פוסט מס' 686. 2 הקדמות ו- 13 פרפראות ובראשן ביקורו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בישראל ב- 22 ו- 23 במאי 2017. פוסט מס' 686. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2017.

פוסט מס' 686. 2 הקדמות ו- 13 פרפראות ובראשן ביקורו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בישראל ב- 22 ו- 23 במאי 2017. פוסט מס' 686. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2017. 

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו נחקר ו- נכתב על ידי למטרות רווח ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג yoashtvblog.co.il עלה לאוויר בקיץ 2012 והוא מוענק בחינם לציבור הקוראים.

הערה 4 : עד כה נכנסו לבלוג yoashtvblog.co.il יותר מחצי מיליון קוראים.

הערה 5 : כתיבת הסדרה של 13 ספרי הטלוויזיה עבי כרס שעוסקים בחקר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מאז 1884 ועד ימינו אנו, אמורה להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020.

אלכס גלעדי ודן שילון גייסו אותי בקיץ 1971 לשורות חטיבת הספורט שלהם. שֵרָתִּי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור במשך 32 שנים רצופות מ- 1971 עד 2003. בין 1971 ל- 2003 רשמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 פרקים מזהירים בתולדות השידור הציבורי. הייתי עד מקרוב להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת. רשות השידור ה- יְשָנָה ההיא הועלתה עכשיו לגרדום ע"י חלק מה- מנכ"לים המאוחרים הרופסים חנפני השלטון ו- מלחכי פִּנְכָּה מאז 2002 (בראשם יוסף בר-אל), יחדיו עם חלק מ- מנהליה האופורטוניסטים, ולדאבון לב גם באמצעות חברותא בעלת מצע והתנהלות משותפת של ההנהלות עם קבוצה לא קטנה מעיתונאי ערוץ 1 ששתקו, ו- היו ל- משת"פים ובעלי אינטרסים. לא כולם. מרביתם (!). ובכן, בפעם הראשונה ב- היסטוריה של השידור הציבורי הטלוויזיוני חברו שלושה ווקטורים שליליים ביודעין ומרצון לקואליציה נגטיבית הרסנית ומשולבת, והניחו על צווארה של רשות השידור אט-אט את חבל התלייה. היא איננה עוד. רשות השידור ההיא כפי שהכרתם אותה מאז 1969, מתה. היא קרסה. נכון שמדובר בטרגדיה, בכתם שחור משחור, אבל מרום גילי אוטוטו 80 יש בי חמלה על קומץ בודדים בלבד שָם. 

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 686 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2017. 

——————————————————————————————

yoash alroty 2טקסט תמונה : 1971 – 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 47 שנים. כ- פסע מפריד בין חיי נטולי הדאגות לבין עוֹל העִידָן המטורף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהמתין לי מעבר לפינה. התמונה מתעדת אותי זוכה עם אוניברסיטת ת"א בגביע מכללות ישראל בכדורסל. הייתי בשנים ההן דוגמן צילום ומורה ומחנך במקצוע המתמטיקה וחינוך גופני, כשלפתע נקרה לי בדרכי מר אלכס גלעדי. אלוהי הטלוויזיה הפגיש בינינו. זה קרה בימים ההם לפני 47 שנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהיגות. לעולם יש לזכור ואף פעם לא לשכוח : הייתה כאן פעם בטרם "כָּאן" רשות שידור אחרת ושידור ציבורי אחר.

לעולם יש לזכור ואין לשכוח כי עיתונאי רשות השידור שהיו אמורים לקחת לידיהם את נֶשֶק הַמֶרֶד ו- לעלות על הבריקדות ולהתייצב כחומה בְּצוּרָה כנגד המינוי הפוליטי המטוּנָף והצָבוּעַ באביב 2002 של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, לא עשו זאת. במקום להתנגד בגופם ונפשם הם נעצרו בצִידֵי הדרך דוממים ו- משילים מעליהם ברצון וביודעין את הגדולה והחשובה ביותר שבזכויות כל בן אנוש, להיות אדם ריבוני ועיתונאי בן חורין. העיתונאים העלובים הללו, וותיקים מאוד וגם חדשים, ביניהם אבות השידור הציבורי ומייסדיו, הסכינו וקיבלו את מינויו הנחשל ואת נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בסביבתם כמובנים מאליהם.

לא צריך להיות היסטוריון ו- מאבחן דָּגוּל של דברי הימים כדי לראות שמנכ"ל רשות השידור בשנות האֹפֶל ההֵן של 2005 – 2002 יוסף בר-אל, הֵפֶר ברגל גסה את עיקרון "האבסולוטיסמוס הנאור". עיקרון שלטוני רב ערך פוליטי וחברתי שקבע המֶלֶך פרידריך הגדול במאה ה- 18, כי, "המלך איננו אדון הממלכה – אלא משרתה הראשון", עיקרון שחָל גם על מנכ"ל רשות השידור הציבורית – ממלכתית של מדינת ישראל. מנכ"ל רשות השידור איננו "מונרך אבסולוט", וגם אינוֹ "מלך" בבחינת אדון הממלכה הפרטית שלוֹ", אלא משרתה הראשון של רשות השידור.. הוא העורך הראשי אומנם, אך איננו עומד מעל שום ביקורת לגיטימית והגיונית של הציבור ואזרחיו. לא ייתכן מצב שבו מנכ"ל רשות השידור ישתמש בשררה שהופקדה בידיו, כשוֹט הצלפה בעובדיו כאָוָות נפשו באמצעות הכפשת שמם בעיתונות. מאז מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ב- 2002 נוצרה אווירה עכורה ביותר שאינני זוכר כמותה בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעניין מאוד מדוע אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר – העסקן והפוליטיקאי הקטן מר נחמן שי ואנשי מליאת רשות השידור מילאו אז פיהם מים בשעה שהם יודעים היטב מה מתרחש ומתחולל בין כותלי רשות השידור.

גם ואפילו עכשיו בחלוף שנים רבות מאז אותה חַשְרָת הֶעָבִים ההיא ב- 2002, ערב חצייתי את תחום העשור התשיעי של חיי, מעסיקה אותי שאלת נצח כיצד יוסף בר-אל איש כה עלוב, כה בלתי מוכשר, כה מושחת, כה חנפן, מעניק שוחד מסך ביד נדיבה, וכה מתרפס בפני השלטון, דווקא הוא הופקד על ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990 ואח"כ זלג דרך חורי המסננת והתמנה ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור. גם ואפילו עכשיו בעת מסע אין סופי של עננים בשמינו, עדיין מעסיקה אותי שאלה תמידית כיצד הציבור הכללי הסכין עם תופעה כה עלובה ו- אומללה בה המלך שאמור להיות ה- "אבסולוטיסמוס הנאור" משרתה הראשון של הממלכה, הופך להיות רק אדונה, ומציב לידו ו- סביבו קבוצת עוזרים ומנהלים בלתי מוכשרים כמותו ובראשם הסייע הקרוב שלו ועושה דברו, יוסף "יוסי" משולם.  

תופעת הניוון המגוחכת נטולת יושרה, דרך ארץ, ומוסר של מנכ"ל רשות השידור בשנים 2014 – 2011 יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב עושה דברו זליג רבינוביץ' הייתה תעתיק מדויק של עידן יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002. אותה בימת הַנֶפֶל של רשות השידור הקורסת רק משתתפים שונים וגיבורי עלילה אחרים. כזכור ניטרלו ממשלות ישראל בראשות אריאל שרון וביבי נתניהו את שלטונם של שני הכושלים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם ב- 2005 ו- 2014 (בהתאמה).

פוסט מס' 686. 2 הקדמות ו- 13 פרפראות ובראשן ביקורו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בישראל ב- 22 ו- 23 במאי 2017. פוסט מס' 686. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2017.

הקדמה קצרה (1). מייקל פאואל וגאלינה ציסטיאקובה.

הייתי עסוק בכלל במחקר וכתיבה אודות שתיים מפסגות היכולת האנושית בא"ק של הגברים והנשים : ניתוח שני שיאי העולם הוותיקים ו- הפנטסטיים בקפיצה לרוחק של האתלט האמריקני מייקל פאואל (Michael Powel) ושל האתלטית הסובייטית / אוקראינית גאלינה צ'יסטיאקובה (Galina Chistyakova). מייקל פאואל קבע שיא עולם בקפיצה לרוחק 8.95 מ' לפני 26 (עשרים ושש) שנים, ב- 30 באוגוסט 1991, בעת אליפות העולם ה- 3 בא"ק שנערכה בטוקיו – יפן. האתלטית הסובייטית האוקראינית גאלינה צ'יסטיאקובה קבעה שיא עולם בקפיצה לרוחק לנשים 7.52 מ' לפני 29 (עשרים ותשע) שנים ב- 11 ביוני 1988 בלנינגראד. לפתע תפש אותי ביקורו ההיסטורי כאן של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ ב- 22 ו- 23 במאי 2017. שיניתי את תוכניות הכתיבה שלי הנוגעות להישגים המדהימים ההם של מייקל פאואל וגאלינה צ'יסטיאקובה מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה ועדיין מקשטים את טבלת שיאי העולם כבר יותר מרבע מאה של שנים. הסקירה ההיסטורית והאנליזה של שיאי העולם בקפיצה לרוחק לגברים ונשים ש- מתחברים ל- אירוע ספורט בינלאומי החשוב ביותר של 2017 הממשמש ובא, הלוא היא אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק שתיערך בלונדון בין 4 באוגוסט 2017 לבין 13 באוגוסט 2017 – נדחתה לפוסט מס' 687. התחברתי לשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים של מדינת ישראל : "כאן" (עדיין בהרצה), ערוץ 2, וערוץ 10 וגם לרשת הרדיו של גלי צה"ל ורשמתי את הערותיי. הפוסט הבא מס' 687 יעסוק בקצה גבול היכולת האנושית של בן אנוש ב- א"ק במקצוע האולימפי בקפיצה לרוחק של הגברים וגם של הנשים. 

הקדמה קצרה (2). סנסציית כדורסל בארנה הירושלמית : הפועל ירושלים מפסידה בביתה ל- עירוני נהריה 86:85 במשחק ה- Play off הראשון ביניהן (יום שלישי – 23 במאי 2017). הפרשן גור שלף צדק (!).

השידור הישיר אמש (יום שלישי – 23 במאי 2017) של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהובלת השדר גיל ברק והפרשן שלו גור שלף את משחק ה- Play off הראשון בארנה הירושלמית בין הפועל ירושלים לעירוני נהריה היה דרמטי ורווי תהפוכות. ממש כמו ב- NBA. בתום הרבע הראשון צעדה הפועל ירושלים ביתרון מכריע של 10:32. באותו הרגע לא היה ספק מי הקבוצה שתזכה בבכורה. בראשית הרבע ה- 4 והאחרון, 9:33 דקות לפני סיום המשחק במצב של שוויון 61:61, הגה גור שלף רעיון וכה אמר לגיל ברק ולצופיו : "…אם נהריה תקלע 87 נקודות היא תנצח את המשחק…זאת דעתי…", והוסיף, "…מי שתחזיק את יריבתה על 17 – 15 נקודות ברבע האחרון היא הקבוצה שתנצח…". השַדָּר גיל ברק השיב לו מנייה ובייה, "רשמתי…". הטקסטים הללו נחרתו בזיכרוני. ובכן, קבוצת עירוני נהריה ניצחה את קבוצת הפועל ירושלים בתוצאה 86:85 מסל שלוש של סקוטי הופסון (ממרחק של 8 מטרים) שנייה אחת לפני הבאזר (!). נהריה קלעה 86 נקודות ו- התברר כי גור שלף צדק בפרשנות שלו ובהערכת תוצאת המשחק (!!). מדהים שגיל ברק וגור שלף שכחו שניהם את טקסט הפרשנות הזה שנאמר במצב של שוויון 61:61 ובתזמון של 9:33 דקות לפני תום המשחק ולא שָבוּ עוד לעסוק בו. אנוכי לא שכחתי. הופתעתי שגם מגיש חדשות הספורט הליליות אלי אילדיס לא שַֹם לֵב לפרשנות המדויקת ברמה מתמטית של גור שלף ולכן לא החמיא לו, מפני שלא ידע על כך, כשם שגיל ברק שכח גם הוא את קורות הפרשנות של גור שלף בה קלע בול, ולכן אף הוא לא זכר להגיש קומפלימנט לפרשן שלו. מוזר. ועוד דבר : תמיד כיף לראות מאמן ישראלי משלנו, מר אריק אלפסי מאמן מכבי נהריה, מכניע את מר סימונה פיאניג'אני מאמנה הזר האיטלקי של הפועל ירושלים. וצריך להוסיף שצוות ההפקה, הצילום, והעריכה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בראשות השדר המוביל גיל ברק והפרשן גור שלף עשה כאן בשידור ישיר עבודת טלוויזיה מהימנה ומצוינת לאורך כל הדרך (!). לכן השאלה שלי למערכת עיתון "הארץ" מתחת לתמונה הרצ"ב היא רלוואנטית ועניינית :

טקסט תמונה : יום שלישי – 23 במאי 2017. היכל הארנה בירושלים. תיעוד תכליתי של שניית בסיום של משחק ה- Play off מס' 1 בין קבוצת הפועל ירושלים המארחת לבין עירוני נהריה המתארחת. זוהי תמונת הניצחון וזריקת הניצחון של שחקן נהריה סקוטי הופסון (בתלבושת הכחולה מס' 24, גובהו 2.00 מ'), שקובע 86:85 לזכות עירוני נהריה (מול הירושלמי קרטיס ג'רלס) בעת שנותרה 0.7 של שנייה אחת לסיום המשחק. התמונה האדיטוריאלית החשובה מוכיחה מעל לכל ספק כי סל המכריע נקלע בתחום הזמן החוקי. מה אם כן היה כל כך קשה למערכת "הארץ" לבקש רשות מערוץ הספורט מס' 55 לפרסם את התמונה הזאת במדור הספורט של העיתון תמורת מתן קרדיט מלא למקור ? במקום זאת מדפיסה מערכת "הארץ" תמונת סטילס בלתי רלוואנטית בעליל של הצלם עודד קרני הנוגעת למהלך אחר של סקוטי הופסון וטוענת כלהלן : "…סקוטי הופסון עוקף את ליאור אליהו אתמול ב- ארנה…". מדובר בתמונה סתמית חסרת כל משמעות בלתי מתקבלת על הדעת, ובה פגיעה במינויי קוראי "הארץ" שמשלמים לעיתון דמי מנוי במיטב כספם. שירות דַל. תמונת ה- Video הנ"ל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא מלאכת מחשבת של תכנון והפקה, מלאכת מחשבת של בחירת זווית צילום, ומלאכת מחשבת של הצילום עצמו הבהיר והנקי ושל הבימוי, והרצה נכונה בתזמון מדויק של אחד משלושת ה- Replays שדנו ב- סל ההכרעה מידיו של סקוטי הופסון. תודה ל- ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. כל הכבוד לאנשיהם. סיקור עיתונאי מעולה On line בזמן אמת (!). יפה מאוד (!). (צילום ב- iphone של הנכד שלי ממסך ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).  

הפרפרת 1 : נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מבקר בישראל ב- 22 ו- 23 במאי 2017. 

א. קבלת הפנים הממלכתית לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בצהריי היום של יום שני – 22 במאי 2017 על השטיח האדום בנתב"ג בהשתתפות שרי הממשלה הייתה בזויה נטולת כבוד, לא מנומסת, וברמה של שכונה. מדובר במדינת פארטאץ'. האורח רָם המעלה דונאלד טראמפ האפיל לגמרי על מארחיו השַרִים הישראליים חסרי בושה שניסו כל אחד בתורו לגנוב 60 שניות של תהילה פרטית. עסק עלוב וכל כך לא מכובד. לא פחות מ- גועל נפש. בושה וחרפה. אורן חזן איננו לבדו.

ב. כבוד נשיא המדינה ראובן "רובי" ריבלין היה קורבן לתלאות מזג האוויר. הרוח החמה שנשבה בנתב"ג עשתה שמות בניירותיו וחשפה אותו בעת נאום קבלת הפנים שלו לכבוד נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ – כאדם מפוזר ו- מגושם, בעל ידיים רועדות שנלחם באיסוף הניירת המרשרשת תוך כדי איבוד המיקוד בתוכן הטקסט. אתה מתבונן מכורסתך הנוחה בסלון ביתך ותוהה כיצד עוזריו של נשיא המדינה (והוא עצמו) מרשים לו ליפול באופן כה מטופש למלכודת כזאת נוכח מצלמות הטלוויזיה בשל התעללות מזג האוויר. לא מכובד. באותם הרגעים המגוחכים בהם נראה רובי ריבלין חסר ישע חשבתי לעצמי מה נותר לי חוץ מלאהוב את הנשיא שלנו אותו אנוכי מכיר ומוקיר שנים רבות (?) זאת התשובה : לרחם עליו (!). אפשר היה להתכונן אחרת לגמרי לקראת טקס קבלת הפנים לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בנתב"ג ביום שני – 22 במאי 2017.

ג. בעוד ערוצים 10 ו- 2 משדרים ישיר את כל כל הנאומים באנגלית של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ וראש ממשלת ישראל (כולל הביקורים שלו ב- "יד ושם" ובמוזיאון "הארץ") ומתרגמים אותם סימולטאנית באמצעות טכנולוגיית כתוביות, "כאן" (בתירוץ של הָרָצָה) עסקה במלאכת התרגום באמצעות השיטה הישנה והחלודה ההיא בה קריין משתמש ב- Voice over בשפה העברית ו- קולו עולה עַל, ומכסה את ה- Sound האותנטי באנגלית של הנואמים נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ + ראש הממשלה בנימין נתניהו + הנחיית המארח של דונאלד טראמפ ב- "יד ושם". מחדל טלוויזיוני – טכנולוגי בלתי מתקבל על הדעת שמתרחש בחודש מאי של שנת 2017.

ד. נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, רעייתו מלאניה, בתו איוונקה טראמפ ובעלה ג'ארד קושנר מגשימים את הרעיון שהטלוויזיה היא גם מדיה וויזואלית. ו/או ראשית דבר מדיה וויזואלית. ארבעתם הם בעלי נוכחות טלוויזיונית משמעותית. דונאלד טראמפ איננו כוכב הקולנוע גרי קופר (Gary Cooper) אולם הוא מחונן בכריזמה טלוויזיונית בלית נדלית. הוא נוטף כריזמה. הופעתו הטלוויזיונית של דונאלד טראמפ היא פשוט מושלמת. משכמו ומעלה. לא לומדים את הדבר בשום בי"ס לתקשורת. יש לו את זה. אין שום פלא כי בעזרת המצלמות והמיקרופונים של רשתות הטלוויזיה הפיל דונאלד טראמפ בשעתו ב- 8 בנובמבר 2016 ב- Knock out את יריבתו הילארי קלינטון לקרשי הזירה הפוליטית – נשיאותית האמריקנית.

ה. נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הוא אוראטור מוכשר, ללא ספק רב אמן בדיבור ונאום. הוא איננו פחות טוב מברק אובמה. דונאלד טראמפ הכריזמטי מכאן ועד להודעה חדשה הוכיח כמו רבים לפניו כי למילים יש וויזואליה משלהן.

ו. חברות החדשות של ערוץ 10, ערוץ 2, וגם "כאן" (בהרצה) עשו עבודת כיסוי מאומצת, יסודית, ואינטנסיבית ביותר הנוגעת ל- ביקורו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בן 30 (שלושים) שעות בישראל. שלוש חברות החדשות האלה ראויות לתודה והערכה רבה.

ז. שדרן ערוץ 10 אור הלר מי שדיווח אודות ביקורו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ במוסד "יד ושם" הוא לא פחות מפטפטן וקשקשן חסר תקנה במסווה של ידען. יש גבול. מישהו בחברת החדשות של ערוץ 10 אמור לפקח עליו. קו תפר דק מפריד בין שידור לבין תהום הברבור. בין דיווח טלוויזיוני לבין פטפוט טלוויזיוני. בין עיתונאות יעילה ומאופקת לבין עיתונאות קשקשנית. אור הלר חוצה את קו התפר הזה פעם אחר פעם מבלי להיענש. אין זו הפעם הראשונה שאור הלר משתמש בכמות כפולה, משולשת, מרובעת, ומחומשת של מילים מעבר לדרוש בעת דיווחיו הטלוויזיוניים העיתונאים – חדשותיים. אפשר לעשות את אותה העבודה באותה ידענות ויעילות בסיוע של % 10 בלבד מהכמות ש- אותה אוֹצֵר אור הלר באמתחתו.

ח. הייתי רוצה להציץ ולהתבונן במחשבותיהם של נדב אייל, אודי סגל, ד"ר יעל שטרנהל, ואיילה חסון בשעה שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ נשא את נאום הסיכום שלו במוזיאון הארץ בירושלים בתום ביקורו ההיסטורי בן 30 שעות בישראל.

ט. הערתו הגמדית של פרשן ערוץ 10 רביב דרוקר וניתוח הפרשנות שלו את הבטחתו הדרמטית של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כי הוא ערֵב לביטחונה של מדינת ישראל, וכי במשמרת שלו לא יהיה נשק השמדה המונית בידי ה- אייתוללות האיראניות (לרבות הגדרתו את חמאס וחיזבאללה כארגוני טרור), ובתוכם, השוואת דמותו של נשיא ארה"ב ע"י רביב דרוקר יעני ל- הופעת ההצלה של שחקן הקולנוע גרי קופר בסרט "בצהריי יום" (High noon) – היא קִטְלוּג צִינִי, דָלוּח, עָלוּב, ו- מרופש. אין לי מילים אחרות. אם דונאלד טראמפ יצלח את הקשיים הפנימיים שמעמיסים עליו כעת מתנגדיו מבית, ייתכן מאוד כי יוזמת השלום החדשה שלו במזרח התיכון תתניע באמת מחדש מהלכים ישנים. קשה להאמין שמאז הימים הרחוקים הקרים, ו- המנוכרים ההם של נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר בשנים 1960 – 1952 ושר החוץ שלו ג'ון פוסטר דאלאס קם עכשיו ב- 2016 נשיא אמריקני אחר בשם דונאלד טראמפ אוהד מדינת ישראל ומבין את תנאי קיומה הגֵיאוֹ – פוליטיים הסבוכים, ואומר את מה שהוא אומר ומבטיח את מה שהוא מבטיח.

י. לא ברור כיצד הפרשן יועז הנדל מרשה לעצמו להופיע On camera מול מצלמת "כאן" בלבוש מקומט, רשלני, ופרוע שיער (יום שלישי – 23 במאי 2017) ושם קצוץ על צופיו לצדו של הכתב המדיני של "כאן" אמיר בר שלום שלבוש בקפידה בהתאם למעמד ומכבד את מצלמות הטלוויזיה. טלוויזיית פארטאץ'.

י'א. המרוויח הגדול מביקורו בן 30 שעות של נשיא ארה"ב בישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו למרות שרעייתו שרה התעקשה לפטפט ולקלקל לו (שיחת ה- Small talk הרכילותית והמגוחכת שניהלה גב' שרה נתניהו עם דונאלד טראמפ ורעייתו מלאניה, בו דיווחה לשניהם והקבילה בין התקשורת הישראלית ששונאת אותה ואת ביבי בעלה אבל העם אוהב אותם, לבין התקשורת האמריקנית שכנ"ל שונאת גם היא את דונאלד טראמפ אולם האומה האמריקנית אוהבת אותו – ראויה לכל גנאי). אינני רואה כיצד בוז'י הרצוג וזהבה גלאון מורידים אותו את בנימין נתניהו מהמסילה.

י'ב. אנוכי ניצב ערב תחילת העשור התשיעי של חיי. כמו רבים מבני דורי נלחמתי בחמש מלחמות ישראל בין 1956 ל – 1982. לא באפסנאות. ארבע פעמים נגד מצרים ובפעם החמישית נגד לבנון וסוריה. אינני יודע כיצד פותרים משוואה מתמטית כה סבוכה וכיצד מחלקים את אותה פיסת האדמה הקטנה של ארץ ישראל בין שני עמים שתובעים עליה את אותו קושאן, את אותו מודל של רישום קרקעות באמצעות אותו שטר קניין, ובעצם מבקשים לעצמם את אותה הבעלות בטענה ש- "…אני הייתי כאן קודם לפניך…". חשבתי שאולי צריך לגייס את אלברט איינשטיין למציאת פתרון ל- משוואת הסכסוך נעדרת הפתרון מאז 1908, השנה בה נרצח חבר קבוצת דגניה א' משה ברסקי ז"ל בן 18 על ידי פורעים ערביים, על שהעז לעלות לארץ ישראל מערבות רוסיה וביקש לבנות כאן את ביתו החדש על אדמת עמק הירדן ליד הכינרת. חלקת קרקע שהפורעים הערביים הרצחניים חשבו שהיא שייכת להם, רק להם באופן בלבדי. משה ברסקי הי"ד הפך ב- 1908 לפני 109 (מאה ותשע) שנים לסמל הקרבה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

י'ג. שדרן ערוץ 10 רפי רשף דוחק לפינה ו- מעמיד במבוכה גדולה (יום שלישי – 23 במאי 2017) את ראש הטקס במשרד החוץ מר מירון ראובן כשהוא מעמת אותו עם בעיית ההתפלחות של הח"כ אורן חזן למושבי השורה הראשונה ליד השטיח האדום בנתב"ג שמיועדים לאורחים האמריקניים בעת קבלת הפנים לנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ (יום שני – 22 במאי 2017). לאחר מכן מפר אותו אורן חזן את כללי הטקס כשהוא לוחץ את יד הנשיא האמריקני ומבקש ממנו להצטלם עמו "סלפי". מדובר במדינת פארטאץ'.

י'ד. בחלוף כמה דקות יורד שדרן ערוץ 10 רפי רשף לרמה של טירון כשהוא תוהה יחדיו עם כתב ערוץ 10 מאור צור בתום טקס הפרידה בנתב"ג ולאחר שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כבר נטש את המקום בדרכו למטוסו הנשיאותי, האם איוונקה טראמפ ובעלה ג'ארד קושנר שנראים עדיין בתמונה יטוסו גם הם במטוס האמריקני "Air Force 1" העוזב את את נתב"ג וממריא ל- וואתיקאן. תמיהה מטופשת מה עוד שרואים בתמונה ליד איוונקה טראמפ וג'ארד קושנר את מזכיר המדינה האמריקני רקס טילרסון.

ט'ו. יהיה מעניין לראות עכשיו כיצד נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ צולח את המארבים הפנימיים שטומנים לו מתנגדיו במדינתו שלו. עוד חזון למועד בעניין הסכסוך הישראלי – פלסטיני שנמשך כבר 109 (מאה ותשע) שנים. עוד רָב הדֶרֶך, עוד רַבָּה המלחמה כדברי המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.

פרפרת 2 : "כאן".

"כאן" עלתה בסערה השמיימה. העפלתה הדרמטית לאוויר האלקטרוני של מדינת ישראל מעוררת אהדה והיא לא פחות מסנסציונית למרות תקופת ההרצה. אני אוהב את בסיס הגראפיקה העדינה והמאופקת של "כאן". אומר שוב כי גיא רולניק הוא כוכב טלוויזיה חדש בתחום הכלכלה שנסק לפתע בשמי "כאן". הניתוח שלו ב- "כאן" בסגנונו המיוחד והתיאטרלי את המתרחש ואת אשר התרחש ב- "בנק הפועלים" הוא Masterpiece טלוויזיוני מדויק ונאמן לעובדות. המסמך שהוא פורס בפני צופי "כאן" מצביע חד משמעית על ברדק בנקאי וכי ישראל גם בגיל 69 היא עדיין מדינת פארטאץ', לא מתוקנת, ועבריינית בכמה מתחומי חיינו. הערכה רבה נתונה גם למגיש אסף ליברמן והעורכת הקפדנית טלי בן עובדיה בתוכניתם החשובה "מסע בזמן אמת". 

פרפרת 3 : גונן גינת מבקר הטלוויזיה של העיתון "ישראל היום".

סוף כל סוף יש ל- "ישראל היום" מבקר טלוויזיה בדמותו של גונן גינת. הוא כותב היטב ו-מעניין לקרוא אותו. גונן גינת הוא מבקר טלוויזיה ומנתח שידורי טלוויזיה שמהווה אנטי תזה מובהקת למבקרי הטלוויזיה של עיתון "הארץ" רוגל אלפרט ו- רווית הכט. השניים הנ"ל כותבים טורים פוליטיים במסווה של מבקרי טלוויזיה. כתיבת ביקורת הטלוויזיה של גונן גינת ביום שלישי – 16 במאי 2017 "כאן מתחילים שידורינו" אודות ערב השידורים הראשון של "כאן" + "מבוא לתורת הזוגיות" ביום רביעי – 17 במאי 2017 אודות הקומיקאית והבדרנית עדי אשכנזי "מה זה השטויות האלה" בערוץ 2 + "לשמור על המיתוס" גם כן ביום רביעי – 17 במאי 2017 אודות התוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 + "מלחמה מוצדקת" אודות המסמך המשפטי של רביב דרוקר וברוך קרא שעסק בנאשם נסים חדאד (גם כן בערוץ 10) ב- יום חמישי – 18 במאי 2017, ראויה לעיון ו- קריאה. ההערות וההארות שלו הן נטו טלוויזיה. למשל  הוא כותב כך : "…כאשר מיכל רבינוביץ' דיווחה על על היוזמה שקציני משטרה יעברו בדיקת פוליגראף, היא הוסיפה, "נדמה לי שמדובר ב- 1600 איש". נדמה לך ? מה הבעיה לבדוק ? את הרי כבר לא ב- "מבט"…". גונן גינת צודק. ישנן עוד עשרות דוגמאות לתשומת הלב ולבניין הביקורת נבונה שלו. אגב, לאן נעלמה שיר זיו ?

פרפרת 4 : "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך".

שר הפנים אריה דרעי התייחס לפני ימים אחדים התייחסות מעניינת ונכונה בריאיון רדיו (לאחר שקם משבעה על מות אמו ז"ל) לקשר שבין ילדים בוגרים לבין הוריהם המבוגרים. התייחסותו משכה את תשומת לבי. הציווי בעשרת הדיברות, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", נועד ראשית דבר לילדים בוגרים שחושבים כמו ילדים קטנים כי החיים נמשכים לנצח, עסוקים בקריירה שלהם, ומאבדים את הקשר עם הוריהם הזקנים בתירוץ שהם עסוקים ואין להם זמן. אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא ואימא שלי ז"ל חברי ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן מתו ב- 2004 בהיותם בני 91 ו- 92. אף על פי שהאריכו ימים לא ראיתי את הוריי מספיק ולא שוחחתי עמם די בעת זקנתם. היום, אוטוטו בגיל 80 אנוכי מתגעגע אליהם מַרוֹת.

אבא ואימא שלי נולדו בלִיטָא ב- 1913 ו- 1912 למשפחות דתיות ציוניות. הם עזבו יחד עם אחיהם ואחיותיהם בסוף שנות ה- 20 ותחילת עשור ה- 30 במאה שעברה את בית הוריהם ששכנו בעיירות שירווינט וקורשאן ליד עיר הבירה קובנה בליטא, והעפילו לארץ ישראל כדי להקים כאן בית חדש. שניהם נטשו את כור מחצבתם והשאירו את הוריהם מאחור כדי לבנות את כור מחצבתם החדש בארץ ישראל. את קיבוץ אפיקים. אבא ואימא שלי גדלו והתחנכו בבתים דתיים ושומרי מסורת קפדניים אך החלום הציוני ודרך הגשמתו הפך אותם לצעירים חילוניים . שניהם גדלו בגולה והתחנכו על התפילה אולי סיסמא בת שנות אלפיים, "בשנה הבאה בירושלים". משהגיעה השעה הגשימו את החלום. הם עלו לאֶרֶץ ישראל יחד עם אחיהם כדי לבנות חברה חדשה וצודקת בארץ ישראל המתחדשת ואת קיבוץ אפיקים. שני הסבים ושתי הסבתות שלי נשארו לבדם בליטא. איש מילדיהם לא נשאר עם ההורים. מדובר בהתנתקות משפחתית בלתי הוגנת. קשה, כמעט מעשה אכזר. אין זאת כי החזון הציוני היה חזק מהם . הוריהם המבוגרים נשארו לבד בליטא ללא ילדיהם. היום בגיל אוטוטו 80 אני יודע בבירור שאם ילדיי ונכדיי היו מתנתקים ממני, נתלשים ממני ככה גם תמורת רעיון נשגב, לא הייתי מחזיק מעמד בלעדיהם. אימא שלי נולדה ב- 1912 בעיירה קוּרְשָאן להוריה מרדכי ורבקה פְּרֶס. אבא שלה היה רָב גדול בתורה ואימה עקרת בית. היא הייתה בת יחידה והצעירה ביותר במשפחה ולה ארבעה אחים. אימא ושני אחים שלה עלו ב- 1929 לארץ ישראל. שניים אחרים החליטו להקים את ביתם בדרום אפריקה. אימא שלי הצליחה ב- 1935 להעלות את הוריה מליטא לארץ ישראל. הוריה נולדו בלִיטָא ב- 1879.

כששניהם הגיעו לארץ ישראל היו כבר בני 56. צעירים במונחי הזמן של היום. מבוגרים אז. הם היו ציונים אך דתיים מכף רגל ועד ראש. סבא שלי למרות שהיה ציוני נראה כמו איש נטורי קרתה. מפני שהיו דתיים סירבו לגור באפיקים שהיה קיבוץ בעל אורח חיים חילוני. אימא שיכנה אותם בדירה קטנטונת בטבריה בקריית שמורל סמוך לבית הכנסת של העיר. טבריה הייתה אז עיר מעורבת בה גרו יחדיו יהודים וערבים. סבא וסבתא שלי היו אנשים מאוד עניים. בשנות מלחמת העולם ה- 2 נדרשה אימא לנסוע פעם בשבוע או עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לטבריה עם ארגז בתוכו קצת ירקות ופרות ואיזו תרנגולת כדי שיהיה להם מה לאכול. תמיד נסעתי עִמה לבוש במכנסי ספורט כחולים ויָחֵף. כביש העמק חצה את הכפר הערבי הגדול צֶמַח (בערבית קראו לו סֶמַח – Semach) הרחוק כשלושה ק"מ צפונית לקיבוץ אפיקים. הנסיעה באוטובוס היָשָן המְאַסֵף של הימים ההם מהקיבוץ בואכה טבריה הייתה איטית ונמשכה כמעט שעה. כנכד קטן הייתי מאוד קשור אליהם. אהבתי את סבא וסבתא שלי אהבה רבה. אימא שלי סיפרה לי תמיד בהערצה גדולה על אביה, "תדע לך שסבא שלך הוא כמו נביא. בשעה שהפילדמרשאל הגרמני אֶרְוִוין רוֹמֶל ניצב בראש גיסותיו במלחמת העולם ה- 2 ב- 1942 בשערי אל עלמיין והייתה סכנה שיגיע גם לארץ ישראל, סבא שלך אמר, "לא יהיה חורבן בית שלישי…". אימא שלי פסלת דגולה העריצה את הוריה, רחשה להם כבוד רב, ומאוד דאגה להם. אבא ואימא שלה נפטרו צעירים בגיל 69. זה היה בשנת 1948 כשאני הייתי בן עֶשֶר. הייתי קשור מאוד אל שניהם. בכיתי בכי רב על מותם. התאבלתי עליהם זמן רב. לא יכולתי להתרכז בלימודים. התרחקתי גם משני ענפי הספורט הפופולריים האהובים עלי ביותר בקיבוץ, כדורגל וכדורסל.

afikim 9

טקסט תמונה :  1935. ארץ ישראל. סבא וסבתא שלי מרדכי ורבקה פרס ז"ל, ההורים של אימא שלי ז"ל. שניהם נולדו בליטא ב- 1879 והגיעו לטבריה בשנת 1935 בהיותם בני 56. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אבא שלי נולד בליטא ב- 1913 להוריו חייקל ושטירל. היו לו עוד שני אחים ואחות, טֵיְיבֶה, אושר ויוסל'ה. סבא חייקל שלי היה סוחר עצים. סבתא שטירל החזיקה את משק הבי. משפחה דתית ציונית שחיה את חייה בשלווה בעיירה שירווינט. אבא שלי למד ב- "חדר". אח"כ הצטרף לתנועת הנוער הציונית בעיירה שחרתה על דגלה בשנה הבאה בירושלים. אבא ושני אֶחָיו עלו לארץ ישראל. האחות טייבה היגרה לקוּבָּה (Cuba). יותר הם לא ראו את הוריהם. שלא כמו אימא שלי, אבא שלי לא הביא את הוריו לארץ. אינני יודע מה הסיבה. כששאלתי אותו פעם מדוע השאיר אותם מאחוריו בליטא ולא הביאם ארצה, כעס עלי ולא ענה. הוא אף פעם לא דיבר יותר מידי. הוא ידע לעבוד. הוא היה חקלאי ואיש המִסְפּוֹא הטוב ביותר שהכרתי מעודי. אבא שלי היה חלוץ והעבודה הייתה תכלית חייו. סבא חייקל וסבתא שטירל נִספו בשואה ב- 1942. הגרמנים השמידו את יהודי ליטא ורצחו גם אותם. מעולם לא ראיתים. נותרו לזיכרון רק כמה תמונות ישנות.

afikim 10

טקסט תמונה :  שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא. משפחת בלינדמן ז"ל. סבא חייקל וסבתא שטירל שלי (ילידי 1877. שיבה זרקה בשערם בטרם עת. כאן הם בתמונה עם ילדיהם אוֹשֶר האח הגדול, משה (אבא שלי באמצע), ויוסל'ה האח הצעיר. האחות הבכורה טֵיְיבֶה נעדרת מהתמונה. התמונה צולמה בשירווינט, כנראה ב- 1929 אולי ב- 1930. דודי אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. דודי יוֹסָלֶ'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alroey 1

טקסט תמונה :  אימא היפה והמיוחדת שלי, שרק'ה פרס – בלינדמן – אלרואי בהיותה בת 19. התמונה צולמה ב- 1931 בארץ ישראל. אימא יקרה שלי אני כל כך מתגעגע אליך ומבקש סליחה שלא הקדשתי לך יותר זמן בעת זיקנתך.(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alroey 2

טקסט תמונה : אבא שלי משה בלינדמן – אלרואי בגיל 19. אבא יקר שלי אני כל כך מתגעגע אליך ומבקש סליחה שלא הקדשתי לך יותר זמן בעת זיקנתך. התמונה צולמה בלִיטָא זמן קצר לפני עלייתו לארץ ישראל ולקיבוץ אפיקים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alroey 3

טקסט תמונה : קיץ 1957. קיבוץ אפיקים. אני בן 19 (בגיל שאבא ואימא שלי עזבו את בתיהם ומשפחותיהם בשירווינט וקורשאן בליטא ועלו לארץ ישראל) בעת חופשה בשירות הצבאי שלי בגדוד 12 של חטיבת גולני. חלק מזמן החופשות הרגילות של חיילי קיבוץ אפיקים הוקדש לעבודה במשק. 19 הוא גיל נפלא בו נדמה שמובטחים לך חיי נצח בתקווה שהמלחמות לתקומת מדינת ישראל לא יקטלו אותם בטרם זמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1946. זוהי בריכת השחייה הישנה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי (מימין) עם אבא שלי ז"ל ואחי יונתן. ימי ההסתפקות במועט של הימים ההם. בגדי הים שלנו היו תחתונים פשוטים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 5 : ריאיון שקיים העיתונאי הוותיק רפי נאה ב- 17 במאי 2017 בעיתון "ידיעות אחרונות" עם היו"ר הוותיק של מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מאז 1979, חתן פרס ישראל לספורט עו"ד שמעון מזרחי.

הריאיון שקיים העיתונאי הוותיק רפי נאה ב- 17 במאי 2017 בעיתון "ידיעות אחרונות" עם יו"ר מועדון הכדורסל המאכזב של מכבי ת"א חתן פרס ישראל לספורט עו"ד שמעון מזרחי (לרבות הענקת תמונת שער ענקית ליו"ר הנצחי במוסף הספורט של העיתון) משך תשומת לב. לפני כמה ימים פיטרה הנהלת מכבי ת"א את מאמנה הרביעי איינראס בגאצקיס ומינתה במקומו את אריק שיבק להיות מאמנה החמישי בעונת המשחקים הזאת של 2017 – 2016. מועדון מכבי ת"א בכדורסל בראשות שמעון מזרחי + דייוויד פדרמן + אודי רקנאטי בעל תקציב אדיר של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל לעונת 2017 – 2016, היה אמור להעפיל לפחות ל- Final four האירופי בכדורסל (התקיים לפני ימים אחדים באיסטנבול) ולרוץ ריצה קלה בדרך לאליפות המדינה. נכון שמכבי ת"א זכתה בגביע המדינה של 2017 אולם צברה בעונה הנוכחית של 2017 – 2016 כמות שיא של 34 הפסדים בכל המסגרות. ייתכן כי הצבתו עכשיו של אריק שיבק בעמדת המאמן ושובו של אנדרו גאודלוק לאחר פציעה, ייצבו מחדש את השורות ויהפכו את מכבי ת"א מאוסף שחקנים שוב לקבוצה. רוח המועדון איננה חשובה פחות מחומר המועדון. כסף לעולם לא יענה על הכל. בריאיון הקונקרטי הזה שערך רפי נאה עם שמעון מזרחי לא נשאלו ארבע שאלות חשובות :

1. להיכן נעלמה הרוח המכבית האותנטית ההיא שנשבה במועדון רב המסורת והמורשת מאז 1930 ?

2. כיצד אנשי הנהלת מכבי ת"א ובראשם שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן כה וותיקי ניסיון בארגון ובנייה עם תקציב ענק של 110.000000 (מאה ועשרה מיליון) שקל לעונת 2017 – 2016, טועה ונכשלת שוב ושוב בבחירת שחקנים, בבניית קבוצה לטווח ארוך, ובאיתור מאמנים ?

3. מדינת ישראל רווייה במאמני כדורסל ישראליים צעירים, מוכשרים, ומבטיחים שתורת הכדורסל היא אומנותם. מדוע הנהלת מכבי ת"א העשירה והתחרותית היא לפתע כמו סוּמָא, נעדרת ראייה ארוכת טווח, ו- איננה מסוגלת לבצע בשנים האחרונות כמה צעדי תכנון ומהלכים יעילים מראש קדימה ? מדוע רואה ההנהלה צורך למנות בתחילה למועדון מאמנים ישראליים, ואח"כ ממהרת לפטר אותם בחוסר סובלנות וסבלנות בטרם השלימו את המשימה, ממהרת למנות במקומם מאמנים זרים ולפטר גם אותם, ואז לשוב בסופו של דבר ברגע האחרון כ- ברירת מחדל אל המאמן הישראלי אריק שיבק ? מדובר בהנהלה שיש לה את הכלים המתאימים על הלוח אולם היא משחקת שחמט חובבני הרחק מרמתו של מגנוס קרלסן.

4. איזה סיבה יש לשחקני המועדון לשחק בעבור ו- להזדהות עם יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי בעל הישגי עבר מרשימים וחתן פרס ישראל לספורט, שיושב עכשיו לידם לצד ספסל הקבוצה, ו- כמעט כל הזמן לובש פרצופו מבט מובס, פנים נפולים, איש יגע ו- ממורמר, מתלונן סדרתי, בא בטענות ו- כועס, אדם שמצלמות הטלוויזיה חושפות אותו שוב ושוב נעדר שמחת חיים, סגפני, ו- מיוסר. ההפך ממנהיג.

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. תמונת ה- Video הזאת צולמה ביום חמישי – 12 בנובמבר 2015 בהיכל הספורט ביד אליהו. בימאי ערוץ 10 איתי צפריר תיעד ב- Close up את שמעון מזרחי נפול פנים ו- מיוסר לקראת תום השידור הישיר של משחק ההפסד הביתי ההוא, מכבי ת"א – דרושפאקה 84:73. אי אפשר לטעות בתווי פניו שמספרות היטב את קורות התבוסה. מדובר במנהיג ספורט חתן פרס ישראל של קבוצת כדורסל מגוחכת, נלעגת, וגרוטסקית (ברגע זה). (צולם בשעתו ב- iphone ממסך ערוץ 10. באדיבות ערוץ 10).

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : בשנים האחרונות. באדיבות הערוצים הארציים 1 ו- 10, וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב. ימים אחרים. ראש הממשלה יצחק רבין מעניק קבלת פני ממלכתית לקבוצת מכבי ת"א לאחר ניצחונה ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה במסגרת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 79:91. יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי (משמאל) מוסר באון ובגאווה את דגל המועדון לראש הממשלה יצחק רבין. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא רשמית. (לע"מ תמורת תשלום).  

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. ימים אחרים לפני 40 (ארבעים) שנים. השנייה האחרונה במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את מובילג'ירג'י ווארזה 77:78. צוות צילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מימין) המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא מצלמת פילם BL, מתעדים את פרץ השמחה העצומה שמפגין יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי (במרכז, בחולצה לבנה וז'אקט ומעונב) יחדיו עם המאמן רלף קליין ז"ל בקדמת התמונה. הצלם המצוין והעירני שמואל רחמני מנציח את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 6 : בועז ביסמוט + נדב אייל + אודי סגל + ניצן הורוביץ + איילה חסון + גיל תמרי.

אנוכי מניח שנדב אייל (ערוץ 10), אודי סגל (ערוץ 2), ורזי ברקאי (רדיו גלי צה"ל) חשו לא בנוח כשקראו אתמול (יום ראשון – 21 במאי 2017) את הריאיון הבלעדי שקיים עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט עם נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ פלוס תצלום משותף של שניהם, בעוד השלישייה הנ"ל ממשיכה לספר לצופיה ומאזיניה ולטעון כי מדובר "…בנשיא אמריקני לא צפוי…". מדובר בהישג עיתונאי (מוגבל) של בועז ביסמוט גם אם הושג אולי על סמך העדפה נשיאותית "לא ספורטיבית" שנוצרה בסביבה ידידותית. הקורא הפשוט איננו מתעניין בתירוצים למה הוא כן והם לא, אלא בתוצאה הסופית. על שדרני הטלוויזיה נדב אייל + אודי סגל + רזי ברקאי + איילה חסון מוטלת אחריות עיתונאית – פרשנית כבדת משקל. הם לא תמיד מצליחים לשאת בנטל בעומס המשימות. זכורות היטב הפרשנויות שלהם ערב הכרעת הבחירות לנשיאות בארה"ב בין הנשיא הנבחר מר דונאלד טראמפ לבין הטוענת לכתר גב' הילארי קלינטון. הנה תזכורת מהכרזות בוטות שהתבררו כשגיאות מטופשות שהכריזו חלק מהפרשנים הישראליים בטרם 8 בנובמבר 2016 :

1. אודי סגל איש חברת החדשות של ערוץ 2 גזר על דונאלד טראמפ גזר דין של תבוסה מול הילארי קלינטון וכך אמר : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…". אתה קורא את הטקסט הזה היום במוצ"ש – 6 במאי 2017 ולא מאמין שאודי סגל אמר אותו לפני כשבעה חודשים באוקטובר 2016 מבלי לסייג את עצמו. 

2. איילה חסון אשת ערוץ 10 הגדירה אותו כלהלן : "…דונאלד טראמפ ילדותי…". אתה קורא את הטקסט הזה היום במוצ"ש – 6 במאי 2017 ולא מאמין שאיילה חסון הרשתה לעצמה להתבטא כך אודות נשיא ארה"ב הנבחר דונאלד טראמפ, טקסט שאמרה אותו ללא נדנוד עפעף באוקטובר 2016. 

3. ניצן הורוביץ איש ערוץ 2 סיכם זאת כך : "…בסופו של העימות הזה אין בכלל ספק…המנצחת הייתה הילארי קלינטון בנקודות רבות…אולם לא היה נוק אאוט. דונאלד טראמפ אמר שהוא לא יכיר בתוצאות הבחירות וזה ירדוף אותו עד לקלפי…אני חושב שבכך הוא חיסל סופית את סיכוייו…"אתה קורא את הטקסט הזה היום במוצ"ש – 6 במאי 2017 ולא מאמין שניצן הורוביץ מומחה לענייני הגלובוס אמר אותו לפני כשבעה חודשים באוקטובר 2016 מבלי להציב תנאים. 

4. גיל תמרי איש ערוץ 10 סגר את העימות השלישי והודיע לצופיו בזאת הלשון : "…דונאלד טראמפ נפל לבור עמוק ובאמירה הזאת ("…אני אבחן את תוצאות הבחירות…") הוא קעקע את אחד היסודות של הדמוקרטיה האמריקנית…". אתה קורא את הטקסט הזה היום במוצ"ש – 6 במאי 2017 ולא מאמין שדווקא גיל תמרי כמעט בעל וותק של אזרח אמריקני שלף את הטקסט הנ"ל לפני כשבעה חודשים באוקטובר 2016 מבלי להיזהר. 

5. נדב אייל איש ערוץ 10 הרחיק לכת מכולם במהלך הפריימריז הרפובליקני בהשתתפות 16 מועמדים ביניהם גֶ'ּב בוש, מרקו רוביו, טד קרוז, ואחרים, וכה אמר : "…אל תדאגו דונאלד טראמפ לא יהיה בתום הפריימריז הרפובליקני המועמד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב…". אתה קורא את הטקסט הזה היום במוצ"ש – 6 במאי 2017 ולא מאמין שנדב אייל כרה לעצמו בור כה עמוק בביטחון עצמי כה רב לפני כשנה ורבע, עם חיוך על השפתיים, ומבלי לסייג את עצמו.

טעויות הפרשנויות הגרוטסקיות הנ"ל של אותם שדרני הטלוויזיה שמעולם לא פגשו את נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ בטרם הבחירות ב- 8 בנובמבר 2016 ולאחריהן, ממשיכות להדהד גם היום בחודש מאי 2017, בחלוף כ- 7 חודשים מאז אוקטובר 2016. השגיאות הנ"ל ההן פגעו במוניטין של אומרם והפכו אותם לפגיעים וחשודים. כלומר, אם הם טעו אז ובילפו אותנו אז, מתי אם כן הם בילפו אותנו קודם לכן ? ומהיכן הם נוטלים לעצמם שוב את הזכות להיות פרשנים בהווה לאחר טעויות העבר ? 

פרפרת 7 : אלעד זאבי מעיתון "הארץ". 

אנוכי אוהב לקרוא את עיתונאי "הארץ" הבקי אלעד זאבי ואת רשימותיו המקצועיות הדנות בכדורסל הבינלאומי בכלל וב- NBA בפרט. מדובר במומחה וידען שגם כותב טוב. אולם הפוסט האחרון שלו ביום שישי – 19 במאי 2017 במוסף הספורט של "הארץ" אודות כדורסלנה הוותיק של ריאל מדריד סרחיו יוי (Sergio Llull) וכותרתו, "לוותר על ה- NBA כדי לשמור על האדרנלין", ערב תחרויות ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיימו באיסטנבול (יום שישי / 19 במאי 2017 + יום ראשון / 21 במאי 2017), החטיאה את המטרה ואת התאריך. אלעד זאבי פִסְפֵס. הוא העניק קרדיט עצום לסרחיו יוי (ובפועל גם סיכוי רב לקבוצתו ריאל מדריד לזכות בבכורה) והניח על ראשם של השחקן וקבוצתו זֵר דפנה בטרם עת. אלעד זאבי סיים את הפוסט בציטוט מדבריו של גיבור העלילה שלו סרחיו יוי, כלהלן : "…אני יודע שכולם בוטחים בי ברגעי האמת…". אלעד זאבי לא היסס והצטרף לעדותו הרברבנית של סרחיו יוי על עצמו, והוסיף טקסט משלו : "בנוף הנוכחי של הכדורסל האירופי אין אף שחקן שמספק יותר סיבות לעשות זאת". כזכור ניגפה ריאל מדריד במשחק הראשון ב- Final four ביום שישי – 19 במאי 2017 בפני פנרבאחצ'ה הטורקית התוצאה 64:80. ביום ראשון / 21 במאי 2017 הפסידה ריאל מדריד במשחק על המקום השלישי גם לצסק"א הרוסית בהפרש גדול, 70:94, וסיימה במקום הרביעי והאחרון.

פרפרת 8 : רדיו 103FM והידען המומחה המוסיקאלי, יואב חנני .

השמעת שירי ארץ ישראל באורח קבע ובאופן שיטתי מידי שישי ושבת בתוכנית השירים "שבת עברית" ברדיו האזורי 103FM, היא המצאה מיטבית ומרעננת. המנחה הטוב מכולם (בעיניי) של "שבת עברית" הוא העורך יואב חנני. אינני יודע כיצד המומחה הזה למוסיקה ארצישראלית מר יואב חנני, פוגע שוב ושוב פעם אחר פעם לטעמי שלי.

פרפרת 8 : "החיפוש" ויוצרת הטלוויזיה המוכשרת אשת ערוץ 10 ענת גורן.

הרעיון הטלוויזיוני של הסדרה "החיפוש" המשודרת בימים אלה ב-ערוץ 10, ועוסקת במפגש בין שני אישים שקשורים לאותה עלילה אולם לא ראו איש את רעהו עשרות שנים, ולבסוף נפגשים באמצעותה של יוצרת הטלוויזיה ענת גורן – איננו חדש. אף על פי כן הוא מסקרן ומרתק. בפרק הראשון מפגישה אשת הטלוויזיה ענת גורן בין הישראלית עולה מאתיופיה רחל אסגדץ' (בת 44 היום, אישה יפת תואר ומראה) עם האמריקני ג'ק צ'ריטי, מי שהסיע אותה ואת משפחתה ב- 1983 בדרך לא דרך בנתיב מסוכן ביותר, מאתיופיה ל- סודאן ומשם לקניה, ואח"כ הטיס אותם ארצה. רחל אסגדץ' לא ראתה את מצילה ומציל משפחתה ג'ק צ'ריטי יותר משנות דור. מדהים לדעת שהיא שמרה בארנקה תמונת פספורט בודדה שאותו ג'ק צ'ריטי נתן לה למזכרת ועליה הקדשה שלו בה הוא מברך את משפחת אסגדץ' לקראת טיסתם למדינת ישראל. מדובר בתחקיר פנטסטי, דרמטי, מדויק, ומדהים של ענת גורן וציוותה. ענת גורן עולה לאחר מאמץ רב על עקבותיו של ג'ק צ'ריטי בן 70 שמתגורר עכשיו יחדיו עם רעייתו בלואיזיאנה – ארה"ב. מתברר כי מדובר באדם אציל רוח, מאופק ומנומס, מהימן ו- עניו, וגם רגיש, ובעל יוזמה וכישורים עצומים של עשייה בתנאי הישרדות. ג'ק צ'ריטי הוא פשוט אדם מופלא. אין לי מילה אחרת כדי לתאר את אישיותו הרגועה, הכֵּנָה, והיוצאת דופן, ואת פועלו. בסופו של המסמך מטיסה קבוצת ההפקה של ענת גורן את ג'ק צ'ריטי ורעייתו מלואיזיאנה ארצה לצורך המפגש המרגש עם רחל אסגדץ' ומשפחתה. התוצאה הסופית המוצלחת והדרמטית של ענת גורן נשענת על עבודת נמלים, אוסף ממושך של עוד פרט ועוד פרט, ההופכים ברבות הימים להמוני חלקיקים שמרכיבים תמונת פאזל מסובכת. מלאכת מחשבת קפדנית של איסוף מידע. קשה להאמין שמדובר בתמונה שחושפת מְצִיאוּת אֶמֶת. המסמך שהוא באמת דרמטי ומסעיר ביותר מסתיים בדברי תודה של רחל אסגדץ' למצילה ג'ק צ'ריטי שהגיע ארצה כדי באמת להיפגש עמה. המציל והאדם המופלא הזה ג'ק צ'ריטי משיב לה באיפוק ובצניעות כאן בארץ בעת פגישתם המחודשת בחלוף שנות דור, כהאי לישנא : "…את לא צריכה להודות לי, זאת הייתה זכות גדולה שלי לעשות זאת…". לא ידעתי ש- אִרְגוּן פרטי אמריקני – קנדי ובתוכו ג'ק צ'ריטי נרתם להצלת יהודי אתיופיה כבר ב- 1983 ונקט פעולות ברוכות ומסוכנות לצד ובמקביל לפעילות ענפה של "המוסד" הישראלי בעת ההיא באותו נושא. המפגש של החוקרת ענת גורן עם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי הוא הישג עיתונאי וחיוני בפני עצמו שמסייע להבהיר את פשר הסיפור הבלתי ייאמן. ענת גורן מובילה סיפור אניגמטי כביר דומה לכתב חידה רווי מסתורין, כמו עלילה נעלמה ו- ללא סיכוי פתרון. והנה היא נפתרת שעל אחר שעל במאמצי הפקה טלוויזיוניים רבים (וגם יקרים) לעיני הצופים. ענת גורן יודעת לספר סיפור בטלוויזיה. המינוס של מסמך "החיפוש" נוגע להפקה שאיננה מגלה כמה זמן לקח לענת גורן (ולציוותה) לחקור, להפיק, ולגלות את פתרון כתב החידה. ובאותו עניין מגוחך לראות שב- Roller credits בסיום הקרנת המסמך מזכה אותה ההפקה בתואר "מנחה", בעוד ענת גורן היא נשמת אפו של המסמך כמי שמספרת את הסיפור המדהים והבלתי ייאמן הזה. היא פי 1000 (אלף) יותר ממנחה. איזה "מנחה" ואיזה נעליים.

פרפרת 10 : אושרת קוטלר ואורנה בנאי.

מפגשה של העיתונאית ושדרנית ערוץ 10 אושרת קוטלר ב- "המגזין" במוצ"ש – 20 במאי 2017 עם הבדרנית – קומיקאית אורנה בנאי החשופה עד לממדים של Over doing היה משעמם, בעל תוכן צפוי, ומיותר לגמרי. אבלה הפרטי הכבד של אורנה בנאי על מות אחיה מאיר בנאי ז"ל לפני כמה חודשים איננו סיבה לחשיפה טלוויזיונית כה רדודה שאין בה שום יסוד חדש. בזבוז זמן.

פרפרת 11 : יגאל מוסקו וירון דקל.

הריאיון של העיתונאי והשדרן יגאל מוסקו איש חברת החדשות של ערוץ 2 עם מפקד רדיו גלי צה"ל ירון דקל ב- "אולפן שישי" (יום שישי – 19 במאי 2017), צמצם את ממדי מוּשָא הכתבה שלו. ירון דקל (מינוי פוליטי) שמסיים עוד רגע קט את תפקידו התקשורתי הרָם יצא קטן בשיחותיו עם יגאל מוסקו אולם הצטייר כ- חנפן גדול/ כמי שממתין ל- ג'וב הבא מנהלי המדינה.

פרפרת 11 : ליאור קינן עיתונאית מצוינת וכתבת חרוצה של חברת החדשות של ערוץ 10.

לסדרת הכתבות המאלפות של העיתונאית המחוננת הזאת אודות "ממלכת תמ"א 38" יש לקח אחד ברור וחד משמעי : מדנית ישראל היא עדיין מדינת פארטאץ'.

פרפרת 12 : ליאור שלאין ו- "גב האומה". 

צפיתי שוב ב- "גב האומה" במוצ"ש – 20 במאי 2017. שום דבר לא השתנה שם. ליאור שליין מאפיל לגמרי על עידו רוזנבלום, אורנה בנאי, תם אהרון, ועינב גלילי. הפער בינו לבינם גדול מידי בשלושת התחומים שמרכיבים את התוכנית : יכולת כתיבה, כישרון להביע בע"פ את הטקסט הכתוב לפניהם על נייר, וחוש לתיאטרון. לכן "גב האומה" מגיעה לשיאה כשהארבעה הנ"ל מפנים את האולפן לקראת חלקה השני של התוכנית, ומאפשרים לליאור שליין להפגין הצגה טלוויזיונית הוא לבדו, של, One Man Show. לא כוחות. ליאור שליין לא רק הרבה יותר מוכשר מהם, הוא גם יותר חכם.

פרפרת 13. לפני כמה ימים נזכרו כאן כולם כי לפני 40 (ארבעים) שנים ב- 17 במאי 1977 ניצח ראש מפלגת חירות מנחם בגין בבחירות לכנסת ה- 9 וסילק מהשלטון את מפא"י ההיסטורית. אבל כולם שכחו להזכיר את המטמורפוזה שחוללה הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת ניהולו של ארנון צוקרמן בסיקור מערכת הבחירות ההיא ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977. מדובר היה בהפקה מרשימה ביותר של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה הסמכותי דן שילון, המפיק המזהיר אלכס גלעדי, והבימאי עתיר הניסיון יוסי צמח ז"ל. בעשר בערב באותו יום שלישי של 17 במאי 1977 הכריז המגיש חיים יבין על "המהפך" (1). תזכורת.
 
האנשים נטו להאמין כי "תור הזהב" של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן יבד"ל ושל מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל יימשך לנצח, אך אז הגיעו הבחירות לכנסת ה- 9  ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 ומפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין חוללה סנסציה וזכתה ב- 43 מנדטים לעומת 32 של המערך. מנחם בגין הרכיב בקלות את הממשלה בסיוע 15 המנדטים שקיבלה מפלגת ד"ש (בראשות פרופסור יגאל ידין) ו- 12 המנדטים שצברה המפד"ל. הוא מינה את זבולון הָמֶר מהמפד"ל לשַר החינוך שהיה עכשיו בתוקף תפקידו גם הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדלקו נורות אדומות וחששות מפני סתימת פיות. כמה שרים דרשו מראש הממשלה מנחם בגין להפקיע מייד את משרת מנכ"ל הרשות מיצחק לִבְנִי ולמנות במקומו מישהו משלהם, אך מנחם בגין שהיה מנהיג דָגוּל ודמוקרט למופת השיב כי לא יעלה על דעתו לעשות מעשה שכזה, והוא ימתין בסבלנות ל- 1 באפריל 1979 תאריך סיום כהונתו החוקי של יִצְחָק לִבְנִי כדי לחולל חילופי גַבְרֵ כמתבקשי [1]. המטמורפוזה שעברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים שבין 1973 ל- 1979 כוללת כמה פרקים מזהירים. מבחני שידור רציניים ביותר שנוגעים להפקות המורכבות של שידורי ספורט, שידורי חדשות, והפקה ישראלית מקורית. אחד מהם היה תכנון והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 ע"י מנהל חטיבת החדשות הסמכותי דן שילון, המפיק המזהיר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שלא היה שני לו בכל הארץ, והבימאי המוכשר ועתיר הניסיון יוֹסִי צֶמַח ז"ל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית השקיעה מאמץ טכנולוגי ולוגיסטי רב ממדים בסיקור ישיר רחב היקף של הבחירות לכנסת ה- 9 ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977. זהו פרק מרשים ונקודת מפנה בתולדות רשות השידור והטלוויזיה הציבורית. מנהל חטיבת החדשות דן שילון הופקד מטעם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן על ביצוע פרויקט השידור. דן שילון הביא את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בעל ניסיון תכנון והפקה במבצעי שידור גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים, לשמש מפיק ראשי של אותו משדר הבחירות ההוא (אלכס גלעדי הפיק וערך בכישרון את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ושל אולימפיאדת מונטריאול 1976). יוסי צמח ז"ל נבחר על ידי דן שילון לשמש בימאי המִשְדָר הארוך והמורכב ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית עד אז, מִשְדָר שהחל בשמונה בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, ונמשך שתיים עשרה שעות רצופות עד שמונה בבוקר למחרת יום רביעי – 18 במאי 1977. דן שילון האמין ביכולתם של שניהם של אלכס גלעדי ויוסי צמח ז"ל בעיניים עצומות. מאידך ארנון צוקרמן העניק סמכות ותימוכין מלאים לדן שילון. בפיקוד העליון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אפוא הרמוניה.
1. משדר הטלוויזיה המפורסם של הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 (בו מכריז חיים יבין על "המהפך") מציב את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ברמה של מנהיג שידור בקנה מידה גדול.
2. מסייעים בידיו מנהל חטיבת החדשות המוכשר דן שילון ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ששימש מפיק המשדר המורכב והמסובך.
3. סיקור הבחירות לכנסת התשיעית והצבת מדגם הקלפיות לראשונה בתולדות הטלוויזיה פרי רעיונו של דן שילון יוצר סטנדרט טלוויזיה חדש וחסר תקדים בימים ההם.
4. ארנון צוקרמן איננו מאפשר למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני במשך שנים דריסת רגל במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית.
5. דן שילון, מוטי קירשנבאום, אלכס גלעדי, ויוסי צמח תומכים תמיכה מובהקת ובלתי מסויגת במנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית האחד והיחיד, ארנון צוקרמן.
6. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון ז"ל נאמני המשטר הפוליטי החדש בישראל בראשותו של ראש הממשלה מנחם בגין מחליטים בעצה אחת בקיץ 1979 להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מכהונתו בתום שתי קדנציות ניהול בשנים 1979- 1973. הצלחתו המזהירה והמוכחת – לא עומדת לזכותו.
בקיץ 1979 הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כהונתו לא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל. אי הארכת כהונתו לקדנציה שלישית פורשה ע"י עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כפעולת הדחה). הצלחתו של מר ארנון צוקרמן בשֵש שנות ניהול את מוסד התקשורת החשוב במדינה איננה מוטלת בספק אך היא לא עמדה לזכותו. מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי לַפִּיד ז"ל וחברי הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור למשפטים רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל סברו ששתי קדנציות בת שלוש שנים כל אחת הן די והותר. הם סירבו להעניק לו קדנציה שלישית. לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראה הדבר כפעולת הדחה. ארנון צוקרמן ניחן בהופעה מרשימה. גבר עם נוכחות ותווי פנים יפים ובעל קול עמוק וסמכותי. תחת חזוֹן השידור שלוֹ, ניהולו המתוכנן והקפדני, ומשמעת השידור שהנהיג ואכף אותה צעדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמה צעדים גדולים לפנים. היחסים בין ארנון צוקרמן לבין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני היו רעועים, אף על פי כֵן הוא לא היה יכול לחולל את ההצלחה הגדולה ללא הגיבוי המקצועי שהעניק לו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי .מִשְדָר הבחירות ההיסטורי לכנסת ה- 9  בלֵיל יום שלישי – 17 במאי 1977 ייזכר לעַד. בלילה הזה הכתה מפלגת הליכוד בראשותו של מנהיג האופוזיציה הנצחי מנחם בגין לראשונה מזה 29 שנים את המערך בראשות יצחק רבין ושמעון פרס. האירוע הבלתי נשכח כוסה היטב ובצורה מרשימה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך הבליט את הקרע החמוּר בין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לבין הבוס שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני. הליכוד זכה ב- 43 מנדטים, המערך צבר 32 (אני שימשתי מטעמו של אלכס גלעדי מפיק ניידת השידור שכיסתה את מפלגת המערך), מפלגת ד"ש בראשות הפרופסור יגאל ידין השיגה 15 מנדטים, והמפד"ל קיבל 12 מנדטים. נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין את הרכבת הממשלה. אך לא זה הסיפור המרכזי של ההפקה. בתווך של מִשְדַּר הבחירות ניצבת המחלוקת הקשה בין ארנון צוקרמן ליצחק לבני. ארנון צוקרמן עשה כל מאמץ אפשרי כדי למנוע דריסת רגל של הבוס שלו ביו כותלי הטלוויזיה. דן שילון מנהל חטיבת החדשות עמד בראש מבצע השידור המורכב. הוא האיש שהכניס לשידור הפוליטי המסקרן הזה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ את מִדְגַם הבחירות הטלוויזיוני (על פי מודל של שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV). עמירם ניר ז"ל היה האחראי מטעמו על ביצוע האקספרימנט החדש של הצבת קלפיות המִדְגָם בנקודות השונות של מוקדי הבחירות. הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית נבחר ע"י דן שילון להיות מנתח תוצאות המדגם. המִדְגַם הפך כידוע להצלחה סנסציונית. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט התמנה על ידי דן שילון להיות המפיק הראשי. המִשְדָר הישיר של הבחירות השתרע על פני 12 (שתיים עשרה) שעות. הוא החל בשמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 והסתיים למחרת בשמונה בבוקר. מוקד המשדר הייתה היה אמור להיות השעה עשר בערב בה יפורסמו תוצאת מדגם הטלוויזיה שערך ד"ר חנוך סמית ז"ל מומחה הסקרים והסטטיסטיקאי שנשכר ע"י דן שילון. ההכנות למִשְדָר הישיר המורכב והמסובך הזה נמשכו באינטנסיביות כחודש ימים. אלכס גלעדי מפיק משכמו ומעלה האמוּן על מבצעי שידור ספורט גדולים גייס למען מטרת השידור את כל מכלול האפשרויות הטכנולוגיות הגלומות בטלוויזיה באותם הימים ואת כל כוח האדם שלה, ובנה מערך לוגיסטי ותקשורתי איתן. בראש מערך התקשורת הטלוויזיוני שכלל קווי שידור 4W וטלפוניה מתריסר מוקדי שידור במדינה ניצבו שני מפקחים טכניים מוכשרים ועתירי ידע, מנהל מחלקת הקוֹל הוותיק מיכה לויירר יבד"ל וסגנו יאיר שרף ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העניק גיבוי מקצועי וכספי טוטלי להיערכות הטכנולוגית ולפריסת הציוד הרחבה של דן שילון ואלכס גלעדי. הוא לא דיווח ולא יִידָע במאום בשום פרט את הבוס הישיר שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי. הוא הרגיש שזאת הפררוגטיבה שלו והוא איננו מחויב לעשות זאת כפי שסיפר לי אז בשיחת התחקיר עמו ב- 2005 במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון.yavin 1טקסט תמונה : יום שלישי תשע בערב- 17 במאי 1977. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים שרוי בהכנות האחרונות לקראת משדר הטלוויזיה המסכם את הבחירות לכנסת ה- 9. מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף מימין עם המגיש חיים יבין (בן 45) טרם שידור התוצאות הסנסציוניות לכנסת. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).shilon 7טקסט תמונה : עמדת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בליל הבחירות ב- 17 במאי 1977 ברוממה – ירושלים. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דן שילון מנהל חטיבת החדשות, דוד שניידר ז"ל מנהלל הביצוע, אלכס גלעדי המפיק הראשי (מרכיב הד-סט על ראשו), ארנון צוקרמן מנהלל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מעשן סיגר), ועמית גולדנברג עוזרת ההפקה של אלכס גלעדי. חסר בתמונה יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור דריסת רגל ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
shilon 12
טקסט תמונה : יום שלישי בלילה – 17 במאי 1977. רוממה – ירושלים . חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' בהפרש של כמה דקות . אותה בימה רק השחקן הראשי שונה. דן שילון (מימין), אלכס גלעדי, ויוסי צמח (הבימאי הראשי) מארחים בליל ה- 17 במאי 1977 בעמדת הפיקוד של הטלוויזיה את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (שני מימין). ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה עזב את המקום עם בואו של המנכ"ל יצחק לבני. מאחור עומדים עוזרת ההפקה דנה ויוסף "פונצי" הדר ז"ל (מזוקן ומרכיב משקפיים כהים) ה- Floor manager הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

zemah 1טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. יוסי צמח ז"ל (משמאל) הפך להיות הבימאי הטוב ביותר בשידור הציבורי. הוא הוביל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי את מבצעי השידור הגדולים בטלוויזיה של הבחירות לכנסת במאי 1977, סיקור ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977, ובימוי תחרות הזמר האירופית של הארו – וויזיון  (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במארס 1979. כאן הוא נראה עם השדר והמנחה יורם רונן ז"ל (מימין). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                             zemah 2טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. ליל הבחירות לכנסת. יוסי צמח ז"ל (מימין) הבימאי הראשי והטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת בהתייעצות עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל (משמאל), בטרם הסיקור הישיר של תוצאות מדגם הטלוויזיה. יוסי צמח יוצא "להקת התרנגולים" המיתולוגית של נעמי פולני (בה היוו חברים גם ליאור ייני ו- הגששים שייקה לוי, גברי בנאי, וישראל "פולי" פוליאקוב ז"ל) היה רבב אומן בבימוי טלוויזיה בתחומים שונים של התעשייה ובורג חשוב במערך השידור של ארנון צוקרמן. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הצעידו את שידורי הטלוויזיה הציבורית בשנים 1979 – 1974 לתור הזהב שלה. ארנון צוקרמן ראה את עצמו בצדק כמנהיג השידור הציבורי והוא אכן היה כזה. מכיוון שנהנה מגיבוי ואמון ללא סייג של שרשרת הפיקוד הכפופה לוֹ בתוך בניין הטלוויזיה ובראשה מנהל חטיבת החדשות דן שילון, מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום, וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט, הרשה לעצמו להַצֵר את צעדיו של יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור העורך הראשי של רשות השידור (על פי חוֹק). יִצְחָק לִבְנִי היה הבוס הישיר של ארנון צוקרמן אך מנהל הטלוויזיה מנע ממנו מלהתערב בשיקולי ההפקה והעריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יצחק לִבְנִי נבלם ע"י ארנון צוקרמן ונדחק הצידה. המחלוקת הזאת בלטה לעין על רקע ההרמוניה ששרה בתוך חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. דן שילון ניהל את השידור הישיר המורכב בקפידה רבה ושלח למערכה את טובי אנשיו. על רָם עֶבְרוֹן איש אשכולות ומעמודי התווך של החטיבה (שימש גם עורך המגזין "יומן השבוע") הוטלה המשימה לסקר את מפלגת ד"ש המפתיעה. אֵלִימֶלֶך רָם דיווח על ניצחונו הסנסציוני של הליכוד וכך רבים אחרים . ליל השידורים הישירים של הבחירוֹת לכנסת בטלוויזיה ביום שלישי – 17 במאי 1977, בהם הביס מנחם בגין ז"ל את שמעון פרס, הייתה הצלחה תוכניתית, טכנולוגית, ולוגיסטית עליה ניצחו דן שילון ואלכס גלעדי. בעקבות תוצאות הבחירות האלה טבע חיים יבין בפתיחת הדיווח הישיר בעֶשֶר בערב את האמירה רבת המוניטין בעלת שמונה מילים, "גבירותיי ורבותיי על פי תחזית מדגם הטלוויזיה – מהפך".evron 2

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. מטה מפלגת ד"ש בבחירות לכנסת ה- 9. זיהוי היושבים מימין לשמאל : אלי אייל, פרופסור יגאל ידין יו"ר מפלגת ד"ש, שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית רם עברון ז"ל, ואיש לא מזוהה. זיהוי העומדים מאחור משמאל לימין : שמואל  תמיר ז"ל, יורם אלסטר, עקיבא נוף, ואיש לא מזוהה. (באדיבות גב' עדנה עברון אלמנתו של רם עברון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מה שקרה באותו לילה במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה מדהים מבחינה ההיררכיה הניהולית. שרר נֶתֶּק בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה דווקא באחד משיאי השידור בליל הבחירות ההוא . מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שמרו על מרחק זה מזה. כשיצחק לִבְנִי ביקש להתארח במפקדת השידור הישיר שהוקמה בקונטרול של אולפן א' קם ארנון צוקרמן ממושבו, פינה אותו, והלך לשוחח עם המגיש הראשי חיים יבין. עד כדי כך בלטה היריבות שלהם לעין. הם גם לא ניסו להסתיר את זה. יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיעו בנפרד כל אחד בגפו בשעות העֶרֶב של יום שלישי – 17 במאי 1977 לביקור מקצועי במוקֵד הבקרה והשליטה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שָם פעלו דן שילון מנהל חטיבת החדשות ואלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט שהיה המפיק הראשי של המִשְדָר. בדרך כלל מקובל שמנהל הטלוויזיה מתפנה מכל תפקידיו כדי ללווֹת את המנכ"ל הבכיר ממנו בהיררכיה ברשות השידור כשזה מבקר בצמתי העצבים של השידור בבניין הטלוויזיה ברוממה. זה לא קרה הפעם. כשיִצְחָק לִבְנִי התארח בחדר הפיקוד אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נעדר מהמקום, ולהפך.

yavin 2

טקסט תמונה : 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מתעדכן לפני תחילת המשדר המפורסםם ההוא שהעניק מוניטין עצום למנחם בגין ראש הממשלה הנבחר ולאנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נעדר מהתמונה. בגבו למצלמה זהו גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yavin 3

טקסט תמונה : ליל ה- 17 במאי 1977. דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר" והודעתו הסנסציונית של חיים יבין (משמאל) על "המהפך" בבחירות לכנסת ישראל 77'. מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר המוביל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (במרכז) נמצא כרגיל בסביבה. הסטטיסטיקאי חנוך סמית ז"ל רוכן מימין על ניירותיו. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני נעדר מהתמונה מפני שאיננו נמצא באזור. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו וגם בחליפת emails כלהלן : "היחסים בין ארנון צוקרמן לבין יצחק לבני היו רעועים למדי ולא פעם נדרשתי לפַשֵר ביניהם . אלכס גלעדי ואנכי באמת אירחנו אותם בנפרד בחדר הבקרה באותו ליל הבחירות ב- 17 במאי 1977". בשעה עֶשֶר בערב הייתה אמורה להתפרסם תחזית מִדְגַם הטלוויזיה של הסטטיסטיקן ד"ר חנוך סמית. זאת הייתה התנסות ראשונה של הטלוויזיה הישראלית בהפקת קלפי מדגמי, רעיון ויוזמה של דן שילון, בדומה למה שנהגו לעשות זה מכבר בעִתּוֹת בחירות במדינותיהן שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV, ורשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב. המתח בחדר הבקרה ובאולפן השידור היה עצום. כולם היו דרוכים. האווירה ערב הבחירות ההן ב- 17 במאי 1977 הייתה פרדוקסאלית רוויית סתירות. סקרי דעת הקהל ניבאו ניצחון למערך אבל בציבור שררה כבר זמן ארוך אווירת אכזבה ואנטגוניזם מהשלטון הוותיק. מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר את הפרטים בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני זוכר היטב את ליל "המהפך" בבחירות לכנסת ה- 9. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה העברנו את מהלכן בשידור ישיר במשך 12 שעות רצופות, משמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 עד לשמונה בבוקר למחרת. זה היה מבצע מורכב ומסובך מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית שתבע מאמץ עילאי מכל עובדי הטלוויזיה. הצבתי את אלכס גלעדי כמפיק ראשי שלי ואת יוסי צמח כבימאי ראשי. בתשע ורבע בערב פלט המחשב את תוצאות מדגם הטלוויזיה. הסטטיסטיקן חנוך סמית הגיש לי את פלט המחשב עליו הייתה רשומה התוצאה המפתיעה בה המערך מודח מן השלטון ע"י הבוחר בקלפי לראשונה מאז קום המדינה ב- 1948. הראיתי את תוצאת המדגם חסרת התקדים והבלתי צפויה רק לחיים יבין. לידיעתו בלבד. נעלתי את דלתות אולפן השידור ואסרתי על כולם לצאת. לא רציתי שהמידע הסנסציוני ידלוף אך לא הסברתי לאיש מדוע אני סוגר אותן. האולפן היה מוגף. הודעתי כי אשוב בתוך דקות ספורות. עליתי לחדרו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בקומה השלישית והצגתי לוֹ את תוצאות המִדְגָם. רציתי להיוועץ עמו לפני  הפרסום. תגובתו הייתה נרגזת ועצבנית, "דן שילון זה בלתי מתקבל על הדעת. קשקוש מקושקש אחד. זרוק את זה לפח". שאלתי אותו, "ארנון האם זאת הוראה או המלצה ?". "זאת המלצתי", השיב ארנון צוקרמן, והוסיף, "אני ממליץ לא לשָדֵר את התוצאה המופרכת הזאת".

shilon 9

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. תשע וחצי בערב. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל חטיבת החדשות דן שילון (עומד) ומגיש משדר הבחירות חיים יבין (מימין) מתבוננים בנתוני פלט המחשב המבשר על ניצחון הליכוד בבחירות וכישלון טוטאלי של המערך. נתוני המחשב המבוססים על "מדגם הטלוויזיה" שהרכיב הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית (משמאל) התבררו כמדויקים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות דאז דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מצויד בגיבוי המאולץ של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נכנסתי לחדרי, התיישבתי ליד מכונת כתיבה שלי, והדפסתי במו ידיי את מכתב ההתפטרות שאותו טמנתי בכיסי למקרה שתוצאת מדגם הקלפי תתברר כשגויה. לא רציתי להטיל על ארנון צוקרמן את האחריות לכישלוני אם אכן יהיה זה כישלון. ירדתי לאולפן והוריתי לחיים יבין לנוע קדימה עם תוצאת המדגם המפתיעה. הייתי משוכנע שתוצאת המדגם של הטלוויזיה בפיקוחו של ד"ר חנות סמית אמיתית ונכונה. למדתי את הנושא ביסודיות חודשים ארוכים לפני ליל הבחירות. נשענתי על הניסיון שרכש פיטר סנואו (Peter Snow) הכתב הפוליטי הבריטי של ITN בישראל. פיטר סנואו סייע לי רבות בהכנת מדגם הטלוויזיה הזה. עמירם ניר ז"ל שימש מפיק מִדְגָם הטלוויזיה. סמכתי על עמירם ניר".

shilon 10

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9, יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעותת ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית ז"ל מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית. (באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                               

yavin 4

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . השעה תשע חמישים וחמש בערב. חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" שלל משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וחנוך סמית מימין. ברקע, טלפניות המשדר. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מופתע . כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך. זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור. צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ . הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון . הוא האמין בו בכל נפשו . אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב, "נוּעַ, נוּעַ סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 , שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שלוש המילים המילה האלמותית, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

yavin 5

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב. ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פרסום תחזית מִדְגָּם הבחירות לכנסת של חנוך סמית ב- 17 במאי 1977 בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל והדיוּק הווירטואוזי הִיווּ הצלחה עיתונאית מסחררת וסנסציונית של חטיבת החדשות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את פרסום ההצלחה המתמטית של המִדְגָּם לאחד האירועים הבלתי נשכחים הדרמטיים ביותר שהתחוללו בחייה של מדינת ישראל. הן השתקפו היטב ב- Prime time לפני מיליוני צופים מבעד למוניטור הטלוויזיה שעליו היו אחראיים במשותף שני ברי פלוגתה, יצחק לבני וארנון צוקרמן. אבל דן שילון גנב את המלוכה. הוא היה האיש שנטל אחריות אישית והכריע לבדו ועם מצפונו על שידור תוצאות המדגם כמות שהם . מכיוון שהיה לא רק איש מקצוע (מְעוּלֶה) אלא גם איש מוּסָר ישר והגון , השאיר אקדח טעון במשרדו למקרה של "פְלוֹפּ" שבו תוצאות המִדְגַם יכזיבו. הוא כתב מראש עוד באותו ערב את מכתב ההתפטרות שלוֹ מניהול חטיבת החדשות, הכניס אותו לכיס מקטורנו , ועמד להגישו למחרת בבוקר לבוסים שלו במידה ויתברר כי המדגם הכזיב והיה כישלון. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו שותפים להחלטת החשיפה של דן שילון אך פרטנרים זוטרים. מקרה חסר תקדים בתולדות רשות השידור .

יִצְחָק לִבְנִי ז"ל מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא זכר את הדברים בצורה קצת שונה בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ארנון צוקרמן בא אלי עם הנתונים המדהימים של תוצאות מדגם הטלוויזיה שנעשה ע"י הסטטיסטיקן חנוך סמית, ושאל אותי, "מה עושים עם זה…?". נתתי לו תשובה חיובית. אישרתי לוֹ לפרסם את תוצאות המדגם . נגולה לי אבן גדולה מהלב לאחר שהוברר כי תוצאות המדגם היו מדויקות ביותר".

דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי : "לא הייתי נוכח בשיחתו של ארנון צוקרמן עם יצחק לבני שהתרחשה כנראה לאחר שיצאתי מחדרו של מנהל הטלוויזיה. אינני יודע מה נאמר שם. את מכתב ההתפטרות שלי במקרה של "פְלוֹפ" הוצאתי בסופו של דבר מכיסי והשמדתי אותו למחרת לפני ישיבת הבוקר".

ד"ר חנוך סמית קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977. חנוך סמית יליד ארה"ב נחשב לבר סמכה מספר אחת בארץ בסטטיסטיקה וסקרים . הוא היה בקי בתחום ובעל ניסיון ושירת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסיקור הבחירות לכנסת ה- 8  ב- 31 בדצמבר 1973. זה היה בראשית כהונתו של ארנון צוקרמן ואז עוד טרם נערך מדגם קלפיות של הטלוויזיה. מנהל החדשות ב- דצמבר 1973 היה מר צבי גיל. ב- 1977 זכר דן שילון את פועלו של ד"ר חנוך סמית ארבע שנים קודם לכן. יחדיו הגו את רעיון המִדְגָם וייבאו אותו ארצה מחברת הטלוויזיה הבריטית ITV וסוכנות הצילום ITN. חיים יבין אמר "מהפך" אבל הצלחת השידור ב- 17 במאי 1977 שייכת ללא כל ספק למנהל החדשות דן שילון, מתכנן ועורך בעל שיעור קומה ולמפיק שלו אלכס גלעדי.

zvi gil 1

טקסט תמונה : קיץ 1973 . צבי גיל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית בשנים 1974 – 19711. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 11

טקסט תמונה : נובמבר 1974. דן שילון מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית המצטיין בארבעת התחומים של תעשיית טלוויזיה : תכנון, הפקה, עריכה, ושידור. משדר הבחירות לכנסת ה- 8 בחודש דצמבר של 1973 שהופק ע"י צבי גיל נראה כמשדר לילדים בהשוואה להפקה הווירטואוזית המורכבת והמסובכת של דן שילון את משדר הבחירות לכנסת ה- 9 במאי 1977. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף פוסט מס' 686. הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 במאי 2017.

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *