פוסט מס' 668. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וקבוצת הניהול בראשות שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן אינם ניצבים מעל הביקורת. פוסט מס' 668 ממוען גם לעובדי השידור הציבורי בעבר ובהווה, ולאנשי תאגיד השידור הציבורי בעתיד : אל תשכחו את המינוי המופרך ההוא של ראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, אלה שהציבו את יוסף בר-אל ב- 2002 בפסגת השידור הציבורי. זכרו מה עולל אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל לאיכות, אמינות, מהימנות, וטיב השידור הציבורי עד שהודח וסולק מהכס הרם ב- 2005 ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו לתפקיד הרָם. אל תיכנעו שוב לעסקן פוליטי בכסות ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו איש נטול יושרה שנתון בימים אלה בסַד חקירות פליליות משטרתיות, ומי שמינה עכשיו בשעת דחק את מקורבו השר צחי הנגבי ליורשו כשר התקשורת. אנשי השידור הציבורי אל תוותרו עכשיו לבנימין נתניהו כפי שוויתרתם אז לאריאל שרון ב- 2002. אל תסכימו שוב למינוי קומיסר שידור ציבורי ב- 2017 מטעמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עלו על הבריקדות. פוסט מס' 668. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 22 בפברואר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : הפוסטים מתעדכנים מעת לעת גם לאחר הוצאתם לאור.

—————————————————————————–

פוסט מס' 668 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 22 בפברואר 2017.

—————————————————————————–

yoash 13

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה. לפני כ- 36 שנים. אחד החורפים בהיכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת הסיקור הישיר של אחד מ- משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בטרם שריקת הפתיחה. תמונת הסטילס בשחור /לבן. גם השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בין 1970 ל- 1982 בשחור / לבן. אנוכי מתדרך את צוות השידור ועוזרי השדר בטרם שריקת הפתיחה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה עתיקת היומין מימין לשמאל : עוזר השדר אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק (מוסתר אבל אפשר להבחין כי הוא חובש על ראשו Head set), השַדָּר המוביל יורם ארבל, עוזר השדר הנאמן אמנון לנגזם, השדר הסטודנט – מתלמד אורי לוי, אנוכי יואש אלרואי מנווט, מפיק, ועורך את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ושופט הכדורסל מרדכי נהרי ליד שולחן המזכירות. משמאל מישהו לא מזוהה לבוש סוודר מצועצע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 1 

טקסט תמונה : עשור ה- 80 של המאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי (בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן) בתקופת ההפקה, הניווט, והניהול של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : אבא שלי ז"ל חקלאי עובד אדמתו ו- חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עִבְרֵת את שם משפחתו מ- בלינדמן ל- אלרואי בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת על פי בקשתו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון. 

פוסט מס' 668. מועדון הכדורסל של מכבי ת"א וקבוצת הניהול בראשות מר שמעון מזרחי ומר דייוויד פדרמן אינם ניצבים מעל הביקורת. פוסט מס' 668 ממוען גם לעובדי השידור הציבורי בעבר ובהווה, ולאנשי תאגיד השידור הציבורי בעתיד : אל תשכחו את המינוי המופרך ההוא של ראש הממשלה אריאל שרון והשר שלו הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, אלה שהציבו את יוסף בר-אל ב- 2002 בפסגת השידור הציבורי. זכרו מה עולל אותו מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל לאיכות, אמינות, מהימנות, וטיב השידור הציבורי עד שהודח וסולק מהכס הרם ב- 2005 ע"י אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו אותו לתפקיד הרָם. אל תיכנעו שוב לעסקן פוליטי בכסות ראש ממשלה בשם בנימין נתניהו איש נטול יושרה שנתון בימים אלה בסַד חקירות פליליות משטרתיות, ומי שמינה עכשיו בשעת דחק את מקורבו השר צחי הנגבי ליורשו כשר התקשורת. אנשי השידור הציבורי אל תוותרו עכשיו לבנימין נתניהו כפי שוויתרתם אז לאריאל שרון ב- 2002. אל תסכימו שוב למינוי קומיסר שידור ציבורי ב- 2017 מטעמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עלו על הבריקדות. פוסט מס' 668. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 22 בפברואר 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : אנוכי נאמן לעיתון "הארץ" לא בשל העורך אלוף בן ולמרות שני העיתונאים המגוחכים גדעון לוי ורוגל אלפר, אלא בגלל המו"ל עמוס שוקן.

פרפרת 2 : תופעת חייל צה"ל הסמל אלאור אזריה התאפשרה בגלל חולשת המפקדים שלו בשטח. הם אשמים הרבה יותר ממנו.

פרפרת 3 : מנהיג קבוצת מכבי ת"א בכדורסל דייוויד פדרמן מסר את גרסתו הר"מ לעיתונאי אבי סגל מ- "ישראל היום" ביום ראשון – 19 בפברואר 2017 (לאחר הזכייה בגביע המדינה נגד קבוצה ירושלמית שנראתה כגרוטאה יחדיו עם המאמן הזר האיטלקי שלה סימונה פיאניג'אני) בזו הלשון : "…זכינו בגביע למרות שמזלזלים בנו ולמרות כל כל בלבולי המוח על מנהיגות ועל ההנהלה… בסופו של דבר אני לא מכיר שום קבוצה בעולם שבה קבוצה של אנשים נתנה ונותנת את מה שאנחנו נותנים במשך עשרות שנים… יש אכזבה מכך שכנראה לא נעלה שלב ב- Euroleague אני לא חוזר לרגע מהמשפט על 12 שחקני Euroleague. תסתכל רגע כמה כסף הוצאנו כסף שהבאנו מהבית. הוצאנו העונה יותר מידי כסף, הרבה יותר מידי. אז נוסף על זה באים ומשתלחים בנו ולועגים לנו…". דייוויד פדרמן הוא איש רציני אולם לא העיתונאי שעומד מולו ואשר איננו משיב לו משהו כמות זה : "…מר דייוויד פדרמן אל תטיף מוסר למבקרים שלך ואל תשתמש במונח "בלבולי מוח"…העיתונות חושפת עובדות ואיננה מבלבלת את המוח… שום עיתונאי איננו אמור להצדיע לך מפני ששמת עם חבריך על מכבי ת"א 100.000000 (מאה מיליון) שקל בעונת 2017 – 2016…המנהיגות שלך כמו כל מנהיגות אחרת נבחנת בתוצאות ולא בתלונות…אין שום קורלציה בין ההשקעה לבין התשואה… השקעת ממון פרטי שלך בקבוצה פרטית שלך היא עניינך הפרטי ואיננו עניינו של הציבור…מדוע מערך הסקאוטינג של המועדון ובחירת השחקנים הזרים כל כך דלה ולוקה בחסר…? מה הסיבה הראשית להחזיק מנהל קבוצה כושל בשם ניקולה ווייצ'יץ'…? ניצחונה של מכבי במשחק הגמר על גביע המדינה נגד הפועל ירושלים החלשה והמפורקת בתוצאה 68:82 איננה Big deal (עובדה שהפועל ירושלים המפורקת ונטולת מוראל הובסה הערב יום רביעי – 22 בפברואר 2017 באילת ע"י הפועל אילת בתוצאה 55:62). העיתונות האלקטרונית והכתובה איננה חייבת דבר למכבי ת"א…זכותה להטיל ספק במנהיגות שלך ושל שמעון מזרחי לאור המתרחש על הפרקט (לא עונה אחת וגם לא עונתיים)…התוצאות של מכבי ת"א עד כה ב- Euroleague ובליגת העל גם בעונת 2017 – 2016 משדרות מֶסֶר ברור למתבוננים בתמונת הפאזל : יש מקום רב לשיפורים בקבוצת הנישה הטלוויזיונית שקוראים לה מכבי ת"א…". אינני זוכר שדייוויד פדרמן העז לומר לנו ל- אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אי פעם שאנחנו מבלבלים את המוח בענייני מנהיגות והנהלה. דייוויד פדרמן בחר להיות שחקן ראשי על בימת הכדורסל. ל- קהל שמשלם בכספו עבור צפייה בהצגה מותר להביע את חוות דעתו אודות התיאטרון הזה. אבי סגל הופך את עצמו לעיתונאי כנוע ו- וותרן מה- או"ם בשעה שהוא מדווח לקוראיו מה אומר דייוויד פדרמן עליו ועל הקולגות שלו מבלי שהוא מגן על עצמו ועל חבריו ואיננו משיב מלחמה שערה למרואיין התוקפני שלו. לא בסדר. זכייה בגביע המדינה בישראל איננה הופכת את שחקני מכבי ת"א לחסינים. הקבוצה היקרה הזאת (מההיבט הפיננסי) כפי שהיא מציגה את עצמה נותרה פגיעה וגם מופסדת.

טקסט תמונה : עו"ד מר שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א (משמאל) ודיוויד פדרמן (מימין) הם שני אנשים רציניים ויסודיים, בעלי ניסיון ניהולי רב, וגם היסטוריה ועבר משגשגים אולם אינם ניצבים מעל תמיהות, שאלות, וביקורת. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, לעיתים מועדון פאר, הייתה במשך שנות דור בין עונת של 1974 / 1973 לעונת 2003 / 2002 אובייקט שידור טלוויזיוני (תחת ניהולם של דן שילון ואלכס גלעדי) בהשתתפותי, ותחת ניווט וניהול שלי את חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1980 ועד רגע טריקת הדלת שלי בפרצופו של מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל ונטישתי את רשות  השידור וערוץ 1 ב- 2002. בעת המחקר ואיסוף החומר והתמונות עניין אותי לדעת האם איכות, מהות, והמסורת של קבוצת מכבי ת"א ההיא בימים ההם תחת ניהולו של שמואל "שמלוק" מחרובסקי המיתולוגי הפכה למסורת עבר שמחלחלת לשורות קבוצת מכבי ת"א העכשווית תחת ניהולו של ניקולה ווייצ'יץ', קבוצת ספורט ששונה היום ב- 180 מעלות מקבוצת מכבי ת"א של אז.  

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א ואחד מהאבות המיתולוגיים של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות המועדון. זיהוי השורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ (לובש חולצת פסים), זוהר כהן, רלף קליין ז"ל, אברהם חסיד (לובש חולצה משובצת), דוד פריש, תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר), אמנון אבידן, ושבתאי "סבי" בן בסט. זיהוי השורה הקדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי (לובש ז'אקט ועונב עניבה), המאמן יהושע רוזין ז"ל, מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין), חיים "חיימון" שטרקמן, וגדעון פרייטאג. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי. 

ואז בא המשחק אמש (יום שלישי – 21 בפברואר 2017, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) בו הובסה מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו ע"י בני הרצליה (במידה רבה מחפשת עדיין את דרכה בדרך להתהוות קבוצת כדורסל) בתוצאה 99:92. בני הרצליה מקעקעת לגמרי את הנחתו זאת של דייוויד פדרמן בפני אבי סגל (שמתחפש לעיתונאי) שטוען ל- מורשת וזכות ראשונים, כלהלן : "…מסורת של 50 שנים אי אפשר למחוק ביום אחד…". עבור דייוויד פדרמן ושמעון מזרחי שהם שני אנשים רציניים הקדיש המשורר חיים נחמן ביאליק פעם ב- 1897 לפני מאה ועשרים שנים שורה משירו "מתי מדבר האחרונים" : "…עוֹד הַדֶּרֶךְ רָב, עוֹד רַבָּה הַמִּלְחָמָה …". ועוד דבר : אושר צרוף לראות את הישראלי שלנו מיקי גורקה מאמנה של בני הרצליה מנצח את איינראס בגאצקיס מאמן מכבי ת"א 99:92 למרות שהקבוצה שלו עדיין נראית חסרת ביטחון, מבולבלת ולא מסודרת בשלבים שונים של ההתמודדות, ולבטח איננה יודעת לשחק תחת לחץ. מכבי ת"א חטפה לבני הרצליה 14 כדורים ובנוסף איבדה הקבוצה ההרצליאנית עוד 19 כדורים בשלבים שונים של ההתמודדות. אולם בסופו של דבר מתברר כי מיקי גורקה שלנו עושה בי"ס למאמן הזר הלטבי של מכבי ת"א איינראס בגאצקיס ומביס אותו 99:92. לא הופתעתי מריאיון הסיכום הטלוויזיוני בתום משחק הנפל בהיכל הספורט ביד אליהו עם שחקן מכבי ת"א המובס אנדרו גאודלוק שהלך בעקבות הבוס שלו ותירץ את ההפסד בגלל השיפוט, "…שיחקתי בחמש ליגות שונות באירופה בחמש מדינות שונות, אולם אף פעם לא ראיתי שיפוט כל כך גרוע כמו במשחק הזה מכבי ת"א – בני הרצליה…". קשקוש. צפיתי בשידור הישיר הזה בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת ניב רסקין ופיני גרשון בו ניצחה בני הרצליה את מכבי ת"א 99:92, ולא הבחנתי בשום שיפוט מוּטֶה. השידור הישיר של ניב רסקין ופיני גרשון היה רווי עקיצות והתייחסויות שליליות של הפרשן לקבוצת מכבי ת"א ושחקניה משהו בבחינת, "לי אל תספרו סיפורים…אני מכיר אותכם…".

פרפרת 4 : לא מכבר התברר כי בוני גינזבורג איש ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא פרשן כדורגל בגרוש, דברן שאיננו מוסיף (לי) שום תובנה חדשה מעבר לתיאור ה- Play by play של השדר המוביל שלו עמיחי שפיגלר במשחק בית"ר ירושלים – הפועל ת"א 1:2. עמיחי שפיגלר מספיק לי ומספק אותי. בוני גינזבורג ממש מיותר והופך למגוחך כשהוא מתייחס ומנתח בהזדמנות אחרת את השער שהבקיע אנחל דה מאריה לשערה של ברצלונה מבעיטת שדה מסובבת (ברגל שמאל) במשחק פ.ס.ז' – ברצלונה 0:4. הניתוח השטחי שלו שהוא ממש עלוב חסר נתונים בסיסיים כמו טווח הבעיטה של אנחל דה מאריה + מהירות תנועת הכדור לעבר השער + הפרדת הכוחות בעת הבעיטה של אנחל דה מאריה (כוח אחד מסובב את הכדור סביב מרכז הכובד שלו וכוח שני מאיץ את הכדור לפנים) + מיקום שוער ברצלונה + טיב הסחרור והקניית איכות סיבוב מהירה לכדור סביב עצמו ע"י הבועט. מגוחך. בוני גינזבורג הפרשן הוא אותו בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל נטול ידע והבנה בתורת הבעיטה המסובבת, מי שעשה את כל הטעויות האפשריות ו- חטף ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג שער (לחלוטין בלתי מחויב המציאות) מבעיטה חופשית מסובבת של שחקן נבחרת אוסטרליה צ'ארלי יאנקוס מטווח עצום של 28 מטרים. שלא יטיף לאחרים ושלא יסביר לצופיו את מה שהוא בעצמו לא ידע ולא יודע לעשות.

פרפרת 5 : בעת שראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו מסתובב בעולם ומרחיק לכת עד לסינגאפור ואוסטרליה, מעירים ומזכירים לו רביב דרוקר וברוכי קרא בתוכניתם המצוינת בעלת מוניטין "המקור" המשודרת ב- בערוץ 10 (יום שלישי – 21 בפברואר 2017), וגם לינוי בר גפן וסיוון קליינגביל (צֶמֶד מְעוּלֶה) בתוכנית שומרת הסַף שלהן "עושות חשבון" שמשודרת אף היא בערוץ 10 (יום שני – 20 בפברואר 2017) – כי הוא מנהל מדינת פארטאץ'. ישראל תחת ממשלו של בנימין נתניהו איננה מדינה מתוקנת בלשון המעטה.

פרפרת 6 : השר לביטחון פנים גלעד ארדן מתגלה שוב ב- 2017 כשוליה של בנימין נתניהו בפרשת "אום אל חיראן" כשם שנחשף כ- כלומניק ב- 2015 / 2014 בעניין שינוי וקידום השידור הציבורי של מדינת ישראל. גלעד ארדן הוא כמו דוד ביתן : שָרָת, עושה דברו, לֵיצָן חצר.

תאגיד השידור הציבורי נכנס עכשיו לישורת האחרונה בקרב הפוליטי על חייו, "To be or not to be / להיות או לחדול", מול ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החצר שלו דוד ביתן. על כל אזרח נאמן במדינת ישראל מוטלת החובה לזעוק לעברה של הממשלה הסירי ידיך מהשידור הציבורי. הרף לך מהפקדת קומיסרים פוליטיים על השידור הציבורי כמו מינויי העבר של המנכ"לים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם. כל אזרח הגון במדינת ישראל חייב להגיש את תמיכתו המעשית והמוראלית למען השידור הציבורי בכלל ובתאגיד השידור הציבורי החדש. ההיסטוריה הכֵּנָה בעלת היושרה של השידור הציבורי במדינת ישראל לעולם לא תאפשר להעמיד את תמונתו של מנכ"ל רשות השידור המופרך ההוא יוסף בר-אל (וגם של יוני בן מנחם) באותו המישור ובאותה שורה עם אישים כמו קירשנבאום, פרופסור ארנון צוקרמן, דן שילון, חיים יבין, פרופסור שמואל אלמוג, חגי פינסקר, נקדימון "נקדי" רוגל, פרופסור אליהוא כ"ץ, פרופסור שלמה אהרונסון, ורבים אחרים וטובים שאיישו את השידור הציבורי לדורותיו. 

טקסט תמונה : מוטי קירשנבאום ז"ל ב- 1974. היה עורך "מבט" הראשון בשנים 1971 – 1968, שימש מנהל חטיבת התוכניות בשנים 1980 – 1976 ואח"כ התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דן שילון ב- 1968. היה מנהל חטיבת הספורט בשנים 1974 – 1969 ואח"כ מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חיים יבין ב- 1969. היה מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1977, ואח"כ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1989 – 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור שמואל אלמוג (משמאל) וראש הממשלה גב' גולדה מאיר ב- 1972. שמואל אלמוג היה מנהל רדיו קול ישראל בשנים 1969 – 1967 ואח"כ מנכ"ל רשות השידור הראשון בשנים 1974 – 1969. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1980. היה מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 1974. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור אליהוא כ"ץ ב- 1968. היה ראש צוות ההקמה ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1969 – 1967. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : נקדימון "נקדי" רוגל ב- 1958. היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 / 1970.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : פרופסור ארנון צוקרמן (משמאל) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973, ומוטי קירשנבאום (מימין )מנהל חטיבת התוכניות בשנים 1980 – 1976. התמונה צולמה ב- 1975. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פרופסור שלמה אהרונסון ב- 1968. מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 / 1969. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה ב- 6 ביוני 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 6 ביוני 2007. המינוי הרם מתגלה מייד כמופרך מיסודו. אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל למשרה הנכבדה מדיחים אותו באיחור זמן ניכר ב- 2 במאי 2005 ומסלקים אותו לאלתר מרשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישאל ופעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן.

barel 3

טקסט מסמך : 2 ביוני 2002. עסק מופרך. פארסה. מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון החליטה למנות אותו למנכ"ל רשות השידור. תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד לתאריך 2 ביוני 2007. לא ראיתי אז שום הבעת התנגדות ומחאה פומבית מול המינוי המופרך ההוא, אלא כניעה, וויתור, הסכמה, ו- הסכנה עם אירוע דווי ומציאות עגומה מצדם של שני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל נבחר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי מכרז שערך ב- 10 ביולי 1990. בראש וועדת המכרז ההוא ישבו מנכ"ל רשות השידור דאז אַרְיֵה מֶקֶל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז אַהֲרוֹן הַרְאֵל ז"ל. יוסף בר-אל זכה אז במשרה והביס את המתחרה הראשי שלו לתפקיד נסים משעל. מר נסים משעל נשא בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני בתקופה שבין נובמבר 1989 בתום סיום כהונתו של מנהל הטלוויזיה הקודם מר חיים יבין ועד לתאריך זכייתו של יוסף בר-אל במכרז המדובר. אנוכי שהיתי ב- 10 ביולי 1990 ברומא וניהלתי עם ציוותי השידור שלי את השידורים הישירים של משחקי מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. מן ההיבט ההיסטורי קרה כאן תרחיש מוזר ביותר. בסופו של חודש מאי 1990 נשלחתי לרומא ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל כדי לנהל ולהפיק את משימת הכיסוי ומבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990. במחצית יולי 1990 שבתי ארצה מרומא. את פניי קיבל מנהל טלוויזיה חדש. יוסף בר-אל. הפוליטיזציה של השידור הציבורי במדינת ישראל הוא סיפר קלוקל, עלוב, ומדהים בשלילה שלו. בספטמבר 2001 החלה חֶשְרָת עָבִים לכסות את קו האופק של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. השר הממונה על רשות השידור בממשלת ישראל מר רענן כהן מינה את תא"ל מיל. רן גלינקא למנכ"ל רשות השידור במקומו של המנכ"ל הקודם אורי פורת שפרש באוגוסט 2001. רענן כהן הועיד לו שישה חודשי ניסיון כמקובל. במארס 2002 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את רן גלינקא מתפקידו. באפריל 2002 שלף רענן כהן את שמו של יוסף בר-אל מירכתי האוב הטלוויזיוניים של ערוץ הנֶפֶל מס' 33 בממיר, והציע לראש הממשלה אריאל שרון למנותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא המודח, "יוסף בר-אל יהיה מנכ"ל רשות שידור נאמן לך", הבטיח השר המגוחך הממונה על ביצוע חוק רשות השידור לראש ממשלתו. טרם התקררה הבטחתו של השר רענן כהן, והנה כבר ביום שישי – 26 באפריל 2002 התייצב מועמד ממשלת ישראל ל- מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל בפני גב' שרי מקובר מהעיתון "מעריב" והכריז בפניה על נאמנותו לראש הממשלה המכהן אריאל "אריק" שרון בזאת הלשון : "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו, ויגיד לי שהבקשה על פי הערכתו היא לטובת עם ישראל , אעשה מנה שהוא יאמר לי". ב- 2 יוני 2002 הוענק ליוסף בר-אל כתב מינוי של מנכ"ל רשות השידור החדש. חֶשְרָת עָבִים כיסתה את שמי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. החלו שנות החוֹשֶך והאֹפֶל של השידור הציבורי במדינת ישראל. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינו בנעשה ברשות השידור שיוסף בר-אל היה המנכ"ל שלה וסילקה אותו לאלתר במאי 2005 מתפקידו. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא הושלך לעַד בבושת פנים לירכתיה האפלוליים של רשות השידור. 

טקסט מסמך : יום שישי – 26 באפריל 2002 . העיתון "מעריב" מתאר סצנה משיחית. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל מחווה את דעתו בפני עיתונאית "מעריב" גב' שרי מקובר על עצמו : "אלוהים קרא לי ואמר, ג'ו סיים את המשימה שלך", והוסיף בריאיון שזעזע את אוֹשְיוֹת העיתונאות במדינה חופשית ודמוקרטית כישראל: "אם ראש הממשלה יבקש ממני משהו ויגיד לי שהבקשה היא לטובת עם ישראל, אעשה מה שהוא יאמר לי"לא ייאמן אנשים…? דווקא כן ייאמן…! עובדה, יוסף בר-אל עשה זאת (!) הוא הכריז קבל האומה הישראלית ב- 26 באפריל 2002 הכרזה משיחית, כי לא רק שאלוהים קרא לו להשלים את המשימה אלא הוא כמנכ"ל המיועד של רשות השידור יעשה מה שראש הממשלה יבקש ממנו לעשות. היה מדובר כאילו בגזיר עיתון בקטע מתוך "ניקוי ראש" בתיאטרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום. אולם אבוי לא. זאת הייתה המציאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" של 2002 כפי שהתעתד לחולל אותה מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל. רוש ולענה (!). כעבור שלוש שנים מיום מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבינה באיחור ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון כי המינוי הרָם היה מופרך מיסודו. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו. 13 שַרים הצביעו בעד ההדחה. שני שרים דַלִים דליה איציק ו- מאיר שיטרית שמו על מאזני המשקל בעת ההצבעה הממשלתית ההיא את השיקולים הפוליטיים הקטנוניים שלהם נטולי ה- יושרה ו- הצביעו לטובתו של יוסף בר-אל נגד הדחתו. שלושה שַרים בנימין נתניהו, פואד בן אליעזר, ודני נווה נמנעו. שני שרים סילבן שלום וצחי הנגבי לא השתתפו בהצבעה ההיא על פי הוראת היועץ המשפטי מני מזוז מפני שאמו של צחי הנגבי גב' גאולה כהן ואשתו של סילבן שלום גב' ג'ודי מוזס-ניר-שלום עבדו ברדיו "קול ישראל". אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין נעמדו על הרגליים האחוריות נגד ו- כדי לבטל את המינוי המופרך של מלחך הפנכה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. (באדיבות העיתון "מעריב").

העיתונאי האמיץ והמוכשר אהוד "אודי" אשרי ז"ל עולה על הבריקדות ומתחשבן ב-  6 במאי 2005 באמצעות המקלדת השנונה שלו בעיתון ה"הארץ" עם שני המבישים השַר מאיר שיטרית והשָרָה דליה איציק שהצביעו ב- 2 במאי 2005 במסגרת ההצבעה של ממשלת ישראל נגד הדחתו וסילוקו של יוסף בר-אל מהכס הרם של מנכ"ל רשות השידור. אינני זוכר שיעקב אחימאיר וחיים יבין הביעו אי פעם דעות שליליות לפני ה- 2 במאי 2005 המדברות נגד ו- בגנותו של המנכ"ל המופרך יוסף בר-אל. את מה שלא עשו שני אבות השידור הציבורי הישראלי אז ב- 2002 עשתה במקומם ממשלת ישראל ב- 2005. יוסף בר-אל סולק.

shitrit 1

טקסט מסמך : עיתון "הארץ". 6 במאי 2005. עיתונאי "הארץ" האמיץ והבלתי נשכח אהוד "אודי" אשרי ז"ל מביע את דעתו ללא כחל ושרק אודות מעשה הצבעתם העלוב של שני השרים הדלים מאיר שטרית ודליה איציק בישיבת הממשלה (ב- 2 במאי 2005) בעניין סילוקו והדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מהכס הרם בגין שחיתות, שוחד מסך, ונפוטיזם. לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן).

ביום שישי – 7 בדצמבר 2001 נפל דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו ערב הֵתִּיר רָן גָלִינְקָא מנכ"ל רשות השידור החדש והעורך הראשי שלה לאנשי חטיבת החדשות ובראשם רפיק חלבי וסגניתו יָעֵל חֵן לשָדֵר ריאיון רְחָב יָדַיִים (17 דקות) במגזין החדשות "יומן"  עם יאסר עראפאת יו"ר הרשות הפלסטינית. את הריאיון השנוי במחלוקת עם הארכי – טרוריסט אביר האינתיפאדה השנייה יאסר עראפאת, פנים מול פנים, ערך כתב הטלוויזיה הישראליחת הציבורית – ערוץ 1 לעניינים ערביים עוֹדֵד גְרָנוֹת ב- מוקטעה ברמאללה. ראש הממשלה אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן ראה ב- יָאסֶר עָרָאפָאת טרוריסט ורב מרצחים שמקומו לא יָכִּירֶנוּ על מִרְקָע הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שוֹבָל דָם אָרוֹךְ של אזרחים ישראלים חפים מפשע, גברים ונשים, זקנים, נערים וטָף השתרך מאחוריו של אויבה המַר של מדינת ישראל. אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן נחרד ויצא מדעתו. ראש הממשלה היה המום מהכנת כתבה נִרְחֶבֶת וריאיון ארוך עם הטרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית, מי שמכנה את עצמו לוחם חירות. למיטב שיפוטו הריאיון הממושך עם יאסר עראפאת ב- Prime time  של השידור הציבורי – ממלכתי בערב שבת היה חציית כל הקווים האדומים ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אריאל שרון לא ידע את נפשו מרוב צער וכעס. הוא ראה בריאיון עם יו"ר הרשות הפלסטינית מִשְגֶה פאטאלי קשה מנשוֹא. הוא לא סלח לרן גלינקא העורך הראשי של רשות השידור והעניק לו ציון נכשל. ראש הממשלה אָרִיאֵל שָרוֹן ציווה לפטר את רָן גַלִינְקָא בו במקום. אָרִיאֵל שָרוֹן היה כָּעוּס ונָבוֹךְ. הוא לא הבין כיצד מעז מנכ"ל השידור הציבורי רָן גָלִינְקָא לאשר ריאיון עם הארכי – טרוריסט יאסר עראפאת בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל, והאם דבר הריאיון נובע מתמימות ו/או מטיפשות. כנראה, זה גם לא עניין אותו יותר מידי. ראש הממשלה רצה את ראשו של רן גלינקא עָרוּף ו- מייד. הוא רק לא ידע שהשַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן הקדים אותו ביממה והוציא ללא ידיעתו מסמך כתוב ביום חמישי – 6 בדצמבר 2001 בו הוא מאריך את כהונתו הניסיונית של מנכ"ל רשות השידור מר רן גלינקא בשלושה חודשים נוספים עד תאריך ה- 12 במארס 2002. רָן גַלִינְקָא נשאר לפי שעה בתפקידו אולם היה משול למנכ"ל רשות השידור שלוּלָאָת חֶבֶל הַתְּלִיָיה הפוליטי כבר נכרכה סביב צווארו. 

galinka 1

טקסט מסמך : 6 בדצמבר 2001. צירוף מקרים מוקדם. השר הממונה על רשות השידור מר רענן כהן מאריך את כהונתו של רן גלינקא כמנכ"ל רשות השידור הזמני בשלושה חודשים נוספים ומאריך את חייו הטלוויזיוניים בעוד כרבע שנה, מ- 6 בדצמבר 2001 ועד 12 במארס 2002. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רָן גַלִינְקָא אומנם ניצל מחבל התלייה ו- זכה לאורכה של שלושה חודשים נוספים, אך גזר דינו כבר נחרץ. בסופו של דבר סולק הטירון הירוק בעיתונאות וניהול רשת שידור מתפקידו. הקרקע הופשרה ו- הוכשרה להכתרתו של יוסף בר-אל למֶלֶך השידור הציבורי. אָרִיק שָרוֹן תיעב את יאסר עראפאת והיה המדינאי היחיד בשורת המנהיגים הנבחרים של מדינת ישראל מאז 1993 שהתעקש לא ללחוץ את ידו של יאסר עראפאת וגם סירב להיפגֵש עִמו. יִצְחָק רָבִּין, שִמְעוֹן פֶּרֶס, וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו לחצו את ידו של יָאסֶר עַרָאפַאת גם אם בהסתייגות. אָרִיק שָרוֹן מעולם לא התראה עם המנהיג הפלשתיני בו ראה מרצח וראש כנופיות, טרוריסט נבזה, ואביר האמנה הפלשתינית והחזון המדיני של הפת"ח הקורא לחיסולה של מדינת ישראל. חטאו הכבד והנורא של רָן גַלִינְקָא כמנכ"ל זמני של רשות השידור וטירון עיתונאי אך עורך ראשי שלה היה נעוּץ בהרשאתו למנהלי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן) לשלוח את עוֹדֵד גְרָנוֹת למוקטעה כדי לקיים, לערוך, ולשָדֵר בתחילת חודש דצמבר 2001 את אותו הריאיון הנרחב עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עַרָאפַאת מחוללה של האינתיפאדה השנייה הרצחנית. לביצוע המשימה נבחר כאמור הכתב הטרי והחדש לענייני ערבים עוֹדֵד גְרָנוֹת, לשעבר עיתונאי בכיר בתחום בעיתון "מעריב". עוֹדֵד גְרָנוֹת הקליט ריאיון נרחב בן כעשרים דקות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת במוקטעה הנצורה בראמאללה. הדבר נעשה בשיאה של האינתיפאדה השנייה שהובילה למעשי טרור רצחניים רוויים נחלי דם של אזרחים ישראליים מקטון ועד זקן. הרִיאיון שודר בשמונה בעֶרֶב בשעת צפיית שיא בערב שישי – 7 בדצמבר 2001 בתוכנית "יוֹמָן", ספינת הדֶגֶל של תוכניות האקטואליה והחדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באישורם של המנכ"ל רָן גָלִינְקָא, אישורו של מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר אַלוֹנִי, ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי. דינו של מנהיג הרשות הפלסטינית יָאסֶר עראפאת נחרץ אליבא, לשיטת אריאל שרון לפני הריאיון. של מנהיג רשות השידור רָן גָלִינְקָא אחריו.

באֶמֶת לא חלף זמן רב וב- 12 בחודש מארס 2002 הוּדַח המנכ"ל הזמני של רשות השידור רָן גָלִינְקָא (תת אלוף במיל.) מתפקידו ע"י ראש הממשלה מר אריאל שרון. תקופת הניהול של רָן גַלִינְקָא הסתיימה כמעט לפני שהחלה. ראש הממשלה קבע כי כהונתו איננה עוד בר תוקף בטענה ששיקולי העריכה של המנכ"ל המיועד מוטעים ושגויים אָרִיֵאל שָרוֹן קבע שהאיש שמונה לתפקיד העורך הראשי של רשות השידור הציבורית כנראה איננו פטריוט מספיק. רָן גלִינְקָא הוא בנו של מפקד השִרְיוֹן אל"מ שְמוּאֵל גַלִינְקָא ז"ל שנהרג במבצע קדש בסיני ב- 1956. את ילדותו עשה בקיבוץ רמת יוחנן. הוא הפך ללוחם בשייטת 13 ואח"כ מפקד השייטת עצמה, מֶלַח הארץ, מבניה הנאמנים והמסורים של מדינת ישראל. אולם בניהול רשת שידור ציבורית כה מורכבת שכללה בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעִבְרִית ועֲרָבִית ושתי רשתות רדיו בעִבְרִית ועֲרָבִית ואיגדה בשורותיה 2000 (אלפיים) עובדים – לא היה לו צֵל של מוּשָג קָלוּש. רָן גָלִינְקָא איש נחמד היה תאומו של יוסף בר-אל רק מצידו השני של המטבע. הוא הודח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 12 במארס 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן מפני שכלל לא היה עיתונאי, אפילו לא עיתונאי מתחיל, מתלבט, חסר ביטחון, פוסח על שני הסעיפים, ומעל לכל בעל יכולת ארגונית דַלָה. עשרות מסמכים שנמצאים ברשותי מוכיחים כי רָן גָלִינְקָא איש חביב היה טירון תקשורתי תמים (ו/או טיפש) שלא התמצא כלל בעיתונאות אלקטרונית ובסבך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לעיתים רבות לא ידע מימינו ומשמאלו, איבד לחלוטין את חוש הניווט שלו , לא הבין את משחקי הכוח בתוככי הרשות, והיה נתון כל העת להשפעתו המכרעת של מוקד הכוח הפוליטי הממנה שלו השַר רענן כהן. בעת שתי שיחות התחקיר בינינו בשעתו טען בפניי כהאי לישנא : "יוסף בר-אל תקע לי סכינים בגב". יוסף בר-אל הוּדַח מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בגין שחיתות והענקת שוחד מסך לפוליטיקאים. בטרם הדחתו תקפה העיתונות את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גם בגין נפוטיזם חריף ועשיר.

מינויו המופרך של יוסף בר-אל ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור הייתה טעות הרת גורל שהביאה לקריסתה של רשות השידור כמגדל קלפים. יוסף בר-אל השריש בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" פגמים תכניתיים, פוליטיים, ומוסריים חמורים וקשים מנשוא, ביניהם שחיתות, שוחד מסך, נפוטיזם, והצבת נאמניו הבלתי מוכשרים בעמדות מפתח, שהפכו לנזקים בלתי ניתנים לתיקון. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון הבחינה בנעשה וידעה על המתחולל בין כתלי רשות השידור אולם משכה את התנהלות הפַארְסָה הגלותית – פוליטית של יוסף בר-אל מסיבות מוכרות שכדאיות לה. הרי כולם זכרו מה הבטיח יוסף בר-אל לראש הממשלה אריאל שרון באמצעות העיתונאית "מעריב" שרי מקובר ב- 26 באפריל 2002. לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון לא היה בתחילה את האומץ להדיח את מי שהבטיח לעשות את מה שראש הממשלה יאמר לו לעשות, אולם סגנו השר אהוד אולמרט והיועץ המשפטי מני מזוז לא אפשרו לו לברוח מאחריותו. הממשלה החליטה להדיח את יוסף בר-אל ולגרש אותו מתפקידו הרָם בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך ההוא שלו בקיץ 2002. ההדחה וסילוקו לאלתר מתפקיד מנכ"ל רשות השידור התחוללו באמצע כהונתו הפעילה ב- 2 במאי 2005. הדחתו של יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל גררה בעקבותיה תגובות רבות וסיקור רחב וענֵף בעיתונות שהצדיקו את ההדחה מחויבת המציאות. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור בה מודח ומסולק מנכ"ל באמצע כהונתו. יוסף בר-אל הודח באשמת שחיתות + שוחד מסך + נפוטיזם.

הדחתו המאוחרת אולם ההיסטורית הולידה את המסקנה היא ש- שום גוף תקשורתי, ציבורי ו/או מסחרי, איננו יכול לשרוד לאורך ימים בתוך שחיתות ואווירה עכורה מאין כמותה כפי שהשתררה ברשות השידור ההיא תחת שלטונו של יוסף בר-אל. מדהים שחברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי מליאת רשות השידור בעת ההיא ובראשם יו"ר וועד מנהל חלש ועלוב בשם נחמן שי (היום ח"כ ב- "מחנה הציוני"), ידעו היטב עד כמה יוסף בר-אל הוא חסר כישרון בלשון המעטה, החליטו להצביע בעד מינויו לתפקיד רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור כ- "האחד שאין בלתו". מדהים שהאנשים הנכבדים והמשכילים האלה המאיישים את ה- Board הציבורי של רשות השידור, לא התייצבו כאיש אחד נגד מר רענן כהן פוליטיקאי רדוד, ואין זה חשוב שהתמנה בסיטואציה פוליטית מקרית לשַר הממונה על רשות השידור, כדי לנַתֵּץ לאלתר את החלטתו התמוהה והבלתי מובנת להציב בפסגת השידור הציבורי איש כל כך לא מוצלח בדמותו של יוסף בר-אל. מינויים פתטיים מוכרחים להביא בתוך זמן לא רב למַכְשֵלוֹת, נפוטיזם, שוחד מסך, הקפת הממשל באנשים לא מוכשרים כמו המושל הראשי (יוסף בר-אל) עצמו, ובסופו של דבר התרפסות והתחנפות בפני שלטון שמביאה לחציית הקו המקביל של העיתונאות והעיתונות את הקו המקביל של הממלכה. בביצה טובענית שכזאת נגרמים נזקים כבדים, חלקם בלתי הפיכים לשידור העיתונאי הציבורי. בסופם מחלוקות קשות בין אנשי האֶמֶת לאנשי השֶקֶר במוסד ויצירת אווירת עבודה עכורה שלא הייתה כמותה מעולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברדיו "קול ישראל". רשות השידור תהפוך לגיהינום. הימים הרבים שחלפו הגידו כי צדקתי. רשות השידור הישנה התפרקה לשברים לעַד.

[1]  ראה נספח : מאמר עיתונאי  של גב' יולי חרומצ'נקו שפורסם במקומון "כל העיר" ב- 26 במאי 1995, המבקר בצורה קשה ונוקבת את התנהלותו של יוסף בר-אל כמנהל ערוץ הטלוויזיה 33 של רשות השידור.

[2]  ראה נספח : מסמכי רייטינג ומכתבי אל המנכ"ל הזמני החדש יוסף בר- אל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה החדש מר יוסי משולם מתאריך יום שישי – 22 במרס  2002, המציג את נתוני הצפייה המלאים בערוצי הטלוויזיה 1, 2, 10, ו- 33  ערב קודם לכן ביום חמישי – 21.3.2002.

השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן רץ מייד לאחר הדחת רן גלינקא והעלה מאוב ירכתי הרייטינג הדלוח של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל כמיועד למנכ"ל רשות השידור הבא. רן גלינקא הטירון התמים וחסר הידע עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה של חצי שנה בין ספטמבר 2001 למארס 2002 כמנכ"ל רשות השידור הזמני. הוא היה איש לא מוכשר מצדה השני של המטבע. מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הוותיק עשה את כל הטעויות האפשריות בתקופה שבין מארס 2002 ליוני 2002 בטרם קיבל את מינוי הקבע שלו ב- 6 ביוני 2002. ב- 16 במאי 2002 חיברתי מסמך בן 14 עמודים בו נתתי למנכ"ל המיועד יוסף בר-אל לדעת מה אני חושב עליו ועל הניהול הפתטי שלו. לקחו איש בלתי מוכשר בעליל והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. זה היה אקסידנט חמור מאין כמותו. תאונה טלוויזיונית הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור. עובדה שאותה הממשלה שמינתה אותו למשרה הרמה ביוני 2002, התעשתה והדיחה וסילקה אותו לאלתר מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור במאי 2005. מדובר במסמך חריף ובעובדות אמת שהעליתי ב- 16 במאי 2002 על הנייר, ובו נחשף והתגלה מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בכל עליבותו התכנית והכלכלית, במלוא מופרכות הבּוֹסֶר שלו כמנהל רשת שידור, במלוא אי כישרונו הטלוויזיוני, ובמלוא אי הכרתו וידיעתו את ההיסטוריה של שוק הטלוויזיה הבינלאומי העוסק ברכישת שידורם הישיר של אירועי ספורט. זה התחולל בעת המו"מ החובבני שניהל (מאחורי גבי) עם חברת צ'ארלטון להשגת זכויות השידורים של מונדיאל הכדורגל יפן / קוריאה 2002. יוסף בר-אל עשה בניהול המו"מ הזה את כל הטעויות האפשריות. הוא שילם פי שמונה יותר זכויות שידורים מאשר שילמנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998. הוא קיבל פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבלנו מוטי קירשנבאום ואנוכי תמורת מונדיאל צרפת 1998, ועוד כפה עלי לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהאולפן בירושלים במקום לבצע זאת מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל של יפן וקוריאה. ניהול המו"מ ההוא באפריל 2002 עם חברת צ'ארלטון ע"י יוסף בר-אל, לצורך רכישת זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 (מאחורי גבי וללא ידיעתי), אך בתמיכתם וסיועם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ושל השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן – היה מחפיר וכישלון מוחלט. כישלון ניהול המו"מ ההוא ע"י יוסף בר-אל עם חברת צ'ארלטון פתח צוהר לציבור וחשף יותר מכל את אישיותו הכוחנית אך הבלתי מוכשרת של מנכ"ל רשות השידור החדש. יוסף בר-אל היה לא רק נטול יֶדָע אלא גם איש לא חָכָם. הוא מאייש על נקלה את רעיונות הכתיבה של ברברה טוכמן כפי שבאו לידי ביטוי בספרה רב המוניטין "מצעד האיוולת". באפריל 2002 החלה התמוטטות רשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל. היא צעדה בבטחה ובהתמדה תחת שלטונו לעבר הבור השחור, בעוד עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" מחרישים ומתפלשים בתוך בועת המדמנה שלהם כאילו אין הדבר נוגע להם אלא רק לי. ההתנגשות המכוונת והצודקת שלי ב- מנכ"ל המופרך ההוא של רשות השידור יוסף בר-אל החודשים אפריל, מאי, יוני, יולי, ואוגוסט 2002 הייתה על פי חוות דעתם בעייתי האישית. חלילה וחס לא שלהם (למעט בודדים כולל גדעון דרורי ז"ל). הנה העמוד הראשון של המסמך ההוא בן 14 עמודים שכתבתי והטסתי אותו ב- 16 במאי 2002 למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. הנושא הנדון הראשי בו היה "השידור הציבורי ושידור מונדיאל 2002 בערוץ 1".

doc 1

טקסט מסמך : 16 במאי 2002. זהו המסמך (עמוד 1 מ- 14) שכתבתי למיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל ואז נפניתי ממנו לעד. כתיבת המסמך הזה הביאה לסיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנים. נטשתי בטריקת דלת. אינני זוכר ששני אבות השידור הציבורי יעקב אחימאיר וחיים יבין התייצבו אז ונעמדו מצד ימין שלי במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שלא עשו עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" עשתה במקומם ממשלת ישראל. ב- 2 במאי 2005 החליטה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי להדיח ולסלק אותו משם לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הודח לעַד מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יוסף בר-אל ב- 1990. מנכ"ל מופרך של רשות השידור בשנים 2005 – 2002. ב- 2 במאי 2005 הדיחה וסילקה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את יוסף בר-אל מהכס הרם לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה של השידור הציבורי. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית).

תזכורת נוספת : להתערבות הפוליטית הממארת בשידור הציבורי יש מחיר כבד. לידיעת אנשי תאגיד השידור הציבורי החדש. אל תוותרו. אל תיכנעו לממסד. אל תרכינו ראש. ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן ממנים מינוי ועלוב ומופרך ב- 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. בחלוף שלוש שנים אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי מדיחים אותו מהכס הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים בהיסטוריה של השידור הציבורי. התיעוד המובא כלהלן נעשה באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור.

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 1).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 2).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 3).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 4).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 5).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 6).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 7).

 טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 8).

 טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 9).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 10).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 11).

טקסט מסמך :באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 12).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 13).

 טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 14).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 15).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 16).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 17).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 18).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 19).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 20).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 21).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור.(תיעוד 22).

טקסט מסמך (א') : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 23. 1.).

טקסט מסמך (המשך ב') :באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 23. 2.).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 24).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 25).

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 26).

barel 1

טקסט מסמך : באדיבות העיתונים "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן + "ידיעות אחרונות" והמו"ל מר ארנון "נוני" מוזס + "מעריב" והמו"ל מר אלי עזור. (תיעוד 26).

סוף המסמך מס' 668. העולה לאוויר ביום רביעי – 22 בפברואר 2017.

 

   

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *