פוסט מס' 722. הכותרות : 1. בלי סִלְסוּלִים. רַק עוּבְדוֹת (חלק 4). מחשבה תנ"כית ופילוסופיה אלוהית. יופי ואסתטיקה תנ"כית. שיעור בתנ"ך ממבט אחר (2). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא סיפרו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך. 2. שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הכדורסל הבינלאומי בכרתים יוון – ישראל 61:82 (יום שני – 17 בנובמבר 2017) במסגרת המסע הארוך של הנבחרת הלאומית שלנו לתחרויות גביע העולם – סין 2019, הוא מעשה פארטאץ', העתקה אנטי עיתונאית מהמוניטור בהרצליה (במקום להתייצב בשטח), מבצע טלוויזיוני דל, עלוב, ומחורבן. מדובר בזלזול והתנכלות מכוונת בצופים שמממנים את פעילות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מעניין, מדוע צוות השידור של המשחק הנ"ל גיל ברק + גור שלף + ניר קפלן מסכימים ביודעין לשמש מריונטות של ההנהלה שלהם…??? עד מתי תסכימו לרדת על ברכיכם ירודים ונחותים שכמותכם…??? מדוע איגוד הכדורסל בראשות היו"ר עמירם הלוי ממלא את פיו במים…?? תמוה, כיצד הקולגות של שלושת הנ"ל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כמו נדב יעקובי + אבי מלר + אלי סהר + שי האוזמן + עמיחי שפיגלר + מאיה רונן (ואחרים) מסכינים,דוממים, ומחרישים מהצד נוכח הביזיון הטלוויזיוני…??? 3. יום רביעי – 29 במאי 1985. אצטדיון "הייסל" בבריסל. חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה ו- משדרת ישיר מבריסל מעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית מיטבית את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול הבריטית. בטרם בעיטת הפתיחה בעת התנגשות אלימה רוויה דָם ומָוֶות בין שני מחנות האוהדים ביציע "Z" הורגים אוהדי ליוורפול 39 אוהדים איטלקיים ופוצעים 250 מהם. האירוע הנפשע ההוא של אוהדי ליוורפול מוגדר ע"י UEFA וממשלות איטליה ואנגליה, כ- "אסון הייסל". בעיטת הפתיחה נדחית ב- 70 דקות. עיתונאי ו- קשב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל מדווח לי מדירת התקשורת שלו בשדרות חן בתל אביב לעמדת הפיקוד שלי באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אודות אירועי הדמים ו- המוות המתרחשים באצטדיון "הייסל" בבריסל. השדר שלי יורם ארבל שיושב בעמדת שידור נוחה שלנו באצטדיון "הייסל" לא רואה, לא שומע, ולא יודע מהחיים שלו. קולו נדם. אֶפֶס בעיתונאות. 39 אוהדים איטלקיים נרצחים ו- 250 נפצעים לידו בתוך אצטדיון "הייסל" אולם קולו נדם. הציון שלו ב- 29 במאי 1985 בבריסל : אֶפֶס בעיתונאות. כלום בתקשורת המונים. Nada בהתחייבות שלו כשדר מוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הצופים שלנו. 4. מיקי גורדוס ז"ל הוא לעולם אישיות בלתי נשכחת עבורי. במידה רבה ומהיבטים עיתונאיים לא מעטים הוא היה יחיד בדורו. פוסט מס' 722. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 בדצמבר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות קפדניות וסבוכות ארגוניות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 722 : הועלה לאוויר ביום שישי – 1 בדצמבר 2017.

———————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 722. הכותרות :

1. בלי סִלְסוּלִים. רַק עוּבְדוֹת (חלק 4). מחשבה תנ"כית ופילוסופיה אלוהית. יופי ואסתטיקה תנ"כית. שיעור בתנ"ך ממבט אחר (2). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא סיפרו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ"ך.

2. שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הכדורסל הבינלאומי בכרתים יוון – ישראל 61:82 (יום שני – 17 בנובמבר 2017) במסגרת המסע הארוך של הנבחרת הלאומית שלנו לתחרויות גביע העולם – סין 2019, הוא מעשה פארטאץ', העתקה אנטי עיתונאית מהמוניטור בהרצליה (במקום להתייצב בשטח), מבצע טלוויזיוני דל, עלוב, ומחורבן. מדובר בזלזול והתנכלות מכוונת בצופים שמממנים את פעילות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מעניין, מדוע צוות השידור של המשחק הנ"ל גיל ברק + גור שלף + ניר קפלן מסכימים ביודעין לשמש מריונטות של ההנהלה שלהם…??? עד מתי תסכימו לרדת על ברכיכם ירודים ונחותים שכמותכם…??? מדוע איגוד הכדורסל בראשות היו"ר עמירם הלוי ממלא את פיו במים…?? תמוה, כיצד הקולגות של שלושת הנ"ל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כמו נדב יעקובי + אבי מלר + אלי סהר + שי האוזמן + עמיחי שפיגלר + מאיה רונן (ואחרים) מסכינים,דוממים, ומחרישים מהצד נוכח הביזיון הטלוויזיוני…???

3. יום רביעי – 29 במאי 1985. אצטדיון "הייסל" בבריסל. חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפיקה ו- משדרת ישיר מבריסל מעמדת שידור מאובזרת בעלת תצפית מיטבית את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול הבריטית. בעת התנגשות אלימה רוויה דָמים ומָוֶות בין שני מחנות האוהדים ביציע "Z" בטרם בעיטת הפתיחה, עורכים אוהדי ליוורפול פוגרום באוהדי יובנטוס, הורגים 39 אוהדים איטלקיים ופוצעים 250 מהם. האירוע הנפשע ההוא של אוהדי ליוורפול מוגדר ע"י UEFA וממשלות איטליה ואנגליה, כ- "אסון הייסל". בעיטת הפתיחה נדחית ב- 70 דקות. עיתונאי ו- קָשָב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל מדווח לי מדירת התקשורת שלו בשדרות חֵן בתל אביב לעמדת הפיקוד שלי באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אודות אירועי הדמים ו- המוות המתרחשים באצטדיון "הייסל" בבריסל. השַדָּר שלי יורם ארבל שיושב באותם הרגעים המחרידים ההם בעמדת שידור מוזמנת (תמורת תשלום) ונוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" לא רואה, לא שומע, לא מבין, ולא יודע מהחיים שלו. 39 אוהדים איטלקיים נרצחים ו- 250 נפצעים לידו בתוך אצטדיון "הייסל", מתחת לאף שלו, אולם קולו נדם. הוא לא שומע על כך דבר. הציון שלו ב- 29 במאי 1985 בבריסל : אֶפֶס בעיתונאות. כלום בתקשורת המונים. Nada בהתחייבות שלו כשדר מוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית כלפי הצופים שלנו.

4. מיקי גורדוס ז"ל הוא לעולם אישיות בלתי נשכחת עבורי. במידה רבה ומהיבטים עיתונאיים לא מעטים הוא היה יחיד בדורו. פוסט מס' 722. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 בדצמבר 2017.

הקדמה.

אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב"ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב"ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ"ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב"ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים מועדים לפורענות מפני שככלות הכל ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל יכולת ניתוח פוליטית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ"כי שמואל ב' פרק י"ד פסוק כ"ה מגדיר אותו כלהלן : "…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…". תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא סיפרו לנו את האמת שמסופרת בתנ"ך. שיעורים בתנ"ך ממבט אחר (2).

פרפראות. 

1. עודד קטש מאמן נבחרת ישראל בלאומית בכדורסל הוא אדם שניצב בפני שוקת שבורה. זה עתה פסעה הנבחרת המשעממת, האיטית, השבלונית, הצפויה, חסרת הכישרון, והרפויה שלו (תוצאה של "האמריקניזציה" האקטיבית המציפה את כדורסל הישראלי ובולמת מזה עשרות שנים את התקדמות הנוער הישראלי) רק את צעדה השני במסע הארוך לעבר טורניר גביע העולם שייערך בסין ב- 2019, וכבר ניגפה מול נבחרת הַמִשְנֶה של יוון 61:82. עודד קטש שרוי ב- Catch : כדי להוציא את מטה לחמו הוא משמש פרשן כדורסל של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55 (תמורת שכר) בנוסף להיותו מאמן נבחרת ישראל (כמובן בשכר). טעם מוסרי גדול וכבד משקל, לפְגָם. אמש, ביום חמישי – 30 בנובמבר 2017 כיהן עודד קטש בתפקיד הפרשן המרכזי בעמדת השידור לצדו של השדר המוביל שלו ניב רסקין במשחק ה- Euroleague מכבי ת"א – ז'אלגיריס 74:81. עודד קטש וגם ניב רסקין לא סיפרו לצופיהם, אפילו לא באמצעות בְּדַל של מידע, כי מאמן מכבי ת"א נוון ספחיה לא שיתף כלל במשחק המדובר הנ"ל את 2 השחקנים הישראליים היחידים שלו איתי שגב ויובל זוסמן. העיקר ששמונה שחקני כדורסל של מכבי ת"א, 6 זרים + 2 מתאזרחים מארה"ב ניצחו במחזור ה- 10 של הליגה אירופית והעמידו את המאזן החיובי של מועדונם על 4:6. עודד קטש לא התעכב ולא התעקש להסביר לצופי הטלוויזיה שלו כי מדובר באחד המשברים הגדולים והממושכים המתרחשים לנגד עינינו בתעשיית הספורט הישראלית ו- כי תופעת "האמריקניזציה" שחלחלה כה עמוק ליסודות הכדורסל הישראלי, מערערת את עמודי התווך המקוריים של הענף. "האמריקניזציה" בשם הגלובליזציה מכלה כל חלקה טובה של הכדורסל הישראלי במסווה של ליקוט ניצחונות בליגה המקומית ובליגה האירופית. מֶה חֲבַל. התבטלות הכדורסל הישראלי האותנטי בפני היבוא הזר האמריקני היא בכייה לדורות. הכתובת רשומה על הקיר. 

אנוכי אוהב את עודד קטש. עודד קטש היה פעם שחקן כדורסל ווירטואוז ופנומן ברמה מקומית (וגם בינלאומית), במכבי ת"א ובנבחרת ישראל. רב אמן בשליטה בכדור, בעל טכניקה אישית גבוהה מאוד של קלעי, מוביל כדור, ו- מוסר, אלוף שינויי הכיוון בעת תנועה, גראנד מאסטר ב- Dribbling, ראייה נבונה של מפת הקרב, איש יצירה בעל מעוף ודמיון והבנה את חוכמת המשחק באחד נגד אחד וגם כפרט בתוך קבוצה. אהבתי את עודד קטש ואנוכי אוהבו גם היום. גם את אופיו המאופק ואת המשמעת העצמית שהוא כופה על עצמו. היה שווה פעם לקנות כרטיס להצגה בה שימֵש גיבור העלילה. עודד קטש היה Unique כשחקן. אינני יודע אם יהיה כזה כ- מאמן. מדובר באי וודאות כמעט מוחלטת. סקירת תכונותיו אלה מעמידות אותו במִלְכּוּד כמאמן מפני שתמיד יערוך מבחן גם בתת מודע שלו בין כישרונו ויכולת העבר שלו לבין רצונו (הסובלימאטי) כמדריך להנחיל ולהטמיע את מידותיו הגדולות בשחקני הנבחרת המצומצמים והרדודים שלו, חלקם אינם אמורים ללבוש כלל את המדים הלאומיים. אני חושב ש- עודד קטש לא יצליח להפריד בין תבונתו האישית כשחקן עבר לא רק נפלא אלא גם יצירתי, לבין תפקידו הנוכחי כמדריך של קבוצה. הוא יחפש את דמותו שלו על הפרקט אך לא ימצאנה. אני חושב שאין לו היום מספיק כלים טובים להכריע את הקרב. גם הפרשן גור שלף ציין בפני השַדָּר המוביל שלו גיל ברק בעת השידור הישיר Off tube של המשחק יוון – ישראל 61:82 בכרתים (יום שני – 27 בנובמבר 2017) מטעם ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, כי חלק משחקני הנבחרת העכשווית איננו מוכשר ללבוש את המדים הלאומיים. אנוכי תוהה אם המאמן הלאומי הטרי עודד קטש קיבל ירושה פגומה של שחקנים (רובם אינם אתלטים) מהמאמן הלאומי הקודם ארז אדלשטיין (פוטר והודח מתפקידו ע"י איגוד הכדורסל לאחר כישלון הנבחרת הלאומית בספטמבר 2017 במשחקי קדם אליפות אירופה 2017 שנערכו בהיכל הספורט ביד אליהו) ו/או שֶמָא מדובר בכישלון מובנה של המערכת ואין זה חשוב מי המאמן, מפני שאשמת התבוסות האחרונות של הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורסל נעוצה בדוקטרינת "האמריקניזציה" הממושכת שנוקט בה איגוד הכדורסל הישראלי מזה שנים רבות : Import בלתי מוגבל של יבוא שחקני כדורסל אמריקניים (בשתי הליגות הבכירות, ליגת העל + הליגה הלאומית) על חשבון הנוער שלנו. שני שחקנים מרכזיים בנבחרת הלאומית המתאזרחים ריצ'ארד האוול וג'ייק כהן אינם Made in Israel. חלק מהאחרים שהם כן תוצרת בית הצליחו לפעפע דרך המסננת הגסה ולהפוך לפתע לשחקנים נבחרים שלובשים את המדים הלאומיים. עודד קטש ניצב היום בפני שוקת שבורה. שחקניו תמיר בלאט, בר טימור, אבי בן שימול, וחואקין שוכמן אינם מתקרבים לרמת משחקו הנפלאה ההיא היכן שהוא בשנת 2000, כשהיה מועמד לשחק בשורות ה- NBA, אך ברכיו למזלו הרע לא נשאו אותו עוֹד לשָם. שחקני נבחרת ישראל ובתוכם גם גַל מֶקֶל שלה (נראה כשבר כלי), משחקים כדורסל משעמם, שבלוני, רוטיני, וצפוי. המצלמות היווניות שתיעדו את משחק התבוסה 61:82 של ישראל ליוון בכרתים, התמקדו מפעם לפעם בעודד קטש ב- Close up וחשפו אדם מתוסכל ומובס שמחפש פתרונות ולא מוצא אותם מפני שאין לו את הכלים המתאימים. אין לו את עצמו. עודד קטש הוא מעין שחקן שחמט שצריך להתמודד על זירת הפרקט שמחולקת ל- 64 משבצות עם רָצִים ופַרָשִים שלו מול מַלְכָּה וצְרִיחִים של היריב. לעודד קטש ונבחרת ישראל שלו נעדרת גובה, מהירות, אתלטיות, ויצירתיות אין ברגע זה סיכוי ממשי. גם אם יעפיל המאמן עם שחקניו לשלב הבא של גביע העולם בכדורסל – סין 2019 הרי אין מנוס מלהסיק שמדובר באותם חוקי כדורסל החלים על הענף בארץ אולם לא באותו המשחק שמשחקים אותו בצמרת האירופית ובארה"ב. נבחרת ישראל בכדורסל על רקע האמריקניזציה שפשתה כאן ובלמה את מיטב הנוער, היא בינתיים בחזקת גימיק. לכן אשנה ואומר שוב, "עוד הדרך רב – עוד רבה המלחמה". אתה מתבונן בסטטיסטיקת המשחק יוון – ישראל 61:82 ומגלה ששחקני נבחרת ישראל המקצועניים שאמורים להיות אמונים על מלאכת הקליעה, דייקו במשחק המדובר רק ב- % 22.2 בזריקות לשלוש נקודות ( 4 מ- 18), רק % 38.7 בזריקות לשתי נקודות (19 מ- 49), ו- בזריקות עונשין השיגו מאזן רק של % 68.7 (11 מ- 16), שלא לדבר על 27 איבודי כדור שלהם במהלך ההתמודדות מול היוונים. הסטטיסטיקה השלילית הזאת מדהימה ומאכזבת מפני שהיא חושפת היעדר Match up בין גירעון ומחסור של כישרון ויכולת לבין גודל המשכורות שהשחקנים הישראליים המקצועניים האלה משתכרים על הפרקט. אולי מר עודד קטש שהוא באמת Grand Master בגופו ובנפשו בתחום, יחולל בעתיד את הבלתי ייאמן. האמת, לא נראה לי. מַלְכָּה ושְנֵי צְרִיחִים מנצחים רָצִים וּפַרָשִים על כּל לוח שחמט. ובכן, צריך לזכור כי פרשן הכדורסל של ערוץ הספורט בכבלים מס' 55 שהוא גם המאמן הלאומי שלנו לא סיפר לכם ולי, ש- "האמריקניזציה" שפשתה כ- אַרְבֶּה בכל חלקת כדורסל בישראל כבר לפני יובל שנים איננה מאפשרת להכתיר כאן מְלָכוֹת ולא ל- בְנוֹת צְרִיחִים. כלי מִשְנֶה על לוח השחמט שלנו רָצִים, פַּרָשִים, רָגְלִים (Pawns), וגם עסקנים – יש לנו בשפע. ועוד דבר : גם השַדָּר המוביל ניב רסקין לא התעקש במיוחד לדווח לכם (ו-לי) אודות נקודת הַשֶבֶר כי השחקנים הישראליים הצעירים של מכבי ת"א איתי שגב ויובל זוסמן שנדחים עכשיו שוב ושוב ומוסגים לאחור מפני הזָרִים ע"י מאמן זָר הוא סיפור מַר בעל השלכות לאומיות עתידיות מרחיקות לכת. OK, איתי שגב ויובל זוסמן מאיישים את שורות מכבי ת"א אולם כמעט ולא משחקים בשירות המועדון. כיצד יצטיינו אם כך בשורות נבחרת ישראל ? ניב רסקין הפגין שוב אנטי עיתונאות וזלזול בצופיו. האמת, הסתדרתי היטב בלעדיו בעת תיאוריו המשעממים יחדיו עם עודד קטש כיצד שמונה שחקנים זרים שלובשים עכשיו את מדי מכבי ת"א מנצחים בהיכל הספורט ביד אליהו במשחק משעמם את הקבוצה הליטאית ז'אלגיריס 74:81. הכדורסל הישראלי המקורי והאותנטי נחלש ברבות השנים והופך לדַל. כוחותיו הולכים ו- כַלִים. זאת עובדה. ראינו זאת כאמור במשחק התבוסה לנבחרת הַמִשְנֶה של יוון בכרתים בתוצאה 61:82, ביום שני – 27 בנובמבר 2017. עוד הוכחה לרפיונו של הכדורסל הישראלי הנוכחי. ובכן, מכבי ת"א מהווה את אחד משניים עשר השבטים המרכיבים את הכדורסל הישראלי, אולם השבט הזה שקוראים לו "מכבי תל אביב" איננו מעניין אותי עוד. מעניין אותי כלל ציבור הכדורסל הישראלי, ועתידו.

1א'. ובאשר לערוץ הספורט מס' 55 בכבלים…

שידור ה- Off tube הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים את משחק הכדורסל הבינלאומי בכרתים יוון – ישראל 61:82 (יום שני – 17 בנובמבר 2017) במסגרת המסע הארוך של הנבחרת הלאומית שלנו לתחרויות גביע העולם – סין 2019, הוא מעשה פארטאץ'. מדובר שוב בהעתקה אנטי עיתונאית מהמוניטור בהרצליה במקום להתייצב בשטח. מדובר במבצע טלוויזיוני דל, עלוב, ומחורבן. מדובר בהפקת טלוויזיה סמרטוטית. מדובר בזלזול והתנכלות מכוונת בצופים שמממנים את פעילות של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. מעניין, מדוע צוות השידור של המשחק המדובר הנ"ל, גיל ברק + גור שלף + ניר קפלן, מסכימים ביודעין לשמש מריונטות של ההנהלה שלהם…??? עד מתי יסכימו העיתונאים – שדרנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים לרדת על ברכיכם ולהפוך את עצמם ל- ירודים ונחותים…??? עד מתי ייאותו העיתונאים – שדרנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים למכור את כבודם ומקצועם תמורת נזיד של מיקרופונים Off tube. מדוע איגוד הכדורסל בראשות היו"ר עמירם הלוי ממלא את פיו במים ולא מתנה את מכירת זכויות השידורים על פי התנאי הידוע, "…הכל ו/או לא כלום…או שידורים ישירים מהשטח בארץ ובחו"ל, ו/או אין עסקה…???". תמוה, כיצד הקולגות של שלושת הנ"ל בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כמו נדב יעקובי + אבי מלר + אלי סהר + שי האוזמן + עמיחי שפיגלר + מאיה רונן (ואחרים) מסכינים, דוממים, ומחרישים מהצד נוכח הביזיון הטלוויזיוני…???

2. האופטיובניק אלי סהר.

אלי סהר מעורר מחשבות נוגות מפני שהוא מטיף מוסר ל- FIBA (יום שלישי – 28 בנובמבר 2017 בעיתונו "ישראל היום") אולם לא למדיניות ה- Off tube המחורבנת שנוקט ערוץ הטלוויזיה שמעסיק אותו.

3. שער חוקי של ליאו מסי נעלם מעיני השופטים במשחק ברצלונה נגד וולנסיה 1:1.

השמרנות של מוסד השיפוט של התאחדות הכדורגל הספרדית וההימנעות משימוש מסייע בטכנולוגיה טלוויזיונית ככלי עזר שיפוטי בשעת מחלוקת, הופכת את המשחק ואת התוצאה הנלווית אליו למגוחכת.

4. גדי ליבנה ו- "כאן".

התקלות הטכניות החוזרות ונשנות וכמו ההגשה והנחייה הילדותית והמתנצלת של גדי ליבנה את התוכנית "רגעי קסם" ברשת א' של רדיו "כאן" בימי ראשון – חמישי בין 14.00 ל- 15.00, מעניקים הצדקה להגדרה "כאן בהרצה". אפוא הוא ואפוא דן כנר ?

5. מואב וורדי (ערוץ הטלוויזיה הציבורי "כאן") ומיכל קפרא (ערוץ 10).

לא מובן כיצד חברת החדשות של ערוץ 10 בראשות גולן יוכפז הסכימה לוותר על שירותיו של העיתונאי ואיש טלוויזיה כה מוכשר, יסודי, שקול, ומהימן, וגם נעים הליכות על מסך הטלוויזיה בשם מואב וורדי (עבר ל- "כאן"). אנוכי רוחש הערכה עיתונאית רבה למואב וורדי. מדהים אותי כיצד מוותרים על מואב וורדי שהוא נכס עיתונאי – אנושי ברמה גבוהה. לא ברור. ראיתי לאחרונה את מואב וורדי מופיע בתוכנית אקטואליה בהובלת אמיר בר שלום (אף הוא מגיש, מנחה, ואיש טלוויזיה ברמה גבוהה). מדובר בהפסד גדול. אולם ייתכן כי חברת החדשות של ערוץ 10 צמצמה את הפער בגין רכישתה של העיתונאית מיכל קפרא. סדרת "הספינרים" של היוצרת והמתעדת מיכל קפרא שמשודרת לאחרונה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10, ו- מאירה צדדים אפלים של ייעוץ פוליטי וחיסול פוליטי במדינת ישראל (התנצלותו של היועץ מוטי מורל בשעתו בפני שמעון פרס המנוח הייתה מעט מידי ומאוחר מידי) פלוס עדויותיו התומכות של ניצב המשטרה לשעבר משה מזרחי שנשמע אמין מהימן  (ביותר), מהווה רווח ופיצוי כלשהו על נטישתו של מואב וורדי את ערוץ 10 וחבירתו ל- "כאן".

6. ליאור שליין ו- "גב האומה" בערוץ 10 (יום שלישי – 28 בנובמבר 2017).

ליאור שליין נחשף לפתע כ- בדרן ולֵיצָן שולי שנכשל ב- במשימתו לראיין ב- "גב האומה" את שר האוצר משה כחלון. מדובר במעשה דל, בדיחה, קשקוש עיתונאי במסווה של ריאיון כאילו רציני. פתטי.

7. טל ברמן מול גיא לרר.

"הצינור" בהובלת טל ברמן יורשו של גיא לרר ב- ערוץ 10 טוב יותר ואיכותי יותר ממייסד העבר שלו שערק לערוץ 13.

8. עירית לינור היא המובילה והטובה ביותר ב- ותוכניתה היומית "המילה האחרונה" ב- 18.00 ברדיו גלי צה"ל. היא עדיפה על כל הקולגות שלה.

עירית לינור בעלת אישיות רדיופונית עדיין ניצבת בדרגה שלימה מעל כל הפרטנרים והשותפים שלה בנ"ל, בתוכנית "המילה האחרונה". אנוכי אוהב להקשיב לה. היא נבונה, רהוטה, בעלת חוט מחשבה מהיר, המוח שלה מתרגם את סיגנל המחשבה שלה למֶלֶל ללא הפרעות, היא מדברת שוטפת בעברית תקנית, יודעת לבנות רעיון ולנמק אותו, מגיבה אחת ושתיים לבני שיחתה, וגם אדיבה ולא מתנשאת על שותפיה למרות שהיא מוכשרת וחכמה מהם, מכל אחד ואחת לחוד, ומכולם יחדיו. לא צריך להסכים לה ועמה בכל פרט ועניין אולם הנוכחות הרדיופונית שלה היא רבה. עירית לינור מעניינת אותי כמאזין שלה.

9. מאות קבצנים ו- חסרי בית מתגוררים ב- 2017 ברחובות בתל אביב.

מאות הומלסים וקבצנים הופכים כבר שנים את ספסלי העיר ברחובות תל אביב למִשְכָּן ביתם. מדובר בתופעה חברתית אומללה ומכוערת. על כבוד ראש העיר מר רון חולדאי ופרנסיו ושירותי הרווחה שלו מוטלת החובה להילחם במראות, לסייע לאומללים, ולחסל את התופעה החברתית העצובה הזאת בחברה שמבקשת להיות נאורה.

שיעור בתנ"ך ממבט אחר (2). הרכילות התנ"כית אודות ההתרחשויות בחצרות המלוכה של שאול המלך + דוד המלך + שלמה המלך, מעניינת ומרתקת לא פחות מהישגיהם הצבאיים והמדיניים של המלכים האלה בימים ההם לפני 3000 שנים.

פרשת דוד המלך ובת שבע, וסקירת הקשרים המשפחתיים המסועפים בתוך משפחות המלוכה של שאול המלך, דוד המלך, ושלמה המלך, ובעיקר תופעות הנפוטיזם בה מינויי אחיינים וקרובי משפחה ליועצים בעלי סמכות חברתית, פוליטית, וצבאית – ביטחונית של המלך והפקדת אישים מבני המעגל המשפחתי הקרוב ביותר על תפקידים מכריעים בממלכה לרבות מובילי שירותי המודיעין והביטחון הכללי של המלכים הנ"ל – הם היסטוריה דרמטית ומרתקת. ההיגיון שהסתתר מאחורי תופעת הנפוטיזם במלכויות שאול המלך + דוד המלך + שלמה המלך נעוץ בדרישה לאבטחת חיי המלכים והזדקקות לנאמנות מוחלטת של שירותי הביטחון למונרכיה האבסולוטית ולשלטון הדיקטטורה של חובשי הַכֶּתֶּר. אף על פי כן הולידו תופעות הנפוטיזם אין סוף תככים ומאבקי דָמִים מַרִים על הבכורה בתוך חַצֵרוֹת המלכות. המלכים המונרכיים שאול המלך, דוד המלך, ושלמה המלך חששו לביטחונם האישי, לכן לא רק שהקיפו את עצמם במעגלי אבטחה המורכבים מאנשי המשפחה הגרעינית שהיו אמורים להיות נאמנים למלוכה, אלא הקימו מנגנוני חוֹשֶךְ של מלשינים, מרגלי פנים, ושירותים נרחבים של מודיעין ושירותי ביטחון פנים כלליים, כדי להילחם מבעוד מועד באופוזיציה פנימית שקמה להם, ו/או שהייתה עתידה לקום להם. אופוזיציה מסוכנת ואלימה שהייתה עלולה להיווצר לא רק מידי יריביהם אלא למרבית הפליאה גם על ידי הקרובים להם ביותר במשפחת המלוכה, אחיהם ואחייניהם. צריך לעיין היטב בצוואת דוד המלך לבנו שלמה המלך (מלכים א' פרק ב' פסוקים 9 – 1) כדי להבין במלואה את חריפותם של נושאי ביטחון הפנים בממלכה, ואבטחת שלטונו וביטחונם האישי של המלכים מפני המתנכלים להם, ו/או מפני אלה שקוראים תיגר על כיסאם וכיתרם, ו/או מפני אלה שהם חשבו ו/או העריכו שהאופוזיציונרים לוטשים עין לכיסאם וכיתרם. דוד המלך ייעץ בזקנתו בסוף ימיו בצוואה ההיא לבנו שלמה המלך בטרם מותו, ללא כחל ושרק וללא פקפוקים מיותרים, להרוג את את בן דוֹדוֹ יואב בן צרויה מי שהיה רמטכ"ל ושַר הביטחון של דוד המלך במשך כ- 30 (שלושים) שנים. כידוע יואב בן צרויה רמטכ"ל צבא דוד המלך הוביל את צבאות ישראל לניצחונות רבים במלחמות רבות. יואב בן צרויה ושני אחיו אבישי ועשהאל הצייתנים והנאמנים לדוֹדָם דָּוִד המלך היוו תעודת ביטוח מיוחדת במינה ובעלת ערך צבאי – מדיני עצום לכינון מלכותו בת ארבעה עשורים של שנים. שבע שנים מלך דוד בחברון ושלושים ושלוש שנים מלך בירושלים. נאמנותו המופלגת של יואב בן צרויה לדוֹדוֹ דָּוִד המלך (אָחיה של אִמוֹ צְרוּיָה) במשך כל כך הרבה שנים, לא עמדה לו בעת מבחן כוח בחצר המלוכה שהתברר כאחרון בחייו דווקא כשהיה בשיא כוחו ומעמדו במַלְכוּת דָּוִד ההיא. תככי המלכות בהם היה מעורב באופן אישי, פלוס המאבק המר רווי אמביציות בחצר הממלכה על ירושת כיתרו של דוד המלך הזקן ששכב כבר על עֶרֶש דְוַוי וכיסאו וכיתרו התנדנדו, פלוס הפרת נאמנות משפחתית על ידו, היו לו ליוֹאָב בֶּן צְרוּיָה לבסוף לרוֹעֵץ. יואב בן צרויה לקח כידוע צַד ותמך בגלוי במועמדותו של אֲדוֹנִיָהוּ בן דוד המלך מאשתו חגית והכתרתו למלך, והתנגד מאידך (ככל הנראה) ל- מועמדותו של אחיו שלמה בן דוד המלך מאשתו בת שבע כיורש כֶּתֶּר המלוכה. את זאת ניתן להבין מתוכן טקסט הצוואה הברור והחד משמעי שכתב דוד המלך לשלמה בנו לאחר שהמליך אותו למֶלֶךְ במקומו בטרם מותו. אֲדוֹנִיָהוּ בן חגית שמתואר בתנ"ך כגבר יפה תואר היה אחד מבניו הרבים של דוד המלך הפוליגמי, כאמור חצי אח של שלמה המלך בנם של דוד המלך ובת שבע. דוד המלך העריך שיואב בן צרויה רמטכ"ל צבאו ושר ביטחון שלו, גנרל עתיר זכויות, ניסיון, ובעל הצלחות צבאיות רבות בשדות הקרב ו- מי שתמך במועמדותו של אֲדוֹנִיָהוּ בן חגית למלך, מהווה בעצם נוכחותו בסביבה המלכותית איום וסכנה גדולה לשלמה המלך הצעיר חסר הניסיון ודל ונטול כל כוח צבאי – ביטחוני. על כן ציווה עליו להרוג את יואב בן צרויה ולהיפטר מה- Killer הזה מהר ככל האפשר. היה מדובר בהוצאה להורג ללא דין ומשפט אלא רק על פי צו מלכותי. דוד המלך הצדיק את צוואתו האכזרית ו- השתמש בנימוק מהעבר הרחוק בו הוא מאשים את יואב בן צרויה בשני מעשי רצח קודמים שלו בהם חיסל בעורמה את שני שרי צבאות ישראל אבנר בן נֵר של שאול המלך ואת עמשא בן יתר של אבשלום, בנו של דוד. בצוואה האלימה ההיא רוויית נקם מאשים דוד המלך השרוע כבר על עֶרֶש דְוַוי את שר הצבא הנאמן שלו יואב בן צרויה כמי ש- שַם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָלוֹם, ואומר לשלמה בנו, כהאי לישנא, ללא שום התלבטות : "ועָשִיתָ כחָכְמָתֶךָ ולֹא תוֹרִיד שֵיבָתוֹ בְּשָלוֹם שְאוֹל". לא לימדו אותו ככה את התנ"ך. צריך להבין את משחקי הירושה התנ"כית בה המלוכה עוברת על פי צו מהמלך לבנו. מלכי ישראל בנו אומנם מונרכיה טוטליטרית – דיקטטורית במדינתם אולם אף על פי כן חיו באקלים תמידי של אלימות קיצונית ואיום על חייהם מצד גורמים שונים, גם ו- דווקא ע"י פרטים במשפחתם הגרעינית הקרובה שהייתה אמורה להיות מאוחדת ולהפגין צייתנות ומשמעת עיוורת למלך. תמיכתו של יואב בן צרויה בגלוי ב- אֲדוֹנִיָהוּ בן חגית ליורשו של דוד המלך, ולא בשלמה, מבליטה היטב את החיכוכים, האמביציות המנוגדות, המחלוקות, והתככים ששררו במשפחת המלוכה של דוד. שלמה היה בר מזל משום שבעת המאבק על הכתר נגד אדוניהו בן חגית ותומכו הראשי יואב בן צרויה בנקודת הזמן הרגישה של סיום חייו של דוד המלך והעברת הירושה המלכותית לשלמה, ניצב לצִדוֹ נתן הנביא שהיה בעצמו יועץ מלכותי בעל ניסיון וסמכות וגם רָב תַּכְכָן שנִיוֵוט והתמצא היטב במשעוליה הסבוכים של מַלְכוּת דָּוִד. לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

ומה תאמרו אודות פקודת הרצח ההמוני המפורשת שציווה שאול המלך, שליט רדוף וחשדן, על קציניו לקטול את חייו של הכהן אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב ואת חייהם של 85 (שמונים וחמישה) מנאמניו בעיר הכוהנים נוֹב, באמתלת שווא של חשד כי הם העניקו כאילו מסתור לדוד הנַס מאימת שָאוּל הַמֶלֶךְ, דבר שלא היה ולא נברא. עבדיו וקציניו של שאול המלך סירבו למלא את צו הרצח ההמוני של שאול המלך בשם שלמות המונרכיה שלו. אף על פי כן שאול הוא המלך הישראלי הראשון בהיסטוריה התנ"כית לא הרפה ולא וויתר. הוא קרא לדוֹאֵג האֲדוֹמִי אָבִּיר הַרוֹעִים שלו כדי שהוא יבצע בעבורו את הרצח ההמוני המתוכנן. הנבזה והמנוול הזה דוֹאֵג האֲדוֹמִי ביצע באמת את צו הרצח המלכותי של שאול המלך. אחרי ההרג ההמוני של הכּהֵן אחימלך בן אחיטוב ו- 85 נאמניו, פקד שאול המלך להשמיד כליל את עיר הכוהנים הזאת נֹב לפי חֶרֶב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, ושור, וחמור ושה, לפי חָרֶב. סיפור האֵימָה התנ"כי הזה מסופר שחור על גבי לבן בספר שמואל א' פרקים כ"א ו- כ"ב. אותנו לא לימדו כך תנ"ך ולא סיפרו לנו את האמת כי שָאוּל היה בעצם מֶלֶךְ רוצח מטורף ומופרע שהרג את אזרחיו כשהתחשק לו ללא משפט וללא דין מפני שחשד בהם כי הם משת"פים של דוד שמעניקים לו מסתור הבורח מפניו. שאול המלך ראה בדוד אויב פוטנציאלי המאיים על כיתרו מאז שרו בנות ישראל המחוללות את הסלוגן הידוע, "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" (ספר שמואל א' פרקים י"ז ו- י"ח), לאחר הניצחון במלחמה נגד פלישתים וניצחונו הדרמטי האישי של דוד הנער הצעיר בקרב פנים אל פנים מול גולית הפלישתי בעמק האלה.

הנפוטיזם המלכותי שרר בכל פינה. היה לכך נימוק כבד משקל. המלכים סברו והאמינו כי רק בני המשפחה הגרעינית ישמרו להם אמונים ועל ביטחונם האישי ב- עִתוֹת משברים מדיניים ו/או מחלוקות ויריבויות פנים ארציות. לכן בחרו בקפידה את המוכשרים ביותר מבין קרוביהם לתפקידי פיקוד צבאיים במלחמות נגד אויבים מבחוץ והפקידו בידם גם את אחריות הביצוע הנוגעת למשימות מודיעין, ריגול נגדי, וביטחון פנים. ובכן, שר הביטחון של שאול המלך היה אבנר בן נר אחיין שלו בנו של נֵר אחי קִיש אבי שָאוּל הַמֶלֶךְ. יואב בן צרויה בן אחותו של דוד המלך (הלוא היא צרויה), היה שר הביטחון האמיץ, הנאמן, והמוכשר שלו. כמותו גם אֶחָיו אבישי בן צרויה ועשהאל בן צרויה שהיו נאמנים לדָוִד המלך ולמשפחת המלוכה, ונשאו ו- שירתו בתפקידים צבאיים בכירים במבנה השלטוני המלכותי, הריכוזי, רווי נפוטיזם, ורב העוצמה של הנושא הראשי בעוֹל. אֵלִיעַם אביה של בת שבע נמנה על צוות נרחב של אנשי צבא ושב"כ ששירתו בנאמנות את דוד המלך. אביו של אליעם הַלוֹא הוא אֲחִיתוֹפֶל הַגִילוֹנִי הסבא של בת שבע, שימש יועץ בכיר של דוד המלך, אולם הפנה לו עורף בתקופת מרד אבשלום בנו של דוד המלך. יש הסוברים כי יועץ הממלכה  אֲחִיתוֹפֶל האשים את דוד המלך ברצח בכוונה תחילה של אוֹרִיָה הַחִתִּי בעלה של נכדתו בת שבע (היה בעצמו איש ביטחון וקצין קרבי בצבא דוד המלך), משפקד על הרמטכ"ל ושר הביטחון יואב בן צרויה לשים את אוּרִיָה הַחִתִּי מול פני המלחמה החזקה בשדה הקרב ליד רבת בני עמון. אחיתופל ראה בדוד המלך זָנָאי שחמד את בת שבע אשתו של אוּרִיָה הַחִתִּי ומי ש- שלח אותו למוות במלחמה נגד צבא עמאן, לאחר שהרומן האסור בין המלך לנכדתו בת שבע ממנו נכנסה להיריון, נגלה ונחשף לעיני כל. אֲחִיתוֹפֶל לשעבר יועץ הממלכה שנא ותיעב את דוד המלך. לכן הצטרף כל כולו לאבשלום במרד ההוא נגד אביו והשיא לו עצות בהן ביקש לראות את נפילתו של דוד המלך כשכל האמצעים כשרים לצורך השגת המטרה (ספר שמואל ב' פרקים ט"ז ו- י"ז). לא ככה לימדו אותנו תנ"ך.

מנהיגותם של שלושת המלכים הישראליים התנ"כיים האלה היא כאמור היסטוריה מרתקת ולא פחות מזה שנויה במחלוקת ו- רווייה בלא מעט נימוקי מוּסָר. אנוכי קורא ומעיין בתנ"ך שוב ושוב ושוב בגיל 80, ושוב למד שהמורים והמורות שלי (רובם משעממים נעדרי כריזמה) לא סיפרו לי את האמת התנ"כית. אשוב לכך ל- שיעור בתנ"ך ממבט אחר (3) בפוסט מס' 723. מומלץ למעיינים ולומדי תנ"ך לקרוא את ספרו רב התבונה והמעניין של הסופר הנודע מאיר שלו, "תנ"ך עכשיו".

יום רביעי – 29 במאי 1985. שידור ישיר של חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאצטדיון "הייסל" בבריסל את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל יובנטוס – ליוורפול 0:1. המשחק ההוא כונה בשעתו כ- "אסון הייסל" בו נספו 39 אוהדים איטלקיים ו- 250 נפצעו ביציע "Z" בתוך האצטדיון. השדר שלי יורם ארבל שישב בעמדת שידור מאובזרת שלנו בעלת תצפית נוחה על כר הדשא לא ראה, לא שמע, ולא ידע על האסון שמתרחש ממש בסמוך לו. היה זה קָשָב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל ש- דיווח לי מדִירָת התקשורת שלו בשדרות חֵן בתל אביב באותו הערב ההוא של יום רביעי – 29 במאי 1985 אודות אירוע הרצח המזוויע והנפשע שקרה בתוך אצטדיון "הייסל", שיורם ארבל שהה בו באותם הרגעים ולא ידע על כך דבר. מדהים. ציון אֶפֶס בעיתונאות ליורם ארבל ולעומתו צל"ש למיקי גורדוס ז"ל הבלתי נשכח. התאריך ההוא של יום רביעי הוא ב- 29 במאי 1985 בעת מבצע השידור הישיר ההוא לפני 32 שנים, ייזכר כ- לילה שחור בתולדות העיתונאות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בגלל שַדָּר מוכשר בעל קול בריטון שידע לאחוז במיקרופון אך לא ידע מהחיים שלו.

אסון "הייסל" 1985 (א'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק ראשון). כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי.

1. השתלטות חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית על אירועי הכדורגל הרלוואנטיים באירופה החלה בשנים 1984 ו- 1985.

2. מנהל חטיבת החדשות ב- 1984 ו- 1985 היה יאיר שטרן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1984 ו- 1985 היה טוביה סער.

3. לתפקיד הזמני של מ"מ של טוביה סער שסיים את תפקידו כמנהל הטלוויזיה בפברואר 1985 נבחר יוסף בר-אל. בספטמבר 1985 הודח יוסף בר-אל מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמקומו התמנה למ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני.

4. באפריל 1986 נבחר חיים יבין למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקבוע. הוא כיהן בתפקידו זה עד נובמבר 1989. אורי פורת כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו מ- 1 באפריל 1984 עד 31 במארס 1989. ב- 1 באפריל 1989 החליף אותו מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מקל. 

1. תקוות עיתונאיות טלוויזיוניות חדשות ב- 1984. הדבר החשוב ביותר של כל מתכנן, הוגה, מנווט, עורך, ומנהל חטיבה בכל רשת טלוויזיה הוא לשכנע את מנכ"ל רשות השידור שההיגיון שלך הגיוני וכי אתה צודק בנימוקיך וטיעוניך. התובנה דלעיל נוגעת גם לי וליחסיי במשך רבע מאה של שנים עם המנכ"לים ההם של רשות השידור ההיא : יוסף "טומי" לפיד ז"ל (1984 – 1979), אורי פורת ז"ל (בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984), אריה מקל יבד"ל (1993 – 1989), מוטי קירשנבאום ז"ל (1998 – 1993), אורי פורת ז"ל (בקדנציה השנייה שלו 2001 – 1998), רן גלינקא יבד"ל (מנכ"ל זמני בתאריכים אוקטובר 2001 – אפריל 2002), ויוסף בר-אל יבד"ל (2005 – 2002) מנכ"ל רשות השידור הראשון שהודח וסולק בבושת פנים מכהונתו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005.

הופעתו של אורי פורת ז"ל ב- 1 באפריל 1984 בשמי רשות השידור (במקומו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהיה אז בן 52) – הייתה מטאורית. חד וחלק (!). הוא היה אז בן 49 רווי מרץ אנושי ומי שסייע לי להציב מייד סטנדרט כיסוי שונה לרבות שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, משימות שהיו בלתי אפשריות כמעט בימיו של המנכ"ל הקודם לו, יוסף "טומי" לפיד ז"ל. הייתי במידה רבה בר מזל באותו יום ראשון ההוא של 1 באפריל 1984 (כ"ח בחודש אדר ב' של שנת תשמ"ד) משום שהצלחתי לשכנע את מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת שההיגיון הטלוויזיוני שלי הגיוני. אורי פורת האזין לטיעוניי. הוא הקשיב לי. מרבית הציבור רואה בניסוח האחרון שלי, "…אורי פורת האזין לטיעוניי. הוא הקשיב לי…", דברי טריוויה, כאילו אנוכי משרבט טקסט של מה בכך לפוסט מס' 722. אולם הציבור שאין לו שמץ של מושג כיצד פועלת תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם טועה טעות גסה. הפגישות והשיחות הרבות שלי כמנווט שידורי הספורט עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת היו בעצם יותר הרצאות בסיסיות שלי בתחומי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הטלוויזיוניות המורכבות והמסובכות שאנחנו מפעילים בארץ ובחו"ל + תיאור מבנה טור אבני היסוד של המערך המוניטארי הטלוויזיוני העוסק בכלכלה, כספים, וזכויות שידורים של ה- Media + מבנה הקשרים הבינלאומיים שלנו וחשיבות חברותינו ב- EBU (איגוד השידור האירופי) + תכנון ארוך טווח של כיסוי אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם + טיפוח המאגר האנושי של חטיבת הספורט בפיקודי. בפגישות ההן עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שימשתי במידה רבה מרצה על תקן פרופסור לטלוויזיה והוא כמעֵין סטודנט שלומד את החומר. הוא הביא עמו דפי נייר ורשם מעת לעת את מה שחשב שהוא חשוב להשכלתו כמנכ"ל רשות השידור כשאני מספר כאן לקוראים כי, "…אורי פורת האזין לטיעוניי והקשיב לי…", אני מתכוון לכך שהוא הסכים ורצה ללמוד ולא שיחק את התפקיד של Big boss. בכך הייתה גדולתו דאז. אינני מתנשא כאן על מנכ"ל רשות השידור שלי אורי פורת אבל צריך לזכור שהוא הגיע ל- Top Hierarchy של רשות השידור מהעיתון "ידיעות אחרונות" ולא מערוץ טלוויזיה כלשהו. השכלתו הטלוויזיונית הייתה דַלָה ביותר. כלום. במובן הטלוויזיוני של המילה אורי פורת היה בראשית דרכו הטלוויזיונית "טאבולה ראסה"

פתיחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלפי הגותי, מחשבתי ארוכת הטווח, ניווטי, ניהולי, ונימוקיי – העניקה לי ב- 1984 הזדמנות חשובה ומיידית לחבור בכל כוחי לאיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ולינוק משורשיו, ולהצטרף לשידורי הספורט הגדולים והחשובים הבינלאומיים, אלה שהמנכ"לים שקדמו לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג, מנכ"ל רשות השידור ה- 2 יצחק לבני ז"ל, ומנכ"ל רשות השידור ה- 3 יוסף "טומי" לפיד דחו אותם והתרחקו מהם כמו מאֵש. למשל, כל אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs) לרבות משחקי הגמר בכדורגל על גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות וקבוצות מחזיקות גביע שנערכו בתריסר השנים שבין 1972 ל- 1984 לא שודרו מעולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בעידן של דן שילון ואלכס גלעדי, למרות שניתנו לה כמו לרשתות הטלוויזיה האחרות ב- EBU בחינם אין כסף, ללא תמורות עלויות כספיות, ואם כן היה מדובר בתשלומים כספיים אפסיים. צריך להבין כאן שכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה ב- EBU ובראשם המנכ"לים של ה- BBC הבריטי הציבורי התייחסו בכובד ראש לאירועי הספורט הרלוונטיים הבינלאומיים ושיבצו אותם לאחר כבוד בלוח השידורים הציבורי שלהם. רק כאן במדינת ישראל נמנעו מלעשות כך שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור בטענה שהכדורגל הזה של אליפויות אירופה וגביעי אירופה הוא סטראוטיפ שידור ירוד למרות הביקוש העצום לו . לא ייאמן…? דווקא כן. זה היה המצב המגוחך והבלתי מתקבל על הדעת בטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב בואו של של אורי פורת לרשות השידור באפריל 1984 (הוא היה פרי מינויו של ראש הממשלה יצחק שמיר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שהעדיף אותו על פני המשך שירותו של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד מי שכיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979). מעניין שאותם שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור ראו ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מופת שידור ומודל לחיקוי. אולם משהגיעו הדברים ל- "חיקוי" שלנו בתחום שידורי הספורט, המנכ"לים ההם נסוגו. קוראי הבלוג צריכים להבין שה- BBC בשני ערוציו 1 BBC ו- 2 BBC שידר כבר בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה כ- % 15 / % 17 שידורי ספורט רלוואנטי. תוכניות ספורט מרהיבות ועשירות במידע ועתירות רייטינג שלו כמו ה- "GRANDSTAND" ו- "MATCH OF THE DAY" (השם הזה בתרגומו לעברית "משחק היום" היה מקור ההשראה שלי לקרוא לתוכנית הכדורגל במוצ"ש "משחק השבת") – הפכו לספינות הדגל של ה- BBC.

רשות השידור ההיא הייתה בשנים ההן של עשור ה- 70 במאה הקודמת חברה פעילה (Member active) בהגדרתה בשורות איגוד השידור האירופי (ה- EBU) אך למעשה דוֹמֶמֶת, עצלה, וחסרת מעש. אורי פורת סייע לי להתניע מחדש את הטורבינות. מן ההיבט הזה הוא היה בלתי נשכח עבורי. שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלו ב- 1984 ו- 1985 לא רק תנופה אלא גם היקף רחב. ביום רביעי – 30 במאי 1984, נערך באצטדיון "אולימפיקו" ברומא משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות, ליוורפול אלופת אנגליה נגד רומא אלופת איטליה. אירוע כדורגל בינלאומי ששודר ישיר ל- 80 מדינות ברחבי תבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר לי את מבצע השידור, אך ביקש לחסוך בהוצאות ויורם ארבל נשאר בבית, ושידר את המשחק ישיר ההוא מעמדת Off Tube מהאולפן בירושלים. רשת הטלוויזיה הציבורית של איטליה RAI שימשה כ- Host broadcaster של השידור. סיגנל השידור ה- Multilateral מרומא נפתח עבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union) בתשע וחמש דקות בערב, ובעיטת הפתיחה נקבעה לתשע ורבע. המשחק של יובנטוס – ליוורפול בלילה ההוא של יום רביעי – 30 במאי 1984 שימש תפנית חדה במכלול השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובחו"ל. החלה תקופה חדשה בטלוויזיה ישראלית הציבורית וברשות השידור. וגם בחטיבת הספורט. הניהול וההובלה שלי, הניווט, העריכה וההפקה, והשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית לרבות הכלכלה הטלוויזיונית הפכו למורכבים ומסובכים הרבה יותר מאשר בתקופת יוסף "טומי" לפיד ויצרו אתגרים נפלאים ואופציות חדשות. המטרה שלי הייתה לתקוע סיכה צבעונית בכל אתרי הספורט בארץ ובעולם. לא היה גבול לאמביציות השידור שלי, המקומיות והבינלאומיות. אולם אי אפשר היה להגשימן ללא סיועם הנחרץ עבורי של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. לא ניתן היה לפרוץ דרך בתנופה כזאת גם ללא אנשי טלוויזיה שצעדו לידי כברת דרך ארוכה מאוד כמו אורי לוי, אמנון ברקאי, יצחק גליקסברג, נסים קיוויתי, יורם ארבל, ומאוחר יותר גם ששי אפרתי וגם אמיר בר שלום, יגאל שמעוני, ויונתן "יוני" קנלר. חלפו מאז כמעט 34 שנים מאז אולם האנשים האלה נותרו בלתי נשכחים עבורי גם היום. בלתי אפשרי היה להעפיל לפסגה בלעדיהם.

טקסט מסמך : 30 במאי 1984. כותרת בעיתון "חדשות" (הוצאת עמוס שוקן) אודות השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין קבוצות רומא ו- ליוורפול ," המשחק הערב בטלוויזיה מהווה פריצת דרך". (באדיבות ארכיון "חדשות" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 30 במאי 1984. עיתון הפועלים "על המשמר" ביטאונה של מפ"ם מקדם את השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין רומא ל- ליוורפול. (באדיבות ארכיון "על המשמר").

החלטת המנכ"ל אורי פורת על השידור הישיר עוררה מחלוקת (קשה) בתוך חטיבת החדשות שנתבעה לקצר את מהדורת "מבט" שהתחילה בתשע ברבע שעה. מיכאל קרפין ורפיק חלבי עורכי "מבט" יצאו מדעתם מרוב קנאה וכעס. "מעולם לא קרה שמשחק כדורגל יקצר ויפריע לשידור 'מבט' ", אמרו לי שניהם בזעם. ברור שהשבתי להם מייד, "לא יקרה שום אסון אם "מבט" יקוצר פעם ו/או פעמיים, ואפילו שלוש בשנה ברבע שעה לטובת שידור ישיר של משחק כדורגל בינלאומי נחשב ברמה גבוהה, בו יש לציבור הצופים בישראל, כמו לצופי גוש ה- EBU, עניין רב", והוספתי, "תלמדו ממנהל החדשות שלכם יאיר שטרן שמסכים לדעתי ותומך ברעיון השידור הישיר במלואו". הטיעון הזה לִיבָּה את אֵש המחלוקת והרגיז את שניהם עוד יותר. יאיר שטרן נחשב בעיניהם ראשית דבר לחובב ספורט ולכֵן דעתו לא הייתה בדיוק מקובלת עליהם. כאילו עדותו איננה קְבִילָה. שאלת השידור הישיר המקיף הוחזרה שוב לשיקול דעתו של מנכ"ל רשות השידור. אורי פורת ז"ל שרצה להיות טוב עם כולם כבר כמעט התקפל והיה מוכן לוותר למיכאל קרפין ורפיק חלבי. "שָדֵר ישיר החל מהמחצית השנייה, מה אִכפת לך", ביקש ממני. לא הסכמתי. חברת "עֵלִית" נותנת החסות לשידור הישיר היוקרתי שכל המדינה ציפתה לוֹ, התייצבה בין וותרנותו של המנכ"ל לבין אינטרס השידור, והטילה ווטו על בקשתו של אורי פורת לאחר את תחילת השידור בגלל רוגזם של בכירי חטיבת החדשות. החסות של "עֵלִית" בת 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר ניתנה עבור שידור בהיקף מלא ולא קָטוּעַ. לבסוף הושגה פשרה. "מבט" קוצר בחמש דקות, והשידור הישיר של המשחק ליוורפול – רומא החל באיחור של עֶשֶר דקות. היה מזל גדול שלא הובעו שערים במשחק בטֶרֶם הכניסה לשידור הישיר. נמנעה בושה גדולה.

השַדָּר המוביל שלי יורם ארבל מומחה להגדרות קצרות וחסכן במילים, פתח את השידור הישיר ההוא (Off tube מהאולפן בירושלים בין ליוורפול לרומא על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בהצהרה דרמטית : "נכנסנו למשפחת העמים". לא היה איש שדמה לו בכישרונו ליצוֹר סלוגנים תקשורתיים בעת שידור ישיר. מייד אח"כ הוסיף, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מצטרפת ברגע זה ל- 52 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם המעבירות את המשחק בשידור ישיר לארצותיהן"המשחק הסתיים בתיקו אחת בתום 120 דקות משערים של פִיל נִיל מליוורפול ורוברטו פרוצו מרומא. שתי הקבוצות התייצבו לבעיטות הכרעה מ-11 מ'. השעה כבר הייתה קרוב לחצות. בתום בעיטות ההכרעה יהיה עלינו לשָדֵר את שמחת הניצחון של הזוכים ותוגת ההפסד של המובסים, ובסופן את טקס הענקת הגביע. לפתע חשתי ייסורי מצפּוּן משום שהשידור הישיר נמשך ונמשך. הרבה יותר מעבר למצופה. גזלתי ערב שלם מצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל שאינם אוהדי כדורגל. שוער ליוורפול בְּרוּס גְרוֹבֶּלָאר היה גיבור שלב ההכרעה. ליוורפול ניצחה בבעיטות11 מ' 2:4 וזכתה בגביע אירופה. השחקנים האנגליים הגישו אותו כאות הערכה למאמנם ג'וֹ פֵייגְן יורשו של בּוֹב פֵּייזְלִי בשעה ש – 27000 (עשרים ושבעה אֶלֶף) אוהדי ליוורפול הססגוניים חוגגים ביציעי האצטדיון הרומי בגרון ניחר ומעניקים תפאורה מושלמת להצגת כדורגל יפהפייה . העצירות המרהיבות של ברוס גרובלאר העניקו רגעי אושר לאוהדי ליוורפול וכסף ענק לקופת המועדון. אין זה סוֹד כי זכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות, התואר הבכיר ביותר בכדורגל האירופי למועדונים, איננה משמשת רק הצלחה ספורטיבית. הכדורגל חרג מזה זמן רב מהמונח הטריביאלי היָבֵש של "תרבות וספורט" והפך לביזנס כלכלי ענק. זכייה בגביע אירופה משמשת מייד מקדם שיווקי מצוין של מוצרי הקבוצה. בניהול כלכלי חכם תוכל אלופת אירופה לשווק ולמנף את הישגיה במרצ'נדייז, הגדלת ההכנסות מהסכמי זכויות שידורים, ומכירת כוכבים שלה שצברו מוניטין אך נמצאים בשלהֵי הקריירה.

למחרת השידור הישיר (יום חמישי – 31 במאי 1984) שתפס עֶרֶב שלם בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל פרצה מהומת תקשורת, בתוככי הטלוויזיה וגם בציבור. רבים תהו כיצד הרשה לעצמו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת להחרים עֶרֶב שלם רק למען ולטובת משחק כדורגל שישראל אפילו איננה נוטלת בו חלק. ידם של מבקרי העיתונות הכתובה בישראל השתוללה. כולם תקפו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ללא רַחֵם. אורי פורת פשוט הועלה על המוקד ונצלב מפני שהתיר לי לשָדֵר בערוץ מונופוליסטי חסר חלופה משחק כדורגל בינלאומי בשעה שכנראה חצי מכמות הצופים (נשים) על פי הנחת המבקרים כלל איננו מעוניין לצפות בו. אנשי חטיבת החדשות נעלבו והיה צריך לפַצות אותם. מנכ"ל רשות השידור ו- 16 מהבכירים ובראשם מנהל החטיבה יָאִיר שְטֶרְן, מִיכָאֵל קָרְפִּין, רָפִיק חַלָבִּי, שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל, יָעֵל חֵן ואחרים, מיהרו להתכנס בבית ההארחה בקריית ענבים כדי לקיים סימפוזיון האם שידורי ספורט דוחים שידורי חדשות. אורי פורת לא רק שלא וויתר על רעיון שיבוץ שידורים ישירים של אירועי ספורט רלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית, ודחיית מהדורות "מבט" לפי כך בהתאם אלא הורה אף לטפח אותם. סיכמנו כי רשות השידור תצטרף מעתה לחוזה השידורים ארוך הטווח שבין ה- EBU לבין UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), הצטרפות שתקנה לה את הזכות לשָדֵר ישיר את שני משחקי הגמר על גביעי אירופה למחזיקות גביע ואלופות בכדורגל, שהיו אמורים להיערך במאי 1985.

טקסט מסמך : 8 ביוני 1984. ביקורת טלוויזיה בעיתון "מעריב" נגד השידור הישיר בהיקף מלא ומילוי ערב שלם המיועד למשחק הכדורגל על גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות בין המועדונים רומא ו- ליוורפול ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (באדיבות העיתון "מעריב").

ראה גם "הארץ" מ- 31 במאי 1984. מנכ"ל רשות השידור נכנע ללחץ פנימי של עובדי חטיבת החדשות ומכנס פגישה של קבוצת עבודה בקיבוץ קריית ענבים בנושא האם שידור ישיר של משחק כדורגל חשוב ככל שיהיה דוחה את שידור מהדורת החדשות "מבט". 

החריפה מכולם הייתה מבקרת הטלוויזיה של העיתון "מעריב" הסופרת והמשוררת דליה רביקוביץ ז"ל. היא תקפה את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעט המושחזת שלה. אורי פורת היה עיתונאי בעברו בעיתון "ידיעות אחרונות" וגם יועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין. הוא היה אמור להיות בקי בתורת תקשורת המונים אך לפחות בתחילת כהונתו כמנכ"ל רשות השידור סבל מיחסי ציבור קלושים של עצמו. למרות תפקידו הרם הצטייר כיריב חלש למפקחים הציבוריים בוועד המנהל הבוחנים את שידורי הטלוויזיה הישראלית ורדיו "קול ישראל". בקושי חלף חודש מאז מינויו לתפקיד הרם במקומו של יוסף "טומי" לפיד וכבר מצא את עצמו מותקף ע"י המשוררת דליה רביקוביץ' מבקרת הרדיו והטלוויזיה של העיתון "מעריב". יוסף "טומי" לפיד היה מזכירו האישי של עזריאל קרליבך העיתונאי שמרד ב- "ידיעות אחרונות" ב- 1949 והיה מייסדו ועורכו הראשון של "מעריב". דליה רביקוביץ' לא הייתה משוחדת אך נטתה חסד ליוסף "טומי" לפיד שנטל פסק זמן מ- "מעריב" והיה במשך חמש שנים מנכ"ל רשות השידור. בתוך מאמר הביקורת של המשוררת הנודעת קוּבְּעוּ שני תצלומים, זאת של המנכ"ל החדש אורי פורת המגדירה את כניסתו לרשות השידור בטקסט מרשיע, "נכנס ספורט – יצאה תרבות", וזאת של המנכ"ל הישן טומי לפיד (חבר מערכת "מעריב" במשך שנים רבות לפני ואחרי היותו מנכ"ל רשות השידור) המתארת את פרישתו מרשות השידור בדברי שבח, "הוֹ – הימים הטובים". כך כתבה המשוררת דליה רביקוביץ' ב- 24  במאי 1984 בעיתון "מעריב" והעניקה כותרת "טלוויזיה צהובה" למאמר הביקורת שלה [16]. אורי פורת נתפס מראשית ימיו כמנכ"ל רשות שידור קל דעת שתומך בחטא שידורי ספורט.

טקסט מסמך : 24 במאי 1984. המשוררת דליה רביקוביץ' ז"ל מפרסמת בעיתון "מעריב" את ביקורת הטלוויזיה שלה לרעתו של מנכ"ל רשות השידור הנכנס אורי פורת ולטובתו של מנכ"ל רשות השידור היוצא יוסף "טומי" לפיד. כותרת הביקורת הייתה, "טלוויזיה צהובה". (באדיבות העיתון "מעריב").

בגוף מאמר הביקורת שלה ב- 24.5.1984 כתבה, כלהלן : "הצירוף תרבות וספורט הוא צירוף אדמיניסטרטיבי בלבד שאינו מעיד על קִרבה תוכנית. הנה בטלוויזיה למשל, כשנכנס ספורט יוצאת התרבות. העובדה שבראש רשות השידור עומד כיום מנכ"ל חניך הפרלמנט של ראשל"צ, משרה רוח חדשה לא רק על מִשדרֵי הטלוויזיה הכללית, אלא גורמת גם לכך שמשדרי הספורט חודרים שלא כדרך הטבע לתוכניות השידור של הטלוויזיה החינוכית. בשבוע שעבר נעשו שמות בלוח המִשדרים בגלל שידור ישיר של משחק כדורגל (ליוורפול אלופת אנגליה נגד נבחרת ישראל). אהבת הכדורגל של המנכ"ל שאינה יודעת גבולות זמן ותחומי שידור, מעידה שילדי ישראל זקוקים כיום לטריבון מחוץ למערכת שיגן על חיי התרבות שלהם. עם זאת אין רע בלי טוב, ככל שרמתה התרבותית של הטלוויזיה צונחת – עולה רמת הבידור. ואם לא רמת הבידור היא שעולה – לפחות כמות הבידור עולה. כמה מתוקים נראים כיום ימי טומי לפיד – ראובן ירון (יו"ר הוועד המנהל בתקופתו של יוסף "טומי" לפיד) בהשוואה למפעלים החדשים של הצוות המוזר אורי פורת – מיכה ינון". (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה : המשוררת דליה רביקוביץ' ז"ל (שלישית משמאל) בליל החתונה עם בעלה לשעבר יצחק לבני ז"ל (ראשון משמאל) מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. דליה רביקוביץ' הייתה רחוקה שנות אור משידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לדברי הביקורת שלה היה אפקט מצטבר. ב- 24 במאי היא הביסה בנקודות את אורי פורת המנכ"ל החדש של רשות השידור. (התמונה באדיבות יצחק לבני ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת הקשיב והאזין לי. הוא קיבל את טיעוניי ב- 1984 כי שידורי הספורט הרלוואנטיים הם נדבך חשוב בשידור הציבורי. בניגוד ליוסף "טומי" לפיד הוא דבק בדוקטרינת שידורי הספורט של מרבית המנכ"לים הניצבים בראש רשויות השידור ב- EBU, ובעיקר ביקש להידמות ל- BBC  הבריטי. בחמש השנים בין 1984 ל- 1989, התקופה בה שירת בתפקיד המנהל הכללי של השידור הציבורי (המונופוליסטי), שידרנו את הכדורגל הישראלי לפרטיו בכל המפעלים, משחקי הליגה הלאומית והגביע ומשחקי הנבחרת. שידרנו את משחקי הליגה הלאומית וגביע המדינה בכדורסל לרבות משחקי נבחרת ישראל בכדורסל. שידרנו את משחקי מכבי ת"א בגביעי אירופה, שידרנו את אליפויות ישראל בא"ק, שחייה, והתעמלות. שידרנו לראשונה את משחקי ווימבלדון בטניס , הצטרפנו לראשונה לחוזה השידור בין ה- EBU  ל- UEFA, שידרנו את האולימפיאדות וטורנירי הגמר של גביעי העולם בכדורגל.

בתקופתם של שני מנכ"לים של רשות השידור שקדמו לאורי פורת, יצחק לבני בשנים 1979- 1974 ויוסף "טומי" לפיד (1984- 1979), נעה כמות שידורי הספורט בין % 4.5  ל- % 6.1 מהסך הכללי. אורי פורת סייע לי להכפיל אותם. אף על פי כן היינו עדיין רחוקים מרחק רב משירות השידור הבריטי ה- BBC, זה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופתם של יצחק לבני ז"ל ו- יוסף "טומי" לפיד ז"ל כה רצתה להידמות אליו. בעשורים ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת שידר ה- BBC הציבורי בשני ערוצי הטלוויזיה הארציים שלו "1 BBC" ו- "2 BBC" קרוב ל- % 30 אירועי ספורט מהסך הכללי של כלל השידורים. החלוקה המתמטית הייתה כדלהלן : 1 BBC הביא לקהל הצופים שלוֹ % 13.5 שידורי ספורט מהסך הכללי, וְ- 2 BBC הקדיש % 15.5 מהזמן שלו לטובת שידורי הספורט. יִצְחָק לִבְנִי ויוסף "טומי" לפיד רצו בכל מאודם להִידמות ל- BBC הנערץ בתחומי הדרמה, התיאטרון, האומנות, המוזיקה, והתיעוד – אך נִרתעו ככל שהעניינים נגעו לשידורי הספורט. זה לא היו בדיוק בראש מאווייהם. מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת מי שהתמנה לתפקידו הרָם ב- 1 באפריל 1984 שינה את הגישה הזאת מקצה לקצה.

ב- 15 בינואר 1985 הענקתי ריאיון לגב' יעל אדמוני כתבת העיתון "דָבָר" בו הסברתי לה את השיפור שחל בהפקות הספורט מאז מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד. צעדנו במשעול חדש. הלכנו בדרך הנכונה אך עדיין לא היינו במיטבנו וטרם הגענו לפסגה.

טקסט מסמך : 15 בינואר 1985. עיתון "דבר". (באדיבות ארכיון "דבר" ואנשי אגף העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב) .

במארס 1985 אישרו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בגיבויו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת רשימה ארוכה של שידורי ספורט ישירים שנועדו לחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ויולי 1985 לרבות שידורים ישירים של משחקי המכבייה ה- 12 בין 15 ביולי 1985 ל- 25 ביולי 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התייצב בכל משקלו לימיני והבין כי השידור הציבורי בראשו ניצב מחויב לסיקור ישיר ורחב של אירועי הספורט הרלוואנטיים. המסמך הבא מ- 30 במארס 1985 מעיד על שינוי מהותי בכמות ואיכות תכנון והוצאה לפועל של משדרי הספורט הרלוואנטיים תחת ניהולי ופיקודי.

טקסט מסמך : 30 במארס 1985. (עמוד מס' 1 מתוך 2). סיכום פגישה שלי עם מ"מ מנהל הטלוויזיה הידראלית הציבורית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המאשרת (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת) את רשימת שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ו- יולי 198. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 במארס 1985 . (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2) . סיכום פגישה שלי עם מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המאשרת (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת) את רשימת שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ו- יולי 1985. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפה שנה. הגיע יום רביעי – 29 במאי 1985. יום חול רוטיני בשנה לא רגילה שאותו יורם ארבל וגם אנוכי לא נשכח כל חיינו. לעולם. אף פעם. קרה לוֹ אסון עיתונאי חסר תקדים, ללא פשר, ובלתי מובן בעֵת שידור ישיר שצבע אז את הרֶזוּמֶה שלוֹ בכתמים שחורים משחור. הטסתי אותו לבריסל כדי לשדר ישיר מהבירה הבלגית את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית. יורם ארבל ישב בערבו של היום ההוא בעמדת שידור נוחה שהוזמנה על ידי עבורו באִצטדיון "הייסל" בריסל והתכונן לשָדֵר ישיר לארץ את המעמד הנכבד והיוקרתי ביותר של הכדורגל האירופי ברמה של מועדונים. בטרם החל השידור הישיר קרה אסון נוראי באצטדיון "הייסל". במהומת אלוהים שנוצרה לאחר התנגשות בין אוהדים אנגליים ואיטלקים בתוך האִצטדיון נִסְפּוּ 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ומאות אחרים נפצעו. האסון התרחש לידו לא הרחק ממנו של יורם ארבל שישב כאמור בעמדת שידור נוחה ומאובזרת, אך הוא לא ידע דבר. לא ברור עד עצם היום הזה כיצד השַדָּר הישראלי הבכיר והמנוסה לא הצליח להבחין באסוֹן שהתרחש בתוך האִצטדיון קבל עם וכל אירופה דיברה עליו. אך בל אקדים את המאוחר.

ישראל הייתה שקועה בימים ההם של 1985 בבוץ הלבנוני. שני קצינים בכירים של צה"ל אל"מ אברהם חִידוֹ ורב סרן שאול זהבי נהרגו בהתפוצצות מטען צַד של החיזבאללה בצוֹר. זמן קצר אח"כ נהרגו 12 חיילי צה"ל ממכונית תופת לבנונית שהתפוצצה ליד משאית "ספארי". דו"ח מבקר המדינה בתחילת השנה חשף שורה של מעשים פליליים בוויסות מניות הבנקים. בעקבות החשיפה החליטה הכנסת על הקמת וועדת חקירה בראשות השופט משה בייסקי שתבדוק את חלקם של הבנקים בהתמוטטות המניות הבנקאיות. הסתיים משפט התביעה של אריק שרון שר המסחר והתעשייה נגד השבועון האמריקני "TIME". המושבעים קבעו שהעיתון פרסם אומנם דברים לא נכונים אך ללא כוונת זדון. עיתון עלה אז בישראל 270 שקלים ישנים. נגד אולסי פרי השחקן הנודע בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוגש כתב אישום על שימוש וסחר בהרואין . אולסי פרי הורשע בפשע סמים נתעב וכעבור זמן קצר עזב את ישראל. מאמן הכדורגל המצוין שלמה שרף זכה עם קבוצתו מכבי חיפה בפעם השנייה ברציפות באליפות המדינה בכדורגל.

ההמלצה להקים ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל נראתה מציאות רחוקה. היא לא הפריעה לרבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך ולחגוג את שלטון המונופול. תֶּזָת הניהול המרכזי ברשות השידור הציבורית קבעה חד וחלק : "אנחנו מומחי התוכן והשידור בישראל ורק אנחנו נקבע לכם מה אתם צריכים לראות בטלוויזיה ולא מה אתם רוצים ובמה אתם מבקשים לצפות". זהו עדיין ה- Issue המרכזי וההתלבטות הכי רצינית של השידור הציבורי בתחרות שלוֹ נגד השידור המסחרי. איזה ומהו התוכן המדויק שעל השידור הציבורי להציע ואֵלוּ מסרים עליו להפיק מול תכניו של השידור המסחרי. היכן עובר שביל הזהב הזה המאחד את הצורך והרצון לחבילת שידור אחת. אווירת מונופול הנצח "אני ואפסי עוד" שררה בעת ההיא ברשות השידור . המונופול יוצר תחושת הנאה ושיכרון כוח אך ברבות השנים גם גורם לניוון שרירים וסטגנציה של המחשבה. במובן מסוים הופך המונופול למחלה כמעט חשוכת מרפא. וועדת החינוך והתרבות של הכנסת המליצה לממשלה זה מכבר על תרופה חדשה. הקמת ערוץ טלוויזיה שני בישראל שלא במסגרת רשות השידור ואשר ימומן משידורי פרסומת מסחרית. התחרות היא נשמת אפה של כל רשת שידור באשר היא במדינה בת חורין. אורי פורת כבר מָשָל שנה ברשות השידור. הוא קיבל בברכה את השינויים הגדולים שערכתי בהיקף שידורי הספורט והעניק לי סיוע נדיב ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של כל ענפי הספורט הרלוואנטיים והאהובים על ציבור הצופים במדינת ישראל. אורי פורת אִפשֵר לי להיות העורך והמפיק הראשי שלהם במלוא מובן המשמעות של פונקציית התפקידים. הוא היה המנכ"ל הראשון ברשות השידור שהבין את הצורך להכין לוח עבודה ארוך טווח של שידורי הספורט, למרחק של שנים, וגם לממן אותם [1]. הוא העמיד לרשותי בעֵת השידורים הישירים הרבים את מאכסימום כוח האדם ואת הטכנולוגיה הטלוויזיונית הנדרשת להפקה, צילום, ושידור של אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים למשלם האגרה של רשות השידור.

[1]  שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק אז מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין. 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הַנֶטֶל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

אורי פורת היה המנכ"ל הראשון שסייע לי לחבר בצורה מסיבית בין הטכנולוגיה לתוכן. הוא הבין מייד שהעיתונאות המהירה והאיכותית בטלוויזיה מותנית בשימוש מושכל ונכון בטכנולוגיה מיידית. לא הייתי צריך להתווכח עמו על כל מצלמה, על כל כֶּבֶל קול, ו/או מכונת VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) להקלטה ועריכה של האירועים הספורטיביים המדוברים. תקופתו של יוסף "טומי" לפיד חלפה לבלי שוֹב. הגדרתי את פועלו, מעשיו, והחלטותיו של אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הציבורית בישראל בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984, כ- "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) הראשונה", מהפכת הטלוויזיה על שמו של גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' מרשת ABC . המהפכה החלה להניב פירות ראשונים. אורי פורת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שסבר והסכים עִמי כמי ששימש עורך ומנהל הספורט שלוֹ, כי משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע וטורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הם אובייקטים נבחרים ורלוואנטיים החייבים להיות בסַל תרבות הצפייה של משלם האגרה הישראלי ולכן חייבים לאכלס את לוח השידורים הישירים של הטלוויזיה הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ביקש לנהוג כמו עמיתיו המנכ"לים האחרים ב- EBU שהיו כבר מזמן על ה- List של חוזה הכדורגל UEFA – EBU (בין איגוד השידור האירופי וההתאחדות האירופית בכדורגל) . מדהים כמה הייתה שונה גישתו ותפישתו של אורי פורת את השידור הציבורי מאלו של קודמיו יוסף "טומי" לפיד ויצחק לבני. הוא הִימֵר בגדול על שיבוצם של שידורי הספורט הרלוואנטיים כמודל מצליח בשידור הציבורי, שידורי ספורט שהמנכ"לים של רשות השידור שקדמו לוֹ רחקוּ ממרביתם כמו מאֵש. היה זה אורי פורת שסייע לי בתקציבים ואמצעי שידור להפיק את תוכנית הספורט "משחק השבת" שהחל מאוקטובר 1984 יועדה באופן בלבדי לסיקור שיטתי מידי שבת של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). את "מבט ספורט" העתקנו לימי חמישי בשבוע. הפקת "משחק השבת" הייתה בכמה מובנים מהפכה בתוך מהפכה. לראשונה הקדשתי וייחדתי את התוכנית לסיקור מקיף של משחק הכדורגל בלבד. התוכנית העיתונאית החדשנית והחדשותית הגיעה לשיאה כבר בפעם הראשונה שלה "באוויר" וזכתה למחמאות מפני שלראשונה כוסו כל שמונת משחקי המחזור בכל אמצעי הצילום האלקטרוניים ומצלמות הפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה. אין זה סוד כי העיתונאות הטלוויזיונית נשענת על טכנולוגיה כמותית ואיכותית וגם מהירה ומיידית. לרוע המזל קיצוצים, עיוותים, וסכסוכי עבודה פנימיים בתוך הרשות וגם וויכוחים אין סוף במו"מ עם התאחדות הכדורגל על גובה זכויות השידורים – פגעה ופגמה בתוכנית השאפתנית לעתים באורח אנוש.

טקסט מסמך : 21 באוקטובר 1984. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 33 שנים. ביקורת טלוויזיה של העיתונאי מאיר שניצר בעיתון "חדשות" אודות התוכנית הראשונה של "משחק השבת" שלי שהחליפה את "מבט ספורט". לראשונה הענקתי את תפקיד הפרשן בתוכנית הראשונה של "משחק השבת" ההיא לשוער העבר המיתולוגי יעקב חודורוב ז"ל. (באדיבות העיתון "חדשות" ובאדיבות מו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

להתפתחות צילום משחק הכדורגל בארץ ובעולם היסטוריה ארוכה וציוני דרך רבים. מן ההיבט שלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך 22 שנה, 2002 – 1980, אלה הם שלושת החשובים ביותר : בניית מצלמת ה- Video הראשונה ושידור הטלוויזיה הישיר בהיסטוריה באולימפיאדת ברלין 1936, המצאת הפס המגנטי ב- 1956, ומציאת פתרון להקלטת תמונת ה- Video, והמצאת הילוך החוזר בשידורי הספורט (Replay Slow Motion) ב- 1961 ע"י Roone Arledge נשיא חטיבת הספורט המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC והמהנדס שלו Bob Trackinger. המצאת ההילוך החוזר האיטי בשידורי הספורט האריכה את חוויית הצפייה ברגעי השיא ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד. חלומו של כל מפיק טלוויזיה הוא לזכות בנתח טכנולוגי מרבי כדי להפוך את סחורת השידור שלו לפופולארית ואינטראקטיבית . מעין זיקת גומלין והשפעה הדדית בין המְשָדֵר לצופה הטלוויזיה. חלומה של כל רשת שידור היא להפיק רווח מהשילוב האינטראקטיבי הזה ולזכות בנתח צפייה גדול ככל האפשר. בחיבור האינטראקטיבי שנוצר נוטֶה צופה הטלוויזיה לא רק להעמיד את עצמו במקום שַדָּר הכדורגל, אלא שואף גם לתפוש את מקומו של שופט המשחק. החלומות האלה הם ברי הגשמה רק במקרים בהם ניתן להציב מינימום של מצלמות באִצטדיון צמודות למכשירי הקלטה נפרדים. אני מדבר מניסיוני האישי. המינימום הזה הוא מספר ערטילאי חסר הגדרה מדויקת ומבחינה מסוימת גם חסר סוף. הטכנולוגיה הטלוויזיונית היא האימא והאבא של העיתונאות הטלוויזיונית והדיווח המהיר והמיידי. החלום הגדול שלי היה להפוך את מצלמות "משחק השבת" למצלמות שופטות . במקרים מסוימים צלחה דרכי. ליגת ה- NFL בארה"ב הפכה ב- 1986 את המצלמות של הרשתות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS למצלמות שופטות על פי הן יישק דבר . זה אפשרי במצב של שימוש בטכנולוגיית צילום מֵירָבִּית וגם אחידה , ולאמריקנים כפי שידוע לא חסר ממון וגם לא אמצעי צילום. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הצילום כך דבֵק הכדורגל בעוד ועוד צופי טלוויזיה. מכאן הייתה קצרה הדרך של הוועדות המארגנות לתבוע תמלוגים עבור שידוריו. אך בעוד התפתחות כיסוי וצילום הכדורגל בטלוויזיה הייתה תהליך איטי, הדרגתי, ואבולוציוני, הרי שתשלומי הטלוויזיה עבור הזכות לשדרו היו מהפכניים, רבולוציוניים, וכבירים. באופן כמעט פרדוקסאלי נוצרה קורלאציה מתמטית בין האֶבולוציה של הצילום לבין הרֶבולוציה של הזיכיון לצלם אותו ולהפיצו ברבים.

32 משחקי גביע העולם בכדורגל של אנגליה 1966 הוענקו לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות בעבור חופן דולרים מעטים, רק 1.000000 (מיליון אחד). כעבור 36 שנה במונדיאל של יפן/קוריאה 2002 הֵן נדרשו לשלם עבור אותן זכויות השידור פי אלף יותר סך של 1.000000000 (מיליארד) דולר. תמורת המונדיאל של גרמניה 2006 שילמו רשתות הטלוויזיה בעולם תוספת של עוד % 25. הסכום האמיר ל- 1.250000000 (מיליארד ורבע) דול . מדובר בביזנס סנסציוני. רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC יחדיו עם ITV רשת הטלוויזיה המסחרית הבריטית היו הראשונות ב- 1966 שהפכו באמצעות הטכנולוגיה הטלוויזיונית המיידית את העולם לבית קולנוע גלובאלי. השידורים הישירים של מונדיאל אנגליה 1966 הללו נישאו על גבי לווייני תקשורת ונחתו כמעט בכל פינה על הגלובוס. במובן הזה היו ה- BBC ו- ITV במידה רבה Pioneers. היה זה בעיקר ה- BBC שביצע את קפיצת הדרך הגדולה ביותר באבולוציה של השידור הטלוויזיוני הבינלאומי והיה חלוץ ראשון שהעניק במונדיאל אנגליה 1966 ל- 600.000000 (שש מאות מיליון) צופים בעולם את הנאת הצפייה ואת הזכות לכל צופה בסלון ביתו לבַקֵר את השַדָּר ולקַלֵל את השופט. הטכנולוגיה הטלוויזיונית הפנטסטית נתנה בסופו של דבר ל- FIFA את הלגיטימציה לדרוש תמלוגים עבור השידורים.

אפילו שערו השנוי במחלוקת של גֶ'פְרִי "גֶ'ף" הֶרְסְט (Geoffrey “Jeff” Hurst) חלוץ נבחרת אנגליה שהובקע בדקה ה- 100 במשחק הגמר בו גברה אנגליה על מערב גרמניה 2:4  ב- 30 ביולי 1966 והביא לזכייתה היחידה של אנגליה עד כה בגביע העולם, לא הֵעיב על הצלחת ההפקה הענקית ההיסטורית של ה- BBC. כזכור לא הצליחו מצלמות ה- BBC להוכיח מעולם האם הכדור של גֶ'ף הֶרְסְט עבר במלוא היקפו את קו השער והאם היה חוקי וכשר למהדרין. בכך שללו מצופה הטלוויזיה את זכותו האינטראקטיבית להיות שופט המשחק. אף על פי כן הייתה ההפקה הבריטית הצלחה מרשימה וכבירה. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הצליחו שתי רשתות הטלוויזיה הבריטית ה- BBC ו- ITV במשותף להציב 8 ניידות שידור ו- 45 מצלמות אלקטרוניות בשמונה מגרשים שונים , לרבות שימוש במערכת Replay מסודרת, ומצאו פתרונות טכנולוגיים להעברת סיגנל השידור מכל עיר ואִצטדיון באנגליה לעבר רחבי תבל. ואומנם ה- BBC ו- ITV שידרו ישיר ב- Video את כל 32 משחקי הטורניר. ה- BBC  בראשות המפיק – בימאי הראשי שלו אלק וויקס (Alec Weeks) היווה מורה דרך לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שבאו אחריו, מכסיקו 1970, גרמניה 1974, ארגנטינה 1978, איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – אלה ששימשו Host broadcaster של המונדיאלים הבאים אחרי 1966. ב- 22 ביוני 1986 הבקיע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במונדיאל של מכסיקו 86' שער ביד נגד אנגליה. השער אושר ע"י השופט הטוניסאי עַלִי בֵּנָאסֶר (Ali Bennaceur) שלא הבחין במעשה הרמייה אך 15 מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO שהוצבו באִצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" עשו זאת במקומו וחשפו את מעשה המִרְמָה. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הכניע בידו את השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton) ואת שופט המשחק עַלִי בֵּנָאסֶר ושני קווניו יולואה מוריירה (B. Ulloa Morera) מקוסטה ריקה ובוריס דוטצ'ב (Boris Dotschev) מבולגריה, אך לא את המצלמות הטלוויזיה של קבוצת TELEMEXICO. עדות נוספת להתפתחות מעוררת כבוד של צילום הכדורגל בטלוויזיה . הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. בתום המשחק המציא דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניסוח תיאולוגי בו כינה את השער השִקרי שלוֹ "יד האלוהים". הוא היה הכדורגלן הטוב בעולם בעת ההיא ולמרות מעשה הרמייה לא איבד את חִינוֹ ואת הפופולאריות שלו.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ענייה מִידַי בראשיתה מלסַקֵר את הכדורגל בארץ בצורה מקיפה. דן שילון היה אומנם Pioneer והקים את "מבט ספורט" בסופה של 1968 מכלום, אך צילומי הכדורגל בתקופתו נעשו רק במצלמות פילם וחלק גדול ממשחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) כלל לא צולם. במשחקים שכן צולמו הוקצבה לכל מצלמה 20 דקות בלבד (800 רגל) של חומר צילום למשחק שנמשך 90 דקות. מכאן מובנת הסיבה מדוע כל כך הרבה שערים שהובקעו במשך השנים פוספסו ע"י צלמי הטלוויזיה הישראלית ולא תועדו מעולם. "מבט ספורט" היה מסמך טלוויזיה חלקי. גידם וקטוע. בתוך האבולוציה הזאת עשה מוטי קירשנבאום ב- 1993 משהתמנה למנכ"ל רשות השידור את קפיצת הדרך הגדולה ביותר למען כיסוי הכדורגל בישראל . בעונת 1994 – 1993 הוא העמיד מידֵי שבת לרשותי את מירב האמצעים הטכנולוגיים של הטלוויזיה הציבורית לכיסוי משחקי הליגה הלאומית. בפעם הראשונה מזה רבע מאה של שנים מאז נוסד ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ב- 1968, צולמו באותה עונה הארוכה ביותר בתולדות הליגה הלאומית בארץ כל 273 המשחקים ב- Video. לכן כיניתי את עונת הכדורגל ההיא של  1994- 1993 כ- "עונת הזהב" של מחלקת הספורט בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא הייתה כזו. "משחק השבת" הפך למסמך עיתונאי דוקומנטארי שלם. רייטינג הצפייה הרקיע שחקים ועמד מידֵי מוצ"ש על  % 45. לרוע מזלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, קָם באותה שנה ערוץ 2 על רגליו. הוא לטש עיניים וחמד מייד את סחורת השידור הפופולארית. בצדק. ערוץ 2 שילם להתאחדות פי שניים יותר כסף וזכה בבכורה. השאר היסטוריה שמפורטת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי המונה 10000 / רבבה עמודים וקרוי, "הכדורגל סמן ימני", הדן גם במאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם". קידמתי בברכה רבה את חילופי המנכ"לים באפריל 1984. התייצבותו של אורי פורת בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל במקומו של יוסף "טומי" לפיד הייתה על פי הבנתי תפנית חשובה בתחום הטלוויזיה הנוגע לי : הפקה ועריכה של שידורי הספורט. אורי פורת היה מנקודת מבטי, "האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון".

חודשים אפריל, מאי, יוני, ויולי ב- 1985 היו גדושים כאמור בשידורי ספורט ישירים בארץ ומהעולם – בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי. מחלקת הספורט בהנהגתי עבדה מסביב לשעון. התקופה הזאת כללה את סִדְרַת משחקי הגמר סל הדרמטית בין מכבי ת"א לקבוצת הפועל ת"א שנערכו בהיכל הספורט היד אליהו. הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון, אך במשחק השני הורחק שחקנה מַיִיק לָארְגִי יחד עם מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי ממכבי ת"א בשל תגרה מכוערת ביניהם. זאת לא הייתה הרחקת שוות כוחות מפני שמשקלו הסגולי של מַיִיק לָארְגִי בקבוצת הפועל ת"א עלה לאין ערוך על זה של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א. ללא מַיִיק לָארְגִי הפסידה הפועל ת"א במשחק השני וגם בשלישי, והפסידה שוב את האליפות למכבי ת"א. שידרנו ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואח"כ את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בו הביסה מכבי ת"א את מכבי חיפה 81:121. שידרנו ישיר גם את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל באִצטדיון ר"ג, בו ניצחה בית"ר ירושלים עם מאמנה דוד "דוביד" שוויצר ז"ל את מכבי חיפה 0:1 משער של אלי אוחנה. אח"כ בחודש יוני של 1985 שידרנו ישיר את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה אותה שנה בגרמניה בהשתתפות נבחרת ישראל. בתחילת חודש יולי שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לנשים וגברים באליפות הטניס של ווימבלדון, וכמובן את ניצחונה המזהיר של הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה בשבת – 6 ביולי 1985 על האמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט במשחק הגמר לנשים בווימבלדון, ולמחרת ביום ראשון – 7 ביולי 1985, את זה של הנער הגרמני בּוֹרִיס בֶּקֶר בן ה- 17 שגבר על הדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן במשחק הגמר לגברים. כמה ימים אח"כ החלו שידורי תחרויות המכבייה ה- 12 שכוסו שוב ע"י מחלקת הספורט. הפכתי בעזרתו של אורי פורת את מקבץ שידורי הספורט הישירים הללו בתקופה הזאת של השנה לתופעה מחזורית . מידֵי שנה. אל הגודש הזה צריך להזכיר נוספו שלוש תוכניות הספורט השבועיות הקבועות, "משחק השבת", "משחק השבוע", ו- "מבט ספורט". ריבוי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בחודשים מאי, יוני, ויולי של שנת 1987 על סיגנל טלוויזיה בודד עליו מנויים גם שידורי הטלוויזיה בשפה הערבית ושידורי הטלוויזיה החינוכית – לימודית הולידו ביקורות שליליות. השידור הישיר של משחק הגמר בטניס לגברים – יחידים באליפות ווימבלדון בין הנער הגרמני בוריס בקר לדרום אפריקני קווין קארן ביום ראשון – 7 ביולי 1985 הופסק פעם אחת למשך חצי שעה בחמש אחר הצהריים לצורך שידור "ערב חדש" של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית ונקטע פעם שנייה בשבע בערב ממש לפני סיומו ע"י הטלוויזיה בשפה הערבית. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. הוא הורה באופן אישי לקטוע את השידור הישיר בשיאו הדרמטי בטרם ניצחונו המזהיר של בוריס בקר לטובת שידורי החדשות בשפה הערבית . באותה השנייה של גדיעת השידור הישיר של משחק הגמר של ווימבלדון בטניס לגברים יחידים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבע בערב, עברו מאות אלפי צופי טלוויזיה ישראליים נרגזים וכועסים לצפות בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ששידרה את אותו האירוע באין מפריע ועד תומו . מייד נזרק רֶפֶש מעֵטָם של כמה עיתונאים שלא חסכו בדברי קלס ועלבון כלפי השידור הציבורי הישראלי – מחד, ומאידך חלקו הלל ושבח למלך חוסיין ולרשת הטלוויזיה הירדנית שלו [2] .

טקסט מסמכים : 8 ביולי 1985. הטפת מוּסָר וביקורת טלוויזיה שלילית בעיתונים "חדשות" ו- "הארץ" בגין קטיעת השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר לגברים יחידים על אליפות ווימבלדון בטניס בין הגרמני בוריס בקר לדרום אפריקני קווין קארן בשעה 19.00. מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל קטע את השידור הישיר דקות ספורות לפני סיומו לטובת שידור מהדורת חדשות בשפה העַרָבִית. (באדיבות "חדשות", "הארץ", "מעריב").

לא פלא שצברתי לעצמי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים כל כך הרבה קנאים ומתנגדים נוכח כמות ומִצבּוֹר גדול חסר תקדים של שידורי הספורט האלו. עכשיו ניצבו בשער שתי משימות עיתונאיות יוקרתיות חדשות נוספות – שני שידורים ישירים נוספים של  משחקי הגמר האירופיים בכדורגל לקבוצות מחזיקות גביע ואלופות שעמדו להיערך בחודש מאי 1985 בשתי ערים באירופה, ב- רוטרדם ההולנדית ו- בריסל הבלגית. על נסים קיוויתי הטלתי לשָדֵר את משחק הגמר לקבוצות מחזיקות גביע בין אֶוֶורְטוֹן (EVERTON) האנגלית לרָאפִּיד וִוינָה האוסטרית שעמד להיערך ביום רביעי – 16 במאי 1985 בעיר ההולנדית רוטרדם. אֶוֶורְטוֹן ניצחה 1:3 והשידור הישיר הזה עבר בשלום . את המשחק הבכיר והחשוב מבין השניים ליוורפול – יובנטוס בבריסל, ייעדתי ליורם ארבל. שני מבצעי שידור לא מסובכים להפקה אך בלתי אפשריים לשידורים ישירים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האיש שקדם לאורי פורת ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד היה היחיד מבין עשרות המנכ"לים האחרים ב- EBU  שנמנע באדיקות במשך חמש שנות כהונתו להציב את שידורי הכדורגל הישירים של משחקי הגמר גביעי אירופה בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית בישראל. נקל להבין לכן איזה שינוי דרמטי חוללה הופעתו של אורי פורת בשמי רשות השידור באפריל 1984. הייתה לו השפעה עלי ולי עליו במסגרת אחריותי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נקשרה בינינו ידידות מקצועית איתנה.

טקסט מסמך : 13 באפריל 1985. הבקשה שלי המופנית למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן) להטסת נסים קיוויתי ויורם ארבל למשימות השידורים הישירים שלהם בחודש מאי 1985 מעידה על ה- היררכיה והביקורת הקפדנית, כלכלית, כספית, ותְּכָנִית, הנוגעת למבצעי השידור המקומיים והבינלאומיים שבאחריותי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלופת אנגליה לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והקהל הקנאי של ה- KOP היו מוכרים היטב בישראל . משחקיה של ליוורפול כאובייקט שידור נבחר של ה- BBC, שודרו שוב ושוב בתוכנית הספורט שלנו "משחק השבוע". יוּבֶנְטוּס (Juventus) הייתה ידועה פחות. היא לא הייתה מוכרת לציבור . הכדורגל האיטלקי לא ידע לשָוֵוק את עצמו. ב- 1985 טרם שידרנו דבר מהליגה האיטלקית הנפלאה לעומת שידורים אין סְפור של הכדורגל האנגלי המסקרן שזכויות השידורים שלוֹ היו בלעדיות שלנו. אפילו מִישֶל פְּלָאטִינִי שחקן החיזוק הצרפתי הנערץ של יובנטוס היה כמעט עלום שֵם בישראל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הציע לי שוב לשָדֵר את שני משחקי הצמרת האלו Off Tube מהאולפן בירושלים כדי לחסוך בעלויות בשידורים, כפי שעשינו אשתקד במשחק הגמר ליוורפול – רומא. בכך דמה בתחילה ליוסף "טומי" לפיד. הוא עשה כל מאמץ לשמור על כל דולר בקופת רשות השידור. המנכ"ל ראה בשני השידורים האלה בתחילה מטרות נקודתיות ולא טורניר מתמשך. סירבתי. הסברתי למנכ"ל שאני רואה את עמדת השידור באִצטדיון לא רק כנשקו היעיל וההכרחי של השַדָּר אלא גם האחרוֹן שלוֹ. כפי שאנחנו משדרים אירועי ספורט בארץ מעמדות שידור בלבד ממגרשי הכדורגל, היכלי הכדורסל, הטניס, בריכת השחייה, ואִצטדיון הא"ק, כך עלינו לפעול גם בשידורי חו"ל. אורי פורת השתכנע. נסים קיוויתי ויורם ארבל טסו לאירופה.

טקסט תמונה : 23 בנובמבר 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. נִסִים קִיוִויתִּי (מימין, אז בן 60) ויוֹרָם אָרְבֵּל (משמאל, אז בן 44) מתארחים בביתי בירושלים ב- 23 בנובמבר 1986. רעייתי ואני חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60. שניהם היו שדרי ספורט דגולים. מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול איתן וחזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה. (תיעוד וצילום יעל תג'ר – אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נספחים :

[1] שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין. 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הנטל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

[2] הטלוויזיה הירדנית JTV הייתה חברה פעילה כמונו באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

[3] הערה : האינפורמציה הזאת הובאה לידיעתי ע"י מר מִיק מִישֶלְס, קצין העיתונות והמדיה במשחק מטעם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית).

[4] ראה נספח : מסמך – E Mail שנשלח אלי ב- 4 באוגוסט 2005 ע"י הבלגי מר מִיק מִישֶלְס (Mick Michels).

[5] ראה נספח : מסמך – E Mail  שנשלח אלי ב- 22 במארס 2006 ע"י קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini).

[6] ראה נספח : עיתון "הָאָרֶץ"  בעמוד ראשון  מ- 30  במאי 1985.

[7] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף הספורט  מ- 31 במאי 1985.

[8] ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של גב' דוֹרִית גֶפֶן  בעיתון "על המשמר"  מ- 6 ביוני 1985.

[9] ראה נספח : מאמר ביקורת  טלוויזיה של טֶדִי פְרוֹיְס בעיתון "דבר" מ- 2  ביוני  1985.

[10] ראה נספח : ספרו של סבאסטיאן קו, "MORE THAN A GAME – SPORT IN OUR TIME"

אסון "הֵיְיסֶל" 1985 (ב'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור משחק כדורגל בטלוויזיה (חלק שני). בקטע הזה של עיתונאות טלוויזיונית יורם ארבל כשל לחלוטין. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המשך של הפוסט הקודם אסון "הייסל" 1985 (חלק א') : השתלטות חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית על אירועי הכדורגל הרלוואנטיים באירופה החלה בשנים 1984 ו- 1985. מנהל חטיבת החדשות ב- 1984 ו- 1985 היה יאיר שטרן. מנהל הטלוויזיה ב- 1984 ו- 1985 היה טוביה סער. לתפקיד מ"מ של טוביה סער שסיים את תפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפברואר 1985 נבחר יוסף בר-אל. בספטמבר 1985 הודח יוסף בר-אל מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמקומו התמנה למ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר אלוני. באפריל 1986 נבחר חיים יבין למנהל הטלוויזיה הקבוע. הוא כיהן בתפקידו זה עד נובמבר 1989 והוחלף ע"י נסים משעל. נסים משעל שימש מ"מ מנהל הטלוויזיה עד יולי 1990 והודח במכרז ע"י הנבחר החדש יוסף בר-אל. אורי פורת כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו מ- 1 באפריל 1984 עד 12 באפריל 1989. במקומו לתפקיד הרם התמנה אריה מקל .

2. מפולת עיתונאית טלוויזיונית שלנו בלתי מתקבלת על הדעת בליל יום רביעי ההוא של 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל.

ביום שני – 27 במאי 1985, יומיים לפני משחק הגמר שלחתי את יורם ארבל לבריסל לשָדֵר ישיר את משחק הגמר על גביע אירופה בכדורגל בין אלופת איטליה יובנטוס לבין ליוורפול אלופת אנגליה. "יורם אתה נוסע למשימת השידור שלך 48 שעות לפני שהיא מתחילה. יש לך המון זמן להתכונן לשידור החשוב וגם לנוח לקראתו", אמרתי לו בשיחת טלפון לביתו בפתח תקווה , והוספתי, "אני בעצמי אנהל את השידור הישיר מעמדת הפיקוד והבקרה שלי באולפן B שלנו בירושלים. מאחל לך דרך צלחה. זכור להיות בעמדת השידור לא יאוחר משבע בערב , כך נוכל לעשות בניחותא את בדיקות התקשורת ההכרחיות על קו שידור ה- 4W בין אִצטדיון "הייסל" בבריסל לבין האולפן בירושלים". הצטרפנו באמת למשפחת העמים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה לשדר ישיר ב- 29 במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל את אחד מאירועי הכדורגל הבינלאומיים החשובים, המסקרנים, והיוקרתיים ביותר של השנה לצִדן של כ- 60 רשתות טלוויזיה נוספות בתבל. לא שיערתי בנפשי שדווקא שָם בבלגיה בעת השידור הישיר של אירוע ספורט אירופי מסורתי ופופולארי, רָב רייטינג, וכל כך נצפה וחשוב שאורי פורת התיר לי לראשונה לשָדְרוֹ מעמדת שידור באִצטדיון (% 75 רייטינג בערוץ טלוויזיה היחיד והמונופוליסטי של ישראל בימים ההם) – תתפתח קטסטרופה עיתונאית שלא ידענו כמותה עד אז. הגדולה ביותר שהתחוללה אי פעם בכל הזמנים בתולדות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הבלגיות, BRT הממלכתית (משדרת בשפה הפלמית) ו- RTBF המסחרית (משדרת בשפה הצרפתית) שימשו כ- Host broadcaster משותף של המשחק והעניקו להפקת שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול (Juventus vs.Liverpool) תשומת לב רבה. יוקרתן המקצועית עמדה במבחן גדול, באירופה וגם בבלגיה עצמה. למרות ההפקה המשותפת זה היה שידור תחרותי פנים בלגי בין שתי רשתות הטלוויזיה הארציות של BRT ו- RTBF ששידרו כל אחת בנפרד את המשחק לצופיהן. השַדָּר רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) שידר ישיר את המשחק ל- BRT בשפה הפלמית ועמיתו אַרְסֶן וֵוילָאן (Arsene Vaillant) שידר את המשחק בשפה הצרפתית ברשת הטלוויזיה RTBF. מנהלי מחלקות הספורט של BRT הציבורית הבלגית ו- המסחרית הבלגית RTBF מר Wim De Gruyter ומר Marc Jeuniau פעלו ביניהם בשיתוף פעולה והסכמה והציבו באצטדיון 8 מצלמות ו- 5 יחידות VTR של הילוכים חוזרים בימאי ניידת השידור היה פִילִיפּ לוֹמִבָּארְדְס (Philippe Lombaerts). שתי הרשתות BRT ו- RTBF מיסדו כ- 45 עמדות שידור עבור ה- EBU (איגוד השידור המערב אירופי) באִצטדיון "הייסל" בבריסל, 12 עמדות שידור הוכנו בעבור רשתות הטלוויזיה של OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי), ועוד 15 עמדות שידור נבנו למען רשתות טלוויזיה בינלאומיות אחרות מכל רחבי העולם שביקשו להצטרף לחגיגת השידור הישיר של אחד מאירועי הכדורגל היוקרתיים והמבוקשים ביותר. סיגנל השידור הבינלאומי נפתח בתשע וחמש דקות בעֶרֶב על פי שעון ישראל והקדים בעֶשֶר דקות כמקובל את בעיטת הפתיחה. שעון הקיץ של ישראל הקדים בשעה את שעון אירופה. המשחק היה אמור להתחיל בתשע ורבע בישראל ובשמונה ורבע באירופה. משום מה בעיטת הפתיחה התעכבה.

שידור "מבט" הוקדם בהוראת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ובעצם שימש מנקודת מבטי כמעין Promo (קדימון) לקראת אחת מהצגות הכדורגל הגדולות והחשובות בתבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עמד בדיבורו. "הביקורות מבית ומחוץ לא יכופפו אותי", הבטיח לי והדגיש את הביקורות מבית. רבים מאנשי חטיבת החדשות לא אהבו את מהלכי הספורט שלוֹ ושלי. "שידורי הספורט השתלטו על רוממה", לִחששוּ מעבר לכל פינה בבניין. הם ממש לא הזיזו לי.

ישבתי נינוח בחדר הבקרה של אולפן ב' בבניין ברוממה היכל הקודש של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. רוחו של אורי פורת שרתה יחד עִמִי שָם. אינני מפריז ולא מגזים בתחושותיי. נותרו בידי עוד כמה דקות כדי לצלצל אליו הביתה לראשון לציון ולדווח לו שקו השידור ה- 4W (ארבע גידי) פועל כהלכה מאִצטדיון "הייסל" בבריסל ומגיע צלול לאולפן הבקרה שלי בירושלים, וגם השדר שלנו יורם ארבל יושב בבִטְחָה בעמדת השידור המאובזרת והמוזמנת שלנו באצטדיון "הייסל", וכי סיגנל התמונה ה- Multilateral שמפיץ המרכז הטכני של ה- EBU בג'נבה מגיע באיכות טובה ל- Master Control המרכזי שלנו בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים ולאולפן ב' וחדר הפיקוד שלי הסמוך ל- מאסטר קונטרול. הייתי דרוך אך שקט ושָלֵו לחלוטין. יוסף בר-אל שימש זה מכבר ב- 29 במאי 1985 מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יאיר שטרן היה מנהל חטיבת החדשות. יחסי הכוחות בהנהלה היו ברורים. ידעתי עכשיו שאיש לא יעֵז לפגוע עוד בשידורי הספורט מפני שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת מְסוֹכֵך עלי. בשמונה בערב סגרתי את הקצוות האחרונים של השידור הישיר. התחלתי לנַהֵל אותו. התחברתי לקו שידור ה- 4W (קו שידור ארבע גידי המכונה בשפה האנגלית Four Wire) של המשחק כשאני עטור סביבי בסוללת הטלפונים ארצית ובינלאומית ההכרחית לניהול שידור טלוויזיה בינלאומי מהסוג הזה "מול" יורם ארבל שישב בצד השני של הקַו בעמדת השידור באִצטדיון "הֵייסֶל" (Heysel) בבריסל . הכל היה תקין וערוך לקראת ביצוע המשימה. בתשע ועשר דקות בערב שידֵר נסים קיוויתי מנחה השידור באולפן הספורט בירושלים את טקסט הפתיחה, ונתן את האוֹת : "אנחנו עוברים עכשיו בשידור ישיר אל יורם ארבל הממתין לנו בעמדת השידור ב- "הייסל". המתנתי שנייה ואז לחצתי על ה- Talk back של קו השידור ה- 4W של יורם ארבל (טכנולוגיית תקשורת המאפשרת לי להעביר הוראות לשַדָּר מבלי שקולי יישמע בבתי הצופים), והודעתי לוֹ, "יורם ארבל השידור שלך, בהצלחה". חמש המילים הללו הן Cue וצופן הקוֹד בתקשורת בינינו בהן השַדָּר יודע בוודאות של % 100 כי הוא נמצא On air (ב- "אוויר"), תמו שיחות התיאום, וכי עכשיו הוא רשאי להתחיל ממקום מושבו הרחק מכאן את השידור הישיר למען צופי הטלוויזיה במדינת ישראל. מעתה כל מילה שלו תגיע לכל בית בארץ.

טקסט תמונה : 29 במאי 1985. שמונה בערב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני יותר מ- 32 שנים. בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת ברוממה בירושלים. אני ניצב בדלת הכניסה המובילה לחדר הבקרה של אולפן ב', היכל הקודש של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. דקות ספורות ממש לפני תחילת השידור הישיר של יורם ארבל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית וליוורפול האנגלית ב- 29  במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" בבריסל. בחלום הטלוויזיוני הכי שחור שלי לא תיארתי שמבצע השידור הישיר הזה מאצטדיון "הייסל" בבריסל יהפוך ל- "פלופ" טלוויזיוני, לסיוט לילי. נכשלתי כמנווט בביצוע משימת השידור. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

השידור הישיר החל. אך לא המשחק. הצילומים של ה- Host broadcaster הבלגי RTBF ו- BRT היו פסטוראליים ומקובלים, ולא סיפרו דבר על גודל הטרגדיה שהתרחשה באצטדיון "הֵיְיסֶל" (HEYSEL) בו נמחצו למוות 39 אוהדי כדורגל איטלקיים שברחו מאימת אוהדי לִיוֶורְפּוּל הפראיים וגסי רוח. יתירה מזאת : חיש מהר התברר כי אלפי אוהדי הכדורגל הבריטיים האלה שהגיעו לבריסל לצפות במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופת לִיוֶורְפּוּל – יוּבֶנְטוּס הם שיכורים מוּעַדים, שטופי בירה, ועדָת "קילרים" שמוכנים לטבוח באוהדי הכדורגל של יוּבֶנְטוּס. גם שידור הפתיחה של יורם ארבל מ- "הֵיְיסֶל" היה נינוח, רגוע, ושלו. השדר שלי לא רמז במאום על הטרגדיה שהתחוללה באצטדיון רק לפני כשעה קלה. יוֹרָם אָרְבֵּל היה שאנן לחלוטין. לא חשדתי בו בכלום בשעה ששחקני שתי הקבוצות נראו עדיין מתאמנים ומתחממים על כַּר הַדֶשֶא מעבר למועד שריקת הפתיחה של המשחק שבוששה לבוא. הדקות נקפו ושום דבר לא קרה . דבר חַרִיג ובלתי מקובל באִרגון האירופי הקפדני והמדויק. עליתי על קו השידור ה- 4W ושאלתי את השדר שלי ב- "הֵיְיסֶל" : "יורם מדוע בעיטת הפתיחה מתעכבת…? מוכרח לקרות משהו מאוד חמור אם אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה המשודר ישיר ע"י כ- 70 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם איננו מתחיל בזמן…!". יורם ארבל שישב בעמדת שידור באִצטדיון "הֵיְיסֶל" לא ידע להסביר לי את פשר העיכוב התמוה. הוא המשיך לשָדֵר את הכנות שחקני שתי הקבוצות של ליוורפול ויובנטוס מתאמנים ובועטים באין ספור כדורים על כר הדשא שוב ושוב אחד לשני כאילו לא היה מאום. כאילו לא קרה דבר. השידור הישיר הפך למשעמם. החלטתי בעמדת הפיקוד שלי באולפן הבקרה לנטוש לזמן קצר את השידור הישיר מבריסל כדי להקל על יוֹרָם אָרְבֵּל שהיה במצוקה ולהעבירו בחזרה למגיש נִסִים קִיוִויתִּי שישב באולפן בירושלים. הרצנו שוב לצופים את קטעי ה- Highlights של המשחקים הקודמים במפעל ודרכן של שתי הקבוצות ליוורפול ויובנטוס אל משחק הגמר. יורם ארבל התאושש בינתיים בעמדת השידור בבריסל. בעוד קטעי ה- Highlights רצים במהירות על המסך ביקשתי מממנו באמצעות ה- Talk back של קו השידור ה- 4W לברר מדוע המשחק איננו מתחיל. השידור חזר לבריסל אך לשַדָּר שלי לא הייתה תשובה. חלפה כבר שלושת רבעי שעה והמשחק טרם החל. יצאתי מדעתי בעמדת ניהול השידור בירושלים. האצתי בו לבַרֵר מדוע יש איחור כה רב. השידור של יוֹרָם אָרְבֵּל הפך לבלתי רלוואנטי. אפילו לשַדָּר מקורי בניסוח טקסטים בשידורים ישירים כמוהו נגמרו המילים. מה כבר היה לוֹ לשָדֵר ולהוסיף על שחקני שתי הקבוצות המתחממים במגרש שעה ארוכה מבלי שיקרה משהו דרמטי בתמונת הטלוויזיה. הוא שרף את המילים ואמר כבר את הכל. מדינה שלימה יושבת ומתבוננת במסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית ששום דבר לא קורה בו.

היה ברור שמשהו חמור ויוצא דופן התחולל ו/או מתחולל באִצטדיון "הייסל" וקיימת סיבה רצינית לעיכוב התמוה והמתמשך, אך השַדָּר שלי שישב בעמדת שידור באִצטדיון ומעולם לא היה עיתונאי במובן המקובל של המילה, לא ידע לספר לי ולא לצופים שלנו שממש לידו באזור "Z  Block" בתוך אִצטדיון "הֵייסֶל" עצמו, מקום מושבם של אוהדי יובנטוס התחולל בשמונה ו- 27 דקות בערב (על פי שעון ישראל) אסון כבד בנפש בו קיפחו את חייהם עשרות אוהדים איטלקיים ומאוֹת נפצעו . היה שם בלגן נוראי. אי סדר שגבל בכאוס. האוהדים האיטלקיים נסוגו מפני לחץ אוהדי ליוורפול הברוטאליים ואז נתקלו באחת החומות שהפרידה בין היציעים. נוצר שם לחץ עצום ועשרות איטלקים נמחצו למוות. המראות היו מזעזעים. הרשויות הבלגיות ידעו שמדובר באסון נוראי בו נִספו עשרות אוהדים ונפצעו מאות. ה- Host broadcaster הטלוויזיוני שהורכב מרשתות הטלוויזיה הבלגיות RTBF ו- BRT ידע כמובן שמתרחשת טרגדיית הרג נוראית בתוך האצטדיון . אולם כנראה על פי הוראה מגבוה של המנכ"לים של RTBF ו- BRT ואולי בשיתוף פעולה עם הרשויות האזרחיות, המשטרה הבלגית, ואנשי הוועדה המארגנת של UEFA, חסכה את המידע הנוראי משדרני הטלוויזיה שישבו בעמדות השידור שלהם באצטדיון "הֵיְיסֶל" והמתינו והמתינו. המגמה הכללית הייתה למנוע בהלה והיסטריה המונית. זה היה טירוף. במקום להראות בשידור ישיר גוויות ולשדר את הטרגדיה ההמונית בשידור ישיר התמקדו מצלמות RTBF שוב ושוב בשחקני ליוורפול ויובנטוס מתחממים על כר הדשא כשהם מוסרים את הכדורים איש לרעהו. אני זוכר את ה- Shots המשעממים האלה היטב אפילו היום בחלוף 32 שנים וחצי. לא הוסטה שום מצלמה של ה- Host broadcaster הבלגי בכיוון זירת ההרג ההמוני כדי לדווח לציבור אודות האסון. היה ברור שזאת הוראה מלמעלה. לפחות בתחילה נראה היה כי בדיעבד ניסה ה- Hostbroadcaster הבלגי להחביא מידע, אולם עובדה ששדרני טלוויזיה לא מעטים באצטדיון "הֵיְיסֶל" (מותר לומר רבים) שראו כי בעיטת הפתיחה מתמהמהת שוב ושוב החלו לחקור ולשאול לפשר העיכוב. ה- BBC הבריטי שהיו לו גם שני ציוותי ENG באצטדיון היה בין הראשונים שעלה על האירוע הטרגי ודיווח את האינפורמציה בשידור ישיר ללונדון. ממדי האסון האיצו את ההתייעצות בין הגורמים המוסמכים כיצד יש לנהוג עם המשחק. בעיטת הפתיחה נדחתה שוב ושוב. זָ'אק ג'וֹרְג' (Jacques Georges) נשיא UEFA בעת ההיא ומזכ"ל התאחדות הכדורגל האירופית של UEFA הָאנְס בָּאנְגֶרְטֶר (Hans Bangerter), בצוותא עם יו"ר התאחדות הכדורגל הבלגית לוּאִי ווֹאוּטֶרְס (Louis Wouters) ונשיאי מועדוני ליוורפול ויובנטוס האנגלי פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן (Peter Robinson) ושחקן העבר של יובנטוס ונבחרת איטליה זָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי (Jean Pierre Boniperti), ובתיאום עם נציגי הרשויות של בריסל קצין הביטחון של האירוע לוטננט – קולונל בירנארט (Beernaert), מפקד משטרת בריסל פּוֹאֶלְס (Poels), וראש שירותי יחידות ההצלה ומפקד כבאי האש של העיר וָואן – גוֹמְפֶּל (Van Gompel) – ישבו על המדוכה כבר שעה ארוכה . הם דנו והתלבטו האם ניתן לקיים בכלל את המשחק בעקבות האסון הנורא שהתרחש אך יורם ארבל לא ידע דבר. פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא ליוורפול וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יוּבֶנְטוּס ביקשו לבטֵל את המשחק ואת ההתמודדות בין יובנטוס לליוורפול בגלל ממדי האסון. הם טענו כי ההתמודדות איבדה את ערכה הספורטיבי, אך נציגי הרשויות הבלגיות הזהירו אותם כי המצב יוּרַע עוד יותר אם האוהדים המשולהבים יישלחו לרחובות העיר ללא קיום המשחק. בעיקר גלוחי הראש הבריטיים שמתירים כל רסן.

הבעיה שלי כמנהל ועורך השידור הישיר מ- "הייסל" הייתה להיאבק בגרגירי החוֹל של שעון הזמן שזלגו מטה ושרפו את זמן ה- Multilateral על לוויין ה- Primary האוזֵל והולך. ה- Booking שלי על לוויין ה- Primary הוזמן מ- COMSAT החל מ- 21.05 (בשעה הזאת נפתח גם סיגנל ה- Multi של מרכז השידורים של ה- EBU בבריסל לכל אירופה) ועד 24.00, וכלל בתוכו את תקופת ההארכה (אם תידרש) ובעיטות הכרעה מ- 11 מטרי (אם יידרשו) וכמובן את טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת. קוראי הבלוג צריכים להבין שה- Booking על הלוויין עולה כסף והשירות הזה איננו ניתן בחינם. תמורת שידור Unilateral שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא על Up link ו- Down link כ- 1300 (אלף ושלוש מאות) דולר עבור 10 (עשר) הדקות הראשונות ועוד כ- 35 (שלושים וחמישה) דולר עבור כל דקה נוספת של שימוש . ככל שיותר רשתות טלוויזיה השתמשו בסיגנל הטלוויזיה של המשחק ליוורפול – יובנטוס שרץ על לוויין ה- Primary ב- 29 במאי 1985 כך פחתו העלויות. המחיר הכללי התחלק שווה בשווה בין רשתות הטלוויזיה האירופיות והבינלאומיות האחרות המשתמשות באותו סיגנל טלוויזיה קונקרטי. לא היה לי כל מושג מדוע המשחק ליוורפול – יובנטוס איננו מתחיל. סיגנל השידור הטלוויזיוני הוּרָץ בתוך אירופה ע"י מערכת התמסורת הקרקעית המשומנת היטב של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). לא הייתה סכנה שהשידור שלהם ייקטע בשל האיחור העצום בבעיטת הפתיחה. אנחנו נדרשנו כרגיל לשירותי לוויין ה- Primary האטלנטי (שִיֵיט בחלל בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה בין יבשות אפריקה ודרום אמריקה) על פי ה- Booking שערכתי והתיאום מוקדם שלי עם החברה האמריקנית COMSAT יחדיו עם טכנאי חברת "בֶּזֶק" בעמק האלה. הבעיה הגדולה שלי כעורך ראשי ומנווט שידורי הספורט מחו"ל במאי 1985 הייתה נעוצה בעובדה שבתחנת התקשורת ל- לוויינים במישור עמק האלה ניצבו רק שתי אנטנות – צלחות שאחת מהן התחברה ל- לוויין האטלנטי ה- Primary והשנייה כוונה ל- לוויין ה- Major האטלנטי, אולם סיגנל הטלוויזיה של המשחק ליוורפול – יובנטוס רץ על לוויין ה- Primary בלבד. אפילו תחנת התקשורת ל- לוויינים של של הטלוויזיה ההאשמית הירדנית JTV הייתה רווייה ביותר אופציות משלנו משום שעמדו לרשותה שתי אנטנות – צלחות שהיו להן קשר עין עם לוויין ה- Primary האטלנטי מצד אחד של כדור הארץ וגם עם הלוויין ההודי של COMSAT מצדו האחר של הגלובוס שריחף בחלל בגובה 36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ מעל קו המשווה של האוקיינוס ההודי. סיגנל הטלוויזיה של המשחק לא רץ כלל על לוויין ה- Major האטלנטי ובכך הוליד מגבלה תקשורתית – לוויינית חמורה שהפכה לי כעורך, מפיק ומנווט השידור הישיר לרועץ באותו הלילה ההוא של יום רביעי – 29 במאי 1985. הזמן הלווייני שלי היה קצוב מראש. לא ניתן היה בשום אופן להאריך אותו את זמן הלוויין הזה. בעֶשֶר בערב התחלתי לחשוש כי סיום המשחק נמצא בסכנת קטיעת שידור. משחק גביע כמו משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בניגוד למשחקי ליגה רגילים חייב להיות מוכרע. לכן משחקים מהסוג הזה גוררים לעיתים הארכות בנות חצי שעה וגם בעיטות הכרעה מ-11 מ', במידה והמשחק לא הוכרע גם בתום 120 דקות . גם טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת בתום ההכרעה גוזל זמן שידור לווייני יקר. משחק כדורגל בן שעה וחצי הופך בתנאים מסוימים לשידור דחוס ותפוּח בן שעתיים וחצי. זאת הייתה הסיבה שהזמנתי כאמור מחברת COMSAT האמריקנית בלוק שידור על הלוויין ה- Primary האטלנטי, החֵל מתשע וחמש דקות בעֶרֶב ועד חצות. זה היה חייב להספיק. גם אם תהיה הארכה ובעיטות הכרעה מ-11 מ'. השעה כבר הייתה עֶשֶר בערב ושופט המשחק טרם שרק לפתיחתו. הייתי משוכנע שהתחוללה טרגדיה, אחרת אי אפשר להסביר את העיכוב המתמשך. ה- Host broadcaster הבלגי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הארציות RTBF ו- BRT המשיכו לספק למסך תמונות שגרתיות, השחקנים השתעשעו בכדור על כר הדֶשֶא מבלי שקורה בעצם מאום באִצטדיון. המשכתי להאיץ בשדר שלי יורם ארבל בחוסר סבלנות ב-Talk back מאולפן השידור בירושלים : "יורם מה קורה סביבך, מה פשר העיכוב הבלתי מוסבר הזה, אתה חייב לבדוק",  ציוויתי עליו, אולם הוא לא ידע להשיב לי מפני שמעולם לא היה עיתונאי במובן המקובל של המונח. הוא לא תפס ולא זיהה שהסיפור בשידור הישיר שלוֹ באותו הרגע הוא לא היו השחקנים המתחממים על כר הדשא אלא סיבת העיכוב של תחילת המשחק שלא החל בשעה היעודה מסיבה כלשהי. המשחק ליוורפול – יובנטוס היה אמור להיות משודר ישיר ל- 70 רשתות טלוויזיה. לא רק באירופה, אלא גם למדינות המזרח הרחוק באסיה אוסטרליה וניו – זילנד, חלק ממדינות אפריקה, ולרשתות הטלוויזיה במרכז ודרום אמריקה. בכל קצוות תבל. הייתה מוכרחה להיות סיבה יותר רצינית לוועדה המארגנת כדי לאחֵר את תחילת המשחק אך יורם ארבל לא איתר אותה מפני שכנראה לא היה סקרן דיו לחקור אותה. בלתי מובן עד היום הזה בעת כתיבת המסמך על ידי בספטמבר 2012 .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

המשטרה הבלגית הייתה ערה ליריבות בין שני מחנות האוהדים ולפרובוקציות האלימות של אוהדי ליוורפול. היא בודדה אותם בשני אזורים נפרדים באצטדיון. היציעים באזור "Z" אוכלסו ע"י אלפי אוהדי יובנטוס, ואזור "Y" הוקצה לאוהדי ליוורפול. בין שני מחנות האוהדים חצצה אומנם חומה רכה ועדינה עליה הופקדו שוטרים מועטים כדי לשמור על הסדר, אך היריבות נמשכה בצעקות , קללות, וגידופים. אוהדי ליוורפול חיפשו כל הזמן מלחמה. בשמונה עשרים ושבע דקות על פי שעון ישראל קרתה הטרגדיה באִצטדיון "הֵייסֶל". יציעי אזור "Z" היו עמוסים לעייפה. נדחסו לשם יותר מ- 2000 (אלפיים) אנשים מעבר למותר, רובם אוהדים איטלקיים שהשיגו כרטיסים בשוּק השחור מסוכני נסיעות איטלקיים אִצטדיון "הֵייסֶל". אוהדי הכדורגל הברוטאליים של ליוורפול התגרו באוהדים האיטלקיים. הם הפעילו עליהם לחץ פיסי. האוהדים האיטלקיים נסוגו. הייתה שם צפיפות נוראית ופחד איום. הלחץ הנוראי עשה את שלו, והחומה המפרידה בין הבלוקים של "Z" ו- "Y" שהייתה בעצם קיר עלוב ומַט ליפול התמוטטה וקרסה. לעשרות אוהדים איטלקיים היא הפכה מלכודת מוות. החוליגנים הבריטיים לא הסתפקו באסון. הם השליכו מייד את שברי האבן מהחומה המרוסקת לעבר האוהדים האיטלקיים. 39 אוהדים איטלקיים נִספו ו- 250 אחרים נפצעו בדוחק ובצפיפות בשעה שנסו מכלי המשחית והנשק הקר של החוליגאנים פורעי החוק מליוורפול המְכוּנִים משום מה אוהדי כדורגל אנגליים. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שישב בעמדת השידור באִצטדיון כל כך סמוך לזירת האסון ההמוני לא הבחין בו ולא ידע מה קורה סביבו זה היה מוזר מאוד (!) ומביך מאוד (!). לקולתו של יורם ארבל צריך להדגיש כי ה- Host broadcaster המקומי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הבלגיות BRT הציבורית ו- RTBF המסחרית, לא תדרך ולא עִדְכֵּן את שדרי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות היושבים בעמדות השידור שלהם באִצטדיון "הֵיְיסֶל" בכל הנוגע לאסון הכבד שהתרחש זה עתה. כל שַדָּר היה צריך לשאוב את האינפורמציה בכוחותיו הוא. וצריך לומר עוד דבר לזכותו של יורם ארבל שממש לא ידע מהחיים שלו אז באצטדיון "הֵיְיסֶל". הוא היה שַדָּר בודד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא ללא פרשן ובלעדי עוזר טכני. כמו כן צריך לציין שלא היה קו ראיה ישיר בין אזור עמדות השידור של הטלוויזיה שם שהה יורם ארבל והשדרים האחרים לבין אזור היציעים "Z" , ששכן בצַד שמאל של האִצטדיון ושבּוֹ התחוללה הטרגדיה. שדרים נוספים של רשתות טלוויזיה קטנות אחרות ב- EBU לא היו מודעים אף הם לגודל הטרגדיה מפני שהיו בודדים בעמדת השידור כמו יורם ארבל ללא שום סיוע ועדכון של ה- Host broadcaster. אולם האצטדיון היה רווי כאוס משום שנראו אמבולנסים בקצה הרחוק וגם אנשים נושאי אלונקות שחשו למקום האסון . הפרטים האלה נמסרו לי ע"י אנשי ה- EBU בג'נבה מקום מושבו של האיגוד.

איש הטלוויזיה הנורווגית NRK הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysater) ו- אחד מראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU העוסקת בהפקת שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים, אמר לי שנים רבות אח"כ כי גם שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK אוֹיְבִינְד יוֹהָאנְסֶן (Oeivind Johnssen) לא ידע מהחיים שלוֹ בהתחלה ולא דיווח על האסון בשידור הישיר אולי מפני שהיה לבד כמו יורם ארבל. אח"כ הוא התעשת. מדהים כיצד קרה דבר כזה דווקא לשַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית, מדוע לא ידע דבר על האסון שהתרחש באִצטדיון, ומה היו נימוקיו למחדל העיתונאי. מרבית השדרים האחרים מרשתות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות האירופיות החברות ב- איגוד השידור האירופי ה- EBU כמונו ושישבו בעמדות שידור באִצטדיון "הֵייסֶל" בסמוך ליוֹרָם אָרְבֵּל , כבר דיווחו למאזיניהם וצופיהם על האסון. למען ההגינות צריך לציין שוב שלא כולם דיווחו ולא כולם ידעו על האסון.

השדר יוֹרָם אָרְבֵּל זוכר כפי שאמר לי בשיחת התחקיר עמו לפני עשרים ושמונה שנים כיצד קרה כדבר הזה : "יואש אלרואי, אני נשבע לך שלא ראיתי דבר. האסון הגדול קרה בשטח "מת". לא היה קו ראייה בין מיקומן של עמדות השידור לבין האזור שם התרחש האסון. אני זוכר ששאלנו איש את רעהו מה קורה ומדוע המשחק אינו מתחיל אך לאף אחד לא הייתה תשובה. הייתי לבד לגמרי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "הייסל" ללא עוזר שדר, ללא מפיק, וגם ללא טכנאי. אי אפשר היה לצאת מתחום עמדות השידור כדי לברר מה קרה. אגלה לך סוד. מתחם עמדות השידור היה סגור ומסוגר. אין יוצא ואין בא. אנשי הביטחון הבלגיים היו קשוחים. אפילו לשירותים לא נתנו לנו ללכת. מי שהיה צריך להשתין עשה זאת לתוך בקבוק "קוקה קולה". אני והשדרים האחרים פשוט השתנו לתוך בקבוקי קוקה קולה. היינו כלואים שם. אני זוכר שראיתי מעמדת השידור שלי הרחק מצד שמאל בתוך האִצטדיון אנשים רצים עם אלונקות אבל לא ידעתי למה. לא הבנתי מה הסיבה". עדות תמוהה מפני ש- % 95 משדרי הטלוויזיה והרדיו שאיישו את אזור עמדות השידור ב- "הייסל" בבריסל ידעו על האסון הנורא שהתרחש בתוככי האצטדיון ודיווחו את אודותיו לצופים שלהם.  

ג'וֹנָתָּ'ן מַרְטִין (Jonathan Martin) מנהל מחלקת הספורט של ה- BBC בימים ההם , זוכר כפי שמסר לי את עדותו בשיחת התחקיר עמו בשעתו, כלהלן : "הייתי בדרכי מהאולפן בלונדון לביתי במכוניתי בתום יום עבודה. לפתע שמעתי ברדיו של האוטו את שַדָּר הרדיו של ה- BBC מדווח מעמדת השידור שלו באצטדיון "הייסל" על האסון הנורא. עצרתי את המכונית בתחנת הדלק הראשונה שנקרתה לי והתקשרתי בטלפון משם לחברי במחלקת הספורט של הטלוויזיה. צריך לזכור שהימים ההם היו טרום עידן הטלפון הסלולארי. שוחחתי עם חברי במחלקת הספורט על האסון הכבד והתייעצנו כיצד לפעול. היה ברור לנו שאנו ממשיכים בשידור הישיר. בָּארִי דֵיוִויס (Barry Davies) היה השַדָּר שלנו במשחק הזה. לידו בעמדת השידור באצטדיון "הֵיְיסֶל" ישב בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton) ששימש פרשן מחליף לגִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill). גִ'ימִי הִיל נשאר לפַרְשֵן את המשחק מהאולפן בלונדון. רדיו ה- BBC דיווח מבריסל למאזיניו בבריטניה על האסון מייד כשהתחולל בשבע וחצי על פי שעון אירופה (שמונה וחצי בערב על פי שעון ישראל). אנחנו פיגרנו אחרי הרדיו שלנו במעט. במחצית היו למחלקת הספורט של ה- BBC  כבר תמונות Video ראשונות מזירת הרצח".

טקסט תמונה : שנת 1985. ג'ימי היל (Jimmy Hill) בצעירותו מי שהיה פרשן הכדורגל הנודע והוותיק של רשת הטלוויזיה ה- BBC. הוא היה בעברו מנהלה הכריזמטי של קבוצת הכדורגל של קובנטרי סיטי. התמונה צולמה בסוף שנות ה- 50 של המאה שעברה. (באדיבות הוצאת הספרים International Football Book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    

טקסט תמונה : זהו סיר בובי צ'ארלטון (Sir Bobby Charlton) בצעירותו אחד מבכירי הכדורגלנים האנגליים בנבחרת וקבוצת מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים (התמונה צולמה ב- 1957). הוא שימש פרשן מזדמן בעמדת השידור של ה- BBC באצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 במשחק יובנטוס – ליוורפול , והחליף את הפרשן הקבוע ג'ימי היל שנשאר באולפן בלונדון. סקרנותו של בובי צ'ארלטון סייעה ל- BBC  לעלות במהירות על פרטי האסון הנורא שהתרחש ביציעי אִצטדיון "הייסל", שָם נרצחו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 נפצעו בידי חוליגאנים הבריטיים המכונים משום מה אוהדי כדורגל [3]. (באדיבות הוצאת הספרים International Football Book. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלגי מִיק מִישֶלְס (Mick Michels) היה בשעתו עורך ראשי של מגזין הכדורגל הבלגי השבועי רָב המוניטין "Foot Magazine". הוא כיהן גם כחבר בוועדת העיתונות והטלוויזיה של ה- FIFA. ב- 29 במאי 1985 נשא בתפקיד מזכ"ל תא כתבי הספורט בעיתונות הבלגית ושימש במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בין יובנטוס לליוורפול יחד עם רוּדִי רוֹטֶנְבּוּהְלֶר (Rudy Rothenbuhler) כאחראיים ראשיים מטעם UEFA על מערך המדיה. עיתונות, טלוויזיה, ורדיו. מִיק מִישֶלִס התרוצֵץ בתוקף תפקידו בעת האסון והמשחק באזור עמדות השידור.

מִיק מִישֶלְס זוכר פרט מעניין נוסף ומספר לי אותו בעת שיחות התחקיר בין שנינו [4] : "שַדָּר הכדורגל הבלגי של רשת BRT הציבורית רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) היה הראשון קיבל את האינפורמציה על האסון מאחד העוזרים שלוֹ, משהו כרבע שעה לאחר התרחשותו. עמדת השידור של BRT הייתה סמוכה לזו של ה- BBC. מרחק נגיעה. בעמדת השידור של ה- BBC הבריטי ישב ליד של השַדָּר בארי דייוויס (Barry Davies) שחקן העבר הנודע של מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה בובי צ'ארלטון (Bobby Charleton). הוא היה הפרשן של ה- BBC באותו ערב נורא. בובי צ'ארלטון לא היה עיתונאי אבל היה מספיק סקרן והתעניין לדעת מהי סיבת העיכוב המתמשך לתחילת המשחק. הוא נגע בכתפו של שדר BRT ריק דה סאדליר (Rick De Saedeleer) שישב סמוך לו ושאל אותו לפשר הדבר, מדוע המשחק איננו מתחיל. ריק דה סאדליר סיפר לו על האסון. בובי צ'ארלטון דיווח על כך מייד לבָּארִי דֵייוִויס. זאת היית הסיבה שה- BBC היה אחת מרשתות הטלוויזיה הזרות באצטדיון "הֵיְיסֶל" שעלו ראשונות על הידיעה החדשותית המרעישה והנוראית הזאת. סקרנות טבעית של בארי דיוויס ובּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן הצילה את ה- BBC ממבוכה גדולה. האמת, השדרים ביציע הטלוויזיה באצטדיון "הֵיְיסֶל" לא קיבלו כל אינפורמציה מסודרת על האסון הקשה שהתרחש ביציעים באזור "Z". התמונות הראשונות של הרצח ההמוני שודרו בטלוויזיה הבריטית הציבורית ובעוד כמה רשתות טלוויזיה אירופיות כבר לפני תשע בערב (על פי שעון ישראל)".

טקסט תמונה : שנת 1985. זהו הבלגי מיק מישלס (Mick Michels) ששימש ב- 29 ב מאי 1985 באצטדיון "הֵיְיסֶל" בבריסל, קצין העיתונות והמדיה (טלוויזיה ורדיו) הראשי מטעם UEFA. (התמונה הוענקה לי באדיבות מִיק מִישֶלְס עצמו. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

יוֹרָם אָרְבֵּל עשה זאת באיחור עצום של כמעט שעה וחצי. רַק הודות לתושייתו של קָשָב רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס שצפה בשידור הישיר והתקשר אלי טלפונית מביתו בתל אביב לאולפן בירושלים וסיפר לי אישית את פרטי האסון עליו שמע ברדיו מונטה קארלו.

איש הטלוויזיה של RAI קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini) איש ששימש במים ההם כראש מחלקת משרד ה- Eurovision Office של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית [5] זוכֵר בעת שיחות התחקיר שלי עמו אודות אסון "הייסל" כלהלן : "זאת הייתה חוויה קשה מאוד ל- RAI ולצופי הטלוויזיה שלנו באיטליה. ידענו על האסון הנורא מראשיתו אך לא הערכנו בתחילה את ממדיו. צוות השידור שלנו בראשותו של השַדָּר הבכיר בעמדת השידור באצטדיון בְּרוּנוֹ פִּיצוּל (Bruno Pitzul) דיווח ישירות על האסון. השידור הישיר של RAI נפתח כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה. RAI הייתה בימים ההם בשיא כוחה ונחשבה לרשת טלוויזיה מובילה בשידורי הספורט ב- EBU. למרות האסון הכבד החלטנו להמשיך בשידור הישיר. ניצחון יובנטוס 0:1 על ליוורפול מהשער של מישל פלאטיני הייתה נחמה פורתא לחובבי הכדורגל האיטלקיים".

טקסט תמונה : זהו ברונו פיצול (Bruno Pizzul) הקרוב למצלמה, שַדָּר הכדורגל רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI . צוות השידור האיטלקי עלה מייד על ממדי האסון הנורא באִצטדיון "הייסל". נשיאות RAI החליטה להמשיך בשידור הישיר למרות האסון הכבד בו נספו באִצטדיון 39 אוהדים איטלקיים של קבוצת יובנטוס ו- 250 נפצעו. (התמונה באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לחוליגניזם האנגלי מסורת ארוכה. זה לא היה המקרה הראשון. כבר בבוקר השידור החלו התפרעויות והתנגשויות בין האוהדים הבריטיים לבין עמיתיהם האיטלקיים. איזה עמיתים . יריבים של ממש. זה נמשך גם בערב לקראת תחילת ההתמודדות בין שתי הקבוצות . רצועת יציע באורך של מטר וחצי חצצה בין אוהדי ליוורפול ואוהדי יובנטוס. כשעה לפני תחילת המשחק חדרו לשם האוהדים החוליגנים האנגליים כשהם שיכורים כלוֹט מבירה ומשליכים על האוהדים האיטלקיים פחיות ובקבוקים. האוהדים האיטלקיים הנמלטים מאימת הברברים האנגליים מצאו את עצמם לכודים בין גדרות הברזל. השוטרים הבלגיים לא צפו את הסכנה הנוראית שאיימה על האוהדים הצעירים האיטלקיים וסירבו לפתוח שערי היציע לכיוון כַּר הדֶשֶא. הם לא אִפשרו להם למַלֵט את נפשם מהַהֶרֶג הצפוי להם. ביציע הדחוס התחוללה מהומת אלוהים. האוהדים האיטלקיים הוכו ונדרסו, כשלבסוף גדר הבטון והסורגים מתמוטטים עליהם. הפילוסוף הצרפתי זָ'אן פּוֹל סַארְטר (Jean- Paul Sartre) אמר פעם, "אדם מתנהג באלימות בשעה שאין לו מה להפסיד". אוהדי הכדורגל הברוטאליים מאנגליה דאגו להגשים היטב את האמירה הזאת.

טקסט תמונה : 29 במאי 1985. יציעי אצטדיון "Heysel" בבריסל. אלו הם היציעים ההרוסים באזור "Z"  באִצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 כמה דקות לאחר האסון. 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נהרגו ו- 250 נפצעו. מימין למעלה נראה צלם ENG בלגי מצלם את אזור האסון בעוד איש ביטחון בלגי חבוש קסדה ואוחז מגן בידו השמאלית ומוט בידו הימנית ניצב בין האנשים ההמומים ומאבטח את המקום. משמאל נראה אוהד כדורגל איטלקי מוטל על ערש דווי לפני פינוי גופתו. זה היה מחזה נורא. משמאל נראה שלט הפוך של UEFA שנתלש מהגדר. חלק מרשתות הטלוויזיה ב- EBU  החליטו להפסיק את הסיקור הטלוויזיוני של האירוע. (באדיבות RTBF והסוכנויות הבינלאומיות).

יורם ארבל ישב בעמדת שידור באִצטדיון חסר ישע. הוא וגם שדרים נוספים באזור עמדות השידור לא ידעו מה קורה ולא הבינו מדוע משתהה שריקת הפתיחה. הצלת המידע העיתונאי בשידור הישיר הזה באה מכיוון בלתי צפוי. לפתע התקשר אלי מתל אביב לאולפן השידור מירושלים הקָשָב המצטיין (והנצחי) של רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס, ודיווח לי : "יואש אלרואי, אסון נוראי התרחש בבריסל, עשרות אוהדי כדורגל נקטלו באִצטדיון 'הייסל' ", והוסיף, "זאת הסיבה לעיכוב תחילת המשחק". מִיקִי גוּרְדוּס טרם ידע לפַרֵט מעבר לכך. לא הייתה לו אינפורמציה מי הם עשרות הנספים, זהותם, כיצד נקטלו, והאם מדובר באוהדי ליוורפול או טורינו שנרצחו או הנספים הם משני המחנות גם יחד. הודֵיתי למִיקִי גוּרְדוּס הבלתי נשכח שעשה לנו שירות מודיעיני – טלוויזיוני חשוב ביותר וגם טובה גדולה. לפתע ידעתי מה קורה. הייתי בתוך העניינים. אין דבר גרוע מחוסר הוודאות. דיווחתי מייד ב- Talk Back מירושלים ליורם ארבל האַבוּד בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון שבו הוא נמצא ברגע זה. מדהים שהעיתונאי וקָשָב רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס ידע בתל אביב ביום רביעי בלילה של 29 במאי 1985 את מה שיורם ארבל היה אמור לדעת ולא ידע כשהוא יָשוּב בעמדת השידור המאובזרת שלנו בעלת תצפית מצוינת על כר הדשא באִצטדיון בבריסל.

מיקי גורדוס הוא עיתונאי מדהים ומהימן, וראשון בכל דבר. בדירתו בשדרות חֵן בתל אביב הוא ספון סביב מִכשור אלקטרוני חדיש של מכשירי רדיו, מקלטי טלוויזיה, וצלחות לוויין באמצעותם הוא מאזין וצופה על המתרחש בתבל. הוא מצותת לכל העולם ומקליט ב- Video ו- Audio בביתו את המתחולל בקוסמוס שלנו. ד"ר יצחק נוי מי שהיה עורך ומגיש התוכנית "השעה הבינלאומית" ברדיו "קול ישראל", הגדיר פעם את מיקי גורדוס, "האיש שניצב על הגבעה ומשקיף על העולם". מיקי גורדוס נולד ב- 9 בנובמבר 1944 בתל אביב. הוא עבד עם רשות השידור מאז 1970. קָשָב רדיו וטלוויזיה מסור, מצטיין, ורָב מוניטין שאוהב ומכור לעבודתו הקונקרטית הזאת. מיקי גורדוס ז"ל למד בביה"ס היסודי "הכרמל" ובתיכון ב- "גימנסיה הרצליה". שירת בצה"ל בשנים 1968 – 1963 בהן השלים גם השכלה אקדמאית. מיקי גורדוס ז"ל היה נשוי לבלהה ואב לשלוש בנות.

טקסט תמונה : שנת 1985. קָשָב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס ז"ל הבלתי נשכח בחדר העבודה האלקטרוני הצפוף והעמוּס שלוֹ בדירתו בשדרות חן בתל אביב. מהתא הקטן הזה הוא מחובר לכל העולם. מיקי גורדוס ז"ל הוא אחד העיתונאים הדגולים והיעילים ביותר של רשות השידור בכל הזמנים. אנוכי רוחש לאיש הזה הערכה רבה. (התמונה באדיבות מִיקִי גוּרְדוּס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעֵת שהעברתי את האינפורמציה הדרמטית מירושלים ליורם ארבל היושב באצטדיון "הייסל" הבחנתי מעבר לקו השידור ה- 4W כי היה המום. לכמה שניות נותר בהלם ואלם. מצב מביך. השַדָּר הדגול חש מבויש בעמדת השידור שלוֹ. את החדשות האיומות שאירעו באצטדיון בו נכח ליקט עבורנו קשב רדיו בתל אביב. יורם ארבל היה בודד ואובד עצות, ומנותק מהמציאות. קיוויתי בשבילו שלא הפך לשֶבֶר כלי. הוא פשוט לא ידע מהחיים שלוֹ. זאת הייתה סיטואציה עיתונאית מביכה ובלתי מתקבלת על הדעת בה אנוכי מספר ומודיע על ה- 4W מירושלים לשַדָּר שלי יורם ארבל בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון, סיטואציה מטורפת שוודאי גרמה ליורם ארבל אי נוחות רבה. מצב כזה עלול להביא כל שַדָּר ל- Black out טוטאלי. היה מדובר בכישלון עיתונאי קולוסלי. לטיב מזלו היה יורם ארבל (שַדָּר מאוד מנוסה) אלוף ההיחלצות מהמֵצַר במצבים כאלה. הוא יצא מזה איך שהוא אך בשֵן ועַיִן אולם איבד בבת אחת חלק נכבד מאמינותו העיתונאית. יורם ארבל לא היה האשם היחידי אבל הציבור לא הבין כיצד שַדָּר עיתונאי שיושב בעמדת שידור באצטדיון איננו יודע מה קורה סביבו בתוככי האִצטדיון. ניסחתי את דבריי בזהירות ובקול שָלֵו ב- Talk back כדי לא להכניסו ללחץ מיותר : "…יורם שים לב, קָשָב הרדיו מִיקִי גוּרְדוּס דיווח לי הרגע כי יש עשרות הרוגים במהומה שהתחוללה בתוך האִצטדיון. זאת הסיבה לעיכוב בעיטת הפתיחה…". פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא לִיוֶורְפּוּל וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יוּבֶנְטוּס החליטו לקבל את בקשת אנשי UEFA ונציגי הרשויות הבלגיות לקיים את ההתמודדות בין שני המועדונים במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות, למרות תנאי האלימות הקשים ששררו באִצטדיון. המשחק החל באיחור עצום של שעה ו- 25 דקות, בעשר וארבעים בעֶרֶב במקום בתשע ורבע.

כמה רשתות שידור של ה- EBU ובראשן ARD ו- ZDF הגרמניות שהחלו כבר בשידור הישיר פרשו ממנו בנימוק שאין טעם לעסוק בשידורי ספורט בשעה שגוויות המתים מוטלות נכוחה . למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולי לא היה ספק שאנחנו נשארים עם השידור הישיר עד סופו . גם ה- BBC האנגלי ו- RAI האיטלקית המשיכו בשידורים השירים שלהם. אנשי הרדיו של ה- BBC שידרו את האסון בזמן אמת. ממש כשזה קרה. מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה של ה- BBC בניהולו של ג'וֹנתן מַרְטִין (Jonathan Martin) פתחה את השידור הישיר שלה בהודעה הדרמטית על האסון זמן רב לפני פתיחת סיגנל השידור ה- Multilateral האירופי לכל רשתות השידור של ה- EBU, שנקבע לתשע וחמישה בערב. שַדָּר ה- BBC בעמדת השידור באִצטדיון "הייסל" בבריסל היה בַּארִי דֵיווִיס (Barry Davies). הוא לא היה בודד בעמדת השידור שלו בניגוד ליורם ארבל. הפרשן הקבוע שלו גִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill) אומנם ישב באולפן ה- BBC בלונדון , אך היה לוֹ בכל זאת יתרון על יורם ארבל, מפני שלצִדוֹ ישב הפרשן – שחקן העבר הנודע בובי צ'ארלטון. הוא נבחר למלא את מקומו של גִ'ימִי הִיל וסייע לבארי דיוויס באיתור האינפורמציה העיתונאית , מדוע זה בעיטת הפתיחה נדחית שוב ושוב.

יורם ארבל בניגוד לנסים קיוויתי לא תיקן את עצמו ואת שגיאותיו באוויר וגם לא התנצל. זאת הייתה אחת מגדולותיו כשַדָּר. האיש ידע להחליק את חולשותיו. למרות שלא היה עיתונאי דגול חונן באינטואיציה פנימית שהצילה אותו לא פעם ולא פעמיים ממבוכות שידור. אותה האינטואיציה הפנימית הזאת היא שהדריכה אותו לא למהר בהתנצלויות, גם לא אז ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל. המיקרופון אינו נועד לווידויים. שיקול נכון שהצדיק את האמינות שלו כשַדָּר עַל ומומחה בתקשורת המונים. יורם ארבל השתמש בתשדורת האסון שהגיעה אליו מירושלים בצורה נבונה. הוא הטמיע והחליק בהדרגה את האינפורמציה הדרמטית שהעביר לסלון ביתם של הצופים. יורם ארבל נמנע מלספר לצופים שלנו שמיקי גורדוס ז"ל הוא האיש שהעביר את הידיעה הדרמטית על האסון לאולפן המנווט בירושלים, ומשם הוחשה אליו לאצטדיון "הֵיְיסֶל" באמצעות ה- 4W. בכך היה רָב אוֹמָן. פשוטו כמשמעו. אך קוֹלוֹ היה הססני במידת מה. האינפורמציה שבידיו הייתה חלקית. אפשר היה לחשוב שעלה עליה בכוחות עצמו. הוא גם טעה כשמיהר לבַקֵר דווקא את האוהדים האיטלקיים שפגעו כביכול קשות באוהדים האנגליים עובדה שהתבררה כלא נכונה. היו אלה דווקא אוהדי ליוורפול שהסתערו במוטות ובקבוקים ונֶשֶק קַר אחר וגרמו לאנדרלמוסיה הנוראית בסופה אירע הרצח של 39 מאוהדי יובנטוס שנמחצו למוות . ביטחונו העצמי אבד לו. יורם ארבל היווה בעיה ויצר חולשה במערך השידור שלי אך הייתה עוד אחת חריפה ממנו. זמן השידור ההולֵך ואוזֵל על לוויין ה- Primary האטלנטי שהעביר את סיגנל השידור מבריסל לירושלים סיכן את שלמות השידור. ה- Booking היה מוגבל ממילא, ומשך ההזמנה הלך והתקצר בעוד המשחק טרם החל. נקלעתי לסבך שידור ואתגר בלתי עביר הנוגע לתקשורת לוויינים בינלאומית. התבררה כי בעיית התקשורת הלוויינית היא בלתי פתירה לחלוטין. COMSAT האמריקנית העבירה את זמן השידור הלווייני על ה- Primary החל מחצות (00 : 00 של יום רביעי – 29 במאי 1985) לגוף תקשורת אחר. בשעה 00:01 כלומר בחצות ודקה של יום חמישי – 30 במאי 1985 נותקתי מהתקשורת הלוויינית שלי. ניסיונותיהם הנואשים של שני אנשי עמק האלה ישראל "קוז'ו" קוז'יקארו ואיציק גינת לשנות את רוע הגזירה עלו בתוהו. Booking הוא דבר קדוש ב- COMSAT). יובנטוס ניצחה במשחק 0:1 לאחר שמישל פלטיני הבקיע בדקה ה- 58 את השער האנגלי מבעיטת עונשין מ- 11 מ' (לאחר הכשלת זביגנייב בונייק – שחקן חיזוק פולני בהתקפת יובנטוס) וצופי הטלוויזיה בישראל הספיקו לראות זאת, אולם הם לא ראו את טקס הענקת הגביע, משום שהשידור הישיר נקטע בדקה ה- 75 של המשחק.

למחרת פרצה מהומת אלוהים בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . חלק מאנשי "מבט" ובראשם העורך מיכאל קרפין תבע ממני לסַלֵק לאלתר את יורם ארבל מעמדות השידור של מחלקת הספורט. "איזה מין שַדָּר זה שלא יודע מה קורה סביבו", טען בכעס בפניי. השבתי לו, "אני הנושא הראשי באחריות ולפני הרחקת יורם ארבל ממיקרופון מחלקת הספורט יצטרכו לסלֵק אותי". התייצבתי לימינו של יורם ארבל. בוועד המנהל קראו להדיח אותו. היה ברור לי כי כישלונו של יורם ארבל הוא כישלונה של מחלקת הספורט בראשותי. לאורי פורת היה ברור כי כישלונה של מחלקת הספורט הוא כישלונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור כולה. אי אפשר היה להימלט מהאחריות הזאת. יורם ארבל נחשב לשַדָּר ספורט מוכשר אך הוא לא ניצב מעל חוקי השידור בטלוויזיה, ולא מעל ההיגיון העיתונאי. זאת הייתה תאונת שידור טלוויזיונית קשה ביותר בסופה ספג יורם ארבל מכה אנושה, והתרסק. לא היה ספק. יורם ארבל שלח הביתה שידור ישיר לא מגובש. מנופץ. יורם ארבל היה מדוכדך. הוא הבין שהיה שותף לפַשְלָה עיתונאית חמורה ומביכה מאין כמותה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה. לא היה כדבר הזה ולוֹ לא היה הסבר. המתין לו לינץ' במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. באותו סוף שבוע מַר נפגשתי עם המנכ"ל אורי פורת וביקשתי ממנו למוסס את הפרשה הקשה. הסברתי לו : "תראה, יורם ארבל נמצא עכשיו בדרכו לגרמניה, שם מתחילה ביום רביעי – 5  ביוני 1985 אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל. הוא חווה חוויה עיתונאית טראומתית ומרגיש שנכשל כישלון קולוסאלי", והוספתי, "צריך לעודד ולתמוך בו לקראת משימת השידור הבאה הקרובה שלו. אל תיתן ידך לעיתונות המחפשת את דמו. אל תדליף ואל תצלוב אותו. התמרמרות ובכי לא יעזרו כאן. אנחנו ננתח מה בדיוק קרה כאן, נפיק את הלקחים, נסיק את המסקנות, ואת השידור הבינלאומי הבא שלנו נעשה טוב יותר". אורי פורת היה איש מקצוע ג'נטלמן והסכים לבקשה.

טקסט תמונה : 30 במאי 1985. זירת הפשע. מראות הפוגרום ביציע "Z" באִצטדיון "הייסל" בבריסל למחרת האסון. רשות השידור ואנשי הטלוויזיה הישראלית התקשו לסלוח ליורם ארבל על מחדל השידור והפלופ העיתונאי שלוֹ. (באדיבות RTBF והסוכנויות הבינלאומיות).

יורם ארבל סִיכֵּן בחולשתו המקצועית את עצמו וגם את רשות השידור כמוסד עיתונאי. למרות זאת אהבתי אותו. הרי הוא היה האיש שתקע יחד עִמִי את היתדות הצבעוניות על מפת הגלובוס. שַדָּר בדרגתו נולד בפעם אחת בהרבה מאוד שנים. אולם ככל שנקפו השנים הפכה אהבתי אליו לאמביוולנטית. הפער בין כישרון השידור שלו ליכולתו העיתונאית הלך וטפח. יורם ארבל היה זקוק יותר מכל שַדָּר אחר במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למערכת עיתונאית צמודה שתעטוף ותחבק אותו מפני שלא היה כזה בעצמו. הוא לא היה עיתונאי ובלעדי מערכת עיתונאית יעילה היה פגיע כעלה נידף.

טקסט תמונה : קיץ 1981. אִצטדיון הכדורגל העירוני בבאר שבע. יורם ארבל שדר כדורגל במסווה של עיתונאי בתום ריאיון עם ג'ק מנסל מאמן נבחרת ישראל. בארץ היה יורם ארבל הרבה יותר מדויק מפני שהיה צמוד למערכת עיתונאית שסייעה לו ועִדכנה אותו באופן רצוף וללא תנאי. בחו"ל המצב היה שונה. הוא הפך לפַּגִיע ושילם מחיר עיתונאי כבד. הוא וקול הבריטון המפורסם שלו הפכו להיות חסרי ערך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפַשְלָה העיתונאית החמורה ביותר בתולדות רשות השידור הגיעה אומנם לדיוּן בפורום מנכ"ל אך למזלו הטוב של יורם ארבל היא נשארה תקועה שם. דיוּן פרובלמטי כזה בפורום כה רחב ברשות השידור דינו להגיע בסופו של דבר לעיתונות. הדבר היווה סכנה גדולה למוניטין של יורם ארבל כשַדָּר ספורט מוביל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  וגם למחלקת הספורט עצמה . מיכאל קרפין עורך "מבט" ביקש למצות את כל חומרת הדין עם השַדָּר שפישל אך מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי בלמנו ומוססנו את הסכנה בעודה באיבה. הענקנו לו צ'אנס עיתונאי נוסף . בסופו של דבר יורם ארבל יצא נקי מהפרשה. בחלוף כמה ימים הוציא לי מנכ"ל רשות השידור מסמך כתוב בו נאמר : "…אני מעניק גיבוי מלא לפעילות מחלקת הספורט ואנשיה ומשבח את מיומנותם בשידור הישיר ליוורפול – יובנטוס…". הדבר נעשה על ידינו כדי לעטוף את יורם ארבל השָבוּר בחומת הגנה מפני שהיה שַדָּר מוערך ואהוב עלינו אך פגיע  מפני שלא היה עיתונאי. ב- 29 במאי 1985 הוא היה בודד מאוד וחשוף מאוד. ביקשתי לראות במקרה הזה מעידה חַד – פעמי שלו. ברבות השנים ללמד אותי יורם ארבל לקח חשוב בו אנוכי הוא הנושא באחריות הראשית לכישלונותיו של יורם ארבל והוא כמובן נושא על פי הבנתו רק באחריות להצלחותיו. האמת, ההסכם נראה לי. יורם ארבל היה אישיות מפונקת אך שַדָּר מְחוּנַן שנשא את בְּשוֹרַת שידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לכל פינה ברחבי הארץ. הייתי מחויב לשמור עליו. כל מערכת הספורט עבדה עבורו. אלה היו חוקי המשחק הטלוויזיוני שייסדתי.

יוּבֶנְטוּס האיטלקית ניצחה 0:1 את לִיוֶורְפּוּל האנגלית משער שהובקע ע"י מישל פלאטיני בדקה ה- 57 בבעיטת עונשין מ- 11 מ', וזכתה בגביע אירופה אך צופי הטלוויזיה בישראל שבכל זאת ראו את השער הבודד לא ראו את סיומו , וודאי לא את טקס הענקת הגביע. השידור הלווייני הישיר שלנו נקטע ע"י חברת COMSAT בחצות. זמן השידור שלי על לוויין ה- Primary  האטלנטי אזל והגיע לקִצוֹ. כבר בתשע ושלושים בערב ראיתי את הנולד. בקשתי את אנשי תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה להאריך את זמן הלוויין אך הם לא יכלו להיענות להפצרותיי. לא ניתן היה לקבל זמן חלופי. שני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary ו- Major אליהם הייתה מקושרת בימים ההם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה היו כבר Over booked, עמוסים לעייפה משתיים עשרה בלילה והלאה. זמן הלוויין שלנו הוזמן על ידי מתשע בערב עד חצות (סיגנל ה- EBU נפתח לשידור בתשע וחמש דקות). זה היה אמור להספיק גם לתקופת ההארכה ובעיטות ההכרעה מ-11 מ', בתנאי שהמשחק יחל במועדו, מה שלא קרה בסופו של דבר. הייתי מתוסכל ומאוכזב מאוד.

45 רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU ו- 12 רשתות הטלוויזיה המאוגדות ב- OIRT לא נפגעו כאמור מהעיכוב הממושך בן השעה ורבע בתחילת המשחק. הייתה לכך סיבה טכנולוגית שהוסברה כבר בעבר בבלוג הזה : סיגנל השידור הישיר הועבר לעשרות המדינות באירופה המערבית ולמדינות הגוש הקומוניסטי באירופה המסונפות לאיגוד השידור המזרח אירופי OIRT, באמצעות רשת מסועפת של קווי מיקרוגל קרקעיים שהייתה פרושה בכִישרון טכנולוגי רב לאורכה ולרוחבה של היבשת. לרשות המרכז הטכנולוגי של ה- EBU  בבריסל והלוגיסטי בג'נבה טרם עמד אז לוויין תקשורת כדוגמת ה- ECS האירופי שהתחיל לפעול רק ב- 1988. קווי התקשורת הקרקעיים היו פתרון מניח את הדעת. סיגנל השידור הגיע לירושלים באמצעות מיקרוגל קרקעי מבריסל שהועבר לתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים ב- "רייסטינג" של גרמניה המערבית, ומשם עלה באמצעות Up link ללוויין ה- Primary  האטלנטי שאליו מחוברת תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה ליד ירושלים.

טקסט תמונה : 1970. ראשית בנייתה של תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בסמוך לירושלים. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 1972. תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה . זוהי צלחת – אנטנה הבודדה שהייתה מחוברת ל- לוויין האטלנטי ה- Primary. העברת שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 מ- מינכן לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים באמצעות היה הקשר הלווייני ההיסטורי הראשון עם העולם הגדול (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : 15 במאי 1972. ראש הממשלה גב' גולדה מאיר חונכת את תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בשיחת טלפון לוויינית עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון. מימין, שר הדואר והתקשורת שמעון פרס. "Hello Mr. President", היא אמרה לו והוא השיב לה, "Hello Mrs. Prime Minister". מיסוד תחנת התקשורת הלוויינית הבינלאומית בעמק האלה פתחה בפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית אפשרויות חדשות ואופציות עיתונאיות שהיא לא ידעה כמותן בארבע שנות קיומה. (לע"מ תמורת תשלום).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה. זוהי צלחת האנטנה הגדולה שהוצבה בעזרת ה- EBU בשנת 1988 בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים והמחוברת ל- לוויין האירופי ה- ECS (ראשי תיבות של European  Community  Satellite). החיבור הזה פתח צוהר רחב לעולם, שינה מקצה לקצה את אופציות השידורים הלוויינים של השידור הציבורי, תִּגְבֵּר עד למאוד את יכולות התקשורת הבינלאומית של שידורי הספורט והחדשות שלנו, והפחית עד למינימום את התלות שלנו בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה. בתמונה נראים שני המפקחים הטכניים יצחק בן יוסף ("בֶּנְיוֹ) מימין ושמעון נחמה (משמאל). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מָמוֹן רב שילמה רשות השידור עבור זכויות השידור של המשחק הזה אך הוא ירד לטמיון . משלם האגרה קיבל באותו לילה שירות לקוי. הטלוויזיה הירדנית שסיגנל השידור שלה נקלט היטב בישראל והיוותה בשל כך יריב שידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרב על הצפייה באירועי ספורט בינלאומיים הצליחה להתחבר ללוויין ההוֹדִי שנשא אף הוא את סיגנל שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול בדרכו ליבשת אסיה ומדינות המזרח הרחוק, ולכן המשיכה באופן חלקי את השידור הישיר של המשחק שגם הוא נקטע כעבור עשר דקות. השַדָּר שלה אומנם ישב כהרגלו במרכז השידורים בעַמָאן ושידר Off Tube מהמסך את משחק הכדורגל, הם הרי מעולם לא שידרו את אירועי הספורט מעמדות שידור באִצטדיונים, אך הפעם זה לא היה חשוּב. בניגוד לי הטלוויזיה הירדנית יצרה לרגע את הרושם בו השלימה את משימת השידוּר. לרוע המזל הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר אליה בחצות הלֵיל חלק מהצופים הישראליים (מפני שהשידור נקטע אצלנו) לפרק זמן קצרצר לרבות עורך עיתון "הָאָרֶץ" מתי גולן. מתי גולן לא התמיד בצפייה בטלוויזיה הירדנית כי אילוֹ עשה זאת היה מגלה שגם שם נקטע השידור הישיר פעם נוספת גם על הלוויין ההודי לאחר כ- 9 דקות. ה- Booking העמוּס של חברת COMSAT האמריקנית בעלת לווייני התקשורת הוא מדויק ביותר. העיתונאי מתי גולן הספיק בשיחת טלפון עם מוביל השידור שלי בירושלים נסים קיוויתי שלא היה מעורה ובקי בהפקה ובטכנולוגיה של השידור הישיר , להכניס ברגע האחרון ידיעה מבולבלת בלתי מדויקת ולא מוסברת אך בולטת בעמוד הראשון של עיתונו "הארץ" ביום חמישי – 30 במאי 1985, ממש לפני סגירת הגיליון, המספרת על "תקלת לוויין שגרמה להפסקת השידור, בעוד הוא נמשך בטלוויזיה הירדנית". הוא ציטט את נסים קיוויתי והציג זאת כ- כישלון השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "שידור משחק הכדורגל אמש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין ליוורפול ליובנטוס במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות נפסק לפתע כרבע שעה לפני סיום המחצית השנייה", כתב, ובכך פרסם אינפורמציה לא מנומקת ולא מוסברת לקוראים שלו, והסב אולי מבלי משים נזק תדמיתי למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

טקסט מסמך :  ידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" בבוקרו של יום יום חמישי – 30 במאי 1985. שידור משחק הכדורגל אמש בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בין ליוורפול ליובנטוס במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות נפסק לפתע כרבע שעה לפני סיום המחצית השנייה. איש חטיבת הספורט שלי נסים קיוויתי מסר כי הפסקת השידור נבעה מתקלה בלוויין, ואולם בעוד שידור המשחק מופסק, יכלו צופי הטלוויזיה הירדנית לראותו כעשר דקות נוספות. אמש לאחר חצות לא ניתן היה להשיג במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הסבר להפסקה הפתאומית של השידור הישיר [6](באדיבות עיתון "הארץ").

לא נכון. ראשית נסים קיוויתי שלא היה מוסמך לדבר ולענות בשמי העביר לעורך "הארץ" מר מתי גולן ידיעה לא נכונה. לא הייתה שום תקלה לוויינית אלא פשוט זמן ה- Booking שלנו על לוויין ה- Primary הסתיים ו- תם. שנית, אפשר היה להשיג אותי עד שלוש לפנות בוקר במשרדי מחלקת הספורט . שוחחתי בטלפון עם יורם ארבל במלון שלו בבריסל לאחר הפשלה הנוראית ושוב לא קיבלתי ממנו שום הסבר הגיוני כיצד קרתה תקלת שידור כזאת שלוֹ. נסים קיוויתי כמו יורם ארבל היה שַדָּר שלא התמצא בהליכי ההפקה ובמגבלות הטכנולוגיה והתקשורת הלוויינית של השידור הישיר, ולכן שגה שגיאה גדולה באינפורמציה שמסר לעיתון "הארץ". לא הייתה שום תקלה. זמן הלוויין פשוט אזל. הידיעה בעיתון "הַאָרֶץ" גרמה נֶזֶק למוניטין של מחלקת הספורט. מתי גולן הדפיס בעיתונו אינפורמציה שגויה כאילו ליואש אלרואי הייתה תקלת לוויין ובירדן נמשך שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול כרגיל, וקוראיו האמינו לוֹ. ביום חמישי – 30 במאי 1985 התקשרו עמי כתבי הספורט בעיתונות הכתובה ובקשו את תגובתי להפסקת השידור הלווייני, ולעיתונאות הבלתי מספקת שהפגין בעת האסון בבריסל יורם ארבל בכיר שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית משנזקק לעזרתו של מִיקִי גוּרְדוּס. אף על פי כן ולמרות הכל הענקתי ליורם ארבל גיבוי מלא. העיתונאי צדוק יחזקאלי מסר ביום שישי – 31 במאי 1985 דיווח יותר הגון ומהימן לקוראיו בעיתון "ידיעות אחרונות" [7].

קטע מסמך :  31 במאי 1985. דיווח של העיתונאי צדוק יחזקאלי בעיתון "ידיעות אחרונות". (באדיבות "ידיעות אחרונות").

טקסט "ידיעות אחרונות" : "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הדפה אתמול ביקורת שנשמעה על הפסקת שידור משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס לליוורפול, אשר גרמה לצופים מורת רוח רבה . הטלוויזיה לקחה בחשבון כך מתברר שתהיה הארכה במשחק – ואפילו יהיה איחור קל בפתיחתו – וכך הזמינה את הלוויין עד 12 בלילה. אולם כמובן שלא יכלו לצפות את תקרית הדמים הנוראה שגררה עיכוב בן שעתיים בפתיחת המשחק. זו הסיבה שב- 12 בלילה נפסק השידור, שכן זמן הלוויין נמסר מאותו רגע ואילך למדינה אחרת. מדוע אם כן הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר בשידור ישיר כמה דקות נוספות ? מתברר שהירדנים התחברו ללוויין התקשורת ההודי, שאליו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה יכולה להתחבר. אולם גם הטריק הירדני לא עזר וכמה דקות מאוחר יותר נפסקו גם שידורי הלוויין ההודי. מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי יצא להגנת שַדָּר הטלוויזיה יורם ארבל שנזקק במהלך השידור הישיר לאינפורמציה מקָשָב הרדיו בארץ על שהתחולל במגרש בו היה בבריסל : "הוא (יורם ארבל) נאלץ להישאר בחדר התקשורת . בתנאים שנוצרו הוא עשה עבודה נפלאה והעביר שידור בצורה יוצאת מן הכלל". יורם ארבל קיבל הוראה להישאר בבריסל גם אתמול כדי להעביר דיווחים מצולמים לחדשות". (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

לקוּלָתוֹ של יורם ארבל צריך לומר שהיה בימים ההם שַדָּר בּוֹדֵד בעמדות השידור בחוץ לארץ . בבריסל הוא ישב לבדו בעמדת השידור ללא מפיק, ללא פרשן, ללא טכנאי, וגם ללא עוזר שַדָּר (כמקובל היום). פונקציות כאלה נתפשו אז כמותרות שידור. לא שצריך לרחֵם עליו. הוא לא היה מִסְכֵּן. אך הוא היה בּוֹדֵד והבדידות הופכת את האנשים הבודדים ללחוצים ופגיעים, ולכֵן גם חשופים לשגיאוֹת. העיתונאות או חוסר העיתונאות של יורם ארבל באסון בריסל עלתה על האג'נדה הלאומית . העיתונות סירבה להניח לוֹ. ביום חמישי – 6 ביוני 1985 פִּרסמה העיתונאית דוֹרִית גֶפֶן בעיתון "על המשמר", מאמר ביקורת טלוויזיה נוקב ויוצא דופן בחריפותו בגנותו של יורם ארבל בגין שידור הנֶפֶל שלו באסון בריסל. היא העניקה למאמר שלה כותרת חמורה נגד שַדָּר הספורט מספר אחת שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. "כישלון של שדרן פטפטן". כך כתבה בעיתונה "על המשמר" [8] .

טקסט מסמך : 6 ביוני 1985. זהו המסמך המקורי / מאמר הביקורת של גב' דורית גפן נגד השדר יורם ארבל שהופיע בעיתון "על המשמר". (באדיבות ארכיון "על המשמר"  + תודה לאנשי "בית אריאלה" בת"א).

טקסט "על המשמר" :  "השידור הישיר ממשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורגל בין קבוצות יובנטוס וליוורפול הפך לאחד המחזות המבעיתים של שלהוב יצרים ואלימוּת לשמה. לא נחזור כאן על אשר ראו רבים, ועל אשר תואר בהרחבה בעיתונות . מה שבכל זאת ראוי להדגשה זה הדיווח של יורם ארבל מהמקום. פטפטנותו של יורם ארבל היא עובדה ידועה, אך כאשר הוא נותן לה דרור, ללא מגבלות זמן וללא הפרעה של המשחק שלא שוּחַק- התוצאה היא בלתי נסבלת לחלוטין. יורם ארבל סבר כנראה כח עליו למלא את אוזנינו בקשקושיו בחלל הבלתי צפוי שנוצר בגלל האירועים הטראגיים באצטדיון , והוא השתמש בכל המילים שבפיו בשֶטֶף , אם כי בלי הרבה טעם . אך גם התפרצות מילולית זוֹ לא הייתה נראית בעיניי חטא כל כך גדול אלמלא עבודתו העיתונאית הבלתי אמינה והמטעה . אינני יודעת מה היו תנאי עבודתו באצטדיון, אך אנו מצפים מעיתונאי הנמצא בשטח לברר פרטים מדויקים ככל האפשר על המתרחש לנגד עינינו. לא היינו זקוקים לתיווך של יורם ארבל כדי לראות את הפרטים של ההשתוללות וחוסר האונים של המשטרה הבלגית. לעומת זאת הוא היה צריך לברר מי גרם לכל מהומת הדמים ולמה. אך יורם ארבל מכסא השדרים שלו נתן לנו בו- זמנית תיאור של מה שראינו באמצעות המצלמות . הוא לא הסתפק בכך, וכבר קבע באוזנינו מי אשם ומי גרם למהומה- האיטלקים כמובן. במשך שעה ארוכה השמיץ יורם ארבל את האוהדים האיטלקיים, בעוד האשמים היו למעשה אוהדי ליברפול . זהו כישלון עיתונאי ממדרגה ראשונה שאיננו מתאים אפילו לעיתונאי מתחיל ". ( באדיבות ארכיון "על המשמר").

גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דָבָר" טֶדִי פְרוֹיְס קבל נגד יורם ארבל ב- 2 ביוני 1985 ונקט לשון חמורה ביותר על הפשלה העיתונאית שלו באיתור מחוללי האסון באִצטדיון "הייסל" בבריסל [9] . הוא למעשה קרא לפיטוריו של גדול שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתחום הספורט בכל הזמנים .

טקסט מסמך :  2 ביוני 1985 דיווח של העיתונאי טדי פרויס בעיתון "דבר". (באדיבות ארכיון "דבר" ותודה לאנשי "בית אריאלה" בתל אביב).

טקסט "דבר" : "המגוחך היה כי יורם ארבל שנמצא 100 מטר ממקום ההתרחשות, הסתמך על הקשב של רדיו "קול ישראל" מיכאל גורדוס שישב בתל אביב, ושאב ממיקי  גורדוס את המידע. האם מתחת לכבודו של השָדָר להרים את ישבנו וללכת לבַרֵר מה קרה במקום להסתמך על מקור הנמצא 3500 ק"מ ממקום האירוע ? ומכיוון שלא הטריח את עצמו, אין פלא שנכשל כישלון נורא. על פי הודעתו רוב ההרוגים היו אנגליים ! בשנינות חדת לשון ודיפלומטיה ארבלית, הוא הוסיף, שיש להניח שלא אנגלים גרמו למותם של האנגלים. מה שיורם ארבל עולֵל, מזכיר את דיווחי הכתבים בלבנון שהודיעו בשעתו כי ישראל היא שביצעה את הטבח בסברה ושתילה. רבים מהכתבים לא רחוקים ממקום האירוע יותר משהיה יורם ארבל בבריסל , אך הם גילו אחריות, חריצות, מצפוניות, ומוּסַר עיתונאי כפי שהוא גילה באִצטדיון . יורם ארבל הטיח את אשמת ההֶרֶג בנהרגים. בניגוד "לממצאיו", רוב ההרוגים היו איטלקיים, והפותחים בתגרה היו על פי כל העדויות האנגלים ולא האיטלקים . אם שגריר איטליה בישראל לא יחולל מהומה , הרי שהוא צדיק . כי יורם ארבל לא רק הטעה את קהל הצופים אלא העליל מעין עלילת דם. בתחנות טלוויזיה יותר מפגרות מזו של ישראל , כבר פיטרו שדרנים יותר מוצלחים על עבירות פחות חמורות". (באדיבות ארכיון "דבר" ותודה לאנשי "בית אריאלה" בתל אביב) .

האסון הגדול הִכה את אירופה בהֶלֶם. בלב ליבה של עֶרֶש התרבות האירופית התרחש רצח המוני בידי חוליגאנים בריטיים. ראש ממשלת אנגליה אשת הפלדה גב' מרגרט תאצ'ר (Margaret Thatcher) הופיעה לפני המצלמות של שתי רשתות הטלוויזיה הארציות בבריטניה ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרית, ב- Downing 10 Street, ואמרה בשידור ישיר לאומה הבריטית ללא כחל ושְרַק את המשפט הבא :

"Liverpool fans brought shame and disgrace to their country and to football".

ראה סעיף נספחים מס' [10].

ראש ממשלת איטליה בֵּטִינוֹ קְרָאקְסִי (Bettino Craxi) פרסם הודעה דרמטית ואמר כשדמעות חונקות את גרונו : "אנגליה היא מדינה שהוטבעה במצולות החרפה ע"י קבוצות הפושעים הבריטיים שלה שנוקטות באלימות ברברית חסרת אחריות שוב ושוב באצטדיוני הכדורגל".

העיתון הגרמני רָב התפוצה Bild Zeitung קבע-שאל במאמר המערכת : "הו אלוהים, מדוע ממשלת אנגליה מאפשרת לוואנדאלים שלה לעזוב את האיים הבריטיים בדרכם ליבשת כדי לבצע רצח. צריך לאסור מייד על המרצחים לשוּב ולבַקֵר במגרשי הכדורגל".

יוֹמוֹן הספורט הצרפתי המפורסם L`Equipe זעק בכותרתו הראשית : "אם אלו הם פניו של הכדורגל שהפך לכּה אלים – הבה נשמיד אותו".

למחרת האסון באִצטדיון "הֵייסֶל" התכנסה נשיאות UEFA במשרדיה בציריך, והחליטה בו במקום להרחיק לאלתר את כל קבוצות הכדורגל האנגליות מכל מפעלי הכדורגל האירופיים לתקופה של חֲמֵש שנים.

אנחנו הישראליים התחנכנו במשך שנים רבות על ה- Fair play האנגלי ועל החינוך הספורטיבי – תרבותי הבריטי הקפדני שדוֹרֵש סדר, משמעת, וסובלנות. נהוג ומקובל היה לחשוב שהכדורגל האנגלי הוא עֶרֶש תרבות הספורט האירופי . האסונות באִצטדיון "הייסל" בבריסל בחודש מאי 1985, ובאִצטדיון "הילסבורו" (Hillsborough) בשפילד בחודש אפריל 1989 הפריכו וניפצו את הסטיגמה הזאת לרסיסים. הייתי עֵד בעצמי במשחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בצרפת ב- 1998 לברוטליות והאלימות הקשה שהפגינו שם גלוחי הראש הבריטיים, שמשום מה מכונים אוהדי כדורגל. מה לנו כי נלין על אוהדי בית"ר ירושלים, מכבי חיפה, או הפועל ת"א.

הערה : ב- Youtube ניתן לראות כמה מהסרטים מאותה האלימות הנוראית ההיא שפרצה בין אוהדי ליוורפול לבין אוהדי יובנטוס באצטדיון "הייסל" בטרם שריקת הפתיחה למשחק ב- 29 במאי 1985, בה נמחצו למוות ונספו 39 אוהדים איטלקיים. חלק מקטעי האלימות האלה שודרו במהדורת "מבט" של יום חמישי – 30 במאי 1985. עורך "מבט" בימים ההם היה מיכאל קרפין.

אפילוג קצר 1.

ביום רביעי – 5 ביוני 1985 שידר יורם ארבל מלברקוזן ושטוטגרט את משחקה של נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מר צבי שרף במסגרת אליפות אירופה. נבחרת ישראל אכזבה. למרות ניצחונותיה על נבחרת גרמניה 88:94 ועל איטליה 89:92 היא הפסידה לבולגריה, צ'כוסלובקיה, והולנד החלשה וצנחה לדרג ב'. יורם ארבל שָב ארצה לאחר היעדרות ארוכה. הוא היה שדר טלוויזיה מותש ופגיע. הייתי צריך להגן עליו לנוכח הביקורת הציבורית שהוטחה בו בעיתונות בחריפות רבה ונדרשתי לגונן עליו גם מפני מבקשי נפשו בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור. בקיץ 1985 היה יורם ארבל איש מסכן שדמה ל- עלה נידף. שַדָּר Play by play בעל יכולת אולם נעדר כל כישרון עיתונאי מינימאלי. הוא היה אָבוּד.

טקסט מסמך : 24 במארס 1985. (עמוד מס' 1 מתוך 2). הצעתי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן כיצד לכסות את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל העומדת להיערך בחודש יוני 1985 בערים לברקוזן ו- שטוטגארט בגרמניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 24 במארס 1985. (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2). הצעתי למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן כיצד לכסות את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל העומדת להיערך בחודש יוני 1985 בערים לברקוזן ושטוטגרט בגרמניה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אפילוג קצר 2.

20 שנה חלפו וההיסטוריה המתעתעת סבה על צִירָה. הגיע יום רביעי הגדול – 25 במאי 2005 . ליוורפול העפילה שוב לראשונה מזה 20 שנה למשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל מול הקבוצה האיטלקית מילאן. ההתמודדות נקבעה להיערך באצטדיון "אתא תורק" באיסטנבול (המפעל נקרא כבר כמה שנים בשמו החדש "Champions League" במקום כינויו מהימים ההם "European Champs Cup"). אנוכי כבר לא הייתי שָם. גם לא המנכ"ל אורי פורת ז"ל. גם לא מיכאל קרפין עורך "מבט" האיש שקרא לפני עשרים שנה להדיח את יורם ארבל מתפקידו בגין כישלונו בפרשת "הייסל". התקשורת שינתה את פניה לבלי היכר. רק איש אחד נשאר שם במקומו בצמרת ליד המיקרופון. יורם ארבל בעצמו. כתמי השידור ההוא לפני עשרים שנה לא דבקוּ בשַדָּר הטֶפְלוֹן. יורם ארבל שַרָד. הציבור אהב אותו למרות השגיאות העיתונאיות הבלתי נסלחוֹת שלו בקריירה שידור כה ארוכה. קול הבריטון העמוק היפהפה שלו, סגנון דיבורו, העברית התקנית השגורה בפיו, האינטונציות החינניות, וגם חוש ההומור בו חונן עמדו בסופו של דבר במבחן הזמן וצוֹק העיתים. יורם ארבל הוא במידה רבה גדול שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית וקטון העיתונאים בכל הזמנים. אין וויכוח על כך.

[1] שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין. 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הנטל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

אתה יכול להיות מנהל גאון אולם שווה כקליפת השום אם לא הצלחת לשכנע את הבוסים שלך בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ ואת המנכ"לים של רשות השידור שההיגיון שלך הגיוני וכי אתה צודק בנימוקיך וטיעוניך.

[2]  הטלוויזיה הירדנית JTV הייתה חברה פעילה (Active Member) כמונו באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

[3]  הערה : האינפורמציה הזאת הובאה לידיעתי ע"י מר מִיק מִישֶלְס, קצין העיתונות והמדיה במשחק מטעם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית).

[4]  ראה נספח : מסמך – E Mail  שנשלח אלי ב- 4 באוגוסט 2005 ע"י מִיק מִישֶלְס (Mick Michels).

[5]  ראה נספח : מסמך – E Mail  שנשלח אלי ב- 22 במארס 2006 ע"י קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini) .

[6]  ראה נספח : עיתון "הָאָרֶץ"  בעמוד ראשון  מ- 30  במאי 1985.

[7]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף הספורט  מ- 31 במאי 1985.

[8]  ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של גב' דוֹרִית גֶפֶן  בעיתון "על המשמר" מ- 6 ביוני 1985.

[9]  ראה נספח : מאמר ביקורת  טלוויזיה של טֶדִי פְרוֹיְס בעיתון "דבר" מ- 2  ביוני  1985.

[10]  ראה נספח : ספרו של סבאסטיאן קו "MORE THAN A GAME – SPORT IN OUR TIME"

סוף הפוסט מס' 722. הועלה לאוויר ביום שישי – 1 בדצמבר 2017. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *