פוסט מס’ 729 ב’. פרפראות בשבועיים האחרונים. הפועל חולון היא מחזיקת גביע המדינה בכדורסל ל- 2018 לאחר שגברה במשחק הגמר ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו על מכבי ת”א 84:86. מכבי ת”א הפסידה תואר. מאמנה נוון ספחיה הפסיד מוניטין. דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך ריאיון מעניין אולם חסר עם קארים עבדול ג’אבאר בן 70, לשעבר שחקן לוס אנג’לס לייקרס בליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל. אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (6). אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ב’. כל הזכויות שמורות. עלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

הודעה : הבלוג yoashtvblog.co.il עבר לאחרונה שיפוצי תחזוקה. לכן הייתה הפסקה זמנית בת שבועיים במחקר, כתיבה, ופרסום פוסטים חדשים.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ”. את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 729 ב’ : הועלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

————————————————————————————-

פוסט מס’ 729 ב’. פרפראות בשבועיים האחרונים. הפועל חולון היא מחזיקת גביע המדינה בכדורסל ל- 2018 לאחר שגברה במשחק הגמר ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו על מכבי ת”א 84:86. מכבי ת”א הפסידה תואר. מאמנה נוון ספחיה הפסיד מוניטין. דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך ריאיון מעניין אולם חסר עם קארים עבדול ג’אבאר בן 70, לשעבר שחקן לוס אנג’לס לייקרס בליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל. אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (6). אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ב’. כל הזכויות שמורות. עלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

פרפראות בשבועיים האחרונים (לא לפי סדר החשיבות).

1. משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לגברים בהיכל הספורט ביד אליהו : הפועל חולון – מכבי ת”א 84:86. יום חמישי – 15 בפברואר 2018. הפועל חולון תחת שרביט אימונו של של דן שמיר היא מחזיקת גביע המדינה ב- 2018. שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

א. ביום שישי – 13 באוקטובר 2017 הנפיק העיתונאי אריה מליניאק בעיתון “ידיעות אחרונות” את מניית מכבי ת”א בכדורסל, וטבע את מטבע הלשון “התחלה של שינוי”. כמה שעות בטרם ראה אור הפוסט ההוא שלו, גברה מכבי ת”א בהרכב שחקנים חדש לחלוטין ומאמן קרואטי חדש בשם נוון ספחיה במשחק חוץ על הקבוצה הגרמנית באמברג 88:71, במחזור במשחקים הראשון ב- Euroleague לעונת 2018 – 2017. נוון ספחיה ערך מייד עם בואו קציר שחקנים וברא כמעט מעפרה קבוצת כדורסל חדשה לגמרי. שחקנים וותיקים בקבוצת מכבי ת”א כמו הקפטן גיא פניני (2.01 מ’) ו- ג’ו אלכסנדר (2.04 מ’) הודחו וסולקו כלאחר יד, כמעט בבושת פנים מהקבוצה, כמו גם יוגב אוחיון. גיא פניני ו- ג’ו אלכסנדר הוחתמו בראשית עונת 2018 – 2017 בקבוצת הפועל חולון. יוגב אוחיון מצא ניחומים במועדון הפועל ירושלים. אריה מליניאק עיתונאי ופרשן כדורסל בעל ניסיון (יש להתחשב בחווֹת דעותיו), בחר ב- 13 באוקטובר 2017 בעת בריאת מכבי ת”א חדשה מכלום ע”י המאמן הקרואטי החדש נוון ספאחיה, בכותרת מניבת תקוות, “התחלה של שינוי”. חלפו מאז 5 (חמישה חודשים) בהם גאתה מניית אריה מליניאק, מחד, וגם איבדה מתקינותה ואיכותה, מאידך, בדיוק כשם שגאו ושפלו לסירוגין תקוותיו של המועדון התל אביבי לעתיד טוב יותר. שני מודחי מכבי ת”א גיא פניני ו- ג’ו אלכסנדר הם שחקני הפועל חולון היום, והזוכים החדשים בגביע המדינה בכדורסל בעונת 2018 – 2017. שניהם החטיפו סטירת לחי מצלצלת בפרהסיה להנהלת מועדון מכבי ת”א ובראשה היו”ר שמעון מזרחי וגם ל- מאמן הראשי נוון ספחיה ולשני עוזריו גיא גודס וטל בורשטיין. מדובר בנקמה. לא פחות. מכבי ת”א הובסה במשחק הגמר על גביע המדינה (יום חמישי – 15 בפברואר 2018) ע”י הפועל חולון 84:86 והפסידה תואר לאומי. נוון ספאחיה מאמן כדורסל בעל אישיות מרשימה הפסיד מוניטין. שֵם טוֹב איננו חשוב פחות מתואר חשוב.

ב. ועוד דבר : אָרֶשֶת פניו העגמומית והמיוסרת של מר שמעון מזרחי יו”ר מועדון מכבי ת”א מאז שנת 1969, כפי ששרטטו אותה עוד הפעם בשידור ישיר מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בפני מאות אלפי צופים בארץ (בעת משחק הגמר המותח על גביע המדינה בכדורסל שנערך ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו, הפועל חולון – מכבי ת”א 84:86, בו הפכו שחקני חולון גלן רייס ג’וניור + גיא פניני + ג’ו אלכסנדר את הקערה על פיה) – בעייתית. מצלמות הטלוויזיה שאינן יודעות לשקר מטילות אולי מבלי מֵשִים צללית על אישיותו שמעון מזרחי כמנהיג ומצביא. מר שמעון מזרחי הוא איש עתיר זכויות בכדורסל הישראלי בכלל ובמועדון הכדורסל של מכבי ת”א בפרט, וגם חתן פרס ישראל בתחום. אולם בשנים האחרונות חושפות מצלמות הטלוויזיה שוב ושוב בהיכל הספורט ביד אליהו דמות של יו”ר קוֹדֵר, מוּכֶּה עָצְבוּת, ועָטוּף יָגוֹן. כאילו כל אוֹנִיוֹתָיו טבעו בים. זאת האינפורמציה הוויזואלית שמשדרות לי מצלמות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מהיכל הספורט ביד אליהו היישר לכורסת הטלוויזיה שלי בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. ניב רסקין לא העלה מעולם לדיון במהלך השידור הישיר את ה- Issue האם הַעִצָבוֹן, פניו הנפולות של מנהיג המועדון שמעון מזרחי מחוץ לפרקט משפיעות על המוטיבציה ו- התנהגות קציניו וחייליו על הפרקט, ו- מה הם חושבים על המנהיג שלהם ? האם מתנהלים קשרים משפיעים ויחסי גומלין בין וויזואליה של מנהיג קוֹדֵר ו- מוּבָס היושב מחוץ לזירת ההתמודדות אולם סמוך לקווים לבין חייליו שנלחמים עבורו ועבור מועדונו בחזית שדה הקרב. מישהו נבון הגה פעם את הסלוגן, “למילים יש וויזואליה משהן”. העובדה הוויזואלית הזאת של מצביא עַגוּם פנים, קפוא מבט, מיוסר, תווי פרצופו מכורכמים, נפשו מעוּנָה, הופעתו נוּגָה ומדוכדכת, איננה מסתדרת לי עם המונח מנהיגות. אנוכי יודע היטב שמצלמות הטלוויזיה הן אובייקטיביות ו- נטולות דעה. הן מתעדות ללא משוא פנים את הנקרה להן בדרכן. המצלמות אינן יודעות לשקר. במקרה הנדון הן מפיקות שוֹטִים אָפלוליים של איש כָּבוּי.

טקסט תמונה : יום חמישי – 15 בפברואר 2018. היכל הספורט ביד אליהו. מצלמות הטלוויזיה של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים כמו גם אלה של ערוץ 1 ההוא, חשפו ו- חושפות בשנים האחרונות שוב ושוב בשידורים ישירים את דמותו הקודרת, העגמומית, והמהורהרת של יו”ר מכבי ת”א שמעון מזרחי משקיף על משחקי קבוצתו. בתמונה הקונקרטית הזאת נראה שמעון מזרחי חוזה בפנים נפולות בקבוצת הפועל חולון על שורותיה נמנים היום בעת מחקר וכתיבת פוסט מס’ 729 ב’, שני מודחי מכבי ת”א הקפטן גיא פניני וג’ו אלכסנדר, כשהם גוברים ו- מנצחים אמש את שחקני קבוצתו שלו במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בתוצאה 84:86. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

ג. השחקן המדובר ביותר אמש במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל הפועל חולון – מכבי ת”א 84:86 היה שחקן החיזוק האמריקני של הפועל חולון גלן רייס ג’וניור (בן 27, קומתו 1.98 מ’). גלן רייס ג’וניור כדורסלן שיש עניין להתבונן בו משמש ברגע זה חלוץ האמריקניזציה האלימה, הוולגרית, והכובשת שהשתלטה לחלוטין על זירת הכדורסל הישראלית האותנטית. גלן רייס ג’וניור הוא שחקן סוליסט דומיננטי בעל יכולות (וגם חסרונות) המשפיע על סביבתו, שיחק בכל 40 דקות ההתמודדות במשחק הגמר על גביע המדינה הפועל חולון – מכבי ת”א 84:86, בהן קלע 28 נקודות (לרבות סל הניצחון), בתוכן 12 מ- 14 זריקות עונשין, וכן מסר 7 אסיסטים, וגם איבד 7 כדורים. השפעתו על קבוצתו הפועל חולון וגם על מאמנה דן שמיר היא רבה. שי האוזמן פרשן הכדורסל הנבון והמצוין של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מוסר מידע לצופיו בסגנון ההתנסחות הבהיר והמעניין שלו, כלהלן : “…כשהכדור נמצא אצל גלן רייס ג’וניור רק אלוהים יודע מה הוא יעשה אִתּוֹ…”. גלן רייס ג’וניור ושכמותו מטילים צֵל על דוֹר השחקנים הבא של מדינת ישראל. אין עוד כדורסל ישראלי במדינת ישראל. יש Import של כדורסל אמריקני שמיובא לישראל על חשבון הילדים, הנערים, הנוער, וסך צעירי הכדורסל של מדינת ישראל. הנזק שנגרם לכדורסל הישראלי המקורי הוא עצום. אין סיכוי שיקום כאן לוקה דונצ’יץ’ סלובני משלנו. שחקני עבר ישראליים כמו מיקי ברקוביץ’, עודד קטש, ועדי גורדון שנותרו ללא יורשים – נשכחו, ו- היו לבבואה חולפת. צֵל הרים. הפועל חולון איננה קבוצת כדורסל במובן המקובל של המילה. היא נבחרת של האמריקני גלן רייס ג’וניור פלוס עוד כמה שחקנים אמריקניים טרל הולאוויי, קורי וולדן, ג’ו אלכסנדר, טיישון תומאס, ועוד איזה טיפת עזרה בדמותו של הישראלי תמיר בלאט. יש להעריך כי שחקני הכדורסל האמריקניים השכירים של הפועל חולון לרבות ג’ו אלכסנדר לא יהפכו את מדינת ישראל לביתם. נראה כי הם משחקים כאן תמורת כסף בלבד לכל המרבה בתשלומים. כנ”ל הסגנית, קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א, שלמרות שהיא בעלת תקציב שנתי גדול מאוד לעונת 2018 – 2017 (בהשוואה למועדונים אחרים בליגת העל הישראלית בכדורסל) הנאמד ב- 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) שקל, הייתה לבסוף רק Runner up בהצגת הטלוויזיה שהוביל ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בראשות קוורטט צוות השידור שלו ניב רסקין, גור שלף, ניר קפלן, ורותם ישראל. בעצם צוות מחומש שהתחמש גם בשדרן עִידוֹ גוּר. בשורות מועדון מכבי ת”א משחקים שחקני כדורסל אמריקניים שכירים דשון תומאס, מייקל רול, דיאנדרה קיין, נוריס קול, פייר ג’קסון, האוסטרלי ג’ונה בולדן, הבילורוסי ארטיום פרחוסקי וגם אלכס טיוס, ג’ון דיברתולומיאו, וג’ייק כהן. אנוכי מעריך על סמך ניסיון העבר שאיש מהם אינו רואה במדינת ישראל את ביתו, ולא יישאר בארץ בתום קריירת הכדורסל שלהם.

ד. נחמה פורתא אפשר למצוא בניצחונו של דן שמיר שלנו מאמן הפועל חולון על הקרואטי נוון ספאחיה מאמן מכבי ת”א. ניחום בזעיר אנפין משום שגלן רייס ג’וניור מאפיל לחלוטין על דמותו של המאמן שלו. דן שמיר איננו שווה הרבה כמאמן בלעדי גלן רייס ג’וניור. היה חסר אמש בשידור הישיר הסבר של ניב רסקין מדוע החליט נוון ספאחיה וצוות עוזריו בשניות האחרונות של ההתמודדות לא להציב שמירה מתוגברת על גלן רייס הסוליסט שבחר בגלל מעמדו הבכיר לשחק סולו ולזרוק את הכדור האחרון לסל של מכבי ת”א, זריקה שהפכה לקליעת ניצחון. מהלך כדורסל סולני שמזכיר את מבצע היחיד ההוא של עדי גורדון קפטן ו- שחקן הפועל ירושלים במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל נגד מכבי ת”א לפני 21 שנים ב- 18 באפריל 1996 בהיכל הספורט ביד אליהו, בו קלע את סל ניצחון 65:67 לזכות הפועל ירושלים מעל ידיו של שחקנה האמריקני של מכבי ת”א תום צ’יימברס, 1.6 שנייה לפני שריקת הסיום. ניב רסקין לא סיפר לצופיו גם אלו נימוקים הביאו את נוון ספאחיה שלא לרשום למשחק המדובר דווקא את שני שחקניו הגבוהים ארטיום פראחוסקי (2.11 מ’) וג’ונה בולדן (2.09 מ’). וכן מדוע הטיל דווקא על פייר ג’קסון להכניס למשחק את כדור החוץ 1.6 שנייה לפני שריקת הסיום ולבחור דווקא ב- מייקל רול לשחקן מסיים של הזריקה אחרונה במשחק. נוון ספאחיה איבד אמש בהיכל הספורט ביד אליהו חלק גדול מהמוניטין שלו כמאמן כדורסל חכם ובעל ניסיון. ועוד דבר : ניב רסקין צריך לנתח ולהסביר לצופיו את פשר המונח “שהייה באוויר” שבו השתמש בעת תיאור קליעת סל הניצחון של גְלֶן רָיְיס ג’וניור, 1.6 שנייה לפני שריקת הסיום. אין דבר כזה לשהות בשיא גובה הניתור ולהמתין שם קמעא בטרם הירידה חזרה לפרקט, מפני שכוח המשיכה של כדור הארץ פועל על השחקן המנתר כל הזמן ללא הפסקה. לכן, מֶשֶךְ השהייה באוויר מותנה אך ורק בגובה אליו מגיע השחקן המנתר. ועוד עובדה : שידור ה- Replays וניתוח סל הניצחון הקשה של גלן רייס ג’וניור 84:86 שהושג במאמץ רב מראה כי השחקן שחרר את הכדור מיד ימין שלו מול שומריו המכביסטיים דיאנדרה קיין ואלכס טיוס, לא בשיא גובה הניתור, אלא בעת ירידתו, ממש שבריר שנייה בטרם נגעו סוליות נעליו בפרקט.

ה. גיא פניני נושא עמו שתי צלקות עבר מכוערות : האחת, שיחת ה- Trash talk המנאֶצֶת והַנִבְזִית שניהל בשעת התמודדות על הפרקט ביום ראשון בערב – 2 בדצמבר 2012 בהיכל הספורט ביד אליהו נגד יריבו יונתן שולדבראנד אז שחקן הפועל ת”א. השנייה, חפן את אשכיו של יריב ספורטיבי אחר בשם אלכס מאריץ’ ביום חמישי – 9 בינואר 2014 בעת משחק Euroleague בהיכל הספורט ביד אליהו של מכבי ת”א נגד הקבוצה הרוסית לוקומוטיב קובאן. מצלמות הטלוויזיה והמיקרופונים של ערוץ 10 הוכיחו אז ב- 2012 וב- 2014 חד משמעית כי גיא פניני (קפטן הקבוצה) היה בעת ההיא עבריין סדרתי חָצוּף ונִבְעַר, עַז פָּנִים, בעל פֶּה גַס, איש נִקְלֶה וּבָזוּי שפוגע באופן המשפיל ביותר ביריביו מהפועל ת”א ו- לוקומוטיב קובאן יונתן שולדבראנד + אלכס מאריץ’. פרחח עלוב (!). אין לי שום הגדרה אחרת (!). והנה לפתע מנהל אמש ניב רסקין שיחת סיכום עם גיא פניני סולידי, מישהו אחר לגמרי, זה שגורש ממכבי ת”א והפך לשחקן הפועל חולון, וכעת זכיין של 11 (אחד עשר) גביעי מדינה בכדורסל ברצף (עם שלוש קבוצות שונות הפועל ירושלים, מכבי ת”א, ועכשיו הפועל חולון). גיא פניני התגלה לי אֶמֶש בשיחת הריאיון עם ניב רסקין כאדם בעל פנים אחרות נושא עמו אישיות שונה : איש מאופק, אחראי, נעים הליכות, צנוע, ובעל כבוד. אנטי תזה לגיא פניני ההוא רווי דופי מ- 2012 ו- 2014. אריה מליניאק מכנה אותו היום “רב אמן פניני” בעיתון “ידיעות אחרונות” (יום שישי – 16 בפברואר 2018).

ו. טקס חלוקת הפרסים לשחקני שתי הקבוצות ליד שולחן הנשיאות של איגוד הכדורסל הפך למסקרן בשל המפגש של שני המנצחים מהפועל חולון גיא פניני וג’ו אלכסנדר, המגורשים מ- מכבי ת”א, עם בוס העבר שלהם מר שמעון מזרחי. בימאי ניידת השידור של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (זיו רסקין ?) לכד את לחיצת היד וההתנשקויות בין מודח מכבי ת”א גיא פניני אולם הזוכה בגביע עם שמעון מזרחי המובס, אולם הפנה עורף ו- החמיץ את המפגש השני המסקרן של ג’ו אלכסנדר עם שמעון מזרחי. לא בסדר.

ז. היסטוריית הכדורסל של מדינת ישראל תזכור לעַד את אותו הרגע הדַל בה נשיא המדינה ראובן “רובי” ריבלין ושרת הספורט והתרבות גב’ מירי רגב העניקו יחדיו את הגביע לקפטן קבוצת הפועל חולון הישראלי שלומי הרוש שכלל לא שיחק ולא נטל חלק בהתמודדות נגד מכבי ת”א. את העבודה עבור ראש הקבוצה שלומי הרוש נטול כל השפעה על המתרחש בזירת הפרקט + מאמן הקבוצה דן שמיר, עשו משרתים זרים אמריקניים ובראשם גלן רייס ג’וניור.

2. עומרי כספי.

עומרי כספי קמל בגולדן סטייט כפי קרה לו כשחקן מוביל בנבחרת ישראל הכושלת במשחקי מוקדמות אליפות אירופה בכדורסל בספטמבר 2017 בהיכל הספורט ביד אליהו תחת שרביטו של המאמן ארז אדלשטיין. העיקר שמהללים אותו כאן בצורה כה מלאכותית, אולם אותי הוא לא מרשים. אז בסדר עומרי כספי קלע 19 נק’ במשחק לא חשוב בו הביסה לאחרונה גולדן סטייט את פיניקס החלשה בתוצאה 83:129, בהפרש אסטרונומי של 46 נקודות. אפוא הוא היה כשהיינו צריכים אותו וזקוקים לו בחודש ספטמבר ההוא של 2017 ?

3. מר דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך לאחרונה ריאיון מעניין מאוד וגם חסר מאוד עם עם קארים עבדול ג’אבאר (Kareem Abdul Jabar) בן 70 היום.

מר דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ניהל לאחרונה ריאיון ארוך, מקיף, ומעניין עם קארים עבדול ג’אבאר (Kareem Abdul Jabar, גובהו 2.18 מ’) כדורסלן עבר רָב מוניטין בן 70 היום. קארים עבדול ג’אבאר ניחן באישיות מרתקת הרבה מעבר להיותו שחקן כדורסל מפורסם מאוד וייחודי בליגת ה- NBA האמריקנית. קארים עבדול ג’אבאר איש חושב והוגה דעות היה שחקן עבר אגדי ומיתולוגי בליגת ה- NBA בקבוצת הכדורסל במשך שש שנים של מילווקי באקס (1975 – 1969) ואח”כ בקבוצת לוס אנג’לס לייקרס (1989 – 1975). שמו הקודם של קארים עבדול ג’אבאר היה לוּ אלסינדור (Lew Alcindor) אולם הוא התאסלם ושינה את שמו לשם מוסלמי. קארים עבדול ג’אבאר למד באוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס שני סמסטרים טלוויזיה וקולנוע עם מרדכי “מוטי” קירשנבאום ז”ל. קארים עבדול ג’אבאר שיחק בהצטיינות רבה בנבחרת הכדורסל של UCLA תחת שרביט אימונו של ג’ון וודן (John Wooden, נולד ב- 1910 ומת בגיל 100 ב- 2010)) אף הוא אישיות ספורטיבית נערצת לא רק בלוס אנג’לס אלא גם לאורכה ורוחבה של ארה”ב. ג’ון וודן ונבחרת הכדורסל של UCLA בראשות קארים עבדול ג’אבאר זכו שלוש פעמים ברציפות בשנים 1967, 1968, ו- 1969 באליפות המכללות (NCAA) ב- ארה”ב. קארים עבדול ג’אבאר הכריז ב- 1969 בטרם מעברו כשחקן מקצועני לשורות קבוצת מילווקי באקס ב- NBA, כלהלן : “…ג’ון וודן היה המורה, המחנך, והמאמן שלי ב- UCLA ואני הייתי השוליה שלו…”. הערה שלי : ג’ון וודן מורה, מחנך, ומאמן דגול זכה עם UCLA בין 1964 ל- 1975 ב- 10 (עשר) אליפויות NCAA. שלוש מתוכן כאמור עם קארים עבדול ג’אבאר.

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 60 במאה הקודמת. אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס. עֵדוּת היסטורית חשובה הנוגעת בשתי אגדות כדורסל. תמונה משותפת של ג’ון וודן (John Wooden, נולד ב- 1910 ומת בגיל 100 ב- 2010) מאמן נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס והשחקן המרכזי שלו לו אלסינדור (Lew Alcindor) שגובהו 2.18 מ’, ו- מי ששינה את שמו מאוחר יותר לקארים עבדול ג’אבר (Kareem Abdul Jabar), זוכים שלוש פעמים ברציפות באליפות הכדורסל של המכללות האמריקניות בליגת ה- NCAA בשנים 1967, 1968, ו- 1969. הסטודנט קארים עבדול ג’אבר אמר על ג’ון וודן כלהלן : “ג’ון וודן הוא המורה שלי ואני השוּלִיָה שלו”. קבוצת מילווקי באקס (milwaukee bucks) מליגת ה- NBA הייתה זאת שזכתה בקארים עבדול ג’אבר (שיחק בה 6 עונות בשנים 1975 – 1969) ואח”כ עזב אותה וחתם ב- לוס אנג’לס לייקרס (Los Angeles Lakers) קבוצתו של המיליארדר המנוח ג’רי באס בשורותיה שיחק 14 עונות בשנים 1989 – 1975 תמורת חוזה ארוך טווח בן עשרות רבות של מיליוני דולרים. (באדיבות אוניברסיטת UCLA בלוס אנג’לס).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. לוס אנג’לס. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 35 שנים. סיור קדם ההפקה שלי ב- IBC במסגרת ה- WBM הראשון באולפנים הישנים של חברת “קולומביה” בלוס אנג’לס, לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אירועי אולימפיאדת לוס אנג’לס 12.8.1984 – 28.7.1984 (בשליחותם של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער). אנוכי ניצב ליד ביתן מס’ 13 שהיה שייך לאולפנים הישנים של חברת הסרטים האמריקנית הנודעת “קולומביה”. התמונה מראה עד כמה הבניין הזה של “קולומביה” הוא ישן נושן וכל הקומפלקס של ה- IBC עתיק יומין. אולם זהו האתר בו החליטה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC (שימשה Host broadcaster בינלאומי של האירוע) להקים את ה- IBC מרכז השידורים הבינלאומי של רשתות הטלוויזיה והרדיו שהגיעו ללוס אנג’לס כדי לסקר את המשחקים האולימפיים. על פי השמועה שכנו כאן בבניין מס’ 13 המלתחות, המקלחת, והשירותים הפרטיים של שני שחקני הקולנוע הנודעים קלרק גייבל (Clark Gable) ומרילין מונרו (Marilyn Monroe). (צילום רשת הטלוויזיה ABC .ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : דצמבר 1983. פגישת ה- WBM האולימפית בלוס אנג’לס בטרם אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 (12.8.1984 – 28.7.1984). מין צירוף מקרים. מישהי צילמה אותי במסיבת קוקטייל של משתתפי פגישת ה- WBM ההיא בדצמבר 1983 מפני שחשבה בטעות שאנוכי שחקן קולנוע מהוליווד אורח של הוועדה המארגנת. אני לא משוויץ, היא אמרה לי זאת. ברקע מופיע איך לא הכדורסלן האגדי קארים עבדול ג’אבאר (בשמו הקודם לו אלסינדור / Lew Alcindor) במדי אוניברסיטת UCLA כשהוא נושא על גופייתו תמיד את המספר 33. (לבסוף התברר שהצלמת הייתה מצוות הטלוויזיה הדנית הציבורית DR והעניקה לי את התמונה למזכרת ממנה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולם משהו מוזר וגם מביך התרחש בעת מהלך הריאיון המסקרן. דניאל זילברשטיין לא שוחח כלל עם קארים עבדול ג’אבאר אודות המאמן והמחנך הדגול שלו ב- UCLA, ג’ון וודן. שום דבר לא נסב אודות אישיותו של ג’ון וודן. אף מילה לא נאמרה אודות מפעלו העצום של ג’ון וודן כמחנך ומאמן נבחרת הכדורסל של UCLA במשך יותר משנות דור, והשפעתו האישית של ג’ון וודן על התפתחותו של קארים עבדול ג’אבאר כאדם ושחקן. ועוד דבר. קארים עבדול ג’אבאר למד קולנוע וטלוויזיה ב- 1968 / 1967 יחדיו עם מוטי קירשנבאום ז”ל באוניברסיטת UCLA. דניאל זיברשטיין לא מצא צורך להזכיר את העובדה ההיסטורית הזאת שכורכת יחדיו במפתיע את קארים עבדול ג’אבאר ואת מוטי קירשנבאום שלנו. פניתי אל מנכ”ל ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים מר תומר תורג’מן וביקשתי את מספר הטלפון של דניאל זילברשטיין כדי לקבל את תגובתו לפוסט הנ”ל. תומר תורג’מן השיב לי כי איננו נוהג למסור את מספרי הטלפון של עובדיו אולם הוא יידע את דניאל זילברשטיין וייתן לו לדעת את מספר הטלפון שלי בביתי. מר דניאל זילברשטיין לא חזר אלי. הריאיון שערך דניאל זיברשטיין עם קארים עבדול ג’אבאר נותר מעניין אולם חסר בו מאוד “נדבך ג’ון וודן”, וגם שאלה עיתונאית סקרנית האם קארים עבדול ג’אבאר זוכר בכלל את הסטודנט מוטי קירשנבאום ז”ל ? בהיותו מנכ”ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993, סיפר לי מוטי קירשנבאום ז”ל את קורותיו ב- UCLA, ודאג להזכיר כי קארים עבדול ג’אבאר למד עמו שני סמסטרים אודות מדעי הטלוויזיה והקולנוע. בלתי מתקבל על הדעת לקיים ריאיון כה ארוך עם קארים עבדול ג’אבאר מבלי להזכיר כלל, אפילו לא לשרבב, את השפעתו העצומה של המחנך והמאמן ג’ון וודן ז”ל על קארים עבדול ג’אבאר כאדם וספורטאי.

הערה שלי : אישיותו המיוחדת והקורנת של קארים עבדול ג’אבאר כמו גם של אישי כדורסל, שחקנים ומאמנים דעתנים מעניינים נוספים ב- היסטוריה של ה- NBA, ביל ראסל, בוב קוזי, ג’רי ווסט, רד אוורבך, רד הולצמן, ביל שרמן, פראנק מגאייר, פט ריילי, ורבים אחרים האיצה את התעניינותי וסקרנותי בליגת הכדורסל הטובה בעולם לא רק כדי לקנות מידע וספרים אודותיה, אלא גם להביא לראשונה ב- 1987 את קורותיה בשידורים ישירים לטלוויזיה הישראלית הציבורית שלי. 

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. חלפו מאז 31 שנים. זהו מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים המוצלח ומניב רייטינג של ליגת הכדורסל האמריקנית ה- NBA הטובה בעולם, לראשונה בתולדות השידור הציבורי המונופוליסטי. קברניטי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הבינו גם אם באיחור ולבסוף הצטרפו אלי, וחשבו והעריכו כמוני, כי שידורי אירועי הספורט הרלוואנטיים הם נדבך חשוב ואָרִיח חיוני ביותר בתוך הפזל של התמונה הכללית. בעצם כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- איגוד השידור האירופי ה- EBU ובראשן ה- BBC הציבורי הבריטי נהו אחרי פילוסופיית השידור שכללה בתוכה ריבוי שידורים ישירים של אירועי ספורט מקומיים ובינלאומיים חשובים ושַנוּ את הסלוגן שחיברתי ובו אמרתי כלהלן : “שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף – אך שווים זהב” (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

4. איילה חסון ו- “שישי” של ערוץ 10 ביום שישי – 9 בפברואר 2017.

הגשתה והנחייתה של איילה חסון כמובילה את “שישי” (יום שישי – 9 בפברואר 2018) הייתה אימפולסיבית, עצבנית, חסרת סבלנות, דוחקת ומאיצה. לא נוחה לצפייה. לעיתים נראתה מתנהגת כ- מוֹרָה נוזפת. הפנל שליווה אותה באולפן ערוץ 10 נדב אייל + אביעד גליקמן + דורון הרמן הפגין לעומתה נינוחות + איפוק + ידע + מומחיות. השלישייה הזאת האפילה עליה.

5. זִקְנָה. 

היעדר קורלציה ו- הרמוניה : גופינו, על שרירי השלד שמניעים אותו נחלש בטרם עת, ומתרוקן גם מהורמונים שמנחים ו- מנווטים אותו, זמן רב לפני ש- שִכְלֵינוּ ו- מוֹחֵנוּ שמפעילים אותם, מתיישנים אף הם. מדובר בסיום עגום אבל העובדות נכונות.

6. נאום התחנונים הטלוויזיוני המגוחך בפני אזרחי ישראל של ראש הממשלה הכושל בנימין נתניהו הנאשם ע”י משטרת ישראל (בראשה עומד המפכ”ל רב ניצב רוני אלשייך) בקבלת שוחד מארנון מילצ’ן ומ- נוני מוזס בתיקי 1000 ו- 2000.

תארו לעצמכם את הסצנה הבאה : ראשי ממשלות ישראל דוד בן גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, ומנחם בגין נוהגים מתייצבים בטלוויזיה הממלכתית ומתחננים על מִשְרָתָם בפני אזרחי המדינה. ראש ממשלת ישראל בעת הזאת מר בנימין “ביבי” נתניהו, בּוֹש לך (!).

7. יו”ר הקואליציה ח”כ דודי אמסלם מול הטוען לכתר ה- ח”כ יאיר לפיד יו”ר מפלגת “יש עתיד”.

נחמד היה להתבונן בבכירי “הליכוד” ובראשם יו”ר הקואליציה דודי אמסלם מתקלסים ב- כתב שבועון צה”ל “במחנה” לשעבר מר יאיר לפיד הנושא עיניו לראשות הממשלה ומכנים אותו “מלשן עלוב” ו- “שטינקר”.

8. הפוסט המשעמם ואשר חוזר על עצמו של העיתונאי דן מרגלית “נתניהו חייב להסתלק” (התפרסם ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 ב- “הארץ”).

דן מרגלית הוא עיתונאי לא מעניין וגם לא חשוב. מעניין לדעת מדוע מו”ל “הארץ” מר עמוס שוקן ראה לנכון להעניק לו מקלט בעיתונו לפני זמן לא רב, לאחר שדן מרגלית הודח וסולק מ- ישראל היום” ע”י העורך החדש בועז ביסמוט (במקומו של עמוס רגב). דן מרגלית שירת בנאמנות לאורך שנים רבות וארוכות את “ישראל היום”, עיתון שהעניק ומעניק באופן אוטומטי גם היום לויאליות מתרפסת לראש הממשלה בנימין נתניהו. הפוסט שכתב דן מרגלית “נתניהו חייב ללכת”,  והתפרסם בעיתון “הארץ” ביום חמישי – 15 בפברואר 2017, הוא טקסט ממוחזר נטול כל ערך ונעדר כל חדשנות. הפוסט גם כתוב לא טוב. שימושו של דן מרגלית במובאה, דיווח תנ”כי מפורט מ- ספר שמואל א’ פרק ט”ו, כ- סיפור תימוכין לכותרת הפוסט שלו, “נתניהו חייב ללכת”, אודות ההתנגשות הרעיונית בין שאול המלך הראשון בתולדות עַם ישראל לבין ראש הממסד הדתי שמואל הנביא הזקן בעניין צבאי – ביטחוני – מדיני העוסק בציווי האלוהי להשמיד באופן טוטאלי את העם העמלקי ורכושו (שאול המלך לא קיים את הציווי במלואו), בתומו מודיע הנביא הזקן למלך הצעיר וחסר הניסיון, “…קָרַע ה’ אֶת מַמְלְכוּת יִשְרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיוֹם, וּנְתָנָה לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךּ…” (ספר שמואל א’ פרק ט”ו פסוק 28)  הוא שימוש מגוחך, איננו במקום, ולא משמש אמתלה ו/או עובדה עניינית תומכת. הודעתו זאת של שמואל הנביא הזקן לשאול המלך, “…קָרַע ה’ אֶת מַמְלְכוּת יִשְרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיוֹם, וּנְתָנָה לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךּ…”, נאמרה בכלל בנסיבות צבאיות ומדיניות אחרות ושונות לגמרי מנסיבות השחיתות השלטונית בהן שרוי ראש ממשלת ישראל ביבי נתניהו. שאול היה מלך אמיץ, חקלאי צעיר במקור משבט בנימין, ו- נטול כל ניסיון קודם בארגון מדיני, צבאי, וחברתי של עַם ישראל. הוא היה גם מלך לָחוּץ מאוד, חששן וסכיזופרני משהו לכתרו, לאחר שמחוללות בנות ישראל שרו את הסלוגן רב המוניטין ההוא, “…הכה שאול באלפיו – ודוד ברבבותיו…” (לאחר הקרב המוצלח פנים אל פנים שניהל הנער דוד מול גלית הפלישתי בעמק האלה) אולם הוא לא היה מושחת. בנימין נתניהו הוא על פי חשדות משטרת ישראל מֶלֶך מושחת ומסואב. “נתניהו חייב ללכת”, הוא פוסט חסר ערך שאפשר לדלג עליו. בזבוז מקום וזמן. כדי להבין עד כמה דן מרגלית עני, לא מוכשר, ובעל מקלדת דַלָה יש לקרוא את מאמרו של פרופסור מרדכי קרמניצר באותו העניין של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שכותרתו, “לך, נתניהו, לך”, ו- המתפרסם בעיתון “הארץ” ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

9. מר נתי טוקר עיתונאי העַל של “TheMarker”, על תקשורת ופוליטיקה.

יש לקרוא בתבונה את מאמרו של נתי טוקר ב- “TheMarker” מיום ראשון – 11 בפברואר 2018 וכותרתו, “גידי ווייץ : מוזס לא רצה שיידעו שהוא מצנזר. הוא רצה שזה יהיה סוד”. הפוסט המעניין חושף שוב באופן שלילי ביותר גם את פועלה הנגטיבי של העסקנית הפוליטית גב’ דליה איציק, מי שזממה בשעתו לסלול משעול משלה לעבר כֵּס נשיאת מדינת ישראל, ונכשלה כישלון חרוץ, מר, וצורב. וכה מספר גידי ווייץ היום ראש דסק התחקירים בעיתון “הארץ” ואז כתב ב- “ידיעות אחרונות”, כלהלן : “…ב- “ידיעות אחרונות” הייתה רגישות מיוחדת לשרי תקשורת שפיקחו על עסקיו של מוזס בעת שזה החזיק במניות בקבוצת HOT. כתבתי על דליה איציק שרת התקשורת לשעבר תחקיר ב- “7 ימים”. שלושה ימים קודם לכן ישבתי בבית ונִענעתי את הרגל. זוגתי אמרה לי, “…מה אתה כל כך לחוץ ועצבני, התעסקת כבר כבר עם ליברמן ושרון, כולה דליה איציק…”. אמרתי לה : “את לא מבינה מה הולך לקרות”. ואשר יגורתי בא לי. בירורים ותחקירים. ואחרי שלושה שבועות כתבת פיצוי לדליה איציק במוסף”. דליה איציק הייתה בשעתו עסקנית פוליטית לא חשובה במפלגת העבודה / המערך וגם חברת הוועד המנהל של רשות השידור, וזאת שתמכה ב- 10 ביולי 1990 במינויו של יוסף בר-אל ההוא למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

10. ריאל מדריד – פ.ס.ז’ (פאריס סן ז’רמן) 1:3 במפגש הראשון בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League (יום רביעי – 14 בפברואר 2018, שידור ישיר בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

“פנדל” הוא תמיד אירוע טלוויזיוני דרמטי משלהב, לא כל שכן בשעה שהבועט הוא החלוץ המדרידאי הפורה ורב המוניטין כריסטיאנו רונאלדו ושוער פ.ס.ז’. הצרפתי אלפונס אראולה (בן 24 שמתנשא ל- 1.96 מ’) ניצבים משני עברי המתרס בדקה ה- 44 של ההתמודדות. בין שני היריבים הפריד טווח של 11 מטרים. כריסטיאנו רונאלדו (בועט מדויק ברגל ימין) החליט לבעוט את הכדור בחוזקה לעבר הקורה השמאלית (מנקודת מבטו, והימנית מנקודת המבט של אלפונס אראולה). שוער פ.ס.ז’. ניחש והימר נכון על שפת הגוף של כריסטיאנו רונאלדו כיוון הבעיטה, אולם כריסטיאנו רונאלדו הקנה לכדור מהירות גבוהה שגברה בקלות על תנועת ההשתטחות של השוער. הכדור חצה את קו שערו של אלפונס אוראולה לאחר 35 – 30 מאיות של שנייה אחת. כלומר, חישוב פשוט מורה שהכדור טס במהירות ממוצעת שבין 115 קמ”ש ל- 131 קמ”ש. (החישוב שלי נעשה באמצעות שעון ה- Stopper המותקן ב- Iphone). צפיתי בשידור הישיר של המשחק הנ”ל יחד עם אחת מנכדותיי האהובות, החכמות, הנבונות, והיפות, שגם שימשה פרשנית שלי. אנוכי אוהב את השדר והעיתונאי נדב יעקובי.

פוסט מס’ 729 ב’. פרפראות בשבועיים האחרונים. הפועל חולון היא מחזיקת גביע המדינה בכדורסל ל- 2018 לאחר שגברה במשחק הגמר ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו על מכבי ת”א 84:86. מכבי ת”א הפסידה תואר. מאמנה נוון ספחיה הפסיד מוניטין. דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך ריאיון מעניין אולם חסר עם קארים עבדול ג’אבאר בן 70, לשעבר שחקן לוס אנג’לס לייקרס בליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל. אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (6). אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ב’. כל הזכויות שמורות. עלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

פרולוג.

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ”כי “קהלת” פרק א’, וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד השלבים בחיינו החולפים, אותה הביעה בספרה המעניין “ציפורים מתות בסתר” (The thorn birds). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה : אוקטובר 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 30 שנים. מהנדס הקול והתקשורת מיכה לויירר (מימין) ואנוכי בתום המשחקים האולימפיים בדרום קוריאה. הוא ועקיבא מלמד היו מייסדי ובוני מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונחשבו לטובי הטכנאים שלנו בתחום הטלוויזיוני הטכנולוגי הקונקרטי הזה בכל הזמנים. ירש אותם בהצלחה רבה סעדיה קאראוואני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 729 ב’ : הועלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני המודח לפניו תא”ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 729 ב’.

פוסט מס’ 729 ב’. פרפראות בשבועיים האחרונים. הפועל חולון היא מחזיקת גביע המדינה בכדורסל ל- 2018 לאחר שגברה במשחק הגמר ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו על מכבי ת”א 84:86. מכבי ת”א הפסידה תואר. מאמנה נוון ספחיה הפסיד מוניטין. דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך ריאיון מעניין עם קארים עבדול ג’אבאר בן 70, לשעבר שחקן לוס אנג’לס לייקרס בליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל. אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (6). אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ב’. כל הזכויות שמורות. עלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

הערה : המידע המתפרסם בפוסט מס’ 729 ב’ מתבסס גם על האינפורמציה המופיעה בפוסט מס’ 293 : הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 1

טקסט תמונה : מארס 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. מדובר בתקופה של ארבעה חודשים בטרם ההמראה למבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך והמורכב של מונדיאל ספרד 1982. אנוכי (קיצוני מימין) בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמיסדתי באולם צר המידות של מכבי ר”ג בכפר המכבייה יחדיו עם המפיק משנה שלי אורי לוי (קיצוני משמאל) ועם השדר הראשי והמוביל שלי יורם ארבל (שני משמאל). שני מימין הוא כתב מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית גיורא צור. (התמונה באדיבות עדי אבישי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. פרק 2 (א’) : עלויות ומחירים (100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד) של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות של RTVE ה- Host broadcaster הספרדי בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. 

hod

טקסט תמונה : יוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד. זאת הייתה המפקדה שלי. אנשי רדיו “קול ישראל” משדרים ישיר Off tube את אחד ממשחקי הכדורגל של מונדיאל ספרד 1982 מהמפקדה שלי . זיהוי האנשים מימין לשמאל : טכנאי הרדיו מאקס “מקסי” גורפינקל, גדעון הוד (מעשן כרגיל), המפיק משנה שלי אורי לוי (נשען על ידו), שדר הרדיו רמי יצהר (מחזיק במיקרופון), דני דבורין, ועורך הסרטים בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתן זהבי. מאחור מציץ ראשו של מהנדס הקול והתקשורת שלי מיכה לויירר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הונאת מאזיני רדיו “קול ישראל” הייתה טריק טכני דל ומביש אולם קל למימוש וביצוע. הטכנאי מאקס גורפינקל התחבר באמצעות כבל מיוחד ל- International sound שבקע ממוניטור הטלוויזיה. הוא ערך Mix Sound בין רעש הקהל של האצטדיון לבין פס הקול של שדר הרדיו שישב במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במדריד. במידה ושדר הרדיו לא בישר למאזיניו במפורש כי הוא איננו משדר מעמדת שידור באצטדיון אלא יושב על כיסא במשרד הטלוויזיה של יואש אלרואי ב- IBC במדריד, הרי שהמאזין התמים לא יכול היה לדעת כי שדר הרדיו מעתיק עבורו את האינפורמציה ממוניטור טלוויזיה. בכל הסיפור המביש הזה של רדיו “קול ישראל” במונדיאל ספרד 1982 לא ברור לי עד עצם היום הזה מדוע הטילו בימים ההם מנהל רדיו “קול ישראל” גדעון לב ארי ז”ל ומנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד על השדר המוביל והמוכשר ויוצא דופן באיכותו גדעון הוד (הוא טוב הרבה יותר מדני דבורין ורמי יצהר שהם בעצמם אינם קוטלי קנים) להפיק ולנהל את הפקת הרדיו של מונדיאל ספרד 1982 במקום לשדר. אי אפשר לנהל טוב וגם לשדר טוב. הנימוקים הוסברו כבר באחד הפוסטים הקודמים. רבות הרהרתי מאז בגדעון הוד מה עבר לו בראש במהלך טורניר ספרד 1982. הוא תמיד נראה לי רציני מידי. אדם שלא חייך. לעיתים עגום פנים, מודאג, ועצוב. ראו שהוא איננו מאושר ולא שמח. לך תדע אלו מחשבות רצות לו כל הזמן בראש כשהוא נמצא בחברתם של רמי יצהר ודני דבורין. דבר אחד מוסכם על כולם : גדעון הוד היה שַדָּר עַל ברדיו “קול ישראל”. רַבָּן. Grand Master. בעל קול רדיופוני מרשים, דיקציה נפלאה, היגוי מושלם של שמות לועזיים. שדרן רהוט בעל אוזן מוסיקאלית. אחד שצעד תמיד בבטחה על התפר הדק שמפריד בין שידור לברבור. הוא מעולם לא פטפט. חוש עיתונאי מיוחד במינו הדריך אותו לסנן את מבחר האינפורמציה ולמָנֵן את כמות המילים. הוא היה שדר רדיו פנומן. במלוא מובן המשמעות של ההגדרה הזאת. האחד ואין בִלְּתּוֹ.

הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE בראשות מנואל “מנולו” רומרו עשתה מאז 1979 עבודה עצומה ופנטסטית בשני מישורים של שידורי מונדיאל ספרד 1982. בראש וראשונה בתחום מיסוד ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית כ- Host broadcaster בינלאומי (בכל רחבי ספרד הענקית המדינה השלישית בגודלה באירופה) של אירוע ספורטיבי סוּפֶּר מבוקש ע”י הציבור והתקשורת בעולם. ולא פחות חשוב : מנולו רומרו ואנשיו הגישו  למפיקי הטלוויזיה וברדיו בעולם מאז ראשית 1981 אינפורמציה עדכנית ומדויקת באמצעות תכתובת שוטפת, מסודרת, וקפדנית (בארבע שפות : ספרדית, אנגלית, צרפתית, וגרמנית) למה הם יכולים לצפות ומה הם יכולים לדרוש מ- RTVE (ראשי תיבות של Radio Television Espania) כדי למסד למען עצמם ב- IBC במדריד וב- 14 האצטדיונים הפרוסים ברחבי ספרד (באמצעות מגוון האפשרויות הרבות והשונות) את תשתיות התקשורתיות ההכרחיות. הכל כמובן תמורת תשלום. חשתי בר מזל לעבוד מול רשת טלוויזיה כה אמינה, ומדויקת כ- RTVE. האנשים אינם מבינים איזה תענוג זה לעבוד בחברה טלוויזיונית מהימנה וברורה. אין תחליף ותרופה לאמינות ומהימנות אלא רק בתוספת אמינות ומהימנות בעבודה עיתונאית בסביבה טלוויזיונית. ברור שאת עיקריה של האינפורמציה הטלוויזיונית שזרמה מ- RTVE הבאתי תמיד ומייד לידיעת הממונים עלי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק “צחי” שמעוני ז”ל, וגם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער יבד”ל.

romero 1

טקסט תמונה : זהו הספרדי מנואל “מנולו” רומרו (Manuel Romero) ב- 1982, מגדולי אנשי הטלוויזיה בדורנו. הוא היה ראש הקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE שהפיקה את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82′. הזמנתי אותו באופן אישי להשתתף עמנו בארוחה הסיום חגיגית שערכתי במדריד בתום ההפקה לצוות הטלוויזיה הישראלית כאות הצדעה לפועלו. הוא נענה וכיבד אותנו בנוכחותו. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

romero 2

טקסט תמונה : מארס 1981. זוהי נבחרת הטלוויזיה המצוינת של RTVE בראשות מנולו רומרו שהרימה הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שפע מִגְוָון האפשרויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות במונדיאל ספרד 1982 היה רחב ובעל עומק . ללא כל השוואה עם הדלות שהציעה ATC 7 רשת הטלוויזיה הארגנטינית מי שימשה כ- Host broadcaster בינלאומי של מונדיאל ארגנטינה 1978 לעומת RTVE הספרדית שסיפקה לרשות ה- Networks של רשתות הטלוויזיה והרדיו בתבל שימוש מגוון ביותר באמצעים הבאים תמורת תשלום כלהלן : שכירת עמדות שידור באצטדיונים, שכירת אולפני שידור באצטדיונים וב- IBC ב- Torre Espania במדריד, שכירת קווי שידור 4W, שכירת טלפוניה מפותחת, שכירת צוותי ENG, הענקת עמדות צילום מיוחדות באצטדיונים לציוותי ה- ENG וה- Film , נקודות “הזרקה” מיוחדות Unilateral של חומרי שידור מהאצטדיונים ומ- IBC, שכירת שירותי טלוויזיה ורדיו במרכז שידורים בינלאומי (IBC, ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מפותח ברמה גבוהה ביותר, ובניית תחנת קרקע מפותחת ביותר לתקשורת לוויינים ב- Buitrago ליד מדריד. דרוש היה רק לקרוא בעיון את שפע האינפורמציה הטלוויזיונית והרדיופונית המגיעה ממדריד ונוחתת בירושלים כדי לסנן במהירות את ההכרחי ולידו את הבלתי הכרחי. אי אפשר היה שלא להתפעל מהיעילות המדוקדקת של הטלוויזיונית הספרדית RTVE. לאחר דיונים ארוכים ומפותלים שלי טכנולוגיים, לוגיסטיים, וכספיים הנוגעים למונדיאל ספרד 1982 עם מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ולצדו מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער, אושר לי לשכור 25 עמדות שידור בעלות כוללת של 55000 (חמישים וחמישה אלף) דולר. עלות כל עמדת שידור בכל אחד מ- 14 האצטדיונים עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר. אם לתרגם את שכירת עמדות השידור לתוכן הרי היה מדובר ב- 25 (עשרים וחמישה) שידורים ישירים מתוך סך של 52 (חמישים ושניים) משחקים וגם למסד טלפון בעל חיוג בינלאומי בכל עמדת שידור שלי באצטדיונים השונים כ- Back up לקווי השידור ה- 4W. הצלחתי לשכנע את יוסף “טומי” לפיד z”k לשדר ישיר 9 (תשעה) משחקים מהשלב הראשון של הטורניר ואת כל 16 (שישה עשר) משחקי השלב השני לרבות שני משחקי חצי הגמר, המשחק על המקום ה- 3, ומשחק הגמר כמובן. דרישתי לשדר 30 (שלושים) משחקים מהשלב הראשון נדחתה ע”י שלושת אנשי הטריאומוויראט מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי”, יצחק “צחי” שמעוני, וטוביה סער. כמו כן אישר לי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד להקים משרד הפקה, תקשורת, ושידורים ב- IBC במדריד וכמובן את האלמנטים הטכנולוגיים הקשורים כמו מוניטורים, קווי 4W פנימיים, קווי שידור 4W חיצוניים בין מדריד לירושלים, שקעים חשמליים, שני טלפונים בעלי חיוג בינלאומי, ושלושה טלפונים פנימיים וריהוט משרדי צנוע. RTVE עמדה בכל Request שלי ומילאה בדייקנות את כל דרישותיי אבל הכל עלה כסף. עלות מיסוד המשרד נסבה סביב מחיר של 11000 (אחד עשר אלף) דולר. נתתי לדעת לסמנכ”ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי אודות כל פסיעה שאנוכי פוסע במישור הכספי. ביקשתי גם להטיס למונדיאל ספרד 1982 צוות פילם שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לסיקור חדשות (אירופה וארה”ב עברו זה מכבר לצלם חדשות ב- ENG), אולם יוסף “טומי” לפיד לא התלהב וממילא מלחמת לבנון ה- 1 שפרצה בראשית יוני 1982 ביטלה וגנזה חלק ממחשבות ההפקה שלי. האפשרות של שכירת צוות ENG ספרדי + הטסת כתב חדשות מהארץ נפלה מייד. וועד ההנדסה הודיע ליוסף “טומי” לפיד כלהן : “צוות Film מאויש שלנו בספרד ו/או כלום”. התוצאה הסופית מהיבט הסיקור החדשותי סביב המשחקים וטורניר ספרד 1982 הייתה באמת כלום. 25 שידורים ישירים בהיקפים מלאים (מתוך 52 משחקים) אך לא כתבות חדשותיות ועריכת ראיונות עם גיבורי העלילה, למעט חומרים עיתונאיים שהשגתי מ- RTVE.

romero 3

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. ה- FIFA מקיימת לראשונה מונדיאל בהשתתפות 24 נבחרות. המסמך מציג את מערך משחקי השלב הראשון, השלב השני, משחקי חצי הגמר, המשחק על המקום ה- 3, ומשחק הגמר במונדיאל ספרד 82′. כמו כן מפרט המסמך את נתוני משחקי הנבחרות, ימים ותאריכים, שעות, אצטדיונים, בתים מוקדמים ומאוחרים, וימי מנוחה בטורניר הממושך. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוסיף רק שאושרו לי חדרים ללינה זוגית במלון “Convencion” (וגם במלונות בערים נוספות מהן שידרנו את משחקי האליפות) בעלות ממוצעת של 112 (מאה ושניים עשר) דולר לילה . כסף רב בימים ההם מחקר קצר שערכתי בספרד 82′ בין משלחות הטלוויזיה השונות גילה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה היחידה בעולם שכפתה על אנשי הצוות שלה בספרד להשתכן בזוגות כאילו מדובר בשירות מילואים. סמנכ”ל הכספים ישראל דורי הסכים לשכור 5 (חמישה) חדרים במדריד, אולם  מפני שמספר אנשי המשלחת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למונדיאל ספרד 1982 היה 11 (אחד עשר) לרבות עוזרת ההפקה המצוינת שלי גב’ עדה קרן לגור, אילץ אותי הדבר לעשות סידור כי בחדר אחד יתגוררו 3 אנשי צוות, ועוד 8 אנשי צוות יחלקו ארבעה חדרים נוספים. עדה קרן נאלצה לחלוק חדר עם גברים. ישראל דורי לא הסכים לשנות את רוע הגזירה ולהוסיף לי חדר בעלות של 112 דולר רק בעבור גב’ עדה קרן. זה נראה בעיניו מחיר מוגזם. הדיור הבעייתי של עדה קרן העמיד אותי בפני דילמה האם בתנאי המגורים הנוכחיים במדריד (וגם באצטדיונים האחרים בערים האחרות לשם היא נועדה לנסוע בתוקף תפקידה) עלי לוותר על עדה קרן והאם להודיע לה שלא תטוס למדריד. ברור שאנוכי לא וויתרתי על עדה קרן (היא הייתה עוזרת הפקה חיונית בהפקה כה ממושכת, מורכבת, ומסובכת). עדה קרן עצמה לא וויתרה על ביצוע המשימה, אולם יוסף “טומי” לפיד וויתר. הוא לא התערב בהחלטה הכספית המטומטמת של ישראל דורי שלא לשכור חדר נוסף עבור עוזרת ההפקה, ונתן למצב הבלתי מתקבל על הדעת להישאר על כנו כמות שהוא. אך בעל אקדים את המאוחר.

arbel loyrer

טקסט תמונה : יוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. מדריד. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. התמונה שצילמתי מתעדת לינה קבוצתית בקרב משלחת רשות השידור הישראלית. השדר יורם ארבל (מימין) ומפקח התקשורת מיכה לויירר חולקים חדר משותף במלון  “CONVENCION“ במדריד. הלינה הקבוצתית במבצעי שידור בינלאומיים ממושכים הייתה המצאה ישראלית שנועדה לחסוך כסף לקופת הרשות. שום רשת טלוויזיה בעולם אינה נוהגת להלין את עובדיה בזוגות במבצע שידורים כה ממושך חוץ מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. עבודת ההפקה והשידור בחו”ל איננה שירות מילואים וגם לא חיי קומונה בקיבוץ. מספיק שאחד מבני הזוג נוֹחֵר בלילה או מעשֵן כדי להפוך את חייו של השני לבלתי נסבלים. הערה : מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל נענה להפצרתי והפסיק את הנוהג הנפסד הזה של “לינה בזוגות” בעת הפקת שידורי הטלוויזיה שלי את מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986. התיעוד נשמר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ada keren

טקסט תמונה : יוני 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוצבת באצטדיון רב המוניטין “Santiago Bernabeu” במדריד. עוזרת ההפקה עדה קרן יושבת שנייה מימין. הטכנאי סעדיה קאראוואני (במרכז) אוחז במיקרופון ה- Lip Microphone ומוודא את איכות קו השידור ה- 4W ברוחב פס של 3.54 קילו הרץ (khz) עם חבריו באולפן בירושלים. משמאל חתוך, השדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 2

טקסט תמונה : 12 ביוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. אנוכי בדרכי עם חבריי ל- IBC במדריד (ה- Accreditation תלוי על צווארי) יממה לפני יריית הפתיחה של טורניר גביע העולם בכדורגל . את התמונה הזאת גיליתי לא מזמן בארכיון התמונות הגדול שלי. אנוכי זוכר את רגע הצילום ההוא. אורי לוי צילם אותי. הייתי שקוע בהרהורים אודות מלחמת לבנון ה- 1 וב- רולר השחור שרץ בתום מהדורות “מבט” והציג מידי ערב את שמות חיילי צה”ל שנהרגו בקרבות הקשים. הצעתי ליוסף “טומי” לפיד ז”ל לפרק את ההפקה ולחזור הביתה כדי ליטול חלק במלחמה העקובה מדם ההיא, אבל הוא לא הסכים. “השידורים הישירים של משחקי מונדיאל 1982 שאתם מעבירים מספרד ארצה חשובים ומקבלים חשיבות יתר בעיתות מלחמה”, השיב לי. (צילום אורי לוי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבלוג הזה yoashtvblog.co.il איננו קוּרְס טלוויזיה אולם בכל זאת אנוכי מבקש לבקש לשתף במשהו את הקוראים בחלק מהתכתובת של RTVE ו- CTNE (חברת הטלפון הלאומית של ספרד) עמי בשנים 1980, 1981, ו- 1982, במקצת משפע הנתונים הטכנולוגיים והלוגיסטיים ומגוון שירותי הטלפוניה ושירותי קווי השידור ה- 4W שהעמידו והציעו שני הגופים האלה לעולם כולו ולי כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מדובר בשירותים יעילים ומדויקים הנוגעים לשידורי הטלוויזיה הממושכים והמורכבים של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 + מחירי השכירה והשימוש. מעולם לא פרסמתי את המסמכים האלה בפומבי. היחידים שראו אותם בזמנו לפני יותר משנות דור היו מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל, סמנכ”ל הכספים של רשות השידור ישראל דורי ייבדל לחיים ארוכים, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק “צחי” שמעוני ז”ל ומחליפו בתפקיד טוביה סער יבד”ל לחיים ארוכים, והיועץ הבכיר של המנכ”ל נקדימון “נקדי רוגל ז”ל מי ששימש מאוחר יותר מטעמו כקצין חוקר של הפשלה החמורה וכישלון שידורי רדיו “קול ישראל” במונדיאל ספרד 1982.

כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אתה חייב להיות מחונן גם בידע והשכלה טלוויזיונית טכנולוגית רחבה כדי להבין מה רוצים ממך בתכתובת הטלוויזיונית הזאת . צריך גם סבלנות כדי לקרוא אותה בעיון רב מבלי להפסיד שום פרט. מפני שעם המידע הזה אתה הולך למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ולסמנכ”ל הכספים שלו ישראל דורי כדי לקבל את האישורים הכספיים – כלכליים הנדרשים על מנת לתַּפְעֵל הפקת שידור טלוויזיונית כה מורכבת ומסובכת וגם ממושכת הרחק מגבולות המדינה הקרויה “מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982” לרבות תקשורת לוויינים מסובכת, מסורבלת, וביורוקרטית בין תחנת הקרקע הספרדית לתקשורת לוויינים Buitrago לבין תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים שלנו בעמק האלה . צריך להבין שמדובר בשנת 1982 בטרם הטסת לוויין התקשורת האירופי ה- ECS לשמיים (החל לפעול רק ב- 1988 לקראת אולימפיאדת סיאול 1988). בעצם “בזק” שימשה ב- 1982 כמעין חברת תיווך תקשורתית בין מאוויי התכנון שלי לבין ה- EBU ו- RTVE. הפקת הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי הפכה להיות איטית, מסורבלת, ומלווה בסימני שאלה מיותרים, משום שמנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד היה מאוד לא בטוח בעצמו. זאת הייתה אמור ההפקה הבינלאומית הראשונה שלו של מפעל ספורט רב ממדים כמו המונדיאל והוא ראה כיצד נוזל הכסף מבעד למסננת של ישראל דורי. הוא הפקיד שני כלבי שמירה על הקופה הציבורית בדמותם של ישראל דורי ושלמה עבדי ובכך ביקש לסכל ו/או לפחות להאט את הדרישות הביצועיות שלי. הוא לא אִפְשֵר לי לצאת לקרב בתנאים שלי. הוא עיכב את תשובותיו לי (ולכן לא יכולתי להשיב במועד בכל ענייני ההפקה ל- RTVE) ומפני שהיה חסר לחלוטין ביטחון טלוויזיוני בתחום הזה של שידורי ספורט מורכבים ויקרים, ניסה לערער גם את הביטחון האישי שלי. התחושה שלי הייתה שאנוכי לבד בהפקה המורכבת והמסובכת הזאת לפחות בראשיתה. בעצם אנוכי יוצא לקרב סבוך וממושך רחוק מגבולות המדינה מבלי שלרמטכ”ל שלי יש מושג של כיוון והשראה. בשל אישיותו הדומיננטית הוא האפיל על מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני ועל מחליפו טוביה סער. יוסף “טומי” לפיד היה הססן.

הפליא אותי מאוד שכמנהיג שידור עתיד היה לכפות עלי להעניק את המיקרופון בעת השידורים הישירים מספרד 82′ של שלושת השדרים שלי יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורפי גינת – למען פריצות חיות (מלאכותיות ומיותרות לחלוטין) של השדר בשפה הערבית סולומון “סולי” מוניר. זאת הייתה טיפשות טלוויזיונית שהוא המציא, בה על מיקרופון אחד שידרו לסירוגין בשתי שפות עִברית ועַרבית. חידלון חסר תקדים שהיועץ הבכיר שלו נקדימון “נקדי” רוגל הפר אותו מאוחר יותר. יוסף “טומי” לפיד רחש חיבה יתירה למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית בימים ההם מר יוסף בר-אל ותרגם זאת בהטסת שדר בשפה הערבית (סולי מוניר) יחדיו עם הצוות שלי רק כדי לשדר Off tube מהמשרד שלי ב- IBC במדריד סיכומים קצרים ותקצירים קצרצרים (לעולם לא מהשטח). הסברתי לו כי את שידורי ה- Off tube שלו מהמוניטור יכול סולי מוניר לעשות מהאולפן בירושלים ואין צורך להרחיק עד ספרד לשם כך. תשובתו הייתה “אל תתחצף”. ידעתי שהוא בוטה. לא ידעתי עד כמה (כפי שיהיה אפשר להיווכח בהמשך סדרת הפוסטים הזאת הדנה בהפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ספרד 1982, בוטה אבל לא טיפש). ברור שלא נשארתי חייב והשבתי לו כלהן : “אם כך אתה מתנהג לא כמנכ”ל רשות שידור ועורך ראשי אלא כפוליטיקאי שמבקש שקט במסדרונות הטלוויזיה תמורת אתנן ושוחד טלוויזיוני”. יוסף “טומי” לפיד אהב את יוסף בר-אל מסיבותיו שלו. הוא אמר לי כמפיק ועורך של מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 כי כל עוד הוא כאן הטלוויזיה בשפה הערבית לא תקופח ועלי לכבד את החלטתו זאת. הסברתי ליוסף “טומי” לפיד כלהלן : “תראה, רשת הטלוויזיה JRT של יוגוסלביה הגדולה (הייתה חברה ב- EBU כמונו) עשתה Booking של חמש עמדות שידור בכל אצטדיון במונדיאל ספרד 1982 בחמש שפות עבור האוכלוסייה המגוונת שלה : סרבית, סלובנית, מקדונית, קרואטית, ובוסנית – אולם מדובר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים מהשטח, ולא בשידורי Off tube מהמוניטור במדריד כפי שאתה מייעד לסולי מוניר”. אנוכי יודע שיוסף “טומי” לפיד העריך ואהב אותי. אולם הוא לא השתכנע. “אתה תעשה את עבודתך ואני אעשה את שלי. אל תתערב”, ענה לי כהרגלו בבוטות. יוסף “טומי” לפיד הפתיע אותי במידה רבה אז מפני שהתעקש בתוקף תפקידו כעורך ראשי להיות חובבן. מדובר היה בעיתונאות מחורבנת בה נשלח עיתונאי טלוויזיה בשפה הערבית ע”י מנכ”ל רשות השידור כדי להעתיק אינפורמציה מהמוניטור הספרדי במדריד בעוד שהוא יכול לעשות בדיוק את אותו הדבר מהמוניטור הישראלי המותקן בירושלים. לסולומון “סולי” מוניר לא היה מה לעשות ולחפש בספרד רק כדי להשמיע קולו לרגע בשיטת ה- Off tube. מי ששלח אותו למונדיאל ספרד 1982 הפך אותו לפיגורה טלוויזיונית חסרת ערך משום שכפה עליו לעבוד בתנאים מגוחכים. מתן האינפורמציה באמצעות שירות ה- Off tube שהגיש לצופיו היה חרבון עיתונאי. הוא לא היה אשם. אשם היה מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שכפה עליו לעבוד בתנאי עיתונאות אפסיים. אולם הוא סולי מוניר בכל זאת היה אשם מפני שהסכים לטוס למדריד כדי לשדר לצופים שלו מהמשרד סך של כמה רגעים מידי יום ביומו בתנאים פתטיים אותם ידע מראש. הוא הסכין לעבוד בתנאי עבדות עיתונאיים שמנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד סמך ידיו עליהן יחדיו עם ידידו יוסף בר-אל. זאת הייתה פארסה שעוד ידובר בה בהמשך סדרת הפוסטים הזאת שעוסקת ודנה בהפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982.

munir

טקסט תמונה : יוני 1982. מונדיאל ספרד 1982. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זהו משרד ההפקה והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. זוהי אחת התמונות העגומות בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בה נראה שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העַרבית סולומון “סולי” מוניר (קיצוני משמאל) משדר Off Tube מהמוניטור במשרד ההפקה שלי במדריד לצופים שלו בישראל. האיש הזה סולומון מוניר שהתיימר להיות עיתונאי מן המניין הסכים לעבוד בתנאים עיתונאיים מגוחכים. את אותו שידור ה- Off tube הקטוע והחלקי הוא היה יכול לבצע מהמוניטור בירושלים. לשם כך הוא לא היה צריך להרחיק עד למדריד בירת ספרד. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סולי מוניר שליח הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית לספרד 82′, הפקיד נסים מזרחי (פרי יוזמתו של מנהל הרדיו גדעון לב ארי) מחזיר לעצמו שעות שינה ומנמנם בעת העבודה במשרד (הערה : נוכחותו בשטח לא סיכנה את ההפקה אך גם לא הועילה), מיכה לויירר מפקח התקשורת והקוֹל, עדה קרן עוזרת ההפקה, ומנחם וולף מפקח ה- Video. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שנים רבות אח”כ בעת עריכת המחקר והכתיבה של הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים אודות “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”, מצאתי ב- 23 בינואר 2006 בעיתון “מעריב”, עוד הוכחה כי יוסף “טומי” לפיד איננו רק איש בוטה, אלא הוא מצפצף ביודעין ובפרהסיה על כל החוקים המקובלים הנוגעים להתנסחות תרבותית לטוב ולרע בגין כישרונם של בני האדם. באשר לסוגיה האם יוסף בר-אל ראוי להיות מנכ”ל רשות השידור (ב- 2002) מחמת גילו, אמר לציטוט במאי 2002 : “יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם”. ובאשר למחלוקת הפוליטית שלו עם גב’ זהבה גלאון מנהיגת מר”צ, הכריז במארס 2005 : “אני מאוד אוהב נשים, אבל כשאני רואה את זהבה גלאון יש לי קושי עם זה”.

 ראה “מעריב”. 23 בינואר 2006. מנכ”ל רשות השידור בעבר בשנים 1984 – 1979, יוסף “טומי” לפיד ז”ל, מחווה בערוב ימיו בסגנונו הבוטה והגס את דעתו החיובית על יוסף בר-אל, “יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם”, ואת דעתו השלילית על גב’ זהבה גלאון, “אני מאוד אוהב נשים, אבל כשאני רואה את זהבה גלאון יש לי קושי עם זה”. מדהים. בלתי מתקבל על הדעת. אבל הוא יוסף “טומי” לפיד ז”ל הגה אותם ושרבט אותם בפרהסיה.  

אך הבה אפנה לעיקר. להמשך תיאור החוויה הטלוויזיונית שקרויה “מונדיאל ספרד 1982” ולעלויות ולמחירים שלה. למתעניינים : בשנת 1982, 100 פזטות ספרדיות היו שוות לדולר אמריקני אחד. הנה חלק מחומרי ההפקה הטלוויזיונית ההיא של מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 1982.

rtve cover page

טקסט מסמך : יולי 1981 . מונדיאל ספרד 1982 . שנה אחת בטרם יריית הפתיחה מתחילה הקבוצה המבצעית של RTVE (בראשות מנולו רומרו) ה- Host brodcaster של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982 להפיץ את אינפורמציית הטלוויזיה שלה ואת אינפורמציית התקשורת והטלפוניה של CTNE בין כל רשתות הטלוויזיה והרדיו, לרבות רשות השידור. הגרפיקאים של RTVE מצאו דרך לשווק את מרכולתם גם באמצעות הציורים הנפלאים של מירו (Miro). מנולו רומרו ואנשיו ביקשו לקבל תשובות טכנולוגיות מרשתות הטלוויזיה השונות שנה מראש ובטרם ביצוע ביקשו גם התחייבות בכתב לשלם מראש את התשלום המגיע ל- RTVE בגין הביצוע. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 49

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 50

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 51

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 52

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 53

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 54

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W וקווי שידור של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 55

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 56

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 57

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 58

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 59

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 60

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של  CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 61

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 62

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 63

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

rtve 64

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. האינפורמציה של RTVE הנוגעת לשירותי טלפוניה וקווי שידור 4W של CTNE, עלויות ומחירים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 65

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 66

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

rtve 67

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 68

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 69

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. מידע של RTVE הנוגע להפקת תכנון השידורים ה- Multilaterl וה- Unilateral מעמדות השידור באצטדיונים ועמדות ה- OFF TUBE במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 70

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שידור המשחקים Multilateral ו- Unilateral. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 71

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שידור המשחקים Multilateral ו- Unilateral. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 72

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שימוש ב- VTR באולפני הטלוויזיה הצמודים לאצטדיונים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 73

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. סיגנלי השידורים. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 74

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. אולפני הרדיו באצטדיונים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 75

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. עמדות שידור. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 76

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. עמדות שידור. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 77

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שירותי Film עמדות צילום לציוותי Film ו- ENG באצטדיונים השונים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 78

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 79

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

rtve 80

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. שירותי ההפקה לטלוויזיה ולרדיו בבניין ה- IBC במדריד לרבות מיסוד אולפנים ב- IBC. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס’ 729 ב’. פרפראות בשבועיים האחרונים. הפועל חולון היא מחזיקת גביע המדינה בכדורסל ל- 2018 לאחר שגברה במשחק הגמר ביום חמישי – 15 בפברואר 2018 בהיכל הספורט ביד אליהו על מכבי ת”א 84:86. מכבי ת”א הפסידה תואר. מאמנה נוון ספחיה הפסיד מוניטין. דניאל זילברשטיין איש ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ערך ריאיון מעניין עם קארים עבדול ג’אבאר בן 70, לשעבר שחקן לוס אנג’לס לייקרס בליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל. אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979 (6). אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ב’. כל הזכויות שמורות. עלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

lapid 1

טקסט תמונה : שנת 1961. זהו יוסף “טומי” לפיד ז”ל עיתונאי צעיר בן 29 ב- “מעריב” מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. יוסף “טומי” לפיד ז”ל התמנה ב- 1979 בגיל 47 לתפקיד מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצת שר החינוך זְבוּלוּן הָמֶר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. היה מדובר בעיתונאי מבריק בעל יכולות כתיבה וביטוי מרשימים וגם איש חכם שישב תמיד מאחורי שולחן מכונת הכתיבה הישנה ההיא של עיתונו “מעריב” ההוא. לא היה לו שום ניסיון ניהולי ברמה של מנכ”ל של רשות השידור. יוסף “טומי” לפיד מעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ו/או רדיו בטרם מינויו הפוליטי לתפקיד מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ז”ל ושר החינוך זבולון המר ז”ל. אף על פי כן ולמרות היעדר כל ניסיון מינימאלי בתחום נקרא ע”י ממשלת ישראל לעשות זאת, לפקד על רשות שידור. משהו ב- דומה ל- מ”כ (מפקד כיתה) שהתמנה לפתע להיות מח”ט (מפקד חטיבה). מדהים (!) אולם יוסף “טומי” לפיד לא סירב להצעת המינוי הממשלתית. עם בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (החליף כזכור את מנכ”ל רשות השידור שקדם לו יצחק לבני ז”ל), מצא יוסף “טומי” לפיד איש נטול כל מומחיות בתחום, נעדר כל וותק ניהולי ו- שוּם בקיאות קודמת בענף, אפילו לא מינימום סטאז’ – מוסד שידור גדול שכלל בשורותיו 2 רשתות טלוויזיה ציבוריות עברית + ערבית ו- 2 רשתות רדיו ציבוריות עברית וערבית, העסיק 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנה מתקציב שנתי של משלם האגרה בגובה של 1/2 מיליארד שקל. מדובר במינוי שעל פניו נראה אבסורדי לגמרי בדומה לסיפור התנ”כי אודות שאול חקלאי צעיר משבט בנימין שחיפש את האתונות של אביו קיש, ושמואל הנביא הזקן הפקיד בידו את המלוכה. גם יוסף “טומי” לפיד עיתונאי ב- “מעריב” חסר כל ניסיון בניהול ופיקוד על רשת שידור שמורכבת מ- 2 רשתות טלוויזיה + 2 רשתות טלוויזיה, מונה 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנית מתקציב של 1/2 מיליארד שקל, נלקח מאחורי מכונת כתיבה ישנה מונחת על שולחן עץ מט ליפול והומלך למלך רשות השידור ע”י ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך שלו זבולון המר. יוסף “טומי” לפיד ז”ל הגיע לרשות השידור חסר ניסיון אלמנטרי בהובלה, ניהוג, ו- ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת ו- רוויית עלויות כספיות וכלכליות ענקיות. הוא נשא עמו דֵעות קדומות אודות מנהיגות, תכנון, משימות שידור, וגם כ- אלה הנוגעות לחלק מ- כוח האדם העיתונאי שלה שאותו הגדיר “שמאלני” (!). מייד עם התייצבותו ב- 1 באפריל 1979 בלשכת המנכ”ל ב- “בניין החוטים” בשכונת רוממה בירושלים, פתח בקרב דֵעוֹת נגד מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית “השמאלנית” בראשם מנהלה ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 84) ומפקדים אחרים כמו מוטי קירשנבאום ז”ל, דן שילון, אלכס גלעדי, ירון לונדון, ועוד רבים אחרים. יוסף “טומי” לפיד לא התמהמה ו- הגה את הסלוגן המפורסם שלו ההוא המגדיר את כיוון וטִיב מוֹדֶל השידור הציבורי שבראשו ניצב, בזו הלשון : “אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא נייטראלית”. אמירה תקשורתית מנוסחת היטב שמעידה על מוצאו הפוליטי של אומרה, ואשר נתמכה ונשאה חֵן רב בעיני יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא המשפטן פרופסור ראובן ירון ז”ל מי ששימש אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה במקביל גם חבר מרכז מפלגת חירות. באחד משיאי הַמֶרִי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1979 נגד המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד ושיטות הניהול שלו (וגם נגד היו”ר פרופסור ראובן ירון), בשניהם ראתה החטיבה מינויים פוליטיים ימניים של ממשלה ימנית, כינס יוסף “טומי” לפיד את עיתונאי החטיבה לפגישה רבת משתתפים בחדר המערכת הגדול בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמר להם : “…על מה יצא קצפכם… אני בכלל הצבעתי למפלגת ד”ש בבחירות 1977…”. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז שהיה מועמד וודאי להדחה ע”י המנכ”ל והיו”ר, קפץ כנשוך נחש והשיב למנכ”ל המתנצל בזעף בקול הבריטון המרשים שלו, “…את מי זה מעניין כאן לאיזה מפלגה פוליטית הצבעת…?”. מרדכי “מוטי” קירשנבאום ז”ל חיווה את דעתו על יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות השידור ואמר עליו ב- ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : “יוסף “טומי” לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש”. (התמונה הנ”ל היא של לע”מ ונרכשה על ידי תמורת תשלום).

חלק מנושאי הדיון בפוסט מס’ 729 ב’. 

1. הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 הייתה למרבית הפליאה ההתנסות הטלוויזיונית הבינלאומית הראשונה של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בתום שלוש שנות כהונה . יוסף “טומי” לפיד זלזל תחילה בלוחות הזמנים של מוכנות הטלוויזיה הישראלי הציבורית, וההיערכות וההתגבשות וההתייצבות שלה, לקראת הפקת מונדיאל ספרד 1982. מפני שהוזעק לרשות השידור מאחורי מכונת כתיבה מיושנת בעיתון “מעריב” ובהיותו חסר כל ידע טכנולוגי – טלוויזיוני שכרוך בכלכלה וממון , לא הבין יוסף “טומי” לפיד כי RTVE הספרדית זקוקה למידע של שנה אחת לפחות מראש , כדי לבנות ולספק במועד שירותים טכנולוגיים – טלוויזיוניים מורכבים לרשתות השידור הבינלאומיות שמעוניינות לשכור אותם תמורת תשלום בעת הסיקור הישיר של טורניר הכדורגל החשוב בעולם של ספרד 1982 . מדובר במגוון טכנולוגי בעל יריעה רחבה לרבות שימוש בעמדות שידור באצטדיונים , שימוש בקווי שידור 4W , שימוש בטלפוניה , ושימוש באולפנים באצטדיונים וב- IBC . בהיות עסוק בהישרדותו כמנכ”ל רשות השידור , וכמי שהותקף לא פעם אחת ולא פעמיים ע”י השלטון בראשות ראש הממשלה מנחם בגין שמינה אותו לתפקיד הרם וגם ע”י האופוזיציה בראשות שמעון פרס שתיעב אותו , דחה שוב ושוב את תכנון מהלכי ההפקה שלי הנוגעים להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 לרבות מתן תשובות ל- Questinnaires ששלחו לנו אנשי RTVE . הייתי בר מזל שבראש RTVE ניצב מנואל “מנולו” רומרו שהיה סבלני כלפינו מאחר והסכים לדחות עבורי את ה- Dead line .

ginat

טקסט תמונה : יוני 1982. אצטדיון “Nou Camp” בברצלונה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 36 שנים. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמחוברת בקו שידור 4W למשרד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC במדריד כמו גם ל-Switcing Center של RTVE במדריד. זיהוי הנוכחים בתמונה : מימין המפיק משנה שלי אורי לוי. משמאל, מזוקן חובש Headset זהו השדר רָפִי גִינָת. מחיר שימוש של עמדת שידור של הטלוויזיה per משחק עמד על 2200 דולר (כ- 220000 פזטות / Pesetas ספרדיות). RTVE הייתה זקוקה למרווח זמן של שנה בין הבקשה של כל רשת טלוויזיה באשר היא להתקנת עמדת שידור בכל אחד מ- 14 האצטדיונים ברחבי ספרד לבין מילוי הבקשה ע”י מהנדסיה והפיכתה למבצעית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 1

rai 2

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990. שרטוט מודל של עמדת שידור סטנדרטית של הטלוויזיה. ה- Host broadcaster – רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI, ביקשה מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות ברחבי העולם מרווח זמן של 15 חודשים בין הבקשה של כל רשת טלוויזיה באשר היא להתקנת עמדת שידור בכל אחד מ- 12 האצטדיונים ברחבי איטליה לבין מילוי הבקשה ע”י הקבוצה המבצעית של RAI והפיכתה למבצעית. RAI העלתה את יוקר התשלום ומחירה של עמדת שידור סטנדרטית, בכל אצטדיון per משחק במונדיאל איטליה 1990 עבור כל רשת טלוויזיה באשר היא, נסבה סביב סכום של 3266 דולר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. יוסף “טומי” לפיד ביטל את הפקת תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית (Eurovision Song Contest) שעומדת להיערך בירושלים במארס 1980 בטענה שאין לו כסף לשטויות כאלה .

3. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד מאמץ את החלטת החֶרֶם של ראש הממשלה מנחם בגין הנוגעת לאולימפיאדת מוסקבה 80′ ומבטל את הטסת משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ל- ברה”מ לסיקור המשחקים האולימפיים .

4. ההתנהלות השונה לחלוטין של מנכ”ל רשות השידור החדש מר יוסף “טומי” לפיד מקודמו בתפקיד מר יצחק לבני .

5. ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין (זאת שמינתה ב- 1 באפריל 1979 את יוסף “טומי” לפיד למנכ”ל רשות השידור) יחדיו עם ראש האופוזיציה שמעון פרס תוקפים ב- 1981 את שיקולי העריכה של יוסף “טומי” לפיד .  מנכ”ל רשות השידור עונה למבקריו כלהלן : “ההתקפות המקבילות עלי מצד הממשלה ומצד האופוזיציה מצביעות על כך שאני מתפקד בסדר גמור” .

6. סיקור אליפות אירופה בכדורסל ב- צ’כוסלובקיה במאי 1981בהשתתפות נבחרת ישראל . השדר יורם ארבל והמפיק יצחק גליקסברג נשלחים על ידי לפראג . יוסף “טומי” לפיד לא נענה לבקשתי לערוך ריאיון טלוויזיה עם האלוף האולימפי האגדי אמיל זטופק בצ’כוסלובקיה הקומוניסטית בטענה של סיכון הצוות .

ראה “העיר”. יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות השידור על כס הניהול ב- 1981 בשיא כוחו (בן 49). ראה בנבחרת הכדורגל המפסידנית של ישראל אובייקט שידור רדוד. הוא לא התכוון בכל שנות שירותו כמנכ”ל רשות השידור להעניק זמן מסך וממון נוסף להפקת שידורי הטלוויזיה של הכדורגל הישראלי בכלל ולנבחרת הלאומית בפרט. זה נראה בעיניו מיות . 

במרוצת 1981 המשכתי להניח נדבך על נדבך את האלמנטים המרכיבים את הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82′. זה היה מפעל השידור הבינלאומי הראשון של יוסף “טומי” לפיד. בקיץ אותה שנה של 1981 הבאתי לידיעתו את עיקרי הביצועים שלי ועקרונות ההפקה. תפסתי אותו במצב רוח לא טוב. ראשו לא היה בכדורגל. הוא היה טרוד ונתון כולו ללחצים פוליטיים באותה תקופה. הפקת הכדורגל המורכבת של מונדיאל ספרד 82′ לא הייתה בראש מעייניו כל עיקר גם מפני שהיה אמור לשלם כסף תמורת שידורי המשחקים משם . הפקת ספרד 82′ נראתה רחוקה בעיניו ואפשר היה על פי דעתו לדחות את הדיונים אודות הכדורגל. הוא לא צדק. כשהגענו כבר לדיונים הכלכליים סמוך לתאריך משחקי המונדיאל הנוגעים לעלויות הכספיות עבור השירותים הטכנולוגיים המוענקים לנו הוא לא בא מוכן דיוֹ לקראתם. יוסף “טומי” לפיד נכנס ללחץ. הוא וגם הסמנכ”ל שלוֹ שלמה עבדי לא הבינו בדיוק מדוע צריך לשלֵם כסף כה רב תמורת זיכיון השידור וטכנולוגיית השידורים (המגוונת) מספרד 1982 כשבסך הכול מדובר במתן שירות ציבורי לצופי הטלוויזיה . אני בטוח שיוסף “טומי” לפיד היה מוכשר דיוֹ לנהל בתפקידו כמנכ”ל הרשות כמה פרויקטים של שידור במקביל . שאלתי את עצמי האם היה  “?…One track mind man or not one track mind man”. הוא לבטח היה איש חכם אך כטירון טלוויזיוני הקֵל ראש בשידורי הספורט שהיו מורכבים ומסובכים מהיבטי ההפקה והטכנולוגיה הטלוויזיונית, וגם יוקרתיים ויקרים כספית, ודורשים בשל אופיים המיוחד תכנון קפדני ארוך טווח מראש. הוא לא היה מוּדַע לכך בעת ההיא. משחקי הספורט במגרשים נתפשים כסטריאוטיפ נחות. לא רק ע”י ציבור רחב אלא גם ע”י חלק ממנהיגי השידור לדורותיהם. לשידורי הספורט יש דימוי כוללני קַל ערך. חלק ממובילי השידור הציבורי בטלוויזיה וברדיו לא תפשו מעולם עד כמה שידורי הספורט הבינלאומיים הרלוואנטיים הם המורכבים והמסובכים ביותר בתעשיית הטלוויזיה וגם היקרים ביותר בעלויות הכלכליות שלהם . כל המנכ”לים של רשות השידור לדורותיהם ביקשו להידמות ל- BBC הבריטי, אולם כשהדבר הגיע לשידורי המונדיאלים והאולימפיאדות הם מילאו פיהם מים. חלק מתפקידיו של מנכ”ל רשות שידור כמו אלה של מנכ”לים אחרים של רשתות טלוויזיה החברות ב- EBU היה לעמוד בלוח זמנים שקבע ה- Host broadcaster כדי לענות במועד על השאלונים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שעסקו בהתקנת עמדות שידור באצטדיונים בד בבד עם מיסוד קוו שידור 4W וטלפוניה והקמת משרדי הפקה , תקשורת , ושידורים ב- IBC המקומי. יוסף “טומי” לפיד התעצבן מההתעקשות שלי מפני שהיה עסוק בהצטדקות והישרדות מול ממשלת מנחם בגין זאת שמינתה אותו לתפקיד הרם. לא היה לו בתחילה ראש לעסקים המרובים שלי בארץ ובעולם ובראשם הפקת מונדיאל ספרד 1982, הפקת אליפות העולם הראשונה בא”ק של הלסינקי 1983, והפקת אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984.

yoash 15

טקסט תמונה : קיץ 1981. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 37 שנים. מזכירת ההפקה של חטיבת הספורט רוחל’ה ברכה יחדיו עמי בעת הכנת המסמך הראשוני של הפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982. על דלת המשרד נראים הסטיקרים של מונדיאל ארגנטינה 1978 (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

במאי 1981 תקף ראש האופוזיציה שמעון פרס את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשה ניצב יצחק “צחי” שמעוני. ההתקפה הייתה על הטלוויזיה אך החִצים נשלחו לעברו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שנחשב על פי הגדרת תפקידו לעורך הראשי של השידורים. שמעון פרס בא בטענות קשות למנכ”ל רשות השידור ואמר כהאי לישנא : “הטלוויזיה ממלאת תפקיד הגובל בשערורייה חסרת תקדים בכך שהיא נרתמת לטובת מערכת הבחירות של הליכוד”. זמן קצר אח”כ קבע יורם ארידור שר האוצר כלהלן : “כי ממשלת ישראל צריכה להבין כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריזה עליה מלחמה, היא מנהלת שטיפת מוח מתוכננת לקראת הבחירות שנקבעו להיערך ב- 30 ביוני 1981. אני אומר שהטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהלת מסע נגד הממשלה והתנהגותה היא בלתי נסבלת ובלתי חוקית” . דברי יורם ארידור נאמרו בישיבת ממשלת ישראל ב- 26 במאי 1981שדנה בתקציב רשות השידור . יורם ארידור תקף בחריפות חסרת תקדים את שיטות הניהול בטלוויזיה וברשות השידור ואת תכני השידור של הטלוויזיה . שר המשפטים משה נסים הוסיף הערה סרקסטית משלו : “הטלוויזיה אף פעם לא תמסור מידע חיובי לציבור הצופים כאילו לא היה ולא נברא משהו חיובי אצלנו” .

ראש הממשלה מנחם בגין סיכם את הדיון ואמר נחרצות בבוטות רבה כלהלן : “ידידים יקרים , אני יושב בליל שבת ורואה דיווח בן עשרים דקות על כלכלת ישראל . הכול רע . מהתחלה ועד הסוף הכול רע . אני שואל את עצמי מה קורה פה ? נותרו כחמישה שבועות עד לבחירות . האם צריך לומר לציבור בישראל שהכול רע ? אמש הייתי במגדל העמק ומזמן לא ראיתי ציבור מאושר כל כך. מה רוצים מהעם הזה . יש חדוות חיים במדינת ישראל . יש יצירה במדינת ישראל . האם רואים משהו מזה בטלוויזיה ? האם הטלוויזיה הישראלית הממלכתית משרתת את העם או להפך ? התקבצה בטלוויזיה קבוצה השוֹנֵאת את עם ישראל . ממש שִנְאָה כבושה. הקבוצה הזאת שונאת ישראל עושה הכול כדי שהממשלה הזאת לא תיבחר מחדש ע”י השתקת הקוֹל או התמונה. האם זה יכול להימשך כך ?”. זבולון המר שהיה שר החינוך והממונה על רשות השידור יצא להגן על הטלוויזיה : “אינני מסכים שהטלוויזיה היא לא חינוכית ולא ממשלתית. אנשי הוועד המנהל של רשות השידור הם ברובם מתומכי הממשלה”. מנחם בגין לא המתין וירה לעברו : “האם אתה מתכוון לחיים יבין ?”. זבולון המר השיב : “לא. לא. אינני מתכוון לחיים יבין. הפרופסור ראובן ירון יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור ועמו עוד ארבעה חברים מתוך שבעה הם מתומכי הממשלה. גם לי יש הערות נגד הטלוויזיה אך אינני חושב שהיא רואה את עצמה ככלי תקשורת המתנגד לממשלה”. יוֹרָם אָרִידוֹר הגיב בעצבנות : “קח את השבוע האחרון כדוגמא, יום – יום הם משדרים שם תוכניות נגד הממשלה”. זְבוּלוּן הָמֶר הגן על עצמו והשיב : “אני לא רואה מידֵי יום את החדשות, בטח לא בערב שבת”. ראש הממשלה מנחם בגין מייד סנט בו : “אם ככה אתה מפסיד”. שר האוצר יורם ארידור הוסיף : “הטלוויזיה הישראלית הממלכתית עושה שטיפת מוח, היא הכריזה מלחמה על הממשלה”. צריך לזכור נגד מי בעיקר כוונו הדברים והמלל הזה. ברור : ראשית דבר נגד מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד.

lapid 4

טקסט תמונה : 13 באפריל 1981. שיתוף הפעולה הרעיוני והמעשי בין מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד (בן 49) לבין יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון היה מושלם. יושבת ביניהם רעייתו של ראש הממשלה גב’ עליזה בגין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : דוד לוי, גב’ שולמית לפיד, יוסף “טומי” לפיד, עליזה בגין, הפרופסור למשפטים ראובן ירון. (באדיבות לע”מ התמונה נרכשה תמורת תשלום).

מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שהוזמן לישיבת הממשלה יחד עם פרופסור ראובן ירון יו”ר הוועד המנהל השיב לתוקפיו והגן על הטלוויזיה הישראלית הציבורית. כך אמר : “אני חייב לומר למר יורם ארידור שר האוצר כי הטלוויזיה לא הכריזה מלחמה על ממשלת ישראל ואני מקווה כי הממשלה לא הכריזה מלחמה על הטלוויזיה. אנחנו איננו עוסקים בשטיפת מוח, ואם שר האוצר חושב ששידורי הטלוויזיה הם שטיפת מוח ומה שאני כמנכ”ל רשות השידור עושה איננו חוקי, שיפנה ליועֵץ המשפטי של הממשלה. אשר לעיוותים ששַר האוצר קרא מן הכתב לרבות נושא הסיקור מהשטחים, אלה כבר לא קיימים. ראש הממשלה מנחם בגין אמר שלא יתואר דבר כזה שכך תנהג טלוויזיה במדינה דמוקרטית. עלי לומר שרק במדינה דמוקרטית יתואר מצב כזה כפי שפועלת הטלוויזיה. במדינה טוטליטארית אין דבר כזה”.

ראש הממשלה מנחם בגין השיב לו כלהלן : “אינני רוצה שהטלוויזיה תהיה פרו ממשלתית, אך אסור שהיא תהיה אנטי ממשלתית”. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד לא נבהל ונשאר Cool. הוא היה לא פחות חכם ממנחם בגין ושמעון פרס והרשה לעצמו לענות לראש הממשלה בזו הלשון, “זאת בקשה צנועה והשבוע שמעתי מפי ראש האופוזיציה שמעון פרס את אותם הדברים”, והוסיף, “אלמלא ייחסתם חשיבות כה רבה לכל דבר שעיתונאי הטלוויזיה אומרים, הם לא היו מרגישים עצמם כל כך חשובים” [1].

הערה שלי : ראה רשומות הממשלה מ- 1981.

peres 1

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. טכנאי הקול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אמנון שלם ז”ל מתקין מיקרופון זעיר על דש חליפתו של שמעון פרס לקראת ריאיון בתוכנית הטלוויזיה “מוקד”. שמעון פרס היה בטוח כי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד איננו אובייקטיבי ונוטה ימינה לעבר הליכוד. (התמונה באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1981 היה יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות שידור טָרוּד ולָחוּץ. הוא נדרש להגֵן על האגפים שלו מימין ומשמאל . ממשלת ישראל והאופוזיציה תקפו אותו בצורה חריפה . כמנכ”ל השידור הציבורי היה נתון לחסד הממשלה. היא זאת מינתה אותו וזאת שהייתה אמורה לאשר את תקציב רשות השידור. מן ההיבט הזה היה מנכ”ל רשות השידור שבוי פוליטי שלה ותלוי בה. הבחירות לכנסת עמדו בשער. 31 רשימות התמודדו בהן וביקשו את אמון הציבור. שתי המפלגות הגדולות המובילות במדינה היו כרגיל הליכוד שניצב בשלטון בראשות ראש הממשלה מנחם בגין ומפלגת האופוזיציה המערך בראשותו של שמעון פרס. התפתחה מערכת בחירות אלימה ביותר בין תומכי הליכוד לתומכי המערך, מהקשות ביותר שידעה המדינה. מכות, קללות, וסכינים היו מנת חלקן של רבות מ- אסיפות הבחירות. השחקן והבדרן דודו טופז ז”ל כינה את בוחרי הליכוד “צ’חצ’חים” וראש הממשלה מנחם בגין מיהר לנצל זאת לטובתו. לא היה נואם טוב ממנו בכיכרות הערים. באסיפת בחירות בבית שמש נתקל מוטה גור ז”ל רמטכ”ל צה”ל בעבר וחבר מפלגת המערך באלימות מילולית גסה שהופעלה נגדו ע”י אנשי הליכוד. מוטה גור ז”ל לא התאפק והשיב להם, “…לא יעזור לכם, כפי שדפקנו את הערבים במלחמות, נדפוק גם אתכם…”, ויצק שמן נוסף למדורה. שלושה חודשים לפני הבחירות הוביל שמעון פרס בסקרים ביתרון מכריע של % 25 על פני מנחם בגין. ניצחונו נראה מובטח. ראש הממשלה מנחם בגין לא שלט במפלגתו והצטייר בציבור כאדם המנותק מהמציאות. ואז כשלושה שבועות לפני הבחירות באה הפצצת הכור האטומי בעיראק והריסתו בפעולה נועזת ומקורית של חיל האוויר הישראלי ב- 7 ביוני 1981. מניותיו של מנחם בגין נסקו מחדש והִטוּ את הכף לטובת הליכוד.

בעימות הטלוויזיוני שנערך ב- 26 היוני 1981 בין שני המועמדים מנחם בגין ושמעון פרס , בהנחייתו של העיתונאי זאב שיף ז”ל, ראו שביטחונו העצמי של ראש הממשלה מנחם בגין שָב אליו. בבחירות שנערכם ב- 30 ביוני 1981 צבר הליכוד 48 מנדטים לעומת המערך שקיבל 47. הנשיא יצחק נבון ז”ל הטיל על מנחם בגין להרכיב שוב את הממשלה. מנחם בגין עשה זאת בהצלחה. הוא מינה את אריאל “אריק” שרון ז”ל לשר הביטחון, את יצחק שמיר ז”ל לשר החוץ, ואת השר יורם ארידור הפקיד על משרד האוצר. ניצחון אפשרי של שמעון פרס ב- בחירות עלול היה לסַכֵּן את המשך שלטונו של יוסף “טומי” לפיד ז”ל ברשות השידור. שמעון פרס לא הסתיר את סלידתו ואכזבתו הגדולה מיוסף “טומי” לפיד כמי שלבו נוטה אחר שולחיו, אלה שמינו אותו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור של מדינת ישראל.

shif

טקסט תמונה : 26  ביוני 1981. עיתונאי “הארץ” זאב שיף ז”ל (מימין) מנחה את העימות הטלוויזיוני בכפר המכבייה בין מנחם בגין (במרכז) לבין שמעון פרס, ארבעה ימים לפני הבחירות לכנסת. הפצצת הכור האטומי בעיראק ע”י חיל האוויר הישראלי ב- 7 ביוני 1981, העלתה מחדש את יוקרתו של ראש הממשלה מנחם בגין בציבור. (לע”מ. התמונה נרכשה תמורת תשלום).

יוסף “טומי” לפיד ז”ל פעל ותִּמרן באווירת הלחץ הזאת. הייתה לכך השפעה על התנהלותה של הטלוויזיה הציבורית הישראלית לרבות שידורי הספורט שפעלו כפי שפעלו. כל המנהלים בטלוויזיה בדרגי הביניים חוו קשיי הפקה כאלה ואחרים מסיבות שונות. אני כמנהל מחלקת הספורט חוויתי אותם גם מפני שלא יכולתי לתכנן את מבצעי השידורים הבינלאומיים לטווח רחוק . תכנון טלוויזיוני ארוך טווח של שידורי הספורט הרלוואנטיים בעלי המוניטין העולמי הוא מַתְכּוֹן הכרחי בדרך לשגשוג והצלחה. כל התִּכנונים האלה מותנים בהכנות והזמנות רבות  והיערכויות טכנולוגיות ולוגיסטיות שעולות כסף. לעיתים ממון רָב. בנקודה הזאת בה עלות תכנון שידורי הכדורגל של מונדיאל ספרד 1982 הייתה שווה ממון והתחייבויות כספיות, יוסף “טומי” לפיד נעצר ואנוכי עִמוֹ. הוא החליט להמתין והשקיע את כל זמנו בפיקוח על הפקת משדרי הבחירות של הטלוויזיה ורדיו “קול ישראל” לכנסת ה- 10. בעיקר התעסק בהפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית וירד לפרטי פרטים. ביום הבחירות עצמו דרש ממנהל חטיבת החדשות טוביה סער והמפיק שלו יאיר שטרן לשריין מקום בפנל המגיבים במערכת הטלוויזיה בתל אביב לעיתונאי “מעריב” יוסף חריף. שניהם נענו לו. (יוסף “טומי” לפיד הגיע לרשות השידור מ- “מעריב”). אינני זוכר התערבות כזאת בבחירות לכנסת ה- 14 במאי 1996 מצדו של מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז”ל. יוסף “טומי” לפיד היה מנכ”ל רשות שידור פוליטי פֵּר אֵקְסֶלַנְס בעל אוריינטציה פוליטית מובהקת שייחד מאמצי ניהול רבים למעטפת הפוליטית של הטלוויזיה והרדיו והזניח דברים אחרים. מאוחר יותר הִתעשֵת בכל הנוגע להפקת ושידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

lapid 5

טקסט תמונה : 7 באפריל 1981. מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל (ראשון מימין) מבקר באולפן א’ של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים המסקר את הבחירות לוועידת ההסתדרות. בתוקף תפקידו כעורך ראשי הניח יוסף “טומי” לפיד זכוכית מגדלת על כל שידור פוליטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו “קול ישראל”. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל, שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמנחה יורם רונן ז”ל, כתב חטיבת החדשות רמי גוברניק יבד”ל. (באדיבות גב’ רחל רונן אלמנתו של יורם רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באמצעו של חודש ינואר 1982 טסתי בשליחות המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד למדריד בירת ספרד כדי להשתתף ב- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting), פגישת קדם ההפקה העולמית שדָנָה בהיערכות שידורי הטלוויזיה והרדיו לקראת משחקי גביע העולם בכדורגל שעמדו להיערך בספרד בקיץ 1982. אני אוהֵב לתַכְנֵן. יתירה מזאת. אני שוֹאֵף לתכנן. אני רואה בשלב איסוף האינפורמציה והתכנון המוקדם של ביצוע בכל רמת שידור, לבטח בהפקות בינלאומיות גדולות ומורכבות והרחוקות מהבית, מְקַדֵם הצלחה הכרחי וחשוב. השגת יתרונות אִרגוניים ולוגיסטיים ארוכי טווח הם פַקטוֹרים הכרחיים אשר משפיעים השפעה מכרעת על איכות התוצאה הסופית. אין תחליף לאיסוף מודיעין מוקדם בשידורי טלוויזיה. ב- 1981 ו- 1982 באתי במגע עם מאות גורמים טכנולוגיים ולוגיסטיים טלוויזיוניים בארץ ובעולם כדי להבין את מפת הקרב העתידית של השידור הבינלאומי המסובך הזה. הייתי יָגֵעַ ושבע תלאות מתקשורת הלוויינים הבינלאומית הענייה והמוגבלת של מדינת ישראל, זאת שרשת הטלוויזיה שלי סמכה עליה בלית ברירה והייתה כפופה לה בעל כורחה. הייתי מתוסכל מהתלות המוחלטת שלנו בתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה (ליד ירושלים). זכרתי היטב את לקחי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל של טוֹרִינוֹ 1979. אין מקום למִקריוּת בהפקת שידורים של גוף תקשורת המונית כמו הטלוויזיה והרדיו. אינך יכול לקחת סיכונים, בוודאי לא בעֵת השָקַת מוצר חדש לשוּק כמו שידורים ישירים מַסִיבִיים של אירוע כה מבוקש ופופולארי הקרוי משחקי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. אינני מאמין בנִסִים. הכרת המִפְרָט הטכנולוגי על יתרונותיו וחסרונותיו והגדרה מדויקת ונחרצת וסימון ברור מראש של מטרות ויעדי השידור שנועדו לכיבוש – הן ההצלחה הראשונה של השידור. כמנהל מחלקת הספורט אתה חייב לדעת כיצד לנַוֵוט את עצמך בשני מסלולי הפקה טלוויזיוניים ארוכים ונפתלים, הישראלי והבינלאומי. שניהם רצופים אין סוף מכשולים ומהמורות. אתה חייב להכיר לפרטי פרטים את אלפי האלמנטים המרכיבים את ההפקה, כיצד להשתמש בהם, ולהיכן אתה חותר להגיע. הפקת שידור ספרד 1982 דומה ליציאה לקרב. הייתי חייב לקיים הערכת מצב יסודית מוקדמת לפני ההסתערות הסופית שכללה מודיעין, זמן ומרחב טכנולוגיה, דרכי פעולה אפשריות, וכמות כוח אדם הדרושה לביצוע המשימה. זה לא יומרני לקבוע כי פרזנטציה מדעית ומדויקת מאפשרת לך לסחוף את כל המערכת אחריך ולשכנע את הבוסים בצדקת הדרך, ובסופה היציאה לדרך וכיבוש היעדים. הערכת מצב כזאת מאפשרת לקבל בסופו של דבר החלטה הגיונית כיצד לתַּפְעֵל מאות עובדים בקבוצות הדירוג השונות בטלוויזיה הישראלית במבצע שידור מורכב ומסובך, כדי להשיג פגיעה בּוּל משותפת במטרת הכיבוש הסופית. נדמה לי שאין שום תחליף להערכת מצב מבצעית יסודית מבראשית, להתכוננות שיטתית, ולמוכנות אבסולוטית אישית שלי כמנהיג שידורי הספורט לקראת כל שידור באשר הוא לא כל שכן כשמדובר בהפקת שידורי מונדיאלים ואולימפיאדות. אין גם תחליף לקביעת דרכי ביצוע ונהלי שידור זמן רב מראש והכנת אלטרנטיבות מבצעיות במקרה של כשלים . טעויות שידור קָרוּ, קוֹרוֹת, ויִקְרוּ. זה בלתי נמנע. שאלת 1.000000 (מיליון) הדולר בעת השידור הישיר היא לא רק מהירות איתור התקלה, אלא גם אֵלוּ כלים עומדים לרשותך כדי לתקן ולהתגבר עליה, ובאיזו מהימנות וכִישרון אתה מגיב ומשתמש בכלים האלה שעומדים לרשותך כדי להגיע לפתרון המבוקש. מן ההיבט הזה היה מונדיאל ספרד 1982 אתגר שידור ליוסף “טומי” לפיד ולִי כמפקד שידורי הספורט והכדורגל שלוֹ.

שמחתי מאוד שמנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד התעשת ברבות הימים כשהוא בוטֵח בי ומאפשר לי להכין ולתכנן את מבצע השידורים הרחב של מונדיאל ספרד 1982 על פי הבנתי, אם כי תחת לחץ זמן. אף על פי כן אִפשֵר לי הדבר לקיים פגישות קדם הפקה רבות במדריד כחצי שנה לפני בעיטת הפתיחה עם אותם האנשים שהיו אחראיים על פרויקט השידור הבינלאומי. הֵן היו חיוניות ביותר. הצלחת שידורי הטלוויזיה של חטיבת הספורט בפיקודי מטורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982, לא הייתה מקרית, למרות שלא שערתי כמובן אז מעל כמה מהמורות טכנולוגיות ולוגיסטיות בטלוויזיה הישראלית הציבורית אני אמור לדַלֵג ולעקוף בעת התכנון היסודי והממושך הזה. הדרך המובילה לפסגת ההצלחה ברשות השידור לעולם לא הייתה קלה. היא לא הייתה כזאת גם  ב- 1982. לא בגלל היעדר רצון טוב של השותפים הרבים שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניית פרויקט השידור המורכב והמסובך, אלא מפני שהמשעוֹל הזה זרוּע אין ספור מוקשים ביורוקרטיים . אתה כל הזמן זקוק לאישורים. אישור על אישור. ושוב אישור לאישור שקדם לוֹ. המסורבלות והאיטיות הם שני מאפיינים בולטים של כל מפעל ציבורי. גם של רשות השידור.

זאת הייתה הפעם הראשונה בה התנסיתי בהפקת טלוויזיה ענקית כזאת . אלכס גלעדי כבר לא היה בסביבה. הייתי לבד. הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 הייתה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית, מלווה בהיבטים טכנולוגיים ולוגיסטיים מורכבים כיאה להפקת שידור בינלאומית. חלק מקשיי ביצוע פרויקט השידור הזה נבעו מניסיונו המועט של מנכ”ל רשות השידור, אי התמצאותו, ומותר לומר גם אי הבנתו בהפקת ספורט טלוויזיונית בסדר גודל בינלאומי כזה . חוסר ידיעתו העיבה על מידת ביטחונו העצמי. הדבר חִלְחֵל והשפיע על טִיב , אֵיכוּת, ומהירות קבלת ההחלטות שלו ושל עוזריו הקרובים צחי שמעוני מנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל חטיבת החדשות. טוביה סער היה הבוס הישיר שלי. בראשית 1982 כחמישה חודשים בלבד לפני תחילת מונדיאל ספרד 1982 נערכו שינויים פרסונאליים רבי משמעות בצמרת הטלוויזיה. יצחק “צחי” שמעוני התפטר מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הדבר לא הזיז למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שעבר בחייו קשיים גדולים הרבה יותר מאשר התפטרותו של מנהל הטלוויזיה שלו, ולכן לא התמהמה ולא התלבט אפילו רגע אחד, ומינה במקומו מייד את טוביה סער. יוסף “טומי” לפיד החריף והבוטה היה החונך של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש טוביה סער ולפחות בתחילה נטל לידיו את מושכות העגלה. אני מתעכב על הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 ופקודת המבצע שלה כפי שהכנתי אותה בהרחבה. היא הייתה רבת תהפוכות אך בסופו של דבר הצדיקה את עצמה ושימשה מודל להפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שבאו בעקבותיה. הפקת ספרד 1982 הייתה ציון דרך חשוב מאין כמוהו בסימביוזה ההכרחית והבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לכדורגל. במידה רבה היא הייתה הפקת טלוויזיה בלתי נשכחת מסיבות שונות. חיוביות וגם שליליות.

יום ראשון – 1 באפריל 1979 היה תאריך רב משמעות בתולדות רשות השידור. ביום הזה נערכו חילופי משמרות ברשות השידור הציבורית שייזכרו לנצח. יצחק לבני מנכ”ל רשות השידור מאז 1974 איש תרבות מהמעלה העליונה, אדם שקרא אולי הכי הרבה ספרים בחייו בישראל, משכיל בעל אופי נוח ונינוח, ואיש שיחה מרתק סיים את תפקידו בן חמש השנים. יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן יצרו בין השנים 1979- 1974 טלוויזיה איכותית. שנות דוֹר חלפו מאז. ניתן לקבוע היום ללא כל צֵל של ספק כי שניהם יצרו בתקופה של חמש שנים שידור ציבורי מקצועני ברמה גבוהה וייצגו רשת שידור מצטיינת מאין כמוה.

בין יצחק לבני ז”ל מנכ”ל רשות שידור סובלני לבין ארנון צוקרמן יבד”ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית השאפתן לא שררה כל רֵעוּת ו- ידידות. מנכ”ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז”ל, האיש שמינה את ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1 באוגוסט 1973, אמר לי בעת אחת משיחות התחקיר עמו : “ארנון צוקרמן היה קצת “שוויצר” אך עם ידע וכשרון”. יצחק לִבני וארנון צוקרמן לא רק שלא היו חברים, הם היו יריבים. שררו ביניהם חילוקי דעות ומחלוקות (לא מעטות) אודות סמכויות שהגיעו לעוינות. אף על פיכן ידעו לאַחֵד את השורות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הרבה יותר מנבחרת שידור. היא הייתה קבוצה צעירה אחוזת התלהבות שהקדישה את עצמה בכל רח”ח אבריה למען השידור הציבורי. הישג ראוי להערכה של הקפטן שניצב בראשה. יצחק לבני וארנון צוקרמן היו כל אחד בנפרד מנהיגי שידור. שררה ביניהם קורלציה למרות היריבות. עיקר כוחם הייתה באמינותם. העיתונאים, היוצרים, והמפיקים בטלוויזיה וברשות השידור האמינו להם ובהם, ונהוּ אחריהם. הישג מנהיגותי בעל ערך.

livni 1

טקסט תמונה : 1976. יצחק לִבני ז”ל אלוף הסֶפֶר, היה מנכ”ל רשות השידור ה- 2 בשנים 1979- 1974. למרות חילוקי הדעות המקצועיים שהיו לו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן הגיעה הרשות להישגי שידור מפליגים. תקופת המנהיגות של יצחק לבני וארנון צוקרמן בשנים האלה נחשבת לתור הזהב של השידור הציבורי (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחד המבחנים של כל מנהיגות רצינית בכל תחום הוא הכישרון להקיף את סביבתה ולהציב לידה בעמדות ניהול בכירות אנשים מוכשרים נוספים. ארנון צוקרמן הצליח בכך מעל המצופה. לזכותו של יִצְחָק לִבְנִי צריך לומר שהוא אישר את המינויים של ארנון צוקרמן. הם קידמו לעמדות הניהול הקובעות והמכריעות בטלוויזיה שלושה אנשים צעירים ומוכשרים . דן שילון מונה למנהל חטיבת החדשות. מוטי קירשנבאום ז”ל הוצב בראש חטיבת התוכניות. אלכס גלעדי קוּדַם לתפקיד מנהל מחלקת הספורט במקומו של דן שילון. החמישייה הזאת יחד עם המהנדס הראשי של רשות השידור שלמה גל סחפה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית להישגים מקצועיים רבי משמעות. בשנות שלטונם של יצחק לבני וארנון צוקרמן שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יותר מ- % 70 מזמנה יצירה מקורית והפקה ישראלית. תוכנית הטלוויזיה הסטירית “ניקוי ראש” והפקת הסדרה “עַמוּד האֵש” העידו על המגמה. התחולל שיפור עצום בהיקף הפקת שידורי החדשות והאקטואליה ליד סיקור הספורט המקומי על כל גווניו ובראש וראשונה כיסוי שיטתי של הכדורגל והכדורסל הישראלי, ושידורי משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בגביע אירופה לאלופות לרבות ההפקות הבינלאומיות של אולימפיאדת מונטריאול 1976 ומונדיאל ארגנטינה 1978. אלה הפכו לעמודי התווך של השידור הציבורי. ניתן היה להגיע להישגים האלה בגלל המנהיגות המקצועית. לא בכדי שבה וחוזרת על עצמה בספר הזה המילה מנהיגות. מנהיגות אמת יישרת דרך היא המפתח להצלחה בכל תחום בחיינו. גם בטלוויזיה.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ושר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על רשות השידור לא לקחו  ברצינות ולא עשו כל חשבון להצלחה הטלוויזיונית המזהירה של יצחק לבני וארנון צוקרמן. ביום ראשון – 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין את עיתונאי “מעריב” יוסף ‘טומי’ לפיד למנכ”ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני. יצחק לבני הודח. היה עליו כתם פוליטי. הוא היה פרי מינויה של הממשלה הקודמת בראשותה של גולדה מאיר והשר הממונה שמעון פרס. הצלחתו המקצועית הייתה שיקול משני ולא נזקפה לזכותו. הוא סולק מתפקידו. יוסף “טומי” לפיד היה איש שונה לחלוטין באופיו מיצחק לבני. אדם צנטרליסטי שמפעיל את סמכותו בכל רגע ובכל מקום , מתערב בכל פרט , חכם וגם ובוטה, רציני וגם ציניקן . הטלוויזיה הישראלית שינתה את פניה בתוך זמן קצר לאו דווקא לטובה. יוסף “טומי” לפיד הדיח מתפקידו את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן (לא האריך את כהונתו לקדנציה שלישית אך הדבר התפרש כהדחה). עיתונאים בכירים בטלוויזיה נאמני ארנון צוקרמן שלא הסכימו עם דרך ניהולו של יוסף ‘טומי’ לפיד פרשו בעקבות מנהלם. ביניהם גדולי הכישרונות שצמחו בטלוויזיה דן שילון, אלכס גלעדי, מוטי קירשנבאום, ירון לונדון ואחרים. מוטי קירשנבאום היטיב לבַטֵא את המצב אז ונִיסֵח אותו בלשונו השנונה והסרקסטית : “טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה, אך לא ידע להרכיב אותה מחדש”.

יִצְחָק לִבְנִי מנכ”ל רשות השידור השני בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את המצב ההוא בשיחות התחקיר עמי כלהלן : “ביני לבין יוסף “טומי” לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית . אני עזבתי והוא בא . כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ”לים לדורותיהם גב’ רוחמה איילון . היא הייתה אישה מקצועית מאוד , מוכשרת , הגונה וישרה , וגם מסודרת מאוד . היא הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את טומי לפיד לתפקידו . כשאני התמניתי למנכ”ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת . שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי . הייתי המנכ”ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור , בן 39 . לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ”ל היוצא . רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הייתה המורה והכניסה אותי לעניינים ולתפקידי . אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה”ל בשנים 1974- 1968 היו הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את רשות השידור .  ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ”ל רשות השידור . מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן . היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל . אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית . למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ”ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה לקדנציה נוספת בשנים 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפך שידור ענק .

בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977 , ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977 , ותחרות שירי הארו- וויזיון במארס 1979 . ביטלתי את פסטיבל הזֶמֶר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו- וויזיון . הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר . הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה . הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע”י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון . היצירה המקורית כללה בתוכה את “ניקוי ראש” בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום , סדרת “עמוד האֵש” בעריכתו של יגאל לוֹסִין , תוכנית הראיונות האקטואלית “טַנְדוּ” בראשותו של ירון לונדון . הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה- נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות . בתקופתי שודרה הסדרה “עולם במלחמה” . וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים . כמנכ”ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976 , ומונדיאל ארגנטינה 1976 . בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת”א . ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה .

אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ”ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה . בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה”ל על ראיונות שלנו עם חייליו וקציניו . הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה . מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה . הדִבְרוּר הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית . לא שימשתי מנכ”ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר . פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה”ל מטעם . היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו ‘שייקה’ תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש הבוס הישיר שלי בגלי צה”ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור . לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור. ראש הממשלה גב’ גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין . הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ”ל רשות השידור . אפילו שמעון פרס כעס עלי . הוא אמר לי פעם : “יצחק לבני אתה חייב להסכים לדִברור . אני מאוכזב ממך” . שמעון פרס מאוד נפגע ממני . לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם . מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה . נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979″ .

livni 2

טקסט תמונה : 1 באפריל  1979. מנכ”ל רשות השידור יצחק לבני (משמאל) בן 45 מפנה את כיסאו לבא אחריו יוסף “טומי” לפיד ז”ל בן 47 נוטף ביטחון עצמי. הממונה על ביצוע חוק רשות השידור שר החינוך והתרבות זבולון המר ניצב בתווך בין שניהם. (באדיבות יצחק לבני ז”ל ופרופסור ראובן ירון ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יצחק לִבְנִי נכנס לתפקידו כמנכ”ל רשות השידור ב- 1 באפריל 1974 בתקופה הרת גורל למדינת ישראל , חצי שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים נגד צבאות מצרים וסוריה. באותו היום 1 באפריל 1974 הגישה וועדת אגרנט (בראשה עמד השופט העליון ד”ר שמעון אגרנט) שחקרה את אירועי מלחמת יום הכיפורים את דו”ח הביניים שלה לממשלה. הוועדה קבעה כי האחריות למחדלי מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 מוטלת על הרמטכ”ל דוִד “דָדוֹ” אלעזר ועל המפקדים הבכירים בצה”ל. במלחמה נהרגו 2521 חיילים בהם 609 קצינים. לצה”ל היו 440 חיילים נעדרים. וועדת אגרנט ניקתה את הדרג המדיני מאחריות למחדלים. הדו”ח עורר סערה גדולה בעם . ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גב’ גולדה מאיר בעקבות הדחתו של הרמטכ”ל דוד אלעזר ע”י הוועדה. הלחץ הציבורי העצום שהצטבר נגד הממשלה בראשותה בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנות האלפים מול בניין הכנסת בירושלים הביאו אותה להחלטתה להתפטר . שר האוצר פינחס ספיר סירב לעמוד בראש הממשלה לאחר התפטרות גולדה מאיר. המאבק על ראשות הממשלה התמקד בין יצחק רבין לבין שמעון פרס. ב- 22 באפריל 1974 הכריע מרכז מפלגת העבודה בעד מועמדותו של יצחק רבין לראשות הממשלה ברוב של 298 נגד 254. הנשיא אפרים קציר הטיל על יצחק רבין את מלאכת הרכבת הממשלה.

ב- 3 ביוני 1974 הפך יצחק רבין בן ה- 52 לראש הממשלה הצעיר היותר בתולדות מדינת ישראל. יצחק רבין מינה את יגאל אלון בן ה- 55 לשר החוץ, הפקיד בידי שמעון פרס בן ה- 53 את תיק הביטחון, והציב את יהושע רבינוביץ’ בן ה- 63 לשר האוצר. ראש הממשלה החדש יצחק רבין מינה את מוטה גור לרמטכ”ל צה”ל במקומו של דוד “דדו” אלעזר. צה”ל ניצב עדיין במלוא עוצמתו בסיני וברמת הגולן מול צבאות מצרים וסוריה.

rabin 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1974. ראש הממשלה יצחק רבין ורעייתו לאה יחד עם גב’ גולדה מאיר בהלווייתו של נשיא המדינה זלמן שז”ר. (באדיבות לע”מ. התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום).

הגבול בצפון היה פרוץ. ב- 11 באפריל 1974 חדרו 3 מחבלים מלבנון לקריית שמונה ותקפו בית דירות בעיירה. 16 אזרחים ושני חיילים נהרגו. באותו חודש נהרגו עוד 14 חיילי צה”ל בפעולות מלחמתיות בצפון. שמונה מהם נהרגו מפגיעת פגז סורי ושישה נוספים נהרגו בהתרסקות מסוק שהגיע לחלֵץ את הפצועים. ב- 15 במאי 1974 ביצעה קבוצת מחבלים פעולת רצח נוספת בגליל . חוליית מחבלים חמושה בת 3 אנשים נכנסה לעיירה במעלות רצחה שלושה בני משפחה אחת ומשם המשיכה לביה”ס “נתיב מאיר” בו התאכסנו 105 מטיילים תלמידי כיתות ט’ , י’ , ו- י”א מבית הספר התיכון דתי של צפת במסגרת טיול הגדנ”ע שלהם. המחבלים השתלטו לפנות בוקר על התלמידים הנמים את שנתם ועל עשרה מבוגרים שליוו אותם. 10 ילדים ו- 7 מבוגרים הצליחו להימלט. המחבלים דרשו ממשלת ישראל לשחרר 20 מחבלים כלואים ולא יפוצצו את הבניין על יושביו. המו”מ בין המחבלים לשלטונות נמשך כ- 10 שעות. בחמש אחה”צ הורה הרמטכ”ל לשחרר את התלמידים ומלוויהם בפעולה צבאית . התפתח קרב נורא בו נרצחו 21 תלמידים ו- 4 מבוגרים. שלושת המחבלים נהרגו אף הם. 74 נפצעו. מדינת ישראל הזדעזעה מהפיגוע הקשה וראש הממשלה גב’ גולדה מאיר שהתפטרה כבר מתפקידה (כיהנה כראש ממשלת מעבר) נדרשה לבוא לאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לתת הסברים לציבור. יִצְחָק לִבְנִי כיהן בתפקידו כמנכ”ל רשות השידור מזה חודש וחצי . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה ארנון צוקרמן.

בספרו התיעודי החשוב “בית היהלומים” מיטיב צְבִי גִיל מי שהיה אז מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לספֵּר את אשר התחולל אז באולפן הטלוויזיה : “לאחר התקפת המחבלים במעלות במאי 1974 ריאיין אותה הכתב אלי ניסן למהדורת “מבט”. לאחר סדרת שאלות היקשה אלי ניסן, כלהלן : “…גבירתי ראש הממשלה, מאז הפיגוע הזה במעלות שואל עצמו כל אזרח בישראל, איך ייתכן שאסון מעלות חוזר ונשנה בדיוק חודש אחרי ההתקפה הרצחנית של המחבלים על קריית שמונה…?”. ראש הממשלה גב’ גולדה מאיר התבוננה באלי ניסן שניות ספורות והשיבה לוֹ כי היא שואלת את עצמה את אותה השאלה ויהיה צורך לבחון היטב כיצד קרה הדבר ובאילו נסיבות. כשהסתיים הריאיון יצאה גב’ גולדה מאיר מדוכדכת מהאולפן כשהמראיין אלי ניסן משתרך אחריה. היא התנהלה בכבדות, עצרה, הסתובבה לאחור, הוסיפה להתקדֵם, וכשהיגיעה למדרגות, שאלה את אלי ניסן בעיניים לחוֹת, “אמור לי מדוע היית צריך לשאול את השאלה עכשיו, מדוע לא מחר, מה היה דחוּף ?”. אלי ניסן ביקש להסביר לה שאת השאלה ששאל, שואל היום כל אזרח במדינת ישראל, והוא רצה לתת לה הזדמנות להשיב. אך היא לא הקשיבה. היא הייתה כה נסערת, עד שלא נפרדה מאיש לשלום” [2].

ronen 1

טקסט תמונה : שנת 1974. ראש הממשלה המתפטרת גב’ גולדה מאיר (משמאל) מתראיינת באולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית אצל שני העיתונאים הוותיקים מחטיבת החדשות אלי ניסן ויורם רונן.  להלן זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, יורם רונן, אלי ניסן, טכנאי הקול יצחק ליכטנבאום, עדה המאירי מתקינה את המיקרופון על דש הז’קט של ראש הממשלה, וגב’ גולדה מאיר ראש הממשלה. (התמונה באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1974 החל מסע התנחלות ענקי של גוש אמונים ללא רשות הממשלה ביהודה ושומרון , בסבסטיה, שילה, וואדי קלט, מעלה אדומים, אלון מורה, ונקודות נוספות. ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין פינתה אותם בכוח הצבא. על מנכ”ל רשות השידור יצחק לבני הוטל לנַווֵט את רשות השידור בתקופה הסוערת והרת הגורל ההיא. הוא היה העורך הראשי מתוקף תפקידו והאחריות הראשית חלה עליו . הוא היה אישיות נבונה ועשה זאת בהצלחה הודות לעובדה שעמדו לרשותו בטלוויזיה אנשים מצוינים וחרוצים , עיתונאים וגם טכנאים, חדורי רוח שליחות והתלהבות ומוטיבציה גדולה, ובראשם הקפטן ארנון צוקרמן והחלוץ המרכזי שלו מרדכי “מוטי” קירשנבאום. מוטי קירשנבאום ז”ל יצר אז את התוכנית הסטירית רבת המוניטין שלוֹ, “ניקוי ראש”. הוא התגלה כאיש חריף, חכם, וכשצריך גם בוטה. הוא היה בן רומא וכשהתרגז או כעס דאג להפוך לפולני. אנשים בוטים וחכמים הם המסוכנים ביותר. שילוב של בוטות וחוכמה יוצר טקסטים שנצרבים בזיכרון. היו למוטי קירשנבאום ארבעה כותבים מוכשרים (חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון, ו- ב. מיכאל) אך התוכנית השְנוּנָה נעשתה בצלמו ובדמותו . הוא לא עשה חשבון לאיש . רק למסך הטלוויזיה. פרקי הסטירה הפוליטית בתוכנית המפורסמת ההיא דקרו בסיכה חדה ופגעו שוב ושוב בעצבים החשופים של שִלטון ראש הממשלה יצחק רבין . לא היה בכך כל ספק . תכני “ניקוי ראש” פגעו בתדמיתו של יצחק רבין ובתדמית הממשלה שבראשה עמד. “ניקוי ראש” הפכה למשנה טלוויזיונית סדורה. היא הושיבה מידי שבועיים את כל עם ישראל מול המסך . לסטירה הטלוויזיונית הזאת היה רייטינג שהתקרב ל- % 100. יצחק רבין ראש הממשלה הדגול היה מספיק ג’נטלמן כדי לנשוך את שפתיו ולהבליג. הוא מעולם לא דרש להוריד את התוכנית “ניקוי ראש” מהאוויר.

ronen 2

טקסט תמונה :  סתיו 1974 . שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר אלי ניסן (ראשון משמאל) ומר יורם רונן ז”ל מראיינים את ראש הממשלה יצחק רבין ז”ל (בן 52) בביתו ברמת אביב. יצחק רבין כיהן כראש ממשלת ישראל בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנים 1977 – 1974. רשות השידור פעלה בתקופה ההיא באקלים יצירתי נוח. (התמונה באדיבות גב’ רחל רונן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לא הייתה כל התלבטות או פקפוק כי יִצְחָק לִבְנִי ז”ל ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן יבד”ל היו שני אנשים מוכשרים בעיתונאות אלקטרונית ובעיתונאות בכלל. תקופתם הייתה “תור הזהב” של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צריך לזכור שהם פעלו באווירה פוליטית נוחה יחסית. לזכותו של יצחק לבני כמנכ”ל רשות השידור נזקפים הישגים נוספים. הוא מיסד גם את רשת ג’ (הגל הקל) ברדיו “קול ישראל” שיוחדה לשירים ופזמונים. ייחֵד וייעֵד את רשת ב’ לערוץ של שידורי אקטואליה. ולא צריך לשכוח, יצחק לבני היה מפקד רדיו גלי צה”ל והאיש שהפך אותה מתחנת רדיו צבאית בעלת האזנה דלה לתחנת רדיו ארצית פופולארית ואשר מחוברת היטב לציבור האזרחי. רדיו אמיתי. יצחק לִבני פרש מרשות השידור שבע פעלים ופינה את מקומו ליוסף “טומי” לפיד. הוא לא הצטער יתר על המידה. יצחק לבני זוכר בשיחות התחקיר עמי ואומר כלהלן : “לא הצטערתי לעזוב את התפקיד ב- 1979. רשות השידור הציבורית לא היה מקום נעים לעבוד בו. השטיח בטלוויזיה היה אדוֹם מהדם שנשפך עליו במאבקי העובדים לאורך השמים. מקום עבודה הציבורי הזה היה פרובלמאטי ורחוק מלהיות רומנטי. אף על פי כֵן הגענו להישגי שידור מפליגים ובסופו של דבר זאת הייתה בעיניי תקופה נפלאה”

livni 3

טקסט תמונה : זהו יצחק לבני מנכ”ל ז”ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974 והמקטרת הנצחית שלוֹ. אינטלקטואל ומנהיג אמת של השידור הציבורי. (באדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות השידור נעדר כל ניסיון אופרטיבי של הפקות ספורט גדולות בטלוויזיה. הוא התמנה לתפקידו ב- 1 באפריל 1979 אך עַד מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82′ לא חווה שוּם ניסיון ניהולי הנוגע להפקות הטלוויזיוניות הבינלאומיות המורכבות והיקרות בסדר גודל של מונדיאלים, אולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, ו/או אליפויות עולם בא”ק. גם לא בתחום הפקות הבּידוּר הטלוויזיוניות הגדולות כמו הפקת תחרות הזֶמֶר האירופית הארו – וויזיון (Eurovision Songs Contest). כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה להפיק את תחרות שירי הארו – וויזיון בחורף 1980, מיהר יוסף “טומי” לפיד לפסוח עליה מטעמים כלכליים. ניצב לצִדו של יוסף “טומי” לפיד בימים ההם ברשות השידור שַר כספים וותיק ומוכשר, כלכלן מוצלח ועתיר ניסיון בדמותו של ישראל דוֹרִי, שהיה יכול לסייע לו במציאת פתרונות כספיים יצירתיים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה מסוגלת לשֵאת בנטל הכספי אך היה מנוי וגמור עם יוסף “טומי” לפיד לבטל את ההפקה הגרנדיוזית. אנשי הפקה בכירים דרשו מיוסף “טומי” לפיד לבטל את הביטול אך הוא לא הקשיב למי מהם ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא סילק במחי יד בראשית כניסתו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור את הפקת תחרות שידורי הארו – וויזיון שנועדה להיערך באביב 1980 שוּב בירושלים בטענה המוכרת והשחוקה שאין לו כסף.

סמנכ”ל הכספים של רשות השידור בעת ההיא היה ישראל דוֹרִי. הוא נולד ב- 6 ביוני 1942 בסופיה בולגריה. ב- 1948 עלתה המשפחה לישראל. ישראל דורי למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשם הגיע לנציבות מַס הכנסה. ארנון צוקרמן הסמנכ”ל למִנהל של רשות השידור הכיר אותו מעבודתם המשותפת באגף מס הכנסה בימים ההם והציע לו ב- 1970 להשתתף במכרז על תפקיד מנהל כספים וכלכלה של הרשות. מר ישראל דוֹרִי מומחה כלכלי נענה לאתגר וזכה בו. אדם שקט ונבון, שלֵו וצנוע, שהצליח במשימתו כ- כלכלן ראשי של רשות השידור. ישראל דוֹרִי כיהן בתפקידו רָב החשיבות בשנים 1982 – 1970 וסייע לשלושה מנכ”לים בשתיים עשרה השנים הללו שמואל אלמוג ז”ל, יצחק לבני ז”ל, ויוסף “טומי” לפיד ז”ללבַצֵר את הרשות . הוא התווה דרך כלכלית מְבוּקֶרֶת וניהל בחסכנות את כל המו”מ הגדולים של רשות השידור לרבות אלה שדנו ברכישות זכויות שידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים . אלכס גלעדי ואנוכי רחשנו לו הערכה רבה .                                                                                                                               

dori 1

טקסט תמונה : 1978. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 40 שנים. זהו ישראל דורי הכלכלן הראשי של רשות השידור בשנים 1982 – 1970 . “החלטתו של יוסף “טומי” לפיד לוותר על זכות האירוח של תחרות הזמר הארו-וויזיון ב- 1980 הייתה ספונטנית. הוא לא התייעץ עמי”, שַח לי כעבור שנים רבות. (באדיבות ישראל דורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שִמעוני ושני אדריכלי הניצחון המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח של שידור הארו-וויזיון הקודם שנערך ב- 1979 בירושלים נערכו כבר להפקת הארו – וויזיון הבא של 1980 בישראל . הם ביצעו כבר סיור קדם הפקה ב- Location חוּץ , בים המלח . הם ביקשו להפיק ארו-וויזיון גרנדיוזי מחוץ לכותלי האולמות כמקובל בשטח פתוח במקום הנמוך ביותר בעולם . הם ראו בדמיונם הפקת שידור של תחרות שירים אירופית במדבר הישראלי ורצו לעשות זאת בשיתוף פעולה עם צה”ל. לבסוף השיגה אותם הבשורה. יוסף “טומי” לפיד הודיע למפיק המיועד יצחק “צחי” שמעוני שאין לו כסף (יצחק “צחי” שמעוני עמד בראש הצוות שהפיק את כיסוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של תחרות שירי ה- “ארו – וויזיון” במוצ”ש – 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה חלב ודבש במקום הראשון). בטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אכזבה גדולה. מנהלה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל יחדיו עם הבימאי הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח ז”ל מי שביים את ה- ארו – וויזיון ב- 31 במארס 1979 בירושלים, ניסו להניא את מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד וביקשו אותו לשנות את החלטתו התמוהה. הם אמרו לו בדָם לִבָּם : “…טומי לפיד, זכייה בתחרות שירי הארו – וויזיון איננה מתרחשת כל שנה, מי יודע מתי נזכה שוב בתחרות היוקרתית, ומי יודע מתי תהיה לנו שוב הזדמנות להפיק שידור חשוב מהסוג הזה לא רק לטלוויזיה, אלא למדינת ישראל כולה, ועבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU…”, שחו השניים למנכ”ל. אך יוסף “טומי” לפיד סירב לחזור בו.

tsemach 1

טקסט תמונה : קיץ 1969. זהו יוסי צמח ז”ל בראשית עבודתו כבימאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה בשעתו הבימאי הטוב ביותר והמנוסה ביותר בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית והתחנן בפני מנכ”ל רשות השידור יוסף טומי'” לפיד כי לא יוותר על הזכות לארח את תחרות שירי הארו- וויזיון האירופי (Eurovision songs contest)  שוב בירושלים ב- 1980. יוסף “טומי” לפיד לא התחשב בתחינותיו. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסי צמח ומנהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני צדקו. חלפו בדיוק 20 שנה עד שתחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) חזרה שוּב ב- 1999 לישראל ולרשות השידור. זה היה לאחר ניצחונה של הזמרת דָנָה אינטרנשיונל בתחרות השירים באנגליה שנה קודם לכן, ב- 1998 . על פי תקנון איגוד השידור האירופי (EBU), עמדה לרשות השידור הממלכתית הזכות לארח שוּב פעם שנייה ברציפות את תחרות שירי הארו – וויזיון בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה “חלב ודבש” בתחרות השירים שהתקיימה במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים.

ב- 1978 זכה הזמר יִזְהָר כּהֵן במקום הראשון עם שירו “אה-בה-ני-בי” בתחרות שירי הארו-וויזיון שהתקיימה בפאריס . מנכ”ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן קפצו על המציאה ולקחו אותה בשתי ידיים. תחרות שירי הארו – וויזיון ב- 1979 בבנייני האומה בירושלים הייתה הפקה גרנדיוזית ומוצלחת מאוד של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של המפיק אלכס גלעדי, הבימאי יוסי צמח, ומעצב התפאורה היפהפייה דוב בן – דוד.

מדהים שיוסף “טומי” לפיד המנכ”ל הטירון שזה אך נכנס לתפקידו וויתר על ההפקה המרהיבה הזאת בטענה שהרשות היא גוף שידור עני , ולא פחות מפתיע שהוא עשה זאת מבלי לחפש שום פתרון לעונייה. אפשר לחשוב שבתקופת יצחק לבני / ארנון צוקרמן היא הייתה עשירה. יוסף “טומי” לפיד הצעיר למרות מוצאו ממוסד העיתונות ומעיתון לא עני במיוחד ורָב תפוצה כ- “מעריב” היה נטול אז כל כשרון של שיווק ויחסי ציבור. הוא יכול היה ללכת לממשלה ולשר האוצר יורם ארידור כדי לבקש סיוע כספי למבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי שטומן בחובו לא רק יוקרה רבה אלא מהווה מנוף ופוטנציאל תיירותי – תעמולתי . הוא לא עשה זאת. יוסף “טומי” לפיד יכול היה להשתמש בפטנט של שקופיות חסות שהיו יכולות להניב כסף גדול למימון השידור היקר בתקופת המונופול, אך הוא לא השתמש ברעיון הזה. ביטול הארו-וויזיון (Eurovision) היה ביטוי מובהק לחוסר ניסיונו להניע תנועה של ממש את גלגלי התנופה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשות השידור היא גוף ענק, בית שידור הבנוי להפקות ענק אך המנכ”ל החדש פחד להשקיע דולר כדי לקַדֵם את הפקות היוקרה של הטלוויזיה הישראלית. כעורך ראשי בימים ההם התעסק בהמון זוּטוֹת. הוא אפילו נבר בסעיף הקצאת כספים למוניות ברשות השידור. לפעמים שאלתי את עצמי מתי נותר לוֹ זמן לתכנֵן ולקדֵם את הדברים החשובים באמת ברשות השידור. יום אחד ב- 11 בינואר 1982 לאחר שכבר כיהן שנתיים וחצי כמנכ”ל רשות השידור קיבלתי ממנו באמצעות הבוסים שלי יצחק “צחי” שמעוני וטוביה סער מכתב קובלנה שטוען כלהלן [3] : “…יורם ארבל שנסע לשָדֵר בהולנד משחק כדורסל בגביע אירופה דֶן – בּוֹס נגד מכבי ת”א, השתמש במונית מיוחדת שלקחה אותו מאמשטרדם להִילְבֶרְסוּם והחזירה אותו למלונו באמשטרדם, ושילם לה קרוב ל- 80 דולר”, והוסיף, וזאת על אף העובדה שבין אמשטרדם להילברסום יש רכבת כמעט בכל שעה. ייתכן כי הייתה סיבה טובה לכך, ואם כן אשמח להיווכח כי אומנם כן. אם לאו – יש לנו כאן דוגמא של התנהגות שהדעת אינה סובלת…”.

lapid 6

טקסט מסמך : 11 בינואר 1982. קובלנה מגוחכת של מבקרת הפנים של רשות השידור שהטרידה שלא לצורך את המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נסיעתו של יורם ארבל במונית לצורכי השידור הייתה מוצדקת לחלוטין מנקודת ראות של ההפקה שבראשה ניצבתי. אני אישרתי את נסיעתו במונית. יוסף “טומי” לפיד קיבל את הסברי. הופתעתי שמנכ”ל רשות השידור התערב באופן אישי בעניין שולי ופעוט שכזה. יש לו שכבת מנהלי ביניים רחבה שעוסקת בחיסכון ושימוש נכון בכספי הרשות. עניין כה קטנטן וזַניח לא היה צריך להגיע כלל לטיפולו.

באביב 1998 זכתה הזמרת דָנָה אינטרנשיונל במקום הראשון בתחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision) בלונדון . על מנכ”ל רשות השידור דאז אורי פורת הוטלה המשימה לארֵח בישראל את תחרות הארו – וויזיון הבא, זה של 1999. מר אורי פורת ז”ל כמו מר יוסף “טומי” לפיד ז”ל לפניו, אמר לי פעם בספקנות : “מה זאת אומרת המקום הראשון הזה…?  מה דָנָה אינטרנשיונל לא הייתה יכולה להסתפק במקום השני…? היא לא יודעת איזה קשיים כספיים יש לנו ברשות השידור…?”, אבל לא עלה בדעתו לוותר על זכות האירוח. הוא רתם להפקה את המפיק הראשי של חטיבת החדשות אמנון ברקאי ולצִדוֹ הציב את אהרון “ארהל’ה” גולדפינגר, והעלה “לאוויר” בסופו של עניין הפקה יפהפייה שזכתה לשבחים ולציונים גבוהים בכל רשתות הטלוויזיה ברחבי אירופה, המערבית והמזרחית כאחת.

בקיץ 1998 היה מנכ”ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס במשחקי טורניר גביע העולם בכדורגל – צרפת 1998. הקבוצה המבצעית הצרפתית המיוחדת של 1998 TVRS שהפיקה את הכיסוי הטלוויזיוני של האליפות השתמשה בניידות שידור ענקיות שהכילו כ- 25 מצלמות כל אחת. הן התאימו למשימת הכיסוי של תחרות השירים האירופית הארו – וויזיון של אביב 1999 שרשות השידור עמדה לארח אותו בירושלים. מנכ”ל רשות השידור אורי פורת הסכים להצעתי לשכור שתי ניידות שידור בלגיות מיוחדות (אחת לגיבוי) בראשותו של המפקח הטכני הנודע הבלגי-הונגרי גבריאל פריארי (Gabriel Fehryari) בעלת 22 מצלמות המיועדות לכיסוי וסיקור מופעי ענק של ספורט ובידור. זה היה נדרש כדי לעמוד בסטנדרטים של צילום ושידור ישיר של הארו – וויזיון (Eurovision) בכל רחבי אירופה כפי שדורש ה- EBU. עלות שכירתן של שתי הניידות והצבתן במשך חודש ימים בירושלים לצורך אימון, תִרגול, וכיסוי תחרות השירים עצמה עמדה על מחיר מציאה של כרבע מיליון דולר. את גבריאל פריארי בן למשפחה הונגרית שהשתקעה בבריסל הכרתי באקראי בהפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. למוניטין ניידות השידור הענקיות שלוֹ יצא שם בכל רחבי אירופה. פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה  (Francis Tellier) הצרפתי המוכשר שעמד בראש קבוצת הטלוויזיה המבצעית 98 TVRS (הורכבה מאנשי רשתות הטלוויזיה והרדיו הצרפתיות וסיוע בכוח אדם מ- EBU) ששידרה את משחקי מונדיאל צרפת 1998, מיהר לשכור את ניידות השידור של גבריאל פריארי. את פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הכרתי היטב משכבר הימים בדרך הארוכה של הפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בכדורגל צרפת 1998. ג’נטלמן צרפתי , אדיב ומנומס, ובעל השכלה טלוויזיונית רחבה (מאוד) שסייע לי אישית בכמה סעיפים חשובים בהתמודדות הקונקרטית של הטלוויזיה הישראלית עם ממדי ההפקה. מר פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה הכיר לי את מר גבריאל פריארי.

yoash 16

טקסט תמונה :  יולי 1998. מונדיאל הכדורגל של צרפת 98′. פאריס. אנוכי יחדיו עם פראנסיס טלייה (Francis Tellier) מנהל קבוצת הטלוויזיה הצרפתית הכוללת והמיוחדת, “98 TVRS” שהפיקה את סיגנל השידורים הבינלאומי השידורים ב- IBC המודרני בפאריס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חיברתי את גבריאל פריארי למנכ”ל רשות השידור אורי פורת שביקר אותי בפאריס באותם הימים. לרוע מזלה אין הטלוויזיה הישראלית מצוידת בניידת שידור איכותית ופונקציונאלית ברמה בינלאומית. הניידת הטובה ביותר העומדת לרשות הטלוויזיה הציבורית נרכשה ב- 1982 ומכילה 8 מצלמות ועוד 2 מצלמות “אצבע” זעירות. ניידת כזאת ערוכה בקושי לצילומי כדורסל או טניס אך וודאי איננה מיועדת לכיסוי אירוע כמו תחרות שירי הארו – וויזיון. עלות ההפקה הסופית של שידורי תחרות האֶרוֹ – וִויזְיוֹן ב- 1999 בירושלים עמדה על כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. אורי פורת היה מספיק מחושב כדי להצליח להשיב חלק גדול מההשקעה לקופת רשות השידור באמצעות שידורן של שקופיות חסות. יוסף “טומי” לפיד היה המנכ”ל הראשון בתולדות איגוד השידור האירופי שוִויתֵּר על זכות האירוח של הארו – וויזיון ב- 1980, למרות שעמד לרשותו צוות הפקה מוכשר ובעל ניסיון בראשותם של אלכס גלעדי ויוסי צמח. הוא לא העלה בדעתו אז את רעיון המימון באמצעות שקופיות חסות.

porath 1

טקסט תמונה : אביב 1999. רשות השידור מארחת שוב בירושלים את תחרות השירים האירופית ה- ארו – וויזיון ב- בנייני האומה בירושלים. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (במרכז) מסביר למנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל (מימין) ולסמנכ”ל יאיר אלוני את מערך פרישת המצלמות הענפה של הטלוויזיה סביב בימת התחרות. עלות מבצע האירוח וההפקה של תחרות השירים האירופית היוקרתית נוטפת רייטינג, ה- “ארו – וויזיון”, (Eurovision Song Contest) באפריל 1999 על ידי רשות השידור עמדה על כ- 7.000000 (שבעה מיליון) דולר. רוב רובה של ההוצאה הגדולה הוחזרה לקופת רשות השידור משקופיות חסות, תשדירים, והחזרי הוצאות של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union). ההפקה הווירטואוזית של תחרות ארו – וויזיון 1999 חידדה וחשפה ביתר שאת את כישלונו של יוסף “טומי” לפיד ז”ל ב- 1980. השידור הציבורי תחת ניהולו של אורי פורת (בשתי הקדנציות) הוכיח שוב שהוא בנוי להתמודד תקציבית וארגונית עם הפקות בידור וספורט גדולות ממדים . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס’ 729 ב’. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.

[1]  ראה נספח : ארכיון הממשלה. ראה גם ספרו של צבי גיל , “בית היהלומים” (הוצאת ספריית הפועלים מ- 1986).

[2]  ראה נספח : ספרו של צבי גיל, “בית היהלומים” (הוצאת ספריית הפועלים מ- 1986).

[3]  ראה נספח : מכתב התלונה של יוסף “טומי” לפיד ז”ל אלי  מ- 11 בינואר 1982 באמצעות ההיררכיה המקובלת דרך יצחק “צחי” שמעוני ז”ל ומנהל הטלוויזיה וטוביה סער מנהל החדשות, המתלונן על שימוש מיותר במונית בהולנד ע”י יורם ארבל, שנשלח לשָדֵר את המשחק דן- בוס נגד מכבי ת”א.

סוף הפוסט מס’ 729 ב’. הועלה לאוויר ביום שישי – 16 בפברואר 2018.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *