פוסט מס' 673 : Optimize now (חלק 3). להביא את שַדְּרָנוּת, עִיתוֹנָאוּת, ופַרְשָנוּת הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. אשת רדיו גלי צה"ל יעל דן והמשורר הלאומי הנערץ חיים גורי (13 במארס 2017) מחד, ומאידך גם עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג במשחק העַל בכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1:2 (13 במארס 2017). פוסט מס' 673. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 17 במארס 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : חלק מהפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת על פי הצורך.

הערה 4 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 5 : כמות הנכנסים והקוראים את הבלוג yoashtvblog.co.il נעה סביב חצי מיליון ברוטו. 

——————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 673 : הועלה לאוויר בשבת – 18 במארס 2017.

——————————————————————————————–

פוסט מס' 673 : Optimize now (חלק 3). להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. אשת רדיו גלי צה"ל יעל דן והמשורר הלאומי הנערץ חיים גורי (13 במארס 2017) מחד, ומאידך גם עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג במשחק העַל בכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1:2 (13 במארס 2017). פוסט מס' 673. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 18 במארס 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה במארס 2002 את יוסף בר-אל ל- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני רן גלינקא שהודח, ואח"כ העניקה לו ב- 2 ביוני 2002 מינוי של קבע לתקופה של חמש שנים. המינוי הרם התגלה באיחור כמופרך לחלוטין מפני שלשידור הציבורי נגרמו בשלוש השנים הללו נזקים בלתי הפיכים. ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון שהעניקו ל- יוסף בר-אל את המינוי המופרך של מנכ"ל רשות השידור והציבו אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל. ממשלת ישראל בתמיכתו של היועץ המשפטי שלה עו"ד מני מזוז הדיחה אותו גם אם באיחור רב בבושת פנים לפינה אפלולית בירכתי ההיסטוריה הארוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור פעיל מכהן. יוסף בר-אל סוּלָק מהמשרה הרָמָה בגין שחיתות ושוחד מסך והושם בקרן זווית לא חשובה בירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי. בפינה אפלולית שלה. הפרוטוקול הממשלתי אודות פרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל, מפרט את הסיבות לסילוקו ומצוי על מדפי ארכיון הממשלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 1 : אמפליטודה. הסופר הנעלה והמשורר הלאומי השלישי הנערץ בתולדות האומה (קדמו לו המשורר הלאומי הראשון חיים נחמן ביאליק והמשורר הלאומי השני נתן אלתרמן), מר חיים גורי בן 94 היום (!) משוחח ו- מתראיין אצל יעל דן ברדיו גלי צה"ל ביום שני – 13 במארס 2017 בין 13.00 ל- 14.00, בפרשת הנצחת שמו של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא בואכה ירושלים. הוא נוזף בה חמורות. יעל דן מתרצה ומשנה כיוון לא מרצונה אלא מפני שהיא נכפית לעשות זאת ע"י המרואיין עצמו מר חיים גורי. רגע דַל ומֵבִיךְ ליעל דן, למערכת שלה "עושים צהרים", וגם לתחנה הצבאית שאותה היא מייצגת.

הסופר הנעלה והמשורר הלאומי השלישי הנערץ בתולדות האומה (קדמו לו המשורר הלאומי הראשון חיים נחמן ביאליק והמשורר הלאומי השני נתן אלתרמן), מר חיים גורי בן 94 היום (!), הטיח השבוע ב- 13 במארס 2017 נזיפה פומבית חריפה ו- חסרת תקדים ב- רדיו גלי צה"ל וביעל דן מגישת תוכנית האקטואליה "עושים צהרים" בין 13.00 ל- 14.00. הנזיפה התרחשה בעת שיחה בין יעל דן לחיים גורי בה ביקשה את חוות דעתו למפעל ההנצחה השנוי במחלוקת ציבורית חריפה של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא כ- מעשה זיכרון של פריצת הפלמ"ח בציר "באב אל וואד" לעבר ירושלים הנצורה. בעת השיחה שניהלה יעל דן עם חיים גורי נשמעה ברקע במקום המחלוקת בשער הגיא שירה בציבור של וותיקי הפלמ"ח של שיר הגבורה ההירואי "באב אל וואד" שכתב חיים גורי הצעיר בן 25 אז במלחמת העצמאות ב- 1948, והלחין אותו שמואל פרשקו. הזמרת יפה ירקוני הייתה הראשונה ששרה אותו ב- 1949 והעניקה לו פרסום ארצי. נזיפתו של חיים גורי ביעל דן וברדיו גלי צה"ל בפרהסיה ב- 13 במארס 2017 קבל עשרות אלפים מאזיני התחנה הצבאית איננה מעשה שגרתי. יתירה מזאת : היא חסרת תקדים. הנזיפה מהווה שיעור מאלף בתקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה) לטובת עריכת עיתונאות הוגנת וגם מתחשבת, הכנה כהלכה של שיעורי בית, פרק בעריכת מהדורת אקטואליה ולימוד והכנה קפדניים ותכנון מדוקדק של לוחות זמנים, שינון סקלת ערכי נימוס יסודיים ודרך ארץ של השַדָּר / שַדְּרָנִית עם בן שיחו, וכישרון הפרדה בין עיקר לטָפֵל. השדרנית יעל דן ומערכת "עושים צהרים" לא ישכחו עוד הרבה זמן את הטלת הדופי וההוקעה החריפים אותם חטפו מהמשורר הלאומי השלישי והסוֹפֵר רָם המעלה חיים גורי (מדהים לדעת ולהיווכח כמה הוא צלול, הגיוני, ובהיר למרות גילו) בעת שהמגישה והמנחה הוותיקה ערכה עמו ריאיון מפוצל ורגיש הנוגע להנצחה אישית מופרכת של רחבעם "גנדי" זאבי ב- שער הגיא (באב אל וואד). הנצחה אישית שהפכה כאמור לוויכוח קשה ו- לשנויה במחלוקת קיצונית בציבור. מדובר במפעל הנצחה של איש אחד, מפעל הנצחה שמתעלם ממורשת זיכרון קולקטיבית הנוגעת פריצת הדרך לירושלים רוויית הדמים של אלפי לוחמים מחטיבת הראל האמיצה של הפלמ"ח במלחמת העצמאות הקשה ב- 1948, וגם מיחידות צבאיות אחרות, לרבות נהגים אזרחי המדינה שבדך שהתנדבו באוֹמֶץ לִבָּם לנהוג את המכוניות המשוריינות של הישוב הקטן לאורכו של ציר באב אל וואד המוביל לירושלים הנצורה ואשר נשלט ונחסם באֵש והנחת אבנים וסלעים על הכביש הצר והמפותל ע"י כנופיות ערביות. בצלאל "צַלְקֶה" כהן ז"ל חבר קיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן היה בין המתנדבים הרבים שנהגו את המשאיות עוטות שכבת ברזל שהולחמו בריתוך במסגריות הקיבוצים, המושבים, והערים והגנו על קבינת הנהג (וגם על חלק מגוף המשאית) בדרכן הקשה והמסוכנת בציר הצַר והממולכד של באב אל וואד. שיאו של השיעור המאלף הסתיים בתלונה קשה של חיים גורי ליעל דן מי שהֵאִיצָה בו בחוסר סבלנות לקצֵר בדבריו. חיים גורי בן דור הפלמ"ח הוא מתנגד חריף כמו רבים מחבריו למפעל הפרטי / בלבדי אבל ממלכתי שמתוכנן להנציח את שמו של רחבעם "גנדי" זאבי בשער הגיא. הוא אומר שברעיון ההנצחה של רחבעם זאבי במקום הקונקרטי המדובר של שער הגיא טמון ריח פוליטי מגעיל וזהו מעשה טיפשות ו/או אטימות. הרי אין מדובר בפועלו של איש יחיד אלא באלפים. מדובר במורשת לאומית של הפלמ"ח ולא אישית של רחבעם "גנדי" זאבי. במהלך השיחה ההיא ב- "עושים צהרים" בין 13.00 ל- 14.00 ב- 13 במארס 2017 (אינני זוכר אם המראיינת ציינה בטרם השיחה את מיקומו הגיאוגראפי של המרואיין שלה, אנוכי מבין שהוא שהה באותו הרגע עם חבריו הפלמ"חניקים הוותיקים בנקודת המחלוקת בשער הגיא) ביקש חיים גורי מיעל דן לא רק להעיד את עדותו הנוגעת למעשה השגוי בפרשה הנדונה, אלא עמד על כך בתחילת השיחה כי עליו לקרוא את שירו הרלוואנטי שכתב המשורר הלאומי השני של מדינת ישראל נתן אלתרמן ב- 10 בדצמבר 1948, "דבר מבקיעי הדרך", ואשר מספר כי פריצת הדרך לירושלים רוויית הדמים והמתים הייתה מעשה אָמִיץ כביר של לוחמים רבים שלנו. קטע ההקראה היה חשוב לו. יעל דן התנתה והגבילה את משך ההקראה של חיים גורי מחמת לחץ מחוגי השעון של "עושים צהריים". כמאזין קבוע של רדיו גלי צה"ל, נדמה היה כי היא שרויה בפניקה. יעל דן המשיכה להתמקח התמקחות נעדרת נימוס עם חיים גורי כמה בתים הוא רשאי לקרוא מ- "דבר מבקיעי הדרך", טענה כי עליו לקצר, וכי לתוכנית האקטואליה בהובלתה אין את העֵת הדרושה להכיל את כל נימוקיו, לרבות קריאת השיר. יעל דן העמידה את חיים גורי בפני מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. אני בטוח שיעל דן הוותיקה והמנוסה לא התכוונה לפגוע במשורר אולם תכנון ובניין לוח זמנים לא נבון של "עושים צהרים", דחק בה לדחוק בחיים גורי. הטקסט המֵאִיץ שלה נשמע מתריס ופוגעני בתוך תוכנית האקטואליה שלה בה לוח הזמנים איננו מתוכנן היטב. חיים גורי איננו רק אחד מאנשי הרוח הַדְגוּלִים של מדינת ישראל בכל הזמנים, הוא משמש מַצְפֵּן מוּסָרִי, מדיני, וחברתי של האוּמָה כולה. חיים גורי באמת נעלב מיעל דן (ועמו גם לא מעט מאזינים) וכֹה השיב לדבר הזירוז של מי שנחשבת לאחת מאוֹשְיוֹת הייצוג של התחנה הצבאית : "…תראי יעל דן…אינני ילד קטן…אם הזמנתם אותי לתוכנית שלכם, עליך לתת לי לסיים את דבריי…". הוא בעצם לימד אותה לקח. לפתע הפכה יעל דן את טון הדיבור המאיץ ל- נוֹפֶת צוּפִים. היא התרצתה והרשתה לחיים גורי להמשיך את עדותו כאילו מחוגי הזמן עצרו פתאום מלכת. אולם המשורר הלאומי השלישי שלנו חש בצדק, מבוּזֶה. חיים גורי השיב לה כהאי לישנא, "…אני כבר לא רוצה להמשיך…". היה ברור כי מבנה לוחות הזמנים של "עושים צהרים" ב- 13 במארס 2017 היה פגום וכי יעל דן הייתה חייבת להכין מראש זמן שידור רזרבי לשיחתה עם המשורר. אנוכי בטוח שבעת שיחות ההפקה המוקדמות של "עושים צהרים" עם חיים גורי, הוא הודיע מראש לתחקירניות / מפיקות רדיו גלי צה"ל כי הוא מתכוון להקריא לציבור המאזינים את השיר "דבר מבקיעי הדרך" של נתן אלתרמן ז"ל בו מספר המשורר הלאומי השני (וגם מחזאי מוכשר) כי הפריצה לירושלים הנצורה בציר באב אל וואד הייתה מעשה של לוחמים רבים. ככה לא מתנהגים עם המשורר הלאומי השלישי של מדינת ישראל שעוד רגע קט ימלאו לו 94. המגישה והמנחה יעל דן חשה באיחור כי ההאצה וההתנהגות חסרת הסבלנות של רדיו גלי צה"ל (והיא נציגתו) כלפי חיים גורי גבלה בבוטות וחוצפה, והייתה בלתי מקובלת לחלוטין. בסופו של דבר נכנעה יעל דן לנזיפתו של חיים גורי רק לאחר שאיבדה את כבודה ואת כבוד רשת השידור שלה. איך יודעים זאת ? פשוט מאוד. גוון קולה התובעני נוטף מקָח כלפי המשורר, שינה את סולם הצלילים ל- דְבָש, ו- הפך עכשיו למתרפס. "…לא, לא, לא…", התחננה בפני המשורר הלאומי השלישי, "זה בסדר… תמשיך… תמשיך…", הפצירה בו. חיים גורי האחד שאין בִּלְתוֹ בימינו אנו במדינת ישראל נעתר לתחינתה אולם עשה זאת באי חשק בולט. קולו הסגיר את סערת לִבּוֹ. תום הסצנה הרדיופונית הישירה חשפה את המראיינת המֵאִיצָה והננזפת כדמות מעוררת חמלה.

לטובת קוראי הבלוג הצעירים אוסיף כאן במשפט מוסגר ואוֹמַר כלהלן : מן ההיבט ההיסטורי בעת האירועים הדרמטיים, הקשים, וה- הירואיים בחייה של האומה הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה, בזמן מלחמת ההקרבה ותקומתה של מדינת ישראל ב- 1948, קמו לה בשעה ההיא שני משוררים דגולים נתן אלתרמן ז"ל וחיים גורי ייבדל לחיים עוד יותר ארוכים. שניהם תיעדו בכתיבתם בכישרון עצום את את הגבורה העילאית של בניה של מדינת ישראל, שאותה ייסדו בדָם ואֵש, הקימו אותה בגופם בדבקות עַל במטרה הנכספת, עד כדי הקרבת חייהם.

דבר מבקיעי הדרך

מילים : נתן אלתרמן (רכש את פרסומו העצום ואת ההערצה של רבים גם בזכות "הטור השביעי" רב המוניטין שכתב במשך שנים ארוכות בעיתון "דָבָר" בין 1943 ל- 1967).

לחן : עקיבא נוף

בית 1 : ההיגיון גזר: לשווא !

הפחד סח: נחתם דיננו !

חשבון המלחמות השב

ירק בבוז אל מול פנינו.

פלדה אנגלית ואש -ערבים

צווחו: אתכם נכריע ברך !"

– ולנו רק מנין רובים…

אבל עברנו את הדרך !

בית 2 : מגבול מזרח שטפה עמון

מגבול דרום עלתה מצרים.

צפון וים בקול- המון

סגרו את מעגל הציד

כסד נתנו רגלינו, אל,

עלי גחון זחלנו הרה,

ועל גבנו אח נופל…

אבל עברנו את הדרך.

בית 3 : עורב ועיט על גבהים

ראה ראו לדת ממלכת

עת הגדודים העבריים

טרפו ולא עמדו מלכת.

כבתום עמל חריש עמוק

נמים הם תחת תל ופרח.

לא ישיגם קול שיר ושחוק

שכן עברו הם את הדרך.

בית 4 : לך, העם הקם וחי

נישאו הם לא הלל וכתר

לך העם הם נתנו שי

את ארבעים הקילומטר…

את ארבעים הפרסאות

העקובות מקרב- ופרך

האפורות ומסולעות…

ומעתה פתוחה הדרך… 

השדרנית יעל דן ורדיו גלי צה"ל בפיקודו של ירון דקל ביזו במידה גסה ולא מיניאטורית את חיים גורי. אין לי מילים אחרות על מנת להגדיר את הסיטואציה המביכה. אשנה ואומר פעם נוספת, מדובר בפגיעה בכבודו ובאישיותו של המשורר הלאומי השלישי הנערץ של מדינת ישראל שעוד מעט ימלאו לו 94 שנים. ואגיד גם עוד הפעם : מדהים עד כמה המשורר צלול, ברור, וענייני. חיים גורי היקר, ברצוני לומר לך שמשפחתי הרחבה ואנוכי מעריכים, מוקירים, ומעריצים אותך עד בלי די. תבורך (!).

תארו לעצמכם את אחת מרשתות הטלוויזיה האמריקניות הארציות מראיינת ומשוחחת נניח בשידור ישיר נוכח פני האומה עם המשורר הלאומי האמריקני וולט וויטמן (1892 – 1819), כשלפתע המגיש והמנחה מתמקח עם המשורר הנערץ, כמה שורות הוא רשאי לקרוא מתוך שיר הקינה שלו, "הו, רב חובל", בשל אילוצי הזמן של המִשְדָר והצורך לשדר פרסומות. על כן ולפי כך מודיע לו המנחה הטלוויזיוני כי טקסט הסיום של השיר, "…אבוי ליבי, ליבי, ליבי, הו כתם דם שותת, באשר רב החובל שלי צונח קר ומת…", לא יוכל להיכלל בתוכנית. יעל דן עשתה עוול גדול לחיים גורי (גם אם לא בכוונה). היא פשוט העליבה אותו בשידור ישיר ברדיו גלי צה"ל ב- 13 במארס 2017 קבל עשרות אלפי מאזינים. ככה לא מתנהגים.

אוסיף כאן שורה או שתיים ואומר עוד : חיים גורי איננו רק מצפן, משורר, סופר, ועיתונאי שבילה וישב מאחורי שולחן המכתבה והתבונן במכונת ההדפסה הישנה. חיים גורי היה מפקד פלוגה במלחמת העצמאות רוויית הדמים של מדינת ישראל ב- 1948 והוביל לוחמים לקרב. חיים גורי כמו רבים אחרים כמותו נשבע אמונים לדגל ולמדינה כמו גם להקריב את חייו אם יידרש למען תקומת העם היהודי בארץ ישראל. בחרתי להביא כאן תמונה מ- 1939 של חיים גורי כתלמיד בן 16 (יליד 1923) שהיה אז שחקן בקבוצת הכדורגל של בית ספרו, ביה"ס החקלאי "כדורי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור. באותו ביה"ס החקלאי "כדורי" למד גם יצחק רבין בן 17 (יליד 1922) מבוגר בשנה אחת מחיים גורי ששיחק אף הוא בתפקיד בלם בנבחרת הכדורגל של "כדורי". בשעתו ביקשתי מחיים גורי לזהות לי את את כל המצולמים בתמונה ההיא שתועדה לפני 78 (שבעים ושמונה) שנים. הוא השיב לי בנימוס כי הוא חושב שלא יצליח והפנה אותי לשאול ביבר שצלח את משימת הזיהוי. ועוד מילה. חיים גורי כתב בשלהי מלחמת הקוממיות ב- 1948 בדם לבו ובדם לבה של האומה את מילות השיר ההירואי הכביר, הנאצל, והבלתי נשכח "הַרֵעוּת". השיר עוסק בזכר הנופלים במלחמת התקומה ההיא רוויית הדמים של מדינת ישראל. הקומפוזיטור והמלחין סשה ארגוב העניק לשיר "הַרֵעוּת" חיי נצח.

הַרֵעוּת

מילים: חיים גורי
לחן: אלכסנדר "סשה" ארגוב
כתיבה: 1948
הלחנה: 1948

עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָיו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶך.

כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.

אַךְ נִזְכֹּר אֶת כּוּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתּוֹאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכּוֹחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרוֹחַ.

הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפוֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.

הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כּוּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.

וְנִזְכֹּר אֶת כּוּלָּם…

"הַרֵעוּת", שיר הגבורה ההירואי אודות בנינו שהקריבו את חייהם במלחמה הקשה למען תקומת המדינה מדהים בטיב הכתיבה, בחוזק מילותיו, בעומק ההבעה, ובמוזיקה הנפלאה שמלווה אותו – הפך לנֶכֶס צאן ברזל בחיינו בארץ, בה מאבק תקומתנו טרם תם. "הַרֵעוּת" מושר ומושמע ברדיו ובטלוויזיה בעת קיומם של טקסי הזיכרון. שיר "הַרֵעוּת" של חיים חפר שרוי באותה רמה של כישרון ויכולת ביטוי ייחודיים ועוצמתיים הנוגעים ל- קינת דוד התנ"כית וה- נהי לאחר נפילתם של שאול המלך ובנו יונתן במלחמה הקשה נגד פלשתים בגלבוע. שיר "הַרֵעוּת" מקביל בעוצמת איכותו ל- "נאום גטיסברג" בן 250 (מאתיים וחמישים) מילים של נשיא ארה"ב איברהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 בעת חנוכת בית הקברות הלאומי במלחמת האזרחים האמריקנית בגטיסברג בשנים 1865 – 1861. שיר "הַרֵעוּת" משתווה ברמתו למכתב התשובה המרגש והעצום ו- רָב ההשראה שכתב וחיבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ושר הביטחון במארס 1950 בעת בילוי נופש קצר ב- מלון "גלי כינרת" בטבריה לאחר שקיבל לידיו את ספר הגבורה ההירואי "כינרת בימי מבחן" מבן ציון ישראלי חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן. בן ציון ישראלי נסע באופן מיוחד לטבריה ומסר באופן אישי ל- דוד בן גוריון את הספר "כינרת בימי מבחן". הספר הזה מספר את סיפורה של קבוצת כינרת בעת מלחמת העצמאות ב- 1948 ואת סיפורם של בניה שהקריבו את חייהם במלחמה ההיא למען תקומת מדינת ישראל (יצא לאור ב- 1950). הכתבים ההיסטוריים הללו שיר "הַרֵעוּת", "נאום גטיסברג", הספר "כינרת בימין מבחן", ומכתב התשובה של דוד בן גוריון לבן ציון ישראלי חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן, חייבים להיקרא ע"י כל אזרח ישראלי, להילמד בכל בית ספר במדינת ישראל, ולשכון על כל מדף בכל ספרייה של כל משפחה במדינת ישראל.

בחרתי להציג כאן את התמונה ההיסטורית מ- 1939 של נבחרת ביה"ס החקלאי "כדורי" בכדורגל עליה נמנו בשעתו גם הנערים יצחק רבין (בן 17), חיים גורי (בן 16), ושאול ביבר (בן 17).     

טקסט תמונה : 1939. תמונה נדירה. ביה"ס החקלאי "כַּדּוּרִי" בגליל התחתון למרגלות הר תבור [1]. זאת נבחרת הכדורגל של ביה"ס התיכון חקלאי "כדורי" שניצחה באותה שנה לפני 78 שנים את קבוצת הפרשים הבריטית וזכתה בגביע. חיים גורי בן 16 כורע ראשון משמאל. יצחק רבין בן 17 עומד שלישי מימין. שניהם נמנו על נבחרת הכדורגל של המוסד החינוכי רב המוניטין ההוא "כדורי". להלן זיהוי כל שורת העומדים מימין לשמאל : יוחנן גולדברג (דובז'ה), יהודה בן דוד, יצחק רבין, עמיחי הלוי (בן מושבת כינרת שנרצח ב- 1941 ע"י פורעים ערבים בכביש בין מושבת כינרת לטבריה), מאיר ליכטנשטיין (מ- חדרה), ד"ר ארתור קם מורה לפלחה וגידול ירקות בביה"ס כדורי ששימש כמאמן וגם שופט כדורגל בביה"ס "כדורי", ו- מר נתן פיאט המנהל המיתולוגי של המוסד החינוכי ההוא ביה"ס "כדורי". להלן זיהוי כל שורת הכורעים מימין לשמאל : עמוס פינק, אורי ברפל, ליידה, ראובן צינדר (פועל מ- סג'רה), יהושע "זיגי" זייגר, והמשורר והסופר חיים גורי (גורפינקל, כאמור בן 16). להלן זיהוי שני השוכבים מלפנים מימין לשמאל שאול ביבר (היחיד שנועל נעלי כדורגל), והשוער משה נצר (נוסוביצקי) ולידו הגביע.                 

הערה : לא התעצלתי. התאמצתי והצלחתי לאתר את שאול ביבר ז"ל (אז, בן 90) ואת חיים גורי ייבדל לחיים ארוכים (גם הוא בן 90), ושניהם סייעו לי בזיהוי כל הנוכחים בתמונה שצולמה כאמור ב- 1939. קבעתי כלל לעצמי כי אני מזהה בכל תמונה ותמונה בסדרת 13 ספרי הטלוויזיה עבי כרס תחת הכותרת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" שאנוכי חוקר וכותב וב- בלוג את כל הנוכחים בכל התמונות. גם אם חשיבותם של חלק המצולמים בהן פחותה ו- גם אם מדובר בתמונות ישנות. מיומנותו של מתעד והיסטוריון נבחנת גם בדבקותו במשימה בזיהוי עקבי ושיטתי של כל הנוכחים בכל התמונות השונות גם אם מדובר בתצלומים ישנים.

להלן עוד יצירה הירואית בלתי נשכחת של המשורר הלאומי חיים גורי מימי מלחמת העצמאות ב- 1948, השיר "באב אל וואד". הלחן הוא של שמואל פרשקו והזמרת ששרה אותו והביאה אותו לפרסום לאומי לראשונה ב- 1949 היא יפה ירקוני.

בָּאבּ אֶל ווּאַד

מילים: חיים גורי
לחן: שמואל פרשקו

פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.

באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.

פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.

באב אל וואד…

ואני הולך, עובר כאן חרש חרש
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.

באב אל וואד…

יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר ילך בדרך שהלכנו
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.

באב אל וואד…

אני מבקש להרחיב כאן את יריעת כישרון הכתיבה והניסוח מעבר להתייחסות הבלתי מקובלת, נעדרת רגש, וחסרת טאקט שהפגינו לרגע רדיו גלי צה"ל והשדרנית המובילה יעל דן כלפי המשורר הלאומי חיים גורי ב- 13 במארס 2017. כישרון כתיבה הוא כישרון כתיבה באשר הוא. אילו הייתי מנהל היום בי"ס ללימודי תקשורת ועיתונאות בטלוויזיה וברדיו, הייתי מחייב את הסטודנטים לא רק לקרוא את הטקסטים שהותירו מאחוריהם גדולי הכותבים בארץ ובעולם, משוררים ומדינאים, אלא להתעמק בהם ולנתח אותם. נשיא ארה"ב אייברהאם לינקוֹלן (Abraham Lincoln) היה רָב אומן בניסוח, בעל יושרה מוחלטת, גאון הכתיבה המדויקת והחסכונית, וגם בעל הגיון ברזל. ב- 19 בנובמבר 1863 נשא אייברהאם לינקולן נאום שהכיל כ- 250 (מאתיים וחמישים) מילים ונמשך משהו סביב שתי דקות וחצי אולי פחות, בעיצומה של מלחמת האזרחים הנוראית רוויית הדמים בין הצפון לדרום בארצו, בשעה שחנך את בית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg). בשדה הקרב בגטיסברג נהרגו כ- 7000 (שבעת אלפים) חיילים משני הצבאות של הצפון והדרום ונפצעו כרבבה, ארבעה חודשים לפני שהנשיא נשא שם את נאומו ההיסטורי. נאומו של אייברהאם לינקולן הפך ל- יצירת מופת ונחרת באותיות של זהב בהיסטוריה האמריקנית והעולמית. כפי שידוע הנשיא בן ה- 54 היה בכלל הנואם השני בטֶקֶס. קדם לוֹ נואם מקצועי אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everett) בן 70, שהיה בעברו מזכיר המדינה (שר החוץ של ארה"ב) ונשיא אוניברסיטת הרווארד היוקרתית. הוועדה המארגנת הזמינה את אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט להיות הנואם הראשון בהנחה שהנשיא אייבראהם לינקולן ידחה את ההזמנה בגלל עיסוקיו הרבים בניהול אותה מלחמת האזרחים הקשה שהייתה בעיצומה. אבל הנשיא הפתיע. הוא נענה להזמנה, אך נקבע להיות הנואם השני למרות היותו נשיא ארה"ב. אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט הנואם המקצועי והראשון ברשימה שָגָה פעמיים בגֶטִיסְבֶּרְג ביום ההוא של 19 בנובמבר 1863. הוא איחר בשעה ונאם שעתיים. הנשיא אייברהאם לִינְקוֹלְן לעומת אדוארד אוורט כתב טקסט שהכיל כאמור כ- 250 מילה בלבד ונשא שָם נאום כפי שכתבתי לעיל בן שתי דקות וחצי, הידוע כ- "נאום גטיסברג" ושמו, "לידה חדשה בחירות". הנשיא האמריקני עמל על תוכן הנאום הקצרצר כשבועיים ימים. הוא כתב ומחק, כתב ומחק, וליטש אותו סופית בעת נסיעתו ברכבת המיוחדת שלקחה אותו מעיר הבירה וושינגטון לשדה הקֶטֶל בגֶטִיסְבֶּרְג. הנה הנאום במלואו וכלשונו מ- 19 בנובמבר 1863.

"לפני שמונה עשרות שנים ושבע שנים חוללו אבותינו על פני יבשת זו אומה חדשה, שהורתה בחירות והיא מקודשת להנחת היסוד האומרת, כי כל בני האדם נבראו שווים. הננו עסוקים כעת במלחמת אזרחים גדולה, המעמידה במבחן את האומה הזאת, או כל אומה אחרת שנוצרה בדרך זו והוקדשה בצורה זו, אם אמנם יש לאל ידה להתקיים לאורך ימים. הננו נפגשים בשדה קרב גדול של מלחמה זו. באנו להקדיש חלק משדה זה כמקום מנוחת עולמים לאלה שהקריבו את חייהם למען תוכל האומה הזאת לחיות. אכן, ראוי ומתאים עד למאוד שנעשה כן. ואולם, במובן רחב יותר, אין בכוחנו לא לחנוך ולא להקדיש, ואף לא לקדש את הקרקע הזאת. גיבורי החיל, החיים והמתים שנאבקו כאן – הם שקידשו אותו הרבה יותר משיש בכוחנו הדל להוסיף או לגרוע. העולם ייתן את דעתו אך מעט ולא יזכור זמן רב את הדברים שאנו אומרים כאן , אך הוא לא ישכח לעולם את מה שהם עשו כאן. לאמיתו של דבר שומה עלינו, החיים, להקדיש עצמנו כאן לתפקיד השלמת המלאכה, שאותה קידמו עד כאן בצורה כל כך נאצלת אלה שלחמו כאן. עלינו מוטל התפקיד להקדיש עצמנו למשימה הגדולה שעדיין עומדת לפנינו. מן המתים הנערצים האלה הננו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן – המסירות המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן, כי מתים אלו לא מתו לשווא, וכי אומה זו, בחסד אלוהים, תתחדש בכור החירות, וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תָּסוּף מעל פני האדמה".

הנשיא אייבראהם לינקולן (Abraham Lincoln) השקיע זמן עצום במלאכת כתיבת הטקסטים שלו. למרות שהיה נואם בעל מוניטין, מוכשר, והיטיב לכתוב – לקח לו זמן לגבש את הטקסט, לברור את המילים, ולהרכיב את המשפטים. הוא כתב, שִינה, ומחק, ושוב כתב ושוב תיקן, ושוב שיפץ, עד שהגיע לתוצאה הסופית שאותה החליט לאַמֵץ אל ליבו ולתת לה פרסום. כל כותב טקסטים מכיר את ההתלבטות הזאת על הנייר ואת השאיפה למצוינות הכתיבה שאיננה תמה. תמיד נדמה לך לאחר קריאת הטקסט של עצמך, גם לאחר שהודפס, כי אילו היו לך עוד כמה דקות נוספות היית יכול לשפר ולכתוב את הגרסה האחרונה טוב עוד יותר.

כמו כל כותב טוב, נואם מוכשר, תסריטאי קולע, או שַדָּר מחונן – גם הנשיא אייבראהם לינקולן בנה כותרת מסכמת לנאומו ההיסטורי הקצר בו קרא לזיכרון הנופלים שהקריבו נפשם למען חירות האדם. המשפט האחרון בנאום, "…מן המתים הנערצים האלה אנחנו שואבים מסירות מוגברת למטרה, שלמענה נתנו הם את קורבן המסירוּת המלא והאחרון. ואשר על כן הננו מחליטים כאן כי מתים אלה לא מתו לשווא, וכי אומה זו בחסד אלוהים, תתחדש בכוּר החירות וכי ממשלת העם, על ידי העם, בעבור העם, לא תסוּף מעל פני האדמה", שהוא תמצית כל שלטון דמוקרטי באשר הוא – יינון לנצח. כ- 20 אלף איש התכנסו בבית הקברות הלאומי בגֶטִיסְבֶּרְג (Gettysburg) והאזינו לטקסט קצר בן כ- 265 מילים שנקרא ע"י הנשיא מפתק נייר כתוב בכתב ידו. משסיים את נאומו בתוך שתי דקות ומשהו חזר למקומו. הכול היו מופתעים ואף מאוכזבים מהטקסט הקצר. חלק מהציבור שהתאסף בבית הקברות לא תפש כי נאום הנשיא תם, ולכן כמעט ולא מחאו לו כף. הנשיא אייבראהם לינקולן חשב לעצמו שאם זו תגובת הנאספים כנראה שהנאום לא היה מוצלח כל כך. למחרת קיבל מברק מהנואם הראשון בטקס אֶדוּאַרְד אֶוֶורֶט (Edward Everet) עצמו שכתב לו כלהלן : "אדוני הנשיא, הייתי שמח אילו ניתן לי לשבח את עצמי ולומר כי אומנם התקרבתי אל הרעיון המרכזי של המאורע בנאום של שעתיים, כשם שאתה עשית זאת בשתי דקות". הנשיא השיב לו כדרכו בצניעות רבה : "אני שמח לשמוע, כי לפי  דעתך, לא היו דבריי הקצרים כישלון גמור". נאומו של הנשיא אייבראהם לינקולן חתוּם בליבה של האומה האמריקנית (והאנושות) לדוֹרי דוֹרוֹת.

lincoln 1

טקסט תמונה : אייברהאם לינקולן נשיא ארה"ב הנערץ בעת מלחמת האזרחים בארצו בין הצפון לדרום בשנים 1865 – 1860, ימים ספורים לפני שנרצח. בתקופת נשיאותו בת ארבע שנים הזדקן לבלי הכר. האחריות העצומה שהוטלה עליו כמנהיג ונשיא של אומה השקועה במלחמת האזרחים בין הצפון לדרום, וכאדם המנסה לשמור על אחדות האומה, הטביעה עליו את חותמה, וגרמה לו צער רב. הנשיא בעל הפנים המיוסרים הזדקן עד למאוד.  

אין לנאום ההיסטורי הזה של אייבראהם לינקולן דבר עם שידורי הספורט, אך יש לו הרבה מן המשותף עם יכולת הכתיבה, יעילותה, והכישרון לומר דברים בקיצור גם בנושאים מורכבים ושנויים במחלוקת. "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863 השפיע עליי השפעה מכרעת לא רק בשל המֶסֶר האנושי אלא בגלל סגולתו וכישרונו של הכותב להביע אתת דעתו בתמצית. כל אחד מאתנו העוסק בכתיבה ואמירה בתקשורת מתלבט כיצד ובאיזה אופן לומר את דבריו. זה נכון בעיתונאות הכללית וקיים גם בעיתונאות הספורט בטלוויזיה. ניסיון הכתיבה של הנשיא אייבראהם לינקולן וחכמתו וגאונותו בתקשורת המונים קנתה לה מוניטין רב כבר בימים ההם. הנאום הקצר והגאוני ב- 19 בנובמבר 1863 שֻוָוק בהצלחה מאז כמצרך איכותי שהפך במהירות לנחלת הכלל [1].

[1] ראה נספח : הספר "THE  LIVING  LINCOLN" אשר נכתב ונערך בידי פאול אנג'ל (Paul M. Angle) וארל שנק מירס (Earl Schenck Mierss).

הנה טקסט נוסף לא כל כך מפורסם אומנם כמו "נאום גטיסברג" של אייבראהם לינקולן אך לא פחות מרשים ולא פחות אֵיכוּתי שנכתב אף הוא בנסיבות הירואיות. חייבים לקרוא ולשָנֵן אותו היטב כדי להכיר בכישרונו הרָב של הכּוֹתֵּב ובחשיבותו העצומה של הכָּתוּב. בראשית 1950 הביא בן ציון ישראלי ממייסדי קבוצת כינרת בעמק הירדן (נִספָּה באסון ה- "פייפר" בקיבוץ מעגן בשנת 1954) לראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה דוד בן גוריון ששהה בחופשה קצרה במלון "גלי כינרת" בטבריה, את הסֶפֶר  "כִּינֶרֶת בּיְמֵי מִבְחַן". ספר הגְבוּרָה הזה מספר על מאבקה של קבוצת כִּינֶרֶת בעמק הירדן בימים הקשים רוויי אומץ לב בלתי רגיל, תעוזה, והקרבת חיים צעירים בעת הקרבות המַרִים נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948. ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון קרא את הספר וב- 25 במארס 1950 הֵשיב לבן ציון ישראלי במכתב נשגב רווי הוד. נושא מסמך התשובה היה "על הבנים שנפלו".

טקסט מסמך : הספר ההירואי והחשוב,"כינרת בימי מבחן" בן 364 עמודים, אודות קורות קבוצת כינרת בעמק הירדן בעת המלחמה הקשה נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948, נערך ע"י ברכה חבס. הספר יצא לאור ב- תש"י (1950) ע"י דפוס "דבר" בתל אביב. המפות, הציורים, וכריכת השער הם מעשי ידיו של מ. קדושין. (ארכיון יואש אלרואי).  

טקסט מסמך (2) : הספר ההירואי והחשוב,"כינרת בימי מבחן" בן 364 עמודים, אודות קורות קבוצת כינרת בעמק הירדן בעת המלחמה הקשה נגד הפולש – האויב הסורי במלחמת העצמאות ב- 1948, נערךך ע"י ברכה חבס. הספר יצא לאור ב- תש"י (1950) ע"י דפוס "דבר" בתל אביב. המפות, הציורים, וכריכת השער הם מעשי ידיו של מ. קדושין. (ארכיון יואש אלרואי).

ben gurion 1

טקסט תמונה : 1950. של המאה שעברה. דוד בן גוריון (בן 64 בתמונה) ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון הדגול והנערץ של מדינת ישראל. היה לו כושר ביטוי מדהים ויכולת כתיבה מזהירה. קראתי את כתביו. דוד בן גוריון צעיר ממני בהרבה בתמונה הזאת בעת שאנוכי חוקר וכותב את כתיבת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

ben gurion 2טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ללחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 1 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת). 

ben gurion 3טקסט מסמך : 25 במארס 1950. מכתב התשובה הנשגב מלא ההוד וההדר של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון לחבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי. עמוד מס' 2 מתוך 2. (באדיבות שמואל חדש ז"ל וארכיון קבוצת כינרת).

בן ציון היקר,

מסור נא בשמי לכל חברי הקבוצה תודתי הנרגשת על השי היקר "כינרת בימי מבחן". לאחר שהלכת והשארת את הספר בידי – ישבתי וקראתי בו כל הערב. ואני כולי מזועזע. כאילו בפעם הראשונה שמעתי על מלחמת ישראל ועל ילדי הפלאים אשר זינקו בסערת נפש ובתרועות קול לעקידה, ובגבורה תמה וצנועה חירפו נפשם למות – על חירות המולדת והעם אשר כה אהבו.

איני יודע בתולדות עמנו שיאי גבורה ותפארת אדם נישאים מאלה שנתגלו בחייהם ובמותם של הזמירים והדנים והגורים וחבריהם המרובים בבקעת הירדן, בעמק יזרעאל, ברמות הגליל, בערבות הנגב, בהרי ירושלים, בחיפה ובתל אביב. פרקי חייהם הקצרים והמפליאים בעבודה, בלימוד, במשחקים ובקרבות – כאילו נחצבו באגדת-פלאים, בדמיון חוזים ומשוררים מני קדם, וקשה להאמין שכל אלה ילדי מציאות חיה וקרובה, ושכאן על ידינו, בתוכנו, בימינו – חיו, השתובבו, פעלו, והעפילו עד מרום פסגת הגבורה של האדם עלי אדמות – הבנים והבנות היקרים שהכרנו אותם מראשית ילדותם.

סמויים מעין זר, ואולי נסתרים גם מעצמם, היו חבויים בכפירי ישראל אלה גנזי – תום ויפעה, גבורה ואהבה, רוך ועוז, ואולי רק לאימהות שמץ מהם. ובבוא הרגע הגדול, המר והמכריע – דרכו הנערים עוז, ומעל עקידת המולדת ניגר דמם הטהור, וחייהם הפורחים נגדעו באיבם, וכבה זיו עלומיהם – למען קוממיות ישראל…אפס זוהר גבורתם יעמוד לעד, ותפארת חייהם המקוצרים תבהיק לדורות הבאים.

"רבות ועשירות היו התקוות" שטיפחה אימא, "אך תמורת כל תקוותיה נשאר רק גל של אבנים". לא, לא רק גלי אבנים, אימהות יקרות, ששכלתן חמודי – בניכן. לא ארהיב עוז בנפשי לנחם אם שכולה. ידעתי : אין תנחומים לתפארת החיים אשר נלקחה ואיננה. מי יתנה כאב אם. מי ימתיק וירפא שברה האנוש, גם אם היא מסתירה כל אלה בענוות – תום ובעוז רוח מעין זרים ? אולם בני חמד אלה שנפלו השאירו יותר מגלי אבנים. ירושה חיה ובת – אלמוות הורישו לנו : מורשת דמויות, דמויות מאירות, מחנכות, נושאות ומרוממות. דמויות אלה יעמדו ויבהיקו באור יקרות גם לאחר שאיש מבני דורנו לא יהיה עוד בחיים.

ומעל דמות הנערים והנערות היקרים יזרחו דמויות ההורים. כפירי ישראל מופלאים אלה לא נולדו מסלעים ומאלונים. לביאות ואריות היו הוריהם, ונשי סגולה ואנשי מעלה היו הלביאות והאריות, והורים יקרים אלה, הם – הם שנתנו לדורם ולעמם – הזמירים, והדנים, והגורים ורבים כמותם, שעצמותיהם טמונות בכל רחבי הארץ וגם במצולות ים. נתייתמו אימהות, אבות, תינוקות, אהובות אחים, אחיות וגם חברים וחברות. אפס לא יתום הדור שבנים והורים כאלה קמו לו.

מה קדושה האדמה שרגלי לוחמי ישראל דרכו עליה. בספר שהוצאתם חברים יקרים, מפרפרים חיי גבורה, ומתוך הדברים המסופרים הומֶה משהו יקר מחיים ועַז ממוות.

יישר כוחכם.

חברכם הנאמן דוד בן גוריון

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון דוד בן גוריון כמו הנשיא אייבראהם לינקולן ניחן ביכולת כתיבה מזהירה, יכולת ווירטואוזית לדבר ולנאום, וכריזמה אישית בלתי נדלית. דבריו כמנהיג האומה היהודית שניצב בכל כך הרבה צמתים היסטוריים, ייזכרו לנצח לא רק בשל כישרונו אלא גם מפני שיצאו מן הלֵב ונכנסו אל הלֵב. לא בכדִי ציטטתי במלואם את כתביהם של שני האישים הענקים האלה נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן בשנות ה- 60 של המאה התשע עשרה, וראש הממשלה הראשון ושר הביטחון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. שני הטקסטים נכתבו ונישאו בימי מלחמה ומאבק. כל כותב טקסטים בעצמו יכול להבחין בחדוּת המקסימלית ובכושר הביטוי של שני הכותבים. כל אזרח הגון חייב להחזיק בספרייתו גם את כתביהם של דוד בן גוריון, אייבראהם לינקולן, חיים גורי, נתן אלתרמן, ו- וולט וויטמן כפי שאנוכי עושה. עלי להעיד כאן כי המנהל שלי בחטיבת הספורט ההיא מר אלכס גלעדי הכיר על בוריים את כתביו של המשורר נתן אלתרמן לרבות "הטור השביעי".

הערה 2 : אנוכי אוהב להקשיב למגיש והמנחה אראל סג"ל ברדיו גלי צה"ל בארבעת הימים הראשונים של השבוע בין 11.00 ל- 12.00. אראל סג"ל הוא איש הימין. אינני חייב להסכים עם דיעותיו הפוליטיות אולם מדובר בעיתונאי רציני והגון. אנוכי מוצא את עצמי מאזין לו שוב ושוב. והשבוע ניהל אראל סג"ל ברצינות ובהגינות רבה וויכוח קורע לב בין מנהל ביה"ח "הדסה" בירושלים פרופסור זאב רוטשטיין לבין קבוצת רופאי ילדים מהמחלקה האונקולוגית של הדסה שהחליטו לפרוש מ- "הדסה" על רקע טענות ו- מחלוקות ניהול קשות שלהם עם מנהלם פרופסור זאב רוטשטיין.

הערה 3 : מה מביא את השחקנית מגי אזרזר להתערטל בפומבי במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" ? התפשטות מגוחכת ולא מעניינת.

הערה 4 : גם העיתונאי אראל סג"ל כפוף לחוק הפיזיקלי של "כלים שלובים". המקביל שלו ועמיתו למיקרופון שמעון ריקלין עיתונאי כלומ'ניק, חנפן חסר תקנה ונטול ערך מוכיח שוב שמינוס מנצח פלוס. אראל סג"ל מפסיד לו.

הערה 5 : בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה עלוב ו- כושל אבל לא טיפש. מדובר בשַֹרְדָן פוליטי בעל חושים שמתכוון לשבור את שיאו של ראש הממשלה הראשון הנערץ דוד בן גוריון מי שמשל 15 שנים מ- 1948 עד 1953. רק שמע בנימין נתניהו כי, חברת "אינטל" האמריקנית קנתה את חברת ה- High tech הישראלית "מובילאיי" ממציאת המערכת הטכנולוגית המתקדמת ביותר בעולם המסייעת למניעת תאונות דרכים, תמורת 15.000000000 (חמישה עשר מיליארד) דולר, כבר אָץ לבשר בראש חוצות ללא התייעצות מוקדמת עם המומחים שלו כי הוא מתכנן הורדת מסים (נגידת בנק ישראל המוכשרת והמוצלחת גב' קרנית פלוג כבר הביעה התנגדות נחרצות למהלך). בכך החל בנימין נתניהו את מסע הבחירות הבא שלו לקראת היעד הבא, כיבוש השלטון לפרק זמן של ארבע שנים נוספות. מדובר בראש ממשלה עלוב וכושל אבל לא טיפש ובשעה זאת גם נעדר מתחרים. מפלגת העבודה ובראשה יצחק הרצוג, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ', איתן כבל, ואחרים עסוקה בהתאבדות קולקטיבית ובחתרנות פנימית ב- לטמון פח ומלכודת איש לרעהו. מצבה נואש. ירון דקל ועמית סגל ניהלו אתמול (יום חמישי – 16 במארס 2017) ברדיו גלי צה"ל שיחה מעניינת עם שלושה שרי אוצר בעבר אברהם "בייגה" שוחט, דן מרידור, רוני בר און בעקבות הכרזתו של בנימין נתניהו על כוונתו להוריד מיסים בשל האקזיט המדהים של חברת "מובילאיי". קולותיהם ודעותיהם אתמול ברדיו גלי צה"ל נשמעו כאילו נלקחו מהאוב. להיכן הם נעלמו ? מתי נקברו ? אין שום פלא וגם לא תימהון בדבריו הפופוליסטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו מי שתפס טרמפ על חברת ה- High Tech "מובילאיי" ו- מיהר להכריז בחושיו המחודדים על הורדת מסים, העיקר כדי להיוותר ראש ממשלה. מדובר בתכסיס פוליטי לא כֵּן ובלתי אמין.

הערה 6 : עם עובדות לא מתווכחים. נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א הפכה זה מכבר לקבוצת נישה טלוויזיונית מפסידנית ו- מסמורטטת. פחות מ- % 1.0 צופה בשידורים הישירים של משחקיה ב- Euroleague שמועברים בערוץ מס' 58 בכבלים תמורת תשלום נוסף. אמש (יום חמישי – 16 במארס 2017) הפסידה מכבי ת"א בטורקיה לקבוצה הטורקית אנאדולו אפס 87:92. זה היה ה- הפסד ה- 17 ב- Euroleague בעונת 2017 – 2016 והפסד החוץ ה- 8 ברציפות. מדובר בקבוצת כדורסל ישראלית שאדריכליה וה- Owners שלה דייוויד פדרמן + אודי רקנאטי + שמעון מזרחי הקצו לה תקציב של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל בעונה הנוכחית 2017 – 2016. המטרה הראשית של המועדון התל אביבי הייתה להעפיל לתחרות ה- Final four (שם טמונים פרסים ו- ממון רב לארבעת הפיינאליסטיות) שיתקיים במאי 2017 באיסטנבול / טורקיה. מגוחך היה לשמוע את מנהיג קבוצת מכבי ת"א המאמן הלאטבי המובס איינראס בגאצקיס מצהיר בטרם שריקת הפתיחה למשחק נגד אנאדולו אפס, כי הוא מאמין בסלוגן שיצר פעם המהפכן הקובני צ'ה גווארה, "גם מה שלא אפשרי הוא אפשרי". מדובר בעסק מכביסטי תל אביבי מתמשך כושל ו- עלוב ברגע זה שלא שווה דיון נוסף.

הערה 7 : הפועל ירושלים גברה היום אחה"צ בארנה הירושלמית (יום שישי – 17 במארס 2017) במשחק הגומלין בשלב חצי הגמר על הקבוצה הספרדית וולנסיה (עדיפה על הפועל ירושלים) בתוצאה 66:79, השוותה את התוצאות ל- 1:1, וכפתה משחק שלישי ומכריע (ייערך בוולנסיה ביום רביעי – 22 במארס 2017). ערוץ 20 העביר את ההתמודדות הנ"ל בשידור ישיר בראשות השדר המוביל עמית הורסקי והפרשן אהרון ווייסברג יחדיו עם המראיינת הדס. ערוץ 20 לא רק שַם את עצמו על מפת הטלוויזיה בארץ אלא גם העניק חותמת קבורה לחטיבת הספורט של ערוץ 1 הציבורי הגוסס שנושם בשעה זאת את נשימות חייו האחרונות. Good luck to channel 20. שיחה – ריאיון הסיכום הארוך שערכה הדס לאחר הניצחון עם ה- Owner של הפועל ירושלים הרומנטיקן השאפתן אורי אלון היה ראוותני ומרחיק לכת מידי כמו גם הריאיון נושא התקוות הבלתי מציאותיות שקיימה עם המאמן המנצח של הפועל ירושלים האיטלקי סימונה פיאניג'אני לקראת המשחק ה- 3 והמכריע בוולנסיה ביום רביעי הקרוב – 22 במארס 2017. הפועל ירושלים איננה יכולה לעבור את וולנסיה אלא אם אלוהי הכדורסל חושב אחרת, ו/או אם רוצים להשתמש בסלוגן של מייקל ג'ורדאן שאמר לפני שנים רבות, "…Never say never". על פי ההיגיון הצרוף וולנסיה טובה מהפועל ירושלים וודאי בהיכל הביתי שלה. יש לה סיכויים טובים יותר לנצח את הפועל ירושלים במשחק ה- 3 והמכריע מאשר להפסיד לה. 

הערה 8 : אוֹשֶר צָרוּף הוא להביס בהיגיון המתמטי שלי את חידות הסודוקו הקשות ביותר והקטלניות ביותר שמתפרסמות מידי יום שישי בשבוע במוסף "המשבצת" של העיתון "מעריב", כמו גם אלה של השבוע שעבר ב- 10 במארס 2017.

טקסט מסמך : אושר צרוף הוא להביס בהיגיון המתמטי שלי את חידות הסודוקו הקשות ביותר והקטלניות ביותר שמתפרסמות מידי יום שישי בשבוע במוסף "המשבצת" של העיתון "מעריב", כמו גם אלה של השבוע שעבר ב- 10 במארס 2017.

פוסט מס' 673 : Optimize now (חלק 3). להביא את שדרנות, עיתונאות, ופרשנות הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. אשת רדיו גלי צה"ל יעל דן והמשורר הלאומי הנערץ חיים גורי (13 במארס 2017) מחד, ומאידך גם עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג במשחק העַל בכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1:2 (13 במארס 2017). פוסט מס' 673. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 17 במארס 2017.

משחק הניצחון של הפועל באר שבע 1:2 בביתה על בית"ר ירושלים (שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום שני- 13 במארס 2017), בהובלת עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג, נערך בתנאים סביבתיים לא סימטריים. מחד, משחק כדורגל ישראלי דַל, מאידך משחקי ה- Champions League / ליגת האלופות האירופית בכדורגל, ומן העבר השלישי מתבשרת מדינת ישראל כי חברת ה- High tech הישראלית "מובילאיי" ביצעה Exit ונמכרה ל- אינטל" האמריקנית תמורת 15.000000000 (חמישה עשר מיליארד) דולר. צפיתי בשידור הישיר של המשחק המשעמם בו הרשו לעצמם שני השדרנים לבטא את התרשמותם באוצר מילים מוגבל ושימוש חוזר ומופלג ב- בליל של סלוגנים בומבסטיים שגובלים בבדיחה. בגיחוך. Over doing מושלם של כדורגל מקומי. ובכן היכן שהוא במחצית השנייה כובש שחקן הפועל באר שבע נִיב זְרִיהָן בבעיטה חזקה (מאוד) ברגל שמאל שלו מטווח של 21 – 20 מטר את שערה של בית"ר ירושלים ומכניע שוער בינוני, איטי, ולא עירני בשם בוריס קליימן. השַדָּר המוביל עמיחי שפיגלר נזעק וקובע כי מדובר בשער היפה ביותר בעונה הרגילה של ליגת העל. הניתוח הטלוויזיוני של בעיטתו של נִיב זְרִיהָן, מטעמי ועל ידי למען עצמי, איננה תומכת בהתרשמותו של עמיחי שפיגלר שמשתמש בסלוגן בומבסטי במקום שאיננו נדרש לנהוג כך. נִיב זְרִיהָן מקבל את הכדור מול שערו של בוריס קליימן מסיט אותו קלות ברגלו השמאלית ומסדר לו בעיטה נוחה. רואים שהכדור האלסטי מתרומם סנטימטר אולי שניים מעל כר הדשא מה שמאפשר לנִיב זְרִיהָן בתום תנופת רגלו להכניס את הנעל כדי ליצור מגע שלם עם הכדור ולבעוט אותו בז'ארגון שחקני הכדורגל "בעיטה מליאה". ואומנם נוצר מגע מושלם שכזה בין הנעל כדור. כל כוח הבעיטה של נִיב זְרִיהָן מתנקז ו- אומנם עובר נטו דרך מרכז הכובד של הכדור, עובדה שמקנה לו טיסה מהירה של 100- 95 קמ"ש בממוצע. הכדור עובר את כברת הדרך בת 21 – 20 מטר בזמן 0.75 – 0.70 של שנייה אחת. מפני שלא מתקיימת כאן הפרדת כוחות, כמו למשל בבעיטה מסובבת בה ווקטור אחד מאיץ את הכדור לפנים ו- ווקטור שני מסובב אותו, פה כל תנופת הרגל וכוח הבעיטה של ניב זריהן מושקעים בהאצת הכדור לפנים. לכן הוא מקבל תאוצה גבוהה ונע יָצִיב ו- "קָפוּא" באוויר במהירות ממוצעת של 100 – 95 קמ"ש לעבר שערו של בוריס קליימן. מדובר ב- "בעיטת הסעה" בניגוד ל- "בעיטה מסובבת". רואים זאת היטב בהילוך החוזר האחרון. הכדור לחלוטין איננו מסתובב באוויר. הוא כאמור יָצִיב ו- "קָפוּא" למרות טיסתו במהירות גבוהה לעבר שערו של בוריס קליימן. דה עקא הכדור איננו טָס לעבר הפינות הגבוהות של שערו של בוריס קליימן אלא נע כאמור במהירות גדולה דווקא לעבר מרכז שערו של בוריס קליימן. בדרך מסלולו הוא מתחכך קִמְעָא בגבו של בלם בית"ר ירושלים דָן מורי (גובהו 1.87 מ'), משנה קלות כיוון, וחודר למרכז שערו של בוריס קליימן. שער שלגמרי איננו מחויב המציאות. לחלוטין לא. אינני אוֹמֵר שבוריס קליימן הוא שוער רָדוּם, אבל הוא בהחלט לא היה עֵירָנִי דיו בסיטואציה המדוברת הנ"ל. לא שוחחתי עם ניב זריהן. אינני יודע אם בעט בכדור לעבר המטרה הכללית, הלוא הוא השער שרוחבו 7.32 מטרים וגובהו 2.44 מטרים, ו/או שמא כיוון את כדור הטיל שלו לאחת הפינות הגבוהות של המטרה. על כל פנים איבר הרגל איננו מכשיר מדויק כמו איבר הזרוע, ולכן גם אם אתה מכוון לאן שאתה מכוון, ובועט בעוצמה כזאת בכדור, לא בטוח שהתוצאה הסופית תענה על הדרישה ההתחלתית. מי שמתעניין ב- Kinesiology ב- מחקר מדעי של כלל התנועה האנושית ו- של תנועת הרגל בפרט במשחק הכדורגל בעת הבעיטה בכדור, יכול להבחין בקלות ב- שוני הבולט בין תנועת הרגל המקוונת והעדינה של ניימאר (Neymar) בבעיטה החופשית המסובבת במשחק ברצלונה – פ.ס.ז'. 1:6, בעיטה שהקנתה לקבוצה הספרדית יתרון 1:5, לבין תנועת הבעיטה העוצמתית של ניב זריהן. התפעלותו של עמיחי שפיגלר משערו של ניב זריהן והגדרתו אותו, משהו כמו, "איזה שער…זהו ה- שער של העונה הרגילה…", איננה פאר תיאוריו של שַדָּר ספורט ו- כדורגל בקי ונבון שנעים בדרך כלל להקשיב לו ול- חוות דֵעותיו. אולם לא הפעם, מה עוד שמדובר בכלל בשער עצמי. אנוכי שואל את עצמי, האם בעת שברירי שניות של התרגשות והתלהבות בהם מאמֵץ השַדָּר את מיתרי קולו נוכח המיקרופון שלו, מתעוררת במקביל תגובת אינסטינקט במוח שמייצרת מילים גבוהות ? האם שִכְלוֹ ותבונתו של עמיחי שפיגלר נכנעו למיתרי קולו ?

הנה עוד דוגמא. הפועל באר שבע כבר צעדה ביתרון 0:2 עד שהופיע החלוץ הבית"רי איתי שכטר ובנגיחת ראש צימק את התוצאה ל- 1:2. עמיחי שפיגלר שוב יצא מגדרו. "…ראש הזהב של מס' 9  עובד גם הערב…איתי שכטר…יופי של שער…", הוא שח לי בסלון ביתי. איזה יופי של שער ואיזה נעליים. בעת שידור אחד מה- Replays מוסיף עמיחי שפיגלר, "…אין סיכוי לשוער…". בפירוש לא נכון. מדובר בניתור נמוך ונגיחה מוגבלת של איתי שכטר שאומנם הובילה לשער אך הוא מבצע זאת מול מגן באר שבעי הססן, חלש, נבוך, וכנוע בשם בן ביטון. הפרשן בוני גינזבורג הרחיק אפילו לכת מעבר לשדר המוביל שלו. "…המפגש של הראש של איתי שכטר עם הכדור הוא פשוט קטלני…ההתרוממות של איתי שכטר היא פשוט פנטסטית…פשוט גול גדול…", מתלהב בוני גינזבורג בשעה שהוא מפרט את התרשמותו ואת הניתוח שלו בפני צופיו. אנוכי משפשף את עיניי ותמה אם הם ואנוכי רואים את אותו המשחק. עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג יורים בכל התותחים. אם איתי שכטר חונן ב- "ראש זהב" על פי אבחנתו של עמיחי שפיגלר, ו- "ההתרוממות של איתי שכטר לנגיחה היא פנטסטית ומפגש ראשו עם הכדור הוא קטלני", לפי גרסתו של בוני גינזבורג, אלו מילים נותרו ל- שניים הללו באפסנאות שלהם, ומה יאמרו על כיבושי שערים בנגיחות ראש של שאנדור קוצ'יש, ו/או פלה, ו/או ג'ון צ'ארלס, ו/או כריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס, וגם נחום סטלמך ז"ל שלנו ? מותר לעמיחי שפיגלר ולבוני גינזבורג להיות קצת יותר וצנועים. אם יאמרו שנגיחת השער של איתי שכטר מול בית"ר ירושלים הייתה טובה ותיאום מפגש ראשו עם הכדור היה מתוזמן נכון, שניהם יתקרבו יותר לאמת. אין חובה לצאת כל פעם מהכלים ולהפריז.

ועוד מילה לבוני גינזבורג. למה התכוונת בדבר הפרשנות שלך (מנוסחת בצורה מסורבלת ולא ברורה) כשאמרת לצופיך לאחר הבעיטה החופשית של שחקן בית"ר ירושלים חסום רואדה, משהו כלהלן : "…דיברנו על העוצמה ועל הרגישות…קשה לסחרר את הכדור גם מעל לאיש הרביעי בחומה, וגם ברמה כזאת שהוא יילך בעוצמה ויירד למטה…לפעמים עדיף לקבל את הפאולס 4 – 3 מטר לאחור…" (נחוץ לומר בעברית תקנית שלושה – ארבעה מטרים). רעיון הפרשנות הקונקרטית הזאת לחלוטין איננו מובן. לא רק מרחק הכדור מהשער וטווח הבעיטה וטכניקת הבעיטה הם גורמים קרדינאליים המהווים איום ישיר של על השוער ושערו, אלא לא פחות חשוב הוא התייצבות החומה במרחק של 9.15 מטרים מהכדור כפי שנקבע בספר החוקים של המשחק. מרבית השופטים אינם מכבדים את החוק הנ"ל ומאפשרים לכל מיני חומות לבנות את עצמן במרחק של 7 ואפילו 6 מטרים מהכדור. אנוכי זוכר שבאחד המשחקים בליגה הספרדית בין ברצלונה לריאל מדריד חזיתי במראה מוזר. החומה המדרידאית נעמדה במרחק של 6 מטרים בלבד מהכדור החופשי של ליאו מסי ללא תגובתו של השופט. ברור שבמצב הזה היא משתקת לחלוטין את אופציות הביצוע של הבועט המוכשר. ליאו מסי לקח אם כן את הכדור והסיט אותו כמה מטרים לאחור. הוא הניח אותו במרחק כזה מהחומה שמתאים שחופף את החוק.

סוף פוסט מס' 673 : הועלה לאוויר בשבת – 18 במארס 2017.

 


תגובות

פוסט מס' 673 : Optimize now (חלק 3). להביא את שַדְּרָנוּת, עִיתוֹנָאוּת, ופַרְשָנוּת הספורט בטלוויזיה למצב אופטימאלי. אשת רדיו גלי צה"ל יעל דן והמשורר הלאומי הנערץ חיים גורי (13 במארס 2017) מחד, ומאידך גם עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג במשחק העַל בכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1:2 (13 במארס 2017). פוסט מס' 673. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 17 במארס 2017. — תגובה אחת

  1. מרתק. תיקון טעות בפוסט 673: ניב זריהן ולא ניב רסקין. הטעות מופיעה פעמיים בגוף הכתבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *