פוסט מס' 735. אם יש דבר כזה שְלֵמוּת אזי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מייצגים אותו. אנחנו ברי מזל לחיות בתקופתם. גם הם ברי מזל משום שהטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1954 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ברבות השנים למוסד פיננסי עשיר כקורח ואת השחקנים למולטי מיליונרים. כלכלה טלוויזיונית. וגם : סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח קול ותקשורת בלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה. הוא מסוג האנשים שאתה יוצא עמם למלחמה ויודע שלא תפסיד. אחריתו של אורי אבנרי בגין הפוסטים שלו שהתפרסמו בעיתון "הארץ", "אני מתבייש" ו- "צ'רצ'יל המנוול", מביישת את נעוריו. פוסט מס' 735. הועלה לאוויר במוצ"ש – 7 באפריל 2018.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : אני רואה את עצמי מוכשר ו- רשאי לחקור ולכתוב את הפוסטים שלי בבלוג yoashtvblog.coil. מיומנות המחקר והכתיבה נשענות ומתבססות על ידע ו- ניסיון אישי של קריירה בת כ- 40 שנים בתעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם.

הערה 5 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי מפיק את עצמי, חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ". את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים וחצי, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל. את המחקר והכתיבה התחלתי ב- 1998 אולם הם קיבלו תאוצה בתום אולימפיאדת סידני 2000 לאחר ההפקה הנפלאה של SOBO, והם טרם הסתיימו עדיין. לא שיערתי בשנת 2000 וודאי לא ב- 1998 כי מחקר וכתיבת הסדרה המפורטת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ" (נכתבת על מחשב) תתפרש על פני שני עשורים של שנים ותכלול בתוכה כ- 130000 (מאה אלף ושלושים אלף) עמודים.

פוסט מס' 735. אם יש דבר כזה שְלֵמוּת אזי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מייצגים אותו. אנחנו ברי מזל לחיות בתקופתם. גם הם ברי מזל משום שהטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1954 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ברבות השנים למוסד פיננסי עשיר כקורח ואת השחקנים למולטי מיליונרים.  כלכלה טלוויזיונית. וגם : סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח קול ותקשורת בלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה. הוא מסוג האנשים שאתה יוצא עִמָם למלחמה ויודע שלא תפסיד. אחריתו של אורי אבנרי בגין הפוסטים שלו שהתפרסמו בעיתון "הארץ", "אני מתבייש" ו- "צ'רצ'יל המנוול", מביישת את נעוריו. פוסט מס' 735. הועלה לאוויר במוצ"ש – 7 באפריל 2018.

—————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 735. הועלה לאוויר במוצ"ש – 7 באפריל 2018.

—————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ"מ מנכ"ל רשות השידור במקום המנכ"ל הזמני המודח לפניו תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח"כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ"ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה שְגוּיָה (בלשון המעטה) של השַר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל אנטי תזה למונחים של יושרה ומהימנות. הוא יוסף בר-אל לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 735. אם יש דבר כזה שְלֵמוּת אזי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מייצגים אותו. אנחנו ברי מזל לחיות בתקופתם. גם הם ברי מזל משום שהטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1954 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו ברבות השנים למוסד פיננסי עשיר כקורח ואת השחקנים למולטי מיליונרים. כלכלה טלוויזיונית. וגם : סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח קול ותקשורת בלתי נשכח של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה. הוא מסוג האנשים שאתה יוצא עמם למלחמה ויודע שלא תפסיד. אחריתו של אורי אבנרי בגין הפוסטים שלו שהתפרסמו בעיתון "הארץ", "אני מתבייש" ו- "צ'רצ'יל המנוול" מביישת את נעוריו. פוסט מס' 735. הועלה לאוויר במוצ"ש – 7 באפריל 2018.

ציטוט של עצמי : "כשיש לך חזון – כל הדרכים מובילות אליו". העליתי את הרעיון הברור והפשוט ההוא בפני מנכ"ל רשות השידור שלי מוטי קירשנבאום ז"ל במאי 1993 זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד הרם, החשוב, והאחראי ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ועל פי המלצתה החמה של שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל. מוטי קירשנבאום ז"ל מי שניצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל בחמש השנים ההן של 1998 – 1993 הסכים עמי. הוא ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאז יאיר שטרן יבד"ל נתנו לי לא מעט כלים וממון כדי להגשים את החזון. שְמָם נקשר עם ערכים של יושרה ומהימנות.

כדורגל וממון. ליגת האלופות האירופית בכדורגל. אנשי ארגון חכמים וחמדנים ב- Uefa (התאחדות הכדורגל האירופית) יצרו מפעל כדורגל, מִכְרֶה זָהָב בלתי נדלה, שקוראים לו ה- Champions League. כמו בתיאטרון בובות הם הציבו מריונטות על כרי הדשא ומשכו בחוטים. הפרסים הכספיים היקרים וזכויות השידורים נוטפות יוּרוֹ ודולרים שמשלמות רשתות הטלוויזיה התחרותיות באירופה ובעולם, הפכו את שחקני צמרת הכדורגל את המריונטות האלה זה מכבר למולטי מיליונרים כבדים.

לא בכדי רכשה חברת RGE המפעילה של ערוצי הספורט מס' 55, 56, 57, 58, ו- 59 בכבלים את זכויות השידורים של ה- Campions League לשלוש העונות 2018/2017 + 2018/2019 + 2019/2020 תמורת סכום פנטסטי של סך 54.000000 יורו (euro). תשלום של 18.000000 יורו מידי עונה, לאחר שבעונות הקודמות שילמה RGE סך של 4.000000 יורו בלבד בכל עונת שידורים. מדובר בתוספת מדהימה של % 450 ש- RGE הסכימה לשלם בפעימה אחת ב- 2017. כזכור נשדדה RGE בגין חובבנותה וטיפשותה ב- 2015 ע"י ערוץ One שגנב לה מתחת לאפה את זכויות השידורים של הליגה הספרדית בכדורגל.  

RGE מייבאת מחד סחורת כדורגל משובחת ביותר אולם מאידך כופה על ציוותי השידור שלה לעשות את מלאכתם העיתונאית הטלוויזיונית Off tube מהאולפנים בהרצליה במקום להטיס אותם למוקדי ההתרחשויות. נדב יעקובי והפרשן שלו אלי גוטמן שידרו ישיר את המשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3 מהאולפן בהרצליה. כמותם גם שני האופטיובניקים אבי מלר ושגיא כהן ששידרו את המשחק ברצלונה – יובנטוס 1:4 והעתיקו את האינפורמציה עבור צופיהם מהמוניטור שלהם המוצב בהרצליה. מפליא אותי כל פעם מחדש כיצד ציוותי השידור הכנועים הנ"ל הללו נותנים ביודעין יד להשפלתם ע"י הבוסים שלהם ומושיטים להם גם את לֶחְיָים השנייה. כל עולם הטלוויזיה הבינלאומית שקק, הָמָה, ואייש ביומיים האחרונים של השבוע הזה את עמדות השידור באצטדיון "אנפילד" בליוורפול, באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד, באצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה, וגם באצטדיון "ראמון סאנצ'ז פיחואן" בסביליה. רק השדרנים הכנועים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים במסווה של עיתונאים נותרים בארץ וכורעים ברך בפני מנהליהם ומנשקים את נעליהם. במקום למְרוֹד בפָּרִיץ ולומר לוֹ "עד כאן. לא עוד". ביזיון. רוש ולענה. עסק עלוב.

אני בר מזל. הספקתי בימי חלדי הקצרים לראות על בד הקולנוע, על מסך הטלוויזיה, וגם על כר הדשא את הטובים ביותר בכל הזמנים. עם חלקם אף לשוחח. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגקוטי, פריץ וולטר, הלמוט ראהן, סטנלי מתיוס, פלה, גארינצ'ה, וואווה, בליני, קורט האמרין, לנארט סקוגלונד, בילי רייט, בובי צ'ארלטון, ג'פרי הרסט, ג'ורג' בסט, פרנץ בקנבאואר, אובה זילר, טוסטאו, יוהאן קרויף, גרד מילר, גינתר נצר, מאריו קמפס, פאולו רוסי, דייגו ארמאנדו מאראדונה, מישל פלטיני, לותאר מתיאוס, רומאריו, בבטו, זינאדין זידאן, רונאלדו (ברזיל), אנדראס אינייסטה, תומס מולר, בסטיאן שוויינשטייגר, ועוד ועוד. לבטח שכחתי כמה בדרך. עם כריסטיאנו רונאלדו יליד פורטוגל המשחק בשורות ריאל מדריד והארגנטינאי ליאו מסי המשחק בקבוצת ברצלונה זה משהו אחר. אינני אומר שהם הגדולים בהיסטוריית הכדורגל בכל הזמנים. אי אפשר להגדיר זאת כך. כפי שאי אפשר לומר שהצ'כי אמיל זטופק הוא גדול הרצים למרחקים ארוכים בכל הזמנים לאחר שזכה בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ', 10000 מ', ומרתון באולימפיאדת הלסינקי. הוא איננו גדול יותר מה- רַבָּן האולימפי הפיני פאבו נורמי מי שזכה ב- 12 מדליות אולימפיות 9 מהן מזהב בריצות הארוכות באולימפיאדות אנטוורפן 1920, פאריס 1924, ואמשטרדאם 1928. וגם לא גדול יותר מהפיני לאסה ווירן שזכה ב- 4 מדליות זהב בשתי הריצות ל- 5000 מ' ו- 10000 מ' באולימפיאדות מינכן 1972 וב- מונטריאול 1976. אמיל זטופק היה הגדול בתקופתו. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הפציעו שני דורות אחרי ההונגרי פרנץ פושקש ודור וחצי אחרי ההולנדי יוהאן קרויף. יהיה מגוחך לומר שהם גדולים יותר מפרנץ פושקש, מ- יוהאן קרויף, ו/או מדייגו ארמאנדו מאראדונה. מדובר בתקופות וזמנים שונים, תנאי תחרות אחרים, מדע מתקדם בתורת גוף האדם פלוס תורת התזונה, והתקדמות גדולה בתורת אימון המשחק ותורת האימון הגופני. שחקנים מאומנים היטב בדרגתם של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי הופכים למכונות אנושיות משוכללות בעלות כושר גופני פנטסטי (לא רק הם). לא אתפלא כלל אם יוברר כי קצב הדופק של שני הנ"ל בדקת מנוחה נע סביב 40 (ארבעים) פעימות בעוד מספר פעימות הדופק הממוצעות של אדם רגיל בדקת מנוחה, עומד על 72 (שבעים ושתיים). קצב הפעימות הדופק של אמיל זטופק בדקת מנוחה נע סביב 35 (שלושים וחמש). לֵב האדם הוא שריר לא רצוני שפועל כמשאבה ומספק לגוף כמות דם ביחס ישיר לדרגת המאמץ. בעת מנוחה מספק הלב כ- 5 ליטרים דם בדקה. הַלֵב יכול לעשות זאת בשתי דרכים : באמצעות 72 פעימות בממוצע אצל בן אדם רגיל כשנפח כל פעימה מכיל כ- 70 סמ"ק, ו/או באמצעות שימוש במחצית כמות פעימות אצל ספורטאים מאומנים (אתלטים, שחיינים, כדורגלנים וכן הלאה) אולם אז נֶפַח כל פעימה גדל והוא מכיל כמות פי שתיים גדולה יותר ואשר עומד על משהו סביב כמו 140 / 150 סמ"ק. האופציה השנייה היא חסכונית יותר, בריאה יותר, ויעילה יותר. הפעילות הפיסיולוגית המאומנת והיעילה של "משאבת הלב פלוס עורקים נקיים פלוס ריאות נקיות" בה מצוידים ספורטאים / מכונות אנושיות כמו כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (לא רק הם), מאפשרת להם לא רק להגיע למאמצים גופניים מרשימים, אלא מבטיח להם גם תקופת התאוששות קצרה ומהירה מכל עייפות מצטברת בהשוואה לבני אדם רגילים לא מאומנים.

המודרניזציה של ארגון הכדורגל הבינלאומי, פתיחת השערים בפני הליך גלובליזציית המשחק הפופולארי בכל רחבי הגלובוס, במקביל להתפתחות הטכנולוגית המואצת של מדע הטלוויזיה ועושרה העצום, הפכו את Uefa לוועדה מארגנת מולטי מיליארדרית ואת שחקני הצמרת למולטי מיליונרים. שער "המספרת" המרהיב של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה- 64 של המשחק הראשון בשלב רבע הגמר של ליגת האלופות באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד בו ריאל מדריד (ספרד) מביסה את יובנטוס (איטליה) 0:3 איננו רק ביצוע אתלטי מבריק, מושלם, מתוזמן, ו- Super – קואורדינטיבי של מפגש הרגל של רב אמן כל כך מוכשר עם הכדור, אלא הרבה יותר מכך. הרבה מעבר לכדורגל. הרבה יותר מתיאטרון. כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מתפרנסים היטב ממצלמות הטלוויזיה ומן מפעיליהם מאחורי הקלעים המושכים בחוטים, והופכים את עצמם ואת חבריהם לאנשים עשירים. עשירים מאוד. שתי פיגורות שמגשימות במידה רבה את השְלֶמוּת בענף.

הטלוויזיה הבינלאומית העצימה מאז 1960 את פופולריות ענף הכדורגל לממדי עַל והפכה אותו בראשית שנות ה- 2000 למוסד פיננסי עשיר כקורח. זכויות שידורים פלוס כלכלה פלוס ממון בטלוויזיה, בארץ ובעולם. 

מוסד UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) החמדני, מנצל היטב את יכולת אירופה העשירה, את התחרות הקפיטליסטית העקשנית בין ערוצי הטלוויזיה הרבים בכל מדינה ומדינה, וכמובן את הפופולריות העצומה של הענף כדי לשאוב ממון. מדובר בשני מפעלים יוקרתיים רבי מסורת ו- עניין : טורניר ה- Euro, שהוא אליפות אירופה למדינות מפעל רב שנתי המתקיים אחת ל- 4 שנים מאז 1960 (כמו מונדיאל), וה- Champions League (ליגת האלופות), מפעל חד שנתי. אנחנו אנשי חטיבת הספורט בפיקודי ובניווטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית נכנסנו ל- "תמונה האירופית" רק ב- 1984. במאי 1984 שידרנו לראשונה ישיר את המשחק ליוורפול – רומא בגמר גביע אירופה לקבוצות אלופות תמורת זכויות שידורים ע"ס 5000 (חמשת אלפים) דולר. יורם ארבל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים. ביוני 1984 הטסתי את יורם ארבל לראשונה לשדר ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואת משחק הגמר באליפות אירופה (בהשתתפות 8 מדינות) אליו העפילו צרפת ו- ספרד (0:2 לצרפת) תמורת עלות זכויות שידורים בגובה של 10000 (רבבה) דולר. הערה שלי : בשל שביתות טכנאים אצלנו בימים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני משחקי חצי הגמר של אליפות אירופה ב- 1984 שנערכו בצרפת אפילו לא הוקלטו. משחק הגמר דאז צרפת – ספרד הוקלט ושודר במועד מאוחר. ב- 1988 שידרנו כבר ישיר את מרבית משחקי אליפות אירופה בכדורגל למדינות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה במערב גרמניה מעמדות שידור באצטדיונים הפרוסים לאורכה ורוחבה של המדינה. יורם ארבל ונסים קיוויתי היו השדרים שלי. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15. שילמנו ל- UEFA סך של 20000 (עשרים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר ששילם כל ה- EBU (איגוד השידור האירופי) להתאחדות הכדורגל האירופית. סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה יוחנן צנגן המוכשר. מנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה חיים יבין. מנהל חטיבת החדשות היה יאיר שטרן. אנוכי ניהלתי, ניווטתי, הפקתי, וערכתי עבורם את שידורי הספורט.

בדו"ח הסיכום אודות הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אליפות אירופה לאומות בכדורגל בגרמניה 1988, כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת כלהלן :

"…אף על פי כן שידורי אליפות אירופה בכדורגל 1988 – צלחו ! הרעיון לשדר את האירוע הזה "בגדול" היה נכון ביסודו. בכך היינו שותפים לרשתות הטלוויזיה המתקדמות באירופה ובעולם הרחב. הנהלת רשות השידור חייבת לתת את דעתה לעניין תקשורת הלוויינים שהופך להיות מסובך יותר ויותר בשל המגבלה של עמק האלה להתחבר למספר גדול יותר של לווייני תקשורת. הנכון הוא שחברת "בזק" עשתה בשנים האחרונות כמה צעדים חשובים בתחום הזה אך אין הדבר מספיק . אם חברת "בֶּזֶק" לא תשכיל להתחבר בעתיד הקרוב לעוד שני לוויינים הודיים (הפראיימרי והספייר) וללוויין האטלנטי השלישי (מייג'ור 2), אני צופה קשיים רבים לטלוויזיה הישראלית בהעברת שידורי ספורט ישירים לישראל. צריך להבין שהבושה בעניין הזה היא גדולה ובלתי נעימה, כי את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשדר (תלויים בחסדי "בֶּזֶק"), אנטנות ביתיות רבות בישראל מסוגלות להביא לבתיהן בהינף יד. הנהלת רשות השידור חייבת להטיל את כל כובד משקלה לתחרות הפורחת בין מקורות שידור שונים מדינת ישראל (כבלים פירטיים, צלחות ביתיות וכו') לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית על לִבּוֹ ועיניו של הצופה. התחרות כבר בעיצומה, ולרוע המזל בהרבה מקרים ידה של הטלוויזיה הישראלית על התחתונה. ראוי לשים לב היטב לפרשת רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הבינלאומיים. מה שהיה מובטח לנו בעבר כמעט באופן אוטומטי איננו עוד מובן מאליו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת להצמיד פרשן ומפיק לכל שידור בינלאומי שלה, גם כשהשירותים הטכניים והלוגיסטיים ניתנים ע"י רשת הטלוויזיה המארחת. לא כל דבר ניתן לפתור ולהפיק מירושלים. הדרישה שלי להציב מפיק לכל שידור ספורט בינלאומי בקנה מידה רחב, היא דרישה לגיטימית ומוצדקת בעיקרה, בדיוק כפי שאני עושה בהפקות הספורט בארץ. זה המקום להודות ליוחנן צנגן שסייע בידי רבות "מאחורי הקלעים", ואִפְשֵר לי לפתור בעיות שונות במהלך ההפקה הארוכה.

בברכה, יואש אלרואי

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל העריך את מבצע השידור של 1988 EURO בכתב ידו, והשתמש ב- 25 מילה כדי להודות על הביצוע [2]. הייתי בדרך הנכונה, במשעול הנכון, לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' שהיו הרבה יותר מורכבים והרבה יותר מסובכים מאליפות אירופה בכדורגל לאומות – גרמניה 88'. ידעתי זאת גם מהתגובות החמות שלו של האיש הניצב בצמרת ההיררכית של השידור הציבורי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ושל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, יאיר שטרן יבד"ל.

porath 1

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 1 (מתוך 5) של המסמך המקורי , ועליו טקסט התודה בכתב ידו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, "יואש , תודה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות. אכן הייתה זו הצלחה, בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי, 1.8.1988 . א. פ. (אורי פורת)".

"ליואש היקר ,

תודה רבה על הדו"ח המפורט שלך בנושא אליפות אירופה בכדורגל לאומות .אכן הייתה זו הצלחה בזכותך ובזכות אנשיך. נא העבר לכולם את תודתי. אורי פורת, 1 באוגוסט 1988".

ביום ראשון – 26 ביוני 1988 בעת שליחת הדו"ח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, הביע יאיר שטרן את תודתו להצלחת מבצע שידור אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 ע"י חטיבת הספורט בפיקודי. [3].

stern 1

טקסט מסמך : 26 ביוני 1988. הימים ההם- הזמן ההוא לפני 30 שנים. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה לאומות בכדורגל – מערב גרמניה 88' (1988 EURO). הערה שלי : השם "רוֹזֵן", הוא שם משפחתו של צבי רוזן בעבר קפטן נבחרת ישראל בכדורגל אותו הבאתי לשמש פרשן של Euro 88 באולפן המוביל שלי באולפן בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

arbel 3טקסט תמונה : קיץ 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דור. האִצטדיון האולימפי של מינכן. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 88). שני השדרים המובילים של מחלקת הספורט יורם ארבל (בן 46, במרכז) ונסים קיוויתי (בן 62, משמאל) משדרים ישיר את משחק הגמר הולנד – ברה"מ 0:2 מעמדת השידור שלנו באצטדיון במינכן, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עליה מתנוססת כתובת הקוֹד שלנו, IBA (מדובר ב- ראשי תיבות של Israel Broadcasting Authority). יושב מימין וסופק כפיים שדר הטלוויזיה היוונית הממלכתית (ERT) ניקוס קאצארוס. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אורי פורת קיבל במידה רבה את מדיניות שידורי הספורט שלי ואישר את כיבוש יעדי השידור הרלוואנטיים בארץ ובעולם כפי שחשבתי לנכון. בכך יצר בקדנציה הראשונה שלו (1989 – 1984) חשיבה חדשה ונורמות ייצור שונות לחלוטין של שידורי ספורט בטלוויזיה. חשתי כבר זמן רב כי עם מנכ"ל רשות השידור הזה בן למשפחת איכרים וותיקה (פרשקובסקי) מראשון לציון המושבה, תחושת שמחה של אין גבולות. יש מכשולים אך את המכשולים האלה נִצְלַח יחדיו. תחושות של אושר ושמחה ליוו אותי וגם את מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן אך דומני למגנת לבּו של חיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שראה באמת בשידורי הספורט על פי מִשְנָה סדורה. נדבך הכרחי בבניינו של לוח השידורים הציבורי. מוטי קירשנבאום המשיך את מדיניות השידור הזאת משהתמנה למנכ"ל רשות השידור ב- 1993. חיים יבין לא רק חשש אלא פחד מעודף שידורי כדורגל, כדורסל, א"ק, וטניס על המרקע. פחדו היה לשווא. הוא נהג לסַנֵן לעברי בישיבות הבוקר לאחר לילות אושר מלאי סיפוק של שידורי ספורט ישירים, "יואש, זה Too Much". כמות שידורי הספורט עלוּ לוֹ בבריאות. לפחות חלקם. המנכ"ל אורי פורת יחד עם סמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן סייע בידי להציב סטנדרטים חדשים של שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. במידה רבה חסרי תקדים בהיקפם ועלותם. שידורי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988 (EURO 1988) היו עליית מדרגה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הם היוו תקדים וציון דרך חשוּב בהתפתחותם. מאז גרמניה 1988 שידרנו ישיר את כל טורנירי אליפויות אירופה הבאות שהתקיימו בתקופתי, בשוודיה 1992 EURO, אנגליה 1996 EURO, ולראשונה את המפעל שאורגן ע"י שתי מדינות השפלה הולנד ובלגיה יחדיו המכונה 2000 EURO.

יוזמה כזאת של שידורי אליפויות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה אפשרית בעשור ה- 70 של המאה הקודמת. רעיון כזה לא היה עולה בדעתם של שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור. מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוֹג ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלו ישעיהו "שייקה" תדמור יבד"ל, התעלמו ולא שִידרו מְאוּם מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1972 למרות שטרם היו קיימות כלל זכויות שידורים. כל רשתות הטלוויזיה של EBU (איגוד השידור האירופי) ו- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) שידרו ישיר ובחִינָם את את טורניר EURO 1972 ב- בלגיה. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית העצלנית, חסרת ידע, ו- "שְוִויצֶרִית", נעדרה מהמפעל הקונקרטי היוקרתי והמבוקש של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בחסות UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) לאורך כל עשור ה- 70 במאה הקודמת. יָעֵנִי, כלומר, בנימוק ש- מדובר באירוע ספורט בינלאומי זָנִיח. כנ"ל ב- 1976. מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן יבד"ל, לא שִידרו דבר מאליפות אירופה לאומות בכדורגל ב- 1976, טורניר EURO 1976 שנערך ביוגוסלוויה. גם הפעם הזאת ניתנו זכויות השידורים במתנה לכל דיכפין. כל רשתות הטלוויזיה הציבורית המאוגדות כאמור ב- EBU וב- OIRT שידרו ישיר לצופיהן את כל משחקי EURO 1976. רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית המתחסדת עמדה לה שם בצד, כְּבוּיָה. יָעֵנִי, משמע, שוב בשם התירוץ כי יש ממילא יותר מידי ספורט על המסך שלה. גם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא שִידֵר אפילו פריים אחד מאליפות אירופה לאומות בכדורגל של 1980, "EURO 1980", שנערכה באיטליה. מגוחך. דן שילון ואלכס גלעדי מֵתוּ לשָדֵר ישיר את המפעל היוקרתי הזה בשנים ההן הנחשב לשני בחשיבותו אחרי המונדיאל, אך הבוסים שלהם חשבו שזה לא חשוב מספיק. לא ישיר וגם לא מוקלט. עַלוּת שידור טורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הייתה משוחררת בימים ההם לחלוטין מזכויות שידורים. מחיר ההפקה היה שווה פרוטות. הבעיה של מעצבי השידור הציבורי אז לא הייתה כספית אלא מוסרית. העורכים הראשיים של רשות השידור חשבו בימים ההם שאֵין מקום בטלוויזיה הציבורית לכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר שלו. אורי פורת היה שונה מהם וסייע לי ל- הָפֵר את קו המחשבה המוגבל ו- המטופש הזה.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1972 היה ישעיהו "שייקה" תדמור, קצין בכיר בדרגת סגן אלוף שהיה בעברו סגן קצין חינוך ראשי והושאל מצה"ל לניהול הטלוויזיה (ביוזמתם של מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא, בן 93 היום). ישעיהו "שייקה" תדמור היה מנהל טלוויזיה אך לא איש טלוויזיה. הוא היה חסר כל ניסיון מקצועי להנהיג רשת שידור. הוא היה איש תרבות וחינוך אך לא הבין דבר וחצי דבר בעיתונאות. ישעיהו "שייקה" תדמור ראה בשידורי הספורט מין סרח עודף שמקלקל ומעוות את לוח השידורים הטלוויזיוני. כבר בזמנו החל המאבק הפנים – נצחי בתוככי רשות השידור סביב השאלה הקלאסית הבאה : האם יש מקום לשידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית שגוזלים נתח זמן גדול מהמסך וממון רָב מהקופה הציבורית ? משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א לבין הפועל ירושלים נקבע ליום שלישי ג' חוה"מ סוכות 26 בספטמבר 1972 בשעה חמש אחה"צ (17.00) באִצטדיון "בלומפילד" ביפו – תל אביב, היווה דוגמא מצוינת למחלוקת שנבעה מבורות של מנהל הטלוויזיה. ישעיהו "שייקה" תדמור עשה כל מאמץ להדוף ולטרפד את יוזמתו של דן שילון (איש טלוויזיה ברמה גבוהה) לשָדֵר ישיר את משחק גמר גביע המדינה בכדורגל ההוא. בשֵש (18.00) החלו השידורים בשפה הַעִבְרִית. שידור ישיר של משחק הכדורגל הזה בשעה בזאת לא התאים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית, למרות שהיה מדובר במשחק הגמר על גביע המדינה. נראה לו ל- ישעיהו "שייקה" תדמור על פי השקפת עולמו (סא"ל ו- סגן קצין חינוך ראשי של צה"ל שהושאל בעת ההיא לרשות השידור, ומונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה ביוזמתו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשם המשנה ליו"ר נתן שחם) כי כאילו שידור הספורט הזה מכתים את לוח השידורים הציבורי בהנהלתו. דן שילון ניסה לשכנע אותו בחיוניות השידור הישיר וברלוואנטיות שלו למשלם האגרה. לבסוף הושגה פשרה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור התרצה והסכים לשָדֵר ישיר, אך רק את המחצית הראשונה של המשחק. את המחצית השנייה הציע לדן שילון להקליט ולשָדֵר לצופים יותר מאוחר בלילה. החלטה אבסורדית של חובבן. ישעיהו "שייקה" תדמור היה איש רציני, מלח הארץ, אך בּוּר וחסר ניסיון לחלוטין בעיתונאות בכלל ובעיתונאות טלוויזיונית בפרט. לא עמד לרשותו ידע מינימאלי. הרעיון לשדר ישיר לציבור רק את המחצית הראשונה, היה אווילי ומטופש, וחשף ביתר שֵאת את חובבנות הניהול בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני הרבה יותר משנות דוֹר. לפני 46 שנים. דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "…המשחק שודר ישיר במלואו בסופו של דבר רק לאחר התערבותו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג…". הפועל ת"א ניצחה בתוצאה 0:1 משער של שייע פייגנבאום וזכתה בגביע המדינה. מן ההיבט הזה, החלטתו הדרמטית של אורי פורת על פי הצעתי לחַבֵּר את הצופים לטלוויזיה באמצעות שידורם של אירועי הספורט החשובים, ו/או אם תרצו לחבר את אירועי הספורט הרלוואנטיים למְשַלֵם האגרה – הייתה מהפך דרמטי וחסר תקדים בעת ההיא לפני שנות דור.

Euro 1992, בשוודיה.

ב- 1992 ניווטתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר אליפות אירופה בכדורגל לאומות (בהשתתפות 8 מדינות) שנערכה בשוודיה. רָף התשלום שלנו האמיר בבת אחת ל- 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. זה היה ה- Share שלנו מתוך סך של 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים ששילם כל ה- EBU ל- UEFA החמדנית. שידרנו ישיר 13 משחקים מסך 15 בטורניר כולו. שני השדרים שלי בשוודיה 92' היו מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ווייץ. מנכ"ל רשות השידור היה אֲרְיֵה מֶקֶל. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. מנהל החדשות היה אֵלִימֶלֶךְ רָם ז"ל.

הערה אישית שלי : התמונות האלה המצורפות ל- בלוג שאני חוקר וכותב ואשר מופיעות בסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב אודות "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" יש ערך עליון (!). התמונות הללו הן בעלות ערך דוקומנטארי חשוב ביותר מפני שהן מתעדות את שדרי חטיבת הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרים ישיר מעמדות שידור הפרושות על פני רחבי הגלובוס באצטדיוני הא"ק, הכדורגל, השחייה, ההתעמלות, הכדורסל, וענפי ספורט נוספים, בנוסף לעדותי בכתב. התמונות הללו מוכיחות כי אמת דיברתי וכי יש לי רשות לתקוף את יוזמת מדיניות שידור ה- Off tube שנוקט ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים.

"Euro 1992" בשוודיה צלח בשל תמיכתו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בי ובתוכנית השידורים שלי בניגוד ל- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהתנגד לי ולה. שידרנו ישיר 12 משחקים מתוך סך של 15 ושילמנו זכויות שידורים ל- UEFA באמצעות ה- EBU בגובה של 50000 (חמישים אלף) דולר. שני השדרים שלי בעמדות השידור בשוודיה היו מאיר איינשטיין ורמי ווייץ. יוסף בר-אל לא סלח לי על שיתוף הפעולה שלי עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ובכל זאת הצליח להתנקם בי. הוא החליט שלא לשלוח לשוודיה את הפרשן שלי אבי רצון. אריה מקל וויתר והודיע לי שאין לו רצון להתערב בעניין שהוא מחשיב אותו לשולי. "…ש- מאיר איינשטיין ורמי ווייץ שלך יסתדרו בלי אבי רצון שלך, תאמין לי שהם יכולים…", גרס את גרסתו. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור בחו"ל כתבתי וחיברתי את "ספרי השידור / פקודות מבצע" ששימשו כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת ההפקה המדוברת. בתום מבצע השידורים של "Euro 1992" בשוודיה, טסתי לברצלונה כדי לנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך ורווי בעיות טכנולוגיות ולוגיסטיות של אולימפיאדת ברצלונה 1992. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז היה יוסף בר-אל.

euro 1992

טקסט מסמך (1) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 42 עמודים של מפעל "Euro 1992" בשוודיה (בהשתתפות 8 נבחרות אירופיות לאומיות) כפי שחיברתי וכתבתי בטרם הטיסה לשוודיה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. את שני העותקים הראשונים שלחתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. "…ברור שללא תצטערו על ההשקעה, על זמן המרקע, ועל הביצוע של חטיבת הספורט בפיקודי…", כתבתי והקדשתי לשניהם את הספר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                    

טקסט מסמך (2) : תוכנית השידורים המאושרת של טורניר אליפות אירופה בכדורגל בשוודיה – 92' EURO (בהשתתפות 8 נבחרות בלבד בעת ההיא) ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. נבחרת דנמרק הצטרפה ברגע האחרון לטורניר Euro 1992 לאחר שיוגוסלביה הודחה ממנו בשל נסיבות פוליטיות. (מתוך פקודת המבצע של שידורי שוודיה 92'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

einstein+weitz 1992

טקסט תמונה : 22 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושש שנים. מאיר איינשטיין ז"ל (משמאל) ורמי ווייץ יבד"ל (מימין) מתיירים את גטבורג ערב השידור הישיר של משחק חצי הגמר השני הולנד – דנמרק 2:2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

geteburg 1992

טקסט תמונה : 26 ביוני 1992. טורניר Euro 1992 בשוודיה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושש שנים. שני השדרים המובילים שלי מאיר איינשטיין (במרכז) ורמי ווייץ (משמאל) מאיישים את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון הכדורגל של גטבורג – שוודיה. התמונה צולמה דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הגמר דנמרק – גרמניה 0:2. מימין זהו אמיר אפרת עיתונאי "ידיעות אחרונות" בעת ההיא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

Euro 1996, באנגליה.

באליפות אירופה למדינות בכדורגל שנערכה באנגליה ב- 1996 לראשונה תחת הכינוי "Euro 96" השתתפו פי שתיים יותר קבוצות, 16 נבחרות לאומיות. רָף זכויות השידורים של ה- EBU טפח ל- 80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו האמיר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר זכויות שידורים. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן יבד"ל אִפְשֶרוּ לי לשדר ישיר את את כל 31 המשחקים בטורניר. לראשונה בתולדות השידור הציבורי הרכבתי ובניתי מערכת מבצעית של בקרת שידורים, תקשורת, הפקה ו- עריכה ו- תיאום במשרדי חברת Reuters בלונדון 96'. הבאתי עמי שני ציוותי שידור, את מאיר איינשטיין ז"ל ואבי רצון ואת זוהייר בהלול וחיים ברעם. סעדיה קאראוואני טכנאי ומפקח ברמה טכנולוגית גבוהה ביותר, שימש מהנדס והקול התקשורת שלי בלונדון 96'. סעדיה קראוואני שימש תעודת ביטוח אישית שלי ושל כל הפקה טלוויזיונית רבתי שלנו, בארץ ובעולם. הוא היה איש מקצוע מזהיר בעל ידע עצום, אדיב, דאגן, ומסור עד כלות לשידור הציבורי. אחד מרבבה. בלתי נשכח. וכרגיל המפיק החרוץ שלי ששי אפרתי אף הוא איש טלוויזיה מוכשר, מיומן, ומוצלח מאוד שימש יד ימיני, גם כן בלונדון. עוזרת ההפקה שלי אף היא בלונדון 96' הייתה דליה מונטיליו ז"ל.

התפנית הדרמטית הגדולה התרחשה ב- "Euro 1996" באנגליה עם הופעתו המזהירה של מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל בשמי רשות השידור ב- 18 באפריל 1993. מוטי קירשנבאום חונן באמת באישיות מזהירה בעלת ידע, היגיון, מחשבה, וניסיון בתעשיית הטלוויזיה. מספר הנבחרות הלאומיות המשתתף במפעל הכדורגל האירופי היוקרתי הזה הכפיל את עצמו ו- צמח מ- 8 ל- 16. גם כמות המשחקים בטורניר הוכפלה מ- 15 ל- 31 וסכום זכויות השידורים, ה- Share שלנו במסגרת חברותינו הפעילה ב- EBU, האמיר מ- 50000 (חמישים אלף) דולר ל- 400000 (ארבע מאות אלף) דולר. מוטי קירשנבאום ז"ל צעד עמי שלוב זרועות. הוא אישר את כל התשלומים (זכויות שידורים + הוצאות הפקה) וגם את תוכנית ביצוע ההפקה הגדולה והמקפת שלי באנגליה. היה מדובר בשידור ישיר בהיקף מלא של כל 31 המשחקים ב- "Euro 1996" מעמדות שידור בשמונה אצטדיונים הפרוסים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. הקמתי את משרד ההפקה, השידורים, והתקשורת שלי במשרדי "Reuters" בלונדון. מוטי קירשנבאום אישר לי להביא ללונדון 1996 את המפיק המצטיין והחרוץ שלי ששי אפרתי ואת עוזרת ההפקה דליה מונטיליו ז"ל. שני ציוותי השידור שלי ברחבי בריטניה הגדולה כללו את השדר מאיר איינשטיין + הפרשן אבי רצון ואת השדר זוהייר בהלול + הפרשן חיים ברעם. שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים בין 8 ביוני יוני ל- 30 ביוני 1996 שהתפרסו על פני שמונה אצטדיונים בשמונה ערים ברחבי אנגליה. איש התקשורת המרכזי במשרדי "רויטרס" בלונדון היה מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קראוואני. שני טכנאי התקשורת עמירם שטדלר ויוסי אשכנזי תמכו בשטח וניהלו את עמדות השידור של שני ציוותי השידור של מאיר אינשטיין וזוהייר בהלול. מלאכת הצילום של "Euro 1996" נעשה במשותף ע"י ה- BBC הציבורי ורשת ITV המסחרית. הערה שלי : המשחק המסקרן אנגליה – הולנד שנערך ב- 18 ביוני 1996 שודר על ידינו בשידור ישיר בערוץ 33 מפני שערוץ 1 היה עסוק ביום ההוא בשידור ישיר של טקס השבעת הממשלה בראשות ראש הממשלה החדש בנימין נתניהו. הפקת Euro 1996 הייתה חלקה לגמרי גם בשל הסיוע המקצועי הנדיב של הבריטי פול בינסטד (Paul Binsted) האחראי הראשי על המערך הטכנולוגי של מרכז "רויטרס" בלונדון. חזרתי מ- "Euro 1996" בלונדון לערוץ 1 בירושלים, שהיתי כאן שבוע, וטסתי שוב לארה"ב להפיק, לשדר ישיר, ולנהל את מבצע השידורים המורכב והמסובך והמְרוּחַק אך הַפּוֹרֶה של אולימפיאדת אטלנטה 96'. בטרם היציאה לביצוע משימות השידור הבינלאומיות המרוחקות והממושכות בחו"ל ובתום שלבי התכנון המפורטים, כתבתי וחיברתי את שני "ספרי שידור / פקודות מבצע" של "Euro 1996" ושל "המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996". ספרי השידור הטלוויזיוניים הללו שימשו פקודות מבצע מפורטות ביותר תכניתיות, טכנולוגיות, ולוגיסטיות, כמעין תנ"ך (אין דרך אחרת) על פיהן יישק דבר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת ההפקה המדוברת. אנשי חטיבת ההנדסה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שפעלו ועבדו לצדי במומחיות במשך שנים ארוכות ורבות, בראשם שורה של טכנאים Audio ו- Video ברמתם של (אני שולף מהזיכרון) : בראש וראשונה סעדיה קאראוואני. וגם, יוסי ששון, מיכה לויירר, שמואל כהן, אלי קרייתי, אריה קולקר, אלכס לבריק, מנחם וולף, אריק ברכה, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, מאיר חיימי, דני בכר, אורי רשף, אמירן בכורי, שמואל אטינגר, אמנון אלטשולר, יוסי אשכנזי, גדעון בצלאל, דובל'ה גולדשטיין, אלכס פלדמן, שלום נתנאל, עמירם גולדשמידט, אלי גל, וויקו טייב, שמעיה חסון, אילן פַאעֵל, משה כהן, איתן להב, רוני מתתיהו, אבנר מריומה, יוסי מנקו, חגי פיזם, רוני קלדרון, יצחק קמחי, אלכסנדר הרש, עזרא שקורי, אורי קיסר, רני פז, מוטי לוי, שמואל פוקס, יעקב פינגר, יוסף "בניו" בן יצחק, צביקה בירנבלום, אליעזר הנדלמן, צביקה הירש, עמי זינגר, (ועוד לא מעט אחרים) – היוו את תעודות הביטוח (!) של ההפקות הטלוויזיוניות המורכבות המסובכות והמרוחקות האלה על פני הגלובוס. אתה תמיד צריך לצדך טכנאים מומחים, ששים אלי קרב, ודבקים במשימה שיבטיחו שקוֹלָם, ה- Commentary של השדרים שלנו שנע ורָץ על קווי השידור ה- 4W, יורם ארבל, נסים קיוויתי, רמי ווייץ, מאיר איינשטיין, דני לבנשטיין, אורי לוי, זוהייר בהלול, משה גרטל, ואחרים, אומנם יגיעו מארצות רחוקות לאולפנים בירושלים ומשם לבתיהם של מיליוני צופי הטלוויזיה בכל המדינה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חָבָה לטכנאי ההנדסה האלה חוֹב עולם, כמו גם לשני המפיקים המצוינים שעבדו עמי ו- לצדי במשך שנים ארוכות ורבות, אמנון ברקאי וששי אפרתי.

טקסט תמונה : עשור ה- 90 במאה הקודמת. זהו מפקח התקשורת והקול סעדיה קאראוואני מגדולי טכנאי הקול ומפקחי התקשורת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. איש נבון ו- חושב, חוקר והוגה דעות בתחומו, אדם שיודע לנתח, החליט, להסיק מסקנות, ולבצע. איש מקצוע ברמה בינלאומית הגבוהה ביותר. כשהוא היה לידי, ידעתי תמיד שננצח בכל קרבות ומלחמות הטלוויזיה שנכונו לי בארץ ובעולם. רחשתי לו הערכה גדולה והאמנתי לו ובו. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

m 18

טקסט תמונה : יום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977. היכל הכדורסל "פאיוניר" (Pioneer) בבלגראד בירת יוגוסלוויה הגדולה. השנייה האחרונה של ההתמודדות ב- משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו מכבי ת"א מנצחת את אלופת אטיליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 77:78. צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית, (מימין) איש הקול ו- המקליט סעדיה קארוואני עם נגרה תלויה על כתפו והצלם דני ברנע הנושא על כתפו מצלמת פילם BL, מנציחים את השמחה העצומה של יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רלף קליין. צלם העיתונות הנודע שמואל רחמני מתעד את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ש- מתעד את סיפורה של מכבי ת"א. (התמונה באדיבות שמואל רחמני).

טקסט תמונה : 17 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 30 שנים. דקות ספורות בטרם טקס הפתיחה האולימפי והשידור הישיר הראשון שלנו מסיאול 88' לאולפנים בירושלים. זוהי עמדת הניהול, הפיקוד, והתקשורת שלי במשרד ההפקה שלנו ב- IBC בסיאול 88'. אנוכי (משמאל) מרים כוס יין לחיים (בכוסות של חברת קוקה – קולה) עם שני מפקחי הקול והתקשורת המצוינים שלי, סעדיה קאראוואני (במרכז) ויוסי ששון (מימין) כאות וסמל להצלחת ההפקה הטלוויזיונית הרחוקה, הממושכת, והמורכבת והמסובכת שכללה בתוכה 132 שעות שידורים אולימפיים ישירים בתקופת זמן של 17 ימים בין 17.9.1988 ל- 2.10.1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : Euro 1996. יוני 1996. לונדון. זוהי מפקדת הניהול, ההפקה, והתקשורת שלי ב- IBC במשרדי חברת Reuters בלונדון בעת הפקת מבצע הטלוויזיה שלנו שעסק בסך של 31 שידורים ישירים של כל משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 96). אנוכי משמאל עם מהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (מימין). איש הנדסה ברמה בינלאומית גבוהה ביותר. אי אפשר היה להפסיד עמו בקרב. גם אם התגלו תקלות ו- שגיאות טכניות במערכי הקול והתקשורת של השידורים הישירים שלי, הוא ידע לפתור אותן במינימום זמן. היה מדובר באדם בלתי נשכח עבורי. הערה שלי : שני ציוותי השידור המובילים שלי ב- Euro 96 כללו את השדר מאיר איינשטיין ז"ל ולצדו הפרשן אבי רצון, והשדר זוהייר בהלול (היום חבר כנסת מטעם מפלגת "המחנה הציוני") והפרשן חיים ברעם. מנכ"ל רשות השידור ב- Euro 96 היה מוטי קירשנבאום ז"ל. מנהל ערוץ 1 היה יאיר שטרן. מנהל חטיבת החדשות היה דוד "דודו" גלבוע. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 3

טקסט תמונה : אוגוסט 1999. סביליה – ספרד. אנוכי (מימין) יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת שלי מר סעדיה קאראוואני (משמאל) בעמדת השידור באצטדיון ה- א"ק בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 7 בא"ק בעיר סביליה – ספרד. סעדיה קאראוואני נחשב לאחד המפקחים הטכניים הטובים ביותר בתחומו, בתחום הנדסת קול ותקשורת בינלאומית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל הזמנים. במשך שנים ארוכות ורבות יצאתי עמו לאין סוף קרבות ומלחמות שידור טלוויזיונית ממושכות בארץ וגם בכל חמש יבשות תבל. ידעתי שעמו ננצח בכל קרב תקשורתי ובכל מלחמה טלוויזיונית. איש מקצוע ואדם משכמו ומעלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

euro 1996

טקסט מסמך (3) : שער הכריכה של ספר השידור / פקודת מבצע בת 53 עמודים של מפעל "Euro 1996" באנגליה (לראשונה בהשתתפות 16 נבחרות) כפי שחיברתי וכתבתי בתום שלבי התכנון בטרם הטיסה לאנגליה, והצבת התשתיות ההולמות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (4) : תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים הכולל לו"ז, היערכות טכנולוגית, והיערכות לוגיסטית באנגליה ובירושלים. (מתוך פקודת המבצע שחיברתי וכתבתי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (5) : דף התדריך הכללי בפקודת המבצע הפונה לכל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית– ערוץ 1 הנוטלים חלק בהפקה הבינלאומית הזאת. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (6) : רקע כללי ולו"ז של הפקת 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (7) : ארגון מפעל 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (8) : שיטת המשחקים של 96' EUEO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (9) : תאריכים ולו"ז של מבצע שידורי הטלוויזיה של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (10) : מפת אנגליה ושמונת הערים המארחות את 31 משחקי הטורניר של 96' EURO. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (11) : 1996 – EURO. ריכוז הנתונים בטבלה מסכמת של פקודת המבצע של הפקה ושידור אליפות אירופה בכדורגל באנגליה – 96' EURO (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן יבד"ל אישרו את תוכנית השידורים המכסימליסטית שהצעתי להם, שידורים ישירים בהיקפים מלאים של כל 31 משחקי טורניר Euro 1996. בין שני האישים הנ"ל מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן, מוטי קירשנבאום היה הדומיננטי, ההוגה, היוזם, והמחליט. יאיר שטרן היה בבחינת עוזר שלו וחייל צייתן. (מתוך פקודת המבצע).

טקסט מסמך (12) : 1996 EURO. הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של מבנה קווי שידור ה- 4W כפי שתכננתי עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני המסביר את הקשר בין עמדות השידור שלנו הפרושות ברחבי האצטדיונים באנגליה לבין משרד ההפקה והתקשורת שלנו בקומפלקס התקשורת ו- הטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך (13) : הסבר המִפְרָט הטכנולוגי של חיבור קווי שידור ה- 4W שלנו מהאצטדיונים השונים והעברתם למרכז התקשורת של הדואר הבריטי בלונדון (British Telecom) בדרכם לאולפנים שלנו בירושלים. הסיגנלים הועברו לירושלים באמצעות לוויין התקשורת האירופי ה- ECS. (מתוך פקודת המבצע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (Euro 1996). הימים ההם – הזמן ההוא לפני עשרים ושתיים שנים. אנוכי בודק את צירי התנועה של הרכבת התחתית בלונדון ומכין את עבודת השידור שלי עם המפיק החרוץ – יד ימיני ששי אפרתי (משמאל) ברכבת התחתית בלונדון. מימין, זהו מפקח ה- Video והתקשורת המצוין שלי עמירם שטדלר. מרבית אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם היו אנשי מקצוע ברמה גבוהה מאוד, ומסורים ונאמנים מאוד למשימותיהם הרבות בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שילמנו כאמור 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר, מחיר יקר אך הוֹגֵן תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של 1996 EURO בישראל. פועל יוצא הנקבע על פי הפורמולה של ה- Share הכספי של ה- EBU. בעבור הוצאות תּפעול ההפקה, העריכה, הניהול, והשהייה במשך 35 יום במרכז התקשורת והטלוויזיה של "רויטרס" בלונדון, שילמנו כ- 35000 (שלושים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים. עלויות השידורים ה- Multilateral על לוויין התקשורת האירופי ה- ECS היו מינימאליות כמעט אפסיות בשל המספר הרב של המשתתפים. כל 55 רשתות הטלוויזיה הציבוריות – ממלכתיות המאוגדות ב- EBU היו חתומות על חוזה השידורים הכפול עם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) שכלל בתוכו את משחקי 1996 EURO שנערכו באנגליה ואת האליפות הבאה של 2000 EURO שעמדה להיערך לראשונה בשתי מדינות במקביל, הולנד ובלגיה. ערוץ 5 של מיילן טנזר היה מחוץ לתמונת שידורי 96' EURO ולא סיכן אותנו. טכנולוגיית הטלוויזיה החדשנית היא הכלי המאפשר את העיתונאות המיידית. בעזרתם האדיבה והיעילה של שני האישים הבריטיים הג'נטלמנים האלה הניצבים בראש חברת "Reuters" בלונדון, פול בינסטד (Paul Binsted) ומנהל ההנדסה הראשי שלו מר טרי בארטון (Terry Barton), הקמתי את משרד הפקה, תקשורת, והשידורים קטן אך פונקציונאלי, יעיל, ומדויק שלי בתוך מרכז תקשורת הטלוויזיה הענקי של חברת "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) שאִפשֵר שידורים ישירים נטולי שגיאות לחלוטין. מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני יחד עם עוזרו עודד להב – שפיץ ז"ל הקימו את מערך קווי השידור המתוחכם וקווי הבקרה של ההפקה. בכך הפך המשרד בלונדון למרכז שליטה ומיתוּג. מבנה קווי השידור שלנו אִפשר לי להיות בַּקָּר ראשי של השידורים ולשלוט בעת ובעונה אחת ממרכז הטלוויזיה של "רוֹיְטֶרְס" (Reuters) בלונדון על השַדָּרִים שלי באנגליה ועל האולפן המנווט בירושלים. זהו יתרון טכנולוגי תלת ממדי ורב עוצמה המצמצם מראש את התקלות האפשריות למינימום, ומאפשר פתרון מיידי כשהן קוֹרוֹת. בעת התרחשותן. צֶוֶות השידורים הראשון באנגליה הורכב מהשַדָּר מאיר איינשטיין ז"ל, הפרשן אבי רצון, וטכנאי התקשורת מפקח ה- Video עמי שְטָדְלֶר. צוות השידורים השני כלל את השַּדָּר זוהייר בהלול, הפרשן חיים ברעם, וטכנאי התקשורת ממחלקת הקול יוסי אשכנזי. התברכתי בצוות טכנאים חרוץ ונאמן. מסור לתפקידו. מר ששון "ששי" אפרתי שימש כמפיק בלונדון והיה עוזרי הקרוב ויד ימיני במבצע השידורים הממושך הזה. מדובר באיש טלוויזיה חיוני, ידען, וחרוץ מהמדרגה הגבוהה ביותר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל אישר לי בפעם הראשונה להביא לקבוצת השידור שלי באנגליה עוזרת ההפקה. היה מדובר בעוזרת ההפקה הוותיקה דליה מונטיליו – מזון ז"ל.

תזכורת : 1996 – 1995. זה היה נורא. ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל נרצח ב- 4 בנובמבר 1995 בכיכר העיר ע"י בן עוולה אולם החיים היו חזקים מהמתים. אני המשכתי בתכנון הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות שלי : טורניר "Euro 1996" בכדורגל באנגליה, ואולימפיאדת אטלנטה 1996. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ניצבו מאחוריי.

שידורי הספורט בהנהגתי חזרו מייד לרוּטינה בסוֹפָה של 1995. ב- 15 בנובמבר 1995 אחד עשר יום לאחר רצח ראש הממשלה, כבר העבירו מאיר איינשטיין ואבי רצון בשידור ישיר מהעיר קוֹן בצרפת את משחק הכדורגל צרפת – ישראל בקדם אליפות אירופה. צרפת ניצחה 0:2. שבוע אח"כ החלו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל. בקיץ 1996 לא זכר כבר איש את תבוסת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 2 המסחרי וכישלון הסיקור של רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. ההצלחות של שני מבצעי השידור הגדולים של מחלקת הספורט בקיץ 1996, משחקי אליפות אירופה בכדורגל  "1996 EURO" באנגליה ו- המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 בארה"ב, שתי מסות שידור ספורטיביות שהכילו יותר מ- 300 שעות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 השכיחו כה מהֵר את מפלות העבר. השיחה המעניינת והמתמשכת עם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל ורעייתו יונה ז"ל במסעדה הלונדונית האוקספורדית התארכה. לפתע שינה מוטי קירשנבאום כיוון. מוטי קירשנבאום העריך מאוד וכיבד את חיים יבין יבד"ל. הוא שַח לי לא פעם אחת במין גאווה שכזאת את הטקסט הזה : "ההלוויה של חַיִים יָבִין תצא מבניין הטלוויזיה ברוממה". פעם סיפר לי שבימיה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 ניסו רבים את כוחם כמגישי חדשות מול מצלמת הטלוויזיה המָאגִית באולפן. כולם ביקשו להיות כוכבי הגשה. "…כשהתיישב חַיִים יָבִין לראשונה על כֵּס המגיש ב- Screen Test ב- 1968 והעמיד את כישרונו למבחן מול מצלמת הטלוויזיה באולפן ידענו כולנו מייד שנולד מגיש חדשות טבעי…", סיפר מוטי קירשנבאום בעיניים בורקות ואהדה גלויה לקריין הוותיק. חיים יבין היה בשנים ההן קריין חדשות נודע ברדיו "קול ישראל" ושימש כעוזרו הקרוב של המומחה לתקשורת פרופסור אליהוא כ"ץ מי שנבחר ביולי 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ע"י השר ישראל גליל להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה, להפיח בה חיים, ולהעמיד אותה על רגליה. הצלחתו של חיים יבין ב- Screen test ההוא לפני 50 (יובל) שנים סללה בפניו קריירה טלוויזיונית מזהירה. מוטי קירשנבאום אהב והעריך את חיים יבין. שניהם היו חברי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 ושירתו תחת פיקודם של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד. חיים יבין, מוטי קירשנבאום ז"ל, דן שילון, טוביה סער, יורם רונן, חגי פינסקר, נקדימון רוגל, שרי רז, דן בירון, שרי רז ורבים אחרים הקימו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכלום. לפני כן לא היה כאן שום דבר. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום חזר על הטקסט במסעדה באוקספורד סטריט בסופו של חודש יוני 1996, ואמר לי שוּב : "…כשהקריירה של חַיִים יָבִין תגיע לקיצה, הוא צריך להיטמן בארון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומסע הקבורה צריך לצאת מרוממה…". מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום רצה להעניק פרס למגיש החדשות הוותיק שלו, על חריצותו ותרומתו רבת המשמעות במשך שנים רבות לשידורי החדשות של השידור הציבורי, ובּיקֵש ממני לארח את חיים יבין במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הבטחתי לוֹ להשתַּדֵל.

1996 הייתה שנה עמוסת שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. ביום ראשון – 30 ביוני סיימנו את מבצע שידור אליפות אירופה בכדורגל – אנגליה 1996 בשידור ישיר מאִצטדיון "וומבלי" (Wembley) בלונדון את משחק הגמר של בין נבחרות גרמניה וצ'כיה. צ'כיה הובילה 0:1 משער שכבש פטריק ברגר בבעיטת עונשין מ- 11 מטר בדקה ה- 59. אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף הִשווה ל- 1:1 בדקה ה- 73. הגרמנים בהדרכתו של מאמנם בֶּרְטִי פוֹגְטְס הציגו משחק בעל סגנון גופני מובהק ודבקות במשימה אך חסר כל השראה וברק. זה הספיק להם לנצח בשער זָהָב מקרי של אוֹלִיבֶר בִּירְהוֹף בדקה ה- 95 בתוך תקופת ההארכה (השוער הצ'כי פֶּטֶר קוֹבָה השמיט כדור טיפשי לתוך שערו) ולנצח 1:2 כדי לזכות בכתר. מאיר איינשטיין ואבי רצון נשאו כרגיל בעוֹל העיקרי של השידורים של Euro 1996, אך גם זוֹהֵייר בַּהָלוּל (היום ח"כ במפלגת "המחנה הציוני") והפרשן שלו חַיִים בַּרְעַם עשו עבודה טובה, רצינית, ואחראית.

טקסט תמונה : קיץ 1996. אליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (EURO 96ׂ). הימים ההם – הזמן ההוא לפני שני עשורים של שנים. השדר מאיר איינשטיין ז"ל והפרשן אבי רצון יבד"ל בעמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באִצטדיון "אולד טראפורד" (OLD TRAFFORD) של מנצ'סטר יונייטד ביוני 1996 בעֵת השידורים הישירים מ- 1996 EURO.  צוות השידור "איינשטיין את רצון" היה בבת עיני. הסיבה פשוטה, מפני ששניהם היו לא רק שדרים אלא גם עיתונאים. לצוות השידור הזה הייתה השפעה עצומה על שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 90 של המאה הקודמת. אבי רצון הציב רף גבוה בפרשנות ספורט בשידורי כדורגל בטלוויזיה. הוא ללא ספק גדול פרשני הכדורגל בטלוויזיה בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 18 ביוני 1996. לונדון. אנוכי בעמדת הניהול, הפיקוד והשליטה, העריכה והמיתוג שלי במשרד התקשורת שלנו במשרדי הטלוויזיה במרכז "רויטרס" (Reuters) בלונדון, בעת השידור הישיר של המשחק אנגליה – הולנד במסגרת "Euro 1996", הלוא אליפות היא אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996. (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את הצלחת שידורי 1996 EURO אני חייב לזקוף קודם כל לשירותי התקשורת והטכנולוגיה היוצאים מן הכלל שהעניקה לנו חברת RTV London ("רויטרס טלוויז'ן") במשרדיהם בלונדון בהנהלתם של שני הבריטים פול בינסטד (Paul Binsted) וטרי ברטון (Terry Barton). שני ג'נטלמנים אנגליים, מקצועניים, רציניים, אדיבים, ומאוד מדויקים ופדנטיים בעבודתם. הם היו מסורים וקשובים לי. הזמנתי את שניהם לארוחת הסיום המסורתית שערכתי למשלחת השידור שלנו במסעדה לבנונית בלונדון בתום עוד מבצע שידורים ארוך, והענקתי להם בשם רשות השידור תשורות מאִתנו. מוטי קירשנבאום ז"ל שבא לבקר אותי ואת ציוותי השידור שלי בלונדון הצטרף לסעודת הערב המזרחית ההיא בבירה האנגלית. כשחזרתי לארץ מצאתי על שולחני פקס נחמד מפול בינסטד [5].

                                                                FACSIMILE  TO : YOASH  ALROEY  

IBA FAX :  00 972 – 2 – 301446. FROM : PAUL BINSTED / TERRY BARTON   DATE : 1 JULY 1996   

Dear Yoash, On behalf of Terry Barton and my self we would like to thank you for your hospitality on Friday 28 June and the very lovely books you gave us on Israel. It was a great pleasure meeting with you and your General – Director and his wife, and trust they were not too cold at Wimbledonon Saturday. I hope everything goes well in Atlanta. Do not hesitate to contact us if we can be of assistance to you in the future. Best regards once again from terry and my self. PAUL BINSTED.

העברתי את הפקס הנחמד לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל.

טורניר "Euro 2000" נערך לראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות הולנד ובלגיה. רָף זכויות השידורים של ה- EBU היתמר כבר לגובה של 140.000000 (מאה וארבעים מיליון) דולר. עמו צמח הגרף שלנו ל- 666000 (שש מאות שישים ושש אלף) דולר. הערה שלי : סכום התשלום שלנו ע"ס 666000 דולר נחתם ע"י מוטי קירשנבאום ועל ידי במו"מ שניהלנו עם ה- EBU ב- 1994 בו גם הסכמנו לשלם 400000 דולר זכויות שידורים ל- "Euro 1996". ניהלתי את מבצע 31 השידורים הישירים מעמדת הפיקוד הראשית שלי באמשטרדאם. מנכ"ל רשות השידור היה אורי פורת ז"ל. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה יאיר אלוני (יאיר שטרן סיים את תפקידו כמנהל ערוץ 1 באפריל 2000). מנהל החדשות היה רפיק חלבי. ב- "Euro 2004" נסק סכום התמלוגים ששילם ה- EBU ל- UEFA לרוּם של 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר. התשלום נעשה במטבע היורו האירופית. UEFA גרפה לכיסה 800.000000 (שמונה מאות מיליון) euro (הכוונה למטבע ה- יורו). ה- Share של ערוץ 1 נסב על 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר. אנוכי כבר לא הייתי שם.

כניסתם של ערוצי הטלוויזיה המסחריים האירופיים לצדו של השידור הציבורי שינתה את התמונה הפיננסית מקצה לקצה בכל הנוגע לשידורי ספורט. אנשי עסקים וכלכלה שכיהנו בשורות הטלוויזיה הבינלאומית זיהו מייד את הנתונים החדשים של פופולריות המשחק ואת הערצת ההמונים ותבעו לעצמם ליטראות עצומות עשויות מדולרים ו- יורו. השידור המסחרי שדד את אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים מהשידור הציבורי ועמם גם נגס נגיסות רבות משמעות ב- Rating הטלוויזיוני הציבורי. זכורה ההתנגשות ההיא ב- 17 במאי 1994 בו שני נציגי ערוץ 2 המסחרי, הצעיר, והאמביציוזי אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן הציעו להתאחדות הכדורגל סך זכויות שידורים של 16.650000 (שישה עשר מיליון ו- שש מאות וחמישים אלף) דולר תמורת רכישת החוזה החדש בן שלוש שנים, 1997 – 1994 (5.550000 דולר בכל עונה מהשלוש), בעוד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ז"ל סירב בהתנשאות לשלם להתאחדות הכדורגל אפילו סכום של 15.000000 דולר לשלוש השנים ההן (5.000000 דולר בכל עונה מהשלוש) למרות הבטחתו של יו"ר מועצת ההימורים והטוטו אריה זייף לממן באמצעות שקופיות חסות לפחות 1/3 מהעלות, ונִיגָף. ו/או בשפתו של אלכס גלעדי "מנכ"ל "קשת" דאז אחד האנשים המוכשרים ביותר בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם שאמר, "…יואשיש (הוא תמיד קרא לי "יואשיש"), דייוויד פדרמן ואני עשינו בי"ס למנכ"ל שלך מוטי קירשנבאום…". באמצעות שידורי הכדורגל הישראלי סיקור משחקי הליגה לאומית (ליגת העל היום) ומשחקי גביע המדינה, הסב ערוץ 2 המסחרי את תשומת הלב אליו. נוצרה חיש מהר מציאות טלוויזיונית חדשה במדינת ישראל. עם הנתונים החדשים האלה של מדרוג הצפייה, רצו הערוצים המסחריים אל החברות הגדולות מנפקות הפרסומות המסחריות ודרשו מהן תמורות כספיות מפליגות, בעוד השידור הציבורי נהנה הנאה הנאה פיננסית מוגבלת ביותר מהקרנת שקופיות חסות דלות ושדופות בממון. השידור המסחרי המוכשר, האמביציוזי, והדורסני רמס ו- הרג אט – אט את השידור הציבורי כפי שייצג אותו בשעתו ערוץ 1 ז"ל.

EURO 2000, בהולנד ובלגיה.

בקיץ 2000 הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC  באמשטרדם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 31 (שלושים ואחד) המשחקים של 2000 EURO. אך כמו יוסף בר-אל הוא לא הסכים למַסֵד אולפן שידור במקום ההתרחשות וגם לא אָבָה לשלוח צוות שידור ENG להולנד ובלגיה לצורכי צילום חדשות. זאת הייתה הפקה הדומה בהיקפה לזאת של 1996 EURO מימי מוטי קירשנבאום ז"ל. נפגשתי שוב עם אִילָן בֶּן דוֹב מנכ"ל "סאני תקשורת" וקוֹבִּי בֶּן גוּר יו"ר דירקטוריון המוכשר דאז של "פלא פון" שהסכימו להעניק 750000 (שבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר כנותני חסות בלעדיים ל- 31 משחקי האליפות. סכום נאה שכיסה לאלתר את מחיר זכויות השידורים בן 660 אֶלֶף דולר ששילמה רשות השידור ל- EBU. אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר היו שני אנשי עסקים שנתנו לנו בסתיו 1999 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר תמורת שידור חסויות בלעדיות שלהם במבצע הגדול של שני השידורים הישירים של משחקי החוץ בכדורגל במסגרת קדם 2000-EURO של נבחרת ישראל נגד קפריסין וספרד. באפריל 2000 העניקו אילן בן דוב וקובי בן גור 200 אֶלֶף דולר למחלקת הספורט למימון השידורים הישירים היוקרתיים של משחקי מכבי ת"א בכדורסל במסגרת שלב ה – Final Four בסלוניקי 2000.

ביום שני – 15 במאי 2000 לאחר שכל הפרטים לקראת שידורי 2000 EURO סוכמו לשביעות רצונם של שני הצדדים, הזמנתי בשם רשות השידור כשושבין ההסכם את שני הג'נטלמנים ועוזריהם למסעדת "דִיקְסִי" בתל אביב להשקת כוסות יין ונעיצת שיניים בסטייק נחמד ועסיסי בליווי חתימה על חוזה החסויות. מצד רשות השידור נוכחו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת, מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן שהיה שותף למו"מ הכספי עם אילן בן דוֹב וקובי בן גוּר, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. אורי פורת ואני מצד רשות השידור וקובי בן גור מעבר למתרס המממן, נשאנו נאומי ניצחון הנוגעים לשיתוף הפעולה ההיסטורי והפורה בין שידורי הספורט המוצלחים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לבין חשיפת "סאני תקשורת" ו- "פלא פון" לתודעת הציבור. לרוע המזל עזב קובי בן גור את המסעדה בתום דבריו לפגישה אחרת . הוא הספיק ללגום לגימת יין אחת , ברך "לחיים", ונטש. חיש מהר הוברר כי פרישתו בטרם עת הייתה קריטית. זה היה בשמונה בערב. לפתע נכונה לי אכזבה גדולה. לאחר כל הסיכומים וההבנות שהושגו לפני החתימה, ביקשו אילן בן דוֹב מחברת "סאני" וגִיל בּוּל מ- "פלא פון" לשנות את תנאי ההסכם בשם השבועה העסקית, "כי בעסקים הכול מותר". הם רצו להתנהג לא רק כבעלי המאה אלא גם כבלי הדעה . הם ראו ברשות השידור הציבורית כמעין חברה לצורך השקעת מניות. רתחתי מזעם . ההתכנסות במסעדת "דִיקְסִי" הייתה לצורך חתימה ולא לצורך וויכוחים. הבאתי את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לחתום על ההסכם ולא כדי לנהֵל שָם מו"מ מחודש. התנצלתי בפני המנכ"ל שלי על מה שקורה ועל האטמוספרה שהשתנתה באחת. שפכתי את כוס היין שלי לאות מחאה על מפת השולחן הלבנה והודעתי לג'נטלמנים הנחמדים, "אני עם שקרנים לא מנהל מו"מ. 2000 EURO הוא טורניר כדורגל אטרקטיבי דיו כדי למשוך אליו נותני חסות אחרים". באחת עשרה בלילה עזבתי בחרוֹן – אַף את המסעדה והלכתי הביתה. אני מתעב שקרנים גם אם הם נקראים אנשי עסקים.

טלפנתי מייד לטלפון הסלולארי של קובי בן גור ודיווחתי לו על השתלשלות העניינים. לבסוף הכול הסתדר. החלק הכספי של קובי בן גור ואילן בן דוב כנותני חסות עיקריים קטֵן אומנם אבל רשות השידור הכניסה לעסקה חברות אחרות שעמדו בתור כדי לחשוף את המותגים שלהן בשקופיות החסות , תמורתן שלשלה רשות השידור לקופתה 1.500000 ( מיליון וחצי) דולר.

כתבתי יותר מ- 500 פקודות מבצע בקריירה שלי ברשות השידור אך מעולם לא הייתי כה מרוגז וכועס כמו בעת כתיבת ספר השידורים הנוכחי זה של 2000 EURO הופתעתי לרעה מאנשי העסקים שעמדו להעניק לנו את חסותם אך חזרו בהם בחלק מהסיכומים הכספיים. קובי בן- גור יו"ר דירקטוריון פלא-פון ניצב לימיני. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים הפקת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000 (המכונה בקיצור שמה 2000 EURO) הייתה משחק ילדים לעומת הפקת אולימפיאדת סידני 2000.

yoash 1

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורי שחיברתי וכתבתי לקראת הפקה וביצוע של 31 השידורים הישירים ב- אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (2000 EURO). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קבוצת השידורים המבצעית המשותפת של הטלוויזיה הולנדית הממלכתית NOS ושל שתי הרשתות הציבוריות הבלגיות RTBF ו- VRT (כונתה : 2000 FORTO) בראשותו של ההולנדי אֶד וָאן ווּסְטֶרְלוּ (בעבר מנכ"ל NOS), עשתה עבודת הפקה וצילום בלתי רגילה. היא בעצם העתיקה את חזונו של הצרפתי פְרָאנְסִיס טֶלְיֶיה האיש שהיה האחראי הראשי של איכויות ההפקה והצילום המצוינות והבלתי רגילות במונדיאל צרפת 1998. בכל אִצטדיון הוצבו 18 מצלמות (כולן Isolated) ביניהן שלוש מצלמות Super Slow Motion. החידוש היה בהצבת מצלמה מס' 17 מצוידת בעדשה חזקה ( X 55 ) ברוֹם היציע הנגדי. המצלמה הזאת הביאה הילוכים חוזרים מזווית צילום הפוכה למצלמה המובילה. עוֹל השידור הוּטַל על שני השדרים הבכירים בישראל. מאיר איינשטיין מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורמי ווייץ שנשכר מערוץ 5 בכבלים. זאביק זלצר שימש  כפרשן לצִדוֹ של מאיר איינשטיין, וחיים ברעם חבר לרמי ווייץ. אבי רצון היה המועמד הטבעי שלי לשמש פרשן ראשי במשחקים בהולנד ובלגיה. משדרש שכר שנחשב למופרך בעיני הנהלת רשות השידור נדחה ע"י המנכ"ל דאז אורי פורת ז"ל. זאביק זלצר מילא את מקומו בהצלחה רבה. אורי פורת שינה את מנהגו והתיר לי להביא לצֶוֶות ההפקה באמשטרדם את מזכירת ההפקה הקבועה שלי רותי  ליפקין. הוא נהג ברוחב לב גם כלפי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור חבר הוועד המנהל אלון אלרואי, כשהתיר לי לארח את שניהם באמשטרדם בשלבי חצי הגמר והגמר של הטורניר הזה. הייתה לשני האנשים הצעירים האלה נציגיו המובהקים של הליכוד בוועד המנהל שהחזיקו בתפקידים ציבוריים בעלי חשיבות גדולה ברשות השידור , הזדמנות פז לעמוד מקרוב כיצד ניתן להגשים את חזון השידורים שלי באמצעות טכנולוגיית טלוויזיה חדשנית במשך כחודש ימים אפילו ללא שגיאה אחת. מבצע שידורי 2000 EURO דִלְדֵל את קופת רשות השידור ביותר ממיליון דולר, אך זכה להצלחה גדולה ורייטינג נפלא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הבסנו ללא תנאי את זכייניות ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר כל אחד לחוד ואת כולם ביחד. זה פשוט לא היה כוחות. לא הייתה שום בעיה לנצח את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים משום שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן העמידו לרשותי את כמות הממון הדרושה להפקה הזאת וגם את מרב האמצעים הטכנולוגיים. 

yoash 2

טקסט תמונה : דיאגרמה של שיבוץ משחקי הטורניר בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אישר לשדר ישיר בהיקפים מלאים את כל 31 המשחקים באליפות. תמו ימיה שידורים של "המחציות השניות" והתקצירים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב וחברו בוועד הזה מר אלון אלרואי תמכו תמיכה מלאה בלוח השידורים הציבורי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט תמונה : שרטוט מערך הצבת המצלמות הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO. זאת הייתה רמה גבוהה של הפקה, צילום, ושידור. (מתוך פקודת המבצע / ספר השידורים שחברתי וכתבתי לקראת האירוע). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 4

טקסט תמונה : זהו שרטוט של מערך הצבת המיקרופונים הסטנדרטי ב- 31 משחקי 2000 EURO לרבות מיקרופונים המוצבים על מצלמות . (מתוך פקודת במבצע / ספר השידור שחברתי וכתבתי לקראת האירוע). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה : שרטוט מערך קווי שידור ה- ISDN  שלנו בין ה- IBC שלנו באמשטרדם לבין ה- Master control  בירושלים.(מתוך פקודת המבצע / ספר השידור שכתבתי וחיברתי לקראת האירוע). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשבת – 1 ביולי 2000 הזמנתי את משלחת השידור באמשטרדם לארוחה חגיגית משותפת במסעדה איטלקית נחמדה כדי לחגוג את ניצחון שידורי אליפות אירופה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. קראתי גם לשני חברי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי להשתתף עמנו בארוחת הסיום. ביום ראשון – 2 ביולי שידרו מאיר איינשטיין וזאביק זלצר את המשחק האחרון בטורניר . נבחרת הטריקולור הצרפתית אלופת העולם מ- 1998 גברה במשחק הגמר על ה- "סקואדרה אזורה" של איטליה משער זהב של דויד טרזגה ואספה גם את התואר האירופי לאמתחתה. עם שובי לארץ בתום השלמת תהליך ההפקה וּפירוק המשרד באמשטרדם – הולנד, מצאתי מכתב צל"ש מגיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכותרתו, "מיליון צופים לא טועים". הנה הוא כלשונו [12].

yoash 6

טקסט מסמך : יוני 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור מר גיל סמסונוב בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של טורניר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה במדינות הולנד ובלגיה בקיץ 2000). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידורים הישירים של 31 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל בהולנד ובלגיה, המכונה 2000 EURO היו הצלחה בלתי רגילה, והוכיחו שוב את חשיבות מהות החומרים המשודרים בערוץ הטלוויזיה הציבורי. הספורט נתפש ע"י רבים ממעצבי מדיניות השידור בטלוויזיה כמושג סטריאוטיפי בן מקשה אחת. יש לו דימוי כוללני הנוגע לתחום השידור קל, הבידורי. אין שגיאה גדולה מזו. אליפות אירופה בכדורגל הנחשבת לאירוע הכדורגל השני בחשיבותו בעולם נכללת בקטגוריית השידורים של הספורט שמתחלק למאות סוגים. הספורט לכן איננו מושג סטריאוטיפי כלל ועיקר. המאמץ הכספי והתכני שהשקיעו רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של 31 משחקי 2000 EURO (בקיץ 2000) בהולנד ובלגיה הוכיחו את עצמם ללא צל של ספק, ושָבוּ וקבעו כי יש חשיבות רבה בהחזקת זכויות השידורים הרלוואנטיות ממין אלה ודרך הטיפול בהן. המגישים והשדרים חשובים אך חומרי השידור ודרך טיפולם בידי וניצולם ע"י המערכת הטלוויזיונית חשובים מהם. שנת 2000 תיזכר כשנת ההישגים הגדולה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לעולם אי אפשר יהיה לשכוח את מבצע שידורי ה- Final Four של משחקי הכדורסל בסלוניקי 2000, מבצע השידורים של 2000 EURO, ומבצע שידורי אולימפיאדת סידני 2000 – ועִמם תבוסות השידור שספג ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) מול חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1. לא הופתעתי כשהבוס הישיר שלי רפיק חלבי שלח לי בתום מבצע שידורי 2000 EURO לעיון את המסמך הבא.

yoash 7

טקסט מסמך :  2000 EURO. אין תחליף לחומרי השידור. יש תחליף לשדרים. "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפריחה חסרת תקדים מאז כינון ערוץ 2. מהדורת "מבט" צברה % 22 לעומת % 16 ב- קונקורנציה. כל זה קורה בזכות שידורי "2000 EURO", נכתב בגוף הידיעה (תשורה מהבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות דאז, רפיק חלבי).

העברתי לידיעתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב את המסמך של זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) מזכ"ל ה- EBU, הנושא את התאריך 14 בדצמבר 1999, בו הוא מודיע לנו כי בהסכם השידורים החדש בין EBU לבין UEFA הנוגע למשחקי  2004 EURO  שיתקיימו בעוד ארבע שנים בפורטוגל, הסכים איגוד השידור האירופי לשלם סכום פנטסטי 800.000000 (שמונה מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה ערך ל- 600 מיליון דולר) תמורת זכויות השידורים הללו [13].

"מר גִיל סמסונוב, זה יותר מפי חמישה ממה ששילם ה- EBU תמורת 2000-EURO", אמרתי לוֹ, והוספתי, "חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יגדל בהתאם. הוא יהיה חייב לשלם סכום גדול שיעורר אנטגוניזם ומחלוקת ציבורית". כזכור, תמורת 2000 EURO שילמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 666 אֶלֶף דולר עבור זכויות השידורים. "אני כבר לא אהיה ברשות השידור", השיב לי בניחותא. אֵלוּ היו המילים האחרונות ששמעתי מגיל סמסונוב כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. מאז לא שמעתי ממנו עוד ולא ראיתי אותו יותר. נודע לי רק שבאביב 2002 תמך גִיל סַמְסוֹנוֹב תמיכה מסיבית במינויו הכושל של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. גיל סמסונוב בחר מרצונו החופשי להביע תמיכה במנכ"ל רשות שידור קלוקל שהודח כעבור פרק זמן מכהונתו ע"י ממשלת ישראל. זה אותו גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שתליתי בו פעם תקוות רבות.

גם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מצא לנכון לברך בתום מבצע השידורים הארוך שנשא עִמו רייטינג רב והתעניינות שיא של הציבור בשידורים [14]. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהפסידה לאורך כל הדרך בקרבות השידור נגד ערוץ 2 בכל רובד התוכניות מצאה את עצמה לפתע לא רק מנצחת את ערוץ 2, אלא מביסה אותו בכל תקופת שידורי 2000 EURO. זהו לשון מכתבו של מנהל חטיבת החדשות .

yoash 8

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) בתום שידורי הטלוויזיה של  2000 EURO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

העניין הציבורי העצום שהיה טמון באולימפיאדות ובמונדיאלים במחצית הראשונה של ה- 120 היה לא פַּחוּת מזה שהיה טמון בהם לאחר מלחמת העולם ה- 2 מאז אולימפיאדת לונדון 1948 ואֵילך. מן המפורסמות הוא שאירועי הספורט החשובים האלה, המשחקים האולימפיים של הזמן החדש שהחלו ב- 1896 ביוון ומשחקי גביע העולם בכדורגל שתחילתם באורוגוואי ב- 1930 ריתקו לאצטדיונים ציבור גדול בכל במקום בו התרחשו רחבי תבל. אולם בהיעדר מצלמות טלוויזיה ובלא שידורים ישירים הוועדות המארגנות לא שִלְשֵלוּ לכיסם אפילו אגוֹרָה שחוּקה. באולימפיאדת לונדון 1948 שילמה רשות השידור הבריטית ה- BBC לוועד האולימפי הבינלאומי 1500 סטרלינג פאונד (כ- 3000 דולר) תמורת זכויות שידור והצילום של התחרויות. שידורי הטלוויזיה היו בחיתוליהם. ניתן היה לשָדֵר ישיר מהאִצטדיון האולימפי בלונדון רק ברדיוס מצומצם של כ- 130 ק"מ לאותם הצופים המעטים שהחזיקו בכלל בבתיהם מקלטי טלוויזיה. רק כ- 80000 (שמונים אֶלֶף) בתי אָב בריטיים מתוך עשרות מיליונים. הוועד האולימפי הבינלאומי לא גָבָה מעולם את התשלום הזעיר הזה  מ- BBC של 1948.

בחלוף 64 שנים תשלם רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לוועד האולימפי הבינלאומי תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 כאמור סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה ושמונים ואחד מיליון) דולר. ביוני 2011 נאותה NBC לשלם סכום נוסף של 4.380000000 (ארבעה מיליארד ושלוש מאות ושמונים מיליון) דולר תמורת ארבעת האולימפיאדות העתידיות של משחקי החורף של סוצ'י 2014, משחקי הקיץ של ריו דה ז'אניירו 2016, משחקי החורף של 2018 בדרום קוריאה, ומשחקי הקיץ של 2020 בטוקיו – יפן. משהו מפחיד קרה למחירי שידורי הספורט במדיה האלקטרונית בפרק זמן קצר בן כמה עשרות שנים בלבד. מרהיב ומדהים לדעת שמנהיגות NBC שחתמה על חוזה השידורים ארוכי הטווחים והיקרים ב- 2003 ו- 2011 תחת המטרייה הכספית האדירה של גֶ'ף אימאֶלט נשיא התאגיד GE (ראשי תיבות של General Elctric), הייתה מסוגלת להתחייב על כמות ממון אדירה שכזאת תשע שנים לפני התחוללות האירוע עצמו. לא פחות מקסים ומדהים לדעת שהוועד האולימפי הבינלאומי מעניק אֵמוּן מוחלט להתחייבות הכספית ארוכת הטווח של רשת השידור האמריקנית NBC, ואימֵץ אותה אל חֵיקוֹ.

גופי הספורט הבינלאומיים הגדולים בעולם, IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי), UEFA (ההתאחדות האירופית לכדורגל), FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית), ו- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) הפכו לעשירים וטבלו בנהרות של כסף ירוק. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הטלוויזיה והשידור הפך לגלובאלי והמוני, הלכו וטפחו במקביל התשלומים אותם ביקשו גופי הספורט האלוּ עבור הזכות לצלֵם את התחרויות שהיו תחת חסותן. הכסף הגדול כבר התגלגל באירופה וארה"ב וגם באוסטרליה ויפן. היה צריך רק לאסוף אותו ולעשות זאת במהירות. מינויו של הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש המנוח ב- 1980 לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי במקומו של הלורד האירי מייקל קילאנין, העלה את יוקרת התנועה האולימפית, האיץ את תעשיית הממון האולימפי, והפך את IOC לגוף הספורט העשיר בעולם. הגוף האולימפי בלט מעל כולם בעוצמתו הכספית אך גם בעניין הרב שיצר סביב המשחקים. הספרדי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש היה פיגורת ספורט מוכשרת מאוד שניחנה בטביעת עין קוסמו – פוליטית מזהירה במציאות בינלאומית סבוכה. בראשו של הוועד האולימפי הבינלאומי ניצב בקיץ 1980 בפעם השנייה בלבד דמות כריזמטית ומוכשרת  מאז הופעתו ההיסטורית בסופה של המאה ה- 19 של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדֵש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני, ששימש בעצמו כנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי עשרים ותשע שנים 1925 – 1896. פייר דה קוברטיין היה מנהיג אולימפי כריזמטי יוצא דופן שהיה בעצם מדינאי, מורה ומחנך בעל חזון. חואן אנטוניו סאמאראנש היה כלכלן מצליח.

נקודת המִפנה הכלכלית האמיתית התרחשה באולימפיאדת הקיץ של לוס אנג'לס 1984. שני אנשים מוכשרים סייעו בידי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש למַסְחֵר את הרעיון האולימפי, להיטיב עמו, ולהביא את אִרגון המשחקים להצלחה כלכלית כבירה. היו אלה הגרמני הוֹרְסְט דָאסְלֶר יו"ר חברת מוצרי הספורט המצליחה של  ADIDAS, ופּיטֶר יוּבֶּרוֹת' יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984. שניהם יעצו לנשיא הוועד האולימפי למכור את זכויות החסות והפרסום למספר מצומצם של חברות בעלות מוניטין מסחרי עולמי שכונו "הספקיות האולימפיות" (Olympic Supporters). נבחרו כ- 30 חברות של מוצרים מפורסמים בעולם , ביניהן חברות כמו חברת המשקות Coca Cola, חברת כרטיסי האשראי VISA, חברת האלקטרוניקה PHILIPS ורבות אחרות. הוועד האולימפי הבינלאומי העניק להן בלעדיות מוחלטת תמורת החסות הכספית שלהן. לא היו כאן כפילויות. אם חב' קוקה-קולה הייתה בפנים, אזי פפסי – קולה נשארה בחוץ. השתתפותה של חב' וויזה במשחקי לוס אנג'לס לא אפשרה לחברות כרטיסי האשראי האחרות אמריקאן – אקספרס או חב' מאסטר – קארד לתת חסות למשחקים האולימפיים אף הן. חב' פיליפס מנעה את כניסתן של חברות האלקטרוניקה של יפן, וכן הלאה. פּיטֶר יוּבֶּרוֹת' עשה כסף גדול והכניס לקופת הוועדה המארגנת כ- 150 מיליון דולר.

רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC של רוּן אָרְלֶדְג' שילמה סכום עצום של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר תמורת רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים שנערכו בלוס אנג'לס בקיץ 1984 אבל החזירה את ההשקעה באמצעות רווחים כספיים נאים שהניבו שידורי הפִּרסומות המסחריות בשישה עשר ימי האולימפיאדה. ABC שידרה 3729 פרסומות מסחריות על מסך הטלוויזיה שלה. הרשת גבתה תמורת כל פרסומת בת חצי דקה בתקופת השידורים האולימפיים כ- 260000 (מאתיים ושישים אֶלֶף) דולר. לצורך ההשוואה : בְּ- 1984 גבו רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב כְּ- 105000 (מאה וחמישה אֶלֶף) דולר בממוצע תמורת חצי דקת פִּרסומת בשידורי טלוויזיה רגילים. הפרש עצום לטובת הפרסומות האולימפיות. הציניקנים האמריקניים נטו ללגלג אז בגלוי על מוטו השידור של רשתות הטלוויזיה בארצם, ואמרו, שחומר השידור העיקרי הן בכלל הפִּרסומות המסחריות והשאר הוא Filler (חומר מילוי) שמשודר כדרך אגב בין הפרסומות. הטלוויזיה של רון ארלדג' חוותה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 פסיעה אדירה אחת במסע אבולוציוני ארוך רווי דרמה, קסם, עוצמה, ויופי. כולם ראו את זה.

כלכלת כדורגל וכלכלה טלוויזיונית בעידן החדש של ה- Champions League במסגרת ניהולה של UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית). מבט מוניטארי לשתי העונות של 2017/2016 ו- 2018/2017 ב- "ליגת האלופות", וגם לעבר ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. בעונת הכדורגל של 2018 – 2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו.

1. תקציב הפרסים של ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 עמד על 1.257000000 (מיליארד ומאתיים חמישים ושבע מיליון) יורו. הכלכלה המשגשגת הזאת נשענת על שני מקורות ראשיים של תשלומי פרסים קבועים הקרויים, "Fixed amount" ועל תשלומי זכויות שידורים של רשתות הטלוויזיה באירופה ובעולם כולו (לרבות מדינת ישראל) וקרויים "Market pool". בעונת הכדורגל של 2018 – 2017 הגדילה UEFA את סך הפרסים שלה לסך של 1.382700000 (מיליארד ושלוש מאות שמונים ושתיים מיליון ושבע מאות אלף) יורו. זה יהיה גם תקציב הפרסים של ה- Champions League בשתי העונות הבאות של 2019/2018 ו- 2020/2019.

2. בעונת 2017 – 2016 צברה אלופת ה- Champions League קבוצת ריאל מדריד הספרדית סך פרסים מצטברים בגובה של 89.500000 (שמונים ותשעה מיליון וחצי) יורו. הערך "Fixed amount" הניב לה 54.200000 יורו והערך "Market pool" העשיר אותה ב- 35.300000 יורו. סגניתה יובנטוס האיטלקית צברה סך פרסים מצטבר ע"ס 101.100000 (מאה ואחד מיליון ומאה אלף) יורו בשל תשלומי זכויות שידורים תלולים יותר של רשתות הטלוויזיה באיטליה. יובנטוס צברה סכום פרסים מצטבר בעונת 2017 – 2016 במסגרת ה- "Fixed amount" ע"ס של 51.100000 (חמישים ואחד מיליון) יורו ועוד 50.600000 (חמישים מיליון ושש מאות אלף) יורו במסגרת ה- "Maeket pool".

3. לקראת שלוש העונות של 2018/2017 + 2019/2018 + 2019/2020 הגדילה כאמור UEFA את תקציב הפרסים שלה ל- 872.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ו- 510.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". תקציב פרסים כולל שנע סביב משהו כמו 4.148000000 יורו לשלוש עונות, כאמור. 

4. המיועדת להיות אלופת ה- Champions League לעונת 2018 – 2017 תשיג פרס כספי רק עבור ניצחון במשחק הגמר בגובה של של 15.500000 יורו. הסגנית (Runner up) תרוויח 11.000000 יורו.

5. הפוטנציאל הכספי של האלופה המיועדת של ה- Champions League ב- 2018 (כנראה ברצלונה, ו/או ריאל מדריד, ו/או באיירן מינכן, ו/או ליוורפול) הוא מרשים. האלופה המיועדת יכולה להשיג לאורך עונת 2018 – 2017 סכום מצטבר של 57.000000 – 54.000000 יורו במסגרת ה- "Fixed amount" ועוד סכום מצטבר של כ- 43.000000 יורו במסגרת ה- "Maeket pool". כלומר אלופת ה- Champions League של עונת 2018 – 2017 היא בעלת יכולת אפשרית להשיג סכום פרסים של 100.000000 יורו. מדהים. כלכלה מדהימה.

אנוכי מציץ בטבלת הרווחים הכספיים (במטבע euro) בסעיפים השונים של ריאל מדריד אלופת ה- Champions League בעונת 2017 – 2016 ושל סגניתה יובנטוס, ומוצא את עצמי נדהם כמה ממון מתגלגל שם.

ריאל מדריד                                                      יובנטוס

דמי השתתפות      12.700000 יורו                                                        12.700000 יורו

שלב הבתים         6.000000 יורו עבור 3 ניצחונות  ו- 3 תוצאות תיקו      8.000000 עבור 5 ניצחונות ותוצאת תיקו אחת

זכויות שידורים       35.300000 יורו                                                       50.600000 יורו

שלב 1/8 הגמר      6.000000 יורו                                                         6.000000 יורו

שלב 1/4 הגמר      6.500000 יורו                                                         6.500000 יורו

שלב 1/2 הגמר      7.500000 יורו                                                         7.500000 יורו

משחק הגמר         15.000000 (למנצחת)                                              11.000000 (למפסידה)

ס"ה                     89.500000                                              101.100000

מן האמור לעיל, אמור להיות מובן מדוע כדורגלני עַל משגשגים כמו "המדרידאי" כריסטיאנו רונאלדו ו- "הברצלונאי" ליאו מסי ו/או כדורסלני עַל מצליחים כמו "הגולדן סטייטי" סטפאן קרי ו/או "הקליבלנדי" לברון ג'יימס,  משתכרים משכורות עתק שנתיות בגובה של כ- 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר למעט הכנסות פנטסטיות שלהם מפרסומות. חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית "NIKE" חתמה לאחרונה חוזה המעניק ל- לברון ג'יימס 1.000000000 (מיליארד) דולר לכל ימי חייו רק כדי שינעל בפומבי את נעליה וילבש את גופיותיה. מועדון הכדורסל גולדן סטייט ווריורס חתם לאחרונה עם סטפאן קרי על חוזה של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר לארבע השנים הבאות של 2021 – 2017 כדי שימשיך לשחק בשורותיו. הדוגמאות רבות מספור.

שדרני ה- Off tube נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג : 

אני אוהב אותם אולם מרחם עליהם. לא בגלל שהם משדרים Off tube את הכדורגל האירופי במסווה של עיתונאים שכאילו מדווחים מהשטח, אלא מפני שהם נעדרי אומץ לב להתייצב בקומה זקופה מול מפעיליהם ולומר להם, כלהלן : "עד כאן. לא עוד.". מגוחך שהנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתירה להם לציוותי השידור והפרשנים שלה לשדר ישיר מעמדות שידור באצטדיוני הכדורגל "טרנר" / באר שבע, "טדי" / ירושלים, "סמי עופר" / חיפה, ואחרים בארץ, אולם אוסרת עליהם לעשות את אותו הדבר מאצטדיוני אנפילד / ליוורפול, אליאנץ ארינה / מינכן, סנטיאגו ברנביאו / מדריד, נואו קאמפ / ברצלונה ואחרים ביבשת. נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג מהווים זה מכבר אייקון בשידורי הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אמרת "נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג – אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים". וגם להפך. "אמרת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים – אמרת נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג". אמירה מקובלת ונכונה. אולם נכון גם שמדובר ב- שלושה אופטיובניקים שמסתודדים ביודעין באולפן בהרצליה במסווה של עיתונאים הרחק ממוקדי ההתרחשויות ודנים, מדברים, מנתחים, מפטפטים, ומנענים בכובד ראש שעה ארוכה עד לעייפה בחג הפסח יחדיו עם מודי בר און ב- ענייני ה- Champions League. ממש כשם שרבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בליל הסדר בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הרביעייה נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג + מודי בר און לא רק מעתיקה מהמוניטור ההרצליאני, אלא גם מורידה מהלוויין הכל יכול את הראיונות שעורכים עמיתיהם הנמצאים באצטדיון "אנפילד" בליוורפול עם שניים מגיבורי העלילה, המאמן המנצח יורגן קלופ ו- המאמן המנוצח פפ גוארדיולה. לחבר'ה האופטיובניקים המובסים האלה מערוץ הספורט מס' 55 בכבלים נותר רק לתרגם בהרצליה את הטקסטים של המרואיינים. הם, נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, לעולם לא ישאלו ולא יראיינו פנים אל פנים את יורגן קלופ ופפ גוארדיולה. גם לא את כריסטיאנו רונאלדו ולא את ליאו מסי. השלישייה הזאת תקועה בהרצליה ו- נועדה להעתיק ולתרגם, בכפייה. אני מרחם על נדב יעקובי + אבי מלר + בוני גינזבורג, ואוהב אותם באותה מידה.

מודי בר און :

מדובר ב- מגיש ומנחה וותיק שמפעיל ומוביל מזה שנים רבות בתחפושת של ליצן חצר את אולפן הכדורגל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. אינני אוהב שמדברים אליי בתנועות ידיים ו- עֲוָויוֹת פנים תיאטרליות פתטיות. מדובר בהגשה קלוקלת תיאטרלית וליצנית מגוחכת שלו, רווייה Over doing של נפנופי זרועות, תנועות כפות ידיים, נענועי הגוף, הבעות, קימוטי תווי פרצוף,  ומימיקת פנים – כפי שמחולל מודי בר און. אולם גם הוא למרות גיחוכו לא יכול להמעיט מכישרון יצירתם של גיבורי העלילה, כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (ודומיהם). כש- מאיה רונן פונה אליי מהאולפן שלה אין היא משתמשת בסגנון ליצני. גם לא בוני גינזבורג, גם לא נדב יעקובי, גם לא אבי מלר, גם לא דניאל זילברשטיין, גם לא רותם ישראל, גם לא ניב רסקין, גם לא שי האוזמן, גם לא גור שלף, גם לא גיל ברק, גם לא אלי סהר.

רמי רוטהולץ :

מר רמי רוטהולץ כותב ב- "מעריב המוסף" ביום חומישי – 5 באפריל 2018 כלהלן : "…למונח שכונה יש קונוטציות שליליות. אני משוכנע שהשכונתיות היא סוד כוחה של בית"ר. כיף לשחקנים שָם כפי שלא היה להם באף מקום אחר. כדורגל שמשוחק בכיף נראה אחרת…". ואז בא המאמן ברק בכר וסותר באחת את חוות דעתו ו- מומחיותו של מר רמי רוטהולץ. קבוצתו הפועל באר שבע מביסה את בית"ר ירושלים (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 55 בכבלים) בתוצאה 1:3 בליגת העל הישראלית, וצועדת בראש הטבלה במרחק של 4 נקודות מיריבתה.

בוני גינזבורג :

בוני גינזבורג מציג את מנצ'סטר סיטי מזה זמן כ- קבוצת כדורגל קטלנית מול ליוורפול. הוא שַח, אומר, ושונה שוב ושוב לצופיו כהַאי לִישָנָא בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים : "…מנצ'סטר סיטי היא קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם כרגע…". ב- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי במפגש הראשון בין השתיים ברבע הגמר של ליגת האלופות, הוא מהלל ללא קץ את איכות שורת ההתקפה שלה ובראשה הגרמני Leroy Sane. ואז בא מאמן קבוצת ליוורפול הגרמני יורגן קלופ וסותר באחת את חוות דעתו ופרשנותו של מר בוני גינזבורג. ליוורפול מביסה (יום רביעי – 4 באפריל 2018, שידור ישיר בערוץ 13 / "רשת") באצטדיונה "אנפילד" את מנצ'סטר סיטי 0:3 במפגש הראשון ביניהן בשלב 1/4 הגמר של ה- Champions League. איזה קטלנית, איזה הכי טובה בעולם, ואיזה נעליים.

ועוד דבר : בוני גינזבורג לא שימש פרשן פעיל לצדו של אבי מלר בעת שידור ה- Off tube הישיר של המשחק ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3. הפרשן היה שגיא כהן. ובכן, היה לו לבוני גינזבורג מספיק זמן בטרם כניסתו לאולפן המסכם את אירועי ליגת האלופות ביניהם הקרנת קטעי ה- Highlights של ליוורפול – מנצ'סטר סיטי 0:3 כדי לבצע כמה פעולות מתמטיות פשוטות על מנת למדוד את מהירות תנועת הכדור שבעט שחקן ליוורפול אלכס אוקסלייר צ'מברליין מטווח של 20 מטר בדקה ה- 21 של ההתמודדות לעבר אדרסון שוערה של מנצ'סטר סיטי, והוביל לכיבוש השער השני. סגנון התיאור והניתוח של בוני גינזבורג את שערו של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער… הכדור מתלבש לו בעוצמה אדירה…", הוא סַפְרוּתִי מידי ואיננו מתמטי. הֵי בוני גינזבורג, רק רגע אחד : "עוצמה אדירה" היא מונח השוואתי יחסי. מאות אלפי צופים ואני בתוכם מעוניינים לדעת באיזה מהירות טס הכדור לשערו של אדרסון, שנשא עליו את הכתובת "…הבעיטה שלו היא חסרת סיכוי לשוער…" (על פי דברי המשורר), ואומנם הכניע אותו. הֶרֶף לך בוני גינזבורג (וגם אבי מלר) מלהשתמש ב- ביטויים ספרותיים, כמו, "בעיטת תותח", "בעיטת פצצה", "בעיטת טיל", "בעיטה בעלת עוצמה רבה", "בעיטה אדירה", וכו'. דבר עובדות עם קהלך באמצעות מתמטיקה פשוטה של נתוני זמן + דרך + מהירות. הכדור שבעט אלכס אוקסלייר צ'מברליין עבר את כברת הדרך של 20 מטר עד שחצה את קו שערו של אדרסון, בזמן שנע בין 0.55 מאיות של שנייה אחת ל- 0.61 מאיות של שנייה אחת. כלומר הכדור יעבור דרך של 40 מטר בזמן של 1.2 שנייה, ו/או הכדור יחלוף מעל טווח של 2000 מטר בדקה אחת (60 שניות), ו- יכסה מרחק של 120000 (מאה ועשרים אלף) מטר ב- שעה אחת (60 דקות). כלומר, מדובר באמת בכדור קטלני מְכֻוָון היטב של אלכס אוקסלייר צ'מברליין שנע במהירות ממוצעת גבוהה מאוד של 120 קמ"ש.

הערה שלי (1) : החישוב הנ"ל שלי אודות זמן, טווח, ומהירות נעשה בתוך 15 שניות באמצעות מכשיר iphone פשוט. ערוץ הספורט מצויד בטכנולוגיה חדשנית שמסוגלת להעניק לשדרניו ופרשניו בתוך שבריר שנייה את נתוני מהירות טיסת הכדור על סמך זמן וטווח. על כל פנים, על פי האומדן שלי כי מדובר בטווח בעיטה של אלכס אוקסלייר צ'מברליין בכדור שממוקם 20 מטר משערו של אדרסון. כל טעות באומדן שלי והפחתה בטווח, תצמצם גם את המהירות הממוצעת של תנועת הכדור לעבר שערו של אדרסון. אם מדובר בטווח של 19 מטר (ולא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת ותגיע ל- 114 קמ"ש. אם מדובר ב- 18 מ' (ושוב לא ב- 20 מ') אזי המהירות הממוצעת של טיסת הכדור תפחת עוד יותר ו- תעמוד על 108 קמ"ש. חשוב להדגיש כאן שההילוכים החוזרים של הטלוויזיה הבריטית בקצב של SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) הדנים בביצוע מעורר ההתפעלות של אלכס אוקסלייר צ'מברליין, מעידים כי כל כוח הבעיטה שלו נוצל במלואו, ואכן, עבר דרך מרכז הכובד של הכדור. הכדור איננו מסתובב כלל באוויר על פי העדות הטלוויזיונית המצולמת. אלכס אוקסלייר צ'מברליין מימש את משימת בעיתטו הכוחנית (וגם מכוונת היטב) ואומנם כל כוח הבעיטה שלו שנובע מתנופת רגל טובה "ננעץ" במרכז הכובד של הכדור ושיגר אותו לאוויר ללא תזוזות. צריך להבין שהרֶגֶל (מסת משקלה כ- % 17 מסך משקלו של גוף האדם), איננה מכשיר / אֵיבָר מדויק כמו הַיָד, אף על פי כן רֶגֶל מאומנת יודעת לפעמים להיות מדוּדָה כפעולת הזרוע, ומצליחה לתרגם את תנופת התנועה הפוטנציאלית שלה לכוח קינטי שעובר דרך מרכז הכובד של המכשיר (כדור המשחק) ומניעה אותו במהירות לפנים ללא סטיות. מדידת כמות האנרגיה הטמונה בתנופת הרגל של אלכס אוקסלייר צ'מברליין מותנית במסת רגלו הימנית שבעטה בכדור, במהירות תנופתה, ובדינמיקה שלה. אחרית התוצאה הפיסיקאלית – ספורטיבית שהסתיימה בהבקעת שער מרשים, שווה להפרש בין האנרגיה הקינטית במצבה הסופי לבין האנרגיה הקינטית במצבה ההתחלתי, כפי שייצר אותה אלכס אוקסלייר צ'מברליין. מדובר בחוויה טלוויזיונית ופיסיקאלית. השער הזה של הליוורפולי אלכס אוקסלייר צ'מברליין באפריל 2018 מהווה נֶכֶס ביצועי, שמזכיר לי מאוד את שני שעריו של ההולנדי אָרִי הָאן שהובקעו בבעיטות "הסעה" מדויקות מטווחים בינוניים במשחקים של נבחרת הולנד נגד איטליה (שוער דינו זוף) וגרמניה (שוער ספ מאייר) במונדיאל ארגנטינה 1978.

הערה שלי (2) : לצורך השוואה : השער שכבש האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג לרשתה של ישראל בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטר בדקה ה- 71 של המשחק ההוא ישראל – אוסטרליה בקדם מונדיאל איטליה 90', צבר מהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. הכדור שבעט עבר את כברת הדרך של 28 מטר וחצה את קו שערו של בוני גינזבורג, בתוך שנייה אחת.

הערה שלי (3) : בוני גינזבורג, היה פעם לפני 20 שנים פרשן אולפן שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים בעת מונדיאל צרפת 1998. שם פסע את פסיעותיו הראשונות. מאז עשה כמה צעדים גדולים במערכת ערוץ הספורט מס' 55 בה הוא משמש בּוֹרֶג מרכזי. בוני גינזבורג אמור לדעת שהפרשנות של רזי ותורת משחק הכדורגל איננה רק מקצוע ספרותי, אלא היא עשויה גם מידע בעל שכבות מתמטיות של היגיון הגיוני ומחשבה בהירה. הניתוח והפרשנות אודותיו אמורים להיעשות יותר באמצעות ניסוחים ברורים, קצרים, פשוטים, וחסכוניים, ופחות באמצעות קריאות התפעלות. בוני גינזבורג מאייש את עמדת הפרשנות שלו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים על תקן של כירורג ולא כ- כותב פֵלִיטוֹנִים.

טקסט תמונה : אולפן מונדיאל צרפת 1998 בירושלים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 20 שנים. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן בוני גינזבורג (בן 34 בתמונה) פוסע את פסיעותיו הראשונות בזירת הטלוויזיה, המנחה המוביל אורי לוי, משה גרטל (עומד), ושני האורחים הווטרנים נסים קיוויתי ויורם ארבל לשעבר שדרנים בכירים בחטיבת הספורט הטלוויזיונית בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלי גוטמן אכזבה גדולה :

מר אלי גוטמן לשעבר מאמן כושל של נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 2015 – 2001) משמש היום פרשן ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. האיש מביע את דעתו ומשיא עצות מעצות שונות לכל דיכפין על כר הדשא, למאמנים ולשחקניהם כאחד, על תקן של יעני מומחה. אם הוא באמת ידען כזה כפי שהוא חושב על עצמו ו- רווי ביטחון עצמי, אז איך קרה שבתקופתו כמאמן לאומי הודחה נבחרת ישראל שלו כלאחר יד משני הקמפיינים של מונדיאל ברזיל 2014 וה- Euro של צרפת 2016. אישיות כדורגל ברמה נמוכה.

אורי אבנרי(1).אחריתו מביישת את נעוריו:

הפוסט המגוחך שכתב אורי אבנרי (בן 95, היום) בביתו בתל אביב וכותרתו "אני מתבייש" (פורסם ב- "הארץ" ביום שלישי – 3 באפריל 2018) מבייש את נעוריו. בניגוד לאורי אבנרי, אנוכי אינני מתבייש בצה"ל שנשבעתי לו אמונים ב- 1956 והצהרתי כי נכון אני להקריב את חיי למען מדינת ישראל בעת שירותי הצבאי הקרבי בגדוד 12 של חטיבת גולני. אינני מתבייש בצה"ל בו שירתי בחמש מלחמות ב- 1956, 1967, במלחמת ההתשה ב- 1970, במלחמת יום הכיפורים ב- 1973, ובמלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982. אינני מתבייש ב- צה"ל בשורותיו שירתי 35 שנים בצבא המילואים. אינני מופתע מדעותיו של אורי אבנרי. אני נדהם מ- דַלוּת כתיבתו, עוני רעיונותיו, ונימוקיו הרופפים העוטפים את ה- "אני מתבייש" שלו. אורי אבנרי איננו יודע לכתוב. חלש בהבעה. כתיבתו פתטית נוכח תיאור מצבה הצבאי – ביטחוני הרגיש של מדינת ישראל ש- שרויה במלחמה לחיים ולמוות עם ארגון הטרור העזתי חמאס. מעניין אותי לראות את אורי אבנרי נוטש את ביתו בתל אביב, מתייצב בקהיליות של קיבוצי כפר עזה, נחל עוז, בארי, גבולות, כיסופים, כרם שלום, זיקים, נירים, סופה, רעים, ומקריא להם את משנתו אודות מנהרות הטרור של החמאס. חלילה וחס לומר ולקרוא להם על פי הבנתו, "מנהרות טרור". יכול להיות כי מנהרות הטרור האלה שחופר החמאס לעבר יישובי ישראל ב- עוטף עזה נראות מתל אביב רק מנהרות של אופנה ויופי. את הפוסט הרופף שלו "אני מתבייש" מסיים אורי אבנרי במילים הללו : "…מהטמה גאנדי ומרטין לותר ניצחו בגדול. גם הפלסטינים ינצחו במערכה זו…". אורי אבנרי אל תבלבל את המוח. אין סיכוי. מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג צעדו תמיד בכל הפגנות המחאה ההן במדינותיהם, הודו ו- ארה"ב, בראש תומכיהם, ולבסוף שילמו בחייהם. שני הארכי טרוריסטים הפחדנים איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר מתחבאים בשורות האחוריות של ארגון הטרור העלוב שלהם. הם לא נבחרו להנהיג את עמם בבחירות דמוקרטיות, אלא התייצבו בראשו בכוח הטוטליטריות, הנשק והזרוע, וההפחדה. אין להם שום כוונה לשכב על הגדר החוצצת בין היישובים הישראליים הפורחים בעוטף עזה לבין מולדת הטרור הענייה שלהם, ולהקריב את חייהם עבור תומכיהם. דמם בראשם. אורי אבנרי, חדל לספר מעשיות לקוראי "הָאָרֶץ".   

מלאו לי גבורות. אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. אבא שלי משה אלרואי ז"ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן ואבא של רעייתי אמיל תג'ר ז"ל מבוני העיר תל אביב שירתו ב- "הגנה". אנוכי שירתי בסדיר בשנים 1959 – 1956 ב- גדוד 12 של חטיבת "גולני". הייתי שָם בגדוד 12 של "גולני" טירון, מ"כ, קצין סג"מ (מפקד מחלקת טירונים ואח"כ קצין חבלה של הגדוד) ולבסוף סמ"פ. היו לי בתקופת שירותי הצבאי בן שלוש שנים ארבעה מג"דים (אורי בר-רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ', ויקותיאל "קותי" אדם) וארבעה מח"טים (חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ו- אלעד פלד). בתום שירות קרבי קשה בן שלוש שנים עמוס אירועים חזרתי לקיבוץ אפיקים, הקיבוץ הטוב בארץ, כדי לעבוד את האדמה. להיות חקלאי, מספויני'ק ורפתן. סירבתי להצעת המח"ט האחרון שלי אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. בשום אופן לא רציתי להיות חייל מקצועי ומקצועני. נלחמתי כמו כל בני דורי בחמש מלחמות. ארבע נגד הצבא המצרי (ב- 1956, 1967, מלחמת ההתשה, ומלחמת יום הכיפורים ב- 1973), והאחרונה מלחמת לבנון ה- 1 נגד הארכי – טרוריסט יאסר עאראפת וארגון המחבלים שלו. ילדיי שירתו בצנחנים ו- "גבעתי". בתי שירתה בחמ"ל של פיקוד צפון בקריית שמונה. נכדי הבכור שירת שירות קרבי מלא ו- נלחם ב- שורות חטיבת הנח"ל "צוק איתן". נכד נוסף שלי (שחקן כדורסל מצטיין שגובהו 2.00 מטרים) התגייס עכשיו להנדסה קרבית ולא חיפש שום מפלט של ג'ובניק בשל גובהו וכישרונו הספורטיבי. שתי נכדות שלי (אחת סמלת ת"ש / תנאי שירות, והאחרת קצינה בחיל חינוך) שירתו שירות צבאי פעיל ומלא לאורך כל הדרך. כך חינכו אותי הוריי, בוני ומייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. ככה חינכנו רעייתי (שירתה בנח"ל) ואנוכי את ילדינו. כך מחנכים ילדינו את נכדינו. כשאנוכי מקשיב לבלבולי השכל הבכייניים של יאיר לפיד ברדיו גלי צה"ל באוזניהם של עמית סגל וירון דקל שני אימפוטנטים אודות נסיבות שירותו הצבאי הנעלמים וכו', אני פשוט מתנתק משלושתם. OK, כולכם יכולים לבחור ביאיר לפיד פוליטיקאי שקרן כראש הממשלה הבא שלכם. אנוכי שַם את הפתק שלי בקלפי לטובתה של ח"כ מרצ תמר זנדברג.

אורי אבנרי(2).אחריתו מביישת את נעוריו: 

לפני כארבע שנים, ביום רביעי – 16 ביולי 2014 פרסם אורי אבנרי (אז בן 90) בעיתון "הָאָרֶץ", פוסט מופרך, מעוות, ומבולבל שכותרתו, "צ'רצ'יל המנוול", וכותרת המשנה שלו, "ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו". מדובר בפוסט נכלולי ומביש. מחורבן מאוד. לא מוצלח בלשון המעטה. מעוות, מבולבל, שגוי, מְקוֹמֵם, ומרתיח. מדובר במאמר המכפיש עד עפר את המנהיג האנגלי הדגול ווינסטון צ'רציל בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939. במאמר ההוא "צ'רצ'יל המנוול…ווינסטון צ'רצ'יל השתמש בתושבי לונדון כדי להמשיך את מלחמתו…", משווה אורי אבנרי את איסמעיל הנייה ואוכלוסייתו לווינסטון צ'רצ'יל ותושבי אנגליה ואת מדינת ישראל אפופה במיליטריזציה צבאית נאצית. מקומם, מפני שהוא נכתב אומנם ללא מורא אך רווי משוא פנים. עד 16 ביולי 2014 לא ידעתי כי אורי אבנרי לא רק משבש ביודעין את מהלכי ההיסטוריה אלא גם כותב לא טוב. פוסט תמוה, שגוי, לא מדויק, בלתי נכון, בו אורי אבנרי איננו מספר את האמת לקוראי "הָאָרֶץ". תמוה כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן ניאות להדפיס אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך העלוב הזה, כנראה בגין מוניטין העבר של הכותב.

אנוכי בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. גדלתי כמו בני דורי לפני הרבה שנים על שלושה סלוגנים צנועים של הסתפקות במועט. א. "בקהיליית הקיבוץ כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו". ב. "לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד בתחרויות הספורט" . ג. "הדבר החשוב במשחקים האולימפיים הוא לא הניצחון אלא ההשתתפות". עם שחרורי מצה"ל עשיתי הכרה בסוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת עם סלוגן נוסף שהגה אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה", "ללא מורא – ללא משוא פנים". הסלוגן מצא חן בעיניי. גיליון בודד של "העולם הזה" התגלגל מידי שבוע למועדון החברים של הקיבוץ. גיליון אחד שהיו לו מאות קוראים. מדובר היה בשבועון חדשות ורכילות ישראלי אנטי ממסדי בעל סממנים ראדיקאליים. למשל, אורי אבנרי כינה את השב"כ "מנגנון החושך". "העולם הזה" נקרא ע"י רבים בקיבוץ אפיקים בימים ההם של 1960 באופן לא פרדוקסלי משמאל לימין, מפני שעורכו אורי אבנרי ביסס את דוקטרינת האינפורמציה המשולבת שלו על פוליטיקה בפִתְחוֹ ועל רכילות עסיסית בסיומו. חלק ניכר מהעיתון הוקדש לשערוריות סקס, סנסציות של בגידות וגירושין של ידוענים, וצילומי עירום של נשים. חברי קיבוץ אפיקים שהיה בימים ההם מעוז של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון , קראו כמעט כאיש אחד את העיתון "דָבָר", חלק מצומצם קרא גם את "על המשמר", אולם בשעות ערב ולילה מצאו אנשי תנועת העבודה במועדון החברים שלהם גם עניין וסקרנות במדור "רחל המרכלת" יותר ממאמריו המדיניים של עורך שבועון "העולם הזה". אני לא חושב שמישהו בקיבוץ שלי התעניין ולקח ברצינות את דעותיו הפוליטיות ותורתו המדינית של אורי אבנרי. הנאמנות של % 99 מחברי קיבוץ אפיקים הייתה נתונה באופן מוחלט לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון. היו בקיבוץ אפיקים גם כמה מפ"מניקים ברי פלוגתה שהערצתם הוענקה דווקא ליעקב חזן ומיאיר יערי. אף על פי כן עובדה שהחברים פזלו לעבר "העולם הזה". רובם בגלוי. חלקם בסתר. אורי אבנרי ידע פעם לכתוב ו- ידע גם לערוך ולמכור ולשווק את ה- "אני מאמין" הפוליטי בעל סממנים רדיקאליים שמאלניים שלו באמצעות מִשְנָה סְדוּרָה של שילוב עם רכילות תל אביבית פרועה, ולא רק. אורי אבנרי החזיק בדעות פוליטיות של מיעוט קטנטן בארץ והבין שעיתונו "העולם הזה" איננו יכול להתפרנס על דעותיו אמירותיו. מֵידָע הרכילות , בעיקר הרכילות התל אביבית היה הדלק שהניע את קידום המכירות של "העולם הזה" בנקודות המכירה הראשיות שלו ברחוב דיזנגוף בתל אביב. בעשור ה- 60 של המאה הקודמת צבר "העולם הזה" פופלאריות שיא, והגיע לתפוצה של 25000 (עשרים וחמישה אלף) עותקים. "העולם הזה" יצא לאור בערבי שלישי בשבוע והברנז'ה התל אביבית עטה עליו כעל מוצאת שלל רב. העיר תל אביב הייתה המעוז של "העולם הזה" לא בגלל הפוסטים הפוליטיים של אורי אבנרי אלא כאמור בגלל מדורי הרכילות הנרחבים שלֻווּ בצילומי עירום רעשניים של נשים, רוויים רכילויות, וטבולים בסנסציות Sex. גם בתל אביב נקרא "העולם הזה" משמאל לימין. "העולם הזה" הפיק 25000 גיליונות שבועיים בשיאו, אולם פוטנציאל הקוראים שלו היה גדול בהרבה ו- נאמד ביותר מ- 500000 (חצי מיליון). 20 קוראים על כל גיליון. בשלב מסוים במחצית עשור ה- 60 של המאה הקודמת החליט אורי אבנרי (איש הגון ורדיקאל שמאלני) לרוץ לכנסת על סמך הפופולריות העיתונאית שלו. אמרת "העולם הזה" – אמרת אורי אבנרי (!) רשימתו "העולם הזה – כוח חדש" זכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת השישית ב- 1965, ואורי אבנרי הפך ל- ח"כ מן השורה. בבחירות לכנסת השביעית ב- 1969 הכפיל הח"כ אורי אבנרי את כוחו. הוא ושלום כהן ייצגו עכשיו את מפלגת השמאל הרדיאלית בכנסת. ב- 1972 התחולל קרע בין השניים. הח"כ אורי אבנרי והח"כ שלום כהן רָבוּ ונפרדו לעַד. עורך ומו"ל "העולם הזה" אורי אבנרי לא היה טיפש, אבל גם לא העַם בישראל. רובם המכריע של אזרחי ישראל הדף ו- דחה לחלוטין את משנתו הפוליטית של אורי אבנרי. האומה לא ראתה בו מנהיג ולא נעליים. אורי אבנרי לא הצליח לנהל אפילו סיעה פוליטית זעירה בת שני ח"כים. זאת הייתה שירת הברבור הפוליטית של אורי אבנרי בכנסת. העם הדיח וסילק אותו מבית המחוקקים שלו. לפתע התברר שמר אורי אבנרי הוא אולי עיתונאי מוכשר, אולם איננו משיח ולא גאון פוליטי כלל ועיקר. הוא לא הצליח לשכנע במשנתו השמאלית הרדיקאלית את האומה בצדקת דרכו המדינית. מרבית תושבי מדינת ישראל ראו בו קוריוז, ובאמת ב- 1973 נעלם מהכנסת וחזר לכור מחצבתו העיתונאית ב- "העולם הזה".

כותרת ההדמיה המטופשת והמעוותת "צ'רצ'יל מנוול" של אורי אבנרי, בה מוּשְוֶוה המנהיג הבריטי הדגול והדמוקרט ווינסטון צ'רצ'יל בהשאלה מבולבלת מתחכמת ומטומטמת חוזרת ונשנית, ובהפוך על הפוך על הפוך, למנהיג הטרור החמאסי הרודן והבוגדני איסמעיל הנייה, היא השוואה מחורבנת ש- מעוררת תמיהה רבתי. אורי אבנרי מספר לקוראי "הָאָרֶץ" כי, "…הארכי טרוריסט ורוצח ההמונים, מחריבה של אירופה, קנצלר גרמניה הנאצית ה- פיהרר אדולף היטלר הציע ב- 1940 שלום למנהיג הדמוקרטי הדגול ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל, אולם ווינסטון צ'רצ'יל דחה אותה מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…". אורי אבנרי טוען בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" מ- 16 ביולי 2014, כי, "…במשך 5 שנים החזיק ווינסטון צ'רצ'יל את תושבי לונדון תחת אש בלתי פוסקת של מטוסים וטילים גרמניים והשתמש בהם כבמגן חי כדי להמשיך במלחמתו המטורפת. בשעה שתושבי לונדון היו חשופים לפצצות וטילים בלי "כיפת ברזל" הוא ווינסטון צ'רצ'יל התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…". עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי.

עוד טוען אורי אבנרי, "…ראש ממשלת אנגליה ווינסטון החזיק את כל אזרחי בריטניה כבני ערובה. כאשר מנהיג גרמניה אדולף היטלר הציע לו בשנת 1940 הצעת שלום, הוא דחה אותה, מתוך מניעים אידיאולוגיים מטורפים, בעוד הוא יוצא מעת לעת מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות בלונדון, וחזר למקומו הבטוח במחילות מתחת לבניין ברוב דאונינג 10…". קוראי "הָאָרֶץ" הצעירים עוד יכולים להאמין לו. עורך "הארץ" אלוף בן ניאות להעלות אז לפני כ- 4 שנים את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר ב- "הארץ", כנראה רק על סמך מוניטין העבר של אורי אבנרי.

טקסט תמונה : הדמוקרט הדגול ווינסטון צ'רצ'יל ראש ממשלת אנגליה בתקופת מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1940, מושווה במטפורה מופרכת ומעוותת חוזרת ונשנית ובהפוך על הפוך ע"י העיתונאי אורי אבנרי למנהיג החמאס הטרוריסטי איסמעיל הנייה. אורי אבנרי מסר את האינפורמציה הבאה לקוראי "הארץ" ב- 16 ביולי 2014, כלהלן : "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח שלו, אבל לתושבי לונדון אמר, "…בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…".(סוכנויות). עורך "הארץ" אלוף בן העלה את הפוסט המופרך והעלוב הזה לאוויר של עיתון "הארץ", כנראה על סמך מוניטין העבר של כותבו.

אורי אבנרי לא מספר לקוראי "הארץ" כי ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה הטרוריסטית במלחמה טוטאלית נגד פולין וכבשה אותה בתוך שישה שבועות בדם ואש ותימרות עשן. בירת פולין ווארשה וערים פולניות אחרות נמחקו. 2.000000 (שני מיליון) אזרחים פולנים נהרגו מתוך סך אוכלוסייה של 11.500000 (אחד עשר מיליון וחמש מאות אלף).

טקסט תמונה : ספטמבר 1939. מלחמת העולם ה- 2. ילד פולני שניצל מההפצצות הגרמניות מתועד בתוך הריסות העיר. (סוכנויות).

חודש קודם לכן באוגוסט 1939 נחתם הסכם אי התקפה בין גרמניה לרוסיה ע"י שר החוץ הנאצי יואכים פון ריבנטרופ לבין שר החוץ הרוסי וויאצ'סלאב מולוטוב. ההסכם שנודע כ – "הסכם ריבנטרופ – מולוטוב" נחתם באישורו כמובן של אדולף היטלר לצורכי הרגע בלבד והופר ע"י גרמניה הנאצית כשהיה לה כדאי ונוח ב- 22 ביוני 1941 כשה- וֶורְמָאכְט תקף במבצע צבאי ענק חסר תקדים בהיקפו את רוסיה (כונה בשם "מבצע בארבארוסה"). במלחמת העולם ה- 2 ההיא העקובה מדם, לא סיפר אורי אבנרי לקוראי "הָאָרֶץ" את ההשתלשלות ההיסטורית מבראשית וכי כבר באפריל 1940 כבשה גרמניה את דנמרק ונורווגיה ובמאי 1940 כבשה את בלגיה, לוקסמבורג, והולנד. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הארץ" כי ביוני 1940 עקף ה- "וֶורְמָאכְט" את קו ההגנה "מָאזִ'ינוֹ" וכבש בסערה את צרפת. אורי אבנרי לא סיפר לקוראי "הָאָרֶץ" כי ב- 10 ביוני 1940 הצליחה ממשלת אנגליה בראשות ווינסטון צ'רצ'יל לפנות 340000 (שלושת מאות אלף וארבעים) חיילים בריטיים מחוף דָנְקֶרְק הצרפתי ולהשיבם לערי נמל אנגליות.

אורי אבנרי מספר לקוראי "הארץ" כלהלן, "…ווינסטון צ'רצ'יל יצא מפעם לפעם מהמחילות שבהן הסתתר (כמו איסמעיל הנייה ברצועה, תוספת שלי) הצטלם ליד ההריסות וחזר למקום הבטוח תוך שהוא מבטיח לאזרחי אנגליה כי בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתם היפה…". אח"כ ממשיך אורי אבנרי וכותב כי לחיל האוויר הגרמני (תוספת שלי, כמו לחיל האוויר הישראלי) לא הייתה ברירה אלא להמשיך בהפצצות העיר לונדון (תוספת שלי, בדומה ל- חיל האוויר הישראלי שמפציץ את עזה) כשלדברי הגנרלים של ה- וורמאכט, ה- לופטוואפה איננו מפציץ מטרות אזרחיות אנגליות אלא מפציץ מטרות צבאיות מובהקות כגון בתים פרטיים של חיילים בריטיים שבהם נערכו ישיבות וניתנו פקודות (תוספת שלי, כמו חיל האוויר הישראלי שמפציץ בתים של ראשי החמאס בעזה). מדובר בפוסט הזוי, מקומם, ושגוי שמְעַוֵות את ההיסטוריה בעזרת פרטים ו- דימויים מטומטמים וכתיבה היסטורית בהפוך על הפוך על הפוך. העַם הגרמני לא היה יכול להפיל את הרודן המטורף אדולף היטלר מפני שהקנצלר – פיהרר היה מוקף באין סוף טבעות הגנה של ה- גֶסְטָאפּוֹ (Gestapo). אפילו בשיא הפופולריות שלו ב- אולימפיאדת 1936 בעת נסיעתו יחדיו עם הפמליה שלו ברחובות ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 בדרך לאצטדיון האולימפי כדי לפתוח חגיגית בטקס רב רושם את המשחקים האולימפיים, אובטח ונשמר אדולף היטלר מפני בני עמו, ע"י 40000 (ארבעים אלף) אנשי ביטחון הפנים לובשי המדים השחורים והחמושים של ה- Gestapo. הדיקטטור אדולף היטלר שימש כל הזמן יעד להתנקשות ע"י מתנגדיו אולם אובטח ונשמר היטב ע"י יחידות הגסטאפו בפיקודם של ראשי ה- SS היינריך הימלר וריינהארדט היידריך.

hitler 3

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936. אולימפיאדת ברלין 1936. אדולף היטלר (במכונית המובילה עומד משמאל) בלוויית הפמליה הגדולה שלו חולף על פני שער ברנדנבורג ב- "Via Triumphalis" בעיר ברלין במסעו המלכותי במכונית מרצדס מפוארת לעבר האצטדיון האולימפי המרכזי, שם ייערך בעוד שעה קלה טקס הפתיחה רב רושם של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש. 40000 (ארבעים אלף) אנשי גסטאפו של ה- S.S. (שירות הביטחון הפנימי הידוע לשמצה של גרמניה הנאצית בראשות האובר גרופן פיהרר היינריך הימלר) יחדיו עם המשטרה הגרמנית אבטחו את המסע האולימפי של הרודן הנאצי הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר. לשום אזרח גרמני מתנקש פוטנציאלי כלשהו, לא היה סיכוי להבקיע את טבעת הביטחון של ה- SS הנאצי והמשטרה הגרמנית שסוככו עליו, ולהגיע בסמוך אליו גם בהופעותיו הפומביות. לא ב- עִתוֹת שלום, וודאי לא בעת אירועי מלחמת העולם ה- 2 בשש השנים של 1945 – 1939 שהמיטה הרס, הרג, וחורבן כבדים על אזרחי ארצו, כ- 9.000000 חיילים ואזרחים הרוגים. (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

בשלהי הפוסט "צ'רצ'יל המנוול" כפי שפורסם ב- 16 ביולי 2014 ב- "הארץ" כותב אורי אבנרי כלהלן, "…המטרה המוצהרת הייתה להשמיד את תעשיית המלחמה הגרמנית, אך דווקא זו לא נפגעה. המטרה האמיתית הייתה להטיל אימה על האוכלוסייה האזרחית כדי לגרום לה לסלק את מנהיגיה ולהיכנע…וזה לא קרה…המרד היחידי נגד אדולף היטלר בוצע דווקא ע"י הקצינים הבכירים (ונכשל)…האוכלוסייה האזרחית לא התקוממה, אלא להפך, באחד מנאומיו נגד "טייסי הטרור", הצהיר שר התעמולה יוזף גבלס, "הם יכולים להשמיד את רכושנו, אבל לא לשבור את רוחנו…". לא נכון. שום דיקטטורה צבאית טוטליטרית (מאובטחת ע"י שירות ביטחון פנימי ברמה ואיכות של הגסטאפו) לא הובסה מעולם ע"י אזרחי מדינה כלשהי בשעה שהם מוכים, רעבים, וסובלים אבדות עצומות וכבדות בנפש ורכוש. עשרות ערים גרמניות נמחקו מהמפה לרבות 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים. מדהים כיצד עורך "הארץ" מוריד פוסט מופרך שכזה לדפוס, כנראה בשל ההערכה למוניטין העבר של הכותב.

אורי אבנרי מסיים את הפוסט שלו וקובע בטקסט כלהלן, "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". אינפורמציה לא נכונה. הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר המטורף לא נכנע, אולם גרמניה החרבה וההרוסה שלו, מדינה שאיבדה במלחמת העולם ה- 2 כ- 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליונים פצועים, נכנעה גם נכנעה זמן רב לפני ה- 8 במאי 1945. מדהים כיצד אורי אבנרי מסוגל לרשום מידע היסטורי אבסורדי, מעוות, ולא נכון שכזה : "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…". לא פחות מדהים כיצד עורך "הָאָרֶץ" מר אלוף בן אישר אז לפרסום את הטקסט הנ"ל בעיתון "הָאָרֶץ" מתאריך 16 ביולי 2018. יתירה מזאת : אורי אבנרי לא מספר לקוראיו כי שני המטורפים המובסים והפחדנים האלה במסווה של מנהיגים, אדולף היטלר ויוזף גבלס, לא התייצבו בתום המלחמה בפני עמם המוכה כדי להסביר ולנמק את מדיניותם המלחמתית ואת שאיפת רעיון ההקמה של הרייך ה- 3 ל- 1000 (אלף) שנים, שהביאו בסופו של דבר לאסון וחורבן המדינה הגרמנית במלחמת העולם ה- 2 במשך 6 שנים בין 1939 ל- 1945, מלחמת השמד נוראית שהסבה לגרמניה אבדות בנפש ורכוש חסרות תקדים, 9.000000 (תשעה מיליון) חיילים ואזרחים הרוגים ועוד מיליוני פצועים, ועשרות ערים שנמחקו מהמפה. אדולף היטלר ויוזף גבלס הנבזים והפחדנים ברחו מהמערכה ומאחריותם לאסון הנורא שהמיטו על האומה הגרמנית והתאבדו בבונקר שלהם בברלין. אדולף היטלר לא נפרד מעמו אלא רק מאהובתו אווה בראון. המנוול ורוצח ההמונים דפק לעצמו כדור בראשו בירי אקדח. עם יוזף גבלס שר התעמולה הארסי זה היה קצת יותר מסובך. לו ולאשתו מגדה היו 6 (שישה) ילדים קטנים. שני ההורים המנוולים הרדימו את ששת ילדיהם לנצח באמצעות זריקות רעל ואח"כ התאבדו בעצמם. מה זה צריך להיות הסיום המופרך הזה בפוסט המופרך ההוא מ- 16 ביולי 2014 של אורי אבנרי,  "…גרמניה לא נכנעה עד הרגע האחרון ממש. מיליוני טונות של פצצות לא הועילו, הם רק חיזקו את מורל התושבים ואת נאמנותם למנהיגיהם…".

טקסט תמונה : 1945. ראש ממשלת אנגליה הדגול ווינסטון צ'רצ'יל (במרכז, חובש כובע קצינים ולובש מעיל צבאי בהיר ארוך) יחדיו עם פילדמארשאל  מונטגומרי (משמאל, חובש כומתה שחורה עם שני סמלים) וחיילים וקצינים נוספים, חוצים את נהר הריין הגרמני. זהו אותו ווינסטון צ'רצ'יל שאורי אבנרי כתב אודותיו בפוסט "צ'רצ'יל המנוול" בעיתון "הארץ" מתאריך 16 ביולי 2014, "…הוא החזיק את כל תושבי בריטניה כבני ערובה…הוא עצמו התחבא במחילות מתחת לבניין ברחוב דאונינג 10…הוא דחה ב- 1940 את הצעת השלום של מנהיג גרמניה אדולף היטלר, וכך גזר על בני עמו ייסורים שלא יתוארו…מפעם לפעם יצא מן המחילה שבה הסתתר, הצטלם ליד ההריסות, וחזר למקום הבטוח…", אבל לתושבים אמר, "בדורות הבאים יגידו שזאת הייתה שעתכם היפה ביותר…". (סוכנויות).

היסטוריונים כמו איאן קרשו (Ian Kershaw) מדווחים על עובדות שונות לחלוטין מאלה של אורי אבנרי. נכון שאוכלוסיית גרמניה שרדה את מלחמת העולם ה- 2 ואת שלטונו הטוטליטרי – דיקטטורי המטורף של היטלר אולם אוכלוסייה אזרחית חסרת הגנה מופצצת מהאוויר, מובסת, ומושמדת לעולם איננה תומכת במנהיג שמוביל אותה להרס טוטאלי, אבדון מוחלט, ו- 9.000000 חיילים ואזרחים גרמניים הרוגים. גם אוכלוסיית עזה איננה נאמנה לשני מנהיגיה איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. מדובר בכאילו נאמנות אזרחית שנובעת מפחד הזרוע. הבעת אמון ועצרות המוניות שנערכו בעבר ברצועת עזה ע"י אוכלוסייה ענייה ומובסת בעד איסמעיל הנייה ושלטונו כמו גם התמיכה המלאכותית העכשווית והבלתי אמיתית בו, נעשות בכוח תחת איומים של המשטר הטרוריסטי האיסלאמי המזוין בנשק ברצועה. איסמעיל הנייה איננו דמוקרט ולא נבחר לתפקידו בבחירות חופשיות נקיות. תמונות עצרות התמיכה בו ברצועה בעבר מזכירות את ההתלהבות והתמיכה העממית של האומה הגרמנית בקנצלר אדולף היטלר ובמשטר הנאצי בראשית מלחמת העולם ה – 2, כשתקופת ה- "בליצקריג" באירופה נראתה כפיקניק וימי תהילה. החל מ- 1943 התרופפה התמיכה וההערצה לאדולף היטלר לחלוטין והפכה ל- מלאכותית ואכולת ספקות. ואם בכל זאת הייתה כזאת, היא נעשתה בכוח ע"י הזרוע לביטחון פנים של הגסטאפו. החל מ- 1943 הורו ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילנו רוזוולט לחילות האוויר שלהם לתקוף 25 (עשרים וחמש) ערים גרמניות כדי לפגוע נואשות באוכלוסייה אזרחית, בנפש, במורל, וברכוש : ברלין, קלן, דורטמונד, דרזדן, דיסלדורף, אסן, פרנקפורט, המבורג, לייפציג, מינכן, בוכום, ברמן, חמניץ, שטטין, דסאו, דואיסבורג, האגן, האנובר, קאסל, קיל, מאיינץ, מגדבורג, מאנהיים, נירנברג, ו- שטוטגארט. 1.300000 (מיליון) אזרחים גרמניים נהרגו בהפצצות הכבדות. 300000 (שלוש מאות אלף) מתוכם מתו מרעב ומחלות. 7.500000 (שבעה מיליון וחמש מאות אלף) אזרחים גרמניים נותרו ללא קורת גג והפכו לחסרי בית. לכך צריך להוסיף 4.400000 (ארבעה מיליון וארבע מאות אלף) חיילים גרמנים הרוגים במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945. סך אבדות גרמניה הנאצית בנפש בהנהגת הקנצלר המורף אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 היו עצומות ונאמדו בין 5.500000 (חמישה מיליון וחצי) לבין 6.900000 (שישה מיליון ותשע מאות אלף). אומדנים מאוחרים וחמורים יותר קובעים כי גרמניה הנאצית איבדה במלחמת העולם ה- 2 בין 1939 ל- 1945 כ- 9.000000 (תשעה מיליון)חיילים ואזרחים הרוגים.  בין % 7.9 ל- % 10.0 מהעם הגרמני הושמד במלחמת העולם ה- 2 בין השנים 1945 – 1939. בתחילת מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 מנתה אוכלוסיית גרמניה 69.300000 (69 מיליון ושלוש מאות אלף) תושבים. לא ייתכן כי הנתונים החמורים, המזעזעים, והמדהימים האלה חיזקו את מורל תושבי גרמניה ואת נאמנותם לדיקטטור אדולף היטלר ולהנהגה הנאצית ולדוקטרינה הנאצית המטורפת שלהם אודות קוממיות הריך ה- 3, זאת שהביאה הרס נוראי ואבדות עצומות בנפש ורכוש לאומה הגרמנית, כפי שטוען אורי אבנרי בפוסט שלו בעיתון "הָאָרֶץ" מיום רביעי – 16 ביולי 2014 "צ'רצ'יל המנוול". אין שום אפשרות הגיונית שהאוכלוסייה העזתית השְדוּפָה והענייה וחסרת כל, רוחשת ביוזמתה אהדה כלשהי להנהגה המטורפת הרדיקאלית, הטוטליטארית, והמופללת של החמאס בראשות איסמעיל הנייה ויחיא סנוואר. אם האוכלוסייה הקמלה הזאת בכל זאת מביעה הערכה ב- נהי, בכי, צעקות, ודגלים הרי שהדבר נעשה בשל סוגסטיה אוטומטית הנובעת מפחד של האזרחים מפני ההנהגה הטוטליטרית, ולא בגלל היגיון דמוקרטי. לא היה שום סיכוי בשעתו כי העם היפני הצייתן יתמוך בכת הצבאית הצבאית הטרוריסטית המטורפת שלו לאחר הטלת שתי פצצות האטום האמריקניות על הירושימה (Hiroshima) ו- נאגאסאקי (Nagasaki). ב- 6 ו-8 באוגוסט 1945. 

תוצאת תמונה עבור ‪dresden bombing photos‬‏

טקסט תמונה : 1944. מלחמת העולם ה- 2. התמונה מתעדת את הריסות העיר הגרמנית דרזדן שהוחרבה עד היסוד ע"י הפצצות שיטתיות של חילות האוויר של בנות הברית. (סוכנויות).

לא ייתכן כי אוכלוסייה אזרחית רעבה וחסרת מגן, נשים, זקנים, וטף ו- אימהות וילדיהן מופצצת ומושמדת תדירות לאורך שנים, תגלה אהדה ותמיכה במנהיג המטורף שלה שמוביל אותה להרס ואבדון מוחלט, גם אם מדובר בקנצלר – פיהרר כריזמטי כ- אדולף היטלר. אין דבר כזה. לא יכול להיות כדבר הזה. 

פרופסור גור אלרואי (הבן שלי) מאוניברסיטת חיפה מוסיף כדלקמן : "במשטרים טוטליטאריים איש אינו יודע מה הם בדיוק רחשי הלב של העם. רובם מפוחדים ואינם משמיעים דעה ועל כן הטיעון של מר אורי אבנרי שהעם הגרמני תמך באדולף היטלר בזמן ההפצצות הוא טיעון מופרך מן היסוד ואין לו על מה להסתמך. קורבנות ההפצצות הגרמניים ע"י חילות האוויר של בעלות הברית הן בראש ובראשונה קורבנות ההיטלריזם ודוקטרינת המלחמה ההיטלראית. אל לאויב לחשוב שהוא יכול לפגוע באוכלוסיה האזרחית של שכנותיו ולצפות שהאוכלוסייה שלו לא תפגע. אורי אבנרי שכח לציין עובדה היסטורית מדהימה מדינות דמוקרטיות לא הפסידו מעולם לרודנים ולמשטרים טוטליטאריים. הן תמיד סיימו אותן שידן על העליונה. ווינסטון צ'רצ'יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן הם המנצחים הגדולים של מלחמת העולם ה- 2. לא צריך להיות הוגה דעות גדול כדי להבין מה היה קורה לו גרמניה הנאצית ובנות בריתה הפשיסטיות היו מנצחות".

אני מביא לידי קוראי הבלוג את מאמרו התמוה, המעוות, המתוחכם, הסוּפֶּר – מטפורי, המופרך והמכפיש, "צ'רצ'יל  המנוול", של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי, כפי שפורסם בעיתון "הארץ" ביום רביעי – 16 ביולי 2014. כל אחד רשאי להסיק את המסקנות האישיות שלו. מדובר בפוסט מופרך שנשען על מטפורה מבולבלת ומגוחכת חוזרת ונשנית בהפוך על הפוך על הפוך ובעובדות היסטוריות שגויות לחלוטין. מוזר ומביך שדווקא אחד מאבות העיתונות המודרנית במדינת ישראל כתב פוסט כל כך תמוה, מגוחך, ומבולבל. מתמיה גם שעורך "הָאָרֶץ" מר אָלוּף בֵּן מוציא לאור מאמר מגוחך ומבולבל ושגוי בעובדות היסטורית שאוזכרו ו/או שהועלמו מהקורא, רק מפני שלכותב קוראים אורי אבנרי.

ראה "הארץ" מ- יום רביעי – 16 ביולי 2014 . עיתון "הארץ". מאמרו המופרך, התמוה, והמבולבל של העיתונאי הוותיק אורי אבנרי , "צ'רצ'יל המנוול".

גדעון לוי :

כמה ימים לאחר שעוד אחד מעשרת נכדיי ונכדותיי היקרים התגייס לצה"ל, ליחידת הנדסה קרבית, פרסם מר גדעון לוי בעיתון "הארץ" (יום ראשון – 1 באפריל 2018) בהשראת העורך שלו אלוף בן פוסט וכותרתו, "צבא הטבח לישראל". כותרת נבזית ונכלולית. דעתי אודות גדעון לוי המביש והנכלולי ידועה היטב ל- 700000 (שבע מאות אלף) קוראי הבלוג. אני חתום על עיתון "הארץ" מזה 40 (ארבעים) שונים. שמחתי לראות ביום שלישי – 3 באפריל 2018 במדור "מכתבים למערכת הארץ" כי שני הקוראים מר חובב גבעתי מבנימינה ומר איתמר שקד מתל אביב שותפים לחוות דעתי אודות אותו העיתונאי הדַל שקוראים לו גדעון לוי.

קובי מידן :

קובי מידן איש רדיו גלי צה"ל הפסיד שוב. הוא התנצל בפני מפקד גלי צה"ל החדש שמעון אלקבץ על אמירתו האישית שלו ב- Facebook, "אני קובי מידן מתבייש להיות ישראלי", בגין אירועי עזה, בתירוץ "…לא התכוונתי…" וכו', והפסיד את כבודו. קובי מידן הוא איש פחדן חסר אופי ועמוד שדרה. אילו היה בו שמץ של מוּסָר, היה מתפטר ולא מתבזה.

קבוצת הכדורסל הכושלת של מכבי ת"א :

מכבי ת"א הפסידה אמש ב- וולנסיה (יום שישי – 6 באפריל 2018) לקבוצה הספרדית וולנסיה המחזור ה- 30 של ה- Euroleague בתוצאה 84:87, וסיימה את העונה האירופית. מכבי ת"א הייתה פעם פאר מועדוני הכדורסל במדינת ישראל. בשורותיה שיחקו זכריה עופרי, אברהם שניאור, רלף קליין, יהודה "קנבוס" ווינר, מנחם קורמן, דוד פריש, תנחום כהן מינץ, ומאוחר יותר גם סבי בן בסט, חיים שטרקמן, טל ברודי, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי ועוד רבים אחרים וטובים. היום מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל מובסת שמושתתת על שכירי חרב. היום הם כאן. מחר הם ישחקו בקבוצה אחרת, זאת שתעטוף אותם ביותר דולרים. רבים מאוהדיה של מכבי ת"א תוהים מה יקרה בעונה הבאה ? איזה הרכב שחקנים יאייש את שורות המועדון ? האם מדובר שוב בשחקני יבוא חדשים ו/או שֶמָא הכוונה להתבסס על ההרכב של עונת הכישלון 2018 – 2017 ? האם המאמן הקרואטי הידען נוון ספאחיה יישאר ?

maccaci ta

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני הכדורסל של מכבי ת"א באחד ממשחקי הדרבי התל אביבי במגרש הישן של בית מכבי ת"א (ליד קולנוע "אוריון" הישן). הישגיה הגדולים של מכבי ת"א בימים ההם – בזמן ההוא נשענו על הרכבי שחקנים קבועים ומינימום שינויים.  זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אברהם שניאור (1.85), עמנואל ברדן (החליף לכמה רגעים את רלף קליין), יהודה ווינר "קנבוס", מנחם קורמן, המאמן יהושע רוזין, וזכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בעת ההיא, 1.91 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מנחם קורמן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו :

ראש הממשלה בנימין נתניהו בילף את אזרחי מדינתו בעניין "מתווה הפליטים".

שרת התרבות והספורט מירי רגב.

הזמנת נשיא הונדורס מר חואן אורלאנדו הרננדז ע"י שרת התרבות והספורט מירי רגב כדי להדליק משואה בטקס הדלת המשואות בערב יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, היא מעשה כשר אבל מלוכלך ו- מסריח. גב' מירי רגב עסקנית פוליטית ירודה ורדודה מצטיירת כמלקקת מקצועית לראש הממשלה מר בנימין נתניהו. לא בסדר. מדובר בסקנדל רבתי בשערורייה לאומית.

יצחק שוּם. חובבן.

התמוטטות של מועדון הכדורגל של הפועל כפר סבא, עד לפני זמן מה קבוצת צמרת בליגה הלאומית בעונת 2018 – 2017, היא עונשו של יצחק שום ה- Owner החובבן והמתנשא של קבוצת הכדורגל הפועל כפר סבא. זאת מפני שפיטר ללא כל סיבה מקצועית את המאמן המצוין מאסי דגו שהוביל על דעת עצמו ובידע של עצמו את הפועל כפר סבא למקום ה- 1 בליגה הלאומית בדרכה להעפיל חזרה לליגת העל. מאז פיטוריו של מאסי דגו ע"י יצחק שום בגלל תירוצי אגו קטנוניים של בעל הבית, הולכת הפועל כפר סבא מ- דחי אל דחי.

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. דברי הימים ההֵם בתולדות השידור הציבורי התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האֶמֶת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח, ו- אֵינָם מאפשרים להֵן להשתבש (!).  

 

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה שעברה. לפני 43 שנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אנוכי (בתווך) בין שני עוזריי המצוינים והמסורים לעבודתם, אריה שגיא מימין, וחיים גן טוב משמאל, באחת מעמדות השידור של "מבט ספורט" הטלוויזיונית בעֵת שידור ישיר של תחרות כדורעף. אשנה ואוסיף : אריה שגיא וחיים גן טוב היו שני אנשי טלוויזיה מעולים ועוזרים ומסייעים מצוינים. בלתי נשכחים עבורי. שניהם פנו בסופו של דבר לקריירות ו- תחומי עיסוק שונים בתכלית מהטלוויזיה. בלעדיהם ושכמותם היה קשה הרבה יותר להעפיל לפסגה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סתיו 1976. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 42 שנים. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : אנוכי ושלושת ילדיי הקטנים מימין רוֹעִי (בן 11), הָגָר (בת שלוש), וגוּר (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י רעייתי יעל בדירתנו דאז, ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : סתיו 1976. התקופה ההיא עֶרֶש שנות עבודתי בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעד ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית. התמדה, דבקות במשימה, ושגשוג במקצוע שלי היו מותנים ו- בנויים מהמון מרכיבים. בראשם המשפחה שלי. לעולם לא הייתי יכול להעפיל לאן שהעפלתי בטלוויזיה ללא משפחתי רעייתי וילדיי. בתמונה : רעייתי ואנוכי ושני ילדינו הקטנים מימין, הגר (בת שלוש), וגור (בן שמונה). התמונה צולמה ע"י בנינו הבכור רועי (בן 11) בדירתנו ברחוב משמר הגבול 5 ברמת אשכול בירושלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה- 1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות ותולדות התפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2017 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה, היא מהפכת הטלוויזיה ש- החלה ב- 1884, באותו הרגע בו מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו (Paul Nipkow) המציא לפני 134 שנים את ה- Spinning disk (הדיסק המסתובב) שלו. בכל יום מאז התחולל משהו חדש טכנולוגי ולוגיסטי שאפשרו את קידום תוכן השידורים בתעשיית הטלוויזיה באשר היא. מהפכת הטלוויזיה האלקטרונית הובילה אחריה כעבור שנים רבות את מהפכת המידע התקשורתית השנייה הלוא היא מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. 

הפקת שידורי הטלוויזיה, עריכתם, ושידורם ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של לונדון 2012 סימנה את קמילתם הסופית של הטלוויזיה ערוץ 1 ו- רשות השידור והפיכתם ל- ז"ל בראשות הטריאומוויראט הכושל, העלוב, החנפן, ונעדר שֶמֶץ של כישרון מנהיגות – המנכ"ל יוני בן מנחם + עוזרו הצמוד והקרוב זליג רבינוביץ' + יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת. לא הייתה עוד דרך חזרה. 

"יוֹשְרָה" היא מילת מפתח בעלת אורך, רוחב, ועומק. היא אקסיומה בעלת נפח שמידותיה מקסימליסטיות ובלתי משתנות. השיח אודות "יוֹשְרָה" עולה כאן לדיון מעת לעת לדיבור משותף עם קוראי הבלוג לא רק בעניין "סַם ה- Off tube הטלוויזיוני…" (עלה לשיחה בשני הפוסטים מס' 594 ו- 593. האם ניתן בכלל לפתח יוֹשְרָה ? שאלה נוקבת שמעלים לדיון ד"ר רוברט קופר (Robert Cooper) ואיימן סאווף (Ayman Sawaf) בספרם המרתק והנבון, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים", והם משיבים בקצרה : "אנשים רבים טוענים כי לעיתים חייבות ה- יושרה והאתיקה לתפוס תפקיד משני לעומת הכדאיות והרִווחיות. רבים אחרים גורסים כי מטרתה של המנהיגות איננה להקשיב ולשרת, אלא לצבור כוח וזכויות יתר. אלה שגיאות רווחות". חוות דעת חשובה ו- מעניינת שמעידה בין השאר גם על טיב היחסים הבעייתיים ורמת הדו שיח השוררים בין כל מיני מנהלים (בחסות נימוקי רווח כלכלי וחיסכון כספי על חשבון איכות הדיווח האותנטי מהשטח) לבין השדרנים שלהם ברשתות הטלוויזיה המבקשים לעשות נאמנה את עבודתם העיתונאית בארץ וגם בחו"ל. איכות יחסים בין מפקדים לפַּקוּדִים שלהם שעוסקים בעקרונות הביצועיים הקדושים של עיתונאות אמת, אֵלֶה המורים לעיתונאים לדווח לציבור אודות האירועים השונים ממקום התרחשותם ולא באמצעות ישיבה באולפן וההעתקה מהמוניטור. יוֹשְרָה היא ערך עליון בחיי האנושות לבטח בכל סוג של מנהיגות בין אם מדובר במפקד כיתה בצה"ל ו/או בין אם עסקינן במנהל רשת טלוויזיה ו/או מנכ"ל רשות השידור. ניהול ללא יושרה, בלי מוסר ודרך ארץ עליונים, ובלעדי אמינות ומהימנות מוחלטים הוא עסק מושחת ו- נבזי שמביא לכלייה ואבדון. לא בכדי מדגיש שלמה המלך החכם באדם ו- Copywriter מדהים ואותנטי בספרו "מִשְלֵי" בתנ"ך, Masterpiece ש- מוֹנֶה בקרבו ל"א פרקים וכ- 850 פסוקים, חזור והדגש, את חשיבות ה- יוֹשְרָה, מוּסָר, ובִינָה בחברה התנ"כית הארצישראלית כבר לפני שלושת אלפים שנים. "לדעת חוֹכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה" אומר שלמה המלך לעַם ישראל ומוסיף, "לָקַחַת מוּסָר הַשְכֵּל, צֶדֶק וּמִשְפָּט וּמֵשָרִים". איזה עילוי ורעיוֹנָאי נפלא היה שלמה המלך. המדינאי האירי הנָבוֹן והנָאוֹר Daniel O'connell (דניאל או'קונל 1847 – 1775) בעל היגיון הגיוני, מוסיף עוד אמת אנושית, כלהלן : "שום דבר איננו נָכוֹן באופן פוליטי אם איננו נָכוֹן במובן מוּסָרִי" ׁ(!). לא בכדי משתמשים רוברט קופר ואיימן סאווף בספרם "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" בהצהרתו של החוקר והפסיכואנליטיקאי מנפרד קטס דה פריז שאומר כלהלן : "אם אין תחושת אמון בארגון, אם האנשים עסוקים בהגנה על ראשם, היצירתיות תהיה מהקורבנות הראשונים". הַסֶפֶר המצוין, "תבונה ותובנה – אינטליגנציה רגשית בעולם העסקים" (יצא לאור בארץ ב- 1998 על ידי "פקר – הוצאה לאור בע"מ"), מומלץ לעיון וקריאה.

העלאת פרקים מדברי הימים מירכתי האוב של נבכי העבר איננה נעשית למען אגו, יוקרה, ותהילה. חשיפתם מעת לעת בבלוג נועדו לתת תוקף, אשראי, סמכות, ו- אסמכתא למחקר ו- כתיבת הפוסטים על ידי ב- yoashtvblog.co.il, ומחקר וכתיבת 13 הספרים על ידי, שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ מ- 1884 ועד ימינו אלה של 2018. הסדרה קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". דברי הימים ההם התרחשו לפני שנים רבות אולם שיני הזמן לא נגסו בעובדות האמת ההן גם מפני שהמסמכים המצ"ב שהפכו לתעודות ביטוח, אינם מאפשרים להן להשתבש (!). אנוכי אוטוטו בן 80. אינני זקוק עוד לשום דברי תימוכין ולשום רגעי תהילה. היו לי מהם בשפע, למכביר. די והותר.

טקסט מסמך : שנת 2000. לפני 17 שנים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב (אדם כֵּן, פורה, ומוכשר, אולם נמצא בצד הלא נכון של המפה הפוליטית) נפרד ממני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : שנת 1989. לפני 29 שנים. מכתב פרידה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו, ובטרם נשלח ע"י מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למשימה הבאה שלו כ- כתב ושליח הטלוויזיה והרשות ל- וושינגטון בירת ארה"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 3

טקסט מסמך : 31 במאי 1987. מכתבו של מנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן אלי כמנווט שידורי הספורט שלו, של חיים יבין, ואורי פורת – בתום אחד ממבצעי השידור הישירים הראשונים של ליגת ה- NBA האמריקנית בכדורסל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פֶּתַּח דָבָר שֶל דִבְרֵי הַיָמִים מנִבְכֵי הֶעָבָר. המסמכים היְשָנִים המצ"ב מהווים תעודות ביטוח ברות תוקף, ואינם מאפשרים לעובדות הַאֶמֶת להִשְתָּבֵּש.  

כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים ואשר קרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", עוסקת ו- דנה בהתפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז 1884 (השנה שבה המציא מדען האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו את פטנט ה- "Spinning Disk") ונמשכים עד עצם היום הזה של 7 באפריל 2018. 13 הספרים נחקרים ונכתבים על ידי מאז אוקטובר 1998, הזמן הרחוק ההוא, בה נטלתי חלק ב- WBM ה- 1 (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) שנערכה בסידני – אוסטרליה. את פגישת ה- WBM הראשונה ההיא בסידני הובילה קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית המקצועית והמיומנת Sydney Olympic Broadcasting Organization (בקיצור ב- ראשי תיבות : SOBO) מי ששימשה Host broadcaster ועסקה ודנה בהיערכות הבינלאומית המורכבת והמסובכת שלה לקראת ההפקה והשידורים הישירים של המשחקים האולימפיים של סידני 2000. הלוא היא האולימפיאדה ה- 27 במניין הזמן החדש. הספרדי מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel Romero) ניצב בראש SOBO. מר אלכס גלעדי נמנה שוב על הצוות האולימפי המוביל של NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של המשחקים האולימפיים של סידני 2000 ושידורם בארה"ב. תמורת הזיכיון הבלעדי של סידני 2000 שילמה NBC ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) סכום של 705.000000 (שבע מאות וחמישה מיליון) דולר. ה- EBU שילם ל- IOC תמורת אולימפיאדת סידני 2000 זכויות שידורים על סך 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר. ה- Share שלנו, של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במסגרת חברותנו ב- EBU עמד בסידני 2000 על סך 1.640000 (מיליון ושש מאות וארבעים אלף) דולר. הערה : ה- Share הכספי הנ"ל נקבע ע"י הוועדה הכלכלית של ה- EBU עוד ב- 1996 בעידן שלטונו של מנכ"ל רשות השידור בימים ההם מרדכי "מוטי" קירשנבאום ז"ל. אומר ואוסיף כי בתום ה- WBM הראשון שנערך באוקטובר 1998 בהובלת SOBO המצוינת בסידני – אוסטרליה, גמלה בי אז ההחלטה לחקור ולכתוב את הספר "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". לא ידעתי כי מלאכת המחקר והכתיבה יתפרשו על פני 20 שנים, 13 ספרים, ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב. אני כותב את המחקר המפורט על מחשב. המחקר והכתיבה שלי אמורים להסתיים היכן שהוא ב- 2019 מקסימום ב- 2020.

הגדרות המחקר הטלוויזיוני שלי :

“FROM MY POINT OF VIEW – If You Do, Do It Right – If Not Give It Up”.

“THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIPS  BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News + Documentary) – IN  ISRAEL  AND AROUND THE WORLD, IN YEARS OF 1936 – 2016”.

מנקודת מבטי שלי :

"אני מאמין כי האושר האמיתי של אנשים, נובע מיכולתם להסב את ראשם לאחור אל עברם, ולדעת שעבודתם הקשה לא הייתה לשווא". את האמירה הזאת המייצגת את שאיפתו של האדם לחתור בחייו לעבר השלמות והמצוינות, טבע היפני הִירוֹפוֹמִי דָאיְימָאטְסוּ (Hirofumi Daimatsu) מי שהיה מאמן נבחרת הנשים של יפן בכדורעף שזכתה לראשונה בתולדותיה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. הירופומי דאיימאטסו נולד ב- 1921 ומת ב- 1978.

הירופומי דאיימאטסו (Hirofumi Daimatsu) מאמן ו- מוטיבייטור קשוח כפה על שחקניותיו בנבחרת יפן בכדורעף משטר אימונים מפרך ואין סוף חזרות ותרגולות, ובצידם משמעת ברזל, בדרך לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו 1964. מדובר במסע מתוכנן רווי ייסורים גופניים ונפשיים ו- וויתור מוחלט של השחקניות על חייהן הפרטיים למען טובת הנבחרת, דבקות במשימה שאין גדולה ממנה, מסע שנמשך ארבע שנים בטרם המאבק על התואר אלופה אולימפית בכדורעף והזוכה במדליית הזהב. בעיניו זאת הייתה הדרך היחידה המובילה לניצחון ואל הפסגה. בין השנים 1964 – 1960 דרש מהן ומעצמו דבקות במשימה והקרבה חסרת פשרות שאין לה אח ורע בתולדות ספורט הנשים בעולם. ב- 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של "קוֹמָאזָאוָוה" שהוקם בקומפלקס האולימפי המשוכלל בטוקיו, מיגרה נבחרת נשות יפן של הירופומי דאיימאטסו את אלופת העולם נבחרת ברה"מ 0:3 במשחק הגמר, וזכתה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים שנערכו על אדמת ארצן. תמונת האפילוג של התחרות הזאת בה נשות יפן מחבקות האחת את רעותה ובוכות מאושר בעוד המאמן המנצח הירופומי דאיימאטסו יושב על הכֵּס קר רוח, דומם, ונטול רגשות – זכורה היטב לכל חובב קולנוע שצפה בסרטו של קוֹן אִישִיקָאוָוה "טוקיו 1964". מדובר בתיעוד קולנועי מצמרר שדן במשמעת קרה, מאופקת, ו- מוקפדת ללא פשרות של הירופומי דאיימאטסו, בעצם מנת חלקם של בני יפן. מדובר ב- תיעוד אותנטי של אדם – מאמן ספורט שנראה חסר רגש, איש שקרח זורם בעורקיו, מכונה אנושית בדמות רובוט. הירופומי דאיימאטסו הוא אבי מורשת כדורעף הנָשִים ביפן.

ב- 5 ביוני 2003, יום הגִמְלָאוֹת הראשון שלי, אני מאמץ את דבריו של הירופומי דאיימטסו אל לבי. אני זוקף את גווי. מרים ונושא ראשי בגאווה. לא הבטחתי למנהליי תמיד לנצח אך הבטחתי לעצמי ולהם לחתור כל הזמן לניצחון. חזי עטור ביותר מ- 120 מדליות זהב שהעניקו לי אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והמנכ"לים של רשות השידור ב- 32 שנות עבודתי. אושרי האמיתי נובע מיכולתי להביט לאחור אל עברי ולדעת שמאמצי הכֵּנִים והממושכים למען השידור הציבורי לא היו לשווא. אני איש מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל רמ"ח אבריי מקדמת דנא. נולדתי בקיץ 1971 בחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי ושם נשארתי כל חיי. שניהם היו החונכים שלי. הייתי נאמן עשרות השנים לשידור הציבורי בכל גופי ובכל נשמתי. בכל כוחי. עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 32 השנים שבין 1971 ל- 2003 הוותה ציר מרכזי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך יותר משנות דוֹר. תרומתי ותרומת חבריי היוו את אחת מאבני המָסָד החשובות ביותר של חטיבת הספורט ההיא ושל האכסניה שלה בדרכיהן הציבוריות. הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 ספריה עָבֵי הָכֶּרֶס דנה בכך בפרוטרוט. חטיבת הספורט אותה ייסדו דן שילון ואלכס גלעדי ב- 1968 ו- 1969 בטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה עריסתי. וגם מיטת השדה שלי. שם נבראתי בצלמי. שם במידה רבה חייתי. ושם גם במידה רבה מצאתי את מותי.

yoash 2

טקסט מסמך : 31 בדצמבר 2002. לפני 16 שנים. זהו המסמך המקורי שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. לפני 30 שנים. מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשלושים ושתיים השנים של עבודתי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור מקופל מפעל חיי. הטקסט לעיתים חריף ואגרסיבי העולה מעת לעת בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" אינו חדש. כבר השמעתי אותן פעמים רבות בעבר בפומבי ועל הכתב. הוא מתועד במלואו. אינני מצטער שהייתי לעיתים בר פלוגתה לרבים ממנהליי. באופי שלי אני סָפְקָן ונושא בגאון את חופש היצירה והמחשבה. אינני Yes Man של אף אחד. מעולם לא הייתי כזה. אינני חוזר בי מהוויכוחים חלקם מרים שניהלתי עם הבּוסים שלי כל עוד חשבתי שאני צודק. אינני נסוג מחילוקי הדעות עימם שהיו מנת חלקי וגם מנת חלקם פעמים רבות במהלך שנות העבודה המשותפות. חלק מהוויכוחים ואי ההסכמות הביאו לרִיבִים וחיסול ידידות אישית, אך מעולם לא הודחתי ולא פוטרתי מתפקידי ע"י איש מהם. הייתי בן חורין לעצמי ולמחשבותיי, כּל עוד חשבתי שהדבר מיטיב עם השידור הציבורי שאני נמנה על שורותיו בכל רמ"ח אבריי. כתיבת הסדרה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", היא רציונאלית אך באותה מידה אמביוולנטית ולעיתים מוּכַּת רגשות. אני מספר וכותב על פי הבנתי את אשר התחולל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 32 שנה. לא רק בתחום שידורי הספורט. ה- יושרה האישית שלי מדריכה את מקלדת המחשב כך אני מאמין. אני חלוּק בדעתי בחלק מהדברים על חלק מהאנשים שאהבתי והערכתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור, ואשר רכשתי להם בזמנו גם כבוד רב. הטקסט בספר מעריך ותוקף אותם לסירוגין. הם מוּגנים אך גם חשופים ופגיעים על פי הנסיבות והאירועים, עִתּוֹת הזמן ומקום התרחשותם. מפני שהיו הצלחות רבות ובצִדָן גם כישלונות (שלא היו מחויבי המציאות), כתיבתי בהחלט איננה עקבית. היא מלאה תהפוכות של כעס ואהבה, ידידוּת וחֲרוֹן, הערכה וביקורת, וגם חִידְלוֹן ורחמים מול דֶגֶם של חיקוי ומופת התנהגות.

עיקרון הניהול הראשי שהצבתי בסופה של 1980 עם ראשית המינוי היה פשוט וברור. לשָמֵר רֵאשִית דָבָר את הרעיון המרכזי של יוזמת השידור כפי שפיתחו בכישרון דן שילון תחילה בשנים 1974 – 1968 ואלכס גלעדי אחריו בשנים 1980 – 1974. בשלב השני תכננתי וקבעתי מחדש את אסטרטגיית יעדי השידור של מחלקת הספורט בארץ ובעולם בטווחים הקרובים, הבינוניים, והרחוקים. מחשבת אסטרטגיית התכנון נשענה על ארבעה נדבכים מרכזיים :

א. איכות כוח אדם.

ב. התפתחות הטכנולוגיה ושיפור הלוגיסטיקה שלנו בארץ ובחו"ל.

ג. רכישת ממון ותקציבים עבור הפקות ושידורי הספורט.

ד. הסעיף הרביעי הוא החשוב ביותר : שכנוע המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם + מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם + ומנהלי חטיבת החדשות לדורותיהם בצדקת דרכי והיגיון מחשבתי הטלוויזיוניים. ברור ש- ללא תמיכתם המסיבית התוֹכְנִיתִית והכלכלית בי במדיניות השידורים שהתוויתי, של יוסף "טומי" לפיד ז"ל, אורי פורת ז"ל, אַרְיֵה מֶקֶל ז"ל, יוחנן צנגן יבד"ל, מוטי קירשנבאום ז"ל, יאיר שטרן יבד"ל, מיכה ינון יבד"ל (ועוד כמה אחרים) – לא היה ניתן להפוך את החזון למעשה. למציאות.

מדובר בתכנון והיערכות לקראת שידורם של אירועי ספורט בינלאומיים גם במרחק של שנים . במקביל מיסדתי מערכת עיתונאית מורחבת יותר וזריזה יותר הקרובה לאירועים, ועִמה אימוץ שיטתי של טכנולוגיית השידור שעמדה לרשות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם. צריך להדגיש כאן שוב כי ללא טכנולוגיה טלוויזיונית משופרת ומפעיליה, בלעדי טכנאי עַל ואנשים יצירתיים בימים ההם בתחום הקונקרטי של טכנולוגיית הטלוויזיה כמו אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, אלי בבא, אבנר מריומה, עמירם גולדשמידט, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, שמואל כהן, מאיר חיימי (ועוד רבים אחרים), העבודה העיתונאית הייתה מְשוּלָה ל- כְלוּם. ל- אֶפֶס. חָשוּב מכל אֵלוּ היה לקדם במהירות בימים ההם בתחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה את האנשים המוכשרים באמת והמסורים באמת ללא חשבון, אמנון ברקאי ואורי לוי ואח"כ בתחילת שנות ה- 90 במאה הקודמת ואחריהם את את ששי אפרתי ומאיר איינשטיין ז"ל, ולהסיטם לעבר קדמת העשייה הטלוויזיונית בתחומי ההפקה, העריכה, והשידור. ניצבו לנגד עיניי יעדי שידור שטרם ומעולם לא כבשנו. חרף השנים שחלפו אני סבור גם היום שללא מנהיגות כֵּנָה ובעלת אינטגריטי, בלי מנהיגות נעדרת חזון, בלעדי הובלה ללא דוגמא אישית, ו- מנהיגות ללא מוטיבאציה ודרך ארץ בשידורי הספורט – לא הייתה שום חשיבות לתוכניות הכיבוש מרחיקות הלכת שלי ושל אנשיי. אלה היו גם עקרונותיו ודרכו של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשהרכיב ובנה את חטיבת הספורט כיחידת שידור מתקדמת בין 1969 ל- 1980, בטרם עזב לשורות NBC. אי אפשר אחרת. בלעדי האנשים הנכונים המוצבים במקומות הנכונים לא ניתן היה לקַדֵם דבר. לא כל שכן כשאתה מנהיג קבוצת אנשים (גדולה או קטנה – זה לא חשוב) בצורה מאוד שקופה וגלויה, בתנאי עבודה לא נוחים שלעולם אינם מכסימאליים, ותמיד תחת לחץ. מנהיגות אֶמֶת בכל תחום במסגרות חיינו איננה סובלת מניפולציות והבטחות סתר, מַנְיֶירִיזְם, ו/או בלופים ו- פָּלָבְרוֹת. הנהלות רשות השידור לדורותיהן, המנכ"לים, מנהלי הטלוויזיה, ומנהלי החדשות כיבדו והעריכו את פועלי ופועלם של פּיקוּדַיי. אינני חושב שקיים מישהו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור שקיבל כמוני גיבוי כל כך איתן ו- מסיבי מהבּוֹסים שלו לאורך שנים כה ארוכות. הם העניקו לי בעשרות שנות עבודתי יותר מ- 120 מכתבי הערכה החקוקים על לוח לִבִּי. חלקם מתפרסמים ב- בלוג ובסדרת 13 הספרים שאני חוקר וכותב ואשר עוסקים ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" הלא היא מהפכת הטלוויזיה. המהפכה הראשונה מהפכת הטלוויזיה הולידה את המהפכה השנייה מהפכת האינטרנט. הצָלָ"שִים ומסמכי ההערכה האלה שניתנו ע"י דרגי המנהיגות והניהול הבכירים ביותר ברשות השידור, משמשים אות הערכה כמותית ואיכותית לאנשיי ולי על מבצעי השידור שלנו בארץ ובעולם חלקם ארוכים וממושכים, ולדבקות במשימות השידור ללא פשרות לאורך כברת דרך ארוכת שנים. רבים מהשידורים הבינלאומיים שהנהגתי, ניהלתי, והפקתי היו ממושכים והתבצעו בארצות רחוקות בקצווי תבל במקומות היסטוריים על פני חמש יבשות תבל. רבים מהם היו מורכבים ומסובכים מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. קיימת "הָאלָהָה" מסוימת בצל"שים – מכתבי ההערכה האלוּ שאני מאוד מכבדם, מוקיר את הטקסטים ואת כותבם, אך צריך לקחתם גם ב- פרופורציות הנכונות. אני מעריך שזכיתי להערכה וכבוד ממנהיגי השידור הציבורי לדורותיהם לא רק בגלל יכולות הביצוע ותוצאותיו אלא גם מחמת ההערצה בשנים ההן על שחתרתי, הגעתי, וכבשתי למענם אתרי ספורט ופסגות שידור מרוחקות על פני הגלובוס שהם עצמם לא ביקרו שָם מעולם.

טקסט מסמך : 1991. לפני 27 שנים. מכתב הערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88', במשך37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של סיאול 88', שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988. מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאֶפֶס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 27 במאי 1985. מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג, לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם 155 שעות מהמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982. המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי במלחמת לבנון ה- 1. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1983. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ואשר כלל בתוכו 115 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

porat 1

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים הכנעתי את יריביי הטלוויזיוניים בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stern 1

טקסט מסמך : 3 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. במבצע השידורים הישירים ההוא שהתנהל "ראש בראש" ביום שלישי – 18 באפריל 2000 וביום חמישי – 20 באפריל 2000 מול ערוץ הספורט בכבלים, הכנענו חבריי ואנוכי את יריבינו הטלוויזיוניים מערוץ 5 שוק על ירך בטבלת הרייטינג % 30 מול % 5. עם עובדות אֶמֶת אי אפשר להתווכח. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של פאריס 2001 (ארבעת המשחקים התקיימו בהיכל ברסי). מכבי ת"א זכתה בבכורה והוכתרת לאלופת אירופה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000. קבוצת מכבי ת"א זכתה בסגנות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000, אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים, ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה. בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר. מסה של 100 שעות. הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC באמשטרדם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יוני 2000. מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום העונה התקציבית של  שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, לאחר מבצע השידורים הטלוויזיוני של טורניר Euro 2000, ובטרם מבצע השידורים הטלוויזיוני של סידני 2000. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1981. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של משחקי המכבייה ה- 11 בתל אביב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988. מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988. ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנטונת כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות שידורים ישירים ותקצירים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000. מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לאחר סיום תפקידיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור. פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אישית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986. מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורת).

טקסט מסמך : 22 ביולי 1998. מכתב הערכה ששלחה לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רינה שפירא בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוניים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002. זהו המסמך המקורי שכתב לי מר אלכס גלעדי לאחר שהתפטרתי וטרקתי את הדלת למנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל בפרצופו. אוסיף ואומר : אלכס גלעדי הוא איש הטלוויזיה הגדול ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה של מדינת ישראל בכל הזמנים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002. זהו מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד. המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים. נטשתי בטריקת דלת. נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. את מה שהוא לא עשה, עשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ב- 2 במאי 2005. היא הדיחה אותו לאלתר מכהונתו הרמה לירכתי ההיסטוריה של השידור בציבורי. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל מכהן. האם אפשר היה להשוות את איכותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לזאת של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ? ו/או לזאת של יצחק לבני ? ו/או לזאת של אורי פורת ? ו/או לזאת של מוטי קירשנבאום ? התשובה היא מוחלטת : לָאו אבסולוטי (!). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 735. הועלה לאוויר במוצ"ש – 7 באפריל 2018.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *