פוסט מס’ 726. פרפראות השבוע. בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב ובֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמוֹֹ (ספר משלי, פרק י’, פסוק א’). מיסוד המלוכה הישראלית בתום תקופת השופטים, והמלכתו של שאול בן קיש חקלאי צעיר בשנות ה- 20 המוקדמות שלו למלך הראשון בהיסטוריה התנ”כית ע”י שמואל הנביא הזקן, הוא מסמך דרמטי ומרתק שנולד רצוף תקוות והסתיים בטרגדיה נוראית. שָאוּל הַמֶלֶך המצביא האמיץ ושלושת בניו יוֹנָתָן, יִשְוִוי, ו- מַלְכִּישוּעַ נהרגים בקרב הקשה נגד פלשתים בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי. צבאות ישראל מובסים ונסים משדה הקרב. שיעור בתנ”ך ממבט אחר (4). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך. פוסט מס’ 726. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 29 בדצמבר 2017.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ”. את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

פרולוג.

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ”כי “קֹהֶלֶת” פרק א’, וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין “ציפורים מתות בסתר” (The thorn birds).  הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה : השנים האחרונות שלי היכן שהוא בסביבות שנת ה- 2000 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט הממוקם בשכונת יד אליהו בתל אביב בעת אחד מהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א ב- גביע אירופה לקבוצות אלופות בטרום עידן ה- Euroleague. זיהוי משמאל לימין : השדר המוביל מאיר איינשטיין ז”ל, הפרשן אלי סהר, ואנוכי מנווט ומנהל את שידורי הספורט בימים ההם. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 726 : הועלה לאוויר ביום שישי – 29 בדצמבר 2017.

———————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני המודח לפניו תא”ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סוּלָק ו- הוּדָח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. היה מדובר באיש נֶפֶל שלא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 726. 

1. הבלוג הקונקרטי הזה yoashtvblog.co.il מתקרב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראים/ נכנסים. נתון מפתיע מפני שלא הערכתי בתחילת מִיסוּדוֹ באוגוסט 2012 כי ציבור כל כך גדול מתעניין במחקר ובכתיבה שלי המתארים את פועלה רָבַּת היבטים של תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם.

2. הבלוג הוא עבודה מִשְנִית שלי. העיקרית עוסקת במחקר וכתיבת סדרה דוקומנטארית על ידי מאז 1998, ואשר קרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה 13 ספרי טלוויזיה שונים עבי כרס שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה מהיבטים רבים ושונים, בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובארץ מאז 1966 שנת הקמתה של הטלוויזיה הלימודית ו- 1967 תאריך בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, זאת שכונתה בראשית דרכה “הטלוויזיה הכללית”. לצורך מחקר וכתיבת “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם. 13 הספרים כוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב A4 וכ- 10000 (רבבה) צילומים תיעודיים. המחקר והכתיבה של הנ”ל אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר 2020.    

3. פרפראות השבוע. בֵּן חָכָם יְשַמַּח אָב ובֵן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (ספר מִשְלֵי, פרק י’, פסוק א’). מיסוד המלוכה הישראלית בתום תקופת השופטים, והמלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש חקלאי צעיר בשנות ה- 20 המוקמות שלו למֶלֶךְ הראשון בהיסטוריה התנ”כית ע”י שמואל הנביא הזקן, הוא מסמך דרמטי מרתק שנולד רצוף תקוות ומסתיים בטרגדיה נוראית. שָאוּל הַמֶלֶך המצביא האמיץ של עַם ישראל ושלושת בניו יוֹנָתָן, יִשְוִוי, ו- מַלְכִּישוּעַ נהרגים בקרב הקשה נגד פלשתים בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי. צבאות ישראל מובסים ונסים משדה הקרב. שיעור בתנ”ך ממבט אחר (5). תריסר שנים לימדו אותנו תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך.פוסט מס’ 726. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי – 29 בדצמבר 2017.

פרפראות השבוע.

1. צל”ש ל- “המקור” בערוץ 10 על שידור הסרט התיעודי “נושאי המגבעת” (יום רביעי – 27 בדצמבר 2017) של ישראל רוזנר. 

צל”ש ל- “המקור” בערוץ 10 על שידור הסרט התיעודי “נושאי המגבעת” (יום רביעי – 27 בדצמבר 2017) של ישראל רוזנר. מדובר בישיבה דתית חרדית ייחודית ומיוחדת במינה (מוגדרת “מדרשה חסידית”) שמשלבת לימודי קודש ולימודי ליבה לרבות מתמטיקה ואנגלית, ו- מנוהלת בכישרון, יוזמה, וחוכמה בישוב בית”ר עילית ע”י המורה והמחנך הצעיר רווי כריזמה (רבה), ראש המדרשה החסידית הרָב מר מנחם בומבך בן 40. לא בכדי מכריז ישראל רוזנר בפתח התיעוד שלו את “נושאי המגבעת” בזו הלשון, “…ביקרתי בהרבה ישיבות חרדיות בחיים שלי, אולם כזאת ישיבה לא ראיתי…”. ישראל רוזנר הביא לסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב לא רק מידע חדש שלא ידעתי דבר אודותיו אלא גם בשורה מרנינה ומרעננת אודות פריט פזל כמעט עלום בתמונה המורכבת של האומה הישראלית. איזה יופי. איזה סרט מרגש. איזה תיעוד נפלא. אולי למרות הכל ואף על פי כן יש בכל זאת תקווה ותקומה לעם היושב בציון. כל מי שראה את “נושאי המגבעת” מבין כי מר מנחם בומבך איננו רק מורה ומחנך חכם שניחן ב- קסם אישי עצום, אלא חונן ראשית דבר בכישרון של מנהיג, של מנווט. מנחם בומבך הוא מנהיג עוּל ימים וגם מורה ומחנך. אוסיף ואכביר עוד, מורה ומחנך דָגוּל למרות גילו הצעיר, שהגה בפני ישראל רוזנר רעיון מעניין וגם נשגב בן שלוש מילים שמתארות את הצלחתו עם תלמידיו, כלהלן :  “…כְּשֶמוּכָנוּת פּוֹגֶשֶת הִזְדָמְנוּת…”. הגדרה מדויקת, מאתגרת, וגם כה מתמטית. מנחם בומבך הרשים אותי בפועלו ובצניעותו. איזה יופי. איזו רמה עליונה. הוא כבר היום חתן עתידי של פרס ישראל. איזה איש. איזה אישיות. איזה דמות מרתקת. פשוט אדם מדהים. זאת עובדה. מצלמתו של ישראל רוזנר חשפה את עובדת ה- הֶאָרָה הזאת במלוא עוצמתה. כבר מזמן לא קשרתי כל כך כך הרבה כתרים בזמן כה קצר בפוסט כה קצר לאיש אחד בשם מנחם בומבך. הצטערתי לפתע שמלאכת התיעוד של איש ערוץ 10 העיתונאי ישראל רוזנר את “נושאי המגבעת” הסתיימה ביעף. כה מהר. אנוכי מקווה כי ישראל רוזנר, רביב דרוקר, וברוך קרא יזכרו לבדוק בעוד עשור של שנים מה עלה בגורלם של אותם תלמידים חכמים במדרשה החסידית המעניינת הזאת ובראשם חמישה שנחשפו למצלמה של ישראל רוזנר : נתי קלצקי / כיתה ט’, אברהם בוימל / כיתה ט’, יהושע זיידה / כיתה י”א, יצחק מרקסון / כיתה י’, ונפתלי / כיתה ט’.  איזה תיעוד נפלא ומרגש. מנחם בומבך וישראל רוזנר תבורכו (!).

2. דברים דומים שנכתבו בסעיף 1 ניתן לומר גם על מר יאיר שרקי כתב חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 לענייני דתות וסדרת הכתבות שלו “ברוקלין של קודש”. כמו כן גם לצוות הצילום וההפקה של חברת החדשות בראשות עודד בינו מפיק השטח הראשי הוותיק, החרוץ, והמצטיין של חברת החדשות הנ”ל.

דברים דומים המופיעים בסעיף 1 ניתן לומר גם על מר יאיר שרקי כתב חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 לענייני דתות וצוות הצילום וההפקה של חברת החדשות בראשות עודד בינו מפיק השטח הראשי הוותיק החרוץ והמצטיין של חברת החדשות הנ”ל. האנשים האלה יצרו והעלו לאוויר בימים אלה את סדרת הטלוויזיה המעניינת והחשובה שלהם בת ארבעה פרקים, “ברוקלין של קודש”, שעוסקת בתיעוד מעניין ביותר ויוצא דופן מבפנים של חיי הקהילות היהודיות הדתיות חרדיות ב- ארה”ב. ארבעת הפרקים הנ”ל (20 דקות כל אחד) שודרו השבוע בין 23 ל- 27 בדצמבר 2017 במסגרת מהדורת החדשות המרכזית המשותפת של ערוצים 12 + 13 וריכזו סביבן עניין ציבורי עיתונאי רב. מדובר במידע חדש אודות חיי הקהילות החרדיות הסגורות והמופנמות האלה בארה”ב שרובו של הציבור בארץ איננו מודע לו. בעיקר סביב האינפורמציה כי כל הקהילות הללו לרבות יהדות סאטמר מטפחות ודוגלות ב- ריש גלי בלימודי תורה ובצידם עבודת כפיים. ארבעת הפרקים של “ברוקלין של קודש”, כאמור כל פרק באורך של 20 דקות, צברו כמות ממוצעת של % 27 רייטינג במקטע השידור הקונקרטי שלהן על המסך בתוך מהדורת החדשות המרכזית המשותפת לערוצים 12 ו- 13 ומשודרת בין 20.00 ל- 21.00. מדובר אם כך בהצלחה עיתונאית טלוויזיונית גדולה ומרשימה של חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13. הציבור צמא ויודע להעריך מֵידָע עיתונאי חדש שמספקים לו ערוצי הטלוויזיה השונים. אחד המסרים שצייד אותנו הצופים בישראל העיתונאי ואיש הטלוויזיה יאיר שרקי, הוא בארבעת הפרקים של “ברוקלין של קודש”, כי אלפי היהודים הדתיים – חרדים האלה אזרחי ארה”ב, חייבים לעבוד כדי לשְרוֹד. הממשל האמריקני איננו מנפק להם טובות ונדבות.

אנוכי מרחיב את היריעה : את הרעיון ליצירת הסדרה המדוברת “ברוקלין של קודש”, הגה ויזם יאיר שרקי. יאיר שרקי יחדיו עם רכזת הכתבים ועורכת כתבות המגזין למהדורה ענת פניני, פיתחו את רעיון סיקור הקהילות היהודיות הדתיות חרדיות לסדרה של ארבעה פרקים. צוות של שתי תחקירניות, טאי דיאמנט ודליה קאלינין, עמלו במשך חודש שלם על התחקיר המפורט. מרבית צילומי הסדרה נעשו בברוקלין / ניו יורק, אולם היו גם יציאות הפקה וצילום לניו ג’רזי (קרית יואל ולייקווד). יאיר שרקי וצוות התחקירניות הצליחו לחדור לתוך אחת הקהילות הכי סגורות בעולם כדי להביא תמונה כל כך חשובה, מסקרנת, ומפורטת לציבור בארץ. שיווק המסר של אותן הקהילות היהודיות הדתיות חרדיות הסגורות הללו, ברור לחלוטין : עבודה ותורה אינן אוֹ אוֹ, ולא דרות בנפרד, אלא אפשר וצריך לשלב ולעשות גם וגם (!). הסדרה “ברוקלין של קודש”עשירה בתמונות ומראות + ראיונות, שיחות, ועדויות עם המון מרואיינים + ו- Locations רבים הביאה עמה שפע של מידע, ומעידה דבר ראשון כי מדובר בצוות טלוויזיה חרוץ, נאמן, ומהימן של חברת החדשות של ערוצים 12 ו- 13. “ברוקלין של קודש” סוקרה וצולמה באינטנסיביות במשך 12 יום וכללה את הצלם המוכשר של חברת החדשות של ערוצים 12 + 13 דביר ולצ’ר, המקליט יצחק “איז’ו” לינדנר, וכאמור את עודד בינו המנווט והמפיק השטח הראשי של חברת החדשות.  עריכת ה- Video הקצבית והעניינית הופקדה בידיו האמונות של ערן וואקנין. לא היה שָם אפילו רגע דל אחד. אהבתי את “הפתיחה המיוחדת” שערך ערן וואקנין ואשר הקדימה כל פרק מהסדרה המרובעת, ובתוכה מראות מוכרים של ניו יורק. תודה לחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13. הבאתם לנו מידע חדש ומעניין אודות אחינו המבודדים בארה”ב והסבתם לי קורת רוח. יופי.

גילוי נאות : עוֹדֵד בִּינוֹ הוא חתן יקר שלי. בן במשפחה המורחבת שלנו. אולם אין זה אומר שעלי להימנע מלהעניק לו שבחים בפרהסיה שהוא ראוי להם. מדובר במפיק טלוויזיה מוכשר ברמה בינלאומית, ידען, חרוץ, יזם, ו- מסור ונאמן לחברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 ו- 13. אנוכי יודע היטב על מה אני מדבר. שהיתי בתעשייה הזאת בארץ ובחו”ל ארבעה עשורים של שנים.

3. יאיר לפיד יו”ר מפלגת “יש עתיד”.

אינני מתכוון לתת את קולי בבחירות הממשמשות וקרבות למען אופורטוניסט שכיהן בשירותו הצבאי כ- כתב “במחנה” במקום להתנדב ולשרת בצנחנים ו/או בגולני, ואח”כ הפך למגיש טלוויזיה, ועכשיו מבקש להיות מצביא מדינת ישראל מטעם מפלגתו “יש עתיד”. קוראים לו יאיר לפיד. התרשמותו השלילית בשעתו גם של ליאור שליין ב- “גב האומה” מדמותו הפוליטית הירודה של יאיר לפיד מחזקת את דעתי. הוא פוליטיקאי אקרובט בלתי מתקבל על הדעת אבל כזה שמצליח לפי שעה לשמור על שיווי משקלו למרות שהוא אומר את ההפך ממה שהוא עושה. לעומת זאת את אבא שלו יוסף “טומי” לפיד ז”ל, מי שהיה מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979, הערכתי אהבתי (למרות אין סוף מחלוקות ששררו בינינו).

4. עיתונאי “הָאָרֶץ” עירד צפריר.

עירד צפריר עיתונאי “הארץ” ערך השבוע ריאיון מעניין עם נאסים אגברייה (מצטייר כאיש נעים הליכות וגם ידען בתורת אימון הכדורגל) מאמן קבוצת הכדורגל של “בני מוסמוס” שהעפילה לסיבוב ח’ של גביע המדינה בכדורגל לעונת 2018 – 2017. הריאיון מעניין, גם מפני שהוא מביא מֵידָע חדש שמטיל אלומת אור על הנעשה בירכתי הכדורגל הישראלי.

5. עיתון “הָאָרֶץ”. 

עיתון “הָאָרֶץ” פרסם לפני כמה ימים סקירת מצב אודות הכדורסל הישראלי, בה דן גם בהישגה הנכבד של נבחרת העתודה הישראלית עד גיל 20 תחת שרביט אימונו של עודד קטש באליפות אירופה שנערכה בקיץ 2017 בכרתים – יוון. כזכור העפילו שחקני הכדורסל הישראליים הצעירים למשחק הגמר שם הפסידו לנבחרת יוון 59:65. מערכת “הָאָרֶץ” החליטה להדגיש את גודל ההישג ופרסמה תמונה של הנבחרת הישראלית הצעירה על שחקניה + צוות המאמנים בראשו עודד קטש + קבוצת המלווים אך מבלי לזהות איש מגיבורי העלילה. התמונה הרצ”ב כאן נלקחה מאתר ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית). מדובר בעבודה עיתונאית רשלנית של מערכת “הארץ” וזלזול בציבור הקוראים שמֵמָמֵן את הוצאת העיתון לאור. מה זה צריך להיות הקשקוש החלטוריסטי והעצֵל הזה של מערכת עיתון שמתיימר להיות רציני ואשר מפרסמת בפרהסיה תמונה מפורטת של 18 אנשים שכמעט ואינם מוכרים לכלל הציבור מבלי לזהות אותם…???

טקסט תמונה : קיץ 2017. כרתים יוון. מי החבורה הזאת ? זוהי התמונה שהופיעה בעיתון “הארץ” המציגה את נבחרת העתודה של ישראל עד גיל 20 בכדורסל, סגנית אלופת אירופה על שחקניה + מאמניה + מלוויה, מייד בתום משחק הגמר יוון – ישראל 59:65. מערכת “הארץ” איננה מזהה לקוראיה את גיבורי העלילה ולא את התומכים בהם. (באדיבות אתר ה- FIBA). 

6. ד”ר אפרים סנה יו”ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית בנתניה, ולשעבר שר בממשלות ישראל.

מאמרו של אפרים סנה “רק איום ישיר יפחיד את איראן” ב- “הארץ” (יום שלישי – 26 בדצמבר 2017) ראוי לקריאה יותר מפעם אחת.

7. העיתונאית ואשת הטלוויזיה הוותיקה מיקי חיימוביץ’ ותוכנית “המערכת” שלה המשודרת בערוץ 13 / “רשת”.

העיתונאית ואשת הטלוויזיה הוותיקה מיקי חיימוביץ’ פרסמה ביום שלישי – 26 בדצמבר 2017 בתוכנית “המערכת” שלה בערוץ 13 / “רשת” אזהרה לאומית בריאותית חריפה כנגד ההתמכרות המסוכנת של הציבור בארץ לסוכר תחת הכותרת “הטעם המר של הסוכר”. מיקי חיימוביץ’ הפכה זה מכבר לאייקון טלוויזיוני לאומי בעלת סמכות לאומית הנלחמת לשיפור מתמיד של תחומים שונים בחיינו לרבות הטפה מתמדת לתזונה מאוזנת, נכונה, ובריאה. ביום שלישי האחרון של 26 בדצמבר 2017 הוציאה מיקי חיימוביץ’ לאור כתב אתראה חד משמעי לאוּמָה באותיות אדומות בוהקות, “מגיפת הסוכרת הממארת כבר כאן. ראו הוזהרתם. מדובר במצב חירום” (!). אכילת סוכר ופחמימות שמצויים במגווני מזון שונים לרבות פסטות, אורז, תפוחי אדמה, תירס, וגם פרי כמו תפוזים, קלמנטינות, ענבים, וכו’, ללא בקרה קפדנית וחמורה, מסכנת בפירוש את בריאותכם וחייכם. התרחקו מ- ממתקים וממשקאות ממותקים כמו מאֵש (!). מיקי חיימוביץ’ איננה רק בעלת נוכחות טלוויזיונית, היא חוננה גם באישיות טלוויזיונית. אתה מקשיב לה ו- מאמין לתוכן דבריה. היא ראויה להערכה רבה (!). טוב היה עושה שר החינוך מר נפתלי בנט אם היה מאמֵץ שוכר מייד את שירותיה של מיקי חיימוביץ’ וצוות הטלוויזיה שלה כדי לערוך סֶבֶב ארצי יסודי וכולל בכל בתי הספר בכל המדינה על מנת לקיים הרצאות וסדרות חינוך מטעמה שתפקידן להדריך את הילדים, גם דרדקים, כבר מכיתה א’ וגם את הנוער הבוגר לצעוד במשעול של תזונה בריאה ונכונה. מתברר כי במקרים רבים (מאוד) אין ההורים במשפחות רבות עומדים עוד במשימת החינוך הקפדנית הזאת שלעולם אינה תמה להרחיק את ילדיהם משפע הממתקים והמשקאות הממותקים שמציפים את הרחוב. אפקט מיקי חיימוביץ’ בעלת הידע וכוהנת התזונה הנכונה והבריאה יכול להשפיע ולחנך את הילדים והנוער באחד התחומים החשובים ביותר בחיינו (תזונה בריאה ונכונה) טוב הרבה יותר מהורים רבים. תוכנית טלוויזיה אחת של “המערכת” בערוץ 13 / “רשת” בעניין הסוכר הממאיר איננה מספקת. אשנה ואוסיף : גב’ מיקי חיימוביץ’ תבורכי (!) אַתְּ וצוות הטלוויזיה הנרחב של “המערכת” (!).

8. מכבי ת”א ניגפה בביתה אמש (יום חמישי – 28 בדצמבר 2017) בהיכל הספורט ביד אליהו 89:78 מול קבוצת כדורסל ספרדית מאלאגה (Malaga) בינונית לגמרי, במסגרת המחזור ה- 15 ב- Euroleague. מדובר בשידור ישיר קטוע, פגום, משעמם, וחנטרישי בערוץ 10 של הנ”ל באשמת הנהלת הערוץ. זלזול מוחלט בצופי ערוץ 10.

צפיתי במשחק משעמם ושידור ישיר משעמם של הצוות המוביל ניב רסקין והפרשן עודד קטש. בעיקר עודד קטש העייף והרָדוּם, בו מכבי ת”א מובסת בביתה במחזור ה- 15 של ה- Euroleague ע”י הקבוצה הספרדית מאלאגה 89:78. ערוץ 10 איננו ממלא את ייעודו. הוא ממלא כל חלל במעטפת השידור הישיר שאיננו משחק פעיל כמו פסקי זמן וזמן ההפסקה במחצית באין סוף פרסומות מסחריות כדי לכסות את ההשקעה. אין ניתוח. אין סטטיסטיקה. אין ראיונות סיכום. אין כלום. מדובר בעבודה ושליחות עיתונאית מחורבת מטעמה של הנהלת ערוץ 10. זלזול מוחלט בצופים. עסק עלוב. ועוד דבר : מה עושים בדיוק שחקני מכבי ת”א שמשתכרים מיליוני דולרים בעונה באימונים שלהם…??? כיצד זה שחקנים מקצועניים שמרוויחים הון תועפות משחקים משחק כה כושל ומחטיאים שוב ושוב קליעות בטוחות גם בעונשין…??? 11 מ- 20 זריקות עונשין (% 55), 20 מ- 44 זריקות ל- 2 נקודות (% 45.45), ו- 9 מ- 26 זריקות ל- 3 נקודות (% 34.6). אלכס טיוס ניחן בניתור נפלא אולם כשהוא מתמרן את זריקות העונשין שלו ומבקש להמירן לקליעות ולהניח את הכדורים בסַל וברשת, אנוכי נבוך ממנו ופשוט מסב את מבטי מהמסך. סגנון תנועת זריקות העונשין של אלכס טיוס דומה ל- כרטיס פַּיִס ו/או טוּר טוֹטוֹ : יחטיא ו/או יקלע. יש לו כעת הזדמנות ללמוד משני רבי אמנים נוריס קול ופייר ג’קסון כיצד לאחוז בכדור כמו גם לשפר את תנועת הזריקה. נוריס קול ופייר ג’קסון הם רבי אמנים בזריקות עונשין. שניהם שחקני כדורסל מדויקים ו- ווירטואוזיים, בעלי טכניקה גבוהה בטיפול בכדור , והתמצאות בכל רזי המשחק (אושר ועונג להתבונן בהם מכורסתי בסלון ביתי בצפון הישן של תל אביב), אולם ללא שחקנים גבוהים משמעותיים מתחת לסלים גם שניהם לא יצלחו. ארטיום פראחוסקי ו- ג’ייק כהן אינם תשובה הולמת לרמת ה- Euroleague. אפילו לא מול גיורגי שארמאדיני ו- קבוצה בינונית ומטה כמו מאלאגה הספרדית. מניית מכבי ת”א שהנפיק אריה מליניאק לשוּק הכדורסל, וכותרתה “התחלה של שינוי” בעיתון “ידיעות אחרונות” ב- 13 באוקטובר 2017, שוב במגמת ירידה.

שיעור בתנ”ך ממבט אחר (5). תריסר שנים לימדו אותנו בביה”ס תורה + נביאים + כתובים אבל לא הגידו לנו את הַאֶמֶת שמסופרת בתנ”ך. פוסט מס’ 726. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 27 בדצמבר 2017.

אין יום שחולף מבלי שאנוכי קורא, מעיין, ולומד פרקי תנ”ך בעצמי. אין אושר גדול יותר מללמוד תורה גם בגיל גבורות.

שָאוּל הַמֶלֶךְ, שְמוּאֵל הַנָבִיא הַזָקֵן, ו- דָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי.

ההיסטוריה הטרגית של שאול המלך במסגרת יופי ואסתטיקה תנ”כיים, היא מעֵין התבוננות בתנ”ך ממבט אחר (מס’ 5). התבוננות שמגלה סיפור היסטורי מדהים. סיפור שמתעד את ראשית מיסוד מוסד המלוכה לראשונה בעם ישראל, הלוא היא המלכתו של שָאוּל בֶּן קִיש לפני כ- 3000 (שלושת אלפים) שנים ע”י המִמְסַד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן. שינוי שיטת הממשל בישראל התנ”כית ע”י שמואל הנביא הזקן מעידן “שופטים” לתקופת “מלוכה”, נעשתה בהתלהבות עממית גדולה מלווה בתקוות רבות. המאיץ הראשי לשינוי שיטת הממשל משופטים שמנהלים את חיי העם למלך יחיד, נגע לשני שופטים מושחתים נוטלי שוחד יוֹאֵל ואָבִיָה, בניו של שמואל הנביא הזקן שנחשב לצדיק הדור. לעם נמאס משופטים ש- מטים משפט. השתתפותם של שלושת גיבורי העלילה הראשיים שאול המלך, שמואל הנביא הָזָקֵן, ודָּוִד בֶּן יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי באירוע ההכתרה ההוא של שאול למלך, התרחש כאמור לפני כ- 3000 שנים, ו- הופכת אותו לדרמטי ומסקרן. מדובר בהמלכתו של בחור צעיר עוּל ימים בשם שָאוּל בֶּן קִיש, חקלאי פשוט ללא כל יומרות פוליטיות משבט בנימין למֶלֶךְ, על עם ישראל. שָאוּל בֶּן קִיש הוא המלך הראשון בתולדות האומה. שאול בן קיש כנראה בשנות ה- 20 הראשונות של חייו היה גבר צעיר יפה וגבוה ומי שניחן בהופעה פיזית מרשימה. התגלות שמצאה חן בעיני שמואל הנביא הזקן, אולם המועמד למלך היה מטבע הדברים טירון מוחלט בהבנת ענייני מדיניות של מַלְכוּת לאומית, מדיניות חוץ פלוס מדיניות צבאית, ולבטח תמים בניהול ענייני פנים של חצר מלכות תככנית. ברור היה, וזה החשוב מכל, כי שאול היה נעדר כל ניסיון ניהולי קודם ברמה מדינית ופיקוד מהיבט צבאי וכנראה בעל אופי חילוני מידי לטעמו של הממנה אותו שמואל הנביא הזקן. המלכתו של שאול למלך הראשון בהיסטוריה של עַם ישראל בתקופת התנ”ך ע”י הממסד הדתי בראשות שמואל הנביא הזקן נעשתה בנסיבות אזרחיות חסרות תקדים, כאמור בעקבות מיאוס ומֶרִי נגד שופטי בתי המשפט בחסות כוהני דת בימים התנ”כיים ההם, ובראשם דווקא שני בניו השופטים המושחתים של אותו שמואל הנביא הזקן, יוֹאֵל ואָבִיָה. שמואל הנביא הזקן היה בעת ההיא המנהיג הרוחני – דתי רב המוניטין וראשון במעלה של עם ישראל. הוא נחשב לאדם רָם מעלה בעל סמכות מוסרית גבוהה, וכיהן גם כשופט עליון שהסתובב בכל ארץ ישראל ופתר ו- הכריע משפטים אזרחיים בדיני מחלוקות בישובים שונים בארץ (ספר שמואל א’ פרק ז’). שָאוּל בֶּן קִיש מתואר ע”י הסופר התנ”כי בספר שמואל א’, פרק ט’, פסוק 2, ככתוב כלהלן : “…שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מעל העם…”. שָאוּל נשלח ע”י אָבִיו קִיש לחפש את האֲתוֹנוֹת של המשפחה שהלכו לאיבוד. שמואל הנביא הזקן שנתקל בו באקראי כל כך מתרשם מהופעתו הגופנית האטרקטיבית עד שהוא מחליט להמליך את שאול למלך על פי צַו אֶלוִֹהי. מדהים ששמואל הנביא מנהיג רוחני – דתי בעל ניסיון חיים רב מדיני, צבאי, חברתי, כלכלי, וגם דתי מחליט להמליך למלך על עם ישראל דווקא חקלאי פשוט ונאיבי נעדר כל ניסיון של ניהול מדינה ומנהיגות שלטונית אולם בעל חזות נאה. תארו לעצמכם את כוהני הדת שלנו שרים בממשלת בנימין נתניהו יעקב ליצמן ו- אריה דרעי יחדיו עם יו”ר וועדת הכספים של הכנסת משה גפני מחליטים להמליץ בפני הנשיא ראובן “רובי” ריבלין לבחור באברך – דוגמן יפה תואר, שפגשו באקראי ברחוב לתפקיד ראש ממשלת ישראל, רק מפני שהוא גבוה משכמו ומעלה מכל העם ורחב כתפיים. ההעדפה המלכותית של שמואל הנביא הַזָקֵן, מי שמשמש וועדת איתור של איש אחד מטעם אלוהים למציאת מלך לעַם ישראל, וההחלטה לבחור בשאול בן קיש החקלאי “החתיך” משבט בנימין בעל הופעה נאה שמחפש את אתונותיו, ועל פי דעתו של שמואל הנביא הזקן נועד להיות מלך, היא לא פחות ממדהימה. מדובר בשיפוט מלכותי מוזר ותמוה של ה- מֵמָנֵה הנסמך רק על מראה עיניים ללא כל שיחה מוקדמת עם המועמד עצמו למשרה הרמה. מדובר בחזון שנע על תפר דק שמפריד בין דִמְיוֹן לסיפור.

לצעד המדיני הנועז והדרמטי של שמואל הנביא הזקן להפוך את עם ישראל למונרכיה – ממלכתית בה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי נמצא בידיו של אדם אחד, מלך, שליט כל יכול, קדם שלטון דתי של שופטים מושחתים בראשות דווקא שני בניו של שמואל הנביא איש המוּסָר וְהַצֶדֶק, יוֹאֵל ואֲבִיָה (שניהם שימשו שופטים באזור באר שבע). ההיסטוריון התנ”כי מעיד על שניהם, כהַאי לִישָנָא, ללא חשבון לאביהם בזו הלשון בספר שמואל א’, פרק ח’, פסוק 3, כלהלן : “…ולא הלכו בניו בדרכו ו- יִטוּ אחרי הבצע, ו- ייקחו שוחד, ויָטוּ משפט…”. העַם דרש הקמת ממשל חדש במקום שופטים מושחתים. זקני ישראל נציגי האומה הישראלית ההיא ביקשו משמואל הנביא הזקן למַסֵד את מוסד המלוכה (ספר שמואל א’, פרק ח’, פסוק 4). שמואל הנביא מזהיר את זקני ישראל מפני שיטת ממשל מלוכנית שנושאת אופי של שלטון יחיד דיקטטורי ומנמק את אזהרתו בנימוקים אזרחיים כבדי משקל מפני שלטון יחיד של טוטאליטאר. (ספר שמואל א’ פרק ח’, פסוקים 19 – 9). זקני ישראל אינם מקבלים את ההסבר והניתוח של שמואל הנביא שכאמור עוסקות במגרעות של שלטון מלוכני ואומרים לו כהאי לישנא : “…וַיְמֲאָנוּ הָעָם לִשְמוֹעַ בְּקוֹל שְמוּאֵל ויֹאמְרוּ לֹא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ, והָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכֹל הַגּוֹיִים, וּשְפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹתֵינוּ…” (ספר שמואל א’, פרק ח’, פסוקים 20 – 19). ובכן, שמואל הנביא הזקן בעל ניסיון וידע במבנה פוליטי של מדינתו ארץ ישראל, נכנע לבסוף לרצונו של רוב העַם. עניין אותי להיווכח כי לאחר השלמתו של שמואל הנביא הזקן עם רצון העם במלוכה והשלמת הליך טקס הכתרתו של שאול למלך, הוא שמואל הנביא מוצא צורך להתפאר באבחנתו, בטביעת העין שלו וב- בחירתו שלו בשאול בן קיש הצנוע (בשפת התנ”ך “נחבא אל הכלים”) למלך ככתוב בספר שמואל א’ פרק י’ פסוק 24, “…ויאמר שמואל אל כל הָעָם, הראיתם אשר בחר בו ה’, כי אין כמוהו בכל העם, ויריעו כל הָעָם ויאמרו יחי המלך…”. צריך להסביר כאן כי באותו ספר שמואל א’ פרק י’ פסוק 23, מוצא ההיסטוריון הסופר התנ”כי צורך להדגיש שוב את הופעתו מושכת תשומת לב של שאול המלך, “…ויתייצב בתוך העם, ויגבה מכל העם משכמו ומעלה…”. כמו כן מוצא ההיסטוריון והסופר התנ”כי לנחוץ לספר בספר שמואל א’ פרק י’, פסוק 27, כי חלק מהעם אותו מכנה ההיסטוריון הסופר התנ”כי, “בני בליעל…”, לעג ו- ביזה את המלכתו של שאול למלך, ואף לא הביא לו מנחה כמקובל בימים ההם. אף על פי כן שאול המלך שעד למחלוקת בעם אודות הכתרתו למלך, מחריש, ועובר על כך לסדר היום. ועוד דבר : הסופר התנ”כי מבקש להדגיש עוד בספר שמואל א’ פרק י’, פסוק 23 כי שמואל הנביא ממסמך ו- מתעד את המלכתו של שאול למלך בספר מיוחד ומסביר לעם את חוֹק המלוכה ואת החובות שהחוק מטיל על העם כלפי מַלְכּוֹ, ועל הַמֶלֶךְ כלפי עמו. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך. ועוד הערה : ייתכן מאוד, לפי דעתי אין ספק בכך, כי שמואל הנביא הזקן שמע את אותן קריאות הזלזול של אותם “בני “בליעל…”, ולכן מתעקש על מהלך הכתרה נוסף של שאול למלך כדי שלא יערערו עוד על מלכותו, כמצוין בספר שמואל א’ פרק י”א, פסוקים 15 – 14, “ויאמר שמואל אֶל הָעָם, לכו ו- נֵלְכָה הַגִּלְגָּל, ונְחַדֵּש שָם את המלוכה. וילכו כל הָעָם הַגִּלְגָּל וימליכו שם את שָאוּל לפני ה’ בגלגל, ויזבחו שם זְבָחִים שלמים לפני ה’, וישמח שם שָאוּל וכל אנשי ישראל עד מאוד”. אין לקנא בשאול המלך הטרי חסר הניסיון שנקלע לתקופה שלטונית קשה, רוויית אקלים של אלימות רבה מחוץ וגם מבית. 

שְמוּאֵל הַנָבִיא הַזָקֵן כאמור מנהיג רוחני – דתי מפורסם בעל שֵם וסמכות מוסרית עליונה, ונודע גם כשופט עליון של עם ישראל (ספר שמואל א’ פרק ז’) מחליט על הקמת מונרכיה ו/או “ממלכה”, שיטת ממשל שהייתה מקובלת בעמי המזרח התיכון דאז. האומות הכנעניות שהקיפו את ארץ ישראל כמו ממלכות פלשתים, אֱמוֹרִי, יְבוּסִי, אֱדוֹם, מוֹאָב, עַי, בְּנֵי עַמוֹן, צוֹבָה, ארם, צידון, כנען, מִדְיָן, ו- עֲמָלֵקִ, נשלטו ע”י מלכים. בראש המדינה המלוכנית עמד שליט יחיד המכהן מרגע מינויו לכל ימי חייו. הלגיטימיות החוקתית של שלטון המלך בישראל התנ”כית נבעה בדרך כלל מכוח הירושה וה- הורשה המשפחתית, אולם לא תמיד. דוד היה המלך השני בהיסטוריה התנ”כית  אחרי שאול המלך אולם הם לא היו קרובי משפחה. שאול המלך ראה בערוב ימיו בדוד בן ישי, קנדידט מלוכה צעיר ומוכשר מטעמו של שמואל הנביא הַזָקֵן, מעין אויב פנים, כמי שמאיים על כיסאו ועל שלום משפחתו הרחבה משבט בנימין.

ובכן שָאוּל בֶּן קִיש, כאמור חקלאי פשוט ואיש עָנָיו וצנוע משבט בנימין, נעדר כל השכלה מדינית, פוליטית, וצבאית, מי שבכלל חיפש את אתונות המשפחה, דווקא עליו הטיל שמואל הנביא אחריות עצומה להיות ל- מֶלֶךְ של עַם ישראל. ההחלטה המלוכנית הדרמטית חסרת התקדים בנסיבות הזמן ההוא (לפני כ- 3000 שנים) של שמואל הנביא להמליך את החקלאי הצעיר שאול למלך היא סנסציונית נטולת הסבר, שמסתכמת בסלוגן, “…שאול הלך במצוות אביו קיש לחפש את אתונות ומצא את המלוכה…”. מדהים. אין שום פלא כי שאול המלך הצעיר החדש מבולבל מאוד ממהלך המינוי המלכותי המחמיא המפתיע שגורר עמו נשיאה בכובד האחריות הלאומית מדינית וצבאית, ואומר לממנה שלו שמואל הנביא כהן דת וותיק ומפורסם ושופט עליון ידוע בעם ישראל בפליאה, כלהלן, “למה דווקא אני…?”.  בלשון תנ”כית זה נשמע כך : “…הלוא בן ימיני אנוכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין, ולמה דיברת אלי כדבר הזה…?” (ספר שמואל א’, פרק ט’, פסוק 21). מאוחר יותר הוברר כי המלכתו של שאול ל- מלך על עם ישראל  ע”י שמואל הנביא ובחירתו לתפקיד רב האחריות כמנהיג לאומי הייתה בחירה טרגית. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך.

שאול המלך נחשף כמלך רדוף, חסר ביטחון, קנאי, וחשדן שמקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לרדוף ולהרוג את דוד בן ישי קנדידט למלך, ומי שהיה פעם נעים זמירות ו- נגן החצר שלו בכינור, ככתוב מפורשות בספר שמואל א’, פרק ט”ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך הופך לקנאי וחשדן אובססיבי, מלך קטנוני ו- מטורף ללא תקנה, שנעלב עד עמקי נשמתו, ויוצא מדעתו לאחר הקרב המפורסם בעמק האלה בו מכריע הנער דוד בן ישי “החתיך” יפה תואר בן 17 אולי 18, לבוש בגד קל ומצויד ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים בלבד בקרב פנים אל פנים את גֹלְיָת הפלישתי הענק, המזוין בשריון מכף רגל ועד ראש ומי שמחזיק בידיו חנית וחרב. ניצחונו הסנסציוני של דוד בן ישי על גֹלְיָת כשהוא משגר אליו באומץ לב, ללא יראה, ובביטחון טקסט בטרם הקרב פנים אל פנים, “…אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה’ צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חרפת…”, נחרת מייד בלב האומה הישראלית לדורי דורות. לא היה כל ספק כי דוד בן ישי בניצחונו האישי על גלית הפלישתי בזירת עמק האלה גנב את ההצגה המלכותית ואת כל תשומת הלב הציבורית משאול המלך. בתום הקרב המפורסם יצאו הנשים המחוללות בכל ערי ישראל לקראת שאול המלך המצביא המנצח שהביס את צבא פלישתים, אולם שרו את הסלוגן, “…הִכָּה שָאוּל באֲלָפָיו ודָוִד ברִבְבוֹתָיו…”, ככתוב בספר שמואל א’ פרק י”ח, פסוקים 6 ו- 7. ומוסיף הסופר התנ”כי של העת ההיא, כלהלן : “…ויִחַר לשָאוּל מאוד, וַיֵּרַע בעֵינָיו הַדָּבָר הזה, ויֹאמֶר נתנו לדָוִד רְבָבוֹת ולִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, ועוֹד לוֹ אַךְ הַמְלוּכָה. ויהי שָאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיוֹם הַהוּא וָהָלְאָה”,  ככתוב בספר שמואל א’ פרק י”ח פסוקים 8 ו- 9. שאול הפך חיש מהר למלך פָנָטִי בשנאתו וקנאתו בדוד בן ישי. הוא לא שכח לעולם לדוד בן ישי את הסלוגן ההוא שהגו לטובתו מחוללות ורקדניות ישראל. לא ככה לימדו אותנו את התנ”ך.

שאול המלך הפך למלך מבוהל, רָדוּף, וחַשְדָן שחשש לכיסאו גם מפני בני משפחתו הקרובים לו ביותר כולל בנו הבכור יונתן. לא עניין אותו כמלך שום דבר חוץ מנאמנות מוחלטת של משפחתו, חצר המלכות, והציבור לכיתרו. צריך לעיין בספר שמואל א’ פרק י”ד ואת פסוקים 44 – 42 כדי להבין עד כמה היה שאול המלך לחוץ. באחת הסיטואציות הצבאיות – דתיות בו חושב שאול המלך כי בנו יונתן הפר פקודה שלו, הוא קובע באופן חד משמעי ואומר, “…כה יעשה אלוהים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן…”. יונתן ניצל מגזר דין מוות שהטיל עליו אביו המלך ברגע האחרון ע”י הָעָם שמשיב ל- מַלְכּוֹ חד משמעית בזו הלשון : “…ויאמר העם אל שאול, היונתן ימות אשר עשה ישועה הישועה הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה’ אם יפול משערת ראשו ארצה, כי עם אלוהים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת…” (ספר שמואל א’, פרק י”ד, פסוק 45). באותה הנשימה מתאר הסופר התנ”כי בספר את אומץ לבו של שאול המלך ואת יכולותיו הצבאיות לאחר שהוא נלחם בהצלחה בכל אויביו, במואב, בני עמון, אדום, מלכי צובה, פלישתים, ועמלק (ספר שמואל א’, פרק י”ד, פסוקים 49 – 46). שאול המלך יוצא ממש מדעתו בגין הידידות וההערצה שרוחש בנו הבכור יהונתן לדוד בן ישי. באחד הסכסוכים והריבים הרבים בין שאול המלך לנו יונתן, הוא נוזף בו קשות ככתוב בספר שמואל א’ פרק כ’ בפסוקים 35 – 30, “…בן נעות המרדות, הלא ידעתי כי בוחר אתה לבן ישי לבושתך ולבושת ערוות אמך. כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תיכון אתה ומלכותך, ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מוות הוא…”. כשיונתן שואל את אביו שאול המלך, “…לָמָּה יוּמַת מֶה עָשָה…”, מאבד שאול את עשתונותיו ומטיל את החנית שלו בבנו יונתן. סיפור בלתי ייאמן. ברור לכל ששאול הוא מלך הוא סכיזופרן מטורף חולה נפש. בסוף פרק י”ד בספר שמואל א’, עורך הסופר התנ”כי הכרה בקצרה לקורא עם משפחתו של שאול המלך בן שבט בנימין אשתו אחינועם בת אחימעץ וחמשת ילדיו שלושה בנים יונתן, ישווי, ומלכישוע ושתי בנות מֵרָב ומִיכַל, וכן מדווח לראשונה לקורא כי אַבְנֵר בֶּן נֵר הוא שר הצבא של המלך שאול. הסופר התנ”כי מדגיש את הייחוס המשפחתי ומדווח לקוראיו כי נֵר אביו של אַבְנֵר הוא אחיו של קִיש אָבִי שָאוּל. זה לא היה סוד כי מלכי ישראל שאול, דוד, ושלמה הקיפו את עצמם בבני משפחתם הקרובים שניהלו את חצר המלוכה ואת המוכשרים ביותר הפקידו על הצבא ומינו אותם לרמטכ”לים ושרי הביטחון שלהם. כמו כן מספר הסופר התנ”כי לקורא אינפורמציה מדינית – צבאית חשובה בספר שמואל א’ פרק י”ד , בפסוק 52 האחרון בפרק הנדון, כלהלן : “ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל ויאספהו אליו”. הסופר התנ”כי מוביל את הקורא אט – אט לקרב האחרון של שאול המלך האמיץ נגד פלישתים בגלבוע שם נִסְפָּה עם שלושת בניו יונתן, ישווי, ומלכישוע. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך.

ספר שמואל א’, פרקים ט”ו + ט”ז מספרים על היחסים הרעועים ששררו בין שאול המלך לבין ראש הממסד הדתי בארץ ישראל שמואל הנביא הזקן מי שהמליך בשעתו את שאול למלך. מדובר בפסוקים קשים שמתארים את עומק המחלוקת בין הממשל המלוכני בראשות שאול המלך לבין הממסד הדתי. בראשית פרק ט”ו בספר שמואל א’ מצווה שמואל הנביא הזקן על שאול המלך ציווי בלתי אנושי בעליל, להשמיד את העם העמלקי עד היסוד, בזו הלשון, “…כה אמר ה’ צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ואל תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור…”. שאול המלך מקיים את פקודתו של שמואל הנביא הזקן כמעט כלשונה, “…ויך שאול את עמלק מחווילה בואך שור אשר על פני מצרים, ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב, ולא אבו החרימם וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו…”. שמואל הנביא הזקן יוצא מדעתו מפני ששאול המלך מפר בגלוי וביודעין צו אלוהי המורה לו להשמיד את עמלק מתחת לפני השמיים כדי לא להותיר לו זכר. פסוקים 34 – 20 בפרק ט”ו בספר שמואל א’ מתארים את הקרע העמוק שהתהווה בין שמואל הנביא הזקן לשאול שנחשף כמֶלֶך רחמן מידי בעת מלחמת הדָמִים לחיים ולמוות בין צבא ישראל לעמלק האכזרי. אין זה פשוט לשָאוּל הַמֶלֶך לשמוע את הכהן הראשי שלו שמואל הנביא, מי שהמליך אותו למלך, אומר לו באחת הפגישות ביניהם, כהאי לישנא, “…לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר ה’, וימאסך ה’ מהיות מלך ישראל…”, ונִפְנֶה ממנו. שאול המלך שנדהם מדבריו הקשים והחמורים של שמואל הנביא מחזיק בחוזקה בבגדו של שמואל הנביא ועוצר אותו מלכת ממנו. הוא מתחנן בפני הנביא הזקן כי לא ינטוש אותו. הבגד של שמואל הנביא נקרע. שמואל הנביא לא עוצר ויורה, “…קרע ה’ את מַמְלְכוּת מעליך היום ונתנה לרעך הַטּוֹב ממך…”. שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את אֲגָג, ולפני טקס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ”ך כשהוא פונה ל- אֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : “…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…”, ואז משסף את גרונו.

טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה מה- 119 המתאר את הוצאתו להורג של אגג המלך העמלקי צורר ישראל ע”י שמואל הנביא. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הנפיש עבורנו סצנות תנ”כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים. 

צריך להבין כי היחסים הרעועים בין הממשל המלוכני לבין הממסד הדתי מתרחשים בעת תקופת מלחמות בהן מוליך המצביא שאול המלך לניצחונות חושבים על אויביו. אין פלא כי שאול המלך נתפש למצבי רוח קשים של ייאוּש ואכזבה. ואז מציעים לו אנשי חצר המלוכה לאמץ לו מוסיקאי שיודע לנגן בכינור כדי שינעים לו את זמנו בעִתות עצב ומשבר. הבחירה המוסיקאלית נופלת על נער צעיר דוד בן ישי מבית הלחמי (אותו הנער ששמואל הנביא הזקן כבר משח אותו למלך הבא של עם ישראל) כפי שהיא מתוארת ברגשנות ובסנטימנטליות בספר שמואל א’ פרק ט”ז, פסוקים 23 – 15. שאול המלך מתוודע לנער דוד בן ישי. נוצרת בין שניהם קרבה נפשית הדוקה כמתואר בספר שמואל א’, פרק ט”ז, פסוק 21 : “…ויבוא דָּוִד אֶל שָאוּל ויעמוד לפניו וַיֶאֱהָבֵהוּ מאוד ויהי לו נוֹשֵא כֵּלִים…”, ואומר בהמשך לישי אבי דוד, “יעמוד נא דוד לפני כי מצא חן בעיניי”. טקסטים מעניינים למרות שמדובר ביחסים בין מלך לבין משרת שלו שהוא מוסיקאי מנגן על כִּינוֹר ופורט על נֵבֶל. לא לימדו אותנו ככה תנ”ך. 

זהו אותו דוד בן ישי הנער הצעיר עַז נֶפֶש וגם מוסיקאי מוכשר שהיה לנושא כליו של שאול המלך, ו- כפי שהוא מתואר עכשיו בספר שמואל א’ פרק י”ז פסוק 12, כמתנדב שחש לסייע למַלְכּוֹ במלחמה בין צבא שאול לצבא פלישתים בעמק האלה, והלך בעקבות שלושת אחיו הגדולים אֱלִיאָב, אֲבִינָדָב, ושַמָּה שכבר התגייסו לצבא שאול המלך. ספר שמואל א’ פרק י”ז מתאר היטב לפרטי פרטים את הפגישה הדרמטית שהתקיימה בין הנער דוד בן ישי למצביא שאול המלך שצבאו חנה בעמק האלה כאמור מול הצבא הפלישתי. בפגישה ההיא בה התנדב דוד בן ישי לצאת למלחמה קרב פנים אל פנים מול גלית הפלישתי. אני מעיין וקורא את פרק י”ז בספר שמואל א’ ומתמלא הערכה והערצה לדוד בן ישי כפי שאנוכי מלא הערכה והערצה לנוער הישראלי המצוין שמתנדב בהמוניו גם היום ב- 2017 לשרת ביחידות הקרביות של צה”ל ביבשה, באוויר, ובים. לא בכדי הפך דוד בן ישי מופת ומודל לחיקוי של הנוער הישראלי לדורותיו. אנוכי נזכר לפתע בנער צעיר קיבוצניק מעין חרוד בשם מאיר הר ציון ז”ל שהתנדב לשרת בצנחנים. אני נזכר פתאום ברזי ברקאי איש רדיו גלי צה”ל וב- בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל שהתנדבו לשרת בסיירת מטכ”ל. אני נזכר באהוד ברק ומשה “בוגי” יעלון שהתנדבו גם הם לשרת בסיירת מטכ”ל. אני נזכר בשני ילדיי שהתנדבו לשרת בצנחנים ובגבעתי. אנוכי שרתי שלוש שנים (1959 – 1956) בגדוד 12 של חטיבת גולני. אני נזכר באבא שלי משה אלרואי – בלינדמן ז”ל ואבא של רעייתי אמיל תג’ר שהתנדבו לשרת בארגון “ההגנה”, כל אחד במחוזו, אבא שלי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן, ואמיל תג’ר בתל אביב. אני נזכר בנכדי הבכור חייל הנח”ל שלחם במלחמת “צוק איתן” בקיץ 2014 ברצועת עזה. עוד נכד שלי מתכוון עכשיו גם הוא להתגייס ליחידה קרבית צה”לית מובחרת  אנוכי מתפעם מהמוני צעירי עם ישראל לדורותיהם שהתנדבו לשרת בצבאות ישראל וחרפו את נפשם למוות למען הגן על ביטחון האומה.

בתוך ההיסטוריה התנ”כית הדרמטית והמרתקת הזאת של שאול המלך ודוד בן ישי וההיכרות ביניהם, לא ברור מדוע ראה הסופר התנ”כי צורך לפרסם את המֵידָע הבא (סותר ומבלבל), כאילו שאול המלך הרדוף והחשדן לא ידע מי הוא הנער עַלוּם הַשֵם שהכריע את גֹלְיָת הפלישתי בשדה הקרב בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ”ל שלו אָבְנֵר בֵּן נֵר לברר את פרטיו, כפי שהאינפורמציה הזאת מתפרסמת שחור על גבי לבן בספר שמואל א’ בסופו של פרק י”ז , פסוקים 58 – 55. “…וּכִרְאוֹת שָאוּל אֶת דַּוִד יוצא לקראת הפלישתי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַר הַצָּבָא, מי זה הַנַּעַר אָבְנֵר, ויאמר אַבְנֵר חֵי נַפְשְךָ הַמֶּלֶךְ אם ידעתי. ויאמר הַמֶלֶךְ שאל אתה בן מי זה הָעָלֶם. וכשוב דוד מהכות את הפלישתי ויקח אותו אבנר וַיְבִאֵהוּ לפני שָאוּל וראש הפלישתי בידו. ויאמר אליו שאול בן מי אתה הַנָּעַר, ויאמר דָּוִד בֶּן עַבְדִּךָ יִשַי בֵּית הַלַּחְמִי” לא לימדו אותנו ככה את התנ”ך.

טקסט מסמך : ספר שמואל א’, החלק האחרון של פרק י”ז הארוך. לא ברור ולא מובן כיצד, למה, ומדוע אין שאול המלך מזהה את הנער דוד בן ישי בית הלחמי מי שהיה נעים זמירות ונגן כינור אישי שלו, ומי שאח”כ הכניע ברוגטקה וכמה חלוקי אבנים את גלית הפלישתי בקרב פנים אל פנים המפורסם ורב המוניטין ההוא בעמק האלה, ולכן מבקש מהרמטכ”ל שלו אבנר בן נר לבדוק את פרטיו. לא לימדו אותנו ככה את התנ”ך.

הקריאה והעיון בשני הספרים התנ”כיים שמואל א’ ושמואל ב’ אודות ההיסטוריה של שאול המלך, אודות הכהן הגדול שמואל הנביא הזקן, ו- אודות דוד בן ישי שנמשח אף הוא למלך ע”י אותו שמואל הנביא הזקן שמשח לפני כן את שאול למלך הם דרמטיים, מעניינים, ומתסכלים כאחד. בעת הקריאה והעיון בשני הספרים האלה אנוכי מבין מחד כי שאול המלך מייחד זמן ניכר מזמנו היקר למלחמת שנאה בדוד בן ישי היפה והמוכשר בו הוא רואה אויב מפני שהוא קנדידט של שמואל הנביא הזקן שנועד לתפקיד מלך. מאידך בנו הבכור של שאול המלך, יונתן, עומד לצדו של דוד בן ישי. העיסוק בידידות נפש עמוקה שנקשרה בין יונתן לדוד מוצאת את שיא ביטויה בספר שמואל א’, פרק כ”ג, פסוקים 18 – 14, בעת המרדפים רוויי השנאה והקנאה שמנהל שאול המלך יחדיו עם אוגדה צבאית סדירה שלו שמונה כ- 3000 חיילים (משהו בסדר גודל של שלוש חטיבות צה”ליות) אחרי דוד בן ישי שבורח מפניו למצדות במדבר זיף כפי שכתוב, “…וירא דוד כי יצא שאול לבקש את נפשו ודוד במדבר זיף בחורשה. ויקום יהונתן בן שאול וילך אל דוד ויחזק את ידו באלוהים. ויאמר אליו אל תירא כי לא תִמְצָאֲךּ יד שאול אָבִי, ואתה תמלוך על ישראל, ואנוכי אהיה לך למִשְנֶה וגם שָאוּל אבי יודע כן. ויכרתו שניהם ברית לפני ה’, וישב דוד בחורשה ויהונתן הלך לביתו…”.

אנוכי הולך לרגע צעד אחד לאחור לפרק כ”ב בספר שמואל א’ המתאר בראשיתו את בריחתו של דוד בן ישי וחבורתו, בעצם יחידה – כנופיה צבאית לא סדירה המונה 400 (ארבע מאות) איש ביניהם מרי נפש, אל מערת עֲדֻלָּם. בהמשך פרק כ”ב בספר שמואל א’ עוסק הסופר התנ”כי בשאול המלך החשדן שבא בטענות חריפות ובסגנון בוטה ביותר לאנשי הביטחון שלו, שידעו על ברית הידידות שכרתו ביניהם בנו הבכור יונתן ודוד בן ישי ולא סיפרו לו, ואומר להם כלהלן : “…כִּי קְשַרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי, ואֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּ- כְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַי ואֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה את אָזְנִי, כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִי עלי לאֹרֵב כַּיוֹם הַזֶּה…”. לא לימדו אותנו ככה תנ”ך.

ספר שמואל א’ פרק י”ג פסוקים 2 – 1 מספר לראשונה על הסד”כ הצבאי המאומן שלו בן 3000 חיילים גיבורי חיל ונאמנים שהחזיק שאול המלך בכוננות תמידית לידו ו- תחת פיקודו של הרמטכ”ל ושר הביטחון שלו אָבְנֵר בֶּן נֵר (שאול המלך ואבנר שר הצבא שלו היו בני דודים בדרגה ראשונה. קיש אביו של שאול ונֵר אביו של אבנר היו אחים, שני בנים לאביאל, שהיה הסבא של שאול המלך) 2000 מהם התגוררו ב- מִכְמָש ובהר בית אל, ו- 1000 היו עם בנו הבכור יונתן בגבעת בנימין. את שאר העם שילח איש לאוהליו. מדובר בהפעלת אוגדה מאומנת שהייתה מורכבת מחיילים ואנשי ביטחון שנאמנים לשאול המלך ולרמטכ”ל של אבנר בן נר. הפעלה של אוגדה צבאית בת 3000 חיילים תבעה מהשלטון המלוכני של שאול המלך ניהול שירותים לוגיסטיים של אספקת מזון ומים, יכולת תנועה של חיילים מאומנים רכובים על גמלים וסוסים, כושר גופני של כלל החיילים בתנאים מדבריים, חלוקה לכוחות משנה, כישרון פיקוד ושליטה וניהול הקרבות ע”י אבנר בן נר ושל הכפופים לו, ויכולת לתקשר בין הפיקוד הראשי למפקדי כוחות המשנה.

בספר שמואל א’ פרק כ”ד פסוק א’, מאזכר הסופר התנ”כי בפעם השנייה את סד”כ האוגדה בת 3000 חיילים של שאול המלך שיוצא לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי במדבר עין גדי. צריך להבין ש- שאול המלך משקיע מאמצים רבים ללכידתו של דוד בן ישי. הסופר התנ”כי מתעד בספר שמואל א’ פרק כ”ד את אחד המרדפים המטורפים רווי שנאה וקנאה שמנהל שאול המלך ועמו האוגדה הצבאית שלו בת 3000 חיילים ואנשי הביטחון בראשות רמטכ”ל צבאו אבנר בן נר אחרי דוד בן ישי ואנשיו הנאמנים לו במדבר עין גדי. שאול המלך נכשל במאמציו לתפוש את דוד. פרק כ”ד בספר שמואל א’ מספר בפרוטרוט אודות המרדף המלכותי במדבר עין גדי ובצורי היעלים אחרי דוד בן ישי ומתאר במקביל את הנרדף דוד בו ישי ואת סד”כ הכוחות שלו כיחידת קומנדו קלילה שמנתה 400 נאמנים שלמרות הסכסוך רואה בשאול המלך משיח ה’ שאין לפגוע בו. זה היה צו עליון של דוד בן ישי המטיל איסור מוחלט לפגוע בשאול המלך למרות הסכסוך הקשה בין שניהם בו מבקש המלך את נפשו של דוד. באחד המרדפים של שאול המלך ואוגדת החיילים שלו בפיקודו של אבנר בן נר במדבר זיף אחרי דוד בן ישי, המתואר בפרק כ”ו בספר שמואל א’, בעת מנוחת לילה של כוחות האוגדה העייפים, מנווט דוד בן ישי בחשאי יחדיו עם עוזרו אבישי בן צרויה (אחיו של  יואב בן צרויה, צרויה הייתה אחות דוד) וחודר למחנה האוגדה הלֶאָה הנמה את שנתה. תרדמת אלוהים נפלה על חיילי צבא אבנר בן נר ושאול המלך הרודפים בעקשנות אחרי דוד ואנשיו. דוד בן ישי ואבישי בן צרויה גונבים את צפחת המים ואת חניתו של שאול המלך ונסוגים בהצלחה ממחנה האוגדה. אבישי בן צרויה מציע לדוד להרוג את שאול המלך אולם דוד מסרב ועונה לו בזו הלשון, “…ויאמר דוד אל אבישי, אל תשחיתהו, כי מי שלח ידו במשיח ה’ ונִיקָה…?”, ומוסיף, “…חלילה לי מ- ה’ משְלוֹח יָדִי במשיח ה’ …!”.

בספר שמואל א’ פרק כ”ו מתאר הסופר התנ”כי בפעם השלישית את האוגדה הצבאית המאומנת היטב בת 3000 חיילים של שאול המלך, שיוצאת לעוד מרדף אחרי דוד בן ישי שמסתתר עם 600 מאנשיו בגבעת החווילה על פני הישימון של מדבר זיף. יחד עם זאת על הקורא לזכור כי שאול המלך החשדן שהיה עסוק ברדיפתו אחרי דוד בן ישי היה גם עסוק במקביל בהגנה על גבולות המולדת שלו מפני אויבים מבחוץ, בעיקר פלישתים. לכן הטיל על שר הצבא שלו אבנר בן נר להרכיב אוגדה לוחמת סדירה מ- 3000 חיילים הנאמנים לו ואשר תהיה מסוגלת לנוע במהירות ולהגיב מיידית לכל איום מבית ומחוץ. בספר שמואל  א’ פרק י”ד, פסוק נ”ב, מדווח הסופר התנ”כי לקורא כלהלן : “…ותהי המלחמה חזקה על פלישתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גיבור וכל בן חיל, ויאספהו אליו…”.

המרדפים של שאול המלך והאוגדה הצבאית המסורבלת שלו (3000 חיילים) אחרי דוד בן ישי וכנופיית הקומנדו שלו הזריזה (600 – 400 לוחמים), נכשלים בזה אחר זה. פרק כ”ד בספר שמואל א’ מספר כאמור בפרוטרוט אודות אחד המרדפים האלה באזור עין גדי. דוד בן ישי מהיר היוזמה, המחשבה, התנועה, והביצוע מצליח יחד עם כמה מלוחמי הקומנדו הקרובים שלו להגיע עד לשאול המלך עצמו הישן יחד עם כוחותיו, ולכרות את כנף מעילו, ולסגת משָם בשלום. ראוי להדגיש כאן פעם נוספת כי לדוד בן ישי נקרית שוב ההזדמנות להרוג את שאול המלך המבקש את נפשו, אולם נמנע מלעשות כך ודוחה בעוז את עצת לוחמיו לפגוע בשאול המלך, בזו הלשון, “…חלילה לי מ- ה’ אם אעשה את הדבר הזה לאדוני, למשיח ה’, לשלוח ידי בו, כי משיח ה’ הוא…”. ולכן, ראוי להתעכב על השיח הדרמטי שנוצר בעקבות כישלון המרדף ההוא של שאול המלך אחרי דוד בן ישי בין הרודף לבים הנרדף במדבר עין גדי, כמתואר ע”י הסופר התנ”כי בספר שמואל א’ פרק כ”ד, פסוקים 22 – 8. ראוי וחשוב לעיין בטקסט טענותיו הקשות של דוד בן ישי לשאול המלך על רדיפתו אותו ללא שום סיבה מוצדקת, ובראשה : “…אחרי מי יצא מלך ישראל ? אחרי מי אתה רודף ? אחרי כלב מת ? אחרי פרעוש ? והיה ה’ לדיין ושפט ביני ובינך, וירא ויָרֶב את ריבי וישפטני מידך…”. ראוי וחשוב גם לעיין בטקסט תשובתו המתנצלת והנרגשת והדרמטית מעומק לבו של שאול המלך וגם מתחננת בפני דוד בן ישי בתום סצנת עוד מרדף כושל, כשהוא אומר, כלהלן : “…הקולך זה בני דוד… ?” (וישא קולו ויבך), “…דוד, צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה… ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל. ועתה הישבעה לי ב- ה’ אם תכרית את זרעי אחריי, ואם תשמיד את שמי מבית אבי…”. לא לימדו אותנו ככה תנ”ך.

וכיצד אפשר להסביר את השנאה התהומית המטורפת שרוחש שאול המלך לדוד בן ישי בשעה שהוא מצווה על דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי האחראי על כוח האדם המשרת אותו כמלך (בלשון הסופר התנ”כי, “ניצב על עבדי שאול”), פקודה נאצית אכזרית ונוראית, להמית לפי חֶרֶב את כוהני עיר הכוהנים נֹב בראשות הכהן הראשי אחימלך בן אחיטוב מפני שהוא חושד בהם כי העניקו מסתור לדוד בן ישי הבורח מפניו. שאול המלך המטורף, הרדוף, והחשדן מורה לאנשיו להשמיד את נֹב על כל כוהניה, אנשיה, נשיה, טפה, וכל עולליה ותינוקיה, וכל חיות הבית של עיר הכוהנים. את צו הרצח המלכותי הנאצי הבלתי חוקי והנוראי הזה של השמדת עיר הכוהנים נֹב על כל יושביה מטיל שאול על עוזריו הקרובים אולם הם מפרים את פקודת רצח ההמונים המתועבת ומסרבים לבצע אותה. מי שמוציא אותה לפועל הוא נָבָל המלך ואחד מראשי צוותי הרועים שלו דוֹאֵג הָאֲדוֹמִי. את הסיפור הנורא הזה מספר לדוד בן ישי אחד הניצולים היחידים, אביתר בנו של הכהן הגדול אבימלך, שהצליח לברוח מה – Massacre, מהטבח המחריד. הטבח הנוראי שעורך שאול המלך בכוהני ואזרחי תושבי נֹב אזרחי מדינתו, מסופר שחור על גבי לבן לפרטי פרטים במלואם, בפרק כ”א בספר שמואל א‘. נורא. מחריד. מטורף. בלתי מתקבל על הדעת. לא ככה לימדו אותנו את התנ”ך.

אודה ואתוודה כי תמיד אהדתי את שאול המלך מאז ערך לי ההיסטוריון והסופר התנ”כי בביה”ס היסודי היכרות עם שאול בן קיש בספר שמואל א’ בראשית פרק ט’. אהדתי אליו אל שאול המלך המצביא האמיץ גברה שבעתיים בעקבות המפגש המצמרר שלו עם האישה הידעונית בעלת האוֹב בעין דור, שמעלה לו ב- “סְיָאנְס” את דמותו ורוחו של שמואל הנביא הזקן בטרם המלחמה הקשה ההיא נגד פלישתים בהר הגלבוע (ספר שמואל א’ פרק כ”ח פסוקים 7 – 3). מדובר במפגש אוֹב נוראי בין שאול מלך עם ישראל עם רוחו של שמואל הנביא בו מבקש המצביא את עצתו של הַמֵת בטרם יציאתו עם צבאו למלחמה האכזרית ההיא נגד פלישתים ממנה לא שָב. הסיבה והחלטת ה- ייאוש של שאול המלך ומצביא העם להעלות את דמותו של שמואל הנביא הזקן ב- “סיאנס” ולבקש את סיועו ותמיכתו של שמואל הנביא נובעת מהעובדה כי הוא התפלל לאלוהים ושאל את עצתו בטרם הקרב בגלבוע נגד פלישתים לאחר שנחרד מגודל ואיכות צבאם, אולם ה’ לא ענהו גם בחלומות, גם באורים, וגם בנביאים, ככתוב בספר שמואל א’ פרק כ”ח, פסוק 6. שאול המלך והמצביא מבקש נחמה, עצה, ואת תחזית הקרב ב- “סיאנס”, אולם רוחו של שמואל הנביא הזקן המת מספרת לו חד וחלק טקסט נוראי אך אף בעל תחזית קודרת, ומועידה לו תבוסה ומוות, גם שלו ושל בניו במלחמה נגד פלישתים, כלהלן, “…ולמה תשאלני ו- ה’ סר מעליך ויהי עָרֶךָ. ויעש ה’ לו כאשר דיבר בידי ויקרע ה’ את הממלכה מידך ויתנה לרעך דוד. כאשר לא שעת בקול ה’ ולא עשית חרון אפו בעמלק, על כן הדבר הזה עשה לך ה’ היום הזה. ויתן ה’ גם את ישראל עמך ביד פלישתים ומחר אתה ובניך עמי, גם את מחנה ישראל יתן ה’ ביד פלישתים…”. שאול המלך נחרד מה- “סיאנס” ומדברי רוח המת המנבאים לו תבוסה במלחמה ומוות גם לבניו, אף על פי כן הוא עוזר עוז ו- יוצא בראש צבאו לקרב אבוד מראש. הסוף ידוע. מדובר בטרגדיה נוראית. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך.

שאול המלך האמיץ, הרדוף, והחשדן נהרג יחד עם שלושת בניו יהונתן, אבינדב, ומלכישוע בקרב הקשה נגד הצבא הפלישתי בהר הגלבוע הסוכך על עמק יזרעאל המזרחי (ספר שמואל א’ פרק ל”א). לאחר מותם של שאול המלך ובניו בקרב נגד האויב הפלישתי מחבר דוד בן ישי שהיה כידוע גם משורר, מוסיקאי, ורב אמן של ביטוי ומלל, קִּינָת גְבוּרָה רבת מוניטין בלתי נשכחת לזכרם של הנופלים, וכותרתה ה- הירואית היא, “הַצְבִי יִשְרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךּ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִיבּוֹרִים”. (ספר שמואל ב’ פרק א’ פסוקים 27 – 17). בהיותינו ילדים למדנו בביה”ס היסודי בקיבוץ אפיקים את קינת דוד ההיא בע”פ. אנוכי זוכר אותה בע”פ גם היום בגיל גבורות.

הקריאה והעיון המרתקים במשך כחודש ימים בשני הספרים התנ”כיים שמואל א’ ושמואל ב’, וגם בתחילת ספר מלכים א’, הסבו לי עניין עצום ו- אושר רָב. הדהים ועניין אותי לדעת שוב ושוב לאורך כל מהלך הקריאה והעיון כי דוד בן ישי שהיה נרדף ע”י שאול המלך שביקש את נפשו, ראה בו אף על פי כן משיח ה’, ולא פגע בו, למרות שהיו לו הזדמנויות לעשות כך. אין פלא שדוד בן ישי עלם יפה תואר שהיה משורר ומוסיקאי מוכשר והפך מאוחר יותר גם איש למוד קרבות בנסיבות שנכפו עליו ו- מנהיג ומצביא בעל יכולות מדיניות וצבאיות בימי שלום ומלחמה כאחד, הפך למלך הבא השני בהיסטוריה התנ”כית של האומה הישראלית. לא ככה לימדו אותנו תנ”ך. ראה המשך שיעור בתנ”ך ממבט אחר (6) בפוסט מס’ 727.

זה המקום לומר שוב תודה גדולה לסופר הידען מר מאיר שלו (!) שהאיר את עיני כולנו בשעתו (1985) בספרו רָב העניין, המרתק, והחשוב , “תנ”ך עכשיו”.

סוף פוסט מס’ 726. הועלה לאוויר ביום שישי – 29 בדצמבר 2017.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *