פוסט מס' 580. 1. גמר גביע המדינה בכדורסל ביום חמישי – 18 בפברואר 2016 : מכבי ת"א – מכבי אשדוד 75:83. הפקה נאה ומפורטת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. 2. פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית. שדר העַל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באולימפיאדת מינכן 1972. פוסט מס' 580. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 21 בפברואר 2016.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מֵידָע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רֶוָוח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

1. גמר גביע המדינה בכדורסל ביום חמישי – 18 בפברואר 2016 : מכבי ת"א – מכבי אשדוד 75:83. הפקה נאה ומפורטת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. 2. פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית. שַדָּר העַל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באולימפיאדת מינכן 1972. פוסט מס' 580. כל הזכויות שמורות.

——————————————————————————-

פוסט חדש מס' 580 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 21 בפברואר 2016.

——————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל במארס /אפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן, והפקדתו כמנהל הכללי של רשות השידור. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה היו אלה שהדיחו וסילקו אותו במאי 2005 מאותה הכהונה הרמה ההיא לירכתי ההיסטוריה של רשות השידור. מדובר בפרשת הדחה חסרת תקדים שחוֹק ההתיישנות לא חַל עליה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק מנכ"ל רשות שידר מכהן ממשרתו הרָמָה שאמור היה להיות מנהיג השידור הציבורי. אותו המסולק היה יוסף בר-אל. ראו להיכן התדרדר תאגיד השידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השנים ההן של 2003 – 2002. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה ב- ביוני 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל שימש ממלא מקום מנכ"ל בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002, לאחר הדחתו של המנכ"ל הזמני של רשות השידור מר רן גלינקא ע"י ראש הממשלה אריאל שרון (כאמור במארס 2002). ב- 2 ביוני של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל הקבוע של רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. לעולם יש לזכור כי באותן שנות האוֹפֶל של 2005 – 2001 עורערו אַמוֹת הַסִפִּים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. יסודותיה זועזעו. רשות השידור הפכה לגוף מושחת ו- מנוון ו- לעולם לא תשוב עוד לאיתנה. מפח נפש. לעולם אין לשכוח כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור התעשתו בחלוף שלוש שנים וב- 2 במאי 2005 הדיחו וסילקו אותו בבושת פנים מהכֵּס. הנימוקים להדחתו היו שוחד מסך ושחיתות. תמיד יש לזכור כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל מכהן. יוסף בר-אל גורש בבושת פנים מכיסאו.

1. גמר גביע במדינה בכדורסל ביום חמישי – 18 בפברואר 2016 : מכבי ת"א – מכבי אשדוד 75:83. הפקה נאה ומפורטת של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 580. כל הזכויות שמורות.

צוות השידור של ערוץ 55 בכבלים : ניב רסקין + פיני גרשון + ארז אדלשטיין.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רשאי להיות גאה בהפקה הממושכת והעניינית שלו הנוגעת לשידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל ביום חמישי – 18 בפברואר 2016 בהיכל הספורט ביד אליהו, בו גברה קבוצת מכבי ת"א על מכבי אשדוד / באר טוביה בתוצאה 75:83. השדר המוביל ניב רסקין הצטיין והאפיל לגמרי על שני המאמנים – פרשנים שהיו צמודים אליו פיני גרשון וארז אדלשטיין. הוא ניצב בדרגה אחת שלימה מעל שניהם (וגם מעל פרשני העיתונות הכתובה אריה מליניאק, אלי סהר, ואביב לביא). לא הייתי זקוק הפעם לפיני גרשון וארז אדלשטיין. שניהם לא הוסיפו לי מאום. לא חידשו ולא האירו. שניהם ידענים אולם מרבית ההערות שלהם הן הערות טריוויה מגוחכות ולא חשובות. אני מצליח להבין את תורת משחק הכדורסל גם בלעדיהם. עם השדר המוביל נִיב רָסְקִין העניין שונה. לוֹ – אני זקוק. הוא מוסיף לי. הוא מוביל אותי. הוא מעדכן אותי. ו- הוא מסונכרן היטב עם המצלמות שלו. ניב רסקין ישב בעמדת שידור של ערוץ 55 בכבלים בהיכל הספורט ביד אליהו ומדווח לי בשידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות, בצורה מוקפדת, מדויקת, עיתונאית, וגם דרמטית. הוא יודע לבנות דרמה ולשַדֵּר דרמה. יתרון גדול של שַדָּר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. חיינו, גם הטלוויזיוניים חשופים ל- השוואות. אם כך שדר הכדורסל האנמי והמדקלם, אבל המוביל של ערוץ 1 מר אורי לוי, חייב לקחת קורס שידור כדורסל אצל נִיב רָסְקִין. ואולי העצה הזאת היא בבחינת Useless, מפני שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים קנה לפני זמן קצר את זכויות השידורים של ליגת העל בכדורסל לשלוש העונות הבאות של 2017 / 2016 + 2018 / 2017 + 2019 / 2018 תמורת סכום שיא של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל, מה עוד שעתידו של השידור הציבורי ו/או בשמו החדש תאגיד השידור הציבורי, לוּט בערפל. ניב רסקין פשוט שידר נפלא. כשהוא מחווה את דעתו בשלבי הסיום, אחת מיני אֶלֶף, "דיאנטה גארט הורג את מכבי אשדוד…", אתה מאמין לו ויודע שהוא קורא נכון את מפת הקרב. ולא רק זאת, הוא ניב רסקין מקדים בחצי יממה את אריה מליניאק שרושם ב- "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 19 בפברואר 2016 בפוסט הפרשנות שלו חוות דעת דומה, "…מי שלא הבין למה דיאנטה גארט משחק במכבי אשדוד ולא בקבוצה גדולה, קיבל את התשובה אמש. שכונה…". מדובר בעיתונאי – שדר טלוויזיה עירני וגם מוכשר שהציב ביום חמישי האחרון – 18 בפברואר 2016 שוב רָף גבוה של שידור. אולם מכיוון שניב רסקין חווה גם לא מעט ירידות בשידורים הישירים שלו מזירות הכדורסל לרבות אלה של Off tube, נראה כמה זמן יצליח להיוותר בפסגה הפעם. אינני נלאה מלחזור ולציין שוב כי ניב רסקין שידר היטב וברמה גבוהה את זכייתה ה- 43 של מכבי ת"א בגביע המדינה בכדורסל (!).

באשר לפיני גרשון וארז אדלשטיין. הם נושמים כדורסל אולם נגררים לשימוש בטקסטים פרחחיים בלתי מקובלים בטלוויזיה. כשאתה מקשיב לפיני גרשון ב- Pre Game Show מקשקש בעמדת השידור לצופיו, "למה צביקה שרף מחבק את הנשיא ראובן "רובי" ריבלין ולא את שרת התרבות והספורט מירי רגב…?", אתה מבין שהמאמן – פרשן הזה שָב לסוּרוֹ. יש גבול לשידור ישיר לא מכופתר. ה- מְסָרִים לציבור אינם חייבים להיות מכופתרים אבל גם לא חייבים להיות עלובים. נמאס גם לשמוע שוב ושוב את האידיום שלו, בעת תיאור מצבי קליעה מטווחים רחוקים במיוחד, "אני לא מאמין לך…". פעם זה נשמע כצירוף מילים מקורי. היום מרוב שימוש שחוזר על עצמו זה מתפרש כמעשה שָחוּק. ההתמודדות על הפרקט משלהבת יצרים לא רק את השחקנים היריבים אלא מחלחלת גם לעמדת השידור. שיא השלהוב בעמדת השידור מגיע ברבע הרביעי, 3:26 דקות לפני תום המשחק, בשעה שהתוצאה הצמודה עומדת על 69:73 לזכות מכבי ת"א. באותן השניות האלה חודר שחקן מכבי ת"א גַל מֶקֶל לרחבת מכבי אשדוד ומוסר כדור (בלית ברירה) לדווין סמית' שעוקף מימין לשמאל בקלות יתר את יונתן שולדבראנד שחקן מכבי אשדוד, חודר פנימה, וקולע מלפנים ו- מקרוב סל קל. יתרונה של מכבי ת"א צומח ל- 69:75. עמדת השידור הופכת לפתע לנסערת. פיני גרשון ו/או ארז אדלשטיין, אחד משני הפרשנים, זועק בחרון אָף, "יש לך עבירה לעשות, כּוּס רָאבָּאק…", ומתכוון למשחק ההגנה הנרפה של יוֹנָתָן שוּלְדְבְּרָאנְד. אין מדובר רק בטקסט פרשנות פרחחי אלא בפרשן שחושף את משאלות לִבּוֹ. נדמה היה לי שמי שנקב בטקסט הנ"ל (פיני גרשון ו/או ארז אדלשטיין), והגה אותו בטון רגשני מלא זעם, גילה כי הוא מעוניין במקום כלשהו בניצחונה של מכבי אשדוד. השדר המוביל ניב רסקין שם לב להתבטאות הפרחחית והיסה את אומרו, "הלו…הלו…הלו…". מעט מידי. במצב של 75:80 לזכות מכבי ת"א בטרם שתי זריקות עונשין של טרבור אמבאקווה, 41.8 שניות לפני תום המשחק נשמע ניב רסקין פונה לפיני גרשון ו/או ארז אדלשטיין, "רצית להגיד משהו…?". אֵי מי משניהם, זה שקילל שלוש דקות קודם לכן בפרהסיה לתוך המיקרופון, "כּוּס רָאבָּאק…", הביע את צערו אודות הטקסט הפרחחי, "אני רק יכול להתנצל על הקללה שברחה לי…בתור מאמן לא בתור שחקן…". ניב רסקין משיב לסורר, "בתור מאמן מותר…בשידור אסור…". בכל זאת הייתה נקודת חולשה בסך האינפורמציה המסודרת שהעביר ניב רסקין לצופיו. דווין סמית' המוכשר, הנבון, והמאופק חתם לא מכבר על חוזה לשלוש שנים עם מכבי ת"א תמורת סכום נאה של 3.900000 (שלושה מיליון ותשעה מאות אלף) דולר למרות חולשתו הגופנית וברכיו הפגועות. אריה מליניאק טוען שדווין סמית שחקן המפתח של מכבי ת"א בהתמודדות הנ"ל שיחק בגמר גביע המדינה עם ברך מוּלְחֶמֶת. על פי מידע מהעיתונות ניצב דווין סמית בפני ניתוח ארתרוסקופיה שנועד לשיקום מפרקי ברכיו החלשות. היה חסר מידע רפואי האם שימוש חוזר ונשנה בדווין סמית' כבולם זעזועים של מכבי ת"א בעִיתּוֹת צָרָה, איננו מסכן את עתידו הבריאותי.

פרשן הכדורסל של עיתון "הארץ" אביב לביא. 

מאמר הפרשנות של אביב לביא בעיתון "הָאָרֶץ" ביום שישי – 19 בפברואר 2016, "אור ראשון בעונה חשוכה" משעמם ולא מעניין, בעיקר משום שהכותב תומך את סופו בסיפור טריוויה כל כך צפוי ובנלי, "לקראת הקרב על האליפות, מכבי ת"א שלחה מסר ברור, נעשה הכל כדי להחזיר בישראל את שאריות הכבוד שאיבדנו השנה באירופה". באמת אביב לביא…מה אתה אומר…?

פרשן הכדורסל של העיתון "ידיעות אחרונות" אריה מליניאק.

גם אריה מליניאק לא הבריק ב- "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 19 בפברואר 2016 במאמר הפרשנות שלו, "פעם שלישית גביע", ומדווח לקוראיו דיווח טריוויה כה צפוי, "…שקשה לנצח את מכבי ת"א שלוש פעמים בעונה ומצד שני לתפוש אותה בעונה כל כך חלשה, זו הזדמנות של פעם בחיים…". בזבוז מקום בפוסט רדוד ולא מעניין ש- מוֹנֶה כ- 240 מילים. רדוד ולא מעניין, מפני שניב רסקין כבר אמר את הכל חצי יממה לפניו. מכותב ברמתו שגם נסמך על ניסיון אישי אתה מצפה להרבה יותר. לפחות ל- חידוש אחד שניב רסקין לא גילה לי בשידור הישיר. כזכור היה אריה מליניאק בעשור ה- 80 של המאה הקודמת פרשן הכדורסל שלי On & Off, אולם דווקא ביום חמישי ההוא של – 9 באפריל 1987 נעדר מעמדת השידור משום שממש באותה שעה שימש מאמן הפועל גליל עליון והעפיל עם קבוצתו למשחק הגמר על גביע במדינה בהיכל הספורט ביד אליהו נגד קבוצת מכבי ת"א. המשחק ההוא הועבר ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר למרות התנגדותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז חיים יבין אך בתמיכתו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם אורי פורת ז"ל. חיים יבין התנגד לשידור הישיר ההוא ב- 9 באפריל 1987 של גמר גביע המדינה בכדורסל מכבי ת"א – הפועל גליל עליון בנימוק שיואש אלרואי השתלט על הטלוויזיה עם שידורי הספורט שלו לרבות השידורים הישירים לראשונה בהיסטוריה מליגת ה- NBA האמריקנית. אורי פורת עמד בפרֶץ. יורם ארבל שידר ישיר את המשחק ההוא, ולהפתעת הכל צעדה הפועל גליל עליון תחת שרביט אימונו של אריה מליניאק ביתרון מכריע במחצית, 39:59. לאריה מליניאק נקרתה הזדמנות של פעם בחיים לפני 29 (עשרים ותשע) שנים כפי שהוא טוען כעת את אותה הטענה כלפי צבי שרף מאמן מכבי אשדוד בימים אלה, אולם הוא החמיץ אותה כמו קָלִיקעֶר. למרות יתרון עצום של פער בן 20 (עשרים) נקודות שהיה לו במחצית, אריה מליניאק ניגף והפועל גליל עליון שלו הפסידה בסיום בתוצאה 86:95.

פרשן הכדורסל של העיתון "ישראל היום" אלי סהר.

המגוחך מכולם הוא אלי סהר בעיקר בשל חנפנותו למאמן מכבי אשדוד צבי שרף אותו מתאר פרשן הכדורסלן של "ישראל היום" (יום שישי – 19 בפברואר 2016) כלהלן : "…לאורך רוב הקריירה שלו בעיקר במכבי ת"א, צביקה שרף נודע כמאמן שבא מוכן למשחקים, לעיתים דרך שליפת שפנים מהכובע…". ההיסטוריה איננה תומכת בקביעתו זאת של אלי סהר בכל הנוגע למשחקי כדורסל מכריעים בתולדות הכדורסל הישראלי. איזה מוכן ואיזה שפנים ואיזה נעליים. במשחק הגמר על גביע המדינה שנערך ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו עשה קפטן הפועל ירושלים עדי גורדון בי"ס למוּכָנוּת של צבי שרף מאמן מכבי ת"א (וגם לבוס שלו פיני גרשון מאמן הפועל ירושלים) כשניצח לבדו בשניות האחרונות את המשחק ההוא וגבר בזכות כישרונו על צבי שרף ו- מכבי ת"א (מחוזקת בשחקן ה- NBA לשעבר טום צ'יימברס שגובהו 2.08 מ') בתוצאה 65:67. המאמן צבי שרף התברר כמאמן בלתי מוכשר שקרא לא נכון את מפת הקרב ואִפְשֵר לעדי גורדון לככב ולשחק "OPEN" בהצגת יחיד מזהירה במשך 24 (עשרים וארבע) השניות האחרונות של ההתמודדות בזירה כשהוא מכדרר על הפרקט מדרום לצפון , מותיר מאחור חלל את שומרו האישי בראד ליף, וחודר לרחבת השלוש כדי לקלוע את סל הניצחון 65:67, כ- שנייה אחת לפני שריקת הסיום (!). טום צ'יימברס זינק לחסום את הכדור שנזרק ע"י עדי גורדון בקֶשֶת גדולה. כ- פֶסַע הפריד בין האצבעות הארוכות של כף ידו הגדולה של טום צ'יימברס לבין הכדור שנע בפאראבולה רחבה וצלל ל- תוך הרֶשֶת. עדי גורדון לא רק ניצח לבד הוא גם הניף לבד את הגביע שהוענק לו ע"י נשיא המדינה דאז עזר ווייצמן. המשחק ההוא ב- 18 באפריל 1996 הועבר ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בשידור ישיר. השדר המוביל שלי היה אורי לוי ולידו ישבו שני הפרשנים גדי קידר ודייוויד בלאט. המשחק ההוא זכור לי היטב גם בגלל הסיבה שצבי שרף והבוס שלו שמעון מזרחי סגרו ואטמו הרמטית את פסקי הזמן בפני המיקרופונים הטלוויזיוניים שלי. שניהם התייחסו ל- Time Outs של מכבי ת"א והתכנסות השחקנים סביב המאמן כאל כְּנָסִים סודיים של השב"כ ו/או של המוֹסַד. כל ניסוח טוב. קבוצת הפועל ירושלים דאז ב- 1996 תחת מנהיגותם של המאמן פיני גרשון ועוזרו ארז אדלשטיין והבוס שלהם היו"ר דני קליין פתחו בפני הצוותים שלי את סיקור פסקי הזמן שלהם, לרבות פסק הזמן האחרון שנלקח ע"י פיני גרשון ב- 25 (עשרים וחמש) השניות האחרונות לפני הסיום  בתוצאת שוויון 65:65. ב- Time out ההוא הוכיח הקפטן עדי גורדון לפיני גרשון וגם לעוזרו ארז אדלשטיין מי הוא הבוס האמיתי של הקבוצה וכי הוא יקבע וינהל את תוכנית ההתקפה של הפועל ירושלים בדרך לזכייתה ההיסטורית הראשונה בגביע המדינה בכדורסל. שנה אח"כ ב- 1997 שבו הפועל ירושלים ומכבי ת"א לאותה זירת ההתגוששות בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לנסות ולאסוף כל אחת לחיקה את הפרס הנכסף בדמותו של גביע המדינה. ברור שלא החמצתי את ההזדמנות וגם ההתמודדות הזאת הועברה בשידור ישיר. הפועל ירושלים ומאמנה גדי קידר ובסיוע עצום של עדי גורדון הנבון והחכם, במידה רבה שחקן כדורסל ווירטואוז, הִכּוּ עוד הפעם את מכבי ת"א וצבי שרף בתוצאה 82:89. עדי גורדון הבלתי נשכח שוב הניף את גביע המדינה בפעם השנייה ברציפות בתולדות המועדון הירושלמי. שאלה לאלי סהר : ומה באשר למשחק המכריע על אליפות המדינה בכדורסל שנערך ב- 29 במאי 2008 בו ניצחה הפועל חולון תחת שרביט האימון של מיקי דורסמן ב- 6 (שש) השניות האחרונות 92:93 את מכבי ת"א ומאמנה צבי שרף…? כולם זוכרים כיצד מיקי דורסמן לימד את צבי שרף לקח מר באותו פסק הזמן שעמד לרשות שני המאמנים כ- 6 (שש) שניות לפני שריקת הסיום בשעה שהתוצאה עמדה על 91:92 לטובת מכבי ת"א מסל אחרון של ניקולה ווייצ'יץ'. המיקרופונים של ערוץ 10 ששידר ישיר את המשחק ההוא אומנם החרישו ולא למדנו דבר אודות מלחמת המוחות שניהל המנצח מיקי דורסמן נגד צבי שרף הכושל. אולם בשעה ששני השחקנים של מיקי דורסמן מאליק דיקסון ואריק קמפבל חוללו באותן 6 (שש) השניות האחרונות של המשחק בי"ס לשני שחקני מכבי ת"א וויל באיינום ודייוויד בלותנטל, באמצעות תרגיל פשוט שהחל בהוצאת חוץ של Give and go, בו כדרר מאליק דיקסון לעבר סלה של מכבי ת"א וקלע את סל הניצחון 92:93 מעל ידיו המושטות של שחקן מכבי ת"א טרנס מוריס – הבנתי כי מיקי דורסמן של הפועל חולון חכם יותר ומוכן יותר מצבי שרף של מכבי ת"א. ועוד שאלה לאלי סהר : ומה באשר למשחק הגמר על גביע המדינה ב- 2008 בו צעדה מכבי ת"א תחת הדרכתו של צבי שרף ביתרון 22 נקודות מול הפועל ירושלים אותה אימן אז דָן שָמִיר, אולם הפסידה בסיום 93:89 ? זכותו של אלי סהר להחניף כרצונו לצבי שרף אולם אין זאת זכותו להתעמר בעובדות ולשבש אותן. יכולים לקשור לצבי שרף כל מיני כתרים בשירות ההגדרות "שריף", "רס"ר", וכו' אולם מאמן כדורסל דָגוּל ברמה של מתכנן עַל הוא לא. תמוה מדוע חש אלי סהר צורך להתחנף עכשיו לאותו מדריך כדורסל צבי שרף ? זהו אותו צבי שרף שבעת היותו מאמן נבחרת ישראל בכדורסל ב- 1997 ניאץ וקִילֵל נמרצות את פרשן שלי אלי סהר בתום שידור ישיר בהפקת חטיבת הספורט בפיקודי ביום שישי – 27 ביוני 1997 של המשחק ישראל – צרפת 82 :88 שנערך בעיר הספרדית גירונה במסגרת אליפות אירופה של ספרד 1997, והטיח למיקרופון שלנו, "…ש- סרוסי יזדיין…" (שם משפחתו הלועזי של אלי סהר היה סַרוּסִי בטרם עִבְרֵת אותו ל- סַהַר). מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל ראו ושמעו באותו יום שישי ההוא של 27 ביוני 1997 כיצד מאמן נבחרת ישראל בכדורסל צבי שרף לועג לחוסר הידע וההבנה של אלי סהר במשחק הכדורסל ומעליב ומקלל אותו בפרהסיה. ניהלתי את השידור הישיר ההוא של משחק הניצחון של ישראל על צרפת 82:88 מאולפן א' של ערוץ 1 בקומת המרתף בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים. הייתי המום מרמת התיעוב של המאמן הלאומי צבי שרף את פרשן הכדורסל שלי אלי סהר. אפילו מנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל היה נסער. הוא הרים אלי טלפון מביתו במושב מכמורת לעמדת הפיקוד שלי באותו אולפן א' ההוא ואמר לי בחרון אף כהאי לישנא : "…יואש אלרואי תגיד לדני קסטן שאם הוא לא יתנצל על ניבול הפה של המאמן הלאומי שלו צבי שרף, אזי נסריח לו את כל האליפות…" (דני קסטן ז"ל שימש יו"ר איגוד הכדורסל). השַדָּר המוביל שלי באותה אליפות אירופה בכדורסל ב- 1997 בהיכל הכדורסל העירוני ב- גִירוֹנָה / ספרד היה מאיר איינשטיין והפרשן כאמור אלי סהר. אולם אלי סהר, איש חוזר בתשובה, לא היה נוכח אז באותו ליל שישי של 27 ביוני 1997 בעמדת השידור שלנו בהיכל ב- גירונה בשל קדושת השבת. המשחק ההוא הועבר בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט בפיקודי כאמור ביום שישי – 27 ביוני 1997 בין 21.30 ל- 23.30.

צבי שרף לא היה לבדו. מוזר שגם איש כמו המאמן דיוויד בלאט שעלה ארצה לפני יותר משנות דור ממדינה דמוקרטית ואשר מקדשת עיתונות חופשית כ- ארה"ב, הרשה לעצמו לחשוב ולהעריך כי העיתונות, הרדיו, והטלוויזיה אמורים לעבוד אצל מכבי ת"א. הוא לא הראשון וכנראה לא האחרון שמתקומם נגד התקשורת. פיני גרשון הטיל חרם בעונת 2000 – 1999 על צוות הטלוויזיה שלי השדר המוביל מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר וסירב להתראיין אצלם בטענה שהם תוקפים אותו ב- Commentary ובפרשנות שלהם מבלי ששניהם מבינים בכלל כדורסל. "הם מעולם לא היו בעצמם שחקני כדורסל וגם לא מאמנים, מהיכן הם שואבים את עזות המצח לומר כל כך הרבה שטויות לציבור הצופים", טען בפניי את טענתו זאת ולא התייצב אז לראיונות עמם. מאיר איינשטיין העניש אז את פיני גרשון בעונש קטנוני וקרא לו מעתה "פנחס" ולא בשם החיבה שלו "פיני". קטנוניות וילדותיות לא הייתה רק מנת חלקם של מאמני הספורט אלא גם של מגישי הטלוויזיה.

מאמן נבחרת ישראל צבי שרף תקף כאמור ב-יום שישי ההוא ב- 27 ביוני 1997 בשידור ישיר On Camera בטלוויזיה את אֵלִי סַהַר בלשון גסה "שסרוסי יזדיין…" (שם משפחתו הקודם של אֵלִי סַהַר היה כאמור סָרוּסִי) מפני שחשב שאֵלִי סַהַר פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מקפח אותו ומטיל בו דופי מקצועי באופן שיטתי. זה היה כמובן טיעון ירוד בחזקת קשקוש. אלי סהר מילא את תפקיד הפרשן כיאות והיה דובר אמת. יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי אמר לי לא פעם אחת בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה כי הפרשנות של אלי סהר מוּטָה לרעת מכבי ת"א ולחלוטין איננה מקצועית. בעיניי זה נראה טיעון מגוחך משום שסמכתי לגמרי על פרשנותו המקצועית של אלי סהר, וברור שלא הייתי מאפשר לו להתקרב למיקרופון שלי לולא האמנתי לו וליושרה המקצועית שלו, כשם שברור שחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מעולם לא עבדה בשירותה של מכבי ת"א אלא בשירותו של משלם האגרה. אני זוכר שבאחת הפעמים השבתי לשמעון מזרחי משהו בחצי הומור כלהלן, "…שמעון תשמע, פשוט תנצחו במשחקים שלכם…ואז לא תתנו לאלי סהר סיבה לבקר אתכם…". דייוויד פדרמן לעומתו של שמעון מזרחי תמיד שתק ומעולם לא התערב במלאכת הכיסוי וה- Commentary של חטיבת הספורט בראשותי. החשבתי את אלי סהר בימים ההם כ- פרשן כדורסל מיטבי.

scharf 1

טקסט מסמך (1) : קיץ 1997. אליפות אירופה בכדורסל מתקיימת בבאדאלונה, גירונה, וברצלונה בספרד. מאמן נבחרת ישראל צבי שרף נלחם בפרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלי סהר וגם בי : "גם יואש אלרואי צריך ללכת הביתה. 28 שנים הוא מנהל מחלקת הספורט. התחלפו כבר נשיאים וראשי ממשלות ורק יואש אלרואי נשאר". (1 מתוך 2).

scharf 2

טקסט מסמך (2) : קיץ 1997. אליפות אירופה בכדורסל מתקיימת בבאדאלונה, גירונה, וברצלונה בספרד. מאמן נבחרת ישראל צבי שרף נלחם בפרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלי סהר וגם בי : "גם יואש אלרואי צריך ללכת הביתה. 28 שנים הוא מנהל מחלקת הספורט. התחלפו כבר נשיאים וראשי ממשלות ורק יואש אלרואי נשאר". (2 מתוך 2).

yoash 2טקסט תמונה : 30 במארס 2000. היכל הספורט ביד אליהו. לפני 16 שנים. השדר המוביל מאיר איינשטיין (משמאל) והפרשן אלי סהר (מימין) מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות. התמונה צולמה לאחר ניצחונה של מכבי ת"א במשחק השלישי והמכריע על אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה 63:79, זכייה שהעניקה למכבי ת"א את הזכות להעפיל ל- Final four של סלוניקי 2000. מאמן מכבי ת"א באותה עונה פיני גרשון החרים את מאיר איינשטיין ואת אלי סהר בטענה שהם מבקרים אותו מבלי שהם מבינים בכלל כדורסל. בתגובה כינה אותו מאיר איינשטיין בשמו פנחס ולא בכינוי החיבה שלו "פיני". (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. פתגמים ומכתמים עיתונאיים באמצעות שירותה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית. שדר העַל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באולימפיאדת מינכן 1972. פוסט מס' 580. כל הזכויות שמורות.

הטכנולוגיה הטלוויזיונית ומשך זמן וחשיפת יתר של האירועים על מסך הטלוויזיה, מאפשרים לשדר נסים קיוויתי לייצר ולהפיק אִידְיוֹמִים, פִּתְגָמִים, מִכְתָּמִים, וסְלוֹגָנִים בעת השידורים הישירים של מקצועות הא"ק והשחייה. וגם ליורם ארבל אחריו בתחומי הכדורגל והכדורסל. צריך להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תיעדה את אירועי הספורט המקומיים שלה לרוב במצלמות Film שחור/לבן בעוד העולם עשה זאת באמצעות מצלמות Video בצבע (!). בעוד אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית התחלנו באמצעים הדלים שלנו את סיקור האירוע עם יריית הזינוק וסיימנו אותו עם הגיע הספורטאים לקו הסיום, הרי בעולם הגדול בעיקר ברשתות הטלוויזיה האירופיות והאמריקניות העניקו זמן אוויר להצגת גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק ואפשרו לשדרי הטלוויזיה לסכם את המצב גם לאחר שהספורטאים האלה חצו את חוט המטרה. דוגמא נפלאה לטיעונים הללו שלי הייתה אליפות אירופה בא"ק שנערכה באוקטובר 1971 בהלסינקי – פינלנד.

באוקטובר 1971 נשלח נסים קיוויתי ע"י מנהל מחלקת הספורט דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון וסגנו אלכס גלעדי להלסינקי בירת פינלנד כדי לשדר את אליפות אירופה בא"ק. הוא היה שַדָּר טלוויזיה נפלא שניחן גם באישיות מיוחדת ומעניינת. באוקטובר 1971 שימש נסים קיוויתי עיתונאי מוביל וראשי של העיתון "ידיעות אחרונות" בהנהלת נוח מוזס ז"ל ודוב יודקובסקי וגם שדר של ה- BBC. דן שילון ואלכס גלעדי הזעיקו אותו מלונדון להלסינקי. התחרות ההיא של אליפות אירופה בא"ק באוקטובר 1971 הייתה חשובה מפני ששימשה מבחן כוחות לקראת אולימפיאדת מינכן 1972 (טקס הפתיחה נערך ב- 26 באוגוסט 1972). ריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק ההיא ב- 1971 הייתה מרתקת מאין כמותה. הרץ הפיני יוּהָא וָואטָאיְינֶן (Juha Vaatainen) נִיהֵל ב- 300 המטרים האחרונים מאבק צמוד ושווה כוחות נגד הרץ המזרח גרמני יוּרְגֶן הָאסֶה (Jurgen Haase). זאת הייתה מלחמת התשה כששני הרצים עייפים מאוד ורצים על מכמני האנרגיה האחרונה שלהם. יוהא וואטאיינן חצה ראשון את קו הגמר אך הוא לא נעצר כדי לשאוף חמצן בנחת ולהתאושש כמו יריבו יורגן האסה שכמעט התעלף בסיום. במפתיע המשיך לחוג בריצה מהירה את הקפת הניצחון כשהוא מנופף בידו ל- 60000 (שישים אלף) צופים פיניים שהתקבצו באצטדיון האולימפי בהלסינקי והריעו לו בהתלהבות עצומה. זה היה מראה יוצא דופן והטלוויזיה הפינית הציבורית YLE תיעדה אותה לפרטי פרטים. הכיסוי לא הסתיים לאחר חציית המתחרים את קו הסיום באותה הריצה ההיא ל- 10000 מ' אלא נמשך מפני שחלקו האחר היה רלוואנטי לקו הסיום של התחרות. בעוד יוהא וואטאיינן חוגג את הקפת הניצחון בתום הריצה המתישה והמפרכת, נסים קיוויתי שידר ישיר למיקרופון את הטקסט הנפלא הבא כלהלן : "מהיכן נותר ליוהא וואטאיינן כוח…?", והשיב מייד לשאלתו הרטורית בטקסט חסכוני : "למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" (!). אני מוסיף ואומר שצריך לזכור שהוא נסים קיוויתי אמר זאת בעת שידור ישיר (!). אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעולם לא שמענו טקסט כזה בשידור א"ק. זה היה חידוש מרנין בגלל הכיסוי המרשים באמצעות ניידת שידור אלקטרונית של YLE שהייתה בעלת 8 (שמונה) מצלמות Video, ובשל משך זמן אוויר משופר של מעקב המצלמות האלקטרוניות אחרי המנצחים גם לאחר חציית קו הסיום.

באולימפיאדת מינכן 1972 חשף שוב נסים קיוויתי את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוניים כמנסח עַל בשידור ישיר. כשעלו השחיינים על אדני הזינוק בבריכה האולימפית בטרם הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הגה נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב שמַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". הישג נפלא של שדר טלוויזיה שבונה דרמה ב- 30 (שלושים) מילים בטרם יריית אקדח הזינוק. טקסט ההצגה של גיבור העלילה מרק ספיץ ושבעת המתחרים הנוספים בתחרות ההיא בטרם יריית הזינוק באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י השדר נסים קיוויתי היה חדשני עבורנו. מעולם לא שמענו עד אז טקסט טלוויזיה כזה שהוא השמיע באוזנינו. מעולם לא ראינו בטלוויזיה עד אז טֶקֶס מסודר שבו שַדָּר הטלוויזיה שיושב בעמדת השידור בבריכת השחייה האולימפית במינכן 72' מוביל את הצופה שלו בישראל ממסלול למסלול ומשחיין לשחיין בטרם יריית הזינוק , יורה את האינפורמציה הרלוואנטית, ועורך לו היכרות אישית עמו. היה מדובר ברענון עצום. לפתע הגיח לעולם הטלוויזיה מונח חדש : Pre Game Show. געגועיי אל נסים קיוויתי מי שהציב סטנדרט חדש בשידורים ישירים בטלוויזיה – רבים (!). נסים קיוויתי ויורם ארבל אחריו היו שני אנשי טלוויזיה יצירתיים, אולם הם לא היו יכולים להפיק וליצור ניסוחי עַל בלתי נשכחים שכאלה בלעדי הטכנולוגיה הטלוויזיונית של DOZ במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 וללא הטכנולוגיה הטלוויזיונית של TeleMexico במונדיאל מכסיקו 1986, ללא זמן שידור נוסף, ולא בימוי מתוכנן ומושכל, ונבון.

בקיץ 1976, באולימפיאדת מונטריאול 76' ניצח הרָץ הַפִינִי לָאסֶה וִוירֶן וזכה במדליית הזהב בריצה גמר דרמטית מאין כמותה למרחק 5000 מ' (13:24.76 דקות) והקדים בהפרשים זעירים את הרץ הניו זילאנדי דיק קואקס מדליין הכסף (13:25.16 דקות), ואת הרץ הגרמני קלאוס-פיטר הילדנבראנד שהתמוטט באפיסת כוחות מוחלטת על קו הסיום אך זכה במדליית הארד (בתוצאה 13:25.38 דקות), ואשר הקדים בסנטימטרים את רוד דיקסון (13:25.50 דקות) אף הוא מניו זילנד שדורג במקום הרביעי. לפתע הסיט בימאי הטלוויזיה הקנדי של CBC / ORTO את תשומת הלב מ- קלאוס-פיטר הילדנבראנד השרוע על קו הגמר וכיוון את המצלמות אל לאסה ווירן חוגג את הקפת הניצחון והזכייה במדליית הזהב על המסלול. באמצעות אפקט טלוויזיוני מיוחד עטה סביב לאסה ווירן את הקהל הקנדי הנרגש מהריצה הכבירה כשהרץ הפיני הרזה והמזוקן נראה במוקד. נסים קיוויתי בעל כושר ביטוי נשגב התעשת והגיב בטקסט חסכוני בלתי נשכח בשידור ישיר : "…מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לאסה ווירן מפינלנד, הוא גדול יותר מפאבו נורמי, הוא גדול יותר מאמיל זטופק…". זה פנטסטי, וצריך לזכור שהוא אמר זאת ב- שידור ישיר. שדרי טלוויזיה טובים ויעילים אינם מפזרים מילים לריק. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו מדויקים.

kivity 1

טקסט תמונה : קיץ 1949. אצטדיון המכבייה בצפון תל אביב. האתלט נסים קיוויתי בן 23 מוכתר לאלוף ישראל בריצות 400 מ' ו- 800 מ'. בחלוף שנים הפך לשדר האולימפי בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בענפי הא"ק והשחייה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kivity 2

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. לונדון בירת אנגליה. העיתונאי המוערך נסים קיוויתי נושא בשלוש משרות : שדר ה- BBC, כתב העיתון "ידיעות אחרונות", וגם שדר מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של דן שילון וסגנו אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kivity 7טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. האצטדיון האולימפי. עיתונאי הספורט נסים קיוויתי (בן 26) משדר את תחרויות הא"ק האולימפיות לרדיו ה- BBC  ורדיו "קול ישראל". הוא היה כוכב רדיו כבר מבראשית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kivity 8טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. לונדון. נסים קיוויתי (משמאל) היה מוסד שידור נכבד בפני עצמו זמן רב לפנינו. הוא היה שַדָּר ועיתונאי מוכשר משכמו ומעלה. כאן הוא מארח בשנות ה- 60 במאה הקודמת בעמדת השידור באִצטדיון "וומבליי" בלונדון את שחקן התאטרון והקולנוע הישראלי וחתן פרס ישראל, חיים טופול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור חבות לנסים קיוויתי חוב עולם. כעבור שנים סיפר לי, "יואש, אולי לא תאמין לי, אבל חיים טופול שימש לעת מצא פרשן כדורגל טוב בשידורי ה- BBC שלי בלונדון". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אני מבקש לסגת ולפנות לאחור לימי בראשית של הטכנולוגיה הטלוויזיונית, לימים ההם של שנת 1936. האולימפיאדה הגרמנית של מינכן 1972 נשענה בשני פקטורים עיקריים על מודל של משמעת, הכנות יסודיות, וארגון וגם מיסוד שירותי טלוויזיה הנוגעים לאולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. כמובן שאין כלל מה להשוות את שיטות הביצוע, צורת השידור, אופן הצילום ואיכות הטלוויזיה ב- 1936 זאת של 1972. הדבר מוסבר במהלך הפוסט. כמו כן אי אפשר להתעלם בעת תיאור איכויות הטלוויזיה של אולימפיאדת מינכן 1972 בפוסט הקונקרטי מס1 580 ממסע הדמים והאימים של קבוצת מחבלים פלסטינית שרצחו י"א ספורטאים ישראליים בתוך תקופת התחרויות במשחקים האולימפיים של מינכן 1972. שליש מהמשלחת הספורטיבית הישראלית לאולימפיאדת מינכן 1972 חזר בארונות מתים הביתה. 

הארגון, הניהול, וההובלה של גרמניה הנאצית בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר מאז ראשית 1933 הפכו אותה זה מכבר למעצמה צבאית וכלכלית עליונה בעלת שאיפות אימפריאליסטיות ופוטנציאל מלחמתי עצום. זה התרחש כאמור לאחר עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בינואר 1933. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר יצר אומה בעלת תפישת עולם מדינית – מיליטריסטית, והגה את האמירה, "מה שלא הולך בכוח – הולך בעוד יותר כוח". גרמניה הנאצית לא היססה לפתוח ב- 1 בספטמבר 1939 במלחמת העולם ה- 2 בעטיה נהרגו עשרות מיליונים של בני אדם (הערכה : כ- 65.000000). גרמניה הנאצית היא זאת שהשמידה בין השנים 1945 – 1941 על פי תורת הגזע האימתנית ומשנה סדורה מְנוּבֶזֶת כ- 6.000000 (שישה מיליון) יהודים. בחלוף 20 שנים מתום מלחמת העולם השנייה היא זכתה לרֵהַבִּילִיטַצְיָה מהקהילייה הבינלאומית. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC, ראשי תיבות של International Olympic Committee) בראשות נשיאו האמריקני אוורי בראנדג' (Avery Brundage), העניק ב- 1966 למינכן בירת באוואריה את הזכות לארח ב- 1972 את האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש. הכנותיה של הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות היו"ר וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) ששימש גם נשיא הוועד האולימפי הגרמני, הפיקו במשך 6 שנים 1972- 1966 תוכנית עבודה מדויקת שכללה בתוכה סדר, ארגון, יעילות, חריצות, ומשמעת לקראת. ההכנות של הוועדה המארגנת הגרמנית הניבו תוצאות מרהיבות ומרתקות וגם מושלמות. הכל היה ערוך ומוכן קפידה לקראת טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנועדו להתקיים בשבת אחה"צ של 26 באוגוסט 1972. ווילי דאומה התחייב לייצר משחקים אולימפיים שונים לחלוטין במראם וצביונם מאלה של ברלין 1936 שהופקו ע"י הרייך ה- 3 בראשות אדולף היטלר ושר התעמולה הארסי שלו ד"ר יוזף גבלס. ווילי בראנדט הגה בפני העולם את הסלוגן : "מינכן של 1972 – לא תהיה ברלין של 1936". בית היוצר של רשתות הטלוויזיה הציבוריות של מערב גרמניה ARD ו- ZDF הקים את DOZ קבוצת הטלוויזיה המבצעית והמיוחדת שלו (ראשי תיבות של Deutsche Olympia Zentrum). הקבוצה המבצעית שימשה Host broadcaster מקומי והפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי המסועף של אולימפיאדת מינכן 1972. אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר כהופעתו המזהירה של בימאי הטלוויזיה הראשי הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart), ולצִדו בימאי הא"ק של DOZ אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Wolters), וכן המנהל הכללי של DOZ רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה (Robert Lembke), המהנדס הראשי של DOZ קָארְל הָיינץ (Karl Heinz), ומפקח ראשי על פעילותם של 40 ציוותי הצילום בפילם של DOZ אוּלְרִיךְ בְּרָאוּן (Ulrich Braun). אולימפיאדת מינכן 1972 תיזכר גם בשל עלייתה לגדולה ספורטיבית של מזרח גרמניה הטוטליטארית שצברה 66 מדליות. הישג חסר תקדים של מדינה שמנתה רק 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים. מאוחר יותר הוברר כי המוטציה הזאת שנקראה מזרח גרמניה התאדתה פוליטית ב- 1990 / 1989 וחברה למערב גרמניה, שנקראה מעכשיו גרמניה.

בחודש אפריל של שנת 1966 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) בראשות נשיאו האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' בהצבעה ברוב של קוֹל אחד 31 נגד 30 על קיום האולימפיאדה ה- 20 במינכן בירת מדינת באוואריה במערב גרמניה והעדיף אותה על פני העיר הקנדית מונטריאול. מונטריאול המתינה ארבע שנים וזכתה לארח את האולימפיאדה ה- 21 של העת החדשה ב- 1976. אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' נבחר לנשיא IOC ב- 1 בספטמבר 1952 זמן קצר לאחר תום אולימפיאדת הלסינקי 1952. אוורי בראנדג' הביס בהצבעה של IOC הוועד האולימפי הבינלאומי בתוצאה 32:17 את מתחרהו הבריטי אָצָן העבר, דיוויד ברלי (David Burghley), מי שהיה אלוף אולימפיאדת אמשטרדאם 1928 בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה של 53.4 ש'. דֵיוִויד בֵּרְלִי זכה לתואר האצולה לורד ואח"כ נקרא "המַרְקִיז מְאֶקְסְטֶר" (Marquess of Exeter). אך זה לא עזר לו בהתמודדות נגד האמריקני אוורי בראנדג'. אוורי בראנדג' האמביציוזי התמנה לתפקיד הרָם במקומו של הנשיא הקודם השוודי זיגפריד אדסטרום (Sigfrid Edstrom) בן ה- 82 והצהיר מייד כי הוא מתגייס למען התנועה האולימפית הבינלאומית ויעשה כל דבר למענה. אחת מהן הייתה העדפת מינכן על מונטריאול. בחירת העיר המארחת את המשחקים האולימפיים נקבעת שש שנים מראש כדי לתת לוועדה המארגנת המקומית ולמדינה המארחת די הותר זמן כדי להקים ולבנות את התשתיות הספורטיביות והלוגיסטיות העצומות הנדרשות לקיים אירוע בסדר גודל כזה. אנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 1972 ידעו שעריכת האולימפיאדה במינכן תעורר מחדש את זיכרונות המשחקים האולימפיים שהתקיימו בברלין 1936 בתקופת גרמניה הנאצית של אדולף היטלר. מערב גרמניה ביקשה להתנער מטראומת העבר.

ד"ר ווילי דאומה (Willi Daume) יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מינכן 1972 ונשיא הוועד האולימפי הגרמני טָבַע כבר ב- 1966 עם קבלת הבשורה את הסלוגן, "מינכן לא תהיה ברלין", והתכוון כי האווירה באולימפיאדת מינכן 1972 תהיה שונה לחלוטין במהותה מזאת של ברלין הנאצית ב- 1936. הכוונה הייתה כי במינכן 1972 תשרור רוח נעורים ורֵעוּת, עליצות, ועמן אחווה עולמית בינלאומית רוויה צבעים עזים ומלאה תקוות ושמחת חיים. בניגוד מוחלט לאולימפיאדת ברלין 36' הרִשמית, האפורה, והמיליטריסטית שעוצבה בידי הדיקטטורה הנאצית שכוֹנֵן אדולף היטלר ונוצלה לצרכים פוליטיים ולהאדרת פני המשטר. מערב גרמניה הייתה ב- 1972 המדינה השלישית אחרי אנגליה וצרפת שאירחה שתי אולימפיאדות קיץ במאה שעברה. ווילי דאומה היה קיצוני בהשקפת עולמו ורצה להציג את ארצו מערב גרמניה נקייה מכל רבב צבאי וכתם לוחמני עד כדי כך שאפילו סביב הכפר האולימפי במינכן לא הופקדה כל שמירה צבאית ו/או משטרתית. לא הוצבו שם ע"י הוועדה המארגנת ומשטרת מינכן בראשות מנפרד שרייבר לפחות מאבטחים סמויים חמושים של שירות הביטחון הגרמני. הוא ווילי דאומה רק לא גילה לעולם כיצד הוא מתכוון להפיק ולארגן אולימפיאדה שרוויה באין ספור חלומות נעורים של אחווה ושלום ובצידם הישגים ספורטיביים מעולים אך ללא הענקת תעודת ביטוח. מדינת ישראל ושירותי הביטחון שלה לא ידעו כי הוועדה המארגנת הגרמנית בראשות אותו ווילי דאומה החליטה זה מכבר להציב בכפר האולימפי וסביב הגדר שהקיפה אותו כאלפיים שוטרים – סדרנים ללא נשקים שלבשו תלבושת אחידה בצבע תכלת. העיקר היה להרחיק ממינכן כל אסוציאציה צבאית בצבע "חקי" על פי רצונו של ווילי דאומה. הגדר הנמוכה של הכפר האולימפי במינכן לא הייתה שמורה וכלל לא מאובטחת. לדלג מעליה היה משחק ילדים. הכפר האולימפי היה בעצם פרוץ וכפי שידוע והוברר מאוחר יותר היו לכך השלכות ביטחוניות מרחיקת לכת. ספורטאים ממדינות שונות שחזרו מאוחר בלילה לכפר מבילוי במרתפי הבירה ומועדוני הלילה של מינכן ומצאו את הכניסות הראשיות נעולות, פשוט דִלְגוּ בקלות מעל הגדר בדרכם לחדריהם, כשהשוטרים – סדרנים הגרמניים מעלימים עין. שמונת המחבלים הפלסטיניים המחופשים לאתלטים ולובשים בגדי אימון ונושאים תיקי ספורט "PUMA" ובתוכם כלי הרצח רובי קלאצ'ניקוב, מחסניות מלאות בכדורים, ורימוני רֶסֶס ניצלו את חוסר הערנות והאדישות הזאת מוקדם בבוקר של יום שלישי – 5 בספטמבר 1972 ונהגו כמו הספורטאים האמיתיים. הם קפצו מעל הגדר ליד שער Gate 25  A, וחדרו לכפר האולימפי באשמורת בוקר ביום האחד העשר של המשחקים. הוועדה המארגנת בראשות ווילי דאומה השקיעה הון עתק במתקני הספורט הנפלאים, סכום בן 1.000000000 (מיליארד) דולר אך רק 2.000000 (שני מיליון) דולר ייוחדו לאבטחה ולביטחון. הבדל עצום שרר בין מינכן 1972 רוויית צבעים עזים של תקוות, מרץ ושמחת נעורים, ושאיפות לשלום בינלאומי לבין אולימפיאדת ברלין 1936 האפרורית, אלופת הסדר והמשמעת, והמיליטריסטית רווייה במצעדים צבאיים של הוורמאכט ובמצעדי גדודי הנוער ההיטלראי של בלדור פון שיראך.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הפגנת כוח ו- עוצמה של גדודי הנוער הגרמני ההיטלראי בפיקודו של שר הנוער באלדור פון שיראך. סמל צלב הקרס השתרבב לעין מכל פינה וסימל את האמביציות הלאומיות והבינלאומיות המגלומניות והמטורפות של השלטון הנאצי בראשות אדולף היטלר. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר סוקר מסדר צבאי ב- 1 באוגוסט 1936 תאריך טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מסע צבאי ליד שער ברנדנבורג לצורך יצירת הוד והדר של המשחקים האולימפיים של ברלין 36'. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 1 באוגוסט 1936 תאריך טקס הפתיחה של המשחקים. 105000 צופים עושים את דרכם לאצטדיון האולימפי המרכזי. כוחות הביטחון הגרמניים החמושים שומרים היטב על הסדר הציבורי. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. 1 באוגוסט 1936. טקס הפתיחה. עשרות אלפים שלא השיגו כרטיסים ונותרו מחוץ לאצטדיון, ממתינים לראות את הפיהרר אדולף היטלר מגיע לאצטדיון כדי לפתוח את המשחקים. גייסות ה- .S.S החמושים של הגסטאפו שומרים בקפידה על הסדר הציבורי. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מצעד צבאי ברחוב מרכזי בברלין אונטר דן לינדן שנועד להאדיר את המשטר הנאצי. אזרחי גרמניה מקבלים את המצעדים הצבאיים בהתפעלות ובהצדעה במועל יד נאצי. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מגוון צילומים עיתונאיים מתעד את דרך פעולתו של מנגנון המשטר הנאצי בראשות שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס ושר הנוער הגרמני באלדור פון שיראך, כשהם מאדירים את המוניטין של המדינה באמצעות מסדרי ענק וכינוסים עצומים של הנוער הגרמני. שם המשחק היה סדר מופתי, צייתנות, ומשמעת ברזל של האומה כולה למען הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. המשטרה הגרמנית בסיוע אנשי הביטחון הפנימי של ה- SS, כולם חמושים, עורכים סדר מול קהל משולהב. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הגרמנים המיליטאריסטיים של 1936 לא לקחו שום סיכון. המשטרה האזרחית ומשטרת הביטחון הפנימי של הגסטאפו ה- .S.S על מאות אלפי סוכניו היו חמושים היטב כדי למנוע כל הפתעה. את המראות והתמונות המיליטאריסטיות האלה מ- 1936 רצה למנוע ווילי דאומה בכל מחיר מהציבור ב- 1972. וִוילִי דָאוּמֶה (Willi Daume) היה בחור צעיר בן 26 כשפרצה מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939. מספיק מבוגר כדי לחוות את המראות הקשים של המלחמה. ב- 1945 הייתה גרמניה הרוסה ומובסת. לקח שנים לשר הכלכלה לודוויג ארהארד והקנצלר קונראד אדנהאואר בסיוע אמריקני רב ממדים לבנות ולשקם מחדש את המדינה החרבה. ב- 1966 כש – IOC העניק את למינכן את הזכות לארח ב- 1972 את האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש, ווילי דאומה היה בן 53. הוא החליט שהאולימפיאדה הזאת שהוא המארגן הראשי שלה תאפיין סדר עולמי חדש : נעורים, עליצות, צבעוניות, אדיבות, חירות, ואחוות ספורטאים. ווילי דאומה תיאם עם שר הפנים של ממשלת בָּאוָוארְיָה ד"ר ברונו מֵרְק ועם מפקד משטרת מינכן ד"ר מנפרד שרייבר מדיניות מכוונת בה נוכחותם של השוטרים וכוחות הביטחון במינכן והכפר האולימפי תוצנע לחלוטין עד כדי הלבשת השוטרים בכפר האולימפי במדי תכלת והסרת הנשקים. לשוטרים – סדרנים היה אולי כוח להתמודד עם שיכורים משתיית בירה אך לא עם טרוריסטים מזוינים ברובי קלאצ'ניקוב ורימוני רֶסֶס.

האם היה וִוילִי דָאוּמֶה תמים ו/או טיפש ? (נולד ב- 1913 ומת ב- 1996) הרי בארכיון של משטרת מינכן ניתן למצוא את דו"ח המודיעין הבא : "כוחות הביטחון הבאוואריים (משטרה ומשמר הגבול) התכוננו לקראת מצב אפשרי של ביצוע מעשה טרור במינכן 72' במשך תקופת האולימפיאדה. הנחת העבודה של קבוצת המחקר המשטרתית של מדינת באוואריה בראשותו של הפסיכולוג הראשי גיאורג זִיבֶּר (George Zibber) בדבר מעשה טרור אפשרי במשחקים האולימפיים הייתה מדויקת. גיאורג זיבר העביר למפקד משטרת מינכן ד"ר מאנפרד שרייבר מִפְרָט פוטנציאלי בו טרוריסטים מזוינים בנשק חַם פושטים על משלחות ספורט שהגיעו לאולימפיאדת מינכן 72' ממדינות הנמצאות באזורים של סכסוכים פוליטיים בעולם (כמו המזרח התיכון למשל). קבוצת המחקר של גיאורג זיבר הניחה כי המיקוד התקשורתי העצום במשחקים האולימפיים באמצעות טלוויזיה ורדיו לרבות עיתונות כתובה, מעניקים סיכוי טוב לקבוצות טרור וגרילה קיצוניות להתבלט, לדרוש דמי כופר, ולהפיק יתרונות אֵימָה נוספים. משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן 72' הייתה נתונה כל העת לאיום פוטנציאלי של הטרור הפלסטיני. הרי היו לכך תקדימים מהעבר הקרוב : ב- 23 ביולי 1968 נחטף מטוס אל- על (הטיס אותו הקפטן עודד אברבנאל) שהיה בטיסתו מרומא לתל אביב ע"י מחבלים פלסטיניים. הוא הוסט ממסלולו וטס לאלג'יר. ב- 10 בפברואר 1970 הותקף מטוס אל – על ע"י מחבלים פלסטיניים בעת שהיה בחניית ביניים במינכן. בהתקפה נהרג אח דהנוסעים ושחקנית התיאטרון חנה מרון נפצעה ואיבדה את רגלה. ב- 8 במאי נחטף מטוס של חברת התעופה הבלגית "סבנה" (SABENA) ע"י מחבלים פלסטיניים והונחת בשדה התעופה לוד לצורך מיקוח של שחרור מאות מחבלים כלואים בישראל. גיאורג זיבר ראה את הנולד וקלע בול אך מאנפרד שרייבר דחה את התסריט. הנימוק שלו היה , שיו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים ווילי דאומה ביקש להפיק משחקים שמחים, והוא כמפקד המשטרה איננו רוצה לטפל בענייני הביטחון באולימפיאדה בצורה רשמית מידי, נוקשה מידי, ובלתי גמישה. מעשה הטרור של קבוצת שמונה המחבלים מארגון "ספטמבר השחור" בפיקודו של לוטיף "עיסא" אפיף נגד הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972, כשכל שרשרת הביטחון הגרמנית פרוצה – נלמד והופקו הלקחים. ראינו את זה רק עכשיו באולימפיאדת לונדון 2012. יו"ר הוועדה המארגנת סבסטיאן קו וממשלת אנגליה לא לקחו שום סיכון. עליצות אולימפית איננה שקולה כנגד חיי אדם.

ראש המשלחת לאולימפיאדת מינכן 1972 האיש הנערץ על רבים מר שמואל ללקין (בן 90 היום) מוסיף לי בעדותו כלהלן : "רק משהתרחש האסון הוברר כי הסדרנות והפיקוח בכפר האולימפי היו אמורים להתמודד עם עבריינות מקומית כמו אלימות ושִיכְרוּת, אך לא עם טרוריסטים נחושים וחמושים בקלצ'ניקובים ורימוני רֶסֶס".

צֵל העבר הכבד של האולימפיאדה הנאצית – ברלין 1936 רבץ כאות קַיִן על הוועדה המארגנת הגרמנית של מינכן 72', אך צריך לזכור שהוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי ברלין 1936 בראשותם של נשיא הוועדה ד"ר תִּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ"ל פרופסור קָארְל דִים, הפיקה אולימפיאדה לתפארת בעלת הישגים ארגוניים וחידושים טכנולוגיים רבים. תיאודור ליוואלד וקארל דים הציגו לראשונה באולימפיאדת ברלין באוגוסט – 1936 לא רק קומפלקס אולימפי מרהיב בתוכו מתקני ספורט איכותיים פנטסטיים אלא חשפו גם את אקדח הזינוק האלקטרוני המחובר למצלמת ה- Photo finish. זאת הייתה אחת ההמצאות הטכנולוגיות המפליגות ביותר בתקופה ההיא . שניהם גם היו הראשונים שהגו את רעיון הדלקת הלפיד האולימפי בעיירה אולימפיה ביוון העתיקה והבאתו ממרחק של מאות קילומטרים ע"י רצים שונים לברלין בירת גרמניה. האתלט הגרמני פְרִיץ שִילְגֶן נכנס לאצטדיון בברלין ב- 1 באוגוסט 1936 הקיף אותו פעם אחת והדליק את המשואה האולימפית בטקס חגיגי לעיני 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים והקנצלר אדולף היטלר כסממן של שמירה על המורשת האולימפית של יוון העתיקה. עד אולימפיאדת ברלין 36' כלל לא עלה על הפרק רעיון הדלקת הלפיד כמוקד האירועים בטקס הפתיחה האולימפי.

olympics complex berlin 1936

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. תצלום מרהיב ממטוס קל גרמני שנעשה באוגוסט 1936 ומראה חלק מהקומפלקס האולימפי רחב הידיים ובתוכו האצטדיון האולימפי המרכזי שתכולתו 105000 צופים, בו נערכו טקסי הפתיחה והנעילה, תחרויות הא"ק, ורכיבה על סוסים. וכן מראה את בריכת השחייה האולימפית שניצבת לאצטדיון האולימפי המרכזי ותכולתה 40000 צופים. (באדיבות Olimpiazeitung. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. הוועדה המארגנת של המשחקים מציגה את אקדח ההזנקה האלקטרוני בריצות על המסלול כשהוא פועל בסינכרוניזציה  עם מצלמת ה- Photo finish המוצבת ברוֹם מגדל באצטדיון האולימפי בברלין, על קו הגמר. (באדיבות OLYMPIA  1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . צילום מקרוב של אקדח ההזנקה . (באדיבות Olympia 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) 

טקסט : אולימפיאדת ברלין 36'. זהו מנגנון מצלמת ה- Photo finish בתחרויות הריצה באולימפיאדת ברלין 1936. השימוש במצלמת הפוטו הפיניש כמצלמה שופטת לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים הפך את המדידה ודירוג המנצחים באולימפיאדת ברלין 36' למדויקת ביותר ומנעה מחלוקות שיפוט מיותרות. הישג טכנולוגי מרשים של הוועדה המארגנת בראשותם של ד"ר תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דִים. (באדיבות OLYMPIA 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. פרופסור קארל דים מנכ"ל הוועדה המארגנת של המשחקים. (באדיבות Olympia 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ד"ר תיאודור ליוואלד נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים. הוא וקארל דים נחשבו לצוות ארגון מצטיין ובעל יכולות. (באדיבות Olympiazeitung 1936). ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וצריך לזכור עוד דבר. מהנדסי הטלוויזיה הגרמנית של חברת "TELEFUNKEN" ב- 1936 ובראשם מהנדס האלקטרוניקה הנודע וולטר בְּרוּךְ (Walter Bruch) היו הראשונים בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית שהעבירו כבר באותה השנה ההיא של 1936 (לפני 79 שנים) בשידורים ישירים כ- 75 שעות באירוע ספורט בינלאומי ענק בסדר גודל כזה. שידורי הטלוויזיה הגרמנית אז ב- 1936 לא התקיימו במתכונת הטכנולוגית המוכרת היום. האנשים טרם החזיקו מקלטי טלוויזיה בסלון ביתם. יעדי סיגנל שידורי הטלוויזיה כוונו לנקודות צפייה ציבוריות מרוכזות. ב- ברלין עצמה הוקמו עשרים ושמונה מרכזי צפייה מיוחדים בספריות ובתאטראות בעיר למען האזרחים כדי לאפשר להם לצפות בטקסי הפתיחה והנעילה ובתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות. האצטדיון האולימפי היה מאוכלס כאמור מידי יום ביומו ב- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) צופים כמוהו גם הבריכה האולימפית שאת יציעיה גדשו כל יום 40000 (ארבעים אֶלֶף) צופים. מרכזי הטלוויזיה המאולתרים היו פיצוי למאות אלפי אזרחים גרמנים שלא הצליחו לקנות כרטיסים אבל ראו את הפלא השמיני בהיווצרותו ובהתגלמותו. מהנדס הטלוויזיה וולטר ברוך (Walter Bruch) הפך לאלוהים בגרמניה. משרד הדואר והתקשורת הגרמני ב- 1936 באחריותו של שר התעמולה והמומחה הנאצי הראשי להסתה לאומית ד"ר יוזף גבלס ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) הרחיק לכת ודחף את סיגנל הטלוויזיה גם מחוץ לברלין לעבר ערים מרוחקות כמו פוטסדאם הסמוכה, ולייפציג והמבורג המרוחקות. זה היה פלא טכנולוגי מזהיר בתולדות הטלוויזיה הגרמנית .DOZ בראשות הורסט זייפארת, רוברט למבקה, אולי וולטרס, קארל היינץ, ו- אולריך בראון והוועדה המארגנת בראשות ווילי דאומה נהנו ממורשת טלוויזיה שנוצרה ב- 1936.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. מהנדס האלקטרוניקה הראשי של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch, משמאל) בוחן את עבודת אחת משתי מצלמות ה- Video הענקיות שסיקרו את טקס הפתיחה האולימפי, את תחרויות הא"ק, ואת הגעת רצי המרתון לאצטדיון. (באדיבות מר אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שלוש מצלמות Video ענקיות שכל אחת מהן שקלה כמעט רבע טון סיקרו את תחרויות הא"ק והשחייה והגעת רצי המרתון לאצטדיון האולימפי. דרושים היו שישה אנשים כדי לתפעל את תותח הצילום הענק וגדל המידות. הטלוויזיה הגרמנית החדשנית פעלה ב- 1936 תחת עינו הפקוחה פיקוחו של משרד רשות הדואר והתקשורת ברייך ה- 3, ה- DRP, והייתה כפופה ישירות לשר התעמולה ד"ר יוזף גבלס. חוץ ממשימות הספורט נועדו לה מטרות פוליטיות. ד"ר יוזף גבלס כבר הכריז במארס 1935 בחנוכת צילומי הטלוויזיה הראשונים של חברת  "Telefunken" כי כל אמצעי התקשורת של הרייך ה- 3 הנאצי הגרמני מולאמים ויוקדשו למען המדינה וצרכיה. איש כמובן בגרמניה לא הטיל ספק בהצהרה הדיקטטורית הזאת.

טקסט תמונה : אחת התמונות הנדירות של מצלמת טלוויזיה אלקטרונית באולימפיאדת ברלין 1936 . זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video שמהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של DRP  (Deutsche  Reich  Post) השתמשו בהן בעת שידורי הטלוויזיה באולימפיאדת ברלין 1936. המצלמה הנראית בתמונה הזאת (מצוידת בשפופרת הצילום איקונוסקופ פרי המצאתו של ד"ר וולדימיר זווריקין) נראית כמו תותח צילום ומוצבת באִצטדיון האולימפי המרכזי . שלוש מצלמות Video כיסו את תחרויות הא"ק , השחייה , ואת שלב ההגעה של רצי המרתון לאִצטדיון האולימפי . משקלה של מצלמת Video  כזאת היה כמעט רבע טון . המצלמות נזקקו למזג אוויר בהיר ואור יום חזק כדי לייצר סיגנאל תמונה באיכות ראויה לצורכי שידור . שלוש מצלמות  ה- Video הגרמניות הפיקו 72 שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית במשך 16 ימי התחרויות אך חומר השידור לא הוקלט מעולם  [1] . (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי . גל הזכויות שמורות). 

מהנדסי חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" הבלתי נלאים שפעלו תחת הוראות סיקור מפורשות של DRP העבירו חלק מהשידורים הישירים של אולימפיאדת ברלין 36' גם באמצעות כמה ניידות שידור מיוחדות ששילבו הפעלת Film ו- Video בעת ובעונה אחת . המצלמה שהוצבה על גג הניידת שלהן צילמה אמנם בפילם אך בבטן הניידת הורכבה מעבדת מיוחדת ומתוחכמת שפיתחה את הפילם במהירות עצומה בפרק זמן של 40 (ארבעים) שניות בלבד ותרגמה אותו מייד באמצעים אלקטרוניים לתמונת Video כדי שניתן יהיה להעביר אותה בשידור ישיר לאולפן הטלוויזיה. בכך אפשרה חברת "טלפונקן" (Telefunken) להעביר שידורי ספורט בטלוויזיה כמעט באופן ישיר לאחר התמהמהות טכנית קצרה בת 40 שניות. ציבור הצופים כמובן לא היה מודע להשהיית הזמן הזאת.

טקסט תמונה  :  האולימפיאדה הנאצית של  ברלין 1936. צילום נדיר של ניידת שידור טלוויזיה של DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) מסוג מרצדס נושאת עליה מצלמת פילם. (באדיבות אולריך ארדט  מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ניידת שידור של "TELEFUNKEN" מעבירה באמצעות כבל Video היוצא ממכונית המרצדס את סיגנל התמונה לעבר אולפן הטלוויזיה. (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מעבדת הפילם בתוך ניידת השידור מפתחת את החומר ומעבירה אותו לאינפורמציה אלקטרונית של תמונת Video המשודרת לאולפן הטלוויזיה . הישג טכנולוגי מרשים . (באדיבות אולריך מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיגנל השידורים הישירים בטלוויזיה הגרמנית הועבר ל- 28 מרכזי צפייה מיוחדים שהוקמו בברלין עיר הבירה לרבות הכפר האולימפי ששכן בפאתי ברלין אך מהנדסי האלקטרוניקה הגרמנים הצליחו לשלוח אותו כאמור לטווחים של עד 300 ק"מ שהיו מיועדים לערים מרוחקות כמו המבורג, לייפציג, ופוטסדאם. מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני של שידורי הטלוויזיה. לא נשאר שום זיכרון מצילומי ה- Video האלה של ברלין 1936 מפני שהמהנדסים של חברת "TELEFUNKEN" טרם ידעו להקליט תמונת Video מס' [2].

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. ה-  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post)  באחריותו של שר התעמולה הגרמני ד"ר יוזף גבלס מקים מרכזי צפייה לטלוויזיה מיוחדים בכפר האולימפי בברלין , בברלין עצמה , ובערים נוספות כ- לייפציג , המבורג , פוטסדאם ואחרות . מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני .(התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

זיכרון הצילום היחיד שנותר מאולימפיאדת ברלין הוא סרטה הדוקומנטארי בן כארבע שעות "OLYMPIA" (בפילם) של הבימאית הגרמנית הנודעת גב' לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl). "אולימפיה" הוא מסמך קולנועי – דוקומנטרי מרתק שהוכן והורכב ב- 1936 משני חלקים : הראשון נקרא, "פסטיבל העמים" (Fest der Volker) ושמו של החלק השני הוא "פסטיבל היופי" (Fest der Schonheit). לני ריפנשטאהל תיעדה את משחקי ברלין 1936 באמצעות 45 מצלמות פילם בנות 35 מ"מ, עליהן הורכבו עדשות מגוונות מסוגים שונים. צוות הצילום הענק שלה כלל כ- 300 אנשים וההפקה היקרה בעלות של כ- 3000000 (שלושה מיליון) מארקים גרמניים מומנה כולה ע"י מיניסטריון התעמולה בראשות השַר ד"ר יוזף גבלס ועל פי הוראתו המפורשת של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. בימאית הקולנוע הגרמנייה הגדולה לני ריפנשטאהל (במרכז) בחברת שני מעריצה, אדולף היטלר (מימין) ויוזף גבלס (משמאל). (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

45 (ארבעים וחמישה) הצלמים של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ועוזריהם ירו כמות פנטסטית של יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר של פילם מצולם, ביניהם שוטים רבי המוניטין המנציחים את זכייתו של האָצָן השחור האמריקני הפִּלְאִי ו/או אם תרצו המיתולוגי גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בארבע מדליות זהב בתחרויות הא"ק, בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מטרים (10.3 ש') ו- 200 מטרים (20.7 ש'), קפיצה לרוחק (8.06 מ'), ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מטר בה קבעה הרביעייה האמריקנית שיא עולם של 39.8 ש' (הרץ הראשון היה גֶ'סִי אוֹאֶנְס + הרץ השני רָאלְף מֶטְקָאלְף + הרץ השלישי פוֹי דְרֵיְיפֵּר + הרץ המסיים היה פְרָאנְק וָויְיקוֹף). לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל התעלמה מתורת הגזע הארי של גרמניה הנאצית והמצלמות שלה חשפו את גֶ'סִי אוֹאֶנְס וספורטאים שחורים נוספים בנבחרת ארה"ב במלוא הדרם הספורטיבי. הבימאית לא התייחסה לעימות הספורטיבי – פוליטי שהפגין הקנצלר הגרמני אדולף היטלר כשסירב ללחוץ את ידיהם של הספורטאים השחורים האמריקניים. לני ריפנשטאהל מציגה את היטלר בסרט "אולימפיה" כבן אנוש רגיל שצופה בהנאה בתחרויות.

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת ברלין 1936. טקס הפתיחה באצטדיון האולימפי. הבימאית הגרמנייה רבת המוניטין גב' לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) והצלם שלה עוקבים אחרי ריצתו של נושא הלפיד ומדליק המשואה האולימפית פריץ שילגן. (באדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת ברלין 1936. ג'סי אואנס (Jesse Owens, גובהו האישי היה 1.78 מ') האתלט האמריקני השחור שזכה בארבע מדליות זהב בשתי הריצות ל-100 מ' ו-200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ', והפך למושא הערצתה של הבימאית לני ריפנשטאהל . (באדיבות OLYMPIA ZEITUN  193. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן", במסגרת הסדרה בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר חולף על פני שער ברנדנבורג  ב- Via Triumphalis (דרך הניצחון) בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי , שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש . 40000 (ארבעים אלף) אנשי ס.ס. ומשטרה אבטחו את המסע של אדולף היטלר ב- "שדרת הניצחון" לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי.  (באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונות :  1 באוגוסט 1936 . יום הפתיחה של אולימפירת ברלין 1936. אולימפיאדת ברלין נראתה כמגרש מסדרים צבאי אחד גדול . סדר מופתי שרר בעיר בעת שהרץ הגרמני נושא הלפיד פריץ שילגן (Fritz Schilgen) הבלונדיני מתקרב לאצטדיון האולימפי שילגן נבחר בקפידה למשימה ההיסטורית בשל מראהו הארי , בלונדיני ובעל עיני תכלת . (באדיבות OLYMPIAZEITUNG  1936 . ארכיון יואש אלרואי) .

 טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. האִצטדיון האולימפי בברלין. טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 36' . קנצלר גרמניה אדולף היטלר צועד עם פמלייתו על מסלול הפחם באצטדיון האולימפי דקות לפני טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 11 של הזמן החדש . כניסתו לאצטדיון האולימפי עוררה התרגשות עצומה . 100 אלף הצופים באצטדיון זעקו בקול ניחר ובמועל יד "Sieg Heil , Sieg Heil". ליד אדולף היטלר צועדים בשורה הראשונה שני גאוני הארגון של משחקי האולימפיאדה ה- 11 של העידן החדש תיאודור ליוואלד (Theodor Lewald) משמאלו וקארל דים (Carl Diem) לימינו , נשיא ויו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים . ההצלחה הגדולה של אדולף היטלר הייתה בשיווק המשחקים. לני ריפנשטאהל עשתה זאת באמצעות 45 מצלמות ו-500 ק"מ פילם מצולם. סרטה המפורסם "אולימפיה" אודות משחקי ברלין 1936 הוצג בשני חלקים . החלק הראשון נקרא "חגיגת העם". לחלק השני של הסרט היא העניקה את השם "פסטיבל היופי". משרד הדואר הגרמני DRP של הרייך ה- 3  הנאצי (ראשי תיבות של Deutsche  Reich  Post) שיווק את אולימפיאדת ברלין 1936 גם באמצעות שידורי טלוויזיה שכללו שלוש מצלמות Video . הן נראו כמו תותחי צילום והניבו  72 שעות של שידורים ישירים . סיגנל השידור הטלוויזיוני נשלח מהאצטדיון בברלין למספר מוקדי צפייה מרכזיים בערי גרמניה וגם ל- 28 מוקדי צפייה בברלין . כמה מהם הוצבו בכפר האולימפי בברלין. (באדיבות OLYMPIAZEITUNG  1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה:  אולימפיאדת ברלין 1936 . דוכן המנצחים בקפיצה לרוחק . לני ריפנשטאהל הנציחה במיומנות קולנועית רבה את הישגיו של האצן האמריקני ג'סי אואנס שזכה בארבע מדליות זהב תחרויות הא"ק (100 מ' ,200 מ' , קפיצה לרוחק , ומירוץ שליחים ארבע פעמים  100  מטר) . ג'סי אואנס ניצב במרכז על דוכן המנצחים בקפיצה לרוחק . מימין , הקופץ הגרמני קארל לודוויג 'לוץ' לונג בעל מדליית הכסף שהוכרח להצדיע במועל יד. משמאל הזוכה במדליית הארד היפני נאוטו טאז'ימה. סיטואציה ספורטיבית שהפכה בסופו של דבר להפגנה פוליטית. (באדיבות 1936 OLYMPIAZEITUNG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 . ג'סי אואנס מנצח בריצת הגמר ל- 100 מ'. (באדיבות 1936 OLYMPIAZEITUNG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המשחקים האולימפיים ה- 12 במניין של העֵת החדשה היו אמורים להיערך ב- 1940 בטוקיו, אך קנצלר גרמניה אדולף היטלר חולה מגלומניה שהעריץ את התנועה האולימפית תכנן כי החל מ- 1944 ייערכו האולימפיאדות באופן קבוע מידי ארבע שנים רק על אדמת גרמניה . ה- DRP שפעל במדויק על פי הוראותיו של שר התעמולה ברייך השלישי ד"ר יוזף גבלס ומעריצו של היטלר כבר הורה למהנדסי TELEFUNKEN להתחיל לתכנן את מצלמות הטלוויזיה האלקטרוניות של הדוֹר הבא, אלה שיכסו את המשחקים שייערכו שוּב בתוך שמונה שנים בברלין. מופעי הספורט הגדולים ומדע האלקטרוניקה צעדו כבר אז שלובי זרוע. הטלוויזיה נועדה לצילום אירועי ספורט אך ב- 1 בספטמבר 1939 פרצה כידוע מלחמת העולם ה- 2 ואירופה טבלה בנהרות של דם וכוסתה בתימרות עשן ואש.

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ניידת שידור משולבת בצילום פילם ו- ווידיאו מצלמת את ריצותיו של האתלט האמריקני ג'סי אואנס . לא נשאר שום זיכרון צילום  ב- Video של זכיותיו של ג'סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל-100 מ' ,200 מ' , קפיצה לרוחק , ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מטרים . (ZDF) .

טקסט תמונה  :  מצלמת Video חדישה של חברת האלקטרוניקה הגרמנית  TELEFUNKEN שתוכננה  ב- 1940 לכיסוי האולימפיאדות הבאות. ( בסיוע ובאדיבות ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בימאי הטלוויזיה הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) המנוח שנפטר בנובמבר 2004 בן 82 ונחשב לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו וגם היסטוריון טלוויזיה בעל ידע רב וזיכרון מופלא , והאיש ששימֵש בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי אולימפיאדת מינכן 1972, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי [3] : "מהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של חברת "טלפונקן" הרכיבו עוד שלוש מצלמות Video שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936, וכן העבירו בשידור ישיר את שלב ההגעה לאצטדיון האולימפי של ריצת המרתון לצורך ההקפה האחרונה בתוך האצטדיון האולימפי שהיה גדוש מידי יום ביומו ב- 105000 צופים. חוץ מזה השתמשו מהנדסי "טלפונקן" גם בכמה ניידות שידור ששילבו הפעלת שיטת הצילום בפילם במצלמות 35 מ"מ והעברת או תרגום טכני של האינפורמציה הפילמאית בתוך הניידת לאינפורמציית Video, ובפחות מדקה אחת ניתן היה לקבל את התמונות האלקטרוניות. מצלמת Video גדולה הוצבה גם בבריכת השחייה. הסיגנלים האלקטרוניים נשלחו למרכזי צפייה בכפר האולימפי בברלין ולנקודות צפייה מרוכזות נוספות בבירה הגרמנית, ונשלח גם לערים מרוחקות – לייפציג, המבורג, ופוטסדאם".

טקסט תמונה : זהו הורסט זייפארת המופלא, הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972. כאן הוא נראה מקבל את פרס הטלוויזיה הגבוה ביותר, "מצלמת הזהב", בטקס מיוחד שערכה לו רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD. (התמונה הוענקה לי באדיבות קלאוס בייסנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סיומה של מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945 מצאה את הרייך ה- 3 מְנוּצַח, חָרֵב, והָרוּס. המלחמה חצתה את גרמניה באופן שרירותי לשתי מדינות, מערב גרמניה שבירתה בּוֹן ומזרח גרמניה שעיר הבירה שלה היא ברלין. העולם החופשי בהנהגת ארה"ב, אנגליה, וצרפת שיקם את מערב גרמניה בה נבנה שלטון דמוקרטי והוקמה מדינה חופשית שבירתה בּוֹן. ברה"מ העניקה חסות למזרח גרמניה והפכה אותה למדינה גרורה אף היא בעלת אוריינטציה קומוניסטית – טוטליטארי כמו כל מדינות הגוש המזרחי ומנוהלת ע"י שלטון דיקטטורי ריכוזי, ובירתה ברלין. בסיום מלחמת העולם ה- 2 במאי 1945, נחצתה ברלין. בחלק מהעיר שלטו שלוש המעצמות הדמוקרטיות ובחלק האחר שלה משל השלטון המזרח גרמני תחת עיניה הפקוחות של ברה"מ ושליטה הגרוזיני יוסף דג'וגאשווילי סטאלין. בעוד מערב גרמניה בראשות שני המדינאים קונראד אדנאאואר ושר הכלכלה המבריק שלו לודוויג ארהארד קמה מהריסותיה, התפתחה, ושגשגה במהירות חסרת תקדים גם הודות לסיוע הנדיב האמריקני במשך שנים הנושא את השם "תוכנית מרשל" (על שם מזכיר המדינה של ארה"ב בשנים ההן ג'ורג' מרשל שהתווה את תוכנית השיקום לאירופה בשנת 1947), שקעה מזרח גרמניה באפרוריות הרוסית והסתתרה מאחורי מסך הברזל שהורידה ברה"מ על גרורותיה וחצץ בינן לבין מדינות מערב אירופה. מזרח גרמניה הטוטליטארית הקימה סביב גבולה גדרות תיל והחלה בחינוך האידיאולוגי הספרטני והנוקשה של הילדים והנוער לצייתנות ונאמנות למפלגה הקומוניסטית ולחתירה למצוינות בספורט. המשטר הפריח סיסמאות באוויר המספרות על גן העדן שהוקם במדינה המזרח גרמנית אך העובדות היו אחרות. במשך 15 שנים בין 1946 ל- 1961 ערקו כ- 3.000000 (שלושה מיליון) אזרחים גרמנים ממזרח ברלין הקומוניסטית למערבה של העיר החופשית, הפורחת והדמוקרטית. תעשיית הספורט המזרח גרמנית טרם הניבה תוצאות. המלחמה הקרה בין המזרח הקומוניסטי לבין המערב הדמוקרטי הגיעה לשיאה והתפשטה על פני כל הגלובוס. הוויכוח ההיסטורי בין מדינות העולם החופשי לבין המדינות הטוטליטאריות נמשך במלוא עוזו. המדינות הטוטליטאריות הקומוניסטיות העריכו כי הצטיינות מופלגת של הספורטאים והספורטאיות שלהן בזירות הספורט הגלובליות השונות, בעיקר באולימפיאדות הקיץ והחורף, המונדיאלים, ואליפויות העולם בא"ק, יגבירו את הפופולריות הפוליטית והמדינית שלהן בקרב אומות העולם. מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית המזרח גרמנית וולטר אולבריכט הגה כבר בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת את הסלוגן הפוליטי – ספורטיבי רב המוניטין שלו. שנשען על הפוטנציאל הבלתי נדמה של תקשורת המונים בדמותה של הטלוויזיה הבינלאומית : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים". כל המדינות הקומוניסטיות בעולם ובראשן ברה"מ אימצו אותו אל לִיּבָּן. זה מדהים אולם זאת הייתה האמת. כך נהגו ברה"מ, מזרח גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, בולגריה, הונגריה, יוגוסלוויה, קובה, והאחרות. מעניין להתבונן בוויכוח הפוליטי המר והנוקב שניהלו מנהיגי הפועלים האמריקניים נציגי העוחם החופשי ב- 1959 עם רודן ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב בעת ביקורו באותה שנה בבניין האו"ם בניו יורק.

 ב- 1959 התארח שליט ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב בבניין האו"ם בניו יורק ונשא את נאומו המפורסם בזכות גן העדן הקומוניסטי שהוקם ב- ברה"מ עבור אזרחיה והמגן על מעמד הפועלים וזכויותיו. "עובדה", טען חרושצ'וב, והוסיף, "גוש מדינות מזרח אירופה נוהה אחרי ברה"מ ומאמץ אף הוא את המשטר הקומוניסטי האידיאלי שהוא משטר חברתי טוב וצודק בהרבה ממבנה החיים הקפיטליסטי של מדינות המערב". בעת הנאום הוריד את אחת מנעליו ורקע בה בבוטות על הדוכן לעיני מצלמות הטלוויזיה ועיני כל העולם כדי להיראות צודק. הוא היה מוּזִ'יק [4] ולא עשה שום חשבון לגינוני הנימוס האמריקניים.

הממשל האמריקני ערך למנהיג הסובייטי הכריזמטי והבוטה סיור בהוליווד בירת הקולנוע העולמי, ואח"כ אִרגֵן לוֹ בסַן פרנציסקו סעודת עֶרֶב משותפת עם מנהיגי ארגוני הפועלים בארה"ב ה- A.P.L. וְ- C.I.O, בראשותו של וולטר רוּתֶּ'ר נשיא איגוד פועלי המכוניות. נכחו שם עוֹד ג'יימס קארי נשיא איגוד פועלי החשמל, פאול פיליפס ראש איגוד פועלי הנייר, ז'וזף קאראן נשיא איגוד עובדי הים, אלברט נייט נשיא איגוד פועלי התעשיות הכימיות והאטומיות, וקארל פאלאר נשיא איגוד פועלי תעשיית הבירה. בארוחת העֶרֶב החגיגית התפתח וויכוח פומבי סוער לעֵין מצלמות הטלוויזיה האמריקניות של כל שלוש הרשתות הגדולות ABC ,CBS, ו- NBC בין ניקיטה חרושצ'וב מנהיג העולם הקומוניסטי הדוֹגֵל בדוקטרינת הממשל הריכוזית הכופה את דעתו על אזרחיו לבין נציגי הפועלים האמריקנים במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם שהמציאה את המשטר הקפיטליסטי וחופש הדעה. ניקיטה חרושצ'וב שטח את משנתו החברתית – כלכלית בה הציג את העולם הקומוניסטי – טוטליטארי כגן עדן לפועלים. מנהיגי הפועלים של הגדולה במדינות העולם החופשי – ארה"ב, לא עשו חשבון לעריץ הסובייטי ושאלו אותו שאלות קשות. כשהעלה ניקיטה חרושצ'וב לדיון בביטחון כה רב את הארגומנט, "כי העולם הקומוניסטי הוא אידיאל המשמש גן עדן לפועלים", נדלקו מנהיגי הפועלים האמריקנים וממש רתחו. המחלוקת בוויכוח הפוליטי סביב טיבם של המשטרים הקומוניסטיים מול הקפיטאליזם המערבי הגיע לנקודת הרתיחה שלוֹ. וואלטר רות'ר, אלברט נייט, וקארל פאֶלאֶר הסתערו על ניקיטה חרושצ'וב ללא רחם וללא הנחות. התפתח שם רָב-שיח מדהים, חריג, ובוטה מאין כמוהו בסִגנוֹנוֹ, אחד המפורסמים בהיסטוריה, בין הרוֹדָן הסובייטי הטוטליטארי מצד אחד לבין אנשי החירות והדמוקרטיה מהעבר השני של המתרס. הנה החֵלֶק הרלוואנטי ממנו הנוגע לספר הזה. מפגן אמיץ ומרהיב של חירות המחשבה והביטוי – סַם החיים של הדמוקרטיה – מוּל העריץ הגדול בתבל בימים ההם מנהיגה של  ברה"מ ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב.

ניקיטה חרושצ'וב : ארה"ב מנצלת את עושרן של מדינות אחרות, מדינות נחשלות למען צבירת רווחים. אנחנו איננו מנצלים שום מדינה. אנו עוסקים במסחר בלבד.

וולטר רות'ר : אתם מנצלים את פועלי מזרח גרמניה.

ניקיטה חרושצ'וב : היכן חלמת זאת ?

וולטר רות'ר : אם אין אתם מנצלים אותם, מדוע עוברים שלושה מיליון מהם את הגבול למערב גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אתה חולה אנוש בקדחת הקפיטליסטית.

וולטר רות'ר : הפועלים במערב גרמניה בני חורין הם.

ניקיטה חרושצ'וב : גם אנחנו בני חורין.

וולטר רות'ר : היש בידך כתב אמנה לדבר בשם פועלי העולם ?

ניקיטה חרושצ'וב : היש בידך כתב אמנה לתקוע חוטמך במדינת מזרח גרמניה ?

וולטר רות'ר  : (כשניקיטה חרושצ'וב מניע בידיו כדי להשתיק אותו) האם הוא פוחד מפני שאלותיי ?

ניקיטה חרושצ'וב : אני אינני פוחד מפני השָטָן והרי אתה בן אדם.

וולטר רות'ר : היכול אתה להביא מקרה אחד ויחיד שבו איגוד מקצועי של פועלים ב- ברה"מ חלק על מדיניות הממשלה ?

ניקיטה חרושצ'וב : מדוע אתה תוקע את חוטמך בעניינינו ?

וולטר רות'ר : החירות היא עניינו של כל אדם. אתה מביע תמיד את דאגתך לפועלי אסיה. יש עניין הקרוי סולידריות בינלאומית של פועלים. כשביקרתי ברוסיה הייתי חבר איגוד מקצועי, והייתה זאת מה שאנו מכנים בארה"ב "אגודה מטעם המִפעל".

ניקיטה חרושצ'וב : ואנו קוראים מה שאתה מייצג בשֵם משרתי הקפיטאליזם.

אלברט נייט : מדוע אתה מתנגד להצבעה דמוקרטית בעניין איחודה של גרמניה ?

ניקיטה חרושצ'וב : אין דבר זה תלוי בי, אלא בשני חלקי גרמניה.

וולטר רות'ר : אתה ממליץ על הרחבת קִשרֵי המסחר. מדוע אתה מתנגד אפוא לזֶרֶם חופשי של רעיונות ?

ניקיטה חרושצ'וב : כראש מעמד הפועלים אגן על הפועלים מפני תעמולה קפיטליסטית.

קארל פאלאר : המפלגה הקומוניסטית מכריזה על עצמה שהיא משחררת מעמד הפועלים , אולם אנו רואים שבעקבות תפיסת השלטון ע"י הקומוניסטיים בארצות אחרות כמו במזרח גרמניה, עוזבים  אותן הפועלים בהמוניהם. היכול אתה להביא ולוּ מקרה אחד של כניסה המונית של פועלים ממדינות לא קומוניסטיות אל מדינה קומוניסטית ?

ניקיטה חרושצ'וב : האם זה הכל ? חשוב בעצמך בעניין הזה ! שתה את הבירה שלך ! אולי דבר זה יועיל לך למצוא את התשובה על שאלתך.

וולטר רות'ר : יש לנו חילוקי דעות בארה"ב בינינו לבין עצמנו, אך אנו זוכרים שהיו לך קצת חילוקי דעות עם וויאצ'סלב מוֹלוֹטוֹב (שר החוץ הסובייטי בתקופת סְטָאלִין). אך כשיש לנו חילוקי דעות, אין איש נשלח לגלוּת.

ב- 1961 הקים השלטון המזרח גרמני את חומת ברלין ובכך מנע בכוח את עריקת אזרחיו מגן העדן הקומוניסטי לעבר העולם החופשי. קו ייצור המדעי לייצור ספורטאים מצטיינים במזרח גרמניה פעל בכל עוזו בכל הענפים וההישגים הפנטסטיים בסופו של דבר לא בוששו לבוא. המדינה הריכוזית בעלת הדיוק הגרמני והמשמעת הקומוניסטית קנתה חיש מהר את המוניטין הפוליטי והמדיני שלה בזכות היכולת המדהימה של האתלטים והשחיינים שלה שהפכו לאלופים אולימפיים ושיאני עולם ופרסמו את שמה בכל פינה ברחבי תבל . מזרח גרמניה הפכם שֵם נרדף למצוינות בספורט.

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. ניקיטה חרושצ'וב (במרכז בחליפה בהירה) מנהל את וויכוח "המטבח" המפורסם עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון (בחליפה הכהה) ביריד "סוקולניקי" במוסקבה ב- 1959 הדן טיבו של גן העדן הקומוניסטי מול הבלגן הקפיטליסטי של המערב. מתבונן בוויכוח מימין ליאוניד ברז'נייב.  חרושצ'וב טען בלהט כי הכלכלה הסובייטית הבריאה היא גן עדן לפועלים. ריצ'ארד ניקסון הדף את הטענות הקומוניסטיות ואמר כי הדרך היחידה להגיע לגן העדן הכלכלי הוא לנהל שוק חופשי קפיטליסטי ללא פיקוח ממשלתי. (AP. ארכיון יואש אלרואי).

ליאוניד ברז'נייב יורשו של ניקיטה חרושצ'וב בהנהגת ברה"מ וממשיך דרכו, תמך באופן טוטאלי בהשקפת עולמו הקומוניסטית של קודמו. שלטונות ברה"מ אומני התעמולה הקדישו מאמצים רבים בכסף, מתקנים, ומחקר ואימון לצורך פיתוח תעשיית הספורט שלהם. זה כבר לא היה סוד כי מצלמות הטלוויזיה באשר הן ובכל מקום יישאו את הצלחת הספורטאים הקומוניסטיים לעבר כל פינה ברחבי תבל. שגשוג הספורט הקומוניסטי בתחרויות הבינלאומיות סביב הגלובוס ורכש ניכר של מדליות זהב, נתפש בעיני השלטון הטוטליטארי ונתיניו כהצלחת פוליטית של המשטר. ברה"מ הפכה למעצמת ספורט אדירה ומודל לחיקוי עבור כל מדינות הגוש בקומוניסטי, וודאי גם עבור מדינת מזרח גרמניה הקטנה בה החיקוי השתווה למקור.

טקסט מסמך :  מפה מדינית משנת 1954 המציגה את חלוקתה של גרמניה ומיקומן של מערב גרמניה (צהוב) ומזרח גרמניה (לבן מרושתת בכבישים אדומים), זו ליד זו, בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 במרכזה של אירופה. מערב גרמניה גדולה פי שניים בשטחה ממזרח גרמניה . קו הגבול שלה אופף את המדינה הענקית בצבע ירוק – אפרפר ואילו צבעה של מזרח גרמניה על המפה הוא וורוד .

יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי מינכן 72' (שימש גם כיו"ר הוועד האולימפי הגרמני) ד"ר ווילי דאומה תכנֵן ויזם אולימפיאדה שְמֵחָה של שלום, בעלת עליצות נעורים, ושטופה בצבעים עזים ומלאי חיים. ווילי דאומה (Willy Daume) יצא מגדרו במשך שֵש שנים מאז 1966 להציג גרמניה שונה מזו הזכורה כמדינה מיליטריסטית השואפת אלי מלחמות , והוא הצליח. טקס הפתיחה נקבע לשבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 וטקס הנעילה ליום ראשון 10 בספטמבר 1972. אחת ההצלחות הגדולות של הוועדה מארגנת הייתה בניית כפר אולימפי משוכלל ואטרקטיבי ל- 7123 ספורטאים וספורטאיות (6065 גברים ו- 1058 נשים) מ- 121 מדינות הנוטלים חלק במשחקים. בכפר נבנו 5000 דירות עבור רבבת ספורטאים, מאמנים, שופטים, ומלווים. חלק מהבתים בכפר התנשאו לעשרים ושתיים קומות וחלק אחר נבנה כקוטגי'ם בגובה שתי קומות שהכילו דירות דו מפלסיות. כזה היה ביתן המגורים של המשלחת הישראלית ברחוב קונולי 31. הבתים הגבוהים בכפר האולימפי היו רחבים בבסיסם וצרים בשיאם כדי להבטיח לכל דירה אור, חום, ושמש. הדירות האלה שימשו את הספורטאים במשך שלשוה שבועות ואח"כ נמכרו לציבור הגרמני. האדריכלים תכננו כפר אולימפי נוח בעל מרכז מסחרי ענק , מרכזי שעשועים ומשחקים, שלוש בריכות שחייה, אמפיתאטרון נוח, שירותי דואר, תיאטרון ועוד שירותים אחרים. ברחובות הכפר לא נעו כלל מכוניות. הכל היה מדרחוב אחד גדול. התחבורה התנהלה מתחת לכפר כדי לא לזהם את האוויר שנושמים הספורטאים. הכפר היה צבוע בצבעים עזים ושמחים. מתכנני האולימפיאדה ה- 20 במינכן בחרו מראש בצבעי פסטל של תכלת, צהוב לימון, ירוק, סגול, ולבן. על פי קביעה למפרע הורחקו לחלוטין הצבעים אדום ושחור שאִפיינו את דגל צלב הקרס. גם צבע החום ההיסטורי סולק מהספקטרום של הצבעים. הקומפלקס האולימפי שכלל את הכפר והמתקנים קושט באין ספור דגלים אך לא ניתנה כל עדיפות לדגל הגרמני. בדרך כלל ניתנה עדיפות לדגל האולימפי על חמש הטבעות השלובות שלו ולדגל המשחקים שנשא עליו את סמל התחרויות "השמש והשמיים" [5]. כדי למנוע כל אסוציאציה צבאית נבנתה סביב הכפר האולימפי במינכן 1972 גדר נמוכה וסביבה ביטחון רופף. כל ילד יכול היה לקפוץ מעל הגדר הזאת ולהתפלח לכפר האולימפי.

בעוד ד"ר ווילי דאומה הוגה אולימפיאדה שטופה בעליצות נעורים טבע המשטר הטוטליטארי במזרח גרמניה את אחת הסיסמאות ה- סכסכניות הנודעות והשחצניות ביותר בעידן המלחמה הקרה, "האולימפיאדה למינכן – המדליות למזרח גרמניה", ובכך יצר זיקה ספורטיבית מכוונת לפוליטיקה ולאידיאולוגיה הקומוניסטית. מזרח גרמניה הפכה את הספורט לקונפקציה המונית . הנשים והגברים של המדינה הספרטנית הקטנה המונה 15.000000 (חמישה עשר מיליון) תושבים בלבד זכו במינכן 72' ב- 66 (שישים ושש) מדליות אולימפיות לעומת 40 (ארבעים) של מערב גרמניה) ודורגו במקום השלישי במניין הכללי לאחר מעצמות הספורט המסורתיות של ברה"מ וארה"ב. על פי דעתם של שליטי המדינה המזרח גרמניה בראשות הוגה הדעות שלה וולטר אולבריכט המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, זה היה ניצחון של השיטה החברתית הצודקת והנאורה במזרח על פני הסיאוב והניוון הקפיטליסטי של מערב גרמניה. בשנים הראשונות של המלחמה הקרה לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 וּבשעה שהעולם החופשי ראה במזרח גרמניה מדינה מלאכותית ולא נחוצה שהוקמה בכוח הזרוע ע"י ברה"מ כתשובה פוליטית למערב גרמניה, המציא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה וולטר אולבריכט את הסלוגן המפורסם שהפך לנבואה ואת מדינתו מקובלת במשפחת העמים. אולבריכט היה פוליטיקאי מנוסה שראה את הנולד והבין שהטלוויזיה עומדת להכתיב את סדר היום העולמי והיא זאת שתשווק את ארצו על פני הגלובוס. כך אמר : "מדליית זהב אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומאטיים". זה היה המסר לאומה המזרח גרמנית. וולטר אולבריכט פיתח את הרעיון והוסיף, "אתה צריך לעמוד על דוכן המנצחים האולימפי. הוועד האולימפי הבינלאומי יעניק לך מדליית זהב, התזמורת תנגן את ההמנון שלך, ודגל מזרח גרמניה יתנוסס בראש התורן. מיליארד צופי טלוויזיה יהיו עדים למאורע. אתה צריך לעשות זאת שוב ושוב עד שכל העולם יצדיע לך ויכיר בך כאומה משגשגת" [6].

האצניות של מזרח גרמניה הגשימו את חלומו של וולטר אולבריכט באולימפיאדת מינכן 1972. רנטה שטכר ממזרח גרמניה קובעת שיא עולם בריצה ל-100 מ'באולימפיאדת מינכן 1972 בתוצאה של 11.07 ש' וזכתה במדליית הזהב. אנלי ארהארדט ממזרח גרמניה קבעה שיא עולם בריצה ל- 100 מ' משוכות בזמן של 12.59 ש' וזכתה במדליית הזהב. מוניקה זהרט ממזרח גרמניה קבעה שיא אולימפי בריצה ל-400 מ'בתוצאה של 51.08 ש' וזכתה במדליית הזהב. וולטר אולבריכט צדק בנבואתו. מזרח גרמניה הקטנה הפכה ממדינת מריבה השנויה במחלוקת למדינה פופולרית ששמה נישא בגאון שוב ושוב בכל רחבי תבל בגין שידורי הספורט הבינלאומיים עתירי הרייטינג והמדרוג בטלוויזיה הבינלאומית. ספורטאי מזרח גרמניה צברו במשחקים האולימפיים של מינכן 72' – 20 מדליות זהב, 23 מדליות כסף ו- 23 מדליות ארד פירושו של דבר היה כי ההִמנון המזרח הגרמני והדגל נחשפו עשרים פעמים במהלך שישה עשר ימי האולימפיאדה למיליארד צופי טלוויזיה. המוטציה הספורטיבית הזאת גישרה לרגע על פני חילוקי דעות פוליטיים והצדיקה את המוטו של וולטר אולבריכט. 66 (שישים ושש) מדליות אולימפיות של מדינה קטנה בסדר גודל של מזרח גרמניה היווה ניצחון גדול של המשטר. האדריכלים הגרמניים מתכנני הכפר האולימפי היפה והיעיל הגו רעיון בנייה מדויק ומסודר באופן מופתי וחשבו על כל פרט . הם אפילו הפרידו בין ההולכים ברגל לבין תנועת כלי הרכב. חניוני הרכב הוקמו מתחת לכפר האולימפי. הרעיון היה למנוע זיהום אוויר. הספורטאים קיבלו את השירות הטוב ביותר. הכפר האולימפי הפך לפסטיבל של אחווה ומפגש בינלאומי של אלפי ספורטאים צעירים מחמש יבשות תבל. לבסוף הפך למלכודת מוות לאחד עשר ספורטאים שלנו. פרופסור שאול לדני זוכר בעת שיחות התחקיר שניהלתי עמו : "הכפר האולימפי ומערכותיו היו מתוכננים היטב. הכל נקי, יפה, ומסודר ופועל ביעילות. הפדנטיות הגרמנית שאני מקנא בה, מורגשת בכל, שלא כמו באולימפיאדת מכסיקו 1968. יחד עם זאת כישראלי שעבר את השואה תכנון וסדר מופתיים אלה מזכירים לי דווקא את התכנון הקפדני עד לפרטי פרטים, והסינכרוניזציה של כל המערכות הלוגיסטיות של תובלה, מיון, הטעייה, ויעילות בביצוע של "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". לי כניצול שואה ומי שעוסק היום בניהול ייצור, זה מזכיר דווקא את הטרנספורטים שהופנו למאיידנק, טרבלינקה, סוביבור, ואושוויץ, שאנשיהם הוטעו כשהם נכנסים להתרחץ במקלחות ושאת גוויותיהם החנוקות מגַז שרפו ללא עקבות בקרמטוריומים , כמו בתהליך ייצור רציף, יעיל ומשומן היטב. האווירה בכפר נעימה. פרחים בכל מקום. המדים של עובדי הכפר האולימפי והנהלתו, ובכלל זה שומרי הכפר, הם צבעוניים ועליזים. כולם אדיבים. לשומרים אין נשק. האומה הגרמנית עשתה כל שביכולתה כדי להראות לעולם גרמניה ידידותית, חביבה, נעימה ועליזה – גרמניה אחרת, ולהשכיח כל רמז לעברה האפל והמיליטאריסטי".

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . אווירת עליצות ושמחה בכפר האולימפי הצבעוני באולימפיאדת מינכן 1972 . תזמורת מכסיקנית אנשיה חובשים כובעי סומבררו מבדרת את הספורטאים . (המקור שמור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

שלוש ניידות שידור של DOZ שהכילו 12 מצלמות אלקטרוניות [7] צילמו את טקס הפתיחה המרהיב שנערך ברוב פאר והדר באצטדיון האולימפי החדש במינכן בשבת בארבע אחה"צ 26 באוגוסט 1972 והיה ססגוני ומרשים. 7134 ספורטאים וספורטאיות (6075 גברים ו- 1059 נשים) מ- 121 מדינות צעדו בסך. משלחת ישראל ובראשה נושא הדגל הקלע צבי הרשקוביץ קצרה תשואות מ- 80 אלף הצופים. האתלט גינתר צאהן (Gunter Zahn) אלוף הנוער הגרמני בריצת 1500 מ' הדליק את המשואה האולימפית בטקס המרהיב. האתלטית היידי שילר (Heidi Schuller) נשבעה את שבועת הספורטאים. נשיא מערב גרמניה גוסטאב היינמאן הכריז על פתיחת המשחקים. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם ראו את טקס הפתיחה בשידור ישיר, רק לא בישראל. הנהלת רשות השידור ובראשם המנכ"ל שמואל אלמוג, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור, ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית צבי גיל קבעו שטקס הפתיחה לא יועבר בשידור ישיר אלא יוקלט בירושלים, וקטעים נבחרים ממנו ישודרו באותו ערב במוצ"ש ב- "מבט ספורט". אולימפיאדת מינכן 72' הזוהרת התחילה טוב. אנחנו יודעים לצערנו הרָב כיצד זה נגמר.

טקסט תמונה :  שבת בצהריים – 26 באוגוסט 1972 . אולימפיאדת מינכן 72'. המשלחות מתארגנות ומסתדרות על הדשאים ליד הכפר האולימפי בדרכם הרגלית לעבר האצטדיון האולימפי הסמוך .  משלחת ישראל במרכז. ברקע בנייני הכפר האולימפי. (המקור שמור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  שבת – 26 באוגוסט 1972 . כשעה לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72' . נושא הדגל הנרי הרשקוביץ יחדיו עם נערה גרמנית נושאת שלט "ISRAEL" המובילה את המשלחת הישראלית בטקס . משמאל , מאמן ההיאבקות משה "מוני" וויינברג (מחזיק את הז'אקט בידו), רופא המשלחת ד"ר קורט ווייגל, ומאמן הקליעה קהת שור. (המקור שמור . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ARD רשת הטלוויזיה הציבורית הוותיקה המערב גרמנית (ראשי תיבות בשפה הגרמנית : Arbeitsgemeinschaft Rundfunkanstalten der Bundes Republic) והמקבילה שלה ZDF רשת הטלוויזיה הציבורית השנייה בגרמניה (ראשי תיבות בגרמנית : Zweites Deutsches Fernsehen), שתי הרשתות הציבוריות הללו בגרמניה הקימו לקראת שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 את DOZ קבוצה מבצעית מיוחדת אד הוק שמנתה 3000 עובדים וכונתה (ראשי תיבות בגרמנית :Deutsche Olympia Zentrum). תפקידה של DOZ כ- Host broadcaster בינלאומי היה להפיק וליָיצֵר את סיגנל השידור האולימפי בסטנדרט טכני של 625 PAL B למען 72 רשתות טלוויזיה ו- 112 רשתות רדיו מ- 73 מדינות. כמו כן סיפקה DOZ לכל העולם שירותי צילום ועריכה ושימוש באולפנים, כולל הטלוויזיה הישראלית במינכן. DOZ נהנתה מתקציב ענק של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. זה היה מבצע הפקה תקשורתי עצום ורָב ממדים. גדול הרבה יותר מזה של אולימפיאדת מכסיקו 1968. ללא כל השוואה. DOZ הפעילה 27 ניידות שידור (בצבע) וגייסה לצורך הכיסוי הטלוויזיוני 89 מצלמות אלקטרוניות. בשטח פעלו גם 67 צוותי צילום גרמניים בפילם. זה היה בטרם עידן ה- ENG. גרפיקאים גרמניים עמלו במשך ארבע שנים כדי לייצר את הסמלילים (Logo's) המאפיינים את 25 (עשרים וחמישה) ענפי הספורט באולימפיאדת מינכן 72'. הגרפיקה הגרמנית המדויקת קנתה לה מוניטין בינלאומי.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . גרפיקאים גרמניים בשירות DOZ הצליחו לייצר איורים בעלי מכנה משותף אחיד המזהים בצורה קולעת ונעימה לעין את ענפי הספורט השונים באולימפיאדת מינכן 1972 . הגרפיקה הגרמנית באולימפיאדת מינכן 72' זכתה להערכה בינלאומית והייתה מרהיבה יותר משל אולימפיאדת מכסיקו 68' ואולימפיאדת טוקיו 64'. (באדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הבימאי והמפיק הגרמני הנודע הורסט זייפארת (Horst Seifart) אז ב- 1972 בן 50 היה המוביל הראשי של פילוסופיית הבימוי הטלוויזיונית החדשנית בתחרויות במשחקים האולימפיים במינכן 1972. הורסט זייפארת היה מתכנן תוכנית השידורים ה- Multi lateral הטלוויזיונית עבור כל העולם, ה- "Weltprogramm", אך הוא היה יותר מאיש טלוויזיה. הוא היה מדען תקשורת מעמיק ויסודי. אדם בעל ניסיון טלוויזיוני מזהיר בתעשייה וגם בעל חזון שידור מרחיק לכת. הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה. הוא היה האיש הבולט בצוות הגרמני שפיתח את רעיון בימוי של כל אירועי הספורט בטלוויזיה. הורסט זייפארת נולד ב- 1922 בהמבורג. בעברו הרחוק היה טייס קרב ב- "לופטוואפה" חיל האוויר הגרמני בפיקודו של הרמן גרינג במלחמת העולם ה- 2. הוא הופל מעל שמי רוסיה ונלקח בשבי אך שרד אותו וחזר לגרמניה. לאחר המלחמה שָב לאהבתו הישנה, הטלוויזיה. הורסט זייפארת הטביע את חותמו האישי על קונספט הבימוי במשחקי אולימפיאדת מינכן של 1972. הוא היה הראשון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית יחד עם הבימאי אוּלִי וולטרס (Uli Wolters) שהציבו מצלמות מיוחדות בזירת התחרויות ואשר תפקידן הראשי היה להציג ולחשוף את האתלטים והשחיינים בצילומי Close up, לפני תחילת העלילה, כלומר בטרם יריית הזינוק. צופי הטלוויזיה בעולם יכלו להתבונן מקרוב שוב ושוב בספורטאים המתייצבים ליד אדני הזינוק במסלולי הא"ק ושבילי הבריכה ומתכוננים לקראת ההתמודדות. זה היה חידוש מפליג בימים ההם מפני שבפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה יכלו יושבי הכורסה לצפות "במרחק נגיעה" בגופם ובפניהם של הנשים והגברים המתוחים והנרגשים גיבורי עלילת הספורט הטלוויזיונית, הנערכים לקראת המאבק המכריע, שאיש איננו יודע כיצד יתפתח. המאבק על המדליות האולימפיות הוא שידור הספורט החשוב בעולם. הורסט זייפארת ידע זאת והבין כי הטלוויזיה מיטיבה לשרת את צופיה באמצעות צילומי תקריב. הטלוויזיה היא  מִדיום תקשורתי המבוסס על צילומי Close ups. הוא ניצל זאת עד תום והציב את הצופים בסלון ביתם באמצעות מצלמות הטלוויזיה בסמוך מאוד לאתלטים והשחיינים המתחרים בזירה. בצילומים מרחוק נראים האתלטים הצעירים כמכונות ספורט אך בתצלומים מקרוב הם מתגלים כבני תמותה רגילים, ממש כמונו. הצגת גיבורי העלילה באמצעות צילומי Close up לפני התרחשותה הכרחית. זהו אחד מסודות בימוי הספורט הטלוויזיוני. בימוי כזה יוצר קשר נפשי והזדהות של הצופים עם גיבורי התחרויות ומחבר אותם מייד למרקע. פילוסופיית הבימוי של הורסט זייפארת הייתה מבורכת והישג בעל ערך. הורסט זייפארת בימאי ומפיק בדרגה העליונה ביותר של המקצוע השתמש בתבונה ובהיגיון ביתרון שהעניקו לו עדשות מצלמות הטלוויזיה. הורסט זייפארת תִּכְנֵן יחד עם מפיק – בימאי נוסף ב- DOZ אוּלִי ווֹלטרס (Uli Wolters), מנהל ההפקה רוברט למבקה (Robert Lembke), מנהל ההנדסה קארל היינץ (Karl Heinz), וראש ציוותי הצילום בפילם אולריך בראון את פילוסופיית הכיסוי של תחרויות הא"ק באולימפיאדת מינכן 1972.

טקסט תמונה :  הורסט זייפארת הבימאי הראשי של תוכנית השידורים הבינלאומית באולימפיאדת מינכן 1972 ה- World Program. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי). 

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 אולי וולטרס הבימאי הראשי של תחרויות הא"ק (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

ראשי DOZ תכננו בקפידה את מערך הצילום האלקטרוני ואת עקרונות שידור ה- Replays האיטי בכל אחד מ- 25 ענפי הספורט אך גם הם לא הקדימו את זמנם. הדבר בלט בצורה יתירה בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 72', א"ק, ושחייה. למרות העושר הטלוויזיוני הפעילה DOZ רק יחידת Replay אחת מאותה הזווית של המצלמה המובילה . הטלוויזיה קנדית CBC ויחידת הביצוע שלה ORTO הציבו באולימפיאדת מונטריאול 76' כבר שתי יחידות Replays ואילו DOZ השתמשה במצלמה פרונטאלית בתחרויות הא"ק. צילומי הא"ק באצטדיון האולימפי נעשו תמיד משמאל לימין ומעולם לא ממול, אך הציבה בבריכת השחייה מצלמה עליונה הוריזונטאלית – אחורית שהקנתה ממד הסתכלות שונה ולא מוכר עד אז. החידוש הגדול של קבוצת DOZ היה מיסוד מצלמת ההיכרויות עם המתחרים בטרם יריית הזינוק. מהלך טלוויזיוני הכרחי והגיוני וגם פשוט. מפליא שאנשי הטלוויזיה ברחבי תבל לא חשבו על כך לפני כן.

טקסט תמונה : רוֹבֶּרְט לֶמְבְּקֶה המנהל הכללי של DOZ במשחקי אולימפיאדת מינכן 1972 (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).                           

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. אולריך בראון האחראי על עבודת 65 ציוותי הצילום בפילם של DOZ שתיעדו את אולימפיאדת מינכן 1972. (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

הצוות המוביל הציב מראש 18 מצלמות אלקטרוניות באִצטדיון האולימפי מתוך הסך הכולל של 89 מצלמות שעמדו לרשות DOZ וכיסו את 25 הענפים במשחקי מינכן 72' [8], מפני ששם נערכו התחרויות של ענף הספורט החשוב ביותר באולימפיאדה – האתלטיקה הקלה. את טקסי הפתיחה והנעילה כיסו 12 מצלמות.

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972. טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 72'. מימין, ניתן לראות צלם של קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ מאייש מצלמה אלקטרונית נישאת על כתף (נקראת בשפה האנגלית : Portable electronic camera) לצורכי צילומי Close ups של ספורטאי המשלחות. המצלמה מחוברת בכבל עבה לניידת השידור הגדולה החונה מחוץ לאצטדיון האולימפי. ב- 1972 זה היה חידוש ומבוא לקראת תקופת ה- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). (בסיוע ובאדיבות DOZ. ארכיון יואש אלרואי).

פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיונית הבסיסית הרב גונית שלהם הנוגעת ל- 25 ענפי ספורט במינכן 72' שרירה וקיימת עד היום הזה. הורסט זייפארת זוכר בשיחות הטלוויזיה בינינו בשנים 1980 – 1974 כלהלן : "אף על פי כן לא הקדמנו את דורנו. היו לנו מעט מידי מצלמות אלקטרוניות ופחות מידי מצלמות Isolated (מצלמה Isolated מחוברת בנפרד ממערכת הצילום הכללית למכונת VTR עצמאית משלה שמאפשרת לה להעניק הילוך חוזר מזווית הצילום הייחודית שלה) בניידות השידור שחנו באצטדיון האולימפי, בבריכה האולימפית, ובהיכל ההתעמלות האולימפית. לכן שידרנו תמיד הילוך חוזר איטי אחד בלבד מהמצלמה המובילה של הכיסוי הכללי" [9]. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת הגה מאוחר יותר יחד עם אולי וולטרס ועוזריהם ביניהם קְלָאוּס בֵּיְיסְנֶר (Claus Beissner) את רעיון המצלמות הפרונטאליות בצילום הריצות על המסלול אך הספרדי מנולו רומרו הגשים את החזון הטלוויזיוני הזה לראשונה באולימפיאדות סיאול 88' וברצלונה 92'. הצילומים הפרונטאליים בטלוויזיה הבינלאומית ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) של בן ג'ונסון בסיאול 88' מביס בריצת 100 מ' את קארל לואיס ולינפורד קריסטי, ואח"כ לינפורד קריסטי עצמו עושה את אותו הדבר ליריביו בתחרות הגמר ל- 100 מ' בברצלונה 92', כבשו את לב הצופים והיו בלתי נשכחים. פסגת הטכנולוגיה הטלוויזיונית. יתירה מזאת : אוסף ההילוכים החוזרים האיטיים ואומנות הצילום של הטלוויזיה הפכו את הריצה הקצרה ביותר במשחקים האולימפיים שנמשכת כעשר שניות לחוויית צפייה בת חמש דקות (!). מצלמות הטלוויזיה האריכו שוב ושוב את משך החוויה מזוויות צילום שונות ובהילוכים איטיים. זה היה הפיצוי שהעניקה הטלוויזיה לצופיה בכל רחבי בתבל וזה היה יתרונם על פני הצופים באצטדיון. בכך צריך להכיר תודה למר אלכס גלעדי והספרדי מר מנולו רומרו , אך בל אקדים את המאוחר.

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ עולם", בסדרה בכוללת 13 ספרים וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מבצע השידורים באולימפיאדת מינכן 72' היה כל כך גָדוּש, מפורט, ועמוּס עד שאפילו הגרמנים העשירים והמנוסים נדרשו לסיוע טלוויזיוני של מדינות מערב אירופה המאוגדות באיגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ה- BBC צילם במינכן 72' את תחרויות האִגרוף, הטלוויזיה השווייצרית SRG כיסתה את תחרויות החתירה, ו- RAI האיטלקית הייתה הממונה על כיסוי תחרויות הסיוף. ציוותי הצילום החיצוניים נדדו גם לאִצטדיונים אחרים באולימפיאדת מינכן 1972 אך תמיד תחת עינם הפקוחה של המפיקים הגרמניים של DOZ. קבוצת DOZ הסתייעה גם ב- 65 מצלמות פילם בצבע בצילום ותיעוד המשחקים מפני שלא עמדו לרשותה מספיק ניידות שידור אלקטרוניות . DOZ מיסדה סך של 852 (שמונה מאות וחמישים ושתיים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו בכל אתרי התחרויות האולימפיים. הישג טכנולוגי כמותי ואיכותי מרשים ביותר. ב- IBC הגרמני (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במינכן הוקמו 27 סוויטות עריכה של VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), וגם 37 חדרי עריכה בפילם, ועוד 20 אולפני טלוויזיה כשירותים למען רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU . DOZ העמידה את הארכיון האולימפי שלה לרשות כל רשתות הטלוויזיה והרדיו שהתארחו במינכן 72'.

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מינכן 1972. צוות צילום בפילם של DOZ מנציח את ניצחונו של ההלך המערב גרמני ברנד קננברג (Brend Kanneberg) בתחרות ל- 50 ק"מ הליכה. (בסיוע ובאדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . חדר בקרה של אולפן טלוויזיה גרמני משוכלל שהוקם ע"י קבוצת  DOZ באולימפיאדת מינכן 1972. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על טכנולוגיה מודרנית באיכות ובכמות כזאת. (בסיוע ובאדיבות  ZDF / ARD .ארכיון יואש אלרואי) .

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת מינכן 72' . זוהי תחנת הקרקע הגרמנית ללוויינים שהוקמה במישור רייסטינג (RAISTING). מכאן נשלח סיגנאל השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 לכל רחבי תבל , וגם ללוויין האטלנטי ה- Primary, אליו מחוברת האנטנה – צלחת בעמק האלה ליד ירושלים. (בסיוע ובאדיבות DOZ ו-  ZDF / ARD . ארכיון יואש אלרואי).

הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשותו של ד"ר ווילי דאומה (Willi Daume) הדינאמי והבלתי נלאה השקיעה כאמור כמיליארד דולר (כ- 1.97 מיליארד מרקים גרמניים), הון עתק בימים ההם בבניית המתקנים האולימפיים ובתשתיות העיר. הפקת האולימפיאדה העניקה תנופה עצומה לפיתוח רשת כבישים הראשיים של מינכן, שיפור פרוייקט הרכבת התחתית של העיר, הגדלת שדה התעופה הבינלאומי של המטרופולין, ותכנון מחודש של מערכת האירוח במינכן, מלונות וכיו"ב. הקומפלקס האולימפי היפהפה הוקם כ- 6 (שישה) ק"מ ממינכן ובראשו האִצטדיון האולימפי המרכזי והגג התלוי שלו העשוי מחומר סינתטי שקוף. מבנה ארכיטקטוני מרשים שעלותו למשלם המסים של מחוז באוואריה עמדה על כ- 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) דולר. אבל במרכז העניינים ניצבה קבוצת DOZ במלוא עוצמתה יחדיו עם בימאי הטלוויזיה הראשיים של משחקי מינכן 72' הורסט זייפארט ואוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uly Wolters) שראויים להערכה רבה. הופעתו של הורסט זייפארת באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה באמת מזהירה. אין מילה אחרת לתאר את יסודיות אופיו של הבימאי הראשי, רצינותו, וכישרונו הטלוויזיוני. הוֹרְסְט זָיְיפָארְת (Horst Seifart) הפקיד בידי השדרים האולימפיים את מטמון השידור החשוב מכל, כלי לזיהוי מכסימאלי של המשתתפים בעלילה בכל אחד משלבי הכיסוי שלה ויצירת אינטראקציה (Interactive) של השידור הטלוויזיוני עם הצופים בסלון ביתם. הקריטריונים שהציבה DOZ בהפקה וצילום הטלוויזיה הכשירו את הופעתו הבלתי נשכחת של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית הדגוּל נסים קיוויתי בתחרויות השחייה והא"ק במשחקי מינכן 72'.

באולימפיאדת מינכן 1972, הָגָה הוֹרְסְט זָיְיפָארְט (Horst Seifart) בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי האולימפיאדה המשותפים לשתי הרשתות הממלכתיות הגרמניות ARD ו- ZDF כאמור רעיון שידור מעניין. פשוט אך גאוני. הורסט זייפארט שהיה אז כבן 50 בעל ניסיון טלוויזיוני רב בהפקה וצילום החליט להפקיד בידי אחת המצלמות שלו הממוקמות באִצטדיון האולימפי (שם נערכו תחרויות הא"ק) ובבריכת השחייה האולימפית משימת טלוויזיה היסטורית וייחודית שטרם בוצעה עד אז. על המצלמה הקונקרטית הזאת הוטלה המשימה להציג ולחשוף בנפרד לפני יריית הזינוק בצילומי Close up ו- Medium close up את הספורטאים המתחרים על פי סדר השבילים שלהם, כדי לערוך היכרות עימם לטובת צופי הטלוויזיה. הדבר לא נעשה מעולם באולימפיאדות קודמות. הורסט זייפארט התייחס לתחרויות הספורט כאל דרמה . הוא גָרָס שחייבים "לערוך הכּרה" מוקדמת בין גיבורי העלילה לבין צופי הטלוויזיה בסלון ביתם טֶרֶם תחילת דרמת הספורט. הוא שאב את הרעיון מסרטי הקולנוע. הוא סָבָר שבדומה לאָלְפְרֶד הִיצְ'קוֹק אומן סרטי המתח בו חושף הבימאי את גיבורי העלילה שלו לצופים באולם הקולנוע מייד בתחילתה מבלי לגלות את סופה, ראוי שגם בִּימַאֵי הספורט בשידורי הא"ק והשחייה בטלוויזיה יחשפו את גיבוריהם לצופים בטרם תחילת העלילה רווית הדרמה וספוגת רייטינג. הורסט זייפארט חשב שעלילות המתח בשידורי הספורט בטלוויזיה הן בעצם כמו הצגות הקולנוע של אלפרד היצ'קוק ולכן יש מקום לזהות את המשתתפים באמצעות הצגה מוקדמת. חשיבה לא רק הגיונית אלא גאונית. הוא גרס שהיכרות טלוויזיונית מוקדמת עם הספורטאים המצטיינים המציגה לא רק את שמם וארץ מוצאם, אלא כוללת את חשיפת פניהם, מבנה גופם, והמראה הכללי שלהם באמצעות צילומים מקרוב, לרבות הישגיהם ויכולתם המקצועית בענף הספורט הקונקרטי שלהם, תהדק ותגביר את הקֶשֶר והזדהות צופי הטלוויזיה עם השידור ותקרב תקרב אותם ביתר שֵאת לעלילה המתפתחת על המסך ותשפר את הבנתם בתחוּם. הוא צָדָק. רעיון החשיפה המוקדמת בתחרויות הספורט וזיהוי גיבורי העלילה לפני התרחשותה הפכוּ לפרולוג טלוויזיוני מוצלח וחשוב. טריוויאלי היום אך מרחיק לכת מאין כמוהו בימים ההם של 1972. אין היום שום שידור ספורט טלוויזיוני המכבד את עצמו שמתכחש למִתְּוֶוה הורסט זייפארת. במובן הזה הורסט זייפארט היה מהפכן טלוויזיה. המצלמה הזאת שחשפה, זיהתה, והִציגה את הספורטאים לצופי הטלוויזיה במלוא תפארתם בטרם תחרות, זכתה לכינוי "מצלמת ההיכרויות החושפנית".

הורסט זייפארט סיפר לי את העדות המעניינת והחשובה הזאת לראשונה כשנפגשנו בטהראן בירת איראן בחודש ספטמבר 1974 בעיצומם של משחקי אסיה ה- 7. שאלתי אותו מייד, "איך לא חשבו על זה קודם ?", והוא השיב לי בפשטות, "אין לי מושג יואש, אינני יודע". אנשי הטלוויזיה האיראנית הזעיקו את הורסט זייפארט ועוד כמה מומחים משתי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD ו- ZDF לטהראן (תמורת תשלום נאה) כדי שיסייעו להם במלאכת הבימוי של המשחקים. הם הזמינו לטהראן לצורכי ייעוּץ גם כמה מאנשי הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי מינכן 72' ובראשם וולטר טרוגר מנהל הכפר האולימפי. יצא לי להיפגש עם הורסט זייפארט בהזדמנויות נוספות לשיחות טלוויזיה ארוכות גם באולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. הוא היה קולנוען ואיש טלוויזיה יסודי מהדרגה העליונה ביותר אציל נפש, מנומס ואדיב, שאהבתי והערכתי.

טקסט תמונה  :  הורסט זייפארת  (Horst Seifart, חי בשנים 2004 – 1922), היה הבימאי הראשי המצוין ורב המוניטין של אולימפיאדת מינכן 1972 . הוא נחשב לאבי התפישה החדשה של כיסוי אירועי ספורט בטלוויזיה בשנות ה- 60 ו- 70 של המאה שעברה . איש טלוויזיה מופלא ונדיר. לא היו רבים כמותו בעולם. הורסט זייפארת היה מורם ורבם של בימאים ומפיקי טלוויזיה רבים ברחבי תבל וגם שלנו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית. הוא היה ידיד גדול של אלכס גלעדי  ושלי. (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר – Claus Beissner. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קְלָאוּס בָּיְיסְנֶר (Claus Beissner) עוזרו הקרוב במשך שנים רבות של הוֹרְסְט זָיְיפָארְט ואיש טלוויזיה רָב מוניטין בזכות עצמו ברשת הטלוויזיה הגרמנית ARD וב- EBU (איגוד השידור האירופי), זוכר [10] : "בראשית שנות ה- 2000 הייתי עֵד שמיעה לשבחים שהעניק מנולו רומרו לחשיבה הטלוויזיונית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת. מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ אמר : "רעיונות הטלוויזיה של הורסט זייפארת היו תמיד הטובים ביותר". תרומתו של הורסט זייפארת לא הייתה רק בתחום הטכנולוגי אלא גם בתחום הרקע הפילוסופי של הכיסוי הטלוויזיוני. בעיניו תחרויות הספורט הבינלאומיות היו דרמה אחת גדולה כמו במחזות הדרמה של יוון העתיקה. המשותף לספורט ולתיאטרון הוא בכך ששניהם מציעים דרמה של מנצחים ומפסידים. אך קיים בכל זאת שוני אחד. השוני היחידי בין דרמת הספורט לבין דרמת התיאטרון היווני על פי תפישתו של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת היה הסוף, הסיום. בתאטרון היווני הסוף ידוע. בספורט הוא תמיד פתוח. הורסט זייפארת היה האיש הראשון בין אנשי הטלוויזיה בדור שלוֹ שהעניק ממד אקדמי לכיסוי הספורט בטלוויזיה".                                                                          

נסים קיוויתי היה השַדָּר הישראלי הראשון שהפיק וניצל בשפתו העשירה והקולחת עד תום את מלוא היתרון מ- "מצלמת ההיכרויות החושפנית" של הורסט זייפארט. דן שילון מינה אותו בצֶדֶק לשַדָּר הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בת 4 שנים בשני ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת מינכן 1972, תחרויות הא"ק והשחייה. שום שַדָּר טלוויזיה בארץ לא התקרב בימים ההם לרמת השידור Play by play של נסים קיוויתי. הוא פשוט ניצב ליד המיקרופון משכמו ומעלה. לעַד ייזכר קוֹלוֹ הבוטח ושפתו העשירה והתקנית כשתיעד בשידור ישיר את ריצת ה-100 מ'האחרונה של האצנית אסתר רוֹט – שחמורוב באולימפיאדת מינכן 72' (לפני אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים), "שוב פּוֹעֵם הלֵב הישראלי כאן במינכן כשאסתר שחמורוב שלנו מתחממת על המסלול לקראת ריצת רבע הגמר", בשעה שדמותה של האתלטית הישראלית נִגלֵית ומופיעה בכל הדרה בצילום מקרוב על מסכי הטלוויזיה בכל רחבי העולם.

נסים קיוויתי הציב סטנדרט חדש באולימפיאדת מינכן 1972 בעת השידור הישיר Play by play של משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים בהשתתפותו של השחיין היהודי – אמריקני האגדי מַרְק סְפִּיץ (Mark spitz). דן שילון היה העורך והמפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית במינכן 72' (בסיועו העצום של אלכס גלעדי) ובנוסף גם הגיש בעצמו את השידורים והיומנים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוקם ומוסד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי בעיר מינכן. הבימאית שלו הייתה ורדינה אֶרֶז ז"ל. זאת כמות עבודה עיתונאית וארגונית רבה. השדרן והמגיש הפופולרי דן שילון ישב לראשונה בחייו באולפן שידור אולימפי והיה עֵד להישגים הספורטיביים העצומים שהושגו שם ע"י אולגה קורבוט, לאסה ווירן, וואלרי בורזוב, רנטה שטכר, ג'ון אקיבואה, ומרק ספיץ, ורבים אחרים. דן שילון היה השַדָּר באולפן במינכן 72' שכתב לעצמו את הטקסטים (Lead in) והוביל את צופי הטלוויזיה בישראל למשחה הגמר ב-100 מ', להיט אולימפי טלוויזיוני, בהשתתפותו של המֶגָה – סְטָאר מרק ספיץ. רגע לפני שהעביר את השידור לנסים קיוויתי בבריכת השחייה שידר למצלמת האולפן הגרמנית, "ערב טוב לכם ושלום רב, כאן מינכן", והוסיף, "גם הערב שופעת הבריכה האולימפית שיאים והישגים. נדמה לי שהשחייה כאן מסכנת ברצינות את כתר מלכת הספורט, הא"ק. נעבור אל מַרְק שְפִּיצִי כפי שקוראים לו הילדים ואל נסים קיוויתי". דן שילון נפרד מהצופים במין חיוך קל ושובבני. הוא עמד לחזות בהיסטוריה ספורטיבית וטלוויזיונית חסרת תקדים.

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . ה- IBC במינכן . תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא. דן שילון שימש ראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במינכן 72', והיה גם מגיש את השידורים האולימפיים מאולפן הטלוויזיה הישראלית ב- International Broadcasting Center / מרכז השידורים הבינלאומי) במינכן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) . 

הרבה מאוד ילדים ובני נוער ראו את התחרויות האולימפיות בשל שעת הצפייה הנוחה. ניתנה להם הזדמנות לחזות בשחיין מוכשר ודרמטי שהיו טמונים בו גם ערכים ולקח חינוכי מאלף. מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) בן ה- 22 זכה כבר בטרם משחה הגמר ב- 100 מ'בסגנון חופשי בחָמֵש מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע גם בכל אחד מן המשחים גם שיא עולם חדש. הוא החל את הקריירה המזהירה שלו בגיל שֵש. על מנת להפוך לשחיין הטוב בעולם גמא באימוניו הקשים בקריירה הארוכה שלוֹ בבריכה קילומטראז' שחייה בן 40000 (ארבעים אֶלֶף) ק"מ. מרחק השווה להקפת כדור הארץ. מרק ספיץ היה שחיין מזהיר ומוכשר בצורה יוצא דופן. אך הכישרון התנועתי  והקואורדינציה הגופנית, כמו גם משקלו הסגולי הנמוך של גופו, אינם מספיקים לבדם כדי להפוך אותו לאלוף. נדרשו מ- מרק ספיץ צייתנות ואהבה סגפנית מיוחדת וחסרת קֵץ לאימונים המפרכים שכפו עליו מאמניו וחזרות אין ספור. השחיין הוא ספורטאי בודד במים. מלבד כישרונו הגופני הוא צריך להיות מצויד ביכולת מנטאלית בעלת אופי מיוחד ותכונות נפשיות של כוח רצון, משמעת, ודבקות במשימה כדי לא לוותר ולעמול כל כך קשה בתוך המים במשך שנים כה רבות בדרך אל הפסגה ואל מדליית הזהב. מרק ספיץ כשרון נדיר בשחייה היה בין הבודדים שאהב וידע להתאמן וניאות לוותר על הנאות החיים של ילד רגיל בגילו. מן ההיבט הזה הוא היה ספורטאי הרואי ויסודי והוכיח זאת בעת אימוניו הרבים והקשים בשנים ההן בבריכה. לא בכדי העפיל בסופו של דבר לפסגה. סָפֵק אם אנשים כמונו, בני תמותה רגילים, היו מסכימים לנהוג כמותו ולאמץ דרך חיים נזירית – ספורטיבית שכזאת.

דן שילון העביר את השידור לנסים קיוויתי ועכשיו היה תורו לשָדֵר ישיר מבריכת השחייה האולימפית במינכן. נסים קיוויתי ניהל דיאלוג פנטסטי עם מצלמת "ההיכרויות" של DOZ והוֹרְסְט זַיְיפָארְט ואולי וולטרס. הוא הציג את מַרְק סְפּיץ בצורה מפורטת ועניינית וסיפר ברצינות רבה לצופי הטלוויזיה בישראל על הישגיו בבריכה עד כה ועל סיכוייו במשחה הזה. כך נהג עם כל שמונת השחיינים שהעפילו למשחה הגמר ב- 100 מ'בסגנון חופשי. זאת הייתה חשיפה קלאסית ומכובדת של גיבורי העלילה בטֶרֶם יריית הזִינוּק. בידענות ובקוֹל בוטח וסמכותי טווה ובנה את סיפור המתח בתוך הדרמה המתפתחת בבריכת השחייה באולימפיאדת מינכן 1972.

כשעלו השחיינים על אדני הזינוק אמר נסים קיוויתי למיקרופון בסגנון השידור הייחודי והמדויק שלו כלהלן : "הגענו למשחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי בבריכה. זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוּקרתי ביותר, ובסוֹפוֹ – מדליית זָהָב ש- מַרְק סְפּיץ רוצה בה יותר מכּל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ". באורח פלא ובמין צירוף מקרים שכזה, וכאילו על פי תיאום מראש עם השַדָּר הישראלי, לחץ הבימאי הגרמני בבריכה האולימפית שאיננו כמובן דובר עברית על מקש מצלמת ה- Close up בניידת השידור, ונִיתֵּב למסך הטלוויזיה את דמותו של מַרְק סְפּיץ ניצב על האדן במלוא הדרו ותפארתו וּיְפִי גוּפוֹ המושלם. נפח בית החזה שלו היה מרשים ושרירי הבטן בלטו על רקע בטן כמעט קעורה. הוא נראה כמו פוסיידון אל הים היווני. מרק ספיץ היה מאוד מרוכז בעצמו ודרוך. באותן השניות שמצלמת הטלוויזיה הגרמנית של DOZ הייתה נעולה עליו עסק בשחרור השרירים האחרון בטרם יתבע גופו למאמץ פיסי עליון, בחלקו אנאירובי, במשך כ- 50 שניות. ההזדהות עם מרק ספיץ הייתה מושלמת. פתאום הוברר כי DOZ המשוכללת הטילה על צופי הטלוויזיה בעולם, כמו הגיבור הראשי מרק ספיץ עצמו, לפַלֵס את דרכם לבדם בתוך נפתולי העלילה שהפכה לדרמטית יותר ויותר ככל שהמשחה התקדם אל קו הגמר. גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ, וְולָדִימִיר בּוּרֶה, ומָיְיקֶל וֶונְדֶן סיבכו את העלילה והיקשו על גיבורה. זאת הייתה אחת הפעמים הנפלאוֹת של שיתוף פעולה כה מוצלח ופורה בין ההוגה הטלוויזיוני הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ובימאי ניידת השידור בבריכה וצלמיו לבין השַדָּרִים בבריכה.

אמירת הנֶצַח של נִסִים קִיוִויתִּי נשזרה לעַד על פַּס הרצועה המגנטית של טֵייפּ השידוּר וצמוּדה לתמונת ה- Video של השחיין היהודי – אמריקני האלמותי, גדול שחייני תבל בכל הזמנים . מעולם לא חזינו ולא האזנו עד אז בשידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית לטקסט פתיחה Lead in כה מרשים ומדויק של שַדָּר כלשהו הניחן ביכולת לזהות ולהעריך את סיכוייהם של המועמדים לניצחון וגם מְיוּמַן כדי לנתח את האפשרויות והאופציות בבריכה האולימפית עבור צופי הטלוויזיה שלוֹ. נסים קיוויתי הציג בכישרון רב את המתחרים ועשה זאת בצורה טבעית, צְלוּלָה, ומְמָצָה. בְּרָאווֹ לנסים קיוויתי. הכל היה מושלם למעט חיסרון אחד. צופי הטלוויזיה בכל העולם ראו את השידורים של DOZ בצבע. בישראל הם היו בשָחוֹר / לָבָן.

טקסט תמונה  :  קיץ 1972 . עידן השחור / לבן בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הצלם איזי אברון ז"ל (יושב) ומגיש הטלוויזיה רם עברון ז"ל עורכים מבחן תקינות למצלמת Video באולפן ברוממה – ירושלים על פי מודל השידור הבריטי של ה- BBC. מצלמות האולפן הגדולות היו בריטיות מסוג  M A R C O N I . (באדיבות עדנה עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית באוגוסט – ספטמבר 1972 את כל שבעת המשחקים בהם נטל חלק מַרְק סְפִּיץ (שלושה מהם היו משחי שליחים), ובהם קבע שבעה שיאי עולם וזכה מַרְק בשבע מדליות זהב. ואז אירע אסון הטרור הגדול של חטיפה ורצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972. תמונת ה- Long shot של המתחרים במשחה הגמר ל- 100 מ' חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 בהשתתפות השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ ובעקבותיה תמונת ה- Close up של המועמד לניצחון מרק ספיץ (בטרם יריית הזינוק), מגלמת את תפישת הבימוי הטלוויזיוני של הורסט זייפארט.   

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת בשחור / לבן (למרות שסיגנל הטלוויזיה של DOZ שהגיע לאולפנים בירושלים מ- Raisting היה כמובן בצבע). המצלמה המובילה של DOZ מציגה בצילום לונג שוֹט (Long Shot) כולל יחדיו כל את שמונת המשתתפים במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972, שניות לפני הזינוק. השחיין האמריקני מרק ספיץ ניצב על אדן הזינוק שלישי משמאל. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ).

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. בשעה שנסים קיוויתי שידר את משפט המחץ שלו , "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר, וגם היוקרתי ביותר – ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל. זהו רגע האמת של מרק ספיץ", ניתב הבימאי הגרמני במפתיע "לאוויר" שוט של מרק ספיץ ב- Medium – Close up ניצב על אדן הזינוק מס' 3, כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ).

מַרְק סְפִּיץ (Mark Spitz) לא רצה להשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שנועד ל- 3 בספטמבר 1972. זה היה המשחה השישי בסדרה מתוך שבעה ובאמתחתו נחו להן כבר חמש מדליות זהב. לפתע נתקף ביראה ואיבד את ביטחונו העצמי. מרק ספיץ נחשב לגדול שחייני תבל באולימפיאדת מינכן 72' והיה מועמד וודאי לניצחון גם במשחה השישי שלו באולימפיאדה למרחק 100 מ'בסגנון חופשי אך חשש להפסיד לשני יריביו העיקריים והמסוכנים בבריכה, חברו לנבחרת האמריקנית גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיךְ (Jerry Heidenreich) והאלוף האוסטרלי לפני ארבע שנים במשחקי מכסיקו 68' במקצוע הזה מָיְיקְל וֶונְדֶן (Michael Wenden). מַרְק סְפִּיץ פחד לקלקל את מאזן הזהב המושלם שלו. צריך לציין כאן שגם הספרינטר הרוסי בעל הפוטנציאל למדליית זהב וְולָאדִימִיר בּוּרֶה (Vladimir Bure) ששחה בשביל מס' 2 סיכן אותו. הדריכות בטרם משחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי הייתה עצומה. מַרְק סְפִּיץ (בן 22 וחצי במינכן 72') היה טיפוס תחרותי מאין כמוהו ולא הסתפק בכסף. הוא רצה את הכל מזהב. הוא אמר לשדרנית רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC דוֹנָה דֶה וַוארוֹנָה (Donna De Varrona) כי עדיף לו להיזכר בהיסטוריה כבעל שש מדליות זהב משישה משחים על פני שש מדליות זהב ואחת מכסף ו/או ארד מתוך שבעה משחים. מרק ספיץ חשש להפסיד במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים ולהיזכר כמפסידן. הציבור לא יזכור את ניצחונותיו הרבים אלא את הפסדו הבודד. למרות שהיה טוב מכל השלושה ירא אותם מַרְק סְפִּיץ עד שנפוצו שמועות בכפר האולימפי כי ביטל את השתתפותו במשחה הקלאסי והמהיר ביותר בבריכה. החלה להתרוצץ רכילות בנבחרת האמריקנית כי מַרְק סְפִּיץ חולה. מאמן השחייה הראשי של המשלחת האמריקנית באולימפיאדת מינכן 1972 שאֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט להתערב. הוא זימֵן את מרק ספיץ לשיחה אישית בין מאמן לחניכו והטיף לוֹ כלהלן : "מרק ספיץ, זכור רק דבר אחד. אם לא תשתתף במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי שזהו משחה יוקרתי ומיוחד בתוכנית האולימפית בגלל פחדנותך, כל חמש מדליות הזהב שצברת עד היום אינן שוות דבר. הן לחלוטין חסרות ערך. משחה הגמר ל- 100 מ'בסגנון חופשי הוא המבחן האמיתי שלך כגדול שחייני תבל. אם לא תתייצב על אדן הזינוק העולם יזכור אותך כתרנגולת מרוטה ופחדנית" [1]. שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) החליט לא לאפשר ל- מַרְק סְפִּיץ להשתתף במשחה השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' בסגנון מעורב הנועל את תחרויות השחייה האולימפיות במידה ולא ייטול חלק במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בו היה מועמד וודאי לניצחון למרות פחדנותו וחששו להתעמת בבריכה עם יריבו גֶ'רִי הָיְידֶנְרִיך.

לבסוף השתכנע מַרְק סְפִּיץ בעקבות השיחה עם שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) והחליט להתייצב לקרב (ניתן לראות ולשמוע את כל סצנת היחסים המפורסמת הזאת בין השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ למאמנו שֶרְם שָאבוּר בסרט הדוקומנטרי המרתק ורב העניין "THE  MAGNIFICENT  ONES" (במסגרת הסדרה התיעודית הטלוויזיונית המונומנטלית והבלתי נשכחת "OLYMPIAD") שכתב, ביים, והפיק הבימאי היהודי – אמריקני המנוח בַּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) בעשור ה- 70 של המאה שעברה.

spitz 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זהו הצד הקדמי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטרי שהפיק, ביים, וכתב בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן (Bud Greenspan), ואשר קרוי, "THE MAGNIFICENT ONES". התיעוד מספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן. (באדיבות חברת Cappy productions. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

spitz 2

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זהו הצד האחורי של העטיפה של סרט ה- Video הדוקומנטארי הבלתי נשכח של בימאי הטלוויזיה והקולנוע היהודי – אמריקני המתעד האולימפי הדגול באד גרינספאן המנוח (מת ב- 2010), "THE MAGNIFICENT ONES", המספר על שני הספורטאים האולימפיים הבלתי נשכחים השחיין האמריקני מרק ספיץ והרץ הפיני למרחקים ארוכים לאסה ווירן. (באדיבות חברת "Cappy productions". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שרר מתח רָב בבריכה לפני יריית הזינוק למשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. שקט שלפני הסערה מלווה בעצבנות. מצלמת ההיכרויות החושפנית של הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ואוּלִי וָולְטֶרְס וקולו של נסים קיוויתי האדירו את עוצמת המשחה. Masterpiece טלוויזיוני מלא הוֹד והדר. מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל התכנסו סביב המרקע והתבוננו בגאון השחייה מַרְק סְפִּיץ בן ה- 22 ששוּבַּץ לשביל מספר שלוש במשחה האולימפי הקצר ביותר והיוקרתי ביותר. מַרְק סְפִּיץ לא היה השחיין המהיר במוקדמות ולכן בשביל ארבע הוצב יריבו האמריקני גֶ'רִי הַיְידֶנְרִיךְ המתחרה המסוכן ביותר שלוֹ שקבע את הזמן הטוב ביותר בשלב המוקדם. בשביל חמֵש שחה האוסטרלי מַיְיקֶל וֶונְדֶן האלוף האולימפי היוצא של מכסיקו 1968 שהֵביס לפני ארבע שנים את מַרְק סְפִּיץ במשחה הגמר ל- 100 מ'בסגנון חופשי. בשביל הראשון הוצב השחיין המערב גרמניה קְלָאוּס שְטֵיְינְבַּאךְ. השביל השני היה של הרוסי וְולָאדִימִיר בּוּרֶה. בשבילים הרחוקים יותר 6, 7, ו- 8 הוצבו אִיגוֹר גְרָאבֶנִיקוֹב מברה"מ, מִישֶל רוּסוֹ מצרפת, ושחיין אמריקני נוסף ג'וֹן מֶרְפִי.

נסים קיוויתי שידֵר את התחרות הדרמטית בצורה פנומנלית שאין טוב ממנה. גם היום כשאני מקשיב מעת לעת לאותו השידור האולימפי ההוא של נסים קיוויתי עורי הופך לחידודין – חידודין. מַרְק סְפִּיץ וגם נסים קיוויתי היו בשיאם. אפילו הערתו המגומגמת של פרשן השחייה הטירון ד"ר גלעד ווינגרטן הנוגעת לזמן הביניים של מרק ספיץ בתום 50 המטרים הראשונים וקטעה ללא צורך את נסים קיוויתי המדהים לא פגמה בחוויית השידור. מַרְק סְפִּיץ קבע שיא עולם במשחה הגמר ל-100 מ', 51.22 שניות וזכה במדליית הזהב השישית שלו. ג'רי היידנריך היה שני בזמן של 51.65 ש' וקיבל את מדליית הכסף. וולדימיר בורה קבע 51.77 ש' ועוּטַר במדליית הארד. בשעה שניצב מַרְק סְפּיץ על דוכן מספר אחת עטור מדליית זהב שישית וברקע מתנגן ההמנון האמריקני, ידעתי כי חזיתי אותו יום באחד מאותם השידורים הקלאסיים של שַדָּר ספורט בלתי רגיל העונה לשֵם נסים קיוויתי. שַדָּר המעביר ביכולת השידור שלוֹ רֶטֶט וצמרמורת בלב שומעיו עד עצם היום הזה. נסים קיוויתי הוכיח באולימפיאדת מינכן 1972 כי איכות השידורים הישירים מבריכת השחייה האולימפית של מינכן 1972 אינם פחותים מתוצאות שיאי העולם שקבע שם מרק ספיץ, וכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה יכולה להתקיים בלעדיו. טרם נמצא לו ממלא מקום בתחומי השידורים של הא"ק והשחייה גם בימים אלה של דצמבר 2015. כדאי לכם לקנות את עותק השידור ההוא מארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כולו חמֵש דקות. לא תתחרטו.

נסים קיוויתי היה מסוג השַדָּרִים המעטים שהיה בעברו ספורטאי מצטיין. מי שידע להתאמן כאתלט וידע להתכונן באופן יסודי כשדר לכל שידור ושידור בקריירה הענקית שלוֹ. הוא עשה את זה שעות – במשרד, בשטח, ובביתו. הוא ניחן באחריות עיתונאית והיה לו כושר עבודה יוצא דופן הדומה לזה של שַדָּר הספורט האמריקני הנודע הַוואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell). רק מאיר איינשטיין השתווה לו בעבודת ההכנה הדקדקנית שלוֹ. נסים קיוויתי היה סוג של שַדָּר שיצא לשטחי האימונים ועקב והתבונן מקרוב בספורטאים שאותם עמד לשָדֵר. עם רבים מהם יצא לו לשוֹחֵח. הוא היה עיתונאי שטח סקרן מנוסה מאוד והשפה האנגלית שגורה היטב בפיו. אח"כ היה שב למרכז העיתונות, מעלעל ודולה אינפורמציה נוספת מהחוברות, הספרים ושפע דוקומנטים שסופקו ע"י הוועדות המארגנות. בסופו של דבר מילא לעצמו נייר שידור מיוחד בכתב ידו, גדוש בפרטים הנחוצים לו. החשובים ביותר הודגשו וסומנו ע"י לוֹרְדִים ומַרְקֶרִים בכל צבעי הקשת. הוטלה עליו אחריות עצומה לאורך שנים רבות. בתקופת שידורים כה דחוסה כמו למשל המשחקים האולימפיים נדרש היה לשָדֵר אלפי שמות של אתלטים ואתלטיות, עשרות מקצועות, תוצאות הישגיהם ודברי רקע אודות הספורטאים האלה מכל רחבי תבל. זאת כמות אדירה של אינפורמציה שהוטלה על שכמו של שַדָּר בודד. אין שידור טלוויזיה מסובך ומורכב יותר משידור ישיר של עשרת ימי תחרויות הא"ק באולימפיאדות. נסים קיוויתי נשא על גבו נטל כבד כשַדָּר בעיקר בשידורים האולימפיים. באולימפיאדת מינכן 1972 ובמשחקי מונטריאול 1976 הוא שידֵר ישיר מאִצטדיון הא"ק וגם מבריכת השחייה. זאת הייתה עבודת פרך ממש.השידור הישיר והתיאור הנפלא שלו באולימפיאדת מינכן 1972 את ריצת הגמר הדרמטית ל-800 מ' גברים בה ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wattle) לא ישכחו לעולם. גם היום בגיל 76 כשאני צופה בשידור ההוא של נסים קיוויתי הופך עורי לחִידוּדִים וסומר. הטֵייפּ ההיסטורי ובעל ערך הזה שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. נסים קיוויתי שידר רגעי תהילה רבים במשחקי מינכן 72' לרבות זכייתו של האצן הסובייטי וואלרי בורזוב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', וגם את ניצחונה הכפול של האצנית המזרח גרמנית רנטה שטכר בתי הריצות הקצרות לנשים. הוא תיאר את נצחונו המפתיע של הרץ האוגאנדי ג'ון אקיבואה בריצת 400 מ'משוכות והפסדו של דיוויד הֶאמְרִי מאנגליה אלוף מכסיקו 1968 בריצה הקשה הזאת, זכייתו של הפיני לָאסֶה וִוירֶן השש אלי קרב בריצה ל- 10000 מ'. נסים קיוויתי נשא על כתפיו במינכן 72' את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה עוד אחד כמוהו.

בקיץ 1983 אירחתי את מַרְק סְפִּיץ (היה אורח משחקי כינוס הפועל בתל אביב) לריאיון באולפן הטלוויזיה הישראלית בירושלים בתוכנית "מבט ספורט". חקרתי אותו בטרם הריאיון לסיפורו של באד גרינספאן על החשש הפתאומי שתקף אותו לפני תחרות משחה הגמר ל-100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972. מרק ספיץ הודה כי הדיווח נכון פחות או יותר אך הועצם יתר על המידה בסרט הטלוויזיה.

משסיים נסים קיוויתי את השידור הישיר בא"ק באצטדיון האולימפי הורה לו דן שילון לטוּס מייד לעמדת השידור בבריכה כדי לשדר ישיר משם את משחה הגמר לשליחות ארבע פעמים 100 מ' בסגנון חופשי. נסים קיוויתי לא היה שַדָּר שחייה במקורו אך מפני שהיה איש לעִתּוֹת חירום של דן שילון התייצב בבריכה וכאיש צֶוֶות דרוך וממושמע מבלי להתכונן יתר על המידה, נטל את המיקרופון והחל לשָדֵר את אחד המשחים הדרמטיים בתולדות משחי השליחים במשחקים האולימפיים. המשלחת האמריקנית הציבו לתחרות הזאת את הרביעייה החזקה ביותר שלהם סנדרה נילסן (Sandra Neilson), ג'ניפר קמפ (Jeniffer Kemp), ג'יין ברקמן (Jane Barkman), ושירלי באבאשוף (Shirley Babashoff). מזרח גרמניה מעצמת שחייה השיבה לארה"ב במטבע דומה והציבה בהרכבה את גבריאל ווצקו (Gabriele Wetzko), אנדריאה אייף (Andrea Eife), אלקה שמיש  Elke Sehmisch), ואת השחיינית המסיימת הייתה המוכשרת מכולן קורנליה אנדר (Kornelia Ender) בת ה- 13 וחצי. שחיינית פנטסטית אך עדיין אנונימית ובלתי מוכרת דיה.

נסים קיוויתי איש עתיר ידע ועשיר בהשכלתו הספורטיבית הכללית הכיר את הרביעייה האמריקנית ובראשה השחיינית המסיימת המצטיינת בת ה- 15 שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף. הוא לא הכיר אף שחיינית מזרח גרמנית. לרוע מזלו של נסים קיוויתי השחיינית המסיימת ברביעייה המזרח גרמנית הלכה וצמצמה כל הזמן את המרחק בינה לבין השחיינית האמריקנית עד כדי סיכון ניצחונן האמריקניות, נוצרה דרמה בבריכה, אך עבור נסים קיוויתי השחיינית המזרח גרמנית הייתה עלומת שם. הוא פשוט לא ידע את שמה כי לא היה לו זמן ללמוד את שמות כל השחייניות מפני שהיה בכלל שַדָּר א"ק. הוא כינה אותה לאורך כל התחרות, "המזרח גרמנית". השחיינית המזרח גרמנייה הזאת זאת הייתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר האגדית ילדה שטרם מלאו לה 14 שנה (נולדה ב- 25 באוקטובר 1958). קורנליה אנדר סגרה את הפער ולבסוף פיגרה בסנטימטרים ספורים אחרי שירלי באבאשוף והעניקה לשחייניות מזרח גרמניה את מדליית הכסף וניצחון דרמטי על היריבה הפוליטית נשות מערב גרמניה. ארה"ב סיימה את משחה השליחים בזמן של 3:55.19 דקות. מזרח גרמניה הייתה שנייה 3:55.55 דקות. במדליית הארד זכתה היריבה הלאומית מערב גרמניה בתוצאה של 3:57.93 דקות.

בתרגום של זמן למרחק ניתן לומר כי שִירְלִי בָּאבָּאשוֹף הקדימה את קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ב- 61 ס"מ בלבד. קורנליה אנדר הייתה השחיינית המוכשרת והטובה ביותר כבר אז בשורות מזרח גרמניה למרות שהייתה כה צעירה. עבור נסים קיוויתי היא הייתה אנונימית. ארבע שנים מאוחר יותר זכתה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר בארבע מדליות זהב באולימפיאדת מונטריאול 1976 ובאחת מכסף.

אוסיף ואומר עוד המאמצים הכלכליים והארגוניים של מערב גרמניה אולימפיאדת מינכן 1972 היו כה מושקעים ומוצלחים עד ש- "ניקרו עיניים". הקומפלקס האולימפי לרבות הכפר היה מרהיב ביופיו וביעילותו . חלק מאנשי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) חששו שערים אחרות בעולם שעמדו בתור וביקשו לארח את המשחקים האולימפיים הבאים לא יוכלו לעמוד במאמץ הכספי ובמלאכת הארגון המורכבת כפי שעשתה זאת הוועדה המארגנת המערב גרמנית בראשותו של ד"ר וִוילִי דָאוּמֶה. כמה מאנשי IOC התריעו על הוצאת הכספים הגרנדיוזית של הוועדה המארגנת המקומית שמהווה סכנה להמשך קיומם של המשחקים האולימפיים [2] במתכונתם המוכרת. ד"ר וִוילִי דָאוּמֶה חבר IOC בעצמו הרגיע אותם בדבריו בהם הגן על רעיון ההשקעה של הוועדה המארגנת בראשה ניצב. כך אמר :

The world would be a poorer place without the Olympic Games and since the experience gained in Munich, insofar as economic matters are concerned, can be used by other countries on a suitable scale and according to their particular circumstances, I wanted this report to show that the future of the Olympic Games need not be jeopardized by material (money) problems.

טקסט תמונה :  מתקני הספורט היפהפים והפונקציונאליים בקומפלקס האולימפי של מינכן 1972 . בתחתית התמונה ניתן לראות את החניון התת קרקעי של האצטדיון. הוועדה המארגנת הגרמנית עשתה כל מאמץ למנוע זיהום אוויר. (בסיוע DOZ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך הפארק האולימפי נבנה כפר אולימפי רחב ידיים ובו 5000 דירות (נמכרו אח"כ לציבור) לצורך אִכסון אלפי הספורטאים. הכפר המאוכלס הפך בקיץ 1972 לעיר של רבבת בני אדם . התגורר בו כ- 7000 ספורטאים מכל רחבי העולם ויחד עמם עוד 3000 מאמנים, מלווים, ועסקנים. הפארק והכפר האולימפי היו כה גדולים , מפורטים, ורחבי ידיים עד שהיה צורך להעניק שמות לרחובות. הוועדה המארגנת החליטה לקרוא אותם על שמם של גיבורי ספורט מהאולימפיאדות הקודמות. היה שם רחוב על שם הרָץ הפִינִי הנודע למרחקים ארוכים הָאנֶס קוֹלֶמָאיְינֶן שזכה במדליות הזהב בריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' באולימפיאדת סטוקהולם 1912 ואח"כ היה המנצח בריצת המרתון באולימפיאדת אנטוורפן ב- 1920. הוועדה המארגנת קראה רחוב נוסף על שם האתלט הניו – זילנדי ג'וֹן לָאבְלוֹק שניצח בריצה ל- 1500 מ' באולימפיאדת ברלין 1936. רחוב אחר נקרא על שמו של מנצח ריצת 10000 מ'באולימפיאדת ברלין 1936 הרץ הפולני יָאנוּש קוּסוֹצִ'ינְסְקִי. כיכר העיר נקראה על שמו של הברון פייר דה קוברטיין. משלחת ישראל התגוררה בקומה הראשונה של בית דירות מספר 31 ברחוב ג'יימס קונולי על שמו של המנצח האמריקני בתחרות הקפיצה המשולשת באולימפיאדה הראשונה שנערכה באתונה ב- 1896. מגורי משלחת הספורטאים הישראלית היו נגישים לכל עובר אורח מפני שהיו ממוקמים סמוך לכביש הראשי בכפר האולימפי בניגוד מוחלט לכל תפישת ביטחון מינימאלית. אופציית שיכון הספורטאים הישראליים (גברים) ברחוב ג'יימס קונולי 31 נעשתה בעצה אחת עם אנשי הביטחון של השגרירות הישראלית במערב גרמניה. לאנשי המוסד בראשותו של צבי זמיר לא הייתה נגיעה לעניין. הם לא התערבו בשיקולי הביטחון של דיור ואכסון הספורטאים הישראליים בכפר האולימפי. הכל נראה רגוע ושָלֵיו, זורם על מי מנוחות. האתלטית אסתר שחמורוב והשחיינית שלומית טור – נִיר (בת קיבוץ איילת השחר) התגוררו בנפרד לא הרחק כ- 150 מ' בקו אווירי משָם, במקום שיועד למגורי הספורטאיות.

אומר ואוסיף כלהלן : השידור הישיר Play by play של אירועי הספורט והחדשות בטלוויזיה הוא המבחן העליון של השַדָּר. מעטים מצליחים בו. זאת הסיבה שהטובים באמת בשני התחומים האלה, ספורים. על החבורה המצליחנית המצומצמת הזאת של שדרי הטלוויזיה הכישרוניים נמנה נסים קיוויתי. נסים קיוויתי הוא לבטח גדול שדרי הא"ק והשחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים ואחד הטובים בתבל בתחום. רב אומן בבניית הדרמה בשידור ישיר על כל מרכיביה ובעל כושר ביטוי עילאי ונדיר. אחד משיאיו של נסים קיוויתי היה השידור הישיר שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 את ריצת הגמר ל- 5000 מ' בהשתתפות הרץ הפיני המהולל לאסה ווירן (Lasse Viren). ה- Host broadcaster וספק סיגנל השידור הבינלאומי באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה קבוצת השידור המבצעית אד הוק ORTO (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) מיסודה של הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC.

ריצת הגמר ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה כמו בכל אולימפיאדה אירוע מרתק וסוער מאוד,  וגם אחת הריצות המלהיבות ביותר בלוח תחרויות הא"ק ואחד ממוקדי שידורי הטלוויזיה ב- 1976. האִצטדיון האולימפי במונטריאול היה גַדוּש מפֶּה לפֶה. 80000 (שמונים אלף) אלף צופים כיסו כל פיסת שטח ביציעים והמתינו בכיליון עיניים ליריית הזינוק. מֵאות מיליונים ישבו דרוכים מול מסכי הטלוויזיה ברחבי תבל. שידורי הא"ק והריצות על המסלול הן לֵב התחרויות האולימפיות. גם נסים קיוויתי ישב דרוך במרכזה של עמדת השידור שלנו חבוש באוזניות כשהוא מכוון את המיקרופון של ה- Headset למרחק הדרוש מפיו.

היו ללָאסֶה וִוירֶן (Lasse viren) שלושה יריבים קשים בריצה הזאת. שניים מניו זילנד רוד דיקסון (Rodney "Rod" Dixon) ו- דיק קווקס (Dick Quax), ואחד מגרמניה קלאוס – פיטר הילדנבראנד (Klaus -Peter Hildenbrand). הוא לא הצליח לברוח מהם. לא עלה בידיו לנַעֵר אותם מעליו. הם לא אפשרו לו לעשות זאת. התפתחה ריצה דרמטית אפופת מתח מאין כמותה. נסים קיוויתי שידֵר אותה בצורה נפלאה שאין טובה ממנה. זה היה שידור ישיר Play by play בלתי נשכח המעביר רֶטֶט וצמרמורת בגופו של כל חובב א"ק עד עצם היום הזה. האִצטדיון האולימפי במונטריאול געש. היה שם רעש נוראי. 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים יצאו מדעתם נוכח הדרמה מורטת עצבים שנגלתה על המסלול. 300 (שלוש מאות) מטרים לפני הסוף פתח לָאסֶה וִוירֶן "בפיניש" המפורסם שלו אך זה לא היה עדיין פער המבטיח מדליית זהב. חבורת הרצים דלקה בעקבותיו. הוא לא ניתק מהם. לאסה ווירן לא הצליח לנַעֵר אותם. נצמדו אליו שני הניו – זילנדיים במדים השחורים המסורתיים של ארצם דִיק קְווֹאקְס (Dick Quax) ורוֹד דִיקְסוֹן (Rod Dickson), וגם הרָץ הגרמני קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָנְד (Klaus Hildenbrand). בישורת האחרונה כ- 80 מ' מקו הסיום, הוביל לָאסֶה וִוירֶן בסנטימטרים. לרגע נדמה היה שהנֵה הוא יישבֵר ולא יזכה בבכורה. אלו הן השניות המכריעות בהתמודדות הספורטיבית המבליטות את תכונות המנצח ואת יכולת הדבקות במשימה. כל החבורה המובילה הייתה כבר עייפה מאוד. לא נותר בהם כוח. הם רצו על מכמני האנרגיה האחרונים של גופם. גם האתלט הפיני המחונן היה לבטח לֵאֶה אך לָאסֶה וִוירֶן קורץ מגזע של מנצחים. הוא לא וויתר וחצה ראשון בשארית כוחותיו את קו הסיום כשקבע זמן של 13:24.76 דקות. לאסה וִוירֶן הקדים את דִיק קְווּאֶקְס ב- 40 מאיות השנייה. בתרגום מתמטי של זמן למרחק מדובר בטווח ממוצע של 65 ס"מ בלבד. דִיק קוואֶקְס הקדים את קְלָאוּס-פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד ב- 22 מאיות השנייה. קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד התמוטט על קו הגמר אך זכה בתהילה ובמדליית הארד. רוֹד דִיקְסוֹן סיים רביעי בזמן של 13:25.50 דקות. פחות משנייה אחת חצצה בין המקום הראשון לרביעי. זה היה סיום דרמטי לריצה מדהימה ושידור ישיר נפלא בטלוויזיה של נסים קיוויתי בשעה שהזוכה במדליית הארד האולימפית שָכוּב וּמְמוּטַט על קו הגמר. איכות הריצה וטיב השידור שלה לא יישכחו לעולם.

בימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הקנדית הציבורית CBC, הִיתֵּל לרגע בשַדָּרִים בעיצומה של הדרמה, והפתיע גם את נסים קיוויתי שלנו. הוא הסיט את המצלמות המתעדות את המאבק שהתחולל על קו הסיום שם היה שרוע עדיין קְלָאוּס הִילְדֶנְבְּרָאנְד על המסלול מעולף וחסר נשימה, וניתב אותן לעברו של לָאסֶה וִוירֶן המנצח הצוהל המתרחק לאיטו ממוקד הדרמה כשהוא מקיף בריצה קלילה את האִצטדיון, ומנופף בידיו הגרומות לקהל המריע. נסים קיוויתי שַדָּר עטור מוניטין, שעיניו התרוצצו ללא הפסק בין מוניטור הטלוויזיה המוצב בעמדת השידור שלוֹ, לבין הנעשה על המסלול באִצטדיון, היה מוכן ועירני ולא התבלבל. הוא העניק בסמכותיות חותמת היסטורית לתמונת הטלוויזיה שנגלתה לפתע, במוקדה נראה לָאסֶה וִוירֶן המאושר עטוף קהל (באמצעות אפקט טכני), וכך שידר למיקרופון את הטקסט הבלתי נשכח כלהלן : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה, זהו לָאסֶה וִוירֶן מפינלנד, הוא גדול יותר מאֶמיל זָטוֹפֶּק הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי, הוא גדול הרצים של הריצות הארוכות בהיסטוריה". הטקסט ההוא של נסים קיוויתי חרוּת לעַד בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

virenטקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. הסיום הבלתי נשכח של ריצת ה- 5000 מ' לגברים. אחת הדרמות הגדולות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. "מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…", זעק נסים קיוויתי למיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית. המנצח לאסה ווירן מפינלנד (מס' גופייה 301) מקדים בפחות ממטר את דיק קואקס הניו- זילנדי (691) , ואת קלאוס – פיטר הילדנבראנד הזוכה במדליית הארד. הקיצוני משמאל הוא רוד דיקסון (689) אף הוא מניו-זילנד הגיע למקום הרביעי, ברנדן פוסטר מאנגליה (שני משמאל בין רוד דיקסון לדיק קואקס) היה חמישי, רביעי משמאל הוא האנגלי יאן סטיוארט שסיים שביעי, ראשון מימין מספר גופיה 96 הוא ווילי פולאוניס מבלגיה שהיה שישי בריצה הזאת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976. (באדיבות CBC קנדה ו- IOC).

רק שַדָּר טלוויזיה עָנָק ודגול כ- נסים קיוויתי היה מסוגל לבנות כהרף עין בשידור ישיר טקסט כה ממצה, ולהעניק כותרת כל כך הגיונית וכל כך נכונה לסיטואציה הדרמטית במילים כה ספורות. כמו יורם ארבל גם נסים קיוויתי חונן ביכולת ניסוח בשידור ישיר. הוא היה כותב מעולה ועיתונאי ברוך כישרונות . הא"ק הייתה אהובתו האמיתית. הוא היה שַדָּר א"ק נפלא עוד בטרם לידתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולפני התייצבותם של דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, ואלכס גלעדי בזירת הטלוויזיה הציבורית ההיא בשנת 1968. ב- 23 בנובמבר 2016 יחגוג נסים קיוויתי שדר הטלוויזיה הדגול הזה את יום הולדתו ה- 90 (!).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי, "למילים יש וויזואליה משלהן". הספר הזה הוא אחד מ- 13 ספרים שאני חוקר וכותב ואשר מרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה"

[1] ראה נספח : על פי עדותו של בימאי הטלוויזיה הגרמני, הורסט זייפארת (Horst Seifart).

[2] הקלטת תמונת ה- Video נעשתה לראשונה ע"י החברה האמריקנית AMPEX בראשותו של המהנדס צ'ארלס גינצברג.

[3] ראה נספח : אסופות מאמרים של מפיקי ובימאי טלוויזיה בינלאומיים בנושא התפתחות צילום וכיסוי אירועי הספורט האולימפיים בטלוויזיה , בסימפוזיון שנערך ב- 1998 בלוזאן – שווייץ, מקום מושבו של הוועד האולימפי הבינלאומי : "Television in the Olympic Games The New Era- International Symposium". הסימפוזיון התקיים בלוזאן – שווייץ ב- 1998.

[4] אִיכָּר, אדם פשוט – בשפה הרוסית.

[5] דגל המשחקים "השמש והשמיים" שורטט ותוכנן ע"י רקטור ואסארלי.

[6] באולימפיאדת מונטריאול 1976 זכו ספורטאי וספורטאיות מזרח גרמניה ב- 90 מדליות אולימפיות (!) 40 מתוכן מזהב.

[7] על פי מידע של בימאי הטלוויזיה הגרמני הוותיק ב- DOZ מר אולי וולטרס (Uli Wolters) שהשתייך במקור לרשת ZDF.

[8] קבוצת AOB (ראשי תיבות של Athens Olympic Broadcasting) בראשות מר מָנוֹלוֹ רומרו שהפיקה את שידור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי הציבה באולימפיאדת אתונה 2004 יותר מ- אֶלֶף (1000) מצלמות Video ו- 60 ניידות שידור. אותה קבוצת מומחים בראשות מנולו רומרו שכונתה באולימפיאדת בייג'ינג 2008 – BOB (ראשי תיבות של Beijing Olympic Broadcasting) הפעילה אלף ומאה צלמות Video.

[9] הטקסט נאמר לי בעת מפגש בינינו בבואנוס איירס במונדיאל ארגנטינה 1978. הלקח הזה למדה רשת הטלוויזיה הציבורית של קנדה CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה של אולימפיאדת מונטריאול 1976. CBC חידשה ושידרה בכל אחת מהתחרויות האולימפיות שני הילוכים חוזרים איטיים משתי זוויות צילום שונות . מאז אולימפיאדת סידני 2000 מוצבות בתחרויות הא"ק האולימפיות כ- 100 מצלמות.

[10] ראה נספח : מסמך קְלָאוּס בָּיְיסְנֶר (Claus Beissner) מתאריך 9 ביולי 2005.

סוף הפוסט מס' 580. הועלה ל- "אוויר" ב- מוצ"ש – 20 בפברואר 2016.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *