פוסט מס' 703. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. סיקור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (חלק 2) ע"י חטיבת הספורט בפיקודי היווה תמרור דרכים ראשי וקרדינאלי ונקודת מפנה טלוויזיונית כבירה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולם רק בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל היוצא פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 למנכ"ל רשות החדש הנכנס אורי פורת ז"ל. אלוהי הטלוויזיה אהב אותי. מנהלת לשכות המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת (בת 82 היום). פוסט מס' 703. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 באוגוסט 2017.

מנכ"ל הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי. 

פוסט מס' 703. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. סיקור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (חלק 2) ע"י חטיבת הספורט בפיקודי היווה תמרור דרכים ראשי ו- קרדינאלי ונקודת מפנה טלוויזיונית כבירה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולם רק בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל היוצא פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 למנכ"ל רשות החדש הנכנס אורי פורת ז"ל. אלוהי הטלוויזיה אהב אותי. מנהלת לשכות המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת (בת 82 היום). פוסט מס' 703. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 באוגוסט 2017.

1. הפקת חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. 2. מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל אַמְנון דִיק מעניק לי בקיץ 1984 לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית סכום חסות בגובה 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות חסות במהלך 16 הימים של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984. זהו הסכם כלכלי היסטורי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין חברה מסחרית. 3. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1984. העיתונאי ויועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין אורי פורת ז"ל מתמנה במקומו למנכ"ל רשות השידור לחמש שנים הבאות 1989 – 1984. 4. גב' רוּחָמָה אַיָילוֹן היא המנהלת את לשכות מנהלי רדיו "קול ישראל" ולשכות המנכ"לים של רשות השידור במשך 37 שנים רצופות, 1995 – 1958. 5. הופעתו המזהירה של פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) יו"ר הוועדה מארגנת האמריקנית של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

la 1

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

——————————————————————————————

פוסט חדש מס' 703 : עלה לאוויר ביום שלישי – 22 באוגוסט 2017.

——————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו המופרך של יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור (במקום המנכ"ל הזמני המודח, רן גלינקא) ואח"כ העניקה לו מינוי של קבע למשרה הרמה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, היא זאת שהתעשתה גם אם מאוחר מידי והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור עלוב וברמה נמוכה הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. מדהים : בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

פרפרת 1. עיתונאי "הָאָרֶץ" המצטיין עוּזִי דָן מול צוות השידור הדַל של "כאן" מירי נבו + מולי אפשטיין, אלה ששידרו לאחרונה את אליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017.

מר עוּזִי דָן הוא נֶכֶס עיתונאי של "הָאָרֶץ" מזה זמן רב. עיתונאי מצוין ונבון בעל אוצרות מידע עצומים בתחומו (וגם ישר דרך והגון). מאמרו, "על הדשא פוזרו 17.7 מיליון euro, רק תרימו" הוא עוד עדות לכך ("הָאָרֶץ", יום שלישי – 22 באוגוסט 2017). עוזי דן בחושיו העיתונאיים הסקרניים וגם מדויקים מבין כי מאחורי הישגי הכדורגל על כר הדשא במסגרת הטורנירים באחריות UEFA התאחדות הכדורגל האירופית העשירה ניצב בגלוי מנגנון מָמוֹנִי – כלכלי רב עוצמה בצורת פרסים כספיים ענקיים, ארגון שמניע ומאיץ באמצעות עושרו את תעשיית הכדורגל באירופה ודורש ממנה מצוינות בכל עֵת. עוזי דן מציין במאמרו נתון מוניטארי מעניין ומרתק כאחד כי ההכנסות של UEFA ב- ביזנס הכדורגל הזה שקרוי "גביעי אירופה" מסתכמות בכל עונה בסכום כספי של כ- 2.350000000 (שני מיליארד ושלוש מאות וחמישים מיליון) euro (!). נתון מדהים (!). עוזי דן מטיל היום צֵל כבד באמצעות המאמר הכלכלי המעניין שלו בעיתון "הָאָרֶץ" שכותרתו, "על הדשא פוזרו 17.7 מיליון euro, רק תרימו", על העיתונאות הדַלָה שהפגינו שדרנית תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן" מירי נבו יחדיו עם הפרשן שלה מולי אפשטיין + העורכים והמפיקים המגוחכים שלהם בעת אליפות העולם ה- 16 ב- א"ק – לונדון 2017. מירי נבו ומולי אפשטיין צוות שידור כושל גם לא נתנו את דעתם והתעלמו לחלוטין מהפן המסחרי – כלכלי – כספי המסקרן, רב הממדים, ו- החשוב של אירוע העַל המקצועני הזה, אותה אליפות העולם ה- 16 בא"ק שהסתיימה לפני עשרה ימים בלונדון 2017. המאמר העיתונאי הקונקרטי והחשוב של עוזי דן "על הדשא פוזרו 17.7 מיליון euro, רק תרימו", רואה אור היום ב- "הָאָרֶץ" בטרם התמודדות הגומלין הַעֶרֶב בסלובניה בין מאריבור הסלובנית לבין אלופת ישראל הפועל באר שבע (באר שבע ניצחה בביתה בשבוע שעבר במשחק הראשון 1:2) על הזכות להעפיל לשלב הבתים של ה- "Champions League". המאמר של עוזי דן "על הדשא פוזרו 17.7 מיליון euro, רק תרימו", חשוב מפני שהוא חדשני עבור קוראים רבים של עיתון "הָאָרֶץ", בו הוא חושף ו- מאיר בפנס את הפינות המוניטאריות האפלות של הכדורגל האירופי שמרופדות בהון עתק. בהתמודדות הכדורגל הזאת הַעֶרֶב בסלובניה טמונה לא רק יוקרה ספורטיבית אלא כאמור גם מָמוֹן גדול. ניצחונו של האָצָן האמריקני ג'אסטין גאטלין ב- 5 באוגוסט 2017 על הג'מייקני יוסיין בולט בריצת הגמר ל- 100 מ' באליפות העולם ה- 16 בא"ק של לונדון 2017, הניב לא רק זכייה סנסציונית יוקרתית ספורטיבית במדליית הזהב, אלא הביא בעקבותיו גם פרס כספי למנצח ע"ס של 60000 (שישים אלף) דולר. מדובר בסכום כספי ענק אם ניקח בחשבון ש- ג'אסטין גאטלין אסף ושִלְשֵל אותו לכיסו בתוך 9.92 שניות בלבד. הפוסט הכלכלי – כדורגלני הזה של עוזי דן, "על הדשא פוזרו 17.7 מיליון euro, רק תרימו", הוא יסודי וכתוב היטב. מדובר בפוסט מפורט רווי מֵידָע כלכלי חיוני שכולל בתוכו פרטים כספיים מעניינים הנוגעים לתעשיית הכדורגל האירופית, ואשר מרבית הציבור בארץ איננו ער ולא מודע להם. אם כן רוצו לקרוא את המאמר ולהשכיל. עוזי דן ראוי להערכה רבה.

פרפרת 2 : ערוץ 10 הופך את עצמו למגוחך עם מִקְבָּצֵי השידורים החוזרים שלו בנימוק שמדובר בקיץ. הרף לכם. 

השידורים החוזרים לאחרונה בערוץ 10 של "לעוף על המיליון" בהנחיית ירון ברובינסקי + "גב האומה" / המיטב בהובלת לאור שליין + "מה נסגר" / המיטב בהגשתו של רועי בן נתן – הם מקוממים. בזבוז זמן. קשקוש. הנהלת ערוץ 10 (רשת טלוויזיה ארצית) עושה שימוש מגוחך במונח "המיטב", מעשה הסוואה משהו כמו עלה תאנה, כדי לכסות על העצלנות שלה ועל הניסיונות המגוחכים שלה לחסוך כמה גרושים על חשבוני ועל חשבון צופים אחרים, שעדיין נותרו נאמנים לה. ברור שהתנתקתי מייד מערוץ 10 ופניתי לקבל אינפורמציה כזאת ואחרת ממקורות מידע אחרים. אינני אוהב שמישהו לוקח את נאמנותי אליו For granted, כ- מובנת מאליה, ומשתעשע בה.

פרפרת 3 : מאמן הכדורגל הלאומי הכושל אלי גוטמן מצא פינה חמה כפרשן בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מגוחך.

אלי גוטמן שימש עד לא מזמן מאמן כושל של נבחרת ישראל בכדורגל. הנבחרת שלו הפגינה כדורגל מחורבן ונכשלה פעמיים תחת שרביט מנהיגותו, הובלתו, הדרכתו, אימונו, וגם חינוכו, להעפיל למונדיאל ברזיל 2014 ו- יורו צרפת 2016. הבעיה איננה רק התוצאה הסופית בה מתברר כי נבחרת ישראל איננה מצליחה לחלוף פעמיים מעל שתי משוכות לא גבוהות, אלא גם המסגרת המובנית של הכישלון שיצר והפיק אלי גוטמן. ובכן, אין פלא שערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מיהר עכשיו ל- אמץ את אלי גוטמן הכושל כפרשן כדורגל שלו (במקומו של אלי אוחנה שהתמנה ע"י אלי טביב לתפקיד המנווט של בית"ר ירושלים). ברור שמתקיימת כאן בעיה אתית. רובץ כאן פער מוסרי לא קטן בין המאמן הלאומי הכושל אלי גוטמן לבין מינויו לתפקיד פרשן בטלוויזיה במקצוע הכדורגל ש- בו לא צלח. אתה שומע את אלי גוטמן מאמן נֶפֶל (לא רק בנבחרת ישראל אלא גם לאחריה בקבוצת הפועל ת"א) מעיר, מבקר, תוקף, ומייעץ עכשיו כל מיני עצות לכל מיני מאמנים וכל מיני שחקנים אחרים בליגת העל הישראלית ולא מאמין למשמע אוזניך. רגע אחד אלי גוטמן, אם אתה כזה מבין ומומחה בתורת הכדורגל, אז כיצד זה נבחרת ישראל שלך נכשלה שני כישלונות מחפירים בשני קמפיינים רצופים תחת מנהיגותך, הדרכתך, ו- נִיווּטְךָ להעפיל למונדיאל 2014 ו- Euro 2016 ? הֶרֶף לך. אינני מאמין לך.

פרפרת 4 : ד"ר יָעֵל שטרנהל ונשיא ארה"ב דונאלד טראמפ.

אנוכי אוהב להקשיב ל- ד"ר יעל שטרנהל שמוגדרת ע"י רדיו גלי צה"ל כפרשנית מומחית לענייני ארה"ב. לפני כמה ימים היא הופיעה שוב ברדיו גלי צה"ל ודיברה בעצב וביגון קודר אודות שלטונו השנוי במחלוקת של נשיא ארה"ב הנוכחי דונאלד טראמפ. ד"ר יעל שטרנהל הגדירה בייאוש מוחלט את דונאלד טראמפ הבלתי צפוי כנשיא אמריקני, ואמרה משהו כלהלן, "…היציבות היחידה שלו מוצאת את ביטויה באי יציבותו…". הפרשנית ד"ר יעל שטרנהל משרטטת מזה זמן רב את דונאלד טראמפ בצבעים שליליים עזים. אין בזה חדש. גם אין חדש בכך שהמראיינים השונים שלה ברדיו ובטלוויזיה, מניחים לה לחמוק בקלות יתירה מאחריותה לדברי פרשנותה. הם לא חוקרים אותה מה אומרת החוקה האמריקנית הקפדנית, המדויקת, והברורה כמִשְנָה סְדוּרָה בענייניו של הנשיא דונאלד טראמפ ש- ד"ר יעל שטרנהל (וגם אחרים) מציירת אותו כ- נשיא שמתדרדר במדרון, מדרדר את אומתו אחריו במדרון, ואיש שכמעט איננו אחראי למעשיו ו- מט ליפול.

ובכן, דונאלד טראמפ על פי עדויות עבר של ד"ר יעל שטרנהל (וגם של אחרים) הוא נשיא כושל, לא מוצלח, לא מוכשר, לא יָצִיב, ואשנה את הגדרתה, "…כי יציבותו היחידה של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ היא אי יציבותו…", נאשם בעברו בעבירות מוסר קשות בהתעסקות עם נשים וגם בכפיית יחסי Sex עליהן בעזרת עוֹשְרוֹ, מפטר כעת יועצים ועוזרים פוליטיים, צבאיים, וכלכליים שלו על ימין ועל שמאל, לא יודע מהחיים שלו, משנה את דעתו בכל נושא חדשות לבקרים, לא שולט במדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב, גזען, כוחני, בעל הבנה לקויה, ולא כשיר לכהן כנשיא ארה"ב. בקיצור "נָשִיא אֶפֶס" של מעצמת עַל. אם הטקסט המפורט הנ"ל נכון, אזי נשאלת השאלה המתבקשת ש- ד"ר יעל שטרנהל חייבת להישאל מייד (ולא נשאלת), כלהלן : היכן ניצבת ו- כיצד אמורה להגיב חוקת ארה"ב נוכח נשיא שמפשל בהתמדה (על פי עדותה) מזה כ- שמונה חודשים מאז ינואר 2017 על כל צעד ושעל שהוא פוסע לכל ארבעת הכיוונים…??? היה נחמד לראות את ד"ר יעל שטרנהל נוטשת לרגע את מִגְדָל הַשֵן האקדמאי, הופכת לעיתונאית מעשית, טסה לארה"ב, ומראיינת בעבורי את דונאלד טראמפ בכל נושאי הביקורת שלה שהיא מעלה לדיון. ואם לא אותו אז את סגנו מייק פנס. ואם לא את הסגן אז אולי את מזכיר המדינה שר החוץ רקס טילרסון. מפריע לי ש- ד"ר יעל שטרנהל מי שמתפרנסת מאותם המקורות העיתונאיים המוגבלים שלי, מגיעה למסקנות נחרצות ועגומות שונות משלי. והן גם אינן מדויקות. היא איננה מחזיקה בידיה שום אינפורמציה סודית בלעדית, שאני אינני יודע אותה,ואשר מרשיעה את נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ. כמו כולנו גם היא שואבת מידע מכלי התקשורת למיניהם, הכתובה והאלקטרונית. ואם בכל זאת יש לה מקורות אינפורמציה סודיים (ולי אין) הבה תגלה לי את העובדות הצפוּנוֹת, וכן, על סמך מה היא מבססת את מידע הפרשנות שלה שהיא מטרנספרת לי ? עם אלו אישים חשובים בארה"ב היא שוחחה אם שוחחה ? אלו עובדות הם מסרו ודיווחו לה, אם מסרו ודיווחו לה, אודות נשיא ארה"ב ה- "פשלן" בדרכה לעבר מיקרופון גלי צה"ל. התירוץ שנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ הוא "אדם לא צפוי…וכו'…", נשמע נימוק קלוש שחוזר על עצמו שוב ושוב. חוקת ארה"ב הקפדנית והחד משמעית ניצבת מעל הנשיא האמריקני. אנוכי תמה לדעת מפיה של ד"ר יעל שטרנהל, האם החוקה של אמריקה הדמוקרטית שעומדת מעל הנשיא, היא ברורה, נוקשה, וחזקה דיה, כדי להתייצב בין דונאלד טראמפ לבין נפתולי נפשו, בין דונאלד טראמפ לבין מצפונו, בין דונאלד טראמפ לבין מאווייו ושאיפותיו…??? האם מדובר באמת בנשיא אמריקני טיפש, פַשְלָן, לא יציב, ו- כושל לאורך כל הדרך שגורר את ארה"ב ביגון שאולה…??? הרי לחוקת ארה"ב יש חזקה עליו. אם כך, אם נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ איננו מסוגל לנווט ולהנהיג את מדינתו מהיבטים של מדיניות חוץ וצבאית בעולם גלובאלי כה מורכב ומסובך, ואיננו יודע להנהיג את בני עמו בתוככי ארה"ב מזוויות התבוננות חברתיות וכלכליות, אזי מדוע בית המחוקקים של אמריקה הדמוקרטית והחופשית  מתמהמה…??? למה בית המשפט האמריקני מחשה ולא מתערב…??? לְמָה כולם מחכים…??? אם הוא כזה אידיוט רווי חולשות, מְפַלֵג, מְטוֹרָף, נוטה לעבר הימין האולטרה-שמרני האמריקני, והוא גם נוֹכֵל שמבלפף, אזי מדוע האומה האמריקנית איננה מפילה אותו…??? הייתי מבקש מד"ר יעל שטרנהל לדעת עד להיכן מרשה חוקת ארה"ב לדונאלד טראמפ להַרְחִיק לֶכֶת…???

ד"ר יעל שטרנהל היא אישה משכילה, זה ידוע, אולם הפרשנויות שלה נשמעות (לי) בוכיות ורגשניות מידי. היא נשמעת לי מעורבת, כְּאוּבָה ו- אמוציונאלית מידי, ו- לוקחת אישית ל- לִבָּה את מחדלי דונאלד טראמפ (אם באמת מדובר במחדלים) כאילו היא עוסקת בכלל ב- עניין פרטי שלה. לד"ר יעל שטרנהל אין את הכלים המדעיים ברגע זה לנתח את איכות וטיב שלטונו של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ. נכון שהיא בעלת תואר אקדמאי, דוקטורט, ובעלת מוניטין ו- ידע של מומחית בענייני ארה"ב. לכן היא נקראת שוב ושוב לאולפני הרדיו והטלוויזיה כדי לפַרְשֵן ולחוות את דעתה אודות מדיניותו של "הנשיא הבלתי צפוי", אולם כאמור היא כמו הציבור שאליו היא פונה, שואבת את המידע שיש בידה משמועות ומפרסומים שכולנו עוקבים אחריהם בעיתונים ובטלוויזיה. אין לה מקורות טובים יותר משיש לי כמאזין שלה. נדמה לי שצריך להמתין ולראות כיצד ארה"ב תתנהג בעניין המשבר בחצי האי הקוריאני, והאם ידה תהיה בכלל על העליונה…??? הרבה יותר מדאיג מנקודת מבטי כאזרח ישראלי בן 80 שהשתתף ב- 5 מלחמות, ארבע נגד מצרים, והחמישית מלחמת לבנון ה- 1, הוא המצב הנפיץ במזרח התיכון. מעניין אותי לראות כיצד תגיב ארה"ב בראשות נשיאה דונאלד טראמפ מול ו- נוכח מהלכי ההשתלטות הצבאיים והביטחוניים שמתכננים ויוזמים איראן וארגון חיזבאללה על אדמת סוריה השסועה והמפורקת, ואשר מאיימים ישירות על קיומה של מדינת ישראל.

אני מכיר את יעל שטרנהל רק מרחוק. היא כיהנה בשעתו תקופה מסוימת בסוף עשור ה- 90 של המאה הקודמת וראשית 2000 בתפקיד שדרנית – עיתונאית מגישת תוכנית האקטואליה היומית "שבע ו- 1/2" בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (תחת פיקודו של רפיק חלבי). זה היה בערוב ימיי שָם בתקופת מנכ"ל רשות השידור העלוב יוסף בר-אל. את אבא שלה פרופסור זאב שטרנהל הכרתי מקרוב. מקרוב מאוד. סֵגֶן זאב שטרנהל היה ה- מ"מ שלי בקורס מ"כים בחטיבת גולני ב- ג'וערה, והיה גם מפקדי האמיץ והנערץ בקרבות הקשים רוויי הדמים של גדוד 12 של החטיבה בכיבוש המוצבים המצריים 25, 26, ו- 27 בחוֹלוֹת שליד העיר רפיח ברצועת עזה, בעת "מבצע סיני" ב- אוקטובר / נובמבר 1956. זאב שטרנהל (בן 81 היום) הוא אישיות בלתי רגילה של דוגמא אישית, מנהיגות צבאית, מוסר, יושרה, ודרך ארץ. הוא אדם בלת נשכח עבורי גם בחלוף 61 שנים מאז אותה המלחמה ההיא שקראו לה "מבצע סיני".

פרפרת 5 : פוסטים טריביאליים של כל מיני מומחים בתחומי האקטואליה.

לעיתון "ישראל היום" ולעורכו החדש והדינאמי העיתונאי בועז ביסמוט יתרונות וחסרונות כמו לכל עיתון אחר. אנוכי מוצא עניין בכל מיני מדורים ב- עיתון לרבות מדור הספורט שלו, אולם מתעלם מעמודי הדעות. אתה קורא את הפוסט המשעמם "מפלצת בעלת אלך ראשים" של פרופסור אייל זיסר ולא מוצא שם שום בשורה חדשה. פוסט טריוויה שכל תלמיד בכיתה ו' בבי"ס יסודי יכול לחבר אותו (בקלות). אתה קורא את הפוסט "לשלב כוחות מול הרוע האנושי" של יוסי ביילין ולא מגלה שום פרט חדש. הכול צפוי, גלוי, וידוע. בזבוז זמן. אתה קורא את הפוסט "טרור באירופה : בין מזרח למערב" של אלדד בק ואינך מבין איזה צורך מוצא בועז ביסמוט כדי לחשוף עבורי אינפורמציית טריוויה שחוזרת על עצמה ומוכרת וידועה לי זה מכבר. השחתת זמן. דווקא הפוסט "הנשיא דונאלד טראמפ מחשב מסלול חדש" של אריה מקל, מנתח בתבונה והיגיון, נושא אלמנטים חדשותיים, ומשיב ועונה לסקרנותי באשר למתרחש בבית הלבן. אינני קורא עוד את פוסטים הטריוויה המשעממים, הצפויים, והרוטיניים של דן מרגלית, לא ב- "ישראל היום" וגם לא עכשיו ב- "הָאָרֶץ". בזבוז זמן. דן מרגלית הוא עיתונאי משעמם שכותב מאמרים משעמים. הוא הודח בצדק מ- "ישראל היום" ע"י העורך החדש בועז ביסמוט. כנ"ל אינני קורא את מאמריו הצפויים של הצדקן גדעון לוי ב- "הארץ" שבנה את מוניטין הכזב שלו על שנאת מדינת ישראל. כנ"ל אינני קורא גם את מאמריו רוויי השטנה של רוגל אלפר נגד מדינת ישראל. מדובר ב- איש טלוויזיה כושל ודעתן פתטי לא מוצלח שכישרון הכתיבה ממנו והלאה. עמוס שוקן קרא בחזרה לדֶגֶל את יואל מרקוס.

פרפרת 6 : השדרנית – עיתונאית עירית לינור מביסה את כל שותפיה ושותפותיה יריב אופנהיימר, ליאת רון, רענן שקד, יפעת ביטון, וגם את קובי אריאלי בתוכנית היומית "המילה האחרונה" המשודרת ב- רדיו גלי צה"ל מידי ערב ב- 18.00. 

אין לי מושג מי זאת עירית לינור. לא ראיתי אותה בימי חיי וכמובן שלא שוחחתי עמה מעולם. אנוכי מקשיב לה כבר זמן ניכר (מעת לעת) בהופעותיה ברדיו גלי צה"ל. לאחרונה הקשבתי לשיחתה ב- "מילה האחרונה" עם קובי אריאלי (יום ראשון – 20 באוגוסט 2017). בשתי מילים : "לא כוחות". יתרונותיה כשדרנית רדיו על שותפיה ברורים ובולטים לאוזן. היא יותר מהירה מהם, יותר עירנית, יותר קולחת, יותר מהירת תפישה, מגיבה ביתר קלות, מתנסחת בבהירות ומחברת בזריזות טקסטים ו- מילים בהיגיון למחשבות ולרעיונות שלה, והיא קורקטית יותר מהשותפים והשותפות שלה. ולכן בשמונה מילים : עירית לינור נשמעת מבעד לממברנות המיקרופון של גלי צה"ל כאישיות תקשורתית רדיופונית מוכשרת, חכמה, ו- נבונה יותר מהנ"ל. אולם אין זה אומר שהיא גם יותר צודקת מהם.

פרפרת 7 : אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 מגישת "המגזין" מידי מוצ"ש ב- 20.00.

כנ"ל. כמו עירית לינור. לא ראיתיה אף פעם בימי חיי וכמובן שלא שוחחתי עמה מעולם. אני אוהב אותה את אושרת קוטלר כשדרנית, כ- מפיצת מידע במהדורות החדשות בטלוויזיה של ערוץ 10. אין בה גרם אחד של זיוף. היא קורקטית, בהירה, וברורה לרבות ה- Back announcements שלה. אני אוהב גם את הכתבים שלה ב- "המגזין", את השדרן – עיתונאי "המפצח"אבי עמית וגם את שני השדרנים – עיתונאים במערכת "המגזין" ינון מילס ואריק ווייס. "המגזין" נושא עמו משקל עיתונאי לא מבוטל.

פרפרת 8 : גדי ליבנה מגיש התוכנית היומית "רגעי קסם" בין 15.00 ל- 16.00 ברשת א' של רדיו "כאן".

כשאתה מאזין למגיש הכושל הלא יוצלח הזה גֶדִי לִיבְנֶה ולתוכנית ה- Oldies שלו "רִגְעֵי קֶסֶם" ברשת א' של תאגיד השידור הציבורי החדש "כאן", בין 14.00 ל- 15.00, אתה מבין מדוע הנהלת "כאן" מצרפת לשלוש האותיות של הלוגו שלה גם את חמשת האותיות הבאות בעקבותיו… "בהרצה".

פרפרת 9 : תמיד נחמד לראות את קבוצת הכדורגל הענייה משכונת התקווה "בני יהודה" תחת שרביט אימונו של יוסי אבוקסיס מביסה 0:2 (הפעם במחזור הפתיחה, אמש יום שני – 21 באוגוסט 2017) את קבוצת המיליונרים של יעקב שחר נשיא מכבי חיפה ואת המאמן שיעקב שחר בחר להציב בראש המועדון שלו, גיא לוזון.

הטקסט המופיע לעיל הוא נכון. בני יהודה גברה 0:2 על מכבי חיפה במשחק במחזור הפתיחה, יום שני – 21 באוגוסט 2017.

פוסט מס' 703. לא לקריאה, אלא לעיון וקריאה. סיקור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (חלק 2) ע"י חטיבת הספורט בפיקודי היווה תמרור דרכים ראשי וקרדינאלי ונקודת מפנה טלוויזיונית כבירה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אולם רק בשעה שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי לפיד ז"ל היוצא פינה את מקומו ב- 1 באפריל 1984 למנכ"ל רשות החדש הנכנס אורי פורת ז"ל. אלוהי הטלוויזיה אהב אותי. מנהלת לשכות המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון הבלתי נשכחת (בת 82 היום). פוסט מס' 703. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 22 באוגוסט 2017.

הקדמה קצרצרה. זה היה מדהים. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד החליט להשכיב את העם לישון בתקופת שידורי הטלוויזיה הישירים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בין 01.00 ל- 07.00 בנימוק שהציבור צריך לקום רענן ליום עמל חדש. ברור שגערתי בו והתווכחתי עמו, "…תשמע אדוני המנכ"ל אתה שַר הַשִידוּר ולא שַר הַשֵינָה…הציבור בוגר מספיק להחליט מה טוב לו…תפקידך לשדר, תפקידך להציע לוח שידורים אטרקטיבי…אין זה תפקידך להשכיב את האומה לישון… מה עוד שיותר מ- 1.000000 (מיליון) תלמידים וסטודנטים נמצאים בחופש הגדול שלהם…ושניתי : אתה שַר הַשִידוּר – אינך שַר הַשֵינָה". יוסף "טומי" לפיד נעץ בי את מבטו והשיב לי בקצרה, "…אל תתחצף…". משהו בסגנון כוחני, ככה אני רוצה וכך גם יהיה. אלוהי הטלוויזיה אהב אותי. ב- 31 במארס 1984 הורה ראש הממשלה יצחק שמיר ליוסף "טומי" לפיד לפנות את הַכֵּס הַרָם וב- 1 באפריל 1984 הושיב עליו את אורי פורת. אורי פורת קיבל בזרועות פתוחות את הצעתי וחוות דעתי אודות, "מדיניות השמיים הפתוחים עבור הציבור במדינת ישראל הנוגעים לשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס (12.8.1984 – 27.7.1984)", ושינה ב- 180 מעלות את עוללות המחשבה של קודמו יוסף "טומי" לפיד. בתקופת 16 הימים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שידרנו ישיר 115 שעות. ממוצע יומי של 7.2 שעות בכל יום שידורים אולימפי. מסת השידורים האולימפית ב- 1984 התרכזה מידי יום ביומו בין 23.00 שעון ישראל ל- 07.00 שעון ישראל.    

1. שעון ישראל הקדים בקיץ 1984 את שעון לוס אנג'לס ב- 10 (עשר) שעות. כלומר בחצות הלֵיל שלנו, 00:00 שעון ישראל, הורו מחוגי שעון לוס אנג'לס על 14.00 (שתיים אחה"צ). כל תחרויות הגמר הגדולות והפופולאריות של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ב- א"ק + שחייה + התעמלות + משחקי הכדור לרבות טקסי הפתיחה והנעילה נערכו בין 01.00 שעון ישראל לבין 08.00 שעון ישראל.

2. לאחר מאמצי הפקה יסודיים, אינטנסיביים, וממושכים שלי חובקי עולם – טכנולוגיים, לוגיסטיים, וכספיים קדחתניים בני שנתיים ימים – הנוגעים לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את האולימפיאדה ה- 23 במניין הזמן החדש, זאת של לוס אנג'לס 1984 (12.8.1984 – 28.7.1984), מודיע לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הודעה רשמית, כלהלן : "אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' נמשכת 16 ימים. 9 ימים מתוכם אני מאשר לך לשדר ישיר שעתיים ביממה מ- 23.00 עד 01.00. שבעה ימים נוספים אני מאשר לך לשדר מ- 23.00 עד 02.00. אתה תחליט על הימים…", והוסיף מייד, "…העם צריך לישון בלילה ואיננו זקוק לבידור ספורטיבי, מפני שבבוקר הוא צריך להשכים ליום עבודה…את השאר תקליט ותתקצר לשעת שידור יומית בין 20.00 שעון ישראל לבין 21.00 שעון ישראל עד "מבט"…". ברור שניתרתי ממקומו והדפתי אותו ממקומו בעודי אומר לו ברוגזה כלהלן : "…אתה מנכ"ל רשות השידור ואתה נשמע פתטי…אתה שַר הַשִידוּר ולא שַר הַשֵינָה של האומה הישראלית…אין זה תפקידך להשכיב את העַם לישון…מוטלת עליך החובה כמנכ"ל רשות השידור להציע לעַם היושב בציון תוכנית שידור אולימפית מכסימאליסטית החופפת את מדיניות השידור האולימפית שאנוכי תכננתי עבורך במשך שנתיים וחופפת את זאת של מרבית רשתות הטלוויזיה של הרשתות המאוגדות ב- EBU…העם בוגר להחליט מה טוב בשבילו, לצפות בשידורים האולימפיים ו/או ללכת לישון…מה עוד ש- 1.000000 (מיליון) תלמידים וסטודנטים נמצאים החופש הגדול, ומה עוד שאתה משלם טבין ותקילין גלובאלית (!) עבור זכויות השידורים ועבור השימוש בשירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שאתה משלם ל- EBU, ול- Host broadcaster האמריקני רשת הטלוויזיה ABC, וגם בעבור שירות הלוויינים הבינלאומי שנושא את סיגנל השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס לאירופה וישראל…". יוסף "טומי" לפיד התבונן בי כמה שניות ואז השיב לי נוכח הפורום ההוא שחזה בוויכוח בין שנינו בלשכת המנכ"ל שלו, ואמר את שתי המילים הללו, "אל תתחצף…".

3. אלוהי הטלוויזיה אהב אותי. ב- 1 באפריל 1984 החליט ראש הממשלה יצחק שמיר לא להאריך את כהונתו של יוסף "טומי" לפיד ולמנות תחתיו מנכ"ל רשות שידור חדש בשם אורי פורת. השאר כפי שאומרת הקלישאה, היסטוריה.

חלק מהמסע הארוך שלי לעבר היעד, אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

פוליטיקה, פוליטיקה, פוליטיקה. יִגְאֵל יָדִין ז"ל היה אותו האיש שצִלצֵל ב- 10 בדצמבר 1978 למנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ז"ל, כשעה לפני תחילת השידור הישיר מ- סטוקהולם בירת שוודיה של טקס הענקת פרס נובל לשלום לראש הממשלה מנחם בגין, ואסר עליו לשדֵר בצבע בנימוק שאין לעודד את השכבות העניות לקנות מכשירי טלוויזיה חדשים בצבע. יצחק לבני נענה לפנייתו של יגאל ידין. יוסף "טומי" לפיד ז"ל המשיך את מסורת השידורים בשָחוֹר / לָבָן של קודמו יצחק לִבני ז"ל. הוא פשוט נהה אחרי בקשתו הישנה של מנהיגו הפוליטי יגאל ידין בימים ההם לו נתן את קולו בבחירות 1977.

טקסט תמונה  : סוף שנות ה- 70 במאה הקודמת. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ב- ירושלים. פרופסור יגאל ידין מנהיג מפלגת ד"ש (מימין מעשן מקטרת) יחד עם הבימאי והמנחה יעקב אגמון. בקיץ 1979 זמן קצר לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור אמר יוסף "טומי" לפיד בפגישה עם עיתונאי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית (בקומה ג' בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים) כי אל להם לחשוש ממינויו כאיש הימין. "… הצבעתי בכלל למפלגת ד"ש… ", אמר להם וניסה להרגיע אותם. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן שנכח בפגישה ההיא קפץ נשוך נחש ממקומו ובקול הבריטון העמוק שלו הגיב מייד, "…את מי זה מעניין בכלל למי הצבעת…". (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מתי המצב הכלכלי בישראל לא היה רַעוּע. יוסף "טומי" לפיד ראה את עצמו כחבר בטריבּוּנַאל העם ולכן גם חשב שיש לו את הסמכות לשפוט ולחַנֵך אותו. שאר העולם כבר עבר לשידורי טלוויזיה בצבע מזה עידן ועידנים. שידור הצבע הראשון התקיים בארה"ב כבר בשנת 1954. מנכ"ל רשות השידור הורה לשָדֵר את תוכניות היבוא הקנויות מהשוק הבינלאומי (בעיקר מאנגליה וארה"ב) בשָחוֹר / לָבָן. כשהאזרחים התּחכמוּ לוֹ והשתמשו באביזר טכנולוגי – טלוויזיוני מיוחד המונע את מחיקת הצֶבע מהשידור הקנוי המקורי, הורה למנהלי ההנדסה בטלוויזיה למצוא תרופה חדשה למכשיר ה- "אָנְטִי מְחִיקוֹן" שבידי הציבור. הוא היה אובססיבי בעניין שלילת השידורים בצבע ממשלם האגרה. ביום חמישי – 4 בספטמבר 1980 העברנו בשידור ישיר בן שעתיים וחצי מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הכדורסל החגיגי של מכבי ת"א נגד נבחרת אירופה שנערך לכבודו של טַל בְּרוֹדִי בן ה- 37, גדול שחקני הכדורסל של ישראל ומכבי ת"א בכל הזמנים שפרש לנצח מהפרקט. יצחק רבין ומשה דיין כיבדו בנוכחותם את טקס הפרידה המרגש. רבבת צופים בהיכל נעמדה על רגליה כשטַל ברודי לבוש בתלבושת הצהובה המסורתית של מכבי ת"א ונושא על גבו את הספרה שֵש, נכנס לזירת הכדורסל וערך הקפת כבוד בהקפצת כדור. כשהגיע לבימה הקטנה שהוצבה לכבודו, טיפס עליה באלגנטיות ואמר בשידור ישיר ב- אקסנט האמריקני האופייני שלו, "…אני עצוב להיפרד מהכדורסל, אך שמח שניתנה לי הזדמנות להודות לכל אלוּ שליוו אותי בקריירה הארוכה שלי…".

וֵויין בראבנדר העניק לטַל ברודי דורון בשם מועדון ריאל מדריד. מכבי ת"א ניצחה 92:93 את נבחרת אירופה. ארל וויליאמס קלע 24 נק', מיקי ברקוביץ' – 23, אולסי פרי – 15, לוּ סילבר – 9, ג'ים בוטרייט – 6, מוטי ארואסטי – 5, שוקי שוורץ – 5, טל ברודי – 4, ושמוליק זיסמן – 2. לאירופה קלעו וויין בראבנדר – 25 נק', סן-אפיפניו – 20, קורבלאן – 14, דינו מנגין – 13, ווילאלטה – 8, דוביסון – 6, דלה-פיורי – 6, וזנדר – 2.

אלכס גלעדי ממש התחנן בפני יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר את האירוע החגיגי בצבע והמנכ"ל בצעד נדיר אישר את בקשתו. שכרנו את ניידת השידור בצבע מט"ח של הטלוויזיה החינוכית בפיקוחו של מאיר בן ארי (לרשות הטלוויזיה הישראלית הענייה עמדו אז רק ניידות שידור שחור/לבן). במוצ"ש – 6 בספטמבר 1980 שידרנו ב- "מבט ספורט" שוב קטע נבחר בן רבע שעה ממשחק הפרידה לטל ברודי אך מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התעקש לשָדֵר אותו בשָחוֹר / לָבָן למרות שהוקלט במקוֹר בצבע. טומי לפיד נלחם מלחמת חרמה בשידורי הצבע, לא כל שכן בשידור "מנוּמַר" ולא אחיד של צֶבַע ושחור/לבן לסירוגין באותה התוכנית. בדיעבד אישור השידור הישיר על ידו בצבע של משחק ההצדעה לטַל בְּרוֹדִי בליל חמישי – 4 בספטמבר 1980 מנע מבוכה גדולה בזיהוי הקבוצות. ידענו שמכבי ת"א עתידה ללבוש את המדים הצהובים המסורתיים של המועדון אך לא ידענו ששחקני נבחרת אירופה ילבשו גופיות ומכנסיים בצבע לָבָן. בשידור טלוויזיה שָחוֹר/לָבָן, הצָהוֹב והלָבָן מתמזגים לצבע אחד. לא ניתן לאבחֵן מי משחק נגד מי. באקראי נמנעה מאִתָּנוּ אי נעימות גדולה בשידור ישיר. למחרת שידור התוכנית "מבט ספורט" ביום ראשון – 7 בספטמבר 1980, מיהר יוסף "טומי" לפיד להעיר לאלכס גלעדי כי לא ניתן להבחין בין המדים של שתי הקבוצות אך שכח שהוא היה זה שאסר להקרין את הקטע המדובר בשידור חוזר בצבע. לנו לא הייתה תמיד שליטה על צבע תלבושות הקבוצות המתמודדות בינן לבין עצמן. תנאי ההפקה האובייקטיביים ששררו בהיכל הכדורסל ביד אליהו והמצב בשטח העיבו לא אחת על מדיניות הצילום שכפה יוסף "טומי" לפיד בשָחוֹר/לָבָן והציגו אותה באור מגוחך [7].

טקסט מסמך : 7 בספטמבר 1980. זהו המסמך המקורי שכתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי, בו מתגלה הסתירה בין הוראתו לצלם בשחור /לבן לבין העובדות בשטח. אלכס גלעדי קרא את המסמך ויצא מדעתו מרוב כעס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רק ב- 4 ביוני 1982, יותר משלוש שנים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור, החליט יוסף "טומי" לפיד בעצה אחת עם פרופסור ראובן יָרוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ובשיתוף עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער להפסיק לאלתר את מחיקת הצֶבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יותר מידי זמן חלף ופחות מידי יוזמה הושקעה בעניין החשוב הזה של המעבר לשידורי טלוויזיה בצבע. משהושלם המהלך הפך לסיבה למסיבה ותרוץ טוב להשקת כוסות יין לחיים. האירוע החגיגי הפנימי באולפן א' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים נחוג יומיים אח"כ ביום ראשון – 6 ביוני 1982 ותועד ע"י צלם מחלקת הסטילס של הטלוויזיה, עולה חדש מרוסיה בשם מיכאל מרגוליס. באותו יום פרצה מלחמת לבנון ה- 1. ניתן להבחין בתצלום המופיע למטה כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מתבונן אל האופק במבט מהורהר, מודאג, ומוטרד. שינוי השיטה והמעבר לשידורים בצבע וודאי שִמְחוּ אותו אך הוא ניצב בפני שתי משימות עיתונאיות שמעולם לא חווה כאיש טלוויזיה ורשות השידור. מחשבותיו נדדו משם. בפעם הראשונה בחייו הוטל עליו כעורך ראשי לנהל רֶשֶת שידור שמכסה מלחמה ומונדיאל בעת ובעונה אחת.

lapid 1

טקסט תמונה : יום שישי – 4 ביוני  1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. אנשי הטלוויזיה הישראלית חוגגים את המעבר לשידורים בצבע. לטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשו 14 שנה כדי לעבור משידורים בשחור / לבן לצבע. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הבימאי אורן שינדל, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בעל ארשת פנים מודאגת (ניצבו בפניו שתי משימות שידור גדולות – סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982), המגישה דליה מזור, מנהל הטלוויזיה טוביה סער, מאחורי טוביה סער מציץ ראשו של גבי אוחנה נהגו האישי של המנכ"ל, המגיש דניאל פאר, והבימאי הראשי ג'קי גורן ז"ל (חתוך). (צילום מיכאל מרגוליס איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה ניתנה לי באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

בחג החנוכה, ב- 1 בדצמבר 1983 טסתי בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה טוביה סער ללוס אנג'לס לפגישת ה- WBM (פגישת ההפקה העולמית של המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי) לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בהשתתפות כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU. זה היה נחוץ והכרחי כדי להבין את פילוסופיית השידור של רשת הטלוויזיה ABC שהייתה ה- Host broadcaster הבינלאומי של האירוע ואת הפילוסופיה הארגונית של ALOOC (ראשי תיבות של המונח Los Angeles Olympic Organization Committee) הוועדה המארגנת האמריקנית המקומית. רק סיור לימודי מוקדם במקום אִפְשֵר לי להכיר את האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות הרבות הנִלוות להפקה הרחוקה והמסובכת . בפעם הראשונה בקריירה הטלוויזיונית שלי התמניתי לעורך ומפיק ראשי של שידור המשחקים האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלכס גלעדי כבר לא היה לידי.

מחוז לוֹס אנג'לס והעיר ענקית עצמה שוקקת חיים. המון אנשים, אלפי מסעדות, 4.8 מיליון כלי רכב (מתוכם 3.7 מיליון מכוניות) נעים על 250 ק"מ של Free ways בלוס אנג'לס עצמה ועוד 790 ק"מ Free ways במחוז כולו, ואין ספור תחנות דלק. ב- 1984 פקדו את נמל התעופה של לוס אנג'לס 35 מיליון נוסעים ו- 503000 (יותר מחצי מיליון) המראות. זאת עיר שמשדרת Business עשרים וארבע שעות ביממה. ב- 1932 אירחה לוס אנג'לס את האולימפיאדה ה- 10 של הזמן החדש באִצטדיון האולימפי בעל השם המחייב "הקוליסיאום" (Los Angeles Memorial Coliseum). ב- 17 במאי 1978 במושב הוועד האולימפי הבינלאומי באתונה אושרה בקשתה של העיר לוס אנג'לס לארח את האולימפיאדה ה- 23 של הזמן החדש. לוֹס אָנְגֶ'לֶס הפכה לעיר השלישית בהיסטוריה שאירחה פעמיים את המשחקים האולימפיים. קדמו לה פאריס ב- 1904 ו- 1924, ולונדון ב- 1908 ו- 1948. לוס אנג'לס עשתה זאת בהפרש של 52 שנה. לנשיא הוועדה המארגנת של המשחקים (LAOOC) נבחר פיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Uberoth) בן 45. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' החליט ביחד עם אנשי ציוותו הבכירים יו"ר הוועדה המארגנת פאול זיפרן (Paul Ziffren) בן 66 וסגן הנשיא והמנכ"ל של הוועדה המארגנת הנרי יושר (Henri Usher) בן 44 לארח את התחרויות האולימפיות במתקני הספורט הקיימים כבר בלוס אנג'לס וגם באלוּ של האוניברסיטאות הגדולות, UCLA ו- USC. הוא חסך כל דולר ולא התפתה לבנות שום אתר ספורט חדש. הוא נסמך על הקיים. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' לא חזר על השגיאה של אנשי מונטריאול 76' שהקימו ובנו מן היסודות אִצטדיון וקומפלקס אולימפי מרהיב ביופיו וגם יָקָר על חשבון משלם המסים הציבורי. ראש עיריית מונטריאול זָ'אן דְרָאפּוֹ (Jean Drapo) ותושבי מונטריאול ביקשו להוכיח כי אינם בנים חורגים של ארה"ב השכנה. הם מימנוּ בסכום עתק של 2.000000000 (שני מיליארד) דולר את בניית מבני הספורט המרהיבים, ואח"כ שילמו מכיסם במה שקרוי "מִסֵי אצטדיון" עוד שנים ארוכות את עלוּת ההשקעה האדירה, גם בחלוֹף עשרים שנה.

ארגון המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 וההיערכות הלוגיסטית סביבם היה שונה לחלוטין משל מונטריאול ותוכנן למופת ע"י פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' נשיא הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC. כפי שהתברר הוא היה גאון האִרגון והשיווק. פיטר יוברות' לא היה לבד. אירוח האולימפיאדה בארה"ב הוא עסק מורכב ומסובך מאוד, עסק ביורוקרטי בעל המון היבטים, וממושך, לוֹ היו שותפים ראש עיריית לוס אנג'לס הנמרץ והעקבי תום בראדלי, וכן SCCOG (ראשי תיבות של The Southern California Committee for the Olympic Games) הוועדה של דרום קליפורניה למען עריכת המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס בראשה ניצב ג'ון ארגיו (John Argue), וגם USOC הוועד האולימפי האמריקני בראשותם של הנשיא רוברט קיין (Robert Kane) והמנכ"ל דוֹן מילר (Don Miller).

טקסט תמונה (1) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אצטדיון ה- "Rose Bowl". כאן נערכו תחרויות הכדורגל. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (2) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. משמאל, האצטדיון האולימפי המרכזי ה- "Memorial Coliseum" בו נערכו טקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות הא"ק. מימין, ה- "Memorial Sports Arena" ש- אִכְלֵס את תחרויות האגרוף. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (3) : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ה- 23 במניין הזמן החדש. זהו ה- "Los Angeles Memorial Sports Arena". היכל תחרויות האגרוף. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (4) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אצטדיון "Santa Anita Park". כאן נערכו תחרויות הרכיבה על סוסים. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (5) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. "California State University" אירחה את תחרויות האופניים של הוולודרום. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (6) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. היכל "Albert Gersten Pavilion" הממוקם בקמפוס של אוניברסיטת "Loyola Marymount" אירח את התחרויות בהרמת משקולות. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (7) : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו היכל ה- "Anaheim Convention Center". כאן נערכו תחרויות ההיאבקות. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (8) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. סיור של הקבוצה המבצעית של ה- EBU  ב- בריכת השחייה הפתוחה של אוניברסיטת USC בדצמבר 1983. כאן נערכו תחרויות השחייה, הכדור מים, והקפיצות למים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (9) : יולי – אוגוסט 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ה- 23 במניין הזמן החדש.  זהו ה- "Long Beach Convention Center" אירח את תחרויות הסיוף והכדורעף. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (10) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- "UCLA Pauley Pavilion". כאן התקיימו תחרויות ההתעמלות הספורטיבית (Artistic Gymnastics) וההתעמלות אמנותית (Rhythmic Gymnastics). (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (11) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. האצטדיון האולימפי המרכזי ה- "Coliseum". זהו האצטדיון שאירח את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 ואירח גם את המשחקים האולימפיים ב- 1984. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (12) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. הכניסה הראשית לאצטדיון האולימפי ה- "Coliseum". (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה (13) :  אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. היכל הכדורסל ה- "FORUM" של קבוצת לוס אנג'לס לייקרס. כאן נערכו תחרויות הכדורסל האולימפיות. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (14) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. "El Dorado Park – Long Beach". כאן נערכו תחרויות הקליעה בחץ וקשת . (באדיבות LAOOC) .

טקסט תמונה (15) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- "Los Angeles Convention Center" בעל שטח של כ- 100000 (מאה אלף) מ"ר, הפך למרכז העיתונות ה- MPC (ראשי תיבות של Main Press Center). ה- (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז שידורי הטלוויזיה והרדיו הוקם באולפנים הישנים של חברת הסרטים "Columbia". (באדיבות LAOOC).

בסיור קדם ההפקה שלי בדצמבר 1983 בלוס אנג'לס במסגרת ה- WBM לקראת האולימפיאדה שעמדה להיערך בעיר בחודש יולי 1984, ראיתי את תמונתו של הכדורסלן קארים עבדול ג'אבאר שחקן הציר הידוע של קבוצת לוס אנג'לס לייקרס הפופולארית המתנשא לגובה של 2.18 מ' – בכמה אתרים בעיר. קארים עבדול ג'אבאר הנושא את המספר 33 על גופייתו ששמו הקודם היה לוּ אלסינדור (Lew Alcindor) הביא יחדיו עם מאמנו ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) לאוניברסיטה UCLA בשנים 1969- 1966 תהילת נצח של ארבעה תארים רצופים כאלופת המכללות ב- NCAA. ב- 1969 בשנתו האחרונה של קארים עבדול ג'אבאר באוניברסיטת UCLA גברה קבוצתו על אוניברסיטת פרדו 72:92. קארים עבדול ג'אבאר קלע 37 נקודות במשחק הזה וקטף 20 ריבאונדים. בתום לימודיו ב- UCLA עבר קארים עבדול ג'אבאר לשחק בקבוצת מִילְווֹקִי בַּאקְס ואח"כ נדד לשורות לוס אנג'לס לייקרס שם צבר תארים נוספים כאלוף ה- NBA וגם מָמוֹן רָב.

מאמן הכדורסל של UCLA ג'ון וודן הוא סיפור בפני עצמו. בין השנים 1964 ל- 1975 הוליך ג'וֹן ווּדֶן את האוניברסיטה לעשרה תארי אליפות ב- NCAA. ג'וֹן ווּדֶן היה יותר מעבר למאמן ספורט. הוא היה מנהיג ומחנך דגול. לאחר עזיבתו של קָארִים עַבְּדוּל גָ'אבָּאר (לוּ אֶלְסִינְדוֹר) את UCLA ב- 1969 סיכם ג'ון וודן את התקופה, "זאת לא הייתה תקופה קלה כפי שרבים חשבו בגלל הופעתו של קארים עבדול ג'אבאר בנבחרת UCLA אבל זה היה עידן פנטסטי. המומחים טענו כי כל מאמן כדורסל היה זוכה עם לו אלסינדור באליפות ה- NCAA אך הם לעולם לא יידעו זאת. אני כן".

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל למד טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בשנים 1968- 1962. מוטי קירשנבאום שהוא חובב ספורט ידוע סיפר לי פעם, "…כאשר למדתי קולנוע וטלוויזיה בשנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס היה לי חֲבֵר מפורסם לספסל הלימודים כדורסלן רב מוניטין שהצטיין אח"כ ב- NBA…". שאלתי אותו בסקרנות, "לצִדו של מי היה לך הכבוד לשבת בכיתה ?". מוטי קירשנבאום השיב, "תאר לך יואש, קארים עבדול ג'אבאר (Kareem Abdul Jabar) זה ששמו הקודם באוניברסיטה היה לוּ אלסינדור (Lew Alcindor)". העבר המשותף של מוטי קירשנבאום וקארים עבדול ג'אבאר מצא חֵן בעיני. כמובן שלא הערכתי את מוטי קירשנבאום רק בגלל בקיאותו המופלגת בספורט. האיש נשא עמו מטען של ערכים, כישרון, ויצירה. הוא הוכיח את עצמו כל תחום של המדיה. הוא היה חתן פרס ישראל לטלוויזיה. בן מלכוּת של רשות השידור.

טקסט תמונה :  1969. זהו לו אלסינדור (Lew Alcindor, גובהו 2.18 מ'). מאוחר יותר שינה את שמו לשם איסלאמי Kareem Abdul Jabar. לו אלסינדור השחקן הכדורסל המפורסם של אוניברסיטת UCLA נראה כאן לאחר הניצחון במשחק הגמר על אוניברסיטת פרדו (Purdue) בתוצאה 72:92 וזכייה באליפות ה- NCAA. הוא ומוטי קירשנבאום ז"ל למדו יחדיו בחוג לטלוויזיה וקולנוע של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. (באדיבות UCLA).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג'לס. מין צירוף מקרים. מישהו צילם אותי במסיבת קוקטייל של פגישת ה- WBM האולימפית ה- 1 בלוס אנג'לס מפני שחשב שאני שחקן קולנוע מהוליווד, אורח של הוועדה המארגנת האמריקנית. הוא נתן לי את התמונה למזכרת במתנה. ברקע מופיע איך לא הכדורסלן האגדי לו אלסינדור / קארים עבדול ג'אבר במדי אוניברסיטת UCLA כשהוא נושא על גופייתו את המספר 33. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס ב- 1984 היווּ נקודת מִפנה מן ההיבט השיווקי – מסחרי של מוצר העַל הספורטיבי שהלוֹגוֹ שלוֹ אופיין בחמש הטבעות המפורסמות. לקח לפיטר יוברות' ולראש עיריית לוס אנג'לס טוֹם ברדלי זמן רָב לשכנע את מועצת העיר ותושבי העיר בכדאיות אירוח המשחקים האולימפיים בעירם. חלק גדול מתושבי לוס אנג'לס התנגד לאירוח המשחקים. הם זכרו מה קרה בסופם לתושבי מונטריאול ב- 1976 כשאלו נדרשו למַמֵן מכיסם את החוֹב הגדול של הוצאות אירוח המשחקים בעירם, גם בחלוף עשרים שנה. פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' היה איש עסקים וחשב כאיש עסקים. הוא הפיץ את משנתו הכלכלית אודות ארגון המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 כלהלן : "…השלטון בגרמניה ביקש להציג באמצעות אולימפיאדת מינכן 1972 גרמניה אחרת, מדינה של תעשייה חדשה, דמוקרטית, בעלת חברה חופשית וידידותית – בניגוד לגרמניה היא של 1936. קנדה רצתה להוכיח באולימפיאדת מונטריאול 1976 כי היא אינה בת חורגת של שכנתה הענקית ארה"ב. השלטון הריכוזי – הקומוניסטי בברה"מ שאף להוכיח באמצעות אולימפיאדת מוסקבה 1980 כי ברה"מ היא מדינה סוציאליסטית מצליחה והעולם הרחב נושא עיניו אליה ומקבל בברכה את רעיון הסוציאליזם. לנו באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לא היה כל מֶסֶר ולא כל יומרות רעיוניות. לא הייתה לנו כל תמיכה פדראלית. רצינו רק שההכנסות יעלו על ההוצאות, ושיהיו לנו משחקים נחמדים, יפים, מרגשים, ומוצלחים…" [8] .

פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' (Peter Ueberroth) חריף השכל נעזר רבות בשלושה אנשי מפתח בוועדה מארגנת שהפכו ליד ימינו. פּוֹל זִיפְרֶן (Paul Ziffren) יו"ר הוועדה המארגנת, הָארִי יוּשֶר (Harry Usher) מנכ"ל הוועדה המארגנת, ודֵייוִיד ווֹלְפֶּר (David Wolper) חבר הוועדה המארגנת בעצמו והאיש שהפיק את הסרט שזכה להערכה ציבורית רבה אודות הסרט על רצח אחד עשר הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, “Visions of  Eight”. דֵייוִיד ווֹלְפֶּר היה הבימאי הראשי של טקסי הפתיחה והנעילה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ארבעת המומחים האמריקניים האלה נטלו על עצמם לארגֵן ולחולל את המשחקים האולימפיים הנפלאים של לוס אנג'לס 1984. הם היו מוכשרים מאוד בתחום הארגון וההפקה והצליחו מעל למשוער. הייתי עֵד אישי מקרוב להצלחה הפנטסטית הזאת.

טקסט תמונה (16) : 1984. פיטר יוברות' נשיא הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC (מימין, בן 47), ויו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית פול זיפרן / Paul Ziffren (משמאל, בן 71) חותמים על מסמך החזר הוצאות עם עיריית לוס אנג'לס. (באדיבות Paul Slaugther  LAOOC Photos). סעיף [9].

טקסט תמונה (17) : שנות ה- 80 במאה הקודמת. צמרת הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. פיטר יוברות' נשיא הוועדה המארגנת האמריקנית (מימין) והארי יוּשֶר (Harry Usher) סגן נשיא ומנכ"ל הוועדה המארגנת (משמאל) בפגישה ב- 1983 בלוס אנג'לס עם חואן אנטוניו סאמאראנש נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הוא שני מימין, ומוניק ברליו ( Monique Berlioux) מנהלת הוועד האולימפי הבינלאומי. (באדיבות LAOOC).

טקסט תמונה (18) : שנת 1984. פיטר יוברות' ראשון משמאל עם דייויד וולפר (David Wolper) שני משמאל האחראי הראשי על ביצוע טקסי הפתיחה והנעילה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. שני מימין הוא ג'ון ארגיו (John Argue) נשיא SCCOG וחבר הוועד הפועל של הוועדה המארגנת האמריקנית (ALOOC). הראשון מימין הוא הָארִי יוּשֶר. (באדיבות LAOOC.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. האצטדיון האולימפי המרכזי ה- "COLISEUM". המשחקים האולימפיים והכלכלה הקפיטליסטית מזינים ומניעים זה את זה. אין לארה"ב מתחרים בתחומי הפרסום, יחסי ציבור,ו- שיווק המסר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' נער פלא אמריקני בן ה- 45 (ב- 1984) היה שחקן כדור מים מצטיין בעברו וניהל עכשיו ביד רמה את הוועדה המארגנת. הוא הגה שני רעיונות כלכליים מבריקים ומרחיקי לכת כדי למַמֵן את אירוח האולימפיאדה בלוס אנג'לס 84'. הראשון היה גביית מחיר חסר תקדים עבור מכירת זכויות השידורים לשני גופי השידור העשירים בעולם  אחת משלוש הרשתות האמריקניות ABC ,NBC, ו- CBS שתגיש את ה- Bid הגבוה ביותר ו- EBU (איגוד השידור האירופי. הרעיון השני היה מכירת זכויות הפּרסום הבלעדיות לחברות מסחריות גדולות בעלוֹת מוניטין בינלאומי בתחום המזון, המשקאות הקלים, הצילום, כרטיסי אשראי, אלקטרוניקה, ואחרות. מעניין, חלק מחברי הוועדה המארגנת של הגוף שנקרא  LAOOC (ראשי תיבות של Los Angeles Olympic Organization Committee) שהוא היה הנשיא המוביל שלה לא האמינו ביכולתו להגשים את החזון הכלכלי שלו. פיטר יוברות' הציב רָף מינימום של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לשלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב לצורך כניסה למו"מ על זכויות השידורים אך נתקל בהתנגדות מזלזלת מצד אנשים שנחשבו למומחי ייעוץ של הוועדה המארגנת. הם לא הרחיקו ראות כמוהו וחשבו שההתעקשות שלו על סכום אדיר שכזה היא מביכה ותביא בסופו של דבר לפיצוץ המו"מ. מומחי הייעוץ של הוועדה המארגנת סברו כי פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשוי לקבל במקרה הטוב עבור זכויות השידור סכום מרבי של 100.000000 (מאה מיליון) דולר. סכום גדול יותר מעבר לכך לא נחשב ריאלי בעיני המומחים. זאת הייתה הנחתם על סמך גובה תשלומי הזכויות  ששילמו הרשתות האמריקניות בשתי האולימפיאדות שקדמו ללוס אנג'לס 1984, במונטריאול 1976, ומוסקבה 1980. כזכור ABC שילמה עבור זכויות השידור של אולימפיאדת מונטריאול 76' רק 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר, ו- NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 87.500000 (שמונים ושבעה וחצי מיליון) דולר. החרם האמריקני ביטל את שידורי מוסקבה 80' של NBC והרשת הפסידה 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) דולר. לרבים בוועדה המארגנת האמריקנית (וגם מחוצה לה) נראה על כן רָף הזכויות שהציב פיטר יוברות' המדבר על מינימום של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר מעין פנטזיה ומגלומניה אישית של נשיא הוועדה המארגנת.

בקיץ 1979, חמש שנים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84', נפגשו שני הצדדים למו"מ כספי באחוזתו של דֵייוִיד ווֹלְפֶּר בעמק פרנאנדו ליד הוליווד. את הוועדה המארגנת LAOOC ייצגו פִּיטֶר יוּבֶּרוֹת', פּוֹל זִיפְרֶן, והָארִי יוּשֶר. בשם ABC נשאו ונתנו נשיא הרשת פְרֶד פִּירְס (Fred Pierce) ופיגורת הטלוויזיה המפורסמת ורבת המוניטין רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבות הספורט והחדשות של הרשת. אל שניהם נִלְווּ עוד שלושה אנשים. עוזרו של רוּן אָרְלֶדְג', ג'וֹן מַרְטִין (John Martin), ושני המומחים הטכניים של רשת ABC המפיקים מָארְוִוין בֵּיידֶר (Marvin Bader) וג'וּלְס בַּרנָאתָּ'אן (Jules Barnathan). הסיפור המדהים הוא ששני הצדדים, הוועדה המארגנת ו- ABC, ראו יחדיו עין בעין את הנולד. כזכור בפגישה נוספת בין שני הצדדים שהתקיימה בנאגויה – יפן ב- 26 בספטמבר 1979 נחתם ההסכם האולימפי הסופי בו ניאותה ABC לשלם ל- 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר ל- LAOOC. אם כולם מדברים על תכנון לוח שידורי טלוויזיה ארוך טווח הרי זה המקום לדון בו. פְרֶד פִּירְס ורוּן אָרְלֶדְג' הסכימו לשלם לפִּיטֶר יוּבֶּרוֹת' נשיא LAOOC סכום שיא כמעט דִמְיוֹנִי תמורת זכויות השידורים. רשת הטלוויזיה ABC ניאותה לשמֵש גם כ- Host broadcaster של סיגנל השידור הבינלאומי. איכות ההפקה שלהם תיזכר לדורות. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי.

טקסט תמונה : 1979. נאגויה – יפן. טקס החתימה על חוזה הטלוויזיה היקר בין שלושת הגופים הוועדה האולימפי הבינלאומי + הוועדה המארגנת של משחקי לוס אנג'לס 1984 + נציגי רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בו מתחייבת ABC לשלם סכום פנטסטי של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר ל- IOC ו- LAOOC עבור זכויות השידורים הבלעדיות של סיקור וצילום אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מוניק ברליו (Monique Berlioux) מנכ"לית IOC, הלורד קילאנין (Lord Killanin) נשיא IOC, פיטר יוברות' (Peter Uberroth) נשיא LAOOC, ג'ון מרטין (John Martin) נציג ABC, וצ'ארלס סטנפורד (Charles Stanford) נציג נוסף של ABC הרשת שמשמשת גם כמארחת. (באדיבות LAOOC).

פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' לא רחש אהדה יתירה למומחי הייעוץ שלוֹ בכלכלה וכספים. זה היה פרט חסוי שהתגלה רק לאחר כתיבת ספרו המעניין והמרתק, "MADE IN AMERICA". מחלוקת חריפה נוספת פרצה בינו למומחי הייעוץ של הוועדה המארגנת גם בתחום הענקת זיכיון הפרסום לאחת מחברות המשקאות הקלים, קוקה-קולה, פפסי-קולה, וחברת "7Up". פיטר יוברות' הציב סכום מינימום של 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר. המומחים לעגו לוֹ וקבעו ששום חברת משקאות לא תשלם לוֹ יותר מ- 1.000000 (מיליון) דולר. נשיא חברת קוקה – קולה דוֹן קֵאוֹף (Don Keough) סילק את מתחריו פפסי-קולה וחברת "7up" מהדרך וניאות לשלם לוועדה המארגנת תמורת הענקת החסות הבלעדית (Sponsorship) לאולימפיאדת לוס אנג'לס 84, סכום אדיר של 12.600000 (שנים עשר מיליון ושש מאות אלף) דולר.

בספרו "MADE IN AMERICA", שיצא לאור ב- 1985 כתב פיטר יוברות' ללא כחל ושרק את דעתו על מומחי הייעוץ נטולי החזון של הוועד המארגנת ואת אכזבתו מהם. הוא לא הסתיר מעין הקורא את כישרונותיו ויכולות המנהיגות שלו עצמו. אין ספק שהוא היה איש מוכשר מאוד, כוכב בעסקים, ורב אמן ביחסי ציבור ושיווק. כך התייחס בספרו "MADE IN AMERICA" לתוצאות המזהירות של המו"מ על גובה זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 [10].

“Meanwhile, I was headed for a battle with LAOOC board. I wanted a floor of $ 200 million for the TV rights, and I also wanted substantial money in advance. With large amounts of up – front money coming in from television and sponsor deals, the committee could operate through 1982 on interest income alone. But some of the so – called experts on the advisory committee were not so farsighted. They said a $ 200 million floor was embarrassing and threatened to walk out if I persisted. Once again, it was time for everyone to know who was in charge. David Wolper and I prevailed. The rest is history. ABC agreed to pay $ 225 million and to serve as host broadcaster. This meant the deal was worth $ 300 million. Once again the advisory commission grossly underestimated the value of our product, figuring we’d get only $ 100 million for the TV rights”.

בהתייחסו למכירת זיכיון החסות הבלעדית במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' לאחת משתי החברות המובילות בארה"ב בתחום המשקאות הקלים, קוקה-קולה, פפסי- קולה ואולי גם לחברת "7Up"  שירטט את הלך מחשבתו הכלכלית והלעג שרחש למומחי הייעוץ של הוועדה המארגנת בראשה עמד. כתב בספרו "MADE IN AMERICA". סעיף [11].

“Since Coca-Cola and Pepsi-Cola were first in line, it made since to begin there. Our exclusivity program ensured that the winning bidder would be the only official soft drink at the games, the only one sold at Olympic stadiums and the only one allowed to use the Olympic rings process, we logos and themes. When we opened the bidding process we also invited 7-Up, Dr. Pepper, Royal Crown Cola and a few smaller companies to participate, but the real contest would be between Coke and Pepsi. I decided to set a $ 4 million floor for each potential sponsor. Establishing a floor, or minimum, is a negotiating concept that was always worked for me. You can arbitary as you like and at the same time you see who dares to walk across the line. This separates the serious businessmen from the phonies who want to take part in something just for sake of it, and from those looking for a cheap opportunity. I t also forces bidders to think in terms of the numbers you want to deal with. In the end, if the winning bid is somewhere near your floor, the bidder feels he accomplished something – on his terms. Meanwhile, I came to the conclusion that the advisory commission had vastly underestimated the value of a soft drink sponsor, and was counting on $ 1 million at the most. I saw no need to build expectations among our group, so I did not reveal the $ 4 million floor to any body than those with a need to know. Pepsi submitted its written proposal by mail and followed up with a telegram. John Cooper and other Coke executives delivered their bid in person. The entire bidding process was a high – stakes poker game and I did not know what to expect. As the representative from Coca – Cola handed me their offer, I steeled myself not to register any emotion. I quickly read my way through the legalese, anxious to get the bottom line .Eight figures – $ 12.6 million! All those zeros – boy, did I love those zeros! They leaped off the page, but I did my level best to keep my excitement in check”.

פיטר יוברות' מכר את זכויות השידורים לרשתות הטלוויזיה ברחבי העולם תמורת סכום גלובאלי של 288.000000 (מאתיים שמונים ושמונה מיליון) דולר, מתוכן שילמה ABC כאמור את מירב הממון 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. אח"כ מכרו הוא ואנשיו את זכויות הפרסום והחסויות הבלעדיות באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' למספר מוגבל של כמאה חֲברוֹת מסחריות שחולקו לשתי קטגוריות כספיות : Sponsors (מעניקות חסות), ו- Suppliers (ספקיות) בתחום כרטיסי האשראי אִפשרה LAOOC לחברת Visa להיכנס למשחקים האולימפיים כנותנת חסות בלעדית ומנעה כמובן את הופעתן של חֲברוֹת אשראי גדולות אחרות כמו "אמריקן אקספרס", "מאסטר קארד", ואחרות להשתתף בחגיגה האולימפית. עשרות חברות מסחריות גדולות בעלות שֵם ומוניטין בארה"ב ובעולם , ביניהן קוקה-קולה, מקדונלד, ויזה, M3, פיליפס, חברת התקשורת  AT & T ורבות נוספות קנו את זיכיון החסות תמורת ממון רב והכניסו לקופתה של הוועדה המארגנת בראשותו של פיטר יוברות' כ- 125.000000 (מאה עשרים וחמישה מיליון) דולר . מכירת הכרטיסים לכל מִגוון התחרויות האולימפיות בלוס אנג'לס 84' עלתה על כל דִמיון והכניסה לקופתה של הוועדה המארגנת מחיר שיא של 85.000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר. חברת התקשורת האמריקנית AT & T שילמה ל- LAOOC סכום שיא של 14.000000 (ארבעה עשר מיליון) דולר ונטלה על עצמה את מימון הלוגיסטיקה, התחזוקה, רכבים, וחלק מכוח האדם שהועסק אד הוק ע"י הוועדה המארגנת. AT&T מימנה גם מרוץ הלפיד האולימפי שנישא ע"י אלפי רצים אמריקניים בדרך הארוכה מהחוף המזרחי לאורך אלפי קילומטרים של מדינה הענקית בואכה לוס אנג'לס.

משהוברר בסיום המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' כי המאזן הכלכלי של הוועדה המארגנת עומד על רווח נטו של 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר (נבע גם ממכירת כרטיסים מוצלחת לתחרויות האולימפיות), הוענק לפיטר יוברות' בונוס כספי של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר על מילוי תפקידו כנשיא מצליח ומשגשג ואות הערכה על הצטיינותו כמארגן המשחקים. אִצטדיון "Coliseum" אירח את תחרויות הא"ק וטקסי הפתיחה והנעילה. בריכת השחייה הפתוחה של אוניברסיטת USC אירחה את תחרויות השחייה, בהיכל הספורט של אוניברסיטת UCLA התקיימו תחרויות ההתעמלות, ובהיכל ה- FORUM מגרש הכדורסל הביתי של קבוצת הלוס אנג'לס לייקרס נערכו תחרויות הכדורסל. משחקי הכדורגל התקיימו באִצטדיון ה- Rose Bowl ב- Pasadena וכן הלאה מרכז השידורים הבינלאומי הוקם בלב השטח של אולפני חברת הסרטים של קולומביה הישנה. נשבה שם אווירה הוליוודית. משרד ההפקה והשידורים שלנו עמד לשכון בביתן מספר 13. "…מר יואש אלרואי, יש לך מזל, למקום שאתה עומד בו יש היסטוריה קצרה, השירותים שלכם היו שייכים פעם למרִילִין מוֹנְרוֹ וקְלָארְק גֵיְיבְּל…", התלוצץ מר דיוויד הולמן ראש צֶוֶות אנשי הלוגיסטיקה של ABC שהקצוּ את חלוקת השטח לגופים המשדרים . החידוּש הטכנולוגי הגדול באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היה אִבזוּר עמדות השידור  ב- Venues של תחרויות הא"ק השחייה, הקפיצות למים, וההתעמלות במחשב הממיין , מסדר , ומדרג כהרף עין את טבלת התוצאות והמובילים בתחרויות באמצעות ה- EMS (ראשי תיבות של (Electronic Mail System). זהו מין עוזֵר שַדָּר אוטומאטי שמקֵל בצורה משמעותית ביותר על שַדָּרֵי ה- play by play  ועל פרשניהם בעמדת השידור באִצטדיון. חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC שימשה גם כ- Host broadcaster בינלאומי של השידורים האולימפיים הבינלאומיים בראשותו של רוּן אָרְלֶדְג', והקימה קבוצה מבצעית בת 3000 (שלושת אלפים) אנשים לצורך מימוש משימת השידור הענקית הזאת.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. האמריקני דייויד הולמן (שני מימין) מצוות הלוגיסטיקה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מדריך את אנשי ה- EBU בעת סיור במשרדים השונים באולפנים הישנים של חברת קולומביה. רביעית משמאל, זוהי גב' אנמי גנץ מהטלוויזיה הפינית הציבורית YLE. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקדת ארגון המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' בידיו של פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' והפקת הסיגנל הטלוויזיוני הבינלאומי בידיו של רוּן אָרְלֶדְג', נשאו את השידורים האולימפיים לשיאים חדשים . שניהם, איש – איש בתחומו, היו מאגר מידע ואוניברסיטת לימוד. עם שובי לירושלים העברתי ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד, טוּבְיָה סָעַר, ויָאִיר שְטֶרְן את דיווחי האופטימיים של תוצאות ביקורי. מנכ"ל רשות השידור הסכים לרוֹב מהלכי ההפקה והשידור אך היה חשדן בנוגע למגורי הצוות. מחירי הדיור במלון Holiday inn בגובה של 100 דולר לחדר ללילה נראו לוֹ מוגזמים. הוא ביקש ממנהל החדשות יאיר שטרן שהזדמן בעקבותיי לפורום טלוויזיה בינלאומי בלוס אנג'לס לשוב ולבדוק שוב את נושא המגורים הרגיש. יוסף "טומי" לפיד פחד הרבה יותר מביקורת הציבור (האשמות כי אנשי הטלוויזיה הישראלית מתגוררים במלונות פאר) מאשר מדרישותיי המקצועיות. האמת, שֵם הפירמה נשמע מפוצץ, אך עלות המגורים ב- Holiday inn הייתה הזולה ביותר מכל המלונות האחרים בעיר באותה העֵת. ידידַי ב- EBU עשו לי טובה גדולה כששמרו לי את החדרים במלון המבוקש שהיה לו פרוספריטי גדול בשל מחיריו הנוחים עד לרגע האחרון. שילמנו 110 דולר ללילה. גרנו בזוגות, אבל לא בשלשות. לקח ספרד 82' נלמד על ידי היטב. הפקת השידורים האולימפיים איננה מסע בשירות מילואים. ציוותי השידור צריכים להיות רגועים ושלווים בסביבת המיקרופון בעת השידורים הממושכים. הם זקוקים ליצועי שינה נוחים, אוכל ושתייה, וגם היסעים מרווחים.

ביום ראשון – 1 באפריל 1984 יוסף "טומי" לפיד כבר לא היה מנכ"ל רשות השידור. הוא הוחלף ע"י מנכ"ל רשות שידור חדש בשם אורי פורת. ארבעה ימים קודם לכֵן ביום רביעי – 28 במרס 1984 פרסם המנכ"ל הפורש מִנְשָר פרידה לעובדי רשות השידור. זה היה מניפסט פְּרֵידָה כללי הדומה לפקודת יום של הרמטכ"ל לחייליו. המִנְשָר הופץ בסטנסילים בין כל עובדי רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" – גם יחד. מפני שהיה כללי ולא אישי הפך להיות בלתי חשוב ולא נקרא. ראיתי במו עיניי עובדים רבים שהשליכו אותו לסַל בטרם עלעלו בו. יוסף "טומי" לפיד אהב את רשות השידור והיה בטוח שהוא מוֹסֵר אותה לאורי פורת הבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה חמש שנים קודם לכן מיצחק לבני. תוכן המִנְשָר העיד על מחשבות כותבו. כשצייר את מפת הקרב העתידית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת האתגרים הגדולים הקרובים שנכונו לרשות השידור בשנת הפרישה שלוֹ, שכח להזכיר את האתגר הגדול מכל. שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שניצבו בשער. הוא דיבר על סיקור מערכת הבחירות באותה שנה, אך לא התייחס ולוּ במילה לשידורים האולימפיים הממשמשים ובאים שהוא היה אחד מהאדריכלים שלהם יחד עִמִי, והיוו את משימת השידור המסובכת וביותר שניצבה לפני הטלוויזיה הישראלית באותה שנה, הרבה יותר מורכבת מכל משימת שידור אחרת באותה תקופה, ממושכת וסבוכה יותר גם מְמִשדר הבחירות של 1984. משימת השידור האולימפית שכללה 115 (מאה וחמש עשרה) שעות בפרק זמן של שישה עשר ימים, התבצעה ממקום המרוחק כ- 15000 (חמישה עשר אֶלֶף) ק"מ ממדינת ישראל, אך לא אוזכרה במִנְשָר הפְּרֵידָה של המנכ"ל. הנה הוא כלשונו [12].

רשות השידור – המנהל הכללי                     ירושלים כ"ד באדר ב' תשמ"ד

28 במארס 1984

אל  :  עובדי רשות השידור

שלום רב (בכתב יד)

לא הספקתי ללחוץ יד לכל מי שעזר לי בחמש השנים שחלפו לנהל את רשות השידור, בטלוויזיה ברדיו ובעבודות המטה. על כן אני נפרד ממך בדרך זו ומודה לך על שיתוף הפעולה. אני עוזב בהרגשת סיפוק , כי בחמש השנים האחרונות התקדמה רשות השידור והשתפרה הן בתכנים והן בתחום הטכני. וזאת עם כל הקשיים הכספיים ולמרות הלחצים עלינו מכל עבר. אני עוזב מוסד חיוני ותוסס, יצירתי ומרתק, והוא נשען על חבר עובדים מוכשר ונכון לכל משימה. לאמיתו של דבר ככל שהמשימות קשות ומסובכות יותר, עובדי הרדיו והטלוויזיה מיטיבים להוכיח את יכולתם. מחכה לכם תקופה קשה : סיקור מערכת הבחירות מכאן ומצוקה כלכלית מכאן. אני בטוח שתעמדו במבחן זה ועם זאת תימשך השמירה על עצמאותה של רשות השידור, שהיא נשמת אפה, ואבן היסוד לחיים הדמוקרטיים בישראל.

בברכה, טומי לפיד

lapid 2

טקסט מסמך : 28 במארס 1984. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מפרסם מנשר פרידה לעובדי הטלוויזיה והרדיו בתום כהונתו בן החמש שנים. הוא שכח להתייחס במנשר להפקה הגדולה, המורכבת והמסובכת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שהוא היה אחד מהאדריכלים שלה בתוקף תפקידו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

האמנתי לוֹ ששכח. זה רק היה טבעי מצִדו לשכוח את מה שלא זכר. השכחה לאַזכֵּר את גוּלַת השידור הציבורי המקבל ביטוי מובהק בשידורים ישירים של המשחקים האולימפיים הממשמשים ובאים, הבליטה את חובבנותו ואת יחסו האדיש של מנכ"ל רשות השידור היוצא לכלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם למובחרים, ליוקרתיים, ולחשובים שבהם. יוסף "טומי" לפיד ניסה להצטייר כמנהיג שידור בחמש שנות שלטונו כמי שמבין את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בשידור הציבורי עליו היה מופקד. בסופו של דבר שידורי הספורט לא עניינו אותו, ואם עניינו אותו, הם לא היו בראש מעייניו. מעט מאוד פעמים ראה בשידורי הספורט החשובים אתגר שידור טלוויזיוני אמיתי. בדרך כלל לא נטה להעמיד לרשותי את המשאבים הכספיים, הטכנולוגיים, ואת כוח האדם הדרושים כדי להפיק את המשדרים המורכבים והמסובכים האלה כראוי. יחסו לשידורי הספורט היה מאופק והחלטותיו המקצועיות נשענו על כל מיני תקדימי עבר משובשים של המנכ"לים שקדמו לוֹ.

כעבור ארבעה חודשים מכתיבת מִנְשָר הפּרֵידָה של המנכ"ל הפורש שבו מבצע ההפקה העצום של האולימפיאדה ה- 23 במניין העת החדשה לא הוזכר כלל, שידרנו ישיר מלוס אנג'לס 84' את טקס הפתיחה של הגדולה בהצגות תבל. החל מבצע שידורים עָנָק של המשחקים האולימפיים שכלל 115 שעות שידור בפרק זמן של 16 יום. המנכ"ל החדש אורי פורת שעה לבקשתי המקורית ושינה לאלתר את תפישת עולמו הטלוויזיוני הנוגעת לשידורי הספורט של יוסף "טומי" לפיד. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן תמכו בי ללא סייג. מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת בניגוד לקודמו לא חשב שהוא צריך להשכיב את העַם לישון. השמיים עם לווייני התקשורת של COMSAT היו הגבול. יוסף "טומי" לפיד כבר לא היה בסביבה. הוא לא היה חשוב עוד.

רוחמה איילון. בלתי נשכחת.

רוחמה איילון אחת הדמויות המיתולוגיות בתולדות רשות השידור, מנהלת לשכתו של מנכ"ל רשות השידור היוצא טומי לפיד בימים ההם, סייעה באביב 1984 להעביר בניחותא ובצורה מסודרת את השלטון למנכ"ל החדש אורי פורת. מהיבט שידורי הספורט, תִּכְנוּנַם והפקתם. היה לה יחס חם אלי. ולי אליה. אהבתי אותה כי היא הייתה חרוצה מאוד, בעלת תפישה מהירה מאוד, בעלת מחשבה מהירה מאוד, פדנטית מאוד, מדויקת מאוד, יזמית, וגם ביצועיסטית. היא הייתה מקורבת אלי ונערצת עלי. מקצוענית ודאגנית. האחת שאין בִּלְתָּה. היא הייתה בורג מקצועי חשוב בקידום שידורי הספורט הסבוכים. רחשתי לה חיבה והערכה אין קֵץ. אישה חכמה ואינטליגנטית, מסודרת ובעלת זיכרון מדהים. מנהלת לשכה בעלת יכולת שליטה אך צנועה וענווה, שמעולם לא טִאטאה שום פרט מתחת לשטיח. היא שייכת לדוֹר שהולך ופוחת. רוחמה איילון (בת 82, היום בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 703) ניצבה שנים רבות במרכז העצבים החשוב ביותר של התקשורת האלקטרונית הישראלית. היא ניהלה משנת 1958 את לשכתם של מנהלי הרדיו חנוך גִבְתוֹן ושמואל אַלְמוֹג. מ- 1969 הפכה להיות יד ימינם ומנהלת לשכתם של ארבעה מנכ"לים בזה אחר זה. שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ו- אורי פורת ז"ל.

ב- 1989 התמנה אַרְיֵה מֶקֶל להיות מנכ"ל רשות השידור. אריה מֶקֶל הגיע לרשות השידור ממשרד החוץ והביא עמו שתי מזכירות צעירות איילה כהן ושַרית דוד. רוחמה איילון פרשה מלשכת המנכ"ל לניהול מרכז ההדרכה של רשות השידור יוסף "טומי" לפיד העריך ואהב מאוד את מנהלת לשכתו הוא ממש העריץ אותה  גב' רוחמה איילון הייתה סופר מקצוענית. הוא לא שכח את תרומתה, וביום פרידתו מרשות השידור שלח לה מכתב נרגש. הוא ידע לכתוב ולהביע את רחשי ליבו. מעט מאוד פעמים השתמש בסגנון כה אוהב וחַם כפי שכתב לרוחמה איילון בסיום שירותו כ- מנכ"ל ופרידתו מרשות השידור במארס / אפריל 1984 [13].

טקסט תמונה : חודש אפריל 1984. יוסף "טומי" לפיד מסיים במארס 1984 את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ונפרד בחוֹם והערכה רבה ממנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : חורף 1976. ירושלים המושלגת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. חצר בניין החוטים בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל (בן 42 בתמונה), מנהלת לשכת המנכ"ל רוחמה איילון תבד"ל (בת 41 בתמונה), ונהגם האישי של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, גבי אוחנה יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 25 במארס 1984. זהו מסמך הפרידה המקורי שכתב יוסף "טומי" לפיד למנהלת לשכתו היעילה והנאמנה גב' רוחמה איילון, בסיימו את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. היא הייתה יד ימינו, ובאמת האחת והיחידה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוחמה איילון פרשה מרשות השידור ב- 1995. כפי שהעידה בפניי כעבור שנים רבות, "הגעתי לרשות השידור ב- 1958 כממלאת מקום לשלושה חודשים ונשארתי שם שלושים ושמונה שנים". שלושה המנכ"לים של רשות השידור באו למסיבת הפרידה מהאישה הצנועה והמקסימה הזאת שהייתה לה השפעה כה מכריעה וחיונית על הנעשה ברשות השידור ודרך התנהלותה. אחד היה חסר. פרופסור שמואל אלמוג.

טקסט תמונה : קיץ 1995. שלושה מנכ"לים של רשות השידור שאינם עוד בין החיים ויו"ר אחד יבד"ל חולקים ב- 1995 כבוד גדול לרוחמה איילון המיתולוגית הפורשת לגִמלאות. רוחמה איילון עבדה ברשות השידור מ- 1958 עד 1995. היא ניהלה את לשכותיהם של חנוך גבתון ז"ל, שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ותקופה קצרה ניהלה גם את לשכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ז"ל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (בקדנציה הראשונה בשנים 1989 –  1984, ובשנייה בשנים 2001- 1998) תמיד סיגריה בידו, מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (בשנים 1979 – 1974), מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד (בשנים 1984- 1979) עומד ומפליג בשבחיה של רוחמה איילון), ויו"ר הוועד המנהל מיכה ינון. תרומתה של גב' רוחמה איילון לרשות השידור הייתה מכרעת ותיזכר לעַד. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. ראשית הקריירה של גב' רוחמה איילון. פגישת עבודה אצל מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון בלשכתו ברח' הלני המלכה בירושלים בשנת 1961. זיהוי הנוכחים  בתמונה משמאל לימין : חנוך גבתון ז"ל, רוחמה איילון מנהלת הלשכה (תיבדל לחיים ארוכים), נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, מנהל השידורים בשפה הערבית יעקב חזמה ז"ל (בעלה של לילית נגר תבד"ל), ועמוס גורדון ז"ל מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל". (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

באותה מסיבת פרידה ב- 28 ביוני 1995 כתב לה אורי פורת מקמה נרגשת [14].

טקסט מסמך : זוהי ה- "מקמה" המקורית שכתב אורי פורת לרוחמה איילון ב- 1995 ביום פרידתה מרשות השידור בתום 38 שנות עבודה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1 באפריל 1984 עזב יוסף "טומי" לפיד בן ה- 52 את רשות השידור ושָב לעיתונו "מעריב". אורי פורת בן 49 לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין ואחד מהעיתונאים והכותבים הוותיקים של העיתון "ידיעות אחרונות", התמנה במקומו למנכ"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר. ביום ראשון – 15 באפריל 1984, שבועיים לאחר מינויו, כינס אורי פורת קבוצת חשיבה רבת משתתפים בלשכתו של מנהל הטלוויזיה טוביה סער בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים. הוא ביקש להכריע בתוכנית השידורים האולימפית שלי. זאת הייתה הצעתה של רוחמה איילון להעתיק את מקום הפגישה מלשכת המנכ"ל ללשכת מנהל הטלוויזיה. "תוכנית השידורים האולימפית של יואש אלרואי היא עניין דחוף לטיפול", אמרה למנכ"ל רשות שידור החדש, והוסיפה, "בהזדמנות זאת תפגוש ותוכל להכיר את האנשים בטלוויזיה הנושאים במשרות הבכירות". מִבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה מורכב בשל ריחוקו ממדינת ישראל וסבוך מן ההיבט הטכנולוגי. בעת תכנון היקף השידורים על ידי היה צריך לקחת בחשבון את השתתפותנו בהפקת השידורים יחד עם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) התעוררה גם בעיית הפרש הזמן בן עֶשֶר שעות בין שעון לוס אנג'לס לבין שעון ישראל. למשל 06.00 (שש בבוקר) שעון ישראל הקביל ל- 20.00 (שמונה בערב) שעון לוס אנג'לס. כל תחרויות הגמר החשובות במקצועות הספורט העיקריים לגברים ונשים באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' (א"ק + שחייה + התעמלות מכשירים + משחקי הכדור כדורסל, כדורעף, כדורגל, וכדוריד התקיימו לפנות בוקר על פי שעון ישראל.

אורי פורת רק נחת ברשות השידור וכבר ניצב בפני שיקולים תכניתיים וכלכליים של מבצע שידורים אולימפי בינלאומי ענק ממדים. אלכס גלעדי שכבר עבד שלוש שנים וחצי בשירות NBC  הוזמן במיוחד ע"י המנכ"ל החדש לבוא לירושלים כדי ליטול חלק בישיבה החשובה, וכדי לייעץ לו בעֵת קבלת ההחלטות הסופיות. משהחלה הישיבה העניק לי אורי פורת את הרשות להציג את הפרזנטציה המכרעת. טענותיי ונימוקי הראשיים באותו מפגש למען שידורים ישירים נרחבים בלילות הארוכים שנדחו בזמנו ע"י יוסף "טומי" לפיד, נשמעו לאורי פורת דווקא הגיוניים. הוא הבין בניגוד לקודמו שצריך לשָדֵר ישיר בהיקף מלא את הצגת הספורט הגדולה בתבל בגדול גם בלילות ובכך להעניק את התמורה המלאה למשלם האגרה. אורי פורת ביקש לנהוג כמו כל רשתות הטלוויזיה האירופיות. היה ברוּר לוֹ לחלוטין שיש לנצֵל לטובתנו את מבנה זכויות השידורים האולימפיים ואת מערכת השידור הלוויינית של ה- EBU הפועלת בתפוקה מלאה גם בלֵילות, בשעות הקטנות של הלילה, וגם בשעות הבוקר המוקדמות – בשל רצונן המופלג של כל רשתות הטלוויזיה באירופה המאוגדות ב- EBU לשדר ישיר את המשחקים האולימפיים למרות הבדלי השעות. מערכת השידור הלוויינית הזאת מנפקת יותר מ- 1000 שעות שידור מלוס אנג'לס לאירופה וישראל, ומְמוּמֶנֶת ממילא גם מכספה של רשות השידור. אורי פורת הסכים לנקוט במדיניות "השמיים הפתוחים", בה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מציעה למשלם האגרה שלה באמצעות לווייני התקשורת הבינלאומיים, הצעה נדיבה של שידורים ישירים בהיקפים מלאים במשך 16 ימים ולאורכם של כל הלילות, בתקווה שצופה הטלוויזיה הישראלי לא יוכל לסרֵב להצעה הזאת. המִכְסָה הגדולה של שעות השידורים כללה בתוכה את כל המאבקים המרתקים העומדים במוקד המשחקים האולימפיים, אֵלוּ של תחרויות הגמר המרתקות בא"ק באִצטדיון הקוליסאום האולימפי, הדרמות בבריכת השחייה (בריכה פתוחה, לא מקוּרָה) של אוניברסיטת USC, ותרגילי ההתעמלות בהיכל הספורט המפורסם ובעל המוניטין של אוניברסיטת UCLA שם מסכנים המתעמלים והמתעמלות את חייהם כדי לזכות במדליית הזהב ותהילת נצח וכמובן משחקי הגמר בענפי הכדור (כדורסל + כדורעף + כדוריד + כדורגל) . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת החליט החלטה דמוקרטית שמתקבלת בברכה בכל מדינה חופשית בה כל צופה טלוויזיה בישראל יעשה את חשבון הכדאיות האישי שלו, האם להישאר עֵר כדי לצפות בשידורים הישירים לאורך שעות הלילה ושעות הבוקר המוקדמות, ו/או לוותר כדי ללכת לישון ואז לצפות למחרת בשעות העֶרֶב בתקצירים המוקלטים. המנכ"ל החדש אורי פורת קיבל את גִרסתי, כי יותר מ- 1.000000 (מיליון) תלמידים וסטודנטים שאמורים לבלות חופשה ארוכה בתקופת השידורים האולימפיים לרבות קבוצות אוכלוסייה אחרות שמנצלות אף הן את חודשי הקיץ למנוחה ונופש, מהוֹות קהל יעד מצוין לשידורים הישירים הדרמטיים והמרתקים של המשחקים האולימפיים.

אורי פורת התנהג כשַר שִידוּר אמיתי. בואו היה מָשָב רוח מרענן ושינוי מפליג. מנכ"ל רשות השידור הנכנס הפך על פיה את קערת השידורים המיושנת והמרוקנת של המנכ"ל היוצא יוסף "טומי" לפיד, וסייע לי למלא אותה מחדש עד גדותיה בתוכן אולימפי חדש, עשיר, מסקרן, ומעניין. השידורים מלוס אנג'לס החלו באחת עשרה בלילה והסתיימו בשבע בבוקר. בנוסף לכך הכנו שני תקצירים יומיים – בּוֹקֶר ועֶרֶב מוקלטים – של האירועים הנבחרים. התקציר הראשון שוּדַר כבר בתשע בבּוֹקֶר עד אחת עשרה לפני הצהריים, והשני בשמונה בעֶרֶב עד תחילת "מבט" בתשע. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הצליח להעביר ללא קושי את תוכנית השידורים האולימפית המלאה ואת הטכנולוגיה ו- הלוגיסטיקה המורכבת שלה בוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר מיכה ינון.

ב- 4 ביוני 1984 הגשתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת את שאריות הבקשות שנותרו על שולחן הדיונים מתקופת יוסף בר-אל . ביקשתי ממנו להתייחס בנדיבות יתר למוסד פרשנות הספורט ולהיטיב במשהו בתשלומים לשלושת הפרשנים האולימפיים יוסף טלקי (שחייה), ד"ר גלעד וויינגרטן (א"ק), וז'קי ווישניה (התעמלות מכשירים). ביקשתי לרכוש עמדת שידור שלישית בהיכל ההתעמלות באוניברסיטת UCLA שמחירה היה (לכל התקופה) 16200 (שישה עשר אלף ומאתיים) דולר. ביקשתי לשפר את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס בדמותם של איציק גליקסברג ומשה גרטל שהגיעו לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 על חשבונם. איציק גליקסברג יוּעַד להיות כתב של צוות הפילם ומשה גרטל היה אמור לתגבר את צוות שדרני התקצירים A ו- B שכלל כבר את אורי לוי ויורם ארבל.

טקסט מסמך : 4 ביוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. שלוש הבקשות האחרונות מ- מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת הנוגעות לסיקור המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (עמוד מס' 1 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. שלוש הבקשות האחרונות מהמנכ"ל החדש אורי פורת הנוגעות לסיקור המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. (עמוד מס' 2 מתוך 2). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

המנכ"ל החדש אורי פורת אישר את הבקשות במסמך המופיע לעיל אך לא את התשלומים. להצעת השידור האולימפית הכללית היו תומכים נלהבים אך גם מתנגד אחד סגנו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יבד"ל, הַמִשְנֶה שלו דוד אדמון ז"ל. כשאורי פורת צידד בזכותו של כל אדם להחליט מתי וכמה שעות ברצונו לצפות בשידורים האולימפיים בטלוויזיה, ניבא דוד אדמון שחורות והילך אימים על הציבור, בסגנון הזה, כהאי לישנא : "…בגלל השידורים האולימפיים של יואש אלרואי בשעות הלילה המאוחרות והבוקר המוקדמות צפוי חודש גדוש בתאונות דרכים ותפוקת העבודה תרד…" [15]. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי ניתחנו יחדיו את פשר ההתנגדות התמוהה של דוד אדמון למבצע השידורים הגדול של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. במקום לתמוך הוא התנגד להם. דוד אדמון שימש אז בעֵת ובעונה אחת בשני תפקידים בעלי ניגוד אינטרסים. הוא היה המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וגם בעל המניות הראשי של עיתון הספורט היומי "חדשות הספורט" שירד בימים ההם מגדולתו והיה בימים ההם כבר דַל תפוצה. הטלוויזיה המהירה והמיידית הפכה לאויבת העיתונות. אפקט השידורים הישירים יצר את הסלוגן, "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר". השידורים הישירים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 עשו שַמוֹת בעיתון ההוא "חדשות הספורט" של דוד אדמון והכניסו אותו ללחץ עצום. שנינו, מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי, העלינו השערה שהתנגדותו נובעת מהסיבה שהנפח העצום של השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית מידֵי יום מלוס אנג'לס, שפע התמונות הנפלאות שהיא מביאה מכל ענפי הספורט בצד הניתוחים והפרשנויות של השדרים ואנשי המקצוע, פוגעות כנראה קשוֹת במוניטין של עיתון הספורט שלוֹ שמפרסם את אותה האינפורמציה, אך לרוע מזלו באיחור זמן עצום אחרי הטלוויזיה, בין 24 ל- 36 שעות ומציגות את העיתון "חדשות הספורט" ואת עורכיו ובעליו כמיושנים, ארכאיים, ובלתי רלוואנטיים. דוד אדמון הפך ליריב מסוכן בוועד המנהל ומתנגד הראשי של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, כביכול בשֵם הציבור, והקשה עליו מאוד את הניהול המקצועי. הוא עשה זאת בהרמת ידיים בהצבעות נגד מדיניות השידורים של אורי פורת והשתמש גם בפיו. דוד אדמון הגיע לוועד המנהל של רשות השידור מענף הפרסום, השיווק ויחסי הציבור, ושימש בגוף הניהול הציבורי של רשות השידור כנציג המפלגה הליברלית. הוא היה איש כוחני ובוטה ובעל יכולות פוליטיות אבל חסר כל ידע וכישרון בתחום העיתונאות והפקת שידורי הטלוויזיה. אורי פורת היה עיתונאי בעברו בעיתון "ידיעות אחרונות" וגם יועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין. הוא היה אמור להיות בקי בתורת תקשורת המונים אך לפחות בתחילת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור סבל מיחסי ציבור קלושים של עצמו. למרות תפקידו הרם הצטייר כיריב חלש למפקחים הציבוריים בוועד המנהל הבוחנים את שידורי הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל". בקושי חלף חודש מאז מינויו לתפקיד הרם במקומו של יוסף "טומי" לפיד וכבר מצא את עצמו מותקף ע"י המשוררת דליה רביקוביץ' מבקרת הרדיו והטלוויזיה של העיתון "מעריב". יוסף "טומי" לפיד היה מזכירו האישי של עזריאל קרליבך העיתונאי שמרד ב- "ידיעות אחרונות" ב- 1949 והיה מייסדו ועורכו הראשון של "מעריב". דליה רביקוביץ' לא הייתה משוחדת אך נטתה חסד ליוסף "טומי" לפיד שנטל פסק זמן מ- "מעריב" והיה במשך חמש שנים מנכ"ל רשות השידור . בתוך מאמר הביקורת של המשוררת הנודעת קוּבְּעוּ שני תצלומים, זאת של המנכ"ל החדש אורי פורת המגדירה את כניסתו לרשות השידור בטקסט מרשיע, "נכנס ספורט – יצאה תרבות", וזאת של המנכ"ל הישן טומי לפיד (חבר מערכת "מעריב" במשך שנים רבות לפני ואחרי היותו מנכ"ל רשות השידור) המתארת את פרישתו מרשות השידור בדברי שבח, "הוֹ – הימים הטובים". כך כתבה המשוררת דליה רביקוביץ' ב- 24  במאי 1984 בעיתון "מעריב" והעניקה כותרת "טלוויזיה צהובה" למאמר הביקורת שלה [16]. אורי פורת נתפס מראשית ימיו כמנכ"ל רשות שידור קל דעת שתומך בחטא שידורי ספורט.

טקסט מסמך : 24 במאי 1984. המשוררת דליה רביקוביץ' ז"ל מפרסמת בעיתון "מעריב" את ביקורת הטלוויזיה שלה לרעתו של מנכ"ל רשות השידור הנכנס אורי פורת ולטובתו של מנכ"ל רשות השידור היוצא יוסף "טומי" לפיד. כותרת הביקורת הייתה, "טלוויזיה צהובה". (באדיבות העיתון "מעריב").

בגוף מאמר הביקורת שלה ב- 24.5.1984 כתבה, כלהלן : "הצירוף תרבות וספורט הוא צירוף אדמיניסטרטיבי בלבד שאינו מעיד על קִרבה תוכנית. הנה בטלוויזיה למשל, כשנכנס ספורט יוצאת התרבות. העובדה שבראש רשות השידור עומד כיום מנכ"ל חניך הפרלמנט של ראשל"צ, משרה רוח חדשה לא רק על מִשדרֵי הטלוויזיה הכללית, אלא גורמת גם לכך שמשדרי הספורט חודרים שלא כדרך הטבע לתוכניות השידור של הטלוויזיה החינוכית. בשבוע שעבר נעשו שמות בלוח המִשדרים בגלל שידור ישיר של משחק כדורגל (ליוורפול אלופת אנגליה נגד נבחרת ישראל). אהבת הכדורגל של המנכ"ל שאינה יודעת גבולות זמן ותחומי שידור, מעידה שילדי ישראל זקוקים כיום לטריבון מחוץ למערכת שיגן על חיי התרבות שלהם. עם זאת אין רע בלי טוב, ככל שרמתה התרבותית של הטלוויזיה צונחת – עולה רמת הבידור. ואם לא רמת הבידור היא שעולה – לפחות כמות הבידור עולה. כמה מתוקים נראים כיום ימי טומי לפיד – ראובן ירון (יו"ר הוועד המנהל בתקופתו של יוסף "טומי" לפיד) בהשוואה למפעלים החדשים של הצוות המוזר אורי פורת – מיכה ינון". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : המשוררת דליה רביקוביץ' ז"ל (שלישית משמאל) בליל החתונה עם בעלה לשעבר יצחק לבני ז"ל (ראשון משמאל) מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. דליה רביקוביץ' הייתה רחוקה שנות אור משידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לדברי הביקורת שלה היה אפקט מצטבר. ב- 24 במאי היא הביסה בנקודות את אורי פורת המנכ"ל החדש של רשות השידור. (התמונה באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל את טיעוניי ב- 1984 כי שידורי הספורט הרלוואנטיים הם נדבך חשוב בשידור הציבורי. בניגוד ליוסף "טומי" לפיד הוא דבק בדוקטרינת שידורי הספורט של מרבית המנכ"לים הניצבים בראש רשויות השידורב- EBU, ובעיקר ביקש להידמות ל- BBC  הבריטי. בחמש השנים בין 1984 ל- 1989, התקופה בה שירת התפקיד המנהל הכללי של השידור הציבורי (המונופוליסטי), שידרנו את הכדורגל הישראלי לפרטיו בכל המפעלים, משחקי הליגה הלאומית והגביע ומשחקי הנבחרת . שידרנו את משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל לרבות משחקי נבחרת ישראל בכדורסל. שידרנו את משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה, שידרנו את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. שידרנו לראשונה את משחקי ווימבלדון בטניס , הצטרפנו לראשונה לחוזה השידור בין ה- EBU  ל- UEFA, שידרנו את האולימפיאדות וטורנירי הגמר של גביעי העולם בכדורגל.

בתקופתם של שני מנכ"לים של רשות השידור שקדמו לאורי פורת, יצחק לבני בשנים 1979- 1974 ויוסף "טומי" לפיד (1984- 1979), נעה כמות שידורי הספורט בין % 4.5  ל- % 6.1 מהסך הכללי. אורי פורת סייע לי להכפיל אותם. אף על פי כן היינו עדיין רחוקים מרחק רב משירות השידור הבריטי ה- BBC, זה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופתם של יצחק לבני ז"ל ו- יוסף "טומי" לפיד ז"ל כה רצתה להידמות אליו. בעשורים ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת שידר ה- BBC הציבורי בשני ערוצי הטלוויזיה הארציים שלו 1 BBC ו- 2 BBC קרוב ל- % 30 אירועי ספורט מהסך הכללי של כלל השידורים. החלוקה המתמטית הייתה כדלהלן : 1 BBC הביא לקהל הצופים שלוֹ % 13.5 שידורי ספורט מהסך הכללי, וְ- 2 BBC הקדיש % 15.5 מהזמן שלו לטובת שידורי הספורט. יִצְחָק לִבְנִי ויוסף "טומי" לפיד רצו בכל מאודם להִידמות ל- BBC הנערץ בתחומי הדרמה, התיאטרון, האומנות, המוזיקה, והתיעוד – אך נִרתעו ככל שהעניינים נגעו לשידורי הספורט. זה לא היו בדיוק בראש מאווייהם. מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת מי שהתמנה לתפקידו הרָם ב- 1 באפריל 1984 שינה את הגישה הזאת מקצה לקצה.

בסופו של חודש אפריל 1984 ערכנו מסיבת עיתונאים מפורטת בה הצגנו מנכ"ל רשות השידור ואנכי את תוכנית השידורים האולימפית המלאה מלוס אנג'לס 84' שכללה 115 שעות. העיתונות העניקה תמיכה בולטת לתכנון המורכב. בד בבד העניקו לי המנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה טוביה סער זמן מסך כדי לקדֵם ולהטמיע את תודעת השידורים האולימפיים בקרב הציבור ולא פחות חשוב בקרב ה- Sponsors אנשי העסקים הנותנים את החסויות. היה משהו אירוני בהתנהלותם של שני הבוסים הישירים שלי מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנהל החדשות יאיר שטרן. שניהם תמכו בתוכנית השידור האולימפית המקוצצת של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד ועכשיו תמכו גם בתוכנית השידור המורחבת בת 115 שעות שאישר המנכ"ל החדש אורי פורת. התפניתי עכשיו לכתוב את ספר השידורים שהוא פקודת מבצע מורחבת של שידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. פקודת המבצע הזאת היא בעצם תנ"ך השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת 16 ימי המשחקים. כמות ענפי הספורט הגדולה ומגוון התחרויות הרב באולימפיות בלוס אנג'לס יוצר עומס שידורים הישירים והקלטות המתפרשים לאורכה של היממה. על מחלקת הספורט היה להרכיב מערך של מקבלי שידורים ורשמי VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) הצמודים למכונות ההקלטה (עליהן מורכבים סלילי סרטים מגנטיים ברוחב אינטש אחד) והמקליטות ללא הרף את שלושת ערוצי השידורים ה- Multilateral שתכנן ה- EBU ואשר מגיעים מלוס אנג'לס לאירופה וישראל. כמו כן הוטל עלי להכין צוות עריכה מיומן שיהיה מסוגל לערוך במהירות את קטעי ההקלטה שנבחרו ונועדו לשידור . מדובר בשנת 1984. הטלוויזיה הישראלית הייתה קטנה מזְעֵיר בהשוואה לקולגות באירופה. כוח האדם שלה בלוס אנג'לס ובירושלים היה קטנטן ועל שניהם הוטל עול עבודה כבד, כמות שידורים עצומה. השדרים שפעלו לידי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל טרוטי עיניים, הודו לאלוהי הטלוויזיה על שנעל את המשחקים האולימפיים ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984, וגאל אותם מהם. הספיק להם. אולימפיאדת לוס אנג'לס יצאה להם מהאף. בעיקר נפל מהרגליים שדר הכדורגל יורם ארבל שהיה צריך לפתע לשדר בדמינטון, אגרוף, ותחרויות מפרשיות. היה מדובר בסיוט עבורו. על הצוות הירושלמי ניצח אמנון ברקאי האחד והיחיד. מפיק מזהיר שניחן גם באוריינטציה עיתונאית. ביני לבינו היה פתוח כל העת קו תקשורת ה- 4W שאפשר לי פיקוח ובקרה תמידית – עיתונאית וטכנולוגית – כעורך, מפיק, מנווט, ומנהל מבצע השידורים הזה .

צריך להבין שצוות הטלוויזיה הישראלית בלוס אנג'לס 84' מנה 13 אנשים בלבד בעוד רשתות טלוויזיה ב- EBU ו- OIRT ששידרו בהיקף ובסדר גודל כשלנו, NRK (נורווגיה), SVT (שוודיה), YLE (פינלנד), ORF (אוסטריה), SRG (שווייץ), RTE (אירלנד), RTP (פורטוגל), MTV (הונגריה), JRT (יוגוסלוויה), ואחרות הטיסו למשחקים האולימפיים קבוצות שידור והפקה בין 40 ל- 80 אנשים כל אחת, ובתוכם קבוצות של חמישה עשר שַדָּרים בממוצע בכל רשת טלוויזיה . כמות השידורים הוא קושי אחד וההתכוננות לקראתם היא קושי נוסף. חמשת השדרים של הטלוויזיה הישראלית נדרשו להכיר אלפי ספורטאים וספורטאיות המתחרים במאות תחרויות בעשרות ענפי ספורט. צריך להבין כי תקצירי A ו- B כללו מניין של ענפים קטנים של גברים ונשים שלא בהכרח רצו בשידורים ישירים על שלושת ערוצי המולטי של EBU כמו כל התחרויות המוקדמות של משחקי הכדור, כדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף, והוקי שדה, וגם קליעה למטרה, קליעה בחץ וקשת, בדמינטון, סוגים שונים של רכיבה על סוסים, קרב חמישה מודרני, האבקות חופשית ורומית, שיוטים, אגרוף, וכו'. עבודתם הייתה אינטנסיבית ביותר. הפיגור היה לא רק כמותי אלא גם איכותי בתחום כיסוי ומעקב חדשותי – עיתונאי אחרי הספורטאים הישראליים באולימפיאדת לוס אנג'לס. רשתות הטלוויזיה האירופיות הביאו עמן ללוס אנג'לס צוותי צילום ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering), בעוד אנחנו הבאנו עמנו צוות צילום פילם. במרתפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כבר נחו להן ערכות צילום ENG אך ההנהלה לא הצליחה לגבש הסכם עבודה חדש עם וועד ההנדסה [17]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית סבלה מפיגור טכנולוגי עצום אחרי הקולגות של ב- EBU וחטיבת הספורט בפיקודי יחד עמה.

מוסד הטלוויזיה דומה לצבא. הוא גוף לא דמוקרטי אלא היררכי. בתוך המחלקות והחטיבות השונות בטלוויזיה מתקיימות כל העת ישיבות תכנון וישיבות מערכת אך ההחלטה הסופית מתקבלת ע"י המנהלים בכל מקום ברמה של מ"פ, מג"ד, ו/או מח"ט. אני הייתי כפוף ישירות למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן שהיה כפוף למנהל הטלוויזיה טוביה סער שהיה כפוף למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. אם להשתמש במטפורה צבאית הרי שכוחה של הטלוויזיה נשען על חַיִל מסתער, שימוש בטכנולוגיה מודרנית, וייסוד מערכת קשר ותקשורת איתנה. אי אפשר לנהל מבצע שידור של סיקור אולימפי כה מסועף ללא מערכת קשר מפותחת ובעלת גיבוי. כעורך, מפיק, ומנהל השידורים האולימפיים אתה חולש על פעולות שידור עיתונאיות רבות וכרוכות במספר רב של פעולות טכנולוגיות רבות – בלוס אנג'לס וגם בירושלים. אתה מוריד אין סוף פקודות שידור טלוויזיוניות בטרם השידורים הישירים, במהלכם, ובתומם וסיכומם. סיקור אולימפיאדה הוא כל כך מורכב ומסובך שיש להיערך לקראתו בתרגולות על מודל בדיוק כמו בצבא, התכוננות וחיזוי מראש של תקלות אפשריות, ופיתוח נוהל להתגברות מהירה על אותן התקלות אם הן מתרחשות. פקודת המבצע שחברתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בלוס אנג'לס 1984 הייתה בבחינת תדריך עבודה לכל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שישה עשר ימים, ואשר כונסה לספר שידורים מיוחד. מובאים כאן כמה פרקים ממנה המעידים על אופי ההפקה המגוונת הטומנת בחובה במשך שישה עשר ימים אין סוף צמתים עיתונאיים וטכנולוגיים ועומס שידורים עצום. השַדָּרים ניצבים בחלון הראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא אך מן המפורסמות הוא כי ללא סיוע טכני מדויק העיתונאות שלהם שווה כקליפת השום.

la 23

טקסט מסמך : יוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ה- Cover page של ספר השידורים – פקודת המבצע (125 עמודים) שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. תוכן העניינים של פקודת המבצע שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מערך העברת האינפורמציה של השידורים תמונה + קול. נלקח מתוך ספר השידורים – פקודת המבצע שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. מבנה קווי שידור 4W של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. תכנון מיכה לויירר יבד"ל ויאיר שרף ז"ל. נלקח מספר השידורים – פקודת המבצע שכתבתי ונוגעת לסיקור וכיסוי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1] רון ארלדג' רב המוניטין שימש ב- 1984 נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC.

[2] ראה נספח : הספר "ROONE" יצא לאור לאחר מותו בהוצאת Harper Collins Publishers.

[3] ראה נספח : שרטוט מערך לווייני  תקשורת של שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984.

[4] ראה נספח : ספרו של האמריקני Erik barnouw (אריק בארנו) העוסק בהיסטוריה הטלוויזיונית של ארה"ב : "TUBE OF PLANTYThe Evolution of American Television"

[5] ראה נספח : דף סיכום דיון של הערכות הטלוויזיה הישראלית לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84', כפי שהוכן ע"י מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון ב-  5 בספטמבר 1983.

[6] הערה : על פי עדותם של ארנון צוקרמן, אלכס גלעדי, ויעל חֵן.

[7] ראה נספח : מכתבו של המנכ"ל טומי לפיד מ- 7 בספטמבר 1980 לאלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעניין שידורי צבע ושחור/לבן ב- "מבט ספורט".

[8] ראה נספח : ספרו החשוב והמעניין של דייויד מילר (David Miller), "המהפכה האולימפית" (“OLYMPIC  REVOLUTION”).

[9] מקור הספר : “MADE  IN  AMERICA”. נכתב ע"י פיטר יוברות' (Peter Ueberroth) ב- 1985.

[10] ראה נספח : ספרו המעניין, החשוב והמרתק של יו"ר הוועדה המארגנת האמריקנית את משחקי ל.א. 84' מר Peter Uberroth (פיטר יוברות'), “MADE IN AMERICA”, שיצא לאור ב- 1985. הספר מספר על הצלחתה של הוועדה המארגנת האמריקנית LAOOC, באִרגון המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984.

[11] ראה נספח : ספרו של Peter Uberroth / פיטר יוברות', “MADE  IN  AMERICA”.

[12] ראה נספח : מנשר הפרידה של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום תקופת כהונתו לעובדי רשות השידור ב- 28 במרס 1984.

[13] ראה נספח : מכתב הפרידה הנרגש שכתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 25 במארס 1984 למנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון.

[14] ראה נספח : מקמת הפרידה הנרגשת שכתב מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לרוחמה איילון ביום עזיבתה את רשות השידור ב- 28 ביוני 1995.

[15] ראה נספח : עיתון "מעריב" מ- 4 במאי 1984.

[16] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של המשוררת דליה רביקוביץ' בעיתון "מעריב" ב-  24 במאי 1984 נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת פחות מחודש לאחר מינויו.

[17] הסכם עבודה הנוגע להפעלת מצלמות ה- ENG ועריכת ENG בטלוויזיה הישראלית הציבורית הושג רק בראשית 1991, בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר-אל. אז גם נוסדה התוכנית "בוקר טוב ישראל" (כותרת חיקוי לתוכנית הבוקר בטלוויזיה בארה"ב, "GOOD  MORNING  AMERICA").

תוכנית השידורים הרחבה שוּוְקָה בהצלחה וזכתה לשבחים רבים בכל העיתונים. היא הפכה למקדמת מכירות של עצמה. כל העיתונים בישראל ללא יוצא מן הכלל פרסמו באמצעות כתביהם יעל פז – מלמד ב- "מעריב", לילי גלילי ב- "הָאָרֶץ", נעמה כהן ב- "חדשות", צדוק יחזקאלי ויאיר עמיקם ב- "ידיעות אחרונות", רולי רוזן ב- "דָבָר", וישראל פז ב- "על המשמר" – כתבות ענק המספרות על מבצע השידורים של חטיבת הספורט של הטלוויזיה מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. בפרק זמן בן 16 ימים עמדה הטלוויזיה הציבורית לשדר 115 שעות. 7.2 שעות שידורים ישירים בממוצע מידי יום לאורך כל שעות הלילה וגם שעות הבוקר המוקדמות. "ידיעות אחרונות" העניק כותרת ענק למבצע השידורים הזה וכינה אותו, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה", והוסיף בכותרת אחרת, "החלטה נבונה ואמיצה", והתכוון למנכ"ל רשות השידור אורי פורת [1]. שיווק שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נעשה על פי אמות מידה מקצועיות בתקופה ההיא.

la 21

טקסט מסמך : 2 במאי 1984. כתב "ידיעות אחרונות" צדוק יחזקאלי מפרסם בהבלטה רבה בעיתונו את מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוא כינה את השידורים האולימפיים, "מבצע השידורים הגדול ביותר של הטלוויזיה הישראלית". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות").

ב- 8 ביוני 1984 פרסם חנוך מרמרי עיתונאי צעיר בעיתון "חדשות" (לימים עורך עיתון "הָאָרֶץ") ריאיון נרחב שערך עִמִי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' [2]. "חדשות" היה אז רק בתחילת דרכו אך זכה לתפוצת ענק בשל סגנון העריכה שלו והכותרות הבוטות. עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" אבי רצון שלח את הכתב חנוך מרמרי אלי כדי לדלות אינפורמציה לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' הממשמשת ובאה. זה היה ריאיון ממושך בו ישבנו הוא ואנוכי במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים ושוחחנו ארוכות אודות הפקת השידורים האולימפיים. הנושאים המרכזיים בריאיון עסקו בהפקה העילאית של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשותו של רון ארלדג' הדגול בעלת זכויות השידורים בארה"ב ששימשה גם ה- Host broadcaster הבינלאומי של האירוע, נפח השידור של הטלוויזיה הישראלית מאולימפיאדת לוס אנג'לס המסגרת חברותינו ב- EBU, כמות כוח האדם המזערית העומדת לרשותי על מנת לכסות אירוע גדול וממושך, מערך תקשורת הלוויינים האמור להעביר את סיגנל השידורים מלוס אנג'לס לירושלים, והעלויות הכספיות. המאמר הגדול בן אלפיים מילה ובראשו הכותרת, "השידור הגדול בכל הזמנים", הציג בפרוטרוט את מהות ואופי ההפקה המסובכת, הסתייע בצילומים אישיים של צוות השידור, והסביר באופן גרפי את מסלול תנועתו של סיגנל השידור המורכב מלוס אנג'לס לירושלים. עריכת המאמר העיתונאי הייתה מעניינת ונעשתה בצורה חדשנית שלא הייתה מקובלת עד אז בעיתונות הישראלית.

la 25

טקסט מסמך : 8 ביוני 1984. העיתונאי חנוך מרמרי מפרסם בעיתון "חדשות כתבת ענק הדנה בהיערכות מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לקראת 115 שעות שידורים מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הכותרת בראש המאמר, "השידור הגדול בכל הזמנים", סללה את דרכי לראשונה לכיסם של הספונסרים. (באדיבות ארכיון "חדשות" ואנשי אגף העיתונות של בית אריאלה בתל אביב).

כתבת הענק של חנוך מרמרי כמו כתבתו של צדוק יחזקאלי מלבד היותה אינפורמטיבית עיתונאית חשובה לכשעצמה היוותה מֶסֶר שיווקי וסללה את דרכי היישר לכיסה של חברת המשקאות "קוקה קולה" והמנכ"ל שלה אמנון דִיק. אמנון דִיק צעיר רק בן 32 שנשא בתפקיד הרם ניאות לבקשתי לשמש הספונסר הרשמי והבלעדי של השידורים האולימפיים מלוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית. הוא הסכים לשלם לנו סכום עתק בימים ההם תמורת הקרנת שקופיות חסות של "קוקה קולה" (Coca Cola) בגובה של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר ידעתי שאני חייב תודה בעקבות ה- Deal עם מר אמנון דִיק לחנוך מרמרי וצדוק יחזקאלי. שניהם שיווקו היטב את מוצר השידור האולימפי לציבור הקוראים. העסקה הכלכלית עם אמנון דיק החזירה אותי לערוב ימיו של יוסף "טומי" לפיד ברשות השידור. הפצרתי בו להגדיל את הספקטרום הטלוויזיוני האולימפי באמצעות שקופיות חסות אך הוא סירב בטענה שהעַם צריך לישון בלילה ולא לצפות בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת לוס אנג'לס. מן ההיבט הזה נשאר יוסף "טומי" לפיד עבורי חידה. כיצד ייתכן שמנכ"ל רשות השידור של מדינת ישראל שהתיימר להיות איש חכם וליבראל, פעל כאחרון השמרנים בחוסר היגיון משווע, הפוך ב- 180 מעלות מ- 55 (חמישים וחמש) עמיתיו ב- EBU (איגוד השידור האירופי) וב- OIRT (איגוד השידור של מדינות הגוש הקומוניסטי ב- מזרח אירופה). ממתי מנכ"ל רשות השידור ממנה את עצמו ל- "שַר הַשֵינָה"  של מדינת ישראל ? בלתי מתקבל על הדעת (!).

העיתונות כולה שיווקה את המסר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תשדר לאורך כל הלילה אך מעל כולם התעלה עיתונאי "חדשות" מר חנוך מרמרי (לשעבר, אחד מארבעת כותבי הטקסטים עבור מוטי קירשנבאום ז"ל עורך ומפיק התוכנית הסאטירית "ניקוי ראש" ששודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית" בשנים 1976 – 1974). חנוך מרמרי ידע לכתוב. הוא ניחן בכישרון כתיבה. מאמרו המזהיר רָב ההיקף של חנוך מרמרי בעיתון הצעיר "חדשות" (בהוצאת עמוס שוקן – "הארץ") בקיץ 1984, מתחרה נמרץ וחצוף מזה חודשים ספורים לשני העיתונים הוותיקים, "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב", היה הצלחה שיווקית של העברת המֶסֶר. הרפורטאז'ה המלומדת סייעה לי להטמיע את חשיבותם של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלנו מאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בציבור ובעקיפין היוותה נקודת מפנה כלכלית חשובה בהשגת חסויות למימון מִשְדָרֵי הספורט האולימפיים.

טקסט מסמך : 27 באפריל 1984 . עיתון "הארץ" משווק לציבור קוראיו את מסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות עיתון "הארץ"). 

טקסט מסמך : 27 באפריל 1984 . העיתון "ידיעות אחרונות" משווק לציבור קוראיו את מסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט מסמך : 27 באפריל 1984 . עיתון "חדשות" משווק לציבור קוראיו את מסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות אנשי אגף העיתונות של בית אריאלה והמו"ל עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 27 באפריל 1984 . עיתון "מעריב" משווק לציבור קוראיו את מסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות "מעריב").

טקסט מסמך : 27 באפריל 1984. העיתון "על המשמר" משווק לציבור קוראיו את מסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות אנשי אגף העיתונות של בית אריאלה).

טקסט מסמך : 29 באפריל 1984. מאמר מערכת של יאיר עמיקם במדור הספורט של "ידיעות אחרונות", הנוגע למסע הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית אל אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

נפגשתי באופן אישי ו- ביוזמתי עם כמה אנשי עסקים כדי לגייס חסויות למימון המבצע הענק של השידורים האולימפיים . הרציני והמהיר מכולם היה אמנון דִיק אז מנכ"ל חברת "קוֹקָה-קוֹלָה" בישראל. בפגישה קצרה אחת שניהלתי עִמוֹ ב- 12 ביוני 1984 במשרדו בבני ברק כחודש וחצי לפני טקס הפתיחה האולימפי הצלחתי לגייס סכום כסף גדול תמורת חשיפת שקופיות חסות אולימפיות של המשקה המרענן והפופולארי על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אמנון דִיק (שימש מאוחר יותר גם כ- מנכ"ל "בֶּזֶק") היה נדיב כלפיי וכלפי רֶשֶת השידור שלי. הוא הסכים להעניק לשידורים האולימפיים בימים ההם של 1984 חסות בלעדית חסרת תקדים בהיקפה בת של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שידורן של 300 שקופיות של "קוֹקָה-קוֹלָה" בתקופת 16 ימי התחרויות האולימפיות. "יואש אלרואי עזוב את האחרים. "קוֹקָה קוֹלָה" אִתּך. לא תתאכזב מאתנו", שח לי במשפט אחד וסיכם במהירות את הדיון הקצר. בכך כיסה אמנון דִיק את מחיר זכויות השידורים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' ואַף חלק מעלויות ההפקה שלי. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של תולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שגוף עִסְקִי כלשהו בארץ נרתם למאמץ השידורים המורכב והענק שלי, נֵיאוֹת לשַלֵם הוֹן עַתֵּק (בממדי הזמן ההוא) תמורת חשיפת המוצר המסחרי שלוֹ על מסך הטלוויזיה בפני ציבור צופים גדול באמצעות שידורי הספורט האולימפיים עתירי הרייטינג. זאת הייתה מהפכה כלכלית שהוכיחה פעם נוספת את עוצמת שידורי הספורט הרלוואנטיים, את העניין העצום הטמון בהם, ואת יכולתם לממן את עלותם בכוחות עצמם. התפלאתי פליאה רבה מדוע מנכ"ל רשות השידור היוצא יוסף "טומי" לפיד וויתר ולא נהג כמוני בהפקת תחרות שירי ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן (Eurovision Song Contest) שעמדה להיערך שוב במארס 1980 בישראל לאחר זכייתה של הזמרת גלי עטרי במקום הראשון בתחרות שנערכה ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 15 ביולי 1984 פרסמתי את פקודת המבצע / סֶפֶר השידור בן 101 עמודים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. את העותק הראשון הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. כתבתי לו בכתב ידי הקדשה (חזרתי עליה שוּב ושוּב ברבות הימים בקריירה הארוכה שלי ברשות השידור בעת הפקה וניווט של מבצעי שידור בינלאומיים גדולים נוספים), בזו הלשון : "אורי היקר, יש לך עם מי לצאת למלחמה, ותוצאותיה אינַן מוטלות בספק". 150 עותקים של פקודת המבצע המורכבת נשלחו לכל שדֵרות הפיקוד בטלוויזיה הישראלית הציבורית. העותק האחרון נשלח למנכ"ל רשות השידור היוצא יוסף "טומי" לפיד שכבר לא היה ברשות השידור. עשיתי זאת מתוך הערכה וכבוד אליו.

115 שעות שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היו זינוק גדול לפנים ואֶבֶן דֶרֶך בציון התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. דֶה עָקָה, המנכ"ל החדש שהשכיל להרחיב את כמות השידורים לא הסכים בשום אופן להגדיל את מצבת כוח האדם שלי בלוס אנג'לס. זה היה דבר מדהים מפני שעוֹל השידור נפל על שלושה שַדָּרִים בלבד. נסים קיוויתי מונה לשַדָּר תחרויות הא"ק והשחייה. יורם ארבל נקבע לשַדָּר כללי ו- Off tube וממלא מקומו של נסים קיוויתי ביומיים האחרונים של תחרויות השחייה בלוס אנג'לס 1984, ודני לבנשטיין היה השַדָּר שלנו בתחרויות ההתעמלות על מכשירים וגם תחרויות ההתעמלות האמנותית לנשים. בשל המחסור בשַדָּרִים הובהל אוּרי לֵוִי שהיה מפיק משנה שלי על ידי ברגע האחרון לעמדת ה- Off tube במשרד התקשורת, השידורים, וההפקה שלנו ב- IBC כדי לשָדֵר את התקצירים וענפי הספורט הקטנים. תגברו אותו יורם ארבל ובמידה חלקית גם משה גרטל שדר נטול כל חשיבות שהגיע ללוס אנג'לס 84' על חשבונו. לצֶוֶות השידור הקטנטן נִלווּ שלושת הפרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, ו- זָ'קִי וִוישְנִיָה. הם היו צמודים לשַדָּרִים הראשיים. בס"ה כמות כוח אדם כה מצומצמת שאיננה בנויה לעמוד במטלת שידור כה עצומה וגם ממושכת.

רשות השידור התייחסה בבוּז גלוי מזה שנים למוסד פרשנות הספורט. יוסף "טומי" לפיד שרצה לחסוך בהוצאות הסכים להטיס אותם לאולימפיאדה אך סירב להלין ולהאכיל אותם על חשבון הבית. "…שיסתדרו איך שהם רוצים, הם מקבלים שכר בעבור עבודתם כפרשנים בהפקה שלך בלוס אנג'לס…", פסק והוסיף בלשונו הבוטה באותה נשימה, "האֶמֶת, ממילא אפשר להסתדר בשידורים האלה בלעדיהם". זה היה ציון דרך עגום ומֵביש בהתפתחות הפרשנות בשידורי הספורט בתולדות רשות השידור. רשות השידור התייחסה בשנים ההן בקמצנות רבה ובחוסר אהדה ואחריות לפרשני הספורט שלה ולא ידעה לכבד ולהעריך את שירותם המקצועי בעבורה. לקח לי זמן לשנות את מדיניות החיסכון הקטנונית הזאת של יוסף "טומי" לפיד. המנכ"ל הטרי אורי פורת לא רצה לשנות את החלטת קודמו. החלטתי לקחת אחריות על כתפיי במקום שלא הייתי אמור לעשות זאת. הפרשנים קיבלו מידי רשות השידור "שכר עבדים" תמורת פרשנותם. הם היו עניים מידַי מכדי לשלם מכיסם תמורת שהייתם במלון. התחכמתי ואישרתי לשני הפרשנים יוסף טלקי וד"ר גלעד וויינגרטן להתגנֵב ולהתפלח לחדרים שלנו במלון "Holiday inn" מבלי ליידע את הנהלת המלון ואת ה- EBU. לקחתי את האחריות הזאת על עצמי. אנוכי שִיכַּנְתּי את יוסף טלקי האָהוּב (בעל אישות מרשימה) בחדר שלי במלון, וגם התחלקתי עמו באוכל ובמעט הדולרים שהיו לי ולא היו לוֹ (יוסף טלקי היה חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון). נסים קיוויתי נהג כמוני וְאִיכסֵן בחדרו את הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. זאת הייתה הדרך היחידה לאַרְגֵן להם לינת לילה. פרשן ההתעמלות ז'קי ווישניה מצא היכן שהוא מקום להניח את ראשו בלילות בין ראשי הספורטאים הישראליים שהשתכנו במגורי הסטודנטים באוניברסיטת UCLA. באולימפיאדה הבאה בסֵיאוּל 1988 ניאות כבר מנכ"ל רשות השידור אורי פורת להטיס את שלושת הפרשנים האלה על חשבון רשות השידור וגם להאכיל ולהלין אותם בסיאול על חשבון רשות השידור, וכן, גם לשלם להם שכר.

את אוּרי לֵוי הבאתי עמי לאולימפיאדת לוֹס אנג'לס 1984 כמֵפיק מִשנֶה ולא בתפקיד שַדָּר. הוא היה אמור לסייע לי בצד הארגוני והלוגיסטי של ההפקה המורכבת והמסובכת . בשל מיעוט השַדָּרים והיקף עבודת השידור העצומה ערכתי לוֹ  הסבה מיידית הוא והוצמד למיקרופון כשַדָּר התקצירים. תרומתו להצלחת שידורי לוס אנג'לס מן ההיבט הזה הייתה חשובה. את המפיק שלי אמנון ברקאי הצבתי (לאכזבתו ומגינת ליבו) כאחראי על מוקד השידורים בירושלים. אך עתידו היה לפניו. הוא נילווה אלי מאוחר יותר לשתי אולימפיאדות ושני מוּנדיאלים והוכיח את עצמו כמפיק יעיל בטרם נטש את חטיבת הספורט שלי ועבר לחטיבת החדשות בראשות דודו גלבוע. אהבתי את אמנון ברקאי פיגורה טלוויזיונית מוכשרת בצורה בלתי רגילה. גיליתי אותו כשהיה בן 21 בשעה שהשתתף בקורס כתבי הספורט בטלוויזיה שאלכס גלעדי ואנוכי ערכנו ב- 1976. הערכתי וטיפחתי אותו כשְתִּיל נטוּע על פלגי מים. ייעדתי אותו לגדוֹלוֹת והוא מעולם לא אִכזֵב. אדם קר רוח ובעל הגיון ברזל. על מעט מאוד אנשים ברשות השידור אם בכלל אני יכול לומר את המילים האלה.

יאיר שרף נקבע ע"י הבוס שלו מִיכָה לוֹיְירֶר להיות הטכנאי הראשי האחראי במשרד בלוס אנג'לס על תפעול תקשורת קווי שידור ה- W4 . שני טכנאי השטח בעמדות השידור היו אלכס לבריק ומשה אלוני. הקושי הגדול ביותר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 היה כיסויים של הספורטאים הישראליים. עבדנו עדיין בשיטת הפילם בשעה שעולם הטלוויזיה עבר מזה זמן רב לצלם ב- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). הכתב איציק גליקסברג וצֶוֶות הצילום שלו, עמנואל אַלְדֶמָע, איש הקוֹל צביקה בירנבלום, והתאורן אליעזר הנדלמן, חרשו וסרקו את לוס אנג'לס לאורכה ולרוחבה בתורם אחר פעילות 33 הספורטאים הישראליים באולימפיאדה, אך הכתבות החדשותיות האלה שודרו באיחור של ימים . פַארְסָה אמיתית . העולם עבר כבר מזמן לצָלֵם ב- ENG. צחוק הגורל, ב- IBC בלוֹס אנג'לס כלל לא נפתחו מעבדות פיתוח לפילם. עידן הפילם בכיסוי אירועי ספורט וחדשות חלף מן העולם. בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היה עדיין שריר וקיים.

אָמִיר שָבִיב נציג הסוכנות בלוס אנג'לס וכתב לשעבר בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית נעתר לבקשתי לסייע לצוות הפילם. הוא פתר לי בעיה לוגיסטית סבוכה כשהסכים להסיע מידי יום ברכבו הפרטי את חומר הפילם הלא מפותח, ולהעבירו מאתרי התחרויות השונים לנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס הענקית, בדרכו לישראל. זה היה מחווה של רצון טוב בלתי נשכח של אמיר שביב וחיסכון גדול בזמן, מפני שהנסיעה ברכב מאתרי התחרויות השונים לנמל התעופה של העיר גדולת הממדים הוא בעצם מסע שאורך כשעתיים, שלוש, ואפילו ארבע שעות. מותנה בפקקי התנועה. רק כשאתה רואה את טורי המכוניות שאין להם סוף משייטות על האוטוסטרדות הארוכות והרחבות (Free Ways) בלוס אנג'לס ואת כמות הדלק שמניעה את מיליוני כלי הרכב, אתה לומד משהו על עוצמתה הכלכלית האדירה של ארה"ב. החומר שאמיר שביב ליקט, נשלח לישראל במטוס, פּוּתַּח במעבדת הצילום ברוממה – ירושלים ונערך בקומה הרביעית בבניין על ה- Steenbeck (שולחן עריכה בפילם) ועל פי הוראות עריכה של הכתב הנמצא בלוס אנג'לס. בתום העריכה בירושלים , שידר הכתב מלוס אנג'לס על אחד מקווי ה- 4W בקולו את טקסט הכיתוב לכתבה שלוֹ, שמעולם לא ראה אותה. אנשי העריכה בירושלים היו מתאימים ומצמידים את קולו של הכתב לנושאי כתבתו. כך היו משודרות הכתבות של יצחק גליקסברג ב- 1984 כדיווח עיתונאי (חדשותי) באִיחוּר של יומיים – שלושה, לפעמים ארבעה ימים. כישלון עיתונאי מוחלט בהיעדר טכנולוגיית צילום ENG מהירה ומיידית שלא הייתה לי. ב- IBC בלוס אנג'לס כלל לא היו אמצעי עריכה בפילם. עולם הטלוויזיה עבר להפיק, לצַלֵם, לערוך, ולשדר ב- Video. השידור הציבורי הישראלי נשאר כברת דרך טלוויזיונית גדולה מאחור.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו אמיר שביב. התנדבותו האישית סייעה לי רבות בהפקת השידורים האולימפיים הישירים המורכבים של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84' היו פריצת דרך טלוויזיונית מרשימה בזכות רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ששימשה Host broadcaster של האירוע והציבה סטנדרט צילום חדש באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית איכותית וכמותית כמעט בלתי נדלית. ABC הציבה כמות גדולה של 258 מצלמות אלקטרוניות באתרי התחרויות השונות וחשפה לראשונה את מצלמות ה- Super Slow Motion שלה. ההילוכים החוזרים והאִיטִיים מאוד בעלי נופך ומשמעות מיוחדת בצילומי ספורט שטרם נראו כמותם קודם לכן, היוו חידוש טכנולוגי מרהיב. בשל עלותם היקרה הוצבו המצלמות האלה רק בתחרויות הא"ק, ההתעמלות, וקפיצות למים שם תנועות הקואורדינציה של הספורטאים הן מהירות מאוד ומורכבות , ודורשות הילוכים איטיים יותר מהנהוג והמקובל בטלוויזיה. מצלמות ה- SSLM הצליחו לייצר הילוך חוזר האִיטִי פי ארבעה אוֹ חמישה מהמציאות מבלי לפגוע ברזולוציה של התמונה. למרות האטת התמונה בעֵת הקרנתה בשידור (עד כדי כ- 150 Frames בשנייה אחת) היא נשארה ברורה וחדה. התחדשות טכנולוגית בלתי נשכחת אז שהייתה שמורה לפי שעה ל- ABC בלבד.

יורם ארבל נקבע להיות שַדָּר טקס הפתיחה ואורי לוי עוזרו. זיכרונות הצילום מהאולימפיאדה הבלתי נשכחת הזאת הם רבים. בטקס הפתיחה הופיע לפתע בשמיים איש חלל אמריקני לבוש בחליפת קוסמונאוטים. הופעתו המדהימה והדרמטית הבלתי צפויה ברקיע מעל האִצטדיון האולימפי הייתה כאילו לקוחה מדפיו של ספר מדע בּדְיוֹנִי. אבל זאת הייתה מציאות. באמצעות טכנולוגיית חלל מתקדמת ריחף מעל המשלחות ולבסוף הנחית את עצמו באִצטדיון. זה היה חידוש מדהים.

טקסט תמונה : יולי 1984. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. אורי לוי (משמאל) ויורם ארבל בעמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי "הקוליסיאום", מתכוננים לקראת השידור הישיר המשותף של שניהם את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. השידור הישיר שלנו את טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' החל ביום שישי – 27 ביולי 1984 ב- 16.30 על פי שעון לוס אנג'לס (הקביל לשעון ישראל שהורה על שבת – 28 ביולי 1984, 02.30 (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אֶדְוִוין מוֹזֶס (Edwin Moses) שיאן העולם בריצת 400 מ' משוכות נבחר להיות משביע הספורטאים הוא למד בעל פה את השבועה ובחר להשמיע אותה בפני 5230 הספורטאים ו- 1567 הספורטאיות ללא קריאה מהנייר  מצלמת ABC נחה עליו ב- Close up כשהוא אוחז ביד ימינו את הדגל האולימפי הנושא עליו את חמשת הטבעות. צפיתי בו ממקום מושבי באולפן בקרת השידור שלי ב- IBC שמוקם באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס  אדווין מוזס החל משביע את הספורטאים כשלפתע התבלבל ושכח את הטקסט. הוא נכנס ללחץ וגמגם, בקושי השלים את משימתו  על המסלול הוא היה אתלט עַל אדווין מוזס ניצח באולימפיאדת מונטריאול 76' בריצה ל- 400 מ' משוכות  הוא לא רק זכה במדליית הזהב הוא קבע גם שיא עולם מדהים 47.63 ש'. הוא לא נטל חלק באולימפיאדת מוסקבה 80' בשל החרם האמריקני והיה צריך בעל כורחו להמתין  שמונה שנים כדי לשוב ולזכות בבכורה באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' בריצת 400 מ' משוכות בה קבע זמן של 47.75 ש'. אדווין מוזס היה אָצָן פנטסטי שניצח בין השנים 1977 ל- 1984, 102 פעמים רצופות בריצות ל- 400 מ' משוכות בתחרויות הבינלאומיות השונות ברחבי העולם.

הרגע המרגש באמת בטקס הפתיחה היה כשלאִצטדיון הקוליסאום נכנסה נכדתו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס האגדי גִ'ינָה הֶמְפּהִיל (Gina Hemphill) לבושה בתלבושת לבנה ובידה הלפיד האולימפי. השורות המסודרות של המשלחות האולימפיות על כר הדשא התפרקו בבת אחת. אלפים נהרו להציץ בנכדתו של האָצָן המפורסם שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936. גִ'ינָה הֶמְפְּהִיל העבירה את הלפיד לאתלט הנודע רֵייפֶר ג'וֹנְסוֹן (Rafer Johnson) לוחם קרב עשרה, גבר שחור יפה תואר שזכה במדליית הזהב במקצוע זה באולימפיאדת רומא 1960 ובמדליית הכסף באולימפיאדת מלבורן 1956. רֵייפֶר ג'וֹנְסוֹן הדליק את המשואה האולימפית ברוֹם אִצטדיון ה- "קוליסיאום" בלוס אנג'לס.

בשעה שנשיא ארה"ב רונלד רייגן הכריז מרוֹם יציע המכובדים מתא ביטחון שלוֹ מוּגַן בזכוכית משוריינת על הפתיחה הרשמית של המשחקים, הרגשתי כאילו הוא מברך אותי אישית. זאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שלי כעורך ראשי, מפיק ראשי, ומנהל ראשי של השידורים האולימפיים עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הייתי בודד. אלכס גלעדי לא היה עוד בסביבה. האחריות הטלוויזיונית היא נטל כבד. לא היה לי עם מי לחלוק אותה. גם אי אפשר לחלוק אותה. השידור הישיר בן השלוש שעות של טקס הפתיחה היווה את האות לשידורן של 115 שעות של התחרויות האולימפיות. מחשבותיי נשאו אותי אל אורי פורת מנכ"ל רשות השידור בירושלים. התגעגעתי אליו. הוא היה האיש שאִפְשֵר לי להפיק את השידורים בקנה מידה בינלאומי. לא רציתי לחשוב כיצד היו נראים השידורים האולימפיים אם יוסף "טומי" לפיד היה נשאר בתפקידו.

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. משלחת ישראל לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 עם מארחים יהודיים מקומיים בטרם טקס הפתיחה. המשלחת מנתה 32 ספורטאים וספורטאיות פעילים ו- 25 מלווים, מאמנים, ושופטים. ראש המשלחת (שף דה מיסיון) שמואל ללקין עומד קיצוני מימין בשורה השלישית מלמטה. בשורה הראשונה שני ושלישי מימין עומדים יצחק אופק ואריה רוזנצווייג. אורי אפק עומד קיצוני משמאל בשורה השלישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 28 ביולי 1984. משלחת ישראל נכנסת לאצטדיון הקוליסיאום בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. (באדיבות הוועד האולימפי הישראלי).

לאחר חזרתי מלוס אנג'לס לירושלים שאלו אותי ידידי מהו הרגע שנחרת בזיכרוני יותר מכל במשחקים האולימפיים של 1984. לא היה לי ספק. הפגישה פנים אל פנים עם אליל נעורי מוחמד עלי מגדולי המתאגרפים בהיסטוריה במשקל כבד. אולי הגדול שבהם. אורי לוי יצא לרגע החוצה מהמשרד שלנו ב- IBC שהיה ממוקם באולפנים הישנים של קולומביה כדי לשאוף אוויר צח. זה היה באחת ההפסקות שבין השידורים הישירים. לפתע שמעתי אותו צועֵק, "…יואש, בוא מהר החוצה, מוחמד עלי נמצא כאן…". טסתי. הייתי הראשון שהגיע אליו. ניצב מולי גבר שחור יפה תואר שנע באיטיות ובכבדות. ידיו רעדו. ראו שהוא חוֹלֶה אבל פניו נותרו יפים. מאוחר יותר נודע לנו שהוא סובל מפרקינסון מחלה של ניוון שרירים בה לקה. הגשתי לו את פקודת המבצע – ספר השידורים שלנו שכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. ביקשתי ממנו שיחתום לי . הוא נעתר. הוא כתב את שמו אך ידו רעדה. בינתיים נהרו למקום אנשי טלוויזיה רבים ששהו ב- IBC. רבים העריצו את מוחמד עלי וביקשו להודות לו על כישרונו ויכולתו הווירטואוזית הבלתי נשכחת בזירה ועל הקריירה ארוכת השנים והמזהירה שלו. עמדתי סמוך מאוד אליו ואמרתי לו בהערצה גלויה בקול רם :

“Mr. Ali, I’m from Israel television, I want you to know Mr. Ali that you are a living legend for us, all of us grew up on your amazing career, Mr. Ali you are the greatest of them all…! ”.

פניו של מוחמד עלי נשארו חתומות ואז הוספתי :

“I have made for Israel television two special television documentary programs of 75 minutes each, about you and about the ‘Brown Bomber’ Mr. Joe Louis Barrow” I told him and added, “The programs have been a great success in Israel ”.

מוחמד עלי לא השיב לדבריי. הוא שתק. פניו היו חתומות. זאת לא הייתה שיחה, זה היה מונולוג. לא יכולתי להיפרד מהספורטאי הדגול והנערץ הזה מבלי להבטיח לו שלא נשכח אותו לעולם. מוחמד עלי כמו ספורטאי עַל  בינלאומיים אחרים שפגשתי בקריירה העיתונאית שלי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, פלה, קרויף, נדיה קומאנצ'י, מייקל ג'ורדן, אמיל זטופק, ומרק ספיץ, עשה את תוכנית הטלוויזיה "מבט ספורט" טובה יותר . הגיע הרגע להיפרד ממנו. בתום הפגישה הקצרה הנחתי את ידי על כתפו ואמרתי לו :

“Mr. Muhamad Ali, we will Never forget you and will never forget ‘THE THRILLA OF MANILA’ “.

מפניו היפים והרציניות כל העֵת הבליח לפתע חיוך. אורי לוי עמד לידי ותיעד במצלמתו את המפגש שלי עם האישיות הספורטיבית הדגולה והבלתי נשכחת.

טקסט תמונה : קיץ  1984. אנוכיי עם ה- Champ הבלתי נשכח מוחמד עלי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. הוא היה ספורטאי עַל ומתאגרף נערץ עלי לעַד. (צילום אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

איך אפשר לשכוח את האתלט האמריקני הנפלא קָארְל לוּאִיס שזכה בארבע מדליות זהב על המסלול בריצות  ל- 100 ו- 200 מטר, וריצת השליחים 4 פעמים 100 מטרים וגם בקפיצה לרוחק ושִיחְזֵר במדויק את מבצעו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס גם כן אתלט שחור אמריקני באולימפיאדת ברלין 1936. בריצת הגמר ל- 100 מ' הקדים קָארְל לוּאִיס את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בשני מטרים. בעת הקפת הניצחון הוא פגש את בֶּן ג'וֹנְסוֹן בעֶברו השני של המסלול. שניהם לחצו ידיים. כבר אז נשבע בֶּן ג'וֹנְסוֹן לגזול את התהילה מקָארְל לוּאִיס. בֶּן ג'וֹנְסוֹן לא היסס בעצת מאמנו צ'ארלי פראנסיס ליטול חומרים אסורים כדי לזכות באותה תהילת הספורט וכדי להכניע את קָארְל לוּאִיס באולימפיאדה הבאה בסיאול 1988 ולהיות האָצָן המהיר בעולם. הוא בילף את כולם והפך את הקערה על פיה.

ואיך אפשר לשכוח את נסים קיוויתי האציל שַדָּר א"ק ושחייה נפלא שכרגיל נשא על כתפיו את עול השידור המרכזי בבריכת השחייה האולימפית באוניברסיטת USC והאצטדיון האולימפי המרכזי ה- Coliseum. השידורים הישירים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 משני האתרים גבו מנסים קיוויתי מאמץ פיזי ונפשי עצום. הוא ישב שעות ארוכות מידֵי יום בעמדת השידור באצטדיון האולימפי הפתוח ב- "קוליסיאום" של לוס אנג'לס ושידר משם ישיר לישראל בכל אחד משמונת הימים כעשר שעות תחרויות א"ק, מוקדמות וגמרים. השמש של קליפורניה הכתה בו וקפחה על ראשו אך הוא דבק במשימה. מפני שהיה שַדָּר אחראי ופדנט התכונן גם בכל יום כארבע שעות לקראת השידורים רוויים במאות ואלפי פרטים שהכילו שמות של אתלטים מכל העולם ואין סוף זמנים ותוצאות. מטבע הדברים גודש אירועי הא"ק גררה אותו לכמות מֶלֶל אדירה ממש. ואז קרתה הטעות הבלתי הגיונית. בעת הצגת האָצָנִים בריצת הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, תיאר נסים קיוויתי את המתח העצום בו היה שרוי האתלט האמריקני קָארְל לוּאִיס לקראת הזינוק באולימפיאדה הראשונה שלו. הוא היה המועמד הוודאי לניצחון בריצה הקלאסית הקצרה. אמריקה והעולם כולו ראו בו את יורשו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס האתלט השחור הדָגוּל שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 (בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ', קפיצה לרוחק, ומרוץ שליחים 4 פעמים 100 מ'). בשעה שבימאי ניידת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC Sports (שימשה כ- Host broadcaster העולמי) חשף ב- Close up את קָארְל לוּאִיס על המסך, איבד לרגע נסים קיוויתי את פוקוס השידור שלו. זה קורה לפעמים. בהיסח הדעת שידֵר למיקרופון אבחנה בלתי הגיונית בעליל. זה היה בשידור ישיר בעת ש- ABC הציגה את האצן ואתלט העַל האמריקני קארל לואיס ב- Close up קבָל עַם ועוֹלָם. "…הנה קָארְל לוּאִיס, הוא בשביל השביעי. הוא רוצה לזכות ב- 100 מ', 200 מ', ו- ארבע פעמים 100 מ' שליחים והקפיצה לרוחק. בדיוק כפי שעשה ג'סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936…", אמר בביטחון למיקרופון והוסיף, "…עם כל הביטחון העצמי שלו ועם כל היכולת האישית הפנטסטית שלו, רואים שקָארְל לוּאָיס מתוח מאוד, הוא נראה לי קצת חִיוֵור מפני שהכול יכול לקרות, בזינוק, באמצע הריצה, ובסיום…". ב- 1984 כבר שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בצבע אך לאִבחוּן החִיוָורוֹן של קארל לואיס לא הייתה כמובן כל אחיזה במציאות. אי אפשר היה לראות שקָארְל לוּאִיס חִיוֵור מפני שצבע עוֹרוֹ שָחוֹר כפחם.

la 24טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. זהו האצן האמריקני הנפלא ויפה התואר קארל לואיס. צבע עורו היה כהה מידי מכדי להבחין בחיוורונו. (באדיבות IAAF).

נסים קיוויתי העריך אולי שקאָרְל לוּאִיס "חִיוֵור" בשל הלחץ העצום בו היה שרוי לפני הזינוק אך בפועל וודאי לא רָאָה זאת. הוא שידר דָבָר שלא ראה. אלה כמובן טעויות טיפשיות שעלולות לקרות גם לשַדָּר מצטיין שמחזיק בידיו מיקרופון נוֹן-סְטוֹפּ כשמונה שעות ברציפות מידי יום באולימפיאדה. נסים קיוויתי לא היה מעולם שַדָּר טֶפְלוֹן. פליטות הפה השטותיות בקריירה שידור ארוכה בת עשרות שנים שלוֹ היו נדירות, מִקריות, ובלתי חשובות אך נדבקו אליו כעלוקות ומצצו את דמו. את הרגעים הגדולים שלוֹ באמת סירב חלק מהציבור לזכור. העיתונות אהבה להציק לו.

יריית הזינוק לריצת הגמר ב- 100 מ' נורתה ונסים קיוויתי חזר לעצמו והיה במיטבו, "זינוק טוב מאוד. בראש סם גריידי מארה"ב. אבל קארל לואיס הולך קדימה. הוא מנצח. במקום השני סם גריידי מארה"ב. במקום השלישי בן ג'ונסון מקנדה. קארל לואיס עשה זאת. 9.99 ש' בגובה פני הים. המדליה האולימפית המוזהבת הראשונה כבר מונחת בכיס". זוהרו של נסים קיוויתי מעולם לא הוּעַם. אינני שותף לדעתו של חלק מהציבור כי דמותו הטלוויזיונית כהתה. נסים קיוויתי נשא על גבו גם את מרבית שידורי השחייה באולימפיאדת לוס אנג'לס. כשהיה עסוק בשידורי הא"ק , הטלתי על יורם ארבל להחליף אותו כשדר שחייה בבריכה. במשחה הגמר ל- 200 מ' בסגנון פרפר באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, ניצח במפתיע האוסטרלי ג'ונאת'ון סִיבֶּן (Jonathon Sieben) את המועמד לניצחון מיכאל גִרוֹס (Michael Gross) מגרמניה עָנָק שגובהו 2.02 מטרים. יורם ארבל התבלבל בשידור הישיר והעניק את הניצחון לשחיין הגרמני שהיה אומנם Favorite (מועמד לניצחון) אך הפסיד. יורם ארבל היה על סַף טביעה בבריכה האולימפית. יוסף "יוֹז'וֹ" טלקי הציל אותו. הפרשן בעל העין החדה העיר לוֹ ויורם ארבל חסר הביטחון בבריכת השחייה שָב כעבור זמן קצר ותיקן את עצמו . מי זוכֵר ליורם ארבל את טעותו האומללה. מלאכת זיהוי המנצחים בתחרויות הספורט (הֶרֶף של מֵאית שנייה או שתיים מפרידים בין המקום הראשון לשני) היא אֶבֶן יסוד בשַדָּרוּת הספורט. נסים קיוויתי היה שַדָּר אולימפי בנפשו. יורם ארבל היה שַדָּר של מוּנדיאלים.

איך אפשר שלא לזכור את הישגה הענק של המתעמלת האמריקנית נמוכת הקומה מֶרִי לוּ רֶטוֹן (Mary Lou Retton) מארה"ב, קומתה רק 1.44 מ', מעניקה למולדתה בהיעדר המתעמלות הסובייטיות בפעם הראשונה בהיסטוריה מדליית זהב אולימפית בתחרויות התעמלות בקרב רָב . ההתעמלות הייתה קרקע פורייה שהניבה מדליות רבות לברה"מ, רומניה, ויפן. עכשיו הגיע תורה של ארה"ב. הרגע הזה צרוב בזיכרוני גם בגלל נוכחותו של המאמן הכריזמטי של מֶרִי לוּ רֶטוֹן הרומני בֶּלָה קָארוֹלִי בעל המוניטין העצום בהתעמלות נשים שערק מרומניה לארה"ב . בֶּלָה קארוֹלי צבר את המוניטין שלו בעשורי ה- 60 ו- 70 של המאה הקודמת כשהקים בשעתו את אימפריית ההתעמלות של רומנייה, והיה יוצרה ומעצבה של המתעמלת הרומנייה האגדית נָדְיָה קוֹמָאנֶצִ'י, מי שזכתה שבע פעמים בציון המקסימאלי 10.00 נקודות בתחרויות ההתעמלות באולימפיאדת מונטריאול 1976, ועכשיו הפך למאמנה האישי של מֶרִי לוּ רֶטוֹן. טכנאי ABC חיברו את בֶּלָה קָארוֹלִי למיקרופון Wireless של ניידת השידור באמצעותו ניתן היה לשמוע היטב את קולו המעודד ומפיח התקווה של המאמן הקשוח והתובעני בשעה שהוא מחבק בחוֹם את חניכתו בתום ביצוע תרגילי ההתעמלות שלה. מֶרִי לוּ רֶטוֹן הייתה מתעמלת נמוכה (1.44 מ') אך חזקה ומהירה מאוד ובעלת קואורדינציה נפלאה. יחסו הקפדני והחמור לחניכה שלו היה זהה לזה שהעניק לנדיה קומאנצ'י רק כאן בארה"ב החופשייה והפתוחה היה רשאי לחבק בחום את מרי לו רטון ובכך לעודד אותה. ברומניה השמרנית והקרה הוא שמר על דיסטאנס ברור מנדיה קומאנצ'י ושאר חניכותיו הרומניות.

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה קופץ המים המוכשר גְרֶג לוּגָאנִיס לראשונה בתהילת הנצח שלו כשניצח בקפיצות למים ממקפצה של 3 מטרים וממגדל של 10 מטרים וזכה בשתי מדליות זהב. גְרֶגוֹרִי "גְרֵג" לוּגָאנִיס החל את הקריירה המזהירה שלו באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשהיה בן 16. הוא זכה שם במדליית הכסף בקפיצות למים ממגדל של 10 מ', ודורג במקום ה-6 בקפיצות למים ממקפצה של 3 מטרים. הוא לא נטל חלק באולימפיאדת מוסקבה 1980 בגלל החרם, אך למרות הפסקה בת שמונה שנים הגיע לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשיא כושרו. גרג לוגאניס היה פנומן בקפיצות למים. הוא חזר על ההישג הכפול המופלא שלוֹ גם במשחקים האולימפיים של סיאול 1988 כשהיה בן 28. בתחרויות ההתעמלות והקפיצות למים השתמשה ABC ששימשה כ- Host broadcaster בינלאומי לראשונה במצלמות המיוחדות שלה ה- Super Slow Motion. זה היה חידוש טכנולוגי מדהים ומפליג ששינה בבת אחת את איכות ההילוכים החוזרים והעניק לשדרי ופרשני הטלוויזיה יכולת לנתח טוב יותר את התנועות המורכבות והקואורדינציה המסובכת של המתעמלים והמתעמלות ושל הקופצים והקופצות למים.

כיצד אפשר לשכוח את רצה המרתון השוויצרית גבריאלה אנדרסון -שֵייס, אתלטית גיבורה , שהגיעה בשארית כוחותיה האחרונים לקו הגמר והתעלפה שם. מצלמות רשת הטלוויזיה ABC של רוּן אָרְלֶדְג' חשפו את דבקותה במשימה הראויה להערכה עצומה. לעולם לא אשכח את רצת המרתון השווייצרית גבריאלה אנדרסן-שֵייס (Gabriela Andersen – Schiess). דבקותה במטרה עלתה לה כמעט בחייה. את מאתיים המטרים האחרונים היא סיימה בהליכה "גרוגית" כשהיא מתנודדת מצד לצד אבל הייתה בהכרה מלאה. המצלמות של רוּן אָרְלֶדְג' הביאו בשידור ישיר את המראה הנורא וההרואי מלא ההוד למאות מיליוני צופים ברחבי העולם . על קַו הגמר התמוטטה הספורטאית המהוללת שדבקה במשימה עד כלות כוחותיה והובהלה לבית החולים . אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 שימשה מקפצה אחרונה לכדורסלן הנודע מייקל ג'ורדן לעבר ה- NBA. יחד עם חבריו פטריק יואינג, קריס מאלין, סם פרקינס, וויימן טיסדייל ואחרים הֵבִיס את נבחרת ספרד במשחק הגמר 65:96. זה היה המשחק האחרון של מייקל ג'ורדן כשחקן חובב לפני שפתח בקריירה מזהירה שאין דומה לה בתולדות הכדורסל האמריקני המקצועי.

כתובתה הלבנה הבוהקת של H O L L Y W O O D  על צלע ההר כפי שהשתקפה מידי בוקר מחלון חדרי במלון  Holiday inn  ששכן ליד Sunset Boulevard, הייתה תזכורת נחמדה למציאות הוליוודית – אולימפית שעתידה לחלוף בתוך שישה עשר ימי תהילה. ביום ראשון – 12 באוגוסט 1984 שידרו יורם ארבל ונסים קיוויתי ישיר את טקס הנעילה . זה היה השידור האחרון של האולימפיאדה הבלתי נשכחת .לעולם לא אשכח את המשחקים הנהדרים של לוס אנג'לס ואת העיר הנפלאה לוס אנג'לס. מנקודת מבטי היום מרוֹם גיל 80 משתקפת התקופה ההיא כאילוזיה, כמו חלום תעתועים מתוק, כ- מקסם שווא. הייתי בר מזל שזכיתי לחוות שם חוויה טלוויזיונית – ספורטיבית כל כך מרתקת ומוצלחת. הצדעתי ואמרתי תודה לרוּן אָרְלֶדְג' ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' בשם רשות השידור . הענקתי לשניהם את ספרו של יגאל לוסין "עמוד האש" (Pillar of  Fire).

שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הניבו רייטינג גבוה ותפנית לקראת שידורי ספורט עתידיים גם בשעות לא מקובלות. מייד עשיתי חישוב כי אורי פורת אמור להיות מנכ"ל רשות השידור גם בעוד ארבע שנים באולימפיאדת סיאול 1988, וכי הפרש שמונה השעות בין שעון ירושלים לשעון סיאול (חשבון הפוך משעון לוס אנג'לס) לא ישפיע על החלטותיו המקצועיות. עם תום משחקי לוס אנג'לס 84' התחלתי להפיק את משחקי סיאול 88'. סקר טלוויזיוני שערכה מיכל כספי מרשות השידור אודות הצפייה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קובע כלהלן : % 38 מהמבוגרים ו- % 60 מהנוער צפו בשידורים האולימפיים ששודרו בשעות הלילה  % 73 מהמבוגרים ו- % 82 מהנוער קרו את תקצירי האולימפיאדה ששודרו מידי ערב בין 20.00 ל- 21.00". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת דחה את הטענות שהופנו נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית לפיהן השידורים בשעות המאוחרות שבין 24.00 ל- 06.00 פגעו בהרגלי השינה, ו/או גרמו לאיחורים בעבודה וכו'. התברר מהסקר כי שיעור הצפייה היה גבוה מכפי שהעריכו ברשות השידור ערב השידורים האולימפיים . הוברר עוד כי מחצית מקרב האוכלוסייה הבוגרת ושלושה רבעים מאוכלוסיית בני הנוער במדינת ישראל נוהגים לצפות בתוכניות הספורט, "משחק השבת" ו- "מבט ספורט". סקר הצפייה במשדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים ל- אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפי שפורסם באוגוסט 1984 היווה סטירת לחי מצלצלת לפילוסופיית השידור של מנכ"ל הרשות הקודם יוסף "טומי" לפיד וגם למשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דוד אדמון.

אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה הצלחה גדולה מנקודת מבטן של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' והוועדה המארגנת של המשחקים בראשותו של היו"ר פיטר יוברות'. 180000000 (מאה ושמונים מיליון) צופים אמריקנים חזו בשידורים האולימפיים שצברו רייטינג שיא. ההכנסות מהפרסומות צברו 435000000 (ארבע מאות שלושים וחמישה מיליון) דולר, והרווח הנקי של ABC עמד על 75000000 (שבעים וחמישה מיליון) דולר. אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 הייתה אולימפיאדת הקיץ האחרונה של גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג'. את זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ הבאות ואח"כ גם אולימפיאדות החורף נטלו ממנו דִיק אֶבֶּרְסוֹל ואלכס גלעדי והעבירו אותן לרשת הטלוויזיה NBC. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' היו"ר המוצלח של הוועדה המארגנת האמריקנית, שבחוכמתו ודרך ניהולו הביא לה ב- 16 ימי תהילה 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר רווחים, נבחר בתום המשחקים האולימפיים לאיש השנה של השבועון האמריקני רב המוניטין וההשפעה "TIME" סעיף [3]. הוועדה המארגנת עצמה העניקה לו בונוס אישי של 5000000 (חמישה מיליון) דולר על הצטיינות האִרגון שלו. פיטר יוברות' הפך לאחר האולימפיאדה לתפקיד הקומישינר של ליגת הבייסבול בארה"ב.

עם שובי לארץ מלוס אנג'לס מצאתי במשרדי מאות מכתבי תגובה, הערצה, ותודה של הצופים על מבצע השידור של הגדולה בהצגות הספורט בתבל, וגם צל"ש אחד. מכתב הערכה שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער [4].

yoash 5

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"תכנון והכנה קפדנית של השידור וביצוע מקצועי מעולה, שלך אישית ושל אנשיך, נתנו את הפרי המקווה", כתב טוביה סער.

כתבתי מכתבי תודה אישיים לכל עובדי מחלקת הספורט ובראשם ראש מערכת ירושלים המפיק אמנון ברקאי. מצאתי לנכון גם לכתוב מכתבי שבח ותודה מיוחדים לכמה טכנאים שסייעו מעל ומעבר להצלחת השידורים האולימפיים ביניהם אריה מולצ'ינובסקי מהנדס מחלקת הפיתוח בחטיבת ההנדסה שלנו, סעדיה קאראוואני מפקח טכני במחלקת הקוֹל והתקשורת (לשמוע את קוֹלוֹ על קווי ה- 4W היה הדבר המרגיע ביותר בעולם), לבוס שלוֹ מיכה לויירר, זאב שטוקהיים ז"ל מתאם וקצין תקשורת ראשי במשך שנים רבות של תקשורת הלוויינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגם גבריאל שֶקֶל ז\"ל איש חברת "בֶּזֶק" ומהנדס התקשורת הבינלאומית של מדינת ישראל, ויצחק נגל ז"ל מנהל תחנת הקרע לתקשורת לוויינים בעמק האלה. התיישבתי בנינוח במשרדי והקדשתי שעות רבות על שעות רבות כדי להדפיס מכתבי תודה אישיים לעשרות קולגות מהטלוויזיה ומחוצה לה (אמיר שָבִיב) שסייעו בידי להרים מבצע שידור מורכב ומסובך שהתבצע רחוק מהארץ ודרש עבודת הכנה ארוכת טווח מיומנת ומדויקת בעלת אלפי פרטים. הם היו ראויים לכך. אפשר היה לחסוך זמן ולעשות זאת בטכניקת "הסטנסיל", מכתב תודה בסגנון אחיד לכולם. התנגדתי לכך. רציתי להודות באופן אישי לכל אחד ואחד. רציתי שהאנשים האלה שצעדו לידי כתף ליד כתף בקו החזית ידעו שאכפת לי מהם. ביקשתי מזאב שטוקהיים ומיכה לויירר להודות לשלושת אנשי "בזק" הפדאנטיים גבריאל שקל, מנכ"ל "בזק" צבי אמיד, ואברהם יצחק נַגֶל ועוזריהם בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה על תרומתם העצומה למען הפקת השידורים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984, כפי שאני עשיתי. חברת "בזק" החזיקה בתשתיות טכנולוגיות רבות עוצמה המניעות את תעשיית הטלוויזיה הישראלית הציבורית. החברה עשתה את תפקידה נאמנה ובהצטיינות. בתוך ארבע שנים לקראת אולימפיאדת סיאול 1988 עתיד היה ה- EBU להשתמש בלוויין תקשורת משלוֹ (לוויין ה- ECS) דבר שפתח אופציות תקשורתיות נוספות בפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך ב- 1984 עדיין היינו תלויים לחלוטין בשירותי התקשורת של חברת "בֶּזֶק". אין כל ספק כי אברהם יצחק נַגֶל וגבריאל "גבי" שֶקֶל עשו עבודה פנטסטית עבור רשות השידור מעבר לנתינה והענקת השירות המקובל. כעורך, מפיק, ומנווט של שידורים בינלאומיים גדולים, מורכבים, ומסובכים ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הם היו אנשים רציניים בעלי ידע נרחב בתחומם. הייתי מחובר אליהם.

[1]  ראה נספח : קידום שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84 בכל העיתונים היומיים בישראל בין 26 באפריל ל- 2 במאי 1984.

[2]  ראה נספח : כתבת ענק שפרסם חנוך מרמרי ב- 8 ביוני 1984 בעיתון "חדשות" לקראת מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 84'.

[3]  ראה נספח : הספר "ROONE", עמוד מס' 292.

[4]  ראה נספח : מכתב הערכה של מנהל הטלוויזיה טוביה סער אלי ב-  14 באוגוסט 1984 בתום מבצע שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס  1984.

סוף הפוסט מס' 703.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *