פוסט מורכב מס' 681 בן שלושה נושאים. 1. אנוכי בר מזל שהספקתי לחוות בחיי את סטנלי מתיוס, ואת פרנץ פושקש, ואת גארינצ'ה, ואת בובי צ'ארלטון, ואת פֶּלֶה (Pele), ואת פרנץ בקנבאואר, ואת יוהאן קרויף, ואת דייגו ארמאנדו מאראדונה, ועכשיו את ליאו מסי. שחקני כדורגל שרק בעטו בכדור על כר הדשא אולם הוכיחו שמשחק הכדורגל נועד לאנשים חושבים. 2. בספטמבר 1990 הבהבה מצלמת הטלוויזיה ומאיר איינשטיין ז"ל היה שם. הרזומה של שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל – מפואר (!). 3. עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, הוליד את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". שני הצדדים הפיקו תועלת עצמית זה מזה, לעיתים רוויה מחלוקות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה מוניטין ופופולאריות עצומה והתחברה לעם. מכבי ת"א צברה ממון ופרסום בלעדי במערכת אלקטרונית וויזואלית אקסקלוסיבית של תקשורת המונים במדינת ישראל. הימים ההם לא ישובו עוד. פוסט מורכב מס' 681. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 27 באפריל 2017.

פוסט מורכב מס' 681 בן שלושה נושאים.

1. אנוכי בר מזל שהספקתי לחוות בחיי את סטנלי מתיוס, ואת פרנץ פושקש, ואת פריץ וולטר, ואת גארינצ'ה, ואת בובי צ'ארלטון, ואת פֶּלֶה (Pele), ואת פרנץ בקנבאואר, ואת יוהאן קרויף, ואת דייגו ארמאנדו מאראדונה, ועכשיו את ליאו מסי. שחקני כדורגל שרק בעטו בכדור על כר הדשא אולם הוכיחו שמשחק הכדורגל נועד לאנשים חושבים.

2. בספטמבר 1990 הבהבה מצלמת הטלוויזיה ומאיר איינשטיין ז"ל היה שָם. ה- RESUME של שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל – מפואר (!).

3. עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, הוליד את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". שני הצדדים הפיקו תועלת עצמית זה מזה, לעיתים רוויה מחלוקות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה מוניטין ופופולאריות עצומה והתחברה לעם. מכבי ת"א צברה ממון ופרסום בלעדי במערכת אלקטרונית וויזואלית אקסקלוסיבית של תקשורת המונים במדינת ישראל. הימים ההם לא ישובו עוד. פוסט מורכב מס' 681. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 27 באפריל 2017. 

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו- נכתב על ידי למטרות רווח ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il שעלה לאוויר בקיץ 2012 מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : עד כה נכנסו לבלוג yoashtvblog.co.il יותר מחצי מיליון קוראים.

הערה 5 : כתיבת הסדרה של 13 ספרי הטלוויזיה שעוסקים בחקר – "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מאז 1884 ועד ימינו אנו, אמורה להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020.  

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 681 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 27 באפריל 2017.

——————————————————————————————

תזכורת נצח : הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 (הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון) ושכמותו, היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל. בכך יש לעיתונאי רשות השידור תפקיד מכריע וחזון גדול.

אלו הם ארבעת חוקי תעשיית הטלוויזיה באשר היא :

1. אין תחליף לתִּכְנוּן והיערכות טלוויזיונית יסודית, רצינית, קפדנית ומדויקת, ומרחיקת לֶכֶת בת שנים מהיבטי תוכן, זכויות שידורים וכלכלה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ושימוש הגיוני והגון של משאבי אנוש.

2. אין תחליף לעיתונאות אמת, אמיצה וחוקרת, חרוצה ונבונה, ש- דבקה במשימתה. אין תחליף לעיתונאות שאוֹצֶרֶת בקרבה את האקסיומה המתמטית של תורת הקווים המקבילים. אין תחליף לעיתונאות שנעה לפנים על פי ה- היגיון מתמטי הנ"ל ועל פי תכנון ומחשבה בקו מקביל לקו המקביל של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. מו"ל הארץ מר עמוס שוקן הוא עיתונאי מֵיטָבִי ובמידה רבה גם מתמטיקאי מעוּלֶה. 

3. אין תחליף לניהול מדיניות חכמה של רכישת זכויות שידורים בלעדיות רלוואנטיות בעיקר בתחום שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. 

4. יש תחליף לבני אנוש. אנשי טלוויזיה מוכשרים ככל שיהיו שווים כקליפת הַשוּם בלעדי חומרי שידור רלוואנטיים בלעדיים. לכן נדרשים המנווטים לחשוב קדימה בדומה לשחקני שח מט כדי לדאוג שחומרי השידור הרלוואנטיים הבלעדיים ישכנו על מדף הטלוויזיה שלך ולא של יריביך. לכן הגה רוּן אָרְלֶדְג' את הסלוגן "When you have the rights – you have the show". לכן פחות חשוב אם את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל ישדר יורם ארבל, ו/או מאיר איינשטיין ז"ל, ו/או רמי ווייץ. תמצית העניין היא שרק אתה מחזיק (ולא יריביך) בזכות הטלוויזיונית הבלעדית לשדר את האירוע הפופולארי והמסקרן ואת המֵידָע אודותיו לצופיך. צופה הטלוויזיה מתעניין ראשית דבר בחומר השידור שמופנה אליו ורק אח"כ במי שמתווך לו אותו. לכן אין שום תחליף לרכישת זכויות שידורים אולם יש תחליף לכל הצבת בן אנוש בסביבת המיקרופון והמסך שמספר את סיפורם של האירועים הבלבדיים שהם רק שלך (!).

אולם החוק החמישי הבלתי כתוב בתעשייה הזאת הוא החשוב ביותר : מאמציך הכֵּנִים יהיו לשווא אם לא תצליח לשכנע את הבוסים ואת ההנהלה שלך שאתה צודק בשיקוליך העיתונאיים והכלכליים ושההיגיון שלך – חכם והגיוני (!). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתו אותה הממשלה ו- אותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מָזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רב אך בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. אנוכי בר מזל שהספקתי לחוות בחיי את סטנלי מתיוס, ואת פרנץ פושקש, ואת פריץ וולטר, ואת גארינצ'ה, ואת יוהאן קרויף, ואת בובי צ'ארלטון, ואת פֶּלֶה (Pele), ואת פרנץ בקנבאואר, ואת דייגו ארמאנדו מאראדונה, ועכשיו את ליאו מסי. שחקני כדורגל שרק בעטו בכדור על כר הדשא אולם הוכיחו שמשחק הכדורגל נועד לאנשים חושבים.

שני השידורים הישירים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מכבי חיפה – הפועל באר שבע 1:0 (יום שלישי – 25 באפריל 2017) ושל ערוץ ONE ריאל מדריד – ברצלונה 3:2 (יום ראשון – 23 באפריל 2017) עסקו באותם החוקים של התמודדות ספורט בין שתי קבוצות מקומיות שם (ספרד) ופה (ישראל) על כר הדשא, ובניסיונות של כיבוש שערים, אולם לא באותו משחק כדורגל. גם לא באותה איכות וכמות טלוויזיונית. ב- 2017 אין עדיין שימוש טלוויזיוני במצלמות SSM בישראל. הטלוויזיה הישראלית היא ענייה מרודה לעומת הטלוויזיה הספרדית שניידות השידור הענקיות שלה מצוידות ב- 30 (שלושים) מצלמות (ואף יותר), ואשר כולן מחוברות ליחידות Replay עצמאיות, וחלקן הֵן מַצְלֵמוֹת SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motionׂ) שמופעלות במהירויות צילום שבין 75 ל- 100 Frames בשנייה אחת, ומניבות הילוכים חוזרים צלולים באיכות HD במהירות איטית מאוד. משחק הצמרת בליגת העל הישראלית, מכבי חיפה – הפועל באר שבע 1:0 באצטדיון "סמי עופר" בחיפה ב- יום שלישי – 25 באפריל 2017 – מאכזב. מדובר בכדורגל משעמם, איטי, אפרורי, ורוטיני לעומת המשחק הסוער והדרמטי ריאל מדריד – ברצלונה 3:2 באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד (ע"ש סנטיאגו ברנביאו נשיא מועדון ריאל מדריד בשנים 1978 – 1943, אוהד מדינת ישראל). אנוכי יורד לרגע מהדרך הראשית כדי לחשוף את דון סנטיאגו ברנביאו שהפך מזה זמן רב לאייקון ספורטיבי בספרד.

טקסט תמונה : יום חמישי – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מארחת באצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו בתל אביב את אלופת אירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת שלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל. מכבי ת"א ניצחה לאחר הארכה בתוצאה 88:96. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם העביר את המשחק בשידור ישיר ברדיו בלבד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה שרויה בימים ההם עדיין בתקופת ההקמה שלה ולא צילמה את המשחק. הזיכרון הצילומי היחיד הוא פילם דהוי שהוקרן ביומני "כרמל / הרצליה" בבתי הקולנוע בארץ בימים ההם. נשיא ריאל מדריד רב המוניטין דון סנטיאגו ברנביאו בא עם הקבוצה לתל אביב וביקש להיפגש אישית עם שר הביטחון משה דיין בעקבות ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים בקיץ 1967. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : איש לא מזוהה (עומד), רעייתו של סנטיאגו ברנביאו, דון סנטיאגו ברנביאו, יו"ר אגודת מכבי ת"א ומכבי ישראל יצחק כספי, שר החינוך והתרבות אהרון ידלין, שר הביטחון משה דיין , ואל"מ מתי ניב מזכירו הצבאי של משה דיין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : יום חמישי – 22 בפברואר 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מארחת באצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו בתל אביב את אלופת אירופה קבוצת ריאל מדריד במסגרת שלב רבע הגמר של גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל. מכבי ת"א ניצחה לאחר הארכה בתוצאה 88:96. בסיום החוקי של המשחק הייתה התוצאה 75:75. שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם העביר את המשחק בשידור ישיר ברדיו בלבד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה שרויה בימים ההם בתקופת ההקמה שלה ולא צילמה את המשחק. בתמונה נראה שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן אברהם לוחץ את ידיו של שר הביטחון משה דיין בטרם פתיחת המשחק והשידור הישיר. ראשון משמאל, זהו נוח קליגר יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. שני מימין, אל"מ מתי ניב מזכירו הצבאי של משה דיין. האחרים אינם מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי שב ל- Highway. הטלוויזיה הספרדית המצוינת מהללת את הברצלונאי ליאו מסי ואת המדרידאי כריסטיאנו רונאלדו ומרימה אותם למעמד של אֵלים. צילומי הטלוויזיה הספרדית חופפים את רמת הכדורגל הספרדית ואת ההתמודדות "ראש בראש" כריסטיאנו רונאלדו נגד ליאו מסי, כשם שאיכות הטלוויזיה הישראלית מתאימה את עצמה ל- רמת הכדורגל הישראלי מצִדוֹ השני של המטבע. אותם החוקים כאמור, אולם לא אותו המשחק. יורם ארבל ואיציק זוהר משדרים ישיר את המשחק ריאל מדריד נגד ברצלונה. איציק זוהר נשמע עוד איך שהוא מומחה שמתקן את יורם ארבל במהלך השידור הישיר ומעיר לו לא פעם ולא פעמיים בסגנון, "…יורם ארבל אני לא מסכים אתך…", אבל השַדָּר המוביל מתעקש להיות קוריוז של עצמו. חובבן. מגוחך. בדקה ה- 68 של השידור הישיר קובע יורם ארבל בנחרצות, כלהלן : "…מה שראקיטיץ' מברצלונה עושה, לא הולך לו…הדברים הפשוטים…". לא נכון. שנינו רואים את אותו המשחק מאותו המוניטור. דווקא הקרואטי איוואן ראקיטיץ' (Ivan Rakitic) בן 29, הפועל השחור של ברצלונה בעל כושר גופני מזהיר, הוא שחקן חרוץ שעושה עבודה מצוינת בכל חלקה על כַּר הַדֶשֶא כדי שהיהלום ליאו מסי יִנְצוֹץ ו- יְנָצְנֵץ. המאמן לואיס אנריקה תומך בדעתי ולא מחליף אותו. ואז מוסיף יורם ארבל עוד אבחנה מטופשת חסרת כל הצדקה, "…הנה ראקיטיץ'…אמרתי ששום דבר לא מצליח לו…לזה התכוונתי…". מדובר ב- Commentary מופרך לגמרי. איוואן ראקיטיץ' הוא בורג חשוב ביותר במערך הקבוצתי של ברצלונה. יורם ארבל נעדר השכלה ולא בקי בתורת משחק הכדורגל איננו מסוגל להבין עד כמה איוואן ראקיטיץ' חשוב ו- חיוני עבור המאמן לואיס אנריקה והקבוצה כולה. בדקה ה- 73 מבקיע איוואן ראקיטיץ' (ברגל שמאל, הרגל החלשה שלו) שער נאה בבעיטה אלכסונית במקצת מימין לשמאל, מטווח של 18 מטר ומכניע את קיילור נאבאס שוערה של ריאל מדריד. הכדור של איוואן ראקיטיץ' עובר את המרחק של 18 מטר בטיפ טיפה פחות משנייה אחת (0.95) וצובר תאוצה ממוצעת של 72 קמ"ש. לא מהירות גבוהה במיוחד אבל כיוון הטסת הכדור דווקא מדויק להפליא (!) לעבר הרשת השמאלית של קיילור נאבאס (מנקודת מבטו של הכובש והרשת הימנית מנקודת מבטו של השוער). ידיו המושטות של השוער המדרידאי המחונן לא מגיעות אליו למרות הזינוק הנמרץ והשאפתני. אינני רואה שום הבדל עקרוני בין איוואן ראקיטיץ' לפני כיבוש השער בדקה ה- 73 לבין איוואן ראקיטיץ' לאחר ההבקעה. מדובר בנדבך. כוכבים מסוגו של ליאו מסי אינם יכולים להתקיים ללא "פועלים שחורים" מסוגו של איוואן ראקיטיץ' בדיוק כשם שמאיר איינשטיין ז"ל לא היה יכול לשַגְשֵג בימים ההם ללא מערכת ההפקה העיתונאית על כל הפונקציות שלה (כולל מקבלי ומתאמי שידור, רשמי VTR, עוזרי שדר, וקשבי רדיו) שהקיפה אותו בימים ההם ותמכה בו ובראשם אמנון ברקאי, ששי אפרתי, נסים קיוויתי, אורי לוי, רמי ווייץ, יצחק "איציק" גליקסברג, אמיר בר שלום, יוני קנלר, יגאל שמעוני, גוסטאבו קולינסקי, יורם נידם, נדב תמיר, יונתן רגב, עדה קרן, שמחה שיטרית, לורה קורנפילד, ורותי ליפקין. "הפועלים והפועלות השחורים" לעולם חשובים כמו הכוכבים השדרנים. ראינו את יורם ארבל ודני נוימן, שני העלובים ההם, במונדיאל ברזיל 2014 – שווים כקליפת הַשוּם בלעדי מערכת הפקה עיתונאית תומכת שהייתה רחוקה מהם אלפי מילין. יורם ארבל היה צֵל של עצמו ונחשף שָם בברזיל הרחוקה לעיני צופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (החזיקה בזכויות השידורים של מונדיאל ברזיל 2014) במלוא רשלנותו. וצריך להוסיף גם במלוא עליבותו. לא בכדי, ו- עובדה, שאף המנכ"ל הזמני החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל (התמנה בקיץ 2014 במקום המנכ"ל המופרך והמודח יוני בן מנחם האחראי הקודם על פעילות רשות השידור שנסגרה על פי חוק בקיץ 2014 ובעקבות צו פירוק) הבחין בחובבנותו של יורם ארבל מי שהפך את הרשלנות ל- "הובי" ואת הטשטוש והמריחה ל- כרטיס ביקור ראשי שלו ב- מונדיאל ברזיל 2014. מר יונה וויזנטל העיף את יורם ארבל ואת פרשנו דני נוימן קיבינימט ובבושת פנים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאלתר לאחר שובם ארצה מברזיל 2014 (באישורו של כונס הנכסים של רשות השידור המפורקת פרופסור דוד האן). רמת השידור הירודה והמגוחכת של יורם ארבל את המשחק ריאל מדריד – ברצלונה 3:2 ביום ראשון – 23 באפריל 2017 חפפה את רמתו הרשלנית במונדיאל ברזיל 2014. הקולגות שלו מספרים שבאותה ההפקה הרשלנית ההיא של מונדיאל ברזיל 2014 יורם ארבל ודני נוימן פספסו שוב ושוב, ואפילו לא הגיעו לעמדת השידור שלהם באחד המשחקים באחת הערים בברזיל. נכון שהקב"ה צייד אותו את יורם ארבל בקול רדיופוני, אולם בלעדי נחישות, ללא דבקות למשימה, והיעדר עיתונאות חרוצה, אזי גוון הבריטון וזעקת "הללויה" האנכרוניסטית הופכים ל- חסרי ערך ו- אינם מהווים שום ערובה ו/או תעודת ביטוח של הצלחה בסביבת המיקרופון. מדובר בשַדָּר כושל בן 75 שהפך לבדיחה. לא מפאת גילו. אלא בגלל כישלון אחריותו.

הדקה ה- 92 במשחק הכדורגל המרתק ריאל מדריד – ברצלונה 3:2 קיבעה ארבע עובדות נחרצות ובולטות לעין.

1. חוקת משחק הכדורגל היא סַפְרוּתִית ונתונה לאין סוף פירושים ופרשנויות. שופט אחד הדיח וסילק את קפטן ריאל מדריד סרג'יו ראמוס מהמשחק בעוון עבירה קשה על ליאו מסי. ייתכן ו- שופטים אחרים כלל לא היו מגיבים, ואולי שולפים מכסימום כרטיס צהוב.

2. מאמן ריאל מדריד זינאדין זידאן הוא מאמן טיפש מש- אִפְשֵר לריאל מדריד להמשיך לתקוף את שער ברצלונה בעשרה שחקנים. 2:2 לא הספיק לו.

3. תורת הכדורגל דוגלת בהשגת עדיפות מספרית של שחקני הקבוצה התוקפת ביחס ל- כמות שחקני הקבוצה היריבה המתגוננת בכל אחד מחלקי המגרש, עד להשגת יתרון מכריע בשטח ההוצאה להורג, היינו בסמוך לרחבת ה- 16 של הקבוצה היריבה, וגם בתוכה. ברצלונה מקדמת את התורה הזאת בדרך כלל בהליך איטי מלֻוֵוה בסבלנות, באמצעות ריבוי מסירות בין שחקניה בכל האגפים, כדי לחפש,ליצור, ולהפיק את החולשה הזאת נחיתות מספרי אצל היריב. הדקה ה- 92 במשחק הנ"ל ריאל מדריד – ברצלונה 3:2 הוכיחה שאפשר להגשים את משאת נפשה זאת של ברצלונה לא רק בריבוי מסירות אלא גם בעֵת האצת גיחה מהגנה ל- התקפה באמצעות פריצת סולו מהירה של סרג'יו רוברטו לאורך 70 (שבעים) מטר ובסיוע 5 (חמש) מסירות בלבד בין השחקנים. מדובר במראה טלוויזיוני משובב ובעובדה מעניינת בעלת משקל : כדור המשחק בשליטה בלבדית של ברצלונה עובר כברת דרך של כ- 100 (מאה) מטר ב- 5 מסירות בלבד עד לנגיעה המכרעת בו של ליאו מסי. ברצלונה יוצאת להתקפה האחרונה במשחק ממש מקו שערה, כששעון המשחק מורה על הדקה 91:30. ברצלונה שועטת ומשיגה עדיפות מספרית, 7 שחקנים שלה בשטח של רחבת ה- 16 של ריאל מדריד מול 5 מדרידאים. בחלוף 17 שניות בדקה ה- 91:47 (שלוש עשרה שניות לפני שריקת הסיום) מנצל ליאו מסי היטב את המסירה החמישית (בסך המכלול הקבוצתי) של ג'ורדי אלבה ואת העדיפות המספרית של ברצלונה. הוא איננו שַמוּר ולא מְכוּסֶה, ו- כובש את שער הניצחון. פנטסטי (!).

4. הרגל היא אֵיבָר כבד ו- גַס, משהו בסביבות % 17 ממשקלו הכללי של גוף האדם. אולם רגל שמאל של ליאו מסי היא מכשיר מדויק כמו הידיים של בני אנוש אחרים. כאלה הם גם תכונות השליטה, הטכניקה, הטיפול שלו בכדור (גם בשטח מוגבל מצומצם), תכנון המשחק וכישרון ההבקעה, ומומחיות ראיית המשחק הכוללת. מדובר בתופעה יוצאת דופן בהיסטוריה הארוכה של הכדורגל הבינלאומי. מדובר בשחקן שחמט שמשחק כדורגל ו/או בשחקן כדורגל שמשחק שחמט ותמיד ימצא את האפשרות הטובה ביותר ברגל שמאל שלו מתוך 100 (מאה) אפשרויות. כל ניסוח טוב. מדובר ב- ווירטואוז (!). אנחנו ברי מזל שאנחנו חיים בתקופתו של ליאו מסי האיש החושב על כר הדשא שהופך אותי לאדם מאושר יותר בחיי.

טקסט תמונה (1) : יום ראשון – 23 באפריל 2017. אצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. שניות הסיום של הדקה ה- 92 במשחק ריאל מדריד – ברצלונה 3:2. ברצלונה (בכחול) שועטת קדימה ומשיגה עדיפות מספרית 7 נגד 5 בהתקפה האחרונה שלה על שער ריאל מדריד. שחקן שישי של ריאל מדריד חש מאחור לסייע להגנת קבוצתו אך ללא הועיל. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ ONE. באדיבות ערוץ ONE).

טקסט תמונה (2) : יום ראשון – 23 באפריל 2017. אצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד. שניות הסיום של הדקה ה- 92 במשחק ריאל מדריד – ברצלונה 3:2. ברצלונה (בכחול) משיגה עדיפות מספרית 6 נגד 5 בהתקפה האחרונה שלה על שער ריאל מדריד. השחקן ה- 7 נמצא בעמדת גיבוי סמוך לקו ה- 16 אולם מחוץ ל- Frame התמונה. שבריר שנייה לפני שליאו מסי משמאל, לא שמור ולא מכוסה, כובש ברגלו השמאלית המדוּיֶקֶת והמאוּפֶּסֶת את שער הניצחון מ- 14 מטר. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ ONE. באדיבות ערוץ ONE).

2. בספטמבר 1990 הבהבה מצלמת הטלוויזיה ומאיר איינשטיין ז"ל היה שָם. ה- RESUME של שדר הטלוויזיה הבלתי נשכח מאיר איינשטיין ז"ל – מפואר (!). כמו גם המהימנות העיתונאית שלו. הסתלקותו בטרם עֵת היא אבידה טראגית למשפחתו וגם ציבורית עבור צופי הטלוויזיה בארץ. 

אוֹמַר שוּב :

ב- 1968 וגם ב- 1969 התלבטו שניים ממקימי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, מר דן שילון ומר אלכס גלעדי, איזה סגנון שידור טלוויזיוני ישיר הם רוצים לאמץ בשידורים הישירים שלהם, כדורגל וכדורסל : את הסגנון האמריקני הקולח, רָב מֶלֶל, לעיתים Unofficially, שגם כולל בתוכו שחוק ופטפטת, ו/או את הסגנון הגרמני הקפוא והיבש, ו/או את הסגנון הבריטי הרציני, ההגיוני, היעיל, וגם הדרמטי של ה- BBC ו- ITV כפי שהשתקף ו- בא לידי ביטוי בשידורי הכדורגל של קנת' וולסטנהולם, דייוויד קולמאן, בארי דייוויס, ג'ון מוטסון, היו ג'ונס, ואחרים. דן שילון ואלכס גלעדי בחרו את האמצע, הם לקחו את הסגנון הבריטי ואמצו אותו אל לִבָּם. המורשת היחידה שניצבה מאחוריהם ב- 1969 / 1968 הייתה אופן וצורת השידור של משחקי הכדורגל ברדיו "קול ישראל" ע"י נחמיה בן אברהם ז"ל השַדָּר האלוהי, האחד והיחיד בדוֹרוֹ (בשנים 1978 – 1947). אולם הוא היה שַדָּר רדיו ולא שַדָּר טלוויזיה. ההבדל, הפער, והשוני בין שני המדיומים הוא עצום (!). בינתיים קם לנחמיה בן אברהם יורש ברדיו בדמותו של גדעון הוד (בן 84 היום). שַדָּר ספורט ראוי, עיתונאי, מגיש וקריין קפדן ברמה עליונה (!). גדעון הוד הבלתי נשכח היה אחד ממוריו הראשונים ברדיו "קול ישראל" של מאיר איינשטיין במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת. ובכן, למאיר איינשטיין ז"ל היה ממי ללמוד מגדעון הוד יבד"ל. 

את מאיר איינשטיין ז"ל הבאתי לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש ספטמבר של שנת 1990 מרדיו "קול ישראל" לאחר שהשַדָּר שלי יורם ארבל נטש אותי בהיחבא בתאריך המדובר ההוא. ב- 1990 היה מאיר איינשטיין ז"ל שדר בעל מוניטין ברדיו "קול ישראל". ידעתי שהוא עיתונאי ושַדָּר רָם מעלה בטרם גייסתי אותו לחטיבת הספורט שלי. מוזרות דרכי העולם. נטישתו של יורם ארבל אותי בסתיו 1990 היווה סיום שהייתה לו מייד התחלה חדשה בדמותו של מאיר איינשטיין ז"ל. ידעתי שמאיר איינשטיין טוֹב, לא ידעתי עד כמה הוא טוֹב. מאיר איינשטיין היווה את תחילתו של עידן חדש. לא שיערתי עד כמה הבחירה שלי בו היא מוצלחת ועד כמה ה- Start up שלו היה אָז חיוני ומדויק. מאיר איינשטיין לא החמיץ את ההזדמנות. The camera never blinks twice, אומרת הקלישאה. ובאמת מאיר איינשטיין ז"ל ניצב אז בצומת הזמנים והדרכים שבין הרדיו לטלוויזיה כשהמצלמה ההיא הבהבה. זה היה לפני 27 (עשרים ושבע) שנים. מאיר איינשטיין היה בן 39.

מאיר איינשטיין ז"ל לא היה חבר שלי. איש מפיקודיי לא היה חבר שלי. לא היו לי לחברים. אין לי חברים. אבל הוא היה קרוב ללבי. אהבתי אותו ורחשתי לו הערכה רבה בתריסר השנים שבהן עבדנו יחדיו בין 1990 ל- 2002. פעמים רבות (מאוד) התייעצתי עמו. הוא היה איש חושב, מאופק, אמין ומהימן, ושומר סוד. אנטי תזה של רכלן. ידעתי תמיד שהוא אף פעם לא ידליף מילה מתוכן פגישותינו, התייעצויותינו, ושיחותינו. מאיר איינשטיין היקר לי, נוּח על משכבך בשלום. אנוכי לעולם לא אשכח אותך. אזכרך לעַד עד ייתמו ימיי שלי. חבל על דאבדין ולא משתכחין.  

טקסט תמונה : 17 בדצמבר 1991. המסעדה המזרחית "שמש" בירושלים. לפני 26 שנים. אני עורך ומפיק מסיבת פרידה לשדר נסים קיוויתי בן 65 שפורש לגימלאות. מאיר איינשטיין נכנס זה מכבר בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות. הזמנתי את צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק איציק בורוביץ' לתעד את אירוע הפרידה בו השתתפו כל עיתונאי חטיבת הספורט בראשותי. הזמנתי ליטול חלק בפרידה מהשדר הוותיק נסים קיוויתי גם את מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשעבר חיים יבין, ומתוך נימוס גם את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוכחי בעת ההיא יוסף בר-אל. אותו יוסף בר-אל לא הופיע ולא בא להיפרד מנסים קיוויתי. הוא כמובן לא היה חסר לי. הוא לא היה חסר שם לאף אחד. משהבחנתי בזווית עיני כיצד אוֹלִי מחבקת את בעלה מאיר איינשטיין רמזתי לאיציק בורוכוביץ ללחוץ על הדק מצלמתו, וזאת הייתה התוצאה הרומנטית שנראית בתצלום לעֵיל. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אוליביה "אוֹלִי" איינשטיין, מאיר איינשטיין ז"ל, רמי ווייץ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

barcelona 92 38

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. תמונה היסטורית לפני 25 שנים. אנוכי (משמאל) יחדיו עם שדר ה- א"ק האולימפי המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (מימין) ענודים Accreditations אולימפיים מטעם הוועדה המארגנת האולימפית הספרדית. תליתי בו תקוות רבות. (לראשונה בקריירה שלו הוא משדר ישיר את תחרויות הא"ק האולימפיות בהצלחה רבתי, אלה של ברצלונה 1992). התמונה צולמה בתום אחד מלילות השימורים האולימפיים, הארוכים, והמפרכים באולימפיאדת ברצלונה 1992 שלעולם אינם מסתיימים להם. אנוכי אוהב את התמונה הזאת בגלל מבע פניו של מאיר איינשטיין. יש שם הכל : פליאה, תימהון, סקרנות, מבט אל האופק, וגם עייפות. מאיר איינשטיין ז"ל היה שדר – עיתונאי יסודי, שקדן, מהימן, רב אמן בהכנת שיעורי בית, וגם מוכשר שראוי להערכה מיוחדת. אהבתי אותו. העברנו מברצלונה 92' לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים יותר מ- 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. לא הייתי יכול להשלים את משימות ההפקה והעריכה האינטנסיביות של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ולשדר את כמות האינפורמציה העצומה – בלעדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. תמונה היסטורית לפני 20 שנים. אנוכי (מימין) עם שדר הא"ק המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באצטדיון ה- א"ק האולימפי באתונה. אנוכי אוהב את התמונה הזאת ששומרת את מאיר איינשטיין כל הזמן סקרן, מחודד, ו- מפוקס. מאיר איינשטיין ז"ל היה עיתונאי בחסד ו- רב אמן בהחזקת המיקרופונים של הטלוויזיה והרדיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 10

טקסט תמונה : מארס 2000. עמדת שידור שלנו בתקופתי בהיכל הספורט ביד אליהו. תמונה היסטורית לפני 17 שנים. אנוכי (מימין) יחדיו בעמדת השידור הראשונה עם צוות השידור המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) והפרשן אלי סהר יבד"ל (במרכז). אנוכי אוהב את התמונה הזאת שמנציחה את הדומיננטיות מאיר איינשטיין ב- עמדת השידור שלנו. מאיר איינשטיין ז"ל היה עיתונאי ושדר וורסטילי מצטיין יחיד ומיוחד מכמה היבטים טלוויזיוניים. ולכן בלתי נשכח. חשתי רגוע ובטוח לצאת עמו לכל קרב ו- מלחמה טלוויזיונית, בארץ ובעולם. ידעתי שעמו תמיד אנצח ו- לעולם לא נפסיד בשום קרב מאלפי קרבות השידור המקומיים והבינלאומיים שנכונו לנו באתרי הספורט הרבים בארץ ועל פני הגלובוס כולו במשך תריסר השנים ההן שבין 1990 ל- 2002. לא היינו חברים. הוא היה פַּקוּד שלי ואני מפקדו. אולם מאיר איינשטיין היה קרוב מאוד אלי ואל לִבִּי. עיתונאי – שַדָּר שקדן. עיתונאי  – שדר קפדן. עיתונאי – שדר חרוץ. עיתונאי – שדר רציני. עיתונאי – שדר מוכשר. עיתונאי – שדר אָדָם. עם אנשים כאלה כמו מאיר איינשטיין ז"ל אתה מנצח מלחמות. הערה : תפאורת הרקע המזהה את נוכחותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשטח, בהיכל הספורט ביד אליהו, נועדה לשמש גם חיץ כדי להפריד גם בין עמדת השידור הסטרילית לבין אזרחים – פרחחים המבקשים לטמא אותה מסיבותיהם הם. לא הייתה קיימת כל אפשרות אז בתקופתי ובתקופתו של המפיק המעולה שלי ששי אפשרתי כי נשדר תמונות מזוהמות לצופינו משלמי האגרה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1998 הפקתי, ניווטתי, הפקתי וערכתי בפאריס את המבצע הממושך והמורכב של שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. הצבתי שוב את מאיר איינשטיין ז"ל בקדמת בימת השידור של מפעל השידור ההוא. המנכ"לים של רשות השידור ב- 1998 מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל נענו לבקשתי לשדר ישיר מצרפת לירושלים את כל 64 (שישים וארבעה) משחקי הטורניר. מאיר איינשטיין יחדיו עם הפרשן שלנו אבי רצון חרשו את צרפת הגדולה לאורכה ורוחבה. שניהם הגיעו לשיאם באותו מפעל הכדורגל הטלוויזיוני ההוא של צרפת 1998. זה מצא את ביטויו במכתב ההערכה – צל"ש שכתב ו- שלח לי ב- 15 ביולי 1998 הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי. הנה הוא כלשונו.

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מסמך הצל"ש שכתב ושלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים (וגם תקצירים מוקלטים) של מונדיאל צרפת 1998 שכלל בתוכו 192 (מאה תשעים ושתיים) שעות בפרק זמן של 40 (ארבעים ימים). "…היו ביקורות אבל בדבר אחד כולם מאוחדים, מאיר איינשטיין הוא גדול שדרי הספורט בישראל…". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : פתק אישי שכתב לי מאיר איינשטיין ז"ל בפאריס בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני המפואר של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. השבתי לו כי נפלה לי זכות אלוהית גדולה לנהל אותו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מתוך אחד הכרכים הרבים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

"…יותר מכולם אהבתי במונדיאל צרפת 1998 את השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון. שניהם היו עיתונאים בעלי ניסיון עצום ויכולת שידור מוכחת. הם אימצו באופן טבעי את סלוגן השידור העיתונאי של הווֹאַרְד קוֹסֶל מבלי שהכירו אותו כלל, "Tell it like it is". הצֶמֶד "איינשטיין – רָצוֹן" היה צֶוֶות השידור הטוב במדינה בעת ההיא. ללא כל ספק. שניהם היו שַדָּרִים שעשו חשבון רק למסך. הם היו Team שידור. חיבקתי אותם בחוֹם ובאהדה רבה אל לִבִּי ואִפשרתי לשניהם בפעם הראשונה בהיסטוריית המינויים שלי במחלקת הספורט לבחור בעצמם את המשחקים האהובים עליהם אותם ירצו לשָדֵר ישיר במונדיאל צרפת 1998. הטלתי עליהם רק את מגבלת הלוגיסטיקה. הם היה צריכים לחשֵב נכון את המרחקים בין עשרת האִצטדיונים הפרושים על פני צרפת ענקית וכֵן להיות מודעים לזמינות הטיסות, הנסיעות ברכבות, והיכולת האפשרית של הרכב הצמוד להפקה שלנו להביא אותם ואת הטכנאי המצורף אליהם איש הקוֹל והתקשורת יוסי מנקו במועד לעמדות השידור. ההספק שלהם היה מדהים. מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו ישיר 27 משחקים בגביע העולם בכדורגל של צרפת 98' ביניהם את משחק הפתיחה ברזיל – סקוטלנד ועוד 16 משחקים בשלב המוקדם, ארבעה משחקים בשלב שמינית הגמר, שני משחקים ברבע הגמר את שני המשחקים בשלב חצי הגמר, את המשחק על המקום השלישי וכמובן את משחק הגמר בו הביסה צרפת את ברזיל 0:3. בשלל השידור הנותר של 37 המשחקים האחרים התחלקו שני השדרים הנוספים במשלחת שלי לצרפת 1998 זוהייר בהלול, ורמי ווייץ…". 

"…שידור מונדיאל צרפת 1998 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה ניצחון תקשורתי מושלם של פיקודיי ושלי. "חד, חלק, ואלגנטי", כפי עשתה זאת נבחרת צרפת וכפי שאמר המשורר. במשך 35 ימים רצופים הבסנו את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). את שניהם יחדיו ואת כל אחד לחוּד. התיישבתי עכשיו על כיסאי במחלקת הספורט ועשיתי את מה שעשיתי תמיד בעונג רב בתום מבצעי השידור הגדולים. כתבתי 50 מכתבי תודה אישיים ל- 50 אנשים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בהנדסה , בעיתונות ובדירוג המשולב שסייעו לי להעמיד בהצלחה את פרויקט השידור עתיר הרייטינג הזה על הרגליים בהצלחה כה גדולה. אני רואה במכתבֵי התודה האלוּ חובה אך גם זכות גדולה לכתבם. לחמישה מהם אני נותן פרסום. הראשון מהם היה מופנה למאיר איינשטיין השַדָּר שהוביל בכישרון עיתונאי כה רָב את שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998 [3]. הוא לעולם לא יידע כמה אהבתי אותו כשַדָּר וכאדם. הוא היה האחד והיחיד בשבילי…". להלן הטקסט. 

רשות השידור–הטלוויזיה הישראלית הציבורית-ערוץ 1            28 ביולי 1998 

מחלקת הספורט / ירושלים

אל    :  מאיר איינשטיין.

מאת  :  יואש אלרואי.

הנדון : הבעת הערכה ותודה על השתתפותך כשַדָּר בפרויקט השידור עתיר הרייטינג, מונדיאל צרפת 1998.

מאיר היקר,

תודה רבה לך מקרב לִבִּי על תרומתך החשובה והמכרעת כשדר מוביל להצלחת שידורי גביע העולם בכדורגל – צרפת 98', ככל הנראה המונדיאל הפורה והמוצלח ביותר בכל הזמנים, גם מן ההיבט הטלוויזיוני. אני רואה בך את שַדָּר הכדורגל והספורט הטוב ביותר כיום במדינת ישראל. שַדָּרוּת שנובעת ויונקת ראשית דבר מהעיתונאות הטבועה בדמך. לא טעיתי כשהצבתי אותך בעמדת השָדָר מס' 1 שלנו היכן שהוא בסתיו 1990. להתראות שוב במהרה בציר התנועה המשותף, הקשה הפתלתל והמסובך. אני מקווה שננווט נכון ליעדים שאליהם אנו אמורים להגיע, אם כי לרוע המזל מפת הניווט איננה תמיד בנמצא בידינו.

בהערכה רבה וידידות רבה,

יואש אלרואי

עותקים : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת.

        מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן.

        מנהל החדשות רפיק חלבי.

טקסט מסמך : 28 ביולי 1998. ירושלים. אנוכי נותן לשדר העַל שלי מאיר איינשטיין לדעת מה אנוכי חושב אודותיו בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג בפיקודי של מונדיאל צרפת 1998. הוא היה שדר ספורט וכדורגל הטוב ביותר בימים ההם במדינת ישראל. אישיותו השקדנית, המאופקת, המוקפדת והמאוזנת רבת הידע הייתה מעוצבת ומותאמת להפליא לעבודתו הטלוויזיונית הסבוכה ורבת האתגרים. אנוכי מוסיף עוד כלהלן : אישיותו הייתה כובשת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההספק של מאיר איינשטיין ז"ל כשַדָּר ספורט מוביל מטעמי של מאות רבות של שידור תוכניות, "ספיישלים", ו- שידורים ישירים, בארץ ובכל רחבי העולם, בתקופתי כ- מנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1990, היה מדהים (!).

הקונצנזוס סביב כישרון השידור של מאיר איינשטיין לא היה אחיד בהנהלת רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל (בשנים 1993 – 1989) איש חכם שסייע לי להביא את מאיר איינשטיין לטלוויזיה מרדיו "קול ישראל" בספטמבר 1990 (לאחר נטישתו של יורם ארבל) טען בפניי שעלי להתערב ולהנמיך את ה-  Volume שלו. ביקשתי אותו שלא יתערב וכי אין זה מעניין אותי מה לוחשים לו ידידיו. חשוב מה אנוכי חושב אודות מאיר איינשטיין ולא מה חושבים חבריו. אַרְיֵה מֶקֶל קיבל את הנימוק שלי. ב- 1998 היה זה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שסיפר לי כי חבריו טוענים שמאיר איינשטיין "צועק נורא". תשובתי אליו הייתה כלהלן : "…לא חשוב מה חושבים חבריך…חָשוּב מה אנוכי חוֹשֵב אודותיו…עזוב את מאיר איינשטיין…זאת האחריות שלי…". אורי פורת לא התערב יותר.

ההספק של מאיר איינשטיין בתריסר שנות שירותו את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (2002 – 1990) היה עצום. הספק שחפף ואף התעלה מעל תפוקתם של ארבעת שדרני הספורט דן שילון (כדורגל וכדורסל בשנים 1978 – 1968 + אולימפיאדת מינכן 1972 +שדר ראשי של שלושה מונדיאלים מכסיקו 1970, גרמניה 1974, וארגנטינה 1978), נסים קיוויתי (כדורגל בשנים 1991 – 1972 + שתי אליפויות עולם בא"ק הלסינקי 1983 ורומא 1987 + שדר ראשי של תחרויות הא"ק והשחייה באולימפיאדות מינכן 1972, אולימפיאדת מונטריאול 1976, אולימפיאדת מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ואולימפיאדת סיאול 1988 + שדר משני של שלושה מונדיאלים ספרד 1982, מכסיקו 1986, ו- איטליה 1990), אלכס גלעדי שדר כדורגל, כדורסל, ו- א"ק + שדר ומפיק ראשי של אולימפיאדת מינכן 1972, משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974, אולימפיאדת מונטריאול 1976, ואולימפיאדת מוסקבה 1980) ויורם ארבל שדר כדורגל וכדורסל בשנים 1990 – 1978 + שדר משני במונדיאל ארגנטינה 1978 ושדר ראשי מונדיאלים של ספרד 1982, מכסיקו 1986, ואיטליה 1990 + שדר זוטר באולימפיאדות מוסקבה 1980, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ואולימפיאדת סיאול 1988).

תפוקתו של מאיר איינשטיין ז"ל בשנים 2002 – 1990. 

1. מגיש ומנחה ראשי של כל תוכניות הספורט היומיות והשבועיות : "שער ראשון" + "מבט" ספורט" + משחק השבת" + "משחק השבוע" + כדורגל עולמי" במשך תריסר שנים בין 1990 ל- 2002.

2. שדר ראשי ומוביל של משחקי הכדורגל המרכזיים בליגה הלאומית (ליגת העל היום) + משחקי חצי הגמר והגמר על גביע המדינה בכדורגל בשלוש השנים של 1994 / 1993 – 1991/ 1990.

3. שדר ראשי ומוביל של עשרות משחקי נבחרות ישראל בכדורגל, בארץ ובחו"ל כלהלן : קדם מונדיאל ארה"ב 1994 + קדם Euro 1996 באנגליה + קדם מונדיאל צרפת 1998 + קדם Euro 2000 בהולנד ובלגיה.

4. שדר ראשי של טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל Euro 1992 בשוודיה (יחדיו עם רמי ווייץ) + Euro 1996 באנגליה (יחדיו עם זוהייר בהלול) + Euro 2000 (יחדיו עם רמי ווייץ) בהולנד ובלגיה.

barel 4טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. גטבורג – שוודיה. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחק הגמר בין נבחרות דנמרק וגרמניה (0:2 לטובת דנמרק) באליפות אירופה לאומות בכדורגל בשוודיה – 92' EURO. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, ומר אמיר אפרת כתב העיתון "ידיעות אחרונות". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

5. שדר ראשי מוביל יחדיו עם אורי לוי (בדרך כלל עם הפרשן אלי סהר) של טורנירי אליפויות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרות ישראל בשנים 2000 – 1990.

6. שדר ראשי מוביל יחדיו עם אורי לוי (בדרך כלל עם הפרשן אלי סהר) של משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה בכדורסל, בארץ ובאירופה, בשנים 2002 – 1990.

7. שדר ראשי מוביל של אליפויות העולם בא"ק (בדרך כלל יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן) כלהלן : ה- 3 ב- 1991 בטוקיו – יפן. מדובר בשידורים ישירים Off tube בירושלים של תחרויותת א"ק בטוקיו – יפן על פי החלטת נֶפֶל של מנהל נֶפֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז, יוסףף בר-אל (זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה ששידרנו Off tube אליפות עולם ב- א"ק כלשהי) + ה- 4 ב- 1993 ב- שטוטגארט – גרמניה (מהשטח) + ה- 5 ב- 1995 בגטבורג – שוודיה (מהשטח) + ה- 6 ב- 1997 באתונה – יוון (מהשטח) + ה- 7 ב- 1999 בסביליה – ספרד (מהשטח, יחדיו עם הפרשן ד"ר מולי אפשטיין) + ה- 8 ב- 2001 באדמונטון – קנדה (מהשטח).

הערה שלי : את שתי אליפויות העולם הראשונות בא"ק של הלסינקי 1983 ורומא 1987 שידר ישיר נסים קיוויתי יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. 

8. שדר ראשי של טקסי הפתיחה האולימפיים (יחדיו עם אורי לוי) ושדר ראשי של תחרויות הא"ק האולימפיות (יחדיו עם הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן) באולימפיאדות האלה כלהלן : ברצלונה 1992 + אטלנטה 1996 + סידני 2000.

מותו של מאיר איינשטיין ז"ל לפני חודש בטרם עת מעלה שוב אין סוף שאלות קיומיות והתחבטויות פילוסופיות אצלי. אנוכי אוטוטו מותיר מאחוריי 80 (שמונים) שנים. חלמתי הלילה בערוב חיי חלום ביעותים. אני נישא לקבורה בעיניים פקוחות באדמת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בארון זכוכית. דרך הזכוכית השקופה אינני רואה איש חוץ ממשפחתי. ילדיי, נכדיי, ורעייתי. שום ידיד. שום ידידה. אף אחד.

2017. הסתלקותו בטרם עת של מאיר איינשטיין ז"ל.

אנשים רבים (בתוכם גם רעייתי ואנוכי) ליוו את מאיר איינשטיין ז"ל למנוחתו האחרונה בבית הקברות הישן בהרצליה וגם בחנוכת המַצֵבָה. יש שם רגעים מתעתעים. תחושות שרלטניות. וגם געגועים וחרטות. אתה פוגש שָם בבית הקברות אנשים שבילית עמם במקום העבודה שלך הרבה יותר זמן מאשר עם משפחתך, ילדיך ורעייתך. חלפו מאז ימים רבים מאוד. לא ראית אותם את האנשים ההם זמן רב מאוד. אתה כבר לא נתקל בהם בחייך. אתה נפגש עמם בבתי הקברות בעת מותם של אחרים. ולפתע הזיכרונות שוב עולים וצפים. מאיר איינשטיין ז"ל כמו אנשי מיקרופון רבים משגשגים לפניו היה גם הוא Microphone Workalcoholic. מכור לעבודתו. מאיר איינשטיין ז"ל היה חיית טרף טלוויזיונית. הוא לא רק נהנה מעיסוקו אלא רשות השידור העניקה לו משכורת חודשית בגִין הנאתו זאת. המיקרופון היה בבחינת סַם שחבורת הבודדים הזאת עליה נמנה מאיר איינשטיין ז"ל צרכה אותו מידי יום ביומו לאורכן של עשרות שנים. מיתרי קולם היו מחוררים מהסַם ה- מֵמָּכֵּר אולם הם לא הפסיקו לצרוך אותו. מדהים. הם לא שילמו בעבור הסַם. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מימנה אותו בעבורו. אתה פוגש בבית הקברות את אבי רצון שהיה הפרשן הצמוד אליו לאורך עשור ה- 90 של המאה הקודמת, פרשן עַל ו- עיתונאי מזהיר שלך מאז מונדיאל איטליה 1990 ומבין מייד כבר מבראשית שאתה מחזיק יהלום ביד. אבי רצון התימני מרמת ישראל לא נולד עיתונאי. הוא היה פעם לוחם בצנחנים שנשבע להקריב את חייו למען מדינת ישראל אם יידרש ואח"כ היה איש שירותי הביטחון שבילה חלק מחייו בשל משימתו המקצועית באיטליה. השפה האיטלקית הפכה להיות שפת אם השנייה שלו. תימני שמדבר וכותב איטלקית על בורייה והפך לעיתונאי מס' אחת בארץ מאז ימי "הקו הלוהט" בעיתון "מעריב". אבי רצון יבד"ל היה חציו השני של מאיר איינשטיין ז"ל. בלעדיו מאיר איינשטיין לא היה יכול להעפיל לפסגת המיקרופון. אתה פוגש בבית הקברות את תשתית חטיבת הספורט של הימים ההם, ששי אפרתי, יוני קנלר, יגאל שמעוני, אמיר בר שלום, רמי ווייץ (שדר הכדורגל בטלוויזיה הטוב ביותר בארץ כיום), אורי לוי, ו- אריה מליניאק. מאיר איינשטיין ז"ל (וגם שדרנים אחרים ברמתם של יורם ארבל ונסים קיוויתי) ועמו חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הייתה יכולה לכבוש את יעדי הספורט המקומיים והבינלאומיים ובראשם האולימפיים והמונדיאליים בלעדי אותן התשתיות האנושיות ההן (עליהן נמנו גם טכנאים מחטיבת ההנדסה שלנו ואנשי לוגיסטיקה מהדירוג המשולב). אהבתי את כולם למרות המחלוקות. חלקן לא נפתרו עד עצם היום הזה. אינני איש פיוסים אבל גם לא איש מדָנִים. כיצד אתה יכול להיות ברוגז לעַד עם אריה מליניאק (מי שהניח את יסודות הפרשנות בטלוויזיה בתחום השידורים הישירים של משחקי הכדורסל) אם אנוכי הבאתי אותו לחטיבת הספורט שלנו יחדיו עם אלכס גלעדי היכן שהוא ב- 1979. אלכס גלעדי ואנוכי שבנו מ- טִבְעוֹן (ליד חיפה) לירושלים במכונית ה- BMW הכתומה שלו (מס' רישוי 289-744) בתום ניחום אבלים את רפי גינת על מות אביו. בדרכנו הביתה האזנו לשידור ישיר ברדיו "קול ישראל" של גדעון הוד והפרשן שלו אריה מליניאק דרבי תל אביבי בכדורסל. אריה מליניאק פגע בול אחרי בול בשיחות הפרשנות שלו עם גדעון הוד. ייעצתי לאלכס גלעדי בו במקום לגייס אותו לשורות חטיבת הספורט בפיקודו. אלכס גלעדי אישר את הצעתי. השאר היסטוריה כפי שאומרת הקלישאה.

סביבת המסך והמיקרופון היא רוויית אמביציות. גם מאיר איינשטיין ז"ל היה כמו כל השדרנים המשגשגים, שאפתן. אבל אוסיף שהוא היה אָדָם הגון, איש אמת בעל יוֹשְרָה ושל כבוד. זה המון בחיינו הקצרים. לכן הוא בלתי נשכח. מאיר איינשטיין ז"ל לא יכול היה להעפיל לפסגה בלעדי המערכת העיתונאית שלנו שהקיפה אותו.

פרפרת א' : שר הרווחה חיים כץ בממשלתו של בנימין נתניהו מצטנף באצטלה ביורוקרטית ממאירה על חשבון ניצולי שואה זקנים שעדיין חיים בינינו. ריאיון חלש, עלוב, ו- נבוב של שני אנשים שמתחפשים לעיתונאים יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי ברדיו גלי צה"ל בסופו של חודש אפריל בשנת 2017.

פרפרת ב' : איזה קשר וחיבור יכול להיות לי ול- שכמותי עם השר שומר השבת אריה מכלוף דרעי שתובע כפייה דתית בכל מדינת ישראל. חבריי ואנוכי, והורינו וילדינו ונכדינו, נטלנו כולנו חלק בכל מלחמות ישראל מאז מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (1939 – 1936) ועד "צוק איתן" ועד בכלל. הורינו של רעייתי יעל תג'ר ושלי אמיל תג'ר ז"ל ומשה בלינדמן – אלרואי היו חברי ההגנה ויצאו לחרֵף נפשם מול הפורעים הערביים. הם היו אנשים צעירים שלא אומנו להיות גיבורי מלחמה משחר נעוריהם, אולם היו עזי נפש שהאמינו בחזון המדינה היהודית בציון. אנוכי לחמתי בחמש מלחמות בקו החזית הקדמי ב- סיני 1956, ששת הימים 1967, ההתשה 1970, מלחמת יום הכיפורים 1973, ומלחמת לבנון ה- 1. לא שרתי באפסנאות. ילדיי שירתו בחטיבת הצנחנים ובחטיבת גבעתי. בתי שירתה בחמ"ל הקרבי של פיקוד הצפון בקריית שמונה. נכדי הבכור לחם ב- "צוק איתן". אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. אין יום שעובר מבלי שאנוכי קורא פרקי תנ"ך ואין יום שחולף מבלי שאני משנן פרקי תהילים. שומרי שבת אינם אזרחים טובים יותר מאזרחים שאינם שומרים שבת. אנחנו בני אנוש מחויבים לסלוגן, "ואהבת לרעך כמוך". השאר בטל בשישים.

פרפרת ג' : הקריקטוריסט עמוס בידרמן הוא איש מקצוע משכמו ומעלה שמאפיל על הקולגה שלו בעיתון "הארץ" ערן וולקובסקי וגם על רבים בעיתונים המתחרים. אולם היום נעצה בו קוראת העיתון גב' יעל שניאורסון מתל אביב, חֵץ בין העיניים. מי שמתעניין בפרשת המחלוקת ימצא אותה בקריקטורה של עמוס בידרמן (אתמול – יום שלישי / 25 באפריל 2017 בעיתון "הארץ"), שלא נזהר דיו, ו- נושאה, "קרואסון – OUT, ומקרון IN", ובדברי הביקורת הנוקבים, הצודקים, והמנומקים של גב' יעל שניאורסון במדור "מכתבים למערכת הארץ" (יום רביעי – 26 באפריל 2017), תחת הכותרת "מקרון ומקרון". מעניין.

3. עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, הוליד את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי". שני הצדדים הפיקו תועלת עצמית זה מזה, לעיתים רוויה מחלוקות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה מוניטין ופופולאריות עצומה והתחברה לעם. מכבי ת"א צברה ממון ופרסום בלעדי במערכת אלקטרונית וויזואלית אקסקלוסיבית של תקשורת המונים במדינת ישראל. הימים ההם לא ישובו עוד. פוסט מורכב מס' 681. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 26 באפריל 2017. 

המחקר והכתיבה שלי רחבי ממדים אודות השותפות ארוכת השנים בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בשנים 1977 – 1975, אולם רווייה מחלוקות, לרבות המכתב הארוך ו- המפורסם שכתבה הנהלת מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי לוועד המנהל של רשות השידור ב- 7 בנובמבר 1976, בו טיעוניו העיקריים נסובו סביב בקשת ההרשאה מרשות השידור המונופוליסטית לאפשר שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה כאשר על גופיות השחקנים מופיע שמו של ה- Sponsorship (הגוף המאמץ "עֵלִית"), ולרבות החלטת בג"צ מס' 75 / 596 המוקדמת יותר מ- 13 בינואר 1976 לדחות את עתירת מכבי ת"א נגד רשות השידור בגין הגבלת הפרסומות המסחריות – הועברו לפוסט הבא מס' 682, בשל מורכבות העבודה. להלן שני העמודים הראשונים של כל אחד משני המסמכים המדוברים של מכבי ת"א מ- 7 בנובמבר 1976 ושל בג"צ מ- 13 בינואר 1976 (מוחזקים בידיי ויתפרסמו בפוסט הקרוב מס 682) .

תזכורת :

מנכ"ל רשות השידור ב- 1976 היה יצחק לבני ז"ל.

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1976 היה ד"ר וולטר איתן ז"ל.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 היה ארנון צוקרמן יבד"ל.

מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 היה דן שילון יבד"ל. 

מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 היה מוטי קירשנבאום ז"ל.

מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 היה אלכס גלעדי יבד"ל.

אנוכי הייתי ב- 1976 כתב – עורך ומפיק בחטיבת הספורט בפיקודו של אלכס גלעדי.

טקסט מסמך : 7 בנובמבר 1976. אחת המחלוקות בין רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת"א הנוגעת לאיסור שהטיל הוועד המנהל של רשות השידור על הטלוויזיה הישראלית הציבורית לצלם תחרויות ספורט באם השחקנים נושאים פרסומת מסחרית על תלבושתם, גופיות ו/או חולצות. זהו עמוד מס' 1 (מתוך 7) של המסמך הארוך והמפורט אותו שלח מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי לוועד המנהל של רשות השידור (בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן), ובו בקשת הרשאה לאפשר את השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שעוסקים במשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בשעה שהשחקנים לובשים את הגופיות ועליהן שם הגוף המאמץ חברת "עֵלִית". המסמך נכתב לאחר ש- בג"צ בהרכב כבוד השופטים העליונים משה לנדוי, צבי ברנזון, ומאיר שמגר – דחה ב- 13 בינואר 1976 את בקשת צו על תנאי ואת עתירת מכבי ת"א נגד רשות השידור שאיננה מתירה לה לשאת את פרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים בעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 13 בינואר 1976. זהו העמוד הראשון של מסמך בג"צ (בן 11 עמודים), מכבי ת"א אגודה לספורט והתעמלות נגד רשות השידור, בו דוחים כבוד שלושת השופטים העליונים משה לנדוי, צבי ברנזון, ומאיר שמגר מחליטים פה אחד לבטל את בקשת הצו על תנאי של מכבי ת"א ולדחות את עתירת האגודה נגד החלטת רשות השידור להגביל את את כמות הפרסומת המסחרית הכרוכה בשידור בטלוויזיה של תחרויות המתקיימות במגרשי הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 681 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 27 באפריל 2017.

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *