פוסט מס' 669. פרפראות טלוויזיוניות, פוליטיות, מסחריות, ותיאטרליות. הרקע הספורטיבי הבינלאומי להענקת פרס ישראל (באיחור זמן עצום) לאלופה האולימפית היהודייה – הונגרית בהתעמלות גב' אגנס קלטי בת 97 היום, אזרחית מדינת ישראל מאז 1957. זה יקרה ביום שלישי – 2 במאי 2017 במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמת מדינת ישראל. גב' אגנס קלטי תעוטר ותהיה כלת פרס ישראל כשהיא בת 97. פוסט מס' 669. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חַל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 3 : חלק מהפוסטים מתעדכנים מפעם לפעם בעת הצורך גם לאחר הוצאתם לאור.

—————————————————————————–

פוסט מס' 669 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.

—————————————————————————–

פוסט מס' 669. פרפראות טלוויזיוניות, פוליטיות, מסחריות, ותיאטרליות. הרקע הספורטיבי הבינלאומי להענקת פרס ישראל (באיחור זמן עצום) לאלופה האולימפית היהודייה – הונגרית בהתעמלות גב' אגנס קלטי בת 97 היום, אזרחית מדינת ישראל מאז 1957. זה יקרה ביום שלישי – 2 במאי 2017 במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמת מדינת ישראל. גב' אגנס קלטי תעוטר ותהיה כלת פרס ישראל כשהיא בת 97. פוסט מס' 669. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דגול דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות השידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור במארס 2002 והציבה אותו הצבת קבע בפסגת השידור הציבורי ב- 2 ביוני 2002. אולם אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב וסילקו והדיחו אותו לעַד מתפקידו הרם ב- 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית הציבורית במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : שדרן רדיו גלי צה"ל ירון ווילנסקי ושרת הספורט מירי רגב.

יש גבול לכל תעלול. שדרן רדיו גלי צה"ל ירון ווילנסקי מתעקש להציג את עצמו כעיתונאי חנפן ופותח ביום חמישי – 23 בפברואר 2017 את תוכנית האקטואליה היומית "חמש בערב" בהנחייתו ושותפו להנחיה יעקב ברדוגו משהו בזאת הלשון : "…שלום לשרת הספורט מירי רגב…אין זה מקובל לעשות זאת, אולם ברצוני לומר לך, כל הכבוד…". ירון ווילנסקי מתכוון לכך שברכת "כל הכבוד" מצדו בפתח "חמש בערב" מגיעה לשָֹרה בגִין הסכמתה להצטרף לשדרוג פוליטי של טיסה ביטחונית של קבוצת הכדורסל עירוני נהריה לעיר גזיאנטפ בטורקיה לצורך התמודדות ספורטיבית במפעל אירופי נגד קבוצת כדורסל טורקית שמקום מושבה הוא בסמוך לגבול הסורי הפרוץ כ- 60 ק"מ צפונית ממנו, וכ- 120 ק"מ צפונית לעיר הסורית חַאלֶבּ ההרוסה והחרבה רוויה בפעילויות צבאיות מלחמתיות נואשות של צבא סוריה נגד ארגוני המורדים ונגד פעילות הטרור של דאע"ש באזור. ממשלת טורקיה התנתה את אבטחת ביקור שחקני מועדון עירוני נהריה בגזיאנטפ – טורקיה, באמצעות פעילות מאבטחים חמושים ונסיעה ברכב ממוגן חסין לקליעים, רק אם אישיות ישראלית בכירה תתלווה לקבוצת הספורט הישראלית ותהיה נוכחת בזירת האירוע. שרת הספורט בממשלת ישראל מירי רגב עשתה את המוטל עליה בתוקף תפקידה המיניסטריאלי, אחריותה המשרדית, ובכורח הנסיבות. זהו תפקידה (!) לא מגיע לה שום "כל הכבוד". היא לא התנדבה לבצע כאן פעולה הירואית יוצאת דופן, משהו Outstanding. אין מדובר ב- רבותא ו/או בגדולה כלשהי, אלא במעשה רֵגוּלָארִי. לא יותר מזה. אילו סירבה לטוס לגזיאנטפ הייתה מועלת ב- תפקידה כשרת הספורט. ירון ווילנסקי הוא עיתונאי וותיק ונדמה לי גם ישר והגון (אם כי רצסיבי לעומת שותפו יעקב ברדוגו ל- "חמש בערב"). הוא העניק בשוגג ובחינם בימה תקשורתית נכבדה ברשת שלו לשרת הספורט שהזדרזה למַנֵף מינוף פוליטי את הטיסה שלה ו- של ועוזריה ל- גזיאנטפ כאילו עמדה להקריב שָם אוֹטוֹטוֹ את חייה למען מדינת ישראל. תפקידו של כל עיתונאי באשר הוא לנוע תמיד בקו המקביל לקו המקביל של הממלכה ולעולם לא לחצות אותו. במתמטיקה- חציית קווים מקבילים איננה אפשרית על פי האקסיומה המתמטית הקובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם. במציאות – חציית קווים מקבילים של העיתונות את זה של השלטון היא חטא מוסרי כבד. מירי רגב זכתה בחינם ב- צל"ש מידי עיתונאי תמים. איזה "כל הכבוד" ואיזה נעליים. עירוני נהריה הפסידה במשחק הגומלין הזה נגד גזיאנטפ בהפרש קטן יותר מאשר ניצחה אותה בנהריה ועל כן טיפסה לשלב הבא במפעל האירופי. היא עשתה זאת לא בגלל מירי רגב.

טקסט מסמך : מפת האזור של העיר הטורקית גזיאנטפ הסמוכה לגבול הסורי הפרוץ והעיר הסורית חַאלֶבּ. 

פרפרת 2 : אודיה קורן ונתן דטנר.

ועוד ברדיו גלי צה"ל : אודיה קורן מוסרת את המידע שלה ב- "ענייני דְיוֹמָא" למאזיניה מידי יום שישי בשבוע ב- 13.00 בפשטות ובתום לב. היא נשמעת אמינה ואנוכי מאמין לתום לִבָּה. היא עדיפה לגמרי על שותפה להגשה השחקן נתן דטנר שנוטל ללא רשות ממנה את הזכות להתרברב ולהשתחץ.

פרפרת 3 : יובל שטייניץ ויאיר לפיד.

אנוכי מאמין להסבריו, ניתוחיו, וטיעוניו הפוליטיים – כלכליים – ביטחוניים של יובל שטייניץ הכֵּן ולא ליאיר לפיד שמצטייר כל פעם מחדש כאופורטוניסט.

פרפרת 4 : אמארה סטודמאייר ואנדרו גאודלוק.

איגוד הכדורסל חייב להעמיד לדין ולקנוס את שני שחקני הכדורסל הזרים האמריקניים החוצפנים אנדרו גאודלוק (מכבי ת"א) ואמארה סטודמאייר (הפועל ירושלים) בגין תקיפתם הפומבית, המכוערת, והבלתי נכונה את שופטי הכדורסל הישראליים. אילו שני החבר'ה האלה היו עושים את המעשה הנבזי הזה במסגרת ארגון ה- NBA, הם היו נקנסים בו במקום ב- 100000 (מאה אלף) דולר. אמארה סטודמאייר הביע את דעתו השלילית ביותר על מוסד השיפוט לאחר הפסד הפועל ירושלים באילת ל- הפועל אילת 55:62 (יום רביעי – 22 בפברואר 2017) ואנדרו גאודלוק השתלח בפראות בשופטים הישראליים לאחר הפסד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו לבני הרצליה 99:92 (יום שני – 20 בפברואר 2017).

פרפרת 5 : ה- אופטיובניקים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ובראשם הסטנדאפיסט הליצן מודי בר און. וגם עוללות RGE.

מודי בר און הוא מגיש ומוסר מידע באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של סטנדאפיסט לֵיצָן. ראיתי ביְמֵי חֶלְדִי עשרות רבות אולי מאות מגישים ומגישות מכל הגוונים והסוגים של תוכניות ספורט וחדשות בארץ ובעולם, מהאולפן ובשטח. מעולם לא נתקלתי ולא חזיתי ב- 40 שנות שהותי בתעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית באישיות טלוויזיונית כל כך מביכה כמו מודי בר און. האיש עוסק בהגשה והנחיה תמוהה ו- תיאטראלית. לא נוחה ולא טבעית. מדובר ב- אדם מאולץ ש- כל הזמן מנופף מול המצלמה בידיו, בזרועותיו, ובכפות ידיו לכל הכיוונים, מניע את ראשו ללא שום בקרה, מזיז את גופו בעצבנות ובאי שקט חזור והזז, משתמש באינטונציות ווקאליות מגוחכות, ורואה באולפן הטלוויזיה זירת תיאטרון. אינני רגיל שמגיש טלוויזיה אחוז תזזית פונה ומדבר אליי בסגנון ו- טוֹן לֵיצָנִי שכזה. אנוכי אחד מצופיו של אותו מודי בר און אולם הוא איננו האפוטרופוס שלי. הוויזואליה הבלתי אסתטית והמיותרת שלו מפריעה לי. אולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו תיאטרון אלא מסגרת תיווך עניינית ומאופקת בין מוֹסֵר הַמֵידָע לצופיו. כך הכרתי בשעתו את מגישי ומנחי הטלוויזיה ההם דן שילון, יורם ארבל, עודד בן עמי, מאיר איינשטיין, אלכס גלעדי, נסים קיוויתי, יאיר שטרן, אורלי יניב, מירב מיכאלי, חיים יבין, שמעון טסלר, שרי רז, וולטר קרונקייט, האווארד קוסל, בוב קוסטאס, דיק סטוקטון, ברברה וולטרס, ברנט מאסברגר, ג'ים מקאיי, תום ברוקואו, הארי ריזונר ורבים אחרים ורבות אחרות. הם והן היו מוסרי מידע קורקטיים ולא ליצנים. אולי הקולגות שלו של מודי בר און שמסתופפים סביבו באמת מתפעלים ו- שבעי רצון ממנו, וייתכן גם כי הם כאלה בעל כורחם. לי הוא פשוט מפריע. התנהגותו הלא טבעית מול מצלמת הטלוויזיה כ- קומיקאי לא מוכשר מושכת תשומת לב על חשבון תוכן הַמֵידָע שהוא אמור לספק לצופיו. בני אדם אינם משוחחים ו- מדברים כקומדיאנטים איש אל רעהו ולא מוסרים מידע האחד לשני תוך כדי הרמה מגוחכת של זרועותיהם ונפנופם לחלל האוויר, נענועם ללא הרף בליווי הטיות ראש אין סופיות, שימוש בתנועות גוף עצבניות, ונקיטת טונים ווֹקָאלִיים עולים ויורדים כאילו מדובר במורה ותלמידיו. בשעת חינוך. ההידברות שלו עם קהל צופי הטלוויזיה מחורבנת ומביכה. מדובר ב- דיסונאנס טלוויזיוני. אין לי צל של מושג אם אלי אוחנה, נדב יעקובי, אבי מלר, מירי נבו, ואלי אילדיס שמאיישים את פנל האולפן בהובלתו מסכינים עם צורת הפנייה שלו אליהם ואל צופיהם האנונימיים. בעצם להם אין ברירה. אולי יש להם מה לומר אבל אסור להם לדבר. הם כבולים בחוזה להנהלה שלהם ואוי להם אם יצייצו. אף פעם לא ראיתי סגנון הגשת תיאטרלית כזאת באולפן חדשות ו/או ספורט בטלוויזיה, לא בארץ וגם לא בעולם, וגם לא העברת מידע בזָ'אֶנר לֵיצָנִי מגוחך שכזה. שיבושם לו. מודי בר און הוא לֵיצָן סטנדאפיסט מגוחך ברמה שכונתית שנהנה מחשיפה טלוויזיונית מטעם הנהלת RGE. אולם אפילו סתמיותו התיאטראלית אין בכוחה לערער ולהשחית את רושם תמונות הכדורגל וכיסוי הטלוויזיה הנפלא של עשרות מצלמות (חלקן SSM) העוסקות בצילום משחקי ה- Champions League באירופה. מדובר בטלוויזיית חו"ל עילאית.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שאימץ בחוזקה אימוץ היסטורי אל לִבּוֹ את שיטת השידור ה- Off tube ומסירת והעברת המידע לצופיו באמצעות ההעתקה מהמוניטורים בהרצליה, גרם כבר נזק עצום למוניטין העיתונאי שלו וגם לעיתונאים – שדרני ה- Off tube שעובדים בשירותו. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא מעצמת Off tube עשיר בזכויות שידורים אולם כזה שהפך את עצמו ביודעין למעֵין פנס קסם נעדר כמעט כל שביב של עיתונאות. שדרניו ופרשניו נדרשים כל פעם מחדש לתווך את המידע בין ה- מְצִיאוּת המתרחשת על כרי הדשא באירופה לבין קהל צופיהם השרוי בארץ, באמצעות ההעתקה מהמוניטורים באולפן בהרצליה. מדובר בטרגדיה עיתונאית – טלוויזיונית מתמשכת שכופה הנהלת RGE על העובדים הַכְּנוּעִים ב- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים וכפוֹעַל יוצא גם על הצופים בארץ. מה צריך לחוש ולהרגיש העיתונאי הידען אבי מלר כלפי הנהלתו וצופיו, מי שנגזר עליו לשבת מאסר עולם באולפן בהרצליה, על מנת שיבצע משם את מלאכת ההעתקה העיתונאית הכפולה מהמוניטור "Off tube על Off tube" ? התשובה ברורה : מְבוּזֶה. כפיצוי עצמי הוא חולם ומעצים את התרשמותו מהאירועים הללו ע"י הענקת דרמטיזציית יתר ווֹקָאלִית ל- תיאור קטעי תקצירי הכדורגל שלו, כאילו הוא באמת יושב בעמדות השידור האותנטיות באצטדיונים באירופה. מתקבלת תוצרת Over doing טלוויזיונית. הנהלת RGE זורקת מפעם לפעם עצמות לשדר – עיתונאי נדב יעקובי ושולחת אותו לעיתים רחוקות לרעות בכרי הדשא באירופה, אולם ב- ד"כ היא שמה פס ארוך ביודעין על צופי הטלוויזיה הישראליים שמממנים את קיומה ועושה להם רק חשבון כלכלי ולא עיתונאי. כולל אגב השידור הישיר האחרון ביום חמישי – 23 בפברואר 2017 של משחק הכדורסל ב- Euroleague בו ניצחה צסק"א מוסקבה (במוסקבה) את מכבי ת"א 81:93. ניב רסקין ופיני גרשון עשו את מלאכתם Off tube מהאולפן בהרצליה. הם לא טסו עם מכבי ת"א למוסקבה כדי לחסוך בממון. (על פי דיווח של אתר "וואלה ברנז'ה). מדובר בצעד פתטי. קבוצת RGE עשתה עסקה כלכלית גרועה משרכשה את זכויות השידורים של מכבי ת"א במסגרת ה- Euroleague לתקופה של 6 (שש) שנים תמורת כ- 30.000000 (שלושים מיליון) דולר. 5.000000 (חמישה מיליון) דולר בממוצע לעונה. ההפסד של מכבי ת"א נגד צסק"א שלשום במוסקבה היה ה- 15 (חמישה עשר) במניין במסגרת ההשתתפות בליגת הכדורסל האירופית הבכירה. לכן, כדי למזער נזקים מחליטה עכשיו קבוצת RGE להשאיר את צוות השידור העיתונאי בבית. עלוב. על פי המידע הסטטיסטי המתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (יום שישי – 24 בפברואר 2017) חטפה מכבי ת"א פעם נוספת יותר מ- 90 נקודות. % הקליעה שלה מחורבן. שחקני מכבי ת"א היו שוב חָלוּדִים בשמירה על רשת הסל שלהם במשחק הזה נגד צסק"א מוסקבה וגם עצלנים ב- דיוק הזריקות שלהם ל- 2 נקודות, רק ב- % 51.06 (24 קליעות מתוך 47 ניסיונות), פספוסים בזריקות ל- 3 נקודות ב- % 35.29 בלבד (6 קליעות מ- 17 ניסיונות), וכן החטאות רבות מידי בזריקות עונשין ב- % 62.50 (15 מ- 24). צריך לזכור שדייוויד פדרמן משלם בעונת 2017 – 2016 לשחקנים המקצועניים האלה שלו שעיקר מלאכתם אמור להיות דיוק בקליעה והגנה על הדגל (חלקם מעוררי רחמים), משכורות עתק וסכומים של מיליוני דולרים. אולם הוא עושה זאת מכיסו הפרטי אז שייבושם לו.

פרפרת 6 : ערוץ 10 ובירת עמק הירדן העיר טבריה.

הופעת סגל ערוץ 10 בבירת עמק הירדן, הלוא היא העיר טבריה, והגשת מהדורת החדשות המרכזים משם, הייתה לא יותר ממופע חשפנות משעמם ויחסי ציבור דלים. אולם טבריה איננה עבורי סתם עיר דלה נטולת תיירות פנים וחו"ל. היא הייתה פעם שוקקת חיים ו- מעוררת זיכרונות אישיים. ראש ממשלת ישראל הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון הצנוע בילה את חופשותיו בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת במלון הטברייני "גלי כינרת". הייתה לכך משמעות תודעתית עצומה בקרב היישוב הקטן. בחופשות שלי בעת שירותי הקרבי ב- "גולני" בשנות ה- 50 במאה שעברה בדרכי לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן, האוטובוסים ו/או ההסעות הצבאיות שלנו חצו את טבריה. תמיד עצרתי שם והלכתי לטעום מדוכני הפלאפל הטברייניים הטריים והטעימים. ב- 1960 ראיתי בבית קולנוע בטבריה את הסרט "King Creole" עם אלוויס פרסלי. ב- 1960 נעניתי להצעת קבוצת הכדורגל הפועל טבריה (שיחקה אז בליגה הלאומית, ליגת העל היום) להצטרף לשורותיה. שיחקתי אז גם בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העַל היום) בקבוצת הפועל אשדות יעקב (קיבוץ שכן לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן) וגם בליגה הלאומית בכדורעף במדי הפועל אפיקים. היה בלתי אפשרי להתמיד במשימת הספורט המשולשת ההיא בתוכה גם הנסיעות הרבות באוטובוסים לטבריה הלוך וחזור, וה- השתתפות באימונים ובמשחקי הבית והחוץ של קבוצת הכדורגל של הפועל טבריה מפני שראשית דבר הייתי חקלאי, מספוא'יניק ורפתן בקיבוץ שלי. חובתי החקלאית כחבר קיבוץ אפיקים בעבודה ולמען החברה ניצבה במקום הראשון. אהבתי את האוהדים הטבריינים הפשוטים והחַמים שלי. פעם בתום אחד האימונים במגרש הכדורגל העירוני בטבריה הם סיפרו לי שהתלוו למסע קבוצתם הפועל טבריה לאוסטריה, נסיעתם הראשונה אי פעם לחו"ל, והופתעו לגלות שגם על לוחיות הרישוי של המכוניות באוסטריה רשומות הספרות בעִבְרִית כמו במדינת ישראל. הייתי המום. בתחילה לא הבנתי את כוונתם, חשבתי שהם מתלוצצים, ואמרתי לעצמי, "…מה זאת אומרת שגם באוסטריה המספרים כתובים בעברית…". אולם הטבריינים הצעירים דיברו אמת בדָם לִבָּם. זה מה שהם חשבו וזה מה שהם ידעו. עולמם היה צר כשל נמלה אולם לא באשמתם. הם סיפרו לי גם שפעם אכלו ארוחת בוקר במסעדה אוסטרית והתחשק להם להזמין טוסט, סלט ירקות, ובֵיצָת עַיִן. מכיוון שלא ידעו אנגלית ובטח לא גרמנית הם לא הצליחו לתקשר עם המלצר האוסטרי ולהסביר לו באיזה "Menu" / תפריט בוקר הם חפצים בדיוק. החבר'ה הטבריינים הנחמדים הללו ערכו התייעצות מהירה ביניהם, והחליטו להסביר לאותו המלצר המשרת אותם בשפת הסימנים, באמצעות פנטומימה, למה הם מתכוונים כשהם מבקשים בֵּיצָת עַיִן. הדובר הטברייני של אותה קבוצת התיירים הצעירה הזאת התייצב מול המלצר וסימן ביד אחת על העין שלו וביד השנייה על אשכיו בתקווה שיבין את פשר התנועות שתרגומן על פי דעתו היה "בֵּיצָת עַיִן". המלצר האוסטרי ברח המום מהמקום. ואיך אפשר לשכוח את דור השחקנים הטבריינים ההם כמעט 60 (שישים) שנים שהיה לי הכבוד לשחק בשורותיהם כמו שני "הפולנים" סוסנובסקי הוותיק ורוגוז'ינסקי הצעיר, ושני האחים המוכשרים יעקב ומשה פרג', המגן רפי דומבובסקי, הבלם יעקב "זָ'אקוּ" אדרעי, וקיצוני הסופה יצחק נִזְרִי שהיה נהגו האישי של ראש העיר משה צחר.

תזכורת 1 : רדיו גלי צה"ל ואנוכי כספורטאי בקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן.

מוסף הספורט של גלי צה"ל העלה הקדיש בצהריים של יום חמישי – 10 בינואר 2013 דקות ספורות לזכרו של מנהיג הספורט מיכה שמבן ז"ל בן 93 שהלך לעולמו לפני ימים אחדים. הבעיה אינה נעוצה באורך הקווים הקצרים שהוקדשו לזכרו, אלא באיש שבו בחרה מערכת גלי צה"ל לשרטט את פרי עמלו בן 65 שנים של מיכה שמבן. אין לי כמובן דבר נגד מר עידו אֶשֶד איש "ידיעות אחרונות" שנבחר ע"י מערכת גלי צה"ל לדבר בשבחו של מיכה שמבן אולם הוא צעיר מידי, חסר את הפרספקטיבה המתאימה, ואיננו בר סמכא בתחום. עידו אֶשֶד הוא אומנם בנו של שחקן הכדורסל של הפועל חולון עופר אשד ז"ל ושמו קשור למפעלו של מיכה שמבן בעיר, אך הוותיקים זוכרים את ההיסטוריה של מיכה שמבן מקדמת דנה, מבראשית. קבוצת הפועל חולון בכדורסל הוקמה מעפרה ב- 1950 ע"י מיכה שמבן כשגייס לשורותיה את כדורסלני העלייה המצרית שלאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 אליהו עמיאל, פרדי כהן, מרסל חפץ, סמי חודרה, חיים גורמיזאנו ואחרים. עידו אשד נשמע בגלי צה"ל כמתווך אינפורמציה ולא כמוסר אותה ממקור ראשון. הוא חסר את הממד ההיסטורי. קיימת שורה ארוכה של אישים בארץ שעדיין חיים ונמצאים בעשור ה- 8 ו/או ה- 9 לחייהם ואשר מכירים היטב את אבני היסוד שמיכה שמבן ז"ל הניח במשעול בו צעד. הם בעצמם היו אבני היסוד ויכלו להעיד ולעשות זאת בצורה מהימנה וטובה הרבה יותר לטובת המאזינים. בראשם חיים בורר (בן 84 היום חבר קיבוץ בית זרע ושחקן הכדורעף הטוב ביותר בארץ בעשור ה- 50 של המאה שעברה, ומי שמיכה שמבן היה מאמנו שנים ארוכות בנבחרת ישראל), אורי אפק, אריה זלינגר, אהוד דקל, דוד כפרי ורבים רבים אחרים. החמצה של גלי צה"ל. רדיו גלי צה"ל הוא ערוץ הבית שלי לכן מרגיז אותי שמר אלי ישראלי וחברו בצמד מר אפי טריגר מחפפים.

כבן קיבוץ אפיקים הייתה לי זכות גדולה להימנות על שורות נבחרת ישראל בכדורעף ולהתאמן תחת מנהיגותו של מיכה שמבן. הוא אחד מאישי הספורט הדגולים שקמו למדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 ושייך לימי התום והפשטות של מדינת ישראל ובן לתקופה שחלפה לבלי שוב. הוא תמיד נהג לשאול אותי מהיכן שאבתי את הכישרון והזמן לשחק כמעט במקביל בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה בשלושה ענפי ספורט שונים בשלוש ליגות לאומיות שונות כדורעף (הפועל אפיקים), כדורסל (הפועל אשדות יעקב), וכדורגל (הפועל טבריה) וגם בעת ובעונה אחת להיות רפתן ועובד ענף המספוא בקיבוץ אפיקים. האמת, זה היה בלתי אפשרי. וויתרתי מייד על קריירת כדורגל בשורות הפועל טבריה של הימים ההם.

טקסט מסמך :  1 אוגוסט 1957. כחייל בן 19 ב- "גולני" אנוכי מוזמן לסגל נבחרת ישראל בכדורעף המתכונן למשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב. מפקדת חטיבת גולני וגדוד 12 לאא שחררו אותי בנימוק שאני מיועד להישלח לקורס קצינים בראשית ספטמבר 1957 בבה"ד 1 במחנה סירקין. על המכתב חתומים דוב "בולק" פרוסק ומיכה שמבן). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 1957. לפני 60 שנים. זימון דומה של וועדת הכדורעף בהתאחדות לספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 1961. לפני 56 שנים. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : סתיו 1961. לפני 56 שנים. רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : סתיו 1961. טקסט דומה לפני 56 שנים רשימת שחקני נבחרת ישראל בכדורעף לקראת משחקי המכבייה ה- 8. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 1960. לפני 57 שנים. העיתון "חדשות הספורט". אנוכי משחק במדי קבוצת הפועל טבריה בכדורגל בליגה הלאומית. זה היה לפני יותר מ-52 שנים. אני מקווה להישמע צנוע. התנשאתי ל- 1.90 מ'. מהירות הריצה שלי הייתה שווה ל- 7.3 שניות למרחק 60 מ', היה לי ניתור מצוין, יכולתי להרים את מרכז הכובד שלי כמטר מעל הקרקע, ולגעת בטבעת הסל במרפק היד שלי. היה לי כושר גופני מצוין והייתי בעל שליטה מוחלטת בכדור ובעיטה חזקה ושווה בשתי רגליי. שערים רבים הבקעתי בנגיחות ראש. הקריירה הספורטיבית הייתה חשובה אולם לא פחות ממנה ההתחייבות שלי כחקלאי לקהיליית הקיבוץ. (ארכיון חדשות הספורט. באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

טקסט מסמך : 1960. לפני 57 שנים. אחד מיני קטעים רבים בעיתון "חדשות הספורט" המתאר את פעילותי בקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב בליגה הלאומית בכדורסל. (ארכיון "חדשותת הספורט באדיבות הארכיונאי רוני דרור).

נחשבתי לספורטאי עַל בקיבוץ אפיקים. שיחקתי בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות במקביל בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. מצאתי חן בעיניי מחברי ספר שיאי גינס.

טקסט תמונה : ספר השיאים "גינס" מייחד לי פאראגרף בן ארבע שורות באחד מעמודיו (באדיבות ספר "גינס").

הייתי ספורטאי מצטיין בקיבוץ אפיקים ועמק הירדן אך זה לעולם לא היה על חשבון עבודתי כחקלאי. אהבתי אהבה רבה את אדמת אפיקים ואת עבודתי בענפי החקלאות המספוא, הבננות, והרפת של הקיבוץ בשנים 1963- 1959. כל אדם שגדל וצמח על רגבי האדמה יאמר תמיד שהאדמה היא הדבר החשוב ביותר עבורו. לא פלא שאבא של סקרלט אוהרה אומר לבִּתּוֹ בסרט "חלף עם הרוח" ברגע שחוותה משבר רומנטי כי הדבר החשוב באמת זוהי האדמה ואחוזת "טָרָה". ברור שהזדהיתי עמו לחלוטין. התמונה שלי כרפתן בקיבוץ אפיקים עם אלופת החלב הפרה מַרוֹקָה בחורף 1961 איננה חשובה פחות מתמונתי כמפיק טלוויזיה ומנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל הכדורגל של מכסיקו בקיץ 1986 עם גדול כדורגלני תבל, הברזילי פֶּלֶה. ראה הספר עב הכרס"כור מחצבתי" אחד מתוך 13 בספרים אודות הטלוויזיה בארץ ובעולם המרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

טקסט תמונה : חורף בדצמבר 1961. אנוכי רפתן בקיבוץ אפיקים עם שיאנית החלב הפרה מרוקה. הפרה המדהימה, השקטה, והמוכשרת הזאת הניבה מידי שנה כ- 13000 (שלושה עשר אלף ליטר חלב) ו/או במילים אחרות : 13 טון חלב שנה אחרי שנה, אחרי שנה. רודיק לווין ואנוכי הערצנו אותה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : כעבור 25 שנה ב- 1986 כמנהל ועורך ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות International Broadcastingg Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי עם גדול שחקני תבל בכדורגל בכל הזמנים – הברזילי אדסון אראנטז דו נאסימנטו, המוכר בכינויו  "פלה". התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל מכסיקו 1986. רשת הטלוויזיה הברזילית TVGLOBO שילמה לו שכר של 1.000000 (מיליון) דולר במונדיאל מכסיקו 1986. (התמונה צולמה בקיץ 1986 במכסיקו סיטי ע"י גב' אָנָה מָארִיָה אָגִירֶה מזכירת  OTI). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 2 : הסיקור הטלוויזיוני באוקטובר 1980 את אליפות ישראל בסקי מים בימים ההם כשאגם הכינרת היה מלא עד גדותיו.

אין נער בעמק הירדן שלמד בביה"ס התיכון חקלאי "בית ירח" ולא קרא את שיריה של המשוררת הנערצת רָחֵל ביניהם "כינרת", שיר שכתבה ב- 1927. המלחינה והמשוררת נעמי שמר העניקה לו תהילת עולם וחיי נצח (כפי שהמלחין סשה ארגוב העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "הַרֵעוּת" של חיים גורי, וכפי שהמלחין שמואל "שמולי'ק" קראוס העניק תהילת עולם וחיי נצח לשיר "זֶמֶר נוּגֶה" אף הוא של רחל המשוררת). לא העליתי אז בדעתי כי בחלוף שנות דור ישמש השיר ההוא תפאורה בכתבת טלוויזיה בנושא ספורטיבי. בחג הסוכות באוקטובר 1980 החלטתי להעניק ב- "מבט ספורט" חשיפה טלוויזיונית לאליפות ישראל בסקי מים שנערכה ב- "חוף הגיא" בטבריה ולגיבור האליפות נער בן 18 בשם משה גנזי. מנגד השקיפו הרי גולן. יצאתי לסיור קדם הפקה במוקד ההתרחשות כדי לתכנן ולאתר זוויות צילום ולוודא את מיקום המצלמות בחוף. בתום סיור קדם ההפקה חזרתי לירושלים ולקחתי עמי לטבריה את המגישה הקבועה שלי גב' אורלי יניב, את הבימאי הקבוע שלי יואב פלג, את הצלמים והצוות ההנדסי, וכמובן את הריגרים כדי שיקימו עבורי את "מגדלי בלולו". שני הצלמים שהופקדו על המצלמות האלקטרוניות היו קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן (ספיטירקי) שכונה בפי כל "סאלו". שני החברה האלה ילידי ארגנטינה קארלוס פופ ושלמה גרשנגורן היו יהודים ציוניים כמו כל יהודי ארגנטינה והחליטו לפני שנים רבות לעלות מבואנוס איירס לישראל כדי לבנות כאן את ביתם. בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי קשור במשך שנים רבות לצלמים ולטכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חייתי אתם וביניהם. אהבתי והערכתי אותם. לשידור הציבורי לא הייתה תקומה בלעדיהם. Shot הפתיחה הפסטורלי של אותה הכתבה ההיא אודות אליפות ישראל בסקי מים באוקטובר 1980 במימי הכינרת הראה את את אורלי יניב ב- Stand up משדרת את האליפות, כשברקע תמונת ה- Video שלה מבצבצים הרי גולן, וברקע ה- Audio שלה מתנגן לרגע קט שירה של רחל "כינרת" ומילות השיר, "שם הרי גולן הושט היד וגע הם…". צופי "מבט ספורט" שהיו מכורים לכדורגל הוכו בתדהמה נוכח שידור כתבה שעוסקת באליפות ישראל בסקי מים ושירה של המשוררת רחל משמש פס קול מוסיקאלי – אדיטוריאלי של הסיקור. משה גנזי הפך גיבור ספורט ישראלי לרגע קט.

rachel 1

טקסט תמונה : "רחל" ספרו המצוין והבלתי נשכח של העיתונאי וההיסטוריון אורי מילשטיין (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

rachel 2

טקסט מסמך : שירה של המשוררת רחל "כינרת" מ- 1927. (באדיבות ההוצאה כינרת זמורה ביתן).

peleg 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזרת ההפקה עדה קרן, המגישה אורלי יניב, אלוף ישראל בסקי מים הנער משה גנזי (בן 18), ונערת הקאראקטר ג'נרייטור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רוזי קוקה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

peleg 2

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. "חוף הגיא" בכינרת ליד העיר טבריה. זהו בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין ספורט וחדשות יואב פלג בן קיבוץ אושה בגוש זבולון. בימאי טלוויזיה ייחודי ומקורי בלתי נשכח עבורי. אהבתי והערכתי אותו עד למאוד. יצאתי עמו אלפי פעמים לשדות המערכה הטלוויזיוניים ומעולם לא הפסדתי. אי אפשר היה ליפול עמו. איש קר רוח ובעל תעוזה, מוכשר, חרוץ, ומסור מאוד לתפקידיו בטלוויזיה. שירת בצה"ל בצנחנים והיה מדריך צניחה בעל מוניטין. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

peleg 3

טקסט תמונה : סתיו 1980. לפני 37 שנים. חג סוכות. טבריה. "חוף הגיא" בכינרת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה את אליפות ישראל בסקי מים. כרגיל את מגדלי הצילום המודולריים והשימושיים הקימו נערי בלולו. הצלמים הם קרלוס פופ (הצלם התחתון) ושלמה גרשנגורן ספיטירקי (הצלם העליון). (צילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

peleg 4

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980. לפני 37 שנים. טבריה . "חוף הגיא" בכינרת. הצלמים קארלוס פופ (התחתון מימין) ושלמה גרשנגורן מצלמים את אליפות ישראל בסקי מים. באליפות ניצח משה גנזי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הרקע הספורטיבי הבינלאומי להענקת פרס ישראל (באיחור זמן עצום) לאלופה האולימפית היהודייה – הונגרית בהתעמלות גב' אגנס קלטי בת 97 היום, אזרחית מדינת ישראל מאז 1957. זה יקרה ביום שלישי – 2 במאי 2017 במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמת מדינת ישראל. גב' אגנס קלטי תעוטר ותהיה כלת פרס ישראל כשהיא בת 97. 

הספורטאית הגדולה ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל בכל הזמנים המתעמלת האולימפית גב' אגנס קלטי היא בת 97. איש לא הזכיר את שמה, מורשתה, ויום הולדתה בטלוויזיה, ברדיו, ובעיתונות. עכשיו בימים אלה הוחלט להעניק לה את פרס ישראל בספורט במוצאי חג העצמאות ה- 69 לייסוד מדינת ישראל (יום שלישי – 2 במאי 2017).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

הפוסט הנוכחי הקצר אודות גב' אגנס קלטי בת 97 מבוסס גם על סקירה מתוך הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים ואשר קרוי "הפקות טלוויזיה חובקות ארץ ועולם". 

המתעמלת האולימפית הדגולה היהודייה – הונגרית גב' אגנס קלטי גיבורת המשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 היא הספורטאית הישראלית הגדולה ביותר בכל הזמנים . ב- 9 בינואר 2017 מלאו לגב' אגנס קלטי 96. גב' אגנס קלטי היא אזרחית מדינת ישראל משנת 1957. החמיצה את עידן הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותה.

1. הקדמה קצרה. ההיסטוריה האולימפית של ההתעמלות לנשים.

במוצאי חג העצמאות ה- 69 להקמתה של מדינת ישראל, בערבו של יום שלישי – 2 במאי 2017 תעניק מדינת ישראל את הפרס הגבוה ביותר שהיא יכולה להעניק לבניה ובנותיה, אזרחיה ואזרחיותיה – "פרס ישראל". על מקבלי הפרס היוקרתי השנה בטקס שייערך בירושלים ב- 2 במאי 2017, נמנית האלופה האולימפית בהתעמלות היהודייה – הונגרייה גב' אגנס קלטי בת 97 שזכתה בשם מדינתה הונגריה ב- 8 מדליות אולימפיות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, 4 מהן מזהב. ראוי להזכיר כאן כי אגנס קלטי הייתה המתעמלת מס' אחת במשלחת ההתעמלות ההונגרית לאולימפיאדת לונדון 1948 (הייתה אז בת 27) אולם באימוני ההכנה בלונדון היא נפצעה ולא השתתפה במשחקים האולימפיים. היא שבה להתחרות כמתעמלת מוכשרת ומובילה בנבחרת הונגריה באולימפיאדת הלסינקי 1952, ולשיאה הגיעה באולימפיאדת מלבורן 1956 בהיותה בת 36. כישרונה הספורטיבי המיוחד והמקורי בתחום, הביצועי והיצירתי, אישיותה הכריזמטית, דבקותה חסרת הפשרות במשימה, והמנטליות והחוסן הנפשי בהם ניחנה סייעו לה להיות אחת המתעמלות הטובות ביותר בתבל בעת ההיא של שנות ה- 50 במאה הקודמת. בשנת 1957 החליטה גב' אגנס קלטי רבת המוניטין להעפיל למדינת ישראל ולבנות כאן את ביתה החדש. אגנס קלטי נולדה בבודפשט ב- 9 בינואר 1921. היא ניצולת שואה. לאחר עלייתה לישראל הפכה לאוטוריטה מספר אחת בענף ההתעמלות לנשים.

באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976 פגשתי סגנון חדש בהתעמלות נשים. מְבַשְרוֹת הסגנון החדש היו שתי המתעמלות הסובייטיות אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה במינכן 1972 והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 1976. הסגנון החדש שלהן בהשוואה לדוֹר המתעמלות האלופות הקודם בשנים 1968 – 1952 של המתעמלות הסובייטיות מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה (Maria gorochovskia, אלופת הקרב רב באולימפיאדת הלסינקי 1952) ולָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Ltynina, אלופת הקרב רב באולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960), המתעמלת היהודייה – הונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti, אלופת המכשירים והזוכה בשלוש מדליות זהב ב- מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956), והמתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה (Vera Caslavaka, אלופת הקרב רב באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968) – היה הרבה יותר נועז, אקרובטי, ומסוכן . חלק מהביצועים המטורפים, המרהיבים, והמרתקים של דור המתעמלות החדש הזה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה (Lyudmila Turischeva), אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci) וגם אחרות גבלו בסכנת חיים של ממש. הסלטה לאחור שביצעה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט על קורה (רוחבה 10 ס"מ) באולימפיאדת מינכן 1972 הייתה ריזיקו מסוכן מאין כמותו, אלמנט שנלקח מהקרקס, ובסופו של דבר כזה שהעניק לה את מדליית הזהב במקצוע התרגילים על הקורה במינכן 1972. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת בלתי נשכחת. מוכשרת מאוד שעסקה בתרגילים מקוריים בעלי מקדם קושי גבוה. חלקם גבלו כאמור בסכנת חיים. מצלמות הטלוויזיה התאהבו בה וסגדו לה ולמתעמלות נועזות שכמותה, והפכו את מקצוע ההתעמלות לענף ספורט מרכזי באולימפיאדות. הופעתן המדהימה וסגנון ההתעמלות הווירטואוזי של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה וגם של המתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ (Karin Janz) במינכן 1972 ושל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ונֶלִי קִים (Neli Kim) במונטריאול 1976 הטילו צֵל והשכיחו במידה רבה את המתעמלות האלופות האולימפיות שקדמו להן מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה ה- 20. טרגדיית השכחה הייתה נעוצה לא רק בהבדל שבין הסגנון ההתעמלות הלולייני והמרתק עד כדי תדהמה שהפגינו המתעמלות הצעירות לבין הסגנון המאופק של המתעמלות ה- וותיקות, אלא גם בגלל איכות הכיסוי הטלוויזיוני המודרני של DOZ הגרמנית את אולימפיאדת מינכן 1972 ו- CBC / ORTO הקנדית את אולימפיאדת מונטריאול 1976. פועלן של המתעמלות הצעירות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה, אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט, ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הונצח בשלמות ובאופן מקצועי על סרטי ה- Video. מורשתן של המתעמלות הוותיקות מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה, ואָגְנֶס קֶלֶטִי הונצח באופן חלקי בלבד על סרטי פילם דהויים . הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה נהנתה באולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968 מהנצחה חלקית משולבת של Film ו- Video. הארגומנטציה הטלוויזיונית מחזקת את ידיהן של דוֹר המתעמלות הצעירות ואת הגדרת בְּשוֹרָת ההתעמלות המרהיבה שלהן. הן באמת הביאו בעשור ה- 70 של המאה שעברה חזון אקרובטי וסגנון חדש בהתעמלות נשים ושיעבדו את מצלמות הטלוויזיה לטובתן. גב' אגנס קלטי העידה על עצמה בזמנו בפניי בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמה בביתה בהרצליה (בשנים 2011 – 2007) שהיא כאלופה אולימפית מהוללת בהתעמלות נטתה יותר לכיוון ההתעמלות האומנותית. אגנס קלטי התבוננה וחשבה שסגנון ההתעמלות הווירטואוזי – אקרובטי – קִרְקָסִי שהביאו עמן לזירה אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י מְסַכֵּן עד למאוד את בריאותן הגופנית עד כדי גרימת נַכוּת ואפילו נַכוּת קשה. שוחחתי עם גב' אגנס קלטי היום שיחת טלפון ארוכה בת שעה (שבת – 1 בפברואר 2014). היא נותרה אישה מרשימה מאוד גם בגיל 93. צלולה לחלוטין ובעלת זיכרון מופלא. כאילו לא חלפו כ- 60 שנים מאז הופעתה ההירואית באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956.

ב- 9 בינואר 2017 חגגה גדולת הספורטאיות היהודיות והישראליות בכל הזמנים גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי את יום הולדתה ה- 96 . שום אמצעי תקשורת, לא רשתות הטלוויזיה בישראל על שלל ערוציהן , לא רדיו "קול ישראל", לא רדיו גלי צה"ל, ולא העיתונות הכתובה – כולם נמנעו מלהזכיר דבר אודות פועלה ומורשתה הכבירה של האלופה האולימפית הנערצת בהתעמלות והישגיה של גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי שמתגוררת וחיה בינינו במדינת ישראל מאז 1957. ואין לשכוח אָגְנֶס קֶלֶטִי הייתה מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים במשך 33 שנים. אני חש הערכה רבה לגב' אָגְנֶס קֶלֶטִי. סיקור קורות חייה הקשים והמרתקים ומעוררי התפעלות של האלופה האולימפית הדגולה והאמיצה מתבטלים ונעלמים, והם כאין וכאפס לעומת הסיקור העצום שזוכה לו הכדורגל הישראלי הדלוח , מיסודו של יציע עיתונות חנפני, מגוחך, ועלוב, ודיווח אודות הכדורסל הישראלי רווי אמריקניזציה עד שורשיו וקצה נשמתו, ועולה על גדותיו מרוב אמריקניים . אם כך אנוכי אביא את סיפרה של אָגְנֶס קֶלֶטִי האלופה האולימפית והספורטאית האמיצה והנערצת שהדוֹר הצעיר לא מכיר ואשר לרוע המזל שמה נשכח והיא אף פעם לא הפכה למופת אצלנו ולא מודל לחיקוי.

2. המתעמלת האולימפית הנפלאה גב' אגנס קלטי בת 97.

אנוכי שָב לדמותה של גב' אגנס קלטי הספורטאית היהודיה הגדולה ביותר בכל הזמנים ילידת הונגריה, אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. היא החמיצה את הטלוויזיה הבינלאומית והישראלית והטלוויזיה הבינלאומית והישראלית החמיצו אותה. קוראי הבלוג הצעירים אינם יודעים כי רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שילמה לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשו ניצב השוודי זִיגְפְרִיד אֶדְסְטְרוֹם (Sigfrid Edstrom כיהן כנשיא IOC בשנים 1952 – 1946) זכויות שידורים בגין צילום ב- Film וגם ב- Video את אולימפיאדת לונדון 1948 (האולימפיאדה הראשונה לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945). חלק מהכיסוי ב- Video לבש כבר אז ביולי 1948 כסות של שידורים ישירים בפריפריה של לונדון בלבד. ה- BBC שילם ל- IOC סכום צנוע של כ- 5000 (חמשת אלפים) דולר זכויות שידורים תמורת הרשאתו לשדר ישיר חלק מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות. ב- 1952 נבחר נשיא חדש ל- IOC האמריקני אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' (Avrey Brundage כיהן כנשיא IOC בשנים 1972 – 1952). אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' תבע זכויות שידורים עבור שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הלסינקי 1952. רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC הודיעו לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי כי התחרויות האולימפיות הן חדשות ולא בִּידוּר ולכן לא ישלמו לו אפילו סֶנְט שחוק אחד. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הקשוח השיב מלחמה שערה והכריז כי המשחקים האולימפיים הם הרבה יותר מחדשות ובידור. מדובר בהצגת הספורט הגדולה והמרתקת בתבל. ללא תשלום זכויות שידורים מראש אין לשום רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית באשר היא אירופית ו/או אמריקנית רשות להציב את המצלמות שלה בתחרויות האולימפיות בהלסינקי 1952, קבע. והוא באמת לא הִרְשָה. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' הרהיב עוז וטבע אז בראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה את הסלוגן השחצני והמתנשא הבא : "כשם שהסתדרנו עד כה 60 שנים בלי טלוויזיה, נסתדר בלי טלוויזיה גם ב- 60 השנים הבאות". התוצאה הייתה שרשת הטלוויזיה הפינית הציבוריתת YLE הציבה כמה מצלמות Film משלה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 לצורכי צילוםם של חלק מתחרויות הגמר בא"ק , בשחייה , ובהתעמלות כדי להקרינם ביומי חדשות של חברת "Movietone News" בבתי הקולנוע. הישגיה של אָגְנֶס קֶלֶטִי באולימפיאדת הלסינקי 1952 מתועדים בצמצום ובאופן חלקי בפילם. אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' חזר על התעקשותו זאת גם באולימפיאדת מלבורן 1956. מצלמות פילם בודדות של הטלוויזיה האוסטרלית כיסו חלק מהתחרויות האולימפיות. משהו בפילם נשמר גם מהישגיה הבלתי נשכחים של אגנס קלטי בתחרויות ההתעמלות. באולימפיאדת מלבורן 1956 זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי (כמעט בת 36) במדליית הזהב בתרגילי הקרקע, במדליית הזהב בתרגילי הקורה, ובמדליית הזהב בתרגילי המקבילים המדורגים. בטרם התחרויות על מכשיר הסוס קפיצות היא קרעה את מיתר אכילס ואף על פי כן לא וויתרה. הספורטאית האמיצה הזאת קפצה על סוס הקפיצות ברגל אחת ודורגה במקום ה- 23 על מכשיר זה. בסיכום הניקוד של כל ארבעת המכשירים השיגה הספורטאית האבירית הזאת אשת לפידוֹת, המוכשרת, ודבקה במשימה את מדליית הכסף בקרב רב (במדליית הזהב בקרב רב זכתה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה). ב- 1960 נכנעו רשתות הטלוויזיה האמריקניות לתביעה הבלתי מתפשרת של אֶבְרִי בְּרָאְנֶדג' לשלם זכויות שידורים לוועד האולימפי הבינלאומי , IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) עבור הרשות לצלם את המשחקים האולימפיים חורף וקיץ ולהעביר את התחרויות בשידורים ישירים. רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS זכתה בבכורה ושילמה לראשונה ל- IOC סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר זכויות שידורים תמורת הכיסוי של אולימפיאדת החורף ב- 1960 ב- סְקְווֹ – וָואלִי (Squaw Valley במדינת קליפורניה). כמו כן שילמה CBS ל- IOC בפעם הראשונה סכום של 395000 (שלוש מאות תשעים וחמישה אלף) דולר זכויות שידורים עבור הכיסוי של משחקי אולימפיאדת הקיץ של רומא 1960. צריך להוסיף כאן שאיגוד השידור האירופי (EBU) שילם אף הוא ל- IOC סכום שנע סביב 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. מדובר בסכומים מגוחכים של הימים ההם . נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי בשנים 1972 – 1952 אֶבְרִי בְּרָאנְדֶג' צדק וגם לא צדק בהשקפת עולמו בוויכוח ההוא עם רשתות הטלוויזיה האמריקניות והבינלאומיות . המשחקים האולימפיים הפכו באמת להצגת הספורט הגדולה והמרשימה בתבל אולם טעה בגישה שהאולימפיאדות יוכלו להסתדר בלעדי הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה ל- IOC זכויות שידורים עבור אולימפיאדת לונדון 2012 בגובה של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC סך של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר עבור ה- הַרְשָאָה לצלֵם ולשַדֵר ישיר את משחקי לונדון 2012. מדובר בתשלום זכויות שידורים בלבד בטרם מבצעות רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות את פסיעות ההפקה והשידורים הישירים שלהן שגוררות הוצאות תפעול ענקיות נוספות.

אָגְנֶס קֶלֶטִי עלתה לישראל בקיץ 1957 בהיותה בת 36. היא הייתה שנים רבות המורה הראשית, המאמנת, והמדריכה של מקצוע התעמלות נשים במכון ווינגייט. כמו כן הייתה מאמנת נבחרת ישראל והניחה את היסודות של ההתעמלות הספורטיבית לנשים במדינת ישראל. אגנס קלטי היא בת 97 היום ומתגוררת בהרצליה פיתוח. היא מחלקת את זמנה בין ישראל לבודפשט. אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה לפֶרֶנְץ ורוֹזָה קליין ב- 9 בינואר 1921 בבודפשט. המשפחה שינתה את שמה ל- קֶלֶטִי. היא למדה בגימנסיה "האוונגלית" הידועה בבודפשט. בגימנסיה הזאת למד פעם גם חוזה המדינה תיאודור בנימין זאב הרצל. בימים ההם הייתה הפרדה מוחלטת בגימנסיה בין בנים לבנות. כיתות נפרדות. הגימנסיה אסרה על הבנות ללכת לחוגי ספורט במועדוני הספורט בבודפשט. לאחר לימודי התיכון למדה את מקצוע הַפָּרְוָונוּת. היא הייתה מעבדת עורות פָּרְוָוה וסייעה למשפחתה שהייתה שרויה במצב כלכלי קשה בתקופת מלחמת העולם  ה- 2. אביה נלקח למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נִרצח. אָגְנֶס קֶלֶטִי, אִימָה ואחותה הצליחו להסתתר בבודפשט וניצלו. מגיל ילדות נמשכה אָגְנֶס קֶלֶטִי לענף ההתעמלות. היא הייתה מוכשרת מאין כמותה ודבקה במשימה. החלום להיות אלופה פעפע בה בביה"ס התיכון וגם בימי המלחמה.

keleti 1

טקסט תמונה : שנת 1939. בודפשט בירת הונגריה. זמן קצר בטרם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 . תמונת מחזור של בית הספר "האוונגלי" לבנות. אגנס קלטי עומדת בשורה העליונה ראשונה משמאל. הייתה הפרדה מוחלטת בהוראה וחינוך בימים ההם בהונגריה בין בנים לבנות. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר הרבות עמי כלהלן : "ב- 1925 חלתה אחותי המבוגרת ממני בשמונה שנים ונפלה למשכב. משהחלימה ציווה עליה רופא המשפחה לעסוק בתרגילי התעמלות "בריאותית" כדי להתחזק. הייתי אז בת ארבע. הדבר מצא חן בעיניי. נמשכתי מאוד לתרגילי ההתעמלות. אחותי הפסיקה עם זה אבל אני המשכתי". הונגריה היא מדינהה בעלת מורשת ספורטיבית מפותחת ובעלת הישגים רבים בענפי הספורט השונים. לאחר ששבוו החיים למסלולם בהונגריה בתום מלחמת העולם ה- 2 החלו המוסדות לארגן את אליפויות המדינה במגוון מקצועות הספורט. בהיותה בת 26 זכתה אגנס קלטי באליפות הונגריה בהתעמלות ב- 1947. היא התמידה בכך עֶשֶר פעמים ברציפות והפכה לאחת הספורטאיות המפורסמות במדינה. בקיץ 1948 השתתפה אָגְנֶס קֶלֶטִי עם חברותיה לנבחרת ההתעמלות לראשונה במשחקים האולימפיים, אלה של לונדון 1948. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי כבר בת 27 . נבחרת ההתעמלות של הונגריה התאמנה כמעט כל השנה שלושש פעמים בשבוע . כל אימון נמשך שלוש שעות. חוץ מזה הייתי מתאמנת גם לבדי הרבה מאודד שעות . לקראת אולימפיאדת לונדון 1948 ערכנו מחנה אימונים באולם התעמלות ברובע צ'לסי בלונדון . הייתי המתעמלת הטובה ביותר בנבחרת הונגריה. לרוע מזלי נפצעתי באחד התרגילים בקרסול רגל ימין ופספסתי את האולימפיאדה בלונדון. זאת הייתה אכזבה גדולה בשבילי כספורטאית. הייתי צריכה להמתין ארבע שנים נוספות לאולימפיאדת הלסינקי 1952. ברה"מ טרם השתתפה במשחקים האולימפיים בלונדון 1948 ובענף ההתעמלות שלטו המתעמלות ההונגריות הצ'כוסלובקיות".

keleti 2

טקסט תמונה : קיץ 1948. שדה התעופה של בודפשט בירת הונגריה. נבחרת הנשים של הונגריה בהתעמלות יוצאת לאולימפיאדת לונדון 1948. גב' אגנס קלטי (בת 27, גובה 1.62 מ') היא השלישית מימין. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתה אגנס קלטי בת 31. בנבחרת ההונגרית בלטו אגנס קלטי אלופת המדינה, מַרְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi), אדית פרניי-ווקינגר (Edit Perenyi Weckinger), אולגה טאס (Olga Tass), ארצבט גוליאש (Erzsbet Gulias), מאריה ז'אלאי-קובי (Maria Zalai Kovi), אנדריאה בודו (Andrea Bodo), ואירֶן דארוּז'י – קארשיץ' (Iren Daruhazi Karcscic).

נבחרת ברה"מ העמידה לראשונה נבחרת אולימפית משלה ובראשה מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia), וגם נינה בוחרובה (Nina Bocharova), גאלינה מינאיצ'בה (Galina Minaicheva), גאלינה אורבאנוביץ' (Galina Urbanovich), פלאגיה דנילובה (Pelageya Danilova), גאלינה שמראי (Galina Shamrai), ויקטרינה קאליצ'וק (Yekaterina Kalinchuk). התפתחה תחרות מרתקת בין שתי קבוצות ההתעמלות של ברה"מ והונגריה . אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית הזהב, בתרגיל הקרקע, מדליית ארד במקבילים מדורגים, ומדליית כסף קבוצתית באולימפיאדת הלסינקי 1952. במדליית הזהב בקרב רב בהלסינקי 1952 זכתה המתעמלת הסובייטית מָארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָאָיה שצברה 76.78 נקודות בארבעת המכשירים. מָרְגִיט קוֹרוֹנְדִי זכתה במדליית אָרָד עם 75.94 נקודות. אָגְנֶס קֶלֶטִי דורגה במקום השישי כשברשותה 75.58 נקודות. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני הייתי הכוריאוגרפית של עצמי ביצירה וחיבור האלמנטים בתרגיל הקרקע. השתמשתי במוסיקה של גדול המלחינים ההונגריים ב- 120 בֶּלָה בָּארְטוֹק. הכוריאוגרפיה והביצוע שלי עם המוסיקה שלו הניבו מדליית זהב אולימפית. על ההצלחה האולימפית שלי קיבלתי בונוס כספי ממשלת הונגריה".

keleti 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. טקס הענקת המדליות למנצחות בתחרות תרגילי הקרקע. הציבור באולם ההתעמלות עומד דום לצלילי ההמנון ההונגרי. זיהוי משמאל לימין : דוכן מס' 2 מריה גורוחובסקיה מברה"מ הזוכה במדליית הכסף, אגנס קלטי עומדתת על דוכן מס' 1 והיא הזוכה במדליית הזהב, ומרגיט קורונדי אף היא מהונגריה על דוכן מס' 33 הזוכה במדליית האָרָד, איש FIG, ונערה פינית הנושאת את המדליות בטקס. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 4

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. אגנס קלטי ניצבת על דוכן מס' 3 לאחר שזכתה במדליית הארד במכשיר מקבילים מדורגים. על דוכן מס' 1 ניצבת הזוכה במדליית הזהב בת ארצה מרגיט קורונדי. במדליית הכסף זכתה המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה העומדת על דוכן מס' 2. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי ביקשה להיות אלופה אולימפית בקרב רָב באולימפיאדה הבאה במלבורן 1956 . בגיל 35 זכתה אגנס קלטי בפעם העשירית ברציפות באליפות הונגריה. באוקטובר 1956 התחולל בבודפשט המרד ההונגרי נגד שלטון החסות הסובייטי. המרד דוכא באכזריות רבה ע"י הטנקים הרוסיים שעשו כבשלהם ברחובות הבירה ההונגרית. נבחרות הספורט ההונגריות הגיעו בדרך לא דרך לטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים שנערך במלבורן ביום חמישי – 22 בנובמבר 1956. אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה עם חברותיה לאולימפיאדת מלבורן 56' בהסתר במטוס צרפתי כשלהפתעת הכל היא בשיא כושרה. באולימפיאדת מלבורן 1956 הייתה אָגְנֶס קֶלֶטִי בת 35 ו- 10 חודשים. מולה ניצבה המתעמלת הסובייטית לָארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latynina). שוב התפתחה תחרות ספורטיבית – פוליטית בין נבחרות ההתעמלות של הונגריה וברה"מ.

אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. היא ניצחה את לָארִיסָה לָאטִינִינָה במקבילים המדורגים כשצברה 18.966 נקודות מול 18.833 של המתעמלת הסובייטית. אָגְנֶס קֶלֶטִי ניצחה בתחרות על הקורה את המתעמלת הצ'כוסלובקית אֶוָוה בּוֹסָאקוֹבָה (Eva Bosakova) עם 18.800 מול 18.633 של המתעמלת הצ'כוסלובקית. (לָארִיסָה לָאטִינִינָה הייתה רביעית עם 18.533 נקודות). אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה במדליית זהב גם בתרגיל הקרקע לאחר שצברה 18.733 נקודות. גם לָארִיסָה לָאטִינִינָה שצברה מספר נקודות זהה לזה של אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה אף היא במדליית הזהב בתרגיל הקרקע.

keleti 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. טקס הענקת המדליות בתרגיל הקרקע. אגנס קלטי (בת 36, במרכז) מחלקת את המקום הראשון עם המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 23, מימין). משמאל זאת המתעמלת הרומנייה אלנה לאוסטין (Elena Leustean). (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 6

טקסט תמונה : שנת 1956. המתעמלת הנערצת אגנס קלטי (בת 36) באחד האימונים הקשים והמורכבים (על מכשיר המתח לגברים) לקראת תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. אפשר להבחין בארשת פניה הרציניות, במבטה ה- מפוקס, ובריכוז העצום בעת ביצוע תרגיל האימון. נפילות ממכשירי ההתעמלות השונים בעת שהגוף שרוי בביצוע תנועה מהירה עלולות להסתיים בפציעות קשות ואפילו במוות. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 7

טקסט תמונה : שנת 1956. אגנס קלטי עטורה תהילה אולימפית. הספורטאית הגדולה ביותר של ישראל בכל הזמנים . (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתרגיל על סוס הקפיצות נפצעה אָגְנֶס קֶלֶטִי בגיד אכילס והותירה את מדליית הזהב בקרב רב בידי יריבתה המושבעת והצעירה ממנה בשלוש עשרה לָארִיסָה לָאטִינִינָה. אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה גם במדליית הכסף הקבוצתית. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי טובה יותר מלאריסה לאטינינה שהייתה צעירה ממני בשלוש עשרה שנה. אילולא נפצעתי בגיד אכילס הייתי האלופה האולימפית גם בקרב ברב . אני זוכרת כשעליתי במלבורן 56' על הפודיום וביקשתי ללחוץ את ידה של לאריסה לאטינינה היא סירבה". אָגְנֶס קֶלֶטִי לא חזרה להונגריה בתום משחקי מלבורן 1956. היא נשארה אצל אחותה בסידני. שתי האחיות הביאו את אמן מבודפשט. האם נאלצה למכור את דירת המשפחה היפה על גדות הדנובה לשלטונות תמורת הדרכון שקיבלה מהמשטר. אָגְנֶס קֶלֶטִי זוכרת בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "לא יכולתי לקבל עבודה כמורה ומאמנת  התעמלות באוסטרליה מפני שבמדינה לא הייתה התעמלות. כעבור שנה ביקשה אותי ממשלת הונגריה לשוב לבודפשט. הסכמתי. מימנתי את כרטיס הטיסה חזרה הביתה באמצעות הופעות ראווה בהתעמלות במועדון לילה בסידני. ביוני 1957 פגשו אותי במקרה אנשי הארגון של המכבייה ה- 5. הם הציעו לי כמתעמלת יהודייה בעלת שם לבוא לתל אביב לצורך הופעות ראווה במסגרת משחקי המכבייה ה- 5. דחיתי את חזרתי להונגריה ובאתי לתל אביב. התקיימה מסיבת עיתונאים ארצית עם בואי בפעם הראשונה לישראל. ערכו לי קבלת פנים מרשימה ודאגו להפגיש אותי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון. הקשר שלי עם ישראל החל באקראי. נפגשתי עם המתעמלות הישראליות רותי אבלס, ראלי בן יהודה, מרים קארה ואחרות ותיקנתי להן את שגיאותיהן במהלך התחרויות. את המתעמלת הישראלית ראלי בן יהודה הכרתי מתחרויות האוניברסיאדה שהתקיימו בבודפשט ב- 1955. מייד נקשרתי אלינן "ותפסנו" ידידות. אהבתי אותן מאוד. ואז הציעו לי עבודה במדרשה להכשרת מורים להתעמלות במחנה יונה בתל אביב. זה היה עוד לפני הקמת מכון ווינגייט. החלטתי להישאר בישראל ולא לשוב עוד להונגריה. בניתי כאן את ביתי".

keleti 8

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. אגנס קלטי נפרדת בדמעות בשדה התעופה של מלבורן מחברותיה למשלחת ההתעמלות החוזרות לבודפשט. אגנס קלטי בת 35 ועשרה חודשים החליטה לא לחזור למולדתה בעקבות המצב הפוליטי בהונגריה. היא נשארה אצל אחותה בסידני. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 9

טקסט תמונה : קיץ 1957. תל אביב. תא עיתונאי הספורט באגודת העיתונאים מקיים מסיבת עיתונאים עם אגנס קלטי (במרכז) עם בואה לישראל. יושב קיצוני מימין עיתונאי "חדשות הספורט" יהודה גבאי. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 10

טקסט תמונה : שנת 1960. אגנס קלטי (במרכז) מאמנת נבחרת ישראל עם המתעמלת מרים קארה. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָגְנֶס קֶלֶטִי הפכה למורה להתעמלות נשים במדרשה ומאמנת נבחרת ישראל לנשים (במשך 33 שנים). רמת ההתעמלות עלתה בישראל עשרת מונים. אָגְנֶס קֶלֶטִי השפיעה על תודעת הספורט של אלכס גלעדי ושלי והגבירה את התעניינותנו בהתעמלות האולימפית. הייתה לכך הוכחה בלוח המשדרים. לאחר נפול מסך הברזל זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי להכרה רשמית וכבוד גדול מידי המִמסד הפוליטי והספורטיבי בהונגריה. היא נבחרה לאחת מתריסר הספורטאים הגדולים ביותר של הונגריה בכל הזמנים. ממשלת הונגריה החליטה להעניק ל- אָגְנֶס קֶלֶטִי קצבה חודשית רטרו אקטיבית קבועה לכל חייה לזכר הישגיה הספורטיביים הנפלאים באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, באליפויות הלאומיות של המדינה, ואליפויות אירופה.

keleti 12

טקסט תמונה : שנת 2007. גב' אגנס קלטי בת 87 (עומדת בשורה הראשונה במרכז) עם שורת ספורטאים הונגרים נבחרים, וותיקים, ומפורסמים כמוה. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : פלוריאן אלברטט (כדורגלן), לאסלו האמרל, לאיוש פורטיש (שחמטאי), אווה סקלי (שחיינית), אימרה פוליאק,, גיוז'ו קולצ'אר, אגנס קלטי (מתעמלת אולימפית), גיולה ז'יבוצקי (יודה פטיש), מריה איוואנקה (ספורטאית חרשת), ודז'ו גיארמאטי. (באדיבות אגנס קלטי. יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. תקופת המכביות וכינוסי הפועל בארץ ישראל ואח"כ במדינת ישראל.

עד 1973 הוקרנו קטעים קצרצרים מהמכביות רק ביומני "כרמל – הרצליה" בבתי הקולנוע. דָן שִילוֹן היה האיש שחשף לראשונה את תחרויות המכבייה בסדר גודל אולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הוא הניח את יסודות המחשבה ומסורת הצילום במכביות, וקבע כי לרעיון המכבייה כאירוע ספורטיבי, ביצוע הרעיון והגשמתו יש מקום נרחב בטלוויזיה הציבורית. הוא נתן לכך ביטוי טלוויזיוני נרחב הלכה למעשה במכבייה ה- 9, השנייה שנקרתה לפניו כאיש טלוויזיה. במשחקי המכבייה ה- 8 ב- 1969 לא היו לטלוויזיה מספיק אמצעים טכנולוגיים כדי להתמודד עם אתגר הצילום רב במשימות. השתתפתי בעצמי כאיש טלוויזיה בהפקת השידורים של 7 מכביות. חמש מתוכן מ- 1981 ניהלתי, ערכתי, והפקתי בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כמו דן שילון ואלכס גלעדי לפני, ייחדתי לאירוע החשוב בן עשרת הימים את מֵירב אמצעי השידור והצילום של מחלקת הספורט. פגשתי שם במשך שנות דוֹר אנשים נפלאים ומוכשרים של ארץ ישראל היפה שעמלו קשה במלאכת האִרגון והצליחו לשָמֵר את המורשת של יוסף יקותיאלי משנת 1932. רעיון המכבייה הוא רעיון נשגב הטומן ביסודו רצון לאיחוד התפוצות והפזורה היהודית בתבל מידי ארבע שנים סביב תחרויות ספורט המתקיימות בישראל במשך כעשרה ימים. במשך השנים השתתפו במכביות ספורטאים יהודיים מצטיינים רבים מרחבי העולם, אך אין ספק שהגדולים שבהם היו המתעמלת הנפלאה גב' אגנס קלטי מהונגריה (נולדה ב- 9 בינואר 1921) שנטלה חלק בתחרויות הראווה במכבייה ב- 1957 והשחיין האמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz, נולד ב- 10 בפברואר 1950) שהשתתף בתחרויות השחייה במכביות של 1965 ו- 1969 טרם הצלחתו הווירטואוזית  באולימפיאדת מינכן 1972 שם זכה בשבע מדליות זהב. אגנס קלטי זכתה בחמש מדליות זהב בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956. לאחר המשחקים האולימפיים של מלבורן 1956 לא חזרה למולדתה הונגריה השסועה מהמרד שפרץ שָם נגד ברה"מ. המרד דוכא באכזריות רבה בדם ואש ע"י הסובייטים. אָגְנֶס קֶלֶטִי נשארה באוסטרליה. מנהל הספורט של המכבייה ה- 5 ב- 1957 ד"ר רוברט אטלס ומאמנה לשעבר פרופסור זולטן דיקשטיין שִכנעו אותה לעלות לישראל. אגנס קלטי ספורטאית ומתעמלת דגולה שינתה את פני ההתעמלות במדינת ישראל .

keleti 13

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי זוכה במדליית הכסף ניצבת על דוכן מס' 2 בתחרויות הקרב רב בהתעמלות באולימפיאדת מלבורן 1956. במדליית הזהב זכתה המתעמלת הסובייטית לאריסה לטינינה. על דוכן מס' 3 ניצבת עוד מתעמלת סובייטית סופיה מוראטובה. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 14

טקסט תמונה : אגנס קלטי מתעמלת יהודייה – הונגרייה (קיצונית משמאל) פעמיים אלופה אולימפית בהתעמלות בשם הונגריה באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956, עלתה ב- 1957 לישראל ובנתה כאן את ביתה. מימין העיתונאי יהודה גבאי. (התמונה באדיבות גב' אגנס קלטי ומר יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משחקי המכבייה הם מורשת חשובה ופלא אִרגוני בתולדות מדינת ישראל . במכבייה ה- 1 שנערכה בתל אביב ב-1932, נטלו חלק 390 ספורטאים. כעבור 61 שנה ב- 1993 השתתפו במכבייה ה- 14 5061 ספורטאים. המכבייה הפכה למפעל ספורט בינלאומי מוכר, אָהוּד, ומשגשג. הגידול במספר המשתתפים נבע מתוספת ענפי ספורט, בעיקר ענפי "אנגלו – סאכסיים", כמו סקווש, רוגבי, קריקט, סופטבול, הוקי שדה, קט רגל, וכדורת דשא. בשנים 1993 – 1973 החרים עולם הספורט את ספורטאי דרום אפריקה ולא אפשר את השתתפותם באירועי הספורט הבינלאומיים. מטה המכבייה השכיל לשתף ספורטאים יהודיים מדרום אפריקה במשחקי המכבייה מבלי להפר את החוקים הבינלאומיים. ב- 1989 , ערב התפרקותה הפוליטית של ברה"מ, שָבוּ ספורטאים יהודיים ממדינות מזרח אירופה להשתתף במכביות . הגידול העצום במספרי המשתתפים חייב שינוי בשיטת האִכסון. עד 1981 שוכנו הספורטאים בבתי מלון על פי ארצות המוצא. החל מ- 1981 הם שוכנו לפי ענפי הספורט. שיטת הַאִכְסוּן הזאת אפשרה להגדיל ולהעשיר את תוכנית המשחקים, מבלי לחשוש לבעיות היסעים ותחבורה . משחקי המכבייה היוו מאיץ לפיתוח ורכישת מתקני וציוד ספורט ברמה בינלאומית , לצורך עמידה בתנאי התקנון הבינלאומי והמשקיפים הבינלאומיים אשר נשלחו לארץ למשחקים ע"י התאחדויות הספורט העולמיות. אִצטדיון הא"ק בהדר יוסף, היכל הספורט ביד אליהו, שיפוץ אִצטדיון ר"ג , מִטווח הקליעה הבינלאומי בהצלחה, מערכות המדידה האלקטרוניות בא"ק, שחייה וענפי ספורט אחרים – הם חלק מההישגים שהושגו בעקבות מאמץ אִרגוני בן שנים רבות. מעט אנשים נשאו בעול ההנהגה העיקרי בתקופת הגידול הענק במספר המשתתפים בשנים שבין 1973 ל- 1993 . ביניהם ד"ר ישראל פלד ראש העיר רמת גן ויו"ר מכבי העולמי, חיים ויין ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של המכבייה ה- 9  ב- 1973 והמכבייה ה- 10 ב-1977, מיכאל (מייקל) קווהאזי יו"ר הוועדה מארגנת של המכבייה ה- 11 ב- 1981  ומשחקי המכבייה ה- 12 ב- 1985 ששימש גם יו"ר מכבי העולמי, אריה רוזנצווייג יו"ר הוועדה המארגנת של המכביות ה- 13 ב- 1989 ו- 14 ב- 1993, מרכוס ארבייטמן מברזיל נשיא המכבי העולמי, קן גריידון מאנגליה יו"ר וועדת הספורט הבינלאומית, אורי אפק מנכ"ל הוועד האולימפי וסגן יו"ר הוועדה הבינלאומית, ויריב אורן ז"ל ששימש שנים רבות מנהל רשות הספורט הממלכתית.

ב- 1928 נערך בתל אביב כינוס הפועל הראשון . משחקי כינוס הפועל היו תשובה למפעל המכבייה. "הפועל" ו- "מכבי" הן אגודות ספורט ארציות ששררה ביניהן מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה יריבות ספורטיבית אידיאולוגית מרה. ספורטאי "הפועל" בני מעמד הפועלים ראו הארגון היריבות נמשכה שנים רבות והייתה מכאיבה לשני הצדדים ולספורט הישראלי מפני שבסיסה היה רעיוני. "עם התארגנותו של "הפועל" כגוף ארצי התעורר הצורך במפגן כללי של חבריו. ואכן, כאשר הוחלט על כך, נקבע באופן טבעי השם  "כ י נ ו ס", כיוון של חגיגה באו והתכנסו כמעט כל חברי "הפועל" באותה תקופה", כך כותב יצחק נשר בעיתון "האבוקה" שטופסו הראשון הודפס ב- 1928 [1]בחג הסוכות שנת תרפ"ט בחודש ספטמבר 1928 נתפח כינוס "הפועל" בתהלוכה מקלוב '"הפועל" תל אביב עד למגרש "הפועל" בדרך יפו . 780 חברים  מ- 18 סניפים השתתפו בכינוס. סיסמאת הכינוס הייתה, "בריאות העובד – ערובה לניצחונו". מר מ. יבנה שסיקר את משחקי הכינוס הראשון ב- 1928 כתב בעיתון "האבוקה" שראה אור ב- 8 בספטמבר 1928 כלהלן : "התהלוכה עברה בסדר למופת , בלי סממנים צבאיים ובלי פקודות קולניות השכיחות בתהלוכות כאלה". כינוסי "הפועל" כמו משחקי המכבייה הפכו למסורת .

keleti 15

טקסט תמונה : חילופי דגלים באחד מכינוסי "הפועל" הראשונים בעשור ה- 30 בתל אביב. רביעי וחמישי מימין (בז'אקטים) שני עסקני הספורט הוותיקים של אגודת "הפועל" חיים גלובינסקי וברוך בָּג (מייסד מכון ווינגייט ב- 1958 ליד נתניה). (ארכיון מרכז הפועל).

keleti 16

טקסט תמונה :  מצעד הספורטאים ב- 1928 ברחובות תל אביב הקטנה בעת הכינוס הארצי הראשון של משחקי "הפועל". (ארכיון מרכז הפועל).

keleti 17

טקסט תמונה : תחרות משיכת חבל בכינוס "הפועל" הראשון ב- 1928 בתל אביב . ניסיון העתקה מהמשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה. (ארכיון הפועל).

keleti 18

טקסט תמונה :  מופע ראווה המוני בטקס הפתיחה של כינוס "הפועל הראשון ב- 1928. (ארכיון הפועל).

keleti 19טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 30 במאה הקודמת. קבוצת הכדורסל הראשונה לנשים בתל אביב במסגרת התאגדות הספורט "הפועל". (ארכיון הפועל).

חלפו 43 שנה . בין ה- 29 באפריל ל- 5 במאי 1971 נערך בתל אביב הכינוס ה- 9 של משחקי "הפועל". דן שילון ומחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן הפילם היו כבר שם. השדרנים של דן שילון היו אלכס גלעדי, יאיר שטרן, מיכאל "מייק" קרנון, עו"ד חנוך קינן, איתן עמית, רפאל "רפי" נאה, יהושע כהנא, יורם שימרון, אורי נוי, גדי ליבנה, ואחרים. המפעל הספורטיבי שהיה פעם צנוע התרחב לממדים גדולים . מיום פתיחתו ועד סיומו התקיימו 114 אירועים בענפי הספורט השונים. מאות ספורטאי "הפועל", "מכבי", ו- "אליצור" נטלו בו חלק יחד עם 800 ספורטאים אורחים מחו"ל. טקס פתיחת משחקי הכינוס ה- 9 ביום חמישי – 29 באפריל 1971 עמד במרכז חגיגות יום העצמאות ה- 23 של מדינת ישראל. תחרויות הספורט חולקו לשני רבדים. האחד ברמה של ספורטאי תנועת הפועלים, והשני בהשתתפות ספורטאי עילית בינלאומיים. בראש המטה הנרחב של הכינוס הקובע את דרכו של המפעל הגדול ניצב מזכיר "הפועל" יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל חבר קיבוץ גבעת חיים. יו"ר הוועדה המארגנת היה רפאל פנון וסגנו יוסי דוֹר (עטיה) ז"ל . חברים נוספים בוועדה המארגנת היו יריב אורן, עשהאל בן – דוד, עמנואל גיל, חיים תמיר, אורי זמרי, יצחק אופק (פוקס), יצחק פינטל, ואבי אלון.

keleti 20

טקסט תמונה : כינוס הפועל בחודש מאי – שנת 1975. טקס הפתיחה המרשים נערך באִצטדיון "בלומפילד" ביפו. מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי שלישי מימין ומשמאלו הבימאי יוסי צמח (במשקפי שמש) מתכננים העלאת מצלמה אלקטרונית לגובה 40 מ' באמצעות מנוף של מכבה אש לצורך כיסוי טקס הפתיחה באצטדיון "בלומפילד". עומד מימין, אליהו קובו המפקח הטכני של ניידת השידור (ה- O. B. הלבן). משמאל, מפיק הטלוויזיה אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מעשן). (התמונה באדיבות אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 21

טקסט תמונה : משחקי כינוס הפועל במאי 1975. ליד אִצטדיון "בלומפילד" ביפו. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר, מנהל מחלקת הספורטט אלכס גלעדי, והמפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית אליהו "אלי" קובו. (באדיבותת אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון ואלכס גלעדי הפיקו מידי ערב יומני כינוס באמצעי הפקה מוגבלים ובפילם. תחרויות הספורט בכינוס הפועל ב- 1971 בעיקר בא"ק ושחייה, עמדו על רמה גבוהה. העיתונאי מיכאל "מייק" קרנון מהעיתון "ידיעות אחרונות" ששימש אז כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היה מהראשונים שהביא למסך הציבורי את תודעת הא"ק. האתלט האוגנדי ג'ון אקיבואה (John Akii- Bua) ניצח בקלות בריצות ל- 110 מ' משוכות ו- 400 מ' משוכות. שנה אח"כ הפך לאלוף אולימפי כשקבע שיא עולם בריצה ל- 400 מ' משוכות באולימפיאדת מינכן 72', 47.82 ש' והקדים את שני הפייבוריטים רלף מן (Ralph Mann) מארה"ב 48.51 ש' והאלוף האולימפי הקודם מאולימפיאדת מכסיקו 1968 האנגלי דייויד המרי (David Hemery). בריצת 100 מ' לנשים ניצחה אליס אָנוּם (Alice Annum) בתוצאה של 11.2 ש' . באולימפיאדת מינכן 72' היא סיימה שישית בריצת הגמר. ב- בריכת השחייה ב- "גלי גיל" ברמת גן הדהימה השחיינית האמריקנית סנדרה נילסון (Sandra Neilson) בניצחונותיה הקלילים בסגנון חופשי ב- 100 מ' בתוצאה של 1:01.7 דקה ו- 200 מ' בזמן של 2:15.4 דקות. היא הפכה לכוכבת עַל בבריכת השחייה האולימפית במינכן 1972 כשזכתה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של שיא אולימפי חדש 58.59 ש'.

משחקי כינוס הפועל והמכביות היו בשנים ההן כמעין אולימפיאדות זוטא. לפחות מן ההיבט האִרגוני. מאות חברים היוו את המנגנון האִרגוני המורכב של משחקי הכינוס. נערכו כאן תחרויות בהשתתפות המוני ספורטאים מהארץ ומהעולם ב- 17 ענפי ספורט. א"ק , אופניים, היאבקות, הרמת משקלות, התעמלות, טניס, טניס שולחן, כדוריד, כדורסל, כדורעף, כדורגל, סיוף, קליעה למטרה, שחייה, כדור מים, שיוט, ושחמט. מבצע תחרותי לא פשוט. בכינוס ה- 10 של משחקי הפועל שהתקיימו בתל אביב במאי 1975 הטיל עלי אלכס גלעדי לביים כתבת ספורט הנוגעת לתחרויות הא"ק במשחקים עבור המגזין "יומן השבוע" שערך אותו אז רם עברון . בחרתי להביא למסך כתבה העוסקת בריצת הגמר ל- 100 מ' . שני המועמדים לניצחון בריצה היו האָצָן התאילנדי אָנָאט רָאטָאנָאפּוֹל והאָצָן השחור האמריקני סְטִיב רִידִיק. הצלם אֵיתָן הָדָר נבחר על ידי לצַלֵם את הכתבה. לצורך צילום הריצה שנמשכת קצת יותר מ- 10 שניות השתמשנו במצלמת הפילם Master Action של מכון ווינגייט שהייתה מסוגלת לצלם ב- DSSM (ראשי תיבות של Double Super Slow Motion) במהירות של 500 (חמש מאות) פריימים בשנייה אחת, פי 20 לאט יותר מאשר במציאות. מנגנון הצילום של מצלמת ה- High Speed בשל מהירותו העצומה מושך פילם מיוחד שעשוי "פרפורציות" משני צדדיו (Double Perforated) ומשמיע רעש גדול בעת הפעולה. זאת הייתה מצלמה חדשנית ובלתי מוכרת. אֵיתָן הָדָר נדרש להתאמן עליה כדי להגיע לתוצאות צילום טובות. הכתבה עסקה במעקב וריאיונות עם ששת האצנים המשתתפים וכיצד הם נערכים לקראת ריצת הגמר. לצילום הריצה עצמה גייסתי שלוש מצלמות נוספות . הצלם עמנואל פרת עקב במצלמתו אחר הכנות האתלטים לקראת הזינוק וצילם גם את הזינוק עצמו בהילוך איטי. שני הצלמים האחרים עמנואל אלדמע ופָּז נְבוֹ שתיים צילמו ממול בתנועה איטית של 50 פריימים בשנייה אחת בקלוז אפ את שני המועמדים לניצחון, אנאט ראטאנאפול וסטיב רידיק . איתן הדר צילם את הריצה במצלמה ה- Master Action המהירה. העורך גדעון דרורי ערך את הכתבה. בעריכה מתוחכמת של צילומים יפהפיים מארבע זוויות שונות ארכה הריצה באצטדיון עשר ומשהו שניות ובכתבה בעת שידורה על מסך הטלוויזיה היה מִשכה כ- 150 שניות . צילומי ה- Super Slow Motion בריצת 100 מ' היו חדשניים בטלוויזיה בארץ ומיקדו את עיקר תשומת הלב . מאוץ של ריצת 100 מ' שנמשך קצת יותר מעשר שניות על המסלול התארך על מסך הטלוויזיה לשלוש דקות וחצי. אלכס גלעדי ביקש לצפות בכתבה על ה- Steenbeck (שולחן העריכה) לפני שידורה ב- "יומן השבוע" אצל רם עברון. "יואשיש , תדע לך הכתבה הזאת היא פסגת העשייה שלך כבימאי ספורט", אמר וחיבק.

keleti 22

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1975. אצטדיון "בלומפילד" ביפו – בתל אביב. סיקור משחקי "כינוס הפועל" בחודש מאי של שנת 1975 היו פרי הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : בני כרמלי, יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי – בלינדמן. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. הוא נפטר בנכר לפני ארבע שנים וחצי מדינת פלורידה בארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 23טקסט תמונה : מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי (מימין) בפגישת הפקה במאי 1975 באצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב עם יוסי דור ז"ל יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי כינוס הפועל ה- 10. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רעיון כינוס הפועל שנולד ב- 1928 כמוטיב נעלה וצורך להפגנת הצטיינות המונית של ספורטאי מעמד הפועלים שהתאגדו באגודת ספורט ארצית "הפועל", הפך ברבות השנים למפגן עוצמה ספורטיבי בינלאומי נטו אך חסר כל מוטיב לאומי. גם לא מוטיב של ספורט הפועלים . בתחילה קיבל ציבור הפועלים את הכינוסים בהתלהבות רבה עד כדי כך שהריקודים ברחובות העיר תל אביב נמשכו עד אור הבוקר אך ברבות השנים קיבל המיזם צִביון זר. גברי לוי יו"ר ההתאחדות לכדורגל מונה לבימאי הראשי של טקס הפתיחה של משחקי הפועל ב- 1995. הוא נפגש עם מוטי קירשנבאום ועִמִי כדי לשכנע אותנו לשדר ישיר את הטקס שבינו לבין ספורט הפועלים לא היה דבר . הזמרת האמריקנית דיאנה רוס הפכה לאימפורט של מרכז "הפועל". היא שרה בטקס הפתיחה תמורת סכום הנאמד ביותר מרבע מיליון דולר. פתטי והוצאה כספית מוגזמת .רעיון כינוס "הפועל", מסגרת משחקים ותחרויות האמורים לייצג את הספורטאים בני מעמד הפועלים כפי שבאו לידי ביטוי במתכונתם החדישה בשנות ה- 70, הרעיון הזה לא צלח וגווע בסופו של עשור ה- 90. גוועו לפניו הדֶגֶל האדום -דֶגֶל הפועלים ונעלמו מהנוף גם חגיגות ה- 1 במאי.

צריך להבין שגם הרעיון הנשגב של משחקי המכבייה הגיע לפרשת דרכים ועידן חדש. גם בתקשורת. ביצועו חייב לעבור רוויזיה פן ייעלם גם הוא מן ההוויה הישראלית.

[1] ראה נספח : ספרו של עמנואל גיל "ספורט של אגודת הפועל – 50 שנה להתאגדות הפועל" בהוצאת הקיבוץ המאוחד מ- 1977.

4. אגנס קלטי ואמיל זטופק.

ב- 1992 נפלה בידי הזכות לארח במשך חמש שעות את אֶמִיל זָטוֹפֶּק שהיה כבר בן 70 ורעייתו דָנָה זָטוֹפְּקוֹבָה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . אמיל זטופק גרר רגל וצלע . הוא לא היה במיטבו ועלה במעלית הקטנה למשרדי מחלקת הספורט השוכנים בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים יחד עם מלווהו הישראלי דוד "סוחו" סיבור. דנה זטופקובה שהייתה גם היא בת 70 טיפסה עמי בקלות חמש קומות במדרגות. עיקר השיחה עם האלוף האולימפי הצ'כי הבלתי נשכח נסבה על חתירתו המתמדת לניצחון , מבנה גופו הרזה, הגנטיקה הפיסיולוגית שלוֹ, ואהבתו ללא תנאי לאימון ודבקותו במשימה. "מר יואש אלרואי", הוא פונה אליי ומוסיף, "גיחתי לעצמי כשראיתי את סיסמתו של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין נגלית אלי מרום אצטדיוןן "וומבלי" באולימפיאדה הראשונה שלי בלונדון 1948, וקובעת כי הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות. זה נראה בעיניי כבדיחה. אני באתי לאולימפיאדה כדי לנצח", אמר לי כששתינו את הקפה שהועלה אלינו ממזנון הטלוויזיה ששכן במרתף הבניין הגדול. גם אָגְנֶס קֶלֶטִי הביעה את אותו הרעיון בעת הפגישות הרבות בינינו בביתה בהרצליה. "התחריתי והופעתי באולימפיאדות כדי לנצח ולהיות אלופה ולא כדי להשתתף", שחה לי בגאווה ובצניעות. אמיל זטופק ואנוכי  עשינו שנינו חשבון מתמטי כי בשנות הקריירה המופלאה שלו הקיף בריצותיו את כדור הארץ שלוש פעמים כ- 120000 (מאה ועשרים אלף) ק"מ. בסופה של השיחה המרתקת הקרנתי בפניו את קלטת ה- Video המראה את שלושת ניצחונותיו הבלתי נשכחים בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי 1952. הצילום בפילם נעשה באופן בלעדי ע"י רשת הטלוויזיה הפינית YLE אך מכיוון שהחומר היה Mute (ללא sound) ערכתי אותו בהתאמה עם קולו של שַדָּר הרדיו מרטיט הלבבות מ- BBC הרולד אייברהאמס [1] שהעביר בשידורים ישירים מהלסינקי ללונדון את כל שלושת הריצות בהן ניצח אמיל זטופק. התוצאה הסופית של ה- Mix בין תמונת הפילם הפינית לסאונד הרדיו הבריטי הועברה ל- ווידיאו וכך שודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אמיל זטופק ישב נפעם מול מסך הטלוויזיה. בתום ההקרנה שַח לי, "מר יואש אלרואי אתה יודע עלי יותר ממשה שבני עמי ב- צ'כיה יודעים עלי". התנשקתי עמו ועם רעייתו וחיבקתי אותם. אימצתי את אֶמִיל זטופק ודָנָה אל לִבִּי.

keleti 24טקסט תמונה : אולימפיאדת לונדון 1948. הסיסמא האולימפית החברתית, הנאיבית, הטהורה, ורבת המוניטין בת 24 המילים של הברון פייר דה קוברטיין נישאת ברום אִצטדיון "וומבליי" (Wembley) באולימפיאדת לונדון 1948. הסלוגן הסוציולוגי והתמים היה שילוב היסטורי נדיר עם אומץ ליבה של האומה הבריטית בראשות ראש הממשלה ווינסטון צ'רצ'יל שהביסה את גרמניה הנאצית. הנה הוא כלהלן ואפשר לקרוא אותו בבירור :  

"The important thing in the Olympic Games is not winning but taking part…". 

הוועדה המארגנת האנגלית הבליטה את המֶסֶר של מְחֲדֵש המשחקים האולימפיים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין בעידן המודרני "לא הניצחון חשוב – חשובה ההשתתפות". הסיסמא האולימפית בעלת גוון סוציאליסטי שוּוְקָה לעולם באמצעות מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC ומצלמות הסטילס של העיתונות הכתובה.

keleti 25טקסט תמונה : קיץ 1992. משרדי מחלקת הספורט בבניין טלוויזיה הישראלית השוכנים ברוממה – ירושלים. אני מארח את אמיל זטופק ואת רעייתו דנה זטופקובה, שניהם בני 70 בתמונה. אמיל זטופק זכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצת 10000 מ' ובמדליית הכסף בריצת 5000 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון (42.195 ק"מ). רעייתו דנה זטופקובה זכתה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  הרולד אייבראהמס זכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' בתוצאה 10.6 ש' באולימפיאדת פאריס 1924. מאוחר יותר הפך לשַדָּר א"ק רב מוניטין של רדיו ה- BBC.

5. האלופה האולימפית בהתעמלות גב' אגנס קלטי עולה ב- 1957 לישראל ומותירה את עברה הספורטיבי מאחור בבודפשט.

אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) לא חזרה להונגריה הקומוניסטית בתום הצלחתה המסחררת באולימפיאדת מלבורן 1956. בהונגריה פרץ מרד אזרחי נגד השלטון הסובייטי שדוכא ביד קשה . היא נשארה באוסטרליה אצל אחותה שהיגרה קודם לכן לסידני. ב- 1957 עלתה אגנס קלטי לישראל והתאחדות הספורט מינתה אותה מייד למאמנת נבחרת נשות ישראל בהתעמלות שהתכוננה לקראת משחקי המכבייה ה- 5 שנערכו בקיץ 1957 בתל אביב. את הדור ההוא של המתעמלות הישראליות הובילו רותי אָבֶּלֶס מקיבוץ כפר גלעדי, מרים קָארָה מירושלים ורָאלִי בֵּן יְהוּדָה מתל אביב. שלושתן נחשבו לתקוות האולימפיות שלוש שנים בטרם אולימפיאדת רומא 1960. אגנס קלטי מונתה גם למורה ומדריכה ראשית במכון ווינגייט.

keleti 27

טקסט תמונה : סוף שנות שנות ה- 50 של המאה שעברה. האלופה האולימפית אגנס קלטי בת 38 מדגימה בפני הסטודנטיות שלה לחינוך גופני וספורט תרגיל על המקבילים מדורגים באולם ההתעמלות ע"ש פלדמן במכון ווינגייט. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רבים נטו לחשוב כי בואה לישראל של אלופה אולימפית כה רבת מוניטין יסלול במהרה את הדרך גם להכשרת אלופות אולימפיות ישראליות בעתיד. עמד לרשותה זמן רב כדי להכשיר את שלוש המתעמלות לקראת המשחקים האולימפיים. מומחי הספורט בארץ תלו תקוות ופיתחו ציפיות אך לא הבינו כי הדבר לא ייתכן במדינת ישראל של הימים ההם משוללת תנאים ספורטיביים ומשמעת ספורטיבית כדי לעמוד במשימה מהסוג הזה. לא ניתן היה כמובן להתחרות בפסי הייצור של תעשיות הספורט (מתקנים, כמות פנטסטית של שעות אימונים, מחקר רפואי, ניסיון בינלאומי, וממון) והקדשת אמצעים מדעיים נוספים שהקימו ברה"מ, מזרח גרמניה, רומניה, צ'כוסלובקיה, קובה ומדינות נוספות בכל הענפים האולימפיים. אָגְנֶס קֶלֶטִי השקיעה מאמצים גדולים במחשבה ושינוי השיטה בארץ אך בסופו של דבר עסקני הספורט הצרו את צעדיה. ראלי בן יהודה דורגה במקום ה- 81 במשחקים האולימפיים של רומא 1960 (מתוך 124 מתחרות) לאחר שצברה 68.164 נקודות. מרים קָארָה דורגה במקום ה- 86 עם 67.165 נקודות, ורוּת אָבֶּלֶס (בת קיבוץ כפר גלעדי) השיגה את המקום ה- 93 עם 66.264 נקודות. הפער בין רמת ההתעמלות הישראלית לבין הבינלאומית היה עצום. צריך להבין שהאלופה האולימפית בקרב רב באולימפיאדת רומא 1960 והזוכה במדליית הזהב הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina) צברה 77.031 נקודות. הסובייטית סוּפְיָה מוּרָאטוֹבָה (Sofia Muratova) זכתה במדליית הכסף עם 76.696 נקודות. סובייטית שלישית פּוֹלִינָה אָסְטָאחוֹבָה (Polina Astakhova) זכתה במדליית האָרָד עם 76.164 נקודות.

keleti 26טקסט תמונה : קיץ 1958. כינוס ספורט הפועלים בבלגיה. מאמנת נבחרת הנשים של ישראל בהתעמלות גב' אגנס קלטי (בת 37, גובהה 1.62 מ') רביעית משמאל עם נבחרת הנשים של ישראל בהתעמלות. זיהוי הנוכחות בתמונה מימין לשמאל : אווה ווייס – ג'ינו, רינה כהן, רותי אבלס (זכתה תשע פעמים בתואר אלופת ישראל בשנים 1969 – 1960 ), רחל כפרי, המאמנת אגנס קלטי, נחמה אסטרחן, מרים קארה (הייתה אלופת ישראל בשנים 1957 ו – 1959), וראלי בן יהודה. (באדיבות מרכז "הפועל").

keleti 11

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. אגנס קלטי מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות נשים (במרכז) עם שתיים מבכירות המתעמלות של ישראל רותי אבלס – פלד מקיבוץ כפר גלעדי (מימין) ומרים קארה מירושלים. (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כישלון המתעמלות הישראליות באולימפיאדת רומא 1960 היה קולוסאלי והביא למפח נפש. דבר שהביא להיעדרות המתעמלות הישראליות במשך כ- רבע מאה של שנים מהאולימפיאדות הבאות של טוקיו 1964, מכסיקו 1968, מינכן 1972, מונטריאול 1976, ומוסקבה 1980 (בגלל החרם). רק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שבה המתעמלת הישראלית לימור פרידמן להתחרות בזירה האולימפית, גם היא בהצלחה מועטה. גב' אגנס קלטי שהייתה אמונה על שיטת האימון הספורטיבית הקפדנית והעבודה הקשוחה והמפורטת של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות לרבות הונגריה עם כישרונות הספורט שלהן, עד כדי התמסרות מוחלטת של הפרט למען מאמנו ולטובת המדינה בחסות הספורט, פגשה כאן אקלים ספורטיבי – תרבותי שונה לגמרי. כפי שהעידה בפניי, "חפיף", והוסיפה, "עסקני הספורט הישראליים היו ברמה נמוכה ביותר. הם לא אפשרו לי לעבוד על פי דרכי ועל פי הידע שצברתי כאלופה אולימפית. זה ניכר בכל צעד ושעל". ברגע האמת שלה כאלופה אולימפית מזהירה וכמאמנת מבורכת של דור העתיד של המתעמלות הישראליות לא עמדה לה גדולת העבר.

keleti 28טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956 . אחד מרגעי השיא של אגנס קלטי בתחרויות ההתעמלות לנשים באולימפיאדת מלבורן 1956. טקס הענקת המדליות בתחרות קרב רב (All around) לנשים בהתעמלות. ההונגרייה – יהודייה אגנס קלטי (Agnes Keleti) מי שזכתה במדליית הכסף (משמאל עם ניקוד מצטבר של 74.633 נקודות) מברכת את המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larisa Latinina) הזוכה במדליית הזהב (במרכז עם ניקוד מצטבר של 74.933 נקודות), ואת הזוכה במדליית הארד הסובייטית סופיה מוראטובה (Sofia Muratova) עם ניקוד מצטבר של 74.466 נקודות. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אגנס קלטי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אילולא הפציעה שלי בגיד אכילס באולימפיאדת מלבורן 1956 , פציעה שהפריעה לי מאוד בתרגילים על סוס הקפיצות (אגנס קלטי צברה רק 18.133 נקודות ודורגה במקום ה-23 במקצוע זה) הייתי זוכה במדליית הזהב בקרב רב. אני אומרת לך את זה בביטחון. הרוסים ראו בי באולימפיאדת מלבורן 1956 אויבת שלהם. לא רק יריבה ספורטיבית שזכתה בשלוש מדליות זהב אישיות אלא אויבת פוליטית. צריך לזכור שהמשחקים האולימפיים נערכו מייד לאחר המרד בהונגריה נגד השלטון הסובייטי. הושטתי את ידי לעבר לָארִיסָה לָאטִינִינָה אך היא היססה בתחילה וסירבה ללחוץ את ידי. אינני יודעת אם זאת הייתה הוראה מגבוה אך היא תכף התעשתה ובכל זאת הגיבה למחווה שלי, ואז גם סוֹפְיָה מוֹרָאטוֹבָה שזכתה במדליית הארד הושיטה לי את ידה. הייתי מאוכזבת של זכיתי במדליית הזהב. כפי שאמרתי לך קודם באתי למשחקים האולימפיים לא כדי להשתתף אלא על מנת לנצח".

keleti 29

טקסט תמונה : המתעמלת היהודיה מהונגריה אגנס קלטי (משמאל) הייתה אלופה אולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 52' ומלבורן 56'. לאחר אולימפיאדת מלבורן 56" ובעקבות המרד ההונגרי נגד השלטון הסובייטי (דוכא באכזריות רבה ע"י הרוסים) לא שבה למולדתה ועלתה לישראל. היא הייתה מתעמלת דגולה אך קלסה שונה מנדיה קומאנצ'י ו- אולגה קורבוט. כאן היא נראית בתמונה עם מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מי ששימש פרשן שחייה של הטלוויזיה הישראלית בשנים 1992 – 1976. אגנס קלטי הפכה להיות מאמנת הנבחרת הלאומית של ישראל והעלתה בבת אחת בדרגה שלמה את רמת ההתעמלות נשים בארץ. (התמונה באדיבות איה טלקי ומשפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלק הבא בפוסט הקוקנרטי הזה יעסוק בסגנון החדש של התעמלות הנשים מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה כפי שבא לידי ביטוי לראשונה באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976, והופגן ע"י מתעמלות ווירטואוזיות כמו לודמילה טורישצ'בה, אולגה קורבוט, ונדיה קומאנצ'י. שלוש המתעמלות האקרובטיות האולימפיות האלה הטילו במידה רבה צל ספורטיבי על שלוש המתעמלות האולימפיות שקדמו להן אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, ו- וורה צ'סלבסקה. אגנס קלטי התנגדה לסגנון ההתעמלות הווירטואוזי – אקרובטי שכפו מאמני ההתעמלות רבי המוניטין הרומני בלה קארולי והסובייטי רונאלד קניש על חניכותיהן הצעירות. היא טענה שהביצועים הם אומנם מרהיבים אך מסכנים את בריאותן של הספורטאיות. אני מבקש לציין כאן שבראשית 1973 רכשה מחלקת הספורט בראשות דן שילון מחברת הטלוויזיה הבריטית "THEMES" את הסרטט הדוקומנטארי "אולגה" (OLGA) ושודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית באחת מתוכניות "משחק השבוע" בפברואר 1973. הסרט תיעד את אימוניה המפרכים, השיטתיים, והמסוכנים מאין כמותם של המתעמלת אולגה קורבוט (בת 17) במשך שנים בהדרכת מאמנה הקשוח רונלד קניש לקראת אולימפיאדת מינכן 1972. הוא הוקרן ע"י 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בעולם והצופים הבינו לראשונה איזו השקעה נדרשת כדי לייצר אלופה אולימפית בהתעמלות.

6. אפילוג קצרצר. פסגת היכולת הספורטיבית בקיבוץ. בשלב מסוים בחיי רציתי להיות ספורטאי סובייטי ו/או לחילופין ספורטאי אמריקני. אני מתכוון שרציתי כספורטאי – קיבוצניק להתאמן בסטנדרטים הגבוהים ביותר והמאומצים ביותר בסקאלה של האימון הספורטיבי. זה היה בלתי אפשרי. המחויבות הראשונית של כל בן קיבוץ וחבר קיבוץ היא לעבודת כפיים. אני הייתי כל חיי חקלאי שעבד בענף המספוא וגם רפתן, ואח"כ בענף הבננות.

רחשתי כבוד והערכת אין קץ לפאבו נורמי, ג'וני ווייסמילר, ג'סי אואנס, אגנס קלטי, אמיל זטופק, ומרק ספיץ. שְמַרִיָהוּ נַאבֶּל היה המורה לחינוך גופני וספורט שלי בהיותי ילד קטוֹן ונער בקיבוץ אפיקים. הוא היה מדריך, מורה, ומחנך שאהבתי והערכתי עד למאוד. הוא היה האיש הראשון שהציב בפני כל יום מחדש את האתגר היכן נמצא קצה גבול יכולתי. מפני שנולדתי יצור תחרותי אולי יתר על המידה נעניתי לוֹ. שמריהו נאבל הבין באינטואיציה שלוֹ שיש חיים ספורטיביים אחרי הכדורגל. הוא לעולם לא הרשה לנו לשחק כדורגל בשיעורי הספורט שלוֹ, וביסס אותם על א"ק, שחייה, והתעמלות, ומשחקי תנועה וביקש להעניק לנו כשרים גופניים רבי תכלית. בין מכשירי הספורט, ארגזי ההתעמלות, וחמורי הקפיצה מצאנו את אושרנו. שיעורי השחייה התקיימו בימים ההם בריכת האגירה של הקיבוץ. זאת הייתה חפירה ענקית באדמה שאורכה 70 מטר ורוחבה 30  מטר. המים לחפירה הזאת הוזרמו מהכינרת. זאת הייתה בעצם בריכת בוץ שמימיה עכורים, אך בעינינו זה היה מתקן ספורט מפואר. אימוני הא"ק התקיימו על מסלול אדמה, וכדורסל שיחקנו על מגרש עשוי חול מחצבה. התייצבנו לשיעורים שלו לבושי מכנסי ספורט כחולים וגופייה לבנה. לפעמים בחורפים הקרים הרשה לנו ללבוש סוודר ומכנסיים ארוכים. שמריהו נאבל חינך אותנו לאהוב את הספורט. הוא היה אבי תורת המצוינות אך מאחורי הפילוסופיה החינוכית הקוראת לחתור בהתמדה לעבר הניצחון הסתתרה יושרה מוחלטת. "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", הייתה סיסמת החינוך שלוֹ. רחשתי לו הערכה רבה. אהבתי אותו. שמריהו נאבל (בן 95 היום ב- 2014, צלול, בריא, ומלא חיוניות) היה האיש הראשון שלימד אותי כילד להתבונן, להתעמק, ולהבין את ביצועי הספורט מהצדדים המדעיים שלהם. הוא האמין שהבנת הכללים הקובעים את הגיון הביצוע הנכון של תנועות הספורט תוביל את התלמיד להישגים נוספים. שמריהו נאבל חינך אותי מילדות רכה לאהוב את הספורט והחינוך הגופני ולהכיר ולהבין את המדע המוביל את הספורטאי לעבר ניצחונותיו. ארגז ההתעמלות, "חמור" ההתעמלות, והמזרן היו אביזרי ספורט חשובים כמו הכדורסל והכדורגל. הוא האיש שנתן לי את הכלים הראשונים לכתוב את הפרק הזה הדן בקצה גבול היכולת האנושית בספורט מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". כשהגעתי בקיץ 1971 לטלוויזיה ברוממה – ירושלים מצאתי שם הרבה עיתונאים שהיו "מומחי" כדורגל. הרקע שלי היה שונה. הייתי אתלט וספורטאי רב גוני. כדורסלן, כדורעפן, וכדורגלן מצטיין. שיחקתי בתחילת שנות ה- 60 בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות (ליגות העל היום) שונות. כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הייתה לי אהבה אחת גדולה, לנתח את הישגי הספורטאים בענפים השונים מההיבט המתמטי – פיסיקאלי ולתרגם את הבִּיוֹ- מֵכַאנִיקָה לשפת הטלוויזיה. מר אלכס גלעדי נתן לי את ההזדמנות הראשונה. לא החמצתי אותה.

keleti 30

טקסט תמונה : אנוכי בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה. קומתי 1.90 מ' ומשקלי 80  ק"ג. שיחקתי בהצטיינות בשלוש ליגות לאומיות בשלושה ענפי ספורט שונים. כדורסל בקבוצת הפועל אשדות יעקב, כדורעף בקבוצת הפועל אפיקים, וכדורגל בקבוצת הפועל טבריה. הבסיס ליכולתי בשלושת ענפי משחקי הכדור היה שילוב של טכניקה קונקרטית וכושר גופני. היה לי ניתור מצוין. יכולתי לגעת בטבעת הסל עם המרפק ולהרים את מרכז הכובד שלי למטר מעל הקרקע, לרוץ 60 מ' בזמן של 7.3 ש', לרוץ 1000 מ' בשלוש דקות, ולעלות על מתח בידיי (באחיזה עילית) 35 פעמים ברציפות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

guiness

טקסט מסמך : ספר השיאים של גינס בהוצאת כרטא מ- 1986 מוכיח כי דיברתי אמת. (באדיבות כרטא).

מורשת ההתעמלות של גב' אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) בת 97 אלופה אולימפית (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956) והספורטאית הישראלית הדגולה ביותר בכל הזמנים – לעומת סגנון חדש בהתעמלות נשים, ווירטואוזי ואקרובטי, כפי שהופגן ע"י המתעמלת הסובייטית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (Nadia Comaneci) באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מורשת ההתעמלות של גב' אגנס קלטי בת 93 אלופה אולימפית (באולימפיאדות הלסינקי 1952 ובמלבורן 1956) והספורטאית הישראלית הדגולה ביותר בכל הזמנים – לעומת סגנון חדש בהתעמלות נשים, ווירטואוזי ואקרובטי, כפי שהופגן ע"י המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט ומתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י באולימפיאדות מינכן 1972 ומונטריאול 1976. 

המצאה ופיתוח של סגנון חדש ומרהיב בהתעמלות נשים בעשור ה- 70 של המאה שעברה. הופעתן המזהירה והבלתי נשכחת של מתעמלות הדוֹר החדש הסובייטיות לודמילה טורישצ'בה (Ludmila Turischeva) ואולגה קורבוט (Olga Korbut) והמתעמלת המזרח גרמנית קארין יאנץ (Karin Janz) באולימפיאדת מינכן 1972, ושל המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י (Nadia Comaneci) במשחקים האולימפיים של מונטריאול 1976 הארבע הללו ואחרות שהלכו בעקבותיהן הציגו סגנון אקרובאטי – ווירטואוזי שלא נראה קודם לכן והיו יורשתן של מתעמלות הדוֹר הישן בימים ההם, ה- Old School הסולידי ההוא של הסובייטית מאריה גורוחובסקאיה (Maria Gorochovskia), ההונגרייה אגנס קלטי (Agnes Keleti), הסובייטית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina), והצ'כוסלובקית וורה צ'אסלבסקה (Vera Caslavska). [סעיף 2].

גדולת הספורטאיות היהודיות והישראליות הגדולה ביותר בכל הזמנים האלופה האולימפית גב' אגנס קלטי חגגה ב- 9 בינואר 2017 יום הולדת 96 (נולדה בבודפשט – הונגריה ב- 9 בינואר 1921). אגנס קלטי גרה בהרצליה. שום כלי תקשורת בארץ לא התעניין עוד באגנס קלטי. שמה נשכח עד שלפתע מישהו התעורר באיחוור רב והחליט להעניק לה את פרס ישראל בשנתה ה- 97.

אָגְנֶס קֶלֶטִי (Agnes Keleti) ייצגה את הונגריה בתחרויות ההתעמלות לנשים בשלוש אולימפיאדות של לונדון 1948, הלסינקי 1952, ו- מלבורן 1956. בלונדון 1948 היא נפצעה באימונים בטרם תחילת התחרויות האולימפיות ולא נטלה בהן חלק. היא הגיעה לשיאה הספורטיבי בהיותה כמעט בגיל 36 באולימפיאדת מלבורן שם זכתה בשלוש מדליות זהב בתרגילים על הקורה, המקבילים המדורגים, וקרקע. בתרגילים על סוס הקפיצות קרעה את גִיד אָכִילֶס ודורגה במקצוע הזה רק במקום ה- 23. בגלל הפציעה החמורה רוויית הכאבים היא פספסה את מדליית הזהב בקרב רב וזכתה "רק" בכסף. במדליית הזהב בקרב רב באולימפיאדת מלבורן 1956 זכתה המתעמלת הסובייטית / אוקראינית לַארִיסָה לָאטִינִינָה (Larysa Latinina) בת 21, צעירה מאָגְנֶס קֶלֶטִי בארבע עשרה שנים. בשתי האולימפיאדות של הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 זכתה אָגְנֶס קֶלֶטִי ב- 10 (עשר) מדליות אולימפיות. 5 מתוכן מזָהָב, 3 מכֶּסֶף, ו- 2 מאָרָד.

אולימפיאדת הלסינקי 1952 – דירוג שמונה המתעמלות הראשונות בקרב רב.

                                           סוס קפיצות    מקבילים מדורגים      קורה          קרקע        ס"ה נקודות 

1. מאריה גורוחובסקיה ברה"מ/אוקראינה   19.19 (2)      19.26 (2)            19.13 (2)      19.2 (2)      76.78

2. נינה בוחארובה ברה"ה/אוקראינה         19.03 (6)      18.99 (4)             19.22 (1)      18.7 (10)   75.94 

3. מרגיט קורונדי הונגריה                       18.4 (22)      19.4 (1)               19.02 (3)      19.0 (3)     75.82

4. גלינה מינאיצ'בה ברה"מ/רוסיה            19.16 (3)      18.89 (8)            18.66 (10)    18.96 (6)    75.67

5. גלינה אוברנוביץ' ברה"מ/רוסיה            19.1 (5)       18.62 (12)            18.93 (5)      18.99 (4)   75.64

6. אגנס קלטי הונגריה                           18.1 (41)     19.16 (3)               18.96 (4)      19.36 (1)   75.58

7.פלגייה  דנילובה ברה"מ/רוסיה             18.62 (12)   18.99 (7)              18.76 (9)      18.6 (11)    75.03

8. גלינה שאמראי ברה"מ/אוזבקיסטן        18.93 (7)     18.39 (23)          18.79 (8)     18.86 (8)      74.97

הערה שלי : בסוגריים, מיקום המתעמלות על ארבעת המכשירים . מהתבוננות בטבלה הזאת ניתן לראות כי הזוכה במדליית הזהב המתעמלת הסובייטית / אוקראינית מאריה גורוחובסקיה לא זכתה אומנם בשום מדליית זהב אך צברה הכי הרבה נקודות בסך הכל על ארבעת המכשירים. אגנס קלטי (בת 32) דורגה במקום ה- 6 אך זכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע ובמדליית הארד במקבילים מדורגים. אגנס קלטי זכתה יחד עם חברותיה לנבחרת במדליית הכסף הקבוצתית (520.96 נקודות) אחרי נבחרת ברה"מ (בראשות מאריה גורוחובסקיה) שצברה 527.03 נקודות והשיגה את מדליית הזהב. נבחרת צ'כוסלובקיה זכתה במדליית הארד לאחר שצברה 503.32 נקודות.

gorohovskia

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הלסינקי 1952. המתעמלת הסובייטית מאריה גורוחובסקיה (Maria Gorokhovskaya – בת 32) היא האלופה האולימפית All around וניצבת על דוכןן מס' 1. מאריה גורוחובסקיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות , מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית . הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נינה בוחארובה (Nina Bocharova) שניצבת על דוכן מס' 2 וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית הארד הייתה ההונגרייה מארגיט קורונדי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות ועומדת על דוכן מס' 3. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE).

אולימפיאדת מלבורן 1956 – דירוג שמונה המתעמלות הראשונות בקרב רב.

                                                            סוס קפיצות     מקבילים מדורגים     קורה           קרקע           ס"ה נקודות

1. לאריסה לאטינינה ברה"מ/אוקראינה   18.833 (1)     18.833 (2)        18.533 (4)     18.733 (1)    74.933       

2. אגנס קלטי הונגריה                         18.133 (23)   18.966 (1)        18.800 (1)     18.733 (1)    74.633 

3.סופיה מוראטובה ברה"מ/רוסיה          18.666 (5)     18.800 (3)        18.433 (10)    18.566 (4)   74.466

4. ילנה ליוסטיאן רומניה                      18.633 (6)     18.533 (10)       18.500 (6)      18.700 (3)   74.366

5. אולגה טאס הונגריה                        18.733 (3)    18.633 (6)         18.466 (7)      18.533 (7)    74.366

6. תמרה מאנינה ברה"מ/רוסיה            18.800 (2)    18.333 (16)       18.633 (2)      18.466 (9)    74.233  

7. אווה בוסאקובה צ'כוסלובקיה            18.166 (22)   18.733 (4)       18.633 (2)      18.566 (4)     74.100

8. ילנה ראקוצ'י פולין                          18.500 (7)     18.700 (5)       18.133 (16)    18.366 (14)   73.700 

הערה שלי : בסוגריים, מיקום המתעמלות על ארבעת המכשירים . מהתבוננות בטבלה הזאת ניתן לראות כי אגנס קלטי (בת 36) דורגה הפסידה את מדליית הזהב ל- לאריסה לאטינינה (בת 22) בשל ניקוד נמוך על סוס הקפיצות (היא קרעה את גיד אכילס ברגלה השמאלית) אולם זכתה בטרם הפציעה בשלוש מדליות זהב בתרגילי המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע. כמו כן זכתה אגנס קלטי במדליית הכסף הקבוצתית יחד עם חברותיה לנבחרת (צברה 443.500 נקודות) אחרי נבחרת ברה"מ (בראשה לאריסה לאטינינה) שזכתה במדליית הזהב (צברה 444.800 נקודות). במדליית הארד הקבוצתית זכתה נבחרת רומניה שצברה 438.200 נקודות.

keleti 13

טקסט תמונה :  אולימפיאדת מלבורן 1956. המתעמלת הסובייטית – אוקראינית לאריסה לאטינינה (Larysa Latynina בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק' ניצבת על דוכן מס' 1. על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודייה- הונגרית אגנס קלטי (Agnes Keleti בת 35 ו- 10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק'. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (Sofia Muratova בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה סירבו בתחילה ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחים אולם אח"כ התרצו . (באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותה השנה האולימפית של 1956 בה הגיעה היהודייה – הונגרייה אגנס קלטי לפסגת ההתעמלות העולמית והבינלאומית הייתי חייל בגדוד 12 של חטיבת גולני. באותה השעה ש- אגנס קלטי הפכה לאלופה אולימפית דגולה ובלתי נשכחת אני נלחמתי עם חבריי במלחמת סיני 1956. ה- מ"מ שלי היה סג"מ זאב שטרנהל (היום פרופסור זאב שטרנהל). כבשנו בקרבות עקובים מדם את מוצבי רפיח המצריים מס' 25, 27, ו- 29. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי . אז בתור חייל צעיר חשבתי שהיא גם האחרונה. לא ידעתי אז שאדרש בעתיד ללחום בשורות צה"ל בארבע מלחמות נוספות : מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה , מלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ומלחמת לבנון הראשונה. ב- 1971 הביא אותי אלכס גלעדי לשורות חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה רק בת שלוש. מנהל חטיבת הספורט היה אז דן שילון. ב- 1975 אפשר לי אלכס גלעדי להפיק, לביים, ולערוך כתבה בת 25 דקות שדנה בסגנון החדש של התעמלות נשים שהגו ותכננו שני מאמני ההתעמלות רבי המוניטין רֶנָאלְד קְנִיש הסובייטי ובֶּלָה קָארוֹלִי הרומני. שניהם הרכיבו לחניכותיהם תרגילי התעמלות מורכבים ומסובכים מבחינה תנועתית על ארבעת המכשירים מקבילים מדורגים, קורה, קרקע, וסוס קפיצות, רוויים באלמנטים אקרובטיים שלקוחים מ- קִרְקָס. ביצועם גבל בסכנת חיים. המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט (בת 18באולימפיאדת מינכן 1972) והמתעמלת הרומנייה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י (בת 15 באולימפיאדת מונטריאול 1976) "תרגמו" בגופן וביכולת הקואורדינציה הווירטואוזית שלהן הלכה למעשה והוציאו לפועל את תורת ההתעמלות של רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) ובֶּלָה קָארוֹלִי (Bela Carrolie). מצלמות הטלוויזיה האולימפיות במינכן 1972 ובמונטריאול 1976 התאהבו חיש מהר בסגנון ההתעמלות האקרובטי – ווירטואוזי של אותן המתעמלות הצעירות ההן אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, קארין יאנץ, נדיה קומאנצ'י (ואחרות). הטלוויזיה הבינלאומית לא החמיצה אפילו תנועה אחת מסך תרגילי ההתעמלות הסבוכים והמסוכנים הללו של אותן המתעמלות הצעירות האלה ותיעדה כל פרט ופרט שלהן. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ונַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י העיבו והשכיחו במידה רבה את היסטוריית ההתעמלות של דור המתעמלות הוותיק והקודם ובראשן מאריה גורוחובסקיה, לַארִיסָה לַאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה. כילד גדלתי על ההתעמלות המקומית והבינלאומית מאז שהמורה לספורט וחינוך גופני בקיבוץ אפיקים שמריהו נאבל לימד אותנו לקפוץ קפיצות מפסק ומקרס על ארגז שוודי ועל חמור, לטפס על חבל ועל עמודים, להתגלגל על מזרן, לדלג מעל ספסלים שוודיים, ולאחוז בכוח בסולם שוודי. מצאתי עניין עצום בהתעמלות האולימפית, נשים וגברים כאחד. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הרשימו אותי עד בלי די באולימפיאדת מינכן 1972. לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 (הייתי שָם שדר Play by play של תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים ושל תחרויות הכדורעף לנשים וגברים – מטעמו של אלכס גלעדי) ביקשתי מאלכס גלעדי לביים כתבה אודות אותו הסגנון החדש והמדהים בהתעמלות נשים שכה הלהיב אז את עולם הספורט. זה היה באוקטובר 1975. כמה חודשים לפני כן הוכתרה ילדה רומנייה בשם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י בטרם מלאו לה 14 לאלופת אירופה החדשה בהתעמלות לנשים. האליפות התקיימה באוסלו – נורווגיה בחודש יוני 1975 ומתעמלת הפלא הרומנייה הזאת דחקה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות. זאת הייתה סנסציה עולמית. כמעט בלתי מובנת. הטלוויזיה הנורווגית הציבורית NRK שימשה Host broadcaster של אליפות אירופה בהתעמלות לנשים. מפיק שידורי הטלוויזיה מטעמה של NRK היה יָארְלֶה הוֹיסָאטֶר (Jarle Hoeyesater). עמדה לרשותו ניידת שידור אחת וחמש מצלמות בלבד ורק מקור Replay אחד, אף על פי כן שודר הסיגנל הנורווגי ישיר בכל יבשת אירופה ע"י ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות) . אלכס גלעדי ואנוכי הקלטנו את הסיגנל הנורווגי אצלנו ב- Master בירושלים. חומר ה- Video של מינכן 1972, של אוסלו 1975, ושל תחרות גביע העולם בהתעמלות לנשים שהתקיימה בלונדון בספטמבר 1975 שימש כבסיס להרכבת אותה תוכנית הטלוויזיה ההיא שקראתי לה "סגנון חדש בהתעמלות נשים". חלפו מאז 42 (ארבעים ושתיים) שנים אבל אני זוכר כל Frame צילום וכל תנועה ותנועה שביצעו אותן המתעמלות הדגולות ההֵן הבלתי נשכחות.

הכתבה בת 25 דקות שהפקתי , ערכתי , וביימתי אודות "סגנון חדש בהתעמלות נשים" אשר שודרה באוקטובר 1975 בתוכנית המתחדשת "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בטלוויזיה הישראלית הציבורית, סיפרה על סגנון חדש, מרהיב, ו- ווירטואוזי בהתעמלות נשים שנוצרר במשחקים האולימפיים של מינכן 1972 בתום תקופת שליטתן בשנות ה- 50 ו – 60 של המתעמלות האלופות הוותיקות ובראשן המתעמלת הסובייטית מַארִיָה גוֹרוֹחוֹבְסְקָיָה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952, המתעמלת ההונגרייה – יהודייה אָגְנֶס קֶלֶטִי מי שזכתה במדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב על המקבילים המדורגים, קורה, וקרקע באולימפיאדת מלבורן 1956, המתעמלת הסובייטית מַארִיסָה לָאטִינִינָה (אוקראינית במקור) פעמיים אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, והמתעמלת הצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה שהייתה גם כן פעמיים אלופה אולימפית באולימפיאדת טוקיו 1964 ואולימפיאדת מכסיקו 1968. במינכן 1972 קם דוֹר חדש של מתעמלות אותו הובילה הרוסייה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה [2] אלופת ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 1972 והמתעמלת הווירטואוזית האוקראינית אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בת ה- 17 בעלת הכריזמה והחן אלופת מכשירי הקורה והתעמלות הקרקע במינכן 1972, והמתעמלת המזרח גרמנית קָארִין יָאנְץ מי זכתה במדליית הכסף בתחרות הקרב רב (All – around) באולימפיאדת מינכן 1972 ובמדליות הזהב על מכשירי סוס קפיצות והמקבילים המדורגים ובמדליית הארד על מכשיר הקורה והוכתרה לבסוף לסגניתה של האלופה האולימפית לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה.

turischeva

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית לודמילה טורישצ'בה אלופת תחרות הקרב רב האישית והזוכה במדליית הזהב. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

סגנון חדש ווירטואוזי ואקרובטי בהתעמלות נשים כפי שהופגן לראשונה באולימפיאדת מינכן 1972. ביצועי המתעמלות הבינלאומיות על ארבעת המכשירים מזרן / קרקע + קורה + מקבילים מדורגים + סוס קפיצות כללו דרגות קושי גבוהות במיוחד שנלקחו מהקרקס וגבלו בסכנת חיים של ממש.

הכתבה בת 25 דקות עסקה במצוינות בספורט ובדבקות במשימה האדירה של הספורטאיות הגמישות והמוכשרות האלה בכיבוש הפסגה. אך אין ספק במרכז הכתבה עמדו האימונים האקרובאטיים הקשים והמסובכים במשך שנים שעברה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט (Olga Korbut), עד כדי סכנת חיים של ממש, בדרכה לעבר פסגת הספורט הבינלאומית. האימונים המפרכים בראשותו של מאמנה האישי רֶנָאלְד קְנִיש (Renald Knysh) הכשירו אותה לבצע את תרגילי ההתעמלות הווירטואוזים שלה באולימפיאדת מינכן 1972. הביצועים האלה בעלי דרגות קושי גבוהות במיוחד העניקו לה שתי מדליות זהב ותהילת עולם.

korbut

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. זוהי המתעמלת הסובייטית אולגה קורבוט המבצעת תרגיל סנסציוני על המקבילים המדורגים. כישוריה הגופניים, הקואורדינציה המשוכללת שבה חוננה, ואומץ ליבה אפשרו לה לבצע תרגילים אקרובאטיים – ווירטואוזיים ברמה של מתעמלת בקרקס. דרגת הקושי של תרגיליה היו גבוהים במיוחד ולמתבונן מהצד נראו כגובלים בסכנת חיים של ממש. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נולדה בעיר גְרוֹדְנוֹ (GRODNO) בבֵּלָארוּס  ב- 16 במאי 1955. היא נולדה להיות אלופה אולימפית בהתעמלות. ב- 1965 בהיותה בת 10 התגלתה ע"י מאתרי כישרונות רוסיים ומייד נכנסה לבית ספר מיוחד להתעמלות וספורט בגְרוֹדְנוֹ, מקום שהיה פס ייצור לאלופים אולימפיים ואלופי עולם. מאמנה האישי היה רֶנַאלְד קְנִיש (Renald Knish). איש מסוגר, מופנם, קר, וקשוח. היה לו חלום אחד בחייו. להפוך את אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הקטנה בתוך שבע שנים לאלופה אולימפית. אולימפיאדת מינכן 1972 הייתה המטרה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה ילדה ממושמעת בעלת חן וקיבלה את גזר הדין. רֶנָאלְד קְנִיש הפך אותה לא רק למתעמלת אלופה אלא גם לאקרובטית מצטיינת. היא הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שביצעה סלטה לאחור על קורה שרוחבה 10 ס"מ. אלמנט התעמלות ווירטואוזי הגובל בסכנת חיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט התאמנה מידי יום במשך שבע שנים כעֶשֶר שעות ולפעמים יותר כשמאמנה כל הזמן לצִדָה. גופה שינן עשרות אלפי פעמים את האלמנטים המורכבים שאִפיינו את ביצוע תרגיליה על הקורה , המקבילים , המִזְרָן , וסוס הקפיצות – והפכו ברבות השנים למעֵין הרגל תנועתי שלה. היא הייתה מתעמלת מהירה וזריזה ובעלת כוח מתפרץ, וגם חזקה מנטאלית וחסונה נפשית. הקואורדינציה שלה הייתה מושלמת. היא הגיעה מוכנה היטב למשחקי מינכן 197. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר לישראל את הביצוע הבלתי נשכח של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בתרגיל הקרקע על המזרן. זה היה מעט מזעיר ממה שהתרחש בתחרויות ההתעמלות הספורטיבית באולימפיאדת מינכן 1972 בטרם אסון רצח י"א הספורטאים הישראליים בעקבותיו הופסקו שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממינכן 72', ודָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חזרו הביתה. הציבור בישראל לא ראה את תחרויות ההתעמלות בגלל משדרים אולימפיים קטועים ומחסור בכוח אדם במשלחת הטלוויזיה הקטנטונת במינכן.

poster munich

טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מינכן 1972.

korbut 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. המתעמלת הסובייטית החיננית בת ה- 17 אולגה קורבוט מפגינה את התרגיל הווירטואוזי שלה על המזרן וזוכה במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לראשונה בהיסטוריה השתמשה מתעמלת סובייטית בפס קול המוסיקאלי, נעימה מערבית "גָ'בָה ג'וֹנְס" (Java Jones), שליוותה את ביצוע התרגיל המפורסם שלה. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון העביר מאולימפיאדת מינכן 1972 בשידור ישיר את הביצוע הבלתי נשכח של אולגה קורבוט בתרגיל הקרקע על המזרן. (באדיבות הוועד האולימפי הבינלאומי IOC + קבוצת הטלוויזיה הגרמנית DOZ).

אולגה קורבוט הייתה דֶגֶם התעמלות שונה לחלוטין מהאלופות הקלאסיות הסובייטיות שקדמו לה כמו מאריה גורוחובסקיה אלופת אולימפיאדת הלסינקי 1952 ולַארִיסָה לָאטִינִינָה אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960, וגם ההונגרייה אָגְנֶס קֶלֶטִי מי שזכתה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת הלסינקי 1952 ובשלוש מדליות זהב בתרגילי הקרקע, הקורה, והמקבילים המדורגים באולימפיאדת מלבורן 1956, והצ'כוסלובקית וֶורָה צָ'אסְלָבְסְקָה אלופת אולימפיאדות טוקיו 1964 ומכסיקו 1968. המאמנים הרוסיים ייצרו לראשונה דֶגֶם של מתעמלת אנורקטית בת 17, עם צמות וגוף של ילדה בת 11 אולי בת 12. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לשיאה הספורטיבי במינכן 1972 כשהייתה נערה בת 17 ו- 3 חודשים. היא נראתה ילדה אך הייתה נערה חזקה מאוד פיסית, מהירה, זריזה, וגמישה וגם חזקה מנטאלית. מאריה גורוחובסקאיה נולדה ב- 17 באוקטובר 1921 והפכה לאלופה אולימפית במשחקי הלסינקי 1952 כשהייתה כבר בת 32 [3]. לַארִיסָה לָאטִינִינָה נולדה ב- 27 בדצמבר 1934. היא הייתה פעמיים אלופה אולימפית בגיל 22 ו- 26. מאריה גורוחובסקאיה זכתה בארבע מדליות כסף על ארבעת המכשירים סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע ובסך הניקוד המצטבר (78.78 נקודות) ולכן הוכתרה לאלופה האולימפית. הזוכה במדליית הכסף היא הסובייטית נינה בוחארובה (Nina Bocharova), ניצבת על דוכן מס' 2  וצברה 75.94 נקודות. הזוכה במדליית הארד היה ההונגרייה מָארְגִיט קוֹרוֹנְדִי (Margit Korondi) שצברה סך של 75.82 נקודות וניצבת על דוכן מס' 3.

poster melburn

טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מלבורן 1956.

keleti 28

טקסט תמונה : אולימפיאדת מלבורן 1956. דוכן המנצחות של אלופות תחרויות הקרב רב לנשים בהתעמלות. במרכז, המתעמלת הסובייטית לאריסה לאטינינה (בת 22) אלופת הקרב רב של אולימפיאדת מלבורן 1956 והזוכה במדליית הזהב צברה 74.933 נק'. משמאל על דוכן מס' 2 ניצבת המתעמלת היהודייה – הונגרית אגנס קלטי (בת 35 ו-  10 חודשים) בעלת מדליית הכסף שהשיגה 74.633 נק'. במדליית הארד זכתה מתעמלת סובייטית נוספת סופיה מוראטובה (מימין, בת 27) בהישג של 74.466 נק'. לאריסה לאטינינה וסופיה מוראטובה ראו באגנס קלטי לא רק יריבה ספורטיבית אלא גם יריבה פוליטית בעקבות המרד ההונגרי שפרץ באוקטובר 1956 נגד שלטון החסות הסובייטי של ברה"מ. שתי המתעמלות הסובייטיות ניאותו לבסוף ללחוץ את ידה של אגנס קלטי על דוכן המנצחות. (התמונה באדיבות אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אגנס קלטי זוכרת היטב בעת שיחות התחקיר עמי : "הרוסים ראו בי באולימפיאדת מלבורן 1956 אויבת שלהם. לא רק יריבה ספורטיבית שזכתה בשלוש מדליות זהב אישיות , אלא אויבת פוליטית. צריך לזכור שהמשחקים האולימפיים נערכו מייד לאחר המרד בהונגריה נגד השלטון הסובייטי שפרש את חסותו המדינית והצבאית לא רק על הונגריה אלא על כל מדינות מזרח אירופה. הושטתי את ידי לעבר לאריסה לאטינינה אך היא היססה בתחילה וסירבה ללחוץ את ידי. אינני יודעת אם זאת הייתה הוראה מגבוה אך היא מייד התעשתה ובכל זאת הגיבה למחווה שלי".

keleti 6

טקסט תמונה :  1956. אגנס קלטי באימון על מכשיר המתח של הגברים. (באדיבות גב' אגנס קלטי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

latynina

טקסט תמונה : לאריסה לאטינינה המתעמלת הסובייטית המצטיינת אלופת אולימפיאדות מלבורן 1956 ורומא 1960 באולימפיאדת רומא 1960 זכו שתי מתעמלות סובייטיות במקום השני והשלישי סופיה מוראטובה ופולינה אסטאחובה [4] . (מקור : הספר "SOVIET  GYMNASTS", מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov) משנת 1956. 

astachova 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . המתעמלת האוקראינית פולינה אסטאחובה (Polina Astakhova) בת 28 (ילידת 1936) הייתה אחת הספורטאיות הבולטות של פס הייצור הספורטיבי המגוון של השלטון הסובייטי . (מקור : הספר "SOVIET  GYMNASTS" מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov) משנת 1956.

להלן הישגיה האולימפיים של פולינה אסטחובה :

שתי מדליות זהב בתרגילים על מקבילים מדורגים באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .

שתי מדליות כסף בתרגילי הקרקע באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .

שתי מדליות ארד בקרב רב באולימפיאדות רומא 1960 וטוקיו 1964 .

מקום 4  על קורה באולימפיאדת טוקיו 1964 .

מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת מלבורן 1956 .

מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת רומא 1960 .

מדליית זהב קבוצתית יחדיו עם נבחרת ברה"מ באולימפיאדת טוקיו 1964 .

להלן הישגיה האולימפיים של וורה צ'אסלבסקה :

מקום 6  על קורה באולימפיאדת רומא 1960.

מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת טוקיו 1964.

מדליית זהב בקרב רב באולימפיאדת מכסיקו 1968.

מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת טוקיו 1964.

מדליית זהב בסוס קפיצות באולימפיאדת מכסיקו 1968.

מדליית זהב במקבילים מדורגים באולימפיאדת מכסיקו 1968 .

מדליית זהב על קורה באולימפיאדת טוקיו 1964.

מדליית כסף על קורה באולימפיאדת מכסיקו 1968.

מקום 6  בתרגיל קרקע באולימפיאדת טוקיו 1964.

מדליית זהב בתרגיל הקרקע באולימפיאדת מכסיקו 1968.

מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת רומא 1960.

מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת טוקיו 1964.

מדליית כסף קבוצתית עם נבחרת צ'כוסלובקיה באולימפיאדת מכסיקו 1968.

caslavska

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה. המתעמלת הצ'כוסלובקית וורה צ'סלבסקה באחד המפגנים שלה על הקורה. סגנון ההתעמלות שלה היה שמרני ומאופק לעומת סגנונןן הווירטואוזי – אקרובאטי של אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, ונדיה קומאנצ'י. (באדיבות TELEMEXICO 1968).

korbut 3

טקסט תמונה : זוהי המתעמלת הווירטואוזית אולגה קורבוט (Olga Korbut) בת ה- 17 באולימפיאדת מינכן 1972. היא נראית צוהלת לאחר שזכתה בשתי מדליות זהב בתום ביצועים ווירטואוזיים על מכשירי הקורה והמזרן. תעשיית הספורט של ברה"מ לקחה נערה בת 17 "והכניסה" אותה לגוף של ילדה בת 11. מאמנה האישי רנאלד קניש (Renald Knysh) הפך אותה למכונת התעמלות סוּפֶּר – אַקְרוֹבָּטִית. סגנון ההתעמלות הלולייני שלה היה שונה לחלוטין מהסגנון השמרני והמאופק של אגנס קלטי, לאריסה לאטינינה, ו- וורה צ'סלבסקה. (באדיבות ZDF / ARD  ו- IOC).

באולימפיאדת טוקיו 1964 זכתה בבכורה וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה בת ה- 22 (נולדה ב- 3 במאי 1942). לָארִיסָה לָאטִינִינָה שסיימה במקום השני בטוקיו 1964 הייתה כבר בת 30 (נולדה ב- 27 בדצמבר 1934). המתעמלת הישראלי אָגְנֶס קֶלֶטִי הגיעה לשיא תהילתה האולימפית באולימפיאדת מלבורן 1956 כשהייתה כבר כמעט בת 36. (אָגְנֶס קֶלֶטִי נולדה בהונגריה ב- 9 בינואר 1921). אָגְנֶס קֶלֶטִי זכתה באולימפיאדת מלבורן 1956 בשלוש מדליות זהב עבור הונגריה במקבילים מדורגים, קורה, וקרקע. בסיכום תרגילי הקרב רב סיימה במקום השני אחרי לָארִיסָה לָאטִינִינָה והוענקה לה מדליית הכסף. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכתה אגנס קלטי בת 31 במדליית הזהב בתרגילי הקרקע. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה בת 20 (נולדה ב- 7 באוקטובר 1952) בשעה שזכתה באליפות הקרב רב באולימפיאדת מינכן 1972.

turischeva 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. האלופה האולימפית בקרב רב לודמילה טורישצ'בה בתרגיל על הקורה. (באדיבות ZDF / ARD  ו- IOC).

ההבדל המשמעותי בין אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט לאלופות הקלאסיות שקדמו לה היה כאמור בגיל ובמסת הגוף. הן היו נשים והיא הייתה ילדה – נערה. אולגה קורבוט הקטנטונת בעלת המסה הזעירה יכלה להרשות לעצמה סגנון התעמלות אקרובטי – ווירטואוזי שלַארִיסָה לָאטִינִינָה, אָגְנֶס קֶלֶטִי, ו- וֶורָה צֶ'אסְלָבְסְקָה לא חלמו עליו. אין שום הוכחה האם תעשיית הספורט הסובייטית השתמשה בסמים כדי לעכב את התפתחותה הסקסואלית של המתעמלת המוכשרת אך עובדה שהם הצליחו לשָמֵר מסה זעירה בגופה של נערה בת 17 שנראתה כילדונת. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה המודל הראשון של מתעמלת ילדה – נערה קלילה, רזה, ונטולת חזה. האלופה האולימפית בהתעמלות באולימפיאדות הלסינקי 1952 ומלבורן 1956 גב' אגנס קלטי זוכרת בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני הגעתי לשיאי כמתעמלת בגיל מבוגר יחסית. קומתי 1.61 מ' ומשקלי 51 ק"ג. בהיותי בת 28 זכיתי ב- 1949 באליפות הונגריה. באולימפיאדת הלסינקי 1952 הייתי בת 31 וזכיתי במדליית הזהב בתרגיל הקרקע ובמדליית הארד במקבילים מדורגים , ומקום רביעי במכשיר הקורה. באולימפיאדת מלבורן 1956 הייתי בכושר נפלא למרות שמלאו לי כבר 35 ושלושת רבעי (נולדה ב- 7 בינואר 1921). הייתי חזקה וגמישה. זכיתי בתהילה אולימפית ושלוש מדליות זהב אישיות, על קורה, תרגילי קרקע, ועל המקבילים המדורגים. צריך להבין שדוֹר המתעמלות שלנו התאמן הרבה פחות מהדוֹר של אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י. לא היינו פחות מוכשרות אך סגנון ההתעמלות שלנו היה קרוב יותר להתעמלות אומנותית. התנועה הייתה חשובה ולא האקרובטיקה למרות שהייתי בעצמי גם אקרובטית . המאמנים הרוסיים והרומניים העתיקו לחניכות שלהם אלמנטים אקרובאטיים מההתעמלות הסינית והיפנית. חלק מביצוע האלמנטים האלה כרוך בסכנת חיים של ממש. ממש כמו בקרקס. הבנות מתאמנות היום עשר-שתים עשרה שעות ביום, 365 ימים בשנה. הן מתחילות את קריירה ההתעמלות שלהן בגיל חמש או שש. משמעת האימונים קשוחה וקפדנית מאוד לרבות הפיקוח על התזונה. ברור שסגנון ההתעמלות החדש שהציגו אולגה קורבוט ונדיה קומאנצ'י הוא ווירטואוזי ומסוכן מאוד מההיבט האקרובאטי שלו, ולכן גם שובה עין, אך אני מתנגדת לו בגלל בריאותן של המתעמלות".

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט נראתה כמעט כ- דֶגֶם "אָנוֹרֶקְטִי, אך אל למתבונן לטעות במראה החיצוני שלה . אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חזקה וזריזה, גמישה, מהירה, בעלת קואורדינציה פלא , ונחושה מאין כמוה. היא סימנה את הדֶגֶם הגופני והיכולת האקרובטית עבור הדוֹר החדש כמו המתעמלת הרומנייה נָדְיָה קוֹמָאנֶצִי, ומתעמלות ידועות אחרות בעולם שהלכו בעקבותיה כמו המתעמלת הסובייטית / רוסייה יֶילֶנָה דָוִוידוֹבָה אלופת אולימפיאדת מוסקבה 1980 והמתעמלת האמריקנית מֶרִי לוּ רֶטוֹן בת ה- 16 שגובהה היה רק 1.44 מ'. גובהה הנמוך לא הפריע לה לזכות בבכורה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מאמן ההתעמלות של אולגה קורבוט רוֹנָאלְד קְנִיש הבין איזה אוצר יש לוֹ ביד. הוא ניצל היטב את תכונות גופה ובנה עבורה את תרגילי ההתעמלות ווירטואוזיים ואקרובאטיים בהתאם. המדהים יותר מכל כיצד הצליחה הילדה – נערה הזאת לעמוד בנֶטֶל כל האימונים המפרכים האלה שהוטלו עליה במשך שבע שנים רק כדי להתחרות 4 ימים באולימפיאדת מינכן 1972. אין מנוס מלקבוע כי זהו החינוך והמשמעת הרוסית הקפדנית, אופייה של תרבות הספורט הרוסית התובעת אימונים קשים מנשוא כדי להצליח, והרספקט הטבעי שהייתה לחניכה המצטיינת כלפי מאמנה. רוֹנָאלְד קְנִיש היה אלוהים עבור אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט והיא הגשימה את חלום היצירה שלוֹ. היא הפכה למתעמלת למופת אולגה בעלת חֵן וקסם אישי נדירים. קורבוט נבחרה יחד עם עוד חמֵש מתעמלות לייצג את ברה"מ בתחרויות ההתעמלות של אולימפיאדת מינכן 1972. חברותיה לנבחרת היו לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה (Ludmila Turischeva) בת ה- 20 , תמרה לאזאקוביץ' (Tamara Lazakovich) בת ה- 18, לְיוּבּוֹב בּוּרְדָה (Lyubov Burda) בת ה- 19, אלווירה סאאדי (Elvira Saadi) בת ה- 20, ואָנְטוֹנִינָה קוֹשל (Antonina Koshel) בת ה- 18. כפי שהתברר לא שררה שום ידידות בין ששת המתעמלות הסובייטיות הקנאיות אחת לשנייה. כולן יראו את הצלחתה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפייבוריטית ואהובת הקהל והטלוויזיה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט עצמה פחדה מההצלחה של לוּדְמִילָה טוּרִישְ'צֶבָה ולְיוּבּוֹב בּוּרְדָה בתחרויות – שתי מתעמלות צעירות אומנם אך בעלות ניסיון בינלאומי שנטלו כבר קודם לכן חלק בנבחרת הסובייטית והיו אלופות אולימפיות במשחקי מכסיקו 1968. "החיבוקים והנשיקות בינינו בתוככי נבחרת הנשים הסובייטית בסיומם של ביצוע התרגילים, היו רק מסווה לקנאה המסתירה את השמחה לאֵיד", סיפרה אולגה קורבוט ביום הולדתה ה- 50. 

soviet team 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972. הכפר האולימפי. נבחרת הנשים של ברה"מ בהתעמלות בדרכה לתחרויות בהיכל ההתעמלות האולימפי של מינכן. זיהוי המתעמלות בתמונה משמאל לימין : אנטונינה קושל, אולגה קורבוט, לודמילה טורישצ'בה, אלווירהה סאאדי, ליובוב בורדה, תמרה לאזאקוביץ', ואחת המאמנות של הנבחרת הסובייטית.. (באדיבות הטלוויזיה הרוסית RTR ו- DOZ הגרמנית).

soviet team 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . נבחרת הנשים הסובייטית בהתעמלות בזירה בהיכל ההתעמלות במינכן נבחרת הנשים של ברה"מ . "למרות שזאת הייתה נבחרת לאומית היא לא הייתה קבוצה . הרגשתי לעיתים בודדה והתגעגעתי מאוד למשפחתי בגרודנו", סיפרה אולגה קורבוט בריאיון טלוויזיה כעבור שנים רבות . זיהוי הנוכחות בתמונה משמאל לימין : אלווירה סאאדי (Elvira Saadi – גובהה 1.69 מ'), תמרה לאזאקוביץ' (Tamara Lazakovich), אולגה קורבוט (Olga Korbut – גובהה 1.55 מ'), לודמילה טורישצ'בהה (Ludmila Turischeva – גובהה 1.61  מ'), ליובוב בורדה (Lyubov Burda – קיצונית מימין), אנטונינה קושל (Antonina Koshel – בקדמת התמונה). (באדיבות הטלוויזיה הרוסית RTR ו- DOZ הגרמנית).

הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 הורסט זייפארת (Horst Seifart) הציב בהיכל ההתעמלות שתי ניידות שידור שכללו 12 מצלמות ו- 6 הילוכים חוזרים. כמות גדולה של אמצעי צילום והקלטה הרבה מעבר למה שהיה מקובל עד אז. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה והייתה אלופת הקְרָב רָב באולימפיאדת מינכן 1972 אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט גנבה את ההצגה. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הייתה האלופה אך אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה הפופולארית מבין שתיהן. הנערה עם הקוקיות והחיוך המשובב זכתה בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגיל הקרקע. התרגיל שלה על הקורה (רוחבה 10 ס"מ) היה סנסציוני ומרהיב. היא סיימה אותו בסלטה לאחור אלמנט התעמלות דרמטי ומסוכן ביותר שלא נראה מעולם עד אז בתחרויות ההתעמלות, וירדה מהקורה בסלטה נוספת לפנים. היא זכתה לתשואות אדירות. ההילוך החוזר האיטי הדגיש שוב את דיוק התנועה ואת הכישרון האקרובאטי שלה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט צבר ניקוד של 19.400 והקדימה את תַּמָרָה לֶאזָאקוֹבִיץ' שהשיגה  19.375 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה דורגה במקום החמישי עם 18.800 נקודות.

דָן שִילוֹן היה שַדָּר ההתעמלות באולימפיאדת מינכן 1972. זכות גדולה נפלה לידיו להעביר לישראל בשידור ישיר את תרגיל הקרקע של אותה המתעמלת המחוננת אולגה קורבוט. אולגה קורבוט הייתה המתעמלת הקומוניסטית הראשונה שהשתמשה אי פעם במוסיקה אמריקנית גָ'אבַה ג'וֹנְס (Java Jones) נעימה קלילה משנות ה- 40 שליוותה את ביצוע התרגיל המבריק שלה. בסיומו הוענקה לה מדליית זהב. היא צברה 19.575 נקודות. שנייה הייתה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה שצברה 19.550 נקודות וזכתה במדליית הכסף. מדליית הארד הוענקה  לסובייטית – ביילורוסית תמרה לאזאקוביץ' (מימין) עם ציון 19.45 נקודות.

soviet team 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . שליטה סובייטית מוחלטת בתרגילי הקרקע של הנשים על המִזְרָן. מדליית זהב מוענקת לסובייטית – ביילורוסית אולגה קורבוט (במרכז) עם ציון 19.575 נקודות . מדליית כסף מוענקת לסובייטית – רוסייה לודמילה טורישצ'בה (משמאל) עם ציון 19.550 נקודות. מדליית הארד מוענקת לסובייטית ביילורוסית תמרה לאזאקוביץ' (מימין) עם ציון 19.45 נקודות. (באדיבות DOZ ו- IOCׂ).

אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה במדליית הכסף במקבילים מדורגים ובמקום החמישי בסוס קפיצות. היא דורגה במקום השביעי בקרב רב וזכתה בנוסף לכל אלה במדליית הזהב הקבוצתית. הנבחרת הסובייטית בראשותן של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בבכורה הקבוצתית ומדליית הזהב עם 380.50 נקודות, בהפרש עצום מהשנייה הזוכה בכסף נבחרת מזרח גרמניה שצברה 376.55 נקודות, ונבחרת הנשים של הונגריה שהשיגה את מדליית הארד עם 368.25 נקודות. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט זכתה למוניטין עולמי באולימפיאדת מינכן 1972 ולכבוד מלכים עם שובה לברה"מ ממִינְכֶן. אפילו האמריקנים העריצו את מבצעי ההתעמלות שלה. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) ביקש באופן אישי מהמשלחת הסובייטית להצטלם עמה ולהעניק לה שי מטעמו ומטעם ABC בגין הפגנת ההתעמלות הפנטסטית שלה שגבלו בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה דגם של המתעמלת האולטימטיבית של תעשיית הספורט הסובייטית אך מזרח גרמניה בעלת אמביציות ספורטיביות לא פחותות ניצבה אף היא קרוב לפסגה בזכות שתי מתעמלות נפלאות שלה קָארִין יָאנְץ (Karin Janz), אֶרִיקָה זוּכוֹלְד (Erika Zuchold), ואָנְגֶ'לִיקָה הֶלְמָאן (Angelika Hellmann) . קָארִין יָאנְץ זכתה במדליית הכסף בתחרות הקרב רב והייתה הראשונה ובעלת מדליית זהב בתחרויות הקפיצות על סוס כמו גם מדליית זהב בה זכתה בתרגילים על מכשיר המקבילים המדורגים . הביצועים והמעברים המרהיבים שלה על המקבילים המדורגים כללו אלמנטים ווירטואוזים שגבלו בסכנת חיים אך נעשו בדייקנות. קָארִין יָאנְץ זכתה במדליית ארד על הקורה וסיימה רביעית בתרגיל על הקרקע על המזרן. הישג מרשים כולל של מתעמלת שבאה ממדינה חסרת מסורת במקצוע הזה. אֶרִיקָה זוּכוֹלְד דורגה רביעית בקרב רב. היא זכתה במדליית הכסף בסוס קפיצות ובמדליית הארד על מקבילים מדורגים. אָנְגֶ'לִיקָה הֶלְמָאן הייתה שישית בתחרות הקרב רב.

דירוג 8  המתעמלות הראשונות בתחרות קרב באולימפיאדת מינכן 1972

1. מדליית זהב : לודמילה טורישצ'בה (ברה"מ) 77.025 נקודות

2. מדליית כסף : קארין יאנץ (מזרח גרמניה) 76.875

3. מדליית ארד : תמרה לזקוביץ' (ברה"מ) 76.850

4. מקום רביעי : אריקה זוכולד (מזרח גרמניה) 76.450

5. מקום חמישי : ליובוב בורדה (ברה"מ) 75.775

6. מקום שישי : אנג'ליקה הלמאן (מזרח גרמניה) 75.550

7. מקום שביעי : אולגה קורבוט (ברה"מ) 75.100 (דירוגה הנמוך נובע מנפילתה בתרגיל על מכשיר המקבילים המדורגים)

8. מקום שמיני : אלווירה סאאדי (ברה"מ) 75.075

דירוג 8  הנבחרות הלאומית הראשונות של הנשים בתחרות קרב באולימפיאדת מינכן 1972

1. מדליית זהב : ברה"מ                  380.50  נקודות

2. מדליית כסף : מזרח גרמניה         376.55

3. מדליית ארד : הונגריה .              368.25

4. מקום רביעי : ארה"ב                  365.90

5. מקום חמישי : צ'כוסלובקיה         365.00

6. מקום שישי : רומניה                  360.70

7. מקום שביעי : יפן                      359.75

8. מקום שמיני : מערב גרמניה         357.95

מאמנה של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רֶנָאלְד קְנִיש לא נח על זר הדפנה שהוגש לחניכתו שלוש פעמים במשחקי מינכן 1972, אולי מפני שחש כי אולגה קורבוט נעדרה מדוכן מס' 1 בתמונה החשובה מכל המנציחה את האלופות בקרב רב אישי (סיכום נקודות על ארבעת המכשירים : סוס קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה, וקרקע). לא רק שלא זכתה בתואר אלופת הקרב רב אלא נדחקה למקום השביעי. רנאלד קניש הרגיש שאולגה קורבוט לא ביצעה את המשימה במלואה וביקש הצגה חוזרת. הוא המתין יחדיו עם המתעמלת שלוֹ ארבע שנים נוספות להזדמנות הבאה שנקרתה לשניהם באולימפיאדת מונטריאול 1976. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה ב- 1972 לכוכב ספורט בינלאומי , סלבריטי סובייטי בהא הידיעה, ומלכת ההתעמלות העולמית. השראה עצומה לדור המתעמלות שהלכו בעקבותיה. היא זכתה לכבוד רב. רשת הטלוויזיה המסחרית של אנגליה ITV שלחה צוות מיוחד לגרודנו כדי להביא את סיפור חייה. הסרט הדוקומנטארי בן 60 דקות נקרא “OLGA” הופץ בעולם ב- 1973. 100 רשתות טלוויזיה בינלאומיות קנו אותו, ביניהם גם דן שילון. הסרט המעניין הוקרן באותה שנה בתוכנית הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "משחק השבוע" חשף את שיטות האימון הקשוחות של רֶנָאלְד קְנִיש ואת היחסים האישיים המיוחדים שנרקמו בין המאמן השתקן והמופנם לבין המתעמלת הכישרונית והשובבה מלאת החֵן ותאבת החיים. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה אז כמעט בת 18 והבינה שהיא תקועה בכלוב התעמלות. אט-אט הרימה את האף. האימונים הקשים מנשוא כבר לא מצאו חֵן בעיניה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הפכה להיות נערה מורדת במוסכמות וחטפה על כך פעם סטירה מצלצלת ממאמנה, כפי שהעידה שנים אח"כ. "הוא פשוט הכה אותי", סיפרה לאחר שהיגרה לארה"ב. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הציבה בביצועים המזהירים שלה באולימפיאדת מינכן 1972 רָף חדש של קצה גבול היכולת האנושית בספורט. היא הפכה מודל לחיקוי. הסלטה הייחודית שלה לאחור על הקורה הייתה נקודת מפנה בווירטואוזיות ודרגות הקושי בתולדות ההתעמלות . מעט מאוד מתעמלות בעולם ביצעו את האלמנט המסוכן הזה כמוה. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט העניקה להתעמלות הבינלאומית את אותה ההילה שהעניקו גֶ'סִי אוֹאֶנְס, פָּאבוֹ נוּרְמִי, אֶמִיל זָטוֹפֶּק, ולָאסֶה וִוירֶן לא"ק, ואת אותו ההוד והיופי שהאצילו ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר, מָרְק סְפִּיץ, ואִיָאן תּ'וֹרְפּ על השחייה. באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט מתעמלת "מבוגרת" כבר בת 21 ונדחקה לשולי ההצלחה. במכשיר החזק שלה הקורה סיימה שנייה במרחק ניכר מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י צברה 19.950 נק' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט השיגה 19.725 נק'. מתעמלת סובייטית נוספת לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה הנאה הרשימה בביצועים הגמישים שלה אך דורגה רביעית עם 19.475 נקודות.

poster montreal

טקסט מסמך : הלוגו – פוסטר הרשמי של אולימפיאדת מונטריאול 1976.

turischeva 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. המתעמלת הסובייטית (רוסייה) לודמילה טורישצ'בה בתרגיל על קורה. למרות ביצועיה המרשימים דורגה רביעית אחרי הרומנייה נדיה קומאנצ'י, אולגה קורבוט, ומתעמלת רומנייה נוספת תיאודורה אונגאריאנו. (באדיבות ORTO קנדה ו- CBC קנדה).

במכשיר החזק השני שלה תרגילי קרקע על מִזְרָן לא דורגה לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה אפילו בין שש הראשונות. גם בסוס הקפיצות לא הייתה בין שש הראשונות. במקבילים המדורגים השיגה את המקום החמישי עם 19.30 נק' במרחק עצום מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הזוכה במדליית הזהב במכשיר זה שצברה את המאכסימום, 20.000 הנקודות. בסיכום הנקודות בקרב רָב דורגה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט רק במקום החמישי עם 78.025 נק', הרחק מנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שצברה 79.275 נק' וזכתה במדליית הזהב . כוכבת ההתעמלות הרוסייה החדשה, נֶלִי קִים (Nelli Kim), השיגה את מדליית הכסף עם 78.675 נק'. לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה זכתה בארד עם 78.625 נק'. בת ארצה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ דורגה במקום הרביעי עם 78.375 נק'.

המתעמלת הרומנייה (האגדית) נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה הצלחה אולימפית יוצאת דופן אך במידה רבה כפויה ומכוונת ע"י השלטון. מנגנון הספורט הרומני שנועד לפַאֵר את המשטר הטוטליטארי של הרודן ניקולאי צ'אושסקו הציע לכישרונות יוצאי הדופן בתחומי הספורט השונים ולמשפחותיהם הצעות שאי אפשר היה לסרב להן. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י נולדה בבוקרשט הקומוניסטית ב- 12 בנובמבר 1961. היא הייתה כשרון נדיר וכבר כילדה רכה בגיל 13 ו- 7 חודשים עשתה שָמוֹת בכל מתחרותיה בתחרויות אליפות אירופה בהתעמלות בקיץ 1975 בסקין (Skien) ליד אוסלו – נורווגיה לרבות המתעמלות הסובייטיות בעלות המוניטין ומחזיקות בהגמוניה העולמית בהתעמלות.

comaneci

טקסט תמונה  : 1975. אליפות אירופה בהתעמלות נערכת באוסלו בירת נורווגיה. נדיה קומאנצ'י נחשפת לראשונה למערב וזוכה באליפות היבשת לפני כל המתעמלות מברה"מ. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה באולימפיאדת מונטריאול 1976 פיגורת התעמלות מוכרת ופופולרית בעולם וגם בישראל למרות גילה הצעיר. את המוניטין הבינלאומי הראשון שלה רכשה באליפות אירופה שנערכה בקיץ 1975 בעיר סקין (Skien) בנורווגיה כשנה לפני אולימפיאדת מונטריאול. היא הפכה בגיל 13 חצי לאלופת אירופה, והדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה האלופה האולימפית ממינכן 72' ואת חברתה לנבחרת נֶלִי קִים. זאת הייתה הפתעה גדולה.

comaneci 4

טקסט תמונה : שנת 1975. נדיה קומאנצ'י בת שלוש עשרה וחצי היא אלופת אירופה בהתעמלות שנערכה בנורווגיה ב- 1975 (עומדת חמישית משמאל עם מין מעיל רוח ושני כפתורים), זוכה לכבוד מלכים עם חזרתה מנורווגיה לבוקרשט . ראשונה משמאל היא הכוריאוגרפית מרתה קארולי רעייתו של המאמן הנודע בלה קארולי שעומד שלישי משמאל . נדיה קומאנצ'י הפכה לרכוש של המדינה. מימין עומדים הוריה של נדיה קומאנצ'י גב' סטפאניה קומאנצ'י (מחזיקה זר פרחים) ומר גיאורגי קומאנצ'י. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) שהיה אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK, זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי : "האליפות נערכה בעיר סְקִין (Skien) השוכנת כ- 160 ק"מ מערבה לאוסלו הבירה. הבאתי להיכל ההתעמלות באתר התחרויות סקין ניידת שידור מצוידת בחמש מצלמות. הייתי צריך לקבל אישור מיוחד כדי להפעיל את מערכת ההילוכים החוזרים האיטיים היחידה שעמדה לרשות הטלוויזיה הנורווגית בפעם הראשונה מחוץ לאוסלו. השידורים הישירים הועברו באמצעות ה- EBU לכל רחבי אירופה המערבית ובאמצעות איגוד השידור המזרח אירופי OIRT גם למדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה. כיסוי האליפות היה מאמץ טכנולוגי גדול לטלוויזיה הנורווגית אך כדאיִ , ולוּ רק בשל הופעתה הבלתי נשכחת של נדיה קומאנצ'י".

אלכס גלעדי ואנוכי ייחדנו בקיץ 1975 תוכנית אחת של "משחק השבוע" לאותה אליפות אירופה בהתעמלות שם הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בבכורה. הציבור הישראלי עשה הכרה עם נַדְיָהה קוֹמָאנֶצִ'י הרבה יותר מוקדם מהצפוי. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה ספורטאית צעירה מאוד כשהגיעה לאולימפיאדת מונטריאול 76' וכבר נחשבה למתעמלת ווירטואוזית. היא הייתה פייבוריטית לניצחון. היא הייתה מתעמלת מוכשרת מאוד בעלת מראה סגפני. ניצחונותיה באולימפיאדת מונטריאול 1976 עוררו התרגשות רבה בין שָדָרֵי הטלוויזיה וראויים להערכת יתר בצֵל התחרויות והמאבקים הקשים שהתנהלו שם בכל ארבעת המכשירים נגד יריבותיה הסובייטיות, ההונגריות, והמזרח גרמניות. הייתי שַדָּר ההתעמלות במונטריאול 76' מטעמו של אלכס גלעדי ועֵד לתופעה העל טבעית הזאת שקוראים לה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. היא לא ניצחה בכל המכשירים. בתרגילי הקרקע דורגה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י שלישית אחרי נֶלִי קִים ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. בסוס הקפיצות היא הייתה בכלל רביעית . הקדימו אותה נֶלִי קִים, קָארוֹלָה דוֹמְבֶּק ממזרח גרמניה ולוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה. אבל נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בבכורה בתחרויות על המקבילים המדורגים ומכשיר הקוֹרָה לפני בת ארצה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָאנוֹ (Teodora Ungureanu) וההונגריה מַרְתָּה אֶגֶרְוָוארִי (Martha Egervari), וניצחה וזכתה גם במדליית הזהב גם בתחרות על הקורה לפני אלופת מינכן 72' במקצוע הזה הווירטואוזית הרוסייה אולגה קורבוט שהייתה כבר אישה בת 21. במקום השלישי דורגה תיאודורה אונגאריאנו ובמקום הרביעי הייתה לודמילה טורישצ'בה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הוכתרה גם כאלופת הקרב רָב של האולימפיאדה. היא צברה שֶבַע פעמים את התוצאה המכסימאלית של הציון המושלם עֶשֶר נקודות (10.00).

comaneci 5

טקסט תמונה : נדיה קומאנצ'י הייתה ילדה בת 14 ו- 9 חודשים באולימפיאדת מונטריאול 1976. ארשת פניה, תסרוקת הפוני והצמות, הגבות הסמוכות לעיניים העצובות, והמבע הרציני שיוו לה יופי ובד בבד גם חזות סגפנית ומיסטית. היא מעולם לא חייכה בתחרויות. (באדיבות הטלוויזיה הרומנית TVR).

ההתעמלות הנשית הטילה צֵל על ההתעמלות הגברית  באולימפיאדת מונטריאול 1976, אך גם שם בלטו ווירטואוזים שלא ישכחו. שני המתעמלים היפאניים סָאוָואוֹ קָאטוֹ ומִיטְסוּאוֹ צוּקָאהָארָה ושני המתעמלים הסובייטים נִיקוֹלָאי אַדְרִיָאנוֹב ואַלֶכְּסָנְדֶר דִיטְיָאטִין הציבו דרגות קושי חדשות בתרגילי ההתעמלות האקרובטית שלהם הגובלות בסכנת חיים. הפעלולים שלהם על מכשיר המתח היו מדהימים. בשעה שיחידות ההילוכים החוזרים של רשת הטלוויזיה CBC / ORTO קנדה האטו את מהירות התנועה של המתעמלים והמתעמלות במונטריאול 1976 אפשר היה להיווכח עד כמה האלמנטים מורכבים ומסוכנים. נדרשו אלפי שעות תרגולים ושנות עבודה רבות כדי לצאת מזה בשלום. הייתי באולימפיאדת מונטריאול 1976 ועֵד ראייה לכך מקרוב . שידרתי את תחרויות ההתעמלות לנשים לצופי הטלוויזיה בישראל בשידור ישיר מעמדת שידור בהיכל ההתעמלות האולימפי במונטריאול. מתקן ספורט יפהפה.

אלכס גלעדי היה עיתונאי ומפיק בחסד עליון, ואלוף הקשרים האישיים באולימפיאדת מונטריאול 76'. נִיל מַאלָארְד (Niel Mallard) עורך הספורט המיתולוגי של סוכנות סרטי החדשות האנגלית "VISNEWS" בלונדון היה חבר של אלכס גלעדי. הטלוויזיה הרומנית הגיעה למונטריאול 1976 עם משלחת גדולה של הרבה מאוד ספורטאים אך ללא ציוותי צילום משלה. לכֵן שכרה את שירותי הצילום של VISNEWS כדי לראיין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עבור עצמה. אלכס גלעדי הפעיל את קשריו עם VISNEWS וזכה להישג עיתונאי עצום. הוא קיבל לשעה קלה את הצלם גוּנְטֶר לֵאהַמָאן והצליח לראייין את נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ואת הבוסית של מוסד ההתעמלות הרומנית בשנים ההן שופטת התחרויות והעסקנית הידועה גב' מַארְיָה "מִילִי" סִימְיוֹנֶסְקוּ. שום רשת טלוויזיה זרה למעט ABC של רוּן אָרְלֶדְג' והטלוויזיה הישראלית הציבורית של אלכס גלעדי, לא הצליחה להתקרב אל המעמלת המחוננת. אנשי שירות הביטחון הרומניים של ה- "סקוריטטה" הסתובבו ורחרחו בכל מקום ולא אִפשרו שום גישה אליה. הרִיאיון של אלכס גלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י היה סקופ ענק והישג עיתונאי יוצא דופן . כשהצלם הגרמני גוּנְטֶר לֵאהמָאן (Gunter Lahmann) הציב את מצלמת ה- BL שלו על הטרייפוד המשולש לקראת הריאיון התבוננתי בבוסית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י גב' מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ. היא הייתה אישה כבדת הגוף ומוכרת לא רק כאשת מקצוע בינלאומית מיומנת אלא גם חביבתו הנאמנה ונציגת השלטון המרכזי של הרודן הרומני נִיקוֹלָאי צָ'אוּשְצֶ'סְקוּ. מַארְיָה סִימְיוֹנֶסְקוּ לא השאירה לרגע את המתעמלת הווירטואוזית לבדה. היא פקחה עליה וסביבה שבע עיניים. אלכס גלעדי שאל באנגלית. הבוסית גדולת הממדים תרגמה לרומנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הביישנית שהביאה מוניטין עצום לרומניה מיעטה בטקסט. היא השיבה תשובות של כן ולא. לא היה כמעט צורך לתרגם את תשובותיה מפני שהיו כל כך קצרות. הריאיון הקצרצר התנהל במשרד השידורים שלנו ב- IBC בבניין ORTO של הטלוויזיה הקנדית. גוּנְטֶר לֵאהמָאן לחץ על הדק המצלמה והריאיון יצא לדרך. יצא לי לראות את המתעמלת הרומנייה הנפלאה ממטר. למרות שהייתה אלופה דגולה היא לא הייתה שמחה. מבטה היה עצוב. היא נראתה לי מאופקת ועצורה. חשבתי שהיא איננה מאושרת, אך התעמולה הרומנית המשומנת חשפה ושיווקה את נדיה קומאנצ'י בחֵן רב בריאיון הטלוויזיה עם אלכס גלעדי. היא הצטיירה כילדה קטנה ותמימה בעלת תסרוקת עם שתי קוקיות ארוכות וחובקת בזרועותיה צעצוע דוּבִּי – חמודי (Teady – Bear). הופעתה ושפת גופה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כילדה עם שתי צמות באולימפיאדת מונטריאול 76' היוותה חיקוי מדהים לזאת של אולגה קורבוט ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72' כפי שעיצבה אותה תעשיית הספורט הסובייטית . זאת הייתה מעין אופנה סדורה של הימים ההם. אלופות ההתעמלות באולימפיאדות היו עכשיו ילדות אקרובטיות. ניגוד מוחלט ומשווע לאלופות ההתעמלות מהדוֹר הקודם, הצ'כית וֶורָה צֶ'סְלַבְסְקָה, לָארִיסָה לָאטִינִינָה הסובייטית, ואָגְנֶס קֶלֶטִי מהונגריה. המתעמלות הנפלאות והדגולות האלה נראו בצילומים הישנים נשים מבוגרות יותר מלאות ובשלות לעומת הגזרה הדקיקה, הילדותית, והסגפנית של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י במונטריאול 76' ואוֹלְגָה קוֹרְבּוּט במינכן 72'. העולם האולימפי השתנה.

ילדה קטנה שהייתה לאישיות הספורטיבית המפורסמת ביותר במדינתה בגיל כה צעיר . כעבור קצת יותר משנה בהיותה בת 14 ו- 9 חודשים זכתה בתהילת נצח באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976 והפכה להיות הספורטאית הידועה בתבל. היא צברה שלוש מדליות זהב והוכתרה כאלופת ההתעמלות האולימפית בקרב רב על ארבעת המכשירים (תרגילי קרקע, קורה, מקבילים מדורגים, וסוס קפיצות). נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הייתה יורשתה האולטימטיבית של המתעמלת הסובייטית הווירטואוזית אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הזכורה מהתצוגות הנפלאות שלה באולימפיאדת מינכן 1972 . נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י עלתה ביכולתה על אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. היא הציבה שיאים חדשים שמצאו את ביטויים בקומפוזיציה מקורית ודרגות קושי חסרות תקדים בתרגילי ההתעמלות שלה. מאמנה בֶּלָה קָארוֹלִי הבין איזה אוצר טמוּן בידיו וחיבר למענה תרגילי התעמלות ווירטואוזים שהאפילו על שאר מתחרותיה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ניצבה בפסגת הפירמידה הבינלאומית דרגה אחת מעל כולן.

כמתעמלת הקדימה אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט את דורה בכל קריטריון והייתה הראשונה בכל . היא המתעמלת הראשונה בעולם שביצעה בהצלחה באולימפיאדת מינכן 1972 את האלמנט האקרובטי המסוכן של סָלְטָה לאחור על מכשיר הקוֹרָה (רוחבה 10 ס"מ) וזכתה בקלות במדליית הזהב . התרגיל שלה היה לקוח מעולם הקִרְקָס וגבל בסכנת חיים של ממש. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הייתה מתעמלת חלוצה ומוכשרת מאוד מבחינה גופנית שביצועיה הלולייניים נשקו לפסגת היכולת האנושית . ספורטאית מלאת חן וקלילות והראשונה מהגוש המזרחי שאימצה פס קול מוסיקאלי אמריקני "גָ'אבָה ג'וֹנְס" (Java Jones) שליווה את תרגיל הקרקע היפהפה והמזהיר שלה במשחקי מינכן 1972 בו זכתה במדליית הזהב. אוֹלְגָה קוֹרבּוּט הייתה מופת התעמלות. היא הייתה מורת הדרך הראשית שסללה אותה בפני נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י.

בדרכה לתהילת הנצח הֵציבה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מלבורן 1976 סטנדרטים חדשים בביצוע תרגילי התעמלות מסובכים ומורכבים שגבלו בסכנת חיים של ממש. אלמנטים הסיום שלה על מכשירי הקורה והמקבילים המדורגים היו מושלמים. נדיה קומאנצ'י הייתה המתעמלת הראשונה בהיסטוריה שקיבלה ניקוד מושלם של 10.0 בעד ביצוע התרגיל. שבע פעמים העניקו לה השופטים את הציון המושלם של 10.0 נקודות בתרגיליה על המכשירים השונים. תכונותיה הפיזיות בה ניחנה במהירות, זריזות, כוח, וקואורדינציה מלאת חן, ואופייה קר הרוח ואומץ ליבה המפורסם שלא הכיר בגבולות הפחד הציבו גבולות חדשים ליכולת האדם. נראה היה כאילו היא עושה זאת בקלות אך הביצועים תבעו ממנה מאמץ גופני ונפשי עצום. הילדה נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י ניצבה באמצע שנות ה- 70 בראש פירמידת ההתעמלות של בנות רומניה. חברו אליה לנבחרת ילדות בנות גילה תֵּיאוֹדוֹרָה אוּנְגָארְיָנוֹ, מָארְיָאנָה קוֹנְסְטַנְטִין, אַנְקָה גְרִיגוֹרָאס, גָבְרִיאֶלָה טְרוֹצְקָה, וג'וֹרְגֶ'טָה גָאבוֹר. אח"כ לקראת אולימפיאדת מוסקבה 1980 עלו לגדולה מתעמלות נוספות כמו אֶמִילְיָה אֶבֶּרְלֶה רוּדִינְקָה דוּנְקָה, מֶלִיטָה רוֹן, ודוּמִיטְרִיטָה טוּרְנֶר. הן כולן היו מתעמלות מקצועניות מצעירותן. המדינה מימנה את הקריירה הספורטיבית שלהן והיטיבה עם תנאי הקיום של משפחותיהן. תחת הדרכתו של המאמן הלאומי בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מַרְתָּה קָארוֹלִי הן התאמנו שנים ארוכות בין שמונה שעות לשתיים עשרה שעות כל ביום. 365 ימים בשנה. ללא חופשות וחגים. הילדות היו נתונות בתוך סַד של משטר אימונים קשוח תחת פיקוח רפואי מתמיד. שיטות האימון היו מזוכיסטיות כמעט ושלובות במשמעת קפדנית מאין כמוה. הילדות הורעבו כדי לשמור על גזרתן הדקה. אילפו אותן להיות אלופות. מעבר לשלב מסוים גורלן לא היה בידיהן. הן היו כפויות להתאמן במסגרת הקשוחה שהציבה גבולות חדשים ליכולת האנושית וצעירות מידי כדי להתנגד למה שהיה קרוי בפי העם "גן עדן לספורטאים". מטרת השלטון הייתה לזכות במדליות זהב אולימפיות רבות ככל האפשר תמורת הטבות חומריות למשפחות המתעמלות. צילומיי הטלוויזיה הבינלאומיים שסיפרו על הצלחתה המדהימה של נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976 הציגו ופרסמו את שמה של רומניה הקומוניסטית כמדינה המעניקה תנאי אושר לדוֹר הצעיר שלה. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י המשיכה את דרכה גם לאולימפיאדת מוסקבה ב- 1980, שם זכתה בעוד שתי מדליות זהב ושתי מדליות כסף בתחרויות ההתעמלות. היא זכתה בארבע מדליות זהב גם באליפויות העולם בשנים 1978 ו- 1979.

באולימפיאדת מונטריאול 1976 שימשתי שַדָּר תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים מטעמו של אלכס גלעדי. יחד עמי ישב בעמדת השידור גם הפרשן ז'קי ווישניה. שנינו היינו המומים כשנַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י זכתה בפעם הראשונה בהיסטוריה של ההתעמלות הבינלאומית בציון מושלם של – 10.0 נקודות בעבור התצוגה הווירטואוזית שלה על מכשיר המקבילים המדורגים. ברגע הראשון לא ידעתי לפרש נכון את הספרות שהופיעו על לוח התוצאות שהיו 1.00 ולא 10.0. הוועדה המארגנת המכינה ומכשירה את לוחות התוצאות האלקטרוני בן שלוש ספרות לא שיערה שחֶבֶר השופטים והשופטות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 אומנם יעניק למתעמל או מתעמלת כלשהי את הציון המושלם של עֶשֶר נקודות, ולכן הזין מחשב התוצאות של ORTO (קבוצת הטלוויזיה מיסודה של CBC CANADA שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) את לוח התוצאות ב- ספרה אחת בלבד לפני נקודת השבר העשרוני. המספר המכסימאלי שאֶפְשָר היה להציג על לוח התוצאות היה אם כן 9.99 אך לא 10.0. שופטי ההתעמלות החליטו להציג את הספרה 1.00 בתקווה שכולם (המתעמלים ואנשי הטלוויזיה) יבינו מייד כי מדובר בציון מושלם של עשר נקודות מלאות.

comaneci 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. סנסציה על לוח התוצאות האלקטרוני בהיכל ההתעמלות האולימפי. המתעמלת הרומנייה נדיה קומאנצ'י (Nadia Comaneci) משיגה בפעם הראשונה בהיסטוריה ציון מכסימאלי של 10.00 נקודות. לוח התוצאות האלקטרוני הותאם עד לסִפרה השלמה תשע ולאחריה נקודת השבר העשרוני. התוצאה המושלמת של עשר נקודות שלמות שהוענקה לנדיה קומאנצ'י עבור ביצועיה (שבע פעמים במהלך התחרויות האולימפיות בהתעמלות לנשים באולימפיאדת מונטריאול 1976 היא קיבלה ציון מושלם של 10.0 נקודות) הפתיעה את הוועדה המארגנת. הוחלט להציב את הסִפרה אחת ולאחריה נקודה ושני אפסים, בתקווה שכולם יבינו את הרמז. (באדיבות CBC / ORTO).

מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ששימש מפיק ראשי מוכשר ומשגשג של שידורים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת מונטריאול 1976, הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י הקטנה הגיעה לריאיון עם איש הטלוויזיה הישראלי מלווה בראש משלחת ההתעמלות הרומנית הגב' מַרִיָה סִימוֹנֶסְקּו אישה גדולת מידות וכמה אנשי ביטחון מהסקוריטטה. התבוננתי מקרוב מאוד במתעמלת המפורסמת ביותר בעולם . למרות שהתקרבה כבר לגיל 15 נראתה כילדה בת 11 אולי 12. לא יותר. השלטון הרומני דאג לשווק אותה לציבור כמין "מָאמִי" מתוקה הניצבת בחלון ראווה של חנות. שערה השחור סורק למשעי עשוי שתי קוקיות. תספורת פוני קצרה קשטה את מצחה. הגבות היו סמוכות לקו העיניים והעניקו לה מבט נוגה. היו לה פנים נאים אך היא לא חייכה. בידיה החזיקה בובת דוּבִּי גדולה. אלכס גלעדי שאל כמה שאלות ומַרִיָה סִימוֹנֶסְקוּ תִּרגמה אותן לאלופה הביישנית. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י דִקלמה את תשובותיה הצפויות. ממש כמו השחיינית המזרח גרמנית קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר. "אני שמחה שהבאתי מדליות זהב לרומניה", סיננה בשקט למיקרופון של אלכס גלעדי. זה ממש לא היהה חשוב מה שאמרה. חשוב היה שעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי רב פעליםם ועתיר זכויות, ובעל קשרים ענפים, הצליח להשיג ריאיון בלעדי עם המתעמלת הווירטואוזית בעלת המוניטין העצום, דבר שעיתונאים ואנשי טלוויזיה רבים במונטריאול 1976 לא עשו .

comaneci 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת מונטריאול 1976. האלופה האולימפית הרומנייה נדיה קומאנצ'י (בת 14 ועשרה חודשים) בטרם הריאיון עם מפיק הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי ב- IBC  בבניין קבוצת ORTO הקנדית (ראשי תיבות של Olympic Radio Television Organization) במונטריאול. (באדיבות ORTO / CBC והצלם גונטר לאהמאן).   

כששבה לבוקרשט ממונטריאול העניק לה השלטון כבוד מלכים. ההמונים התייחסו אליה כאל מלכה אך תהילתה הספורטיבית היית קצרה כמו של אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט. נַדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י כמעט בת 19 התחרתה שוב כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מוסקבה 1980 ואח"כ נעלמה מהנוף הספורטיבי. את תואר אלופת הקרב רב באולימפיאדת מוסקבה 1980 נטלה המתעמלת הסובייטית יילנה דווידובה (Yelena Davydova). נדיה קומאנצ'י זכתה באולימפיאדת מוסקבה 1980 בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגילי הקרקע אולם זה היה האקורד האחרון שלה. ב- 1989 כשהייתה בת 28 ערקה נדיה קומאנצ'י לארה"ב. רק לאחר שהגיעה לחוף מבטחים נודע איזה מחיר אישי נדרשה לשלם כדי להציב גבולות חדשים של יכולת אנושית בתרגילי ההתעמלות שלה.

אגדת אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט הגיעה לקיצה כשמלאו למתעמלת הזהב הבֶּלָארוּסִית הזאת מהעיר גְרוֹדְנוֹ 21 שנה. היא לא חזרה עוד לזרועותיו של רֶנָאלְד קְנִיש אך זוהרה לא הועם. אוֹלְגָה קוֹרְבּוּט בחרה בקריירה עצמאית ולבסוף החליטה להגר לארה"ב. היום היא אזרחית אמריקאית מן השורה כבת 58 [5]. יש לה סטודיו מוערך להתעמלות כיאה לאלופה אולימפית ששינתה את פני ההתעמלות.

מאמן ההתעמלות הרומני בֶּלָה קָארוֹלִי ואשתו מרתה הקימו ברומניה ב- 1960 מערך קונקרטי שעסק במצוינות של התעמלות הנשים ובצדו איתור כישרונות. מסגרת הדומה לפעילות מערך הספורט הכללי של ברה"מ ומזרח גרמניה. בלה קארולי ומרתה הציבו בפסגת ההתעמלות הנשית ברומניה את נדיה קומאנצ'י המתעמלת המוכשרת ביותר שאיתרה השיטה הרומנית. הם השקיעו בה את כל מרצם כמאמנים וכמורים – מחנכים, ובצד כל אלה שניהם היו מחברי הקומפוזיציות של תרגילים והתאמת המוסיקה לתרגילי הקרקע. הם היו כל כך יסודיים ובעלי אמביציות ליטול את בכורת ההתעמלות הנשית מברה"מ עד שדאגו לייצר ליד נדיה קומאנצ'י עתודת התעמלות עצומה בעלת פוטנציאל ומוכשרת שנתנה את הטון כבר באליפות אירופה בהתעמלות שנערכה ב- 1975 באוסלו. נדיה קומאנצ'י שהייתה אז ילדה בת 13 ועשרה חודשים אך כבר חזקה, גמישה, וזריזה הדיחה מהפסגה את המתעמלות הסובייטיות וזכתה בבכורה. בלה קארולי הצליח לזעזע את מִמְסַד ההתעמלות הסובייטי אך לא למוטט אותו. נדיה קומאנצ'י בת ה- 14 ועשרה חודשים זכתה בבכורת ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976 לפני כל המתעמלות הסובייטיות ובראשן השתיים הגדולות ביותר בתקופה ההיא אולגה קורבוט ולודמילה טורישצ'בה. בחלוף ארבע שנים באולימפיאדת מוסקבה 1980 ניצחה אותה המתעמלת הסובייטית יילנה דווידובה בקרב רב אך נדיה קומאנצ'י זכתה בשתי מדליות זהב על הקורה ובתרגילי הקרקע.

כעבור זמן לא רב ערקו בלה קארולי ורעייתו מרתה מרומניה לארה"ב שקיבלה אותם בזרועות פתוחות. הוועד האולימפי האמריקני נתן לשניהם את הכלים לייצר אלופת התעמלות חדשה, מרי לו רטון.

[1] סרט הטלוויזיה בן 25 דקות "סגנון חדש בהתעמלות נשים" שביימתי ב- 1975 שודר פעמיים בתוכנית "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בשתי גרסאות : בדצמבר 1975 (לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 ובטרם הופעתה האולימפית הכובשת של נדיה קומאנצ'י), ובנובמבר 1976 (לאחר הופעתה הסנסציונית של נדיה קומאנצ'י באולימפיאדת מונטריאול 1976).

[2] לוּדְמִילָה טוּרִישְצֶ'בָה נישאה לאָצָן האוקראיני וַואלֶרִי בּוֹרְזוֹב שזכה בשתי מדליות הזהב באולימפיאדת מינכן 1972 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ'. וואלרי בורזוב הוא חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC).

[3] ב- 1940 ו- 1944 לא התקיימו המשחקים האולימפיים בגלל מלחמת העולם ה- 2 (1945 – 1939). באולימפיאדת לונדון 1948 לא נטלו הספורטאים והספורטאיות הסובייטיים חלק על פי החלטת ממשלת ברה"מ בראשות הרודן יוזף דג'וגשווילי סטאלין. מאריה גורוחובסקאיה הגיעה אם כן בגיל מבוגר לאולימפיאדה הראשונה והאחרונה שלה.

[4]  מקור : הספר "SOVIET  GYMNASTS" מאת וויקטור בליאקוב (Victor Belyakov).

[5]  אולגה קורבוט נולדה בעיר גרודנו – בלארוס (ברה"מ לשעבר) ב- 16 במאי 1955.

סוף הפוסט מס' 669. הועלה לאוויר במוצ"ש – 25 בפברואר 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *