פוסט מס' 695 מורכב. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. 1. "Close up" הוא מונח טלוויזיוני – אדיטוריאלי שכולו אמירת הֶדְגֵש, הַבְלָטָה. 2. טניס ווימבלדון 2017. אהבות ישנות אינן נמוגות. 3. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא מערכת מחורבנת בה שדרנים ושדרניות + פרשנים ופרשניות הופכים ביודעין ומרצון למשת"פים של ההנהלה שלהם. הם מתחפשים לעיתונאים ועיתונאיות שמעתיקים את האינפורמציה שלהם מהמוניטור באולפן בהרצליה במקום לדווח ולשדר ממקום ההתרחשות במגרשי הטניס של ווימבלדון בלונדון. עסק עלוב. משהו שונה לחלוטין : שדרן הטלוויזיה, עיתונאי העל של ערוץ 10, ושומר הסף מר רביב דרוקר ראוי כבר עכשיו בגילו הצעיר לקבל את פרס ישראל לעיתונאות טלוויזיונית בגין סך ניקוי האורוות שלו ובגלל חשיפתו הסנסציונית והדרמטית את "פרשת הצוללות". פוסט מס' 695. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 17 ביולי 2017.

הערה 1 : הבלוג yoashtvblog.co.il על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נערך ולא נכתב למען מטרות רווח כספי, גם לא כדי להשיג פרסום מסחרי ולא על מנת להפיק פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר ולכתיבה שלי את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרי טלוויזיה (שונים) עבי כרס שעוסקת בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם (מאז 1884) ובארץ (מאז משפט אייכמן ב- 1961), ואשר קרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 695 : הועלה לאוויר ביום שני – 17 ביולי 2017.

————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת הטלוויזיה החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא את פטנט ה- "Spinning disk" (הדיסק המסתובב) שלו. חלפו מאז 133 שנים, 1596 חודשים, ו- 48545 ימים. בכל יום מ- 1884 התחולל בעולם משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא "מהפכת האינטרנט". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פוסט מס' 695 מורכב. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. 1. "Close up" הוא מונח טלוויזיוני – אדיטוריאלי שכולו אמירת הֶדְגֵש, הַבְלָטָה. 2. טניס ווימבלדון 2017. אהבות ישנות אינן נמוגות. 3. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא מערכת רשלנית ומחורבנת בה שדרנים ושדרניות + פרשנים ופרשניות הופכים ביודעין ומרצון למשת"פים של ההנהלה שלהם. הם מתחפשים לעיתונאים ועיתונאיות שמעתיקים את האינפורמציה שלהם מהמוניטור באולפן בהרצליה במקום לדווח ולשדר ממקום ההתרחשות במגרשי הטניס של ווימבלדון בלונדון. עסק עלוב. משהו שונה לחלוטין : שדרן הטלוויזיה, עיתונאי העל של ערוץ 10, ושומר הסַף מר רביב דרוקר ראוי כבר עכשיו בגילו הצעיר לקבל את פרס ישראל לעיתונאות טלוויזיונית בגין סך ניקוי האורוות שלו ובגלל חשיפתו הסנסציונית והדרמטית את "פרשת הצוללות" הנבזית. פוסט מס' 695. כל הזכויות שמורות.

ערך 1 : "Something is rotten in the state of Denmark"

מדינת ישראל היא מדינה דמוקטית (בערך) אולם הרבה יותר מזה היא מדינת פַּארְטָאץ' מושחתת כמעט מכל הסוגים וכמעט בכל הרבדים. מסריחה מהראש. אנוכי לגמרי מאמין למפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, לרמטכ"ל צה"ל לשעבר, ל- שר הביטחון לשעבר רב אלוף במיל. משה "בוגי" יעלון כשהוא מכריז בפרהסיה קבל עם ועולם ללא כחל ושרק באולפן ערוץ 10, סמוך למגישה טלי מורנו ולעיתונאי העַל רביב דרוקר, כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא איש מושחת. אנוכי לחלוטין מאמין למשה "בוגי" יעלון כשהוא אומר כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו המושחת מעורב עד צוואר יחד עם מקורביו בפרשיות המעל ושוחד הכספים של הצוללות ו- "בזק". יש לסייג את חוות הדעת הזאת מפני שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא חף מפשע כל עוד ולא הוכחה אשמתו. אף על פי כן כל אזרח במדינת ישראל חש כי צמרת המנהיגות של מדינת ישראל סמוך מאוד לסביבתו של ראש ממשלת ישראל רווייה חשדות קשים, ו- מתרחשים שם מתחת לפני השטח אירועי שוחד נבזיים ו- חמורים ונעשים שלא על פי דין, חוק, ומשפט (אינם כשורה בלשון המעטה). אם ראש הממשלה ידע כי לידו מתנהלים פשעי שוחד בפרשיות הצוללות ו- "בזק" הרי שמדובר בשותף שדינו ידוע. כלא. אם לא ידע כמנהיג המדינה כי מאחורי גבו נעשות עסקאות שוחד נבזיות ע"י מקורביו ומנכ"ליו הרי שפשעו כפול ודינו כֶּלֶא בריבוע. אסייג שוב את עצמי ואומר כי ברגע זה בעת כתיבת הפוסט ביום ראשון – 16 ביולי 2017 ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חף בינתיים מכל אשמה ו- אישום. אולם אוסיף ואשנה : אין פֶּשַע מסוכן יותר לכל חברה אנושית מאשר הענקת טובות הנאה ע"י הממשל למקורביו, מלווה בנתינה ונטילת שוחד. אנוכי שב לוויליאם שייקספיר (William Shakespeare). לא בכדי הגה הדרמטורג הבריטי הנודע את הסלוגן, "Something is rotten in the state of Denmark", וכיוון את תשע המילים הללו לכל רמת מנהיגות בכל תחום. צריך להבין ולזכור ש- וויליאם שייקספיר הרכיב וביסס את הטקסט שלו, "משהו רקוב בממלכת דנמרק" כבר בראשית התפתחות העלילה במחזה "המלט נסיך דנמרק", אולם רק על סמך חשדות ל- פלילים ו- שמועות שרחשו בממלכה בסביבת המלך קלאודיוס. לחשדות לפלילים הללו טרם היו הוכחות ברורות בשלב כה מוקדם של התפתחות העלילה ו- קורות הטרגדיה. מכיוון שהם לא הופרכו ע"י השלטון, השמועות קנו להן אחיזה בארמון, ויצרו עננה שנגעה ליחסי אי אמון קשים בצמרת שלטון המלוכה המשפחתי. כלומר בין הנסיך המלט וחבריו הקרובים קציני המשמר הוראציו, מארצלוס, וברנארדו לבין המלך קלאודיוס (אָח אביו הַמֵת של המלט) ויועץ הממלכה שלו ועושה דברו פולוניוס. האווירה החשדנית השתררה בכל פינה בטירת אלסינור. כאמור, בטרם נמצאו הוכחות מוצקות לקיום שלטונו המושחת והַנִפְשָע של המלך קלאודיוס.

הענקת שוחד ונטילת שוחד ימוטטו בסופו של דבר במוקדם ו/או במאוחר כל חברה אנושית באשר היא. לכן אין מדובר רק בהרחקה מיידית של בנימין נתניהו מכֵּס ראש הממשלה, סילוק עוזריו בתוכם כל מיני מנכ"לים, והחלפת השלטון (באמצעות בחירות). אם משטרת ישראל תמליץ באמת בתום חקירתה המסועפת להעמיד לדין פלילי את בנימין נתניהו ובית המשפט יאמץ את ההמלצה וימצא אותו אשם בקלונו, הרי שיש להעמידו בכיכר העיר עירום ועריה נוכח פני הציבור אותו הנהיג ומעל באמונו, בטרם יישלח המביש לכלא מסורג לתקופה של לא פחות מ- שנות דור. עבירות שחיתות ושוחד של שליט אינן דבר ב- עלמא. יש להבדיל אלף הבדלות בין מנהיג תועה, טועה, וגם מטעה לבין מנהיג מושחת שמשחית ביודעין. הדחת שליט מושחת (בכל תחום) מהגה שלטונו איננה מספקת עוד. שליט מושחת בכל תחום חייב להיות מודח ומסולק, ראוי להיענש בעונש מאסר ממושך ובידודו המוחלט מהחברה שבראשה ניצב ואותה הנהיג. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור המופרך יוסף בר-אל בגין שחיתות ושוחד מסך. ניהול מושחת והענקת שוחד מסך הן עבירות נושאות קלון על פי דיני החברה והמשפט. החלטת ההדחה וסילוקו של יוסף בר-אל ממשרתו הרמה ע"י ממשלת ישראל נשענה גם על פרי המלצתו החד משמעית של היועץ המשפטי דאז של ממשלת ישראל, מני מזוז. יוסף בר-אל הודח בבושת פנים מכס מנכ"ל רשות השידור וסולק מהשידור הציבורי לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי לדורותיו. אולם לא היה בזה די משום שהוא לא הושלח לכלא.

ערך 2 : שמעון ריקלין ואלירן טל + ראש הממשלה בנימין נתניהו בערוץ 20. ביזיון. עיתונאות מחורבנת וערוץ טלוויזיה נִקְלֵה.

הריאיון הבהול והעלוב שהעניק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (ביום חמישי – 13 ביולי 2017) בחצות הלֵיל לשמעון ריקלין ואלירן טל בערוץ 20 איננו רק לא מכובד, הוא מעשה נִקְלֶה. שמעון ריקלין ואלירן טל אנשי ערוץ 20 אינם עיתונאים. שניהם מלחכי פנכה וחנפני השלטון שמתחפשים לעיתונאים. הם כמובן לא הפנו ולא שאלו את ראש הממשלה בנימין נתניהו את השאלות הנחוצות המתבקשות. אנוכי מצטט כאן את חוות דעתה ההגיונית – אולם טקסט מַר, שרשמה העיתונאית גב' שָנִי לִיטְמַן בטוּר ביקורת הטלוויזיה שלה בעיתון "הָאָרֶץ" (יום ראשון – 16 ביולי 2017) אודות ריאיון הַנֶפֶל שניהלו שמעון ריקלין ואלירן טל עם בנימין נתניהו, כלהלן : "…שני העיתונאים יודעים שאין שום הישג עיתונאי ברגע זה, אבל הם גם יודעים שהישגים עיתונאיים נחשבים רק בעיתונות. החיים ארוכים ויש עוד קריירות אפשריות בעתיד…". עסק עלוב. מנהיג מדינת ישראל בנימין נתניהו חולל כאן מעשה תקשורתי מחורבן : הוא העדיף לכבות את הראדאר ואת האוֹר, ולחמוק בחסות החשיכה מעדשות המצלמות של רביב דרוקר וברוך קרא אנשי ערוץ 10 כדי להתגנב לסביבת הטלוויזיה של ערוץ 20. אנוכי נוטש לרגע את העניין הטכני, את הפרת תנאי הזיכיון, האם מותר לערוץ 20 והאם יש לו בכלל רישיון לשדר חדשות. זה שולי ברגע זה. החשוב הוא שמנהיג מדינת ישראל מסרב להתייצב נוכח פני האומה ומופיע רק באולפן הטלוויזיה של משרתיו וחנפניו. כולם רואים שמדובר בראש ממשלה עלוב, מסית ומדיח ושקרן (בוויכוחים שלו מול עיתונאי העַל רביב דרוקר ואילנה דיין וגם בענייני היועץ המשפטי שלו אביחי מנדלבליט), פחדן, וחמקן בשם בנימין נתניהו שיודע כי ספירת ה- Knock out לאחור בזירה הפוליטית החלה זה מכבר. אין מדובר רק ב- נוק אאוט פוליטי שהוא מרכיב אחד בשיקומה של האומה הישראלית, אלא גם בעננה קרימינלית שמרחפת מעל ראשו של אותו ראש ממשלה וסביבתו, אותו מנהיג העַם, שקוראים לו בנימין נתניהו. אשנה ואומר שוב : לא בכדי חיבר הדרמטורג האנגלי וויליאם שייקספיר את הסְלוֹגָן הכבד והמחשיד בן תשע מילים בראשית המחזה הטרגי רב המוניטין שלו, "המלט נסיך דנמרק", "Something is rotten in the state of Denmark". הסלוגן המַר הזה נשען בתחילה רק על שמועות שהסתובבו בטירת אלסינור בסמוך לשָלִיט הממלכה המלך המושחת והנָבָל קלאודיוס. הטקסט השייקספירי ההוא המרמז על חשדות בלבד, נכתב בעקבות אי – וודאות שעטפה הווייה שלטונית חַשוּדָה בפלילים. הוא תיאר אווירת רפאים נכלולית רוויית השערות וחשדות (אולם עדיין נטולת הוכחות) שהשתררה לאיטה ו- אפפה את טירת אלסינור. הסוף הטרגי במחזה, ידוע. "המלט נסיך דנמרק" הוא מחזה בלבד אך הַמֶסֶר שלו אודות מנהיג – מֶלֶךְ מושחת ונָבָל תאב כוח ושררה נותר קלאסי ורלוואנטי בכל רמה מקומית ובינלאומית. הוא רָשוּם כל הזמן באותיות ברורות על הקיר קבל עם ועולם וגם נוכח פני החברה הישראלית כולה. ובכן, את זאת צריך לזכור : הפוליטיקה המורכבת רוויית חשדות במדינת ישראל אותה מוביל כעת ראש הממשלה בנימין נתניהו איננה תיאטרון שייקספירי. היא מציאות טרגית מסוכנת.  

ערך 3 : מדינת ישראל היא מדינת פַּארְטָאץ' שנעה עדיין לפנים ב- 2017 מכוח האינרציה (א').

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית (נניח) אולם ראשית דבר היא מדינת פארטאץ' רוויה אי צדק ו- פלונטרים, עמוסה ב- מסורבלות יתר כבדה ולא נחוצה, וגם עודף ביורוקרטיה מחורבנת. "שישי" בערוץ 10 בהגשת והנחיית גב' איילה חסון (אמש יום שישי – 14 ביולי 2017) חשף שוב את מדינת ישראל כמדינת פארטאץ' בשני נושאים אזרחיים שאינם קשורים זה בזה. איילה חסון יצא הל שטח והביאה לציבור צופיה כתבה חשובה בה המדינה מפקירה את ביטחונם של האזרחים תושבי המושב בית יצחק (וסביבתו) שחשופים לאין סוף מעשי שוד אלימים של ערבים פלסטינים. השודדים חמושים בנשק קר מתגנבים שוב ושוב למושב בית יצחק וליישובי האזור כולו ושודדים תוצרת חקלאית, עגלים ו- פרות, וגם מיכון חקלאי. משטרת ישראל איננה מגינה על הנשדדים אזרחי מדינת ישראל ונוהגת אדישות לתלונותיהם המוצדקות כי ביתם שלהם במחוז השרון הישראלי שהיה אמור להיות מבצרם הפך זה מכבר ל- מבנה בעל ארבעה כתלים גדוש חששות ופחדים. ואז כשאחד המתיישבים אזרח ישראלי בן 83 (ניצול שואה) מתגונן באמצעות אקדחו והורג את אחד הפלסטינים האלימים שחודרים ובאים לבוז את ביתו ותוצרתו והורג אחד מהם, משטרת ישראל באה אליו בטענות. מדינת פארטאץ' שמתנהלת ע"י ראש ממשלה חובבן ו- מושחת שקוראים לו בנימין נתניהו ומכנים אותו "ביבי". לאט – לאט, צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל נוצרים ומבשילים כאן במדינת הפארטאץ' תנאים של הפיכה צבאית בכוח הזרוע ו- הנשק. אל תזלזלו ברעיון. פעם כשראש השב"כ כרמי גילון תבע ב- 1995 מראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל לעטות עליו אפוד מגן בהופעותיו הפומביות כדי להתגונן מאיומים פיזיים ונשק חם של הימין הקיצוני, סירב ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל לעשות זאת, בטענה שאיננו חושש לחייו מאיומי אזרחים ישראליים, גם אם מדובר ב- ימין הקיצוני. הסוף ידוע. יצחק רבין ז"ל נרצח ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר התל אביב ע"י מתנקש מהימין הקיצוני בן בליעל בשם יגאל עמיר.

כתבתו של מר איתי וורד (עיתונאי טלוויזיה מְעוּלֶה, בעל אבחנה, ו- חד עין) ב- "שישי" של איילה חסון (אמש, יום שישי – 14 ביולי 2017) חשפה עוד פָּן, אספקט נוסף מ- התנהלותה של מדינת הפארטאץ' – בחלקה מדינת עובדי אלילים מושחתת עליו נמנים חלק מראשי המשק הישראלי (ביניהם למשל גם נוחי דנקנר ולא רק הוא) מנשקי כפות ידיים ו- מעריצים של כל מיני מקובלים בראשות הרָב "רנטגן" / יעקב ישראל איפראגן + הרָב יאשיהו פינטו + הרב נתנאל שריקי. אל תאמרו לא ידענו.

ערך 4 : מדינת ישראל היא מדינת פארטאץ' שנעה עדיין לפנים ב- 2017 מכוח האינרציה (ב').

דליפת החומצה הרעילה לנחל אשלים בנגב בעקבותיה נספו עשרות רבות של חיות בר תמימות מוכיחה כי מדובר במדינת פארטאץ' מבורדקת נטולת משמעת שמתנהלת עוד איך שהוא מכוח האינרציה של פעם כשהיו כאן מנהיגי אמת כ- דוד בן גוריון, לוי אשכול, ויצחק רבין.

ערך 5 : תורם ומפיץ זרעו. הפרופסור היהודי – אמריקני למתמטיקה ארח נייגל.

השדרנית – עיתונאית של ערוץ 10 מירי מיכאלי הציגה ב- "שישי" כתבה מעניינת ונכבדת וגם רוויית הומור לסירוגין אודות הפרופסור למתמטיקה האמריקני – יהודי מר ארי נייגל, תורם הזרע החופשי לנשים שונות ורבות בעולם שמבקשות להתעבר דווקא מזרעו כדי שפרי בטנן יירש את הגנטיקה המוצלחת (כנראה) של המתמטיקאי רב המוניטין הזה. יסלח לי הפרופסור המלומד ארי נייגל אולם פיזור והפצת זרעו ההמוניים על ידו, מזכירה לי מייד את פעילות הרפת בקיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 50 וראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת, ואת תופעת פַּר העַל רב המוניטין שכינויו "דֶנְדִי" שהפיץ את זִרְמָת זָרְעוֹ ואת הגנטיקה המצוינת שלו לכל פרה דורשת, לא רק ברפת של קיבוץ אפיקים אלא בכל הרפתות של קיבוצי עמק הירדן. היה זה חבר קיבוץ אפיקים רוּדִיק לֵוִוין (בן 87 היום) חקלאי רציני ברמה של חוֹקֵר ואיש מַדָע, מי שתִּכְנֵן והעביר בשעתו באמצע עשור ה- 50 של המאה הקודמת את הַרֶפֶת של קיבוץ אפיקים ואת תעשיית החלב שלה לעִידָן המודרני. בימי התנופה ההם חלף עידן ההרבעות הטבעיות והחליבה בידיים, והחלה תקופת ההזרעה המלאכותית וחליבה במכונים משוכללים (באמצעות מכונות חליבה תוצרת החברה השוודית "alfa laval"). עמם הופיע השגשוג העצום.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. הרפת הישנה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. עידן החליבה בידיים, הדליים, והכדים הכבדים. זיהוי שני הרפתנים בתמונה : מימין הנער ראובן לשם (לכטמן) ז"ל מבניה הראשונים של קיבוץ אפיקים. משמאל דוד בן-מן (ברונטמן) ז"ל. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. הרפת הישנה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. שני הרפתנים שמעון דגן ז"ל (מימין) וישראל מדור ז"ל (משמאל) יחדיו עם הפרה המצטיינת חביבה. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, הגנטיקה המופלאה של הפַּר "דֶנְדִי" יצרה פרות חָלָב בעלות עָטִין קטן וסימטרי שהניבו בשנים ההן כמויות אדירות של חָלָב וגם נחלבו מהר במכון החליבה (תכונה חשובה ביותר של כל פרת חָלָב בכל רפת מודרנית). המחשבה החקלאית והמודרניזציה השיטתית שחולל רוּדִיק לֵוִוין בתעשיית החלב של הרפת של קיבוץ אפיקים, אחת הטובות ביותר והרנטביליות ביותר במדינת ישראל בעת ההיא, גם בסיועו של תורם הַזֶרָע המוכשר והמוצלח מנקודת מבט גנטית הפר "דֶנְדִי" – הייתה דרמטית וכמעט סנסציונית. כ- מעשה נסים (!). צריך להבין כי אותן הפרות שאביהן היה "דֶנְדִי" הניבו בשיא פוריותן כ- 15000 ליטר חלב (חמישה עשר טון) בכל שנה. מהיכן אנוכי יודע את כל האינפורמציה הנ"ל ? פשוט הייתי שָם. הייתי רַפתן ברפת המצוינת ההיא של קיבוץ אפיקים, בשנים 1962 – 1959. שובצתי להיות רפתן באפריל 1959 ע"י מזכיר העבודה של קיבוץ אפיקים לָזָר וֶורֶד (וולוכוביאנסקי), מייד לאחר שחרורי מצה"ל כקצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. על צוות הרפתנים המצומצם ההוא בשנים ההן בקיבוץ אפיקים, נמנו חוץ ממני גם החברים כתריאל תבורי ז"ל, אליעזר סקלס ז"ל, עוֹפְרָה קורין / דומוביץ' היָפָה תבד"ל, שמולי'ק כרמי, והרפתן הוותיק מכולם ישראל מדור (מדורסקי) ז"ל. החשוב מכולם והרוח החיה בצוות ההוא היה ללא כל ספק המנווט רודיק לווין. מן ההיבט הזה הוא היה רפתן וחקלאי משכיל ו- רב ניסיון ויֶדָע ברמה מאוד גבוהה. בלתי נשכח. ובכן, אנוכי מתנצל ומבקש את סליחתו של הפרופסור למתמטיקה ארי נייגל שנוכחותו בישראל בימים אלה מזכירה לי יותר מכל דווקא את פַּר ההרבעה המשוכלל גֶנֶטִית "דֶנְדִי" שסייע לרוּדִיק לֵוִוין להקים רפת חָלָב מפוארת ורִוְוחִית בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן.

אוסיף ואומר כלהלן : היום מ- רוֹם שנותיי אוטוטו 80, אינני מייחס חשיבות יתר לתמונה שלי כמנווט עורך, מפיק, מנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם הכדורגלן הברזילי פֶּלֶה (Pele) מגדולי שחקני הכדורגל בהיסטוריה (התמונה צולמה במכסיקו סיטי בעת הפקת שידורי הטלוויזיה את מונדיאל מכסיקו 1986), מאשר לתמונתי ב- 1961 ברפת באפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה חלב יוצאת דופן, "מַרוֹקָה". צריך להבין כי הפרה המופלאה הזאת הניבה שנה אחרי שנה כמויות חלב פנטסטיות שנעו בין 13000 ל- 15000 ליטר בכל עונה (!).

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים ברפת של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אנוכי עם הפרה "מַרוֹקָה" אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים. הפרה השקטה, האדיבה, והמנומסת הזאת הניבה מידי שנה בשנה בין 13 ל- 15 טון חלב בכל עונה. מדהים (!). אין לי מילה אחרת לומר אודותיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אהבתי את הפרה הזאת "מַרוֹקָה" בעלת האופי השקט והמנומס. בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 56 (חמישים ושש) שנים. התמונה נשמרה. "מַרוֹקָה" הייתה שיאנית חלב בימים ההם. היא הייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב. בינתיים נשבר השיא ע"י פרות אחרות, אבל זיכרונה וזיכרונו של קיבוץ אפיקים בו טופחה לעולם לא עומעמו.

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אנוכי מנווט, עורך ומפיק ראשי, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ, בן 46 בתמונה) במונדיאל של מכסיקו 1986. פֶּלֶה רב המוניטין (היה שלוש פעמים אלוף העולם עם נבחרת ברזיל במונדיאלים שוודיה 1958 + צ'ילה 1962 + מכסיקו 1970) שימש במונדיאל מכסיקו 1986 פרשן מוביל של רשת הטלוויזיה הברזילאית TVGLOBO. התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה מ- OTI איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ערך 6 : יעקב ברדוגו שדרן ועיתונאי חדשות מצוין ברדיו גלי צה"ל.

 שדרני – עיתונאי יעקב ברדוגו הדומיננטי (ו- ירון ווילנסקי החלש) ריאיינו בהרחבה ב- "חמש בערב" ברדיו גלי צה"ל (יום שני – 17 ביולי 2017) ב- "פרשת הצוללות" את הכתב לענייני משטרה ומשפט של ערוץ 2 גיא פלג ואת ראש המ.ל.ל. לשעבר פרופסור עוזי ארד ו- מי ששימש גם היועץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו לביטחון לאומי. במהלך היום הזה (יום שני – 17 ביולי 2017) התחוללה תפנית דרמטית כשאיש העסקים מיקי גנור המעורב ב- "פרשת הצוללות"  הודיע שהוא שוקל להפוך לעֵד מדינה. מר נתי שמחוני עורך דינו של מיקי גנור החליט בנסיבות האלה להתפטר. יעקב ברדוגו נחשף שוב כמראיין בקי, חוקר סקרן, שוטף, מהיר תגובה, ונבון, רכש מצוין של חטיבת החדשות של רדיו גלי צה"ל. ירון ווילנסקי התגלה שוב לידו של יעקב ברדוגו כאיש רדיו נרפה ורצסיבי שמפריע למוביל שלו, ואשר תפקידו היחיד מסתכם ב- להכריז בפני המרואיינים כי תם זמן השיחה עמם. יעקב ברדוגו (איש רדיו שמעניין ומרתק להאזין לו) סיכם את הריאיון עם פרופסור עוזי ארד באלה ה- מילים : "…פרופסור עוזי ארד הוא איש אמיץ והריאיון עמו היה מכונן…".

ערך 7 : שדרן הטלוויזיה ועיתונאי חברת החדשות של ערוץ 2 מר אודי סגל עורק לזכיינית "רשת".

קראתי הבוקר (יום שני – 17 ביולי 2017) במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" כי הכתב והפרשן המדיני של חברת החדשות בערוץ 2 נוטש אותה ו- חובר לזכיינית "רשת". לא מדובר ב- Big Deal. כל עוד ואת שורותיה של חברת החדשות בערוץ 2 מאיישים שדרנים – עיתונאים ברמתם של רוני דניאל ואמנון אברמוביץ' ומפיקי שטח ברמתו של עודד בינו – היא לא תיפול. אודי סגל כתב חברת החדשות של ערוץ 2 עד לפני רגע, איננו חשוב והוא גם לא היה כזה. הוא מעולם לא היה חשוב. בעיקר כשנזכרים כי בחודש אוקטובר 2016 הכריז בניו יורק בשם חברת החדשות שלו בערוץ 2 בעת סיקור מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב והמאבק בין דונאלד טראמפ ל- הילארי קלינטון. כה התנבא אודי סגל ו- כה גזר על דונאלד טראמפ גזר דין של תבוסה מול הילארי קלינטון, בזו הלשון, והנה הציטוט : "…זהו קרקס מודרני. הקרב הוכרע. דונאלד טראמפ מחוסל…". הכרזת נֶפֶל מגוחכת של כתב ועיתונאי דַל שמוכיחה שוב למי ניתנה הנבואה. ובכן, שורותיה של חברת החדשות של ערוץ 2 לא התדלדלו.

ערך 8 : רביב דרוקר.

שדרן הטלוויזיה ועיתונאי העַל של ערוץ 10 מר רביב דרוקר ראוי כבר עכשיו בגילו הצעיר לקבל את פרס ישראל לעיתונאות טלוויזיונית ואת התואר "שומר הסף", בעקבות סך ניקוי האורוות שלו ובפרט בגלל הגילויים הסנסציוניים והדרמטיים שלו הנוגעים לחשיפת "פרשת הצוללות". רביב דרוקר תבורך (!).

צילום ב- Close up הוא אמירה עם הֶדְגֵש. הַבְלָטָה. גם כשמדובר באבחנה של ילד רך בשנים בן 4. אימא שלי ו- אומנות הציור והפיסול האיטלקית.

עֵין האדם היא איבר חיוני ומדהים אולם איננה בַּיוֹנִית, לא זכוכית מגדלת, וגם לא עדשת מצלמה. אתה יכול להתבונן שעות במראות יפים ומכוערים אולם אינך יכול להגדיל את מידותיהם. אתה יכול להתקרב פיזית אל אובייקט ההתבוננות שלך אולם לא לשנות את מידותיו. לעזרתה של העין האנושית באו העיניים האלקטרוניות של מצלמת הסטילס ומצלמת הטלוויזיה. הן היו מוכשרות לעשות את מה שעין האדם איננה מסוגלת, להגדיל את חלקי התמונה השונים לכדי מבט מקרוב. תעשיות הקולנוע והטלוויזיה יצרו בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת את איכות ה- Close up וטבעו חיש מהר בסביבתנו את אותו המושג החדש הקרוי בעברית תקריב ו/או צילום מקרוב. את הפירוש המעשי לטכנולוגיית הצילום ב- Close up נתתי לעצמי לראשונה בגיל ארבע. אימא היפה והמיוחדת שלי ז"ל שרק'ה פְּרעֶס אלרואי בלינדמן (ילידת 1912 בליטא) חברת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הייתה פסלת דגולה בחייה למרות חיים קשיי העמל שלה ושל חבריה ו- חברותיה בקיבוץ הקטן, השומם, והעני. בשלב מסוים כשהייתה צעירה מצאה עניין רב באומנות האיטלקית לגווניה השונים, התעניינה בתרבות הרנסאנס, והעניקה לו תשומת לב מאוחר יותר בגיל מבוגר לצייר האיטלקי הנפלא אמדיאו מודליאני (Amadeo modigliani), שצייר נשים בעלות צווארים ארוכים ודוגמניות עירום. אמדיאו מודליאני נולד ב- 1884 ומת צעיר מאוד בן 36, ב- 1920. כמעט בדמי ימיו. כמו אמנים ומוסיקאים רבי מוניטין אחרים שהסתלקו בטרם עת, וולפגאנג אמדיאוס מוצארט מת בן 36. פראנץ שוברט מת בן 32. לודוויג וואן בטהובן מת בן 57. פרדריק שופן מת בן 39. ווינסנט וואן גוך מת בן 37.

טקסט תמונה : אישה בעלת צוואר ארוך. ציור של הצייר האיטלקי אמדיאו מודליאני (1920 – 1884).

טקסט תמונה : דוגמנית עירומה. ציור חושני של הצייר האיטלקי אמדיאו מודליאני (1920 – 1884). אימא שלי ז"ל אהבה אותו.

בין ספרי האומנות הרבים ששכנו על המדף בביתם של אבא ואימא שלי בקיבוץ אפיקים מצא חן בעיניי בגיל ארבע דווקא ספר הפיסול של הפסל האיטלקי דוֹנָאתֶלוֹ (1466 – 1386) יליד פירנצה בן תקופת הרנסאנס, ומי שנחשב לאבי הפיסול המודרני. כשאתה גדל בסמוך להוריך אתה נקשר בדרך כלל מטבע הדברים למקצועות החובה והתחביבים בהם שניהם עוסקים. אבא שלי היה חקלאי – מיספוא'יניק. הוא חינך אותי לאהוב את האדמה המניבה את גידולי האספסת, התלתן, החציר, וסלק בהמות למען הפרות מניבות החלב ואת הסוסים והסוסות רתומים לפלטפורמות שמביאות מהשדות הרחוקים את המִסְפּוֹא לרפת. מגיל צעיר מאוד אתה מתחנך בקיבוץ לאהוֹד ולאהוב את בעלי החיים שמשרתים אותך בנאמנות במשך שנים הפרות, הסוסים, הכבשים, והתרנגולות בלול, ולָמֵד להעריך את כלי החקלאות שלך החרמש, הקלשון, הטוריה, המעדר, המגרפה, והאֵת. אימא שלי עסקה בפיסול ורישום כמעט משחר נעוריה. אנוכי זוכר גם היום את ימי ה- בראשית ההם של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואת אימא שלי רושמת ומפסלת בתחילה ב- חֵימָר וגֶבֶס, ואח"כ בברזל, ועֵץ. אימא שלי נולדה ב- 1912 בעיירה קוּרְשָאן בליטא להורים דתיים ושומרי מצוות. היא עלתה לארץ ישראל ב- 1930, הפכה לחילונית, והייתה בין קבוצת החברים והחברות הראשונים שהקימו ב- 1932 את קיבוץ אפיקים שלושה ק"מ דרומית לאגם הכינרת. אימא שלי התנתקה ממוסרות הדת אולם לא ממורשת הוריה. ה- תנ"ך מפרסם ציווי לדורות : "…לא תעשה לך פסל ותמונה…", אולם אימא שלי אף על פי שהייתה פועלת חרוצה ו- צָדֶקֶת גמורה לא שעתה לציווי הזה. היא הפכה לפָּסֶלֶת דְגוּלָה שעבדה קשה בימים ופִסְלָה להנאתה בערבים ובלילות. ישבתי לידה והתבוננתי ביצירותיה ובספרי האומנות שהרעיפו והשפיעו על דרכה האֹמנותית מאז הייתי ילד רך בשנים. כילד קטן בן ארבע דפדפתי לידיה בספרי האומנות שלה. אהבתי במיוחד את הַפֶּסֶל של יֵשוּ הנוצרי הסַגְפָן הַצָלוּב מעשה ידיו של הפסל האיטלקי דונאתלו (Donatello). הזדהיתי עם סבלו של האָדָם הַצָלוּב וחמלתי עליו. אהבתי אותו. נישקתי שוב ושוב את תמונות ה- Close up הממוסמרות רוויות הכאב ואת פניו היפים שנטו במקצת לעבר כתפו הימנית. בכך הקלתי על סִבְלוֹ. אימא שלי סיפרה לי שהנישוקים שלי את ישו הנוצרי הפכו לריטואל שנמשך כ- שנתיים.

alroey 1

טקסט תמונה : אימא היפה שלי, שרק'ה פרס – בלינדמן – אלרואי ילידת 1912 עיירה קורשאן בליטא. בהיותה בת 18 עזבה את בית הוריה בקורשאן ואת ארבעת אחיה והעפילה לארץ ישראל על מנת לבנות כאן חברה חלוצית חדשה שכובשת את האדמה ומקיימת קהילה שמבוססת על חיי קומונה, שותפות ו- שוויון מוחלט בין כל מרכיביה,חבריה, וחברותיה. כך ולפי עקרונות אלה הוקם קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ב- 1932. הקיבוצים דאז פעלו על פי הסלוגן האנושי : "כל אחד תורם לקהילה על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". קומוניזם הירואי ו- דמוקרטי. התמונה צולמה ב- 1931 בארץ ישראל. אימא שלי חלוצה בת 19. למרות תנאי הקיום ועבודה קשה ורבה דאז בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן הפכה אימא שלי לפסלת דגולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (1) : תמונת Long shot של פסל עֵץ של ישו הנוצרי הצלוב כפי שפיסל אותו הפסל האיטלקי דונאתלו בין השנים, 1420 – 1418. (מתוך הספר "Dnatello").  

טקסט תמונה (2) : תמונת Close up של פסל עֵץ של ישו הנוצרי הסגפן הצלוב כפי שפיסל אותו הפסל האיטלקי דונאתלו בין השנים, 1420 – 1418. (מתוך הספר "Dnatello").

טקסט תמונה (3) : תמונת Close up של יד ימין של ישו הנוצרי ממוסמרת לצְלָב, בפסל עשוי עֵץ, כפי שפיסל אותו הפסל האיטלקי דונאתלו בין השנים, 1420 – 1418. (מתוך הספר "Dnatello").

טקסט תמונה (4) : תמונת Close up של רגליו של ישו הנוצרי ממוסמרות לצלב, בפסל עשוי מעץ כפי שפיסל אותו הפסל האיטלקי דונאתלו בין השנים, 1420 – 1418. (מתוך הספר "Dnatello").

טקסט תמונה (5) : תמונת Extreme close up של פסל עץ של ישו הנוצרי הסַגְפָן הצָלוּב כפי שפיסל אותו הפסל האיטלקי דונאתלו בים השנים, 1420 – 1418. נישקתי אותו אלפי פעמים. (מתוך הספר "Dnatello").

טקסט תמונה : קיץ 1943. קיבוץ אפיקים בעמק הירדן עדיין שומם בחלקו ו- נטול עצים. אנוכי בן 5 בתמונה. מה לי, ילד קטן בקיבוץ אפיקים ולפֶּסֶל עֵץ של יֵשוּ הנוצרי הצָלוּב מעשה ידיו של פסל איטלקי בפירנצה ? איזה מכנה משותף מחבר דרדק רך בשנים ב- 1943 עם אמן פיסול שחי ב- 1418 בשעה ש- 525 שנים מפרידות ביניהם ? האנושיות והחמלה מגשרות ללא קושי על פני מאות ואלפי שנים. זוהי בדיוק כוחה ותפקידה של ההיסטוריה. בימים הרחוקים ה- הם נישקתי מאות פעמים את תמונות ה- Close up של פסל העֵץ של ישו הנוצרי הסגפן הסובל, מעשה ידיו של הפסל האיטלקי המחונן, Donatello. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טורניר הטניס של ווימבלדון 2017. אהבות יְשָנוֹת אֵינָן קְמֵלוֹת.

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 80 במאה הקודמת. אנוכי ניצב בפתח דלת הכניסה לאולפן ב' המוביל את שידורי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים. בתקופה ההיא נמשכה התנופה הגדולה של השידורים הישירים של משחקי הגמר לנשים וגברים יחידים בטורניר הטניס של ווימבלדון. אורי לוי היה שדר הטניס המוביל של חטיבת הספורט בפיקודי את מרבית משחקי הגמר לנשים וגברים בין השנים 1980 ל- 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

אינני מפספס את ארבעת טורנירי הטניס של הגראנד סלאם. וודאי לא את ווימבלדון. בלית ברירה אנוכי שומר אמונים לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעל זכויות השידורים שמכזיב שנה אחרי שנה עם שידורי ה- Off tube שלו. התאהבתי בטניס הבינלאומי שלאחר מלחמת העולם ה- 2 בהיותי ילד ונער בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן אין לי כל כך מושג מדוע. זה קרה. "הספורט הלבן" כפי שכונה אז נחשב לספורט של עשירים ו- רחוק כמזרח ממערב ממעמד הפועלים והחקלאים של קיבוץ אפיקים. שאבתי כל פיסות מידע שהופיעו במדורי הספורט המצומצמים של העיתונים היומיים דאז "דָבָר", "עַל הַמִשְמָר", ו- "הָאָרֶץ". מאוחר יותר גם בשבועון "ספורט לעם" (בהוצאת מרכז הפועל). עשיתי הכרה לאורך ולרוחב בימים ההם לפני כמעט 70 (שבעים) שנים עם ג'ק קריימר, טד שרודר, באדג' פאטי, דיק סאביט, פרנק סדג'מאן, קֵן מקגריגור, וויק סיישס, ירוסלאב דרובני, טוני טראברט, לו הואד, אשלי קופר ואחרים. פעם כילדים בעת אחת מתקופת שהותנו בקייטנת הבראה של קיבוץ אפיקים בנתניה ב- 1950 ראינו משחק טניס בין אליעזר "לָזָר" דווידמן לגבריאל "גָבִּי" דוּבִּיצְקִי. גבי דוביצקי הפסיד וזעק זעקת שבר (באנגלית) על מגרש החול הקָשִיח לעברו של אלוהי הטניס כשהוא מפנה מבטו אל על, "God save me". זהו הזיכרון הראשי שלי ממנו לפני 67 (שישים ושבע) שנים. ישראלי זועק על מגרש הטניס בנתניה בשפה האנגלית, "אלוהים הצילני".

בעת עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז קיץ 1971 (בתחילה אצל דן שילון ואלכס גלעדי) פעלתי בכל כוחי במשך עשרות שנים לקידום והפקת שידורי טלוויזיה ישירים של אליפויות ישראל בטניס, טורנירי הגראנד פרי של רמת השרון, ו- טורנירי ווימבלדון בלונדון (בשל השעות הנוחות. "נוחות" מפני שהן לא חדרו בדרך כלל ללֵב ה- Prime time). שידורי הטניס הישירים והמוקלטים בארץ ובחו"ל שגשגו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעיקר בתקופתם של שני המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה ה- 1 שלו בשנים 1989 – 1984 ומוטי קירשנבאום ז"ל בשנים 1998 – 1993, ובתקופתו של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2000 – 1993.

התקופה ההיא חלפה לבלי שוב. אני זוכר היטב את הימים ההם, את מסכת השידורים הישירים של כל 31 המשחקים בהפקת טורניר הכדורגל של Euro 1996 באנגליה בראשותי (ויד ימיני המפיק ששי אפרתי), ומייד אח"כ את הפקת השידורים הישירים שלנו בטורניר ווימבלדון בטניס בלונדון. השדר אורי לוי והפרשן עמוס מנסדורף היוו את צוות השידור שלי בעמדת השידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון. אני זוכר ש- מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל הגיע ללונדון ביום שלישי – 25 ביוני 1996 כדי ללוות מקרוב את ציוותי השידור שלי הנעים ונדים ברחבי אנגליה (טורניר Euro 2016 נערך בשמונה ערים באנגליה). זה היה יום אחד לאחר תחילת אליפות ווימבלדון בטניס וחמישה ימים לפני משחק הגמר של 1996 EURO (אליפות אירופה בכדורגל לאומות) בין גרמניה לצ'כיה. מוטי קירשנבאום ז"ל ואורי פורת ז"ל היו המנכ"לים היחידים ברשות השידור שייחסו לביקורי ההפקות שלהם בשטח חשיבות מקצועית, וביקשו לראות מקרוב כיצד אני מוציא לפועל את מבצעי שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים הגדולים עבור הקהל בישראל שהם מימנו במיטב כספו של הציבור. לביקורים האלה שלהם במקום התרחשות השידור הייתה חשיבות רבה בעיניי. מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל קרוב אלי כמו אורי פורת בשעתו. אדם רגיש ואכפתי. מוטי קירשנבאום ליווה אותי בשלושה מבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים במקום התרחשותם. מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 1994, אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 (הקרוי על פי המונח הבינלאומי : 1996 EURO) ואולימפיאדת אטלנטה 1996. ראיתי בשלושת מבצעי השידור הענקיים והממושכים האלה מעֵין קרבות שידור ובמנכ"ל הרשות הבוחן וקורא את מפת הקרב יחד עִמי, רמטכ"ל שידור. אני יודע שהיו אנשים ברשות השידור שריננו מאחורי הגַב, מה יש למנכ"לים לחפש באולימפיאדה ו/או במונדיאל. אני חשבתי אחרת. סברתי שזאת חובתם להיות נוכחים בשטח ובמוקד השידורים לידי – בארץ ובחו"ל ולוּ לתקופה קצרה על מנת להבין מקרוב כיצד מתנהלים קרבות שידור מורכבים כאלה בתעשייה הטלוויזיה הבינלאומית הסוּפֶּר – יקרה הזאת המוּנַעַת ע"י מאות מיליוני דולרים. נסעתי לשדה התעופה הבינלאומי של לונדון "הית'רו" כדי פגוש באופן אישי את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ורעייתו יונה ז"ל ולהביאם למלון "Holiday Inn" שלנו סמוך לרחוב הלונדוני הסואן והמפורסם Oxford Street. רחשתי לו הערכה ורציתי שהוא יידע זאת. לכן באתי לפגוש אותו ואת רעייתו באופן אישי. את זכויות השידורים הבלעדיות של ווימבלדון, אחד מארבעת טורנירי הטניס הגראנד סלאם החשובים בעולם (ווימבלדון / Wimbeldon + אליפות צרפת הפתוחה "רולאן גארוס" / Roland Garros + אליפות אוסטרליה הפתוחה / Australia open + אליפות ארה"ב הפתוחה / US open) קנינו שוב לשלוש שנים רצופות של 1996, 1997, ו- 1998 מ- יָאן מֶנֶקֶן (Jan Menneken) האחראי על מכירות זכויות השידורים של משחקי הטניס בחברת התיווך הגרמנית UFA שמקום מושבה בהמבורג. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל היה מן ההיבט הזה של שידורי ווימבלדון בטניס, ממשיך דרכו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנות השמונים בין 1984 ל- 1989. מוטי קירשנבאום צעד עמי שלוב זרוע. ביום שישי – 15 בדצמבר 1995 ב- 12.45 אירחנו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן, ואנוכי את יָאן מֶנֶקֶן ואת אלכס גלעדי לארוחת צהרים במסעדת "טוּרְקִיז" על חוף הים בתל אביב. מוטי קירשנבאום ז"ל היה מהיר כהרגלו וסגר את עסקת השידור בתוך שעה של ארוחה. בשעה שקינחנו בכפיות מדודות ובזהירות את המנות האחרונות ה- "Deserts" המתוקים עתירי הקלוריות, החלטנו כבר לשָלֵם ל- UFA סכום של 40000 (ארבעים אֶלֶף) דולר לעונת 1996, ותוספת של % 10 לכל שנת שידורים נוספת. כלומר : 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר ב- 1997, ו- 60000 (שישים אֶלֶף) דולר ב- 1998. לאחר שפרש מוטי קירשנבאום מרשות השידור ב- 1998 נמוג גם חוזה שידורי הטניס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הוועדה המארגנת של טורניר ווימבלדון. טורניר ווימבלדון בטניס היה החשוב ביותר עבורי מבין ארבעת טורנירי הגראנד סלאם (הלוא הם ווימבלדון / אנגליה, רולאן גארוס / צרפת, US Open, וכן Australia Open) בעיקר בגלל שעות השידור "הנוחות" לשידורים ישירים מפני שלא נגסו בדרך כלל מה- Prime time של השידור הציבורי. גם מן היבט הטניס הזה היה מוטי קירשנבאום ז"ל בלתי נשכח עבורי. תקופת המנכ"לות של מוטי קירשנבאום ז"ל את רשות השידור בשנים 1998 – 1993 הייתה שנות רנסאנס עבורי כמנווט שידורי הספורט שלו. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל זכה להערכה עצומה של שר האוצר בממשלת יצחק רבין ז"ל אברהם "בייגה" שוחט יבד"ל וגם של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל. הערכתם הרוחנית הפכה לתמיכה חומרית בשעה שממשלת יצחק רבין אפשרה למוטי קירשנבאום להמציא ולמסד את ערוץ 33 של רשות השידור בסקלת הממיר. מוטי קירשנבאום הפקיד את יוסף בר-אל על ניהול ערוץ 33 (ולא את יוסף ביניא). מיסודו של ערוץ 33 הבטיח כי יהיה תוקף לרכישת זכויות השידורים של טורניר הטניס של ווימבלדון בשנים 1996 + 1997 + 1998, ושידורם הישיר של משחקי הגמר של הנשים והגברים ליחידות ויחידים בהיקף מלא לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. גם במקרה ש- מזג האוויר הלונדוני הגשום היה קוטע את רצף השידורים הישירים. הייתה לי אפשרות להמשיך את מבצע השידורים של הגראנד סלאם הבריטי בערוץ 33. זה היה חידוש מפליג שהעניק לי שקט נפשי ופחות שיער לבן. סיגנל השידורים המשותף שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עד אז עם הטלוויזיה החינוכית – לימודית בראשות יוהנה פרנר ז"ל והטלוויזיה בשפה הערבית בראשות יוסף בר-אל הכריחה אותי לבצע פשרות לא נוחות. הייתי תלוי בחסדיהם. "ערב חדש" ב- 17.00 של יוהנה פרנר ז"ל מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית – לימודית ו- 19.00 של יוסף בר-אל יבד"ל בטלוויזיה בשפה הערבית היו בבחינת טאבו. שעות שידור קדושות כמו התנ"ך שקטעו את שידורי ווימבלדון הישירים ללא תנאי לרבות נקודות הסיום בטרם הניצחון של מי מהיריבים ו/או היריבות. הייתה הסכמה כללית שאין להתערב ולעסוק בשעות השידור הקדושות ההם. הייתי מתוסכל ו- נסער. ואז נסק לפתע בשמי רשות השידור מטאור בשם מוטי קירשנבאום והכל השתנה לטובה. שידורי הטניס הישירים של ווימבלדון היו חשובים לפתע כמו "ערב חדש" של יוהנה פרנר ו- החדשות בשפה הערבית של יוסף בר-אל. הם שידורי ווימבלדון לא נקטעו יותר. לא עוד. היו לרשות השידור שני ערוצי טלוויזיה מס' 11 ומס' 33 הודות ליוזמתו הברוכה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

תזכורת ו- מבט לחו"ל. משחק הטניס נעדר הגדרת זמן מדויקת הוליד את פרשת "מיאמי ו- דן ראת'ר (Dan Rather)" המפורסמת ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS ב- 11 בחודש ספטמבר של שנת 1987, בעת השידור הישיר של משחקי חצי הגמר בגראנד סלאם של ה- US Open בניו יורק. התזכורת הרצ"ב בפוסט מס' 695 חשובה ורלוואנטית מפני שהיא מתעדת את המחלוקת וההתנגשות הטלוויזיונית הבלתי נגמרת בין שידורי החדשות לבין שידורי הספורט באותו מוסד שידור בערוץ טלוויזיה ארצי (במקרה זה רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בעלת סיגנל שידור יחיד), מחלוקת שהופכת חיש מהר לרִיב וּמָדוֹן. 

יום שישי – 11 בספטמבר 1987 היה תאריך היסטורי ושנוי במחלוקת מאין כמותו בלוח שידורי הטלוויזיה של רשת CBS האמריקנית. באותו היום התעורר וויכוח מַר בין מגיש החדשות רב המוניטין של הרשת דֶן ראת'ר (Dan Rather) לבין ההנהלה שלוֹ. הוויכוח נגע להתנגשות הצפויה בין השידורים הישירים של משחקי חצי הגמר לגברים בטניס במסגרת "ה- U. S. Open" (רשת CBS בעלת הזכויות שידרה אותם ישיר) לבין מהדורת החדשות הארצית של הרשת שדֶן רָאתֶּ'ר הוא העורך והמגיש הראשי שלה ועמדה להתחיל כרגיל בשש וחצי בערב (18.30). התאריך והשעה ההם מוכרים היטב לכל עיתונאי חדשות באשר הוא ולכל שַדָּר ספורט בכל מקום בעולם. פרשת שדרן החדשות האמריקני דֶן רָאתֶּ'ר של רשת CBS שאירעה ב- 11 בספטמבר 1987 חידדה והקצינה עד בלי דַי את התחרות ומאבק היוקרה הנִצחי על מסך הטלוויזיה בין שידורי החדשות לבין שידורי הספורט באותה רשת טלוויזיה. מי חשוב ממי בכל רגע נתון ? שַדָּר הספורט הבכיר של CBS דאז ברנט מאסברגר (Brent Musburger) שידר ישיר באותו אחה"צ של יום שישי ב- 11 בספטמבר 1987 את שני משחקי חצי הגמר בטניס לגברים יחידים ב- "פלשינג מדואוס" (Flushing Meadows) בניו יורק באליפות ארה"ב הפתוחה בין ג'ימי קוֹנוֹרס מארה"ב לבין אִיבַן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי, ואת "הדרבי" השוודי מאטס ווילאנדר נגד סטפן אדברג. במקביל ערך באותו יום שישי – 11 בספטמבר 1987 האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 את סיורו המפורסם בפלורידה (מדינה רוויה תושבים היספאניים שדתם קתולית). דֶן רָאתֶּ'ר הקים את אולפן החדשות שלוֹ במיאמי לרגל הסיור הקדוש של האפיפיור במדינה הדרומית. בינתיים התארך משחק הטניס ועבר את השעה שֵש וחֵצי בערב (18.30) מועד תחילת מהדורת החדשות הארצית של CBS רבת המוניטין (CBS – Evening News). הנהלת CBS לא הסכימה בשום אופן לקטוע את השידור הישיר של הטניס לטובת מהדורת החדשות של דֶן ראת'ר. במשחק חצי הגמר הזה עתיר הרייטינג והממון התמודד הטניסאי האמריקני הוותיק ואהוב הקהל ג'ימי קונורס (Jimmy Connors) נגד הטניסאי הצ'כוסלובקי אִיבַן לֶנְדְל (Ivan Lendl). ההחלטה הנשיאותית התקבלה ללא כל התנגדות והורתה לחטיבת הספורט שלה בראשות ניל פילסון (Neal Pilson) להמשיך כרגיל את שידור הטניס עד תומו, ולהעלות את מהדורת החדשות לאוויר מייד אחריו. דֶן ראת'ר נעלב מהחלטת ההנהלה וחזר כועס לחדר האיפור שלו. השידור הישיר של הטניס הסתיים ב- 18.50. אִיבָן לֶנְדְל הכניע את ג'ימי קונורס בשלוש מערכות חלקות 4:6, 2:6, ו- 2:6 והמסך התפנה לטובת שידור החדשות. דֶן ראת'ר נקרא לשוב לאולפן החדשות אך סירב. CBS ביצעה אז את החטא הטלוויזיוני הכבד ביותר. הרשת שידרה במשך 6 (שש) דקות באוויר "BLACK" (מסך שחור). אפילו לא פרסומות. רק מסך שחור. הסֶפֶר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "למילים יש וויזואליה משלהן", מספר על פרשת דֶן ראת'ר ב- 11 בספטמבר 1987 שם ספגה CBS תבוסת שידור חסרת תקדים בשל חטא היוהרה של שדרן חדשות הבכיר שלה. לרשת CBS בימים ההם תחת ניהולו של הנשיא שלה לארי טיש היה סיגנל ארצי אחד. זאת לא הייתה הפעם הראשונה בה הספורט והחדשות של הרשת האמריקנית התקוטטו על אותה שעת שידור. למרות היוקרה הרבה של מהדורת החדשות הארצית של דן ראת'ר, ההנהלה בראשות לָארִי טִיש עמדה בפרץ ולא קטעה את שידור הטניס של ברנט מאסברגר לטובתו של דן ראת'ר. אגב, לארי טיש נשיא CBS לא פיטר אז בעת המשבר ההוא את המגיש הראשי שלו דן ראת'ר ממשרתו כמגיש ועורך של מהדורות החדשות המרכזית ברשת שלו, והמשיך לשלם לו משכורת עתק שנתית בגובה של 2.200000 (שני מיליון ומאתיים אלף) דולר.

ובכן, ב- 1993 הפציע כאמור מוטי קירשנבאום בשמי רשות השידור, חסך לעצמו ולי את הדילמה, ומאז גם אנוכי ניצחתי את יוהנה פרנר והבסתי את יוסף בר-אל.

cronkite+rather

טקסט תמונה : שנת 1981. דן ראת'ר היהיר והשאפתן (מימין) הפך ב- 1981 למגיש הראשי של מהדורת החדשות הארצית של רשת CBS וירש את מקומו של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) האגדי שפרש לגִמְלָאוֹת (משמאל). (באדיבות CBS).

לא בכל מקום מכבדים אנשי הטלוויזיה איש את רעהו. זה ידוע. במקרים לא מעטים הם קנאים קיצוניים ברי פלוגתא שהופכים גם לאויבים. גם זה ידוע. מה שקרה ב- 11 בספטמבר 1987 בין אנשי הספורט לבין אנשי החדשות בתוככי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מלמד איזו יוקרה מקצועית, גאווה, אגו, וקְנָאוֹת אישיות אופפים את המיקרופון והמסך. ועד להיכן מרחיקים כוכבי טלוויזיה לכת ביודעין, בעקבות נסיבות שידור שאינן מקובלות עליהם ואינן לפי רוחם באותו הרגע. הבה אשוב לאותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 בו ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 בעיר מיאמי במדינת פלורידה הדרומית רווית תושבים הִסְפַּאנִיים המחזיקים בדת הקתולית. ביקורו המאובטח של האפיפיור בארה"ב עמד במוקד מהדורת החדשות הארצית ב- 18.30 של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS אותה עמד להגיש דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather), כאמור המגיש הראשי והעורך הראשי של מהדורת החדשות הארצית החשובה והיוקרתית. חלק ממערכת החדשות של CBS נדד עמו מניו יורק למָיָאמִי. באותו יום שישי ההוא של 11 בספטמבר 1987 שידרה CBS ישיר ובאופן בלעדי את שני משחקי חצי הגמר לגברים יחידים באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס (U.S. Open). אירוע טניס לאומי ובינלאומי נחשב ביותר הכלול בין ארבעת הטורנירים הגדולים של ה- Grand Slam לצִדם של ווימבלדון, רולאן – גארוס, ואליפות אוסטרליה הפתוחה. CBS שילמה ממון רב בן מיליוני דולרים עבור זכויות השידורים הבלעדיות של טורניר הטניס הזה. הטניס הוא משחק ללא זמן אלא התמודדות ספורט בה מושגת ההכרעה ע"י צבירת נקודות. השידור הישיר של משחקי הטניס בשלב חצי הגמר של US Open ב- 11 בספטמבר 1987 התארך ועלה על מסלול התנגשות בלתי נמנעת עם מהדורת החדשות הארצית של דן ראת'ר. ב- 17.30, כשעה לפני תחילת שידור מהדורת החדשות היומית היוקרתית המיועדת לעלות לאוויר ב- 18.30 הודיעו אנשי CBS בניו יורק לדֶן ראת'ר והמערכת שלו במיאמי, כי שני משחקי חצי הגמר לגברים באליפות ארה"ב בטניס הפתוחה המתקיימים במגרשי הטניס של פלשינג מדואו (Flushing Meadows) בניו יורק בהשתתפות אִיוָואן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי וגִ'ימִי קוֹנוֹרְס האמריקני (היה פעמיים אלוף ווימבלדון ליחידים בשנים 1974 ו- 1982) ומַאטְס וִוילָאנְדֶר השוודי נגד בן ארצו סְטֶפַאן אֶדְבֶּרְג, מתארכים ונמשכים מעבר לזמן הצפוי שתוכנַן להם וכנראה יגלשו מעבר לשֵש וחֵצי לתוך תחום זמן מהדורת החדשות שלו. עליו להיות מוכן לכך. משחק חצי הגמר בין איוואן לנדל וגִ'ים קוֹנוֹרְס עורר עניין רב מאוד בארה"ב. ב- 18.15 שוב נאמר לדֶן רָאתֶּ'ר כי הוא כנראה יעלה "לאוויר" באיחור. רשת CBS מתכוונת לשדר ישיר את המשחק איוואן לנדל – ג'ים קונורס במלוא היקפו, ולכן יהיה עליו להתחשב בכך ולקצֵר את מהדורת החדשות שלו בהתאם.

השידור הישיר של CBS את טורניר הגראנד סלאם של ה- US Open ב- "פלשינג מידואוס" (Flushing Meadows) בניו יורק ב- 11 בספטמבר 1987 בראשותו של שַדָּר הספורט הבכיר ורָב המוניטין של הרשת בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) עסק בהתמודדות בין ארבעה טניסאים מצוינים ונמשך באמת מעבר למצופה. בעיקר עניין את רשת CBS משחקו של האמריקני גִ'ימִי קוֹנוֹרְס נגד הצ'כוסלובקי אִיבַאן לֶנְדְל. לבסוף ניצח אִיבַאן לֶנְדְל את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות 4:6, 2:6, ו- 2:6. מָאטְס וִוילָאנְדֶר גבר על סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג 3 – 1 במערכות. השידור הישיר ההוא של התמודדות הטניס בין איבאן לנדל לג'ימי קונורס באמת חרגה וגלשה כשמונה דקות למהדורת החדשות הארצית של CBS שדֶן רָאתֶּ'ר היהיר ו- גאוותן היה בעצמו העורך הראשי וגם המגיש שלה. דֶן רָאתֶּ'ר נחשב ב- 1987 לכוכב עַל בעולם התקשורת והטלוויזיה בארה"ב. המגיש הפופולרי, האמביציוזי, והמפורסם בעל משכורת עתק שנתית של 2.250000 (שניים ורבע מיליון) דולר, האיש שהיה יורשו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite), נטש את אולפן השידור ואת כֵּס המגיש והתיישב נעלב ורותח בחדר האיפור וההלבשה הפרטי שלו הסמוך לאולפן השידור של CBS במיאמי. הוא לא הסכים לשוב לכס המגיש והרשה לעצמו לעשות מעשה ששום מגיש חדשות באשר הוא בשום רשת טלוויזיה באשר היא לא עשה מעולם לפניו (וגם לא אחריו). כוכב הטלוויזיה דן ראת'ר הגיש אולטימטום לאנשי CBS בניו יורק, ואמר להם, או שאני עולה ל"אוויר" בדיוק בשש וחצי או שאני לא משדר כלל. משהו כמו, "…חפשו את החברים שלכם…". הוא סירב לעלות "לאוויר" באיחור ולא הסכים לשָדֵר מהדורת חדשות קצרה יותר מהמתוכנן וקטועה. דֶן רָאתֶּ'ר מימש את האולטימטום. הוא נשאר ספון בחדרו ולא הסכים לחזור לכיסאו באולפן כדי לקרוא ולהגיש מהדורת חדשות מקוצרת גם לאחר שהשידור הישיר של משחקי הטניס הסתיים ושָדָר הטניס של CBS בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, כוכב ושדרן עַל בספורט בזכות עצמו , החזיר את השידור לאולפן החדשות. דֶן רָאתֶּ'ר לקח קשה את גלישת שידורי הטניס לתוך זמן החדשות שלו וראה בדבר עלבון ופגיעה אישית ביוקרתו. נוצר בלגן גדול מאין כמותו ב- CBS. רשת CBS שידרה יותר משֵש דקות "בְּלֶק" (Black) על סיגנל השידור שלה. נצח במונחי טלוויזיה. זהו החטא הגדול והכבד ביותר שקיים בשידורי טלוויזיה באשר הם אך דֶן רָאתֶּ'ר לא נענש בסופו של דבר. דן ראת'ר דמה לחייל שנטש את שדה המערכה אולם לא נענש . אפילו נשיא חטיבת השידור של CBS גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) ונשיא CBS לָארִי טִיש (Larry Tisch) וויתרו ונמנעו מלהתעמת עם הכוכב הראשי שלהם. לא ייאמן אבל זה מה שהיה [1] + [2]. העסק הזה הוא מדהים מכל היבט משום שאיש מהנהלת CBS, כאמור גם לא ג'ין יאנקובסקי ואפילו הנשיא הכללי של הרשת מר לארי טיש עצמו, לא מצאו תעצומות בנפשם ולא העזו להתעמת עם מגיש החדשות רב הכוח והמוניטין דן ראת'ר, לו שילמו משכורת שנתית אסטרונומית בת 2.200000 (שני מיליון ומאתיים אלף) דולר. הם לא קראו לו לסדר ולא ציוו עליו להגיש את המהדורה הארצית של CBS, גם אם היא מקוצרת. המקרה המיוחד והמרעיש הזה בו הרשה לעצמו דן ראת'ר להתנגש חזיתית ברשת הטלוויזיה המעסיקה אותו עוררה רעש עצום בזמנו בעולם הטלוויזיה האמריקני. מנהלי CBS כל כך יראו וגם כיבדו את דן ראת'ר עד שאפילו חששו מלבחון את האפשרות להורות לשני עיתונאים – אנשי טלוויזיה וותיקים שלהם שנכחו באולפן CBS הנטוש ב- מיאמי ברני גולדברג (Bernie Goldberg) ו- ריצ'ארד רות' (Richard Roth), לתפוש את עמדת המגיש שנעזבה ע"י דן ראת'ר. הפחד ממנו היה עצום. דן ראתר הודיע מפורשות וחד משמעית ב- 18.15 לג'ין יאנקובסקי כי אם המהדורה לא עולה לאוויר כמתוכנן באותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 ב- 18.30, הרי שהוא נוטש את הכס והמהדורה מבוטלת לחלוטין. בתנאים האלה כל פיקודיו של דן ראת'ר פחדו להתעמת עמו. לא בא בחשבון מבחינתם לתפוש בתנאים המטורפים הללו את כֵּס המגיש שלו.

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) שדר הספורט הבכיר והמוביל של רשת הטלוויזיה CBS ששידר ישיר בספטמבר 1987 את משחקי הטניס באליפות ארה"ב הפתוחה. ברנט מאסברגר היה במשך שנים רבות שדר הספורט המרכזי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. באמצע שנות ה- 80 הציע לו CBS חוזה כספי, מעין הצעה שאי אפשר לסרב לה, 10000000 (עשרה מיליון) דולר לארבע שנים. ברנט מאסברגר לא סירב וערק ל- CBS. (התמונה באדיבות CBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה. זהו גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) הבוס של דֶן רָאתֶּ'ר שתפקידו הוגדר כ-  CBS Broadcast president. הוא נמנע מלהתכתש עם דֶן רָאתֶּ'ר. (התמונה באדיבות CBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התרוצצו שמועות שנשיא רשת  CBS בעצמו היהודי לָארִי טִיש (Laurence “Larry” Tisch) נדרש להתערב אז כדי ללמד את דֶן רָאתֶּ'ר לקח, ולהסביר לו כי שידורי הספורט הפופולריים שבידי CBS, (ביניהם אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס) מממנים את משכורתו השנתית בת מיליוני הדולרים, (עמדה כאמור על 2.2 מיליון דולר בעת ההיא). לָארִי טִיש הורה לדֶן רָאתֶּ'ר, "להפסיק לעשות הצגות", אך הוא לא פיטר אותו. זאת הייתה הַתּוֹבָנָה שלו כבוס ראשי. רבים ב- CBS ומחוצה לה חשבו שטעה. וולטר קרונקייט הקפדן והממלכתי אמר שהיה צריך לפטר את דֶן רָאתֶּ'ר השחצן בו במקום. דברי התוכחה של לָארִי טִיש לעברו של דֶן רָאתֶּ'ר מלמדים משהו על מלחמת הקיום של רשתות הטלוויזיה בארה"ב, המאבק על קניית זכויות השידורים היקרות של שידורי הספורט ועל מקומם וחשיבותם בלוחות השידורים של הרשתות, ועד כמה הדבר חשוב ליוקרה ולכלכלה של רשתות הטלוויזיה, הנובע מן העוצמה והפופולריות הרבה שלהם בקרב הציבור האמריקני.

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת. זהו היהודי – אמריקני לורנס "לָארִי" טִיש (Larry Tisch, נולד ב- 1923 ומת ב- 2003) נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS. הוא היה מבולבל מהמצב אך נמנע מלהעניש את כוכב הטלוויזיה שלו דֶן רָאתֶּ'ר. (באדיבות CBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשך "פרשת מיאמי ודן ראת'ר" ב- 1988. דֶן רָאתֶּ'ר איש CBS וסגן נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב.

"פרשת מָיָאמִי" כפי שכונה משבר השידור של דֶן רָאתֶּ'ר ב- CBS ב- 11 בספטמבר 1987 הפכה לסיפור ענק וחסר תקדים בעיתונות האמריקנית. מעין ציון דרך במאבק על הבכורה והיוקרה בין מִשדרי החדשות והספורט בתוך רשת טלוויזיה, וגם מגלומניה אישית של חלק מכוכבי הטלוויזיה. הפרשה הזאת לא נשכחה ולבשה ממדים חדשים בחלוף שנה בעת הסיקור הטלוויזיוני של המירוץ לנשיאות האמריקנית ב- 1988. דֶן רָאתֶּ'ר ערך בתקופה ההיא כתבה על התנהלותו של סגן הנשיא ג'וֹרְג' בּוּש בעניין חשדות של זליגת נשק אמריקני לאיראן בשנות ה- 80  ההן והוגדרה באופן חמור בפי אנשי חטיבת החדשות של CBS כפרשת "Bush – Iran / contras". פרשת איראן – קונטרס התפרסמה בשעתו גם כפרשת "איראן – גייט" ונודעה כ- פרשה מסתורית שבמסגרתה מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייתולות באיראן בעסקה סיבובית בתיווך ישראלי באמצע שנות ה- 80 של המאה שעברה. העסקה תוכננה ונבנתה כך בה מדינת ישראל מכרה נשק לאיראן, באישור ארה"ב, כדי שבתמורה ישחרר ארגון חזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקנים שהחזיק. התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק, בניכוי הוצאות ועמלות, הועבר לממשל האמריקני מבלי שנרשם בספרים. כך יכול הממשל האמריקני על פי הערכות בראשות נשיא ארה"ב רונלד רייגן וסגנו ג'ורג' בוש האב להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס, כדי לממן את המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה שהואשם על ידי ארה"ב בתמיכה במרידות קומוניסטיות במרכז אמריקה.

ב־3 בנובמבר 1986 פרסם לראשונה העיתון הלבנוני א-שראע ידיעה על כך שארצות הברית מוכרת נשק לאיראן תמורת שחרור בני ערובה שלה המוחזקים בלבנון ע"י חיזבאללה. הפרשה החלה להיחשף במלואה כמה שבועות מאוחר יותר, כאשר נודע שהופל מטוס בניקרגואה שהכיל משלוחי נשק לקונטראס הסנדיניסטית, והניצול היחיד מהמטוס סיפר ל- שוביו שהוא נשלח על ידי ה-CIA האמריקני. לאחר לחץ ציבורי כבד נאלץ הנשיא רונלד רייגן למנות ועדת חקירה ממלכתית. הוועדה עסקה בין השאר גם בשאלה האם הנשיא וסגנו, ג'ורג בוש (האב) ידעו על העסקה. רונאלד רייגן וג'ורג' בוש הכחישו שידעו אבל עדויות אחרות רמזו כי היו מודעים לפחות לחלק מהמאורעות. הוועדה נזפה בהם וטענה כי הייתה להם אחריות ניהולית על הפרשה.

מגיש החדשות של CBS דֶן רָאתֶּ'ר העניק משקל רב לסיפור הזה והחליט לראיין בעצמו בתוכנית החדשות שלו "CBS Evening News" את ג'וֹרְג' בּוּש (האבא) שהיה סגן הנשיא של רוֹנָאלְד רִיְיגֶן בשנים 1988 – 1980, ועכשיו המועמד הרפובליקני לנשיאות האמריקנית בעצמו . הריאיון נראה כמו מארב טלוויזיוני שטמן דן ראת'ר לג'ורג' בוש האב. לפני הריאיון שודר קטע Video מקדים וקשוח כמעט "אלים" בן חמש דקות, הנראה כ- כתב אישום נגד סגן הנשיא (Indictment) , והמספר לצופי הטלוויזיה על פרטי הפרשה האיראנית . verb, ריאיון האישום של סחר בנשק לא כֵּנֶה של ממשלת ארה"ב הסתיים ב- Disolve לפרצופו הזועם של ג'ורג בוש האב באולפן. בתומו החל ריאיון ישיר (Live) תוקפני של דֶן רָאתֶּ'ר עם ג'וֹרְג' בּוּש ובתוכו גם ניסיון אמת לתת לסגן הנשיא לצאת מסבך הפרשה. דֶן רָאתֶּ'ר לא ידע כל כך עם מי יש לו עסק. לא רק שג'ורג' בוש האב לא ענה לשאלותיו של המראיין האגרסיבי דן קראת'ר אלא לא היסס להזכיר לו את "פרשת מָיָאמִי" המביכה ושידור הטניס, ואת ה- "BLACK" בן יותר מ- 6 (שש) דקות שהיה על המרקע של  CBS ואת חוסר המשמעת המקצועית והבוז שהפגין אז דֶן רָאתֶּ'ר כאיש טלוויזיה כלפי ההנהלה שלו וגם כלפי פיקודיו. דֶן רָאתֶּ'ר יצא מדעתו בעת הריאיון. הוא הרים את קולו והפך לתוקפני. בנקודה מסוימת בריאיון הוא צעק על ג'ורג' בוש האב ואמר לו, "הפכת אותנו לצבוּעים בעיני הצופים שלנו ובעיני כל העולם". העימות הטלוויזיוני הסנסציוני ב- 1988 בין ג'וֹרְג' בּוּש האב לבין דֶן רָאתֶּ'ר יצא מכלל שליטה וקיבל בבת אחת פרסום עולמי. אחד המפיקים הבכירים של CBS Evening News אמר באופן לא מפתיע : "אנחנו מניחים מקל דינמיט בתוך אֵש ואח"כ מופתעים שאירעה התפוצצות ?". דן ראת'ר יצא שוב רע מאירוע הריאיון השנוי במחלוקת כמו בפרשת התנגשות שידור הטניס במהדורת החדשות שלו במיאמי . המגזין האמריקני "TIME" המתין שבוע ובחר באיש CBS דן ראת'ר לאיש עמוד השער שלו . מתחת לתמונה נכתב באותיות מאירות עיניים : "The Ambush That Failed".

ב- 1988 כתב העיתונאי האמריקני פִּיטֶר בּוֹיֶיאר (Peter J. Boyer) ספר מעניין, חשוב, ומרתק בשם, "?Who Killed CBS" (הכותרת המשנית של הספר הייתה אף היא מעוררת מחלוקת, The Undoing of America's Number One News Network). הוא התייחס ל- "תקרית מָיָאמִי" ומשבר השידור שכפה דֶן רָאתֶּ'ר ב- 11 בספטמבר 1987 על רשת הטלוויזיה שלו CBS , ומימוש האיום שאם שידור הטניס הישיר יגלוש לתוך זמן החדשות שלו ב- 18.30, הוא דֶן רָאתֶּ'ר יותיר את כיסא המגיש באולפן רֵיק ומיותם, או אז ולא יועילו גם התערבותם של הבוסים שלוֹ. כך כתב פיטר בוייאר. זהו הטקסט האותנטי שלו המצוטט מספרו :

…The most telling aspect of the Miami incident was that at the key instant, when Dan Rather said he would leave his anchor chair if the Tennis Match ran long, no one in authority – not the Executive Producer, not the president of CBS News, not Gene Jankowski the president of the CBS Broadcast Group – felt he had the weight to order $ 2.2 Mollion anchorman to get back in his chair and read the news…What’s more, no one dared exercise the option of putting someone else in the anchor chair in Rather's stead although two veteran newsmen Bernie Goldberg and Richard Roth were at the studio. Explained one producer on the scene : "The managing editor [Rather] had told the president of CBS News that we were were not going at all if we could't go on six-thirty (18.30 at evening). Under those circumstances, you just can't take the air"…

מי שמתעניין במגיש והשַדָּר דֶן רָאתֶּ'ר ובקריירה הטלוויזיונית המרשימה שלו ככוכב חדשות בעל שיעור קומה ב- CBS, ימצא תועלת מרובה בקריאת שני ספריו "The Camera never blinks" (יצא לאור ב- 1977) וב- "Deadlines and Datelines" יצא לאור ב- 1999.

5 הערות שלי הנוגעות לכיסוי ה- Off tube מהאולפן בהרצליה את טורניר הטניס של ווימבלדון 2017 ע"י שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

הקדמה קצרצרה.

משחק הגמר לנשים יחידות בטורניר ווימבדלון 2017 בין האלופה הספרדייה גרביניה מוגורוזה לבין האמריקני וונוס וויליאמס היה מונוטוני, נעדר תחכום ותנועה, ומשעמם במיוחד. כמה כבר אפשר לראות חבטות ארוכות טווח מהקו האחורי בין שתי הנ"ל מבלי להתקרב כלל לרשת.  משחק רבע הגמר לגברים יחידים בין האלוף הוורסאטילי רוג'ר פדרר (1.86 מ') לבין הקנדי מילוש ראושניץ (1.96 מ') שמתמחה בחבטות פתיחה, נעדר עניין. יכולתו של מילוש ראושניץ נשענת בעיקר על כישרון ועוצמת חבטות הפתיחה והרבה פחות על חוכמת המשחק. הוא איננו מקפיד על שימוש באלמנטים אחרים ואפשרויות משחק נוספות שהם לחם חוקו של האלוף רוג'ר פדרר. הופעתו של מילוש ראושניץ על מגרש הטניס מזכירה גברים אסתטיים שאינם מקפידים על חוכמתם ונסמכים רק על יופיים. סגנון הטניס הכוחני של מילוש ראושניץ איננו מעניין ולא מושך את תשומת לבי. הפער בין רוג'ר פדרר לבין יריביו מילוש ראושניץ ברבע הגמר והצ'כי תומאש ברדיך בחצי הגמר הוא כמו בין אלוהי הטניס לבין בני תמותה רגילים. זאת הערכה קיצונית שלי. צריך לקחת אותה בפרופורציות המתאימות בשל השיבוש ו- היעדרם הבלתי צפוי של רפאל נאדאל, אנדי מארי, ונובאק ג'וקוביץ' שנשרו קודם לכן. רוגר פדרר הוא אישיות ספורטיבית נעלה אולם הוא איננו טוב יותר משלישיית השחקנים המצטיינים הנזכרת לעיל. 

1. מצלמות רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מתמקדות מטבע הדברים כל הזמן בנערים והנערות אוספי הכדורים (Ball boys) במגרשים השונים משני צידי הרשת ומאחורי הקווים האחוריים ובשירות הצייתני, המהיר, והאדיב שלהם את גיבורי העלילה, הלוא הם השחקנים. תפקידם של אוספי ואוספות הכדורים במגרשים איננו רק לשרת את השחקנים ולהגיש להם את כדורי המשחק, אלא גם לשאת ולהגיש להם את המגבות האישיות שלהם (לניגוב הזיעה) והכל כדי למנוע בזבוז זמן. משחק הטניס רווי אין סוף הפסקות על פי החוקה הקונקרטית שלו. בין חבטת פתיחה ראשונה כושלת לבין חבטת הפתיחה השנייה העוקבת אותה עלולות להפריד הפסקות אפילו באורך של חצי דקה. כנ"ל בתום כל משחקון ובעת חילופי מגרשים. כל סיכום ניקוד לא זוגי של שני היריבים מאפשר להם דקת מנוחה. ההרשאה לכל שחקן ו/או שחקנית לבקש שלוש פעמים בכל מערכה את התערבות השיפוט האלקטרוני של חברת "ROLEX" בהחלטות השיפוט שופטי הקווים מאטה את הטמפו של המשחק ומאריכה את משכו. תכפילו בעצמכם את מספר הסיטואציות המתרחשות הללו בכמות השניות שהן מכילות בעת ההתמודדות ותבינו מדוע משחקים שקולים והתמודדויות שוות כוחות עשויות ו/או עלולות (תלוי בנקודת המבט) להימשך ארבע וחמש שעות ואפילו יותר. חוקת משחק טניס הופכת אותו לענף ספורט ייחודי נעדר משך זמן צפוי ומוגדר, בו טמון פגם טלוויזיוני ממשי. מתכנני לוח השידורים יודעים מתי יתחיל המשחק אך אינם יודעים מתי הוא יסתיים. פגם שלילי עצום. בעיקר כשמדובר בערוץ טלוויזיה ארצי כללי, שאיננו ערוץ נישה המוקדש רק לשידורי ספורט, ואשר מבקש לרכוש את זכויות השידורים עבור כלל צופיו "הארציים" ומתכנן שידורים ישירים שאינם פונים רק אל חובבי הטניס, אולם השידור הישיר מתארך מעבר לצפוי ופולש לעבר זמנן של תוכניות אחרות. זאת הייתה בעייתי העיקרית והמגבלה הראשית כמתכנן ומנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1998 – 1980 בשעה שביקשתי לשדר ישיר את שני משחקי הגמר ליחידות ויחידים ב- ווימבלדון, נשים (תמיד בשבת ב- 15.00 ו/או ב- 16.00 תלוי בקיום שעון קיץ בישראל) וגברים (תמיד בימי ראשון אחה"צ באותם זמנים). והייתה עוד בעיה : בימים ההם האצטדיון המרכזי ב- ווימבלדון לא היה מקורה. הפסקות של משחקי הגמר בשל גשמים (אפילו טפטוף קל) שיבשו לחלוטין את לוחות הזמנים ואת השידורים הישירים שלי בהפקתי וניהולי. היה מדובר בהפקה לחוצה ומורכבת, מה עוד שסיגנל השידור הציבורי היחיד במדינת ישראל התחלק בין שלושה גופי שידור שונים : הטלוויזיה החינוכית לימודית, הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית, והטלוויזיה הישראלית בשפה העברית. ב- 19.00 נאלצתי תמיד להעביר את זמן השידור ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית גם אם נותרו שני משחקונים ו/או משחקון אחד ואחרון לסיום ההתמודדות. ראה בהמשך. היום מרום גילי אוטוטו 80 אנוכי מתבונן בחמלה בנערים ובנערות הצעירים אוספי הכדורים ונושאי המגבות. ממש לנגד עיניי נוצרים כאן בעת ההתמודדות בעל כורחם שני מעמדות של "אדונים ומשרתים", השחקנים ואוספי הכדורים. מדובר בצעד ארגוני של הוועדה המארגנת של ווימבלדון, שנועד לחסוך במשך זמן התרחשות האירוע (ממילא ארוך ללא שליטת השעון) וגם כדי להנעים את מנוחת גיבורי העלילה בעת ההפסקות בין הנקודות והמערכות. ו- כן מדובר גם בחירה חופשית של הנערים והנערות בתחביב הנ"ל של אוספי כדורים צייתנים. אף על פי כן מצטייר כאן ריטואל שנתי של מחזה צורם ולא נוח לצפייה (לי). פעם בצעירותי, העסק הזה של אדונים ומשרתים כלל לא העסיק אותי ולא הפריע לי. היום כסבא ל- 10 (עשרה) נכדים ונכדות יפי תואר ומראה (כל אֶחָד ואַחת שם יותר יָפֶה ויָפָה מהאחר והאחרת) לא הייתי רוצה שנכדיי ישמשו שרתים, אוספי כדורים צייתניים, ספקי בקבוקי מים, ונושאי מגבות של השחקנים והשחקניות המהוללים.

2. שני מעמדות של "אדונים ומשרתים" נוצרו במשך השנים גם בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. ההנהלה מחד ושדרני ה- Off tube שלה מהצד השני. האדונים המנהלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כופים כבר שנים על השדרנים המשרתים שלהם החלטה מבישה : לשדר את תחרויות הטניס היוקרתיות של ווימבלדון Off tube מהאולפן בהרצליה. השדר המוביל עמיחי שפיגלר והפרשן שלמה צורף וגם השדרנית המובילה מאיה רונן והפרשנית שלה שחר פאר וגם השדר לירון בכר והפרשן אמיר ווינטרוב נכנעים להנהלתם. בדרכם ל- רובע ווימבלדון בלונדון נעצרים השדרנים בנתב"ג, סובבים לאחור, ומתיישבים על כיסאות ה- Off tube באולפן הטלוויזיה בהרצליה. שדרני הטניס של ערוץ מס' 55 בכבלים הופכים באִבְחָה אחת למשרתי אדוניהם. שדרנים עיתונאים שנגזר עליהם לדווח ולהעתיק את האינפורמציה עבור קהל הצופים מהמוניטור שלהם בהרצליה. אין להם שום עדיפות עיתונאית על צופיהם פרט להרשאת אדוניהם להחזיק במיקרופון ה- Off tube. הם כמו צופיהם נותרים בארץ הרחק 5000 (חמשת אלפים) ק"מ ממוקד התרחשות אירועי הטניס של ווימבלדון 2017. מדובר בחרבון עיתונאי, החלשת המוניטין העיתונאי – טלוויזיוני שלהם, ובעיקר פגיעה אנושה בציבור צופי הטלוויזיה. עמיחי שפיגלר, שלמה צורף, מאיה רונן, שחר פאר, לירון בכר ואמיר ווינטרוב הופכים לשרתים מקומיים בעלי פרספקטיבה טלוויזיונית צרת אופקים. הרזולוציה שלהם משובשת. אין להם שום מֵידָע נוסף מעבר למה שגם צופיהם רואים ממילא על המוניטורים שלהם בבתיהם : מגרש, שחקנים, וניקוד. למשל, שום מילת מידע אודות מאות רבות של Close ups אדיטוריאליים ש- מעלה לאוויר ה- Host broadcaster ה- BBC הציבורי הבריטי, וגם Extreme Close ups של כל מיני פרצופים של כל מיני אנשים שהם רלוואנטיים לאירועים המתרחשים בכל שלבי טורניר הטניס של ווימבלדון 2017, וודאי ב- שלבי חצי הגמר והגמר של משחקי היחידים והיחידות. נכון שהם מזהים פה ושם את שחקני העבר רוד לייבר וסטפאן אדברג וגם את שחקן הקולנוע היו גראנט ואולי עוד כמה גברים ונשים, אולם מאות רבות של תצלומי תקריב אחרים נותרים אנונימיים. השרתים הנ"ל שמתחפשים לשדרני טלוויזיה אינם מספקים למשל שום מידע אודות ההיסטוריה התפתחות גרף הפרסים הכספיים שמוענקים למנצחים ולמנצחות, וגם שום פיסת מידע הנוגע לפער ששרר שנים רבות בין שני המגדרים גברים ונשים, ואשר הושווה רק בשנים האחרונות. אוסיף ואומר : עמיחי שפיגלר הוא שדר טלוויזיה טוב ואדם נבון והפרשן שלו שלמה צורף הוא איש טניס וותיק. אולם אנוכי ועשרות אלפים שכמותי, איננו זקוקים להם, לשַדְרָנוּת ולפַרְשָנוּת ה- Off tube המוגבלת שלהם שעוסקת בשמות השחקנים והיווצרות הניקוד במהלך ההתמודדות. הכל רשום וגלוי על המסך. פשוט לא צריך אותם. הם בס"כ מעתיקנים. פסקוניאקים. שרתים. משרתי אדוניהם. הנפגע העיקרי הוא ציבור הצופים הגדול שמשלם ומממן את פעילותו של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אולם איננו מקבל תמורת מֵידָע מלאה לכספו. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים הוא גוף טלוויזיוני עשיר שיודע לקנות זכויות שידורים אולם נעדר ניהול עיתונאי קפדני ומדויק והפעלת מערכת עיתונאית מקצוענית. אנוכי מתפלא על שדרנים – עיתונאים מובילים וותיקים כמו עמיחי שפיגלר, נדב יעקובי, מאיה רונן, אבי מלר, מודי בר און שמוותרים על בכורתם, נכנעים, והופכים להיות שדרני Off tube נושאי כלים. אנוכי קורא מכאן לשדרני, עיתונאי, עורכי, ומפיקי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לשלב ידיים ולהתמרד נגד מדיניות השידורים ה- Off tube של אדוניהם. העושים הישירים במלאכה חשובים מההנהלה הרופסת שלהם. עושר כספי וממון איננו חזות הכל בחיינו. ויש כאן עוד פגם בשידור הישיר של משחקי הטניס : מופר האיזון הנחוץ בין השַדָּר המוביל לבין הפרשן שלו. מורשת ומסורת שידורי הטניס גורסת "מיקרופונים שקטים" בעת חילופי החבטות' ופתיחתם מחדש בתום המשחקונים ולאחר עשיית הנקודות. מרחב זמן השידור של השדר והפרשן מוגבל למפרע. בשל חוסר תיאום מראש (כנראה), הפרשן שלמה צורף גוזל את מֵרָב הזמן ומייתר כמעט לחלוטין את המוביל שלו עמיחי שפיגלר. נחמד לראות כי שלמה צורף מבקש להעביר כל הזמן קורס טניס מזורז לצופים שלו. בעל כורחו הוא הופך לפטפטן. את מה שיש לו לומר אפשר להגיד ב- % 50 מכמות המילים שהוא משתמש בהן. חבל מאוד שהוא איננו מתייחס מעת לעת לנתונים האווירודינאמיים המעניינים של משחק הטניס ולמבנה המחבט ומיתריו. למרות המסה המצומצמת ו- מידותיו הקטנות של כדור הטניס האלסטי (חייב לנתר לגובה של 1.35 מטר כשהוא מופל מגובה של 2.54 מ' על רצפת בטון)  קוטרו כ- 6.5 סנטימטרים, היקפו כ- 20.41 סנטימטרים (על פי הנוסחא 2 x פאי / 3.14 x רדיוס), ו- משקלו כ- 57 גרמים, ואף על פי שהוא צובר מהירויות תנועה אדירות של 200 – 150 קמ"ש כתוצאה מההתנגשויות שלו עם מיתרי הרקטה, כדור הטניס כמו כל גוף עגול כפוף לחוקי התנגדות האוויר ומושפע ממנה. שלמה צורף לא פרט ולא אמר על כך מילה במשך כל הטורניר.

3. האם ההפקה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביקשה עזרה מה- Host broadcaster סיוע לזיהוי מאות תצלומי ה- Close up שהוא מעלה לאוויר במהלך השידורים הישירים ה- Multilaterals של טורניר ווימבלדון 2017, המשודרים למאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל ?

4. ההתמוטטות הכפולה של הקרואטי מיראן צ'יליץ' במשחק הגמר ליחידים נגד השווייצרי רוג'ר פדרר בטורניר ווימבלדון 2017 תפשה את שני האופטיובניקים עמיחי שפיגלר ושלמה צורף באולפן בהרצליה בלתי מוכנים, חסרי אונים, ונעדרי מידע בעליל. במצב של 0:3 לטובת רוג'ר פדרר במערכה השנייה נראה לפתע מיראן צ'יליץ' קורס בדקת ההפסקה על כיסאו וממרר בבכי. שניהם שרויים בהרצליה בעוד ההתרחשות הדרמטית מתחוללת ברובע ווימבלדון בלונדון, מרחק 5000 ק"מ מהם. לעמיחי שפיגלר ושלמה צורף אין מקורות מידע נוספים חוץ ממוניטור ה- Off tube במקום מושבם בהרצליה. אין להם את מי לשאול, אין להם במי להיוועץ, ו- אין להם שום דרך לאגור מידע באמצעות מקורות אחרים מה באמת קורה שם. הם מנותקים כליל מהאירוע. זה אסונם ועונשם. שני האופטיובניקים נתפשים בקלקלתם. ואז מתחיל הירי הפתטי והמגוחך מהמותן ללא קוונות, כלהלן :

שלמה צורף : "הנה הוא בוכה…משהו לא עובד בסדר…".

שלמה צורף : "לא ראיתי שחקן שבוכה…שחקן שבוכה עם דמעות זה משהו מנטאלי…זה משהו לא פיזי…זה משהו שהוא מתפרק מהלחץ…". (הערה שלי : על סמך מה אתה אומר זאת ? אולי הוא נפגע בכל זאת פיזית במהלך ההתמודדות… שלמה צורף אינך רופא וגם לא פסיכולוג…מדובר בפרשנות שלך ברמה של פטפוט…אין לך שום בסיס והוכחות לומר לציבור את מה שאתה אומר לו).

שלמה צורף : "בכי כזה…בכי כזה…בכי כזה…זה המחשבה כבר איך ללחוץ את היד…".

עמיחי שפיגלר : "אנחנו מנסים פה להבין מה מטריד את צ'יליץ'…".

שלמה צורף : "זהו…צ'יליץ' פרש…" (!). (הערה שלי : מהיכן אתה שולף זאת ? על סמך מה אתה קובע את העובדה הלא נכונה הזאת ? קשקוש. מיראן צ'יליץ' דווקא לא פורש).

עמיחי שפיגלר : "כנראה…לא, הוא חוזר…".

שלמה צורף : "איך אפשר לחזור כשאתה ממרר בבכי בצורה כזאת…?".

עמיחי שפיגלר : "אני גם לא ראיתי אותו מקבל טיפול…".

שלמה צורף : "זאת התמוטטות נפשית…תשמע עמיחי…". (הערה שלי : מהיכן אתה יודע זאת ? הרי אינך רופא ואתה גם לא נמצא בזירת האירוע, אלא 5000 ק"מ ממנה…).

שלמה צורף : "זאת לא בעיה פיזית…זאת בעיה מנטאלית…". (הערה שלי כנ"ל).

שלמה צורף : "אין לו שום בעיה פיזית…זה הכל בקטע מנטאלי…". (הערה שלי : שלום שלמה צורף האופטיובניק…מהיכן אתה יודע (?) הרי אינך נמצא באצטדיון המרכזי בווימבלדון (!) גם לא דיברת עם מיראן צ'יליץ' ולא עם הצוות הרפואי שלו. לפחות תאמר, "אני מעריך…", אין לך שום זכות ויכולת לקבוע נחרצות עובדות רפואיות…).

במצב של 1:3 במערכה השנייה לטובת רוג'ר פדרר נראה כאילו מיראן צ'יליץ' מתאושש ומצמצם את הפער. שלמה צורף מתהפך : "הכל מתחיל מחדש…תשמע עמיחי מה שאני אומר לך…". (הערה שלי : קשקוש. מה שהיה הוא שיהיה. שום דבר לא מתחיל מחדש. מארין צ'יליץ' ממוטט). 

במצב של 1:4 במערכה השנייה (בהפסקת דקת המנוחה), משדר עמיחי שפיגלר : "זה נראה יותר מנטאלי מפיזי…אני לא יודע…שלמה אתה יודע…". (הערה שלי : בטח שאתה לא יודע. אתה במזרח והאירוע מתרחש במערב).

המשחק מתחדש שוב במצב של 1:4 במערכה השנייה לטובת רוג'ר פדרר ושלמה צורף מכריז בהרצליה : "עמיחי שים לב הוא צ'יליץ' מתחיל לבוא פנימה לאחר כל Serve שלו…עד עכשיו הוא לא הלך אפילו פעם אחת לרשת…פתאום עכשיו הכל, Serve and volley (הכה ורוץ לרשת)… תנועה פנימה…להפעיל לחץ…לשחרר…". (הערה שלי : שלמה צורף נוטע תקוות שווא בלב צופיו…למארין צ'יליץ' אין שום סיכוי למרות הברקה פה ושם. הוא ממוטט. הוא שבר כלי…).

בסיומה של המערכה השנייה בתוצאה 1:6 לטובת רוג'ר פדרר ו- 0:2 במניין המערכות לזכותו מארין צ'יליץ שוב מתמוטט. בהפסקה שבין תום המערכה השנייה לתחילת המערכה השלישית מארין צ'יליץ' שוב יושב על כיסאו ובוכה. הוא ממוטט.

עמיחי שפיגלר : "מה מטריד אותו אנחנו עדיין לא מבינים…הוא קיבל גלולה עכשיו…"

שלמה צורף : "בוא נראה אם יש לו יָבֶּלֶת…אם יש לו יבלת אז הוא בצרה צרורה…"

שלמה צורף : "אני לא רואה שיש לו יבלת…כל קרואטיה רואה אותו עכשיו…איזה מחשבות עוברות לו בראש…עמיחי אין לך מושג אפילו…"

שלמה צורף : "אני לא חושב של- צ'יליץ' יש בעיה רפואית פיזית…זה בס"ה Over Pressur…הוא פשוט לא עומד בלחץ…התמוטטות נפשית…עזוב את הפציעה הקטנה הזאת…זה הכל קשקוש…זה הכל בשביל להרוויח זמן…אולי ישתנה פה משהו במומנטום של רוג'ר פדרר…לא ראיתי שום בעיה רצינית בריצה, בתנועה שלו…""

עמיחי שפיגלר : "יש שָם יבלות בכף הרגל של צ'יליץ'…".

שלמה צורף : כן…כן…אבל זה לא יבלת בעייתית בוא נגיד את זה ככה…עור יבש…כל השחקנים סובלים מזה…".

מדובר בשיח שטוח, לא יעיל, ופתטי של שני שדרני טלוויזיה עמיחי שפיגלר ושלמה צורף אודות כישלונו של שבר כלי בשם מארין צ'יליץ' יריבו של רוג'ר פדרר במשחק הגמר לטניס יחידים בווימבלדון 2017. מכיוון ששניהם מרוחקים ממוקד ההתרחשות כרחוק מזרח ממערב הערכותיהם אודות מצבו הבריאותי של מארין צ'יליץ' אינם ערכיים ולא טובים יותר משל צופיהם שנהנים מאותה האינפורמציה שמספק המוניטור בהרצליה לעמיחי שפיגלר ושלמה צורף והמוניטור שלהם בבתיהם הפרטיים. ווימבלדון 2017 הוא עוד כישלון Off tube מצטבר ברשימה ארוכה כאורך הגלות שמייצר בכמויות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. לכל אלה צריך להוסיף גם את דיווח ה- Off tube הלקוי והמבולבל של שדרן רדי גלי צה"ל מר עידן קוולר שנמצא באולפן הרשת הצבאית ביפו אודות התמוטטותו של מיראן צ'יליץ' ב- ווימבלדון, במהלך מהדורת "חמש בערב" ברדיו גלי צה"ל, בהובלת יעקב ברדוגו וירון ווילנסקי. ברור : כל עוד ואתה צריך לאגור מידע שקשור לחבטות השחקנים ולניקוד המצטבר, מהימנות ואמינות שידור ה- Off tube כמעט ולא נפגעת. אולם ברגע שהעניינים משתבשים ומתחוללים לפתע אירועים שאינם מתוכננים להופיע בפרוטוקול, כמו למשל ההתמוטטות של מיראן צ'יליץ' שבתוך דקות ספורות הופך לשבר כלי, מלאכת השידור הישיר משתבשת ומסתבכת אף היא. שדרני ה- Off tube בהרצליה ויפו מוצאים את עצמם במלכוד. בבור צר ללא אופקי ראייה.

5. ה- הַאֲלָהָה של שחקן הטניס הוורסטילי השווייצרי רוג'ר פדרר בן 36 אלוף טורניר הטניס ליחידים של ווימבלדון 2017, נכונה ומופרזת כמעט באותה מידה. עמיחי שפיגלר + שלמה צורף + אלון עידן (בפוסטים שלו בעיתון "הארץ") יוצאים מדעתם בהערכתם אותו. הם נסחפים ו- מגזימים. העיתונאים הללו אינם מזכירים רוג'ר פדרר הוא במידה רבה בר מזל בווימבלדון 2017 משום שהדחתם המוקדמת של המדורגים הראשונים הספרדי רפאל נאדאל ושל הבריטי אנדי מארי והסרבי נובאק ג'וקוביץ' (בגין פציעות) סללה את דרכו לפסגת ווימבלדון ביום ראשון של 16 ביולי 2017. צריך לזכור וגם להבין ולדעת שרוג'ר פדרר ניצח במשחק הגמר ליחידים בטורניר הטניס של ווימבלדון ספורטאי קרואטי בשם מארין צ'יליץ' שהפך בתוך זמן קצר מיריב ראוי ומסוכן ל- שֶבֶר כְּלִי. חבל שעיתונאי ה- Off tube הללו אינם טסים ל- ווימבלדון ולא מראיינים בעצמם את מי שהם מכנים אלוהי הטניס בשם רוג'ר פדרר. צר לי מאוד שהאישים האלה אינם מוכשרים לחקור ולפרסם את עובדות הטריוויה הפשוטות כיצד מצליח רוג'ר פדרר בן ה- 36 לשמור על פיגורה ספורטיבית רזה ונטולת שומן ? מה הם למשל מרכיבי התזונה היום יומית שלו ? כיצד הוא שומר על כושרו הגופני ? האם הוא גם מרים משקלות ? האם הוא רץ מרחקים ארוכים ? האם הוא שוחה בבריכה ? האם הוא אוכל לחם ועוגות ? האם הוא שותה משקאות חריפים ? כמה שעות הוא ישן בלילה ? כמה שעות הוא מתאמן מידי יום ? מי הם אנשי צוות האימון שלו ?אלו הם תחביביו ? האם יש לו בכלל זמן לתחביבים ? האם הוא מודע לעובדה ומרגיש כי אשתו מירקה וארבעת ילדיו הם בחזקת משפחה מאושרת ותומכת ? שדרני ועיתונאי ה- Off tube במדינת ישראל מהללים אותו מרחוק מבלי להיפגש עמו ומבלי לראיין אותו באופן אישי ו- לוּ פעם אחת במשך השנים הרבות בהן הוא רוגר פדרר ניצב במרכז העלילה מאז 2003. מה כל כך קשה לעמיחי שפיגלר ו/או לאלון עידן לטוס לבאזל ולראיין אותו ואת מירקה אשתו ריאיון אישי כדי לגלות לציבור בישראל את סודות הצלחתו ? רוג'ר פדרר הוא ספורטאי על ומוכשר (וגם קר רוח, מאופק, וסולידי) בתחום הקונקרטי של ענף הטניס, אולם הוא לא לבד. הרץ היהודי – צרפתי האולימפי למרחקים ארוכים אלן מימון, זכה בגיל 35 במדליית הזהב בריצת המרתון באולימפיאדת מלבורן 1956. המתאגרף מוחמד עלי היה אלוף העולם במשקל כבד גם בגיל 38. שחקן הכדורגל הבריטי סטנלי מתיוס שיחק בשורות נבחרת אנגליה בגיל 38. הכדורסלן קארים עבדול ג'אבר כיכב במדי לוס אנג'לס לייקרס ב- NBA בגיל 42. קיימות עוד דוגמאות.

תזכורת היסטורית מלפני ארבע שנים (9 ביולי 2013) : ווימבלדון 2013. פוסט קצרצר מנקודת מבט של הטלוויזיה הבינלאומית ושל ה- Host broadcaster רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

טורניר הטניס השנתי של ווימבלדון הוא חוויה טלוויזיונית כה נשגבת, תוצר של ה- BBC, עד שאפילו שדרני ושדרניות ה- Off tube של ערוץ 5 יחדיו עם הפרשן שלהם שלמה צורף אינם יכולים לקלקל ולהעיב עליה. נאמר כבר אלף ואחד פעמים ב- בלוג הזה כי שידור ישיר מהמוניטור בתל אביב של אירוע ספורט ממושך ודרמטי המתקיים במרחק אלפי קילומטרים מהשדרנים הופך אותם בעל כורחם לאנשי דקלום ופטפוט. מה כל כך קשה למנכ"ל ערוץ 5 מר תומר תורג'מן להטיס ללונדון לכמה ימים בלבד את עמיחי שפיגלר, מאיה רונן, ושלמה צורף לשדר ישיר מהשטח לפחות את משחקי חצי הגמר והגמר לגברים ונשים. מטילים עליהם משימה כמעט בלתי אפשרית לשדר ישיר חוויית טניס נדירה מהמוניטור בתל אביב מבלי להיות נוכחים במוקד ההתרחשות . אנוכי תמה מדוע מר עמיחי שפיגלר וגב' מאיה רונן אינם דורשים במפגיע ומציבים אולטימטום לבוס שלהם, "או שידור ישיר מהשטח – או שאנחנו מסרבים פקודה". אני בטוח שב- עמיחי שפיגלר וב- מאיה רונן טמון פוטנציאל שידור טלוויזיוני גדול יותר ממה שנגלה בווימבלדון 2013. הפרשן שלמה צורף נושם טניס, אוכל טניס, וישן טניס אולם המערכת שמפיקה ועורכת אותו בערוץ 5 בכבלים חייבת לתבוע ממנו להביע את רעיונותיו בהרבה פחות מילים ולא לחזור על כל מיני טקסטים וקלישאות שנאמרו על ידו רק לפני 5 דקות. שלמה צורף יודע ומבין טניס. אין בכך ספק. בניסיונו העצום וביֶדָע הרָב שצבר הוא מקדים את מרבית הצופים בלא מעט שנים אולם עליו ללמוד להתנסח ביעילות יֶתֶּר ולרסן את מינון המֶלֶל.

ערוץ 5 בכבלים בראשות המנכ"ל שלו תּוֹמֶר תּוּרְגֶ'מַן מגיע להישגים מפליגים בתחום הרכש, הקנייה, ותשלומי זכויות השידורים אך מפסיד חלק ניכר מהמהימנות והיוקרה שלו בטיפול העיתונאי הרשלני באותם אירועי הספורט הבינלאומיים שיש לו חזקה עליהם. שידור Off tube הוא חרבון עיתונאי מכל היבט איך שלא תסתכלו על זה. אלא מאי, חוויית הצפייה במאבקי טניס ב- ווימבלדון (Wimbledon) מסוגם של הסרבי המצטיין נובאק דג'וקוביץ' (Novak Djokovic) נגד הארגנטיני חואן מרטין דל פוטרו (Juan Martin Del Potro) בשלב חצי הגמר ביום שישי – 5 ביולי 2013 ושל הבריטי אנדי מארי (Andy Murray) נגד נובאק דג'וקוביץ' במשחק הגמר אתמול יום ראשון – 7 ביולי 2013 היא כה נשגבת עד שה- Commentary בשפה העברית הבוקע מהאולפן בתל אביב נדחק לשוליים והופך לבלתי חשוב וחסר השפעה. אני מאחל לעמיחי שפיגלר ומאיה רונן עתיד שונה מגוֹרָל נֶצַח דַל "Born Off tube" שפקד את הקולגות הוותיקים שלהם נדב יעקובי ואבי מלר. ברור שאינני לועג להם. אנוכי מרחם עליהם. קללת ה- Off tube היא חרבון עיתונאי. אינני מבין כיצד עיתונאים נכבדים ומוכרים בעלי ידע וניסיון מוותרים מראש על כבודם המקצועי ומסכימים ביודעין להתנתק ממוקד ההתרחשות על פי ציווי לא הגיוני של אדוניהם.

כאיש טלוויזיה ביליתי עם הטניס הבינלאומי כרבע מאה של שנים בין 1973 ל- 1998. ב- 1973 הצעתי לבוס שלי  בחטיבת הספורט מר אלכס גלעדי להתחבר לטורניר הטניס של ווימבלדון. ברור שההתחלה ההיא הייתה צנועה. לפני 1973 לא היה כמעט טניס בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא הכרתי מעולם איש בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית שהיה פתוח יותר לרעיונות חדשים מאשר אלכס גלעדי. הוא היה סקרן והתעניין בקידום אידאות חדשות רלוואנטיות מפני שהיה איש חושב. רכשנו את זכויות השידורים של טורניר ווימבלדון 1973 ע"ס של 750 (שבע מאות וחמישים) דולר. זה היה ה- Share (חלוקה הכספית) במסגרת חברותינו באיגוד השידור האירופי ה- EBU. בתוכנית "משחק השבוע" באחד מימי חמישי בשבוע באותו קיץ של שנת 1973 שידרנו ישיר קטעים נבחרים מניצחונו במשחק הגמר ליחידים של הצ'כוסלובקי יאן קודש (Jan Kodes) על הסובייטי אלכס מטרבלי (Alex Metreveli) בתוצאה 1:6, 8:9, 3:6 וזכייתה של האמריקנית גב' בילי ג'ין קינג (Billie Jean King) במשחק הגמר ליחידות לאחר שניצחה את בת ארצה כריס אוורט (Chris Evert) בתוצאה 0:6 ו- 5:7 . צריך להבין כי תוכניות הדגל של חטיבת הספורט בראשות מר דן שילון ומר אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1973 הוקדשו בימים ההם בעיקרן לכדורגל וכדורסל. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מדינת כדורגל בזעיר אנפין. בקיץ 1973 ייחדנו לראשונה תוכנית ספורט שלימה למשחק הטניס. זה היה חידוש מפליג. שִדָּר הטניס הוותיק יורם שימרון ישב באולפן ב' בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים וליווה ב- Vice over בין שמונה לתשע בערב (שעת תחילת "מבט" הקדוש) את השתלשלות העלילות במשחק הטניס שחוקיו לא היו מוכרים די הצורך לצופים שלנו.

רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC, התוכן ומערכות הניהול שלה, היו מאז ומעולם הַאוּרִים ותּוּמִים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הקמתה ב- 1968. ה- BBC שימש מודל גם של מחלקת הספורט בכל הנוגע להתייחסותו והקדשת חשיבות לשידורי הספורט הרלוואנטי בלוח השידורים הכללי, יחדיו עם כישרון הסיקור והצילום של צילומי הכדורגל, א"ק, וטניס. טורניר ווימבלדון בטניס היה החשוב ביותר עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבין ארבעת טורנירי ה- Grand slam. קשר אמיץ נכרת במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין ד"ר איאן פרומן אבי הטניס הישראלי ומחולל מהפכת הטניס במדינת ישראל. התייחסותו השלילית של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשנים 1984 – 1979 לשידורים ישירים של הטניס הישראלי והבינלאומי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא העיבה על אהבתנו הטלוויזיונית לענף ספורט שכונה "הספורט הלבן". מאידך – תמיכתם המסיבית, מקצועית ותקציבית, של שני המנכ"לים הבאים אחריו אורי פורת (בשנים 1989 – 1984) ושל מוטי קירשנבאום ז"ל (בשנים 1998 – 1993) בשידורים ישירים של טורנירי ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היוו אנטי תזה להתנהלותו האנכרוניסטית והמיושנת של מנכ"ל רשות השידור שקדם להם.

הממונה על הפקה ועריכת שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא גדולה או קטנה כפוף לצו השעה אך מושפע גם מהחינוך והמסורות שחווה וקיבל בילדותו. כל עורך ומפיק בטלוויזיה חייב לשאת עמו חוץ מכישרונות טלוויזיוניים ויכולת תכנון שידור עתידית גם מטען של ידע היסטורי ופרספקטיבה עמוקה ורחבה של קורות העיתים בתחום אחריותו והתמחותו הטלוויזיונית . הוקסמתי בילדותי ונערותי ממסורת הספורט הבריטית המסועפת לדורותיה ומאוחר יותר מהעוצמה והיכולת הטלוויזיונית המצוינת של ה- BBC שהפך את כישרונו לחזון מפני שהיה כה מוכשר ובעל מוטיבציה לקשור את עצמו למסורת הזאת ולכסות אותה כראוי, ולשווק אותה היטב באיים הבריטיים וכמעט בכל רחבי תבל . המוניטין העצום שה- BBC רכש ברבות השנים הושג לא רק בגלל דרמות הטלוויזיה שהפיק אלא גם בשל יכולת התיעוד וכיסוי אירועי הספורט בממלכה. השפעת מסורת הספורט הבריטית עלי יחדיו עם ה- BBC – הייתה מכרעת. ראה גם הספר עב הכרס בן כ- 7500 עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי, "פסגת היכולת האנושית". הספר הזה נכתב במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים (שונים) שאנוכי חוקר וכותב תחת Title משותף כללי, הקרוי, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".        

לא יכולתי לשער כי אַלֶכְּס גִלְעָדִי ודָן שִילוֹן יפתחו בפני בקיץ 1971 חלון הזדמנויות כה דרמטי ומרתק וקָסוּם, את שערי העיתונאות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זה היה לפני יותר מארבעים שנה. גם לא תיארתי כי בבוא העת בחלוף עשור יציבו אותי מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד יחדיו עם מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ומנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער (יבד"ל בן 82 היום) בנובמבר 1980 בתפקיד מנהל חטיבת הספורט ובכך יעניקו לי את ההזדמנות והסמכות לעָצֵב את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית בציבורית על פי הבנתי ותפישתי, ולהביא ארצה בשידורים ישירים גם את מיטב המסורת הבריטית – טורנירי הטניס של ווימבלדון ומשחקי גמר הגביע האנגלי מאצטדיון "Wembley". ניהול, עריכה, והפקה טלוויזיוניים של Wimbledon ו- F. A. Cup היו לא רק משאת נפש. הם היוו פסגה טלוויזיונית. הרצון לחלוק את הידע שלי עם הציבור ותכונות השילוב הסימביוטי בין הטלוויזיה לבין אירועי הספורט והחדשות ויחסי הגומלין ביניהם, הפכו אותי בסופו של דבר למה שאני, מה שרציתי להיות מימי שחר נעוריי. עיתונאי במדיה האלקטרונית הוויזואלית של מדינת ישראל .

yoash alroey

טקסט מסמך : 1954. אנוכי בן 16. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 63 שנים. מערכת השבועון "ספורט לעם" בהוצאת מרכז "הפועל" ממנה אותי לכתב שלה בעמק הירדן. ארכיון יואש אלרואי – בלינדמן. כל הזכויות שמורות).

ילדותי בקיבוץ אפיקים חלפה לה בצֵל שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. זה לא מנע מאתנו לחוש אהדה לתרבות הבריטית לאחר הסתלקותם מארץ ישראל בטרם מלחמת העצמאות ב- 1948. ראש ממשלת אנגליה במלחמת העולם ה- 2 ווינסטון צ'רצ'יל היה דמות נערצת עלינו ביישוב הקטן. ארנסט בווין שר החוץ בממשלת קלמנט אטלי שירשה את ממשלת ווינסטון צ'רצ'יל נחשב לאויב מר. כשם שגדלנו על הסיפורים המופלאים של חוקרי היבשות ומגלי הארצות האנגליים דֵייוִיד לִיבִינְגְסְטוֹן, רוֹבֶּרְט סְקוֹט, ואֶרְנֶסְט שֶקֶלְטוֹן כך נצמדנו למסורת הספורט הבריטית ולפירמידה שלה , בפסגתה ניצבו ענפי הכדורגל, הטניס, והא"ק. לא היה לי מוזר שכילד בקיבוץ אפיקים התעניינתי בספורט הבינלאומי לגווניו השונים וגם בספורט הבריטי. את שמן מעורר היראה של קבוצות הכדורגל הבריטיות מצאתי במוספי הספורט הזעירים של עיתוני "דָבָר" ז"ל, "עַל הַמִשְמָר" ז"ל, ו- "הָאָרֶץ" יבד"ל בחדר הקריאה של הקיבוץ שסיקרו בשורה או שתיים את הליגה ואת משחקי גמר הגביע האנגלי היוקרתי. מקורות האינפורמציה העיתונאית הספורטיבית בשנים 1952 – 1948 היו מוגבלים ומועטים. העיתונות הגישה אותן במשורה כמו גם חמש הדקות השבועיות היחידות ברדיו, התוכנית "ממגרש הספורט" במוצ"ש שהוגשה ע"י השדרנים נחמיה בן אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני. בנוסף לשני המקורות האלה קלט הרדיו הישן שלנו את תוכנית הספורט רבת המוניטין "Sports Report" של רדיו ה- BBC בהפקה והגשה של הצמד אָנְגוּס מְקָאיי ואִימוֹן אָנְדְרִיוּס.

stadium soccer

טקסט תמונה : 1947. לונדון לאחר מלחמת העולם ה- 2. אצטדיונה של קבוצת צ'לסי, הקרוי, "סטאמפורד ברידג' " בלונדון. התמונה מתעדת את ההמולה, הכמיהה, והגעגוע העצום של הבריטים למשחק הכדורגל. קהל רב שנותר ללא כרטיסים למשחק צ'לסי נגד הקבוצה הסובייטית דינמו מוסקבה פרץ ליציעים ומילא את האצטדיון עד גדותיו. (באדיבות הסוכנויות ו- אינטרנשיונאל פוטבול בוק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

blackpool 1953

טקסט תמונה : מאי 1953. לונדון. בטרם שריקת הפתיחה במשחק הגמר על הגביע האנגלי באצטדיון "וומבליי". זוהי הזוכה בגביע קבוצת בלקפול (Blackpool) בראשות הקיצוני הימני שלה סטנלי מתיוס שמחוללת סנסציה ומנצחת 3:4 את קבוצת בולטון וונדררס (Bolton Wanderes) בראשות החלוץ המרכזי נאט לופטהאוס, לאחר שקבוצת בולטון צעדה כבר ביתרון 1:3. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים משמאל לימין : סיר סטנלי מתיוס, הארי ג'ונסטון, גרוסלאנד, פארם, גארט, האייוורד, קלי. זיהוי הנוכחים של היושבים משמאל לימין : טיילור, הובסון, סטנלי מורטנסן, בראון, פרי. דור ישראלי שלם גדל על כישרון המשחק של סיר סטנלי מתיוס האגדי. (באדיבות הסוכנויות ו- אינטרנשיונאל פוטבול בוק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טורניר הטניס השנתי ב- ווימבלדון השנת הותיר עלי רושם רב מאז ילדותי לצד שלושת הטורנירים הנוספים של ה- Grand slam", אליפות אוסטרליה (מלבורן), אליפות צרפת (רולאן גארוס בפאריס) ואליפות ארה"ב (ניו יורק) ונקראה "פורסט הילס" ואח"כ "פלשינג מדואוס" בניו יורק. עקבתי אחריהם. אני זוכר היטב את ההיסטוריה והמורשת המופלאה של ווימבלדון שהחלה ב- 1877 [1]  ונמשכת ברצף (להוציא את מלחמת העולם הראשונה 1918- 1914 ומלחמת העולם השנייה 1945- 1939) בעוצמה, תנופה, ויוקרה רבתיים. טורניר ווימבלדון מרכז סביבו עניין וסקרנות עד עצם היום הזה של שנת 2013. עובדה שעשרות רשתות טלוויזיה בינלאומיות ובראשן ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC משלמות הון עתק עבור הזכות להעביר למדינותיהן את המשחקים בשידורים הישירים. צריך להבין שה- BBC על שני ערוציו BBC 1 ו- BBC 2, מייחד מידי שנה כ- 130 – 120 (מאה ועשרים  עד מאה ושלושים) שעות שידור במשך שבועיים של קיום הטורניר (תמיד בשליש האחרון של חודש יוני וראשית חודש יולי). נפלה בידי הזכות כמנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 לייבֵא את שידורי ווימבלדון הישירים למען צופי הטלוויזיה בארץ במשך כשבע עשרה שנים, 1998 – 1981. בחורף 1982 השתתפתי לראשונה בתוקף תפקידי בפגישת מנהלי מחלקות הספורט של ה- EBU איגוד השידור האירופי ה- Sports Working Party שהתקיימה במדריד לרגל הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982. הדיונים עסקו גם בצדדים הכלכליים של רכישת זכויות שידורי הספורט הבינלאומיים (לרבות טורניר הטניס של ווימבלדון) הגובים שוב ושוב מחירים ניכרים מהשידור הציבורי האירופי. אז הבנתי כמנהל ומפיק טלוויזיה את ההתעניינות האירופית הגדולה שקיימת סביב הטורניר. לא כל המנכ"לים ראו בעין יפה את שידורי ווימבלדון ואת התעניינותי האישית במפעל הטלוויזיה היפהפה ובסיגנל המרשים של ה- BBC. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא רק לא אהב טניס, אלא גם לא הייתה לו סבלנות לסוג זה של ספורט שמבקר הטלוויזיה בשעתו של עיתון "הָאָרֶץ" מר אברהם טל הגדיר אותו כ- "פאק – פאק , פאק – פאק". הכותרת האנטגוניסטית מלמדת מה הייתה דעתו של מבקר הטלוויזיה ההוא אודות ייחוד זמן מסך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחק הטניס גם אם מדובר בטורניר Super איכותי כמו ווימבלדון. המנכ"לים הבאים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ז"ל שהיו נבונים ממנו מיוסף "טומי" לפיד ז"ל, העניקו לי לעומתו זמן מסך ביד נדיבה (במסגרת האילוצים הידועה) וגם את התקציבים הדרושים. היה לנו נוח בעיקרון "להתעסק" עם שידורי ווימבלדון בטניס מפני שהמשחקים נערכו בשעות אחה"צ (בין שלוש לשבע על פי שעון ישראל) ולא חדרו ללב ה- Prime time הטלוויזיוני הישראלי.

הייתה לנו בימים ההם של סוף עשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה תחרות עיקשת עם הטלוויזיה הירדנית JTV (ראשי תיבות של Jordan Television ואשר הייתה חברה ב- EBU כמונו). השכנה הדוּ – ערוצית שידרה ישיר בערוץ 6 שלה את משחקי חצי הגמר והגמר של הנשים והגברים מ- ווימבלדון, והביסה אותנו ללא תנאי. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ספג ביקורות קשות בעיתונות מפני שהתעלם שנה אחר שנה מבקשתנו ומבקשת הציבור לשדר ישיר את תחרויות חצי הגמר והגמר לנשים וגברים של ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא לא התרשם יתר על המידה מהביקורות השליליות שהוטחו וסִיכֵּל כל יוזמה של אלכס גלעדי ואח"כ גם שלי. בשנות ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה הפך הטניס בישראל בהשראתו והכוונתו של ד"ר איאן פרומן מנהל מרכז הטניס ברמת השרון ולימים חתן פרס ישראל, מספורט אצילי של אנשים אמידים, למשחק המוני שכל הציבור נוטל בו חלק. תרבות הטניס קנתה לה אחיזה איתנה בארץ. לפתע צצו מאות מגרשי טניס במדינה וצמחו מאות אלפי שחקנים חובבים שהעריצו את הענף. זאת הייתה עובדה. היה ידוע שמאות אלפי חובבי ספורט וטניס ישראליים צופים בשידורים הישירים של הטלוויזיה הירדנית ובזים לטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמנעת מלבצע את רצונו ובקשתו של ציבור רחב. מבצע שידורי הטלוויזיה הישירים מ- ווימבלדון היו מהלך טכנולוגי פשוט. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה רק צריך לסַמֵן לי אוֹר יָרוֹק. אך פקודתו בוששה להגיע. העיתון "ידיעות אחרונות" התגייס ללעוג למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ולמנהל הטלוויזיה שלו טוביה סער. הוא עשה זאת באמצעות קריקטורה של מייק שהתפרסמה ב- 5 ביולי 1983 בהבלטה בעמוד האחורי של הגיליון לאחר זכייתו השנייה של ג'ון מקנרו האמריקני בתואר משניצח במשחק הגמר את האוסטרלי כְּרִיס לוּאִיס 0:3. בקריקטורה של מייק נראה המלך חוסיין מלכה ההָאשֶמִי של ירדן מֵגיח לביתו של אזרח ישראלי הצופה בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית ותובע ממנו את תשלום האגרה [1] . הקריקטורה הלעגנית נתנה ביטוי לפופולאריות של הטורניר בישראל. היא העצימה את חוויית הצפייה של הציבור הישראלי בהם מחד ואת שמרנותו הבלתי מובנת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מאידך. יוסף "טומי" לפיד היה האיש שחסם בגופו ממש את שידורי הטניס הנעלים והמרתקים האלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט תמונה : קריקטורה של מייק בעיתון "ידיעות אחרונות" מ- 5 ביולי 1983. המלך חוסיין שליט הממלכה ההאשמית ירדן, תובע לעצמו את אגרת הטלוויזיה הישראלית לאחר שנודע לו כי מאות אלפי חובבי טניס בישראל צופים בשידורי ווימבלדון בטלוויזיה הירדנית JTV (חברה מלאה ב- EBU כמונו). משהראיתי את הקריקטורה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (עיתונאי במשך שנים רבות בעיתון המתחרה "מעריב"), גיחך והשיב לי, "אנשי "ידיעות אחרונות" לא יטיפו לי מוּסַר !". אולם העיתון "ידיעות אחרונות" צדק. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" והמו"ל ארנון מוזס).

הבדל תהומי היה פרוש בין גישתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשידורי הטניס לבין תפישת השידור של הבאים אחריו אורי פורת ז"ל ומאוחר יותר של מוטי קירשנבאום ז"ל. יוסף "טומי" לפיד החזיק בדעתו של אברהם טַל מבקר הטלוויזיה בעיתון "הָאָרֶץ" שהעניק פעם כותרת למאמר בעיתונו ב- 17 ביוני 1985 בעקבות כתבה על שני שחקני הטניס שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף ששודרה ב- "יומן השבוע" בטלוויזיה הישראלית הציבורית , וכינה אותה בסגנון לעגני : "פאק- פאק , פאק- פאק". כך כתב [2] .

"…טניס משאיר אותי קר לגמרי. לדעתי זהו משחק משעמם, חד גוני, מעייף (את הצופה) הנמשך בדרך כלל הרבה מעבר לסָביר. פאק – פאק , פאק- פאק , פאק- פאק, כמה זמן אפשר ?! אבל אני מבין שמשחק זה זוכה בשנים האחרונות לפופולאריות רבה , אם משום שנחשב למשחקם של יפים ויפות , עשירים ועשירות , ואם משום שאפשר לבוא למגרש ולראות ספורט בלי להסתכן בסכנת נפשות . לא שורפים שם טריבונות, לא משליכים חזיזים אלא מוחאים כפיים בנימוס. עכשיו אפילו שישראל קיסר משחק טניס, המשחק הפך לעממי ומושך אלפי צופים. פאק- פאק , פאק- פאק. לא מתרשם מחבטות ההעברה של שלמה גליקשטיין. ברור שעורכי הכתבה נוטים לטובת הישראליים. פאק- פאק, פאק- פאק. מתחיל להתעייף. למה מראים את זה "ביומן" ? מנחש שנגמר למחלקת החדשות תקציב החודש, והם לקחו בהלוואה כמה מאות מטרים מצולמים ממחלקת הספורט . פאק- פאק…".

טקסט תמונה : 17 ביוני 1985. ביקורת טלוויזיה שלילית של העיתונאי אברהם טל בעיתון "הארץ" הנוגעת לשידורי הטניס הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל עמוס שוקן).

העיתונות הכתובה השפיעה על מהלכי השידור של מנכ"ל הרשות לטוב ולרע. יוסף "טומי" לפיד בחר להיות רחוק מהטֶנִיס. אולי חשב שזה משחק לעשירים . בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור שיחקו כבר בישראל מאות אלפי חובבי טֶניס הודות לתושייתו של ד"ר אִיָאן פְרוּמַן. רובם היו אגב ממעמד הפועלים. הם היו גם צופי הטלוויזיה הפוטנציאליים הרבים של שידורי ווימבלדון. לכֵן הופעתו של אורי פורת בשמֵי רשות השידור בחודש אפריל 1984 לאחר הסתלקותו של יוסף "טומי" לפיד הייתה דרמטית ומהפכנית מנקודת המבט של התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה . הוא פשוט ייחד זמן שידור נוסף לענפי הספורט הפופולאריים על מסך הטלוויזיה הציבורית והקדיש לי יֶתֶּר אמצעי הפקה וצילום לטובת כיסוי אירועי הספורט הרלוואנטיים על מרקע הטלוויזיה הישראלית. אורי פורת מנכ"ל רשות השידור החדש שינה לחלוטין את תפישת עולמו של המנכ"ל היָשָן יוסף "טומי" לפיד. הוא הכניס את אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים לסַל השידורים של משלם האגרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. פתאום יכולתי לשָדֵר ישיר את משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע, שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' הורחבו לאין שיעור. בתוך מעטפת מטריית השידורים הגלובאלית הזאת סייע לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל לחתום גם על חוזי השידורים הישירים של הטניס עם ה- EBU והוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון ולהביאם בשידורים ישירים ארצה. בכך חוֹלֵל שינוי מפליג. זה נראה טריוויאלי היום, אך זה היה הישג שידור עצום לפני יותר משלושים שנים. מאות אלפי חובבי הספורט הלָבָן בישראל יכלו החל מאמצע שנות ה- 80 של המאה קודמת לצפות בצורה שיטתית בשידורים ישירים בהיקף כמעט מלא של משחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בטורניר הטניס הבינלאומי החשוב והפופולארי ביותר בעולם. לפתע בקיץ 1985 פתחנו  ב- Weekend ארוך בן ארבעה ימים של שידורי טניס ישירים מווימבלדון. זה החל ביום חמישי – 4 ביולי 1985 בשתיים בצהריים. שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לנשים בהם מַרְטִינָה נַאבְרָאטִילוֹבָה וכְּרִיס אֶוואֶרט מעפילות למשחק הגמר. "משחק השבוע" באותו ערב ייוחד לסיכום משחקי חצי הגמר לנשים לטובת הצופים שלא יכלו לראות את המשחקים בשידור ישיר. ביום שישי – 5 ביולי 1985 שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לגברים. הדרום אפריקני קֶווין קָארֶן והנער הגרמני בן ה- 17 בּוֹרִיס בֶּקֶר העפילו לגמר. בלילה שידרנו שוב תוכנית מסכמת של משחקי חצי הגמר של הגברים. שני השידורים הישירים של משחקי הגמר, בשבת – 6 ביולי 1985 בגמר הנשים בו הביסה מַרְטִינָה נַאבְרָאטִילוֹבָה את כְּרִיס אֶוואֶרט 1:2 במערכות, וביום ראשון – 7 ביולי 1985 במשחק הגמר לגברים בו הפתיע בּוֹרִיס בֶּקֶר והביס את קֶוִוין קָארֶן בניצחון 1:3 במערכות – הפכו לסנסציה בארץ. הופתענו כאשר מצלמות ה- BBC חשפו את נער הפלא הגרמני אוכל בננות בהפסקות הרבות במשחקים (בנות דקה ותמיד בתום סיכום הנקודות הלא זוגי במערכות). זאת הייתה הפעם הראשונה בה מאות אלפי צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראו כשווים לעשרות מיליוני עמיתיהם באירופה את הטֶניס הטוב בעולם בשידורים ישירים. המתנו יותר מידַי שנים כדי להפוך לרשת טלוויזיה מתקדמת יותר במחיר כספי זעוּם. אֶפשָר היה לעשות את זה הרבה קודם לכֵן. בס"ה נדרשנו להתחבר לשידורים לווייניים Multilateral (רבי משתתפים) . אפילו עמדת שידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון עדיין התביישתי להזמין . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הרשה לי להגשים את חלומי ונתן לי לפתע לשדר ישיר את משחקי ווימבלדון. לא רציתי להיות חזיר ולבקש ממנו גם עמדת שידור. לכן דוּבַּר בשלב הראשוני על שידורי Off Tube בלבד מן המוניטור באולפן בירושלים.

באופן פרדוקסאלי היתרון הגדול של טורנירי הטניס בווימבלדון בלונדון שאִפשֵר את שידורם הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה נעוץ דווקא בקיומם של המשחקים בזמן צפייה לא נוֹח . בשעות אחה"צ ולפנות עֶרֶב על פי שעון ישראל. לא ב- Prime time . אילו נערכו המשחקים בשעות העֶרֶב לא ניתן היה לשָדרַם , בין אם הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מונופול שידור בשנות ה- 80 ו/או בת תחרות בעידן הרָב עַרוּצִי בשנות ה- 90 של המאה הקודמת. שום מנכ"ל רשות השידור ו/או מנהל טלוויזיה ששאפו בכל מאודם להידמות למופת השידור של ה- BBC הבריטי לא היה מרהיב עוז בנפשו ולא היה מֵהִין לשַדֵר ישיר את תחרויות גמר ווימבלדון לנשים וגברים בטניס בלֵב ה- Prime Time הישראלי. רבים מהקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית טענו בפני אז שטורניר הטניס של ווימבלדון הוא אירוע בריטי ייחודי ולכן ה- BBC משקיע מאמץ לא קטן ברכישת זכויות השידורים שלוֹ. אַל לה לטלוויזיה הישראלית הציבורית להידמות בעניין הזה ל- BBC. ישראל איננה אנגליה. זאת הייתה אִיוֶולֶת וגישה חסרת אופק. טורניר הטניס של ווימבלדון הוא אירוע ספורט בינלאומי בעל עניין עולמי שחרג מזמן מגבולות בריטניה. הוא חשוב ופופולארי מסוגו בעולם. כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU מייחדות לוֹ מסורת שידור ארוכה ו- Space נרחב בלוח השידורים שלהן, ומשדרות ישיר את משחקי הטורניר. חלקן מהשלבים הראשונים שלוֹ, אחרות משלב שמינית הגמר ואילך, ויש כאלה גם משלב רבע הגמר. אנחנו תמיד התחלנו לשַדֵר ישיר רק משלב חצי הגמר + הגמר. את משחקי הנשים והגברים כאחד.

תשלומי זכויות השידורים שמשלמות רשתות הטלוויזיה באירופה , וגם בעולם , ובראשן רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC  וערוץ 7 האוסטרלי (Channel 7) לוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון מידֵי שנה בשנה צברו ברבוֹת השנים תאוצה אדירה. הם אִפשרו לבעלי מועדון הטניס הפרטי הזה להפוך את הטורניר לנושא פרסים ראשון במעלה בו המנצח והמנצחת קיבלו ב- 2005 כל אחד מיליון דולר תמורת שבועיים "עבודה". אך מועדון הטניס של ווימבלדון הגיע להישג מפליג רָב יותר מהכסף. הוא יצר מסורת משחקים נפלאה ורצופה מאז 1877. דוֹר אחר דוֹר, במשך 140 (מאה וארבעים) שנה, הפכו המארגנים את טורניר הטניס לאירוע ספורט תרבותי מיוחד במינו, זמן רב לפני שהממון קיבע את מקומו המרכזי בספורט הבינלאומי וגם בתחרויות הטניס כמובן. צריך לראות את התורים הארוכים המשתרכים לאורך קילומטרים של צופים המבקשים להבטיח לעצמם כרטיסים. חלקם מקימים אוהלי סיירים במקום וישנים שם בלילות כדי להתייצב בבוקר בראש התור.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר שידרה בהיסטוריה שלה הרבה מאוד אירועי ספורט ב- Prime time שלה מבלי שנציגים ישראליים ייטלו חלק באירועים האלה. לווימבלדון אין סיכוי. ווימבלדון יוֹק. באותם הפעמים שהשידורים הישירים של משחקי חצי הגמר והגמר של ווימבלדון התארכו ופלשו ללֵב ה- Prime time הישראלי, הם נקטעו באכזריות ע"י חלק ממנהלי הטלוויזיה ובראשם יוסף בר-אל. הקטיעה המפורסמת ביותר התרחשה בסופו של משחק הגמר לגברים בקיץ 1985 בין בוריס בקר הנער הגרמני בן ה- 17 לבין קווין קארן מדרום אפריקה. קוטע השידור היה יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אִילוּ משחקי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון היו נערכים ב- Prime Time, הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה מתייחסת אליהם כלל, ולעולם לא הייתה משדרת אותם בשידור ישיר. אולי מפני שהם עדיין נתפשים ע"י מנהיגות השידור בהווייתם כסטריאוטיפ ספורט ולא טניס ישראלי טהור. אלכס גלעדי ואנוכי הסברנו לד"ר אִיָאן פְרוּמַן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 במאה הקודמת את מהות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטניס הישראלי. שידורים ישירים אפשריים רק בשעות אחה"צ . לעולם לא בזמן צפייה ראשי. ד"ר איאן פרומן קיבל את ההסבר. למנהיג הטניס הישראלי בימים ההם הספיקה חשיפה בערוץ המונופוליסטי גם בזמן צפייה לא נוח שנחשב ל- Non prime time. משחק הגמר לנשים בווימבלדון מתקיים תמיד בשבת אחה"צ ומשחק הגמר לגברים ביום ראשון אחה"צ.  מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופתו, לא ידעו או שמא לא רצו לדעת ולהכיר בעובדה כי רֶשֶת הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC  פסגת חלומותיהם הטלוויזיוניים, משדרת עוד מימי המונופול באנגליה, מאז שנת 1937, שנה אחרי שנה את טורנירי הטניס של ווימבלדון באופן בלעדי. שני הערוצים הציבוריים – ממלכתיים בבריטניה 1-BBC  וְ-  2-BBC  מייחדים להם מידֵי יום בכל אחד  מ- 14 ימי המשחקים של הטורניר כ- 12 שעות שידורים ישירים, לרבות סיכומים ותקצירים עדכניים. יתירה מזאת. המנכ"לים של ה- BBC לדורותיהם שילמו ממון רב לוועדה המארגנת של משחקי ווימבלדון שהיא ארגון ספורט פרטי לחלוטין ולא בריטי לאומי, כדי לשַמֵר בידיהם את זכויות השידורים של טורניר הטניס החשוב בעולם בידי השידור הציבורי. צריך להבין שמאז ימיו של שחקן הטניס הבריטי הנודע פְרֶד פֶּרִי מי שזכה בשלוש אליפויות ווימבלדון ליחידים ב- 1934, 1935, ו- 1936, לא קמו לאנגליה גיבורי טניס כלשהם, ואף על פי ה- BBC עסק בטורניר מבוקר עד ערב. עיתונאות השטח של ה- BBC היא פנטסטית. אם אתם חובבי טלוויזיה וטניס ומזדמן לכם לבקר באנגליה בעת טורניר ווימבלדון כדאי לכם להתיישב במלון שלכם מול מרקע השידור הציבורי הבריטי ולצפות בעיתונאות שטח במיטבה.

הגדיל לעשות המנכ"ל המוכשר של ה- BBC ב- 1999 גרג דייק (Greg Dyke) כשעִם מינויו למשרה הרָמָה חתם על חוזה שידור בלעדי ל- 5 שנים עם מועדון הטניס האנגלי והעלה את רף התשלומים ל- 10000000 (עשרה מיליון) דולר לעונה. 50000000 (חמישים מיליון) דולר לחמֵש שנים [3] . צריך להבין ולזכור שטורניר הטניס בווימבלדון איננו אירוע ספורט לאומי אופייני בו נוטלת חלק נבחרת אנגליה (מדינה שאיננה נחשבת למעצמת טניס). זהו אירוע ספורט המאורגן לתפארת ע"י וועדה מארגנת פרטית וזוכה להתעניינות תקשורתית לאומית ובינלאומית ערה. למשחקי חצי הגמר והגמר לנשים וגברים בווימבלדון מעפילים בדרך כלל טניסאים מלאומים שונים שוודיים, אמריקניים, אוסטרלים, גרמניים, צ'כוסלובאקיים, שווייצריים, וספרדים, אך מעולם לא שחקני טניס אנגליים. הטניסאית הבריטית האחרונה שזכתה בווימבלדון הייתה וִוירְגִ'ינְיָה וֵוייד (Virginia Wade) בשנת 1977, ובין הגברים היה זה פְרֶד פֶּרִי (Fred Perry) שלוש פעמים רצופות בשנים 1934, 1935, ו- 1936. אף על פי כן משדרת רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC  באהבה גדולה את משחקי טורניר הטניס הזה ומשלמת עבורם הון תועפות. עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה המסונפות ל- EBU  הלכו בעקבות ה- BBC. הן שילמו ממון כדי לשדר ישיר לצופי הטלוויזיה שלהם את תחרות הטניס החשובה בעולם – ווימבלדון (Wimbledon). הכרך עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "הפקות חובקות ארץ ועולם . הייתי שם." עוסק ודן שוּב ושוּב בשאלת "מיליון הדולר" הנצחית : האם על השידור הציבורי לייחֵד מָמוֹן רָב למען שידורי הספורט היוקרתיים והרלוואנטיים בטלוויזיה, ואשר כולל בתוכו מאמץ טכנולוגי גדול, אמצעי הפקה משמעותיים, ומאגר כוח אדם ? ואם כן  כיצד ? באיזה אופן ? ובאיזו תדירות עליו לעשות זאת ? וכמה עליו לשַלֵם ? ו/או שֶמָא מוטלת עליו החובה להתעלם במתכוון משידורי הספורט כדי להתרכז במשימות שידור ציבוריות אחרות שלרבים נראות חשובות יותר, כמו חדשות, תיעוד דוקומנטארי, אומנות, מוסיקה, מדע, ועשיית דרמות וסדרות טלוויזיה מקוריות ישראליות, ובכך להַפְקִיר את זירת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט היקרים והיוקרתיים בידיו של השידור המסחרי.

ה- BBC מתנגד באורח מסורתי לתזת ההפקרה. הוא רואה בשידורי הספורט נדבך מסורתי חשוב בלוח השידורים הציבורי שלוֹ מימים ימימה. רק בשנת 2000 שידר ה- BBC  כ- 1900 שעות ספורט בשני ערוצי הטלוויזיה שלוֹ. זאת ועוד. למלחמתו של ה- BBC העקובה מדם ירוק של דולרים מרשרשים נגד שידורי הטלוויזיה בלוויין BSKYB המסחריים של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק על אירועי הספורט היוקרתיים והחשובים למשלם האגרה הבריטי, הצטרפה ב- 1991 ממשלת בריטניה, שהחליטה כי שורה של אירועי ספורט חשובים, גדולים ורלוואנטיים לציבור הבריטי, יוכלו להיות משודרים על פי חוֹק (Listed Events Legistlation), אך ורק בשלושת ערוצי הטלוויזיה הציבוריים באנגליה, ב- BBC , ITV , ו/או Channel 4. ממשלת בריטניה קבעה כי המשחקים האולימפיים, המונדיאלים של הכדורגל, משחק הגמר השנתי על הגביע האנגלי בכדורגל (FA Cup), משחק גמר על הגביע הסקוטי בכדורגל, משחקי קריקט (Cricket) בהשתתפות נבחרת אנגליה, טורניר משחקי ווימבלדון בטניס, מירוץ הסוסים השנתי הדרמטי ומלא ההפתעות בליוורפול המכונה, "The Grand National", ומרוץ הסוסים נוסף הקרוי, "The Derby", הם קניין של השידור הציבורי בלבד [4] .

משחקי חצי הגמר בווימבלדון מתחילים באחת בצהריים שעון לונדון ומשחקי הגמר בשתיים אחה"צ. בשלוש ו/או ארבע אחה"צ מותנה בשעון הקיץ של ישראל. השידורים הישירים שלנו לא חדרו בדרך כלל ללֵב  ה- Prime time. החיסרון הגדול של שידור ישיר של משחק טֶנִיס בטלוויזיה נעוץ בחוקת המשחק שלוֹ. משחק הטֶניס אינו מוגבל בזמן. סיומו מותנה בכמות צבירת הנקודות של המנצח ולא בזמן ההתמודדות המוגדר ע"י שעון כמו במשחקי כדורגל וכדורסל למשל. הדבר מסבך את חישובי מִשְכוֹ של משחק הטניס והופך אותו לקריטי בעיקר ברשת טלוויזיה ציבורית מסוגה של הטלוויזיה הישראלית שעומד לרשותה אפיק שידור יחיד עליו יש לה שני שותפים הטלוויזיה החינוכית והטלוויזיה בערבית. הוא יכול להיות פעם קצר מידי לצורך חישובי השידור ולעיתים ארוך מידי. בדרך כלל הוא מתארך וחוצה את גבולות השידור שהקציבו לנו. "השותפות" המאולצת הזאת בין שלושה גופי שידור (על פי חוֹק השידור במדינת ישראל) עַל אותו סיגנל שידור, העניקה לטלוויזיה החינוכית את הזכות לשָדֵר עליו משמונה בבוקר ועד תום "עֶרֶב חדש" בחַמֵש וחֵצי אחה"צ, ואח"כ הותירה אותו משֵש וחֵצי עד שמונֶה בערב בידי הטלוויזיה בשפה הערבית . לטלוויזיה הישראלית הציבורית הוקצתה שעת שידור אחה"צ לילדים והנוער, ומשמונה בערב עד חצות. הקצאת זמנים מיושנת מראשיתה ואנכרוניסטית מיסודה.

החלוקה הכפויה הזאת הולידה מחלוקות בשידורי ספורט מתמשכים כמו שידורי הטניס כשכל גוף שידור אוחֵז בחלקת הפרטית שלו ואיננו מסכים לוותר למען אינטרס השידור הכללי. שידורי ווימבלדון סבלו מכך. גב' יוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית הבינה את ערך שידורי הספורט הרלוואנטיים והסכימה לפנות את זמן השידור עבור שידורי ווימבלדון מארבע עד חמֵש אך לעולם לא וויתרה על "עֶרֶב חָדָש" (17.30 – 17.00). יוסף בר-אל הסכים בטוּבוֹ להקריב חצי שעה מנתח השידור שלוֹ משֵש וחֵצי עד שֶבַע בעֶרֶב אך כמו גב' יוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל לא וויתר על יומן החדשות שלוֹ שהחל בשֶבַע בערב (19.00). השידור הישיר ההיסטורי הראשון בתולדות הטלוויזיה הישראלית של משחק הגמר לגברים בטורניר הטניס של ווימבלדון נערך ביום ראשון – 7 ביולי 1985 בין בּוֹרִיס בֶּקֶר הנער הגרמני בן ה- 17 לדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן. ההתמודדות בין השניים התארכה ולא הגיעה לסיומה בשבע בערב כמצופה . המערכות השנייה והשלישית נמשכו כנצח והסתיימו ב-Tie Break ופעמיים בהכרעה מינימאלית 6:7 לכל אחד משני השחקנים. במערכה הרביעית ניצב הנער בּוֹרִיס בֶּקֶר על סַף ניצחון סנסציוני. אורי לוי שידר ישיר את המשחק עם הפרשן יוסי שטבהולץ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה צריכה להמתין עוד כמה שניות לסיום ההתמודדות הדרמטית, אך יוסף בר-אל המנהל הזמני בימים ההם ובו בזמן גם המנהל של הטלוויזיה בשפה הערבית, קטע את השידור הישיר שלנו ועבר לשָדֵר את החדשות בשפה הערבית. יצאתי מדעתי. גם המנכ"ל אורי פורת יצא מדעתו ושָלָף לעברו של יוסף בר-אל כרטיס צהוב אך לא העיף אותו מכר הדשא הטלוויזיוני. יוסף בר-אל ולא רק הוא ראו בשידור הישיר של הטניס סטריאוטיפ ספורט שמתאים להיות Filler, מילוי זמן שידור בשעות אחר הצהריים.

בּוֹרִיס בֶּקֶר המדהים ניצח 1:3 במערכות, 3:6, 7:6, 6:7, ו- 4:6, והניף את הגביע אך מאות אלפי צופי הטניס בישראל לא זכו לראות את התמונות האלה. הם היו צריכים להחליף תחנה ולעבור לצפות בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ששִידֵר ישיר את המשחק עד תומו וכמובן את טקס הענקת הגביע המסורתי. העיתונות לא עשתה חשבון וירדה על יוסף בר-אל כפי שלא עשתה מעולם לשוּם מנהל טלוויזיה אחר שקדם לוֹ. קטיעת השידור הישיר שניות אחדות לפני סיומו הייתה אִיוֶולֶת. יהושע שגיא מעיתון "הארץ" נתן למחרת  ב- 8 ביולי 1985 דרור לעֵט הסרקסטית שלוֹ [5] .

"…תודה לך קינג חוסיין, הוד מעלתו, בלי שום קשר לדעות פוליטיות ולתוכניות על עתיד הגדה והיחסים בין שני עמינו, אני רוצה להודות לך על השירות הספורטיבי הנהדר שמעניק לנו ערוץ הטלוויזיה שלך. ברגע שבטלוויזיה שלנו נאלצים להפסיק באמצע משחק הגמר את השידור מווימבלדון, אין לחובבי הספורט בישראל שום בעיה. עוברים לערוץ 6 או שעוברים לערוץ 3 , ומקבלים את כל ההצגה הגדולה בטלוויזיה הירדנית עד לסיומה הדרמטי .כולל הצילומים של אימא ואבא בֶּקֶר הנרגשים, המצלמים מן היציע במצלמה משפחתית קטנה את הבן הקטן שלהם עושה היסטוריה. נא הואֵל בטובך להעביר לאנשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה שלכם את תודת כל שוחרי הספורט בישראל. אתם באמת עושים לנו שירות מצוין . בהתחשב בכך שאפילו בעד האגרה אינכם דורשים תשלום – זה באמת מעל ומעבר. תודה לך קינג חוסיין בשם כל שוחרי הספורט בישראל. תודה רבה…".

wimbledon criticism

טקסט מסמך : 8 ביולי 1985. העיתונות הכתובה תוקפת בחריפות רבה את קטיעת השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בשבע בערב (19.00) שעסק בתיאור משחק הגמר ליחידים בווימבלדון בוריס בקר (גרמניה) – קווין קארן (דרום אפריקה). ההתמודדות ב- ווימבלדון עמדה להסתיים בתוך דקות בניצחונו של הנער הגרמני בוריס בקר בן ה- 17, אולם מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל החליט לא להמתין וקטע את השידור הישיר לטובת מהדורת החדשות בשפה הערבית. תחנוניי ליוסף בר-אל וניסיונות השכנוע כי המשחק או טו טו מסתיים לא הועילו ואל לו לקטוע את השידור הישיר על סף סיומו נדחו על ידו. (באדיבות אנשי ארכיון העיתונות של "בית אריאלה" בתל אביב מר מאיר שפירא ומר ערן רוזנצוויג ובאדיבות ארכיוני "חדשות" ו- "הארץ" ובאדיבות המו"ל מר עמוס שוקן, כמו גם באדיבות העיתון "מעריב"). 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית קמה מעפרה ב- 1968. בסוף אותה שנה מונה דן שילון למנהל מחלקת הספורט. ב- 1968 נפתחו ארבעת טורנירי הטניס הגדולים בעולם אליפות אוסטרליה, אליפות צרפת (רולאן גארוס), ווימבלדון, ואליפות ארה"ב (נקראים גרנד סלאם) גם בפני שחקני טניס מקצועניים. ליד שם הטורניר נוספה המילה האנגלית “Open”. העניין בהם גבר. ב- 1970 החלו הוועדות המארגנות לחלק פרסים כספיים שהלכו ותפחו למנצחים והמנצחות בארבעת טורנירי הגראנד סלאם [2]. הטלוויזיה הבינלאומית שכה חשקה וכמהה לכסות את המשחקים הללו, נדרשה לממן את הפרסים הכספיים באמצעות תשלום של זכויות שידורים.

שמותיהם של המנצחים והמנצחות בהיסטוריה הארוכה של ווימבלדון הדהדו באוזניי. היה זה האמריקני התמיר ויפה התואר ביל טילדן (Bill Tilden נולד ב- 1893 בפילדלפיה – ארה"ב) שהיה אלוף לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנים 1920, 1921 ואח"כ שוב ב- 1930 כשהיה כבר בן 37 . הטניסאית הצרפתייה סוזאן לנגלן (Suzanne Lenglen נולדה ב- 1899 בפאריס – צרפת) הייתה אלופת ווימבלדון שֵש פעמים בשנים 1919, 1920, 1921, 1922, 1923, ו- 1925. ארבעת המוסקטרים הצרפתיים ז'אן בורוטרה, רנה לאקוסט, הנרי קושה, וז'אק ברונו שלטו בווימבלדון בשנים 1929 – 1924. ואיך אפשר לשכוח את הטניסאית האמריקנית הֶלֶן וִוילְס – מוּדיִ (Helen Wills Moody נולדה ב- 1905 בברקלי קליפורניה) שזכתה שמונה פעמים בתואר אלופת ווימבלדון בשנים 1927, 1928, 1929 , 1930, 1932, 1933, 1935, ו- 1938, ואת הלן ג'ייקובס המיוסרת ואליס מארבל מלאה שמחת נעורים. הטניסאי הבריטי פרד פרי היה אלוף ווימבלדון שלוש פעמים ברציפות בשנים 1934, 1935, ו- 1936. 77 (שבעים ושבע) שנים חלפו עד שהופיע אתמול טניסאי בריטי נוסף בשם אנדי מארי וזכה לראשונה בטורניר מאז ימיו של פרד פרי בשנות ה- 30 של המאה שעברה. הטניסאי אמריקני דונלד באדג' הוכתר פעמיים כאלוף ווימבלדון אחרי פרד פרי. ב- 1937 לאחר ניצחונו על הברון הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן קְרָאם חביבו של אדולף היטלר וב- 1938 על הבריטי הנרי אוסטין בטרם פרצה מלחמת העולם ה- 2.

wimbledon 1912

טקסט תמונה : יולי 1912. מראהו של מגרש הטניס המרכזי בווימבלדון לפני 101 שנים. (באדיבות מועדון ווימבלדון).

perry

טקסט תמונה : שנות הזוהר של הטניס הבריטי ב- 1934, 1935, ו- 1936. הטניסאי הבריטי רב המוניטין פרד פרי (Fred Perry) זוכה שלוש פעמים ברציפות בטורניר ווימבלדון ליחידים גברים והופך לאייקון [1]. שום שחקן טניס בריטי לא זכה בטורניר ווימבלדון מאז ניצחונותיו של פרד פרי, עד אתמול 7 ביולי 1977. בחלוף 77 שנים שיחזר אתמול שחקן הטניס הבריטי אנדי מארי את הצלחתו של פרד פרי לאחר שניצח אתמול המשחק הגמר ליחידים את הסרבי נובאק דג'וקוביץ' בתוצאה 0:3 (באדיבות מועדון ווימבלדון).

ווימבלדון – יולי 1934. משחק הגמר ליחידים : פרד פרי מנצח את  ג'ק קרואופורד (Jack Crawford נולד בניו סאות' וולס אוסטרליה ב- 1908) בתוצאה החלקה 3 : 0 (6 : 3, 6 : 0, ו- 7 : 5).

ווימבלדון – יולי 1935. משחק הגמר ליחידים : פרד פרי מנצח את גוטפריד פון קראם (גרמניה) בתוצאה החלקה  3 : 0  (6 : 2 , 6 : 4 , 6 : 4).

ווימבלדון – יולי 1936. משחק הגמר ליחידים : פרד פרי מנצח את הגרמני – נאצי גוטפריד פון קראם חביבו של הקנצלר אדולף היטלר בתוצאה החלקה 3 : 0 (6 : 1 , 6 : 1 , 6 : 0).

הערה א' : פְרֶד פֶּרִי זכה גם פעם אחת באליפות אוסטרליה (Australia Open) ב- 1934. ב- 1935 העפיל שוב למשחק הגמר באליפות אוסטרליה אך הפסיד לאוסטרלי גֶ'ק קְרוֹאוּפוֹרְד. פרד פרי זכה פעם אחת באליפות צרפת (רוֹלָאן גָארוֹס) ב- 1935 בה ניצח את הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן קְרָאם.

הערה ב' : פְרֶד פֶּרִי זכה בעשור ה- 30 גם שלוש פעמים באליפות ארה"ב (US  Open). ב- 1933 ניצח את הטניסאי האוסטרלי ג'ק קרואופורד, ב- 1934 ניצח את וִוילְמֶר אֶלִיסוֹן, ועשה זאת שוב ב- 1936 נגד האמריקני דוֹנַלְד בַּאדְג'.

[1] במשחק הגמר בטורניר ווימבלדון ב- 1877 ניצח ספנסר גור (Spencer Gore) את ויליאם מרשל (William Marshal) בתוצאה 6 : 1, 6 : 2, 6 : 4.

[2] הפרסים הכספיים שהוענקו למנצחים ולמנצחות בכל טורניר גרנד סלאם עמדו בשנת 2011 על 1.500000 (מיליון וחצי) דולר לכל מנצח ומנצחת בשני משחקי הגמר היחידים והיחידות. בשנת 2012, 2.000000 (שני מיליון) דולר לכל מנצח ומנצחת בשני משחקי הגמר ליחידים ויחידות. בשנת 2013 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) דולר לכל מנצח ומנצחת בשני משחקי הגמר ליחידים ויחידות .

לאחר מלחמת העולם ה- 2 עלה לגדולה הטניסאי האמריקני ג'ק קריימר (Jack Kramer נולד בלאס ווגאס – נבדה ב- 1921) אלוף ווימבלדון ב- 1947. בימיו הורשו ליטול חלק בתחרויות הטניס רק טניסאים חובבים [1]. ג'ק קריימר היה טניסאי מוכשר ובעל חוש לעסקים שהשפעתו על התפתחות הטניס המודרני הייתה עצומה. מכיוון שראה כי ניצחונותיו בטורנירי הטניס מביאים לו כבוד אבל לא כסף החליט להפוך לטניסאי מקצועני ובד בבד להיות אמרגן של להקה מקצוענית שנדדה ברחבי ארה"ב ועשתה ביזנס . גֶ'ק קְרֶיימֶר צירף ללהקתו שחקני טניס מוכשרים בעלי פוטנציאל כמו הרומנטיקן רִיצֶ'ארְד אָלוֹנְזוֹ "פַּאנְשוֹ" גוֹנְזָאלֶס וגם את אלופי העבר של ווימבלדון וארה"ב שצברו מוניטין כמו בּוֹבִּי רִיגְס (Bobby Riggs), טֶד שְרוֹדֶר (Ted Schroder) , טוֹנִי טְרָאבֶּרְט (Tony Trabert), ורבים אחרים. האמריקני טֶד שְרוֹדֶר היה אלוף ווימבלדון ב- 1949 . האמריקני בַּאדְג' פָּאטִי זכה בטורניר ב- 1950. היהודי – אמריקני דִיק סַאבִיט עשה זאת ב- 1951 ואחריו האוסטרלי פְרָנְק סֶדְגְ'מַאן ב- 1952. האמריקני וִויק סֵיְישֶס זכה ב- 1953. הטניסאית אמריקנית לואיז ברואו הייתה אלופה בשנים 1948, 1949, 1950 ושוב כעבור חמש שנים ב- 1955, הנערה האמריקנית מוֹרִין קוֹנוֹלִי שבטרם מלאו לה עשרים זכתה בשלוש אליפויות ב- 1952, 1953, ו- 1954. הטניסאי הצ'כוסלובקי יָרוֹסְלָאב דְרוֹבְּנִי (ייצג את מצרים) ניצח בווימבלדון ב- 1954. האמריקני טוֹנִי טְרָאבֶּרְט היה אלוף ב- 1955. האמריקנית השחורה אַלְתִּ'יאָה גִיבְּסוֹן והברזילאית מריה בואנו שלטו בווימבלדון בשנים 1960 – 1957. ואז הגיעה השליטה האוסטרלית בהדרכת המנטור הָארִי הוֹפּמַאן (Harry Hopman נולד בסידני ב- 1906) ועמה השמות שהעניקו לאוסטרליה את המוניטין העצום שלה בענף הזה, בתחרויות ה- Grand slam וגם תחרויות גביע דייויס : לוּאִיס הוֹאד היה אלוף ווימבלדון בשנים 1956 ו- 1957, אשלי קופר אלוף ווימבלדון ב- 1958 נִיל פְרֶיְיזֵר אלוף ווימבלדון ה- 1960 ורוֹד לֵיְיבֶר אלוף ווימבלדון בשנים 1961, 1962, ו- 1969 (שניהם איטרי יד ימין), רוֹי אֶמֶרְסוֹן אלוף ווימבלדון בשנים 1964 ו- 1965 וג'ון ניוקומב בשנים 1967, 1970, ו- 1971 . לידם בלטו בעשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת שתי אלופות ווימבלדון האוסטרליות מַרְגָרֶט סְמִית' – קוֹרְט ואִיבוֹן גוּלָאגוֹנְג – קָאוּלִי. בשעה שאלכס גלעדי ירש ב- 1974 את דן שילון בתפקיד מנהל מחלקת הספורט כבר עלו לגדולה אלופים חדשים , האמריקני סְטֶן סְמִית' אלוף ווימבדלון ב- 1972, הצ'אלנג'ר הרומני אִילִי נַאסְטָאסֶה, הצ'כוסלובקי יָאן קוֹדֶש מנצח ווימבלדון ב- 1973, האמריקנים גִ'ימִי קוֹנוֹרְס והטניסאי השחור אָרְתּוּר אָש הזוכים ב- 1974 ו- 1975, השוודי המנומס והמדויק בְּיוֹרְן בּוֹרְג מי שהיה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976 , האמריקנית כְּרִיס אֵוֶורְט והצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַאוְורָטִילוֹבָה , ואחריהם האמריקני חם המזג ג'ון מקנרו בן ה- 18 שהדיח את בְּיוֹרְן בּוֹרְג מפסגת ווימבלדון ב- 1981. לאחר ניצחונו הסנסציוני של האמריקני הזועם ומהיר החמה על השוודי קַר הרוּח יצא העיתון האמריקני "Herald Tribune) בהכרזה דרמטית ומדויקת : "תמה תקופת הקרח – החלה תקופת האש". אחרי ג'ון מקנרו מלכו בווימבלדון הנער הגרמני בן ה- 17 בּוֹרִיס בֶּקֶר והשוודי סְטֶפַאן אֶדְבֶּרְג. אלה פרחו בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשנים 1984 – 1979 ויורשו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984. כשמוטי קירשנבאום ז"ל התמנה למנכ"ל רשות השידור כבר צצו שחקנים חדשים ושחקניות חדשות : אַנְדְרֶה אָגָאסִי, פִּיט סַאמְפְּרָאס, הגרמנייה שְטֶפִי גְרָאף, והשווייצרית מרטינה הינגיס.

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל היה אוהד נלהב של משחק הטניס ורחש כמוני הערכה רבה להיסטוריה הארוכה והפנטסטית של טורניר ווימבלדון. בהיותו איש טלוויזיה (וותיק ממני) היה עֵד להתפתחות הסימביוזה וקשרי הגומלין בין הטכנולוגיה הטלוויזיונית ולווייני התקשורת לבין אירועי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים לרבות טורנירי הטניס של ה- Grand slam בכלל ו- ווימבלדון בפרט. זמני הצפייה הנוחים במשחקי ווימבלדון האיצו את שידורם הישיר. בתקופת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 סייע בידי מוטי קירשנבאום להכניס את השידורים הישירים של ווימבלדון – גברים ונשים לסל הצריכה של תרבות הצפייה בשידור הציבורי הישראלי. לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ובתולדות חטיבת הספורט שלה אפשר לי מוטי קירשנבאום בקיץ 1996 לשדר ישיר את המשחקים החשובים בטורניר מעמדת שידור באצטדיון המרכזי בווימבלדון. הטסתי את השדר אורי לוי ואת הפרשן עמוס מנסדורף ל- ווימבלדון.

savit

טקסט תמונה : 1951. ווימבלדון. היהודי – אמריקני ריצ'ארד "דיק" סאביט (Richard “Dick” Savitt) נולד בניו ג'רסי ארה"ב ב- 1927) [סעיף 1] מנצח במשחק הגמר את הטניסאי האוסטרלי קן מגרגור (Kenneth “Ken" McGregor) בתוצאה 4:6, 4:6, 4:6. (באדיבות מועדון ווימבלדון).

[1] דִיק סָאבִיט זכה ב- 1951 גם באליפות אוסטרליה לאחר שניצח במשחק הגמר את האוסטרלי קן מגרגור.

[2] תחרויות הטניס של ה- Grand slam נפתחו לראשונה בפני טניסאים וטניסאיות מקצועניים ב- 1968. המשחקים האולימפיים נפתחו לראשונה בפני ספורטאים וספורטאיות מקצועניים באולימפיאדת ברצלונה 199.

sedgman

טקסט תמונה : 1952. טורניר הטניס של ווימבלדון. ראשית השליטה האוסטרלית .האוסטרלי פרנק סדג'מאן (Frank Sedgman נולד במאונט אלברט במדינת וויקטוריה באוסטרליה בשנת 1927) [1] מנצח במשחק הגמר ליחידים את הצ'כוסלובקי ירוסלאב דרובני (Jaroslav Drobny) בתוצאה 1:3 במערכות (6:4, 2:6, 3:6, 2:6). הנסיכה הבריטית מרינה מעניקה על פי המסורת את הגביע לזוכה שהופך מודל הערצה וחיקוי בארצו. פרנק סדג'מאן נחשב לאחד מהאבות המייסדים של הטניס האוסטרלי לדורותיו. (באדיבות מועדון ווימבלדון).

sedgman 2

טקסט תמונה : 1951. ווימבלדון. הצמד האוסטרלי המפורסם פרנק סדג'מאן (שני משמאל) וקן מקגרגור [1] (ראשון משמאל) מנצחים במשחק הגמר בזוגות גברים את הצמד ירוסלאב דרובני (שני מימין) מצ'כוסלובקיה ואריק סטארג'ס (Eric Sturgess) מדרום אפריקה [2] בתוצאה 2:3 במערכות (6:3, 2:6, 3:6, 6:3, ו- 3:6). (באדיבות מועדון ווימבלדון). 

[1] הטניסאי האוסטרלי קנת' "קן" מקרגור היה שלוש פעמים Runner up באליפות אוסטרליה בשנים 1948, 1949, ו- 1950. כמו כן היה Runner up פעם אחת בווימבלדון ב- 1951. ב- 1952 עלה סוף כל סוף בידו לזכות בטורניר Grand slam באליפות אוסטרליה, כשגבר על יריבו המושבע וידידו פְרָאנְק סֶדְגְ'מָאן.

[2] הטניסאי הדרום אפריקני אֶרִיק סְטֶארְגֶ'ס היה Runner up באליפות צרפת (רולאן גארוס) ב- 1947משנוצח ע"י ז'וזף אסבות'  ושוב Runner up באליפות ארה"ב ב- 1948 שם הפסיד לפאנשו גונזאלס.

[3] פְרָנְק סֶדְגְ'מָאן ניצח פעמיים גם באליפות אוסטרליה הטניס בשנים 1949 ו- 1950 את יריבו הוותיק קֶנֶת' "קֶן" מֶקְגְרֶגוֹר. פראנק סדג'מאן העפיל פעם למשחק הגמר באליפות צרפת (רוֹלָאן גָארוֹס) ב- 1952 והפסיד ליְרוֹסְלָאב דְרוֹבְּנִי . פְרָאנְק סֶדְגְ'מָאן היה גם פעמיים אלוף ארה"ב בשנים 1951 ו- 1952. ב- 1951 ניצח את האמריקני וויק סיישס וב- 1952 גבר על גָארְדְנֶר מוֹלוֹי.

הטניס הבינלאומי עבר סדרת מהפכים ושינויים חלקם דרמטיים מאז שנות ה- 20 וה- 30 של המאה שעברה. בטכנולוגיה שלו (מחבטים, מיתרי המחבטים, וכדורים), באופנה (פעם לבשו הגברים רק מכנסיים לבנים וחולצות לבנות והנשים עטו שמלות לבנות), וגם בסגנון המשחק. הטניס המודרני הוא הרבה יותר מהיר ואגרסיבי. השחקנים של העת החדשה כמו בּוֹרִיס בֶּקֶר, אִיבָן לֶנְדֵל, ג'וֹן מֶקֶנְרוֹ, גוֹרָאן אִיוָואנִיסֶבִיץ', רוֹגֶ'ר פֶדֶרֶר, פיִּט סַאמְפְּרָאס, נובאק דג'וקוביץ, חואן מרטין דל פוטרו ואחרים מוכשרים להעניק לכדור בעת חבטות הפתיחה שלהם לא רק תאוצה פנטסטית של יותר מ- 200 קמ"ש אלא יודעים להקנות למעוף הכדור הצהוב הקטן תכונות אווירודינאמיות ומסלול תעופה עקום. מאמן הטניס הנודע האמריקני ניק בולטיירי (Nick Bollettieri בן 86 היום) תמך לחלוטין באחיזת המחבט בשתי ידיים בעל חבטת ה- Backhand (אחיזה שנודעה בשם Two Handed Backhand) ושינה לחלוטין את יסודות המשחק כשהורה לחניכיו ללפות את המחבט בשתי ידיים (במקום ביד אחת) בתנועת ההחזרה. הטניסאית האמריקנית קריס אוורט (Christine Marie Evert) הייתה הראשונה שהשתמשה באחיזת שתי ידיים בחבטת Backhand כבר בסוף שנות ה- 60 של המאה שעברה.

evert

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה. הטניסאית האמריקנית קריס אוורט (Chris Evert) היא הראשונה שחובטת Backhand כשהיא אוחזת במחבט בשתי ידיים . (באדיבות כותב הספר "טניס" מר מרטין הטגס והוצאת הספרים "מייפלאואר". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ניק בולטיירי אימץ את סגנון שתי הידיים שהפך בארבעים השנים האחרונות לכלי נשק של נחלת הכלל (כמעט). טניסאים וטניסאיות רבי מוניטין כמו רוג'ר פדרר, מרטינה נברטילובה, שטפי גראף, איבאן לנדל, ג'ון מקנרו ואחרים שמרו עדיין על תנועת ה- Back hand הקלאסית ביד אחת, אולם טניסאי ההווה כמו נובאק דג'וקוביץ', אנדי מארי, רפאל נאדאל וגם הדור הקודם מרטינה הינגיס, ג'ים קורייר, אנדרה אגאסי, ביורן בורג, ג'ימי קונורס ועוד ועוד השתמשו בסגנון חבטת ההחזרה  Two handed backhand grip. אתמול ריאיין העיתונאי רזי ברקאי בגלי צה"ל את שחקן הטניס הישראלי שלמה גליקשטיין (השתמש באחיזה הקלסית ביד אחת ב- Backhand), אך את השאלה החשובה ביותר מדוע עברו מרבית שחקני ושחקניות הצמרת בעולם להשתמש בהחזקת המחבט בשתי ידיים בעת חבטת Backhand (במקום ביד אחת כמקובל בעבר) – הוא כמובן לא שאל.

ראשית עידן הטכנולוגיה הטלוויזיונית בעשורי ה- 20 וה- 30 של המאה הקודמת. שמם של מדעני הַדוֹר הראשון של ממציאי הטלוויזיה כמו הרוסי – אמריקני וולדימיר זווריקין, האמריקני פילו פארנסוורת', הבריטי ג'ון לוגי באיירד, האמריקני דיוויד סארנוף, הגרמני וולטר ברוך, היפני קנז'ירו טאקאנאיאגי, ואחרים – עולה לגְדוּלָה (!).

גם הטלוויזיה הבינלאומית בארה"ב, אנגליה, גרמניה, ויפן עברה שינויים טכנולוגיים דרמטיים מאז שנות ה- 30 של המאה שעברה, העידן ההוא של הדור הראשון של ממציאי הטלוויזיה הרוסי – אמריקני וולדימיר זווריקין, האמריקני פילו פארנסוורת', הבריטי ג'ון לוגי באיירד, האמריקני דיוויד סארנוף, הגרמני וולטר ברוך, היפני קנז'ירו טאקאנאיאגי, ואחרים. הטלוויזיה הגרמנית ה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) בראשות מהנדס הטלוויזיה רב המוניטין וולטר ברוך (Walter Bruch) שידרה ישיר את אולימפיאדת ברלין 1936. הטלוויזיה הבריטית שידרה ישיר ב- 1936 את משחק הגמר ליחידים – גברים בווימבלדון בו ניצח האנגלי פרד פרי את הגרמני פון קראם וזכה בפעם השלישית ברציפות בתואר והפך מודל להערצה וחיקוי. 77 שנים חלפו כאמור עד שטניסאי בריטי נוסף אנדי מארי (Andy Murray) זכה אתמול (7 ביולי 2013) שוב בתואר אלוף ווימבלדון.

ב- 7 בינואר 1926 הצליח מהנדס החשמל הבריטי ג'וֹן לוֹגִי בָּאיְיְרְד (סקוטי במוצאו) להדגים בלונדון מכונה חדשה המשדרת תמונות נעות באמצעות טכנולוגיית רדיו. בחדר חשוך בסוהו בלונדון התבוננו חברי המכון המלכותי הבריטי במודל של הקרנה טלוויזיה ראשונית בזעיר אנפין. הם ראו הבהוב מלבני קטן בגודל של חמישה ס"מ על שלושה ס"מ. האנשים ישבו מול מקלט טלוויזיה בשעה שאחרים התבוננו בדמותם בחדר אחר. אכן נראו באמת פרצופים של אנשים. זאת הייתה ראשית הטלוויזיה. ג'וֹן לוֹגִי בָּאיְירְד ביקש לשמור בסוד כמוס את עבודת מערכת הטלוויזיה שלו . הוא אפילו לא אִפשר לכתבי העיתונות לסקר את הפיתוח הטכנולוגי שלו. מערכת הטלוויזיה של ג'וֹן לוֹגִי בָּאיְירְד התבססה על הרעיון שהגה פָּאוּל נִיפְּקוֹאוּ ב- 1884. דיסק מסתובב המכיל שרשרת של עדשות ממיר את האוֹר מהדמות המצולמת לאותות אלקטרוניים היכולים להישלח ע"י קרן אלחוטית למַקְלֵט, שם הם הופכים להיות שוב אותה הדמות המופיעה על מסך פלואורוסנטי באמצעות שימוש במנורה קתודית , מכשיר שהומצא ב- 1890. סיגנל התמונה היה באיכות ירודה אך ג'וֹן לוֹגִי בָּאיְירְד כמו וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין ופִילוֹ פַארֶנְסְווֹרְת' האמין שבהמצאה הזאת טמון פוטנציאל טלוויזיוני עצום.

baird

טקסט תמונה : שנת 1926. מהנדס החשמל הסקוטי – בריטי ג'ון לוגי באירד מתבונן במנגנון הטלוויזיה המכאנית שלו בלונדון ב- 1926 הפועלת על פי עקרונות האלקטרוניקה של מהנדס החשמל הגרמני פאול ניפקואו. (מקור ובאדיבות Television-  an International history).

וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין החל לעבוד ב- 1928 בתוכנית מחקר משותפת של וֶוסְטִינְגְהָאוּס (Westinghouse), ג'נרל אלקטריק (General Electric) ו- RCA (Radio Corporation of America) שנועדה לקדם את המצאת מצלמת  ה- Video ושידורי הטלוויזיה. חטיבת הפיתוח והניסויים של וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין כללה צוות מהנדסים מוכשרים מבית מדרשה של חברת וֶוסְטִינְגְהָאוּס, הָארְלִיי יָאמְס (Harley Iams), ג'וֹן בָּאצְ'לוֹר (John Batchlor), אָרְתּוּר וָואנְס (Arthur Vance) , רָאנְדוֹל בּוֹלָארְד (Randall Ballard) ו- וו. די. רָיְיט (.Wright  W. D). החבורה הזאת השתמשה לצורך המחקר שלה במצלמת פילם 35 מ"מ כ- פרוז'קטור המייצר את סיגנל התמונה מפני שטרם הייתה קיימת אז שפופרת המצלמה. הפרוייקט התקדם היטב. ב- 17 באוגוסט 1929 הציג וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין את ההישג הטלוויזיוני המזהיר שלוֹ בפני מנהלי שתי החברות האמריקניות : RCA  ו- WESTINGHOUSE. הוא וולדימיר זווריקין שידר סיגנל טלוויזיה לעבר שבעה מקלטי טלוויזיה (Receivers) בעלי גודל מסך של כ- 18 ס"מ (כ- 7 אינטשים) שהציב באזור המזרחי של פיטסבורג (Pittsburgh) בירת פנסילבניה ועוד מקלט טלוויזיה כזה בביתו שלו. המקלטים דמויי קופסאות כונו על ידו קִינֶסְקוֹפּ (Kinescope) . משמעות המונח : להניע – Kineo לראות -Scope. וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין קיבל אישור מרשויות העיר פיטסבורג להשתמש מאוחר בלילה (בעת שהאזרחים נמים את שנתם) במָשְדֵר (Transmitter) רדיו של גלים קצרים מדגם KDKA Conrad  לצורך שידור הטלוויזיה הניסיוני שלו. בכל שבעת המקלטים המוצבים בחדרים חשוכים התקבלה בבירור תמונת טלוויזיה . זאת הייתה פריצת דרך חשובה מאין כמוה.

בחודש אפריל של שנת 1931 נמסר באנגליה כי חברת האלקטרוניקה EMI (ראשי תיבות של Electric and Musical Industries Ltd) החלה במחקר שידורי טלוויזיה משלה. החברה האמריקנית  RCA נכנסה כשותף שקט לפרוייקט ונשיאה דֵייוִיד סָארְנוֹף רכש מייד % 27 ממניות החברה. ב- 24 בינואר 1934 חשפו מעבדות הטלוויזיה של EMI הבריטית את מצלמת הטלוויזיה הראשונה של החברה . על הפרויקט היה אחראי ד"ר ג'יי. די. מֶקְגִי (Dr. J. Mcgee). חברת  EMI הציגה סטנדרט שידור של 240 קווים ב- 25 פריימים בשנייה אחת. ב- 14 בינואר 1935 הגישה וועדת סֶלְדְסוֹן (Seldson) את המלצות השידור הטלוויזיוני באנגליה לסֵיר קינגסלי ווּד (Sir Kingsly Wood) בדבר שידורי טלוויזיה ברחבי הממלכה הבריטית. שתי חברות הטלוויזיה האנגליות הראשונות "בָּאיְירְד טֶלֶוִויזְ'ן" (Baird Television Ltd.) ו- "מָארְקוֹנִי EMI" (נקראה באנגלית : EMI Marconi Ltd.) הממוקמות בלונדון, סיפקו את הציוד הטכני. סטנדרט השידור הבריטי היה 240 קווים ב- 25 פריימים (Frames) של צילום בשנייה אחת. שתי החברות לא שיתפו ביניהן כל פעולה ושמרו בסוד את הפיתוחים הטכנולוגיים שלהן.

מן ההיבט הטכני צילומי הטלוויזיה מבוססים על מנגנון הראייה של עין האדם . עין האדם שומרת בתאי הזיכרון שלה את התמונה במשך זמן קצר (נאמד בפחות ממאית שנייה) לאחר שהיא נעלמה למעשה . אנו רואים על מסך הטלוויזיה כל הזמן תמונה רצופה אחת בעוד התמונות על המסך מתחלפות בקצב של 25 תמונות (Frames) בשנייה אחת. התמונה המתקבלת על מסך הטלוויזיה נובעת מתנועה של קרן אלקטרונית הסורקת במהירות עצומה מאות קווים אופקיים המקבילים זה לזה לרוחבו של המסך. קרן האור הזאת נעה במהירות של 12000 (שניים עשר אֶלֶף) ק"מ בשעה וסורקת כל קו שני 25 פעמים בשנייה אחת . מספר הקווים שונה במעט בשלוש שיטות השידור הידועות. 80 מדינות בעולם ובראשן מרבית מדינות מערב אירופה וגם מדינת ישראל משדרות בשיטת הצבע PAL (ראשי תיבות של Phase Alternation Lines) בעל 625 קווים, פרי פיתוח גרמני. 54 מדינות בעולם ובראשן צרפת ורוב מדינות מזרח אירופה לרבות רוסיה משדרות בשיטת הצבע SECAM (ראשי תיבות של Sequentional Couleur a Memoire) עם 819 קווים, פרי טכנולוגיה צרפתית. צרפת החלה במחקר ה- SECAM ב- 1956 והכניסה אותו לשידור מבצעי ב- 1967. כל מדינות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ שהובילה את הגוש הקומוניסטי החליטו לאמֵץ את שיטת ה- SECAM הצרפתית בשל העוינות למערב גרמניה ממציאת שיטת ה- PAL. ארבעים וחמש (45) מדינות בעולם ובראשן ארה"ב משדרות בשיטת הצבע האמריקנית NTSC (ראשי תיבות של National Television System Committee) עם 525 קווים, פרי אמצאתם של מהנדסי הטלוויזיה האמריקניים. מומחי טלוויזיה בינלאומיים שבחנו את הנושא בדייקנות קבעו כבר מזמן כי שיטת השידור הגרמנית ב- PAL היא המוצלחת והטובה ביותר .

קרן האור האלקטרונית מתחילה את תנועת הסריקה שלה בחלקו העליון של המסך. בשעה שהקו התחתון מואר חוזרת הקרן אל הקו השני מלמעלה . צורת הסריקה הזאת משאירה את מסך הטלוויזיה מוּאַר ומונעת הבהובים. התמונות הרצות על מסך הטלוויזיה עושות זאת בקצב של 25 פעמים בשנייה אחת והקרן הסורקת את הקווים יוצרים למעשה שתי תמונות או שני שַדוֹת נפרדים בזמן , אך רשתית עין האדם קולטת אותם ומתרגמת אותן לתמונה אחת. כל מצלמות הטלוויזיה באשר הן של הדוֹר הראשון , המוצבות באצטדיוני הכדורגל, בהיכלי הקונצרטים או באולפני השידור , והמצַלמות את התמונה המופיעה על המסך שלהן (הצלם רואה כל הזמן את התמונה שהוא מצלם באמצעות ה-Viewfinder המורכב על המצלמה שלוֹ) היו מורכבות משלושה חלקים. העדשה, לוח המורכב ממיליוני תאים פוטו – אלקטריים, וקַתוֹדָה. הקתודה פועלת כמו כלי ירייה המְיַידָה אלקטרונים. העדשות ממקדות את התמונה אל הלוח הפוטו – אלקטרי שבו הופך כל תא את אנרגיית האוֹר למטען חשמלי. העוצמה משתנית בהתאם לעוצמת התאורה וכמות האור. מצלמת ה- Video כמו מנגנון הראייה של עין האדם זקוקה ראשית דבר לאוֹר כדי לראות. האלקטרונים הנפלטים מן הקתודה מציפים בלא הרף את המטען החשמלי. אנרגיית החשמל יוצרת פעימות תכופות שהן תרגום של התמונה המקורית לזרם אלקטרוני. לאחר שהפעימות האלקטרוניות עוברות תהליך של הגברה ואִפְנוּן (Modulation) הן משודרות אל מקלט הטלוויזיה ומפעילות את קרן האור האלקטרונית במסך. הקרן הזאת היא המשרטטת על פני נורת המסך את התמונה המקורית שנקלטה בעדשת המצלמה. כדי להבטיח את הסינכרון והתיאום המדויק של הקרינה האלקטרונית במצלמה, מועברים כל הזמן אותות תיאום (Synchronizing Pulses) יחד עם סיגנל ה- Video.

חברת Marconi EMI הייתה מתקדמת וטובה יותר בפיתוחי הטלוויזיה שלה באנגליה מהחברה של ג'וֹן לוֹגִי בַּאיְירְד "Baird Television". היא הצליחה לייצר בנובמבר 1936 סטנדרט שידור טלוויזיוני מתקדם בן 405 קווים שזכה להצלחת שידור וקידם את האבולוציה של התעשייה. קביעת תכני השידור (Programming) ב- EMI נוהלה בהצלחה גדולה ע"י סֶסִיל מַאדֶן (Cecil Madden). ססיל מאדן מנהל התוכניות והמפיק הראשי של רשת הטלוויזיה הבריטית של ה- BBC שהחלה לפעול בנובמבר 1936. הפקות הפנים והחוץ שנערכו בקרבה יחסית למרכז השידורים בלונדון כללו קונצרטים, דרמות והצגות תיאטרון, וגם תחרויות אגרוף, קְרִיקֶט וטֶנִיס . בפברואר 1937 נבחר ונקבע סיגנל השידור בן 405 קווים של "Marconi EMI" לסיגנל המוביל במדינה בשל האיכויות הבולטות והטובות יותר משל חברת התקשורת המתחרה "Baird Television". זהו ציון דרך חשוב בעידן התפתחות שידורי הטלוויזיה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה היום. ב- 1936 הקים שירות השידור הבריטי ה- BBC רשת הטלוויזיה משלוֹ והפך לגורם התקשורתי החשוב ביותר באנגליה. הקושי העיקרי האמיתי באנגליה היה ייצור מקלטי טלוויזיה (Receivers) בשל העלות הגבוהה וכתוצאה מכך מכירתם הקלושה לאוכלוסייה. חברות רבות כמו Marconi , Baird , Cosser , Ferranti , GEC , HMV , Ecko  ואחרות עסקו בייצור מקלטי טלוויזיה. ב- 1937 נמנו פחות מ- 3000 (שלושת אלפים) מקלטי טלוויזיה בכל לונדון. צריך להוסיף כאן שלחדירתו המוקדמת של ה- BBC לעסקי שידור הטלוויזיה כבר ב- 1936 היה גם חִסרון טכנולוגי. הבריטים הנהיגו שיטת שידור בת 405 קווים בימי הטלוויזיה הראשונים. מדינות אירופה והעולם שמיסדו את רשתות הטלוויזיה בארצותיהן מאוחר יותר מה- BBC, בשנת 1945 לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 והֵילַך ובשנות ה- 50 של המאה הקודמת, אימצו תקני שידור מודרניים יותר מ- 405 הקווים של ה- BBC הבריטי [2].

נציבות התקשורת הפדראלית האמריקנית ה- FCC (ר"ת של Federal Communications Commission), קבעה כבר בתחילת שנות ה- 40 כי רשתות הטלוויזיה בארה"ב ישדרו על פי תקן טכנולוגי של 525 קווים. מדינות אירופה ובראשן איטליה, גרמניה, שוודיה, נורווגיה, הולנד, בלגיה, שווייץ אימצו את התקן של 625 הקווים. צרפת אימצה את תקן 819 קווים . אנגליה מצאה את עצמה לפתע בצרה טכנולוגית. העברת תוכניות לשידור בטלוויזיה מסטנדרט אחד למשנהו נעשה באמצעות יחידת המרה טכנולוגית הקרויה , Standard Converter . הבעיה הייתה במוניטורים הבריטיים שתוכננו על פי מפרטים של 405 קווים. אנגליה לא הייתה יכולה לייצא את מקלטי הטלוויזיה שלה לעולם הרחב . ה- BBC עבר לשָדֵר בשיטת PAL עם 625 קווים בשנת 1964. ה- BBC רשם לעצמו נקודות זכות רבות כרשת טלוויזיה ציבורית כבר בראשית הדרך . ב- 21 ביוני 1937 העביר ה- BBC בראשותו של מנהל התאגיד גֶ'רָאלְד קוֹק (Gerald Kock) בשידור ישיר בטלוויזיה (באמצעות הטכנולוגיה של חברת התקשורת Marconi EMI) את משחק הפתיחה של טורניר ווימבלדון בטניס בין ג. ל. רוג'רס לבין בָּאנִי אוֹסְטִין. ה- BBC שידר ישיר את משחקי הטורניר בקיץ 1937 לרבות משחק הגמר לגברים  בו גבר האמריקני דוֹנָאלְד בָּאדְג' על הגרמני גוֹטְפְרִיד פוֹן-קְרָאם בשלוש מערכות חלקות 6 : 3, 6 : 4, ו- 6 : 2. כ- 2000 מקלטי טלוויזיה בלבד היו אז  בלונדון והפריפריה.

von kram

טקסט תמונה : 1937. ברלין. הטניסאי הגרמני – נאצי בן האצולה הברון גוטפריד פון קראם (משמאל) קד קידה בפני הפיהרר אדולף היטלר ומקבל את ברכתו בטרם צאתו לווימבלדון וניסיונו השלישי לזכות באליפות היחידים. מימין, שר הפנים ווילהלם פריק (במעיל ארוך). שני משמאל במדים צבאיים זהו שר הספורט הגרמני הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן בממשלתו הנאציונאל סוציאליסטית של אדולף היטלר. הקנצלר אדולף היטלר טיפח בהתמדה את הספורטאים והספורטאיות הגרמניים וראה בהצלחתם אחד מהתנאים ללכידות האומה והפגנת מרץ הנעורים שלה. (באדיבות "אולימפיה צייטונג" / Olympia zeitung).

[1] ראה נספח : סיפרו של אנטוני סמית' : “TELEVISION – An International History”

[2] ראה נספח : סיפרו של אנטוני סמית' : “TELEVISION – An International History”

badge 1

טקסט תמונה : יולי 1937. ווימבלדון . משחק הגמר ליחידים גברים. האמריקני דונלד באדג' (מימין) והגרמני הברון גוטפריד פון קראם עולים לכר הדשא במגרש המרכזי. דונאלד באדג' ניצח את גוטפריד פון קראם בתוצאה 0:3 במערכות (3:6, 4:6, ו- 2:6). מדהים לדעת שהטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC  הייתה שם כבר לפני 80 שנים ב- 1937, והעבירה אז את המשחק בשידור ישיר. הערה : שלושת ניצחונותיו של פרד פרי בווימבלדון צולמו ע"י מצלמות פילם בנות 35 מ"מ ושודרו ביומני חדשות בבתי קולנוע. (באדיבות אולימפיה צייטונג / Olympiazeitung).

walter bruch

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. האצטדיון האולימפי המרכזי. מהנדס האלקטרוניקה הראשי של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch, משמאל) בוחן את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה. המצלמה נראית כמו תותח צילום. משקלה היה כמעט רבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים כדי לתפעל אותה. מצלמת ה- Video הזאת הייתה זקוקה לאור יום בהיר וחזק כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

baseball 1939

טקסט תמונה : 17 במאי 1939. ניו יורק. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC משדרת ישיר ב- 17 במאי 1939 (באמצעות מצלמת Video אחת בלבד) בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה והספורט בארה"ב משחק בייסבול ממגרש "בייקר פילד" (Baker Field) במאנהאטן בין שתי האוניברסיטאות של קולומביה ופרינסטאון. השידור הישיר ההיסטורי ל- 1000 (אֶלֶף) מחזיקי מקלטי טלוויזיה בבתיהם בעיר ניו יורק היה צעד ראשון בסימביוזה הבלתי נמנעת שנכרתה בין הטלוויזיה הבינלאומית לדורותיה לבין הספורט הבינלאומי לדורותיו. לא נותר שום זיכרון צילומי מאירוע הבייסבול ההוא משנת 1939 מפני שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו כיצד להקליט את סיגנל ה- Video. (באדיבות ארכיון NBC).

יש להוסיף לסקירת הטלוויזיה הקצרצרה הזאת עוד שני ציוני דרך טלוויזיוניים שקידמו לאין שיעור את השידור הישיר והעקיף של  אירועי הספורט הרלוואנטיים. בשנת 1956 המציא מהנדס האלקטרוניקה הראשי של חברת AMPEX האמריקני צ'ארלס גינזברג את מכונת ההקלטה VTR שאפשרה לראשונה את הקלטת סיגנל ה- Video. ההמצאה הזאת שינתה את פני הטלוויזיה לעד. ב- 1961 המציא מהנדס הטלוויזיה הראשי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בוב טראקינג'ר (Bob Trachinger) יחדיו עם נשיא חטיבת הספורט של הרשת רון ארלדג' (Roone Arledge) את ההילוך החוזר (Instant Replay). גם ההמצאה הזאת שינתה לעד את שידורי הספורט בטלוויזיה.

VTR

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זהו מודל חדש של מכונת הקלטה VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) פרי המצאתה של חברת AMPEX ב- 1956, המוכשרת להקליט את סיגנלי ה- Video וה- Audio על רצועה מגנטית שרוחבה 2 אינטשים (קצת יותר מ- 5 ס"מ). המודל הזה היה ממוקם בשעתו בקומה השנייה – קומת ה- Master בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה : ההיסטוריה של המצאת הטלוויזיה והתפתחותה הטכנולוגית הפנטסטית מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) לרבות קשרי הגומלין של עם אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם – נסקרת בהרחבה רבה בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב , וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

משחק הטניס נוצר באקראי עבור הטלוויזיה. ממציא משחק הטניס בנה משטח קטן שאורכו 23.77 מ' ורוחבו 8.43 מ', ויצר מבנה של ספירת נקודות חמקמקה מיוחדת במינה. יתרון 0:40 עדיין איננו מבטיח זכייה במשחקון ובנקודה. מניין הנקודות כולל בתוכה מערכת דרמות קטנות שבנויות נדבך על נדבך ואשר מתפוצצות ומגיעות לסיומן בתוך שניות מאז תחילתן, ומלוות באין סוף הפסקות קלות בדרך לניצחונו הסופי של מי מהמתחרים, שיאה של הדרמה הסופית . די להתבונן בשחקן חובט מכות הפתיחה בטרם החבטה כדי להיכנס בקלות לעוביה של הדרמה . ניתוח טלוויזיוני של משחק חצי הגמר של ווימבלדון 2013 בין שחקנים שווי כוחות נובאק דג'וקוביץ' וחואן מרטין דל פוטרו וגם של משחק הגמר בין אנדי מארי לנובאק דג'וקוביץ' מסביר כיצד בנויה הדרמה ומדוע היא מעוררת הזדהות עמוקה של הצופה עמה . לכך יש להוסיף את מהירות הכדור שמשוגר לעבר היריב לאחר חבטת הפתיחה במהירות של 200 קמ"ש, ו/או את חילופי המהלומות הרקטיות במהלך המשחק השוטף. אנדי מארי ונובאק דג'וקוביץ' מעדיפים לשחק מהקו האחורי אך אין הדבר מפחית מעוצמות הדרמות הקטנות . חישוב פשוט מראה כי כדור הטניס האלסטי צובר בעקבות חבטת הפתיחה תאוצה ממוצעת של 55 מטרים בשנייה אחת (גם הודות לטכנולוגיה של המחבטים המודרניים ששזורים בהם מיתרים וגידים איתנים). כלומר כדור הפתיחה עובר כברת דרך בת כ- 15 מטרים מהקו האחורי של השחקן היריב ועד נחיתתו במלבן של השחקן המקבל בתוך שתיים אולי שלוש עשיריות השנייה. התנועה המהירה מאוד של כדור הטניס איננה מאפשרת התמודדות ארוכה. אחד משני השחקנים ו/או השחקניות ייכנע מוקדם בתוך שניות. בעת ההפסקות שבין הגשת פתיחה אחת לבאה אחריה מאפשרת ל- 20 מצלמות הטלוויזיה של ה- BBC שנוכחות באצטדיון לסקר מקרוב מאוד את מחזות הייאוש , האכזבה, והתקווה נחלתם של שני השחקנים ו/או השחקניות. גם ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion). מצלמות הטלוויזיה אינן מחמיצות דבר מה עוד שמדובר בשני אובייקטים בשתי פיגורות בלבד הניצבות על כר הדשא. הן בוחנות כל תו בפניו של השחקן ו/או השחקנית ומפני שהן רבות כל כך חלקן מתפנות לעקוב אחרי הקהל הגדול המתאסף ביציעי אצטדיון לרבות פרטים מוכרים וידועי שם בתוכו. תוצאת הצילום של ה- BBC היא מרתקת ומצמידה לכורסא מאות מיליוני צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם. גם אותי. כאמור החלה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC את מסורת הכיסוי ב- 1937, מסורת שנשמרת בהצלחה רבה. BBC 1 ו- BBC 2 מייחדים כ- 130 (מאה שלושים) שעות שידורים ישירים ומוקלטים לסיקור טורניר ווימבלדון ומשלם מידי שנה לוועדה המארגנת עבור התענוג הזה כ- 13.000000 (שלושה עשר מיליון) דולר.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לכסות את טורניר ווימבלדון ב- 1973. הסיקור לבש ופשט צורות והיקפו נבע מאופיים של המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה השונים לדורותיהם. בטורניר ווימבלדון של 1980 נקרתה למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי הזדמנות להעביר בשידור ישיר את המשחק בשלב השני בין אלוף ווימבלדון השוודי ביורן בורג לבין שלמה גליקשטיין. נסים קיוויתי ישב באולפן בירושלים ושידר ישיר את המשחק Off tube. לפתע החל לרדת גשם כבד בווימבלדון והמשחק הופסק והמשכו נדחה למחרת. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן יוסף "טומי" לפיד ז"ל שסייר בבניין חדשים לבקרים כשהוא עוקב באדיקות אחרי פעולות הניהול של מנהל הטלוויזיה . יוסף "טומי" לפיד נתקל באקראי במסדרון ב- מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי בתום השידור הישיר של ביורן בורג – שלמה גליקשטיין, שידור ישיר שנקטע בשל מזג האוויר הסוער בלונדון. הוא התעניין לדעת בעלויות השידור הישיר שריתק מדינה שלמה למסך הטלוויזיה המונופוליסטי. אלכס גלעדי היה ישיר וכֵּן וענה לו חיש מהר, כלהלן : "עבור זכויות השידור אנחנו משלמים 1500 (אלף וחמש מאות) דולר במסגרת חברותינו ב- EBU וה- Share שלנו ב- EBU' אולם עבור השימוש ה- Unilateral בלוויין ה- Primary שילמנו כ- 7000 (שבעת אלפים) דולר נוספים (הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT העבירה את המשחק בשידור ישיר באמצעות רשת קווי הקרקע (Microwave) הפרוסה לאורכה ורוחבה של אירופה). יוסף "טומי" לפיד נחרד מהעלויות הכספיות. הוא אמר לאלכס גלעדי כי הוא מבזבז כספי ציבור ומשחית אותם לריק. יוסף "טומי" לפיד התלונן אצל מנהל הטלוויזיה יצחק"צחי" שמעוני כיצד הוא מאשר לאלכס גלעדי להתנהל בצורה רשלנית כזאת. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני נדם. הוא פשוט שתק. יוסף "טומי" לפיד לקח את היוזמה והחליט במקומו : "אלכס גלעדי אינני מאשר לך לשדר ישיר מחר את המשכה של ההתמודדות בין ביורן בורג לשלמה גליקשטיין . זה עולה יותר מידי כסף וזה לא כל כך חשוב", טען. אלכס גלעדי לא נשאר חייב, "אם שלמה גליקשטיין יפתיע וינצח במקרה את ביורן בורג , ובטניס הכל אפשרי, תצטרך אתה להסביר למדינה שלימה כיצד זה לא אישרת לי שידור ישיר", השיב למנכ"ל ללא חשש בקול הבריטון הסמכותי שלו. יוסף "טומי" לפיד התבונן בתדהמה באלכס גלעדי ונכנע. הייתי עֵד ראייה ושמיעה לכל המחזה המשונה הזה. אני משוכנע עד היום שיוסף "טומי" לפיד ז"ל התפעל מנחישותו ומההיגיון ההגיוני של אלכס גלעדי. למחרת אחה"צ התיישב שוב נסים קיוויתי בעמדת שידור ה- Off tube באולפן בירושלים אולם כגודל הציפייה כך הייתה גודל האכזבה. שלמה גליקשטיין הובס ע"י ביורן בורג, והעיתונאי נחום ברנע עט על המציאה, וכה צייץ : "גליקשטיין איננו גליק כל כך גדול".

טורניר ווימבלדון הראוותני והאטרקטיבי ביותר מבין ארבעת טורנירי הגראנד סלאם התאפשר כאמור לשידורים ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך כ- רבע מאה של שנים משום שלא פלש ללֵב ה- Prime time. משחדרו לזמן הצפייה הראשי נקטעו מייד ובבהילות על ידי מנהלי הטלוויזיה למורת רוחם של צופי הטלוויזיה בישראל חובבי טניס מושבעים, שנדדו מייד לערוץ 6 של הטלוויזיה האשמית הירדנית. תקופת הרנסאנס של שידור טורניר ווימבלדון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה נחלתי ונחלת צופיי בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993). בחודשו של פברואר 1996 סעדנו מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנוכי ארוחת צהריים במסעדת "טורקיז" בתל אביב יחדיו עם מר יאן מנקן (Jan Meneken) מחברת UFA הגרמנית המחזיקה בהפצת זכויות השידורים של טורניר הטניס היוקרתי ברחבי העולם. בתום שעתיים של מו"מ נחמד שהתקיים באווירה טובה בו חיסלנו שני בקבוקי יין מרלו, ניאות מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לחתום על חוזה ארוך טווח בן שלוש שנים 1998 + 1997 + 1996 עם UFA ולשלם סכום כולל של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. 40000 דולר עבור 1996, 50000 דולר עבור 1997, ו- 60000 דולר עבור 1998 . הייתי אסיר תודה למוטי קירשנבאום. נתתי לו לדעת את זה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור נשלח שדר הטניס הנאמן שלי אורי לוי יחדיו עם הפרשן עמוס מנסדורף ל- ווימבלדון לשדר ישיר מהשטח ולדווח ממוקד ההתרחשות. בחלוף עשרות שנים של שידור טניס Off tube בא אורי לוי על שכרו. הגיע לו לשבת לבסוף בעמדת שידור בהיכל הטניס הנפלא והמהודר של ווימבלדון לאחר שנים רבות של שידור מהמוניטור בירושלים. אהבתי את אורי לוי.

סוף הפוסט מס 695. הועלה לאוויר ביום שני- 17 ביולי 2017.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *