פוסט מס' 644. פרפראות (2). כישרון הניסוח המדויק והתמציתי בטלוויזיה בע"פ ובכתב. אפרת לכטר מחברת החדשות של ערוץ 2 היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה אמיצת לב. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א אז והיום. המרדף הגדול של קבוצת הפועל ת"א בראשות היו"ר אברהם פלדה אחרי מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי בעשור ה- 80 של המאה הקודמת. פוסט מס' 644. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. מוצ"ש – 29 באוקטובר 2016.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת הפקת הנאה מסחרית ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוגש בחינם לחלוטין לציבור הקוראים.

—————————————————————————————————

פוסט מס' 644 : הועלה לאוויר ב- מוצ"ש / 29 באוקטובר 2016.

————————————————————————————————— 

פרפראות (2). כישרון הניסוח המדויק והתמציתי בטלוויזיה בע"פ ובכתב. אפרת לכטר מחברת החדשות של ערוץ 2 היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה אמיצת לב. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א אז והיום. הַמִרְדָף הגדול של קבוצת הפועל ת"א בראשות היו"ר אברהם פלדה אחרי מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי בעשור ה- 80 של המאה הקודמת. פוסט מס' 644. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. מוצ"ש – 29 באוקטובר 2016.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון להדיח ולסלק את יוסף בר-אל לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. יוסף בר-אל סולק ב- 2005 לקרן זווית אפלולית לא חשובה בהיסטוריה של השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה מעט מידי ומאוחר מידי. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של 13 ספרי הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפרת לכטר העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה האמיצה בחברת החדשות של ערוץ 2 מסקרת רק היא לבדה ובעצמה ללא שום כוח עזר את המלחמה הקשה והנוראית המתחוללת עכשיו בפרוורי העיר העיראקית מוסול בין צבאות עיראק והכורדים לבין דאע"ש. אפרת לכטר היא אשת טלוויזיה מדהימה מפני שאיננה רק מסקרת אזור מלחמה מסוכן אלא משמשת צלמת Video, מקליטה, ומפיקה של עצמה ללא כוח עזר טלוויזיוני נוסף לידה. אפרת לכטר מעוררת את הערצתי הטלוויזיונית אליה.

צפיתי והקשבתי ל- Promo לקידום הצהבהב והמגוחך שערכה חברת החדשות של ערוץ 10 ל- איילה חסון מגישת "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 28 באוקטובר 2016) באמצעות הריאיון שקיימה עם הח"כ השנוי במחלוקת אורן חזן. אני נאמן ל- חברת החדשות של ערוץ 10 משכבר הימים, אולם אם האחראים שם מקדמים את הרייטינג שלהם באמצעות מודעת Promo צהובה עם ח"כ בשם אורן חזן שסרח על פי החלטת בית המשפט, הם דוחפים אותי להשתמש באופציה אחרת. ברור ש- מייד גומלת בלבי ההחלטה להפנות להם עורף ולחבור ל- "אולפן שישי" של חברת החדשות בערוץ 2. עשיתי זאת ולא הצטערתי. גיליתי שָם את העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה המיומנת, האמינה, והאמיצה אפרת לכטר ששבה משדה המערכה ליד העיר העיראקית מוסול שם מנהלים צבאות עיראק והכורדים מלחמת קֶטֶל נגד ארגון המרצחים של דאע"ש. הכתבה ששודרה אמש בערוץ 2 ב- "אולפן שישי" היא הישג עיתונאי חדשותי יוצא מן הכלל לרבות ראיונות עם גיבורי העלילה שהושג בתנאי קרבות קשים ומסוכנים כאמור בפרוורי מוֹסוּל שהפיקה אפרת לכטר, משהו בבחינת One Woman Show. יש טעם לחזור שוב על דבר הכותרת : אפרת לכטר העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה האמיצה בחברת החדשות של ערוץ 2 מסקרת רק היא לבדה ובעצמה ללא שום כוח עזר את המלחמה הקשה והנוראית המתחוללת עכשיו בפרוורי העיר העיראקית מוסול בין צבאות עיראק והכורדים לבין דאע"ש. אפרת לכטר היא אשת טלוויזיה מדהימה מפני שאיננה מסקרת רק אזור מלחמה מסוכן אלא משמשת צלמת Video, מקליטה, ומפיקה של עצמה ללא כוח עזר טלוויזיוני נוסף לידה. אפרת לכטר מעוררת את הערצתי הטלוויזיונית אליה. היא ראויה להערכה רבה. תגידו לי אתם שָם בחברת החדשות של ערוץ 10, איזה רעיון עיתונאי ניצב מאחורי מעשה קידום הריאיון על ידכם שערכה גב' איילה חסון אחד על אחד ופנים אל פנים מול אורן חזן, מפגש שאין בו כל עיתונאות ושום חידוש גם לא משפטי, פרט למרדף רייטינג צהוב ודל אחרי חברת החדשות של ערוץ 2.

את "אולפן שישי" של ערוץ 2 מוביל עיתונאי, מגיש, ומנחה עירני בעל חזות טלוויזיונית בשם דני קושמרו. הוא נעזר בתותחנים בדמותם של רוני דניאל, אמנון אברמוביץ', ניצן הורוביץ, גיא פלג, וקצת פחות גם בסיוען של דפנה ליעל ורינה מצליח. מערכת "אולפן שישי" ו- דני קשומרו ייחדו רבע שעה לכתבתה המרתקת של אפרת לכטר מהשטח, מקרוב מאוד בחזית הלחימה במבואות העיר מוסול בין צבאות עיראק וצבאות הכורדים לבין ארגון הטרור הרצחני דאע"ש, לרבות מפגש מסקרן עמה על הסט של האולפן (יום שישי – 28 באוקטובר 2016). היא עיתונאית ו- כתבת שטח מעולה ומהימנה וגם בעלת הופעה ונוכחות מול מצלמות הטלוויזיה באולפן. איש איננו יודע את מסלול חדירתה וכיצד נכנסה העיתונאית המצוינת הזאת לבדה לאזורי קרבות הקֶטֶל סביב מוסול. אומר זאת כך : דפנה לכטר את מרשימה אותי. אין לי מה להוסיף חוץ מזה שאנוכי קָד לך קִידָה ומצדיע לך. את מדהימה (!). שמרי על עצמך. מדובר בהישג עיתונאי אישי פנטסטי של אפרת לכטר וגם הישג יוקרתי ורב חשיבות של חברת החדשות המשגשגת של ערוץ 2 בראשות המנכ"ל אבי ווייס. חברת חדשות שאיננה קוטלת קָנִים כלל ועיקר.

efrat-lachter-1טקסט תמונה (1) : יום שישי – 28 באוקטובר 2016. "אולפן שישי" של ערוץ 2 משדר את דיווחיה של אפרת לכטר מחזית הלחימה בפרוורי העיר מוסול בין צבאות עיראק והצבאות הכורדיים לבין ארגון הטרור הרצחני דאע"ש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 2. באדיבות ערוץ 2).

efrat-lachter-3

טקסט תמונה (2) : יום שישי – 28 באוקטובר 2016. "אולפן שישי" של ערוץ 2 משדר את דיווחיה של אפרת לכטר מחזית הלחימה בפרוורי העיר מוסול בין צבאות עיראק והצבאות הכורדיים לבין ארגון הטרור הרצחני דאע"ש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 2. באדיבות ערוץ 2).

efrat-lachter-2

טקסט תמונה (3) : יום שישי – 28 באוקטובר 2016. "אולפן שישי" של ערוץ 2 משדר את דיווחיה של אפרת לכטר מחזית הלחימה בפרוורי העיר מוסול בין צבאות עיראק והצבאות הכורדיים לבין ארגון הטרור הרצחני דאע"ש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 2. באדיבות ערוץ 2).

efrat-lachter-4

טקסט תמונה (4) : יום שישי – 28 באוקטובר 2016. "אולפן שישי" של ערוץ 2 משדר את דיווחיה של אפרת לכטר מחזית הלחימה בפרוורי העיר מוסול בין צבאות עיראק והצבאות הכורדיים לבין ארגון הטרור הרצחני דאע"ש. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 2. באדיבות ערוץ 2).

efrat-lechter-6

טקסט תמונה (5) : יום שישי – 28 באוקטובר 2016. המגיש דני קושמרו מראיין ב- "אולפן שישי" של ערוץ 2 את הכתבת המדהימה והמרשימה שלו, אפרת לכטר. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 2. באדיבות ערוץ 2).

תמר איש שלום מייצגת חלטורות עיתונאיות שעורכים אנשי ערוץ 10 בתוככי העיתונות הכתובה. מגוחך. תמוה מדוע האנשים האלה אינם מסתפקים במוניטין הטלוויזיוני שלהם ואצים – רצים להקליד את דעתם גם בעיתונות הכתובה. האם הם מקבלים הטבה חומרית ו/או עושים זאת בחינם, זה כבר איננו חשוב.

חברת החדשות של ערוץ 10 מזהה את מהדורות החדשות המרכזיות שלה באמצעות תמר איש שלום + טלי מורנו + נוגה ניר – נאמן. אין בכך כל רבותא ו- חידוש. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זיהתה במשך עשרות שנים את "מבט" באמצעות חיים יבין. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS עשתה כנ"ל באמצעות וולטר קרונקייט (Walter Cronckite), וכן הלאה. ABC האמריקנית חוללה מהפכה טלוויזיונית ב- 1976 כשלראשונה הושיבה באולפן החדשות שלה שדרנית – מגישה בשם ברברה וולטרס (Barbara Walters) ושילמה לה גם משכורת שנתית ע"ס 1.000000 (מיליון) דולר. סכום עתק שנחשב לחסר תקדים לפני 40 (ארבעים) שנים. בתחילה הגישה ברברה וולטרס את החדשות לצִדוֹ של המגיש הקבוע שהיה שָם לפניה, הארי ריזונר (Harry Reasoner). אח"כ הפכה לאישיות טלוויזיונית בלעדית בכוחות עצמה בלבד ובזכות אישיותה רמת המעלה, וגם הייתה מראיינת חוקרת ושנונה של מנהיגי העולם (לרבות מנחם בגין ואנוואר סאדאת) תוך שהיא מגלה בקיאות בחומרים המדיניים, החברתיים, והכלכליים שמונחים על שולחנה. ברברה וולטרס שמרה על נאמנות מופלגת לרשת שלה ABC. היא לא חיפשה את טורי העיתונות האמריקנית כדי להביע שם את הדעות שלה. הריצה המגוחכת הזאת לעבר העיתונות הכתובה הייתה קטנה עליה. ערוץ 10 העניק סמכות טלוויזיונית בלעדית ועצומה לשלוש נשים שהפכו חיש מהר לבעלות מוניטין ואלה שמזהות באופן בלבדי את הלוגו של המהדורה לציבור הצופים שלהן. תמוה וגם מוזר שתמר איש שלום מנצלת את המוניטין שלה ששייך לערוץ הטלוויזיה שלה ערוץ 10 מוצאת לנכון ל- חלטר בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום חמישי – 27 באוקטובר 2016) שם היא מפרסמת פוסט דל תחת הכותרת "נוק אאוט בשידור חי". בעבור תשלום ו/או בחינם, אין זה חשוב. חשוב שהיא מנפצת את עיקרון הבלעדיות וחולקת אותו עם מקור מידע עיתונאי, עיתון מתחרה עם מקום עבודתה שהוא גם ביתה המקצועי. היא איננה היחידה. נדב אייל עורך חדשות החוץ בערוץ 10 מחלטר אף הוא ו- עושה זאת לעיתים ב- "מעריב". רביב דרוקר גם כן עוסק בחלטורה בשעה שהוא מייחד על בסיס שבועי פחות ו/או יותר את המקלדת שלו השייכת לערוץ 10 לטובת עיתון "הָאָרֶץ". לעיתונאים המוזכרים לעֵיל יש בימת ביטוי נכבדת ביותר בערוץ 10, ואם יש להם משהו חשוב לומר לציבור הם מחויבים לשמר אותו ולשמור עליו לטובת מקום עבודתם ולפרסם אותו למען צופיהם בערוץ 10. אם זהו המצב ותמר איש שלום + נדב אייל + רביב דרוקר משוטטים בין טורי העיתונות הכתובה מדוע שטלי מורנו ונוגה ניר נאמן לא יחלטרו אף הן ולא יביעו את דעתן גם הן פה ושם בעיתונות הארצית ? אם כך מדוע שאלמוג בוקר, ברוך קרא, גיל תמרי, חזי סימן טוב, וצבי יחזקאלי ועיתונאים אחרים בערוץ 10 לא יפצלו את יכולתם וכישרונם ואת המידע שהם אוצרים בין מקורות מידע אחרים, ו- יחלטרו אף הם ויעניקו את משנתם לעיתונות הארצית ולערוצי רדיו  ? אם כך מדוע עורכים ומפיקים מוכשרים בערוץ 10 שיודעים לעשות היטב את עבודתם הטלוויזיונית אינם רשאים לחלוק את מאמצי העבודה שלהם ולהשתתף במשימות שידור של ערוצי טלוויזיה מתחרים אחרים, כפי שעושים תמר איש שלום + נדב אייל + רביב דרוקר בעיתונות הכתובה ? אינני זוכר שחיים יבין, מוטי קירשנבאום, אלכס גלעדי ואחרים עשו חלטורות וחלקו את כישרונם ואת המוניטין שלהם בימים ההם עם מקורות מידע אחרים בארץ. על פי הידוע לי הם הבטיחו את יכולתם וכישרונם באופן בלעדי רק לגוף תקשורת אחד שמעסיק אותם ואשר קרוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מוטי קירשנבאום כרת בשעתו ברית עם ערוץ 10 ומעולם לא הפר אותה. הוא שמר על נאמנות עיתונאית מוחלטת לערוץ 10 בכל התחומים. גם בתחום העשייה והתיעוד הדוקומנטאריים של סרטי הטבע רבי המוניטין שלו. הם שודרו בחייו ומשודרים גם לאחר מותו רק בערוץ 10. היה ב- וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) משהו מאוד מצודד פרט ליכולת העיתונאית המאוד מיוחדת ולהתנהלותו כמגיש ראשי של מהדורות החדשות הארציות של CBS. הוא היה נאמן ושמר את המוניטין ואת הידע שלו רק למען הרשת בה עבד כל ימי חייו, הלוא היא  CBS. הוא לא כתב טורים בעיתונות הכתובה בארה"ב. האם ניהול חברת החדשות של ערוץ 10 איננו מוחלט והומוגני ? האם הוא מתבסס על אֵיפָה ואֵיפָה, משוא פנים, והעלמת עין ? יש משהו מאוד מכובד בלכידותה של כל חברה אנושית ונאמנותו של הפרט בתוכה לרפרנטים והקולגות שסובבים אותו, גם כשמדובר בחברת חדשות, סוּג וזַן מ- יְסוֹדָה של חברת טלוויזיה.

ובאשר לפוסט עצמו "נוק אאוט בשידור חי" של תמר איש שלום כפי שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום חמישי – 27 באוקטובר 2016. מדובר בכתיבה לא אותנטית וגם לא חדשותית. מדובר בחומר ממוחזר אשר מפרט ומהלל שוב את שדרנית ערוץ הטלוויזיה האמריקני FOX גב' מגין קלי (Megyn Kelly) שקנתה את המוניטין הטלוויזיוני שלה (כאן אצלנו בארץ) בעיקר כמי שחבטה ו- "הכניסה" לדונאלד טראמפ בענייני עסקי ומוּסָר הנשים שלו, ועכשיו הִכְּתָּה ו- "הכניסה" גם לניוט גינגריץ' באותו נושא. אינני מכיר הישגים עיתונאיים אחרים שלה. הפוסט של תמר איש שלום ב- "ידיעות אחרונות" עוסק ב- אַהֲלָהה ילדותית, בהערצה קיצונית, ובייחוס והענקת מעמד של אֵל למגין קלי מגינת זכויות הנשים שנכנסת בגברים ומשיבה להם כגמולם. מגישת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 תומכת והופכת את מגין קלי לאייקון פמיניסטי. היא בעצם משתמשת מחדש בחומרים ישנים ולכן איננה מחדשת לי דבר. הצגתה של מייגן קלי כתבליט פמיניסטי איננו הדבר הכי חשוב בעולם עבורי. אם דונאלד טראמפ הוא סַרְסוּר ועבריין מין אזי שה- FBI ומשטרת ארה"ב יתערבו מייד בנושא וישליכו אותו לכלא. עכשיו ותכף. לאלתר. אמרתי זאת כבר כמה פעמים במהלך השבועות האחרונים אם דונאלד טראמפ הוא באמת איננו אדם הָגוּן ו- הוא באמת מעליב ומטריד סדרתי של נשים שמנסה לכפות את עצמו עליהן בכוח עושרו הכספי והמוניטין שלו, על פי דיווחיו של העיתונאי חמי שלו בכותרת ראשית ב- "הָאָרֶץ" (יום שישי – 14 באוקטובר 2016), אזי שישלם מייד את המחיר וירד מהבמה. כנ"ל בעניינו של ניוט גינגריץ'. הכי חשוב בעולם עבורי מנקודת מבטי הוא עניין תמיכתו/ה המוסרית והחומרית של הנשיא הבא ו/או הנשיאה הבאה של ארה"ב במדינת ישראל השברירית שעוד נכונו לה מבחני קיום עתידיים לא פשוטים. מדינת ישראל איננה שווה פרוטה ללא סיועה העצום החומרי והמוראלי של ארה"ב. דאגתי העיקרית היא לביטחון המדינה ולחיי חיילי צה"ל ביבשה, באוויר, וביָם. ילדיי שירתו כולם בצה"ל שירות קרבי ארוך ומסוכן רווי היתקלויות ו- דמים. הנכד הבכור שלי נלחם בשעתו בתוך רצועת עזה במבצע "צוק איתן" בקו החזית הראשון. אין לי יותר כוח לדאוג.

נדב אייל איש ערוץ 10, ניצן הורוביץ איש ערוץ 2, דונאלד טראמפ והילארי קלינטון, ומאות סקרי דעת קהל הנערכים בארה"ב ואשר מנסים לחזות ולנבא את תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב שייערכו ב- 8 בנובמבר 2016. 

מערכת "אולפן שישי" ערכה אמש "Breaking News" (יום שישי – 28 באוקטובר 2016) ועברה לניצן הורוביץ' שדיווח בקול רועד ופנים חיוורות כי ראש ה- FBI (הבולשת הפדראלית האמריקנית) ג'יימס קומי (James Comey) הורה על חידוש חקירת פרשת ה- אימיילים של הילארי קלינטון ובכך הסב נזק חמור למסע הבחירות שלה, 11 (אחד עשר) ימים לפני הבחירות הגורליות לנשיאות ארה"ב שנועדו ל- 8 בנובמבר 2016. ניצן הורוביץ איננו יכול להסתיר את תמיכתו בהילארי קלינטון המשעממת עד מוות מנקודת מבט של מצלמות הטלוויזיה. הוא איננו אומר זאת אולם שפת גופו, חיוורון פניו, ודיבורו הנוגה מסגירים את סוד אבלותו והגיגי לבו. הוא כמעט נושא קִינָה כשהוא מדווח לצופי ערוץ 2 כי דונאלד טראמפ מצמצם בעקביות צעד אחר צעד את מרווח הפער בינו לבין הילארי קלינטון (על פי הסקרים). תפקידו ליידע את ציבור צופיו בעובדות ולא לשדר רגשות. צריך להבין שסקרי דעת קהל הם ראשית דבר מבחן מתמטי מובהק ומדויק אולם כאלה שמשרתים את מדעי החברה. החברה האמריקנית ידועה לא רק כחובבת סקרים אלא גם כזאת המאמינה בהם. בכל יום ויום מתבצעים בכל רחבי ארה"ב מאות סקרי דעת קהל ארציים, סקרי דעת של המדינות המרכיבות את ארצות הברית של אמריקה ורשומות על הדגל שלה, סקרי דעת קהל מקומיים, וסקרי דעת קהל שכונתיים הנוגעים לסיכויי מסעי הבחירות של הילארי קלינטון ודונאלד טראמפ. כיוון שמדובר בהמוני סקרים שונים של חתכי אוכלוסין שונים במדינה ענקית ומקוטבת שנשענת על המוני זרמים ומגזרים חברתיים ופוליטיים שונים, מניבים הסקרים האלה תוצאות שונות שמבלבלות את פרשני רשתות הטלוויזיה השונות בארה"ב כמו גם את פרשני הטלוויזיה השונים בישראל. טעויות הדגימה הן עצומות ובלתי משוערת. הן פשוט אינן מתקבלות על הדעת. ברור שאם חברה אחת מיומנת ככל שתהיה עורכת סקר דעת קהל שכולל כמות אנשים על פי הנוסחה (קבוצת חתך X + קבוצת חתך Y + קבוצת חתך Z) בחזקת 10, וחברת סקרים אחרת אף היא מהימנה מקיימת סקר שונה מהיבט שונה של כמות שוֹנָה של חתך אוכלוסין שוֹנֶה, למרות שהיא שואלת את אותן השאלות (קבוצת חתך A + קבוצת חתך B + קבוצת חתך Cׂ) בחזקת 5 – אמורה להתקבל תוצאה שונה. צר לי על שתי חברות החדשות של ערוץ 10 וערוץ 2 שאינן מזמינות לאולפני החדשות שלהן מומחי  סקרים נאמר כמו פרופסור קאמיל פוקס ופרופסור מינה צמח כדי שיסבירו לציבור בארץ את תורת מדע הסקרים ומדוע קיים ו- רוֹוֵח פער מתמטי כה עצום בין הסקרים השונים במירוץ של דונאלד טראמפ והילארי קלינטון לעבר נשיאות ארה"ב, עד כדי מחזות תעתועים. כזכור כמה מהסקרים של המומחים בישראל העניקו לאחר רצח יצחק רבין ז"ל ובטרם הבחירות לכנסת ה- 14 ולראשות הממשלה ב- 29 במאי 1996 יתרון של עד % 25 לטובת שמעון פרס מול בנימין נתניהו. כמה מסקרי הבחירות לנשיאות ארה"ב בזמנו ב- 1948 העניקו עדיפות כה משמעותית למועמד הרפובליקני תומאס דיואי על פני נשיא ארה"ב הארי טרומאן הדמוקרטי, עד שהעיתון "Chicago Daily Tribune" בחר שלא להמתין לתוצאות האמת הסופיות והדפיס מהדורה מוקדמת בו קבע על סמך הסקרים המוקדמים כי תומאס דיואי הביס כבר את הארי טרומאן. אנחנו יודעים כבר מזמן למי ניתנה הנבואה ובתוכה גם נבואת הסקרים. סקרים לחוד ומציאות לחוד.

harry-truman-3טקסט תמונה : 1948. נשיא ארה"ב הארי טרומאן מחזיק בעיתון "Chicago Daily Tribune" שבישר מוקדם מידי על הפסדו לתומאס דיואי במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב. (באדיבות "Life". הצלם הוא יוג'ין סמית').

ובאשר לנדב אייל. מדובר בעיתונאי מעולה ואיש טלוויזיה מצוין. הוא אומנם איננו אלאן דלון וגם לא רוברט רדפורד אולם אני אוהב את הנוכחות הטלוויזיונית הפעלתנית שלו ואת יכולת וכישרון הניתוח והעברת המֶסֶר על ידו. הוא שגה פעם אחת לפני כמה חודשים קשות באחד הניתוחים שלו בשעה שהתחייב קבל עם ועדה כי דונאלד טראמפ לא יזכה במינוי המפלגה הרפובליקנית כ- Candidate מטעמה לתפקיד נשיא ארה"ב (מבלי לסייג את עצמו). כזכור הגתה הסופרת הבריטית מרי אן אוואנס (שֵם העֵט שלה היה ג'ורג אליוט) רעיון פשוט אבל נפלא בו אמרה לכולנו, כלהלן : "בין כל סוגי השגיאות, הנבואה ניתנת יותר מכל בחינם". מאז אותה הנבואה בה חפן נדב אייל גם נימה של אנטגוניזם לדונאלד טראמפ, משהו כמו, "…אל תדאגו הוא לא ייבחר…", הוא נזהר היטב בפרשנויות ובניתוחים הבאים שלו. אני מבקש לציין כאן בסופו של המקטע הזה שגיל תמרי שליח ערוץ 10 לארה"ב עושה עבודה פנטסטית כמותית ואיכותית. גיל תמרי הוא סמל של עיתונאי טלוויזיה שמקיים בקפדנות את צַו העיתונות של שדר הספורט האמריקני הידוע האווארד קוסל (Howard Cosell) של רשת ABC שאמר בשעתו סלוגן מחץ, "Tell it like it is" ("תאמר את זה כמו שזה").

אושרת קוטלר (ערוץ 10) ועירית לינור (רדיו גלי צה"ל).

אנוכי אוהב את שתיהן משום שהן כנות, עצמאיות, ישרות דרך, שקופות, מתנסחות תקנית היטב ובקלות, ואומרות את דעתן מבלי לעשות חשבון, מבלי לבקש תשומת לב והסכמה כללית, ומבלי לרְצוֹת לרַצוֹת את כולם.

כישרון הניסוח המדויק בטלוויזיה, בקולנוע, ובעיתונות – בע"פ ובכתב.

ציטוט : "אם הקיצור יספיק – האריכות שגיאה". (ר' משה אבן עזרא).

ציטוט : "למילים יש וויזואליה משלהן". (מוטי קירשנבאום).

ציטוט : "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלָשוֹן". (אחד העם).  

במשחק הגמר בווימבלדון באותו קיץ של 1981 אירעה הפתעה גדולה. ג'ון מקנרו ניצח את בְּיוֹרְן בּוֹרְג והדיח אותו ממַלכוּתוֹ הרצופה בת חמש שנים. שידרנו קטעים נבחרים מן המשחק הזה כעבור ארבעה ימים בתוכנית הספורט "משחק השבוע" בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז בשנים ההן. אך משהו היה חסר לי בדברי הסיכום של צוות הטניס שלי שכתב וערך את התוכנית. שלושה ימים אח"כ קראתי בעיתון האמריקני היומי והנפוץ באירופה, "Herald Tribune International" מאמר אנליזה מקיף של כתב הטֶניס של העיתון, בו ניתח וסיכם את משחק הגמר ג'ון מקנרו נגד ביורן בורג בווימבלדון ביולי 1981, וחילופי המשמרות שבאו בעקבותיו בשש מילים בלבד : "תמה תקופת הקֶרַח – החלה תקופת האֵש". טקסט נפלא שמנוסח בבהירות ובדייקנות וקולע בול במאפייני המנצח האמריקני הצעיר ובהיסטוריה של התקופה. הבנתי מייד מה היה חסר לי בדברי הסיכום שלנו. ב- 1981 טרם הבשילה מערכת הספורט לדבר בשפה עיתונאית כה מבריקה שכזאת.

לכוחה של המילה הנאמרת בשידור, בתקשורת המונים בטלוויזיה ובקולנוע, יש השפעה מָאגִית עלינו. לא כל אירוע ייזכר תמיד בשל תוצאת הסיום שלו, אך ייצרֵב בזיכרון בגלל הכּוֹתֶּרֶת שהוענקה לו תוך כדי התרחשותו. איש כמעט אינו זוכר את תוצאת משחק הכדורגל ישראל נגד אוסטרליה ב- 19 במרס 1989. אך כולם יזכרו את הכותרת שיורם ארבל העניק למשחק הזה, "ככה לא בונים חומה". אמירות קולעות יוצרות כותרות מילוליות. כותרות מילוליות מקבעות זיכרון צילומי והופכות את האירוע המצולם בטלוויזיה ובקולנוע לנִצחיים. באחד מביקוריי בארה"ב סיפר לי המארח שלי ב- CBS בניו יורק כי שדרן הספורט של הרשת ברנט מאסברגר כה התלהב מ- ג'רי ווסט הקלע המחונן של קבוצת הכדורסל לוס אנג'לס לייקרס עד שבשידור ישיר אחד סיפר לצופיו, "כאשר גֶ'רִי וֶוסְט (Jerry West) מתרומם לקליעת ג'אמפ שוט – יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר". אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שידרנו במונחים כאלה ובשפה ציורית שכזאת. האמריקנים חושבים שונה מאיתנו וכותבים שונה, לבטח כשהם מתעדים את היסטוריית ההווה ו/או את היסטוריית העבר. צריך לקרוא את הספר התיעודי "Court room" ("בית דין", יצא לאור ב- 1951) של הסופר אמריקני קוונטין ריינולדס כדי להבין אודות מה אני כותב.

ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 בשלב רבע הגמר במשחק ארגנטינה – אנגליה באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca), הרשיע יורם ארבל בשידור ישיר את קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במעשה שיקרי ועשה זאת בטקסט חסכוני בן תריסר מילים בעת שידור ישיר : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". בשפת טלוויזיה מְמַצָה וממוקדת גזר את דינו והפך אותו באחת לעבריין. יורם ארבל צדק. כבר דנתי בכך בפוסט הקודם, אולם לא ציינתי כי הווירטואוזיות בניסוח הזה עולה על ההתנסחות מאוחרת יותר שלו "ככה לא בונים חומה". הניסוח אודות דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986 נבנה על קרקע בתולית. הקביעה ב- 1989 אודות חוֹמָה כושלת נאמרה על קרקע חרושה.

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 ביוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי. השַדָּר יורם ארבל ועוזרת ההפקה שמחה שטרית יושבים בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים לפני תחילת המשחק ארגנטינה – אנגליה ובטרם הגה את הסלוגן ההוא הבלתי נשכח שלו : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).         

אלכס גלעדי ואנכי היינו פריקים של קולנוע בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. פשוט אהבנו לראות סרטים. בבתי הקולנוע. "יואשיש הולכים לראות הערב לראות את "חלף עם הרוח", יואשיש הולכים הערב שוב לראות את "הארי המזוהם". את "חלף עם הרוח" ("Gone With The Wind" הוקרן לראשונה בארה"ב ב- 1939) ו- "הארי המזוהם" ("Dirty Harry", הוקרן לראשונה בארה"ב ב- 1971), ראינו שלוש פעמים יחדיו כל סרט באולמות הקולנוע של תל אביב. בכל פעם שוחחנו על כמה מסצנות הצילום הייחודיות בסרטים והטקסט הנצחי הקצר הנלווה אליהן. זיכרון הצילום והמילולי הקצר הזה הוא שבונה לעַד את כותרת הסרט. הסרט הנִצחי "חלף עם הרוח", ייזכר בשל שני טקסטים מפורסמים שנאמרו בסופו. טקסט הפרידה הדרמטי בן שבע המילים של רֶט בּאטְלֶר (בכיכובו של קלארק גייבל) המחליט לסיים את רומן האהבה הגדול ולנטוש את אהובתו סְקָארְלֶט א'וֹהָרָה (השחקנית וויויאן ליי) ואת הבית הענק באחוזת טָרָה רחבת הידיים לאחר שנמאס לו מקשיות העורף ומכפיות הטובה שהיא אשתו סקארלט מפגינה כלפיו. רט באטלר השארמנטי והמיוחד (קלארק גייבל היה גבר נאה בעל יופי לאטיני) משיב לה בציניות בטון שליו ונוֹן – שָאלָאנְטִי כלהלן : “Frankly my dear, I don't give a damn” במקור כותבת מחברת הספר מרגרט מיטצ'ל בת הדרום טקסט טיפ – טיפה שונה מזה הנאמר בסרט רב המוניטין של המפיק האגדי ההוא דייוויד סלזניק, “My dear, I don`t give a damn”, אך התסריטאי סִידְנִי הָאווֹאַרְד וכאמור המפיק דֵייוִיד סֵלְזְנִיק החליטו לצרף את המילה “Frankly” לאמירת הנצח הזאת. לעַד ייזכר גם טקסט הסיום של הסרט כולו, כשסקארלט א'והרה מבינה לבסוף שאכן רט באטלר שרק הרגע נטש אותה הוא באמת אהבת חייה ואיננה רוצה לוותר עליו, מעודדת את עצמה כשהיא שחה למצפונה :

”I will go home, I will think of some way to get him back, after all tomorrow will be another day”.

אפשר לצרף לשתי האמירות האלה גם אמירה שלישית של האב ג'ראלד א'והרה שאומר לבתו סקארלט בתחילת הסרט על רקע אהבתה הנכזבת לאשלי ווילקס :

”Land is the only thing in the world worth working for because it is the only thing that lasts”.

עלילת הסרט "הָארִי המְזוֹהָם" ("Dirty Harry") של הבימאי דון סיגל מ- 1971, נשענת על האמירה הידועה של השחקן קְלִינְט אִיסְטְוּוד (Clint Eastwood) יפה התואר המגלם את הבלש הקשוח הָארִי קָאלַהָאן במשטרת לוס אנג'לס. בסצנת מרדף היֶרִי המפורסמת של הבלש האמיץ אחר פורץ בנקים באחד מרחובות העיר, כשקְנֵה אקדח המָאגְנוּם שלוֹ מאיים על הפורץ השרוע פצוע על המדרכה וגם ידו לוֹפֶתת עדיין אקדח שלוף, ובעצם סכנת מוות מרחפת על שניהם, מהמר קלינט איסטווד על חייו. בטוֹן הדיבור הסמכותי, קר הרוח, והבוטח שלוֹ שהפך לסִמלו המסחרי, הוא פונה אל הפושע ואומר את האמירה המונומנטלית הבלתי נשכחת הנון שאלנטית בסרט הזה : “O. K. go ahead and make my day“, סלוגן שהפך חיש מהר ל- Headline של סרט הקולנוע רב המוניטין הזה שקנה לו מעריצים רבים. הפירוש לכוונה המסתתרת מאחורי אמירת הנצח של השוטר הקשוח מלוס אנג'לס, ברורה, "או. קיי. תירה עלי ואני אפוצץ אותך במאגנום שלי". הסצנה המותחת הזאת מסתיימת באופן מפתיע. הפושע שנפגע כבר קודם לכן מקליע אקדחו של הבלש ושוכב פצוע על המדרכה ברחוב מבין עם מי יש לו עסק ומניח את נשקו . הָארִי קָאלַהָאן (קלינט איסטווד) לא מרפה . הוא סוחט את הֶדֶק אקדח המַאגְנוּם שלוֹ המכוון עדיין לעבר יריבו. נשמע קליק קטן. צליל הנוֹקֵר. לא נוצרה ירייה. מחסנית האקדח הייתה ריקה. לא נותרה בו עוד תחמושת. הארי קאלהאן השתמש כבר בכל כדורי האקדח. אלכס גלעדי ואנוכי ראינו שלוש פעמים בתוך שבוע ימים את הסרט "הארי המזוהם".

הסרט "הסַנְדָק" ("The Godfather") בן השלוש שעות, מ- 1972, המבוסס על סיפרו הידוע של מָאריוֹ פּוזוׁ, ובבימויו הנפלא של פְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה, ייזכר לעַד בשל אמירה מפורסמת אחת של מרלון בראנדו המגלם את תפקיד הסנדק הארכי – מאפיונר, דוֹן וִויטוֹ קוֹרְלֵיאוֹנֶה. באחת הסצנות הידועות ביותר ורבת המוניטין בסרט מבקש זָמָר ממוצא איטלקי ג'וֹנִי פוֹנְטָנָה את עזרתו של הסנדק כדי שיסדר לו תפקידב- Showbiz  באחד מסרטיו של מפיק הוליוודי קשוח . אמירתו האימורטאלית של הסנדק : “I will make him an offer he can’t refuse” נכנסה כבר מזמן ל- פנתאון ההיסטורי של האמירות שהפכו כותרת לאירוע.

המערבון הנודע, “The Good, The Bad, and the Ugly” ("הטוב, הרע, והמכוער") של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה שנעשה ב- 1966 בהשתתפות קְלִינְט אִיסְטְווּד ואֵלִי וַואלָאך – וסיפור עלילתו מתרחש בעת מלחמת האזרחים האמריקנית (נמשך שעתיים וארבעים דקות) , ייזכר בשל אמירתו הנון שאלאנטית “If you have to shoot, shoot, don't talk” של הפושע מבוקש עז נפש וחסר רחמים בשם "טוּקוֹ" (השחקן אֵלִי וָואלָאךְ) בסצנת הרחצה באמבטיה לאחר שחיסל באקדחו יריב דבּרן והססן. כותבי עֵט, סופרים ומשוררים מוכשרים, מחברי מחזות, אומנים, מדינאים ומנהיגי מדינות, מפיקים ובימאים גאונים בקולנוע ותסריטאים טובים, וגם שדרי הספורט יצרו וטבעו אמירות שנצרבו בזיכרון שלנו לתמיד. על פי אותו העיקרון פעלו גם שני שדרי העל יורם ארבל ונסים קיוויתי שטבעו מטבעות שידור שלא ישכחו.

יכולת וכישרון הניסוח המדויק של אייבראהם לינקולן ודוד בן גוריון.

ציטוט : "דברים שאינם יוצאים מן הלב – לא יעברו דרך האוזן". (ר' משה אבן עזרא).

אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייבראהם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח. בעל יושרה מוחלטת, גאון כתיבה ובעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא נאום בן שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית בארצו בטקס הקדשת בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) עיירה קטנה בפנסילבניה. בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 חיילים משני הצבאות ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן היה יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. הנשיא בן ה- 54 היה הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם ידוע אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן ה- 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה ופרופסור ונשיא אוניברסיטת "הארווארד". הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אברהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול מלחמת האזרחים שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה אך פרוטוקול הטקס כבר נכתב והוא נקבע להיות הנואם השני למרות היותו נשיא ארה"ב. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי שָגָה פעמיים אז ב- 19 בנובמבר 1863 בגֶטִיסְבֶּרְג. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כ- 250 מילה בלבד ונשא שם נאום בן שתי דקות וחצי, הידוע כנאום גטיסברג ושמו "לידה חדשה בחֵירוּת". הנשיא עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863 :

19 בנובמבר 1863. גטיסברג. 

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם , במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן, אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה , שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוף מעל פני האדמה".

טקסט מסמך : 19 בנובמבר 1863. חנוכת בית הקברות הלאומי בגטיסברג. זהו טקסט הנאום של נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן.

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן ב- 1860, בן 51, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב. יכולת ההבעה שלו בע"פ, טקסט נאומיו, וכשרון הכתיבה שלו היו גאוניים. מנהיג יחיד סגולה בהיסטוריה המודרנית של האנושות. קראתי את כל כתביו.

הנשיא אייברהאם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שלעולם איננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב יותר. כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא , וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות , וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – ינון לנצח. כ- 15000 (חמישה עשר אלף) איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייברהאם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי דעתך, לא היו דברי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייברהאם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית והאנושות לדוֹרי דוֹרוֹת.

טקסט תמונה :  אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב הבלתי נשכח בעת מלחמת האזרחים בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת אזרחים בת ארבע השנים 1865 – 1861 בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה וגרמה לו צער רב . הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. נאום גטיסברג של אייברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עלי השפעה מכרעת לא רק בשל המסר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע את דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אֵיְיבְּרָהָאם לִינְקוֹלְן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני של אייברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 שוּוָק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

האנס לי טרפוס מוסיף : "בסתיו של שנת 1863 כבר הגיע אייבראהם לינקולן בקריירה שלו למצב שהתיר לו לפַתֵּח את מיומנויותיו ואת האידיאלים שלו. מאז ומעולם היה מסור לתהליך הדמוקרטי, וכעת בנאום גֶטִיסְבֶּרְג , נתן לאמונתו את הביטוי המהולל ביותר. מאז ומעולם התנגד לעבדות, וכעת בתיקון ה- 13 לחוקה, הצליח להביא את התנגדותו למימושה ההגיוני. מאז ומעולם גילה אהדה לנדכאים, וכעת היה יכול לבטא בגלוי את דאגתו לזכויות השחורים. ואף על פי  שמאז ומעולם הבין לאשורו את הכורח שבמלחמה, כעת היה יכול להפיק תועלת מניסיונו הקודם, ובצוותא עם הגנרל יוּלִיסִס גְרָאנְט להוביל את האומה לניצחון. מסירותו ארוכת השנים לדמוקרטיה קיבלה את ביטויה היפה ביותר בנאום גֶטִיסְבֶּרְג. אייבראהם לינקולן התבקש לומר מילים מספר ב- 19 בנובמבר 1863 בטקס הקדשת בית עלמין הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג לנופלים במלחמת האזרחים האמריקנית בשנים 1865 – 1861, אתר הקרב הגדול שנערך שם רק חודשים ספורים לפני כן. הוא הקדיש מחשבה רבה להכנת דבריו. ואולם, מאחר שבאותה עת היה מודאג מחמת מחלת בן זקוניו טֶד ואת מוחו העסיקו ענייני המדינה, לא הצליח לסיים את כתיבת הנאום אלא עֶרֶב הַטֶקֶס בבית מארחו בגֶטִיסְבֶּרְג, עו"ד מקומי בשם דֵייוִויד וִוילוֹ. אייבראהם לינקולן ביקש לומר דברים שבשום אופן לא יובנו כניסיון לקנות את לב הבוחרים וקולותיהם, שכן הנושא היה רציני מידי, ולפי כך החליט להשמיע הצהרה נחרצת על מטרת המלחמה. התוצאה הייתה נאום מן הנאומים המהוללים ביותר שהושמעו אי פעם בשפה האנגלית". (ראה הספר "לינקולן על דמוקרטיה – החלום האמריקני". בעריכת מריו קואומו והרולד הולזר. הוצאת הארפר – קולינס).

ציטוט : "הלֵב הוא המקור הנותן את כוח הדיבור לאדם".  (קווינטיליאנוס).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. מצאתי אותו בשנת 2003 אצל מר שמואל "שמוליק" חדש בארכיון קבוצת כינרת בעת עריכת המחקר וכתיבת הספר "למילים יש וויזואליה משלהן". חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו העצום של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי (ממייסדי קבוצת כינרת, נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן", המספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל , תעוזה , וגבורה של מלחמת העצמאות ב- 1948 .דוד בן גוריון קרא את הספר ב- 25 במרס 1950 והֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב. נושא מכתב התשובה היה, "על הבנים שנפלו".

טקסט תמונה : שנת 1950. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל . היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כל כתביו שנמצאים על המדפים בחדר עבודתי. דוד בן גוריון צעיר ממני בתמונה הזאת ב- 11 שנים, בעת שאנוכי כותב את כתיבת הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". (ארכיון הפלמ"ח).

טקסט מסמך (1) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בכתב ידו לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת). 

טקסט מסמך (2) : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בכתב ידו לבן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו. איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם. סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי-תום ויפעה גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקדת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באִיבָּם וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים. "רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם ; מי ימתיק וירפא שברה האנוש , גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים. ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים. נתייתמו אימהות, אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו. מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה.

בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייברהאם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה , יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום, וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כשרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה, וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המכסימאלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים.

ציטוט : "מקור אושרו של האדם – חייו, ומקור חייו – העבודה". (לייב טולסטוי).

אחד הכללים שקבעתי לעצמי כמנהיג ומנהל של קבוצת עיתונאים ושדרים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הוא להיות הראשון בעבודה והאחרון לעזוב אותה . זהו חלק מערכי המנהיגות . עבודת הניהול העיתונאי בטלוויזיה היא סוג של "פֶּרְפֶּטוּאוּם מוֹבִּילֶה" אתה כל הזמן נמצא בתנועה מתמדת בעבודה שלעולם איננה מסתיימת. אתה עובד 8 ימים בשבוע. אתה עֶבֶד של העבודה הזאת גם בחגים ובשבתות מפני שחלק נכבד מסיקור אירועי הספורט בישראל מתנקז לסופי השבוע, שלא לדבר על משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העַל היום) שנערכים תמיד בשבתות. למרות שתוכניות הספורט שלנו שודרו במוצ"ש בשמונה או תשע בערב, נהגתי להגיע לעבודתי בשבתות זמן רב זמן לפני תחילתה הרשמית. בדרך כלל בעֶשֶר אולי אחת עשרה בבוקר. היה לי נוח להיות עם עצמי לבד כדי להמשיך את פעולות ההפקה של יום שישי ואת תכנון שידור המהדורה ללא ההמולה הבאה ומתרגשת במלוא עוצמתה בשעות אחה"צ כשמאה וחמישים עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , עושים מאמצים גדולים לסייע לי להביא לשידור את המסמך הדוקומנטארי העיתונאי שנקרא "מבט ספורט", ובימים מאוחרים יותר "משחק השבת". להגעה המוקדמת לעבודה בשבתות במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה היה עוד יתרון ובונוס. יכולתי להאזין בקביעות בשעה אחת בצהריים לתוכנית הרדיו "שאלות אישיות" של המראיין יעקב אגמון המשודרת בגלי צה"ל. יעקב אגמון הוא סוג של עיתונאי סקרן השואל את המרואיינים  שלוֹ שאלות נוקבות אך עושה זאת בצורה הגונה ותרבותית ולא מכופתרת. תוכנית הרדיו שלו מרתקת ושאלותיו מנוסחות בצורה אינטליגנטית, כֵּנָה וישירה. כשאתה מאזין לטקסט השיחות שלו עם האנשים הרבים מהישוב, אתה מרגיש וגם יודע שבזכות יעקב אגמון (ושכמותו) החיים במדינה שלנו טובים יותר מאלו שיכלו להיות בלעדיו. הדוֹר הזה הולך ופוֹחֵת. אינני מכיר את יעקב אגמון. מעולם לא החלפתי עִמו אפילו מילה עד שלשום. אבל אני רוחש לו הערכה.

בשבת – 16 במאי 1981 הגעתי כרגיל מוקדם לעבודה. זה היה שבוע ימים לאחר חגיגות יום העצמאות ה- 33 של מדינת ישראל. עונת הכדורגל בעצם הסתיימה. הפועל ת"א ומאמנה דוד 'דוביד' שוויצר זכו באליפות המדינה בכדורגל. נותרה להם עוד משימה אחת. זכייה בגביע המדינה (הפועל ת"א הפסידה ביום רביעי – 27 במאי 1981 באִצטדיון ר"ג לבני יהודה במשחק דרמטי שהסתיים בתיקו 2:2 בתום 120 דקות ו- 3:4 לבני יהודה בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'). המשימה שלי באותה שבת לא עסקה בכדורגל. הגעתי מוקדם לעבודה כדי להשלים את ההכנות להפקת שידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל שעמדה להתחיל בתוך יומיים בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית. הפקה טריביאלית היום – מסובכת אז. צ'כוסלובקיה שכנה מעבר למסך הברזל של מזרח אירופה. ההפקה הייתה מסורבלת בשל ההתכתבות האיטית (בטלקס) שלא לדבר על קשר טלפוני מסורבל עם איגוד השידור המזרח אירופי OIRT (המקביל ל- EBU של מערב אירופה) שהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הייתה חברה בו ושלא תמיד מיהר להשיב לפניותיי. רק משלקח נציג צ'כוסלובקיה ב- OIRT הוּבֶּרְט וָואסְלִיק את העניינים לידיו החלו הדברים באמת לזוּז. קבעתי עם הוּבֶּרְט וַואסְלִיק (Hubert Vaclik) ג'נטלמן אמיתי ואיש ביצוע מצוין לשוחח בטלפון בשבת בבוקר 16 במאי 1981, כדי לסכם סופית את כל ההתחייבויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלהם כלפינו ואת העלויות הכספיות שיהיה עלינו לשלם להם. יורם ארבל והמפיק איציק גליקסברג טסו כבר לוִוינָה בירת אוסטריה בדרכם לבראטיסלבה הצ'כוסלובקית להפקת השידורים שטרם סיימתי לטוות את חוטיהם.

באחת בצהרים מצאתי את עצמי מאזין לתוכנית "שאלות אישיות" של יעקב אגמון ברדיו גלי צה"ל. אורחו לשיחה היה חַיִים שוּר חבר קיבוץ שוֹבָל, לשעבר עורך העיתון "על המשמר", ואביו של אבידע שוּר לוחם סיירת מטכ"ל שנפל ב- 1973 במבצע הצבאי "אביב נעורים", פשיטה נועזת מאין כמותה שערכה הסיירת בפיקודם של אהוד ברק ואמנון ליפקין-שחק על מנהיגי המחבלים במקום מושבם בבֵּירוּת בירת לבנון. התוכנית "שאלות אישיות" הפכה לשיחה כואבת בין איש תרבות ושיחה דָגוּל כיעקב אגמון לבין אָב גיבור ששכל את בנו האמיץ אבידע, חייל שיצא להגן על עם ישראל כדי שישכון לבטח במדינתו לדוֹר דוֹר. לבּי נקרע בקרבי. לוואי ויכולתי לבכות עם דמעות שלעולם אינן זולגות. לִבִּי בכה, עֵינַיי נותרו יבשות. החלטתי לכתוב לחיים שוּר האָב השכול [1].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                         שבת – 16.5.1981

חיים שלום רב,

אינך מכיר אותי וגם אני אינני מכירך.

האזנתי לתוכנית "שאלות אישיות" בגלי צה"ל שהופנו אליך ע"י יעקב אגמון. בדרך כלל בשעה זו אני כבר עסוק בהכנת תוכניתנו "מבט ספורט" המשודרת באותו ערב. מצאתי את עצמי מאזין לך בקשב רב . זנחתי את עטי . נדהמתי מעוצמת הדברים הפשוטים והכנים שאמרת. האזנתי לך עד הסוף. כשדיברת על בּנך אבידע  ז"ל חשתי מחנק וכאב (השיר "הרעות" של חיים גורי הוא לדעתי השיר ההרואי והיפה ביותר שנכתב מאז ומעולם , והמנגינה רק מסייעת לוֹ להיות כזה. מילות השיר הן טהורות ואמיתיות ב- % 100 –  ובזה כוחן). זה נפלא לדעת שיש אנשים כמוך במדינה שלנו. אני מאחל לך ולמשפחתך שתהיו חזקים.

בברכה וכבוד רב,

יואש אלרואי

מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית רוממה – ירושלים                                                                                                                                      

טקסט מסמך : 18 במאי 1981 . מכתבי למר חיים שור חבר קיבוץ שובל שבנו אבידע שור ז"ל נפל במבצע "אביב נעורים" ב- 1973 של סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק וסגנו אמנון ליפקין שחק. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 17 ביוני 1981. מכתב תשובתו אלי של מר חיים שור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הודות להוּבֶּרְט וָואסְלִיק עברו כל השידורים הישירים מצ'כוסלובקיה בשלום. נבחרת ישראל בראשותו של רלף קליין דורגה במקום השישי באליפות. הנבחרת ניצחה בשלב המוקדם בבראטיסלבה את אנגליה 76:82 וגברה גם על נבחרות יוון 76:88 וצרפת 71:82, והפסידה לספרד 89:81. בבית הגמר בפראג הפסידה ישראל לצ'כוסלובקיה 85:86, וספגה תבוסות מיְדֵי יוגוסלביה 102:87, 112:84 לברה"מ, ו- 116:98 לאיטליה. בנבחרת ישראל שיחקו אז מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, חיים זלוטיקמן, פיני חוזז, בועז ינאי, בארי ליבוביץ', ג'ים בוטרייט, ג'ון וויליס אביגדור מוסקוביץ', לוּ סילבר, גל קנז, ו- סטיב שלכטר. רלף קליין לא הצליח לשחזר את הישגו הנפלא מאליפות אירופה מלפני שנתיים באליפות אירופה שנערכה ב- 1979 בטורינו בשעה שנבחרת ישראל בהדרכתו דורגה במקום השני.

בקיץ 1990 פגשתי לראשונה את הוּבֶּרְט וָואסְלִיק ברומא בעת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 90'. הוּבֶּרְט וָואסְלִיק שימש כנציג של OIRT במערך המבצעי של הטלוויזיה האיטלקית RAI ו- EBU  ברומא, וסייע בתיאום והעברת השידורים למזרח אירופה המתפוגגת והולכת. הזמנתי אותו לארוחת ערב. זאת הייתה הזדמנות לפגוש אותו ולומר לו תודה פנים אל פנים באיחור של תשע שנים. אישיות מקסימה וחביבה. הוא היה מחויט בחליפה כחולה בהירה ועניבה מפוספסת לפתה את גרונו. אני הייתי לבוש ג'ינס וחולצת פולו אדומה ונעלתי נעלי ספורט נייקי. הרמנו כוסות יין "Chianti" לזכר הימים ההם. ישבנו ושוחחנו בוִויָה – וֶונֶטוֹ כשעתיים אולי שלוש. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי ממקור ראשון כיצד עושים טלוויזיה מעבר למסך הברזל . הוּבֶּרְט וָואסְלִיק בא ממדינה ששורשי הספורט שלה  טמונים עמוק באדמה. דיברנו פוליטיקה וספורט. שמותיהם של אֶדוּאָרְד בֶּנֶש ואלכסנדר דוּבְּצֶ'ק נשזרו באלה של פְרָנְטִישֶק פְּלָנִיצְ'קָה (שוער נבחרת צ'כוסלובקיה שהעפילה למשחק הגמר במונדיאל איטליה 1934 והפסידה 1:2 בתום הארכה לאיטליה של המאמן הנודע וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ), הכדורסלן אִיוָואן מְרָאזְק, אֶמִיל זַטוֹפֶּק ורעייתו דָנָה זַטוֹפֶּקוֹבָה, האתלט סְטָנִיסְלָב יוּנְגוִוירְט, יוֹזֵף מַאסוּפּוֹסְט (שחקנה הנערץ של נבחרת צ'כוסלובקיה שזכתה בסגנות אליפות העולם בכדורגל של צ'ילה 1962), הטניסאית המפורסמת וידועת השֵם מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה, הטניסאי אִיוָואן לֶנְדְל ועוד כמה ספורטאים צ'כוסלובקיים רבי מוניטין. צ'כוסלובקיה היא מדינה בעלת מורשת ספורט ארוכה ורבת שנים. המדינה הקטנה הזאת השוכנת במרכזה של אירופה הייתה אלופת אירופה והעולם בענפי הכדוריד, הכדורעף, וגם בהוקי קרח. היא העפילה פעמיים לשני משחק גמר במונדיאלים של איטליה 1934 וצ'ילה 1962 (הפסידה לברזיל 1:3) ועלתה גם למשחק הגמר 1996 EURO (הפסידה לגרמניה 1:2 בשער זהב). נפרדנו בלחיצת יד חמה. הוּבֶּרְט וָואסְלִיק היה פיגורה טלוויזיה ענווה וצנועה כיאה לחינוך קפדני ומאופק של אירופה הישנה. הוא אחד מאותם אלפי אנשי טלוויזיה אנונימיים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להם את הצלחת השידורים הבינלאומיים שלו במשך כל כך הרבה שנים לאורך כברת דרך כל כך ארוכה.

ליד שני הטקסטים הנצחיים של אֵיְיבְּרָאהָם לִינְקוֹלְן ודָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ניתן להביא עוד ועוד מודלים להזדהות. וודאי שראוי לצרף אליהם את מילות שני השירים ההרואיים שכתב המשורר חיים גורי ב- 1948, "הִנֵה מוּטָלוֹת גוּפוֹתֵּינוּ" ו- "הַרֵעוּת". שתי הקינות הנוראיות מלאות ההוד מקבילות בכוח הכתיבה שלהן לקינת דוד המלך בהיוודע לוֹ תבוסת הקרב נגד הפלישתים בגלבוע ודבר נפילתם של שאול המלך ובנו יונתן במלחמה. המלחין סָשָה אָרְגוֹב ז"ל חיבר לשיר "הַרֵעוּת" מנגינה נפלאה והפך אותו ליצירת נצח. נאום הפתיחה של הקטגוריה שנשא ד"ר גדעון האוזנר במשפטו של הצורר אדולף אייכמן ב- 1961 בירושלים הוא כתב אישום נגד הצורר הנאצי המנוסח בצורה מצמררת ומדהימה כאחת . נאומיו המזהירים של ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה בשנים 1945 – 1939, ונאומו רב הרושם של רמטכ"ל צה"ל יצחק רבין בתום מלחמת ששת הימים בחודש יוני 1967, ולאחר שחרור ירושלים, באמפיתאטרון באוניברסיטה העברית בהר הצופים ראויים לקריאה נוספת פעם אחר פעם. לא בעִתות מלחמה. בעִתות פנאי. יכולות הביטוי של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק "בעיר ההריגה", ושל נתן אלתרמן "מַגָּש הַכֶּסֶף", הן מושלמות. שיר הפרטיזנים של הרש גליק (נספה כפרטיזן ביערות ליטא במאבק נגד הנאצים) שהוּשר בכל פּה ונוגן בכל לֵב בתקופת מלחמת העולם השנייה , היא פואמה של מילים המתארות אומץ לב עילאי, גבורה כבירה ותקומה הרואית. מילות השיר "אֲשְרֵי הַגָפְרוּר" של הצנחנית חנה סֶנֶש ז"ל, שצנחה באירופה במלחמת העולם השנייה כדי להציל אודים שרופים מכליה, אך נתפשה והוצאה להורג ע"י הנאצים הגרמניים בהונגריה, נוגעות בלב ליבו של הרעיון המרכזי. מילות "יִזְכּוֹר" שנכתבו ע"י ברל כצנלסון ב- 1920 הפכו לציווי לאומי היסטורי ונצרבו לעד בזיכרון של כולנו. נאום ההספד של רמטכ"ל צה"ל משה דיין ב- 1956 בו ספד לרועי רוֹטברג ז"ל חבר קיבוץ נחל עוז שנרצח ע"י פִדָאיוּן מצרי בשדות הקיבוץ, נחרַת בלב הישוב לעַד. מגילת היסוד של היאחזות הנח"ל הראשונה שהוקמה ב- 1953 נחל עוז, והוקראה בעת מסדר העלייה על הקרקע, היא טקסט הרואי שחייב להילמד בבתי הספר שלנו בשיעורי תולדות מדינת ישראל. יכולת הכתיבה של המשורר יעקב רוטבליט (לוחם שנפצע במלחמת ששת הימים ב 1967) כפי שבאה לידי ביטוי בשיר השלום היא מצמררת ומדהימה. מאין כמוה. לָחָן השיר שחובר בידי יאיר רוזנבלום ז"ל ומוּשָר בכישרון רב ע"י הזמרת מירי אלוני מגביר את עוצמתו.

אי אפשר להטיל ספק בדבריו של המשורר הדגול נתן יונתן שאמר פעם : "מדינה ששרה ללא הפסק את זמרתה היא חזקה ובלתי מנוצחת". הטקסטים הווירטואוזיים של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק נשארו קלסיים ורלוונטיים גם במאה העשרים ואחת. ההתנסחות והאמירה הנבואית שלו בשֵש מילים חקוקות בסלע במסה המפורסמת, "בעיר ההריגה", זמן רב לפני פרוץ מלחמת העולם  ה- 2 והתרחשותה של שואת יהודי אירופה : "…השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט…", היא כשרון מפליג המתאר במינימום מילים את מצבו האומלל של העם היהודי המוכה, החבוט, והנרצח בלב לבה של הממלכה הרוסית. חייבים לקרוא את הטקסטים של השירים שכתבו המשוררות רחֵל ונעמי שֶמֶר, והפכו זה מכבר לנחלת האומה. קריאתם מסבירים היטב את היכולת להביע רעיון נשגב במספר מילים כה מועט. הלחנים של שמולי'ק קראוס ז"ל לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" כמוהם נעימות נוספות של מלחינים אחרים, והלחנים של נעמי שמר עצמה לשיריה שלה ושל אחרים , רק העצימו את המילים וחקקו אותן בלבבות כולנו. הסֶפֶר "שלום חברים" של נתן שחם חבר קיבוץ בית אלפא שיצא לאוֹר ב- 2003 כתוב בצורה מופלאה, כל כך נקייה, חסכונית, ומדויקת.

"קִינַת דָוִד" שנכתבה ע"י דוד המלך לאחר נפול שאול המלך ובנו יונתן במלחמה הקשה בהרי הגלבוע נגד הפלשתים , מצביעה על יכולת כתיבה רגישה ומרשימה. הטקסט ההרואי של דוד המלך שנכתב בעת שבר לאומי ועצב ויגון נורא – ינון לנצח. שלא לדבר על זֵר התפילות הקסוּם והמקסים שלוֹ השזוּר לעַד בספר "תהילים". אִילוּ שלמה המלך היה חי היום בינינו הוא לבטח היה מיליונר. לא בגלל היותו מֶלֶךְ, אלא בשל היותו קופירייטר מבריק. יכולות הכתיבה שלו וכושר הביטוי הנדיר, באים לידי ביטוי חַד ונוקב בכתביו וספריו "משלי", "קהלת", ו- "שיר השירים". לא מפתיע שהרקע לחלק נכבד מהטקסטים המרשימים הנזכרים לעיל נכתב בעִתּוֹת מאבק ומלחמה. עיתונאות הכתיבה והשידור היא מלאכת מחשבת. כיצד ניתן להתעלם מכתיבתם של נחום ברנע, רון מיברג, יואל מרקוס, דורון רוזנבלום, יונתן גפן, יוסף "טומי'" לפיד ז"ל (עיתונאי יוצא דופן באיכותו וגם שַדָּר אורח ברדיו "קול ישראל בתום כהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 1984), אמנון דנקנר ז"ל, סילבי קשת, אהוד אשרי ז"ל, יורם קניוק, ועוד כמה בודדים. יום אחד כשיחקרו את גודל כישרון העֵט שלהם, יצטרכו לבדוק כמה ספרים החזיקו בידם השנייה וכמה מילים הם בלעו. ללא ספק המון. מיליונים.

בפברואר 1990 כתב מ"מ צעיר בן 22 בחטיבת "גבעתי" טקסט פרידה נפלא לחייליו בטרם שִחרורו מצה"ל. הטקסט נכתב בתום תקופה בת שנה וחצי בה פיקד, הנהיג ועיצב אותם כלוחמים בחודשי הטירונות שלהם, במסלול הקרבי של קורס מ"כים, ולאורכה של פעילות מבצעית מפרכת הרת סכנות ורבת סיכונים בלבנון. בספר פלוגה ג' של גדוד "שָקֵד" בחטיבת גבעתי, הוא כתב את הדברים הבאים :

"הגיע הזמן להיפרד. מהיום הראשון בצבא אמרתי לכם שתקופת המסלול תהיה התקופה היפה שלכם בצבא, אם לא היפה ביותר .אני זוכר אתכם מיומכם הראשון בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי), כיצד הגעתם לראיון ראשון מפוחדים ומבוהלים, דרך מסעות שגם כאשר לא הובלתי, הצטרפתי והלכתי אחריכם. למדתי להכירכם דרך מסע הכומתה, קורס מ"כים, מארבים בהר דוב, אימון קיץ בטללים, ופעילות בראש הנקרה ובשטחים. למדתי אתכם ברגעים הקשים והיפים .בשיחת מחלקה ראשונה הצבתי לכם את המטרות העיקריות של המסלול. עכשיו כשחלקיכם הופכים למפקדים ראוי לכם לאמץ כמה מהן בדרכיכם הלאה.

1.  כפי שקיבלתי אתכם , כך עלי להחזירכם לא שרוטים ולא פגועים.

2.  אתם ראשית דבר בני אדם , ורק אח"כ חיילים.

3.  מפקד חייב לאהוב את חייליו (זאת לא אמרתי לכם אז).

4.  להפוך אתכם ללוחמים מקצועיים המסוגלים לעמוד במשימות קרב קשות ומבחנים גורליים.

סעיף הראשון הוא החשוב ביותר ועליו יש להקפיד יותר מכל. זאת הסיבה למסדרי פריקת הנשקים פעמיים ביום, הפריקות המעיקות "מטיולית" עמוסה לאחר סיום תעסוקה בשטחים , להתעורר שמונה פעמים בלילה במוצב "וורד" (הזכור לטוב) על מנת לפרוק לכם את הנשק , עד לעונשים הכבדים ביותר בגין עבירות בטיחות. אני חייב לעשות הכל, כדי לא לעמוד מול הורה חסר הסברים ותשובות, ולא לומר, "אני מצטער יכולתי ולא הצלחתי למנוע". נשבעתי להוריכם ביום ההורים הראשון, ואני שמח שעמדתי במילתי. את הסעיף השני זִכרו היטב כמפקדים. אתם קודם כל בני אדם ואח"כ חיילים. חבל שאת המשפט הזה לא אימצתם אל לבבכם בכל תקופת המסלול. חלק מכם מצא לנכון להציק לאחד החיילים באופן קבוע לאורך זמן. חבל עוד יותר שלא עמד לכם הכוח לעצור תופעה בזויה זו שהיא כל כך איננה מכובדת.

באשר לי. השתדלתי תמיד להקשיב , לעזור ולהסביר. ידעתם לפנות ותמיד קיבלתם תשובות מסבירות. גם מילה אחת "לא", הייתה לעיתים תשובה. החברות שלכם וביניכם , הוא סיפור רגיש ומרגש בפני עצמו. היה קשה להקשיח את הלב, להעניש ולהשאיר חייל בבסיס בחופשת שבת בגין שבירת שמירה, לאחר שלא ראה את חברתו מזה חמישה שבועות. הכל היה לטובתכם ולמענכם. לא שאבתי שום הנאה בעת הטפות המוסר בשיחות המחלקה שכל כך פחדתם וחששתם מהן. הסעיף השלישי הוא המשכו של הסעיף השני. מ"מ שלא אוהב את חייליו, חייב להסיר את הדרגות, לומר יפה שלום וללכת הביתה . אהבתי אתכם לאורך כל הדרך המשותפת ואמשיך לאהוב .הסעיף הרביעי הוא אולי הקל ביותר להגשמה. אני שב וחוזר ואומר משפט שאמרתי לכם כל כך הרבה פעמים. זה שאני קצין ומבוגר מכם בשנתיים – שלוש, אינו עושה אותי חכם יותר, אלא רק בעל ניסיון רב משלכם. ניסיון זה מצא את ביטויו בהקניית ערכי לחימה, מלווה לעיתים בצעקות, אני מקווה שלא בעלבונות, וגם בדרך רגועה ונינוחה. בלב שקט ושלם יצאתי עמכם למשימות הקרב שהוטלו עלינו, באימונים, בפשיטות, בניווטים, במארבים ובכל הפעילויות המבצעיות האחרות רבות הסכנות .היה לי עניין רב להפוך אתכם ללוחמים. אתם מחלקה טובה וממושמעת. הרשו לי לומר לכם שוב שהמחלקות האחרות לא עניינו אותי ואינן מעניינות אותי גם היום לקראת הסיום".

אף פעם לא קראתי טקסט כל כך אמיץ של מפקד כל כך צעיר המתקרב לרעיון המרכזי של המנהיגות הצבאית באשר היא. קידוש ערך חיי הנערים הצעירים הוא צַו עליון שלוֹ בד בבד עם טיפוחם כלוחמים עזי נפש. הקצין עוּל הימים בעצמו, מעמיד בראש סולם העדיפויות שלו את הדאגה האנושית לשלום חייליו, אהבתו אליהם כבני אדם, והצורך להימנע מסיכון חייהם לשווא בעת הכשרתם הצבאית ובעת פעילותם בשדה הקרב. זהו טקסט פשוט אך מדהים ביופיו , ברצינותו ובגודל הרוח של מְחַבְּרוֹ. גם הטקסט הזה נכתב בעתות מלחמה. ה- קצין הצעיר מחטיבת "גבעתי" ההיא בראשית 1990, הוא בני גור אלרואי. היום פרופסור גור אלרואי דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.

ללא קשר לכתיבת טקסטים רעייתי ואנוכי חינכנו את ילדינו לאהבת הארץ ולשירות קרבי בצה"ל. אבי משה אלרואי ז"ל ואבי רעייתי אמיל תג'ר שירתו בהגנה. רעייתי שירתה בנח"ל  אנוכי שירתי ב- "גולני" בשנים 1959 – 1956. רועי אלרואי שירת בצנחנים בשנים 1986 – 1983. גור אלרואי שירת ב- גבעתי בשנים 1991 – 1987. הגר בינו – אלרואי שירתה בחמ"ל בקריית שמונה אצל משה קפלינסקי בשנים 1993 – 1991.

טקסט תמונה : 1984. הימים ההם – הזמן ההוא. מימין, בני הבכור רועי אלרואי (בן 19) חייל בחטיבת הצנחנים. משמאל, בני האמצעי גור אלרואי (בן 16) מחזיק ברובה "גליל" של אחיו. בתווך רעייתי יעל תג'ר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
טקסט תמונה : 1983. רועי אלרואי (שני משמאל) לאחר הצניחה האחרונה בתומה קיבלו הוא וחבריו את כנפי הצנחנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] ראה נספח : ראה מכתבי לחיים שור אביו של אָבִידַע שוּר ז"ל שנפל במבצע הצבאי "אביב נעורים" ב-  1973 בבֵּירוּת בלבנון המכתב לחיים שור נכתב ב-  16 במאי 1981.

[2] ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Miers).
[3] ראה נספח : כתבה של חיים ברעם במקומון הירושלמי "כל העיר" בתקופת משחקי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986.

[4] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של פרופסור דן כספי במקומון "קול ירושלים" מחודש יוני 1986, הנוגע לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל מכסיקו 1986.

אפריל 1985. חטיבת הספורט (בראשותי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את סדרת המאבקים בין שני מועדוני הפאר בכדורסל של מכבי ת"א (בראשות היו"ר שמעון מזרחי) והפועל ת"א (בראשות היו"ר אברהם פלדה) – על השליטה בכדורסל הישראלי. פוסט מס' 644. כל הזכויות שמורות.

הקדמה 1.

הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, לא לייצר אותה. את הדרמה מייצרים השחקנים. התפאורה בהיכל הספורט אמש (2 בדצמבר 2012) הייתה מושלמת. אולם הפער הגדול בין שחקני קבוצת מכבי ת"א לבין שחקני קבוצת הפועל ת"א מנע כל תחרות. בהיעדר תחרות לא התחוללה דרמה. כמו אזרחים רבים במדינה (אינני יודע את % הרייטינג מפני שערוץ 5 בכבלים מסתיר אותו) ראינו שידור ישיר טלוויזיוני רוטיני, צפוי, ושגרתי. תבוסה על הפרקט היא גם תבוסת שידור שהופך לחסר עניין ומשעמם. נטשתי אותו. תבוסתה של הפועל ת"א אמש חידדה בעיניי באופן פרדוקסאלי את פגיעותה של מכבי ת"א. יחסי הכוחות אינם הוגנים התוצאה הסופית הייתה 72:91 לזכות מכבי ת"א. למכבי ת"א אין את הכלים לרמוס. אך נעזוב את זה עכשיו.

הקדמה 2.

ארז אדלשטיין מסתובב עם שתי לחיים אדומות. האחת מסטירה שהחטיפו לו שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן. השנייה מחבטת כף יד פתוחה שהצליף לו עוזרו ויורשו רמי הדר. בדרך כלל כשראש ממשלה מתפטר אזי כל שרי הממשלה הולכים בעקבותיו. רָמִי הָדָר צפצף על המוסכמה הזאת ובחר להיכנס לנעליו של המגורש. שני ניצחונותיה האחרונים של מכבי ת"א ב- Euroleague תחת שרביט אימונו של רמי הדר יורשו של ארז אדלשטיין המפוטר על גלאטסראיי הטורקית בהיכל הספורט ביד אליהו 82:89 ועל ז'לגיריס קובנה הליטאית בליטא 87:74 אינם מרמזים עדיין על שום תפנית. גלאטסראיי וז'לגיריס הן קבוצות כדורסל חלשות ושוות פחות ו/או יותר ברמתן ל- עירוני נהריה והפועל גלבוע/גליל.

הקדמה 3.

בחודש נובמבר של שנת 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר – למנהל חטיבת הספורט . זה היה לפני יותר משנות דור אולם האירוע זכור לי היטב. מנהל חטיבת הספורט הקודם אָלֶכְּס גִלְעָדִי נטש ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. טְרִיאוּמְוִוירָאט הרשות החליט שאנוכי הוא המועמד הטוב ביותר מבחינתם. "טקס" המינוי החפיפניקי התרחש בלשכת המנכ"ל בבניין החוּטִים של רדיו "קול ישראל" השוכן בסמוך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכונה בעבר "בית היהלומים" והוקם בלב שכונת רוממה בירושלים. איזה טקס ואיזה נעליים. זאת הייתה שיחה קצרה מלווה בלחיצת ידיים ותו לאו. לא ראיתי את עצמי מנהל מפני שלא ניהלתי דבר קודם לכן בטלוויזיה למעט מינוי של אָלֶכְּס גִלְעָדִי הבוס שלי שהפקיד בידי את עריכת "מבט ספורט". הייתי טוב במתמטיקה וכלכלה אולם מעולם לא ניהלתי. לא רציתי לנהל את חטיבת הספורט. אבל יוֹסֵף "טומי" לַפִּיד ז"ל, יִצְחָק "צחי" שִמְעוֹנִי ז"ל, וטוּבְיָה סַעַר יבד"ל התעקשו ואמרו "שיהיה בסדר". הם יעזרו לי. הציבור איננו מבין כי בניהול חטיבת הספורט בטלוויזיה טמונה אחריות עצומה. הניהול לשֵם כבוד לא עניין אותי. התואר כלל לא היה חשוב לי. ראיתי בהפקדתי על חטיבת הספורט שליחות למען משלם האגרה. ביקשתי מה- טְרִיאוּמְוִוירָאט לסייע לי כדי שאוכל לעזור להם. אנוכי יכול לומר כי החיים המקצועיים שלי בטלוויזיה וברשות השידור, אולי גם בחיים הפרטיים, מתחלקים לשתי תקופות : עד נובמבר 1980 ומנובמבר 1980. הקריירה המקצועית שלי הייתה מורכבת, מסובכת, וקשה אך בַּד בְבַד היא הייתה כזאת גם עבור המפקדים שלי וגם של הפַּקוּדִים שלי. לא הייתי איש להתרועע, וודאי לא עם הבוסים שלי (חוץ מאָלֶכְּס גִלְעָדִי) וגם לא עם הפַּקוּדִים שלי אנשי חטיבת הספורט. לאחר המינוי היה מנוי וגמור עמי להביא באמצעים המוגבלים שעמדו לרשותי (טכנולוגיה + ממון + כוח אדם ) את המיטב מהארץ ומהעולם. The best of the best. ואם אפשר – בשידורים ישירים. זה היה החזון שלי וזאת הייתה ההתחייבות למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר . הטלוויזיה באשר היא נוצרה בעבור שידורי ספורט ישירים. אחד מאירועי הספורט הנבחרים והמדוברים ביותר בחודש אפריל של שנת 1985 היו שלושת המשחקים בסדרת הגמר סַל האחרונה והדרמטית בין שני מועדוני פאר ישראליים בכדורסל מכבי ת"א והפועל ת"א. סדרת הגמר סל הזאת הייתה מתוקצבת כספית וטכנולוגית, ושוריינו לה מראש ניידות שידור. ידעתי מראש כי אם יעפילו ל- Play off הזה של אפריל 1985 קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א המפגש יהפוך ל- Event. אולם ה- Event שהיה אמור לכלול בתוכו שניים ו/או שלושה משחקים (Best of three) כה מסקרנים לא היה מתוכנן לשידורים ישירים במסגרת הלוח הרגיל והמקובל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התעניינות הרחוב הספורטיבי ב- Play off התל אביבי המשולש ההוא של אפריל 1985 גאתה ועברה את גדותיה בכל הארץ. הרגישו את זה באוויר. שרר מתח עצום ברחוב הספורטיבי. ה- Play off המשולש ההוא הוא הפך לשיחת היום אולם יוסף בר-אל מי ששימש מ"מ מנהל הטלוויזיה באותם הימים לא הסתקרן יתר על המידה. לא בגלל רוֹעַ לֵב. אותו עניינה מסורת משחקיה של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הוויית הספורט הישראלי הייתה ממנו והלאה. הכדורסל הישראלי היה רחוק ממנו – כמו רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – כרחוק מערב ממזרח. לא הייתה לו שום ראייה רטרוספקטיבית ולא מידע אודות היסטוריית מפגשי הדרבי התל אביבי בכדורסל אפוף אמוציות. הוא התנהג כמו עולה חדש. הוא לא היה בעניינים. השאיפה שלי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הייתה להעביר את סדרת הגמר סל האחרונה באפריל 1985 בשידורים ישירים בהיקפים מלאים. המטרה הפכה לאמביציה אישית אולם הייתי חייב לקבל את הסכמתם של שלושה אנשים : יו"ר מועדון מכבי ת"א שִמְעוֹן מִזְרָחִי המארח של המשחק הראשון והשלישי (באם יהיה צורך), יו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה המארח של המשחק השני, וכמובן הצורך לשכנע את הבוס שלי יוֹסֵף בַּר-אֵל בחשיבות השידורים הישירים הללו עבור הציבור בישראל. שלושת משחקי ה- Play off הסופי של הכדורסל הישראלי באפריל 1985 נועדו להיערך בקודש הקודשים של הכדורסל הישראלי, הלא הוא היכל הספורט ביד אליהו בתאריכים יום שני – 12 באפריל 1985, ביום חמישי – 15 באפריל 1985, וביום שני – 19 באפריל 1985 (אם יהיה צורך בכך). האירוע היה חשוב יותר ממשחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה אולם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שעה יוסף בר-אל לא השתכנע. בכך עוסק הַפּוֹסְט הזה. הסכיתו וקִרְאוּ.

אפריל 1985. חטיבת הספורט (בראשותי) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בשידורים ישירים את סדרת המאבקים בין שני מועדוני הפאר בכדורסל של מכבי ת"א (בראשות היו"ר שמעון מזרחי) והפועל ת"א (בראשות היו"ר אברהם פלדה) – על השליטה בכדורסל הישראלי. פוסט מס' 644. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 27 בנובמבר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל ממנים אותי למנהל חטיבת הספורט. לא הייתה לי שום סיבה לחייך בשל גודל האחריות העצומה שרבצה מעכשיו על כתפיי. לציבור אין שום מושג מה פירוש הדבר להתייצב בראש חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי להתוות את מדיניות השידור שלה, ולנהל אותה. לא היה שם כל כבוד ו/או גימיקים. רק עבודה שחורה וסיזיפית ודבקות במטרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף עונת שידורי הכדורסל הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה באביב 1987, היה גם סיומו של הסכם כספי דו שנתי 1987 – 1985 נוסף בסדרת ההסכמים הארוכה בין האלופה מכבי ת"א לבין רשות השידור. הסכם חלומי אחד מיני רבים בשנים שתחילתם בראשית שנות ה- 70 בהם ידה של רשות השידור תמיד הייתה על העליונה ותמיד הייתה נשכרת בקביעות ובתדירות . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א לא ידע לנהל מו"מ כספי. שִמְעוֹן מִזְרָחִי ואַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' היו אנשים תמימים לעומת סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן החריף והמוכשר. את מנהל קבוצת מכבי ת"א שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי לא ראיתי בפגישות המו"מ מעולם לא נתקלתי בו שָם. הוא לא היה שייך לקבוצת המו"מ של מכבי ת"א. זכות שהייתה שמורה בימים ההם רק לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, ולקבלן הבניין אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' מי ששימש גזבר המועדון.

בקיץ 1985, ליתר דיוק, ביום שישי – 23 באוגוסט 1985, ירדנו אנוכי ומוטי לוי (סגנו של סמנכ"ל הכספים המהולל של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן) מירושלים לשפלה, ליתר דיוק לרחוב אחד העם 71 בתל אביב כדי לנַהֵל מו"מ כספי חדש עם יו"ר המועדון שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הכוונה שלנו בסופו של דבר הייתה לחתום על חוזה חדש נוסף עם אלופת המדינה כמעט נצחית של הכדורסל הישראלי , לא לעונה אחת, אלא לשנתיים הבאות של 1987 – 1985. מכבי ת"א הגנה ארבעה חודשים קודם לכן (באפריל 1985) בהצלחה על תארה לאחר שניצחה בסִדרת הגמר סַל האחרונה בליגה הישראלית את הפועל ת"א 1:2 וזכתה בפעם ה- 26 בתואר אלופת ישראל. היה ברור כי ננהל מו"מ דווקא עִמָה מפני שהיא הוכתרה שוב לאלופת המדינה והיא זאת שתשחק שוב במפעל הכדורסל האירופי של גביע אירופה לקבוצות אלופות. משבצת השידורים של ערבי יום חמישי בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה שוב שמורה למכבי תל אביב . סדרת המשחקים הדרמטית הזאת באפריל 1985 בהיכל הספורט ביד אליהו תיזכר בשל התקרית המריבה האלימה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק השני בסדרה בין שחקנה המצטיין של הפועל ת"א מַיִיק לָארְגִי ורכז מכבי ת"א מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי. שניהם הורחקו בו במקום מזירת המשחק. הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון את מכבי ת"א די בקלות 73:84. מַיִיק לָארְגִי קלע 28 נקודות. במשחק השני ניצחה מכבי ת"א 80:89. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ – 23 נק', קֶוִוין מֶגִי – 22 נקודות, ואוֹלְסִי פֶּרִי – 20 נק' הרבו לקלוע למכבי ת"א. לָאבָאן מֶרְסֶר – 21 נק' ושְמוּלִי'ק זִיסְמַן – 17 נק' הרבו לקלוע לקבוצת הפועל ת"א.

במשחק השלישי והמכריע ניצחה שוב מכבי ת"א (ללא מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי המורחק) את הפועל ת"א (ללא מַיִיק לָארְגִי המורחק) די בקלות 66:76. היעדרו של מַיִיק לָארְגִי שחקן החיזוק האמריקני הדומיננטי ורב גוני של הפועל ת"א הייתה מכרעת. בלעדיו הפכה הפועל ת"א והיו"ר שלה אַבְרָהָם פְּלָדָה מאֶבֶן נֶגֶף בעלת פוטנציאל של אלופה לקבוצה מובסת. מקבוצה שקוראת תיגר הפכה הפועל ת"א לקבוצה נכנעת. עד כדי כך היה מַיִיק לָארְגִי בורג חשוב במערך הפועל ת"א. הוא באמת היה שחקן יעיל. איש הכספים של רשות השידור מוֹטִי לֵוִי ואנכי מיהרנו להיפגש עם האלוף הישן – חדש עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי במקום עם אַבְרָהָם פְּלָדָה יו"ר מועדון הפועל ת"א. אָבְרָהָם פְּלָדָה ראה כבר את עצמו בצדק מדיח את מכבי ת"א שנואת נפשו מהפסגה וקבוצתו חובשת את כתר האליפות, לראשונה מאז 1969. זה לא קרה.

פגישת המו"מ התקיימה כאמור ביום שישי – 23 באוגוסט 1985 בשתיים עשרה בצהריים במשרדו הישן של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, ששכן אז ברחוב אֶחָד הַעַם מס' 71 בתל אביב. הוא בעצמו פתח לנו את  הדלת. זה היה משרד עורכי הדין צנוע אך מטופח ששכן בלֵב תל אביב הישנה. החדרים היו נקיים ומסודרים. אחד מהם היה עטור בגביעים ומדליות, עדוּת להישגיו המופלאים של מועדון הכדורסל שעו"ד שמעון מזרחי עמד בראשו כבר שש עשרה שנה ברציפות מאז 1969. המדפים בחדר אחר היו עמוסים לעייפה בעשרות ספרי חוקה ומשפט. התבוננתי בהם . לא ראיתי שם אפילו סֶפֶר כדורסל אחד. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הזמין אותנו לארוחת קייטרינג סִינִי במשרדוֹ. בתוך שעה על כמה כוסות יין לבן, אֶגְרוֹלִים, ובשר עוף ברוטב חמוץ – מתוק חתמנו על חוזה לשתי עונות 1987 – 1985.

טקסט תמונה : קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בקיץ 1981 בתום עונה פנטסטית בה זכתה ב- 4 תארים  תחת שרביט אימונו של רודי דאמיקו ועוזרו צביקה שרף : אלופת המדינה, מחזיקת גביע המדינה, אלופת אירופה לקבוצות אלופות, ומנצחת הגביע הבין יבשתי. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסכמנו לשלֵם למכבי ת"א של שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי, ואַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' סכום דַל עבור זכויות השידורים של המשחקים בגביע אירופה. התשלום כלל בתוכו כמה עשרות אלפי דולרים בודדים – עבור תקופה של שנתיים, 1987 – 1985.

ראה טבלת התשלומים המפורטת והמדויקת בספר עב הכרס כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי, "הקשר הסימביוטי". 

מכבי ת"א מכרה לנו את בכורתה כמעט בחינם. היא קיבלה מרשות השידור פרוטות במונחים של זכויות שידור טלוויזיוניות כפי שהן מוכרות היום. זה היה הסכם כספי מדולדַל ומצומק מנקודת ראותו של מועדון כדורסל בעל מסורת כה מפוארת ומאידך הצלחה גדולה של מוטי לוי נציג רשות השידור ואחד מאנשי הכספים שלה. עו"ד שמעון מזרחי ניהל את המו"מ לבדו באיפוק וצניעות ובשקט רב ודיווח על תוצאותיו לגזבר המועדון אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' שלא נכח בפגישה. שניהם הסתפקו במועט. הם לא ידעו לנהל אז (בלשון המעטה) מו"מ כספי ורשות השידור יצאה ברווח. במקום להביא לצִדם מומחה בר סמכה ברמה בינלאומית, מישהו בדמותו ורמתו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי (האיש שקנה אולימפיאדות ל- NBC וניהל מאוחר יותר ב- 1989 בהצלחה גדולה גם את המו"מ בשם התאחדות הכדורגל עם רשות השידור), עשה זאת שִמְעוֹן מִזְרָחִי בעצמו. התרשמתי שמשום מה הוא ממעיט בערך המועדון כאובייקט שידור טלוויזיוני. בסופו של דבר מכר את בכורתו כמעט תמורת נזיד עדשים . מכבי ת"א הייתה שווה הרבה יותר אולם לראשיה לא היה ניסיון וידע מספיק בניהול מו"מ הנוגע לזכויות השידורים הייחודיים שלהם עצמם מול רשת שידור מונופוליסטית וכוחנית. הם כמו רשות השידור עבדו על תקדימים ולא העריכו נכון את שוֹוְיָים האמיתי עבור ערוץ הטלוויזיה שופע אמביציות והיחיד שפעל במדינת ישראל בימים ההם . רמת ההסכמים הכספיים המושגים בין גוף מְשָדֵר לבין גוף מְשוּדָר נשענים בדרך כלל על תקדימי העבר אך כפופים לתנאי ה- Prosperity בשוק וגם לחריפות שכלו של סמנכ"ל הכספים של הרשות יוֹחָנָן צָנְגֶן, ששימש כלב שמירה ערני של הקופה הציבורית. מכיוון שרשות השידור פעלה כגוף יחיד בשוק הטלוויזיה השוֹמֵם בארץ, עליית רָף התשלומים עם שתי הוועדות המארגנות החשובות בשטח, התאחדות הכדורגל הישראלית ומכבי ת"א בכדורסל, הייתה בדרך כלל מתונה והדרגתית. אך לא תמיד ולא בהכרח כשמדובר בשוק תחרותי.

ראה הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", והסכם זכויות הכדורגל שנחתם בין KIRSH ל- FIFA ב- 1996, וחוזה הזכויות שנחתם בין חברות הטלוויזיה בכבלים (מת"ב, ערוצי זהב, ו- גוונים) לבין התאחדות הכדורגל הישראלית בשנים 2005 – 1999).

לפחות אחד מבין שני הפקטורים שהרכיב את השוּק הישראלי פעל לרעת מכבי ת"א אך זה היה בבחינת תירוץ מקֵל . מכבי ת"א הייתה יכולה להשיג יותר כסף מרשות השידור עבור זכויות השידור שלה. הרבה יותר. בפגישה הזאת בקיץ 1985 במשרדו של עו"ד שמעון מזרחי ברחוב אחד העם 71 בתל אביב , הופתעתי מקַלוּת חילופי הטקסטים בינינו, מהתנהלות העניינים , וההסכמה הדו צדדית המיידית. לא רק שמכבי ת"א לא הקשתה על רשות השידור, היא אפילו לא התווכחה ולא דרשה שינויים במִפְרָט החוזה החדש. הקבוצה הייתה יעד שידור פופולארי ומוצלח ונהנתה מ- Rating שוֹפֵע אך ניהלה את המו"מ הכספי עם רשות השידור בצניעות, מ- עמדה נחותה, ולחלוטין ללא כּישרון. אלופת ישראל ואירופה הייתה שווה הרבה יותר מהמַעוֹת שרשות השידור המונופוליסטית הסכימה להעניק לה בשנים ההן. אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' זוכר את המעמד ההוא כפי שאמר לי בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו : "אני חושב שכן ידענו לנהל מו"מ ולא היינו כל כך תמימים. אלה היו המחירים המקובלים אז. לא רצינו לנקר עיניים. לא חיפשנו להרוויח. רצינו רק לכסות את ההוצאות. צריך לזכור שמשכורות השחקנים גם הן לא היו גבוהות כל כך כמו היום"חשוב מזכויות השידורים הייתה החשיפה העצומה של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית שהביאה לחיזוק התמיכה של חברת "עֵלִית" במועדון. ב- 1985 רכשה משפחת פֶדֶרְמַן את חברת "עֵלִית" מידיהם של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ. בעונת המשחקים של 1986- 1985 העניק דירקטוריון "עֵלִית" בראשותו של דֵייווִיד פֶדֶרְמַן (בנו של יצחק פדרמן) לאלופה ומחזיקת הגביע מכבי ת"א סכום חסות חסר תקדים של 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר שטרם נשמע כמותו במדינה.

ראה טבלת התשלומים המפורטת והמדויקת בספר "הקשר הסימביוטי" .

[1] הקבוצה הקרואטית ציבונה זאגרב עם כוכבה דראזן פטרוביץ' זכתה ב- 1986 בגביע אירופה .

עכשיו ב- 23 באוגוסט 1985, שמוֹנֶה שנים לאחר הזכייה הראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל 1977, חשב מוֹטִי לֵוִי, פקיד כספים ונציגו של יוֹחָנָן צָנְגֶן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור במו"מ, שעו"ד שמעון מזרחי דווקא ניהל היטב את המו"מ הכספי עבור מכבי ת"א. "עובדה שרשות השידור נתבעה לשלם כעת ב- 1985 למועדון פי חמש יותר מאשר שילמה ב- 1977", שח לי כאילו היה זה שיעור במתמטיקה מבלי להתחשב בנסיבות הזמן. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הנהיג ב- 1985 קבוצת כדורסל בעלת מוניטין רב שזכתה כבר פעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . שמה יצא עכשיו בכל רחבי אירופה. הוא היה יו"ר מועדון מצליח ומנהיג שכולם חלקו לו כבוד רב והעריכו את פועלו. ב- 1969 נבחר ליו"ר מועדון מכבי ת"א שזכה להישגים גדולים בישראל אך סבל מכישלונות מתמשכים באירופה. שִמְעוֹן מִזְרָחִי ניצב בראש הנהלה מסורה ומקצועית בה כיהנו לצדו עוד ארבעה חברים : שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי מנהל הקבוצה, אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' גזבר המועדון, שחקן העבר אַמְנוֹן אָבִידַן, והאופטומטריסט צְבִי רוֹל ז"ל. קומץ האנשים האלה שמר כל הזמן בהקפדה על חוק הניהול מספר אחד : "את הכביסה המלוכלכת תמיד מכבסים בבית". הם שמרו ברית אמונים איש לרעהו כאחים ונשבעו את השבועה הסודית כמו ב- "קוֹזָה – נוֹסְטְרָה", בה לא מצייצים ואין מדברים ללא רשותו של הבּוֹס שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הדלפה נחשבה להלשנה. הדוגמא הטובה ביותר של ה- הנהלה המסוגרת הזאת הייתה באירוע שהוזכר בתחילת הכרך עב הכרס "הקשר הסימביוטי" והתרחש ב- 16 בדצמבר 1982 בהיכל הספורט הממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב.

באותו הערב כפי שכבר סופר באחד הפוסטים הקודמים הפקדתי שוּב את יורם ארבל על המיקרופון באחד השידורים הישירים של קבוצת מכבי ת"א מתמודדת נגד היריבה הוותיקה אלופת ספרד ריאל מדריד במסגרת גביע אירופה בכדורסל. להפתעתנו הגדולה לא התייצב אוֹלְסִי פֶּרִי למשחק ביד אליהו. גם חברתו תמי בן עמי לא הגיעה להיכל. התרוצצו שמועות משמועות שונות ברחוב על עסקים לא כשרים (עסקי סמים) בהם מעורב אוֹלְסִי פֶּרִי. מועד שריקת הפתיחה התקרב ושחקן הציר הענק של מכבי ת"א טרם הופיע בהיכל. ספסל מכבי ת"א היה כמרקחה . החלו התרוצצויות. הייתה מהומה גדולה מחוץ לקווי המגרש. ראינו את אנשי ההנהלה באים בדברים ומתייעצים עם כמה אוהדים מיושבי הקבע בשורה הראשונה בשער מס' 9, ביניהם גם את מוֹנִי פַנָאן ז"ל ורעייתו שחורת השיער שָרוֹן בטרם הפך לחבר הנהלה . היה ברור שמשהו קורה. ההנהלה הייתה בלחץ עצום. היו לנו השערות משלנו אך לא יכולנו לאמתן. אמירתו של השַדָּר היהודי – אמריקני הדָגוּל של רשת הטלוויזיה ABC הָווֹאַרְד קוֹסֶל המנוח  "Tell it like it is", הייתה אומנם נֵר לרגליי, והפיתוי לומר את מה ששיערנו היה עצום, אך נזהרתי זהירות רבה יחד עם יוֹרָם אָרְבֶּל מלהפיץ אינפורמציה לא בדוקה. אנחנו רשת טלוויזיה ולא חֲרוֹשֶת שְמוּעוֹת. ניסינו לדלות את הפרטים מהנהלת הקבוצה בטרם תחילת המשחק אך פיהם היה ונותר חתום. לא נענינו.

מן ההיבט העיתונאי נכשלנו במידה רבה. הנהלת המועדון הצליחה באותו פרק זמן ההוא לסוכך על הקבוצה מפני התקשורת כולה וגם מפנינו. לא הצלחנו לבַרֵר בעת השידור הישיר מדוע אוֹלְסִי פֶּרִי לא הופיע למשחק. גם שום עיתונאי אחר בארץ לא הצליח לעלות על פרטי הפרשה ולבַרֵר מה באמת קרה באותו לילה עם השחקן הענק שנעלם. הסתובבו אין סוף שמועות באוויר אודות "אולסי פרי המסומם" אולם לאף אחד לא הייתה הוכחה בדבר אמיתות השמועה. גם לא לנו. היום אנחנו יודעים כי אוֹלְסִי פֶּרִי השתמש כבר זמן רב בסמים ונרדם בדירתה של חברתו תמי בן עמי ז"ל. אוֹלְסִי פֶּרִי היה כדורסלן אָהוּב שהשתלב היטב במועדון מכבי ת"א בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת. מאוחר יותר הסתבך בעִסקאות סמים , נתפש, ונידון למאסר ממושך בבית כלא בארה"ב. לאחר שהשתחרר מהכלא בחר לשוב ולהקים את ביתו בישראל, ולחיות כאן את שארית חייו. מועדון מכבי ת"א ואנשיו נשארו לו כבית. הערה : הייתה זאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ששלחה לארה"ב צוות צילום מיוחד בראשות הצלם משהל'ה פרידמן והבימאי אלימלך רם (אז כתב רשות השידור בארה"ב) כדי לתעד את חייו ושהייתו הממושכת של אולסי פרי כאסיר בכלא האמריקני .

טקסט תמונה : סתיו 1981 . יורם ארבל (מימין) משדר ישיר ב- 1981 בהיכל הספורט יד אליהו את אחד ממשחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה. במרכז יושב עוזר השדר אמנון לנגזם ומשמאל השדר הוותיק נסים קיוויתי. (צילום משה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנים ההן של עשור ה- 80 של המאה שעברה טרם שילמנו זכויות שידורים לאיגוד הכדורסל הישראלי . אפילו לא פרוטה . יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ויד ימינו של המנכ"ל אורי פורת אמר לי אז הסלוגן הכוחני והשחצני שלו : "במצב העניינים הזה איגוד הכדורסל הישראלי צריך לשלם לנו ולא אנחנו להם". צילמנו בחינם את משחקי הליגה והגביע. באפריל 1985 העפילה קבוצת הפועל ת"א לסדרת הגמר סל המכריעה על אליפות המדינה נגד מכבי ת"א. המשחקים נקבעו להיערך ב- 15, 18, ו- 22 בחודש אפריל 1985 בהיכל הספורט היפה והמאורגן בשכונת יד אליהו בתל אביב.

טקסט תמונה : היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב בעשורים ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה. (התמונה באדיבות גרשון פורמן מנהל היכל הספורט בשנים ההן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עטתי במהירות על משימת השידור הישיר. היכל הספורט ביד אליהו היה מקום שנוח לצלם בו וגם האירוח של מר גרשון פורמן מנהל ההיכל הקל עלי את המלאכה. לא התכוונתי להחמיץ את הסדרה. היא נראתה לי דרמטית ומרתקת מאין כמוה. לא פחות חשובה מסדרת המשחקים והשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו אז מַיִיק לָארְגִי, לָאבָאן מֶרְסֶר, פִּינִי חוֹזֵז, שְמוּלִיק זִיסְמַן, וִוילִי סִימְס, ג'וֹן וִוילִיס, ושְמוּאֵל נַחְמִיאַס . הקבוצה המצוינת הזאת הגיעה להישגי השִיא שלה בעונת הכדורסל 1985- 1984 תחת שרביט האימון של יְהוֹשֻעַ רוֹזִין והיו"ר הנִלהב והמסוּר שלה אַבְרָהָם פְּלָדָה. אַבְרָהָם פְּלָדָה היה יריב מַר ועיקש של עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. או להפך. כל ניסוח טוב. חלומו הגדול במשך שנים ארוכות היה להדיח מהפסגה את היו"ר המפורסם של הקבוצה של המדינה. אַבְרָהָם פְּלָדָה גמר אומר בנפשו לנצח את שמעון מזרחי ולמשוך את תשומת לִיבַּן של מצלמות הטלוויזיה של מחלקת הספורט ועִמַן את זכויות השידורים. הוא מינה את יְהוֹשֻעַ רוֹזִין בן ה- 67 שחקנה ומאמנה רב המוניטין לשעבר של מועדון מכבי ת"א למאמן הפועל ת"א. היריבות העירונית בין שני המועדונים הייתה בשיאה ורבים אוהדי מכבי ת"א לעגו למינוי שערך אַבְרָהָם פְּלָדָה. על פי הבנתם היה יְהוֹשֻעֶ רוֹזִין דוֹב זָקֵן שניצב כבר במדרון, סוג של מאמן משומש, "Over the hill", שפילוסופיית הכדורסל שלו הייתה מיושנת . גם הבכירים במכבי ת"א חשבו שיְהוֹשֻעֶ רוֹזִין איננו מְסַכֵּן אותם עוד. סיפרו עליו שהוא שכחן ומבולבל ופעם באחד המשחקים שניהל ביקש משחקן החמישייה שלו רָלְף להחליף את קְלָיִין . זה כמובן לא היה נכון. יְהוֹשֻעַ רוֹזִין נותר מאמן בעל ידע עצום, חריף והגיוני, ומסוכן מאין כמותו לכל קבוצה. בפעם הראשונה מזה זמן רב הכל התחבר בקבוצת הפועל ת"א ומכבי ת"א עמדה לחוש זאת על בשרה. עמדו לרשותו של אַבְרָהָם פְּלָדָה שחקנים טובים ומאמן – מנהיג שהכיר היטב את מכבי ת"א. הפלוגתא בין שני המועדונים הגדולים האלה העפילה לרוֹם חדש בעונת 1985- 1984 ולמכבי ת"א היה באמת ממה לחשוש מפני שהפועל ת"א המצוּינת הביסה אותה ב- "דֶרְבִּי" במשחק ליגה בעונה הרגילה טרם סדרת הגמר בתוצאה 80:96. על שורות מכבי ת"א נִמנוּ אז מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' מוֹטִי אַרוֹאֶסְטִי, קֶוִוין מֶגִי, ואוֹלְסִי פֶּרִי. סִדרת הגמר סַל "הטוב משלושה" קיפלה בתוכה שלושה משחקי "דֶרְבִּי" תל אביבי רצופים ועוררה בימים ההם התעניינות חסרת תקדים ברחוב הספורטיבי במדינת ישראל. הפועל ת"א ומאמנה יְהוֹשֻעַ רוֹזִין איימה בגלוי על ההגמוניה של מכבי ת"א וקראה עליה תיגר. הנחת העבודה שלי קבעה שצריך לתעד את ה- Challenge והאתגר בשידור ישיר. סדרת הגמר סל הזאת הייתה חשובה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולצופים שלה, לפחות כמו משחקי מכבי ת"א באירופה.

אַצְתִּי עם הצעת הכיסוי למנהל הטלוויזיה הזמני בעת ההיא יוֹסֵף בַּר-אֵל. הוא היה רק ממלא מקום של טוביה סער שפרש (מנכ"ל הרשות מינה בפברואר 1985 את יוֹסֵף בַּר-אֵל לממלא מקום זמני של מנהל הטלוויזיה), אך האיש הקובע את עיצוב לוח השידורים הציבורי. הנחתי את הצעת שלושת השידורים הישירים בפניו אך הוא סירב לקבלם. הוא אמר שזה לא מעניין דיו מפני שמדובר בכדורסל ישראלי. אותו עניינה מכבי ת"א באירופה. נדהמתי. במקום לקפוץ על מְצִיאַת השידור האקסקלוסיבי רָב העניין שניתן לנו בחינם הוא דחה אותו בבוטות ובחוסר ידע. יוסף בר-אל לא עשה זאת מרוֹע לֵב. הוא פשוט היה איש לא מוכשר דיו שלא התמצא והיה מנותק מתרבות הספורט של המדינה בה חי. הוא לא הבין כי ה- Play off המשולש התל אביבי חשוב ומרתק יותר מתחרויות גביע אירופה בכדורסל ולכן לא ייחֵס כל חשיבות לשידורים הישירים האלה שכל המדינה רצתה לצפות בהם. כל ניסיונות ההידברות השכנוע שלי עלו בתוהו. הייתי מְאוכזב וחשתי אבוד ותחושת החמצה. ההצלה באה מכיוון בלתי צפוי. ארבעים ושמונה שעות לפני ההתמודדות הראשונה שנועדה ליום שני – 15 באפריל 1985, קיבלתי בשבת בעֶשֶר בבוקר – 13 באפריל 1985 שיחת טלפון מפתיעה לבֵית הוֹרֵי רעייתי שגרו ברחוב אבן גבירול מס' 174 בצפון הישן של תל אביב. על הקו היה מ"מ מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל בכבודו ובעצמו. הוא היה האיש האחרון שציפיתי לקבל ממנו צלצול טלפון בשעת בוקר כה מוקדמת בשבת. הייתי מופתע. לא הבנתי גם כיצד איתר את מספר הטלפון של אמיל וארנסטה תג'ר הורי רעייתי. "יואש , שבת שלום לך", ברך אותי וּבְגָוָון קוֹל של נוֹפֶת צוּפִים (הוא ידע להיות מתקתק כשרצה), אמר לשפופרת : "הבֵּן שלי אָרִיק אומר לי שמשחקי סדרת הגמר סל בין מכבי ת"א לבין הפועל ת"א יהיו מאוד מעניינים, אז יש לך אוֹר יָרוֹק ממני לשָדֵר אותם ישיר כפי שרצית. צא לדרך יואש". הייתה פאוזה קטנה על הקו ואז הוסיף, "שתהיה לי בריא". אני יודע שהוא אהב והעריך אותי. ברור שהודיתי לוֹ. מייד אח"כ חיבקתי בשמחה את רעייתי יָעֵל לשמע הבשורה. היא הייתה לידי ועֵדה לשיחת הטלפון המשמחת הזאת שהפיגה את המתח העצום בו הייתי שרוי. ממש עלזתי וצהלתי למִשמע הודעתו של מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אבל הייתי המום מתהליך קבלת ההחלטות שלוֹ. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל דחה את הצעת השידור המקצועית של מנהל שידורי הספורט שלוֹ אך קיבל את המלצת בְּנוֹ. נחמד אבל לא ייאמן. על כל פנים אמרתי לו תודה רבה. הוא יוסף בר-אל והמנכ"ל אורי פורת היו הבוסים העליונים שלי. אני חושב שלקראת תום עונת שידורי הספורט אותה שנה, בעיקר לאחר סיום עונת הכדורגל הישראלית והסיקור שלה ב- "משחק השבת" במאי 1985, הבין מ"מ מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל כי חטיבת הספורט היא יחידה טלוויזיונית מיומנת בעלת חשיבות יתירה. יחידת חָלוּץ שמשמשת חוד חנית שלו בלוח השידורים ומסייעת לוֹ להרכיב חלון ראווה טלוויזיוני אטרקטיבי. הוא לא התעצל וב – 27 במאי 1985 כתב לי מכתב בו חשף את רחשי ליבו המקצועיים כלפיי וכלפיי חטיבת הספורט בפיקודי.

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . מכתב הערכה שכתב לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום סיקור משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) בתוכנית "משחק השבת"

המכשול השני באפריל 1985 היה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר מועדון מכבי ת"א. שִמְעוֹן מִזְרָחִי דחה את בקשתי לשידור הישיר ביום שני – 15 באפריל 1985. כל שלושת המשחקים של סִדרת הגמר סַל נועדו להיערך בהיכל הספורט ביד אליהו, אך מכיוון שמכבי ת"א הייתה המארחת בהתמודדות הראשונה הוא היה האיש שהחזיק בזכויות השידורים של המשחק על פי הבנתו. לא האיגוד . שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב לבקשת השידור הישיר שלי. היה לנו הסכם בדבר שידור משחקי מכבי ת"א באירופה אך לא בליגה הישראלית. החלטת הסירוב שלוֹ הרגיזה אותי. חששתי שאם ייוודע דבר סירובו ברבים, הרי שיו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה מחזיק הזכויות של המשחק השני יבקש ללכת בעקבותיו במשחק השני , וגם הוא יסרב לי באותו נימוק אנכרוניסטי שלא היה לו דבר עם המציאות. אולי בשל כך לא נוכל לשדר ישיר את אותו המשחק השני שבו אַבְרָהָם פְּלָדָה היה המארח, והוא שעשוי להיות משחק ההכתרה של אחת משתי הקבוצות. בימים ההם טרם היה חוזה שידור מסודר וחתום בינינו לבין איגוד הכדורסל הישראלי. כל יו"ר מועדון נהג כראות עיניו.

עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי חשש שהשידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ירחיק את הקהל מהיציעים וישאיר אותו בבית צמוד למרקע ממנו בוקע השידור הישיר. הוא לא העֵז לבקש תמורה כספית. את זאת הוא קיבל מהשידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בטלוויזיה . השידורים הישירים הבלעדיים בגביע אירופה האלה חשפו את מכבי ת"א ואת הספונסר הראשי שלה "עֵלִית" והפיצו את המותג בכל המדינה. שִמְעוֹן מִזְרָחִי רק רצה שאניח לו בעניין השידורים הישירים של סדרת הגמר סל שאמורה להכניס לקופת האגודה סכום כספי נאה ממכירת הכרטיסים בהנחה שאוהדי הכדורסל של שני המועדונים יגיעו בהמוניהם ליציעי היכל יד אליהו . "יואש אלרואי, אם יהיה שידור ישיר בטלוויזיה הצופים לא יגיעו להיכל", ניגן באוזניי את התקליט השָחוּק, השַרוּט, והמזויף כשהוא מֵגֵן בעוֹז על האינטרסים של קבוצתו. לא יכולתי לקבל את תשובתו החמקנית. שִמְעוֹן מִזְרָחִי היה עו"ד מלומד אך הפעם כתב ההגנה שלוֹ היה מופרך. "הטלוויזיה מסייעת למַלֵא את היציעים בקהל צופים ולעולם איננה מסלקת אותם משָם", השבתי לו הייתי מאוכזב מתשובתו השלילית של האיש היחיד בעולם הכדורסל הישראלי שמקבל תמורה כספית מרשות השידור (עבור משחקיו בזירה האירופית). זאת הייתה הפעם הראשונה שנקטתי בלשון איום כלפי אישיות בכירה ומוערכת על ידי בדמותו ורמתו של עו"ד שמעון מזרחי המייצג וועדת ספורט מארגנת חשובה בישראל. איימתי בהתפטרות מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה והתכוונתי לממש את איום ההתפטרות במידה ולא ייעתר לבקשתי לשידורים הישירים של סדרת הגמר מכבי ת"א נגד הפועל ת"א. ההתעניינות הציבורית בסדרת הגמר סל ב- 1985 של הדרבי התל אביבי בין מכבי ת"א והפועל ת"א הייתה עצומה והרקיעה שחקים שלא זכורה לי כמותה. היא הייתה חסרת תקדים. היה ברור שהיכל הספורט יד אליהו יהיה "מְפוּצַץ" באוהדי שתי הקבוצות ומלא על גדותיו עד אפס מקום. סדרת שלושה משחקים כזאת של "דֶרְבִּי" תל אביבי משולש מעניינת יותר ממשחקיה של מכבי ת"א באירופה. "עו"ד שמעון מזרחי", אמרתי והוספתי, "אם לא יעלה בידי לשכנע אותך לשדר ישיר את המשחק הראשון שבו אתם משמשים מארחים (ואת משחק ההכרעה השלישי אם יידרש שבו אתם שוב המארחים) אתפטר מתפקידי בטלוויזיה. את העניינים שלכם תצטרכו לנהל עם מישהו אחר. אין שום הצדקה למנוע משני מיליון צופים בישראל חוויה טלוויזיונית כה מסקרנת, כאשר ברור לכולם שהיכל הספורט ביד אליהו יהיה מלא עד אפס מקום, ואלפים אחרים שלא רכשו כרטיסים במועד יתדפקו על שערי ההיכל כמוכי אמוק, בתקווה לחדור אליו בכל דרך אפשרית". ידעתי מניסיוני כי הכרטיסים ייחטפו ע"י האוהדים הרבים והיכל הספורט ביד אליהו יהיה מלא מפה לפה. אלפים אחרים יישארו בחוץ . באירוע ספורט חשוב בעל עניין ציבורי עצום טבעי מהסוג הזה, הטלוויזיה המטפלת ועוסקת בו בשלב המוקדם מן ההיבט העיתונאי, רק בונה את האירוע ומסייעת למַלֵא את היציעים למרות השידור הישיר. יש לכך הוכחות מדויקות. מדע "תקשורת ההמונים" מסביר היטב את הסימביוזה הזאת וקשרי הגומלין בין האירוע לקהלו . עו"ד שמעון מזרחי ניאות בסופו של דבר והסכים לשידור הישיר. זה היה שִמְעוֹן מִזְרָחִי. הוא לא היה רק מנהיג המועדון אלא גם האוהד מספר אחת שלו. הוא כל הזמן חשש ודאג למועדון הכדורסל כאילו היה בנו . שִמְעוֹן מִזְרָחִי נולד בירושלים ב- 16 באוקטובר 1939. הוא היה "מכביסט" מובהק משחר נעוריו. ביולי 1969 נבחר ליו"ר חוג האוהדים של מכבי ת"א וכעבור חודש באוגוסט 1969התמנה ליו"ר המועדון. כישרון הניהול והמנהיגות שלוֹ הפכו את קבוצת הכדורסל מכבי ת"א למה שהייתה אז והיום. מועדון ספורט מפואר – בארץ ובאירופה. עכשיו היה ברור כי נוכל לשדר ישיר ללא תמורה כספית גם את המשחק השני בסדרה בו זכויות השידורים מוחזקות ע"י קבוצת הפועל ת"א בראשה היו"ר אַבְרָהָם פְּלָדָה. אם לא שילמנו לשִמְעוֹן מִזְרָחִי אין שום סיבה שנשלם לאַבְרָהָם פְּלָדָה.

טקסט תמונה : אפריל 1985. עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו. התיישבתי תמיד בעמדת הפיקוד וניהול השידור שלי, זמן רב לפני שהחלה התחרות עצמה. (באדיבות אליצור ראובני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שני – 15 באפריל 1985 התייצבתי בצהריים עם מירב ומיטב אמצעי השידור שלנו ו- 60 עובדי ה- OB ניידת השידור ה- "וֶורֶד" (Outside Broadcasting) הגדולה ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליד שער מס' 6 של היכל הספורט ביד אליהו. מנהל ההיכל גֵרְשוֹן פוֹרְמַן ומזכירתו גב' עַלִיזָה יוֹנָתָן כבר המתינו לי. ייחדתי לאירוע הזה את מלוא תשומת הלב. שֵש מצלמות אלקטרוניות כיסו את ההתמודדות לרבות שלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות צילום שונות. יוֹאָב פֶּלֶג היה הבימאי, ויוֹרָם אָרְבֶּל ואַרְיֵה מְלִינְיָאק החזיקו במיקרופונים. ההיכל היה גָדוּש מפֶּה לפֶה. מפוצץ. הייתה שם יותר מרבבת צופים. אלפים אחרים שלא הסתפקו בשידור הישיר התרוצצו כּמוּכֵּי אָמוֹק סביב ההיכל מחפשים כרטיסי כניסה למאבק המסקרן. התפתח שוּק שחור. הצבנו מצלמה מחוץ להיכל וצילמנו את המהומה. אין דומה לאווירת ה- "דֶרְבִּי" התל אביבי בכדורסל (ו/או כדורגל). ביקשתי מהבימאי שלי בניידת השידור יוֹאָב פֶּלֶג להעביר את תמונות הקהל הססגוני ואת האווירה החמה מהיכל הכדורסל לסלון ביתם של מיליון הצופים שלנ. "היציעים המלאים לעייפה באוהדים נלהבים לבושים אדום וצהוב חשוּבים לא פחות מהשחקנים על הפרקט", ציוויתי עליו. הפועל ת"א גברה להפתעת כל על מכבי ת"א במשחק הראשון בקלוּת יחסית בתוצאה 73:84. מַייק לָארְגִי קלע 28 נקודות ומכבי ת"א עמדה על סַף הדחה . ההתעניינות סביב המשחק השני שהתקיים ביום חמישי מוצאי יום השואה והגבורה – 18 באפריל 1985 יצאה מכל פרופורציה וצברה שיאים חדשים. למרות סמיכות המשחק לסיום יום האֵבֶל הלאומי התיר לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לשדר אותו ישיר. הפועל ת"א הייתה בעלת הבית של המשחק אך אַבְרָהָם פְּלָדָה שיכור הניצחון לא העלה בדעתו לדרוש ממני זכויות שידור . שוב צילמנו בחינם.

טקסט תמונה : 18 באפריל 1985. היכל הספורט ביד אליהו . יהושע רוזין מאמן הפועל ת"א (מימין) נזעק לעמדת השידור שלנו נרעש לאחר הפסדה של קבוצתו הפועל ת"א במשחק ה- Play off  השני למכבי ת"א 80:89. יהושע רוזין המאוכזב מקונן בשידור ישיר, "לא הייתה שום פרופורציה בין הדחתו של מייק לארגי לבין סילוקו של מוטי ארואסטי מהמשחק ע"י השופטים . איכותו של מייק לארגי ומשקלו הסגולי כשחקן בקבוצתי הפועל ת"א עלו לאין שיעור על אלוּ של מוטי ארואסטי במכבי ת"א", והוסיף, "השופטים פשוט גזלו מאִתנו שלא בצדק את הניצחון". משמאל, זהו גיורא איילון מפעיל את מחשב הסטטיסטיקה הראשון שבנה עבורנו בשנים ההן מהנדס הטלוויזיה אריה "מולצ'י"  מולצ'ינובסקי. (צילום משה פרידמן מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במהלך המשחק השני התחוללה קטטה חמורה בה החליפו מהלומות מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי ממכבי ת"א ומַיִיק לָארְגִי שחקן הפועל ת"א. שני הנִצִים הורחקו מזירת המשחק. המצלמות שלנו חשפו את האירוע האלים בשידור ישיר.  משקלו הסגולי של מַיִיק לָארְגִי בהפועל ת"א עלה לאין שיעור על זה של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א. מכבי ת"א ניצלה זאת וניצחה במשחק השני בשיעור 80:89 והִשוותה את התוצאה לאחת – אחת בסדרה. המשחק השלישי והמכריע נערך ביום שני – 22 באפריל. שוב הופענו במלוא ההרכב שידרנו ישיר את המשחק השלישי והמכריע . ללא מַיִיק לָארְגִי המורחק הייתה הפועל ת"א קבוצה שונה וחלשה הרבה יותר. לא היה לה סיכוי. חסרונו של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א שחקן נשמה אפור ומסור חסר כישרון טכני של שליטה בכדור, ולחלוטין לא אטרקטיבי – לא הורגש. הקבוצה ניצחה 66:76 וזכתה באליפות המדינה בפעם ה- 26 בתולדותיה ו- 16 ברציפוּת. מסכת שלושת השידורים הישירים קלעו לטעם הקהל והצליחו מעל למצופה . יוסף בר-אל היה ראשון המברכים בסגנון הסכרין הידוע שלו : "שתהיה לי בריא, טוב ששמעתי בקוֹלוֹ של בני אָרִיק, היו שידורים מצוינים", אמר לי בשיחת הטלפון, ושכח לרגע קודם לכן שאני הוא זה שמנהל ומנווט עבורו את שידורי הספורט שלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אהבתי אז את יוֹסֵף בַּר-אֵל. מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת היה הַמְהָלֵל השני. החשוב בשידור תחרות סִדרַת הגמר סל  ב- 1985 לא הייתה זכייתה של מכבי ת"א בתואר, אלא יצירתה ומיסודה של מסורת שידורים ישירים חדשה של אירוע כדורסל רלוואנטי שהוא מאשיות תרבות הספורט הישראלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל וסדרות הגמר סל הסופיות היו מעניינים ולעיתים גם מרתקים לא פחות ממשחקיה של מכבי ת"א באירופה מנקודת מבטה של הטלוויזיה. הם הפכו לנִדבך שידור חשוב וקנו להם נחלה קבועה בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הרבה הודות לתמיכתו המסיבית של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל.

טקסט תמונה : חודש אפריל – שנת 1985. היכל הספורט ביד אליהו. מייק לארגי (מימין) היה כוכב על בכדורסל של הפועל ת"א. סילוקו מהמגרש הייתה אבדה גדולה. בלעדיו לא היה כל סיכוי לקבוצת הפועל ת"א להדיח מהפסגה את מכבי ת"א. לידו, זהו שמוליק זיסמן רכז המשחק של הפועל ת"א. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההפסד של הפועל ת"א 2:1 למכבי ת"א בסדרת הגמר סַל  של הטוב משלושה באפריל 1985 הייתה היסטורית ומַשְבֵּרִית. הפועל ת"א לא התאוששה מההפסד ההוא עד עצם היום הזה. נקרתה לה הזדמנות חַד פעמית, הזדמנות של פעם בדוֹר להוריד את מכבי ת"א החזקה ובעלת המסורת מהפִּסְגָה, אך היא כשלה. ממש החמיצה את הרגע. היו לה סיכויים טובים אך היא לא מימשה אותם. אין שום נחמה בהשגת המקום השני. המקום השני גורם לצער, אכזבה, ונדודי שינה. המחשבות כל הזמן מתרוצצות היכן שגית ומה לא בצעת כראוי. יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ואָבְרָהָם פְּלָדָה נזעקו לעמדת השידור שלנו כדי לתרץ את כישלונם. שניהם היו המומים ונדהמים . הרחקתו של מַיִיק לָארְגִי שיגעה אותם והרתיחה את דמם . ההפסד ב- 1985 לא היה רק תבוסה ספורטיבית מרגיזה ומתסכלת מפני שהפועל ת"א הייתה כל כך קרובה לתואר. היא הייתה הרבה יותר מזה והרחֵק מעבר לרף הספורטיבי שלה. הפועל ת"א הפסידה ב- 1985 לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ממון זכויות השידורים שהייתה ראויה להן מהגוף המְשָדֵר אילו הִכְּתָּה את מכבי ת"א וזכתה באליפות. מַיִיק לָארְגִי היה כדורסלן מחונן אך חסר אישיות ספורטיבית ברמה מניחה את הדעת. הוא נגרר לפרובוקציות וסכסוכים כמו ילד קטן. תרומת כישרון המשחק שלו לקבוצת הפועל ת"א עלתה לאין ערוך על תרומתו של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי למכבי ת"א. ללא שום השוואה. אילו ידע להבליג, אילו ידע לרסן ולשלוט בעצמו, אילו הבין כי זהו הרגע שלוֹ, וזוהי ההזדמנות האחרונה של הפועל ת"א לנצח את מכבי ת"א, אולי ההיסטוריה היום הייתה שונה. מצלמות הטלוויזיה שלנו תיעדו את הריב והמהלומות שאירעו בין מייק לארגי למוֹטיִ אָרוֹאֶסְטִי. הן גם תיעדו את גודל האכזבה ואת פניהם של המאמן יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ויו"ר המועדון אָבְרָהָם פְּלָדָה לאחר הרחקתם של מַיִיק לָארְגִי ומוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי מזירת העֵץ. יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ואַבְרָהָם פְּלָדָה ידעו כי בכך תם המאבק בשנה ההיא וחלומותיהם להדיח אחת ולתמיד את מכבי ת"א מהמקום הראשון , נגוזו . הרחקת מַיִיק לָארְגִי שברה את הפועל ת"א. בלעדיו הם לא היו מסוגלים להכניע את מכבי ת"א עם מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ, קֶוִוין מֶגִי, אוֹלְסִי פֶּרִי. שחקני הפועל ת"א וִוילִי סִימְס, פִּינִי חוֹזֵז, שְמוּלִיק זִיסְמַן, ולָאבַאן מֶרְסֶר לא היו מוכשרים לעשות זאת ללא מַיִיק לָארְגִי. צריך לזכור שבמשחק הראשון בסדרת הגמר בו ניצחה הפועל ת"א 73:84, קלע מַיִיק לָארְגִי 28 נקודות. % 33.3 מס"ה הנקודות שהשיגה הקבוצה. במשחק בין שתי הקבוצות בליגה הסדירה ב- 1985 הביסה הפועל ת"א את מכבי ת"א 80:96 והנחילה לה את הפסדה הגדול מזה עשרים שנה. הפועל ת"א הייתה פייבוריטית, המועמדת לניצחון ב- 1985 אך הכזיבה את עצמה ומאות אלפי אוהדיה בעיר. ההפסד שלה באפריל 1985 למכבי ת"א היה לא רק ספורטיבי. הוא היה ראשית דבר ממוני. תבוסה כלכלית שכמעט איננה ניתנת לתיקון.

בחלוף ארבעה חודשים ב- 23 באוגוסט 1985 חתמנו מוטי לוי ואנוכי עם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי על הסכם זכויות השידורים עם מכבי ת"א לשתי העונות הבאות של המועדון באירופה ב-  1986- 1985 ו- 1987- 1986. כאמור עבור כל עונה שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למכבי ת"א סכום מגוחך דל כמה עשרות אלפים בודדים של דולרים (הסכומים והפרטים הכספיים המדויקים נמצאים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, וקרוי : "הקשר הסימביוטי"). אנחנו הולכים עם האלופה תהא אשר תהא . זה היה הכלל שהצבתי לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולעצמי והבוסים שלי בהנהלת רשות השידור לדורותיה קיבלו אותו והסכימו לוֹ. קבוצת הפועל ת"א שהייתה ב- 1985 מועדון פאר בעל פוטנציאל נשארה מאחור. אַבְרָהָם פְּלָדָה יו"ר מועדון הכדורסל של הפועל ת"א במשך 17 שנה, בשנים 1992 – 1975, היה נֶכֶס ניהולי יקר מאין כמוהו למועדון. אוהד מושבע של הפועל ת"א ובעל אישיות לוחמנית. בשל אופיו החַם והקרבי נאלץ פעמים רבות להילחם עבור הפועל ת"א נגד כוחות מבחוץ וגם מבפנים. הוא נדלק כגפרור והיה נוח לכעוס אך נאמן מאין כמוהו לאגודה. אַבְרָהָם פְּלָדָה נולד ב- 7 באוקטובר 1943 ב- ברה"מ האדומה של יוזף דג'וגאשווילי סְטָאלִין. סְטָאל ברוסית – פירושו פְּלָדָה. אַבְרָהָם פְּלָדָה נברא בצֶלֶם האדומים והיה אוהד שרוף של מועדון הפועל ת"א. בניגוד לכל מיני עסקנים המתיימרים להיות מנהיגי ספורט (והם לא), הוא היה בעל הגמוניה ונאמן עד כלות למועדון. אַבְרָהָם פְּלָדָה היה חייל קרבי בצה"ל. את שירותו הצבאי עשה כ- שִרְיוֹנֵר. לוחם בשריון. בתחילה כנהג טנק ואח"כ כמט"ק. הוא נלחם בשנות ה- 60 נגד הסורים בקרב על המים למימוש זכויותיה הריבוניות של מדינת ישראל בכינרת. במלחמת ששת הימים ב-1967 שירת במילואים בחטיבה 10 שפעלה תחילה באזור ירושלים ואח"כ סייעה בכיבוש רמת הגולן מידי הצבא הסורי. במלחמת יום הכיפורים ב- 1973 נמנה על כוחות הגדוד הראשון של חטיבה 9 בפיקודו של המח"ט פפר שחשו לרָמָה כדי לבלום את גייסות השריון הסוריים שפלשו ושטפו את רמת הגולן. אַבְרָהָם פְּלָדָה ניהל את הפועל ת"א כחייל אמיץ בשדה המערכה. הוא שַש אלי קרב למרות שידע בתוככי ליבו כי עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מצביא הספורט הטוב בישראל. רחשתי אמפתיה לאָבְרָהָם פְּלָדָה. הערכתי אותו. לִבִּי נטה אליו.

טקסט תמונה : זהו מר אברהם פלדה דמות נערצת בהיסטוריה של אגודת הפועל ת"א. הוא היה יו"ר פטריוט, נאמן, ומנהל למופת של קבוצת הפועל ת"א בכדורסל בשנים 1992 – 1976. הפועל ת"א הייתה אהבת נעוריו וחזון הניהול שלוֹ. לאחר שעזב את המועדון החלה ההתדרדרות הגדולה. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָבְרָהָם פְּלָדָה כמו נולד לרדוף אחרי שמעון מזרחי כל ימיו אך נכשל להשיג אותו. לכל מקום שהפועל ת"א בראשותו הגיעה היא מצאה שָם את עו"ד שמעון מזרחי. הוא כבר היה במקום. אפילו המאמנים והשחקנים שאברהם פלדה הביא לקבוצת פועל ת"א בתקופת כהונתו היו "יד שנייה" כאלה שמכבי ת"א השתמשה בהם  (למַעֵט לָאבַאן מֶרְסֶר). יהושע רוזין ורלף קליין שאימנו את הפועל ת"א עשו זאת לאחר שנות שירות רבות במכבי ת"א. ארל וויליאמס לבש זמן רב את הגופייה הצהובה של מכבי ת"א ולאחר שכבר ירד מגדולתו המיר אותה לאדומה של הפועל ת"א. זה לא נעשה מחוסר כּישרון. זה נעשה מחוסר יכולות כלכליות וכספיות . אגודת הפועל ת"א לא הייתה יכולה למצוא לה מנהל ויו"ר מסור יותר, נמרץ יותר, חרוץ יותר ו- "משוגע לדבר" יותר מאברהם פלדה. הוא עשה את המאכסימום. אך המיטב הזה לא הספיק. ההיסטוריה סבה על צירה ולקבוצת הפועל ת"א ואברהם פלדה ניתנה כעבור שבע שנים הזדמנות שנייה. ב- 1991 נחת באוסישקין פרוויס שורט (Pervis Short) אחד משחקני ה- NBA הטובים ביותר ששיחֵק אי פעם בישראל. בהפועל ת"א שיחקו אז בנוסף לפֶּרְוִויס שוֹרְט גם דֵייוִויד תֶּ'רְדְקִיל, תּוֹמֶר שְטָיִינהָאוּאֶר, עַמוֹס פרישמן, יוֹנָתָן דֶלְזֶל, שמעון אמסלם ואחרים. המאמן היה רלף קליין. במכבי ת"א שיחקו לָאבָאן מֶרְסֶר, מַיִיק מִיטְשֶל, חוֹזֶה וָורְגָאס, דוֹרוֹן גָ'מְצִ'י, גָיְא גוּדֶס, נָדָב הֶנֶפֶלְד, מוֹטִי דָנִיאֵל, ו- וִוילִי סִימְס. הכדורסל הישראלי שפע לִגיון זרים. רָלְף קְלָיִין כבר הודיע ש- פֶּרְוִויס שוֹרְט הוא השחקן הטוב ביותר שאימן בחייו והוא תולה בו תקוות רבות. ובאמת פֶּרְוִויס שוֹרְט לא אִכְזֵב והפועל ת"א העפילה לסדרת הגמר סל האחרונה הבלתי נשכחת נגד מכבי ת"א שהתקיימה במאי 1992. צירוף מקרים מעניין. יוסף בר-אל היה שוב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא אִפְשֵר לי להעביר את מרבית הסדרה בשידורים ישירים. סידרת הגמר הפכה לדרמטית. מכבי ת"א ניצחה במשחק הראשון בהיכל ביד אליהו 69:72. הפועל ת"א ניצחה באולמה ב- "אוּסִישְקִין" במשחק השני 82:88. מכבי ת"א זכתה במשחק השלישי 64:81. הפועל ת"א הגיבה יפה וגברה על מכבי ת"א במשחק הרביעי באולם "אוּסִישְקִין" 82:86. במשחק החמישי והמכריע ביום שלישי – 19 במאי 1992 ניצחה מכבי ת"א 63:81 וזכתה באליפות המדינה בפעם המי יודע כמה. הפועל ת"א, אַבְרָהָם פְּלָדָה ורלף קליין החמיצו את הזדמנות חייהם להדיח את מכבי ת"א מהפסגה. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי שוב זכה בבכורה.

משחקי ליגת הכדורסל וגביע המדינה הפכו לאובייקט שידור מלהיב. ביום חמישי – 14 במאי 1992 שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הגמר על גביע בו גברה הפועל גליל עליון תחת שרביט אימונו של מולי קצורין על מכבי ראשל"צ 76:84. בגליל העליון שיחקו דורון שפר, בְּרֶד לִיף, אֶנְדְרוּ קֶנֶדִי, גִיבְּסוֹן, אָמִיר בִּינוֹ, נִיר מָטָלוֹן. במכבי ראשל"צ כיכבו מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', חַיִים זְלוֹטִיקְמַן, רוֹנִי בּוּסָנִי, קוֹרְקִי נֶלְסוֹן הענק הלבן (2.12 מ'). זכייתה של הפועל גליל עליון בגביע המדינה רמזה רמז עבה באשר לכוונותיה לחולל בעונת המשחקים הבאה בליגה הלאומית בכדורסל ב-  1993 – 1992. הנהלת הקבוצה החתימה את המאמן פנחס "פיני" גרשון ונכונה הייתה להדיח מהפסגה את מכבי ת"א וגם את הפועל ת"א. בדיוק ברגע המכריע והחשוב הזה הודיע מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, למורת רוחי, למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל כי לטלוויזיה אין מספיק כסף וזמן מסך כדי להתחרות עם ערוץ 5 (ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים) על זכויות השידורים בהן החזיק איגוד הכדורסל . זה היה רק תירוץ. באוקטובר 1992 שררה בין מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל לבין מנהל הטלוויזיה שלוֹ יוסף בר-אל מחלוקת ניהול קשה. שני הצדדים לא העריכו זה את זה בלשון המעטה. שידורי הספורט במסגרת השידור הציבורי היו בנסיגה גדולה . כולם המתינו בימים ההם לבואו של מרדכי "מוטי" קירשנבאום מועמדה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל. ערוץ 5 בכבלים זכה מההפקר בבכורה ובזכויות השידורים האקסקלוסיביות – וללא קרב. בפעם הראשונה בתולדות הכדורסל בארץ, לא היה עוד לשידור הציבורי חלק ונחלה בכדורסל הישראלי.

המסופר כאן איננו כתב אישום נגד אַבְרָהָם פְּלָדָה. מנקודת מבטי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הייתה לי הערכה אישית לאַבְרָהָם פְּלָדָה. כיבדתי אותו. צריך לזכור שהוא פעל כיו"ר הפועל ת"א בסביבה מסורבלת מאוד וביורוקרטית מאין כמותה מול קבוצת הניהול הזריזה של מכבי ת"א בראשותו של שמעון מזרחי ונותנת החסות הקלאסית שלה חברת "עֵלִית". בראש ההיררכיה של אגודת הפועל ת"א ניצבת מנהיגות עסקונה – פוליטית. בראשה עומד מזכיר מועצת פועלי ת"א. מתחתיו עובד מחזיק תיק "הפועל" במועצת הפועלים. הביורוקרט השלישי הוא מזכיר הפועל מחוז ת"א. תחתיהם פועלים יושבי ראש של הסקטורים השונים . הגוף הפוליטי הזה הנקרא מועצת פועלי ת"א והוא שהיה מאשר לאברהם פלדה את תקציב הקבוצה. הבוסים הישירים של אברהם פלדה היו מזכירי הפועל מחוז ת"א בזה אחר זה : אדוארד סגל, שלמה שטיינקלפר, ואברהם "אייבי" אפשטיין. בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת הספורט הכרתי אותם . הם היו פקידים קשוחים של המִמְסַד שהקשו גם עלי בתחום ביצוע השידורים הישירים של הטלוויזיה וגם על אברהם פלדה בתחום הניהול שלו. יו"ר הפועל ת"א אַבְרָהָם פְּלָדָה היה עורך את החוזים הכספיים עם השחקנים במסגרת התקציב הכללי שאושר לו , אך את הצ'קים הייתה משלמת הנהלת החשבונות של מזכירות הפועל מחוז ת"א. החוזים שחתם עם השחקנים הבכירים של הפועל ת"א ומאמניה לא היו "כבדים". אברהם פלדה זוכר היטב את פירוט התשלומים לשחקנים שלו בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "עם מייק לארגי התחלנו עם 30000 (שלושים אֶלֶף) דולר בשנה. בשיאו הוא קיבל כ- 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר בעונה. לאבאן מרסר הרוויח אצלנו כ-  20000 – 17000 (שבעה עשר – עשרים אֶלֶף) דולר. בארי ליבוביץ' בן הדוֹר הקודם במועדון קיבל בשיאו כ- 15000 (חמישה עשר אלף) דולר בעונה, לא יותר. בארי ליבוביץ' פרש מקבוצת הפועל ת"א בשנת 1982. יהושע רוזין קיבל אצלנו כמאמן בשנות ה- 80 של המאה שעברה שכר של כ- 15000 (חמישה עשר אלף) דולר גם כן. אלה היו המחירים המקובלים אז. אני מניח שמכבי ת"א שילמה לשחקניה ומאמניה שכר כפול משלנו. הניהול שלנו היה הרבה יותר איטי ומסורבל משלהם. שררה באגודת הפועל ת"א ביורוקרטיה. הייתי זקוק לאישורים על אישורים. בקטע הזה מכבי ת"א הייתה הרבה יותר זריזה מאתנו".

טקסט תמונה :  מזכיר אגודת הפועל הארצית יצחק אופק מעניק בהיכל הספורט יד אליהו ב- 1982 מתת פרידה לבארי ליבוביץ' בן ה- 38 המסיים את הקריירה הארוכה שלו בקבוצת הפועל תל אביב. בתווך (מספר 5)  זהו מרק טורנשיין. גם בגיל 38 נראה בארי ליבוביץ' יפה התואר כ- עלם חמודות. הוא היה שחקן כדורסל ווירטואוז. הפועל ת"א מעולם לא שילמה את שוויו האמיתי. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היו"ר אַבְרָהָם פְּלָדָה היה נתון ללחצים כספיים כבדים של המועצה וכתוצאה מהם איבוד הביתיות ב- "אוסישקין". כשהוברר כי להֵיצַע של משחקי הכדורסל של הפועל ת"א נגד מכבי ת"א יש ביקוש  הגדול מתכולתו של אולם "אוסישקין", הורתה המועצה להעתיק את הביתיות להיכל הספורט ביד אליהו כדי לעשות קופה ולהגדיל את ההכנסות. אַבְרָהָם פְּלָדָה זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "אם הייתי מסרב להעתיק את הביתיות, מייד היו מופעלים עלי לחצים ואִיומים, שאם לא נעביר את המשחק להיכל הספורט יד אליהו בעל תפוסה של רבבת צופים המועצה לא תאשר את התקציב בשנה הבאה".

1985 הייתה שנת שיא ושנת משבר כאחת עבור הפועל ת"א. להגיע כל כך קרוב לבאר ולא לשתות ממנה. זאת הייתה יריבות קשה בין שתי האגודות באותה שנה. הפועל ת"א התחזקה אט-אט וצברה ביטחון. ב- 1985 היא הייתה כבר מספיק חזקה כדי לאיים על ההגמוניה הממושכת של מכבי ת"א . היו לכך סימנים ברורים שהעידו על המגמה. כמי שעיצב את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית באותה תקופה לא יכולתי לבקש יותר. המצלמות שלנו הוצבו בהיכל הספורט יד אליהו פעם אחר פעם. הן פשוט היו שם ותיעדו את התקופה. מכבי ת"א לא הצליחה באותן שנים יתר על המידה בזירה האירופית והפכה לפגיעה בישראל. בשנת 1984 הפסידה מכבי ת"א במשחק חצי הגמר על גביע המדינה בכדורסל לקבוצת הפועל רמת גן בתוצאה 80:76. היא הפכה להיות קבוצה מנוצחת. בפעם הראשונה מאז עונת 1976 לא העפילה מכבי ת"א למשחק הגמר. הפועל ת"א בראשותם של היו"ר אברהם פלדה יחדיו עם המאמן המיתולוגי יהושע רוזין, ומנהל הקבוצה יוֹרָם "פִּיקוֹ" רוֹזוֹבִיץ' ז"ל ניצלו זאת. הפועל ת"א ניצחה במשחק הגמר את הפועל ר"ג  79:93. זה היה ביום שני – 2 באפריל 1984. כרגיל היה מַיִיק לָארְגִי הג'ינג'י כוכב הפועל ת"א . הוא קלע 25 נקודות. לָאבָאן מֶרְסֶר קלע 17 נק', ודָנִי נָחְמִיאַס הוסיף 11 נק'. עבור הפועל ר"ג תחת ניהול מר איתן מגידו הרבו לקלוע סְטִיב קָפְּלַן 18 נק' ואוֹר גוֹרֶן 17 נק'. שחקני הפועל ת"א האמינו בהנהלת הקבוצה ובמאמנם. לפתע הפכה הפועל ת"א ליריב שווה כוחות למכבי ת"א . זה היה אוֹת לבאות. התגבשה קבוצה בעלת יכולת ובעלת סיכויים להדיח את מכבי ת"א מהפסגה . הפעם האחרונה שהפועל ת"א עשתה זאת הייתה ב- 1969. היא זכתה באליפות המדינה בהפרש עצום לפני מכבי ת"א עם 46 נק'. מכבי ת"א צברה רק 43 נק'. הפועל ת"א זכתה בקלות גם בגביע המדינה ב- 1969 לאחר שהביסה באִצטדיון "בלומפילד" ב- 25 ביוני 1969 בנוכחות 3000 (שלושת אלפים) צופים את מכבי ת"א בתוצאה 88:70. זאת הייתה תקופת המנהיגות של שחקן הפועל ת"א בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' יפה התואר והמראה וראשית ההתבלטות של מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית והשַדָּר הראשי שלה דָן שִילוֹן. בָּארִי לֵיְבּוֹבִיץ' בעל השליטה הנפלאה בכדור היה השחקן שעשה את ההבדל בין שתי הקבוצות . בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' היה אישיות כובשת ודמות סוּפֶּר אָטְרָקְטִיבִית. במגרש ומחוצה לו. טַל בְּרוֹדִי כבר לא שיחק אז בשורות מכבי ת"א. הוא התגייס לצבא ארה"ב. את קבוצת הפועל ר"ג פקדה ב- 1984 טרגדיה ספורטיבית. זה היה הפסדה החמישי במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בשֵש השנים האחרונות מאז 1979.

טקסט תמונה : 1968. אולפן הספורט הראשון של הטלוויזיה הישראלית בקומה ה- 5 של בית היהלומים ברוממה – ירושלים. הטלוויזיה משנה את סדרי חיינו ודן שילון משנה את סדרי חייהם של מועדוני הכדורגל והכדורסל. כאן הוא נראה מראיין באולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ב- 1968 את שחקן נבחרת ישראל בכדורסל עוֹפֶר אֶשֶד. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1969 הדיחה הפועל ת"א את מכבי ת"א מהפסגה אך לא השכילה לשמור על בכורתה. שנה קודם לכן נולדה הטלוויזיה ועמה תוכניות הספורט והשידורים הישירים של דָן שִילוֹן. מכבי ת"א הבינה ראשונה וטוב יותר מהפועל ת"א כי הקרב בזירת הכדורסל הוא בעצם המלחמה על השליטה בזכויות השידורים והממון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשנה את סדרי חיינו. ההישגים על הפרקט יסיטו את מצלמות הטלוויזיה בכיוון הקבוצה המנצחת. הניצחונות יביאו יוקרה, והיוקרה תביא כסף. בסופו של דבר הכסף והכלכלה הספורטיבית יקבעו מי תהיה הקבוצה שתפרוץ לאירופה. ב- 1969 הרעידה הטלוויזיה של דן שילון ואלכס גלעדי את אמות הספים של גופי ונשמתי. ידעתי שאגיע אליהם בבוא השעה. ידעתי שאהיה שלהם בבוא העֵת.

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הפועל ת"א. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : ג'ון וויליס, פנחס חוזז, יהושע רוזין, דני ברכה, ובארי ליבוביץ'. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2 באפריל 1984. היכל הספורט ביד אליהו. הפועל ת"א זוכה בגביע המדינה בכדורסל. הקבוצה מנצחת את הפועל ר"ג 79:93. משמאל, יו"ר המועדון אַבְרָהָם פְּלָדָה לא מסתיר את רגשותיו, עוזר המאמן יִגְאָל דָוִוידוֹב, מנהל הקבוצה אָבְנֵר מַכְטִינְגֶר (מוסתר, יושב על הספסל), ויְהוֹשֻעַ רוֹזִין מאמן הפועל ת"א (באדיבות אַבְרָהָם פְּלָדָה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  2 באפריל 1984. היכל הספורט ביד אליהו. דקות אחדות לאחר תום טקס הענקת הגביע לקבוצת הפועל ת"א. זיהוי העומדים משמאל לימין : אילי זמורה, לאבאן מרסר, קאליש, איש לא מזוהה, מנהל הקבוצה אבנר מכטינגר (מתכופף), אברהם פלדה והגביע, רופא הקבוצה ד"ר יורם פינצי ז"ל, ווילי סימס (מאחורי הרופא), המעסה דגי פלכטר, קני לבנובסקי (מאחורי המעסה), תת אלוף מיל. פיני להב יו"ר אגודת הכדורסל של הפועל ת"א, מאיר פז מנכ"ל הקבוצה, ויגאל דווידוב עוזרו של המאמן יהושע רוזין. זיהוי הכורעים משמאל לימין : עמוס פרישמן ודני נחמיאס (הרשת הגזורה מונחת על צווארו). (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). חסרים בתמונה : המאמן יהושע רוזין והשחקן מייק לארגי (אברהם פלדה אומר שהוא רץ רגע לשירותים בהיכל והפסיד את הצילום). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י אברהם פלדה.

חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה בשידור ישיר רק את המחצית ה- 2 של משחק הגמר על גביע המדינה ב- 2 באפריל 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוביה סער יבד"ל סירבו לבקשתי המוקדמת לשָדֵר ישיר את כל המשחק החל משמונה וחצי בערב. הם טענו ששידורי הספורט רק מפריעים, ובלתי חשובים, והוסיפו שאי אפשר להזיז את "מבט" ממקומו הקבוע. "אין כלל מה להשוות בין אי חשיבות השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לבין חשיבותו של "מבט" . תשע בערב היא שעה קדושה", התריסו כלפיי. המנכ"ל הבא של רשות השידור אורי פורת שהחליף את טומי לפיד ב- 1 באפריל 1984 משל רק יום אחד בתפקידו וטרם התערב . כעבור זמן קצר שינה את השקפת העולם הסטראוטיפית של קודמיו וביטל את מדיניות השידור הטיפשית הזאת של טומי לפיד וטוביה סער מכל וכל. אירועי הספורט הרלוואנטיים כבשו להם מקום נכבד בלו השידורים הציבורי. תם עידן השידורים החלקיים והסתיימה לה תקופת הקטיעות המלאכותיות. החל משנת 1985 שידרנו ישיר ובהיקף מלא את כל משחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל.

ראש עיריית תל אביב שלמה " צִ'יץ' " לָהָט היה גאה בהישגי שני המועדונים של העיר ב- 1984. האחת הייתה אלופת המדינה. השנייה מחזיקת הגביע. הוא ידע לשווק את עצמו כראש עיר אוֹהֵד כדורסל וספורט, והזמין את שני היו"רים והקפטנים של מכבי והפועל ת"א לאכול עמו את עוגת הניצחון ולהרים יחדיו כוסיות של יין.

טקסט תמונה :  אפריל 1984. לשכת ראש העיר. ראש עיריית ת"א מר שלמה " צ'יץ' " להט ז"ל מברך את אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א על שהשאיר את גביע המדינה בתחומי השיפוט של תל אביב. למעלה, מנחה יהודה בירנצווייג מנהל אגף הספורט של העיר תל אביב את טקס הניצחון בבניין העירייה. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש אפריל – שנת 1984. לשכת ראש העיר ת"א. ראש העיר מר שלמה " צ'יץ' " להט מארח את ראשי שני המועדונים התל אביביים והקפטנים שזכו באליפות המדינה ובגביע המדינה. זיהוי העומדים מימין לשמאל : לו סילבר (מכבי ת"א ), עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א, ראש העיר שלמה להט, ח"כ דוב בן מאיר שהיה גם מזכיר מועצת פועלי ת"א והבוס הישיר של אברהם פלדה, ווילי סימס (הפועל ת"א), אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א, ופיני חוזז (הפועל ת"א). מר אברהם פלדה היה על סף סנסציה. הוא חלם להדיח בתוך שנה את מכבי ת"א מהפסגה. רק כ- פסע, חוט השערה, הפרידו ביו חלום ההדחה למציאות שונה שנכפתה עליו. (התמונה באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אפריל 1984. לשכת ראש העיר. שיא הטקס. ראש העיר שלמה להט חותך את עוגת הניצחון. זיהוי עומדים מימין לשמאל : אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א, דני ברכה (קפטן הפועל ת"א), שלמה להט ראש העיר, לו סילבר (קפטן מכבי ת"א), ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א. (באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

היריבות העירונית הגדולה של אַבְרָהָם פְּלָדָה מול שִמְעוֹן מִזְרָחִי ב- 1985 הולידה תבוסה ואכזבה גדולה למועדון הפועל ת"א. הפסד התואר בגלל הרחקתו של מַיִיק לָארְגִי דמתה לנוֹק אאוט מוחלט ממנו לא התאוששה עוד הפועל ת"א. היא הפכה לקבוצת כדורסל גרוגית. אך מאידך צבר אָבְרָהָם פְּלָדָה אהדה ונקודות בעיתונות. העיתונאי עמנואל רוזן ערך עמו ריאיון מקיף בעיתון "מעריב" של יום שישי – 26 באפריל 1985. כותרת הריאיון הייתה, "דמעות של פלדה". כך כתב [1]. "חלום גדול היה לו לאברהם פלדה מנהל מחלקת הכדורסל של הפועל ת"א. כשהוא דיבר איתי על החלום הזה, בבוקר יום שני השבוע, בוקר המשחק על אליפות המדינה בכדורסל, הגרוגרת שלו נעה מעלה ומטה, ובפעם הראשונה בשיחה של כמעט שעתיים, הוא אפילו חייך קצת בזווית הפה. חלומו של פלדה היה לשמוע את שריקת הסיום שתבשר את זכייתה של הפועל ת"א באליפות. ואז לא להשתולל משמחה, לא לקפוץ למגרש ולנשֵק את השחקנים ואפילו לא לרוץ לעיתונאים. אברהם פלדה תִּכְנֵן לגשת בצעדים מתונים אבל גֵאים לספסל המובס והכואב של אנשי מכבי ת"א, ללחוץ בהבנה את ידי השחקנים ולטפוח בחיבה אבהית על שכמם של גדולים משמיציו ושונאיו – מנהלי מכבי ת"א. אבל הפועל ת"א הפסידה. שוב הפסידה. עכשיו קולו רועד ונדמה כי הוא על סף בכי. "הגעתי למועדון הפועל ת"א אחרי שמונה שנות אליפות רצופות של מכבי ת"א, שבנתה לעצמה שם של קבוצה לאומית". את המילה לאומית הוא אומר בסלידה. "זה מצב שקשה להתמודד אִתו. התקשורת בצדק מבחינתה ועם ישראל רואים במכבי ת"א קבוצה לאומית. נוצר הרושם שבאה פתאום איזו קבוצה, הפועל ת"א, שרוצה לפגוע בעַם ישראל. לקחת לו את השעשוע של ימי חמישי בחורף. אני חושב שאין לזה תקדים בשום מדינה בעולם, אבל כנראה שעַם ישראל , בגלל מצבו המיוחד, נתפס ל- "גימיקים", ומכבי ת"א זה "גימיק". הכי חורה לי וכואב לי זה שמכבי ת"א תפסה בתודעה את המקום של נבחרת ישראל בכדורסל. מה פתאום…?". את הכאב הזה אברהם פלדה מתקשה לכבוש…".

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. אברהם פלדה יו"ר הפועל ת"א ברגע סוער בהיכל הספורט יד אליהו בתחילת הקריירה שלו כיו"ר הפועל ת"א. בולם אותו הכדורסלן אביגדור מוסקוביץ'. (באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אַבְרָהָם פְּלָדָה צדק. הסימביוזה ארוכת השנים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל היא חסרת תקדים בארץ ובעולם. אך אין לו לבוא בטענות אלא לעצמו ולאגודה שלוֹ. תפקידו כיו"ר ומנהיג קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א היה להפר את מסורת יחסי השידור ע"י סילוקה של מכבי ת"א מהפִּסְגָה. 17 שנים ניהל אברהם פלדה את הפועל ת"א. מ- 1975 ועד 1992. בכל 17 השנים האלה רדפה הפועל ת"א אחרי מכבי ת"א. לעיתים סיכנה אותה. פעמים מספר השתוותה לה. אך לעולם לא השיגה אותה. היא לא נישלה אותה משום תואר. לא אליפות וגם לא גביע המדינה. מכבי ת"א הפסידה כמה וכמה פעמים במשחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל אך מעולם לא לקבוצת הפועל ת"א של אברהם פלדה.

טקסט תמונה : עונת הכדורסל 1977 – 1976. פאריס בירת צרפת. היו"ר אברהם פלדה (רביעי מימין) בעונת 1977- 1976 השנה הראשונה בה קיבל את קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א לידיו. היו לו תקוות גדולות לשנות את היררכית הכדורסל במדינת ישראל. חלומו היה להדיח את מכבי ת"א  ולוּ רק פעם אחת מהפסגה. הוא לא הצליח. זיהוי שורת העומדים הארוכה משמאל לימין : עמירם שפירא מנהל הקבוצה, גור בן דוד, בארי ליבוביץ', קרי יוז, סמי מגידו, הזמרת יפה ירקוני, לארי הורוביץ, ניסן ניסנוב (מנהל קבוצת הכדורגל של האגודה), מרק טורנשיין, איש לא מזוהה לבוש בחולצה משובצת אזרחית, דני ברכה, שמואל "מולי" אבישר, אברהם פלדה, פיני חוזז, המאמן שמואל "שמוליק" יעקובסון, ואביגדור מוסקוביץ'. כורע מלפנים המעסה משה אורגד.

ב- 25 באפריל 1977 העפילו קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א למשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. מכבי ת"א שכבר הייתה אלופת המדינה ואלופת אירופה לאחר שגברה על מובילג'ירג'י ווארזה במשחק הגמר בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 בתוצאה 77:78, ניצחה את הפועל ת"א בדיוק באותה תוצאה 77:78. קלעו למכבי ת"א : ג'ים בוטרייט 24 נק', מיקי ברקוביץ' 20 נק', טל ברודי 14 נק', אריק מנקין 11 נק', שוקי שוורץ 4 נק', לו סילבר 3 נק', ומוטי ארואסטי 2 נק'. קלעו ל- הפועל ת"א : מרק טורנשיין 21 נק', פיני חוזז 16 נק', בארי ליבוביץ' 14 נק', גור בן דוד 10 נק', מולי אבישר 8 נק', אביגדור מוסקוביץ' 6 נק, ודני ברכה 2 נק'. (התמונה צולמה בפאריס וניתנה לי באדיבות אברהם פלדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה אברהם פלדה.

אברהם פלדה הלך ומועדון הכדורסל של הפועל ת"א שקע אט – אט עד שנעלם . הדעיכה נמשכה שנים אך קצרה במונחים היסטוריים. ב- 2007 החליט ראש העיר רון חולדאי להרוס את אולם "אוסישקין" שלא היה עוד רלוואנטי. הרי קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א כבר לא הייתה קיימת . בעיר תל אביב נותרה רק מכבי. כבן קיבוץ אפיקים גדלתי על האגדות והסיפורים של הפועל תל אביב בכדורגל וכדורסל . ב- 2007 בעיצומם של המחקר וכתיבת הספר עָב הַכֶּרֶס "הקשר הסימביוטי" הגעתי לאולם "אוסישקין" המַט ליפול. לפתע הציפו אותי הזיכרונות מאז ימי דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוֹסָק, ו- שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שֶלַח, ו- דוד הייבלום, ו- משה מכטי, ו- עמוס קופפר, ו- משה "פָּשוֹש" בֵּאִרי, ו- חַיִים חָזָן, ו- עֶזְרִי לובושיץ, ו- אֶרֶז לוסטיג, והמאמן בַּרוּךְ פּוּטֶרְמַן שניבא לי גדולות במחנה אימונים לשחקני כדורסל מצטיינים של "הפועל" בקיבוץ גבת ב- 1954, כשאמר לי, "יואש אלרואי / בלינדמן, דרכך ל- NBA מובטחת" (התברר דווקא כי דרכי לחטיבת גולני היא המובטחת לי). דוב פרוסק אישר את הנבואה של ברוך פוטרמן שלא התגשמה. הערצתי את ברוך פוטרמן. בגיל 16 הוא היה אוניברסיטת הכדורסל הראשונה שלי (יגאל וולודרסקי היה השנייה. הוא ברוך פוטרמן כמובן לא ידע כי נולדתי בקיבוץ אפיקים כדי לקצור תִּלְתָּן ולכבוש אַסְפֶּסֶת לחבילות חציר. בטח שלא על מנת לשחק כדורסל. העבודה, הטרקטורים והמקצֵרות, הסוסים הפרות, והכבשים, האדמה והטורייה, החרמש, המעדר, האֵת, והמגרפה היו תכלית חיינו.

מוסד הטלוויזיה באשר הוא גורס כי תמונה אחת שווה 1000 (אלף) מילים. אז ב- 2007 שלפתי את המצלמה שלי ותיעדתי את מראות אולם הכדורסל "אוסישקין" הקורס של הפועל תל אביב כפי שראו אותו עיניי.

טקסט תמונה : שנת 2007 . כתובות גראפיטי של אוהדי הפועל ת"א , שרופים ונאמנים , מקשטות את קירות אולם אוסישקין המט ליפול. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 2007 . הכותל המערבי (תרתי משמע) של אולם אוסישקין . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שנת 2007 . קופות אולם "אוסישקין" נעולות ומסוגרות . על דלת הכניסה לקופות ציירה יד עלומה את "הפטיש והמגל" סימלה של ברה"מ הקומוניסטית שנפלה ואיננה קיימת עוד. אולם אוסישקין עומד בפני צו הריסה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנת 2007. זהו הכותל הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. הקיר הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין". כתובות הגראפיטי של אוהדי  הפועל מלמדות על נאמנות מוחלטת לקבוצת הפועל ת"א ושנאה עיוורת ליריבה העירונית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. הקיר הצפוני של אולם "אוסישקין". (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. אוהד מושבע של הפועל ת"א ניצב ליד כתובות גראפיטי שחרתו חבריו על כתלי אולם "אוסישקין". העזובה והלכלוך זועקים לכל עבר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין" על גדות הירקון הפך בעל כורחו ללוח מודעות מסחרי ופוליטי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : שנת 2007. אולם "אוסישקין" עטור פרסומות מסחריות לפני הריסתו. מבט משפך הירקון. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 2007. מבט מזרחה מאולם אוסישקין מהצפון הישן של העיר לעבר גורדי השחקים החדשים והצפון החדש של העיר תל אביב. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

השנים חולפות להן בספיד אימים, אולם עו"ד שמעון מזרחי ממשיך כרגיל להנהיג את מכבי ת"א כבר 43 שנה ברציפות. כאלוף המדינה הוא נהנה מהזכויות שמשלמת לו הטלוויזיה ומיוקרה וחשיפה שמעניק המרקע לאובייקט השידור שהוא ניצב בראשו. הסקירה הקצרה אודות הסימביוזה של הטלוויזיה עם הכדורסל הישראלי מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת וההיסטוריה של מאבקי הכוח על הפרקט בין שני המועדונים הגדולים מכבי ת"א והפועל ת"א מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה שהחלו על מגרשי אדמה בנחלת בנימין ושכונת שפירא, ומאוחר יותר על הבלטות המרצפות הגדולות והמחוספסות במגרשי מכבי ליד קולנוע "אוריון" ו- "אוסישקין" בצפון תל אביב, ואח"כ על משטחי הפרקט ביד אליהו ואולם "אוסישקין" – קבעה עובדה אחת ברורה שאין עליה עוררין. מכבי ת"א הגיעה מוכנה טוב יותר לעידן הטלוויזיה . האם היה זה פרי מקרה של יד גורל עיוור כי בראש מועדון מכבי ת"א בכדורסל יתייצב ברגע הנכון בספטמבר 1969, ממש עם הופעת הטלוויזיה בישראל, עו"ד אנונימי בשם שמעון מזרחי. או שמא הייתה זאת החלטה מנומקת ומתוכננת היטב של אותו פורום מצומצם בן שניים עשר אנשים שבחרו בו להנהיג את האגודה בעידן החדש מפני שידעו כי הוא האיש הראוי. אין מדוּבר בהצלחה רגעית או זמנית. ככלות הכל מַנהיג ומוביל היו"ר עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי אגודת ספורט מצטיינת הניצבת בפסגה מזה ארבעה עשורים. להצלחה המדהימה הזאת אין אח ורֵע בהיסטוריה הספורטיבית בארץ ובעולם. הצלחה פנטסטית שהולידה סימביוזה טלוויזיונית עתירת רייטינג . סימביוזה שעלתה על גדותיה ופרצה בסערה החוצה ממסך הטלוויזיה בצורת סיגנל שידור מחונן באין סוף דציבלים, קילו הרצים (KHZ), ועוצמות אותות השידור והספקים באמצעות יחידות השילוח שלוֹ, ה- Microwave.

סוף דבר.

כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומנהל חטיבת הספורט בשנים 2002 – 1980 שמרתי אימונים למכבי ת"א לא בגלל עו"ד שמעון מזרחי אלא מפני ובשל טובת רשת הטלוויזיה שלי שניצבה מול עיניי. בשל האינטרסים המובהקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כרשת שידור של תקשורת המונים. במשך שנים רבות הבאתי את המצלמות שלי להיכל הספורט ביד אליהו ורדפתי אחרי מכבי ת"א בכל רחבי אירופה וגם שילמתי לה ממון רב, מפני שהייתה אובייקט שידור מרהיב ומניב ושופע רייטינג. זה היה תפקידי וזה היה עיקרון שליחותי. להביא למרקע את הטוב ביותר למען משלם האגרה כפי שהתחייבתי בפני יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל, וטוּבְיָה סַעַר יבד"ל בנובמבר 1980. אתה צועד שלוב זרוע עם האלופים. עובדה, משזכתה קבוצת הפועל גליל עליון באליפות המדינה בכדורסל ב- 1993, והדיחה מהפסגה את מכבי ת"א והפועל ת"א, נטשנו כהרף עין את מכבי ת"א, והצענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי מייד ליו"ר קבוצת הגליל העליון מר גָד יַעֲקב מקיבוץ מַנָרָה סכום של 1.000000 (מיליון) דולר עבור זכויות השידורים הבלעדיות של משחקי המועדון באירופה. מרבית הציבור לא מבין כי היחסים ביני לבין מכבי ת"א הושתתו על ביזנס ולא על חבֵרוּת ו/או ידידות. הם עניינו אותי כאובייקט שידור לא מעבר לזה. בחזרה לקבוצת הפועל גליל עליון וליו"ר שלה מר גָד יַעֲקב. לראשונה בתולדות רשות השידור הוצע לקבוצת כדורסל ישראלית תשלום זכויות של 1.000000 (מיליון) דולר. מר גד יעקב סירב למוטי קירשנבאום ולי והעדיף לכרות ברית עם ערוץ הספורט 5 בכבלים. הסכום הזה של מיליון דולר שהוקצה לגָד יַעֲקב התפנה כעת, והופנה על ידינו להרחבת שידורי הכדורגל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) הארוכה של עונת 1994 – 1993 (39 מחזורים) לרבות 22 שידורים ישירים של המשחקים המרכזיים. אבל זהו כבר סיפור אחר.

[1]  ראה נספח : עיתון "מעריב" מיום שישי – 26 באפריל 1985.

סוף הפוסט מס' 644. פוסט מס' 644 הועלה לאוויר ב- מוצ"ש / 29 באוקטובר 2016. 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *