פוסט מס’ 723. בלי סִלְסוּלִים. רַק עוּבְדוֹת (חלק 5). פרפראות. עַבְדֵי ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שוב נכנעים למוֹלֶךְ שלהם. הפרשנות הטלוויזיונית של אלי גוטמן גובלת בקוריוז והופכת אותו לכתם ונקודת תורפה. כמעט בלתי סביר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל. מחשבה תנ”כית ופילוסופיה אלוהית. יופי ואסתטיקה תנ”כיים. שיעור בתנ”ך ממבט אחר (3). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך.  פוסט מס’ 723. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ”ש – 9 בדצמבר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ”. את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 723 : הועלה לאוויר במוצ”ש – 9 בדצמבר 2017.

———————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני המודח לפניו תא”ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 723. בלי סִלְסוּלִים. רַק עוּבְדוֹת (חלק 5). פרפראות. עַבְדֵי ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שוב נכנעים למוֹלֶךְ שלהם. הפרשנות הטלוויזיונית של אלי גוטמן גובלת בקוריוז והופכת אותו לכתם ונקודת תורפה. כמעט בלתי סביר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל. מחשבה תנ”כית ופילוסופיה אלוהית. יופי ואסתטיקה תנ”כיים. שיעור בתנ”ך ממבט אחר (3). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך. פוסט מס’ 723. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ”ש – 9 בדצמבר 2017.

הקדמה.

אנוכי מאמין באלוהים בדרכי שלי. הקב”ה העניק בכישרון היצירה האלוהי שלו לחלק מצומצם בלבד באנושות, נשים וגברים, יתרון רב : חוכמה, בינה, ודעת ובצידם גם יופי ואסתטיקה. IQ שמרקיע לצמרת ובצידו כישרון ו- הופעה פיזית מושכת תשומת לב. ל- מֵתֵי מְעַט בתוך החלק האנושי המצומצם הנדון נתן הקב”ה גם יכולת מנהיגות ובצידה סַמְכוּת, שְרָרָה, וּמַרוּת. בכל ספר התנ”ך על כל חלקיו אפשר לספור אותם על עֶשֶר אצבעות. אף על פי כן אין מדובר ביצירה אלוהית פלאית ומושלמת, מפני שאותו הקב”ה שהעניק לאותם המעטים יוֹפִי ושֵכֶל לא ברא עבורם תמיד מנגנון רגולציה ש- יווסת בין כמות ה- IQ ש- מפעילה את תאי המוח בראשם לבין כמות ההורמונים העצומה שמבעבעת בגופם. נשים וגברים יפים וחכמים הם הראשונים שמוּעַדִים לפורענות מפני שככלות הכל ובסופו של דבר הם רק בריות אנושיות. בני אדם בלבד, שזמנם שָאוּל, וקִיצָם כמו של האחרים ידוע מראש. דוגמא קיצונית של אדם יְפֵהפֶה אולם בעל הבנה ו- יכולת ניתוח אנושית, חברתית, ופוליטית – פנימית ברמה של אבסורד הוא אבשלום בנו הַמוֹרֵד של דָּוִד הַמֶלֶךְ. הספר התנ”כי שמואל ב’ פרק י”ד פסוק כ”ה מגדיר אותו כלהלן : “…וכ- אבשלום לא היה איש יָפֶה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קָדְקֳדוֹ לא היה בו מוּם…”. תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך. שיעורים בתנ”ך ממבט אחר (3).

פרפראות.

א. אלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מזהיר ומוערך (מאוד) בתעשיית הטלוויזיה בארץ, הבינלאומית, ובארה”ב. רעיונאי חדשן בעל ידע עצום בתחום. אנטי כל סטגנאציה, סטנדארטיזציה, ו- בָּאנָאלִיזָצְיָה בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. בגיל 80 אנוכי יכול לוֹמַר ולשְנוֹת שוב : אלכס גלעדי הוא בעבורי אישיות בלתי נשכחת. 

קוראים לא מעטים פנו ו- פונים אליי ׁ(כלומר לבלוג) בעניין האשמותיהן של אושרת קוטלר ונרי ליבנה את אלכס גלעדי בהטרדה מינית. מידת האמת של האשמות כאלה חייבות להתברר אך ו- רק בבית המשפט ולא בשיחות רכילות ברדיו גלי צה”ל המתנהלות בין השדרניות יעל דן והדס שטייף לבין המאזינים שלהם ולא בכותבי הפוסטים במדורי העיתונות. אשנה ואומר לכל הפונים שוב את דעתי אודות מר אלכס גלעדי : מדובר באדם חכם ו- ישר, הגון, מנהל מוכשר, רעיונאי ו- מנווט בעל חזון, ואיש טלוויזיה מיומן מאוד מהמעלה הראשונה מהטובים ביותר שהכרתי ב- 40 (ארבעים) שנות עבודתי בתעשיית הטלוויזיה בארץ + תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית. אלכס גלעדי הוא גם בורג יעיל ו- חשוב ברשת הטלוויזיה הטלוויזיה האמריקנית NBC מאז 1981, בהתאחדות הא”ק הבינלאומית (IAAF) מאז 1985, ובוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מאז 1994. אלכס גלעדי הוא איש טלוויזיה מעולה שלימד ו- חינך בשעתו עיתונאים רבים שעברו תחת ידיו בשנים 1980 – 1969 בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, להוגנות ו- מצוינות (!) למרות שהיה הנווט הראשי הוא דיבר עם כולם בגובה העיניים והעניק לאנשים שעברו אז תחת ידיו הכשרה וכֵלִים טלוויזיוניים לא מעטים שאִפשרו להם להתמודד בהצלחה עם עתידם בתחום. בגיל 80 אנוכי יכול לומר שוב ללא כל היסוס : אלכס גלעדי הוא בעבורי אישיות בלתי נשכחת.

טקסט תמונה : חורף 1976. כנס בינלאומי של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 41 (ארבעים ואחת) שנים. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : דן שילון מחליפו של צבי גיל בניהול חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1977 – 1974, צְבִי “צֶבֶּה” גוֹרֶן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות, אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט דאז (אחד האנשים המוצלחים ביותר שצמחו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין 1969 ל- 1980), וצבי גיל (מנהל חטיבת החדשות בשנים 1974 – 1971). (באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1980. אולימפיאדת מוסקבה 80′. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים וחצי. אחת התמונות האהובות עלי. אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) מדבר עם עובדיו בגובה העיניים ונראה כאן מעניק הזדמנות לאמנון לנגזם להיות חבר מערכת “מבט ספורט” בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : יוני 1986. מונדיאל מכסיקו 1986. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 31 שנים. אנוכי יחדיו עם איש NBC אלכס גלעדי במשרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. תמונה היסטורית. משלחת של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בראשותו של שון מקמנס (יושב ראשון משמאל) ואלכס גלעדי (בן 40 עומד ראשון משמאל) חותמת על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא”ק הלסינקי 1983 עם נשיא IAAF האיטלקי ד”ר פרימו נביולו (יושב במרכז). עומד שני משמאל ההולנדי אדריאן פאולן הנשיא הקודם של IAAF  בשנים 1981- 1976. אלה צעדיו הראשונים של אלכס גלעדי ב- IAAF  שם זכה להצלחה מסחררת ומרחיקת לכת כאיש טלוויזיה אמריקני ובינלאומי. להלן זיהוי מסודר של הנוכחים בתמונה הנ”ל. יושבים משמאל לימין : שון מקמנס (Sean McMannus) מ- NBC, פרימו נביולו (Primo Nebiolo) נשיא IAAF, קארל אולאף הומן (Carl Olaf Homen) מפינלנד נשיא הוועדה המארגנת של הלסינקי 1983. עומדים משמאל לימין : אלכס גלעדי מ- NBC, ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen) נשיא כבוד של IAAF, ג’ף קוקים (Geff Cockim) מ- NBC, פרדריק הולדר (Frederick Holder) נושא בתואר כבוד של IAAF Honorary Treasurer. (באדיבות IAAF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 2

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977. ימים אחרים. תמונה היסטורית בלתי נשכחת. היכל הכדורסל “Pioneer” בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה. מכבי “עֵלִית” תל אביב זוכה בפעם הראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלכס גלעדי באחד משיאיו הטלוויזיוניים זועק בשידור ישיר בלילה ההוא של 7 באפריל 1977 למיקרופון שלו בעמדת השידור ב- “Pioneer”, “…אני לא מאמין…אני לא מאמן…גביע אירופה לתל אביב…”, ואָץ לראיין על פודיום המנצחים את הקפטן טל ברודי (מס’ 6′ בן 34) אוחז בפרס הנכסף. מתבונן משמאל מיקי ברקוביץ’ (מס’ 9 בן 23) שמסתיר במקצת את השחקן המחליף חנן אינדיבו. (צילום משה פרידמן איש מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 5

טקסט תמונה : אביב 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 21 שנים. אנוכי יחדיו עם אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM הבינלאומית ה- 2 באטלנטה בירת מדינת ג’ורג’יה הדרומית בארה”ב, בעת סיור קדם ההפקה לקראת ההיערכות של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996. אלכס גלעדי נחשב בעיניי לא רק לפנומן טלוויזיה מוכח, אלא לאיש שיחה מעניין מרתק ומוכשר עד אין קֵץ שהיה לי העונג לשהות במחיצתו גם לאחר שהיה שייך לעולם בינלאומי אחר, לזה של הוועד האולימפי הבינלאומי ׁIOCׂ + רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC + התאחדות הא”ק הבינלאומית (IAAF). הייתה לי זכות גדולה להיות תלמידו. אני לבוש ג’ינס ונועל נעלי ספורט. אלכס גלעדי מחויט, לבוש, מעונב, ונעול כרגיל Tiptop. מתחת לחליפה הפורמאלית והמוקפדת מסתתרת אישיות חמה, ידידותית, ובלתי רשמית, ובעיקר הגיונית וחכמה. (התמונה צולמה באטלנטה בירת מדינת ג’ורגיה ע”י רעייתי יעל תג’ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. העיתונאי רמי רוטהולץ יודע לא רק להתרשם אלא גם מוכשר לספר ולכתוב את רשמיו.

רמי רוטהולץ רשם פוסט מרגש רצוף זיכרונות אישיים שלו וגם ציבוריים של כולנו במוסף “מעריב” (יום שישי – 1 בדצמבר 2017) שכותרתו “לייזר ואני” אודות איש הכדורגל הוותיק אליעזר שפיגל ז”ל שהלך לעולמו לפני ימים אחדים שבע ימים בן 95. הפוסט החַם של רמי רוטהולץ כתוב בצורה נהדרת ו- עוסק לא רק באישיות נעלה, יישרת דרך, ורבת כבוד והדר כ- אליעזר שפיגל ז”ל איש מועדון הכדורגל של מכבי פ”ת במשך שנים רבות וגם שחקן נבחרת ישראל בשנות ה- 50 של המאה הקודמת (ואח”כ מאמן נודע בעל ידע רב), אלא גם בפיסת היסטוריה של מדינת ישראל הצעירה שחלפה לבלי שוב. מדובר בפוסט שכתוב היטב והיווה עבורי חוויית קריאה. אליעזר שפיגל ז”ל הוא אביו של גיורא שפיגל יבד”ל.

israel team 3טקסט תמונה : 11 ביולי 1956. אִצטדיון “דינאמו” במוסקבה בירת ברה”מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 61 שנים. ברום האצטדיון נישאת תמונתו של לנין. תמונתו של סטלין סולקה משם זה מכבר על פי הוראתו של שליט ברה”מ דאז ניקיטה סרגייביץ’ חרושצ’וב. נבחרת ישראל בכדורגל ניצבת דוֹם לצלילי ההמנון הלאומי “התקווה” המנוגן באִצטדיון “דינמו” במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 דקות ספורות לפני פתיחת המשחק הקדם אולימפי (על הזכות להשתתף באולימפיאדת מלבורן 1956) נגד נבחרת ברה”מ שהסתיים בתבוסה 0:5. זיהוי שחקני נבחרת ישראל משמאל לימין : אליעזר שפיגל ז”ל (בן 34 בתמונה, אביו של גיורא שפיגל יבד”ל), בועז קופמן ז”ל, יעקב וויסוקר, שבתאי “זיגי” זילברשטיין, אמציה לבקוביץ’, יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל, יצחק נחמיאס, רחביה רוזנבאום, נחום סטלמך ז”ל, יהושע גלזר, בנימין רבינוביץ’, ג’רי חלדי, דודו קרמר, שאול מתניה ז”ל, השוער יעקב חודורוב ז”ל, הקפטן יצחק שניאור ז”ל, והמאמן האנגלי של נבחרת ישראל ג’ק גיבונס המנוח. (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה אישית : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר אמציה לבקוביץ’.

ג. ניב רסקין וטרמינולוגיית כדורסל טלוויזיונית.

“…14 חָדָש…”, מודיע ניב רסקין שדר הכדורסל המוביל ומס’ 1 בארץ לצופי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בעת שידור ישיר של משחק כדורסל כלשהו, והנשים סביבי לרבות נכדותיי שמתבוננות במסך בעל כורחן (בגללי) מקמטות את מצחן ו- שואלות אותי למה הוא מתכוון. כשניב רסקין טוען, “…אַחְלָה משחק יש לנו עכשיו…”, הן מבקשות ממני תרגום בגוף הסרט. לבסוף כשהשדר המוביל מכריז, “…מה שהלפרין עושה עכשיו זה בית ספר לכדורסל…”, הן נוטשות אותי כליל וגם את ניב רסקין ואת המרקע ופונות לעיסוקים מעניינים יותר בדירתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב.

ד. שני אנשי ערוץ 10 רביב דרוקר וברוך קרא מארחים בתוכניתם “המקור” את המשפטן צבי סגל (יום רביעי – 6 בדצמבר 2017).

“המקור” היא תוכנית טלוויזיה תיעודית שמשודרת בערוץ 10 באחריות רביב דרוקר וברוך קרא. מדובר בתיעוד טלוויזיוני הכרחי וחיוני לצורך שמירה על שפיות חייה של מדינת ישראל. לאחרונה סיקרו רביב דרוקר וברוך קרא את הרצאתו של השופט צבי סגל בפני תלמידי שמיניות בעיר דימונה את החשיבות הרבה אודות שמירת טוהר הנשק שמחזיקים בידם חיילי צה”ל, והתייחס גם לפרשת החייל אלאור אזריה. השופט צְבִי סֶגָל נחשף לי כמשפטן חושב והגיוני (שוקל בכובד ראש כל מילה שיוצאת מפיו) ואיש חכם, ישר, והגון. חשוב לומר כאן ששני אנשי ה- “המקור” רביב דרוקר וברוך קרא רוויי ידע ונטולי פניות בודקים, מתחקרים, ומגישים מידי שבוע לציבור מֵידָע ציבורי חשוב שהם אוצרים בכליהם שרובו נעלם מעיני הקהל הישראלי ולא ידוע לו.

ה. אנוכי אוהב לקרוא את מאמרי הפרשנות של אריה מליניאק אודות משחקיה של מכבי ת”א ב- Euroleague בעונת 2018 / 2017 המתפרסמים מידי יום שישי בעיתון “ידיעות אחרונות”. מדובר בכתיבה הדוקה (כ- 250 מילים) שמנומקת ומוסברת היטב. 

המניה שניפק אריה מליניאק ב- 13 באוקטובר 2017 (בעיתון “ידיעות אחרונות”) ושמה “התחלה של שינוי” נמצאת במגמת עלייה. אריה מליניאק העלה והפקיד אותה בשוק העיתונות לפני כחודשיים, לאחר ניצחונה הראשון של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ב- Euroleague בעונת 2018 / 2017 תחת שרביטו של המאמן נוון ספחיה במשחק החוץ בגרמניה על באמברג 88:71. צפיתי אמש (יום חמישי – 7 בדצמבר 2017) בשידור הישיר המשעמם בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין (איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים) והפרשן שלו מאמן נבחרת ישראל הלאומית עוֹדֵד קָטָש את משחקה האחד עשר של מכבי ת”א ב- Euroleague, בו גברה בהיכל הספורט ביד אליהו על וולנסיה הספרדית 91:94. מכבי ת”א נותרה קבוצה פגיעה וחשופה לחולשות בהגנה ובהתקפה (אריה מליניאק דן בהן במאמרי הפרשנות הנבונים שלו מידי יום שישי ב- “ידיעות אחרונות”) אולם היא עדיין בת מזל שמנהל אותה מאמן – מנהיג קרואטי נוון ספחיה ומשחק בשורותיה ווירטואוז בשם פייר ג’קסון. מאזנה של מכבי ת”א לפי שעה ב- Euroleague עומד על 7 ניצחונות ו- 4 הפסדים אולם זאת ראשית הדרך בלבד. המאמץ העיקרי עדיין לפניה. באשר לפרשן והמאמן הלאומי עודד קטש : האיש חובש שני כובעים ומחלק חופן עצות בעמדת השידור לשחקני מכבי ת”א ומאמנה נוון ספחיה. אם כך ואם הוא כה נבון, את זאת נראה בבוא העת כשהוא מדריך את נבחרת ישראל. הוא לא יהיה רשאי לטעון לאחר הפסדים כי האשם בפרקט.

ו. אלי גוטמן הכושל המסורבל והעילג מול גיורא שפיגל איש חכם וחושב.

הפוליטיקה הקטנונית של התאחדות הכדורגל הישראלית הציבה היכן שהוא בשלהי 2011 את אלי גוטמן כמאמן הנבחרת הלאומית. מדובר במאמן כושל שלא הצליח להוביל את נבחרת ישראל לשני טורנירי הגמר של מונדיאל ברזיל 2014 ו- Euro 2016. אלי גוטמן מפגין שוב כל פעם מחדש את אישיותו הבלתי מוכשרת כשהוא מתייצב בעמדת הפרשנות של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. ההתנסחויות הרדודות והמסורבלות שלו, תיאוריו הילדותיים את מהלכי הכדורגל ב- Champions League, וההזדקקות שלו לשימוש בהמון מילים שלא לצורך כדי להביע רעיון פשוט מעידים כי מדובר במשהו לא מוצלח. מוזר, מביך, ועלוב שמישהו בהתאחדות הכדורגל העניק בדצמבר 2011 לאלי גוטמן את הסמכות המקצועית הראשית להוביל את הכדורגל הישראלי ודחק הצידה את גיורא שפיגל איש חכם וחושב ברמה גבוהה ואחד מהטובים ביותר שיש לנו לא רק בתחום זירת הכדורגל. התאחדות הכדורגל חייבת למנות את גיורא שפיגל למאמן הבא ובר הסמכה והמנהיג הראשי של נבחרת ישראל בכדורגל. ואל תספרו ותקשקשו לי על גיל. ראו מה חולל כעת יופ היינקס (Yupp Heynckes) “הזקן” (בן גילו של גיורא שפיגל) ב- באיירן מינכן משהעניק לה תחייה ו- רנסנס מחודשים לעומת המועדון הכושל בתקופת קודמו קארלו אנצ’לוטי (Carlo Ancelotti) “הצעיר”.

ז. האם אייל ברקוביץ הוא באמת איש מוכשר ודמות מופת כדורגל ו/או רק הקונטרוברסאליות ושניותו במחלוקת מטילים עליו צֵל כבד?

מה מניע את אייל ברקוביץ’ להעניק ריאיון רכילות (יחדיו עם אופירה אסייג) לרז שכניק במוסף “7 לילות” של העיתון “ידיעות אחרונות” ? מה יוצא לו מזה ? אייל ברקוביץ’ שיכול להסתדר בקלות ללא הרכלן רז שכניק, גונב בקלות את תשומת הלב מהפרטנרית הטלוויזיונית שלו אופירה אסייג כפי שעשה בשעתו לשַדָּר המוביל שלו יורם ארבל. מדובר באיש ישיר, חוצפן, עירני, מגיב במהירות, ואמביציונר ששואף להיות מאמן נבחרת ישראל בכדורגל ו/או לחליפין שַר הספורט בממשלתו של משה כחלון (שר האוצר הנוכחי בממשלת בנימין נתניהו). אייל ברקוביץ’ יורה צרורות מהמותן ו- טועה טעות מרה כשהוא מודיע לרז שכניק הזו הלשון, “…הרבה פעמים נפגעתי מזה שאני אומר הכל בפנים ולא עושה חשבון. כל עוד אני לא עושה שום דבר פלילי, הכל בסדר. לומר את האמת בפנים זה לא דבר כזה נורא…”. לא נכון. כולנו מצווים לומר את האמת בפנים בתנאי שיש לכך סיבה וצידוק מלווים בטָאקְט. מישהי שָחָה לי לפני זמן לא רב, “…ש- לאחרונה ראתה באקראי את מר אייל ברקוביץ’ בחיפה…”, והוסיפה, “…לא רק שהוא רחוק מלהיות אלן דלון ו/או רוברט רדפורד כרחוק מזרח ממערב, אלא שמדובר באיש מכוער ודוחה במיוחד, קֵירֵחַ, גוּץ ובעל כרס…”. האישה הזאת לא עשתה כל מעשה פלילי בתיאורה ובהגדרתה הנ”ל, אולם אין לה כל רשות להטיח את הטקסט הקונקרטי הזה בפניו של אייל ברקוביץ’ ללא סיבה וצידוק, ולהיאחז בטענה שכאילו לומר את האמת בפנים זה לא דבר כזה נורא. ועוד דבר : האם זה לא היה אותו אייל ברקוביץ’ שאמר פעם בפרהסיה ברגע של גילוי נפש, “…כשאני יושב על הספסל ו- לא משחק בהרכב של נבחרת ישראל, אני רוצה שהיא תפסיד…” ? ו/או שמא אנוכי טועה ? מעניין יהיה לעקוב אחרי אייל ברקוביץ’ בן 45 ולראות האם יצליח להעפיל למשרת מנהיג הכדורגל הישראלי ו/או למשרת שַר בממשלת ישראל, ו/או שמא יישאר במִשְרָתוֹ הנוכחית ולשונו המתגלגלת תותיר אותו מצולק מאחורי המיקרופון.

ח. אריה דרעי שר הפנים בממשלת בנימין נתניהו.

שר הפנים אריה דרעי מי שמטיף חדשים לבקרים לחשיבות קדושת השבת (משני ההיבטים של דת וחברה) הופך את אמונתו לפלסתר בשעה שהוא לועג לדיברה השמינית “לא תגנוב”  (במסגרת עשרת הדיברות), בגינה נשלח לכלא לשלוש שנים ע”י בית משפט של מדינת ישראל.

ט. העורכת ושדרנית ברדיו גלי צה”ל נורית קנטי.

אני אוהב להאזין ולהקשיב לנורית קנטי עורכת ושדרנית ברדיו גלי צה”ל. חבל שהיא ממעטת להשמיע את קולה הרדיופוני והענייני ב- “אוויר” של התחנה הצבאית.

י. מגיש רדיו “כאן” גדי ליבנה ותוכנית ה- Oldies “רגעי קסם” המשודרת ברשת א’ חמישה ימים בשבוע מיום ראשון ועד יום חמישי בין 14.00 ל- 15.00.

מדובר בשערורייה אחת מתמשכת שמכילה שוב ושוב אין סוף תקלות טכניות וב- מגיש לא מוכשר ובלתי מוצלח.

ליגת האלופות האירופית מטילה בֵּיצֵי זָהָב ו- Rating עבור ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. צופי הטלוויזיה במדינת ישראל שנוהים אחרי כדורגל משובח מממנים מכיסם את עלות זכויות השידורים של ה- Champions League שערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים משלם אותן ל- UEFA על סך שֶל  54.000000 (חמישים וארבעה מיליון) euro לשלוש עונות של 2020 – 2017. 18.000000 (שמונה עשר מיליון) euro לכל עונה מהשלוש. מדובר בהישג רֶכֶש טלוויזיוני משמעותי של ההנהלה חברת RGE, המפעילה את ערוצי הספורט מחד, אולם כופה מאידך טיפול עיתונאי רשלני Off tube באולפן בהרצליה על ציוותי השידור שלה. עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הם עַבְדֵי נֶצַח Off tube, כמעט נרצעים, שנכנעים שוב ושוב ללא קרב וללא כל צידוק טלוויזיוני למוֹלֶךְ שלהם. 

א. אין לי צֵל של מושג כיצד מתנהלת מלחמת הקיום ושרידותם של עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מול הנהלת חברת RGE על זכותם וחובתם לדווח לצופיהם מהשטח, בין אם האירועים הרלוואנטיים הנבחרים על ידם לכיסוי וסיקור מתרחשים בארץ ו/או בחו”ל. אינני יודע אם בכלל מתנהל וויכוח כזה בין שני הגורמים. על כל פנים מהלכי הכדורגל של ה- Champions League שריצדו על מסך ערוצי הספורט בכבלים בערבי ולילות ימי שלישי ורביעי האחרונים (5 ו- 6 בדצמבר 2017) הסגירו תמונה עגומה ועצובה שיש לה רק פירוש אחד : עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הם בעצם עבדי Off tube כמעט נרצעים שנכנעים שוב ושוב למֹלֶך שלהם RGE באולפנים בהרצליה. מצד אחד משקיע ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים באמת הון רב  במלחמת רכישת זכויות השידורים של “ליגת האלופות” האירופית (משלם 18.000000 יורו לעונת 2018 / 2017 לעומת 4.000000 יורו לעונת 2017 / 2016) אולם הטיפול העיתונאי שלו בהם רוֹפֵס, כאילו הרכש חשוב מהטיפול בו. כאילו אין זה חשוב כלל היכן ממוקמים נדב יעקובי, עמיחי שפיגלר, אבי מלר, ובוני גינזבורג באצטדיונים באירופה ו/או באולפן בהרצליה. כאילו התמונה חשובה מהקולות שמלווים אותה. מדובר בתפישה טלוויזיונית מיושנת ומוגבלת. מדובר בשגיאה אחת גדולה והחזקת מיקרופון מעוותת. אי אפשר לשדר מהשטח באירופה את כל המשחקים של ה- Champions League אולם את הראשי ו/או את שני הראשיים חייבים. עיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים חייבים להתעקש על העיקרון שאת המיטב משדרים ישיר מעמדות שידור הממוקמות במוקד ההתרחשות. הטסת ציוותי שידור לאירופה לצורך שידורם הישיר של המשחקים המרכזיים ב- Champions League איננה אמורה לפגוע התחשיבים הכלכליים של RGE. אנחנו משלמים במיטב כספנו כדי להתבונן לא רק בתוכן אלא גם במעטפת התוכן ולהאזין לרִשְרוּשֶיה. הגיחוך הגדול מתגלה במקרה, בשעה שהטלוויזיה הספרדית שמכסה את המשחק באצטדיון “ברנביאו” במדריד, ריאל מדריד – דורטמונד 2:3, מראיינת בתום ההתמודדות את כריסטיאנו רונאלדו על אותו הסיגנל שנוחת באקראי ללא תכנון באולפן בהרצליה (לעיתונאי ושדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אין שום מידע אודות התפתחות ותזמון ה- Line up של הטלוויזיה הספרדית). נדב יעקובי (הצייתן) הוא אומנם אוֹשְיָה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים אולם שליטתו בשפה הספרדית רעועה והוא מתגלה כרשלן משהוא עושה ניסיון לתרגם “איך שהוא” לצופיו מהאולפן בהרצליה את דבריו של כריסטיאנו רונאלדו רב המוניטין (אורח רצוי מאוד בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב). ריאיון הסיכום שערכה הטלוויזיה הספרדית עם כריסטיאנו רונאלדו שזה עתה הצעיד את ריאל מדריד לשלב 1/8 הגמר של “ליגת האלופות” האירופית בעונת 2018 / 2017 ועיתונאות ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים העוסקת בסיקור ה- Champions League עטה עליו כמציאה מזדמנת בדומה למכירת חיסול המלאי, מצטיירת פעם נוספת כ- מוגבלת, מיושנת, ו- נעדרת נוכחות ו- אותנטיות. מה עוד שמדובר ב- 16 המועדונים שמעפילים לשלב 1/8 הגמר. טיפול טלוויזיוני – עיתונאי באירוע כה נחשב כמו “ליגת האלופות” האירופית איננו יכול להסתפק בשנת 2017 רק ב- Play by play, מי מוסר למי ומי מבקיע את מי. אולי זה מוזר אולם אנוכי כֵּן עם קוראי הבלוג. למרות ה- Off tube בסופו של דבר אנוכי בכל זאת אוהב לארח בסלון ביתי את עיתונאי ושדרני הכדורגל של ערוץ הספורט בכבלים מס’ 55 בוני גינזבורג, אבי מלר, נדב יעקובי, ו- עמיחי שפיגלר באותה מידה בה אני מפנה מקום ליד כורסת הטלוויזיה שלי לכריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. בלעדיהם אין ערך לכדורגל הבינלאומי. בהיעדרם יסור חִנוֹ.

ב. אבי מלר העירני והתוסס הוא אחד מעמודי התווך של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אולם עליו להתמתן ולהיות סולידי יותר בעת תיאורי ה- Off tube שלו באולפן בהרצליה את הקטעים הנבחרים המוקלטים של משחקי ה- Champions League. ככלות הכל מדובר בתקצירים קצרצרים. לעומת זאת הסבריו וניתוחיו את המשחקים הרבים גם מנקודת מבטה של חוקת משחק הכדורגל, הם מאירי עיניים.

ג. הפרשנות הטלוויזיונית של אלי גוטמן בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים גובלת בקוריוז והופכת אותו לכתם ונקודת תורפה. כמעט בלתי סָבִיר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל. הפרשן המקביל לו באותו ערוץ בוני גינזבורג שַם בכיס הקטן שלו. באולפן וגם בשטח. הפרשנות הטלוויזיונית Off tube של אלי גוטמן העילג והמסורבל באולפן בהרצליה את ה- Champions League גובלת בקוריוז. בדיחה. כמעט בלתי סביר להאמין שהאיש הכושל הזה היה עד לא מכבר מאמן הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורגל ומי שנכשל כליל להצעיד אותה לטורניר מונדיאל ברזיל 2014 ו- Euro של צרפת 2016. אלי גוטמן מצטייר כנקודת תורפה כבדת משקל בעלת ו- מוֹסרוֹת שרתומות באופן מלאכותי לגופו של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ואשר מושכות אותו ואת ערוצו מטה. אלי גוטמן גם איננו מבין את עיקרי תורת הטלוויזיה. במקום לשמש פרשן שאמור להסביר לצופיו את המתרחש מאחורי הקלעים של סיגנל ה- Video, הוא נחשף כמתאר תמונות ברמה של ילד בכיתה ג’. מדובר באיש כדורגל וטלוויזיה פתטי. הַאָשָם איננו נעוץ רק בפרשן אלי גוטמן שנגלה כ- בור ועם הארץ אלא גם במערכת הספורט של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שלא תדרכה אותו כראוי (ואם כן עשתה זאת בטרם העלייה לאוויר ואלי גוטמן כרה לעצמו בור בכוחותיו שלו, הרי שמדובר באיש נָבוּב). הנה כמה דוגמאות מיום שלישי האחרון של 5 בדצמבר 2017 מהאולפן בהרצליה שם התעקש הפרשן אלי גוטמן לשמש תקליט שחוק, שרוט, ומקרטע בעקבות שני השדרנים המובילים אבי מלר ונדב יעקובי ולתאר Off tube תמונה שכולם רואים אותה בסלון ביתם, במקום לפַרְשֵן אותה. איזה פרשן ואיזה פרשנות ואיזה נעליים. אלי גוטמן הוא איש מיותר חסר תועלת בחבורת בוני גינזבורג + נדב יעקובי + אבי מלר + עמיחי שפיגלר. עסק מגוחך. אין דבר מטופש יותר ,ילדותי יותר, וטריביאלי יותר בשעה שאיש טלוויזיה באשר הוא, וודאי מי שמתיימר להיות פרשן, מתעקש לתאר ולפַרֵט לצופיו תמונת טלוויזיה שהם רואים אותה ממילא על המוניטור הביתי שלהם, במקום לבאר, לנתח, ולהסביר אותה עבורם. אגב, לא רק בתחום שידורי הכדורגל.  

1. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : “…שם את הראש לפינה הרחוקה…”. (מראה טריוויה שמרצד ממילא על מסך הטלוויזיה הפרטי של כל צופה בסלון ביתו. באמת אלי גוטמן…? מה אתה שַח…?) 

2. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : “…התקפת מעבר…ברגע האחרון שחקן הגנה של בנפיקה מונע שער…”. (טריוויה מגוחכת).

3. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק בנפיקה – באזל 2:0 אך לא מפרשן אותה : “…הגבהת כדור מרחוק…נגיחה בלבן (באזל משחקת חולצות לבנות)…וגם נגיחה שנייה…ו- 2:0 לבאזל…”. (תיאור בגְרוּש. פתטי). 

4. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק מנצ’סטר יונייטד – צסק”א מוסקבה 1:2 אך לא מפרשן אותה : “…חיתוך נהדר משמאל אבל לרוע מזלו הכדור פוגע בעמוד…”. (אבסורדי).

5. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק מנצ’סטר יונייטד – צסק”א מוסקבה 1:2 אך לא מפרשן אותה : “…המהלך הראשון היה של לוקאקו…הנה הכדור הראשון של לוקאקו…ראשפורד בתנועה נהדרת מקבל כדור תועה…נותן לו לקפוץ ובּוּם…ובועט מהאוויר לפינה הרחוקה…”. (גרוטסקי ברמה של ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. כמו להתבונן בציור פנים של פאבלו פיקאסו ולספר לצופים כי לכל אדם יש פרצוף ובוֹ מצח אחד + שתי עיניים + שתי גבות + אף אחד + פה אחד + סנטר אחד…וכו’). 

6. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק סלטיק – אנרלכט 1:0 אך לא מפרשן אותה : …נגיחה לפינה הרחוקה למרות שהשוער מותח את כל האברים…אבל מאוחר מידי…”. (פרשן מגוחך. תימהוני ושטותי).

7. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק באיירן מינכן – פ.ס.ז’. 1:3 אך לא מפרשן אותה : “…חאמס רודריגז עם כדור משפך על הראש של טוליסו בהתפרצות מהצד השני…נגיחה לפינה הרחוקה , אין שום סיכוי לשוער…”. (ליצני ונלעג).

8. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק באיירן מינכן – פ.ס.ז’. 1:3 אך לא מפרשן אותה : “…איזה בישול נהדר של קאבאני…הקפיץ מעל הבלם לתוך התנועה של אמבפה, ואמבפה עם הראש בעוצמה לפינה הרחוקה…”. (מוקיוני).

9. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק צ’לסי – אתלטיקו מדריד 1:1 אך לא מפרשן אותה : “…שער נהדר של אדן האזארד, אי אפשר לעצור אותו בצעד הראשון…”. (חסר ערך). 

10. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק צ’לסי – אתלטיקו מדריד 1:1 אך לא מפרשן אותה : “…פליפה נותן בעיטה עם כף רגל מליאה…הכדור הולך לפינה הרחוקה, נוגע בקרקע, ופוגע בעמוד…אבל תגובה נהדרת של שוער צ’לסי…אנחנו רואים את השוער איך הוא מתרומם על הרגליים וחוזר לעמוד…”. (טריוויה תפלה. כמו מערכת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים שמרשה לאלי גוטמן לספר אותה).

11. אלי גוטמן מתאר את התמונה במשחק רומא – קאראבאך 0:1 אך לא מפרשן אותה : “…אבל איזה משחק הקרבה של קאראבאך…”. (פשוט בדיחה. אין לי הגדרה אחרת). 

יש לומר שוב : מדובר באִידְיוֹמִים, צירופי מילים נטולי כל משמעות של אלי גוטמן מי שהיה מאמנה הכושל של נבחרת ישראל בכדורגל. מדובר בפיגורה כדורגל אנטי טלוויזיונית ו- מאוד לא מוצלחת. מעניין מה קרה במשדר הסיכום הנוסף של ה- Champions League יום אח”כ בליל רביעי של 6 בדצמבר 2017 כשקולו של אלי גוטמן נעלם ו/או הוחבא לפתע לצד ה- Voice over אבי מלר ונדב יעקובי. העסק הזה של ה- Voice over של אלי גוטמן הוא מדהים מפני שאיש מבין אנשי הפאנל באולפן ואף אחד מהעורכים והמפיקים איננו מתערב בנעשה ולא מנסה לתקן את הטעון תיקון, ולסייע ולוּ בעצה טלוויזיונית קטנה וחכמה, “…הבאנו אותך לאולפן על תקן של פרשן, מעֵין מודל של מבאר את תורת הכדורגל, בכל זאת היית פעם מאמן לאומי…לא חיפשנו סטנדרט חדש של שדרן כדורגל, גייסנו אותך להסביר ולא לפטפט…”. אלי גוטמן מתעקש להפוך את עצמו לטיפש ולמרבית האירוניה גם מצליח.

הימים ההם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בתקציב ודלה בממון. אף על פי כן הגו מחולליה את הנוסחא כֵּן לרכישת זכויות שידורים + כֵּן לעיתונאות שטח ו-לֹא ל- Off tube.

כמה ימים לאחר 13 בנובמבר 1968 התמנה דָן שִילוֹן ע”י פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ למנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. במאי 1970 נשלח דן שילון ע”י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז”ל ומנכ”ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז”ל למונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970 כדי לשדר את שלושת משחקיה של נבחרת ישראל בבית המוקדם בטורניר הגמר נגד נבחרות אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כבר אז נשמעו ציוצים בתוככי רשות השידור כי אפשר לחסוך כסף, משהו בבחינת, “…הבה נקליט את משחקיה של נבחרת ישראל היכן שהוא באירופה ואח”כ נטיס את הטייפים לישראל, ודן שילון ישדר אותם בבוא העת מהאולפן בירושלים…”. עצת אחיתופל “החסכנית” האנטי עיתונאית / טלוויזיונית הזאת קרסה.

תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים) טרם הוקמה ולכן שלושת המשחקים הללו הוקלטו באולפני הטלוויזיה האיטלקית RAI ברומא והטייפים הכבדים ונשלחו מייד ארצה במטוס. דן שילון שידר את המשחקים האלה לבדו ללא פרשן. אולם משהתבקש לשדר גם את משחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 באצטדיון ה- “אָצְטֶקָה” (Azteca) בין נבחרות ברזיל ואיטליה (ברזיל ניצחה 1:4) לא סמך עוד על עצמו והחליט לזַמֵן לעמדת השידור שלו את שני שחקני נבחרת ישראל בעת ההיא, מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל, כדי שימשו פרשני עזר לצדו. עמדות השידור שנבנו עבור רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ע”י קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית “TELEMEXICO” באצטדיון ה- “אָצְטֶקָה” ב- 1970 כללו רק שני מושבים. השדר המוביל דן שילון החליט אם כך לחלק את העבודה. הוא קבע כי מרדכי שפיגלר ישמש פרשן שלו במחצית הראשונה וגיורא שפיגל ימלא את המשימה במחצית השנייה. מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל שימשו עוד זוג עיניים בעמדת השידור אולם התפקיד שלהם היה לספק מידע חדש. לימים בעת שיחות התחקיר עמו אמר לי דן שילון כלהן : “הייתי זקוק לפרשן. ידעתי לשדר כדורגל בטלוויזיה אולם לא הייתי ידען בתחום כמו יורם ארבל ומאיר איינשטיין שבאו אחריי”. דן שילון יצר מבלי משים היסטוריה : הוא בנה לראשונה את מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה, דרדק בת שנתיים.

shilon 1

טקסט תמונה : יוני 1970. מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 48 שנים. זהו דן שילון (בן 30 בתמונה) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ה- “אצטקה” במכסיקו סיטי. דן שילון הוא אבי ומייסד מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודש נובמבר של שנת 1968. הוא היה גם מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 ואח”כ התמנה לכתב רשות השידור בניו יורק בשנים 1981- 1977. דן שילון היה אחד מעמודי התווך של השידור הציבורי ואח”כ גם של השידור המסחרי. הוא שימש מנכ”ל קבוצת “רשת” אחת משלוש הזכייניות (“קשת” + “טלעד”) שהקימו בנובמבר 1993 את ערוץ 2 המסחרי.  (התמונה באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

mexico 2

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורגל במונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : דני רום, צבי רוזן, שמואל רוזנטל, דוד פרימו, ישעיהו שווגר, והשוער יצחק וויסוקר. זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : הקפטן מרדכי שפיגלר, יהושע פייגנבאום, רחמים טלבי, יצחק שום, וגיורא שפיגל. (התמונה באדיבות קבוצת הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מוסד פרשנות הכדורגל היה זָר לחלוטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה אז ב- 1970. צריך להבין שבעת הדיונים בהנהלת רשות השידור על הטסת דן שילון ונחמיה בן אברהם למונדיאל מכסיקו 1970 לא הועלתה כלל אפשרות של שימוש בפרשן. לא בעמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים של פּוּאֶבְּלָה, טוֹלוּקָה, ומכסיקו סיטי וגם לא באולפן הטלוויזיה בירושלים. שכירת מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל ע”י דן שילון והרצון להיעזר בהם כפרשנים צמודים בעמדת השידור שלו באצטדיון ה- “אצטקה” במשחק הגמר ב- 21 ביוני 1970 בו הביסה ברזיל את איטליה 1:4, הייתה הברקה של רגע. חידוש של שַדָּר טלוויזיה טירון וחסר ביטחון אך שקול וזהיר בטלוויזיה דרדקית עולת ימים. התברר כי הוא הרחיק רְאוֹת.

shilon 1

טקסט מסמך : ינואר 1970. מנכ”ל רשות השידור שמואל אלמוג בעצה אחת עם מנהל הרדיו ד”ר ישעיהו שפירא ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר מחליטים לשלוח למונדיאל מכסיקו 1970 את שדר הטלוויזיה דן שילון ואת שדר הרדיו נחמיה בן אברהם. אין זכר להעסקת פרשן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 2

טקסט מסמך :  ינואר 1970. מסמך של דן שילון שנכתב לחגי פינסקר ז”ל, יורם רונן ז”ל, ועמוס גורדון ז”ל הדן בהיערכות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לקראת כיסוי מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. מרכז מערכת הספורט בירושלים היה פיטר מיליק . למגיש התוכנית בירושלים ואחראי על השידורים התמנה שמעון טסלר ז”ל. אין זכר להעסקת פרשן. (רקכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שַדָּר רדיו “קול ישראל” נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם נשלח אף הוא ע”י מנכ”ל רשות השידור שמואל אלמוג למונדיאל מכסיקו 1970, אולם המשיך בשלו ושידר ישיר ממכסיקו ללא פרשן צמוד אליו. נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם לא היה היחיד שגרס “הצגת יחיד” ליד המיקרופון. גם שַדָּר הרדיו ההונגרי המיתולוגי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי מילא את המשימה ללא פרשן צמוד. יש לציין בנוסף במאמר מוסגר כי במונדיאל מכסיקו 1970 האפילו לראשונה שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה בראשות דָן שִילוֹן לראשונה על שידורי רדיו “קול ישראל” הוותיק בראשות נְחֶמְיָה בֶּן אָבְרָהָם אך זהו כבר סיפור אחר ונפרד.

nehemiah ben avraham 1956 טקסט תמונה : יום שלישי בבוקר -31 ביולי שנת 1956. אִצטדיון רמת גן. שדר רדיו “קול ישראל” נחמיה בן אברהם ז”ל ובלתי נשכח (בן 35 בתמונה) יושב בודד ביציעי אִצטדיון ר”ג בטרם המשחק הבינלאומי בכדורגל ישראל – ברה”מ 2:1 שנערך אחה”צ באותו התאריך ההוא. הוא היה שַדָּר רדיו יוצא דופן בעל אינטגריטי מושלם שמצויד בידע עצום, אבל היה בודד. הייתה מוטלת עליו מעמסת שידור אדירה שהוא לא יכול היה לחלוק אותה עם איש. נחמיה בן אברהם ניצב תמיד לבדו בשולי כר הדשא, לידו המיקרופון וטכנאי רדיו שלוֹ. הוא שידר תמיד לכל אורך הדרך בארץ ומחו”ל ללא פרשן. (התמונה באדיבות תמר בן אברהם. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעת הפקתי ותכנוני מאז 1980 / 1979 את השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים למשחקי מועדון הכדורסל של מכבי ת”א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל + משחקי נבחרת ישראל בקדם מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 + מונדיאל ספרד 1982 עצמו + אליפות העולם ה- 1 בא”ק של הלסינקי באוגוסט 1983 + משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הכדורגל של Euro 1984 שהתקיים בצרפת + אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 שמעתי קולות מכל עבר, מצד הנהלת רשות השידור וגם מצדם של כל מיני עובדי טלוויזיה לאו דווקא שוליים כי אפשר לנהוג כמו הטלוויזיה הירדנית JTV שמשדרת כל הזמן Off tube מעמאן. כדאי גם לנו לאמץ את השיטה העיתונאית הזאת שגורסת שידור Off tube מהאולפנים בירושלים שתביא לחיסכון בכסף. היה מדובר כמובן בשטויות בריבוע. עיקר ההוצאות הגדולות של שידורי הספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא נגזרים מעלויות יקרות לעיתים מטורפות של תשלומי זכויות השידורים ולא בגלל הטסת ציוותי שידור למקום ההתרחשויות + הלנתם והאכלתם. מדובר בקשקוש אחד גדול. כמעט כל המנכ”לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1 לדורותיהן ו- לאורך כל הדרך מאז 1969 ועד לרגע נטישתי את המוסד ב- 2003 הבינו כי למרות תקציבם הדל עליהם להטיס ציוותי שידור למוקד אירועי הספורט הרלוואנטיים אם הם אישרו קודם לכן את רכישה וקניית זכויות השידורים. יוצא מהכלל היה מנכ”ל רשות השידור יוסף בר-אל שציווה עלי לשדר Off tube את שמונת המשחקים שלנו במסגרת מונדיאל יפן /קוריאה ב- קיץ 2002 (לרבות שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר). צַו אידיוטי נטול כל ערך עיתונאי – טלוויזיוני משום ולמרות שהסברתי לו וניתחתי לו ניתוח מתמטי פשוט ו- מפורט כי עלות הטסת צוות שידור שלנו (שדר + פרשן + טכנאי) לתקופה המדוברת לאותו המונדיאל ההוא של יפן /קוריאה ב- 2002 (טיסות + לוגיסטיקה של שימוש בתחבורה פנימית + לינה + הוצאות אוכל) יעמוד על סכום שנע בין % 3.00 ל- % 3.50 מסך העלות הכללית של זכויות השידורים שנדרשנו לשלם אז לחברת צ’ארלטון. השַדָּר המוביל שלי במונדיאל יפן / קוריאה 2002 היה אמור להיות מאיר איינשטיין ז”ל. לבסוף באמת שידרנו ישיר את שמונת המשחקים, החלק שלנו במונדיאל יפן / קוריאה 2002, Off tub מהאולפן בירושלים. היה מדובר בחרבון עיתונאי מביש ואחת הסיבות לנטישתי בבת את ערוץ 1 ורשות השידור שהיו פעם ביתי השני. אותו יוסף בר-אל מנכ”ל ירוד, רדוד, ועלוב סוּלָק והוּדָח מתפקידו במאי 2005 ע”י אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד החשוב והושיבו אותו על הַכֵּס הרָם.          

arbel 1

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981. בריסל בירת בלגיה מארחת את המפגש הכפול מכבי ת”א – צסק”א מוסקבה במסגרת תחרויות גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה שהוזמנה על ידי, כמנווט שידורי הספורט של מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל ומנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל, מה- Host broadcaster הבלגי, הלא היא רשת הטלוויזיה הבלגית המסחרית RTBF. עמדת השידור כוללת את קופסת השידור ואת קו השידור ה- 4W (מימין) ואת מוניטור הטלוויזיה משמאל. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה”מ ליאוניד ברז’נייב איננו מתיר לקבוצת צסק”א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת”א במוסקבה. מכבי ת”א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה”מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית, “רויאל 4”. איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק”א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל. ואת אמנון ברקאי (משמאל),  למפיק ועוזר השדר של יורם ארבל בבריסל. (התמונה באדיבות RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1985. בלגיה. מוטי ארואסטי (1.88 מ’) נלחם במדי מכבי ת”א נגד הענק הליטאי ארווידאס סאבוניס (2.20  מ’). משמאל, זהו האווי לאסוף ז”ל (2.10 מ’). בשום פנים אופן, לעולם לא הייתי מסכים להצעת ההנהלה שלי לשדר את הנ”ל Off tube מהאולפן בירושלים אלא רק מעמדת שידור במקום התרחשות האירוע. (התמונה באדיבות מר עמירם שפירא בעבר מנהלה המסור של נבחרת ישראל בכדורסל במשך שנים רבות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה (1) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות, מכבי ת”א מנצחת את סקוויב קאנטו 86:87. התמונה מתעדת את תפעול עמדת השידור המאובזרת שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : ה- Floor manager של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דני גור אריה ז”ל, אנוכי יואש אלרואי, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יופי אנושי ואסתטיקה תנ”כיים. שיעור בתנ”ך ממבט אחר (3).

היופי והאסתטיקה הם עניין אוניברסלי שאי אפשר להתעלם ממנו וגם לא צריך. פרופסור אלברט איינשטיין אמר פעם שהיופי והאסתטיקה חשובים כמו השכל אולם לא חשובים ממנו. המחזאי והסופר הבריטי ג’ורג’ ברנארד שואו התייחס לאסתטיקה בהגדרתו ההיא, “…כי זה נכון שמוצאנו מהקוף אולם על כמה זה נראה יותר…”. פראנסיס בייקון אמר, “פנים יפות הם המלצה דוממת”. ג’ון המילטון הרחיק לכת וקבע, “היופי הוא כתב יד של אלוהים”. אפלטון טען, “היופי הוא עליונות טבעית”. ארתור שופנהאואר כתב, “יופי הוא כתב המלצה גלוי השובה את הלבבות בטרם יעיינו בכתוב”. פרידריך שילר התייחס ליופי ואמר, “היופי עצמו משכנע את עיני האנשים לא הדברים”.

1. לא לימדו אותנו דבר בביה”ס היסודי וגם לא בתיכון אודות אופנת הלבוש, היופי, והאסתטיקה התנ”כיים, למרות שהתנ”ך מדגיש בלא מעט אירועים את חשיבות היופי האנושי של גברים ונשים ואת השפעתו על סביבתו. למדנו משהו אודות האופנה והלבוש התנ”כי רק מחזון ציוריו של הצייר הצרפתי גוסטאב דורה (1883 – 1832). לא בכדי מתארים סופרי ומתעדי התנ”ך את גדולת היופי האנושי של גיבורי העלילה בתנ”ך בתקופות השונות. מצאתי עניין רב בקריאה ועיון בתיעוד התנ”כי שמקדיש זמן ומקום בין דפיו ו- עוסק ברשימה קצרה של נשים יפות תואר וגברים יפי תואר ואת פועלם ו- מעלליהם בהיסטוריה ישראלית ארוכה לפני אלפי שנים לרוב בסביבה מלכותית רווייה קנאה, צרות עין, תככים, ואלימות קיצונית שנגועה בדָמִים ו- מָוֶות. ההסבר והפרשנות לחשיבות ערך היופי האנושי ברורים כפי שמתארים זאת ג’ון המילטון, ארתור שופנהאואר, פרידריך שילר. ואחרים. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך.

טקסט תמונה (דוגמא מס’) 1 : הצייר הצרפתי גוסטב דורה מתעד את אופנת הלבוש בסצנה תנ”כית לפני כ- 3800 שנים, בה אברהם אבינו מגרש מהמאהל שלו את הגר (שפחת שָרָה אשתו) ואת בנה ישמעאל. (מקור הצייר גוסטב דורה).

טקסט תמונה (דוגמא מס’ 2) : הצייר הצרפתי גוסטב דורה מתעד את אופנת הלבוש בסצנה תנ”כית לפני כ- 3800 שנים, בה האב הזקן יצחק שהולך שולל מברך בטעות ראשון את בנו יעקב הצעיר במקום את בכורו עֵשָו, בעוד אשתו רבקה ו- אמם של שני התאומים עשו הבכור ויעקב הצעיר שומרת על הפתח מפני הגעתו האפשרית של עשו. (מקור הצייר גוסטב דורה).

2. לא סיפרו לנו דבר אודות הכותבים, המספרים, והמתעדים את ההיסטוריה התנ”כית לתקופותיה השונות. כיצד השתמר התיעוד המפורט של שלושת הדורות של אבות האומה אברהם, יצחק, ויעקב ? ומי ההיסטוריון שחיבר למשל את הכתובים אודותיהם לתיעוד המפורט כ- 900 (תשע מאות) שנים מאוחר יותר של שלושת המלכים הראשונים בהיסטוריה התנ”כית שאול המלך, דוד המלך, ושלמה המלך ?

3. לא סיפרו לנו ששאול שהלך לחפש את האתונות של אביו קיש ומצא את המלוכה, היה בעצם חקלאי שהפך לפתע ל- מלך חסר כל ניסיון ו- בינה פוליטית ונעדר יכולת של ניהול מדיניות ביטחונית – צבאית כדי להגן על ממלכתו מפני אויביו החיצוניים כמו הפלשתים למשל. חלק ניכר מזמנו היקר כמלך בעל אחריות עצומה הקדיש למִרְדָף ממושך נוקשה ו- אָלִים ביותר בו ביקש להרוג את דוד כמי שמסכן את כס מלכותו ועל מנת להיפטר ממנו פעם אחת ולתמיד. שאול המלך היה איש קנאי, מתוסבך, רָדוּף ומטורף, וגם רוצח נבזה שהשמיד בחרב עד עפר את עיר הכוהנים נוֹב על הכהן הראשי אחימלך בן אחיטוב, על כל כוהניה, ועל כל תושביה מבוגרים, נשים, טף, ועוללים עד האחרון שבהם וגם את כל הַמִקְנֶה של תושבי נוֹב, רק מפני שחשד כי הכהן הראשי אלימלך בן אחיטוב העניק מסתור לדוד שברח מפניו. לאחר שדוד הכריע בקרב פנים אל פנים ברוגטקה את גֹלְיָת הפְּלִשְתִּי בעמק האלה והמחוללות בנות ישראל שרו את הסלוגן המפורסם “הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו”, ראה שָאוּל הַמֶלֶךְ בדָּוִד אוֹיֵב שמאיים על הכס המלכותי שלו. שאול המלך היה גבר אמיץ אולם מלך לא מוכשר ומצביא צבאי כושל ששילם מחיר יקר ביותר במלחמה האכזרית ההיא בה עמד בראש צבא ישראל נגד פלשתים בהר הגלבוע. צבאו הובס ושאול המלך ושלושת בניו יונתן, אבינדב ומַלְכִּישוּעַ שנלחמו לצדו נפלו בקרב. לא כך לימדו אותנו תנ”ך.

שמואל הנביא התנ”כי בעל המוּסָר הַעֶלְיוֹן נפל פעמיים קורבן לתחושת עיניו שבחנו יופי ואסתטיקה מששימש “וועדת איתור” מטעם אלוהי ישראל למציאת מלך לראשונה בהיסטוריה התנ”כית של עם ישראל. לא כך לימדו אותנו תנ”ך. 

א. שאול הלך לחפש את אתונות אביו קיש ומצא את המלוכה. גבוה משכמו ומעלה מכל העם”. שמואל הנביא מתרשם מאוד מקומתו והופעתו החיצונית של שאול. ספר שמואל א’ פרק ט’ פסוקים 3 – 1. הנימוקים של שמואל לבחירת שאול למלך מופיעים בספר שמואל א פרק ט’ פסוקים 2 – 1 וגם בספר שמואל א’ פרק י’ פסוק 24.

ב. בחירת שמואל הנביא באליאב בן ישי. שמואל הנביא מתרשם מהופעתו החיצונית של אליאב אולם אלוהים מתרה בו, “…אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא זו אשר יראה האדם, כי האדם יראה  לעיניים ו- ה’ יראה ללבב…”. ספר שמואל א’ פרק ט”ז פסוק 7.

ג. פעמיים מתואר דוד כ- אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי”. בספר שמואל א’ פרק ט”ז פסוק 12, ובקרב נגד גלית הפלישתי, בספר שמואל א’ פרק י”ז פסוק 42.

ד. “…ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ. ו- יהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אישה יפת תואר את. והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך…”. (ספר “בראשית”, פרק י”ב, פסוקים 14 – 9).

ה. “…ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, שים נא ידך תחת ירכי, ואשביעך בה’ אלוהי השמיים ואלוהי הארץ אשר לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני יצחק. ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם. ויאמר אליו אברהם הישמר לך פן תשים את בני שמה. ה’ אלוהי השמיים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דיבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת והוא ישלח את מלאכו לפניך ולקחת אישה לבני משם. ואם לא תאבה האישה ללכת אחריך וניקית משבועתי זאת, רק את בני לא תשב שמה. וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו וישבע לו על הדבר הזה. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך, וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור. ויברך הגמלים מחוץ לעיר לעת ערב לעת צאת השואבות. ויאמר ה’ אלוהי אֲדוֹנִי אברהם הַקְרֵה נא לפני היום ועשה חסד עם אֲדוֹנִי אַבְרָהָם. הנה אנוכי ניצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אֲדוֹנִי. ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל בן מילכה אשת נחור אֲחִי אברהם ו- כַדָּה על שִכְמָה, והנערה טובת מראה מאוד ואיש לא ידעה, ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך. ותאמר שתה אדוני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כילו לשתות. ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו…”. (ספר “בראשית”, פרק כ”ד, פסוקים 20 – 1).

ו. “…ולהן שתי בנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל הייתה יפת תואר…”. (ספר “בראשית”, פרק כ”ט, פסוק 16).

ז. “…ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורידֻהוּ שָמָה. ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. וירא אדוניו כי ה’ אתו וכל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו. וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקידהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו. ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה’ את בית המצרי הגלל יוסף ויהי ברכת ה’ בכל אשר יש לו בבית ובשדה. ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל, ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותישא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי. וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע אתי מה – בבית וכל אשר יש לו נתן בידי. איננו גדול בבית הזה ממני ולא חָשַֹךְ ממני מאומה, כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אֶעֱשֶה הָרָעָה הגדולה…”. (ספר “בראשית”, פרק י”ט, פסוקים 9 – 1).

ח. “…ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל, ויאמר שמואל אל ישי לא בחר ה’ באלה. ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים, ויאמר עוד שָֹאַר הקטן והנה רועה בצאן. ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו כי לא נסוב עד בואו פה. וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי. ויאמר ה’ קום משחהו כי זה הוא…”. (ספר שמואל א’, פרק ט”ז, פסוקים 13 – 10).

ט. “…וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברֻהוּ בבחתו ברמה ויקם דוד וירד אל מדבר פארן. ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאוד ולו צאן שלושת אלפים ואלף עִזִים, ויהי בגזוז את צאנו בכרמל. ושם האיש נבל ושם אשתו אֲבִיגָיִל והאישה טובת שכל ויפת תואר והאיש קשה ורע מעללים והוא כָלבּוֹ…”. (ספר שמואל א’, פרק כ”ה, פסוקים 3 -1).

י. “…ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים, וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל וישחיתו את בני עמון ויָצֻרוּ על רבה ודוד יושב בירושלים. ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא איש רוחצת מעל הגג והאישה טובת מראה מאוד. וישלח דוד וידרוש לאישה ויאמר הלוא זאת בַּת שֶבַע בת אליעם אשת אוריה החתי. וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה…” . (ספר שמואל ב’ פרק י”א, פסוקים 5 – 1).

י”א. “…וּכְ- אַבשָלוֹם לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאוד מכף רגל ועד קדקדו, לא היה בו מום…”(ספר שמואל ב’ פרק י”ד פסוק 25). אַבְשָלוֹם היה בנו השלישי של דָּוִד הַמֶלֶךְ מאשתו מַעֲכָה בת תלמי מלך גשור. בנו בכורו של דוד המלך היה אַמְנוֹן מאשתו אֲחִינֹעַם הַיִזְרְעֵאלִית. בנו השני של דוד המלך היה כִלְאָב מאשתו אֲבִיגַיִל. בנו הרביעי של דוד המלך היה אֲדוֹנִיָהוּ מאשתו חַגִּית. בנו החמישי של דוד המלך היה שְפַטְיָה מאשתו אֲבִיטָל. בנו השישי של דוד המלך היה יִתְרְעָם מאשתו עֶגְלָה. כל ששת האחים האלה משֵש אִימָהוֹת שונות נולדו לדוד המלך בחברון. (ספר שמואל ב’ פרק ג’ פסוקים 5 – 1).

י”ב. “…ואֲדוֹנִיָהוּ בֶּן חַגִּית מתנשא לאמר אני אמלך, ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו. ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, וגם הוא טוב תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אַבְשָלוֹם…”. (ספר מלכים א’ פרק א’ פסוקים 6 – 5).

לא כך לימדו אותנו תנ”ך. ראה המשך שיעור בתנ”ך ממבט אחר (4) בפוסט מס’ 724.

סוף הפוסט מס’ 723. ראה המשך שיעור בתנ”ך ממבט אחר (4) בפוסט מס’ 724. הועלה לאוויר ביום שישי – 8 בדצמבר 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *