פוסט מורכב מס’ 732. אישים ו- פרפראות (לא לפי סדר החשיבות) : ח”כ חיים ילין, ח”כ ויו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד, ליאור שליין, עמית סגל וירון דקל, אראל סגל, אילנה דיין, משה ארנס, אודי סגל, נוון ספאחיה וקבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת”א, יעקב ברדוגו, עודד בן עמי, ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, עוזי דן. פוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : מיומנות כתיבת הבלוג נשענת ומתבססת על ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ”. את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל. את המחקר והכתיבה התחלתי ב- 1998 אולם הם קיבלו תאוצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין. לא שיערתי בשנת 2000 וודאי לא ב- 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ” (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני שני עשורים של שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף ושלושים אלף) עמודים.

פוסט מורכב מס’ 732. אישים ו- פרפראות (לא לפי סדר החשיבות) : ח”כ חיים ילין, ח”כ ויו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד, ליאור שליין, עמית סגל וירון דקל, אראל סגל, אילנה דיין, משה ארנס, אודי סגל, נוון ספאחיה וקבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת”א, יעקב ברדוגו, עודד בן עמי, ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, עוזי דן.  פוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018. 

פרולוג.

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ”כי “קהלת” פרק א’, וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין “ציפורים מתות בסתר” (The thorn birds). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט מסמך : ראשית הספר התנ”כי המרתק “קֹהֶלֶת”. פרק א’. פסוקים 9 – 1. חוות דעת פילוסופית מעניינת של שלמה המלך בערוב ימיו. מלך מוכשר מאוד, מוצלח מאוד, וחכם מאוד. גאון מדיני ואיש חושב שעשה דבר ו/או שניים בחייו. 

טקסט תמונה : חורף 1957. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 61 שנים. אנוכי בן 19 בקורס מ”כים של חטיבת “גולני” ב- ג’וערה. ההתנדבות והשירות הצבאי הקרבי ב- צה”ל היו נר לרגליי ולרגלי בני דורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

——————————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 732. פרפראות (לא לפי סדר החשיבות). פוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018.

——————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני המודח לפניו תא”ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מורכב מס’ 732. אישים ו- פרפראות (לא לפי סדר החשיבות) : ח”כ חיים ילין, ח”כ ויו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד, ליאור שליין, עמית סגל וירון דקל, אראל סגל, אילנה דיין, משה ארנס, אודי סגל, נוון ספאחיה וקבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת”א, יעקב ברדוגו, עודד בן עמי, ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, עוזי דן. פוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018.

אישים ו- פרפראות. לא לפי סדר החשיבות. 

1. אישי ציבור נדרשים ליושרה מוחלטת, טוהר מידות, ומצפון נקי מכל רבב. ח”כ מפלגת “יש עתיד” חיים ילין הוא כזה. פוליטיקאי הגון ו- ישר דרך. אולם מתחמק בעת ריאיון ברדיו גלי צה”ל (ברדיו גלי צה”ל, יום שלישי – 13 במארס 2018, בין 11.00 ל- 12.00) מלענות לשאלותיו של אראל סגל הנוגעות ל- נסיבות דהויות, נשכחות, לא ברורות, ובמידה רבה מביכות, מבולבלות, ונעלמות אודות שירותו הצבאי של יעקב פרי בצה”ל, מי שהתמנה מאוחר יותר לראש השב”כ של מדינת ישראל.  

ח”כ חיים ילין חבר מפלגת “יש עתיד” הוא פוליטיקאי טהור, יישר דרך, ובעל מצפון נקי מפני שהוא קודם כל וראשית דבר אדם מהימן ואמין. מדובר באיש מופת ואמיץ. אולם ח”כ חיים ילין התחמק מלהשיב לשאלותיו של אראל סגל במפגש ביניהם ברדיו גלי צה”ל ביום שלישי – 13 במארס 2018 בין 11.00 ל- 12.00 אודות נסיבות שירותו בצה”ל הנעלמות, המבולבלות, והמביכות של ראש השב”כ לשעבר ח”כ יעקב פרי אף הוא חבר מפלגת “יש עתיד”.  כידוע פרש ח”כ יעקב פרי חבר מפלגת “יש עתיד” (בראשות ח”כ יאיר לפיד) לפני זמן מועט, מהכנסת ומהחיים הפוליטיים בעקבות אותן שמועות מבולבלות, עלומות במידה רבה, ומביכות מאוד שעסקו לאחרונה באיכות וטיב שירותו בשעתו בצה”ל. האם מדובר ברכילות בלבד אודות נסיבות שירותו הלא ברורות של יעקב פרי ב- צה”ל ו/או שמא מדובר בעובדות נכונות ? ח”כ חיים ילין סירב להשיב לשאלה הזאת תוך שהוא מגן בלהט, ברגשנות רבה, ובחירוף נפש על המוניטין של יעקב פרי מול השמועות המתרוצצות לאורכה ולרוחבה של המדינה אודות שירותו הצבאי של ראש השב”כ שלפחות כעת נראות כדמיוניות מחד ו- לוטות בערפל מאידך. ח”כ חיים ילין סירב לחשוף בפני אראל סגל את טיבן של השמועות אודות שירותו הצבאי של יעקב פרי במסווה של כתב סניגוריה רווי רגשות ונימוקי נפש אותם העניק באופן אוטומטי לחברו הח”כ הפורש יעקב פרי. טענותיו הרגשיות והנרגשות של ח”כ חיים ילין לטובת הח”כ יעקב פרי דומות לאלה רוויות האמוציות שמעניקים באופן אוטומטי ה- ח”כים של מפלגת הליכוד אוהדי ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שעלול למצוא את עצמו בעתיד הלא רחוק מול כתב אישום גדול ו- חריף בתיקים 1000, 2000, 3000, ו- 4000 בגין אי סדרים חמורים בניהול המדינה (לכאורה). ח”כ חיים ילין כאמור פוליטיקאי טהור, ישר דרך, ונקי כפיים תוקף את התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל נמנע ומתעקש מלמסור עדות מהימנה למראיין שלו אראל סגל אודות פרישתו הסנסציונית הפתאומית של הח”כ יעקב פרי (חיים ילין קורא לו יענקל’ה) מהכנסת ומהחיים הפוליטיים בגין אותן השמועות העקשניות, העלומות, והסותרות שדנות באיכות, טיב, ואמת שירותו הצבאי בצה”ל. לא בסדר. משהו מאוד לא ברור, אינפורמציה מאובקת מהולה במידע אולי לא סימפתי עוטף את יעקב פרי מבלי שהציבור מקבל תשובות ברורה וכֵנות לתהיותיו.

השיחה שקיימו היום עמית סגל וירון דקל ברדיו גלי צה”ל (יום חמישי – 15 במארס 2018) עם האופורטוניסט יו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד הייתה לא שנונה, משעממת, ועמומה הנוגעת לשירותו הצבאי (של יאיר לפיד). ליאור שליין חשף שוב לאחרונה בתוכניתו האחרונה “גב האומה” (מוצ”ש – 10 במארס 2018) את אותו יאיר לפיד רווי אמביציות להיות ראש ממשלה, כמי שאומר פעם אחר פעם דברים והיפוכם בזירה הפוליטית. כשאנוכי שומע דברים מבולבלים ולא ברורים מפיו של יאיר לפיד אודות שירותו הצבאי הפסיבי והנעלם, בתוכם שימוש בנימוק של פרופיל רפואי נמוך, מחלת אסטמה, ומי ש- שימש כתב בעיתון “במחנה”, אני מגחך. משהו לא בסדר כאן. באחד הסרטים התיעודיים שהוקרנו בטלוויזיה נראה יאיר לפיד לוחם בקרב גופני פיזי מאוד באיזה שהיא זירת  Taekwondo בארץ. הוא דווקא הצטייר בסרט כספורטאי שרירן ולמרות שחטף, איש לא הזכיר כי הובס בזירה בגלל הפרופיל הרפואי המוגבל שלו. נסיבות שירותו הצבאי של יאיר לפיד בצה”ל ומעברו להיות ג’ובניק כתב העיתון “במחנה”, נראות כאילו לוטות, כאילו לא ברורות, כאילו מוכמנות, וכאילו נעלמות. יאיר לפיד, מי שמשתוקק להיות ראש ממשלה, יודע שבקטע הזה, ערך השירות הצבאי בצה”ל הוא עדיין מדד הערכה חשוב בחברה הישראלית, ו- לו אין במה להתפאר ואין לו גם מה למכור. כדאי לו לא לדוש בסעיף הזה של שירות צבאי. הוא יהיה מֻרְוָוח פוליטית אם גם הציבור לא יתעניין יתר על המידה בחולשתו זאת שלו. יאיר לפיד איננו מהווה שום מודל מופת לחיקוי ולהזדהות, אבל מה, לדבר הוא יודע. גם לכתוב.

ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז”ל, סיים את לימודיו התיכוניים בביה”ס החקלאי “כדורי” בסוף עשור ה- 30 של המאה הקודמת. הוא ביקש להיות מהנדס מים. אולם משהגיע הרגע להתנדב ולהתגייס ל- “הגנה” ול- פלמ”ח עשה זאת מייד מבלי לשאול שאלות ומבלי לפרט את חולשותיו הגופניות. אינני מכיר את יאיר לפיד שצעיר ממני בשנות דור. ראיתי אותו אולי פעם אחת בחיי כשבאתי יחדיו עם רעייתי בידינו זר פרחים לבקר את אבא שלו יוסף “טומי” לפיד ז”ל מי שהיה מנכ”ל רשות השידור שלי ו- שכב חולה ב- “איכילוב” בליל הסדר ב- 1984. העיתונאי ואיש הטלוויזיה המבריק ליאור שליין עשה לי כמה וכמה פעמים הכרה נחרצת וברורה עם יאיר לפיד האדם והפוליטיקאי. אני מאמין לליאור שליין ולא מאמין ליאיר לפיד. הוא נראה לי מגוחך ולא אמין. אבא שלי משה אלרואי ז”ל ואבא של רעייתי אמיל תג’ר ז”ל שירתו ב- “הגנה”. אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת “גולני”. הייתי שם בגדוד 12 של “גולני” טירון, מ”כ, קצין סג”מ (מפקד מחלקת טירונים ואח”כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ”פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג”דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ’, ויקותיאל “קותי” אדם) וארבעה מח”טים (חיים בן דוד, בנימין ג’יבלי, אהרון “ארווין” דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני’ק ורפתן. סירבתי להצעת המח”ט שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עאראפת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- “גבעתי”. בתי שירתה בחמ”ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח”ל “צוק איתן”. נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג’ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת”ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח”ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה”ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו’, אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח”כ מרצ תמר זנדברג.

2. העיתונאי ושדרן רדיו גלי צה”ל אראל סגל.

עזיבתו ונטישתו הקרובה של אראל סגל את רדיו גלי צה”ל היא אבידה עיתונאית לתחנה הצבאית. מדובר בעיתונאי ושדרן רדיו ברמה גבוהה ביותר. סקרן, ידען, הגון, מכובד בעצמו ומכבד את בני שיחו, ישר דרך, בעל מצפון, איש שיחה מעניין בהרבה מאוד תחומים, ומי שמדבר בקצב הרדיו. עניין אותי להאזין לעיתונאי הזה אראל סגל מלא חיים. לא תמיד הסכמתי עמו אבל אני רוחש לו הערכה כאיש רדיו.

3. העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה אילנה דיין זכתה בפרס מפעל חיים. היא קישטה אותו בסלוגני טריוויה חלולים וכלליים. אכזבה. 

נאום הניצחון של אילנה דיין היה מגוחך מפני שירתה לחלל האוויר אין סוף סלוגני טריוויה כלליים וחלולים מבלי לפרטם, מבלי היותם קונקרטיים, מבלי לתת דוגמאות, מבלי להניח זכוכית מגדלת על מקורות כתמי השחיתות השחורים. לא רציני. נאום הטריוויה המגלומני והכללי שלה, “…דמוקרטיות לא קורסות בן לילה…אבל הן דועכות בחושך ותפקידנו הוא לוודא שאיש לא יצליח לכבות את האור…”, מבלי לומר למי היא מתכוונת, הוא מעשה מגוחך ופחדני. הטפת המוסר של אילנה דיין אודות מצב העיתונות בארץ הייתה חסרת ערך מפני כלליותה והיעדר מוחשיות. שהיא כללית מידי היא לא הצביעה ולא דנה בדוגמאות אמת ריאליות. אילנה דיין רוצה לחיות בשלום עִמִי וגם עם מתנגדיי. נאום דַל ולא חשוב.

3. הפוסט של מר משה ארנס ב- “הארץ” וכותרתו “נתניהו בארץ הגמדים”.

עיתונאי ושדרן רדיו גלי צה”ל רזי ברקאי התייחס לנ”ל ביום שני – 12 במארס 2018 באמצעות קדימון – פזמון “במדינת הגמדים” (מילים : אלה אמיתן, לחן : יצחק לוי, זמר : אריק איינשטיין). רזי ברקאי שוחח עם בעל הרשימה משה ארנס שמהלל ומשבח עד אין קץ את ראש הממשלה בנימין נתניהו. משה ארנס בן 92 יליד ארה”ב הוא פוליטיקאי רציני, וותיק, ונכבד מאוד שאייש כל השנים את שורות מפלגת הליכוד. משה ארנס כיהן כשר הביטחון ושר החוץ בממשלות ישראל. כמו כן היה שגריר ישראל בארצות הברית, היה יו”ר ועדת חוץ וביטחון, ו- ח”כ מטעם מפלגת הליכוד. משה ארנס הוא איש אשכולות. הוא היה מהנדס אווירונאוטיקה, היה פרופסור חבר בטכניון, היה סמנכ”ל התעשייה האווירית, והוא גם חתן פרס ביטחון ישראל וחתן פרס הדיפלומטיה הישראלית. מרשים. אולם כשהוא מעיד בפוסט שלו, שכותרתו, “נתניהו בארץ הגמדים”, ורושם, “…יש להודות שהוא אחד המנהיגים הדגולים בעולם בעת הזאת. הכבוד שרוחשים לו מנהיגים ומדינאים בעולם מעיד על כך, אם יש בכלל צורך להוכיח זאת, וכך גם התמיכה המתמשכת בו בקרב המצביעים בישראל…”, אנוכי נפנה משניהם, ממשה ארנס וגם מראש הממשלה המכהן שלי שניצב בראש מדינת פארטאץ’ שמתנהלת מכוח האינרציה. לפתע איש האשכולות הזה משה ארנס נחשף כמגוחך כמו גם השיחה המשעממת הבלתי יעילה שניהל עמו רזי ברקאי. את התואר “מנהיג דגול” רשאים לשאת רק דוד בן גוריון ויצחק רבין. הפוסט “נתניהו בארץ הגמדים” ושיחת הרדיו שערך עמו רזי ברקאי הם עיתונות לא רק לא חשובה אלא גם לא מעניינת.

4. העיתונאי והשדרן אודי סגל מגיש ומנחה רצועת האקטואליה היומית ב- 19.00 “לפני החדשות” בערוץ 13 “רשת”.

למדתי לאהוב אותו ולהקשיב לו גם מפני שהוא איננו תיאטרלי. הוא מאופק, ידען, הגיוני, ומדבר אלי בגובה העיניים. הוא אודי סגל איננו סטנדפיסט, לא שחקן במה, לא מלהג, לא מקשקש, ולא מנפנף בזרועותיו. הוא עיתונאי סולידי. אודי סגל מתבונן בי מבעד למוניטור הטלוויזיה שלי הממוקם בסלון ביתי כ- בר שיח שלו. זה מוצא חן בעיניי. הוא איננו מחדד את עיניו מולי ולא מקמט את תווי מצחו בין גבותיו כאילו הייתי סטודנט שלו והוא המרצה שלי.

5. נוון ספאחיה מאמנה ומנהיגה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א הוא יותר מנקודת אור, הוא אלומת אור.

נוון ספאחיה הוא מאמן – מנהיג שמושך את תשומת לבי. הוא ה- שָלֵם שגדול יותר מסך חלקיו – שחקניו שמתרוצצים עבורו על הפרקט. הפסדה של מכבי ת”א אֶמֶש בהיכל הספורט ביד אליהו בעוד התמודדות Euroleague לקבוצת חימקי מוסקבה 94:91, היא הוכחה נוספת כי נוסחת הרכב מסכת החומרים במערכת שאמורים ליצור את השלם משתבשת, ולא רק שאיננה תמיד נכונה, אלא היא מתהפכת ומקבלת תוצאה לא הגיונית : השָלֵם גדול מסך מרכיביו. מיומנות החשיבה שדנה בפעילויות של של כל מיני מערכות פיסיקאלית, ביולוגית, טכנולוגית, וגם חברתית – ספורטיבית עוסקת ביחסי הגומלין שבין השלם לבין חלקיו. דמו לעצמכם את מועדון הכדורסל של מכבי ת”א ובראשה המאמן – מנהיג נוון ספאחיה, כמערכת ספורטיבית כזאת של השלם וחלקיו. מערכת מכבי ת”א היא אוסף שחקנים המקיימים ביניהם יחסי גומלין לצורך השגת מטרה משותפת. בראש המערכת ניצב המאמן והמנהיג. סך תכונותיה של המערכת גדול מן הסכום החשבוני של תכונות החלקים המרכיבים אותה, הלוא הם השחקנים. מרכיבי הקבוצה פועלים בשיתוף פעולה כדי להשיג את המטרה הסופית של המערכת, ניצחון על היריב בזירת הפרקט. פעילותו של כל רכיב – שחקן במערכת הקבוצתית של מכבי ת”א מושפעת מפעילותם של רכיבים – שחקנים אחרים, ומשפיעה על עוד רכיבים אחרים במערכת. בין רכיבי המערכת נוצרים ומתקיימים יחסי גומלין אקטיביים ופעילים, חיוביים וגם שליליים. כאמור, לא תמיד בכיוון המצופה והרצוי. היה שם בשידור הישיר של המשחק הנ”ל בערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף, Shot טלוויזיוני אחד שזכור לי היטב, ואשר הסגיר את יחסי הגומלין בין השלם לחלקיו. ב- תמונה הטלוויזיונית הזאת נראה נוון ספאחיה ׁבגבו למצלמהׂ מסמן ומכוון בעצבנות רבה את אצבעות ידיו למוחו כשהן נוגעות שוב ושוב לסירוגין בחרוֹן ב- ראשו, מִשְכָּן שִיכְלוֹ של כל אָדָם באשר הוא אָדָם. היה ברור ממראה התמונה הזאת ש- נֶוֶון סְפַאחְיָה בן קרואטיה נוזף בחומרה באחד הרכיבים האמריקניים  המכביסטיים שלו (ואולי בקבוצת רכיבים אמריקנית מכביסטית), שמרכיבים את השָלֵם, את עצמו, בגין היעדר שֵכֶל, נבונות, ואינטליגנציה בראשם. יש דָבָר כזה בו השָלֵם גדול מסך מרכיביו. אנוכי מתכנן לצפות מחר במוצ”ש – 17 במארס 2018 בשידור הישיר של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בו מערכת הכדורסל הפגיעה של מכבי ת”א תתארח מחר בחולון אצל קבוצת הרכיבים של הפועל חולון בראשות השלם שלה, המאמן דן שמיר.

6. יעקב ברדוגו פרשן תוכנית האקטואליה היומית “חמש בערב” המשודרת ברדיו גלי צה”ל בימים ראשון – רביעי.

האזנתי לאחרונה לעיתונאית – שדרנית אילעיל שחר (מגישה מעניינת, נעימה, ומאופקת) מ”מ זמנית ב- “חמש בערב” מבצעת את מלאכתה באמונה יחדיו עם הפרשן שלה יעקב ברדוגו ביום שלישי – 13 במארס 2018 מהישוב שלומי בגליל העליון. אילעיל שחר היא מ”מ של המוביל הקבוע של “חמש בערב” ירון ווילנסקי ברדיו גלי צה”ל כמו עידן קוולר שגם הוא מ”מ זמני של ירון ווילנסקי בעת היעדרו. על כל אלה מאפיל הפרשן הפוליטי הסוער, “החוצפן”, והמעז שקוראים לו יעקב ברדוגו. אישיות רדיופונית ברמה גבוהה שמעניקה רוח חיים ל- “חמש בערב”. עונג לי להקשיב למהירות מחשבותיו וקצב דיבורו שתואם בדיוק את טמפו הרדיו. עונג לי להאזין לניתוחיו הפוליטיים, החברתיים, והכלכלים, ולעירנותו. עונג לי לשמוע את שאלותיו ולעקוב אחר חקירותיו את מרואייניו. עונג לי לחזות בדבקותו המובהקת במשימות שיחותיו עם מוּדַעָיו בני שיחו ודרישותיו לקבל מהם תשובות הולמות לשאלותיו. אינני מסכים תמיד עם דעותיו ומעמדו הפוליטי המוכר כאיש הימין (אנוכי מתכנן להצביע ל- “מרצ” בעבור ח”כ תמר זנדברג החכמה והיפה) אבל אני מקבל בהערכה את התנהלותו כשדרן – עיתונאי מקצועי סקרן בתוכנית אקטואליה חדשותית בגלי צה”ל. בסך הכל מדובר בכירורג רדיו מצוין, מסבירן רחב אופקים, בעל עברית עשירה, בעל דוגמאות ציוריות שהופכות את החומר המופשט האבסטרקטי למוחשי ומעורטל. יעקב ברדוגו מסתדר מצוין עם המיקרופון. הוא פשוט טוב ומאפשר למאזיניו למשש את הנושאים וחומר הדיונים. יעקב ברדוגו הופך את “חמש בערב” לתוכנית אקטואליה זורמת, נושפת, דינאמית, עשירת מֵידָע (בגללו, בגלל סגנון עבודתו העיתונאית) ומעניינת שכדאי להקשיב לה. שדרן רדיו, מאוזן, חריף, מהיר, ישיר, לא מתבלבל, עקשן ו- לא וותרן, וגם מתייחס בכבוד למרואייניו ו- בני שיחו. יעקב ברדוגו הוא תבלין חָרִיף ב- “חמש בערב”. למעשה הוא הרבה יותר מתבלין. הוא איש רדיו ציבורי – ממלכתי מחד, ומעז וחוצפן מאידך. עיתונאי זריז תגובה אולם יודע להאזין לבני שיחו. משחר לטרף במובן החיובי של המושג ובעל מלתעות רדיופוניות אבל יודע גם להרפות ולשחרר. “חמש בערב” בהשתתפות יעקב ברדוגו היא נדבך רדיו בעל ערך שמספק מידע אקטואלי במהירות של עשרות Gigabyte. “חמש בערב” שמה בכיס הקטן את תוכנית הרכילות “חמש עם רפי רשף” המשודרת במקביל באותה שעה בערוץ 10. דיברתי כאן בשם עצמי בלבד. האזינו לו ליעקב ברדוגו בעצמכם ו- ראו כי אמת דיברתי.

7. כנ”ל עודד בן עמי מגיש ב- “שֵש עם” ב- 18.00 בערוץ 12 “קשת”.

אני אוהב אותו משכבר הימים. כשמזדמן לי לראות את “בשש עם” עם עודד בן עמי, אני צופה במגיש ומנחה טלוויזיוני ברמה הגבוהה ביותר, חכם, בעל ניסיון בעל ידע, ובעל סמכות בתחום עיתונאות החדשות והאקטואליה. מדובר גם בקריין טלוויזיה מעולה בעל קול רדיופוני מרשים.

8. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מגשים את הסלוגן של ג’ורג’ אליוט (שם העֵט של הסופרת הבריטית אן מארי אוואנס) שאמרה פעם : “שום דבר איננו נראה כה טוב כפי שהיה לראשונה”. 

ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוא Channel טלוויזיה Off tube בעיקרו. יש לו כסף וממון אולם הוא מתנהג כקבצן. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מחזיקה מחד במונופול של זכויות שידורים יקרות ערך, לרבות ליגת האלופות האירופית היוקרתית בכדורגל (Champions League), אולם מאידך כופה על שדרניה ופרשניה לבצע עבודה עיתונאית מקולקלת, קלוקלת, נעדרת שלמות וחסרת אינפורמציה, ולא הגונה כלפי הצופים בעת השידורים הישירים (מממנים במיטב כספם את פעילות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים), כשהיא דורשת מהם לכסות ולדווח לצופים את המתרחש בזירות הספורט השונות בעולם באמצעות העתקה מהמוניטורים המותקנים במרכז השידורים באולפני הרצליה במקום להתייצב במוקד האירועים. הדוגמא הבולטת השבוע שייכת למשחק ההפתעה המרעישה בו הקבוצה הספרדית סביליה מדיחה במשחק הגומלין בשלב שמינית הגמר בליגת האלופות את מנצ’סטר יונייטד בביתה בתוצאה 2:1. נשמעת שריקת הסיום למשחק הסנסציוני הזה אולם האופטיובניקים של ערוץ הספורט מס’ 55 אינם יכולים לראיין ממקום מושבם באולפנים בהרצליה את גיבורי העלילה, את המאמן המנצח והמדיח של סביליה ווינצ’נזו מונטלה וגם לא את המאמן המנוצח והמודח של מנצ’סטר יונייטד חוזה מוריניו. האופטיובניקים של ערוץ הספורט גם אינם יכולים לשוחח עם שחקן סביליה וויסאם בן יידר שהבקיע את שני השערים לזכות קבוצתו הספרדית. הנהלת ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בּוֹשָה במעשי ה- Off tube שלה. היא יודעת שאיננה מתנהגת ביושרה כלפי צופיה המממנים את פעילותה, לכן היא משתמשת מעת לעת במצגי מסך מתוחכמים שגובלים בהונאה. חצי עולם ראה ביום שלישי – 13 במארס 2018 בשידורים ישירים את קבוצת הכדורגל הספרדית מסלקת מדרכה את קבוצת מנצ’סטר יונייטד באצטדיון הביתי שלה Old Trafford בשלב הגומלין של 1/8 הגמר כשיא גוברת עליה 2:1, ומעפילה לשלב 1/4 הגמר. המחצית השנייה של תושבי כדור הארץ צפתה ביום רביעי – 14 במארס 2018 בשידור הישיר של עוד משחק בשלב הגומלין של 1/8 הגמר בליגת האלופות בו ברצלונה ומסי מביסים באצטדיון “Stamford Bridge” את צ’לסי 3:0. חצי מהעולם הנאור קיבל את הסיקור הטלוויזיוני העיתונאי שלו ישירות ממוקדי ההתרחשויות. החצי האפל לרבות צופי הטלוויזיה במדינת ישראל ראה זאת באמצעות שידור Off tube, העתקה מהמוניטור באולפן בהרצליה ע”י שני ציוותי השידור האופטיובניקים, הראשון נדב יעקובי + שגיא כהן והשני עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג. כמובן ללא ראיונות סיכום עם גיבורי העלילה המאמנים והשחקנים המנצחים כמו המנוצחים. שום שיחה עם המאמן הכושל והמפסידן של מנצ’סטר יונייטד חוזה מוריניו הארוגנטי, המתנשא, והרברבן מי שנהנה משָכָר של 10.000000 (עשרה מיליון) דולר. מדובר בחרבון עיתונאי, עבודה עיתונאית נלוזה שגובלת בחצי הונאה אם לא הונאה וויזואלית שלימה, טלוויזיה דלה, ובשדרנים ופרשנים מעתיקים וכנועים וגם פחדנים, שמרימים ידיים מול הנהלה חובבנית.

ראשית מעשי ההונאה והזלזול של עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מתחיל בשלב ה- Pre Game Show בעת הצגה מתוחכמת של שני ציוותי השידור שלו במשחקים מנצ’סטר יונייטד – סביליה באצטדיון “אולד טראפורד” ב- מנצ’סטר / אנגליה, ורומא – שחטאר דונייצק באצטדיון האולימפי ברומא / איטליה. כאילו החבר’ה השדרנים והפרשנים האלה שמתחפשים לעיתונאים, באמת מאיישים שָם את עמדות השידור המרוחקות הממוקמות ב- “Old Trafford” במנצ’סטר וב- “Olympico” ברומא, למרות שכולם יושבים בכלל בחדר סמוך באולפנים בהרצליה למגיש ומנחה את תצוגת ה- Off tube הזאת מודי בר און שממוקם אף הוא במתחם הרצליה. מדובר בתצוגה וויזואלית מתוחכמת וחדת מסר שמופיעה על המסך ואשר גובלת ב- הונאת בלוף שמתאפשרת בשל הביצועים המרשימים של הטכנולוגיה הטלוויזיונית החדשנית (ראה את ההסבר הטכנולוגי מופיע מתחת לתמונות). בני משפחתי שואלים אותי מייד האם ציוותי השידור הנ”ל של ערוץ מס’ 55 בכבלים באמת שוהים באצטדיונים הנזכרים לעיל. “לא…”, אני משיב להם בנחרצות. “אבל על המסך שלנו רואים שכן…”, הם מחזיקים בדעתם. “לא…”, אני חוזר על חוות דעתי החד משמעית, ואז הם מקשים, “למה אם כך הם יוצרים אווירת דמה…מדוע הם מבלפים אותנו…”. מדובר בהונאה. לא פלילית אבל מסריחה.

טקסט תמונה : יום שלישי – 13 במארס 2018. תמונה טריקית. זהו צוות שידור ה- Off tube של ערוץ מס’ 55 בכבלים, השדר המוביל נדב יעקובי משמאל והפרשן שגיא כהן מימין, בעת סיקור ישיר של משחק הגומלין בשלב 1/8 הגמר בליגת האלופות בכדורגל מנצ’סטר יונייטד – סביליה ספרד 2:1. הטכנולוגיה הטלוויזיונית יודעת לא רק לגזור ולבודד את תמונת שני השדרנים נדב יעקובי את שגיא כהן היושבים בחדר Off tube באולפנים בהרצליה, אלא גם להניח את התמונה “המעובדת” על תמונת הלוויין המגיעה ממנצ’סטר – אנגליה לאולפנים בהרצליה. הוויזואליה הטכנולוגית הזאת יוצרת תחושה מוטעית ותמונת דמה (Camouflage) כאילו שני שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי ושגיא כהן יושבים בעמדת שידור באצטדיון “Old Trafford” במנצ’סטר, ולא כך הוא. עורכי ומפיקי המשדר הישיר הזה מאיצים את תהליך הטריק הטלוויזיוני ומורים למגיש – מנחה מודי בראון (נראה בתחתית התמונה כשהוא נבלע בתוכה בשל צבע בגדיו) היושב באולפן בהרצליה, להסתובב ולפנות אל המסך הגדול כדי לשוחח עם צוות השידור נדב יעקובי את שגיא כהן שכאילו מאייש את עמדת השידור באצטדיון במנצ’סטר / אנגליה, למרות ששניהם יושבים בעמדותיהם בחדר סמוך באולפני הרצליה לאולפן ההגשה וה- הנחייה של מודי בר און שממוקם אף הוא במתחם אולפני הרצליה. מדובר בהטעיה טריקית כפולה ומכופלת שמכוונת ביודעין אל ציבור צופים תמים. הונאה ילדותית בלתי מתקבלת על הדעת. תמונת בלוף שנועדה לזרוע ב- זָדוֹן אשליה טלוויזיונית של כאילו שידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות. בראשיתו ובסופו של עניין מדובר בשידור ישיר Off tube מחורבן. (צולם ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

טקסט תמונה : יום שלישי – 13 במארס 2018. זהו צוות שידור ה- Off tube של ערוץ מס’ 55 בכבלים, השדר המוביל עמיחי שפיגלר משמאל והפרשן בוני גינזבורג מימין, בעת סיקור ישיר של משחק הגומלין בשלב 1/8 הגמר בליגת האלופות בכדורגל רומא – שחטאר דונייצק 0:1. הטכנולוגיה הטלוויזיונית יודעת לא רק לגזור ולבודד את תמונת שני השדרנים עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג היושבים בחדר Off tube באולפנים בהרצליה, אלא גם להניח את התמונה “המעובדת” על תמונת הלוויין המגיעה ממנצ’סטר – אנגליה לאולפנים בהרצליה. הוויזואליה הטכנולוגית המשולבת הזאת יוצרת תחושה מוטעית ותמונת דמה (Camouflage) כאילו עמיחי שפיגלר ובוני גינזבורג יושבים בעמדת שידור באצטדיון “Olympico” ברומא, ולא כך הוא. מדובר בהטעיה טריקית מחושבת מראש ואשר מכוונת לעברו של ציבור צופים תמים. הונאה ילדותית בלתי מתקבלת על הדעת. תמונת בלוף שנועדה ביודעין לייצֵר אשליה טלוויזיונית של כאילו שידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות. בראשיתו ובסופו של עניין מדובר בשידור ישיר Off tube מחורבן. (צולם ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

רק אח”כ מעלים עורכי ומפיקי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים Super imposing (כתובית) בה הם מגלים את האמת לצופיהם כי שני ציוותי השידור נדב יעקובי את שגיא כהן ועמיחי שפיגלר את בוני גינזבורג משדרים Off tube מהאולפן (הערה : המקום הרצליה נעדר מהכתובית). ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים הוא מקור מידע טלוויזיוני חשוב ופופולארי עתיר זכויות שידורים בארץ וב- חו”ל אולם עושה חוכא ואיטלולא מעיתונות הספורט. הוא מוריד את סיגנלי הטלוויזיה שמתרוצצים בחלל באמצעות לווייני תקשורת משוכללים למרכז השידורים שלו בהרצליה, וכופה על שדריו להישאר בארץ ולהעתיק את האינפורמציה מהמוניטורים המקומיים המותקנים באולפנים הללו שלו. נשמעות שריקות הסיום למשחקים במנצ’סטר (מנצ’סטר – יונייטד 2:1), ברומא (רומא – שחטאר דונייצק 0:1), בצ’לסי (צ’לסי – ברצלונה 3:0), ובאצטדיונה של הקבוצה הטורקית בשיקטאש ( בשיקטאש – באיירן מינכן 3:1) וערוץ הספורט נחשף במערומיו כאילו איכות השידור הישיר ותוכן האינפורמציה שאמורים להיות מועברים לציבור, מתחילים עם שריקת הפתיחה ונגמרים עם שריקת הסיום. שום עיתונאות, שום ריאיון, ושום שיחת סיכום עם חוזה מוריניו המאמן השחצן רווי ביטחון עצמי ו- מפסידן כושל של מנצ’סטר יונייטד שמתחפש ל- מנהיג כדורגל ומודח כבר בשלב 1/8 הגמר של ה- Champions league. שום שאלה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איינה מופנית לחוזה מוריניו המתנשא ש- מרוויח כאמור 10.000000 מיליון דולר בעונת משחקים של 2018 – 2017 אולם איננו מצליח עם קבוצתו מנצ’סטר יונייטד בליגה האנגלית הבכירה (Premier League) ועכשיו גם הודח מליגת האלופות האירופית. שום התייחסות של ציוותי השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים להיעדר קורלאציה בין משכורתו השנתית העצומה של חוזה מוריניו לבין הישגיו הכושלים. נותר לו עוד ניסיון אחד להצדיק את המוניטין שלו, זכייה בגביע האנגלי. בשורות מנצ’סטר יונייטד משחק אחד משחקני הכדורגל העשירים בתבל, הצ’יליאני אלכסיס סאנצ’ז שמשתכר בעונת 2018 – 2017 500000 (1/2 מיליון) סטרלינג פאונדס מידי שבוע, וסך כולל של 26.000000 (עשרים ושישה מיליון) סטרלינג פאונדס בכל העונה המדוברת. אלכסיס סאנצ’ז הבינוני להחריד הוא אחת הסיבות לכישלונה של מנצ’סטר יונייטד. אני בטוח שנדב יעקובי היה מת לשאול אותו את אלכסיס סאנצ’ז כמה שאלות בעניין, אבל נדב יעקובי הוא אופטיובניק שמשדר מהרצליה אירוע שמתרחש הרחק ממנו בצפון אנגליה. הוא איננו יכול. אין לו שום סיכוי. לא ייאמן. עסק דל.

9. סיקור נפל של המשחק מנצ’סטר יונייטד – סביליה 2:1 ע”י סופר עיתון “הארץ” עוזי דן.

כותב עוזי דן לקוראי “הארץ” ביום רביעי – 14 במארס 2018, בהקשר המשחק הנ”ל, כלהלן : “…כאשר נכנס האס של סביליה המחליף וויסאם בן יידר, היא עקצה פעמיים תוך ארבע דקות 74 ו- 78…”. עוזי דן עיתונאי וותיק ו- רציני בעל שם ומעמד ב- “הארץ” איננו מספר את האמת לקוראיו. שום מילה אודות השוער הספרדי המגוחך הגבוה של מנצ’סטר יונייטד הספרדי דייוויד דה חאה (David De Gea, מתנשא לגובה של 1.92 מ’) שספג בשלומיאליות את השער השני ושום מילה אודות השימוש במצלמות הטלוויזיה השופטות ה- “Hawk eye”המצלמות האלה עוסקות באמצעות טכנולוגיית משופרת ב- מעקב אחרי תנועת הכדור סביב וליד קו השער. הן מסירות מייד כל מחלוקת אפשרית ו- מוכיחות מעל כל צל של ספק כי דייוויד דה חאה נגע בכדור הנגיחה של וויסאם בן יידר, אולם פספס אותו, ובעצם דחק את הכדור לשערו הוא. שלושה Replays ב- SSM מוכיחים כי הכדור עבר במלוא היקפו את קו השער של מנצ’סטר יונייטד. שער חוקי למהדרין. הופתעתי לרעה מתיאורו של עוזי דן ב- “הארץ” את השתלשלות האירועים שקדמו להבקעת שני השערים של סביליה. לא מתקיים שום קשר בין דיווחו הרשלני והמקומם לבין מה שהתחולל באמת באצטדיון “Old Trafford” ליד שערה של מנצ’סטר יונייטד. אילו דייויד דה חאה היה מצויד בטיפ טיפה ב- כישרון טכני של שחקן כדורסל ריבאונדר ויכולת טיפול בכדור, הוא היה משתלט ללא כל קושי על הכדור ומסלק אותו בקלות מעל קורת שערו, לקרן. מדובר בשער עצמי, מעין בדיחה ילדותית שדייוויד דה חאה הרשלן הגה ו- ספג במו ידיו. סקירתו הרדודה של עוזי דן (ידען ורציני בדרך כלל) את שני שערי סביליה במשחק דנן איננה מתקבלת על הדעת. חלטורה. מה זה צריך להיות הקשקוש שסביליה עקצה פעמיים בתוך 4 דקות מבלי לתאר ולצייר לקוראים את תמונת המהלכים שקדמו להבקעת שני השערים. גם תיאור כיבוש שערה של סביליה בדקה ה- 84 ע”י רומלו לוקאקו היה רדוד ומקומם. רומלו לוקאקו חלוץ מהיר וחזק פיסית הבקיע את שערו בתוך רחבת ה- 16 של סביליה למרות עבירה קשה שנעשית עליו בשעה ששחקן ספרדי תופש ומושך בחולצתו. אי אפשר לומר כי דייוויד דה חאה הגבוה הוא שוער נטול כישרון. הוא בדרך כלל שוער טוב ששולט בכדורי גובה ברחבה, אבל ביצועיו על הקרקע איטיים. אילו דייויד דה חאה היה באמת שוער מחונן (כמו למשל יעקב חודורוב ז”ל שלנו בשעתו) ו- טיפ טיפה זריז ומהיר יותר הוא היה מקדים ו- עוצר בהשתטחותו (המאוחרת) את שערו הראשון של וויסאם בן יידר בדקה ה- 74. חלוצה של סביליה וויסאם בן ידר בעט כדור שטוח בתוך רחבת ה- 16 של מנצ’סטר יונייטד מטווח של 13 מטר לעבר הקורה הימנית, השמאלית מנקודת מבטו של דייוויד דה חאה, שנטש קמעא את קו שערו. כעבור 60 מאיות השנייה חצה הכדור את קו השער של דייוויד דה חאה. היה מדובר בבעיטה מכוונת אולם תנועת הכדור על משטח הדשא לא הייתה מהירה יתר על המידה. משהו בסביבות 70 קמ”ש. יעקב חודורוב היה עוצר את הכדור הזה של וויסאם בן ידר. גם לֵב יָאשִין הרוסי.

10. משה שלונסקי.

האזנתי להערכותיו של מומחה הספורט משה שלונסקי בתוכניתו המחודשת והמתחדשת של מולי שפירא ברדיו גלי צה”ל בבוקרו של יום שישי – 16 במארס 2018. משה שלונסקי עסק בלהט בתשוקת הכדורגל של יוסי בניון, שיבח והילל אותו, וסיפר למאזיניו כי אילו היו בארץ עוד 50 יוסי בניון, הכדורגל במדינת ישראל היה נראה אחרת. זה היה סימן ואות להתנתק באותו הרגע משניהם, משני המגוחכים, משה שלונסקי ומ- מולי שפירא.

סוף הפוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018.

 


תגובות

פוסט מורכב מס’ 732. אישים ו- פרפראות (לא לפי סדר החשיבות) : ח”כ חיים ילין, ח”כ ויו”ר “יש עתיד” יאיר לפיד, ליאור שליין, עמית סגל וירון דקל, אראל סגל, אילנה דיין, משה ארנס, אודי סגל, נוון ספאחיה וקבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת”א, יעקב ברדוגו, עודד בן עמי, ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, עוזי דן. פוסט מס’ 732. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 במארס 2018. — תגובה אחת

  1. בגלל שאני יודע שאתה – כמוני – מאוד מעריך את עוזי דן אני מרשה לעצמי להגיב. הביקורת שלך תמוהה, עיתון לא מתאר שערים היום, בשביל זה יש טלוויזיה. בטקסט קצר – כולו פחות ממה שתיארת פה את הגול השני…. – צריך לתת תובנה על המשחק(ים) וההדחה של מנצ’סטר יונייטד. גם עיתונים אחרים לא מתארים גולים, זה לא שנות השבעים. עשית לעיתונאי הספורט מספר 1 בארץ עוול. חבל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *