פוסט מס' 652 ארוך ומורכב : תזכורות עבר שאֵינָן מניחות את הדעת. השידור הטלוויזיוני הציבורי לדורותיו בישראל (וגם בתבל), לא יכול היה לשַגְשֵג בלעדי חוזי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם. וגם, הצגת הכדורגל בשידור ישיר של הטלוויזיה הספרדית את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מאצטדיון "נואו קאמפ" (שבת – 3 בדצמבר 2016) – הייתה קרובה יותר מאי פעם לשְלֵמוּת (טלוויזיונית). Masterpiece (!). מה שאי אפשר לומר על ערוץ ONE הישראלי בכבלים בעל הזיכיון ו- מְבַצֵעַ השידור בארץ. מדובר במעֵין מחזה תעתועים שחברו אליו ביודעין ויחדיו הערוץ המארח בארץ והשַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. אפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב. פוסט מס' 652. כל הזכויות שמורות. 7 בדצמבר 2016.

הערה 1 : הבלוג ניצב על רָף של אוֹ טוֹ טוֹ 150000 (מאה וחמישים אלף) כניסות נטו ו- 500000 (חצי מיליון) ברוטו. 

הערה 2 : הפוסטים עשויים להתעדכן גם לאחר שראו כבר אור.

הערה 3 : הבלוג כפוף לזכויות יוצרים. 

———————————————————————————

פוסט מס' 652 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 7 בדצמבר 2016.

———————————————————————————

פוסט ארוך ומורכב : תזכורות עבר שאֵינָן מניחות את הדעת. השידור הטלוויזיוני הציבורי לדורותיו בישראל (וגם בתבל), לא יכול היה לשגשג בלעדי חוזי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם. וגם, הצגת הכדורגל בשידור ישיר של הטלוויזיה הספרדית את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מאצטדיון "נואו קאמפ" (שבת – 3 בדצמבר 2016) – הייתה קרובה יותר מאי פעם לשְלֵמוּת (טלוויזיונית). Masterpiece (!). מה שאי אפשר לומר על ערוץ ONE הישראלי בכבלים בעל הזיכיון ו- מְבַצֵעַ השידור בארץ. מדובר במעֵין מחזה תעתועים שחברו אליו ביודעין ויחדיו הערוץ המארח בארץ והשַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב. פוסט מס' 652. כל הזכויות שמורות. 6 בדצמבר 2016. 6 בדצמבר 2016.

חמש הטבעות האולימפיות 

אלכס גלעדי Alex Gilady חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee  

25 באוגוסט 2002

לכבוד : יואש אלרואי  (באמצעות פקס).

יואש יקירי,

הייתי בשבוע שעבר ב- WBM באתונה וחסרת שם מאוד. הרבה מחבריך, מכריך, ומוקיריך הצטערו לשמוע שהחלטת לפרוש. חשבתי שתשמח לשמוע כמה אוהבים אותך. להתראות בסתיו, אלכס גלעדי.

alex 1

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 2002. מכתבו של אלכס גלעדי אלי לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המדהים בכל הסיטואציה השִקְרִית והמבולבלת הזאת ב- 2002 / 2001 היה שרָן גָלִינְקָא המנכ"ל המוּדַח שאישר אז את כל מהלכי המו"מ שלי וידע כי מחליפו יוסף בר-אל תוקף אותי (וגם אותו) בשחצנות ודברי רָהָב לא נכונים ולא הגיוניים, בחר עכשיו לשתוק. ועוד הערה : יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי עוד מינוי פוליטי מופרך, שהודח אף הוא מאוחר יותר ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (סולק והוחלף באיש הליכוד בשם אברהם נתן שהתמנה במקומו ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור), והיה שותף מלא יחד עם המנכ"ל הקודם רָן גָלִינְקָא ל- "הסכם פורטו", ואף שלח לי בהסתר צל"ש, מכתב הערכה סוֹדִי עם נטישתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [2], כאילו לצאת ידי חובתו, וכאילו הייתה זאת התכתבות פרטית בינו לביני. נחמן שי איש ציבור פחדן העדיף גם הוא לעמוד עכשיו מהצד. הוא היה הרי פוליטיקאי משופשף וכמו פוליטיקאי רב ניסיון שמח להיפטר ממני תמורת שיגור טקסט מלבב אלי. נראה היה כי הוא איננו צריך בשורותיו סוג של עובדים שמתעמתים עם השלטון, ויוצרים אי שקט במערכת. לשון הסנגוריה הציבורית שהייתה צריכה להישמע בפומבי מפיו למען הצדק וה- יושרה המקצועית של כלל רשות השידור, נאלמה דום. פשוט לא ייאמן.

רשות השידור – לשכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור.

יו"ר רשות השידור נחמן שי.                                     ו' אלול  תשס"ב, 14 באוגוסט 2002                               סימוכין : 6181

לכבוד :

מר יואש אלרואי,

קיבלתי את סיכום פעילותך ברשות השידור, אשר נכתב ערב סיום עבודתך,  ב- 1.7.2002. אתה חותם בכך תקופה ארוכה – אך מלאת הישגים. אני מטיל ספק כמה עובדים ברשות יכולים לראות באור כל כך בהיר את הצלחתם בתחום המִקצועי, כפי שעשית אתה. ניהלת בשנים האלה בעקשנות, בדבקות, במסירות וביעילות את תחום הספורט ברשות. לא רק הספורט הוא אחד "מעמודי התווך" של השידור, כפי שנהגת להגיד- אלא אתה עצמך הייתה אחד מעמודי התווך של הרשות. אני מוקיר ומכיר את פועלך. בשם רבים וטובים בארץ הזו – אשר נהנו משידורי הספורט בשנים האלה – אני מודה לך.

כל טוּב !  בברכה, נחמן שי

[1] ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 25 באוגוסט 2002 בתום פגישת ה- WBM לקראת אולימפיאדת אתונה 2004.

[2] ראה נספח : מכתבו של יו"ר הועד המנהל של רשות השידור נחמן שי אלי, מתאריך 14 באוגוסט 2002.

אינני שונא את יוסף בר-אל. אינני רוחש לו טינה. אני מרחם עליו. מינויו למנכ"ל רשות השידור היה שגוי ומופרך מיסודו. יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות העכשווית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים. רובם כיהנו שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל יוסף בר-אל שהודח וסולק ממשרתו הרמה ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל. חלק ניכר ממאגר כוח האדם ההוא היו חדלי אישים, חסרי יושרה מינימלית, נעדרי מעש וחזון, ומְעוּטֵי כבוד אישי ומקצועי מינימלי. אנשי טלוויזיה שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה למשת"פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים , וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אָפֵלִים. מדהים כיצד חלק גדול מהאנשים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיו בעלי ניסיון רב בתחום השידור, קיבלו החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, החרישו מן הצד במקרה הטוב ו/או הרשו לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם "כ- Ymen", מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי גם היום שום טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי בנאמנות 32 שנים, מוסד שהיה ביתי השני ול- עיתים גם הראשון. החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורשות השידור הייתה לאלתר וסופית. ב- 8 ביולי 2002 התאריך ההוא בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת אישי שלו בעיתון "ידיעות אחרונות", "כי הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי", שלח לי אלכס גלעדי מכתב הנושא טקסט שוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [1].

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. העיתון "ידיעות אחרונות". מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכריז באמצעות העיתון הנפוץ במדינה את ההכרזה הזאת : "…הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי…". (באדיבות "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס). 

אלכס גלעדי – Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee

8 ביולי  2002 

לכבוד :

יואש אלרואי

מנהל מח' הספורט, הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים .עכשיו כשכבר החלטת , איני יכול להניא אותך , אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה. אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע –  הֶרֶף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות. בתודה וברכה,

אלכס גלעדי

העתק : דן שילון, הוגה, יוזם, ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

alex 2

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002 . זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת (1) :  הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל (הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל) ושכמותו, היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל.

תזכורת (2) : אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו. הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1984 – 1976. אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ חיבבו אותו, אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת. ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד. ביניהן שימוש בסמים. כעיתונאי, מנווט, ועורך ראשי של משדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד. בתוקף תפקידי במדיה הזאת של תקשורת המונים אסרתי לחלוטין על השדר שלי יורם ארבל גם להעלות השערות בנושא. הזהרתי אותו כי אם יקשקש הוא ימצא את עצמו חשוף לבדו לתביעות דיבה.

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. מלון "דן" בתל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא. הקשר הסימביוטי ההוא בין חברת "עלית" לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ ז"ל עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו אלמנתו של אבא פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

תזכורת (3) : בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור. בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי, הטכנולוגי, והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו, ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four. אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי. הרגשתי אי נוחות כלפי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל. מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי, וכי צריך לשלם לה בהתאם לכישרונה ולרייטינג שהיא תורמת לשידור הציבורי וכי השידור הציבורי בכלל איננו משוחרר לעולם מעוֹל הַמִדְרוּג, ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית. מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה, ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור עבורה את השחקנים. המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "Scouting". עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים. לעיתים מופרך. ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו מדי עונה שוב ושוב. בין חמש השנים, 1993 ל- 1998, בתקופה בה מוטי קירשנבאום ז"ל כיהן כמנכ"ל רשות השידור, קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לא העפילה ל- Final four ולצמרת האירופית. ממון וזכויות שידורים הם דבר חשוב אך אינם הכל.

בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכל השתנה בבת אחת. חל שינוי מרחיק לכת בהתנהלותו של המועדון, כאילו חיכתה מכבי ת"א ליום ביזארי כלשהו שבו ינטוש המנכ"ל המזהיר של רשות השידור מוטי קירשנבאום אוהד אמת של אלופת המדינה את משרתו הרמה. מוטי קירשנבאום התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 18 באפריל 1993. הוא קיבל את חוות דעתי אודות מדיניות השידורים הכלכלית שלי כמנווט שידורי הספורט שלו ותמך תמיכה כמעט מוחלטת בסלוגן שלי כי, "שידורים ישירים של אירועי הספורט השונים הרלוואנטיים בארץ ובעולם עולים כסף אך שווים זהב". הוא סייג את תמיכתו זאת בי בסלוגן נגדי משלו, "יואש אלרואי תזכור שקוראים לי Kirshenbaum ולא Kirsh". הערת הבהרה שלי : לאו קירש היה מיליארדר גרמני שקנה בשעתו מ- ספ בלאטר נשיא ה- FIFA את זכויות השידורים של שני המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 תמורת ממון עצום חסר תקדים בימים ההם 1.000000000 (מיליארד) דולר, ואת זה של גרמניה 2006 בעבור 1.240000000 (מיליארד ומאתיים ארבעים מיליון) דולר. מוטי קירשנבאום גם תמך בעיקרון בגרסתי הכוללת כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה מוסד צדקה ולא בג"ץ וכי למרות שהתצוגות שלה כלולות במסגרת מונח הקרוי "שידור ציבורי", אין היא משוחררת מאיכות חומרי השידור שלה (מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל היא חומר איכות בתחום שידורי הספורט) ומתלות ב- כמות הצפייה שמתעניינת בסך מוצרי השידור הנחשפים על המסך הציבורי. גם כאן היו לו הרהורים משלו. ב- 1997 נפגשנו מוטי קירשנבאום, מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן, ואנוכי כמנווט שידורי הספורט שלהם עם הנהלת הפועל ירושלים שכללה אז את היו"ר דני קליין + עו"ד אבשלום כץ + כרמי גילון. הפועל ירושלים דרשה מאתנו כי נרחיב את חלון הסיקור שלנו בתחום ענף הכדורסל וכי כ- שידור ציבורי מוטלת עלינו החובה ללוות גם אותם תמורת תשלום זכויות שידורים (ולא רק את האלופה מכבי ת"א). דחינו אז את בקשתה של ההנהלה הירושלמית. לא הסכמנו מפני שייחדנו אז מסגרת שידור אירופית אחת בלבד לאלופת הכדורסל הישראלי (תהיה אשר תהה) בלוח השידורים הציבורי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום חשש מבג"ץ ירושלמי שלא הגיע. מוטי קירשנבאום הלך עמי את כל כברת הדרך הארוכה והעניק לי גיבוי מלא כמנווט שידורי הספורט שלו. שילמנו למכבי ת"א טבין ותקילין זכויות שידורים בין 1994 ל- 1998 בתקופת מנכלותו את רשות השידור אולם היא לא הצליחה להעפיל לפסגה האירופית. כדורסל הוא משחק קבוצתי. חוץ מ- ממון נדרשות עוד כמה תכונות כדי להרכיב ולייצר קבוצה מנצחת. מעניין, זה קרה רק כשהוא סיים את כהונתו ב- 18 באפריל 1998 ואורי פורת תפש את מקומו.

טקסט תמונה : 1994. מוטי קירשנבאום ז"ל (שני משמאל) באחת מפסגות חייו הציבוריים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : חבר הוועד המנהל יהודה ברוס, מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון, חבר הוועד המנהל שלמה קור ז"ל (מרחוק באמצע בז'אקט תכלת), היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד עמית שכטר (היום פרופסור עמית שכטר דיקן הפקולטה ללימודי תקשורת באוניברסיטת באר שבע), ורעייתו של עמית שכטר. (התמונה באדיבות עמית שכטר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Sure enough, כך זה היה באמת. מכבי ת"א עלתה על דרך המלך בדיוק בתום כהונתו של מוטי קירשנבאום ז"ל ב- 18 באפריל 1998 והופעתו המחודשת של אורי פורת ז"ל בשמי רשות השידור בקדנציה השנייה שלו . נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור החָדָש – יָשָן אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות ENG (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000. מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 62:77. זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי אישרו אותו.

טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000. זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000. מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 67:55, ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו. התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו. ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה, חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות, ושישים עובדים. מפקח הניידת היה אלי בבא המצוין. המפיק שלי ששי אפרתי ניצב כרגיל לימיני. בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול. בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל. את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי והפרשן רלף קליין. הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים. ולכן רגוע.

המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים. בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל". הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי, לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית, מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר, בידור וגם חדשות ואקטואליה. יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב. בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון של רשות השידור שחצה את רָף התשלום של 1.000000 (מיליון) דולר בעבור זכויות השידורים למועדון הפאר של מכבי ת"א. עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה. בטרם חזרתי לביתי בתל אביב התיישבתי במשרד שלי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים הישירים שלי אודות מכבי ת"א מאז ראשית ינואר 2000, ועל כמות הרייטינג הנלווית, והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי. זה היה ביום שישי – 10 בחודש מארס של שנת 2000.

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000. מוֹלֶך הרייטינג. הייתי עֶבֶד שלו. מדד הצפייה והמִדְרוּג של חברת טֶלֶ גָאל. אנחנו הופכים את הקערה על פיה בשעה 21.45. דו"ח שלי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז הגיעה שעת ההצלבה השנייה ב- Euro League ועמה ההתמודדות המשולשת והדרמטית של מכבי ת"א נגד אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה : ביום שלישי – 21 במארס 2000 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק ההפתעה בו הפסידה מכבי ת"א בביתה לאלופה האיטלקית בתוצאה 65:62. ארבעים ושמונה שעות אח"כ ביום חמישי – 23 במארס 2000 שידרנו ישיר מ- בולוניה – איטליה את מכבי ת"א גוברת על פאף בולוניה 80:73 ומשווה את התוצאות לאחת – אחת. ביום חמישי – 30 במארס 2000 שידרנו ישיר את המשחק השלישי והמכריע בהיכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א הביסה את הקבוצה האיטלקית בתוצאה 64:79. הרייטינג הרקיע שחקים והאמיר לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם בעבר. אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את דו"חות הרייטינג של אותם הלילות ההם. מבחינתי כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הם היו בלתי נשכחים (!). כמויות הרייטינג הבלתי נדלות היו ברכה לעמלי ולעמלנו.

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות הראשונה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.00 לשעה 22.30 יתרון ברור ומשמעותי לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מ- בולוניה את ההתמודדות השנייה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.30 לשעה 23.15 יתרון מכריע לערוץ 1 על ערוץ 2. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות השלישית והמכרעת של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 20.45 (תחילת ה- Pre game show) עד השעה 24.00 יתרון טוטאלי לערוץ 1 הציבורי על פני ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 קוֹרֵס. ערוץ 1 מעפיל לפסגת השידור הטלוויזיוני של מדינת ישראל וניצב שם לבדו. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת (4) : הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 1998 לנובמבר 2012.

טקסט תמונה : 1979. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי (מימין) יחדיו עם שני הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל (שני מימין), ו- יבד"ל משהל'ה אלפרט (שלישי מימין), ואיש הקול רן ברנר (רביעי מימין), האיש הקיצוני משמאל איננו מזוהה – בעת עשיית הסרט הדוקומנטארי "גופיה מס' שש" אודות שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה, וזכויות שידורים.

מדד הרייטינג המיטלטל מעלה – מטה, מטה – מעלה, הוא סמן ייסורי התבוסה ושמחת הניצחון של כל רשת טלוויזיה באשר היא. גם שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לרייטינג הטלוויזיוני שלנו יש מחיר. ככל שהוא מעפיל מעלה – נוֹסֵק גם תשלום הדולרים למכבי ת"א. מכבי ת"א הייתה אינטרס מובהק של השידור הציבורי. המו"מ היקרים עמה בשנות ה- 90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000 בתקופתם של המנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ואורי פורת ז"ל, ובשעה שאני כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ומתווה מדיניות שידורי הספורט שלה – הציבו את מועדון הפאר של מכבי ת"א בפסגת התודעה, האושר , והעושר של הספורט הישראלי. מכבי ת"א הפכה בזכות הצטיינותה ובזכות השידור הציבורי שידע לזהות את ההצטיינות הזאת – מודל הזדהות עבור מיליוני צופי טלוויזיה בתוכם מאות אלפי ילדים ובני נוער.

ציטוט : "אור הבוקר איננו זקוק למנורה". (ר' משה אבן עזרא).

בערבו של יום חמישי – 22 באוקטובר 1992 קרה לי אסון שידור שחשף את רשת הטלוויזיה שלי בקלונה. הפסדתי שלא באשמתי את זכויות השידורים של משחק הכדורגל בין הנבחרות הלאומיות של אוסטריה וישראל שעמד להיערך ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה. המשחק אוסטריה – ישראל עורר עניין רב בציבור בארץ. זאת הייתה ההתמודדות הראשונה של נבחרת ישראל מזה עשור שנים על אדמת אירופה במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 94', והפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מאז נוסדה שלא היה לה את הזכות לשדר משחק כדורגל של הנבחרת הלאומית של ישראל. זאת הייתה טרגדיית שידור. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "סַמָּן יְמָנִי" בן 10000 עמודים במסגרת 13 הספרים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"). בזכויות השידורים של המשחק אוסטריה – ישראל זכה באקראי לחלוטין ולא באשמתו ערוץ 5 בכבלים שהיה בעת ההיא בחיתוליו. לא בגלל ידע או כשרון אלא מפני שלא קיים וָואקוּם טלוויזיוני. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נעדרה ממנו ברוב רשלנותה וערוץ 5 שהיה במקרה במקום מילא את החלל בסיועו של הגרמני כְּרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) בעל הסוכנות הוָואדוּזִית APF מחזיקת זכויות השידורים. ב- 1992 ניהֵל מיילן טנזר את ערוץ 5. אהוד "אוּדִי" מִירוֹן היה הבוס הישיר שלוֹ. שניהם זכו מן ההפקר ומבלי להתאמֵץ בזיכיון שידור של אובייקט מבוקש ותהילת שידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז נוסדה הטלוויזיה ב- 1968, הועבר משחק כדורגל של נבחרת ישראל מחו"ל בשידור ישיר בטלוויזיה ע"י גורם שידור מסחרי בישראל ולא ע"י מחלקת הספורט של השידור הציבורי. ערוץ 5 הציב את עצמו באחת על מפת התקשורת של מדינת ישראל ובר תחרות זריז לטלוויזיה הישראלית האיטית והמסורבלת. זאת הייתה תבוסת שידור איומה שלנו. נוראית וכואבת בעיקר מפני שלא הייתה כפויה ובלתי הכרחית. (ראה הספר "סַמָּן יְמָנִי"). תבוסת אוסטריה הותירה בגופי חתך עמוק שותת דם במשך שנים וצלקת שלא הגלידה זמן רָב. מאז 28 באוקטובר 1992 חייתי בטלוויזיה למען מטרה אחת . שאפתי להביס את ערוץ 5 בהתמודדות טלוויזיונית בשידור ישיר "ראש בראש". אנחנו מולם והם מולנו. אנחנו נגדם והם נגדנו. אנחמו בצד אחד של המתרס והם בצידו השני. ההזדמנות הזאת נקרתה לי פעמיים בסלוניקי – יוון בחלוף שמונה שנים. ב- 18 באפריל ו- 20 באפריל  בשנת 2000. הייתי כבר או טו טו בן 70. שוּב הֵאִיר אוֹר הבּוֹקֶר. היה שווה להמתין. ניצחון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי 2000 ותבוסתה באוסטריה 1992הם נקודות ציון בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל שתמיד יהיה כדאי להתעכב עליהן. הן היו צמתי מפנה היסטוריים משני צידי מחוג המעגל בהפרש של 180 מעלות.

בשלוש עונות השידורים של 2001 – 1998 הפכו שידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שני השחקנים המצטיינים של מכבי ת"א עוֹדֵד קָטָש והאמריקני אנטוני פארקר (Anthony Parker), המאמן פיני גרשון, ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון לגיבורי המדינה. ארבעת האישים האלה ניצבו בקִדמת הבימה הספורטיבית והיו האדריכלים והאחראיים הראשיים, כל איש בתחומו, להעפלת קבוצת מכבי ת"א למשחקי ה- Final Four שעמדו להיערך בסלוניקי בחודש אפריל 2000, ושנה אח"כ במאי 2001 בפאריס. בינתיים עזב כוכב מכבי ת"א עודד קטש את מכבי ת"א ועבר לשחק בעונת 2000 – 1999 בשורות הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס תמורת ממון רָב. עוֹדֵד קַטָש הלך ומארה"ב הגיע להיכל הספורט יד אליהו כדורסלן נפלא בעל יכולות אתלטיות בלתי רגילות אֶנְת'וֹנִי פָּארְקֶר. גובהו 1.98 מ'. מייד התברר כי הכדורסלן הנפלא חונן גם באישיות ספורטיבית קורנת על הפרקט. הנוער הזדהה עמו והעריץ אותו. נוכחותו של אנטוני פארקר על הפרקט הייתה דומיננטית כשל עוֹדֵד קָטָש. שניהם היו ספורטאי מופֵת רבי כישרונות וגם הגונים. אין פלא שהפכו מודלים לחיקוי. אנת'וני פארקר היה גבוה בכמה סנטימטרים מעודד קטש ובעל כף יד ענקית, וכמותו, פנומן כדורסל שצבר חיש מהר מעריצים רבים ללא ספור.

טקסט תמונה : סתיו 2006. היכל הספורט יד אליהו (Nokia). מכבי ת"א מפתחת את קשרי הקהילה שלה. השחקן אנטוני פארקר בעונתו האחרונה במכבי תל אביב עם אחד המעריצים הצעירים שלו, איתמר אלרואי נכדי הבכור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא צריך להיות עורך טלוויזיה מדופלם כדי להבין שכל Shot צילום של ארבעת האישים, עו"ד שמעון מזרחי מְיוּסַר ועגום הפנים, פִּינִי גֵרְשוֹן פעלתן שמתנהג על הקווים כפרפטואום מוֹבִּילֶה, ועוֹדֵד קָטָש ואֶנְטוֹנִי פַּארְקֶר שני ווירטואוזיים על מרקע הטלוויזיה – לא רק שהיה מתוכנן על ידינו אלא היווה נדבך נוסף ברייטינג הנכבד. השידורים הישירים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז 1999 יצרו הזדהות חסרת תקדים של הציבור בישראל עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למרות שמזה עשור שנים לא העפילה כלל לגמר האירופי. היא עשתה זאת לאחרונה ב- 1991. המתמטיקה של הרייטינג הוכיחה זאת שוב ושוב.

שידורי הטלוויזיה עובדים על מוּתגים וגם מוּתגי משנה. בפחות מזה הטלוויזיה איננה מסתפקת. מי שלא מבין את העיקרון הזה שלא יעבוד בטלוויזיה שהיא המדיה מספר אחת והמובילה בתקשורת המונים. אין צדק בשידורי הטלוויזיה ומראש לא קיים בהם שוויון. בשום תחום שידור. מצלמות הטלוויזיה מעניקות יחס שונה לאנשים שונים. חלקם היא אוהבת, אחרים היא מתעבת, וכלפי נוספים היא אדישה . מפני שהטלוויזיה עובדת על מותגים הוריתי למפיקים ולבימאים שלי להתמקד בארבעת הסמלים של מכבי ת"א, עוֹדֵד קָטָש ואנטוני פארקר על הפרקט, ופנחס "פיני" גרשון ושמעון מזרחי מחוצה לוֹ – שוּב ושוּב. לא היה שום תחליף לשילוב הטלוויזיוני בין היכולת הווירטואוזית של עוֹדֵד קָטָש ואֶנְת'וֹנִי פָּארְקֶר על הפרקט עם גאוניות האימון של פיני גרשון וההתנהלות הכובשת והמיוחדת שלוֹ על הקווים, ובתוספת המנהיגות של עו"ד שמעון מזרחי נוּגֶה הפנים הנִצְחִי גם כשקבוצתו מנצחת את יריבותיה. זאת הדרך הטלוויזיונית שאני בחרתי ללכת בה. זהו נתיב השיווק הטלוויזיוני שהחלטתי לצעוד בו. תפקידה העיתונאי הבסיסי של הטלוויזיה הוא לדווח. אך גם להפיק דרמה וליצור עניין. דרמה היא אבן יסוד של הצילום. על כן פועלת הטלוויזיה ומונחית על פי חוקי צילום ידועים. Close up נעול על פניו חסרות ההבעה של דֵייוִיד פֶדֶרְמַן אחד האנשים החשובים ביותר בתולדות מועדון מכבי ת"א (בכל הזמנים) איננו מזעזע את אָמוֹת הסִפִּים . אישיותו המופנמת והאיתנה מתקבלת כסטרילית על מסך הטלוויזיה. גם הגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' מייצר דמות נייטראלית על המסך. לעומתם, דמותו הפעלתנית והנמרצת של המנהל המיתולוגי של מכבי ת"א שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שמזכירה את פִּינִי גרשון, מתקבלת בברכה ע"י המצלמות. מצלמות הטלוויזיה נטו חסד לשָמְלוּק מחרובסקי אך בסופו של עשור ה- 90 של המאה שעברה הוא כבר לא היה שָם. נותר סָפוּן בביתו. את מקומו על הקווים תפש מוֹנִי פַנָאן ז"ל. יש באישיותם של מוֹנִי פַנָאן ושָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי משהו שמצלמות הטלוויזיה מחפשות ותרות אחריו. מתצלומי ה- Close ups של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ומוֹנִי פַנָאן בטלוויזיה ניתן לחבר ספר. שניהם תרמו תרומה מכרעת למערכת היחסים שהתפתחה בין הטלוויזיה הציבורית לבין המועדון שאותו ניהלו.

עוֹדֵד קָטָש, אֶנְטוֹנִי פַּארְקֶר, פִּינִי גֵרְשוֹן, ושִמְעוֹן מִזְרָחִי הפכו להיות מותגי שידור. אינני יודע אם התכוונו לכך או שהיו כאלה בעל כורחם. הגרפיקה ופסי הקול המוסיקאליים של הפתיחות המיוחדות שקדמו לשידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א עבדו על ארבעת המותגים האלה והיללו אותם. המוסיקה של פִיל קוֹלִינְס ואח"כ זאת של להקת "קְוִוין" (Queen) בראשותו של פְרֶדִי מֶרְקְיוּרִי, "We will rock you", התמקדו במשך שנים במותגי מכבי ת"א והפכו אותם לכותרת הראשית בפתח המִשְדָרִים. באמצעותם חיברנו את הצופים אל מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא היה במעשה הזה שום רבותא עיתונאית – טלוויזיונית. כל איש במדיה היה מבחין בעובדות השידור האלה ומתעכב עליהן עם המצלמות שלוֹ. אם הסימביוזה בין הטלוויזיה הציבורית למכבי ת"א הייתה בשעתו הכרחית ובלתי נמנעת, הרי שהארבעה האלה היו הסיבה לתופעה בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000. בתום כל שידור ישיר של מכבי ת"א בהיכל הספורט יד אליהו ו/או מחו"ל, ניצחון או הפסד, הצדעתי להם הצדעה טלוויזיונית ממקום מושבי בעמדת ניהול השידור. התפללתי להצלחתם לא כאזרח ישראלי מן השורה – אלא כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלחתם כאובייקט ופרוייקט שידורים ישירים כה מורכב ומסובך וכל כך יָקָר המניב רייטינג יוקרתי בטלוויזיה – לאורך שנים ארוכות – הייתה בראש וראשונה הצלחתנו. ראו מה קרה לערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012 ואיזו נפילה חוו אנשיו כשמושא השידור העיקרי שלהם בתחרויות הג'ודו במשקל כבד אריק זאבי הובס כבר בסיבוב הראשון לאחר 43 שניות. ברור שהערכתי הכֵּנָה הייתה נתונה לאישים האלה עודד קטש, אנת'וני פארקר, ופיני גרשון המתמודדים בזירה ולא פחות למר שמעון מזרחי, מר דיוויד פדרמן, ומר שמואל "שמלוק" מחרובסקי, ומוני פנאן ז"ל – מאחורי הקווים. זאת הייתה אהבה והערכה מקצועית עזה. הטלוויזיה הציבורית בנתה את מכבי ת"א ומכבי ת"א בנתה את הטלוויזיה הציבורית. שתיהן בנו ונבנו האחת ע"י השנייה בעֵת ובעונה אחת. הסימביוזה וקשרי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל פעלו בכל עוזם וצלחו מעל למשוער. הם הגיעו לשיאים חדשים בחודשים מארס ואפריל של שנת 2000.

טקסט מסמך : 6 באפריל 2000. טבלת הרייטינג מטעם הוועדה הישראלית למִדרוג. המהלך הסימביוטי רב השנים בין השידור הציבורי לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הניב פירות והוכח כנכון. דן שילון ואלכס גלעדי הניחו את היסודות. אני בניתי על היסודות האלה את גורד השחקים שבקצהו נכתב באותיות מאירות עיניים, "רשות השידור ומכבי ת"א צועדות יחדיו לעבר הפסגה". שידורי מכבי ת"א היו לא רק הצלחה קונקרטית בנקודת הזמן שלהם, אלא הפכו לפלטפורמה ומקדמי רייטינג לנדבכים אחרים ושונים לחלוטין בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1971 הגעתי למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנוהלה ע"י דן שילון וסגנו אלכס גלעדי. דן שילון היה אז אלוהים ואלכס גלעדי הסגן של אלוהים. התרוצצו שמועות כי דן שילון הוא אוהד הפועל ת"א ואלכס גלעדי נאמן מכבי ת"א. אלו כמובן היו שטויות גמורות. עורבא ופרח. שניהם היו בראש וראשונה מעריצי קופסת הטלוויזיה שעליה הופקדו וניתנה להם כפיקדון למשמרת. הם היו נאמנים למסך עד כלות נפשם והתבוננו בנעשה באגודות הספורט רק באמצעות עדשות מצלמות הטלוויזיה. התפקיד שלהם היה לזהות הצלחה. השאר היה טָפֵל וחסר כל חשיבות.

טקסט תמונה :  קיץ 1970. הימים ההם – הזמן ההוא. מכבי ת"א פוסעת את צעדיה הראשונים בטלוויזיה הישראלית שזה אך קמה על רגליה בתקופת דן שילון ואלכס גלעדי. עומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז"ל, שופט הכדורסל דוד דגן, אלי קורן, שמואל "מולי" אבישר, מיקי ברקוביץ', מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, מוטי ארואסטי, טל ברודי, ביל פלס (שחקן חיזוק מארה"ב), ו- יגאל שצקי ז"ל. אנשים רגילים ופשוטים בתמונות הסטילס – אך כוכבים על מסך הטלוויזיה. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, שמואל "שמלוק" מחרובסקי.

טקסט תמונה : אוגוסט 1970. הימים ההם – הזמן ההוא. האהבה למסורת ישראל והשראת הכותל המערבי הנצחי בירושלים לא הייתה המצאה של פיני גרשון. זיהוי היושבים מימין לשמאל : המאמן רלף קליין ז"ל, אמנון שלאין, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, ואשר שלאג ז"ל (עומד משמאל) ליד "Blow up" של צילום הכותל המערבי ערב תחילת עונת הכדורסל 1971 – 1970. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בליל חמישי – 30 במָארְס 2000 בשעה אחת עשרה בלילה תם השידור הישיר שלנו מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההכרעה השלישי בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פַּאף בּוֹלוֹנְיָה על הזכות להעפיל למשחקי ה- Final Four של סָלוֹנִיקִי. נוהל שידור ה- Roller Credits (כתוביות בעלי התפקידים הנושאים באחריות לשידור) סיים זה עתה את הילוכו על מסך הטלוויזיה. קוֹל תרועת השידור נָדַם. מכבי ת"א ניצחה בשיעור מכריע את יריבתה 64:79 והעפילה למשחקי סָלוֹנִיקִי כמו גם הרייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנסק באותו ערב לשחקים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה יריב ראוי לערוץ 2 וערוץ 5. נוף הטלוויזיה היה שונה אז. בשנת 2000 הביס השידור הציבורי את המסחרי, את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) כל אחד לחוד, ובהזדמנויות לא מעטות גם את שניהם ביחד. יותר ממיליון צופים ראו את השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – פַּאף בּוֹלוֹנְיָה בטלוויזיה הציבורית. תשע שנים נעדרה מכבי ת"א מהמפעל מאז ה- Final Four של פאריס בשנת 1991. עכשיו לפתע זה קרה שוב.

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 30 במארס 2000. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור השנייה שלי בהיכל (את עמדת השידור הראשונה איישו השדר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר). השַדָּר אורי לוי (משמאל) והפרשן רלף קליין (במרכז) מראיינים בשידור ישיר את פיני גרשון מאמן מכבי ת"א (מימין) דקות ספורות לאחר שהשלים את הניצחון על אלופת איטליה "פאף, בולוניה 64:79 והעלה את מכבי ת"א ל- Final four בסלוניקי  2000 לאחר היעדרת בת עשור שנים. (באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט ארוך ומורכב : תזכורות עבר שאֵינָן מניחות את הדעת. השידור הטלוויזיוני הציבורי לדורותיו בישראל (וגם בתבל), לא יכול היה לשַגְשֵג בלעדי חוזי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם. וגם, הצגת הכדורגל בשידור ישיר של הטלוויזיה הספרדית את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מאצטדיון "נואו קאמפ" (שבת – 3 בדצמבר 2016) – הייתה קרובה יותר מאי פעם לשְלֵמוּת (טלוויזיונית). Materpiece (!). מה שאי אפשר לומר על ערוץ ONE הישראלי בכבלים בעל הזיכיון ו- מְבַצֵעַ השידור בארץ. מדובר במעֵין מחזה תעתועים שחברו אליו ביודעין ויחדיו הערוץ המארח בארץ והשדר המוביל שלו יורם ארבל. אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב. פוסט מס' 652. כל הזכויות שמורות. 6 בדצמבר 2016. 6 בדצמבר 2016.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. עובדה שאותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו כעבור שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 ממשרתו זאת לעבר ירכתי השאול של ההיסטוריה הטלוויזיונית והתקשורתית של רשות השידור ושל מדינת ישראל. בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן בשם יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : תוכנית הטלוויזיה "המסע המופלא" של השף ישראל אהרוני מומחה ישראלי ו- בינלאומי לאוכל, בישולים, מסורות כלכליות, והכרה את יסודות תזונת האדם באשר היא בכל רחבי הגלובוס המשודרת בערוץ 10 – היא הפקה מופלאה ו- מרתקת, ו- רווייה מאמץ, כישרון, וידע. לא פחות. ישראל אהרוני הידען היוזם, המניע, והדוחף הוא פיגורה טלוויזיונית רמת מעלה בתחום שמצליחה לשגשג על המסך למרות ששותפו גידי גוב מקרטע ונגרר אחריו.

פרפרת 2 : הפוסט של איתי שטרן ב- "גלריה" / "הארץ" מיום ראשון – 4 בדצמבר 2016 והנושא את הכותרת "תיבת האוצרות של הערוץ הקורס" – הוא חלקי, שטחי, מבולבל ו- לא מדויק. יוצר הסדרה "הדוקומנטריסטים" אריק ברנשטיין מצהיר בריאיון עם איתי שטרן הצהרה נכונה (אולם מכלילה ומפלילה) "…כי נפילתו של ערוץ 1 נטועה בכניסתו של ערוץ 2 לתמונה אבל לא מהסיבה הפשוטה של גניבת הקהל אלא בשל היבריס מטורף שגרם לאנשי רשות השידור לפעול כאילו הם עדיין לבד בשטח…". ומוסיף, "…מעבר לכך היו כמובן גם הניהול הכושל, המזעזע והמסואב…". אריק ברנשטיין איננו מדגיש את חולשת מעמד העיתונאים בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" ואת התקפלותם בבועת המדמנה של עצמם מבלי לעלות על הבריקדות נגד מינויו המופרך ב- 2002 של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. שם החלה ההזניה הגדולה של השידור הציבורי, שם החלה המכירה הגדולה של השידור הציבורי לפוליטיקאים, שם החלה כריית קברו של השידור הציבורי. נתתי לכך ביטוי מובהק בבלוג וב- 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הנה כמה תזכורות מהעבר הלא רחוק.

תזכורת (5) : בסופו של חודש דצמבר 2000 התמנה נחמן שי ליו"ר הועד המנהל החדש של רשות השידור. המשנה שלוֹ הייתה גב' אהובה אוֹרֶן. שניהם הובילו בצורה שיטתית מעֵת לעֵת בצורה שיטתית מהלכים אופוזיציוניים להחלטות מקצועיות רבות של המנכ"ל (המשמש בתפקידו עורך ראשי של שידורי ערוץ 1 ושידורי הרדיו "קול ישראל"), והטילו בו דופי בסיוע של חלק מאנשי הוועד המנהל האחרים. נחמן שי ואהובה אורן קראו בגלוי תיגר על מנהיגותו וסמכותו של האיש הניצב בפסגת השידור הציבורי בישראל, והִקשו עליו מאוד את החיים. אורי פורת היה איש אהוב וחבר יקר וידיד של רבים מעובדי הטלוויזיה כמו גם ברדיו, היה שבע מרורים במאבקיו המקצועיים עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור גם בתקופת כהונתו הראשונה כמנכ"ל הרשות בשנים 1989- 1984. הוא לא תיאר לעצמו שההיסטוריה המתעתעת תיסוב על צירה באופן כה מדויק והוא יקלע לסיטואציה דומה על אותה בִּימַה רק עם "שחקנים" אחרים.

ב- 15 באפריל 2001 זומנתי ע"י המנכ"ל אורי פורת ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור נחמן שי לישיבת הועד המנהל במלון "ישְרוּטֶל" בירושלים, כדי להסביר להם את עיקרי פילוסופיית השידור שלי לטווח ארוך הנוגעת לחשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם בערוץ טלוויזיה ציבורי. בוועד המנהל השתררה אז אווירת אנטגוניסטית הרואה בשידורי הספורט בִּזְבּוּז . זה לא היה חדש. הרכבים שונים של וועדי מנהלים בתקופות שונות ברשות השידור אומנם הכירו בחשיבות הגדולה של שידורי הספורט עתירי הרייטינג בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, אך אלו נטו לעשות פוזות של אנשי תרבות, אומנות, ומוסיקה. הם כמובן היו הראשונים שצפו בסוד בחדרי חדרים בשקיקה רבה בסלון ביתם בשידורי האולימפיאדות, גביעי העולם בכדורגל, אליפויות אירופה בכדורגל, אליפויות העולם בא"ק, משחקי מכבי ת"א בכדורסל, משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ומה לא, אך העדיפו כלפי חוץ לשָוֵוק את עצמם לציבור כמואסים בשידורי הספורט החיוניים. צביעות. לא של כולם. רובם. רוב המנכ"לים ידעו להַדוֹף את הצביעות הזאת של המפקחים הציבוריים.

כל צמרת רשות השידור, המקצועית והציבורית, התכנסה באותו אחה"צ ב- 15 באפריל 2001 כדי להקשיב לדבריי, ולצפות בפרזנטציה מרוכזת בת חצי שעה שלי שהוקדשה לחשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל. זאת הייתה הפקה שלוּוְתה בהצגת Video על מסך Plasma רחב ממדים. סברתי באמת ובתמים ששידורי הספורט הרלוואנטיים הם נדבך חשוב בשידור הציבורי. לא עבורי אלא למענם. הצעתי לשִבְעַת חברי הוועד המנהל לטוס לאנגליה ולהיות במשך שבוע אורחיהם של מנכ"ל ה- BBC הבריטי גְרֵג דַיִיק (Greg Dyke) ויו"ר הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) וחבריו, כדי ללמוד מקרוב את מטרות השידור הציבורי ויעדי השידור הספורטיביים של רשת הטלוויזיה הציבורית מספר אחת באירופה, ויישומם האפשרי בישראל ע"י רשות שידור השואפת להידמות ל- BBC  בכל מאודה מזה יותר משלושה עשורים. "מה היא מהות השידור הציבורי בישראל והיכן תכליתו ?", שאלתי רטורית את הנוכחים בפתח דבריי, ועניתי במקומם, "לכל אחד מהנוכחים כאן יש וודאי את זווית הראייה והתשובה שלו. אני מציע לכם לדבוק בחזון השידור הציבורי שמציעה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC. חלק מכם היושבים עכשיו סביב השולחן הזה אינם מעורים בתולדות השידור הציבורי הבינלאומי באירופה. זה לא תחום המומחיות שלכם. אינכם יודעים כי אחד מחלונות הראווה של ה- BBC האנגלי הנחשב למְשָדֵר הציבורי הטוב בעולם, הוא דווקא שידורי הספורט שלו". ואז מניתי אחד לאחד אילו שידורי ספורט חייבים להיות נכסי צאן ברזל של השידור הציבורי במדינת ישראל . עקרונות שידורי הספורט בערוץ הציבורי הוצגו על ידי מעל גבי מסך פלסמה רחב. אי אפשר היה לטעות באיכות התמונות ובטיב ה- Sound שבקע מהרמקולים.

באותה העֵת כבר ניהלתי בשמו של אורי פורת את המו"מ המטורף עם חברת צָ'ארְלְטוֹן על מונדיאל 2002 שעמד להיערך בפעם הראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות, יפן וקוריאה . פניתי לממונים עלי ואמרתי להם, "עליכם כהנהלה מקצועית ו- וועד מנהל ציבורי לפעול כדי שהמחוקק הישראלי ילך בעקבות עמיתו הבריטי ויציב Apriori בחוק השידור הישראלי רשימה של אירועי עַל בספורט המקומי והבינלאומי לרבות שידורי המונדיאלים, כדי שייהפכו לקניינו הבלעדי של המְשָדֵר הציבורי הארצי. החוֹק יבטל לחלוטין את יתרון הברוקרים וסרסורי זכויות השידורים בספורט. המו"מ חסר הפרופורציה עם חברת צ'ארלטון של אלי עזור ופנחס זהבי, והנושא עמו פערים כספיים עצומים בלתי ניתנים לגישור , איננו יכול להסתיים בטוֹב".

במהלך הפרזנטציה חשתי באווירה המתוחה ששררה בין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לבין יו"ר הוועד המנהל נחמן שי, המשנה ליו"ר גב' אהובה אוֹרֶן, וחלק מהחברים בוועד המנהל של הרשות. מנכ"ל רשות השידור היה בודד ומותקף. הוא היה חלש פיסית ונפשית. בקושי שמעו את קולו. אורי פורת הפך לפגיע. צחוק הגורל היה שאותו יוסף בר-אל, אז (רק) מנהלו הוותיק של ערוץ 33 הכושל, היה הראשון שמיהר אלי כדי לשבח את הפרזנטציה וללחוש לאוזני, "יואש שתהיה לי בריא, אתה צודק בכל מילה שלך". גְרֵג דַיְיק (Greg Dyke) המנכ"ל הגאון של ה- BBC מונה לתפקידו הרם ב- 2000 במקומו של סֵיר ג'וֹן בּירְת (John Birt Sir) המנכ"ל הקודם בשנים 2000- 1992. בשנתו הראשונה של גְרֵג דַיְיק כמנכ"ל רשת הטלוויזיה הציבורית הטובה בעולם שִידֵר ה- BBC הבריטי בשני הערוצים שלוֹ 1 BBC  ו- 2 BBC יותר מ- 2000 שעות ספורט. מספר שיא בכל הזמנים של הרשת . עם בואו ל- BBC הכפיל המנכ"ל גְרֵג דַיִיק את התקציב השנתי של מחלקת הספורט והעמיד אותו על 350 מיליון דולר. פי שניים מהסכום שהקצה המנכ"ל הקודם ג'וֹן בִּירְת (John Birt) לשידורי הספורט השנתיים של הרשת [5]. גְרֵג דַיִיק השקיע בשידורי הספורט כ- % 10 מהתקציב השנתי הכללי של ה- BBC.

greg dyke

טקסט תמונה : זהו מר גרג דייק (Greg Dyke) המנכ"ל הדגול והנערץ של רשות השידור הבריטית ה- BBC  בשנים 2004 – 2000. צריך לקרוא את ספרו "GREG DYKE – INSIDE STORY” כדי להבין את שיעור קומתו כמנכ"ל של רשת שידור ציבורית. (התמונה באדיבות גרג דייק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גְרֵג דַיְיק קיבל את ניהול ה- BBC כשהרשת הציבורית הייתה  בצניחת רייטינג בבריטניה מול ITV הרשת העצמאית המסחרית באנגליה (רשת טלוויזיה ארצית – Free to Air) ומול רשת הטלוויזיה BskyB של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) המשדרת באנגליה באמצעות לוויינים . גְרֵג דַיִיק חשב שהדרך המהירה וגם הנכונה ביותר היא, להתחבר שוב להמוני הצופים באמצעות רכישה מחודשת של זכויות שידורי הספורט החשובים שה- BBC איבד אותם ליריביו בשנים האחרונות. גְרֵג דַיְיק היה בטוח שאסור לוֹ ל- BBC לזנוח את שידורי הספורט הקלאסיים והרלוואנטיים עליהם גדל והתחנך משלם האגרה האנגלי בחמישים השנה האחרונות מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. למרות שסבר כי יש לבַדֵל ולמַצֵב את שידורי הערוץ הציבורי מאלה המסחריים , הוא לא היסס לומר ברֵיש גַלֵי, כי שידורי הספורט הגדולים מהווים ללא כל ספק בצוותא עם יסודות שידור אחרים את סלע קיומו של ה- BBC הציבורי ושל כל רשת טלוויזיה באשר היא. עם כניסתו לתפקיד השתלט גְרֵג דַיְיק מחדש על שפע של אירועי הספורט שהיה נראה לוֹ שהם חשובים למשלם האגרה הבריטי והנושאים זכויות שידור בלעדיות. להלן מסמך רשימת האירועים הכבדה והמרשימה.

מסמך שידורי הספורט של ה- BBC בשנות ה- 2000 :

1. כל משחקי הבית והחוץ של נבחרת אנגליה בכדורגל עד 2004.

2. כל משחקי הגביע האנגלי בכדורגל (F. A.) עד 2004.

3. אליפות אנגליה הפתוחה בגולף עד 2006, ותחרויות גולף חשובות אחרות באיים הבריטיים.

4. מרוץ הסוסים היוקרתי של ה- Grand National בליוורפול עד 2005, כמו מרוצי סוסים אחרים.

5. טורניר הטניס של ווימבלדון עד 2005 (סיקור האליפות כולל 12 שעות יומיות במשך שבועיים ימי הטורניר ב- 1 BBC  ו- 2 BBC.

6. קרבות אִגרוף מפורסמים (כמו הקרב של לנוקס מילר נגד מייק טייסון) .

7. אליפויות כדורֶת וסְנוּקֶר .

8. אליפויות אירופה והעולם בא"ק (Indoor  ו- Open) , ותחרויות ריצות המאראתון המפורסמות בעולם .

9. אולימפיאדות החורף והקיץ עד 2008 .

10. המונדיאלים של 2002  ו- 2006 בשיתוף עם ITV (כל רשת שילמה תמורתם 112.5 מיליון דולר)

11. אליפויות אירופה והעולם בשחייה.

12. אליפויות אירופה בכדורגל 2000-Euro  ו- 2004-Euro בשיתוף עם ITV .

13. אליפות אפריקה לאומות בכדורגל (פעם ראשונה ש- BBC רוכש את האירוע תמורת תשלום).

14. כל תחרויות הראגבי החשובות עד 2007.

15. כל משחקי הקבוצות האנגליות בגביע UEFA לרבות שלושת משחקי הגמר בשנים 2002- 2000.

12. כל סדרת מרוצי המכוניות 1 Formula בעולם.

13. הפקת תוכנית סיכום הספורט השבועית הוותיקה Grand Stand באורך כ- 5 שעות המשודרת בכל יום ראשון בשבוע ברציפות מאז 1958.

הבאתי את ה- BBC הבריטי כמודל בפרזנטציה שלי, מפני שחזון השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית האנגלית המכובדת והמקצוענית הזאת, מהווה כבר שנות דוֹר מוֹפֵת ודוגמה לחיקוי בתוכן השידור שלה עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שִדרוּג שידורי הספורט ב- BBC תחת הכוונתו של גְרֵג דַיְיק לא היה שיגעון אישי. ואם היה כזה לבטח הייתה בו שיטה וגם סיבה. זאת העילה שהאצתי בצמרת רשות השידור לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם גרג דייק מנכ"ל ה- BBC ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית, על מנת ללמוד מהם כיצד ליָישֵם את מטרות השידור הציבוריות. איש מהם כמובן לא לקח את האפשרות הזאת בחשבון. שִבעַת חברי הוועד המנהל של רשות השידור, Board נכבד שכולם שָם ללא יוצא מן הכלל הם מינויים פוליטיים, חשבו שהם יודעים טוב יותר מההנהלה המקצועית מה ראוי לו לשידור הציבורי. הם דחו את הרעיון להיפגש עם מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק ויו"ר הוועד המנהל הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס. נדמה לי שנמאס להם לשמוע את הטפות המוּסָר שלי בעניין שידורי הספורט. הם זלזלו בפרזנטציה. לדאבוני גם זה מכבר סַר חִינוֹ של המנכ"ל אורי פורת ז"ל שתמך בעמדתי הקובעת כי השידור הציבורי מורכב אומנם מאלמנטים שונים אך נהנה גם מהצבתם של אירועי הספורט הרלוואנטיים בראש הרשימה. מי זוכר היום את שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור בשנת 2001 בראשותו של היו"ר נחמן שי. הם פשוט לא חוללו דבר כדי שמעשיהם ייצרבו בזיכרון הציבורי. הם לא היו חשובים, נפוצו לכל עבר, ונמוגו.

באשר לגְרֵג דַיְיק גאון מוכשר שכיהן כמנכ"ל רשות שידור הבריטית בשנים 2004 – 1999. בדצמבר 2003 פרסמה וועדה ממלכתית בראשות הלורד האטון דו"ח חריף נגד רשת הטלוויזיה ה- BBC, שדיווח בעקשנות באותה שנה, כי ממשלת טוני בלייר הוליכה שולל את הציבור הבריטי בקשר להתקפה נגד עיקר במלחמת המפרץ השנייה במארס 2003. חטיבת החדשות של ה- BBC טענה, "כי הממשלה הבריטית זייפה מסמכים ושיקרה לציבור כי יש בידיה הוכחות ששליט עירק  סאדאם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית". המוניטין של טוני בלייר היה תלוי על בלימה. הדו"ח של הלורד האטון זיכה לחלוטין את האחראים במשרד ראש הממשלה מפני האשמה הזאת, אף על פי שלא סתר כלל את הטענות המרכזיות של ה- BBC. רשות השידור הבריטית נדרשה להכות על חטא ולשפר את דרכיה. יו"ר הוועד המנהל (Board of Governors) של ה- BBC גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) ומנכ"ל ה- BBC גרג דייק נתבעו לשאת באחריות ולהתפטר. ראשון התפטר גאווין דייויס. בינואר 2004 פרש גם גרג דייק מ- BBC כשהוא ממורמר וכועס מאוד על וועדת הלורד האטון. עם הדחתו ו/או התפטרותו הבלתי צפויה זכה גְרֵג דָיְיק לאהדה ותמיכה עצומה של עובדיו (ממש כשם שארנון צוקרמן זכה להן כשהודח ממשרת מנהל הטלוויזיה ב- 1979 ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל). אלפי עובדים של רשות השידור הציבורית הבריטית יצאו להפגנות ברחובות בצעד חסר תקדים נגד פיטוריו של גרג דייק. אלפים נשאו שלטים להחזיר את המנכ"ל המודח לראשות ה- BBC. הדחתו של גְרֵג דַיְיק הייתה לא הייתה עניין של מה בכך . קרה משהו יוצא דופן בבריטניה. אבל תמיכת העובדים לא סייעה . במקומו של גרג דייק התמנה למנכ"ל ה- BBC מארק תומפסון , שכבר הודיע כי יפטר 7000 (שבעת אלפים) עובדים מ- 30000 (שלושים אלף) עובדי ה- BBC . מר גרג דייק עצמו כתב במשך שנה ספר, "GREG  DYKE – Inside  Story", בו תקף בחריפות רבה את ממשלת טוני בלייר וחלק מחברי מועצת הנגידים, הגוף הציבורי הממונה על ה- BBC (מקביל לוועד המנהל של רשות השידור בישראל). ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא.

שוחחתי בסיום הפרזנטציה עם גב' אהובה אורן ז"ל וחבר וועד מנהל נוסף דוּדוּ דוֹתַּן ז"ל שמיהרו כבר בדרכם לביתם בהרצליה. המשנה ליו"ר הוועד המנהל אישה דעתנית אמרה לי בשחצנות לא מבוטלת כשהיא אצה לרכב הממתין לה, "שכנעת את המשוכנעים". לא היה לה יותר מידַי זמן להקשיב לי. החֲבֵרוּת שלה בוועד המנהל של רשות השידור הייתה שליחות ציבורית אך גם מעֵין הוֹבִּי. חֲבֵרוּת בוועד המנהל של רשות השידור היא מינוי פוליטי המעניקה כוח ופרסום ציבורי, אך היא נעשית בחינם ואיננה מכניסה אוכל לפי בעליו. גב' אהובה אורן הייתה בלחץ זמן גדול בשל עיסוקיה האחרים ומיהרה לשוב למקום עבודתה האמיתי במרכז הבֵּין – תחומי בהרצליה, זה שמשלם את המשכורת שלה. בצורה שהציגה את עצמה בפני לראשונה בחייה, ניכר היה עליה שענייני רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הם בעדיפות משנית . דוּדוּ דוֹתַן היה הרבה יותר נינוח ואדיב, "תדע לך יואש שהילדים שלי ואני מעריצים גדולים של שידורי הספורט שלך", אמר, ומיהר להסתלק בעִקבותיה.

יומיים אחרי הפרזנטציה הטלוויזיונית , שידרנו ישיר בליל שלישי – 17 באפריל 2001 את ניצחונה של מכבי ת"א על סְקָאווֹלִינִי פֶּזָארוֹ בגביע אירפה לקבוצות אלופות של ה- Suproleauge . השידור הישיר הניב רייטינג רָב והציב לרגע קט את הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 בראש פירמידת התקשורת של מדינת ישראל. הבסנו את כל יריבינו התקשורתיים לרבות ערוץ 2 ללא תנאי בטבלת הרייטינג. שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התקבלו בחדווה רבה ע"י הצופים . טבלת הרייטינג איננה משקרת. למרות ההצלחה הגדולה לא יכולנו לחתום על חוזים נוספים בשל היסוסי יו"ר הוועד המנהל נחמן שי יבד"ל וסגניתו גב' אהובה אורן ז"ל. שניהם סירבו על פי הבנתם הציבורית להתקשר שוב עם הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הרלוואנטיים לרבות זאת של מכבי ת"א. שני המפקחים הציבוריים ידעו ששידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב והכירו בעובדה שבגללם גם יש תמורה לאגרה. אך שניהם התעלמו והתמהמהו. הם גם לא אִפשרו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת לפעול. העתיד לא היה בטוח כלל ועיקר. למחרת ביום רביעי – 18 באפריל 2001 שלחתי להם את התזכורת הבאה ובצִדה את טבלת המִדְרוּג מאותו הערב, שהיווה התרוממות רוח לרגע קָט.

shai 26

טקסט מסמך : 18 באפריל 2001. זהו המסמך המקורי  ששלחתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי יבד"ל ולמשנה היו"ר גב' אהובה אורן ז"ל. המסמך הזה הושלך למגירה (או לסל) ונותר ללא שימוש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 27

טקסט מסמך : 17 באפריל 2001. הטבלה אינה משקרת. ערוץ 1 הציבורי ניצב לרגע קט בפסגת פירמידת התקשורת של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני דפי המסמך הגיעו לידיהם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן ז"ל. הם דחפו אותו למגירה או זרקו אותו לסַל. תרומתם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן לשידור הציבורי הייתה אפסית. בתום תקופה קצרה שניהם התנדפו כלא היו. מר נחמן שי וגב' אהובה אורן לא הותירו מאחוריהם שום מורשת חדשה או תקווה חדשה ברשות השידור. ב- 14 ביוני 2001, נפגשנו המנכ"ל אורי פורת, היו"ר נחמן שי, מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואנוכי עם עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א אלופת אירופה באותה עונה. הפגישה התנהלה במסעדה "האיטלקית הקטנה" בקצהו המערבי של רח' מונטיפיורי בתל אביב. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי הובלנו מדיניות שידור המאמצת התקשרות נוספת עם מכבי ת"א שהייתה גם אלופת המדינה ומחזיקת הגביע, אבל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שנודע כאוהד מושבע בתלבושת אדומה של קבוצת הכדורסל של "הפועל" ירושלים) ניסה לסכל זאת בכל מחיר ולטרפד את העסקה. פשוטו כמשמעו. היו לי שיחות משותפות עם המנכ"ל אורי פורת על דרכו של השידור הציבורי. סברתי, "כי קוד השידור הציבורי הוא לא רק מה צריך לשָדֵר לציבור, אלא גם מה הציבור מבקש ורוצה לראות". הוא תמך בגִרסָה. שמעתי אותו אומר ומבקש פעמים רבות, "שהפַיְינְשְמֶקֶרִים (אניני הטעם) יפסיקו להכתיב לי כיצד להנהיג את השידור הציבורי". אורי פורת ואנוכי סברנו שמכבי ת"א בשל הצטיינותה ושלל התארים שהיא נושאת, והישגיה בארץ ובאירופה הופכת לאובייקט שידור מוצלח הנושא רייטינג גבוה שהוכיח את עצמו. לא היה לשנינו ספק שמכבי ת"א ראויה להתקשרות ארוכת טווח עם רשות השידור . שידור משחקיה ראוי ומתאים לשיבוץ בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדרך המסורת בת שלושים השנה. היו"ר נחמן שי מעריץ פנאטי של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים יריבה עיקשת של מכבי ת"א בליגה, שישב ביציעי היכל מלחה בין קהל שורות האוהדים לבוש חולצת  Shirt T אדומה סָבָר אחרת. הוא התנגד בכל כוחו לחוזה בין רשות השידור למכבי ת"א מפני שחשב שהכסף הציבורי שמקבלת מכבי ת"א מרשות השידור מחזק אותה על חשבון קבוצתו האהודה. היה ברור שנוצר עימות חזיתי בין תפיסת השידור של המנכ"ל אורי פורת לבין אבחנתו של נחמן שי כיו"ר המוסד הציבורי המפקח על מהלכי הדֶרֶג המקצועי.

אורי פורת גרס ב- 2001 את מה שסבר ב- 1984. הוא לא הסתיר את דעתו כי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא בעיניו אובייקט שידור ראוי. לא הייתה בכך כל רבותא. הוא נהג כמו המנכ"לים שכיהנו לפניו ואחריו, יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואריה מֶקֶל, וקבע, "הרשות חייבת לאמֵץ לחיק השידור הציבורי קבוצה מצליחנית כמו מכבי ת"א, ולאימוץ הזה יש מחיר וביטוי שהוא שווה ערך לכסף". הוא היה בטוח שהוא צודק והאֶמֶת ניצבת לצִדוֹ. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שָי החזיק באֶמֶת אחרת משלוֹ ואמר לכל מי שרצה לשמוע, "שמתן כספים בסדר גודל ענק כזה רק לקבוצת כדורסל אחת בישראל הוא מעשה פסול ובזבוז כספי ציבור". נחמן שָי בניגוד למנכ"ל סחף לצד האֶמֶת שלו אנשים נוספים מבין הוועד המנהל, את המשנֶה שלו גב' אהובה אוֹרֶן ואַלוֹן אלרואי ידידו הוותיק של יו"ר הוועד המנהל הקודם גיל סמסונוב. שניהם לא אהבו את אורי פורת בלשון המעטה. חבר הוועד המנהל ד"ר אילן אַסְיָה ועוד פרסונות מהוועד המנהל של רשות השידור וגם ממליאת רשות השידור הצטרפו להשקפת עולמו של נחמן שי. רבים בוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה קָצוּ בשידורי מכבי ת"א. שלא תהיה טעות. המתנגדים החריפים ביותר בוועד המנהל ובמליאה לשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית, היו הראשונים שנצמדו למסך כדי לצפות בהם. חלקם אהדו אותה. אחרים אהבו לשנוא אותה. אך איש לא התעלם ממנה. כולם צפו בה. מכבי ת"א הייתה סחורת שידור נוטפת רייטינג. נוצרה אופוזיציה אמיתית לאֶמֶת השידור של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתוך ההנהלה הציבורית של רשות השידור. אורי פורת כבר לא היה הקוסם רָב – מַג כל יכול. אט – אט הפך לשבר כלי. באוגוסט 2001 התפוטר מתפקידו הרם ונטש את רשות השידור לעַד.

הפילוסוף ברוך שפינוזה בניתוח המושג "מהי האֶמֶת" מתייחס לשלוש אמיתות. הראשונה היא האֶמֶת העובדתית המתארת בדיוק רב את האירוע וכיצד אֵירַע. השנייה היא האֶמֶת התדמיתית בה יש משקל למה אומרים האנשים על מה שקָרָה. האֶמֶת השלישית היא מה מרגישים האנשים בעקבות מה שאירע. ברוך שפינוזה מניח שהאמת השלישית היא האֶמֶת הקובעת ! זה גַם מה שחשו והרגישו אנשי הוועד המנהל לגבי שידורי מכבי ת"א. זאת הייתה האֶמֶת שלהם. אורי פורת היה מבוּדד עם האֶמֶת שלוֹ. יו"ר הוועד המנהל נחמן שַי השיג יתרון משמעותי בוויכוח שלו עם המנכ"ל אורי פורת על טיב שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הצליח ליצור תחושת מיאוס בין אנשי הוועד המנהל והמליאה כלפי מועדון הכדורסל הפופולארי. הרבה מאוד "מומחי" שידור בוועד המנהל הרגישו פתאום את מה שלא חשו בעבר, שהם משלמים כסף רב מידי עבור הרייטינג הגבוה שמייצרים שידורי מכבי ת"א. האמת היא לפעמים יחסית מאוד.

ביום שישי – 11 במאי 2001 וביום ראשון – 13במאי 2001 התקיים טורניר הכדורסל ה- Final four האירופי בהיכל Bercy בפאריס. מכבי ת"א ניצחה בחצי הגמר את צסק"א מוסקבה 80:86 ובמשחק הגמר את הקבוצה היוונית פאנאתינאיקוס 67:81 וזכתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות במפעל הכדורסל הישן של ה- FIBA אולם תחת הארגון החדש של הוועדה המארגנת של ה- Euroleague / Suproleague. זכייתה של מכבי ת"א ב- 2001 בגביע אירופה היוקרתי לרבות היותה אלופת ישראל וגם מחזיקת גביע המדינה בארץ, העלתה את מניותיה ואת מחירה . עבור עונת 2001 – 2000 הסכמנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי (ובגיבויו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני) לשלם למכבי ת"א סכום של 5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר עבור זכויות השידורים . עכשיו לקראת עונת 2002 – 2001 האמיר גרף זכויות השידורים והיתמר לשיא חדש של 6.600000 (שישה מליון ושש מאות אלף) דולר. המו"מ התנהל כרגיל במסעדת "האיטלקייה הקטנה" של חן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. קבוצת המו"מ שלנו בקיץ 2001 מול מכבי ת"א כללה את אורי פורת, יאיר אלוני, מוטי לוי, ואותי. את מכבי ת"א ייצגו שמעון מזרחי ואמי אשל. התבוננתי באורי פורת לאחר החתימה על מסמך הזכויות היקר. פניו היו לבנים כצבע הקיר. הוא היה מוטרד מהסכום הכספי העצום . מכבי ת"א הפכה לסחורת שידור מבוקשת ויקרה מאוד, בגלל מעמדה המיוחד בארץ ובאירופה וגם מפני שהחוזה בין שני הגופים לבש אופי של בלעדיות ובלבדיות. מי שרצה לראות את מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בפעולה בטלוויזיה יכול היה לצפות בו רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרבה אנשים תמימים וגם טיפשים, וחסרי הבנה מינימלית בתעשיית הטלוויזיה, לא הבינו כי שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א בליגת הכדורסל האירופית גם הם בגדר מטלות של ערוץ 1 הנקרא "השידור הציבורי". אפילו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים ובר פלוגתא של אורי פורת ושלי הבין ששידורי ה- Final four של מאי 2001 היו הצלחת תוכן מסחררת. בשידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה 67:81 ביום ראשון – 13 במאי 2001 צבר ערוץ 1 רייטינג ממוצע מצוין של % 33.50 בלוויית Peak נאה של % 41.20, ו- Share של % 58.70. נחמן שי לא יכול היה עוד להמתין ונאלץ לשלוח לחבריי ולי למחרת – 14 במאי 2001 באמצעות אורי פורת מכתב הערכה כלהלן :

shai 26

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהיכל "ברסי" (Bercy) בפאריס בתאריכים 11 ו- 13 במאי 2001. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום רביעי – 22 ביולי 2001 , זומנתי שוב לישיבת הוועד המנהל של רשות השידור בבנייני האומה בירושלים בגין החוזה הכספי הדו שנתי היקר והשנוי במחלוקת האמור להיחתם עם מכבי ת"א. אנשי הוועד המנהל ביקשו לדון בו ולהראות למנכ"ל אורי פורת מיהו בעל הבית האמיתי ברשות השידור. גם עו"ד ויו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי הוזמן. אנשי הוועד המנהל הערימו על אורי פורת קשיים רבים. בעוד נחמן שי ואַהוּבָה אוֹרֶן נושאים דברי קטגוריה חוצבי להבות, בקול רם ובהתלהבות בגנוּת ההסכם הכספי בן השנתיים 2003 – 2001 האמור להיחתם עם אלופת אירופה שהייתה גם אלופת ישראל ומחזיקת הגביע, לימד המנכ"ל בתּוֹרוֹ סנגוריה הגיונית אך איבד את תנופתה ואת האפקטיביות שלה משום שקצב דיבורו היה איטי והססני והוא גם דיבר בלחש. לא שמעו אותו. הוא סִינֵן מבין שיניו טקסט בקול כבוי שתמך בשידורי מכבי ת"א. נשמעו הערות ציניות בחדר הישיבות שקראו לוֹ להרים את קוֹלוֹ. אורי פורת הציג פרזנטציה חסרת ביטחון בקול ענות חלושה למרות שדיבר בהגיון בשבח ההתקשרות הדו שנתית עם אלופת ישראל ואירופה בכדורסל אך הופעתו כמי שמתיימר להיות מנהיג השידור הציבורי הייתה עגוּמה. אין מילה אחרת לתאר זאת. התבוננתי בו. הוא נראה נורא. הוא היה על הקרשים. בסופו של דבר הושגה פשרה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חתמה עם מכבי ת"א קבוצת הפאר של הכדורסל הישראלי על חוזה לעונה אחת 2001 / 2000 תמורת  6.600000  (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר שהניב עונת שידורים מוצלחת נוספת עם אופציה לחתימה לשנה נוספת. ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 נשפו בעורפנו. אי אפשר היה שלא לחוש בהבל נשיפותיהם. זאת הייתה הסיבה מדוע הסכמנו לשלם למכבי ת"א תשלום סנסציוני. בפגישת הוועד המנהל הזאת נודע לרבים שהיו"ר וסגניתו פתחו בתהליכי הדחה נגד המנכ"ל אורי פורת.

אורי פורת היה כבר כבן 66 בקירוב. הוא נראה לי תשוש ועייף מאוד. זה לא היה אותו מנכ"ל ולא האיש שפגשתי לראשונה באפריל של שנת 1984. אורי פורת (פרשובסקי) "רישוני" גזעי בן ראשון לציון, הגיע לרשות השידור בפעם הראשונה  בהיותו בן 49. מנכ"ל צעיר, מלא אנרגיה, ונחוש יחד עמי לחוֹלֵל את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' הראשונה" בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ואומנם חוללנו אותה בשעתו .הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של שנות ה- 2000 הייתה תעתיק כמעט מדויק של שנות ה- 60 בעת שהוקמה.

[1] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל המנכ"ל אורי פורת , ביום פרישתו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  ב-  30 באפריל 2000, הנוגע לזכויות השידור של ה- Final Four, והתנהלותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בפרשה.

[2] ראה נספח : מכתבי ליו"ר רשות השידור גיל סמסונוב מ- 8 בנובמבר 1998 לרגל מינויו לתפקיד החשוב.

[3] ראה נספח : מכתבו של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות לאלישע שפיגלמן ז"ל עורך "יומן" שסירב לשדר את כתבת הזכייה של אריק זאבי באליפות אירופה בג'ודו.

[4] ראה נספח : מכתב נזיפה של מנהל החדשות מר יאיר שטרן לעורך החדשות חנן עזרן ז"ל מ-  26 בדצמבר 1985.

[5] ראה נספח : ראה פרסום נתונים כספיים בתעשיית הטלוויזיה באנגליה שנעשה ב- 16 בנובמבר 2001 ע"י חברת "Sports Business Group" וחברת RAR.

המעידה הגדולה הראשונה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי הייתה בשבת – 1 בספטמבר 2001. באותו היום הסכים נחמן שי להתכופף מפני הרוח ונכנע ללחצים של שר האוצר סילבן שלום, סוכן זכויות השידורים מר אביב גלעדי, ויו"ר התאחדות הכדורגל גבריאל "גברי" לוי ששכנעו אותו לשלם 300000 דולר (במקום 225000 דולר) תמורת השידור הישיר של משחק קדם גביע העולם בכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד נבחרת ישראל ב- 1 בספטמבר 2001 בסארייבו. המעידה הגדולה השנייה שלו הייתה משהעניק גיבוי למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לרכוש באפריל 2002 8 משחקים בלבד במונדיאל יפן / קוריאה 2002 תמורת סכום אסטרונומי בן 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. המעידה השלישית הגדולה שלו הייתה בשעה שניצב מנגד במלחמתי בקיץ 2002 נגד מנכ"ל הבלתי מוכשר בעליל רשות השידור יוסף בר-אל. עובדה שבחלוף שלוש שנים, אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שביצעו את המינוי המופרך בקיץ 2002, הדיחו וסילקו את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו הרמה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן בעוון שוחד מסך ושחיתות .

מונדיאל הכדורגל של יפן וקוריאה – 2002  [1].

מנהל מחלקת הספורט : יואש אלרואי.

עורך ראשי ומפיק ראשי בירושלים : יואש אלרואי.

משרד הפקה ושידורים : בירושלים.

מפיק משנה בירושלים : ששי אפרתי.

עוזרת הפקה בכירה בירושלים : דורית חיימי.

שַדָּרִים Off Tube באולפן בירושלים : מאיר איינשטיין, זוהייר בהלול.

עלות זכויות השידורים לכלל המִשָדֵר הציבורי הבינלאומי והמִשָדֵר המסחרי הבינלאומי גם יחד : 1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 1 מיליארד דולר).

עלות זכויות שידורים לא בלעדיות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 : 3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר (עבור שידור של 8 משחקים בלבד).

עלות זכויות שידורים של ערוץ הספורט (5) בכבלים : כ- 700 אלף דולר (הערכה).

מנכ"ל רשות השידור :  יוסף בר-אל.

מנהל הטלוויזיה (מ"מ) : יוסי משולם.

מנהל החדשות : רפיק חלבי.

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר : 32

מספר המשחקים הכללי בטורניר : 64

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר למדינת ישראל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 : 8 שידורי Off  Tube מהאולפן בירושלים.

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י ערוץ הספורט בכבלים : 56 (מיפן וקוריאה).

מונדיאל גרמניה 2006  [2].

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי והמשדר המסחרי הבינלאומי גם יחד על פי עסקת "ספ בלאטר – לאו קירש" : 1.550000000 (מיליארד וחמש מאות וחמישים מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 1.192 מיליארד דולר).

רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שגתה שגיאה קרדינאלית היסטורית כשהסכימה בתמיכתו של מר רענן כהן השר הממונה על רשות השידור (והאיש שהעלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל והציע אותו לראש הממשלה אריאל שרון כמנכ"ל רשות השידור והציב אותו בקדמת השידור הציבורי), לשלם לחברת צ'ארלטון בעבור זכויות השידורים של מונדיאל 2002 סכום כספי שהוא פי שמונה יותר מאשר שילמה רשות השידור למונדיאל צרפת 1998 אך קיבלה פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבל ערוץ 1 בצרפת 98'. בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל את דעתו המקצועית כי יש לשדר את שמונת משחקי מונדיאל 2002 מן האולפן בירושלים בטענה שאין די כסף לשלוח צוות שידור ליפן וקוריאה (בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). מר יוסף בר-אל מי שנהנה מגיבויו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי) יכול היה לנהל את המו"מ עם חברת צ'ארלטון טוב יותר ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית המדולדלת שלו . צריך להדגיש שהוא לא היה לבד. הוא נהנה מגיבוי של כמה מחברי וועד מנהל בראשותו של היו"ר נחמן שי וכאמור נחמן שי עצמו שתמכו בבורות במהלך הרכישה שהוביל כמנכ"ל רשות השידור . להיטותו ולהיטותם לרכוש את סחורת השידור המוקטנת והיקרה במחיר מטורף , יצרה טרגדיית שידור שהיו לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת. זה היה לחלוטין בלתי הגיוני שהם לא התייעצו עמי כמנהל מחלקת הספורט בעת ניהול המו"מ. רשות השידור בכלל ויוסף בר-אל בפרט האיש שהוביל את מהלך הרכישה מחברת צ'ארלטון , לא הכירו את נקודות התורפה במו"מ ולכן לא ידעו להתגונן מפני המחיר המופרז. רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה מחיר אדיר חסר כל הצדקה של כ- 500 אֶלֶף (חצי מיליון) דולר תמורת כל משחק ומשחק במונדיאל 2002. כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דהאן החרישו.

[1] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

[2] ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU.

דוגמא מצוינת לסוג כזה של החמצה ובלבול מוחלט ששררו בתוככי רשות השידור , בה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי משמש במקביל גם כמנכ"ל הרשות לעת מצא במקומו של אורי פורת שפרש וכבר לא היה בשִלטון, נקרתה לי שוב במשחק החוץ האחרון של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרת בוסניה במסגרת קדם מונדיאל 2002 שנערך בסארייבו עיר הבירה של בוסניה הרצוגובינה, במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001  בתשע בערב. כשנחמן שי התמנה בדצמבר 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות התרחב לבי. לרוע מזלי טרם זמנו . נחמן שי היה מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. הכרתי אותו היטב הוא שימש שנים ככתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. הוא התפרסם כאוהד מושבע של אגודת הפועל ירושלים. נחמן שי היה ידוע בהערצתו לשידורי הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בימי ראשית הטלוויזיה . הוא אפילו ניסה את כוחו כשַדָּר כדורגל ב- "מבט ספורט". במשך השנים סטה למסלולי תקשורת של ייעוץ והסברה לפוליטיקאים , אך נשאר מודַע היטב לחשיבותם של שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה הציבורי שברגע זה הפך למפקח הציבורי הראשי שלי. ביומה האחרון של שנת 2000 יום ראשון – 31 בדצמבר, ברכתי אותו על מינויו החשוב ורם המעלה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור [1] . לא תיארתי לעצמי עד כמה שיני הזמן נגסו וזרעו הֶרֶס באישיותו. הן הפכו אותו מעיתונאי לפוליטיקאי. אם נותר בו עוד כישרון מה בתחום התקשורת הטלוויזיונית הרי שהכישרון הזה נמוג. כמנווט שידור הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא הצטייר לי כפיגורה של פוליטיקאי. גרוע מזה עסקן פוליטי.

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1

מחלקת הספורט ירושלים       יום ראשון – 31.12.2000 

לכבוד :

נחמן שי –  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור  

נחמן היקר,

אנחנו כאן במחלקת הספורט הוותיקה ועתירת הפעלים מבקשים לאחל לך הצלחה רבה עם מינויך לתפקיד רב האחריות של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור.

אנחנו מקווים מאוד שאומנם תסייע בידיו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם), ו/או חלק מהם, כדי לעצב מחדש לוח שידורים אטרקטיבי יותר למען משלם האגרה , מושך ומעניין מזה הנוכחי. שידורי הספורט הרלוואנטיים בכל רשת טלוויזיה ציבורית – ממלכתית הם בסיס כל מוצק ורחב עד שאין בִּלְתּוֹ. שידורי הספורט נושאי זכויות השידורים והנחשבים בעיניי לרלוואנטיים הם הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים (נבחרת ישראל משחקי ליגת העל, ומשחקי חצי הגמר וגמר גביע המדינה), כנ"ל הכדורסל הישראלי על פי אותו הדגם של שידורי הכדורגל, משחקי קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית, המשחקים האולימפיים, המונדיאלים ואליפויות אירופה לאומות בכדורגל, וגם אליפויות העולם בא"ק. ועוד דבר.

אתה חייב לסייע למנכ"ל רשות השידור אורי פורת להפוך את ערוץ 33 (אִזוטרי באשמתו של מנהלו יוסף בר- אל ונטול לחלוטין כל רייטינג צפייה, משהו שנע בין % 0.0  ל- % 0.7 במקרה הטוֹב) לערוץ טלוויזיה רלוואנטי מן המניין תחת חזון שידור משותף ואותה קורת ניהול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כדוגמת ה- BBC הציבורי באנגליה שיש לו שני ערוצי שידור1 BBC  ו- 2 BBC ). אני שב ומאחל לך הצלחה רבתי בכל מעשיך ברשות השידור. 

נ.ב. :

אני מצרף לידיעתך את אחת הדוגמאות לרייטינג הדליל והאפסי של ערוץ 33 תחת ניהולו של יוסף בר-אל . 

בברכה חמה, יואש  אלרואי  

shai 1

טקסט תמונה : שנת 2002. דף מדרוג צפייה אחד מתוך מאלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים המונחים בארכיון רשות השידור. דף המדידה הקונקרטי הזה מהשעה 16.45 ועד 01.00 מוכיחים שוּב ושוּב את עליבותו הנוראית של ערוץ 33 ברשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה הוא איננו רלוואנטי משום היבט. מעניין, העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן למנות את האיש הכושל והלא מוכשר הזה למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

חיש מהר התברר כי לתקוות החדשות שפעפעו בלבי בטרם זמן לא היה כל יסוד. נחמן שי היה חובב כדורסל אך אוהד של הפועל ירושלים. בדרכו הדיפלומטית הפך למתנגד חריף ביותר של המנכ"ל אורי פורת, והקשה עליו מאוד על צעד ושעל. הערכתי הרבה יותר את עוזרתו הראשית גב' טָלִי בֵּן אָבִי מאשר אותו כפוליטיקאי שבוחש בקדרה. למחרת ביומה הראשונה של שנת 2001 שלח לי היו"ר החדש של הוועד המנהל את דברי תשובתו בנוסח מאוד דיפלומטי המגן על אגפיו מכל הכיוונים . לא נדרשה שום פרשנות לפענח את הכתוב [2].

רשות השידור

יו"ר רשות השידור נחמן שי                                     1 בינואר 2001  – ו' טבת  תשס"א

(סימוכין 0046)

לכבוד :

יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט

יואש ידידי,

תודה על הברכות.

אני מכיר בחשיבות שידורי הספורט,אך אני גם יודע כי המציאות התקשורתית בישראל השתנתה, וממילא מה שהיה זמין וזוֹל פעם – אינו כזה היום. נשב בקרוב ונדבר על הכול,גם על הנושא הזה. ושוב תודה !                    בברכה, נחמן  שי .

מינויו של נחמן שי לתפקיד יו"ר הוועד המנהל לא היטיב עם הרשות ולא הביא שום מזוֹר . עם מינויו גברו הריב והמדנים והתחדדו ביתר שֵאת. חוסר יכולתו של נחמן שי אישיות פוליטית מובהקת, שבכורח הנסיבות נשא ב- 2001 בכפל תפקידים בו זמנית כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומנכ"ל הרשות להתייצב בשתי רגליו מאחורי החלטה שלוֹ עצמו שכבר קיבל בעבר , הפך אותו לפתטי. הדבר בא לידי ביטוי חריף במו"מ עם אביב גלעדי על זכויות השידורים של משחק הכדורגל בוסניה – ישראל. נחמן שי ואנוכי החלטנו שאיננו מתעסקים יותר עם מתווך זכויות השידורים היקרן של המשחק אביב גלעדי הדורש מאתנו מַמוֹן רָב תמורת זכויות השידורים של המשחק בוסניה –  ישראל. הניתוק הפך לסכסוך. אביב גלעדי גרר בעקבותיו את התערבות הפוליטית ברגע האחרון של מושיעו שַר האוצר סילבן שלום יחדיו עם יו"ר ההתאחדות גבריאל "גברי" לוי. שידור ספורט הישיר של המשחק בוסניה – ישראל כבר ירד מהפרק בשל העלות הבלתי מתקבלת על הדעת, אך במפגש עם סילבן שלון נחמן שי הפך לשבר כלי. התברר שהוא קוטל קנים . מכיוון שהיה פוליטיקאי שינה את דעתו וניאות לשלם מקופת רשות השידור הריקה תוספת של יותר מ- % 25 למחיר שמקודם סירבנו לשלם, הוא ואני, וגם הכניס אותי ללחץ אטומי בלתי אפשרי של הפקה ושידור ישיר מסאראייבו.

נחמן שי היה בשנות ה- 70 עיתונאי וכתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הייתי עֵד פעם לשיחה מעניינת בינו לבין הבוס שלוֹ . לנחמן שי הוצעה הצעה קוסמת לצאת להשתלמות עיתונאית בת כ- 8 חודשים בארה"ב . הכתב הצבאי שאל את מנהלו, "האם יישמר לוֹ תפקיד הכתב הצבאי לכשיחזור…?". דן שילון לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב לנחמן שי, "וודאי שלא", והוסיף, "בחטיבת החדשות אין נחלות פרטיות". דן שילון מינה את עמירם ניר ז"ל לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של נחמן שי. נחמן שי לא חזר מעולם לתפקידו הישן. במשך השנים "התקדם" נחמן שי והפך לעוזר ודובר של פוליטיקאים, עד שהפך לפוליטיקאי בעצמו. לפוליטיקאים החודרים למערכת השידור יש תכונה מוּלֶדֶת או תוכנת מחשב נרכשת, המכוונת ומדריכה אותם לשַלֵם יותר במקום שלא צריך. בתמורה יפורסם שְמַם בציבור ויזכה לתהודה המתאימה. ראיתי זאת והייתי עֵד לכך שוב ושוב לאחר הסתלקותו הבלתי צפויה של אורי פורת מכֵּס מנכ"ל רשות השידור. עננה כבדה כבר רבצה על רשות השידור זה מכבר . היה לה יו"ר פוליטיקאי רופס שמתפתל ופוסח על הסִפִּים , שַר ממונה שדמותו נחשפת לעיתים קרובות מידי בערוץ 33 של רשות השידור, ומנהל ערוץ 33 עצמו שאוֹרֵב וממתין לשעת הכושר להתפלֵח אל כֵּס מנכ"ל רשות השידור הפנוי.

בזכויות השידור של משחק הכדורגל  בוסניה – הרצוגובינה ישראל שנועד להיערך בסרייבו במוצ"ש של – 1 בספטמבר 2001 (במסגרת קדם מונדיאל יפן /קוריאה 2002) החזיק מר אביב גלעדי. אביב גלעדי החזיק גם בשני משחקי החוץ הקודמים של הנבחרת שלנו, נגד אוסטריה (התקיים בווינה ב- 28 במרס 2001 ושודר ע"י ערוץ 2), ונגד ליכטנשטיין (נערך בוָואדוּז) בשבת – 2 ביוני 2001, אך לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם לא בערוץ 2 שהיו עסוקים לאורך אותה השבת בכיסוי אסון הדולפינריום הכבד בתל אביב שאירע פחות מיממה קודם לכן בו נספו עשרות צעירים מהתפוצצות מתאבד פלסטיני בערבו של יום שישי – 1 ביוני 2001 . המשחק ליכטנשטיין – ישראל שוּדַר לבסוף כפתרון כפוי בערוץ הספורט בכבלים. אביב גלעדי סוחר ומתווך זכויות שידורים ממולח שהשקיע וקנה אותם מחברת UFA הגרמנית תמורת כסך רב לצורך מכירתם לגוף שידור ציבורי בישראל (עבור ממון עוד יותר גדול, הרי הוא היה צריך להרוויח משהו מהעסקה) , הפסיד בסופו של דבר הון עתק.

ביום שני – 19  בפברואר 2001, בקשתי את יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפועל קרוב לשנה (מונה ב- 1 במאי 2000 למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן שפרש) בכתב להיכנס למו"מ מוקדם ללא לחץ עם אביב גלעדי כדי להציע לו מייד במו"מ שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תקנה ממנו את המשחקים במחיר סביר. הדגשתי בפניו באותיות מוגדלות במסמך ההוא : "לפחות שלושה רבעים מהסכום שבו נקנה ונרכוש מאביב גלעדי את שלושת המשחקים הללו נחזיר באמצעות חסויות . זאת הבטחה אישית שלי לך . הפנייה לאביב גלעדי צריכה להיעשות מייד כי המשחק נגד אוסטריה בווינה , אוֹ – טוֹ – טוֹ , מתקיים בעוד 39 ימים" [3].

המנכ"ל אורי פורת שנדחף בקיץ 2001 לאִיטוֹ מחוץ לכותלי רשות השידור והיה אמור להתפטר, או להיות מפוטר ומודח בתוך חודשים ספורים מכהונתו ע"י יו"ר הועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור, ישב כהרגלו על המדוכה והתלבט והיסס בתשובתו. בקיצור, לא יצא מזה שום דבר. בחודש אוגוסט 2001, ערב הדחתו ע"י הוועד המנהל מתפקידו, הקדים אותם אורי פורת והתפוטר. מה זה חשוב. נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ועכשיו גם מ"מ המנכ"ל, נטל לעצמו את מוֹסְרוֹת המו"מ עם אביב גלעדי במשחק החוץ האחרון שנותר, בוסניה – ישראל. למשחק במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 ב- 21.00 ב- בסַארָאיֶיבוֹ בירת בוסניה – הרצוגובינה הייתה חשיבות רבה. נבחרת ישראל הייתה עדיין בתמונת הסיכויים כדי לתפוש את המקום השני בבית המוקדם אחרי ספרד, מיקוּם המאפשר העפלה ל-  Play Off (שני משחקי הכרעה , בית וחוץ ) כנגד אחת הנבחרות האירופיות , ואולי עם טיפ טיפת מזל גם העפלה לטורניר הגמר של מונדיאל 2002, מפעל ממנו נעדרת ישראל מאז המונדיאל ההוא של מכסיקו 1970. מתווך זכויות השידורים אביב גלעדי דרש מאִתנו סכום של 400000 (ארבע מאות אלף) דולר תמורת השידור הישיר. זו הייתה זכותו כאיש עסקים. אנחנו הסכמנו לשלם 225000 (מאתיים עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר. למרות רצוני העַז לשָדֵר ישיר את המשחק, פער התיווך היה עצום והמו"מ עם אביב גלעדי נתקע. רשות השידור גמגמה כרגיל. נחמן שי ואנוכי ירדנו ממנו. הודעתי לאביב גלעדי כהאי לינה : "חפש את החברים שלך. 225000 דולר או שום דבר". כרגיל, במקום להיכנס למו"מ בשלב הרבה יותר מוקדם כדי לקנות את זכויות השידורים של המשחק ישירות מ- UFA (סוכנות התיווך הגרמנית), בזבז סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי זמן שלא לצורך, ולוואקום חדר אביב גלעדי. עכשיו נדרשנו לשלם פעמיים גם עבור המחיר וגם עבור פער תיווך.

זאת הייתה תקופת פעילות אינטנסיבית של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בינתיים נרתמתי בכל כוחי להפיק במקביל למשחק בוסניה הרצוגובינה – ישראל (נקבע כזכור להיערך בסאראייבו ב- מוצ"ש – 1 בספטמבר 2001) גם את השידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה שהתקיימה בטורקיה, והחלה ביום שישי – 31 באוגוסט 2001 במשחק נגד צרפת. משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה – ישראל לא נלקח יותר בחשבון כאופציית שידור ישיר. שלחתי לאנקרה בירת טורקיה את צֶוֶות השידור הבכיר שלי, השַדָּר מאיר איינשטיין, הפרשן אלי סהר, והמפיק מספר אחת שלי היחיד והמיוחד – ששי אפרתי. הגעתי כהרגלי לעבודה מוקדם בבוקר בשבת – 1 בספטמבר 2001, כדי להפיק את השידור הישיר הקרוב מאנקרה ישראל נגד ליטא, התמודדות שנקבעה לאותה שבת – 1 בספטמבר 2001 בארבע וחצי אחה"צ. מצאתי לנכון להיות כבר בבוקר במשרד בירושלים על מנת לשוחח עם עמיתי בטלוויזיה הטורקית הממלכתית TRT המפיקה את הסיגנל הבינלאומי, ולבקש מהם לפקח ולהעניק תשומת לב לקווי ה- ISDN  של השידור שלנו. כמו כן רציתי לוודא שזמן השידור שלנו על מערכת התקשורת הלוויינית של EBU, אומנם שריר וקיים בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. המהמורות הטכנולוגיות וביטחון הפקת השידור מכתיב שעות עבודה בלתי מוכרות לאזרח הרגיל. בשעה שתיים בצהרים של אותה שבת – 1 בספטמבר 2001, שעתיים וחצי לפני תחילת השידור של משחק הכדורסל ישראל – ליטא שנקבע ל- 16.30, נחתה במשרדי שיחת טלפון (שיחת וועידה) מפתיעה ובהולה ממנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ויו"ר הוועד המנהל ומ"מ מנכ"ל רשות השידור (בעת ובעונה אחת) נחמן שָי, בה הודיעו לי שניהם, כי רשות השידור קנתה ברגע זה מאביב גלעדי תמורת 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר את זכויות השידור של משחק הכדורגל בּוֹסְנִיָה – ישראל, שעמד להתחיל בתוך שבע שעות בסַרָיֶיבוֹ. מדהים שלילי. הם לא שיתפו בהחלטה את מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני במהלכם החדש ולא דיווחו לו על השידור הישיר שנולד בניתוח קיסרי בו משתתף גם שר האוצר של מדינת ישראל , אולי מפני שלא איתרו אותו. שניהם צִלצלוּ אלי בשמחה ובישרו לי, "יֵש לְךָ אוֹר יָרוֹק לשָדֵר ישיר אֶת המִשְחַק". לא האמנתי למשמע אוזניי. ההפתעה הייתה מוחלטת. שמחתי וחששתי. שמחתי, כי מאוד רציתי לשָדֵר ישיר את המשחק בהשתתפות הנבחרת הלאומית שלי, אך ירֵאתי שלא אעמוד במשימת השידור בשל קוֹצֶר הזמן שעמד לרשותי כדי להיערך לקראתו.

"יצאתם מדעתכם , ככה לא עובדים , ככה לא מפיקים וככה לא מנהלים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" , אמרתי לנחמן שי בתדהמה בשיחת הטלפון , אך הוספתי מייד , "אנוכי אעשה כל מאמץ כדי לבצע את משימת השידור למרות הזמן הקצרצר 7 (שבע) שעות שנותר לי להתכונן לקראתה" . רָפִיק חלבי סיים את שיחת הוועידה הטלפונית כשאמר לנחמן שי, "אל תדאג נחמן, אתה לא מכיר את יואש אלרואי, הוא יוציא לך את השידור גם מתחת לאדמה", והטלפונים נטרקו.

התברר שאביב גלעדי לא היה טיפש. סוֹחֵר זכויות השידור ידע שערוץ 5 וערוץ 2 לא ישלמו לוֹ פרוטה עבור המשחק דנן והבין שבעניין הזה אפשר להפיל בפח רק את הערוץ הציבורי . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כבר הביעה את נכונותה בעבר הלא רחוק לשלם לוֹ 225000 (מאתיים עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת השידור הישיר של המשחק בוסניה – ישראל, למרות שהוא כמתווך זכויות שידורים ואיש עסקים שילם לבעלי הבית המקוריים של הזכויות החברה הגרמנית UFA סכום של  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר. אביב גלעדי רתם בדקה האחרונה ממש את יו"ר התאחדות הכדורגל גברי לוי ואת שַר האוצר סילבן שלום למאמצי המכירה שלו , למרות שאנחנו וויתרנו זה מכבר על המשחק ולא כללנו אותו עוֹד בלוח השידורים שלנו.

זה היה בשבת בבוקר – 1 בספטמבר 2001, שתיים עשרה שעות לפני המשחק בוסניה – ישראל. סילבן שלום יחדיו עם אביב גלעדי ובתמיכת יו"ר ההתאחדות גברי לוי עטו שוב על מנכ"ל רשות השידור נחמן שי. נחמן שי לא מצא צורך לשתף אותי. בעיצומו של המו"מ החדש שהתפתח ברגע האחרון "מצא" פתאום נחמן שי שהיה עסקן ופוליטיקאי באופיו יותר מיו"ר של וועד מנהל של רשת טלוויזיה ציבורית סכום של 75000 (שבעים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים באמתחת רשות השידור המדולדלת שלוֹ. בעסקה סיבובית משולשת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין התאחדות הכדורגל וּלבין אביב גלעדי, כששַר האוצר של מדינת ישראל משמש אפוטרופוס ומתווך, נחתם ההסכם בו שילמה רשות השידור סכום של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר לאירוע שביצועו הישיר מבחינה טכנית מוטל בכלל בספק. בשבע ושלושים בערב התראיין כבר שַר האוצר סִילְבַן שָלוֹם בהרחבה ברשת ב' של "קול ישראל" בתוכנית האקטואליה של אבי בטלהיים (כתב ועורך בכיר בעיתון "מעריב" ששימש במקביל שדרן תוכנית אקטואליה מידי מוצ"ש ברשת ב' של "קול ישראל"), וסיפר למאזינים בגאווה עצמית ובאריכות, "כי נכנס לעובי קורת המו"מ כדי להֵיטִיב עִם העַם אך בעיקר עִם חיילי צה"ל". ממש רעיון מבריק שמעולם לא עלה על דעתי, כי מי הם בכלל חיילי צה"ל בעיניי. שַר האוצר הוא פוליטיקאי משופשף שכמובן נטל את מלוא חופן קרדיט שידור המשחק לעצמו. רשות השידור שילמה 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר שלא היו לה היישר לכיסו של אביב גלעדי. ההחלטה של רשות השידור העצלנית והרָפָה הייתה כה חפוזה עד שלא נותרה לי טיפת זמן כדי להשיג חסויות למִזעוּר נזקֵי העלויות של קניית זכויות השידורים המפתיעה.

ביצוע השידור הישיר מבוסניה הרצוגובינה היה בסכנה בשל הזמן הקצר שנותר (ועוד ביום שבת) להיערך מן ההיבט הטכנולוגי. לא היה לי זמן לוויין "משוריין" מראש לשידור המפתיע , ולא הייתה לי כמובן עמדת שידור בסַארָיֶיבוֹ וקווי שידור משם. הטלוויזיה הציבורית הבּוסנית (RTVBH) טרם שמעה על רצוני לשדר את המשחק ולא נערכה לספק לי את סיגנל השידור. גם אנשי ה- EBU  בג'נבה המתאמים ומקצים את זמני השידור על המערכת הלוויינית המסועפת של איגוד השידור האירופי טרם ידעו על רצוני לשָדֵר את המשחק בוסניה הרצוגובינה – ישראל, והשַדָּר מספר אחת שלי מאיר איינשטיין נמצא בכלל באנקרה בירת טורקיה. פעלתי תחת לחץ זמן עצום. באותה שבת של 1 בספטמבר 2001, נערכו ברחבי יבשת אירופה משחקי כדורגל מכריעים רבים במסגרת קדם גביע העולם של יפן / קוריאה 2002 ומערכת השידור הלוויינית של ה- EBU המעבירה סיגנלים רבים ממדינה למדינה הייתה עמוסה וסתומה. נותרו לי שעות ספורות לתמרן ולהעמיד שידור ישיר נוסף על הרגליים באותו היום. הודות לניסיון רָב שנים בעבודה מן הסוג הזה של מיסוד שידורים בינלאומיים ובסיוע קשרי הטובים עם ידידי ב- EBU  בג'נבה (שם היה ממוקם גם המרכז הטכני של ה- EBU) וגם עם אנשי רשת הטלוויזיה הממלכתית הבּוֹסְנִית שהיא חברה מלאה כמונו באיגוד השידור האירופי (EBU) הצלחתי לעמוד במשימה. בשבע בערב טלפנתי לבוס הישיר שלי מנהל החדשות רפיק חלבי והודעתי לו , "רפיק , השלמתי את מלאכת ההפקה והשידור הישיר של המשחק בּוֹסְנִיָה הרצוגובינה – ישראל מסארייבו. הוא מובטח לנו עכשיו, וכי אומנם נבצע אותו בהיקף מלא". גייסתי ברגע האחרון את השַדָּר זוֹהֵייר בַּהָלוּל ולצִדוֹ את הפרשן אָבִי רָצוֹן והטסתי אותם לאולפן בירושלים. הוטלה עליהם המשימה לשָדֵר בלית ברירה Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים. משימת שידור שנואה ובלתי מקובלת. כחיילים ממושמעים הם צייתו לפקודה שלי.

שני שידורי הספורט הבינלאומיים הישירים באותה שבת של 1 בספטמבר 2001 הראשון – נבחרת ישראל נגד לִיטָא באליפות אירופה בכדורסל מאנקרה בחסות השָדָר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר כששי אפרתי מפיק אותם בטורקיה, יחד עם אורי לוי והפרשנים יורם חרוש ושרון דרוקר המנווטים את השידור באולפן בירושלים, והשידור הישיר השני מסרייבו שנולד ברגע האחרון בו מתמודדת בוסניה נגד נבחרת ישראל ואת המיקרופון שלוֹ אוחזים יחדיו השַדָּר זוֹהֵייר בַּהָלוּל ואָבִי רָצוֹן, צָלְחוּ והניבו את מיטב הרייטינג, אך הייתי מאוכזב מתוצאות המשחקים. נבחרת ישראל בכדורסל הפסידה לליטא ונבחרת הכדורגל סיימה בתיקו אֶפֶס את המשחק בסַרָיֶיבוֹ. כרגיל לא שרר שום מִתאַם בין הוצאות ההפקה היקרות והידע המקצועי שלנו לבין מה שהתחולל בזירת הפרקט ועל כר הדשא. אולם הייתי הרבה יותר מאוכזב וגם מותש ולחלוטין לא מאושר מדרך התנהלותה של הנהלת רשות השידור .בתום השידורים הישירים צלצלו למשרד מחלקת הספורט שוּב מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי, ובפיהם שבחים עד אין קֵץ להפקה. לא יכולתי לקבלם. חובבנות, טיפשות, וחוסר ידע מינימאלי בניהול מו"מ שהולידו בסופם כניעה למוֹלֶך הפוליטי, יצרו אצלנו עליבות מקצועית ומכאובים. לדברי השבח שלהם לא הייתה כל חשיבות בעיניי. בתקופה האחרונה הוטלו עלי ברשות השידור יותר מידי מטלות נטולות פשר.

שיחת ה- Post mortem  (שיחה מקצועית של ניתוח השידור לאחר ביצועו) הטלפונית שלי אל היו"ר – מנכ"ל הייתה חריפה . שאלתי את מר נחמן שי כלהלן : "מהיכן מצאת לפתע 75000 (שבעים וחמישה אֶלֶף) דולר עודפים בקופת הרשות שלא היה לנו אותם אז, ומדוע נכנעת ללחץ הפוליטיקאים, והאם סטנדרט השידור העלוב של Off tube מהאולפן בירושלים שניכפה עלי אומנם מקובל עליך ?", והוספתי מייד, "נחמן שי, אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת הֵיטב, אם לאו וַותֵּר עליו . אילו הייתה עומדת לרשותי לפחות יממה אחת נוספת להפקת השידור, יכולתי לגייס חסויות מתאימות כדי למזער ולהקטין בהרבה את עלויות השידור". זאת הייתה פָארסה. אבל זאת הייתה גם המציאות. ככה התנהלה רשות השידור בראשותו של היו"ר החדש של רשות השידור נחמן שי שרק עכשיו תפש את כס המנכ"ל היָשָן שהתפטר ו/או המתפּוּטר שלה אורי פורת ז"ל. נחמן שי ידע ש- a priori כשל כמנהיג שידור ומיהר להשיבני, "יואש אתה צודק לחלוטין". תשובתו לא סיפקה אותי. היא גם לא הגנה על כללי המִנְהָל התקין ברשות השידור שהוא היה עכשיו האחראי הראשי לביצועם. נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מי שנושא את התואר של המפקח העליון של השידור הציבורי, היה אכזבה עצומה עבורי. הנה המסמך בן 4 עמודים ששלחתי לו ולמִשְנֶה שלו גב' אהובה אורן בעקבות השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה – ישראל שנערך בסאראייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל יפן / קוריאה 2002.

shai 20

טקסט מסמך : יום ראשון – 2 בספטמבר 2001. זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002. עמוד מס' 1 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 21

טקסט מסמך : יום ראשון – 2 בספטמבר 2001. זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002. עמוד מס' 2 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 22

טקסט מסמך : יום ראשון – 2 בספטמבר 2001. זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002. עמוד מס' 3 מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 23

טקסט מסמך :  יום ראשון – 2 בספטמבר 2001 . זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל ב- סאראייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002. עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

בסיכומה של אותה שיחה וכתיבת המסמך הנ"ל ביקש ממני נחמן שי בעל הכוח העצום העכשווי ברשות השידור לכתוב לו מסמך עמדה הנוגע למדיניות שידור אירועי הספורט על פי תפישתי. ב- 12 בספטמבר 2001 מילאתי את מבוקשו. לא היו לי ציפיות ממנו. גם לא ידעתי כמה זמן הוא עתיד להישאר ברשות בעקבות מינויו הפוליטי.

shai 2

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001. מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת באוגוסט 2001), באמצעות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני. (עמוד מס' 1 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 3

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001 . מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת באוגוסט 2001), באמצעות מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מריאיר אלוני. (עמוד מס' 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 4

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001. מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת ז"ל באוגוסט 2001), באמצעות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . (עמוד מס' 3  ואחרון מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא יצא דבר מההתכתבות הזאת ביני לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי. אכזבה קולוסאלית מנקודת מבטי.

באותו עֶרֶב בשבת – 1 בספטמבר 2001 במקביל למשחק בוסניה – ישראל, אירחה נבחרת גרמניה במינכן את נבחרת אנגליה במשחק המכריע ביניהן בבית המוקדם גם כן במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002. חשבתי בלבי האם גם גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) מנכ"ל רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC, טִלפֵּן גם הוא למנהל מחלקת הספורט שלו פיטר סלמון (Peter Salmon) שבע שעות לפני המשחק, כדי לבַשֵר לוֹ ברגע האחרון שיש לוֹ אישור לשידור ישיר Off Tube של המשחק הזה מהאולפן בלונדון. הסכיתו וקראו זהו הסיפור. ה- BBC  רכש את זכויות השידור של המשחק גרמניה נגד אנגליה שָנָה מראש . שַדָּר המשחק ג'וֹן מוֹטְסוֹן (John Motson) וציוותו נשלחו לעמדת השידור באצטדיון במינכן. המנכ"ל גְרֶג דָיְיק חובב כדורגל מושבע הצטרף אליהם עם כמה אנשים בכירים אחרים שלו מהנהלת ה- BBC. אנגליה הביסה את גרמניה במשחק הזה בתוצאה המזהירה של 1:5. בסיום השידור הישיר של המשחק הפנטסטי , הטוב ביותר של אנגליה בשנים האחרונות , שידור ישיר שריתק אליו 15000000 (חמישה עשר מיליון) צופים באיים הבריטיים, מספר גרג דייק בספרו המרתק (ספר חובה לכל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא ) “GREG  DYKE : INSIDE STORY”. סיפור מרתק כלהלן [4] : "ג'ון מוטסון סח לי בהתרגשות , 'גרג זה היה משחק נהדר האם לא כדאי לשדרו הלילה שוב בשידור חוזר לצופי ה- BBC שחוו את החוויה יוצאת הדופן וגם לאלה שהחמיצו אותה' ?". גרג דייק מוסיף בספרו, "תפשתי את מארק תומפסון (Mark Thompson) מנהל שני הערוצים של ה- BBC  בשדה התעופה במינכן , גם הוא נכח במשחק כמוני , ובעצה אחת החלטנו לשנות מייד את לוח המשדרים המתוכנן באותו ערב כדי לשָדֵר שוב את המשחק היוצא דופן באיכותו . צִלצלנו משדה התעופה לגב' לוֹריין הֶגֶסִי (Lorraine Heggessey) ה- קונטרולר של ערוץ 1 BBC, וממש כפינו עליה לשנות את לוח המשדרים באותו מוצ"ש לטובת שידור חוזר של המשחק הסנסציוני".

greg dyke

טקסט מסמך : ספרו המרתק של מנכ"ל ה- BBC לשעבר מר גרג דייק (Greg Dyke) הנקרא בשפה האנגלית  "INSIDE STORY – GREG DYKE". גרג דייק הוא אישיות מרתקת ו- נערצת. הספר יצא לאור בבריטניה ב- 2004. חובת הקריאה של הספר הנ"ל מוטלת על כל איש טלוויזיה באשר הוא בין אם הוא נמנה על השידור הציבורי ובין אם הוא משרת שידור מסחרי. 

לֶקָח בוסניה – הרצוגובינה היה הקטליזאטוֹר הראשי שהֵאיץ את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, המנכ"ל רָן גָלִינְקָא, והיו"ר נחמן שי לשלוח אותי לפורטו בפורטוגל כדי שאנהל בעצמי ולבד את המו"מ התחרותי נגד ערוץ הספורט בכבלים וערוץ 2. הם החליטו שאני אנהל את המו"מ והשאירו את מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של הרשות בארץ. ההנהלה הסמיכה אותי לחתום על עסקת השידור של משחקי החוּץ של נבחרת ישראל  לקראת 2004 EURO  בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תוך כדי דיווח והתייעצות עם מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא בעת מהלך המו"מ. הגבול הפיננסי שלנו עמד על 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק. 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר לארבעה משחקים. לא רצינו לשלם יותר מזה. הנחנו שנוכל לכסות כ- % 70 מעלות זכויות השידורים באמצעות חסויות מסחריות. ההנהלה אישרה את בקשתי לטוס לפורטוגל . הטקס הבירוקראטי הושלם בפעם המי יודע כמה בקריירה שלי בת עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור [5]. מייד עם הגיעי לפורטו (PORTO) עיר הנמל הפורטוגלית ביום רביעי – 23.1.2002 נפגשתי עם נציגי שלוש חברות הזכויות הגדולות המחזיקות ומתווכות ברוב נכסי השידור של הכדורגל האירופי UFA , TWI  וחברת CWL (בבעלותו של Leo Kirsh). הסברתי להם, "כי יש על מה לדבר". רשות השידור מעוניינת לקנות מהם את זכויות השידורים מיד ראשונה ולא באמצעות גוף מתווך נוסף בישראל כפי שקרה בעבר הלא רחוק עם אביב גלעדי וחברת צ'ארלטון.

shai 5

טקסט מסמך : 13 בינואר 2002. זהו המסמך המאשר את טיסתי לפורטו כדי לנהל את המו"מ על זכויות השידורים הנוגעים למשחקי קדם 2004 EURO בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורגל. מטרת הנסיעה שלי לפורטו בפורטוגל הייתה לרכוש את זכויות השידורים של משחקי הנבחרת ישירות מחברת UFA, ובכך להקדים את כניסתם של המתווכים השונים לתמונת הרכישה כדי לחסוך כסף רב לרשות. מדובר כמובן בדמי תיווך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בצוהרי יום שישי – 25  בינואר  2002, התקיימה הגרלת השיבוץ של עשרת הבתים המוקדמים במסגרת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – פורטוגל 2004  (2004 Euro), והועברה בשידור ישיר בכל היבשת. גם אנחנו שידרנו ישיר (על חשבון הזמן של הטלוויזיה החינוכית). ישראל הוגרלה לבית אחד עם צרפת (שהייתה אז אלופת העולם ואלופת אירופה), סלובניה, קפריסין, ומלטה. בתום ההגרלה הוברר שחב'  UFA  מחזיקה בידיה שתי נבחרות בטוחות סלובניה וקפריסין וגם סיכויים טובים להשיג גם את צרפת , בעוד נבחרת מלטה קשורה לחב' CWL.

עשיתי את פעמיי למלון היוקרתי "Le Meridien Park Atlantic" בשדרות בּוֹאָוִוישְטָה בפּוֹרְטוֹ , שם שכנה המשלחת הגדולה של חב' UFA, כדי לפתוח מייד במו"מ עם רוברט מילר (Robert Muller) נציג החברה אותו הכרתי ממו"מ קודמים בעבר. מטרת המו"מ שלי הייתה לחתום מייד על חוזה עם מחזיק זכויות השידורים ולסלק מהדרך את ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים וגם את הסוכנים המתווכים בדמותם של אביב גלעדי ואנשי חברת "צ'ארלטון" אלי עזור ופינחס זהבי. פחדתי גם מפתיחת מכרזים. רשות השידור תמיד מפסידה בהם בשל התערבות חברי הוועד המנהל והמליאה המסרבלים ומאטים את גַל הניפוץ. הייתי בעברי גם קצין חבלה ראשי בגדוד 12 בחטיבת גולני. מי שעסק בהרכבת חומרי חבלה ובתכנון פיצוצים בשדה הקרב יודע את תפקיד המאיץ וחשיבות מהירות גַל הניפוץ. אני הייתי הפתיל הרועם של הטלוויזיה ואנשי הוועד המנהל היו פתיל הביטחון של רשות השידור. הטענה היחידה שהייתה לי אל מרבית חברי הוועד המנהל ומליאה רשות שחברותם בשני הגופים המפקחים על השידור הציבורי הייתה הובי. רובם היו חובבנים חסרי כל מושג מקצועי בשידורי טלוויזיה שהפכו את עצמם לאנכרוניסטיים ובלתי רלוואנטיים, לעומת חברותי שלי ושל חבריי בטלוויזיה שהייתה מקצוע .

בתוך דקות הגעתי להסכם עם רוברט מילר כי רשות השידור תשלם  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק . 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר עבור כל ארבעת המשחקים. חזי וויטקובסקי יועצו הישראלי של רוברט מילר בארץ נכח בפגישת המו"מ. זה היה המכסימום אותו הסכימה רשות השידור לשלם והמינימום אותו הסכימה UFA לקבל. הייתי זקוק רק לאישורו של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא. הבהרתי לרָן גָלִינְקָא המנכ"ל הזמני של רשות השידור בפלא פון הצמוד אלי בפורטו כלהלן, "כי זהו המחיר הסופי. זה נכון ש- 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר הם סכום לא מבוטל, אך בהחלט מתקבל על הדעת בתנאים התחרותיים הקיימים בשוּק הטלוויזיה הבינלאומי. זהו תשלום אותו כבר שילמנו בעבר כמה פעמים עבור שידור משחקי חוץ של נבחרת ישראל בכדורגל". הסברתי לרָן גָלִינְקָא, "אי חתימה במקום ומייד, תגרור את המו"מ 'למחוזות' שאיננו חפצים להגיע אליהם. עכשיו יש לאל ידינו להקדים את כל מתחרינו. דחיית החתימה תאמיר את המחירים ותעניק הזדמנות ליריבינו העשירים מאתנו להיכנס לתחרות. בסופו של דבר נפסיד את הבכורה וגם יודבק למִצחֵנו אות הקָלוֹן של הערוץ המַפְסִידָן".

הבטחתי למנכ"ל רשות השידור שאני אתגייס בכל כוחי למסע השיווק של השגת החסויות , כפי שעשיתי שנתיים ורבע קודם לכן, עֶרֶב משחקי החוץ נגד קפריסין וספרד בספטמבר ואוקטובר 1999. העברתי לידו את הנתונים אודות חברת "פלא פון" בראשותו של יו"ר הדירקטוריון קוֹבִּי בֵּן גוּר שמימנה אז את החסויות בשני המשחקים הנ"ל בסכום של  315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר. הערכתי בפני מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא כי במסע שיווק אגרסיבי נוכל להשיג חסויות שיכסו לפחות כ- % 70 מעלות ההשקעה. המנכ"ל רן גלינקא אישר לי בעֵצה אחת עמו לחתום בפורטו על חוזה השידורים עם UFA . מייד עם שובי לארץ ביום ראשון – 27 בינואר 2002, העברתי את החוזה החתום עם UFA לידיעת המנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל החדשות ומ"מ מנהל הטלוויזיה. בקשתי את הבוסים שלי ליידע את היועצת המשפטית וסמנכ"ל הכספים.

ביום רביעי – 13 בפברואר 2002 בערוב ימיו של רָן גָלִינְקָא כמנכ"ל רשות השידור שידרנו ישיר מקייזרסלאוטרן (גרמניה) את משחק הרֵעים בכדורגל נבחרת גרמניה נגד נבחרת ישראל . נבחרת ישראל הובסה על כר הדשא אבל לא ברייטינג. השידור הישיר של המשחק החל ב- 21.22 בתום "מבט" (מקוצר) והסתיים כעבור שעתיים ושמונה דקות. תוצאות הרייטינג הבהירו היטב מי היה המנצח באותו ערב. צברנו רייטינג ממוצע של % 19.23 מול % 14.71 של ערוץ 2, ו- % 2.18 של ערוץ 10 שמנסה בכל כוחו לעמוד על רגליו כדי לנשום אוויר פסגות ומבלי ליפול שוּב ושוּב . למחרת כתבתי למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא, מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני, ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי את הטקסט הבא [6] :

"היזהרו מאחוזיו (הרעים) של ערוץ 10. מנכ"לית ערוץ 10 גב' יוהנה פרנר מתכננת בצר לה לחזור בגדול עם שני שידורי הכדורגל הישירים של הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית פרמה בשני התאריכים של 21 ו- 28 בפברואר 2002. ”Beware the ides of March”, אומר מגיד העתידות ליוליוס קיסר במחזה של וויליאם שיקספיר. לשאלתו של יוליוס קיסר המצביא הצבאי הדגול ושליט רומא הכול יכול, “The ides of March are come ?“, משיב לו מייד ובנחרצות מגיד העתידות כלהלן, “Aye Caesar , but not gone ”.

חברים יקרים, על משקל המטפורה הזאת : "סכנת ערוץ 10 הגיעה , אך לא חלפה". אין זמן עוד לכל הדיונים האיטיים והמסורבלים האלה בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור על וועדותיה השונות. מספיק עם הנזק העצום שנגרם לנו בשנים האחרונות בגלל היעדר שידורי הספורט הדומיננטיים.

אל תחכו, אל תמתינו עוד, אל תהססו. הגיע הזמן לחתום על חוזי הספורט החשובים, כאן עכשיו ומייד, לפני שערוץ 10 הפגיע והפצוע יקדים אותנו".

    בברכה ,

    יואש  אלרואי

shai 7

טקסט מסמך : 14 בפברואר 2002. נשלח למנכ"ל רן גלינקא, מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר אלוני, ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בנוגע לרייטינג של השידור הישיר של משחק הכדורגל הבינלאומי מקייזרסלאוטרן גרמניה – ישראל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והחשש מתקומתו של ערוץ 10 בראשותה של המנכ"לית יוהנה פרנר ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רן גלינקא לא הצליח בתקופת כהונתו הקצרה להבין את המורכבות והמסובכות של רכישת שידורי הספורט למיניהם בטלוויזיה הציבורית שכולם כפופים להסכמי זכויות שידורים ולא הבין את הצורך בהיערכות ותכנון מוקדם תוכניתי ותקציבי לטווח הקרוב, הבינוני, והרחוק. הוא מעולם לא עסק בזה ולא נשם אוויר שמורכב מתקשורת תחרותית. הצלחתה הפתאומית של קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב בגביע אירופה תחת שרביט אימונו של דרור קשטן בראשית 2002 הייתה סנסציונית, אך הפריעה לו לנהל את העניינים עד כמה שכבר באמת ניהל אותם. התוצאות הפנטסטיות שהשיגה הפועל ת"א נגד צ'לסי האנגלית ופרמה האיטלקית לא הזיזו לו בעוד אני השוויתי אותן להישגיה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה. "לא ייתכן כי השידור האלקטרוני הציבורי בראשותך יתעלם ממועדון הכדורגל של הפועל ת"א המשגשגת באירופה. כל אמצעי התקשורת במדינת ישראל עוסקים בה בכותרות ראשיות. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחרישה. אנחנו חייבים למצוא את מקורות המימון כדי להשביע את רצונו של משלם האגרה. שידורי הספורט זה לא רק מכבי ת"א בכדורסל", הודעתי לו חד וחלק. היה ברור כי תקופתם של מוטי קירשנבאום ואורי פורת חלפה לבלי שוב. רן גלינקא לא תפש מדוע אני "מציק" לו בעניין שידורי הספורט בעוד שידורי החדשות מתגלגלים מעצמם בצורה רוטינית וחלקה. שידורי החדשות אינם כפופים לזכויות שידורים. רן גלינקא הרגיש שהוא פשוט משתגע מפרשת "שידורי הספורט". אני לא הקלתי עליו בעניין הזה.

על אוזנו של רן גלינקא הטירון וחסר הניסיון ונעדר שיווי משקל לחשו חוץ ממני גם מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר אלוני שהיה פעם בעדי ופעם נגדי, מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי שעשה את חשבון ענייניו הישירים, ויועצו הקרוב יוסף בר-אל שהיה בעל אינטרסים משלו – אישיים ומקצועיים. וכמובן אסור לשכוח את השר הממונה על רשות השידור רענן כהן שבחש בקדרת רשות השידור בפרהסיה כפטרונו האישי של רן גלינקא והאיש שמינה אותו לתפקיד הרָם. אם רן גלינקא לא הבין את תפקידו המקצועי כמנכ"ל מכהן של רשות השידור הרי רענן כהן לא הבין את תפקידו הממלכתי כשר ממונה כפי שהעיד בפניי פעם מר רן גלינקא. הוא לא חדל מלהתערב, להציע, לבקש, ואף הזכיר למנכ"ל רשות השידור הזמני ברוח הדברים האלה, כמו, "אל תשכח מי הביא אותך לרשות השידור ואזכור שאתה בינתיים מנכ"ל זמני בתקופת ניסיון הזקוק לאישור נוסף של הממשלה כדי להחזיק במשרה הרמה". בעת עריכת התחקיר ושני הראיונות הטלפוניים עמו אודות מינויו הכושל אמר לי רן גלינקא בגילוי לב, "רענן כהן פשוט שיגע אותי". לשאלתי השנייה, "מדוע הדחת את מנהלת לשכת המנכ"ל המוכשרת גב' אלינור בלקין – מיכאלי והבאת במקומה את גב' ליאורה שמעוני", השיב לי לאחר שהות ביבושת ולבושתו, "עזוב את זה. את שמה של ליאורה שמעוני אין מזכירים עוד בבית הזה. אין לי יותר קשר עם ליאורה שמעוני". והנה אתה שוב מבין עד כמה לכלכה הטינופת הפוליטית את השידור הציבורי לשני גווניו העיקריים, הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל".

הסתלקותו של אורי פורת מכס מנכ"ל רשות השידור באוגוסט 2001 יצרה חלל ובעקבותיה כאוס . מה שהתחולל בחודשים הספורים בהם ניהל רן גלינקא את רשות השידור דמה לאנדרלמוסיה . כמעט תוהו ובוהו ארגוני. כל מנהל סחב לכיוון שלו. אפילו אשת טלוויזיה נבונה כיעל חן (סגניתו של מנהל החדשות רפיק חלבי) העירה בינואר 2002 בישיבה מקצועית בחברתם של רן גלינקא ויאיר אלוני, "ה- BBC הבריטי בכלל לא משדר אירועי ספורט", וחשפה את אי בקיאותה האלמנטארית בנתונים ותעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבריטית הציבורית הנוגעת לכמות שעות שידורי הספורט, לרבות ההשקעה התקציבית של ה- BBC ברכישת זכויות השידורים ובהפקת שידורי הספורט עצמם. ההערה נעשתה בתום לב אך גרמה נזק בשל מעמדה הרם והמוניטין שלה בחטיבת החדשות. היא בס"ה ביקשה להסיט עוד תקציבים לחטיבת החדשות . יעל חן ערערה עוד יותר את תפיסת עולמו של רן גלינקא הנוגעים לשידורי הספורט – בארץ ובעולם שייחודם הטלוויזיוני ידוע : הבלעדיות מחד ועלותם מאידך.

ה- BBC תחת המנכ"ל המוכשר שלו גרג דייק (Greg Dyke) שידר ב- 1998 סך של 1833 שעות ספורט. בשנת 1999 שידר ה- BBC סך של 1486 שעות ספורט. בשנת 2000 שידר ה- BBC סך של 1791 שעות ספורט. בשנת 2000 בשל שידורי Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) ואולימפיאדת סידני 2000 הכפיל גרג דייק תקציבה של חטיבת הספורט של ה- BBC בניהולו של פיטר סאלמון (Peter Salmon) לסכום של 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. פי שניים יותר מאשר בתקופתו של מנכ"ל ה- BBC הקודם ג'ון בירט (John Birt). בשנת 2001 שידר ה- BBC סך של 1337 שעות ספורט. בסביבתו של רן גלינקא וגם יאיר אלוני נזרקו כל מיני נתונים, הערכות, והשערות בתחום תעשיית הטלוויזיה בארץ, ב- EBU, באנגליה, ארה"ב, ובעולם הרחב מבלי שלשני מנהיגי השידור האלה יש את הניסיון וההשכלה הטלוויזיונית הדרושה כדי להפריך או לאשר את הנתונים האלה.

shai 8

טקסט מסמך : קטע מדו"ח תקציבי של RAR שדן ביצוע השידורים של ה- BBC בתחום שידורי הספורט תחת פיקודו של המנכ"ל גרג דייק (Greg Dyke), שפורסם בחודש נובמבר שנת 2001. לקרוא ולשמור (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נדרשתי ב- 14 בינואר 2002 לקעקע את האמירה של יעל חן, "ה- BBC בכלל לא משדר שידורי ספורט"ולהכין עכשיו עבורה ורפיק חלבי ועבור פונקציות אחרות בטלוויזיה וגם בשביל מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא, ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני – פרזנטציה מיוחדת החושפת במדויק את דו"ח איכות וכמות הביצוע של שידורי הספורט ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בחודשים אוקטובר 2001 , נובמבר 2001 , ודצמבר 2001. עשיתי זאת כדי לשמור על גחלת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תוספת דו"ח הביצוע של שידורי הספורט של ה- BBC בראשות המנכ"ל גרג דייק נועדה להשכיל בעיקר את מנכ"ל רשות השידור הישראלית רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני. שניהם היו באותה העת חיוורים לחלוטין. יאיר אלוני מוותיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 חווה מנכ"לים ברמתם של שמואל אלמוג, יצחק לבני, יוסף "טומי" לפיד, אורי פורת, אריה מקל, מוטי קירשנבאום, ושוב אורי פורת – ועכשיו ב- 2001 נאלץ לחסות בפעם הזאת בצלו של רן גלינקא . הפער בין המנכ"לים הקודמים לרן גלינקא היה עצום לרעתו. מצב של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה על הפנים. איש לא תיאר לעצמו כי בתוך כמה חודשים רן גלינקא יודח ע" ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ובמקומו יתמנה לרשות מנכ"ל חדש, וכי המצב יורע עוד יותר כשגרף האיכות צונח בבת אחת לתהומות. מן הפח אל הפחת.

shai 9

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002. מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט. עמוד מס' 1 מתוך 13. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 10

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002. מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט. עמוד מס' 2 מתוך 13. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 11

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002. מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט. עמוד מס' 3 מתוך 13. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מכתב הברכה מ- 31 בדצמבר 2000 לנחמן שי לכבוד מינויו הרם לתפקיד היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור.

[2]  ראה נספח : דברי תשובתו של נחמן שי היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור אלי מ- 1 בינואר 2001 על מכתב הברכה שלי למינויו לתפקיד הרם.

[3]  ראה נספח : מכתבי ליאיר אלוני מתאריך 19 בפברואר 2001, הנוגע לרכישת זכויות השידורים של שלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד אוסטריה, ליכטנשטיין ובוסניה (במסגרת קדם גביע העולם 2002) מידי אביב גלעדי.

[4]  ראה נספח : ספרו של גרג דייק, "INSIDE  STORY GREG DYKE".

[5]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל  מתאריך 30 בדצמבר 2001 , המבקש לטוס לפורטו כדי לנהל ולרכוש בו במקום את משחקי החוץ של נחרת ישראל בכדורגל.

[6]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל, מנהל הטלוויזיה, ומנהל החדשות מ- 14 בפברואר 2002 המסביר את חשיבות רכישת שידורי הספורט הרלוואנטיים בתום השידור הישיר עתיר הרייטינג של משחק הכדורגל גרמניה- ישראל 1:6 (מ- 13 בפברואר 2002).

אבל המנכ"ל החדש רָן גָלִינְקָא המשיך להסס, לפסוח על הסִפּים, ולהחליט שלא להחליט . ערוץ 10 לא המתין לנו ורכש את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת פרמה האיטלקית ברבע הגמר של גביע UEFA ב- 21 בפברואר באִצטדיון "בלומפילד" ו- 28 בפברואר בפרמה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוכתה קשה ברייטינג. רָן גָלִינְקָא ויועצו יוסף בר-אל לא הפנימו את הצורך להתחבר למשלם האגרה באמצעות רכישת שידורי ספורט רלוואנטיים בלעדיים, עדיין במחירים סבירים, ולפחות את מחצית עלותם ניתן לממן באמצעות שקופיות חסות. הפועל ת"א הפכה ב- 2002 לאובייקט שידור דרמטי ורלוואנטי. המנכ"ל ויועצו לא הבינו זאת. אי אפשר היה להמשיך לעבוד בצורה כזאת ללא תכלית וללא תקווה. ביום שישי – 22 בפברואר 2002 שוב הפניתי את תשומת לִבָּם של מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ומנהל החדשות רפיק חלבי למצבו הפתטי של הערוץ הציבורי שעובד ללא תכנון ולא מוצא את ידיו ואת רגליו [1].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                                                   יום שישי – 22.2.2002 

יאיר ורפיק שבת שלום, 

המנכ"ל רן גלינקא שגה שגיאה חמורה בשעה שלא אִפשֵר לי לקנות בזול את שני משחקיה של הפועל ת"א נגד פארמה, לפני כניסת ערוץ 10 לתחרות הרכישה. ליוהנה פרנר לא היו הרבה ברירות. היא והערוץ הדלוח שלה מונחים על הקרשים מאז היוולדם. ולכן במקום להמשיך ולזרוק כספים על “Campaign” כושל לסחורה כושלת, היא החליטה להמר על שני שידורים בלעדיים של משחקי כדורגל בהם מעורבת קבוצה ישראלית פופולארית הפועל ת"א שהיא אלופת המדינה בכדורגל, מועדון בעל שם מפואר שיש לו מאות אלפי אוהדים בכל רחבי במדינה. יוהנה פרנר וערוץ 10 הביסו אמש בעת השידור הישיר של המשחק הפועל ת"א – פארמה, את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת ערוץ 2, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. המנכ"ל רן גלינקא שאיננו מבין דבר וחצי דבר בתקשורת המונים למרות שהוא אפוף בשני יועצים נכבדים, העוזרת האישית שלו גב' ליאורה שמעוני ויוסף בר-אל, חטא אמש חטא כפול. הוא גם הובס ע"י ערוץ 10 המַט ליפול, וגם העניק לראשיו חומר למחשבה והראה לוֹ את הדרך כיצד יש באמת להתחבר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. בכך העיר מרִבְצוֹ אריה מנמנם (וגם עשיר).

יאיר ורפיק ,

זהו כל הסיפור. היזהרו מאחוזיו של ערוץ 10. הם הגיעו אך טרם חלפו. ערוץ 10 יעשה עכשיו כל מאמץ לנגוס בשיניו את שידורי הספורט שלנו, וימשוך אליו צופים על חשבוננו ולא על חשבון ערוץ 2 המסחרי. מי היה מאמין שלוחם ומפקד שייטת 13 המהולל, יהיה מן הססן שכזה, חסר ביטחון, רועד כמו עלה נידַף, מוקף ביועצים ועוזרים שלומיאלים, וחסר כל ידע אלמנטארי וחושי תקשורת בריאים כדי להתמודד בתחרות כל כך חריפה ופראית בתחום המדיה האלקטרונית. אני שב ומזכיר לכם שאם תחליטו בעתיד להיענות לבקשות השידור שלי, זִכרו שאני זקוק  להתראת זמן מספיק ארוכה כדי לשווק את סחורת השידור לגופים נותני החסויות . מסתובב בחוץ כסף גדול למרות המצב הכלכלי הלא סימפטי במדינה. בעלי הממון מחפשים גם עכשיו לפרסם ולשווק את מוצריהם בציבור באמצעות שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג.               

יש חשיבות עליונה לתכנון וקבלת החלטות סופיות מוקדם ככל האפשר הנוגעות לשידורי ספורט ישירים שאת עלותם, או את החלק הארי של העלות, ניתן לממן באמצעות חסויות . אני מבקש ליידע אותך שמחלקת השיווק של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC החלה להתעסק במכירת הפרסומות המסחריות של שידורי אולימפיאדת החורף של סאלט לייק סיטי 2002 כשנה וחצי לפני טקס הפתיחה והצליחה בסופו למכור אותן תמורת סכום של 800 מיליון דולר. אנחנו איננו NBC, אך הדבר לא צריך להפריע לנו להיערך בזמן לקראת משימות שידור ייחודיות כמו שידורי הספורט הרלוואנטיים כדי להצליח לממן אותם. אי אפשר בשום פנים ואופן לכפות מכירת חסויות בתחום זמן קצר כל כך, רק בגלל שרן גלינקא וליאורה שמעוני שלוֹ חושבים שניתן לקבל החלטות שידור מקצועיות באיחור זמן עצום , תמיד אחרי כל כך הרבה היסוסים והתלבטויות ועוד פעם לבטים והיסוסים, ועוד הגיג ועוד מחשבה, ועוד פרק זמן "כדי להיות עם עצמך כדי להרהר פעם נוספת", וכו' וכו'.

איזה פארסה. יאיר ורפיק אתם חייבים לעזור למנכ"ל הבלתי מנוסה לצלוח את דרכו בשלום. מי היה מאמין שלאחר אורי פורת יירש את מקומו מנכ"ל שמתנהג בצורה חובבנית וכל הזמן מגיע לאחר התלבטויות מגוחכות חוזרות ונשנות לשום מקום. מי היה מאמין שזה המנכ"ל שמדבר עמנו (בשמו של מי ?) באמצעות העיתונים על פיטורים המוניים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, על הליכי הבראה ברשות השידור, על ייעול המערכת, אך מעולם לא שמעתי ממנו דבר וחצי דבר על מבנה לוח השידורים הציבורי, איזה לוח שידורים הוא היה רוצה לראות , מה הכיוון שלוֹ, מהי פילוסופיית השידורים שלו, ומה הם יעדיו האמיתיים של השידור הציבורי במדינת ישראל, להיכן הוא חותר.

באכזבה רבה ממה שמתחולל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור.

יואש  אלרואי

נעלי רשות השידור היו גדולות על רָן גָלִינְקָא בכמה מספרים. הוא ניסה אומנם לעשות גם כמה דברים טובים בחצי שנת ניהולו אך זה וודאי לא הספיק. הוא היה מנהל מקצועי כושל מצדו השני של המטבע. כעבור פחות מחודשיים הוּדַח רן גלינקא ויוסף בר-אל התמנה תחתיו. הרמתי טלפון לרָן גָלִינְקָא כדי להיפרד ממנו ולהודות לו באופן אישי על תקופת ניהולו הקצרה. בטון מריר , מאוכזב, וכואב השיב לי הטִירוֹן, "אני עם רשות השידור גמרתי לנצח", והוסיף, "יוסף בר- אל תקע לי יותר מידי סכינים בגבי". באֵלוּ המִילִים. זאת הייתה תשובה חלקית לטרגדיה שפקדה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. רָן גָלִינְקָא החובבן שממש לא היה בקי בענייניה של רשות השידור שכח לציין שהוא זה שעשה חרקירי לעצמו. הוא תקע במו ידיו את סכינים בבטנו. שמו הלא חשוב נשכח לעַד. מייד עם מינויו לתפקיד המנכ"ל הזמני, תקף יוסף בר-אל בצורה ברוטאלית חסרת תקדים בכל פורום אפשרי ברשות השידור את המנכ"ל הקודם רָן גָלִינְקָא ואותי בגין שני ההסכמים הכספיים, זה של "פּוֹרְטוֹ" עם UFA המאפשר לנו לשדר ישיר את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם 2004 EURO וזה של הסכם "מִילָאנו" שערכתי עם מיילן טנזר מערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) המקנה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת הפאר האיטלקית מילאן ב-  14 ו- 21  במרס 2002, שני הסכמים שניהלתי וחתמתי עליהם בשם רשות השידור.

shai 12

טקסט מסמך : 11 במארס 2002. חוזה השידורים הישירים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 החתום על ידי והנוגע לשני משחקי הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מילאן במסגרת גביע אירופה המתוכננים בחודש מארס שנת  2002. הערה : תאריך כתיבת המסמך הוא 11 במארס 2002 ולא כפי שצוין בטעות 11.3.01. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 14 במארס 2002 פתחתי במבצע משולש של שידורים ישירים מחו"ל הכולל בתוכו את שני משחקי הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית רבת המוניטין מילאן במסגרת גביע אירופה בכדורגל ואת המשך משחקיה של מכבי ת"א במסגרת ה- Euroleague. השידור הישיר הראשון הופק ביום חמישי מניקוסיה בו אירחה הפועל ת"א בשלב רבע הגמר את מילאן בגביע UEFA [סעיף 2]. הטסתי לניקוסיה (דרך יוון) את צוות השדרים מאיר איינשטיין ושלמה שרף ולצדם את המפיק ששי ומפקח התקשורת יוסי ששון. הטסתי לניקוסיה גם את הכתב אורי לוי מלווה בצוות ENG כדי להביא את הסיפורים העיתונאים בטרם השידור הישיר ואחריו. כעבור שבוע ביום חמישי – 21 במארס 2002 ניהלתי מירושלים את מבצע השידורים הישירים הכפול : המשחק אולקר נגד מכבי ת"א (בטורקיה) במסגרת גביע אירופה בכדורסל ואחריו משחק הגומלין של הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מילאן (בסַאן סִירוֹ, מילאנו) במסגרת גביע אירופה בכדורגל – צלח מכל היבט והחזיר קמעא ולשעה קלה את הצבע ללחייה החיוורות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. להפיק, לערוך, ולנהל – ידעתי. אורי לוי והפרשן אלי סהר שידרו ישיר מאיסטנבול החל משש ורבע בערב את משחקה של מכבי ת"א נגד אולקר. בתום ההתמודדות שודר "מבט" מקוצר ואז עלינו לשידור ישיר נוסף ממילאנו. השַדָּר מאיר אינשטיין והפרשן שלמה שרף שידרו ישיר משם את מילאן – הפועל ת"א. הטסתי למילאנו גם את הכתב אמיר בר שלום בתפקיד שדר קווים ומלקט תגובות. באותו הערב והלילה של יום חמישי – 21 במארס 2002 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 2, ערוץ 10, וערוץ 5 כל אחד בנפרד ואת כולם יחדיו. זאת הייתה הצלחה נקודתית מזהירה. למחרת שלחתי את דו"ח הביצוע והרייטינג למנכ"ל רשות שידור המיועד המיועד יוסף בר-אל שכבר תפש את מקומו של רן גלינקא שהודח ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון, ובמקביל גם למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם שהתחבר לכס מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר אלוני שסולק משם ע"י יוסף בר-אל.

shai 13

טקסט מסמך : יום שישי – 22 במארס 2002. דו"ח ביצוע ורייטינג מוצלח מאוד של מבצע השידורים הישירים הכפול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיסטנבול (כדורסל : אולקר – מכבי ת"א) ומילאנו (כדורגל : מילאן – הפועל ת"א). עמוד מס' 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

shai 14 

טקסט מסמך : יום שישי –  22 במארס 2002. דו"ח ביצוע ורייטינג מוצלח מאוד של מבצע השידורים הישירים הכפול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיסטנבול (כדורסל : אולקר – מכבי ת"א) ומילאנו (כדורגל : מילאן – הפועל ת"א). עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shai 15טקסט מסמך : יום שישי – 15 במארס 2002. עיתון "ידיעות אחרונות". ביקורת טלוויזיה לשידור הישיר מניקוסיה של המשחק הפועל ת"א – מילאן במסגרת רבע הגמר של גביע UEFA. השידור הישיר צבר רייטינג ממוצע של % 30.8 ובשיאו העפיל ל- % 34.0. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

היה ברור כי מדובר בהצלחה סנסציונית אך נקודתית בלבד שאין לה המשך. לרשות השידור לא הייתה כל מדיניות מסודרת ושיטתית של רכישת זכויות שידורים ושידור של אירועי הספורט הרלוואנטיים. הכול היה מבוסס על יוזמה ומרץ אישי שלי. לא נערך בעידן המנכ"ל המיועד יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם שום קונסורציום מחשבתי (Think tank) הדן בכיבוש יעדי הספורט הרלוואנטיים שימוש מושכל ברכישת זכויות השידורים, קביעת תקציבי גג, ובצדם היכולת והכישרון לנהל מו"מ עם הוועדות המארגנות השונות וחברות התיווך המחזיקות בזכויות . חודש מארס 2002 חלף ואחריו הגיע חודש אפריל ועמו אביב מדומה. יוסף בר-אל ידע היטב שכל מהלך נסיעתי לפורטו בפורטוגל, ניהול המו"מ שם והחתימה על "חוזה פּוֹרְטוֹ" כמו גם החתימה על "חוזה מילאנו" נעשו בידיעה ואישורה של הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל רן גלינקא. אף על פי כן בחר להכפיש את שמי בתוככי רשות השידור ומחוצה לה, לרבות הדלפות מכוונות לעיתונות, וגם לאינטרנט, על מנת להאשים אותי באופן אישי ולהציג אותי כ- קרימינל, "…שפעלתי ללא רשות וסמכות ובניגוד לנהלים, ומעשי מהווים יותר מסתם עבירה, והדבר גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור…" והוסיף, "…אני אפטר אותו, ויכול להיות שלפני שיפוטר יצא לפנסיה…" [3].

ב- 6 באוגוסט 2002 טען יוסף בר-אל באתר האינטרנט www.ice.co.il"…כי ההסכם לרכישת זכויות השידורים של מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל מחברת UFA הגרמנית שנחתם ע"י יואש אלרואי, גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור…" [4]. אלה היו האשמות כזב. יוסף בר-אל ידע היטב שחתמתי כחוק על החוזה עם UFA בהרשאתו של המנכ"ל הקודם רן גלינקא. זה לא הפריע למנכ"ל רשות השידור לגייס לשורותיו במלחמת החרמה נגדי את יו"ר וועדת הביקורת של המליאה עו"ד אבי שמידט ואת מבקרת הפנים של הרשות רומה אבישי.

ב- 2 באוגוסט 2002 חיברה גב' רומה אבישי מבקרת הפנים של רשות דו"ח נגדי בו היא מציינת, "…לצערי לא יכולתי לדבר עם מר רן גלינקא מנכ"ל רשות השידור בעת חתימת הסכם 'פורטו' ע"י יואש אלרואי, לאחר שעזב את הרשות, ואשר לוֹ אולי יש פתרונות להבדלי הגִרסאות בין האנשים השונים עמם שוחחתי…" [5]. מדהים שלילי. מבקרת הפנים של רשות השידור מחברת דו"ח על הסכם "פורטו" ומעבירה אותו לגורמים שונים, מבלי לתשאל את ההיררכיה העליונה ברשות השידור שהסמיכה אותי לחתום, הלא הוא רן גלינקא. ב- 6 באוגוסט 2002 הוסיף יוסף בר-אל דברים משלו, והעביר אותם גם הוא לעו"ד אבי שמידט יו"ר וועדת הביקורת של מליאת רשות השידור. כך כתב [6]. "החוזה המדובר נחתם ב- 25 בינואר 2002 ע"י אדם אחד ויחיד הוא מר יואש אלרואי , ללא רשות חתימה וללא סמכות לחייב את תקציב רשות השידור, ובניגוד לנהלים. החוזה הוסתר (!!) מהמנכ"ל וממנהל הטלוויזיה דאז יאיר אלוני. מר יאיר אלוני הבהיר חד משמעית בדיון בהנהלה ב- 4.8.2002, שהמנדט אשר ניתן ליואש אלרואי היה לנהל מו"מ בלבד ולא לחתום על הסכמים".

מדהים שלילי. לא האמנתי למראה עיניי. הרי יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה הוא אותו האיש שכתב למנכ"ל רן גלינקא ב- 10 במרס 2002 מסמך, בו הוא קובע [7] "נוכח הצלחתו של יואש אלרואי במו"מ על משחקי החוץ של נבחרת ישראל עם UFA, אני ממליץ בפניך להסמיכו גם לנהל את המו"מ על משחקי הפנים, נשוא מכתבי זה". לא היה לי עוד ספק. יוסף בר-אל מבקש להציג אותי כקרימינַל של רשות השידור בכל מקום אפשרי, רק מפני שהעזתי להטיל דופי באישיותו ובזכותו המוסרית לנהל את רשות השידור. ההדלפות לעיתונות , בעיקר ל- "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב", היו מודרכות ונעשו בכוונה תחילה. היה שָם עיתונאי אחד ב- "ידיעות אחרונות" בשם עֵרָן הָדָס שלא בחל בשום רכילות מזדמנת שהודלפה לו מהנהלת רשות השידור כדי להדפיס את אותן ההדלפות בעיתונו מבלי לשאול לחוות דעתי. ככה התנהלו העניינים ברשות השידור של יוסף בר-אל. דַלָת העַם ברשות שתקה . בכיריה החרישו.

shai 16

טקסט מסמך : 10 במארס 2002. זהו המסמך המקורי שכתב מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני למנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא, ימים ספורים לפני הדחתו ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון. במקומו של רן גלינקא התמנה למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. 

shai 17

טקסט קטע עיתונות : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נלחם בי באמצעות העיתונות. שיתוף פעולה בין רשות השידור (המנכ"ל שלה הוא יוסף בר-אל) לבין כתב הרכילות לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות", ערן הדס. הטקסטים הרכילותיים האלה הסתיימו בריטואל מוכר, "את תגובת יואש אלרואי לא ניתן היה להשיג". כמובן שניתן היה להשיג את תגובתי, אך העיתונאי החתום על הידיעה בחר בדרך אחרת וסיפר לקוראיו, "את תגובת יואש אלרואי לא ניתן היה להשיג". זה כמובן לא היה נכון. לא עבר זמן רב והנהלת רשות השידור בראשותו של יוסף בר-אל העניקה לערן הדס מינוי בכיר של "PROGRAMMER" בטלוויזיה  הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לא ייאמן…?  דווקא ייאמן…! ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף ב-אל וסילקה אותו מהכס הרם באשמת שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. ראה ארכיון הממשלה.(באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

shai 18טקסט קטע עיתונות : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נלחם בי באמצעות העיתונות. חברי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור העלימו עין ומילאו פיהם מים נוכח המעשה המכוער. סיקור המונדיאל של קוריאה / יפן 2002  ע"י הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 היה שירות ציבורי עלוב, חלקי מאוד, בלתי מקצועי, ויקר. זאת הייתה שערוריית שידור שאין לה אח ורע בתולדות הרשות והטלוויזיה הציבורית. לא היה שום match up הגיוני בין הפקת מונדיאל הכדורגל של צרפת 98' לבין זאת של קוריאה / יפן 2002. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את מנכ"ל רשות השידור יוסף ב-אל וסילקה אותו מהכס הרם באשמת שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. ראה ארכיון הממשלה.(באדיבות העיתון "מעריב").

החלה מלחמתי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. בפוסטים שהתפרסמו ב- בלוג הזה הבאתי את ההתכתבויות האותנטיות שניהלתי עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי, עם היועצת המשפטית של רשות השידור עו"ד חנה מצקביץ', עם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי, וגם עם מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני. כולם ידעו שאנוכי צודק לחלוטין בטיעוניי ונימוקיי נגד המנכ"ל הבלתי מוכשר בעליל יוסף בר-אל אולם העדיפו להתבונן מהצד במלחמתי ולהחריש. גם רפיק חלבי ויאיר אלוני התבוננו ודממו. מדוע היה עליהם להקריב את עתידם למעני. פתאום התברר לי שבמלחמה כמו במלחמה גם אם היא צודקת אתה נשאר לבד ויכול לסמוך רק על עצמך. מדובר היה באוסף של כאילו אנשים נכבדים, הבוסים הישירים שלי, שסגרו את פיהם, אטמו את אוזניהם, אך לא כיסו את עיניהם. הם ידעו היטב ובדיוק מה מתרחש ביני לבין יוסף בר-אל אך בחרו מרצונם להישאר ניטראליים וביכרו לא להתערב שמא יבולע גם להם. כאילו היו אנשי ה- או"ם. מרבית הקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הצטרפו למלחמתי שהייתה גם מלחמתם והפכו למוגי לב. המסמכים הרבים שהובאו בפוסטים הרבים מאששים את הטקסט אחד לאחד. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שהצטייר בפניי כל העת כעסקן פוליטי המתין ל – "שעת הכושר" שלו. כשהוברר לו שהחלטתי לנטוש לעד את רשות השידור ואת מכורתי ערוץ 1 בטריקת דלת מיהר נחמן שי להגיש לי שי פרידה :

shai 27

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי מגיש לי שי פרידה לאחר שטרקתי את הדלת לרשות השידור ולטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנות עבודה רצופות. היה מדובר באופורטוניסט מדופלם שהמציא פירמה ואשר כונתה על ידי "נחמן שי" (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות המוחה נגד הססנות רשות השידור לקנות את אירועי הספורט הרלוואנטיים שמעניינים את משלם האגרה, כמו לדוגמא משחקיה של הפועל ת"א בגביע UEFA 2002 בכדורגל.

[2] UEFA הכריחה את הפועל ת"א לארח את מילאן בניקוסיה בגלל אירועי האינתיפאדה השנייה שהסבה פיגועי טרור רבים והתאבדויות של מחבלים פלסטיניים בתוככי מדינת ישראל.

[3] ראה נספח : תמליל פרוטוקול מ- 21 ביולי 2002 מישיבה של מנכ"ל רשות השידור + הוועד המנהל של רשות השידור + וועדת הכספים של המליאה, וכן מכתבו של המנכ"ל אל עו"ד אבי שמידט יו"ר ועדת הביקורת של מליאת רשות השידור מ- 6 באוגוסט 2002 + כותרות עיתונות של העיתונים "מעריב", ו- "ידיעות אחרונות".

[4] ראה נספח : אתר האינטרנט www.ice.co.il מתאריך 6 באוגוסט 2002 .

[5] ראה נספח : דו"ח מבקרת הפנים של רשות השידור מ- 2 באוגוסט 2002, הנוגע להסכם "פורטו".

[6] ראה נספח : מכתב שכתב מנכ"ל רשות השידור ב- 6 באוגוסט 2002 ליו"ר וועדת הביקורת של המליאה בו הוא מאשים אותי בהסתרת חוזה "פורטו" מהמנכ"ל ומנהל הטלוויזיה.

[7] ראה נספח : מכתבו של יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה מ- 10 במרס 2002 למנכ"ל רן גלינקא, בו הוא ממליץ שאני אנהל בשם רשות השידור את המו"מ עם ההתאחדות גם על משחקי הבית לנוכח הצלחתי במו"מ עם UFA הנוגע לרכישת משחקי החוץ 

פרפרת 3 : ציטוט של מתעדת הטלוויזיה גב' לינה צ'אפלין (בת 82 היום) : "הבדידות היא הליווי הקבוע של הזיקנה ולא משנה כמה ילדים ונכדים יש". (מקור : "גלריה" / "הארץ", 6 בדצמבר 2016. מתוך ריאיון שערך מר איתי שטרן עם לינה צ'אפלין)

פרפרת 4 : ציטוט של מתעדת הטלוויזיה גב' לינה צ'אפלין (בת 82 היום) : "אין דרך אחרת מהמלכודת של החיים. אף אחד עוד לא הלך בצורה אחרת. זיקנה זה התהליך הכי דמוקרטי והכי שוויוני מפני שכולם מזדקנים ומתים". (מקור :"גלריה" / "הארץ", 6 בדצמבר 2016. מתוך ריאיון שערך מר איתי שטרן עם לינה צ'אפלין).

פרפרת 5 : אני אוהב לעיין במדור הספורט של עיתון "הארץ" על קפה הבוקר הראשון שלי ותמיד מלא הערכה לעיתונאי הרהוט והקפדן עוזי דן מעמודי התווך של העיתון לא רק של המדור. עוזי דן עושה "סדר עולמי" מדויק ומוקפד במגוון הגדול של אינפורמציית הכדורגל רוויית תוצאות משחקים שזורמת אליו ולא מפספס לעולם את הצבת טבלאות המדרוג של ארבע הליגות הבכירות באירופה, הגרמנית + האיטלקית + האנגלית + הספרדית ליד מאמרי המידע והפרשנות שלו. הקורא הממוצע איננו יכול להתמצא ולהכיל אספקה של המון תוצאות משחקים מארבע הליגות הנ"ל ללא הצגת טבלאות מסודרות ומיקום הקבוצות כ- שיטה. הוא הולך לאיבוד. האוריינטציה שלו נפגעת ומשתבשת. מה שאי אפשר לומר על עריכת מבזקי תוצאות משחקי ליגת ה- NBA שמתפרסמים מידי יום במדור. היום, יום רביעי – 7 בדצמבר 2016 פרסם המדור כי גולדן סטייט ניצחה את אינדיאנה 106:142 וכי קליבלנד גברה בטורונטו על הקבוצה המקומית 116:112, ועוד המון תוצאות נוספות יוסטון – בוסטון 106:107, מילווקי – סן אנטוניו 97:96, ניו אורלינס – ממפיס 110:108, דאלאס – שארלוט 109:101, שיקאגו – פורטלנד 112:110, לוס אנג'לס לייקרס – יוטה 101:107, פילדלפיה – דנבר 106:98 וכו'…אך מבלי לפרסם טבלאות מפורטות של כל המחוזות ואת מדרוג הקבוצות בהן. מדובר בעיתונאות מוגבלת וקלוקלת שמיועדת למתי מעט שאוכלים, לועסים, שותים, ישנים, וחולמים NBA. לקורא הממוצע אין שום סיכוי להסתדר עם מתמטיקה מבולגנת שכזאת מבלי שהוא מודע למיקום הקבוצות כל אחת באזור שלה.

פוסט ארוך ומורכב : תזכורות עבר שאֵינָן מניחות את הדעת. השידור הטלוויזיוני הציבורי לדורותיו בישראל (וגם בתבל) לא יכול היה לשַגְשֵג בלעדי חוזי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם. וגם, הצגת הכדורגל בשידור ישיר של הטלוויזיה הספרדית את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מאצטדיון "נואו קאמפ" (שבת – 3 בדצמבר 2016) – הייתה קרובה יותר מאי פעם לשְלֵמוּת (טלוויזיונית). Materpiece (!). מה שאי אפשר לומר על ערוץ ONE הישראלי בכבלים בעל הזיכיון ו- מְבַצֵעַ השידור באָרֶץ. מדובר במעֵין מחזה תעתועים שחברו אליו ביודעין ויחדיו הערוץ המארח בארץ והשַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב. פוסט מס' 652. כל הזכויות שמורות. 6 בדצמבר 2016. 6 בדצמבר 2016.

הצגת הכדורגל הטלוויזיונית בשידור ישיר של הטלוויזיה הספרדית את המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מאצטדיון "נואו קאמפ" (שבת – 3 בדצמבר 2016) – הייתה קרובה יותר מאי פעם לשְלֵמוּת טלוויזיונית (!). 40 מצלמות ובראשן מצלמות ה- Experience המדהימות והמשוכללות של הטלוויזיה הספרדית יצרו תחושת שלמות. Materpiece (!). להלן משפט שמכיל תיאור מורכב וארוך : מדובר בהנאת צפייה מושלמת מפני שרק סוג של טלוויזיה רב תכליתית שמשופעת בטכנולוגיה חדשנית בעלת כושר ביטוי מיידי, ואשר שתי ניידות השידור שלה כוללות ארבע עשרות של מצלמות בעלות זווית התבוננויות פרטיות כל אחת משלהן (!) לרבות מצלמות אוויריות שמותקנות על הליקופטרים, מצלמות שמוצבות ברוּם האצטדיון הנפלא הברצלונאי המכונה "נואו קאמפ", ומצלמות שממוקמות בצמרות הבתים – מגדלים הסמוכים ל- "נואו קאמפ", ולרבות שפע של Replays מזוויות ראייה שונות – מסוגלות להאריך את משך חוויית הצפייה ברגעי השיא של ההתמודדות ו- לייצר ולהפיק תמונות טלוויזיה כה אופטימאליות (!). מה שאי אפשר לומר על התחברות ה- Off tube המלאכותית של ערוץ ONE לסיגנל הבינלאומי של האירוע הנ"ל ועל השדר המוביל שלו יורם ארבל. ערוץ ONE גזל אשתקד ב- 2015 את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל מידיו הרשלניות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וגרם לו אבידות כבדות בדימוי ורכוש בחזית השידור הטלוויזיוני, מעשית ומוראלית. אולם כמו קודמו גם ONE ממשיך להתל בצופיו ולתעתע בהם בכל הנוגע לעיתונאות אמינה ו- כֵנָה ולשידור ודיווח אותנטי מהשטח. הרגע המכונן השלילי הראשון של השידור הישיר של ONE בשבת – 3 בדצמבר 2016 את ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 מצא את ביטויו כשאולפן ה-Pre game Show המעניין ורווי מידע בנתונים וסטטיסטיקות של ONE בראשות מגיש ומנחה (אינני יודע מיהו מפני ש- ONE מחביא את שמו ולא מזהה אותו לי ולשאר ציבור הצופים) וצמד פרשניו אלון חזן ואיציק זוהר (ידוענים מהעבר אולם גם הם לא מזוהים באמצעות כתוביות כאילו רעייתי, ילדיי, ונכדיי אמורים להכיר אותם מימים ימימה) העבירו את מלאכת השידור לשדר המוביל והמתעתע יורם ארבל. יורם ארבל יודע לשדר כדורגל אולם היכולת שלו מוגבלת וממודרת בשל שני נתונים שמשחקים לרעתו : אחד, הוא בדרך כלל משמש שדר Off tube מעמדת שידור באולפן ערוץ ONE בארץ של הליגה הספרדית. שתיים, הוא איננו עיתונאי וגם אין סביבו מערכת עיתונאית מקצוענית שתתמוך בו בעודו מתנודד כעלה נידף בודד על עץ שַלֶכֶת. כה אמר יורם ארבל לציבור בפתח המשדר ברצלונה – ריאל מדריד 1:1, "שבת שלום לכם ושבוע טוב, הקלאסיקו הראשון בעונת 2017 – 2016 עומד לצאת לדרך…שלום אלון חזן (פרשן האולפן בארץ של ONE)…יורם ארבל אִתְכֶם…". יורם ארבל מתעתע בצופיו מפני שהוא איננו מספר לצופיו האם הוא מתכוון למושג "אִתְכֶם…" כשהוא יושב בעמדת שידור ב- "נואו קאמפ" בברצלונה במוקד ההתרחשות בשטח ו/או שמא הוא "אִתְכֶם…" כשהוא בעצם נַח על כיסא באולפן ההעתקה של ONE בארץ בתל אביב…? בהרצליה…? בחיפה…? הַשֵד יודע אפוא בארץ, והוא והפרשן שלו אלון חזן מעתיקים את אינפורמציית ה- Off tube מאותו המוניטור שאנוכי ואתם צופים בו בסלון ביתנו. אנוכי נמנה על עשרות אלפי צופי טלוויזיה מפשוטי העם אולם אזרחים הגונים שמשלמים הרבה כסף למערכת הכבלים של YES כדי שיעבירו, ידווחו, וישדרו לנו את האינפורמציות העיתונאיות ממוקד התרחשותם בשטח. כשיורם ארבל מודיע לי, "…יורם ארבל אִתְּכֶם…", אני חש שהוא מתעתע בי, הוא איננו מספר לי את כל האמת, ופוגע באמינותו כעיתונאי וכפועל יוצא גם בי כצופה שלו. ייתכן והנהלת ONE מפעילה את כוחה ו- מצווה עליו כמעסיקה שלו להסתיר ולהסוות בשפת הנעלמים בטלוויזיה את מקום הימצאו ואת מקור השידור שלו. האמת, אין זה חשוב. הצופים הפשוטים ואנוכי שנמנה עליהם מבין כי אם יורם ארבל היה נושא על עצמו אישיות רָמָה ומכבד את צופיו ובעיקר את עצמו הוא לא היה מסתתר מאחורי ניסוח מעורפל "…יורם ארבל אִתְּכֶם…", אלא משתמש בניסוח ברור, כן, ומדויק ב- Seat up ו/או Stand up במקום מושבו באולפן בארץ ו/או במקום מושבו בעמדת השידור ב- "נואו קאמפ" בברצלונה שמסגיר ו- חושף ומכריז בריש גלי ובקול רם מהיכן הוא משדר ומבצע את פעולת הסיקור העיתונאי שלו. הסיפור הזה בו השַדָּר המוביל מתחזה ל עיתונאי ומחביא את מקום המסתור של עבודתו מצופיו מצביע על עובדה קרדינלית עצובה : יורם ארבל עושה כל מאמץ חוזר ונשנה של עצמו כמו בסיפור ה- "דוּק" שלו לחשוף אישיות טלוויזיונית בעייתית שגובהה כגובה הדשא הקצור עליו רצים שחקני ברצלונה וריאל מדריד ב- "נואו קאמפ". אז מה אם יש לו ליורם ארבל קול בריטון ? אילו לאיש היה מינימום קצה, מינימום בדל של כבוד ציבורי כלפי צופיו וכבוד עצמי כלפי עצמו הוא היה מתעקש ודורש מהנהלת ערוץ ONE כי הוא מחויב להודיע לצופיו מהיכן הוא פונה אליהם, מאפוא הוא משדר להם, באיזה מקום הוא ניצב, ו- ממנו הוא מנהל את השידור הישיר עבורם, ברצלונה – ריאל מדריד 1:1. אז מה אם יש לו ליורם ארבל קול בריטון ? אילו ערוץ הכבלים ONE (מס' 50 בשלט) התכוון באמת להיות כֵּן ונאמן לצופיו הוא היה מעלה על המסך שלו Super imposing ברור ומאיר עיניים ומבשר לצופיו מהיכן יורם ארבל והפרשן שלו מבצעים את עבודתם העיתונאית, מכאן בארץ ו/או משָם מברצלונה. מה אני כלקוח של ONE אמור להבין אם השדר המוביל איננו מוסר לי מידע מ- היכן הוא מבצע את עבודתו העיתונאית, האם הוא מעתיק מהמוניטור באולפן בארץ ו/או שמא הוא עושה זאת ממוקד ההתרחשות בשטח בברצלונה. מכיוון שמדובר במתעתעים שמסתירים את האמת מהצופים שלהם שמממנים אותם במיטב כספם יש לשְנוֹת את הסלוגן ולומר אותו שוב לידיעת ה- Host broadcaster הישראלי ONE על שני שדרי המובילים יורם ארבל ואלון חזן ולמען קוראי הבלוג כלהלן בזאת הלשון : "שידור Off tube הוא חֶרְבּוֹן עיתונאי. שימוש במדיניות קבע שלשידור Off tube וערפולו והסתרתו מעין הציבור, אינם רק חֶרְבּוֹן עיתונאי בריבוע אלא גם מעשה נוכלות". יורם ארבל היה פעם שדר מחונן ששידר עבורי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1990 – 1978 אין סוף אירועי ספורט מהשטח ממוקד התרחשותם ועשה זאת מאין סוף עמדות שידור על פני הגלובוס. נכון שפה ושם היו גם כמה שידורי Off tube, אולם זאת לא הייתה מדיניות שידורים ועשייה שלי. בין 1978 ל- 1990 הטסתי את יורם ארבל ל- עבודת השידורים הישירים מעמדות שידור בחו"ל של המונדיאלים + אולימפיאדות + אליפויות אירופה בכדורגל למדינות + אליפויות אירופה למדינות בכדורסל + משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בחו"ל + משחקי נבחרת ישראל בכדורסל בחו"ל + משחקי מכבי ת"א במסגרות גביע אירופה לקבוצות אלופות וכו'. יורם ארבל היה שדר מחונן גם מפני שהקיפה אותו ותמכה בו מערכת הפקה עיתונאית מקצוענית. יורם ארבל שידר כ- % 90 מכלל שידורי הספורט שלנו בתריסר השנים המדוברות שבין 1978 ל- 1990. לבסוף הוא רץ לידידו מולי שפירא ברדיו גלי צה"ל זה שמכנה אותו "יוֹרָמְקֶ'ה", ובתום עבר טלוויזיוני משותף וממושך של שנינו, מקומי ובינלאומי, כל כך אינטנסיבי בן תריסר שנים, רווי מאות רבות של הפקות ושידורים ישירים של שנינו מכל פינה במדינת ישראל וכמעט מכל אתר ספורט חשוב על פני חמש יבשות תבל של הגלובוס, כל מה שיש לאיש הזה לעשות זה לספר סיפורי בדים שיואש אלרואי איחל לו לשדר דוּק בעת נטישתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומעברו לערוץ 2 הניסיוני וערוץ 5 בכבלים. פעם אהבתי אותו. היום, בשעה שהוא מתעקש להיות אדם נטול כבוד, קטנוני ומפונק, ו- שקרן כל מה שנותר לי הוא רק לרחם עליו. 

arbel 6

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. 28 באוקטובר 1981. אצטדיון ר"ג הישן. לפני 35 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם של מונדיאל ספרד 82', ישראל – פורטוגל 1:4. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון ושקט נפשי. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין בשורה הימנית : אנוכי, הבימאי אריה אורגד (מרכיב משקפי שמש), ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. זיהוי הנוכחים בתמונה בשורה משמאל : טכנאי החשמל והתאורה ז'אן לב ארי, עוזר השדר ישראל, יורם ארבל, עוזר השדר בני עורי (מוסתר קצת), וטכנאי קול שלנו לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

arbel 1

טקסט תמונה : לפני 34 שנים. סתיו 1982. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם אחד השידורים הישירים של משחק מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר השדר בני עורי, עוזר השדר אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק (חובש Headset על ראשו), השדר יורם ארבל, עוזר השדר אמנון לנגזם (משופם). שלושה עוזרי שדר מגוננים על מלאכת ה- Play by play של יורם ארבל ומונעים ממנו למעוד. קיצוני משמאל זהו מראיין השטח נסים קיוויתי (ממושקף בחולצה משובצת). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3

טקסט תמונה : מאי – יוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אגף במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במכסיקו סיטי. השדר יורם ארבל (שני מימין) והשדר נסים קיוויתי (ראשון משמאל) יחדיו עם המפיק אמנון ברקאי (במרכז מזוקן). מימין, אשת קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TeleMexico גב' מוניקה זאמבראנו. הבל הבלים, איזה Off tube ואיזה נעליים… (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 5

טקסט תמונה : חורף 1988. עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של ראשל"צ. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יורם ארבל, הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה מוטי גיא, יגאל שמעוני (מאחור), הטכנאי ואיש הסטטיסטיקה זיגי זיגל, השדר אורי לוי (חובש Headset), עוזר השדר אמיר בר שלום, אנוכי, והרשם דני לבנשטיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 8

טקסט תמונה : 28 ו- 29 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה. היכל הכדורסל של הקבוצה הבלגית רויאל 4. אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א מתמודדת על אדמת בלגיה במשחק כפול בגביע אירופה לאלופות בכדורסל נגד האלופה הסובייטית קבוצת צסק"א מוסקבה. רשת הטלוויזיה הבלגית RTBF מסייעת לי להעביר בשידור ישיר את סיגנל הטלוויזיה של שני המשחקים ארצה. יורם ארבל (מימין) מאכלס את עמדת השידור שלנו בבריסל יחדיו עם המפיק הבלתי נלאה והמצוין שלי אמנון ברקאי (משמאל, חובש Headset ומחזיק מיקרופון). יורם ארבל לעולם לא הושאר לבד ולא נותר בודד בעמדות השידור שלנו בארץ ובחו"ל בעת השידורים הישירים. הבל הבלים, איזה Off tube ואיזה נעליים… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 2

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי "הקוליסיאום" בלוס אנג'לס 84'. השדר יורם ארבל (מימין) והשדר אורי לוי (משמאל) נקבעו על ידי לשדר יחדיו כצמד את טקס הפתיחה. כאן נראים שניהם מכינים את שיעורי הבית שלהם בעמדת השידור שלנו מוכת שמש בקוליסיאום (לכן חובשים שניהם כובעים) לקראת השידור הישיר של טקס הפתיחה שהתקיים ב- 28 ביולי 1984. מזג האוויר ששרר בקיץ 1984 בלוס אנג'לס היה חם ולח והזכיר במידה רבה את זה של תל אביב. הבל הבלים, איזה Off tube ואיזה נעליים… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 7

טקסט תמונה : 28 באוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. עמדת השידור שלנו באצטדיון ר"ג בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל 1:4 במסגרת קדם גביע העולם של ספרד 1982. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (רוכן שלישי משמאל בשורה השמאלית) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון ושקט נפשי. זיהוי הנוכחים מימין : אנוכי (בגבי למצלמה) ועוזרת ההפקה שלי ריקי רנד – אריכא. זיהוי הנוכחים משמאל : טכנאי החשמל והתאורה ז'אן לב ארי, שני עוזרי השדר של יורם ארבל ראובן ואמנון לנגזם (משופם), השדר המוביל יורם ארבל, עוזר השדר השלישי בני עורי, וטכנאי קול שלנו אוחז ב- Headset. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 9

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי, כ- שעתיים בטרם שריקת הפתיחה למשחק רבע הגמר השנוי במחלוקת ארגנטינה – אנגליה 1:2. יורם ארבל (מימין) ועוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית (משמאל) מקבלים ממני את פקודת השידור ממקום מושבי במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במכסיקו סיטי. מעולם לא השארתי את יורם ארבל לבד בעמדת השידור. תפקיד ההפקה היה לדאוג לכל צרכיו התוכניים והלוגיסטיים. הוא היה צריך רק לשדר. הפרשן בשידור הישיר הנ"ל ההוא היה מרדכי "מוטל'ה" שפגילר. הבל הבלים, איזה Off tube ואיזה נעליים… (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spain 82 1

טקסט תמונה : חודש יוני של שנת 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעת משחקי השלב הראשון. זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי (מדבר בטלפון), השדר רפי גינת (מזוקן, מרכין ראש לעבר עוזרת ההפקה עדה קרן), עדה קרן, סולומון "סולי" מוניר (מאחור חובש אוזניות ומחזיק במיקרופון ה- Lip Mic), המפיק משנה שלי אורי לוי (בפרופיל ומשופם, בקדמת התמונה), והשדר המוביל שלי יורם ארבל מניף אצבע ומודיע על נוכחותו בשטח. איזה Off tube ואיזה נעליים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 1

טקסט תמונה : 1981. אצטדיון הפועל באר שבע. שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (מימין) מסיים ריאיון עם מאמן נבחרת ישראל האנגלי ג'ק מנסל. איזה Off tube ואיזה נעליים. יורם ארבל נמצא בשטח. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 4

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. אצטדיון רמת גן הישן לפני 35 שנים. הימים ההם – הזמן ההוא שחלף לבלי שוב. זוהי עמדת השידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון רמת גן באוקטובר 1981 בטרם שריקת הפתיחה למשחק קדם גביע העולם ספרד 82', ישראל מארחת את פורטוגל. תיעוד אהוב עלי מפני שהוא מצביע על מערכת עיתונאית וטכנולוגית ענפה ש- עוטפת את השדר המוביל שלי יורם ארבל (במרכז התמונה לפנים) בטרם שריקת הפתיחה למשחק ומעניקה לו ביטחון מקצועי ושקט נפשי. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר אמנון לנגזם (משופם), עוזר שדר בני עורי, עוזרת ההפקה שלי ריקי אריכא – רנד (עומדת ו- Accreditation על צווארה), עוזר שדר ראובן (מאחורי יורם ארבל), השדר המוביל שלי יורם ארבל, יעקב "קובי" ברוך (מוסתר), ובימאי ניידת השידור אריה אורגד, ועוזר שדר רביעי ישראל האחראי על אינפורמציית ההרכבים של שתי הנבחרות ישראל ופורטוגל. משוחח בטלפון בשורה השנייה זהו ברוך שיינברג עיתונאי "דָבָר" (ממושקף ואוטם את אוזנו השמאלית). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3טקסט תמונה : קיץ 1988. האִצטדיון האולימפי של מינכן. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- עשרים ושמונה שנים. שני השדרים המובילים של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל (במרכז) ונסים קיוויתי (משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר של Euro 1988, הולנד מנצחת את ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו עליה הכתובת IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority) באִצטדיון. הבל הבלים, איזה Off tube ואיזה נעלים… יושב מימין וסופק כפיים זהו שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. עמדת השידור המאובזרת שלנו באולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי. אני (מימין) מנווט ,מנהל, ועורך את השידור. יורם ארבל משדר (במרכז). לשמאלו של השדר זהו המפיק שלי יוסי לנדאו. צלם ה- Close up התחתון המופקד על מצלמה מס' 2 הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מהימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (התמונה באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 11

טקסט תמונה : חורף 1980. עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שופט כדורסל לא מזוהה, שופט הכדורסל נהרי, אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אורי לוי, עוזר השדר אמנון לנגזם, השדר יורם ארבל, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר, חובש Headset), ועוזר השדר אריה שגיא. אפשרתי ליורם ארבל להחזיק בין 1980 ל- 1990 (עד שנטש) ב- % 90 מהזמן במיקרופון הספורט שלנו. זה לא הפריע לו לרוץ אל מולי שפירא ולספר לו את בדותת ה- "דוק". זה פשוט בלוף. זה לא היה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יש הבדל ושוני גדול אם אתה משדר Off tube מהארץ את המשחק בליגה הספרדית נגיד גיחון – סנטנדר ו/או אם אתה משדר Off tube מהארץ את תצוגת הכדורגל העליונה בתבל, ה- "קלאסיקו" ברצלונה – ריאל מדריד. כמה אירוני היה הרגע שבו השדר המוביל יורם ארבל סיפר לי בפתח השידור הישיר כי בין 100000 (מאה אלף) צופים המאכלסים את יציעי "נואו קאמפ" נמצאים גם אלפיים ישראליים, אולם סירב למסור לצופי ערוץ ONE (ולי) אם הוא ואלון חזן נכללים בתוכם. עלוב. אז מה אם יש לו ליורם ארבל קול בריטון ? השידור העיתונאי של יורם ארבל ב- ONE את ברצלונה – ריאל מדריד הוא פתטי ומוצא את גיחוכו כבר בשלבי הפתיחה כשהוא איננו מזהה עֶרֶב רב של אישים בתצלומי Close up שמבוצעים ע"י הטלוויזיה הספרדית בקפדנות על פי תכנון מראש כמו משנה סדורה. אתה פוגש עיתונאי חלטוריסט במסווה של שַדָּר עם קול בריטון. קוראי הבלוג שמתעניינים בבימוי טלוויזיוני חייבים להבין שקיים שוני אבסולוטי בין מראות כלליים של קהל צופים גדול באצטדיון לבין התמקדות מצלמות הטלוויזיה הספרדית שעדשותיהן מטילות פוקוס דווקא על אנשים קונקרטיים וספציפיים, גברים ונשים, שמאיישים את המושבים ביציעים ה- קדומניים של "נואו קאמפ" הסמוכים לכַר הדשא באצטדיון היפהפה. מדובר אגב ב- מבנה אסתטי ארכיטקטוני שהפך כבר לפני שנים רבות לאתר תיירות ומקום עלייה לרגל. ביקרתי ב- "נואו קאמפ" בברצלונה כמה וכמה פעמים בימי חלדי בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אינני זקוק ליורם ארבל כדי שיזהה לי על כר הדשא את לאו מסי ו/או את כריסטיאנו רונאלדו, את ז'רארד פיקה, ו/או את סרחיו ראמוס. אני צריך אותו כדי שיעשה לי הכרה עם כל מיני אישים שהטלוויזיה הספרדית עושה מאמץ לתעד אותם ב- Close ups במשך שניות ארוכות על המסך ומבצעת זאת משום שהיא חושבת שחשיפת דמויותיהם בשידור ישיר רלוואנטית וחשובה לסך מכלול השידור של התמודדות הכדורגל העליונה והמסקרנת ביותר בעולם ברגע זה ברצלונה – ריאל מדריד. התברר כי ליורם ארבל ולפרשן שלו אלון חזן אין צל של מושג במי מדובר. שדרן – עיתונאי שמנהל את עבודתו בשטח במוקד ההתרחשויות יודע להיערך לכל האופציות ומכין כרטסת עבודה בהתאם. אז מה אם יש לו ליורם ארבל קול בריטון ? .

b-r-1

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). מי הם האנשים בתמונה שהטלוויזיה הספרדית עושה כל מאמץ להבליט את נוכחותם ב- "נואו קאמפ" ? את האיש השני מימין המיליארדר הספרדי פלורנטינו פרס (Florentino Perez בן 69 נשיא ריאל מדריד) אני מזהה. אך מי הם השלושה האחרים שהתכבדו לעמוד סביבו ? (צילום מ- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-2

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). מי הם הגבר והאישה בתצלום שהטלוויזיה הספרדית הקדישה ו- ייחדה לחשיפתם והבלטתם 25 שניות רצופותעל המסך שלה בשני סוגי צילום של Close up ו- Medium long shot בטרם שריקת הפתיחה ? אלון חזן השמיעה נהמת התפעלות נוכח האיש היפה שניצבה לפתע עם הגבר שלה מולו במוניטור ה- Off tube שלו אולם לא ידע לזהות אותה. גם יורם ארבל נותר אילם.  (צילום מ- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-4

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). מי הם שני האישים בתמונה שהטלוויזיה הספרדית מייחדת להם זמן מסך כל כך ארוך ? הראשון מימין נראה כ- יואכים לב מאמן נבחרת גרמניה אך מיהו האיש השני משמאל ? (צילום מ- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-3

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). הטלוויזיה הספרדית מייחדת מבט נוסף לצמד הנ"ל הגבר והאישה יפי המראה ו- מבודדת אותם בסביבתם בצילום פתוח יותר. כל בר דעת סקרן שואל את עצמו מדוע הטלוויזיה הספרדית דווקא מדגישה את נוכחותו של הצמד ב- "נואו קאמפ" ולא את שכניהם היושבים לידם ביציעי האצטדיון ? (צילום מ- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-4

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). עם תום המחצית הראשונה וירידת השחקנים להפסקה מקדישה הטלוויזיה הספרדית צילום Close up ממושך על המסך שלה דווקא לאישה הזאת בתצלום כשפעם היא מחייכת ופעם היא רצינית. מי האישה הזאת ולמה הטלוויזיה הספרדית מחליטה לחשוף דווקא אותה ? (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-5

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה בטרם שריקת הפתיחה למשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 (שידור ישיר בערוץ הישראלי ONE בכבלים). עם תום המחצית הראשונה וירידת השחקנים להפסקה מקדישה הטלוויזיה הספרדית צילום Close up ממושך על המסך שלה דווקא לאישה הזאת בתצלום כשפעם היא מחייכת ופעם היא רצינית. מי האישה הזאת ולמה הטלוויזיה הספרדית מחליטה לחשוף דווקא אותה ? (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

אתה מצפה מהשדר שלך שיושב בעמדת שידור באצטדיון שיספר, ידווח, ויזהה לך את הנוכחים באצטדיון "נואו קאמפ" שהטלוויזיה הספרדית שמה עליהם זכוכית מגדלת. אינני זקוק ליורם ארבל ואלון חזן שיזהו לי את השחקנים על כר הדשא. אני מצפה משניהם שיזהו לי את שוכני היציעים שהטלוויזיה הספרדית חושפת אותם ב- Close up ומעניקה לנוכחותם במקום ההתרחשות חשיבות אישית. בורותו של יורם ארבל אודות הנעשה ביציעי "נואו קאמפ" דומה לבורותה של מאיה רונן בשעה ששידרה Off tube את תחרויות ווימבלדון בטניס. רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC מי שמשמשת Host broadcaster של האירוע מאז 1937 סיפרה למאיה רונן חלק מסיפור הטניס באמצעות מאות תצלומי Close ups של גברים ונשים שנוכחותם ביציעים רלוואנטית להתרחשויות על כר הדשא, אולם כשדרנית Off tube מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שעושה את עבודתה העיתונאית באולפן בהרצליה מרחק של 5000 (חמשת אלפים) ק"מ ממוקד ההתרחשויות במגרשי ווימבלדון בלונדון היא לא זיהתה אף אחד ואף אחת.

נכון שגיבורי העלילה הם השחקנים על כר הדשא אך הם אינם שווים אגורה שחוקה ללא הקהל העצום שבא להתבונן בהם ביניהם Celebrities ידועי שם שהטלוויזיה הספרדית יודעת שחובה עליה לחשוף אותם וחובה על השדרנים לזהות אותם לציבור צופיהם. אין לי מושג מי מנהל את יורם ארבל ב- ONE והאם מי שמנהל אותו הוא גם בעל יכולת וכישרון לכפות את מתווה הטלוויזיה שלו על יורם ארבל ואלון חזן. אז בסדר יש לו קול בריטון אבל המיקרופון איננו צעצוע פרטי שלו.

ואז מגיע הרגע המכונן השלילי השני. מסתיימת המחצית הראשונה ברצלונה – ריאל מדריד, התוצאה עדיין 0:0 ו- יורם ארבל מחזיר בניסוח המעורפל והמוסווה שלו את השידור לאולפן בתום השידור של תקציר ה- Highlights של המחצית הראשונה. האם הוא מחזיר את השידור לאולפן ONE מעמדת השידור שלו באצטדיון "נואו קאמפ" ו/או שמא הוא מחזיר את השידור לאולפן של ONE בארץ מאולפן שכן של ONE בארץ…??? הניסוח של יורם ארבל "…אני מחזיר את השידור לאולפן…" יוצר בלבול ו- דימוי כאילו השדר המוביל נמצא היכן שהוא בשטח איננו שייך לדלת אמותיו של אולפן ONE בארץ האולפן של אלון חזן ואיציק זוהר ושל המגיש האנונימי שאנוכי רואה אותו בפעם הראשונה בחיי ו- אינני יודע מיהו איך קוראים מפני שהמערכת של ONE איננה מזהה אותו עבורי ועבור שאר הצופים, לא במלל ולא ב- Super imposing.

b-r-6

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אולפן ערוץ ONE בארץ מנווט את מפעל השידור הישיר של משחק העל בליגה הספרדית בכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 1:1, ומחבר את צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל שמתעניינים באירוע ל- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה אחרים בכל רחבי העולם. אני מזהה בעצמי את שני הפרשנים מימין אלון חזן ואיציק זוהר אולם לא מכיר ולא יודע מיהו המנחה והמגיש של האולפן היושב בצד שמאל בתמונה. (צולם ב- IPHONE. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

b-r-7

טקסט תמונה : שבת – 3 בדצמבר 2016. אולפן ערוץ ONE בארץ מנווט את מפעל השידור הישיר של משחק העל בליגה הספרדית בכדורגל ברצלונה – ריאל מדריד 1:1, ומחבר את צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל שמתעניינים באירוע ל- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה אחרים בכל רחבי העולם. זהו המנחה והמגיש של אולפן ONE. עד לרגע זה אינני יודע מיהו ומה שמו. (צולם ב- IPHONE. באדיבות ערוץ ONE בכבלים).

אלון חזן הוא לטעמי פרשן הכדורגל הטוב בארץ ברגע זה מאז שאבי רצון נעלם. הוא מאפיל ללא קושי על שדר ה- Off tube המוביל של ONE, יורם ארבל. הוא לא רק מאפיל הוא גם משתיק את המנווט שלו ומשתלט על המיקרופון. זה לא קונץ כל כך גדול במצבו של האופטיובניק יורם ארבל שכוחו כמו של כל שדר טלוויזיה אחר נבע בעבר ראשית דבר מנוכחותו במוקד ההתרחשות. אלון חזן יודע על מה הוא מדבר ולכן איננו חוסך מילים מצופיו. הוא נלהב ונרגש. אנוכי מביא כאן כמה דוגמאות מזיכרוני. בדקה ה- 2 מכשיל שחקן ברצלונה חאווייר מאסצ'ראנו את המדרידאי לוקאס וואסקז ברחבת ה- 16 של ברצלונה. שלושת ההילוכים החוזרים (מאוחרים) של ההכשלה מוכיחים בבירור כי מדובר בעבירה שגוררת עמה ללא צל של ספק פסיקה של בעיטת עונשין מ- 11 מטרים. אני זועק מהכורסא שלי "פנדל" אבל השופט המרכזי Clos Gomez איננו מקבל את חוות דעתי. הוא נמנע מלפסוק זאת. השיפוט במשחק הכדורגל הוא "ספרותי" ולא "מתמטי". הוא מבוסס על פרשנויות. לכן הוא בעייתי והרבה פעמים איננו צודק. השחקנים והאוהדים חשים מקופחים. תשאלו את לוקאס וואסקז ואת אוהדי ריאל מדריד. שופט אחד מפרש את החוקה כרצונו ומעניק בעיטת עונשין מ- 11 מ'. שופט אחר מפרש את החוקה גם הוא כרצונו אך מבטל את את הפרשנות הראשונה של הקולגה שלו, ואיננו מעניק. שופטי הכדורגל מעוותים אין סוף פעמים את סעיפי החוקה הכתובה שחור על גבי לבן בספרי השיפוט של המשחק, וכשבא להם, ו- מכיוון שלא מדובר במתמטיקה, הם אינם מהססים להמציא פתרון בו אחד פלוס אחד שווה שלוש. אלון חזן מסביר לי "…שהשופט המרכזי Clos Gomez נמנע מלפסוק עונש של בעיטת 11 מטרים לזכות ריאל מדריד מפני שזהו הקלאסיקו הראשון שלו…". מה זאת אומרת הוא נמנע…? הרי חוק זה חוק…! הכי מרגיז שהשדר המוביל שלו איננו מתערב ולא מביע את דעתו.

דקה 33 במשחק ברצלונה – ריאל מדריד. יורם ארבל : "…תגיד לי מאפוא מודריץ' מביא את האנרגיה הזאת…זה פשוט לא יאומן…?". אלון חזן : "יורם, במקום להגדי לי מאפוא מודריץ' מביא את האנרגיה הזאת…? תגיד לי כמה מודריץ' יש במגרש…אחד בשמאל…אחד בימין…ואז פתאום אחד הוסף במרכז…!".

המשך דקה 33. אלון חזן : "…לואיס סוארז חייב להיכנס יותר לעניינים…הוא פחות ופחות נוגע בכדור בדקות האחרונות…מאסצ'ראנו מנהל את המשחק כחוק…מסי נסגר כל הזמן בטווח העין של מודריץ'…הוא אחד משחקני השדה של ריאל שתפקידו למנוע ממנו לקבל את הכדור ולנהל את המשחק בצורה מסודר…". 

דקה 37 במשחק ברצלונה – ריאל מדריד. אלון חזן : "…כל הפעולות של ברצלונה להוציא אולי התקפה אחת הן פעולות של שחקן מקבל כדור עושה אחד על אחד…עם אחד על אחד אין שום בעיה יורם, אבל צריך להיות סמוך לרחבה…לא 40 – 35 מטר מהרחבה שם אתה לא יכול לעשות שום דבר, בטח כמו שריאל נערכת עם שניים על אחד בכלן מקום…מייד אתה רואה שרונאלדו ו- וואסקז חוזרים לעזרת המגינים כדי ליצור שניים על אחד…".

דקה 46 במשחק ברצלונה – ריאל מדריד. אלון חזן : "…שים לב פיקה נמצא קרוב למחצית המגרש…אין לו אפשרות מסירה…אנחנו רואים את המרחק בין קו ההגנה של ברצלונה לקו ההתקפה שלה… חוליית מרכז השדה שלה רחוקה מההגנה…היא נצמדת להתקפה…ולכן אין אפשרות מסירה…".

אלון חזן לא רק העלים במידה רבה את יורם ארבל, הוא גם היה דומיננטי ובולט ממנו. בוודאות. יחד עם זאת, אם הוא אלון חזן כל כך מבין ובקי בתורת הכדורגל ומבקר ומטיף למאמן ריאל מדריד זינאדין זידאן ולמאמן ברצלונה לואיס אנריקה, אז למה אין לו קבוצת כדורגל בכירה בליגת העל בארץ…?

בימאי הטלוויזיה הספרדית עשה עבודה נפלאה. הדגשי שפע צילומי האווירה הצבעוניים בתוך ה- "נואו קאמפ" ב- Pre Game Show, בתוכם האוהדים והדגלים והאישים שמנהלים את מערכות הכדורגל המשומנות של ברצלונה וריאל מדריד, והבנתו והשכלתו הטלוויזיונית כי יש להרבות בצילומי Aerial shots של מראה האצטדיון ומיקומו בעיר – אינם יכולים להשאיר אותך אדיש. הטלוויזיה הספרדית הייתה גדולה מסכום שני חלקיה ברצלונה וריאל מדריד. היא הייתה נהדרת בעוד המשחק עליו הופקדה היה משעמם. כבר מזמן לא ראיתי עבודת בימוי של משחק כדורגל כל כך מדויקת, מוקפדת, ואחראית (באמצעות וסיוע של 40 מצלמות) כפי שמצאה את ביטויה בבימוי של המשחק ברצלונה – ריאל מדריד 1:1. מדובר בעבודה מאומצת ומורכבת שדורשת ריכוז עצום וגם איפוק. אינני יודע כמה אנשים שמו לב למשל כי הכנסת שלושת ההילוכים החוזרים של הכשלת חאווייר מאסצ'ראנו את לוקאס וואסקז בדקה השנייה (2:03) של המשחק לא נעשתה מייד. הבימאי לא התפתה ו- המתין בשל לחץ האירועים במגרש עד להוצאת חוץ כלשהי והפסקה קצרה לשברירי שניות, ורק אז ניפק את סחורת ה- Replays המשולש באיחור של 33 (שלושים ושלוש) שניות (2:36). רק בימאי קר רוח ורב ניסיון יודע לנהוג במתינות ולווסת את מינון ה- Replays. שערו של לואיס סוארז 0:1 לברצלונה בדקה ה- 53 זכה לשלושה הילוכים חוזרים מיידיים משלוש זוויות התבוננות שונות + עוד הילוך חוזר ממקור נוסף שתי דקות מאוחר יותר + הילוך חוזר חמישי מעוד מקור שונה בחלוף עוד שתי דקות. סך הכל חמישה הילוכים חוזרים. שער השוויון של סרחיו ראמוס בדקה ה- 89:49 זכה לארבעה הילוכים חוזרים מיידיים מארבע זוויות ראייה שונות + Replay נוסף ממקור נוסף בחלוף 33 שניות + שני Replays נוספים בחלוף כ- דקה. הבימאי הכניס ל- "אוויר" שישה הילוכים חוזרים של סרחיו ראמוס אולם שבר את הרצף שלהם, והזין את 1.000000000 (מיליארד) צופיו במנות קצובות.

אי אפשר שלא להתייחס למצלמת הטלוויזיה החדשנית שמייצרת תמונת Replay מדהימה בת 360 מעלות מבית היוצר של "Intel Experience", ואשר הפגינה לראשונה נוכחות טכנולוגית פנטסטית ומרשימה ביותר בשידור הישיר המדובר ברצלונה – ריאל מדריד 1:2 בשבת – 3 בדצמבר 2016. מדהים. אין מילה אחרת. זהו פרי המצאתם של מהנדסי חברת האלקטרוניקה "Intel Sports Group" בראשות ג'יימס קארוואנה. הפעלתה וחשיפתה הראשונית והמסקרנת של מצלמת ה- "Intel Experience" בהתמודדות העל ברצלונה – ריאל מדריד 1:1 בשבת – 3 בדצמבר 2016, היוותה מקדמה טכנולוגית מסקרנת וסנסציונית לעולם כולו ו- תקוות גדולות.

באשר לשידור הישיר של השדר המוביל יורם ארבל. תעשיית הטלוויזיה וגם לא ציבור הצופים שלה אינם מסתפקים עוד בשידור Play by play כ- ווקטור נפרד מווקטור העיתונאות. שידור בטלוויזיה הוא קודם כל ג'וב עיתונאי אינטגראלי, משולב, מקיף, כולל, וטוטאלי בעל מחויבויות רבות ושונות. יורם ארבל יודע לשדר Play by play ולזכותו יש לומר כי הוא מדבר עברית תקנית מדויקת, ומוקפדת (אומר למשל "תֵּיקוּ" ולא "תֵּיקוֹ"), והוא גם לא פטפטן. אולם הוא גם לא עיתונאי והדבר בעוכריו. כישלונו המר לפני שנתיים יחדיו עם הפרשן הרדוד שלו דני נוימן כשַדָּר מוביל במונדיאל ברזיל 2014 לא היה מקרי. בהיעדר סביבו מערכת עיתונאית תומכת הוא מוּעַד לפורענות והופך לפַגִיעַ. פתאום אתה מקשיב לו שוב בחלוף השנים ומבין שהאיש איננו מכיר בחוק הטלוויזיה הכל כך בסיסי שמצווה על כולנו להיות ראשית דבר עיתונאים ולומר את זה כְּמוֹת שזה. "Tell it like it is" כפי שציווה עלינו לנהוג השדר האמריקני יהודי האווארד קוסל (Howard Cosell).

ואז מגיע הרגע המכונן השלילי השלישי בסיום מבצע השידור הישיר הנ"ל. הטלוויזיה הספרדית מעלה על הסיגנל הבינלאומי שלה ריאיון בשידור ישיר עם הברצלונאי לואיס סוארז מי שהבקיע את השער הראשון במשחק, אבל יורם ארבל עובר לשדר את תקציר המשחק.

סוף הפוסט מס' 652 : הועלה לאוויר ביום רביעי –  7 בדצמבר 2016.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *