פוסט מס' 623. סיכום ביניים והערות ביניים. מוסד הפרשנות בשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (חלק 2) : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). השדר ניב רסקין והפרשן מולי אפשטיין בזירת הא"ק + השדרנית מירי נבו והפרשן אריק זאבי על מזרן הג'ודו + השדר עמיחי שפיגלר והפרשן אילן גזית בהיכל ההתעמלות. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש בבריכת השחייה ממשיכים להתעקש ולהָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 623. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 16.8.2016

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 623 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 באוגוסט 2016.

————————————————————————————————-

סיכום ביניים והערות ביניים. מוסד הפרשנות בשידורי הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ב- אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו 2016 (חלק 2) : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה" (ספר שופטים, פרק כ'א פסוק 25). השַדָּר ניב רסקין והפַּרְשָן מולי אפשטיין בזירת הא"ק + השדרנית מירי נבו והפרשן אריק זאבי על מזרן הג'ודו + השדר עמיחי שפיגלר והפרשן אילן גזית בהיכל ההתעמלות. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש בבריכת השחייה ש- ממשיכים להתעקש ולהָאִיץ בהתמדה את אי הנבונות הקיצונית שלהם אל הַעֵבֶר הבלתי נוֹדָע. בלתי מתקבל על הדעת. פוסט מס' 623. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רחבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסכת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, זכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שדר הטלוויזיה ומוסד הפרשנות בטלוויזיה.

ביום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970, לפני 46 שנים, הרחק מגבולות ישראל, בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר במונדיאל מכסיקו 1970 בין נבחרות ברזיל ואיטליה באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי, הקים ו- ייסד דן שילון (אז מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית ושדר הספורט הראשון והמוביל שלה) לראשונה את מוסד הפרשנות בשידורי הכדורגל. דן שילון בחר בשני שחקני הכדורגל המובילים של נבחרת ישראל מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל לשמש פרשנים שלו בעמדת השידור שלו באצטדיון המכסיקני. כזכור השתתפה נבחרת ישראל בכדורגל תחת שרביט אימונו של עמנואל שפר ז"ל באותו הטורניר ההוא של גביע העולם מכסיקו 1970, בו הפסידה בבית המוקדם מס' 2 במשחקה הראשון בעיר פואבלה לאורוגוואי בתוצאה 2:0, ואח"כ סיימה פעמיים בתוצאות תיקו 1:1 ו- 0:0 נגד נבחרות שוודיה ואיטליה (בהתאמה) בעיר טולוקה, והודחה מהמשך הטורניר. דן שילון שידר את שלושת המשחקים האלה (ללא פרשן) להקלטה בלבד. בהיעדר תקשורת לוויינית בעת ההיא נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית להקליט את שלושת סיגנלי הטלוויזיה המכסיקניים הללו באולפני הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI ברומא, ולמחרת להטיס אותם ארצה לנמל התעופה לוד. מונית מיוחדת הוצבה ב- לוד כדי לאסוף את הטייפים הכבדים ולהביאם לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. אלכס גלעדי ערך את שלושת המשחקים לשידור מאולפן הספורט בירושלים. המגיש באולפן היה שמעון טסלר ז"ל. כ- מפיק שימש פיטר מיליק. מפני שמרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל היו זמינים במכסיקו סיטי, החליט דן שילון להזמין את השניים להיות פרשנים צמודים שלו בעמדת השידור באצטדיון ה- "אצטקה" באותו יום ראשון ההוא של 21 ביוני 1970 במשחק הגמר ברזיל – איטליה 1:4. דן שילון הוסמך להיות שדר מוביל בזירת הכדורגל הישראלית אולם לא סמך על עצמו יתר על המידה בזירה הבינלאומית. שידור שלושת משחקי נבחרת ישראל בשלב המוקדם ושידור משחק הגמר ב-מונדיאל מכסיקו 1970 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו ניסיון בינלאומי ראשון שלו. משימת בכורה. הוא דן שילון החליט לחלוק את אחריות השידור יחדיו עם שני שחקני כדורגל ישראליים בכירים בנבחרת הלאומית בעת ההיא, כאמור מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, שלא היה להם כל מושג בפרשנות טלוויזיה, אך נשאו שמות מפורסמים ומוניטין עצום כשחקני כדורגל. ועל פי חוות דעתו של השַדָּר המוביל גם מהימנות. היה ברור שהציבור בארץ ירכוש להם אמון מראש ולמפרע. מכיוון שעמדת השידור הישראלית באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי הייתה יכולה לאָכְלֵס רק שני אנשים, שַדָּר ופַרְשָן, חילק דן שילון את העבודה בין השניים. מרדכי שפיגלר נקבע להיות הפרשן במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ב- שנייה. צריך להבין שהיה מדובר בחידוש מפליג בגלל שעד אז שדר הכדורגל הלאומי והמפורסם ב- רדיו "קול ישראל", נחמיה בן אברהם ז"ל מעולם לא נעזר ולא השתמש בפרשן לצדו. והנה בא דן שילון וממציא מוסד שידור טלוויזיוני חדש בשידורי הכדורגל, מוסד הפרשנות. הפרשן במחצית הראשונה מרדכי שפיגלר סיפר לדן שילון בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר ברזיל נגד איטליה, ספק ברצינות ספק בהתלוצצות, "…כי הקבוצה הראשונה שתבקיע שער במצב של תיקו 0:0 היא זאת שתוביל 0:1 במשחק…". מרדכי שפיגלר החמיץ ב- 21 ביוני 1970 בהבל פיו הזדמנות היסטורית להיות אבי מוסד פרשנות הכדורגל במדינת ישראל. גיורא שפיגל גנב לו את הצגת הפרשנות וחשיבות הפרשנות במחצית השנייה משהתריע בפני דן שילון כלהלן, "…שים לב דן שילון כי הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל ז'אירזיניו (Jair Jairzinho) מושך כל הזמן את שומרו האישי האיטלקי ג'יאני פאקטי (Giancinto Facchetti) כל הזמן שמאלה ולכן מתהווה חלל באגף הימני של ההגנה האיטלקית…ואם איטליה לא תיזהר היא עלולה לספוג משם שער…". השדר דן שילון לא איתר בעצמו את הסיטואציה שנוצרה על כר הדשא בין התקפת ברזיל שקוראת תיגר על השער האיטלקי לבין ההגנה האיטלקית שאיננה קוראת נכון את מפת הקרב, ונזקק לפרשנות של גיורא שפיגל. Sure enough (!). לא חלפו כמה דקות ולאזור הפגיע והרופף של ההגנה האיטלקית באגף הימני שלה חדר המגן הברזילאי קארלוס אלברטו (Carlos Alberto) וכבש משם בדקה ה- 87 (ממסירה של פֶּלֶה / Pele) את שערו של השוער האיטלקי אנריקו אלברטוסי (Enrico Albertosi). ברזיל ניצחה את איטליה 1:4 וזכתה בגביע העולם. מנקודת מבטי כאיש טלוויזיה היה חשוב שדן שילון וגיורא שפיגל חנכו לראשונה את מוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. גיורא שפיגל הפך ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי לאבי פרשנות הספורט בכלל והכדורגל בפרט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה דאז, על פי הרעיון שהתווה דן שילון. לא הייתה עוד דרך חזרה.

טקסט תמונה : 4 בדצמבר 1969. אִצטדיון ר"ג. הימים ההם – הזמן ההוא. נחמיה בן אברהם ז"ל (ממושקף, עומד ליד המיקרופון) משדר ישיר ברדיו "קול ישראל" את משחק הבית של ישראל נגד אוסטרליה במסגרת הבית האוקייאני של קדם גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970. נחמיה בן אברהם היה בימים ההם שדר ספורט וכדורגל לאומי רב מוניטין והאחד והיחיד בדורו ש- שידר את כל משחקי הכדורגל של נבחרות ישראל וקבוצות כדורגל ישראליות, ללא יוצא מן הכלל בארץ ו/או מחו"ל,  ללא פרשן (!). ניצב מימין עיתונאי הספורט הוותיק אלכסנדר אלכסנדרוני ז"ל מייסד תוכנית הספורט ברדיו "קול ישראל" וחבר מערכת העיתון המשגשג בעת ההיא "חדשות הספורט" (יומון שהפסיק לצאת לאור בעשור ה- 80 של המאה הקודמת, ונכחד). (התמונה באדיבות גב' תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                             

נקודה חשובה נוספת להדגשה בדיון הזה אודות ה- התיישבות יחדיו של שדר ופרשן בעמדת שידור טלוויזיונית משותפת, נוגעת להתפתחות דינמיקת היחסים ביניהם. מי משפיע על מי ומי מוביל את מי. חשוב לדעת כי גיורא שפיגל לא עִרְעֵר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי את מעמדו וסמכותו של דן שילון כשַדָּר מוביל שלו, למרות שהיה עתיר ידע ממנו. הפוך לגמרי ממה שקורה כעת במוסד פרשנות הספורט של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בשידורים הישירים של משחקים האולימפיים של ריו 2016.

בשל פערי הידע העצומים השוררים בעמדות השידור השונות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 בין השדרים לפרשנים (לטובת הפרשנים) במקצועות הספורט האולימפיים המרכזיים, הם הפרשנים הופכים את המובילים שלהם בעל כורחם למעין שדרני רֶצֶף וקישור וקרייני הודעות ומודעות. פרשן הא"ק המיטבי מולי אפשטיין מאפיל על השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין (איש טלוויזיה ורדיו נבון) באצטדיון ה- א"ק האולימפי בריו 2016. מולי אפשטיין שניחן גם בכישרון טלוויזיוני נפרד של שַדָּר מן המניין ב- Play by play, חוץ מיכולותיו כפרשן טלוויזיה, יכול להסתדר מצוין בעמדת השידור המשותפת באצטדיון האולימפי המרכזי בריו 2016 ללא השַדָּר המוביל שלו ניב רסקין. ניב רסקין לעומתו איננו יכול להסתדר בעצמו ולבד בעמדת השידור המשותפת בלעדי מולי אפשטיין. כאמור, בשל פערי הידע העצומים הקיימים בינו לבין הפרשן שלו בתחומים השונים של המוני אירועים שונים זה מזה המאפיינים את ענף ה- א"ק ואשר פזורים על המסלול ובשדה. ללא סיועו המסיבי של הפרשן מולי אפשטיין בעמדת השידור המשותפת הנוגעת לתחומי הביצועים המגוונים של האתלטים והאתלטיות בשלל המקצועות, כמו, ריצות למרחקים קצרים, בינוניים, וארוכים, ריצות משוכות ומכשולים, קפיצות לרוחק, לגובה, משולשת, ומוט, וכֵן זריקת דיסקוס, הטלת כידון, יידוי פטיש, והדיפת כדור ברזל, וגם בלעדי הבנת עקרונות וחוקי המכניקה והפיזיקה שמשפיעים על ביצועי הספורטאים ועל עשיית א"ק מיטבית כפי שמנתח אותם מולי אפשטיין, ובהיעדר נתוני הכרת ההיסטוריה של הא"ק הבינלאומית כפי שמספק לו הפרשן הבקי מולי אפשטיין, ניב רסקין איננו יכול לבצע את המשימה, לא יכול לצאת  ממנה בשלום, ו- מָשוּל לשַדָּר מֵת. כידוע, ניב רסקין הוא במקור שַדָּר כדורסל (ולא שַדָּר א"ק). קיים הבדל טלוויזיוני תהומי כמרחק בין מזרח ממערב, בין שידור ישיר של תחרויות א"ק רוויות אירועים ומקצועות לבין שידור ישיר של משחקי כדור כגון כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, טניס, ו- בדמינטון.

פרשן ההתעמלות המצוין אילן גזית (בעל ידע עצום, אולם תזזיתי ונרגש וגם אמוציונלי מידי) מטיל צֵל כבד על השַדָּר המוביל שלו בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו 2016. בשל פער הידע העצום בינו לבין השדר המוביל שלו בתחום הזה הסוּפֶּר מורכב של התעמלות על מכשירים לגברים ונשים, הוא אילן גזית יכול להסתדר לבדו בקלות בעמדת השידור בהיכל ההתעמלות האולימפי בריו 2016, בלעדי נוכחותו של עמיחי שפיגלר. בניגוד להנחתי זאת עמיחי שפיגלר איננו יכול להוביל את שידורי ההתעמלות בעצמו ובלעדי קרבתו ו- סמיכותו המקצועית הבלתי אמצעית של אילן גזית אליו בעמדת השידור המשותפת של שניהם הממוקמת במוקד התחרויות בהיכל ההתעמלות. עמיחי שפיגלר הוא ביסודו שַדָּר כדורגל ולא שדר התעמלות אולימפית. עמיחי שפיגלר לא שידר מעולם תחרויות התעמלות בטרם הוטלה עליו משימת השידור הקונקרטית והספציפית הזאת של שידורים ישירים של תחרויות התעמלות אולימפיות על מכשירים לגברים ונשים.

פרשן הג'ודו אריק זאבי בעל מוניטין ישראלי ובינלאומי גדול כספורטאי ואלוף ישראל ואירופה ב- ג'ודו, איננו זקוק כלל להובלה של מירי נבו השטחית והמרחנית. בשל מיומנותו, אמינותו, ניסיונו, והישגיו המוכחים בתחום עושה אריק זאבי בי"ס למירי נבו (מגישה בסדר) אולם שדרנית ג'ודו לא מוצלחת. במקרים רבים משמש אריק זאבי לא רק פרשן מוביל בעמדת השידור בהיכל הג'ודו אלא גם שדר מוביל של עצמו במקומה של מירי נבו.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים והמשחקים האולימפיים של ריו 2016.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מנהל בימים אלה מערכת שידורים אולימפית נרחבת, עמוסה, מורכבת, יקרה מאוד ויוקרתית מאוד, ומסובכת טכנולוגית ולוגיסטית של משחקי ריו 2016. מדובר גם בעוד נקודת מבט אנושית ורגישה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שעוסקת בשימוש במאגר כוח אדם גדול האחראי על ארבעת התחומים העיקריים בתעשיית הטלוויזיה : מהנדסים, עורכים ומפיקים עיתונאיים, שדרים ופרשנים, ואנשי לוגיסטיקה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עסוק באופן קדחתני בשלושת החודשים האחרונים 24 שעות ביממה בהפקה האולימפית בשני מסלולי הפקה עיקריים : השתלבות בשידורי ה- Multilaterl שמנפקת קבוצת OBS ה- Host broadcaster של אולימפיאדת ריו 2016 ואשר מפיקה ו- מייצרת כ- 4000 שעות שידור אולימפיות ב- 42 ענפי ספורט בעבור כל רשתות הטלוויזיה בעולם (אלה שקנו את זכויות השידורים של ריו 2016), והבאתם ארצה לישראל בשידורים ישירים, וכן הפקת שידורים Unilateral שעוסקים בעיקרם בכיסוי הפעילות של 47 הספורטאים הישראליים שנשלחו לריו 2016 ע"י הוועד האולימפי הישראלי. ערוץ הספורט הספורט מס' 55 בכבלים מתפעל בהפקה האולימפית הזאת של ריו 2016 כמה מאות של אנשים שמאיישים את ציוותי השידור העיתונאיים שלו שפועלים בארץ ובריו דה ז'אניירו + צוותי הנדסה וטכנולוגיה שעובדים בארץ ובריו דה ז'אניירו ואשר אחראיים על הביצועים ההנדסיים הרגישים והמיידים רוויי מהמורות והעברת המידע באמצעות שירותים לוויינים בינלאומיים מריו 2016 לאולפני הערוץ בהרצליה + צוותים לוגיסטיים בעיקר בריו דה ז'אניירו שתפקידם לדאוג שהמכונה הטלוויזיונית הישראלית הענקית הזאת תעבוד בהרמוניה וללא תקלות. אנשי הלוגיסטיקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים האמונים על סידורי הלינה, ההאכלה, ההסעות, והתחבורות של ציוותי השידור העיתונאיים בריו דה ז'אניירו חשובים לשגשוג והצלחת ההפקה לא פחות מהשדרים והפרשנים. כאמור עיקר העול מוטל מטבע הדברים על אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים השוהים בריו דה ז'אניירו. ברור ששורר הבדל מהותי ואיכותי עצום בין השידורים הישירים השיטתיים והקבועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהשטח של ענפים מרכזיים אולימפיים שנושאים עמם באופן מסורתי את תהילת הספורט והתהילה האולימפית כמו ה- א"ק, השחייה, וההתעמלות על מכשירים וכן שידורים ישירים של ענפי ספורט קטנים בהשתתפות ספורטאים ישראליים כמו ג'ודו, שייט, שחייה צורנית, קליעה למטרה, ואפילו התעמלות אמנותית, לבין שידורי Off tube מהאולפן בהרצליה של 30 ענפי ספורט נוספים כמו כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, הרמת משקלות, היאבקות, אגרוף, קליעה בחץ וקשת, תחרויות אופניים וכו'. רמת העניין וכמות הרייטינג בהתאם. אתה רואה למשל את שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מהאולפן בהרצליה המכסה את שיוט המדליות של מעיין דווידוביץ', שידור Off tube בהובלת עמית ענבר ו- לי קורזיץ, והנחייה של מודי בר און שהולך לאיבוד מפני שאין אין לו מושג קלוש בתחום, ואתה מבין עד להיכן מתדרדרים סך שידורי ה- Off tube האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעוד הפרשנית לי קורזיץ מבכה באולפן בהרצליה את מר גורלה וטעויותיה של גולשת הרוח מעיין דווידוביץ' בשיוט המדליות ב- מימי מפרץ ריו דה ז'אניירו, פרשנות מלנכולית נוטפת רחמים שדומה לרקוויאם, דווקא הפרשן שחר צוברי ומירי נבו מצילים מעמדת השידור שלהם על החוף בריו דה ז'אניירו את מבוכת ה- Off tube בהרצליה. Off tube הוא קללה עיתונאית ממארת. בכל מצב ובכל תחום.

השידורים האולימפיים של ריו 2016 ע"י OBS ושיגורם לארץ ע"י ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חושפים את נתוני מדע הסוציולוגיה המתהווים בזירות הספורט הרבות, ונוגעים ב- שינויים פוליטיים המתחוללים בעולם ושינוי סדרי העדיפויות של האוכלוסיות השונות המאכלסות את כדור הארץ. אין לגזעים האנושיים הלבן, השחור, ו/או הצהוב שום עליונות האחד על השני, לא גופנית, לא מנטאלית, ולא שכלית. הבדלי העליונות וההישגים של שלושת הגזעים בתחומים השונים של חיינו, גם בזירות הספורט השונות, כמו הצטיינות כדורסלנים שחורים רבים בליגת ה- NBA האמריקנית לדוגמא, ו/או הצטיינותם של האפריקניים בריצות למרחקים ארוכים, נובע בגלל הבדלים סוציולוגיים ועדיפויות חברתיות וכלכליות שונות יחדיו עם השפעת הסביבה, ולא בגלל יתרונות גופניים כאלה ו/או אחרים. מי האמין אי פעם כי יבוא יום ושחיינית שחורה אמריקנית סימון מנואל תתייצב בראש הפודיום בתום המשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי לנשים בריו 2016. מי האמין כי מתעמלת אמריקנית שחורה תזכה במדליית הזהב בקרב רב בהתעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic) לנשים בריו 2016. היפנים המציאו את הג'ודו והיו הטובים ביותר במקצוע הזה עד שהפך לספורט המוני ופופולרי בכל העולם. העליונות נלקחה מהם כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 שנערכה בארצם ע"י ג'ודוקא הולנדי מוכשר ו- מופלא בשם אנטון חייסינק (Anton Geesink, אז בן 20 שהתנשא לגובה 1.98 מ' ומשקלו היה 120 ק"ג).

כאמור, מנהל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בימים אלה הפקת טלוויזיה אולימפית רחבת ממדים הנוגעת לסיקור המשחקים האולימפיים של ריו 2016. מדובר בהפקה ושידור של 1080 (אלף ושמונים) שעות שידורי טלוויזיה (!) בפרק זמן של 17 ימים בחמישה ערוצי כבלים מס' 55, +55, 26, 57, ו- 58 לרבות סיקור נרחב ומפורט של 47 הספורטאים האולימפיים הישראליים הנוטלים חלק במשחקים. חשיפה ענקית כזאת לראשונה בישראל של, "הצגת הספורט הגדולה ביותר בתבל", הלוא היא האולימפיאדה ע"י ערוץ נישה טלוויזיוני בטכנולוגיה של כבלים (מאידך רווי ב- רייטינג דליל ומצומצם בשל היותו ערוץ נישה) היא עובדה מעניינת וחשובה. נתון מעניין שמעלה מייד לדיון את השאלה האם ערוצי טלוויזיה ארציים בישראל כמו ערוץ 2 וערוץ 10 ואולי גם תאגיד השידור הציבורי החדש, ירצו ו/או ישאפו, ו- יהיו מסוגלים בכלל בעתיד לקנות את זכויות השידורים האולימפיות מ- IOC ומוכשרים להפיץ אותם הפצה המונית כפי שעושה זאת ערוץ עכשיו הנישה הזה שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ייתכן כי בעתיד לא יהיה מנוס משילוב וכריתת ברית אולימפית בין ערוץ טלוויזיה ארצי לבין ערוץ כבלים כדי להעשיר את כמות הצפייה והמדרוג של אזרחי ישראל באירוע. כרגיל נוצר דיסונאנס גם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בין אמביציות ההפקה האולימפיות הגרנדיוזיות לבין יכולת המימוש וההוצאה לפועל ע"י ציוותי השידור בארץ ובריו דה ז'אניירו. איכות רמת ההפקה ה- המונית של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משתבשת בעיקר בגלל חלון הראווה של הערוץ שהוא בעל מראות משתנים ו- לא אחידים, שם ניצבים אוסף של כל מיני שדרים / שדרניות, פרשנים, וכתבים / כתבות. פרשן הא"ק מולי אפשטיין עולה עשרת מונים על פרשן השחייה ברוך צ'יש. לא שורר כל Match up בין השניים כפי שלא קיים שום מתאם בין שַדָּר הא"ק ניב רסקין לבין שדרנית הג'ודו מירי נבו.

ניב רסקין + מולי אפשטיין. 

הופעתם של השדר המוביל ניב רסקין והפרשן שלו מולי אפשטיין בזירת הא"ק האולימפית של ריו 2016 מהווה משב רוע מרענן ותוספת ידע בהשוואה לצמד משה גרטל + ברוך צ'יש שמשדר את תחרויות השחייה מהבריכה. אני אוהב שמולי אפשטיין איננו מסתפק רק בציון הישגי התוצאות בזמנים (דקות, שניות, ומאיות השנייה) של גיבורי העלילה אלא מתרגם את הזמן למרחק. האצן הג'מייקני יוסיין בולט זכה במדליית הזהב בריצת הגמר ל- 100 מ' בתוצאה 9.81 ש' לפני האצן האמריקני ג'אסטין גאטלין שזכה במדליית הכסף בזמן של 9.89 ש'. חשבון מתמטי פשוט מגלה כי מהירותו הממוצעת של יוסיין בולט בריצת הגמר הנ"ל הייתה 10.20 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר אם יוסיין בולט הקדים את ג'אסטין גאטלין ב- 8 מאיות שנייה, הרי שבתרגום למרחק האצן הג'מייקני חצה את קו הסיום בפער של 81.6 סנטימטר לפני האצן האמריקני. את זאת מסביר מולי אפשטיין לשדר המוביל שלו ניב רסקין ולצופיו בארץ.

שחיינית הגב האמריקנית מאיה דיראדו (Maya Durado) חוללה סנסציה עולמית כשניצחה במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון גב לנשים 2:05.99 ד' את המועמדת הוודאית לניצחון ההונגרייה קטינקה הושו (Katinka Hosszu) שקבעה תוצאה של 2:06.05 ד'. משה גרטל השתמש בדימויים והמשלות וסיפר לצופיו בארץ כי האמריקנית גברה על ההונגרייה בציפורניים וסכינים במקום להשתמש בעובדות. על פי אותו החישוב המתמטי הפשוט הנ"ל, הרי שמהירות השחייה הממוצעת של מאיה דיראדו הייתה 1.58 סנטימטר בכל מאית שנייה. כלומר, מאיה דיראדו הקדימה את קטינקה הושו ב- 9.5 סנטימטרים.

כניסתם למערכה של ניב רסקין ומולי אפשטיין לצורך השידורים הישירים של תחרויות הא"ק בריו 2016 מקלה במשהו על הלחץ הטלוויזיוני העצום הרובץ על כתפיה של הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אין כלל מה להשוות בין איכות הנבונות של ניב רסקין / מולי אפשטיין לזאת הנְבוּבָה של משה גרטל / ברוך צ'יש שעשתה שמות לא רק במוניטין הרפה והעגום של השניים, אלא גם בשם הטוב של המותג שקרוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מאווייו האולימפיים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שואפים כעת ו- בין השאר לבטל את העממיות והפופולאריות שרכשו ערוצי הספורט של "צ'ארלטון" בעת סיקור טורניר Euro 2016 שנערך לפני כחודשיים בצרפת. האמת, זה לא כל כך קשה. אולם גם לניב רסקין (שדר כדורסל במקצועו) וגם לפרשן שלו מולי אפשטיין יש מה לשפר בעיקר בתחזיות השונות העוסקות בסיכויי גיבורי וגיבורות העלילה בטרם יריות המזניקים ב- אקדחי ההזנקה שלהם. דוגמא מצוינת הייתה ריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים. מולי אפשטיין וניב רסקין העניקו קרדיט גדול לאצנית הג'מייקנית שלי אן פרייזר – פרייס אלופת ריצות ה- 100 מ' באולימפיאדות בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. "…היא הרשימה מאוד האלופה הזאת של אולימפיאדות 2008 ו- 2012…", שַח מולי אפשטיין לניב רסקין. אח"כ הוא מדווח על האצנית ההולנדית דפנה סחיפרס וגם אודות האמריקנית אינגליש גארדנר, "…הרשימה מאוד בחצי גמר…היא בהחלט יכולה לקחת כאן מדליה…היא הראתה הרבה מאוד פוטנציאל והרבה מאוד יכולת…". משהוא מגיע לאצנית ג'מייקנית נוספת בריצת הגמר הזאת ל- 100 לנשים בריו 2016, אליין תומפסון הוא כבר יותר מסויג ומטיל ספק, "…היא קבעה את תוצאת השנה 10.70 ש' אולם השאלה מה היא יכולה להביא לגמר הזה…", ומוסיף, "מה שחשוב כאן מעבר ליכולת הפיזית זה הקטע המנטאלי…". ניב רסקין שח טקסט משלו, "איזה לחץ עכשיו על הקופצת ההולנדית (במקום האצנית ההולנדית) דפנה סחיפרס…". מולי אפשטיין וניב רסקין ממשיכים להלל את שלי אן פרייזר – פרייס, "…על כף המאזניים עומד גמר אולימפי…כאן הרבה מאוד בראש…ומי שמנוסה במעמדים האלה היא שלי אן פרייזר – פרייס…". שניהם לא סופרים את אליין תומפסון. ממש לפני יריית הזינוק מחווה הצוות שוב את דעתו על שלי אן פרייזר – פרייס, "לשלי אן פרייזר – פרייס זינוק טוב…תראה איך כולן דרוכות…אבל שלי אן פרייזר עם חיוכים…". אליין תומפסון כמעט ולא נספרת על ידם.

ואז נורית יריית הזינוק ואליין תומפסון עושה בי"ס לשלי אן פרייזר – פרייס. היא מנצחת את ריצת הגמר ל- 100 מ' של ריו 2016 בזמן של 10.71 ש' וזוכה במדליית הזהב כשהיא מקדימה בהפרש עצום את שלי אן פרייזר – פרייס שמסיימת בזמן של 10.86 ש' וזוכה במדליית הארד. את מדליית הכסף משיגה האצנית האמריקנית טורי בואי שקובעת תוצאה של 10.83 ש'. ניב רסקין הוא הראשון שמכה על חטא. שניהם התעסקו יותר מידי זמן עם שלי אן פרייזר – פרייס ופחות מידי עם אליין תומפסון. מילא ניב רסקין שהוא טירון א"ק אבל מה עם הערכותיו של מולי אפשטיין ? מולי אפשטיין יכול להתנחם בכך ש- OBS הקרינה 5 הילוכים חוזרים לריצת הגמר הזאת של 100 מ' לנשים ובתוכם SSM אחד שעוסק בצילום איטי ופרונטאלי ואישי הדַן ב- שלי אן פרייזר – פרייס ובאופן מפתיע מאוד מתעלמת מצילום הילוך חוזר איטי פרונטאלי של הזוכה במדליית הזהב אליין תומפסון.

אני מחשיב את המדען המדויק והמהימן ד"ר מולי אפשטיין לפרשן עַל של פעילויות הספורט השונות של בן אנוש בכלל ו- א"ק בפרט. ידען בכל קנה מידה בינלאומי ואיש מקצוע ברמה העליונה ביותר. האיש בקי היטב בכל רזי ה- א"ק גם בתחומי המתמטיקה והפיזיקה של מקצועות המסלול והשדה. עונג לי להקשיב לו ולניתוחיו. אני גם אוהב לראות כיצד הוא מלווה בנאמנות ויושרה ללא שמץ של התנשאות את הטירון ניב רסקין. שניהם דנו בהרחבה בתקווה האולימפית שלנו בקפיצה משולשת חנה קנייזבה – מיננקו באמצעות הצילומים המפורטים לסוגים שונים של קבוצת OBS, שעושה בריו 2016 עבודה פנטסטית. חנה מיננקו פסלה את שתי הקפיצות הראשונות שלה בשלב המוקדם והציבה סימן שאלה האם היא מסוגלת להעפיל בכלל לשלב הגמר. מולי אפשטיין תיאר את המצב ונקט טקסט קיצוני. "רגע דרמטי מאוד…", הוא שַח לי מהאצטדיון האולימפי בריו 2016. מעניין, אני נזכר לפתע בהיסטוריה האולימפית של הקפיצה לרוחק כי שני האתלטים האמריקניים הנודעים, ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לפני שמונים שנה, ובוב בימון באולימפיאדת מכסיקו 1968 לפני ארבעים ושמונה שנים, ניצבו בפני בעיה דומה בשלב המוקדם של התחרויות ההן. שניהם פסלו את שתי הקפיצות הראשונות שלהם אולם בכל זאת העפילו לשלב הגמר בזכות קפיצה שלישית מוצלחת. בתחרות הגמר זכה כל אחד מהם במדליית הזהב. ג'סי אואנס ניצח במשחקי ברלין 1936 בתוצאה של 8.06 מ' ובוב בימון הרחיק במשחקים האולימפיים של מכסיקו 1968 לטווח של 8.90 מ'. לרגע חשבתי לעצמי אולי הגורל ייטיב גם עם חנה מיננקו שלנו אתלטית אוקראינית במקור שהתאהבה בגבר ישראלי והחליטה לחבור לאומה הַעִבְרִית ולהקים את ביתה החדש במדינת ישראל. היה מדובר באשליה. חנה מיננקו אתלטית מוכשרת ו- יפה, רבת חן, ומרשימה דורגה לבסוף בריו 2016 במקום ה- 5 בתחרות הגמר בקפיצה משולשת בהישג של 14.68 מ'. היא נותרה ללא מדליה.

תופעה דומה העוסקת בתחזיות מוקדמות בו ניב רסקין ומולי אפשטייין לוקחים צד אחד ומזניחים את האחר שבה וחוזרת על עצמה בריצת הגמר ל- 400 מ' לגברים. שניהם מחזיקים מהאצן של גרנדה קיראני ג'יימס (Kirani James) וגם מ- האצן האמריקני לשון מריט (LaShawn Merritt) כמועמדים לזכייה במדליית הזהב, וממעיטים בערכו וסיכויו של האצן בדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק (Wayde Van Niekerk) לעשות זאת. הם כמעט ולא מנתחים ומדברים אודותיו ומניחים במוקד ניתוח התקוות לזכייה במדליית זהב את קיראני ג'יימס ולשון מריט. מולי אפשטיין קובע בטרם יריית הזינוק , "קיראני ג'יימס הכי הרשים אותי…האיש הזה קיראני ג'יימס הוא המועמד לניצחון…לשון מריט גם כן שם…והמקום השלישי צמוד…". לא נכון. ווייד וואן ניקרק הוא המועמד הוודאי לניצחון והוא באמת האצן ש- זוכה במדליית הזהב בריצת  הגמר ל- 400 מ' לגברים בלוויית תוצאה של שיא עולם חדש 43.03 ש' (!). יריית הזינוק והרצים יוצאים לדרך. ניב רסקין מתלהב משני הרצים שאצים בשבילים המרכזיים, "…תראו את הצעדים הגדולים של לשון מריט שפותח עכשיו…אבל קיראני ג'יימס נראה מצוין…תראו את קיראני ג'יימס שורף את המסלול…". עדיין שום מילה על מיקומו וסיכוייו של ווייד וואן ניקרק שמוביל את התחרות ורץ בשביל הקיצוני מס' 8. ניב רסקין ממשיך לפתח תקוות ושומר אמונים ל- לשון מריט וקיראני ג'יימס, "…לשון מריט נכנס עכשיו ל- ישורת כתף אל כתף…", ורק עכשיו שניהם מתעוררים בעניינו של ווייד וואן ניקרק הזוכה במדליית הזהב ושיאן העולם החדש, "זאת ריצת ה- 400 מ' הגדולה בהיסטוריה…", אומר ניב רסקין. ווייד וואן ניקרק משפר את שיא העולם הקודם בן 17 שנים של האצן האמריקני מייקל ג'ונסון 43.18 ש' (נקבע באליפות העולם ה- 7 בא"ק שנערכה באוגוסט 1999 בסביליה – ספרד). עכשיו על רקע ההילוכים החוזרים האיטיים ב- SSM הם מהללים ומשבחים עד בלי די את ווייד וואן ניקרק. מאוחר מידי. לא בסדר.

ניב רסקין + מולי אפשטיין ו- יוסיין בולט.

אח"כ מגיעה דרמת הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי בריו דה ז'אניירו לשיא חדש. שמונה אצנים בתוכם הג'מייקני יוסיין בולט נערכים לריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים באולימפיאדת ריו 2016. יוסיין בולט ניצח בשתי הריצות ל- 100 מ' בשתי האולימפיאדות הקודמות של בייג'ינג 2008 ולונדון 2012. האמביציה המטורפת שלו של יוסיין בולט (בן 30, גובהו 1.96 מ') לזכות במדליית זהב אולימפית שלישית רציפה בריצה הקלסית הקצרה ל- 100 מ' לגברים יוצרת עניין גלובלי. יוסיין בולט כבר לא ילד. אני משכים קום בשלוש לפנות בוקר יחדיו עם נכדי הבכור כדי לצפות בתיאטרון האולימפי כפי שמגדיר אותו ניב רסקין בשידור ישיר : "…הגענו לרגע הכי חשוב במשחקים האולימפיים, מיליארדים צופים בתמונות הללו, גמר ריצת 100 מ' לגברים, 2016 ריו…". (מעניין, הוא משנה את סדר הטקסט. קודם הוא מציין את השנה ורק אח"כ את שם העיר המארחת). יוסיין בולט עושה זאת שוב. הוא שוב האלוף האולימפי בריו 2016 בתחרות הריצה ל- 100 מ'. בפעם השלישית ברציפות. הישג אישי שאין לו אח ורע על מסלולי הא"ק האולימפיים והיסטוריה אולימפית חסרת תקדים. אני צורב בזיכרון שלי את נתוני החשיפה הטלוויזיוניים הבאים שהעניקה OBS ל- יוסיין בולט (באמצעות קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE שמתפעלת את כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי של ריו 2016 בסיוען של 6 (שש ניידות שידור) ו- 100 (מאה) מצלמות בקירוב, כלהלן :

א. לאחר זכייתו של יוסיין בולט במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' ב- ריו 2016 בתוצאה 9.81 ש', מדליית הזהב השלישית הרצופה שלו, כאמור לאחר שתי זכיות קודמות באולימפיאדת בייג'ינג 2008 ואולימפיאדת לונדון 2012, חושפות אותו מצלמות OBS במשך 6 (שש) דקות רצופות (!) חוגג את ניצחונו ו- מפלרטט עם קהל הצופים באצטדיון האולימפי. ניב רסקין נרגש מהחוויה ומשדר טקסט משלו, "…האגדה נמשכת…ההיסטוריה נכתבת הערב מחדש…". גם מולי אפשטיין מתרגש ומתבלבל, "…זה היה הגמר הכי איטי מבין הגמרים האחרונים של יוסיין בולט, 10.81 (במקום 9.81), הוא שלוש פעמים אלוף אולימפי…".

ב. בחלוף 6 דקות של חשיפת הסולו של יוסיין בולט, מריצה קבוצת הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE (אחראית על כיסוי תחרויות הא"ק באצטדיון האולימפי המרכזי מטעם קבוצת OBS) בפעם הראשונה את שני ה- Replays האיטיים הראשונים (בהם רואים כי יוסיין בולט מגיע לשיא מהירות הריצה שלו רק בחלוף 70 מטר ושם הוא גם מדביק את יריבו האצן האמריקני גאסטין גאטלין (בן 34, גובהו 1.85 מ'), ושוב שבה להראות סוֹלוֹ למשך שלוש דקות וחצי את יוסיין בולט ממשיך לשתף את הצופים באצטדיון בחגיגת ניצחונו.

ג. חולפות להן במהירות השלוש דקות וחצי הללו, העין איננה שבעה מלהתבונן ביוסיין בולט, וקבוצת YLE מזריקה לאוויר הילוכים חוזרים נוספים ב- SSM, את Replay מס' 3 ואת Replay מס' 4 הפרונטאלי. כיסוי ו- צילום נפלאים. גם לצוות הטלוויזיה הפינית YLE הפועל באצטדיון האולימפי בריו 2016 תחת מרות והכוונה של OBS מגיעה מדליית זהב (!). מדובר בטלוויזיה פנטסטית.

ד. בתום הקרנת ההילוכים החוזרים האיטיים מס' 3 ו- 4, שבה YLE שוב אל יוסיין בולט, חושפת ומצלמת אותו סולו סמוך ללוח התוצאות באצטדיון.

ה. או אז נכנסים לאוויר Replay מס' 5 מרום מצלמה עליונה (נעה באמצעות Remote control) ועוד Replay מס' 6 מזווית צילום נגדית, ואחריו Replay מס' 7 מרום מצלמה עליונה (קבועה).

ו. בתום הקרנת סדרת ההילוכים החוזרים מס' 5, 6, ו- 7, יוסיין בולט שוב נחשף חוגג סולו ואז נכנסת לפעולה מצלמה נוספת, Replay מס' 8 ממצלמת עליונה המצלמת ממבט ציפור.

ז. מסתיים ההילוך החוזר האיטי מס' 8 של ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בריו 2016, ורק אז לראשונה מעלה OBS לאוויר על מסך הטלוויזיה את רשימת התוצאות הרשמית של כל שמונה הרצים ודירוגם הסופי. זה איננו הכל.

ח. בתום הקרנת רשימת התוצאות על המסך ודירוג מקומם של כל שמונת הרצים, שוב חושפת YLE את יוסיין בולט אָץ לברך את האָצָן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק על זכייתו המדהימה במדליית זהב בריצת 400 מ' בתוספת שיא עולם חדש 43.03. מדובר בעסק טלוויזיוני מדהים. אין גבול ליכולת האנושית בתחומי הספורט והא"ק אבל גם אין גבול ליכולת, לכישרון, להבנת נושאי השידור, ודבקות במשימה של אנשי קבוצת OBS. 

המסקנה מכל האמור לעיל ברורה וחד משמעית : קבוצת הטלוויזיה הנפלאה OBS המשמשת Host broadcaster של כל התחרויות במשחקים האולימפיים של ריו 2016, מאריכה ומשפרת את חוויית הצפייה הטלוויזיונית באירוע השיא של תחרות הריצה ל- 100 מ' לגברים בהשתתפותו וזכייתו של האצן הג'מייקני יוסיין בולט, מ- 9.81 שניות ל- 20 (עשרים) דקות (!). "המדיום הוא המסר", קבע בשעתו איש התקשורת הקנדי מארשאל מקלוהן. ובכן, OBS מגשימה באופן מושלם את מסר המידע הטלוויזיוני של עצמה בצורה ברורה : היא כופה על צרכניה / הצופים שלה הנאה ושביעות רצון, ו- נחת ו- קורת מיידיים. בבחינת קריאת כיוון בינלאומית, "כדאי לכם להישאר בבית ולראות את תחרויות הא"ק של ריו 2016 על מסך הטלוויזיה בסלון שלכם, פרי עבודתן של 100 (מאה) המצלמות שלנו לרבות המוני צילומים הילוכים חוזרים ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מזוויות התבוננות שונות".       

אריק זאבי + מירי נבו

פרשן הג'ודו רב הניסיון והידע של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 אריק זאבי מציל את סיקור התחרויות לנשים וגברים האולימפיות מפני רדידותה ושטחיותה וגם מפני פטפטנותה של השדרנית המובילה שלו מירי נבו. מן היבט הפרשנות המקצועית הטלוויזיונית של אריק זאבי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא בר מזל. אולם מפני שלא הוכשר לתפקיד הטלוויזיוני ע"י המעסיק שלו יש לו כשלים בניסוחים ובטקסטים שלו ובשיחות שלו עם צופיו. בשל חולשת מירי נבו מוצא אריק זאבי את עצמו פעמים רבות לא רק כפרשן מוביל אלא גם כשדר מוביל. לא לכך התכוון המשורר כשהושיב את שניהם בעמדת שידור משותפת בהיכל הג'ודו בריו 2016. גם אין לו קול רדיופוני, אין לו דיקציה כשל איש טלוויזיה, ומיתרי קולו מפיקים גוון צליל ילדותי. אריק זאבי מחפה על חולשותיו אלה באמינותו המקצועית ובמוניטין שלו. הוא אלוף ג'ודו. זהו מקור כוחו הטלוויזיוני. יש לי אליו הערה אחת. התייחסותו של אריק זאבי לאורי ששון בתום קרב הניצחון על היריב הקובני אלכס גארסיה מנדוזה והזכייה במדליית הארד גרס כי, "אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו מופלאה". מדובר בפרשנות והתבטאות מופרכת במידה ו- אם היא קונקרטית ופרטנית שמתייחסת רק לקרב נגד אלכס גארסיה מנדוזה, ונכונה אם היא כללית ודנה ב- סך הופעותיו של אורי ששון על מזרן הג'ודו בריו 2016. אורי ששון נתן תצוגת ג'ודו טובה בריו 2016 ולא מופלאה. ניהול טקטיקה ואסטרטגיה של ניצחונות מול הפסדים מכוונים ומחושבים מראש בקרבות הג'ודו הפך גם את המפגש נגד אלכס גארסיה מנדוזה לנעדר תחבולות, חסר יוזמה, ו- סופר משעמם. משעמם כמו הקרבות הדַלִים שהפגינה יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 שם זכתה מן ההפקר במדליית כסף. צריך להבין כי אורי ששון גבר כל אלכס גארסיה מנדוזה בגלל עונש בקרב רָדוּם, נטול תכסיסים ותחבולות, ונעדר יוזמה התקפית. תמציתו של הקרב הזה על מדליית הארד של אורי ששון נגד אלכס גארסיה מנדוזה הקובני מצא את ביטויו באחיזת החולצות ע"י שני היריבים. מגוחך בעיניי כצופה ג'ודו אולם לא על פי שיקול דעתו של אורי ששון. בעיני אורי ששון המטרה קידשה את האמצעים והוא לא בחל להשתמש בג'ודו רָע, פסיבי, ורוטיני כדי להגשים את חלום המדליה. ואומנם דרכו צלחה.

חובבי ספורט הג'ודו בארץ למדו עד כמה השיפוט בתחרויות הג'ודו הוא סובייקטיבי למהדרין ועלול גם להפוך לאישי. פרשנות אחת של השופט בזירה לעניין ה- פסיביות המתמשכת של אורי ששון שנראתה היטב לעין במאבקו נגד אלכס גארסיה מנדוזה, הייתה יכולה לעלות לו בעונש, שאמור היה לגרור תוצאת שוויון ובהמשכה Golden score שסופו מי יישורנו. מזלו הגדול של אורי ששון שאותו השופט בקרב שלו על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה, נמנע משום מה במקרה שלו להעניש את הג'ודוקא שלנו. על לוח התוצאות של קרב הניצחון אורי ששון מישראל נגד אלכס גארסיה מנדוזה מקובה, התנוסס הטקסט "Winner by Penalty". לא מחמיא, לא כבוד גדול, ולבטח לא ג'ודו מופלא. כל אחד יכול להבין מכך מה שהוא רוצה. ווירטואוזיות ב- ג'ודו (מקצוע ספורט הפכפך ועשיר באופציות בכל הכיוונים) היא מצרך די נדיר. בגלל הקרב המשעמם נורא של אורי ששון על מדליית הארד נגד אלכס גארסיה מנדוזה בריו 2016, ושל יעל ארד נגד פראוקה אייקהוף באולימפיאדת ברצלונה 1992, נותרתי מעריצם של ההולנדי אנטון חייסינק, ההולנדי ווים רוסקה, הישראלי שלנו אורן סמדג'ה, היפנים ישיאורו יאמאשיטה ו- היטושי סאיטו, ו- הצרפתי דייוויד דואילה. נותרתי גם אוהבה של ירדן ג'רבי. ג'ודוקא יוזמת, תוקפנית, ואגרסיבית לעומת יעל ארד המשעממת ההיא מ- ברצלונה 1992, אישיות ספורטיבית פאסיבית ומגוחכת, ומדליינית כסף אקראית שזכתה בתהילה לא לה על פי שגיאת שיפוט גסה באולימפיאדת ברצלונה 1992.

משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 (1).

שדר השחייה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בריו 2016 משה גרטל והפרשן שלו ד"ר ברוך צ'יש, אנשי טלוויזיה וותיקים בני 70, סבלו שוב ושוב בעת השידורים הישירים שלהם מהבריכה האולימפית של ריו 2016, מחוסר נבונות טלוויזיונית קיצונית. אין מדובר רק בנימוקים של זיהויים שגויים, כושלים, ומבולבלים חוזרים ונשנים המתארים את דרך פעולתם והישגיהם של גיבורי וגיבורות העלילה בבריכה מכל רחבי תבל, לרבות הפרת חוקי הטלוויזיה הברורים הדנים במשנה סדורה של טֶקֶס הכרחי העוסק בהצגת וחשיפת השחיינים והשחייניות הבינלאומיים בפני ציבור צופי הטלוויזיה, ואשר מקדים את יריית הזינוק, ו- לרבות שיבושי שמות אין סופיים של המתחרים והמתחרות בבריכה. אלא מדובר ראשית דבר בנימוק עָב משקל שדן במאות אולי אלפי טקסטים וניסוחים מסורבלים, כבדים, ומגושמים של משה גרטל וברוך צ'יש שצורכים שימוש יתר בעוד ועוד מילים במהלך שמונת ימי תחרויות השחייה בריו 2016. מדובר בנימוק שחושף את אי יכולתם השיטתית, הקבועה, והמתמשכת של השניים להביע כל רעיון אפילו הפשוט ביותר בעברית תקנית ובמינימום מילים. ברור שאיכות קו השידור שלהם נפגעת. כמות המילים העצומה שצורכים השניים הופכת בתוך זמן קצר למינוס. ל- פטפוט. להלן דגימה שלילית אחת של טקסט מסורבל מתוך מאות אולי אלפי דוגמאות נוספות. הניסוח עוסק בפוטנציאל של קביעת שיא עולם ע"י השחיין הראשון בדבוקות משחי השליחים. משה גרטל שַח לפרשן ולצופים שלו כלהלן : "…ודבר נוסף…למעשה שתי נקודות נוספות לגבי משחי שליחים כאלה…אלף רק השחיין הראשון שיוצא על פי חוק מהמזניק יכול לקבוע שיא עולם במקרה והוא נוגע…מגיע לקיר כשחיין ראשון שיצא על פי הזנקת המזניק…זו הנקודה הראשונה…והעלית נקודה נוספת…מתי… אה…או מה קורה במקרה ונבחרת או רביעייה קובעת…סליחה…שחיין ראשון קובע שיא עולם, כן…שיא, שיא, שיא…ואז בגלל חילוף כזה או אחר הקבוצה שלו נפסלת…". ברור שצירוף של המון ניסוחים כל כך מסורבלים כאלה יחדיו של משה גרטל, שניתן לקזז מהם לפחות % 50 טקסט, הופכים את המתנסח לאיש טלוויזיה לא נבון. ליד ה- בַּרְבֶּרֶת הזאת הבלתי מתקבלת על הדעת צריך להוסיף כי שני החבר'ה האלה משה גרטל וברוך צ'יש משתמשים שוב ושוב בדימויים של "ציפורניים וסכינים" כדי להדגיש את ההפרשים הקטנים בין המנצחים לבין המפסידים בסיום המשחים, במקום להשתמש בעובדות באמצעות תרגום של זמן למרחק. למשל במשחה ל- 50 מ' בסגנון חופשי לנשים זכתה הדנית פרנילה בלומה במדליית הזהב בזמן של 24.07 ש' והקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית הכסף האמריקנית סימון מנואל שהשיגה תוצאה של 24.09 ש', שהקדימה בשתי מאיות השנייה את הזוכה במדליית ארד הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה שקבעה 24.11 ש'. משה גרטל וברוך צ'יש ממשיכים להשתמש בדימוי של "אורך ציפורן" המדגיש את פער הזמנים הקטן בין השלוש. אולם אפשר להגיש גם מידע אחר הנשען על עובדות אמת. מהירות השחייה הממוצעת של הדנית פרנילה בלומה במשחה הגמר הזה של 50 מטר בסגנון חופשי, שווה ל- 2.08 סנטימטרים בכל מאית שנייה. כלומר פרנילה בלומה הקדימה את האמריקנית סימון מנואל ב- 4.16 סנטימטרים בדרכה למדליית הזהב ואת הבלארוסית אלכסנדרה הראסמיניה ב- 8.32 סנטימטרים.

הטרגדיה הגדולה של משה גרטל וברוך צ'יש איננה נעוצה בגילם אלא למרות ידענותם. משה גרטל וברוך צ'יש אוכלים, ישנים, וחולמים שחייה אולם זה איננו מספיק בטלוויזיה. המינוסים שלהם הורגים את הפלוסים שלהם ויוצרים דיסונאנס במסכת ה- Media הוויזואלית הזאת. חבל גם שמשה גרטל וברוך צ'יש לא הסבירו לצופים שלהם מדוע FINA ו- IOC טרם עברו למדידת זמנים בתחרויות השחייה (וגם ב- א"ק) באלפיות שנייה. ראה משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון פרפר לגברים שם ניצח הסינגפורי ז'וזף שולינג בתוצאה 50.39 ש' ובמקום השני דורגו יחדיו שלושה שחיינים מייקל פלפס מארה"ב, צ'אד לה קלו הדרום אפריקני, וההונגרי לאסלו צ'ה שקבעו זמן זהה של 51.14 ש'. ל- כל אחד מהם הוענקה מדליית כסף.

אילן גזית + עמיחי שפיגלר.

לא כוחות. Not equal

משה גרטל וברוך צ'יש בריו 2016 (2).

עניין טעות הזיהוי של קאמרון מקבוי ע"י השַדָּר משה גרטל כאלוף אולימפי כביכול וכאילו הזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016, היא שערורייה טלוויזיונית כמעט חסרת תקדים בהיסטוריה של שידורי ספורט בטלוויזיה, ומְהָוָוה קשקוש מוחלט. מחשבה עקומה, ברבור, ולהג בלתי מתקבלים על הדעת מפני שהם מתרחשים וקורים בתנאי שידור מיטביים בתוך עמדת שידור בהיכל השחייה בעלת תצפית נוחה על הנעשה בבריכה האולימפית ועל מה שקורה בין חבלי המסלולים בריו 2016. שגיאה ממאירה וקריטית שמתרחשת בסביבה טלוויזיונית אופטימלית. תאונה בלתי כפויה ולא מובנת (!). משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לקחת את היעדר הנבונות הקיצונית שלהם לעבר גבולות הלא נודע. שני אלה, מי שניצבים בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא יודעים להשתמש בהיגיון בכלי הטלוויזיה המדויקים שמעמידה לרשותם תעשיית ה- Media. רק איש שמתעקש להיות טיפש ובוּר, סרבן היגיון, מי שבוחר לעטות על עצמו ביודעין אִצְטָלָה שצִבְעָה אנטי תזה של ה- אינטליגנציה, ירשה לעצמו לזעוק בקולי קולות זעקת סְרָק לתוך המיקרופון לעבר צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל ש- קאמרון מקבוי הוא הזוכה במדליית הזהב. ולא רק זאת, הוא משה גרטל עושה זאת ברגע הכי פחות נוח. דווקא באותו שבריר השנייה ש- OBS מורחת Super imposing על המסלול של קייל צ'אלמרס (ולא של קאמרון מקבוי) ומודיעה לכל צופי הטלוויזיה בעולם כי זהו המנצח והזוכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בריו 2016. המנצח הוא קייל צ'אלמרס ולא קאמרון מקבוי (!). לכן מדובר ב- שוֹד ושֶבֶר. מדובר במעשה של אִי נְבוֹנוּת קיצונית. באינפורמציה שָוְוא במידע הֶבֶל שמעביר שַדָּר שיושב בעמדת שידור בבריכה האולימפית בריו 2016 לציבור שלו בישראל. מערכת המדידה המדויקת של "OMEGA" סבורה אחרת מדעתו של משה גרטל. בעוד משה גרטל זועק "מקבוי הוא האלוף האולימפי", קבוצת OBS מעלה לאוויר במקביל Super imposing (כתובית) ומורחת אותו על המסך לאורך מסלול מס' חמש " K. Chalmers 1 " וקובעת מפורשות כי הזוכה במדליית הזהב הוא דווקא קייל צ'אלמרס (Kyle Chalmers). משה גרטל נתפס מחטט באף. אנוכי מבחין מייד מבעד מוניטור הטלוויזיה בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בכתובית הקובעת כי קייל צ'אלמרס הוא האלוף האולימפי. אנוכי עֵד מכורסת הטלוויזיה שלי בביתי בתל אביב כיצד חברת השעונים OMEGA וקבוצת הטלוויזיה ה- Host broadcaster של OBS מקעקעים את המידע המופרך שאוצרים בידיהם משה גרטל וברוך צ'יש. מדהים להיווכח כי את מה שאני רואה על המוניטור שלי בסלון ביתי בתל אביב משה גרטל וברוך לא רואים בעמדת השידור המרווחת שלהם ב- בריכה האולימפית של ריו 2016. מדובר בסיפור מדהים ומביך, ובלתי סביר. כיצד קורה כדבר הזה ? למרות ש- שניהם יושבים בעמדת שידור משופרת בעלת תצפית נוחה על הנעשה ב- בריכה האולימפית של ריו 2016 (וגם נהנים מאינפורמציה שזורמת לשני מוניטורים בעמדת השידור שלהם, אחד מסך טלוויזיה, והשני מוניטור מחשב של זמנים, תוצאות, ומיקומים) – הם שוגים לחלוטין ולא יודעים מה קורה סביבם. נוצרת אמפליטודה. הם טועים בביטחון עצמי כה רב עד שאינם מודעים לשגיאת הזיהוי ולא טורחים לתקן מייד את הנֶזֶק, תכף ומייד את הדיווח השטותי והבלתי נכון שמסרו לצופיהם בארץ. צריך להבין כי אין מדובר בשידור ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה, אלא בשידור ישיר מעמדת שידור המותקנת במיוחד עבור משה גרטל וברוך צ'יש במוקד ההתרחשות בבריכת השחייה של ריו 2016. חולפות 10 (עֶשֶר) שניות ארוכות עד שהפרשן ברוך צ'יש מתעשת לפתע כאילו קפאו השֵד, תופש את גודל הטעות, ומהמם את השדר המוביל שלו בזו הלשון : "…לא ! …טעינו… זה צ'אלמרס, זה לא מקבוי…! טעינו…". משה גרטל הנדהם משרבב תמיהה לציבור הצופים שלו, "מה…?????" עם חמישה סימני שאלה. השַדָּר המוביל המום משגיאתו הקולוסלית והבלתי מתקבלת על הדעת קבל עם ועולם, ומתכנס בתוך עצמו. המיקרופון שלו נדם מבושה. לא פלא. משה גרטל שרוי בשוֹק. הוא נבוך ועסוק בעיכול טעותו החמורה. ברוך צ'יש ממשיך להתוודות בפרהסיה על טעויותיו בפני צופיו בישראל, "…וואו…בהתרגשות הזאת גם אנחנו הלכנו לאיבוד…". על לוח התוצאות האולימפי רשום בבירור : האוסטרלי קייל צ'למרס בן 18 מסיים את המשחה 100 מ' בסגנון חופשי לגברים במקום הראשון וזוכה במדליית הזהב בתוצאה 47.58 ש'. קאמרון מקבוי אף הוא מאוסטרליה מדורג בכלל רק במקום השביעי בזמן של 48.12 ש'. התנהגותם של משה גרטל וברוך צ'יש בעמדת השידור בבריכה בריו 2016 תמוהה ביותר. מדוע זה קורה להם למרות ש- OBS מעניקה להם תנאי טלוויזיה איכותיים ? כיצד יכול להיות שאת מה ששניהם לא רואים בריו דה ז'אניירו, הצופים שלהם רואים בתל אביב ? ועוד שאלה נוקבת, מדוע שני אנשי הטלוויזיה הוותיקים האלה מסתגרים בדלת אמותיהם, אינם מתבוננים במוניטור שלהם בעמדת השידור בשנייה המכריעה והקריטית ביותר, ולא מסייגים את עצמם ? למה שני החבר'ה הלא נבונים האלה שחצו זה מכבר את סף גיל ה- 70 ו- החלו את העשור השמיני לחייהם, עדיין רוויי ניסוחים לא רק ילדותיים ומסורבלים, אלא גם בלתי מדויקים ? מדוע נותרו שניהם עדיין בגילם המופלג שַבְּשָנֵי שמות בלתי נלאים של שחיינים ושחייניות ? כיצד זה אף אחד מהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתערב בפארסה ולא מעיר להם על כך ? מדוע הם מקובעים עדיין בדלת אמותיהם ההיא, לא מסוגלים להציג כהלכה ועל פי מִשְנָה סְדוּרָה במִשְחִים השונים את גיבורי וגיבורות העלילות בטרם יריות הזינוק ? מדוע הם לעולם אינם ספקנים ולא מוכשרים להטיל ספק בנחרצות של עצמם ? למה הם לא יודעים להטיל על עצמם משמעת עצמית, ביקורת עצמית, ו-אחריות אישית ? מדוע שניהם מתעקשים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם להצטייר כ- טיפשים ושוֹטִים קבל עם ואזרחי מדינת ישראל ? אין מדובר עוד בקלות ראש מקרית בלבד אלא בשיטה שההיסטוריה לא פסחה על תיעודה. צריך להבין כי משה גרטל וברוך צ'יש הם זכאי דרגות השכלה אקדמאיות גבוהות של MA ו- Dr מטעם אוניברסיטאות אמריקניות בחינוך גופני. זה מחד. אף על פי כן ומאידך, שניהם מושכים בפרהסיה את אִי הַ- נְבוֹנוּת הקיצונית שלהם אל עבר הלא נודע. אל גבול הטמטום ממש, כאילו בשם ההומור וההתלוצצויות. אין זה בא בחשבון ולא מתקבל על הדעת ש- שַדָּר טלוויזיה בשם משה גרטל שהפקידו בידיו את מיקרופון השחייה באולימפיאדת אטלנטה 1996 יאחל מעמדת השידור האולימפית בארה"ב לצופיו "…נוחו על משכבם בשלום…", ואחר כך באולימפיאדת בייג'ינג 2008 יספר לצופיו מעמדת השידור האולימפית בסין, "…כי הוא חותם להם שנבחרת צרפת תכה שוק על ירך את נבחרת ארה"ב במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם קורה בדיוק להפך, ובאולימפיאדת ריו 2016 הוא מדווח לצופיו מעמדת השידור האולימפית בברזיל, "…כי קאמרון מקבוי ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חופשי…", אולם מתברר שהוא מבלף את צופיו בתמיכת הפרשן שלו, ו- במדליית הזהב זכה דווקא שחיין אחר בשם קייל צ'אלמרס. השגיאות, החתימות, וההתחייבויות המביכות האלה שלו של משה גרטל כלפי ציבור הצופים שלו הן לא רק שיגעון שיש בהן שיטה, הן מטופשות ומופרכות. משה גרטל וברוך צ'יש מגשימים יחדיו יותר מידי פעמים בעת עבודתם האולימפית המשותפת ארוכת השנים באמצעות המיקרופון הטלוויזיוני את חיזיון החוק השני של צ'יסהולם שאמר פעם, "…כי כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש…". בכך מצטרפים שני המשבשים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכלים כמו רבים אחרים ל- אקסיומה ההיא של מר קול שהגה את הרעיון, "…כי כמות האינטליגנציה בעולם קבועה – אולם האוכלוסייה גְדֵלָה בהתמדה…". אנחנו כולנו טועים ושוגים חליפות אולם משתדלים לעשות זאת בחדרי חדרים. משה גרטל וברוך צ'יש מתעקשים לעשות זאת בגלוי, מהמקפצה, נוכח עיניהם ואוזניהם של מאות אלפי צופי טלוויזיה. אני תמה לדעת מי האיש בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאמור להפיק, לערוך, ולנהל את משה גרטל וברוך צ'יש ולהטיל עליהם מוֹסְרוֹת, הרי המיקרופון איננו רכוש פרטי שלהם. האם גם כאן יש צורך להסכים עם מסקנת הנביא ההוא, שאמר, : "בַּיָמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְרָאֵל אִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶֹה".

משה גרטל וברוך צ'יש בלונדון 2012 (3). 

אני מפנה מבט ארבע שנים לאחור. עבודת ההכנה של שַדָּר ערוץ 1 משֶה גֶרְטֶל והפרשן שלו ד"ר ברוך "בּוּקִי" צִ'יש בבריכה האולימפית של לונדון 2012 הייתה רשלנית ויעילה לסירוגין. היא איננה סיסטמתית ולכן רוויה אין סוף חורים. אם FINA ו- OBS אינם מספקים את הנתונים האישיים של השחיינים על שניהם לתור אחריהם ולספק אותם למען הצופים שלהם בישראל. השַדָּר משה גרטל והפרשן ד"ר בוקי צ'יש משדרים לרוע מזלם ושלא באשמתם פעם אחד בלבד מידי ארבע שנים. הם מתאספים שוב באולימפיאדת לונדון 2012 לאחר נֶתֶּק ארוך כשהם חלודים ולא בקיאים בשינויים שמתחוללים בקצב מסחרר בשחייה הבינלאומית. שניהם בנו עבורנו בתחילת אולימפיאדת לונדון 2012 את דרמת השחייה סביב שני האמריקניים רָאיֶין לוֹכְטֶה ומָיְיקְל פֶלְפְּס, ולא שמו לב כלל לכוכב הסיני העולה סוּן יָאנְג והַמֶטֶאוֹר הצרפתי יָאנִיק אָנְיֶיל. הגדיל לעשות הפרשן דאז ברוך צ'יש כשבהחלפה ב- Leg הרביעי (האחרון) במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי בעת שהאמריקני רָאיְין לוֹכְטֶה (גובהו 1.88 מ') זינק למים ביתרון מזערי על פני הצרפתי יאניק אנייל (גובהו 2.03 מ') הדולק בעקבותיו, זעק פעמיים בהדגש מיוחד ובנחישות למיקרופון של ערוץ 1 : "אף אחד לא ינצח את לוֹכְטֶה" (!). ברוך צ'יש לא למד את "לקח גרטל" ב- בייג'ינג 2008, כי הנבואה ניתנה לשוטים. ברוך צ'יש עוטה את גלימת הנביא וחוזה את העתיד מבלי שיתבקש ומבלי שהוא כפוי לכך. ברור שהוא הופך את עצמו למופרך ועושה צחוק מדמותו כפרשן. ברוך צ'יש מאבד מייד את סמכותו המקצועית בבריכה האולימפית של לונדון 2012. הצרפתים בראשות יאניק אנייל זכו כידוע במדליית הזהב בתוצאה של 3:09.93 דקות. האמריקנים בראשות ראיין לוכטה (Ryan Lochte) לקחו רק את מדליית הכסף, 3:10.38 דקות. שַדָּר טלוויזיה נבון, מהימן, ובעל הגיון תמיד יסייג את תחזיותיו. במשחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת בייג'ינג 2008 שהכיל ירִיבוּת דומה בין שחייני צרפת לארה"ב באותו סוג של משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי, הגה השַדָּר משה גרטל את הטקסט הבא : "אני חותם לכם כי צרפת תכה שוק על ירך את ארה"ב". כמובן קרה ההפך. שַדָּר אינטליגנט מתנה את חזונו ומסייג את נבואתו ואת עצמו. הסקת מסקנה בטרם עת כי רָאיֶין לוֹכְטֶה הוא בלתי מנוצח, הייתה שגיאת ניבוי קשה של הפרשן בוקי צ'יש בלונדון 2012 (מבלי שהוא כפוי לכך), והפכה אותו לטיפש קבל עם ועדה. פרשנותו קרסה בגלל קונספציה לא נכונה והכנת שיעורי בית לקויה שטענה לפני כחודש – חודשיים בטרם פתיחת משחקי לונדון 2012 כי העליונות העכשווית בבריכה מוחזקת כמעט ברובה בידי הכוכב האמריקני ראיין לוכטה. ד"ר בוקי צ'יש איננו כמובן איש טיפש. הוא בהחלט מבין בשחייה. אך בעודו מחזיק במאגר נתונים מוגבל ומערך מחשבה מוטעה (נתמכת גם ע"י העיתונות הכתובה) הנוגעת לדומיננטיות של רָאיֶין לוֹכְטֶה (Ryan Lochte), חלו בינתיים כידוע תמורות ענקיות בעולם השחייה, מבלי שהפרשן הישראלי העניק להן את מלוא תשומת הלב ושילם ביוקר. טעות גסה כזאת והסתבכות מביכה שמערערת את אמינותו מעולם לא קרתה לפרשן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי, ומי ששימש פרשן השחייה האולימפי של הטלוויזיה ישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1972. יוסף טלקי ז"ל ניחן בנוסף לידע העצום שלו בשחייה הבינלאומית ובקשריו המסועפים עם צמרת מאמני השחייה בעולם (יוסף טלקי יליד סלובקיה ב- 1918 וחבר קיבוץ כפר מכבי דיבר היטב אנגלית וגרמנית) והיה מחונן גם בתכונות דידקטיות. הוא מאפיל על ד"ר בוקי צ'יש בכל קריטריון. לעומת זאת הפרשן בוקי צ'יש האפיל כמעט לחלוטין על השדר משה גרטל במשחקי לונדון 2012 משום שנטה שוב ושוב להסתבך. בוקי צ'יש הציג את עצמו בלונדון 2012 כחוקר ומדען בפני הציבור. משה גרטל חשף את עצמו בלונדון 2012 כבעל סגנון שידור בלתי מכופתר, חופשי, ופורץ גבולות מידי. משהו הדומה לסטנדאפיסט.

ההתייחסות אל השדר משה גרטל שונה לחלוטין מורכבת יותר וגם ארוכה יותר מנקודת מבט טלוויזיונית. משה גרטל (היה בן 66 בלונדון) שרוי בעל כורחו באיזולציה ספורטיבית טלוויזיונית. הוא איננו נמנה על מחלקת הספורט של ערוץ 1 ממנה הודח (על ידי) בשנת 2000, מאותן הסיבות שהייתי מדיח אותו ומסלק אותו גם עכשיו מעמדת השידור הנוכחית שלו בלונדון 2012. משה גרטל משמש כתב איזוטרי מאז שנת 2000 בחטיבת החדשות של ערוץ 1. הסגר כזה בן ארבע שנים עבורו, כמותו בידוד ושהייה במעין "מנזר שתקנים". מידי אולימפיאדה (יחידת זמן בת ארבע שנים) מגיח משה גרטל לאווירה האולימפית ונותן דרור ללשונו והגיגיו והופך לגימיק . הוא מתעקש להיות קוריוז. אין פלא כי המיקרופון עושה בו שַמוֹת. באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתום אחד השידורים הישירים מהבריכה האולימפית נפרד משה גרטל מצופי הטלוויזיה בישראל בזו הלשון : "צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום" שעון אטלנטה ברגע הפרידה היה תשע בערב (4 – GMT) ומחוגי שעון ישראל הורו ארבע לפנות בוקר (3 + GMT). בהיותי בעל סמכות עליונה של עורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים האולימפיים מאטלנטה 96' (פרי מִינוּיָים של מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל) לחצתי על מקש ה- Talk back מעמדת הפיקוד והשליטה של ב- IBC, הודעתי לו חד וחלק : "משה גרטל, עוד הָגִיג מטופש אחד, ואתה מוצא את עצמך במטוס הראשון לישראל". מנכ"ל רשות השידור ב- 1996 מוטי קירשנבאום (שימש מנכ"ל בשנים 1998 – 1994) קפץ מהארץ לבקר אותי ואת צוות ההפקה והשידורים שלי ב- IBC (ההגדרה באנגלית: International Broadcasting Center) באטלנטה 96'. רחשתי לו אז הערכה. זה לא היה מובן מאליו כי רמטכ"ל צבאות השידור מתייצב בעצמו בקו החזית הקדמי בחו"ל הרחק מגבולות המדינה, שם פיקודיו מנהלים קרבות שידור מסובכים, ארוכים, וממושכים בתקופה של כשלושה שבועות. מוטי קירשנבאום ז"ל היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת בשנת 1976. אדם מוכשר בכל תחומי הטלוויזיה אך אישיותו דליקה, ומשה גרטל הדליק אותו. הוא דרש ממני במפגיע לפטר את משה גרטל בו במקום מפני שראה בו ליצן שידור, וביקש להרחיק אותו לחלוטין מהמיקרופון. "משה גרטל גורם נזק למוניטין של הטלוויזיה ומוציא את דיבתה רעה. הוא מדבר שטויות בכמויות. הבעיה איננה שלו אלא של מי שמפקיד בידיו את המיקרופון של הטלוויזיה", סח לי בעמדת הפיקוד שלי בעת ביקור שערך במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה 96'. מוטי קירשנבאום הוא בדרך כלל פולני משכיל ומנומס ואיש תרבות, אך כשהוא מתרגז – אללה יסתור. הוא הופך להיות איש מאוד לא נחמד וצעקני שמנופף בידיו, ויודע גם להיות פוגעני כשצריך. מוטי קירשנבאום חתום על ארבעה אידיומים שהשתרשו בנִיבוֹן העִבְרִי ונאמרים בדרך כלל ע"י אנשים כְּעוּסִים ומלאי חימה : "את מי זה מעניין ?", "מה זה צריך להיות ?", איזה מן דבר זה ?" , והוסיף, "מיהו בכלל משה גרטל ?". מוטי קירשנבאום היה כָּעוּס ועצבני. גם אם הייתי מוריד את ה- Sound ונותן לו לומר את אמירותיו ב- Mute באותו הערב ההוא ביום שני של 29 ביולי 1996 באולימפיאדת אטלנטה 96', הרי שהפנטומימה שמורכבת מתנועות הזרועות הארוכות שלו ונענוע כפות ידיו הייתה מסגירה את סערת רוחו הפולנייה. מאידך, כשחתן פרס ישראל הזה (מוטי קירשנבאום קיבל את פרס ישראל לטלוויזיה ותקשורת ב- 1976 בהיותו בן 37 בלבד) הזה משנה פַאזָה הוא עוטה לפתע על פניו הבעת "Poker face", משדר אותה כלפי יריבו, ונוֹצֵר את שפתיו. גם זה סוג של רוֹעַ. בארכיון ערוץ 10 מצוי ריאיון נסער שערך מוטי קירשנבאום לפני כמה שנים עם סגן ראש הממשלה סילבן שלום בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום". או טו טו הוא הופך עליו את השולחן. זה היה ריאיון ברוטאלי אך נסלח מפני שהציבור רחש אז למוטי קירשנבאום עדיין הערצה היסטורית דומה לזאת שזכה לה ה- אוראקל מדלפי. באותו הערב ההוא של 28 ביולי 1996 בו אירחתי את מנכ"ל רשות השידור במשרד התקשורת והשידורים שלי באטלנטה 1996, והרגע בו נטר ביקורת חריפה ביותר לשדר השחייה שלנו, הייתי טרוד מאוד בהפקת הכיסוי של שיוט המדליות בגלשני רוח בעיר סוואנה הממוקמת על חוף האוקיינוס השקט (רחוקה כ- 600 ק"מ מאטלנטה) בהשתתפות השייט הישראלי גל פרידמן. לא היה לי בכלל פנאי אליו. שוחחנו פנים אל פנים אולי עשר דקות מאכסימום רבע שעה. אז רשמתי ותיעדתי אח"כ את הפגישה עִמוֹ ואת דבריו ביומני. ככלות הכל הוא היה מנהיג השידור שלי שרחשתי לו הערכה וגם כבוד. מהיבטים טלוויזיוניים רבים החשבתי את מוטי קירשנבאום ז"ל לבֵן מַלְכוּת.

סוף הפוסט חדש מס' 623 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 16 באוגוסט 2016.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *