פוסט מס' 672 : Optimize now (חלק 2). להביא את שדרנות ועיתונאות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. ככל שברצלונה הלכה והתקרבה עוד ועוד ולבסוף העפילה שוב לפסגת הכדורגל בניצחון הסנסציוני 1:6 על פ.ס.ז' היא לא מצאה שָם את הפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 672. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 12 במארס 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 5 : כמות הנכנסים והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il נעה סביב חצי מיליון. 

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 672 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 12 במארס 2017.

——————————————————————————————–

טקסט תמונה : אנוכי לפני 60 שנים בעת שירותי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". חלום הטלוויזיה לא רק שלא קרם עור וגידים, הוא כלל לא היה. החלום שלי היה להשתחרר מצה"ל בתום שירות צבאי בן שלוש שנים (בגלל קורס קצינים) ולחזור לאבא שלי ז"ל חקלאי בנשמתו צנוע, עניו, ויישר דרך שכה אהבתי וכה התגעגעתי אליו ולקיבוץ אפיקים ואדמתו, לטרקטורים, לקומביינים, למקצרות, לחרמש, לקלשון, לטוריה, לאֵת, למעדר, ולמגרפה. לחרוש, לזרוע, ולקצור. זאת הייתה תוחלת חיי. שלי ושל כולנו. ככה חינכו אותנו. עבודת האדמה הייתה מרכז חיינו. הדבר החשוב בחיינו. (התמונה צולמה ע"י צלמת אנונימית בעת היותי חניך בקורס מ"כים של חטיבת "גולני" ב- ג'וערה ליד הקיבוצים עין השופט ורמת השופט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 672 : הקדמה ל- כתיבת החלק השני והעיקרי של Optimize now, שמטרתה להביא את השדרנות, העיתונאות, ואת פרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. 

מנהיגות. מי חשוב יותר לקבוצת הכדורגל של ברצלונה שני המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה ו/או שני קבלני הביצוע לואיס סוארז וניימאר ? תיאוריית האדם השלישי. הימים ההם – הזמן ההוא. חלפו שנות דור אולם האירועים כאילו התרחשו אתמול.

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום מבצע הכיסוי הטלוויזיוני הממושך מידי שבת בשבת של עונתת השידורים 1985 – 1984 המפרכת ההיא של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים (של ליגת הכדורסל האמריקניתת המקצוענית. מבצע השידורים הנ"ל היה מוצלח למעלה מהמשוער והניב רייטינג בכמויות נדירות. לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הבאתי למסך בשידורים ישירים (בסיוע רשת הטלוויזיה האמריקנית CBSׂ שהייתה בעלת זכויות השידורים בארה"ב, והשדר המוביל שלהם היה דיק סטוקטון) את משחקי ההכרעה בסדרות ה- Play offs של החוף המזרחי והמערבי וכן את משחקי הגמר בסדרת ה- Play off האחרונה בו גברה קבוצת לוס אנג'לס לייקרס (Los Angeles Lakers) על בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) בתוצאה 2:4. במכתב ההערכה הקונקרטי הזה קיבל מנהל הטלוויזיה חיים יבין את טענתי והערכתי כי יש חשיבות לשידורים ישירים של משחקי ההכרעה ב- NBA בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהוא האחראי הראשי על תכניה וערכיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני המשגשג של תחרויות אולימפיאדת אטלנטה 1996, מבצע שידורים ישירים אינטנסיבי שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. בעיקר שמחתי שהוא מעריך ומדגיש את עבודתם של שני העורכים הצעירים שלי דאז במערכת הספורט בירושלים יגאל שמעוני ויוני קנלר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשות השידור המלבלבת ההיא בעשור ה- 60 של המאה הקודמת. חנוך גבתון ז"ל (1976 – 1917) ושמואל אלמוג ז"ל (2008 – 1926).

chanoch givton 1

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת. מנהל רדיו "קול ישראל" המיתולוגי בשנים 1967 – 1960 מר חנוך גבתון (מימין) מארח באולפן הרדיו את ראש הממשלה ושרר הביטחון דוד בן גוריון. ב- 8 במארס 1965 נחקק בכנסת חוק רשות השידור הראשון בטרם עידן הטלוויזיה. בתפקיד ראש הממשלה כיהן בתקופה ההיא לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי היה הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. חנוך גבתון המוכשר נשא עיניו ב- 1967 להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה. לשר ישראל גלילי היו מחשבות ותוכניות אחרות. הוא מינה בתחילה בפברואר 1967 לתפקיד המֵקִים את האלוף אלעד פלד שהסכים, אולם שינה את דעתו לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 וסירב מפני שרצה להיות רמטכ"ל. ישראל גלילי הציב במקומו למשרת ראש צוות ההקמה את פרופסור אליהוא כ"ץ בן 42 עולה חדש מארה"ב (יחסית, עלה לארץ מניו יורק ב- 1963) וכיהן כדיקן הפקולטה לתקשורת וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. באוקטובר 1967 סיים חנוך גבתון את דרכו כמנהל / מנכ"ל רדיו "קול ישראל". במקומו מונה לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל" שמואל אלמוג. ב- 1968 תוקן חוק רשות השידור והותאם לימי הטלוויזיה הקרבים ובאים. ב- 31 במארס 1969 קודם שמואל אלמוג בסולם ההיררכיה ומונה למנכ"ל רשות השידור ה- 1, שכללה לראשונה את הטלוויזיה הצעירה ואת רדיו "קול ישראל" הוותיק תחת קורת ניהול משותפת, על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר ועל פי המלצתו של ישראל גלילי. מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון הנבון, המוכשר, והשאפתן הורחק באוקטובר 1967 ע"י השר ישראל גלילי ובתמיכת ראש הממשלה לוי אשכול מכל מוקדי בתקשורת האלקטרונית הציבורית של מדינת ישראל בעת ההיא. ב- 1967 מונה לציר לענייני הסברה במשלחת ישראל לאו"ם. ב- 1970 מונה ל מנכ"ל משרד התיירות. ב- 1975 מונה לקונסול כללי בלוס אנג'לס בדרגת שגריר. ב- 1976 נפטר צעיר רק בן 59 במותו. יש אומרים גם מצער לאחר שהשר ישראל גלילי נטרל אותו ממפעל חייו רדיו "קול ישראל, והסיר את מועמדותו להיות מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ומי ששאף להיות מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמאגדת בתוכה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הצעירה.

רשות השידור היא רשת השידור הממלכתית של מדינת ישראל. רשות השידור פועלת מתוקף חוק רשות השידור התשכ"ה שנחקק בשנת 1965, אשר מאפשר שידור ציבורי ממלכתי. המנכ"ל הראשון שלה היה חנוך גבתון. עד שנות ה-90 של המאה הקודמת הייתה רשות השידור הגוף היחיד שהפעיל ערוץ שידורי טלוויזיה והגוף העיקרי ששידר שידורי רדיו. מאז הוקמו גופי שידור רבים נוספים, והרשות מצאה את עצמה כערוץ אחד מני רבים ובתחרות קשה עם גופי תקשורת מסחריים. מדהים : ב- 29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי החדש, תשע"ד – 2014, ובו פרק המורה על סגירת רשות השידור.

golda almog

טקסט תמונה : 1971. מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג (בן 45) לוחץ את ידה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (בת 73). שמואל אלמוג שימש מנהל רדיו קול ישראל בין אוקטובר 1967 לבין מארס 1969. ב- 31 במארס 1969 מונה למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שכללה לראשונה בתולדותיה יחדיו את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאך זה נעמדה על רגליה. שמואל אלמוג כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים עד 1 באפריל 1974 ואז פנה לקריירה אקדמאית באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לפרופסור שמואל אלמוג. בעת שיחות התחקיר שקיימתי עמו בעת כתיבת הספר עב הכרס "8 ימי בראשית" (הספר הראשון בסדרת 133 ספרים שאני חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה", שַח לי בביתו ברמת אשכול בירושלים כי אילו רצה היה מתמנה לתקופה נוספת של חמש שנים בתפקיד מנכ"ל רשות השידור עד 1979. זה היה ידוע כי השרים ישראל גלילי ויגאל אלון וגם ראש הממשלה גב' גולדה מאיר העריצו את שמואל אלמוג. את אותו הטקסט שָנָה בפניי בשעתו גם חתן פרס ישראל לספרות נתן שחם (בן 91 היום, וחבר קיבוץ בית אלפא מ- 1945) ומי ששימש בשנים ההן של 1975 – 1967 כמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הוא אמר לי כלהלן כהאי לישנא : "גם אני הערצתי את שמואל אלמוג. היה במה להעריץ אותו". ב- 1 באפריל 1974 מינתה גולדה מאיר את יצחק לבני ז"ל למנכ"ל רשות השידור החדש (על פי המלצת שמעון פרס שר התקשורת דאז) במקום שמואל אלמוג שפנה לאקדמיה וברבות הימים היה לפרופסור שמואל אלמוג באוניברסיטה העברית בירושלים. ב- 11 באפריל 1974 התפטרה גולדה מאיר מראשות הממשלה בעקבות דו"ח השופט העליון שמעון אגרנט שעסק בתוצאות מלחמת יום הכיפורים בחודשים אוקטובר ונובמבר של שנת 1973 ובעיקר בהפתעה של פרוץ המלחמה ב- 6 באוקטובר 1973 בה נתפש צה"ל בראשות הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר בלתי מוכן דיו. יצחק לבני שימש מנכ"ל רשות השידור במשך קדנציה שלימה עד 1 באפריל 1979 והוחלף ע"י יוסף "טומי" לפיד ז"ל. שמואל אלמוג ז"ל מת ב- 2008 בגיל 82. (באדיבות שירה אלמוג. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי מתעניין גם בתורת משחק הכדורגל משחר נעוריי מאז ששיחקתי בתפקיד חלוץ מרכזי בקבוצת הפועל של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן, הקיבוץ בו נולדתי.

afikim soccer 1

טקסט תמונה : 1962 – 1960. לפני 57 שנים. נבחרת הכדורגל של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. מגרש הכדורגל עשוי כר דשא של הקיבוץ. זיהוי משמאל לימין של השחקנים הכורעים מלפנים : השוער אהרון בר (ביכלר), יוחאי קורין, עמיחי איילון (בן 16 מקיבוץ מעגן בתמונה, לימים מפקד שייטת 13, אלוף ומפקד חיל הים ואח"כ ראש השב"כ), בני רוזן ז"ל, וחיים טל (טובול). זיהוי משמאל לימין של השחקנים העומדים בשורה האחורית : אנוכי יואש אלרואי (קומתי 1.90 מ'. הכדורגל שלי התבסס על אתלטיות, ריצה מהירה 60 מ' בזמן של 7.3 ש' וניתור גבוה בו יכולתי להרים את מרכז הכובד שלי כ- 1.00 מטר מעל פני הקרקע כדי לגעת בטבעת הסל במרפק שלי, והייתה לי שליטה מיטבית בכדור ובעיטה חזקה בשתי הרגליים), חנן קרפ ז"ל, צבי "צירי" אשכנזי ז"ל, אלישע הירשפלד, שלמה "מומו" חביה מקיבוץ תל קציר), וצביקה שדה (בירקנפלד). איכות חברי הקיבוץ לא נבחנה בהצטיינות בספורט אלא בתרומתם למאמץ העבודה ולמאמץ הבניין החברתי / קהילתי של קיבוץ אפיקים. קיבוץ אפיקים היה רווי כישרונות ספורטיביים ברמה לאומית בכל ענפי הספורט כמו גם בקיבוצים רבים אחרים דאז במדינת ישראל. (התמונה באדיבות תמר רוזן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מועדון הכדורגל של ברצלונה שמפגין כדורגל למען אנשים חושבים מאז תקופתם של יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה ועכשיו של לואיס אנריקה. אני אוהב את מועדון ברצלונה ורוחש הערכה רבה לשני המהנדסים והמתכננים של מהלכי הקבוצה ליאו מֶסִי ואנדרס אִינְיֶיסְטָה אומני המסירות המדויקות, סוללי הדרך, ומחוללי הפרצות בהגנות היריב. חבל שהמהנדס השלישי צ'אבי הרננדס עזב את שורות ברצלונה מפאת גילו המבוגר. לואיס סוארז וניימאר הם שני חלוצים תאבי שערים וקבלני ביצוע ש- שגשוגם מותנה ביכולת התכנון וההנדסה של לאו מסי ואנדרס אינייסטה. לאו מסי ואנדרס אינייסטה הם שני מהנדסים שמוכשרים גם להבקיע. לואיס סוארז וניימאר לעומתם מוכשרים להבקיע אולם לא להנדס את המשחק. הבלוג הצעיר הזה עסק לא אחת במחשבת ותורת הכדורגל ובהשוואה שבין המהנדסים לקבלני הביצוע. בשנים שבין 1950 ל- 1954 הגתה קבוצת החשיבה של אנשי הכדורגל ההונגרי מרטון בוקובי (Marton Bukovi), ד"ר גזה קאלוצ'אי (Dr. Geza Kalocsai), ויאנוש קאלמאר (Janos Kalmar) יחדיו עם המאמן הראשי של נבחרת הונגריה בשנים ההן גוּסְטָtב שֶבֶּש (Gustav Sebes) את אחד הרעיונות החשובים שדן בשיפור יעילות המשחק הקבוצתי, וקרוי, "תיאוריית האדם השלישי" (The Third Man Theory). אין טעם ברגע זה לחזור שוב על התוכן הנ"ל שהועלה על ידי לאוויר בפרוטרוט בפוסטים קודמים שמופיעים בבלוג ועוסקים במחשבת הכדורגל ההונגרית ההיא שעלתה לדיון לפני יותר מ- 67 שנים. אולם יש להזכיר כי הָגוּת ולוֹגִיקָת הכדורגל ההונגרית המזהירה ההיא שעסקה בפיתוח, ביצוע, והגשמת רעיון "תיאוריית האדם השלישי" על כָּר הַדֶשֶא (כאמור ע"י קבוצת מאמנים / חוקרים הונגרית), העניקה עדיפות ו- יתרון עצומים לאותה נבחרת הונגריה בעת ההיא על פני כל נבחרות הכדורגל הטובות בעולם. האירופיות והדרום אמריקניות כאחת, לרבות שני הניצחונות המזהירים על נבחרת אנגליה ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון 6:3 (זה היה הפסד הבית הראשון בהיסטוריה של אנגליה בביתה) וב- 23 במאי 1954 ב- "נפ סטדיון" בבודפשט 1:7. גוּסְטָב שֶבֶּש הפך את נבחרת הונגריה למכונה שמבקיעה שערים בכמויות והכריז ב- 1953 בזו הלשון : "על כל שער שהונגריה תחטוף – היא תבקיע שניים". בין שנת 1949 ל- 1954 ניצחה נבחרת הונגריה בראשות גוּסֱטָאב שֶבֶּש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) ב- 39 (שלושים ותשעה) משחקים בינלאומיים. שני משחקים היא סיימה בתיקו. היא לא הפסידה עד אותו התאריך של יום ראשון ההוא של ה- 4 ביולי 1954. התקשורת הבינלאומית העניקה לקבוצת הכדורגל המאגיארית ההיא את התואר "נבחרת הזהב" (Aranycsapat בהונגרית). מן הראוי להזכיר כאן שאותה נבחרת הזהב ההונגרית הזאת, הקבוצה המהוללת והבלתי מנוצחת, הפסידה לראשונה לאחר חמש שנים ב- 4 ביולי 1954 בעיר השווייצרית ברן במבחן היכולת ההיסטורי החשוב ביותר שלה, היינו : היא נוצחה במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 ע"י נבחרת מערב גרמניה ומאמנה ספ הרברגר (Sepp Herberger) בתוצאה 3:2. ההפסד ההונגרי הפך לתבוסה לאומית. האומה ההונגרית כולה התאבלה על הפספוס העצום של ה- Aranycsapat שלה. היה מדובר בכאב לאומי עצום.

באוקטובר 1975 הזדמן לי להיפגש בלונדון ולשוחח ארוכות עם בילי רייט (Billy Wright) ב- Workshop בינלאומי שערכו ה- BBC ו- ITV בראשות שני הבימאים – מפיקים אלק וויקס (Alec Weeks) מ- BBC (רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה) ו- בוב גארדאם (Bob Gardam) מ- ITV (רשת הטלוויזיה העצמאית – מסחרית של אנגליה). בילי רייט (קפטן ורץ ימני בקבוצת וולבס / Wolves ונבחרת אנגליה ומי שלבש 105 פעמים את המדים הלאומיים) שימש אז פרשן כדורגל של ה- BBC. שוחחנו אודות שתי התבוסות הכבדות ההן שספגה נבחרת אנגליה ב- 1953 ו- 1954 מרגליהם של שחקני נבחרת הונגריה ובראשם שלושת החלוצים המפורסמים שלה הקפטן פרנץ פושקש (Ferenc Puskas), נאנדור הידגקוטי (Nandor Hidegkuti), ושאנדור קוצ'יש (Sandor Kocsis). הכל הפרטים מצויים בפוסטים בבלוג אולם אחזור ואספר לקוראים כי מאמן נבחרת אנגליה דאז היה וולטר ווינטרבוטום (Walter Winterbottom) ומאמן נבחרת הונגריה היה גוּסְטָאב שֶבֶּש. בילי רייט שַח לי כלהלן : "בכך מתמצת ההבדל דאז בין שיטות המשחק של שתי הנבחרות. נבחרת הונגריה הביאה עמה אז בראשית שנות ה- 50 את רעיון "תיאוריית האדם השלישי" ואת המשך פיתוח מחשבת ה- "Wall pass", ואילו אנחנו המשכנו לשחק בשיטת ה- WM המיושנת. גוסטאב שבש הסיט לאחור את החלוץ המרכזי שלו נאנדור הידגקוטי וקידם לפנים את הרץ הימני בונה המשחק יוזף בוז'יק. בכך יצר את העמדת השחקנים החדשנית כל כר הדשא שכונתה מאוחר יותר 4 – 2 – 4. ברזיל בראשות מאמנה דאז וויסנטה פאולה (Vicente Feola) שיחקה בשיטת 4 – 2 – 4 משודרגת במונדיאל שוודיה 1958 וזכתה שם לראשונה תולדותיה בגביע העולם". ואז הוסיף את ה- Punch line שלו באותה השיחה המרתקת עמי ב- 1975, ואמר : "משחק הכדורגל הוא אומנם משחק פשוט אולם נועד לאנשים חושבים" (!).

Hungary GoldenTeam 1953 1

טקסט תמונה : 1954 – 1950. זוהי נבחרת הונגריה בכדורגל שכונתה בשנים ההן "The Golden Team" (בהונגרית : Aranycsapat) והרכב השחקנים הקלאסי שלה. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : מיחאלי לאנטוש (מגן ימני), הקפטן פרנץ פושקשש (מקשר שמאלי), והשוער גיולה גרושיץ'. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : גיולה לוראנט (בלם), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), יוזף זאכאריאש (רץ שמאלי), זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי), יוזף בוז'יק (רץ ימני), ו- לאסלו בודאי (קיצוני ימני). הערה שלי : כל השחקנים ההונגריים האלה המופיעים בתמונה אינם עוד בין החיים. (התמונה באדיבות מרתה ראפאיי מהטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV).

רעיון והגות אודות "תיאוריית האדם השלישי" במשחק הכדורגל של קבוצת החשיבה ההונגרית הלאומית בשנות ה- 50 של המאה הקודמת (הייתה סוד כמוס בימים ההם) שווה עיון ולימוד גם היום. אני התוודעתי לרעיון "תיאוריית האדם השלישי" באותה הפגישה ההיא שלי באוקטובר 1975 בלונדון עם פרשן הכדורגל של ה- BBC שחקן נבחרת אנגליה בשנים 1959 – 1945, בילי רייט. אני יודע שמאמר מרתק ביותר, רחב ידיים, ומפורט מאוד אודות "תיאוריית האדם השלישי" התפרסם בתקשורת הבריטית באחד מהכרכים של סדרת הספרים "International Football Book" ב- 1968. בחורף 1978 נפגשתי במדריד עם ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) ושוחחתי גם עמו אודות רעיון "תיאוריית האדם השלישי" וגם אודות נושא המנהיגות בקבוצת ספורט. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (דיבר שש שפות) הפליג בשבחיו של המאמן שלו גוּסְטָאב שֶבֶּש וקבוצת מאמני המחקר שלו מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי, ד"ר גֶזָה קָאלוֹצָ'אי, ויָאנוֹש קָאלְמָאר (תקופה מסוימת ב- 1960 היה מאמן הפועל ת"א). פֶרֶנְץ פּוּשְקָש דיבר עמי מפורשות על חידושים וחשיבות חיפוש הדרך ע"י מאמני כדורגל הונגריים באמצעות שיטות משחק שונות לצורך השגת עדיפות מספרית על שחקני קבוצת היריב בכל ניסיון התקפה של הונגריה במגרש, כדי להגיע בסופו של דבר להכרעה בשטחי "האֵש" ו- "ההוצאה להורג" הסמוכים לשערה של הקבוצה היריבה. השיחות ההן שלי עם פרנץ פושקש ובילי רייט (Billy wright) לפני כ- 42 (ארבעים) שנים אודות הסוד של "תיאוריית האדם השלישי" במשחק הכדורגל היו מעניינות, משכילות, ולימודיות גם מפני שהיה מדובר במֵידָע יָשָן, ו- לשניהם לא הייתה עוד סיבה להסתיר אותו.

כותרת המאמר "האדם השלישי" לקוחה מהסרט הידוע "האדם השלישי" ובה נאמר כלהלן : "…אבל בדומה ל- "אדם השלישי" בקולנוע, התיאוריה של חוקרי הכדורגל ההונגריים (מַרְטוֹן בּוּקוֹבִי, ד"ר גֶזָה קָאלוֹצָ'אי, יָאנוֹש קָאלְמָאר, וגוּסְטָאב שֶבֶּש עצמו) משולה לחשוד הנמלט שנים רבות מהחוק. בין הסיבות לכך – ולא השולית שביניהן – היא העובדה שאיש מבין קומץ "יודעי דבר" הנמנה על קבוצת החוקרים ההונגרית לא היה מוכן לפחות עד 1968 לחשוף טפח ממה שהיה ידוע לו על נושא הכדורגל הנחקר הקשור לאדם השלישי…". הגשמת "תיאוריית האדם השלישי" במשחק הכדורגל הייתה בשעתו סוד מדינה הונגרי לאומי.  third man

טקסט מסמך : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זוהי הכותרת של פוסט הכדורגל המרתק והמפורט הקרוי, "האדם השלישי", שהתפרסם בתקשורת הבריטית ב- 1968. התמונה נלקחה מהמשחק בו הביסה הונגריה את אנגליה 3:6 ב- 25 בנובמבר 1953 בביתה ב- אצטדיון "וומבליי" בלונדון. בצילום נראה החלוץ הונגרי שאנדור קוצ'יש (Sandor Kocsis) צוהל לאחר הבקעת אחד השערים מתוך השישה, בעוד השוער האנגלי גילברט מריק (Gilbert Merrick, מימין) והמגן אלף ראמזי (Alfred "Alf" Ramsey, במרכז) נראים נבוכים ומביעים אכזבה.

אי אפשר שלא לתהות על קנקנה של ברצלונה ולא להתרשם ולהתפעל ממחשבת הכדורגל שלה, ו- מתַפקידם ותִפקודם של לאו מסי ואנדרס אינייסטה על כר הדשא. אתה מוצא את עצמך מתעניין בשניים האלה בעל כורחך. נפלא היה לשמוע בריאיון הסיכום של המשחק את מאמן ברצלונה לואיס אנריקה מצהיר כלהלן : "אנדרס אינייסטה איננו רק שלנו…הוא של כל האנושות". התנסחות כה אדיבה, מכובדת, ומלאת השראה. לא תוכל למצוא כמותה בתוכנית הנֶפֶל הוולגרית והחלולה "יציע העיתונות" המשודרת בערוץ הספורט / מס' 55 בכבלים. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל מצאו חן בעיניי וקסמו לי משום שהיו כדורגלנים חושבים ובד בבד גם קבלני ביצוע. את אותו הדבר ניתן לומר על נבחרת ברזיל בשנים 1970 – 1958 תחת שרביט אימונם של אבות תורת הכדורגל הברזילאי וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Vicente Feola), איימורה מוריירה (Aimore Moreira) ו- זאגאלו (Zagalo). נבחרת ברזיל ההיא לא הייתה יכולה להתקיים ללא מתכנני משחק כמו דידי (Didi), גארינצ'ה (Garrincha), ו- פֶּלֶה (Pele). נבחרת אנגליה של המאמן אלפרד "אלף" ראמזי לא הייתה יכולה להתבלט ב- 1966 ללא כישרונו של עושה המשחק שלה בובי צ'ארלטון (Robert "Bobby" Charlton), גרמניה של המאמן הלמוט שן (Helmut Schon) לא הייתה מעפילה להיכן שהעפילה ללא פרנץ בקנבאואר (Franz Beckenbauer), והולנד של המאמן רינוס מיכלס (Rinus Michels) לא הייתה יכולה להצליח בלעדי יוהאן קרויף (Johan Cruyff). המאמן עמנואל שפר לא היה יכול להעפיל לטורניר הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 בלעדי שיתופם של המהנדסים והמתכננים החושבים שלו מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל (שהיו כאמור גם מוציאים לפועל).

המהנדסים לאו מסי ואנדרס אינייסטה שהם גם מוציאים לפועל, חשובים יותר מקבלני הביצוע שלהם לואיס סוארז וניימאר. הגרמני פריץ וואלטר (Fritz Walter) היה חשוב יותר מקבלן הביצוע שלו הלמוט ראהן (Helmut Rahn) במונדיאל שווייץ 1954, הבריטי בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton) היה חשוב יותר מג'ף הרסט (Geoff Hurst) במונדיאל אנגליה 1966, פרנץ בקנבאואר (Franz Beckenbauer) היה חשוב יותר מגרד מילר (Gerd Muller) במונדיאל גרמניה 1974, דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) היה חשוב יותר מ- חורחה וואלדאנו (Jorge Valdano) במונדיאל מכסיקו 1986 וכן הלאה. קיימות הרבה דוגמאות המאששות את האבחנה הנידונה.

פוסט מס' 672 : Optimize now (חלק 2). להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. ככל שברצלונה הלכה והתקרבה עוד ועוד ולבסוף העפילה שוב לפסגת הכדורגל בניצחון הסנסציוני 1:6 על פ.ס.ז' היא לא מצאה שָם את הפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 672. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 12 במארס 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 672 : Optimize now (חלק 2). להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. ככל שברצלונה הלכה והתקרבה עוד ועוד ולבסוף העפילה שוּב לפסגת הכדורגל בניצחון הסנסציוני 1:6 על פ.ס.ז' היא לא מצאה שָם את הפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. פוסט מס' 672. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום ראשון – 12 במארס 2017.

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא עתיר מוניטין ופופולאריות בגלל יכולתו המוניטארית שמאפשרת לו לרכוש זכויות שידורים יקרות (ויוקרתיות) של אירועי ספורט נחשקים בארץ ובעולם. אולם המסוגלות האנושית שלו לתרגם את הפוטנציאל הכלכלי לאלטרנטיבה של מצוינות טלוויזיונית של תיאור, ניתוח, פרשנות, ו- מֶלֶל, מפגרת ואיננה מדביקה את המאמץ הכספי. לא רק בגלל שיטת השידור Off tube שמאמץ ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כדרך חיים (נדב יעקובי שידר ישיר את הדרמה ברצלונה – פ.ס.ז'. 1:6 שוב Off tube מהאולפן בהרצליה ולא מעמדת שידור באצטדיון "נואו קאמפ" כפי שעשו 70 רשתות טלוויזיה בינלאומיות אחרות שאף הן רכשו את זכויות השידורים של ה- Champions League והטיסו את שדריהם לברצלונה כדי שהתייצבו בשטח ויעשו את מלאכתם העיתונאית הציבורית ב- מוקד ההתרחשות) אלא בעיקר בשל הפערים והבדלי הרמות העיתונאיות והאיכויות הטלוויזיוניות של האנשים שאמורים לפַרֵש ולבַאֵר לציבור את תורת המשחק ואשר מאיישים את דסק הפאנל באולפן בהרצליה.

טקסט תמונה : יום רביעי בלילה – 8 במארס 2017. זהו פאנל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שנפלה לו הזכות והחובה לפרש ולבאר לציבור את תיאטרון הכדורגל את הדרמה שהתרחשה באצטדיון הכדורגל "נואו קאמפ" של ברצלונה, בו הביסה קבוצת ברצלונה הספרדית במשחק גומלין סוּפֶּר דרמטי בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League את הקבוצה הצרפתית פאריס סיינט ז'רמאן בתוצאה 1:6 (לאחר שהובסה במשחק הראשון ביניהן ב- 1/8 הגמר בפאריס, 0:4) והעפילה לשלב רבע הגמר של המפעל. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : המנחה מודי בר און, בוני גינזבורג, אלי אוחנה, נדב יעקובי, ואבי מלר. (צולם ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

הקדמה קצרה. וגם טלי מורנו מגישת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10. שליפות מהמותן בטלוויזיה עשויות / עלולות להפוך את השולפים לחוכמולוגים ו/או להציגם באִבְחָה אחת כ- מגוחכים, טיפשים, ולא רלוואנטיים.  

כ- 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה ברחבי תבל ובארץ (ואנוכי בתוכם) מצאו עניין רב ועצום בלֵיל יום רביעי – 8 במארס 2017 בצפייה בטלוויזיה במשחק הגומלין בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League האירופית שנערך באצטדיון הברצלונאי "נואו קאמפ" בו היכתה ברצלונה הספרדית (המארחת) את פ.ס.ז'. הצרפתית (האורחת) שוק על ירך והכניע אותה בתוצאה 1:6. השער השישי הובקע בדקה ה- 95 של ההתמודדות והוא שהעלה את ברצלונה לשב 1/4 הגמר של מפעל הכדורגל הסופר יוקרתי רווי עניין  כביר וממון בלתי נדלה, שקרוי "ליגת האלופות" האירופית. הסקרנות הבינלאומית הגדולה דווקא במשחק הגומלין הקונקרטי הזה נבעה בגלל תבוסתה המפתיעה והבלתי מובנת של ברצלונה האגדית 0:4 ל- פ.ס.ז'. במשחק הראשון בפאריס ביניהן בשלב 1/8 הגמר. צריך להבין כי בשורותיה של ברצלונה משחק בעשור האחרון הארגנטינאי ליאו מסי גדול שחקני תבל ולידו שני שחקני התקפה פוריים במיוחד הברזילאי ניימאר והאורוגוואי לואיס סוארז, ומאחוריהם התומך שלהם מהנדס הכדורגל אנדראס אינייסטה. לכן ההפסד בהפרש ארבעה שערים פער כה גבוה של ברצלונה ל- פ.ס.ז'. הוליד תימהון וסקרנות בסדר גודל בינלאומי עצום (שלא זכור לי ברמה של קבוצות) האם ברצלונה הנערצת יכולה לתקן את הנזק. עוד כמה משפטים אודות קבוצת הכדורגל של ברצלונה. ברצלונה מעוררת סקרנות, אהדה, וגם הערצה עצומים בכל רחבי העולם עוד מהימים ההם המאמנים יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה. ההערצה לאלופה הספרדית נובעת מהסיבה שיוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה הפכו את ברצלונה ל- "קבוצת כדורגל חושבת". מחשבת הכדורגל של שני הנ"ל הנחילה תורה מעניינת ואף מרתקת. בעוד הציניקנים מצקצקים ברוב טיפשותם כי לשחקני הכדורגל יש שכל ברגליים, באו יוהאן קרויף ו- פפ גוארדיולה וטענו מנגד כי משחק הכדורגל נועד לאנשים חושבים. יוהאן קרויף ופפ גוארדיולה טיפחו את הרעיון המרכזי במשחק כי נדרש להחזיק בכדור באמצעות מסירות מרובות בין השחקנים השונים תוך כדי התקדמות לשער היריב, על מנת להשיג עדיפות מספרית ושליטה בשטחי המגרש השונים, עד ההגעה לאזור "ההוצאה להורג" רחבת ה- 16 של היריב, ושם להכניע אותו. אין חשיבות לכמות המסירות ומשך זמן החזקת הכדור. רעיון החזקת הכדור חשוב מפני שהוא מסייע להשגת המטרה הסופית. החזקת הכדור ע"י ברצלונה גורסת גם יתרון כללי גם אם פשטני. כל עוד הכדור מצוי ברשות שחקני ברצלונה היריב איננו מסכן אותם. הגדרתי את ליאו מסי כגדול שחקני תבל בעשור האחרון טעונה הסבר קצר. ליאו מסי חונן בכל התכונות הדרושות לכדורגלן טוב : שליטה טכנית מיטבית בכדור. כושר גופני מצוין. יכולת ראיית המשחק ותכנון משחק ההתקפה. כישרון מסירות מדויקות (גם לטווחים ארוכים). אישיות ספורטיבית מאופקת ו- דגולה שמפרגנת לשותפיו במאמץ הספורטיבי הקבוצתי הכולל. הוא איננו אנוכי ולא קמצן בשחרור הכדור ובמסירותיו לשחקנים פנויים. בעצם חלוקת הכדורים המדויקת והמרשימה שלו הוא מעניק ל- שותפיו הזדמנות להכריע משחקים ולהיות אף הם גדולים לצדו. בנוסף לכל אלה הוא מכונת כדורגל שמבקיעה בעצמה אין סוף שערים. ליאו מסי מצטרף לרשימה לא ארוכה של כדורגלנים יצירתיים שהפכו את חיי למאושרים יותר בדומה ל- סטנלי מתיוס, ג'ורג' בסט, פֶרֶנְץ פושקש, גארינצ'ה, פלה, יוהאן קרויף, פראנץ בקנבאואר, דייגו ארמאנדו מאראדונה, אנדראס אינייסטה, ועוד כמה ספורים. טענת הפאנל כי ליאו מסי לא היה טוב במשחק המדובר הייתה בנאלית ושגרתית מידי. עצם נוכחותה של אישיות כ- ליאו מסי על כר הדשא הכריחה את פ.ס.ז'. להתייחס אליו, לשמור עליו, לפקוח שבע עיניים, ולהקדיש לו תשומת תשומת לב מירבית על חשבון משימות אחרות במשחק. על הנקודה הזאת הפאנל לא התעכב. ליאו מסי איננו חייב להיות משכמו ומעלה בכל תצוגה, אולם הוא מוכרח להתייצב על כר הדשא כדי להפגין נוכחות. נוכחותו בלבד מעניקה לברצלונה דומיננטיות ו- יתרון מעשי ופסיכולוגי. חברת החדשות של ערוץ 10 מצאה עניין בדרמה ברצלונה – פ.ס.ז'. 1:6 ודחפה את מסכת האירועים למהדורת החדשות המרכזית שלה ביום חמישי – 9 במארס 2017. טל שורר (עיתונאי מאופק, חרוץ, ומצוין, אני אוהב אותו) הכין סיכום של הדרמה הספרדית שהתחוללה על כר הדשא ומחוץ לו ביציעים בתקשורת בטלוויזיה וברדיו. היכן שהוא סמוך לתשע בערב בתומה הכריזה טלי מורנו הערת Back announcement מגוחכת בנון שלנטיות "…קצת מוגזם…" ולעגה למיליארד צופי טלוויזיה בעולם ובארץ. זה לא תפקידה (!). המנחה והמגיש האמריקני של NBC ג'וני קארסון (Johnny Carson) כבר חיווה את דעתו על כל מיני אנשי טלוויזיה ששולפים ויורים הערות מהמותן במקום לעשות זאת דרך הקוונות. אתה יכול לצאת מבריק אבל באותה מידה גם טיפש. ברצלונה האגדית חוללה סנסציה. קשרו לה עכשיו את כל הכתרים האפשריים. הכל יישכח אם היא ברצלונה לא תזכה בגביע ליגת האלופות במשחק הגמר שייערך בקארדיף (בריטניה / ווילס ב- 3 ביוני 2017, לא כל שכן אם תיכשל בשלב 1/4 הגמר ו/או ב- 1/2 גמר ולא תעפיל כלל לקארדיף. איש לא יזכור לה את הכתרים העילאיים שקשרו לה מוסדות הטלוויזיה והרדיו ביום רביעי בחצות הליל ב- 8 במארס 2017, ולמחרת גם העיתונות ביום חמישי ב- 9 במארס 2017.

תזכורת 1 : במונדיאל ברזיל 1950 הביסה נבחרת ברזיל בבית הגמר בקלות את נבחרת שוודיה 1:7 ואת נבחרת ספרד 1:6. אורוגוואי מאידך סיימה את משחקה עם ספרד בתוצאת תיקו 2:2 וגברה בקושי על שוודיה 2:3. במשחק ההכרעה שנערך ב- 16 ביולי 1950 באצטדיון ה- "מאראקאנה" בריו דה ז'אניירו חוללה אורוגוואי את הסנסציה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המונדיאלים משניצחה את ברזיל 2:1. הישגיה הקודמים של ברזיל נשכחו כלא היו.

תזכורת 2 : במונדיאל שווייץ 1954 הביסה נבחרת הונגריה הפייבוריטית לזכייה בגביע העולם ההוא בקיץ 1954 את גרמניה בבית 2 המוקדם בתוצאה 3:8. הונגריה ניצחה בבית המוקדם את דרום קוריאה 0:9, בשלב רבע הגמר גברה על ברזיל 2:4, ובחצי הגמר הדיחה את אלופת העולם אורוגוואי גם כן בתוצאה 2:4 (לאחר הארכה) והעפילה כמצופה למשחק הגמר שנועד להיערך ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן (Bern). מעניין, אותה גרמניה שהובסה 3:8 ע"י הונגריה בבית 2 המוקדם במונדיאל שווייץ 1954 הביסה את טורקיה 2:7 במשחק Play off באותו בית 2 על מנת להעפיל לרבע הגמר כדי לנצח את יוגוסלביה החזקה 0:2, להביס בשלב חצי הגמר את אוסטריה אחת הנבחרות הטובות אז בתבל 1:6, ולהעפיל למשחק הגמר נגד אותה הונגריה שניצחה אותה שבועיים קודם לכן בהפרש שערים גבוה 3:8. במשחק הגמר ההוא ב- ברן ביום ראשון – 4 ביולי 1954 צעדה הונגריה ביתרון 0:2 לאחר שמונה דקות בלבד (משערים של פרנץ פושקש וזולטאן ציבור) וניצחונה נראה מובטח, אולם אלוהי הכדורגל שינה את דעתו והעניק את הבכורה בסיומו של המאבק לגרמניה, 3:2. זאת הייתה ההפתעה המרעישה השנייה בתולדות המונדיאלים. מאמנה של הונגריה דאז גוסטב שבש סיכם את ההפסד המרעיש במילים האלה : "…יחלפו 1000 (אֶלֶף) שנים עד שלהונגריה תִיקָרֶה שוב הזדמנות לזכות במונדיאל כפי שנקרתה לנו עם נבחרת שחקני עַל כמו פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגקוטי, זולטאן ציבור, ויוזף בוז'יק ואחרים ולא ניצלנו אותה…". נבחרת הונגריה התפרקה בתוך שנתיים לשברים. לרסיסים. היא לא שבה מאז לגדולתה.

hungary 2

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן. יום קר חורפי וגשום בקיץ השווייצרי. זוהי "נבחרת הזהב" של הונגריה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר נגד נבחרת גרמניה ומועמדת וודאית לזכות בגביע העולם. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : פרנץ פושקש (קפטן), השוער גיולה גרושיץ', גיולה לוראנט, נאנדור הידגקוטי, יוזף בוז'יק, מיהאלי לאנטוש, יוזף זאכאריאש, יינו בוז'אנסקי (משלב ידיים), מיהאלי טוט, זולטאן ציבור, ו- שאנדור קוצ'יש (באדיבות MTV).

swiss 23

טקסט תמונה :  יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן בירת שווייץ. נבחרת מערב גרמניה שניות ספורות לאחר שגברה במשחק הגמר על הונגריה 2:3 וחוללה סנסציה עולמית. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : הקפטן פריץ וולטר, הלמוט ראהן, יופ פוזיפאל, הורסט אקל, וורנר ליבריך, אוטמאר וולטר (אחיו של הקפטן פריץ וולטר), האנס שאייפר, מאקס מורלוק. זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : קארל מאי, השוער טוני טורק, ו- וורנר קולמאייר. (באדיבות ZDF ו- ARD).

herberger 2

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אצטדיון "וואנקדורף" בברן. זוהי אחת מתמונות הטלוויזיה החשובות, המרהיבות, והמדהימות שהפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG שכיסתה את מונדיאל שווייץ 1954 באמצעות 11 (אחד עשר) שידורים ישירים. גדולתה בפשטותה. חידוש טלוויזיוני וטכנולוגי מפליג בימים ההם. SRG מתעדת כאן את חשיבות מנהיגותו של המאמן הראשי של נבחרת גרמניה ספ הרברגר ואת אחדות ולכידות השחקנים בנבחרת המערב הגרמנית שניות ספורות לאחר הענקת גביע העולם ע"ש ז'יל רימה לקפטן מערב גרמניה פריץ וואלטר. זיהוי העומדים משמאל לימין נרגשים ושלובי ידיים : המאמן הלאומי ספ הרברגר (בן 57 במעיל גשם), פריץ וואלטר (בן 34), השוער טוני טורק (בן 35) , ומבקיע שער הניצחון במשחק הגמר הלמוט ראהן (בן 29). חלפו רק תשע שנים מתום מלחמת העולם ה- 2 ונבחרת מערב גרמניה תחת שרביט אימונו ומנהיגותו רבת ההשפעה של ספ הרברגר נציגה של מדינה חרבה זוכה להפתעת כל בגביע העולם בכדורגל לאחר ניצחון דרמטי 2:3 על נבחרת הונגריה בראשות המאמן גוסטב שבש והקפטן ההונגרי רב המוניטין פרנץ פושקש. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משהו בקצרה אודות התפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה הבינלאומית ב- 1954 והיווסדות ה- EBU (איגוד השידור האירופי). 

מן הראוי להוסיף ולציין בפוסט הזה כי רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG העבירה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית ולראשונה בתולדות המונדיאלים, 11 (אחד עשר) משחקים (מתוך 32) בשידורים ישירים במונדיאל שווייץ 1954. לרבות כמובן משחק הגמר בו הפתיעה גרמניה הפתעה מרעישה את עולם הכדורגל לאחר שגברה 2:3 על המועמדת לזכייה נבחרת הונגריה. מעריכים כי 7.000000 – 6.000000 (שישה – שבעה מיליון) צופי טלוויזיה בכל רחבי מערב ומזרח אירופה צפו בשידור הישיר של משחק הגמר ההוא גרמניה – הונגריה 2:3. סיגנל ה- Video של הטלוויזיה השווייצרית לא הוקלט מעולם כי מהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו כיצד להקליט את תמונת ה- ווידיאו. ידעו להקליט Audio אך לא Video. רק ב- 1956 הצליחה חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינזברג להמציא את פטנט הקלטת ה- Video על סרט מגנטי ברוחב שני אינטשים. צריך לציין עוד ליד כישרון הטלוויזיה של SRG עבור קוראי הבלוג כי ב- 1954 נוסד איגוד השידור האירופי ה- EBU שמקום מושבו הקבוע הוא בג'נבה לרבות המרכז הטכני שלו שממוקם אף הוא בג'נבה (היה ממוקם קודם לכן בבריסל).

srg 2

טקסט תמונה : טורניר גביע העולם בכדורגל – שווייץ 1954. סנסציה טלוויזיונית בימים ההם – בזמן ההוא. צלם שווייצרי ושני עוזריו מרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית SRG מפעילים בקיץ 1954 מצלמת Video המורכבת על חצובה בעלת גלגיליות המאפשרת תנועה על כר הדשא באצטדיון בציריך. הם מצלמים את הצופים ביציעים. הצלם אוחז בידו הימנית בידית – קלאץ' המאפשרת לו מעבר בין שלוש העדשות של המצלמה האלקטרונית לצורך צילומים מטווח קרוב, בינוני, ורחוק. רשת הטלוויזיה השווייצרית הציבורית – ממלכתית SRG כיסתה אחד עשר משחקים בשידורים ישירים בטורניר גביע העולם של שווייץ 1954 (מתוך 32) והעבירה אותם בהצלחה לכל רחבי אירופה. הישג מזהיר של הטכנולוגיה השווייצרית שהצטיינה גם בתעשיית השעונים שלה. (באדיבות SRG).                                                          

הערה : ראה הספר עב הכרס בן 10000 / רבבה עמודים, הקרוי, "הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ וְעוֹלָם", ומהווה את אחד מסדרה רחבת היקף בת 13 ספרים הקרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי. הסדרה נחקרת ונכתבת מאז 1998. המחקר והכתיבה אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. 

חוויתי 17 מונדיאלים בחיי מאז 1950 מאז המונדיאל ה- 3 שנערך בברזיל. עיתון הפועלים "דָבָר" עיתון הבית של קיבוץ אפיקים (אני בן קיבוץ אפיקים) ייחד שתי שורות לניצחון הסנסציוני של אורוגוואי על ברזיל 1:2 במשחק המכריע בבית הגמר וזכייתה בגביע העולם ע"ש הצרפתי זִ'יל רִימֶה נשיא ה- FIFA בימים ההם. ב- מונדיאל הכדורגל ה- 4 של שווייץ 1954 התרחשה תפנית טלוויזיונית דרמטית. לראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית ולראשונה בתולדות המונדיאלים (מאז ימי המונדיאל הראשון שהתקיים ב- 1930 באורוגוואי) התבצע כיסוי וסיקור Video ישיר של המשחקים. לא כולם. של חלקם. הטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG שידרה 11 (אחד עשר) משחקים בטורניר בשידור ישיר לרבות משחק הגמר גרמניה (למעשה מערב גרמניה) – הונגריה שהסתיים בתוצאה המפתיעה 2:3 לגרמנים. לא נותר שום זיכרון צילומי מ- משחק הגמר הסנסציוני הזה שנערך ב- ברן ביום ראשון ההוא – 4 ביולי 1954 מפני שמהנדסי הטלוויזיה בארה"ב, יפן, אנגליה, וצרפת טרם ידעו כיצד להקליט את תמונת הווידיאו. על מדף ההיסטוריה נותרו מהסנסציה ההיא רק סרטי פילם קצרים ודהויים [1].

מונדיאל הכדורגל של שווייץ 1954 היווה דרמה אחת גדולה ובסופו הפתעה מרעישה. בדרמה ההיא בלטה הופעתה המזהירה של הטלוויזיה השווייצרית הציבורית – ממלכתית SRG (ראשי תיבות של Schweizerische Rundfunk Gesellschaft) במונדיאל שווייץ 1954 נערך קרב מנהיגות הכדורגל הגדול בהיסטוריה בין גוּסְטָב שֶבֶּש ההונגרי לבין אישיותו הדומיננטית והשקולה של המאמן הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר. הטלוויזיה השווייצרית הציבורית – ממלכתית SRG המצוינת תיעדה ב- 4 ביולי 1954 באִצטדיון "וַואנְקְדוֹרְף" (WANKDORF) ב- ברן (Bern) את קרב המוחות ההוא בין גוּסְטָאב שֶבֶּש לסֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר. זהו סיפור מדהים בתולדות התפתחות הטכנולוגיה של הטלוויזיה כש- SRG השווייצרית מעבירה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה והמונדיאלים בשידור ישיר את משחק הגמר הונגריה – מערב גרמניה 2:3 ל- 6 אולי 7 מיליון צופי טלוויזיה בכל רחבי אירופה, במערב אירופה כמו גם במזרחה. מדובר בהישג טכנולוגי – טלוויזיוני מזהיר אך סיגנל השידור הישיר הזה לא הוקלט מעולם כי מהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video. טרם הומצא הפס המגנטי. ההמצאה הטכנולוגית של הפס המגנטי נעשתה ע"י חברת AMPEX האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינזברג רק ב- 1956 [2].

ציטוט : "האדם המקורי הוא זה היודע לחשוב בעצמו ולא זה שאינו חושב כאחרים". (ג'יימס סטפנס).

ה- UER / EBU (ראשי תיבות בשפה הצרפתיתUnion Europeenne de Radiodiffusion ו- ראשי תיבות בשפה האנגלית European Broadcasting Union) נוסד בפברואר 1954. מנכ"ל רשת הטלוויזיה השווייצרית SRG (שידרה בשלוש שפות גרמנית, איטלקית, וצרפתית) בימים ההם מַרְסֶל בֶּזֶנְקוֹן (Marcel Bezencon) הפך לנשיא הראשון של ה- EBU. צורת ההתארגנות המשוכללת, המדויקת, והמהירה אז של ה- EBU כאיגוד שידור רָב יכולות, המונה עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות בשורותיו, אִפְשֵר לכֵן כבר חמישה חודשים אח"כ ביולי 1954, את העברת סיגנל השידור של משחק הגמר הונגריה – מערב גרמניה לכל רשתות הטלוויזיה החברות באיגוד באמצעות מערכת המיקרוגל הקרקעית בת 44 משדרים רבי עוצמה שהייתה פרושה כבר לאורכה ולרוחבה של היבשת האירופית. ניידת השידור השווייצרית העבירה את המשחק בשידור ישיר בהצלחה רבה לשתי רשתות הטלוויזיה המערב גרמנית ARD ו- ZDF ולכל מדינות ה- EBU האחרות במערב אירופה. סיגנל השידור של משחק הגמר בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3 עשה דרך של 6000 ק"מ לאורכה ולרוחבה של אירופה. העברת סיגנל הטלוויזיה נתקל בקשיים טכניים מפני שמדינות אירופה שידרו בשלוש שיטות שונות שיטת השידור הבריטית הייתה ב- 405 קווים, הצרפתים שידרו ב- 805 קווים, ושאר אירופה שידרה ב- 625 קווים. SRG שהייתה מקור השידור (Originated) הפיצה כמובן את סיגנל השידור בשיטת שידור טלוויזיונית של 625 קווים. ה- BBC קיבל את סיגנל השידור מהעיר קאלה שהומר באמצעות קונברטור (Converter) מיוחד ע"י RTF (הטלוויזיה הצרפתית) מ- 625 קווים ל- 819 קווים ועכשיו היה צריך להיות מומר שוב ל- 405 קווים. מדינות אירופה עשו בראשית שנות ה- 50 כברת דרך ענקית בפיתוח שידורי הטלוויזיה שלהן. מדינות כמו איטליה, צרפת, בריטניה, הולנד, מערב גרמניה, בלגיה, דנמרק, שוודיה, פינלנד, נורווגיה, אוסטריה, ואחרות היו ערוכות למאמץ טלוויזיה מורכב שכזה. סיגנל השידור נדד באמצעות צלחות המיקרוגל מעיר לעיר וממדינה למדינה. מברן לליל, ל- קָאלֶה, לבריסל, אמשטרדם, קלן, המבורג, ברלין, קופנהגן, אוסלו, סטוקהולם, הלסינקי, ועוד ועוד. 80 משדרי Relays שימשו שרתים ל- 44 המשדֵרים ששידרו את הסיגנל לרשת המנוהלת בגלי תמסורת (Microwave) של סנטימטרים, דצימטרים, ומטרים. כ- 6 עד 7 מיליון צופי טלוויזיה במדינות מערב אירופה ובארצות מזרח אירופה המסתתרות מאורח מסך הברזל ראו את המשחק בשידור ישיר כבר בתקופה ההיא [3]. סיגנל השידור שרץ בכל אירופה היה כל כך צלול והתמונה כה בהירה עד שלרגע הייתה תחושה לציבור האירופי כי הוא נמצא בעצם באִצטדיוני הכדורגל של שווייץ. כל מדינה ב- EBU מינתה את השדרים שלה באִצטדיון "וָואנְקְדוֹרְף" (Wankdorf) ב- בֶּרְן באמצעות Book Script. תמונת קונטרול סיפקה את הטקסט. מכיוון שההצגה האופטית היא השולטת, הדרך הזאת הייתה בהחלט מספקת.

swiss 17

טקסט תמונה :  מונדיאל שווייץ 1954. עמדת שידור של אחת מרשתות הרדיו והטלוויזיה ב- EBU באִצטדיון "וואנקדורף" בברן ב- 4 ביולי 1954 שכיסו ושידרו ישיר את משחק הגמר הסנסציוני בו ניצחה מערב גרמניה את הונגריה 2:3. (באדיבות SRG).

צריך לציין עוד שברה"מ הענקית שלה היו שלושה משדרי מיקרוגל (Microwave) ו- 200000 (מאתיים אלף) מקלטי טלוויזיה התעלמה מהאירוע, אולי מפני שלמשחק הגמר העפילה מערב גרמניה שהייתה יריבה פוליטית שלה. רוב הציבור האירופי טרם החזיק בידיו את מקלט הטלוויזיה היקר אך פוטנציאל השידור הישיר היה קיים. רבים הצטופפו ברחובות סביב חנויות חשמל ואלקטרוניקה וצפו במכשירי טלוויזיה שהוצבו שם ו- הקרינו את המשחק בשידור הישיר.

swiss 18

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" בברן. עדות מצולמת לפועלה הדגול של SRG. אחד מצלמי ה- Video של הטלוויזיה השווייצרית הממלכתית SRG מתועד בפעולה בעת השידור הישיר של משחק הגמר הסנסציוני בו גברה מערב גרמניה על הונגריה 2:3. המשחק נערך ב- 4 ביולי 1954. SRG הפיקה וצילמה עוד שמונה משחקים בטורניר הזה והפכה את הסימביוזה בין הטלוויזיה לכדורגל לעובדה. (באדיבות SRG).

swiss 19

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. זוהי אחת מתחנות המִמְסַר בגל קצר (Microwave) של SRG והדואר השווייצרי שהעבירה את סיגנל השידור הטלוויזיוני של SRG לכל רחבי אירופה. כ- 6 עד 7 מיליון צופי טלוויזיה בכל רחבי אירופה ראו את השידור הישיר של משחק הגמר ביום ראשון – 4 ביולי 1954, בו ניצחה גרמניה את הונגריה 2:3. אזרח שווייצרי ומשפחתו שיצאו לשוּח בודק את מתקן V,EAUR, הממוקם בפאתי ציריך. (באדיבות SRG).

שידור מונדיאל הכדורגל של שווייץ 1954 העניק תנופה עצומה להתפתחות שידורי הטלוויזיה באירופה והאיץ את קניית המוניטורים בכל אירופה, וודאי במערב גרמניה שנבחרתה הלאומית העפילה למשחק הגמר נגד הונגריה ובסופו של דבר גם זכתה בתואר אלופת העולם. מהלך הבקעת השערים במשחק הגמר הסנסציוני ההוא מערב גרמניה – הונגריה 2:3 ב- 4 ביולי 1954 ב- ברן שווייץ איננו חקוק על הפס המגנטי של ה- Video. הוא צרוב על גבי תמונות סטילס דוממות ופילם דהוי.

swiss 21

טקסט תמונה : 4 ביולי 1954. אצטדיון "וואנקדורף" (Wankdorf) ב- ברן. תמונת צהלה מן העבר האחד. נשיא ה- FIFA הצרפתי ז'יל רימה מעניק את גביע העולם לפריץ וולטר בן ה- 33 קפטן מערב גרמניה אלופת העולם בכדורגל בטקס מנוכר, קר, וקפוא. שדר הרדיו והטלוויזיה המערב גרמני הרברט צימרמן (חובש מגבעת בצד שמאל של התמונהׂ יצא מדעתו מרוב שמחה. (SRG).

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 4 ביולי 1954. מונדיאל שווייץ 1954. אִצטדיון "וואנקדורף" ב- ברן. תמונה טרגית מן העבר השני. טקס צנוע של הענקת גביע העולם בכדורגל למערב גרמניה. שחקני נבחרת הונגריה חוזים המומים במזג אוויר גשום בנשיא ה- FIFA ז'יל רימה (Jules Rimet) מעניק את גביע העולם לקפטן מערב גרמניה פריץ וואלטר (מוסתר). זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : שופט המשחק ביל לינג, הקוון מארווין גריפיטס, קפטן נבחרת הונגריה פרנץ פושקש, השוער גיולה גרושיץ', המקשר הימני שאנדור קוצ'יש, החלוץ המרכזי נאנדור הידגקוטי, הרץ הימני יוזף בוז'יק, הרץ השמאלי יוזף זאקארייאש, הבלם גיולה לוראנט, המגן השמאלי יינה בוז'אנסקי (מוסתר), הקיצוני השמאלי זולטאן ציבור, הקיצוני הימני יוזף "יורי" טוט, והמגן הימני מיהאלי לאנטוש. (באדיבות MTV  ו- SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תזכורת 3 : אנוכי שב לעניינינו המקורי. לקבוצת ברצלונה בראשות ליאו מסי שמצדיקה את ההנחה "…כי כדורגל הוא אומנם משחק פשוט אך נועד לאנשים חושבים…", יש כעת זמן ללמוד את ההיסטוריה הפכפכה, להתכונן, ולהפיק לקחים. ו/או שמא זעקתו של נדב יעקובי, "…אתם רואים את הדבר המטורף ביותר שהיה בכדורגל העולמי מאז ומעולם…", תרד לטמיון.

יום רביעי – 8 במארס 2017. הפאנל בהרצליה של ה- אופטיובניקים האסורים בכבלים בתום הדרמה הברצלונאית הסנסציונית 1:6 מול פ.ס.ז'. היה חסר שם שופט כדורגל בכיר בעל מוניטין שיסביר לציבור בארץ האם החלטותיו של השופט הגרמני Denis Aytekin להעניק שני פנדלים לברצלונה היו הגיוניות מנקודת המבט של ספר החוקים של משחק הכדורגל. (חלק 1).

מניתי שם סביב השולחן באולפן בהרצליה שישה אנשים : המנחה מודי בר און, המגיש אלי אילדיס (החליף אותו אלי אוחנה), בוני גינזבורג, נדב יעקובי, ו- אבי מלר. ריחמתי על נדב יעקובי. הוא זעק בהתרגשות והתלהבות עצומים למיקרופון שלו על אידי הדלק האחרונים של מיתרי גרונו לאחר הבקעת השער השישי של סרג'י רוברטו, "…שש – אחת…שש – אחת…אתם רואים היסטוריה…אתם רואים את הדבר המטורף ביותר שהיה בכדורגל העולמי מאז ומעולם…". לדאבון לב הוא עשה זאת Off tube מהאולפן בהרצליה מאותו המוניטור שהוא ואני רואים. הוא בהרצליה ואנוכי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב נדב יעקובי הוא עיתונאי – שדרן מחונן (ומוערך) בעל ניסיון עצום בתחום אולם חייב להיות מתוסכל. ההנהלה שלו גוזרת עליו כל פעם מחדש עינויי טלוויזיה, שלא להיות שם, והוא מקבל אותם כמובנים מאליהם. בלתי מתקבל על הדעת. נדב יעקובי היה חייב לשדר את האינפורמציה הדרמטית מעמדת שידור ב- "נואו קאמפ" בברצלונה. יש רק נדב יעקובי אחד בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. יש לו את מלוא הזכות להעמיד את ההנהלה שלו בפני אולטימטום באירועים חיוניים שאין בִּלְתָּם, "…עמדת שידור ב- "נואו קאמפ" ו/או כלום…". הציבור משלם הון עתק כדי לממן את קיומו של ערוץ הספורט על ארבעת ערוציו בכבלים. חובתה של ההנהלה לנהוג ביושרה ובמהימנות עיתונאית כלפי המממנים שלה. חלק חשוב מהמהימנות העיתונאית הוא לדווח לציבור מהשטח ממוקד ההתרחשות ולא להעתיק מהמוניטור התקוע בהרצליה.

דרמת הכדורגל הברצלונאית יחידה במינה ברמה של קבוצות, הולידה אין סוף התרחשויות לרבות שני פנדלים (לזכות ברצלונה) והצורך שלי להתעמק התעמקות יסודית בחוקה "הסַפְרוּתִית" של המשחק שרחוקה מלהיות מדויקת ברמה של מתמטיקה. חוקת הכדורגל נותרה שמרנית ואיננה חד משמעית. היא דומה לספר של פילוסופיה סַפְרוּתִית. החוקה לחלוטין איננה חד משמעית מעניקה אין ספור פרשנויות של השופטים והשחקנים וגם של הציבור לאותן ה- התרחשויות במגרש שהספר עוסק בהם בחוקים מס' 12, מס' 13, ומס' 14. הגדרות החוקה אינן ברורות דיין ולא נותנת מענה להמוני התרחשויות דומות ולכן נתונות לפירושים שונים. קיים מרווח עצום של פרשנות וחופש החלטות כמעט בלתי סביר שניתן לשופטים בכל הנוגע לפסיקות עונשין המחייבות בעיטות פנדלים מ- 11 מ'. במתמטיקה 1 + 1 תמיד יהיה = 2. לא בטוח שזה המצב בחוקת הכדורגל שם אחד ועוד אחד יכול להיות שלוש. הוויכוחים אודות שתי בעיטות העונשין מ- 11 מ' שנפסקו לטובת ברצלונה ע"י שופט המשחק המרכזי הגרמני דניס אייטקין חורגים הרחק מכר הדשא לעבר סלון ביתם של המוני צופי הטלוויזיה. גם במשפחה שלי. בעוד אני תומך לגמרי בשתי ההחלטות של השופט הגרמני Denis Aytekin להעניק שתי בעיטות עונשין לטובת ברצלונה (על פי קריאת ספר החוקים של המשחק), הילדים והנכדים שלי סבורים שאנוכי טעות גסה. קראתי שוב את ספר חוקת הכדורגל ונשארתי תומך של דניס אייטקין.

נדב יעקובי ואבי מלר הם נשמת אפו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. הערוץ איננו יכול להסתדר בלעדיהם. לעומתם דעתי על מודי בר און + בוני גינזבורג + אלי אוחנה, שונה. מודי בר און הוא סטנדאפיסט – לֵיצָן מגוחך שמרשה לעצמו לפנות אל הציבור כאילו הם צופי תיאטרון (בעיקר כשהוא צועק עוד פעם ועוד פעם לאחר ה- 1:6, "אימאל'ה…אימאל'ה…מה יש לומר…מה יש לומר"…). זאת דעתי אודות מודי בר און ואני מדבר כמובן בשמי בלבד. בוני גינזבורג החרה – החזיק אחריו וטען בפני צופיו וגם בפניי, "…אי אפשר להסביר…זה דברים שאתה לא יכול להסביר…" (בוני גינזבורג משלמים לך כדי שתסביר. הֶרֶף לך מהקלישאה "אי אפשר להסביר…". לכל דבר, לכל תופעה, ולכל התרחשות בחיינו יש הסבר גם היא מתרחשת בזירת הכדורגל). גם הפרשן אלי אוחנה מפזר סלוגן, "…יש מצבים שאין מה לומר…" (איזה קשקוש). אולם לא רק זאת. דומה שאלי אוחנה מפגין רגשי נחיתות באולפן מול נדב יעקובי ההגיוני שמתעקש על קבלת הסבר, עד כדי הגעה ל- Clash מילולי, עימות מילים עם השדר המוביל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. דווקא במצב של התניות קלסיות וקבלה אין סופית של גירויים עזים מההתרחשויות על כר הדשא, דווקא שני שחקני העבר האלה אלי אוחנה ובוני גינזבורג בוחרים באופציה המוזרה והמטופשת ביותר, אופציית האילמות (בוני גינזבורג התעשת מאוחר יותר בעת הדיונים ושב לפרשן את נסיבות האירועים). הנה הדו שיח שהתפתח בפאנל המחומש ב- 8 במארס 2017 בין אלי אוחנה שמקבל את תוצאת הגורל כמות שהוא לבין נדב יעקובי שמבקש הסברים ושואף לנתח את סיבותיו :

אלי אוחנה נרגש וסוער בתום ה- 1:6 : "…מטורף…אין מילים…אין הסברים…".

נדב יעקובי שקול ומשיב לאלי אוחנה כהאי לישנא : "…אתה לא מצפה מקבוצה במעמד של פאריס סיינט ז'רמן (פ.ס.ז'.) להתבטל ככה…".

אלי אוחנה עונה לנדב יעקובי כועס : "…מה לעשות דברים כאלה קורים…". (הוא כמובן לא אומר לציבור מדוע הם קורים).

נדב יעקובי המחושב פונה תמה בכיוונו של אלי אוחנה : "…אבל צריך להסביר את זה…".

אלי אוחנה משיב בטון פגוע של חמום מוח עצבני וכמי שנעלב ממישהו שמטיל ספק בטקסט הפרשנות הנבוב שלו : "…אין הסבר…אין הסבר…אין הסבר…אין הסבר…". (ארבע פעמים ברציפות).

נדב יעקובי מנסה להשחיל נימוק : "…למה אתה מתעצבן…? זה לא שֵש – בֵּש…זה כדורגל…".

אלי אוחנה נרגש ונסער משיב לנדב יעקובי : "…החמצה ענקית של קאבאני…החמצה ענקית של דה מאריה…קורה של קאבאני…היו ל- פ.ס.ז'. את כל ההזדמנויות לעשות 2:3 ולגמור את העניינים…תביא לי מישהו, המומחה הכי גדול בעולם שייתן לי הסבר…דקה 88 התוצאה 1:3…ודקה 94 התוצאה 1:6…אני…אני…לי…לי…אין הסבר…". (אלי אוחנה תסלח לי, משלמים לך כדי שתסביר לצופים שלך ולא כדי שתחזור ותשנה את הקשקוש המגוחך שלך כי לך אין הסבר למה שקרה על כר הדשא ב- נואו קאמפ). 

אלי אוחנה מפסיד בהתכתשות עם נדב יעקובי. אֵין תשובה גרועה יותר מאֵין הסבר. בדומה ל- גור שלף, פעם פרשן הכדורסל של ערוץ 1 שנשען בשעתו על תירוץ קלישאתי וילדותי של תלמיד בכיתה ג', והפנה אותו כדלהלן אל השדר המוביל שלו אורי לוי ולצופיו בטלוויזיה, "…כשלא הולך אז לא הולך…". הדו – שיח "נדב יעקובי את אלי אוחנה" איננו שווה כוחות מראש מפני שאלי אוחנה ננעל על תירוץ קטנוני ו- מטופש של, "…מטורף + אין מילים + אין הסברים…". וודאי שיש הסברים ונימוקים מדוע פ.ס.ז'. התמוטטה. הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משלמת לפרשן אלי אוחנה את משכורתו לא כדי ש- יפטור את צופיו ב- "אין הסבר". אלי אוחנה ניגף מפני נדב יעקובי לא רק בגלל שהמציא את הסלוגן המגוחך "מטורף, אין מילים, אין הסברים", אלא מפני שחשף את עצמו קבל צופיו כנרגן, כועס, ונעלב מול מי שאיננו מסכים עמו ולדעתו. נדב יעקובי ואבי מלר מצילים במשהו את האינטליגנציה של פאנל ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אולם גם הם לא נקיים לגמרי. התיאור השידור הישיר של שני הפנדלים והבעיטה החופשית של ניימאר רחוקים משלמות. אינני מבין מדוע השדרנים והפרשנים מתעלמים מנתוני מהירות תנועת הכדור שנשענים על נתוני מרחק וזמן. נדמה היה לי כמתבונן טלוויזיה כי שוערה של פ.ס.ז'. הגרמני Kevin Trapp ממש לא התאמץ לעצור את כדור הבעיטה החופשית המסובבת של ניימאר שטס לעבר קורת שערו הימנית (מנקודת מבטו של קווין טראפ והשמאלית מנקודת מבטו של ניימאר) במהירות ממוצעת נמוכה של פחות מ- 55 קמ"ש. מוזר וגם מביך. האם משהו התנהל שָם שלא כשורה ? אשוב לפאנל האופטיובניקים לאחר ביקור במנהרת הזמן של בוני גינזבורג.

גם הפרשן בוני גינזבורג שנפעם כמו כולם מהתוצאה המהפכנית והדרמטית 1:6 לזכות ברצלונה, השתמש בתחילה כמו אלי אוחנה בתירוץ "…אי אפשר להסביר…" אולם אח"כ כאמור התעשת. עם בוני גינזבורג שוער העבר של נבחרת ישראל יש לי מחלוקת אחרת. בוני גינזבורג נושא עליו גיבנת בת 28 שנים מאז 19 במארס 1989 למרות שהוא איננו אסיאתי כמונו. הוא אירופאי בעל תרבות אירופית. התנהגותו בוגרת. הוא רציני ומאופק. שאיננו מתלהם. זה המון בתקשורת המונים בכלל ובוויזואליה הטלוויזיונית בפרט, והוא גם יפה תואר. יתרונותיו רבים מחסרונותיו עליהם הוא מחפה בנחמדות ובג'נטלמניות שלו, אולם כפרשן כדורגל הוא נשמע לי לא אחת בלתי מהימן. אינני תמיד מאמין לו. אם הוא כזה רָב יָדְעַן בתורת משחק הכדורגל אז כיצד עשה אז ב- 19 במארס 1989 כ- שוער נבחרת ישראל בכדורגל את כל הטעויות האפשריות נגד החלוץ האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל – אוסטרליה 1:1 באצטדיון ר"ג במסגרת הבית האוקייאני של קדם מונדיאל איטליה 1990 ? מדוע וכיצד הסכים בעל כורחו לחטוף סטירת לחי כה מצלצלת מ- צ'ארלי יאנקוס האוסטרלי ההוא בפורום של 2.000000 (שני מיליון) צופי טלוויזיה בארץ ? נדמה לי שלֶחְיוֹ אָדוּמָה עד עצם היום הזה גם בחלוף שנות דור. אנוכי עורך פאוזה בניתוח האקטואלי של הפאנל בהרצליה של ה- אופטיובניקים ב- 8 במארס 2017 בתום הסנסציה הברצלונאית 1:6 וחוזר במנהרת הזמן עשרים ושמונה שנים לאחור.

פוסט מס' 672 : Optimize now (חלק 2). להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. תזכורת : חולשתו של שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989 ב- אצטדיון רמת גן מול הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס. הביצוע המיטבי של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך אותה זה מכבר לנשק השמדה (ספורטיבי). הכדורגל הוא אומנם משחק פשוט אך נועד לאנשים חושבים. פוסט מס' 672. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 10 במארס 2017.

תזכורת עבר : ה- Pre Game Show של המשחק בית"ר ירושלים – מכבי ת"א (1:1) בליגת העל בכדורגל באצטדיון ר"ג ביום שני – 10 בדצמבר 2012 עורר נשכחות. חמישה אנשים ניצבו סביב עמדת השידור הקרקעית בפאנל של ערוץ 1. ביניהם גם שדר המשחק יורם ארבל. אינני זוכר בדיוק מה אמרו קודמיו של המנחה בוני גינזבורג, שני פרשני הפאנל ההוא אלון חזן ואבי נמני, והפרשן המוביל בשידור הישיר דני נוימן, וזה גם לא כל חשוב, אולם אני זוכר היטב מה אמר יוֹרָם אַרְבּלֵ אחרון הדוברים לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בטרם שריקת הפתיחה : "…לפני זה ברשותך אני רוצה לדבר על אצטדיון רמת גן…רק לפני 23 שנה ניחסתי אותך טוב טוב באצטדיון הזה…אני לא אוהב לשדר מאצטדיון ר"ג …הוא בנוי בשיטה הסובייטית, אצטדיון פתוח…מצעדים של טנקים יכולים לעבר כאן…". יורם ארבל הוא שדרן אך איננו עיתונאי ואיננו מתבטא כעיתונאי. הוא וותרן וכַנוּעַ ולכן לא אמר לבוני גינזבורג לפני שלושה ימים במסגרת הפאנל באצטדיון ר"ג את הטקסט ההיסטורי האמיתי שהיה צריך להיאמר ולא נאמר : "…בוני גינזבורג כאן באצטדיון הזה פישלת בגדול לפני כ- 24 שנים נגד נבחרת הכדורגל של אוסטרליה אתה והחומה שלך. על אוזלת היד שלך כשוער לאומי וחוסר האונים של חומתך נבנה הסלוגן "ככה לא בונים חומה"…", במקום זה שִרְבֵּט לו : "ניחסתי אותך טוב טוב…בְּלָה,בְּלָה, בְּלָה…". כְּלוּם. נָדָה. שום עיתונאות. איזה קשקוש. אבל מה, לשַדֵר יוֹרָם אַרְבֵּל יודע.

היום הזה אני ניצב במקומו של יוָרָם אַרְבֵּל ומטיף לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מוּסָר אווירודינאמי ברמה פופולארית. לפני כ- 28 שנה, ביום ראשון – 19 במארס 1989 התמודדה באצטדיון ר"ג נבחרת ישראל בראשות המאמן יוֹסֵף מִירְמוֹבִיץ' ז"ל נגד נבחרת אוסטרליה בראשות מאמנה פְרָנְק אֶרוֹק במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. המשחק עורר עניין עצום בציבור ואנוכי הבאתי לאצטדיון את ניידת השידור הגדולה שלנו, 6 מצלמות + 3 יחידות של הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות, ו- 60 עובדים. יוֹאָב פֶּלֶג הבימאי המצוין של כל תוכניות הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נבחר על ידי לשמש בתפקיד הסוּפֶּר אחראי גם בשידור הישיר הזה. על יוֹרָם אַרְבֵּל הטלתי את המשימה להיות השַדָּר המוביל. אמציה לבקוביץ' נקבע להיות הפַּרְשָן (בעידן של טרום אבי רצון). אצטדיון ר"ג היה מלא עד גדותיו. משטרת ישראל הודיעה לי כי 48000 (ארבעים ושמונה אלף) צופים גודשים את היציעים. בדקה ה- 71 של המשחק התגלה שוער נבחרת ישראל בכדורגל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג במערומיו ובשיא חולשתו. הוא נחשף לא רק כשוער חסר אונים אלא גם לא נבון. אוסטרליה זכתה בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים משערה של נבחרת ישראל בצד הדרומי של המגרש, קצת מצד ימין שלוֹ. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. הם לא למדו ולא הכירו את תכונותיו של הבועט האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. לא היה להם שום מידע אודותיו אפילו לא טיפת סקאוטינג. כלום מודיעין. אֶפֶס ריגול נגדי. הזמנתי בימים ההם את שני מאמני נבחרת ישראל למשרדי בירושלים שלושה ימים לפני המשחק כדי לצפות על המכשיר הטלוויזיוני הטכנולוגי ה- "BVU" בחומר שסיפקה לי הטלוויזיה היוונית ERT אודותיו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס, אך שניהם סירבו בטענה שאין להם זמן. התברר בדיעבד כי שני מאמני נבחרת ישראל בכדורגל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור ושוער נבחרת ישראל שלהם בוני גינזבורג היו משוללי אינפורמציה ולא ידעו כי צ'ארלי יאנקוס המוכשר והמסוכן בועט בעיטות חופשיות רק ברגלו הימנית. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס נותר אנונימי עד אותה הדקה ה- 71 הקרדינלית ההיא באצטדיון ר"ג בה קנה את המוניטין שלו באלגנטיות ויורם ארבל את תהילתו כשַדָּר כדורגל. שניהם, צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס ויוֹרָם אַרְבֵּל נבנו על חורבותיה של החומה שבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנה וקרסה בתוך שנייה אחת, מ- רוב מחסור של כִּישָרוֹן ויֶדָע. יוֹרָם אַרְבֵּל שאג ל- מיקרופון לאחר שהכדור של צָ'אְרִלי יָאנְקוֹס פגש בתוך שנייה אחת את הרֶשֶת של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג, כשהוא משנה אינטונציות ונוזף בנבחרת שלנו בקול הבריטון שלו, כלהלן : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…(!) ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה…(!)". ברור שיורם ארבל טעה בהרכבת הסלוגן. במקום לבוא בטענה אישית, ולומר, "הֵיי בוני גינזבורג, ככה לא בונים חומה…", הוא האשים את כולם. הוא פרס כתב קטגוריה כללי למרות שידע היטב כי השוער הלאומי הוא בַּנַּאי החומה והאחראי הראשי להקמתה, קביעת מידותיה רוחבה, אורכה, ועובייה, ו- כמות השחקנים ש- יאיישו אותה, וכמובן הצבתה במקום עומדה. בוני גינזבורג היה האדריכל שנכשל. השחקנים הם כ- נדבכים שמרכיבים את החומה על פי המיקום הגיאוגראפי היחסי שלה במגרש, הכיוון, עוֹבְיָיה, ועמדות השחקנים – בתוך החומה שנקבע והועיד להם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. בסיקואנס הזה של ההתמודדות על כר הדשא שחקני הַחוֹמָה מְשוּלִים ל- לבֵנוֹת, ל- אָרִיחֵי בניין ו- עושים את מה שמצווה עליהם הבנאי. אך נעזוב זאת כעת כדי לא לקלקל את הסיפור. מעניין מהיבט הַהֵד התקשורתי – טלוויזיוני, כיצד מחַד הריסת החומה קוברת תחתיה את הבַּנַּאי שלה, ומאידך מרוממת את האיש שתיאר בשידור ישיר את קריסתה. השוֹעֵר – בַּנַּאי – אדריכל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין דבר באווירודינמיקה של הכדורגל ובאנטומיה של השחקן הבועט, הושלך באותו הרגע לירכתי ההיסטוריה בגלל קריסת חומתו ובשל שַדָּר הטלוויזיה שתיאר את נפילתה בטקסט שהכיל 16 מילים. לשַדֵר, יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא איננו עיתונאי אך בהחזקת מיקרופון הוא מומחה. משקלו הסגולי ההיסטורי של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כשוער נבחרת ישראל בכדורגל – זעיר. יזכרו אותו כשוער שפישל לא רק נגד אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 ברמת גן אלא גם במשחק קדם גביע העולם של מכסיקו 1986 נגד נבחרת ניו זילנד ב- 26 באוקטובר 1985 באוקלנד. פעם אחת יצא הרחק משערו וחטף גוֹל מביך בבעיטה קשתית. נבחרת ישראל ניגפה במשחק הזה נגד ניו זילנד החלשה בתוצאה 3:1. אי אפשר להזכיר את שמו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנשימה אחת אחת עם יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב. הפתעתי ותדהמתי ממוגבלותם של בוני גינזבורג ושני מאמניו יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל בעניין הבעיטה החופשית המסובבת הייתה עצומה. העולם עסק מאז 1970 בחקר מסיבי של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. נכתבו מאמרים בעיתונות הבינלאומית אודות המחקר האווירודינאמי המרתק של מעופי הכדורגל והכדורעף בחלל האוויר, והיחסים בין משקלם להיקפיהם, שמניבים השפעות שונות של התנגדות האוויר על תנועתם. אף כאן בארץ פרופסור יוסי שפירא פרסם מאמרים מרתקים שעסקו ב- אווירודינאמיקה של הכדורעף ואשר רָאוּ אוֹר ב- ביטאון הכדורעף של איגוד הכדורעף הישראלי. אנוכי בעצמי ובהשראת הבוס שלי אלכס גלעדי שידרתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין 1971 ל- 1989 לפחות חמש כתבות מדעיות אודות האווירודינמיקה של הכדורגל והכדורעף. נבחרת הכדורגל של ישראל בראשות שוערה בוני גינזבורג ושני מאמניה יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל לא שמעה על כך דבר. הכדורגל הישראלי ומאמניהם חיו להם בבדידות מזהרת והפגינו בורות מדהימה בנושא הנדון כאילו אין הדבר נוגע להם. אך בל אקדים את המאוחר.

ביצוע הבעיטה החופשית בכדורגל נשען על מדע האווירודינאמיקה, ועל ידע במתמטיקה ופיזיקה, והכרת האנטומיה של השחקן הבועט. הצבת חומה (במידה והיא נדרשת) היא גם כן מדע. מיקום חומה איננה דבר אוטומטי. וודאי לא עוֹבְיָיה. כמות הנדבכים בתוכה איננו עניין רוטיני. בנאי החומה הלא הוא השוֹעֵר, חייב ללמוד ולהכיר בטרם הבנייה את סוד הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת אופי הבועט, באיזה רגל הוא בועט, ואת פוטנציאל התופעות האווירודינאמיות המשפיעות על מעוף הכדור ונִלוות אליו בדרכו לשער, ואשר עתיד לסַכֵּן אותו את השוֹעֵר. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית חושפת את סודות האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת הסכנה שטמונה בה ואורבת לשוערים. תמיד שאלתי את עצמי האם הצבת החומה נדרשת בכל סיטואציה ובכל מרחק ? לא בטוח ! למרות שעד עצם היום הזה לא נתקלתי בשוער ש- יוותר על הצבת חומה. ראיתי בקריירה הטלוויזיונית שלי מאות חומות שקרסו מפני שהסתירו לשוער את שדה הראייה שלו. הן אומנם הפריעו לבועט אך יותר הזיקו לשוֹעֵר. ווירטואוז הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הוא שהפך את הבעיטה החופשית ל- "נשק השמדה" ספורטיבי המוני במגרשים אך הוא לא היה הראשון. הקדימו אותו הווירטואוזים הברזילאים. כבר ב- 1979 ביימתי ושידרתי ב- "מבט ספורט" סרט מיוחד בן כ- 25 – 20 דקות שדן ב- עקרונות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל והתופעות האווירודינאמיות הנלוות אליה, ואשר מסכנות את השוערים באשר הם. בסרט ההוא ששודר על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני 38 שנים הראיתי אוסף של בעיטות חופשיות מסובבות של אוּרִי מַלְמִילְיָאן, מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר, יְהוּדָה שָהרָבַּנִי, הברזילאים פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה, הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף, ואחרים. באמצעות ניתוח אווירודינאמי הסברתי מדוע הן מסוכנות ביותר. הטעות הקשה של שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז"ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז"ל ב- 19 במארס 1989 נבעה מאי רצון ללמוד ומחוסר ידע אלמנטרי בפיזיקה ומתמטיקה. לבעיטה החופשית המסובבת מספר יתרונות מול בעיטת ההסעה הישירה והחזקה שהייתה מקובלת פעם לפני שנים רבות וכמובן אין משתמשים בה עוד. 

תנועת הרגל מדויקת פחות מתנועת היד.

כבר הוסבר כאן לא פעם אחת כי בעת הבעיטה החופשית המסובבת של לֵיאוֹ מֶסִי (וגם של הבועטים האחרים) מופעלת על הכדור הפרדת כוחות. כוח אחד מסובב את הכדור סביב עצמו והכוח השני מאיץ את הכדור לפנים. פעולת הפרדת הכוחות מסובבת את הכדור אולם איננה מאפשרת לסך כוח הבעיטה כולה לעבור דרך מרכז הכובד של הכדור. סיבוב הכדור נעשה על חשבון העוצמה, הכוח, והמהירות שאמורים לדחוף אותו לפנים. ה- רֶגֶל בגופנו (כ- % 17 מסך משקל גוף האדם) היא איבר גַס וכבד בהשוואה ליָד. הקואורדינציה של תנועת הרֶגֶל של אדם ממוצע לרבות בעיטה בכדור היא יותר כוחנית ומסורבלת ופחות מדויקת מאשר תנועת היד. קשה מאוד לקלוע סַלִים ברֶגֶל. קַל לקלוע אותם ביָד. למרות האמור לעיל הרגל השמאלית של לֵיאוֹ מֶסִי היא איבר ספורטיבי שונה משל רבים מאתנו. הרֶגֶל שלו היא מכשיר מדויק לא רק בבעיטות חופשיות מסובבות לשער, אלא גם בשליטה האישית שלו בכדור, בהחזקת הכדור, במסירות סרגל לחבריו, ומבלי לאבד את כישרונו בארגון המשחק. את אותם הדברים הללו אמרו בצדק גם אודותיהם של קודמיו בועטים מוכשרים כמו, פרנץ בקנבאואר, רוברטו ריבלינו, פלה, גרינצ'ה, דייגו ארמאנדו מאראדונה, דיוויד בקהאם, ריינר בונהוף, מרדכי שפיגלר, אורי מלמיליאן, ואחרים. הבעיטות החופשיות המסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים והמאבק בין הבועטים לשוערים והחומות שלהם הפכו ל- ריטואל טלוויזיוני שובה עין בגלל "סכנת השוערים" שהן טומנות בחובן.   

מידות הכדורגל : משקלו והיקפו.

האזנתי בשעתו בקפידה לשידוריו של יורם ארבל מברזיל את משחקי מונדיאל 2014 ותמהתי כל פעם מחדש כשהוא מתייחס למשקל של כדור המשחק "בראזוקה" (Brazuka) באופן סַפְרוּתִי, כלהלן : "הכדור קל…הכדור הזה יותר קל…הכדור הוא קל…וכו'…". הוא איננו מדבר עם קהל צופיו עובדות. לא על פי נתונים מתמטיים. קַל הוא מונח יחסי. מידת משקל שאמורה להתייחס למשהו. כשיורם ארבל אומר לצופיו כי "הכדור קל" למה הוא מתכוון ? קל יחסית לעומת כדורסל ? קל יחסית בהשוואה ל- כדור ברזל ? ו/או קל יחסית לכרית נוצות ? מה כל כך קשה ליורם ארבל לומר לצופיו כי משקל הכדורגל כפי ש- מצוין בספר החוקה נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. חברת ההנעלה וההלבשה הגרמנית adidas שחתמה עם ה- FIFA על הסכם Sponsorship ב- 1970, וכעת האריכה את תוקף החתימה עד 2030, היא האחראית על אספקת הכדורים. החוזה המיוחד וארוך טווח בן 60 שנים בין אדידאס ל- FIFA מונע מחברות הנעלה והלבשה מתחרות כמו "נייקי", "ריבוק" ו- "דיאדורה" להיכנס לזירת התחרות המסחרית היוקרתית. חברת אדידאס רבת המוניטין משלמת ל- FIFA כ- 125000000 (מאה עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת הבלעדיות בכל מונדיאל. חברת אדידאס (adidas) מייצרת הכדורים עבור המונדיאלים איננה רשאית כמובן לשנות את מידות הכדור מכפי שנקבע בחוק. משקל והיקף כדור ה- בראזוקה במונדיאל ברזיל 2014 זהה למשקל והיקף הכדור ששוחק בפעם הראשונה בטורנירים רשמיים בינלאומיים, אלה של אולימפיאדות פאריס 1924 ו- אמשטרדם 1928 (אורוגוואי זכתה בהם פעמיים במדליות הזהב), ואח"כ גם במונדיאל אורוגוואי 1930. חברת "אדידאס" פרסמה זה מכבר את נתוני משקלו והיקפו של הבראזוקה, לרבות נתון האלסטיות של הכדור החדש. משקלו 437 גרם. היקפו 69 ס"מ. ולאחר נפילה חופשית מגובה של כמה מטרים הוא צריך לנתר בחזרה לגובה של 1.41 מטר. מדוע יורם ארבל לא ציין את הנתונים הנ"ל בפני צופיו (וגם לא הפרשן האפרורי שלו דני נוימן), אלא השתמש במונח "כדור קל" בלבד…? למה המפיקים והעורכים שלו במונדיאל 2014 לא דרשו ממנו למסור לציבור את האינפורמציה הבסיסית ולא להסתפק בהגדרות כלליות ?

adidas 14

טקסט תמונה : adidas חושפת את הבראזוקה ב- מונדיאל ברזיל 2014 ואת נתוניו : משקל 437 גרם, היקף 69 ס"מ, ואת מידת האלסטיות שלו. הכדור צריך לנתר מהקרקע לגובה של 1.41 מטר לאחר שמפילים אותו מגובה של מטרים אחדים. (מקור התמונה : חברת אדידאס).

חיפשתי בספר חוקת הכדורגל המצוי בחדר עבודתי את מידת האלסטיות של הכדורגל, כלומר לחץ האוויר בתוכו. לא מצאתי. לעומת זה ספר חוקת הכדורסל מצביע בבירור על מידת האלסטיות של כדור המשחק. הפלת הכדור לקרקע מגובה 1.80 מ' (בתחתיתו) מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.40 בחלקו העליון. והנה באה עכשיו חברת adidas ומביאה את המרכיב האלסטי של הכדור החדש שלה ה- בראזוקה. הפלתו מגובה של כמה מטרים מחייבת אותו לנתר בחזרה לגובה של 1.41 מ'.

המקדם האלסטי של הכדורגל.

אנוכי מבקש להסב את תשומת לבם של קוראי הבלוג לנושא הנוגע למקדם האלסטי של כדור הבראזוקה. אני זוכר שבהיותנו ילדים קטנים היינו מצטופפים סביב מגרש הכדורגל של הפועל בקיבוץ אפיקים מוקף בעצי ה- אקליפטוסים הגבוהים, מסתכלים בהערצה בכוכבי קבוצת הכדורגל שלנו ובראשם חברי הקיבוץ שלמה קֶסְלֶר, אליהו וִוילְדֶר, צבי לוֹפָּטִין, ו- זוּזוּ מתמודדים נגד קבוצת הכדורגל ה- "הונגרית" של קיבוץ מעגן על שפת הכינרת ובראשם החלוץ המרכזי נֵגוּּש (הצנחן פרץ גולשטיין ז"ל והצנחן יואל פלגי כותב הספר "רוח גדולה באה" היו חברי קיבוץ מעגן). לפני כל משחק בימים ההם נערך טקס חניכת כדור המשחק ע"י השופט. קיבוצניק שלא היה מוכשר להיות כדורגלן היה מספיק טוב כדי להיות שופט. השופט היה נוטל את כדור המשחק הישן עשוי עור ופנימית ורכוס ע"י שרוך ארוך, ולוחץ אותו בשתי ידיו, כדי לוודא שהוא מנופח מספיק. ברור שתכף ומייד נוצרו חילוקי דעות. חלק אמר שהכדור מנופח מידי והחלק האחר טען שחסר אוויר בכדור. לעיתים היינו אנו הילדים מצווים לרוץ עם הכדור אל הקומפרסור של הגראז' הסמוך של הקיבוץ כדי לדחוס עוד קצת אוויר לפנימית הגומי. פוטנציאל האלסטיות של הכדור (כלומר מידת הקפיציות בגין ניפוח אידאלי שלו ולחץ האוויר בתוכו) היא נתון מהותי הנוגע למהירות תנועתו לאחר בעיטה ו/או נגיחה בו. מציאת המקדם האלסטי (ו/או מקדם הקפיציות) של הכדור מתבסס על נוסחה שבה e שווה לשורש ריבועי של הגובה ממנו הופל הכדור לקרקע (h1) חלקי הגובה אליו ניתר הכדור בחזרה לאחר פגיעתו בקרקע (h2). למשל : אם מפילים כדור מגובה של 10 מטרים (h1) לקרקע והוא מנתר בחזרה לגובה של 0.92 מ' הרי המקדם האלסטי שלו (e) שווה ל- 0.92. אפשר לבחון זאת באמצעות חישובים מתמטיים לא כל כך מסובכים.

elastic

הוכחת הנוסחה הנ"ל מבוססת על שני חוקים יסודיים בטבע . הראשון – חוק שימור התנע . חוק שימור התנע קובע כלהלן : 'm1v1 + m2v2 = m1v1' + m2v2. כלומר שני גופים בעלי מסותת m1 ו- m2 נעים במהירויות שונות v1 ו- v2 שמתנגשים, הרי סכום התנע שלהם לפני ההתנגשות שווה לסכום התנע שלהם לאחר ההתנגשות. חוק שימור האנרגיה דומה לחוק שימור התנע. גם במקרה זה סכום האנרגיה של שני הגופים לפני ההתנגשות שווה לזה שלאחר ההתנגשות. כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין אין איבוד אנרגיה כתוצאה מההתנגשות. האנרגיה היחידה שיש למערכת היא אנרגיה קינטית שמוצאת את ביטויה המתמטי בנוסחה mv בריבוע חלקי 2. במקרה זה מקבל חוק שימור האנרגיה את הצורה הבאה :

elastic 1

מדובר בשתי משוואות שלפחות אחת מהן (משוואת שימור האנרגיה) היא די מסובכת כי היא מכילה ביטויים מהמעלה השנייה (בריבוע). שתי המשוואות האלסטיות אומרות כי המהירות היחסית של שני הגופים אחרי ההתנגשות שווה למהירות היחסית שלהם לפני ההתנגשות. זה נכון אך ורק כשמדובר בהתנגשות אלסטית לחלוטין. בהתנגשות אלסטית – פלסטית כמו התנגשות הכדורגל בכר הדשא ו/או בקורה ובמשקוף, ו/או התנגשות בין נעל הכדורגלן לכדור, ו/או התנגשות בין הראש לכדור, המהירות היחסית של הכדור לאחר ההתנגשות קטנה ממהירותו היחסית לפני ההתנגשות בגלל כל מיני איבודי אנרגיה בשעת ההתנגשות בין שני הגופים שהיא בכיוונים מנוגדים. וזה הולך ככה :

elastic 3

המהירות אחרי ההתנגשות שווה למהירות אחרי ההתנגשות כפול המקדם האלסטי (e) בסימן מינוס כי מהירויות הכדור לפני ואחרי ההתנגשות הן בכיוונים מנוגדים (לפני ההתנגשות בכיוון מטה ולאחריה כלפי מעלה ואז מתקבלת הנוסחה :

elastic 4

את 'v1 ו- v1 אפשר לבטא בעזרת h1 ו- h2 שהם גדלים נוחים יותר למדידה מהמהירויות ומשיקולי אנרגיה. אנרגיה פוטנציאלית : ep = mgh . אנרגיה קינטית :  2 ek = 1/2 mv (אנרגיה קינטית שווה ל חצי MV בריבוע . כלומר : mgh1 = 1/2 mv1 2 פעולות מתמטיות לא מסובכות יובילו אותנו מכאן למקדם האלסטי – ששווה ל- v1  חלקי  v1 – ששווה למקדם האלסטי e ששווה לשורש ריבועי של h1 חלקי h2אני אנסה לפשט זאת : כשהכדור נמצא בגובה h1 מעל הקרקע במצב מנוחה והוא נופל נפילה חופשית הופכת כל האנרגיה הפוטנציאלית שהייתה לו לפני תחילת התנועה לאנרגיה קינטית כאשר הוא פוגש את הקרקע. באופן דומה הופכת כל האנרגיה ה- קינטית שלו לאחר הפגיעה בקרקע לאנרגיה פוטנציאלית כשהוא מגיע לשיא הגובה ב- h2. למקדם האלסטי של הכדורגל כמו גם זה של כדורעף, של כדורסל, ו/או כמו גם של כדור טניס – זה שקובע את גמישותו וקפיציותו, יש השפעה מכרעת על התפתחות אופי המשחק. אופי משחק שנובע מ- מהירות תנועת הכדור, יכולת הבלימה שלו, והכישרון הטכני האישי של כל שחקן באשר הוא לטפל ולהשתמש בכדור מבלי שיברח לו מהרֶגֶל ו/או מהיָד.

elastic 2

טקסט תמונה : כדור טניס שנע במהירות גבוהה (200 קמ"ש) מתפחס לשבריר שנייה בעת ההתנגשות עם מיתרי המחבט. כישרונו לשוב לצורתו המקורית ולנוע בחזרה במהירות גבוהה היא מסממני המקדם האלסטי שלו. (התמונה צולמה במהירות של 1000 פריימים בשנייה אחת) ונלקחה מהספר המצוין שחיבר האמריקני ג'ון באן ב- 1955 ואשר קרוי "SCIENTIFIC PRINCIPLES of COACHING". הספר יצא לאור בארה"ב בשנת 1955 ע"י חברת Prentice Hall. (באדיבות פרנטיס הול).

הבה אחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה הסלוגן רָב המוֹנִיטִין של יורם ארבל : "אמרתי לכם ככה לא בונים חומה". הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30- 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים. משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק"ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק"ג, מָסָה שכבדה פי 30 יותר מהכדור שאותו הֵאִיץ. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני יותר מיובל שנים שלוכד את החלוץ האנגלי ג'ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ' והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות של הכדור. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת  International football book).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה שלה. אנשים בעלי רגליים שריריות ו- כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית היו שותפים לו דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ') והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיסיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט או מצדה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו מעין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. לבסוף התנשק והתחבק דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל. במארס 1979, אִפְשֵר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי (היה עסוק בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ – וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- "מבט ספורט", שנושאה היה, "האווירודינמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת". זאת לא הייתה כתבה בעצם. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון "בלומפילד" והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ' מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את מַנוּ שְוָורְץ, אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט באותו סיקואנס יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו. על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגו עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר. הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה בעזרת ניסיונות ב- "ניקבת הרוח" של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים. הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ופופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ.

יצא לי אז לשוחח רבות בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ, ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת  ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת, סִחרור הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונת ה- VTR בקומה השנייה של הבניין שלנו, כלהלן : "ככה לא מסדרים את החומה.. ככה לא מעמידים חומה… לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה או אחר הצבת חומה… החומה לא עומדת נכון… יש פּרצה בחומה… וכו'…". לא הייתי צריךך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. הוויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ' ל- 30 מ' היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ווירטואוז כדורגל. מומחה בהענקת מסלול תעופה מדויק לכדור. כמעט יחיד בדורו. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק "השמדה" המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה "עָקוּם" מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט "כוח עילוי" (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים , שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- "כוח עילוי" והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

היו למָארָאדוֹנָה מורים טובים. כדורגלני ברזיל. אפילו ריקודי הניצחון שלו לאחר הבקעת ונִיתּוּץ החומות דמו לאלה של פֶּלֶה, זָ'אִיְרזִינְיוֹ, ורוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל של מכסיקו ב- 1970. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ילד בן 10 ב- 1970 כשצפה בטלוויזיה בשחקני הכדורגל הווירטואוזים של ברזיל באחת משכונות העוני של בואנוס איירס שָם גדל. ג'וּלִינְיוֹ ודִידִי בעטו כדורים מסובבים כבר במשחקי גביע העולם של 1954 בשווייץ. גָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה הבקיעו שערים מדהימים בבעיטת חופשיות מסובבות בגביעי העולם של 1962 בצ'ילה ו- 1966 באנגליה. רק צילומם היה נחות בשנים ההן ולכן שיווקם נפגם. התפתחות צילומי הטלוויזיה במשחקי הכדורגל עשתה קפיצה גדולה במונדיאל של מכסיקו 1970. כיסוי משחקי גביע העולם במכסיקו 70' היה עשרת מונים טוב יותר משל ה- BBC ארבע שנים קודם לכן. מכסיקו הנחשלת שנחשבה למדינת העולם השלישי, ייצרה כיסוי טלוויזיה טוב הרבה יותר מזה של אנגליה המפותחת והמתקדמת ארבע שנים קודם לכן במונדיאל 1966. המכסיקנים הוסיפו מיקרופונים ומצלמות לצורך כיסוי המשחקים. הם היו הראשונים להציב מצלמות גם מאחורי השערים. זווית צילום שלא הייתה מוכרת ומקובלת עד אז אך היא חשובה ביותר. TeleMexico פיתחה פילוסופיית כיסוי מעניינת של משחק הכדורגל ובשל שפע המצלמות היחסי שעמד לרשותה, היא גם הכפילה את כמות ההילוכים החוזרים.

מצלמות הטלוויזיה האחוריות במכסיקו 1970 שיווקו בהצלחה מרבית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של כדורים חופשיים בנבחרת ברזיל בכל הזמנים. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 18 מטרים ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון "חַלִיסְקוֹ" בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ'כוסלובקיה בבית המוקדם. הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ. סצנת הבעיטה כולה של רוברטו ריבלינו מול החומה הצ'כוסלובקית צולמה כולה מאחורי השער הצ'כוסלובקי. זווית הצילום הזאת הייתה ראשונית וחדשנית, וגם מעניינת ומאירת עיניים. חידוש טלוויזיוני מפליג. עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה, זאת הניצבת ברום האִצטדיון מעל קו האמצע. הבימאי המכסיקני הפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ'כוסלובקיה למצלמה מובילה והגשים בכך את פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא, הגורסת כלהלן : "תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- "לאוויר" (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו כאילו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון. פעם אחת זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי, פעם אחרת על קווי המגרש, ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי". זוהי בעצם כל תורת הבימוי הטלוויזיוני על רגל אחת.

השוער הצֶ'כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor, שוער קבוצת דוקלה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שִבְעָה שחקנים. הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ'אִירְזִינְיוֹ התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר). רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ'אִירְזִינְיוֹ. על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילאי הזריז עם יריית הכדור. ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר. כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת. שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן  (David Coleman) המיתולוגי מ- BBC. הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ'כוסלובקי. שומעים את זה בקולו. “…What a Goal”, שאג דֵיוִויד קוֹלְמָאן למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC.

טקסט תמונה : קיץ 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. רשת הטלוויזיה המכסיקנית "TeleMexico 1970" מחוללת היסטוריה במונדיאל של מכסיקו 1970. היא מציבה בפעם הראשונה מצלמות אחוריות לכיסוי משחק הכדורגל. מראה מרנין מאין כמותו. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש עצום. הבימאי המכסיקני משתמש בחידוש הדרמטי הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר. התיעוד הטלוויזיוני הזה מראה כי החומה מסתירה את הכדור למצלמה וגם לשוער ופוגעת בשדה הראייה שלו. השוער הצ'כוסלובקי הלאומי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילאי רוברטו ריבלינו קיצוני משמאל שנייה לפני הבעיטה שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובקי. מימין לשבעת השחקנים הצ'כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילי ז'אירזיניו (מס' 7). שחקן צ'כוסלובקי אחר שומר בנפרד על טוסטאו. קיצוני מימין בתמונה זהו הברזילאי גרסון ועל קשת ה- 16 ניצב פלה. (באדיבות Televisa ו- TeleMexico).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ שהביאה לכיבוש השער הצ'כוסלובקי פותחת את הסרט שלי, "חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית אווירודינמית". הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ. הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע. סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה. אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה. לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה. החומה הצ'כוסלובקית התארגנה באיטיות, וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן. רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה. אח"כ הכול השתנה. פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה ל- 1:1 לאחר מכן הבקיע פֶּלֶה שער ווירטואוזי בלתי נשכח ממסירה ארוכת טווח מדויקת מאוד של גֶרְסוֹן. פֶּלֶה עצר את הכדור תוך כדי ניתור בחזהו ברחבת החמש הימנית של השער הצ'כוסלובקי, הכדור ניתר פעם אחת על הקרקע ואז הוא בעט אותו מהאוויר מימין לשמאל וקבע 1:2. אח"כ הוסיף זָ'אִירְזִינְיוֹ עוד שני שערים יפהפיים, ובסיום המשחק הייתה התוצאה 1:4 לזכות ברזיל. ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות שהציבה רשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa במונדיאל של 1970, חשפו לראשונה זווית צילום הכרחית נוספת במשחקי הכדורגל.  ההילוך החוזר האחורי של שער השוויון של פֶּלֶה בנגיחה 1:1 במשחק הגמר נגד איטליה ב- 21 ביוני 1970 חתם התפתחות יצירתית מעניינת בהצבת מצלמות הטלוויזיה וקבע סטנדרט צילום חדש במשחקי הכדורגל. בלתי נשכח. מישהו ברשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa ב- 1970 הרחיק ראות והיטיב להכין את שיעורי הבית שלוֹ. אין כיום שום רשת טלוויזיה רצינית אשר מכבדת את עצמה, שאיננה מציבה מצלמות מאחורי השערים. הקטע הטלוויזיוני של המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה 1:4 במונדיאל מכסיקו 1970 ו- כִישרון השידור הטלוויזיוני של המנוח דֵיוִויד קוֹלְמָאן ז"ל הוא Masterpiece, יצירת מופת. המבצעים הנפלאים שהולידו את כיבוש השערים הווירטואוזים והשערים עצמם במשחק המרתק והמעניין הזה ברזיל נגד צ'כוסלובקיה 1:4, והניצחון של ברזיל על איטליה באותה תוצאה 1:4 במשחק הגמר באִצטדיון "האצטקה", שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשחור/לבן. פַּסֵי הקוֹל בשידורי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 שייכים לדן שילון במשחק הגמר ולשַדָּר האנגלי רָב המוניטין של ה- BBC  בימים ההם דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) ששידר את המשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה. שידור Play by play מוצלח מאוד של השַדָּר הבריטי הדגול. קולו של דן שילון נעדר מהמשחק ברזיל – צ'כוסלובקיה שהתקיים בגוואדאלאחרה מפני שהיה עסוק באותה העת בשידור משחקי נבחרת ישראל שהתמודדה בבית המוקדם שלה בערים פואבלה וטולוקה, נגד הנבחרות הלאומיות של אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמה ממשחקי הכדורגל במונדיאל מכסיקו 1970 הפכו ליצירות מופת שנהנו מלאכת כיסוי טלוויזיונית משובחת. זאת הייתה סימביוזה מופלאה בין המצלמות המכסיקניות של "TeleMexico 1970" לבין השחקנים והכדור הנעים על כר הדשא. רבי אומנים כמו פֶּלֶה (Pele), בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודומיהם העניקו לנו תרבות ספורט מיוחדת במינה וחוויית טלוויזיה בלתי נשכחת. היא צרובה לעַד על הטייפים.

בעיטה חופשית מסובבת מוצלחת הייתה ל- פֶּלֶה (Pele) במשחק נגד רומניה בבית המוקדם, ב- 10 ביוני 1970 באצטדיון "חליסקו" ב- גוואדאלאחרה. פֶּלֶה סובב את הכדור מ-20 מטר והכניע ללא קושי את השוער הרומני סְטֶרִיקָה אָדָאמֶץ' (Sterica Adamache). זה היה כבר עניין של הרגל. המצלמות המכסיקניות עמדו במבחן ותיעדו זאת היטב. ניתן היה להשתמש בהקלטות שנשמרו על הטייפים הכבדים לצורכי לימוד. אין פלא שבמונדיאלים הבאים עלו לגדולה כוכבים ברזיליים נוספים כמו, דִירְסֵיאוּ, נֶלִינְיוֹ, זִיקוֹ, אֶדֶר, וכמובן רוֹנָאלְדוֹ, ורוֹלָנְדִינְיוֹ. הבועטים מברזיל העלו כמו הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את הבעיטה החופשית המסובבת לדרגת אומנות והפכו אותה לכלי נשק משחית במשחק. מעשה תעתועים מסיטוֹת אותו תופעות הלוואי האווירודינאמיות ממסלולו הצפוי והופכות אותו לכל כך מסוכן לשוערים. הייתי עֵד בתוקף תפקידי כעורך, מפיק, מנווט, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למאות אולי אלפי בעיטות חופשיות מסובבות במשחקי הכדורגל בארץ ובעולם. הנה הבעיטה החופשית הראשונה שעולה לדיון וזכורה לרבים. זה קרב ביום רביעי – 21 באוקטובר 1998 בעת שנבחרת ישראל בכדורגל התמודדה באִצטדיון רמת גן נגד נבחרתה הלאומית של ספרד במסגרת קדם 2000 Euro. זכויות השידור של המשחק הזה לא היו בידינו. ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר אותו ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל ובספרד. המשחק הזה זכור לי היטב, מפני שעד הדקה ה- 64 צעדה ישראל תחת שרביט האימון של שלמה שרף ועוזרו יצחק שום ביתרון 0:1. ריח של הפתעה היה באוויר. בדקה ה- 64 נפסקה בעיטה חופשית לזכות נבחרת ספרד ממרחק של 28 מטרים משער ישראל. ליד הכדור ניצב כבר פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ המומחה הספרדי הידוע לבעיטות חופשיות כשהוא מתבונן ברפי כהן שוער נבחרת ישראל. בעוד רפי כהן מסדר ומעמיד את חומת השחקנים מול הבועט המחוּנַן, ניהל כבר פרנאנדו הְיֶירוֹ את קרב המוחות נגד יריבו ושרטט בדִמיונו את המהלך המתעתע של הכדור אותו יבעט בבעיטה חופשית. כשהסתיימו ההכנות של ההגנה הישראלית בעט פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ בכדור החופשי. כעבור 1.06 (שנייה אחת ושֵש מאיות) נחת הכדור המסובב בשיפולי הרשת. התוצאה הפכה ל- 1:1 חישוב פשוט מצביע על מהירות ממוצעת של 95 קמ"ש בה נע הכדור הירוי של פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ לעבר שער ישראל. קל מאוד לבדוק זאת באמצעות מכשירי העריכה הדיגיטאליים של תעשיית הטלוויזיה, ואפילו באמצעות שולחן עריכת סרטי פילם ישן מסוג ה- Steenbeck. זה היה שער מתסכל. התִּסכול נובע מההפרש בין הציפיות של השוערים והמאמנים לבין המציאות בשטח. רבים לא מבינים עדיין כמה בעיטה חופשית לשער ממרחקים שבין 16 מטרים ל-30 מטרים מסוכנת. נראה היה כי הנבחרת סומכת על שוערה רפי כהן והחומה שהציב שישמשו כלי מגן איתן נגד פרנאנדו הְיֶירוֹ. לא בכְדִי נראה המאמן שלמה שרף מתרומם בעצבנות ובאכזבה רבה ממקום מושבו מייד אחרי כיבוש השער. המצלמה התחתונה של ערוץ 5 לכדה את תנועת השפתיים שלו (ב- Close up) כשהוא ממלא את מסך הטלוויזיה וממלמל בכעס רב, "אֵיזֶה אֶפֶס…", ומתכוון לשוער הנבחרת שלוֹ חסר הידע והמזל. שלמה שרף היה מתוסכל ומרוגז מאוד. בכעסו כי רָב לאחר השער המרגיז האשים ונִיאֵץ את השוער שלוֹ בשידור ישיר קבל עם ועדה. מנקודת מבטו שלמה שרף הוא עשה כביכול את המעשה הטבעי וההגיוני ביותר אך הוא לא צָדָק, לפחות לא מההיבט החינוכי כמנהיג של נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל. ככה לא מנאצים חניך שלך שעשה את מיטבו אולם לא הספיק כדי למנוע את כיבוש השער. השוער הישראלי נפל קורבן לבעיטה חופשית מסובבת ונכשל במקום שגם שוערים טובים ממנו בעולם לא הצליחו יותר ממנו. רפי כהן נכנס אם כן לחברה בינלאומית נכבדה. ניתוח מכני של הבעיטה קובע שבעוד פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ מפעיל על הכדור כוח בחלק הפנימי של כף רגלו הימנית ומקנה לו תאוצה לפנים, הוא גם מסובב את הכדור בחוזקה מימין לשמאל במישור האנכי. נוצרת הפרדת כוחות שמְאֵטָה בעצם את תנועת הכדור קדימה, מפני שלא כל הכוח שמשקיע פרננדו היירו בבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור. אף על פי כן זוהי בעיטה חזקה שדוחפת את הכדור במהירות רבה לפנים וגם מסובבת אותו בהתמדה מימין לשמאל. הסִחרור גורם לכדור לנוּע במסלול תעופה עקום בדרכו לעקיפת החומה .רפי כהן לא ידע להיכן פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ יסחרר את הכדור. ימינה או שמאלה. הוא יכול היה רק לנַחֵש. בצַר לוֹ העמיד חומה צרה בת שלושה שחקנים. אָבִי נִימְנִי מימין, וָואלִיד בָּאדִיר באמצע, ואֶיָיל בֶּרקוֹביץ' משמאל.

התפתחות טכנולוגיית הצילום ברבות השנים באירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה בארץ ובעולם מסבירה במשהו את ההתפתחות המקבילה של כישרון השידור ויכולת האבחנה, הביטוי, והתיעוד של שַדָרֵי הספורט. פנינת השידור של יורם ארבל משאִבְחֵן בשידור ישיר ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- "אַצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה (1:2) את "יָד האלוהים" כמעשה מִרְמָה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה – עילאית (!) היא איננה נופלת באיכותה מהסלוגן שהגה ב- 1989 כשזעק בשידור ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "ככה לא בונים חומה…", בעת הבקעת שערו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מבעיטה חופשית מסובבת במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג את שערו של בוני גינזבורג. שתי פנינות השידור היו הפצת אור טלוויזיוני אך היה בכל זאת הבדל ביניהן. אבחון מעשה המִרְמָה של "יָד האלוהים" בתריסר מילים ("לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון") של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה נעשה בהברקה של שניות, ואילו הסלוגן "ככה לא בונים חומה" צמח, הבשיל, ונאמר על קרקע פורייה מוכנה מבעוד מועד.

ב- 4 במאי 1986 הביסה נבחרת ארגנטינה בעת ביקור בארץ במשחק רעים באִצטדיון ר"ג את נבחרת ישראל 7:2. ארגנטינה עם כוכבה דיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שימשו אובייקט שידור מרהיב, ומנהל הטלוויזיה חיים יבין נענה לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק הזה לצופי הטלוויזיה בישראל. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה היה במאי 1986 שחקן קבוצת נאפולי ואלוף איטליה באותה עונה. מגה סטאר בעל שם עולמי. יום אחד ב- 1985 נחת במפתיע בישראל ואָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט של העיתון "חדשות" גילה את מחבואו. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נרשם בשם בדוי והתאכסן במלון "הילטון" בירושלים. שלחתי לשם את המפיק שלי יוסי לנדאו (יליד ארגנטינה בעצמו ודובר ספרדית רהוטה) יחד עם הצלם שְרַגָא מֶרְחַב כדי לנסות לראיין את כוכב הכדורגל רב המוניטין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נענה להפצרותיו של יוסי לנדאו וירד ללובי המלון. במקום המתינו לו כבר עשרות עיתונאים ועוד עשרות סקרנים שגרמו להמולה רבתי במקום. אף על פי כן התקבל ריאיון קצר והייתה כתבה ששודרה באותו ערב ב- "מבט". עונת הכדורגל של 1986- 1985 במדי נאפולי הייתה הראשונה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בקריירה שלו באיטליה. קודם לכן שיחק בליגה הארגנטינית ואח"כ כיכב בליגה הספרדית במדי ברצלונה. כשהגיע לאיטליה כבר היה שחקן ראשי על בימות הכדורגל הבינלאומיות בתבל וגם מיליונר. באיטליה התחנה השלישית שלו הפך למולטי מיליונר. 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) צופים העניקו לו באצטדיון של נאפולי קבלת פנים מלכותית בקיץ 1985 כמו לקדוש. הכדורגל באיטליה נחשב לדת ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האפיפיור שלו. מכונית ספורט מהודרת פתוחה הובילה אותו לבוש אזרחית לאִצטדיון העירוני "סיינט פאולו" בסתם יום של חוֹל לפגישת היכרות עם המוני מעריציו בנאפולי. המכונית סובבה בנהיגה איטית סביב כר הדשא ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעט 100 כדורי רגל שאִרְגֵן לו נשיא המועדון לעבר היציעים הדחוסים עד אפס מקום. ההערצה והאהבה אליו בנאפולי לא ידעה גבולות. זאת הייתה סגידה. הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI הייתה שם ותיעדה את האירוע. האייטם המרשים הזה מלא חיים, אווירה, וצבע – נשלח מטעמה ל- EVN מס' אחד מגזין החדשות האירופי (Eurovision News – מגזין חדשות יומי שמופץ ברחבי אירופה באמצעות סירקולציה לוויינית) והופץ ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU באותו ערב לכל חברות האיגוד ושודר בכל רחבי היבשת למעֵט ב- "מבט" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתבה המדהימה הזאת בה עורכת העיר נאפולי קבלת פנים מלכותית לאפיפיור הכדורגל, התקבלה גם בירושלים מכוח חברותינו ב- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union). ביקשתי לשָדֵר אותה  במהדורת החדשות "מבט" אך נדחיתי ע"י העורכים בטענה שהיא איננה מעניינת ולא חשובה דַיָה. הכתבה שודרה באיחור של כמה ימים בתוכנית הספורט "משחק השבת".

המשחק הבינלאומי ישראל – ארגנטינה באביב 1986 באצטדיון ר"ג התקיים במסגרת הכנותיה של ארגנטינה לקראת טורניר גביע העולם שהיה אמור להיפתח בתוך פחות מחודש ימים במכסיקו ב- 31 במאי 1986. היו אנשים בארגנטינה שהאמינו כי משחק רֵעים על אדמת הקודש של ארץ ציון המוזכרת בתנ"ך תסייע לה לזכות בגביע העולם. נבחרתה הלאומית של ארגנטינה הסכימה להגיע לישראל. ביקשתי מידִידַיי במחלקת הספורט של רֶשֶת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI להכין לי את מסכת שעריו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שחקן קבוצת נאפולי בליגה האיטלקית שזכתה באליפות באותה עונה של 1986 – 1985. ידעתי שרבים משעריו באותה עונה מזהירה במדי נאפולי נכבשו מבעיטות חופשיות נייחות מטווחים של כ-20 מטרים. שידרתי את מלאכת הבקעת השערים של הפנומן הארגנטיני בליווי טקסט מתאים שכתבתי בעצמי בתוכנית "משחק השבת" ששודרה במוצ"ש – 3 במאי עֶרֶב המשחק ישראל נגד ארגנטינה.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן ה- 26 היה אז בשיא כוחו, רב אמן בכדורגל. חלק משעריו הובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 25 – 18 מטרים, וגם 30 מטרים ואפילו יותר. הֵן הביאו לקריסתן של החומות האיטלקיות שהציבו מולו שוערי הקבוצות בזו אחר זו. הוא בעט בכדור תמיד רק ברגל שמאל שלוֹ. בחלק הפנימי של כף הרגל. הבעיטה המסובבת התבצעה כמעט ללא הרצה. הוא ניחן במסת שריר גדולה ברגליו אך חשובה ממנה הייתה תנופת הרגל והקואורדינציה המיוחדת של עבודת הקרסול וכף הרגל שלוֹ. תופעה ייחודית ויוצאת דופן רק לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. בתחום הזה הוא היה פֶנוֹמֶן. מה היה סוד כוחו האמיתי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בבעיטה החופשית ? התשובה פשוטה. סוד כוחו היה ביכולתו וכִישרונו העצום לבעוט בחוזקה בכדור ברגלו השמאלית אך בד בבד גם לסובב אותו (סביב צירו עם כיוון השעון) כדי לעקוף את החומה הניצבת מולו. הכוח שהפעיל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעת הבעיטה בכדור גרם בעצם להפרדת כוחות. כוח אחד הֵאִיץ את הכדור במהירות לפנים והכוח השני סובב את הכדור סביב עצמו. על הכדור נוצר לחץ בשל התנגדות האוויר ומהירות שונה של זרימת מולקולות האוויר משני צידיו של הכדור המסתובב. האוויר זורם מהר יותר עם כיוון סיבוב הכדור מאשר בצד של סיבוב הכדור נגד כיוון השעון. הבדלי הלחצים משני צידי הכדור מתורגם ל- "כוח עילוי" ש- מסיט בהתמדה את הכדור ממסלולו הצפוי, וחודר לשער פעמים רבות להפתעת השוער ושחקני החומה. לטלוויזיה יש עניין רב בכיסוי בעיטות חופשיות במשחק מפני שהן אירוע צילום דרמטי שמעורר סקרנות. זהו בעצם קרב מוחות בין השוֹעֵר המֵגֵן על שערו בסיוע החומה שלו לבין השחקן הבועט מהקבוצה היריבה שתוקף אותו.

צריך להבין שוב כי הרֶגֶל איננה מכשיר מספיק מדויק לירות כדור, אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מיומן ומוכשר דיוֹ כדי לחזור על הפעולה המדויקת הזאת ברצף. הבעיטות החופשיות שלו היו מסוכנות ומאיימות באופן תדיר על השוערים. מצלמות הטלוויזיה של RAI האיטלקית חשפו את ההצלחה הזאת שוב ושוב והעניקו לו מוניטין עצום. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל מכל היבט של המשחק. בתחום הבעיטות החופשיות הוא היה גאון בריבוע . ווירטואוז בשליטה בכדור, רכז משחק מצוין, מוֹסֵר דָגוּל שהפך את חבריו האנונימיים למבקיעי שערים, שחקן מדויק מאוד, וגם חזק פיסית, ובעל כושר גופני פנטסטי. הוא לא נפצע על כר הדשא למרות שרגליו היו מטרה נוחה לפגיעות. מפני שהיה בעל כושר גופני מזהיר ידע לחמוק בזמן מההתנגשויות בו ואם כבר נפגע הרי שידע להתאושש מהר. זה לא היה אופייני רק לוֹ. שחקנים ברמתו שתיפקדו כחלוצים מושכי אֵש כמו בּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן, יוֹהָאן קְרוֹיְף ז"ל המנוח, אוֹבֶה זִילֶר, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס, פָּאוּלוֹ רוֹסִי, ואפילו פֶּלֶה במידת מה, ידעו גם כן לחמוק מפציעות, ואם נפצעו ידעו להתאושש. גם הם כמותו חוננו בכושר גופני מזהיר. גם בישראל היו כמה שחקני כדורגל שנחנו בכישרון הבעיטה החופשית המסובבת ובראשם אוּרִי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, אָבִי נִמְנִי, וגם רָן בֵּן-שִמְעוֹן. אך הם לא עשו זאת ברצף כה גדול ובאחוז הצלחה כה מרשים כמו הפנומן הארגנטיני. גם הטלוויזיה לא חשפה את הצלחתם הדלילה בעת ההיא.

תופעת "כוח העילוי" הפועל על הכדור המסובב כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה וכדאי להתעכב עליה. על הכדור המסובב פועל "כוח עילוי" בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית . בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 ע"י משרד הביטחון). 

"כוח עילוי" יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם ומשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם. היקפו הוא בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס"מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא האווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שהם מוּאטים מייד ומשנים את מסלולם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל. אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין. הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית. אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון. מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור "כוח עילוי" לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- "הסעה" איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים Magnus Effect  ("תופעת מָאגְנוּס") על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 165 שנים ב- 1852. את "תופעת מאגנוס" אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס, קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את "תופעת מאגנוס" ניתן לייצר גם בא"ק בעת זריקת מכשירר הדיסקוס והטלת הכידון. זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר חשובים ביותר. זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה "כוח עילוי" ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א"ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של "אֶפֶקְט מָאגְנוּס", כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם. לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל דאז לפני 28 שנים ב- 1989 המנוחים יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל לא צפו את יכולתו של בועט הכדורים האוסטרלי המחונן צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) לחולל את "תופעת מָאגְנוּס" על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שהפכה אותם לכל כך מסוכנים. שני המאמנים ושוער הנבחרת בוני גינזבורג שילמו כמובן מחיר כבד על כך. הנה "תופעת מָאגְנוּס" כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית.

טקסט תמונה : זהו ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע"י השחקן צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ממרחק של 28 מ' והכניעה בקלות את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90'). הכדור מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני . נוצר אפוא "כוח עילוי" שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה. כעבור שנייה אחת נשק את הרשת של בוני גינזבורג. (איור : אדריכל רועי אלרואי הבן שלי).

מְמדיו של הכדורגל ידועים. משקלו נע בין 396 ל- 453 גרם , והיקפו בין 68 ל- 71 סנטימטרים (ראה ספר חוקת הכדורגל). זה הוזכר כבר קודם לכן. היחסים האלה בין היקפו למשקלו מציבים אותו בתחום רגיש ומעניין בחֶקֶר הבעיטה החופשית המסובבת. ניתן להוכיח שהשפעות האוויר על התנהגות הכדור המסתובב סביב מרכז הכובד שלוֹ והנע במהירויות גבוהות לפנים, הן הרסניות ומתעתעות בשוערים. התנגדות האוויר למעוף של חפץ כלשהו פלסטי או אלסטי, מותנית ביחס שבין שטח פניו של אותו החפץ למִשקלו. הכדורגל איננו גוף אווירודינאמי ומקדם התנגדות האוויר שלו גבוה פי עשרה בהשוואה לגוף אווירודינאמי בעל אותו שטח פנים. לכן כשהוא נַע במהירויות גבוהות באוויר, האוויר שהוא חומר מתנגד לשיוּט ומהתל בו. ניתן לקבוע כבר בתחילה כי התנגדות האוויר לתנועת מעוף הכדור גדלה בריבוע ככל שמואצת מהירותו של הכדור. בועטים מיומנים יודעים לנצל לטובתם את מסע הכדור באוויר לעבר השער כגוף שאיננו אווירודינמי. הבָּלוֹן הוא דוגמא קיצונית לגוף שאיננו אווירודינאמי. הוא בעל שטח פנים גדול. בשל היחס בין משקלו המוּעַט לנִפחו הגדול הוא מושפע מאוד בעת מעופו מהתנגדות האוויר. כשחובטים בחוזקה בבָּלוֹן הוא "משתגע" באוויר. הבלון נע מרחק קָצָר לפנים בצורה מאוד לא מתוכננת, מעלה – מטה וימינה-שמאלה ללא סֵדֶר, ומהירות תנועתו מוּאֶטֶת מייד. הוא נע מרחק קטן ונעצר בגלל ההתנגדות האוויר. הכידון הוא דוגמא הפוכה. מטילי כידון טובים מעניקים חשיבות עליונה לזווית ההטלה של המכשיר שבידם. הם יודעים לנצל את השפעות האוויר לטובתם ומסוגלים להרחיק את הכלי האווירודינמי הזה שמשקלו 800 גרם למרחקים המתקרבים ל-100 מטרים. גם זריקת הדיסקוס היא מקצוע מאוד טכני. זווית השיוט של הדיסקוס הכבד (2 ק"ג) באוויר תקבע את מרחק התעופה שלו. כדורים קטנים וכבדים אינם מושפעים יתר על המידה מהאוויר. התמונה שונה כשעוסקים בכדורגל (וגם במשחק הכדורעף. הכדורעף מזכיר במידותיו את הכדורגל אולם הוא קטן יותר במקצת. משקלו נע בין 260 ל- 280 גרם והיקפו כ-66 סנטימטרים). היחס בין היקפם למִשקלם של שני הכדורים האלה מציב אותם באֵזור הגבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר, ולכן אפשר להעיף או לבעוט בהם למרחק רב – לבין הכדורים המושפעים הרבה מהאוויר, ולכן קשה להרחיקם לטווח גדול כי הם מואטים מייד ונגרמות להם סטיות ממסלול תנועתם המחושב. הכדורסל נמצא בתחום שונה. משקלו נע בין 600 ל- 650 גרם והיקפו בין 75 ל- 78 סנטימטרים. הכדורסל נחשב לכָּדוּר כָּבֵד. הוא איננו מושפע כמו הכדורגל והכדורעף מהאוויר גם כשהוא עובר מרחקים גדולים מקצה אחד של המגרש לקצהו השני. המסירות ארוכות הטווח במשחק הכדורסל הן מדויקות. לדיוק הזה אחראים שני גורמים. היד המוסרת את הכדורסל שהיא מכשיר מדויק יותר מהרגל הבועטת בכדור, וכובדו היחסי של הכדורסל.

אנוכי בספק גדול אם השחקנים רבי המוניטין שהתמחו בבעיטות חופשיות כמו מָארָאדוֹנָה, פֶּלֶה, גָארִינְצָ'ה, דֵיווִיד בֵּקְהָאם, חְרִיסִטוֹ סְטוֹיְצְ'קוֹב, רוברטו קארלוס, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ניימאר (ועוד אחרים) ואולי גם בעבר אוּרִי מָלְמִילְיָאן גדול הבועטים בישראל – התעניינו אי פעם בתופעות האווירודינאמיות הנִלוות לבעיטה החופשית המסובבת אך הם הפכו אותה לאומנות. שוערים גדולים ומפורסמים נכנעו ונשארו פעורי פה ואחוזי תדהמה לאחר שגילו בתום שנייה אחת מביצוע הבעיטה, כי הכדור המסובב נח לו כבר מאחורי קו השער. טעות להניח שרק כוח הבעיטה, אֶפֶקְט כוח הכובד (משיכת כדור הארץ) והאלסטיות של הכדור – הם הגורמים הבלבדיים המשפיעים על מהירות טיסתו וכיוון תנועתו. התנגדות האוויר היא פקטור חשוב נוסף המשתתף במשחק הכוחות הזה. הכדור הנבעט במישור האופקי משתתף בעת ובעונה אחת בשתי תנועות שאינן קשורות האחת ברעותה. הכדור מוּאַץ לפנים על פי המהירות שהוקנתה לו אך בגלל השפעת כוח הכובד הוא גם נופל מטה במהירות גוברת והולכת. שתי התנועות האלה ניצבות אחת לשנייה ולכן אינן יכולות להשפיע זוֹ על זוֹ. מכיוון ששני הכוחות – המהירות האופקית וכוח הכבידה האנכי הפועלים על הכדור אינם קשורים זה בזה, אין זמן השהייה של הכדור באוויר תלוי אלא בגובה נקודת הבעיטה. במשחק הכדורגל מתבצעות הבעיטות החופשיות המסובבות מגובה אפס, היינו מגובה כַּר הדֶשֶא. לעומת זאת מרחק הבעיטה תלוי במהירות האופקית שהִקנה הבועט לכדור. המרחק שהכדור יעבור הִנוֹ יחסי לכוח האופקי של הבעיטה בו ולתקופת זמן שהייתו באוויר. בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים מול חומות, צריך להקנות לכדור זווית תעופה מתאימה ומהירות אופקית גדולה, כדי שהכדור יספיק לעקוף את החומה ויגיע למטרה המבוקשת בעֵת שהייתו הקצרה באוויר. פועלים עליו שני ווקטורים. אחד מֵאִיץ אותו והשני מסובֵב אותו.

הכדורגל כמו כל גוף אחר הנע באוויר מלווה את תנועתו בדחיקת האוויר מלפניו. האוויר הוא חומר ואף שצפיפותו דלילה הוא מתנגד קבוע לתנועת הכדור. כאשר הכדורגל המסובב עובר מרחקים גדולים במהירויות גבוהות של 17 – 15 מטרים בשנייה אחת (מהר יותר מ- 60 קמ"ש) ניכרות בו היטב השפעות האוויר. הן מזיזות את הכדור ממסלולו המחושב וגורמות לו לסטות ימינה או שמאלה, מותנה בכיוון הסִחרור שלוֹ. הכדורגל הוא גוף אלסטי. כאשר הרגל בועטת בו או הראש נוגח אותו, נלחץ הכדור ומשנה את צורתו. מהירותו של הכדור לאחר הבעיטה מותנית במידת האלסטיות שלו לשוּב למצבו הראשוני. קל לזהות את המקדם האלסטי של הכדור שנוסחתו היא שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו הגיע הכדור לאחר שניתר מהקרקע. ברור לגמרי כי המקדם האלסטי של הכדורגל יהיה קטן מ- 1, אך גדול יותר ככל שהכדור והקרקע אלסטיים יותר. אין שום סעיף בספר חוקי הכדורגל בשפה העברית המגדיר מתמטית את האלסטיות של הכדור.

טקסט תמונה : מונדיאל צ'ילה 1962. האצטדיון "Estadio Nacional" בעיר הבירה סנטיאגו. (באדיבות FIFA). החלוץ הברזיאלי וָואוָוה (VAVA) משמאל, מכניע במונדיאל צ'ילה ב- 1962 את השוער הצ'כוסלובקי וויליאם שרוייף אך לא את קורת השער. הצילום הנדיר חושף את מידת האלסטיות של הכדורגל. למקדם האלסטי של הכדור חשיבות רבה בהבנת תורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הכדור הפחוס יחזור בתוך שבריר שנייה כריקושט רב עוצמה לכר הדשא. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם ע"ש זִ'יל רִימֶה . (FIFA ו- TVGLOBO).

בהקשר לכך ראוי לציין שחוקת הכדורסל מדויקת יותר מחוקת הכדורגל. בספר חוקי הכדורסל קיימת התייחסות מתמטית לכושרו האלסטי של הכדורסל. החוֹק קובע במפורש כי הכדור שהושמט מגובה של 1.40 מטר – המדידה מתייחסת לחלק התחתון של הכדור – חייב לנתר בחזרה לגובה של 1.20 מטר בחלקו העליון. חוקת הכדורגל הרבה יותר כללית מן ההיבט הזה. למעשה כל שופט קובע את מידת האלסטיות של הכדור (הנובע מלחץ האוויר בתוכו לאחר ניפוחו) על סמך ניסיונו ותחושותיו ולא על סמך מדידות מדויקות. בסעיף מס' 2 של חוקת הכדורגל כתוב שהכדור צריך להיות מנופח כהלכה. חיזיון נפרץ היה פעם לראות את שופט המשחק אוחז בכדור לפני המשחק, מלטף, ממשש, לוחץ, ומנענע אותו כאילו היה זה ילדו בעריסה, ולאחר מכן פוסק את החלטתו. המקדם האלסטי של הכדור נקבע ע"י הנוסחה : שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו ניתר ממנה. (ראה נוסחה).                                                                                                                          

טקסט תמונה : איש חברת "ADIDAS" ספקית הכדורים במונדיאל הכדורגל של 1974, שוקל בדייקנות את משקלם לפני צאתם לשוּק המשחקים. משקל הכדור והאלסטיות שלו הם נתונים חשובים בניתוח נושא הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. (באדיבות חברת אדידאס).

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור המסובב כלהלן. הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו . בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים יוצרים "כוח עילוי" הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו. שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם. עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כבר הוסבר קודם לכן כי בעת מגע הנעל בכדור בבעיטה מסובבת חלה הפרדת כוחות. כוח א' מאיץ את הכדור לפנים וכוח ב' מסובב אותו. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. קואורדניציית הבעיטה בכדור. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו "גָארִינְצָ'ה". גָארִינְצָ'ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ'ילה. הוא היה ווירטואוז ענק שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ'ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריע משחקים. הוא לִהָטֵט לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד"ר גֵ'יי (Dr. J גובהו 2.02 מ') הלא הוא ג'וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ'ה. הוא לִהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג'ורדן (גובהו 1.98 מ') הבלתי נשכח. גָארִינְצָ'ה היה אהוב הנשים ובשל כך חסר המזל. הוא נפטר ב- 1982 בגיל 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדיבידואליסטיים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה "הכירה" בזכותם להיות כאלה. אינדיבידואליסטים וגם שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה והמנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת. סטנלי מתיוס, גארינצ'ה, וג'ורג' בסט הפכו את חיי למאושרים יותר.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ'ה, פֶּלֶה, ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם המתמטיקה הפיזיקאלית הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם, מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה שחלות ו- פועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכנת וקטלנית. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית. כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה, יהיו רוחבה וגובהה על פי מידות בני אנוש אשר יהיו. החומה חדירה גם מפני שהיא עלולה לחסום את שדה הראייה של האדריכל, הבונה, והמתכנן שלה הלוא הוא השוער. שכרו יוצא בהפסדו.

בשבת – 24 ביוני 1978 עקבתי כמפיק, מנווט, ועורך של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 78' בבואנוס איירס, אחרי יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" ב- בירת ארגנטינה. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים את המשחק של נבחרת ברזיל נגד נבחרת איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל ההוא של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד להיות השדר המוביל של משחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ- 20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל הנרגש שאג למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, "…ש – ע – ר (!)… איזה שער של  נֶ – לִ – י –נְ – י – וֹ…". אִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" רעם כולו. נשמע סביבנו בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ "בשער חייהם". שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור הירוי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא . ברזיל ניצחה במשחק 1:2 כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78', בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מיוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף. ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ"ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אולם זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי . לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון הופתע ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" נתפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור בקורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר "כדור הסעה" ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. כוח הבעיטה של אָרִי הָאן עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעֵץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר, ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות עליו. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות של 100 קמ"ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית. זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק "ולהעביר" את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא "יָצִיב" לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר "להסתדר" בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה-מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ. בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת"א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה "בעיטת הסעה". הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות ממוצעת של 130 – 125 קמ"ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת. השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה "בנֶפּ – סְטָדְיוֹן" בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון "וומבליי" במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 6:3. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה. זה היה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש ונָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ'יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ'. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה מאחור כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות מלפנים את דבר החשוב באמת. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָאב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק "בנֶפּ – סְטָדְיוֹן" התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע"י המאמן ההונגרי גוּסְטָאב שֶבֶּש. כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי גילברט מֵרִיק (Gilbert Merrick) משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש ב- "בעיטת ההסעה" ושיגֵר טִיל. הכדור עבר בחלל החומה, ו- כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. גילברט מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה :  "נבחרת הזהב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949 . ההרכב הקלאסי, פרי יצירתו של גוסטב שבש. זיהוי השחקנים משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), השוער גיולהה גרושיץ', גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז'יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר במונדיאל של שווייץ ב- 4  ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה"מ התפרקה נבחרת הזהב הזאת ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות MTV).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או "בעיטת העלה היבש" הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטר משערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה. הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום "ונעל" אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחלוף על פני קו השער ולזעזע את הרשת. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר "כעלה יבש" שנושר מהעץ. הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100.000000 (מאה מיליון) בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני יותר מ- 50 שנה סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט ודבקותו במשימה למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה"מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- "קוֹמָאזָאוָוה" לא ישכח את המראות של שריקת הסיום . השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- "קוֹמָאזָאוָוה", ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָיְאמָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון באין ספור אימונים באולמות הכדורעף . קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים "לאורים ותומים" של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה"ב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל. שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר. הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם,  נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמעֵין "עָלֶה יָבֵש" הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות. הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַאזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית. בעיטת ההסעה או בעיטת "העָלֶה היָבֵש" היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא "מכשיר גַס" ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו 17.86 מ"ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ' וגובה המשקוף 2.44 מ'). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

הרגל מורכבת ממספר "קטעים" המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע"י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. "יוֹתֵּר מִידַי" מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשמות שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק "איציק" זוהר (שחקן גבוה, 1.91 מ', בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. בוני גינזבורג וצ'ארלי יאנקוס.

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ'ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס' 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת. מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם קרֵב, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם השחקן המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ כחומר למחשבה בתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה כמשחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים ע"י ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית באותו ערב והיה מודע היטב למֵידַע הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו במידע הנוגע ליכולת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס. לנבחרת ישראל היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט מחונן ברגל ימין ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם של מונדיאל איטליה 1990. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור והשחקנים צפו באותה תוכנית "משחק השבת" עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכישרון הבעיטה של צ'ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video כדי ללמוד, לנתח, ו- לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי, ועל סמך העובדות להתכונן. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים האווירודינאמיים הפועלים על הכדור הירוי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע"י השוער היא תורה שלימה שדורשת תרגול ואימונים, מחד. מאידך, כלל לא בטוח שבניית חומה נדרשת בכל תנאי ומצב.

ביום ראשון בערב – 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחויב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מוֹרֶה / מחַנֵךְ כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶורֶד" על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריהה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורםם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה, אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל. תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. זוהי הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. הבועט האוסטרלי המחונן צ'ארלי יאנקוס מכין את הכדור לבעיטה. בוני גינזבורג (מוסתר ע"י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חש בסכנה הצפויה והעמיד את החומה שלוֹ בצורה שלומיאלית. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג המוסתר ע"י ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב, חושף בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס). דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ולכן מציבים חומה לא יעילה מול צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדםם גביע העולם של איטליה 1990.הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ'ארלי יאנקוס) והוא מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי איננו מבין ולא יודע כי צ'ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו של הבועט) ולעולם לא לעבר השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה יורם ארבל, "ככה לא בונים חומה". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שבנה והציב אותה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר. אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן טעה והציב את החומה במקום לא נכון. לצָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו (או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ'ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק (למה משחק), מאבק מוחות בין השוער לבועט. בכדורגל המקצועני מדובר על התמודדות יוקרתית בין השוער המגן על שערו לבין הבועט התוקף אותו בתחכום ואשר בבעיטתו טמונה פרסים ו- ממון. תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה. אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ – טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת "צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס" שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית "משחק השבת" – במוצ"ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- "משחק השבת" באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיותת של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ'ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של "האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת" ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקליים האלה, הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע"י המאמנים וגם לא ע"י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. ולא חשוב מאיזה סיבה. בסופו של דבר החומה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה : יום ראשון – 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot הטלוויזיונית זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה הימנית שלו ומפקיר את השמאלית שלו. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1 . מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 5 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז"ל (עומד) מתבוננים בקרב המוחות בין בוני גינזבורג וצ'ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי להשפיע עליו. גם הם לא הכירו את תכונות הכדורגל של צ'ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לפעמים החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה של השוער אך הוא ש- כלל אינו זקוק לה מציב אותה כאוטומט. מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד מאמנים באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת "הבעיטה החופשית", הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים לבלום אותה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שח לי באוקטובר 1975בלונדון בעת Workshop טלוויזיוני של ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית כי, "משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים", והוסיף, "והם לא רבים" (השיחה שלי עמו לפני 40 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון, ו- 7:1 ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים וארבע שנים ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק ישראל – אוסטרליה הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג וצמד מאמניו יצחק שניאור ז"ל ויעקב גרונדמן ז"ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ' עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל'ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע. יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של ה- אווירודינמיקה של הכדור, ושאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור הנַח על כַּר הדֶשֶא ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים לא הבינו דבר בפיזיקה הבסיסית של תנועת הכדור באוויר ולא ידעו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין, ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי המדובר של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. הם מעולם לא עסקו בחובת חקר ו- תכנון בניין ומבנה קיר החומה מול שחקנים מוכשרים שאמונים על בעיטות חופשיות מטווחים של 30 – 16 מטרים. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין כלום בתחום המתמטיקה והפיזיקה של הבעיטה החופשית ולא הכיר את תכונוץיו של הבועט המוכשר צ'ארלי יאנקוס האוסטרלי האלמוני עשה מולו את כל השגיאות האפשריות ושילם את המחיר. זאת הייתה כרוניקה של הצטברות טעויות ידועה מראש. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את יורם ארבל לגְדוּלָה.

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הנתונים הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק ובמיקום הגיאוגראפי של הכדור וגיבורי העלילה של שני הצדדים. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר"ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע. הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי המיקום הגאוגרפי והטופוגרפי שבין הכדור הנייח לבין השער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח"כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי החומה דרושה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי ש- צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס רָב האוֹמן האוסטרלי (הבועט ברגל ימין), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי. זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות רק ברגל ימין היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח כיבוש השער. השדר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר ב- בניין החומה והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק וגזר צ'ארלס יאנקוס את גזר דינו.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ'ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו ו- מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס – והימנית שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס. צ'ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 ק"מ בשעה. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו – אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לעבר השער הישראלי לאחר שעקף את החומה הישראלית. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייאני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה. הכדור חוצה את קו השער ליד הקורה הימנית. בוני גינזבורג חסר אונים איחר את המועד. צ'ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה עם הסלוגן הווירטואוזי שלו בטלוויזיה, "ככה לא בונים חומה…". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

מאמני הנבחרת יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ'ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100 קמ"ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע במהירות של 100 קמ"ש הקדים אותו. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון, "בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה", היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דָבָר באווירודינאמיקה והמתמטיקה של הכדור המסובב, בחר להאשים בטַעוּת את כולם ואת ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית הטלוויזיה שלנו. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר "ככה לא בונים חומה", אל מי מופנית הטענה. האשמה כמובן אינה בחומה שקרסה אלא במי שבנה אותה. ארבעת השחקנים עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שבוני גינזבורג הועיד להם. שם הוא רצה שהקִיר יעמוד.

א. חלק מהטפת המוסר האווירודינאמית הטלוויזיונית הזאת ניתן למצוא בפוסט "רוסיה – ישראל 0:4. "ביקורת טלוויזיה" שהתפרסם ב- בלוג הזה ב- 12 בספטמבר 2012.

ב. ראה גם שלושת הפוסטים שנכתבו ב- 8, 9, ו- 10 באוקטובר 2012 הדנים במשחק הכדורגל בליגה הספרדית שנערך ב- 7 באוקטובר 2012 באצטדיון "נואו קאמפ", ברצלונה – ריאל מדריד 2:2.

[1] ראה נספח : סיפרו המדעי המצוין בעברית של פרופסור דוד אביר, "אווירודינאמיקה", משנת 19644 בהוצאת "מערכות" – משרד הביטחון.

[2] ראה נספח : סיפרו המדעי המרתק בענפי הספורט השונים באנגלית של מאמן הספורט האמריקני John W. Bunn (ג'ון באן) משנת 1955, "SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING".

יום רביעי – 8 במארס 2017. הפאנל בהרצליה של ה- אופטיובניקים האסורים בכבלים בתום הדרמה הברצלונאית הסנסציונית 1:6 מול פ.ס.ז'. היה חסר שם שופט כדורגל בכיר בעל מוניטין שיסביר לציבור בארץ האם החלטותיו של השופט הגרמני Denis Aytekin להעניק שני פנדלים לברצלונה היו הגיוניות מנקודת המבט של ספר החוקים של משחק הכדורגל.(חלק 2).

הבה אחזור לפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום רביעי – 8 במארס 2017. הנה הערות נוספות שלי.

1. אילו הייתי מנהל את השידורים הישירים של ה- Champions League הייתי מחיש מראש לאולפן שופט כדורגל בכיר בעל מוניטין ומעלה ב- Super imposing על המסך את טקסט חוקי הכדורגל מס' 12, 13, ו- 14. על פי ההתבוננות שלי במוניטור הטלוויזיה בביתי ובחינת ההילוכים החוזרים לרבות קריאת החוקה הסַפְרוּתִית של משחק הכדורגל, אין לי ספק כי המגן הברזילאי של פ.ס.ז'. מס' 5, Marquinhos, פגע מאחור בידו בצווארו של לואיס סוארז (גם אם לא בכוונה) והכשיל אותו בתוך רחבת ה- 16. החלטתו של דניס אייטקין לפסוק בעיטת עונשין מ- 11 מ' לטובת ברצלונה נראית לי הגיונית ונכונה. באשר לפנדל השני. מדובר בסיטואציה אירונית. המגן המסורבל של פ.ס.ז'. Thomas Meunier מועד ומחליק על כר הדשא מול ניימאר באחד הרגעים הכי חשובים בקריירה שלו כשחקן כדורגל. הוא נופל וזוחל על כר הדשא כשהוא חוסם בראשו (לא בכוונה) ברחבת ה- 16 את מסלול תנועתו הטבעית של ניימאר בדרך לכיבוש שער. למרות האירוניה נראה לי שוב כי החלטתו של השופט דניס אייטקין להעניק בעיטת עונשי הייתה מוצדקת.

2. אילו הייתי מנהל את השידורים הישירים של ה- Champions League הייתי מציב עוזרי שדרים ליד נדב יעקובי כדי שיסייעו לו בו במקום לתרגם את נתוני הטווחים ומשכי זמן טיסתם של הכדורים ממקום הבעיטה ועד חציית קו השער למהירויות תנועתם. למשל השער שהבקיע חלוץ ארסנל תיאו וולקוט בבעיטה חזקה מ- 8 מטרים (מזווית חדה לא נוחה) והכניע את שוער באיירן מינכן מאנואל נוייר (Manuel Neuer), נע במהירות של 145 קמ"ש. מנואל נוייר אומנם הספיק להניף את ידיו אך רק שפשף את הכדור. תנועת הכדור הייתה כל כך מהירה עד שאפילו לאחר שנתקל ברשת הגרמנית עדיין ידיו של מנואל נוייר היו מונפות אל על. כדור הפנדל של ליאו מסי נגד שוערה של פ.ס.ז'. קווין טראפ למרות שלא היה מדויק די הצורך טס במהירות של 142 קמ"ש. לאחר שהכדור המהיר של ליאו מסי נעצר ברשת הצרפתית עדיין גופו של קווין טראפ שט באוויר. כדור הפנדל של ניימאר נגד קווין טראפ צבר מהירות פחותה בהרבה, רק 82.5 קמ"ש, אולם היה מדויק (וגם מטעה). הבעיטה החופשית המסובבת של ניימאר מטווח של 18 מ' לעבר שערו של קווין טראפ הייתה מדויקת אולם איטית להחריד, רק, 54.9 קמ"ש. אפשר היה לעצור את הכדור האיטי הזה של ניימאר בקלות, אולם מוזר וגם מביך שקווין טראפ כלל לא זע ממקומו. מצלמות הטלוויזיה הספרדית לא הסבירו לי האם שמא החומה הצרפתית שנועדה לעזור לאדריכל שלה קווין טראפ לבלום את הכדור של ניימאר, בכלל הסתירה לו את שדה הראייה שלו. הצבת חומה איננה נדרשת בכל מקרה.

3. ליאו מסי לא וויתר לניימאר (על פי דיווחו של נדב יעקובי) בנוגע לפרשת הבעיטה החופשית שהניבה את השער החמישי לטובת ברצלונה. המיקום הגיאוגרפי של הכדור איננו מאפשר כיבוש שער לבועט ברגל שמאל בחלק הפנימי של הנעל (ליאו מסי) אלא רק לבועט ברגל ימין בחלק הפנימי של הנעל (ניימאר). בכל מקרה (בעת בעיטה מסובבת) הבועט הברצלונאי ניימאר מפצל את כוח הבעיטה שלו. ווקטור אחד מאיץ את הכדור לפנים ו- ווקטור שני מסובב את הכדור (במקרה הקונקרטי הזה נגד כיוון השעון). הכדור עושה דרך של 18 מטרים בתחום זמן של 1.19 שנייה אחת (שנייה אחת ו- 19 מאיות השנייה). תרגום של שני הנתונים דרך וזמן לנתון של מהירות, מראה שהכדור של ניימאר צבר מהירות ממוצעת של פחות מ- 55 קמ"ש. התבוננות בתמונת השידור הישיר מראה בבירור כי קווין טראפ מבקר ליד הקורה הימנית מנקודת מבטו (הקורה השמאלית מנקודת מבטו של הבועט ניימאר) אולם כעבור שניות בודדות נוטש אותה וחוזר למרכז שערו. נדב יעקובי לא התעכב כלל על ריטואל המאבק הסמוי בין קווין טראפ לניימאר. החמצה.

טקסט מסמך : יום רביעי – 8 במארס 2017. אצטדיון "נואו קאמפ" ב- ברצלונה. ניימאר (בועט ברגל ימין) נבחר לבעוט בגלל מיקום הכדור וזווית הבעיטה החופשית. ליאו מסי לא וויתר לניימאר. הוא איננו יכול לאיים על השער ברגלו השמאלית בגלל היחסים הטופוגראפיים הקיימים בהתרחשות הקונקרטית הזאת בין מיקום הכדור למיקום שערה של פ.ס.ז'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אף על פי כן ולמרות טקסט הביקורת ראוי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ועובדיו להערכה על ששלח לחדרי הסלון שלנו סיגנל טלוויזיה רווי מתח ואין סוף חוויות כדורגל בראשותם של שני הברצלונאים ליאו מסי וניימאר. כבוד והערכה שלי שלוחים לעורך המשדר חן לווינקורן + עורך המשנה אור מינץ + המפיקה שרון בן חור + המפיקה בפועל שרונה מילר + הבימאי זיו רסקין + עוזרת הבימאי מירב אלון + עורכי ה- Video יוני אוחיון, שימי כהן, יונתן כספי, עומר עובדיה + יובל ליפשיץ + יתיר רונן + עמית לנצ'נר + חברי המערכת יונתן אלמוסלינוס + ניר מימון + נוי פרל + בר אזולאי + אריק פרימו + שלומי בר + התחקירן דור לוי, טכנאי השידור Off tube גל בק ומוני בר אור + מפיקי שידור ה- Off tube גיא לווינקורן ודרור הופמן + מנהל הבמה יוחאי כץ + הצלמים באולפן בועז ירון + איליה מזרובסקי + אלי זק + מפקח הקול אלעד סגל + טכנאי הקול אלירן צדוק + נתב התמונה אסף יפה + אנשי חדר השידור דן ארז + ניר פרופטה + עמיר גרשי + תמיר דווד + גיא רוגינסקי + יובל אבשלום + בן פורת + תומר רייץ + אוהד ציון + מנהל חדר השידור רונן מונבלט + מפיקות הפוסט שרונה מילר ודנה נגן כהן + מעצב התאורה עמית שחר + אנשי ה- VTR אלעד זמרני וחגי אמיר + האחראית על הכותרות מירי גליצקי + איש הטלפרומפטר אסף הרמן + המאפרת דבורה שילה + האחראי/ת על ההלבשה דניאל נווה + אנשי הרצף ניצן כהן + ארז רובוביץ' + אדווה שליים + יובל גונן לוי + פיקוח טכני עידן פרסקי ואלעד גלילי + מנהל מערכות מידע שי שטר + ניהול פוסט ו- Viz דרור טסלר ועוד אחרים. מקווה שהענקתי קרדיט לכולם. הרשימה הנ"ל היא פרי זיכרוני בלבד.

תבורכו כל אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שפועלים במרץ ובדבקות למשימה מאחורי הקלעים.

 סוף הפוסט מס' 672. הועלה לאוויר ב- 12 במארס 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *