רופרט מרדוק (Rupert Murdoch) שזה אך נעמדה על רגליה הציעה 400 מיליון דולר יותר, סכום של 1.580000000 (מיליארד וחמש מאות ושמונים מיליון דולר), וזכתה בכל הקופה. אמות סִפֵי הטלוויזיה בארה"ב זעו. אמריקה הייתה כמרקחה. כל העיתונות בארה"ב דנה בנפילה של CBS ובעתידה המעורפל שלה כרשת טלוויזיה מובילה במדינה הענקית. דיווחתי על כך למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשיחת טלפון ישירה מלאס ווגאס (Las Vegas) לירטשלים והבעתי בפניו תקווה אולי משאלה, שרק לא יקרה לנו מה שקרה ל- CBS במאבק העתידי שלנו נגד ערוץ 2 הצעיר והשאפתני אודות קניין רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי בחוזה הבא לשלוש השנים של 1997 – 1994.

cbs 1

טקסט מסמך : כותרת בעיתונות האמריקנית לאחר התבוסה המפתיעה והדרמטית של CBS ל- רופרט מרדוק : "CBS faces uncertain future". בכותרת המשנית נאמר כי CBS חסכה סכום כסף עצום בוויתור שלה על NFC, אולם מנתחי תוכן בטלוויזיה בארה"ב אמרו שהפסד הזכויות של ה- NFC הוא סימן מבשר רעות. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

cbs 2

טקסט מסמך : פרשנים מעריכים כי צוות השידור הקבוע של של CBS במשך שנים רבות בראשות ג'ון מאדן ופאט סאמרוול ינדוד אף הוא ל- FOX בעקבות אובדן זכויות השידורים של CBS ל- FOX. (קטע העיתונות האמריקני הזה הוא מ- 22 בדצמבר 1993). 

התפללתי שלא יקרה לנו מה שקרה ל- CBS במאבקנו העתידי נגד ערוץ 2 הצעיר והאמביציוזי. אולם התפילות לא עזרו. בסופו של דבר הגרוע מכל קרה גם לנו. איוולת ותבוסה טלוויזיונית כזאת הייתה גם מנת חלקו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל משהפסיד ב- 17 במאי 1994 לאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן נציגי ערוץ 2 המסחרי הצעיר את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לשנים 1997 – 1994. מוטי קירשנבאום נחשב לכישרון טלוויזיוני מאז הצטרף במאי 1968 לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. מוטי קירשנבאום ז"ל הפך לבעל מוניטין לאומי משזכה בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד (!). תבוסתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ב- 1994 מאכזבת וגדולה לאין שיעור מתבוסתם של לארי טיש ומודי פרידמן, מפני שאלכס גלעדי ודיוויד פדרמן אנשי ערוץ 2 נפגשו עם מוטי קירשנבאום במסעדת הסטייקים "מי ומי" ברחוב בוגרשוב בתל אביב ביום ראשון – 15 במאי 1994, ונתנו לו לדעת כי הם נכנסו למירוץ על השגת זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי (משחקי הליגה + משחקי גביע המדינה). מוטי קירשנבאום רווי יוהרה וביטחון עצמי ניסה להדוף לאחור באותה הפגישה המשולשת ההיא ב- 15 במאי 1994 את האמביציות של אלכס לכדי ודיוויד פדרמן. הוא התערב בעניינים הפנימיים של ערוץ 2 ו- אמר להם בלעג ו- בהתנשאות כי אין להם כסף כזה גָדוֹל לשלם להתאחדות (רָף המינימום של התאחדות הכדורגל הישראלית במכרז ההוא עמד על 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה. מוטי קירשנבאום ז"ל הסיק בפני שני מתחריו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן את מסקנתו הסופית ביום ראשון ההוא של 15 במאי 1994 במסעדת הסטייקים "מי ומי" אודות המירוץ במו"מ הזה כלהלן : היות והוא כנציג רשות השידור לא ייגש למכרז (נקבע ליום שלישי – 17 במאי 1994) מפני שהוא חושב שמדובר בתשלום יקר מידי, וגם הם לא התייצבו למכרז מפני שאין להם כסף, אזי ההתאחדות תידרש להוריד את רָף הזכויות לרמה מקובלת. או אז רשות השידור תנצח במכרז הכדורגל הזה ותיאות לשתף במשהו גם את ערוץ 2 הצעיר. כזכור מחשבת הניתוח ההיא שלו הייתה חובבנית ו- שגויה לחלוטין. האיש דיבר מהרהורי לִבּוֹ. מוטי קירשנבאום ז"ל ניגף בפני אלכס גלעדי ודייוויד פדרמן ייבדלו לחיים ארוכים. מנכ"ל רשות השידור נימק את תבוסתו הסנסציונית בניסוח שנון שהיה אופייני לו, "הכסף הציבורי של רשות השידור איננו ז'יטונים שמניחים אותם על שולחן הרולטה". טקסט נחמד אומנם אך כזה שלא היה בכוחו לטשטש את העובדה כי הוא מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הפסיד נכס טלוויזיוני (אומנם יעני ספורטיבי) אך בעל ערך רב מבלי שהיה כפוי, נכס שידור יסודי שהיווה נדבך חשוב ורכושה הבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במשך רבע מאה של שנים מאז 1969 ועד 1994. מוטי קירשנבאום הוּבָס. עמו יחדיו הובסה גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

סיפור המעשה.

ערוץ הספורט בכבלים (מוחזק בבעלות חברת RGE) הוא גוף טלוויזיה עשיר שמפעיל את ערוצים 55, 56, 57, 58, ו- 59 בכבלים ונהנה ממוניטין לאומי. השם שלו ופרסומו נובעים גם בגלל ניהול מו"מ מוצלחים עם החברה הספרדית "Media pro" והחזקת זכויות השידורים הבלעדיות במשך שנים ארוכות של משחקי הליגה הספרדית המסקרנת בכדורגל ובראשה שתי קבוצות העל ברצלונה (עם ליאו מסי) וריאל מדריד (עם כריסטיאנו רונאלדו). עבור חוזה השידורים האחרון של הליגה הספרדית לשלוש השנים של 2015 – 2012 שילם ערוץ 55 בכבלים ל- "Media pro" סכום של כ- 1.300000 (מיליון ושלוש מאות אלף) לעונה, כלומר, 3.900000 דולר לשלוש שנים. לאחרונה העלתה חברת הזכויות הספרדית "Media pro" את מנת זכויות השידורים בעבור החוזה החדש של 2015 – 2018 של הליגה הספרדית בכדורגל והגביהה אותו לרָף של 3.000000 (שלושה מיליון) יורו לעונה אחת, 9.000000 יורו לשלוש שנים. מדובר בהאמרת הגְרָף בבת אחת לגובה של יותר מ- % 250. הגוף המתווך הזה "Media pro" שמחזיק בזכויות השידורים של הכדורגל הספרדי פנה להנהלת RGE בראשות מר מודי פרידמן והודיע לו כי ערוץ טלוויזיה כלשהו בישראל מציע לו לשלם לחוזה החדש של 2018 – 2015 סכום של 3 מיליון euro לעונה, 9 מיליון euro לשלוש שנים. מדובר בסכום עתק. מתווכי הזכויות לא גילו למודי פרידמן באיזה גוף תקשורת ישראלי מדובר אולם נהגו על פי שורת הדין, זכרו לערוץ הספורט הוותיק חסד נעורים, ואִפשרו ל- RGE מפעילי ערוץ 55 בכבלים (ערוץ הספורט) להשוות את הצעת המחיר שאותו גוף הטלוויזיה האנונימי בישראל הסכים לשלם. הנהלת RGE היהירה והגאוותנית ובעיקר נטולת כל מודיעין אודות המתחרים הפוטנציאליים שלה בארץ וכוונות הרכישה שלהם, עשתה את החשבון הטלוויזיוני שלה, והגיעה למסקנה כי מדובר במידע לא אמין, בכסף גדול מידי, שנועד בסופו של דבר לסחוט את ערוץ הספורט שבשליטתה בטרם החתימה על החוזה החדש של 2018 – 2015. RGE נטולת מודיעין טלוויזיוני התעלמה ברוב טיפשותה ואיוולתה מההצעה של המתווך "Media pro" להשוות את מחיר הרכישה החדשה, כאילו מדובר בבלוף, והובסה. הליגה הספרדית ניטלה ממנה לאחר כל כך הרבה שנים והועברה לגוף שידור אחר בישראל. מדובר בסנסציה. מתברר כי גוף הטלוויזיה החדש בארץ שרכש את זכויות הכדורגל הספרדי לשלוש העונות הבאות של 2018 – 2015 הוא ערוץ הטלוויזיה ONE (מוחזק ב- % 51 ע"י העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" ו- % 49 ע"י קבוצת המייסדים). ערוץ הטלוויזיה ONE הושק ב- 2011 ומשודר בחברת YES ובמקביל גם ב- HOT. ערוץ 55 בכבלים הפופולרי נותר לפתע ובתדהמה ללא הליגה הספרדית בכדורגל. מדובר בערוץ שאיבד את מחלפותיו מפני שאין לו גם את הליגה האנגלית בכדורגל ואין לו אף את הכדורגל הישראלי למעט תוכנית הסיכום של קטעי התקצירים המוקלטים "שער לשבת". מדובר באובדן גדול ובלא פחות מרעידת אדמה. מר מודי פרידמן כמו לארי טיש ומוטי קירשנבאום נכנס ל- "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן. כמו קודמיו גם הוא נענש בשל יהירותו וגאוותנותו, ובעיקר בשל חוסר מודיעין בסיסי אודות כוונות יריביו הפוטנציאליים שלוטשים אף הם עיניים כלות לעבר סחורת השידור המבוקשת.  

בצַר לה ותוך פרפורי הגסיסה של RGE בגין התבוסה הספרדית, הציעה ההנהלה הנואשת שלה בראשות מודי פרידמן לרכוש כפיצוי את המשחק המרכזי בליגת העל הישראלית בכדורגל עבור ערוץ 55 בכבלים לעונה הנוכחית 2016 – 2015 תמורת 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל. אולם חיש מהר התברר כי המשחק המרכזי שייך לערוץ 1 שאף הוא משלם לעונה הנוכחית הממשמשת ובאה 2016 – 2015 סכום של 15.000000 שקל והוא איננו מסכים לוותר על בכורתו. כזכור חתם ערוץ 1 עם התאחדות הכדורגל על חוזה לשלוש שנים 2016 – 2013 על סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. תשלום של 15.000000 שקל לעונה.

בשעתו התייחסתי למהלכיו החובבניים של מנכ"ל רשות השידור במאי 1994 מול יריביו אלכס גלעדי ו- דיוויד פדרמן מערוץ 2, באותו המו"מ התחרותי הידוע ההוא עם ההתאחדות על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי, בסופם הובס מוטי קירשנבאום ונוטרל. חיפשתי כותרת לפוסט ובחרתי בפתיח הזה : "יותר מאשר שיחקו יריביו מערוץ 2 נגדו שחמט – שיחק מוטי קירשנבאום נגדם פוקר והפסיד". מעניין שמודי פרידמן לא למד ב- 2015 את הלקח ההוא של 1994. מתברר שגם אנשים מוכשרים מתנהגים במצבי תחרות בחוסר היגיון, מאבדים את שיקול דעתם שהוביל אותם פעם להישגים, ופועלים לפתע בחובבנות מבלי שהם כפויים, ובניגוד מוחלט לאינטרסים שלהם עצמם. לאחר תבוסת זכויות השידורים, אותה ההנהגה הכושלת משחקת אותה בציבור כאילו היא רצינית ו- וויתרה ביודעין על סחורת השידור, כאילו היא ידעה וחזתה מראש את תוצאת המאבק מפני שלא עלה בדעתה לבזבז את כספי הציבור, ועוד תירוצים מגוחכים מעין אלה. תבוסת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 ע"י רשות השידור הוותיקה בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום לשני יריביו אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן מערוץ 2 המסחרי שאך זה נעמד על רגליו – הייתה לא פחות מ- סנסציונית מפני שהיא לחלוטין לא הייתה מחויבת המציאות.

סוף הפוסט מס' 592. יום שלישי – 5 באפריל 2016.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *