פוסט מס' 718. כתב סנגוריה שלי בעד ולזכותו של אלכס גלעדי וגם לטובת יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה. פוסט מס' 718. הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 בנובמבר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות קפדניות וסבוכות ארגוניות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 718 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 בנובמבר 2017.

—————————————————————————————–

טקסט מסמך : שנת 2000 / 1999. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד ממני לאחר שהחליט לסיים את תפקידו הציבורי רָם המעלה כ- בַּקָּר ומפקח ראשי של השידור הציבורי במדינת ישראל, הטלוויזיה הישראלית הציבורית / ערוץ 1 + רדיו "קול ישראל". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו, תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007 (התעשתה גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 718. כתב סנגוריה שלי בעד ולזכותו של אלכס גלעדי ולטובת יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנקודת מבטן של מצלמות הטלוויזיה. פוסט מס' 718. הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 בנובמבר 2017.

פרולוג שהוא גם אפילוג. אין טקסט הסנגוריה שלי המתפרסם בפוסט הקונקרטי הנוכחי מס'718 אמור להפריך ו/או לגרוע מ- מהימנות ואמינות כתב הקטגוריה שפרסמו אושרת קוטלר ונרי ליבנה נגד אלכס גלעדי בגין הצעה מינית מגונה והטרדת מינית. אינני יודע. לא הייתי שם. אולם מאידך, גם אין בכוחו של כתב הקטגוריה של אוֹשְרָת קוֹטְלֶר ונֵרִי לִיבְנֶה לעַרְעֵר את שיווי המשקל ואת סמכות כתב הסנגוריה שאנוכי מעניק כאן בשְמָן של מצלמות הטלוויזיה לאלכס גלעדי אחד מגדולי תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם, ואוסיף גם בכל הזמנים. מי שמכיר את ההיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית מאז המצאתו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) ב- 1884 לפני 133 שנים את פטנט ה- Spinnig Disk, יודע שהמונח "בכל הזמנים" איננו מופרך כלל ועיקר בכל הנוגע לאיש הטלוויזיה אלכס גלעדי.

אני מפריד לגמרי בין היכרותי הטלוויזיונית עם אלכס גלעדי והאינפורמציה הטלוויזיונית הַמוּכַחַת שאנוכי מוסר אודות יכולותיו וכישרונותיו הטלוויזיוניים בפוסט מס' 718, לבין המֵידָע שפרסמו לאחרונה אושרת קוטלר ונרי ליבנה הנוגע לעדותן שלהן כי אלכס גלעדי נָגוּעַ בהצעה מינית מגונה לאחת ובהטרדה מינית את השנייה. אנוכי לא היכרתי אותו ככה מעולם. בעיניי הוא היה איש מקצוע הגון, יישר דרך, נאמן עד כלות לרשת שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דבק במשימותיו, רָב יָזָם, שחקן שחמט טלוויזיוני, איש לארג' וג'נטלמן ישראלי באופיו.

מעניין אותי לדעת מה חושבים כעת ידידיו וידידותיו הרבים והרבות של אלכס גלעדי, שדמותו הפרטית והציבורית הושחתה, נופצה, ונסדקה לפתע קשה ע"י אושרת קוטלר ונרי ליבנה. הוא יצטרך ו/או יידרש להתמודד, אולי לבדו, מול האשמות חמורות שהועלו כעת נגדו בדָם ליבן של אותן שתי הנשים האלה, ואשר עוסקות בהצעה מינית מגונה והטרדה מינית. הדרך היחידה היא לפנות לערכאות משפטיות כדי לברר את האמת. באשר לי : אינני מתכוון לסגת אפילו סנטימטר בודד אחד אחורה מהערכתי ואהבתי לאלכס גלעדי. עבורי הוא אדם בלתי נשכח, וכ- כזה יישאר.

מר אלכס גלעדי שניצב כעת חָשוּף כמו במִטְווח יֶרִי, חייב לפנות מייד לערכאות משפטיות כדי לברר ולהגן על עצמו מפני האשמות בעלות מכנה משותף שביצע כביכול לפני עשרות שנים, ואשר מוטחות עכשיו בכיוונו ע"י נשים שונות. חמש נשים מאשימות וטוענות שאלכס גלעדי הוא "X". הנאשם הפסיד במלחמה על דעת הקהל, אולם רק בית המשפט יכול להכריע ולקבוע, האם אלכס גלעדי הוא באמת "X", ו/או שמא יש כאן טעות של "הרוֹב", והנאשם הוא בכלל "Y". ל- שמועות ול- "רוֹב" אין חזקה אוטומטית ובלעדית על הַאֶמֶת. לכן ולשם כך קיים בית משפט במדינת ישראל. צריך לקרוא את הספר התיעודי המרתק שכתב הסופר האמריקני קוונטין ריינולדס (Quentin Rynolds) ב- 1951 הקרוי "בית דין" (Courtroom), ואשר יצא לאור בישראל ב- 1952 בהוצאת "כתבים בע"מ תל אביב", ו- מספר את תולדות חייו המופלאים של המשפטן והסנגור היהודי – אמריקני סמיואל "סֶם" ליבוביץ' (Samuel Leboweitz) כדי להבין את הטיעון כי ל- שמועות וגם "רוֹב" אין חזקה אוטומטית ובלעדית על היוֹשְרָה. רק בית המשפט ראוי לחרוץ דין מחלוקות כאלה ומהסוג הזה, ולהעמיד את האמת במרכז, באמצע, בתווך. אנוכי יכול ורוצה לומר כי אני היכרתי מאז 1971 ועד עצם היום הזה אלכס גלעדי אַחֵר לחלוטין. 

אינני משפטן, לא איש משטרה, ולא חוקר פלילי. גם לא הייתי שָם. אנוכי מניח שאושרת קטלר וגב' נרי לבנה דברו בדָם לִיבָּן בגנותו של אלכס גלעדי (אדם ואיש טלוויזיה ישראלי ובינלאומי, זה הסדר, שאנוכי מעריך ואוהב), כמציע הצעות מגונות ומטריד מיני. כנ"ל גב' סילבי קשת שסיפרה לאחרונה כי יוסף "טומי" לפיד ז"ל כתב העיתון "מעריב" בעשור ה- 60 של המאה הקודמת באנגליה ניסה פעם לאנוס אותה בדירתו בלונדון. (הערת הבהרה שלי : יוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979). אינני מתייצב כאן בפוסט הזה מס' 718 בין שלושת גיליונות האישומים ושלוש המאשימות לבין הנאשמים אלכס גלעדי ויוסף "טומי" לפיד. לא באתי לסתור כאן את שלושת כתבי הקטגוריה של אושרת קוטלר + נרי ליבנה + סילבי קשת. אנוכי משאיר זאת לאלכס גלעדי עצמו. גם לא באתי להלֵל את אלכס גלעדי ולא את יוסף "טומי" לפיד. ההיסטוריה ההיא ו- מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההֵן עושות זאת היטב במקומי. הן מספרות סיפור שונה ואחר לגמרי אודות פועליהם של השניים, כל אחד בתחומו ובתקופתו ברשות השידור היא ובטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא. אלכס גלעדי היה קונצנזוס מוחלט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1969. נערץ ומוערך ע"י כל האנשים והנשים שעבדו שם לידו ובמחיצתו בימים ההם (!). מעולם לא דבק בו כתם של מציע הצעות מגונות מיניות ומטריד מיני. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 נחשב מאידך וכבר מבראשית לבר פלוגתא מקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ושלושת מנהלי החטיבות המובילים שלו דאז מוטי קירשנבאום ז"ל מנהל חטיבת התוכניות, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ואלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט. יוסף "טומי" לפיד אז ב- 1979 עיתונאי "מעריב" פרי מינויו למשרה הרָמָה ע"י ממשלת מנחם בגין ושר החינוך שלו זבולון המר, נחשב לאיש ימין בוטה, קשוח, וחכם. רב אמן בכתיבה וגם בניסוח ב- ע"פ. מעולם לא דבק בו רבב של מטריד מינית של נשים בשנות שירותו את השידור הציבורי. אנוכי היכרתי את שני האישים רמי המעלה ו- המוכשרים האלה שעשו דָבָר ו/או שניים בתקשורת העיתונאית ובתעשיית הטלוויזיה בארץ (ובעניינו של אלכס גלעדי גם בעולם הטלוויזיה האמריקני והבינלאומי).

טקסט הסנגוריה שלי כאן בפוסט מס' 718 אודות אלכס גלעדי ויוסף "טומי" לפיד ז"ל מנותק ונותר ללא חיבור לכתבי הקטגוריה להאשמות החמורות, ולכתמים השחורים, המוטלים על שניהם באותה העת בנובמבר 2017, כמטרידי מין ומציעי הצעות מגונות. אנוכי משתמש כאן ועכשיו בפתח פוסט מס' 718 בלשון הגדרת עבר שנקטה והשתמשה בה אשת ערוץ 10 אושרת קוטלר, כשבחרה להגן בשעתו ב- 28 ביוני 2013 על עיתונאי הטלוויזיה עמנואל רוזן אף הוא איש ערוץ 10 בשעתו, ואשר גם הוא נאשם בשעתו בהטרדות מיניות של נשים, ובגינן אמרה אודותיו, כהאי לישנא, וכלהלן : "…זה לא הבן אדם שאני מכירה…". אומר בטקסט דומה לשלה של אושרת קוטלר מהימים ההם, בגין ההאשמות המיניות העכשוויות המוטחות בשניהם, ב- אלכס גלעדי ויוסף "טומי" לפיד, כלהלן : "…אלכס גלעדי ויוסף "טומי" לפיד אינם האנשים שאני מכיר…". 

אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 ההוא פִּרסמה ב-28 ביוני 2013 ב- מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות", כתב סנגוריה בו הֵגֵנָה על קוֹלֶגָה שלה באותו ערוץ 10 ההוא, העיתונאי עמנואל רוזן שנאשם גם הוא בהטרדות מיניות כלפי נשים.

ובכן, לפני יותר מארבע שנים, ב- 28 ביוני 2013, החליטה אושרת קוטלר להעניק כתב סנגוריה לאיש הטלוויזיה של ערוץ 10 עמנואל רוזן שהואשם בשעתו בהטרדות מיניות של נשים, וכה הצהירה ל- מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות", בזאת הלשון : "…מחזה האימים של העלאתו למוקד של מר עמנואל רוזן לקול תרועות הקהל הנשי שרוצה לראות את הגופה מדממת היה מחליא. התביישתי להיות עיתונאית אישה…", והיא מוסיפה כלהלן, "…עושים לינץ' לעמנואל רוזן. זו הפרה בוטה של כל חוקי האתיקה. אתה לא יכול לגמור לבן אדם את החיים ככה. מ- מתי אנחנו העיתונאים גם המשטרה, גם הפרקליטות, גם השופטים, וגם התליינים ? בהכירי את עמנואל רוזן, אינני מאמינה שעמנואל פגע במישהי, וודאי לא אנס, וודאי שלא איים שירסק אותה ואת משפחתה אם לא תשכב אִתּוֹ. זה לא הבן אדם שאני מכירה…", ומוסיפה לומר את חוות דעתה אודות עמנואל רוזן, וגם מסייגת אותה, כלהלן : "…או שיש פה מקרה של פסיכופת מטורף שהצליח לעבוד על כולנו ו/או שיש פה חבורה של עיתונאיות שיצאו מדעתן ושכחו מהי אתיקה ושגם לנו יש חוקים. אולם אחרי כל זה אם עמנואל רוזן באמת עשה את כל הדברים שמיוחסים לו, הוא צריך לשלם את המחיר ואפילו יותר…"בטוח שהיו ב- 2013 עוד הרבה נשים (וגברים) בציבור הכללי הרחב וגם בין אנשי התקשורת שחשבו והעריכו כמוה את "פרשת עמנואל רוזן" שהועברה אז ל- חקירה משטרתית, ואמרו את דעתם בחדרי חדרים אולי, אבל היא אושרת קוטלר הייתה היחידה ב- 28 ביוני 2013 שקמה ואמרה את גרסתה בפומבי מבלי לעשות חשבון לאיש ואישה, אלא להגינות בלבד.

אלכס גלעדי איש טלוויזיה מוכשר במיוחד עטור תהילה ישראלית ובינלאומית במידה רבה חסרת תקדים, איננו זקוק להגנה שלי, לא להמלצות שלי, ו- וודאי לא ל- סנגוריה משפטית שלי. אבל יכול להיות שברגע זה בו נסדקה דמותו הפרטית והציבורית בעת הזאת בה הוא ניצב ברגע של מבוכה, כשהוא פגיע ומושפל קבל עם ועולם בגין כ- מציע הצעות מגונות ומטריד מיני, יש להעניק לו סנגוריה ציבורית טלוויזיונית. את זאת אעשה מייד. כנ"ל גם ל- יוסף "טומי" לפיד ז"ל שאיננו יכול לקום מקברו ולהגן על שמו. אֶשְנֶה ואומר שוב : אינני בא לסתור ולהטיל ספק בעדותן של אושרת קוטלר, נרי ליבנה, וסילבי קשת. לא הייתי שָם. לאלכס גלעדי ומשפחת לפיד ובראשה אלמנתו שולמית לפיד ישנם מספיק כלים גם באמצעות פנייה ל- ערכאות משפטיות כדי להתמודד עם ההאשמות החמורות הללו נגדם, ולהגן על עצמם. אֶשְנֶה ואומר עוד פעם : "אנוכי הכרתי בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת שני אנשים אחרים לגמרי שקוראים להם אלכס גלעדי ויוסף "טומי" לפיד. שניהם אינם האנשים שאנוכי פגשתי פעם ממושכות בקריירה הטלוויזיונית ארוכת השנים שלי. את אלכס גלעדי היכרתי ב- 1971 ואת יוסף "טומי" לפיד ב- 1979. שניהם היו מנהיגי שידור (אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור) נקיים לחלוטין מכל מיני גיליונות אישומים של הטרדות מיניות, שקרים ו- אי אמירת אמת, ו/או שחיתויות. אושרת קוטלר היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה וותיקה ו- מוערכת כבר שנים בערוץ 14 (פעם ערוץ 10). אני רוחש לה לאושרת קוטלר הערכה מימים ימימה ומאמין לה ובה. אינני מכיר אותה, מעולם לא ראיתיה ואף פעם לא שוחחתי עמה, ואוסיף, כי אינני חוזר בי ולו במילה מהרָשוּם ב- פוסט מס' 238 בבלוג אודותיה של אושרת קוטלר. תמוה בעיניי למרות מהימנותה ואמינותה, מדוע בחרה בחלוף 23 שנים לספר רק עכשיו לאזרחי מדינת ישראל כי אלכס גלעדי מנכ"ל "קשת" ב- 1994 הציע לה הצעה מינית מגונה תמורת קידומה (כביכול) כשהייתה בת 29 ? איזה אינטרס הנחה אותה להמתין 23 שנים ? מדוע חיכתה זמן כה רב ? , למה ביקשה ובחרה רק עכשיו בסתיו 2017 בגיל 52 לשמש מנטור של דור הנשים הצעירות, להזהיר אותן, ולומר להן, "…תמיד תאמרו לָאו להצעות מגונות גם אם הדלת נסגרת בפניכן…אחת נסגרת והבאה תיפתח כפי שקרה לי…" ? מדוע שמרה את המידע מתחת לשטיח כמעט רבע מאה של שנים כאשר מדובר בהאשמה כה חמורה, בה בעל השררה מציע לה "מיטה תמורת קידום" ? האזנתי גם לתוכנית הרכילות הסוגסטיבית והמודרכת שניהלה יעל דן עם גב' נרי לבנה (ברדיו גלי צה"ל בין 13.00 ל- 14.00 ביום ראשון – 6 בנובמבר 2017, שדומה כי דומה שהפך מאולפן עיתונאי לבית דין שדה שאמור לחרוץ את משפטו של אלכס גלעדי), עד שהמרואיינת נציגתה של יעל דן השיבה בשלב מסוים למראיינת שלה בעת השיחה הארוכה בין שתיהן, "…יעל, מה את רוֹצָה…?". יעל דן התנהגה בשיחתה עם גב' נרי ליבנה  כ- עו"ד בעלת אינטונציה רכלנית (לא עיתונאית) שניסתה לכוון ולשים מילים בפיה של העדה שלה. חקירתה את העדה שלה נשמעה כשיחת הסתה.

אֶשְנֶה ואומר פעם נוספת כלהלן : אין בטקסט האמור (שלי) להפחית ו/או לגרוע ו/או לפגוע באמינות ומהימנות סיפורה של נרי ליבנה. לא הייתי שם. אינני יודע. מר אלכס גלעדי שניצב כעת חשוף כמו במטווח ירי, חייב לפנות מייד לערכאות משפטיות כדי לברר ולהגן על עצמו מפני האשמות בעלות מכנה משותף שביצע כביכול לפני עשרות שנים, ואשר מוטחות עכשיו בכיוונו ע"י נשים שונות. חמש נשים טוענות שאלכס גלעדי הוא "X". אולם רק בית המשפט יכול להכריע ולקבוע אם אלכס גלעדי הוא באמת "X" ו/או שמא יש כאן טעות של "הרוֹב" והנאשם הוא בכלל "Y". ל- "רוֹב" אין חזקה אוטומטית על האמת. לכן ולכך קיים בית משפט במדינת ישראל. צריך לקרוא את הספר התיעודי המרתק שכתב הסופר האמריקני קוונטין ריינולדס (Quentin Rynolds) ב- 1951 הקרוי "בית דין" (Courtroom) ואשר מספר את תולדות חייו המעניינים של המשפטן והסנגור היהודי – אמריקני סמיואל "סֶם" ליבוביץ' (Samuel Leboweitz) כדי להבין את הטיעון המשפטי כי ל- "רוֹב" אין חזקה אוטומטית ובלעדית על הצֶדֶק והיוֹשְרָה, וכי רק בית המשפט ראוי לחרוץ את דינו ולהעמיד את הַאֶמֶת במרכז, באמצע, בתווך. אנוכי יכול ורוצה לומר כי אני היכרתי אלכס גלעדי אחר לחלוטין.

אי אפשר להתכחש לעדותן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלה שתיעדו את אלכס גלעדי בשיא גדולתו, פעילותו, ועשייתו למען השידור הציבורי בישראל בשנים 1980 – 1969.

אֶשְנֶה ואומר פעם נוספת : כל האמור לעיל איננו בא לסתור את עדותן של אושרת קוטלר, נרי ליבנה, וסילבי קשת – מחד, אולם מאידך, גם לא להרחיק אותי ולו בסנטימטר אחד מהערכתי ואהבתי הישנה ההיא לאלכס גלעדי. לא רק בשל יכולתו, גדולתו, והמוכשרות שלו בתחומי תעשיית הטלוויזיה בארץ, ב- תעשיית הטלוויזיה בארה"ב, וב- תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית, אלא ראשית דבר בגלל היותו אָדָם. אלכס גלעדי חבר לשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1969 בהיותו בן 27, אז כתב שטח באזור השרון של העיתון "ידיעות אחרונות". ליתר דיוק הוא הגיע לפני 48 שנים לחטיבת הספורט של דן שילון וחיש מהר התגלה שָם כ- כוכב : מפיק, עורך, ושדר – עיתונאי. במשך 11 שנים בין 1969 ל- 1980 (שנת רכישתו הסנסציונית ומעברו הדרמטי משורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) נחשב אלכס גלעדי לאחד מעמודי התווך של השידור הציבורי במדינת ישראל. יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז ארנון צוקרמן ושני מנהלי חטיבות נוספים דן שילון (חדשות) ומוטי קירשנבאום ז"ל (תוכניות) הזיז את הטלוויזיה הישראלית הציבורית קילומטרים לפנים. ב- 1978 פעל אלכס גלעדי אז מנהל חטיבת הספורט לשיפור חזותו של חלון הראווה של חטיבת הספורט בפיקודו. הוא החליט להציב מגישה לצדו של יורם ארבל המגיש הראשי והקבוע של שלוש תוכניות הספורט, מספינות הדגל של השידור הציבורי ההוא, "מבט ספורט", "משחק השבוע", ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". בתחילה הייתה זאת רחלי חיים (לשעבר, שחקנית וזמרת בלהקת חיל השריון במחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת) שהתקשתה בתפקידה הטלוויזיוני כקריינית ומגישה, ולכן פינתה חיש את מקומה לאורלי יניב אשת רדיו גלי צה"ל הכישרונית. אורלי יניב הייתה קריינית / שדרנית טלוויזיה ומהימנה ברמה גבוהה, נבונה ו- קורקטית, בעלת קול איתן ודיקציה מצוינת, וגם מאופקת.

arbel + orli 1979

טקסט תמונה : דצמבר 1979. הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן "מבט ספורט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. אלכס גלעדי Grand master בטלוויזיה מזהה לציבור את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שני דרדקי טלוויזיה גב' אורלי יניב (בת 22) ומר יורם ארבל (בן 37). שניהם הפכו ברבות השנים רבות ל- Team שידור מוביל בסטנדרט בינלאומי. הם הגישו והנחו את תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בסוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת ומרבית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, ברמה גבוהה וזוהרת. הציבור הזדהה עִמם. שניהם הפכו את "מבט ספורט" לאחת מספינות הדגל הראשיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי התגלה כבר מבראשית כאיש טלוויזיה מוכשר, וורסטילי, ורב גוני. הוא היה סגנו ויד ימינו של דן שילון ושותף מרכזי בשלוש ההפקות הבינלאומיות הישנות והרחוקות ההן מימינו אנו ב- גלגל הזמן : מונדיאל מכסיקו 1970, אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972, ומונדיאל גרמניה 1974. ב- 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דן שילון למנהל חטיבת החדשות שלו (במקומו של צבי גיל). ארנון צוקרמן העדיף מכל וכל את דן שילון על פני המועמד השני חיים יבין שנשא אף הוא את עיניו למִשְרָה הרָמָה של מנהל החדשות, והפקיד את אלכס גלעדי על ניהול חטיבת הספורט. ב- 1974 הפך אלכס גלעדי למנהל, מפיק, ועורך בפני עצמו, ללא צִלוֹ של דן שילון, של כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. באוגוסט / ספטמבר 1974 ביצע אלכס גלעדי את ההפקה הבינלאומית הראשונה המזהירה שלו של כיסוי משחקי אסיה – 7 בטהראן בירת איראן בהשתתפות משלחת ספורט ישראלית גדולה. שהיתי יחדיו עם אלכס גלעדי ככתב, שדר, ועורך שלו כחודש בטהראן. אלכס גלעדי נחשף בפניי שוב לא רק כמפיק ועורך פדנט, מדויק, דבק במשימה עד כלות למען הרשת שלו, ו- שחקן שחמט טלוויזיוני שרואה כמה מהלכים קדימה, אלא התגלה כאדם ומנהיג. היה מדובר בהפקה טלוויזיונית מורכבת ומסובכת במדינה מוסלמית ואשר אלכס גלעדי צלח אותה בידע ובכישרון. שם בטהראן באוגוסט / ספטמבר 1974 הוא פסע פסיעה ענקית לפנים לעבר הפסגה של מפיק עַל בתעשיית הטלוויזיה. הוא היה כזה.

צוות של חטיבת הספורט בראשותו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה בטהראן בהצלחה גדולה את משחקי אסיה ה- 7 הנערכים בבירה האיראנית באוגוסט / ספטמבר 1974 בהשתתפות משלחת ישראלית ספורטיבית גדולה.

אִירָאן הייתה דיקטטורה בראשה שליט מונארך. ריזה פאחלאווי. מֶלֶךְ (שָאה) כל יכול מאז ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. עמדה לרשותו טלוויזיה ברמה טכנולוגית מצוינת שתוחזקה ע"י מהנדסי טלוויזיה צרפתיים. הטלוויזיה והתקשורת האיראנית עבדו עבור השָאה ריזה פאחלאווי. לא הופתעתי לראות בימי שהותי בבירה האיראנית טהראן בספטמבר 1974 במסגרת שליחותי ככתב ושַדָּר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשחקי אסיה ה- 7, ברחוב, בחנויות, בשוּק, בבתים פרטיים, במשרדי הטלוויזיה, במתקני הספורט ולמעשה בכל מקום ופינה את תמונתו של השָאה לבוש במדי שְרָד חגיגיים של הצִי ולצִדוֹ רעייתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה. השָאה היה דיקטטור שרצה באמת בטובת נתיניו בדרכו שלו אך קִצוֹ של כל טִירָאן קצוב וידוע מראש. היה זה רק עניין של זמן.

iran 1

טקסט תמונה : תמונתו של השאה המהודר ריזה פאחלאווי ורעייתו היפה הקיסרית פארה דיבה הייתה תלויה לתפארת בכל מקום ואתר בטהראן. במשרדים, בחנויות, ברחוב, במגרשי הספורט, ובבתים פרטיים. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית משנת 1974 כששהיתי בטהראן באוגוסט – ספטמבר 1974 בעת משחקי אסיה ה- 7).

אלכס גלעדי נמנה כמוני בימים ההם על מעריציו של השדר הדָגוּל נסים קיוויתי (בן 91, היום). בשנים הראשונות לעבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית טיפח תקוות של מגיש ושַדָּר. נסים קיוויתי היה המוֹדֶל שלו. לא פעם ולא פעמיים נהג לומר לי, "…יואשיש, תראה איזה שַדָּר גָדוֹל הוא נסים קיוויתי. תענוג להקשיב לו…". אלכס גלעדי העריץ את נסים קיוויתי וראה בו מופת שידור. נסים קיוויתי היה בעיניו איש תרבות, בעל עֵט, קורא ספר, ושַדָּר שניחן בכִישרון קולח לתרגם את מחשבותיו לשפת המיקרופון. ובכן, חלפו ארבע שנים מאז משחקי בנגקוק 1970. דן שילון בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מינה את אלכס גלעדי לתפקיד מבצעי בינלאומי רב זרועי של ראש משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמפיק הראשי של  משחקי אסיה ה- 7 בטֶהֶרָאן בירת אִירָאן שנפתחו ב- 1 בספטמבר 1974 בהשתתפות 26 מדינות. אלכס גלעדי זכה לכבוד עצום מפני שארנון צוקרמן ודן שילון רחשו לו הערכה והעניקו לו סמכות. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974 הייתה אתגר מבצעי טלוויזיוני מורכב ומסובך ביותר רווי מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות וגם פוליטיות.

teheran 1טקסט תמונה : שנת 1967. טהראן בירת איראן. השאה הפרסי (מימין) מקבל את ברכתו של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני אברי בראנדג' (Avery Brundage משמאל) בעת קיום מושב IOC בטהראן ב- 1967. בתווך ניצב הנסיך גוֹלַם רזה פאחלאווי שמונה לנשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 שהתקיימו בטהראן בספטמבר 1974. זאת לא רק לחיצת ידיים ספורטיבית. זאת הייתה השקת זרועות פוליטית בעלת משמעות גיאו – מדינית. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

מוֹשָב הוועד האולימפי ה- 65 במניין נערכה בשנת 1967 בטהראן. השָאה הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי לחץ את ידו של נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) האמריקני אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג' ובישֵר לעמוֹ כי הוא רואה באִרגון "האולימפיאדה האסיאנית" בארצו, משחקי אסיה ה- 7, אתגר ומשימה לאומית. השָאה הפרסי סבר שלאירוח של כ- 30 מדינות מאסיה במפעל ספורט ראשון במעלה באיראן, ולאִרגון יעיל של התחרויות, יש תפקיד פוליטי מרחיק לכת בהיסטוריה של הממלכה. שיווק אִרגון משחקי אסיה בתוך ארצו והטמעת חזון האידיאלים האולימפיים ואופן הגשמתם בתוככי המדינה בין מיליוני בני עמו, היו בעיניו חלק מראשיתו של תהליך מהפכני שיוביל את המדינה האיסלאמית בעלת המורשת השיעית הדתית העמוקה ואורח החיים השמרני לעבר קדמת תרבות המערב. הוא קיווה למַסֵד שלטון אזרחי יציב באמצעות הפוטנציאל הכלכלי האדיר ועושרה העצום של המדינה בנפט. הוא ביקש להצעיד את האומה לעבר שנות האלפיים. הוא רצה לבנות חברה אזרחית איראנית הבנויה על יסודות חילוניים. ב- 1962 העניק השָאה זכות בחירה לנשים במדינה. לרשת הטלוויזיה האיראנית הממלכתית היה בעיניו ובעיני יועציו תפקיד מרכזי בעיצובו של דוֹר העתיד על פי חזונו.

השָאה הפרסי היה אדם חילוני בעל אוריינטציות מערביות שאצה לו הדרך. הוא היה דיקטטור שמנוכר לדת השיעית האיסלמית במדינתו ולא ביקר במסגדים. השָאה ביקש ליצור אומה איראנית חדשה ומתקדמת במושגי המערב החדש וכפה בכוח את רצונותיו על העם. שירות הביטחון חסר הפשרות שלוֹ "הסָאוָואק" (Savak) היה ידוע במוניטין האכזרי שלו. בספרי האינפורמציה אודות אִרגון המשחקים שהוגשו לרשתות הטלוויזיה הזרות (אני מחזיק ספר כזה בידי כמי שהיה כתב ושַדָּר בטהראן המשחקי אסיה ה-7 בשליחות הטלוויזיה הישראלית הציבורית), הוצג השָאה הפרסי פטרון המשחקים. אֵל. כ- אֵל ובן מלכות נחשף בתוארו ולעולם לא בשמו. תחת התמונות הקיסריות שלוֹ במדים המלכותיים אותם לבש, כאדמירל, פילדמרשל, ו/או גנרל, נכתב באותיות קידוש לבנה :

His Imperial Majesty the Shahanshah Aryamehr Patron of the Seventh Asian Games.

אשתו היפה הקיסרית פַארָה דִיבָּה הוצגה כ- Her Imperial Majesty the Shahbanou of Iran

teheran 2

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת אירן. זהו השאה הפרסי רזה פאחלאווי. תמונתו הוצגה ונחשפה לראווה בכל משרד, חנות, או קיוסק בכל רחבי איראן. הוא שווק להמונים כבן אלים. הופעתו בעלת אופנה "מערבית" זוהרת כמנהיג האומה האיראנית דאז שונה לחלוטין מאופנת הלבוש הצנועה של שליטי איראן מאז המהפכה האיסלאמית ב- 1979 חומייני, רפסנג'אני, חמינאי, רוחני, ואחרים. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

אִרגון משחקי אסיה ה-7 בטהראן ב- 1974 נעשה בידי הנאמנים והמקורבים למלוכה. בתפקיד נשיא התאחדות משחקי אסיה בשנים 1974- 1970 כיהן הנסיך גולם ריזה פאחלאווי (Gholam Reza Pahlavi). נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים היה מפקד בכיר בצבא האיראני לוטננט – גנראל עלי הוג'אט (Ali Hojjat). הוא היה האיש שטבע את סיסמת משחקי אסיה ה- 7 על פי אישורו של השָאה הכל יכול, "EVER ONWARD". מטה המשחקים שיווק את מלאכת האִרגון הצבאית כמסע הצלחה של המדינה כולה מכל זווית אפשרית. את ביקורו של נשיא הוועד האולימפי החדש האירי מייקל קילאנין יורשו של אוורי בראנדג' בטהראן הציגה המונרכיה המלוכנית כחלק מההכרה הבינלאומית וההערכה לה זוכה איראן בעקבות הקִדְמָה שהנהיג השאה בארצו בתוכה ארגון משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. האיראנים הצהירו כי רמת האִרגון של המשחקים לא תיפול מזאת של אולימפיאדת מינכן 72'. הם לא היססו להשתמש בגרפיקה הגרמנית רבת המוניטין של מינכן 72' ועיצבו באמצעותה את סמלי ענפי הספורט במשחקי אסיה ה- 7. הוועדה המארגנת האיראנית העשירה של משחקי אסיה ה- 7 שילמה הון עתק למומחי הספורט והטלוויזיה הגרמניים של אולימפיאדת מינכן 1972 כדי שישמשו לה יועצים קרובים ביניהם הורסט זייפארת / Horst Seifart (בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972) וגם וולטר טרוגר / Walter Troeger מנהל הכפר האולימפי באולימפיאדת מינכן 1972.

teheran 3טקסט תמונה : הוועדה מארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 לא היססה להשתמש באותה הגרפיקה הגרמנית של אולימפיאדת מינכן 72' המציגה ומזהה את ענפי הספורט של המשחקים. היא וויתרה על הפקת רעיון גרפי משלה. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

teheran 4

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן. זהו הנסיך גולם רזה פאחלאווי אז נשיא התאחדות משחקי אסיה ומי שנשא באחד מתפקידי הספורט החשובים ביותר בממלכה האיראנית. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

השלטון הַמְלוּכָנִי בראשותו של השָאהָ ריזה פאחלאווי אהד את מדינת ישראל שהעניקה לו סיוע חקלאי רב ערך מאז סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת. מומחי חקלאות ישראליים בעיקר מהקיבוצים (כולל קיבוץ אפיקים בו עבדתי בענף המִסְפּוֹא והייתי רפתן בשנים 1962 – 1959), פיתחו את רפתות החלב והקימו באיראן מכוני חליבה. הקיבוצים בארץ מכרו לאיראנים פרות מבכירות משובחות כדי להשביח את תעשיית החלב בממלכה הפרסית. השָאה היה אסיר תודה לתרומה החקלאית הישראלית העצומה, והתיר לנציגים ישראליים ליטול חלק בוועידות בינלאומיות שהתכנסו בטהראן בנושאי מדיניות חוץ, תעשייה, חינוך וספורט. שַר חינוך זָלְמַן אָרָן ומנכ"ל משרדו ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת הוזמנו לטהראן להשתתף בוועידת אונסקו (UNESCO) ב- 1966 שעסקה בנושאי חינוך.

teheran 6טקסט תמונה : 1966. טהראן בירת איראן. תמונה היסטורית. שר החינוך זלמן ארן (משמאל) ומנכ"ל משרדו ד"ר חנוך רינות נוטלים חלק בוועידת אונסק"ו בין המוני נציגים ערביים המתכנסת בממלכה הפרסית. (באדיבות יוסי רינות ומרים ברזון – רינות).

מאוחר יותר הזמין השלטון המלוכני הפרסי את יו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבָּר חבר קיבוץ גבעת חיים להשתתף בישיבות ההכנה והתיאום של הוועדה המארגנת את משחקי אסיה ה- 7 בטהראן.

teheran 7טקסט תמונה :  שנת 1974. טהראן בירת איראן. תמונה היסטורית. יוסף "יושו" ענבר יו"ר הוועד האולימפי הישראלי וחבר קיבוץ גבעת חיים (שלישי מימין) לידו דגל מדינת ישראל, נפגש בינואר 1974 (עם עוד נציגים ממדינות אסיה) עם נשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 ב- 1974 הנסיך גוֹלַם רזה פאחלאווי (יושב בראש השולחן). הזכוכית המונחת על השולחן כה נקייה ומבריקה עד שהפכה כמו למראה בה השתקפו דמויות המשתתפים בפגישה. הקשרים הפוליטיים המיוחדים עם השָאה הפרסי מלך איראן אִפשרו את השתתפותה הספורטיבית של ישראל במשחקים בטהראן. זאת הייתה הפעם האחרונה בה נטלו חלק ספורטאי ישראל במשחקי אסיה. מדינת ישראל גורשה מהם. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

teheran 8

טקסט תמונה : חודש ספטמבר – שנת 1974. רשימה של 28 המדינות הנוטלות חלק במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן. (ישראל מס' 11). בראש העמוד מתנוססת סיסמת המשחקים שהגתה הוועדה המארגנת המלכותית, "Ever Onward". כעבור ארבע שנים לא היה לכל זה זכר. מהפכת הדָמִים האיסלאמית שהתרחשה באיראן בראשותו של כהן הדת השיעי רוחאללה חומייני בסופה של 1978 הדיחה את משפחת המלוכה וסילקה אותם מהמדינה.

lalkin 1

טקסט תמונה : אוגוסט 1974. תמונה היסטורית. טהראן בירת איראן. שמואל "מוליק" ללקין (רביעי משמאל בן 48, מסתכל בכיוון המצלמה) בפגישת תיאום של מנהלי המשלחות הלאומיות במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן עם אנשי הוועדה המארגנת האיראנית. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלכס גלעדי בן 32 היה בפירוש האיש של דן שילון בהפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. הוא שימש מֵפיק ראשי, עוֹרֵך ראשי, שַדָּר ראשי, ומֵגִיש ראשי של יומני החדשות שהוגשו ונשלחו לירושלים מאולפני הטלוויזיה האיראנית בטהראן. הוא היה ראשי בכּל. זאת הייתה הפעם הראשונה בה עמד ברשות עצמו בהפקת טלוויזיה בינלאומית בהיקף עצום שכזה שהתנהלה במדינה מוסלמית השוכנת באזור גאוגרפי שנוי במחלוקת ואופי ביטחוני לא יציב וגם פרובלמטית בידע ובכישרון הטלוויזיוני שלה. הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל ואִירָאן של השָאָה הפרסי לא היו סודיים אך גם לא גלויים וחשופים לעין כל. היה ידוע לנו היטב על שיתוף פעולה הדוק המתקיים בתחומי כלכלה, ביטחון וצבא בין שתי המדינות. לפני תחילת עבודתנו העיתונאית בבירה האיראנית קיבלנו סקירה פוליטית חשובה מפיו של מר אורי לובראני הנציג הישראלי בטהראן שערך לנו קבלת פנים במקום. את אלכס גלעדי היה צריך להדאיג כמובן שאיראן איננה מעצמה טלוויזיונית ולבטח חסרת מסורת בהפקת מבצעי שידור בינלאומיים כה גדולים וסבוכים. שמחתי שמצא לנכון להזמין אותי להצטרף למשלחת השידור שלו כשַדָּר, עורך, וכתב. זאת הייתה טיסתי הראשונה לחו"ל. משלחת הסיקור הייתה מצומצמת מאוד וכללה גם את יאיר שטרן, בימאית הספורט וָרְדִינָה אֶרֶז ז"ל, עוזר ההפקה שלנו יואב פלג (הפך מאוחר יותר לבימאי הספורט הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1), המפקח הטכני מנחם וולף, ושַדָּר הספורט בשפה הערבית מחמוד אבו באכר. מצאה חן בעיניי בטיסתי הראשונה בחיי לחו"ל יוזמת הפונקציה המשולשת של מתכנן בריח תא השירותים במטוס. הבריח נועל את הדלת מבפנים, מדליק את האור בתא, ומסמן Occupied (תפוש) על שלט קטן מאיר עיניים לממתינים בתור. נחמד.

משימת השידור בטהראן הייתה ענקית ומורכבת. המשלחת הספורטיבית הישראלית מנתה 61 אנשים, מתוכם 53 ספורטאים פעילים שכללו גם את שתי הנבחרות הלאומיות שלנו בכדורגל וכדורסל, חדורי אמביציות לזכות במדליות. עול הכיסוי הטלוויזיוני הוטל על משלחת שידור קטנטונת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמנתה כאמור שבעה אנשים בלבד. בתוכם רק שלושה שַדָּרִים – כתבים – עורכים. אזכיר שוב את שמותיהם ותפקידם : אלכס גלעדי (שַדָּר של טקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות הא"ק והשחייה), יאיר שטרן שדר כדורגל וכדורסל, ואנוכי (כתב שטח ו- שַדָּר התעמלות, כדורעף, טניס, ו- טניס שולחן + עוזר שדר של אלכס גלעדי בתחומי הכיסוי שלי כשהייתי פנוי ממשימותיי). הצוות כלל גם את הבימאית וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל, עוזר הפקה יוֹאָב פֶּלֶג, המפקח טכני איש ה- Video מנחם וולף. בנוסף לשידורים הישירים, שידרנו בכל ערב את "יומן המשחקים" שהיה מורכב מתקצירים (בעיקר מה עשו הספורטאים הישראליים, אבל לא רק) מאולפן הטלוויזיה האיראנית. גם ציוותי הצילום שלנו בפילם וציוותי עריכת ה- VTR שלנו היו איראניים. האיש השביעי במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה כאמור שַדָּר הספורט בשפה הערבית מַחְמוּד אָבּוּ – בָּאקֶר.

הנחיתה בשדה התעופה הבינלאומי של טהראן הייתה אפופה כסוד צבאי. קבלת הפנים הייתה חמה, אך מאובטחת ובעלת סגנון "צבאי – ביטחוני". היו שם המון אנשי ביטחון איראניים מטעם שירות הביטחון הפנימי של "הסָוָואק". המארחים לא הסתירו את ידידותם למדינת ישראל והצהירו בגלוי, "מינכן שנייה לא תהיה כאן", והתכוונו לרצח י"א הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן 1972. "אתם האורחים שלנו. ארצנו פתוחה בפניכם ואנו נגן עליכם", אמרו. משדה התעופה הוסענו באוטובוס מלווה ברכבים צבאיים ואופנועי משטרה שלא הפסיקו לצרצר ולשרוק עם הסירנות שלהם. הם לא התחשבו ברמזורים האדומים וחוקי התנועה ו- הביאונו במהירות למלון "Intercontinental" השוכן במרכז העיר. המלון המה אנשי "סָאוָואק" (שירות הביטחון האיראני) וגם כמה מאבטחי השב"כ שלנו. בכל קומה במלון שלנו הסתובבו אנשי ביטחון איראנים שרחרחו ובלשו כל פינה ובדקו כל חפץ. זה נראה מוגזם אך העניק תחושת ביטחון.

teheran 17טקסט תמונה : יום ראשון – 1 בספטמבר 1974. טקס הפתיחה של משחקי אסיה ה- 7 באצטדיון "אריאהמר" (Aryamehr) בטהראן 74' המכיל 100000 (מאה אלף) צופים. שמואל ללקין ראש המשלחת צועד אחרי נושא הדגל הישראלי הקלע הנרי הרשקוביץ (איננו מופיע בתמונה) מוביל את משלחת ישראל בת 61 משתתפים באצטדיון המרכזי "אריאהמר". ברביעיית השורה הראשונה אפשר להבחין ולזהות את יצחק אופק (ראשון מימין), יצחק כספי, יוסף "יושו" ענבר, וחיים גלובינסקי. שימו לב כי לוח המֵידָע האלקטרוני ברום האצטדיון עדיין ריק ומושחר. לרגע חשבנו השדר המוביל אלכס גלעדי ואנוכי עוזר שדר שלו בעמדת השידור באצטדיון "אריאהמר" (Aryamehr) בעת השידור הישיר מטהראן לירושלים, כי הוועדה המארגנת האיראנית החליטה להסיר מהלוח בגלל לחץ פוליטי ולהימנע מפרסום שמה של ISRAEL בפרהסיה. המשלחת הישראלית מסירה את כובעיה בעוברה לפני התא המלכותי. האיראנים הבטיחו לישראליים, "מינכן שנייה לא תתרחש בטהראן", והתכוונו לרצח 11 הספורטאים הישראליים שנתיים קודם לכן באולימפיאדת מינכן 72'. ההבטחה של שמואל ללקין לאחר אסון מינכן 1972 בו נרצחו 11 ספורטאים ישראליים, כי ישראל לא תירתע ליטול חלק בתחרויות ספורט בינלאומיות ובאולימפיאדות הבאות, התממשה כבר בחלוף שנתיים (פחות ארבעה ימים) כאשר ישראל נטלה חלק בתחרויות משחקי אסיה ה- 7 ב- 1974 באיראן. שמואל ללקין הוביל משלחת ישראל בת 61 משתתפים בראשותו שצעדה באון ובגאווה רבה בטקס הפתיחה ביום ראשון – 1 בספטמבר 1974 באצטדיון "אריאהמר" בטהראן. האיראנים של השָאה הפרסי בראשות שירות הביטחון שלהם  ה- "סָאוָואק" (SAVAK) הצהירו נחרצות כי לעולם לא תתרחש טרגדיה שנייה כדוגמת מינכן 1972 על אדמת איראן, אך סירבו לאפשר לאנשי השב"כ שלנו שנחתו יחד עמנו בשדה התעופה הבינלאומי בטהראן לשאת על גופם נשק והיו אמורים לאַבטֵח את הספורטאים הישראליים ואת משלחת הטלוויזיה הישראלית בראשותו של אלכס גלעדי. "אנחנו מספיק טובים כדי להגן ולשמור על חייכם", אמרו אנשי הביטחון האיראניים. (התמונה באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

teheran 26טקסט תמונה : 1 בספטמבר 1974. אצטדיון "אריהאמר" בטהראן. לוח המידע האלקטרוני ברום האצטדיון מתעדכן ו- חושף את השם ISRAEL באנגלית ובפרסית. עכשיו רואים בתמונה הזאת את הקלע הנרי הרשקוביץ נושא את דגל ישראל בטקס הפתיחה של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן כשם שנשא אותו גם בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972 בשבת ההיא של 26 באוגוסט 1972. הנרי הרשקוביץ מוביל משלחת ענק בת 61 ספורטאים. האיראנים עמדו בהתחייבויות הארגוניות וחיש מהר כתבו על הלוח האלקטרוני את שם ישראל באנגלית ופרסית. זאת הייתה ההופעה הראשונה של משלחת ספורטיבית ישראלית בכינוס בינלאומי בסדר גודל כזה מאז אולימפיאדת מינכן 1972. הספורטאים הישראליים נתקלו בבעיות ארגוניות וקשיים מכוונים שבהם נקטה הוועדה המארגנת האיראנית המוסלמית ומדינות אסייתיות אחרות שראו בישראל נטע זר אך השאה מוחמד ריזה פאחלאווי עמד בדיבורו כי חייהם של הישראליים בטוחים בטהראן ושמואל ללקין ניהל את המשלחת בכישרון דיפלומטי וביעילות. ספורטאי ישראל זכו ב- 7 מדליות זהב, 4 מדליות כסף, ו- 8 מדליות ארד. אסתר רוט-שחמורוב זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. השחיין דן ברנר זכה במדליית הזהב במשחה היוקרתי ל- 100 מ' בסגנון חופשי והשַדָּר אלכס גלעדי בטהראן הכתיר אותו בשידור ישיר, "…דן ברנר הוא השחיין המהיר ביותר ביבשת של מיליארד תושבים…". אורית אברמוביץ' ניצחה בתחרות בקפיצה לגובה אך כשניצבה על דוכן מס' אחת ועונדת על צווארה את מדליית זהב סירבו יריבותיה לכבדה וללחוץ לה את ידה. ישראל הייתה מנודה באסיה. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עֶרֶב אחד שתיתי קפה בלובּי המלון היוקרתי שלנו "אינטרקונטיננטל" בטהראן עם קפטן יוּסוּף ראש קבוצת אנשי "הסָאוָואק" שאבטחה באופן צמוּד והדוּק את משלחת השידור שלנו. עניינה אותי ההיסטוריה הגיאו – פוליטית של איראן, ומצב השלטון הנוכחי ונאמנות העם לדיקטטור ריזה פאחלאווי שליט הממלכה, ידיד בלתי מוצהר של מדינת ישראל. את המאבטח האירני עניין לדעת מה קורה בישראל. התפתחה בינינו שיחה ערה. סיפרתי לו שאני מאוד מתגעגע לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים. "אני בטהראן אך לבי בארץ ישראל", אמרתי לו. שנת 1974 הייתה הרת אסונות טרור. באפריל נטבחו 16 אזרחים בקריית שמונה, רובם ילדים ונשים ע"י שלושה מחבלים מארגוני המרצחים של אחמד ג'יבריל ונאיף חוואתמה. בקרב שהתפתח עם הרוצחים נהרגו גם שני חיילים. מניין הקורבנות עלה ל- 18. חודש אח"כ חדרה קבוצת מחבלים לבית ספר במעלות  בפקודת רב הטבחים יאסר עאראפת. בדרכם לביה"ס "נתיב מאיר" רצחו משפחה בת שלושה אנשים בבית פרטי. אח"כ חדרו לביה"ס בו לנו 105 תלמידי בי"ס תיכון דתי מצפת במסגרת טיול גדנ"ע ולכדו אותם כבני ערובה. צה"ל לא הסכים לנהל מו"מ עם המחבלים ובקרב שהתפתח נרצחו 21 תלמידים ו- 74 נפצעו. המצב הביטחוני בארץ היה בשֶפֶל. וועדת אגרנט הטילה את האחריות על מחדל מלחמת יום כיפור על הרמטכ"ל דוד "דָדוֹ" אלעזר ועל בכירי צה"ל נוספים. ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר. יצחק רבין נבחר במקומה להיות ראש ממשלה. גבול הצפון היה מאוד לא שקט. בנוסף לפעולות הטרור נהרגו כ- 20 חיילים בהתנגשויות חמורות עם הצבא הסורי. המורל היה ירוד. בתוך האווירה הצבאית והמדינית הקשה בה הייתה נתונה מדינת ישראל, מצאנו את עצמנו שבעת אנשי הטלוויזיה הישראלית נוחתים בטהראן, כדי לכסות את משחקי אסיה ה- 7. איגוד המרצחים של אש"ף (PLO) בהנהגתו של יאסר עראפאת הפך להיות אִרגון אהוּד ומקובל במדינות ערב וארצות האיסלאם. ככל שנרצחו יותר ישראלים ויהודים בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה, וככל שנשפך דמם שוּב ושוּב של אזרחים תמימים ע"י מחבלי הפת"ח בהוראתו של רָב המרצחים יאסר עאראפת, קנה לו האִרגון השטני עוד ועוד פופולאריות  ואחיזת יתר בקרב המדינות המוסלמיות.

זה היה הרקע שהביא אותי לשאול בנימוס באותו ערב בספטמבר במלון המהודר את קפטן יוּסוּף, "האם באמת העם אוהב את מנהיגו השָאה ? האם השלטון יציב ? ומה יקרה אם ארגון הטרור של הפתח ינסה להקים ביום מן הימים סניף באירן כדי לקוֹמֵם את האומה האיסלאמית נגד מלכה, השָאהָ האירני, שלוֹ יש יחסים דיפלומטיים מוצהרים עם מדינת ישראל". על כהן הדת השיעי האייתואללה רוחאללה חוּמֵיינִי מהעיר קוֹם שסוּלָק והוּגלה מאירן ע"י משטר השָאהָ לא שמעתי דָבָר בימים ההם. הקפטן הצעיר הנאה והשזוף הקשיב לשאלתי, הֵצית סיגריה ומשך ממנה שאיפה עמוקה לריאותיו. הוא לגם שוב מספל הקפה השחור, התבונן בי, והניחו בניחותא על השולחן. אט – אט פתח את כפתורי חליפתו הכחולה והמהודרת. זה היה כמו מופע סטנד – אפ בתיאטרון של איש אחד. בצבצו משָם שני אקדחים. הוא נתן לי שהות מספקת להתבונן בהם ואז אמר בשקט אך בביטחון עצמי רב, "אל לכם לדאוג" והוסיף, "…שליש מהעם האירני, הוא "סָאוָואק" (SAVAK), משטרה, וצבא…". הוא עשה פאוזה קלה והבטיח, "…ביטחונכם מובטח. אתם אורחים רצויים כאן בטהראן. איראן היא מדינה איסלאמית חילונית וסובלנית. לעולם לא תהיה כאן מהפכה פוליטית – דתית…". הרֶמֶז היה ברור. אפשר לישון כאן בשקט. לא צפויות עלינו שום התקפות מחבלים בטהראן.

הדבר המדהים ביותר בכל מהלכי האבטחה הגלויים והסמויים בטהראן היה שבעוד אנשי "הסָאוָואק" מסתובבים סביבנו מחויטים בחליפות מהודרות וחמושים באקדחים מוסתרים מתחת למקטורניהם, אנשי השב"כ שלנו היו הרבה יותר צנועים בלבושם, ולמרבית ההפתעה לא נשאו כלל נשקים. האיראנים לא אִפשרו לאנשי הביטחון הישראליים להיכנס חמושים לארצם. הם אמרו לאנשי הביטחון שלנו, "את נושא האבטחה השאירו לנו, סִמכו עלינו". מדהים. יום אחד כשהייתי עסוק בצילום כתבה על איכות קומפלקס התחרויות והמתקנים האולימפיים בטהרן (לא נפלו במאום מאלה של אולימפיאדת מינכן 1972), אומר לי איש השב"כ הצמוד אלי, דני, "…תראה יואש, זה נכון שאין עלי נֶשֶק, אבל תדע לך שאם יפתחו עליך באש, הם המאבטחים האיראנים של הסָאוָואק יברחו…ואני אפול עליך כדי להגן עליך בגופי…". דבריו היו מרעישים וסנסציוניים אך אסור היה לדבר עליהם. וודאי לא מההיבט העיתונאי. לא להאמין, אנשי ביטחון ישראליים של השב"כ מאבטחים את אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במדינה מוסלמית כ- איראן ללא נשקים. היה קשה לי להאמין אבל זו הייתה האמת. יש לי חיבה מיוחדת ארוכת שנים לכל זרועות הביטחון של מדינת ישראל. לא הופתעתי כשדני אמר לי את מה שאמר, "אני אגן עליך בגופי". לא היה קץ לגאוותי ב- שבכ"ניק הצעיר.

כמה ימים לפני טקס הפתיחה ערך אלכס גלעדי ראש משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטהראן, ארוחת ערב מלכותית על גג מלון אינטרקונטיננטל המפואר למשלחת הצנועה עליה היה מופקד. בהיותו אשף יחסי הציבור הזמין את האיראני מילאני נייה המפיק הבכיר בטהראן של שידורי הטלוויזיה הפרסית שכיסו את משחקי אסיה ה- 7 להיות אורחו. אלכס גלעדי הכיר אותו קודם לכן בעת סיור קדם הפקה שערך בטהראן מייד בתום משחקי גביע העולם של גרמניה המערבית בקיץ 1974. הייתי המוּם כשהמלצר הפרסי המהוּדר הניח בצלחת שלי סטֵייק עסיסי ענק וביקש את רשותי לצפות אותו בשָמֶנֶת מתוקה מעורבת בפטריות. אלכס גלעדי שישב לידי, לחש לי, "…יואשיש, תראה להיכן הבאתי אותך…". מעולם לא אכלתי סוג כזה של מאכלים. הארוחה האהובה עלי בקיבוץ אפיקים היה חביתה משתי ביצים וסלט ירקות מטובל בשמן זית ופטרוזיליה. למחרת ערכה הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 קבלת פנים נוצצת ומדהימה לאלפי אנשי המדיה טלוויזיה, רדיו, והעיתונות הכתובה שהגיעו לטהרן לסיקור המשחקים. מעולם לא ראיתי עד אז כמויות עצומות כאלה של אוכל, מזון ומשקאות מכל הסוגים הקיימים ברחבי תבל. מצאנו את עצמנו בהֵיכַל מפואר רב ממדים שמתִּקְרָתּוֹ משתלשלות נברשות בדולח ענקיות מרשימות ויפהפיות. הן העניקו למקום צביון של מסעדה מלכותית ו- אווירה של סרט הוליוודי. אלכס גלעדי ויאיר שטרן עשו כל מאמץ להשקות אותי בוויסקי עם קוביות קרח במסיבת הקוקטייל הראוותנית אך אינני שותה משקאות חריפים. הסתפקתי כהרגלי בכמה בננות ואשכול ענבים. "קיבוצניק שכמוך", הפטירו לעברי באכזבה.

הזוֹהַר והעושר הפרסי נצץ וזעק מכל עבר. איראן הקימה לקראת משחקי אסיה ב- 1974 קומפלקס אולימפי מרהיב ששכן במרחק של שלושת רבעי שעה נסיעה ממרכז הבירה. הוא לא נפל בטיבו מזה של המתקנים האולימפיים במינכן 1972. בניית היכלי הכדורעף, הכדורסל, וההתעמלות הייתה מלאכת מחשבת. חרשי עץ מיוחדים ציפו ביד אומן את הפרקטים בפוּרנירים ודיקטים וליטשו אותם בפּוליטוּרה. מושבי הצופים היו עשויים כורסאות עור. שלא לדבר על הארכיטקטורה הפנימית המצודדת. השָאָה האיראני בעל האוריינטציה המערבית עשה כל מאמץ לשוות לארצו תדמית של מדינה מודרנית. האמת, הייתי נפעם. דיווחתי על התרשמותי לאלכס גלעדי. אלכס גלעדי הורה לי מייד להסב את הרשמים לאינפורמציה עיתונאית, ובּיקֵש להכין כתבה מקיפה בעלת היבטים כלכליים וספורטיביים למגזין החדשות "יומן השבוע" (בעריכתו והגשתו של רם עברון ז"ל), המספרת על המודרניזציה של איראן כפי שהשתקפו מבעד להכנות הקדחתניות לקראת פתיחת המשחקים. לא היה ספק, השָאהָ הפרסי השקיע בפרויקט הספורט היוקרתי הזה מיליארדי דולרים. תפקידה של התקשורת הבינלאומית היה לדווח אודותיו ולשווק אותו לעולם. מאות פועלי ניקיון איראנים בסרבלים כחולים המתינו בסבלנות בכל פינה בקומפלקס האולימפי למשימות הניקוי. הם ליקטו כל בדל סיגריה ואספו כל פיסת נייר מקומטת. הם שמרו על ניקיון המקום בחירוף נפש כמעט. הקומפלקס האולימפי “Aryamehr Sports Centre” האיראני המצוחצח, הַמְדוּשָא, והַמְשוּלָט נראה כמו אתר ספורט שווייצרי. גאוות השאה הפרסי. “Ever Onward”, הייתה סיסמת המשחקים. המונומנט אדיר הממדים ה- "שָאהָייָאד" שהוקם בטהראן בשנת 1971 לציון 2500 להולדת הממלכה הפרסית בלט למרחקים ויחדיו עם הקומפלקס האולימפי המודרני והמפואר עד למאוד היו גאוות השלטון החילוני במדינה שרצה להפוך במהירות יתר את איראן המוסלמית – שיעית למעצמה מודרנית בעלת אוריינטציה מערבית.

teheran 9טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. "השָאהיָיאד". מבנה ארכיטקטוני ענק, רב פאר ועוצמה, שהציב השָאה בפאתי טהראן כדי לפאר את מסורת מוסד המלוכה הפרסית הוותיק מאז ימיו של המלך כורש. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

בתוך הקומפלקס האולימפי היפהפה מרחק 45 דקות נסיעה מטבורה של טהראן נבנה מרכז שידורים בינלאומי לטלוויזיה, רדיו, ועיתונות כתובה חדשני, יעיל, ופונקציונאלי, הלוא הוא ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). אלכס גלעדי שכר שָם משרד שידורים, הפקה, ותקשורת. שיא הנוחות והיעילות הטכנולוגית. האיראנים הזמינו מומחי טלוויזיה גרמניים לשמש כיועצים ובראשם בימאי הטלוויזיה הראשי של אולימפיאדת מינכן 72' הורסט זייפארת (Horst Seifart) מ- ARD, הם גם השתמשו בגרפיקה הרשמית של המשחקים האולימפיים במינכן 1972, אך שידרו בשיטת הצילום הצרפתית בצבע Secam 625. יום אחד לפני תחילת המשחקים, התברר לצוות הטכנולוגי האיראני שפריט טכני מסוים ביצירת אפקט טלוויזיה אוּלְפָּנִי המוכר בכינויו "Blue Screen", איננו פועל כהלכה. הם לא התביישו לשלוח מטוס מיוחד לצרפת רק כדי להביא את חלק החילוף הנדרש. העושר הרָב של המדינה זעק שם מכל פינה.

teheran 10טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7  בטהראן 1974. זהו מתקן הוולודרום היפהפה לרכיבת אופניים שהוקם ע"H הוועדה המארגנת המקומית בתוך קומפלקס האולימפי רב הרושם, מרחק כשעה נסיעה מעיר הבירה טהראן. העם האיראני איננו מתעניין בספורט האופניים. הוא מוצא עניין בשלושה מקצועות ספורט מסורתיים שלוֹ. כדורגל, ושני ענפי הכוח האולימפיים, היאבקות והרמת משקלות. אף על פי כן השקיע השאה כ- 7.500000000 (שבעה מיליארד וחצי) דולר בתשתיות ובמתקני הספורט מתוך רצון לקדם נכון ובצורה הראויה את מדינתו לעבר המאה עשרים ואחת. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).  

התמונה ב- Down town של טהרן הייתה לעומת זאת שונה. כרך עצום, פקוק וצפוף, ונטול מקומות חנייה. ראיתי שם מכוניות רבות מסונדלות ע"י המשטרה המקומית חונות במקומן זמן רָב כאבן שאין לה הופכין. אנשי המקום סיפרו לי שעשירי העיר מעדיפים לקנות מכוניות חדשות במקום אלה שסונדלו. הם השאירו את המכוניות המסונדלות לגורלן בשטח. מראות המדינה המוסלמית הענקית היו גדושים ניגודים. ליד כל דבר יָשָן בלט משהו חדש ולהפך. ברחובות העיר נראו נשים רבות עטופות צָ'אדוֹר (גלימה שחורה ארוכה) שמסתירות את פניהן. לעומתן, שתי המלוות הנאות שליוו והדריכו את משלחת השידור של הטלוויזיה הישראלית עַלמות החֵן מיטְרָה מֶרְפּוּר ופָארידֶה בָּאאַדוּר היו סטודנטיות לשפות באוניברסיטת טהראן. שתי נשים צעירות בשנות ה- 20 המוקדמות של חייהן לבושות בסגנון מערבי לחלוטין. על גופן כיכבו מכנסי ג'ינס כחולים וחולצות טריקו. תרבות הטלוויזיה באיראן נטתה מערבה גם היא. זאת הייתה מדיניות שידור מכוונת מלמעלה מטעם השִלטון המרכזי, מדיניות שהשתלבה במשימה הלאומית שהציב לעצמו השאה, ליצוֹר מדינה חילונית מודרנית ולהצעידה במהירות לעבר המאה העשרים ואחת.

הוקרנו שם הרבה סדרות טלוויזיה אמריקניות וגם צרפתיות. הופתעתי כשראיתי שם את "קוֹזָ'אק" עם טָלִי סָאבָאלָאס מדבר פַּרסית. גם הסרטים בבתי הקולנוע באיראן עברו בחלקם “Dub” ודובבו לפּרסית. הדבר נובע מחוסר ברירה ומרצונם המאולץ של ראשי התרבות במדינה ומנכ"ל הטלוויזיה האירנית לחסוך את קריאת כותרות התרגום בגוף הסרט (Sub titles) לאוכלוסייה שחלקה איננה יודעת קרוא וכתוב. (תופעה דומה פגשתי במכסיקו ב- 1986 שם כל תוכניות הטלוויזיה בשפות הזרות עוברות “Dub” לספרדית). בשיטה הזאת מאבדים הסרטים את מהימנותם ואמינותם בעת המרת שפת המקור שהיא מהות תרבות הסרט לשפה המקומית אך זהו המחיר שמעצבי התוכן לוקחים על עצמם לשלם. תופעת ה- "הדָאבּ" (Dub) קיימת בהרבה מדינות בעולם השלישי. מדהים היה להיווכח שכל רכב פרטי בטהראן משמש גם כ- מוֹנִית. תופעה מקובלת. תרבות הנהיגה שם הייתה אלימה ומסוכנת, והרמזור האדום שימש כהמלצה בלבד. ראיתי שם בעת שהותנו הממושכת כמה תאונות דרכים קשות דווקא בצמתים מרומזרים.

חלוקת עבודת השידור בתוך הצוות שלנו נעשתה בצורה ברורה. אלכס גלעדי כשַדָּר בכיר מינה את עצמו לשָדֵר את טקסי הפתיחה והנעילה ואת תחרויות הא"ק והשחייה. שאיפתו הייתה להיות מעין נסים קיוויתי חדש. יאיר שטרן הופקד על שידור משחקי הכדור. עלי הוטל לשדר את ענפי הספורט האולימפיים הקטנים כדורעף, התעמלות, וטניס. נבחרות הכדורעף הווירטואוזיות של יפן נשים וגם גברים זכו בבכורה ללא כל מאמץ. בעת השידורים הישירים של המשחקים הופתעתי לראות כי על גופיות השחקנים והשחקניות היפאניים רקום שם מדינתם NIPPON ולא JAPAN כמקובל. קיבלתי מהן שיעור בגיאוגרפיה. שמעתי מהם סיפור שלא ידעתי. הטַיָיל וחוקר היבשות האיטלקי הסקרן מַרְקוֹ פּוֹלוֹ הגיע במאה החמש עשרה לסין הוא שאל את תושבי המקום האם יש מדינה נוספת מעבר לסין. כן השיבו לו הסינים יש עוד מדינה אחת מעבר לים, קוראים לה JIPPON ושיבשו את השֵם המקורי. גִ'יפּוֹן הפכה לגָ'אפֶּן (JAPAN) כפי שהשם מוכר לכולם מהאטלסים הגיאוגרפיים. אך השם המקורי של יפן הוא נִיפּוֹן.

teheran 11טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. הגאווה היפנית. נבחרת הנשים של יפן בכדורעף אלופת המשחקים. על החולצות תמיד רקום "ניפון", ולעולם לא "יפן". (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

בשעה שהחלו שלבי השידורים הישירים  ההקלטות  העריכות  הפעלת אולפן ההגשה  והרצת סיגנל השידור הלווייני מטהרן לירושלים, הוברר מייד שהסיפור איננו פשוט כלל. לא עבורנו וגם לא בשביל האחרים. השידורים היו עמוסי תקלות טכניות מרגיזות ומנגד הייתה מערכת הבקרה האיראנית עטופה ב- ביורוקרטיה מיותרת שהפריעה לתיקון אותן התקלות.

אלכס גלעדי צבר בטהראן מוניטין כשַדָּר בנוסף להיותו מפיק מצוין ועורך. בזמני הפנוי שימשתי עוזר שַדָּר צמוד שלו בעמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי "אָרִיאָמֶהר" (Aryamehr) בתרגום חופשי מפרסית "השמש העולה", ובבריכת השחייה. ישבתי לצִדוֹ של אלכס גלעדי בעמדת השידור בבריכת השחייה בטהראן בשעה ששידר ישיר לירושלים את דָן בְּרֶנֶר זוכה במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בזמן של 55.56 ש' לפני שני שחיינים סיניים. בעת שניצב השחיין הישראלי על דוּכַן המנצחים מספר אחת עטור מדליית זהב חיבר אלכס גלעדי טקסט עיתונאי קצר ותיאר את ניצחונו ההיסטורי בשתיים עשרה מילים, "…דן ברנר הוא השחיין הישראלי המהיר ביותר ביבשת של מיליארד וחצי תושבים…". דֶגֶל מדינת ישראל המתנוסס בראש התורן בבריכה האולימפית בטהראן והִמנון התקווה המתנגן ברקע כמו נתנו אישור לאבחנתו המדויקת. הוא קצר את המוניטין שלו כמפיק אך הוא היה גם עיתונאי שידע לכתוב וגם להתנסח היטב בעל פה. אלכס גלעדי לא היה שַדָּר מלהיב באופיו ולעולם לא צעקן דרמטי ו/או פטפטן. הוא היה חסכן במילים ונזהר מלחשוף את רגשנותו. סגנונו היה מאופק אבל אינטליגנטי, מדוּד בשפתו, ומחושב בלשונו. הוא דיבר עברית תקנית חפה משגיאות והיה בעל קול רדיופוני ערב לאוזן. הוא שידר בקולו את כל הרגעים הגדולים שהשיגו השחיינים והאתלטים הישראליים בטהראן. יובל ווישניצר זכה במדליית כסף בריצה ל- 5000 מ' בזמן של 14:21.00 ד'. אסתר רוֹט – שחמורוב ניצחה בשלוש ריצות וזכתה בשלוש מדליות זהב ב- 100 מ' בזמן של 11.90 ש', 200 מ' ב- 23.79, ו- 100 מ' משוכות בזמן של 13.31 ש'. נערה צעירה בת 17 מ- "הפועל" עמק חפר בשם אורית אברמוביץ' ניצחה בקפיצה לגובה באצטדיון "אָרִיאָמֶהר", קבעה שיא ישראלי חדש 1.78 מ', וזכתה במדליית הזהב.

teheran 12

טקסט תמונה : ספטמבר 1974. האצטדיון האולימפי בטהראן בירת איראן. נערה ישראלית צעירה בת 17 אורית אברמוביץ' (מ- "הפועל" עמק חפר) ניצבת על דוכן מס' 1 בתום התחרות בקפיצה לגובה לנשים במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. הישגה 1.78 מ' הקנה לה שיא ישראלי חדש ומדליית זהב. אלכס גלעדי שידר את הרגע החשוב הזה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית. משמאל ניצבת על דוכן מס' 2 היפנית מ. סון (M. Sone גם כן בהישג של 1.78 מ'). השלישית הייתה הסינית פ. ס. אוּ (F. S. Wu בתוצאה של 1.74 מ'). (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974). 

teheran 13טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ב- 1974. אסתר רוט – שחמורוב בת 22 ניצבת על דוכן מספר אחת באצטדיון האולימפי "אריאמר". האתלטית מספר אחת של מדינת ישראל זכתה בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 100 מ', 200 מ', ו- 100 מ' משוכות והוכתרה למלכת הא"ק של טהראן 1974. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן- 1974).

יום אחד בעת השידורים הישירים של תחרויות הגמר בא"ק באִצטדיון האולימפי "אָרִיאָמֶהר" (Aryamehr) שהיה מלא עד אפס מקום, הופיע השָאה במקום מלווה ברעייתו המלכה פָארָה דִיבָּה וארבעת ילדיהם. הגעתו שיבשה מייד את שידורי הטלוויזיה האיראנית הממלכתית. בימאי ניידת השידור של הטלוויזיה האירנית נטש את השידור הישיר ה- Multilateral (רב משתתפים) שהועבר לעשרות מדינות באסיה והתמקד באמצעות מצלמותיו דקות ארוכות במשפחת המלכותית ובקבלת הפנים הסוערת שהעניקו לה 100000 (מאה אֶלֶף) הצופים באִצטדיון. התחרויות על המסלול נמשכו אך את הבימאי זה לא עניין כלל. הוא היה עסוק בחשיפת משפחת המלוכה. ראיתי זאת במו עיניי. הייתי עוזר שַדָּר של אלכס גלעדי באותו היום בתחרויות הא"ק. ישבנו שנינו בעמדת השידור שלנו באצטדיון "אריאמאהר" נדהמים מהתופעה. זאת הייתה פארסה ובעצם עֵדוּת לסוג של סגידה עיוורת וכפויה לשליט מונרכי, שמי יודע מה היא צוֹפֶנֶת בחוּבָּה, האם היא אמיתית, ומה מסתתר מאחוריה.

teheran 14טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. ספטמבר 1974. התא המלכותי. מצלמות הטלוויזיה האיראנית משווקות ללא הרף לעם האיראני את השָאה הפרסי רזה פאחלאווי, המלכה פארה דיבה, ויורש העצר הצעיר רזה פאחלאווי. משפחת המלוכה הייתה מוקפת כל העת באנשי "סאוואק" רבים. חלקם מוסווים. מי תיאר לעצמו כי בחלוף ארבע שנים יוציא כהן דת מבוגר בן 82 רוחאללה חומייני החי בגלות בפאריס את העם לרחובות ויחולל מהפכה רבתי נגד מוסד המלוכה האיראני. השָאה ומשפחתו נָסוּ בראשית 1979 מהמדינה. הם לא חזרו אליה מאז. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974). 

teheran 15טקסט תמונה : 1 בספטמבר 1974. טהראן בירת איראן. טקס הפתיחה של משחקי אסיה ה-  7. השָאה, הקיסרית, ויורש העצר הבן הנסיך, זוכים להאלהה על מסך אלקטרוני ענק ברום האצטדיון "אריאמאהר". (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן – 1974).

השָאהָ האיראני ניסה לשחק אותה כקיסר עממי היורד אל נתיניו. הוא ביקר במתקנים האולימפיים ושוחח עם הממונים ושלח את רעייתו המלכה פַארָה דִיבָּה לעודד את נבחרות הספורט הלאומיות של איראן המשתתפות במשחקים. יורש העֶצֶר הצעיר העניק מעת לעת את המדליות לגיבורי הספורט האיראניים.

teheran 16טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. המלכה היפה פַארָה דִיבָּה יורדת אל העם ומעניקה זיכרון צילומי לנבחרת ההיאבקות והרמת המשקלות של ארצה. "לרדת אל העם", הייתה מדיניות מכוונת של המלכה פארה דיבה. השָאה היה הרבה יותר מרוחק מעמו. (באדיבות הוועדה המארגנת האיראנית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן  – 1974).

הטלוויזיה האיראנית שימשה כמו בכל שלטון טוטליטארי מכשיר תקשורת רב עוצמה בידי שליט הממלכה. היא עסקה ללא הֶרֶף בהאדרת השָאהָ ובהאלהה של שמו. השאה האיראני נחשב לבן האֵלים. מי שלא רצה אותו כשליט בלעדי הוכרח לעשות זאת במצוות ה- "סאוואק". המונרך צבר עוד ועוד שונאים מבני עמו. אף על פי כן לא ניתן היה לשָעֵר אז כי כעבור ארבע שנים וחצי מתום משחקי אסיה ה- 7, יבצע האיאטואללה רוחאללה חומייני כהן דת מוסלמי שיעי פונדמנטליסטי בן 79 יריבו המַר של השאה ממקום גלותו הפוליטית בצרפת, תפנית פוליטית ומדינית כל כך דרמטית וקיצונית בחיי בני עמו באיראן. מי חשב אז שיצליח להוציא ממרחקים מיליוני אנשים לרחובות הבירה טהראן, ויחוֹלֵל מֶרי גלוּי נגד השלטון המושחת של השאה רווי הכוח הצבאי, העושר, בעל עוצמה כלכלית אדירה ומצויד בשירות ביטחון כללי מאומן היטב הנודע בשֵם ה- "סָאוָואק". שום מומחה פוליטי במשרד החוץ של ישראל לא חָזָה את המהפכה האיסלאמית שחולל רוחאללה חומייני ואת גירושו של השָאהָ הפרסי מוחמד ריזה פאחלאווי ומשפחתו בתוך זמן קצר מאִירָאן. השָאה פשוט ברח עם משפחתו מאימת בני עמו למצרים. נשיא מצרים אנוואר סאדאת העניק לו מקלט פוליטי.

רוחאללה חומייני שָב כמושיע לאדמת איראן ב- 1 בפברואר 1979. מטוס של ממשלת צרפת הטיס אותו מפאריס לטהראן. תומכיו אנשי האיסלאם הקיצוני שהחלו את המהפכה אִרגנו לו קבלת פנים מלכותית המונית. מיליונים המתינו לו ברחובות הבירה. רוחאללה חומייני הפך למנהיג הרוחני החדש של המדינה במקום השאה החילוני השליט מייד שלטון דתי קיצוני באיראן במקום אורח החיים האזרחי. הפרלמנט האיראני "המאג'לס" יישם מייד רבים מקביעותיו ופסיקותיו של רוחאללה חומייני והחליט שחוקי האיסלאם על פי פרשנותו של המנהיג הדתי יחליפו את החוקים האזרחיים – חילוניים של המדינה. חומייני ביטל את תחרויות הספורט במדינה, חייב את הנשים לעטות רעלה על פניהן, וביטל את חוק הבחירה שהעניק השָאהָ לנשים ב- 1962. חומייני ביטל את מדיניות השָאהָ לקידום מעמד האישה בממלכה האיסלאמית השמרנית.

העוֹל על אלכס גלעדי כמֵפיק, עוֹרך, ובנוסף גם שַדָּר התחרויות המרכזיות היה עצוּם, ונתן מידי פעם את אותותיו. הוא ישן אולי שעתיים – שלוש בלילה. באחד הימים ערכנו זה ליד זה את חומרי השידור לאחד היומנים היומיים ששידרנו מ- IBC בטהראן לירושלים. מקום העריכה היה אולם ענק בו הוצבו כ- 100 יחידות VTR כפולות (שני אינטש) לטובת רשתות הטלוויזיה הרבות. חצצו ביניהם בלמי רעשים אקוסטיים. יָעָר של טכנולוגיה. מהמם. עושר שאיננו מהעולם הזה. כל יחידות העריכה המודרניות האלה היו מצוידות בהתקן טכני מתקדם הידוע בכינויו הטכנולוגי Q  track. הטלוויזיה האיראנית שידרה בשיטת הצבע הצרפתית 625 Secam.

teheran 18טקסט תמונה : ספטמבר 1974. ה- IBC בטהראן. יחידת עריכה אלקטרונית הקרויה, ו.ט.ר. (VTR – Video Tape Recording) של טייפים 2 אינטשים של הטלוויזיה האיראנית הממלכתית במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. לא היה גבול לעושר הכספי של מדינת הנפט של השָאה האיראני. הכסף האדיר והאין סופי הֵניב עושר טכנולוגי טלוויזיוני בלתי מוגבל. במרכז השידורים הבינלאומי בטהראן ניצבו טורים של 100 (מאה) יחידות עריכה VTR כאלה. לצורך השוואה, ב- 1974 עמדו לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק 4 יחידות עריכת VTR. (צילום הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

teheran 19טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן. זוהי עמדת שידור שמיסדה הטלוויזיה האיראנית הממלכתית באצטדיון האולימפי "אריאמהר" (ARYAMEHR) בספטמבר 1974 בעיר הבירה טהראן. העושר הטכנולוגי הטלוויזיוני ניבט מכל עבר. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

שפות התקשורת הטלוויזיונית הבינלאומית במרכז השידורים הבינלאומי במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 היו אנגלית וצרפתית. מעולם לא נראו אותיות ערביות על המסך ולא נשמעו הוראות בשפה הפרסית. לעיתים חשבתי שהמשחקים נערכים במרכז אירופה בין שווייץ לצרפת.

teheran 20טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן. זוהי הודעת אינפורמציה (Super Imposing) בשפה הצרפתית על מוניטור הטלוויזיה עבור המְשָדֵר הבינלאומי במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974, ומיידעת אותו כי השידור נעשה בשיטת השידור הצרפתית בצבע, הקרויה, סקאם 625 (SECAM 625). (באדיבות הטלוויזיה האיראנית – 1974. ארכיון יואש אלרואי).

אלכס גלעדי עבד עם עורכת Video איראנית על עריכת קובץ תמונות אלקטרוניות ששימשו כותרות לפתיחה המיוחדת של המשדרים שלנו שאורכה כדקה וחצי. היה מדובר בעריכה פשוטה, קצרת זמן, ובלתי יומרנית. תחילתה בטִיזֶר (Teaser) והמשכה בלקט של אוסף "תמונות היום" המציגות את הישגי הספורטאים הישראליים באיראן 74' ומשודרות מ- VTR על רקע פס קול מוסיקלי. אך משהו לא הסתדר ולא הלך בעריכה הפשוטה הזאת. אולי אלמנט טכני מסוים היה פגום, ו/או שמא הטכנאית האיראנית לא הבינה מה רוצה ממנה העורך הישראלי שקוראים לו אלכס גלעדי. זמן שידור היומן הלך וקרב. בזווית עיני מעמדת העריכה שלי ראיתי את אלכס גלעדי עמוס אחריות ומשימות, מאבד את סבלנותו מאדים מכעס. עורקי הצוואר שלו היו נפוחים זה מכבר. הוא החל לאבד את פתיל סבלנותו שממילא היה קצר. אלכס גלעדי שהיה המגיש, המפיק, העורך, וכותב הטקסטים, נלחץ. עריכה של חמֵש דקות הפכה למבצע בן שעה וחצי. הוא פשוט יצא אט – אט מדעתו. לפתע התפוצץ מכעס והטיח את ידו מרוב ייאוּש בקיר שהיה עשוי עֵץ ושימש כחומר מבוֹדֵד ובלם זעזועים אקוסטי כשהוא צועק, "די כבר, די כבר". ציפוי העֵץ נסדק והטכנאית האיראנית שלוֹ נטשה בכעס את המקום. היא פשוט נבהלה וברחה. כעבור זמן קצר שָבָה עם מר מִילָאנִי נִיָיה. ה- Chief  Executive Producer של שידורי הטלוויזיה האיראניים התקרב בצעדים מהירים לאלכס גלעדי (שהיה לָבָן כקיר וחש אי נעימות רבה), ואמר לו בפנים חתומות ובשקט, כמעט בלחש :

“Mr. Alex Gilady listen well to me, it was first time and last time, next time you will be out of Iran”.

אלכס גלעדי עמוס עבודה בקנה מידה עצום ואחריות שאיננו יכול לחלוק אותה עם אחרים, הבין שעבר את הגבול וניזהר. הוא העניק פרשנות מעניינת לכעסים שלו שהצטברו במהלך עבודתו וכה אמר לי : "יואשיש, אינני מתרגז מהלב. זה מהעצבים…". לא הייתה לו סבלנות לטיפשים ועצלנים. בהיותו מחונן ב- IQ גבוה ומצויד ב- נְבוֹנוּת כללית, ו- חוכמה טלוויזיונית, מנת חלקם של מעטים, הוא חרג פה ושם מ- "כללי הטקס". יום אחד טכנאים איראנים ניתקו בטעות שני חיבורי כבלים (Patch) שלנו בעת שידור טלוויזיה ישיר מהאולפן שלנו בטהראן לירושלים. טהראן שידרה "Black" לירושלים. זהו החטא הגדול ביותר של כל רשת טלוויזיה באשר היא. הטכנאים האיראניים לא השתלטו על התקלה. למפקח ה- Video הטכני הצמוד של משלחת השידור בטהראן מר מנחם וולף, לקח כחמש דקות לאתר את הבעיה כדי לפתור אותה. הוא היה טכנאי מיומן ובעל ניסיון, מהטובים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם, ועשה זאת כלאחר יד, אך אלכס גלעדי לא ידע את נפשו מרוב צער בסיום השידור ואולי גם בשל הבושה המקצועית מהבוס שלו דן שילון בירושלים. בדרך חזרה מהקומפלקס למלון באוטובוס ההסעה הרשמית של הוועדה המארגנת הוא ממש התייסר. אינני זוכר אם בכה עם דמעות ו/או בלעדיהן, אבל אני זוכר בבירור את טקסט הייסורים שלו, "…מה יגיד דן שילון, מה יחשוב עלי דן שילון, ומה יאמר על ה- "Black" (מסך שחור) החטא המחפיר הגדול ביותר הקיים בטלוויזיה שנשקף מהמסך בשידור מטהראן במשך כחמש דקות…". מפני שהוא סופר מקצוען היה נסער מאוד. ניסיתי לנחם אותו, "…אלכס על מה אתה מתייסר…אני עֵד שאתה מנהל כאן הפקת טלוויזיה נהדרת…תקלות קורות והן אינן באשמתך…", אך זה לא כל כך עזר. אלכס גלעדי היה פדנט ומחמיר עם האחרים, קַל וחומר עם עצמו. האֶמֶת, זאת הייתה טעוּת מצערת, סוג של הפרת משמעת שעלולה לקרות בשידור ישיר, לבטח באולפן שידור בחו"ל המופעל ע"י טכנאים זרים שהתקשורת עימם הייתה בעייתית מראש גם בגלל אי ידיעתם את השפה האנגלית (ואי ידיעתנו את השפה הפרסית). אלכס גלעדי לקח את האחריות וראה בה כישלון אישי שלו. נדמה לי שהעריץ בימים ההם את מורו ורבו דן שילון, ולכן היה עֵר מאוד לכל הערה ולביקורת המקצועית של הבּוֹס שלו. הוא לא יכול היה להירגע עוד זמן רב מהשגיאה הטכנית שלא היה אשֵם בה אך קרתה בשידור שהוא היה חתום עליו. הוא התעטף במצב רוח של כּישָלוֹן גם במָלוֹן.

teheran 21

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. זהו טכנאי ה- Video הבכיר מנחם וולף מהטובים ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם. בניגוד לרובינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא היה אירופי יליד גרמניה. מפקח טכני ואיש מקצוע מן המדרגה הראשונה שנכון היה תמיד לסייע לנו בעבודתנו העיתונאית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי.  ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהמשך התחרויות השמיטה הטניסאית שלנו פאולינה פסחוב מדליית זהב בטוחה במשחק הגמר ליחידות בטניס. היא הייתה עדיפה בהרבה על יריבתה האינדונזית לירה סוגיארטו (Lira Sugiarto) וכבר צעדה ביתרון במערכה הראשונה ביתרון 1:5, אך נוצחה לבסוף בתוצאה 7:6, 6:4. במשחק הגמר לזוגות מעורבים תיקנה את עצמה וזכתה יחד עם יאיר וורטהיימר במדליית הזהב לאחר שניצחו זוג מעורב סיני. בהרמת משקלות במשקל כבד זכה שלמה בֶּן – לוּלוּ במדליית הכסף כשהניף 135 ק"ג.

teheran 22טקסט תמונה : משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בספטמבר 1974. הטניסאית הישראלית הנהדרת פאולינה פסחוב מחמיצה באופן מפתיע את מדליית הזהב. היא לעולם לא תשכח את הפסדה הצורב לטניסאית האינדונזית לירה סוגיארטו. למרות הפסדה נחשבה פאולינה פסחוב לטניסאית הטובה ביותר באסיה. (צילום של הטלוויזיה האיראנית הממלכתית, 1974. ארכיון יואש אלרואי).

לבסוף נשארו עוד שתי משימות שידור במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן בספטמבר 1974. אלכס גלעדי שידר ישיר את משחק הגמר בכדורסל בו גברה נבחרת ישראל על דרום קוריאה 85:92 וזכתה במדליית הזהב. יאיר שטרן שידר ישיר עם ידידו מוטל'ה שפיגלר (כפרשן מזדמן) באִצטדיון "אריאמֵר" את משחק הגמר בכדורגל בין נבחרות ישראל ואיראן. איראן ניצחה 0:1. באצטדיון שררה אווירה אנטי ישראלית ברורה על רקע פוליטי. ישראל נתפשה ע"י חלק מהעם האיראני כמדינת אויב.

הנסיך הצעיר רֶזָה פאחלאווי (His Imperial Highness Crown Prince Reza Pahlavi) ונשיא הוועדה המארגנת הנסיך גולם רזה פאחלאווי (His Imperial Highness Prince Golam Reza Pahlavi) מיהרו לאצטדיון להעניק את מדליות הזהב לשחקנים. השלטון המלוכני הפרסי ראה לנכון להציג את עצמו כאפוטרופוס של הספורט האיראני על כל ענפיו.

teheran 23טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הנסיך הצעיר רזה פאחלאווי (משמאל) ונשיא הוועדה המארגנת של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974 הנסיך גוּלָם רזה פאחלאווי, מעניקים את מדליות הזהב לשחקני נבחרת איראן בכדורגל לאחר ניצחונם במשחק הגמר על נבחרת ישראל 0:1. במהלך המשחק נשמעו בקהל קריאות שטנה נגד מדינת ישראל. (באדיבות הטלוויזיה האיראנית הממלכתית, 1974. ארכיון יואש אלרואי).

teheran 24טקסט תמונה : ספטמבר 1974. משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בירת איראן. הסתיים טורניר הכדורסל. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל היא אלופת הכדורסל במשחקי אסיה ה- 7 בטהראן 1974. זיהוי העומדים בשורה האחורית מימין לשמאל : טל ברודי (6), אביגדור מוסקוביץ' (11), איתמר מרזל (13), מוטי ארואסטי, שמריהו זסלבסקי, חנן קרן (8), מיקי ברקוביץ' (9), שמואל "מולי" אבישר (5), שוקי שוורץ, שמואל נחמיאס (12), בועז ינאי (13), וג'ק אייזנר. זיהוי שורת העומדים הקדמית מימין לשמאל : המעסה של נבחרת הכדורסל משה אורגד, איש לא מזוהה, יוסף "יושו" ענבר, אברהם חמו מאמן נבחרת ישראל בכדורסל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי, איש לא מזוהה, אורי אפק, ושופט הכדורסל שלמה פיסטינר. (ארכיון יואש אלרואי).  

ב- 16 בספטמבר 1974 עשינו את דרכינו במטוס "אל על" חזרה לארץ. ראש הממשלה יצחק רבין קיבל את משלחת ישראל בנתב"ג בשובה הביתה, ואמר בנאום הקצר בקבלת הפנים את הטקסט הקצרצר הבא : "ספק אם הייתה אי פעם משלחת ספורטיבית ישראלית בחו"ל שהציבור בארץ כל כך אהב וכל כך דאג לה, כפי שקרה עכשיו במשחקי טהראן".

teheran 25טקסט תמונה : ספטמבר 1974. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 43 שנים. ראש הממשלה יצחק רבין (בן 52, עומד במרכז) מקבל את פני משלחת ישראל עטורה מדליות בשובה ארצה מטהראן.  זיהוי חלק מהעומדים מימין לשמאל : שני מימין שר החינוך אהרון ידלין, האתלטית חנה שזיפי (רצה ל- 800  מ' ו- 1500  מ', וראש הממשלה יצחק רבין. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : דוב שחר (שונשיין), שמואל ללקין (מנהל המשלחת), האצנית אסתר רוט – שחמורוב, והשחיין דן ברנר מאגודת מכבי חיפה. (באדיבות שמואל ללקין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כיסוי משחקי אסיה ה- 7 ע"י צוות טלוויזיה כל כך קטן ומצומצם היה הצלחה עיתונאית חשובה, ולוּ מן ההיבט הישראלי בלבד. הבאנו לשידור את כל סיפורי והישגי הספורטאים הישראליים, לרבות הזכיות ב- 7 מדליות הזהב, 4 מכסף, ו- 8 מארד. זאת הייתה הפעם האחרונה שספורטאי ישראל השתתפו במשחקי אסיה. זמן קצר אח"כ סולקה ישראל מטעמים פוליטיים מהמפעל הבינלאומי הזה ולא שָבָה אליו יותר.

הצל"ש העיקרי בהפקת שידורי טהראן מגיע לאלכס גלעדי שנשא בעול העיקרי, כשַדָּר, עורך, מפיק, וגם ראש צוות השידורים. מעניין שהצליח גם כמגיש. למרות שהיה רחוק מלהיות המגיש הקלאסי הציג פן עיתונאי בשַדָּרוּת שלוֹ והעניק לה אמינוּת וידע. לדן שילון היו אז אופציות שידור והגשה נוספות חוץ מאלכס גלעדי  היה לו את יורם ארבל וגם את יאיר שטרן, אך עובדה שהוא העדיף ללא סייג וללא כל התלבטות את אלכס גלעדי על פניהם גם כמגיש. הייתי עֵר לכישרונו הרב תחומי של אלכס גלעדי. שמחתי לשהות במחיצתו זמן כה רב ולאסוף כל פיסת מידע שנשרה ממנו. בין אלכס גלעדי לדן שילון חצץ גבול היררכי. דן שילון היה המנהל, אך אלכס גלעדי לא נפל מהבּוֹס שלו במאוּם. אלכס גלעדי היה ראוי לשבחים על עבודתו כשדר ראשי בטהרן למרות שנסים קיוויתי השני הוא טֶרֶם היה. אין לדעת לאן היה מרחיק כשַדָּר אילולא נסחף לכיוונים אחרים. כמו דן שילון, היה גם הוא מומחה בתחומי טלוויזיה נוספים. העיסוק בהפקת מבצעי השידור הגדולים גזל ממנו יותר ויותר זמן. בהיותו בן ה- 32, הניח אלכס גלעדי בשידורי טהראן ב- 1974 אבן פינה טלוויזיונית חשובה בעלת פרספקטיבה שוֹנה מזו של השידורים הבינלאומיים הקודמים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות מונדיאל גרמניה 1974. היא הייתה בעלת חשיבות רבה מנקודת מבט היסטורית. תוכניתית וטכנולוגית כאחת. נשקף לו עתיד מזהיר בטלוויזיה. אלכס גלעדי היה עשוי להיות שַדָּר ספורט מצוין. היו לו את כל הנתונים לכך. זה לא קרה, מפני שרחשי ליבו ניתבו אותו לאָפִיק אחר. הוא רצה להיות מֵפיק. הוא אלכס גלעדי היה מפיק ענק ומנהיג שידור דָגוּל בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לזכותו של אלכס גלעדי נרשמו אחרי טהראן 1974 עוד ארבע הפקות טלוויזיה אחת ישראלית ושלוש בינלאומיות ברמתן הגבוהה : אולימפיאדת מונטריאול 1976, הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, ביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים (22.11.1977 – 19), ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש של 31 במארס 1979, בה זכתה במקום הראשון הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". חוץ מזה הוא היה מנהל מוצלח ומוכשר מאוד של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים של 1980 – 1974. תמוה, מטריד, ולא מובן כיצד וויתרו ב- 1980 מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות חיים יבין על שירותיו של אלכס גלעדי, ואפשרו לו ללכת ל- NBC. הם היו חייבים להציע לו תפקיד בכיר ומסלול קידום מהיר לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אך הטריאומוויראט בחר להתעלם ממנו. אולי מפני שאיים עליהם בכישרונותיו. הליכתו של אלכס גלעדי ל- NBC האמריקנית הייתה אובדן עצום לטלוויזיה הישראלית הציבורית. זה התרחש לפני המון שנים. אולם הקב"ה שמזקין אותי הותיר בידי זיכרון. אני זוכר את האירועים ההם לפרטי פרטים כאילו התרחשו אתמול.

אחרי טהראן 1974 עלו לאוויר ההפקות הבינלאומיות הבאות רוויות סכנות ו- חששות טכנולוגיות ומהמורות לוגיסטיות, הפקות מורכבות ומסובכות שאלכס גלעדי ניצב בכישרון רב בראשן בשטח, כשדר, עורך, ומפיק, כלהלן : משחקי כינוס הפועל בתל אביב ב- 1975, אליפות אירופה בכדורסל ביוגוסלוויה 1975, אולימפיאדת מונטריאול  1976, ושני שידורי הכדורסל הישירים הבלתי נשכחים ההם, מווירטון – בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 בו גברה מכבי ת"א על אלופת ברה"מ צסק"א 79:91, וב- 7 באפריל 1977 בו זכתה מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בבלגראד בירת יוגוסלוויה לאחר שגברה על אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. בעוד השידור הישיר מבלגראד ב- 7 באפריל 1977 היה שידור Multi (רב משתתפים) שהופק ע"י הטלוויזיה היוגוסלווית JRT תחת מטריית ההפצה הטכנולוגית של ה- EBU ׁ(איגוד השידור האירופי), הרי ש- "הפקת ווירטון" עיירה שכוחת אֵל בדרום בלגיה ב- 17 בפברואר 1977 הייתה Unilateral. כלומר, שידור ישיר בלעדי רק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אלכס גלעדי היה השדר, המפיק, עוזר השדר של עצמו, הטכנאי של עצמו, והמראיין מטעם עצמו. אלכס גלעדי היה אז איש בודד ונציג יחיד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- ווירטון (Virton) הרחוקה. אנשי הטלוויזיה של הרשת הבלגית RTBF (בתיאום עם אלכס גלעדי) צילמו וכיסו את המשחק עבורנו, התמודדות מסקרנת שנערכה באולם של ביה"ס המקומי באמצעות ניידת שידור קטנה ודלה שכללה רק שתי מצלמות והילוכים חוזרים שהפיקה ה- Leading camera (המצלמה המובילה העליונה). השידור הלווייני היונילטראלי שנשלח מ- ווירטון לתחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה, ומשם לאולפנים בירושלים, נערך ללא כל גיבוי טכני. אף על פי כן ההפקה הטכנולוגית והשידור הישיר רוויי הסיכונים של אלכס גלעדי עברו בשלום. אלכס גלעדי עוד הספיק לנטוש לרגע בתום המשחק את עמדת השידור השלו ולראיין בתוך בלגן הצופים הגדול ואי הסדר ששרר באולם (מאות אוהדי מכבי ת"א הנלהבים והנרגשים הציפו את הפרקט באולם צר המידות ב- ווירטון בתום הניצחון הסנסציוני על אלופת ברה"מ) את המאמן המנצח רלף קליין ז"ל ולחלץ מטל ברודי את הסלוגן האימורטאלי ההוא שלו, "…אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בשביל ספורט, אלא ב- הכול…". אלכס גלעדי נחשף כ- ווירטואוז טלוויזיה. אין לי מילה אחרת. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הבין שמדובר באיש מקצוע מוכשר ביותר ו- שַם עליו עין.

tal brodiטקסט תמונה : 17 בפברואר 1977. אולם הכדורסל צר המידות ב- ווירטון עיירה שכוחת אל בדרום בלגיה. קפטן מכבי ת"א טל ברודי נושא על גופייתו מס' 6 את הפרסומת המסחרית של "עלית" והוגה למיקרופון של אלכס גלעדי (מימין) את הסלוגן האלמותי שלו בתום הניצחון הסנסציוני 79:91 על צסק"א מוסקבה : "כדורסל בארץ יש, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, אלא ב- הכּל". מימין המפיק, השדר, והמראיין אלכס גלעדי. (מתוך הסרט הדוקומנטארי שהפקתי, ביימתי, וערכתי "גופייה מס' 6" אודות טל ברודי, ואשר שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1980).

זמן קצר אח"כ הטיל ארנון צוקרמן על אלכס גלעדי לשמש מפיק ראשי של משדר הבחירות לכנסת ה- 9 ב- יום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 לצדו של דן שילון מנהל חטיבת החדשות דאז. היה מדובר בהצלחה טלוויזיונית ענקית. ואז הגיעה עוד משימה כבדת משקל. ארנון צוקרמן הפקיד את אלכס גלעדי כמפיק ראשי של הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בשלושת הימים ההם שבין 19 בנובמבר 1977 ל- 22 בנובמבר 1977. היה מדובר שוב בהפקה מדויקת רחבת ממדים מורכבת ומסובכת, שאלכס גלעדי ניהל, תכנן, והוביל אותה בכישרון ומֶרֶץ בלתי נדלים (למרות מגבלותיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקטנה, הדַלָה, והצנועה בציוד טכנולוגי ומֶשֶק לוגיסטי) ואשר הפכה חיש מהר להפקה בינלאומית בסדר גודל שהשידור הציבורי בארץ לא ידע מעודו. ארנון צוקרמן מינה את אלכס גלעדי למפיק ראשי של תחרות שירי האירו – וויזיון האירופית שהתקיימה במוצ"ש 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים, בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" במקום הראשון. שורת ציוני הדרך האלה מתווספת לניהול, לניווט, ולמנהיגות של אלכס גלעדי את כלל שידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים בטלוויזיה הישראלית הציבורים בשש השנים ההן של 1980 – 1974. ב- 1980 גם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הניחה זכוכית מגדלת על אלכס גלעדי. בנובמבר 1980 צירפה NBC את אלכס גלעדי לשורותיה שם הוא זכה מייד וזוכה גם עכשיו לקריירה משגשגת והצלחה חסרת תקדים. ב- 1994 החליט נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הספרדי חואן אנטוניו סאמאראנש למנות את אלכס גלעדי כ- Member מן המניין של IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee).

אלכס גלעדי (בן 75 היום) איננו זקוק לשום תמיכה ו- סנגוריה שלי. מדובר באחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים, החכמים, והמעולים ביותר שצמחו אי פעם בתעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית והבינלאומית. אלכס גלעדי הותיר לצידיו הרבה מאוד מכרים וידידים קרובים, נשים וגברים. מעניין אותי לדעת מה הם חושבים על אלכס גלעדי שדמותו הפרטית והציבורית הושחתה, נופצה, ונסדקה לפתע קשה ע"י אושרת קוטלר ונרי ליבנה. הוא יצטרך ו/או יידרש להתמודד, אולי לבדו, מול האשמות חמורות שהועלו כעת נגדו בדָם ליבן של אותן שתי הנשים האלה, ואשר עוסקות בהצעה מינית מגונה והטרדה מינית. באשר לי : אינני מתכוון לסגת אפילו סנטימטר בודד אחורה מהערכתי ואהבתי לאלכס גלעדי. עבורי הוא אדם בלתי נשכח, וכ- כזה יישאר.

alex 2

טקסט תמונה : ינואר 1980. מוסקבה. לפני 38 שנים. זהו אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת פגישת ההיערכות והדיונים של ה- EBU  (איגוד השידור האירופי) שנערכת בבירת ברה"מ לקראת מבצע השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980. החלטתו של מנכ"ל רשות השידור דאז יוסף "טומי" לפיד ז"ל ש- לא לשלוח צוות סיקור של חטיבת הספורט למוסקבה ציערה את אלכס גלעדי (מאוד). אלכס גלעדי הוא היום סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC וחבר פעיל ומשפיע ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). כבר אז נחשב על ידי כמי שניצב לידו עשור של שנים ליוזם ומפיק בר סמכה טלוויזיוני מספר אחת בשידור הציבורי ההוא. אלכס גלעדי היה במידה רבה גאון שהקדים את זמנו אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל סירב להכיר בגאונותו זאת. בדצמבר 1980 התנתק אלכס גלעדי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC קנתה את שירותיו, גייסה אותו לשורותיה, ומינתה אותו לתפקיד רם המעלה של סגן נשיא בכיר ומייד הפקידה בידיו את ניהול הספורט של הרשת באירופה. ברור ש- NBC שילמה לו גם משכורת נאה. ראיתי אז את החוזה האישי "האמריקני" ש- NBC הציעה לאלכס גלעדי בחודש אוקטובר של שנת 1980 אולם אינני רשאי לגלות מה היה רשום שם. אלכס גלעדי העתיק את מקום מושבו מירושלים ללונדון בירת אנגליה. עזיבתו של אלכס גלעדי את שורות השידור הציבורי של מדינת ישראל הייתה אבדה עצומה. (התמונה באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כך רשמתי ביומני לפני 36 (שלושים ושש) שנים : "…למחרת, יום ראשון – 19 באוקטובר 1980, טס אלכס גלעדי לארה"ב כדי לחתום על הסכם העבודה החדש שלוֹ עם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. כששָב כעבור כמה ימים לארץ חשף בפני את חוזה ההעסקה שלוֹ. פקחתי את עיניי בתדהמה. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC החליטה לשלם לגדול הכישרונות שצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ומעולם סכום עתק וחסר תקדים בימים ההם, שלא היה מוכר למקבלי המשכורות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלחתו הבינלאומית הבלתי רגילה של מר אלכס גלעדי בסופה של 1980 והצטרפותו לשורות NBC ניקרה עיניים לרבים ברשות השידור. קינאו בו ובהצלחתו…". חלפו מאז המון שנים. אתה מפנה את מבטך לאחור ושוב מבין לפתע שאלכס גלעדי נחסם כאן בטלוויזיה הישראלית הציבורית. פוליטית ומקצועית. שני האנשים שניצבו אז בצמרת המנהיגות של השידור הציבורי ואשר היו מינויים פוליטיים מטעם ממשלת מנחם בגין, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל, לא הציעו מעולם ל- כישרון כמותו לנהל את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. וודאי לא את המוסד עצמו. שניהם נתנו לאלכס גלעדי ללכת כאילו מדובר באיש טלוויזיה מהרחוב.

alex 13

טקסט תמונה : 22 בדצמבר 1980. מלון " דן- אכדיה" בהרצליה פיתוח. רגע קסום של אלכס גלעדי (בן 38, משמאל). חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ממנה אותו לסגן נשיא בכיר שלה באירופה. מימין האמריקני דון וויר (Don Weir) איש NBC. (באדיבות רודולפו כהן מנהל מלון "דן – אכדיה". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כך רשמתי ביומני בימים ההם : "…ביום שני – 22 בדצמבר 1980 ערכה NBC לאלכס גלעדי מסיבת פרידה חגיגית במלון "דן – אכדיה" בהרצליה לרגל פרישתו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ומעברו לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. אלכס גלעדי התמנה למנהל הספורט של NBC באירופה את המסיבה רבת המשתתפים אִרגן רוּדוֹלְפוֹ כהן מנהל המלון בעצמו. האמריקני דוֹן וִויר (Don Weir) מנהל שידורי הספורט של רשת NBC באירופה והבוס הישיר של אלכס גלעדי הגיע אף הוא למסיבה. הייתה זאת פרידה רבת משתתפים מאחד הקָנוֹנִים הטובים ביותר שצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית מעוֹדה. אדם בעל כישורים מיוחדים בתחום שקוראים לו אלכסנדר גלעדי ומכנים אותו "אלכס"…".

מעברו של אלכס גלעדי בסופה של 1980 מהטלוויזיה הישראלית הציבורית הקטנה והענייה לשורות NBC האמריקנית והעשירה הכה גלים בציבור בישראל ובעיתונות הישראלית. שום עיתון לא החמיץ את הידיעה המרעישה. אלכס גלעדי בן למשפחת פועלים קשת יום ברמת השרון ואיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1969 ומנהל חטיבת הספורט שלה, נרכש ב- 1980 ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. היה מדובר סנסציה. צירפתי כאן שתי דוגמאות.

alex 15

טקסט מסמך : 22 בחודש דצמבר של שנת 1980. העיתון "Jerusalem post" מדווח על עזיבתו של אלכס גלעדי את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומינויו ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לתפקיד הבכיר של מנהל הספורט של הרשת באירופה. (באדיבות Jerusalem Post).

alex 16

טקסט מסמך : כנ"ל העיתון "ידיעות אחרונות". 22 בחודש דצמבר של שנת 1980. העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח על עזיבתו של אלכס גלעדי את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומינויו ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לתפקיד הבכיר של מנהל הספורט של הרשת באירופה. (באדיבות "ידיעות אחרונות").

אוסיף עוד הערה שלי לטקסט הנ"ל : לחלק גדול מאנשי תעשיית הטלוויזיה וודאי לא לציבור הרחב לא היו כלים להעריך את יכולתו וכישרונו הטלוויזיוני של אלכס גלעדי. מדהים גם היום להיזכר שמנהיגות רשות השידור דאז התעלמה ממנו ב- 1980 ולא עשתה כל מאמץ להשאיר אותו את אלכס גלעדי בשורותיה. שהיתי בתעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית כ- 40 שנים. מנקודת התצפית שלי אני יכול לומר בביטחון כי אלכס גלעדי הוא אחת מ- פיגורות הטלוויזיה המוצלחות והמשגשגות ביותר שהכרתי ופגשתי – בארץ וגם בעולם. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שעברה תמורות ושינויים רבים כמו רשתות טלוויזיה גדולות אחרות בארה"ב גם במבנה כוח האדם ובמאגר האנושי שלה, רוחשת לאלכס גלעדי (בן 73) הערכה ואמון ומאמינה גם ב- 2016 ביכולותיו. אזכיר כאן גם את פועלו כחבר פעיל ויוזם בעל השפעה בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מאז מינויו לחֲבֵרוּת בו ב- 1994. וכן את תפקידו רב החשיבות כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ארגון ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) מאז 1985.

תזכורת של פוסט מס' 238. משפט צדק אחד שאשת טלוויזיה בודדה, עיתונאית אמיצה ומרשימה מערוץ 10 גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר מסוגלת לחרוץ – לא יצליחו לחולל גם 1000 (אלף) גברי טלוויזיה. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשבת – 29 ביוני 2013.

גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר עיתונאית טלוויזיה, חוקרת טלוויזיה, ומגישת חדשות ואשת תקשורת רבת מוניטין בערוץ 10 (לפני כן בערוץ 2) קמה מכסאה הרם ומכריזה בקול גדול במוסף אתמול יום שישי – 28 ביוני 2013 במוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות", כהאי לישנא : "מחזה האימים של העלאתו למוקד של מר עמנואל רוזן לקול תרועות הקהל הנשי שרוצה לראות את הגופה מדממת היה מחליא. התביישתי להיות עיתונאית אישה". אושרת קוטלר חרצה משפט צדק בפרהסיה בעיצומה של הבדיקה המשטרתית אודות פרשת "עמנואל רוזן" והאפילה לחלוטין באומץ לבה, ביושרה, ובדיגניטי שלה על גב' הדס שטייף וחבורת מרעותיה מתא העיתונאיות. אושרת קוטלר עושה סדר הגיוני לחלוטין בפרשת עמנואל רוזן (כאמור בעת הבדיקה המשטרתית) ואומרת ומוסיפה לכתב העיתון מר רז שכניק שריאיין אותה, ומפנה זעם לעבר תא העיתונאיות, כלהלן : "עושים לינץ' לעמנואל רוזן. זו הפרה בוטה של כל חוקי האתיקה. אתה לא יכול לגמור לבן אדם את החיים ככה. מ- מתי אנחנו העיתונאים גם המשטרה, גם הפרקליטות, גם השופטים, וגם התליינים ? בהכירי את עמנואל רוזן, אינני מאמינה שעמנואל פגע במישהי, וודאי לא אנס, וודאי שלא איים שירסק אותה ואת משפחתה אם לא תשכב איתו. זה לא הבן אדם שאני מכירה", ומוסיפה לומר את חוות דעתה לרז שכניק וגם מסייגת אותה : "או שיש פה מקרה של פסיכופת מטורף שהצליח לעבוד על כולנו ו/או שיש פה חבורה של עיתונאיות שיצאו מדעתן ושכחו מהי אתיקה ושגם לנו יש חוקים. אולם אחרי כל זה אם עמנואל רוזן באמת עשה את כל הדברים שמיוחסים לו, הוא צריך לשלם את המחיר ואפילו יותר". אנוכי מתפעל מאושרת קוטלר. בטוח שיש עוד הרבה נשים (וגברים) בציבור הכללי הרחב וגם בין אנשי התקשורת שחושבים ומעריכים כמוה את הסיטואציה שבינתיים נמצאת בחקירה משטרתית, ואומרים את דעתם בחדרי חדרים אולי, אבל היא היחידה לפי שעה שקמה ואומרת את גרסתה בפומבי מבלי לעשות חשבון לאיש ואישה, אלא להגינות בלבד.

ראה ה עיתון "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 28 ביוני 2013 . מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות" הנפוץ במדינה. זו היא גב' אושרת קוטלר עיתונאית ושדרנית טלוויזיה הגונה אמיצה, ויישרת דרך בעת ריאיון שהיא מעניקה למר רז שכניק. "מחזה האימים של העלאתו על המוקד של עמנואל רוזן לקול תרועות הקהל הנשי – היה מחליא", מכריזה אושרת קוטלר בפרהסיה ללא כחל ושרק. היא איננה מסתתרת מאחורי קיר עשוי בטון מזוין וגם לא מסתווה. היא עושה זאת בגלוי כפי שצריך. בזאת גדולתה. 

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 28 ביוני 2013. מוסף "7 לילות" של העיתון "ידיעות אחרונות". עיתונאית ושדרנית ערוץ 10 גב' אושרת קוטלר קובעת כלהלן : "עושים לינץ' לעמנואל רוזן". (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות"). 

טקסט תמונה : חורף 1976. כנס בינלאומי של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בירושלים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דן שילון מחליפו של צבי גיל בניהול חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, צבי "צבה" גורן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט, וצבי גיל. (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yavin 1טקסט תמונה : יום שלישי תשע בערב – 17 במאי 1977 אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שרוי בהכנות האחרונות לקראת משדר הטלוויזיה הישיר המסכם את הבחירות לכנסת ה- 9. מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף ז"ל מימין עם המגיש חיים יבין (אז בן 45) טרם שידור התוצאות הסנסציוניות של הבחירות לכנסת ה- 9. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).shilon 7טקסט תמונה : עמדת פיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בליל הבחירות ביום שלישי – 17 במאי 1977 באולפן א' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דן שילון מנהל חטיבת החדשות, דוד שניידר ז"ל מנהל הביצוע, אלכס גלעדי המפיק הראשי (מרכיב הד-סט על ראשו), ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מעשן סיגר) ועמית גולדנברג עוזרת ההפקה של אלכס גלעדי. חסר בתמונה יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור. מנהל הטלוויזיה לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור דריסת רגל ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
shilon 12
טקסט תמונה : יום שלישי בלילה – 17 במאי 1977. שכונת רוממה בירושלים. חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' בהפרש של כמה דקות. אותה בימה רק השחקן הראשי שונה. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה : דן שילון (מימין), אלכס גלעדי, ויוסי צמח ז"ל (הבימאי הראשי) מארחים בליל ה- 17 במאי 1977 בעמדת הפיקוד של הטלוויזיה את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (שני מימין). ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עזב את המקום עם בואו של המנכ"ל יצחק לבני. מאחור עומדים עוזרת ההפקה דנה ויוסף "פונצי" הדר ז"ל (מזוקן ומרכיב משקפיים כהים) ה- Floor manager הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

zemah 1טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. הימים ההם – הזמן ההוא. יוסי צמח ז"ל (משמאל) הפך להיות הבימאי הטוב ביותר בשידור הטלוויזיוני הציבורי. הוא יוסי צמח ז"ל (יוצא להקת "התרנגולים" ההיא ב- בימוי וכוראוגרפיה של נעמי פולני) הוביל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי את מבצעי השידור הגדולים בטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים ל- בחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977, סיקור ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים ב- 22 / 19 בחודש נובמבר של 1977 ובימוי תחרות הזמר האירופית של הארו – וויזיון  (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים ב- 31 ב- מארס 1979. כאן הוא נראה עם השדר והמנחה יורם רונן ז"ל (מימין). (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 10

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9, יום שלישי בערב – 17 במאי 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דן שילון מנהל חטיבת החדשות, ד"ר חנוך סמית ז"ל מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת. הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית. (באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yavin 4

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977. אולפן א' ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. השעה תשע חמישים וחמש בערב (21.55). חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" בשידור ישיר של משדר הבחירות לכנסת ה- 9. חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וד"ר חנוך סמית מימין. ברקע, טלפניות המשדר הישיר. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מופתע. כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך. זה נראה כ- Flop. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור. צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ. הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון. הוא האמין בו בכל נפשו. אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר, "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפַּח", אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית. דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה. כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב, "נוּעַ, נוּעַ, סוֹף". בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977, שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים המילה האלמותית, "גבירותיי ורבותיי – מהפך !".

yavin 5

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב. ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים. בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

lapid 1

טקסט תמונה : שנת 1961. יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן 29  ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979. יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה לא רק חסר ניסיון אלמנטרי בניהול רשת שידור אלא הביא עִמו גם דעות קדומות. מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל אמר עליו ב- ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש". (לע"מ תמורת תשלום).

livni 2

טקסט תמונה : 1 באפריל  1979. מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל (בן 45, משמאל) מפנה את כיסאו לבא אחריו יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 47, מימין) נוטף ביטחון עצמי. הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שר החינוך והתרבות מר זבולון המר ז"ל (בן 43, ניצב בתווך). (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lapid 2

טקסט תמונה : חורף 1983. לשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים. יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל ז"ל רשות השידור (מימין) בשיא כוחו וגם בשיא ה- Over weight האישי שלו יחדיו עם מנהלת לשכתו הנאמנה גב' רוחמה איילון (במרכז), ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל). בחמש השנים שניהל את רשות השידור בין 1979 ל- 1984 עלה במשקלו וגם הזדקן. יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין בתחילת הקדנציה שלו את המורכבות והמסובכות של ניהול כוח אדם, טכנולוגיה, ולוגיסטיקה הדרושים להפעיל רשות שידור שכוללת בתוכה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" (בשתי השפות עברית וערבית) יחדיו, ומונה בשורותיה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים. (ארכיון רשות השידור. באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gil 1

טקסט תמונה : ספטמבר 1966. טקס החתימה ההיסטורי. רשות השידור הישראלית הקטנה (אז רק רדיו "קול ישראל") חותמת בשנת  1966 בניו יורק על הסכם ייעוץ מקצועי עם אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לרגל הקמתה מן המסד של רשת טלוויזיה ציבורית במדינת בישראל. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : ג. שיקספיר הממונה על ביצוע הפרוייקטים ב- CBS, ג'וזף "ג'ו" סטרן סגן נשיא CBS למבצעים בינלאומיים, צבי גיל שליח רדיו "קול ישראל" בארה"ב, מיכאל "מייק" ארנון הקונסול הכללי של מדינת ישראל בניו יורק, ואבנר קסוטו ראש המשרד הכלכלי של משרד החוץ הישראלי בניו יורק . זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : ריק ג'ונס המשנה לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS, ומר מאיר שמיר הציר הכלכלי של ישראל בארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת CBS קנתה את המוניטין העצום שלה בסיקור, הפקה, ושידורי חדשות בארה"ב וגם ברחבי העולם בשל המגיש הייחודי והסמכותי שלה וולטר קרונקייט (Walter Cronkite) דמותו של וולטר קרונקייט הטילה את צִלָה בארץ למרות שלא ביקר כאן ובטרם החלה הפקת "מבצע סאדאת". המוניטין האמריקני והבינלאומי שלו הגיע גם לישראל. מערכת רשת CBS בארץ לא המתינה וכבר שכרה את ניידת השידור של אולפני הרצליה מידיו של יִצְחָק "אִיצִיק" קוֹל ז"ל מנכ"ל אולפני הרצליה (פיגורה טלוויזיונית ידועה בארץ ומפיק מוכשר בזכות עצמו). נשיאת אולפני הרצליה הייתה גב' מרגוט קלאוזנר אך האיש שניהל את החברה בפועל היה איציק קוֹל. הוא היה מפיק ובימאי טלוויזיה מצטיין ובר תחרות לשידור הציבורי. אִיצִיק קוֹל היה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת יוצֵר שעשועוני הטלוויזיה הפופולאריים "תשע בריבוע", ו- "4 דקות ו- 20 שאלות" בהנחיית אורי זוהר. אורי זוהר הוא השחקן – בדרן וגם בימאי של הסרט "מציצים" מ- 1972 שזכה לפופולאריות עצומה גם בגלל השתתפותם בו של השחקנים אריק איינשטיין ז"ל והשחקנית מונה זילברשטיין ז"ל. אורי זוהר חזר מאוחר יותר חזר בתשובה והפך לרב אורי זוהר. הסרט "מציצים" קנה כאמור חיש מהר אחיזה בין ציבור הצופים ושודר בהצלחה גדולה גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעזרה בשירותי אולפני הרצליה והידע של המהנדס הראשי של האולפנים יִגְאָל חוֹרֵש זמן רב לפני ביקור הנשיא המצרי בארץ בנובמבר 1977. אף אני כעורך שידורי הספורט נעזרתי פעמים רבות בשירותי העריכה וההפקה המצוינים שלהם. היה תענוג לעבוד אצלם ועמם.

יצחק "איציק" קוֹל היה איש נודע וחשוב בתעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל. מעֵת לעֵת הוזמן לפְקוֹד על תקן של סלבריטאי את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהיכל הספורט ביד אליהו המעבירה בשידורים ישירים את משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 70 במאה הקודמת. אני עוד זוכר אותו כעיתונאי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי, מוזמן מעת לעת ויושב שם כלאחר כבוד בעמדת השידור הסטרילית הזאת ליד השדרים דן שילון ואלכס גלעדי. איציק קוֹל זכה להערכה מקצועית רבה מהקולגות שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך עכשיו היה בן ברית של CBS האמריקנית וביקש לקבל לידיו יחד עם האמריקנים את האחריות למבצע הכיסוי הטלוויזיוני הנרחב בהנחה שיש לו את הידע והאמצעים להרים מבצע שידורים כזה. מנקודת מבטו, שילוב הכוחות שלו עם CBS וההסכם שכרת עמה הִיווּ גם עסקה כלכלית מוצלחת. ברית שידור אפשרית בין אולפני הרצליה ל- CBS הייתה מקובלת על כמה אנשים מובילים בטלוויזיה הישראלית הציבורית היושבים ברוממה מבלי שהם מבינים כי ברית כזו מאיימת על עתידה המקצועי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים וההגמוניה שלה, כשלפתע נמצא לה גואֵל בדמותו של אלכס גלעדי.

את חטיבת החדשות ניהל כבר בחודש נובמבר 1977 חַיִים יָבִין מחליפו של דָן שִילוֹן. דן שילון עצמו נשלח ע"י ארנון צוקרמן ויצחק לבני לשַמֵש כתב רשות השידור בארה"ב. בליל שישי – 11 בנובמבר 1977 נערכה מסיבת פרידה פנימית בטלוויזיה לדָן שִילוֹן שעמד כבר לטוס לניו יורק לצורך מילוי תפקידו החדש ככתב הטלוויזיה הישראלית בארה"ב. יומיים קודם לכן ביום רביעי – 9 בנובמבר 1977 הודיע אנוואר סאדאת את הודעתו ההיסטורית הדרמטית בפני חברי מועצת העם המצרי כי הוא נכון ומוכן לצאת לירושלים בירת ישראל כדי לקַדֵם את השלום בין שני העמים. באותה מסיבת פרידה לדן שילון ביקש אלכס גלעדי רשות מאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית להפיק דו – שיח טלוויזיוני בשידור ישיר באמצעות לוויין ה- Primary בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לבין נשיא מצרים אנוואר סאדאת (בטרם התגבש רעיון בואו של אנוואר סאדאת לירושלים והפך למציאות). ארנון צוקרמן אישר בסופו של דבר את יוזמת המפיק – אדריכל אלכס גלעדי לא לפני סדרת התלבטויות וישיבה על המדוּכה.

בשבת – 12 בנובמבר 1977 הייתי עֵד ליוזמת השידור המדהימה הזאת שנראתה כחלום ולחליפת הטלקסים בין אלכס גלעדי לבין נשיא חטיבות החדשות והספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח. אלכס גלעדי טִלפֵּן לחֶזִי מַחְלֶבּ האחראי אז בחטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית על תפעול חדר מכונות הטלקס ׁ(Telex) בקומה השלישית של הבניין (בטרם עידן ה- פקסימיליה ושנות דור לפני תקופת המחשב והשימוש ב- Email) וביקש ממנו להגיע מייד לעבודה כדי לסייע לוֹ בהפקת פרויקט שידור חשוב. הוא תבע ממנו לשמור את הדבר בסוֹדֵי סוֹדוֹת. אלו לא היו שעות העבודה המקובלות של איש הטלקס חֶזִי מַחְלֶבּ אך הוא כיבד את בקשתו הדחופה של אלכס גלעדי ובא בריצה לבניין ברוממה. אלכס גלעדי מחויך קלות הראה לי טלקס התשובה מ- ABC המבשר כלהלן : "הרשת מטיסה את מגיש החדשות הראשי שלה פיטר ג'נינגס מיוהנסבורג בדרום אפריקה לקהיר כדי להנחות את השידור מהצד המצרי". דן פתיר יועץ התקשורת של מנחם בגין הודיע לאלכס גלעדי כי מנחם בגין מסכים לדיאלוג הטלוויזיוני עם אנוואר סאדאת. דן פַּתִּיר (לשעבר כתב ספורט בעיתון "דָבָר" בסוף שנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת ונודע בשמו דָן פַּחְטֶר) היה אמור לשבת לצִדוֹ של ראש הממשלה מנחם בגין. התבוננתי בפניו של אלכס גלעדי. הוא היה נפעם ודרוך. לא היה איש מאושר ממנו. הוא ידע שהוא הולך לעשות את הפקת חייו. שפת גופו המאופקת והמִסתורית לא יכלה להסתיר את העובדה שהאדרנלין מתרוצץ בגופו במהירות מטורפת. ביום שני – 14 בנובמבר 1977 הגיע טלקס (Telex) נוסף מ- ABC לאלכס גלעדי המודיע לו מפורשות כלהלן : "ביקור אנוואר סאדאת בירושלים עומד בראש סדר העדיפויות של נשיא מצרים, וכי הנשיא המצרי ישקול את הדיאלוג הטלוויזיוני הלווייני כאפשרות שנייה". התשובה על בואו של נשיא מצרים לישראל נראתה לאלכס גלעדי דִמיונית התחילה ובעצם נשמעה יותר כהתחמקות מהדיאלוג הטלוויזיוני המתוכנן. אבל לאלכס גלעדי אחד מאנשי הטלוויזיה הדגולים לא רק בישראל אלא גם בעולם הטלוויזיה הבינלאומית ההפקה הזאת בערה בעצמות. הוא שוב רץ למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ואמר לו כי צריך להכין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת האירוע ההיסטורי בו תידרש לספק את תמונות הביקור לכל העולם. אלכס גלעדי הגיש למנהל הטלוויזיה תוכנית פרישת ניידות שידור ומיקום מצלמות, וניוד ציוותי צילום בירושלים ממקום אחד למִשנהו, על פי תוכנית הביקור של הנשיא המצרי אנוואר סאדאת. אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2004, כלהלן : "בתחילה הגיב ארנון צוקרמן באדישות וחייך אלי בתימהון. הוא כמעט גירש אותי מהלשכה שלוֹ אך כעבור שעתיים קרא לי ואישר להתחיל לעבוד על ההפקה המורכבת למרות ההססנות בחטיבת החדשות והדיבורים על כך שכאילו CBS האמריקנית תשמש Host broadcaster של מבצע ביקור אנוואר סאדאת בירושלים".

בהיעדרו של דן שילון סבלה הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ממחוסר ביטחון עצמי שפגע במוטיבציה של העובדים. חיים יבין שניצב עכשיו בראש חטיבת החדשות היה שונה לחלוטין באופיו מדן שילון. הוא היה חדש בתפקיד ויצר סביבו אווירה של הססנות מול אתגר שידור כה גדול ואדיר ממדים שכזה. צריך להבין שדן שילון היה מנהיג שידור מעבר להיותו מנהל חטיבת החדשות . בעל אוטוריטה. משהלך, לא כולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בטוחים שיש ביכולת הערוץ הציבורי להיערך ולשמֵש כ- Host broadcaster בינלאומי בהתראת זמן כל כך קצרה לקראת הגעתו הדרמטית של אנוואר סאדאת לישראל. כיסוי טלוויזיוני מקצועי של אירוע מדיני – היסטורי בסדר גודל כזה דורש זמן היערכות רב מראש, גיוס משאבים טכנולוגיים ולוגיסטיים, וכוח אדם רבי היקף בהתאם. מדובר בהפעלת חמש או שש ניידות שידור של הטלוויזיה הישראלית במקביל בעת ובעונה אחת, הפעלת עשרות ציוותי צילום בפילם (Reversal) של הטלוויזיה, אפשרויות פיתוח מהיר של הפילם, מקורות שופעים של כוח אדם והפעלת לוגיסטיקה המונית. מדובר במספר רב של הפקות במקביל כמו גם היערכות מחושבת מראש של עריכת VTR ו- Film במקביל ובו זמנית, ובה בעת הענקת שירותים טכנולוגיים גם עבור ציוותי החוץ הרבים שיגיעו לירושלים. צריך לקחת בחשבון שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ענייה בכל תחום מתחומי העשייה הטלוויזיונית לרבות אביזרי צילום וניידות שידור. אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמנו עדיין ב- 1977 את אירועי החדשות באמצעות מצלמות פילם ישנות. עידן ה- ENG שהיה נפוץ בכל רחבי העולם מאז 1968 טרם הגיע לישראל.

לכן לא יהיה מופרז לומר כי בתוך המולת חוסר הביטחון ואי הוַדָעוּת הזאת קם לטלוויזיה הישראלית ציבורית מוֹשִיעַ בדמותו של אלכס גלעדי. אלכס גלעדי נדהם מהרעיון ההסכמה להעביר את מבצע כיסוי "ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים" לידיים זרות. הוא שִכְנֵע את ארנון צוקרמן בנימוקיו ההגיוניים שיש ביכולתו להתייצב בראש מבצע השידורים החשוב והמסובך ולהפיק אותו כהלכה עבור הטלוויזיה הישראלית ועבור העולם כולו. המוניטין של אלכס גלעדי כמפיק טלוויזיה וכאיש אִרגון בא לידי ביטוי בהפקות הספורט של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בספטמבר 1974 והפקת שידורי אולימפיאדת מונטריאול ביולי – אוגוסט 1976. ארנון צוקרמן האמין בפוטנציאל הגלום בו. אחת מגדולותיו של אלכס גלעדי הייתה נעוצה בביטחונו העצמי שהתבסס על יֶדָע וכִישרון ובעובדה שהוא עצמו האמין ביכולתם המקצועית של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית להרים את המבצע . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן השתכנע . כשנודע לאלכס גלעדי שרשת הטלוויזיה האמריקנית  CBS שכרה את ניידת השידור של אולפני הרצליה, אחד מכלי הנשק החשובים במלחמת השידור הזאת, יזם יוזמה טלוויזיונית חסרת תקדים ועשה מעשה גאוני של מפיק. אלכס גלעדי מיהר לפנות ל- EBU שָם היה מוכר היטב מזה שנים, ובעזרת זאב שטוקהיים ז"ל קצין הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ביצע "Block Booking" (חסימה ארוכת טווח) על לוויין ה- Primary האטלנטי, הלוויין היחיד שהיה מחובר בימים ההם לתחנת הקרקע בעמק האלה, ורק באמצעותו ניתן היה להעביר את סיגנל שידורי הטלוויזיה מישראל לאירופה וארה"ב. לאחר ששכר את כל זמן הלוויין וביצע את החסימה , התייצב בפני אנשי CBS בישראל ואיציק קוֹל, ואמר להם כהאי לישנא : "OK אומנם יש לכם את ניידת השידור של הרצליה לעומת חמש שלנו, אך אין לכם כלל זמן לוויין כדי לשָדֵר את האירוע לארה"ב". זה נשמע מטורף אולם רשת הטלוויזיה האמירקנית CBS נכנעה לאלכס גלעדי. זה היה ביום חמישי – 17 בנובמבר 1977. חמש דקות לאחר ש- CBS וויתרה לאלכס גלעדי על אופציית ה- Host broadcaster הגיעה הידיעה הסנסציונית מקהיר כי נשיא מצרים אנוואר סאדאת באמת עומד לנחות עם מטוסו בנמל התעופה בן- גוריון במוצ"ש – 19 בינואר 1977 בשעה שמונה בערב.

אלכס גלעדי עשה כאן מעשה טלוויזיה אמיץ חסר תקדים. הוא עקף את הבוס הישיר שלו מנהל החדשות חיים יבין ובעצם נטל את הסמכות לידיו בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. הוא היה מפיק בעל יוזמה חסר מנוח שלא המתין לאיש שימנה אותו לתפקיד מפיק מבצע השידור של ביקור אנוואר סאדאת בירושלים. הוא לקח זאת לעצמו. חטף. הייתה לו לאלכס גלעדי נכונות ותעוזה שלווּ ביכולות. הוא בעצם מינה את עצמו לתפקיד. אלכס גלעדי היה נאמן מאין כמוהו למקום עבודתו. בכישרונו הרב שמר על כבודה ויוקרתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כ- Host broadcaster בינלאומי של אירוע מדיני בינלאומי חשוב ששינה את המְצִיאוּת המדינית והפוליטית במזרח התיכון. מְצִיאוּת שהביאה בסופו של דבר להסכם שלום המיוחל בן ישראל למצרים המחזיק מעמד עד ימינו אלו ממש. סיקור הכיסוי של ביקור אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 היה הישג טלוויזיוני אישי ובלעדי עצום של אלכס גלעדי. הוא היה בימים הם האחד והיחיד.

alex 2

טקסט תמונה : נובמבר 1977. המפיק אלכס גלעדי (מימין) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (במרכז), ומנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אורי לעדן (משמאל) – בעת בהתייעצות בשבת – 19 בנובמבר 1977 לקראת ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל. אלכס גלעדי היה מפיק נועז שקיבל גיבוי טוטאלי ממנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן אך לא ממנהל ההנדסה. אורי לעדן היה ג'נטלמן אך לא Pusher באופיו. הוא לא הזכיר במאום סוג שונה של מהנדסי טלוויזיה כמו למשל בוב טראקינג'ר מנהל שירותי ההנדסה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. אורי לעדן מסתיר את מנהל הביצוע דוד שניידר ז"ל, ומאחור ניצבת מימין ג'ודי לוץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (צילום מחלקת הסטילס. התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"שלושה ימים בנובמבר 1977", היה מבצע שידורים בסדר גודל בינלאומי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם התנסתה בו מעולם. אנוואר סאדאת היה אמור לנחות בנתב"ג בשמונה בערב המוצ"ש – 19 בנובמבר 1977 ולעזוב את ישראל ביום שני – 21 בנובמבר 1977. אלכס גלעדי הטיל למערכה את כל אנשי מחלקת הספורט והעניק לי את אחד התפקידים האחראיים והמרתקים ביותר במבצע השידורים המורכב הזה. הוא הזמין  אותי למשרדו, "יואשיש", אמר, "מיניתי אותך להיות המפיק הראשי של ביקור נשיא מצרים בכנסת, אתה תהיה האיש שלי שם". הוא סמך עלי. קיבלתי לידיי את ניידת השידור האלקטרונית בצבע של מט"ח (המרכז לטלוויזיה חינוכית) בפיקוחו הטכני של ה- Supervisor המצטיין ורב התושייה שלה מאיר בן-ארי . ניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמו כולן בימים ההם בשחור / לבן . הייתה לי רק בקשה אחת ל- אלכס גלעדי, "אני רוצה את יואב פלג (בימאי הספורט הקבוע של מחלקת הספורט) כבימאי שלי בניידת מט"ח / ראשי תיבות של מרכז טלוויזיה חינוכית". אלכס גלעדי לא היסס לרגע, "יואשיש, קיבלת אותו", אמר והוסיף, "אני מבקש שתלבש את החליפה שקניתי לך בלונדון לפני שנתיים (באוקטובר 1975) ותענוב גם עניבה. בוא אלי אני אסדר לך את העניבה. כמפיק ראשי של המשדר הבינלאומי מהכנסת אתה מייצג את הטלוויזיה, את כולנו, וחוץ מזה החליפה הולמת אותך".

יחדיו עם הבימאי יואב פלג והמפקח הטכני מאיר בן ארי יליד דרום אפריקה פדנט ומדויק להפליא יכולתי לצאת לקרב שידורים ארוך ומתיש בן 48 שעות. תפקידנו היה מורכב ורב תכליתי. היה עלינו לכסות בשידור ישיר Multilateral (רב משתתפים) לכל העולם את הגעתו של אנוואר סאדאת לבניין הכנסת בירושלים ביום ראשון אחה"צ – 20 בנובמבר 1977 ואת נאומו ונאום ראש הממשלה מנחם בגין מעל דוכן הנואמים המרכזי בבית הנבחרים שלנו. למחרת ביום שני – 21 בנובמבר 1977 התבקשנו לכסות את מסיבת העיתונאים המשותפת של שני המנהיגים בבניין תיאטרון ירושלים. סיגנל השידור שיצא מניידת השידור שלי הפליג לכל העולם. זאת הייתה אחריות מקצועית ענקית. ניצבנו עם ניידת השידור שלנו וחמש מצלמות הצבע באותו מקום שמישהו חשב פעם להציב שם את ניידת השידור של CBS. כאיש טלוויזיה מאומן אני יודע שעשינו עבודה מקצועית שלא נפלה באיכותה מאלו של רשתות הטלוויזיה האמריקניות . האיש שלי בשטח היה הכתב והמראיין אֵלִימֶלֶך רָם. הוא עשה רק שגיאה אחת כשלבש בניגוד להוראות המקצועיות שלנו חולצה תכלת, עניבה כחולה, וז'אקט כחול. לאיש החדשות הזה למרות תפקידו העיתונאי החשוב לא היה שמץ של מושג בטכנולוגיה של הטלוויזיה. אֵלִימֶלֶך רָם שעטה חליפה כחולה מנע מאִתנו להשתמש באפקט הטלוויזיה “Blue Screen” הממוקם בשולחן הניתוב של ניידת השידור. לשימוש באפקט "המסך הכחול" יש חשיבות עיתונאית במיקוד הצופה בתוכן המשודר וההקשר שבין השַדָּר המוביל את השידור לבין הסיטואציה העיתונאית שבה הוא נמצא. אֵלִימֶלֶך רָם ז"ל היה השַדָּר הראשי שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהפקתי אותו. לא ידעתי אז כי דרכינו ישובו ויצטלבו שוב ושוב במהלך הקריירה המקצועית של שנינו.

ביקשתי לראות את ההיסטוריה מקרוב עם הגעתו של אנוואר סאדאת נשיא מצרים לכנסת ישראל. רציתי להתבונן ב- אנוואר סאדאת ממֶטֶר. מכיוון שהייתי מצויד בתוקף תפקידי כמפיק ראשי של מבצע השידור הישיר מהכנסת ב- Accreditation (תג זיהוי ומעבר מיוחד), הרשיתי לעצמי לעזוב לרגע את ניידת השידור ואת הבימאי יואב פלג כדי לשמש "עוזר צלם" מוסווה של צלם ה- Video שלי עמוס בן שחר שנשא על כתפו מצלמה אלקטרונית בעלת כבל ארוך מאוד, וניצב ליד מצבת החייל האלמוני בקדמת בניין הכנסת. כֶּבֶל המצלמה הארוך אִפְשֵר לעמוס בן שחר לנוע בחופשיות על פני שטח גדול ולעקוב בצילומי Close ups אחרי הנשיא המצרי וצוות מלוויו מכל מקום ברחבה הגדולה. היות והכרתי היטב כמפיק השידור הישיר את כללי הטקס ואת ה- Line up שלוֹ, ידעתי מראש שנשיא מצרים יעצור לדקה אחת (אולי כמה שניות פחות) ליד אש התמיד הבוערת מול מצבת החייל האלמוני ברחבת הכנסת, יתייצב בעמידת דוֹם, ויכבד את האתר ויניח שם זֵר לפני כניסתו לבניין הפרלמנט הישראלי. החזקתי בידיי את הכֶּבֶל הארוך של מצלמת הכתף והמתנתי יחד עם עמוס בן שחר ליד המצבה. אנוואר סאדאת נעצר כשלושה מטרים מהמצלמה ומאֵש התמיד כשלצִדו ומאחוריו ניצבים פמלייתו ואנשי הביטחון שלוֹ ומלוויו המצריים והישראלים הרבים. הוא התבונן בפנים חתומות במצבת הברזל המפויחת. היה הַס מוחלט. ניתן היה לשמוע את קולה של הלהבה המבעבעת למרומים ומקדשת את מותם של עשרות אלפי חיילי צה"ל שהקריבו את חייהם על מזבח קידוש השֵם. אנוואר סאדאת היה גֶבֶר מרשים בעל מראה מלכותי . לא היה ספק בכך. פניו היפים והשחומים היו חתומים כספינקס. הוא נראה כאֵל מצרי. רק כשראיתיו מקרוב כל כך הבנתי איזה כריזמה עצומה טמונה במראהו ובאישיותו. אח"כ הניח את הזֵר וצעד לעבר דלתות הכנסת בדרכו למליאה בעוד אני מיהרתי לשוּב לניידת. הכיסוי הטלוויזיוני ביומיים האלה היה חזק מכל. לא הרשינו לעצמנו להתרגש יתר על המידה. בניידת שרר שקט מוחלט. יכולתי לנהל את השידור הישיר בקלות יחסית יחד עם הבימאי המצוין שלי יוֹאָב פֶּלֶג.

benari 1

טקסט תמונה : נובמבר 1977. ניידת השידור בצבע של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) בירושלים בטרם תחילת מבצע השידורים הישירים של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים. (התמונה באדיבות מאיר בן ארי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

benari 2

טקסט תמונה : נובמבר 1977. המפקח הטכני הראשי של ניידת השידור בצבע של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית (מט"ח) מאיר בן ארי בעל המבט החד, היוקד, והממוקד. כיליד דרום אפריקה הצדיק את המורשת של ה- BBC. בעל ידע טכנולוגי רב, פדנט, דייקן, ומסור ונאמן לעבודתו. להפיק עמו היה תענוג צרוף. מאיר בן ארי היה אישיות טלוויזיונית בלתי נשכחת. (התמונה באדיבות מאיר בן ארי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 13

טקסט תמונה : יום ראשון אחה"צ – 20 בנובמבר 1977. מצבת החייל האלמוני בפאתי רחבת בניין כנסת ישראל בירושלים. נשיא מצרים אנוואר סאדאת מלווה בקציני משמר הכנסת מניח זר כבוד. אנוכי כמפיק ראשי של השידור הישיר ההוא לפני 40 שנים מהכנסת לבוש חליפה ומעונב, מתבונן מאחור מצד ימין למעלה בנשיא המצרי מר אנוואר סאדאת, ומחזיק בידיי את כבל מצלמת הכתף של הצלם עמוס בן שחר. (לע"מ תמורת תשלום).

sadat 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 1977. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (משמאל) ונשיא מצרים אנוואר סאדאת (במרכז) על דוכן הנואמים בכנסת. מימין, יצחק שמיר יו"ר הכנסת. (לע"מ תמורת תשלום).

sadat 2

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 1977. שר החוץ משה דיין (משמאל) ונשיא מצרים אנוואר סאדאת ענוב עניבה "בעייתית" במשכן הכנסת. (לע"מ תמורת תשלום).

sadat 3

טקסט תמונה : יום שני – 21 בנובמבר 1977. ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר (משמאל) נפגשת עם נשיא מצרים אנוואר סאדאת (במרכז). ראש הממשלה אמרה לו, "…קראת לי תמיד הגברת הזקנה…" (המיקרופונים שהיו כה סמוכים אל שניהם קלטו והקליטו כל מילה). אנוואר סאדאת פרץ בצחוק רם מתגלגל למשמע דבריה. מימין, שמעון פרס אז ראש האופוזיציה. (לע"מ תמורת תשלום).

מטוסו של אנוואר סאדאת נחת במוצ"ש – 19 בנובמבר 1977 בנתב"ג. בשמונה בערב החל השידור הישיר של הביקור ההיסטורי ונשיא מצרים נראה מחייך בפתח דלת המטוס מנפנף בידו לשלום ויורד בכבש המדרגות לעברו של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין. באותו הרגע חשבתי על גדול אנשי הטלוויזיה (לפי דעתי) שנולד במדינת ישראל, אלכס גלעדי. יתרונו הראשון של אלכס גלעדי כמפיק מבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים כה סבוכים הייתה יכולתו (וכִישרונו) לתכנן מראש תכנון קפדני טכנולוגי ולוגיסטי עד לפרט האחרון מבלי להזדקק לאִלְתּוּר. הוא ייזכר כמתכנן דָגוּל, שחקן שחמט שראה לא מעט מהלכים קדימה, ואשר לא היה נזקק לאימפרוביזציות.

sadat 4

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 19  בנובמבר 1977. נמל התעופה על שם דוד בן גוריון. נבחרת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מסייעת למפיק הטוב בטלוויזיה בעת ההיא אלכס גלעדי להרים את מבצע ההפקה הטלוויזיוני המורכב של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזרת ההפקה ריקי רנד – אריכא, העורך אורי לוי, והשדר רמי ווייץ. משמאל, איש לא מזוהה בצוות ההפקה. הארבעה יושבים על יציע הכבוד בנתב"ג שהוקם לכבוד האחמ"ים הרבים שעות ספורות לפני נחיתתו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sadat 5

טקסט תמונה : שמונה בערב במוצ"ש – 19 בנובמבר 1977. מטוסו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת נחת בנתב"ג לפני דקות אחדות. ראש ממלת ישראל מנחם בגין ונשיא המדינה אפרים קציר מקבלים בכל הכבוד הנשיא המצרי. כולם בפנים חתומות. (לע"מ תמורת תשלום).

alex 3

טקסט תמונה : 19 בנובמבר 1977. המולה באולפן ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דקות אחדות לפני תחילת משדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המסקר את הגעתו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת למדינת ישראל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיק – אדריכל אלכס גלעדי, מנהלת מחלקת התיעוד ג'וּדִי לוֹץ (מאחור מרכיבה משקפיים כהים), מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן, מנהל התיאום דוד שניידר ז"ל (מציץ מאחור) מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה אורי לעדן (מוסתר), המגיש והמנחה הראשי חיים יבין ששימש גם מנהל חטיבת החדשות באותה העת ההיא, וכתב חטיבת החדשות אמיר שביב. (צילום מחלקת הסטילס. התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 22

טקסט תמונה : מאי 1988. מלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה סיאול. אנוכי לבוש בקפידה לבוש חליפה, מחויט, ומעונב בחדרי הענק והמְרֻוָוח במלון (אפשר היה לשכן בו פלוגה של "גולני") בטרם פגישת ה- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שהתכנסה בסיאול לקראת דיוני הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים של אולימפיאדת סיאול 88'. הסתכלתי במַרְאָה הגדולה שהוצבה בחדר הרחצה שלי ולא האמנתי למראה עיניי. נראיתי לעצמי כאילו התחפשתי לקראת חג פורים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 23

טקסט תמונה : מאי 1988. סיאול דרום קוריאה. סיור של אנשי הטלוויזיה מכל העולם הנוטלים חלק ב- WBM ה- 1 במתקנים האולימפיים של סיאול בירת דרום קוריאה. אנוכי יושב מימין בחולצת פסים צבעונית (מרכיב משקפי שמש) באצטדיון הטניס האולימפי. בתווך זהו אלכס גלעדי סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (הרשת האמריקנית שלו קנתה את זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סיאול 88' תמורת סכום של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. מעבר לכתפו הימנית של אלכס גלעדי, זוהי האיטלקייה גב' סרנלה גארוני (Serennela Garroni) מנהלת ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1972 – 1970. הנהלת רשות השידור במקום מושבה בבניין הרדיו ברחוב הלני המלכה בירושלים. מדובר בדור טלוויזיוני שהולך ונכחד מהארץ. התמונה הזאת צולמה בתקופה של הפקת שידורי הטלוויזיה את משחקי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 וכן בימים ההם של הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972. מנהיגות השידור הציבורי נהגה בקמצנות תקציבית וטכנולוגית בכל הקשור להפקת אירועי ספורט גדולים בינלאומיים. להלן זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : היועץ המשפטי של רשות השידור עו"ד נתן כהן ז"ל, מנהל רדיו "קול ישראל" משה חובב ז"ל, ד"ר ישעיהו שפירו ז"ל סגן מנהל הרדיו, מנהלת לשכת המנכ"ל גב' רוחמה איילון תבד"ל, מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל, סמנכ"ל הכספים של הרשות ארנון צוקרמן יבד"ל, מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל, עוזר המנכ"ל לעניינים מיוחדים נקדימון "נקדי רוגל ז"ל, והמהנדס הראשי של הטלוויזיה שלמה גל יבד"ל. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום רביעי – 17 בדצמבר 1980 זכור לי היטב. הוא שייך לתקופה בה החלה כבר ההיערכות שלנו לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר מונדיאל הכדורגל 1982 שיתקיימו בתוך שנתיים ימים בספרד. אלכס גלעדי בעודו מנהל חטיבת הספורט הזכיר לי את דבר הפתק הקטן שכתב לי ב- 1978 בכתב ידו בו, הוא ממנה אותי למפיק שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של טורניר גמר גביע העולם בכדורגל של ספרד 82', מפני שהיה שבע רצון מדרך ההפקה והניהול שלי את שידורי טורניר גביע העולם  בכדורגל – ארגנטינה 1978. בדצמבר 1980 היה אלכס גלעדי כבר בדרכו החוצה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר קריירה מפוארת חסרת תקדים ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, אולם הפתק ההוא בכתב ידו נשמר וזה מה שהיה כתוב בו. "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82'. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת. אלכס גלעדי". מדינת ישראל רווייה באין סוף כישרונות בתחומים רבים וגם בתעשיית הטלוויזיה. מרום גילי או טו טו 80 שנים, נקודת תצפית מצוינת, אנוכי חושב שאלכס גלעדי (במובנים רבים מורי ורבי הטלוויזיוני) הוא איש הטלוויזיה הטוב ביותר והמוכשר ביותר שפגשתי והכרתי בארץ וגם בעולם.

yoash argentina 1978 1

טקסט מסמך : דצמבר 1978. זהו הפתק המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בכתב ידו. המסמך נשמר. "יואש יקירי, הריך מתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת". כעבור שנתיים הוא נטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועבר לעבוד בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד"ל הורו לי בנובמבר 1980 להיכנס לנעליו הגדולות של אלכס גלעדי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash argentina 1978 2

טקסט תמונה : אנוכי, יואש אלרואי בפברואר 1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. מר אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ממנה אותי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות, עורך ראשי ומפיק ראשי ב- בואנוס איירס בירת ארגנטינה של מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המרוחק והממושך, את גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978. המינוי ההוא בימים ההם נעשה כאמור בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן. (צילום מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט תמונה : 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בחודש פברואר של שנת 1978 לאלכס גלעדי (בן 36 בתמונה) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי שכונתה כמוסכם בעגת הטלוויזיה האירופית, העולמית, והבינלאומית, "EBU Operation Group – Argentina 78", במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של איש הטלוויזיה המסחרית הבריטית ITV מר ביל וורד (Bill Ward. במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית ב- בואנוס איירס, ולשמש כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. התמונה צולמה על ידי בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת קוממה בירושלים ליד אולפן ב'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אי אפשר להתכחש לעדותן של מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, אלה שתיעדו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשיא גדולתו, פעילותו, ועשייתו באותו התאריך ההוא של 19 ביוני 1980 למען השידור הציבורי שבראשו ניצב בחמש השנים 1984 – 1979. המסמך המצורף מוכיח כי העיתונאי יוסף "טומי" לפיד התנגד עקרונית לשידורי ספורט Off tube ונתן לכך ביטוי הולם וחשוב במכתבו ההוא לאלכס גלעדי המובא כאן כלהלן.  

lapidטקסט מסמך : 19 ביוני 1980. חודש ימים לפני פתיחת אולימפיאדת מוסקבה 1980. מדובר במסמך בעל חשיבות היסטורית עליונה ארוכת שנים (!). זוהי אחת ההבטחות ו- אחד המסמכים הערכיים ביותר בהיסטוריה של השידור הציבורי אותו כתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי (באמצעות מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ובאמצעות מנהל החדשות חיים יבין יבד"ל), ערב פתיחת אולימפיאדת מוסקבה 80'. המסמך קובע כי שידורי ה- Off tube של אולימפיאדת מוסקבה 80' מהמוניטורים בירושלים ע"י אנשי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, נובעים אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל ואינם משמשים תקדים לעתיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shimoni 3

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הימים ההם – הזמן ההוא. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בשיא כוחו יחד עם עוזריו בטלוויזיה הישראלית הציבורית. תקופה מסוימת שימש יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ובעונה אחת, וריכז בידיו סמכות עיתונאית וארגונית רבה ועצומה חסרת תקדים. זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : דוד "דוּדוּ" הירשפלד ז"ל מנהל חטיבת שירותי הפקה, גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה, יעקב אורן מנהל כוח אדם, יעקב סווירי מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה, ג'קי גורן ז"ל מנהל מחלקת הבימאים, יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות, צבי "צביקה" שפירא מנהל חטיבת התוכניות, ושרה פרל (מוסתרת קמעא) פקידה בלשכת מנהל הטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית משמאל לימין : מנכ"ל הרשות ומנהל הטלוויזיה יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בן 50, יושב), גב' רוחמה איילון מנהלת לשכתו, גב' חנה קלופפר – נווה מנהלת מחלקת הגשה ורצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית, וגב' אסתי אלירז מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי האיש שיושב לפנים בקדמת התמונה מימין : מר גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור. (התמונה ניתנה לי באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מעניין, רק ב- 4 ביוני 1982, יותר משלוש שנים לאחר שהתמנה למנכ"ל רשות השידור, החליט יוסף "טומי" לפיד בעצה אחת עם פרופסור ראובן יָרוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ובשיתוף עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער להפסיק לאלתר את מחיקת הצֶבע משידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יותר מידי זמן חלף ופחות מידי יוזמה הושקעה בעניין החשוב הזה של המעבר לשידורי טלוויזיה בצבע. משהושלם המהלך הפך לסיבה למסיבה ותרוץ טוב להשקת כוסות יין לחיים. האירוע החגיגי הפנימי באולפן א' בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים נחוג יומיים אח"כ ביום ראשון – 6 ביוני 1982 ותועד ע"י צלם מחלקת הסטילס של הטלוויזיה, עולה חדש מרוסיה בשם מיכאל מרגוליס. באותו יום פרצה מלחמת לבנון ה- 1. ניתן להבחין בתצלום המופיע למטה כי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מתבונן אל האופק במבט מהורהר, מודאג, ומוטרד. שינוי השיטה והמעבר לשידורים בצבע וודאי שִמְחוּ אותו אך הוא ניצב בפני שתי משימות עיתונאיות שמעולם לא חווה כאיש טלוויזיה ורשות השידור. מחשבותיו נדדו משָם. בפעם הראשונה בחייו הוטל עליו כעורך ראשי לנהל רֶשֶת שידור שמכסה מלחמה ומונדיאל בעת ובעונה אחת.

lapid 1

טקסט תמונה : יום שישי – 4 ביוני  1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. אנשי הטלוויזיה הישראלית חוגגים את המעבר לשידורים בצבע. לטלוויזיה הישראלית הציבורית נדרשו 14 שנה כדי לעבור משידורים בשחור / לבן לצבע. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הבימאי אורן שינדל, מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעל ארשת פנים מודאגת (ניצבו בפניו שתי משימות שידור גדולות – סיקור מלחמת לבנון ה- 1 ומונדיאל הכדורגל של ספרד 1982), המגישה דליה מזור, מנהל הטלוויזיה טוביה סער, מאחורי טוביה סער מציץ ראשו של גבי אוחנה נהגו האישי של המנכ"ל, המגיש דניאל פאר ז"ל, והבימאי הראשי ג'קי גורן ז"ל (חתוך). (צילום מיכאל מרגוליס איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (התמונה ניתנה לי באדיבות טוביה סער. ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי). 

מנכ"ל רשות השידור ה- 3 יוסף "טומי" לפיד ז"ל (בשנים 1984 – 1979) כמו קודמיו בתפקיד הרם מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969), מנכ"ל רשות השידור ה- 2 יצחק לבני ז"ל (בשנים 1979 – 1974), וגם אחריו מנכ"ל רשות השידור ה- 4 אורי פורת ז"ל (בשנים 1989 – 1984) לא היו יכולים ל- מַנְכֵּל ולנַהֵל את רשות השידור בתקופתם ללא סיוע כה יעיל ועצום של מנהלת לשכותיהם גב' רוחמה איילון תבד"ל (בת 86 היום בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 718) רוחמה איילון היא  בלתי נשכחת עבורי.

רוחמה איילון אחת הדמויות המיתולוגיות בתולדות רשות השידור, מנהלת לשכתו של מנכ"ל רשות השידור היוצא יוסף "טומי" לפיד ז"ל בימים ההם. היא סייעה באביב 1984 להעביר בניחותא ובצורה מסודרת את השלטון למנכ"ל החדש אורי פורת ז"ל. מהיבט שידורי הספורט, תִּכְנוּנַם והפקתם. היה לה יחס חם אליי. ולי אליה. אהבתי אותה. היא הייתה חרוצה מאוד, נאמנה ויישרת דרך, בעלת תפישה מהירה מאוד, בעלת מחשבה מהירה מאוד, פדנטית מאוד, מדויקת מאוד, יזמית, וגם ביצועיסטית. היא הייתה מקורבת אלי ונערצת עלי. מקצוענית ודאגנית. האחת שאין בִּלְתָּה. רוחמה איילון הייתה בורג מקצועי חשוב בקידום שידורי הספורט הסבוכים. רחשתי לה חיבה והערכה אין קֵץ. אישה חכמה ואינטליגנטית, מסודרת ובעלת זיכרון מדהים. מנהלת לשכה בעלת יכולת שליטה אך צנועה וענווה, שמעולם לא טִאטאה שום פרט מתחת לשטיח. היא שייכת לדוֹר שהולך ופוחת. רוחמה איילון (בת 86, היום בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 718) ניצבה שנים רבות במרכז העצבים החשוב ביותר של התקשורת האלקטרונית הישראלית. היא ניהלה משנת 1958 את לשכתם של מנהלי רדיו "קול ישראל" חנוך גִבְתוֹן ז"ל ושמואל אַלְמוֹג. מ- 1969 הפכה להיות יד ימינם ומנהלת לשכתם של ארבעה מנכ"לים בזה אחר זה. שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, ו- אורי פורת ז"ל.

ב- 1989 התמנה אַרְיֵה מֶקֶל להיות מנכ"ל רשות השידור. אריה מֶקֶל הגיע לרשות השידור ממשרד החוץ והביא עמו שתי מזכירות צעירות, איילה כהן ושַרית דוד. רוחמה איילון פרשה מלשכת המנכ"ל ועברה לניהול מרכז ההדרכה של רשות השידור. יוסף "טומי" לפיד ז"ל העריך ואהב מאוד את מנהלת לשכתו הוא ממש העריץ אותה. גב' רוחמה איילון הייתה מנהלת פדנטית, מדויקת, אישה חכמה ויישרת דרך, סופר מקצוענית. הוא לא שכח את תרומתה, וביום פרידתו מרשות השידור שלח לה מכתב נרגש. הוא ידע לכתוב ולהביע את רחשי ליבו. מעט מאוד פעמים השתמש בימי חלדו בסגנון כה אוהב וחַם כפי שכתב לרוחמה איילון בעת פרידתו שלו מרשות השידור ב- 25 במארס 1984 [13]. מכתב הפרידה הרגיש והאנושי המצ"ב שכתב יוסף "טומי" לפיד ז"ל לרוחמה איילון תבד"ל, הוא אנטי תזה מוחלט לטענתה של סילבי קשת כי אותו האיש שכך נפרד בהוקרה ו- רגשות חמים ממנהלת לשכתו ב- 1984 הוא אותו האדם שניסה לאנוס אותה בדירתו ככתב העיתון "מעריב" בלונדון מתי שהוא בעשור ה- 60 של המאה הקודמת. יוסף "טומי" לפיד ניצול שואה ואיש בוטה וחכם שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 הצטייר לי בתחילת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור כג'נטלמן יהודי – הונגרי שהיה שייך לסדר הישן של אירופה שחרבה במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. אנוכי רחשתי ליוסף "טומי" לפיד הערכה כמנכ"ל רשות השידור וגם כיבדתי אותו למרות מחלוקות מקצועיות ששררו בינינו. המסמך האישי הבא המצורף כאן ו- אותו שלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 25  באוגוסט 1983, מצביע על רצף מחלוקות מקצועיות ששררו ביני לבינו בחמש שנות שלטונו ברשות השידור אודות חיוניות היקף שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שבראשה ניצב, ועל אופן התייחסותו ונימוקיו לשוֹנִי השקפות העולם הטלוויזיוניות בין שנינו. כה אמר יוסף "טומי" לפיד בשלהי המסמך ההוא שאותו חיבר ושלח לי לפני 34 שנים : "…היו ויהיו בינינו וויכוחים על היקף שידורי הספורט ועל הכספים העומדים לרשותנו לצורכי הספורט. אני נמנה עם חסידי השידורים הללו, אך עלי לראות את מגבלותינו, בעוד שאתה נוטה מטבע הדברים לראות בכל כדור הארץ, כדור משחק…". לכתוב הוא ידע, להתנסח הוא ידע, לנמק הוא ידע, ולהיות ציני הוא גם ידע. התובנה שלו, כי אנוכי מטבע הדברים רואה בכל כדור הארץ כדור משחק, הייתה ילדותית ו- אירונית ולא מקובלת עלי. נתתי לו לדעת מה אני חושב עליו. בסך הכל היה מדובר במכתב הערכה שהטיס לי מנכ"ל רשות השידור בכבודו ובעצמו בתום הפקה, עריכה, שידור, ו- ניווט מבצע השידורים הישירים על ידי של אליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה בהלסינקי באוגוסט 1983. אף על פי כן ולמרות התרשמותו החיובית ביקשתי ממנו לחדול מייד מ- לפנות אליי בסגנון סרקסטי – לגלגני מחורבן שכזה. לא הייתי "נער טלוויזיה" שלו וגם לא חבר שלו. הייתי העורך, המפיק, ומנווט שידורי הספורט שלו. tsalash 14

טקסט תמונה : 25 באוגוסט 1983. מסמך בעל חשיבות היסטורית. לראשונה בתולדות רשות השידור אני מצליח לשכנע את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בצורך למסד ולהפיק במשך שמונה ימים בשידורים ישירים את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 ולקבעם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כותב לי מכתב הערכה בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות העולם ה- 1 בהלסינקי באוגוסט 1983. כרגיל הושרה וטובל טקסט המסמך בהערות, הומור, ועוקצנות של כותבו. אורותיה של העיר לוס אנג'לס ריצדו מרחוק. בעוד אחד עשר חודשים היא תארח את האולימפיאדה ב- 23 של העידן החדש. הייתה לי עוד המון עבודה להכין ולעשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חודש אפריל 1984. יוסף "טומי" לפיד מסיים במארס 1984 את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור ונפרד בחוֹם והערכה רבה ממנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון. (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : חורף 1976. ירושלים המושלגת. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 שנים. חצר בניין החוטים בירושלים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ז"ל (בן 42 בתמונה), מנהלת לשכת המנכ"ל רוחמה איילון תבד"ל (בת 45 בתמונה), ונהגם האישי של המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם, גבי אוחנה יבד"ל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט מסמך : 25 במארס 1984. זהו מסמך הפרידה המקורי שכתב יוסף "טומי" לפיד למנהלת לשכתו היעילה והנאמנה גב' רוחמה איילון, בסיימו את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור. היא הייתה יד ימינו, ובאמת האחת והיחידה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רוחמה איילון פרשה מרשות השידור ב- 1995. כפי שהעידה בפניי כעבור שנים רבות, "הגעתי לרשות השידור ב- 1958 כממלאת מקום לשלושה חודשים ונשארתי שם שלושים ושמונה שנים". שלושה המנכ"לים של רשות השידור באו למסיבת הפרידה מהאישה הצנועה והמקסימה הזאת שהייתה לה השפעה כה מכריעה וחיונית על הנעשה ברשות השידור ודרך התנהלותה. אחד היה חסר. פרופסור שמואל אלמוג.

טקסט תמונה : קיץ 1995. שלושה מנכ"לים של רשות השידור שאינם עוד בין החיים ויו"ר אחד יבד"ל חולקים ב- 1995 כבוד גדול לרוחמה איילון המיתולוגית הפורשת לגִמלאות. רוחמה איילון עבדה ברשות השידור מ- 1958 עד 1995. היא ניהלה את לשכותיהם של חנוך גבתון ז"ל, שמואל אלמוג ז"ל, יצחק לבני ז"ל, יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, ותקופה קצרה ניהלה גם את לשכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל יבד"ל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (בקדנציה הראשונה בשנים 1989 –  1984, ובשנייה בשנים 2001- 1998) תמיד סיגריה בידו, מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (בשנים 1979 – 1974), מנכ"ל רשות השידור טומי לפיד (בשנים 1984- 1979) עומד ומפליג בשבחיה של רוחמה איילון), ויו"ר הוועד המנהל מיכה ינון. תרומתה של גב' רוחמה איילון לרשות השידור הייתה מכרעת ותיזכר לעַד. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : חורף 1961. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 56 שנים. ראשית הקריירה של גב' רוחמה איילון. פגישת עבודה אצל מנהל רדיו "קול ישראל" חנוך גבתון בלשכתו ברח' הלני המלכה בירושלים בשנת 1961. זיהוי הנוכחים  בתמונה משמאל לימין : חנוך גבתון ז"ל, רוחמה איילון מנהלת הלשכה (תיבדל לחיים ארוכים), נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, מנהל השידורים בשפה הערבית יעקב חזמה ז"ל (בעלה של לילית נגר תבד"ל), ועמוס גורדון ז"ל מנהל חטיבת החדשות ברדיו "קול ישראל". (התמונה באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אפילוג שהוא גם פרולוג. אין טקסט הסנגוריה שלי המתפרסם בפוסט הקונקרטי הנוכחי מס'718 אמור לגרוע מ- מהימנות ואמינות כתב הקטגוריה שפרסמו אושרת קוטלר ונרי ליבנה נגד אלכס גלעדי בגין הצעה מינית מגונה והטרדת מינית. אינני יודע. לא הייתי שם. אולם מאידך, גם אין בכוחו של כתב הקטגוריה של אוֹשְרָת קוֹטְלֶר ונֵרִי לִיבְנֶה לעַרְעֵר את שיווי המשקל ואת סמכות כתב הסנגוריה שאנוכי מעניק כאן בשְמָן של מצלמות הטלוויזיה לאלכס גלעדי אחד מגדולי תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם בכל הזמנים. אני מפריד לגמרי בין היכרותי הטלוויזיונית עם אלכס גלעדי והאינפורמציה הטלוויזיונית המוכחת שאנוכי מוסר אודות יכולותיו וכישרונותיו הטלוויזיוניים בפוסט מס' 718, לבין המֵידָע שפרסמו לאחרונה אושרת קוטלר ונרי ליבנה הנוגע לעדותן שלהן כי אלכס גלעדי נָגוּעַ בהצעה מינית מגונה ובהטרדה מינית. אנוכי לא היכרתי אותו ככה מעולם. בעיניי הוא היה איש מקצוע הגון, יישר דרך, נאמן עד כלות לרשת שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית, דבק במשימותיו, איש לארג' וגם ג'נטלמן.

סוף הפוסט מס' 718. הועלה לאוויר ביום שלישי – 7 בנובמבר 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *