פוסט מורכב מס' 682. עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, הוליד את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" שהתארך ל- 37 שנים. שני הצדדים הפיקו תועלת עצמית זה מזה. לעיתים רוויה מחלוקות לא פשוטות בשני מוּשָאִים עיקריים : גובה התמלוגים ואי הרשאה של רשות השידור שאסרה בראשית ההתקשרות נשיאת פרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה מחַד מוניטין ופופולאריות עצומים והתחברה לעַם. מכבי ת"א צברה מאידך ממון ופרסום בלעדי במערכת אלקטרונית וויזואלית ציבורית אקסקלוסיבית של תקשורת המונים במדינת ישראל והפכה מנבחרת ספורט פרטית לקבוצה לאומית אָהוּדָה. הימים ההם לא ישובו עוד. פוסט מורכב מס' 682. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- ו' בחודש אייר תשע"ז – יום שלישי 2 במאי 2017. חג העצמאות ה- 69 של מדינת ישראל.

פוסט מורכב מס' 682.

עִידָן מערכת היחסים שהתהווה בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, הוליד את "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" שהתארך ל- 37 שנים. שני הצדדים הפיקו תועלת עצמית זה מזה. לעיתים רוויה מחלוקות לא פשוטות בשני מושאים עיקריים : גובה התמלוגים ואי הרשאה של רשות השידור שאסרה בראשית ההתקשרות נשיאת פרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רכשה מחַד מוניטין ופופולאריות עצומים והתחברה לעַם. מכבי ת"א צברה מאידך ממון ופרסום בלעדי במערכת אלקטרונית וויזואלית ציבורית אקסקלוסיבית של תקשורת המונים במדינת ישראל והפכה מנבחרת ספורט פרטית לקבוצה לאומית אַהוּדָה. הימים ההם לא ישובו עוד. פוסט מורכב מס' 682. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 2 במאי 2017, ו' באייר תשע"ז בחג העצמאות ה- 69 של מדינת ישראל. 

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו- נכתב על ידי למטרות רווח ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il עלה לאוויר בקיץ 2012 והוא מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : עד כה נכנסו לבלוג yoashtvblog.co.il יותר מחצי מיליון קוראים.

הערה 5 : כתיבת הסדרה של 13 ספרי הטלוויזיה שעוסקים בחקר – "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מאז 1884 ועד ימינו אנו, אמורה להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020.  

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 682 : הועלה לאוויר בחג העצמאות ה- 69 של מדינת ישראל, ו' בחודש אייר תשע"ז – יום שלישי 2 במאי 2017. חג העצמאות ה- 69 של מדינת ישראל.

——————————————————————————————

תזכורת נצח : הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002 (הודח וסולק ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון) ושכמותו, היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל. בכך יש לעיתונאי רשות השידור תפקיד מכריע וחזון גדול.

אלו הם ארבעת חוקי תעשיית הטלוויזיה באשר היא :

1. אין תחליף לתִּכְנוּן והיערכות טלוויזיונית יסודית, רצינית, קפדנית ומדויקת, ומרחיקת לֶכֶת בת שנים מהיבטי תוכן, זכויות שידורים וכלכלה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ושימוש הגיוני והגון של משאבי אנוש.

2. אין תחליף לעיתונאות אמת, אמיצה וחוקרת, חרוצה ונבונה, ש- דבקה במשימתה. אין תחליף לעיתונאות שאוֹצֶרֶת בקרבה את האקסיומה המתמטית של תורת הקווים המקבילים. אין תחליף לעיתונאות שנעה לפנים על פי ה- היגיון מתמטי הנ"ל ועל פי תכנון ומחשבה בקו מקביל לקו המקביל של הממלכה, ולעולם איננה חוצה אותו. מו"ל הארץ מר עמוס שוקן הוא עיתונאי מֵיטָבִי ובמידה רבה גם מתמטיקאי מעוּלֶה. 

3. אין תחליף לניהול מדיניות חכמה של רכישת זכויות שידורים בלעדיות רלוואנטיות בעיקר בתחום שידורי הספורט בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. 

4. יש תחליף לבני אנוש. אנשי טלוויזיה מוכשרים ככל שיהיו שווים כקליפת הַשוּם בלעדי חומרי שידור רלוואנטיים בלעדיים. לכן נדרשים המנווטים לחשוב קדימה בדומה לשחקני שח מט כדי לדאוג שחומרי השידור הרלוואנטיים הבלעדיים ישכנו על מדף הטלוויזיה שלך ולא של יריביך. לכן הגה רוּן אָרְלֶדְג' את הסלוגן "When you have the rights – you have the show". לכן היה פחות חשוב אם את המשחק המרכזי בליגות העַל בכדורגל ובכדורסל שידרו בעבר מאיר איינשטיין ז"ל ו/או יורם ארבל, ו/או אורי לוי, ו/או רמי ווייץ – יבדלו לחיים ארוכים. תמצית העניין היה להבטיח שרַק אתה כנציג רשת השידור שלך תחזיק (ולא יריביך) בזכות הטלוויזיונית הבלעדית לשדר את האירוע הפופולארי והמסקרן ובזכות הבלבדית להעביר את המֵידָע אודותיו לצופיך. צופה הטלוויזיה מתעניין ראשית דבר בחומר השידור שמופנה אליו ורק אח"כ במי שמתווך לו אותו. לכן אין שום תחליף לרכישת זכויות שידורים אולם יש תחליף לכל הצבת בן אנוש בסביבת המיקרופון והמסך שמספר את סיפורם של האירועים הבלבדיים שהם שלך בלבד (!).

אולם החוק החמישי הבלתי כתוב בתעשייה הזאת הוא החשוב ביותר : מאמציך הכֵּנִים יהיו לשווא אם לא תצליח לשכנע את הבוסים ואת ההנהלה שלך שאתה צודק בשיקוליך העיתונאיים והכלכליים ושההיגיון שלך – חכם והגיוני (!). 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרָם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתו אותה הממשלה ו- אותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מֶנִי מָזוּז הדיחה אותו גם אם באיחור רב אך בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חומר לעיון ומחשבה (1) : הפוסט של רביב דרוקר בעיתון "הארץ" (יום שני – 1 במאי 2017) שכותרתו "לעשות עמוס רגב" ראוי לעיון וקריאה ו- לא פעם אחת. עמוס רגב העורך המפוטר של "ישראל היום" עיתונאי בעל יכולות הפך מרצון לשָרָת. שַמָש. עמוס רגב בחר ביודעין להצטרף ל- חבורת הח"כים "דוד ביטן את מיקי זוהר" משרתי החצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו. מדובר בקבוצת חנפנים מקצועית ועלובה שמידי בוקר בעת התבוננותם במַרְאָה בשעת גילוח, צחצוח שיניים, וסידור התסרוקת, מגלים מחדש כי הם חיים על ברכיהם. אנשים מסכנים שאינם עוד בני חורין. אנשים מתרפסים ששמו עליהם מרצון מוֹסְרוֹת. אנשים עלובים שהפכו ביודעין לעוֹשֵי דְבָרוֹ. מאידך לרשות רביב דרוקר עומד כלי תקשורת המונים יעיל, מהיר, ועתיר מִדְרוּג פי כמה וכמה מעיתון "הארץ". מדוע הוא נמנע מלומר את דבריו אלה בערוץ 10…?

חומר לעיון ומחשבה (2) : מאמר התחקיר העמוק והיסודי  של ד"ר אורי מילשטיין בעיתון "מעריב" (יום שישי – 28 באפריל 2017) שכותרתו "שעתם היפה ביותר", ואשר עוסק בתקיפת ההפתעה המוחלטת של חיל האוויר הישראלי ביום שני – 5 ביוני 1967 בבוקר, בפתח "מלחמת ששת הימים", 11 (אחד עשר) שדות תעופה בסיני ומצרים ועמה השמדת חיל האוויר המצרי – ראוי להערכה רבה ביותר. המאמר המרתק, המפורט, הנרחב, והמתוחקר היטב שמשתרע על פני 8 (שמונה) עמודים, 16 (שישה עשר) תצלומים רלוואנטיים, ו- 4500 (ארבעת אלפים וחמש מאות) מילים הוא מעניין מפני שהוא מכיל אינפורמציה חדשה, בחלקה מדהימה. יפה מאוד (!). תודה לד"ר אורי מילשטיין ולעיתון "מעריב".

ההתחלה הייתה לפני 49 שנים. על קו הזינוק הטלוויזיוני ההוא התייצבו ב- 13 בנובמבר 1968 ב- אצטדיון "בלומפילד" ביפו שתי הקבוצות הבכירות של הכדורסל הישראלי, מכבי ת"א והפועל ת"א. הפועל ת"א ניצחה על משטח פרקט מתקפל באצטדיון "בלומפילד" במחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל את מכבי ת"א בדרבי התל אביבי ההוא בנוכחות רבבת צופים, בתוצאה 70:78. המשחק הועתק מאצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו בשל שיפוצים והועבר לאצטדיון "בלומפילד" ביפו. משחק הכדורסל ההוא ב- 13 בנובמבר 1968 ייזכר בשל ארבע עובדות עיקריות :

1. ההתמודדות הייתה אירוע הספורט הראשון בתולדות צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהועברה בשידור ישיר היסטורי בהיקף מלא באמצעות ניידת השידור האלקטרונית ה- OB הכחול ב- 13 בנובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ביפו ע"י צוות ההקמה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. השַדָּר היה גדעון הוד והפרשן שלו זוהר כהן ז"ל. בימאי הַמִשְדָּר היה חגי מאוטנר. נתבת התמונה (Vision mixer) לצִדוֹ הייתה ורדינה ארז ז"ל. מפקח ניידת השידור ה- "OB הכחול" (היחידה שעמדה אז לרשות צוות ההקמה) היה דובל'ה גולדשטיין. יעקב זכאי ושמואל שוורץ היו אנשי המיקרוגל שמצאו את נתיב העברת סיגנל השידור מניידת השידור החונה ב- אצטדיון "בלומפילד" ביפו למרכז הטלוויזיה הלימודית – חינוכית ברמת אביב, משם למגדל שלום בתל אביב, משם לתחנת "איתנים" בהרי יהודה, ומשם ליעד הסופי ל- Master control בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. 

2. התאחדות הספורט בישראל בראשות יו"ר הוועד האולימפי יוסף "יושו" ענבר ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) דרשה תמלוגים בגין השידור הישיר ויצרה תקדים ו- חזון חדש. אין מתנות ולא יהיו מתנות לטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה והענייה, שזה אך נעמדה על רגליה. היא תידרש לשלם למוסדות הספורט בעבור כל צילום מוקלט בכלל – וודאי בעבור שידורים ישירים בפרט.

3. שחקן החיזוק היהודי – אמריקני של הפועל ת"א בארי ליבוביץ' בן 22 יפה התואר לא הורשה ע"י ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית בראשות המזכ"ל וויליאם ג'ונס) ליטול חלק בהתמודדות הנ"ל באשמת עבר מקצועני בכדורסל האמריקני. גם בלעדיו עם שריקת הפתיחה של השידור הישיר ההיסטורי ההוא ב- 13 בנובמבר 1968 הוכיחה קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א שניצחה במשחק 70:78 כי היא שוות כוחות ליריבתה מכבי ת"א. שתי קבוצות הכדורסל התל אביביות ניצבו בכוחות שקולים על קו הזינוק הטלוויזיוני החדש והטרי שסומן זה עתה ע"י שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד.

4. בתאריך ההוא של יום רביעי – 13 בנובמבר 1968 ב- אצטדיון "בלומפילד" ביפו החלה תופעת האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי ו- Start up של מאבק פרוע ושאפתני בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א בגין גיוס לשורותיהן תגבורות של כדורסלנים אמריקניים. היה ברור כי הקבוצה שתזכה ב- בכורת הכדורסל הישראלי תזכה במקביל גם לחשיפת יתר טלוויזיונית במשחקיה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. היה לכך פירוש אחד : רווח כספי מתמלוגים וזיכיון שידורים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית תשלם למכבי ת"א ו/או ל- הפועל ת"א, ובנוסף המונופול הזה יזהה את בעלת הבכורה לציבור כקבוצת ספורט לאומית של מדינת ישראל.

1968. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומועדון הכדורסל של מכבי ת"א. חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ומועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ראשית תהליך האמריקניזציה של הכדורסל הישראלי.

פרולוג קצר.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969. ליחסי הגומלין האלה אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם. הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSORSHIP הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית". תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמפיק הנפלא והבלתי נשכח אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ב- 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי, מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2014. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2013.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW : If You Do, Do It Right- If Not Give It Up.

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008.

טקסט מסמך (1) : זהו השער הקדמי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי מאז 1998, ו- קרוי, "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : זהו השער האחורי של הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי מאז 1998, ו- קרוי, "הקשר הסימביוטי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחצות הליל של יום חמישי – 7 באפריל 1977 בתום הזכייה ההיסטורית של מכבי ת"א בבלגראד – יוגוסלביה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל לאחר ניצחונה על אלופת איטליה מובילג'ירגי ווארזה 77:78, גמלה בי ההחלטה לעשות סרט דוקומנטארי על מפעל חייו הספורטיבי של טַל בְּרוֹדִי (אז ב- 7 באפריל 1977 בן 33 ו- 8 חודשים). קראתי לסרט התיעודי בשֵם, "גופיה מספר שֵש". זאת הייתה הגופייה שלבש טַל בְּרוֹדי כל השנים בקבוצת מכבי ת"א וגם במדי נבחרת ישראל. טרם מלאו לו 34 אך הוא השלים את המשימה והיה אלוף אירופה עם מכבי ת"א. הישג חסר תקדים שלו ושל קבוצתו. הוא עמד על סף פרישה. קורות חייו עניינו אותי ומשכו את תשומת לבי. עולה חדש מארה"ב שנוטש את מכרה הזָהָב של ה- NBA (קבוצת בולטימור בולטס מליגת ה- NBA הציעה לטל ברודי חוזה מקצועני קוסם בתום לימודיו באוניברסיטת אילינוי) ואשר משנה לעַד את פני הכדורסל במדינת ישראל. וותיקי מכבי ת"א לדורותיהם, המאמנים יהושע רוֹזִין ז"ל ורָלְף קְלָיִין ז"ל, ומנהליהם עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ומר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי וטַל בְּרוֹדִי שהתקרב להיות דמות מיתולוגית, הם הסיבות לכתיבת הספר הזה "הקשר הסימביוטי" במסגרת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", העוסק ביחסי הגומלין הייחודיים שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א והחזיקו מעמד 37 שנים רצופות בין 1969 ל- 2006.

טקסט תמונה : ערב יום רביעי –  19  באוקטובר 1966. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. טל ברודי בן 23  (משמאל) נוחת על מגרש המרצפות הישן של מכבי ת"א ליד קולנוע "אורלי" הישן ברחוב המכבים 4 בתל אביב. מימין, קפטן מכבי ת"א סבי בן בסט. מאות אוהדים באו לצפות באימון הראשון שלו במדי מכבי ת"א. (התמונה באדיבות לובה קנפר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1966. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 51 שנים. טל ברודי עלם חמודות יפה התואר (בן 23 במרכז) מגיע לישראל כדי ללבוש את מדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. משמאל, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, ומימין, עיתונאי "ידיעות אחרונות" מייק קרנון שמתעד את תהליך קליטתו של העולה החדש בישראל עבור עיתונו. (התמונה באדיבות מיכאל "מייק קרנון". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הסרט הדוקומנטארי "גופייה מס' שש" (75 דקות), נחקר, נכתב, הופק, ובויָם על ידי במשך כשלוש שנים בין אפריל 1977 לספטמבר 1980. הצלם הראשי שלי היה יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים) והעורך הראשי של הסרט התיעודי הזה היה זָ'אן קְלוֹד זָרְבִּיב (עברת את שמו ל- אָבִיב). הסרט הדוקומנטארי שהורכב מקטעי film ו- video שודר בהצלחה רבתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 4 בספטמבר 1980. לצורך תחקורו וצילומו ראיינתי בארץ ובארה"ב כ- 100 (מאה) אנשים, ביניהם שר הביטחון משה דיין מעריצו של טל ברודי שאמר עליו : "טל ברודי הוא עלם חמודות יהודי – אמריקני. בשחקן הכדורסל הכישרוני הזה מתגלם ומתגשם החלום הציוני".

טקסט תמונה : משה דיין מקבל את פני ב- 28 אפריל 1980 ב- ווילה שלו בביתו בצהלה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. לא יכולתי שלא לחוּש אהדה עצומה למשה דיין מצביא הדגול והאמיץ הבלתי יישכח של מדינת ישראל. אני מתדרך אותו ומסביר לו את הרקע לריאיון הטלוויזיה עמו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 באפריל 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. אני מראיין את משה דיין בווילה שלו בביתו בצהלה לצורכי הסרט על טל ברודי  "גופיה מספר שש". משה דיין אמר לי כלהלן באותה הפגישה ההיא : "טל ברודי הוא עלם חמודות. בטל ברודי מתגשם החלום הציוני ! ". זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שראיתי את משה דיין פנים אל פנים. לא היה ספק, הוא היה איש בעל נוכחות עצומה וכובשת, ו- מרשים מאין כמותו. משה דיין מת ב- 16 באוקטובר 1981. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה מונופול טלוויזיוני בלבדי רוויית כוח, הכתיבה לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 1993 תנאי מו"מ סגפניים ו- קשוחים ביותר. היה מדובר ב- הגבלה מוקפדת וכמעט מוחלטת בתשלום זכויות שידורים וגם בהגבלה נוקשה של הצבת שלטי פרסומות מסחריות סביב זירת הכדורסל והדפסת פרסומת מסחרית "עֵלִית" על גופיות השחקנים. 

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים. זה נכון. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה מונופול טלוויזיוני בלבדי הכתיבה למכבי ת"א בין השנים 1970 ל- 1993 תנאי מו"מ קשוחים ביותר. הגבלה מוקפדת וכמעט מוחלטת בתשלום זכויות שידורים וגם בהצבת שלטי פרסומות מסחריות סביב זירת הכדורסל והדפסת פרסומת מסחרית על גופיות השחקנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשה ע"י הוועד המנהל של רשות השידור להקפיד הקפדה יתירה על חשיפת פרסומות מסחרית בצילומים שלה בכלל ובשידורי הספורט הישירים והמוקלטים בפרט (!). את המו"מ ב- 23 השנים ההן ניהלו בכוחנות ו- בתקיפות הסמנכ"לים של רשות השידור בימים ההם אליהו בן עמרם, ישראל דורי, ויוחנן צנגן תחת עינם הפקוחה של המנכ"לים של רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל (1974 – 1969), יצחק לבני ז"ל (1979 – 1974), יוסף "טומי" לפיד ז"ל 1984 – 1979), אורי פורת ז"ל (1989 – 1984), ואריה מקל (1993 – 1989). מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה ב- 23 השנים ההן היו על פי הסדר הזה פרופסור אליהוא כָּ"ץ, סטנלי "סטן" גרנדייזי, חגי פינסקר ז"ל, נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, טוביה סער, יוסף בר-אל (מ"מ), יאיר אלוני (מ"מ), חיים יבין, נסים משעל (מ"מ), ושוב יוסף בר-אל (בשנים 1993 – 1990). היו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור לדורותיו היו על פי הסדר הזה : ד"ר חיים יחיל, ד"ר וולטר איתן, פרופסור ראובן ירון ז"ל, עו"ד מיכה ינון, אהרון הראל ז"ל, ושוב מיכה ינון הורו למנהלי חטיבת הספורט דן שילון, אלכס גלעדי, ו- לי אחריהם להיצמד בקפדנות לצילומים נקיים מפרסומת מסחרית. אף על פי כן נערכה והתקיימה באותן 23 השנים ההן ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים, רשות השידור ומכבי ת"א, יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן. מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ומוניטין תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההישג הציבורי הגדול ביותר שלה בשנים ההן, הרבה יותר כסף וממון, היה הפיכתה בסיוע מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מקבוצת ספורט פרטית לנבחרת לאומית אהודה שמייצגת את כלל מדינת ישראל. הטלוויזיה הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977 – 1976 ועד עונת 2007 – 2006 סכום עצום ונכבד (הנתונים המדויקים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי,"הקשר הסימביוטי") ובתמורה צברה יוקרה ורייטינג. אלה הם בדיוק חוקי המשחק בין הטלוויזיה לבין מושאי השידור שלה. אנחנו צברנו אהדה ותהילה בעקבות הרייטינג השופע. ערוץ 2 צובר בעקבותיו ממון. יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות במפעלים האירופיים, הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה, וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה. דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אנוכי העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך 32 שנה. 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום. מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון המכביסטי בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים. בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב של ממש. חשנו את האוויר החם של ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 המסחרי הארצי נושפים בעורפנו. כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל. זה היה כ- רִיטוּאָל. מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני נחשק בעל משמעות רבה. הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון, מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית. לא היה לי דבר אישי עמם או אליהם. בס"ה, היו לנו רק שתי נקודות מפגש במשך שלוש עשרות שנים. היכל הכדורסל ביד אליהו ושולחן המו"מ. מעולם לא התראינו במסגרת פרטית. באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי, אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אֶמֶת (למעט ה- 8 בנובמבר 1984). ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה. המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו. זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה. אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג. תוֹחֶלֶת החיים שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו, שומעת ומקשיבה לנו. מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ בנובמבר 1968 ואת תחרויות גביע אירופה בנובמבר 1970 אך לשלם לה זכויות שידורים החלה רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976.

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי הישראלי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי. ראשיתה בקונטיננט האירופי. מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני. הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד. רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה. הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות, מִילָאן ואִינְטֶר. שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן. הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה בשעתו עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה, הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק.

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים. לא הייתי אוהד ספורטיבי שלה. הייתי אוהד טלוויזיוני. כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ראיתי בה סחורת שידור. אובייקט שידור. הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי : עליך להיות אָלוּף. זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי. הטלוויזיה לדורותיה באשר היא צועדת עם אלופים. בעקבות האֵיתָּנוּת התקשורתית היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור. זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א. התוצאה הסופית בהקשר הזה הפכה את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א לאייקון, ל- מותג שידור, וזיהתה אותה לציבור כקבוצת ספורט לאומית למרות שהייתה מועדון פרטי. לטלוויזיה יש תכונה מוּלֶדֶת. היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור. אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן. הזָמָר והשחקן אָרִיק אָיְינְשְטֵיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים. מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את הזָמָר אריק איינשטיין ז"ל ו/או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב ז"ל. הציבור שאיננו בקי ב- רזי תעשיית הטלוויזיה, לא מבין כי באירועי ספורט ובידור אין מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש. חלק רואה בדבר קיפוח ו- טרגדיה, ומקים קול צעקה. אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות או בית דין גבוה לצדק. היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור. הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכַּמֵהָ לשדרו הייתה מכסימאלית. המשוואה הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה. פעמים רבות נשאלתי בקריירה הטלוויזיונית הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי היא דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות" .

הספר "הקשר הסימביוטי" הוא אחד מ- 13 ספרים (שונים) עבי כרס המרכיבים את הסדרה  "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הספר הזה בן 10000 (רבבה) עמודים מהווה תיעוד מפורט וניתוח של הסימביוזה וקשרי הגומלין חסרי התקדים שהתקיימו במשך יותר משנות דוֹר 2006 – 1969 בין הטלוויזיה הציבורית בישראל לבין מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א. תחילתה בצילום ושידור הדרבי התל אביבי בכדורסל שהתקיים ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד" במסגרת המחזור ה- 8 בליגה הלאומית בכדורסל בו גברה קבוצת הפועל ת"א על מכבי ת"א 70:78 [8] והמשכה ב- 24 ביוני 1969 בכיסוי משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי ת"א והפועל ת"א ששוחק אף הוא באצטדיון "בלומפילד" ושוב ניצחה הפועל ת"א 70:88 וזכתה בפרס הנכסף. אח"כ העבירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן" (במפרץ עכו) [9] את המשחק בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סטנדרד ליאז" 62:74 במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות. כל המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיהה לדורותיהם מאז ימיהם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שְמוּאֵל אַלְמוֹג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ה- 5 יְשַעְיּהוּ "שָיְיקֶה" תָּדְמוֹר תמכו בסימביוזה המתוכננת הזאת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א שעלתה ממון לקופה הציבורית אך מאידך הניבה רייטינג מזהיר. יתירה מזאת, השידורים הישירים האלה היו אבן הפַּאזֶל שנושקת לכל האחרות וחיברו את צופי הטלוויזיה ביתר שאת למשדרים שקדמו למשחקי מכבי ת"א ולאלה שבאו בעקבותיהם. הספר הזה הוא גם סיפור אודות שיתוף הפעולה המדהים, היוצא דופן, והדרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית", מאז שנת 1971 ועד עצם היום הזה. מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם למַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ, לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ (היה נשוי לתָּמָר, בִּתּם של רות ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס. בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב ופעם אחר פעם לפסגה. ללא סיועה המסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את קבוצת מכבי ת"א. במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות והזוויות, שכלל את הטלוויזיה הישראלית – מכבי ת"א – וחברת "עֵלִית", טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה.

טקסט תמונה :  1970. הימים ההם – הזמן ההוא. דור המייסדים. תעשייני ובעלי חברת "עלית" מרק מושביץ ז"ל (מימין) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (משמאל). (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו תיבדל לחיים ארוכים אלמנתו של אבא פרומצ'נקו ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הימים ההם – הזמן ההוא. דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ העניק  את חסות "עלית" למכבי  תל אביב בשנים 1985 – 1971. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  הימים ההם – הזמן ההוא. מיכאל "מייק" שטראוס נשיא חברת "שטראוס – עלית" מעניק  את חסות "עלית" למכבי ת"א בשנים 2008 – 1997. (באדיבות מיכאל "מייק" שטראוס . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  הימים ההם – הזמן ההוא. דייויד פדרמן יו"ר דירקטוריון "עלית" בשנים 1997 – 1985  חברת "עלית" בעידן דייויד פדרמן היטיבה עם קבוצת  הכדורסל של מכבי ת"א והעניקה לה  חסות מידי שנה כמויות כספים שמועדוני הכדורסל האחרים במדינת ישראל היו רק יכולים לחלום  עליהם. מאוחר יותר הפך דיוויד פדרמן לחבר הנהלת הקבוצה ואח"כ גם אחד מבעליה. אביו של דייויד פדרמן מר יצחק פדרמן ז"ל היה שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה שעברה. (באדיבות דייויד פדרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה :  הימים ההם – הזמן ההוא. זהו עו"ד אבי פילוסוף. יחד עם  עו"ד דוד מושביץ קידם בראשית שנות ה- 70 את הסכם החסות ההיסטורי בין חברת "עלית" לבין מכבי ת"א. (באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת הכדורסל של 1969 – 1968 ניצבו קבוצות כדורסל של מכבי ת"א והפועל ת"א הטובות בארץ ושקולות בכוחן על קו זינוק טלוויזיוני שווה ומשותף לשתיהן. הייתה זאת דווקא הפועל ת"א שזכתה ב- 1969 ב- "דאבל", אליפות הליגה וגביע המדינה בימים שהעִיר נחלקה לשניים . חצי תל אביב הייתה אדומה והחצי האחר צהוב. המטפורה הצבעונית הזאת נוגעת בעצם למאות אלפי אוהדי ספורט של שתי הקבוצות בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה החלה את שידורי הספורט שלה רק שנה קודם לכן ב- 1968. היא לא לקחה צד וצעדה בתחילת הדרך שלובת זרועות יחדיו עם מכבי ת"א וגם עם הפועל ת"א, שני מועדונים שווי כוחות והמובילים בישראל. למכבי ת"א לא היה בראשית הדרך שום יתרון על יריבתה העירונית למַעֵט שני אישים בשיעור קומתם ובדמותם של מנהל הקבוצה מר שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי ויו"ר המועדון עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. אם השניים האלה ומר מַרְק מוֹשֶבִיץ היו ניצבים בראש הפועל ת"א אזי יש להניח שהסימביוזה הטלוויזיונית הזאת הייתה משנה כיוון. ברבות השנים זכתה מכבי ת"א עשרות פעמים באליפות הליגה וגביע המדינה, וחמש פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות. קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א אף היא בעלת עבר היסטורי ומבצרה האדום אולם "אוסישקין" שניצב שנים רבות בצפון העיר על גדות הירקון, אינם קיימים עוד.

השתתפתי ב- 32 שנות עבודתי בטלוויזיה במאות פגישות עם אנשי וועדות מארגנות בארץ ובעולם שדנו ברכישה וקנייה של זכויות שידורים של אירועי ספורט. פגשתי הרבה אנשים רציניים, מוכשרים, ובעלי יכולות אך לעיתים רחוקות נתקלתי באנשים מסוגם של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ועו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי. כה נחושים למען מכבי ת"א וכה שונים באופיים. שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי הוא איש פתוח, שנון, סרקסטי, ובעל חוש הומור. עו"ד שמעון מזרחי לעומתו – מופנם ומסוגר. אדם שממעיט בדיבור אך מילתו חצובה בסלע. מהימן, הגון, ויָשָר כסרגל. אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' סיפר לי פעם כי שניהם היו שותפים תדירוֹת לחדר במלונות ברחבי אירופה בעת נסיעותיהם התכופות עם הקבוצה למשחקים בחו"ל ותמיד שמע ממנו רק ארבע מילים, "לילה טוב – ובוקר טוב". שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא איש קשוח אך יודע להתפשר כשצריך לעשות זאת. ישבנו פעמים רבות משני צִדֵי המִתְּרָס. מראה פניו העגמומיים והמיוסרים ילוו את מרקע הטלוויזיה לעַד. מעולם לא ראיתיו מחייך. המועדון חייב לו חוֹב עולם. שִמְעוֹן מִזְרָחִי הוא מנהיג ייחודי מזַן נדיר ובעל חזון שידע לנהל את מכבי ת"א טוב יותר מכל אחד אחר בעידן הטלוויזיה. כמוהו דֵיְיוִיד פֶדֶרְמַן. להתנהלותם המקצועית וההגונה של השניים הייתה השפעה מרחיקת לכת על מועדון הפאר ובאותה מידה גם על הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל.

בקיץ 1968 החלו לדבר ברחוב הספורטיבי של מדינת ישראל על תופעת "האמריקניזציה" הפּוֹשָה בארצנו. עד אז לא הכתירו במונח הזה "אמריקניזציה" את עלייתם לארץ של שני היהודים – אמריקניים טל ברודי שנרכש ע"י מועדון הכדורסל של מכבי ת"א ובילי וואלד שגויס לשורות הפועל ת"א. שניהם הפכו חיש מהר גם לשחקני נבחרת ישראל בכדורסל. התחרות הגדולה על הגמוניית הכדורסל בישראל בין שני המועדונים התל אביביים הגדולים החריפה מאוד ויצרה והפיקה את אחד האירועים המוזרים, במידה רבה בלתי מובן, שידע הספורט הישראלי מעודו. הייתה לכך השפעה מרחיקת לכת מהיבטים רבים. הפועל ת"א ביקשה לבסס קבוצה שלימה על כדורסלנים יהודים – אמריקניים בתקווה שבכך תוכל להעביר אליה את השליטה שהייתה מנת חלקה של מכבי ת"א לאורך שנים ארוכות. התקווה הזאת פיעמה בלב הנהלת הפועל ת"א ב- 1968 גם נוכח פרידתו הזמנית של טל ברודי ממכבי ת"א בגלל גיוסו לצבא ארה"ב. השחקן הראשון שהוביל את "רכבת הזרים" לארץ היה בארי דָוִּד אייזנמן כדורסלן גבוה 2.01 ואשר הצטרף להפועל ת"א. הוא נרשם כחוק ב- 16 במאי 1968 ב- הפועל ת"א ובאיגוד הכדורסל. בתחילת יולי 1968 הגישה מכבי ת"א טופס רישום נוסף שכלל אותם פרטים אישיים שעליהם היה חתום אותו בארי דָוִּד אייזנמן. בארי אייזנמן טען שכלל לא חתם טופס ההרשמה בהפועל ת"א ולא נבדק אצל רופא כפי שקובעת החוקה. עמדתה של הנהלת הפועל ת"א הייתה כי יש לערוך לבארי אייזנמן בדיקה גרפולוגית, ואם ייקבע בה שאכן חתם ב- הפועל ת"א ואולם ירצה לשחק ב- מכבי ת"א, אזי יידרש להמתין שנה בתקופת הסגר על פי חוק. איגוד הכדורסל נקלע למבוכה. בהחלטתו הראשונה קבע כי בארי אייזנמן עם עוד שני שחקנים יהודים אמריקניים אייבן לישינסקי (2.04 מ') ו- לארי זולוט (2.00 מ') יאושרו כשחקני הפועל ת"א, אולם בארי אייזנמן יועמד לדין בפני וועדת המשמעת משום שחתם על שני טפסים. בארי אייזנמן הגיש תלונה במשטרה על זיוף חתימתו. תוך כדי הסערה נחת בתל אביב שחקן כדוסל יהודי – אמריקני נוסף בשם אלאן צוקרמן שהתעתד לשחק בקבוצת הפועל ת"א.

הנהלת הפועל ת"א החריפה את המאבק והודיעה כי היא מתנגדת בכלל להופעת שחקנים זרים בליגה. המטרה הייתה למנוע משני היהודים – אמריקניים טל ברודי ובוב פדרהסט לשחק בקבוצת מכבי ת"א מפני שלא היו מצוידים בתעודת עולה. ב- 14 ביולי 1968 נחת בארץ שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני מארק טורנשיין (1.98 מ'), חזק מאוד מתחת לסל, מי שהיה מועמד לשחק בקבוצת ה- NBA ה- Sixers "פילדלפיה 76" והתכוון עכשיו לשחק בשורות הפועל ת"א. מארק טורנשיין הפך מייד גם לשחקן נבחרת ישראל. ואז נכנסה לתמונת המאבקים גם קבוצת הכדורסל של הפועל חיפה שטענה כי לארי זולוט הוא בכלל שחקן שלה. הנהלת הפועל חיפה חשפה בפני איגוד הכדורסל התכתבות מוקדמת שלה עם לארי זולוט. ב- 3 בדצמבר 1968 דרש מזכ"ל ה- FIBA וויליאם ג'ונס מהפועל ת"א להוכיח את אזרחותם של שאר האמריקניים שנרכשו על ידה. היריבות הפוליטית בין הפועל ת"א ומכבי ת"א גאתה. בתוך כך הודיעה משטרת ישראל כי לא נמצאו הוכחות לזיופים בפרשת בארי אייזנמן. עקב כך פרצה מחלוקת בתוך הנהלת הפועל ת"א האם להתיר לבארי אייזנמן לעבור לשורות מכבי ת"א כרצונו ולסיים בכך את הפרשה המביכה. (הערה שלי : ראה הספר המצוין והמפורט "ספורט 50" שנחקר ונכתב ע"י משה לרר ז"ל וישעיהו פורת יבד"ל ויצא לאור ב- 1998 בהוצאת גלי אלפא תקשורת בע"מ. חלק ניכר מהאינפורמציה המובאת כאן על ידי' נשענת על עיון ו- קריאת הספר "ספורט 50").

13 בנובמבר 1968. הנהלת מכבי ת"א בראשות היו"ר המועדון נוח קליגר מתלוננת בפני נשיא ה- FIBA וויליאם ג'ונס כי בארי ליבוביץ' (1.88 מ', בן 22) שחקנה המיועד של הפועל ת"א הוא בעצם שחקן כדורסל בעל עבר מקצועני בארה"ב, ולכן אסור לו לשחק במסגרת של ליגת חובבים בכדורסל.

שחקן הכדורסל היהודי – אמריקני בארי ליבוביץ' היה הטוב והמשמעותי ביותר מבין כל שחקני "רכבת הזרים" שהגיעו ארצה. בארי ליבוביץ' התעתד לשחק בקבוצת הפועל ת"א. לפני כן קיבל הצעה מפתה להצטרף לשורות ה- NBA. בארי ליבוביץ' היה ווירטואוז כדורסל. רב אמן בטיפול ושליטה בכדור, רכז משחק, מוסר, וקלעי מחונן שטרם נראה כמותו בארץ. בארי ליבוביץ' הורשה לשחק בליגה בטרם נזקק עניינו לחוות דעת משפטית. מאמן נבחרת ישראל בימים ההם שמעון "צ'ינגה" שלח הזמין את כל חמשת השחקנים האמריקניים לאימוני הנבחרת הלאומית. משחקי הליגה הלאומית בכדורסל בארץ החלו באוקטובר 1968 מייד לאחר סיום אולימפיאדת מכסיקו 68'. הדרבי התל אביבי המסקרן נקבע להיערך ביום רביעי בשבוע ב- 13 בנובמבר 1968 לעיני 10000 (רבבה) צופים באצטדיון "בלומפילד" ביפו. משטח העץ המתקפל הורכב על הדשא במרחק של כ- 20 (עשרים) מטרים מהיציע המערבי המרכזי. יום לפני המשחק הגיע למשרדי איגוד הכדורסל מברק מפתיע מ- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית שמקום מושבה במינכן – גרמניה) האוסר על בארי ליבוביץ' לשחק בליגה הישראלית. התברר כי הנהלת מכבי ת"א שלחה מכתב ל- FIBA ובו התלוננה על כך שבארי ליבוביץ' הוא בעצם שחקן כדורסל מקצועני ולכן איננו יכול לשחק בליגה של חובבים. מזכ"ל ה- FIBA וויליאם ג'ונס אסר על בארי ליבוביץ' לשחק ב- הפועל ת"א. בארי ליבוביץ' שכבר הגיע לאצטדיון "בלומפילד" כדי להוביל את הפועל ת"א במשחק המסקרן שהועבר בשידור ישיר ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נדהם מהחלטת האיסור ופרץ בבכי. הוא אמר, "זהו טריק מלוכלך של אנשי מכבי ת"א". גם בלעדיו ניצחה הפועל ת"א את מכבי ת"א 70:78. בתום שריקת הסיום רצו כל שחקני הפועל ת"א ונשאו על כפיים את בארי ליבוביץ' הנסער והנרגש. (הערה שלי : ראה הספר המצוין והמפורט "ספורט 50" שנחקר ונכתב ע"י משה לרר ז"ל וישעיהו פורת יבד"ל ויצא לאור ב- 1998 בהוצאת גלי אלפא תקשורת בע"מ. חלק ניכר מהאינפורמציה המובאת כאן על ידי, נשענת על עיון קריאת הספר "ספורט 50").

היסטוריית בימוי קצרצרה של אירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת.

 וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל היא בימאית הספורט הראשונה והחשובה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים בשנים 1975 – 1969. היא הניחה את יסודות הבימוי הטלוויזיוני בתחרויות הספורט בארץ עבור השושלת שבאה בעקבותיה , למרות שאת שידור הספורט הישיר הראשון בתולדות הטלוויזיה, הלא הוא משחק הכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א שנערך ב- 13 בנובמבר 1968 באצטדיון "בלומפילד", ביים הבימאי חַגַּי מַאוּטְנֶר. השַדָּר למרבית הפליאה היה גִדְעוֹן הוֹד מרדיו "קול ישראל" (ולא דָן שִילוֹן) והפרשן שלו היה זוֹהָר כּהֵן (לשעבר שחקן במכבי ת"א וגם בהפועל ת"א). דָן שִילוֹן איש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעָפָרָה בראשות פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד נִיצָב אז בעמדת המתנה. הוא פרש מקריינות והגשת "מבט" (לצדו של חַיִים יָבִין) והיה עסוק בהקמת חטיבת הספורט בראשותו. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה הבימאית הראשית של כלל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- 1969 עד 1975 ("מבט ספורט", "משחק השבוע", והתוכנית לנוער "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר") לרבות כל השידורים הישירים של אירועי הספורט הבכירים במדינת ישראל בימים ההם . וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה בפירוש יד ימינם של דן שילון ואָלֶכְּס גִלְעָדִי והייתה הבימאית של ארבעת אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים האלה : כינוס הפועל ה- 9 ב- 1971 בתל אביב, אולימפיאדת מינכן 1972 (היא ביימה את הריאיון המפורסם שערך דָן שִילוֹן עם קנצלר גרמניה וִוילִי בְּרָאנְדְט (Willi Brandt) ב- 5 בספטמבר 1972 ב- IBC במינכן), משחקי המכבייה ה- 9 ב- 1973 בתל אביב, ומשחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בהשתתפות משלחת ענק של ספורטאי ישראל בספטמבר 1974. ב- 1975 תפש את מקומה יואב פלג, ואליו הצטרפו מאוחר יותר ראובן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר, אַמְנוֹן אוֹסְמַן, וצְבִי סְלֶפּוֹן.

בימאי הטלוויזיה חַגַּי מַאוּטְנֶר ערך בקיץ 1968 בקומה החמישית בבניין היהלומים בשכונת רוממה בירושלים את ה- Screen test לאנשי הטלוויזיה שביקשו להיות מגישי מהדורת "מבט" העתיד לקום בתוך זמן קצר. חַגַּי מַאוּטְנֶר דמה לוועדת איתור בת איש אחד שחיפשה את מגיש החדשות האולטימטיבי בטלוויזיה. הוא זכר ששני המועמדים הטובים ביותר היו חַיִים יָבִין ודָן שִילוֹן. כעבור שנים רבות סיפר לי כי דָן שִילוֹן הביא עמו נוכחות וכריזמה מול מצלמת הטלוויזיה שלא נפלו מאלה של חַיִים יָבִין. באופן מפתיע סגנון וצורת הקריינות והגיית האותיות הגרוניות של דָן שִילוֹן לא מצאו חֵן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים שהגיעו לטלוויזיה הצעירה מרדיו "קול ישראל" הוותיק ובראשם אַרְיֵה אוֹרְגָד (על פי דבריו של דן שילון בעת שיחות התחקיר עמי), חיפשו אף הם קריירה חדשה. הם באו מאסכולת הקריינות הרשמית והשמרנית של רדיו "קול ישראל" ולא היססו להתלונן בפני מנהל צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ על צורת הקריינות השונה של דָן שִילוֹן. הם ביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי כמותם ברדיו "קול ישראל".

ב- 7 בינואר 2003 נפגשתי עם דָן שִילוֹן בקפה "בַּאזֶל" ברחוב באזל בתל אביב (איננו קיים היום. במקומו, הוקמה המסעדה האיטלקית המצוינת "רוסטיקו"). דן שילון היה מ- בין הראשונים מתוך יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשי טלוויזיה בארץ ובעולם עמם שוחחתי ואותם תחקרתי לצורך כתיבת 13 הספרים עבי הכרס של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". חקרתי אותו חקירת שתי וערב כחמש שעות. דָן שִילוֹן זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "התככים בתוך הטלוויזיה נולדו מייד עם הקמתה ב- 1968. אַרְיֵה אוֹרְגָד התלונן בפני ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ על כך שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע", "ח", ו- "ר" , על פי מסורת רדיו "קול ישראל". אֵלִיהוּא כַּ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוֹסִי צֶמַח. לא הסכמתי. הייתי קריין טוב. עובדה שהטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה. לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתיי לשידורי הספורט. הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי שלל אולימפיאדת מכסיקו 1968. אח"כ אִפשר לי אֵלִיהוּא כַּ"ץ להקים את דסק הספורט בתנאי שיהיה כפוף למנהל חטיבת החדשות. אני קראתי לדסק מחלקה. כך זה התחיל".

טקסט מסמך :  12 בנובמבר 1968. דוב עצמון (קוסטקובסקי) עורך מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" שלח את הכתב שלו אלכס גלעדי לבקר באימון שתי הקבוצות במגרש הפרקט שהוקם באצטדיון "בלומפילד" יממה לפני הדרבי ולהעביר את רשמיו לקוראים. (באדיבות "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון "נוני" מוזס).

דָן שִילוֹן היה מייסדה של מחלקת הספורט ב- 1968 והפך אותה לבעלת חשיבות יתירה במערך השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה עורך ומפיק מצוין ונתפש מייד ע"י הציבור כבַר סמכה בתחום הקונקרטי של שידורי ספורט גם מפני שהיה שדרן ומגיש וחשוף בעצמו על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. כאיש טלוויזיה מוכשר ובעל יוזמה חיפש את אתגרים. משחקי הליגה הלאומית בכדורסל לעונת 1969- 1968 החלו באוקטובר מייד לאחר סיומה של אולימפיאדת מכסיקו 68'. הדרבי התל אביבי בין הפועל למכבי נקבע להיערך במסגרת המחזור השמיני ביום רביעי – 13 בנובמבר 1968. בשל שיפוצים באצטדיון יד אליהו הפתוח וכדי לאפשר לקהל רב ככל האפשר לצפות בו החליט איגוד הכדורסל באופן חריג לקיים את המשחק באצטדיון הכדורגל "בְּלוּמְפִילְד" ביפו. ההתמודדות עוררה עניין רב בציבור והעיתונות היטיבה לתאר את המתרחש במחנה שתי הקבוצות לקראת הדרמה הממשמשת ובאה. מאמן פועל ת"א שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שָלַח התייצב לקרב מחוזק בהרכב שכלל חמישה שחקנים אמריקניים ובראשם בָּארִי לֵיְיבּוֹבִיץ' מול שני מאמני מכבי ת"א רָלְף קְלָיִין ויְהוֹשֻע רוֹזִין שאיבדו את השחקן הטוב ביותר שלהם טַל בְּרוֹדִי שהתגייס לצבא ארה"ב. אבל יהושֻע רוזין הבטיח לכתב "ידיעות אחרונות" אלכס גלעדי שקבוצתו עליה נמנו תַּנְחוּם כּהֵן מִינְץ ז"ל, אַמְנוֹן אָבִידָן, וחַיִים "חַיְימוֹן" שְטַרְקְמָן היא שתנצח בסופו של דבר בדרבי היוקרתי. גם מנהלי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד מצאו עניין בדרבי התל אביבי בכדורסל. בחודש נובמבר של שנת 1968 בעיצומם של שלבי ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית בשעה שמהדורת החדשות "מבט" (את השם "מבט" המציא הבימאי הוותיק חַגַּי מַאוּטְנֶר) שודרה רק פעמיים בשבוע, החליטו שניהם אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד לשלוח את ניידת השידור היחידה שנקראה ה- "OB הַכָּחוֹל" (ראשי תיבות של Out Broadcasting) לאצטדיון "בלומפילד" כדי להעביר את האירוע בשידור ישיר בהיקף מלא. זאת הייתה אותה ניידת השידור האלקטרונית שעוּזִי פֶּלֶד רכש והביא מאנגליה במארס 1968 ובאמצעותה הועבר בשידור ישיר מצעד צה"ל שנערך בירושלים בחג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל ביום חמישי – 2 במאי 1968 בין 10.00 ל- 14.00. עכשיו הוטלה על הניידת משימת שידור ספורטיבית. עוזי פלד הגיע להסכם כספי של תשלום זכויות שידורים עבור השידור הישיר עם יו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוסף "יושו" ענבר וההפקה השאפתנית יצאה לדרכה. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה מר חַגַּי מַאוּטְנֶר האיש שקנה את ניסיון העבודה שלו בארה"ב, נקבע לשמש הבימאי בניידת שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית תעביר תחרות כדורסל בשידור ישיר. מלאכת השידור הישיר הופקדה בידי שַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד. גִדְעוֹן הוֹד היה אחד מאותם אנשי רדיו מוכשרים ו- וותיקים ובעלי יכולות שהזדקף וראה את מוסד הטלוויזיה הולכת ומוקמת לנגד עיניו. כמו רבים אחרים ברדיו גם הוא רצה לנסות את כוחו. גִדְעוֹן הוֹד שַדָּר ספורט נפלא ומצטיין ברדיו "קול ישראל" (יליד 1934) בעל וותק ומוניטין עצומים זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "התייצבתי בפני וועדת קבלה לטלוויזיה שכללה את פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ, הקריין יָרוֹן לוֹנְדוֹן, ופרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן מנהל חטיבת החדשות. הייתי בטוח בעצמי בשיחה עמם ובין יתר השאלות נשאלתי אם אהיה מוכן להשתלב דומיננטית במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלי ה ציבורית. השבתי להם כי יקשה עלי לעזוב את רדיו "קול ישראל" והעשייה הענקית שם, אך אמרתי להם שכן בא בחשבון מבחינתי להשתתף בהקלטת משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות".

טקסט תמונה :  קיץ 1960. שדר רדיו "קול ישראל" גדעון הוד מראיין את האצן הישראלי אלוף המדינה בריצות קצרות הארי קנה מראשל"צ. כמו רבים מאנשי הרדיו רצה גם גדעון הוד לנסות את כוחו בטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה אך נעמדה על רגליה. (באדיבות גדעון הוד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גִדְעוֹן הוֹד מגדולי שדרני רדיו "קול ישראל" בכל הזמנים, מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "זה היה עדיין בטרם פרצה תוכנית הרדיו הפופולארית "שירים ושערים" לאוויר ב- 1970 ולתודעת הקהל. בינתיים התארגנה מחלקת הספורט של הטלוויזיה עם דָן שִילוֹן בראשה. נשלחתי לכסות ארבעה משחקים שבסיכומם החלטתי שהעסק לא בשבילי מפני שהוא דורש הקדשת זמן רבה מידי למסך. נפרדתי מהטלוויזיה ונשארתי ברדיו "קול ישראל" אהבת חיי". ואז ביום בהיר אחד מקבל גִדְעוֹן הוֹד שיחת טלפון מבימאי הטלוויזיה חַגַּי מַאוּטְנֵר המזמין אותו לשדר ישיר את משחק הדרבי התל אביבי בכדורסל במסגרת פעולות צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. גדעון הוֹד יבד"ל בחר בזוהר כהן ז"ל ששיחק בעבר במדי שתי הקבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א, להיות פרשן שלו. אנשי חטיבת ההנדסה של הימים ההם אוצרים בזיכרונם עובדות שונות הנוגעות להעברת סיגנל הטלוויזיה מיָפוֹ לירושלים. על פי התכנון המוקדם היה סיגנל הטלוויזיה אמור להישלח מניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הנמצאת באִצטדיון "בלומפילד" ביפו אל בניין הטלוויזיה הלימודית – חינוכית הממוקם ברמת אביב (שֵייח מוּנִיס הישנה) ומשם מועבר ישירות לתחנת המִמְסַר "אֵיתָנִים" בהרי יהודה ואח"כ לבניין "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים ובו השתכנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית .לעניין העברת סיגנל ה- OB הכחול מאצטדיון "בלומפילד" לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים יש כאמור כל מיני גרסאות. זקני הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר לא זוכרים בדיוק את סדר השתלשלות העניינים הטכנולוגיים המסובכים ב- 13 בנובמבר 1968. אנוכי עדיין לא נמניתי אז על שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. מה שנראה פשוט וטריביאלי היום היה מורכב ומסובך מאוד אז לפני 49 שנים. התברר כי בנייניה הגבוהים של תל אביב יוצרים מיסוך ומונעים קו ראייה ישיר בין הניידת הממוקמת ביפו לבין מרכז הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב, ולכן אי אפשר יהיה לשדר ישיר את האירוע אלא רק להקליט אותו ולשדר קטעים נבחרים ממנו במועד מאוחר יותר. העיתון "מעריב" כבר פרסם ידיעה ביום המשחק כי לא יתקיים שידור ישיר בשל המיסוך. טרם מוסדה ב- 1968 תחנת המִמְסַר על "מִגְדָל שָלוֹם" בתל אביב. הקמת מערך תִּשְדוֹרֶת מיקרוגל בין אצטדיון "בלומפילד" הממוקם בדרום העיר לעבר בניין הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב שנבנה בצפון תל אביב היה מורכב ויקר מידי עבור הטלוויזיה הישראלית הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה. לפתע קרה נֵס ושני טכנאי ההנדסה והתקשורת של הטלוויזיה יַעֲקב זַכָּאי ושְמוּאֵל שְוָורְץ מצאו סֶדֶק צַר מעין פִּרְצָה בין הבניינים שהקיפו את האצטדיון דרכה הועבר סיגנל השידור מיפו לרמת אביב.

טקסט תמונה : 13 בנובמבר 1968. אצטדיון "בלומפילד". הימים ההם הזמן ההוא לפני 49 שנים. מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה מגיעה לישראל. שתי מצלמות אלקטרוניות RCA אמריקניות של הטלוויזיה הישראלית הצעירה מוצבות ביציע המערבי של אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב לצורך כיסוי משחק הדרבי התל אביבי בכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א. חזיון בלתי נפרץ בימים ההם. שני הצלמים המופקדים על המצלמה התחתונה הם שאול ג'ורג' כהן (מימין) ועזרא כליפא (מרכיב משקפי שמש). הצלם העליון הוא יוסף "פונצי" הדר ז"ל. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יום רביעי – 13 בנובמבר 1968. יהושע כהנא כתב "מעריב" מסביר לקוראי עיתונו ביום המשחק מדוע הדרבי התל אביבי בכדורסל באצטדיון "בלומפילד" בין הפועל ת"א למכבי ת"א מדוע לא יועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית. פרסום מוטעה מפני שלבסוף דווקא כן היה שידור ישיר. השדר היה גדעון הוד והבימאי בניידת השידור של הטלוויזיה (ה- OB הכחול) באצטדיון בלומפילד היה חגי מאוטנר. נתבת התמונה (Vision mixer) שלו הייתה ורדינה ארז ז"ל. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : אפריל 1968. רחבת בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . משמאל, זאת היא ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה ( ה- "OB הכחול") שעוזי פלד קנה באנגליה מחברת THAMES והגיעה במארס 1968 מלונדון לירושלים. כאן היא נראית חונה ליד בניין הטלוויזיה (כונה גם "בית היהלומים") הממוקם בשכונת רוממה בירושלים בטרם הפך למשכנו הקבוע של שידור הטלוויזיה הציבורי בישראל. מימין נראית כתובת של סניף בנק "איגוד" לישראל בע"מ שהיה ממוקם בבניין היהלומים. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב).

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) הקרויה בשמה הכולל, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

אָלֶכְּס גִלְעָדִי שהיה אז כתב בעיתון "ידיעות אחרונות זוכר את השידור הישיר ההיסטורי של הדרבי התל אביבי בכדורסל ב- 13 בנובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ומספר לי אודותיו בשיחות התחקיר בינינו, כלהלן : "יוֹאָשִיש, היה ועוד איך היה שידור ישיר. גִדְעוֹן הוֹד שידר את שידור הטלוויזיה הראשון והאחרון שלו . אח"כ אירעה לו תאונת דרכים קשה. דן שילון היה בקהל ואפילו היה עליו קלוז- אפ אחד. גדעון הוד הזכיר אותו בשמו, אבל אז דן שילון לא היה במחלקת ספורט כי לא הייתה עדיין כזו. ניידת השידור הייתה מוכרחה להיות ה- "OB הכחול" כי לא היה אחר".

טקסט תמונה : אפריל 1968. ניידת השידור ה- "OB הכחול" חונה בקדמת "בניין היהלומים" השומם בשכונת רוממה בירושלים. המבנה הנטוש תוכנן במקור להיות מלטשת יהלומים אולם מאז סופה של 1967 שימש אכסניה זמנית של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי, וברבות הימים הפך למשכן הקבע שלה מאז ועד עצם היום הזה. (התמונה באדיבות עוזי פלד. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השַדָּר גִדְעוֹן הוֹד זוכר בשיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "ביום בהיר אחד אני מקבל טלפון מירושלים כשעל הקו בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי מאוטנר. "החלטנו", הוא אומר לי, "לשדר את הדרבי התל אביבי בכדורסל בין הפועל למכבי", וממשיך : "אתה מוכן" הוא שואל אותי. "וודאי" השבתי לו אוטומטית ומבלי לחשוב באותה שנייה על ההבדל הגדול בין אופי השידורים של רדיו וטלוויזיה. על השולחן בעמדת השידור באצטדיון "בלומפילד" הוצב מוניטור כשאליו אנו מתייחסים. לפתע ראיתי על המסך בין הצופים את דן שילון. מייד התייחסתי אליו בשידור ושידרתי : "אָה הִנֵה דָן שִילוֹן, שָלוֹם דָן". לקחתי בחשבון שאני חייב פרשן לידי. את מי לוקחים ? הבחירה שלי נפלה על חברי מילדות זוהר כהן, מי ששיחק בעבר הן במכבי ת"א והן בקבוצת הפועל ת"א. זוהר כהן הסכים מייד וסיכמנו בינינו את דרך השידור הישיר. כבר אז היה ברור לי שאני מתנתק מיידית מהתיאור הרציף של זה מוסר לזה, וזה מוסר לזה. אין חיה כזאת בשידורי טלוויזיה. קיימת כמובן הזכרה או ציון שמות השחקנים תוך כדי, וכמובן הספורים הקטנים שעושים את השידור. הכינותי את כל הפרטים והפיקנטריה לאחר פגישות עם השחקנים. עבודת הכנה ראויה. לא פלא שהכל דפק נפלא. גם מיקום עמדת השידור שלנו ליד שולחן המזכירות והיכולת להיות בתוך המשחק עשו את שלהם ותרמו לשידור מוצלח מאוד שזכה לשבחים מפי הבימאי חַגַּי מַאוּטְנֶר וכמובן כל המכרים והחברים". גִדְעוֹן הוֹד ממשיך לדווח לי כלהלן : "הסיפור הענק שאפיין את המשחק הזה ששודר ישיר לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית שהייתה בכלל בשלבי ההקמה שלה ע"י פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ והסגן שלו עוּזִי פֶּלֶד, היה דבר ההלשנה של מכבי ת"א ל- FIBA אודות הקריירה המקצוענית של שחקן הרכש האמריקני של הפועל ת"א בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ' בעבר בארה"ב, והאיסור עליו ליטול חלק במשחק. הפועל ת"א ניצחה 70:78. לא זכור לי שבאיזשהו עיתון או מדור ספורט הוזכר השם שלי כשדר המשחק. מבחינתי עשיתי היסטוריה".

לשורות הפועל ת"א הצטרף אז כדורסלן יהודי – אמריקני אנונימי יפה מראה בן 22 שגובהו 1.88 מ' והעונה לשֵם בַּארִי לֵייבּוֹבִיץ'. כפי שהתברר מאוחר יותר הוא היה רָב אָמָּן בכדורסל , פשוטו כמשמעו יהודי. הוא שימש רכז המשחק של הפועל ת"א ובעל האוטוריטה המרכזית בה. בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ' בעל הזרועות הגמישות והאצבעות הארוכות ניחן בשליטה פנומנלית בכדור והפך חיש מהר לאטרקציה כדורסל בישראל. לקבוצת הפועל ת"א הצטרפו אז בנוסף לבַּארִי לֵייבּוֹבִיץ' עוד ארבעה שחקני חיזוק יהודים אמריקניים שהגיעו לישראל ב- 1968, מַרְק טוֹרֵנְשַיִין, אָיְיבֵן לִישִינְסְקִי, אָלֶן צוּקֶרְמַן, ולָארִי זוֹלוֹט. והיו בשורותיה גם כמה שחקנים ישראליים מצוינים ששיחקו בנבחרת הלאומית כמו, רָמִי גוֹט, גרשון "גֵרְשִי" דֶקֶל, ודָוִד קָמִינְסְקִי. המשחק בין שתי היריבות המסורתיות משך קהל רב והועתק לאִצטדיון "בלומפילד" בו נבנה מגרש כדורסל מיוחד ועל כר הדֶשֶא של הכדורגל הונחה רצפת פרקט מתקפלת של כדורסל במרחק של כ- 20 / 15 מטרים מהקהל. רבבת צופים מספר שיא בימים ההם נדחסה ליציע המערבי של האִצטדיון כדי לחזות במשחק בו קראה הפועל ת"א תיגר ממשי על מכבי ת"א. השידור גרר לראשונה בקשה לתשלום זכויות שידורים מצד הפועל ת"א ומכבי ת"א. יו"ר הוועד האולימפי יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר חבר קיבוץ גבעת חיים נקבע בהסכמת שני הצדדים, הטלוויזיה הישראלית הציבורית (עוּזִי פֶּלֶד) ונציגי הקבוצות התל אביביות, להיות הבורר שיקבע את גובה הסכום שעל הטלוויזיה לשלם. שני ראשי צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד (לימים מנכ"ל מוצלח של זכיינית "טֵלְעַד" בערוץ 2) לא אבו בתחילה לשלם והשהו את תשובתם ולא ענו למכתבי הבורר. הדבר גרם לסכסוך כספי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה למוסדות הספורט בישראל ואיים על תקינות היחסים בין שני הגופים.

בינתיים התלהטה האווירה ערב הדרבי התל אביבי המסקרן ב- 13 בנובמבר 1968. כמעט יובל שנים חלפו מאז אבל זיכרונן של העובדות ההן לא נשכח. נוֹח קְלִיגֶר יו"ר מכבי ת"א בימים ההם לפני עידן עו"ד שמעון מזרחי ידע שלבָּארִי לֵיְיבּוֹבִיץ' יש עבר מקצועני בכדורסל האמריקני. הוא שלח מכתב למזכ"ל ה- FIBA ד"ר וִוילִיאָם ג'וֹנְס וביקש ממנו לפסול את השתתפותו של בָּאִרי לֵיְיבּוֹבִיץ' "המקצועני" מלהשתתף במשחק כדורסל בליגה של חובבים. בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ' כבר הגיע לאִצטדיון "בלומפילד" עם חבריו כדי להתכונן למשחק אך התבשר כי לא יוכל ליטול בו חלק. מזכ"ל ה- FIBA נעתר לבקשתו של נוֹח קְלִיגֶר אך מכתב הפסילה הגיע דווקא לידיו של עסקן "הפועל" הוותיק חַיִים גְלוֹבִּינְסְקִי. יגון וצער רב מילא את בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ הצעיר. "This is a dirty trick", אמר לעיתונות. דמעות נגרו על לחייו. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו אז עוד כמה שחקני כדורסל יהודים אמריקניים, מַרְק טוֹרֵנְשַיִין, אָלן צוּקֶרְמַן, אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, ולָארִי זוֹלוֹט וגם הישראליים רָמִי גוֹט, דָוִד קָמִינְסְקִי, גֵרְשוֹן "גֵרְשִי" דֶקֶל ואחרים. גם ללא בָּארִי לֵייבּוֹבִיץ' המושהה ניצחה הפועל ת"א את מכבי ת"א 70:78. ב- 24 ביוני 1969 העפילו שתי הקבוצות התל אביביות למשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. המשחק התקיים שוב באצטדיון "בלומפילד" (המגרש ביד אליהו היה בשיפוצים) והפועל ת"א הביסה גם בפעם הזאת את מכבי ת"א בתוצאה 70:88. מַרְק טוֹרֶנְשָיִין הרבה לקלוע להפועל ת"א 31 נקודות, אלן צוקרמן 19, אייבן לישינסקי 14, רָמִי גוֹט 10, דוד קמינסקי 10, ולָארִי זוֹלוֹט 4. למכבי ת"א הרבו לקלוע גָבִּי נוֹיְמַרְק 16 ואַמְנוֹן אָבִידָן 14. התבוסות הללו ל- הפועל ת"א השפילו את אוהדי מכבי ת"א. להם זה היה מספיק. עו"ד צעיר בשם שמעון מזרחי בן 30 נבחר בספטמבר 1969 באסיפת הקבוצה במלון רמת אביב ליו"ר מכבי ת"א. יחד עם מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שַמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ חולל שִמְעוֹן מִזְרָחִי מהפכה בכדורסל הישראלי וגם האירופי.

עו"ד שמעון מזרחי זוכר בשיחות התחקיר שניהלתי עמו במשרדו ברחוב יד חרוצים בתל אביב, כלהלן : "מעולם לא תכננתי להיות יו"ר קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. הדלת פשוט נפתחה. הייתי אוהד מכבי ת"א משחר נעוריי. 1969 הייתה שנת שפל למועדון מכבי ת"א. הפסדנו את האליפות וגם את הגביע לקבוצת הפועל ת"א. יו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 1969 היה יִשְרָאֵל גוֹרָל. הוא עבד בחברת "הפניקס" יחד עם אבא שלי ז"ל. ביולי 1969 נבחרתי במלון רמת אביב ליו"ר חוג האוהדים של המועדון. כעבור חודש הציע ישראל גוֹרָל לוועד האגודה למנות אותי ליו"ר מחלקת הכדורסל במקומו. זה היה מין צירוף מקרים שכזה. חברת "דיינרס קלאב" הציעה לישראל גוֹרָל לעמוד בראשה ומכיוון שהפך לאיש עסקים ולא היה לו זמן לניהול המועדון הציע אותי ליו"ר. ישראל גוֹרָל הכיר אותי היטב וידע שכאוהד מושבע אינני מפסיד אף משחק של הקבוצה. הוא חשב שאני ראוי להיות היו"ר למרות שלא היה לי ניסיון ניהולי בסדר גודל של מועדון גדול כמו מכבי ת"א. וועד האגודה אישר את המינוי. הייתי אז בן 30. עבדתי במקצוע שלי כעו"ד מזה חמש שנים ונשוי לציפורה רעייתי לבית קרסו. אריה ברנוביץ' נבחר לגזבר המועדון ושמואל "שמלוק" מחרובסקי היה מנהל הקבוצה. ראיתי במינוי שלי לראש מחלקת הכדורסל של מכבי ת"א מינוי זמני בלבד. המינוי הזמני הזה נמשך כבר 43 שנים. בימים ההם בראשית שנות ה- 70 התנהלו משחקי הליגה בערבי שישי. מגרש הבית של מכבי ת"א שכן ליד קולנוע אוריון הישן, היה עשוי מרצפות ופרוץ לכל עבר. המשחקים עוררו עניין רב. גגות הבתים מסביב למגרש היו עמוסים לעייפה בצופים. בשלב הראשון כיסינו את גדר המגרש בבד יוטה כדי להכריח את האוהדים לקנות כרטיסים. כשזה לא עזר בנינו גדר תיל ואח"כ גדר מבלוקים. היה שם איזה קצין משטרה בשם בידרמן אוהד הפועל ת"א שהאשים אותנו בבנייה לא חוקית. על כל פנים אני וחבריי שימשנו דוגמא אישית. גם אנחנו שילמנו עבור הכרטיסים. הפסקנו את הכניסה בחינם. הקופאי שלנו היה איש בשם  רֶוָוח שישב על המדרגות המובילות למשרדי המועדון וגבה כסף מהנכנסים. ברור שהאנשים שהתרגלו לצפות במשחקים מבלי לשלם ונדרשו עכשיו לשלם לא אהבו את הרעיון. חלקם הופתעו והתרגזו. גם עלי. היה ברור לכולם שמורשת, יוקרה, ואהבה למועדון אינם מספיקים עוד כדי להיות אלופים וכדי לשחק באירופה. היינו זקוקים לממון כדי להגשים את חלומותינו. זאת הייתה ההתחלה".

בתקופה בת 41 שנים בין 1969 ל- 2010 מאז התייצב עו"ד שמעון מזרחי בראש המועדון זכתה קבוצת מכבי ת"א ב- 39 אליפויות המדינה, ב- 29 גביעי המדינה, והוכתרה גם חמש פעמים בתואר אלופת אירופה בכדורסל. בין השנים 1971 ל- 2006 העניקה חברת "עֵלִית" (חברה לממתקים וקפה) סכום פנטסטי של עשרות מיליוני דולרים (סכומי החסות המפורטים והמדויקים מתפרסמים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי") דמי חסות מסחרית למועדון. האיש הראשון ב- "עֵלית" שהחליט לתרום לקהילה כ- Sponsorship עשיר ולשלם למכבי ת"א ממון תמורת חשיפת חברת הממתקים בטלוויזיה היה התעשיין מַארְק מוֹשֶבִיץ' יחד עם שותפו אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. בין "עֵלִית" לבין עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א נרקמו יחסי אהבה ואימון חסרי תקדים במובן המסחרי של הביטוי. מכבי ת"א הפכה למוסד כדורסל אהוּד שמנוהל היטב. מגרשה הביתי בהיכל הספורט ביד אליהו צבר בזכותה מוניטין עצום והפך למושג, אייקון, ומבצר בעוד קבוצת הכדורסל של הפועל ת"א התמוטטה ונעלמה ממפת הכדורסל בארץ ואולמה "אוּסִישְקִין" בצפון העיר על גדות הירקון נהרס והיה לגינת נוי המהווה חלק מנוף ה- "ספורט טק" התל אביבי בצפון הישן של העיר.

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער (קיצוני משמאל בצדו למצלמה) מראיין את תעשיין "עלית" מַרְק מוֹשֶבִיץ' (מימין) והשר יצחק מודעי (במרכז). האיש משמאל בין טוביה סער ליצחק מודעי איננו מזוהה. (התמונה באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טכנולוגיית המיקרוגל (Microwave) הטלוויזיוני וקשר העין עם תחנות הממסר הראשיות במדינה "הַר כְּנַעָן" ליד צפת, בניין "מִגְדָל שָלוֹם" בתל אביב, ו- "אֵיתָנִים" בהרי יהודה אפשרו כבר בסוף שנות ה- 60 וראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה העברת שידורים ישירים של אירועי חדשות וספורט. מנהל מחלקת הספורט דָן שִילוֹן והמפיק הראשי שלו אלכס גִלְעַדִי עטו על כל הזדמנות. ב- 1970 העבירה מכבי ת"א את משחקי הבית שלה בגביע אירופה לאולם "נעמן" (במפרץ עכו) [1] מפני שהיכל הספורט ביד אליהו עבר שיפוצים ועמד בפני הגדלה והרחבה. בלית ברירה הרחיקה מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נעמן" למגרשה הביתי הזמני שלה. היא עמדה לארח שָם ב- 24 בנובמבר 1970 את אלופת בלגיה קבוצת סְטָנְדָרְד לִיאֶז'. בבדיקה מוקדמת של תשדורת מיקרוגל הוברר כי יש קשר עין בין "נעמן" לבין תחנת המִמְסַר הראשית ב- "הַר כְּנַעָן". שני קברניטי מחלקת הספורט דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי החליטו להעביר את המשחק בשידור ישיר בהיקף מלא. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל נתן להם אור ירוק. זה היה מבצע טכנולוגי מרוחק ומלא סיכונים בימים ההם אבל לרשותם עמדו טכנאים חרוצים שרצו להוכיח את עצמם ובימאית הספורט הטובה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא, וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל.

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. משחקי המכבייה ה- 11. בריכת השחייה של אוניברסיטת ת"א. צלחת מיקרוגל (Microwave Dish) שהיא בעצם תחנת ממסר קטנה מותקנת על מגדל הצילום ועמדת שידור פרוביזורית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבריכת השחייה באוניברסיטת רמת אביב, ומכוונת לעבר מגדל שלום. ליד הסולם בקומה התחתונה עומד המפקח הטכני הוותיק אלכס לבריק. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק ההיסטורי שהפך ללהיט טלוויזיוני. כל המדינה צפתה בו. היכל הספורט ב- "נעמן" היה מלא מפֶּה לפֶה. משה דַיָין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת"א ניצחה את סטנדרד לִיאֶז' 62:74 אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה 86:107). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי. היה לדָן שִילוֹן עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אָלֶכְּס גִלְעָדִי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ההצלחה המזהירה של שידורי הספורט בטלוויזיה בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בראשות דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הולידה מייד וויכוחים מרים עם הוועדות המארגנות הנוגעים לזיכיון הצילום. התאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל דרשו תמלוגים בעוד מנהל המחלקת הכלכלית ברשות השידור אֵלִיָהוּ בֵּן עַמְרָם ומנהל מחלקת הספורט דן שילון סירבו בנימוק היה כי אין לשלם זכויות שידורים עבור הקרנת קטעי ספורט שאורכם בטלוויזיה איננו עולה על שלוש דקות (לא קיים יותר הסכם כזה). עבור שידורים ישירים הם הסכימו להעניק קמצוץ [1]. נוצרה מייד אווירה עכורה בין רשות השידור לוועדות המארגנות שהסתיימה בסכסוכים ורִיבִים. אחד מהם נסב זמן רב סביב השידור הישיר של הדֶרְבִּי התל אביבי מאצטדיון "בְּלוּמְפִילְד" ב- 13 בנובמבר 1968.

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי" בסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי אודות שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם , ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הספר "הקשר הסימביוטי" מספר על היחסים המיוחדים ששררו בין מועדון הפאר של מכבי תל אביב לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך תקופה כה ארוכה של 37 שנים, 2007 – 1969. 

טקסט תמונה : 1970. יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ( מימין) ומנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (משמאל) בימים הראשונים שלהם כאדריכלי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צוות ההקמה בראשות אֵלִיהוּא כַּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ששידר ישיר את משחק הדרבי בכדורסל ב- 13 בנובמבר 1968 מאִצְטָדְיוֹן "בְּלוּמְפִילְד" והתחייב לשלם זכויות שידור לאיגוד הכדורסל, התמהמה. חמישה חודשים נמשכה ההתכתבות על גובה התשלום עבור השידור הישיר של דרבי הכדורסל באצטדיון "בלומפילד". ב- 14 באפריל 1969 שיגר יו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר (חבר קיבוץ גבעת חיים) מכתב חריף למנכ"ל רשות השידור החדש שְמוּאֵל אַלְמוֹג (שימש בתפקידו כשבועיים בלבד), בו איים כי אם הרשות לא תשלם את חובה בגין המשחק ההוא, ייווצר משבר בין מוסדות הספורט בישראל לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית [2].

טקסט מסמך :  14 באפריל 1969. זהו המסמך המקורי שכתב יו"ר הוועד האולימפי יוסף "יושו" ענבר ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל בו הוא קובל על זלזול רשות השידור המתבטא באי מתן תשובות למכתבים ואי היענות לסדור עניין תשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"…במכתבינו בנדון מיום : 5.1.1969 , 28.1.1969 ו- 13.2.1969 בקשתי לזרז את ההליכים הנוגעים לגמר הסכם בעניין צילומי אירועי ספורט בטלוויזיה לרבות התשלום עבור משחק הדרבי בכדורסל מנובמבר 1968 שלא שילמתם עליו, מבלי שקיבלתי מענה כל שהוא. הנני להודיעכם אפוא, שאין באפשרותי – בגלל לחץ המעוניינים – להבטיח את המשך ביצוע  הצילומים של אירועי ספורט אלא אם נגיע לסיכום הדיונים בזמן סביר וקרוב ביותר. אינני יכול שלא לציין כי למרות שהשקעתי מאמצים גדולים וזאת נוכח התנגדותן של האגודות העיקריות לאפשר המשך עבודתכם בשטח צילומים של אירועי הספורט (ותוכלו לקבל אישור על זה ממר דן שילון), נתקלתי בזִלזול מצִדכם שהתבטא באי מתן תשובה למכתבים, ואי היענות מצִדכם לסידור העניין…", כתב יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבָּר. יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר יליד אוסטריה היה יהודי – יֶיקֶה ישר והגון שהכיר רק דרכי עבודה מסודרות. הוא לא הבין כיצד רשות השידור הממלכתית מעזה לא לענות למכתביו במשך חודשים ארוכים. לבסוף התרצתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ושִילמה לאיגוד הכדורסל את חובה בן כמה אלפי שקלים.

התוכנית "מבט ספורט" שודרה בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כמעין מוסף בתוך מהדורת "מבט" וזכתה להצלחה סנסציונית. דן שילון היה העורך והמגיש של התוכנית.. מדובר היה בצילום חדשותי בפילם חלקי של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית שנערכו בשבתותת אחה"צ. בגלל הלוגיסטיקה המורכבת והמסורבלת של ליקוט החומר מהמגרשים ברחבי הארץ בימים ההם והבאתו במוניות מיוחדות למעבדת פיתוח הפילם בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים, משך פיתוח הפילם במעבדה הזאת בראשות שני עובדיה עַמוֹס בִּינְקִין ויחזקאל גְרוּפֶּר, וזמן העריכה המקצועית של חומר הגלם על שולחנות ה- Steenbeck תוצרת גרמניה – הם הוקרנו רק למחרת בערבו של יום ראשון בשבוע אבל דָן שִילוֹן הפך בן לילה לכוכב טלוויזיה. דָן שִילוֹן הבין שבלעדי אנשי מקצוע סביבו, לא יוכל להמריא. הוא בנה סגל כתבים – שדרנים שרובם נמנו על העיתונות הכתובה ובראשם ניצבו דוֹב עַצְמוֹן (קוֹסְטַקוֹבְסְקִי) עורך מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" שהיה מדור פופולארי ובלט בהיקפו בקרב העיתונות הארצית וכתב העיתון אָלֶכְּס גִלְעָדִי. שניהם שימשו חיש מהר אנשי מעש במחלקת הספורט המתפתחת בצעדי ענק והיו יועצים מקצועיים קרובים של דָן שִילוֹן. דָן שִילוֹן מייסד ואבי מחלקת הספורט הגה את דרך פעולתה ושימש לא רק העורך והמפיק של "מבט ספורט" אלא גם המגיש הראשי של התוכנית. אך בהוראת מנהל הטלוויזיה פרופסורר אֵלִיהוּא כָּ"ץ נחשבה מחלקת הספורט בעצם לדֶסְק (Desk) ולמרות היקף פעילותה הייתה כפופה בהיררכיה הניהול ישירות למנהל חטיבת החדשות יורם רונן שהיה כפוף למנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר ז"ל. דָן שִילוֹן הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט". הלוגיסטיקה השתכללה מעט והתוכנית הוקדמה מיום ראשון והועתקה למוצ"ש. בבת אחת הפכה "מבט ספורט" לתוכנית אקטואליה חמה וזכתה להערכה רבה. נדמה שכישרונו הטלוויזיוני של דן שילוןן מצא את ביטויו ראשית דבר באות הפתיחה הקליל של התוכנית שהפיק, ערך, ושידר. אתת האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל, א"ק, וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ'. יִגְאָל שִילוֹן אחיו של דָן שִילוֹן בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח שהותאם לאנימציה הטלוויזיונית שיצר יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ'. פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" הקרוי "JAGERLATIN" נלקחח מרצועת התקליט מפורסם "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני גֵ'יְימְס לָאסְטט (James Last). חיש מהר התברר כי הלחן הזה הוא נעימה מוסיקלית אדיטוריאלית , קליטה ובעלת אמירה, ומתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד. JAGERLATIN הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית נושאת רייטינג אלא גם קלילה ונגישה לכל אוזן. זה היה סוד כוחה. היא הייתה כה פופולארית עד שכל ילד יכול היה לשרוק אותה ברחוב. נעימת פתיחה שהיא הרבה יותר מעיטור מוסיקאלי ומהווה את מהות הכותרת של תוכנית הטלוויזיה האהודה. האוֹת הוויזואלית – מוסיקלית שהפכה ל- "פתיחה מיוחדת" הכניסה את הצופה לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב. כשאמרת "מבט ספורט" – אמרת "דָן שִילוֹן, וכשאמרת דן שילון – אמרת "מבט ספורט". עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם מייסדה והמגיש והעורך שלה.

יגאל שילון נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו. כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה והפך למהנדס תעופה. באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל. יִגְאָל שִילוֹן התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה. משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה. יִגְאָל שִילוֹן הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים והפוריים בישראל. אני מכיר אותו מקרוב. הוא קולנוען מחונן, בעל חוש הומור, איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה. יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 תקליטים. הוא היה קולנוען מקצוען וכל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים בני גילו פִּיטֶר בּוֹגְדָנוֹבִיץ' ופְרָאנְסִיס פוֹרְד קוֹפּוֹלָה. זה היה לפני ארבעים שנה. יִגְאָל שִילוֹן לא נפל במאום משניהם. הוא התמחה בתחומי עשייה רבים בקולנוע ובטלוויזיה אך ייזכר בתחום ה- "פִסְפוּסִים". יגְאָל שִילוֹן היה האיש שבחר לדָן שִילוֹן ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט", והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקליי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית, "משחק השבת". יִגְאָל שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "תשמע סיפור", הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו, "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט. איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN", אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN" כפס הקול של התוכנית. אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר. בינתיים הספקנו גם לריב. כעבור זמן, ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט", דָן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל אחי, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב. באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "JAGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה. השאר היסטוריה". דָן שִילוֹן לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן ארלדג' (Roone Arledge) ולא ידע מיהו. רוּן אָרְלֶדְג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולארית בעלת המוניטין העצום של רשת הטלוויזיה האמריקנית , "ABC- Wide World of Sports""מבט ספורט" האמריקני. מגיש התוכנית היה גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). אנשי ABC נהגו לומר, כשאתה אומר, "ABC – Wide World of Sports", אתה בעצם אומר גִ'ים מֵקָאיי. ואנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אמרו כשאתה אומר "מבט ספורט" אתה אומר בעצם דָן שִילוֹן.

טקסט תמונה : 1969. דן שילון (איש טלוויזיה וורסאטילי ומוכשר עד למאוד בכל תחומי התעשייה) מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968. מרדכי שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה עיצבו את מראה פניו של אולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית ימיה. (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מותר להשוות את דָן שִילוֹן עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית ג'ים מקאיי ורוּן אָרְלֶדְג' מ- ABC. דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן אָרְלֶדְג' חוֹלֵל בארה"ב. הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני. "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי. למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם, היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידֵי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל שנערכו בשבתות אחה"צ. זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" דווקא במוצ"ש. דָן שִילוֹן שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולארי בישראל. התוכנית הייתה מזוהה עִמוֹ. למרות ש- נתקל בקשיים לוגיסטיים וארגוניים רבים בסתיו 1968 בתוך הטלוויזיה עצמה (גם בגלל שראש צוות ההקמהה אֵלִיהוּא כָּ"ץ החליט מראש שהספורט איננו מחלקה אלא דסק בלבד בתוך חטיבת בחדשות וכפוף למנהל החדשות) הוא גבר עליהם והצליח הקים את "מבט ספורט" מבראשית, מאפס, מכלום. "מבט ספורט" ודָן שִילוֹן היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים מנהיגותו המקצועית של דָן שִילוֹןן כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג, התקבלה בימים ההם כסמכות עַל, בין העובדים ובציבור הצופים כאחד. הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם ולהיות שַדָּרי כדורגל בטלוויזיה בסגנונו של נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם ברדיו "קול ישראל". נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם בעל קוֹל ייחודי וכּשרון תיאור ושידור נדיר שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת. הוא הפך מודל לחיקוי עבור רבים אך מעניין שמעולם לא ניסה את כוחו בטלוויזיה. גם הופעתו המזהירה של דָן שִילוֹן כשַדָּר ספורט בטלוויזיה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם ברדיו עוד בחייו. קולו שמור לעַד בפנתאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל". כל צמרת העיתונאים בישראל חפצה להגיע אל דָן שִילוֹן ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות  ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. הנה חלק מהרשימה הארוכה : מַתִּי גוֹלָן, דָן מַרְגָלִית, נָחְמַן שַי, גִדְעוֹן הוֹד, משֶה לֶרֶר, עו"ד חֲנוֹךְ קֵינַן, יָאִיר שְטֶרְן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי, אָמַצְיָה לֶבְקוֹבִיץ, עַמוֹס כַּרְמֶלִי, דוֹב עַצְמוֹן, מִיכַאֵל "מַיִיק" קָרְנוֹן, רָפִי נָאֶה, אוּרִי נוֹי (אחיו של רפי נאה), אֵיתָן עַמִית, יְהוֹשע כַּהָנָא, יוֹרָם שִימְרוֹן, אַהֲרוֹן לָהָב, אָבִי וַלֶנְטִין, גֶדִי לִיבְנֶה ועוד בעלי חלומות רבים אחרים. על כל המופיעים ברשימה הארוכה האפיל אָלֶכְּס גִלְעָדִי בעל הקול העמוק והסמכותי, שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון, מפיק בשיעור קומה, שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים. דן שילון הבחין בכישרונו. אָלֶכְּס גִלְעָדִי זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביום קיץ אחד באוגוסט 1969 פנה אלי העיתונאי דוב עצמון עורך מדור הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות, ששימֵש גם כסגנו של דן שילון בעריכת "מבט ספורט", ואמר לי שעושים בחינות בטלוויזיה לבעלי קוֹל מתאים כדי לראות אם הם יוכלו להיות שדרי ספורט. הייתי בעצמי בימים ההם כתב בעיתון "ידיעות אחרונות". תחום הכיסוי שלי היה אזור השרון. תהליך כניסתי לטלוויזיה ארך כמה חודשים. יום אחד נדרשתי ע"י עורכי העיתון לבחור בין מילוי תפקידי ככתב "ידיעות אחרונות" לבין הופעתי הראשונה על מסך הטלוויזיה כמגיש תוכנית הספורט לנוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". השבתי להם, "אם אני נאלץ לבחור – בחרתי". עזבתי את העיתון ועברתי לטלוויזיה הישראלית הציבורית. כלל לא התלבטתי".

גִדְעוֹן הוֹד היה בין הפורשים הראשונים מהטלוויזיה בדרכם חזרה לרדיו "קול ישראל". גדעון הוד נולד ב- 5 במאי 1934 בתל אביב ולמד בביה"ס "בית חינוך". כבר בהיותו ילד התגלה כמומחה בתחומי הספורט והמוסיקה. הוא זכה בחידוני רדיו שערכו שמולי'ק רוֹזֵן ויַעֲקב בֵּן הֶרְצֵל. אהבתו למיקרופון מגיל צעיר לא ידעה גבולות. מייד לאחר שירותו בצה"ל קיבלו אותו גב' חַנָה בֵּן אָרִי וגב' לֵאָה פּוֹרָת לעבודה ברדיו "קול ישראל". חיש מהר הפך לעורך וקריין. גִדְעוֹן הוֹד נבחר ע"י משֶה חוֹבָב להגיש ב- 1955 את תוכנית הרדיו "ממגרש הספורט" בת חמש דקות במוצ"ש שערך אלכסנדר אלכסנדרוני. הוא היה שַדְרָן ועיתונאי בחסד עליון בעל קול ייחודי ואוזן מוסיקאלית שהרדיו התאים לו כמו כפפה ליד. מבין המעטים שחרת את שמו באותיות של זהב בתולדות שידורי הספורט ברדיו "קול ישראל" במשך תקופה כה ארוכה בשנים 2000 – 1955. אין ספק כי גִדְעוֹן הוֹד החמיץ את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו.

ביום שלישי – 24 ביוני 1969 התקיים באצטדיון "בְּלוּמְפִילְד" ביפו משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א. הפועל ת"א שוב ללא בָּארִי לֵיְיבּוֹבִיץ' המושעה הביסה את מכבי ת"א בתוצאה המכרעת 70:88. לא היה שידור ישיר באותו התאריך ההוא של 24 ביוני 1969 והטלוויזיה הישראלית הציבורית כיסתה את משחק הדרבי ההוא במצלמת פילם. זאת הייתה הפעם האחרונה בה זכתה הפועל ת"א באליפות הליגה ובגביע המדינה. היא לא חזרה יותר מעולם על ההישג הזה. אח"כ עשו דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי כמה צעדים נוספים קדימה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה לראשונה בתולדותיה בשידור ישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט "נעמן" (במפרץ עכו) [3] את המשחק בגביע אירופה לקבוצות אלופות בו ניצחה מכבי ת"א את אלופת בלגיה סְטָנְדַרְד לִיאֶז' 62:74. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "שמונה ימי בראשית", שמזכיר גם את סיפור שיתוף הפעולה יוצא הדופן והדרמטי בין מכבי ת"א לבין נותנת החסות שלה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית", מאז 1970 ועד עצם היום הזה. מועדון מכבי ת"א לדורותיו חייב חוֹב עולם למַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ, לדָוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ (היה נשוי לתָּמִי בִּתּוֹ של אבא פרומצ'נקו), וכמובן לדֵייוִיד פֶדֶרְמַן ולמִיכַאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס. בלעדיהם לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל שוב ושוב , ופעם אחר פעם לעבר הפסגה. ללא סיועה המסיבי של "עֵלִית" בכל השנים הארוכות האלה היה הדבר בלתי אפשרי. חברת "עֵלִית" הביאה הרבה כסף מהבית כדי לתחזק את מכבי ת"א. במשולש הספורטיבי הזה שווה הצלעות, הטלוויזיה הישראלית הציבורית – מכבי ת"א – חברת "עֵלִית", טמון אחד הפרקים החשובים ביותר בהתפתחות ההפקה ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית לדורותיה. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי"נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי בת 32 שנה בטלוויזיה הישראלית מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי היא דו סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות". ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים . דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי החלו את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות בעקבות מכבי ת"א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע בהיסטוריה המקומית והבינלאומית. מכבי ת"א זכתה מידי שנה מאז 1970 בבכורה ואספה ברציפות עד 1992 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- "עֵלִית" השביחה את דמי החסות בהתאם. כל הפרטים הכספיים והכלכליים בין מכבי ת"א לבין בעלי חברת "עלית" לבין רשות השידור מופיעים בפרוטרוט בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי". מכבי ת"א ו- "עֵלית" היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות, בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת "עֵלית" למכבי ת"א. ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הקשר הסימביוטי", במסגרת סדרתת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה בימאית הטלוויזיה שביימה את שידור הכדורסל ההיסטורי ב- 24 בנובמבר 1970 מהיכל הספורט הצפוני ב- "נעמן". היא הייתה אישה מופלאה בעלת ידע רב בבימוי טלוויזיה, בעלת אישיות קורנת וגם ענווה וצנועה. אישיות מיוחדת שדָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי רחשו לה הערכה רבה.

טקסט תמונה : 1968. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 49 שנים. אולפן C בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. זוג בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדינה ארז ז"ל (מימין) וחגי מאוטנר יבד"ל (משמאל) בראשית ימי ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. חגי מאוטנר ו- ורדינה ארז למדו את תורת בימוי הטלוויזיה במשך שבע שנים באוניברסיטאות בארה"ב. (באדיבות חגי מאוטנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל שימשה בתחילת הקריירה שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתפקיד נתב תמונה (Vision mixer) למרות שהייתה כבר בימאית מדופלמת. זמן קצר אח"כ הפכה וַרְדִינָה אֶרֶז לבימאית הספורט הראשונה והראשית בטלוויזיה שזה אך נעמדה על רגליה. היא הייתה בלתי נשכחת. כבימאית ספורט והאישה היחידה בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה ירושלים ששימשה בתפקיד, הובילה בהצלחה גדולה אין סוף שידורים ישירים מאִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הכדורסל. היא הייתה במשך שש שנים הבימאית הראשית של כל שידורי הספורט הישירים ותוכניות הספורט בטלוויזיה לרבות ספינת הדגל "מבט ספורט". אישיות טלוויזיונית נדירה. וַרְדִינָה אֶרֶז הניחה כאמור ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דָן שִילוֹן סמך עליה וכיבד אותה. יוֹאָב פֶּלֶג שימש באותן השנים עוזר הפקה ובימוי שלה ואח"כ הפך לבימאי ספורט וחדשות בפני עצמו. אישה רצינית ומִקצועית מאוד. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה אחותה של אוֹפִירָה נָבוֹן ז"ל רעייתו של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יִצְחָק נָבוֹן. במשך שמונה שנים 1968 – 1960 למדה טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק וקנתה ניסיון עשיר בתחום. בשנים ההן בהן למדה ועבדה בניו יורק הייתה נשואה לזָמָר בעל הקוֹל הערב איתמר כהן, אחיהם של הזמרים יִזְהָר כהן וחוֹפְנִי כהן לבית משפחת סוליימאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דָמַרִי.

כשחזרה לישראל התמנתה וַרְדִינָה אֶרֶז לבימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הצעירה שזה עתה קמה על רגליה. מטבע הדברים הופקדה על שידור הספורט הבינלאומי הישיר הראשון שהתקיים אי פעם בתולדות הטלוויזיה הישראלית. זה היה ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970. מכבי ת"א אירחה בהיכל הספורט "נַעֲמָן" במפרץ עכו (ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ) את הקבוצה הבלגית סטנדרד לִיאֶז' למִפגַש הגומלין בגביע אירופה לקבוצות אלופות. אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מקורה בימים ההם. בלית ברירה הרחיקה מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נַעֲמָן" למגרשה הביתי הזמני שלה. שיירה שהורכבה מניידת השידור ה- " OB הלָבָן" ורכבים שהסיעו את הציוד הנלווה ואת ה- Utility וגם את שישים וחמישה עובדי הניידת יצאה לדרכה מירושלים למפרץ עכו בבוקרו של יום ראשון בבוקר – 15 בנובמבר 1970, תשעה ימים לפני מועד המשחק והתמקמה בצהריים בהיכל הכדורסל "נעמן". למרבית העובדים היה רק שֶמֶץ של ניסיון בתחום השידורים הישירים ולכן היה דרוש מרווח זמן על מנת להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי. דן שילון מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון מבצע שידור הכדורסל הישיר הראשון בתולדות הטלוויזיה עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק המוצלח שלוֹ אלכס גלעדי ל- "נַעֲמָן" כדי להתאמן ולהתכונן טכנולוגית ולוגיסטית לקראת ביצוע המשימה זמן רב לפני ה- Dead line. עשרות עובדי הניידת התגוררו במלונות בחיפה ועסקו תשעה ימים בבדיקות, התקנות, וחזרות. אלה היו הקריטריונים וכך עבדו בימים ההם למען ביטחון השידור. מבצע השידור הישיר בסופה של 1970 מהיכל הספורט המרוחק של "נַעֲמָן" לא היה כה פשוט מההיבט הטכנולוגי. אחת המשימות של אנשי ההנדסה בטלוויזיה הייתה למצוא קשר עין ונתיב ראייה ישיר מ- "נעמן" לתחנת הממסר של "בֶּזֶק" הממוקמת במרומי הַר כְּנַעָן לצורך העברת סיגנל השידור של הניידת ממקום התרחשות האירוע. שתי מערכות של צלחות גל שידור קצר (Microwave), אחת לצורך גיבוי, שהוקמו ע"י אנשי הטלוויזיה ב- "נַעְמָן" היו צריכות לדחוף במקביל את הסיגנל לרוֹם הַר כְּנַעָן ומשם לעבר מַשְדֵר רָב העוצמה של "בֶּזֶק" המוצב בתחנת "איתנים" בהרי יהודה. תחנת הממסר ב- "איתנים" דחפה את הסיגנל לעבר אולפני הטלוויזיה ברוממה בירושלים. לאחר קבלת הסיגנל (תמונה וקול) בחדר הבקרה המיוחד בירושלים ובדיקת איכותו הוא הוחזר באותה דרך באמצעות תחנות הממסר לעבר מקלטי הטלוויזיה של תושבי במדינה. חברת "בֶּזֶק" הציבה שתי תחנות מִמְסַר גדולות באתרי טבע גבוהים כמו ב- "אֵיתָנִים" בהרי יהודה וגם ברוֹם הַר כְּנַעָן ליד צפת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית השתמשה בהם אך נאלצה להתקין גם צלחות מִמְסַר משלה על גגות בניינים גבוהים בארץ כמו "מִגְדָל שָלוֹם" בתל אביב ומאוחר יותר גם בקומה העליונה במגדל הענק של אוניברסיטת חיפה לצורך העברת סיגנל השידורים שלה ברחבי הארץ. טכנאי המיקרוגל מחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה עבדו בפרך בעבודה שהצריכה דיוק רב.

וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה בימים ההם בימאית הספורט מספר אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן, והעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הצילום. היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות "באוויר" בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שמימשה את בְּשוֹרַת הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט ושולחת מֶסֶר נחרץ : "לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- "אוויר" והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- "אָוִויר" בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון". זהו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצב את היחסים בין המִרְקָע לבין הצופה. "הושבת כל אחד מצופי הכורסא בסלון הבית במקום הטוב ביותר ביציע", הוא חוֹק ברזל בתּקְשוֹרֶת הָמוֹנִים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא. מכאן ברור שככל שכמות המצלמות בניידת השידור גְדֵלָה וככל שמתווספים יותר הילוכים חוזרים מזוויות שונות , גְדֵלוֹת גם האופציות של הבימאי להגשים את החזון "הושבת כל אחד מצופי הכורסא בסלון הבית במקום הטוב ביותר ביציע", ובכך לקָדֵש את הברית הבלתי כתובה בין רשתות הטלוויזיה לבין צופיהן. ב- 1970 כיסו משחק כדורסל בשידור ישיר עם ארבע מצלמות. ב- 2012 מכסים משחק כדורסל בשידור ישיר עם ניידות שידור שכוללות 12, 14, 16, 18, 20, ואפילו 22 (עשרים ושתיים) מצלמות. התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- "נַעֲמָן" הייתה אומנם בשָחוֹר / לָבָן אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו בתוכניות הספורט אז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פִילְם (Film) מפרוז'קטור הטֶלֶסִינִי (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי "לתרגם" אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציית ווידיאו (Video) אלקטרונית בשעה ששידרו אותו "לאוויר". הדבר הביא מייד להפחתה באיכות תמונת הטלוויזיה בשיעור של כ- % 25. מאות אלפים רבים של צופי טלוויזיה במדינת ישראל תמהו אז תמיהה טכנולוגית, מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה. מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ"מכמו שהוא (As is) על מסך לבן גדול, בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית "מתערבת" באיכות הפילם בן 16 מ"מ, בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית. פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות התמונה שהטלוויזיה עצמה מקרינה.

טקסט תמונה : 1968. זוהי אחת ממכונות VTR (Video Tape Recording) שני אינטשים מתוצרת חברת האלקטרוניקה האמריקנית "AMPEX" שהותקנו ע"י טכנאי CBS באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים. צילומי ה- Video ומכונות ה- VTR היוו חידוש עצום בנוף הטלוויזיה הישראלית בצעירה. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1968. תקופת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד. זוהי קומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים, וזהו חדר מכונות ה- Telecine המקרינות את סרטי הפילם. מכונות הפרוז'קטורים של ה- Telecine הותקנו ע"י טכנאי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. על צוות ההקמה ב- 1968 נמנו העיתונאים מנהל חטיבת החדשות הראשון פרופסור שלמה אהרונסון , יורם רונן, טוביה סער, מוטי קירשנבאום, דן שילון, שרי רז, דן בירון, ורבים אחרים (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידור הישיר ב- 24 בנובמבר 1970 מ- "נַעֲמָן" בידי השַדָּר דָן שִילוֹן והמפיק שלו אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה הצלחה סנסציונית. דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- "דָבָר" הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [4]. כך כתב : "…רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת"א לבין נבחרת "סְטָנְדָרְד- לִיאֶז' ", היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים. שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים "נקיים" מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים. המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי, האלגנציה  והחֵן שבמשחק הכדורסל. "כל הכבוד" כפי שאומרים , "כל הכבוד…".

עשור ה- 70 של המאה הקודמת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית + מועדון הכדורסל של מכבי ת"א + חברת הקפה והממתקים העשירה "עֵלִית" תחת ניהולם של מרק מושביץ ז"ל ו- אבא פרומצ'מקו ז"ל, חוברים האחד לשני. רשות השידור ומכבי ת"א חוסות בצִלוֹ של מכנה משותף עסקי – תקשורתי : רשות השידור רוצה לשדר ישיר את משחקיה של מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות ו- מכבי ת"א שואפת להפוך לקבוצה של המדינה באמצעות המצלמות הציבוריות של הטלוויזיה. אולם בעוד רשות השידור מבקשת לשלם זכויות שידורים מינימליות דורשת מכבי ת"א תשלום תמלוגים גבוהים תמורת חשיפת המותג. בעוד הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהלת מלחמת חורמה נגד הצבת פרסומת מסחרית "עֵלִית" על גופיות שחקני מכבי ת"א עושה האגודה את ההפך. ב- 2 בדצמבר 1975 מבקשת אגודת מכבי ת"א כפי שתראו בהמשך את תמיכת בג"ץ נגד ההחלטה המפורשת של השידור הציבורי שאוסר עליה לרקום את "עֵלִית" על גופיות השחקנים.

היה מדובר בחידוש מפליג. בעונת 1971 / 1970 הפכה חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" לעורק חמצן כלכלי של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בדיוק כפי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הדרדקית נעשתה באותם הזמנים ההם לעורק אלקטרוני וויזואלי חדש שמספק מידע של חדשות ובידור לציבור בישראל. לראשונה בהיסטוריה של הספורט הישראלי החליטה חברה מסחרית בעלת שם ארצי לאָמֵץ קבוצת ספורט שנהנית מ- מורשת ו- מוניטין כמו קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. חברת "עֵלִית" בראשה ניצבו שני תעשיינים העשירים רבי יוזמה ומוניטין מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל יזמו מהלך פרסומי – תודעתי מחושב ומרחיק לכת בראשית עידן התמסדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה מדובר ביוזמה חדשה של נתינה לקהילה שמבוסס על אינטרס שאמור להניב לבעלי "עֵלִית" רווח כלכלי. השקעה שמורכבת מנדיבות שיוצרת פופולריות, ובסופה גמול שמביא גם ממון לכיסו של ה- Sponsorship. "הקהילה" הייתה מועדון הכדורסל המצטיין של מכבי ת"א. החישוב הכלכלי היה פשוט : חברת "עֵלִית" תקנה ותרכוש עבור מכבי ת"א את ציוד הספורט הדרוש עבור קבוצת כדורסל מצטיינת (סטים של תלבושות + נעלי ספורט לשחקנים + כדורים) וכמו כן תתמוך במכבי ת"א בעונת 1971 / 1970 בסכום נוסף של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. נושא רקימת הפרסומת המסחרית של "עֵלִית" על גופיות שחקני מכבי ת"א טרם עלה כלל לדיון בשל איסור נוקשה ומפורש של רשות השידור ו- הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת. בעונת 1971 / 1970 כיהן שמואל אלמוג ז"ל בתפקיד המנכ"ל ה- 1 של רשות השידור, ד"ר חיים יחיל שימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ונקדימון "נקדי" רוגל היה המנהל ה- 4 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (קדמו לו פרופסור אליהוא כָּ"ץ, סטנלי "סטן" גרנדייזי, וחגי פינסקר). שילוב ההתקשרות בין שני מותגים כל כך פופולאריים ו- מפורסמים במדינת ישראל של מכבי ת"א ו- "עֵלֵית", נמשלה לתרכובת כימית מוצלחת. שילוב שהיה אמור להפיק על פי התחשיבים של הכלכלנים בתוך זמן קצר נוסחה חדשה של "מוניטין בריבוע" והחזר ההשקעה : קנייה וצריכה מוגברת של ממתקי "עֵלִית" ע"י חובבי הספורט בארץ. חברת "עֵלִית" פרסה את חסותה הכספית על קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ו- הטילה עליה להצטיין. פירושו של המונח "להצטיין" היה לנצח ולזכות באליפות הליגה הלאומית (ליגת העל היום) ובגביע המדינה. היעד המרכזי היה לא רק לכבוש את הפסגה בישראל ואח"כ באירופה אלא גם להכניע את היריבה העירונית המושבעת הפועל תל אביב בשני מפעלי הכדורסל בארץ. ובאמת ב- 1970 לקחה מכבי ת"א את תואר האליפות כשהיא מקדימה את הפועל ת"א וגוברת עליה גם במשחק הגמר על גביע המדינה בתוצאה המכרעת 52:73. במכבי ת"א (ללא טל ברודי ששירת ב- 1970 בצבא ארה"ב) שיחקו תנחום "תני" כהן מינץ, גבי נוימרק, מיכה שוורץ, מקמהון, קאופר, מיכה שוורץ, ואחרים. בקבוצת הפועל ת"א בלטו מארק טורנשיין, דוד קמינסקי, גרשון דקל, איבאן לישינסקי, רמי גוט, אריה מליניאק, ודני ברזילי.

בסוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה שעברה החל יבוא שחקני כדורסל יהודיים מצטיינים מארה"ב לישראל. השחקן טל ברודי נחת באוקטובר 1966 במגרש הכדורסל של מכבי תל אביב והיווה סיוע עצום למועדון. הפועל ת"א גייסה לשורותיה במגרשה באוסישקין זמן לא רב אח"כ תגבורת אמריקנית בדמותם של בארי ליבוביץ', מארק טורנשיין, אייבן לישינסקי, לארי זולוט, ו- אלאן צוקרמן. תמונת העליונות של מכבי ת"א שבה וחזרה על עצמה גם ב- 1971. הפועל ת"א ראתה את גבה של מכבי ת"א בליגה וגם בגביע. מכבי ת"א הייתה טובה יותר מפני שחזר לשורותיה טל ברודי בתום שירות בצבא ארה"ב וגם בגלל שבראש המועדון ניצב היו"ר שמעון מזרחי ולצדו מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי והגזבר קבלן הבניין אריה ברנוביץ'.

חלפו מאז 1970 ימים רבים. מכבי ת"א קבוצת כדורסל פרטית הפכה במשך כמעט חמישה עשורים של השנים לסמל לאומי של מדינת ישראל. מקרה ספורטיבי – תקשורתי חסר תקדים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ. מִכלול השידורים המורכבים של מכבי ת"א ביד אליהו תבע ממני למַסֵד שני מוקדי הגשה בהיכל הספורט ביד אליהו בעת משחקי הבית של מכבי ת"א. מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין ז"ל ו- אֵלִי סַהַר יבד"ל הובילו את השידורים הישירים לפני 20 שנים מאז 1996. אוּרִי לֵוִי ורָלְף קְלָיִין פעלו לצִדם כצוות משלים. בבניין הטלוויזיה בירושלים פעל אולפן בקרה שנועד להפחית את נֶטֶל השידור המסובך מהניידת שהוצבה בהיכל הספורט ביד אליהו (סמוך לשער שֵש). שני בימאים עיקריים נשאו במשך שנים רבות בעול בימוי שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל, ובמשחקי מכבי ת"א בפרט. היו אלה רְאוּבֵן (רוּבִיק) פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. בעברם צלמי ספורט וחדשות. מידי פעם תגבר אותם בימאי שלישי בשם צְבִי סְלֶפּוֹן. צבי סלפון היה בימאי משדרת הבימאים הקלאסיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רוביק פודגור ואמנון אוסמן רכשו את יכולת הבימוי באמצעות כשרון הצילום שהיה טמון בהם. שנים רבות ניצבו מאחורי המצלמות באלפי תחרויות באִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הספורט, בשבתות וחגים כבימי חול, וכיוונו את העדשות האלקטרוניות לעבר גיבורי הספורט, חשפו בהתמדה את המאמץ האדיר שהשתקף על פניהם ועקבו אחרי התנועות המרהיבות שדרשו קואורדינציה מיוחדת במינה. שניהם נכללו באורח קבע בצוותי הצילום של אירועי הספורט החשובים, ועבדו בשירותו של בימאי הספורט הראשי יוֹאָב פֶּלֶג. אישיות טלוויזיונית דגולה ורבת פעלים.

בשעה שיואב פלג נטש את השידור הציבורי בדרכו לשוק הפרטי, קרא הבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אוֹרֶן שִינְדֶל לדֶגֶל את שני הבימאים רוּבִיק פּוֹדְגוֹר ואַמְנוֹן אוֹסְמַן. רובי פודגור ואמנון אוסמן מילאו את החלל שנוצר הודות לניסיון הצילום העשיר שלהם. שניהם היו צלמי Video מצטיינים. אביו של רוביק פודגור הוא צלם טלוויזיה רב מוניטין בעצמו, חיים פודגור. אישיות טלוויזיונית ערכית נדירה. חיים פודגור שימֵש עשרות שנים צלם כללי בטלוויזיה החינוכית וצלם ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, מהטובים בארץ במקצועו. הוא תופקד ע"י הבימאי יואב פלג לשַמֵש צלם תחתון (בדרך כלל צלם המאייש את מצלמת ה- Video השלישית במערך הצילום הכללי) ומשמש צלם Close ups, זה הניצב במרכז על כר הדשא סמוך לקווי האורך של המגרשים. הוא צילם עשרות שנים בכל אִצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל במדינה. אפשר היה לראותו תדירות באצטדיון הלאומי ברמת גן, ב- "בלומפילד", קריית אליעזר, "טֶדִי", וגם בהיכל הספורט ביד אליהו, בעצם בכל אתר ספורט בישראל. צלם התקריבים הוא אחד התפקידים הקשים, הרגישים, והמדויקים ביותר המוטלים על צלם הספורט באשר הוא. חיים פודגור מעולם לא הכזיב. ה- Frame שלו תמיד היה נקי וצלול. הוא היה צלם יוצא מגדר הרגיל. הילד רוביק פודגור היה נושא הכלים של אביו. היה לו ממי ללמוד. רוּבִיק פּוֹדְגוֹר הצטרף למסעות הצילום של אביו באִצטדיוני הספורט במדינה עוד כשהיה בן עֶשֶר. כעבור עשרים שנה. ברבות השנים הפך להיות צלם ספורט בעצמו ואח"כ בימאי ספורט וחדשות מצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ונכנס בקלות לנעליו הגדולות של יואב פלג. בסופו של דבר נחטף ע"י מיילן טנזר לערוץ הספורט בכבלים ומשם עבר לביים גם תוכניות החדשות והספורט בערוץ 10. איש מקצוע מהשורה הראשונה.

טקסט תמונה : שנות ה- 90 של המאה שעברה. תיעוד נפלא. חיים פודגור האָב (מימין) ורוּבִיק פודגור הבֵּן (משמאל) מצלמים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו. רשות השידור חבה לשניהם חוֹב עולם. (התמונה באדיבות חיים פודגור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לרוּבִיק פודגור ואַמְנוֹן אוֹסְמַן היה מורה טוב בדמותו של יוֹאָב פֶּלֶג. אך גם ליואב פלג היה ממי ללמוד. מורתו בראשית שנות ה- 70 הייתה הבימאית הוותיקה וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל. יואב פלג החל את הקריירה המצוינת שלו במחלקת הספורט של טלוויזיה הישראלית ב- 1969. שֵש שנים שימש שָם עוזר הפקה ובימוי וישב באולפן הספורט לידה של הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז מאות פעמים. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הייתה אישה מופלאה. בעלת ידע רב בבימוי טלוויזיה, אישיות קורנת, וגם ענווה וצנועה, ושקטה מאוד. הכרתי אותה מקרוב. אישיות מיוחדת במינה. אני יודע שגם דן שילון ואלכס גלעדי רחשו לה הערכה רבה. כבימאית ספורט (האישה היחידה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים שהייתה בימאית ספורט) הובילה בהצלחה גדולה אין סוף שידורים ישירים מאִצטדיוני הכדורגל ומגרשי הכדורסל. היא הייתה במשך שש שנים הבימאית הראשית של התוכנית "מבט ספורט". אישיות טלוויזיונית נדירה. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל הניחה ב- 1970 את יסודות הבימוי והצילום האלקטרוני בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. דן שילון סמך עליה וכיבד אותה. יואב פלג בימאי הספורט המצטיין היה שנים רבות עוזר ההפקה והבימוי שלה. היא הייתה אישה רצינית, ענווה וצנועה, ומִקצועית מאוד. ורדינה ארז הייתה אחותה של אופירה נבון ז"ל רעייתו המנוחה של הנשיא החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל. שמונה שנים למדה טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת ניו יורק בשנות ה- 60 של המאה הקודמת. היא הייתה נשואה אז לזָמָר בעל הקוֹל הנפלא איתמר כהן, אחיהם של הזמרים יזהר כהן וחופני כהן לבית משפחת סולימאן הגדול. רבים נטו להתבלבל בין קולו המיוחד של איתמר כהן לזה של הזמרת הלאומית שושנה דאמארי כשחזרה לישראל התמנתה להיות בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית שזה עתה קמה על רגליה. היא הופקדה על שידור הספורט הישיר הראשון שנערך אי פעם  בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה ביום שלישי – 24  בנובמבר 1970. מכבי ת"א אירחה בהיכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו, ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ, את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' למִפגַש הגומלין בגביע אירופה מפני ש- אִצטדיון הכדורסל ביד אליהו טרם היה מקורה בימים ההם. בלית ברירה הרחיקה מכבי ת"א נדוד והפכה את היכל הכדורסל ב- "נעמן" למגרשה הביתי הזמני שלה. ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית התמקמה בהיכל "נעמן" כעשרה ימים לפני המשחק, כדי להתכונן לשידור הישיר ההיסטורי הראשון שלה. לעובדיה לא היה שֶמֶץ של מושג וכמעט אפס ניסיון בתחום השידורים הישירים. דן שילון מנהל מחלקת הספורט ושַדָּר המשחק כל כך דאג וחשש מכישלון במבצע השידור הישיר הראשון והיוקרתי בתולדות הטלוויזיה ומחלקת הספורט שלה, עד ששלח את צוות הניידת בראשות המפיק שלוֹ אלכס גלעדי ל- "נעמן", כדי להתאמן ולהתכונן מבחינה טכנית לקראת המשימה זמן רב לפני ביצועה. כך עבדו בימים ההם. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה בימים ההם בימאית הספורט הראשית בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מספר אחת. במשך שמונה שנים למדה טלוויזיה בניו יורק ועכשיו בחרה את מיקום המצלמות וזוויות הצילום שלהן. היא הייתה זאת שהעניקה לכל מצלמה ומצלמה את משימתה הייחודית במערך הכולל של הצילום. היא הייתה הבימאית הראשונה שפקדה על חיתוך הגיוני וניתוב עבודת המצלמות "באוויר" בניידת השידור בעת שידור ישיר של משחק כדורסל. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה חלוצת הבימאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמימשה את מֶסֶר הבימוי הטלוויזיוני החבוי בתפעול מצלמות רבות בשידור ישיר של אירוע ספורט. הבשורה הזאת קובעת באופן נחרץ : "לא משנה איזה מצלמה מנותבת ל- "אוויר" והיכן היא ממוקמת – החשוב הוא שלכל מצלמה הנמצאת באותו הרגע ב- "אוויר" (AIR הוא גם מונח טלוויזיוני) בעת השידור הישיר יש את האופציה ההגיונית להושיב את צופה הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע האִצטדיון". זהוו בעצם על קצה המזלג כל התורה של פילוסופיית הצילום והבימוי בטלוויזיה והכלל הראשון המעצבב את היחסים בין המִרקע לבין הצופה בו. "הוֹשָבָת כל אחד מצופי הטלוויזיה במקום הטוב ביותר ביציע", הוא חוֹק ברזל בתקשורת המונים ובבימוי ושידור ישיר של תחרויות ספורט בטלוויזיה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 24 בנובמבר 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. היכל הספורט ב- "נעמן" ליד הקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. מכבי ת"א מארחת הרחק מביתה הטבעי בתל אביב את הקבוצה הבלגית סטנדרד ליאז' בגביע אירופה בכדורסל. בימאית שידורי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל (בחולצה לבנה) בודקת עם הצלם הוותיק קרלוס פופ (מרכיב משקפיים) את ה- Frame של אחת המצלמות האלקטרוניות (מסוג Marconi תוצרת אנגליה) המופקדות על כיסוי המשחק. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל (אחותה של אופירה נבון ז"ל אשתו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון ז"ל) הניחה את יסודות הבימוי בשידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה. היא למדה שבע שנים קולנוע וטלוויזיה בארה"ב. תרומתה כבימאית להתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה משמעותית וחשובה מאין כמותה. (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התמונה האלקטרונית שהפיקה נידת השידור בהיכל הספורט ב- "נעמן" הייתה אומנם בשחור/לבן, אך בלטה באיכותה לעומת תמונות הפילם הישנות והבלתי חדות ששודרו בתוכניות הספורט אז. הבדל האיכות התהומי בין תוצרת המצלמות האלקטרוניות העדיפות על מצלמות הפילם נבע ממגבלה טכנית של שידור פילם בטלוויזיה. בעת שידור פילם מפרוז'קטור הטלסיני (Telecine) בימים ההם היה צורך טכנולוגי "לתרגם" או "להעביר" אותו באמצעות הווידיקון (Vidikon) של התמונה לאינפורמציה אלקטרונית בשעה ששידרו אותו "לאוויר". הדבר הביא מייד להפחתה באיכות התמונה בשיעור של כ- % 25. צופים רבים תמהו אז מדוע תמונת הפילם בסרטי הקולנוע המוקרנים בבתי הקולנוע עולה לאין ערוך באיכותה על תמונת הפילם של אותם סרטי קולנוע הבוקעים ממרקע הטלוויזיה בסלון ביתם. זוהי אם כן התשובה : מכונת ההקרנה הגדולה בבתי הקולנוע משדרת את תמונת הפילם בן 35 מ"מכמו שהוא (As is) על מסך לבן גדול, בעוד מכונת ההקרנה הטלוויזיונית "מתערבת" באיכות הפילם בן 16 מ"מ, בשעה שהיא הופכת אותו באמצעות שפופרת הווידיקון מסרט פילם רגיל לאינפורמציית שידור אלקטרונית. פעולת ההמרה הטלוויזיונית הזאת מפחיתה ופוגעת באיכות התמונה שהטלוויזיה עצמה מקרינה.

דָן שִילוֹן שִידֵר ישיר את המשחק שהפך ללהיט טלוויזיוני. כל המדינה צפתה בו. היכל הספורט בנעמן היה מלא מפֶּה לפֶה. משה דיין שר הביטחון שהיה ידיד קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כיבד את המשחק בנוכחותו. מכבי ת"א ניצחה את סטנדרד ליאז' 62:74, אך לא הצליחה למחוק פיגור בן 21 נקודות (הפסידה במשחק הראשון בבלגיה86:107). הקבוצה נשרה באותה עונה מהמפעל האירופי. היה לדן שילון עוזר קרוב מהמעלה הראשונה. אלכס גלעדי. שניהם הפיקו שידור ישיר של משחק כדורסל שהיווה מהפכה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דורון רוזנבלום אז עיתונאי ב- "דָבָר" הפליג בשבחים ב- 29 בנובמבר 1970 במדור ביקורת הטלוויזיה בעיתונו [12]. כך כתב, "רעיון מצוין – ביצוע מבריק. שידור תחרות הכדורסל בין מכבי ת"א לבין נבחרת "סטנדרד- ליאז', היה מבצע מזהיר אשר הטלוויזיה יכולה בהחלט להתגאות בו לאורך זמן. הרעיון עצמו, שידור משחק חשוב בשידור ישיר, הוא טוב מאוד. הביצוע הטכני של העברת השידור ואון תיאורו היו מצוינים. שלא כבהעברת שידורי כדורגל, היו הצילומים "נקיים" מאוד. המצלמות היו ממוקמות בצורה נבונה וידעו להתעכב על האנשים הנכונים במקומות הנכונים. המבצע היפה והחלק הזה שהתנהל בשטף מרתק הדגיש לא רק את אווירת המתח שבהתמודדות, אלא גם את היופי, האלגנציה, והחֵן שבמשחק הכדורסל. כל הכבוד, כפי שאומרים, כל הכבוד". שנה אח"כ, ביום חמישי – 9 בדצמבר 1971 אירחה מכבי ת"א את יריבתה הנצחית פאנאתאנאייקוס היוונית למשחק גומלין במפעל האירופי בהיכל הספורט ביד אליהו החדש והמקוּרֶה שבניית יציעיו טרם הושלמה. במשחק הראשון שנערך באתונה שבוע קודם לכן (לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית) הפסידה מכבי ת"א בהפרש סביר בן שמונה נקודות 73:81. סטיב צ'ובין שחקן החיזוק האמריקני של מכבי ת"א קלע במשחק 33 נק'. פער שמונה הנקודות היה סביר וניתן למחיקה. במכבי ת"א שיחקו אז טל ברודי, מולי אבישר, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, גבי נוימרק ז"ל, מיכה שוורץ, מיקי ברקוביץ (בן 17 ועשרה חודשים בעונתו הראשונה בקבוצה) ושחקני החיזוק האמריקניים רון דנלופ (2.10 מ') וסטיב צ'ובין. שררו שם תקוות גדולות. קדמה למשחק התרוצצות ביורוקרטית כדי לקבל אישור מיוחד לשחק בהיכל הספורט התל אביבי הבלתי גמור. השמועות אמרו כי מכבי ת"א גמרה אומר לשחק במגרש הביתי האמיתי שלה וגייסה לצורך האירוח בהיכל הספורט ביד אליהו הבלתי גמור את עזרתו של ידיד המחלקה שַר הביטחון משה דיין. השַר סידר את העניין  אך המשחק תועד בתנאי תאורה ירודים. אלכס גלעדי שידר את המשחק לסירוגין באמצעות שתי מצלמות פילם מסוג BL שהוצבו ביציע המזרחי. כל מחסנית במצלמה הכילה 400 רגל (Feet) של פילם. כשמצלמה אחת סיימה את התחמושת שלה, החלה מצלמת הגיבוי לפעול. על שידור ישיר איש לא חשב. זה היה משחק גומלין בשלב המוקדם בלבד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור חשב שאין בו די עניין ציבורי. כך סבר גם מנהל חטיבת החדשות בדצמבר 1971, צבי גיל. מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל לא התערב במחלוקת. אלכס גלעדי בחר בי לשמש עוֹזֵר שַדָּר שלו למרות שהגעתי למחלקת הספורט רק חמישה חודשים לפני כן ונחשבתי לטירון. שימשתי כמעין "מחשב סטטיסטיקה" אנושי שלו. הוא בחר בי לתפקיד בשל היותי מצטיין במתמטיקה ובעל יכולת חישוב מהירה. מכבי ת"א ניצחה בהפרש של נקודה 80:81 ועפה מהמשך התחרויות. תוצאת המשחק הייתה טרגדיה כספית ואכזבה גדולה למכבי ת"א כמו תוצאת הפילם המיושן שניבט מן המסך כעבור יומיים במוצ"ש – 11 בדצמבר בתוכנית "מבט ספורט". תמונת הפילם הכהה והלא חדה ששודרה למאות אלפי צופי טלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה נוּגָה כפליים מתוצאת המשחק.

אריה ברנוביץ' גזבר מועדון מכבי ת"א בעת ההיא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הפסדנו רק בשמונה הפרש לאלופת יוון . הייתה התרוממות רוח גדולה לקראת משחק הגומלין נגד פאנאתאנאייקוס. היינו בטוחים שעם סטיב צ'ובין וטל ברודי נוכל לעבור את היוונים בקלות. הכסף הגדול המתין לנו בבית הגמר. ציפינו לקהל רב בהֵיכַל הלא גמור ביד אליהו . את הסלים החדשים התקנו ברגע האחרון וחיזקנו אותם בבלוקים נגדיים. הניצחון בנקודה אחת בלבד שלא הספיק היה לא רק אכזבה ספורטיבית אלא טרגדיה גם כלכלית. הקופה שלנו נותרה ריקה. נסענו כולנו בתום ההפסד לאכול ארוחת ערב משותפת במלון רמת אביב. גם אבא שלי ז"ל קבלן הבניין רב המוניטין אברהם צבי ברנוביץ' הגיע למקום. האווירה הייתה קודרת. כגזבר, הייתי עצוב מאוד בגלל הכישלון. צריך להבין, לא היה כסף בקופה כדי להמשיך לתפעל את הקבוצה. פתאום פרצתי בבכי ליד אבא שלי, וליד שמלוק מחרובסקי ושמעון מזרחי ועוד כמה אנשים, ומִלמלתי, "כיצד נמשיך עכשיו קדימה לאחר שלא הצלחנו לעבור את פאנאתאנאייקוס, הרי אין לנו כסף". אני זוכר שאבא שלי המתין כמה שניות ואז לקח את רשות הדיבור ואמר לנוכחים כלהלן : "אריה, חברת א. צ. ברנוביץ' לא תיתן למכבי ת"א ליפול". ניידת השידור על מצלמותיה האלקטרוניות הייתה מיצרך נדיר בימים ההם. לא כל שכן כשהיה מדובר באירועי ספורט שנתפשו ע"י ההנהלה כלא חשובים מספיק, ולכן הוצבו במקום האחרון בד"כ בסולם העדיפויות שלה. מצלמות הפילם שהועמדו לרשותו של אלכס גלעדי לתיעוד המשחק השתמשו בחומר מיוחד המכונה  Reversal, עליו גם מצוי פס ההקלטה של שידור המשחק. לעבודת הצילום בפילם כשפס הקול מחובר לתמונה קראו Single system. יתרונו של חומר צילום פילם מסוג Reversal (נועד בד"כ לצורכי צילום של אירועי חדשות בטלוויזיה) נעוץ בפיתוחו המהיר יחסית, וקבלת תמונת האמת וקוֹל השַדָּר הצמוד אליו לצורכי עריכה ושידור מיידים. (בניגוד לפילם Negative שהיה בשימוש לעיתים רחוקות מאוד בטלוויזיה הישראלית ושמור רק לצילום תוכניות מיוחדות שטווח זמן שידורן רחוק מיום צילומן). צילומי אירועי הספורט הליליים בטלוויזיה בתנאי תאורה נחותים דרשו שימוש בפילם "Reversal" רגיש בעל ASA 400. פיתוחו באמצעות הליך טכני הקרוי Push 2 Stop שידרג את חומר הצילום ל- ASA 3200. מעבדת פיתוח הפילם בטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריותו של אחד מטובי בניה וטכנאיה עמוס בינקין, פעלה כמעט נון סטופ סביב השעון. היא שירתה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנאמנות רבה ובקפדנות מתמטית כ- 25 שנה. מעבדת ה- Film נסגרה בשנת 1993 עם המעבר המלא לשיטת כיסוי החדשות והספורט באמצעות מצלמות ווידיאו אלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Elctronic News Gathering). עמוס בינקין וחבר עוזריו פיתחו במעבדה שלהם במרתף בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה הזאת של רבע מאה שנים ברוממה – ירושלים כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) רגל של פילם "Reversal", משהו סביב כ- 50.000000 (חמישים מיליון) מטר פילם.

מכבי ת"א השקיעה בראשית שנות ה- 70 מאמצים כספיים וארגוניים לא מעטים כדי להעפיל לצמרת הכדורסל האירופי שם שכנו באורח קבע קבוצות ברמתן של ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, זימנטאל מילנו, ומועדוני הכדורסל היוגוסלוויים. היו כמה סימנים שהעידו על רצינות הכוונות. אחד מהם היה הניצחון בינואר 1973 עם שחקן החיזוק האמריקני סְטִיב צ'וּבִּין על אלופת איטליה זימנטאל מילנו בהיכל הספורט יד אליהו בתוצאה הסנסציונית 88:113. הטלוויזיה הישראלית הציבורית העבירה את המשחק בשידור ישיר באמצעות ניידת השידור שלה ה- "OB ה- לָבָן" שמצלמותיה האלקטרוניות צילמו רק בשָחוֹר / לָבָן. דן שילון היה כרגיל השַדָּר הבלעדי וברקע אלכס גלעדי המפיק המזהיר והפדנטי שלוֹ. וַרְדִינָה אֶרֶז מילאה כרגיל את תפקיד הבימאית בניידת השידור הגדולה. אני שימשתי כרגיל עוזר שדר ו- "מחשב" סטטיסטי של דן שילון שלא נעזר בפרשן. במכבי ת"א שיחקו אז גם טל ברודי, מיקי ברקוביץ', שמואל אבישר אלי קורן, חיים שטרקמן, יוסי לז'ה, אריק מנקין, גבי נוימארק, דובי רוזין (בנו של המאמן יהושע רוזין), ומיכה שוורץ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית רדפה אחרי מכבי ת"א לכל מקום בארץ ואח"כ גם באירופה. ב- 6 ביוני 1973 התקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל באולם הפועל חולון בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים. למרות הפרשי הכוחות והעדיפות העצומה של מכבי ת"א נעתר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור לבקשתם של דן שילון ואלכס גלעדי להעביר את המשחק בשידור ישיר מפני שהיה מדובר על פי חוות דעתם ב- אירוע ממלכתי. תחרות ספורטיבית ממשית לא הייתה שם. מכבי ת"א הביסה את בית"ר ירושלים בה שיחק הענק היהודי – אמריקני ג'ק אייזנר בתוצאה 79:118 והציבה עוד גביע בארון הגביעים שלה. וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי, הציתו אז את לפיד מכבי ת"א בשידורים הישירים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ונטעו את תודעת מועדון הכדורסל המכביסטי הזה בציבור למשך שנים רבות. וַרְדִינָה אֶרֶז הייתה הבימאית מספר אחת של כל שידורי הספורט בשנותיה הראשונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. דן שילון לקח אותה עִמו לאולימפיאדת מינכן 1972 כדי לביים את שידורי היומנים ה- Unilateral. אלכס גלעדי נהג כקודמו וצרף אותה למשלחת השידור של חטיבת הספורט שכיסתה את משחקי אסיה ה- 7  מטהראן בירת איראן באוגוסט – ספטמבר של שנת 1974.

בסופה של 1973 לאחר תום "מלחמת יום הכיפורים" הקָשָה כנגד צבאות מצרים וסוריה, מחדשת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מסכת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. מכבי ת"א תובעת לראשונה מרשות השידור את ליטרת הבשר שלה בדמותן של זכויות שידורים. המו"מ בין השידור הציבורי לבין מכבי ת"א נשא עכשיו ממד חדש, ממון. בעוד הנהלת מכבי ת"א ביקשה ל- מַכְּסֵם את זכויות השידורים בעבור השידורים הישירים, ביקשו הנהלות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית להמעיט בגודל סכומי התשלומים. ברור שנוצרו מחלוקות, מה עוד שמכבי ת"א ביקשה לעגן במסגרות החוזים סעיף האוסר על הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפרסם את מועדי השידורים הישירים עד ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה.

ובכן, מכבי ת"א עם טל ברודי הפכה לאט אך בהתמדה לסחורת שידור ספורטיבית טלוויזיונית – אירופית. הפועל ת"א עם בארי ליבוביץ' כמעט ונשכחה. הקשר הכלכלי המסועף בין מכבי ת"א לרשות השידור לא היה היחיד וגם לא הראשון. בעונת 1971 / 1970 חתמה מכבי ת"א על הסכם חסות עם חברת "עֵלִית" בראשות מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו. זה היה חידוש מפליג בנוף הספורטיבי הישראלי. "עֵלית" שילמה למכבי ת"א בעונת 1971- 1970 סכום שנתי של 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. ההסכם נחתם בקיץ 1970 במלון "הילטון" על מפית נייר (לא נשמרה). מצד "עֵלִית" חתמו על החוזה דָּוִד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואָבִי פִילוֹסוֹף חתנו של אבא פרומצ'נקו ז"ל. חברת "עֵלִית" הפכה בשנות ה- 70 של המאה שעברה ל- קונגלומראט וקונצרן תעשייתי איתן ועשיר בקנה מידה ישראלי. "עֵלִית" השתלטה על חברת השוקולד "לִיבֶּר" והייתה ליבואן בלעדי של הקפה הנמס. ב- 1973 הפכו מרק מושביץ ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל למולטי מיליונרים כבדים. אבל הם היו גם נַדְבָנִים שהעניקו סובסידיה כספית רחבת היקף וארוכת שנים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. כאמור כבר החל מעונת 1971 – 1970.

משחקי הדרבי בכדורסל בין מכבי ת"א והפועל ת"א טמנו בחובם יוקרה רבה ויריבות פוליטית – ספורטיבית חריפה. במשך 70 שנה הם היו ההצגה הטובה ביותר בעיר. שני מגרשי הכדורסל, האחד של מכבי ת"א ברחוב המכבי ליד קולנוע אוריון, והשני של הפועל ת"א ברחוב אוסישקין על גדות שפך הירקון היו אתרי הספורט המפורסמים במדינה. מכבי "עֵלִית" ת"א זכתה 51 פעמים באליפויות המדינה בכדורסל, זכתה ב- 44 גביעי מדינה, ו- 6 פעמים בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל בשנים 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, ו- 2014. הודות לניהול יסודי ומחושב של הנהלה מסורה בראשותו של יו"ר המועדון שמעון מזרחי. אך לא רק. גם הודות לשיתוף פעולה מזהיר וחסר תקדים שאין לו אָח ורֵע במדינת ישראל עם חברת הממתקים והקפה "עֵלית" המעניקה למועדון חוסן כלכלי ו- Sponsorship (חסות ומימון) במשך שלושים ושבע שנים רצופות מאז עונת המשחקים של 1971 – 1970 ועד עצם היום הזה.

מכבי ת"א וחברת "עֵלִית" נולדו בשנות ה- 20 של המאה שעברה. מכבי ת"א בארץ ישראל ו- "עֵלית" מפעל הממתקים המצליח בלטביה. "עֵלית" נוסדה בלטביה ע"י אֱלִיָהוּ פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. ב- 1933 הוקם המפעל ברמת גן. המוצר הפופולארי שלו היה שוקולד "פרה". בימי הצנע של 1955 הביאו מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ את מוצר הקפה הנמֵס למדינת ישראל. המוצר הפך חיש מהר לאייקון ששינה את הרגלי צריכת הקפה בארץ. ב- 1970 התמזגו חברות הממתקים "עֵלִית" ו- "לִיבֶּר". חברת "עֵלִית" העשירה הפכה לחברת מזון גדולה ומצליחה בארץ. בשנת 1970 ניהלו מַרְק מוֹשֶבִיץ' ומר אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ את "עֵלית" ביד רמה. אבא פרומצ'נקו היה איש המעשה ומרק מושביץ איש יחסי הציבור והשיווק. סייעו להם בניהם דָן מוֹשֶבִיץ ז"ל (נהרג בתאונת מטוס בראשית שנות ה- 70) ואחיו דָוִד מוֹשֶבִיץ' ודָנִי פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ועו"ד אבי פִילוֹסוֹף שהיה נשוי לתמר בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ. החבורה הזאת הייתה הראשונה שיצרה את השותפות העִסקית – כלכלית עם מכבי ת"א והעניקה את התמיכה המטריאליסטית והכספית למועדון. מייסדי הקשר הדוּ – סיטרי הראשון בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת, היו יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ודָן מוֹשֶבִיץ. לאחר שנהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו אחיו דוד מוֹשִבִיץ. יחסי הגומלין ושיתוף הפעולה בין אלופת ישראל בכדורסל לבין חברת "עֵלִית" הושתתו על עקרונות מוכרים, בו שיווק ופרסום שווה בסופו של דבר כסף. הרבה כסף. חברת "עֵלִית" רקמה את ארבעת האותיות המפורסמות שלה "עֵלִית" על גופיות שחקני מכבי ת"א תמורת תשלום (רָב) אך הקבוצה נדרשה בתמורה להצטיין. הצטיינות פירושה לנצח בליגה ולזכות בגביע המדינה. קבוצה אלופה יוצרת הזדהות עם הציבור ומביאה אליה אוהדים ומושכת אליה גם את מצלמות הטלוויזיה. שידורי הטלוויזיה הישירים יוצרים את החשיפה. נוסחת השגשוג של שיתוף הפעולה הזה ברורה אפוא. בתוך זמן קצר הוברר כי ההצלחה הפכה להיות לא רק מקומית אלא גם אירופית.

ויש עוד דבר. כניסתה של הטלוויזיה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בראשית הדרך את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בחינם. משהפכה מכבי ת"א לאובייקט שידור מוצלח עתיר רייטינג תבעה לעצמה את זכויות הצילום והשידורים. בעונת המשחקים של 1977 – 1976 שילמה רשות השידור למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה סכום מגוחך (הנתון המתמטי מפורט בספר "הקשר הסימביוטי"). מנכ"ל רשות השידור היה אז יִצְחָק לִבְנִי ז"ל. בתפקיד הסוּפֶּר – קָרְדִינָלִי של מנהל מחלקת הכספים והכלכלה (התפקיד שונה מאוחר יותר לסמנכ"ל כספים) של הרשות שימש יִשְרָאֵל דוֹרִי. ארנון צוקרמן כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בראש חטיבת החדשות ניצב דן שילון, ואת מחלקת הספורט ניהל אלכס גלעדי הנמרץ שהוביל מדיניות שידור המאמצת את אלופת המדינה בכדורסל קבוצת מכבי ת"א לחֵיקָה ולִיבָּה של רשת הטלוויזיה שלו.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי (משמאל) לוחץ את ידו של תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו. משקיף במרכז אבי פילוסוף חתנו של אבא פרומצ'נקו. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת. חברת "עֵלִית" כורתת ברית כלכלית עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. מימין לשמאל : אבא פרומצ'נקו, אבי פילוסוף, מנהל קבוצת מכבי ת"א שמואל "שמלוק" מחרובסקי, דוד מושביץ, וגב' רות פרומצ'נקו אשתו של אבא פרומצ'נקו. (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף רבע מאה של שנים, שילמה רשות השידור למכבי ת"א בעונת המשחקים של 2002 – 2001 סכום פנטסטי (הנתון המתמטי נמצא בספר "הקשר הסימביוטי") בהשוואה לאותו המחיר הצנוע ה- היולי ההוא מעונת 1977 – 1976. מנכ"ל רשות השידור באותה תקופה של 2002 – 2001 היה אורי פורת, מוטי לוי שימש סמנכ"ל כספים, יאיר אלוני כיהן בתפקיד כמ"מ מנהל הטלוויזיה, רפיק חלבי הוביל חטיבת החדשות, ואנוכי את מחלקת הספורט. בתקופה של 30 שנה מאז עונת השידורים של 1977 – 1976 ועד לזאת של 2007 – 2006 שילמה רשות השידור למכבי ת"א עבור זכויות השידורים סכום נכבד ביותר בדולרים  [17]כל הנתונים המתמטיים אודות סכומי זכויות השידורים ששילמה רשות השידור למועדון הכדורסל של מכבי ת"א מופיעים לפרטי פרטים בספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי".

היחסים בין שמעון מזרחי יו"ר מועדון הנצחי של מכבי ת"א מאז 1969 (ואנשיו) לבין אנשי "עֵלִית" לדורותיהם חרגו מהתחום המסחרי והפכו ליחסי חיבה, כבוד, והערכה הדדיים. הייתה לכך השפעה מרחיקת לכת על חייו של המועדון גם בימים קשים. ההסכמים בין מכבי ת"א ל- "עֵלית" נחתמו אז על מפיות נייר בארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב. כה רב היה האמון ששרר בין שני הגופים, הוועדה המארגנת הספורטיבית והחברה המסחרית נותנת החסות. מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו שלחו את דוד מושביץ ואבי פילוסוף לחתום על הסכמי החסות. עו"ד שמעון מזרחי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "את יוזמת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" הגיתי לראשונה בתחילת שנות ה- 70 עם דני מושביץ' ז"ל שנהרג בתאונת מטוס פרטי. את מקומו תפש אחיו דוד מושביץ. שני אחים אהובים ונערצים ע"י מועדון מכבי ת"א. בפגישות בינינו השתתפו גם אריה בראנוביץ' ושמלוק מחרובסקי מצד מכבי ת"א ואבי פילוסוף מחברת "עלית". בין מכבי ת"א ל- "עלית" שררו יחסי אמון וההערכה הדדיים. ההסכמים נחתמו על מפיות נייר בארוחות הבוקר המסורתיות במלון "הילטון" על חוף ימה של תל אביב. אנשי "עֵלִית" אפילו לא העלו בדעתם לקחת עמם מפית כמסמך עדות . הם סמכו עלינו ב- % 100".

בהיעדר מורשת תיעוד המפיות ההיסטוריות ההן לא נשמרו. חברת "עֵלִית" עברה במשך השנים תהפוכות ניהול דרמטיות . ב- 1985 השתלטה עליה משפחת פֶדֶרְמַן ונישלה את משפחות מוֹשֶבִיץ' ופְרוּמְצֶ'נְקוֹ. נוצר קרע עמוק בין מַרְק מוֹשֶבִיץ' ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ לקבוצת פדרמן. שניהם נפגעו מהצורה בה סללה משפחת פדרמן את דרכה להשתלטות על חברת "עֵלִית". ב- 1996 חַבְרָה משפחת שטראוס בראשותו של מיכאל "מייק" שְטְרָאוּס הידועה בתעשיית מוצרי החָלָב שלה אל משפחת פדרמן בראשותו של דייויד פדרמן לניהול משותף של חברת "עֵלִית". ב- 1999 קנתה משפחת שטראוס את החברה כולה. ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" והפכו לחברת המזון הגדולה בישראל המעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. בין המשפחות בעלות הממון שהחליפו ידיים בשליטה על חברת הממתקים והקפה העשירה לא שררו תמיד יחסי אחווה ואידיליה אך אין וויכוח שכולם העניקו אהבה עצומה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. חברת "עֵלִית" מעולם לא הפסיקה לתמוך ביד רמה במכבי ת"א כל השנים, ולא חשוב מי היה הבעלים. היה לה מהיכן לתת לנו. אלופת הכדורסל נשארה ספינת הדֶגֶל של פרסום וקידום מוצרי הממתקים והקפה של החברה הוותיקה והמצליחה בארץ. בתקופה של 35 שנים מאז 1972 ועד 2007 הזרימה חברת "עֵלִית" למועדון הכדורסל של מכבי ת"א חסות כספית הנאמדת  בהון רב בדולרים (הנתונים המתמטיים הללו מופיעים בדייקנות ובפירוט בספר "הקשר הסימביוטי"). ב- 1973 נחשבו שני אנשי התעשייה מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ מיליונרים כבדים שתרמו לקהילה בעין יפה.

טקסט מסמך :  25  בספטמבר 1973 . מאמר כלכלי של שאול אברון בעיתון "מעריב" העוסק בעושרה של חברת "עלית". (באדיבות עיתון "מעריב").

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ).

טקסט תמונה :  מוצרי "עלית" קפה נמס שהפכו את אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ למיליונרים כבדים. (באדיבות חברת "עלית" ודוד מושביץ).

אריה ברנוביץ' גִזְבָּר מכבי ת"א בשנים 2000 – 1969, זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי, כלהלן : "מר אבא פרומצ'נקו ז"ל ומר מרק מושביץ ז"ל היו אנשים נפלאים. נהדרים. מַרְק מוֹשֶבִיץ היה קצת יותר מקורב אלינו, אדם בעל אישיות מושלמת. דמותו הייתה כ- של אציל יהודי – פולני. איש ברוך ורב כישרונות. מר מרק מושביץ נחשב בימים ההם של שנות ה- 70 במאה הקודמת לנדיב של שנות ה- 2000. ברור לגמרי שללא סיועה המסיבי והנדיב של חברת "עֵלִית" במשך כל השנים, ולא חשוב מי היה הבעלים באותה העת, מכבי ת"א לא הייתה יכולה להגיע לאן שהגיעה. ברגעי משבר ולא היו חסרים כאלה, התייצבתי אצל מרק מושביץ וביקשתי את עזרתו מעבר לסכום החסות השנתי שהקציבה לנו "עלית". מרק מושביץ מעולם לא אמר לא. הוא היה נדבן ואיש נפלא שהכניס את היד לכיס ונתן לנו ותמך בנו. מרק מושביץ הוא עבורי ועבור כל מכבי ת"א אדם בלתי נשכח".

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. התעשיינים מרק מושביץ ז"ל (בתמונה למעלה) ואבא פרומצ'נקו ז"ל (בתמונה למטה) נשיאי חברת "עֵלִית", הם אבות הקשר ההיסטורי בין "עֵלִית" כ- SPONSORSHIP כלכלי לבין מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . וותיקי מכבי ת"א לא ישכחו אותם לעולם. (באדיבות דוד מושביץ בנו של מרק מושביץ וגב' רות פרומצ'נקו אלמנתו של אבא פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו ז"ל. (באדיבות משפחת פרומצ'נקו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שְמָן של מכבי ת"א ו- "עֵלִית" נקשר יחדיו במשך ארבעה עשורים והוליד הצלחה ספורטיבית חסרת תקדים ועוצמה כלכלית. ארבעת האותיות המרכיבות את השם "עֵלית" הרקומות בגאווה על גופיות שחקני מכבי ת"א נשזרו זה בזה והפכו זה מכבר לתופעה ישראלית משגשגת. ראשיתה הולידה מחלוקת צילום עם הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית. הטלוויזיה הציבורית ראתה בראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת בכתובת "עֵלִית" על גופיות מכבי ת"א עודף של פרסומת מסחרית על המִרְקַע וסירבה לצלם את משחקיה. מכבי ת"א טענה שלעניין הזה יש תקדים והדבר מקובל בשידור הציבורי והמסחרי בכל רחבי יבשת אירופה, ואל לה לטלוויזיה הישראלית הציבורית להיטפל לאלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה. המחלוקת החריפה הזאת בין רשות השידור ל- מכבי ת"א התגלגלה ב- 2 בדצמבר 1975 ל- בג"צ (בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל) ל- פִתחם של שלושת השופט המכובדים העליונים משה לנדוי, צבי ברנזון, ו- מאיר שַמְגָר. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א שהציג את עצמו בשם "מכבי תל אביב אגודה לספורט והתעמלות" הגיש ל- בג"צ עתירה המופנית כלפי החלטת הוועד המנהל של רשות השידור שמטרתה להגביל פרסומת מסחרית הכרוכה בשידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית של תחרויות המתקיימות במגרשי הספורט. לטענת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א האגודה העותרת נגד רשות השידור, מדובר בהחלטה שהגוף אשר קיבל אותה היא פגומה מבחינת תוכנה ומבחינת הפעלתה הלכה למעשה. בג"צ בהרכב השופטים המצוין לעֵיל התכנס שלוש פעמים בתאריכים 2 בדצמבר 1975 + 4 בינואר 1976 + 13 בינואר 1976. בתאריך ההוא של 13 בינואר 1976 פרסמו שלושת שופטי בג"צ משה לנדוי, צבי ברנזון, ומאיר שמגר מסמך מפורט בן 11 (אחד עשר) עמודים, ובו ההחלטה כי הם מבטלים את הצו על תנאי שביקשה מכבי ת"א להוציא נגד רשות השידור ודוחים את עתירתה. מכבי ת"א הפסידה. היא לא הייתה רשאית לרקום את הפרסומת המסחרית "עֵלִית" על גופיות שחקניה. רשות השידור שנשארה נאמנה לתשעת עקרונות הפרסום בטלוויזיה של ה- EBU (איגוד השידור האירופי), ניצחה. מכבי ת"א ובראשה היו"ר שמעון מזרחי וחברת "עלית" חשו במידה רבה מאוכזבים, מושפלים, וגם מובסים כספית – כלכלית. היחסים בין שני הגופים הפכו למתוחים. בחודש ינואר ההוא של 1976 נשמעו כמה קולות קיצוניים של חמומי מוח במועדון הכדורסל התל אביבי (גם אם היו בודדים) בעד הצורך להפר את חוזה השידורים עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה ברור לכולם כי שווי המניה הציבורית של מכבי ת"א ב- 1976 בלעדי השירות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא שולית לגמרי. כמו כן צריך לזכור שמכבי ת"א גם אם הייתה ב- 1976 אלופת ישראל בפעם השביעית ברציפות והקדימה שוב את הפועל ת"א, הרי שב- אירופה היא הייתה לפי שעה נטולת כוח ו- חסרת השפעה. העונה הגדולה וההיסטורית של מכבי ת"א ב- 1977 / 1976 בה זכתה לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות (ב- 7 באפריל 1997 בבלגראד – יוגוסלביה שם ניצחה במשחק הגמר את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה 77:78) ניצבה מנגד ועדיין המתינה לה. מסמך הבג"צ ההוא מ- 1976 נשמר. הנה הוא מוצג בפני הקורא.

טקסט מסמך (1) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 1 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (2) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 2 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (3) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 3 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 4 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 5 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 6 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 7 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 8 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (9) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 9 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (10) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 10 מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (11) : 13 בינואר 1976. בג"צ מס' 75 / 596. פסקי דין, כרך ל', חלק ראשון תשל"ו – 1976. מכבי ת"א אגודת ספורט והתעמלות נגד רשות השידור. מעמוד 772 ועד 783 ועד בכלל. עמוד מס' 11 ואחרון מתוך 11 לצורך ספרור פנימי שלי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לצִדו של יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי איש מופנם שממעיט בדיבור אך מנהיג ספורט מוכשר, בעל משמעת ברזל ומחונן בכריזמה אישית, פעלה קבוצת אנשים שכמו היו"ר ראתה במכבי ת"א מפעל חיים. ביניהם אַמְנוֹן שְלָאִין, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מָחַרוֹבְסְקִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', אַמְנוֹן אָבִידַן, צְבִי רוֹל ז"ל, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל. במכבי ת"א תמכה חברת "עֵלִית" ובראשה חבורת התעשיינים רבי התושייה מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו ובניהם דָוִד מוֹשֶבִיץ ואָבִי פִילוֹסוֹף (חתנו של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ), ואחר כך דֵייוִיד פֶדֶרְמַן, ומאוחר יותר מִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס. בראשית שנות ה- 2000 הצטרף להנהלה רענן כַּץ במקורו בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמצא את עתידו בארה"ב. רַעֲנָן כַּץ שיחק בשורות מכבי ת"א בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. בעוד מכבי ת"א זוכה לתהילת נצח בציבור כתוצאה מתהילת עולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, נעלמה בשנות ה- 2000 קבוצת הפועל ת"א ממפת הכדורסל העירונית. מבצרה אולם אוסישקין הוותיק עומד שוֹמֵם על גדות הירקון וניצב בפני צַו הריסה. אוהדיה חרתו על קירות האולם כתובות גראפיטי בדם לבם. זכר לגעגועים עַזים לעָבָר היָשָן שלא ישוב עוד. הלכתי לשם בעצמי כדי לתעד בצער ויגון את בית הקברות של הפועל ת"א.

טקסט תמונה : שנת 2007. זוהי תמונה אחת מתוך מכלול של 50 שצילמתי שמתעדות הריסתו של אולם הכדורסל "אוסישקין" הוותיק של הפועל ת"א בצפון הישן של תל אביב על גדות הירקון. בתמונה הקונקרטית הזאת נראה הכותל הצפוני של אולם הכדורסל "אוסישקין". עזובה שולטת בכל. כתובות הגראפיטי הרבות של אוהדי הפועל ת"א מביעות סלידה ליריבה העירונית מכבי ת"א ורוחשות געגועים אין קץ לעבר המפואר של הפועל ת"א שלא ישוב עוד. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חברת הממתקים והקפה "עֵלִית" העשירה תחת ניהולם והנהגתם של מָרְק מוֹשֶבִיץ ז"ל ואַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ ז"ל החליטה בעונת 1971 / 1970 החלטה אסטרטגית מרחיקת לכת, ייחודית, ו- ארוכת טווח למשך שנים רבות, בה היא מבקשת לתרום לקהילה וגם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א. חברת "עלית" הפכה ל- Sponsorship נותנת חסות מסחרית של מכבי ת"א. היה מדובר בהתקשרות ראשונה וחסרת תקדים בין גוף ספורטיבי בעל מוניטין במדינת ישראל לבין גוף מסחרי עשיר ומפורסם בעל שם במדינת ישראל. סכומי החסות תפחו מידי שנה בשנה וההתחברות הזאת בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" שגשגה והפכה אף היא לקשר סימביוטי בו שני הגופים מפיקים תועלת ספורטיבית – מסחרית זו מזו. מכבי ת"א קיבלה ממון כאלופת כדורסל וחברת "עֵלִית" הרוויחה חשיפת ענק כמוצר תעשייתי של ממתקים, שוקולד, וקפה בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. זה היה עסק משתלם ביותר לשני הצדדים. במשך השנים עברה "עֵלִית" מהפכות ניהול ובעליה התחלפו אולם זהו כבר סיפור אחר בהזדמנות אחרת.

הברית הכלכלית שנחתמה בין מכבי ת"א לבין ראשי חברת "עֵלִית" מרק מושביץ' ואבא פרומצ'נקו מאז 1970 הייתה היסטורית והקדימה את זמנה (על פי עדותו של גזבר מכבי ת"א בימים ההם אריה בראנוביץ'). מכבי ת"א משנה את הכותרת והופכת למכבי "עֵלִית" תל אביב. ללא הסיוע הנדיב של ה- Sponsorship "עֵלִית" במשך כ- 37 שנה לא הייתה יכולה מכבי ת"א להעפיל לפסגה ולקשור את גורלה הטלוויזיוני עם השידור הציבורי של מדינת ישראל. מרק מושביץ' ז"ל ואבא פרומצ'נקו ז"ל יהיו לעולם ועַד חקוקים על ליבותיהם של אנשי מועדון מכבי ת"א בכדורסל. בטרם עונת המשחקים של 1971 – 1970 כרתו מנהלי מכבי ת"א, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי, וגזבר הקבוצה הקבלן הבניין אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', ברית חסות היסטורית עם חברת הממתקים "עֵלִית". את חברת "עֵלית" ניהלו שתי משפחות ידועות עשירות ומוכשרות בתל אביב, מר מַרְק מוֹשֶבִיץ ומר אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. הדוֹר השני של אנשי "עֵלִית" דוד מוֹשֶבִיץ בנו של מַרְק מוֹשֶבִיץ ואבי פִילוֹסוֹף (היה נשוי לבת של אבא פרומצ'נקו) בעצמם אוהדים מובהקים של מכבי ת"א, ייצגו חברה עשירה במו"מ הכספי עם מכבי ת"א על גובה החסות. זה היה ניסיון התקשרות ראשוני במדינת ישראל בין מועדון ספורט לחברה מסחרית. "עֵלִית" ניאותה להעניק למכבי ת"א כבר בשנה הראשונה של ההסכם בתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת Sponsorship (מִימון וחסות) שנתי בגובה של 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר, ובתמורה הציבה את שֵם החברה על גופיות שחקני מכבי ת"א. מכבי ת"א קיבלה ממון, ו- "עֵלִית" חשיפה ופרסום בטלוויזיה. עסקה מסחרית לכל דבר ומשתלמת לשני הצדדים. אף אחד לא ידע ולא שיעֵר כי שיתוף הפעולה הזה יחזיק מעמד עשרות שנים ועוד זרועו נטויה. ב- 1970 זרחה השמש מעל קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ולא שקעה מזה עשרים ושלוש שנים. ב- 1970 החלו דן שילון ואלכס גלעדי את מסע מצלמות הטלוויזיה הנעות אחרי מכבי ת"א הקבוצה שהייתה אלופת ישראל בכדורסל ומחזיקת גביע המדינה, וגם השתתפה במשחקי גביע אירופה. ביום שלישי – 24 בנובמבר 1970 הרחיקה ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית, ה- ".O. B הלָבָן", מירושלים עד היכל הספורט "נעמן" במפרץ עכו ליד קיבוצי השומר הצעיר עין המפרץ וכפר מסריק) כדי להעביר משָם בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה את משחק הבית של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת בלגיה קבוצת סטנדרד ליאז'. מכבי ת"א נאלצה להרחיק עד "נעמן" מפני שהיכל הספורט ביד אליהו היה בתהליך בנייה והרחבה. קרתה בישראל תופעה ספורטיבית מדהימה שאין לה אָח ורֵע. מכבי ת"א זכתה מידי שנה מאז 1970 שוב ושוב בבכורה ואספה ברציפות עד 1993 עשרים ושלושה תארי אליפות. אליפות הליגה הפכה לרִיטוּאַל ו- "עֵלִית" השביחה את דמי החסות בהתאם. מכבי ת"א ו- "עֵלית" היו עכשיו מודל עסקי לקבוצות ספורט רבות, בעיקר כדורגל וכדורסל, אך שום מועדון ספורט בישראל לא זכה לגיבוי כספי כפי שהעניקה חברת "עֵלית" למכבי ת"א. עו"ד שמעון מזרחי היה האיש הראשון שפיצח את נוסחת הקוֹד של הטלוויזיה הספורטיבית. הוא הבין שההצלחה במגרש לא רק מביאה קהל אלא גם את מצלמות הטלוויזיה. הטלוויזיה יוצרת חשיפה, והחשיפה מביאה עִמה את נותן החסות והפרסומת המסחרית. מכבי ת"א נטשה את מגרשה הביתי הישן צַר המידות ליד קולנוע אוריון שם שיחקה במשך 35 שנים רצופות ועברה להיכל הספורט ביד אליהו. השינוי הארגוני של מעבר ממשחק על מרצפות לכדורסל על פרקט היה דרמטי והפך בבת אחת להצגה הטובה בעיר. קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שִגשגה והפכה מודל ניהול. קבוצות ספורט רבות ניסו לחקות את מכבי ת"א. החיקוי לא השתווה מעולם למקור. לא כמותית ולא איכותית.

7 בנובמבר 1976. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי מחדש את בקשתו בפני הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן, לאפשר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקום שֵם החברה המסחרית המאמצת "עֵלִית". בשני משחקי החוץ המפורסמים שהועברו בשידורים ישירים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד צסק"א בווירטון – בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 (מכבי ת"א ניצחה 79:91) וב- 7 באפריל 1977 בבלגראד – יוגוסלביה במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות נגד מובילג'ירגי' ווארזה (מכבי ת"א ניצחה 77:78) – הופיעה מכבי ת"א עם הפרסומת המסחרית "עלית" אולם באנגלית (ELITE). שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי היה האיש ששידר ישיר את שני המשחקים המצוינים לעיל.

טקסט מסמך (1) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 1 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (2) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 2 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (3) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 3 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (4) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 4 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך (5) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 5 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (6) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 6 מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך (7) : 7 בנובמבר 1976. הנהלת מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר – עו"ד שמעון מזרחי מגישה בקשה מחודשת לוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר ד"ר וולטר איתן שיתיר לשחקני הקבוצה ללבוש גופיות עליהן רקומות הפרסומת המסחרית "עלית". ניסוח הנושא הנדון במסמך בן 7 עמודים היה כלהלן : "עיקרי טיעון בנושא – שידור משחקי כדורסל שעל גופיות השחקנים מופיע שם הגוף המאמץ". עמוד 7 ואחרון מתוך 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בשנות העבודה הרבות המשותפות משני צדי המתרס למדתי להעריך את הצֶמֶד המפורסם "שמעון מזרחי את שמלוק מחרובסקי" ואת מסירותו חסרת הפשרות למען קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. הם הקדישו את החלק הארי של חייהם לטובת המועדון שבו גדלו ואותו ניהלו עכשיו. שניהם היו ידידים עסקיים של רשות השידור אם מותר להתנסח כך אבל לא חברים בשורותיה. לא היו מונחים כאן על הכף שום אינטרסים רגשיים אלא עסקיים – כלכליים בלבד. לנו ולהם היה עניין משותף במערכת הסימביוטית הזאת. אנחנו רצינו לחשוף את מכבי ת"א בשידורים ישירים בטלוויזיה והם ביקשו תשלום זכויות שידורים עבור החשיפה. היו לא מעט וויכוחים סביב הנושא הכספי. תפקידם היה להגֵן על המועדון. תפקידנו, של אָלֶכְּס גִלְעָדִי בשנים 1980- 1973 ושלי בשנים 2002- 1980 כמנהיגי שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה לשמור על האינטרסים של רשות השידור ולהפוך את שאיפותינו הלכה למעשה. היחסים בין מכבי ת"א לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית התהדקו וכונו "קשרי ספורט" אך הפכו ברבות השנים להרבה יותר מזה. הם היו בראש וראשונה מגעים של כלכלה ומָמוֹן. ביזנס לכל דבר. שֵם המשחק היה דולרים תמורת שידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נקודות המפגש בֵּינינוּ במו"מ לא היו תמיד מקוֹר לאוֹשר וגאווה והולידו חיכוכים לא פשוטים שגבלו במריבות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביקשה לשדר ישיר מכסימום משחקים ולשלם מינימום עבור זכויות השידורים. בהיותה מונופול היא גם התנתה בשנים הראשונות את השידורים הישירים באי הדפסת נותנת החסות חברת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. מכבי ת"א רצתה לקבל תשלום גבוה ככל האפשר תמורת הענקת זיכיון הצילום וסירבה להוריד את "עֵלִית" מהגופיות. המאבק הסתיים בפשרה בעונת 1977- 1976. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א לראשונה סכום צנוע (ביותר) והתירה לה להופיע עם הפרסומת המסחרית "עֵלִית". ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בתולדותיה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות לאחר שגברה על אלופת איטליה 77:78, חברת "עֵלִית" כנותנת החסות נחשפה (באותיות באנגלית ELITE) למיליון בתי אב, והטלוויזיה קצרה רייטינג חסר תקדים בימים ההם שהתקרב ל- % 100. כל צד הרוויח ושגשג בסימביוזה הזאת שהחזיקה מעמד, הרבה יותר זמן מכל ברית שידור אחרת בקורות הטלוויזיה המקומית בארץ והבינלאומית בעולם.

טקסט תמונה : עונת 1971- 1970. ימי קדם. עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א (עומד רביעי משמאל) ושמואל "שמלוק" מחרובסקי מנהל הקבוצה (כורע שני מימין)- הם האבא והאימא המיתולוגיים של קבוצת הפאר מכבי ת"א במשך שנים רבות. זיהוי העומדים מימין לשמאל : מולי אבישר, גבי נוימרק, אלי קורן, יוסי לז'ה, מיקי ברקוביץ', אריק מנקין (מוסתר), מיכה שוורץ, שחקן החיזוק מארה"ב ביל פלס, היו"ר עו"ד שמעון מזרחי, בן צ'ורלי (חבר הנהלה), המאמן יהושע רוזין ושופט הכדורסל דוד דגן . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : יגאל שצקי ז"ל, שמואל "שמלוק" מחרובסקי, מוטי ארואסטי, וטל ברודי. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. היכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב. בית המקדש של הכדורסל הישראלי ומבצרה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. בקדמת התמונה מבנה קטן שנועד למכור כרטיסים למשחקים בהיכל הספורט ביד אליהו. (באדיבות גרשון פורמן מנכ"ל היכל הספורט ביד אליהו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. תיעוד מצולם נפלא שהחזיק בידיו מר גרשון פורמן מנהל היכל הספורט ביד אליהו. מגרש החניה הסמוך להיכל הספורט אליהו מלא וגדוש בערבי ימי חמישי. משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה הפכו להצגה הטובה בעיר. (באדיבות גרשון פורמן וגב' עליזה יונתן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הישראלית מובילת השידור הציבורי במדינה ומכוח חברותה ב- EBU (איגוד השידור הציבורי האירופי) התייחסה באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת בחשד גדול לריבוי ושטף הפרסומות המסחריות המופיעות על המרקע שלה. הוועד המנהל של ראשות השידור בראשותו של היו"ר וולטר איתן ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני פעל על פי תשעת עקרונות הפרסום של ה- EBU, והטילו וֶוטוֹ על צילום תחרויות ספורט בישראל בהן יש שילוט עודף סביב קווי המגרש ופרסומת מסחרית על גופיות או חולצות השחקנים. הנפגעת העיקרית המיידית מההחלטה הייתה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. בתחילתה של עונת המשחקים 1975 – 1974, הודיעו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבני ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כי היות ורשות השידור הציבורית איננה מסחרית לא ניתן יהיה להעביר את משחקי מכבי ת"א בשידורים ישירים בגביע אירופה כל עוד ממשיכה הקבוצה ללבוש את הגופיות עליהן רקומות חברת "עֵלִית".

טקסט תמונה : ד"ר וולטר איתן ז"ל יו"ר הוועד המנהל  של רשות השידור בשנים 1978- 1972. הוא תמך תמיכה נמרצת ב- 9 עקרונות של ה- EBU המנחים את השידור הציבורי כיצד להקפיד ולנהוג באיפוק עם הפרסומות המסחריות המופיעות במגרשי הספורט ועל גופיות השחקנים בעת המשחקים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : יצחק לבני ז"ל מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974. הוועד המנהל ומנכ"ל רשות השידור הורו למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שלא לצלם ולשדר את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה כל עוד שחקני הקבוצה לובשים גופיות עם הפרסומת "עֵלִית". (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור את חשיפת פרסומת "עֵלִית" בצילומי משחקי מכבי ת"א לא הייתה בגדר המלצה אלא פקודה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העביר את רוח הצַו למנהל חטיבת החדשות דן שילון ולמנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי. מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור פסול. האגודה עתרה לבית המשפט הגבוה לצֶדֶק (בג"צ) כדי שיחייב את רשות השידור להמשיך לצלם את משחקיה גם אם שחקניה לבשו גופיות שנשאו את הפרסומת המסחרית של "עֵלִית". המחלוקת הגיעה לידיו של השופט העליון מאיר שמגר. מֵאִיר שָמְגָר הוציא צַו ביניים המחייב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך בצילום המשחקים שתוכננו כבר להיות מועברים בשידורים ישירים עד להחלטה הסופית בהרכב של שלושה שופטי בג"צ משה לנדוי, צבי ברנזון, ומאיר שמגר עצמו. ההחלטה נפלה יומיים לפני המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו. המשחק אומנם הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, אך זה לא עזר למכבי ת"א. הקבוצה ספגה תבוסה 94:114 מידי הספרדים. כל משחקי מכבי ת"א בעונת 1975 / 1974 וחלק מעונת 1976 / 1975 שודרו ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית מכוח הצַו של השופט העליון מאיר שמגר, למַעֵט משחק אחד. החל מ- 13 בינואר 1976 לא היה עוד למכבי ת"א מה לומר בעניין הצבת פרסומת מסחרית "עֵלִית" על גופיות השחקנים. העסק היה חתום ע"י כבוד שלושת השופטים העליונים של בג"צ.

משחקה החגיגי של נבחרת אירופה ב- 22 ביוני 1975 נגד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בו נפרד המועדון מאחד מגדולי שחקניו בכל הזמנים תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל. אלכס גלעדי ביקש להעביר את המשחק בשידור ישיר באמצעות הניידת האלקטרונית הגדולה של הטלוויזיה (ה- "O.B. הלָבָן") אך ארנון צוקרמן ודן שילון אסרו עליו. המשחק לא היה מתוכנן ולא הוצב כלל בלוח השידורים [2]. זה היה משחק רֵעים שבו לבשו שחקני מכבי ת"א את גופיות "עֵלִית". בצַר לו שלח אלכס גלעדי צוות צילום בפילם כדי לתעד את האירוע ולשדרו ביום בו יתרצה הוועד המנהל של רשות השידור. הייתי הכתב / שַדָּר שנשלח ע"י אלכס גלעדי להיכל הספורט ביד אליהו כדי להנציח את פרידתו של תנחום "תני" כהן מינץ בן ה- 36 והשחקן הגבוה ביותר בישראל (2.04 מ') מזירת הכדורסל. צילמנו 800 (שמונה מאות) רגל בפילם  Reversal. עָמוֹס בִּינְקִין ויחזקאל גרופר פיתחו את החומר במעבדת הצילום של הטלוויזיה ששכנה ברוממה – ירושלים. הכתבה הזאת לא שודרה מעולם כי מכבי ת"א לא וויתרה שיחקה עם פרסומת "עֵלִית" רקומה על גופיות השחקנים. גם הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא וויתרה ושלחה את חומר הצילום לטמיון, לאוֹצָר הארכיוני הממלכתי שלה.

נבחרת אירופה הביסה את מכבי ת"א 88:115. משחק הכדורסל האחרון של תנחום "תני" כהן מינץ בן למשפחת ספורטאים ענפה שהחל את הקריירה הספורטיבית שלו כשחקן טניס . בכיר שחקני הכדורסל של ישראל בימים ההם לא זכה לכבוד הראוי לו בשל טענה מגוחכת של הוועד המנהל של רשות השידור של עודף פרסומת מסחרית על המרקע. חומר הפילם הזה שוכב מצהיב בסרטיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית עד עצם היום הזה. משחקיה של מכבי ת"א בעונת 1975 – 1974 שודרו בינתיים מכוח צַו הביניים של השופט העליון מאיר שמגר. לקראת עונת המשחקים של 1976 – 1975 החליט בג"צ בהרכב שלושה שופטים לא להתערב עוד בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור המחמירה והאוסרת את שידור משחקי מכבי ת"א עם הפרסומת "עֵלִית" על גופיות השחקנים. נימוק השופטים קבע כי לא קיימת בהחלטת הוועד המנהל של רשות השידור מחלוקת המעידה על אי סבירות קיצונית. מעתה לא ניתן יהיה לצלם את משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית אם הנהלת המועדון וה- Sponsorship "עֵלִית" יתעקשו כי השחקנים ילבשו את הגופיות עם שם החברה. המחלוקת גולגלה לפתחם של שני אנשים בעלי הגיון. דן שילון מהטלוויזיה ודוד מוֹשֶבִיץ מ- "עֵלִית". עונת השידורים החדשה כבר המתינה בשער. צריך לזכור שמכבי ת"א נחשבה כבר אז לאובייקט שידור מוצלח מניב רייטינג. התחלת שיתוף הפעולה בין מכבי ת"א ו- "עֵלִית" ב- 1970 הייתה הרבה יותר צנועה, אבל כבר מראשית הדרך נוצר אֵמוּן מלא בין ראשי החברה "עֵלִית" לבין מנהלי המועדון. ההסכמים הכספיים נחתמו על מפית נייר בעת ארוחת בוקר במלון "הילטון" בתל אביב. תופעה יוצאת דופן בפני עצמה.

דָּוִד מוֹשֶבִיץ נולד בתל אביב ב- 26 ביולי 1946 לתעשיין מַרְק מוֹשֶבִיץ. הוא נכנס לעסקי אביו ב- 1972 בהיותו בן 26 לאחר מות אחיו דָנִי מוֹשֶבִיץ בתאונת מטוס. ביום ראשון – 8 ביולי 2007 נפגשתי עם עו"ד דוד מוֹשֶבִיץ במשרדו במגדל השחור ברחוב פריש 3 בתל אביב. דוד מושביץ זוכר היטב בשיחות התחקיר עִמִּי את פרטי פרשת החסות הכספית שהעניקה בעידן ההוא "עלית" למכבי ת"א, כיצד החל העניין, ומחלוקת הצילום והשידורים הישירים בטלוויזיה שנוצרה חיש מהר סביב משחקי מכבי ת"א : "ההרשאה להתקשר מסחרית עם מועדון מכבי ת"א הייתה של אבא שלי מַרְק מוֹשֶבִיץ ועמיתו אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ אך את המגע הישיר עם שמעון מזרחי ואריה בראנוביץ' יצרנו אנוכי ואָבִי פִילוֹסוֹף. אני בניתי יחד עם שמעון מזרחי את מהלך החסות הראשוני של חברת "עֵלית" עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. גם שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שהיה איש פרסום בחברת "אריאלי" השתתף בפגישה. אנשי "עֵלִית" ואנוכי יחד עם חברי עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף חיפשנו דרך שונה לקשר עם הקהילה ונתיב חדש בתחום השיווק והפרסום. שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה היו עדיין בחיתוליהם. ראשית התהוות המסורת . חשבנו שהחשיפה העקיפה בטלוויזיה תועיל ל- "עֵלִית" מחד ודמי החסות שתשלם החברה למכבי ת"א יעזרו לה מאידך במאבקיה הספורטיביים. ההסכם הראשון בין מכבי ת"א ל- "עֵלִית" נחתם בעונת 1972 – 1971 ועמד על כ- 35000 (שלושים וחמישה אלף) דולר. זה היה חידוש והפעם הראשונה שנחתם במדינת ישראל הסכם חסות בין חברה מסחרית (עלית) לקבוצת ספורט (מכבי ת"א). הכל הלך למישרין וכולם היו מבסוטים. כעבור זמן מה ולפתע, החליטה הטלוויזיה הישראלית להגביל את היקף הפרסומות בשילוט ליד קווי המגרש ועל גופיות השחקנים. בעינינו זה נראה החלטה בלתי הגיונית. הגשנו עתירה לבג"צ מפני שחשבנו שההחלטה לא לשדר את "עלית" יוצרת אפליה על מסך הטלוויזיה. קבוצות כדורסל שהגיעו מחו"ל עטורות פרסומת מסחרית על תלבושתן זכו לחשיפה טלוויזיונית בעוד עלינו אסרו. חשנו מקופחים, מה עוד שפרסומת מסחרית על גופיות השחקנים היה מקובל בטלוויזיה הבינלאומית. זאת הייתה החלטה מטומטמת ולא הגונה של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1975 לאסור את הקרנת "עֵלִית". למיטב זיכרוני הטלוויזיה המונופוליסטית טרם שילמה אז עבור זכויות השידורים, אך הדבר לא מנע ממנה להתנהג בקשיחות רבה מול קבוצת ספורט ש- "עֵלִית" הייתה עורק הנשימה שלה. החלטת בג"צ בעד רשות השידור ונגד מכבי ת"א מאוד ציערה אותי. בטרם החלה עונת המשחקים של 1976 – 1975 הרים לי דָן שִילוֹן שהיה כבר אז מנהל חטיבת החדשות טלפון ושאל אותי, "איך פותרים את הבעיה". שנינו חששנו מכעס כפול של הציבור. על הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאיננה מוותרת בעניין כה פעוט כמו ארבע אותיות מסחריות על גופיות השחקנים, ועל "עֵלִית" שהיא חברה מסחרית מצליחה שממילא מוכרת את הממתקים שלה בכל חוֹר במדינה, ואַל לה להתעקש יותר מידי בעניין ארבע האותיות הפוגעת בסופו של דבר בצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה היה מן משחק פוקר בין הטלוויזיה ל- "עֵלִית" מי ימצמץ ראשון. אני זוכר שאבא שלי מרק מושביץ ז"ל שהיה אז נשיא התאחדות התעשיינים נשאל ברדיו "קול ישראל" אם יהיו שידורים ישירים בטלוויזיה. תשובתו הייתה חיובית. לבסוף הגענו דן שילון ואנוכי לפשרה משותפת. החלטנו יחדיו כי מכבי ת"א תשחק ללא גופיות "עלית", אך הטלוויזיה תודיע מצִדה בתחילת השידור כלהלן : "השידור הישיר התאפשר בעקבות הסכמתה של חברת "עֵלִית" להוריד את הפרסומת מגופיות השחקנים". דָן שִילוֹן הביא את הפשרה לאישור ברשות השידור ובטלוויזיה ואני הבאתי אתת העניין לאישור במכבי ת"א ו- "עֵלִית". ההסכם הזה החזיק מעמד שנה או שנתיים, עד שכולםם הסכימו לבסוף לפרסומת "עֵלִית", והמחלוקת הסתדרה בסופו של דבר. למרות ש- "עֵלִית" לא נחשפה בשידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית, המשיכה החברה להעניק חסות נדיבה למכבי ת"א. בעונת 1976 – 1975 נתנה "עֵלִית" למכבי ת"א סכום של כ- 80000 (שמונים אלף) דולר. בעונת 1977 – 1976 העונה בה זכתה מכבי ת"א בפעם הראשונה בבלגראד בגביע אירופה לאלופות (ניצחה 77:78 את מוֹבִּילְגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית ב- 7 באפריל 1977), העניקה "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר. באמת חתימות ההסכמים נעשו על מפיות נייר בארוחות בוקר משותפות של נציגי "עֵלִית" ואנשי מכבי ת"א. בין שני הגופים "עלית" וקבוצת מכבי ת"א שרר אמון מוחלט". עד כדי כך שחוזה האימוץ המסחרי בינינו נחתם על מפיות אוכל במלון "הילטון" בתל אביב.

טקסט תמונה : שנת 1992. דוד מושביץ (מימין) ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות דוד מושביץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עו"ד דָּוִד מוֹשֶבִיץ מוסיף בעת שיחות התחקיר  עמי כלהלן : "אני בכלל הייתי בתחילה אוהד של מכבי חיפה. הקשר העסקי עם מכבי ת"א הפך אותי לאוהד נלהב שלה. בעונת 1976 – 1975 עזב מיקי ברקוביץ' את מכבי ת"א ונסע ללמוד בארה"ב. הוא ביקש להיות בסופו של המסע שחקן כדורסל מקצועני ב- NBA בארה"ב. חברת "עֵלִית" התגייסה לעזרת מכבי ת"א כדי להחזיר את מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' הביתה לקראת תחילת עונת המשחקים של 1977 – 1976. עשיתי זאת בנפש חפצה. ללא "עֵלִית", אי אפשר היה לשלֵם את משכורתו של השחקן הישראלי המצטיין. צריך לזכור שבאותה עונה רכשה מכבי ת"א את שחקן החיזוק אוֹלְסִי פֶּרִי, ובשורותיה כבר שיחקו שחקני החיזוק היהודים – אמריקניים גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, לוּ סילבר, בּוֹב גְרִיפִין, וגם אֶרִיק מֶנְקִין. מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' היה דרוש מאוד למועדון כדי לחזק את האופי הישראלי של הקבוצה, וכדי שהציבור יזדהה עם הקבוצה באמצעות שידורי הטלוויזיה הישירים".

עו"ד אָבִי פִילוֹסוֹף נולד בתל אביב ב- 1 בספטמבר 1946. הוריו גרו בבית מס' 125 ב- שְדֵרוֹת רוטשילד בתל אביב. בבית הזה של תל אביב הישנה בימים ההם התגוררו הוריה של צִיפָּה קָרָסוֹ רעייתו של שמעון מזרחי. אָבִי פִילוֹסוֹף היה כמו רבים בעיר אוֹהֵד של מכבי ת"א מילדות. אבי פילוסוף התחתן עם תמר פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ בִּתּוֹ של אַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ ונכנס לעסקי "עֵלִית". אָבִי פִילוֹסוֹף זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "רעיון החסות נולד בעונת 1970 – 1969. אני זוכר שראינו שמות של חברות מסחריות על גופיות שחקני הכדורסל באיטליה. דָנִי מוֹשֶבִיץ ז"ל ואני ניהלנו בשם "עֵלִית" את השיחות הראשונות לשיתוף פעולה עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . נציגי מכבי ת"א כללו תמיד שלושה אנשים. שִמְעוֹן מִזְרָחִי, אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ', ושְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי. לאחר שדני נהרג בתאונת מטוס תפש את מקומו דוד מושביץ חברי וידידי היקר. ההסכמים הראשונים בין "עֵלִית" למכבי ת"א נחתמו באמת סביב כוס קפה ועוגה על מפיות נייר במלון "הילטון" בתל אביב. לפחות ארבעה או חמישה ההסכמים הראשונים נחתמו על מפיות. ברור שהדבר מעיד על חֲבֵרוּת ויחסי אמון בין שני הצדדים. אני זוכר היטב את שמעון מזרחי מקפל יפה ובעדינות את מפיות החוזה, ושנה אחר שנה טומן אותן בארנק שלו. צריך להבין שמעבר לחסות הכספית מימנה "עֵלִית" את רכישת התלבושות, בגדי האימון, והציוד הספורטיבי של הקבוצה. קשר החסות עם מכבי ת"א היה אפקטיבי מאוד לטובת "עֵלִית". בתחילה שילמנו למכבי ת"א כמה עשרות אלפים של דולרים. כשעזבתי את "עלית" ב- 1983 שילמה החברה למכבי ת"א כבר 250000 (רבע מיליון) דולר ויותר".

טקסט תמונה : קיץ 1975. ראש הממשלה יצחק רבין עורך סיור במפעל הממתקים והקפה המצליח "עלית", הממוקם ברמת גן. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עו"ד אבי פילוסוף, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, עו"ד דוד מושביץ, ואביו מרק מושביץ. (התמונה באדיבות אבי פילוסוף. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנרציה.

בשנת 1985 קנתה משפחת פֶדֶרְמַן את "עֵלִית" ממשפחות מרק מוֹשֶבִיץ ואבא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ. דייוויד פדרמן המשיך את מדיניות התמיכה הנדיבה של "עֵלִית" במכבי ת"א שהגה לראשונה דוד מוֹשֶבִיץ ב- 1971. בעונת המשחקים של 1972- 1971 העניקה חברת "עלית" למכבי ת"א בפעם הראשונה בהיסטוריה Sponsorship (מימון וחסות) בגובה של 35000 (שלושים וחמִישה אֶלֶף) דולר. סכום עצום ובלעדי בימים ההם. בעונת המשחקים של 1977- 1976 (העונה בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה לקבוצות אלופות) נתנה חברת "עֵלִית" למכבי ת"א חסות בגובה של כ- 100000 (מֵאה אֶלֶף) דולר (שווה ערך לחמש מֵאוֹת אֶלֶף דולר בשנת 2007). הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה בעונת 1977 – 1976 רק 7000 (שִבעת אלפים) דולר זכויות השידורים עבור כל משחקיה של מכבי ת"א באותה עונה. בעונת המשחקים של 1986 – 1985 תפחו דמי החסות של "עֵלִית" כבר ל- 350000 (שלוש מֵאות וחמישים אֶלֶף) דולר. במקביל האמיר גם מחיר זכויות השידורים של הקבוצה תמורת שידוריה בטלוויזיה הישראלית. אנחנו שילמנו למכבי ת"א באותה הרבה פחות ממה שדייויד פֶדֶרְמַן העניק לה. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חתם על צ'ק בן 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר עבור זכויות השידורים עבור עונת השידורים 1986- 1985, ועוד 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת עונת 1987 – 1986.

הערה : כל החוזים וההסכמים הכספיים שחתמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור לדורותיהן בשנים 2007 – 1970 מופיעים לפרטי פרטים ובדייקנות מתמטית בספר שחקרתי וכתבתי "הקשר הסימביוטי".

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הפך להיות עסק כלכלי לכל דבר. זכייה באליפות המדינה הייתה לא רק ניצחון ספורטיבי אלא גם הישג פיננסי. המקום הראשון בליגה, הזכייה בגביע המדינה, וההשתתפות במסגרת האירופית של מכבי ת"א משכו אליה את מצלמות הטלוויזיה . החשיפה הטלוויזיונית היא זאת שהולידה בסופו של דבר את עִסקת הממון עם "עֵלית". ההצטיינות הפכה לאקוויוולנט של כסף. מכבי ת"א זכתה לחשיפה טלוויזיונית חסרת תקדים והפכה לקבוצה של המדינה. החל מ- 1990 שילמה "עֵלִית" למכבי ת"א בכל שנה סכום שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) הדולר. דֵייוִיד פֶדֶרְמַן בנו של יצחק פדרמן ז"ל מי שהיה שחקן החמישייה הראשונה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בחלק משנות ה- 30 וה- 40 במאה הקודמת) היה המְמַמֵן וגם חבר הנהלת הקבוצה. כמנהל מחלקת הספורט אני זוכר היטב את דמותו של דייוויד פדרמן בעת המו"מ הקשוחים שהתנהלו בשנות ה- 90 של המאה הקודמת בין רשות השידור לבין מכבי ת"א על גובה זכויות השידורים. ברור שהוא היה קשור רגשית לסמל המועדון של מכבי ת"א. הרי אביו הקים את המועדון ברחוב במכבים בתל אביב והיה שחקן מרכזי בקבוצה. דייוויד פדרמן הוא איש שקט ורציני, נעים הליכות, קר רוח, ממעיט בדיבור, אך חריף שכל בעסקים. בשנת 1997 הייתה החסות של "עֵלִית" שווה כ- 2000000 (שני מיליון) מיליון דולר. סכומים חסרי תקדים במונחים של קבוצת ספורט ישראלית. החברה ראתה במכבי ת"א אומנם מקדמת מכירות אך יחסה החַם לא נבע רק משיקולים מסחריים. אנשי "עֵלית" אהבו באמת את מכבי ת"א מעבר למניעים הכלכליים. נכרתה כאן מעֵין ברית דמים. עדות ליחסים המופלאים והחמים השוררים בין "עֵלית" למכבי ת"א אפשר למצוא בקיץ 1993, שנת המשבר בה איבד המועדון את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון לאחר 23 שנות שלטון רצופות. באותה עונה של 1993 – 1992 בה מכבי ת"א הפסידה את תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון שילמה חברת הממתקים לקבוצה  1.000000 (מִיליון) דולר חסות עבור השֵם "עֵלית" הרקום על גופיות השחקנים. לאחר אובדן האליפות באופן כה לא צפוי להפועל גליל עליון התכנס דירקטוריון "עֵלִית" והעביר החלטה נדיבה להעניק לקבוצה עוד 1.000000 (מִיליון) דולר בנוסף לסכום החסות המקורי שקיבלה כבר כדי להקל על מצוקתה ועל מנת לאפשר לה להתחזק לקראת עונת המשחקים הבאה. ב- 1996 חברה משפחת שְטְרָאוּס למשפחת פֶדֶרְמַן בניהול "עֵלִית", וב- 1999 קנתה את החברה מידיה, אך היחס האוֹהֵד למכבי ת"א לא השתנה. זוהי עִסקה משתלמת לשני הצדדים הנמשכת כבר קרוב ל- 40 שנה.

בצוהרי יום שלישי חַם ולָח – 26 ביוני 2007 נפגשתי עם דייוויד פדרמן במשרדו בבניין "הצוּק" המשקיף על קו החוף של הרצליה. מחלון המשרד נראים מימיו התכולים של ים התיכון כראי. קיבלה את פני מזכירתו האישית גב' דליה פרי. כוס מים קרים והתחקיר מתחיל. דייוויד פדרמן איש עסקים קר רוח, מוכשר, ומצליח נשאר כרגיל צנוע בלבושו וממעיט בדיבורו. הוא זוכר בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "משפחת פדרמן רכשה את "עֵלית" ממשפחות מוֹשביץ ופרומצ'נקו ב- 1984. ב- 1985 העניקה "עלית" למכבי ת"א “Sponsorship“ (מימון באמצעות חסות) בסדר גודל של 350000 (שלוש מאות וחמישים אֶלֶף) דולר לעונת משחקים אחת. סכום הגדול פי עשרה מסכום זכויות השידורים ששילמה לה הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה שנה. מידי שנה הוסיפה "עלית" למועדון מכבי ת"א. הסכום תפח לחצי מיליון דולר בעונה, האמיר לגובה של 600000 (שש מאות אלף) דולר, 800000 (שמונה מאות אלף) דולר, ובעונת 1991 – 1990 חצה את גבול ה- 1.000000 (מיליון) דולר. אני זוכר שבקיץ 1993 תמכנו במכבי ת"א ביתר שאת למרות שהקבוצה איבדה תואר האליפות לקבוצת הפועל גליל עליון. באותה עונה החליט דירקטוריון "עלית" לא רק לתת 1000000 (מיליון) דולר כ- “Sponsorship” של המועדון אלא גם להעניק למכבי ת"א סכום בונוס של 1.000000 (מיליון) דולר נוספים כדי שהקבוצה תתחזק לקראת עונת המשחקים של 1994- 1993. שיא  ה- “Sponsorship” שהעניקה "עלית" בתקופתי היה ב- 1997 ועמד על 2.000000 (שני מיליון) דולר".

בפברואר 1996 הצטרפה משפחת שְטְרָאוּס בראשותו של מיכאל "מייק" שטראוס לניהול חברת "עֵלִית". ב- 1999 השתלטה חברת "שְטְרָאוּס" על "עֵלִית" ורכשה אותה לאלתר מידיה של משפחת פדרמן. מיכאל "מייק" שטראוס נשיא מפעלי שטראוס נולד בגרמניה ב- 1 במאי 1934 בעיר אוּלְם ליד שטוטגארט. אימו הִילְדָה ואביו ד"ר ריכרד שטראוס חזו את הנולד, את ההשתלטות הפוליטית של המפלגה הנאצית על גרמניה. כשהיה מיכאל בן שנתיים עלו הוריו לארץ ישראל והשתקעו בנהריה. להילדה וריכארד שטראוס הייתה ב- 1937 רפת קטנה בנהריה שהתמחתה בייצור גבינות משפחת שטראוס היא אחת מחלוצות תעשיית המזון בארץ ישראל ונודעה תחילה בזכות ייצור הגבינות שלה ובשנות ה- 50 רכשה את המוניטין שלה בשל הגלידה והארטיקים הטעימים שלה. ברבות השנים הרחיבה המשפחה את עסקיה. ב- 1969 חתמה חברת "שטראוס" על הסכם עם חברת "דָנוֹנֶה" העולמית על ייצור המעדן "דָנִי". ב- 1975 עברה הבעלות על מפעלי "שְטְרָאוּס" לבן מיכאל שטראוס שהיה דומיננטי בעסקי החברה עוד קודם לכן . ב- 1995 החלה שְטְרָאוּס לייצר את הסלטים הארוזים והחומוס "אָחְלָה". ב- 1997 רכשה חברת "שטראוס" מחצית מהבעלות על מחלבות יטבתה. התברר כי מיכאל שטראוס הוא גאון כלכלי ומסחרי כאחד.

טקסט תמונה : קיץ  1972. מיכאל "מייק" שטראוס (בן 37) שלישי מימין בתחילת דרכו כאחד מבכירי תעשיית המזון במדינת ישראל עם שר המסחר והתעשיה חיים בר- לב (מריח פרח וורד). מיכאל שטראוס היה אוהד נלהב של מכבי ת"א. הוא ממשיך דרכם של קודמיו בחברת "עלית" דוד מושביץ ודייויד פדרמן ומעניק חסות מסחרית שנתית למועדון הכדורסל של מכבי ת"א בסדר גודל של כ-  2.000000 (שני מיליון) דולר בכל עונה. (התמונה באדיבות מיכאל "מייק'" שטראוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2004 התמזגו חברות "שְטְרָאוּס" ו- "עֵלִית" לחברת מזון אחת הגדולה בישראל. חברת "שטראוס" מתמקדת בתעשיית מוצרי חלב ו- "עֵלִית" מייצרת ממתקים וקפה. חברת "שטראוס – עלית" מעסיקה 7000 עובדים ושוויה נאמד ביותר ממיליארד דולר. ביום ראשון – 5 באוגוסט 2007 נפגשתי עם מר מיכאל "מייק" שטראוס במשרדו ברחוב היצירה 3 ברמת גן. מזכירתו הנאמנה רותי קיבלה את פני בכוס קפה. מיכאל שטראוס זוכר בשיחות התחקיר עמי : "במקור אני איש הפועל נהריה. הייתי שחקן כדורגל. במשך השנים נוצרה אצלנו קבוצת חברים שהייתה יורדת בקביעות בימי חמישי לבלות בתל אביב. לאט לאט הפכתי להיות אוהד של מכבי ת"א. הייתי חבר עם דייויד פדרמן. החיבור הגדול עם המועדון נוצר ב- 1996 בשעה שמשפחת שטראוס רכשה מחצית מחברת "עֵלִית". כעבור שלוש שנים, ב- 1999, רכשה "שטראוס" את כל חברת "עֵלִית". חברת "עֵלִית" ברשותי שילמה מייד חוב של הרבה מיליונים של דולרים שצברה מכבי ת"א, יותר מ- 10.000000 (עשרה מיליון) דולר למס הכנסה [3] זה היה חוֹב גדול מאוד. אני זוכר שבתחילה שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי ומוֹנִי פַנָאן היו מגיעים לנהריה ומבקשים פעם אחר פעם שאעשה טובה ואתן עוד קצת כסף לקבוצה". מיכאל "מייק" שטראוס עושה הפסקה קצרה בשיחה עמי ומחייג בנוכחותי בטלפוןן הסלולארי שלו לשמואל "שמלוק'" מחרובסקי, "היי "שָמְלוּקִי" אתה זוכר שהיית עולה לנהריה יחד עם מוני פנאן ומבקש ממני שוב ושוב 50000 (חמישים אלף) ₪ לכיסוי כל מיני הוצאות של מכבי תל אביב". שמואל "שמלוק" מחרובסקי ממהר לענות לו כלהלן : "אל מה אתה מדבר מייק, זה היה תמיד הרבה יותר מ- 50000 (חמישים אלף)…עבור סכום של 50 אלף ₪ לא היה כדאי לי בכלל לעלות לנהריה…". מיכאל "מייק" שטראוס לבוש ג'ינס כחול וחולצת טי שירט כחולה מצית לעצמו סיגריה במשרדו היפהפה בקומה ה- 18 של המגדל המפואר, מחייך וממשיך לתאר את המצב : "או. קיי. אולי מדובר ב- 100000 שקל ואולי זה נסב על 150000 שקל, אני באמת לא זוכר כמה, אך היה צריך להפסיק את זה . נערכו חוזים מתוקנים בין "עֵלִית" לבין מכבי ת"א כיאה לחברה ציבורית. כמובן שלא חתמנו על מפיות נייר כמו בימי הבראשית של משפחת מושביץ . הזמנים השתנו. ב- 1995 עדיין בתקופתו של דייויד פדרמן נחתם חוזה כספי ארוך טווח לחמש שנים בין "עלית" למכבי ת"א. בחוזה נקבע כי החברה תשלם חסות שנתית בגובה של 000 600 1 (מיליון ושש מאות אלף) דולר, ובכל שנה תוסיף עוד 000 100 (מאה אלף) דולר. בשנת המשחקים של 2000 – 1999 העניקה "עלית" דמי חסות למכבי ת"א בגובה של 000 000 2 (שני מיליון) דולר".

מיכאל "מייק" שטראוס מוסיף לי בעת שיחות התחקיר בינינו כלהלן : "בעונת 1998 – 1997 הצעתי להפריט את מכבי ת"א כדי לצאת מהחובות הגדולים. חברת "עלית" רכשה % 10 מהמניות. כך עשתה גם קבוצת "גיבור ספורט". לעסק של מכבי ת"א נכנסה גם חברת "קומברס" בראשותו של קובי אלכסנדר. קבוצה נוספת בראשותו של עו"ד שמעון מזרחי רכשה % 20. החל משנת 2001 – 2000 חתמה חברת "עלית" על חוזי חסות דו שנתיים ושילמה למכבי ת"א סכומים שנעים בן 000 900 1 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לבין 000 000 2 (שני מיליון) דולר. אני באופן אישי אינני מתערב לעולם בניהול המקצועי של הקבוצה".

טקסט תמונה : קיץ 1987. שנת הפריצה הגדולה של חברת "שטראוס" בראשות מיכאל "מייק" שטראוס בתעשיית המזון בישראל . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שר המסחר והתעשייה אריאל "אריק" שרון ורעייתו לילי המנוחים, מיכאל "מייק" שטראוס, דוב לאוטמן ז"ל, דוד מושביץ, ואיש בלתי מזוהה. (התמונה באדיבות מיכאל שטראוס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 682. הועלה לאוויר ב- ו' בחודש אייר תשע"ז – יום שלישי 2 במאי 2017 ׁ(חג העצמאות ה- 69 של מדינת ישראל).


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *