פוסט מס' 701. (דיווח 3). מיקרופון "כאן" הציבורי של אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017 ממשיך לעשות שַמוֹת בשדרנית המובילה מירי נבו וגם בשני הפרשנים, מולי אפשטיין בלונדון וגלעד וויינגרטן באולפן "כאן" בארץ. עיתונאי "הָאָרֶץ" עירד צפריר ערך ריאיון רופף, רפוי, ורדוד ברמת נֶפֶל ב- "גלריה" (יום חמישי – 10 באוגוסט 2017) עם השדר הוותיק יורם ארבל. מר אלכס גלעדי הוא אחד מגדולי אנשי הטלוויזיה שצמחו בארץ ובעולם. כל מראות הטלוויזיה היפיפים של אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 כפי שהם ניבטים אלינו מהמרקע הן פרי דמיונו, מחשבתו, תכנונו, יוזמתו, ו- ניווטו של אלכס גלעדי, מי שב- 1985 התמנה ע"י פרימו נביולו האיטלקי נשיא IAAF ליו"ר וועדת הטלוויזיה של הארגון. פוסט מס' 701. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 באוגוסט 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

פוסט מס' 701. (דיווח 3). מיקרופון "כאן" הציבורי של אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017 ממשיך לעשות שַמוֹת בשדרנית המובילה מירי נבו וגם בשני הפרשנים, מולי אפשטיין בלונדון וגלעד וויינגרטן באולפן "כאן" בארץ. עיתונאי "הָאָרֶץ" עירד צפריר ערך ריאיון רפוי ורדוד ברמת נֶפֶל ב- "גלריה" (יום חמישי – 10 באוגוסט 2017) עם השדר הוותיק יורם ארבל. מר אלכס גלעדי הוא אחד מגדולי אנשי הטלוויזיה שצמחו בארץ ובעולם. כל מראות הטלוויזיה היפהפיים של אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 כפי שהם ניבטים אלינו מהמרקע הן פרי דמיונו, מחשבתו, תכנונו, יוזמתו, ו- ניווטו של אלכס גלעדי, מי שב- 1985 התמנה ע"י פרימו נביולו האיטלקי נשיא IAAF ליו"ר וועדת הטלוויזיה של הארגון. פוסט מס' 701. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 11 באוגוסט 2017.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 701 : עלה לאוויר במוצ"ש – 12 באוגוסט 2017

——————————————————————————————

ראה בהמשך פוסט מס' 701 את :

תזכורת מ- פוסט מס' 533. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 27 באוגוסט 2015. שידורי ה- Off tube מהמוניטור בתא האטום בירושלים את תחרויות אליפות העולם ה- 15 בא"ק – ב- בייג'ינג באוגוסט 2015, ממשיכים לעשות שַמוֹת בערוץ 1 הציבורי ז"ל. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור. אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 הייתה גם זאת שהדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו זאת כמנכ"ל רשות השידור ב- 2ב מאי 2005. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2015 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020. סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף הדנה ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו לפני 133 שנים של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני Paul Nipkow), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים אולי יותר בעולם ובארץ. הסדרה עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעבר בעמדות מפתח, גם בעלי יתרונות עליונים, היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים רברבנים, כושלים, ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפרת 0 : תגובות, שאלות, ותשובות הנוגעות לאליפות העולם ה- 16 ב- א"ק המתקיימת בימים אלה בלונדון 2017 (13.8.2017 – 4.8.2017).

הבלוג מונה יותר מ- 600000 (שש מאות אלף) כניסות. הבלוג רווי באלפי תגובות של קוראים רבים. אינני עונה עוד ולא משיב למגיבים ולפונים לא בגלל שאינני מכבד אותם, אלא בגלל מחסור בזמן של מחקר וכתיבה. אני מכבד אותם למרות שאינני מכיר אותם. מנגנון ה- Internet שומר על פרטיותם. אינני יודע מי הם.

ובכן, בעניינו של המנחה אלי אילדיס באולפן לונדון 2017 של "כאן". קיים חַיִץ טלוויזיוני גדול בין מגיש, קריין, ומנחה לבין מראיין סקרן (בכל תחום). בדיוק כפי שקיים הבדל ושוֹנִי רָב בין כישרון ההגשה, ההנחיה, ו- הפרזנטציה באולפן לבין שידור ישיר Play by play של תחרויות א"ק ברמתן הגבוהה ביותר (אליפות עולם ואולימפיאדה). תראו, אם הפרשן שלו של אלי אילדיס באולפן מר גלעד וויינגרטן אומר לו עֶרֶב אחד (5 באוגוסט 2017) בטרם יריית הזינוק לריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים בלונדון 2017, מבלי למַצְמֵץ, "…אני מהמר על יוסיין בולט…", ועֶרֶב אח"כ (ב- 6 באוגוסט 2017) לאחר שהאצנים חוצים את קו הסיום ואלוף העולם והאלוף האולימפי, ושיאן העולם נדחק למקום השלישי, אותו גלעד וויינגרטן מספר לאלי אילדיס שוב מבלי למַצְמֵץ, כי, "…כתובת הכישלון הייתה חקוקה על הקיר…", אתה מבין שאין מדובר בפרשן מקצוען אלא ב- מהַמֵר אופורטוניסט שמשנה את דעתו בהתאם למָשָב הרוח. אלי אילדיס מצטייר באולפן של "כאן" בארץ העוסק בשידור אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017, כ- מנחה נגרר. אילו לא היה כזה, היה מתערב מייד ו- מעַמֵת את הפרשן שלו עם הפרדוקס שהרכיב. אלי אילדיס היה חייב להתערב בשם הציבור. כלומר, להפגיש את גלעד וויינגרטן בעל גרסת ההימור הראשונה (יוסיין בולט מנצח…) עם גלעד וויינגרטן המחזיק בגרסה השנייה (יוסיין בולט מוּבַס…הכתובת הייתה חקוקה על הקיר…), ולבקש ממנו בתוקף הסבר מנומק לשתי דעותיו המנוגדות בתכלית ב- 180 מעלות האחת לרעותה. אלי אילדיס לא נהג כך כמצופה ממנו. הוא העביר דָף ואִפְשֵר לגלעד וויינגרטן פרשן Off tube חובבן לחמוק מהמלכודת אותה טמן לעצמו במו פיו. גלעד וויינגרטן נמצא במרחק אלפי קילומטרים ממוקד ההתרחשויות בלונדון 2017. הוא פרשן אולפן מֵנָחֵש ו/או מֵהָמֵר. לא יותר מזה. זאת עובדת אמת. מנגד המנחה המוביל של גלעד ווינגרטן אלי אילדיס הפך את עצמו לפרזנטור. הפוך מעיתונאי. האם עשה זאת מפני שהוא חבר של גלעד וויינגרטן ו/או שמא הוא מנחה גוֹלֶם (והוא איננו כזה) ? האם הוא בּוּר שאיננו בקי בחומר ובפרטים שבהם הוא עוסק ? אי אפשר היה בשום אופן לפספס את המפולת ולעבור ככה סתם לסדר היום כאילו הפרשן הוא בעל הבית של אולפן "כאן". מתייצב אדם עטוף גלימת פרשן עֶרֶב אחד בשם שולחיו (אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים)  באולפן "כאן" ומצהיר בטרם יריית הזינוק כי הוא מהמר על האלוף ושיאן העולם. ואז לאחר נישולו של אותו האלוף ושיאן העולם מכיתרו מתייצב אותו האדם למחרת באותו אולפן "כאן" בפני אותו אלי אילדיס ומכריז בפרהסיה כי כתובת כישלונו של יוסיין בולט הייתה חקוקה על הקיר מבלי לנמק את הפרש המידע בין שתי הצהרותיו, וללא התערבות המנחה. כישלונו העכשווי של יוסיין בולט (אצן אלוף אולימפי מוזהב משולש בריבוע ב- בייג'ינג 2008 + לונדון 2012 + ריו 2016, שיאן עולם בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', ועוד 11 מדליות מוזהבות בארבע אליפויות עולם בא"ק) באליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017, הוא האירוע הדרמטי והחשוב ביותר עד כה של 2017, רעידת אדמה בינלאומית, בו אלי אילדיס שלא תפש את גודל האירוע משחק את המנחה הנייטראלי ומאפשר לפרשן לחמוק. אין דבר כזה. גלעד וויינגרטן מנצל את חולשתו של אלי אילדיס ו- מבלף אותי כצופה מן המניין שלו ושל המנחה המוביל שלו. אנוכי חש מרומה. קינגסלי אמיס הגה פעם את הסלוגן הזה, כלהלן : "הצרה העיקרית באשר לשקרנים היא שאין כל ערובה שלא ידברו לעיתים אמת". אינני אומר שגלעד וויינגרטן שקרן. בפירוש לאו. אולם אני טוען שהוא מוסר מידע פרדוקסלי ובעייתי הנוגע לאותו עניין איך שמתחשק לו, ו- איננו מנמק את פרדוקס התנגשות הרעיונות. הצָרָה אִתּוֹ שהוא מוסר ומפיץ לא פעם ולא פעמיים מידע לא אמין, ולפעמים בפעם השלישית הוא דווקא מדבר אמת. פרשן ה- Off tube של "כאן" גלעד וויינגרטן יצא לא טוב מהדיון בעניין תבוסתו של יוסיין בולט בלונדון 2017. הרפיסות של אלי אילדיס מול גלעד וויינגרטן בלטה לפתע לעין וגם לאוזן בעניין הספציפי הנדון. אלי אילדיס נחשף במקרה הקונקרטי המדובר כמראיין רוֹפֵף מפני שאיננו סקרן. העיקר ששניהם, הוא והפרשן שלו, נפרדים בלחיצת יד באולפן "כאן" בתום הדיון. כצופה טלוויזיה וקליינט של "כאן" אנוכי מבין שאלי אילדיס וגלעד וויינגרטן כרתו ביניהם ברית חֲבֵרוּת על חשבוני, ועל חשבון איכות המסך. העסק הטלוויזיוני הזה נראה לי מקומם, מוזר, ותמוה מאוד בו המנחה באולפן נכנע ככה סתם לפרשן שלו. אלי אילדיס מצטייר לי כחובבן.

כנ"ל בעניינו של הפרשן מולי אפשטיין והשדרנית המובילה שלו גב' מירי נבו. חשבתי פעם שהוא מולי אפשטיין טוב יותר ממה שהוא באמת, כפי ששאף לחשוף את עצמו כעת בלונדון 2017. הפרשן הפך לשֶבֶר כְּלִי בעת הפרשנות שלו את ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים יחדיו עם השדרנית המובילה שלו. ריצת הגמר ההיסטורית ב- 5 באוגוסט 2017 ל- 100 מ' לגברים באליפות העולם ה- 16 על המסלול האולימפי הייתה ב- וודאי תפנית חדה שמאלה, פינאלה עטופה בכישלון, ו- כפי הנראה גם במידה רבה מקום כניעתו של האלוף הדָגוּל יוסיין בולט. יוסיין בולט הרים ידיים. הוא מוּבַס. זהו אולי תחילת המסע האחרון שמוביל אותו אל קץ הקריירה המופלאה שלו חסרת התקדים באורכה, עומקה, ונפחה. יוסיין בולט הוכרע. הוא מנוצח בריצתו האישית האחרונה על המסלול קבל עם בשידור ישיר מול 1.000000000 (מיליארד) צופי טלוויזיה בעולם ע"י אָצָן אמריקני זָקֵן בן 35 בשם ג'אסטין גאטלין ואָצָן אמריקני נוסף צעיר בן 21, קריסטיאן קולמאן. לונדון 2017 מהווה כנראה את נקודת הפרישה הסופית של יוסיין בולט אָצָן מוערך, אָהוּב, וגם מקצוען בן 31 כשהוא איש עשיר (מאוד), אולם מופסד דווקא ב- Event האישי האחרון, בפינאלה שלו על המסלול. מדובר בסנסציה והפתעה דרמטית עבור ציבור חובב א"ק בכל רחבי תבל. הציבור נתפש מופתע. כמוהו גם שני פרשני הא"ק, גלעד וויינגרטן באולפן "כאן" ומולי אפשטיין בעמדת השידור של "כאן" באצטדיון האולימפי בלונדון 2017, יחדיו עם השדרנית המובילה מירי נבו.

מעניין יהיה לעקוב בשנים הבאות אחרי מנהיגות "כאן" האם תשכיל להקים, למסד, ולהרכיב חטיבת ספורט חדשה משלה המבוססת על כוחות צעירים וחדשים, מפיקים + עורכים + שדרנים / פרשנים. ו/או שמא תפקיר את גורלה שוב בידי המנווטים הדַלים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מולי אפשטיין (הפתעה מָרָה לרָעָה) איננו מבין כי אין יחסי חֲבֵרוּת של העוסקים בתקשורת המונים על חשבון טיב ה- Media ועל חשבון הצופים. הוגנות, יושרה, נאמנות, מוּסָר, ודֶרֶך אֶרֶץ – כֵּן (!). חֲבֵרוּת – לֹא (!). מולי אפשטיין נראה כ- מי שמתאמץ לשמור על יחסים טובים עם השדרנית המובילה הכושלת שלו מירי נבו. אולי כדי לשַמֵר את עתידו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. זה לא ילך לו בצורה הזאת. היה עליו להחליט בטרם ההמראה ללונדון 2017 אם הוא רוצה להיות פרשן ו/או יחצ"ן. מגוחך. מי שרוצה לאתר את פתרון תוצאות היחסים בעמדות השידור הטלוויזיוניות בין שַדָּר מוביל כושל לבין פרשן משגשג (בכל תחום טלוויזיוני, לא רק בזירת הספורט, כמו למשל במקרה "אולפן שישי", שם שני פרשני ערוץ 2 המצוינים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל משדרגים את דני קושמרו), ו/או לחילופין בין שַדָּר מוביל משגשג לבין פרשן כושל, ימצא אותו בחוקי המתמטיקה. מינוס (-) תמיד מביס פלוס (+) בשעה שהם שוכנים יחדיו ודָרִים האחד ליד השני. גם בעמדת שידור משותפת של הטלוויזיה. גלעד וויינגרטן שִגְשֵג והפך לפלוס (+) ליד שני ה- פְּלוּסִים ההם, שני השדרנים המובילים נסים קיוויתי יבד"ל ומאיר איינשטיין ז"ל, אולם הוּבַס ונעשה ל- מינוס (-) בעצמו ע"י פעולתם של מִינוּסִים אחרים לידו כמו אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי. כנ"ל מולי אפשטיין שמצטייר בלונדון 2017 כאיש טלוויזיה לא רק רצסיבי אלא גם נַכֶה. האיש נכשל שָם יותר מידי פעמים, הפך למינוס (-) לצדה של מירי נבו, ואיננו מצליח לחלוף מחדש על פני פרשן הא"ק הוותיק שקדם לו גלעד וויינגרטן (בן 80 היום). ייתכן, יכול להיות, אולי עורכי ומפיקי "כאן" בעלי הבית של אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק בלונדון 2017 שכחו להסביר ולפרט לו שהממברנות של מיקרופון הטלוויזיה שלו אינם מסננת. המיקרופון הוא צעצוע שאיננו מבחין בין עיקר לתפל, בין דבר חוכמה לאיוולת, בין היגיון לשטות. הוא מעביר את הכל לאוזנו של הצופה. הממברנות שלו הן עצם דומם כמותו. הן נייטראליות ומאפשרות לכל טקסט באשר הוא לבעבע בדיפוזיה ולעבור כהרף עין מאולפני "כאן" במודיעין למאות אלפי בתים פרטיים בכל רחבי מדינת ישראל.

אנוכי משתמש עכשיו ב- דוגמא שלילית אחת מיני רבות הקשורה לטקסט הפרשנות של מולי אפשטיין במקצוע ריצת ה- 400 מ' בדבוקות נפרדות של משתתפי קרב העשרה לגברים באליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017. מסתיים המקצה הראשון. המנצח בו הוא לוֹחֵם קרב ה- 10 הסרבי מיהאיל דוּדָאס בתוצאה של 48.08 ש'. השני הוא קווין מאייר מצרפת שמסיים בתוצאה 48.26 ש. השלישי הוא יאנק אואיגלנה מאסטוניה בזמן 49.58 ש'. הרביעי באסטיין האוזל מצרפת עוצר את השעון על 50.36 ש' וכן הלאה. בפתח ריצת הדבוקה השנייה מפרשן מולי אפשטיין לצופיו, כלהלן : "…אנחנו נראה פה תוצאות איטיות יותר מאשר במקצה הראשון…על גבול ה- 50 שניות…". אולם שוד ושבר. מסתיימת ריצת המקצה השני ל- 400 מ' במסגרת תחרות קרב עשרת המקצועות ומתברר שמולי אפשטיין מוסר אינפורמציה לא מדויקת לצופיו. אין לו שום כיסוי עובדתי. איזה גבול 50 שניות ואיזה נעליים. המנצח בדבוקה השנייה סדריק דובלר מאוסטרליה קובע תוצאה של 48.30 ש'. השני פיטר בראון מהולנד מסיים בזמן של 48.54 ש'. השלישי, הספרדי חורחה אורניה קובע 48.72 ש', והרביעי טריי הארדי מארה"ב חוצה את קו הסיום בזמן של 48.78 ש' (תוצאה טובה יותר מהמדורג הרביעי במקצה הראשון הצרפתי באסטיין האוזל, 50.36 ש'). לוח התוצאות של הדבוקה ה- 2 מגמד את מולי אפשטיין. הוא תפש אותו על חם. אין פלא שהוא בוחר לשתוק עכשיו. ואז מגיע תורה של הדבוקה ה- 3 לרוץ 400 מ', שם מתחרה קורט פליקס לוחם קרב ה- 10 מגרנאדה. טרם נדם קולו של אקדח הזינוק בלונדון 2017, והפרשן מולי אפשטיין נזעק לפַרְשֵן לצופיו, כלהלן : "…מירי נבו, תראי את הסגנון של קורט פליקס…ממש כמו רץ מקצועי של 400 מ' לעומת הצעדים של האחרים…תראי אותו…" (כאן מתערבת מירי נבו וקוטעת את הפרשנות של מולי אפשטיין משום מה…). ובכן, הדבוקה ה- 3 מסיימת את משימתה בה מתברר כי קורט פליקס (…ממש רץ מקצועי ל- 400 מ' על פי מִשְנָתּוֹ של מולי אפשטיין…) מסיים במקום האחרון. זמנו של המנצח ריקו פריימוט מגרמניה, 48.41 ש'. של קורט פליקס במקום האחרון, 49.09 ש'. גם עכשיו הפרשן המְבוּיָש מולי אפשטיין דומם. הוא מרגיש שפישל. הפשלה הזאת איננה אסון גדול מחד אולם גם לא כבוד גדול מאידך. מכורסתי בסלון ביתי ברח' אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב אני חושב לעצמי מה מניע את מולי אפשטיין לקשקש שוב ושוב ב- "אוויר" על סיגנל הטלוויזיה של "כאן". הוא הרי לא חייב להשמיע כל הזמן, ממש כל הזמן את קולו, בכלל לא כפרשן, אלא כשַדָּר נלווה מס' 2 בעמדת השידור המשותפת כש- לצדו יושבת השדרנית המובילה שלו. אבל מולי אפשטיין איננו יכול להתאפק. הוא לא מסוגל לומר "לאו" למיקרופון הפתוח שלו. הוא מרגיש שהוא מוכרח לדבר עוד ועוד ועוד ולהשמיע ללא הפסק את הגיגיו, הערכותיו, והשגותיו. עוד לא נברא ה- גָאוֹן שיצר וברא כמות מילים הגונה מבלי שגם % השטויות שלו ייתמר ויהפוך ל- גרף מטפס מעלה. מולי אפשטיין איננו טיפש (גם לא גלעד וויינגרטן). הוא בטוח יודע שבשלב מסוים ה- Commentary שלו אמור לחצות את קו התפר הדק שמפריד בין שידור ל- ברבור ואף על פי כן הוא מסתכן. אנוכי חייב להדגיש שוב כי אנוכי רוחש הערכה רבת שנים למולי אפשטיין. הוא גבר נעים הליכות, איש משכיל, איש שיחה מעניין בתחומים רבים, איש מקצוע ב- א"ק, פיזיולוג מומחה ו- ידען, וגם נבון. זה מוזר מאוד : מולי אפשטיין הוא פרשן ברמה של פלוס (+), אולם מהווה הוכחה גם ספרותית ולא רק מתמטית, שכל מינוס (-) מסוגל לעצֵב כל פלוס (+) גם את הפלוס (+) שלו, למינוס (-), והפעם הקונקרטית הזאת בדמותה של השדרנית המובילה שלו.

מולי אפשטיין יכול לספר לי מכאן ועד להודעה חדשה על מידותיהם ומשקלם של הדיסקוס, הכידון, כדור ברזל, ופטיש, ולתָּקְלֵט עבורי את חוקי המכניקה של אייזיק ניוטון ה- חַלִים על האתלטים ב- קפיצה לרוחק ו/או בקפיצת מוט, אולם הוא עצמו נותר לפתע חסר משקל ומסה כפרשן טלוויזיה. לא רק בגללו אלא גם באשמת קבוצת התמיכה שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

היו כאן פעם ימים אחרים לגמרי. ועוד הערה לפרשן מולי אפשטיין : דנה זטופקובה היא האלופה האולימפית בהטלת כידון לנשים באולימפיאדת הלסינקי 1952 ולא באולימפיאדת לונדון 1948 כפי שסיפרת לצופיך. מולי אפשטיין אולי איננו מבין את האחריות הרובצת עליו בעת שהוא מפרסם מידע בשידור ישיר בתקשורת המונים, כאילו נדמה לו שהוא משוחח שיחת חולין בסלון עם בני ביתו. צריך להסביר לו שוב שממברנות המיקרופון אינן מסננת ולא מבחינות בין דבר חוכמה לטקסט איוולת. הן סובלות הכול. ובכן, דנה זטופקובה (בת 95 היום, רעייתו של אמיל זטופק המנוח) הטילה את הכידון במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 למרחק של 50.47 מ' וזכתה במדליית הזהב לפני הסובייטית אלכסנדרה צ'ודינה, 50.01 מ' (כסף) ו- סובייטית נוספת יילנה גורצ'אקובה, 49.76 מ' (אָרָד).

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952. לפני 65 שנים. מטילת הכידון הצ'כוסלובקית דנה זטופקובה (בת 30) זוכה במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. (באדיבות ZDF והוצאת הספרים ווילהלם לימפרט בפרנקפורט).

keleti 25טקסט תמונה : קיץ 1992. משרדי חטיבת הספורט בבניין טלוויזיה הישראלית השוכנים ברוממה – ירושלים. אנוכי (משמאל) מארח במשך כ- חמש שעות את האלוף האולימפי הדגול בריצות למרחקים ארוכים אמיל זטופק (במרכז, בן 70 בתמונה) ואת רעייתו דנה זטופקובה (מימין, בת 70 בתמונה). אמיל זטופק זכה באולימפיאדת לונדון 1948 במדליית הזהב בריצת 10000 מ' ובמדליית הכסף בריצת 5000 מ'. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכה אמיל זטופק בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', וריצת המרתון (42.195 ק"מ). רעייתו דנה זטופקובה זכתה באולימפיאדת הלסינקי 52' במדליית הזהב בהטלת כידון לנשים. ידיד יקר שלי דוד "סוחו" סיבור ליווה את דנה ואמיל זטופק המופלאים והביאם אלי לירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מירי נבו ומולי אפשטיין באליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017 והכנס הקפיטליסטי של ה- IAAF.

זה נחמד שמירי נבו ומולי אפשטיין לא דיווחו לכם עד כה ולא הציבו בפניכם Super imposing מפורט לאורכו ו- רוחבו של מוניטור הטלוויזיה שלכם כי אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017 איננה רק אירוע ספורטיבי אלא מפעל בינלאומי קפיטליסטי לאתלטים מקצועניים שנושא פרסים כספיים נכבדים כלהלן :

מדרוג הפרסים הכספיים במקצועות האישיים   מדרוג הפרסים הכספיים במקצועות קבוצתיים (מירוצי שליחים)

מקום ראשון : 60000 (שישים אלף) דולר                    מקום ראשון : 80000 (שמונים אלף) דולר 

מקום שני    : 30000 דולר                                        מקום שני : 40000 דולר

מקום שלישי : 20000 דולר                                       מקום שלישי : 20000 דולר

מקום רביעי : 15000 דולר                                        מקום רביעי : 16000 דולר

מקום חמישי : 10000 דולר                                       מקום חמישי : 12000 דולר

מקום שישי : 6000 דולר                                           מקום שישי : 8000 דולר

מקום שביעי : 5000 דולר                                         מקום שביעי : 6000 דולר

מקום שמיני : 4000 דולר                                         מקום שמיני : 4000 דולר

תעשו לבד את החשבון כמה ממון צוברים בעלי ובעלות מדליות הזהב הזוכים במקצועות השונים בעשרת ימי התחרויות של לונדון 2017. 

מפלטו של כל שדרן ועיתונאי מגוחך וכושל שמחזיק מיקרופון בידו (כולל מירי נבו המובילה את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק של לונדון 2017) טָמוּן בהפרחת סִסמאות תוך שְנִיוּת הפרחתן והשימוש בהן : "הוא גדול…", "הוא נהדר…", "אני אתגעגע אליו…", "הוא סוחב את ה- א"ק על כתפיו…", "הוא משווק את הא"ק…", "הללויה…", "הוא האחד והיחיד…". מירי נבו היא שדרנית א"ק כושלת אולם משגשת בתחום הפרחת סִסמאות. באזור הטלוויזיה הקונקרטי המדובר של שידורי א"ק כה אינטנסיביים, כה מורכבים, וכה מפורטים ומחולקים לאין סוף חלקי פָּזֶל מירי נבו היא חובבנית, ש- משתווה לרמת קודמיה חובבנים כמותה אורי לוי, כמו דני דבורין, ו- עמית הורסקי. ארבעתם לא ידעו ולא היו מוכשרים להרכיב את אלפי חלקי ה- פָּזֶל לתמונה אחת שלימה, ברורה, ויציבה. היא כאמור לא לבד והיא גם איננה היחידה שמתעקשת להוכיח בלונדון 2017 את חולשותיה כל יום מחדש באמצעות הפרחת הסלוגנים הנ"ל. שדרנית ירודה מתחת לכל רמה ולכל ביקורת. למעשה מתחת לכל ביקורת. ובכן, אורי לוי שידר ישיר את אליפות העולם ה- 9 ב- א"ק של פאריס 2003. היה מדובר בשַדָּר כושל ומגוחך נטול איכות קוֹלית שבתום אותה האליפות ההיא הושלך מעבר לפרגוד. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שאורי לוי שידר אליפות עולם ב- א"ק. כנ"ל דני דבורין. דני דבורין שידר ישיר את אליפות העולם ה- 10 בא"ק של הלסינקי 2005. הוברר כי מדובר בשַדָּר א"ק מתחזה, בסיומה הודח לשוליים הרחוקים. זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שדני דבורין שידר אליפות עולם ב- א"ק. זה היה גם גורלו של שַדָּר הנֶפֶל עמית הורסקי ששידר ישיר את אליפות העולם ה- 11 של אוסאקה/ יפן ב- 2007. עמית הורסקי סולק לקצוות תעשיית הטלוויזיה שהם כידוע חסרי כל חשיבות ו- משמעות. מירי נבו בדומה לשלושת הנ"ל היא גרוטאה טלוויזיונית מגוחכת בתחום הקונקרטי של השידורים הישירים הנדונים Play by play של תחרות א"ק ברמתה הגבוהה ביותר, כגון אליפות עולם. היא מגישה, מנחה, ופרזנטורית אולם היא לחלוטין איננה שדרנית א"ק Play by play שזהו תחום התמחות רב גוני מיוחד וספציפי, מורכב, ומסובך. שונה לחלוטין ב- 180 מעלות מהגשה והנחיה של "חדשות הספורט" באולפן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. כמו כן שידורים ישירים מורכבים של אוסף המון תחרויות בכמעט אין סוף של מִגְוָון מקצועות על המסלול ובשדה אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017, אינם דומים במאום לשידורים ישירים של תחרות אולימפית בהתעמלות אמנותית, נאמר כמו ב- ריו 2016. לא כל שכן תחרות טניס. מירי נבו סוחבת עמה את כל החסרונות והמינוסים הטלוויזיוניים של שדרנית Play by play ב- א"ק. המשימה גדולה עליה בהמון מספרים. היא איננה בקיאה בתחום, היא איננה אשת א"ק, לרבות אי הבנה מוחלטת במכניקה של הא"ק. אף על פי כן היא מרהיבה עוז ליטול את מיקרופון הא"ק אותו אחזו לפניה נסים קיוויתי + מאיר איינשטיין ז"ל + דייוויד קולמאן + הארולד אייבראהמס + ברנט מאסברגר ועוד כמה אחרים ספורים דגולים. מירי נבו איננה יודעת לבנות דרמה. היא לא יודעת לתאר ולשדר דרמה, וגם מיתרי קולה מפיקים צלילים לא רדיופוניים במיוחד, טונים גבוהים מידי. היא איננה מכירה את כל גיבורי העלילה ולא מוכשרת לזהות את כל המנצחים והמנצחות על קו הסיום בתחרויות הריצה השונות. את מה שאנוכי רואה ומזהה בקלות מהכורסא שלי בסלון ביתי ברח' אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב היא לא רואה ולא מזהה מעמדת השידור המאובזרת שלה בעלת תצפית נוחה באצטדיון האולימפי בלונדון. מדובר ב- א' – ב' של שַדָּרוּת בסיסית בא"ק. מירי נבו נוקטת בתכסיס השהיית האינפורמציה המוכר של יורם ארבל, זאת הנוגע ל- העברת מידע לצופים באותם שברירי שנייה קריטיים הנוגע לזיהוי מבקיעי שערים במשחקי כדורגל. הוא יורם ארבל השתמש בטריק השהיית המידע משלא הכיר ולא זיהה בהמולת המשחק את השחקנים עושי המלאכה ש- מפגישים את הכדורים עם הרשתות, והמתין שמצלמות הטלוויזיה יעשו את העבודה עבורו. כמות הזמן, כלומר מספר השניות שחולפות בין התרחשות אירוע השיא בעלילה לבין זיהוי גיבור העלילה (זיהוי מיידי של מבקיע השער ו/או את האָצָן שחוצה ראשון את קו הסיום) הן סממן טלוויזיוני מכריע שמעיד על רמת המהימנות, המקצועניות, המומחיות, והאוֹטוֹרִיטָה של אותו שדרן ו/או שדרנית מובילים. מירי נבו מאמצת את מדיניות השהיית העברת המידע לצופיה באותו שבריר השנייה שהאָצָנִים חוצים בצפיפות את קו הסיום. היא עושה זאת בעל כורחה מפני שהיא איננה מוכשרת, לא בטוחה בעצמה, לא מכירה את גיבורי העלילה לפרטי פרטים, ו- לא סומכת על אבחנת הזיהוי שלה. לכן היא נמנעת מלהצביע מייד ובמפורש על המנצח. מירי נבו מתפללת שמצלמות הטלוויזיה של ניידת השידור יעשו בעבורה במהירות את מלאכת הזיהוי בדיוק כפי שיורם ארבל נושא עיניו לשמיים ומבקש את עזרתו ותמיכתו של אלוהי הטלוויזיה בעת שדווקא שחקני כדורגל שהוא איננו מכיר ולא מזהה הם אלה שמבקיעים את השערים. סוד השהיית הפצת המידע באותו שבריר השנייה של רגע השיא ב- א"ק ובכדורגל, בה חוצים האצנים את קו הסיום ו/או השחקנים כובשים את שער היריב – גלוי וידוע. מירי נבו ויורם ארבל מטילים את יהבם על בימאי הטלוויזיה המקומי שמנווט את כיסוי וצילום האירוע. זאת עובדה. השאלה היחידה שטעונה בירור כאן היא כאמור כמה שניות חולפות בין התרחשות אירוע השיא לבין זיהוי המנצח בריצה צפופה ב- א"ק ו/או זיהוי מבקיע השער בתוך פקעת של שחקנים, כמו למשל הבקעת שער בנגיחת ראש. מעבר למספר שניות שחולפות אי זיהוי מתמשך של גיבור העלילה הופך לבעייתי וחושף את חולשת השדר. בימאי הטלוויזיה הראשי של ניידת השידור הענקית של הטלוויזיה שאחראית על צילום הריצות על המסלול באליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 (מכילה בקִרְבָּה 35 מצלמות) דואג לאתר מייד וב- Close Up את האתלט ו/או האתלטית המנצחים בכל ריצה וריצה, בכל מרחק ומרחק, ובכל שלב ושלב של התחרות. צילום התקריב של אֵי מִי מהאצנים ו/או האצניות שזה עתה חצו את קו הסיום והעלאתו לאוויר (ו/או של אי מי מהשחקנים במשחק כדורגל שהיו בסביבת הבקעת שער היריב), מעיד מי הוא ו/או מי היא גיבורי העלילה. מירי נבו נכשלה לגמרי בבחינת הבגרות הראשונה הרצינית שנקרתה לה בלונדון 2017. אפשר היה להיווכח מייד בחוסר מקצוענותה באותה ריצת הגמר הסנסציונית ההיסטורית ל- 100 לגברים (5 באוגוסט 2017) בה הודח יוסיין בולט מכיסאו וכתר אלוף העולם נלקח ממנו ע"י האצן האמריקני ג'אסטין גאטלין. 8 (שמונה) מצלמות טלוויזיה של ניידת השידור הענקית מצוידות כל אחת במנגנון Replay עצמאי ב- SSM, מתרכזות כל אחת בצילום פרונטאלי נפרד של כל אחד משמונת המשתתפים בכל הריצות הגמר בכל השלבים המודמים, רבעי גמר, חצאי גמר, וכמובן ריצות הגמר הנערכות בשבילים, כלהלן : 100 מ' גברים ונשים, 200 מ' גברים ונשים, 400 מ' גברים ונשים, ו- 400 מ' משוכות גברים ונשים. מצלמה פרונטאלית אחת מתוך ה- 8 מתרכזת בג'מייקני יוסיין בולט, אחרת באמריקני הצעיר בן 21 קריסטיאן קולמאן, נוספת באמריקני בן 35 ג'אסטין גאטלין, וכן הלאה בשאר המתחרים. להלן הערה אישית שלי (1) : התמחות כזאת של צילום פרונטאלי בו האצנים מתקדמים לעברן של המצלמות בעודן הן תקועות במקומן דורשת מומחיות רבה בשימור ה- Focus של העדשות (לכל אורך הצילום) ותרגולים חוזרים ונשנים על מודל. בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים נקטה מירי נבו כאמור בשיטת ה- השהייה של יורם ארבל. הצפיפות על קו הגמר הייתה גדולה. ג'אסטין גאטלין היה הראשון וזמנו 9.92 ש'. קריסטיאן קולמאן היה שני עם תוצאה של תוספת של 2 מאיות השנייה, 9.94 ש'. יוסיין בולט דורג שלישי בתוספת של עוד מאית שנייה, 9.95 ש'. באמת צפוף אולם עובדה שהשַדָּר המיומן של ערוץ הטלוויזיה Eurosport זיהה את המנצח, וזעק : "גאטלין ראשון". מירי נבו חיכתה שמצלמות הטלוויזיה יעשו בעבורה את העבודה. בתחילה הלך הבימאי על מצלמת  Close up של קריסטיאן קולמאן ואותה ניתב לאוויר, וגם מירי נבו קשקשה משהו אודותיו, אולם אני מניח שהמזהה, הממקם, והמְדָרֵג הטלוויזיוני באצטדיון האולימפי בלונדון מטעמו של הבימאי ב- ניידת השידור, זעק לו במערכת הקשר ה- Headset הפנימית (של ניידת השידור), "…לא, זה לא קריסטיאן קולמאן… רֵד ממנו… המנצח הוא ג'אסטין גאטלין בשביל 8…". זה היה גם האות המבשר למירי נבו. עכשיו גם היא זיהתה עבור צופיה את המנצח באותה ריצת הגמר ההיסטורית ל- 100 מ' לגברים בלונדון 2017, בה סולק יוסיין בולט מכיתרו. הערה אישית נוספת שלי (2) :  יורם ארבל מי ש- שידר ישיר אלפי משחקי כדורגל מקומיים ובינלאומיים מחמש יבשות תבל, יונילאטראליים ומולטילאטראליים, הפך את השהיית מידע הזיהוי של מבקיעי השערים לאוֹמָנוּת מבלי שצופה הטלוויזיה ירגיש כי אין לו לפי שעה מושג מיהו בדיוק השחקן שהבקיע את השער. לקולתו של יורם ארבל יש להדגיש כי הוא שידר ישיר מעבר לגבולות המדינה גם מעמדות שידור מוגבהות לא נוחות (מרוחקות משתי רחבות ה- 16 ושני השערים) ואשר מותקנות ברום היציעים הגבוהים של האצטדיונים השונים. פעמים רבות הוא לא הצליח לזהות את מבקיע השער בהבזק הראשון, ולכן כדי לא לנחֵש ועל מנת לא לצאת טיפש בעיני צופיו המתין עד שמצלמות הטלוויזיה במקומות השונים שלהן יעשו בעבורו את העבודה (מתוך הנחה שציוותי הטלוויזיה של ניידות השידור לעולם לא יטעו בזיהוי הכֵּן והאָמִין של המבקיע). בתחום הזה היה יורם ארבל רָב אמן. הצופים שלו באמת לא שמו לב שהוא העדיף להמתין בזיהוי עוד כמה שניות נוספות ולמשוך זמן כדי לא לצאת Sucker. מהירות זיהויים של גיבורי העלילה באירועים צפופים בתחרויות ספורט הוא אחד המאפיינים המצביע על שדר מיומן ו- מהימן, שמכיר את הפייבוריטים המועמדים לניצחון על פי תצורתם החיצונית גם מעמדת תצפית מרוחקת, ואשר שולט ובקי בפרטי חומר השידור שלו. מירי נבו היא שדרנית חסרת נוכחות ונעדרת אישיות של שדרנית מובילה Play by play. היא איננה מותירה אפילו גרם אחד של משקל טלוויזיוני אישי שלה בכל מהלכי אליפות העולם ה- 16 בא"ק – לונדון 2017. שדרנית א"ק באמת ירודה ורדודה ש- שואבת עמה לתחתית החבית גם את הפרשן שלה מולי אפשטיין. גורלה של מירי נבו נחרץ. היא נועדה להישכח כמו קודמיה אורי לוי + דני דבורין + עמית הורסקי. אני מניח שהמנווטים לא יקראו לה שוב לדגל השידורים הישירים בא"ק של Play by play.

פרפרת 1 : בנימין נתניהו הוא עסקן מפלגתי במסווה של ראש ממשלה.

נאומו רווי ה- סַכְסֵכָנוּת, המפריד, המחרחר, רווי ריב, קטנוני, וירוד של העסקנצ'יק בנימין נתניהו במסווה של כאילו ראש ממשלה שאמור ל- אָחֵד את האומה (אמש, יום רביעי – 9 באוגוסט 2017) בגני התערוכה בפני תומכיו ב- "ליכוד" – היה עוד צעד בעֵת הספירה לאחור לקראת נפילתו מהכס, במקרה הטוב. במקרה הרע האיש המושחת, איש המדנים והמזימות, האינטריגנט, המסית, והתככן יסיים את הקריירה בכלא מאחורי סורג ובריח.

פרפרת 2 : עוזי דן ומונח הכדורגל "טוטאל פוטבול".

עוזי דן מחויב לתרגם ולהסביר לקוראיו מה פירושו של המושג המופשט בו הוא משתמש "טוטאל פוטבול". בשעתו נפגשתי עם ידידיי ב- NOS (הטלוויזיה ההולנדית הציבורית) וגם עם יוהאן קרויף ושאלתי אותם מה פירוש המושג "טוטאל פוטבול" שנקשר לשמו של מאמן נבחרת הולנד בכדורגל ריינוס מיכאלס ב- מונדיאל גרמניה 1974. חלק מאנשי הטלוויזיה ההולנדית הציבורית הסבירו לי שההגדרה "טוטאל פוטבול" צנועה יותר ופחות מחייבת מהמונח "פרפקט פוטבול" אולם מדובר בעצם בשני רעיונות חופפים. ריינוס מיכאלס טווה את התיאוריה שריבוי מסירות והגדלת טווח הזמן של החזקת הכדור ברגלי שחקניך מיועד לא רק לא רק כדי ליצור עדיפות מספרית של הנבחרת שלך בשטחי המגרש השונים ועל מנת למצוא פרצות בהגנת היריב, אלא גם להבטיח שהקבוצה היריבה לא תוכל להבקיע את השער שלך מפני שהכדור איננו ברשותה. אנשים אחרים מ- NOS טענו שכל עוד יוהאן קרויף משחק בשורות הנבחרת שלנו אין שום חשיבות להגדרות המשחק וביטלו אותן לחלוטין. יוהאן קרויף אמר לי בטרם המשחק ב- 1995 בבאר שבע במסגרת גביע אירופה פועל באר שבע – ברצלונה 7:0 כי סיסמאת ה- "טוטאל פוטבול" היא החזקה ממושכת וסבלנית בכדור ושליטה בקצב המשחק כדי לאתר ולמצוא בסופו של דבר את נקודות התורפה של היריב.

פרפרת 3 : דוד ביטן.

דוד ביטן שר החצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטייר כיועץ חכם יותר מפולוניוס שר החצר של המלך קלאודיוס במחזה השייקספירי, "המלט נסיך דנמרק".

פרפרת 4 : מוסד פרשנות הספורט הטלוויזיונית.

שני פרשני הא"ק גלעד וויינגרטן ומולי אפשטיין נושאים בעול כבד. תפקידם להסביר לציבור אלו סודות וקסמים מסתתרים כאילו מאחורי כישרון הביצועים הפיזיים, יכולת הקואורדינציה הגופנית של האתלטים והאתלטיות, ואלו יתרונות אנטומיים ופיזיולוגיים הופכים דווקא את האתלטים W והאתלטיות X לאלופי העולם במקצועות השונים ולא את מתחריהם ומתחרותיהן שמסומנים Y ו- Z. פעמים רבות מדובר בפערים מצומצמים ביותר. לפרשני ה-א"ק יש חשיבות עליונה בהבנת המתרחש במסלול ובשדה. אין שם שום גרם של מזל בתוצאות הסופיות של ה- א"ק אלא היגיון בלבד. לכל יתרון ו/או חיסרון יש הסבר ונימוק מתמטי – פיזיקלי. הפרשנות במשחקי הכדורגל והכדורסל פתוחה יותר וחופשית יותר אולם גם היא איננה סובלת פטפטת וטקסטים טריביאליים.

טקסט מסמך : 1981. דיווח בשבועון "לאישה" אודות שידור תוכניות הספורט תחת פיקודי בטלוויזיה ישראלית הציבורית . (באדיבות "לאישה"). 

טקסט תמונה : אוקטובר 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו רוויית עוזרים שמסייעת לשדר המוביל לצלוח בשלום את משימת השידור הישיר. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזר שדר ראשון בני עורי, עוזר שדר שני אריה שגיא, הפרשן אריה מליניאק, השדר יורם ארבל, עוזר שדר שלישי אמנון לנגזם, והשדר – מראיין נסים קיוויתי. לעולם לא השארתי את השדר המוביל שלי יורם ארבל בודד במערכה. יורם ארבל היה שווה כקליפת השום בלעדי המערכת העיתונאית שעטפה אותו. בלעדיה הוא קרס ב- 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל יובנטוס – ליוורפול 0:1. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא כשל לגמרי ב- 1998 באצטדיון "קריית אליעזר" בעת השידור הישיר של "משחק השרוכים" בין קבוצות הפועל בית שאן ובית"ר ירושלים. בלעדי המערכת העיתונאית הזאת הוא התמוטט וקרס יחדיו עם פרשן הנפל שלו דני נוימן במונדיאל ברזיל 2014. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אוקטובר 1980. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. מרכז הטניס ברמת השרון. אנוכי (שני מימין) עם יד ימיני המפיק שלי אמנון ברקאי (ראשון מימין). שלישי מימין זהו פסח פוני מנהל מרכז הטניס ברמת השרון ועוזרו הראשי של ד"ר איאן פרומן, הקיצוני משמאל זהו עוזי מור בן קיבוץ עין שמר. (באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

רמת פרשנותו של פרשן טוב איננה נבחנת בכמות המילים שהוא מייצר, אלא בכישרון ההסברה, איכות הניסוח, קצב הדיבור, והפשטת החומר המורכב. במונדיאל מכסיקו 1970 ייסד דן שילון את מוסד פרשנות הכדורגל. ב- 21 ביוני 1970 הוא ישב בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- "האצטקה" במכסיקו סיטי ושידר את משחק הגמר ברזיל – איטליה 1:4, ולצדו שני שחקני נבחרת ישראל הבולטים העת ההיא מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שאמורים היו לשמש פרשנים שלו (אגב, המשחק לא הועבר בשידור ישיר ארצה מפני שבמדינת ישראל טרם נבנתה תחנת קרקע לתקשורת לוויינים. הוא הוקלט באולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא על שני טייפים כבדים של שני אינטשים, שנשלחו בחלוף יממה במטוס לשדה התעופה בלוד. משם הובאו במונית מיוחדת לאלכס גלעדי יבד"ל ושמעון טסלר ז"ל בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לערוך אותם ולשדרם בישראל. משחק הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה 1:4 שודר בישראל ב- Delay של ארבעים ושמונה שעות). דן שילון ידע לשדר כדורגל. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב ביותר בטלוויזיה בעת ההיא אולם לא סמך על עצמו יתר על המידה כמבין כדורגל, בעיקר כשמדובר במשחק הגמר על אליפות העולם, וזימן לעמדת השידור שלו ב- "אצטקה" את "צֶמֶד השִינִים" שפיגלר ושפיגל לשמש לצדו פרשנים. מכיוון שעמדת השידור נבנתה בימים ההם לשני אנשים בלבד (רק שני מושבים ורק 2 Headsets) החליט דן שילון כי מרדכי שפיגלר יהיה הפרשן במחצית הראשונה וגיורא שפיגל בשנייה. מרדכי שפיגלר מִיצֵב את עצמו כפרשן טריוויה בלבד. פעם אמר כי במצב של תיקו 0:0 הקבוצה שתבקיע ראשונה היא זאת שתוביל ותצעד ביתרון. גיורא שפיגל היה פרשן שונה לחלוטין במחצית השנייה. הוא שַם לֵב כי הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל ז'אירזיניו מושך כל הזמן שמאלה את שומרו האישי המֵגן האיטלקי ג'יאני פאקטי, ובכך מפנה באגף ימין כר פעולה חופשי למֵגן הימני קרלוס – אלברטו שמסייע לשורת ההתקפה של ברזיל. גיורא שפיגל הסיט את תשומת לבו של דן שילון שלא הבחין בתכסיס ובמהלך הברזילאי ואמר לוֹ כלהלן : "…דן שילון שים לב כי ז'אירזיניו מושך שמאלה את פאקטי ונוצר חלל בהגנה האיטלקית באגף הימני שלה, משם יכולה ברזיל להבקיע עוד שער…". Sure enough , זה מה שקרה שָם באמת בדקה ה- 87 של המשחק. המגן קָרְלוֹס אָלְבֶּרְטוֹ הבקיע בדקה ה- 87 שער ממסירה של פֶּלֶה (Pele) לשטח הרֵיק בצד הימני החשוף של ההגנה האיטלקית  וקבע את תוצאת המשחק ל- 1:4. גיורא שפיגלר היה סמל של תבונה ושל חוכמת הפרשנות בטלוויזיה. הוא סימל בעיניי אז את תפקידו של פרשן הכדורגל החכם שמסתפק בכמות טקסט מינימלית כדי לחשוף את סודות המשחק.

את מה שחולל גיורא שפיגל על כר הדשא עשה זאת אריה מליניאק ב- 1979 בזירת פרקט הכדורסל. אריה מליניאק הניח את יסודות הפרשנות של משחק הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אחת הדוגמאות לכישרונו הפורה כפרשן כדורסל היה בעת שידור ישיר של משחק כדורסל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בהשתתפות קבוצת הפועל ירושלים. השַדָּר המוביל שלו היה רמי ווייץ. רמי ווייץ לא שם לב לעובדה כי שחקני החוץ של הקבוצה היריבה חודרים באין מפריע לרחבה הירושלמית למרות שומריהם. תופעה שהכריחה את שחקנה הגבוה של הפועל ירושלים טֶרֶנְס מוֹרִיס לבצע עליהם שוב ושוב עבירות. ואז נכנס הפרשן אריה מליניאק לתמונה. הוא פִּרְשֵן לצופיו וחיבר טקסט שלא עלה בדעתו של השדר המוביל לומר להם. כה אמר להם אריה מליניאק : "…אם שומרי החוץ הנמוכים של הפועל ירושלים ימשיכו להתרשל במילוי תפקידם אזי טרנס מוריס ייצא אוטוטו מהמשחק בגין חמש עבירות והפועל ירושלים תפסיד את מקור כוחה ההתקפי וההגנתי…על כל שאר השומרים מוטלת החובה להתחלק עם טרנס מוריס ו/או שמא יאבֵדוּ…".

ריאיון רָפֶה, רָפוּי, ורוֹפֵף של העיתונאי מר עירד צפריר עם השַדָּר הוותיק יורם ארבל כפי שהתפרסם במוסף "גָּלֶרְיָה" של עיתון "הָאָרֶץ" ביום חמישי – 10 באוגוסט 2017. חשבתי פעם שעירד צפריר הוא מראיין ועיתונאי ברמה הרבה יותר גבוהה. 

זכותו של העיתונאי מר עירד צפריר לשמש יחצ"ן של השדר הוותיק יורם ארבל שחבר שוב לחברת צ'ארלטון, ולפרסם את פרי יחצנותו במוסף "גָּלֶרְיָה" של עיתון "הארץ" (יום חמישי – 10 באוגוסט 2017). זכותו של עורך "הארץ" מר אלוף בן לאשר את הופעת פוסט היחצנות של עירד צפריר במוסף "גלריה" היומי בעריכת בעריכת רוני בר. זכותו של מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן לעצום עין ולמלא את פיו מים נוכח מעברו של עירד צפריר מתחום העיתונאות לענף היחצנות. אולם אם כך זכותו של הציבור וגם שלי (משפחתי מנויה על עיתון "הָאָרֶץ" כיוֹבֵל שנים) לתבוע מ- מערכת העיתון הסבר מדוע היא מרשה לעצמה להוציא לאור פוסט מגוחך וחנפני של יחצ"ן במסווה של כאילו עיתונאי. להלן הנימוקים שלי.

1. שום ריאיון עיתונאי עם השדר הוותיק יורם ארבל בעל קול בריטון עָרֵב אולם נעדר ידע, מעשה, יושרה, וכבוד עיתונאיים, איננו יכול להתקיים מבלי לשאול אותו את שאלת השאלות הבאה : כיצד קרה כי בעֵת ש- ישב בעמדת שידור מאובזרת ונוחה בעלת תצפית טובה באצטדיון "הייסל" בבריסל בליל רביעי של 29 במאי 1985, בעת שידור ישיר של משחק גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית (הפקה ברשותי מעמדת הניהול והפיקוד שלי באולפן ב' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים), נרצחו ממש לידו ו- בסמוך לו בתוך יציעי האצטדיון 39 אוהדי יובנטוס (ב- יציע "Z" באצטדיון "הייסל") ועוד 250 מהם נפצעו על ידי בריוני ליוורפול האלימים והנבזיים מבלי שידע דבר על כך…??? יושב לו שדר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעמדת שידור מאובזרת ונוחה, (שילמתי עליה 1500 דולר באישור הממונים שלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלנו יוחנן צנגן יבד"ל) סמוך מאוד לזירת הפשע באצטדיון "הייסל" ולא יודע מהחיים שלו. אולם גם עירד צפריר לא יודע מהחיים שלו.

2. בעיטת הפתיחה של המשחק ההוא באצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 נדחתה ב- 70 דקות (מ- 21.15 ל- 22.25) בעקבות הרצח וההֶרֶג ההמוני. במשך כ- 70 דקות לא ידע יורם ארבל להסביר לי במקום מושבו הנוח בעמדת השידור שלנו באצטדיון "הייסל" מהי הסיבה לעיכוב בבעיטת הפתיחה, לא על קו ה- 4W ולא באמצעות מכשיר הטלפון הבינלאומי שמיסדתי בעבורו כ- Back up של ה- 4W בעמדת השידור ב- "הייסל" באמצעות משרד הדואר הבלגי…??? (מספר הטלפון הבינלאומי שלנו בעמדת השידור באצטדיון "הייסל" היה סודי לגמרי. הוא עמד לרשותי בלבד אותו מסרתי רק לטכנאי הקול ואיש הקונסולה של ההפקה בעת השידור הישיר ההוא ביום רביעי ההוא של 29 במאי 1985.

3. מדוע לא עלה בדעתו של יורם ארבל למרות שציוויתי עליו להתעניין אצל הקולגות האחרים למה מתאחרת בעיטת הפתיחה…???

4. הערה (1) שלי ליחצ"ן עירד צפריר : ה- BBC ששלח צוות שידור כמוני לאצטדיון "הייסל" את השדר בארי דייוויס (Barry Davies) ואת הפרשן בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton) ונתקל גם כמוני באותה החידה עלה מייד על התעלומה. בובי צ'ארלטון הכניס מרפק קטן לצוות השידור הבלגי בעמדה סמוכה, ומייד קיבל את התשובה המצערת. יורם ארבל עצלן נרפה ישב שָם ולא עשה דבר. לא ייתכן כי למרבית הצוותים של רשתות השידור של ה- EBU הממוקמים באצטדיון "הייסל" בבריסל היה כבר המידע אודות הפוגרום שערכו אוהדיה האלימים של ליוורפול באוהדי יובנטוס, ורק יורם ארבל שלי לא ידע מהחיים שלו עד להתערבותו המועילה של מיקי גורדוס.

5. הערה (2) שלי ליחצ"ן עירד צפריר : את המידע הראשון קיבלתי מ- קָשָב רדיו "קול ישראל" בעת ההיא 29 במאי 1985, מיקי גורדוס. הוא צִלְצֵל בדחיפות למרכזייה שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וביקש אותי. הטלפנית העבירה אותו היישר לאולפן ב' שלי משם יצא השידור לכל מדינת ישראל. מיקי גורדוס סיפר לי כי האזין לרדיו מונטה קארלו, וממנו למד את פרטי וממדי האסון. הוא מיקי גורדוס רק החליף באינפורמציה שהוא העביר לי בין האוהדים האיטלקיים לבין האוהדים הבריטיים. לחצתי מייד על הלחצן של ה- Talk back המחבר אותי מירושלים עם עמדת השידור הקונקרטית שלי ב- "הייסל" ודיווחתי ליורם ארבל בשני משפטים את פרטי סערת הרצח וההרג ההמוני שהתחוללו סמוך מאוד אליו באצטדיון "הייסל" שבלִבּוֹ הוא יושב בעמדת שידור, אולם אין לו צֵל צִלוֹ של מושג קָלוּש מה קורה סביבו.

6. הערה (3) שלי ליחצ"ן עירד צפריר : מפני שקו השידור ה- 4W מורכב מארבעה גידים (בניגוד לטלפון שמבוסס על 2W) יכולתי לדבר חופשי עם יורם ארבל מבלי שהציבור ישמע את קולי אולם פקדתי עליו לא לענות לי אלא רק להקשיב. כל סוֹפָה של שיחה מהכיוון שלי, ו/או מתן צו, ו/או חלוקת פקודת שידור שלי על ה- 4W החלה בשֵש מילים, "יורם אל תענה לי, רק תקשיב…", ו- הסתיימה בטקסט קבוע בן קוד מוסכם של שלוש מילים "יורם  ארבל בהצלחה". בתומן של שלוש המילים האחרונות הללו ידע יורם ארבל שאנוכי ירדתי מה- 4W, וכי השידור הוא שלו נטו.

7. אם יורם ארבל היה איש כֵּן בעל יושרה הוא היה מדווח ליחצ"ן שלו עירד צפריר כי הזיהוי על ידו את "שער היד" של קפטן ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה במשחק רבע הגמר נגד אנגליה במונדיאל מכסיקו 1986, התאפשר בשל מלאכת צילום קפדנית של קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO". ובכן, TELEMEXICO הציבה לראשונה בהיסטוריה הטלוויזיונית הבינלאומית של כיסוי משחק הכדורגל שלושה מוקדי Replays משלוש זוויות התבוננות שונות, ביניהם גם Reverse angle וגם זווית צילום אחורית. ובאמת בתום ההילוך החוזר השלישי של המצלמה האחורית הגבוהה שמוקמה מאחורי השער האנגלי היה יורם ארבל מספיק מוכשר להפיק את משפט הטלוויזיה האלמותי שלו, טקסט מזהיר בן תריסר מילים בלבד, כלהלן : "…לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון…".

זה לא הכל. הוויכוח עם יורם ארבל איש נטול יושרה, מוּסָר, ודרך ארץ לא תַם. הוא טרם הסתיים. לא ידעתי ש- "הָאָרֶץ" מעניק Space יחצנות בעיתון על חשבון טורים עיתונאיים. אין לי חשק להמשיך להתעסק עם המדמנה הזאת שעירד צפריר נתן לה כותרת, "זו הישורת האחרונה שלי". מדובר בפוסט חנפני שהוא בדיחה ברמה העיתונאית שלו. צֶמֶד הַנֶפֶל יורם ארבל ודני נוימן צריך לומר תודה שהם רק נזרקו קיבינימט בתום מונדיאל ברזיל 2014 משורות השידור הציבורי ע"י יונה וויזנטל, ולא נשלחו לכלא. כנ"ל בעניין שידור הבלוף הישיר שלו את "משחק השרוכים" במאי 1998 באצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה בו מכרה קבוצת הפועל בית שאן את בכורתה וכבודה לקבוצת בית"ר ירושלים. יורם ארבל היה צריך להיות מודח באותו הרגע מהמיקרופון ע"י חברת החדשות של ערוץ 2 ולהיבעט ולהיזרק לרחוב. אז מה אם אלוהי הטלוויזיה העניק לו קול בריטון, אולם עיצב את קומת אישיותו בגובה של דֶשֶא קָצוּר עליו רצים שחקני הכדורגל…??? איש עלוב.

ארגון ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ומר אלכס גלעדי יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- ארגון מאז 1985. מר אלכס גלעדי הוא אחד מגדולי אנשי הטלוויזיה שצמחו בארץ ובעולם. כל מראות הטלוויזיה ה- יפֵיפִים של אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 כפי שהם בוקעים ו- ניבטים אלינו מהמרקע הן פרי דמיונו, מחשבתו, תכנונו, יוזמתו, ו- ניווטו של אלכס גלעדי. ב- 1985 התמנה אלכס גלעדי ע"י נשיא IAAF דאז פרימו נביולו האיטלקי ליו"ר וועדת הטלוויזיה של הארגון. אלכס גלעדי לא היה לבד אולם הוא היה המנווט הראשי במשך עשרות שנים של התפתחות כיסוי ענף הא"ק ע"י תעשיית הטלוויזיה המודרנית.

הקדמה קצרצרה.

בעת אליפות העולם ה- 15 ב- א"ק של בייג׳ינג 2015 ביקש מר אלכס גלעדי לפרוש מתפקיד העַל של יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF בו נשא בהצלחה ושגשוג עצומים במשך 30 (שלושים) שנים מאז 1985. אנשי ארגון ה- IAAF נעתרו לבקשתו ומינו אותו ליו"ר כבוד של ה- IAAF לכל ימי חייו. נשיא ה- IAAF הנוכחי הבריטי סיר סבסטיאן קו (אתלט דָגוּל לשעבר, אלוף אולימפי ומדליין זהב פעמיים באולימפיאדות מוסקבה 1980 ולוס אנג'לס 1984 בריצות ל- 1500 מ', ושיאן העולם לשעבר בריצות ל- 800 מ' + 1500 מ' + מייל) ביקש לאחרונה מאלכס גלעדי להמשיך בתרומתו הטלוויזיונית העצומה. אלכס גלעדי (בן 75 היום) נענה לבקשתו של סיר סבסטיאן קו, וכעת הוא משמש יו"ר ה- וועדה המייעצת של ה- IAAF בנושאי טלוויזיה אולם הוא איננו מעורב ממש כמו בעבר. מר אלכס גלעדי תבורך על פועלך הכביר ותרומתך העצומה להתפתחות מדע הטלוויזיה (!).

טקסט תמונה : חורף 1976. ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. כנס ה- EBU (איגוד השידור האירופי) נערך בבירת ישראל. אלכס גלעדי (שני מימין) בראשית הקריירה שלו כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אותה הצעיד בשנים ההן להישגים מפליגים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : דן שילון מנהל חטיבת החדשות (בן 36, בתצלום), צבי "צבה" גורן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, אלכס גלעדי (בן 34, בתצלום), וצבי גיל מנהל חטיבת החדשות בשנים 1974 – 1971 לפני דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה. אלכס גלעדי (בן 38 בתמונה) דמות טלוויזיה מזהירה ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת פגישת הפקה ותכנון של מנהלי הספורט של רשתות הטלוויזיה ב- EBU (איגוד השידור האירופי) בבירת ברה"מ בטרם אולימפיאדת מוסקבה שנערכה בין 19 ביולי 1980 ל- 3 באוגוסט 1980. כך תמיד אזכור אותו את אלכס גלעדי : חכם ונבון ברמה עליונה. בעל היגיון טלוויזיוני עשוי פלדה. איש מוכשר (מאוד) בכל תחום בחיינו. מפיק, עורך, מנהל, ומנהיג טלוויזיה בעל ידע עצום ברמה הכי גבוהה שאני הכרתי. היה לי הכבוד להיות תלמיד שלו במשך עשור של שנים בין 1971 ל-1980. הוא היה מפקדי. מנהל קשוח בעל משמעת שידור רצינית ביותר ומדויקת מאוד, ומנהיג קפדן שלא נתן לעולם לשום פרט של הפקה קטנה כ- גדולה לחמוק ממנו. אלכס גלעדי היה אישיות טלוויזיונית יחידה במינה בדורו. אהבתי אותו ורחשתי לו הערכה רבה. אני אוהב אותו גם היום. אנוכי מרשה לעצמי להשתמש בסופו של עִידָן בשפה ומחשבה שייקספירית המתארות את אלכס גלעדי, "(!)…This was the man…". זה מה שאני חושב אודותיו גם עכשיו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ובכן, הפוסט הקונקרטי הזה מס' 701 מהווה במידה רבה שיר הלל אלכס גלעדי, איש של היגיון ברזל טלוויזיוני, בעל מאגר רעיונִי נפלא בטלוויזיה, כמו גם מבצע מחונן שלהם בטלוויזיה. את זאת אפשר לומר על מעט מאוד אנשי טלוויזיה לא רק בארץ אלא בעולם כולו. ב- 9 בדצמבר 2017 ימלאו לאלכס גלעדי 75 שנים. נפתלות דרכי האל. אלכס גלעדי בן יחיד למשפחת פועלים פשוטה מהמושבה רמת השרון, לחלוטין חסרת קשר לעיתונאות ותקשורת, וודאי לא לטלוויזיה שטרם הייתה קיימת בארץ ישראל ו/או במדינת ישראל אם תרצו, העפיל בכישרונו לפסגת הטלוויזיה האמריקנית (NBC) והטלוויזיה הבינלאומית, כשם שהתמנה גם ב- 1994 ברוב כבוד והערכה לחבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ע"י הנשיא הקודם הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש. אלכס גלעדי הוא גם נשיא חברת הטלוויזיה "קשת" זכיינית ערוץ 2. וגם יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אנוכי שם בצד את תאריו הארגוניים ומתייחס לתרומתו הענקית , הלכה ומעשה, בכיסוי וצילום תחרויות א"ק בטלוויזיה. זוהי ההפקה המורכבת והמסובכת ביותר מבין כל האחרות המוכרות בנוף תעשיית הטלוויזיה. הפוסטים הבאים אינם עוסקים בתאריו הנכבדים של מר אלכס גלעדי אלא בכישרונו ופועלו שהשפיע רבות על התפתחות הכיסוי האולימפי הטלוויזיוני ועל הכיסוי של הא"ק הבינלאומית. שגשוגו והשפעתו המקצועית ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מאז סופה של שנת 1980 (הרשת האריכה לא מכבר את חוזה העבודה האישי של מר אלכס גלעדי בפעם הרביעית) ראוי אף הוא לדיון מיוחד.

keleti 20

טקסט תמונה : משחקי "כינוס הפועל" ה- 10 בחודש מאי – שנת 1975. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. טקס הפתיחה המרשים נערך באִצטדיון "בלומפילד" ביפו. מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי הוא שלישי מימין. משמאלו הבימאי יוסי צמח ז"ל (במשקפי שמש) מתכננים העלאת מצלמה אלקטרונית לגובה 40 מ' באמצעות מנוף של מכבה אש לצורך כיסוי טקס הפתיחה באצטדיון "בלומפילד". עומד מימין, אליהו קובו ז"ל המפקח הטכני של ניידת השידור (ה- O. B. הלבן). משמאל, מפיק הטלוויזיה אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (מעשן). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

keleti 21

טקסט תמונה : משחקי "כינוס הפועל" ה- 10 במאי 1975. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל ליד אִצטדיון "בלומפילד" ביפו : המפיק אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר, מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי, והמפקח הטכני של ניידת השידור האלקטרונית אליהו "אלי" קובו ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיסוי א"ק בטלוויזיה (על קצה המזלג). 

הכיסוי הטלוויזיוני של תחרויות הא"ק באולימפיאדות בֵּיְיגִ'ינְג 2008 ולונדון 2012 כמו גם הכיסוי הטלוויזיוני של אליפויות העולם ה- 12, 13, 14, 15, ו- מס' 16 בא"ק המתקיימת בימים אלה בלונדון – 2017, נוגעים בפסגת היכולת של הטלוויזיונית הבינלאומית בכל הזמנים. הצבת 6 (שש) ניידות שידור וכ- 100 (מאה) מצלמות טלוויזיה באצטדיון הא"ק האולימפי ובסיקור ריצות המרתון ותחרויות ההליכה מחוץ לאצטדיון הם במידה רבה המרב ושיא היכולת הטכנולוגית של הטלוויזיה שחושפת את שיא היכולת האנושית בשדה הספורט. האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט שהודח ב- 5 באוגוסט 2017 מכיסאו ו- כיתרו בריצה היוקרתית ל- 100 מ' לגברים (ע"י ג'אסטין גאטלין) זכה בשנים האלה לחשיפה טלוויזיונית עצומה בממדיה, חשיפה מצולמת שהאָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס לא פחות מוכשר ממנו, היה יכול רק לחלום עליה באליפות ארה"ב באצטדיון "אן ארבור" (Ann Arbor) במישיגן בחודש מאי – 1935 בה קבע בתוך שעה 4 (ארבעה) שיאי עולם חדשים וכלל לא הייתה טלוויזיה – ובאולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 שם זכה ב- 4 (ארבע) מדליות זהב. כיסוי וצילום תחרויות א"ק בשנות ה- 2000 הוא שיא של מורשת טלוויזיונית שהחלה חברת האלקטרוניקה הגרמנית "TELEFUNKEN" לפתח באולימפיאדת ברלין 1936. חברת "טֶלֶפוּנְקֶן" בראשות המהנדס הראשי המוכשר ועתיר היֶדָע שלה וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) הפיקה באולימפיאדת ברלין 1936 כ- 72 שעות שידורים ישירים מאצטדיון הא"ק, מהבריכה האולימפית, ומהאמפי – תיאטרון הפתוח האולימפי בו נערכו תחרויות ההתעמלות באמצעות שלוש מצלמות (בלבד) שנראו כמו תותחי צילום ושקלו כל אחת כמעט רבע טון. מאות אלפי גרמנים ראו בשידורים ישירים בטלוויזיה במרכזי צפייה מיוחדים במעגל סגור שהוקמו בברלין, המבורג, פוטסדאם, וערים נוספות (לא בבתים) את האתלט האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זוכה בארבע מדליות זהב. לדאבון לב לא נותר שום זיכרון מאותן תמונות ה- Video של הימים ההם משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video (ידעו להקליט רק Sound). האָצָן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס ותודעת יכולת הריצה שלו הם פרי תוצרתה של חברת האלקטרוניקה "TELEFUNKEN" ובימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל באולימפיאדת ברלין 1936. עֵדוּת הצילום היחידה לניצחונותיו המזהירים של גֶ'סִי אוֹאֶנְס בריצות 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומירוץ השליחים לגברים 4 פעמים 100 מ' במשחקי ברלין 1936 נמצאת בסרטה הדוקומנטארי [צולם ב- Film באמצעות 45 (ארבעים וחמש) מצלמות] של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl), וקרוי "אולימפיה" (OLYMPIA). ארבעים וחמישה (45) הצלמים של לני ריפנשטאהל ירו במשך 16 ימי אולימפיאדת ברלין 1938 יותר מ- 500000 (חצי מיליון) מטר פילם. לני ריפנשטאהל ערכה את הסרט "אולימפיה" בן ארבע שעות על שני חלקיו "פסטיבל היופי" ו- "פסטיבל העמים" במשך שנה ו- 8 חודשים. הסרט הוקרן לראשונה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של הקנצלר הפיהרר אדולף היטלר וזכה להצלחה עצומה בגרמניה וגם בעולם. הסרט האלמותי מתעד בפרוטרוט את קורות המשחקים האולימפיים ההם במלואם של ברלין 1936. לתיעוד ה- Video אין כאמור זכר. רק ב- 1956 המציאה חברת "AMPEX" האמריקנית בראשות המהנדס הראשי שלה צ'ארלס גינסברג את מכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) שהקליטה לראשונה את תמונת ה- Video על רצועות מגנטיות ברוחב של שני אינטשים, ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד.

bruch

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זהו האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין בו התקיימו תחרויות הא"ק. מהנדס האלקטרוניקה הראשי המוכשר ועתיר הידע של חברת "TELEFUNKEN" וולטר ברוך (Walter Bruch) בוחן ב- Viewfinder את עבודת אחת משלוש מצלמות ה- Video של החברה שלו. המצלמה הענקית הזאת הזאת של הדור הראשון של מצלמות ה- Video הייתה זקוקה לאלומות אור יום בהירות וחזקות כדי לייצר תמונה ראויה לצפייה. (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

bruch 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. זוהי אחת משלוש מצלמות ה- Video הגרמניות (בתוך כל אחת מהן הורכבה שפופרת ה- איקונוסקופ) שהוצבו באצטדיון האולימפי המרכזי, בבריכת השחייה ובאמפיתאטרון האולימפי בתחרויות ההתעמלות, ו- הניבו 72 שעות שעדורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית של "TELEFUNKEN", ובאחריות מיניסטריאלית של ה- DPR ראשי תיבות של  (Deutsche Reich Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה הנאצי הארסי ד"ר יוזף גבלס. שלוש המצלמות נראו כמו תותחי צילום. הן שקלו קרוב לרבע טון ונדרש צוות של חמישה אנשים להפעילן. מצלמות ה- Video האלה מהראשונות בהיסטוריה של הטלוויזיה מאז ומעולם דרשו אור יום חזק כדי לייצר סיגנל שידור ראוי. הן נחשבו בזמנו לפלא השמיני. (התמונה הוענקה לי באדיבות "OLYMPIAZEITUNG 1936" ו- ZDF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

bruch 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. חודש אוגוסט של 1936. זהו אחד מ- 28 (עשרים ושמונה) מרכזי צפייה ציבוריים שהוקמו ע"י חברת "טלפונקן" (כאן בספרייה העירונית בברלין) בעיר הבירה ברלין המאפשר לתושבי העיר לצפות בשידורי הטלוויזיה הישירים של "TELEFUNKEN" מתחרויות הא"ק, השחייה, וההתעמלות של אולימפיאדת ברלין 1936. שר התעמולה הגרמני בממשלתו הנאצית של אדולף היטלר ד"ר יוזף גבלס העריך כי יותר מ- 800000 (שמונה מאות אלף) אזרחי גרמניה צפו בשידורי הטלוויזיה האולימפיים . (באדיבות ZDF . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה היא מרשימה וברור שחוללה את מהפכת המידע הראשונה בהיסטוריה בטרם מהפכת האינטרנט. בעולם כמו בארץ. התמונה הבאה שצולמה בארץ ע"י צלם העיתונות אלכסנדר זיסקינד ז"ל מלמדת משהו על תולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה גם במדינת ישראל.

tennis 1975

טקסט תמונה : הצלם רוני ליפץ מצלם בקיץ 1975 (לפני 42 שנים) משחק טניס עבור תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" מעמדת צילום "מוגבהת". הוא ניצב על שולחן כדי להשיג זווית צילום נוחה יותר בהיעדר עמדת צילום ושידור ראויה. תנאי הצילום במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת היו מגוחכים ופתטיים. מימין, הכתב – שדר יורם שִמרון, ומשמאל איש הקוֹל יורם רובין מהטלוויזיה הלימודית-חינוכית. (באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אין גבול לשאיפתו של האָדָם לחקור יבשות, אוקיינוסים, ולטפס על הרים גבוהים ובמחצית השנייה של המאה ה- 20 גם לטוס ולכבוש את החלל החיצון תוך כדי התמודדות עם הסכנות האורבות לחייו. אין קֵץ לרצונו של האָדָם להיאבק ולקרוא תָּגָר על איתני הטבע, להילחם בהם, ולשעבד אותם למרותו. אין גבול לכישרונו של האָדָם לכבוש את הפסגה כמו שאין גבול למאבקיו ולמחוננות שלוֹ לשפר את הישגיו בזירות הספורט לגווניו השונים. מן ההיבט הזה היו פָּאבוֹ נוּרְמִי ואֶמִיל זָטוֹפֶּק דומים לרוֹבֶּרְט סְקוֹט ורואָלְד אָמוּנְדְסֶן. הופעתו הבלתי נשכחת של האתלט גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) באולימפיאדת ברלין 1936 דמתה למנוע אנושי משוכלל, מין "Start up", מפעל של עילוי אחד לריצות קצרות בע"מ. כבר משהיה תלמיד בי"ס בן 15 הכריז על מצוינות והישגיות וקרא תיגר על שיאי העולם בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' וקפיצה לרוחק, ואף יכול להם. ראשיתו של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "פסגת היכולת האנושית" וגם ספר עב כרס נוסף שחקרתי וכתבתי "המצאת הטלוויזיה" עוסקים בסיפורו המדהים והפנטסטי של האתלט גֶ'סִי אוֹאֶנְס בן ה- 23 מי שזכה באולימפיאדה הגרמנית של ברלין 1936 בארבע מדליות זהב בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ' ו- 200 מ', וכן קפיצה לרוחק, וגם במירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'. הישגיו נחשבו בימים ההם לקצה גבול יכולת האדם. הוא עורר עניין וסנסציה בכל מקום בו הופיע. העולם הצדיע לו גם הגרמנים אך השליט הראשי של המדינה הנאצית הקנצלר אדולף היטלר תיעב אותו כאדם בשל צבע עורו השחור וסירב להיפגש עמו ולברך אותו. אדולף היטלר התעלם ממנו ולא רצה ללחוץ את ידו. שיא העולם של ג'סי אואנס בקפיצה לרוחק 8.13 מ' החזיק מעמד 26 (עשרים ושש שנים) עד שנת 1961. ספורטאי שחור בשם ראלף בוסטון ניפץ את השיא וקבע שיא עולם חדש 8.21 מ'.

owens 1

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936 קטע מהעיתון "OlympiaZeitung 1936" המפרט את תוכן התמונה בה נראה ג'סי אואנס (Jesse Owens) בטרם הזינוק של המקצה החמישי המוקדם בריצת 100 מ'. ג'סי אואנס הוא האָצָן הקרוב למצלמה.

owens 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. הזינוק של המקצה החמישי המוקדם בריצת 100 מ'. ג'סי אואנס הקרוב למצלמה. (באדיבות OlympiaZeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

owens 3

טקסט תמונה משמאל : אולימפיאדת ברלין 1936. אוגוסט 1936. דוכן המנצחים בריצה ל- 100  מ'. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : האצן האמריקני רָלְף מֶטְקָאלְף (Ralph Metcalf) קבע תוצאה של 10.4 ש' וזכה במדליית הכסף. האצן האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע תוצאה של 10.3 ש' וזכה במדליית הזהב. האצן ההולנדי מָרְטִינוּס אוֹסֶנְדָארְפּ (Martinus Osendarp) קבע תוצאה של 10.5 ש'. (באדיבות OlympiaZeitung 1936. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה לי צורך כמורה ומחנך תקופה מסוימת בביה"ס התיכוניים והיסודיים בהם לימדתי את מקצועות החינוך הגופני והמתמטיקה, ומאוחר יותר כאיש טלוויזיה מאז 1971, להביא את סיפורו המופלא של גֶ'סִי אוֹאֶנְס לילדי ישראל ובני הנוער שלה באמצעות תוכנית בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "מהר יותר, גבוה היותר, חזק יותר". הדיווח אודותיו היה דרמטי לא רק בגלל קורותיו באולימפיאדת ברלין 1936, אלא גם בשל הנֵרָטִיב של ילדותו האומללה והדלה. הוא חווה עוני רב במדינת אלבאמה בארה"ב ואף על פי כן העפיל לגְדוּלָה כאלוף אולימפי ושיאן עולם. גֶ'סִי אוֹאֶנְס נולד ב- 12 בספטמבר 1913 בעיירה דנוול במדינה הדרומית אלבאמה שם שררה אפליה קשה נגד שחורים. הוא היה הילד העשירי מבין אחד עשר שנולדו לאימו ואביו , שני אביונים מרודים קוטפי כותנה. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה נצר למשפחת עבדים. בשל העוני הגדול נדדה משפחתו ב- 1922 לקליבלנד במדינת אוהיו (OHIO)ׁ. בגיל תשע הלך לבית הספר היסודי בעיר ולמזלו הגדול פגש את מאמנו הראשון איש אציל נפש צָ'ארְלְס רָיְילִי (Charles Riley). בגיל 10 החל להשתתף בתחרויות בפורט לבני גילו. צָ'ארְלְס רָיְילִי היה מאמן ספורט מצוין וגם איש חינוך דגול. הוא הקדיש לילד גֶ'סִי אוֹאֶנְס שעות רבות של אימונים אינטנסיביים וחינך אותו גם לנימוסים טובים, חיים בריאים, יושרה, ומשמעת ספורט דקדקנית. בעת המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ב- 1929 בהיותו בן 16 צעד גֶ'סִי אוֹאֶנְס כל יום 13 ק"מ כדי לעבוד כמצחצח נעליים בשכונות העיר כדי להרוויח כמה סנטים ולסייע בפרנסת המשפחה. בהיותו בן 15 בלבד קבע תוצאות פנטסטיות לגילו בכמה מקצועות בא"ק. הוא רץ 100 מ' בזמן של 10.7 ש', קפץ לרוחק יותר מ- 7.00 מ', וניתר לגובה 1.83 מ' (גובהו האישי היה 1.78 מ'). בהיותו ספורטאי כה רב כישרון ומצטיין התמנה לראש קבוצות הא"ק, וגם של הכדורסל, הבייסבול, והפוטבול – בביה"ס התיכון שבו למד בעיר קליבלנד. ב- 1933 בהיותו בן 20 התקבל לאוניברסיטת אוהיו (OHIO). מאמנו באוניברסיטה היה לָארִי סְנָיְידֶר (Larry Snyder). כעבור שנתיים כשהיה בן 22 קבע בתוך שעה ב- 25 במאי 1935 באצטדיון "אָן אַרְבּוֹר" (Ann Arbor) במישיגן ארבעה שיאי עולם : 100 יארד ב- זמן 9.3 ש' , 220  יארד בתוצאה 20.3 ש', קפיצה לרוחק בהישג של 8.13 מ', וריצת 220 יארד משוכות בזמן 22.6 ש'. זה קרה לפני 81 (שמונים ואחת) שנים ורבים חשבו אז שהישגיו של ג'סי אואנס הם קצה גבול היכולת של הספורטאי.

alroey

טקסט תמונה :  עשור ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני כ- 40 שנים בתקופה שערכתי והפקתי גם את תוכנית הספורט לילדים ונוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר", על פי פקודתו של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה. מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי. הוא היה מורי ורבי הטלוויזיוני ונחשב בעיניי לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה בימינו אנו בארץ ובעולם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

גֶ'סִי אוֹאֶנְס כמו ספורטאים דגולים בעלי מוניטין לפניו ואחריו, הרץ הפיני למרחקים ארוכים פָּאבוֹ נוּרְמִי, השחיין האמריקני ג'וֹנִי וַויְיסְמִילֶר, הרץ הצ'כוסלובקי למרחקים ארוכים אֶמִיל זָטוֹפֶּק, המתאגרף האמריקני ג'וֹ לוּאִיס, הרצים למרחקים בינוניים הֶרְבֶּרְט אֶלְיוֹט מאוסטרליה ופִּיטֶר סְנֶל מניו זילנד, השחיין והשחיינית האוסטרליים מוּרָאיי רוֹז ודוֹאוּן פְרָייזֶר ואחרים – הולידו והובילו מחשבה וחזון כי אין גבול ליכולת האדם. תקווה אנושית שמניעה את האנושות להתאמץ ולשבור שיאים. ביום בו יוברר כי קיים קצה גבול לכיבוש הפסגה באשר היא, על פני כדור הארץ או מחוצה לו, תיעצר האנושות מלֶכֶת. אך אל דאגה. מצלמות הטלוויזיה ומכשירי המדידה האלקטרוניים לא ייתנו לדִמיון האדם לגְוֹועַ. הטכנולוגיה הספורטיבית שמשפרת שוב ושוב את יכולתו של הספורטאי במסלול ובשדה בד בבד עם התפתחות טכנולוגיית המדידה בטלוויזיה, לא יאפשרו (בינתיים) לפתור את חידת קצה הסַף של היכולת האנושית והאם קיים באמת גבול כזה. לכן החלום לשפר את שיאי היכולת האנושית לא יפוג. החתירה המתמדת לשיפור ושבירת ההישגים הקודמים של האדם ע"י האדם תימשך. היא חסרת גבולות והיא תמצית המהות האנושית. ליכולת האנושית יש אומנם סַף רציונאלי אך אין חַיִץ כיצד למדוד את הרציונאל הזה. יום יבוא ואת התוצאות הסופיות של סכום הווקטורים המפעילים את מהירות הריצה, כוח הזריקה, ההדיפה, ההטלה, והיידוי, וגובה ומרחק הניתור שמשיגים הספורטאים בתחרויות , לרבות קפיצה במוט וקפיצה משולשת – ימדדו בשברירי אלפיות שנייה, רסיסי גרמים, ופלחי מילימטרים. כנ"ל לגבי השחייה. הטלוויזיה מתעדת את שיאי העולם בא"ק ושחייה וחושפת בפני כל את פסגת היכולת האנושית והטכנולוגיה הספורטיבית. האדם הגיע במידה רבה לקצה גבול יכולתו הגופנית. לפחות 25 שיאי עולם וותיקים בא"ק העולמית מקשטים את הטבלה הבינלאומית כבר זמן רב. חלקם יותר משני עשורים ואפילו שלושה מבלי שאיש או אישה מתקרבים אליהם כלל. הם מסמלים כל אחד את קצה גבול היכולת האנושית בתחום הקונקרטי שלהם. שיאי עולם ישנים בא"ק של גברים ונשים טרם נשברו ומחזיקים מעמד עד עצם היום הזה [1] .

schult

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. האתלט המזרח גרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) הגיע ב- 6 ביוני 1986 לפסגת היכולת האנושית בזריקת דיסקוס (משקל הדיסקוס לגברים הוא 2  ק"ג) למרחק 74.08 מ'. השיא בן 31 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

koch

טקסט תמונה : 6 באוקטובר 1985. האתלטית המזרח גרמנית מַרִיטָה קוֹךְ העפילה ב- 6 באוקטובר 1985 לפסגת היכולת האנושית של האישה בריצה למרחק 400  מ' בהישג של 47.60 ש'. השיא בן 32 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה. שום אתלטית בתבל איננה מתקרבת לשיא העולם של מריטה קוך. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sotomayor

טקסט תמונה : 27 ביולי 1993. סלמנקה ספרד. האתלט הקובני חָוְויֶיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.96 מ'). קובע שיא עולם בקפיצה לגובה לגברים 2.45 מ'. השיא בן 24 שנים שריר וקיים עד עצם היום הזה וטרם נשבר. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yang

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. האצן האמריקני קווין יאנג מעפיל לפסגת היכולת האנושית וקובע שיא עולם בריצת 400 מ' משוכות בתוצאה 46.78 ש'. שום אתלט איננו מתקרב מאז לשיא הפנטסטי בן 25 שנים, ששריר וקיים בטבלת השיאים של ה- IAAF עד עצם היום הזה. (באדיבות IAAF ו- IOC).

[1]  עד לרגע הסיום של המחקר וכתיבת הספר הזה "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון הטלוויזיה בארץ ובעולם" בחודש אוגוסט של שנת 2017.

הידע המצטבר בתורת האימון במאה השנים האחרונות לצד התפתחות הטכנולוגיה הספורטיבית ועמה ההטבה והשבחת תנאי האימון, כמות ואיכות האימון, הגברת הידע הרפואי, שכלול של ההנעלה וציוד לרבות שימוש במסלולי רקורטאן במוטות אלסטיים בקפיצה במוט העשויים מסיבי זכוכית ו/או סיבי פחמן (במקום מוטות מבמבוק ו/או אלומיניום), וכן שיפור טכניקות סגנון (כמו המעבר מסגנון גלילת בטן בקפיצה לגובה לשימוש בסגנון דיק פוסברי) ושימוש מושכל בכלי הספורט – השפיעו השפעה דרמטית ומוחצת על שבירת השיאים ואשר מוצאים את ביטויים כמעט בכל אחד מהענפים. היצרן הגרמני אָדִי דָאסְלֶר בעל חברת "אָדִידַאס" (Adidas) שיפר לאין ערוך בראשית שנות ה- 50 את איכות נעלי הכדורגל ואת טיב הכדור המשחק, וגם את איכות נעלי הספורט , ונעלי ריצה מסומרות בריצות למרחקים קצרים וארוכים. החרו – הלכו בעקבותיו חברות ההנעלה של "פּוּמָה" (Puma), ומאוחר יותר גם "נָיְיק" (Nike), "רִיבּוֹק" (Rebbock), ו- דִיאָדוֹרָה (Diadora).

owens 4

טקסט תמונה:  1933. גֶ'סִי אוֹאֶנְס נועל נעלי ריצה פשוטות, מזנק מגומות חפורות, ומתחרה על מסלול פחם. (באדיבות אוניברסיטת אוהיו ארה"ב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה אישית שלי : באולימפיאדת מונטריאול 1976 נפגשתי באופן אישי עם ג'סי אואנס. השדר נסים קיוויתי ערך בינינו הכרה בכניסה לאצטדיון האולימפי המרכזי. לחצנו ידיים. הרגשתי צורך לקוד קידה בפניו, וכך עשיתי. התפתחה שיחה קצרה. הוא היה ג'נטלמן ואדיב אולם נדהמתי מכך שהחזיק סיגריה בידיו. ג'סי אואנס סיפר לי כי הוא מכור וכי הוא מעשן כבד.

adidas

טקסט תמונה : אולימפיאדת מכסיקו 1968. ריצת הגמר ל- 100 מ'. המנצח האמריקני גִ'ים הָיְינְס בזמן של 9.95 ש' וסגניו נועלים כולם נעלי ריצה של חברת "אָדִידַאס" (adidas) ומתחרים על מסלול טרטאן מודרני. גֶ'סִי אוֹאֶנְס היה רק יכול לחלום על תנאי תחרות חלומיים כאלה. חברת "אָדִידַאס" פרטנר עסקי של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) השתמשה מן הסתם בצילום הזה לקידום המכירות שלה. (באדיבות IAAF ו- IOC. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 ב- 4 באוגוסט 2017 נפתחה בלונדון אליפות העולם ה- 16 בא"ק. זוהי אחת מההצגות הטלוויזיוניות הגדולות בתבל לצד המשחקים האולימפיים, אליפויות העולם בשחייה, והמונדיאלים. אלכס גלעדי רב אמן בתעשיית טלוויזיה הישראלית הציבורית והעולמית רשאי להתגאות באחריות הכבדה שחלק כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF. אלכס גלעדי ועוד כמה קולגות מפורסמים כמו הפיני ריימו פילץ, השווייצרי ארתור הכלר, הבריטי ג'ון שרוסברי, האמריקני ג'ון גונסאלס, והספרדי מנואל "מנולו" רומרו – הם האחראיים הראשיים על התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ו- בזירת הא"ק בפרט. האנשים האלה הציבו סטנדרט חדש יעיל ויפהפה של כיסוי תחרויות על ב- א"ק. אנוכי מתפעל מאלכס גלעדי שהתבלט כבר מגיל צעיר כ- רעיונַאי טלוויזיה מקורי ובעל יכולות, אדם שלא למד מעולם תקשורת וטלוויזיה באוניברסיטה. ההיסטוריה הטלוויזיונית שלו היא מזהירה.

ליואשיש שלום,

להלן תיאור ההתרחשות על פני עשרות השנים האחרונות : בשנת 1981, מיד עם הצטרפותי לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC כמנהל אירופה, נתקלתי באירוע שעתיד להתרחש ב-1983 בפעם הראשונה : אליפות העולם באתלטיקה בהלסינקי, פינלנד. ראיתי בכך הזדמנות, לרשת שלי, לרכוש זכויות טלוויזיה לאירוע חשוב וגדול כנגד מתחרינו מ-ABC, ששלטו אז ללא עוררין באירועי הספורט הבינלאומיים . אבל ABC סימנו את אליפות העולם כ- "עוד תחרות אתלטיקה" ואת המאבק הקשה הייתי צריך לנהל מול NBC .NBC שפופי קומה ונעדרי רוח קרב מאז החרם האמריקני על אולימפיאדת מוסקבה 1980 , שגזל מהם את היכולת לשדר את המשחקים באמריקה – היו קשים מאוד לשִכְנוּעַ. כל נימוקי בטלקס העלו תגובות פושרות ביותר. ביוני 1981, הזמנתי את עצמי לניו יורק לישיבה מכרעת ובסופה הוחלט : הולכים על זה. התחלתי להיות מעורב יותר ויותר בהכנות לקראת האירוע הזה לרבות המשא ומתן מול התאחדות האתלטיקה הבינלאומית – IAAF. כך התוודעתי למי שנבחר בספטמבר 1981 לעמוד בראש התאחדות ה- IAAF האיטלקי פרימו נביולו. אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי באוגוסט 1983 הייתה לא רק הצלחה תחרותית גדולה. כולם גם השתאו למראה המוצר הטלוויזיוני המשובח והמהודק של הטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. ההתעניינות שלי באתלטיקה גברה עד מאוד וכך ב- 1985ביקש אותי פרימו נביולו לעמוד בראש וועדת הטלוויזיה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית IAAF – וועדה שלא הייתה קיימת קודם. בטרם השבתי לו צפיתי בשידורי אתלטיקה מכל העולם, הן במתכונת האולימפית, והן במתכונת של תחרויות של ערב אחד, מירוצי שדה, ומרתון. מה שלמדתי היה מדאיג מאוד מבחינה טלוויזיונית. אף בימאי לא הציב את המצלמות באותו מקום שהציב במאי אחר. לא הייתה תפיסה כוללת ואחידה. לא היה מיקוד לכל מקצוע. היה בלגן ! הסברתי לפרימו נביולו שאם רוצים לקדם את הענף יש לדאוג להחלת כללים נוקשים לצילום האירועים. כך החלטנו לערוך את סמינר הטלוויזיה הגדול בנושא צילום אתלטיקה קלה. הכנס נקבע לאפריל 1986 ברומא, שנה לפני שזו אירחה את אליפות העולם השנייה באתלטיקה. 120 במאים ומפיקים מ- 80 תחנות טלוויזיה השתתפו.

גייסתי לצדי את טובי המומחים בעולם : ריימו פילץ מפינלנד, ג'ון שרוסברי מה-BBC, ג'ון גונזלס מ-NBC, ארתור הקלר מהטלוויזיה השווייצרית הציבורית SRG , ואת מנואל רומרו מאיגוד השידור האירופי (EBU) שהיה כבר אז ה- "גורו" הגדול בנושאים הטכנולוגיים הטלוויזיוניים. ריימו פילץ הרצה במשך יום שלם, ענף אחר ענף – מצלמה אחרי מצלמה. הוא פירט באריכות נדרשת את הנימוק המקצועי למה הדרך שבה הוא שרטט היא הפתרון הטלוויזיוני הנכון ביותר לריצת ה- 100 מ', להבדיל מ- 200, ו/או 400 מטר, לקפיצה לרוחק, לגובה, מוט, ולמקצועות הזריקות, ההדיפות, היידויים, וההטלות – למיניהם. הוא גם חשף את סוד ההצלחה של הטלוויזיה הפינית (YLE) בהלסינקי. בשל המחסור שלהם בניידות שידור בנות 12 ו- 14 מצלמות הם הפכו את החיסרון ליתרון גדול והשתמשו בניידות קטנות למקצועות השונים. וכך ניידת בעלת 4 מצלמות צילמה את הזריקות. ניידת אחרת התמקדה בקפיצות, והניידת העיקרית עסקה במקצועות המסלול, ובניתוב בין כל אלה. היום השני יוחד לתחרויות של ערב אחד וארתור הקלר הבימאי המצטיין של התחרות המפורסמת בציריך פירט את מבנה לוח התחרויות כדי שזה יאפשר לטלוויזיה לדלג בין מצלמות בזמן הנכון במקום הנכון, ולשמור על רצף שירתק את הצופה. ג'ון גונזלס התעמק אחר הצהריים בתחרויות אתלטיקה באולם סגור, וביום השלישי התעמק ג'ון שרוסברי במרוצי השדה ובריצות מרתון .מנואל רומרו סיים את שלושת הימים המחכימים האלה כדי ללמד את כולם איך להשתמש באמצעים הטכניים ביעילות המרבית.

alex

טקסט תמונה : אוגוסט 2001 . אדמונטון – קנדה. אליפות העולם ה- 8  בא"ק נערכת בעיר הקנדית אדמונטון בירת מחוז אלברטה. אנוכי ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיר איינשטיין ז"ל יחדיו עם שני אנשי הטלוויזיה מהגדולים ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית. זיהוי הנוכחים בתמונה הנ"ל מימין לשמאל : אלכס גלעדי, מנולו רומרו, מאיר איינשטיין, ואנוכי. (באדיבות CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בארוחת הערב המסכמת חיבק אותי פרימו נביולו לעיני כולם , בירך אותי על תרומתי לספורט החשוב הזה, ואמר "כל זמן שאני כאן –  גם אתה כאן". כל ההרצאות הוקלטו ויצא התנ"ך של הדרך הנכונה לצלם תחרויות אתלטיקה. מקסימום המצלמות שנדרשו אז לאליפות עולם או אולימפיאדה היו 18 – 17 מצלמות. באליפות העולם בדייגו – קוריאה ב- 2011 נאלצנו מנואל רומרו ואני לכפות על הקוריאנים לבטל מצלמות ולצמצם אותם לכלל 84 מצלמות ! (כי לבימאים היו יותר מצלמות מיכולתם להכפיף אותם לצרכים) .ברבות השנים חזרנו על הסמינרים האלה בבייג'ינג , בפז – מרוקו, בטוקיו, ובתחילת יוני האחרון של 2013 במוסקבה כדי לעזור לטלוויזיה הרוסית להתארגן ולהבין את ספר הספרים של האתלטיקה הקלה.

פרימו נביולו נפטר ב-1999 . מחליפו , למין דיאק מסנגל ביקש ממני להמשיך . אני מכהן בתפקיד כבר 28 שנים אבל הודעתי לנשיא דיאק שהגיע הזמן לפנות את מקומי למישהו צעיר קצת יותר ואני מקווה לסיים את תפקידי בתום 30 שנה באליפות העולם ה- 15 בא"ק ב-2015 ב"קן הציפור" בבייג'ינג – סין.

6 (שש) ניידות שידור, כ- 66 מצלמות באצטדיון הא"ק האולימפי בלונדון, כ- 20 מצלמות בריצות המרתון (מחוץ לאצטדיון), כ- 16 מצלמות בתחרויות ההליכה (מחוץ לאצטדיון), 2 מצלמות (Beauty Shots) ו- 2 מצלמות במגרש החימום מכסות את את עשרת ימי תחרויות אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017 בין 4 באוגוסט 2013 ל- 13 באוגוסט 2017.

תזכורת : אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015 משודרת Off tube ע"י ערוץ 1 ז"ל.

הקדמה קצרה : 25 + 26 באוגוסט 2015. שידורי ה- "Off tube" העלובים מהתא האטום בירושלים של "השדר המוביל" אורי לוי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן את תחרויות אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015 – הם בלתי מתקבלים על הדעת. שידורי ה- Off tube הללו נטולי עיתונאות, נעדרי דיוק, ו- רוויי הערכות שגויות פוגעים קשות במוניטין של ערוץ 1 (אם משהו עוד נותר ממנו) ומורידים את שֵיבָתוֹ בדָם שְאוֹל. מדובר באכזבה ועליבות גדולה. הפוסט הקונקרטי הזה מס' 533 דן בקורותיהם של שני שדרני ה- Off tube של ערוץ 1 אורי לוי וגלעד וויינגרטן ועבודת הפלסתר העיתונאית הטלוויזיונית שהם מחוללים (במקום לעשות את מלאכתם מעמדת שידור ב-בייג'ינג הם שרויים בתא אטום בירושלים), וגם אודות גב' כרמלה מנשה ועיתונאי רדיו "קול ישראל" וערוץ 1 (לא כולם, רובם) – איננו נכתב מאֵיבָה, לא מעוֹיְנוּת, ולא בגלל משטמה. הוא נכתב מ- חֶמְלָה. ציבור צופי הטלוויזיה בארץ נבגד. הוא רק איננו יודע עד כמה הוא נבגד. מדובר ב- רוש ולענה (!).

שידורי ה- Off tube הבלתי נסבלים מהתא האטום בירושלים של אורי לוי וגלעד וויינגרטן את הימים ה- 4 (יום שלישי – 25 באוגוסט 2015) וה- 5 (יום רביעי – 26 באוגוסט 2015) את אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015, ממשיכים לעשות שַמוֹת ברשת שלהם ערוץ 1 ובמוניטין הכללי של רשות השידור. למזלם הרע של צוות השידור הכושל אורי לוי וגלעד וויינגרטן ולמזלו המזופת של ערוץ 1 בעידן הרב ערוצי, מערכות הטלוויזיה של הכבלים YES ו- HOT בארץ, מעבירות ללא שום בעיות באיכות טכנולוגית מעולה לכל בית בישראל, את השידורים הישירים של ערוץ הספורט האירופי Eurosport מבייג'ינג 2015. ערוץ Eurosport הקים בידע, ובמרץ, ובהבנת הטלוויזיה שלו מערכת הפקה, שידור, ועריכה ב- Location עצמו ב- "קן הציפור" ב- בייג'ינג, ולרבות הדיווח המיטבי מצטיינת ההפקה שלהם בכישרון השדרים והפרשנים שלהם לבנות דרמות ולתאר דרמות. בשידורי ספורט זה המון. מפני שאנשי Eurosport נמצאים במוקד ההתרחשות בזירת התחרויות עצמן באצטדיון "קן הציפור" (במלוא ציודם הטכנולוגי) יש להם את האפשרות הכי בסיסית ויסודית בעיתונאות, לראיין בשידורים ישירים את הזוכים שחשים את התרגשות הניצחון ואת המובסים שנעטפים בתוגת ההפסד. אין מנוס בתקופת הטלוויזיה הגלובאלית הרב ערוצית מהשוואה בין האוֹפ – טְיוּבְּנִיקִים של ערוץ 1 אורי לוי וגלעד וויינגרטן שנותרו באָרֶץ ומשדרים מהאולפן בירושלים לבין שדרני, מפיקי, וטכנאי Eurosport שהוטסו ע"י הרשת להם לבירת סין כשבוע לפני תחילת אליפות בייג'ינג 2015, וסיגנל השידור הטלוויזיוני שלהם מגיע לביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. ההטסה המוקדמת של ציוותי השידור באשר הם למוקד ההתרחשות נועדה לא רק כדי להכיר מקרוב את המאות הרבות של האתלטים והאתלטיות מכל רחבי העולם המתכנסים בבייג'ינג כדי להכין היטב את שיעורי הבית, אלא גם להרכיב מערכת טכנולוגית משומנת שתהיה מסוגלת לשגר את הסיגנלים שלה ללא תקלות למרכז Eurosport בפאריס.

באשר לערוץ 1 מדובר באכזבה רבתי ועליבות גדולה רווי טעויות והערכות שגויות. עד לרגע כתיבת שורות אלה אין לנו מידע אודות שני האתלטים שלנו אולגה לנסקי ודואלד סאנפורד. ראינו אותה אבל איננו יודעים מדוע כשלה אולגה לנסקי בצורה כה חריפה בתחרות המוקדמת לריצת 200 מ' ואיננו יודעים מה קרה לדונאלד סאנפורד ב- בייג'ינג 2015. אורי לוי וגלעד וויינגרטן ש- שרויים בצד אחר של הגלובוס הרחק ממוקד ההתרחשויות לא שאבו משני האתלטים הישראליים האלה שום תגובה מצולמת. הם לא ראיינו אותם ולא שמענו אותם. שני אנשי התקשורת הללו המשתייכים לזרם הטלוויזיוני של ערוץ 1 לא הביאו באופן בלתי אמצעי שום אינפורמציה Preliminary מבייג'ינג בטרם יריות הזינוק ולא מידע Follow up אודותיהם לאחר חציית קו הגמר. מדובר בעיתונאות עלובה ומחונטרשת. הם אינם יודעים מה קרה בתחרות המוקדמת למטילת הכידון הישראלית מרגריטה דורז'ון (אתלטית אוקראינית שעלתה לישראל), ומכריזים בפני הציבור שלהם מהתא האטום בבירת ישראל ירושלים, "איננו יודעים כי אנחנו לא שם…בבירת סין בייג'ינג…". יושבים להם שני אנשי טלוויזיה ישראליים פאסיביים וזחוחים חסרי אישיות באולפן בירושלים ומדקלמים בתא האָטוּם דרמות א"ק ב- Voice over בקצב הכתבה מונוטוני, רוטיני, ומשעמם, ואוֹגְרִים לפי כך רייטינג מחורבן בהתאם. מעניין אותי לדעת מה אומרים על חוויית הנֶפֶל הירודה הזאת קברניטי רשות השידור יונה וויזנטל ואלי בבא. הרייטינג והמִדְרוּג האפסיים של ערוץ 1 ז"ל באוגוסט 2015 היו מסודרים בקורלציה סימטרית לא מפתיעה לצדה של רמת התיעוד. זאת לא רק שעת צהריים לא נוחה. אורי לוי וגלעד וווינגרטן מתעדי Off tube גייסו שלשום (יום שלישי – 25 באוגוסט 2015) ואתמול (יום רביעי – 26 באוגוסט 2015) בשידורי ה- Off tube שלהם מהתא האטום בירושלים בין 14.00 ל- 16.30 סך ממוצע של % 1.60 בלבד, ובשידורי התקצירים בין 18.30 ל- 19.00 (שעת צפייה נוחה יותר) רק % 1.70.

weingarten levi 2015 3טקסט תמונה : יום שישי – 28 באוגוסט 2015. אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'נג סין. יושבים להם שני אנשי טלוויזיה ישראליים מבוגרים פאסיביים וזחוחים חסרי אישיות באולפן בירושלים, אורי לוי משמאל וגלעד וויינגרטן מימין, ומדקלמים בתא האָטוּם דרמות א"ק ב- Voice over בשידור ישיר בקצב הכתבה מונוטוני, רוטיני, משעמם, ורווי טעויות והערכות שגויות ואוֹגְרִים לפי כך רייטינג מחורבן בהתאם. ציבור צופי הטלוויזיה הנבגד משידורי ה- Off tube המחורבנים האלה של ערוץ 1, איננו מבין עד כמה הוא כזה. רוש ולענה. (מצולם ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1). 

kivity 6טקסט תמונה : אוגוסט 1995. גטבורג – שוודיה. תמונה היסטורית לפני 22 שנים. אני מביא עמי לאליפות העולם ה- 5 בא"ק בגטבורג את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ומושיב אותו בעמדת השידור שלנו באצטדיון השוודי הוותיק (נשברו בו בשעתו אחרי מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 הרבה שיאי עולם בריצות בינוניות וארוכות) לצדו של השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין ז"ל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל בעמדת השידור שלנו האצטדיון גטבורג – שוודיה : אנוכי מוציא לפועל את מבצע שידורי גטבורג 1995 ו- מנווט, מפיק, ועורך את השידורים האלה, גלעד ווינגרטן, מאיר איינשטיין, ונסים קיוויתי בעל המבט הנוגה (בפנסיה עדיין כוחו במותניו, אז בן 69 והיום בן 91). סידרתי לו Accreditation מטעם IBA ובאישור מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מוטי קירשנבאום ז"ל. התצלום חשוב מפני שהוא מתעד את שני שדרני הא"ק היחידים שקמו עד כה לתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

צריך להבין, ב- 1995 כיהן מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בתפקיד מנכ"ל רשות השידור. אינני חושב שהוא העלה אי פעם על בדל שפתיו את המונח הממאיר "Off tube" ולא שקל את האופציה לשדר ישיר אירוע ספורט עַל בינלאומי כמו אליפויות העולם ב- א"ק מהתא האטום באולפני הטלוויזיה בירושלים. בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998 – 1993 הפקתי, ניהלתי, ערכתי, ושידרתי שלוש אליפויות ב- א"ק : מס' 4 בשטוטגארט – גרמניה באוגוסט 1993, מס' 5 בגטבורג – שוודיה ב- 1955, ומס' 6 באתונה – יוון באוגוסט 1997. תמיד ורק מעמדות שידור באצטדיוני האליפות. אין מדובר רק באמינות העיתונאית של דיווח ושידור ישיר מהשטח, אלא שהייה במוקד ההתרחשות, המאפשרת לצוות השידור לחקור ולאתר מידע חשוב ורלוואנטי הנוגע לאתלטים והאתלטיות, ואשר ניתן למצוא אותו רק שָם. מן ההיבט הזה אנוכי כמי שניווט בימים ההם את שידורי הספורט של ערוץ 1 חייב חוב גדול למנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל. התרופה לחובבנותם הדַלָה של אורי לוי וגלעד וויינגרטן וחִדְלוֹנוֹ המַר של ערוץ 1 היא להיפרד מהם בלחיצת כפתור ולבצע Switch מהיר לערוץ מס' 51 במערכת YES. התרופה הזאת ממומלצת לפציינטים הישראליים מפני שמדובר באמת בשני חובבנים ישראליים, האחד מופיע ב- אִצְטָלָא של שַדָּר א"ק והשני עוֹטֶה ביודעין גְלִימָה מְרוּפֶּטֶת של מַדְעָן א"ק. חלק מהנימוקים לטקסט הנ"ל הובאו לידיעת קוראי הבלוג בפוסטים הקודמים, וחלק נוסף יובא גם בהמשך הפוסט הקונקרטי הזה. הפרשנות וההערכות של גלעד וויינגרטן וגם של השַדָּר המוביל שלו אורי לוי המושמעות מתא האטום בירושלים בטרם יריית הזינוק לריצת ה- 400 מ' לגברים, היו מופרכות ושגויות לחלוטין. וזה איננו הכל.

levi 1טקסט תמונה : 27 באוגוסט 2015. אליפות העולם ה- 15 בא"ק של בייג'ינג 2015. התא האטום בירושלים. אורי לוי שדר א"ק עלוב נטול כל כישרון מצטייר כ- איש טלוויזיה מגוחך יעני באִצְטָלָא של שַדָּר מומחה בתחום. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ 1 ההוא שנכחד לעד). 

אפוא הוא אורי לוי והיכן הא"ק הישראלית והבינלאומית…??? מדובר באסון אולם לא הראשי. לא העיקרי. הטרגדיה הטלוויזיונית הגדולה האמיתית של ערוץ 1 ז"ל היא הִנְהוּן ראש של אורי לוי כלפי הממונים שלו והסכמתו לעשות מִרְמָס ולשדר Off tube מהמוניטור בירושלים אירוע ספורט על בינלאומי כל כך מורכב, מסובך, ומפורט שמתרחש בבייג'ינג – סין. האם מדובר בנאמנות וצייתנות כלפי הממונים שלו ? אין לי תשובה והיא גם לא חשובה. על המסך רואים שאורי לוי מעל במצפונה של העיתונאות הטלוויזיונית ועשה חוּכָא ואִטְלוּלָא ממקצוענות השידור הטלוויזיוני בתחום ענף ה- א"ק. אפוא הוא אורי לוי גמד טלוויזיה (בתחום הקונקרטי של שידורי ה- א"ק) והיכן הם שני שדרני ה- א"ק הדגולים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין…??? שידורי ה- Off tube פוגעים קשה ביוקרתו של ערוץ 1 ובמוניטין שלו ומערערים שוב את נאמנות הצופים לשידור הציבורי. כל איש טלוויזיה הגון צריך לומר לאו רבתי לשידורי הטלוויזיה הישירים Off tube, לבטח כשמדובר בשידורים ישירים של אירועי עַל בינלאומיים כמו אליפויות העולם בא"ק ושחייה. כל איש טלוויזיה בעל יושרה חייב להניח את המפתחות על השולחן למשמע המונח הממאיר "Off tube" מפי מפקדיו. עליו לומר להם בזאת הלשון : "אם אתם חפצים בשידורי Off tube של א"ק מבייג'ינג 2015, אז אינכם צריכים אותי. עשו זאת בעצמכם. אינני משת"פ שלכם". ואח"כ לפנות מהם ולצעוד במשעול שלו, בדרך שהוא בחר בה, ולא בזאת שבחרו בעבורו מפקדיו"

אליפות העולם ב- א"ק היא מראש אירוע עתיר פרטים שמסובך לשדר אותו Off tube מהמוניטור בתחנת האם, מפני שהיא רווייה עשרות רבות של תחרויות לנשים וגברים בכל השלבים של מוקדמות, רבעי גמר, חצאי גמר, ותחרויות גמר. אליפות העולם בא"ק מורכבת מהרבה מקצועות ספורט מגוונים של ריצות למרחקים שונים על המסלול כמו : 100 מ', 110 מ' משוכות (לגברים), 100 מ' משוכות (לנשים), 200 מ', 400 מ', 400 מ' משוכות (לגברים ונשים), 800 מ', 1500 מ', 3000 מ' מכשולים, 5000 מ', 10000 מ', וכן ריצות מרתון ותחרויות הליכה ל- 20 ו- 50 ק"מ (לגברים) ו- 20 ק"מ (לנשים) מחוץ לאצטדיון. וגם מירוצי שליחים לגברים ונשים 4 פעמים 100 מ' ו- 4 פעמים 400 מ'. במקביל לתחרויות הריצות מתנהלות תחרויות נוספות במקצועות שדה בתוך האצטדיון שכוללים קפיצות אנכיות ואופקיות לגברים ונשים כמו : מוט, גובה, רוחק, ומשולשת וכן זריקות דיסקוס, יידויי פטיש, הדיפות כדור ברזל, והטלות כידון לגברים ונשים. כל אליפות עולם בא"ק כוללת בשורותיה מאות רבות של אתלטים ואתלטיות מכל רחבי העולם (לרבות 5 מישראל ב- בייג'ינג 2015), וכתוצאה מכך נוצר אין סוף מידע שנוגע לתוצאות והגיית שמות לועזיים של המוני גברים ונשים. אורי לוי שבר עתה את כל המוסכמות העיתונאיות המקובלות בטלוויזיה משניאות לשדר את אליפות העולם בא"ק של בייג'ינג 2015 מהתא האטום בירושלים.

על אורי לוי וגלעד וויינגרטן נגזרה גזירה טלוויזיונית מטופשת חסרת רחמים. הוטלה עליהם משימת טלוויזיה כבדת משקל, כמעט בלתי אפשרית, לשדר Off tube מירושלים אליפות עולם בא"ק המתקיימת ב- בייג'ינג בקיץ 2015. אילו אורי לוי וגלעד וויינגרטן הכנועים היו עיתונאים רציניים ונאמנים (ראשית דבר למצפונם), היו שניהם מסרבים לקבל את רוע הגזירה ודוחים את הרעיון על הסף (למרות שהם מכורים כמו רבים לפניהם וגם אחריהם לסם הנרקוטי שמורכב מהמיקרופון + המרקע. אם הם היו כנים עם עצמם ומצפונם היו דורשים מהממונים בטרם נוטלים שניהם על עצמם אחריות בסדר גודל כזה לטוס לאירופה כדי ללמוד להתעדכן בנעשה ב- א"ק הבינלאומית ולהיות נוכחים בכמה תחרויות "ליגת היהלום" (Diamond League) הבינלאומית בא"ק מטעם ה- IAAF שהתקיימו לא מכבר בכל מיני מקומות באירופה (ויתקיימו גם בספטמבר 2015 בתום בייג'ינג 2015 ביניהן ה- "וולטקלאסה" בציריך – שווייץ). שָם הם היו יכולים להיפגש עם אתלטי הצמרת הבינלאומיים בטרם תחילת אליפות בייג'ינג 2015. בגזרה האירופית הם היו יכולים לראיין אותם, לשוחח עמם, לצבור מידע, להתעדכן בחומר, לחקור, וגם לשמוע חוות דעת מהקולגות שלהם ברשתות הטלוויזיה האירופיות של ה- EBU אלה ש- שימשו Host broacaster של מפגשי "ליגת היהלום". בכל תחרויות הא"ק הגדולות האלה מתקיימות מסיבות עיתונאים מתוכננות מראש בתום התחרויות בהן ניתן לשאול את האתלטים המפורסמים כמה וכמה שאלות. אינני יודע מתי ביקר אורי לוי לאחרונה בתחרות א"ק בינלאומית ברמה הגבוהה שלה ואינני יודע אם קורא ספרות בינלאומית בא"ק. מדובר ב- "שַדָּר מוביל" חוֹבְבָן שרחוק מהתחום כרחוק ירושלים מ- בייג'ינג. שידוריו מגוחכים. לא רק הוא, גם הפרשן שלו שניאות לעבוד בתנאים מבישים ולהפוך מפלוס למינוס. בלתי מתקבל על הדעת לפַרְשֵן תחרויות א"ק פעם בשנתיים בטלוויזיה ועל סמך זאת לקרוא לעצמך מומחה. האיש בזבז כבר מזמן את שארית המוניטין שהייתה לו. מדובר בשני אישים דילטאנטיים לא מקצועיים שאמרו לעצמם כפי הנראה, "יאללה בו נְבָלֶה בעמדת ה- Off tube, ונְחָפֵף". הציבור הרחב שמממן במיטב כספו את פעילויות רשתות הטלוויזיה השונות לרבות המשימות העיתונאיות – חדשותיות (גם בזירות הספורט) חייב לשנן לעצמו כי כל שידורי Off tube הם טינופת עיתונאית טלוויזיונית. על הציבור שמממן גם את ערוץ הציבורי מס' 11 על הממיר חלה החובה להביע את דעתו ולחדול מ- להיות סמרטוט.

כישלונם של אורי לוי וגלעד וויינגרטן בתיעוד בייג'ינג 2015 הוא עוד נדבך כישלון (לא רק בתחום הספורט) בפירמידה של אין סוף כישלונות מצטברים מאז 2002 של השידור הציבורי, שנת מינויו המופרך של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. כאמור לא רק בתחום שידורי ה- Off tube הא"ק והשחייה רוויי דופי שהוא מנהל מהתא האטום בירושלים. עיתונאי ערוץ 1 לרבות החובבן אורי לוי הסתגרו בבועה שלהם והמציאו במעשיהם ובמחדליהם לאורך שנים רבות את הסלוגן המתנשא חסר יסוד : "לנו זה לא יקרה, ו- השידור הציבורי משוחרר מעוֹל התחרות והרייטינג". יָעֵנִי השידור הציבורי חַסִין לעַד ואיננו פגיע רק משום שממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה הפעיל והתוסס שלו ישראל גלילי כוננו פעם את המושג "שידור ציבורי" כמונח עממי – ממשלתי. על פי דרכם של לוי אשכול וישראל גלילי, היו אלה בתחילה שידורי רדיו "קול ישראל" הציבורי שמוסדו על פי חוק רשות השידור ב- 1965. אח"כ תוקן ושוּפַּץ חוק רשות השידור ב- 1968 כדי למסד ולאָכְלֵס בקרבו לצדו של הרדיו הוותיק גם את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. כך נולדה רשות השידור שתחת קורת הניהול המשותפת שלה חסו רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית.

אורי לוי וגלעד וויינגרטן הם שני חובבנים קטנים בנושא הנדון משני טעמים. אחד מבחירה והשני כפוי : פעם ראשונה, לאור הירידה על הברכיים בפני הממונים ו- קבלת אחריות מדומה לביצוע משימת ה- Off tube (מה פתאום אתם מסכימים לשדר א"ק בינלאומית Off tube מירושלים… ???) ופעם שנייה, רידוד שידור מאולץ ומזויף ש- מלווה באין סוף טעויות והערכות שגויות שה- Off tube כופה עליהם. מדובר בשני אנשים חלושים ורופפים שיָעֵנִי כבעלי נפש בוגרת עליהם לגלות כאילו מחויבות, צייתנות, ונאמנות לממונים שפקדו עליהם להעתיק מהמוניטור בתחנת האֵם בירושלים את הנעשה בבייג'ינג. הרי מדובר בבלוף. אילו אורי לוי וגלעד וויינגרטן הרופסים היו איתנים ונאמנים למצפונם ולמסך הטלוויזיה שלהם, הם שניהם היו אומרים ליונה וויזנטל ואלי בבא כ- האי לישנא : "או משהשטח ב- בייג'ינג – סין ו/או לא כלום. אם אתם רוצים אותנו בתא האטום בירושלים אז בשום אופן לאו, שדרו אתם בעצמכם Off tube. הנה המפתחות. אנחנו לא משדרים Off tube". מתברר שאורי לוי וגלעד וויינגרטן הם לא רק כנועים אלא אינם מסכימים לוותר על תהילה טלוויזיונית מזויפת. האם העיקר מבחינתם שההמון יראה אותם על המסך…??? מדובר אם כך בשני אישים אחד בן 66 והשני בן 77 חסרי חוט שדרה. אין מילה אחרת. מובן שהעם שומע את הקולות ורואה את המראות. איש איננו דורש היום מערוץ 1 לגייס באמצעות בייג'ינג 2015 כמות מדרוג רייטינג של % 30. גם לא % 25. גם לא % 20. גם לא נתון של % 15. גם לא % 12. אבל % 10 כן. % 9 כן. % 8 כן. מה זה צריך להיות בדיחת הנֶפֶל הזאת של % 1.5, ו/או % 1.6, ו/או במקרה הטוב % 1.7 שמביאים מידי יום ביומו אורי לוי וגלעד וויינגרטן מהתא האטום בירושלים…??? עסק עלוב למפרע. מראש.

מאז 2002, ימי עידן מנכ"ל רשות השידור העלוב ההוא יוסף בר-אל, זה שממשלת ישראל הפסיקה את כהונתו ב- 2005, והדיחה אותו לירכתיים הנידחים והאפלוליים של השידור הציבורי, הפנקס פתוח והיד רושמת את הכישלונות ואת שקיעת המִדְרוּג של ערוץ 1 הגוסס. ערוץ שידור ציבורי איננו יכול לשאוף לריאותיו עוד ועוד פחמן דו חמצני ו- לחיות לעַד על רייטינג אומלל. בסופו של דבר המְמָמֵן הציבורי ייטפל אל השידור הציבורי שלוֹ וישאל אותו שאלות קשות בתוכן אחת מכרעת : "מדוע נדרשים כל כך הרבה אנשים בערוץ 1 וכל כך הרבה ממון כדי לייצר כמות רייטינג כל כך מועטה…???". לפני כמה חודשים סגרה ממשלת יוון את ERT רשת הטלוויזיה היוונית הציבורית על שלושת הערוצים שלה מאותם הנימוקים של המוני עובדים ומעט מידי אחוזי צפייה. עובדי ERT הסתגרו לעצרות מחאה בתוככי מרכז הטלוויזיה שלהם באתונה. זה לא עזר מפני שלא הייתה להם תמיכה ציבורית של העם היווני. ERT הלא יעילה, רווייה באלפי עובדים, המשיכה לאורך שנים לשאוב ממון ציבורי ולהעניק משכורות גבוהות לרבים מעובדיה, אך מבלי להשיב לציבור כגמולו בדמות רייטינג ומִדְרוּג. רשת טלוויזיה איכותית ככל שתהיה אך נטולת רייטינג מזמינה לחצים רבים. כל מיני לחצים. גם פוליטיים. גם כלכליים. השידור הציבורי הישראלי בעל היסטוריה ומורשת הוא חשוב אך בלעדי רייטינג ומדרוג מינימאליים אין לו זכות קיום. הוא יְיעַלֵם, יִימוֹג, ו- יִתְּכַּלֶה. זה מה שקורה לו עכשיו יותר מאשר פחות. במונחי מדידת צפייה טלוויזיונית, ערוץ 1 משדר כמעט במעגל סגור רק לעצמו ולעובדיו. הפוסט הקונקרטי הזה שדן בקורותיהם של אורי לוי וגלעד וויינגרטן ב- בייג'ינג 2015 ׁ(שניהם מפיקים מהתא האטום בירושלים רייטינג יומי שערורייתי אפסי ובלתי מתקבל על הדעת, בגובה של % 1.6) וגם אודות גב' כרמלה מנשה ועיתונאי רדיו "קול ישראל" וערוץ 1 ברשות השידור (לא כולם, רובם) איננו נכתב מאֵיבָה, לא מעוֹיְנוּת, ולא בגלל מַשְטֶמָה. הוא נכתב מ- חֶמְלָה. לשידור הציבורי של מדינת ישראל יש תומכים רבים. בצדק. אך לא במתכונתו הנוכחית, לא בעיצובו הנוכחי, ובטח לא ברייטינג השערורייתי והאפסי שהוא מייצר בעבור צופיו. הפוליטיזציה הנבזית ו- המַמְאֶרֶת בתוככי ערוץ 1 ז"ל קיבלה תאוצה מדהימה חסרת גבולות ב- 2002 עם מינויו של יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור. מאז 2002 היא רשות השידור מונחת על ערש דווי. אינני זוכר את קול הבוכים של העיתונאית כרמלה מנשה לפני שלוש עשרה שנים. היא כמו רבים מעיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" החרישה ועמדה מהצד. הפוליטיזציה הנבזית והממארת שסִרְטֵנָה ומְסַרְטֶנֶת גם כעת את רשות השידור חסרת תקנה במצבה הנוכחי, לא החלה אתמול עם הקריאה לתיקון חוק סגירת סוכת רשות השידור הַנוֹפֶלֶת כדי למסד תאגיד חדש לשידור הציבורי, ועל מנת לפטר בסופו של חודש ספטמבר 2015 את 2000 (אלפיים) עובדי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל". מדובר ברעיון ישן נושן. מדוע נזכרה כרמלה מנשה לפרסם את המניפסט שלה הטוען לשימור השידור הציבורי בחברה אזרחית דמוקרטית רק אתמול (יום רביעי – 26 באוגוסט 2015) ? למה המתינה עד היום ? לא ראיתי את אותה כרמלה מנשה ב- 2002 מצטרפת אלי במאבקי הסוער ההוא נגד אותו המינוי המַר והעלוב של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל למשרה הרמה. עליתי על הבריקאדות לבדי ושילמתי במשרתי אולם יכולתי לקום כל בוקר ולהתבונן במַרְאָה בגֵו זקוף.

"אֵין כָּל חָדָש תַּחַת הַשָמֶש", כדברי קהֶלֶת בֵּן דָּוִד מֶלֶך בִּיְרוּשָלָיִם. הטקסט הקלסי מתייחס גם לרשות השידור בתקופתו ההיא של המנכ"ל יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002. אינני שונא את יוסף בר-אל. אינני רוחש לו טינה. אני רוחש לו בוז. מינויו למנכ"ל רשות השידור היה שגוי ומופרך מיסודו. יותר משאני בָּז לוֹ אני מוֹאֵס ב- שְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות העכשווית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים. רובם (לא כולם) כיהנו שם כמנהלי בובה תחת השגחתו של מנכ"ל רשות השידור. חלק מהם חדל אישים, חסר יושרה מינימלית, נעדר מעש וחזון, ומְעוּט כבוד מינימלי שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש. זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה למשת"פית, אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים, וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים. מדהים כיצד אנשים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעלי ניסיון רב בתחום השידור, מקבלים החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון, מחרישים מן הצד במקרה הטוב, או מרשים לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם כ- "יֶסְמֶנִים", מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם. אין בי טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי 32 שנים והיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון. החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הייתה לאלתר וסופית. ב- 8 ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות", "כי הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי ", שלח לי אלכס גלעדי מכתב הנושא טקסט אחר ושוֹנֶה. הנה הוא כלשונו [9].

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור ההואמר יוסף בר-אל, היא לדאוג לכך שהפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו, יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם, ושתמיד אפשר להדיח גם אותם. לרוֹע המזל שְבִיל הזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל. פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ב- 1 בפברואר 2003 בתום 32 שנות עבודה רצופות, איננה מקרית אֵפוֹא ואיננה פרישה טבעית. זאת הייתה נטישה. הייתי עצוב ומאוד כעסתי על כל מה שקרה בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מין גן עדן של שוטים וחנפנים. יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את המליצה השירית הנפלאה הבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת, "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד, וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב". זאת האמת לאמיתה. זאת הייתה תקופה איומה. ימי אופל. חֶשְרָת הֶעָבִים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ מאושר אחד ב- 1971, לתקופה שחלפה לבלי שוב, כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי, דן שילון, ומוטי קירשנבאום.

תזכורת : מדמנת שידורי ה- Off tube מהמוניטור בתא האטום בירושלים את תחרויות אליפות העולם ה- 15 בא"ק ב- בייג'ינג באוגוסט 2015, המשיכו לעשות שמות בערוץ 1. הם היו המשך ישיר לכניעת העיתונאים למדיניות שידורי ה- Off tube של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מאז 2002. פוסט מס' 701. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 באוגוסט 2017.

weingarten 3טקסט תמונה : יום רביעי – 26 באוגוסט 2015. אליפות העולם ה- 15 בא"ק – בייג'ינג 2015. התא האטום בירושלים. תמונה לא שגרתית שחושפת אי סדר והיעדר משמעת שידור באולפן ערוץ 1 בירושלים. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן לובש ז'אקט פרטי אישי שלו (אולי בגלל האולפן המקורר) שנושא באופן ברור פרסומת מסחרית לנעלי ספורט של פירמה SAUCONY. אני מניח שגלעד וויינגרטן איננו סוכן של "SAUCONY" ולא עשה זאת במזיד כדי להרוויח כסף. אולם בימאי ועורך המשדר היו אמורים לשים לב ללבושו החריג של הפרשן נושא הפרסומות המסחריות, לא לאפשר לו ללבוש את ז'אקט SAUCONY, ולהיצמד באופן מפורש לנוהלי רשות השידור האוסרים על חשיפת מלבוש מסחרי בחלון הראווה של ערוץ 1. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

תזכורת לשידורי הנפל ההם. יום חמישי – 28 באוגוסט 2015, ריצת הגמר 200 מ' לגברים.

ריצת הגמר המסקרנת ל- 200 מ' גברים בבייג'ינג 2015 בהשתתפות האצן הג'אמייקני הנפלא יוסיין בולט והאצן האמריקני ג'אסטין גאטלין (יום חמישי – 27 באוגוסט 20155, 15.55 על פי שעון ישראל) הצמידה אותי לכורסה שלי בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. אפילו השידור המונוטוני ו- הווקליות המשעממת של אורי לוי יחדיו עם הפרשנות רוויה הערכות שגויות של גלעד וויינגרטן, אינן מסוגלות לקלקל את חוויית הא"ק של בייג'ינג 2015. הוועדה המארגנת הסינית מסדרת לציוותי השידור סצנת קדם ארוכה בת 7 (שבע) דקות בין כניסת אצני ריצת הגמר ל- 200 מ' לגברים לאצטדיון "קן הציפור" לבין יריית הזינוק. לאורי לוי וגלעד וויינגרטן יש די זמן והותר לבנות את הדרמה. גלעד וויינגרטן ממהר לירות מהמותן : "תשמע אורי, אם הוא ג'אסטין גאטלין לא… (חסרה כאן מילה אחת) כמו ב- 100 מ'…קצת יותר…הוא מסוגל לעשות זאת… לנצח את יוסיין בולט". בטרם יריית הזינוק לריצת הגמר ל- 200 מ' לגברים עורכים אורי לוי וגלעד וויינגרטן חידון הימורים ביניהם, מי ינצח יוסיין בולט ו/או ג'אסטין גאטלין ? תמיד מעניין אותי הרבה יותר מה אומרים השדר והפרשן לפני תחילת הריצה מאשר בתומה. שדר ה- Off tube המוביל באולפן בירושלים אורי לוי, אומר כלהלן : "אני חושב שמישהו יחצוץ ביניהם…יש לי מין הרגשה כזאת…הם לא יעשו 1 ו- 2 יוסיין בולט וג'אסטין גאטלין…אני הולך עם יוסיין בולט". הפרשן גלעד וויינגרטן, גורס כלהלן : "אני הולך עם ג'אסטין גאטלין רק בשביל הכיף…". מר גלעד וויינגרטן איננו מהמר למען הכיף. הוא מבלפף . בסתר לבו הוא יודע שהטלוויזיה איננה מוסד הימורים, היא מוסד של תקשורת המונים. בסתר לבו גלעד וויינגרטן מייחל ו- מקווה כי ג'אסטין גאטלין יביס את את יוסיין בולט, כדי שיוכל לקום מכיסאו ולומר, "…אמרתי לכם…". ברור שאינני מאמין לחצי מילה שלו עכשיו. הוא גלעד וויינגרטן לא עושה זאת למען הכיף, הוא אומר זאת מפני שככה ככה הוא באמת חושב. הוא מאמין שג'אסטין גאטלין ינצח הערב את יוסיין בולט. מהיכן הוא שואב את ההערכה הזאת הפרשן הלאומי של הטלוויזיה הלאומית הציבורית אז מטה ליפול (והיום ז"ל) ? המצלמות המרהיבות של הטלוויזיה הסינית CCTV מאפשרות לכל צופה טלוויזיה למשש מהכורסה שלו את יוסיין בולט ואת ג'אסטין גאטלין. הם כל קרובים אליך בתוך סלון הבית. ואז באה יריית הזינוק. ההערכה של הפרשן המהמר גלעד וויינגרטן מתבררת כניחוש סרק. יוסיין בולט מכה את ג'אסטין גאטלין שוק על ירך.

גלעד וויינגרטן מכה על חטא בדיעבד ומתנצל. ההתנצלות שלו איננה חשובה מפני שתמיד חשוב מה אתה אומר לפני האירוע ולא אחריו, בדיעבד. גלעד וויינגרטן חש לא בנוח כל פי צופיו. הוא חש עשה צחוק מעצמו (איזה הולך עם ג'אסטין גאטלין בשביל הכיף ואיזה נעליים) ופותח בווידוי שלאחר מעשה : "…אני לא האמנתי שיוסיין בולט יגיע כל כך מחודד לתחרות הזאת…ה- 200 שלו שכנעו אותי…הוא פשוט הלך והשתפר תוך כדי האליפות…הוא פשוט נפלא…אני הלכתי לפי כל התוצאות של העונה…העליונות של ג'אסטין גאטלין הייתה בולטת במיוחד…אבל כנראה שיוסיין בולט…הכישרון שלו…לא ניתן לצפות אותו…הוא הספרינטר הגדול בהיסטוריה…". וממשיך בלה, בלה, בלה… אבל את מי זה באמת מעניין. לא העניקו את כס הפרשן לגלעד וויינגרטן כדי לספר לצופיו בפעם המאה שיוסיין בולט הוא האָצָן הגדול בהיסטוריה, אלא אלה עובדות ניתבו את דרכו ומיצבו אותו בפסגת ה- Line up. את טקסט ה- הללויה הזה יכול להגות ופרשן כל דַרְדָק בכיתה ג' בבי"ס יסודי בתל אביב. גלעד וויינגרטן חוזר בעצם על אותן המילים שאורי לוי אמר לצופי הטלוויזיה בארץ לפניו רק לפני מספר שניות.

תזכורת : יום רביעי – 26 באוגוסט 2015, ריצת גמר 400 מ' לגברים.

אורי לוי וגלעד וויינגרטן עורכים תחרות מֶלֶל בעת הצגת הרצים מי יקדם יותר וירעיף יותר שבחים על המועמד לניצחון קיראני ג'יימס מגרנדה.

אורי לוי (1) : "קיראני ג'יימס הוא המועמד לנצח. הוא אלוף העולם והאלוף האולימפי…כל מה שאתם רוצים…רץ גדול גדול הבחור הזה…מעוטר ונחשב לאחד הגדולים שיש…קיראני ג'יימס מגרנדה…".

אורי לוי (2) : "ווייד וואן נייקרק מדרום אפריקה…בן 23…43.96, מסלול מס' 6".

גלעד וויינגרטן איננו משמיע בינתיים מילת הערכה על הסיכויים בריצת הגמר הזאת, 400 מ' לגברים…ואז הוא מתעורר.

גלעד וויינגרטן (1) : "ריצה איכותית עם יתרון לקיראני ג'יימס…אבל איזק מאקוולה היה מצוין…וגם לוגואלין סאנטוס היה מצוין…ולכן הולכת להיות ריצה מאוד צמודה וקשה…אבל לפי דעתי גם סאנטוס מצוין ונראה נהדר…לאשון מריט פחות…פחות מחודד…איך אומרים ? שיאו בעברו…קיראני ג'יימס אמור לקחת את זה…אבל בואו נראה…".

הערה שלי : השדר והפרשן מתעלמים לחלוטין מ- ווייד וואן נייקרק מדרום אפריקה. בהערכות שלהם במסגרת תורת הסיכויים לזכייה במדליות, הם מתעלמים ממנו לחלוטין ולא מאזכרים כלל את שמו.

אורי לוי (3) : "שבילים 4 ו – 5…איזק מאקוואלה וקיראני ג'יימס…".

יריית הזינוק והרצים יוצאים לדרך. מתפתחת דרמה גדולה על המסלול אבל אורי לוי וגלעד וויינגרטן משדרים אותה בקצב הכתבה…במהלך הריצה לא נאמרת אף מילה על ווייד וואן ניקרק…אפילו ב- ישורת האחרונה כשאני רואה בבירור על המוניטור שלי בביתי הפרטי כי ווייד וואן ניקרק מוביל את החבורה בדרכו למדליית הזהב…אורי לוי טוען של- לאשון מריט יש יתרון של כמה מטרים…לא נכון. ווייד וואן נייקרק מעפיל לפסגת היכולת האנושית שלו ומנצח בריצה בתוצאה של 43.48 ש'. הוא כל כך תשוש עד שחוב החמצן העצום שלו מסכן את בריאותו. הוא מתמוטט על המסלול ונלקח מייד על אלונקה לבית החולים.

גלעד וויינגרטן (2) נחשף עכשיו במלוא חולשתו. האיש מנותק וטוען בסופו של אחד מההילוכים החוזרים כלהלן : "וואן נייקרק…תראה את הצעדים הריתמיים שלו…מאוד טובים…הוא כמעט ולא מתעייף…". קשקוש מוחלט. הבל הבלים. איזה הוא כמעט ולא מתעייף ואיזה נעליים…ווייד וואן נייקרק מתעלף מרוב עייפות ותשישות ונלקח לבית החולים והפרשן של ערוץ 1 מספר לצופיו, "תראה את הצעדים הריתמיים שלו, הוא כמעט ולא מתעייף". פרשנות מאוד לא מדויקת ורחוקה מהאמת של ד"ר גלעד וויינגרטן. איזה לא מתעייף ואיזה נעליים. הוא כמעט מֵת שם ווייד וואן ניקרק על קו הסיום. הוועדה המארגנת של ה- IAAF השכיבה אותו על אלונקה ו- הזעיקה אמבולנס לבית חולים ב- בייג'ינג כדי לייצב את תשישותו הגופנית. המידע שמסר הפרשן גלעד וויינגרטן לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל, "…כי ווייד וואן ניקרק כמעט ולא מתעייף כשהוא חוצה את קו הגמר בתום ריצת ה- 400 מ'…", הייתה אינפורמציית בלוף. 

ובכן, שני האופ – טיובניקים מהתא האטום באולפן ברוממה ירושלים מתרכזים ובונים את קיראני ג'יימס לקראת מדליית הזהב, אולם ווייד וואן נייקרק ששניהם אינם מתייחסים אליו הופך את הקערה על הפרצוף שלהם. אכזבה מקיראני ג'יימס וגם מהשדר והפרשן. קיראני ג'יימס אפילו לא זכה במדליית הכסף. הוא השאיר אותה ל- לאשון מריט (43.65). קיראני ג'יימס זכה רק במדליית הארד (43.78). הברזילי לוגואלין סאנטוס סיים רביעי (44.11), איזק מאקואלה מבוטצואנה דורג חמישי (44.63).

תזכורת : שני החבר'ה האלה מערוץ 1 אורי לוי וגלעד וויינגרטן ניגפו באוגוסט 2015 שוב ושוב מפני האֶמֶת, אך קמו והמשיכו בדרכם כאילו לא קרה דָבָר.

סוף הפוסט מס' 701. הועלה לאוויר במוצ"ש – 12 באוגוסט 2017. 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *