פוסט 729 ד’. הכדורסל הישראלי האותנטי הנוכחי הוא פיקציה. אין דבר כזה. מדובר בקוריוז. אסטוניה מביסה בטאלין את ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם בכדורסל של סין 2019. שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני – 26 בפברואר 2018. המשך אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ד’. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום רביעי – 28 בפברואר 2018.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת הפקת רווח מסחרי, ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog.co.il נחקר ונכתב על ידי במקביל למחקר וכתיבה שלי את 13 כרכי טלוויזיה עבי כרס בנושאים שונים מהיבטים שונים שעוסקים בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה בעולם מאז 1884 ובארץ מ- 1961. מאז 1998 אנוכי חוקר, כותב, ועורך את 13 ספרי הטלוויזיה רחבי ההיקף הללו (כ- 130000 / מאה ושלושים אלף עמודים) אשר דנים ב- “מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה שהתרחשה בעולם ובארץ”. את המחקר והכתיבה  התחלתי בעת השתתפותי ב- WBM 1 (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) האולימפי שנערך באוקטובר 1998 בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000. מדובר בפגישה מפורטת ומתודרכת היטב שהתכנסה בסידני לפני 19 שנים, נמשכה ארבעה ימים, ונטלו בה חלק 800 נציגים מ- 200 רשתות טלוויזיה מכל רחבי תבל בראשות ה- Host broadcaster הלוא היא קבוצת הטלוויזיה האוסטרלית המצוינת SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization). קבוצת SOBO הייתה הגוף האחראי על הפקת וייצור סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי של אולימפיאדת סידני 2000. הפגישה הטלוויזיונית הבינלאומית הזאת הקרויה WBM 1 ב- 1998 ופגישת ה- WBM 2 ב- 1999 (שתיהן התקיימו כאמור בסידני), עסקו בפרוטרוט בהכנות הארגוניות הקפדניות והסבוכות מנקודות מבט טכנולוגיות ולוגיסטיות של הפקת שידורי הטלוויזיה הבינלאומיים ההם (כאמור בהובלת SOBO) של אולימפיאדת סידני 2000 הרחוקה מאוד מגבולות מדינת ישראל.

התחלה :

ידעתי לעבוד בטלוויזיה. הכרתי ו- הבנתי היטב את רזי תעשיית הטלוויזיה. הטלוויזיה והטכנולוגיה המיוחדת שלה זרמו בעורקיי. לא הייתי צריך להתאמץ לפענח את רזיה, גם הכלכליים ו- הלוגיסטיים, וגם לא את צדדיה ואגפיה האנושיים. נולדתי איש טלוויזיה. מוסד התקשורת הזה היה פעם כל חיי. היו לי מורים טובים : אלכס גלעדי, דן שילון, מוטי קירשנבאום ז”ל, וארנון צוקרמן.

פרולוג :

אנוכי מתבונן בעָבָרִי ומאמץ היום את חוות דעתו של שלמה המלך אודות אחד מפרקי הסיום של חייו כפי שבאה לידי ביטוי בספר התנ”כי “קֹהֶלֶת” פרק א’, וגם את חוות דעתה של הסופרת האוסטרלית קולין מקאלוג (Colleen McCullough, 2015 – 1937), העוסקת באחד מהשלבים החולפים בחיינו, אותה הביעה בספרה המעניין, “ציפורים מתות בסתר” (The thorn birds). הספר יצא לאור ב-1977.

טקסט תמונה : סתיו 1979. היכל הכדורסל העירוני בחיפה. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 39 שנים. אנוכי בעת הפקת ובימוי באמצעות שני ציוותי צילום את הסרט התיעודי בן 75 דקות “גופייה מס’ 6” אודות כדורסלן נבחרת ישראל ומכבי ת”א טל ברודי. התקופה ההיא סימנה סוף “תור הזהב” של השידור הציבורי הטלוויזיוני. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי (לשעבר בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן), הצלם יורם מנדלבאום ז”ל (לשעבר בן וחבר קיבוץ גבעת חיים), הצלם משה אלפרט (בן וחבר קיבוץ אפיקים), והמקליט רן ברנר (אף הוא בן וחבר קיבוץ אפיקים). הקיצוני משמאל איננו מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

———————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 729 ד’ : הועלה לאוויר ביום רביעי – 28 בפברואר 2018

———————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת את מקום עבודתי שהיה פעם ביתי השני (ולפעמים גם הראשון) לאחר מינויו העלוב והמופרך של איש כה בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל באביב 2002 לתפקיד הרָם של מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון. אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל שרון, זאת שהציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ב- מארס / אפריל 2002 כ- מ”מ מנכ”ל רשות השידור במקום המנכ”ל הזמני המודח לפניו תא”ל במיל. רָן גָלִינְקָא, ואח”כ העניקה לו ליוסף בר-אל מינוי של קבע למשרה הרָמָה לתקופה של חמש שנים מ- 2 ביוני 2002 עד 2 ביוני 2007, התעשתה (גם אם מאוחר מידי), והדיחה וסילקה אותו לאלתר מכהונתו כמנכ”ל רשות השידור ב- 2 במאי 2005 באשמת שחיתות ושוחד מסך. היועץ המשפטי של הממשלה דאז מני מזוז תמך תמיכה נחרצת בהדחה ההיא. יוסף בר-אל מנכ”ל רשות שידור פתטי ברמה ירודה חסרת תקדים מכל היבט הודח בצדק לירכתיים האפלוליים של השידור הציבורי. שָם היה מקומו בפינה חשוכה של השידור הציבורי שבראשו ניצב שלוש שנים על פי פקודה וצו של ראש הממשלה דאז ב- 2002, אריאל שרון, ועל פי המלצה חמה של השר רענן כהן הממונה מטעם הממשלה דאז על ביצוע חוק רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור סולק ו- הודח מנכ”ל רשות שידור מכהן. זה היה יוסף בר-אל. הוא לא שָב עוד מעולם לאף תפקיד ולשום שירות פעיל ברשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט 729 ד’. הכדורסל הישראלי האותנטי הנוכחי הוא פיקציה. אין דבר כזה. מדובר בקוריוז. אסטוניה מביסה בטאלין את ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם בכדורסל של סין 2019. שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני – 26 בפברואר 2018. המשך אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ד’. כל הזכויות שמורות. 

פרפראות :

1. הכדורסל הישראלי האותנטי הוא פיקציה. אין דבר כזה היום. פעם היה דבר כזה. מדובר ביותר ממשבר רציני ועמוק. מדובר בקוריוז. תוצאת משחק התבוסה אסטוניה – ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019, היא עוד הוכחה נוספת לדעיכתו והיעלמותו של הכדורסל הישראלי המקורי ההוא שלנו כפי שדוֹרִי בנה אותו, הרכיב אותו, ו- הכיר אותו. “האמריקניזציה” לדורותיה עשתה בו שַמוֹת. גיל ברק וגור שלף העבירו את משחק התבוסה הנ”ל אסטוניה – ישראל 62:78 בשידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום ראשון – 25 בפברואר 2018.

זה היה נורא. עצוב ומַר מכל היבט היה לצפות בשידור הישיר Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים בהובלת גיל ברק והפרשן שלו גור שלף (יום ראשון – 25 בפברואר 2018) כיצד נבחרת הכדורסל הלאומית של אסטוניה הקטנטונת מביסה בטאלין במסגרת קדם אליפות העולם סין 2019 את הנבחרת הלאומית של ישראל (תחת שרביט אימונו של עודד קטש) בתוצאה 62:78. ביזיון קולוסאלי. תבוסת הכדורסל הישראלי רווי מסורת והישגי עבר לנבחרת עלומת שם ונעדרת היסטוריית כדורסל הקרויה אסטוניה, מעורר מחשבות נוגות. לא רק אודות האמריקניזציה שפשתה בכדורסל הישראלי מזה עשרות שנים ומיגרה לחלוטין את כל כישרונות צעירי ישראל אלא גם אודות המדיניות שנוקטת מנהיגות הכדורסל בארץ, ההכוונה הלקויה שלה, אי הבנתה וחוסר כישרונה לנווט את הכדורסל בארץ בעידן הגלובליזציה המסוכנת של שנות ה- 2000 שמאיימת להכרית את הענף בארץ. בראש פירמידת הכדורסל המופרכת הנוכחית הזאת עומד איגוד הכדורסל הכושל והיו”ר הניצב בראשו עמירם הלוי.

יש להבדיל אלף אלפי הבדלות בין עידן “האמריקניזציה” המסוננת, המחושבת, והמוגבלת במחצית השנייה של שנות ה- 60 במאה הקודמת עם העלייה ההיא ו- הגעתם המבורכת ארצה של טל ברודי ובארי ליבוביץ’ (כמו גם מרק טורנשיין, לו סילבר, אריק מנקין, סטיב קפלן, אולסי פרי, לאבאן מרסר, מייק לארגי, ואחרים) לבין האמריקניזציה המשתוללת היום ללא שום גבול, בקרה, וסינון ואשר מכחידה לגמרי את הנוער הישראלי.

דוגמא אחת מיני רבות הוא יובל זוסמן שחקן יפה תואר ומוכשר בן 20 בנבחרת ישראל שמתנשא ל- 2.00 מטרים. יובל זוסמן שייך לקבוצת מכבי ת”א. שייכות מכובדת. אולם יובל זוסמן הוא שחקן קישוט שיושב תדיר על ספסל קבוצתו. איזה בזבוז. זה כל כך מרגיז אותי. אין שום סיכוי ששחקן חסר כל ניסיון על הפרקט ונעדר דקות משחק בקבוצתו, יפרוץ לפתע דווקא במשחקי נבחרת ישראל גם כשהיא מתמודדת נגד נבחרות קלושות כמו אנגליה ואסטוניה. אין דבר כזה. הולדתם של שחקנים Made in Israel כמו מיקי ברקוביץ’, עדי גורדון, עודד קטש, ועוד כמה אחרים היא נחלת העבר. תהליך “האמריקניזציה” ארוכת השנים שהתנחֵל בארץ, עשתה ועושה שמות בכדורסל הישראלי. היא קברה תחתיה את כל כישרונות העתיד של מדינת ישראל. מי שמתעניין בקונקורדנציה של הכדורסל הישראלי מבין שמתחולל כאן אסון ספורטיבי בשם ה- Business האמריקני והשאיפה למצוינות באמצעות יבוא אמריקני. הכדורסל הישראלי האותנטי שלנו, כפי שכולנו הכרנו אותו פעם, Made in Israel, הוא ענף ספורט נכחד (!). ראו הוזהרתם (!).

נבחרת ישראל הכושלת בכדורסל זאת של 2017 ו- 2018, עליה נמנים ג’ייק כהן, רביב לימונד, גל מקל, שון דאוסון, ריצ’ארד האואל, עידן זלמנסון, חואקין שוכמן, אבי בן שימול, רפי מנקו, תמיר בלאט, וגם אחרים – מעוררת רחמים. מדובר נבחרת איטית, צפויה, רוטינית, משעממת, נטולת גובה, נעדרת מהירות ואתלטיות, ובעיקר לא יודעת לקלוע.

baketball israel team 1952

טקסט תמונה : יולי 1952. הימים ההם – הזמן ההוא. לפני 66 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : המאמן האמריקני מוריס “טאבי” רסקין, יהודה “קנבוס” ווינר (מכבי ת”א), אברהם שניאור (מכבי ת”א), מנחם קורמן (מכבי ת”א), אליהו עמיאל (הפועל חולון), משה “מוסא” דניאל (הפועל קיבוץ חולתא), ראובן פכר (הפועל קיבוץ מזרע), מרסל חפץ (הפועל חולון), עמוס לין (הפועל קיבוץ משמר העמק) וראש המשלחת חיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : זכריה עופרי (מכבי ת”א), דני ארז (הפועל ת”א), שמעון “צ’ינגה” שלח (הפועל ת”א), פרדי כהן (הפועל חולון), ורלף קליין (מכבי ת”א). (התמונה הוענקה לי ע”י גב’ רונית אגיב – לין מנהלת הארכיון של קיבוץ משמר העמק. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בחלוף פחות משנה, במאי 1953, זכתה נבחרת ישראל בכדורסל במקום ה- 5 באליפות אירופה שנערכה במוסקבה בירת ברה”מ. באליפות העולם בכדורסל שנערכה באוקטובר 1954 בריו דה ז’אניירו זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 8. באליפות אירופה בכדורסל שהתקיימה ביוני 1965 שוב במוסקבה זכתה נבחרת ישראל במקום ה- 6. באליפות אירופה בכדורסל שנערכה ביוני 1979 באיטליה זכתה נבחרת ישראל במקום השני (!).

טקסט תמונה : אביב 1953. שחקני אגודת “הפועל” חברי נבחרת ישראל בכדורסל טרם צאתה לאליפות אירופה ה- 5 בכדורסל העתידה להתקיים בחודש מאי 1953 במוסקבה בירת ברה”מ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, חיים גורמיזאנו, פרדי כהן, דוד הייבלום, שמעון “צ’ינגה” שלח, מרסל חפץ. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : דני ארז, מרדכי מימרן, משה “מוסה” דניאל, ואליהו עמיאל. חסרים בתמונה חמשת שחקני הנבחרת הישראלית מקבוצת מכבי ת”א : אברהם שניאור, מנחם קורמן, יהודה “קנבוס” ווינר, זכריה עופרי, ורלף קליין. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ’), זכריה עופרי (1.91 מ’), רלף קליין (1.89 מ’), ראובן פכר (1.86 מ’), משה “מוסה” דניאל (1.85 מ’), מרסל חפץ (1.83 מ’), דוד הייבלום (1.88 מ’), מנחם קורמן (1.86 מ’), פְרֶדִי כהן (1.80 מ’), מרדכי מימרן (1.80 מ’), שמעון “צ’ינגה” שלח (1.80 מ’), דני אֶרֶז (1.78 מ’), יהודה “קנבוס” ווינר (1.75 מ’). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל נערכת במוסקבה בירת ברה”מ. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 65 שנים. שחקני נבחרת ישראל יושבים במושבי אצטדיון “דינאמו” הפתוח במוסקבה וצופים ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה : יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז’אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה), שמעון “צ’ינגה” שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה “קנבוס” ווינר, זכריה עופרי, משה “מוסה” דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                                                                                              

טקסט תמונה : 1953 – 1952. זוהי החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה, אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953. זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת”א, הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ’), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון “צִ’ינְגָה” שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת”א), ואברהם שניאור (מכבי ת”א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 13

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז’אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר (הפועל מִזְרָע), אברהם שניאור (מכבי ת”א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), עזרי לובושיץ (הפועל ת”א), ישראל טאוויל (מכבי ירושלים), וזכריה עופרי (מכבי ת”א). זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה “מוסה” דניאל (הפועל חולתא), שמעון “צ’ינגה” שלח (הפועל ת”א), יהודה “קנבוס” ווינר (מכבי ת”א), ו- דני ארז (הפועל ת”א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball iarael team 17

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965 נראה מודאג במשחק בו גברה ישראל בקושי רב על מזרח גרמניה 55:56. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עמי שלף ז”ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז”ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז”ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy 28

טקסט מסמך עיתונות : יום חמישי – 21 ביוני 1979. העיתון “דָבָר”. עדות היסטורית של כתב העיתון “דָבָר” דאז יעקב פתאל. (באדיבות ארכיון “דבר” ז”ל שנסגר לפני שנים רבות, ובאדיבות אנשי מחלקת העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב).

italy 30

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בטורינו – איטליה בין נבחרות ברה”מ וישראל. השחקן הסובייטי וולדימיר טקאצ’נקו, ענק שקומתו 2.20 מ’, מפר בגלוי את מאזן הכוחות ועושה שַמוֹת בהגנה הישראלית. וולדימיר טקאצ’נקו קלע 29 נקודות במשחק הזה בו גברה ברה”מ על ישראל במשחק הגמר ההוא 76:98. מתבוננים בו אובדי עצותשני שחקני נבחרת ישראל לוּ סילבר (מס’ 8, גובהו 2.02 מ’) ואריק מנקין (גובהו גם כן 2.02 מ’). המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע”י אלכס גלעדי. (באדיבות ישראל פז ז”ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

italy 31

טקסט תמונה : יום רביעי – 20 ביוני 1979. היכל הכדורסל של העיר טורינו. בארי לייבוביץ’ השחקן היפה ביותר בנבחרת ישראל (מימין) ניצב על דוכן מס’ 2 ליד הקפטן הרוסי סרגיי בלוב (משופם). נבחרת ישראל בכדורסל דורגה כסגנית אלופת אירופה לאחר ברה”מ. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והשדר אלכס גלעדי הנציחו את המעמד. ההיסטוריה הזאת לא חזרה מאז על עצמה. (התמונה באדיבות ישראל פז ז”ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי). 

2. צוות השידור המוביל של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, גיל ברק + גור שלף.

תמוה ומרגיז לראות שני אנשי טלוויזיה בוגרים ו- וותיקים בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, נכנעים ומסכימים לשמש תפאורת Off tube כדי לשדר ישיר משחק חשוב של נבחרת ישראל הלאומית בטאלין – אסטוניה, מעמדת שידור שלהם המותקנת באולפני הרצליה. מוזר מאוד כיצד שניהם מסכימים לשמש מריונטות טלוויזיוניות ? מדוע נאותים גיל ברק וגור שלף להגשים את מדיניות ה- Off tube המחורבנת של הנהלתם ? איך וכיצד זה אף איש שָם בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים איננו מתקומם נגד רוע הגזירה המטופשת ? שוב ביזיון עיתונאי – טלוויזיוני קולוסאלי. שידור ה- Off tube הישיר אסטוניה – ישראל 62:78 נקטע בסיום ללא שום ראיונות תגובה עם השחקנים הישראליים יוצרי וגיבורי העלילה המגוחכת, וגם לא עם מאמנם הלאומי הכושל עודד קטש. ריאיון טלפוני ישיר עמו (אולם… ו- אפילו לא מצולם), נערך ע”י מאיה רונן מאוחר יותר במהדורת “חדשות הספורט” של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים חייב לשדר לצופיו כל משחק של נבחרת לאומית, בית וחוץ, מסגרת שידור שכוללת בתוכה וסביבה, Pre Game Show, החזקה מפורטת של ההפסקה בין שתי המחציות, וכן Post Game Show פלוס ראיונות עם השחקנים ומאמנם ושאר הגורמים הרלוואנטיים בסיום העלילה. הראיונות והשיחות הללו הם יסודות שידור הכרחיים ורלוואנטיים, שמהווים חלק חשוב חד משמעי מסך המידע הכללי שערוץ הספורט מתעתד ומתכונן למסור ולהעביר לצופיו. מבצע שידור לאומי עלוב וחלש של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים.

3. פרשן הכדורסל אלעד זאבי (עיתון “הארץ”). יש לו מה לומר ואנוכי אוהב לקרוא אותו.

מערכת “הָאָרֶץ” החליטה ש- לא לשלוח את העיתונאי הנבון שלה אלעד זאבי למוקד ההתרחשות בטאלין והטילה עליו להעתיק את המידע עבור קוראי העיתון מסיגנל ה- Off tube של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. אלעד זאבי נכנע וניאות לשמש כתב Off tube. מעתיקן – אופטיובניק. אלעד זאבי מעביר את הערותיו ו- שאלותיו למאמן נבחרת ישראל עודד קטש באמצעות טקסט נכון שהוא מכתיב לצופיו. אין הוא פונה משום מה ישירות למאמן ומנהיג הנבחרת הלאומית עודד קטש, ועושה זאת בעקיפין, דרך קוראיו, כלהלן : “…לנבחרת כמו ישראל יש נחיתות בסיסית ומושרשת בנתוני פתיחה מסוימים : גובה ואתלטיות, למשל. עם השניים הצטרפה נחיתות בולטת נוספת כמו קליעה מבחוץ. אבל כאן באמת חייבים לשרטט את קו הגבול כי על כל אלה פשוט בלתי אפשרי להעמיס נחיתויות נוספות ולצפות לנצח במשחקים : היבטים כמו אגרסיביות, IQ בכדורסל, סגירה ל- Rebound שמלמדים בגיל קט-סל, הכנה טקטית, הזזת רגליים בהגנה. הדוגמא האחרונה הייתה כואבת לצפייה במיוחד, כמות ה- Layups החופשיים שהאסטונים הגיעו אליהם כתוצאה משחקן שעבר את השומר שלו באחד על אחד הייתה שערורייתית. באותה מידה אפשר היה לפרוש שטיח אדום באזור הצבע ולהתחיל לרוץ להתקפה. לפחות הייתה יוצאת מזה מתפרצת…”. אלעד זאבי היה מוכרח, חייב, להיפגש עם עודד קטש ולהציב מולו את חולשותיו ואת “התוצאה האסטונית” העלובה, כמאמן לאומי. הוא אלעד זאבי עשה זאת באמצעות “מערך שיעור” שהגיש לקוראיו במקום להקריא אותו באוזניו של בימאי העלילה הכושל לפי שעה שקוראים לו עודד קטש. החמצה עיתונאית. לא בסדר.

4. סטטיסטיקה מאכזבת הנוגעת לנבחרת שלנו במהלך המשחק אסטוניה – ישראל 62:78 (למעט קליעות שלנו בזריקות עונשין).

1. 17 איבודי כדור של שחני נבחרת ישראל (!) 7 מהם של שני השחקנים הגבוהים שלנו ג’ייק כהן וריצ’ארד האואל. נגד מי…? מול אסטוניה…! כאילו מדובר במעצמת כדורסל.

2. 15 זכיות ב- ריבאונדים התקפה של שחקני אסטוניה (!).

3. שחקני נבחרת ישראל זרקו 37 זריקות ל- 2 נק’ וקלעו רק 15 מתוכן, הישג של % 41. לעומת שחקני נבחרת אסטוניה שזרקו 29 פעמים ל- 2 נק’ וקלעו 15 פעמים, הישג של % 52.

4. שחקני נבחרת ישראל זרקו 9 פעמים ל- 3 נק’ וקלעו 5 מתוכן, הישג של % 56. שחקני אסטוניה זרקו 35 זריקות ל- 3 ופגעו 14 פעמים מתוכן, הישג של % 40. השדר המוביל גיל ברק מתאר את ההישג הזה, “…נבחרת אסטוניה מציגה היום ערב קליעה יוצא מן הכלל…”. ביטוי בעייתי ובמידה רבה גם לא נכון (!). בכל מבחן מתמטי בכל בית ספר מדובר בציון נכשל. % 40 מציין דירוג בלתי מספיק בגיליון הציונים של כל תלמיד ותלמידה.

5. שחקני נבחרת ישראל זרקו 19 זריקות עונשין ופגעו ב- 17 מתוכן, הישג של % 89. שקני נבחרת אסטוניה דייקו ב- 6 קליעות מתוך 13 זריקות לעונשין, הישג של % 46.  

5. מאמן הכדורסל הלאומי החדש עודד קטש (לאחר עידן ארז אדלשטיין).

מדובר בשחקן ומאמן עתיר ידע בתורת הכדורסל, אין בכך ספק, אולם גם בעל פרטנזיות. הוא מפרשן את מכבי ת”א ומשיא לה עצות בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים (טעם גדול לפגם). חיש מהר מתברר כי את העצות שהפרשן עודד קטש מֵשִיא לקבוצת מכבי ת”א ב- Euroleague מעמדת השידור המשותפת שלו ושל השַדָר ניב רסקין, ואת הדרישות המקצועיות שהוא דורש ממאמנה נוון ספאחיה, מהנהלתה, ושחקניה, הוא איננו מצליח לממש בנבחרת ישראל בכדורסל שלו. לאחרונה התמנה עודד קטש לשמש במקביל גם למאמן הפועל ירושלים, אולם מפשל כמאמן לאומי. עודד קטש התמנה ונבחר ראשית דבר להיות המאמן הלאומי המוביל של נבחרת ישראל, ולא פרשן בערוץ הספורט וגם לא מאמן קבוצת הפועל ירושלים. בכל הדיון הזה מתברר למשל כי שום מאמן מקומי ו/או זר ב- שורת מאמני נבחרת ישראל בכדורגל לדורותיה לא שימש מעולם במקביל פרשן טלוויזיה וגם לא מאמן קבוצה. מאיה רונן עיתונאית ושדרנית ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים העמידה את המאמן המובס עודד קטש במקומו בשיחת – ריאיון טלפוני Off tube, לא חריפה דיה וגם מאוחרת, שערכה עמו ממקום מושבה באולפני הרצליה כשהוא נמצא בטאלין (ביום ראשון בלילה – 25 בפברואר 2018). עודד קטש יצא חבוּל ורווי חבורות מהמפגש עם מאיה רונן. הנה טקסט שיחת הריאיון ההיא שניהלה מאיה רונן עם המאמן הלאומי עודד קטש .

מאיה רונן שואלת : “עודד זה היה אחד המשחקים החלשים של הנבחרת בשנים האחרונות… איך זה נראה בעיניים שלך ?”

עודד קטש משיב : “כן… בהחלט… מאוד מאוכזבים…אסטוניה היא קבוצה טובה צריך לתת לה את הקרדיט… היא משחקת בסגנון מאוד מיוחד… (התערבות שלי : באמת עודד קטש ? מי זאת אסטוניה בכלל ?) אבל אני עדיין חושב שהמשחק הוכרע בגלל שלא הצלחנו לחדור לקצב התקפי… (התערבות שלי : אין בכך די. נמק והסבר למה ?) לא הצלחנו להוציא לפועל את הדברים שרצינו… הם גרמו לנו 17 איבודי כדורים… ו- 115 ריבאונד התקפה שמנע מאיתנו להשיג נקודות קלות וגם לצאת להתקפות מסודרות… (התערבות שלי נמק והסבר את הסיבות) 62 נקודות לקלוע במשחק כזה זה מעט מידי…”.

מאיה רונן שואלת : “אחת הבעיות שחוזרת על עצמה זאת בעיית הקליעה היום, חמש מתשע ל- 3 זה נתון בלתי סביר בימינו…וקשה לי להבין מהיכן יגיע הפתרון… OK גיא פניני נשאר בארץ… איך זה נראה בעיניים שלך…?”

עודד קטש משיב : “זה נכון…אבל זה תוצאה שלנו של חוסר יכולת להיכנס לדברים שאנחנו רוצים…”.(התערבות שלי : אין בכך די. נמק והסבר).

מאיה רונן שואלת : “עד כמה אתה כמאמן מרגיש שהצלחת לעשות את השינוי הזה כשאתה מקבל את הנבחרת למספר ימים בודדים, לנסות לחבר אותה…להנחיל ה הרגלים ולבוא למשחק…זה משהו שכמאמן כדורסל הוא יוצא דופן בגלל שינוי השיטה ?”

עודד קטש משיב : “זה קשה… זה לא פשוט לכולם… לא לנו לצוות המקצועי וגם לא לשחקנים… (התערבות שלי : מה זאת אומרת קשה…? יש דברים קשים יותר בחיינו מאשר להתרוצץ בזירת הפרקט. חוץ מזה לא הבטיחו לך גן של שושנים. מינו אותך כדי להצליח ולא להיכשל מול נבחרת כדורסל חלשה בדמותה של אסטוניה) בבית אנחנו נראים הרבה יותר טוב… אולי זה סוג של ביטחון… אנחנו צריכים עדיין למוד…”.

6. גור שלף.

הפרשן הנ”ל סיים את השידור הישיר במשחק הניצחון של ישראל על בריטניה החלשה בתוצאה 69:83 בקדם אליפות העולם סין 2019 שנערך ב- “דרייב אין” בתל אביב, בסגנון “הללויה”, באלו המילים : “…אחלה, אחלה, אחלה, נבחרת ישראל…” (איזה אחלה ואיזה נעליים… מי זאת בדיוק נבחרת אנגליה בכדורסל…?), והשתמש בתום משחק התבוסה 62:78 של ישראל לאסטוניה בסגנון שונה ב- 180 מעלות, ב- “קול דממה דקה”, במילים האלה : “…אנחנו לא יכולים לבוא וליפול בכל כך הרבה קטגוריות במשחק… בנתונים כל כך עלובים כאלה אתה לא יכול לבקש לנצח… אין תירוצים… פשוט משחק רע של כל שחקן ישראלי שדרך היום על הפרקט הזה…”. גור שלף וגיל ברק לא סיפרו לצופיהם את כל האמת לפחות במשחק אחד מבין השניים הנזכרים לעיל. אין כדורסל בישראל.

בטרם שריקת הפתיחה למשחק אסטוניה – ישראל 62:78 העיר גור שלף את תשומת לבי לעובדה שנבחרת אסטוניה נוהגת להרבות ו- לזרוק לסל יריבתה זריקות מרחוק (“מִטְוָוח שָלוֹש”), שפגיעתן מקנה למאזנה 3 נקודות. גור שלף לא הרחיב ולא סיפר לי ש- קליעות מרחוק במשחק הכדורסל ש- שוות ניקוד משולש, לא רק מרווחות את הגנת הנבחרת היריבה וגורמות לכל מיני חורים ברחבת הסל שלה, אלא יש להן גם השפעה פסיכולוגית שיכולה לזרוע יֵיאוּש ועגמת נפש בשורותיה. קליעות שעוסקות ב- “מִטְוָוח יֶרִי” ל- שָלוֹש יוצרות עדיפות ללא כל מאמץ ומושגות בקלות בשל כישרון צליפה בלבד. כל שחקן גבוה ו/או נמוך יכול להפוך לצָלָף. אין צורך בתנועה מסובכת, בתרגילים, ובמהלכים מורכבים על הפרקט משולבים בכל מיני מהלכי ההתקפה שדורשים תנועה רבה, חילופי מקומות, ו- Pick & Roll (על מנת ליצור באזורים הסמוכים לטבעת הסל של היריבה עדיפות מספרית של שחקני התקפה על שחקני הגנה של הקבוצה היריבה), לרבות הצורך בטיפול טכני מיטבי בכדור מבלי לאבד אותו להגנת נבחרת היריבה ממול. גור שלף גם לא סיפר לי בטרם שריקת הפתיחה כי בהחלט השתלם לנבחרת אסטוניה להשתמש בנֶשֶק ה- 3, בגלל שגם במקרה של החטאה, לא בטוח כלל שנבחרת ישראל האיטית, המסורבלת, והצפויה, נעדרת כישרון אתלטי הנוגע לריצה ותנועה מהירה עם כדור ובלעדיו, וחסרה יכולות ניתור, נבחרת שאיננה יודעת להתארגן נכון כדי לסגור את הגנתה מפני ריבאונד התקפה של אסטוניה, וגם לא מי יודע מה גבוהת קומה, אומנם תשתלט על הריבאונד. נשק הצליפה המשולשת של קליעות ל- 3 שובה עין ומעורר התפעלות ממש כמו Dunk. כישרון הצליפה ודיוק הקליעה תמיד  עניין אותי. בשעה שגור שלף התריע אותי בטרם שריקת הפתיחה ודיווח לי ששחקני אסטוניה מרבים להשתמש בנשק המשולש, שלפתי מייד את פנקס המקלדת שלי והקלדתי את פרטי הסטטיסטיקה האסטונית (כאמור, במשחק בו הביסה אסטוניה את ישראל בתוצאה 62:78 ביום ראשון – 25 בפברואר 2018 בטאלין). זה מה שהתקבל : אסטוניה זרקה 35 זריקות ל- 3 מתוכן פגעה ב- 14 מהן (% 40), וצברה 42 נקודות מסך כל ה- 78 שלה. יותר מאשר השיגה בזריקות ל- 2 ובזריקות עונשין יחדיו. כמו כן מתבררת כאן עוד עובדה סטטיסטית לרעת נבחרת ישראל : מתוך 21 ההחטאות שלה בזריקות ל- 3 לסל הישראלי, שָבוּ שחקני אסטוניה, דחקו את שחקני ישראל הַצִדָה, והשתלטו בחזרה על 9 ריבאונדים התקפיים. גור שלף איננו מספר את כל האמת לצופיו. 

פירוט רבע 1.

9:20 : זריקת 3 (מס’ 1) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

9:11 : זריקת 3 (מס’ 2) לאסטוניה. קליעה ראשונה + 3 נקודות.

8:35 : זריקת 3 (מס’ 3) לאסטוניה. החטאה + יציאה להתקפה איטית ישראלית ללא מתפרצת.

8:04 : זריקת 3 (מס’ 4) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

7:20 : זריקת 3 (מס’ 5) לאסטוניה. קליעה שנייה + 3 נקודות.

5:04 : זריקת 3 (מס’ 6) לאסטוניה. קליעה שלישית + 3 נקודות.

4:25 : זריקת 3 (מס’ 7) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני וניסיון קליעה נוסף כושל בעקבותיו ריבאונד ישראלי ללא מתפרצת בשל עבירה אסטונית.

2:15 : זריקת 3 (מס’ 8) לאסטוניה. קליעה רביעית + 3 נקודות.

1:35 : זריקת 3 (מס’ 9) לאסטוניה. החטאה. הכדור עובר לישראל בגין 24 שניות.

0:11 : זריקה 3 (מס’ 10) לאסטוניה. קליעה חמישית + 3 נקודות. סוף רבע 1.

פירוט רבע 2.

9:07 : זריקת 3 (מס’ 11) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני שמסתיים בסל אסטוני, 19:21 לאסטוניה.

8:48 : זריקת 3 (מס’ 12) לאסטוניה. קליעה שישית + 3 נקודות.

8:00 : זריקת 3 (מס’ 13) לאסטוניה. קליעה שביעית + 3 נקודות.

6:30 : זריקת 3 (מס’ 14) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני שמסתיים בסל אסטוני, 21:29 לאסטוניה.

5:47 : זריקת 3 (מס’ 15) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראל ויציאה להתקפה מהירה שמסתיימת בסל של רבי לימונד, 23:29 לאסטוניה.

2:13 : זריקת 3 (מס’ 16) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

2:00 : זריקת 3 (מס’ 17) לאסטוניה. החטאה + עבירה אסטונית. התוצאה 30:37 לאסטוניה.

0:29 : זריקת 3 (מס’ 18) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי ללא יציאה למתפרצת.

0:04 : זריקת 3 (מס’ 19) לאסטוניה. החטאה. סוף רבע 2.

פירוט רבע 3.

9:20 : זריקת 3 (מס’ 20) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי ללא יציאה למתפרצת.

8:07 :זריקת 3 (מס’ 21) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי ללא יציאה למתפרצת ומייד איבוד כדור ישראלי.

6:21 : זריקת 3 (מס’ 22) לאסטוניה. קליעה שמינית + 3 נקודות.

5:50 : זריקת 3 ( מס’ 23) לאסטוניה. קליעה תשיעית + 3 נקודות.

4:20 : זריקת 3 (מס’ 24) לאסטוניה. קליעה עשירית + 3 נקודות.

3:38 : זריקת 3 (מס’ 25) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי שמסתיים באיבוד כדור לאסטוניה.

0:27 : זריקת 3 (מס’ 26) לאסטוניה. החטאה + כדור חוץ לישראל מתחת לסל שלה. סוף רבע 3.

פירוט רבע 4.

8:51 : זריקת 3 (מס’ 27) לאסטוניה. קליעה אחת עשרה + 3 נקודות.

7:56 : זריקת 3 (מס’ 28) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

7:30 : זריקת 3 (מס’ 29) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי ללא יציאה למתפרצת.

5:32 : זריקת 3 (מס’ 30) לאסטוניה. קליעה שתיים עשרה + 3 נקודות.

4:35 : זריקת 3 (מס’ 31) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד ישראלי ללא יציאה למתפרצת.

4:03 : זריקת 3 (מס’ 32) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

2:58 : זריקת 3 (מס’ 33) לאסטוניה. קליעה שלוש עשרה + 3 נקודות.

2:17 : זריקת 3 (מס’ 34) לאסטוניה. החטאה + ריבאונד אסטוני.

0:40 : זריקת 3 (מס’ 35) לאסטוניה. קליעה ארבע עשרה + 3 נקודות. סוף רבע 4.

7. מאמן בית”ר ירושלים הצעיר בני בן זקן.

מאמן בית”ר ירושלים הצעיר בני בן זקן הוא בעל פנים נעריים ו- יפה מראה, ו- גם מוכשר ובעל ידע בתורת משחק הכדורגל, וגם שם בכיס הקטן את שני הבוסים שלו אלי אוחנה ואלי טביב.

8. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי וחסרי הבית בעיר תל אביב.

התעלמות ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ואנשי אגף הרווחה שלו ממאות הומלסים, פושטי יד, וקבצנים מסכנים חסרי בית ומלוכלכים שאינם מתקלחים, והמשוטטים ומסתובבים בעיר תל אביב, משתינים ומחרבנים בגינות העיר, בשכונות, וליד בתי העיר – היא בגדר בושה וחרפה (!). אתה מסתובב העיר ורואה אנשים עניים חסרי כל שמפקיעים בין השאר את ספסלי העיר והופכים אותם למזרני שינה פרטיים שלהם, משוועים לעזרה ואולי מתביישים לבקש אותה. מחדל חברתי ואנושי מדאיג מאוד בעיר לא מתוקנת. לא בסדר.

9. תוכנית הריאליטי “ההחלטה” בעונתה המתחדשת, כשהיא מנווטת שוב ע”י אלי אילדיס ומירי נבו ומשודרת בערוץ 10 (יום שני – 26 בפברואר 2018), הייתה כישלון טלוויזיוני מוחץ.

התוכנית הנ”ל עסקה הפעם בגב’ לימור בת 40, אישה נשואה, ואימא לשלושה ילדים שטוענת להטרדה מינית שחוותה בהיותה בת 25 ע”י אמן מפורסם בחדרו במלון כלשהו, בתקופה שהייתה שחקנית מתחילה בעלת שאיפות בתחום. גב’ לימור התלבטה בפני צוות המנחים אלי אילדיס ומירי נבו האם לחשוף בפני ציבור צופי הטלוויזיה את שמו של האמן המפורסם כדי להחלים מהטראומה ההיא שחוותה. “ההחלטה” עלתה לאוויר בערוץ 10 בקול תרועה רמה ע”י הצמד אלי אילדיס ומירי נבו ובשיתוף עם קול ענות גבורה של מושא התוכנית גב’ לימור שמבקשת להעניש ול- הוֹבִיש את המוניטין של האדם שהטריד אותה מינית לטענתה לפני 15 שנים. כאמור מדובר ב- אמן מפורסם. גב’ לימור מבקשת להבאיש את ריחו באמצעות פרסום שמו בפומבי, גם אם חלפו 15 שנים מאז התרחשות אירוע ההטרדה המינית, לדבריה. ובכן, גיבורת העלילה גב’ לימור נשלחת ע”י ההפקה ליועצות שונות (ביניהן גב’ אודליה כרמון) כדי להסתייע ועל מנת לקבל בעזרתן את החלטתה חייה, האם לפרסם ו/או לשתוק. לבסוף היא נפגשת עם יועצת נוספת, עו”ד פלילית בשם אורית חיון, ש-שָֹחָה לה כהאי לישנא : “…לימור, ביני לבינך איך אפשר להאמין לך…?”, ומוסיפה, “…את יכולה להיגרר לתביעת דיבה ולהוצאות של מאות אלפי שקלים ואפילו יותר…”. הטקסט החד משמעי של עו”ד אורית חיון מותיר את גב’ לימור האמביציוזית המשתוקקת בכל מאודה לפרסם בפרהסיה את שֵם האמן הידוע, קפואה על יושבה. כמעט הָלוּמַת יָגוֹן, נבוכה, ושותקת. עו”ד אורית חיון מורידה בבת אחת את המסך על  “ההחלטה”, בטרם עת. משתררת לפתע דממה מעיקה בקרון וגם בכורסאות צופי הטלוויזיה. גב’ לימור מוותרת באחת על שאיפותיה להעניש את מי שלטענתה הטריד אותה פעם לפני 15 שנים. תמה ההצגה בלא כלום. אין כל הוכחות לקיום ההטרדה המינית על פי עדותה של המתלוננת (אולם אין זה אומר שהיא לא התרחשה בשעתו). “ההחלטה” היא תוכנית ריאליטי מבוימת שנעה בין מהמורות. היא עלולה לאבד ברגע אחד את אמינותה כפי שקרה לה עם גב’ לימור. גב’ לימור יודעת שהיא מְלֻוָוה כל הזמן ע”י מצלמה ומיקרופון וחשופה לשניהם. מדובר ביתרון וגם בחיסרון. תיעוד שיחת האהבה הטלפונית שמרעיף עליה בעלה חובש “פֶּרִיקָה” לראשו, מי שמתייצב בינה לבין נפתולי נפשה ומעניק לה תמיכה אין קץ, היא הרגע הנחות והנמוך ביותר בתוכנית. מלאכותי ומביך. אתה נדהם עד להיכן מסכימים האנשים להתערטל נוכח מכשירי הטלוויזיה, Video ו- Audio המוצבים מולם. גם הבכי, ה- נהי, ודמעותיו של אלי אילדיס אינם מוסיפים למהימנות “ההחלטה”. עו”ד אורית חיון הרגה את הסיפור בעודו ב- אִבּוֹ. מדובר הפעם הזאת בתוכנית טלוויזיה קונקרטית רכילותית רווייה פגמים. ככה לא בונים דרמה טלוויזיונית. מדובר בהצגה בגרוש. תיאטרון לעניים. בכל האמור לעיל אין כאן כוונה ל- סָרֵס ו/או לשבש את אשמת ההטרדה המינית שחוותה לדבריה גב’ לימור לפני 15 שנים. מאידך אין כל הוכחה משפטית העומדת לזכותה שהיא אומנם דוברת אמת.

10. תופעה מגוחכת : נשים ישראליות בעלות מוניטין מקומי מתחפשות בחג פורים של 2018 לנשים בינלאומיות מפורסמות שהפכו לאייקונים והיו פעם מושא הערצתן.

אנוכי ומשפחתי קוראים וחתומים על עיתון “הארץ” מזה כמעט 50 שנים. המחלקה המסחרית של “הארץ” משווקת מעת לעת את חוברת התרבות “שָמֶנֶת” בעריכת העורכת הראשית גב’ אורנה יצחקי בירבך ועורכת המשנה שלה גב’ רחל נחמה עבדי. מדובר בחוברת קריאה מהודרת שמושכת תשומת לב. בחוברת של חודש פברואר 2018 חושפות שתי העורכות הנ”ל תופעה מגלומנית של נשים ישראליות מקומיות ידועות, ואמביציוזיות שמתחפשות ביומרנות בחג פורים הנוכחי בלהט לאייקונים נשיים בינלאומיים רבי מוניטין. ילדים וילדות, נערים ונערות, ומבוגרים ומבוגרות מנסים בחג פורים הישראליות להגשים את חלום חייהם שהתפספס. כנ”ל, כנראה זהו אותו המקרה גם עִם אותן הסלבריטיס הישראליות שמנסות ונכשלות לחלוטין במשימתן.

1. מיכל ינאי מתחפשת למרילין מונרו. רעיון גרוע. בדיחה. אפוא מיכל ינאי והיכן מרילין מונרו האגדית והבלתי נשכחת. פתטי.

2. עינת שרוף מתחפשת לסופיה לורן. קוריוז. היא מתה להיות סופיה לורן, אולם היא לא. שום דמיון. סופיה לורן שמה את עינת שרוף בכיס הקטן שלה.

3. אנה ארונוב מתחפשת לאודרי הפבורן. רחמנות על גב’ ארונוב. צריך לראות את שני סרטי הקולנוע “חופשה ברומא” (Roman Holiday) ו- “ארוחה בטיפאני” (Breakfast at Tiffany) בכיכובה של אודרי הפבורן כדי להבין כי הטווח בין אנה ארונוב לבין אודרי הפבורן הוא כרחוק מזרח ממערב לטובתה של אודרי הפבורן.

4. שולה חן מתחפשת לז’קלין קנדי. חבל על המילים. מדוע שולה חן מתעקשת לעשות צחוק מעצמה ?

5. דניאלה לוגסי מנסה להתחפש לבריג’יט בארדו ונוחלת כישלון חרוץ.

6. גילת אנקורי מתחפשת לנסיכה דיאנה. אין שום בסיס להשוואה.

7. מעצבת האופנה נעמה בצלאל הייתה הצנועה מכולן התחפשה לקוקו שאנל. לחלוטין מתקבל על הדעת.

8. מריומה בן יוסף מתחפשת ל- וויוויאן לי. חבל על המאמץ. צריך לראות את הסרט “חלף עם הרוח” (Gone with the wind) בהשתתפות שחקנית הקולנוע הבריטית וויוויאן לי מי שמשחקת את סקארלט א’והרה (לצדו של קלארק גייבל שמשחק את רט באטלר), כדי להבין מדוע התחפושת של מריומה בן יוסף הופכת למגוחכת, והמתחפשת לפתטית.

מעניין אותי לדעת האם שתי עורכות “שָמֶנֶת” גב’ אורנה יצחקי בירבך ועורכת המשנה שלה גב’ רחל נחמה עבדי התעקשו לשכנע את שבעת הישראליות לעשות צחוק מעצמן ו/או שזה היה מעשה מגלומני של שבע הישראליות הנ”ל על דעת עצמן. עסק מגוחך. 

פוסט 729 ד’. הכדורסל הישראלי האותנטי הנוכחי הוא פיקציה. אין דבר כזה. מדובר בקוריוז. אסטוניה מביסה בטאלין את ישראל 62:78 במסגרת קדם אליפות העולם בכדורסל של סין 2019.שידור ישיר Off tube בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים ביום שני – 26 בפברואר 2018. המשך אסופות. פרקי זמן בעידן יוסף “טומי” לפיד ז”ל מנכ”ל רשות השידור שלי בשנים 1984 – 1979. אהבתי אותו. קווים לדמותו. פוסט מס’ 729 ד’. כל הזכויות שמורות. 

lapid 1

טקסט תמונה : שנת 1961. יוסף “טומי” לפיד ז”ל עיתונאי צעיר בן 29 ב- “מעריב” מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן המתנהל בירושלים. הוא היה עיתונאי מבריק בעל יכולות כתיבה וביטוי מרשימים ואיש חכם שישב תמיד מאחורי שולחן מכונת הכתיבה הישנה ההיא של עיתונו “מעריב” ההוא. יוסף “טומי” לפיד מעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו בטרם מינויו הפוליטי לתפקיד מנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ז”ל ושר החינוך זבולון המר ז”ל. אף על פי כן ולמרות היעדר כל ניסיון מינימאלי בתחום נקרא ע”י ממשלת ישראל לעשות זאת, לפקד על רשות שידור. משהו ב- דומה ל- מ”כ (מפקד כיתה) שהתמנה לפתע להיות מח”ט (מפקד חטיבה). מדהים (!). אין דרך אחרת לכנות זאת.  עם בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 (החליף כזכור את מנכ”ל רשות השידור שקדם לו יצחק לבני ז”ל), מצא יוסף “טומי” לפיד איש נטול כל מומחיות בתחום, נעדר כל וותק ניהולי, שום בקיאות קודמת בענף, אפילו לא מינימום סטאז’ – מוסד שידור גדול שכלל בשורותיו 2 רשתות טלוויזיה ציבוריות עברית + ערבית ו- 2 רשתות רדיו ציבוריות עברית וערבית, העסיק 2000 (אלפיים) עובדים, ונהנה מתקציב שנתי של משלם האגרה בגובה של 1/2 מיליארד שקל. מדובר במינוי שעל פניו נראה אבסורדי לגמרי כמו הסיפור התנ”כי אודות שאול חקלאי צעיר משבט בנימין שחיפש את האתונות של אביו קיש, ושמואל הנביא הזקן הפקיד בידו את המלוכה. יוסף “טומי” לפיד ז”ל הגיע לרשות השידור חסר ניסיון אלמנטרי בהובלה, ניהוג, ו- ניהול רשת שידור ציבורית כל כך מורכבת ומסובכת רוויית עלויות כספיות וכלכליות ענקיות, אולם נשא עמו דֵעות קדומות אודות מנהיגות, תכנון, משימות שידור, וגם כ- אלה הנוגעות לחלק מ- כוח האדם העיתונאי שלה שאותו הגדיר “שמאלני” (!). מייד עם התייצבותו ב- 1 באפריל 1979 בלשכת המנכ”ל ב- “בניין החוטים” בשכונת רוממה בירושלים, פתח בקרב דֵעוֹת נגד מייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית “השמאלנית” בראשם מנהלה ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן בן 84), מוטי קירשנבאום ז”ל, דן שילון, ירון לונדון, ורבים אחרים. יוסף “טומי” לפיד לא התמהמה ו- הגה את הסלוגן המפורסם שלו ההוא המגדיר את כיוון וטִיב מוֹדֶל השידור הציבורי שבראשו ניצב, בזו הלשון : “אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית אבל לא נייטראלית”. אמירה תקשורתית מנוסחת היטב שמעידה על מוצאו הפוליטי של אומרה, ואשר נשאה חֵן רב בעיני יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור בעת ההיא המשפטן פרופסור ראובן ירון ז”ל מי ששימש אז דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה במקביל גם חבר מרכז מפלגת חירות. באחד משיאי המרי של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא בחודש יולי של שנת 1979 נגד המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד (וגם נגד היו”ר פרופסור ראובן ירון) בהם ראתה החטיבה מינויים פוליטיים ימניים של ממשלה ימנית,  כינס יוסף “טומי” לפיד את עיתונאי החטיבה לפגישה רבת משתתפים בחדר המערכת הגדול בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים, וכה אמר להם : “…על מה יצא קצפכם… אני בכלל הצבעתי למפלגת ד”ש בבחירות 1977…”. ארנון צוקרמן המנהיג והמנהל המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נערץ ע”י רבים בימים ההם נכח בפגישה, שמע את הדברים, וקפץ כנשוך נחש. הוא השיב בזעף למנכ”ל רשות השידור שסיפר על העדפותיו הפוליטיות בקול הבריטון היפה והמרשים שלו, שנשמע מקיר לקיר, בזו הלשון : “…את מי זה מעניין כאן לאיזה מפלגה פוליטית  הצבעת…?”. מרדכי “מוטי” קירשנבאום ז”ל חיווה את דעתו על יוסף “טומי” לפיד מנכ”ל רשות השידור ואמר עליו ב- ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת, כלהלן : “יוסף “טומי” לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש”. (לע”מ תמורת תשלום).

הבלוג הוא עבודה משנית שלי. העיקרית, היא מחקר וכתיבת הסדרה הדוקומנטארית על ידי מאז 1998, ואשר קרויה, “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה 13 ספרי טלוויזיה שונים עבי כרס שעוסקים בתולדות תעשיית הטלוויזיה מהיבטים רבים ושונים (לרבות כלכלה, מו”מ ו- זכויות שידורים) בעולם מאז ראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת, ובארץ מאז 1966 שנת הקמתה של הטלוויזיה הלימודית ו- 1967 תאריך בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, זאת שכונתה בראשית דרכה “הטלוויזיה הכללית”. לצורך מחקר וכתיבת “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” ראיינתי כ- 2200 אנשים בארץ ובעולם. 13 הספרים כוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב A4 וכ- 10000 (רבבה) צילומים תיעודיים. המחקר והכתיבה של הנ”ל אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020.

פוסט מס’ 729 ד’. הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותי את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. 

הערה : המידע המתפרסם בפוסט מס’ 729 ד’ נשען גם על האינפורמציה המופיעה בפוסט מס’ 295. 

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יום ראשון – 1 באפריל 1979 תאריך מינויו של יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ז”ל למנכ”ל רשות השידור במקומו של יִצְחָק לִבְנִי ז”ל הייתה סיומה של תקופה ברשות השידור ותחילתה של חדשה. שנת 1979 ההיא סימנה את קיצו של “תּוֹר הזָהָב” בן 6 (שש) שנים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל ב- 1 באוגוסט 1973 עם מינויו אז של ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נבחר לתפקיד הרָם במכרז שהתקיים ב- 1 באוגוסט 1973 בתמיכתם המופלגת של מנכ”ל רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג ז”ל והמשנה ליו”ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נָתַן שַחַם (חבר קיבוץ בית אלפא). ראש הממשלה גב’ גוֹלְדָה מֵאִיר ושר החינוך והתרבות יִגְאָל אַלוֹן סמכו לחלוטין על שיקול דעתם של המנכ”ל שְמוּאֵל אַלְמוֹג וה- סיו”ר נָתַן שַחַם. זה לא היה סוד כי יגאל אלון כמו השר יִשְרָאֵל גָלִילִי העריצו את שמואל אלמוג. נָתַן שַחַם סיפר לי בשיחות התחקיר עמו כי אף הוא העריץ את שְמוּאֵל אַלְמוֹג וראה בו אדם רציני, יישר דרך, בעל מוסר, ו- עילוי תקשורתי. שְמוּאֵל אַלְמוֹג נהנה מגיבוי פוליטי מוחלט של ממשלת ישראל. למכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהתקיים כאמור ב- 1 באוגוסט 1973 ניגש גם מפקד גלי צה”ל יצחק לבני, אולם שְמוּאֵל אַלְמוֹג ונָתַן שַחַם לא רצו אותו. בשיחות התחקיר שלי עם שמואל אלמוג בערוב ימיו, כשהיה כבר פרופסור ואיש האקדמיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, הוא העיד בפניי כי היה גלוי לב עם יצחק לבני ואמר לו חד משמעית כי איננו מעוניין בו לתפקיד הרם. גם הסופר נתן שחם אמר לי את אותו הטקסט כי שניהם העדיפו מכל וכול את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן על פני יִצְחָק לִבְנִי. ההיסטוריה המתעתעת אִפְשֵרָה ליִצְחָק לִבְנִי להיכנס לרשות השידור בחלוף 8 (שמונה) חודשים מבעד לדֶלֶת אחרת. שר התקשורת שמעון פרס בחר בו להיות מחליפו של שמואל אלמוג שסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1974. ראש הממשלה סמכה ידיה על המלצתו של של שִמְעוֹן פֶּרֶס, ובאמת ב- 1 באפריל התמנה יִצְחָק לִבְנִי למנכ”ל ה- 2 של רשות השידור. ארנון צוקרמן סיפר לי ב- 2005 בעת שיחות התחקיר שלי עמו, כי קרה כאן דבר מְשוּנֶה : “לא רציתי את יצחק לבני כמנהל הטלוויזיה ונאבקתי עמו על התפקיד והנה בתוך חודשים ספורים מתמנה האיש למנכ”ל רשות השידור”. זאת הייתה תקופה סוערת בחיי מדינת ישראל שליקקה את פצעיה החמוּרים והקשים מ- מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. ב- 11 באפריל 1974 התפטרה ראש הממשלה גב’ גוֹלְדָה מֵאִיר (בת 76) מתפקידה בשל דו”ח וועדת אגרנט שדנה בתוצאות המלחמה ההיא. ביוני 1974 התמנה יִצְחָק רָבִּין (בן 52) לראש ממשלת ישראל ושִמְעוֹן פֶּרֶס (בן 51) לשר הביטחון.

ב- 1979 סיים יִצְחָק לִבְנִי (בן 45) את תפקידו ויוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד (בן 47) הוּמְלַךְ במקומו על ממלכת רשות השידור . יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן סילקו ב- 1 באוגוסט את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן  בתום הקדנציה השנייה שלו בתפקיד. בתוך כמה שנים נטשה שדרת הפיקוד המרכזית של הטלוויזיה את השורות ופנתה לשוק הפרטי. הפקת מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 התנהל בתנאים אחרים לחלוטין מאלה בהם הפקתי וניהלתי בבואנוס איירס את מבצע שידורי הטלוויזיה ישראלית הציבורית של מונדיאל ארגנטינה 1978. ליד כל זאת יש להוסיף לצורך הבנת רקע התקופה כי ב- 1977 הוקמה הטלוויזיה בשפה הערבית בראשות יוסף בר-אל כיֵשוּת עצמאית נפרדת מהטלוויזיה בשפה העברית בתוככי רשות השידור, שהיו לה דרישות משלה. מן הראוי להזכיר עוד כי יוסף בר-אל ששימש ב- 1972 מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית תחת פיקודם של מנכ”ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ “שָיְיקֶה” תָּדְמוֹר ביקש לשלוח שַדָּר בשפה הערבית לאולימפיאדת מינכן 1972 (לצדם של דן שילון, אלכס גלעדי, ונסים קיוויתי) אולם נדחה על הסַף. כעבור שנתיים ניסה שוב את כוחו וביקש לשלוח שַדָּר מטעמו בשפה הערבית למונדיאל הכדורגל של מערב גרמניה 1974 (לצדם של דן שילון, אלכס גלעדי, ויאיר שטרן) אולם שוּב הוּשָב רֵיקָם ע”י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר ארנון צוקרמן.

ועוד Issue הראוי להקשבה ותשומת לב : לאחר הדחת ארנון צוקרמן ב- 1 באוגוסט 1979 מניהול הטלוויזיה נמנע יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד מלהציב במקומו שום פיגורה אחרת שלטשה עיניה לכס הרם. למרות היותו חסר כל ניסיון בניהול Media האלקטרונית מינה יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד את עצמו למנהל הטלוויזיה בפועל במקביל לתפקידו כמנכ”ל רשות השידור. בכך ניצב בעמדת כוח עצומה כשהוא אוחז בחוזקה בשתי ידיו במוסרות השידור הציבורי וחולש ללא כל קושי בתמיכתו של פרופסור ראובן ירון על מתנגדיו באופוזיציה בטלוויזיה. יריביו – מתנגדיו בטלוויזיה אלה שלא הסכינו עם מינויו ראו בבואו חַשְרָת עָבִים המכסה את שמי רשות השידור. לא פחות מכך. ברדיו “קול ישראל” היה מצבו של יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד קל הרבה יותר לאחר שמינה את גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז”ל למנהל “קול ישראל” וסמך בעיניים עצומות על שיקול דעתו והחלטותיו. רק ב- 16 במארס 1980 נזכר יוֹסֵף “טוֹמֵי” לַפִּיד ביִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי ומינה אותו לתפקיד מנהל הטלוויזיה במקומו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן המודח. ב- 16 במארס 1980 הייתי שָרוּי כבר בעיצומו של תכנון שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. מותר בהחלט לומר כי מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן בשנים 1979 – 1973 הצעיד אותה ל- “תּוֹר הַזָהָב” שלה. אין כל כך עוררין.

המשך סקירת הרקע של תקופת השנים 1982 – 1980. מיקרופון טלוויזיוני אחד בשתי שפות עִברית ועַרבית. תחבולה טלוויזיונית של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שנידונה מראש לכישלון מהדהד.

רעיון הטלוויזיה של מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד להפקיד במבצע השידורים הישירים של מונדיאל ספרד 1982 מיקרופון אחד בידי שני שדרים בשתי שפות שונות עִברית ועַרבית – היה מופרך מיסודו. הקומבינציה המטופשת והכושלת הייתה פוליטית, לא מאוזנת, ובלתי מקצועית בעליל, וכאילו נגועה במה שנראה למתבונן מהצד כ- “שמור לי – ואשמור לך”. מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ז”ל הכיר כמובן את המאזן ויחסי הכוחות המקצועיים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של כמות, איכות, ארגון, ניסיון, כישרון, ויכולת הפקה של השידורים בשפה העִברית לבֵין אלה בשפה העַרבית. הטלוויזיה בשפה הערבית הייתה בימים ההם של 1982 כבר יחידת שידור עצמאית בתוך רשות השידור בראשה ניצב מר יוֹסֵף בַּר-אֵל . “עצמאותה וריבונותה” נקנתה בהחלטה מגוחכת חסרת פשר של הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1977 בראשות ד”ר וָולְטֶר אֵיתָּן וכמובן בעצה אחת ובשותפות מלאה בקבלת ההחלטה הזאת עם מנכ”ל רשות השידור בעת ההיא יִצְחָק לִבְנִי. רבים ראו אז בשינוי מבנה רשות השידור ב- 1977 והקמת טלוויזיה בשפה הערבית כ- בעלת ישות עצמאית, מעין נקמנות וניסיון ניגוח וקיצוץ כנפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוכשר והכריזמטי אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. ולא רק זאת, יִצְחָק לִבְנִי הציב בראש הטלוויזיה בשפה הערבית את יוֹסֵף בַּר-אֵל והעדיף אותו על פני המועמד השני סלים פתאל. מטרת הפוסט הקונקרטי הזה איננה לדון בנושא של הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית ב- 1977 בראשות יוסף בר-אל במקביל לטלוויזיה בשפה העברית המנוהלת ע”י אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אולם היא קשורה לנושא. אני חייב לציין כאן עוד פרט לצורך הבנת רקע התקופה ההיא לפני יותר משנות דור והיא מובאת כלהלן : בדו”ח הנוגע למצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנכתב בקיץ 1973 ע”י מר הְיוּ גְרִין (Hugh Greene – לשעבר מנכ”ל ה- BBC בשנים 1969 – 1960), מי שביקר כאן על פי הזמנת שר החינוך יגאל אלון, והכין במשך חודשיים את חוות דעתו הרצינית והחשובה אודות השידור הציבורי הטלוויזיוני הצעיר בן 5 שנים – נקבע על ידו מפורשות שאין שום טעם וצורך להקים רשת טלוויזיה נפרדת בשפה הערבית. הְיוּ גְרִין (Hugh Greene) בעל ניסיון עצום בהנהגת השידור הציבורי הבריטי הסיק כי על פי פוטנציאל השידורים הטמון הקיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית אין מקום לטלוויזיה בשפה הערבית כישות עצמאית. 

על כל פנים הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העַרבית היוותה בעצם יֵשוּתָּה החדשה אקוויוולנט לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית בימים ההם של שנות ה- 80 אך נותרה מעין מוסף יומי בן 90 (תשעים) דקות דַל ומוגבל בלבד ש- שודר בין 18.30 ל- 20.00. האקוויוולנט הניהולי – ביורוקרטי שנקרא הטלוויזיה בשפה הערבית היה בעצם ובסך הכל מוסף קצרצר כמעין פיצוי למען אוכלוסייה הערבית. הציבור הערבי במדינת ישראל היה ראוי להרבה יותר אולם לא במתכונת הנוכחית שנתקעה בתוך רֶצֶף השידורים בשפה העברית (כמעט ב- Prime time שלו) ונותרה חסר חשיבות. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1977 ד”ר וולטר איתן (כיהן בתפקיד בשנים 1978 – 1972) ומנכ”ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי (כיהן התפקיד בשנים 1979 – 1974) מיסדו כאילו רשת טלוויזיה בשפה העַרבית , ערוץ סוברני – ריבוני בזכות עצמו, אך זה היה מעשה לכאורה. המחליטים לא העניקו לערוץ הטלוויזיה “החדש” זמן שידור נוסף מעבר ל- 90 דקות (שעמדו לרשותו גם קודם לכן) , וגם לא ייחדו לו אמצעי הפקה ושידור משלו. ד”ר וָולְטֶר אֵיתָּן ויִצְחָק לִבְנִי הציבו בפני יוסף בר-אל אתגר טלוויזיוני – תקשורתי עצום אך לא נתנו לו כלים מתאימים כיצד להתמודד עמו. הטלוויזיה בשפה הערבית נתקעה כמו עֶצֶם בגרון למשך שעה וחצי בערב על אותו סיגנל שידור משותף שהיה שייך ל- “טלוויזיה הכללית” (כפי שכונתה אז הטלוויזיה הישראלית הציבורית) והטלוויזיה החינוכית – לימודית . היא לא הרשימה. לא בתוכן, לא באמצעי הפקה, ולא בזמן חשיפה. אנשי ערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית  “החדש” בשפה ערבית תחת ניהולו של יוסף בר-אל הרגישו כל העת מקופחים לעומת הביצועים המשופרים של הקולגות “העשירים” בשפה העברית שגרפו לעצמם את מרב אמצעי ההפקה והצילום, כמו גם את מרב זמן השידור ב- “אוויר”, ואת מרב התהילה. הקיפוח יצר אצל אנשי הטלוויזיה בשפה הערבית קנאה והקנאה מטבע הדברים הולידה התמרמרות, איבה, וסכסוכים. הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית ב- 1977 הייתה ניצחון פִּירוּס של יצחק לבני ויוסף בר-אל. ארנון צוקרמן לא יצא מוּפְסָד. אם לרדת לפרטים שנוגעים לי כמנווט שידור הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הרי שלא שרר שום Match up בין מחלקת הספורט בשפה הערבית בראשות מַחְמוּד אָבּוּ בָּאכֶּר ואח”כ מחליפו סולומון “סולי” מוניר ששידרה סך של 45 (ארבעים וחמש) דקות שבועיות (לרבות חומר שידור סוּפֶּר יָרוּד ונַחוּת של היאבקות חופשית בסגנון “Catch as you can” שנקנה מרשת הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV) לעומת מחלקת הספורט של הטלוויזיה בשפה העִברית שהפיקה ושידרה מאות שעות מידי שנה מהארץ ומהעולם לרבות הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום), משחקי מכבי ת”א בגביעי אירופה בכדורסל, אליפויות אירופה בכדורסל וכדורגל, אולימפיאדות, טורנירי ווימבלדון בטניס, וגם את המונדיאלים – טורנירי גמר גביע העולם בכדורגל.

ב- 1982 החליט מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד החלטה בלתי הגיונית בעליל, לצרף סתם ככה שַדָּר כדורגל בשפה הערבית (סולומון “סולי” מוניר), נציג רשמי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית למשלחת השידור בראשותי למונדיאל ספרד 1982. תפקידו היה לבצע פריצות מלאכותיות Offe tube לרגע ממשרד ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במדריד כדי לעדכן את התוצאות עבור צופי הטלוויזיה בשפה הערבית שכאילו אינם מבינים את השפה העברית. ברור שהתווכחתי עמו וניסיתי לשנות את החלטתו. “…איזה מין דבר זה…”, שאלתי אותו, “בו אתה מתכוון להטיס שדר לספרד 82′, רק כדי שישב במשרד שלי ב- IBC במדריד, ורק כדי שייכנס באופן מלאכותי לעדכן בערבית בעת שידור הישיר שמוגש לאזרחי מדינת ישראל בשפה העברית. איזה מין דבר זה להתערב בשפה הערבית בכל Replay שמעלה לאוויר RTVE על מנת לדווח לצופים שלו בכמה שניות את תוצאת המשחק, ובכך הוא את רצף המידע של השידור הישיר בעברית”, והוספתי, “כאילו שהאזרחים הערביים של מדינת ישראל אינם מבינים את שפת העברית בה משתמשים שלושת השדרים שלי יורם ארבל , רפי כינת , ונסים קיוויתי. אם אתה רוצה אדוני מנכ”ל רשות השידור, אזי שכור לו סיגנל טלוויזיוני שלם ורצוף משלו, אולם להטיס תייר לספרד במסווה של שדר לרגע רק כדי שיאמר כמה מילים Off tube בשפה הערבית מהמשרד במדריד ובכך יקלקל גם את רצף השידור בשפה העברית – אין הדבר בא בחשבון. תוכן מיותר ובזבוז כסף . מה עוד שתחום השידור בשפה הערבית מצטמצם לשעה וחצי בין שש וחצי לשמונה בערב . תשמע, זה רעיון אווילי ומטופש בו אתה מנסה לרצות את אנשי הטלוויזיה בשפה הערבית”. הייתה פאוזה קצרה ואז חתמתי, “אין דבר כזה בעולם הטלוויזיה בו שני שדרים בשתי שפות שונות חולקים מיקרופון משותף”. עורקי הצוואר של יוסף “טומי” לפיד התעבו. הוא האדים ורתח. “אל תתחצף ואל תלמד אותי כיצד לנהל את רשות השידור”, הטיח בי ופנה לדרכו. הטסתו למדריד של סולומון “סולי” מוניר כדי לשדר כמה משפטים Off tube מהמוניטור במשרד ב- IBC הייתה שגיאה קולוסלית. יוסף “טומי” לפיד שהטיף כל העת למהימנות שידור וחיסכון כספי שבר את המילה שלו והצטייר לפתע לא רק כ- בזבזן כשנוח לו, אלא כ- פוליטיקאי כוחני מן השורה שמוכן למכור את ערכי התוכן של ה- Media תמורת כאילו שלום בית בתוך שורות רשות השידור ובעבור יציבות שלטונו כעורך ראשי. יוסף “טומי” לפיד השתמש בכוחו ועשה מעשה שלא ייעשה. זאת הייתה הזניה ביודעין של ה- טלוויזיה באותו נוסח הטקסט שזעק לעברו מוטי קירשנבאום ז”ל שנתיים וחצי קודם לכן ביום שני ההוא – 23 ביולי 1979. סולומון “סולי” מוניר לא היה שדר כדורגל מן השורה ולא מן המניין, בטח לא ברמה של יורם ארבל, רפי גינת, ונסים קיוויתי. הוא לא שידר ישיר מעולם משחק כדורגל בליגה הלאומית הישראלית (ליגת העל היום) ולא משחק כלשהו של נבחרת ישראל . אולם הוא הוטס ע”י יוסף “טומי” לפיד למונדיאל ספרד 1982 על תקן של שַדָּר כדורגל . כמובן שהוא לא שידר ישיר אפילו משחק אחד בטורניר ספרד 1982 אבל כן ביצע פריצות מלאכותיות מגוחכות בשיטת ה- Off tube מהמשרד במדריד. ובכך הוא הסתפק. ובכך הסתפקו גם אלה ששלחו אותו. היה מדובר בעסק לא רציני.

munir

טקסט תמונה : יוני / יולי 1982. מונדיאל נכדורגל של ספרד 1982. זהו משרד המבצעים, ההפקה, התקשורת, והשידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) במדריד. תמונה עגומה שמספרת על הסדר הישן ששרר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם בה נראה השדר בשפה העַרבית סולומון “סולי” מוניר (קיצוני משמאל) משדר Off Tube מהמוניטור במשרד במדריד לצופים שלו בישראל. האיש הסכים לעבוד בתנאים עיתונאיים מגוחכים. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סולומון “סולי” מוניר,  שליח הטלוויזיה לספרד 82′ הפקיד נסים מזרחי (פרי יוזמתו של מנהל הרדיו גדעון לב ארי ז”ל) מחזיר לעצמו שעות שינה ומנמנם בעת העבודה במשרד (הערה שלי : הוא לא נשא שום תפקיד רשמי. נוכחותו בשטח הייתה על תקן של “תייר” שנשלח על חשבון משלם המסים ע”י רשות השידור מבלי שיישא באחריות כלשהי – לא סיכנה את ההפקה אך גם לא הועילה), מר מיכה לויירר מפקח התקשורת והקוֹל, גב’ עדה קרן עוזרת ההפקה, ומר מנחם וולף מפקח ה- Video. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הימים חלפו. בחודשים יולי ואוגוסט של 1982 בעודי משתתף כקצין קרבי בלחימה במלחמת לבנון ה- 1 ליד בירות, הכין מר נַקְדִימוֹן “נַקְדִי” רוֹגֵל היועץ הבכיר של מנכ”ל הרשות יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד דו”ח מיוחד עבורו הנוגע ומתייחס לביצועי הטלוויזיה ורדיו “קול ישראל” במונדיאל ספרד 1982. בדו”ח הזה שיבח מחד את ניהול מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982 על ידי ובראשותי, ומאידך תקף בסעיף מס’ 11 והאחרון בדו”ח שלו בלשון חריפה ועוקצנית ואשר שלא משתמעת לשתי פנים את החלטתו של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד להטיס למדריד את השדר בשפה הערבית סוֹלוֹמוֹן “סוֹלִי” מוּנִיר. נַקְדִימוֹן “נַקְדִי” רוֹגֵל קבע כי במתכונת השידור המבצעית ההיא כפי שתוכננה ונקבעה מראש על ידי כעורך ומפיק ראשי, וצריך לומר ש- יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד סמך עליה את ידו, הרי ש- “פריצות” ה- Off tube של השדר בשפה הערבית סולומון “סולי” מוניר, “היה בהן תשלום מס אך לא תשלום מס אמת”.

nakdi 2

טקסט מסמך :  ספטמבר 1982 . חלק ג’ מהדו”ח של מר נקדימון “נקדי” רוגל מי ששימש יועץ בכיר של מנכ”ל רשות השידור, המתייחס לתפקודי כעורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

nakdi 1

טקסט מסמך : ספטמבר 1982. סעיף 11. חלק מהדו”ח החריף של מר נקדימון “נקדי” רוגל מי ששימש יועץ בכיר של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד, הנוגע לפונקציה המגוחכת שמילא סולומון “סולי” מוניר השדר בשפה הערבית במדריד בעת מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כפי שנאמר בהזדמנויות קודמות בבלוג הזה , סולומון “סולי” מוניר לא היה אשֵם. הוא נכפה לעבוד עבודה עיתונאית בתנאים מבישים. שידור ישיר בשיטת Off tube הוא חרבון עיתונאי טלוויזיוני . דרך ואופן הביצוע של שידור Off tube טלוויזיוניים הם רדודים ונחותים. איזה מן דבר זה לרצות לשֶבֶת מול המוניטור במשרד אָטוּם במדריד ולהעתיק ממנו אינפורמציה בעבור הצופים מבלי להיות נוכח בשטח. הרי את אותו הדבר בדיוק ניתן לעשות מהאולפן הַאַטוּם בירושלים. לא היה צורך אם כך להרחיק עד מדריד. שידור ישיר ב- Off tube הוא דבר זִיפְתִּי. בין אם הדבר נעשה בארץ ו/או בעולם. Off tube הוא מעשה הונאה, זיוף, וצביעות. קללה תקשורתית. שום תירוץ איננו יכול להצדיק מאירה טלוויזיונית לקויה ופגומה שכזאת שאין עליה מחילה. סולי מוניר לא היה אשם אך בכל זאת קולר ההרשעה היה תלוי על צווארו מפני שהסכים לשתף פעולה עם הממונים שלו על מנת להשתבץ בסטטוס עיתונאי מביך שכזה ובלתי מתקבל על הדעת.

ראשית הפקת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

הפקת שידורי הטלוויזיה במונדיאל ספרד 1982 צלחה למרות קשיים מוקדמים רבים ומהווה ציוּן דרך חשוב בהתפתחות שידורי הספורט במדיה האלקטרונית. אלו הן העובדות. 36 (שלושים ושש) שנים חלפו מאז אך זיכרונה לא דהה. ההפקה הזאת יצרה כיוונים שונים ולמרות שהציבה סטנדרטים חדשים בהפקות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית, היא הרעידה בעל כורחה את אַמּוֹת הסִפִּים של כל רבדי רשות השידור. באופן פרדוקסלי הפקת הטלוויזיה המורכבת והמזהירה ההיא בנקודת הזמן של קיץ 1982 תיזכר דווקא לא בשל שגשוגה בתנאים קשים, אלא בגלל כישלון מחפיר של שַדָּרֵי רדיו “קול ישראל” שהיו מסופחים לצוות שלי. הצלחת מבצע הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל משימות השידורים בתקופה של 33 ימים נבלעה בתוך פשע עיתונאי מביך, לא מובן, ובלתי נסלח שביצעו שָם שדרני רדיו “קול ישראל”, בשעה שדיווחו ישיר ושידרו ישיר Off tube את המשחקים ממשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלי ב- IBC במדריד (במקום מהשטח) ואף מחדריהם האישיים בבתי המלון בספרד. הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית המורכבת והמסובכת הועמדה לשעה קלה בצֵל גם בשל מחלוקת חריפה ועקרונית ששררה סביב שיתוף מלאכותי, לא נחוץ, ופתטי של שַדָּר הספורט בערבית סולומון מוניר (שידר Off tube מהמוניטורים במשרד ב- IBC במדריד) בשידורים הישירים בהיקפים מלאים של 25 המשחקים לצִדַם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורפי גינת  שעשו זאת תמיד אך ורק מהשטח, מעמדות שידור באִצטדיונים השונים הפזורים על פני ספרד הענקית. תקצירי הלילה היומיים (באורך של 15 – 12 דקות) של 36 משחקי השלב הראשון במונדיאל ספרד 1982 (הוכנו מידי יום ע”י RTVE והועלו ל- “אוויר” ממרכז השידורים הראשון של RTVE ב- Prado del ray) שודרו לסירוגין מהמשרד שלי במדריד (הממוקם במרכז השידורים השני והחדש ב- Torre Espania) ע”י יורם ארבל, רפי גינת, ונסים קיוויתי. יוסף “טומי” לפיד אפשר לי לשדר ישיר רק % 25 (9 משחקים) מתוך 36 משחקי השלב הראשון, ולכן מנואל “מנולו” רומרו הלך לקראתי ושכמותי, ומיסד תקציר לילי – יומי (בין 13 ביוני 1982 ל- 26 ביוני 1982) שכלל בתוכו את כל ה- High lights החשובים והשערים. את 12 המשחקים של השלב השני + 2 משחקי חצי הגמר + המשחק על המקום ה- 3 + משחק הגמר (16 ס”ה) שידרנו ישיר בהיקפים מלאים ולא הזדקקנו יותר לתקצירי RTVE.

soli 1

טקסט תמונה :  1980. שדר הספורט של הטלוויזיה בשפה הערבית סולומון “סולי” מוניר. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הציבור והעיתונות לא היססו לתקוף בצורה החריפה ביותר את כישלון שדרי רדיו “קול ישראל” בראשותם של גדעון הוד, דני דבורין, ורמי יצהר. היות והרדיו הציבורי והטלוויזיה הציבורים כמוסדות ממלכתיים שדָּרִים בכפיפה אחת ברשות השידור אחת תחת קורת ניהול משותפת – משהו מהרֶפֶש שהוטל ברדיו דבק ללא שום הצדקה גם בשידורי הטלוויזיה שהיו באחריותי. אך זה לא היה הכול. שַדָּר הטלוויזיה בשפה העַרבית סולומון מוניר חזר מספרד 1982 לארץ ויצק בדברי הַהֶבֶל שלוֹ שֶמֶן למדורה. מעולם לא הבנתי אלו אמביציות ושיקולים הניעו אותו להתנהג כך בצורה כה לא אמינה ומהימנה, ומה ניסה להרוויח מכך. הוא סיפר לעיתונאי משה הר- געש מעיתון “הָאָרֶץ'”, “…רק בזכות המדינות הערביות נכנסתי למשחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה…”, והוסיף לכתב עיתון “חדשות הספורט” אֵלִי עַזוּר, כלהלן : “…הצוות הישראלי במונדיאל ספרד 1982 היה גדול ממשלחת השידור של  ה- BBC הבריטי…” [1]. סיפור מופרך מיסודו כפי שיוכח מייד להלן אולם מצא אוזן קשבת. העיתונאים הישראליים שציטטו ופרסמו את דיווחיו הלא כֵּנִים של סולי מניר לא התעניינו אצלי ולא שאלו אותי האם דבריו נכונים. הם הסיתו ויצרו כותרות שגויות ובלתי נכונות בעליל, מבלי לאמת את המידע ומבלי להצליבו כפי שיוכח מייד.

ובכן, איש לא היה יכול להתברג לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיונים השונים (לרבות אצטדיון “Santiago Bernabeu” במדריד שם התקיים משחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה) – ללא ה- Accreditation ברמה L/C האישי שניפקתי כ- Team Leader לכל אחד מאנשי הצוות שלי באמצעות RTVE והוועדה המארגנת הספרדית המקומית. ה- Accreditations (תגי זיהוי טלוויזיוניים) האלה שתלו אנשי הצוות שלי על צווארם היו אישיים לחלוטין. (הערה : דוגמא של ה- Accreditations שנופקו לעיתונאי הטלוויזיה וטכנאי הטלוויזיה יוכלו קוראי הבלוג לראות מייד בהמשך). שום מדינה ערבית לא הייתה יכולה לסדר לסולי מוניר לשבת כשַדָּר בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ללא אישורי והסכמתי. יתירה מזאת : משחק הגמר של מונדיאל ספרד 1982 בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה (1:3) נערך ב- 11 ביולי 1982 (כאמור באצטדיון “סנטיאגו ברנביאו” במדריד) ונחשב לאירוע בעל חשיבות עליונה (באנגלית : High Demand Event”). משחק הגמר עורר עניין עצום בין כל נציגי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שהגיעו למדריד. RTVE שחששה מהצפת אזור עמדות השידור של הטלוויזיה והרדיו באצטדיון “Santiago Bernabeu” ע”י המון נושאי ה- Accreditations השונים, החליטה לבצע מהלך ארגוני מגביל שימנע מראש את הבלגן שעלול היה להשתרר במקום. RTVE הקציבה לכל עמדת שידור טלוויזיונית באצטדיון (בת שלושה מושבים) שלושה תגי זיהוי אישיים אדומים מיוחדים (בנוסף ל- Accreditation האישי). ה- Accreditation האישי לא הספיק. (ORTO קבוצת השידור הקנדית נקטה את הצעד המגביל הזה לראשונה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת מונטריאול 1976). על מנת לאפשר לצוות שלי להיכנס לעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון “סנטיאגו ברנביאו” בתאריך ההוא של יום ראשון – 11 ביולי 1982, ציידתי בעצמי כ- Team Leader את השַדָּר המוביל יורם ארבל, את הפרשן מרדכי שפיגלר, ואת השדר הנספח סולומון “סולי” מוניר באותם תגי זיהוי אדומים אישיים מיוחדים (לא היו ניתנים להעברה). את טכנאי הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני ששימש “תעודת ביטוח” של השידור הישיר האחרון במונדיאל ספרד 1982 הכנסתי בסיועו האישי של מנואל “מנולו” רומרו שסיפק לי תג זיהוי בצבע אָדוֹם רביעי מעל ההקצאה המקובלת. שיטת הפְּרִיצוֹת בשפה הערבית בשידור הישיר האחרון ב- 11 ביולי 1982 של משחק הגמר איטליה – מערב גרמניה 1:3 הייתה כמו בעבר. סולומון “סולי” מוניר נכנס לשידור ב- Replays של השערים, קטע את יורם ארבל, ודיווח לצופיו בקצרה בכמה שניות אודות המהלך שקדם להבקעה ואת התוצאה. היה מדובר בקשקוש. אנטי טלוויזיה. ברור שלא רציתי מהסיבה הזאת את נוכחותו המגוחכת והמלאכותית של סולומון “סולי” מוניר בעמדת השידור שלי באצטדיון במדריד. הוא היה בלתי חיוני לחלוטין. אפשר לחשוב שהאזרחים הערביים של מדינת ישראל לא הבינו את שפת השידור המצוינת של יורם ארבל. התעורר שוב וויכוח מַר ביני במדריד לבין מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד בירושלים. המנכ”ל דרש ממני במפגיע להעיף מעמדת השידור את הפרשן מרדכי שפיגלר כדי לפנות מושב לסולומון “סולי” מוניר. סירבתי. בוויכוח הזה התערב גם יו”ר וועד עיתונות – הפקה פיטר מיליק שאיים עלי כי אם השַדָּר בשפה הערבית לא יתפוס את מקומו בעמדת השידור אז לא יהיה כלל שידור ישיר. הפתרון הסופי היה אלתור שלי. את עמדת השידור איישו בסופו של וויכוח יורם ארבל, הפרשן מרדכי שפיגלר, וגם סולומון “סולי” מוניר, ואילו סעדיה קאראוואני שקיבל כאמור את התג הזיהוי האדום הרביעי ואִתְּחֵל את תפעול קופסת השידור וקו שידור ה- 4W, וערך את התיאומים ההכרחיים עם מִיכָה לוֹיְירֵר במשרד ההפקה, התקשורת, והשידורים במדריד, ועם טכנאי הקול בבניין הטלוויזיה בירושלים, התחבא בצד. הוא התמקם כבדרך אגב מאחורי עמדת השידור שלנו. הערה : ניתן יהיה לקרוא חומר נוסף על הפרשה המגוחכת הזאת שהעיבה כצל כבד וממושך על הפקת שידורי ספרד 82′ באחד הפוסטים הבאים . לא ברור לי מה הניע אותו את סולומון “סולי” מוניר למסור את האינפורמציה הזאת לעיתונאי “הארץ” משה הר געש ז”ל, כי רק בזכות המדינות הערביות הוא נכנס למשחק הגמר, ומדוע משה הר געש ז”ל לא הצליב מידע עמי, ומיהר לפרסם כותרת לא מדויקת (בלשון המעטה). 

המדהים היה שחלק לא מבוטל מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציבור שאליו היא פונה הלכו שולל והאמינו לשמועות הדמיוניות. לדיווחים הכוזבים האלה יש דינמיקה פנטסטית מרגע שהם מוצאים את דרכם לטורי העיתונות כפי שבאמת קרה במציאוּת. האמביציות האישיות בתוככי תעשיית הטלוויזיה הן כה גדולות ולעיתים כה מרושעות עד שלרגע קט הן הבעירו מדורה גדולה . באופן אישי כמי שניהל את הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 82′ היה לי מזל מקצועי (רָב) מפני שבאותו הרגע ניצב במקום הנכון איש רשות השידור הוותיק נקדימון “נקדי” רוגל כדי להדוף את כל הרכילויות, ההאשמות, והשמועות הזדוניות המגוחכות האלה שנסבו אודות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בספרד 1982. חלק מהעיתונאים “הדגולים” בעיתונות הכתובה העלה על הדפוס כל גבב רכילות שהגיע לידיו מבלי לבדוק ולאמת את נכונות הפרטים ומבלי שהעורכים האחראים על העיתונים האלה יצליבו ויבדקו את אמיתות המֵידָע. אני כבר נלחמתי באותה העֵת ההיא כקצין קרבי ליד בֵּירוּת במלחמת לבנון הראשונה. האוגדונר שלי היה האלוף איציק מרדכי. ריצת ה- Sprint של סולומון “סולי” מוניר לעברם של שני העיתונאים משה הר געש מ- “הארץ” ומר אלי עזור מ- “חדשות הספורט” לאחר שובו מספרד והפרסומים המגוחכים והבלתי מדויקים (בלשון המעטה) הסבו נזק תדמיתי – תקשורתי לשידור הציבורי. כאילו מדובר ב- “ברדק” ניהולי ושנאות אישיות. נקדימון “נקדי” רוגל הזדמן למקום בשעה שאנוכי נלחמתי בלבנון, וכאמור עשה סדר אֶמֶת בעניינים שלרגע השתבשו. תוכלו לקרוא בהמשך בפוסטים הבאים את הדו”ח המלא של נקדימון “נקדי” רוגל אודות ביצועי הטלוויזיה והרדיו במונדיאל ספרד 1982, כפי שהגיש אותו בספטמבר 1982 למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד. 

accreditation 1 1982

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982 . דוגמא של Accreditation אישי שנופק ע”י הוועדה המארגנת ו- RTVE באמצעותי ובאחריותי כ- Team Leader לשדרים ולעיתונאים במשלחת השידור שלי . (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

accreditation 2

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. דוגמא של Accreditation אישי שנופק ע”י הוועדה המארגנת ו- RTVE באמצעותי ובאחריותי כ- Team Leader לטכנאים במשלחת השידור שלי. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

eisenberg 1

טקסט מסמך :  6 ב- יולי 1982. מידע בלעדי שהתפרסם לראשונה בעיתון “חדשות הספורט” ביולי 1982 , מטעמו של הכתב שאול אייזנברג . הידיעה העיתונאית הזאת זִעזעה את אמות הספים ברשות השידור והיו לה השלכות מרחיקות לכת. (ארכיון היומון “חדשות הספורט”).

tichon 1

טקסט מסמך : יולי 1982. בתום שידורי מונדיאל ספרד 1982. ח”כ דן תיכון תוקף את שדרני רדיו “קול ישראל” ואת יו”ר רשות השידור פרופסור ראובן ירון. (מקומון “כל העיר” ירושלים).

munir 1

טקסט מסמך :  יולי 1982 . היומון – עיתון “הארץ” . סולומון מוניר שב ארצה מ- מדריד וממהר להתראיין לעיתונאי “הארץ” משה הר- געש , כלהלן : “רק בזכות נציגי מדינות ערב נכנסתי למשחק הגמר”. העיתונאי המלומד משה הר- געש ז”ל רק שכח להצליב מידע ולשאול אותי האם הדבר נכון. הכותרת הייתה מידע מופרך ופתטי, אך גרמה נזק תדמיתי – תקשורתי. לא ניתן היה להיכנס לאצטדיונים ברחבי ספרד לרבות אצטדיון “Santiago Bernabeu” במדריד שם נערך ב- 1 ביולי 1982 משחק הגמר בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה, ולהגיע לאזור עמדות השידור ללא ה- Accreditation האישי שניפקתי לו באמצעות RTVE והוועדה המארגנת הספרדית , וללא אישורי והסכמתי . (באדיבות עיתון “הארץ”).

munir 2

טקסט מסמך : יולי 1982. היומון – עיתון “חדשות הספורט” ז”ל. שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה הערבית מר סולומון “סולי” מוניר מתראיין לכתב אלי עזור מ- “חדשות הספורט”, ומצהיר בפניו כלהלן : “הצוות הישראלי בספרד 1982 היה גדול מה- BBC”. עוד אינפורמציה פתטית ומופרכת לחלוטין. צוות ה- BBC הציבורי הבריטי במונדיאל ספרד 1982 מנה כמות גדולה של כוח אדם, 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים. לאחר שנבחרת אנגליה הודחה ולא העפילה לסיבוב השני של הטורניר הוקטן, הופחת הצוות של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מ- 129 ל- 79 אנשים. הערה שלי : ראה בהמשך את הטלקס של ראש הצוות של ה- BBC  אלק וויקס אלי מ- 25 באוגוסט 1982. הידיעה המופרכת הבלתי נכונה הזאת פורסמה ע”י הכתב אלי עזור בעיתון “חדשות הספורט”. הוא עשה זאת מבלי שהוא ועורכיו יצליבו מידע עמי ויבררו אם הנתונים נכונים. (ארכיון “חדשות הספורט” באדיבות רוני דרור). 

צריך להבין כי כל האינפורמציה המגוחכת הנ”ל שהופיעה בכותרות ראשיות בעיתונות נודעה לי באיחור ובדיעבד מפני שבאותה העת נלחמתי בלבנון. הודעותיו הפתטיות של סולומון “סולי” מוניר לעיתונות יצרו בלבול והטילו לרגע דופי בהפקת מונדיאל ספרד 1982 באחריותי. לפתע נדרשתי להגן על האגפים שלי מבלי שאנוכי נמצא כלל בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. באחת החופשות שלי מהמלחמה פניתי למר אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) בלונדון, ידיד אישי שלי ב- BBC, ומי ששימש ראש המשלחת של רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית של ה- BBC במונדיאל ספרד 1982 כדי שיספק לי את נתוני האמת הנכונים לגבי גודל המשלחת שלו בספרד 82′ והרכבה. אָלֶק וִויקְס איש נאמן ויישר דרך נעתר לבקשתי ללא כל היסוס. הוא רק ביקש לשמור על האינפורמציה ב- טלקס (Telex) ההוא ש- שלח לי ב- 25 באוגוסט 1982 כ- “Highly Confidential” (סודית). מכיוון שחלפו מאז יותר משנות דור יותר מ- 33 (שלושים ושלוש) שנים אני רשאי לפרסם את המידע ברשות הרבים. הטלקס הזה של אָלֶק וִויקְס (Alec Weeks) מפריך לחלוטין את האינפורמציה האבסורדית, המגוחכת, והשקרית שמסר השַדָּר בשפה הערבית סולי מוניר לעיתונאי “חדשות הספורט” ז”ל מר אֵלִי עַזוּר, בו הוא קובע כי הצוות הישראלי בספרד 82′ היה גדול מה- BBC.

alec 1

טקסט מסמך : 25  באוגוסט 1982. זהו מסמך ה- Telex המקורי  ששלח לי אלק וויקס (Alec Weeks) ראש משלחת השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC למונדיאל ספרד 1982. המסמך קובע כי משלחת ה- BBC למונדיאל ספרד 1982 מנתה 129 (מאה עשרים ותשעה) אנשים בשלב הראשון של המשחקים ו- צומצמה ל- 79 (שבעים ותשעה) בשלב השני של מונדיאל ספרד 1982. המסמך הזה מפריך לחלוטין את דיווחו של השדר בשפה הערבית סולומון מוניר לעיתונות הישראלית, בו סיפר כי צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ספרד 1982 היה גדול מה- BBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נקדימון “נקדי” רוגל ז”ל היה אחוז תדהמה והמום לאחר שהצגתי בפניו את טלקס האינפורמציה של אלק וויקס (Alec Weeks). “…איזה סירחון הסריחו כאן כל מיני גורמים אינטרסנטיים”, מלמל לעצמו והוסיף, “הרי האינסטנציה הגבוהה ביותר בטלוויזיה , מנהל הטלוויזיה טוביה סער בעצמו שיבח את מבצע השידורים בראשותך…”. המדינה הייתה כמרקחה בגלל אירועי מלחמת לבנון הראשונה וגם בשל הביצה העיתונאית בה טבלו רגליהם של שדרני רדיו “קול ישראל” במונדיאל ספרד 1982. העובדות האמיתיות של הצלחת הפקת שידורי ספרד 1982 בטלוויזיה הוצנעו מעין הציבור והתבטלו מפני הרכילויות העיתונאיות. אני עצמי שבתי מספרד 1982 והתגייסתי למלחמה כקצין קרבי מבלי שהייתי יכול להַגֵן על עובדיי ועל עצמי. הבחישה והשמחה לאידה של רשות השידור עלתה על גדותיה . נוצרה אווירת לינץ’ ציבורית נגד רדיו “קול ישראל” שהופנתה אוטומטית גם נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית, שני גופי שידור ציבוריים הכפופים לשררה ניהולית משותפת של מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד. מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ידע את האמת ודחה מכל וכל את הביקורת על שידורי ספרד 1982[2]. “…לדעתי הטלוויזיה הצליחה בשידוריה מספרד 1982. אינני רואה טעם בביקורת על צוות עיתונאי וטכני שהצליח להעביר בשידורים ישירים ללא תקלות 25 משחקים, וזה בפני עצמו הישג לא מבוטל…”, אמר והוסיף בקטע אחר בריאיון, “…אנשי צוות הטלוויזיה ייצגו אותנו בכבוד ולא נפלו מרשתות טלוויזיה אחרות. הטלוויזיה עשתה עבודה גדולה. הביקורת הפנימית בתוך הבניין על המשדרים באה בעיקר מאלה שלא נסעו…”. למרות כתב ההגנה הפומבי של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שררה אווירה קשה בציבור וגם בין כתליה של רשות השידור. הציבור ביקש לדעת מה קרה בדיוק עם משלחת רשות השידור בספרד 1982 . הוא לא הבחין בין ההפקה המצוינת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הכושלת של רדיו “קול ישראל”, בה העזו אנשיה לשדר חלק מהמשחקים מחדרי השינה שלהם במלונות בהם שהו. הרֶפֶש שהוטל על הרדיו ניתז גם לעברה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

הציבור ביקש לחקור וליוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד לא נותרה ברירה. הוא מינה את נקדימון “נקדי” רוגל לבדוק מה התחולל באמת בשידורי ספרד 1982 ולהגיש לו בדחיפות את מסקנותיו. הדו”ח הכֵּנֶה והמהיר של נקדימון “נקדי” רוגל ומסקנותיו החיוביות סתם אחת ולתמיד את פיות הרכלנים. אך בל אקדים את המאוחר. הנה הסיפור המלא של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית בגביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 והתקופה שקדמה לה. ההפקה הפכה לתמרור חשוב בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה ומהימנות ההפקה שלהם. אך בל אקדים את המאוחר.

ארגון המונדיאלים ע”י FIFA, וראשית הקשרים שלי עם ה- Host broascaster הספרדי RTVE במונדיאל הכדורגל של ספרד 1982.

1982 הייתה שנה סוערת. חתימת הסכם השלום עם מצרים הביא לפינוי חצי האי סיני והחזרתו לאחר חמש עשרה שנות כיבוש (מאז מלחמת ששת הימים ב- 1967) לריבונות מצרית. עימותים קשים התחוללו בעת פינוי העיר יָמִית בין תושבי המקום לחיילי צה”ל. יאסר עראפאת בִּיצֵר את מעמד ארגוני הטרור שלו “בפתח לנד” סמוך לגבול הצפוני של מדינת ישראל בתוך שטחה הריבוני של לבנון. מעשי הרצח המתועבים שלו נגד אזרחי ישראל וההתגרויות הבלתי פוסקות וההתנכלויות ליישובי הצפון הלכו והחריפו בשנים האחרונות. עימות צבאי בין מדינת ישראל לארגוני הרצח של יאסר עראפאת שהתבססו בדרום לבנון היה בלתי נמנע ורק שאלה של זמן . ב- 3 ביוני 1982 נורה ונפצע אָנוּש בלונדון שלמה ארגוב שגריר ישראל באנגליה בידי מחבלים. ממשלת ישראל בראשותו של מנחם בגין ושר הביטחון אריק שרון החליטה להגיב בצורה קשה כנגד מתקפות  הטרור הרצחניות של אש”פ בארץ ובעולם. מלחמת שלום הגליל ניצבה בשער. ספרד עמד להתחיל בקיץ 1982 טורניר גמר גביע העולם בכדורגל, שוב ללא נבחרת ישראל. נבחרת ישראל בהדרכת המאמן האנגלי גֶ’ק מֶנְסֶל כשלה בפעם השלישית ברציפות במשימתה להעפיל לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל, זה של מונדיאל ספרד 82′. שום מאמן לאומי לא הצליח במשך יותר משנות דוֹר לשוב לימי הזוהר של המאמן עמנואל שפר ושחקני נבחרת ישראל בראשם גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר, שעשו זאת בפעם הראשונה וגם האחרונה (לפי שעה) משהעפילו לגמר טורניר גביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1970.

בקיץ 1982 ניצב השידור הציבורי בראשותם של מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ומנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער במקומו של יצחק “צחי” שמעוני (טוביה סער שימש במקביל זמן מסוים גם מנהל חטיבת החדשות מפני שאגודת העיתונאים סירבה להשתתף במכרז על התפקיד) בפני שני אתגרי סיקור טלוויזיוניים ממושכים ומורכבים – מלחמה ומונדיאל. הראשון היה כיסוי עיתונאי של מבצע שלום הגליל שנועד להרחיק את הקטיושות הפלסטיניות בדרומה של לבנון למרחק 40 ק”מ מגבול הצפון. המבצע הסתבך והפך למלחמה שקיבלה את השם “מלחמת לבנון הראשונה”. השני, הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של 52 משחקי טורניר גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982.

יוסף “טומי” לפיד שימֵש מזה שלוש שנים שִגרתיות כמנכ”ל רשות השידור. רוטינה. בשלוש השנים האלה מאז ה- 1 באפריל 1979 יום מינויו למנכ”ל רשות השידור לא התרחש שום אירוע טלוויזיוני מסעיר. הוא טרם הנהיג הפקה משמעותית בינלאומית מהדרגה העליונה, מעין מדורת שבט, שסביבה מתלכדים מיליוני הצופים שלה. סוג של מבצע שידור שמגבש גם את עובדי הטלוויזיה ויוצר גאוות יחידה. לא הייתה ברזומה שלו שום הפקה רצינית שהוא ועובדיו ברשות יכולים להתפאֵר ולהיות גֵאים בה. את הפקת הטלוויזיה הגרנדיוזית, תחרות שירי הארו-וויזיון (Eurovision) של 1980 שנפלה לידיו כפְרי בשל לאחר ניצחונה של גָלִי עַטָרִי ולהקתה “חלה ודבש” בבנייני האומה בירושלים במַארס 1979, דחה על הסַף, ונִפְנֵף אותה אל מחוץ כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף “טומי” לפיד טען שלרשות השידור הציבורית אין די ממון למַמֵן הפקה בומבסטית כזאת עבור ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ויש לה משימות חשובות יותר מאשר להפיק תחרות שירים גם אם מדובר בתחרות שירים כלל אירופית . את שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 נִכְפָּה לעשות בקטן (למגִנַת לבו של אלכס גלעדי ושלי) בשל הצטרפותו של מנחם בגין ראש ממשלת ישראל לחֶרֶם שהטילה ארה”ב על המשחקים. המשחקים האולימפיים הפכו כבר מזמן לתצוגות ראווה פוליטיות . ברה”מ בראשה ליאוניד ברז’נייב, מנהיגת העולם הקומוניסטי, פלשה ב- 1979 לאפגניסטן. נשיא ארה”ב ג’ימי קרטר עֵרָב בתגובה לפלישה פוליטיקה בספורט. הוא העניש את השלטון הסובייטי והחרים בגלל הפלישה את המשחקים האולימפיים שעמדו להיערך בקיץ 1980 בבירה הסובייטית מוסקבה. הוועד האולימפי האמריקני אימץ את החלטת החֶרֶם של הנשיא וספורטאים אמריקניים לא השתתפו במשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין הלך בעקבות נשיא ארה”ב ג’ימי קרטר והחרים אף הוא את אולימפיאדת מוסקבה 1980. הוועד האולימפי הישראלי תמך בהחלטת מנחם בגין . הוחלט כי ספורטאים ישראליים לא ייטלו חלק במשחקי מוסקבה. מכה לספורטאים הישראליים ואכזבה קשה לטלוויזיה הישראלית הציבורית.

“ספורטאים ישראליים לא נשלחו למוסקבה”, אמר יוסף “טומי” לפיד לאלכס גלעדי במאי 1980, והוסיף, “לכֵן נשדר את המשחקים האולימפיים במתכונת מצומצמת ונעשה זאת צנוע באמצעות שידור Off Tube מהבית, מהאולפן בירושלים”. ההפקה שלנו נעשתה במתכונת דלה ומצומצמת האופיינית לרשות השידור בראשה ניצב יוסף “טומי” לפיד ז”ל אך היא נדרשה לשַלֵם את מלוא זכויות השידורים כאילו היינו עצמנו במוסקבה. איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Center) שילם עבור שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 5.950000 (חמישה מיליון ותשע מאות וחמישים אלף) דולר. ה- Share (הַנֶטֶל הכספי) של רשות השידור כחברה מלאה באיגוד השידור האירופי עמד על 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר. בין אם נְשָדֵר דקה, שעה, ו/או 100 שעות. התוכנית המקורית של אלכס גלעדי לפני החֶרֶם הייתה לשָדֵר 100 (מאה) שעות מאולימפיאדת מוסקבה 80′.

ליוסף “טומי” לפיד טרם נקרתה ההזדמנות לכונן מדיניות שידורים הכוללת בתוכה את מרכיבי הספורט הבינלאומיים והרלוונטיים למשלם האגרה כמו האולימפיאדות והמונדיאלים. מפני שלא נתקל מאז מונה באפריל 1979 לתפקידו הרם בשידורי טלוויזיה בינלאומיים בסדר גודל כזה גם לא נדרש להבין את הכלכלה היקרה הנלווית להפקות המורכבות והמסובכות, וגם הרחוקות הללו . כשזה קרה לוֹ לראשונה ב- 1982, הוא פשוט היה המום (בשל חוסר ניסיונו) מכמות הממון המושקעת בטכנולוגיה טלוויזיונית המגלגלת ומניעה הפקת מפעל שידור בינלאומי ממושך שכזה , ואשר מכונה, “טורניר גמר גביע העולם בכדורגל- ספרד 1982”. יוסף “טומי” לפיד חשש מהמטבוליזם החריף בגופה של הטלוויזיה. מישהו לחש לו כי פעילות שידור ענפה ונמרצת מביאה לא רק לחילוף חומרים מהיר אלא גם לזליגת מַמוֹנָה של רשות השידור. כעורך ראשי חשש לכל דולר שיצא מהקופה הציבורית. הוא ביקש למַתֵּן את קצב פעולות הטלוויזיה ובכך להאֵט את מהירות המֵטַבּוֹלִיזְם שלה. זהו הרקע לדברים כדי להבין את הנעשה ברשות השידור ב- 1982 . הצעתי למנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד להצטרף אלי לשבוע ימים במדריד כדי ללמוד את רָזֵי ההפקה לעתיד לבוא ולראות במו עיניו להיכן הוא שופך את הכסף. “אחרי ספרד 1982 ניצבת בשער הפקת אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984, עוד אירוע ענק שיתקיים בעידן שלך” , אמרתי לו. יוסף “טומי” לפיד פטר אותי בדרכו הבוטה, “תראה יואש אלרואי, זאת הצעה נחמדה”, עקץ בלגלוג והוסיף, “אתה מתעסק עם שידורי הספורט שהם לא הדבר הכי חשוב בעולם ואני צריך לנהל את רשות השידור . לא אוכל לבוא”. זה היה האיש וזה היה סגנונו.

יוסף “טומי” לפיד היה בטוח שהוא עושה טלוויזיה טובה יותר מזאת שקיבל מידיו של יצחק לבני ב- 1979, אך זה לא עזר לוֹ. בסופו של דבר ראש הממשלה יצחק שמיר לא האריך את כהונתו בת חמש שנים, ומינה תחתיו ב- 1 באפריל 1984 את אורי פורת. במונדיאל של מכסיקו 1986 הוא כבר לא היה ברשות השידור. ליוסף “טומי” לפיד לא הייתה אפילו ההזדמנות ללמוד מלקחי העבר והניסיון של עצמו. מישהו אחר היה צריך להמציא במקומו את פטנט שקופיות החסות. יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד הגיע כאמור לניהול רשות השידור מהעיתון “מעריב” ב- 1 באפריל 1979. הוא לא ניהל מעולם רֶשֶת שידור ולא הפיק אף פעם שידורי ספורט בינלאומיים בטלוויזיה המכסים את טורניר גמר גביע העולם בכדורגל לפני הגיעו לטלוויזיה הישראלית. צריך להבין, המונדיאל עבור צופי הטלוויזיה הוא אירוע ספורט בינלאומי נחשק בעל עניין ציבורי רָב הכולל בתוכו 52 משחקים ונמשך יותר מחודש ימים הרחק מישראל. עבור העושים במלאכה, אנשי הטלוויזיה, מדובר ב- Event טכנולוגי ולוגיסטי ענק. יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד נחשב לעיתונאי מוכשר בעל מוניטין והשפעה ב- “מעריב”, איש שכתב מאמרים בענייני אקטואליה בתחומים שונים וזכה להערכה רבה. הוא ידע לכתוב וידע לדבר אבל ברשות השידור הוא היה צריך לעשות דבר שמעולם לא עשה לפני כן, לנהל אלפי עובדים ותקציבי ענק . כמו המנכ”לים לפניו ואחריו הוא היה מינוי פוליטי שלא עבר שום הכשרה מוקדמת כדי לעסוק באדמיניסטרציה וניצוח על גוף תקשורת כה גדול ומורכב כרשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל. אני זוכר היטב את השיחות המקצועיות הראשונות שלנו בראשית 1981 אודות מונדיאל ספרד 1982 שהיה רחוק כ- מטחוֵוי שמונה עשר חודשים מבעיטת הפתיחה שלוֹ. מנכ”ל רשות השידור נדהם מגובה המחירים והעלויות הכספיות שיידרש לשלם עבור זכויות השידורים ועבור השימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית החדישה ביותר בימים ההם שהעמידה הקבוצה המבצעית של הטלוויזיה הספרדית הציבורית (RTVE Operation group) בראשותו של מהנדס הטלוויזיה הספרדי הצעיר מַנוּאֵל “מַנוֹלוֹ” רוֹמֶרוֹ (Manuel “Manolo” Romero) גאון במקצועו עבור המְשָדֵר הבינלאומי. הספרדים העניקו אפשרויות טכנולוגיות ולוגיסטיות מזהירות כדי להעביר את הפרויקט הספורטיבי הזה בשידורים ישירים מספרד לכל רחבי תבל, אך הן עלו כמובן כסף. כשדיווחתי לוֹ לראשונה כי רשות השידור תצטרך לשלם 2200 דולר בעבור כל עמדת שידור באִצטדיונים הפרושים בספרד הענקית והמארחים את 52 משחקי מונדיאל ספרד 1982, הוא נַע בעצבנות בכיסאו ודחה את הקֵץ. סימן לא מבשר טובות, וזאת הייתה רק ההתחלה. יוֹסֵף ‘”טוֹמִי” לַפִּיד לא היה איש טלוויזיה במקור. הוא בא מהעיתונות הכתובה שם כל העֵסֶק הרבה יותר פשוט והרבה יותר זוֹל.

lapid 2

טקסט תמונה :  שנת 1961. יוסף “טומי” לפיד עיתונאי צעיר (בן 29) ב- “מעריב” מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן. עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979. יוסף “טומי” לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה לא רק חסר ניסיון אלמנטארי בניהול רשת שידור, אלא הביא עִמו גם דעות קדומות. מרדכי “מוטי” קירשנבאום אמר עליו, “טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיבה מחדש”. (לע”מ. התמונה נרכשה על ידי תמורת תשלום).

אִרגון מפעל מונדיאל הכדורגל בספרד 1982 ע”י ה- FIFA יחדיו עם הוועדה המארגנת הספרדית היווה חידוש מִבְנִי – אִרגוני יסודי ששינה והרחיב את מפת שידורי הטלוויזיה והיקפם ועִמַם גם את מערכת התשלומים של הטלוויזיה עבור זיכיון השידורים. בפעם הראשונה בהיסטוריה זומנו לטורניר הגמר 24 נבחרות במקום 16 כפי שהיה מקובל עד אז. משך הטורניר התארך בעוד עשרה ימים וכמות המשחקים בטורניר עלתה מ- 38 ל- 52 (תוספת של % 36) בהשוואה לשני המונדיאלים הקודמים במערב גרמניה 1978 וארגנטינה 1978. ביזנס השידור התייקר לאין שיעור. ה- FIFA היא מוסד כדורגל שמרני. במשך 48 שנים מאז נערך המונדיאל הראשון ב- 1930 במונטבידאו (Montevideo) בירת אורוגוואי ועד מונדיאל ארגנטינה 1978 שיחקו בטורנירי הגמר האלה רק בין 13 ל- 16 נבחרות לאומיות מכל רחבי תבל. משך הזמן של הטורנירים היה קצר (בין 16 ל- 19 ימים) וכמות המשחקים המצומצמת הייתה בהתאמה למִשכם. טורנירי גביעי העולם של גרמניה 1974 וארגנטינה 1978 היו שונים. השיטה שונתה וכמות המשחקים גדלה. למרות שבטורנירים האלה שיחקו עדיין 16 נבחרות, משכם התארך לכדי 24 ימים.

טורניר ספרד 1982 היה אם כן שינוי ו- וואריאציה מִבְנִית דרמטית מנקודת מבט של ארגון מפעל ספורט רב ממדים וכה פופולארי. נערכו בו 52 משחקים במשך 35 ימים ב- 14 אצטדיונים הפרושים ברחבי ספרד הענקית המדינה השלישית בגודלה באירופה. הטלוויזיה הספרדית (RTVE) שיחקה תפקיד חשוב בסיקור המשחקים ולעובדת הפריסה הרחבה הייתה כמובן השפעה על עלייה גדולה בתשלום זכויות השידורים . במונדיאלים הקודמים של ארגנטינה 1978, גרמניה 1974, מכסיקו 1970, אנגליה 1966, צ’ילה 1962, שוודיה 195, ו- שווייץ 1954, השתתפו בכל טורניר 16 נבחרות לאומיות . שיטת המשחקים בחלק מהמונדיאלים הייתה דומה אך שונה. בארגנטינה 78′ וגרמניה 74′ נערכו 38 משחקים. בטורנירים של מכסיקו 70′, אנגליה 66′ , צ’ילה 62′ , ושוודיה 58′ התקיימו בכל אחד מהם 32 משחקים. במונדיאל של שוודיה 58′ התקיימו 33 משחקים בשל משחק Play off בבית ארבע המוקדם בין נבחרות אנגליה וברה”מ . במונדיאל שווייץ 54′ נטלו חלק 16 נבחרות אך שיטת המשחקים בשלב המוקדם הייתה אחרת ולכן נערכו בו רק 26 משחקים.

fifa 1

טקסט תמונה : 8 בפברואר 1958. סטוקהולם בירת שוודיה. הוועדה המארגנת מציגה לראווה את טקס שיבוץ 16 הנבחרות בארבעה בתים מוקדמים במונדיאל של שוודיה 58′. (באדיבות AGON  ו- SVT . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

fifa 2

טקסט תמונה :  קיץ 1958. סטוקהולם בירת שוודיה. רשת הטלוויזיה הממלכתית SVT  של שוודיה משדרת ישיר 11 משחקים (מתוך 33) של מונדיאל שוודיה 58′ לרחבי יבשת אירופה. ה- FIFA  טרם גבתה זכויות שידורים. (AGON ו- SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

fifa 3

טקסט תמונה : חודשים יוני ויולי של קיץ 1954. מונדיאל הכדורגל של שווייץ 54′. מדובר בראשית עידן שידורי הכדורגל בטלוויזיה הבינלאומית. רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית השווייצרית המצטיינת והחדשנית בעלת המוניטין, SRG (ראשי תיבות של Schweizerische  Rundfunk Gessellschaft) משדרת ישיר ב- Video בפעם הראשונה בהיסטוריה המשותפת של הטלוויזיה ושל משחקי גביע העולם בכדורגל. SRG צילמה רק 10 משחקים מתוך סך ה- 26 שהתקיימו. 6 (שישה) מיליון צופי טלוויזיה במערב אירופה ובמזרחה חזו בשידורים הישירים האלו. במשחק הגמר שנערך ב- 4 ביולי  1954 ב- ברן בירת שווייץ באִצטדיון “וואנקדורף” (WANKDORF) ניצחה מערב גרמניה את הונגריה בתוצאה הסנסציונית 2:3. התמונה מראה צלם טלוויזיה שווייצרי המשתמש בדגם ישן של מצלמת ה- Video (בטרם עידן ה- Zoom האוטומטי) בעלת שלוש עדשות לצילום מקרוב, בינוני, וטווח ארוך באמצעות ידית ” קלאץ’ ” המאפשרת לצלם לעבור מעדשה לעדשה. (באדיבות SRG. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

fifa 4

טקסט תמונה :  יוני – יולי 1954. מונדיאל הכדורגל שווייץ 1954 . זהו מתקן של צלחת Microwave  המהווה תחנת מִמְסַר להעברת סיגנל השידור הטלוויזיוני, אחת מיני רבות שהותקנה ע”י רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG (ראשי תיבות של Schweizerische  Rundfunk  Gessellschaft) ברחבי שווייץ לצורך העברת סיגנל השידור בתוככי שווייץ ומשם לכל רחבי אירופה . (התמונה באדיבות רשת הטלוויזיה הציבורית השווייצרית SRG . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במונדיאל של ברזיל 1950 (הראשון אחרי מלחמת העולם ה- 2) נטלו חלק 13 נבחרות בלבד . שיטת המשחקים התבססה על ארבעה בתים מוקדמים עם מספר לא שווה של נבחרות. בבית מס’ 4 של הטורניר שיחקו רק שתי נבחרות אורוגוואי ובוליביה. בתום השלב המוקדם העפילו ארבע נבחרות לבית הגמר בו התקיימו שישה משחקים בשיטת ליגה. בטורניר 1950 התקיימו 22 משחקים. במונדיאל צרפת 1938 השתתפו 14 נבחרות ונערכו 18 משחקים. במונדיאל איטליה 1934 השתתפו 16 נבחרות. שיטת המשחקים הייתה נוֹק אאוט כבר בסיבוב הראשון שכונה שלב שמינית הגמר . בסיבוב השני שהיה בעצם רבע גמר התקיימו חמישה משחקים (בשל משחק Play off חוזר בין נבחרות איטליה וספרד). בטורניר 1934 התקיימו 17 משחקים. במונדיאל אורוגוואי 1930השתתפו 13 נבחרות ונערכו 18 משחקים.

ה- FIFA  ומצלמות הטלוויזיה צעדו יחדיו כבר במונדיאל שווייץ 1954 אך רק בגביע העולם של אנגליה 1966 הופעלו שידורי טלוויזיה בצורה סדירה הודות לכשרון ויכולת הביצוע המרשימים של ה- BBC ו- ITV. כל 32 המשחקים כוסו באופן שיטתי והועברו בשידורים ישירים מלאים ע”י ניידות השידור האלקטרוניות של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC והרשת המסחרית ITV. ה- FIFA ניצלה מייד את יתרונות הטלוויזיה. ב- 1966 היא דרשה לראשונה זכויות שידורים שהלכו ותפחו ברבות השנים. ה- FIFA השמרנית הפכה גם לגוף חמדני. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור המערב אירופי, שילם 600000 (שֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר. שאר העולם עוד 400000 (ארבע מֵאות אֶלֶף) דולר. זאת הייתה ההתחלה . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי שמכיל כ- 9000 (תשעת אלפים) עמודים, וקרוי : “למילים יש וויזואליה משלהן”.

fifa 5

טקסט תמונה : שנת 1966. מאות עיתונאים, שדרי טלוויזיה ורדיו מאירופה וגם מרחבי תבל, נוכחים בהגרלת השיבוץ של 16 הנבחרות לארבעה הבתים המוקדמים במונדיאל של אנגליה 1966. כולם מצדיעים להפקה הטלוויזיונית הפנטסטית של הקבוצה המשותפת של ה- BBC  וקבוצת ITV. (באדיבות הסוכנויות רויטרס ו- איי. פי.). 

ב- 1982 החלו כאמור השינויים הארגוניים הגדולים במבנה טורניר מונדיאל הכדורגל האטרקטיבי והחשוב ביותר בעולם, ובמקביל גם בהתפתחות היקף שידורי הטלוויזיה ועלותם. כמות הטכנולוגיה הוכפלה ושולשה וגרף מחירי זכויות השידורים האמיר בצורה דרמטית. גביע העולם של ספרד 1982 היה שונה לחלוטין מזה של מונדיאל ארגנטינה 1978 משני ההיבטים המוזכרים לעֵיל. הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי בשעה שימשתי עורך ומפיק ראשי של שני המפעלים מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) איגוד השידור של מדינות מערב אירופה והעשיר ביותר יחדיו עם חמשת איגודי השידור הנוספים שפעלו בעולם בעת ההיא, איגוד השידור המזרח אירופי של המדינות הקומוניסטיות OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television), איגוד השידור של המדינות הערביות הקרוי ASBU, איגוד השידור URTNA של מדינות אפריקה, OTI איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה, ו- ABU איגוד השידור של מדינות המזרח הרחוק – חתמו על חוזה זכויות שידורים חדש עם ה- FIFA המאפשר להם לסַקֵר את 52 משחקי הטורניר של ספרד 1982 תמורת  39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים , השווים בערכם ל- 26.000000 (עשרים ושישה מיליון) דולר. זאת הייתה המהפכה הפִינַנְסִית הגדולה ביותר בימים ההם בתחום שידורי הספורט והכדורגל בטלוויזיה – בארץ ובעולם. המונדיאל הפך להצגת טלוויזיה גלובאלית ואיגודי השידור בעולם נדרשו לשלם עבורו טבין ותקילין.

כבר הזכרתי קודם לכן כי מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שהגיע לנַהֵל את רשות השידור והטלוויזיה הציבורית מעיתון עֶרֶב, היה רחוק מאוד ממְצִיאוּת ההפקה הטלוויזיונית ‘הספורטיבית’ הסבוכה הזאת. הוא היה חסר כל ניסיון ניהולי קודם של רשת שידור , נעדר כל ידע בהיסטוריה של מבנה זכויות השידורים, ומשולל בקיאות מינימאלית בטכנולוגיה המרכיבה את שידורי הטלוויזיה של RTVE ואמורה לשרת את צופיה ברחבי תבל. העוּבְדוֹת שדנו בכלכלה ובמשק הכספים היקר והסבוך של תחומי השידור השונים, ממש הרגיזו אותו. הוא נדלק בקלות ידע להתרגז ומעולם לא הסתיר את כעסיו. פעם בעֵת אחד הוויכוחים המקצועיים בינינו על גודל התקציב והיקף ההפקה של ספרד 1982, נזף בי, “…אל תספר לי על עלויות, גם אני כבר הייתי מפיק בגביע העולם עוד לפניך במונדיאל של אנגליה 1966, והייתי צריך לדאוג לכרטיסים עבור אנשי “מעריב…”. הוא היה שליח העיתון באנגליה בימים ההם. גיחכתי לעצמי. הייתי במבוכה. לא ידעתי כיצד עלי להשיב למנכ”ל רשות השידור שאומר לי בפגישתנו הראשונה הדנה בביזנס שידור ענק, מורכב ומסובך טכנולוגית וכלכלית, כי גם הוא הפיק מונדיאל בנימוק שטיפל בהשגת כרטיסים לאנשי עיתונו. הוא היה איש חכם אך חסר כל מושג בטלוויזיה. הפער בין חוכמתו לידענותו בענייני טלוויזיה היה עצום. הוא הרי הגיע ב- 1979 לנהל את רשות השידור מאחורי מכתבה ומכונת דפוס ישנה של העיתון “מעריב”. זה היה פתטי אך הבלגתי.

יוסף “טומי” לפיד נדהם מגודל והיקף התכתובת ומידע ההפקה, ומהנתונים הכספיים שהרעפתי עליו בקיץ 1981 שנה לפני שריקת הפתיחה, ומהסכומים שנידרש לשלם עבור הזיכיון לשָדֵר מספרד 1982. אוזנו לא תפשה בתחילה את היקף ההפקה ותכולתה ובאילוּ סכומי כסף מעורבים שידורי הספורט בטלוויזיה. זה נכון, אירועי הספורט המשודרים בטלוויזיה במסגרות של חדשות ואקטואליה הם היחידים עבורם אתה משלם ממון רָב בשני תחומים . ראשית דבר תמורת זכויות השידורים ואח”כ אתה משלם בנפרד סכומי כסף נוספים עבור טכנולוגיית ההפקה והלוגיסטיקה . בקיץ 1981 הערכתי בפניו כי עלות הפקת שידורי מונדיאל ספרד 1982 תעמוד על כ- 500000 (חצי מיליון) דולר. היום זה מעט. אז זה היה המון. יוסף “טומי” לפיד היה המום מהכלכלה היקרה השזורה בהפקת שידורי טלוויזיה ישירים מן הזַן הזה של שידורי הכדורגל . לא היה לו כל מושג קודם בהפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות כאלה, ו- וודאי לא שמע על המחירים הכבדים האלה כשהיה עיתונאי ב- “מעריב”. עכשיו בתום שלוש שנות ניהול שִגרתי פחות או יותר מאז מונה באפריל 1979, נדרש לפתע למצות את מלוא היוזמה והכישרון שלו, ואת הידע הטלוויזיוני הנִדְרַש בתחומי ההפקה, הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה, והכלכלה כדי לסַקֵר ולדווח בהיקף הראוי והנדרש את המלחמה בלבנון והכדורגל בספרד. משחקי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 נערכו בשעות נוחות לצפייה בטלוויזיה במדינת ישראל. יתרון גדול לשוחרי הכדורגל. פסטיבל ספורט איכותי מאין כמוהו שנתפש בזמנו כחסרון וכמעמסת שידור הרובצת על כתפי מנכ”ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה האחראיים הראשיים על תכנון לוח השידורים.

 ה- FIFA הבינלאומית, הוועדה המארגנת הספרדית המקומית, והקבוצה המבצעית המיוחדת של RTVE  (ראשי תיבות של Radio Television Espaniola) בראשותו של מנולו רומרו (Manolo Romero) הדינאמי והמוכשר שכיסתה את הטורניר – העניקו להפקה ברק טלוויזיוני זוהֵר. הייתי עֵד לכך וראיתי זאת במו עיניי. זה החל כבר בטקס הגרלת השיבוץ ב- 16 בינואר 1982 של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים שנערך באולם הקונגרסים המלכותי במדריד. 80 רשתות טלוויזיה בעולם לרבות כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות של ה- EBU העבירו את טקס הגרלת השיבוץ הנוֹצֵץ בשידור ישיר למדינותיהם. היינו בין הבודדים שלא עשו זאת. יוסף “טומי” לפיד ז”ל סירב לשָדֵר ישיר את האירוע בנימוק שנבחרת ישראל לא העפילה אליו. זה היה Event בינלאומי מעניין שהייתה לו השפעה על שיקולי השידור העתידיים שלנו בקיץ הקרוב גם ללא השתתפות נבחרתה הלאומית של ישראל. ישבתי נוֹכֵח בעמדת השידור שלנו באולם הקונגרסים המלכותי במדריד באותו היום מתבונן בקולגות שלי מכל רחבי אירופה ותבל, ומקנא בהם. הם שידרו ישיר שלב אחרי שלב את פתיחת הכדורים ושליפת הפתקים עליהם מודפסות שמות 24 הנבחרות שייטלו חלק בטורניר. ב- 16 בינואר 1982 רשות השידור ואנוכי עשינו את הצעד השלישי שלנו לעבר שיא הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 82′ . אולם הפסגה עדיין ניצבה מנגד.

fifa 6

טקסט תמונה : 16 ינואר 1982. אולם הקונגרסים המלכותי במדריד בירת ספרד מארח את טקס הגרלת – שיבוץ של 24 הנבחרות לששת הבתים המוקדמים בטורניר גמר המונדיאל של ספרד 1982. זיהוי היושבים בשולחן הנשיאות מימין לשמאל : השווייצרי ספ בלאטר (Sepp Blatter) מזכ”ל ה- FIFA, הגרמני הרמן נויברגר (Herman Neuberger) נשיא הוועדה המארגנת מטעם ה- FIFA, הברזילי ז’והו האבלאנז’ (Juho Havelange) נשיא ה- FIFA, והספרדי פאבלו פורטה (Pablo Porta) נשיא התאחדות הכדורגל הספרדית. הוועדה המארגנת הספרדית שיוותה למעמד היבט מלכותי. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

fifa 7

טקסט תמונה : 16 בינואר 1982. אולם הקונגרסים במדריד. אלה הן תוצאות הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות הנוטלות חלק במונדיאל ספרד 1982 לששת הבתים המוקדמים. ששת הנבחרות הטובות בעולם הוצבו כראשי הבתים המוקדמים. שתיים מהן, איטליה בראש בית 1 ומערב גרמניה בראש בית 2 – נפגשו במשחק הגמר. כמות המשחקים, העניין הציבורי העצום במפעל המונדיאל, והטכנולוגיה הספרדית הפכו את המונדיאל לאובייקט שידור יקר. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה קטעי העיתונות האותנטיים המצורפים.

[2]  ראה נספח : עיתון “ידיעות אחרונות”, מ- 14 ביולי 1982.

פרק 2 (ג’) המשך : עלויות ומחירים. 100 פזטות ספרדיות היו שוות בקיץ 1982 לדולר אמריקני אחד של שכירה ושימוש בטכנולוגיות הטלוויזיוניות הספרדיות בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. 

rtve 91

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת אמצעי הפקה ושידור המתייחסים ישירות לשידור המשחקים. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

rtve 92

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת אמצעי הפקה ושידור הנוגעים להגרלת – שיבוץ בינואר 1982 במדריד של 24 הנבחרות לשישה בתים מוקדמים שהעפילו למונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 93

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת אמצעי הפקה ושידור הנוגעים להגרלת – שיבוץ בינואר 1982 במדריד של 24 הנבחרות לשישה בתים מוקדמים שהעפילו למונדיאל ספרד 1982. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 94

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת אמצעי הפקה ושידור ב- IBC הנוגעים לשידור המשחקים וציון העלויות. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 95

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת קווי שידור 4W (פנימיים) בין משרדי ההפקה ב- IBC במדריד לבין מרכז מיתוג קווי השידור (Switching Center הממוקם אף הוא ב- IBC) בטרם הפצתם לרשתות האם ברחבי תבל, וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

rtve 96

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת קווי שידור 4W (פנימיים) בין משרדי ההפקה ב- IBC במדריד לבין מרכז מיתוג קווי השידור (Switching Center הממוקם אף הוא ב- IBC) בטרם הפצתם לרשתות האם ברחבי תבל, וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 97

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת סטודיו (אולפן) קבוע לכל משך הטורניר עבור רשתות הרדיו ב- IBC במדריד אך ללא ציוד טכני, וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 98

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (פרק א’), וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

rtve 99

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (פרק ב’), וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 100

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. הזמנת סטודיו (אולפן) עבור רשתות הטלוויזיה (המשך פרק ב’), וציון העלויות, וגם סעיף הדן בשכירת מכונות הקרנה ב- Film הנקראות “טלסיני” / “Telecine”. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rtve 101

טקסט מסמך : מונדיאל ספרד 1982. המשך הסעיף הדן בשכירת מכונות הקרנה ב- Film הנקראות “Telecine”, וציון העלויות. (באדיבות RTVE. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס’ 729 ד’. הועלה לאוויר ביום רביעי – 28 בפברואר 2018.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *