הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס' 609 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 21 ביוני 2016.

———————————————————————————————

 טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. קוֹלוֹת מהעָבָר מנִבְכֵי ההיסטוריה (2) שֶהָיוּ מְהוּלִים באוֹשֶר,שִמְחָה, ותּוֹדוֹת, ונִקְנוּ גם ביִיסוּרִים ומַכְאוֹבֵי נֶפֶש שֶלִי וְשֶל האנשים שֶהָיוּ לְיָדִי ואשר נכתבו בְּדָם לִבִּי ו- לִבָּם. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגט ו- הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל. את מה שהוא נחמן שי לא עשה ב- 2002, עשתה במקומו ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 ונפנפה אותו את יוסף בר-אל מ- כיסאו הרָם לאפלולית של ירכתי ההיסטוריה. המסמך נשמר אולם לא הזיכרונות שלי מאותו נחמן שי שהיה פעם כתב צבאי בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם תחת ניהולו של צבי גיל (1974 – 1971) ואח"כ תחת ניהולו של דן שילון (1977 – 1974), ועכשיו ב- 2002 הצטייר לי כעסקן פוליטי ולא איש שמעוניין בשידור ציבורי תקין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1975. לפני ארבעים ואחת שנים. אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו. סיקור משחקי "כינוס הפועל" ה- 10 במאי 1975 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם של אולפני הרצליה בני כרמלי, הבימאי של אולפני הרצליה יגאל שילון (אחיו של דן שילון), הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בכינוס ה- 10 של משחקי "הפועל" שהתקיימו בתל אביב במאי 1975 הטיל עלי אלכס גלעדי לביים כתבת ספורט הנוגעת לתחרויות הא"ק במשחקים עבור המגזין "יומן השבוע" שערך אותו אז רם עברון ז"ל. בחרתי להביא למסך כתבה העוסקת בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים. שני המועמדים לניצחון בריצה היו האָצָן התאילנדי אָנָאט רָאטָאנָאפּוֹל והאָצָן השחור האמריקני סְטִיב רִידִיק. הצלם איתן הדר נבחר על ידי לצַלֵם את הכתבה. לצורך צילום הריצה שנמשכת קצת יותר מ- 10 שניות השתמשנו במצלמת הפילם Master Action של מכון ווינגייט שהייתה מסוגלת לצלם במהירות של 500 (חמש מאות) פריימים בשנייה אחת, פי 20 לאט יותר מאשר במציאות. מנגנון הצילום של מצלמת ה- High Speed בשל מהירותו העצומה מושך פילם מיוחד שעשוי "פרפורציות" משני צדדיו (Double Perforated) ומשמיע רעש גדול בעת הפעולה. זאת הייתה מצלמה חדשנית ובלתי מוכרת. איתן הדר נדרש להתאמן עליה כדי להגיע לתוצאות צילום טובות. הכתבה עסקה במעקב וריאיונות עם ששת האצנים המשתתפים וכיצד הם נערכים לקראת ריצת הגמר. לצילום תחרות הריצה עצמה גייסתי שלוש מצלמות נוספות. הצלם עמנואל פרת עקב במצלמתו אחר הכנות האתלטים לקראת הזינוק וצילם גם את הזינוק עצמו בהילוך איטי. שני הצלמים האחרים עמנואל אלדמע ופָּז נְבוֹ צילמו ממול בתנועה איטית של 50 פריימים בשנייה אחת בקלוז אפ את שני המועמדים לניצחון, כאמור, אנאט ראטאנאפול וסטיב רידיק. איתן הדר צילם את הריצה במצלמה ה- Master Action המהירה. העורך גדעון דרורי ז"לערך את הכתבה. בעריכה מתוחכמת של צילומים יפהפים מארבע זוויות שונות ארכה הריצה באצטדיון עשר ומשהו שניות ובכתבה בעת שידורה על מסך הטלוויזיה התארך מִשכה ל- 150 שניות (שתי דקות וחצי). צילומי ה- Super Slow Motion בריצת 100 מ' היו חדשניים בטלוויזיה בארץ ומיקדו את עיקר תשומת הלב. אלכס גלעדי ביקש לצפות בכתבה על ה- Steenbeck (שולחן העריכה) לפני שידורה במגזין "יומן השבוע" אצל רם עברון. "יואשיש, תדע לך, הכתבה הזאת היא פסגת העשייה שלך כבימאי ספורט", אמר ונישק וחיבק אותי.

קוֹלוֹת מהעָבָר מנִבְכֵי ההיסטוריה (2) שֶהָיוּ מְהוּלִים באוֹשֶר,שִמְחָה ותּוֹדוֹת, ונִקְנוּ גם ביִיסוּרִים ומַכְאוֹבֵי נֶפֶש שֶלִי וְשֶל האנשים שֶהָיוּ לְיָדִי ואשר נכתבו בְּדָם לִבִּי ו- לִבָּם. אכזבה גדולה ממאיר איינשטיין, אבי נמני, דידי הררי, ומוטי איוואניר בעת השידור הישיר Off tube אמש (יום רביעי – 21 ביוני 2016) את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2 במסגרת Euro 2016. פוסט מס' 609. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

א. מהות העיתונות והעיתונאות. טורניר Euro 2016 וערוץ 1. ממלכת ה- Off tube של ערוץ 1 הקָמֵל ומַט ליפול. אין דבר נוֹאָל יותר, אֱוִוילִי יותר, אַבְּסוּרְדִי יותר, ומַסְרִיחַ יותר מאופורטוניזם שִקְרִי של עיתונאי בשירות הציבור שתומך בערוב ימיו בשידור Off tube מהאולפן בירושלים, ומצהיר בפרהסיה כי שידור Off tube ישיר הוא פוֹרְמָט מקובל. מדובר בשקר גס ב- בלוף מפני ש- Off tube הוא תמיד שידור טלוויזיוני נָכֶה שנמשל ל- שַדָּר אִינְוָואלִיד יושב בעגלת נָכִים, אותה דוחפת עוזרת בית פיליפינית. מדובר ב-חֶרְפָּה, בהתבטאות לא סתם לא מרנינה אלא בזויה. אם כך מדובר בעיתונאי אופורטוניסט מסוג נָחוּת שעדיין מייצג את ערוץ 1, ממשיך ל- בַּלְפֵף, וניצב לפי שעה גם בחלון הראווה הדהוי שלו. עסק עלוב. מדובר ב- יֶרִי בתוך הנגמ"ש. אני הכרתי פעם אדם אחר לגמרי שגם לו קראו אם אני זוכר נכון אורי לוי. ההכרזה הזאת כי "Off tube הוא פורמט שידור מקובל", אין בה אות אחת וגרעין אחד של אמת והיא מקעקעת לחלוטין את כל עקרונות העיתונאות והעיתונות שגם אורי לוי צמח וגדל עליהן.  

ב. יֵשוּת האדם קשורה בהתפתחות אישית מתמדת בכל שנות חייו. כדי לעמוד במעלה ההצלחות נדרש האדם לפתח את עצמו עד סוף חייו, גם בימי דעיכתו. אורי לוי מערוץ 1 עשה מעשה של איש נבער, וביצע את החשבון הקלוקל שלו משהכריז לפני כמה ימים בקולי קולות ב- אינטרנט הכרזה מדהימה ומטופשת כהאי לישנא : "שידורי ה- Off tube הישירים של ערוץ 1 את משחקי Euro 2016 הם פורמט מקובל…", והוסיף, "לשידור ה- Off tube הישיר מהאולפן בירושלים את המשחקים בצרפת יש יתרונות, למשל אין Delay, וכי לא מרגישים שום פגיעה…", וסיים במילה, "תרגיעו…". בכך שַם לאַל את יכולת השיקום העיתונאית והמוראלי של ערוץ 1 שמסיים את חייו ב- 1 באוקטובר 2016 והופך לז"ל. אני הכרתי פעם אורי לוי אחר לגמרי וגם אנשים שונים לחלוטין בערוץ 1. עכשיו הם תקועים אי שם בצד הדרך במבוי סתום ללא מוצא. עיניהם עצומות, אוזניהם אטומות, ופיותיהם נעולים גם כשהם שומעים איש משלהם מצהיר בקיץ 2016 כי יש יתרונות לכיסוי מהאולפן בירושלים אירוע ספורט בינלאומי שמתקיים בצרפת 5000 ק"מ מהם, וכי לא מרגישים פגיעה, וכי מדובר בפורמט טלוויזיוני מקובל. לא נכון. מדובר בטקסט אנטי עיתונאי, נכלולי, ושקרי.  

ג. בין השנים 1980 ל- 2002 הטסתי את אורי לוי ושדרנים נוספים שלי לרבות מפיקים וטכנאים למאות רבות של משימות עיתונאיות קצרות טווח, בינוניות, וממושכות של שידורי ספורט ישירים בארבע יבשות תבל, אירופה, אמריקה, אסיה, ואוסטרליה. אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות אירופה בכדורגל למדינות (Euros), אליפויות אירופה והעולם לאומות בכדורסל, גביעי אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל וכדורסל, משחקי מכבי ת"א באירופה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, טורניר ווימבלדון בטניס, אליפויות אירופה והעולם בא"ק, אליפויות אירופה והעולם בשחייה ועוד. מעולם לא שמעתי ממנו מאורי לוי את חוות הדעת המגוחכת העכשווית שלו כי שידור Off tube ישיר בטלוויזיה מהאולפן בירושלים הוא פורמט מקובל. ו- כי טוב יהיה להישאר בארץ ולבצע את משימות השידורים הישירים הבינלאומיים Off tube מהאולפן בירושלים מפני שמדובר בפורמט מקובל. מדובר בנוכלות טלוויזיונית של איש נטול ערך וכבוד מקצועי, באופורטוניסט חסר תקנה. באיש פתטי. אני הכרתי פעם אורי לוי אחר לגמרי וגם אנשים שונים לחלוטין בערוץ 1. עכשיו הם תקועים אֵי שָם בצד הדרך במבוי סתום ללא מוצא. עיניהם עצומות, אוזניהם אטומות, ופיותיהם נעולים גם כשהם שומעים איש משלהם מצהיר כי יש יתרונות לשידור מהאולפן בירושלים את Euro 2016 בצרפת המרוחק מהם 5000 ק"מ, וכי לא מרגישים פגיעה, וכי מדובר בפורמט טלוויזיה מקובל.  

ד. אורי לוי חבט מתחת לחגורה בקולגות שלו. עד לרגע זה לא ראיתי ולא שמעתי כל הסתייגות של עיתונאי ושדרני ערוץ 1 ו- מנהל ערוץ 1 אלי בבא מההצהרה המטופשת, המופרכת, וגם המסוכנת של אורי לוי. הצהרה כאילו הוא מסמן בטקסט המופרך הזה את גבולות הטריטוריה הפרטיים שלו בתוככי השידור הציבורי הטלוויזיוני הקָמֵל והנָבוּל. שתיקתם זאת של עיתונאי ערוץ 1 מתפרשת כהודאה בהסכמה, ו- מעידה על איכות וערך שפעם הייתה נחלתם ועכשיו פסו מהעולם. מה אתה אומר אורי לוי, "…שידור Off tube ישיר בטלוויזיה של אירוע כדורגל רחב ממדים המתקיים בצרפת הוא פורמט מקובל בעיתונאות טלוויזיונית…". מה אתה שַח…? תגיד לי, מקובל על מי ? בכל רשת טלוויזיה רצינית אחרת שנותר בה שֶמֶץ של כבוד מקצועי, מישהו שָם היה קָם ו- סותם לו את הפה. עכשיו ברור יותר מתמיד מדוע ערוץ 1 מַט ליפול ולמה הוא נושם כעת את נשימותיו האחרונות. לפתע אתה מבין את הביטוי ההוא שמופיע בספר "שופטים" בתנ"ך בפרק כ'א פסוק 25 : "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי וטינופת, לכלוך וכתם טלוויזיוני על כל המשתמע מכך. אני הכרתי פעם אורי לוי אחר לגמרי ואנשים אחרים לחלוטין בערוץ 1. עכשיו הם תקועים אי שם בצד הדרך במבוי סתום ללא מוצא. עיניהם עצומות, אוזניהם אטומות, ופיותיהם נעולים גם כשהם שומעים איש משלהם מצהיר כי יש יתרונות לשידור מהאולפן בירושלים אירוע כדורגל ממושך "Euro 2016" המתקיים בצרפת במרחק 5000 ק"מ מאנשי ערוץ 1, וכי לא מרגישים פגיעה, וכי מדובר בפורמט מקובל.  

ה. שהיתי 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה בארץ והבינלאומית. ביקרתי בתוקף תפקידי בחמש יבשות תבל, שהיתי בעשרות מדינות, הפקתי, ערכתי, שידרתי וניהלתי בימי חלדי אלפי אירועי ספורט ב- 150 ערים על פני הגלובוס, סיירתי ביותר מ- 100 רשתות טלוויזיה בעולם, ונפגשתי בארץ ובעולם עם לפחות 5000 אנשי מקצוע בכל תחומי הטלוויזיה, גנרלים וחיילים פשוטים, שדרנים, עיתונאים, מפיקים, עורכים, כותבים, טכנאים ואנשי הנדסה, מנהלים בכל הדרגים, מנכ"לים, סמנכ"לים, מתווי דרך, אנשי מנהלה פקידים ופקידות, מזכירות, מנהלות לשכות, ו- מומחים לתקשורת לוויינית בינלאומית. מעולם לא שמעתי מישהו מהם מחנטרש לי כי "שידור Off tube ישיר של אירוע ספורט בינלאומי בטלוויזיה הוא פורמט מקובל…". פורמט מקובל על מי ? איזה עליבות של האיש שמחבל ביסודותיו הרעועים של ערוץ 1 ממילא, וכמה בזויים, נדכאים, ובורים הם אלה שמחרישים לידו ולא מנדים אותו. זה האיש שהתיימר פעם להיות מנהל החדשות בערוץ 1 ואשר שח לחבר'ה באמצעות האינטרנט כי, "עיתונאות טלוויזיונית Off tube היא פורמט מקובל". עִלְעוּל בדפי ההיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית מוכיח כי הטקסט, "עיתונאות טלוויזיונית Off tube היא פורמט מקובל", איננו רק טקסט עגום, אלא בראש וראשונה שקרי, שאין לו כל אחיזה במציאות. כזה שנופל בכל מבחן טלוויזיוני מאז שידרה חברת Telefonken הגרמנית ישיר את אירועי אולימפיאדת ברלין 1936. אני הכרתי פעם אורי לוי אחר לגמרי ואנשים אחרים לחלוטין בערוץ 1. עכשיו הם תקועים אי שם בצד הדרך במבוי סתום ללא מוצא. עיניהם עצומות, אוזניהם אטומות, ופיותיהם נעולים גם כשהם שומעים איש משלהם מצהיר כי יש יתרונות לשידור מהאולפן, וכי לא מרגישים פגיעה, וכי מדובר בפורמט מקובל.

ו. אנוכי מתבונן בבוידֶעם שלי מעשור ה- 80 של המאה הקודמת ומשקיף באותה העת על העשור השני של המאה ה- 21, ולעיתים משפשף את עיניי כלא מאמין. נכון, האנשים משתנים אבל לא העובדות ההיסטוריות שנותרו נטועות במקומן. האנשים המשתנים ו- בתוכם גם עיתונאים ושדרני טלוויזיה רשאים לנסות ולהכריז בערוב יומם כי "Off tube הוא פורמט שידור מקובל", אולם דרכם לא תצלח מפני שהעובדות ההיסטוריות הללו לא רק נטועות במקומן אלא יצוקות במקומן.      

הערה שלי : במשפט בנושא הטפת הנפל למען פורמט מקובל של שידורי ספורט Off tube ישירים בטלוויזיה, מתייחס האיש למונח טכני טלוויזיוני לועזי, "דִילֵיי". הכוונה ל- Delay, לחיסרון טכנולוגי והיעדר סינכרוניזציה בשידור בינלאומי בין תמונת ה- Video הלוויינית לבין ה- Audio, פס הקול של השדר. אי תיאום בין התמונה לקול בו התמונה מקדימה את תיאורו של השדר ולהפך, עלולים להתרחש בשעה שה- Video וה- Audio מגיעים ארצה לאולפני "צ'ארלטון" בהרצליה ממקורות שידור שונים כשהם נישאים על "אמצעי תובלה" שונים. מדובר בתקלה שניתנת לפתרון קל ומהיר, ועובדה שמהנדסי "צ'ארלטון" תקנו אותה מייד.

יוֹשְרָה. הַסֶפֶר, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים".  

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיונאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנבון והנאור Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) מוסיף : "שום דבר איננו נכון באופן פוליטי אם איננו נכון במובן מוּסָרִי". לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הספר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.  

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה חיש מהר כמופרך לחלוטין. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור ואשר הציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. הוא סולק. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. בין היתר מנכ"ל יוסף בר-אל ההוא הואשם כאמור בשחיתות ושוחד מסך, ונחתך לתמיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שונים שעוסקים בנושא משותף, הלוא הוא תולדות ו- קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2016 – 1884. הענקתי לסדרה את השם הכללי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי ה- Media הרבים ביניהם התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ, כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את גרסתם ו- עדותם ולסייע בידי לסקור את ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים וכושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קוֹלוֹת מהעָבָר מנבכי ההיסטוריה (2) שהיו מְהוּלִים באוֹשֶר,שִמְחָה ותּוֹדוֹת, ונִקְנוּ גַם ביִיסוּרִים ומַכְאוֹבֵי נֶפֶש שֶלִי ושֶל האנשים שהיו ליָדִי ואשר נכתבו בדָם לִבִּי ו- לִבָּם. אכזבה גדולה ממאיר איינשטיין, אבי נמני, דידי הררי, ומוטי איוואניר בעת השידור הישיר Off tube אמש (יום רביעי – 21 ביוני 2016) את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2 במסגרת Euro 2016. פוסט מס' 609. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

סביבת המיקרופון ומסך הטלוויזיה רוחשים תחרות, אמביציות, אֵיבָה, קנאה, אי התחשבות, העלבה, ואפילו שנאה. רק לא ידידות. הכתובים הבאים אֵינָם רכילות. הם היסטוריה שנכתבה ותועדה לפני שנים ו- על גבי שנים ארוכות, והוטבעו בתוכה יסודות של אוֹשֶר,שִמְחָה, ותּוֹדוֹת, וגם כאלה ש- נִקְנוּ ביִיסוּרִים, מְצוּקוֹת, ומַכְאוֹבֵי נֶפֶש.

טיפול ב- כוח אדם וטיפוח שדרים, פרשנים, ומגישים על ידי כמנווט ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו תמיד נושא ועסק רגיש. תיקי העבודה האישיים שלי מהימים ההם רוויים מחד בדפי תחינות וטענות אישיות מלווים בכאבי נפש ומצוקות של השדרים והמגישים / מגישות שלי אודות קיפוח שלי והתנכלות שלי אליהם כביכול (טענות סרק מנקודת מבטי. טענות קרדינליות מנקודת מבטם), ומאידך גם בדברי אושר ו- תודה. הציבור איננו מתאר לעצמו עד כמה סביבת המיקרופון והמסך רוחשים תחרות, אמביציות, אֵיבָה, קִנְאָה, ואפילו שִנְאָה. רק לא יְדִידוּת. תכונות אופי שליוו לא פעם ולא פעמיים את יחסיי שלי כמנווט שידורי הספורט רוויי עליות ומורדות עם הוועדות המארגנות למיניהן את אירועי הספורט השונים בעבור המנכ"לים ההם שלי ושל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, רן גלינקא יבד"ל, ויוסף בר-אל יבד"ל. המסמכים שנותרו מעידים על וויכוחים מרים שגבלו בטינה ומילים חריפות ביותר (משני הצדדים). מכיוון שחלפו שנות דור אני שולף מהבוידֶעם חלק מצומצם בלבד מתוך מאות מסמכים היסטוריים שנשמרים על ידי ובַלוּ, ובינתיים גם חוק ההתיישנות חל עליהם לפחות מההיבט המוסרי. פתקאות הנייר המקומטות ודפי הנייר המצהיבים מעידים כ- 1000 ׁ(אֶלֶף) עֵדִים על היָרִיבוּת, התחרות העזה, והשאפתנות העצומה שהתחוללה בין ארבעת כתליה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ואשר שררה ו- שוררת לעַד בין השדרנים, המגישים, והפרשנים בסביבת המיקרופון והמסך. וגם ביני כמנווט, מפיק, עורך, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין אנשי הוועדות המארגנות השונות (בעת המו"מ על קניות זכויות השידורים אבל לא רק) וגם עם חלק מהפוליטיקאים שלא הססו לתקוע את חוטמם בהווייתו של השידור הציבורי במסווה של מתווכים.  

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קמה מעפרה ב- 1968 ו- מעולם לא הייתה ישות פרטית. לבטח לא חטיבת הספורט שלה. אינך יכול כמנווט ברמת הניהול שלך לבנות את יחידתך בצלמך. ב- 1981 מלאה שנה למינוי שלי כמנהל חטיבת הספורט בעידן ההוא ע"י הטריאומווירט ההוא עליו נמנו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני" ז"ל ומנהל החדשות טוביה סער יבד"ל. שלושתם היו הממנים שלי. פה אחד. השדרנים, הכתבים, העורכים, והמפיקים בחטיבת הספורט ההיא ב- 1980 היו יְרוּשָה שאלכס גלעדי השאיר לי לאחר לכתו ל- NBC. זה לא עניין של טוב ורע. מדובר בנתון. אתה צריך לנוע קדימה ולהסתער עם כוח האדם שיש לך. אינך יכול לבחור תמיד את המסתערים לצדך. מאמציי הַכֵּנִים למשל להעלות ב- 1981 את אמנון ברקאי על תקן עובד רשות השידור כדי שיסתער לצדי ועל ידי, לא צלחו בתחילה ולא חצו אז את קווי הביורוקרטיה המסורבלת של הרשות. מנגנון כוח האדם של הרשות מזמז את העניין שנתיים ימים. אמנון ברקאי הועלה לחוזה עבודה תקני רק ערב חג הפסח של 1983. גם רק לאחר שתדלנות שלי אצל מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל. שניהם פשוט עשו לי טובה אישית. החזון שלי לפתח את כיסוי אירועי הספורט בארץ והבינלאומיים על פני הגלובוס ושידורם בטלוויזיה הישראלית הפך אט – אט מהלכה למעשה, למציאות. ביולי 1981 מיניתי את אורי לוי הטירון שלי לשַדָּר הטניס שלי לראשונה בחייו במקומו של נסים קיוויתי הוותיק, מי שהיה שַדָּר הטניס הקודם יחדיו עם יורם שִימרון בעידן אלכס גלעדי. הטלתי עליו בפעם הראשונה מאז הצטרף ב- 1975 לשורות מחלקת הספורט של אלכס גלעדי לשדר ישיר את תחרויות גביע דייוויס בטניס ישראל – הונגריה שנערכו במרכז הטניס ברמת השרון. הוא לא שידר ישיר לפני כן לא טניס ולא שום אירוע ספורט אחר, אולם עשה זאת בהצלחה בתאריכים ההם של 11.7.1981 – 9 (שישי + שבת +ראשון) ו- נסים קיוויתי נעלב ועשה ברוגז. כדי להשלים את התמונה אזכיר כי הונגריה ניצחה 2:3 את נבחרת ישראל בה שיחקו אז שלמה גליקשטיין ודייוויד שניידר. האירוע ההוא של תחרות גביע דייוויס בטניס ישראל – הונגריה "נפל" על סיקור משחקי המכבייה ה- 11 שנפתחו ביום שני – 6 ביולי 1981. זאת הייתה תקופה אינטנסיבית ביותר שדרשה מאמץ גדול, ארגוני ואנושי, מחטיבת הספורט בפיקודי, וגם מאמץ ניכר מחטיבת ההנדסה שהפעילה למעננו את כל ניידות השידור האלקטרוניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. שידרנו אז ישיר במלואו את טקס הפתיחה של המכבייה ה- 11 ביום שני – 6 ביולי 1981 באצטדיון ר"ג ופריצות מ- טקס הנעילה שנערך ביום חמישי – 16 ביולי 1981 בבריכת השולטן בירושלים. שידרנו ישיר את תחרויות השחייה שנערכו באוניברסיטת ת"א ואת המשימה הזאת חילקתי בין יורם ארבל לנסים קיוויתי שהיה עסוק אח"כ בשידורם הישיר של תחרויות הא"ק. אף על פי כן חרה לו שאורי לוי שידר ישיר את תחרות הטניס ישראל – הונגריה 3:2 מפני שדווקא בימי שישי ושבת ההם של 10 ו- 11 ביולי 1981 היה פנוי יחסית משידורים ישירים ועסק בעיקר באיסוף ולימוד חומר הא"ק. יורם ארבל שידר ישיר ביום רביעי – 15 ביולי 1981 את משחק הגמר בכדורסל בין נבחרות ישראל וארה"ב. דני לבנשטיין היה עסוק בתיעוד ושידור תחרויות ההתעמלות לגברים ונשים. חלק מ- "מבט ספורט" ששודרה במוצ"ש – 11 ביולי 1981 הוקדשה לפריצות ישירות מ- תחרויות ההתעמלות שנערכו בערב ההוא בהיכל הספורט ביד אליהו. תוכנית ספורט נוספת שלנו "משחק השבוע" בת שעה ששודרה ביום חמישי – 16 ביולי 1981 בין 20.00 ל- 21.00 בטרם "מבט" ו- יוחדה לסיכום תחרויות המכבייה ה- 11. אני דולה את הפרטים הנ"ל מיומן השנה שלי 1981 – 1980 שנשמר. 32 יומני השנה שלי נשמרו מאז 1971 ועד 2003 נשמרו.

טקסט תמונה : 1981. מרכז הטניס רמת השרון. האצטדיון המרכזי "קנדה". הימים ההם – הזמן ההוא לפני שלושים וחמש שנים. זוהי עמדת השידור של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי ביציע הדרומי של אצטדיון "קנדה". זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : יורם שימרון (חובש כובע מצחייה ומרכיב משקפי שמש), הפרשן ד"ר איאן פרומן (יו"ר מרכזי הטניס בארץ), והשדר המוביל אורי לוי. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בסופה של 1981 ובראשיתה של 1982 מיניתי את דן שילון לשדר כדורסל נוסף שלי לצדו של יורם ארבל. דן שילון שידר ישיר את שני המשחקים של מכבי ת"א נגד פאנאתאנאייקוס בהיכל הספורט ביד אליהו בדצמבר 1981 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל, ואת ברצלונה – מכבי ת"א בברצלונה בינואר 1982. עוגת הכדורסל נחצתה, ויורם ארבל ונסים קיוויתי רצו להתלונן ולהפיץ בדותות אודותיי ו- מאחורי גבי אצל העיתונאי משה ליכטמן כתב הירחון "אנשים". משה ליכטמן האזין, רשם, והעלה פוסט בירחון "אנשים" בראשית 1982 שכותרתו : "מאחורי המסך של מבט ספורט", ובסיסו תלונותיהם והתבכיינותם של יורם ארבל ונסים קיוויתי, שכה אמרו לו, והנה הציטוטים : "יחסו של יואש אלרואי לדן שילון הוא כאל אבא פסיכולוגי…" + "ההערצה וחשש ניכרים בהתבטאויותיו של יואש אלרואי כשהוא אומר שדן שילון הוא הגדול מכולם…" + "יואש אלרואי נחשב לבחור טוב, לא סמכותי, הנתון להשפעתו של דן שילון עד היום…" + "יואש אלרואי רחוק מלהיחשב איש חזק…" + "אותה המְסִירוּת לעבודה שגילה יואש אלרואי, היא שהעניקה לו בסופו של דבר את תפקיד מנהל המחלקה ב- 1980 לאחר שאלכס גלעדי עזב ל- NBC…" + "בעקבות שידורי הכדורסל של דן שילון התעוררה במחלקת הספורט תסיסה גלויה נגד יואש אלרואי…" + "היחסים בין יואש אלרואי לדן שילון הם על פי התיאוריה של העגל והפרה…" + "כשדן שילון הגיע נוצר מצב חדש שהוא משתבץ לפי החלטתו של יואש אלרואי, ו/או של דן שילון עצמו…" + "ליורם ארבל נעשה עוול, הוא נשא בעול הרבה שנים ופתאום נדחק הצדה…" + "במחלקת הספורט יש תסיסה נגד יואש אלרואי שעלולה להתפרץ ולהפוך למשבר…" + וכו'. שקר ועוד שקר ועוד השמצה ועוד בלוף, והכל נעשה מאחורי גבי. הרי האנשים האלה שפעם היו חבריי, וכעת התבכיינו בפני איש זר שלא בנוכחותי, היו צריכים גם כל בוקר להתייצב ולהתבונן במראה שממוּלָם (וגם להישיר מבט אלי). היה מדובר בעיניי במעשה נוכלות של יורם ארבל ונסים קיוויתי. ככה לא מתנהגים. אתם גם רצים למשה ליכטמן וגם מספרים לו בדותות. הטקסטים הנזכרים לעיל אינם הערכות עצמאיות של משה ליכטמן שכלל לא הכיר אותי ולא ידע מי אני. מדובר ב- ציטוטים מפורשים שנלקחו על ידו הישר מפיהם של יורם ארבל ונסים קיוויתי, ונרשמו ע"י אותו משה ליכטמן ההוא באותו הפוסט ההוא שפרסם, וכותרתו הייתה, "מאחורי המסך של מבט ספורט", ו- כפי שיצא לאור בראשית 1982 במגזין "אנשים". 

ובכן, בראשיתה של 1982 הבנתי מהר מאוד וסופית כמנהל חטיבת הספורט כי האמביציות חסרות הגבולות השוררות סביב המיקרופון והמסך, והמקננות בדמיונם של מיני אנשי טלוויזיה, הן ראשית דבר אגואיסטיות, וכפועל יוצא הרסניות. שאפתנות אישית היא תכונה חיובית כל עוד והיא מתקיימת במסגרתם של חוקים חברתיים מקובלים. באותו הרגע שהשאפתנות האישית פורצת את תבנית הכללים המקובלים היא הופכת לחתרנות. הבנתי שהמפגש שלי כמנהל ומנהיג של קבוצת שדרנים, כתבים, עורכים, ומפיקים במסגרת חטיבת הספורט, יחידת שידור טלוויזיונית כה משמעותית ובעלת השפעה, עם האנשים הקרובים והרחוקים במוסד תקשורת המונים מהסוג הזה, הקרוי, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית" – הוא ראשית דבר התכנסות של אנשים בעלי אינטרסים אישיים. מה שמעניין אותם איננו התרחבות, פריסת כוחות, ו- כיבוש עוד יעדים (בארץ ובעולם) במסגרת החטיבתית הכללית של יחידת הספורט, אלא הם את עצמם. אוי לאיש שיָעֵז לקחת להם את הצעצוע הפרטי שלהם, את המיקרופון של הטלוויזיה. אין כאן שום רֵעוּת וחֲבֵרוּת בין המפקד לפַּקוּדִים שלו. ואם היא קיימת – היא על תנאי. משהו מעולמו של ניקולו מאקיאבלי כמו, ואנוכי מקצין זאת בכוונה לכיוון הניסוח הקונקרטי הזה, "אהיה חברך אם תהיה אויב של החבר שלי". האנשים השאפתניים האלה יורם ארבל ונסים קיוויתי לא ראו ו- אינם רואים את המִשְעוֹל בו הם צועדים ואת המטרה הניצבת מנגד, באותה ה- עין שלי וכפי שאנוכי מתבונן בה באותו היעד הסופי. הם חושבים על עצמם. רק על עצמם ורק על טובתם האישית. אני הַרֵי לא הייתי שַדָּר ולא שדדתי מהם את המיקרופון לעצמי ולמען טובתי האישית. הבנתי בתוך יָמִים בתוך תקופה קצרה, שאינך יכול להיות חבר וגם מנהל של האישים הנ"ל בד בבד ו- באותו הזמן. הרי כל החלטה שלי להטיל משימת שידור על האחד תגרור מייד תגובת אֵיבָה של השני. ניתקתי מגע. נפרדתי מהיְדִידוּת ואמרתי שלום ל- חֲבֵרוּת. השיחות יעני שהיו פעם חבריות הפכו לצווים. לא הייתי חייב לאיש מהם דָבָר. הייתי חייב למצפוני ולחלק מהמסך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאותו ניהלתי ועליו הייתי אחראי. אין זה בוטה מכדי לומר ששני החבר'ה האלה יורם ארבל ונסים קיוויתי שרצו אל משה ליכטמן מאחורי גבי פשוט לא הזיזו לי, אולם באותה נשימה אוסיף כי בפנימיותי אהבתי אותם וכי הערכתי את כישרון השידור שלהם. יורם ארבל בכלל לא היה רבולוציונר. הוא היה מפונק. קַרְיָין טוב ברדיו "קול ישראל" ושַדָּר טוב בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בכיין, מתלונן תדירות, ודליקאטי. אחד שתמיד קשה לו ולנֶצַח לא נוח לו. נסים קיוויתי (ימלאו לו 90 בשעה טובה ב- 23 בנובמבר 2016) היה חצי משורר ואיש סֶפֶר, בעל תרבות וגינונים אנגליים, ועיתונאי בעל ניסיון רב ומוניטין עצום יחיד במינו. נסים קיוויתי שנסע ללונדון – אנגליה (כדי ללמוד הנדסת טלפונים) שידר החל מ- 1950 שנות דוֹר ברדיו הבריטי הציבורי של ה-BBC, ובאותן השנים ההן שימש גם כתב פעיל ו- אקסקלוסיבי של העיתון "ידיעות אחרונות" בלונדון מטעמם של המו"ל נוח מוזס ז"ל והעורך דוב יודקובסקי ז"ל. צריך להבין שהיה זה נסים קיוויתי ש- שידר ישיר כבר ב- 1952 ברדיו את תחרויות ה- א"ק באולימפיאדת הלסינקי 1952 (מעמדת שידור באצטדיון הלאומי בהלסינקי) עבור ה- BBC. צריך לזכור שאותו נסים קיוויתי היה האיש ש- שידר ישיר ב- 10 באפריל 1960 ברדיו "קול ישראל" מבלגראד את משחק הכדורגל הסנסציוני בו ניצחה ישראל את יוגוסלביה 1:2 (את שני השערים הבקיע רפי לוי שחקן מכבי ת"א) במסגרת הבית הקדם אולימפי של רומא 1960. נסים קיוויתי נשא על כתפיו מטען כבד של ידע, ניסיון, וכישרון בכתיבה עיתונאית יומית ל- "ידיעות אחרונות" ובשידורים ישירים אולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בענפי ה- א"ק והשחייה. הערכתי הערכה עצומה את כישרון הביטוי וההתנסחות שלו בכתב ובע"פ. מובן מאליו כי את שני האישים הללו בני אצולת התקשורת הישראלית, הצבתי לתפארת בקדמת חלון הראווה שלי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. נסים קיוויתי (בן 26) משדר עבור ה- BBC את תחרויות ה- א"ק האולימפיות. אורי לוי היה אז בן שנה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי פעם גם את אורי לוי שהגיע לטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1975 מרקע שונה לחלוטין. מיפו של עולי בולגריה. משהו ב- דומה לי. אלכס גלעדי הביא וגייס אותי ב- 1971 לשורות חטיבת הספורט שלו ושל דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית (התמקמה בשכונת רוממה בירושלים) מאחורי המַחְרֶשָה, הקִלְשוֹן, הטוּרִיָיה, והחֵרְמֶש בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת מיניתי את אורי לוי למגיש תוכנית הספורט לילדים ונוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". מפני שנתתי בו אמון הפקדתי בידיו את המוסף ב- "מבט ספורט" שהענקתי לו את השם "רגע של מחלוקת". המוסף עסק מידי מוצ"ש בשגיאות הגסות של שופטי הכדורגל במגרשי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) כפי שנחשפו ע"י מצלמות הטלוויזיה שלנו. יורם ארבל ונסים קיוויתי בעלי המוניטין טענו בפניי שתפקידי איננו לבקר את השופטים וגם לא שלהם כשדרני המשחקים מטעמי. הם לא רצו להתעסק ולהגיש את הפינה הזאת רוויית המחלוקת השיפוטית (מטעמי מצפונם) אך עשירת הרייטינג. אני סברתי הפוך מהם ב- 180 מעלות. מצפוני הורה לי דרך אחרת. "אל תבלבלו לי את המוח", אמרתי להם ונפנפתי אותם ממני. היה מדובר ב- לָהִיט טלוויזיוני מוצלח ו- פופולארי שיש לו הצדקה ציבורית וטלוויזיונית מכל עבר להוציא אותו לאור, ואשר צבר חיש מהר תאוצה רבתי, והפך למִסְמַךְ אֶמֶת מֵיטָבִי עבור צופי "מבט ספורט". מצלמות הטלוויזיה יודעות לתעד אך אינן יודעות לשקר, לכן הן הפכו את שופטי הכדורגל שלנו לחוּכָא ואִטְלוּלָא ועשו בהם שַמוֹת. פשוטו כמשמעו, שַמוֹת. הן הפשיטו את שופטי הכדורגל הישראליים ובראשם נפתלי איתן ואברהם קליין מהמונח "שופט קדוש", הרחיקו אותם מהמושג "מכונת שיפוט", וחשפו אותם כ- בני תמותה רגילים שטועים אין סוף פעמים על כר הדשא. ככל שהם שגו יותר וכל שהמשרוקיות שלהם שרקו צלילים דיסונאנסים חסרי הרמוניה ו/או לחילופין נדמו נוכח עבירות גסות מכל הסוגים, כך הפך המוסף "רגע של מחלוקת" למשגשג יותר, עד שהיה מִשְנָה סְדוּרָה. שררה קורלאציה ישירה בין מצלמות הטלוויזיה שלא יודעת לשקר לבין שופטי הכדורגל הטועים. ואז זה קרה. בהיעדר נכונות של יורם ארבל ונסים קיוויתי קראתי לדגל את אורי לוי שהגיש וסיקר בנְבוֹנוּת ובקור רוח במשך שנים ארוכות את "רגע של מחלוקת" למגינת לבם של שני הנ"ל. אורי לוי היה מאופק, צנוע, חרוץ, ממושמע, ובעיקר מקצוען. הוא היה בסדר גמור. הייתי שבע רצון ממנו. זה היה מדהים שמידי מוצ"ש התכנס ציבור גדול של צופי טלוויזיה כדי להתבונן ב- "מבט ספורט" וב- "משחק השבת" וגם ב- אורי לוי ובמוסף שלו "רגע של מחלוקת". בא הנער עלום השם הזה אורי לוי מיפו ומראה לשני החבר'ה האלה מקדמת חלון הראווה שלי מהיכן משתין הדג. לעזאזל, אורי לוי ניווט היטב את "רגע של מחלוקת". רגע אחד, ועוד דבר : המוסף "רגע של מחלוקת" והמצלמות השופטות של "מבט ספורט" יצרו לא רק תמונת טלוויזיה מדויקת אלא גם אווירת שִמְחָה לאֵיד ציבורית שנשבה בפרצופם של שופטי הכדורגל. כידוע שִמְחָה לאֵיד היא גם בטלוויזיה מנוע רייטינג רב עוצמה, אך זהו כבר סיפור אחר.

ובכן, מפת הכיסוי הארצית והבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעת ומתייחסת לשידור אירועי הספורט עמדה להתרחב ולהשתנות ב- 1981 תחת ניהולי וחזוני באופן טוטאלי מקצה לקצה. אני חושב שהבוסים שלי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל החדשות טוביה סער יבד"ל הסכינו במידה רבה עם התזות הטלוויזיוניות שפרסתי והצגתי בפניהם באותו החודש ההוא של נובמבר באותה השנה ההיא של 1980. מד ההפקות שלי עמד לנסוק בתוך שנים ספורות ולחבוק אֶרֶץ ועוֹלָם. זאת הסיבה העיקרית שדחפה אותי לצורך של פיצול כוחות ומשימות, ולכן הפקדתי את מיקרופון הטניס ב- 1981 בידי אורי לוי הטירון ואח"כ גם קידמתי אותו לעבר מיקרופון הכדורסל. אזכיר באותה נשימה כי באותה התקופה מיניתי את הכתב והשַדָּר דני לבנשטיין לשדר האולימפי הקבוע שלי בתחרויות ההתעמלות האולימפיות המרתקות לגברים ונשים, והוא מילא בהצלחה רבה ובאחריות מקצועית את תפקידו, יחדיו כמובן עם הפַּרְשָן הנִצְחִי שֶלוֹ יעקב "ז'קי" ווישנייה. ליורם ארבל ונסים קיוויתי נכונו אין סוף משימות שידור בתחומי הכדורגל, הכדורסל, ה- א"ק, והשחייה במישורים הארציים והבינלאומיים, אולם שני החבר'ה הקטנוניים הללו העדיפו להתפנק ולהתנחם בזרועותיו של רַשָם הַבְּדוּתּוֹת משה ליכטמן ולבַכות אצלו את מַר גורלם.

ובכן, דן שילון היה לא רק פיגורה טלוויזיונית בעלת איכות וערך, הוא היה שַדָּר ספורט עבר אהוב עלי ומוערך על ידי. דן שילון היה השדר ששידר ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שלושת משחקי הגמר במונדיאלים של מכסיקו 1970 (ברזיל – איטליה 1:4) + גרמניה 1974 (גרמניה – הולנד 1:2) + ארגנטינה 1978 (ארגנטינה – הולנד 1:3). הוא לא היה אסופת רחוב. דן שילון היה פעם שדר ספורט ראשי שהיה אמור לשמש עכשיו (לאחר תום שליחותו ככתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981 – 1977) תגבורת עבורי ולהוות עוד בורג בחטיבת הספורט שהלכה והשתכללה וניצבה בפני אתגרי שידור מקומיים ובינלאומיים רבים ועצומים ובראשם המשחקים האולימפיים, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, אליפויות אירופה לאומות בכדורגל, אליפויות אירופה לאומות כדורסל, שידורים ישירים של הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום), סיקור פעיל ומקיף יותר של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום), שידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורגל, שידורים ישירים של משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורסל, שידורים ישירים של משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל, שידורים ישירים של משחקי הגמר על גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, שידורים ישירים של סדרות ארוכות של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו ובאירופה, שידורים ישירים של טורניר ווימבלדון בטניס, וכן סיקור שיטתי כאן אצלנו של אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. משימות טלוויזיוניות ענקיות ממדים יחסית לגודלה של חטיבת הספורט בפיקודי. לא היו לי מספיק שדרים, לא היו לי מספיק עורכים, ולא היו לי מספיק מפיקים. עומס העבודה היה עצום ורווי אחריות עצומה שאינך יכול לחלוק עם איש.

טקסט תמונה : 10 בדצמבר 1981. היכל הספורט ביד אליהו – תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אנוכי (בן 43) ממנה את דן שילון (בן 41) לשדר ישיר את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מתמודדת אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת יוון פאנאתאנאייקוס אתונה, ובאותה העֵת שומר גם על גבו. הייתה לי זכות גדולה בקריירה העיתונאית הממושכת שלי בשידור הציבורי להיות חניך שלו ב- 1971 ובוס שלו עשור שנים אח"כ. השדר יורם ארבל נעלב מאוד ממהלך המינוי ויצא כמעט מדעתו. הוא ראה במינויו של דן שילון לשדר כדורסל בחורף 1981 צעד מגמתי שלי שנועד לקפח אותו ולגנוב את פרנסתו. זה לא היה נכון. הוא יורם ארבל היה בכיין שראה מהרהורי לבו. חטיבת הספורט בפיקודי הלכה, התרחבה, והתפתחה במהירות והפקותיה חבקו אֶרֶץ וְעוֹלָם. היה מקום כמובן לשדר ספורט ברמתו של דן שילון ולעוד כמות כפולה של שדרני וכתבי ספורט נוספים בענפי הספורט השונים. הייתי צריך לצרף את מאיר איינשטיין לשורות חטיבת הספורט שלי מוקדם יותר ולא להמתין ל- 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1982 מיניתי את רפי גינת לשדר ישיר את משחק חצי הגמר השני במונדיאל ספרד 1982 גרמניה – צרפת (את משחק חצי הגמר הראשון במונדיאל ספרד 1982 שידר ישיר יורם ארבל וגם את משחק הגמר איטליה – גרמניה). בתמורה עִיקֵם נסים קיוויתי את פרצופו ושלח לי מכתב מחאה מר וכועס. הוא עושה ברוגז עמי. בינואר 1988 מיניתי את אורי לוי לראשונה בחייו לשָדֵּר כדורסל של משחק בגביע אירופה לאלופות בקלן – גרמניה בין סאטורן קלן ל- מכבי ת"א במקומו של יורם ארבל ששכב חסר אונים חולה בשפעת בביתו בנווה עוז בפתח תקווה. הפקדתו של אורי לוי שדר כדורסל טירון על השידור הישיר ההוא בגרמניה סיכנה את בריאותו של יורם ארבל יותר מחיידקי השפעת שקיננו בגופו. ב- 1989 הטסתי את נסים קיוויתי לאוסטרליה וניו זילנד כדי לשדר משם ישיר את שני משחקיה של נבחרת ישראל בכדורגל בבית האוקייאני בקדם מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל שנשאר בארץ הסתובב כארי בסוגר וכמעט יצא מדעתו מרוב קִנְאָה. הוא לא החזיק מעמד ופרק את תסכולו והתוודה בפניי כי הוא מרגיש שכרתי ברית טלוויזיה עם אורי לוי ונסים קיוויתי נגדו. "יואש אלרואי, איך זה יכול להיות שאני עם כל הצניעות שַדָּר פי 1000 טוב יותר מנסים קיוויתי, ובכל זאת אתה מטיס אותו לאוסטרליה וניו זילנד על חשבוני כדי לבצע את שתי המשימות היוקרתיות…?", טען במִסְכֵּנוּת, במְרִירוּת, ובעיניים רוויות דמעות יבשות, אבל בקול הבריטון היפהפה שלו. הנה חלק מהתיעוד ההוא השנוי במחלוקת שנותר על פתקאות נייר ישן ועמודים בלויים. מחד – השדרנים שלך שאוהבים אותך על תנאי, רק אם תמנה אותם למשימת שידור נכבדה, ומאידך מנהלים נגדך מסע אֵיבָה גם כן על תנאי : אם תעניק את משימת השידור שהוא חושב שהיא שלו לקולגה אחרת בחטיבת הספורט, אזי הוא יהיה ברוגז עמך. מגוחך. הטלוויזיה היא מוסד תקשורת נבחר שעובדים בו עיתונאים שהם אנשים רגילים לגמרי וכפופים כמו כולם לתכונות אופי של קנאה, שנאה, ידידות, ואולי גם טיפ טיפה חֲבֵרוּת. הקושי הגדול נעוץ במסגרת העבודה הציבורית. אינך יכול לפטר איש. חלפו מאז המון שנים בהן תיעדתי בתיקי העבודה שלי את עשרות המסמכים הנרגנים ו/או מכתבי האושר והתודה ששלחו לי השדרנים שלי בעיתות שמחה ובתקופות של עצב וייסורים. מדהים עד כמה אנשים משכילים וזקופי קומה עלולים להפוך באִבְחָה אחת של קִנְאָה לאישים הולכי רָכִיל, פטפטנים מאחורי הגב, קטנוניים, נטולי צֶלֶם, שקרנים, ו- קטנים כחגבים. רק מפני שהענקתי את המִשְרָה שהם חשקו בה לחבר אחר שלהם בצוות. לאורי לוי היה הכי קשה להתמודד בקרב ה- 10 הטלוויזיוני הזה מפני שהוא הגיע לרשות השידור מרובד אוכלוסייה אחר לגמרי. מיפו של הבולגרים. הוא לא השתייך לאריסטוקרטיה של רשות השידור, ו- החל את הקריירה הטלוויזיונית שלו מכלום מ- אֶפֶס. אורי לוי היה פועל שחור שסלל את המשעול שלו בעשר אצבעותיו. אהבתי והערכתי אותו אז. קידומו על יָדִי וביוֹזְמָתִּי היה מתוכנן. כמו של אמנון ברקאי וששי אפרתי אחריו.

טקסט תמונה : אוקטובר 1988. אורי לוי (מימין) וששי אפרתי (משמאל), שניהם מעמודי התווך של חטיבת הספורט בפיקודי בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : 1983. לפני יותר משנות דור. משרד חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. המגיש אורי לוי (משמאל) והבימאי יואב פלג (מימין) בטרם הירידה לאולפן ב' כדי להריץ את התוכנית "מהר יותר, גבוה, יותר, חזק יותר". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : לפני שנות דור. אולפן מונדיאל מכסיקו 1986 בירושלים. משמאל, המגיש אורי לוי. מימין, הפרשן גיורא שפיגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכתובים הבאים אינם רכילות. הם היסטוריה שמתעדת אושר, שמחה, מצוקות, ו- ייסורים. חטיבת הספורט בפיקודי לא הייתה חסרה מכל אלה.

טקסט מסמך : אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. הפתק רווי אושר ותודות נכתב אלי ע"י אורי לוי מתי שהוא בתום מבצע השידורים הישיר והממושך של מונדיאל ספרד 1982. אהבתי את אורי לוי והערכתי אותו. סמכתי עליו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1999. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. מכתבו של פרשן השחייה הוותיק שלי יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון. אישיות דגולה בלתי נשכחת. בעת כתיבת המכתב הוא היה בן 81. עמוד 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1999. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. מכתבו של פרשן השחייה הוותיק שלי יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון. אישיות דגולה בלתי נשכחת. עמוד 2 מתוך 2. בעת כתיבת המכתב הוא היה בן 81. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1984. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. מכתב תגובה רווי זעם של יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי אלי לאחר שתקפתי אותו והגנתי חד משמעית על פרשן הכדורסל שלי ההוא אריה מליניאק. עמוד 1 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1984. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. מכתב תגובה של יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי אלי לאחר שתקפתי אותו והגנתי חד משמעית על פרשן הכדורסל שלי ההוא אריה מליניאק. עמוד 2 מ- 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1991. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. סגן השר לענייני ספורט הח"כ והפוליטיקאי פנחס גולדשטיין ז"ל מחווה את דעתו עלי כמנווט ועורך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא לא הזיז לי. זה גם מה שאמרתי לבוסים שלי אריה מקל, מיכה ינון, ויוסף בר-אל. (מתוך אגד של קטעי עיתונות של רשות השידור).

טקסט מסמך : 1993. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. אני מחווה את דעתי כמנווט ועורך את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות הפוליטיקאי ו- הח"כ ממפלגת העבודה מיכה גולדמן. (באדיבות ארכיון "חדשות" והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. הפתק רווי כאב ותסכול נכתב אלי ע"י אורי לוי בדם לבו מתי שהוא ב- 1985. אהבתי את אורי לוי והערכתי אותו. סמכתי עליו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 19 באוגוסט 1992 ימים ספורים לאחר תום פרוייקט השידורים המורכב של אולימפיאדת ברצלונה 92', הפקה שהניבה 155 שעות שידור ב- 16 ימי התחרויות, כתב לי אורי לוי בכתב יָדוֹ  [1].

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1992. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. זהו המסמך המקורי שכתב לי אורי לוי בתום מבצע השידורים הישירים הממושך של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (9.8.1992 – 24.7.1992) ואשר כלל בתוכו 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים. אהבתי את אורי לוי והערכתי אותו. סמכתי עליו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יואש, לכולנו חלק בשידורים אבל רק אדם אחד נתן את כל הנשמה, הלב, הרצון, והכישרון. אני מניח ש- "הרַעִים" בבניין הזה לא יטרחו לשלוח מכתב – אבל בשֵם הרבה מאוד אנשים, תודה לְךָ על מבצע עצום. ומעל הכל תודה על הגיבוי, הגַב, והתמיכה. תשמור על עצמך. זה  הכי  חשוב. אוהב אותך אורי לוי .

טקסט תמונה : יולי -אוגוסט 1980. אורי לוי ואנוכי במשרד מחלקת הספורט בעת הפקת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 80'. משמאל, נראה קולאז' תמונות סטילס שצילם משה פרידמן במשחק הגמר בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ב- 7 באפריל 1977 בהיכל "פאיוניר" בבלגראד בו ניצחה מכבי ת"א את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78 וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע הנכסף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 13 ביולי 1998, בתום ארבעים ימים של הפקת 64 שידורי הטלוויזיה המתמשכים והמורכבים מצרפת 98' ובסיום השידור הישיר האחרון מאצטדיון "Stade de France" מפאריס בגביע העולם בכדורגל של מונדיאל צרפת 1998 (בו גברה צרפת על ברזיל במשחק הגמר 0:3) כתב לי מאיר איינשטיין בכתב ידו כלהלן : [2] .

טקסט מסמך : 13 ביולי 1998. פאריס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 16 שנים. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י מאיר איינשטיין בתום מבצע השידורים הממושך בן 40 ימים של משחקי גביע העולם במונדיאל צרפת ב- 13 ביולי  1998, ורווי ב- 64 שידורים ישירים מכל רחבי צרפת הענקית. אהבתי את מאיר איינשטיין והערכתי אותו. הוא היה בעת ההיא פרי טיפוחיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ליואש האחד והיחיד. תודה זה לא מספיק. המון תודות על ההערכה והגיבוי. כמו תמיד זו הייתה חוויה מחכימה לעבוד אִתך. נתראה בחוויות הבאות. מאיר איינשטיין.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. אנוכי (מימין, בן 59) עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין (משמאל, בן 46) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת אליפות העולם ה- 6  ב- א"ק אתונה 1997, באצטדיון האולימפי של אתונה בירת יוון. תרומתו ותפוקתו כשדר ועיתונאי הייתה עצומה. אהבתי את מאיר איינשטיין והערכתי אותו. הוא ידע את זה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בבוקרו של יום שני – 12 ביולי 1982 בסיומו של מבצע שידורי מונדיאל ספרד 82', מצאתי על שולחני במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במדריד מכתב פרידה מנסים קיוויתי אחד האנשים שהכי אהבתי והכי הערכתי במחלקת הספורט. המכתב שהיה כתוב בכתב ידו בישר לי כי הוא נוטש כל משימת שידור עתידית במחלקת הספורט בעקבות העדפתי את רפי גינת "כשַדָּר שֵני" בשלב חצי הגמר של מונדיאל ספרד 1982 לצִדוֹ של השדר המוביל יורם ארבל. נסים קיוויתי ישב בלילה ההוא של יום ראשון – 11 ביולי 1982 פגוע ומתוסכל, מוכה, חבול, ובודד בחדרו במלון שלנו "רסידנסיה קונבנסיון" במדריד, וכתב את המילים הקשות והעצובות על נייר המכתבים הרשמי של המלון, ללא שלום וללא ברכה [1].

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982. מדריד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. נסים קיוויתי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC  במדריד בעת שידורי מונדיאל ספרד 82'. הוא נדחק על ידי שלא בצדק למקום השלישי אחרי יורם ארבל ורפי גינת, ונפגע עד עמקי נשמתו מהחלטתי זאת. משמאל שני שדרי רדיו "קול ישראל" גדעון הוד ודני דבורין אפופי עשן סיגריות ומעתיקים את האינפורמציה עבור מאזיניהם בארץ מבלי שהם מגלים להם כי הם עושים זאת מהמוניטורים המוצבים במשרד שלי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מדריד. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. מונדיאל ספרד 82'. מכתבו המצהיב של נסים קיוויתי בדם לבו העציב אותי עד למאוד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אל : יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט – הטלוויזיה ישראלית. מדריד  12.7.1982

מאת : נסים קיוויתי.

להודיעך כי החל מהיום אני מסיר את עצמי מכל משימה של שידור אירועי ספורט בטלוויזיה. זה כולל כדורגל, א"ק , שחייה, או כל ענף אחר, בשטח או באולפן, בארץ או בחו"ל. זה כולל גם הגשה כלשהי. אמשיך למלא במיטב יכולתי תפקידים אחרים במחלקה, לרבות עריכת תוכניות, כתבות, ו.ט.ר. והפקה.

נסים  קיוויתי

הוא נסים קיוויתי כתב לי מכתב "בְּרוֹגֶז" אך לא היה יכול לעמוד בהבטחתו. תאוות העיתונאות, השידור, והמסך היו חזקים ממנו. כעבור חודשיים ימים שָב לאחוז במיקרופון ועשה את הדבר שהוא ידע הכי טוב לעשות. לשָדֵר ספורט. אולי קיבל עידוד מהאיש שאהב לסנוט בו ולעקוץ אותו, העיתונאי עֵלי מוֹהַר ממקומון "העיר" של תל אביב. ביום שישי – 9 ביולי 1982 ניהל עלי מוהר השנון פנקס חשבונות במדורו "בשער" עם שָדָרֵי הטלוויזיה של ספרד 82'. כך כתב [2]. להלן הציטוט :

"…רפי גינת היהודי הכלבוטקי העבה הזה רמס ברגל גסה כמה מן הניואנסים הענוגים ביותר במשחק. אין לי כוח למנות ולשחזר כאן את כל טעויותיו של רפי גינת ודברי ההבל שהשמיע. הבֵן לא אוכל, על סמך מה הוא משָדֵר ?  אה ? איך הוא נחת שם בכלל ? גם יורם ארבל איננו נקי משגיאות. מגרעתו הגדולה והמכרעת היא שיש לו נטייה לדכא את הצופים בבית עד עפר. יורם ארבל לא מבין שזה בידור. תפקידו בין השאר הוא לעזור לצופה להיכנס למשחק ולאווירה, להתלהב. יורם ארבל עושה את ההפך. הוא עושה הכל כדי לשכנע אותי שבעצם כדאי לי לסגור את מקלט הטלוויזיה ולעסוק מעט בקרמיקה. זהו משגה חמור המקלקל את השורה. נסים קיוויתי מצטייר לטעמי כשדרן הטוב ביותר שהיה לנו בספרד 82'. דומני שהוא אוהב הספורט המובהק מבין השלושה. הוא מתרגש מן המעמד, מתלהֵב, ובסך הכל הוא הכי נסבל…".

ארבעים יום ולילה שהיתי במדריד היפהפייה והמלכותית, אך כמעט ולא ראיתי ממנה דבר. קשה להסביר את מהות האחריות העצומה לשידורים. אולי גם אין צורך. האחריות העצומה כמנווט, עורך, מנהל, ומפיק השידורים של מונדיאל ספרד 82' גררה אותי לנוע בציר תנועה יחיד, רוטיני, ומשעמם : משרד – מלון – אצטדיון – משרד , טוֹרֶה אֶסְפַּנְיָה – "רסידנסיה קונבנסיון" וחוזר חלילה מידי יום ביומו. ובעצם, למי גם היה רצון לטייל כשמִידֵי עֶרֶב רַץ במהדורות "מבט" בירושלים ה- Roller השחור שנושא עליו את שמות חיילי צה"ל ז"ל שנהרגו בקרבות מלחמת לבנון ה- 1. לחדשות מירושלים האזנו באוזן דואגת באמצעות אחד מקווי השידור של ה- 4W שהיה פרוס בין ירושלים למדריד ו- פנוי באותו הרגע. זאת הייתה תקופה נוראה שהתרחשה לפני 34 שנים

[1] ראה נספח : מכתבו של נסים קיוויתי אלי במדריד מ- 12 ביולי 1982 המודיע לי על נטישתו את משימות השידור העתידיות של מחלקת הספורט.

[2] ראה נספח : מקומון "העיר" של תל אביב מיום שישי –  9 ביולי 1982.

הימים ההם חלפו. ב- 12 באוקטובר 1988 בתום מבצע השידורים הישירים הארוך, המורכב, המסובך, והמרוחק (בן 133 שעות ב- 17 ימים) של אולימפיאדת סיאול 88' (2.10.1988 – 17.9.1988), כתב לי נסים קיוויתי בכתב ידו מכתב של אושר ותודות, כלהלן : [3].

טקסט מסמך : סתיו 1988. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. זהו המסמך המקורי שכתב לי נסים קיוויתי בתום מבצע השידורים הממושך של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יואש יקירי, רק שורה אחת או שתיים, להביע את התפעלותי מיכולת האִרגון שלך וכוח הסיבולת שלך מול כל הקשיים, המִכשולים, והאתגרים, ולהביע את תודתי לעידוד שנתת לי במשך כל הזמן (לא רק בסיאול), ולאמון שלך ביכולתי. אני מת עליך נסים קיוויתי.

מצ"ב קטע עיתונות מ- 1983 כפי שהתפרסם ביומון "חדשות הספורט" ז"ל ועוסק באינטנסיביות הגואה ועולה של שידורים ישירים ומוקלטים של משחקי הכדורסל בארץ. יורם ארבל : "אני חייב לציין שיואש אלרואי ראוי לכל המחמאות על כך שצפה את העתיד לקרות בליגת הכדורסל מכלכתחילה והחטיבה הייתה מוכנה לכך". 

טקסט מסמך : 1983. אין מדובר ברכילות. מדובר בהיסטוריה. העיתון "חדשות הספורט" ז"ל. השדר המוביל שלי יורם ארבל מחווה את דעתו החיובית אודות סיקור בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום), בעודו מעניק לי שבחים כמנהלו. הערתי לו כי זאת הייתה הפעם האחרונה בה הוא מתחנף אלי ונותן לי צל"ש בפרהסיה. "אתה יורם ארבל תעשה את עבודתך על פי מצוותי ואני אעשה את עבודתי על פי מצוות מנהליי", הודעתי לו ולא הוספתי. (באדיבות אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב וה- ארכיונאי מר רוני דרור).

מונדיאל ארגנטינה 1978. יורם ארבל בוחר באופציית ה- Off tube בשל ערפל וכמה טיפות גשם בדרך שמובילה מבואנוס איירס לרוֹסָרְיוֹ. ברור שלא נתתי לכך לקרות. לא הטסתי את יורם ארבל מישראל לארגנטינה כדי שישדר ישיר Off tube מהמשרד שלי ב- IBC בבואנוס איירס משחק שמתקיים בעיר רוֹסָרְיוֹ. 

מונדיאל ארגנטינה 1978 היה הראשון שלי בשטח החוויה הראשונה שלי במוקד ההתרחשות וגם הראשונה של יורם ארבל בשטח במוקד ההתרחשות. בבוקרו של יום רביעי – 21 ביוני 1978 העירני צלצול טלפון בחדרי במלון "פלאזה סן מרטין" בבואנוס איירס. הספקתי לישון באותו לילה מאכסימום שעתיים אולי פחות. על הקַו היה השדר המשני שלי יורם ארבל. הוא דיבר משדה התעופה של בואנוס איירס וכה אמר לי : "יואש אלרואי אומרים לי שערפל סמיך עוטה את רוסריו והטיסות לשם בוטלו". השבתי לו מנומנם, "או. קיי. יורם אז מה…מה אתה מתכוון לעשות…?" להפתעתי הרבה השיב לי השַדָּר בעל קול הבריטון שזה היה המונדיאל הראשון בחייו תשובה חסרת בושה ואמר בגילוי לב ללא כחל ושרק : "יואש אלרואי, אני מתכוון לוותר על הטיסה לרוסריו", והוסיף, "אני מציע שאשדר את המשחק המיועד ארגנטינה – פרו Off Tube  ממשרד ההפקה והשידורים שלנו בפיגורואה אלקורטה". הייתי ישנוני במקצת ושפשפתי את עיניי אך צלול מספיק כדי לא להאמין למשמע אוזניי. חשבתי בתחילה שאינני שומע טוב. אבל שמעתי היטב. עכשיו כבר הייתי עֵר לגמרי. "תשמע חוצפן קטן", אמרתי לו בכעס, "לא הבאתי אותך מישראל לארגנטינה כדי לשָדֵר משחק כדורגל מהמוניטור במשרד ההפקה בבואנוס איירס. אני מצפה ממך להיות דבק במשימת השידור הישיר שלך. זהו הדבר היחיד שאתה צריך לעשות כאן. לשָדֵר לצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל. מוזמנת לך עמדת שידור באִצטדיון ברוסאריו. מוזמנים לך ולבני עורי (איש מחלקת הספורט שהגיע לארגנטינה בכוחות עצמו ושימש עוזר שדר של יורם ארבל ודן שילון) כרטיסי טיסה הלוך ושוב מבואנוס איירס לרוסריו. אם אין טיסות יש רכבות. אתה מצויד במספיק כסף מההפקה כדי לממן את הוצאות התחבורה האלה", והוספתי, "יש לך שתי ברירות, לשדר מעמדת השידור באצטדיון ברוסאריו או שתמצא את עצמך מודח מכאן מייד ועל המטוס הראשון הממריא מבואנוס איירס לישראל". מעולם לא שמעתי על עצלנות שכזאת, בה השַדָּר שהפך להיות השדר הלאומי מעדיף בשל ערפל וכמה טיפות גשם להסתתר במשרד ולשדר משחק כדורגל בגביע העולם Off Tube על פני הימצאותו בעמדת השידור האותנטית באצטדיון. כבר אז ידעתי שהאיש איננו עיתונאי.

יורם ארבל ובני עורי הגיעו לרוֹסַרְיוֹ בסופו של דבר במועד. בדרכו לשם הוא הֵפֶר ללא ידיעתי את הוראת קב"ט שגרירות ישראל בבואנוס איירס החשובה ביותר שניתנה לצִוותי השידור שלנו, "לעולם אל תתחברו לאנשים שאינכם מכירים, ולעולם אל תיסעו בטרמפים". לא ייאמן…? ועוד איך ייאמן ! יורם ארבל ובני עורי שנשאו על צווארם את תגי ה- Accreditations של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נענו להצעה של שני עיתונאים ארגנטיניים מקומיים שאותם לא הכירו, ושהציעו להם טרמפ ל- רוֹסָרְיוֹ. הנסיעה ל- רוֹסָרְיוֹ נמשכה כמה שעות אך יורם ארבל ובני עורי הגיעו בזמן לעמדת השידור שלנו באִצטדיון ב- רוסריו. מדהים. "ערפל וכמה טיפות גשם", משמשים קושי ו- תירוץ לשַדָּר המפונק שלי נטול כל יוזמה ונעדר דבקות במשימה, כדי להישאר במקומו בבואנוס איירס ועל מנת לשָדֵר Off Tube ממשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ב- בואנוס איירס משחק כדורגל שנערך בעיר רוֹסָרְיוֹ. הבחירה באופציית שידור ה- Off tube מהמשרד שלי ב- IBC ברובע פיגורואה אלקורטה בעיר הבירה הארגנטינית שהוא יורם ארבל הוגה בשדה התעופה של בואנוס איירס היא ניפוץ כל ערכי העיתונאות והעיתונות שאני מכיר. במקום לשאוף להגיע בכל מחיר למחוז חפצו ולבצע את המשימה מעמדת שידור שלנו באִצטדיון ב- רוֹסָרְיוֹ, ממוקד ההתרחשות, מהשטח – הוא מוותר בהינף אצבע. וויתור מדהים ב- שליליות שלו. האיש לא רק מפונק ונטול כל אישיות עיתונאית, אלא הוא גם הורס חלום של כל שַדָּר טלוויזיה באשר הוא. הסיפור הזה התרחש לפני 38 שנים אולם הלקח שלו עדיין תקף מפני ששדר מוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז מעניק כבר ב- 1978 גושפנקא רשמית לפורמט Off tube טלוויזיוני שאורי לוי איש ערוץ 1 ממליץ עליו עכשיו בכיסוי טורניר Euro 2016. רוֹש ולַעֲנָה כפי שאמר הדרמטורג הוותיק.

הייתי מופתע מאוד אז מרמת הפינוק של יורם ארבל. וותרנותו, הנכונות שלוֹ להתפשר על בינוניות, וחוסר דבקותו במשימת השידור הדליקו לי אורות אדומים. עיקרון ההִצמדות למשימה בכל תנאי היה מהות ושורש ההבדל בינינו אולי בגלל שאני הייתי קצין קרבי בגולני והוא היה בשירותו הצבאי זמר בלהקה צבאית (להקת הנח"ל) ושימש גם כנהג בוסית לעת מצֹא של קצינת ח"ן ראשית בצה"ל. אבל צריך לומר עוד משהו. יורם ארבל היה שַדָּר כדורגל מזהיר. פנומן. אהבתי אותו עד למאוד ותמיד סלחתי לו על כל "חטאיו". הוא היה אב טיפוס של שַדָּר טלוויזיה דָגוּל שזקוק לתשומת לב ולטיפוח מרביים מטעם ההפקה. בצדק. שדר כה מוכשר כמותו נולד פעם בדוֹר.

אכזבה גדולה ממאיר איינשטיין, אבי נמני, דידי הררי, ומוטי איוואניר בעת השידור הישיר Off tube אמש (יום רביעי – 21 ביוני 2016) את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2 במסגרת Euro 2016 בצרפת.

יום שלישי. 21 ביוני 2016. 23.30. מאיר איינשטיין ואבי נמני משדרים ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה את המשחק ספרד – קרואטיה המתקיים בעיר הצרפתית בורדו במסגרת המחזור האחרון ב- בית המוקדם מס' 4 בטורניר הכדורגל של Euro 2016. ואז מגיעה הדקה ה- 72 של המשחק בתוצאת שוויון 1:1. השופט ההולנדי ביורן קואיפרס (Bjorn Kuipers) פוסק על בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות נבחרת ספרד. הקפטן סרג'יו ראמוס נבחר ע"י מאמנו וויסנטה דל בוסקו לבצע את המשימה ולהעניש את קרואטיה הנוקשה. ממול על קו השער ניצב השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ'. בעוד סרג'יו ראמוס פוסע אל הכדור כדי לבעוט אותו, עוזב דניאל סובאשיץ' את קו שערו ומתקדם כ- 2 מטרים לעבר הבועט הספרדי בטרם מגע נעלו של סרג'יו ראמוס בכדור. בכך הוא מצמצם את צלע הבסיס של המשולש הגדול (אורכה 7.32 מ') שקודקודיו הם הנקודה הלבנה במרחק 11 מטרים מהשער (עליה מונח כדור העונשין) ושני עמודי השער לצלע הבסיס של המשולש הקטן שאורכה 6.00 מטרים. הבדל משמעותי (ראה את השרטוט ששרטטתי המצ"ב בהמשך הפוסט). מדובר בעבירה על חוק מס' 14 שנכתב בספר חוקת הכדורגל ואשר אוסר במפורש על השוערים לנטוש את קו שערם בטרם ביצוע הבעיטה. חוק מס' 14 במשחק הכדורגל קובע כי השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' רשאי לנוע ולהתנועע על קו שערו אולם אסור לו באופן מפורש לעזוב אותו ולהתקדם לפנים בטרם הבעיטה, אפילו לא סנטימטר בודד, לפני מגע הנעל של הבועט בכדור. סרג'יו ראמוס בועט ודניאל סובאשיץ' שהתרחק כשני מטרים מהקו עוצר את הכדור בקלות. השופט ההולנדי הקלוקל ביורן קואיפרס במקום להורות על בעיטת עונשין חוזרת מתעלם לחלוטין מהפרת החוק של דניאל סובאשיץ' כאילו לא קרה דבר ומתיר למשחק להימשך. יתירה מזאת : בטרם הבעיטה של סרג'יו ראמוס חודרים שלושה שחקנים קרואטיים בתלבושת כחולה) לרחבת ה- 16 ואף הם מפרים בכך את חוק מס' 14. לשום שחקן קרואטי ו/או ספרדי אסור להיכנס לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה של סרג'יו ראמוס. ביורן קואיפרס מתעלם גם מהפרת החוק הזאת. ואז מתחוללת ההפתעה המרכזית. מתברר כי האופטיובניק באולפן בהרצליה השַדָּר הוותיק והמוביל מאיר איינשטיין מתעלם אף הוא לחלוטין משתי העבירות הקרואטיות הנ"ל על חוק מס' 14, התקדמותו של דניאל סובאשיץ' כשני מטרים לעבר כדור העונשין וחדירתם של שלושה שחקנים קרואטיים לרחבת ה- 16 בטרם מגע נעלו של סרג'יו ראמוס בכדור. שום התייחסות של מאיר איינשטיין לחוק מס' 14, שום התייחסות של מאיר איינשטיין להפרת החוק, שום פרשנות של מאיר איינשטיין אודות הפרת חוק מס' 14 הגסה ע"י השוער דניאל סובאשיץ', ושום ביקורת של מאיר איינשטיין על השופט ההולנדי הקלוקל והסומא שפישל פעמיים בתוך שבריר שנייה אחת.

הטלוויזיה הצרפתית מגישה למאיר איינשטיין על מגש זהב שלושה הילוכים חוזרים איטיים משלוש זוויות שונות אודות העבירה שביצע דניאל סובאשיץ' ואודות העוול שנגרם לבועט סרג'יו ראמוס (יציאתו של דניאל סובאשיץ' כשני מטרים מקו שערו מצמצמת את טווח הימצאותו מהכדור העונשין מ- 11 מטרים ל- 9 מטרים, ולכן צלעות הבסיס של שני המשולשים משתנות מארוכה (7.32 מ') לקצרה (6.00 מ'), כלומר לטובתו של השוער. אולם מאיר איינשטיין מחמיץ את שלוש ההזדמנויות הברורות ונוחות לניתוח והסבר. נכון אומנם ש- זוויות המשולשים שווי השוקיים בו מיקומם של שלושת הקודקודים (שתי הקורות וכדור העונשין) נותרות כשהיו אולם צלע הבסיס של המשולש קָטֵן ב- 1.3 מטר (בערך) ולכן לדניאל סובאשיץ' יש פחות שטח להגן, אולם מאיר איינשטיין בוחר לשתוק והתעלם. הוא לא אומר אפילו מילה אחת לצופיו בעניין. הוא עובר לסדר היום כאילו הכל כשורה וכאילו השוער דניאל סובאשיץ' נהג כמקובל, כחוק, וכמותו גם שלושת שחקני השדה הקרואטיים שחדרו לרחבה בטרם עת. מדובר בפגיעה אנושה והפרה בוטה של חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל. השופט המרכזי בהתמודדות ההולנדי ביורן קואיפרס מועל בתפקידו, ו- מאיר איינשטיין שדר ה- Off tube של "צ'רלטון" איננו ממלא את תפקידו העיתונאי הבסיסי בו הוא חייב למסור לציבור מידע מהימן Online, לבטח כשהשוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' עושה צחוק מחוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל ושופט המשחק ביורן קואיפרס תומך בו. שַדָּר ה- Off tube מאיר איינשטיין שעושה את עבודתו מהאולפן בהרצליה הוא אכזבה עצומה עבורי מפני שגם מהאולפן בהרצליה אפשר לבצע את משימת השידור הישיר הרבה יותר טוב.

טקסט תמונה (1) : יום שלישי – 21 ביוני 2016. Euro 2016. שידור ישיר Off tube של מאיר איינשטיין מהאולפן בהרצליה את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2. הטלוויזיה הצרפתית מגישה למאיר איינשטיין את ה- Replay הראשון (מצלמת 16 צידית) על מגש זהב בו נראה בבירור השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' נוטש את קו שערו ומתקדם כ- 2 מטרים לעבר הבועט הספרדי סרג'יו ראמוס בטרם מגע נעלו בכדור, וכן שלושה שחקני שדה קרואטיים חודרים לרחבה ללא תגובת השופט ההולנדי ביורן קואיפרס. וגם ללא תגובת שדר ה- Off tube מאיר איינשטיין. ביורן קואיפרס היה חייב להורות מייד על בעיטת עונשין חוזרת (!). (צילום ב- iphone. באדיבות "רשת" / ערוץ 2). 

טקסט תמונה (2) : יום שלישי – 21 ביוני 2016. Euro 2016. שידור ישיר Off tube של מאיר איינשטיין מהאולפן בהרצליה את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2. הטלוויזיה הצרפתית מגישה למאיר איינשטיין את ה- Replay השני (מצלמת אצבע אחורית המותקנת על הרשת של השער הקרואטי) על מגש זהב בו נראה בבירור השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' נוטש את קו שערו ומתקדם כ- 2 מטרים לעבר הבועט הספרדי סרג'יו ראמוס בטרם המגע בכדור, וכן שלושה שחקני שדה קרואטיים חודרים לרחבה ללא תגובת השופט ההולנדי ביורן קואיפרס. וגם ללא תגובת מאיר איינשטיין. ביורן קואיפרס היה חייב להורות מייד על בעיטת עונשין חוזרת (!). (צילום ב- iphone. באדיבות "רשת" / ערוץ 2). 

טקסט תמונה (3) : יום שלישי – 21 ביוני 2016. Euro 2016. שידור ישיר Off tube של מאיר איינשטיין מהאולפן בהרצליה את המשחק קרואטיה – ספרד 1:2. הטלוויזיה הצרפתית מגישה למאיר איינשטיין את ה- Replay השלישי (מצלמת אחורית גבוהה) על מגש זהב בו נראה בבירור השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' נוטש את קו שערו ומתקדם כ- 2 מטרים לעבר הבועט הספרדי סרג'יו ראמוס בטרם המגע בכדור, וכן שלושה שחקני שדה קרואטיים חודרים לרחבה ללא תגובת השופט ההולנדי ביורן קואיפרס. וגם ללא תגובת מאיר איינשטיין. ביורן קואיפרס היה חייב להורות מייד על בעיטת עונשין חוזרת (!). (צילום ב- iphone. באדיבות "רשת" / ערוץ 2).

השרטוט ששרטטתי הר"מ מסביר איזה יתרון מפיק שוער קרואטיה דניאל סובאשיץ' בשעה שהוא מפר את חוק מס' 14 (בעיטת העונשין מ- 11 מ') בספר חוקת הכדורגל כשהוא נוטש את קו שערו עד כדי מרחק של 2 מטרים ממנו, מצמצם את טווח הימצאותו מהכדור מ- 11 מטרים ל- 9 מטרים ובכך מקצר את צלע הבסיס של המשולש הגדול ABC מ- 7.32 מטרים ל- 6.00 מטרים של צלע הבסיס במשולש הקטן ADE. מדהים עד כמה התמונה הטלוויזיונית של ה- Host broadcaster הצרפתי וההילוכים החוזרים כל כך מפורטים וברורים ומדגישים היטב את העבירה הגסה והחמורה של דניאל סובאשיץ' את חוק מס' 14 – מחד, ועד כמה השופט ההולנדי הקלוקל ביורן קואיפרס נותר אדיש וסומא – מאידך. מדהימה גם חוסר תגובתו, התעלמותו, ואדישותו להפרת החוק המתרחשת על כר הדשא מצדו של מאיר איינשטיין שדר ה- Off tube המוביל של חברת "צ'ארלטון".

 

טקסט מסמך : הערת חוקה : המרחק בין שני עמודי השער, קודקודים B ו- C במשולש הגדול, הוא 7.32 מטרים. הגובה בין משטח כר הדשא למשקוף הוא 2.44 מטרים. המרחק בין קודקודים D ו- E במשולש הקטן הוא כ- 6.00 מטרים. ובכן, אי תגובתו של מאיר איינשטיין הרבה יותר רועמת משתיקת משרוקיתו של השופט ההולנדי הקלוקל ביורן קואיפרס. בלתי מובן ולא ברור בעליל. 

לפספוס ולהחטאת השידור והפרשנות המקוריים והבלתי מובנים של מאיר איינשטיין והפרשן המגוחך שלו אבי נמני יש המשך. המנחה – בדרן דידי הררי עולה לאוויר באולפן בהרצליה עם הפנל של "צ'ארלטון" ו- שלו, כדי לסכם ב- "רשת" / ערוץ 2 את האירוע יחדיו עם ארבעת אורחיו מוטי איוואניר + איציק זוהר + הזמר קובי אפללו + דנה פאן לוזון. מדובר במופע שעשועים של צחוקים, דחקות, התחנפויות, ושבחים עצמיים. בִּידוּר יָרוּד. אשמה גדולה מוטלת על הפרשן המרכזי של הפנל מוטי איוואניר (וגם על האורח איציק זוהר). שום מילה של הפרשן הקבוע של צ'ארלטון מוטי איוואניר אודות ההפרה הגסה של חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל ע"י השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' שבגללה הוא מצליח לבלום את כדור העונשין מ- 11 מטרים של הבועט הספרדי סרג'יו ראמוס, שום מילה של הפרשן מוטי איוואניר אודות השופט ההולנדי המגוחך ביורן קואיפרס שסצנה הפרת חוק מס' 14 פרוסה לנגד עיניו, אך הוא נותר אדיש אליו למרות שהיה חייב לפסוק על בעיטת עונשין חוזרת, שום מילה של הפרשן מוטי איוואניר אודות הפרת חוק מס' 14 ע"י שלושה שחקני שדה קרואטיים שחודרים לרחבת ה- 16 לפני בעיטתו של סרג'יו ראמוס. וגם שום מילת הכוונה של המנחה דידי הררי אודות טעות השיפוט המכרעת של ביורן קואיפרס. התעלמות טוטאלית, אבל הוא דידי הררי המגוחך מוצא דרך להחמיא לאשת הפנל דנה פאן לוזון על יופייה (בעיניו) והיא ממהרת כמובן לומר לו "תודה רבה". זה ה- Issue החשוב שדידי הררי מוצא עניין לעסוק בו. במקום להפוך את שגיאתו הגסה של ביורן קואיפרס למוקד הדיון הוא בוחר לעסוק בשוליים. דידי הררי חושף את עצמו כ- קוריוז. בעת הנחיית הפנל שלו הוא משרטט את דמותו בצבעים מגוחכים ודהויים. ציור עלוב. היכן מר איציק זוהר שמאייש אף הוא את הפנל ומתעלם אף הוא מההפרה של חוק מס' 14 ע"י דניאל סובאשיץ' ? ו- היכן היא מערכת הבקרה העיתונאית הכללית של חברת הטלוויזיה "צ'ארלטון" שאמורה לבקר ולתקן את מלאכת ההנחיה הבדרנית נטולת כל עיתונאות של דידי הררי וחבר מרעיו ? כלום, נחות, רדוד (!). אכזבה בשבילי הם גם עיתונאי ה- Off tube שמשרתים את ארבעת העיתונים היומיים, "הארץ", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", למעט ו- היוצא מהכלל "מעריב". רושם כתב ה- Off tube של "מעריב" שחק שקלש כלהלן בניסוח כבד ומסורבל : "…הצטרף אתמול גם סרחיו ראמוס לעמיתו כריסטיאנו רונאלדו שכבר החמיץ פנדל לזכות פורטוגל, ונעצר אצל השוער דניאל סובאשיץ', שגם הוא עשה עבירה שלא כחוק כשלא עמד על קו השער בזמן הבעיטה…". מה אני אמור לחשוב על עוזי דן הוותיק מעמודי התווך של עיתון "הארץ" כשהוא רושם הבוקר (יום רביעי – 22 ביוני 2016), "…במצב של 1:1 קיבלה ספרד פנדל, ומשום מה שוב היה זה סרחיו ראמוס שבעט אותו והחמיץ…", מבלי להזכיר ולו במילה את הפרת החוק הבוטה של השוער הקרואטי דניאל סובאשיץ' (בגינה עצר את הפנדל) ואת התנהלותו המגוחכת והקלוקלת של שופט המשחק ההולנדי ביורן קואיפרס…??? רָדוּד ובלתי מקובל. מדובר בעיתונאות לא מהימנה. כיצד אני אמור להתרשם מדור הופמן מ- "ישראל היום" שמדווח לקוראיו, "…הקצב המסחרר נמשך גם במחצית ה- 2 ולאחר שסובאשיץ' עצר את הפנדל של ראמוס…", מבלי להתייחס לפשלת השיפוט של ביורן קואיפרס…??? גם הוא ירוד ומעורר גיחוך. ומה עם כתב "ידיעות אחרונות" שכותב כך, "…ואז הגיע טוויסט רציני, השופט ההולנדי ביורן קואיפרס החמיר עם קרואטיה כששרק לפנדל אחרי מפגש בין ורסאליקו לסילבה – אבל דניאל סובאשיץ' הדף את הפנדל של סרחיו ראמוס…". שום מילת התייחסות לעבירה של דניאל סובאשיץ' שמפר את חוק מס' 14. כיצד זה קורה ומדוע מדובר בעיתונאות לא רק לא מדויקת, אלא גם לא אמינה, שמתעלמת מהפרה גסה ובוטה של אחד מחוקי המשחק הבסיסיים ביותר חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל.

טורניר Euro 2016 כלל איננו מרשים עד כה. גם לא הכיסוי העיתונאי של ערוץ 1, ערוץ 2 , וערוץ 10. הכיסוי הנפלא והנהדר ה- Super מקצועני של הטלוויזיה הצרפתית הוא שמציל אותי משעמום הולך וגובר. השדרנים, הפרשנים, והמגישים מכל עבר ומכל הכיוונים משעממים אותי. אינני יכול להיזכר אפילו בהערה ו/או הארה אחת של מי מהם שהאירה את דרכי בEuro הזה של יוני 2016. כלום. שיממון. אפילו מאיר איינשטיין המדוקדק והמוקפד, הדייקן והפדנטי – הוא אכזבה גדולה. נתוני ה- רייטינג עד כה של שידורי Euro 2016 בשלושת הערוצים הארציים 1, 2, ו- 10 נחשפים בפני הציבור בעוד חברת "צ'ארלטון" מחביאה את שלה. האם יש לצ'ארלטון סיבות טובות להסתיר את המדרוג שלה מפני וועדת הרייטינג הארצית ו- הציבור בארץ ? האם הוא כה נמוך

תאריך                      שעה        שם המשחק            ערוץ משדר         רייטינג

שישי – 10.6.2016     22.00      צרפת – רומניה         ערוץ 10             % 9.7

שבת – 11.6.2016     16.00      שווייץ – אלבניה         ערוץ 1               % 3.5

ראשון – 12.6.2016   19.00      פולין – צפ' אירלנד      ערוץ 2               % 8.7

ראשון – 12.6.2016   22.00      גרמניה – אוקראינה    ערוץ 2               % 12.9

שני – 13.6.2016      16.00       ספרד – צ'כיה            ערוץ 2               % 7.9

שני – 13.6.2016      19.00      אירלנד – שוודיה         ערוץ 2               % 10.5

שני – 13.6.2016      22.00      בלגיה – איטליה          ערוץ 2               % 14.5

שלישי – 14.6.2016  19.00      הונגריה – אוסטריה      ערוץ 1              % 5.9

חמישי – 16.6.2016  19.00     צפ' אירלנד – אוקראינה  ערוץ 1              % 5.9

שישי – 17.6.2016   22.00      ספרד – טורקיה           ערוץ 10             % 8.9

שבת – 18.6.2016   19.00      איסלנד – הונגריה         ערוץ 1              % 4.4

ראשון – 19.6.2016  22.00      שווייץ – צרפת             ערוץ 2               % 13.0

שלישי – 21.6.2016  19.00      גרמניה- צפ' אירלנד     ערוץ 2              % 9.5

שלישי – 21.6.2016  22.00      ספרד – קרואטיה         ערוץ 2              % 15.4

רביעי – 22.6.2014   19.00      איסלנד – אוסטריה       ערוץ 1              % 4.9

הערת רייטינג : זה היה צפוי. חמשת שידורי ה- Off tube של ערוץ 1 בשלב המוקדם של Euro 2016 צברו רייטינג ממוצע דַל של % 4.92 . אמש (יום רביעי – 22 ביוני 2016) בתום שידור ה- Off tube הישיר, איסלנד – אוסטריה 1:2, זעק שדר ה- Off tube של ערוץ 1 עמיחי שפיגלר מהאולפן בירושלים, ובישר לאומה בזאת הלשון : "…אין יותר דרמטי ממה שראינו…פשוט אין…אין אוויר פשוט…זה היה מרגש…זה היה מדהים…ערב מדהים בסיינט דניס…אנחנו הולכים הביתה כל כך מרוצים…". הרייטינג שצבר ערוץ 1 בשידור הישיר של המשחק הקונקרטי איסלנד – אוסטריה 1:2, הוא % 4.9 בלבד, ו- איננו תומך כלל ועיקר בזעקותיו קורעות לֵב של עמיחי שפיגלר. נבחרות כמו איסלנד ואוסטריה אינן יכולות למשוך את תשומת לבו של הציבור הישראלי, גם אם איסלנד הקטנה והאמיצה אך העלומה מנצחת ומעפילה לשלב 1/8 הגמר. הציבור חייב להכיר למפרע את גיבורי העלילה בטרם שריקת הפתיחה כדי להזדהות עם סיפור המשחק, עם הסָגָה של ההתמודדות, ועם ה- הגדה של המאבק. תופעת ריבוי ו/או מיעוט רייטינג בשידורי הטלוויזיה למיניהם בכל התחומים איננה תופעה אקראית. היא נשענת על חוקים ברורים של התעשייה. אחד מהם הוא הכרת הצופים את השחקנים הראשיים בטרם תחילת העלילה. כריסטיאנו רונאלדו יביא מיליונים למסכי הטלוויזיה. כמותו גם ליאו מסי. שחקני הכדורגל האיסלנדים ג'ון בודווארסון (Jon Bodvarsson), ארון גונארסון (Aron Gunnarsson), ראגנאר סיגוראדסון (Ragnar Siguradsson), בירקיר ביארנאסון (Birkir Bjarnason) ואיסלנדים אחרים – לא (!). הם רק לפני רגע היו נעלמים. מידע גיאוגראפי אודות מדינת אי צפונית באירופה, איסלנד הקטנטונת, בת 350000 תושבים כפי שחוזר ומספר לציבור הפרשן אייל לחמן, אין בכוחה של האינפורמציה הזאת לגייס צופים. צפיתי בשידור הישיר איסלנד – אוסטריה 1:2 והאזנתי לצרחות השֶבֶר של עמיחי שפיגלר, "איזה דרמה…איזה דרמה…". שנינו ראינו את אותו המשחק מאותו המוניטור, הוא בירושלים ואני בתל אביב. אינני שותף לדעתו. מדובר ברמת כדורגל אירופית נמוכה שמזכירה פחות ו/או יותר את רמת ליגת העל שלנו. נכון שהטלוויזיה הצרפתית הנפלאה מְשַנָה את איכות התמונה אך אין בכוחה לשַנוֹת את המציאות. יותר מכל מפליא אותי שגם עמיחי שפיגלר מסכים למכור באופן שיטתי את בכורתו המקצועית ואת אישיותו הטלוויזיונית תמורת קבלת מיקרופון ה- Off tube של ערוץ 1. מילא Off tube פעם אחת, פעמיים… אבל כשיטה…? אני ממתין לאנגליה, צרפת, ספרד, איטליה, גרמניה, וקרואטיה. אני בטוח אצפה בשידור הישיר של משחק אנגליה – איסלנד ב- 1/8 הגמר ב- 27 ביוני 2016 ב- ניס, וכמובן שאצליב אצבעות למען ה- Underdog לטובת איסלנד. ערוץ 1 הציבורי יוצא מופסד ומוכה. לאחר שדווקא הוא עשה הכרה לאוהדי הכדורגל עם נבחרת איסלנד האנונימית בשני השידורים הישירים של שני המשחקים בבית המוקדם מס' 6 איסלנד – הונגריה ואיסלנד – אוסטריה, ובתומם העפילה איסלנד לשלב 1/8 הגמר ותשחק בניס בריביירה הצרפתית נגד נבחרת אנגליה ביום שני בעשר בערב – 28 ביוני 2016 , הרי שאת המשחק המסקרן הקונקרטי הזה שאמור להיות רווי רייטינג, שומרת "צ'ארלטון" לעצמה. מר אלי בבא מנהל ערוץ 1 קנה את המשחק הזה מאדר זהבי ושדר אותו אצלך בשידור ישיר. 

ערוץ 1 יפצה את עצמו קמעא מש- ישדר ישיר בשבת 25 ביוני 2016 ב- 16.00 מסנט אטיין את משחק 1/8 הגמר שווייץ – פולין. בשבת 2 ביולי 2016 ישדר ערוץ 1 ישיר ב- 22.00 מבורדו את משחק 1/4 הגמר המסקרן בין המנצחת במשחק גרמניה – סלובקיה (ב- 1/8 גמר ב- ליל) נגד המנצחת במשחק ספרד – איטליה (ב- 1/8 גמר בסיינט דניס בפאריס).

20 ביוני 2016. חולון. אליפות אירופה בהתעמלות אומנותית נערכת בחולון ונבחרת ישראל זוכה במדליית הזהב.

הישג היסטורי סנסציוני וכביר למתעמלות הישראליות במקצוע "התעמלות אומנותית". הן זכו במדליית הזהב בתרגיל המורכב והמסובך של "החישוקים והאלות". לפני כן זכתה נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית במדליית הכסף בתרגיל הסרטים. מדובר בהישג ספורטיבי ענק ובמידה רבה גם חסר תקדים. נבחרת ישראל השלימה את התחרות המשגשגת והמוצלחת ביותר של הענף הספורטיבי האסתטי הזה מיום היווסדו. המתעמלות הישראליות הן אלה : יובל פילו, אלונה קושבצקי, קרינה ליחבר, קטרינה לבינה, ו- אידה מיירין. המאמנות הן אירה וויגדורצ'יק, אלה סמופלוב, ורעיה אירגו, והכוריאוגרפית איילת זוסמן. שני העיתונים "הארץ" (באמצעות הכתב אורי טלשיר) ו- ישראל היום" (באמצעות עדי רובינשטיין ולימור שפיגל) העניקו במדורי הספורט שלהם סיקור נרחב והגון להישג הספורטיבי הישראלי הנפלא, אך כדרכם בקודש פרסמו תמונה של חמש המופלאות מבלי לזהות אותן. חבל (!) וגם למה, מה הסיבה ?

פרפרת 1 : אין לי מושג אם עמוס בידרמן ורביב דרוקר קוראים, מעלעלים, ומעיינים בבלוג שלי. אולם הם שונים וחוזרים בעיתון "הארץ" על אינפורמציה דומה שאותה אני שוטח בפוסטים השונים בבלוג שלי yoashtvblog.co.il כלהלן : ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לישון בשקט ואפילו לחלום חלומות פז כל עוד בשטח מסתובבים שלי יחימוביץ', איתן כבל, עמיר פרץ, זהבה גלאון, ויצחק הרצוג. הם לא מסכנים אותו. לחמישייה הזאת אפשר גם להוסיף את יאיר לפיד.

פרפרת 2 : מותר לאזרח מס' 2 של מדינת ישראל יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להיות הרבה יותר צנוע והרבה פחות מנקר עיניים גם ביום חגו בשעת נישואיו לבחירת לבו גב' אירינה נבזלין. זה קרה אמש יום שני – 20 ביוני 2016 ב- "חוות רונית" ליד קיבוץ שפיים בהשתתפות 1000 (אלף) מוזמנים. דוגמא אזרחית דַלָה ו- שלילית לכלל אזרחי מדינת ישראל. מגוחך.

פרפרת 3 : לברון ג'יימס הוא כדורסלן מחונן. אולם כמה אפשר לראות שחקן מוכשר אחד בתוך קבוצה שלימה שמכדרר כמה שהוא רוצה, מוסר רק מתי שהוא רוצה, זורק לסל מתי שבא לו, הולך אחד נגד אחד כשהוא מחליט בעצמו ולעצמו, מתייעץ עם חבריו לקבוצת קליבלנד רק כששורה עליו השכינה, לא שם פס על מאמנו טיירון לו, ומצפצף על כל מי שנקרה בדרכו ו/או נמצא ברדיוס שמיעה לידו. גם לאכול כמויות גדולות של טבלאות שוקולד "פרה" שהיו פעם תוצרת דייוויד פדרמן – לבסוף נמאס.

זה משמח ועצוב באותה מידה ש- יֵשוּת האדם קשורה להתפתחות אישית מתמדת בכל שנות חייו. כדי לעמוד במעלה ההצלחות נדרש האדם לפתח את עצמו עד סוף חייו, גם בימי דעיכתו. האדם משתנה. אולם כיצד, איך, להיכן ? אם כך, אין זה קונפליקט וגם לא תמוה כי בעוד נתי טוקר מ- TheMarker מתעניין ברכילות הפנסיונית של אורי לוי, אני תוהה כיצד מנהל ערוץ 1 אלי בבא יושב לו שם בשקט ובשלווה במשרדו בקצה המסדרון בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים, כשאורי לוי שלו מנפץ בפרהסיה, בגלוי, לעין כל את ערכי העיתונאות והעיתונות הטלוויזיונית מאז המציא מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) ב- 1884 את ה- Spinning Disk. אני רחוק היום מערוץ 1 כרחוק מזרח ממערב אולם מקורב לעולם הטלוויזיה ותעשיית הטלוויזיה ולכן תמה כיצד אלי בבא נותר קפוא על עומדו כשאורי לוי שלו מספר בדיה לציבור וטוען כי ה- Off tube הוא פורמט טלוויזיוני מקובל בשידורי ספורט ישירים מחו"ל. אשנה ואומר כי אנוכי מתבונן מעת לעת בבוידֶעם שלי מעשור ה- 80 של המאה הקודמת ומשקיף באותה העת על העשור השני של המאה ה- 21, ולעִיתִּים משפשף את עיניי כלא מאמין. נכון, האנשים משתנים אבל לא העובדות ההיסטוריות שנותרו נטועות במקומן. האנשים המשתנים בפנימיותם, בתוכם גם עיתונאים ושדרני טלוויזיה, רשאים לנסות ולהכריז בערוב יומם כי "Off tube הוא פורמט שידור מקובל", אולם דרכם לא תצלח מפני שהעובדות ההיסטוריות הללו לא רק נטועות במקומן אלא יצוקות במקומן (!).      

סוף הפוסט מס' 609. הועלה לאוויר ב- 21 ביוני 2016.