פוסט מס' 670. 1. דו"ח מלחמת "צוק איתן" כפי שחיבר כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. 2. שני הח"כים של "המחנה הציוני" איתן כבל ושלי יחימוביץ' נחשפים On air במלוא נכלוליותם, תככנותם, חתרנותם, ושקרנותם. 3. עיתונאי ושדרן העַל רביב דרוקר והתיעוד המקיף שלו ב- "המקור" בערוץ 10, "תחקיר הצוללות – שקט צוללים". 4. יצחק לבני ז"ל (2017 – 1934). חלק שני. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 מקבל את האתגר הטלוויזיוני הבינלאומי הגדול של הפקת תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovisio Song Contest) ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 בארץ (לאחר זכייתו של הזמר הישראלי יזהר כהן בתחרות הארו – וויזיון בפאריס 1978). תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית הפופולארית מתקיימת במוצ"ש – 31 במארס 1979 בירושלים ביום אחרון של יצחק לבני בתפקידו כ- מנכ"ל רשות השידור. הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" שמייצגים את ישראל בתחרות והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמכסה בשידור ישיר את האירוע הפופולארי לכל אירופה זוכים במדליית הזהב. הרייטינג נוסק לכמעט % 100 צפייה. למחרת ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מפנה יצחק לבני את מקומו למנכ"ל רשות השידור הבא יוסף "טומי" לפיד". סוף דבר : המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון בעת ההיא מדיחים ומסלקים ב- 1 באוגוסט 1979 את ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מתחיל עידן חדש בשידור הציבורי, בטלוויזיה וגם ברדיו "קול ישראל". פוסט מס' 670. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 5 : כמות הנכנסים והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il נעה סביב חצי מיליון. 

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 670 : הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2017.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 670. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2017.

1. דו"ח מלחמת "צוק איתן 2014" כפי שחיבר כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא.

2. שני הח"כים של "המחנה הציוני" איתן כבל ושלי יחימוביץ' נחשפים On air בערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 במלוא נכלוליותם, תככנותם, חתרנותם, בוגדנותם, ושקרנותם. בלתי מתקבל על הדעת. הציבור איננו יכול לקבל התנהגות קלון ובחישה פוליטית כה מֵנוּבֶזֶת כפי שמחוללים השניים הנ"ל. 

3. עיתונאי ושדרן העל רביב דרוקר והתיעוד המקיף שלו ב- "המקור" בערוץ 10, "תחקיר הצוללות – שקט צוללים".

4. יצחק לבני ז"ל (2017 – 1934). חלק שני. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 מקבל את האתגר הטלוויזיוני הבינלאומי הגדול של הפקת תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovisio Song Contest) ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 בארץ (לאחר זכייתו של הזמר הישראלי יזהר כהן בתחרות הארו – וויזיון בפאריס 1978). תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית הפופולארית מתקיימת במוצ"ש – 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים, ביום אחרון של יצחק לבני בתפקידו כ- מנכ"ל רשות השידור. הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" שמייצגים את ישראל בתחרות והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמכסה בשידור ישיר את האירוע הפופולרי לכל אירופה זוכים במדליית הזהב. הרייטינג נוסק לכמעט % 100 צפייה. למחרת ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מפנה יצחק לבני את מקומו למנכ"ל רשות השידור הבא יוסף "טומי" לפיד". סוף דבר : המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא פרופסור ראובן ירון מדיחים ומסלקים ב- 1 באוגוסט 1979 את ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מתחיל עידן חדש בשידור הציבורי, בטלוויזיה וגם ברדיו "קול ישראל". פוסט מס' 670. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 1 : דו"ח המבצע המלחמתי "צוק איתן" ומסקנותיו החמורות שחיבר וקבע כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא במשך שנתיים ימים, מבקר ומטיח האשמות קשות ונחרצות בראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בשר הביטחון שלו משה "בוגי" יעלון, וב- רמטכ"ל צה"ל דאז רב אלוף בני גנץ בימי המבצע ההוא. בעקבות הדו"ח הנ"ל סיכוייהם של משה "בוגי" יעלון ובני גנץ להפוך למדינאים מובילים נראים ברגע זה אפסיים.

א. לא בטוח שראש הממשלה בנימין נתניהו יִינָזֵק נֶזֶק פוליטי מדו"ח "צוק איתן" של מבקר המדינה יוסף שפירא וישלם במשרתו. הוא לא יאבד את השלטון בגלל השינוי הדמוגרפי והמבנה הפוליטי שחל וזז ימינה במדינת ישראל מאז נוסדה ב- 1948 לפני 69 שנים. כלל לא בטוח שהוא ייפול. מדינת ישראל מחולקת כיום לשלושה שבטים יהודיים עיקריים : השבט החילוני הכללי + השבט הדתי לאומי + השבט הדתי – חרדי הרדיקאלי. השבט החילוני כולל יותר מצביעי ימין מאנשי המרכז + שמאל. ניתוח מתמטי – פוליטי פשוט לחלוטין מראה כי בכל קונסטלציית בחירות עתידית אפשרית שני השבטים הדתיים הלאומי והחרדי רדיקאלי תמיד יצטרפו לאנשי הימין החילוניים. הציבור השמאלני – מרכזי יוותר ב- מיעוט. הציבור הימני – דתי והדתי רדיקאלי איננו מתעניין במוסריותו ו- מידותיו הישרות ו/או העקומות ו- הנכלוליות של בנימין נתניהו. הציבור הזה עסוק במתמטיקה אפלה של עוד בית ו/או פחות בית בעמונה ובהתיישבות בכל חבלי ארץ ישראל שהיו פעם נחלות אבות של דוד המלך ובנו שלמה המלך. לכן, בנימין נתניהו ישבור בקלות את שיאו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן גוריון שמשל 15 שנים על מדינת ישראל בין 1948 ל- 1963, פרט אם יסולק מכיסאו ע"י בית המשפט בגין מעלליו הנכלוליים והשחיתויות הפוליטיות שלו לרבות עוללות לשכתו, וכל מיני טובות ההנאה בהן קיבל על פי טענות העיתונות במשך שנים ארוכות סיגרים ושמפניה בשווי מאות אלפי שקלים, אך בחינם, מהמיליארדר ארנון מילצ'ן. קשה להאמין עד כמה השתנתה מדינת ישראל מאז נוסדה ב- 1948. כשראש הממשלה דוד בן גוריון סיים ב- 1963 את שירותו העצום לטובת מדינת ישראל הוא פרש לצריף בקיבוץ שדה בוקר בנגב. הוא בחר לכתוב את זיכרונותיו ולסיים את חייו בחבל ארץ ישראלי כמעט שומם וכמעט בלתי מיושב. בניגוד מוחלט לו, כששני ראשי הממשלות בנימין נתניהו ואהוד ברק סיימו את כהונתם הבכירה הם פנו לעסקים, לעשות לביתם, ובין השאר טסו לארה"ב להרצות תמורת סכומי עתק בדולרים. תמורות שליליות מרחיקות לכת של מנהיגות דלה ו- עלובה מתרחשות במדינת ישראל מאז רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ב- מוצ"ש ההוא של 4 בנובמבר 1995.

ב. שר הביטחון לשעבר משה "בוגי" יעלון (מי שהיה פעם מפקד סיירת מטכ"ל ורמטכ"ל צה"ל איבד בבת אחת את כל כוחו הפוליטי בעקבות הדו"ח החמור של ניהול מבצע "צוק איתן" שחיבר כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. יוסף שפירא מרט ללא רחמים את שארית נוצותיו הפוליטיות של משה "בוגי" יעלון והותיר אותו עֵירוֹם ועֶרְיָה. משה "בוגי" יעלון הוא מפקד צבאי מעולה ובעל יושרה אולם הוא פוליטיקאי קטן. בשעה זאת נראה כי הדלתות הפוליטיות ננעלו בפניו ו- אין לו ברגע זה שום סיכוי לחזור בהצטיינות אי פעם לעמדת השפעה בזירה המדינית. הוא ירוי ופגוע.

ג. כנ"ל לגבי רמטכ"ל צה"ל במבצע "צוק איתן" רב אלוף בני גנץ. בני גנץ נפגע קשה מהדו"ח המפורט של "צוק איתן" כפי שחיבר כבוד מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא. אמש (יום שלישי – 1 במארס 2017) העניק רב אלוף מיל. בני גנץ לשדרן ערוץ 2 דני קושמרו ריאיון עלוב, ריאיון נפל, ריאיון מביך, ריאיון פרווה, ריאיון נטול אומץ לב וחזון, ריאיון מגוחך ומאכזב (מאוד). בריאיון הנרחב יוצא בני גנץ רע כמפקד צבאי עליון ו- קטן קומה ונטול אישיות. הריאיון שגובל בבדיחה ואשר שודר במלואו במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 נועל סופית (לפי שעה) את הדלתות הפוליטיות גם בפני בני גנץ. בגין דו"ח "צוק איתן" אין ל- בני גנץ שום סיכוי להעפיל אי פעם גבוה בזירה הפוליטית העתידית.

פרפרת 2 : שני הח"כים ממפלגת "המחנה הציוני" איתן כבל ושלי יחימוביץ' נחשפו שוב בעקבות הקלטות אנונימיות כעסקנים נכלוליים, חתרנים בלתי נלאים, ו- שקרנים. איתן כבל התגלה (שוב) גם כפרחח פוליטי עלוב בעל כישרון ביטוי של איש מהרחוב שמשתמש בגידופים וניבולי פה מלוכלכים. ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לישון בשקט. אין לו מתחרים.

הח"כ איתן כבל נחשף בסתר דווקא בחוג חבריו בסיעת "הבית החברתי" ע"י מלשין מצויד בסרט הקלטה כעסקן נוכל, חתרן בלתי נלאה, ושקרן שמאמץ אל לבו את עקרונות הפוליטיקה המקיאווליסטית בה כל האמצעים כשרים להשיג את המטרה. סרט ההקלטה המדהים בתוכנו שודר בשני ערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2. איתן כבל רקח Deal פוליטי מכוער ו- מלוכלך עם ה- ח"כ שלי יחימוביץ' כלהלן : הוא יתמוך בבחירתה ליו"ר ההסתדרות (במקום יו"ר ההסתדרות הנוכחי אבי ניסנקורן) והיא תתמוך בו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה (במקום היו"ר הנוכחי יצחק "בוז'י" הרצוג). במעשיו אלה ובסגנון דיבורו "…שיזדיינו כולם…" בגד בצורה הנואלת ביותר בכל ציבור מפלגת העבודה ו- הפך את עצמו בהבל פיו דווקא בחברת נאמניו ב- "הבית החברתי" לבר מינן. העסקנצ'יק העלוב הזה כרה בור לאחרים ונפל אליו בעצמו. איתן כבל הוא מעכשיו גרוטאה פוליטית. 

ידעתי כבר מזמן כי שני יקיריו של רזי ברקאי השדרן מרדיו גלי צה"ל, שמתראיינים אצלו חדשים לבקרים, שני הח"כים ממפלגת "המחנה הציוני" איתן כבל ושלי יחימוביץ', הם עסקנים פוליטיים תככנים ו- נכלוליים במסווה של כאילו אנשי יושרה וכבוד. איתן כבל ושלי יחימוביץ' חותרים ללא הֶרֶף בזָדוֹן, לכלוך, ושקר תחת מנהיגותו של יו"ר המחנה הציוני הח"כ יצחק "בוז'י" הרצוג. אתה רשאי לחלוק על המנהיג שלך אולם יש דרך לעשות זאת. איתן כבל ושלי יחימוביץ' חצו את כל הקווים האדומים. כשאתה מאזין ב- "מה בוער" אצל רזי ברקאי שוב ושוב לחוות הדעת הפוליטיות של איתן כבל ושלי יחימוביץ', נדמה לך לעיתים כי כאילו מדובר בשני אישים בעלי יושרה וכבוד שנלחמים להעפיל לפסגות הפוליטיות שאליהן הם מכוונים, יעני באמצעים כשרים. כמובן שהמארח שלהם רזי ברקאי מעניק להם בימה עיתונאית מבלי שום ניסיון לקעקע את מהימנותם, מבלי לחשוף את שקרנותם ואת הדרך הנכלולית העלובה בהם שניהם דוגלים לצורך מימוש חזונם הפוליטי. מדובר ב- "מאקיאווליזם", הלוא היא תורתו של של המדינאי והפילוסוף הפוליטי האיטלקי ניקולו מאקיאוולי, שטבע לפני כמה מאות של שנים רעיון ועמו סלוגן כלהלן : "פרגמטיזם פוליטי הוא נטול רגשות אישיים ולכן המטרה מקדשת את כל האמצעים". שאפתנות ותחרותיות בכל רמה ותחום אינם ערכים שליליים. הם גם לא סותרים את היושרה האישית של כל מתמודד ולא שוללים מתן כבוד ליריבך. כדי להעפיל לפסגה אינך חייב להתייעץ עם ניקולו מקיאוולי. איתן כבל ושלי יחימוביץ' הציגו את עצמם כ- שני אנשים מלוכלכים. מעניין היה להציץ בפניו של העיתונאי רזי ברקאי בשעה ששני ערוצי הטלוויזיה הארציים 10 ו- 2 חשפו את ההקלטות המרשיעות שדנו בעִסקאות שרקחו איתן כבל ושלי יחמוביץ' וחשפו בתוך כך גם את קלונו העיתונאי של רזי ברקאי נטול כל מידע ומושג אודות שני יקיריו החתרנים השקרנים. קיים אפוא שוני עצום כרחוק מזרח ממערב בין התמודדות הגונה בין יריבים פוליטיים לבין אימוץ משנתו של ניקולו מקיאוולי. ההקלטות המרשיעות ששודרו בערוץ 10 וערוץ 2 ואשר גילו את המחשבות ומעשי הזימה הפוליטיים של איתן כבל, הן "מקיאווליזם" לשמו, ומעידות גם במידה רבה של איתנות תיעודית כי השדרן רזי ברקאי מתחפש פה ושם לעיתונאי. הבה אציץ במלל רווי תככים של הפרחח והח"כ איתן כבל, כפי שנחשפו אמש בערוצי הטלוויזיה 10 ו- 2. מדובר ב- נָבָל. לא פחות. אין לי מילה אחרת. לא יעזרו פה כל ההסברים ו- ההתחמקויות שלו. הבעיה איננה ה- Deal של איתן כבל / שלי יחימוביץ'. דילים מותר לעשות. המבחן הראשון והעיקרי של כל דיל הוא המרכיבים המוסריים שלו. זה איננו מעניין את איתן כבל. הוא איננו כבול למוסרות מוסריות מקובלות. איתן כבל לא היסס לומר בשיחות הללו ש- שלי יחימוביץ' איננה בדיוק ה- "Cup of tea" שלו אולם האינטרס הפוליטי מצדיק את העסקה עמה. הנה עיקרי וראשי הפרקים של ההקלטה שדנה בהכרזותיו של העסקן המגלומן איתן כבל תוך כדי שימוש שלו בקללות, גידופים, וניבולי פה :

איתן כבל : "…שלי יחימוביץ' מחויבת לתמוך בי לתפקיד יו"ר מפלגת "המחנה הציוני…".

איתן כבל : "…לאורך כל הדרך אמרתי שסיעת "הבית החברתי" היא כלי שנועדה לקדם אותי…כל המהות שלה הייתה רק כלי לקדם אותי, לא ההסתדרות. לא מעניין אותי להיות בהסתדרות…אני רוצה ללכת עם שלי יחמוביץ' ביחד להסתדרות…שלי יחמוביץ' מחויבת לתמוך בי ליו"ר המפלגה…".

איתן כבל : "…יו"ר המפלגה בוז'י הרצוג לא יכול לעזור לי…הוא לא שווה במפלגה…אין לו כוח במפלגה…הוא לא מסוגל…לא כי הוא לא אכזר…הוא תחמן הוא רמאי…הוא תחמן, הוא רמאי, הוא תחמן של גנבים קטנים…הוא איננו שווה כלום במפלגה…".

איתן כבל : "…סיעת "הבית החברתי" לא הוקמה עבורך ולא עבורו ולא הוקמה עבור אף אחד…היא הוקמה עבורי ואני רוצה להזכיר, אמרתי שהסיעה היא כלי כדי לקדם אותי…".

איתן כבל : "…אני לא מאוהביה…אני לא מאוהב בה…אתה שומע ? אבל היא יש לה שיעים…מה ששלה – שלה…היא באה אליי בבחירות האחרונות ייאמר לזכותה…אותי אח"כ שחטה אותי עם כל זה שקיללתי את ה…של האמ – אימא שלה…היא צודקת…".

איתן כבל : "…היא באה אלי ואמרה לי, "איתן אתה מוביל בענק…בוא נלחץ יד שנינו…אתה ואני מתמודדים…אני אצא ראשונה, אתה ראשון…כבר אין לזה משמעות…שילכו ויזדיינו כולם…".

איתן כבל מתנשא ומגדף : "…או שאני יו"ר מפלגת העבודה או שאני חלק ממפץ שיפוצץ את כל הפוליטיקה הישראלית…או שאני הולך הביתה לוקח את "הבית החברתי" ואומר חבר'ה תלכו תזדיינו כולכם…".

איתן כבל : "…אף אחד לא חשב שמפלגת העבודה שהייתה עם 24 מנדטים, תיראה פח אשפה היום…". 

אני אוהב את יצחק "בוז'י" הרצוג האדם ולכן אעוץ לו עצה כלהלן, הנוגעת לשני הַנִבְזִים איתן כבל ושלי יחמוביץ' ועל סמך היכרותי ההיסטורית את משנתו הפוליטית של האיטלקי ניקולה מקיאוולי, אותה שני הנ"ל מאמצים אל לִבָּם האפלולי : "יצחק הרצוג היקר, בלכתך לפגישותיך עם שני הנוכלים התככניים איתן כבל ושלי יחימוביץ' טול עמך את קשתך, דרוך את מיתרה, וטמון בתֶלִי שני חיצים…אל תהסס לפעול על פי הצו האלוהי : עִם נִבְזִים תִּתְּנָבַז (!)". תגובתו הציבורית של יצחק הרצוג בעקבות פרסום ההקלטות המכוערות של איתן כבל והעסקאות שהוא מרכיב עם שלי יחימוביץ', "…נחשפה קומבינה מושחתת וחמורה ביותר…וכי מדובר במעשה מרמה והפרת אמונים מול ציבור רחב של מפלגת העבודה…", היא פושרת מידי. באופן אישי אנוכי בטוח כי בסופו של יום אבי ניסנקורן יביס את שלי יחמוביץ' במאבק על משרת יו"ר ההסתדרות ויצחק "בוז'י" הרצוג יכניע את איתן כבל בהתמודדות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה. איתן כבל הוא מעכשיו גרוטאה פוליטית. מקומו במגרש גרוטאות.  

פרפרת 3 : סדום ועמורה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מאוד לא נוח לקרוא את רשימתו של העיתונאי מר רותם שטרקמן ב- TheMarker (יום ראשון – 26 בפברואר 2017), שמגלה כי סדום ועמורה שרויים בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. מאוד מצער לדעת כי גב' פרח לרנר קיבלה דריסת בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו והתמנתה ליועצת שלו לענייני הכנסת (לאחרונה הודחה גב' פרח לרנר משם בקלון על פי צו משפטי). רע מאוד לדעת כי גב' פרח לרנר + עו"ד דוד שמרון + ניר חפץ נהנים מקרבתם לראש הממשלה בנימין נתניהו וממנפים את עסקיהם הפרטיים בעקבות סמיכותם אליו. אכזבה גדולה לדעת כי משטרת ישראל ממליצה להעמיד לדין את ארי הרו ראש הסגל במשרדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. צר לי לקרוא ב- "הארץ" (יום חמישי – 2 במארס 2017) כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לפני כשנה משר הביטחון דאז משה "בוגי" יעלון להחליף את מנכ"ל משרדו אלוף מיל. דן הראל בחשבת הכללית לשעבר גב' מיכל עבאדי – בויאנג'ו. בוגי יעלון סירב בתוקף לבקשה. כתב "הארץ" חיים לווינסון מדווח שמיכל עבאדי – בויאנג'ו עצמה המקורבת לבנימין נתניהו היא שביקשה מראש הממשלה שיפעל למינוייה.  

פרפרת 4 : תוכנית "המקור" האחרונה בת כ- 90 דקות ברוטו (שודרה בערוץ 10 ביום שלישי – 28 בפברואר 2017) בראשות שני עיתונאי העַל רביב דרוקר וברוך קרא עסקה ב- "תחקיר הצוללות – שקט צוללים", בו מעורב ומסובך ראש הממשלה בנימין נתניהו עד צוואר. התחקיר המסועף, היסודי, הרחב, העמוק, והרציני היה מורכב ו- רווי אין סוף פרטים ונתונים מסוגים שונים, וגם אין סוף מרואיינים. מדובר בתוכנית טלוויזיה ארוכה בת כשעה וחצי גדושת מידע שדורשת מהצופה ריכוז מקסימלי (!). אנוכי מכיר כמה צופים מושבעים של "המקור" שפרשו במהלך ההקרנה מפני שהלכו לאיבוד ביער הפרטים והנתונים, כמות המידע הענקית, ואוסף המרואיינים. מרוב מידע עמוס וצפוף איבדו צופי הטלוויזיה האלה לפתע בפעם הזאת את הקשר עם המנחה שלהם רביב דרוקר. מדובר אומנם בתחקיר מעולה אך ייתכן כי בגלל אורכו, רצינותו, ורגישותו היה נדרש סיכום אולפני בעל כתלים וקירות רחבים וגבוהים יותר.     

תוכנית "המקור" ששודרה ביום שלישי – 28 בפברואר 2017 בערוץ 10 בהובלת רביב דרוקר וברוך קרא לרבות התייצבותו של רביב דרוקר עצמו במוקד בשטח בזירות האירוע ב- מספנות הגרמניות "טיסנקרופ" בעיר הגרמנית הצפונית קיל (שם נערכו אגב תחרויות השייט באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972), ובשווייץ ועסקה בפרשת רכישת הצוללות מגרמניה על פי הנחיות ראש הממשלה בנימין נתניהו, היוותה (עבורי) עדות נוספת מרתקת וחשובה ביותר להבנת ההתרחשויות הקלוקלות ארוכות השנים בצמרת הביטחונית והמדינית של מדינת ישראל תחת שרביט ניהולו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. תשתית התחקיר הטלוויזיוני היסודי, העמוק, והרחב של רביב דרוקר בעניין רכישת הצוללות מגרמניה ע"י צה"ל היא מלאכה עיתונאית טלוויזיונית מורכבת ומסובכת שדורשת המון עבודה ו- זמן ביצוע. מדובר בגודש עצום של מידע, ב- אינפורמציה רווייה באין סוף נתונים, פרטים כלכליים ופוליטיים, שמות, ועדויות שמשודרים בסרט טלוויזיה באורך של 90 דקות. גודש המידע העצום מכביד על קליטת החומר והבנתו. אתה נדרש ל- Super שֶקֶט סביבך ול- Super ריכוז מחשבתי במשך כשעה וחצי כדי לעקוב, לכלכל, ולהבין את כמות אוקיינוס הפרטים הבוקעת ממוניטור הטלוויזיה בכיוון הכורסא שלך. אפילו ההפסקה בת שני ה- Breaks של שני קבצי הפרסומות ששודרו במהלך הקרנת "תחקיר הצוללות – שקט צוללים", אינם מקלים על כמות ה- IQ ששמו לך בתאים האפורים של שכלך. נדרשתי להתבונן ולהקשיב פעמיים, ישיר ומוקלט, למתחולל במסמך המקיף והמדאיג של רביב דרוקר ממנו עולה סלוגן התמיהה, "Something is rotten in the state of Denmrk", אותו שַח אחד מקציני הביטחון של הממלכה מרצלוס לחברו הורציו אף הוא קצין ביטחון (במחזה העַל "המלט נסיך דנמרק" פרי יצירתו המופלאה של הדרמטורג האנגלי וויליאם שייקספיר) בלילה קר וחשוך על החומה הגבוהה המקיפה את טירת אלסינור בדנמרק בשעה שהנסיך בעל היושרה המוחלטת המלט (Hamlet) נפגש פגישה דרמטית עם רוח אביו. עצוב לחשוב אבל זאת עובדה : בשעה שמרצלוס הגה את האמירה ההיא שלו בטירת אלסינור, "משהו רקוב בממלכת דנמרק", הוא התכוון בשעתו גם לרשות השידור ההיא של המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל ומתכוון עכשיו למַלְכוּת ישראל תחת ממשלו של בנימין נתיהו.

רביב דרוקר לא נותן מנוח לנפשי מפני שהוא עוסק באלמנטים החשובים והעליונים ביותר הנוגעים ליכולת קיומה של מדינת ישראל : יושרה, הגינות, דרך ארץ, מוסר, משמעת עצמית, כבוד לזולת, ודוגמא אישית. הוא רביב דרוקר מסובב כל הזמן את המראה אליי בכיוון שלי ומכריח אותי להתבונן בה. במקום להתרחק ולנתק מגע ממנו אני נמשך לסביבתו של עיתונאי העַל הזה. היום כשאני אוטוטו בן 80 ברי לי כי ללא היסודות הנ"ל עתידה של מדינת ישראל בת 69 איננו מובטח כלל ועיקר. אנ י יודע שנורא לחשוב כך. אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי היה חבר ההגנה, אנוכי שרתי ב- "גולני" והשתתפתי בחמש מלחמות. לא באפסנאות. בחזית. בקווים הקדמיים. ב- מבצע סיני 1956, ב- מלחמת ששת הימים 1967, ב- מלחמת ההתשה 1970, ב- מלחמת יום כיפור 1973, ובמלחמת לבנון הראשונה ב- 1982. שלושת ילדיי, שני בנים ובת, שירתו שירות קרבי ב"צנחנים" וב- "גבעתי", ובחמ"ל של פיקוד הצפון בקריית שמונה והיו כל העת לאורך כל השירות הצבאי שלהם במגע עם האויב. נכדי הבכור השתתף במלחמת "צוק איתן" בקו הקדמי ביותר בתוך רצועת עזה.

טקסט מסמך : ארבעת מחזות הטרגדיה שכתב העילוי הדרמטורג האנגלי וויליאם שייקספיר : "המלט" + רומיאו ויוליה" + "יוליוס קיסר" + "מקבת' ". על כל בן אנוש מוטלת החובה לקרוא את ארבעת המחזות הנ"ל.

לא מכבר הצעתי לבני האמצעי פרופסור גור אלרואי, היום מדען ו- דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה (עלה מזמן על אביו מורו – רבו), לזנוח את מקצועו האקדמאי כדי להתמנות לראש הממשלה ולהיטיב עם האומה המשוועת למנהיג. גוּר שאני קורא לו "גוּרִיקָה" שלי, דחה את פנייתי על הסַף. לפני הרבה שנים בעת ביקור משותף של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ושלי ביולי 1994 במוזיאון ההתנקשות והרצח בנשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי (ב- 22 בנובמבר 1963 בדאלאס בירת טקסאס) הממוקם בדאלאס עצמה באותו בניין הספרייה ההוא בקומה ה- 6 ממנה צלף לי אוסוואלד ופגע שלוש פגיעות בראשו של הנשיא האמריקני (הביקור שלנו נערך באחד מימי המנוחה של מונדיאל הכדורגל שנערך אז בארה"ב), הצעתי את אותו כנ"ל ל- איש הטלוויזיה רב המוניטין מוטי קירשנבאום ז"ל לסטות מהמוניטור כדי להפוך לראש הממשלה. "…עזוב את הטלוויזיה ואת רשות השידור ולך לנהל את המדינה…", אמרתי לו שם בקומה ה- 6 בבניין הספרייה בדאלאס בעת שלי אוסוואלד לחץ על ההדק ובחלוף שבריר שנייה ראשו הפגוע שותת הדם של ג'ון פיצג'ראלד קנדי יפה התואר נשמט לעבר כתפו השמאלית. מוטי קירשנבאום הֵישִיר את מבטו המזוגג כלפיי וגיחך. אנוכי חושב גם היום שנגיד אם רביב דרוקר היה מתמנה ל- ראש ממשלה, ברוך קרא היה מכהן כ- שר המשפטים, ומתן חודורוב היה נושא במשרת שר האוצר (ו/או שכמותם…), היינו כולנו מתגוררים במדינה מתוקנת שהיה טוב יותר להתגורר בה מאשר מצבנו כעת תחת מנהיגותו המתמשכת של בנימין נתניהו. מדינת ישראל רווייה באין סוף כישרונות מנהיגות בהמון תחומים שמשיקים ל- אקדמיה, תקשורת, חברה, ספורט, טכנולוגיה, צבא, אומנות, מוסיקה, תיאטרון, וכו', וגם מנהיגות פוליטית. אבל האנשים הטובים והמוכשרים הללו מסתגרים ב- ד' אמותיהם של מקצועם. את ישראל שנראית כבר שנים מדינת פארטאץ' חייבים לנהל קודם כל וראשית דבר אנשי מוּסַר בעלי יושרה.

כך פותח רביב דרוקר (ברוך קרא לצדו) את תוכנית "המקור" לפני שלושה ימים שעוסקת ב- "תחקיר הצוללות – שקט צוללים" : "שלום, ערב טוב, את יודעת (פונה אל מגישת המהדורה המרכזית טלי מורנו שהציגה אותו בתום המשדר שלה) שנחתמו עסקאות עסקאות כלי השייט השונים שישראל עשתה בשש השנים האחרונות עם גרמניה (ואז מסב מבט אל שותפו ברוך קרא), בדרך כלל בטקס צנוע והודעה לעיתונות, הסבר על המאזן האסטרטגי והיכולות שנקבל… הכל נכון (!). רק לא כתוב מי האנשים שהתעשרו מהעסקה אם בכלל היה צורך בה ומה היה תהליך קבלת ההחלטות". לפתע אנוכי נזכר בסופר הצרפתי הנודע אונורא דה באלזאק שהגה כבר לפני שנים רבות את הסלוגן, "מאחורי כל עושר גדול מסתתר פשע". ברוך קרא מוסיף משלו, "…אתה רביב דרוקר תחשוף בתחקיר שלך גם פרוטוקול מפתיע ש- וועדת החוץ והביטחון חוות דעת משפטית שהפוכה ממה ש- דווח לציבור…", ואז מכניס לאוויר את "תחקיר הצוללות – שקט צוללים" גדושת המחקר והמידע.

להלן רשימת האישים שרביב דרוקר מראיין בתחקיר המפורט, היסודי, העמוק, והרחב שלו. "תחקיר הצוללות – שקט צוללים" של רביב דרוקר הוא מחקר שכל אזרח בארץ שאכפת לו מהמדינה שלו חייב לעיין בו. שמות גיבורי העלילה ב- "תחקיר הצוללות – שקט צוללים" הר"מ, מוגש לקוראי הבלוג שלא צפו בתיעוד המקיף, נועד לגרות אותם כדי להוציא את הכתבה הנ"ל מארכיון ערוץ 10 ולצפות בה, כדי להבין באיזו מצוקה שרויה המדינה שלנו :

1. שמעון שטיין שגריר ישראל בגרמניה בשנים 2007 – 2001.

2. יואכים ביטרליך יועצו הקרוב של הקנצלר הלמוט קוהל.

3. עמי איילון אלוף מיל. מפקד חיל הים בשנים 1995 – 1992 ואח"כ ראש השב"כ.

4. שייקה ברקת תא"ל מיל.

5. עוזי ארד ראש המל"ל (המועצה לביטחון לאומי )בשנים 2011 – 2009.

6. יורם בן זאב שגריר ישראל בגרמניה בשנים 2011 – 2007.

7. יעקב עמידרור אלוף מיל. ראש המל"ל בשנים 2013 – 2011.

8. יעקב נגל ראש המל"ל בפועל.

9. משה פרידמן יו"ר ארגון עובדי צה"ל.

חוץ מזה עושה לנו רביב דרוקר הכרה עם גיבורי עלילה נוספים בתיעוד המסועף שלו, האישים הבאים :

1. מפקד חיל הים לשעבר אליעזר "צ'ייני" מרום.

2. וולטר פרייטאג מנכ"ל המספנות הגרמניות בקיל של תאגיד הענק "טיסנקרופ". 

3. הישראלי מיקי גנור.

4. הישראלי אברי בן יוסף.

5. פרשן צבאי מרטין מרפי.

6. פרשן צבאי תומאס וויגולד.

7. פרשן צבאי אוטפריד נסאוור.

8. ז'אן וואן אקאן חבר הוועדה למדיניות חוץ וביטחון ב- בונדסטאג.

9. פרנק בילינג עיתונאי בקיל.

10. פולקר בק חבר הפרלמנט הגרמני מטעם מפלגת "הירוקים".

11. אבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות.

12. עו"ד דוד שמרון.

כך מסכם רביב דרוקר את המסמך הטלוויזיוני המורכב והמסובך שלו :

"…השורה התחתונה היא כזאת : בשש השנים האחרונות מדינת ישראל רוכשת צוללת וארבע ספינות מגרמניה ומנהלת מו"מ על עוד שלוש צוללות, רצתה באיזה שהוא שלב עוד שתי ספינות נגד צוללות, כמו גם להפריט את התחזוקה של כלי השייט לחברה הגרמנית. בסך הכל מדובר בעסקאות על סך של 10.000000000 (עשרה מיליארד) שקלים. כמעט בכל העסקאות בנימין נתניהו תומך על אף התנגדויות שונות. החברים אבריאל בן יוסף + אליעזר "צ'ייני" מרום + מקי גנור נמצאים כמעט בכל עסקה, ודוד שמרון האיש הקרוב ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא בכולן. האם יכול להיות שראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מודע לכל ההתרחשות הזאת…?". (סוף). מדובר בגודש מידע עצום. 

פרפרת 5 : אני קורא עכשיו את "אוגוסטוס" ספרו המרתק של האמריקני ג'ון וויליאמס. ספר נפלא של אדם משכיל ומקורי שכותב היטב ו- חסכוני ובכישרון רב. מומלץ.

פרפרת 6 : אנוכי אוהב להאזין לשידורי האקטואליה ההוגנים והנבונים של השדרן – עיתונאי אראל סג"ל ברדיו גלי צה"ל בימי ראשון עד יום רביעי בשבוע בין 11.00 ל- 12.00. אנוכי ניצב הרחק מדעותיו הפוליטיות הימניות של אראל סג"ל אולם אוהב להקשיב לניהול שידור הרדיו המעניין, החם, רווי יוזמה, קצב, עירנות, ואכפתיות שלו, כאילו נטל כדורי מרץ. ובעיקר ליושרה וההגינות שהוא מגלה מול מרואייניו ובני שיחו, ובראש וראשונה כלפי מאזיניו.

פוסט מס' 670. יצחק לבני ז"ל (2017 – 1934). חלק שני. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 מקבל את האתגר הטלוויזיוני הבינלאומי הגדול של הפקת תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovisio Song Contest) ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 בארץ (לאחר זכייתו של הזמר הישראלי יזהר כהן בתחרות הארו – וויזיון בפאריס 1978). תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית הפופולארית מתקיימת במוצ"ש – 31 במארס 1979 בירושלים ביום אחרון של יצחק לבני בתפקידו כ- מנכ"ל רשות השידור. הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" שמייצגים את ישראל בתחרות יחדיו עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמכסה בשידור ישיר את האירוע הפופולרי לכל מדינות אירופה זוכים במדליית הזהב. הרייטינג נוסק לכמעט % 100 צפייה. למחרת ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מפנה יצחק לבני את מקומו למנכ"ל רשות השידור הבא יוסף "טומי" לפיד". פוסט מס' 670. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- יום שישי – 3 במארס 2017.

הקדמה. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל הצעידו במשותף את השידור הציבורי הטלוויזיוני במדינת ישראל ל- "תור הזהב" שלו בשנים 1979 – 1974, אולם הם היו ברי פלוגתא חריפים איש כלפי רעהו. 

תורת המנהיגות בכל חברה אנושית לרבות חברת הטלוויזיה מתלבטת משחר נעוריה בין שני סגנונות ניהול של אוטוקרטיה, אבסולוטיזם, וטירניות לבין שלטון דמוקרטי חופשי. חברת הטלוויזיה נמצאת בתווך מפני שהיא מבוססת על עבודת מערכת שיתופית בין עובדיה והתייעצות בין חבריה, אולם מדובר ככלות הכל בחברה היררכית בה האחריות המקומית הראשית מוטלת על המפיק והעורך הניצב בראש דסק כזה ו/או אחר, בין אם עוסקים בתפעול חטיבת הספורט, ו/או תפעול חטיבת החדשות, ו/או תפעול חטיבת התוכניות, ו/או תפעול חטיבת ההנדסה. המנהלים והמנווטים המקומיים כפופים לאחריות הראשית הכללית של האיש הניצב בפסגת הפירמידה, מנהל הטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הוא הפונקציה האחרונה האחראית על מעשיה של טלוויזיה הישראלית הציבורית בתחומי שידור התוכן, רכש ותפעול הטכנולוגיה, וניהול התקציב ומשאבי האנוש שלה. כישרון הניווט הסופי מונח על כתפיו של מנהל הטלוויזיה. על פיו יישַק דבר. אולם יש לזכור כי כל מנהל הטלוויזיה באשר הוא, הוא ת. פ. של מנכ"ל רשות השידור. על ראשו של מנכ"ל רשות השידור רובצת אחריות השידור העליונה, המכרעת, והסופית. מנכ"ל רשות השידור נחשב בתוקף משרתו לעורך הראשי העליון של כל התכנים המשודרים בטלוויזיה ו/או ברדיו "קול ישראל". אלו היה יחסי הכוחות בשנים 1979 – 1974 במוסד רשות השידור בין שתי הפונקציות הדומיננטיות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל והמנכ"ל יצחק לבני ז"ל. יצחק לבני היה עליון יותר בהיררכיה של רשות השידור מארנון צוקרמן. יצחק לבני מי שהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1974 היה אמור להיות מנכ"ל מאושר, שבע רצון, וגם שקט נפשית, כמעט חסר דאגות מקצועיות, ב- ידעו כי על הטלוויזיה הישראלית הציבורית מופקד מאז 1 באוגוסט 1973 מנהל מהדרגה הגבוהה ביותר בשם ארנון צוקרמן. אדם ישר, חזק, אמיץ, מוכשר, תובעני, מקצוען, שאפתן, חרד לשידור הציבורי, ו- דבק במשימה. ארנון צוקרמן היה אמור להיות מנהל טלוויזיה מאושר, שבע רצון, וגם שקט נפשית ב- ידעו כי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור התמנה ב- 1 באפריל 1974 מנכ"ל רשות שידור קורא ספר ורחב אופקים בשם יצחק לבני. אולם קרה בדיוק להפך : למרות ששניהם הובילו יחדיו את השידור הטלוויזיוני במדינת ישראל לאיכות, ל- מְצוּיָנוּת, ולתקופת "תּוֹר הַזָהָב" שלו בשנים 1979 – 1974, היו שניהם ברי פלוגתא חריפים האחד מול השני וחשדנים מאוד איש כלפי רעהו.

ב- 27 בספטמבר 2005 נפגשתי לשיחת תחקיר חשובה וארוכה בת כשלוש שעות עם ארנון צוקרמן במסעדת "סילה ורביבה" ברמת השרון. בזמנו כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית הערכתי עד למאוד את ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה שלי. הערכה רבה עד כדי הערצה. הוא נראה לי מנהל מושלם בשל תכונותיו המצוינות לעיל. כבר בתחילת השיחה בינינו לאחר שהבהיר לי בצורה מפורשת מדוע רצה כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בנובמבר 1974 את דן שילון כמנהל חטיבת החדשות ו- וויתר מראש על מועמדותו לתפקיד החשוב של המגיש חיים יבין. "…דן שילון הוכיח את עצמו כבעל יכולת ובעל ידע של מנהיג – מנהל בתחומי הספורט והחדשות…היה לו גם ניסיון וניהול חטיבת החדשות במשך תקופה קצרה בחודשים מאי – נובמבר 1971 בעידן מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג…חיים יבין כלל לא היה אז כלי משחק במִכְרָז ההוא…דן שילון היה עדיף עליו בעיניי מכל היבט", שַח לי ארנון צוקרמן אז ב- 27 בספטמבר 2005. סטנוגרמת הפגישה הממושכת ההיא עם ארנון צוקרמן רשומה על ידי מילה במילה. למרות שהיה איש מחושב ומאופק (לפעמים יתר על המידה) ורחוק מלהיות רכלן, הוא פתח בפניי את סגור לבו. שוחחנו על הרבה מאוד נושאים שלא כולם רלוואנטיים לפוסט הקונקרטי הזה, למעט התייחסותו למינויו של יצחק לבני ל- מנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1974 ע"י ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ועל פי ההמלצה החמה של שר התקשורת בממשלתה שמעון פרס. זה התרחש מזמן לפני 43 שנים אולם הפרטים הרבים מתועדים. ארנון צוקרמן שח לי כלהלן, "…לא רציתי את יצחק לבני כמנהל טלוויזיה בשעת פתיחת המכרז לתפקיד ב- 1 באוגוסט 1973 מפני שהיה מתחרה שלי. אני שאפתי להתמנות לכהונה הזאת ואומנם ניצחתי אותו וזכיתי במשרה. והנה ב- 1 באפריל 1974 קיבלתי אותו כמנכ"ל רשות השידור…". זהו. נקודה. הוא לא ריכל יותר ולא דיבר בגנותו של יצחק לבני. ארנון צוקרמן היה אדם מזן מיוחד. פשוט, איש משכמו ומעלה. כך חשבתי. אני יודע שגם אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום, ודן שילון חשבו ככה אודותיו. בעניין העדפתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דן שילון כמנהל חטיבת החדשות בנובמבר 1974 על פני המועמד האחר חיים יבין, צריך לזכור כי זה היה כישלונו השני להתמנות למשרת מנהל חטיבת החדשות. הכישלון הראשון שלו אירע ב- חודש מאי של שנת 1971, בשעה ש- מנכ"ל רשות השידור בימים ההם שמואל אלמוג העדיף את דן שילון כמנהל חטיבת החדשות (במקומו של יורם רונן ז"ל שהודח) ולא הציע את התפקיד לחיים יבין שנעלב עד עמקי נשמתו. בנובמבר 1974, מייד לאחר היבחרו למנהל חטיבת החדשות בפעם השנייה בנובמבר 1974 מינה דן שילון את חיים יבין לסגנו. בחלוף שלוש שנים בנובמבר 1977 סיים דן שילון כהונה משגשגת בת שלוש שנים כמנהל חטיבת החדשות משלושת ההיבטים של ארגון + עיתונאות חרוצה ו- מיידית + הפקה  ופינה את מקומו סוף כל סוף לחיים יבין. ארנון צוקרמן החליט לסמוך הפעם הזאת את ידיו על חיים יבין והפקיד בידיו את תפקיד מנהל חטיבת החדשות. מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן העריך מאוד את דן שילון ומינה אותו לכתב שלו בניו יורק – ארה"ב. כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- וושינגטון בימים ההם היה אלי ניסן.

ובכן, יצחק לבני וארנון צוקרמן התמודדו ב- 1 באוגוסט 1973 במכרז פתוח על תפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית בציבורית לאחר שובו של מנהל הטלוויזיה הקודם ישעיהו "שייקה" תדמור לשורות צה"ל. מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ל- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם (חבר קיבוץ בית אלפא) תמכו תמיכה מופלגת במועמדותו של ארנון צוקרמן שאומנם זכה במכרז והוכתר למנהל ה- 6 של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בעת שיחות התחקיר הארוכות שקיימתי עמו פעמיים בביתו הנאה ברחוב ווינגייט 22 בהרצליה פיתוח סיפר לי יצחק לבני ז"ל, כלהלן : "…נעלבתי מאוד מהעובדה שמנכ"ל רשות השידור ב- 1973 שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נתן שחם העדיפו את בחירתו של פקיד כספים בדמותו של ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פני מנהל מקצועי של רשת תקשורתית כמוני, הרי אני ניהלתי בהצלחה רבה את רדיו גלי צה"ל מאז 1968…".

טקסט מסמך : 2 באוגוסט 1973. כתב המינוי של ארנון צוקרמן (בן 83, היום) לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במכרז שהתקיים ב- 1 באוגוסט 1973 העדיפה וועדת המכרזים בראשות מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם (חבר קיבוץ בית אלפא, בן 92 היום) את מועמדותו של ארנון צוקרמן על פני מועמדותו של יצחק לבני ז"ל מי שהיה בימים ההם מפקד התחנה הצבאית רדיו גלי צה"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

חלפו שמונה חודשים. ב- 1 באפריל 1974 מינתה ראש הממשלה גב' גולדה מאיר על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שמעון פרס את מפקד רדיו גלי צה"ל יצחק לבני למנכ"ל רשות השידור, ועל פי הגדרת התפקיד לעורך הראשי והבוס של ארנון צוקרמן. נוצרה אמפליטודה.

טקסט מסמך : 1 באפריל 1974. מזכיר הממשלה מיכאל "מייק" ארנון שולח ליצחק לבני את כתב המינוי שלו למנכ"ל רשות השידור לחמש השנים של 1979 -1974 על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שמעון פרס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ארנון צוקרמן עילוי אנושי בעל תכונות של יושרה (מוחלטת), מוּסָר, דרך ארץ, איפוק, ודוגמא אישית ומוכשר ביותר מהיבטי מנהיגות של תקשורת המונים וניהול טלוויזיה הפך בתוך זמן קצר לבר פלוגתא חריף ודעתן מול מנכ"ל רשות השידור החדש יצחק לבני. מגוחך היה לקרוא (יום שני – 13 בפברואר 2017) במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" בפוסט של מר איתי שטרן כי בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני עלתה לשידור התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש". לא נכון. התוכנית "ניקוי ראש" שודרה במשך שנתיים בין 1974 ל- 1976 על פי האמביציות, יוזמתם, תכנונם, והתעקשותם של מוטיי קירשנבאום וארנון צוקרמן. ליצחק לבני לא הייתה שום יד בדבר. יתירה מזאת : בשלבים שונים של שידור כ- 800 (שמונה מאות) Items ב- "ניקוי ראש" בשנים 1976 – 1974 העמיס יצחקק לבני בתוקף תפקידו כמנכ"ל ועורך ראשי קשיים ביורוקרטיים ופיננסיים על הפקת "ניקוי ראש". יצחק לבני נחשב לאישיות תקשורתית בעלת מוניטין אולם מנכלותו את רשות השידור הייתה בעייתית וסבלה מתנודות רבות. מוטי קירשנבאום לא העריך בגרוש את המנכ"ל יצחק לבני. הוא נתן דרור למחשבותיו בריאיון לוחמני חריף ואגרסיבי רחב היקף שהעניק לעיתונאי "הארץ" מר אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 וכותרתו "להילחם – אפילו כדון קישוט". בריאיון ההוא הדגיר מוטי קירשנבאום את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, "…כמי שתוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה…". הוא מעולם לא חזר בו מקביעתו זאת. את יצחק לבני פגשתי אולי פעם ו/או פעמייםם בחמש השנים ההן שבין 1974 ל- 1979. עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמןן ניהלתי שיחות הפקה אינטנסיביות בעת הפקת שידורי הטלוויזיה את מונדיאל ארגנטינה 1978 והפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה בקיץ 1979 בערים גוריציה וטורינו בהשתתפות נבחרת ישראל. שם נתקלתי באיש מקצוע ומנהיג שידור שהעניק לי אתת המטרייה האווירית שלו. אומר שוב שארנון צוקרמן היה מנהל ומנהיג ייחודי. בעיניי ראשית דברר אדם מזן נדיר. לא היה לי שום קשר בעת ההפקות הנ"ל ב- 1978 ו- 1979 עם הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות חיים יבין ו- וודאי לא עם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. אלכס גלעדי שכיהן אז כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אמר לי אז, "…עזוב את שניהם…דבר ישירות עם ארנון צוקרמן…". היה מדובר בעקיפה שלי את סמכותו של חיים יביןן אולם כך נהגתי. קיימתי קשר ישיר מקצועי – מערכתי רציף ב- 1978 מבואנוס איירס עם ארנוןן צוקרמן ומנהלת לשכתו גב' יפה מישורי. ב- 1979 זה היה הרבה יותר פשוט. אנוכי ניהלתי את הפקת השידורים הישירים מירושלים בעוד אלכס גלעדי שימש השדר הראשי שלנו בגוריציה ואח"כ בטורינו. אנוכי יודע מיסיוני ומנוכחותי בשטח שארנון צוקרמן לא אפשר ליצחק לבני להתקרב לשלוש ההפקות הגדולות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו, את הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, את סיקור ביקורו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בין ה- 19 ל- 22 של חודש נובמבר 1979, ואת מבצע השידור הישיר של תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בו זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" במקום הראשון. אנוכי זוכר שלאחר שובי ארצה ממבצע השידורים הארוך, המסובך, המורכב, וגם המרוחק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ביקש ארנון צוקרמן בנימוס מחיים יבין לומר לי תודה, השיב לו מנהל חטיבת החדשות, על מה בדיוק אני צריך לומר לו תודה. לא הופתעתי. ובכן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לא עבד אצל מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הוא עבד אצל מצפונו ועבור המסך. ב- 40 (ארבעים) שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם לא פגשתי אף פעם אישיות עַל אנושית בסדר גודל ארנון צוקרמן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זכה לכבוד עצום מצד מאות עובדי הטלוויזיה וגם רדיו "קול ישראל" שיצאו ב- 23 ביולי 1979 להפגנה המונית משולטת (בראשותו של מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום) ברחוב "תורה מציון" המשתרע מבניין הטלוויזיה ועד לבניין החוטים של הרדיו. העובדים קראו למנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד וליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון לבטל את סירובם להעניק לארנון צוקרמן קדנציית ניהול שלישית.

פוסט מס' 670. יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן וגם את המנכ"ל שהחליף אותו יוסף "טומי" לפיד ז"ל. מעניין, כשהגעתי לביתו של יצחק לבני ברחוב ווינגייט מס' 22 בהרצליה פיתוח בפעם הראשונה ביום ראשון – 23 באוקטובר 2005 (בהמשך לפגישותיי עם ארנון צוקרמן) כדי לתחקר אותו במשך שעות לסדרת 13 הספרים רחבי ההיקף שלי שדנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", שאלתו הראשונה אליי הייתה, כלהלן : "תגיד לי יואש אלרואי, האם ארנון צוקרמן עדיין שונא אותי…" ? השבתי לו מייד שארנון צוקרמן כלל לא שונא אותו. פוסט מס' 670. 

הנה חלק מההתנסחות של יצחק לבני ז"ל בעת שיחות התחקיר עמי אז ב- 23 באוקטובר 2005 בביתו ברחוב ווינגייט 22 בהרצליה פיתוח, כלהלן (התמליל כולו רשום ומפורט בסדרת 13 הספרים הנ"ל) :

טקסט יצחק לבני ז"ל (1) :"ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית. אני עזבתי והוא בא. אבל את אותו הדבר ניתן לומר על התקופה בה החלפתי את מנכ"ל רשות השידור. זה היה ב- 1 באפריל 1974. איש לא תדרך אותי גם לא שמואל אלמוג עצמו. הוא עזב ולא סייע לי להתאקלם. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת וממושמעת מאוד. רוחמה איילון הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את יוסף "טומי" לפיד לתפקידו. כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת. שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, רק בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 הייתה הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את הפיקוד על רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור.

טקסט יצחק לבני ז"ל (2) : מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה בשלוש שנים נוספות 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי לתפקיד רב האחריות הזה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפכת שידור ענקית לטובה.

טקסט מסמך : 30 ביולי 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מעניק למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בשנים 1976 – 1973 כתב מינוי לקדנציית ניהול שנייה ורצופה בשנים 1979 – 1976. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך עדותו של יצחק לבני ז"ל בפניי ב- 23 באוקטובר 2005 בביתו ברחוב ווינגייט 22 בהרצליה פיתוח, כלהלן (חלק 2) :

טקסט יצחק לבני ז"ל (3) : בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision song contest) במארס 1979. וגם את הפקות הספורט הבינלאומיות של כיסוי גביע העולם בכדורגל במערב גרמניה 1974, סיקור משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בסתיו 1974, כיסוי אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976, וגם כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. ולא לשכוח ששלחנו לכל המקומות המרוחקים האלה צוותי שידור שלנו. אני הייתה זה שביטל את פסטיבל הזמר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו – וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר. הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוסין, תוכנית הריאיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה – נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות. בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה" של THAMES הבריטית. וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה. אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ראיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה. מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. הדברור הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש גם הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור. ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא ראש הממשלה יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי ואמר לי. "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדִבְרוּר. אני מאוכזב ממך". שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה, וכך נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979. רציתי מאוד להמשיך בכהונה נוספת כמנכ"ל רשות השידור אך הפוליטיקאים מהימין לא רצו. הם ביקשו להציב מישהו משלהם".

יש להעיר ולהזכיר כאן שוב לטובת קוראי הבלוג הצעירים בעיקר שהיחסים בין מנהל הטלוויזיה ישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לבין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני היו לא תקינים. יצחק לבני היה הבוס של ארנון צוקרמן אולם ארנון צוקרמן לא קיבל את מרותו כדבר מובן מאליו. אחת ההתנגשויות מיני רבות ביניהם היה עניין יוזמת מסעם של אלכס גלעדי ואהוד יערי ללא רשות בשלהי 1977 למצרים כדי לסקר את הפגישה בין ראש הממשלה מנחם בגין ושריו הבכירים לבין נשיא מצרים אנוואר סאדאת ושריו ב- 25 בדצמבר 1977 באיסמעיליה וקהיר בדרך לחתימת הסכם שלום. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני גינה את הנסיעה העיתונאית הפירטית של אלכס גלעדי ואהוד יערי ובתום בירור ארוך בן כמעט שלושה חודשים נזף בהם קשות. מנהל הטלוויזיה הישראלית ארנון צוקרמן מן העבר השני התעקש להודות לשניים ולשבח אותם על יוזמתם ומבצע הכיסוי העיתונאי המורכב והלא פשוט שלהם באיסמעיליה ובקהיר, אם כי התייחס אף הוא להיבט המשמעתי של המבצע. ארנון צוקרמן ראה בשניים האלה סוסים דוהרים הששים אלי קרב. תזה הפוכה לשְוָורִים עַצְלָנִים. הוא העריך אותם מאוד.

דצמבר 1977. מבצע "שידורי קהיר" הווירטואוזי והפיראטי (בקהיר בירת מצרים) ע"י שני אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, המפיק אלכס גלעדי וכתב חטיבת החדשות  אֵהוּד יַעַרִי.

מחלוקת הניהול בין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לבין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני נמשכה גם לאחר אותן הבחירות ההן לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977. אי שיתוף הפעולה בין השניים הוליד במקומות מסוימים אי סדר וחוסר משמעת. משהו שדמה והתקרב במידה רבה לכמעט אנרכיה בשידור. אחת מהן התרחשה בסופה של שנת 1977 בשיאו של תהליך השלום ההיסטורי בין ישראל ומצרים וזמן קצר לאחר ביקורו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל. מרוב להיטות לשָדֵר וברוב נאמנותם לשידור הציבורי הפרו אלכס גלעדי ואהוד יערי שני סוסים דוהרים ופיגורות טלוויזיה מרשימות, את כל כללי המשמעת של רשות השידור. הם החליטו על דעת עצמם וללא אישור שלושת הממונים, מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין, לטוס לקהיר בירת מצרים ולדווח משם לטלוויזיה הישראלית על וועידת הפסגה המתכנסת שם בראשות ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת. הפרשה הִכתה בתדהמה ובגלים סוערים את רשות השידור וגם את ממשלת ישראל יחדיו. אלכס גלעדי ואהוד יערי עשו מעשה עיתונאי מלא תום ואמיץ אך סיכנו בכך את הקריירה המקצועית שלהם מפני שלא קיבלו את האישור הדרוש מהנהלת הטלוויזיה בראשות ארנון צוקרמן ולא מהנהלת רשות השידור בראשות יצחק לבני. בעצם שניהם עמדו בפני הדחה מהטלוויזיה ומרשות השידור. למזלם הגדול ניצב במקום בעת ההיא מנהיג שידור איכותי ורב ערך ארנון צוקרמן שהיה גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור תקף את אלכס גלעדי ואהוד יערי בחומרה רבה. ארנון צוקרמן הגן עליהם ולא נתן לגעת בם.

ב- 25 בדצמבר 1977 טַס מנחם בגין ראש הממשלה בלוויית שר הביטחון מר עזר ווייצמן ושר החוץ מר משה דיין במטוס אל-על לקהיר לוועידת פסגה עם ממשלת מצרים בראשותו של הנשיא אנואר סאדאת. את מטוס אל-על הטיסו שלושה טייסי אל-על שהיו בשבי המצרי בתקופת מלחמת ההתשה. את פני משלחת ישראל קיבלו בשדה התעופה בקהיר סגן הנשיא חוסני מובארק וראש ההמשלה ממדוח סאלם. אלכס גלעדי הפקיד בידיי את ניהול שידורי הספורט וטס בדרך לא דרך ללא אישור מנהליו יחד עם אהוד יערי כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לקהיר כדי לדווח על פגישת הפסגה בין שתי המדינות [1]. ובכן, ביום שישי – 2 בדצמבר 1977 דיווח העיתונאי הוותיק סמי גרינשפאן שליח "ידיעות אחרונות" לוועידת הפסגה המצרית – ישראלית בקהיר, כי למרות שעבר את ביקורת הגבולות המצרית באמצעות דרכון זַר, חשף בפני המשטרה המצרית במקום גם את דרכונו הישראלי והדבר כלל לא הפריע להם. אלכס גלעדי שכבר מזמן נשא עיניו להפקת שידורי טלוויזיה מורכבים של אירועי ספורט, הצגות בידור, ו/או התרחשויות פוליטיות – מדיניות גדולות ואהוד יערי הכתב לענייני ערבים נדלקו על הרעיון. רק עכשיו סיים אלכס גלעדי להפיק בהצלחה גדולה את ביקורו של אנוואר סאדאת בן שלושה ימים 22 – 19 בנובמבר 1977 בירושלים. וועידת הפסגה בדצמבר 1977 בקהיר בין ממשלות מצרים וישראל הייתה המשך טבעי לביקור ההיסטורי של נשיא מצרים אנוואר סאדאת לפני כחודש בירושלים. הוא ואהוד יערי ביקשו לטוס למצרים ולהיכנס לקהיר באמצעות דרכונם הישראלי כדי לסַקֵר את ביקור הגומלין של ראש הממשלה מנחם בגין ושריו הבכירים במצרים וקיום וועידת הפסגה כדי לדווח משם ישירות לטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ארנון צוקרמן חשש מהיוזמה הטלוויזיונית המדהימה בתעוזתה של שני העיתונאים הצעירים אלכס גלעדי ואהוד יערי. הוא הודיע להם מפורשות כי יוכלו לצאת למצרים בשליחות רשמית של רשות השידור רק באם יצוידו באשרות כניסה למצרים, אחרת אין על מה לדבר. מאוחר יותר באותו יום הוברר כי לא ניתן להשיג אשרות (וויזות) כאלה בהיעדר יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שתי המדינות. ארנון צוקרמן אמר לשניים, כלהלן : "…עשינו את כל המאמצים הנדרשים כדי לברר אם ניתן בכלל להשיג אשרות, ובאין אשרות אף אחד מכם לא ייסע. חבל, אבל זהו המצב…". אהוד יערי האמביציוזי חשב שצריך לעשות מאמץ יתר ולטוס בכל דרך לקהיר. הצעתו נפלה על אוזניים של איש שאפתן לא פחות ממנו. המפיק אלכס גלעדי. השעה כבר הייתה שתיים אחר הצהריים של יום שישי – 2 בדצמבר 1977. היה צריך לפעול מהר וביעילות.

לאהוד יערי היו אלפיים דולר פרטיים משלוֹ למימון הטיסה והשהייה במצרים. לאלכס גלעדי היו הקשרים הנחוצים עם גב' אוֹלְגָה רַיְיכֶר מנהלת משרד הנסיעות של חברת "מליה", עוד מימי נסיעותיו הרבות לחו"ל כשַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהל חטיבת הספורט שלה. למרות שהמשרדים היו סגורים כבר בשעה הזאת באותו יום השישי ההוא של 2 בחודש דצמבר של שנת 1977, הפעיל אלכס גלעדי את נסים "צֶפִּי" מזרחי האיש הכול יכול ברשות השידור והממונה על מזכירות הרשות ונושא תפקידים מיוחדים בה. נסים מזרחי שימש שנים רבות כמנהל הפקה אצלי בכל השידורים הישירים של מחלקת הספורט בשנים 1994- 1980. חובבי הכדורגל הכירו אותו כנסים מזרחי עם השקיות. בשקיות האלה היה הכול. מנייר טואלט ועד כדורי אקמול ותמיד גם קצת דולרים. נסים מזרחי היה אישיות מיוחדת במינה. ירושלמי אסלי שנולד דיפלומט. הוא היה צריך להיות איש משרד החוץ אך נחת במקרה ב- 1958 ברשות השידור. נסים מזרחי דיבר ארבע שפות : עברית, צרפתית, ספרדית, אנגלית. היו לו קשרים עם כל המי ומי בירושלים. גם עם גב' מרים צוריאל מנהלת מחלקת הדרכונים במשרד הפנים. הוא היה אלוף המדינה בסידור והוצאת דרכונים לאנשי רשות השידור. הטיסה לקהיר הפכה עכשיו ממשימה עיתונאית לאמביציה אישית של אלכס גלעדי ואהוד יערי. אהוד יערי חיבר מכתב מזויף ו- מבוים בשם מנהל חטיבת החדשות חיים יבין הממליץ על נסיעתם שלו ושל אלכס גלעדי למצרים. ערב שבת כבר היה קרוב. אווירת יום שישי אחה"צ בירושלים היא ייחודית ואיננה דומה במאום לזאת של הערים אחרות בישראל. צריך לחיות ולהתגורר בירושלים כדי לחוש את התופעה הזאת של קדושת השבת היורדת על הבירה. נתקלתי בה בעצמי לראשונה ב- 1971 ונפעמתי. נסים מזרחי נדרש לפעול במהירות לפני סגירת המוסדות בבירת ישראל. הוא נסע במונית מיוחדת מצויד במכתב שכאילו נכתב בידי חיים יבין לביתה של גב' מרים צוריאל. הוא ביקש את עזרתה המיידית למשימה חשובה והבטיח לה כי מייד לאחר הטבעת חותמת משרד הפנים המתירה לאהוד יערי ואלכס גלעדי לטוס למצרים היא תוחזר לביתה באותה המונית מבלי לחלֵל את השבת. זה היה מירוץ נגד הזמן. בעניינים האלה אין לנסים מזרחי מתחרים. הוא אסף את גב' מרים צוריאל ויחדיו טסו במונית למשרד הפנים.

גב' מרים צוריאל לא יכלה לעמוד בפני קסמו של האיש הזה שקוראים לו נסים "צפי" מזרחי. היא הטביעה את החותמות הדרושות בדרכוניהם של אהוד יערי ואלכס גלעדי. לשניהם היה מזל גדול. באותו יום השישי ההוא של 2 בדצמבר 1977 שונתה תקנה מספר חמש של משרד החוץ והוסרה ההגבלה על כניסת אזרחים ישראליים למצרים. בינתיים במקביל מצאה גב' אולגה רייכר נתיב טיסה למצרים באמצעות חברת אולימפיק היוונית. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "בשבת – 3 בדצמבר 1977 הרמתי טלפון מנתב"ג לביתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בירושלים, והודעתי לוֹ שאנחנו טסים למצרים. ארנון צוקרמן היה מנומנם, אך ערני מספיק כדי לומר לנו שאנחנו עושים מעשה חמור שלא ייעשה ושהוא איננו מעניק לנו כל גיבוי לעשותו. הוא התריע שאנחנו טסים למצרים על אחריותנו בלבד, ושב וחזר על בקשתו שנוותר על היוזמה המטורפת שנראתה לו יותר כ- הרפתקה ולא מסע טלוויזיוני לטובת רשת השידור שהוא מנהל. לא היה שום מצב שניעתר לבקשה. שוחחנו גם משדה התעופה הבינלאומי של אתונה. הסברתי לארנון צוקרמן שיש בידינו את הוויזות (אשרות) המאפשרות כניסה למצרים ולכן אין בנסיעה העיתונאית שלנו כל דבר עבירה. ארנון צורמן נשמע הפעם נינוח יותר".

מאתונה טסו השניים לקהיר במטוס של החברה האמריקנית TWA. אהוד יערי שכנע את פקידי הטיסה כי הוויזות ממתינות להם בשדה התעופה בקהיר. אלכס גלעדי ואהוד יערי היו בדרכם לעשות את הבלתי אפשרי ללא אישור הבוסים שלהם ארנון צוקרמן ויצחק לבני. בדיקת הדרכונים של שניהם בקהיר הייתה מלאת כבוד ובמידה לא מעטה גם מלכותית. אנשי משטרת הגבולות המצריים זיהו את הדרכונים הישראליים של אהוד יערי ואלכס גלעדי וקראו לעברם, "אהלן וסאהלן, ברוכים הבאים למצרים". אהוד יערי ואלכס גלעדי התקשרו מהשדה לסמי גרינשפאן שליח העיתון "ידיעות אחרונות" לקהיר. הוא הסכים בשמחה רבה לארח את צוות הטלוויזיה הישראלי בסוויטה המרווחת שלו בבית המלון. אלכס גלעדי התקשר מייד לחברת VISNEWS האנגלית עמה היו לו כמנהל מחלקת הספורט קשרים הדוקים, ומסר לה את כתובתו ומספר הטלפון שלו במצרים. במקביל ביקש אלכס גלעדי את צבי "צֶבֶּה" גורן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להתקשר אליו למלון. אלכס גלעדי היה מפיק דגול. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי, כלהלן : "הראשון שהתקשר למלון במצרים היה דווקא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. הוא שאל אותי אם אני זוכר מה אמר לי בשיחת הטלפון האחרונה רק לפני שעות ספורות. השבתי לו מייד כי וודאי שאני זוכר. אמרת לי שלא תיתן גיבוי ושאנחנו עושים מעשה חמור על אחריותינו בלבד. ארנון צוקרמן היה איש נבון חכם והשיב כי מעולם לא אמר מפורשות שהוא אוסר עלינו לנסוע. עכשיו משהיינו במצרים הוא בירך אותנו וביקש מאתנו לשלוח חומר עיתונאי למהדורות החדשות של "מבט", ואיחל לנו בהצלחה". היה מדובר בלא פחות מסנסציה (!).

עכשיו דיווח ארנון צוקרמן למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני על נסיעתם של אהוד יערי ואלכס גלעדי למצרים לצורך כיסוי טלוויזיוני – חדשותי של וועידת הפסגה בה נפגשים שוב ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת. יצחק לבני נדהם. הוא היה המום. יצחק לבני היה עיתונאי בעצמו אך גם מנהל ולכן חצוי. מצד אחד לא הודיעו לו על מבצע השידור "הפרטי" והפיראטי הזה. מאידך חסכו לו את העבודה הלא נעימה לשים רסן לשני סוסים אבירים. מנעו ממנו לומר את המילה האכזרית השלילית, "לא", ליוזמה מבורכת, דבקות במשימה, ומבצע שידור חיוני מאין כמוהו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור. שניהם, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ומנכ"ל רשות השידור יצחק לבני חששו מתגובתם של ראש הממשלה מנחם בגין ושריו ליוזמת הטלוויזיה הדרמטית של אהוד יערי ואלכס גלעדי. מסעם של אלכס גלעדי ואהוד יערי עוררה תרעומת קשה בממשלה. תרעומת מגוחכת בלתי מוצדקת וגם לא מבוססת. שרים רבים שכחו שהטלוויזיה הישראלית הציבורית כלל לא שייכת להם. היא אומנם רשות ציבורית – ממלכתית אך סוברנית לנהוג על פי שיקוליה העיתונאיים. המחלוקת סביב טיסתם של אלכס גלעדי ואהוד יערי הייתה עניין פנימי של רשות השידור ובלעדי שלה. לממשלת ישראל לא הייתה כל זכות להתערב או להביע דעה בעניין. מנכ"ל משרד ראש הממשלה ד"ר אליהו בן אלישר מי שהיה המועמד הראשון לשמש שגריר ישראל במצרים טען שאהוד יערי ואלכס גלעדי הערימו על הממשלה ואמר שקיים שיחות הבהרה עם חיים יבין מנהל חטיבת החדשות וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא דיווח ששניהם הגנו על עצמם בנימוק שלא ידעו דבר מהטיסה ומיוזמת השידור. שר החוץ משה דיין ראה בשניים פורעי חוֹק ותבע להחזיר מייד את אהוד יערי ואלכס גלעדי לארץ ולהעמידם לדין. שר הביטחון עזר וויצמן דרש לא לשַדֵר דבר מקהיר. הממשלה הייתה בפאניקה מוחלטת. היא חששה מדיווחי הטלוויזיה וההשלכות הפוליטיות העלולות לגרום נזק לפגישת הפסגה המתוכננת. היחיד ששמר על קור רוח היה שר הפנים ד"ר יוסף בורג. הוא הסביר, "כי נסיעתם של אהוד יערי ואלכס גלעדי הייתה חוקית לגמרי, ואם הם עשו משהו שלא כשורה, הרי זה רק מן ההיבט שבינם לבין רשות השידור. זוהי מחלוקת פנימית בתוך רשות השידור ורק עליה לטפל בו אם בכלל", אמר, והוסיף, "לממשלת ישראל אין שום “Say” בעניין הזה".

הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של וולטר איתן היה המום מנסיעתם של שני עיתונאים בכירים ישראליים מחטיבת החדשות לקהיר ללא רשות . הוועד המנהל הוציא הנחייה לא לשדר את הכתבות של אהוד יערי ואלכס גלעדי. שבעת אנשי הוועד המנהל היו שליחים פוליטיים של הממסד הישראלי שראשיו ישבו עכשיו בקהיר. כל אחד מהם ביקש למצוא חֵן בעיני שולחו. תהום פעורה רבצה בין שני עיתונאים מבריקים בדמותם של אהוד יערי ואלכס גלעדי לבין הוועד המנהל האנכרוניסטי של רשות השידור. עניין המחלוקת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לממשלת ישראל דלף למצרים. הממסד הפוליטי המצרי הקשה בתחילה את המלאכה. אהוד יערי נדרש להסביר לעמיתיו המצריים כי בסיס המחלוקת נובעת מאי הבנה, משום שהטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה מוסד ממשלתי ואיננה כפופה להוראות השלטון. אנשי הטלוויזיה המצרית ניאותו לשתף פעולה באופן חלקי עם אלכס גלעדי ואהוד יערי למרות הקשיים. בינתיים הודיעו אנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לוועד המנהל כי אם יימשך החרם הבלתי הגיוני על מוצרי השידור של אהוד יערי ואלכס גלעדי ממצרים הם יפסיקו את עבודתם לאלתר. לבסוף ירדו הקומיסַרים מהוועד המנהל של רשות השידור מהעֵצים. אין דרך אחרת לכנות את התנהגותם הבלתי מקצועית אלא כהתחנפות לשלטון. תפקידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה לסקר ולדווח לציבור על התרחשות האירועים בוועידת הפסגה בין מנחם בגין לאנוואר סאדאת. אהוד יערי ואלכס גלעדי היו ראויים לצל"ש על יוזמת שידור ברוכה ודבקות במשימה. במקום זה הציעו הפוליטיקאים הישראליים להעמידם לדִין. ביום שלישי – 6 בדצמבר 1977 שודרה באמצעות לוויין ה- Primary מקהיר לירושלים הכתבה ה- היסטורית הראשונה של אהוד יערי ואלכס גלעדי. הכתב אהוד יערי עסק בפרשנות פוליטית של הוועידה והמפיק אלכס גלעדי הדליק נֵר ראשון של חנוכה בבית הכנסת היהודי בקהיר. אח"כ הכול נכנס לתלם והלוויין עבד שעות נוספות. העניינים החלו לזוז.

צבי גיל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית בשנים 1974- 1971, מתייחס לפרשה בספרו, "בית היהלומים", וכך הוא כותב [2] : "…לאחר מעשה נראה שכולם צדקו. אליהו בן-אלישר צדק כשטען שהטלוויזיה הישראלית הייתה יכולה לצאת למצרים לאוֹר היום, בצורה מכובדת ומסודרת. אהוד יערי ואלכס גלעדי צדקו, מפני שאילו דחו את המסע למצרים הוא היה מאבד את אלמנט ההפתעה וההעזה . יש להניח שאילו היה מבצע השידור נערך בצורה מסודרת, הייתה רשות השידור מוציאה מרץ על הדיינות ארוכה ומסורבלת לגבי הרכב המשלחת, רדיו וטלוויזיה, שלא לדבר על מריבות פנימיות בין חטיבת החדשות בעברית בראשותו של חיים יבין לבין חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית בראשותו של יוסף בר-אל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, התריע, והעמיד את אלכס גלעדי ואהוד יערי על חומרת המעשה שלהם, אך לא אסר על השניים לטוס למצרים. מי שרוצה ללמוד מהאירוע על דרכי המִנהל התקינים ברשות השידור הציבורית-ממלכתית, ימצא במתכון הזה יותר חורים מאשר בגבינה שווייצרית, כמעט ריקנות נורמטיבית, שבה אפשר לעשות כמעט הכול, בתנאי שאתה מצליח…ממשלת ישראל נהגה בחוסר ידע ושלומיאליות. כמה משריה בעיקר שני שרי הביטחון בעבר ובהווה, משה דיין ועזר וויצמן דיברו במונחים של פקודות צבאיות לרשות השידור, ולא ידעו על היתר היציאות למצרים. אילו בדקו אנשי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה בקהיר את העניין, והיו מבהירים בצנעה במה הדברים אמורים, אפשר היה לחסוך את הבושה. אילו היה מנהל הטלוויזיה מתיר את הנסיעה במפורש ולוקח על עצמו סיכון אישי, היה תורם מן הסתם לקביעת נורמה חשובה של מִנהַל תקין בטלוויזיה. הדברים אמורים גם לגבי אהוד יערי וגם לגבי אלכס גלעדי עצמם. בשלב הראשון הם הימרו כמעט על כל הקופה והיו מוכנים לכך שיאבדו את משרתם. בשלב השני ידעו כבר שכאשר יחזרו ארצה יתקבלו כגיבורים. שַדָּר צעיר האמור להצטרף לחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף שנות ה- 80 של המאה הקודמת, קרוב לוודאי שלא ידַע כיצד להתייחס לתקדים הזה, אלא אם כן יהיה בטוח שגם הוא קורץ מן החומר ממנו עשויים כוכבי הטלוויזיה הישראלית הציבורית, כדוגמת אהוד יערי ואלכס גלעדי. החלל מכל מקום יכול להכיל הכול".

עם חזרתם של אלכס גלעדי ואהוד יערי לארץ רצה מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני להעניש את השניים ביד קשה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן התייצב כחומה בצורה ומנע זאת ממנו. הוא לא אפשר לו לפעול. עמוס גורדון שלח ב- 1 בינואר 1978 מכתב לארנון צוקרמן בו הודיע לו כי אלכס גלעדי ואהוד יערי מזומנים לבירור משמעתי. הוא תבע ממנו לשחרר את השניים מכל עבודה ביום הבירור [3]. הכול נרשם ונעשה בדרך פורמאלית של כתיבת מכתבים בין לשכת המנכ"ל ללשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוויכוח בתוככי הנהלת רשות השידור סביב פרשת היוזמה הפרטית של אלכס גלעדי ואהוד יערי שהולידה את ביקורם הטלוויזיוני הסנסציוני והבלתי צפוי במצרים, התארך לבלי די, כאילו מדובר בחטא נורא. אלכס גלעדי ואהוד יערי ראו בשליחות הפרטית שכפו על עצמם בנסיעתם למצרים כדי לסקר את שיחות השלום בין ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין לבין ממשלת מצרים אותה הנהיג הנשיא אנוואר סאדאת, שליחות עיתונאית ציבורית עליונה. שניהם היו צעירים מאוד ובזו לביורוקרטיה ולנוהלי רשות השידור התפלים והבלתי מציאותיים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אהב והעריך אותם וביקש להגן על אלכס גלעדי ואהוד יערי ולשבח את דבקותם במשימה, ואילוּ המנכ"ל יצחק לבני ראה בנסיעתם למצרים הפרת משמעת חמורה ושאף לגנותם. היוזמה והביצוע של שניהם היו מרשימים אומנם וראויים להערכה, אך הדבר נעשה ללא הרשאה מפורשת מצִדו. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לא יכול היה לסלוח להם. הליכי הבירור המשמעתי נמשכו יותר מחודשיים. ב- 8 במארס 1978 כתב יִצְחָק לִבְנִי מכתב נזיפה רשמי לאלכס גלעדי ואהוד יערי על נסיעתם לסקר את וועידת קהיר ללא רשותו ולאחר זיוף חתימתו של חיים יבין מנהל חטיבת החדשות אז . מנכ"ל רשות השידור כעס עליהם. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דווקא שיבח אותם ואת יוזמתם [4] ונתן לכך ביטוי ב- צל"שים שלו מתאריך 8 במארס 1978. מכתבו של יצחק לבני באותו התאריך ב- 8 במארס 1978 לאלכס גלעדי ואהוד לעומת זה של ארנון צוקרמן היה קר ומנוכר. במקום לשבח את שני הסוסים האבירים הדוהרים אלי קרב הוא שרבט

[1] ראה נספח : ראה גם ספרו של צְבִי גִיל "בית היהלומים", פרק "מבצעים בחלל', עמודים 128- 121. הספר יצא לאור בשנת 1986 בהוצאת ספריית הפועלים.

[2] ראה נספח : ספרו של צבי גיל "בית היהלומים" (הוצאת ספריית הפועלים), פרק 12 "מבצעים בחלל", עמודים 128 – 121.

* הערה : "סוף שנות ה- 80…", מפני שהספר "בית היהלומים", יצא לאור ב- 1986.

[3] ראה נספח : מכתבו של עמוס גורדון לארנון צוקרמן מ- 1בינואר 1978.

[4] ראה נספח : מכתב הצל"ש של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מ- 8 במרס 1978 לאלכס גלעדי.

הנה שני מסמכי השבחים ששלח ארנון צוקרמן לאלכס גלעדי ואהוד יערי ב- 8 במארס 1978.

טקסט מסמך : 8 במארס 1978. מכתב השבח ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לעיתונאי אהוד יערי אודות עבודתו העיתונאית במצרים בדצמבר 1977. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 8 במארס 1978. מכתב השבח ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן למפיק אלכס גלעדי אודות עבודתו העיתונאית במצרים בדצמבר 1977. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הנה מכתבו הדַל של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לאלכס גלעדי ואהוד יערי בתום מבצע השידורים הסנסציוני של שניהם מקהיר בדצמבר 1977. יצחק לבני היה איש רחב אופקים וקורא ספר אולם הוא היה רחוק מלהיות מנהיג שידור. כל מה שהוא הציע לאלכס גלעדי ואהוד יערי היה לשלם להם דמי הוצאות טיסה בכיוון אחד לוד – אתונה – קהיר. היה מדובר במסמך רדוד.

טקסט מסמך : 13 במארס 1978 . One way ticket. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מסכים להחזיר לאלכס גלעדי ואהוד יערי הוצאות נסיעה רק בכיוון טיסה אחד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון צוקרמן פעל כאיש אמיץ שדבק במוּסַר בעקביות במשך עשר שנים למען המסך הציבורי . הוא היה כל כך הגוּן ובעל יושרה כה מוחלטת (וגם בטוח בעצמו) עד שלא היסס להתעמת עם איש מפיקודיו וגם לא עם הבוסים שלו. מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל זוכר היטב בעת שיחות התחקיר שניהלתי עִמוֹ, כלהלן : "ארנון צוקרמן היה איש חכם ומוכשר וקצת שוויצר שכזה, אבל ישר כסרגל. הוא היה סמנכ"ל כספים ומִנְהָל כוח אדם ששירת היטב את רשות השידור בשנים 1972- 1969. לאחר שמנהל הטלוויזיה הקודם סא"ל ישעיהו "שייקה" תדמור החליט בקיץ 1973 לחזור לשורות צה"ל, רציתי שארנון צוקרמן יהיה מנהל הטלוויזיה הבא למרות שהוא כבר לא היה ברשות השידור. למכרז ניגש גם יצחק לבני מפקד גלי צה"ל. הודעתי ליצחק לבני שלא אבחר בו וכי המועמד המועדף שלי הוא ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן היה הוכחה שמנהל טלוויזיה טוב לא חייב לבוא דווקא משורות העיתונות. הוא היה בכלל מומחה כלכלה ומִנְהָל שהגיע לרשות השידור בהשאלה מאגף מס הכנסה במשרד האוצר".

ב- 1976 מינה ארנון צוקרמן את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לאחר הצלחתו הדרמטית בהפקת התוכנית "ניקוי ראש". ההילה הטלוויזיונית שנקשרה סביב מוטי קירשנבאום לאחר "ניקוי ראש" וההכרה בכִישרונו כ- מתעד דוקומנטארי רב גוני, סללה את הדרך בפניו לקבלת פרס ישראל לטלוויזיה. במוצאי חג העצמאות ה- 28, בחודש מאי 1976, העניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה לתת לבניה. בחגיגת הסיום של התוכנית האחרונה של "ניקוי ראש" נפקד מקומו של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הוא לא הוזמן ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ולא ע"י מוטי קירשנבאום.

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : 1976. תמונה היסטורית שצולמה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זוהי מסיבת הסיום של שידור תוכנית הסטירה "ניקוי ראש" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 בה נפקד מקומו של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הוא לא הוזמן ע"י ארנון צוקרמן וגם לא ע"י מחולל "ניקוי ראש" מוטי קירשנבאום. התוכנית שודרה לראשונה ב- 1974 וירדה מהאוויר לעַד ב- 1976. היא הפכה מייד למופת טלוויזיוני ומודל לחיקוי. הנוכחים מתבוננים בהשתאות והערצה במוטי קירשנבאום יוצר והוגה התוכנית בגינה קיבל את פרס ישראל. בימאי סדרת התוכניות "ניקוי ראש" היה יעקב אסל. ארבעת הכותבים המוכשרים של התוכנית הסטירית ההיא "ניקוי ראש" היו חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, וקובי ניב.  להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : חנוך מרמרי אחד מהכותבים המוכשרים של התוכנית, אדם לא מזוהה (מאחור), השחקן והחקיין טוביה צפיר, איש לא מזוהה, ענת אוּר – מרמרי אשתו של חנוך מרמרי, אדם לא מזוהה (מאחורי ענת אור – מרמרי), ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מוטי קירשנבאום, יז'י ביאלוֹק ז"ל מפקח תאורה בטלוויזיה, ויפתח גוטמן (בנו של הגיאולוג שמריהו גוטמן מקיבוץ נען). יושב במרכז (במעיל עוֹר) חצי מפניו מופנים למצלמה אפרים סידון עוד אחד מהכותבים המוצלחים של "ניקוי ראש". (באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר מוטי קירשנבאום.

מוצ"ש – 31 במארס 1979 (יומו האחרון של יצחק לבני ז"ל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור). בנייני האומה בירושלים. ה- "ארו – וויזיון". הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". אלכס גלעדי, יצחק "צחי" שמעוני, יוסי צמח, דוב בן דוד, ירדנה ארזי, ודניאל פאר, ארנון צוקרמן, יצחק לבני, ויוסף "טומי" לפיד.

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל. תקופתם הייתה "תור הזהב" של הטלוויזיה הציבורית . צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית. לזכותו של יצחק לבני כמנכ"ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים. הוא מיסד גם את רשת ג' ברדיו "קול ישראל" שיוחדה לשירים ופזמונים . ייחֵד וייעֵד את רשת ב' לערוץ של שידורי אקטואליה. ולא צריך לשכוח, יִצְחָק לִבְנִי היה מפקד גלי צה"ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואהובה, ומחוברת עד למאוד לציבור האזרחי. רדיו אמיתי. יצחק לִבני פרש מרשות השידור ב- 31 במארס 1979 שבע פעלים ופינה את מקומו ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד שירש אותו ב- 1 באפריל 1979. הוא לא הצטער יתר על המידה. יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי ואומר כלהלן : "לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979. רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו. השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השנים. מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמאטי ורחוק מלהיות רומנטי. אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה".

livni 1

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ. אינטלקטואל קורא ספר ומנהיג אמת של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

zuckerman 1

טקסט תמונה : חורף 1975. זהו מר ארנון צוקרמן (בן 41, בתמונה). אישיות מיוחדת במינה. מדובר במנהל מוצלח ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שתי קדנציות בשנים 1979 – 1973. תקופת ניהולו נחשבת ל- "תור הזהב" של השידור הציבורי. אדם משכמו ומעלה בתכונותיו : רציני, מאופק וקר רוח מחד ובעל כריזמה עַל מאידך. איש נבון, בעל יושרה, ובעל יכולת וכישרון ניהול מרשימים, וגם יפה תואר. אם להשתמש במטפורה צבאית אומר זאת כך : ארנון צוקרמן היה רמטכ"ל השידור הציבורי שנהנה מהערכה עצומה אם לא לומר הערצה של אלופי הפיקודים שלו דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי וחייליהם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (עיתונאי "מעריב" במקורו) נעדר כל ניסיון אופרטיבי של הפקות ספורט גדולות בטלוויזיה. הוא התמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979 אך עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות המורכבות והיקרות בסדר גודל של מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, ו/או אליפויות עולם בא"ק. לא היה לו שום מושג ב- מו"מ אודות זכויות שידורים הנוגעים לאירועי הספורט הרלוואנטיים הגדולים בארץ ובעולם, גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית הארו – וויזיון שנודעה בשם האנגלי שלה "Eurovision Songs Contest". כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי הארו – וויזיון בחורף 1980, מיהר יוסף ,טומי" לפיד לפסוח עליה מטעמים כלכליים. ניצב לצִדו של יוסף "טומי" לפיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר, כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי, מי שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת בנטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוסף "טומי" לפיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית. אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף "טומי" לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי הארו – וויזיון שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בישראל בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף.

סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דוֹרִי נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה. ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל. ישראל דורי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה. ארנון צוקרמן הסמנכ"ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות. ישראל דוֹרִי נענה לאתגר וזכה בו. אדם שקט ונבון , שלֵו וצנוע , שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור. מר ישראל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות תריסר שנים בין 1970 ל- 1982, וסייע לשלושה מנכ"לים שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל, יִצְחָק לִבְנִי ייבדל לחיים ארוכים, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למען ביצורה של הרשות. הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו"מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים. אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו הערכה רבה.

dori 1

טקסט תמונה : זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור בשנים 1982 – 1970. "החלטתו של טומי לפיד לוותר על זכות האירוח של תחרות הזמר הארו-וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית. הוא לא התייעץ עמי", שַח לי כעבור שנים רבות. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל ושני אדריכלי הניצחון ייבדלו לחיים ארוכים המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח שניהלו את שידור הארו – וויזיון (Eurovision song contest) הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים, נערכו להפקת הארו – וויזיון הבא של 1980 בישראל. הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ, בים המלח. הם ביקשו להפיק ארו – וויזיון גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם. הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במִדְבָּר, בישימון הישראלי, ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה"ל. לבסוף השיגה אותם הבשורה. יוסף "טומי" לפיד הודיע לצחי שמעוני שאין לו כסף. בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה. יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח, ניסו להניא את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה : "טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי הארו – וויזיון איננה מתרחשת כל שנה, מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית, ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה, אלא בשביל מדינת ישראל כולה, ובעבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU", אמרו השניים למנכ"ל. אך יוסף "טומי" לפיד סירב לחזור בו.

zemach 1

טקסט תמונה : 1969. יוסי צמח בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית והתחנן בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest)  שוב בירושלים ב- 1980. יוסף "טומי" לפיד לא התחשב בתחינותיו. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני צדקו. חלפו בדיוק 20 שנה עד שתחרות השירים האירופית הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) חזרה שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור. זה היה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן, ב- 1998. על פי תקנון איגוד השידור האירופי (EBU), עמדה לרשות השידור הממלכתית הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים. ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בתחרות שירי הארו – וויזיון שהתקיימה בפאריס. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן קפצו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים. תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מבצעיה הראשיים המפיק הבכיר אלכס גלעדי והבימאי הבכיר יוסי צמח, ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן – דוד.

מדהים שיוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני, ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון לעונייה. אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני – ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה. יוסף "טומי" לפיד הצעיר למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- "מעריב" היה נטול אז כל כישרון של שיווק ויחסי ציבור . הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי. הוא לא עשה זאת. יוסף "טומי" לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול, אך הוא לא השתמש ברעיון הזה. ביטול הארו – וויזיון (Eurovision song contest) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רשות השידור היא גוף גדול, בית שידור הבנוי להפקות ענק, אך המנכ"ל החדש יוסף "טומי לפיד פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית. כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת מסביבו. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור. לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור. יום אחד ב- 11 בינואר 1982 לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי כמנכ"ל רשות השידור קיבלתי ממנו באמצעות הבוסים שלי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל וייבדל לחיים ארוכים טוביה סער מכתב קובלנה שטוען כלהלן [1] : "יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת"א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר", והוסיף, "וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה. ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך, ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כן. אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת".

lapid 1טקסט מסמך : 11 בינואר 1982. קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסיעתו של יורם ארבל במונית לצורכי השידור הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה ואני אישרתי את נסיעתו במונית. הופתעתי שמנכ"ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ופעוט שכזה. יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות . עניין כה זַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו.

[1] ראה נספח : מכתב התלונה של יוסף "טומי" לפיד אלי  מ- 11 בינואר 1982 באמצעות מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל החדשות המתלונן על שימוש מיותר במונית בהולנד ע"י יורם ארבל, שנשלח לשָדֵר את המשחק דן – בוס נגד מכבי ת"א.

חלפו שנתיים וחצי מאז הסתיים טורניר גביע העולם של ארגנטינה 1978. שעון החול פעל וה- Count down של מונדיאל ספרד 1982 היה כבר בעיצומו. זה היה בפברואר 1981 זמן קצר לאחר שמוניתי למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד במקומו של אלכס גלעדי שעזב ל- NBC. הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה עבורי כמו Start up. התנעה והקמת עסק שידור מראשיתו. זה היה מבצע השידור הגדול הבא של טלוויזיה הישראלית הציבורית אך תנאי הפתיחה שלוֹ היו מעורפלים. היו לכך כמה סיבות. בראש רשות השידור ניצב מזה שנתיים מנכ"ל חכם וכוחני בשם יוסף "טומי" לפיד אך חסר כל ניסיון וידע מקצועי בהפקה טלוויזיונית של אירוע ספורט בינלאומי כה מורכב מסוגו של מונדיאל או אולימפיאדה. יוסף "טומי" לפיד מעולם לא עשה זאת לפני כֵן, אך בעת הוויכוחים המקצועיים בעניינים האלה חשב שהוא תמיד צודק. הסכנה הייתה טמונה בחכמתו וביטחונו העצמי. מזה היה לו בשפע. הוא אומנם לא עסק אף פעם בנושאי הפקה טלוויזיוניים כה מורכבים כאלה אך בהיותו חכם חשב שהוא תמיד צודק בעימותים בעת תכנון ההפקה. יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא היה מודע להתנהלות הפקת טלוויזיה ממושכת וענקית כזאת על מרכיביה הרבים המכסים את טורניר המונדיאל של ספרד 1982 וכיצד יש להתכונן ולהיערך לקראתה. לפחות בראשיתה חשש מהתהליך הארוך, המורכב, והיקר של שזירת החוטים. את בורותו המקצועית הִסְוָוה באמירות גסות, בוטות, וציניות. מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו אמורים להעניק לי סיוע ישיר וגיבוי כלכלי וטכנולוגי בתכנון ההפקה, אך שניהם התבטלו מפני המנכ"ל הדומיננטי ושתקו. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר שלמה עבאדי היה אנטגוֹניסט להפקות ספורט. הוא ראה בהפקת ספרד 1982 מגלומניה אישית שלי והתנגד לתכנון שעלויותיו נראו לוֹ מוגזמות. האנשים שהובילו את רשות השידור וגם את הטלוויזיה בימים ההם, לחלוטין לא היו בקיאים בניהול מבצעי שידורי ספורט גדולים. הם ניזונו משמועות אודות הכלכלה היקרה מידי של מונדיאל ספרד 1982, ואלה הפחידו אותם. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' הייתה על פי תפישתם מסע טלוויזיוני ארוך וכבד עטוי "חגור פילים" כמו בצבא אל הלא נודע. לאמיתו של דבר זה היה מהלך טכנולוגי וכלכלי ברמה סבירה. לא יקר מידַי, וודאי לא ב- 1982. היה ברור כי מייד בראשית המסע החל מהצַעַד הראשון כי מישהו ברשות השידור הענייה יצטרך להכניס את היד לכיס ולשלם עבורו. נוצר בלבול בצמרת הרשות מפני שהשמועות הבלתי מבוססות היו גדולות מהתשלומים. צרה לא קטנה. מנהל הטלוויזיה יִצְחָק"צַחִי" שִמְעוֹנִי ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער היו חסרי ביטחון ושבויים מרגע המינוי בידי המנכ"ל שלהם. הייתה עוד סיבה. הבוס שלי אלכס גלעדי כבר מזמן לא היה בסביבה. גם לא מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן שימש מטרייה אווירית להפקות הספורט הגדולות הבינלאומיות של אלכס גלעדי ושלי בעֵת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בארגנטינה 1978 ולפני כן אולימפיאדת מונטריאול 1976. בקיץ 1979הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקיד מנהל הטלוויזיה ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף '"טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. פרופסור ראובן ירון לא היסס לומר את דברו בריש גלי לחבריו בוועד המנהל באותו הקיץ ההוא של 1979, "או אני או ארנון צוקרמן" [1].

הזמנים השתנו עכשיו ועִמַם כללי המשחק. את הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הרחוק של מונדיאל ארגנטינה 1978 ניהלתי בסיועו הצמוד של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה דאז. לא היה לי כל קשר מקצועי עם הבוס הישיר שלי חַיים יָבִין מנהל החדשות  ב- 1978 וגם לא עם מנכ"ל רשות השידור בימים ההם יִצְחָק לִבְנִי. הפקת ארגנטינה 78' לא העסיקה את חַיִים יָבִין יותר מידַי. כמו רבים מהקולגות בחטיבה גם הוא היה אוטומט חדשות שהפקות הספורט לא נִרְאוּ לוֹ חשובות מספיק. הן ניצבו מחוץ למעגל ההתעניינות שלו כמנהל החטיבה. חַיִים יָבִין לא התערב בנעשה בהפקת ארגנטינה 1978 אף על פי שהיה המפקד הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי ושלי בהיררכיית הפיקוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית. פעלנו לבד, ישירות מול מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. מצב בהחלט בלתי תקין. ליִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור לא הייתה כמעט דריסת רגל בטלוויזיה. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הדומיננטי נעל את דלתות המוסד בפניו. היחסים ביניהם היו משובשים לחלוטין. זה לא היה סוד וגם זה היה מצב לא תקין. שניהם, חַיִים יָבִין (בן 85 היום) ויִצְחָק לִבְנִי ז"ל (אילו היה חי היה בן 83 היום) נותרו בצד. כל אחד מסיבותיו הוא. אף על פי כן הפקת ארגנטינה 1978 צלחה בלעדיהם.

יוצרות הניהול התהפכו במונדיאל ספרד 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלט ביד רמה בטלוויזיה ופעל מעל מנהלה יצחק "צחי" שמעוני. יחסי הניהול בצמרת היו שונים מבעבר אך מהות הפקה ומטרותיה חפפו את אלה של ארגנטינה 1978. הפקתי את השידורים הפעם תחת ניהולו הישיר של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, כמעט ללא שום דוּ שִיח או תְּלַת שִיח עם הבוסים הישירים שלי טוביה סער יבד"ל ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל. היחסים בין מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ומנכ"ל רשות השידור טומי לפיד בראשית 1982 היו כבר מעורערים וחסרי תקנה. צחי שמעוני לא היה יכול להשלים עם התערבותו הבלתי פוסקת של יוסף "טומי" לפיד בהחלטותיו. הוא רגז מאוד ונעלב ממנו, והחליט להתפטר. לא הייתי יכול גם לבַסֵס את תכנון ההפקה שלי על תמיכתם של דן שילון ומוטי קירשנבאום או לפחות להיוועץ בהם. שני האנשים האלה רבי המעש והניסיון נוּטרלוּ גם הם זֶה מכבר ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל והורחקו ממוקדי הכוח וההשפעה בטלוויזיה. אנשים חכמים משני עברי המתרס נלחמו זה בזה בתוך שורות הטלוויזיה וברשות השידור. גם אלכס גלעדי כבר לא היה בטלוויזיה. הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' נמשכה כשנה וחצי. לקראת סופה התעשת יוסף "טומי" לפיד ז"ל, לקח את האחריות ונתן את הטוֹן. בסוף הדרך התברר כי הוא העניק לי חופש יצירה וכר פעולה לא מועטים.

alex 1

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה בירת ברה"מ. מר אלכס גלעדי הבלתי נשכח נושא את דבריו בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפגישת התיאום של נציגי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) במוסקבה לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה האולימפיים. אלכס גלעדי הסביר וניתח את טיעוניו בינואר 1980 במוסקבה בטרם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ומנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד סיכלו את תוכניותיו [2]. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי התכוונה להפיק ולשדר ישיר כ- 100 שעות מאולימפיאדת מוסקבה 1980. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

למרבה הפלא, הייתה הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 באֶמֶת המבצע הבינלאומי הראשון של יוסף "טומי" לפיד בקנה מידה רחב היקף מהשטח בתום שלוש שנות ניהול את רשות השידור. וגם של שבעת חברי הוועד המנהל ושל מנהל הטלוויזיה החדש בימים ההם טוביה סער שהתמנה זמן קצר קודם כן במקומו של יצחק "צחי" שמעוני. יוסף "טומי" לפיד וויתר ביום מינויו ב- 1 באפריל 1979 מטעמים כספיים על הפקת שידור תחרות שירי הארו – וויזיון בירושלים שאמורה הייתה להיערך ב- 1980 שוב בירושלים בעקבות זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלה ודבש" במקום הראשון. הוא נימק זאת כי בפני רשות השידור ניצבים אתגרים חשובים יותר מאשר להפיק שוב תחרות שירים עבור אירופה. בקיץ 1980 עמדה רשות השידור לשפוך ממון תמורת סיקור אולימפיאדת מוסקבה 80'. ראש הממשלה מנחם בגין הצטרף לחֶרֶם האמריקני של הנשיא ג'ימי קרטר על משחקי מוסקבה והוועד האולימפי הישראלי החליט לתמוך בהחלטתו ולא להטיס את ספורטאיו ל- ברה"מ. קופת רשות השידור ניצלה. בהיעדר ספורטאים ישראליים במוסקבה החליט מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לסקֵר את התחרויות האולימפיות מהמוניטורים המוצבים בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים.

עכשיו ניצבה לפתחו הפקת ספרד 1982 ובהיותו נטול ניסיון בהפקת מבצעי טלוויזיה גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים, חשש ממנה. היו לוֹ לא מעט הסתייגויות שנבעו בעיקר מנימוקים כלכליים . שידורי הטלוויזיה והרדיו היו אמורים לגזול מקופת הרשות לא מעט דולרים בארבעה סעיפים עיקריים של המבצע : תשלום זכויות שידורים ל- FIFA. שכירת אמצעי הפקה, עריכה, ושידור מה- Host broadcaster הספרדי רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שכונתה RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espana). הטסת ציוותי שידור של הטלוויזיה והרדיו לספרד לתקופה של 35 ימים שכוללת את הלנתם והאכלתם. והסעיף הרביעי מימון שכירת שני רכבים להפקה ותשלום דמי שימוש בתחבורה מקומית, רכבות ומטוסים כדי להגיע ליעדי השידור ברחבי ספרד הענקית. מלאכת ההפקה הבינלאומית שלי שהחלה בראשית  1981, צברה עכשיו תאוצה. היא לא דמתה לאחרות שקדמו לה מפני שהייתה רחבה וגדולה יותר. בפעם הראשונה בהיסטוריה של טורנירי הגמר בכדורגל שהחלו בשנת 1930 במונטבידיאו בירת אורוגוואי, החליטה ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) לארגן את המפעל היוקרתי בצורה שונה. היא הגדילה את מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר הגמר ל- 24 (14 מתוכן אירופיות) במקום 16 נבחרות כפי שהיה נהוג עד כה. הועדה המארגנת הספרדית פיזרה את 52 (חמישים ושניים) משחקי הטורניר על פני 14 (ארבע עשרה) ערים ו- 17 (שבעה עשר) אצטדיונים בכל רחבי המדינה (השלישית בגודלה באירופה). בנתח הגדול של האירוח התחלקו כמובן שתי הערים המרכזיות של המדינה הנפלאה והמתוירת הזאת, הבירה מדריד וברצלונה העיר הראשית של מחוז קָאטָאלוּנְיָה. זאת הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שניצבתי לבד לגמרי מול אתגרי טלוויזיה מורכבים וגם מוּל הנהלת רשות השידור שנטתה להגביל את שאיפות ההפקה שלי. אלכס גלעדי אחד האנשים החכמים והמוכשרים ביותר בתעשייה הזאת ומי שהיה המטרייה הטלוויזיונית שלי במשך עשור לא היה עוֹד עִמי כדי לסייע לי ולגוֹנֵן עלי.

תוספת של שמונה נבחרות הנוטלות חלק במשחקי טורניר הגמר של אליפות העולם, הגדילה את כמות המשחקים  מ- 38 במונדיאל ארגנטינה 1978 ל- 52  במונדיאל ספרד 1982. גאות גדולה של % 36. משך הטורניר התארך. האופציות גדלו ואינטנסיביות השידורים ועלותם תפחו בהתאם. מונדיאל ספרד 82' הפך להיות בפעם הראשונה אירוע כלכלי רווחי והפך את ה- FIFA לא רק לגוף בעל השפעה עצומה בשדה הספורט הבינלאומי, אלא גם לאובייקט עשיר ובעל ממון. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. טמון בו כסף רב . המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם 39000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 25 מיליון דולר) עבור זכויות השידורים של טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. ביזנס ענק שהלך והתפתח. הלך והתעצֵם. ההכנסות במונדיאל ספרד 82' הסתכמו ב- 77000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר. 27000000 (עשרים ושבעה מיליון) דולר הגיעו ממכירת הכרטיסים. 26000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר מזכויות השידורים, ו- 24000000 (עשרים וארבעה מיליון) דולר ממכירת פרסומות מסחריות (Advertising).

לאחר ניקוי ההוצאות השונות בגובה של 34000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר, נשארו בקופה 43000000 (ארבעים ושלושה מיליון) דולר. הסכום חולק כלהלן. % 10, כ- 4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר הועברו ל- FIFA. סך של  % 25, כ- 10.600000 (עשרה מיליון ושש מאות אלף) דולר ניתנו לוועדה המארגנת הספרדית של המשחקים (RFEF). סך של  27600000 (עשרים ושבעה מיליון ושֵש מאות אלף) דולר הוענקו כבונוסים לקבוצות המשתתפות בטורניר ספרד 82'. נבחרת איטליה שזכתה באליפות העולם ב- 1982 לאחר שגברה על מערב גרמניה 1:3 גרפה בונוס של 3000000 (שלושה מיליון) דולר. מערב גרמניה סגניתה צברה 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר בטורניר. הכדורגל הפך לתעשייה של ממון . עידַן התמימות חלף זה מכבר. כשמדברים היום על רוח והאחווה בספורט צריך לזכור שמניעים אותן לא רק השאיפה למצוינות והביצוע המושלם. הכדורגלנים ושאר אלופי הספורט מתוגמלים היום בכסף גדול תמורת הצטיינותם.

[1] על פי עדותו האישית של פרופסור ראובן ירון כפי שנמסרה לי בעת בתחקיר והריאיון עמו ב- 2005 בביתו בשכונת רחביה בירושלים.

[2] הערה : ראש ממשלת אנגליה גב' מרגרט תאצ'ר הצטרפה לחרם על אולימפיאדת מוסקבה 80' אך הוועד האולימפי הבריטי  ושירות השידור הציבורי של אנגליה ה- BBC לא קיבלו את דעתה. משלחת בריטית גדולה נשלחה למוסקבה ו-ה- BBC  העביר משם לאנגליה 200 שעות של שידורים ישירים.

אך הבה אשוב לגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" ולתחרות שירי הארו – וויזיון האירופית שנערכה במוצ"ש – 31 במארס 1979 ב- בנייני האומה בירושלים.

הפקת הארו – ווזיון (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979.  

בראשית 1979 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את מבצע שידור "הארוֹ – ויזיון" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 בבנייני האומה בירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 שהתקיים בבנייני האומה בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ- נִי – בִּי" בארו – וויזיון הקודם שנערך ב- 1978 בפאריס. מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אלל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר אבל אלכס זכה במינוי בקלות ללא קרב. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שניהל אלכס גלעדי בהצלחה, את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977. איכויות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי יחדיו עם הבימאי רב המוניטין יוסי צמח (הטוב ביותר בעת ההיא בתחום בימוי של אירועי בידור בטלוויזיה) ב- 31 במארס 1979, התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי הטלוויזיה של איגוד השידור האירופי במקום  מושבו ב- ג'נבה, הלא הוא ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union).

alex 2

טקסט תמונה : שנת 1979. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה (מימין) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב הפקת השידור הישיר הבינלאומי של תחרות הזמר האירופית, שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) במוצ"ש – 31 במארס 1979 מבנייני האומה בירושלים. השידור הישיר הועבר לכל בית בישראל וגם לאירופה וזכה לשבחים רבים. בתחרות ניצחו במשותף הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם שירם "הללויה" וגם המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באותו הערב ישב יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא, וחָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה", בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולארית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest). את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין מר קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה כנראה זמרת טובה בקנה מידה מקומי  ולהקתה "חָלָב וּדְבָש" הקדימו 22 מדינות אירופיות. הדקורציה הנאה שעִיצֵב תפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן – דוד על בימת התחרות השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה באירופה וגם בישראל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו-וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה. אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ. צמד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר. מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש. הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם, וודאי בעסקי בידור, רהוט דיבור ובעל חזות נעימה ואמינה. ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי. היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ש- שכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ירדנה ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי. רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה. מישהו סיפר לי שהיא נעלבה עד עמקי נשמתה. השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל- % 100.

arazi 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. הימים ההם הזמן ההוא. הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה, גב' ירדנה ארזי ושדרן הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר דניאל פאר, מנחים את תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest). טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח. בתחרות הפופולארית זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". (לע"מ תמורת תשלום).

מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יִצְחָק לִבְנִי ברשות השידור. בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו. כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "ארו-וויזיון" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם, אך יצחק לִבְנִי כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק. יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה. כבר נאמר כאן כי אַרְנוֹן צוּקֶרְַמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979- 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש, בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי, ודחק משם את רגליו של יצחק לבני. דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים היו נְעוּלוֹת בפני יִצְחָק לִבְנִי. ארנון צוקרמן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה. לכולם בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יִצְחָק לִבְנִי לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה. או אם תרצו מתוחים כקפיץ. הם לא דיברו איש עם רעהו.

למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל את יִצְחָק לִבְנִי בתפקידו. אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו – וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות. הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מגדול עד קטן. ארנון צוקרמן זכה במִכְרָז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל. עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח. או אם לנקוט בשפה עדינה יותר (ואולי גם מדויקת יותר) כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה. מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד ופרסום עצום לאזרחיה. הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי, והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית. אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם, הבימאי יוסי צמח, המפיק אלכס גלעדי, והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד. הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע אירופי בינלאומי בידורי נוצץ ופופולארי ונוֹטֵף רייטינג מאין כמוהו. ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולארית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית. זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכישרון רָב אלכס גלעדי. מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד, ביניהם מפיקים וותיקים כמו ארהל'ה גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן ז"ל, בחרו מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ומנהל התוכניות יצחק "צחי" שמעוני דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹכי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984. מייד לאחר ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" וויתר יוסף "טומי" לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן". יוסף "טומי" לפיד נימק זאת מסיבות כלכליות. עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני. הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית, ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן, אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה, מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה. ניצחונו של יזהר כהן "בארו – וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח, שבת – 22 באפריל 1978, עם השיר שכתב אהוד מנור, "אָ – בָּ – נִי – בִּי". הזכייה הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה – "ארו – וויזיון" של 1979. משזכתה גלי עטרי במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו : "גלי עטרי היא זמרת  נ – ה – ד – ר – ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון, גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד", והוסיף, "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא נפיק את הארו – וויזיון הבא באביב 1980". מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה. הוא וויתר. ובאמת, תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) של 1980 לא התקיימה בישראל. זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל רשות שידור טירון שוויתר. יוסף "טומי" לפיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית.

atari 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 31 במארס 1979. בנייני האומה בירושלים. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) האירופית. ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד תפאורן הטלוויזיה הישראלית בציבורית. (לע"מ תמורת תשלום).

גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. תחרות שירי ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים "השמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית  שותפה ל- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי . ביום שידור התחרות היא חוגגת. עוד מקדמת דנה, מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח, הלא היא "אִילָנִית". היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות. אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה. רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגן, "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות, והרייטינג חשוב משניהם". ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי , ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי, להקת "שוקולד מנטה מסטיק", ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה "אהבה היא שיר לשניים". 1978 הייתה שנת השיא. יִזְהָר כּהֵן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ – בָּ – נִי – בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש. תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל. לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה. יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום, לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של "גלי צה"ל", ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים. זה השתלם לשידור הציבורי. הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר. יִצְחָק לִבְנִי גרס כי רשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל.

livni 2

טקסט תמונה :  שנות ה- 60. יצחק לבני (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויותת שמורות).

את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים האירופית. הוא ראה ב- "ארו-וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי , וגם יָקָר מידי. תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח האֶרוֹ – וויזיון. "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים", חשב, וכך גם אמר, אותו יוסף "טומי" לפיד. בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור / לבן לצבע, מהלך טכנולוגי יקר. יוסף "טומי" ללפיד היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וויזיון במדינתו למגינת לבם של עובדיו. יוסף "טומי" לפיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות. פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981 בעיקר בתחום שידורי הספורט לגוונים השונים.

היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה. חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל שידור שקופיות חסות הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת. ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הרי שלרשות מותר להקרין אותן. כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים. בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מו"מ וערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל. סוכם כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים. 1000 (אֶלֶף) דולר לכניסה אחת. זה היה הוֹן עצום בימים ההם, מחלקת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת. ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות). המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של משחקי לוס אנג'לס 84'.

לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הישראלי הציבורי באמצעות שקופיות חסות. לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994 חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של מיליון דולר תמורת שידורן של 1000 (אֶלֶף) שקופיות חסות . מחלקת הספורט שידרה מארה"ב 1994 כ- 120 שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו מועצת ההימורים ו- הטוֹטוֹ ו- "מעריב'" כשמונה פעמים לציבור הצופים. באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כמו בשיט "צוללות" בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין. הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator תוך כדי השידורים הישירים עצמם.

yoash 1

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. מסמך ששווה רבע מיליון דולר. המסמך של חברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום שידורי ה- Final four של סלוניקי 2000 כמנווט שידורי הספורט שלל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מעיד על שביעות רצון משיתוף הפעולה בין שני הגופים, הגוף המממן והגוף המשדר גם אם קוראים לו ערוץ 1 הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000, ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת "פֶּלֶא פוֹן" של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית. הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסלוניקי שעלותה הייתה רבה. בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת. מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ. לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי. בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית וחברת "פלא פון" כאחת. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 של מיילן טנזר. מדד הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק % 30 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורק % 6 לערוץ 5 בכבלים. חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל.

הבה נחזור ליוסף "טומי" לפיד בחודש אפריל של שנת 1980. תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה, אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של שימוש בחסויות כדי למזער עלויות ומחירים. תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision song contest) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול. יוסף "טומי" לפיד השתמש בכוח וניצל את מעמדו כמנכ"ל רשות השידור לעשות כל שגיאה אפשרית בראשית כהונתו.

ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הסדרה בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". יצחק לבני ז"ל (אז בן 71) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו", הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם  משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו – וויזיון. הארו – וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן. זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזָמָר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  "אָ- בָּ- נִי- בִּי" זכו במקום הראשון. בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי ה- "ארו- וויזיון" של 1979 תתקיים בירושלים. אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר / לָבָן. השבתי להם בו במקום תשובה חיובית בזו הלשון : "אנחנו נשדר את הארו – וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע. מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית".
livni 3

טקסט תמונה : הימים ההם הזמן ההוא. עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מר יצחק לבני, מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 איש הספר ואדם רחב אופקים, שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה מהבא אחריו יוסף "טומי" לפיד, אך זמנו עבר. (התמונה ניתנה לי באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מר יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף בשיחות התחקיר ההן עמי ב- 2005 כלהלן : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979 , ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו- וויזיון ב- 1980 . השבתי להם מייד ב- 'כן' החלטי. פתאום מישהו הזיז אותי הצידה. זה היה טומי לפיד. "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר, "כן, הארו – וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים" . אח"כ טומי לפיד  התחרט. אני לא הייתי מעז לפספס את הפקת הארו – וויזיון. הערכתי את טומי לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור".

lapid 2

טקסט תמונה : מסיבת גן בחודש ספטמבר של שנת 1979. הימים ההם הזמן ההוא. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז לובש ז'אקט) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקידו הרם. הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". הוא ראה בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה, גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור, מאחוריה מר אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנהה מאחורי רוחמה איילון), יוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור, גב' שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד, ומר ישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון. (התמונה הוענקה לי באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת : ב- 1 באוגוסט 1973 התמנה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית [1] ופתח עידן חדש. הוא כיהן שתי קדנציות רצופות בין השנים 1973 ל- 1979 אותן אני מגדיר כ- "תור הזהב"" של השידור הציבורי. ארנון צוקרמן מינה את דן שילון למנהל חטיבת החדשות, את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות, ואת אלכס גלעדי למנהל מחלקת הספורט. מסע המחקר הזה שעוסק במהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה מכתיר את ארנון צוקרמן לרב אלוף ואת דן שילון, מוטי קירשנבאום ואלכס גלעדי לאלופי הפיקוד שלו. הארבעה הפכו את הטלוויזיה לראשונה לאכסניה ראשית ממוסדת ושיטתית של שידורי הספורט הרלוואנטיים ברמתם הגבוהה לצדם של שידורי חדשות ואקטואליה, תוכניות, הפקות מקור דרמה ובידור, תיעוד, וקנייה נבונה של סדרות טלוויזיה דוקומנטאריות (כמו למשל "World in war" ו- "Final solution" בהפקת חברת הטלוויזיה הבריטית "Thames"), דרמה, ובידור מה- BBC ו- ITV הבריטיות והרשתות האמריקניות הארציות הגדולות CBS, וכן NBC, ו- ABC. בתקופתו של ארנון צוקרמן סוקרו בצורה מתוכננת ומחושבת מראש מפעלי הספורט הגדולים (למרות השימוש בטכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת ומדולדלת) המונדיאלים של גרמניה 1974 וארגנטינה 1978, אולימפיאדת מונטריאול 1976, המכביות ב- 1973 ו- 1977, כינוסי הפועל ב- 1975 ו- 1979, אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות, הופעותיה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א מידי עונה בגביע אירופה לאלופות, ותחרויות הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) מידי עונה. בשנים 1979 – 1973 הוכיחה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את התעקשותה ושאיפתה הכֵּנָה להיות נוכחת במקום ולתעד את מאבקו והעפלתו של האדם לפסגת היכולת האנושית שלו בתחומי הספורט השונים.

ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973 והחליף בתפקידו את המנהל הקודם סגן אלוף מיל. יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר (חזר לשורות צה"ל, קיבל מהרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר דרגת אלוף משנה ואת הפיקוד על הגדנ"ע). למכרז מנהל הטלוויזיה ההוא ב- 1 באוגוסט 1973 ניגש גם מפקד רדיו גלי צה"ל בעת ההיא יִצְחָק לִבְנִי ז"ל, אך וועדת המכרז בראשות מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נָתָן שַחַם יבד"ל (חבר קיבוץ בית אלפא, בן 93 היום) העדיפה מכל וכול את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן על פניו. יִצְחָק לִבְנִי התמנה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור (במקום שְמוּאֵל אַלְמוֹג ) על פי המלצת שר התקשורת שִמְעוֹן פֶּרֶס והחלטתה של ממשלת ישראל בראשות גב' גוֹלְדָה מֵאִיר. מעטים יודעים כי במִכְרָז לתפקיד מנהל הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1973 השתתף גם יצחק לִבְנִי מפקד רדיו גלי צה"ל. ארנון צוקרמן הביס אותו. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של הרשות נתן שַחַם צידדו בארנון צוקרמן והוא נבחר. שניהם הודיעו ליצחק לִבְנִי בטרם המכרז כי הם אינם חפצים בשירותיו וכי הם מעדיפים את ארנון צוקרמן על פניו אך יצחק לִבְנִי לא נרתע. הוא ניגש למכרז התמודד והפסיד. יצחק לִבְנִי ז"ל זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "נפגעתי מאוד מהעדפתו ובחירתו של ארנון צוקרמן שהיה בכלל פקיד כספים לתפקיד מנהל הטלוויזיה בעוד לי עמד מוניטין עיתונאי כמפקד מוצלח של רדיו גלי צה"ל מאז 1968". כעבור שמונה חודשים בדיוק ב- 1 באפריל 1974 התמנה יצחק לִבְנִי למנכ"ל רשות השידור ע"י הממשלה בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו של השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, שמעון פרס. ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי במסעדת "סילה ורביבה" ברמת השרון, כלהלן : "כמתמודד על משרת ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא רציתי את יצחק לבני כמנהל הטלוויזיה, אולם קיבלתי אותו כמנכ"ל רשות השידור". בפניי ארנון צוקרמן עמדה משימה כבירה. הוא היה צריך לגבור על תבוסת מינכן 72' ולשנות את כלל תפישת השידור הציבורי כדי להצעיד את הטלוויזיה הישראלית לדרך חדשה. חברה במצוקה איננה יכולה לתפקד ללא מנהיג ומבחינת הטלוויזיה היה ארנון צוקרמן היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. ראו שהוא יודע להתייצב בפני מצבים קשים ונרתם להעניק גיבוי למפקדים שלוֹ כשצריך. שלישיית אלופי הטלוויזיה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום יחדיו עם הרב אלוף שלהם ארנון צוקרמן הייתה נכונה להתעמת ולהילחם בעל עֵת על דעתה המקצועית, וגם לרִיב. כל הארבעה ירדו מבימת השידור הציבורי בשלוש השנים שבין 1979 ל- 1982 בתקופת שלטונם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל.

הגיעו אלי תגובות הנוגעות למסכת שמונת הפוסטים שדנו בהפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר נעשו על ידי בראשותי בתנאים נחותים וקשים, אלה של מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992. מדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות וגם יוקרתיות ויקרות . תעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם מחולקת לכמעט אין סוף של חטיבות, מחלקות, מדורים, ואגפים. בראש כל חטיבה, מחלקה, מדור, ואגף ניצב מנהל – מנווט שנושא באחריות הראשית לתפעול מיטבי של היחידה שהוא ניצב בראשה. הצלחת ושגשוג הניהול והניווט שלו את אנשיו ואת הפרויקטים שבתחום אחריותו מותנים לא רק בכישרון מנהיגותו אלא גם באלה של הממונים עליו ובתקציבים המוענקים לו. הפוסט הקונקרטי היה אמור לעסוק בנטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות של אלה שהיו הבוסים שלי ו- ניהלו אותי כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דור. קדמתי את כתיבת פוסט הנוכחי והתחלתי לעסוק למען קוראי הבלוג (והם רבים מאוד…) בחקר הריאיון העיתונאי החשוב באותו נושא של נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות שהעניק מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום למר אלי טייכר מעיתון "הארץ" ב- 25 באוגוסט 1978. בפתח אותו הריאיון המרתק ההוא שנתן מוטי קירשנבאום לעיתונאי אלי טייכר לפני 37 (שלושים ושבע) שנים ואשר כותרתו הייתה "להילחם – אפילו כדון קישוט"), ועוסק באי נטילת אחריות מבצעית ע"י ההיררכיה העליונה של רשות השידור בראשות המנכ"ל יצחק לבני, אמר המרואיין למראיינו טקסט כדרבנות ומודפס לפניכם כהאי לישנא : "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר ב- גיהינום של בזבוז זמן, מאמץ ומשאבים, כדי לאלתר, להטליא, ולימור יש מאין. בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור, ולא איכותו או רמתו, הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית", והוסיף, "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים, אזי כישרונם ו/או אי כישרונם של האחראיים איננו עומד כלל למבחן".

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ז"ל (יליד 1939). כתב האישום הנחוש שלו נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני כפי שפורסם ב- 25 באוגוסט 1978 בעיתון "הארץ" (ע"י עיתונאי "הארץ" מר אלי טייכר) – הדן באי נטילת אחריות מבצעית – חרג באגרסיביות ובבוטות שלו – אך היה הגון וצודק לחלוטין. חשתי הזדהות מלאה עם מוטי קירשנבאום. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

livni 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מר יצחק לבני (יליד 1934) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל ויצחק לבני יבל"א. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יצחק לבני ז"ל כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 ונחשב לאדם משכיל ואיש ספר, אולם מנהל הטלוויזיה שלו ארנון צוקרמן יבד"ל האפיל עליו. ארנון צוקרמן היה בן אנוש עשוי מזן מיוחד של מנהיג. הרבה אנשים ונשים בעולמנו ובתעשיית הטלוויזיה חוננו ביושרה אבל ארנון צוקרמן היה בעל יושרה מוחלטת (!). פגשתי בימי חלדי מעט מאוד אנשים, ספורים ברמתו, אם בכלל.

סוף הפוסט מס' 670. הועלה לאוויר ביום שישי – 3 במארס 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *