פוסט מס' 700. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 700 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 8 באוגוסט 2017.

——————————————————————————————

פוסט מס' 700. (דיווח 2). אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017 (13.8.2017 – 4.8.2017). רעידת אדמה. אמפליטודה. תבוסתו של הַאָצָן הג'מייקני יוסיין בולט + מומחי הא"ק של "כאן" וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מירי נבו, מולי אפשטיין, אלי אילדיס, ו- גלעד וויינגרטן. ערוץ Eurosport שמשדר אף הוא ישיר את לונדון 2017 הפך לאויב הטלוויזיוני של "כאן". בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לִבָּם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה. הייתי שָם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק הראשונות ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. (דיווח 2). פוסט מס' 700. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 7 באוגוסט 2017.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

גיל מרקוביץ' מ- רשת א' של רדיו "כאן".

1. תוכנית המדע בהגשתה של העיתונאית – שדרנית גיל מרקוביץ' ברשת א' ברדיו "כאן" היא יותר מ- Super מעניינת. אין לי מושג מי זאת גיל מרקוביץ'. מעולם לא שמעתי את שמה ואף פעם לא ראיתיה. היא מפיצה מידע ו- מגישה אותו באופן חם, קולח, ונבון. לעולם לא הייתי מגיע אליה אל גיל מרקוביץ' אם לפניה רשת א' לא הייתה משדרת את "רגעי קסם".

העיתונאי הוותיק יעקב בר-און כותב ל- "מעריב המוסף".

2. הפוסט רחב הידיים של העיתונאי יעקב בר-און שהתפרסם ב- "מעריב המוסף" (יום שישי – 4 באוגוסט 2017) תחת הכותרת "אתה ראשון יא קצ'ה" שעוסק בפועלו ומורשתו ההיסטוריים החשובים העצומים של שמעון כהנר ובני דורו – ראוי ביותר לקריאה ועיון. אולם יעקב בר-און חוזר על חטא קודמיו בשעה שהוא מפרסם תמונה היסטורית נוסטלגית של לוחמי יחידת 101 ההיא מ- 1954 בפיקודו של אריאל שרון, מבלי שהוא מזהה איש מהנוכחים בה. לא בסדר. אנוכי מזהה בתמונה הזאת רק את ירמי ברדנוב ז"ל, אהרון דווידי ז"ל, יאיר תל צור ז"ל, ו- מאיר הר ציון ז"ל. ארבעה לוחמים מתוך 16 המופיעים בתמונה הישנה.

פוסט מס' 700. (דיווח 2). אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017 (13.8.2017 – 4.8.2017). אמפליטודה. האצן הג'מייקני יוסיין בולט + מירי נבו + מולי אפשטיין + גלעד וויינגרטן. שידורים ישירים בערוץ "כאן" בהרצה. בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לִבָּם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה. הייתי שָם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק הראשונות ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. (דיווח 2). פוסט מס' 700. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שני – 7 באוגוסט 2017.

הקדמה בטרם יריית הזינוק (1). יוסיין בולט + מירי נבו + מולי אפשטיין + אלי אילדיס + גלעד וויינגרטן.

תבוסתו של האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט האלוף האולימפי (8 מדליות זהב בשלוש אולימפיאדות של בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016, ואלוף ושיאן העולם בריצת 100 מ' באליפות העולם ה- 13 ב- א"ק של ברלין 2009, בתוצאה 9.58 ש') בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 17 ב- א"ק – לונדון 2017 (בחצות הלֵיל של 5 באוגוסט 2017) לשני האצנים האמריקניים ג'אסטין גאטלין וקריסטיאן קולמאן, לא הפתיעה אותי. אולם היא תפסה את שני ציוותי השידורים הישירים של "כאן" וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, בלונדון – מירי נבו ומולי אפשטיין ובאולפן בארץ – אלי אילדיס וגלעד וויינגרטן לא מוכנים, מבולבלים, וגם אחד מהם שמשנה את דעתו ב- 180 מעלות על פי כיוון הרוח ומתי שמתחשק לו, ולא על פי העובדות שצצות בשטח. גלעד וויינגרטן שאמור לתמוך את הובלת השידור בארץ ע"י אלי אילדיס התגלה שוב לא רק כפרשן בדימוס מגוחך אלא כבעל אישיות פתטית. בטרם יריית הזינוק ל- ריצת הגמר ל- 100 מ' במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017 שאל אותו אלי אילדיס באולפן, שאלת טריוויה כלהלן : "…איך אתה התרשמת מהכושר של יוסיין בולט…?" גלעד וויינגרטן ממהר להשיב בהחלטיות ומצהיר בפני אלי אילדיס וצופי הטלוויזיה של "כאן" בזו הלשון כ- האי לישנא : "…אני הייתי מהמר עליו על יוסיין בולט בריצת הגמר ל- 100 מ'…", כשהוא מתעלם לחלוטין בניתוח שלו מהאצן האמריקני ג'אסטין גאטלין וכלל לא מזכיר את שמו במהלך הדיון כאופציית זכייה. למחרת בליל ראשון – 6 באוגוסט 2017 עשרים וארבע שעות אחרי זכייתו הסנסציונית של אותו ג'אסטין גאטלין במדליית הזהב (שגלעד וויינגרטן החביא את שמו מהציבור) ויוסיין בולט לקח רק את מדליית הארד, התעניין המנחה באולפן אלי אילדיס אצל גלעד וויינגרטן אודות תבוסתו זאת של הפייבוריט הראשי (יוסיין בולט), ושאל את הפרשן לשעבר שאלת המשך מהערב הקודם, משהו כלהלן (כשהוא מתכוון לתבוסתו של יוסיין בולט באותה ריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות לונדון 2017) : "תגיד לי…האם הכתובת הייתה על הקיר…?". גלעד וויינגרטן הפרשן בדיעבד לא מִצְמֵץ, לא המתין אפילו שנייה אחת, וירה, "…כן, הכתובת הייתה על הקיר…". אתה מקשיב לפרשן האופורטוניסט הלזה, ולא מאמין לטקסט שהוא מגלגל בכזאת קלות. OK, אם אכן הכתובת הייתה על הקיר מדוע מר גלעד וויינגרטן לא קרא אותה ערב קודם לכן, בטרם יריית הזינוק, אלא רק אחריה…??? אלא רץ לספר לחבר'ה שהוא מהמר על יוסיין בולט…??? הנחתום ה- מהמר, עושה את עבודתו Off tube מהארץ, ומוכיח שוב כי הוא "פרשן מתמרן" וכי ה- יֶדָע שלו מוטל בספק. חווֹת דעתו לא שוות הרבה. מומחיותו במקרים לא מעטים פשוט איננה אמינה. השואל והמראיין אלי אילדיס מציג אומנם הגשה ממלכתית באולפן "כאן" של לונדון 2017, אולם הנחייתו איננה שְנוּנָה וגם לגמרי בלתי עיתונאית. הוא אלי אילדיס היה אמור לומר ולהעיר למומחה שלו, כדלקמן : "…היי מר גלעד וויינגרטן רק רגע אחד…אֶמֶש אמרת כי אתה מהמר על יוסיין בולט…אם כך…אם הכתובת הייתה חקוקה על הקיר…מדוע אתה כמומחה לא ראית אותה, לא התרעת, ולא קראת אותה עבור הצופים שלנו…? ומוסיף, "…ולפתע אתה מתמרן… ועושה ככה Switch תפנית כזאת של 180 מעלות…???". אלי אילדיס הממלכתי מילא פיו מים (לא בסדר) בעוד הפרשן שלו שכח את הצהרת ההימור שלו ערב קודם. שום עורך ו/או מפיק ב- "כאן" לא קם מכיסאו ולא העיר לגלעד וויינגרטן, שאולפן הטלוויזיה של "כאן" איננו מוסד להימורים אלא גוף תקשורת שפועל ומדווח על סמך עובדות ונימוקים. אגב, אותו הפרשן האופורטוניסט הוותיק, שכאמור עושה את עבודתו Off tube מאולפן "כאן" בארץ, טעה בפרשנות החיזוי שלו בעוד ריצת גמר ל- 100 מ', זאת של הנשים, ופִסְפֵס גם בתחרות הגמר בזריקת דיסקוס לגברים. מר גלעד וויינגרטן הרעיף על האָצָנִית הג'מייקנית אליין תומפסון (Elaine Thompson) אין קץ שבחים בטרם יריית הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים, והניח על ראשה זֵר עלי זית בטרם עֵת. בעודו שר את שיר ההללויה שלו לאליין תומפסון, דאג להמעיט מ- סיכוייהן של שתי יריבותיה הראשיות והמוכשרות מאוד, האצנית האמריקנית טורי בואי (Tori Bowie) וגם האצנית מחוף השנהב מארי ז'וזה טאלו (Marie Josee Ta Lou), ולהרחיק את איומיהן הממשיים מהפייבוריטית שלו אליין תומפסון. ולא רק זאת, הוא אף דאג להשמיע באוזניו של אלי אילדיס ובאוזני צופיו את חוות דעתו כי האצנית ההולנדית הגבוהה דפנה סחייפרס (Daphne Schippers, קומתה 1.83 מ') לא תהיה ברשימת הזוכות במדליות. אלי אילדיס הממלכתי מצטייר כנטע זר באולפן. הוא מאפשר לאופטיובניק גלעד וויינגרטן להתחפש לנביא שקר מבלי שהוא המנחה מתערב ומעיר לפרשן ה- דֶמֶה שלו, ולא חוקר ולא שואל שאלות ביקורת. כצופה מהצד נדמה לי שעל פי הבנתו של אלי אילדיס קיימות שתי ישויות נפרדות באולפן, והאחריות על פיזור המידע השגוי בתחום המומחיות של המקצוע מוטלות על כתפיו של פרשן ה- Off tube בלבד. אם זה כך, הרי שמדובר בטעות טלוויזיונית – עיתונאית מרה. אי אמינותו של גלעד וויינגרטן רוויה ב- שפע של ביטחון עצמי היא מחלה מידבקת. חוק הכלים השלובים פועל במלוא עוזו. אלי אילדיס הממלכתי הופך לזָחוּח.

ובחזרה לעניין הקודם שלי : גלעד וויינגרטן ניצב ברגע זה במרחק של שנת אור ממקורות המידע וההתרחשויות במחנות האתלטים והאתלטיות של לונדון 2017. הוא לא ביקר מעולם במחנות האימונים של האצנים והאצניות הג'מייקניים. הוא לא שוחח מעולם עם יוסיין בולט ולא נפגש אף פעם פנים אל פנים עם אליין תומפסון. הוא פרשן אופטיובניק שמלקט אינפורמציות מגופים מתווכים כמו ה- Internet ומדורי הספורט בעיתונים וממה שהוא רואה פה ושם בערוצי הטלוויזיה. הקשר שלו עם הא"ק הבינלאומית הוא אמצעי ולא בלתי-אמצעי. הוא רחוק מהמוקד. גלעד וויינגרטן שוב כושל בהערכות והנבואות שלו. הפייבוריטית שלו הג'מייקנית אליין תומפסון נדחקה בכלל למקום החמישי בריצת הגמר ל- 100 מ' לנשים ואילו האצנית ההולנדית דפנה סחייפרס זכתה במדליית הארד. ניגוד מוחלט לדברי הפרשנות של גלעד וויינגרטן. בבכורה ובמדליית הזהב זכתה טורי בואי בתוצאה של 10.85 ש'. מדליית הכסף הפכה לרכושה של מארי ז'וזה טָאלוּ, וההולנדית דפנה סחייפרס לקחה את מדליית הארד בתוצאה של 10.96 ש'. האצנית מיוריאל א'הורה (Murielle Ahoure) אף היא מחוף השנהב דורגה במקום הרביעי בזמן של 10.98 ש'. הפייבוריטית של גלעד וויינגרטן הג'מייקנית אליין תומפסון דורגה רק במקום החמישי גם כן בתוצאה של 10.98 ש'. מיקומו של גלעד וויינגרטן פרשן א"ק Off tube במרכז ה- Frame של אולפן "כאן" בארץ אולם מרוחק מאוד מלב האירוע המתקיים בלונדון 2017, מעיד גם משהו על רמת ההפקה, שיקול הדעת, וההעדפות של אנשי "כאן". "כאן" עלה לאוויר ב- 15 במאי 2017 וכבר בחלוף שלושה חודשים הוא מצטייר כ- עסק עלוב בתחום הקונקרטי הנדון של כיסוי אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק של לונדון 2017.

הפרשן בשטח באצטדיון האולימפי ב- לונדון 2017 מולי אפשטיין הוא איש חכם ו- נבון אולם הוא לא מבין, ו/או לא רוצה להבין, ו/או אולי לא הסבירו לו כי הוא הוטס לאצטדיון האולימפי בלונדון 2017 על תֶּקֶן של פַּרְשָן ולא נשלח לעמדת השידור של "כאן" לשמש "פקק" ו- למלא את התפקיד של שדר מס' 2. סייע לשדרנית המובילה מירי נבו. מולי אפשטיין נחשף בלונדון 2017 בכל כורחו כאיש טלוויזיה בעייתי שמתרוצץ לשווא בין תפקידו הרשמי כפרשן לבין משאת נפשו להיות שַדָּר מוביל. הוא איננו חפץ להיות Second hand של מירי נבו. מולי אפשטיין הוא לבטח הפיגורה החשובה בעמדת השידור בלונדון 2017. הוא ללא ספק ידען בתחום אולם מחמיץ שוב ושוב את שליחותו. מולי אפשטיין לא הוטס ללונדון 2017 כדי לשמור על כיסאה המתנדנד של מירי נבו. אין זה תפקידו להושיט יד לשדרנית המובילה הנופלת. היא מספיק מבוגרת ובוגרת לתמוך בעצמה ו- להעריך את חולשותיה ויתרונותיה ללא עזרתו. תפקידו לפַרְשֵן ולנתח את נסיבות וסיבות הניצחונות והכישלונות של האתלטים המתמודדים על הבכורה במגוון המקצועות השונים בלונדון 2017, לרבות הסברים מתמטיים + פיסיולוגיים + אנטומיים, ובתוכם מדוע יוסיין בולט הוּבַס, לא לפתע, ע"י שני האצנים האמריקניים ג'אסטין גאטלין וקריסטיאן קולמאן. כולם שונים וחוזרים את תופעת הזינוק הכבד והמסורבל של יוסיין בולט בן 31 ואת זמן התגובה הממושך שלו הנוגע להתנתקות ממתקן הזינוק. יוסיין בולט הוא אתלט גבה קומה (1.96 מ' + משקל 95 ק"ג) בעל מסת גוף גדולה. הנתונים הללו ידועים לכולם. בשביל הסמוך לו מזנק הספרינטר האמריקני הצעיר בן 21 קריסטיאן קולמאן שגובהו 1.74 ומשקלו 70 ק"ג. בשביל הקיצוני מס' 8 מזנק ה- "סבא" ג'אסטין גאטלין בן 35 ו- 1/2 ש- שֵיבָה בצורת חוטי כסף כבר זרקה בשיערו אולם כוחו עדיין במותניו. קומתו של ג'אסטין גאטלין היא 1.85 מ'. הוא שוקל 82 ק"ג. ובכן, השרירים הארוכים והגדולים של יוסיין בולט אמורים להעניק לו כישרון ו- יכולת ביצוע של צבירת מהירות והגברת התאוצה בתחרויות ריצה למרחקים קצרים, אולם אין לו שום עדיפות על ג'אסטין גאטלין וקריסטיאן קולמאן בזינוק מהאדנים. האצן המהיר והטוב בעולם מזה עשור יוסיין בולט  מניע את מסת גופו ממהירות 0 (אפס) כמו מתחריו. כשהוא מעביר את המוט להילוך החמישי צובר יוסיין בולט מהירות של קצת יותר מעשרה מטרים בשנייה אחת. השאלה הגדולה בהתפתחות העלילה בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בלונדון 2017, הייתה פער הזמן שחולף בין הִמָצְאוּת מסת גופו במהירות 0 (אֶפֶס) ועד ההגעה לשיא מהירות הריצה של 10 מטרים בשנייה אחת. זהו הוויכוח הגדול. זאת היא הדילמה. האם יוסיין בולט היה מסוגל לחפות בלונדון 2017 על חולשת הזינוק שלו בתוספת מיידית של עוד ועוד תאוצה שלו במהלך תחרות הריצה כדי להגיע מהר ככל האפשר לשיא המהירות שלו ? בעשר השנים האחרונות מאז היותו בן 21 הוא תמיד צלח את המשימה והתמיד בניצחונותיו על יריביו. אולם שאלת הפער בין תגובת הזינוק המסורבל והאיטי לבין תהליך צבירת התאוצה איננה היחידה. עוד עניין ונושא חשוב עומד כאל על הפרק והוא הפחתה במהירות הריצה הכללית הממוצעת של יוסיין בולט ודעיכתו האיטית בשיעורים מזעריים בין שנת השיא שלו בקיץ 2009 בברלין שָם קבע את שיא העולם שלו בריצת 100 מ' בתוצאה 9.58 ש' לבין התוצאה שקבע כעת בריצת הגמר ל- 100 מ' בלונדון 2017, רק 9.95 ש' (מדליית ארד) מול 9.92 ש' של ג'אסטין גאטלין 9.92 ש' (מדליית זהב) ו- 9.94 ש' של קריסטיאן קולמאן (מדליית כסף). מולי אפשטיין (פרשן יָדְעַן ו- כֵן, שבהחלט ראוי להערכה אם יידע לשמור על מוסד הפרשנות הייחודי בענף ה- א"ק המורכב ולא יצטרף כל פעם מחדש למסע הפטפטנות של המובילה שלו, מירי נבו) עלה על עניין דעיכתו של יוסיין בולט מאז 16 באוגוסט 2009 באליפות ברלין כשקבע את שיא העולם 9.58 ש' בהיותו בן 24, ועד ימינו אלה של 5 באוגוסט 2017, אולם לא תרגם אותה למונחים מתמטיים עבור צופיו, וגם לא השתמש בהגדרה, "…יוסיין בולט פגיע…". הוא גם לא העלה לדיון קונקרטי את האיום הגדול והמבעבע שרוחש לו מהצד ג'אסטין גאטלין בטרם יריית הזינוק. אנוכי לוקח את נתוני מהירות הריצה של יוסיין בולט ב- 2009 וב- 2017 ומשתמש בהם כדי להבין כי חולשתו של האצן המפורסם ביותר ורב התהילה ביותר, איננה נעוצה רק בזינוק האיטי שלו. יוסיין בולט ניזוק ב- 2017 גם בגלל מהירות ריצתו שדעכה במשך השנים. ובכן, ב- ברלין 2009 בעת שקבע את שיא העולם שלו 9.58 ש', הייתה מהירות ריצתו (הממוצעת) של יוסיין בולט שווה ל- 10.44 סנטימטרים במאית שנייה אחת, ו/או 10.44 מטרים בשנייה אחת. פער של כ- 3.9 מ"מ בכל מאית שנייה (בממוצע) לרעתו של יוסיין בולט (ליתר דיוק : יוסיין בולט של 2017 בלונדון מפסיד (בממוצע) בכל מאית שנייה מתוך ה- 995 מאיות השנייה שקבע בריצת הגמר ב- 5 באוגוסט 2017 (הקנו לו רק מדליית ארד) מרחק של 3.882 מ"מ בהשוואה ליוסיין בולט של 16 באוגוסט 2009 בברלין. הפסד מרחק של 3.882 מ"מ בכל מאית שנייה מצטבר בסופו של דבר למרחק של כ-  3.90 מ' / 3.70 מ' על קו הסיום של ה- 100 מ' (ליתר דיוק : 3.862 מטרים). מהירות ריצתו עכשיו ב- אליפות העולם של לונדון 2017 לאחר שקבע זמן של 9.95 ש' פחתה ל- 10.05 סנטימטרים (בממוצע) במאית שנייה אחת, ו/או 10.05 מטרים בשנייה אחת. מדובר בפער האטת מהירות שיטתי של יוסיין בולט שנמשך בהדרגה 8 (שמונה) שנים מאז היותו בן 24 ועד עכשיו, גיל 31 שלו, פער זמן האטה מצטבר של 37 מאיות השנייה לכל המרחק של 100 מ'. כמו כן נוצר פיגור (ב- ממוצע) סביב 39 / 37 ס"מ לכל עשרה מטרים ו/או פיגור מצטבר של סך 3.90 / 3.70 מטרים לכל מרחק הריצה של ה- 100 מ'. יוסיין בולט רץ ב- לונדון 2017 את סך ה- 100 מ' ב- 37 מאיות השנייה לאט יותר מאשר בברלין 2009. אם נתרגם את פער הזמן המצוין לעיל למרחק, הרי שיוסיין בולט של 2009 היה מקדים את יוסיין בולט של 2017 על קו הסיום בכמעט ב- 4 (ארבעה) מטרים. זינוקו של יוסיין בולט בעל המסה הגופנית הגדולה מהאדנים היה תמיד כבד, מסורבל, ו- איטי. גם בצעירותו. אבל עכשיו הוא גם פחות מהיר מבעבר. הוא פשוט רץ לאט יותר. אילו התחרות בלונדון 2017 הייתה נערכת למרחק 105 מ' ו/או ל- 110 מ', אני מניח שתוספת התאוצה של יוסיין בולט הייתה מעניקה לו מקדמה זעירה כלשהי ובסופו של דבר הוא היה זוכה בזהב, אולם התחרות היא כידוע למרחק 10000 (רבבה) ס"מ ואף לא מ"מ נוסף מעבר לכך (!). נכון שמולי אפשטיין נגע בדעיכתו של יוסיין בולט אולם הוא השתמש בהגדרה ספרותית מבלי להשתמש בעובדות מתמטיות. אף על פי כן אנוכי מדגיש שוב כי על צווארו של הפרשן מולי אפשטיין מותקן ראש מתמטי ואנליטי. הוא איש מוכשר שחייב להעביר את הידע שלו בתחומי המתמטיקה, הפיסיקה, והפיסיולוגיה (הנוגעים ל- א"ק) ברמה פופולארית למען צופיו. הם כמהים אליו.

המנצח ג'אסטין גאטלין 9.92 ש' הקדים את קריסטיאן קולמאן ב- 2 מאיות השנייה, 9.94 ש', ואת יוסיין בולט ב- 3 מאיות השנייה, 9.95 ש'. בתרגום של זמן למרחק הקדים ג'אסטין גאטלין את קריסטיאן קולמאן ב- 20.16 ס"מ (בממוצע) ואת יוסיין בולט ב- 30.24 ס"מ (בממוצע). התבוננות בשבעת ה- Replays של ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים (האחרון מביניהם של המפסידן יוסיין בולט ב- SSMׂ) שמייצרות חמשת ניידות השידור של קבוצת הטלוויזיה של IAAF ו- 100 מצלמותיהן, מגלה כי ג'אסטין גאטלין גמא את המרחק ב- 44 צעדים. קריסטיאן קולמאן עשה זאת באמצעות 47 צעדים וחצי. יוסיין בולט ביצע את המשימה ב- 41 צעדי ריצה. שבעת ההילוכים החוזרים מראים גם שקריסטיאן קולמאן ויוסיין בולט דוחפים את עצמם ממתקן הזינוק ברגל שמאל שלהם בעוד רגלם הימנית הן שמבצעות את הצעד הראשון. ג'אסטין גאטלין דוחף את עצמו ממתקן הזינוק ברגל ימין ויוצא ברגל שמאל. הכיסוי הטלוויזיוני של ה- IAAF מאריך עד למאוד את משך חוויית השיא הטלוויזיונית. זהו מותר הצפייה האישי שלי במוניטור הטלוויזיה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב בהשוואה לצופים הישובים ביציעי האצטדיון האולימפי בלונדון.

הרחבה לאחר יריית הזינוק (2). יוסיין בולט + מירי נבו + מולי אפשטיין + אלי אילדיס + גלעד וויינגרטן.

מירי נבו ומולי אפשטיין בעמדת השידור בלונדון -2017 במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017 (1).

ה- נהי, הבכי, והקינה החוזרים ונשנים (ושוב חוזרות ונשנות) של מירי נבו בטלוויזיה אודות ריצתו האחרונה של יוסיין בולט היא עיתונאות קלושה. מירי נבו הפטריוטית מעריצתו של יוסיין בולט מוצאת את מפלטה בקלישאות נוסטלגיות מתקתקות. כמה פעמים אפשר לומר לצופים שלה, "…יוסיין בולט אני אתגעגע אליך…אתה תחסר לנו…יוסיין בולט נשאת את הא"ק על כתפיך, יוסיין בולט שיווקת את הא"ק במו הישגיך…וכולי…". השדרנית המובילה מדברת כמעט בדם לבה. זה נכון ואני מאמין לטקסטים שלה אבל מדובר בהפרזה. גם למרוח צנצנת דבש שלימה על באגט משני צידיו היא הגזמה. גם לאכול שלוש טבלאות שוקולד בזאת אחר זאת היא הגדשת הסאה. זאת איננה עיתונאות. לומר לרעייתך עשר פעמים ביממה "…I love you…", גם אם הטקסט נכון ו- אמיתי, הופך ל- ניג'וס. מירי נבו דואגת לחבל במו ידיה באמינותה העיתונאית מפני שנדמה שזה כל מה שנותר לה לומר. הטקסט שלה שחוזר על עצמו מאבד את טריותו ואת האקסקלוסיביות שלו. גם יורם ארבל בשלהי זקנתו הטלוויזיונית החל לזרוק לחלל האוויר שוב ושוב את המילה "…הללויה…", כאילו שבהגדרה הזאת היה טמון המפנה ש- אמור לחולל תפנית בקריירת השידור הדועכת שלו. מסתיימת ריצת חצי הגמר (המקצה השלישי) לריצת 100 מ' לגברים בהשתתפות יוסיין בולט. את מהלך הריצה הזאת בה מפסיד יוסיין בולט לאצן האמריקני קריסטיאן קולמאן מסכמת השדרנית המובילה, כלהלן : "… הוא עושה זאת…ומסיים בקלילות הרגילה שלו… שני הראשונים עולים לגמר…יוסיין בולט ירוץ הלילה בגמר של ה- 100 מטרים כאן בלונדון…אם מישהו חשש לגבי יכולתו…אם למישהו היה ספק…(איננה משלימה את רעיון הטקסט ועוברת לנושא אחר), אמר מייקל ג'ונסון באחד העיתונים, "הם צריכים לאתגר אותו, הוא לא צריך להיות במיטבו כדי לנצח אותם, אם הם רוצים לנצח אותו, אז הם צריכים להיות במיטבם…", ואז מוסיפה, "…התוצאות במקצה השלישי של חצי הגמר אומרות שקריסטיאן קולמאן האמריקני סיים ראשון בתוצאה 9.97 ש', ויוסיין בולט היה שני עם 9.98 ש…". שדרנית ה- Play by play הזאת מעבירה דף, איננה מעלה בדעתה להעלות את שמו של ג'אסטין גאטלין כאופציה בת תחרות ליוסיין בולט. היא מתעלמת ממנו וכלל לא מתייחסת אליו. האליל שלה יוסיין בולט ניצב מעל כל ביקורת וכל שיקול עיתונאי. היא נעדרת נימוקים, טועה, וגם תועה. שדרנית נֶפֶל.

הפרשן שלה מולי אפשטיין הרבה יותר זהיר ממנה. מולי אפשטיין מבין שקרה כאן משהו יסודי בעל משקל בריצת 1/2 הגמר, והרבה יותר רציני מעבר לטקסט הקליל שהביעה מירי נבו יעני אוטומטית, לפני זמן קצר, "…יוסיין בולט מסיים בקלילות הרגילה שלו…". איזה קלילות ואיזה נעליים. יוסיין בולט החלוד והמסורבל שיחק אותה כאילו הוא קליל, אבל זאת הייתה רק הצגה. הוא כלל לא היה קליל. מולי אפשטיין עלה מייד על העובדה כי לראשונה מזה עשור שנים, מסיים יוסיין בולט כסגן מנצח בריצת חצי הגמר ל- 100 מ'. הוא לפתע נראה פגיע ומאוים. על רקע ה- Replay הראשון של ריצת 1/2 הגמר הוא מולי אפשטיין מחווה את דעתו כלהלן : "…נכון זה גם המקצה היחיד פה בעצם בריצה הזאת שקיבלה קצת רוח גבית…הרוח התהפכה כאן…תראי את היתרון העצום הזה של קריסטיאן קולמאן…עוד פעם יציאה פחות טובה של יוסיין בולט…הוא עכשיו מסתכל…כמובן שהם משייטים שניהם…זה לא מאוד משמעותי…ריצת הגמר היא סיפור שונה לחלוטין…אבל יוסייין בולט מרשה לעצמו להפסיד בריצת 1/2 הגמר…זה משהו שאנחנו לא רגילים לראות…". מירי נבו שמשתתפת בדיון כ- Announcer מוסיפה משלה, "…האם קריסטיאן קולמאן מסמן לנו אולי את מה שעלול (משתמשת במילה עלול ולא עשוי) לקרות בגמר…? מי יודע…?

מולי אפשטיין תופש את חשיבות הרגע בניגוד למירי נבו. הוא אומנם איננו משתמש בשלוש המילים "יוסיין בולט פגיע…" אולם מבין שקרה פה משהו דרמטי והיסטורי. הוא מעלה לדיון תהיות ואת הטקסט הבא : "…האם יוסיין בולט מסתיר כאן משהו…אבל זה לא הכושר של יוסיין בולט מהשנים הקודמות…צריך לזכור שיוסיין בולט עשה את השיא שלו 9.58 ש' ב- 2009, ומאז לונדון 2012 שם קבע 9.63 מ' הוא נמצא בדעיכה…השאלה אם האחרים עם המומנטום שלהם, אפוא שה ייפגש, את זה נדע יותר מאוחר…". ה- אנאונסרית מירי נבו מתערבת ומתעלה על עצמה (לחיוב). היא משתמשת בדימוי קולנועי, ומציגה את קריסטיאן קולמאן כמטפורה של האקדח שמופיע במערכה הראשונה… והאם הוא קריסיטיאן קולמאן מסמן לנו את מה שעלול לקרות בגמר…".

אלי אילדיס וגלעד וויינגרטן באולפן לונדון 2017 בארץ במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017.

אלי אילדיס מסכם את ריצת 1/2 הגמר השלישית בהשתתפות יוסיין בולט, ואומר כלהלן : "…יוסיין בולט יודע שאין מה להוציא יותר מידי אנרגיה…עוד מעט הדבר באמיתי…תראו את הנון שלנטיות של יוסיין בולט ב- 15 המטרים האחרונים…הוא מעיף מבט בקריסטיאן קולמאן…הוא כמעט פותח שם בשיחת חולין…". אלי אילדיס אמור להיות שדר סמכותי וממלכתי, אולם כמו כמו מירי נבו גם הוא איננו מבין כמעט דבר ב- א"ק, ואיננו צופה את הסכנה הפוטנציאלית שמבעבעת מכיוונו של ג'אסטין גאטלין. הוא מרדים את גלעד וויינגרטן החלוד ומשגר אליו בוא בעת את השאלה הזאת : "…איך אתה התרשמת מהכושר של יוסיין בולט…?". גלעד וויינגרטן משיב לו באריכות : "…הוא הפתיע אותי לטובה…נראה לי שהוא הולך לקחת את ריצת הגמר…נכון שקריסטיאן קולמאן היה מאוד חד בזינוק…יש גם את אקאני סימבינה הדרום אפריקני ויש גם את הג'מייקני יוהאן בלייק…אבל נראה לי שההאטה הזאת שהוא עשה שם בסוף…הייתה…אם הוא היה גומר את הריצה הזאת… תראה איזה צעדים ענקיים…41 צעדים, היחיד בעולם שמסוגל לגמור 100 מ' ב- 41 צעדים…זה פשוט מדהים…תראה זה לא יוסיין בולט של 2009…בברלין הוא עשה את ה- 9.58 ש'…אבל בולט זה בולט…תראה איזה צעד נפלא…איזה קלילות…וכאן אתה רואה שהוא האט לגמרי…אני הייתי מהמר עליו בגמר…". גלעד וויינגרטן (כמו מירי נבו) מתעלם לחלוטין מקיומו של ג'אסטין גאטלין. הוא בכלל לא מזכיר את שמו, לא מנתח את היכולות שלו, ולא את האיום המפורש שהוא מפיק ומייצר בכיוונו של יוסיין בולט. נָאדָה. ג'אסטין גאטלין כלל לא קיים מנקודת מבטו של גלעד וויינגרטן. קיימים רק יוסיין בולט וקריסטיאן קולמאן. מדהים וגם מביך ומוזר מאוד באותה מידה. גלעד וויינגרטן מתעקש להפוך את עצמו לשֶבֶר כְּלִי קבל עם ועדה. מדובר באיש א"ק לשעבר שחושף את עצמו On air כפרשן דֶמֶה, דעתן אופורטוניסט ופרשן מגוחך שמפרשן מהרהורי לבו (העיקר שהמנחה אלי אילדיס נעדר כל ידע והבנה בתחום מרשה לו לקשקש ולא מתערב). לא ייתכן ואין זה אפשרי לנתח את מערכת הסיכויים בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בלונדון 2017 מבלי לקחת בחשבון את ג'אסטין גאטלין, מבלי להעריך את סיכוייו, ו- מבלי להזכיר כלל את שמו במאבק על הבכורה. גלעד וויינגרטן ממשיך בפרשנות שלו : "…אני מאמין שהקרב יהיה בין קריסטיאן קולמאן לבין יוסיין בולט…(שוב הוא איננו מזכיר ומתעלם מג'אסטין גאטלין), אתה רואה את הקלילות…אתה רואה את הצעדים האחרונים הענקיים האלה…אף אחד לא יכול לו ב- 20 / 30 מטרים האחרונים…כשהוא פותח שם את המבערים את הצעדים הענקיים שלו… הבחור הזה 1.96 מ'…צריך לזכור ענק ענק…האחרים נראים על ידו כמו מארץ ליליפוט…". מדובר בפרשן א"ק שָחוּק שמנותק לגמרי ממוקדי ההתרחשויות. אילו אלי אילדיס היה מנחה מוביל בעל שיעור קומה הוא לא היה מניח כל כך בקלות לאותו גלעד וויינגרטן שמפיק ומייצר עבורו ועבור הצופים טקסטים שגויים וכמות מילים ברמה של פטפטנות טלוויזיונית. אלי אילדיס, תגיד לי מה פירושו של הטקסט המביך שמשגר אליך גלעד וויינגרטן, "…אף אחד לא יכול לו ליוסיין בולט ב- 20 / 30 מטרים האחרונים…???". דווקא ג'אסטין גאטלין וקריסטיאן קולמאן כן יכולים לו, והם גם הוכיחו זאת בריצות חצי הגמר והגמר. אילו אלי אילדיס היה בעל מינימום ידע ומינימום הבנה בתחום ענף ה- א"ק, הוא היה משגר אליו לפחות שאלה אחת לא נוחה, משהו בסגנון כלהלן : "תאמר לי אדוני הפרשן המומחה כיצד קרה שלא הזכרת כלל את מועמדותו של האצן האמריקני ג'אסטין גאטלין שקורא כבר זמן רב תיגר על עליונותו של יוסיין בולט כמי שעשוי לזכות במדליית הזהב… ? ומדוע זה התעלמת ממנו כליל בכל דברי פרשנותך והסבריך לציבור הצופים שלנו… ?". אינני מכיר את אלי אילדיס הממלכתי ו- ההגון אולם מכיוון שאין לו צל של מושג בתחום הקונקרטי הזה של א"ק, הוא מצטייר כנרפה ומעביר דָף מוקדם מידי, כאילו דבריו של גלעד וויינגרטן הם דברי אלוהים חיים ואין בלתם.

ואז מגיעה עוד פרשנות – ניחוש של אותו גלעד וויינגרטן : "…תראה זורק הדיסקוס השוודי דניאל שטאהל עשה את התוצאה היחידה…היחיד שחצה השנה את גבול 71 המטרים…אני מאמין שהשוודי שטאהל יכול לנצח…".  הזוכה במדליית הזהב בזריקת דיסקוס בלונדון 2017 היה הליטאי אנדריוס גודזיוס (Andrius Gudzius) בהישג של 69.21 מ'. דניאל שטאהל זכה במדליית הכסף בהישג של 69.19 מ'. לא התרחשה כאן כל הפתעה. אלה היו יחסי הכוחות מראש. גלעד וויינגרטן הוא פרשן א"ק כושל שהזכיר בבת אחת שוב את ניתוקו מהמוקדים, וגם את "פרשת האצן הדרום אפריקני ווייד וואן ניקרק בעת ריצת הגמר ל- 400 מטר" באליפות העולם ה- 16 שנערכה ב- בייג'ינג באוגוסט 2015, אותה שידר ישיר Off tube יחדיו מהאולפן בירושלים עם אורי לוי.

מירי נבו ומולי אפשטיין בעמדת השידור בלונדון -2017 במוצ"ש – 5 באוגוסט 2017 (2).

לא בכל יום ולא בכל לילה מתרחשת דרמה כזאת כמו תבוסתו של אצן אלוף אולימפי משולש (בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016) ושיאן העולם בריצת 100 מ' בשם יוסיין בולט בן מדינת ג'מייקה. מירי נבו ומולי אפשטיין עובדים עבודת פרך בלונדון – 2017, כמעט 24 שעות סביב השעון אולם הם החמיצו אותה. מירי נבו ממשיכה לשיר שירי הללויה בפעם המאה ליוסיין בולט כשהיא מלאת התלהבות והשתפכות בעבורו. שוב מופרחות אמרות שפר אודותיו לחלל האוויר, "הגדול מכולם"…, "לא היה דבר כזה…", "סוחב את ה- א"ק על גבו…", "משווק ה- א"ק…", ו- "זאת הריצה האחרונה שלו (בהחלט)…", וכו'. שום עבודה עיתונאית מעבר להגיגים. בנקודה הזמן הזאת ציפיתי ממולי אפשטיין לקחת את היוזמה ולהסביר את שינוי מדיניות הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) והתאחדויות הספורט הבינלאומיות לפתוח ב- 1992 את שעריהן לספורט מקצועני. האצן יוסיין בולט הוא אתלט עַל פנטסטי אולם בר מזל מפני שנולד ב- 1986 והיה יכול על פי חוק להפוך את תחביבו למקצועו. יוסיין בולט צבר עד היום מפרסים ופרסומות הון שנאמד ב- 100.000000 (מאה מיליון) דולר. האתלט האמריקני החובב ג'סי אואנס מי שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 (100 מ' + 200 מ' + קפיצה לרוחק + מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ') שב לארצו והלך להתחרות בריצות מירוצים נגד סוסים וכלבים כדי להוציא את מטה לחמו. הוא לא היחיד. אצנים ואלופים אולימפיים נפלאים ומוכשרים בעידן ספורט החובבים כמו האמריקנים האריסון דילארד ו- לינדי רמיג'ינו, הג'מייקנים הרברט מקינלי, ארתור ווינט, ג'ורג' רודן, האמריקני בובי מורו, הגרמני ארמין הארי, האמריקנים בוב הייס, ג'ים היינס, ו- טומי סמית', הסובייטי וואלרי בורזוב, ורבים אחרים (לא רק בענף הא"ק) נאלצו להיפרד מהמסלול בטרם עת, בשיא יכולתם ופופולריותם, כדי למצוא מקום עבודה ולהתפרנס. מולי אפשטיין שתק.

הצגת הרצים בשבילים בריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בלונדון 2017 מוצאת את מירי נבו מהללת את יוסיין בולט ומצמצמת את סיכוייהם של קריסטיאן קולמאן וג'אסטין גאטלין. בעת השידור הישיר שלה את ריצת הגמר בה צופים 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה היא מתעלמת לחלוטין מקיומו של ג'אסטין גאטלין מי שידיח אוֹטוֹטוֹ את יוסיין בולט מהכס, ייטול לידיו את כיתרו, ו- יהיה בתוך 9.92 שניות אלוף העולם החדש. היא צרת אופקים ועוסקת רק במאבק בין יוסיין בולט לקריסטיאן קולמאן. זהו טקסט הכיסוי שלה לאחר יריית האקדח, כלהלן : "…והם יוצאים לדרך…זינוק מצוין של קולמאן…אבל בולט, האם הוא יוכל לפתוח את הרגליים הארוכות שלו ולהיצמד לקולמאן ולעבור אותו…? יוסיין בולט זורק את החזה…השעון מורה על 9.94 ש…אבל המצלמות מתמקדות בקולמאן…האם בפעם הראשונה מפסיד בולט בגמר אליפות העולם…? האם אכן ראינו ב- 1/2 הגמר את האקדח מהמערכה הראשונה…" (היא מחמיצה ולא מזהה את המנצח ואלוף העולם החדש ג'אסטין גאטלין שהוא בעצם "האקדח המעשן" מחצי הגמר). בזה הרגע ערוץ הטלוויזיה האירופי "Eurosport" שמשדר אף הוא ישיר את לונדון 2017 הופך לאויב הטלוויזיוני של "כאן". שדר Eurosport חושף ומגלה מייד לצופיו על קו הסיום של ה- 100 מ' כי המנצח בריצה הוא האמריקני ג'אסטין גאטלין. בניגוד למירי נבו ומולי אפשטיין הוא איננו זקוק לזכוכית מגדלת, לא לזמן התבוננות נוסף בתמונת הדרמה, ולא להקרנת SSM. הוא איננו משתהה אפילו לשבריר שנייה ופוסק, המנצח בריצה הוא ג'אסטין גאטלין. מירי נבו בניגוד ל- Eurosport מתמהמהת ומושכת זמן. באיחור זמן רב היא מזהה את גיבור הסצנה הטלוויזיונית לצופיה, ואומרת כלהלן : "כן…ג'אסטין גאטלין האיש השנוא על המסלול עושה את זה וזוכה בזהב אחרי כל כך הרבה שנים שהוא מייחל לעשות את זה…". על המסלול התפתחה דרמה ספורטיבית בינלאומית – עולמית ראשונה במעלה מזה עידן ועידנים.  יוסיין בולט הובס לראשונה מזה עשור, אבל מירי נבו החמיצה אותה כליל. השדרנית החלשה הזאת לא רק משוללת קול רדיופוני. היא איננה יודעת לבנות דרמה. היא לא יודעת לשדר ישיר דרמה. והיא מזהה באיחור זמן עצום את האלוף החדש. פשוט אין לה את זה. ככה חד וחלק. צריך להקשיב לשדרני Eurosport כדי להבין עד כמה מירי נבו חלשלושה ו- לא בסדר. חוק "הכלים השלובים" פועל במלוא עוזו בעמדת השידור של "כאן" בלונדון 2017. מולי אפשטיין מחמיץ אף הוא ושותק. לפתע הוא מתעורר ומגיב. זה מה שיש לו לומר : "…אפשר להרגיש את זה את האכזבה הגדולה של הקהל…". זה מה שיש למולי אפשטיין ה- אנלייזר של "כאן" לומר לצופיו באחד המומנטים הדרמטיים בהיסטוריה העולמית הארוכה של ה- א"ק הבינלאומית. זה מה שיש לומר למולי אפשטיין פרשן הא"ק של "כאן" בשעה שעל המסלול האולימפי בלונדון 2017 מתחוללת מְרִידָה נגד הַמֶלֶך שמאבד את כיתרו. "…אפשר להרגיש את זה את האכזבה הגדולה של הקהל…". פשוט פרשן קָאלִיקֶער. נַכֶה. אַי אַי אַי מולי אפשטיין… תאמר לי בעבור זה רכשו לך כרטיס טיסה ללונדון…לספר לצופים, ש- "…אפשר להרגיש את זה את האכזבה הגדולה של הקהל…", בשעה שהכתר של המלך מתנדנד ונופל…??? השדרנית המובילה המאוכזבת מצטרפת בקול נכאים לפרשן העגום שלה, ומבשרת עוד בשורה עקרה לצופיה, "…לא נעים לומר…אנטי קלאיימקס…". עסק שידור דַל ו- עלוב. גם החבר'ה של "כאן" הם אסופה של קאליקערס נרפים. העיקר שהם משלמים זכויות שידורים יקרות ל- IAAF ע"ס של 660000 (שש מאות ושישים אלף) דולר. והעיקר השני, שהם עשו עסקת נֶפֶל עם מירי נבו, אלי אילדיס, וגלעד וויינגרטן. 

העסק הביש נמשך גם מעבר לקו הסיום. מירי נבו מחברת "רקוויאם" ליוסיין בולט ומשתפכת ב- מילות געגועים למלך מג'מייקה שג'אסטין גאטלין הסיר את כתרו מראשו רק כעת. מה שיש למולי אפשטיין ברגע זה של נפילת המלך היָשָן והכתרתו של המלך החדש הוא רק זה : "…תראי את הקהל משתולל עם קריאות בוז ל- ג'אסטין גאטלין שרוצה לחגוג שָם עם דגל ארה"ב…". פשוט בדיחה. אין מדובר בערך הפרשן ובדברי הפרשנות הללו שאינם פרשנות. מדובר במולי אפשטיין שרוצה להיות שַדָּר מוביל ומוותר על משרת הפרשן. ובכן ניידת השידור הענקית של IAAF חושפת את תמונת העשור השני ב- מילניום השלישי, כלהלן : המלך החדש ג'אסטין גאטלין כורע בכֵנוּת, בכבוד עצום, ובאצילות נפש על המסלול האולימפי בלונדון 2017 בראותו את המלך שהודח על ידו רק לפני דקה אחת. ג'אסטין גאטלין יורד על ברכיו ב- יְרְאָה תוך גילוי ריספקט גדול, ומשתחווה בגדלות הדר בפני הקיסר יוסיין בולט. היה מדובר בתמונה היסטורית שדנה בחילופי משמרות ואשר העיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" העניק לה עמוד שער שלם. אולם שני שדרני הטלוויזיה של "כאן" מירי נבו ומולי אפשטיין שישבו בעמדת שידור באצטדיון והתבוננו במעמד On line נלכדו בקלקלתם. שניהם שתקו, מילאו פיהם מים, ו- לא הביעו את דעתם. שניהם התעלמו דווקא עכשיו, נוכח הסצנה הטלוויזיונית העולמית המיוחדת שנקרית אחת לעשור. מירי נבו ומולי אפשטיין החמיצו אותה.

טקסט תמונה : חצות הלֵיל של מוצ"ש – 5 באוגוסט 2017. אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017. האצטדיון האולימפי. המלך החדש ואלוף העולם הטרי בריצת 100 מ' האָצָן האמריקני ג'אסטין גאטלין (Justin Gatlin) יורד על ברכיו, משתחווה בגדלות נפש ואצילות כֵּנָה בפני האָצָן הג'מייקני המפסיד יוסיין בולט (Usain Bolt) ומעניק לו מעמד נצח של קיסר. (צילום ב- iphone. באדיבות "כאן").

סיכום קצרצר.

הטלוויזיה באשר היא איננה מוסד שבנוי על חברות וידידות. אלא על אמינות, מהימנות, נבונות, תיאום, כבוד הדדי, והשוואת רמות של מידע. אין לערב ולערבב חברות וידידות על חשבון מהימנות המסך. אלי אילדיס אמור להתרחק מ- מעמד של "חֲבֵרוּת" מדומה עם פרשן ה- Off tube גלעד וויינגרטן כדי להפוך מחובבן נחמד למגיש ומנחה מקצוען של אולפן "כאן" בארץ המוביל את אליפות העולם ה- 17 ב- א"ק של לונדון 2017. כנ"ל מולי אפשטיין בעמדת השידור בלונדון. עליו להתנתק מכאילו "ידידות" עם מירי נבו. אמינותו והמחויבות המקצועית המקצוענית שלו לצופיו חשובות הרבה יותר מהמחויבות ה- "חברתית" שלוֹ לשדרנית המובילה שלוֹ. עורכי ומפיקי ערוץ הטלוויזיה הציבורית "כאן" חושפים את עצמם ובסמוך להם את מירי נבו, אלי אילדיס, וגלעד וויינגרטן באליפות העולם ה- 17 ב- א"ק של לונדון 2017 כתינוקות של בית רבן. בתרגום למונחים של תקשורת המונית מדובר בנמושות טלוויזיוניות. אין דבר כזה בתעשייה של תקשורת המונים וודאי לא בתעשיית הטלוויזיה. מדובר בינתיים בהפקה חובבנית לגמרי. נראה אם הפרשן מולי אפשטיין שהוא ללא כל ספק הטוב והעֶרְכִּי ביותר ברביעייה המדוברת יוכל בכוחותיו הדלים להחזיק את הראש של "כאן" מעל למים, ולשמור על האיזון של חוק "כלים שלובים".

פוסט מס' 700. (דיווח 2). אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017 (13.8.2017 – 4.8.2017). רעידת אדמה. אמפליטודה. תבוסתו של הַאָצָן הג'מייקני יוסיין בולט + מומחי הא"ק של "כאן" וערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מירי נבו, מולי אפשטיין, אלי אילדיס, ו- גלעד וויינגרטן. ערוץ Eurosport שמשדר אף הוא ישיר את לונדון 2017 הפך לאויב הטלוויזיוני של "כאן". בשנת תשמ"ג ייסדתי בהלסינקי את הפקת הטלוויזיה והשידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בבירת פינלנד. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל קיבל ואישר את מדיניות השידורים שלי. המנכ"לים שבאו בעקבותיו אורי פורת ז"ל, אריה מקל יבד"ל, ומוטי קירשנבאום ז"ל אמצו אף הם אל לִבָּם את מסורת שידורי אליפויות העולם ב- א"ק ו- תמכו בתכנון ההפקות שלי תכניתית וכלכלית. הן הפכו למִשְנָה סְדוּרָה. הייתי שָם. הפקתי, ניהלתי, וערכתי את 8 (שמונה) אליפויות עולם בא"ק הראשונות ברֶצֶף מ- 1983 עד 2001. האחרונה שבהן הייתה אליפות העולם ה- 8 שנערכה באדמונטון קנדה ב- אוגוסט 2001. מבוא טלוויזיוני – כלכלי של הימים ההם בזמן ההוא. (דיווח 2). פוסט מס' 700. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ביום שלישי – 8 באוגוסט 2017.

הצצה לסבך הניהול של של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי אוגוסט / 1983. 

פרולוג. 

רבים בטלוויזיה ובתקשורת וגם מחוצה לה הפנו אלי את אותה השאלה בעת שהותי הממושכת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, והיא : מהו לדעתי המרכיב החשוב ביותר בניווט, בניהול, ובמנהיגות שלי את חטיבת הספורט, יחידה אקטיבית במיוחד ובעלת השפעה על דמותו של השידור הציבורי, בעיקר בתחום אלפי מבצעי השידורים הישירים בארץ ומבצעי השידור הישירים הבינלאומיים בעולם ? התשובה ברורה : למעט תכונות יסוד אנושיות של יושרה, דרך ארץ, דוגמא אישית, מקצוענות ושליטה בחומר – הדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוסים שלך בצדקת דרכך והשקפת עולמך הטלוויזיונית. פועל יוצא ומסקנה שההיגיון שלי כמנווט שידורי הספורט הוא הגיוני. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האמין להיגיון הטלוויזיוני שלי והשתכנע בצדקת דרכי והשקפת עולמי. הוא התיר לי לתקוע בחודש אוגוסט של 1983 עוד סיכה צבעונית ליד העיר הלסינקי בירת פינלנד. ההכנות הטלוויזיוניות שלי שעסקו בהפקת אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק של הלסינקי 1983 החלו שנה וחצי קודם לכן לפני שעת ה- "ש". הייתה זאת הטלוויזיה הציבורית הפינית YLE שהעניקה לעולם לפני 34 שנים פנינת שידור ושיעור מאלף ואיכותי בל יישכח כיצד צריך להפיק, לכסות, ולצלם תחרויות א"ק בטלוויזיה. תרבות הספורט וה- א"ק בפינלנד הקטנה והאמיצה היא מרשימה מאין כמותה. מסורת אולימפית בת 105 שנים של הרצים הפיניים הגדולים למרחקים ארוכים ובראשם פאבו נורמי טבועה בהיסטוריה של המדינה הנפלאה הזאת שקוראים לה פינלנד ובירתה הלסינקי. הרצים הגדולים למרחקים ארוכים של פינלנד האמיצה בראשותם של מייסדי השושלת האנס קולמאיינן ופאבו נורמי השיגו בריצות ל- 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', ומרתון) בתקופה שבין אולימפיאדת סטוקהולם 1912 למשחקים האולימפיים של ברלין 1936 עשרות מדליות אולימפיות מ- זהב, כסף, וארד. צריך להבין שמדובר במדינה קטנטונת השוכנת בצפון אירופה, אוכלוסייתה בשנים ההן מנתה משהו סביב כ- 3 וחצי מיליון תושבים בלבד. זהו הישג ספורטיבי פנטסטי.

ב- 7 באוגוסט 1983 נפתחה בהלסינקי אליפות העולם ה- 1 בא"ק. מפעל ספורט בינלאומי חדש ומרתק שנמשך כשבוע ימים וחנך אותו בהצלחה ושגשוג נשיא ה- IAAF האיטלקי פרימו נביולו. תחרות עַל בפירמידת הספורט העולמי הנערכת תחת חסותו של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית), ונחשבה אז לאירוע החשוב ביותר המתקיים לפני ובטרם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. בראש ה- IAAF ניצב בשנת 1983 האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶבּיוֹלוֹ (Dr. Primo Nebiolo) רב היכולות. פרימו נביולו נבחר פה אחד לנשיא ה- IAAF בקונגרס התאחדות הא"ק הבינלאומית שנערך ברומא ב- 1981 וכיהן ברציפות 18 שנה עד יום מותו ב- 1999. הוא נולד בטורינו ב- 14 ביולי 1923 והיה שנים רבות חבר במועצה של ה- IAAF. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ היה אישיות מוכשרת ביותר ובעלת אמביציות גדולות. הוא היה גאון האִרְגוּן, השִיווּק והכלכלה בהפקת אירועי א"ק, וניחן גם ביכולות של מדינאי. ה- א"ק ברמתה הגבוהה ביותר היא מושא שידורי טלוויזיה טבעי וחלום רטוב של כל מפיק, ואשר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ העניק לה ל- א"ק את הליטוש הסופי שכה הבריק באותה אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83'. פרימו נביולו היה Promoter כריזמאטי. ה- IAAF כוועדה מארגנת עליונה והאתלטים והאתלטיות המסונפים לארגון חייבים לו תודה ענקית, בדיוק כפי ש- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) והספורטאים האולימפיים חייבים תודה עצומה לספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש. צירוף מקרים היסטורי העניק לשני האישים האלה, פחות או יותר באותו הזמן, את ההזדמנות להתייצב בפסגת המנהיגות של הספורט הבינלאומי. חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש ב- 1980 וד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ ב- 1981. פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ איש רב פעלים היה כל כך מוכשר עד שאישיותו הפכה להיות שנויה במחלוקת. זה לא סוד כי מצליחנים צוברים אויבים. צריך לומר לזכותו של ד"ר פרימו נביולו שהוא הפך במו ידיו, רעיונותיו, וכושר הביצוע שלו את הא"ק לא רק למלכת הספורט תואר שהיא וודאי ראויה לוֹ, אלא גם לביזנס כלכלי חסר תקדים בעושרו בתוך הסימביוזה המתנהלת ומתקיימת בין הטלוויזיה באשר היא לבין הספורט באשר הוא. ברמה המקומית וברמה הבינלאומית. ד"ר פרימו נביולו היה האיש שהפך את  ה- IAAF לגוף עשיר מאוד, מיליארדר, ואת האתלטים המנצחים למיליונרים. עולם הטלוויזיה ועולם הספורט הכירו מייד בכישרונותיו של ד"ר פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ.

טקסט תמונה : ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo) הנשיא רב הכישרון של  IAAF  מתקבל בכבוד רב ע"י נשיא פינלנד חובב הספורט ד"ר מאונו קויביסטו (Dr. Mauno Koivisto) בלשכתו של הנשיא בהלסינקי, בטרם אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. מאחור נראה ראש הטקס הפיני. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ד"ר פרימו נביולו מאיטליה (1999 – 1923), גאון הארגון, השיווק, והכלכלה של IAAF. (באדיבות YLE ו- IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1983. ד"ר פרימו נביולו (משמאל) עם נשיא פינלנד מאונו קויביסטו בטקס הפתיחה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי. ד"ר פרימו נביולו היה מנהיג ספורט ברמה של מדינאי. (באדיבות YLE ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" מייחד פרק נרחב לאליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד, לא רק מפני שהוא מסביר לפרטי פרטים את התפתחות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית והכספים האדירים הזורמים ממנה להתאחדות הא"ק הבינלאומית (IAAF), אלא גם בגלל שהוא מספר כיצד רשת טלוויזיה קטנה, אמיצה, ויעילה בצפון אירופה, הלא היא הטלוויזיה הציבורית ממלכתית של פינלנד – YLE, תחנת שידור בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הפיקה ושידרה בצורה יעילה, מרשימה, ונפלאה את אירוע העַל שהתקיים על אדמתה.

זהו הסיפור.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 החליט מועצת ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית לקיים מפעל בינלאומי חדש שנקרא, "תחרויות גביע העולם בא"ק ". היה לכך ביקוש טלוויזיוני . תחרויות גביע העולם בא"ק התקיימו שלוש פעמים ברציפות. הראשונה התקיימה באוגוסט 1977 בדיסלדורף. אלכס גלעדי היה השַדָּר מטעמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא נכנס לנעליו של נסים קיוויתי ובפעם הראשונה שידר ישיר תחרות א"ק בינלאומית בקנה מידה גדול כל כך. זקני הטלוויזיה זוכרים את קולו העמוק בוקע מעמדת השידור באצטדיון הגרמני בדיסלדורף בעת שידור ישיר של הריצה ההיא ל- 1500 מ', כשהוא מכריז, "כך חולפת לה תהילת עולם…", והתכוון להפסדו של האלוף האולימפי מניו זילנד ג'וֹן ווֹקֶר לרץ הבריטי סְטִיב אוֹבֶט. אלה היו הימים שאלכס גלעדי שאף להיות נסים קיוויתי השני. (הוא לא היה. נסים קיוויתי נותר האחד, היחד, והמיוחד) את תחרויות גביע העולם שנערכו ב- 1979 במונטריאול סירב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לכסות מכל מיני נימוקים וביניהם נימוק של הפרש שעות וזמנים גדול מידי בין שעון ירושלים לשעון מונטריאול. ב- 1981 ברומא ניאות יוסף "טומי" לפיד להתייחס אליהן על קצה המזלג למרות שהתחרויות נערכו באירופה ורק שעה אחת חצצה בין שעון ישראל לשעון איטליה. נִסִים קִיוִויתִּי היה השַדָּר שלנו ברומא 81'. התחרויות האלה לא הבריקו, נראו כברווז צולע, ולא זכו להֵד תקשורתי למרות כותרתן.

ואז התייצב בראש הא"ק העולמית פטרונה החדש, האיטלקי ד"ר פְּרִימוֹ נֶּבְּיוֹלוֹ איש מבריק בעל חזון וכריזמה ובעל יכולות ארגוניות ושיווקיות ברמה של מדינאי. הוא העניק לה אופק חדש . אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 83' שבאה בעקבות המפעל הקודם הייתה הצלחה כל כך מובהקת עד ששינתה את הסדר העולמי בענף הזה להרבה מאוד שנים, אולי לעַד. הטלוויזיה הפינית הציבורית חשפה את כוכבי הא"ק העולמית בצורה כל כך מוצלחת ומהנה , עד שהפכה באחת את ה- IAAF לגוף ספורטיבי עשיר כקוֹרַח ואת האתלטים המצטיינים הנמנים על שורותיו לזוכים בפרסים כספיים גבוהים . חלקם עשו זאת כפי שהתברר מאוחר יותר בעזרת שימוש בסמים ממריצים אסורים ובאמצעות סטרואידים אנאבוליים .

טקסט תמונה : שנת 1977. אנשי מועצת ה- IAAF, אחת הוועדות המארגנות החשובות ביותר בספורט הבינלאומי, בפגישה בדיסלדורף – מערב גרמניה בשנת 1977, ערב תחרות גביע העולם בא"ק בעיר. זיהוי הנוכחים בתמונה, עומדים בשורה האחורית משמאל לימין : הולט (Holt) , קאסל (Cassel), פראנסיס, מוריסון, דאסריו (Dasriaux). עומדים בשורה האמצעית משמאל לימין : לי, אגאבאני, טאקאץ', ד"ר פרימו נביולו, וויצ'יק (Wieczisk), מוקורה. עומדים בשורה הראשונה לפנים משמאל לימין : סיר (Sir), דה- קוסטה, חומנקוב, אדריאן פאולן מהולנד (נשיא ה- IAAF  בשנים 1981- 1976), הולדר, דאנץ (Danz), לאמין דיאק (Lamine Diack) מסנגל, נשיא IAAF הקודם מאז 1999, ולפני העידן החדש של הבריטי סבאסטיאן קו. (באדיבות IAAF – התאחדות הא"ק הבינלאומית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

משנולדה אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 היא משכה אליה מייד את כל אור זרקורי הטלוויזיה. מפעל גביע העולם ב- א"ק דעך ונערך בפעם האחרונה באוסטרליה ב- 1985. לאחר מכן לא יסף. אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי הייתה הצלחה כבירה ודרמטית, ובאמת החל מ- 1983 החל ה- IAAF לגלגל סכומי כסף אדירים שצמחו למאות מיליוני דולרים ממנו נהנה האיגוד בגין תשלומי זכויות השידורים. ה- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' סכום צנוע שנסב על 800000 (שמונה מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד. סכום נמוך שהתבסס על השיטה הישנה של איסוף כספים בתוך איגוד השידור האירופי (EBU) עצמו, ואשר נקראה, “Maximum Offer”. בשיטה הזאת כל רשת טלוויזיה ב- EBU מציעה את מירב התשלום שהיא מוכנה לשלם עבור זכויות השידורים של האירוע, אך להנהלת ה- EBU בהתייעצות עם ה- IAAF שמורה הפררוגטיבה לקבל או לדחות את ההצעה. לתוך הקלחת המורכבת הזאת נכנסתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , והצעתי כמי שמייצג רשת טלוויזיה קטנטונת של מדינת ישראל החברה באיגוד סכום מרבי של סך העומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. ה- EBU קיבל את הצעתי. אף על פי כן חשב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באותה תקופה שזה סכום מוגזם. בעיניו זה נראה המון כסף. יוסף "טומי" לפיד ז"ל איש הדוֹר היָשָן סבר שהוועדות המארגנות הן שצריכות לשלם לטלוויזיה מפני שהיא מסכימה להשקיע ממשאביה בכיסוי וצילום את אותם אירועי הספורט המדוברים. כמובן שהסדר הטלוויזיוני העולמי היה שונה ורשתות הטלוויזיה נדרשו לשלם זכויות שידורים תמורת קבלת רישיון לצלם את אותם אירועי הספורט הרלוואנטיים שהציבור ביקש לראותם על מסך הטלוויזיה שלו. 3000 דולר נראו ליוסף "טומי" לפיד הון תועפות. הסכום שראה לנגד עיניו היה יקר למרות שהיה ברור שמדובר בסכום אפסי במונחי תעשיית הטלוויזיה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור אותו האירוע של הלסינקי 83' זכויות שידורים בגובה של 1.500000 (מיליון וחצי) דולר. באותה שיחת הבהרה בין שנינו ב- 1982 אודות מחיר זכויות השידורים ההוא ההוא נאלצתי לקחת את יוסף "טומי" לפיד לעבר זירת ההשוואות המתמטיות, אל תורת היחסות של אלברט איינשטיין. "הכל יחסי בעולמנו. שלוש שערות על הראש זה מעט – שלוש שערות במָרָק זה המון", אמרתי ונימקתי לו את תורת היחסיות שלי : "3000 דולר הם סכום פעוט ומגוחך גם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זאת הזדמנות כלכלית – כספית חד פעמית שלא תחזור על עצמה לעולם שוב". יוסף "טומי" לפיד חשש במשך כל חמש שנות כהונתו לקופת הרשות שהייתה עשויה כמסננת ציבורית ממנה דלף הכסף כמו מברז מים. בתפקידו רב האחריות כמנכ"ל רשות השידור שימש לא רק העורך הראשי אלא היה הנושא באחריות לביצוע חוק תקציב רשות השידור על כל היבטיו הכלכליים. אסור היה לו לחרוג אפילו באגורה. לבסוף הסכים עמי ונתן לי אור ירוק לצעוד עם הפקת הלסינקי 1983 שלי קדימה. חישוב פשוט מראה שיוסף "טומי" לפיד טעה לחלוטין. שידרנו מאליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' כ- 17 שעות שידורים ישירים ועוד שלוש שעות תקצירים מוקלטים. עלות שעת שידור אחת עמדה על 150 (מאה וחמישים) דולר. על פי כל קריטריון כלכלי ותמחיר טלוויזיוני מדובר בכלום. בחינם. זאת הייתה ההתחלה הצנועה. תמורת אליפות העולם ה- 2 ב- א"ק שהתקיימה ברומא באוגוסט / ספטמבר 1987 נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם סך של זכויות שידורים פי 20 (עשרים) יקרות יותר מזאת של הלסינקי 1983. ה- EBU דרש מאתנו סכום של 60000 (שישים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU אולם החשבונאות הזאת כבר התרחשת בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא, אורי פורת ז"ל (החליף את יוסף "טומי" לפיד ב- 1 באפריל 1984).

כאמור מייד בתום הפקת הלסינקי 83' האמירו המחירים. בתוך פחות מעשוֹר שנים הם נָסְקוּ. בחוזה השידורים הבא שנחתם בין ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ל- IAAF לתקופה של שלוש שנים 1987 – 1985, ניאות איגוד השידור האירופי לשלם להתאחדות ה- א"ק הבינלאומית סכום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר לעומת תשלום של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר ב- 1983. תוספת של % 500 (חמש מאות אחוזים).

בחוזה השידורים של 1991 – 1988 (ארבע שנים) שילם ה- EBU ל- IAAF תשלום של  9000000 (תשעה מיליון) דולר. שיא חדש נקבע בחוזה הארוך טווח לארבע שנים 1995 – 1992, בהן ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF סכום פנטסטי של 91000000 (תשעים ואחד מיליון) דולר. השיא הזה נשבר בחוזה הבא שנחתם לתקופה של שש שנים, 2001 – 1995. ה- EBU שילם ל- IAAF סכום דמיוני של 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. העובדה שאיגוד השידור האירופי הסכים לשלם סכומי עתק ל- IAAF מצביעה עד כמה ענף הא"ק הוא ספקטקולארי באירופה, מצטלם היטב בטלוויזיה, ונושא רייטינג למכביר. הא"ק על ענפיה השונים הייתה ענף ספורט אהוב באירופה הישנה. חלק מהמורשת הזאת הרכיב את אופייה ואת תרבות הצפייה בטלוויזיה של אירופה החדשה שלאחר מלחמת העולם ה- 2. המסורת הארוכה הזאת הגיעה לשיא חדש ב- 7 באוגוסט 1983 עם תחילתה של אליפות העולם הראשונה בא"ק בהלסינקי בין 7 באוגוסט 1983 ל- 14 באוגוסט 1983. לסבך המערכה הטלוויזיונית הכלכלית -כספית – ספורטיבית הוטלתי גם אנוכי כמנווט שידורי הספורט הטלוויזיוניים בעבור מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז טוביה סער. צריך לקרוא את התפתחות הנתונים הכספיים הנוגעים למפעל אליפויות העולם ב- א"ק ולהבין כיצד פועלת תעשיית הטלוויזיה המקומית והבינלאומית. ה- IAAF ו- IOC שווים כקליפת השום ללא שידורי הטלוויזיה המודרנית שמפיצים את המידע כהרף עין לכל פינה על פני הגלובוס. ככל שהלכה והשתפרה טכנולוגיית השידורים הטלוויזיונית הבינלאומית ויכולת ההפצה האלקטרונית העולמית באמצעות תקשורת לוויינית, כך גבר ביחס ישר תאבונם של IAAF ו- IOC. ה- Rating והמדרוג הרקיעו שחקים, ושני הגופים האלה, דרשו עוד ועוד זכויות שידורים מהטלוויזיה הבינלאומית.

יחסי התקשורת בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין IAAF ו- IOC הפכו לסימביוטיים. הם דמו ליחסים שבין הצופים בסרטי קולנוע לבין בעלי אולמות הקולנוע. קנה כרטיס וצפה. זה בדיוק מה שאמרו אנשי IAAF ו- ICC לאנשי הטלוויזיה הבינלאומית : "…תראו, אם אתם רוצים להיכנס לאולמות הקולנוע שלנו, היינו אצטדיוני ה- א"ק, קנו כרטיס ושלמו לנו דמי כניסה…". ב- 1983 שילמתי (באישור המנכ"ל שלי יוסף "טומי" לפיד) ל- IAAF סכום של 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות שידורים. לקראת 2017 שילם מנהל ערוץ 1 הציבורי (ז"ל) מר אלי בבא יבד"ל ל- IAAF סכום של 660000 (שש מאות ושישים אלף) דולר. תעשו את החשבון לבד עד להיכן התרומם גרף התשלומים. במרווח הזמן של 34 שנים בין 1983 ל- 2017 האמיר ה- Share של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במסגרת חברותה ב- EBU פי 220 (מאתיים ועשרים) יותר ו/או הגרף התייקר ב- % 22000 (עשרים ושניים אלף אחוזים).

המנכ"ל שלי יוסף "טומי" לפיד החכם והבוטה ראה במבנה היחסים הסימביוטיים הללו – פַּרָדוֹקְס מובהק. הוא פשוט יצא מדעתו ולא פִסְפֵס שום הזדמנות כדי לשנות ולומר לי שוב ושוב את המנטרה שלו, "…מר יואש אלרואי זה בלתי ייתכן שאנחנו אנשי הטלוויזיה מביאים את בשורת ה- א"ק לכל פינה בארץ ובעולם, ובעצם תורמים תרומה מכרעת להאדרת המוניטין של IAAF ו- IOC וגם נדרשים לשלם להם…זה לא הגיוני…הם צריכים לשלם לנו ולא אנחנו להם…". הוא לא התבדח. אנוכי מציג לקוראי הבלוג yoashtvblog.co.il את מסמך ה- EBU ההוא מ- 9 בדצמבר 1982 בו נקבע כי ה- Share הכספי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגע לרכישת זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 ב- א"ק של הלסינקי 1983 עומד על 3000 (שלושת אלפים) דולר.

טקסט מסמך : 9 בדצמבר 1982. זהו המסמך המקורי של ה- EBU המאשר תשלום של 3000 דולר בלבד עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי. רשות השידור נדרשה לשלם פרוטות עבור אירוע על בספורט הבינלאומי, יפהפה, ואדיר ממדים. (המסמך באדיבות  EBU . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 6 בינואר 1983. זהו עמוד מס' 8 בחוזה הכספי שנחתם בין ה- EBU  ל- IAAF  המאפשר ל- 35 רשתות טלוויזיה ציבוריות החברות באיגוד השידור האירופי לשדר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 תמורת סכום גלובאלי של 000 800  (שמונה מאות אלף) דולר. ה- Share  של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ב- EBU  עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : גרף עליית מחירי זכויות השידורים המצביע כמה שילם ה- EBU (בדולרים) ל- IAAF  מאז אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בקיץ 1983. כעבור תריסר שנים מאז אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983 ניאות ה- EBU לשלם ל- IAAF  תמורת חוזה ארוך טווח בן שֵש שנים 2001 – 1996, סכום פנטסטי של  135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר. הא"ק הבינלאומית כבשה לעצמה נתח גדול על מרקע הטלוויזיה הבינלאומי. אין אובייקט טלוויזיוני וויזואלי יותר מתצוגה של א"ק במיטבה. לא בכדי מכנים אותה מלכת הספורט. (המסמך באדיבות  EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאוד רציתי להפיק ולהעביר בשידורים ישירים את האירוע היפהפה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בקיץ 1983 בהלסינקי בירת פינלנד. זאת הייתה שאיפתי העליונה לפני 34 (שלושים וארבע) שנים, אך הייתי צריך לכלכל את צעדיי בזהירות מול מנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד היה רגזן, בוטה, ולעיתים בלתי צפוי בכעסו. יוסף "טומי" לפיד אהב אותי והעריך אותי בכל תקופת חמש שנות כהונתו כמנכ"ל רשות השידור. אהבתו אלי והערכתו אותי דרשו ממני מִשְנֶה זהירות. הוא הצטייר פעמים רבות כאיש קצר רוח . בעיקר חשש מפני אירועי הספורט הגדולים שדרשו תשלומים עבור זכויות השידורים בניגוד לשידורי חדשות ואירועים פוליטיים המשודרים חינם אין כסף בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה זה יוסף "טומי" לפיד שביטל לאלכס גלעדי את שידורי גביע העולם של מונטריאול 1979 ואת הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1980 ואִפשֵר לי לאחר לכתו של אלכס גלעדי ל- NBC להפיק רק קמצוץ מתחרויות גביע העולם בא"ק של רומא 1981. ב- 16 בדצמבר 1982 הגשתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער וליוסף "טומי" לפיד את הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי 1983. הטקסט נכתב לטוביה סער אך כוון לעברו של יוסף "טומי" לפיד. שקלתי כל מילה ובררתי אותן בקפידה. הייתי צריך להיזהר בניסוחים שלי זכר לימי המו"מ המורכב שלי עמו אודות הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את השידורים הישירים של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שלט ביד רמה ברשות השידור והתערב בכל פרט ניהולי ובתוכן השידורים. הוא התמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. שיטות ניהולו ואישיותו הדינאמית לא מצאה חן בעיני רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר מראשית המינוי. באפריל 1982 התפטר מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מתפקידו בנימוק שיוסף "טומי" לפיד הכוחני מתערב לו כל הזמן בניהול השוטף. "אינני יכול עוד לעבוד עם טומי לפיד", אמר יצחק "צחי" שמעוני והניח את המפתחות על שולחנו של המנכ"ל . יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה. הוא גיחך ולעג למכתב ההתפטרות. הוא עבר כבר בחייו כמה דברים קשים יותר מסירובו של צחי שמעוני לעמוד בראש הטלוויזיה בנימוק שהוא טומי לפיד מנכ"ל רשות השידור צנטרליסטי מִידַי. יוסף "טומי" לפיד לא התחנן בפני יצחק "צחי" שמעוני כדי שיחזור בו. הוא לא המתין אפילו קמעא והמליך מייד מֶלֶך חדש. את טוביה סער. טוביה סער היה איש אהוב. טיפוס של מנהל טלוויזיה צייתן ומסור לאיש שמינה אותו. יחסי הניהול יוסף "טומי" לפיד – טוביה סער היו הרמוניים ולא דמו משום היבט ליחסי העבודה הקשים ששררו בין מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הקודמת יצחק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. בפברואר 1983 השלים יוסף "טומי" לפיד הדומיננטי את ההשתלטות הסופית שלו על בניין הטלוויזיה משמינה את יאיר שטרן למנהל חטיבת החדשות. צוות הניהול הבכיר הורכב עכשיו ממנהל הטלוויזיה טוביה סער , מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, ומנהל חטיבת התוכניות צְבִי "צביקה" שַפִּירָא (בעבר מנהל רדיו גלי צה"ל). שלושתם היו אנשיו הנאמנים והממושמעים (מאוד) של מנכ"ל רשות השידור. יותר מזה הוא לא היה צריך. טוּבְיָה סַעַר, יָאִיר שְטֶרְן, וצְבִי שַפִּירָא פעלו במסגרת היררכית ולא סטו ממנה ימינה או שמאלה כְּהוּא זֶה.

יוסף "טומי" לפיד ז"ל עורר גל אנטגוניזם עצום בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם מינויו למנכ"ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1979. הגברדיה הוותיקה המובילה ורבת המוניטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו דן שילון, מוטי קירשנבאום ז"ל, ירון לונדון, אלכס גלעדי, ואחרים מאסו ביוסף "טומי" לפיד מבראשית, ו/או הוא מאס בהם. כל ניסוח טוב. חלקם יצאו בהצהרות קשות וחריפות בציבור ובעיתונות נגד יוסף "טומ" לפיד. אני זוכר היטב את ההתכתשויות נוטפות דיו שחור בין מנכ"ל רשות לפיקודיו הבכירים. הייתי עֵד להן. הן התנהלו במקביל לשיא תנופת ההפקה של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83', ומצאו את ביטויים בכתבה נרחבת שפרסמה העיתונאית גב' אורית שוחט ביום שישי – 7 בינואר 1983 במקומון התל אביבי הנפוץ "העיר" (הוצאת שוקן עיתון "הארץ") , וכותרתה על פי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת" [1]. כותרות הריאיון שהעניק מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לגב' אורית שוחט כתבת המקומון "העיר" של תל אביב היו בוטות. הוא התריס כלפי דן שילון ומוטי קירשנבאום, "בתנאים הקיימים הטלוויזיה היא נהדרת", והוסיף, "רק הפסאודו – קוסמופוליטיים שונאים את הטלוויזיה". לדן שילון הקדיש טקסט ייחודי, כלהלן : "דן שילון גמר את הסוס". על אנשי האופוזיציה בתוך שורות הטלוויזיה שהתנגדו למדיניות השידור שלו, אמר : "כל מי שאומר שהצרתי את צעדיו הוא העצם עצלן שמתחפש לקדוש מעונה", והתכוון למרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל וירון לונדון. מוטי קירשנבאום התייחס למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד באירוניה ומשנדרש להשיב על התקפותיו של מנכ"ל רשות השידור אמר בלשונו הייחודית טקסט שנון : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם לא ידע להרכיב אותה מחדש" . דן שילון שהיה בימים ההם שַדָּר כדורסל שלי לא נשאר חייב. הוא השיב אֵש ללא פחד לעבר מקור הירי : "העובדות שוב לא מפריעות ללפיד לספר את סיפוריו. כוחו של לפיד בלשונו. במניפולציות פוליטיות קטנוניות ובהשמצות מאחורי גבו של אדם…התמודדות ישירה דיון ענייני, ועשייה תוכניתית – אלה אינם מן הדברים המוכרים לו…במצבה העכשווי של רשות השידור הייתי מציע למַר טומי לפיד להסתכל אל הבית פנימה, ולנסות להתמודד בשפל העמוק שאליו הוא עצמו דִרדֵר את המוסד, במקום לגלגל את לשונו ולחפש תירוצים חסרי שחר". זה לא הזיז ליוסף "טומי" לפיד. הוא הגיב בביטול על האשמותיו של דן שילון נגדו. כך אמר לאורית שוחט בתאריך ההוא של ב- 7 בינואר 1983 [2] : "דן שילון שמספרים לי שהיה עורך חדשות יוצא מן הכלל לפני תקופתי, נכשל כישלון חרוץ בשליחותו לארה"ב. כששב לארץ הוא ראה שהממלכה שבנה לעצמו כבר לא שלו, והפרסטיז'ה שהייתה לו התנדפה לה בניו – יורק. הוא התיישב על התקן של ממורמר, ואני לא הייתי מוכן לקנות אותו בצורה הזאת. אז הוא מצא לעצמו פתרון אחר. זה לא הפסד גדול לטלוויזיה. הוא גמר את הסוס. אולי עכשיו הוא ימלא בטריות מחדש בשוק הפרטי".

הטקסט החריף ביותר שנרשם בזיכרון הציבורי והתגרה ביוסף "טומי" לפיד, היה זה שהפיק מוטי קירשנבאום שקבע בלשונו השנונה : "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע להרכיב אותה מחדש". בהזדמנות אחרת באחת ההפגנות ברשות השידור נגד טומי לפיד הניף מרדכי קירשנבאום שלט מחאה וצעק לעברו, "טומי לפיד תתפטר כבר, הזנית את הטלוויזיה". גם דן שילון ואלכס גלעדי תיעבו את מנכ"ל רשות השידור ועשו מעשה. אלכס גלעדי ארז את הפקלאות שלו בדרך לקריירה מזהירה ברשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). דן שילון עזב גם הוא את הטלוויזיה וחבר ליעקב לווינסון יו"ר בנק הפועלים. מוטי קירשנבאום וירון לונדון המשיכו להילחם ביוסף "טומי" לפיד אך הדבר לא הזיז לו ולא עזר להם . רשות השידור איננה מוסד דמוקרטי ויוסף "טומי" טומי לפיד הבוטה והחכם השיב מלחמה שערה וניצח את האופוזיציונרים. הוא נהנה מגיבוי מוחלט של שבעת אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר פרופסור ראובן ירון ז"ל. המנכ"ל והיו"ר שיתפו פעולה ושמו את המורדים על ספסל המחליפים. למרות ההתנגדות החריפה למנכ"ל בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא התחוללה כל מהפכה ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד לא רק שנשאר על כנו אלא הגביר את אחיזתו בטלוויזיה באמצעות טוביה סער. מוטי קירשנבאום ז"ל התנבא אז, ואמר : "ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור ספורים". נבואתו זאת של מוטי קירשנבאום ז"ל לא התגשמה מעולם.

טקסט תמונה : סוף 1981 וראשית שנת 1982. אני מציב את דן שילון לאחר חזרתו מארה"ב להיות שדר כדורסל במשחקי כדורסל במשחקי גביע אירופה בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א. יורם ארבל נעלב וראה במינוי פגיעה בסמכותו כשדר מוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. זמן קצר לאחר מכן החליט דן שילון לנתק מגע מיוסף "טומי" לפיד ולנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור, ואומנם כך עשה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סופה של שנת 1982. זהו מנכ"ל רשות השידור יוסף  "טומי" לפיד ז"ל שנפנף מעליו את בכירי העיתונאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל העניק גיבוי טוטאלי לפועלו הארגוני והתֹכניתי של יוסף "טומי" לפיד. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בתוך המציאוּת המורכבת הזאת פעלתי גם אני כממונה ועורך ראשי של שידורי הספורט . היה לי ניסיון קודם בניהול מו"מ מקצועי מורכב עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , זה של תבנית הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82'. ב- 16 בדצמבר 1982 נשלחה הצעת שידורי אליפות העולם בא"ק – הלסינקי 1983 לכתובתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אך הוא העביר אותה כצפוי מייד למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאֶמֶת את המו"מ על הפקת פרויקט הלסינקי 1983 ניהלתי ישירות מול יוסף "טומי" לפיד. טוביה סער לא התערב . יאיר שטרן שהתמנה לנהל את חטיבת החדשות בפברואר 83' התיישב על כיסאו כשההפקה הייתה גמורה. חלפו שנות דוֹר מאז חיברתי את מסמך הצעת השידורים של הלסינקי 83' (פרויקט שידור שהיה ללא ספק אבן דרך ונקודת מפנה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ) אך זיכרון הימים ההם לא דהה. החיטוט במסמכים מגלה כיצד הותיר מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד את רישומו וחוות דעתו על הצעות שידור שונות, ואיך תיקשר עם פיקודיו באמצעות הערות בכתב ידו המגושם והבלתי אסתטי על המסמך המקורי.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 1 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה טוביה סער. מנהל הטלוויזיה הידראלית הציבורית העביר אותה מייד למנכ"ל רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד היה גַס ומסורבל. אותיות גדולות ולא משורטטות. אבל זאת הייתה אחת הדרכים שלו להשיב למנווטים את השידורים. שמחתי שהוא מתערב באופן אישי בפרויקט וסמכתי על שיקוליו המקצועיים של יוחנן צנגן סמנכ"ל הכספים. ניצבנו בפִתחו של עידן חדש.

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 2 מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 3 מתוך 4) של תוכנית שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 16 בדצמבר 1982. (עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4) של תוכנית השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 כפי שתוכננה על ידי והועברה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי שהתקיימה בין 7  ל- 14 בחודש אוגוסט 1983 הייתה מבחן כוחות חשוב לאתלטים מכל העולם שנה לפני אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ומבחן שידור למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. האתלטים הנפלאים שעמדו ליטול חלק באליפות ועתידים להופיע על מרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו קָארְל לוּאִיס, סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, יָאן זֶ'לֶזְ'נִי, אֶוְולִין אָשְווֹרְד, מַארִיטָה קוֹך, מֶרְלִין אוֹטִי, יָארְמִילָה קְרָאטוֹחְוִוילוֹבָה, סְטִיב קְרָאם, וסְטִיב אוֹבֶט, מֶרִי דֶקֶר, טִינָה לִילָאק, גְרֶטָה וָויְיץ, אֶדְוִוין מוֹזֶס, מֶלֶךְ האתלטים דֵיילִי תּוֹמְפְּסוֹן ורבים אחרים הציתו את דמיוני. אין דבר יפה יותר על המִרקע  מא"ק במיטבה. השידורים הישירים צלחו והיו איכותיים ומקסימים ראשית דבר הודות להפקה הפנטסטית והבלתי נשכחת, הפקה מדעית ממש, של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית הפינית YLE. הציבור הישראלי התאהב בהם. גם מנכ"ל רשות השידור. בהלסינקי 83' ייסדתי את שידורי אליפויות העולם בא"ק בשידור הציבורי. בהלסינקי בירת הא"ק העולמית הנחתי את אבן הפינה לאליפויות הבאות. בהלסינקי 83' השתתפו גם שלושה אתלטים ישראליים. הרצה למרחקים ארוכים זהבה שמואלי, מרק הנדלסמן עולה חדש מארה"ב רץ ל-800 מ', ורץ המרתון יאיר קרני (הפך מאוחר יותר לתזונאי מוכר ומוערך בישראל). זהבה שמואלי סיימה את ריצת המרתון לנשים במקום ה- 36 (מתוך 51 רצות) בזמן של 2:49.07 שעות. במקום הראשון זכתה גרטה ווייץ (Greta Waitz) אתלטית מנורווגיה שקבעה תוצאה של 2:28.09 שעות. יאיר קרני הפסיק את ריצתו בתחרות המרתון לגברים וכלל לא סיים את המירוץ. מַרְק הֶנְדֶלְסְמַן סיים את ריצתו ל-800 מ'במקום הרביעי בבית השמיני המוקדם בזמן של 1:49.02 דקה ולא העפיל לשלב חצי הגמר.

המנכ"ל יוסף "טומי'" לפיד קיבל בתחילה בחשדנות את מַצֶגֶת השידורים המקיפה שלי הנוגעת להלסינקי 83'. את החשדנות שלוֹ כלפי ביטא וניסח בלשון מושחזת שקבעה : "היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מִגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ כדור משחק". לאחר שהתבונן ולמד אותה, אישר את הפקת השידורים הגדולה שלי עבור הצופים בישראל. הוא חשב כמוני (לשמחתי) שאליפות העולם בא"ק היא אירוע ספורט מספיק חשוב כדי לחשוף אותו בהרחבה בטלוויזיה הציבורית שהוא היה העורך הראשי שלה. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד לעג לספורטאים הישראליים וברגע של בוטות, שלף מהבוידֶעם שלו עוד השתלחות, "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון", ולא יסף. הייתה פאוזה ולפתע כן יסף, "אני מאשר את תוכנית השידורים שלך במלואה. גם אני אצפה בתחרויות. א"ק ברמתה הגבוהה היא אובייקט צילום נהדר. אני גם מאשר לך לשכור עמדת שידור באצטדיון בהלסינקי", ונפנה לדרכו. חלק מהסכמתו להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983 לא נגסו ב- Prime time של שידורי הטלוויזיה הישראלית הממלכתית.

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד זלזל בספורטאים הישראליים ובספורט הישראלי. לכדורגל הישראלי הוא בכלל לעג. כבר אמרתי בפוסט הקודם כי ברגע של בוטות שלף ב- 1983 מהבוידעם שלו עוד השתלחות חריפה : "שלושת האתלטים הישראליים הם סיבה מצוינת לא לשדר את אליפות הלסינקי 83'. הרי שולחים אותם כדי לכבות את האור באצטדיון". חלק מהסכמתו בסופו של דבר להיקף ההפקה נבע מהעובדה ששידורי הא"ק לא נגסו ב- Prime time של הטלוויזיה וב – Non prime הזה יבצבצו מהמרקע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מיטב האתלטים בעולם, אלה שתהיה להם מעורבות והשפעה רבה על תחרויות הא"ק באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

טקסט תמונה : גרטה ווייץ מנורווגיה אלופת ריצת המרתון באליפות העולם הראשונה של הלסינקי 83' בתוצאה של 2:28.09 שעות. (באדיבות IAAF).  

טקסט תמונה : הרצה האמריקנית מרי דקר (מס' 492) מנצחת באליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 1500 מ' בזמן של 4:00.90 דקות, ו-3000 מ' בתוצאה 8:34.62 דקות. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האצן האמריקני קארל לואיס זכה בשלוש מדליות זהב באליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 83' בתוצאות האלה : 100 מ' -10.07. ש'. קפיצה לרוחק – 8.55 מ'. מירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' – 37.86 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האמריקנית מרי דקר המנצחת האליפות העולם ה- 1 הא"ק – הלסינקי 83'  בשתי הריצות ל- 1500 מ' ו- 3000 מ'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : טינה לילאק מטילת הכידון הפינית זוכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בתוצאה 70.82 מ'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : אדווין מוזס מארה"ב זכה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצה ל- 400 מ' משוכות בזמן של 47.50 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : הבריטי סטיב קראם (מס' 325) הוא האלוף בתחרות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בריצת 1500 מ' בתוצאה 3:41.59 דקות. (באדיבות IAAF).                              

טקסט תמונה : האצנית הצ'כוסלובקית יארמילה קרטוחווילובה היא האלופה התחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' בשתי הריצות ל- 400 מ' ו- 800 מ'. ב- 400 מ' קבעה תוצאה של 47.99 ש' וב- 800 מ' השיגה זמן של 1:54.68 דקה. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : דיילי תומפסון מבריטניה אלוף תחרות קרב ה- 10 האליפות העולם ה- 1 בא"ק -בהלסינקי 83'. הוא צבר 8666 נקודות. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האצנית המזרח גרמנית מריטה קוך (מימין מס' 212) מקדימה בהלסינקי 83' את מרלין אוטי מג'מייקה בריצה ל- 200 מ', וקובעת זמן של 22.13 ש' מרלין אוטי קבעה  22.19 ש'. (באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : קופץ המוט הסובייטי סרגיי בובקה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בראשית הקריירה המופלאה שלו. הוא זכה במדליית הזהב לאחר שעבר רף בגובה של  5.70 מ'. (התמונה באדיבות IAAF).

טקסט תמונה : האצנית והקופצת הייקה דאוטה – דרקסלר (גובהה 1.82 מ') עוד מוצר של תעשיית הספורט המזרח גרמנית, ניצחה באליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 בקפיצה לרוחק בתוצאה של 7.27 מ'. (באדיבות IAAF).

אלכס גלעדי שימש ב- 1983 כבר כסגן נשיא בכיר מצליח ומוכשר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. בתוך שנתיים ימים בלבד התמנה לתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. זהו אחד התפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בתוך המערכת המורכבת הזאת של יחסי הגומלין בין הטלוויזיה הבינלאומית לבין הספורט הבינלאומי. כיסוי טלוויזיוני של אליפויות העולם בא"ק הוא המסובך ביותר עלי אדמות , מורכב עשרות מונים מכיסוי של משחקי כדורגל, כדורסל, או טניס. אלכס גלעדי היה מופקד על נושא טלוויזיוני סבוך. עולם הטלוויזיה הכיר בכישרונותיו. אך גם הוא יודה שבקיץ 1983 קיבל שיעור טלוויזיה מאלף מ- YLE. באותו קיץ של 1983 סמוך למועֵד תחילת אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי ביקר אלכס גלעדי בישראל עם הבוס הישיר שלו שוֹן מֶקְמֶנֶס (Sean McManus) בן ה- 28 סגן הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של NBC ובנו של מגיש הספורט הוותיק רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC, גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay). שם משפחתו המקורי היה McManus. שניהם, אלכס גלעדי ושון מקמנס שבו מטיול באילת ובדרכם חזרה לתל אביב חנו בירושלים. אלכס גלעדי ושוֹן מֶקְמֶנֶס התארחו לשעה קלה במשרדִי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ביוני 1983. בעודי לוחץ את היד לפלא האמריקני הצעיר שון מקמנס שמישהו ב- NBC העניק לו סמכות כה גדולה בארגון וטיפול בתקציבי ענק, טכנולוגיה וכוח אדם, עיין אלכס גלעדי במסמך הצעת השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' שהגשתי למנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער. הוא עמד שם מופתע לרגע , ואמר : "יואשיש, הצעת שידורים נהדרת ומעניינת". לאחר שסיים לעיין בה הוסיף מיי ד: "אין לך שום סיכוי. יוסף "טומי לפיד לא יאשר אותה". לא המתנתי והשבתי לוֹ, "אלכס, טעות בידך, טומי לפיד אישר את הצעת השידורים הישירים במלואה".

הפקת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 בידי אנשי הטלוויזיה הפינית הממלכתית YLE מהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות הכיסוי הטלוויזיוני של מה שמכונה, "מלכת הספורט", ענף ספורט אולימפי מרכזי וראשון במעלה. מאה רשתות טלוויזיה מכל רחבי העולם לרבות רשת NBC של אלכס גלעדי ורשות השידור של ישראל רכשו את זכויות השידורים של אירוע הספורט המדובר ביותר של שנת 1983. יוסף "טומי" לפיד סייע לי לפסוע פסיעה אחת חשובה קדימה ולהכניס רגל איתנה להפקה ראויה של אירוע ספורט פופולארי וויזואלי בטלוויזיה ובעל מוניטין עולמי. כמנכ"ל רשות השידור הוא מעולם לא הצטער על כך.

טקסט תמונה : שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 40, עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 1983 עם נשיא  IAAF האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש הטלוויזיה הבינלאומית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עכשיו לאחר שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר את מבצע השידורים יכולתי לשלוח סוף כל סוף לגב' אָנֶמִי גֶנֶץ (Annemi Genetz) מנהלת משרד ה- Eurovision והקשרים הבינלאומיים בטלוויזיה הפינית YLE את הבקשות הטכנולוגיות שלי ואת צורת ההיערכות שלנו בעת השידורים. גב' אנמי גנץ אישה יקרה, אהובה, וסוּפֶּר- מקצוענית סייעה לי סיוע עצום בהפקת השידורים הישירים מהלסינקי לירושלים. רחשתי לה ולאנשי YLE סימפתיה והערכה רבה.

טקסט מסמך : 10 בינואר 1983. זהו המסמך המקורי שנשלח מטעמי לגב' אנמי גנץ (Annemi Genetz) מהטלוויזיה הפינית YLE המבקש לשכור עמדת שידור באצטדיון האולימפי בהלסינקי + קו שידור 4W + טלפון בינלאומי בעמדת השידור (לצורך תקשורת שוטפת ביני לבין השדר נסים קיוויתי וגם כ- Back up  לקו השידור). כל משאלותינו אושרו במהירות ע"י YLE. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 7 במארס 1983 קיבלנו את האישור הסופי להזמנות הלווייניות שלנו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עכשיו כאחת מ- 40 רשתות הטלוויזיה המשתייכות לאיגוד השידור האירופי (EBU) ולאיגוד השידור המזרח אירופי (OIRT). הנה המסמכים. ההתכתבות ביני לבין ה- EBU נעשתה בימים ההם באמצעות חליפת טלקסים . מִנְהֶלֶת התיאום של ה- EBU עשתה את עבודתה  כרגיל ביעילות ודייקנות. תמיד On time. אנחנו נקראים בתכתובות IBA שהם ראשי התיבות האנגליות של Israel Broadcasting Authority.

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. מסמך ה- EBU  המפרט את השתתפותנו במערך השידורים הלווייני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83' (עמוד 1 מתוך 3). אנחנו מסומנים באותיות האנגליות IBA (ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של EBU (עמוד 2 מתוך 3). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 7 במארס 1983. המסמך הלווייני המקורי של ה- EBU  הנוגע  לזמני השידור הלווייניים של הרשתות השונות. (עמוד 3 מתוך 3). אפשר להבחין כאן שהטלוויזיה היוגוסלבית (JRT) הזמינה לעצמה 6 עמדות שידור כדי לשדר את אותו סיגנל השידור בשש שפות שונות לבני עמה, בסלובניה, קרואטיה, סרביה, מקדוניה, בוסניה, ומונטנגרו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ובכן, לקראת מבצע השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי בין 7 ל- 14 באוגוסט 1983, הטסתי לשָם את השדר שלי נסים קיוויתי. התעקשתי אצל המנכ"ל שלי יוסף "טומי" לפיד להטיס לבירת פינלנד גם את פרשן הא"ק שלי ד"ר גלעד וויינגרטן. האמתלה הייתה רבת פנים וידועה לכל הגורמים הרלוואנטיים. היה ברור ש- מדובר בשידורים ישירים ממושכים ומורכבים רוויי מאות תחרויות ב- 24 מקצועות שונים תחת Title משותף המכונה ענף ה- א"ק ובתוכו אלפי פרטים, אין סוף שמות של אתלטים ואתלטיות בינלאומיים מכל רחבי העולם, 24 מקצועות אתלטיקה, ומאות רבות שלתוצאות. וכי הציבור הישראלי שגדל על כדורסל וכדורסל חייב לקבל ניתוחים והסברים מעבר לשידור הישיר Play by play של השדר המוביל נסים קיוויתי. יוסף "טומי" לפיד התנגד. הוא היה נחרץ : "אתה ונסים קיוויתי לא זקוקים לד"ר גלעד וויינגרטן. אתם יכולים להסתדר מצוין בלעדיו. אין לי כל התנגדות כי ישמש פרשן שלכם בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי בהלסינקי אך כל הוצאות הטיסה, הלינה, והאוכל – חלים עליו. על חשבונו. אני מסכים לשלם לו שכר ש. ת. (שובר תשלום) כמקובל ברשות השידור הניתן לעובדים Free Lancer". גלעד וויינגרטן היה בר מזל שנסים קיוויתי הסכים להגניב אותו בלילות לחדרו במלון בהלסינקי. ד"ר גלעד וויינגרטן נַם את שנתו על השטיח ליד מיטתו של נסים קיוויתי. לפחות הוא לא שילם. במכתב ההערכה ש- שלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 25 באוגוסט 1983 בתום מבצע שידורי הלסינקי 1983 ביקש  להדגיש את הסתייגותו העקרונית ממוסד פרשנות הספורט בטלוויזיה. כך כתב בתָּוֶוך המסמך כלהלן : "…אני חושב שד"ר גלעד וויינגרטן תרם אף הוא תרומה לאיכות השידורים, אף כי אינני שותף לדעתך שבלעדיו – או בלעדי פרשן כלשהו – אי אפשר…" (ראה את המסמך בהמשך הפוסט הזה מס' 700).

היה ברור לי כי המועמד היחיד לשידור תחרויות אליפות העולם ה- 1 בא"ק הלסינקי 83' הוא השַדָּר הדָגוּל שלנו ובעל הניסיון נסים קיוויתי. זאת הייתה גם לשון הודעתי לבוס הישיר שלי יאיר שטרן. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד אישר מייד את המינוי אולם כאמור סירב לעומת זאת לבקשתי לשלוח את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן להלסינקי 83' בטענה שלרשות השידור אין כסף למותרות, וממילא הוא גלעד וויינגרטן מיותר שָם ולא דרוש. "…נסים קיוויתי יכול להסתדר בלעדיו…", טען בפניי.

טקסט מסמך : 26 ביולי 1983. זהו המסמך המקורי המציב את נסים קיוויתי כשדר אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 83'. הוא היה גדול שדרי הא"ק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצטיינות השידורים של הטלוויזיה הפִינִית, עושר ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלה, ויכולת העברת המוּלטי אינפורמציה שלה לכל רחבי תבל באמצעות היערכות טלוויזיונית רבת זרועות הייתה מרשימה מאין כמותה. הטלוויזיה הפינית (YLE) שינתה באורח דרמטי מקצה לקצה את היקף ואיכות השידורים הישירים בענף הספורט הייחודי והמרתק הזה. הלסינקי הייתה המִשְכָּן הטוב ביותר שד"ר פרימו נביולו יכול היה למצוא עבור המפעל היוקרתי החשוב שרק נולד, בעוד הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE המצוינת משמשת אכסניית שידורים ראויה ונאותה ביותר. YLE שינתה את יחסן של רשתות הטלוויזיה בעולם לשידורי הא"ק הבינלאומית והקפיצה מייד את רַף התשלומים עבור זכויות השידורים של אליפויות העולם הבאות בא"ק לגבהים חדשים. עלותם האמירה באלפים רבים של אחוזים.

ד"ר פרימו נביולו היה צריך להודות לטלוויזיה הפינית הכישרונית והנפלאה, רשת שידור קטנה בסדר גודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שיצאה מגדרה והגיעה לקצה גבול היכולת האנושית והטכנולוגית שלה בהפקת טלוויזיה מושלמת בעידן ההוא של אליפות העולם ה- 1 בא"ק. אנשי הטלוויזיה הפינית YLE שגדלו על מסורת הא"ק בארצם פיתחו רעיונות כיסוי חדשים והפיקו והציבו סטנדרט צילום בינלאומי גבוה ביותר, סיגנל שידור איכותי שטֶרֶם נִרְאָה קודם לכן על מרקעי הטלוויזיה הבינלאומית. התקדמות ושגשוג טלוויזיוני מרשימים ביותר. הצדעתי להם. בפעם הראשונה בתולדות הכיסוי של תחרויות הא"ק בטלוויזיה הבינלאומית, הציבה הטלוויזיה הפינית בצורה כל כך מוכשרת ומקצועית מערך מורכב של ארבע ניידות שידור נפרדות ועשרים ואחת מצלמות כדי לכסות באופן עצמאי את התחרויות שחולקו לארבע קבוצות שונות בתוך האִצטדיון. הניידת הראשונה כיסתה את קבוצת המקצועות הראשונה שהורכבה מכל תחרויות הריצות. הניידת השנייה עסקה בכיסוי כל סוגי הזריקות, ההטלות, היידויים, וההדיפות. הניידת השלישית הוצבה באזורי תחרויות הקפיצות האנכיות שהן הקפיצה לגובה והקפיצה במוט, והניידת הרביעית הייתה אחראית על כיסוי הקפיצות האופקיות בבורות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת. זה היה חידוש הפקה עצום וחשיבה טלוויזיונית מרחיקת לכת בימים ההם. השנה הייתה 1983.

כל ניידת שידור שלחה את הסיגנל שלה בנפרד לחדר הבקרה המרכזי, שם ישב צוות ההפקה והבימוי בראשותו של בימאי העַל רָאיְימוֹ פִּילְץ. עליו היה להחליט איזו תמונה תוכנס על ידו בכל רגע נתון של התחרויות לסיגנל המשולב העולמי (Integrated Feed). זו הייתה תפישה טלוויזיונית חדשנית ומרחיקת לכת בחשיבתה המקורית של רשת שידור קטנטונת אך חושבת. צוות ההיגוי של פרוייקט השידור המסובך כלל את מנהל הפרוייקט א'הרה אלו (Aarre Elo), מהנדס הטלוויזיה הראשי גאי נורדלינג (Guy Nordling), עוזרו טולה מאיטיקאנן (Tuula Matikainen), מנהל החלקת הספורט ווייטו ראטיקאנן (Voitto Raatikainen), והמפיק – בימאי ראיימו פילץ (Raimo Piltz). צוות קטן שקיבל גיבוי טוטאלי מהנהלת רשות השידור שלו, ושינה לעַד את פילוסופיית הכיסוי ואופי ואיכות השידורים של תחרויות הא"ק בטלוויזיה.

טקסט תמונה : קיץ 1983. זהו תרשים ההפקה הטלוויזיונית של YLE ומערך ניידות השידור המסביר את צורת הכיסוי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 , פרישת ארבע ניידות השידור על מצלמותיהן באִצטדיון, והעברת סיגנל השידורים ל- IBC בהלסינקי. הניידת הראשונה ושמונה המצלמות שלה (8 – 1) כיסו את כל תחרויות הריצה על המסלול. הניידת השנייה וארבע מצלמות (12- 9) כיסתה את תחרויות הדיפת כדור הברזל, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והטלת כידון. הניידת השלישית ושלוש מצלמות (15- 13) כיסתה את תחרויות הקפיצות האנכיות, קפיצה לגובה וקפיצה במוט. הניידת הרביעית ושלוש מצלמות (18- 16) כיסתה את תחרויות הקפיצות האופקיות, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. תחרויות ההליכה וריצות המרתון שהתנהלו מחוץ לאִצטדיון האולימפי (למעט הזינוקים וההגעות הנעשים בתוך האִצטדיון האולימפי) צולמו ע"י צלמים רכובים על אופנועים ומצלמות מהליקופטרים. סיגנל השידורים הועברו ל- IBC  באמצעות הליקופטרים. זאת הייתה הפקה נועזת שגילמה בתוכה רעיון טלוויזיוני ראשוני מרשים. בפעם הראשונה הופקדו ארבע ניידות שידור נפרדות וארבעה בימאים שונים הוצמדו והופקדו על כיסוי המקצועות השונים. עליהם הופקד בימאי עַל שהיה האחראי הראשי על ניתוב התמונה הרלוואנטית ל- Integrated Feed. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הארצית הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד ב- Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל.

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה. אנוכי יחדיו עם גב' אוֹרְלִי יָנִיב שנבחרה עלי ידי להגיש מהאולפן בירושלים את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. התמונה הזאת צולמה בהיכל הספורט ביד אליהו. ב- 1983 הערכתי שהיא גב' אורלי יניב תשלים את משימתה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ותגיע לסוף הדרך. זה לא קרה. היא פרשה באמצע הדרך ושבה לכור מחצבתה ברדיו גלי צה"ל. אולי יניב הייתה כוכבת טלוויזיה מהזן הגבוה אולם המנגנון ובראשו מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד"ל לא סברו כך ולא הכירו בגדלותה. שניהם סירבו לשלם לה את מה שהיא חשבה שהיא ראויה לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מבצע קידום שידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבל תנופה ועידוד גם מהעיתונות הכתובה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא נערכה להפקה ושידורים ישירים מהשטח של אירוע א"ק בינלאומי ראשון במעלה הנמשך שבוע ימים ולא הסתפקה עוד בתוצר טלוויזיוני מוגבל של Highlights מוקלטים וקצרצרים. ליוסף "טומי" לפיד יליד אירופה הישנה היה חלק רב בעיצוב תרבות הצפייה בשידורי הא"ק הבינלאומית הרחוקים מהרגלי הצפייה של הציבור הישראלי בכדורגל. כך סברתי וכך ראיתי זאת. הוא סייע בידי להטמיע את הא"ק הבינלאומית במיטבה בתודעת ציבור צופי הטלוויזיה בארץ. העיתונות הכתובה הלכה איתי.

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מסייעת לקדם את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה בהלסינקי בירת פינלנד בחודש אוגוסט של שנת 1983. (באדיבות העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") מדווחת לקוראיה אודות מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל).

טקסט מסמך : ראשית אוגוסט 1983. העיתונות הכתובה ("ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט") נרתמת לקידום את מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות אותם העיתונים המצוינים לעיל).

בסיומם של שידורי הלסינקי 1983 ערכנו יוסף "טומי" לפיד ואנוכי שיחת סיכום אודות המשך שידורי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וההכנות שלנו לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הודיתי לו על שאִפשֵר לי להפיק הפקת טלוויזיה כה מרתקת ושובה עין . "עכשיו ברור לכל אנשי הטלוויזיה בתבל באשר הם כי ניתן לחלק את איכות הכיסוי הטלוויזיוני של הא"ק לשתי תקופות . עד הלסינקי 83' –  וממנה והילך", אמרתי למנכ"ל רשות השידור, והוספתי, "במדינה מוכית כדורגל כמו ישראל, שידורי הלסינקי 83' היו משב רוח מרענן". ידו של יוסף "טומי" לפיד הייתה בדרך כלל קפוצה בהפקת תוכן ספורטיבי והקצאת ממון. ב- 1979 הוא לא אישֵר לאלכס גלעדי (אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית) להפיק ולשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו באותה שנה במונטריאול – קנדה. כעבור שנתיים אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר רק על קצה המזלֵג את תחרויות גביע העולם בא"ק שנערכו ברומא בסוף השבוע הראשון של ספטמבר 1981. שנת 1983 היוותה נקודת מפנה טלוויזיונית  ברשות השידור. ההפקה הייתה הרבה יותר רחבה ומעמיקה מבעבר. אצתי לענות ולהשיב בפרטי פרטים ל- Questionnaire הארוך והמורכב של הטלוויזיה הפינית YLE ששימשה Host broadcaster של אליפות העולם. הייתי צריך להתכונן ביסודיות לקראת שידורי הטלוויזיה המרתקים הצפויים לנו והממשמשים ובאים.

טקסט מסמך :  18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation שלי (מונפק ע"י הטלוויזיה הפינית YLE) שבלעדיו צוות השידור וההפקה שווה כקליפת השום. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  18 במארס 1983. זהו טופס ה- Accreditation של השדר הבלתי נשכח נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוגוסט 1983. זהו האִצטדיון האולימפי הנפלא של הלסינקי בירת פינלנד ששימשה בירת הא"ק הבינלאומית מאז תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945. האצטדיון היווה אכסניה מושלמת לאליפות העולם ה- 1 בא"ק, והיה גדוש על גדותיו בכל שמונת ימי האליפות. האומה הפינית ידועה כשוחרת א"ק משחר נעוריה. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פינלנד היא מדינה ענקית ויפהפייה בעלת 60 אֶלֶף אגמים המשתרעת על שטח עצום של 337000 קמ"ר. היא גדולה יותר בשטחה מאיטליה וגם מאנגליה, אך אומתה קטנה. ב – 1983 מנתה אוכלוסיית פינלנד רק  4.8 מיליון תושבים. זוהי מדינה אמיצה שתושביה מסתפקים במועט. הם מעולם לא קיבלו סיוע כספי מארה"ב או מכל מדינה אחרת. אפילו לא דולר אחד. כל מה שיש להם הושג בעשר אצבעותיהם. אני אוהב את האומה הפינית האמיצה אהבת נפש . פינלנד היא מדינה שוחרת ספורט בה החינוך הגופני הוא מרכיב חשוב בעיצוב אופיו של העם הנוֹעז הזה הראוי להערצה . פינלנד זכתה עד היום ב- 271 מדליות אולימפיות. תחומי הספורט בהם התמחה העם הפיני הם האבקות , הטלת כידון וריצות למרחקים ארוכים. אחד מנשיאי האומה המופלאה והחרוצה הזאת היה פעם אלוף בהטלת כידון בעצמו. ענף הא"ק בפינלנד בעל המסורת ארוכה הוא הבולט ביותר מכל ענפי הספורט ומשול לתַרבּות. האתלטים הפיניים בעיקר הרצים למרחקים ארוכים ומטילי הכידון נערצים על בני עמם . במשך שנים רבות הביאו לארצם תהילת נצח. פָּאבוֹ נוּרְמִי (Paavo Nurmi) הרץ למרחקים ארוכים האגדי הוא הבולט מכולם. הוא זכה בשלוש אולימפיאדות רצופות באנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדם 1928 –  בשתיים עשרה מדליות אולימפיות, 9 מזהב ו- 3 מכסף . פָּאבוֹ נוּרְמִי הפך למופת ואגדה לא רק בפינלנד ובסקנדינביה אלא בכל רחבי תבל. הוא תרם תרומה אדירה למוניטין של ארצו בעולם כשגריר ספורט יותר מכל מדינאי, מדען, אומן, או מוסיקאי. פָּאבוֹ נוּרְמִי האדם והספורטאי זכה לכבוד ממדינתו שאין גדול הימנו . פינלנד הקימה לוֹ אנדרטה בעודו בחייו בשערי האִצטדיון האולימפי בבירה הלסינקי . פאבו נורמי היה גאון האימון. המֶסֶר המובהק שלו לנוער הפיני בשנות ה- 20 של המאה שעברה היה פשוט וברור : "לא ניתן להגיע להישגים לא עבודה קשה ורצופה". פָּאבוֹ נוּרְמִי נולד ב- 13 ביוני 1897 ונפטר ב- 2 באוקטובר 1973.

טקסט תמונה : שנות ה- 20 של המאה שעברה. זהו הרץ למרחקים ארוכים פאבו נורמי, הספורטאי הפיני הגדול ביותר בכל הזמנים. באולימפיאדת פאריס 1924 זכה פאבו נורמי ב- 5 מדליות זהב, ביניהן בשתי הריצות היוקרתיות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ' (בתוך שעה וחצי). ממשלת פינלנד הקימה ובנתה לו פסל כשהיה בן 27 בלבד. הפסל הוצב בשערי האִצטדיון האולימפי בעיר הבירה הלסינקי. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת פאריס 1924. זהו אתלט העַל הפיני פאבו נורמי (בן 27 בתמונה) דקות אחדות לאחר שניצח בתוך שעה וחצי בשתי ריצות הגמר ל- 1500 מ' (3:53.6 דקות) ו- 5000 מ'. (14:31.2 דקות). זכייה פנטסטית וחסרת תקדים בעת ההיא . כעבור 80 שנה חזר על ההישג המדהים הזה, ניצחונות ב- 1500 מ' ו- 5000 מ', הרץ המרוקני הנפלא הישאם אל גארוז' באולימפיאדת אתונה 2004. (התמונה באדיבות הטלוויזיה הפינית  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1924. הסטודיו של הפסל הפיני וויינו אלטונן בהלסינקי. בסתיו 1924 ביקשה ממשלת פינלנד מהפסל וויינו אלטונן (Waino Aaltonen) לפסל את דמותו של פאבו נורמי. פאבו נורמי בן ה- 27 חזר להלסינקי מאולימפיאדת פאריס 1924 עטור תהילת עולם ודמות אֵל חסרות תקדים. הוא היה אלוף אולימפי ושיאן עולם בריצות הארוכות שהפך מודל להערצה, מופת, וחיקוי עבור כל בני האומה הפינית. פסלו של פאבו נורמי הוצב בפאתי האִצטדיון האולימפי בהלסינקי וגם בעיר הולדתו טורקו. (באדיבות  הפינים סולו קולקה והלגה ניגרן מחברי הספר "פאבו נורמי").

טקסט תמונה : בקיץ 1952 אירחה פינלנד את  האולימפיאדה ה- 15 בארצה. פסלו של פאבו נורמי האתלט הנצחי עיטר את הפוסטר הרשמי של המשחקים האולימפיים. הוא היה אז בן 55 ונבחר לשאת את הלפיד האולימפי ולהצית את משואת המשחקים. (באדיבות  YLE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : פסלו של פאבו נורמי ליד האִצטדיון האולימפי בהלסינקי. סגנון ריצתו המיוחד והגאה שהיה אופייני רק לו הונצח היטב ע"י הפסל וויינו אלטונן. (צילום של נסים קיוויתי בשנת 1952. התמונה באדיבות נסים קיוויתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אליפות העולם ה- 1 בא"ק שנערכה באוגוסט 1983 בהלסינקי בירת פינלנד שימשה חזרה גנרלית לקראת משחקי האולימפיאדה ה- 23 של לוס אנג'לס 1984. לא רק עבורי ולצוות השידור הישראלי סביבי, אלא גם לכוכבי א"ק בינלאומיים רבים ביניהם האָצָנים האמריקניים ובראשם קָארְל לוּאִיס כשחשף את יכולתו וכישרונו הרב גוני (זכה בהלסינקי 83' בשלוש מדליות זהב) ורמז למה שהוא עתיד לחולל באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בה זכה בארבע מדליות זהב ושיחזר את הישגיו המונומנטאליים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס מאולימפיאדת ברלין 1936. כמעט אותם הדברים נוגעים לאֶוְולִין אָשְפוֹרְד. הלסינקי 1983 שימשה בימת תצוגה גם לאלופת העולם בריצות ל-1500 מ' ו-3000 מ'האמריקנית מֶרִי דֶקֶר. זאת הייתה גם הכנה טובה לאתלטיות המזרח גרמניות המצטיינות בראשן הָיְיקֶה דַאוּטֶה (דרקסלר), מַארְלִיס גְאהֶר, זִילְקֶה גְלָאדִיש, ומַרִיטָה קוֹך, וגם לאלופת העולם בריצות ל-400 מ' ו-800 מ' הצ'כוסלובקית יָארְמִילָה קְרָטוֹחְבִילוֹבָה, ולקופץ המוט הסובייטי הצעיר והמוכשר בן ה- 19 סֵרְגֶיי בּוּבְּקָה, ל- לוחם קרב ה- 10 הבריטי דיילי תומפסון, ולעוד אתלטים רבים אחרים, שהפכו להיות במשך שבוע אורחים נכבדים בסלון ביתם של צופי הטלוויזיה המונופוליסטית בישראל.

אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 הפכה לשיחת היום בישראל ובתקשורת כולה מפני שיוסף טומי" לפיד התיר לי לחשוף בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית את שידורי הא"ק הבינלאומית בהרחבת יתר, ולהעמידם על סדר היום הציבורי. שידרנו ישיר מהלסינקי במשך שמונה ימים מ- 7 באוגוסט 1983 עד 14 באוגוסט 1983 כ- 20 שעות. ממוצע של שלוש שעות בערב שידורים אחד ברשת טלוויזיה מונופוליסטית. בימים ההם זה נחשב להמון. נחמד לחשוב ששילמנו עבור התענוג הזה רק 3000 (שלושת אלפים) דולר זכויות שידור. בתום שידורי הלסינקי שלחתי מכתב תודה לעמיתיי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הפינית YLE על כיסוי המזהיר והנפלא שלהם שלעולם לא יישכח. הם סייעו בידי להציב את הא"ק בזירת התקשורת המרכזית במקום הכדורגל כפי שהיה מקובל עד הלוֹם. כיסוי הטלוויזיה שלהם היה מעורר הערצה ופשוט יוצא דופן ברמתו.

העיתון "מעריב" כתב במאמר המערכת המרכזי שלו ב- 14 באוגוסט 1983 "חוויה נדירה" כלהלן [1].

"יסלחו לי אלה שאינם מתעניינים ולא נהנים משידורי הספורט בטלוויזיה . עבורי היו תריסר שעות השידור ותיאורי אליפות העולם הראשונה באתלטיקה קלה , חוויה נדירה . כמו קונצרט מעולה לחובבי מוסיקה. כמו הצגה יוצאת דופן לחובבי תיאטרוֹן. לשבת בכורסא בתל אביב, לנגוס באבטיח קר ועסיסי ובעת ובעונה אחת לראות בפעולה חיה את טובי האתלטים בעולם מתעלים, מתמוטטים, ומתאכזבים בהלסינקי הרחוקה, זו חוויה אמיתית שאין למעלה ממנה לחובב ספורט אמיתי. תודה לרשות השידור ולמחלקת הספורט של הטלוויזיה על המבצע הנפלא גם אם לא תמיד נהנינו מרמת התיאור והפרשנות".

טקסט מסמך :  16 באוגוסט 1983. העיתון "מעריב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאמר המערכת של העיתון "מעריב". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. "על המשמר". עיתון "על המשמר" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העיתונאי ישראל פז (גולדשמידט) ז"ל עורך מדור הספורט בעיתון "על המשמר" כתב בעיתונו ב- 14 באוגוסט 1983 את הטקסט הבא [2] "הטלוויזיה הביאה לנו בצורה מצוינת את אליפות העולם בא"ק בהלסינקי. השידורים הישירים ריתקו אותנו לאירוע הנפלא שיסתיים היום".

טקסט מסמך : 11 באוגוסט 1983. "הארץ" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה אוהדת של העיתונאי מיכאל "מייק, קרנון ב- "הארץ" הנוגעת לשידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (באדיבות עיתון "הארץ").

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. "קול תל אביב" מפרגן לחטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. ביקורת טלוויזיה של המקומון "קול תל אביב" אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983. (באדיבות העיתון / מקומון "קול תל אביב").

טקסט מסמך : 16 באוגוסט 1983 "חדשות הספורט". שאול אייזנברג כתב בעיתון "חדשות הספורט" תחת הכותרת, "הטלוויזיה : "קיץ אחד של כושר" [3].

"לאחר שבוע ימים של תחרויות מרתקות באליפות העולם הראשונה בא"ק התברר לפתע ש- "מלכת הספורט" יכולה לשָגֵע את חובבי הספורט בישראל שבדרך כלל אינם יכולים לראות כאן בארץ תחרויות א"ק ברמה מניחה את הדעת. יתרה מזאת, הא"ק שלנו כל כך מפגרת ברמתה אחרי האיכות העולמית עד שאפשר להגדיר את מה שאינו על מסך הטלוויזיה מהלסינקי במושגי הכדורסל האמריקני, "א"ק מעולם אחר". הנה כי כן ראויים ראשי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לחופן של מחמאות על שהצליחו להביא לכל בית בישראל את המאבקים הנהדרים על המסלול מהלסינקי. שעות רבות של שידורים ישירים נטעו בנו את התחושה שאנחנו בעצם נמצאים שָם. מחלקת הספורט של הטלוויזיה שבתה את ליבנו בשידורי הא"ק ".

עֵלִי מוֹהַר ניתח במקומון "העיר" התל אביבי ביום שישי – 19 באוגוסט 1983 את שידורי הלסינקי 83' תחת הכותרת , "אורות וצללים" [4]. כך כתב : "אורות וצללים, מעלות ויתרונות, גיוונו את שידורי אליפות העולם בא"ק מהלסינקי 83'. מן הראוי לפתוח בחיוב. אין ספק כי אכן הטלוויזיה שלנו כיסתה את אליפות העולם. עשר שעות השידורים הישירים בצירוף התקצירים השונים, הביאו אל בתינו את רוב רגעי השיא של האליפות. אל העבודה המצוינת שעשתה הטלוויזיה הפינית התלוו קולותיהם המוכרים של נסים קיוויתי והפרשן גלעד וויינגרטן. האחרון סיפק לנו פרטים מחכימים רבים והאיר את עינינו בנקודות רבות. הוא הוסיף כמעט לכל מקצוע פרטים נסתרים בדרך כלל , פנימיים ומעניינים ביותר. נסים קיוויתי גם אם שגה פה ושם מתגלה במיטבו ליד מסלול הא"ק ".

מייק קרנון קוֹנֵן ושיבח בעיתונו "הארץ" בתום שידורי הלסינקי 83', "עוד קיץ יבש ועצוב. הצפייה בשידורי הטלוויזיה מהלסינקי הצילה את חובבי הספורט שלנו מ- "יוֹבֶש" מוחלט המאפיין כל כך את הקיץ הספורטיבי בישראל. זה היה אירוע שיא גם בקנה מידה עולמי" [5]. הוא לא התעצל להרים טלפון ולומר בקולו : "תודה לך יואש אלרואי באופן אישי ותודה לכל מחלקת הספורט של הטלוויזיה על חוויה נפלאה".

טקסט מסמך : 12 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה של אמיר אפרת עורך מדור הספורט של המקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן). 

טקסט מסמך : 19 באוגוסט 1983. ביקורת טלוויזיה אודות אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 במדורו של עלי מוהר "בשער" במקומון התל אביבי "העיר". (באדיבות "העיר" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : שידורי אלפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זוכים לקומפלימנטים מקיר לקיר מאת העיתונות הארצית של מדינת ישראל. מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל ראו אותם. (באדיבות העיתונים היומיים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "דבר", "על המשמר", "ז'רוזלם פוסט", ו- "חדשות הספורט").

ידעתי שאני מנווט נכון את המפה ונמצא בדרך הנכונה המובילה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכנתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד דו"ח הפקתי וטכנולוגי מפורט כיצד ביצעתי את משימת השידורים של הפקת שידורי הטלוויזיה את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי באוגוסט 1983. ביקשתי ממנו שיודה באופן אישי ברמת הניהוּל שלו לאנשי הטלוויזיה הממלכתית הפינית YLE שעשתה עבודה חדשנית וכבירה. דיווחתי לו בפרוֹטרוֹט באמצעות הממונים עלי (טוביה סער מנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות) כיצד שידורי הלסינקי 1983 תרמו והשפיעו מההיבטים הטלוויזיוניים השונים על מחלקת הספורט ועלי באופן אישי כמנווט ראשי ועל חטיבת ההנדסה. באותה שיחה ארוכה הסברתי לו איך אני מתכּוֹנן, מתכנֵן, ומפיק בעקבות הלסינקי 83' את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הממשמשים ובאים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הקשיב לניתוח שלי. אני יודע שאהב והעריך אותי. אולי גם בגלל שמנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת רחשה לי הערכה ושמרה שהדלת המובילה אל מנכ"ל הרשות תישאר פתוחה עבורי. הקשר שלי וערוץ ההידברות עם לשכת המנכ"ל והמנכ"ל עצמו לא היה אישי אלא התבסס על מקצוענות. לא הייתה כאן כאן כל חֲבֵרוּת. בהיותו מנכ"ל של רשות שידור כל כך מורכבת מהיבטי הניהול של תוכן, כוח אדם, ומחסור כרוני בממון לא פיתח יוסף "טומי" לפיד יחסי אחווה עם עובדיו. הוא היה צריך לנַהֵל ול- מַנְכֵּל ולא להיות חבֵר. יוסף "טומי" לפיד סמך עלי כי גם תוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות שאני הוגה ובונה אותן לטווח ארוך יכוסו כהלכה, יצדיקו את ההשקעה הכספית, ויניבו את הרייטינג המצופה. אין לי ספק שהבין כי "אליפות הלסינקי 1983" נקרתה לו בדמות יהלום שידור והמאמץ הצדיק את עצמו. הופתעתי כשמצא צורך להביע את הערכתו האישית לי בכתב בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. זה היה מעשה חריג לחלוטין. יוסף "טומי" לפיד נטל לעצמו פסק זמן קצר והדפיס למעני טקסט הערכה. הוא חרג מהנוהל המקובל והתכתב עמי מבלי לשתף את הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן וטוביה סער. זה היה  ב- 25 באוגוסט 1983 [6]. הנה המִסְמַך כלשונו.

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. זהו מסמך – מכתב ההערכה המקורי ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד ז"ל. הוא הבין כי נקרה לידו יהלום שידור בדמותם של שידורי הא"ק ברמתם הגבוהה, במדינה מוּכֵּית כדורגל. בהיותו עיתונאי רב גוני הכיר בכך ששידורי אליפות העולם ה- 1 בא"ק באוגוסט 1983 בהלסינקי היוו תרומה בעלת חשיבות טלוויזיונית-תרבותית לצופיה בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן הקדים במכתב הערכה משלו את מסמך מנכ"ל רשות השידור. הנהו כלשונו.

טקסט מסמך : מכתב הערכה של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המתייחס לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים היא תארח את האולימפיאדה ה- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות.

סוף הפוסט מס' 700. הועלה לאוויר ביום שלישי – 8 באוגוסט 2017. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.