1. הפועל בא"ש – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שדר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פרשן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר. 2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יורם ארבל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

1. הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שַדָּר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פַּרְשָן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יוֹרָם אָרְבֵּל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 438 : הועלה לאוויר ביום שישי ערב יום הכיפורים – 3 באוקטובר 2014

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : האמונה האלוהית וקדושת יום הכיפורים.

כתב חברת החדשות של ערוץ 10 אבישי בן חיים הוא אחת הסיבות מדוע אני חתום ומנוי על ערוץ 10 . סדרת הכתבות שלו שעסקה בחקר "האמונה האלוהית" בתוך ציבורים ואוכלוסיות שונות במדינת ישראל , ושודרה לאחרונה במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 – הייתה מעניינת ביותר . המחקר שלו החזיר אותי דווקא למחוזות ילדותי . אני חושב ששום ילד לא נמלט מהדיון הפילוסופי בינו לבין עצמו ביום הכיפורים הקרב ובא בקיומו של בורא עולם והאמונה בו (ו/או אי אמונה) . נדמה לי ששום ילד איננו מצליח לברוח מהשיח בינו לבין נפתולי נפשו ביום הכיפורים בשאלת החיים והמוות . חלפו מאז ימים רבים מאוד . היום כסבא לעשרה נכדים ונכדות אני מנסה בכל יום מחדש לא לנטוש את מצפוני ולברר ביני לבין עצמי את חשיבות המוסר האוניברסלי בחברה האנושית . זה נפלא ש- בתוך חשבון הנפש היהודי הכללי והפרטי , אזרחים ישראליים דתיים וחילוניים כאחד , מאחלים איש לרעהו את ברכת החיים הנפלאה , שנה טובה וגמר חתימה טובה . אבישי בן חיים הוא עיתונאי טלוויזיה נפלא . ישר , הגון , סקרן , וחוקר . אני מכיר אותו עוד מהימים שכסטודנט שירת והתפרנס כאיש ביטחון בטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים . אבישי בן חיים הוא איש מעניין שהתעניין בסדרת הכתבות שלו אודות האמונה האלוהית גם אצל הסופר הישראלי רב המוניטין חיים גורי (מי שכתב את שיר "הַרֵעוּת" ואשר המלחין סַשָה אָרְגוֹב העניק לו חיי נצח בעזרת המנגינה הנפלאה שחיבר למילים הבלתי נשכחות ההן) אודות קיומו של אלוהים . חיים גורי מי שהיה מ"פ במלחמת העצמאות ב- 1948 השיב לו בלהט , אני מכיר את המילים , "אנו נושאים לפידים בלילות אפלים…נס לא קרה לנו…פך שמן לא מצאנו…" . תשובתו של חיים גורי ברורה כי הוא איננו מכיר באלוהים שבשמיים . האלוהים שלו הם אנשי הפלמ"ח וההגנה שהקימו את מדינת ישראל בדמם . האמונה בקיומו של בורא עולם , שאלת הימצאותם של גן עדן וגיהינום , וקונפליקט שאלת חיים ומוות הקשורה ושזורה באמונה באלוהים והתלות של הקיום האישי שלי באמונה הזאת בקדוש ברוך הוא ובתפילות אליו , העסיקה את התודעה שלי החל מגיל צעיר מאוד . אני חושב שכבר בכיתות הנמוכות בביה"ס היסודי . ההתמודדות שלי כילד עם האמונה האלוהית ותהיית הקיום הפיזי האישי שלי המותנה בנאמנות שלי כלפי אלוהים , גברה לאחר לימוד עשרת הדיברות וקריאת הציווי האלוהי "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך…". הדיבר האלוהי הזה מכיל התניה מפורשת של אורך חיי בכיבוד הוריי ואני הייתי הרבה פעמים חצוף. דבר האמונה האלוהית מושרש בנו מגיל צעיר מאוד מאז הלימוד והקריאה בסיפורי המִקְרָא כמו גם העיסוק בריטואל החוזר של צום יום הכיפורים . לא היה ילד בקיבוץ אפיקים שלא ניסה להתמודד עם תענית הצום בו אתה נתבע לא לאכול ולא לשתות במשך 24 שעות . מרבית הילדים ראו בכך ספורט ולא ציווי אלוהי . כמעט כולם נכשלו וחוו רגשות אשם . מצפונם נזף בהם מפני לא עמדו בתחרות עמו . הרי בסך הכל מדובר בלא לאכול ולא לשתות יממה . לא מתים מזה . האמונה האלוהית מלווה אותי מאז ילדותי במשך כל חיי . אני מאמין באלוהים בדרכי שלי . בטרם היציאה לחמש מלחמות ישראל בקו האש הקדמי – התפללתי לאלוהים . גם הנחתי תפילין . עכשיו כשנכדי הבכור השתתף במלחמת "צוק איתן" בקו האש הקדמי רצועת עזה – התפללתי שוב לאלוהים . גם כל יום קראתי כמה פרקי תהילים . האמונה האלוהית איננה כללית . כמו כל דבר היא אישית ומותנית במקום , בנסיבות הזמן , באירועים , בלחץ דעת הקהל , בלחץ המשפחה , וביחסי הגומלין שלך עם הקהילה שלך . באותו מקום בו האנשים נאחזים באלוהים בתקוותם האחרונה , האחרים מפנים לו עורף וסומכים רק על עצמם .

הקטע הבא משיק לוויכוח אודות "האמונה האלוהית" . אנשים השרויים בתנאי אפלה נוראית וקיום פיזי קשה מנשוא , נפרדים מאלוהים ו/או מתחברים אליו . המשולש ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , ודן שילון יצר באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת טלוויזיה מזַן חדש . הייתה להנהגה הזאת השפעה מרחיקת לכת גם על התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט . ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי לפני עשור : "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים בארץ ובעולם בטלוויזיה עבור משלם האגרה . כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשנים 1979 – 1973) הייתי עצמי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם , אך הכרתי  בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של השידור הציבורי" . אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא בשנת 1976 ושל מנהל חטיבת התוכניות שלו מרדכי "מוטי" קירשנבאום הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית המונומנטלית הבריטית הנודעת בשמה “World in War“ . הסדרה הפכה מייד ל- ” Event” בינלאומי בכל העולם . 110 (מאה ועשר) רשתות טלוויזיה בכל העולם קנו אותה . ערך והפיק אותה במשך כמה שנים בעזרת צוות גדול היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES . ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל Channel  4 הבריטי . 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית (כל פרק באורך של 50 דקות) הביאו את סיפורה המפורט של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 ו- 1977. פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן בסדרה הזאת "עולם במלחמה" הוּמַר ע"י מוטי קירשנבאום בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת ז"ל . לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטרית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים , שנקראה , "The Final Solution" (הפתרון הסופי) ואשר עסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני בראשות הפיהרר אדולף היטלר , שר התעמולה שלו ד"ר יוזף גבלס , וראש ה- SS הרייכס פיהרר היינריך הימלר . 1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד , הדוקומנטאציה , והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי הישראלי . את זרי ההילה הטלוויזיונית הזאת צריך לקשור לראשם של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום .

הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עוסקת בהתפתחות שידורי הספורט , החדשות , התיעוד , הטכנולוגיה , והכלכלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית והבינלאומית . הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרני הספורט , אלא דבריו של יהודי – הונגרי מאמין אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שמספר למראיינו מ- THAMES בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מצמרר מסמר שיער הדן באמונה האלוהית שאבדה לו , כלהלן : "הייתי חבר בקבוצת עובדי ה- איינזנצקומנדו שפינתה מידֵי יום ביומו את מאות אלפי הגוויות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום – תנור משרפת הגוויות . משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם , נשים וגברים , זקנים וטַף למקלחות הדֶמֶה לצורך "חיטוי" ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם – הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר באמצעות מקלחות ה- דֶמֶה . לאיש לא היה סיכוי לשרוד . המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך עֶשֶר דקות אולי רבע שעה . החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן , אך גם להם זה לא עזר . בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות זוועה ושֶבֶר נוראיות . המושמדים נחנקו למוות אך לא מייד . הזעקות גוועו יחסית במהירות . במקום השתרר שקט נורא . כולם היו מתים" , ואז במין שקט נפשי בנוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר – שאל את מראיינו : "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" , ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי , "מפני שאין שָם אף אחד" . שלוש פעמים בשנה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה , בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל , ובערב יום הכיפורים אני נזכר וחושב על אותו האוּד המוצל מאש שאיבד את אלוהיו במחנה ההשמדה אושוויץ במלחמת העולם ה- 2 .

בסדרה הזאת בת 13 ספרים הקרויה כאמור "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , רואות אוֹר אלפים רבים של תמונות . ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועלי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו . התמונה שזעזעה אותי יותר מכל , עיצבה את עולמי , ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט . זה היה צילום של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2 . בהיותו חסר אונים וישע בעל מבט מבוהל נכנע הילד היהודי , כשהוא מרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי לאחר שהגטו נפל .

losin 1

טקסט תמונה : תיעוד התמונה הזאת הוא מהחשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו . ילד יהודי  רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2 . לעולם לא עוד . (באדיבות יגאל לוסין עורך הסדרה "עמוד האש") .

ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר בתולדות השידור הציבורי הישראלי לדורותיו . בעידן מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן , ומנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום – החל יגאל לוסין לתחקר , ליצור , לכתוב , ולערוך את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטרית המונומנטלית "עמוד האש".  יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים במשך כמה שנים בעלות מינימלית של כמיליון דולר . הסדרה "עמוד האֵש" עלתה לאוויר ב- 1981 בעידן מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל וזכתה להערכה ותשומת לב רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה . גם אם מדובר ברשת שידור מונופוליסטית , התעניינות כה מסיבית של הציבור ב- "עמוד האש" היוו עדות מזהירה והערכה עצומה לפועלו של יגאל לוסין החרוץ , היסודי , ובעל ידע מדהים . עבורי יגאל לוסין בן 78 היום , הוא בלתי נשכח . הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר גם לספר מפורסם בשפה העברית , שנקרא על שמה "עמוד האש" , ואף תורגם לאנגלית “Pillar of Fire” . דן שילון הביע את חוות דעתו לפני כמה ימים על ארז טל והכתיר אותו כגאון טלוויזיה . מעניין מה דעתו אם כך על עיתונאי ואיש טלוויזיה דגול כ- יגאל לוסין . בעיניי ארז טל איננו גאון וגם לא חצי גאון . אני רואה בו חקיין טלוויזיה ואת הזכיינית "קשת" שמעסיקה אותו , חקיינית ומסממת טלוויזיה .

losin + yavin 1

טקסט תמונה : חורף 1971 . וושינגטון – ארה"ב . שני כתבי רשות השידור בארה"ב (הטלוויזיה הישראלית הציבורית + רדיו "קול ישראל") יִגְאָל לוֹסִין (בן 35 מימין) וחַיִים יָבִין (בן 39 משמאל). (התמונה באדיבות מר יגאל לוסין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יִגְאָל לוֹ­ִסין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר ב- "עמוד האש" . הוא היה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גִדְעוֹן דְרוֹרִי ז"ל איש רב פעלים בזכות עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומי שיצר , ביים , וערך בשנים 1998 – 1994 בעידודו של מנכ"ל רשות השידור דאז מוטי קירשנבאום את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" . 22 פרקי הסדרה של "תקומה" דנו בהיסטוריה של מדינת ישראל . תחילתה של "תקומה" הייתה בנקודה בה הסתיימה הסדרה הקודמת "עמוד האש" בהתכנסות והתחדשות פזורת עם ישראל במולדתו ארץ ישראל היא מדינת ישראל . עלות 22 פרקי הסדרה "תקומה" עמדה על 5.000000 (חמישה מיליון) דולר . הסדרה שודרה במרוצת 1998 (במלאת 50 שנים להיווסדה של מדינת ישראל) ועוררה הד עצום בציבור וגם מחלוקות לא מעטות . בעיקר פרק 15 בסדרה שנקרא "בנתיב הטרור – בילאדי , בילאדי" ועסק בהתמודדות של מדינת ישראל נגד ארגוני הטרור הפלסטיניים בשנים 1982 – 1967 .

דבקותם של יגאל לוסין ייבדל לחיים ארוכים וגדעון דרורי ז"ל בשתי משימות השידור הטלוויזיוניות "עמוד האש" ו- "תקומה" – ראויה להערצה . מדובר בעבודת נמלים ממושכת בת שנים , מורכבת ומסובכת , הפעלת צוות גדול של עובדים , ורווייה קשיים ביורוקרטיים כלכליים ותקציביים – ואף על פי כן שניהם העפילו לפסגה וכבשו את היעד . השידור הציבורי חַב ליגאל לוסין וגדעון דרורי חוֹב עולם . שני יוצרי טלוויזיה משכמם ומעלה בלתי נשכחים עבורי .

drori 1

טקסט תמונה : גדעון דרורי ז"ל היה עורך הסדרה הטלוויזיונית המונומנטאלית "תקומה" (22 פרקים, כל פרק בן 50 דקות) ששודרה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנובמבר 1997 עד מאי 1998 . הוא וסדרת המופת שלוֹ זכו לשבחים רבים . מפיק ועורך עתיר ידע שנחשב לאחד האישים החשובים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . עבורי הוא בלתי נשכח . (התמונה באדיבות משפחת דרורי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ג'רמי אייזיקס , יגאל לוסין , וגדעון דרורי השאירו עלי חותם טלוויזיוני עצום .

הערה 4 : דיון בערוץ 10 : העיתונאי צחי כהן נגד משה "מושיק" טימור והשחקנית גילה צימרמן.

מוטי קירשנבאום וברוך קְרָא ערכו אתמול (יום חמישי – 2 באוקטובר 2014) ריאיון ב- "לונדון את קירשנבאום" עם עו"ד של העיתונאי צחי כהן שתובע את שדרן הרדיו משה טימור והקומיקאית גילה צימרמן בעוון הולכת שולל שבסופו של דבר הובילה לפיטוריו מהעיתון "ידיעות אחרונות". גילה צימרמן בעלת כישרון חיקוי נדיר הופיעה כמרואיינת "בדואית" אסלית במשך זמן רב אצל משֶה "מוֹשִיק" טִימוֹר בתוכנית הרדיו העיתונאית הארוכה שלו "שישי אישי" (משודרת ברשת ב' של רדיו "קול ישראל" בין 24.00 ל- 0.300) מבלי לספר למאזינים כי היא בעצם שחקנית – סטנדפיסטית ישראלית לכל דבר ואשר קוראים לה גילה צימרמן . משֶה טִימוֹר והיא עצמה גילה צימרמן שמרו בסוד את דמותה הישראלית המקורית תוך חיסיון מוחלט והוליכו בדרך פתלתלה את מאזיניהם . כמאזין קבוע של "שישי אישי" גם אני נפלתי שבי בקסמה של "הבדואית" החביבה והאותנטית . התפתיתי  להאמין למושיק טימור וגם לגילה צימרמן כי המגיש והעורך של "אולפן שישי" עשו מעשה נבון בשעה שהם מפנים Space שידור לאותה הבדואית המקסימה כדי שתשמיע את דעותיה בענייני היום ו- אקטואליה. הוּלכתי שולל . התברר לי כי רוּמֵיתי . משה טימור הפך את אולפן הרדיו "שישי אישי" מתוכנית תיעודית לתוכנית מתיחות . גם העיתונאי צחי כהן הפגין תשומת לב לנוכחותה הרדיופונית אצל מושיק טימור . הוא האמין לאיש הרדיו הוותיק ולשחקנית החקיינית כי אומנם מדובר בבדואית מקורית ובעצת מערכת "ידיעות אחרונות" קיבל הרשאה לעשות כתבה על הדמות המקסימה והיוצאת דופן . בטרם עשיית הכתבה תיחקר צחי כהן את משה טימור וגם גילה צימרמן אך שניהם שמרו בכישרון על סוד החיסיון . הם לא גילו מאום אודות זהותה האמיתית של הבדואית המקסימה למרות שידעו היטב כי הוא מתעתד לפרסם כתבה עיתונאית תיעודית אודותיה ובכך הפילו והכשילו אותו . צחי כהן לא רק נפל שבי בקסמה , אלא נפל גם בפח . "ידיעות אחרונות" פרסם את הכתבה אודות "הבדואית" המקסימה ואז התברר שמדובר בכלל בבלוף . הבדואית המקסימה היא השחקנית גילה צימרמן. צחי כהן פוטר מהעיתון ועכשיו הוא תובע ממשה טימור וגילה צימרמן את עלבונו ואת פרנסתו. "ניפגש בבית המשפט", הודיע לשניהם באמצעות עורך דינו. אני מקווה בשבילו שהוא יזכה במשפט. מקרה דומה אירע בעבר כשהזמר חיים צינוביץ' התחפש ל- "שרוף" (זמר שניכווה קשות בלהבות האש ומסתיר את דמותו האמיתית מאחרוי תחבושות כשהוא יושב על כיסא גלגלים) וחיפש מוניטין ופרסום באמצעות דמות בדויה . כתב "ידיעות אחרונות" גדעון מרון נפל בפח ופִּרְסֵם כתבת ענק בעיתונו אודות "השרוף" . רק אח"כ התברר כי מדובר בבלוף ו- "השרוף" הוא חיים צינוביץ' . גם אם צחי כהן וגדעון מרון היו אמורים לבדוק טוב יותר ב- ציציות המרואיינים הרי שמדובר בשני מעשי הונאה נבזיים ביודעין תוך כדי רכישת מוניטין בדרך לא דרך ובעצם הכפשה קשה של העיתונאי שמראיין אותם בעבור עיתונו והצגתו ככלי ריק. עורך העיתון האמריקני הידוע, רב המוניטין והתפוצה "The New York Times", מר ג'ייקוב "ג'ק" רוֹזֶנְטָל שהתפטר ב- 2003 מעריכת עיתונו המפורסם , מפני שפישל באיתור וזיהוי כתב בלופר שכתב במשך זמן רב ב- "ניו יורק טיימס" , אמר פעם כלהלן : "כשאתה טועה במקצוע הזה, נותר לך רק דבר אחד לעשות, והוא לתקן את עצמך מהר ככל האפשר ולהודות בכישלון" . אינני בטוח שהוא צודק בעניינם של צחי כהן וגדעון מרון . שני אנשי הטלוויזיה והקולנוע יהודה ברקן ויגאל שילון הוכיחו שאפשר למתוח ולרמות כל אחד ואחת במדינת ישראל .

הערה 5 : בהקשר ליום הכיפורים צשע"ה הממשמש ובא וליחסים שבין האדם לאלוהיו .

בעניין הזה של חשבון נפש מדוע הוא צריך להיעשות דווקא ביום הכיפורים התייעצתי עם אלוהים שלי . העדתי בפני בורא עולם יתברך שמו כי אני אדם הגון וישר (אם כי לא נחמד) אולם נוהג על פי הערכים היהודיים והאוניברסאליים שהדריך וקבע לנו , ושאלתי אותו האם למרות זאת עלי להיות שרוי בתענית ביום הכיפורים רק כדי להצדיק את היותי ממילא ישר והגון . אלוהים שלי לא ענה לי . אף על פי כן אני מאמין בּוֹ באמונה שלמה בדרכי שלי מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן .

קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שבו נולדתי בערב חג השבועות ה' סיוון תרצ"ח (4 ביוני 1938) בנה בית כנסת קטן לחבריו והורי חבריו . מרבית חברי גרעין קיבוץ אפיקים שייסדו אותו (בשנים 1932 – 1928) ועלו על הנקודה ב- 1932, העפילו לארץ ממזרח אירופה בעיקר מרוסיה . הם היו אנשים צעירים מאוד שהתנתקו מבתים ומשפחות דתיות , והתפללו ב- בית הכנסת הדל הזה בראש השנה, יום כיפורים , סוכות וגם בערבי שישי ושבתות , ובחגים אחרים למרות שהיו אנשים חילוניים לגמרי . אבא ואימא שלי זיכרונם לברכה עזבו משפחות דתיות מאוד בשתי עיירות שִירְוִוינְט ו- קוּרְשָאן בליטא , אולם נותרו קשורים למסורת (אבא שלי עוד למד ב- "חֶדֶר" ב- שירווינט) . הם העפילו לארץ ישראל על פי הצו הוותיק "בשנה הבאה בירושלים" . הוריי הותירו מאחוריהם את המסורת הגלותית ארוכת השנים והפכו לאנשים חילוניים כאן בשממה של עמק הירדן , אולם לא שכחו להתפלל לאלוהים . פה הם בנו את ביתם החדש . אימא שלי אפילו הדליקה מעת לעת כשהתחשק לה נרות שבת .

blindman 1

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא . משפחת בלינדמן בליטא . סבא חייקל וסבתא שטירל שלי . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול (מימין) , משה (אבא שלי באמצע) , ויוסל'ה האח הצעיר (משמאל) בטרם עלייתם לארץ ישראל בטרם קיימו את צו המולדת שטרם קמה "בשנה הבאה בירושלים" האחות הבכורה טייבה נעדרת מהתמונה (היא היגרה לקובה) . אבא שלי ואחיו ואחותו גדלו במשפחות דתיות אולם החזון שלהם היה להקים חברה חדשה ומדינה חדשה בארץ ישראל . התמונה צולמה בשירווינט כנראה ב- 1930 . סבא וסבתא שלי נספו בשואה בליטא ב- 1942. דודי אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי. אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. דודי יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל (בנו יצחקל'ה ז"ל נהרג במלחמת יום הכיפורים בעת חציית תעלת סואץ). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

blindman 2

טקסט תמונה :  שנת 1931 . הימים ההם – הזמן ההוא .חצר קבוצת כינרת בעמק הירדן . חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה (טוצ'קה) בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן . זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם , ברל כצנלסון (בעל שפם שחור , מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה חמישי משמאל ) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי וסוודר שחור יושב ישיבה מזרחית בשורת היושבים הראשונה שביעי משמאל) . מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים ורגליים משוּכלות , שמיני משמאל) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ברור שהלכתי עם הוריי בימים החמים ההם של עמק הירדן בתקופת החגים , נדמה לי מגיל שלוש – ארבע לבית הכנסת הדַל ההוא לבוש במכנסי ספורט כחולים ללא גופייה , יחף ללא נעליים , וגם ללא כיפה . התפללתי יחד עמם , עם חבריהם , ועם הורי החברים . בעיקר נפעמתי מהתקיעה בשופר של סָבָא חֵן אביו של מוטקה חן והסָבָא של אסף ויעל חֵן , וסבא צ'ריקובר אביו של מיכוליק והסבא של ענת, יואב צרי ז"ל (קצין צנחנים שנפל בקרב על גבעת התחמושת בירושלים במלחמת ששת הימים בקיץ 1967), ואודי צרי . ואז זה קרה כשהייתי בן 6 : כשכולם התפללו לאלוהים וביקשו מחילה אני התפללתי לאלוהים שיקנה לי קורקינט . התפילות שלי לקדוש ברוך הוא יתברך שמו שייתן לי קורקינט נמשכו זמן רב אולם לא נשאו פרי . שום דבר לא קרה . הבנתי שהעולם איננו מתנהג כך . אז גנבתי קורקינט בקיבוץ ואח"כ התפללתי לאלוהים שיסלח לי . עד כמה שזכור לי זה היה קורקינט אבל אולי היו אלה בעצם זוג אופניים שגנבתי מאדם מבוגר .

blindman 3

טקסט תמונה : קיץ  1944 . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . הימים ההם – הזמן ההוא . אני יואש אלרואי – בלינדמן בן 6  בקיבוץ אפיקים השומם בטרם הפך לנקודה פורחת אחת מהיפות ביותר במדינת ישראל . אני מאמין באלוהים בדרכי שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 6 : החלטה תמוהה של מפקד רדיו גלי צה"ל ירון דקל לחתוך ולקצר את התוכנית המצוינת וערבה לאוזן, שירי ארץ ישראל בגלי צה"ל בין 16.00 ל- 17.00, לטובת תוכנית ספורט איזוטרית בהנחיית עידן קוולר ומירי נבו.

קיצוץ משך תוכנית השירים הישראליים היומית הוותיקה והנהדרת המשודרת בגלי צה"ל בימי ראשון עד חמישי בין 16.00 ל- 17.00 , ב- % 50 לטובת תוכנית ספורט כל כך דַלָה וכל כך לא חשובה בהגשת עידן קוולר ומירי נבו – הוא מעשה שטות . לא פחות . מדובר בהחלטה בלתי נבונה של מפקד רדיו גלי צה"ל מר ירון דקל . שידורי ערוצי הרדיו השונים , שידורי ערוצי הטלוויזיה הארציים ובכבלים , וטורי העיתונות המסחרית רוויים באין סוף מוספי ספורט מכל הסוגים . לקחת תוכנית נפלאה של שירי ארץ ישראל גדושת מורשת בת שנים ארוכות ובעלת קהל נאמן ולקצץ אותה לפתע במחצית לטובת דיוני ספורט נוספים ומשמימים היא שגיאה רדיופונית ושיקול עריכה קטנוני ולא מקצועי . מה עוד שהנהלת רדיו גלי צה"ל לא הביאה לידיעת מאזיניה שום נימוק , גם לא תירוץ הרייטינג (אם קיים תירוץ כזה) , מדוע החליטה ככה לפתע פתאום לקפד באופן כה בוטה את נוכחותם של שירי ארץ ישראל באוויר של התחנה . החלטה מטופשת .

הערה 7 : שוב שידורי Off tube בערוץ 5 בכבלים. 

נחמד לדעת כי ערוץ 5 בכבלים רכש את זכויות השידורים של ה- Champions League ומשדר ישיר את המשחקים החשובים במפעל , כשהוא דואג להביא בחצות את כל קטעי ה- High lights והשערים מהמשחקים הנותרים . מדובר בשירות לצופים ובהישג עיתונאי אולם אי אפשר לקבל שידור Off tube כמוסכמה טלוויזיונית מראש. המגיש באולפן מודי בר און יכול לנפנף לעבר צופיו בידיו , לנענע בראשו , ולקמט את פניו במין מימיקה ליצנית מגוחכת . בסדר , יש לך אתו ברירה . אתה רשאי להתעלם מהגימיק הזה מודי בר און ומההגשה המביכה והמוזרה שלו מפני שהוא בסך הכל שחקן משנה ולהפנות מבט ממנו , אך אינך יכול לסלוח להנהלת הערוץ שכופה על השַדָּר המוביל שלה העיתונאי נדב יעקובי להסתגר בדלת אמותיו באולפן בהרצליה ומצווה עליו להעתיק מהמוניטור את האינפורמציה עבור צופיו במשחק פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2 . האם אפשר לאטום את האוזניים…? ערוץ 5 בכבלים נוהג בחוסר יושרה מקצועית כלפי נדב יעקובי וגם כלפי צופיו . אפילו ערוץ 1 הדל המט ליפול מי שצירף את נדב יעקובי לשורותיו כשַדָּר שלישי במונדיאל ברזיל 2014 , לא פקד עליו לשדר Off tube מהאולפן בירושלים , אלא הטיס אותו לאצטדיונים ברחבי ברזיל הענקית וציווה עליו לשדר מהשטח . באשר לאלי אוחנה . האיש שימש כאילו פרשן של נדב יעקובי בשידור הישיר של פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2. אולם הוא איננו פרשן אלא איש טלוויזיה שמופיע מזה זמן רב בעמדת השידור על תקן של שדר שני , פטפטן ולא מוצלח . הוא מעמיס על קו השידור כמות מֶלֶל פנטסטית מבלי לומר כלום . אלי אוחנה הוא שַדָּר יָרוּד שאיננו מבין את תפקידו כמסביר טלוויזיוני גם בחלוף כל כך הרבה שנים ומתעקש שוב ושוב להיות בלתי נחוץ ולא רלוואנטי . תגידו לי אתם איזה תובנות מעניינות של אלי אוחנה , ולו אחת , אתם זוכרים מהמשחק פ. ס. ז'. – ברצלונה 3 : 2 ? אני מסתפק בנדב יעקובי.

הערה 8 : עיתונאית אמיצה בשם נורית קנטי עורכת "מה בוער" ברדיו גלי צה"ל.

והנה באה עיתונאית אמיצה אחת מ- רדיו גלי צה"ל נורית קנטי (עורכת תוכנית האקטואליה "מה בוער" אותה מגיש מר רזי ברקאי) ואומרת ביום רביעי – 1 באוקטובר 2014 את האמת המרה כהאי לישנא למאזיניה אודות משטרת ישראל . נורית קנטי בעלת קול רדיופוני מתנסחת ברהיטות ובדייקנות ומסבירה היטב למאזיניה את דעתה השלילית אודות רמת המשטרה שלנו . כך היא שחה ללא כחל ושרק את חוות דעתה לאחר פרישת המונית של ניצבי המשטרה והתגלות אין סוף פרשיות אפלות המתחוללות בשורותיה : משטרת ישראל בראשה ניצב המפכ"ל רב ניצב יוחנן דנינו יחדיו עם הבוס הפוליטי שלו השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' היא משטרה ירודה ודלת הישגים שאין לסמוך עליה . נורית קנטי הופכת בבת אחת לפֶה עבור מיליוני אזרחי המדינה שחושבים בדיוק כמוה אך נעדרים כל פלטפורמת ביטוי והבעה .

2. אוגוסט – ספטמבר 2014. חדלונו של יורם ארבל. יורם ארבל מודח מכל תפקידיו כשדר ספורט מוביל ע"י הנהלות ערוץ 1, ערוץ 10, וערוץ 5 בכבלים. פוסט מס' 438. כל הזכויות שמורות.

הערה 9 : הדחה מחויבת המציאות . הריאיון שערך עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק עם השדר המודח יורם ארבל ואשר התפרסם במוסף "7 לילות" של העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 3 באוקטובר 2014 , איננו כנה , רצוף הסברים תמוהים , ו- רווי תירוצים לא הגיוניים ובלתי מתקבלים על הדעת .

הריאיון שערך רז שכניק עם יורם ארבל היום (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) במוסף "7 לילות" של העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" איננו כנה , לא מדויק (בלשון המעטה) , ומסב נזק רב למרואיין כמו גם למראיין . מדובר ב- ריאיון פגום וחנפני בו לא נשאלו הרבה שאלות ולא הושבו הרבה תשובות . מדובר בטיוח . רז שכניק מצטייר כמראיין דֶמֶה . איש יח"צ של יורם ארבל . יורם ארבל יודע היטב כמוני איזה שאלות הוא היה אמור להישאל ולמזלו הן לא נשאלו . הוא היה אומנם שדר מוכשר אולם אף על פי כן מופיע בריאיון היום (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) ב- "7 לילות" כחלטוריסט שהפך את החלטורה למִשְנָה סְדוּרָה והשתמש בה כנראה בקריירה שלו במשך שנים, לפחות באלה האחרונות, בהן הוא מזלזל בגלוי בצופים שלו כמדיניות מתוכננת . מתוכננת מפני שהוא מתייצב ביודעין בעמדות השידור שלו לא מוכן ונטול ידע . לא יכול להיות כי שַדָּר טלוויזיה בעל ניסיון עצום ומוניטין רב שנים כמותו שנדרש להוביל באחריות עצומה שידורי טלוויזיה ארציים של אירוע בינלאומי בסדר גודל של מונדיאל ברזיל 2014 , שוגה וטועה ולא יודע מהחיים שלו , לא פעם ולא פעמיים אלא מאות פעמים מבלי להיענש ע"י העורך הראשי של רשות השידור מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , ולא ננזף בחריפות רבה (ומעבר לכך) ע"י מנהלו הישיר מאיר בר . ברור שיורם ארבל שלא תיקן את דרכיו במונדיאל ברזיל 2014 (ולא רק…) נהג בחוסר הגינות מקצועית כשַדָּר מוביל כלפי צופיו (אולי באקראי…?) . כצופה טלוויזיה מהשורה הרגשתי שהחלטורה והחובבנות הללו הן תובנות מכוונות שנובעות גם מפינוק בבחינת תורה שיש ליישמה (כשנוח) . השַדָּר חשוב . הצופים שלו – לא . יורם ארבל הוטס למונדיאל ברזיל 2014 על חשבון משלם המסים אולם לא השיב לצופיו כגמולם וכמצופה ממנו . חלטורה מארץ החלטורות . חידלון שלא היה כמותו בהיסטוריה של מסורת שידור המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . קלות ראש , רשלנות , לגלוג , זילות של המקצוע , וזלזול מחפיר בצופים בארץ . אתה חושב לעצמך כיצד שַדָּר מוביל מסוגו של יורם ארבל שבכל זאת עשה משהו בקריירה שלו מסוגל ליפול לתהום ולהיות כל כך גרוע . כל כך עלוב מבחינה מקצועית . אילו הייתי מנהלו במונדיאל ברזיל 2014 הייתי מפסיק את שירותו באמצע . מדיח אותו לאלתר , ומחזיר אותו ארצה במטוס הראשון . אתה נדהם לראות כי השַדָּר המוביל של ערוץ 1 שפישל לא לוקח אחריות גם היום ומאשים בריאיון סלחני ותמוה מטעם רז שכניק את פרשניו ואת אנשי המערכת שלא סייעו לו בשעותיו הקשות . מדהים. אני חושב כעת על חבורת שדרי טלוויזיה בינלאומית שהדור שלי גדל עליה כמו האווארד קוסל, קנת' וולסטנהולם , דייויד קולמאן , בארי דייוויס , ג'ון מוטסון, היו ג'ונס, בראיין מור , ברנט מאסברגר , מארב אלברט (Marv Albert) , ואחרים שיורם ארבל הפאשלונר של מונדיאל ברזיל 2014 מבקש להימנות על שורותיה . 

ברבות השנים יצר לעצמו יורם ארבל דמות של שַדָּר טֶפְלוֹן . כזה שמחליק ומתחמק מכל כתם . עכשיו בריאיון האחרון ב- "7 לילות" (יום שישי – 3 באוקטובר 2014) הוא ורז שכניק מגהצים מציאות רוויה קמטים וגם כתמים שאותם אי אפשר להסיר . בסופו של דבר הם נדבקו לטֶפְלוֹן . יורם ארבל מקדש את כישלון הזיהוי שלו והופך זאת כמעט ליתרון . נכון שהוא מודה בריאיון בזיהוי הכושל בו החליף בשנייה המכריעה את טייריס רייס ב- דווין סמית' , אולם כמובן הוא מייד מאשים ותולה את כישלון הזיהוי בפרשן פיני גרשון שלא נחלץ לעזרתו , בעורך ובמפיק שלא העירו לו על כך , ב-Soundman שלא התערב , ובכל אנשי המערכת של ערוץ 10 ששתקו . תשובה בלתי מתקבלת על הדעת . שום שַדָּר טלוויזיה בכיר ברמתו איננו ממציא תירוצים עלובים שכאלה במקום ליטול מייד וללא עוררין את האחריות על עצמו . רק אדם שאישיותו בעייתית ובטח לא קולגיאלית מסוגל להמציא למראיין המגוחך שלו הסבר כל כך קטנוני ואבסורדי ברמה של גן ילדים ולהחליק ככה את פשר העניינים . במקומות אחרים הוא חוזר לסורו , מגיב ונותן הנחה לכישלונות השידור שלו בסגנון של משהו אז מה…? אז מה…? האיש מקל ראש בצופיו וסלחן לגבי עצמו . במקום אחר בריאיון הוא יורם ארבל מספר לרז שכניק כי הציבור צריך לקבוע מי הוא השַדָּר המוביל במדינת ישראל כלהלן :  "אני מאמין שהציבור צריך לקבוע . במדינה מתוקנת הוא גם קובע". קשקוש מוחלט . לא נכון . גם יורם ארבל יודע שפרט המידע הזה שהוא דיווח לרז שכניק איננו אמת . רז שכניק במקום לומר לו "תגיד , מה אתה מבלבל את המוח…ממתי הציבור קובע מי יהיו שדרני הטלוויזיה" , קונה את הטקסט . שום רשת טלוויזיה בעולם שאני מכיר איננה מקיימת משאלי דעת קהל אודות פופולריות שדריה והמגישים שלה , ועל סמך התוצאות האלה היא כביכול בוחרת אותם . אינני מוצא כאן קורטוב של אמת . עורכים , מפיקים , ושדרנים (וגם פונקציות אחרות) ממונים ומוצבים בתפקידם רק ע"י מי שמנהל אותם ולא על סמך סקרים . ההנהלה סוברנית לחלוטין להחליט את מי להציב בחלון הראווה שלה . איזה סקרים ואיזה נעליים . דוגמא מצוינת היא הצבתו של שַדָּר הספורט האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל (Howars Cosell) ב- 1970 ע"י הבוס שלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) בקדמת חלון הראווה של רשת ABC בשידורים הישירים של משחקי ליגת ה- AFC ׁ(במסגרת ה- NFL) ב- תוכנית הספורט היוקרתית ההיא (במידה רבה מיתולוגית ובלתי נשכחת) "Monday Night Football" למרות מחאות צופים רבים . הווארד קוסל התברר כבחירה נכונה ומדויקת ביותר של שדר מוביל ומקצוען בלתי רגיל . רון ארלדג' אמר אז אודותיו כי הצופים יתרגלו אליו מהר מאוד כפי שהוא התרגל אליו . את אשמת אי זיהוי היעדרו של השחקן סמי קדירה (Sami Khedira) על ידו מהרכב נבחרת גרמניה באחד המשחקים במונדיאל ברזיל 2014 , הוא מטיח בפרשן שיושב לצדו ובאנשים מאחוריו שלא אמרו ולא סייעו לו לזהות את הפרט "השולי" . אין מדובר בתופעה חד ו/או דו פעמית אלא בסקנדל מתמשך בן שנים . יורם ארבל לא רק שאיננו מזהה , טועה ומטעה חלק מהציבור חלק מהזמן – הוא חוזר על שגיאותיו בפרהסיה בפני כל הציבור כל הזמן . לא בכדי נופנף וסולק עכשיו החוצה ובמקביל מערוץ 1 ע"י יונה וויזנטל , מערוץ 10 ע"י יוסי וורשבסקי , ומערוץ 5 בכבלים ע"י תומר תורג'מן . במקום אחר בריאיון מספר יורם ארבל לרז שכניק כהאי לישנא : "…לי אין לחשנים מהצד…ואני אומר לך שיש שדר שהעוזר שלו היה משדר לו משחקים באוזן , והוא היה חוזר על מה שאמרו לו…" . רז שכניק במקום להדוף אותו ולומר לו , "יורם ארבל על מה אתה מדבר…? עזוב את השדר הכושל ההוא שאתה מסרב להסגיר את שמו…איזה לחשנים ואיזה נעליים…הרי ציבור הצופים שלך מצפה ממך להיות הלחשן של עצמך וכ- בר סמכא הראשי של עצמך כלפיו…האם לקנת' וולסטנהולם, דייוויד קולמאן , ו/או האווארד קוסל היו לחשנים…" , הוא שוב מאפשר לו להחליק ולחמוק . הריאיון הזה הוא חנפני וקל ערך בעיניי . ביזיון והפקרות בו שני הצדדים יוצאים ניזוקים . רז שכניק שוב מעיד על עצמו שהוא קודם כל יחצ"ן ולא עיתונאי ולכן איננו יודע לשאול את השאלות הנכונות . אני מסייג את עצמי ומעלה השערה כי רז שכניק נהג במושא הכתבה שלו בכפפות של משי אולי מפני שיורם ארבל משמש Promoter ומקדם מכירות פרסומי של העיתון "ידיעות אחרונות" . אם כך היה עדיף לרז שכניק לא לקיים כלל את הריאיון המביך הזה ולא להציג את עצמו באופן גרוטסקי . רז שכניק היה אמור לומר ליורם ארבל , "תשמע פישלת בגדול במונדיאל ברזיל 2014…לא מילאת את המשימה…היו כאן המון פספוסים שלך , טעויות , שגיאות , אי הגעה לביצוע המשימות , אי התכוננות , חוסר מוכנות מקצועית…והיות ונשלחת לבצע את אותן משימות השידור בכסף ציבורי של משלם המסים ונכשלת…עליך אם כן לפחות להשיב אותו ו/או חלקו לקופת רשות השידור…" .

יורם ארבל מי ששידר ישיר בעונה החולפת את אירועי הספורט החשובים בשלושת ערוצי הטלוויזיה הפופולריים בישראל 1 , 10 , וערוץ 5 בכבלים – הודח וסולק בבושת פנים מכולם ע"י הנהלות הרשתות האלה . באשמתו הישירה . הוא מסתובב עם שתי לחיים אדומות ברחובות העיר . צריך להבין שקרה כאן משהו מהותי ודרמטי . זה לא שיורם ארבל סיים כאן באופן טבעי סֶבֶב תפקידים ברשתות הטלוויזיה וכעת החל סֶבֶב מינויים חדש . יורם ארבל פשוט נוּפְנָף ופוטר מתפקידיו בשל חולשותיו . אולם אין לשמוח לאידו . באותה נשימה יש להללו ולומר כי יורם ארבל הוא עדיין גדול שדרי הספורט בטלוויזיה שצמח במדינת ישראל בכל הזמנים . הוא טרובדור שצבע את עצי השלכת בירוק וטרם אמר את מילתו האחרונה אם יתקיימו שלושה התנאים הבאים : הוא חייב להיות עטוף (כל הזמן) ע"י מערכת עיתונאית חרוצה ומקצועית , עטוף גם ע"י מערכת הפקה מדויקת , ועטוף ע"י פרשן מחונן . אין מה לרחם עליו מפני שיורם ארבל כרה לעצמו במו ידיו את הבור כבר מזמן בעת השידורים הישירים של  משחקי ליגת העל בכדורגל בערוץ 1 ובטרם מונדיאל ברזיל 2014 (שודר גם כן בערוץ 1) . הוא הסכים מרצונו החופשי לדוּר בכפיפה אחת עם פרשן נֶפֶל בשם דני נוימן ויחדיו עם מנהל מגוחך של חטיבת הספורט בערוץ 1 מישהו בשם מאיר בר . אין שום סיכוי שהעורך החדש של סוכת דוד הנופלת מר יונה וויזנטל ו/או המנכ"ל הבא של רשות השידור במתכונתה החדשה יקרא לדגל שוב את דני נוימן ומאיר בר וגם לא את יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' . 

במונדיאל ברזיל 2014 התנהג יורם ארבל כאילו משחקי גביע העולם בכדורגל נוצרו עבורו . האיש מתבכיין בריאיון עם רז שכניק על לוגיסטיקה צפופה ומעיקה בשידור מונדיאל ברזיל 2014 כמו טיסות רבות וארוכות ושינה מועטה . את הנתונים והפרטים הלוגיסטיים הרוטיניים ידעו כולם זמן רב לפחות חצי שנה לפני תחילת המונדיאל . אפשר היה אם כן לגייס את רמי ווייץ כשדר רביעי ו/או לפרוס את העוגה בצורה שונה בין יורם ארבל , מאיר איינשטיין , ונדב יעקובי . עכשיו הוא בא בטענות למפיק שלו שכפה עליו טיסות ארוכות ושינה מועטה . ברדק אחד גדול . פשע טלוויזיוני . לא פחות מפני שהאיש נשלח לביצוע המשימה בכספי משל המסים . יורם ארבל לא טס לברזיל 2014 על חשבונו , לא אכל בברזיל על חשבונו , ולא לן בבתי מלון ב- ברזיל על חשבונו . הייתי מאוד מעוניין לראות את ספר השידור / פקודת המבצע שהכין מאיר בר לקראת האופרציה הטלוויזיונית של מונדיאל ברזיל 2014 . יורם ארבל שלא הכין שיעורי בית , לא התכונן ברצינות , והרשה לעצמו להתייצב בעמדות השידור בברזיל 2014 גרוגי חסר ידע – פישל בכל תחום . כל עמדת שידור טלוויזיונית פועלת על פי חוק כלים שלובים . פרשן טָפֵל – סֶקוּנְדָרִי יגרור מטה שַדָּר מוכשר . כל עמדת שידור מתנהגת על פי הכלל המתמטי בו מינוס גובר על פלוס , גם אם הפלוס מצויד בטון בריטון . יורם ארבל אָבָה ביודעין ועל פי צו מצפונו לעבוד במשך זמן רב יחדיו עם דני נוימן ולהתפרנס מ- מאיר בר . כאילו זיווג חָלוּד שכזה יכול להחזיק מעמד . במונדיאל ברזיל 2014 שילם יורם ארבל מחיר סופי וכבד לאחר שניאות לאכלס בעמדות השידור שלו באצטדיונים ברחבי ברזיל הענקית את דני נוימן וגם את מאיר בר. התוצאה הסופית הייתה טרומבוזה טלוויזיונית . המשקם הציבורי יונה וויזנטל נהג בשֵכֶל ובחוכמה משטִלְפֵּן אל יורם ארבל שהתחזה לשַדָּר מוֹבִיל במונדיאל ברזיל 2014 , וציווה עליו להתחפף מייד ולאלתר משורות ערוץ 1 . כישלונו המובהק והמחורבן של יורם ארבל בשידורי מונדיאל ברזיל 2014 כמו גם שידורי הבּוֹסֶר התמוהים שלו באולימפיאדת לונדון 2012 תחת מנהיגותם החובבנית והסלחנית של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ומאיר בר הפכה לאֶבֶן נֶגֶף . מכשלה טלוויזיונית רבתי , ואחת מאָבְנֵי הַנֶגֶף בעטיין חוסלה רשות השידור במתכונתה הקודמת , והבאתו של מר יונה וויזנטל ע"י כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור פרופסור דוד האן , כדי לשַקֵם את סוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת . צריך לקחת את פס הקול של יורם ארבל ואורי לוי , אלה ששידרו ישיר את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 , כדי להבין את עומק הנפילה וגודל החובבנות . הצֶמֶד הזה לא הכיר למשל ולא ידע לזהות עשרות רבות של נושאי דגלים של משלחות שונות ולא סיפק מידע חיוני לציבור . הרי כל בר בי רב יודע שנושא הדגל של כל משלחת שמוביל את ספורטאי ארצו בטקס פתיחה אולימפי רב רושם בן ארבע שעות מהווה תמיד את אחת הדמויות היוקרתיות והמרכזיות בתוכה . מדובר בשידור חלטורה . הכרתי את יורם ארבל כשַדָּר מוכשר רב פוטנציאל לפני שנים רבות ב- 1972 . חלפו מאז 42 (ארבעים ושתיים) שנים . לא תיארתי לעצמי שהאבולוציה הטלוויזיונית תעשה בו שַמוֹת כאלה ותציג דווקא אותו באור כה שלילי ב- 2014 . היכן הבגרות , היכן האחריות , היכן הדוגמא האישית והחינוכית לדור העיתונאים הצעיר , והיכן דרך ארץ כלפי כולנו כלפי הצופים . פתטי ומאכזב עד למאוד .

בסופו של הריאיון הדל הזה עם רז שכניק מספר יורם ארבל כי היה את שירותו הצבאי עשה כזמר בלהקת הנח"ל ונהג בוס . לאחר שחרורו מ- צה"ל החל לעבוד כקריין ברדיו "קול ישראל" . מנהלו אז משה חובב הדיח וסילק אותו ב- 1963 מהרדיו מפני שהוא יורם ארבל העדיף לבלות בירושלים הפרועה של אז עד חמש לפנות בוקר כדי לא להתעורר למילוי משימתו בבוקר כשַדָּר המחויב למאזיניו במדינת ישראל . נהנתנות על חשבו מקצוענות . ווידוי שלא ידעתי אודותיו עד לרגע כתיבת הפוסט . מי יודע אולי גם עברו הצבאי המפונק עיצב את אישיותו הבוגרת . הווידוי הזה מסביר לי כעת את פשר התנהגותו הילדותית וחסרת האחריות שלו כפַּקוּד שלי ושַדָּר שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס ו- ורוסאריו ב- 21 ביוני 1978 בעת מונדיאל ארגנטינה 1978 (בטרם השידור הישיר של המשחק ארגנטינה – פרו 6 : 0) . דבקות במשימה לא הייתה הצד החזק שלו . הווידוי מהווה גם תזכורת לעיתונאות הנֵפֶל שלו שהפגין שנים רבות אח"כ ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" בבריסל בעת השידור הישיר העלוב שלו (כאמור מעמדת שידור באצטדיון) את המשחק יובנטוס – ליוורפול 1 : 0 במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות . יורם ארבל ישב בשליחותי ובשליחות מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל בעמדת שידור מאובזרת היטב ובעלת תצפית נוחה באצטדיון "הייסל" , אולם לא ידע לספר לי בעמדת הפיקוד שלי באולפן בירושלים ולא לצופים הרבים שלנו בארץ כי בעיטת הפתיחה במשחק היוקרתי ההוא הזכור לשִמְצָה נדחתה ב- 70 (שבעים) דקות , מפני שביציע "Z" בתוך אצטדיון "הייסל" נספו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 אחרים נפצעו בהתכתשויות עם האוהדים הברוטליים של מועדון ליוורפול . מי שגילה לי את הסוד המַר והחדשות הטרגיות היה קָשָב הרדיו החרוץ והמהימן של "קול ישראל" העיתונאי מיקי גורדוס ששמע זאת ברדיו "מונטה קארלו" וטלפן אלי לעמדת הפיקוד בירושלים . כלומר , האיש שלי שיושב בעמדת שידור באצטדיון "הייסל" בלילה של יום רביעי ההוא – 29 במאי 1985 בשליחות הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא יודע מהחיים שלו , ואני צריך לספר לו מהאולפן בירושלים באמצעות לחצן ה- Talk back שלי מה קורה אצלו באצטדיון הייסל" שהוא יורם ארבל נמצא יושב בו בעמדת שידור משופרת ונוֹכֵח במתרחש בכבודו ובעצמו . מדובר בהרבה יותר מבושה וכלימה עיתונאית . ככה לא מתנהג שַדָּר לאומי שנשלח ע"י הרשת שלו לכסות משימה בינלאומית בשידור ישיר . יורם ארבל הוא שדר ספורט מוכשר אולם גם הוא איננו ניצב מעל הכלל האוניברסלי הקובע כי בכל תחום מתחומי חיינו כולנו נדרשים לשליש כישרון ושני שלישים עבודה מאומצת וקשה כדי לטפח את אותו הכישרון . כישרון לבדו לא מחזיק מים ו- שווה כקליפת השום .

ככה לא מנהלים ריאיון עיתונאי . מדובר בעבודה עיתונאית רופפת . רז שכניק נשלח ע"י העיתון שלו "ידיעות אחרונות" גם כדי לשאול שאלות קשות ולא נוחות למרואיין שלו . ואין זאת הפעם הראשונה שהוא מראיין כך . הסכנה הגדולה הטמונה בריאיון כאילו מוזמן שכזה היא שהקוראים הצעירים עלולים להתפתות ולהאמין לא רק לשאלות הנוחות של רז שכניק אלא גם לתשובות העקומות של יורם ארבל. היה שם קטע בריאיון שדווקא רז שכניק מתריס ורומז ליורם ארבל "חתיכת נפילה" בשעה שיורם ארבל מתבלבל בזיהוי ומשדר ישיר למיליון צופי טלוויזיה בישראל כי דווין סמית' קלע את סל הניצחון למכבי ת"א במשחק נגד צסק"א מוסקבה , והרי היה זה טייריס רייס . יורם ארבל משיב למראיין כהאי לישנא : "…קרה שם נס במשחק , וזה הזמן שהמשרד האחורי ו/או הפרשן שלך צריכים להיחלץ לעזרתך . אף אחד לא אומר כלום . לא הפרשן (פיני גרשון) , לא המפיק (רונן רץ) , לא העורך (משה סגל) לא הסאונדמן, אף אחד מכל המערכת…" . העסק הזה של התמוטטות יורם ארבל בעת שידורים ישירים מי שנחשב עד לפני חודשים ספורים לשַדָּר הטלוויזיה הלאומי של מדינת ישראל בענייני כדורסל כדורגל , והאשמתו הגלויה בפרהסיה בעיתון "ידיעות אחרונות" את המערכת העיתונאית וההפקה של ערוץ 10 שלא סייעו לו בזיהוי הנכון ברגע המכריע של המשחק , הוא לא פחות מ- מדהים . חוסר קולגיאליות חסר תקדים מכל היבט . לחלוטין בלתי נתפש . מעולם לא שמעתי על כך ששדרי ספורט מובילים ונודעים בטלוויזיה הבינלאומית כמו קנת' וולסטנהולם , דייוויד קולמאן , האווארד קוסל , ברנט מאסברגר , גיורגי ספשי , הקטור קירוגה , ברונו פיצול וכו' – יבקשו עזרת זיהוי ברגעי סערה…תארו לכם את שדר ה- BBC קנת' וולסטנהולם משדר ישיר לאומה הבריטית ומזהה למיליוני צופי טלוויזיה אנגליים את מרטין פיטרס כמי שהבקיע את השער הרביעי לזכות אנגליה (ולא ג'פרי הרסט) במשחק הגמר של מונדיאל אנגליה 1966 באצטדיון "וומבליי" ב- 30 ביולי 1966 , בו גברה אנגליה על גרמניה 4 : 2…ואח"כ מאשים בעיתונות האנגלית את עוזריו הקרובים כי לא סייעו לו בשעת הדרמה בזיהוי הנכון…בלתי מתקבל על הדעת . הקוראים הצעירים של "ידיעות אחרונות" עוד יכולים להתפתות להאמין כי יורם ארבל מייצג נאמנה ובכֵנות את תעשיית הטלוויזיה שהוא נמנה על שורותיה , וכי ככה באמת מתנהלים העניינים בתעשייה . אין לי מושג מדוע יורם ארבל מתרץ ברמה ילדותית וכה לא מקצועית ומקצוענית את קורותיו ולמה המראיין רז שכניק לא מעמיד אותו מייד ולאלתר במקומו . מדובר בדיווח מרגיז ובלתי מהימן של בעניין כישלונות הזיהוי שלו . יורם ארבל הוא האיש שמחזיק במיקרופון של ערוץ 10 והוא כשַדָּר מוביל האחראי הראשי בעמדת השידור שהוקמה לכבודו לכל מֶלֶל ומילה שבוקעת ממנו (ו/או לא בוקעת , בוודאי ברגעי הכרעה . הוא יורם ארבל חייב להתכונן ולהכין שיעורי בית כראוי ולשַנֵן היטב היטב ושוב ושוב את שמות גיבורי העלילה שאותם הוא משדר לצופיו . איזה פיזור דעת ואיזה נעליים . פתאום נזכרתי ב- ווינסטון צ'רצ'יל שאמר פעם : "אנשים ניגפים לעיתים מפני האמת , אך הם חיש מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו לא קרה מאום"

arbel 1

טקסט מסמך : יום שישי – 3 באוקטובר 2014 . מוסף "7 לילות" של העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" . זהו קטע תוך הריאיון שהעניק יורם ארבל למר רז שכניק לאחר שהנהלות ערוץ 1 הציבורי , ערוץ 10 , וערוץ 5 בכבלים הדיחו אותו משורותיהם . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

מי יודע אולי יורם ארבל (בן 72 היום) עוד ישוב . אם הוא ישוב זה יהיה בתנאי מפורש שלצדו יתייצבו מפקדי טלוויזיה חדשים , ישרים , ואמיצים ומערכות עיתונאית והפקה משומנות ומקצועניות . בלעדיהן כאמור הוא לא שווה פרוטה כפי שהוברר במונדיאל ברזיל 2014 ובשנתיים האחרונות בהן שידר ישיר בערוץ 1 המַט ליפול את המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל . כישלון קולוסלי בלתי מובן .

yoash 1

טקסט תמונות :  1981 . אצטדיון הכדורגל "ווסרמיל" בבאר שבע . הימים ההם – הזמן ההוא . יורם ארבל ואנוכי בעת קיום ריאיון עם מאמן הפועל באר שבע אליהו עופר בתום אחד ממשחקי הפועל באר שבע בליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל . במשך תריסר שנים מ- 1978 ועד 1990 תמכתי בו ככל יכולתי יחדיו עם המערכת שלי . התייחסתי אליו כאל אתרוג בעל פִּיטָם ייחודי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1. הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2 (29 בספטמבר 2014 באצטדיון ווסרמיל). נולד שַדָּר כדורגל לאומי חדש : עמיחי שפיגלר. ואולי גם פַּרְשָן כדורגל לאומי חדש : מוטי איוואניר.

הערה 10 : הרייטינג הנחמד יחסית של השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל מאצטדיון ווסרמיל הפועל באר שבע – מכבי ת"א בערוץ 1 (יום שני – 29 בספטמבר 2014 ) בהובלת השַדָּר עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר והפַּרְשָן מוֹטִי אִיוָואנִיר צריך לשמח ולהדאיג באותה מידה את המשקם הציבורי יוֹנָה וִויזֶנְטַל . מי שמתבונן במפת המדרוג ברבעי שעות של יום שני – 29 בספטמבר 2014 , החל מ- 16.00 (פחות או יותר השעה שהמוני אנשים עובדים ולומדים שבים לבתיהם) ועד 24.00 (השעה פחות או יותר שבהן נעצמות העיניים) , מגלה כי לערוץ 1 אין במה להתפאר . השידור הישיר השבועי של המשחק המרכזי בליגת העל מציל אותו ולרגע מתעתע בטבלת הרייטינג המדרוג . השַדָּר עמיחי שפיגלר מתגלה כמציאה . אני אוהב לשמוע אותו בפתח המשדר מברך בכֵנוּת ובאדיבות את הפַּרְשָן שלו מוטי איוואניר כהאי לישנא , "שלום לך וערב טוב מרדכי…" . זה לא רק זה כמובן . עמיחי שפיגלר הוא ידען שיודע להעניק בקולו נופך דרמטי בטלוויזיה לאירועים דרמטיים . זה המון . ה- תיאורים שלו קולחים ואמיתיים וגם העברית שלו תקנית . יופי . בסתיו 2014 נולד שדר כדורגל טלוויזיה לאומי חדש בשֵם עמיחי שפיגלר . הפרשן מוטי איוואניר עלה מדרגה . הוא מאבחן נכון בקול בוטח את המתרחש בזירה ומסביר היטב זאת לצופיו . מוֹטִי אִיוָואנִיר צריך לזכור ולשנן לעצמו כי נפלה לידו זכות לשבת באותה עמדת שידור לצדו של שַדָּר מוביל כישרוני וגם עניו בשם עמיחי שפיגלר שמסתפק במועט , וכי הטקסטים שלו כפרשן צריכים להיות קצרים , פשוטים , תמציתיים , ומנוסחים היטב בעברית תקנית . כמות מֶלֶל לעולם איננה קובעת את איכות הפרשנות . עליו להתערב, להעיר, ולהאיר רק כשצריך , ורק בעניינים שהשַדָּר המוביל שלו הותיר בצֵל . אני אוהב מאוד את עמיחי שפיגלר . בגלל שהוא מוכשר ופני שאינו מנצל את כישרונו לפטפטת מיותרת . הוא איננו נסחף למרות שהוא שַדָּר מוביל . הוא צועד בבִטְחָה על התפר הדקיק שמפריד בין שידור לברבור . רק שלא יתפתה . שנים הרבה חיכיתי להופעתו של שדר כדורגל כמו עמיחי שפיגלר שמזכיר לי במשהו דווקא את שדר הכדורגל המצוין רמי ווייץ . זה היה בדקה ה- 85 במשחק כשטל בן חיים מ- מכבי ת"א השווה את התוצאה ל- 2 : 2 . עמיחי שפיגלר סיכם זאת בתיאורו הנפלא והקולע , "איזה ערב דרמטי כאן בווסרמיל…" . הוא לא פטפט . הוא שידר ישיר ופגע בול במטרה . שתי דקות אח"כ כבש אליניב ברדה מהפועל באר שבע את שערו השלישי והכריע את המשחק , 3 : 2 . עמיחי שפיגלר העביר את רשמיו לציבור הצופים בקולו הדרמטי , "3 : 2 לבאר שבע…זה פשוט מטורף מה שקורה פה…" . הסכמתי עמו . עמיחי שפיגלר הוא שדר ספורט וכדורגל צעיר שיש בו הכל : ידע , כישרון , צניעות , יכולת נפלאה לתאר דרמה , ומהימנות טבעית לבלום מלל מיותר ופטפטת . זה המון בטלוויזיה . נולד שדר לאומי חדש ואולי גם פרשן לאומי חדש שיידרש להתאים את רמתו לרמת השדר המוביל שלו .

הנה טבלת הרייטינג והמדרוג של יום שני – 29 בספטמבר 2014 ברבעי שעות החל מ- 16.00 השעה שבה מיליוני עובדים ותלמידים חוזרים לבתיהם, ומדליקים את שלט הטלוויזיה שלהם :

ערוצים / שעות               ערוץ 1                     ערוץ 2                       ערוץ 10 

16.15 – 16.00                % 0.8                      % 4.2                         % 4.0

16.30 – 16.15                % 0.5                      % 4.4                         % 4.2

16.45 – 16.30                % 0.1                      % 4.1                         % 5.4

17.00 – 16.45                % 0.4                      % 6.4                         % 6.6

17.15 – 17.00                % 1.8                      % 6.1                         % 7.6

17.30 – 17.15                % 2.2                      % 5.3                         % 8.1

17.45 – 17.30                % 1.3                      % 4.5                         % 8.8

18.00 – 17.45                % 0.4                      % 5.9                         % 7.4

18.15 – 18.00                % 0.5                      % 8.0                         % 8.3

18.30 – 18.15                % 0.7                      % 8.5                         % 7.8

18.45 – 18.30                % 0.6                      % 8.8                         % 7.2

19.00 – 18.45                % 0.8                      % 10.4                       % 7.2

19.15 – 19.00                % 2.0                      % 10.0                       % 6.7

19.30 – 19.15                % 3.1                      % 10.0                       % 6.9

19.45 – 19.30                % 2.7                      % 12.1                       % 7.9

20.00 – 19.45                % 2.9                      % 15.3                       % 9.1

20.15 – 20.00                % 3.0                      % 20.3                       % 10.4

20.30 – 20.15                % 5.8                      % 20.9                       % 8.5

20.45 – 20.30                % 7.0                      % 20.8                       % 10.3

תחילת משדר ה- Pre Game Show  של השידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי תל אביב 3 : 2

21.00 – 20.45                % 7.4                      % 22.6                       % 8.9

תחילת השידור הישיר של המחצית ה- 1 במשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2

21.15 – 21.00                % 9.5                      % 26.0                       % 7.5

21.30 – 21.15                % 11.5                    % 28.3                       % 4.3

21.45 – 21.30                % 11.4                    % 26.7                       % 4.9

ההפסקה בין שתי המחציות

22.00 – 21.45                % 9.4                      % 22.7                       % 6.3

תחילת השידור הישיר של המחצית ה- 2 במשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל הפועל באר שבע – מכבי ת"א 3 : 2

22.15 – 22.00                % 10.6                    % 27.6                       % 4.2

22.30 – 22.15                % 12.3                    % 23.7                       % 2.9

22.45 – 22.30                % 13.0                    % 21.5                       % 3.7

23.00 – 22.45                % 12.0                    % 18.9                       % 6.2

המשך השידור הישיר של ה- Post Game Show (החל מ- 22.50) בו הרייטינג המשופר של ערוץ 1 מתחיל לדעוך במהירות 

23.15 – 23.00                % 4.9                      % 15.9                       % 7.6

23.30 – 23.15                % 2.9                      % 18.9                       % 9.2

ערוץ 1 שב לסורו…

23.45 – 23.30                % 2.6                      % 8.2                          % 7.1

24.00 – 23.45                % 2.0                      % 6.1                          % 6.1

הערה : מדד הרייטינג באדיבות וועדת המדרוג הארצית .

יונה וויזנטל יודע שהשידור הציבורי של מדינת ישראל שבראשו הוא ניצב כעת איננו משוחרר מעול הרייטינג . הצלחתו כמשקם ציבורי תיבחן גם בשיפור משמעותי של המדרוג בתוכניות השונות . שיפור המדרוג הוא הממד הראשי בהשבת אמון הציבור בערוץ 1 .

סוף הפוסט מס' 438 

 

עוֹלָם הָפוּךְ. פירוק והרכבה מחדש של חֶבְרָה אנושית לא הומוגנית כמו "אָגוּדַת טלוויזיה" הם מעשה מורכב ומסובך. חטיבת ההנדסה של ערוץ 1 משלמת את מחיר חידלון הרעיונות והביצוע ועמם כישלון הרייטינג והמדרוג של עיתונאים, מפיקים, ועורכים רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. טלוויזיה היא ביזנס יקר שמיועד לאנשים מוכשרים ו- יישרי דרך בלבד. פוסט מס' 437. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

עולם הפוך. פירוק והרכבה מחדש של חֶבְרָה אנושית לא הומוגנית כמו "אָגוּדַת טלוויזיה" הם מעשה מורכב ומסובך. חטיבת ההנדסה של ערוץ 1 משלמת את מחיר חידלון הרעיונות והביצוע ועמם כישלון הרייטינג והמדרוג של עיתונאים, מפיקים, ועורכים (רבים) בטלוויזיה הישראלית הציבורית. טלוויזיה היא ביזנס יקר שמיועד לאנשים מוכשרים ו- יישרי דרך בלבד. פוסט מס' 437. כל הזכויות שמורות.

—————————–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  – ————————-  

פוסט חדש מס' 437 : הועלה לאוויר בצוהרי יום שני – 29 בספטמבר 2014

—————————–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  —————————    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קטע קצרצר מהספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים הנקרא : "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי"הספר הזה הוא אחד מתוך סדרה רחבת היקף בת 13 הספרים, ואשר קרויה : "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה" . הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 2000 לספטמבר 2014 .

עולם הפוך. פירוק והרכבה מחדש של חֶבְרָה אנושית לא הומוגנית כמו "אָגוּדַת טלוויזיה" הם מעשה מורכב ומסובך. חטיבת ההנדסה של ערוץ 1 משלמת את מחיר חידלון הרעיונות והביצוע ועמם כישלון הרייטינג והמדרוג של עיתונאים, מפיקים, ועורכים (רבים) בטלוויזיה הישראלית הציבורית. טלוויזיה היא ביזנס יקר שמיועד לאנשים מוכשרים ו- יישרי דרך בלבד. פוסט מס' 437. כל הזכויות שמורות.

א. הקדמה קצרה : מינויי צמרת מופרכים. חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . טכנולוגיה טלוויזיונית , כלכלה , וזכויות שידורים .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שרויה בספטמבר 2014 במצב של פירוק והרכבה מחדש . כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור המפורקת במתכונתה הישנה הוא הפרופסור למשפטים דוד האן . דוד האן בחר במר יונה וויזנטל להיות המשקם של סוכת דוד הנופלת . אנוכי תולה במשקם הציבורי יונה וויזנטל תקוות עצומות . הוא ניצב בפני משימה היסטורית חשובה מאין כמותה .

אין מחלוקת על כך כי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה, סיפקה במקצוענות ובשיטתיות את כלי המלחמה הנדרשים לעיתונאי , מפיקי , ועורכי ערוץ 1 במשך שנים רבות , אך אלה הפסידו בכל המלחמות שנקרו בפניהם מאז 2002 . גם מפני שהרמטכ"לים שלהם היו אישים כושלים , יוסף בר-אל ויוני בן מנחם יחדיו עם זליג רבינוביץ' . מי היה מאמין פעם שאנשים כה לא מוכשרים וכה לא מוצלחים כמו יוסף בר-אל ויוני בן מנחם יוצבו כל אחד בשעתו ע"י ממשלות ישראל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . היום במבט לאחור בספטמבר 2014 זה נראה כמו מזימה . עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה (אריאל "אריק" שרון ז"ל) שמינו את יוסף בר-אל ב- 2002 לכהונה הרמה הדיחו וסילקו אותו ב- 2005 מתפקידו כ- מנכ"ל רשות השידור . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור של מדינת ישראל הודח מנכ"ל מכהן . מדובר בטרגדיה המתרחשת במדינה דמוקרטית וחופשית . ועוד עובדה : אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה (בנימין נתניהו) שמינו ב- 2011 את יוני בן מנחם לתפקיד הנכבד והאחראי ורב החשיבות סגרו את רשות השידור בפיקודו של אותו יוני בן מנחם הכושל . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות השידור הציבורי מפורקת רשות השידור במתכונתה הישנה . מדובר בפורענות ותאונה תקשורתית מחרידה במדינה דמוקרטית וחופשית . פרופסר דוד האן הטיל עכשיו בקיץ 2014 על יונה וויזנטל לשמש העורך הראשי החדש של רשות השידור המפורקת של סוכת דוד הנופלת . יונה וויזנטל עשה בשֶכֶל רָב כשסילק לאלתר מתפקידם את מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד זליג רבינוביץ' והעיף החוּצָה את יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת כמו גם את חברי המליאה . 2000 (אלפיים) עובדי רשות השידור , עיתונאים , טכנאים , ואנשי הדירוג המשולב הולכים הביתה . כ- % 25 מהם ייקראו אולי לשוב לשורות רשות השידור החדשה . האחרים יצטרכו למצוא מקורות תעסוקה חדשים כדי להתפרנס . אין לי מושג מי יהיה המנכ"ל הבא של רשות השידור המתחדשת . הייתי מבקש שימנו מישהו למשרה הרמה מישהו ברוֹם אישיותו של מוטי קירשנבאום . לאו דווקא הוא . מישהו כמותו . הסכנה הגדולה במינוי יוסף בר-אל ויוני בן מנחם כל אחד בשעתו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הייתה טמונה לא רק בחוסר המוכשרות של שניהם , אלא בחשיבה צרה , קטנונית , ואגואיסטית שלהם . מנהיגים לא מוכשרים (בכל תחום) הופכים לחשדנים מראש ונוטים לטוטאליטאריות . הם מקיפים את עצמם לעולם בטבעות של "Yes Men" וחֲבוּרָת אנשים לא מוכשרים כמותם . העיקר שיהיו צייתנים ועושי דברם . האותנטיות , היצירה , היוזמה , והחשיבה המקורית נדחקים לשוליים .

בניגוד לוִויסְלָאבָה שִימְבּוֹרְסְקָה (ראה רשימתו הדוקומנטארית והמרתקת של אבנר שפירא "שיר שחלמתי על קרקוב" אתמול במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" אודות וויסלאבה שימבורסקה), הרי שדווקא הקומוניזם הדמוקרטי שאני התחנכתי וגדלתי עליו בקהילה של קיבוץ אפיקים בעמק הירדן הוא שלימד וחישל אותי לתמיד להתייצב כנגד כל דוקטרינה כוחנית ו- טוטליטארית התובעת מ- האדם באשר הוא להתרחק ממחויבותו לחשיבה עצמאית . אין ערך גדול וחשוב יותר בחיינו מאשר להיות ריבון לעצמנו . שום אדם איננו דגול דיו ו/או חכם דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו . יש חשיבות עליונה למינוי המנכ"ל הבא של רשות השידור המתחדשת , לאישיותו , לאוטוריטה שלו , ולכריזמה שלו. האיש חייב להיות מצויד לא רק בענייני מנהיגות עיתונאית, לא רק עתיר בידע טלוויזיוני, לא רק מוכשר בניהול , ולא רק הבנה בכלכלה וכספים , אלא עליו להיות בעל שאר רוח וחמוש גם ביכולת לעודד ולטפח יוזמה , עירנות , וחשיבה מקורית של פיקודיו , לרבות תכנון מדוקדק מראש וראייה ארוכת טווח .

barel 7

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . העיתון "מעריב" מפרסם ידיעה סנסציונית בעמוד הראשי שלו ומודיע לקוראיו כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח וסולק מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק שרון זאת שמינתה אותו למשרה הרמה ב- 2 ביוני 2002 . בפעם בראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . העיסוק ב- חִדלונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כמנהיג השידור הציבורי בשלוש השנים של 2005 – 2002 יחדיו עם המשת"פים שלו וכישלונו של השידור הציבורי עצמו בראשותו – לא תם . מדובר בתאונה תקשורתית ופוליטית קשה ובהיסטוריה שלילית מהדהדת שאירעה במדינה חופשית ודמוקרטית . את אותו הטקסט הנ"ל בדיוק ניתן לומר על מנכ"ל רשות השידור הכושל בשנים 2014 – 2011 יוני בן מנחם שבתקופתו בקיץ 2014 נסגרה רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת מר גלעד ארדן והיא פועלת כרגע תחת צו פירוק וכונס נכסים פרופסור דוד האן . היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו מי שהציב איש כה לא מוכשר וכה לא מוצלח בשם יוני בן מנחם בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ובחלוף שלוש שנים היה זה אותו בנימין נתניהו שסגר את אותה רשות שידור העלובה שבראשה הציב את אותו יוני בן מנחם הכושל . עולם הפוך רווי היסטוריה נגטיבית פוליטית ותקשורתית חסרת כישרון (וצריך להדגיש בלתי כפויה) שההיסטוריונים עוד יעסקו ויהפכו בה בעתיד. הסיפור לא תם . זה קרה במדינת ישראל החופשית . לא מעבר למסך הברזל במזרח גרמניה וגם לא ברומניה . (באדיבות העיתון "מעריב") .

יש לי כבוד רב והערכה רבה לשורה ארוכה של טכנאים ומהנדסים שעבדו ועובדים עדיין בחטיבת ההנדסה לדורותיה בסוכת דוד הנופלת , זאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המפרפרת תחת צו פירוק . 2000 עובדי רשות השידור הולכים הביתה . רק כ- % 25 מהם ישובו אליה במתכונתה החדשה. בעולם ההפוך הזה , לעיתים בלתי מתקבל על הדעת , אני רוחש ריספקט  גדול לאותם אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ששירתו ומשרתים במסירות ובנאמנות את מקום עבודתם ואת הציבור במשך עשרות שנים . אני שולף מהזיכרון את שמותיהם של כמה מהם . ברור שאין כל חשיבות לסדר ולמיקום : עַמִירָם שְטָדְלֶר, אֵלִי רָבִּינוֹבִיץ', מְנָחֵם ווֹלְף , אָלֶכְּס פֶלְדְמַן , אָבְנֵר מַרְיוּמָה , שְמוּאֵל כּהֵן , אֵלִי קִרְיָיתִּי , דני בָּכַר, צבי הִירְש, עַמִי זִינְגֶר, נוֹח מֵסִיל , אָבִי טוּבּוּל , עַמִירָם גוֹלְדְשְמִידְט , סְעַדְיָה קָארָאוָואנִי , יוֹסִי שָשוֹן , אַרְיֵה מוֹלְצִ'ינוֹבְסְקִי, יוֹסִי מָנְקוֹ, יִשַי פְרֶנְקֶל, מֵאִיר חָיִימִי, מִיכָה לוֹיְירֵר , עַקִיבָא מְלָמֵד , שְמוּאֵל שְוָורְץ , זאב שְטוֹקְהָיְים , יוֹסִי אָשְכָּנַזִי , דובל'ה גוֹלְדְשְטֵיְין , שְמוּאֵל פוּקְס , שני הדודנים אֵלִי בָּבָּא , יוּבָל קַפְּלָן , שְמעיה חָסוֹן , עֶזְרָא שְקוּרִי , וִויקוֹ טָיֵיבּ, פֶּסְיָה לֶפְלֶר , אַרְנוֹן וָועַדִיָה , מוֹטִי גָיְא , זיגי זִיגֶל , שְמוּאֵל אֶטִינְגֶר , יַעֲקב פִינְגֶר , אֵיתָן לָהָב , אַמְנוֹן אָלְטְשוּלֶר , אָבִי שְמִידְט , אִילָן פַאעֵל , יַעֲקב בּיטוֹן, שָלוֹם נָתָּנְאֵל, עמוס בִּינְקִין, פָּאוּל וָויְיסְמַן, אוּרִי רֶשֶף, יְחזקאֵל גְרוּפֶּר , יורם שִירְזִילִי , יִצְחָק "בֵּנְיוֹ" בֵּן יוֹסֵף , יוֹסִי מוּסָן , יְהוֹשֻעַ גָנוֹן , יוּבָל אֶפְרָתִּי , אָרִיק בְּרָכָה, חגי פִּיזָם, אָלֶכְּס לָבְרִיק , אֵלִי גַל , אליעזר "לייזר" הֶנְדֶלְמַן , יעקב זָכַּאי , יעקב יָנַאי , מוֹטִי לֵוִי , יעקב הָיְימְבֶּרְג , רוני מַתִּתְּיָהוּ, יִצְחָק "אִיצִיק" כּהֵן, משֶה כּהֵן, עוזי לֵוִי , אלי אֲהַרוֹנוֹף , רֵיְימוֹנְד לֵוִי, אַרְיֵה קוֹלָקֶר, יַעֲקב לֵוִי , שִמְעוֹן נֶחָמָה , רָנִי פָּז , אֵלִי קוֹבּוֹ , שִמְעוֹן כּוֹגָן , יִצְחָק קִמְחִי , רוֹנִי קָלְדֶרוֹן , משֶה מִזְרָחִי , ועוד רבים וטובים שנשמטו מזיכרוני . הטכנאים האלה הנזכרים לעֵיל העניקו במשך שנים רבות רשת ביטחון לעיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הם הגישו אמצעים, טכנולוגיה, וכלים שבאמצעותם נדרש הדֶרֶג העיתונאי להגיע להישגים טלוויזיוניים בתחומי החדשות, הספורט, התיעוד, הבידור, האומנות, והמוסיקה . הם (ושכמותם) והמכשירים הטכניים שלהם היוו לפני שנות דור עבור עיתונאי הטלוויזיה את מה שמכונות הכתיבה ובתי דפוס היו בשביל העיתונאים בעיתונות הכתובה . גְדוּלָתּוֹ של עַמִירָם שְטָדְלֶר ב- 29 בינואר 1982 (מסופרת בחלקו האחרון של הפוסט) היא דוגמא טובה אחת מתוך אלפים לגדולתם ומקצוענותם של הטכנאים האחרים .

ב- 2002 עם מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור החלה עריקה המונית של הציבור הישראלי מערוץ 1 לערוץ 2 , ערוץ 10 , וערוצי הכבלים למיניהם . לרבות נטישה מוחלטת של ספינות הדגל של ערוץ 1 "מבט", "מבט שני", ושידורי הספורט . הנטישה והעריקה נמשכו גם בתקופת המנכ"ל הבא מוטי שקלאר בשנים 2011 – 2006 , וגברו ביתר שֵאת בתקופת מנכ"ל רשות השידור הבא הבא יוני בן מנחם בשנים 2014 – 2011 . מדהים . הציבור הישראלי שמממן את ערוץ 1 ב- 1.000000000 (מליארד) שֶקֶל מידי שנה הפנה לו עורף . הרייטינג שקע לרמה אפסית . במשך תריסר שנים מאז 2002 נעדרה בשיטתיות בערוץ 1 קורלציה הכרחית בין ההשקעה לתשואה עד ששר התקשורת גלעד ארדן וממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו החליטו לעשות לכך סוף ולסגור את רשות השידור הדלה הזאת במתכונתה הישנה (ערוץ 1 + ערוץ 33 + רדיו "קול ישראל" על ערוציו הרבים) בניסיון להקים על הריסותיה רשות שידור חדשה . הסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שאנוכי חוקר וכותב וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מוקדשת גם לטכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה . רבים מהם שירתו ועדיין משרתים את השידור הציבורי בנאמנות ובנמרצות במשך שנים רבות . עשרות שנים . הם היו מסורים ומוכשרים לא רק בבניית מערכות השידור ו- אבחון ואיתור תקלות בעת השידורים הישירים של ההפקות הגדולות , אלא גם בהצבת פתרונות מהירים . לעיתים באמצעות אילתורים ו- בדרכים בלתי מקובלות . במשך השנים הרבות שחלפו תמיד ידעתי שאני חָב להם חוֹב גדול . ואומנם נתתי להם לדעת זאת . כל עיתונאי טלוויזיה יודע עד כמה ה- Media הזאת רווייה אין סוף מהמורות טכנולוגיות . כמי שניהל וניווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאורך כמעט רבע מאה של שנים הייתי שווה כקליפת השום ללא אותם טכנאים ומהנדסים שניצבו עמי בקווי האש הקדמיים בכל מערכות השידור הארציות והבין לאומיות . לכן מדובר כעת ב- עולם הפוך . חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צברה במשך שנות דור הישגים טכנולוגיים מעולים בתחומי ה- Video, ה- Audio וה- Sound וגם בתחום הקמת מערכות קשר , התקנת קווי שידור , ומיסוד תקשורת טלוויזיונית קרקעית ו- לוויינית ארצית ובינלאומית בעת הפקות ומבצעי שידור גדולים (כמו אולימפיאדות , מונדיאלים , אליפויות העולם בא"ק , אליפויות אירופה (Euros) בכדורגל , המכביות , כינוסי הפועל , סיקור מערכות בחירות ובו') . חלק מההישגים האלה נחשבים לווירטואוזים ומרשימים ויצירתיים שמוסדו לעיתים בתנאים לא נוחים , אפילו קשים . זוהי אותה חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שמסרה את כלי הנשק הטלוויזיוניים הללו לחטיבת הרעיונאים המובילים הלא הם העיתונאים, השדרנים, המפיקים, והעורכים – והיא זאת שמשלמת היום את מלוא מחיר הכישלון המהדהד. לא שלהם , אלא של אותם הרעיונאים , עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

spain 2

טקסט תמונה : 7 ביוני של שנת 1982. מונדיאל הכדורגל של ספרד 82'. ה- IBC במדריד (ראשי תיבות של International Broadcasting Center). רגע ההתחלה. משרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC  במדריד . זוהי מערכת השידור והתקשורת הבינלאומית ובקרת קווי השידור שבנה המפקח הטכני מיכה לויירר (במרכז התמונה) במשרד ההפקה שלנו ב- IBC  במדריד יחדיו עם עוזרו הראשי סעדיה קאראוואני (מימין). השליטה ב- קווי שידור ה- 4W בתוך ספרד ומחוצה לה בסיוע מערכת הטלפוניה הבינלאומית אִפשרו לי להוביל ולנהל כהלכה את ההפקה המורכבת בספרד 1982 וגם את מהלכי השידור בירושלים. יכולת השליטה והפיקוד של המפקד הראשי על מבצע שידור טלוויזיוני בינלאומי ממושך, מורכב ומסובך שכזה, הרחק מגבולות המדינה, מותנה כמו במערכה צבאית, במערכות קשר ותקשורת ובקרה טלוויזיונית אמינות ו- איתנות . עיתונאי הטלוויזיה שווים כקליפת השום ללא טכנאי ומהנדסי הטלוויזיה שניצבים לצִדָם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עם שובי ארצה מההפקה הארוכה ומבצע השידורים הממושך של מונדיאל ספרד 1982 מצאתי על השולחן במשרדי בקומה ה- 5 ב- בניין הטלוויזיה הישראלית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים מכתב ההערכה מאת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער . זה לשונו .

saar

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982 . זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער בתום ההפקה הארוכה ומבצע השידורים הממושך של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

glicksberg 1

טקסט תמונה : חורף בדצמבר של שנת 1981. הימים ההם – הזמן ההוא. עידן ה- Two Inch. אנחנו עורכים את "מבט ספורט" באמצעות טכנולוגיה ישנה של מכונות VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) וטייפים מגנטיים ברוחב פס של שני אינטשים תוצרת AMPEX. לא רק תנאי הצילום בשטח היו ירודים. גם העריכה האלקטרונית איכותית וכמותית עצמה של תוכנית "מבט ספורט" בכל מוצ"ש בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים הייתה מסורבלת ונעשתה תמיד תחת לחץ זמן עצום. פעמים רבות בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת עריכת התוכנית "מבט ספורט" בעונת הכדורגל נעשתה תוך כדי שידורה "באוויר". זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הכתב גיורא צור , המפיק יצחק גליקסברג, וטכנאי  ה- Video  דני בכר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב. הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א התמשך יותר משנות דוֹר בשנים     2006- 1969 .

ל- אורכם של יחסי הגומלין האלה בין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם . אנסח את ההיסטוריה ההיא בקצרה : הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א (גופייה מס' 6) שינתה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ו- אִפְשרָה למועדון  לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 1977. מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא מצלמות הטלוויזיה של השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית" . תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ , מַרְק מוֹשֶבִיץ, דַוִד מוֹשֶבִיץ, אָבִי פִילוֹסוֹף, דֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז . שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי זועק בשידור ישיר ביום חמישי בלילה – 7 באפריל 1977 מבלגראד יוגוסלביה "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…". שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, מאיר איינשטיין, ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005. גדולתו של מועדון הפאר של מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים בראש וראשונה מניהולו המוכשר והקפדני של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי , ודבקותו במשימה מאז 1969, וגם בשל יכולת שימור מורשת העבר של דור המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה תוך ראיית העתיד. שחקני כדורסל טובים ניתן למצוא בשפע . לא יו"רים ומנהיגים. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא מנהיגות אמת ו- הִשְתַּמְּרוּת עברו.

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, התיעוד, כלכלה וזכויות שידורים, וטכנולוגיה טלוויזיונית בין השנים 1884 ל- 2014. הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2014.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right- If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports + News + Documentary) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2008

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן כ- 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי מאז 1998 , ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי" .

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 עמודים שחקרתי וכתבתי מאז 1998 ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי" .

ציטוט :  "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים" (יורם ארבל במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת) .                                                                               

ציטוט :  "Tell it like it is" (האווארד קוסל שדר הספורט המפורסם של ABC בעשור ה- 70 של המאה הקודמת) . 

אני עיתונאי . העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות לא רק בהגשת אינפורמציה לציבור אלא במהירות , במיידיות , והראשוניות של אספקת המידע . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים והשימוש בטכנולוגיית הטלוויזיה . אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה , שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו . באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2  [1]  המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (באוויר) [2]  את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ" , "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , "עַל הַמִשְמָר" , "דָבָר" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק . רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל" , מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית . התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתינו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם . לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל . כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו , הרחיק יורם ארבל לכת ממני , והגה בנון שלאנטיות פרשנות , שהפכה לסלוגאן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים" . פשוט , הגיוני , נוקב , ומבריק . זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה . האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה . "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול" , גורסת הקלישאה . יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר" , הגדיר את המצב החדש במילים שלו . יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל , "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" .

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 , “Tell it like it is” , יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה , ה- אינטרגיטי , והכישרון של אומר , אלא גם בשל אמצעי ההפקה, הצילום , והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" . "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של רמת הטכנולוגיה ומספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות העומדות לרשותו של בימאי השידור . איכות הטקסט הטלוויזיוני בשידורי הספורט מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור . שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל , ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו . אופי המשחק , מספר המשתתפים בו , ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו-14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדלים שאיפיינו את הימים ההם . מדובר היה בטכנולוגיית שני אינטשים . דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל ויוֹאָב פֶּלֶג ייבדל לחיים ארוכים הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל . הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם , וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט . וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולאריות שלו במדינת ישראל , דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל , שם התרחש סיפור שונה לחלוטין . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "הכדורגל – סַמָּן יְמָנִי טלוויזיוני" .

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א . ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן בשכונת רוממה בירושלים . במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה . מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי הנבון (ואולי הבולט מכולם) , היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים שלנו , של מכבי ת"א וגם של נבחרת ישראל בכדורסל . חידוש מפליג בימים ההם . מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה , לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי , שכלל את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק .

טקסט תמונה : 1990 . עמדת השידור המרווחת והמשוכללת שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה . מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות . זיהוי הנוכחים בתמונה : אנוכי – קיצוני משמאל , הקרוב אלי הוא מוטי גיא , לידו זיגי זיגל, והקיצוני מימין הוא ארנון וועדיה (מזוקן). הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו . לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם . בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. רבי אמנים בתחומם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

האבולוציה הטכנולוגית האיטית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר . לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל , שאמר , “Tell it like it is” . ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ . המשחק הועבר על ידינו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק . אני כיהנתי אז כמנווט ומנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר . הבוסים שלי היו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל . שניהם הסכימו לדעתי כמו קודמיהם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כי השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל הם נדבך חשוב בלוח הטלוויזיוני הציבורי . ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר . הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג . האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88 : 87 לזכות סקוויב קאנטו , אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני של FIBA היינץ יֶגֶר שישב במזכירות , פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי . שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א , 87 : 86 . לא היינו מצויידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור . חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה . מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר) . המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה . רכז המשחק האיטלקי של סקוויב קאנטו  פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הזועם התנפל על השופטים ונראה שאיים להכות אותם . הוא חש נשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו והיה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק , "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי… גנבתם לנו את הניצחון…" . פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף את צמד השופטים הנבוך בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה אולם המאמץ לא צלח והתוצאה נשארה בעינה , 87 : 86 לזכות מכבי ת"א . ראיתי במו עיניי מקרוב מאוד את הסצנה האחרונה שהתרחשה על הפרקט ביד אליהו . פייר לואיג'י מרזוראטי היה המום ומאוכזב עד עמקי נשמתו מהשיפוט . הוא היה נסער . באותו היום ההוא בעשר וחצי בערב בחורף של יום חמישי – 28 בינואר 1982 לא עמדו לרשותנו כלי מדידה אלקטרוניים בניידת השידור של ה- "OB הלבן" כדי להתמודד עם אירוע הסל השנוי במחלוקת של צ'ארלס קיופק . החלטתי לבדוק למחרת בבוקר את סל המחלוקת שנקלע על ידו בשנייה האחרונה במשחק על מכונות ה- VTR שלנו בקומה ב' של ה- Master בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . קיוויתי שאחד משני הטכנאים עמירם שטדלר ו/או אלי רבינוביץ' משובץ למשמרת עבודת הבוקר של אותו יום שישי ההוא – 29 בינואר 1982 .

צריך להבין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית השתמשה בינואר 1982 בטכנולוגיה ישנה ונחשלת בהשוואה לימינו אנו . לא רק ששידרנו בימים ההם עדיין בשחור /לבן באמצעות ניידת הטלוויזיה ה- "OB הלָבָן" , אלא שלא הייתה בניידת הזאת אפילו מערכת Replay מסודרת בהילוך איטי , שלא לדבר על הקרנת הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות . ה- Intgrated feed הוקלט על מכונת VTR בניידת וממנו נשלפו ו- הועלו ה- Replays לאוויר מעת לעת באופן ידני . אחת מחמש המצלמות של ה- "OB הלבן" הוצבה על פי הוראתי בצד הדרומי של ההיכל ביד אליהו וצילמה ב- Frame סגור את ה- Count down של שעון המשחק . בסיוע אפקט של שולחן הניתוב בניידת השידור יכול היה ה- Vision mixer (בדרך כלל אריה נחמיאס) על פי הוראת הבימאי (בדרך כלל יואב פלג) להעלות את שעון המשחק ב- Super imposing (בדרך כלל לקראת סיום המחצית הראשונה ולקראת סיום המשחק) על תמונת ה- Video המשודרת ישיר בארץ . בשל הדַלוּת הטכנולוגית של ניידת השידור ה- "OB הלבן" , העלאת תמונה על תמונה (ו/או העלאת שעון הזמן על תמונת המשחק) גרמה בבת אחת לדילול איכות של שני מקורות הצילום . ה- Cound down של השעון המרכזי הוא ווקטור חשוב ומרכיב עַל בכישרון הטלוויזיה לתאר את הדרמה המתרחשת על הפרקט , בעיקר כשמדובר בתוצאה צמודה בסיום המשחק . היו לי בשעתו לפני שנות דור וויכוחים לא מעטים עם הבימאי המצוין שלי יוֹאָב פֶּלֶג שסירב בתחילה לוותר על המצלמה החמישית שלו בשידורים הישירים של משחקי הכדורסל לטובת חשיפת שעון המשחק .

כל קולנוען מתחיל וכל טירון טלוויזיה שראה את הסרט האמריקני הנפלא, המערבון "High Noon" (בצוהרי יום) מ- 1952 בבימויו של פרד זינמאן ובכיכובם של גרי קופר וגרייס קלי, מבין את חשיבות חשיפת ה- Count down של השעון שוב ושוב בעת התפתחות העלילה הדרמטית והמתח הגואה לקראת ההיתקלות המכרעת והבלתי נמנעת בין שריף העיירה האמריקנית הדליוויל (Hadleyville) שכוחת אל בניו מכסיקו לכנופיית ארבעת הפושעים בראשות פרנק מילר ברחובות העיירה השלווה . דקה בסרט שווה לדקה במציאות . ועוד במאמר מוסגר הנוגע להשכלה טלוויזיונית : כל קולנוען מתחיל וכל טירון טלוויזיה מכיר בחשיבות ערך המרכיב המוסיקאלי בסרטי קולנוע וכתבות טלוויזיה . מוסיקה בסרטים ו/או בכתבות טלוויזיה איננה קישוט . היא אדיטוריאל . חשיבותה והרלוואנטיות שלה היא כמו של טקסט . מוסיקה היא אמירה . הסרט הנפלא "High Noon" והמוסיקה שחיבר למענו הקומפוזיטור דימיטרי טיומקין היא אדיטוריאל מזהיר . לא פחות ממלאכת מחשבת . הצגת שעוני הזמן (המרכזי ו- 24 שניות) לכל אורכם של השידורים ישירים של משחקי כדורסל – היא חיונית היותר והיום כבר טריביאלית . אין יותר שידורים ישירים של משחקי כדורסל כיום בשום רשת טלוויזיה שמכבדת את עצמה ללא חשיפה מוחלטת של ה- Count down של שעוני הזמן .

highnoon2

טקסט תמונה : 1951 . הסרט האמריקני "High Noon" בבימויו של פרד זינמאן והופעתו המשכנעת ו- הבלתי נשכחת של שחקן הקולנוע האמריקני גרי קופר בתפקיד שריף העיירה . ה- Count down של השעון לקראת ההתמודדות המכרעת בסיום העלילה הדרמטית בין השריף לארבעת הפושעים והמוסיקה האדיטוריאלית של דימיטרי טיומקין מסבים אושר עצום לצופה הקולנוע באשר הוא . (באדיבות חברת סטנלי קריימר הפקות ויונייטד ארטיסטס) .

ג. יום שישי – 29 בינואר 1982. אני נפגש עם הטכנאי ומפקח ה- Video בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, עַמִירָם שְטָדְלֶר.

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח עבורי את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום , והאם היה בסיס להשתוללות של פּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי . היה מדובר בטכנאי מעולה ואדם מצוין . מהנדס טלוויזיה מאיר פנים . איש חושב ונמרץ שאתה יכול לסמוך עליו . עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 32 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי . בסופו של דבר הוא וחבריו הטכנאים הצליחו במשימה . קראתי להוכחה ולפעולת שחזור השעון ביד אליהו "מבצע אורלוגין" . בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני הפענוח האלקטרוני המדויק של התמונה . שחזור מהלך הכדורסל האחרון של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק והשימוש בשעון הדיגיטאלי המרכזי של התחנה קבע  מפורשות כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושופטי המשחק מכבי ת"א – סְקְוִויב קָאנְטוּ והמשקיף מטעם FIBA – טעו . במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בפיקודי את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" , והוכיחה ללא צֵל של ספק באמצעות השעון הדיגיטאלי הראשי של התחנה כי הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק היה חוקי למהדרין והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי . היה מדובר בסנסציה טלוויזיונית . המחקר האלקטרוני הוכיח כי מצלמות הטלוויזיה צדקו ועין האדם טעתה . כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) בשעתו , "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" . גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר , עשינו את זה .

ami stadler

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת . זהו איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר . טכנאי מוכשר , מצטיין ודייקן , נאמן ומסור שתרם כמו חבריו בחטיבת ההנדסה תרומה חשובה ומכרעת במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר וההוכחה [3] . אנשי מועדון מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה ויוזם הבדיקה . הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב, זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים, ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ועוד ב- איזה קול מתלהם , בחרי אף ממש , וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני הזה כדי לקיים משחק חוזר עם סקוויב קאנטו . להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות" כמו בעת הנוכחית , ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים . טעויות השיפוט הן חלק מה- התמודדויות בזירות הספורט השונות . גם בזירת הכדורסל .

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של ההשחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר . (באדיבות העיתון "מעריב") .

אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו . הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק אף הוא (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטארי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו , בו נקבע ללא צל של ספק , כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי . ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית ב- 1 בפברואר 1982 את כתבת שִחזור השעון , ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו , "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט  [1] . הצטרפות של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה .

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982 . זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

1 בפברואר 1982. טקסט ביקורת הטלוויזיה של ארנון "נוני" מוזס בעיתון "ידיעות אחרונות" : "הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים , הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה . לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל -שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".

מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי . הדפתי את לחצם . "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א . האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו" , הבהרתי להם והוספתי , "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור" . אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם . הייתי בעד הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי . "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה" , אמר יוסף "טומי" לפיד והוסיף , "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של רשות השידור סומך עליך ב- % 100" . ה- FIBA  אגב לא התערבה . גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר . גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית . כותרת מאמרו הייתה , "חידת השנייה האחרונה ה- 2400" . הנה הטקסט במלואו  [2] .

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982 . זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר" , ונכתב ע"י מר טדי פרויס ז"ל. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר" ואנשי בית אריאלה בתל אביב). 

1 בפברואר 1982 . טקסט ביקורת הטלוויזיה של טדי פרויס ז"ל בעיתון "דבר" : "במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 . הווה אומר הסל היה חוקי , ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת . אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט" , מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן . בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס , פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות . המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית . לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה" . לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני" .

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה , אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל , כדוריד , ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק , שחייה , אִגרוף , תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא . השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית . עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול . (הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO . כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין) . ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה . היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית , יש לזמן , לתוצאה , ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מתמטי וסטטיסטי נוסף . הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים , לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק , בתוצאה , וּבזמן שנותר לסיומו . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה , והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי . לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת . רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת והלכו בעקבותינו . שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין . קצב ואופי השידור הישיר השתנו לבלי הכר . מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים יואב פלג , אמנון אוסמן , רוביק פודגור , וצבי סלפון , ומהמפיק הראשי שלי ששי אפרתי . פאזל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות . נדרשו אנשי טלוויזיה נבונים כדי להפרותו ולהרכיב אותו במהירות לתמונה כוללת אחת . מן ההיבט הזה הייתה שורה ארוכה של אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחומיה השונים לרבות מחלקת ה- "בֶּדֶק" (Maintenance) המצוינת – בלתי נשכחת עבורי . אהבתי אותם ורחשתי להם ידידות רבה והערכה רבה .

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" , פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס .

[2]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 בעיתון "דבר" של העיתונאי טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל .

סוף הפוסט מס' 437 . 

 

 

"Monday Night Football" של ערוץ 1 ביום שני – 22 בספטמבר 2014 : בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 1 : 0. פוסט מס' 436. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

"Monday Night Football" של ערוץ 1 ביום שני – 22 בספטמבר 2014 : בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 1 : 0. פוסט מס' 436. כל הזכויות שמורות. 

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 436 : הועלה לאוויר בראש השנה תשע"ה – 24 + 25 + 26 + 27 בספטמבר 2014

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי ההוא . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : "יומן" בערוץ 1 אמש יום שישי – 26 בספטמבר 2014 נטול פוליטיקה נכלולית , תכסיסנית , ומכוערת אך רווי בענייני ביטחון אודות חטיבת הנח"ל האמיצה והמח"ט שלה במבצע צוק איתן , ובענייני נוף , איכות הסביבה , בילוי בשעות פנאי , ונפשה הרוטטת של צדקנית חרדית שתובעת נציגות פוליטית לנשים החרדיות – הזכיר לי את "יומן השבוע" ההוא הזכור לטוב בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת בעריכת יורם רונן ז"ל ש- לֻווּ תמיד בכתבותיו הנפלאות התיעודיות הבלתי נשכחות של מוטי קירשנבאום על המְבַלֶה הישראלי המצוי וחסר סבלנות לעַד בשעות הפנאי שלו . גם בגינן של הכתבות ההן ב- "יומן השבוע" שערך יורם רונן ז"ל הוענק לו פרס ישראל ב- 1976 .

הערה 4 : הירתמותו של ערוץ 1 הציבורי השרוי תחת עול מפרק לקוֹמֵם בראש השנה תשע"ה – ספטמבר 2014 את זכרה של המשוררת , הפזמונאית , והמלחינה הדגולה נעמי שמר ז"ל בת קבוצת כינרת באמצעות שתי תוכניות מרוממות נפש בהנחיית אבשלום קור – ראויה להערכה רבה. לא פחות. ישבתי בכורסתי בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב ושרתי את שיריה יחדיו עם כל הציבור הענק מוקיר זכרה . בשתי התוכניות הטלוויזיוניות האלה ראו מפעם לפעם בשורה הקדמית את יענקל'ה ספיר אחיה של נעמי שמר . יענקל'ה ספיר היה חבר שלי לספסל הלימודים לפני שנים רבות בביה"ס התיכון החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן , להעיד עד כמה אינני צעיר . על הַמְשַקֵם הַצִיבּוּרִי יוֹנָה וִויזֶנְטַל מוטל העול הכבד לחפש בעבודת נמלים את כל הפרצות האפשריות , אם עדיין נותרו כאלה , כדי לשווק כשצריך את אחד המסרים החיוביים של ערוץ 1 לציבור שהפנה לו עורף . שימור המורשת של נָעֳמִי שֶמֶר ז"ל באמצעות הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" הוא חיוני וצו עַד היסטורי .

הערה 5 : העיתונאית – שדרנית אוֹשְרָת קוֹטְלֶר ערכה בסגנון האישי הישיר והמוכר שלה ריאיון מקסים בכֵנוּתוֹ ב- "המגזין" של ערוץ 10 (מוצ"ש – 27 בספטמבר 2014) עם כבוד הנשיא ה- 10 של מדינת ישראל מר ראובן "רובי" ריבלין .

"Monday Night Football" של ערוץ 1 ביום שני – 22 בספטמבר 2014 : בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 1 : 0 באצטדיון "טדי".

הטלוויזיה היא הכל . מעבירה אינפורמציה וידע למיליארדי צופיה במהירות אטומית , מרוממת , משפילה , מסממת , מפחידה , יוצרת תודעה , משכיחה , מזכירה , יוצרת הנאה, מעצבנת, מגחיכה, ושונאת באנאליה . בעיקר היא רודפת אחרי המצוינים בבני אֱנוֹש ו/או אורבת לנכשלים . בשל תכונותיה אלה היא ממוקמת בכל בית ובית של כל תושב ותושב על פני כדור הארץ . מדהים כיצד השדר הבכיר לשעבר של ערוץ 1 יורם ארבל נשכח במהירות שכזאת בתוך זמן כה קצר . הוא הודח ע"י המְשַקֵם הציבורי יונה וויזנטל בתום ביזיון מונדיאל ברזיל 2014 , חרפה , כלימה , ולגלוג שלא היו כמותם מעולם בתולדות שידורי המונדיאלים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יורם ארבל סולק בצדק ממשרתו הרמה ללא הרהור נוסף כדי להסתובב עם לחי אדומה ברחובות העיר . ההיסטוריה עוד תידון ותעסוק בשדר מוביל שמגיע למונדיאל ללא עשיית שיעורי בית , נטול ידע והשכלה בתחום , ואף על פי כן ניאות ליטול את האחריות העצומה ולהתייצב רק עם קול הבריטון שלו חסר ישע מול צופיו . צוות השידור החדש וגם הרענן של משחקי הכדורגל בערוץ 1 עמיחי שפיגלר יחדיו עם הפרשן שלו מוטי איוואניר, זה שהופקד ע"י יונה וויזנטל להוביל לפני שבועות מעטים את השידורים הישירים של "Monday Night Football" (במקום יורם ארבל ודני נוימן) – הוא מפל מים צונן ורענן בימי הקיץ החמים הללו . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר מביאים עמם בקיאות וידענות יסודית . שניהם מכירים היטב את הכדורגל הישראלי ואת נציגיו . הם קוראים מייד את שיטות המשחק של שתי הקבוצות על כר הדשא , את ההעמדה שלהן במגרש , ולעולם אינם טועים בזיהוי גיבורי העלילה . בתקשורת המונים זה המון . הם Team שידור . הם מסתדרים היטב יחדיו . נוח להם האחד עם השני . אני אוהב להקשיב לעמיחי שפיגלר כיצד הוא מברך בראשית השידורים הישירים בעמדת השידור את הפרטנר שלו "שלום וערב טוב מרדכי…" . הוא אומר זאת בחיוך נסתר וברוחב לב . אני מאמין לו . אני מאמין לו לאורך כל המִשְדָר . עמיחי שפיגלר איש ערוץ 5 בכבלים במקור הוא שַדָּר טלוויזיה Play by play כישרוני שיגיע רחוק . ובינתיים הוא גם צנוע ועניו . בערוץ 5 בכבלים משחק עוד שדר צעיר מבטיח תפקיד חיוני בשם דניאל זילברשטיין . מעניין יהיה לעקוב גם אחריו . האינפורמציה שמספקים לנו עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר מאובטחת ובטוחה . הפרשנות של מוטי איוואניר נינוחה ובוגרת . הוא איננו מתלהם ומשלים בשלווה את השדר המוביל שלו . הוא קורא במהירות ובבת אחת את מפת הקרב אולם איננו מנסה לאהיל על עמיחי שפיגלר . הייתי מייעץ לו להתנסח תמיד ולעולם באופן מדוד ולומר את דברי הפרשנות שלו (כשצריך) – בתמצית . ככל שייקצר את ניסוחיו – כן יוטב לו ולצופיו . באיזה שהוא שלב בעת השידור הישיר של המשחק בית"ר ירושלים – מכבי חיפה (לאחר שבית"ר ירושלים כבר צעדה ביתרון 1 : 0 ) הציע מוטי איוואניר (בעל עין חדה ואבחנה מקצועית ובעצמו מאמן כדורגל ידען ומוכשר) למאמן מכבי חיפה אלכסנדר סטאנוייביץ' לוותר על החלוץ אלון תורג'מן ולהכניס במקומו את עִידָן וֶורֶד . Sure enough , המאמן החיפני קיבל את הצעתו גם אם באיחור של כמה דקות .

לא בכול אני מסכים עימם . כשהם מגדירים את ההתמודדות בית"ר ירושלים – מכבי חיפה "מצוינת" אני תמה . מעמדת התצפית שלי בכורסתי בסלון ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב אני רואה במוניטור הטלוויזיה תמונה שונה . אם המשחק בית"ר ירושלים – מכבי חיפה הוא מצוין , איזה מונח נותר על המדף כדי להגדיר את המשחק גרמניה – ברזיל 7 : 1 בחצי גמר מונדיאל ברזיל 2014 . אין ספק הצמד היעיל והקליל והצעיר הזה עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר יקנה לו בעתיד מוניטין , אולם כשהם מגדירים מירוץ צָבִּים כתחרות ספרינטרים אינני חייב להסכים עימם . מַאן דָהוּ הגה פעם סלוגן "העולם שייך לצעירים" . במידה רבה הוא צדק . יחד עם זאת על הצעירים האלה לזכור כי בעת התייצבותם בחלון ראווה של כל משימת שידור טלוויזיונית גדולה כקטנה – הם מועמדים באופן אוטומטי להשוואה וביקורת  ציבורית . הדור שלי זוכר היטב את המורשת המיטבית ותרבות שידור הכדורגל בטלוויזיה שהותירו אחריהם שדרני הכדורגל ההם של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC (וגם ITV) קנת' וולסטנהולם (Kenneth Wolstenholme) , דיוויד קולמאן (David Coleman) , בארי דייוויס (Barry Davies) , ג'ימי היל (Jimi Hill) , ג'ון מוטסון (John Motson) , היו ג'ונס (Hugh Jones), בראיין מור (Bryan Moore) , וגם ההונגרי גיורגי ספשי (Gurgi Szpesi) והאמריקני ברנט מאסברגר (Brent Musberger) , וגם יורם ארבל שלנו . הפרשן אבי רצון אולי זוכר את מורשת השידור שהותיר אחריו ברונו פיצול (Bruno pizul) שדר הכדורגל הראשי של RAI האיטלקית במשך עשרות שנים (אבי רצון קורא ומדבר איטלקית שוטפת כאילו הייתה שפת אֵם שלו) .

ובאשר לתבנית השידור הישיר הארוך Monday Night Football לפני חמישה ימים מאצטדיון "טדי" , בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 1 : 0 . ערוץ 1 מספק בדרך כלל את צורכיהם של חובבי הכדורגל בארץ. ה- Pre Game Show וה- Post Game Show בעלי נפח שידור רחב . הראשון בן 22 דקות והאחרון שווה 35 דקות . זה המון זמן טלוויזיה כשמדובר במשחק מרכזי אומנם , אך בשלב כה ראשוני בליגת העל. נפח השידור העוטף מאפשר אפשרויות ביטוי ניכרות ועריכת סדרת ראיונות עם המאמנים והשחקנים. שדרני הקווים הדס גרינברג וליאן ווילדאו יחדיו עם פאנל הפרשנים אבי רצון ואייל לחמן והלידרית שלהם שרון פרי עטים על המציאה . כולם אוהבים שם לדבר . מן ההיבט הזה הם בחרו במקצוע הנכון : לאחוז במיקרופון . לא תהיה להם ברירה והם יצטרכו כולם לשפר את הופעת הביגוד שלהם On air בפני המצלמה . הקולקציה של לבוש שונה של כל אחד מהם יוצר תמונה אקראית ורשלנית . אין מדובר ב- Broadcasting Team שאמור לייצר ולהציג אחדות טלוויזיונית אלא באוסף מקרי של אנשים שנפגשו ליד ניידת השידור של דני לנקרי והבימאי של משדר הכדורגל אמנון אוסמן . ככלות הכל הטלוויזיה היא מדיה וויזואלית ובמידה רבה היא אמורה להיות הומוגנית וברורה בעת שיווק המסר שלה . לאנשים שמופיעים On Camera בכל רשת טלוויזיה באשר היא יש חשיבות למה הם אומרים אם גם כיצד הם נראים ומה הם לובשים . הופעה בפני מצלמה היא פילוסופיה טלוויזיונית ותורה שלמה שאין לזלזל בה . אם אתם לא מאמינים לי תשאלו גם את אלכס גלעדי . יונה וויזנטל , מה כל כך קשה להלביש את צוות השידור הרחב בז'אקטים נושאי לוגו של ערוץ 1 המתחדש . הרי החבורה הזאת אמורה לזהות לציבור את חלק נכבד משידורי הכדורגל בארץ באחריות ערוץ 1 .

abc staff

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . צוות השידור הבלתי נשכח של חוכנית הטלוויזיה הבלתי נשכחת "Monday Night Football" של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לבוש בקפידה , ענוב , ועונד על לוח ליבו בגאון את הלוגו של הרשת . כאן הוא נראה בעמדת השידור של הרשת באחד האצטדיונים בארה"ב . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הפרשן פרנק גיפורד , השדר המוביל האווארד קוסל , והפרשן דון מרדית'. (התמונה באדיבות ארכיון ABC).

abc staff 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . זאת היא פרשנית הספורט והשחייה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC דונה דה ווארונה . היא לבושה בהתאם ונושאת על לוח ליבה בגאווה את הלוגו של הרשת . (התמונה באדיבות ארכיון ABC) .

הופעתם של שדרני ערוץ 1 ב- 2014 מגוחכת בהשוואה לשדרני ABC לפני שנות דור ויותר . ערוץ 1 מקזז בכל שידור שבועי של המשחק המרכזי כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל מקופתו . כ- 450000 (ארבע מאות וחמישים) שקל בעבור כל שידור ישיר + כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל הוצאות הפקה שונות . זה לא מעט אולם הכרחי . בשל המדרוג הכללי הירוד של ערוץ 1 (גם בשידורי הספורט) מצליח השידור הציבורי להחזיר רק כחמישית עד רבע מהעלויות למרות הבלעדיות של שידורי הכדורגל . בין 20.40 תחילת השידור הישיר של ה- Pre Game Show ועד תומו ב- 23.30 ב- Post Game Show חושף ערוץ 1 על המרקע שלו אחד עשר (11) מקבצי חסויות . כל מקבץ כזה נמשך 1:15 דקה ומכיל תריסר גופים מסחריים . מדובר בחשיפה מסחרית מצטברת של 13:45 דקות בתקופת זמן של שעתיים וחמישים דקות . אולם היא מבוצעת בשלושה פרקי זמן : בפרק המקדים , בהפסקה שבין שתי המחציות , ובפרק הנועל . ריכוז המקבצים בשלושה פרקי זמן יוצר דימוי כאילו ערוץ 1 הפך למסחרי . אלו הם המוצרים המסחריים הנחשפים בשידורי הכדורגל של ערוץ 1 .

1. מימון ישיר 5555555

2. בנא משקאות , אלכוהול ויין

3. Gentelman – רשת מוצרי פנאי ו- Life time

4. גולד ליין מוצרי חשמל ביתיים

5. טרייד מוביל

6. יהלומית פרץ חברה לבניין ופיתוח

7. Beck's – בירה גרמנית

8. אריק זוהר – ניהול הפקות וייצוג אמנים

9. א. ל. מ. – רשת חנויות חשמל

10. בנק מרכנתיל

11. טוטו ווינר

12. סקטור ביטוח ישיר 5555555 זוכה לחמש כניסות בלעדיות ונפרדות בהזדמנויות שונות במהלך השידור הישיר .

13. מערכת ההילוכים החוזרים מפרסמים את ליגת ווינר .

בפני המשקם הציבורי יונה וויזנטל ניצבת משימה כבירה להשיב את אמון הציבור בערוץ 1 ולהגדיל באופן משמעותי את נתח הצפייה בשידורי הספורט הבלעדיים שלו . כשזה יקרה יוכל יונה וויזנטל לדרוש הרבה יותר ממון מהגופים המסחריים הללו שנהנים מחשיפה בלבדית אולם משלמים לפי שעה Pint size , מעט מזעֵיר , לקופת רשות השידור . לצורך השוואה : בטרם אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 נפגשתי עם מנכ"ל "קוקה קולה" בישראל אמנון דיק (במשרדיו בבני ברק) בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו יונן צנגן ייבדל לחיים ארוכים . ניהלתי עמו מו"מ קצר שנועד לרכוש חסות של "קוקה קולה" למשדרים האולימפיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . סיכמנו כי כי תמורת הקרנת 300 (שלוש מאות) שקופיות של החברה במהלך 17 ימי המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 הוא , כלומר "קוקה קולה" ישראל , תשמש Sponsor יחיד ותשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר .

ערוץ 1 צבר במכלול הזמן של פרויקט השידור הישיר בית"ר ירושלים – מכבי חיפה 1 : 0 בין 20.40 ל- 23.30 ממוצע רייטינג של % 8.3 ובשידור נטו של המשחק % 11.1 . ה- Peak התנשא לגובה של % 14.2 בין 22.30 ל- 22.45 , ו- % 13.3 בין 22.45 ל- 23.00 . בין 22.30 ל- 23.00 גובר ערוץ 1 על ערוץ 2 וגם על ערוץ 10 . זהו נתון מאיר עיניים .

טבלת המדרוג הארצית במגזר האוכלוסייה היהודית ביום שני – 22 בספטמבר 2014 בין 20.00 ל- 23.30 , חושפת לא רק ההישגי הצפייה הטובים יחסית של השידור הישיר של משחק הכדורגל (מתחיל ב- 20.40 ומסתיים ב- 23.30) אלא גם כי "מבט" של ערוץ 1 עדיין ניגף ב- 20.00 בפני מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 . הנתונים הר"מ הם האדיבות וועדת המדרוג הארצית .

ערוצים / שעות                ערוץ 1                   ערוץ 2                   ערוץ 10

20.15 – 20.00                % 3.5                    % 17.7                   % 8.1

20.30 – 20.15               % 4.3                     % 20.4                   % 6.7

20.45 – 20.30               % 4.9                     % 19.3                   % 8.9

21.00 – 20.45               % 6.7                     % 19.4                   % 10.3

תחילת משדר הכדורגל

Pre Game Show

21.15 – 21.00               % 8.0                     % 19.8                   % 12.3

תחילת השידור הישיר

של המשחק בית"ר ירושלים – מכבי חיפה

21.30 – 21.15               % 8.9                     % 20.0                   % 13.0

21.45 – 21.30               % 11.4                   % 16.8                   % 13.7

החזקת ההפסקה מנוצלת

גם לעדכוני חדשות

22.00 – 21.45               % 9.3                     % 21.0                   % 13.6

22.15 – 22.00               % 10.9                   % 18.3                   % 12.5

22.30 – 22.15               % 12.4                   % 17.3                   % 10.7

22.45 – 22.30               % 14.2                   % 11.5                   % 9.2

23.00 – 22.45               % 13.3                  % 11.1                    % 9.8

סיום משדר הכדורגל בית"ר ירושלים – מכבי חיפה

ב- Post Game Show שנמשך עד 23.30

23.15 – 23.00               % 5.7                     % 10.4                    % 8.3

23.30 – 23.15               % 3.3                     % 9.9                      % 7.8

מר יונה וויזנטל ניצב בפני משימה היסטורית עליונה , אחראית , וקשה , ו- גם חסרת תקדים . עליו להשיב את אמון הציבור שאבד באותו השידור שהוא מממן בכיסו . אין לשכוח כי חטיבת הגבייה של רשות השידור תוחבת את זרועה הארוכה לכיסם של אזרחי מדינת ישראל וגובה מהם כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה בשנה , מאז 2002 – 2001 ועד עצם היום הזה של 27 בספטמבר 2014 – ללא כל הצדקה .

סוף פוסט מס' 436. 

 

 

 

 

 

 

 

השאלה שלא נשאלה ע"י עיתונאי ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בריאיון המקיף והרחב שערך בערב ראש השנה תשע"ה – 24 בספטמבר 2014 במוסף "7 לילות" עם גאולה אבן אשת ערוץ 1 השרוי בהליכי פירוק והרכבה מחדש. (פוסט מס' 435) . כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

הערה 3 : הבלוג הזה yoashtvblog.co.il ממשיך לצבור תאוצה . למרות שתוכנת ה- WordPress היא חכמה וגם מתוחכמת עד בלי די ו- רוויית אין סוף אופציות אין היא מגלה לי את זהות הנכנסים לבלוג ולא את שמותיהם . הם נעלמים עבורי . אין לי צל של מושג מי הנכנסים . אין לי גם שום מושג מדוע הבלוג הזה הפך ל- פופולארי למרות שהוא נכתב למען רובד צר באוכלוסייה. לאמיתו של דבר אינני יודע מה מעניין יותר את הקוראים – האם הפוסטים שעוסקים בנושאי "רכילות מקצועית" וקשורים קשר בל יינתק בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה (בארץ ובעולם) – ו/או האם הדיווחים והרשימות העוסקים בניתוח הפן הטכנולוגי והכלכלי בתולדות וקורות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם. בקרוב אפרסם את מדד הרייטינג של הבלוג המשגשג הזה. 

השאלה שלא נשאלה ע"י עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בריאיון המקיף והרחב שערך בערב ראש השנה תשע"ה – 24 בספטמבר 2014 במוסף "7 לילות" עם גאולה אבן אשת ערוץ 1 השרוי בהליכי פירוק והרכבה מחדש.פוסט מס' 435. כל הזכויות שמורות.  

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 435 : הועלה לאוויר בראש השנה תשע"ה – 24 + 25 + 26 בספטמבר 2014

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  -    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפכה הפקדתו המתעתעת והמופרכת שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השאלה שלא נשאלה ע"י עיתונאי "ידיעות אחרונות" מר רז שכניק בריאיון המקיף והרחב שערך בערב ראש השנה תשע"ה – 24 בספטמבר 2014 במוסף "7 לילות" עם גאולה אבן אשת ערוץ 1 השרוי בהליכי פירוק והרכבה מחדש.פוסט מס' 435. כל הזכויות שמורות. 

קראתי את הריאיון שערך מר רז שכניק במוסף "7 לילות" של העיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות" בערב ראש השנה תשע"ה – 24 בספטמבר 2014 עם העיתונאית – שדרנית גְאוּלָה אֶבֶן אשת ערוץ 1 בגין ריב סמכויות עם מנהלת חטיבת החדשות אַיָילָה חָסוֹן , והפקרתה לפני כמה ימים את "האוויר" הטלוויזיוני של ערוץ 1 שעה קלה לפני שידור "המוסף" . הריאיון רכילותי ולא מעניין . איננו מותיר רושם וגם לא חשוב . בחלקים שונים שלו הוא נעדר תובנות , נותר עלום , ולא מפורט . וגם צורם . לא יציב . אתה שואל את עצמך מדוע אישיות טלוויזיונית כל כך מפורסמת ו- וותיקה מסוגה זקוקה בכלל לתוספת של עוד מנת פרסום שבסופו של דבר מזיקה לה . במקום כלשהו בריאיון מודיעה גאולה אבן לרז שכניק כהאי לישנא : "אני יודעת שסומנתי כמטרה לחיסול , אני יודעת מי סימן את המטרה , ואני יודעת מה נעשה כדי כדי להשיג את המטרה הזו , כדי שאני לא אשדר , וגם אתה יודע כמוני במי מדובר . זהו , יותר מזה אני לא אגיד" . רָז שֶכְנִיק מותיר את המשוואה עם הנעלמים שלה בלתי פתורה . המראיין והמרואיינת יודעים את התשובה , אולם לא הקוראים . הוא רז שכניק עושה צחוק מקוראיו ונותן לגאולה אבן להתחמק ומאפשר לה להתבטא בשפת הסימנים הסתומים . כאילו מדובר בחידון ארצי . כאילו מדובר בסוד שב"כ . איזה קשקוש . כאילו הוא עובד בשבילה ולא בעבור קוראיו . שדרנית ערוץ 1 גב' גְאוּלָה אֶבֶן עשתה כל מאמץ בריאיון להגן על שמה הטוב , ביותר משֶמֶץ של התנשאות . הריאיון נראה לי לא תקין בשל הגאוותנות הטמונה בו . לא נוח לקרוא אותו . גְאוּלָה אֶבֶן נותרה בת מזל מפני שהמראיין הוותיק של העיתון הנפוץ במדינה לא שאל אותה שאלה מכרעת אחת , הנוגעת להסכמתה לשמש מרצון מאז 2002 נדבך בסוּכָּת דָוִד הַנוֹפֶלֶת של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם , כלהלן :

"גב' גאולה אבן בואי נעזוב לרגע את עניין בריחתך משדה המערכה שעה קלה לפני עליית "המוסף" בשל ריב סמכויות עם המנהלת שלך איילה חסון, מדוע לא התפטרת באותו הרגע… ??? הרי אי אפשר להחזיק את החבל בשתי קצוותיו…גם לברוח מהמערכה וגם לשמור על משרתך…אולם נעזוב את זה לרגע…רציתי לשאול אותך כיצד זה את ושכמותך לא עליתן על בריקדות לאחר שרשות השידור וערוץ 1 הפכו מאז 2002 למַדְמֵנָה בעקבות מינוי מר יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בעליל למנכ"ל רשות השידור כמו גם הפקדת יוני בן מנחם הכושל ב- 2011 יחדיו עם עוזרו זליג רבינוביץ' על רשות השידור…??? הרי רשות השידור הפכה לביצה, אין מילה אחרת לתאר זאת, ואת (ושכמותך) הסכמת ברצון וביודעין להשתכשך בבועה סמוכה לרֶפֶש הזה כאילו ניתן לשמור על סטריליות…כיצד לא עליתן את (ושכמותך) על בריקדות…??? מדוע הסכמת (את ושכמותך) מרצונך להיטמע בגוף שידור ציבורי מושחת ואשר רווי שוחד מסך…? עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל במארס – אפריל 2002 למ"מ מנכ"ל רשות השידור (בעקבות הדחת רן גלינקא) ואח"כ העניקו לו מינוי קבע ב- 2 ביוני 2002 לתקופה של חמש שנים, הכירו בטעותם הפטאלית ובמינוי המופרך והדיחו אותו לאלתר בחלוף שלוש שנים בעוון שחיתות ושוחד מסך…אולם את (ושכמותך) המשכתן – המשכתם לנהוג כאילו מאום לא קרה. עובדה שבפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור הודח מנכ"ל רשות השידור מכהונתו הרמה וסולק משורותיה…!!! מדוע הסכמת (את ושכמותך) כל השנים הללו לעבוד, לשתף פעולה, ולשאת באחריות בשידור ציבורי מנוון ו- מושחת…??? כיצד את (ושכמותך) לא התקוממתן…??? בשנת 2011 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את מר יוני בן מנחם הכושל למנכ"ל רשות השידור ואת מר אמיר גילת ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשעה שיוני בן מנחם מציב את זליג רבינוביץ' לעוזרו הראשי והצמוד…מדוע לא עלית (את ושכמותך) על בריקדות ב- 2011…??? הרי היה ברור כי מדובר בהפקדות ומינויים מופרכים לחלוטין. כיצד הסכמת את (ושכמותך) להשתכשך שוב במשך תריסר שנים במדמנה הזאת שקרויה רשות השידור וערוץ 1, בתקופת יוסף בר-אל ובעידן יוני בן מנחם ושותפו זליג רבינוביץ', בה הרייטינג והמדרוג של ערוץ 1 צנחו לרמה מתמטית ומוסרית אפסית חסרת תקדים…??? עובדה שהממנים, אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה בנימין נתניהו, הם שהגיעו בעצמם ב- 2014 למסקנה כי מדובר במינויים מופרכים של יוני בן מנחם ואמיר גילת והחליטו בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל לסגור את השידור הציבורי במתכונתו הישנה. כיצד אתם עיתונאי ערוץ 1 ואת בראשם לא התמרדתם מול שלטון קלוקל…??? מול מוּסָר קלוקל…??? כיצד את מנתחת את העובדה שלמרות שאתם עובדי ערוץ 1 נהנים מתשלום מס אגרה עצום בשווי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל, אותו הציבור שמממן אתכם מסב לגמרי את עיניו מכם…לרבות "מבט", "מבט שני" ו- "המוסף" ??? אין עוד שום שידור ציבורי בעולם שתוחב את זרועו הארוכה למממן שלו ובמקביל מניב בתמורה מִדְרוּג כה אָפְסִי וקְלוֹקֵל. כיצד ייתכן שעיתונאים שמחשיבים את עצמם לנבונים ומשכילים, לזקופי קומה, מקצועניים, ושומרי אושיות הדמוקרטיה – הם השליכו מעליהם מאז 2002 את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם חופשי וריבוני…??? העיתונאים ההם התכנסו בבועה פרטית משלהם, ועמדו בצדי הדרך כשהם מתבוננים בעיניים קשורות ואוזניים אטומות במסעותיהם הכושלים של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם במשעולי ושדות ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל.  - אנא הסבירי .

השאלה המכרעת והקרדינלית הזאת ש- לא נשאלה ע"י רָז שֶכְנִיק, הותירה את גְאוּלָה אֶבֶן בזירת מאבק נוחה. היא המשיכה להעיד במהלך הריאיון, לחלוטין ללא צניעות על גודל אישיותה הטלוויזיונית, ובהיעדר ענווה גם לטפוח לעצמה לא רק בחמימות אלא בכוח רָב על השֶכֶם . יש לומר שהיא עשתה זאת בכֵנוּת ובדבקות יתירה . גם בכל הנוגע למשימת החשפנות . ב- 1992 הכרתי גְאוּלָה אֶבֶן אחרת ושונה לגמרי . חלפו מאז 22 (עשרים ושתיים) שנים . מישהו מבין שנינו השתנה , וזה לא אני . רָז שֶכְנִיק גם לא חקר את גאולה אבן כיצד הייתה נוהגת היא כמפקדת אם אחת החיילות שלה הייתה מבריזה לה שעה קלה בטרם יציאה ללחימה . הנה ציטוטים של של גאולה אבן ודעתה על עצמה הלקוחים כהאי לישנא מהריאיון התמוּה ו- הדַל :

1. ציטוט : "יש לי אישיות עצמאית ודעות משל עצמי…" .

2. ציטוט : "בוא נגיד שהשלטון הזה בוודאי לא אוהב שאלות ביקורתיות , אבל מה לעשות אין לי כוונה להתביית , להיות מאולפת ,ולכשכש בזנב…" .

3. ציטוט : "אני יודעת שסומנתי כמטרה לחיסול , אני יודעת מי סימן את המטרה , ואני יודעת מה נעשה כדי כדי להשיג את המטרה הזו , כדי שאני לא אשדר , וגם אתה יודע כמוני במי מדובר . זהו , יותר מזה אני לא אגיד…" .

4. ציטוט : "אני אלחם על המוניטין שלי ועל הזכויות שלי…" .

5. ציטוט : "ההחלטה לשדר ב- 19.00 (את המוסף) היא לא שלי…זה הגיע לידי כך שמנכ"ל רשות השידור הקודם יוני בן מנחם פחד אפילו לשוחח עמי בטלפון מאימת לשכת ראש הממשלה…" .

6. ציטוט : "בתקופה הנוכחית בישראל יש אובססיה לנסות ולסתום פיות ולמנוע שאילת שאלות ולהשתלט על כלי התקשורת . לא רק בערוץ הראשון אלא בכלל , כדי שיהיה לשלטון נוח ונעים . אני לא שם בשביל לעשות נעים בגב לאף אחד , לא משנה מי המרואיין…" .

7. ציטוט : "אני הלכתי והולכת אחרי הלב שלי . אני אוהבת את גדעון . כשאתה מתאהב אתה ידע מהר מאוד…ברור שהוא התחיל איתי , הוא שמע שאני פנויה…" .

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך :  ערב ראש השנה תשע"ה – 24 בספטמבר 2014 . העיתון רב התפוצה "ידיעות אחרונות" מעניק בעמוד הראשי , בקדמת חלון הראווה שלו , Space ענק לאשת ערוץ 1 הציבורי גאולה אבן . העיתונאית הוותיקה בעלת המוניטין גאולה אבן (בת 42) נטשה את שדה המערכה שעה קלה לפני שתוכנית הטלוויזיה בהגשתה והנחייתה "המוסף" עמדה לעלות לאוויר בשל ריב סמכויות עם הבוסית החדשה שלה מנהלת חטיבת החדשות איילה חסון . מערכת העיתון "ידיעות אחרונות" שלחה את העיתונאי רז שכניק לראיין אותה למוסף "7 לילות" לדלות פרטים אודות ההתנגשות . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

השאלה ההיא שלא נשאלה בריאיון רחב ההיקף ע"י השואל – מחד , והרצון העז של הנחתום להיחשף ולהעיד ללא ענווה וצניעות על עיסתו – מאידך , מדרדר את האינפורמציה למחוז פחות ערך . ה- Item הזה איננו מוביל לשום שינוי תפישה שלי , ולשום שינוי בהתייחסויות קודמות שלי לעברם של מרבית עיתונאי רשות השידור בערוץ 1 כמו גם ברדיו "קול ישראל" . בכל מחקר היסטורי שעוסק ויעסוק בהתמוטטות הדרמטית של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 במתכונתה הישנה , תמיד יהיה צורך לברר כיצד ייתכן ומדוע קרה שדווקא עיתונאי הטלוויזיה והרדיו שמחשיבים את עצמם לכלבי שמירה של שלטון דמוקרטי וחופשי ניצבו ברגע המכריע מנגד…??? דווקא "הנבחרים" הללו התכנסו בבועה פרטית משלהם בצִדֵי המַדְמֵנָה כשהם מתבוננים בעיניים קשורות ואוזניים אטומות במסעות הנֶפֶל והכֶּשֶל של יוסף בר-אל ויוני בן מנחם במשעולי ושדות ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל…???". מדוע לא התקוממו…??? למה  לא מרדו…??? מדוע לא חוללו את המהפכה במו זרועותיהם הם…??? מדוע לא עלו על הבריקדות כבר אז ב- 2002…??? איך הסכינו ביודעין ומרצונם הם עם מציאות כה לא הגיונית , כה פתולוגית , וכה הרסנית…??? בסופו של דבר היו אלה דווקא הפוליטיקאים השנויים במחלוקת שחוללו את מהפכת הטלוויזיה והרדיו במדינת ישראל של 2014 (בלעדי אותם העיתונאים שמוכרים היטב לקהל הישראלי) נעלו את השידור הציבורי במתכונתו הישנה , ומנסים עכשיו לבנות מודל חדש על הריסותיו .

הריאיון פגום . מפני שהשאלה המכרעת ההיא לא נשאלה ע"י רז שכניק היה על גאולה אבן להתנדב ולשאול את עצמה את השאלה הזאת במקומו , ולהתייצב ולהסביר בפרהסיה לצופיה מדוע היא והקולגות שלה הסכימו מרצונם , ביודעין , ובהכרה מלאה להיות משת"פים של שני מנכ"לים כושלים ובלתי מוצלחים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם , שהביאו בסופו של דבר להחרבתה של רשות השידור במתכונת ההיווסדות ההיא בשנים 1969 – 1967 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא שאת יסודותיה יצקו בסוף עשור ה- 60 של המאה הקודמת פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד , שמואל אלמוג ז"ל , חגי פינסקר ז"ל , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל , פרופסור שלמה אהרונסון , יצחק "צחי" שמעוני ז"ל , פרופסור ארנון צוקרמן , ישראל דורי , יורם רונן ז"ל , מוטי קירשנבאום , אלי ניסן , רן אדליסט , דן שילון , יורם רונן ז"ל , חיים יבין , אלכס גלעדי , דן בירון , שרי רז , רון בן ישי , שמעון טסלר ז"ל , יאיר אלוני , טוביה סער , יעקב אסל, יוסף "פונצי" הדר ז"ל, יוסי צמח, צבי "צבה" גורן , יאיר שטרן, יואב פלג, יוחנן צנגן, ועוד רבים אחרים וטובים - איננה קיימת עוד. חלף עם הרוח . Gone With The Wind .

ועוד דבר . האינפורמציה הנ"ל המובאת מפיה של גב' גאולה אבן ע"י עיתונאי "ידיעות אחרונות" רז שכניק מראה כי לעורך הראשי החדש והמשקם הציבורי של רשות השידור מר יונה וויזנטל יש הרבה עבודה . ערוץ 1 פועל מתוך אינרציה ע"י כוח התמדה ישן , מעין גלגל תנופה שאבד עליו הכלח בפקודתו של כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור המשפטן פרופסור דוד האן . מר דוד האן הפקיד את יונה וויזנטל כמריץ בעל סמכויות של מה שהיה פעם השידור הציבורי במיטבו . אני מכיר את יונה וויזנטל באופן אישי מאותם הימים בהם הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 5 בכבלים בשידורים ישירים "ראש בראש" ב- תחרות ה- Final four האירופית בכדורסל שהתקיימה בחודש אפריל של שנת 2000 בסלוניקי . כל מיני מקורות הללו את יונה וויזנטל כמינוי מוצלח של דוד האן מפני שנחשב ל- סמנכ"ל תוכן מוצלח בחברת YES . הוא אולי מוכשר אך צריך לזכור שהוא מעולם לא ניהל רשת שידור ציבורית כה מורכבת בת 2000 (אלפיים) עובדים שמתפעלים את ערוץ 1 + ערוץ 33 + רדיו "קול ישראל" בעברית על שמונה רשתותיו לרבות השפה הערבית . יונה וויזנטל ניצב בפני אתגר טלוויזיוני ורדיופוני עצום וגדל ממדים יחיד במינו בהיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל . עליו לשַקֵם את השידור הציבורי . עליו לקוֹמֵם את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רדיו "קול ישראל" . עליו לבנות מחדש את סוכת דוד הנופלת . לכן עוד חזון למועד . עוד הדרך רָב – עוד רבה המלחמה .

סוף הפוסט .

 

 

 

 

 

 

 

מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. כנראה שאין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלוויזיה סוררים. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או לטובת רווח מסחרי , ו/או לצורך פרסום אישי .

הערה 3 : הבלוג הזה yoashtvblog.co.il ממשיך לצבור תאוצה . למרות שתוכנת ה- WordPress היא חכמה ו- רוויית אין סוף אופציות , אין היא מגלה לי את זהות הנכנסים לבלוג ולא את שמותיהם . אין לי צל של מושג מי הנכנסים . אין לי גם שום מושג מדוע הבלוג הזה פופולארי . לאמיתו של דבר אינני יודע מה מעניין יותר את הקוראים – האם הפוסטים שעוסקים בנושאי "רכילות מקצועית" וקשורים קשר בל יינתק בהתפתחות תעשיית הטלוויזיה (בארץ ובעולם) – ו/או הדיווחים והרשימות העוסקים בניתוח הפן הטכנולוגי והכלכלי בתולדות וקורות תעשיית הטלוויזיה – בארץ ובעולם. בקרוב אפרסם את מדד הרייטינג של הבלוג המשגשג הזה. 

מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. כנראה שאין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלויזיה סוררים.. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות. 

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –   

פוסט חדש מס' 434 : הועלה לאוויר ביום שני – 22 בספטמבר 2014

-  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –    

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . זאת ועוד : בחלוף שלושה חודשים ב- 2 ביוני 2002 , הפך המינוי המתעתע שלו למינוי של קבע ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . יוסף בר-אל היה עכשיו בקיץ 2002  מנכ"ל רשות השידור . הוא עתיד היה לשאת בכהונה הנכבדה רבת האחריות עד 2 ביוני 2007 . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) היה חתום על כתב המינוי . שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון והכירה בטעותה . היא הדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן.(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מהפכת המֵידָע הגדולה בהיסטוריה

מאה ושלושים שנות טלוויזיה  2014 – 1884

A series of 13 books:

THE GREATEST INFORMATION

                     REVOLUTION IN HISTORY

 

FROM MY POINT OF VIEW.  If you do

 .do it right – if not give it up

סדרה בת 13 ספרים :

כותרת (1) : "מנקודת  מבטי . אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת היטב – אם לאו וותר עליו".

כותרת (2) : "ההיסטוריה של הסימביוזה וקשרי הגומלין הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין אירועי הספורט , החדשות , והתיעוד – בארץ ובעולם , בשנים  2014 – 1936 .

The History of The Unavoidable Symbiotic Relationship Between Television and Sports + News + Documentary – in Israel and Around The World, in years of 1936 – 2014 

 חוקר , כותב , עורך , ומפיק –  יואש אלרואי    

כל הזכויות של הטקסטים , המסמכים , והתמונות שמורים למחבר יואש אלרואי . הסדרה נחקרת ונכתבת (גם כעת) מאז אוקטובר 1999 ונמשכת גם בשעה זאת בספטמבר 2014.

הערה 4 : יושבים ארבעה אנשי טלוויזיה וותיקים בתוכנית "שער לשבת" בערוץ 5 בכבלים על תקן עיתונאי יונתן כהן , בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו כשהם חוזים שוב ושוב בתמונות Video מחורבנות נושאות סיגנל מלוכלך וטינופת פרסומית המגיעות מהמגרשים השונים – וממלאים פיהם מים . ארבעת האישים הללו אוכלים , שותים , ישנים , וחולמים כדורגל אך לפני הכל הם עיתונאים – שדרנים בערוץ טלוויזיה שאמורים לדון לא רק באיכות הכדורגל שמגיעה לשולחנם אלא עליהם להתמרד נגד הטיב המחורבן של תמונות הכדורגל המכוערות הנוחתות באולפן שלהם ואותן הם מספקים ומפרשנים לצופים שלהם . הכדורגל הישראלי איננו רק עלוב ודל במהותו אלא גם מצולם ומשֻוָוק רע ע"י ערוצי הטלוויזיה השונים בארץ שמטפלים בו . האוסף הבלתי נדלה של כמות הפרסומות המסחריות העצומה שנחשפות  לצופי הטלוויזיה ללא סדר וביקורת בחלק מהאצטדיונים יוצר חוסר אסתטיקה ותמונת טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת .

הערה 5 :  ערוץ 5 בכבלים שידר ישיר (שבת – 20 בספטמבר 2014) בהיקף מלא את משחק הכדורגל רב השערים מהליגה הספרדית ריאל מדריד – לה קורוניה 8 : 2 . העיתונאית גב' לימור בלדב שדרנית "שער לשבת" ומי שמגישה לצד הפנל את מוסף חו"ל בתוכנית באמצעות Voice over דַל,  חשפה לצופים שלה רק מחצית מהשערים שהבקיעה ריאל מדריד במשחק נגד לה קורוניה . 

הערה 6 : מר דן שילון הילל לאחרונה היכן שהוא את מר ארז טל כגאון טלוויזיה . זכותו . בעיניי ארז טל הוא בסך הכל מעתיק ו/או חקיין של תעשיית הנֶפֶל של הבידור האמריקני והבינלאומי . אין בו שום גדולה . כל תוכניות הבידור הטלוויזיוניות הזולות "שהמציא" ובהן הוא עוסק מאז "גלגל המזל" , "הכספת" , "אל תפיל את המיליון" , ו- "האח הגדול" אינן חשובות ובעיקר לא תורמות דבר לציבור . חסרות ערך . מדובר בבידור טלוויזיוני תפל . אם ארז טל הוא גאון טלוויזיה על פי משנתו של דן שילון  , מה יאמר אם כך על יגאל לוסין וגדעון דרורי ז"ל יוצרי סדרות קיומנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "עמוד האש" ו- "תקומה"…???

הערה 7 : לא מוטלת כל חובה על שום אזרח ישראלי לייצג את המדינה בהתמודדויות ספורטיביות כלשהי . אי אפשר להכריח את מורן רוט לשחק במדי נבחרת הכדורסל הלאומית . מדובר בבחירה אישית חופשית ספורטיבית לחלוטין – שלו ושל כל אזרח אחר . החובה היחידה המוטלת על כל אזרח בארץ היא לשרת שירות קרבי בצה"ל ולדבוק ב- עשרת הדיברות . להיות אזרח ישר והגון . 

מנהיגות ואמביציות אישיות בסבך תעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם. איילה חסון וגאולה אבן. אלכס גלעדי וחיים יבין. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל. דן ראת'ר (Dan Rather) ו- CBS. אין זה פשוט כל כך לפטר כוכבי טלויזיה סוררים. פוסט מס' 434. כל הזכויות שמורות.     

1. איילה חסון וגאולה אבן   

ההתנגשות בין מנהלת חטיבת החדשות הטרייה של ערוץ 1 איילה חסון לבין החיילת שלה גאולה אבן בחודש ספטמבר 2014 היא עוד פרק מבין רבים בסביבה רוחשת אמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה . זאת לא הפעם הראשונה , וודאי לא האחרונה . בארץ וגם בעולם . אנשי טלוויזיה בעלי מוניטין מרשים לעצמם לחצות גבולות בהנחה שלא ייענשו , ואם כן , שמם ופרסומם יסייע להם לצאת מהמיצר . לגאולה אבן (בת 42 היום) לא הייתה כל בעיה לקרוא תיגר על איילה חסון (בת 53 היום) כשהתחשק לה. איילה חסון כמפקדת הייתה אמורה להגיש לגאולה אבן אולטימטום כניעה ללא תנאי בטרם זאת נטשה את עמדת ההגשה וההנחיה שלה בתוכנית "המוסף" בערוץ 1 בשל הסכסוך ביניהן . כלומר : את נוטשת – את מפוטרת . הטלוויזיה איננה מוסד דמוקרטי אלא היררכי מיסודו בכל הנדבכים שלו . שנות אור מפרידות היום ביני לבין השידור הציבורי במתכונת הפירוק וההרכבה שלו מחדש . אין לי צֵל של מושג מי צודק ומי אשם בסכסוך רווי השאיפות בין גאולה אבן לאיילה חסון . גאולה אבן קנתה ביושר את המוניטין הטלוויזיוני שלה במשך שנים ארוכות . אולם את אותו הדבר ניתן לומר על איילה חסון . גם היא איננה קוטלת קנים ובעלת הישגים עיתונאיים לא מעטים . מלאכת הניהול בשידור הציבורי היא מסורבלת וביורוקרטית יותר ו- נטולת פחות סמכות ולכן איננה אותו הדבר כמו בשידור המסחרי . לבטח בתחום ההענשה . כנ"ל , ניהול רדיו "קול ישראל" מורכב ומסובך יותר מניהול רדיו גלי צה"ל שהיא תחנת שידור צבאית ש- כפופה לפקודות . במונחי ניהול טלוויזיוניים תקינים איילה חסון שגתה . גם אם גאולה אבן היא כוכב טלוויזיה אין היא ניצבת מעל הניהול והמנהיגות של איילה חסון . חייל ו/או חיילת טלוויזיה שנוטשים את שדה המערכה על דעת עצמם מסתכנים בשליפת כרטיס אדום . איילה חסון חסרת מורשת ניהול ואולי גם חסרת ביטחון – גמגמה . במקום להרכיב כפפות היא לבשה כסיות משי . מדהים להיווכח כי שמן של גאולה אבן ואיילה חסון נישא בחלל האוויר ובמדורי הרכילות בעיתונות אולם כמות הרייטינג והמדרוג השוּלִי שהן (ושכמותן) מפיקות בערוץ 1 נעלם מעיניי הציבור . למשקם הציבורי מר יונה וויזנטל יש עבודה רבה לעשות . להלן מפת הרייטינג המודד את הצפייה באוכלוסייה היהודית , ב- יום ראשון – 21 בספטמבר 2014 , בשלושת ערוצי הטלוויזיה הארציים 1 , 2 , ו- 10 . תוכנית "המוסף" בת שעה של גאולה אבן המשודרת בערוץ 1 בין 19.00 ל- 20.00 היא תוכנית נֶפֶל בעיני מוֹדֵד הַמִדְרוּג . קנה המידה של הצפייה בה על פי משקפת הרייטינג , מראה שהיא חלשה ו- עלובה , חסרת כל הד תקשורתי וצוברת % 1.77 בלבד . במונחי טלוויזיה מדובר במִדְרוּג אָפְסִי חסר ערך . למרות המוניטין הטלוויזיוני שלה לגאולה אבן וגם לערוץ הטלוויזיה שמעסיק אותה אין במה להתפאר בשעת השידור הזאת שבין 19.00 ל- 20.00 . ערוץ 2 צובר רייטינג בשעת השידור הזאת בין שש לשבע בערב פי 5.35 יותר מערוץ 1 ואף ערוץ 10 צובר רייטינג פי 3.84 יותר מערוץ 1 . היא גאולה אבן והבוסית החדשה שלה איילה חסון יחדיו עם הבוס החדש של שתיהן יונה וויזנטל חייבים להיות מודאגים . לא ייתכן כי הציבור הישראלי ינפק מכיסו כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מידי שנה בשנה כדי לממן את שידורי ערוץ 1 ובתמורה ינפקו לו הקברניטים תוכניות בלתי נצפות בעלות רייטינג מגוחך כמו "המוסף" בטענה שמדובר במשדר חובה ציבורי . גם בשידורי מהדורות החדשות בערוצים 1 , 2 , ו- 10 ראש בראש בין שמונה לתשע בערב שורר פער עצום . ערוץ 2 מביס פי 5 את ערוץ 1 וערוץ 10 גובר עליו יותר מפי 2 . זה לא הולך ככה וזה לא יכול ללכת ככה .

הנה מפת המדרוג של יום ראשון – 21 בספטמבר 2014 באוכלוסייה היהודית החל מ- 16.00 (מרבית הציבור שב כבר לביתו בתום יום עבודה) ועד 24.00 (השעה בה אותו הציבור הנדון הולך לישון) . פערי המדרוג מדהימים ובלתי סבירים לטובת ערוץ 2 וערוץ 10 . ערוץ 1 המפורק שרוי בצרות צרורות .

ערוצים / שעות                       ערוץ 1                     ערוץ 2                   ערוץ 10 

17.00 – 16.00               % 0.4                % 3.55            % 3.72

18.00 – 17.00               % 0.92              % 5.62            % 6.37

19.00 – 18.00               % 0.45              % 7.02            % 6.70 

20.00 – 19.00               % 1.77              % 9.47            % 6.80

                                    "המוסף"

21.00 – 20.00               % 4.05              % 20.15          % 8.82

                                     "מבט"              חדשות 2        חדשות 10

22.00 – 21.00               % 4.35               % 23.8            % 9.50

23.00 – 22.00               % 1.85               % 24.22          % 6.80

24.00 – 23.00               % 0.77               % 13.00           % 7.95

2. ארנון צוקרמן ויוסף בר-אל

ראוי היה לה לאיילה חסון . ללמוד ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 ארנון צוקרמן , כיצד התמודד בעניינו של מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 . יוסף בר-אל היה איש כוחני שעובדיו רחשו לו יראה וכבוד אולם ארנון צוקרמן לא עשה לו כל חשבון . זה אירע לפני המון שנים , 38 שנה . האירוע תועד ומסמך התיעוד נשמר . אירוע טלוויזיוני יָשָן שעדיין מהווה דגם וקריטריון של ניהול ומנהיגות .

הרקע ההיסטורי של מהלך העניינים ההוא בו הנהיג ניהל ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובתוכה גם את יוסף בר-אל התפתח כלהלן . ב- 1969 התמנה יוסף בר-אל למנהל מחלקת החדשות של השידורים בשפה העַרבית בטלוויזיה במקומו של מר שלמה ענברי ז"ל . מנהל מחלקת התוכניות בשפה הערבית היה אז סַלִים פַתָּאל . ההיררכיה בשנים ההן קבעה כי שני המנהלים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העַרבית כפופים ישירות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו של יוסף בר-אל בשנים 1973 – 1969 היו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וארבעה מנהלי טלוויזיה שהתחלפו בזה אחר זה אליהוא כ"ץ (בן 88 היום) , חגי פינסקר ז"ל , נקדימון רוגל ז"ל , וישעיהו "שייקה" תדמור (בן 80 היום) . ב- 2 באוגוסט 1973 התמנה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה במקומו של מר ישעיהו תדמור . בראשית 1974 המליץ שמעון פרס השַר הממונה על רשות השידור לראש הממשלה גב' גולדה מאיר לבחור במר יצחק לִבני למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג ז"ל . יצחק לִבני הוא איש תקשורת מחונן . הוא היה העורך של העיתון הצבאי "במחנה" ומפקד גלי צה"ל שהפך את תחנת הרדיו הצבאית לרלוואנטית לציבור האזרחי . גולדה מאיר קיבלה את ההמלצה ויצחק לבני מונה ב- 1 באפריל 1974 למנכ"ל רשות השידור . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר ומוצלח אלא גם מנהל קשוח . הוא החזיק "קצר" את יוסף בר-אל ולא נתן לבוס הישיר שלוֹ מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי דריסת רגל חופשית במסדרונות הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לִבְנִי כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות חריגה ולא מקובלת מפני שהמנכ"ל משמש מתוקף תפקידו בהיררכיה של רשות השידור לא רק כבוס ישיר של מנהל הטלוויזיה אלא גם עורך ראשי של כלל מִשדרי הרשות . ארנון צוקרמן בעל אישיות מופנמת חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הוא היה כזה . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . לא בכדי הניח עליו זכוכית מגדלת . אחד ממכתבי הנזיפה שלו בהיותו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל ב- 18 בנובמבר 1976 נשמר ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו [1] . יוסף בר-אל היה בעיניו של ארנון צוקרמן חייל שנטש את שדה המערכה ולכן הגיב בחריפות כפי שמראה המסמך . איש לא העיז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל .

אל  :  יוסף בר- אל                          ירושלים  18.11.1976

"…חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" .

העתק  : מנכ"ל הרשות

בברכה , ארנון צוקרמן  

יוסף בר-אל קיבל את המכתב , קרא אותו ולא שכח . ששת המילים בסיום המכתב , "…ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה…" , ריצדו בזיכרונו .

barel 7

טקסט מסמך :  18 בנובמבר 1976 . זהו מסמך הנזיפה החמור ששלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמו ליוסף בר- אל , בו הוא מבקר בחריפות רבה את תפקודו כעורך ומנהל מחלקת החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית . "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , כתב לו ארנון צוקרמן . המכתב הזה פגע  קשות בגאוותו של יוסף  בר- אל . יוסף בר- אל  לא שכח וכפי שהתברר מאוחר יותר גם מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שהיה מכותב על המכתב לא שכח גם הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח :  מכתב הנזיפה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן למנהל החדשות בשפה הערבית יוסף בר- אל , ב- 18.11.1976 .

barel 8

טקסט תמונה : 1969 . יוסף בר- אל בתפקיד מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהליו הישירים ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית היו חגי פינסקר ז"ל , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל , וארנון צוקרמן ייבדל לחיים ארוכים . בשנים 1976 ו- 1977 נקט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתמיכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר וולטר איתן ביוזמה ניהולית – מבנית קיצונית חסרת תקדים ובניגוד מוחלט להמלצות דו"ח סיר היו גרין (Sir Hugh Greene) מנכ"ל ה- BBC לשעבר שביקר בארץ ב- 1973 על פי הזמנת שר החינוך דאז יגאל אלון ז"ל . ב- 1977 – 1976 הוקמה הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית וניתן לה מעמד ניהולי שווה לזה של הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט שווה כוחות למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית ארנון צוקרמן. (התמונה ניתנה לי באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההיסטוריה המתעתעת הפכה ב- 2002 ל- צחוק הגורל . ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון על פי המלצה חמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן הציבה את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי ומינתה אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור . מזכיר הממשלה הצעיר גדעון סער (בן 36) חתם על כתב המינוי ופִקְסֵס אותו למנכ"ל החדש יוסף בר-אל.

barel 6

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה מר גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל החליטה ב- 2 ביוני 2008 למנכ"ל רשות השידור . המסמך נשלח בפקס למשרדו של יוסף בר-אל בערוץ 33 . עותק ממנו נשלח לשר הממונה רענן כהן . בחלוף שלוש שנים הכירה ממשלת ישראל בטעותה והבינה כי המינוי היה מופרך מיסודו . היא התעשתה והדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. הקדמה קצרצרה של מנהיגות וניהול 

רעיון מחקר וכתיבת קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ מאז המציא מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו ב- 1884 את הפטנט הטלוויזיוני של "הדיסק המסתובב" (Spinning Disk) , גמל אצלי באוקטובר 1998 . הרעיון הבשיל לכדי ביצוע לאחר פגישת ה- WBM ה- 1 שהתקיימה בסידני היפהפייה באוסטרליה בהשתתפות כ- 1000 אנשי טלוויזיה מכל רחבי תבל (וגם אנוכי בתוכם כנציג הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) אורגן והופק ע"י קבוצת הטלוויזיה המבצעית האוסטרלית SOBO (ראשי תיבות של Sydney Olympic Broadcasting Organization) , לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סידני 2000 . לא ידעתי אז כי המחקר הטלוויזיוני שלי יימשך ויתפרס על כל כך הרבה זמן ויניב 13 ספרים עבי כרס הכוללים בתוכם כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים . הייתי נפעם מההפקה הנפלאה של SOBO כפי שהתרשמתי מההפקה של קבוצת הטלוויזיה האמריקנית AOB (ראשי תיבות של Atlanta Olympic Broadcasting) את אולימפיאדת אטלנטה 1996 , כפי שהוקרתי את ההפקה של קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO (ראשי תיבות של Radio Televisio Olympics) באולימפיאדת ברצלונה 1992 , כפי שהערכתי את קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organizatrion) מיסודה של KBS באולימפיאדת סיאול 1988 , וכפי שראיתי את ABC האמריקנית ב- אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . הפקות הטלוויזיה האולימפיות הן שיא הפאר וההדר ופסגת המורכבות והמסובכות של ה- Media הזאת לתקשורת המונים בכל תחומי הטלוויזיה . להפקות הטלוויזיה האולימפיות אין אח ורע בשום תחום טלוויזיוני אחר . הן אינן ברות תחרות . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל כלשהו הוא משחק ילדים לעומת הפקה של שידורי טלוויזיה אולימפיים כלשהם . קבוצת הטלוויזיה המבצעית של מנולו רומרו OBS הפיקה באולימפיאדת לונדון 2012 סך של 5500 (חמשת אלפים וחמש מאות) שעות שידור טלוויזיונית . קבוצת הטלוויזיה המבצעית HBS בראשות פראנסיס טלייה הפיקה במונדיאל ברזיל 2014 מטעם FIFA כ- 200 (מאתיים) שעות שידור טלוויזיוניות בלבד. אלו הם יחסי הכוחות . הסדרה הדוקומנטרית בת 13 הספרים הקרויה בשמה הכללי "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ומתעדת 130 שנות טלוויזיה בעולם ובארץ – עוסקת בחמשת תחומי הטלוויזיה העיקריים : חדשות , ספורט , תיעוד , טכנולוגיה , וכלכלה טלוויזיונית לרבות מו"מ וזכויות שידורים . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים ראיינתי מאז 1998 כ- 2200 אישי טלוויזיה , עסקים , וכלכלה בארץ ובעולם . המחקר , איסוף החומר , איסוף התמונות , והכתיבה עצמה אמורים להסתיים בשנת 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020 .

3. א. סקירת תוכן של מנהיגות וניהול 

אי אפשר לדבר על התפתחות שידורי הטלוויזיה בישראל (והבינלאומית) בספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" ובסדרה רחבת ההיקף כולה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מבלי להעלות לקדמת הדיון במסמך הזה את הערכים העליונים של מנהיגות בעלת יושרה ב- Media הזאת של תקשורת המונים ואת רעיון הדבקות במשימה . אותם ערכי המנהיגות והדבקות במשימה של אותו קומץ אנשים שהפכו את הטלוויזיה למציאות איתנה בארץ וסביב הגלובוס . דמויותיהם של אותם אִישֵי הטלוויזיה הדגולים האלה בארץ (ובעולם) שהמציאו אותה לפני כ- 130 שנים והקימו את המפעל הזה לפני כ- 84 שנה בעולם ולפני כ- 46 שנה במדינת ישראל , חוצים את הספר הזה בזה אחר זה לאורכו ולרוחבו – ולא בכְדִי . אין תחליף למנהיגות מוכשרת הגונה ובעלת יושרה . מנהיגות רצינית יוצרת אווירה של טוהר יצירה , מוסר עבודה , ומוֹרָל . המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם הנשק החשוב ביותר של כל אִרגון באשר הוא , לבטח של מוסד תקשורת מורכב כמו רשת טלוויזיה שנדרש כל הזמן וכל העת לאמינות ומהימנות (מקסימליים) בכל הדרגים האנושיים שלו : עיתונאות , הנדסה , ודירוג משולב ולוגיסטיקה . אמינות ומהימנות הם ההורים של המורל והמוטיבציה . המוֹרָל והמוטיבציה של העובדים הם אבות הצלחת השידור . כך זה בכל תחום עשייה בחיינו . אין בכך ספק . את השידור הציבורי בישראל שירתו מעט מידַי מנהיגי אמת וכיהנו בו מנהלים מוכשרים ספורים שידעו לבנות אחדות ומוֹרָל , ולייצר מוטיבאציה . צריך להבין שהאיש שהתמנה להיות מנכ"ל רשות השידור הממלכתית במדינת ישראל לתקופה של חמש שנים איננו רק מנהל כללי . הוא גם העורך הראשי של השידור הציבורי בישראל . מדינת ישראל הפקידה ומסרה את השידור הציבורי בידיו לפיקדון . בכתב המינוי שלו  מתחייב המנכ"ל להעביר את רשות השידור בתום חֲמֵש שנות ניהולו לבא אחריו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו . צריך לומר בצער בפרולוג המורכב כי תוצאת השוואת הניהול של רשות השידור לדורותיה ע"י ובין המנכ"לים השונים איננה מזהירה ולא מביאה בהכרח לתוצאות חיוביות בלבד . יש פנים לכאן ולכאן . באפריל 1993 מינו ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרת החינוך גב' שולמית אלוני את מרדכי "מוטי" קירשנבאום לכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור . מייד עם בואו לרשות השידור סילק את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית והציב במקומו את יאיר שטרן . תשע שנים אח"כ בקיץ 2002 , מינו השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן וראש ממשלת ישראל אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . הוויכוח והמחלוקת סביב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרָם נסב תחילה אודות גִילוֹ ולא איכות אישיותו . אחד מתומכיו ומליצי היושר למינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה יוסף "טומי" לפיד (בעבר מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979) . הוא העיד לטובתו של יוסף בר-אל בלשונו הבוטה , כלהלן : "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם" [1] . ציטוט מדויק .

לא ניתן להשוות את איכות וטיבה של רשות השידור תחת מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998- 1993 חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 , אבי התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" , ומתעד דָגוּל לזאת העלובה והחנפנית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בשנים 2005- 2002 . ממשלת ישראל הכירה בטעותה והדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ב- 2 במאי 2005 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן בעוון שחיתות ושוחד מסך .

barel 2

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . עיתון "מעריב" מספר לקוראיו על החלטת ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון להדיח את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור בעוון שחיתות ושוחד מסך . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן . (באדיבות העיתון "מעריב") .

אילו נדרש וויליאם שייקספיר לתאר את עִתּוֹת הזמן של שני המנכ"לים לבטח היה כותב כי מוטי קירשנבאום, "הוא איש רומא יותר מאיש דנמרק" (כדברי הוֹרָצְיוֹ בסופו של המחזה הטרגי "הַמְלֶט נְסִיךְ דֶּנְמַרְק") ואת תקופת יוסף בר-אל היה מכנה , "רוֹש ולַעֲנָה" . ציטוט מדויק מפיו של הַמְלֶט הישר באדם ברגע של מבחן עליון . רשות השידור של מדינת ישראל (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") בשנים 2005 – 2001  לא הייתה מחזה . היא הייתה טרגדיה . מפתיע עד כדי מדהים מדוע הרשה לעצמו מבקר המדינה שלא התערב במלוא משקלו בסַגָה הטרגית הזאת .

kirshenbaum 3

טקסט תמונה :  חודש מאי – שנת 1976 . הימים ההם – הזמן ההוא. מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום דמות מופת בתולדות רשות השידור (מימין בן 37) בעת טקס הענקת פרס ישראל יחד עם פרופסור יוסף רוֹם (במרכז) והרב אליעזר וולדינברג (משמאל) . מוטי קירשנבאום הגיע לשיאו הטלוויזיוני בגיל צעיר מאוד בהיותו בן 37 . כישרונו הפורה ויוצא הדופן בתחומי התקשורת והטלוויזיה לא דעך במשך עשרות שנים . (לע"מ תמורת תשלום) .

מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום הגיע לפסגת הישגיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בגיל צעיר בהיותו בן 37 בלבד. הוא הצדיק את המוניטין שלו כמפיק טלוויזיה , בימאי , עורך , יוזם , כותב , ומתעד . הצלחתה המטאורית של התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" בהנהגתו בשנים 1976 – 1974 הייתה שיא טלוויזיוני . את הפרוספריטי שלה יש לזקוף גם לרביעיית כותבים מהוללת וחכמה בעלת עֵט מושחזת בדמותם של חנוך מרמרי , קובי ניב , אפרים סידון , ו- ב. מיכאל . את התוכנית הסטירית שהפכה זה מכבר לאבן מסד ואייקון בן שנות דוֹר ביים הבימאי יעקב אסל .

kirshenbaum 4

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . הימים ההם – הזמן ההוא .מוטי קירשנבאום בעבודת שטח בימי הפקת תוכנית הטלוויזיה הסטירית "הכול עובר חביבי" . מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אז יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . מנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית היה ישעיהו "שייקה" תדמור ייבדל לחיים ארוכים , ובתפקיד מנכ"ל רשות השידור כיהן שמואל אלמוג ז"ל . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה , אורי זוהר (היום הרב אורי זוהר , קרוב למצלמה בחולצה טי שירט) , דן בן אמוץ ז"ל (מזוקן רחוק מהמצלמה) , הסופר יורם קניוק ז"ל , שחקן הקולנוע האמריקני פול סמית' (מזוקן – שיחק ב- "אקספרס של חצות") , שחקן הקולנוע והטלוויזיה הישראלי ז'ק כהן (עומד) , עורך ומפיק "ניקוי ראש" מוטי קירשנבאום , וקיצוני משמאל איש לא מזוהה . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                   kirshenbaum 5טקסט תמונה : שנת 1975 . הימים ההם – הזמן ההוא . אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית – רוממה ירושלים . צוות התוכנית "ניקוי ראש" חוגג את אחת מהצלחותיו הרבות בתחום הסטירה הטלוויזיונית . רגע תהילה אישי של מוטי קירשנבאום (בן 37) בטרם הפך לחתן פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אחד מרביעית הכותבים המוכשרים של התוכנית "ניקוי ראש" חנוך מרמרי, דמות לא מזוהה, השחקן טוביה צפיר (ממושקף ומעונב), דמות לא מזוהה, הגרפיקאית גב' ענת אוּר – מרמרי , איש לא מזוהה מאחוריה , מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום , מאחוריו התאורן יז'י ביאלוק ז"ל (מוסתר חלקית) , ועוזר ההפקה יפתח גוטמן . בתחתית התמונה : הכותב אפרים סידון (מציץ מכתף ימין שלו , לבוש במעיל עור) . לפניו דמות לא מזוהה . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אינני יכול שלא להתייחס בפוסט הארוך והמורכב הזה לעניין התחרות בטלוויזיה סביב המסך והמיקרופון . אם יורשה לי לתאר את אופיי הרי שאני ביסודי אדם תחרותי משחר ילדותי . אולי תחרותי יתר על המידה . כור מחצבתי הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בנֵי דוֹרִי ואני התחנכנו על ערכים של שלושה סלואנים אנושיים – חברתיים השונים לחלוטין מהתחרות . את הראשון טבע הקיבוץ , "בקהיליית הקיבוץ שהיא שילוב של אורח חיים דמוקרטי וקומוניסטי – כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" . את השני קבע שמריהו נָאבֶּל המורה לספורט וחינוך גופני הדגול שלי בקיבוץ אפיקים בשנות ה- 40 , שהיה איש קפדן נוקשה , וקשוח שדרש משמעת והישגיות . ממנו שמעתי לראשונה את האמירה ההיסטורית , "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד" . השלישי נאמר ע"י מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין : "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות" . אני מביא שוב ושוב את התמונה הספורטיבית הזאת למטה מלפני 60 (שישים) שנים כי היא מסמלת נחישות של נערים צעירים בקיבוץ אפיקים להתמודד ללא חשש עם עצמם וכנגד השעון ומתחריהם על הבכורה תוך דבקות במשימה .

yoash 10

טקסט תמונה : חג סוכות 1954 . לפני 60 שנים . בתום הניצחון הקבוצתי של 'הפועל' אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5  ק"מ . אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל מורה הספורט הנערץ (בחולצת "טִי" לבנה) . "לנצח ביושר – להפסיד בכבוד", זאת הייתה סיסמת הספורט עליה התחנכנו. זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : אהרון ביכלר , יונה רוזנברג , אברהם זלקטה , אנוכי –  יואש אלרואי , שמריהו נאבל , שמואל "מוליק" כהן , ועוזי וואליש מקיבוץ גינוסר . זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט , צבי "צירי" אשכנזי , יורם קן , משה ציון , ומיכאל רכס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

על פי שלושת העקרונות הנעלים האלו הנזכרים לעֵיל השתדלתי לפעול כל ימיי . תחרויות הספורט בעמק הירדן נערכו בערבי שישי ובשבתות בתום שבוע עבודת כפיים קשה . שיחקנו בשֵם רוח הספורט . אני באופן אישי התחריתי במגרשי הכדורגל , הכדורסל , והכדורעף בשעות שבין החליבות ברפת לבין העמסת החציר . לא היו הנחות עבודה בקיבוץ . ראה הספר , "כור מחצבתי" . הדבר החשוב ביותר בכל רובד מנהיגות הוא השגת המטרה תוך כדי טיפוח מהות היחסים בין אדם לחברו . בבואי לטלוויזיה ב- 1971 נתקלתי במציאות שונה . אני בן יותר מ- 76 שנים היום . ראיתי תבל ומלואה אך מעולם לא פגשתי שוּם צורה וסוג של תחרות פרועה כמו זאת המתרחשת ליד מסך הטלוויזיה והמיקרופון שלה . הסביבה הזאת רוויה בגאווה ומדנים , קנאה , שִנאה , כעס וחרון אף , אֶגוֹ אישי , מרירות , ומפח נפש . האנשים הנוגעים לעניין הזה ומעורבים בו אינם מתביישים להחצין את תאוותיהם . לא מצאתי בסביבה הכה אמביציוזית הזאת ידידות , רֵעוּת , ענווה , או צניעות . לא היו שָם חֲבֵרוּיוֹת . חוויתי זאת בעצמי כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית . סביבת המיקרופון והמסך בטלוויזיה היא כה שאפתנית ואמביציוזית עד שטרפה כמעט כל ידידות ורֵעוּת . שדרים ושדרניות שפעם אהבו את זולתם הפכו לאויבים והפסיקו כליל לדבר זה עם זה . השְנָאוֹת והקְנָאוֹת סביב המיקרופון ומסך הטלוויזיה הולידו סכסוכים ומריבות שהיו חלק בלתי נפרד מהוויית ההִתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה . אנוכי שב למונח ולמושג החשוב ביותר בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה : מנהיגות . מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מנהיג אֶמֶת של השידור הציבורי . הוא כיהן כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1998- 1993 ואז שוב נטש . גם מקים הטלוויזיה הישראלית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ואחריו ארנון צוקרמן , דן שילון , ואלכס גלעדי היו מנהיגי שידור , כמו גם מוטי קירשנבאום , ופרשו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית כל אחד בזמנו אולם בטרם עֵת . מרבית העובדים בטלוויזיה נהו אחריהם , האמינו בהם , ועבדו עבורם . פַּן חשוב בכל מנהיגות באשר היא . אך מנהיגי השידור האלה כיהנו בתפקידם הציבורי תקופות קצרות , חמֵש אולי שֵש שנים , ואח"כ פנו לשוּק הפרטי . כמו בספורט גם בשידור הציבורי זה זמן מועט מידַי כדי ליצור מורשת ולבנות יחידת שידור עִילִית בעלת יכולות . ההקבלה ברורה .

קבוצות ספורט ונבחרות לאומיות ידועות בישראל , באירופה , וגם בעולם עלו לגדולה בגלל אישים שיצקו את היסודות והנהיגו אותן בכִישרון ואומץ לב במשך תקופה ארוכה , עשרות שנים . עו"ד שמעון מזרחי משמש דוגמא טובה בישראל . הוא מנהיג את מכבי ת"א כ- 45 שנה . אישיותו כמנהיג חשובה ותורמת להצלחה הסופית לא פחות מזאת של שחקניו מיקי ברקוביץ' או טַל בְּרוֹדִי . סֵיר מַאט בֶּסְבִּי (Sir Matt Busby) הנהיג את קבוצת הכדורגל האנגלית מנצ'סטר יונייטד במשך שנות דוֹר לפריחה מדהימה . הוא האיש שידע לחבר בין האֶגוֹ והיכולות הפנטסטיות של ג'וֹרְג' בֶּסְט ובּוֹבִּי צָ'ארְלְטוֹן . עכשיו עוֹשֶה זאת במועדון הכדורגל האנגלי בהצלחה גדולה כבר יותר מעשרים שנה סֵיר אָלֶכְּס פֶרְגוּסוֹן (Sir Alex Ferguson) . רֶד אָוֶורְבַּאך (Red Auerbach) הנהיג בשנות ה- 50 , ה- 60 , ו-70 את קבוצת הכדורסל של "בוסטון סלטיקס" (Boston Celtics) לזכיות מזהירות באליפות ליגת ה-NBA . ג'וֹן ווּדֶן (John Wooden) שימש עשרות שנים מאמן הכדורסל הראשי של אוניברסיטתUCLA בלוס אנג'לס ויצר בכוח אישיותו מורשת ופרוספריטי . השפעתו של המאמן האיטלקי וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ (Vittorio Pozzo) בעשור ה- 30 על הנבחרת הלאומית בכדורגל של ארצו הייתה עצומה . בלעדיו לא הייתה יכולה ארץ המגף לזכות פעמיים ברציפות בגביע העולם ב- 1934 ו- 1938 . וִויטוֹרְיוֹ פּוֹצוֹ היה מורה ומחנך באופיו בנוסף לידע והאוטוריטה שלו במשחק. האומה ההונגרית תזכור לעד את מאמן הכדורגל שלה גוּסְטָב שֶבֶּש (Gustav Sebes) בשנים 1954- 1949 . פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) אמר לי פעם בשיחה ארוכה בינינו במדריד ב- 1978שדנה מנהיגות הספורט ,"שיחקנו בשביל ועבור גוסטב שבש וזה אומר הכול" . מאמן הכדורגל הגרמני סֶפּ הֶרְבֶּרְגֶר (Sepp Herberger) הוביל את נבחרתה של מערב גרמניה להישגים מפליגים בעשור ה- 50 ובראשם הזכייה הסנסציונית במונדיאל שוויץ1954 . הוא היה האיש שהקים את הנבחרת הגרמנית מהריסותיה בתום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 . אין די בכישרון העובדים העושים במלאכה . זה איננו מספיק . מישהו צריך לחבר בין הכישרונות , לאחֵד אותם , ולהעניק להם כיוון . זה תפקידו של המאמן בקבוצת ספורט וזו משימת הניהוּל של המנהֵל בטלוויזיה . מנהיגות היא ערך עליון בכל תחום מתחומי חיינו גם בתחום השידור בטלוויזיה .הסדרה בת 13 הספרים "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ,דנה ועוסקת בנושא הזה . ראה גם שני הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

[1]  ראה נספח : על פי עדות עיתון "מעריב מ- 23 בינואר 2006 (יוסף "טומי" לפיד אמר זאת ברדיו גלי צה"ל בחודש מאי של שנת 2002 ערב מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן) .

 

kirshenbaum 2טקסט תמונה : 1968. מוטי קירשנבאום מנהיג והעורך הראשון של מהדורות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

wooden

טקסט תמונה : 1986. ג'ון וודן (John Wooden) מנהיג ומאמן הכדורסל רב המוניטין במשך עשרות שנים של אוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . (באדיבות UCLA) .

shilon 5

טקסט תמונה : 1977. דן שילון מנהיג ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pozzo

טקסט תמונה : מונדיאל צרפת 1938. וויטוריו פוצו (Vittorio Pozzo) מנהיג ומאמן נבחרת איטליה בכדורגל זכה עם נבחרתו פעמיים בגביע העולם בכדורגל , במונדיאל איטליה 1934 ומונדיאל צרפת 1938 . (באדיבות RAI) .

alex 3טקסט תמונה : 1970. אלכס גלעדי מנהיג ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1980 – 1974 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

sebssטקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954 . גוסטב שבש (Gustav Sebes) מנהיג ומאמן נבחרת הזהב של הונגריה בשנים 1954 – 1949 . (באדיבות MTV) .

puskas

טקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954. פרנץ פושקש (Ferenc Puskas) מנהיג וקפטן קבוצת "הונבד" ונבחרת הונגריה בכדורגל בשנים 1956 – 1949 . (באדיבות MTV) .

busby 2

טקסט תמונה : 1968 . סיר מאט בסבי  (Sir Matt Busby) מנהיג ומאמן עתיר זכויות של קבוצת הכדורגל הבריטית מנצ'סטר יונייטד בעשורי ה- 40 , 50 , ו- 60 של המאה הקודמת לאחר הזכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות בעונת 1968 . (הסופר הבריטי הנודע דיוויד מילר כתב אודותיו ב- 1970 ספר מעניין הקרוי , "FATHER OF FOOTBALL" .

arnon

טקסט תמונה : 1976 . מנהיג ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בתקופת "תור הזהב שלה בשנים 1979 -1973 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

herbergerטקסט תמונה : מונדיאל שווייץ 1954 . מנהיג ומאמן נבחרת גרמניה ספ הרברגר  (Sepp Herberger) לאחר זכיית נבחרתו בבכורה במונדיאל שווייץ 1954 . (באדיבות ZDF) .

katz 2טקסט תמונה : 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 42) מנהיג ומקים הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967 . התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

auerbachטקסט תמונה : 1957 . מנהיג ומאמן קבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס ב- NBA רד אוורבך (Red Auerbach) . בין עונת 1957 – 1956 לבין עונת 1966 – 1965 זכה עם קבוצתו הנפלאה בהישג חסר תקדים , ב- 9 (תשע) אליפויות ה- NBA . (באדיבות ה- NBA) .

shimon mizrahiטקסט תמונה : עו"ד שמעון מזרחי (1984) . מחזיק בשיא מיוחד במינו , הוא מנהיג ו- יו"ר מועדון מכבי ת"א במשך 44 שנה רצופות 2014 – 1969 ועוד ידו נטויה . בגין פועלו הציבורי הספורטיבי הממושך (והמוצלח) קיבל את פרס ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

mandiטקסט תמונה : 1960 . מנהיג ומאמן הכדורגל המוכשר והמצליח היהודי – הונגרי גיולה מאנדי . אימן את נבחרת ישראל בכדורגל בשנים 1963 – 1959 . (באדיבות MTV) .

mandi 2

טקסט תמונה : קיץ 1959 . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (רביעי מימין) מקבל בלשכתו בתל אביב את מאמן נבחרת ישראל בכדורגל היהודי – הונגרי גיולה מאנדי ואת ראשי התאחדות הכדורגל הישראלית לאחר הזכייה בטורניר מערב אסיה בכדורגל שהתקיים ב- קוצ'ין – הודו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מנכ"ל משרד הביטוחן שמעון פרס , צבי ברים , יצחק זאבי , דוד בן גוריון , גיולה מאנדי , אריה קרמר , וצבי פינקלשטיין . (באדיבות ארכיונאי התאחדות הכדורגל מר רוני דרור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטלוויזיה הבינלאומית ברחבי תבל עברה מהפכים רבים מאז השידורים הישירים הראשונים של אולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936, וגם בארץ מאז השידור הישיר ההיסטורי הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מצעד צה"ל בירושלים ב- 2 במאי 1968 . הטלוויזיה הפכה לתעשייה אדירה המגלגלת ממון עצום . התחרות בין הערוצים השונים הולידה את רייטינג הצפייה . את תעשיית הטלוויזיה המודרנית ניתן להשוות היום לשוּק מניות ואת שידורי הספורט הרלוואנטיים לסוג של מנייה בטוחה המניבה רייטינג בכל מצב ובכל תנאי . בעיקר כשמדובר בשידורים רלוואנטיים בלעדיים . מטוטלת הרייטינג נעה על פי חוקי שוּק המניות . בשעה שהרייטינג משגשג במקום אחד הוא צונח במקום אחר . מן ההיבט הזה שידורי הספורט הרלוואנטיים הם מניית  שידור בטוחה שמצדיקה את עצמה . את הדבר הזה צריך לקחת בחשבון בעת תכנון קצר מועד וארוך טווח של לוח שידורים טלוויזיוני . בנייה של לוח שידורים טלוויזיוני היא מלאכה מורכבת מאוד ועתירת ממון . רק לאנשים חכמים ומוכשרים מותר לעסוק בה .

אנשי תקשורת מעטים בקיאים בשינויים הדרמטיים שהתחוללו בתעשיית הטלוויזיה במשך 70 מכל היבט שהוא עד ששינתה את חיינו לנצח . עקרונות הביצוע הכלכליים , הטכנולוגיים , והלוגיסטיים רבי העוצמה של הטלוויזיה השפיעו השפעה מכרעת על חיי החברה בעולם לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 , ובישראל מאז 1968 . בודדים מסוגלים לנתח אותם כדי לעצב לוח שידורים רלוואנטי . הווקטורים של הטלוויזיה פועלים בהתאמה ככלים שלובים . הטלוויזיה שינתה את כל מהות החיים הפוליטיים במדינת ישראל ושינתה לעַד את הרגלי הציבור בחיי היום יום שלוֹ . הטלוויזיה שיווקה את עצמה בעוצמה כה רבה לצופיה עד שהיא עיצבה במובנים רבים את פני הדוֹר . השידורים הישירים בטלוויזיה בתחומי הספורט , החדשות , והבידור היו מנוף פשוט ומיידי להפוך אירוע נקודתי מקומי למדורת השבט . אירוע שכל המדינה צופה בו . הטלוויזיה הזרימה מידע של תמונה וקול יחדיו ובכך גברה על הרדיו . הצפייה בשידורי הטלוויזיה הפכה לתופעה כלל ארצית החל מהתא המשפחתי הקטן ועד לכלל הציבור . הטלוויזיה שינתה את סדרי העדיפויות של כולנו ובמידה מסוימת גם את סולם הערכים שלנו . לכן מותר לומר כי היא שינתה את חיינו לעַד .

לדאבון לֵב לא כל מנהיג שידור ידע לפעול תחת לחץ ובתוך אקלים תקשורת משתנה . לא כל איש או אישה מוכשרים ככל שיהיו היו מסוגלים להגיב מייד ובזמן אמת לשינויים המתחוללים במהירות עצומה בטלוויזיה . מעט מאוד מנהיגי שידור תִּמְרֵנוּ נכון , מהר , וביעילות בזירת המאבק נגד מתחריהם . אפשר לאמוד ולנתח חלק מהשינויים האלה באמצעות הגרף המתמטי העולה של זכויות השידורים האולימפיות שהייתה לו השפעה דרמטית על התפתחות שידורי הטלוויזיה כמו לזיכיונות שידורים אחרים בזירות הספורט . כבר נאמר כאן בראשית ההקדמה כי רשת הטלוויזיה האנגלית הציבורית ה- BBC שילמה ב- 1948 סכום צנוע של כ- 3000 (שלושת אלפים) דולר לוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) תמורת זיכיון השידור של אולימפיאדת לונדון 1948, הראשונה לאחר מלחמת העולם ה- 2 . ב- 2012 ייערכו המשחקים האולימפיים שוב בלונדון בירת בריטניה . בחלוף 64 שנה נאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC לשלם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת 2012 סכום פנטסטי ומדהים של 000 000 181 1 (מיליארד ו- 181 מיליון) דולר . התשלום הזה הוא רק עבור הזכויות . NBC תידרש להוציא מקופתה מֵאוֹת מיליוני דולרים נוספים על הפקת השידורים האולימפיים שיהיו באנגליה בעוד כארבע שנים . וזה עדיין כדאי לה מבחינה כלכלית . כלכלת הטלוויזיה , גרף זכויות השידורים , והרצון המובהק של רשתות הטלוויזיה באשר הן לשלם סכומים אדירים כאלה לוועדות המארגנות , הם אלמנטים חשובים ודרמטיים המרכיבים את הסדרה .

הספר עָב הַכֶּרֶס "הכדורגל – סמן ימני טלוויזיוני" (אחד מ- 13 ספרי הטלוויזיה המרכיבים את הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") , עוסק בהרחבה במאבקי זכויות השידורים בארץ ובעולם . המאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם הפכו אותו לסמן ימני של סחורות השידור . אי אפשר אִתּוֹ בגלל עלויות הממון העצמות והכסף הרב ששופכות עליו רשתות הטלוויזיה אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולאריות  והיוקרה . הכדורגל הוא פסגת הסימביוזה הבלתי נמנעת בין הטלוויזיה לכלל  הספורט . הקרבות לרכישת זכויות השידור שלוֹ הפכו רובם למלחמות "גוֹג וּמָגוֹג" . מלחמת "גוֹ­ג וּמָגוֹ­ג" בטלוויזיה היא סוג של קרב בו המנהלים של רשת אחת מוכנים לשלם כל סכום עבור סחורת שידור קונקרטית גם אם מדובר במחירי הפסד ולדבר אין כל הצדקה מסחרית , העיקר מבחינתם שאותה סחורת שידור לא תירכש על ידי היריבה המתחרה . יש לכך עדויות רבות בסדרה . הבולטות שבהן : רכישת זכויות הכדורגל הישראלי ב- 1999 ע"י חברות הכבלים בטלוויזיה מת"ב , ערוצי זהב , וגוונים שנלחמו בחברת הלוויין YES והסכימו לשלם להתאחדות הכדורגל עבור חוזה בן 6 שנים 2005 – 1999 כמות אסטרונומית של 126000000 (מאה עשרים ושישה מיליון) דולר (21 מיליון דולר לעונה) . הדבר הביא לקריסתן הפיננסית והכריח אותן להתאגד לחברת כבלים אחת תחת השם HOT . בינואר 1984 ניאותה רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC לשלם ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) עבור זכויות השידורים הבלעדיות של אולימפיאדת החורף קאלגארי 1988 סכום פנטסטי של 309.000000 (שלוש מאות ותשע מיליון) דולר הרבה מעבר לשווי האמיתי רק כדי למנוע את שידור האירוע ברשתות היריבות CBS ו- NBC . משהגיע רגע השידורים של משחקי קאלגארי בחורף 1988 הוברר כי הפרסומות המסחריות אינן מסוגלות לכסות את גודל ההשקעה ו- ABC הפסידה 55000000 (חמישים וחמישה מיליון דולר) . הדבר הביא לזעזועים פרסונאליים ותוכניתיים דרמטיים ברשת .

הטלוויזיה שונאת רוטינה. היא מכשיר אלקטרוני רוֹטֵט הדוחה כל קיבעון . הטלוויזיה אוהבת דרמות בלעדיות, היא חיה ומתקיימת מהראשוניות בחדשות ואקטואליה, ונוטה לשָדֵר ללא הרף סדרות של פשע ורצח, בתי משפט, משטרה, סקס, פוליטיקה, ממון, וסקנדלים. כל מה שאנו לא אוהבים שיקרה במשפחתנו – אנחנו מבקשים לראות על המסך. האזרח הרגיל מבקש חיי שִגְרָה חסרי זעזועים אך לא אכפת לו שהמסך שלוֹ יתפוצץ מסקנדלים . הטלוויזיה מייצרת ומשדרת בעת ובעונה אחת אילוזיה ומציאות יחדיו . הצופה לא תמיד מוכשר ויודע להפריד בין השניים . מדהים לחשוב שהטלוויזיה מייצרת ללא סוף סרטי אלימות , פשע , רצח , ומשטרה – ויורה אותן מהמותן ולא דרך הכוונות , לא רק בבּוֹדֶדֶת אלא גם בצְרוֹרוֹת . העולם התרבותי החסוּד והמתחסד משתחווה , כורע ברך , וקונה אותן ברוחב לב אך כל טוראי בצבא יודע את ההבדל העצום בדיוק הפגיעה בין יֶרִי דרך הכוונות לבין ירי מהמותן . אל קפונה (Al Capone) ויורשיו הפכו לגיבורי טלוויזיה מיתולוגיים בכל מקום על הגלובוס . גם בישראל . השידור המסחרי בישראל שמהלל את סדרות הרייטינג האלה לא עשה אפילו סרט אחד בכל שנות קיומו , אודות חיים נחמן ביאליק , עמוס עוז , או נתן יונתן . וגם לא עסק והפיק סדרה איכותית הדנה במורשתם של דוד בן גוריון ומנחם בגין ובהיסטוריה של הפלמ"ח , האצ"ל , ולח"י .

השידור הציבורי חטף לא אחת ביקורת שלילית בעִתּוֹת המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים בגין ריבוי מִשדרי ספורט רלוואנטיים . זוֹ אותה הביקורת שמתיימרת להיות מקצוענית אך מתעלמת זה זמן רב מה- Programming הנָבוּב וחדל הערכים של השידור המסחרי על כמויות "הריאליטי" בהן הוא מסמם את צופיו . לטלוויזיה יש זיכרון מדהים לתאריכים . הטלוויזיה באשר היא נבנית מאגדות וסיפורים , יצירת מיתוסים , וגם ניתוצם .ב- 29 במאי 1985 התמודדו אלופת איטליה קבוצת יובנטוס (Juventus) נגד ליוורפול (Liverpool) אלופת אנגליה ביניהן באצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל קיבל את הצעתי לשדר ישיר את המשחק . רכשנו את זכויות השידור של המשחק ושלחנו לבריסל את השַדָּר יורם ארבל . לפני שריקת הפתיחה קרה אסון נורא ביציעי האצטדיון . 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נִסְפּוּ ו- 250 אחרים נפצעו בהתנגשות אלימה עם אוהדי כדורגל ברוטאליים מאנגליה ביציע "Z" . יורם ארבל היה שָם ולא ראה מאום . יתירה מזאת הוא גם לא שמע דבר . התחוללה פשלה עיתונאית קשה מהחמורות שידעה מחלקת הספורט בתולדותיה שהובילה לסקנדל שידור חסר תקדים . עשרות אוהדי כדורגל איטלקיים נרצחים בתוך האצטדיון , ממש ליד אפו של השַדָּר שלנו , שאיננו יודע דבר ואיננו מבין מדוע המשחק איננו מתחיל . מרבית שדרי אירופה המאיישים את עמדות השידור באִצטדיון "הייסל" (Heysel) ליד יורם ארבל עצמו , מדווחים כבר לצופיהם על האסון המחריד . רק הוא לא . איך אפשר להסביר לצופים פשלה כזאת . באותו האירוע הבלתי נשכח היה יורם ארבל שדר אומלל , פתטי , ולא רלוואנטי . הסֶפֶר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" , עוסק ברחבה בעיתונאות הספורט בטלוויזיה , ובהצלחות והכישלונות שלה . הן היו רבות בשני צִדֵי המאזניים . ב- 1 ביוני 1986 שלחתי את נסים קיוויתי לעמדת השידור שלנו באִצטדיון 'חליסקו' בעיר המכסיקנית גוואדאלאחרה . המשימה הנכבדה שהטלתי עליו הייתה להעביר בשידור הישיר את המשחק ברזיל – ספרד במונדיאל של מכסיקו 86' . במהלך המשחק הזה שידר נסים קיוויתי שער שלא היה .  ברזיל כבשה שער לא חוקי שנפסל מייד ע"י שופט המשחק קריסטיאן באמברידג' מאוסטרליה . נסים קיוויתי לא ראה זאת ולא שַם לֵב שהמשחק כלל לא חודש מקַו האמצע למרות שישב בעמדת שידור נוחה המשקיפה על האִצטדיון . במשך שֶבַע דקות מסר אינפורמציה מוטעית ותוצאה שגויה לצופים בישראל כאילו ברזיל צועדת ביתרון 1 : 0 . מה גורם לכישלון צורב של שַדָּר כה מנוסה שיושב בעמדת שידור מרווחת באצטדיון בשעה שהכול גלוי וידוע וכַר הדשא והשחקנים פרושים לפניו כמו כל כף ידו…? איך מסבירים כישלון כזה לציבור…? הסֶפֶר עב הכרס ,"למילים יש וויזואליה משלהן" , מספר את סיבותיו של כישלון ייחודי חסר תקדים ובלתי מובן של נסים קיוויתי אחד מגדולי שַדָּרֵי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים .

4. דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) ו- CBS (חלק 1)

ב- 1981 מלאו 65 שנים למגיש מהדורות החדשות רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS וולטר קרונקייט . באה העת לשלוח אותו לפנסיה כשהוא בשיא כוחו ותפארתו העיתונאית . הנהלת CBS בראשות נשיא הרשת לורנס "לארי" טיש וג'ין יאנקובסקי החליטה לבחור באופן טבעי בדן ראת'ר כיורש של וולטר קורנקייט מי ירש בזמנו בשנות ה- 50 של המאה הקודמת את כיסאו של אדורד "אד" מורואו . במינוי הרם היה טמון סיכון . כמובן לא בגלל העיתונאות המצוינת והדומיננטית של דן ראת'ר אלא בשל אופיו ואישיותי המורכבת והמסובכת . התברר כי דן ראת'ר הוא אינדיבידואליסט גאוותן , פגיע בנשמתו , ובלתי צפוי , ואחד שרוחש יחס מעורב לכללי הניהול המקובלים של רשת CBS . דן ראת'ר היה לא רק מגיש בלעדי ובלבדי של מהדורת החדשות הארצית של רשת CBS , הוא היה גם העורך הראשי שלהן . על פיו יקום וייפול דבר . דן ראת'ר הצעיד את המהדורה הארצית של "CBS Evning News" להישגי רייטינג נאים מול מהדורות החדשות הארציות של הרשתות המתחרות בעת ההיא של NBC ו- ABC המשודרות כולן ראש בראש בשעה אחידה בין 18.30 ל- 19.00 . דן ראת'ר קנה לו מעמד איתן כמעט של אל בשורות CBS . היהירות והגאוותנות שלו לא ידעו גבולות . בשל אישיותו הארוגנטית רוויית ביטחון עצמי נוצרה סכנה פוטנציאלית בה דן ראת'ר הראוותן אולם מוכשר ובעל יכולות, יעלה מדרגה, ויהפוך את האמביציות שלו למגלומניות . ובאמת השאיפות האישיות שלו החמירו והחריפו . ההתנגשות בינו לבין הרשת המעסיקה שלו CBS הייתה בלתי נמנעת . היא אירעה ב- 11 בספטמבר 1987 .

cronckite rather

טקסט תמונה : שנת 1981 . הימים ההם – הזמן ההוא . דן ראת'ר (Dan Rather מימין) , ב- 15 בפברואר 1981 , יום הכתרתו למגיש החדשות של CBS ויורשו של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite משמאל עם המקטרת) שפרש לגמלאות . ב- 1987 היה דן ראת'ר לא רק המגיש הראשי של מהדורת החדשות הארצית של הרשת אלא גם עורכה הראשי . הטרמינולוגיה הטלוויזיונית הגדירה כוכבי טלוויזיה מסוגו בארה"ב כ- "Anchor Monster" . משכורתו השנתית נאמדה אז  ב- 2.25 מיליון דולר . סכום עתק גם במונחים אמריקניים . (באדיבות CBS) .

יום שישי – 11 בספטמבר 1987 היה תאריך היסטורי ושנוי במחלוקת מאין כמותו בלוח שידורי הטלוויזיה של רשת CBS האמריקנית . באותו היום התעורר וויכוח מַר בין מגיש החדשות רב המוניטין של הרשת דֶן ראת'ר (Dan Rather) לבין ההנהלה הראשית שלוֹ ב- CBS . הוויכוח נגע להתנגשות הצפויה בין השידורים הישירים של משחקי חצי הגמר לגברים בטניס במסגרת ה- U. S. Open (רשת CBS שידרה אותם ישיר) לבין מהדורת החדשות הארצית של הרשת שדֶן ראת'ר הוא העורך והמגיש הראשי שלה . התאריך הזה מוכר היטב לכל עיתונאי חדשות באשר הוא ולכל שַדָּר ספורט בכל מקום בעולם . פרשת שדרן החדשות האמריקני דֶן ראת'ר של רשת CBS שאירעה ב- 11 בספטמבר 1987 חידדה והקצינה עד בלי דַי את התחרות ומאבק היוקרה הנִצחי על מסך הטלוויזיה בין שידורי החדשות לבין שידורי הספורט . מי חשוב ממי בכל רגע נתון . שַדָּר הספורט הבכיר של  CBS ברנט מאסברגר (Brent Musburger) שידר ישיר באותו אחה"צ של יום שישי ב- 11 בספטמבר 1987 את שני משחקי חצי הגמר בטניס לגברים יחידים בפלשינג מדואוס בניו יורק באליפות ארה"ב הפתוחה , בין ג'ימי קוֹנוֹרס מארה"ב לבין אִיבַן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי וקודם לכן את "הדרבי" השוודי מאטס ווילאנדר נגד סטפן אדברג . במקביל ערך באותו יום שישי – 11 בספטמבר 1987 האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 את סיורו המפורסם בפלורידה (מדינה רווייה תושבים היספאניים קתוליים) . דֶן רָאתֶּ'ר הקים את אולפן החדשות שלוֹ ומיקם את עמדת כס השידור במיאמי לרגל הסיור הקדוש של האפיפיור במדינה הדרומית , וכדי לתת לצופיו תחושת בית שהוא משדר מהשטח ולא מהאולפן הסטרילי הניו יורק . הסֶפֶר ,"למילים יש וויזואליה משלהן" , מספר בפרוטרוט על פרשת דֶן ראת'ר ב- 11 בספטמבר 1987 , שם ספגה CBS תבוסת שידור חסרת תקדים בשל חטא היוהרה של שדרן החדשות שלה , הוא ואין בלתו . מייד ארחיב על כך את הדיווח .

5. אלכס גלעדי וחיים יבין

אין תשובה ברורה וחַד משמעית מי חשוב ממי ולמי עומד היתרון ברגע נתון על המרקע , האם לשידורי החדשות או שידורי הספורט . שתי החטיבות נהנות מתקציבים גדולים . התשובה תלויה כמובן בנסיבות השידור , שיקולי העריכה , והגיון ההנהלה . היריבות הזאת בה השדרנים והמפיקים משני צִדֵי המתרס סירבו להשתמש בהגיונם והעדיפו להזדקק לרִגשותיהם , הולידה שנאות וקנאות משני הכיוונים . צריך לקרוא את המִסְמַך חסר התקדים בחריפותו שכתב מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה ב- 22 במאי 1980 אלכס גלעדי (אחד האנשים המוכשרים ביותר שצמח בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם)  והופנה לבוס הישיר שלוֹ חיים יבין מנהל חטיבת החדשות כדי להבין עד להיכן עלולים להרקיע רוגז , מדון , ומפח נפש – תוצאה של התמודדות בין אנשי שידור הנמנים על אותה רשת שידור . המסמך המקורי (כמו מאות רבות נוספים) מופיע במלואו כמה פעמים בסדרה רחבת ההיקף ב- 13 ספריה השונים , ומספר על דרמת המאבק שהתחוללה אז בין מנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית למוביל שידורי החדשות . ראה הספרים עבי הכרס , "הפקות חובקות ארץ ועולם" ו- "למילים יש וויזואליה משלהן" . המסמך הבא הוא סנסציוני ברמת חריפותו וסגנונו הכועס . בחודש מאי של שנת 1980 ניצב אלכס גלעדי בשיא כוחו ותפארתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הוא היה רק מנהל דסק על פי ההיררכיה הרשמית המקובלת ברשות השידור . חיים יבין היה מנהל חטיבת החדשות והיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי . לא כוחות היררכיים . הרזומה של אלכס גלעדי היה עשיר בהצטיינות יתירה בהפקות טלוויזיה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 . אלכס גלעדי עשה עבודה חדשנית וכבירה עבור מנהל חטיבת החדשות דן שילון באותו הלילה של המהפך הפוליטי ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 . אלכס גלעדי שימש המפיק הראשי ומנהיג הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בת שלושה ימים שכיסתה בסטנדרט בינלאומי את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בין 19 ל- 22 בנובמבר 1977 . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי גם של תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision Song Contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש של 31 במארס 1979 בה זכתה הזמרת גלי עטרי בבכורה יחדיו עם להקתה "חלב ודבש" . הוא רכש מוניטין בינלאומי עד כדי כך ששלושת רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב , CBS  , ABC , ו-  NBC התחרו על שירותיו . לבסוף זכתה בו NBC. אלכס עבר לשורותיה בדצמבר 1980. שמו כאיש טלוויזיה איכותי הלך לפניו. זאת אולי זאת הסיבה שהוא לא עשה שום חשבון לבוס שלו חיים יבין והכתיב למזכירתו רוחל'ה ברכה (מזכירת מחלקת הספורט) ללא יראה את כתב האישום הבוטה נגד מנהלו הישיר .

yavin 2טקסט תמונה :  1978 . מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין . הניח את מחלקת הספורט על פי הבנתו של אלכס גלעדי סמוך לשלב התחתון בסולם העדיפויות של חטיבת החדשות .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 4טקסט תמונה : 1978 . אלכס גלעדי . ראה בהתנכלותו של חיים יבין למחלקת הספורט בשנים 1980 – 1977 , התנכלות אישית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 5

טקסט מסמך : 22 במאי 1980 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני (עמוד מס' 1 מתוך 2) . טקסט חסר תקדים בחריפותו . "השתוללותו של מנהל חטיבת החדשות שכל שצעק כל הזמן הוא , שלא מעניינים אותו שידורי הספורט המטופשים , שאינם אלא בזבוז כסף , אינם אלא עדות לשנאה התהומית של חיים יבין כלפי וגם כלפי העובדים במחלקתי . סיכומו של אותו יום , הודעתו של חיים יבין ליצחק גליקסברג , "כל אנשי הספורט דפרים והעומד בראשם הוא הדפר הראשי" . זה הכינוי לו זכו האנשים שבזיעתם הקנו לחטיבת החדשות חלק נכבד מהישגיה" , כתב אלכס גלעדי את דעתו על חיים יבין למנהל הטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 6

טקסט מסמך :  22 במאי 1980 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק 'צחי' שמעוני (עמוד מס' 2 מתוך 2). "רק אלה שמשכילים לזכור יכולים להעריך . תכונה כזאת אינני מוצא בראש חטיבת החדשות הנוכחי ואין לי לכן כל ציפיות. יתירה מזו : הערכתו או אי הערכתו חשובים בעיניי כנבלת הצבוע. אשר לי אישית בלעתי כבר הרבה צפרדעים מדו פרצופיותו של חיים יבין , אך מאחר שטובת הטלוויזיה (וגם טובתי האישית) עמדה לנגד עיניי – הבלגתי" , הוסיף אלכס גלעדי במכתבו למנהל הטלוויזיה אודות התנהגותו של חיים יבין כלפי מחלקת הספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המִסְמַך הזה כאמור חסר התקדים בחריפותו שכתב מנהל הספורט אלכס גלעדי למנהל החדשות חיים יבין ב- 22 במאי 1980 מסביר באיזה אקלים תחרותי ואמביציוזי , רָב צדדי ובעל פנים רבות – מקדמים המפיקים את שידורי הטלוויזיה הקונקרטיים של "עצמם" . מנהל דסק הספורט אלכס גלעדי עשה כל מאמץ לשפר את שידורי בספורט עליהם היה מופקד . חיים יבין הבוס הישיר של אלכס גלעדי קידם את שידורי החדשות והעניק להם עדיפות ברורה באמצעי הפקה , צילום , ועריכה על פני דסק הספורט . מובילי השידורים מנהלים מאבק חסר פשרות לטובת האגפים עליהם הם מופקדים , מאבק שהופך לעיתים להתכתשות אישית , ומנהלים תחרות בינם לבין מצפונם על השגת תשומת לִבּוֹ של הצופה . הם לעולם אינם מסתפקים בטיב המוצר שהפיקו . עבורם המצוינות היא האוֹיֵב של הטוב מאוד . המסמך שחיבר אלכס גלעדי בגנותו של חיים יבין העיד כאֶלֶף עדים על אמביציות השידור המחלחלות בכל פינה בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . מי שמתבונן היטב בין השורות יכול להבחין כי מסמך התלונה נכתב בכלל ב- 22 במאי 1980 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הטרי יצחק "צחי" שמעוני , ונשלח אליו באמצעותו של המנהל הישיר של אלכס גלעדי , חיים יבין . זאת הייתה ההיררכיה המקובלת בטלוויזיה . חיים יבין קרא את המכתב בתדהמה אולם היה מחויב להעבירו למען הרשום , ליצחק "צחי" שמעוני . מנכ"ל רשות השידור בימים ההם היה יוסף טומי" לפיד ז"ל . מדהים להיווכח כי הטריאומוויראט הזה נתן בכזאת קלות לאלכס גלעדי המוכשר ורב היכולות לעבור לשורות NBC , מבלי להניא אותו . מעברו של אלכס גלעדי בדצמבר 1980 לרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , הייתה אֲבֵדָה עצומה לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולרשות השידור .

אלכס גלעדי היה מנהיג שידור שהִתווה את מסלול חיי בטלוויזיה . לטקסט החריף שכתב ודבקותו בשליחות העיתונאית שלוֹ כעורך שידורי הספורט ורוח דבריו היו השפעה גדולה עלי לאחר שהתמניתי במקומו למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אתה חייב לשמור על אגפיך לא רק משונאיך אלא גם מידידיך . בעיקר מידידיך . אני סבור ש- חיים יבין איננו מנהיג שידור מדרגתו של ארנון צוקרמן , וגם לא מבריק כדן שילון , אלכס גלעדי , או מוטי קירשנבאום . אף על פי כן הוא דמות בלתי נשכחת . לא מפני היותו קריין טקסטים דָגוּל אלא בגלל אופיו המתון והאחראי , וגם הדייקני . אין לו את הכריזמה שיש לארבעת הגדולים ארנון צוקרמן, דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום – אך הוא ניחן בקסם אישי מסוג אחר, וודאי בעת כשהוא פוסע לפני עדשת המצלמה . כמו כולם הוא כועס כשצריך , ונעלב כשלא צריך , אך בניגוד לאחרים הוא איננו קנאי ואיננו שומר טינה . היו ימים בהם נחשב לאבינו הטלוויזיוני .

6. אלכס גלעדי ותעשיית כוכבי הטלוויזיה בארץ ובעולם

עד להיכן רשאי להרחיק נציגה של רשת טלוויזיה (באשר היא) לאחר שהוצב בקדמת חלון הראווה שלה ? שני מגישי החדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS , כל אחד בתקופתו , ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט המאופק ודֶן רָאתֶּ'ר המוחצן משדרים תשובות שונות בתכלית . מה שהתחולל ב- CBS באותו יום שישי של 11 בספטמבר 1987 מסביר את שיכרון כוחם של מגישי ושדרני טלוויזיה . המוניטין והפופולריות שלהם פוגעים בשיקוליהם ומסוגלים לפעמים להעביר אותם על דעתם .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי ממקימי ונשיא חב' "קֶשֶת" ב- 1993 אחת משלוש הזכייניות בערוץ 2 המסחרי , לא היה טירון בתעשיית הטלוויזיה . כדי לקומם את "קשת" לא היה איכפת לו לכופף את השידור הציבורי . הוא הציע כסף רָב ומִשרות שידור נַאוֹת לשדרים הממלכתיים שקישטו שנים רבות את המסך הציבורי כמו יָרוֹן לוֹנְדוֹן , יוֹרָם אָרְבֶּל , דָן מַרְגָלִית , גָבִּי גָזִית , גְאוּלָה אֶבֶן , דָנִי רוּפּ ואחרים . זאת הייתה תיאוריית הכוכבים הקלאסית בשידורי טלוויזיה של אלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה קָדֶט וחניך מוצלח במשך שנים רבות של אסכולת תעשיית הטלוויזיה האמריקנית התחרותית המושתת על כוכבים . עכשיו משהיה בעצמו גנרל או פילד- מרשל טלוויזיה בזכות עצמו מימש את פילוסופיית השידור הזאת בעבור חברת "קשת" בערוץ 2 שהוא היה המנכ"ל שלה . לרשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ABC , NBC , CBS , ו- FOX יש פילוסופיית שידור מגובשת . הציבור האמריקני נוהה אחרי כוכבים . כך התחנך וזוהי דרכו . הוא נוהה אחרי כוכבי קולנוע , כוכבי ספורט , כוכבים פוליטיים וגם כוכבי טלוויזיה . על פי התזה הזאת אין זמן להכשיר כוכבי טלוויזיה בעיצומה של התחרות הקפיטליסטית לכן מותר לגנוב אותם לעצמך מהרשתות המתחרות . גונבים אותם באמצעות ממון . פְרֶד פִּירְס ולֵיאוֹנָרְד גוֹלְדֶנְסוֹן מ- ABC לא התביישו להציע ל- בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס ב- 1976 משכורת שנתית של (1.000000) מיליון דולר כדי שתערוק אליהם מ- NBC . לאלכס גלעדי היה ממי ללמוד את השיטה זמן רָב לפני קוֹם ערוץ 2 המסחרי . הוא הבין שכדי לרצות את בעלי המניות יש לכסות מהר ככל האפשר את העלויות היקרות של מיסוד הערוץ המסחרי . השידורים חייבים להניב מייד רייטינג מרשים . את הרייטינג יביאו רק כוכבי השידור בעלי המוניטין על המסך . לכן אין זמן להמתין . צריך לפתות אותם לערוק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. עוד לא נולד האדם שאי אפשר לקנות אותו בכסף. הרייטינג יביא את הפרסומות למסך . הפרסומות יכסו את ההשקעות הענקיות ובעלי המניות יהיו מרוצים . אלכס גלעדי הכיר היטב את משוואת הקסמים הטלוויזיונית ושרשרת התגובות הפועלת בתוך המשוואה המתמטית הזאת . הוא ידע שכדי להצליח צריך לזעזע את אשיות ממסד השידור הממלכתי המסורתי בארץ ולשדוֹד ראשית דבר ממנו את הכוכבים שמזהים לציבור את שידורי הטלוויזיה בישראל . אלוּ הם המגישים והשדרים . אלכס גלעדי חיפש גם עורכים ומפיקים מוכשרים לחברת "קשת" אך התעקש ראשית דבר על הכוכבים הנוצצים (לפי דעתו) והסכים לשלם להם משכורות שמנות כדי שיערקו לשורותיו . המהלכים האלה של אלכס גלעדי מוכרים היטב בתעשיית שידורי הטלוויזיה בארה"ב וגם באירופה . אבי מדיניות "גניבת" כוכבי השידור הוא מר וויליאם פאליי (William Paley) יזם נמרץ , איש עסקים בעל חזון , ומייסדה של רשת הרדיו CBS . בשנים 1949- 1948 הוא רושש באמצעות ממונו את הרשת המתחרה NBC משדרי הרדיו הנודעים שלה . הראשונים שערקו אליו היו הקומנדייאנטיים האמרקינים בעלי המוניטין פְרִימֶן גוֹסְדֶן וצָ'ארְלְס קוֹרֶל הקולות המפורסמים מאחורי הקומדיה "Amos n' Andy" , ואחריהם גֶ'ק בֶּנִי , ג'וֹרְג' בֶּרְנְס , אָל ג'וֹלְסוֹן , גְרוּצ'וֹ מָארְקְס , וגם הזמרים הנודעים בּינְג קְרוֹסְבּי ופְרָנְק סִינַטְרָה .

עריקתם של כוכבי טלוויזיה נודעים בארה"ב בדור האחרון , בעיקר שדרי חדשות וספורט , מרשת טלוויזיה אחת לשנייה תמורת מָמוֹן יֶתֶּר הם מעשים שבשִגרה . לֵיאוֹנַרְד גוֹלְדֶנְסוֹן ופְרֵד פִּירְס מנהיגי ומנהלי ABC , הביאו ב- 1976 את ברברה וולטרס (Barbara Walters) לשורות ABC משורות רשת הטלוויזיה NBC , ושילמו לה תמורת עריקתה משכורת שנתית סנסציונית בימים ההם בגובה של 1000000 (מיליון) דולר [סעיף 1] . לָארִי טִיש נשיא רשת הטלוויזיה CBS ראה בדֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) לא רק את יורשו המוצלח של וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) הַדָגוּל, אלא שַדָּר רציני בעל סמכות בפני עצמו ועיתונאי בחסד עליון . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב בעיני לָארִי טִיש לסמל הבלתי מעורער של חדשות CBS. לכן לא התבייש לחתום עִמו ב- 1988 על חוזה כספי מדהים בן עֶשֶר שנים ושילם לו 36.000000 (שלושים ושישה מיליון) דולר . "העיקר שיישאר ולא יערוק מהרשת" , אמר לבעלי המניות [סעיף 2]. CBS חטפה ב- 1985 את שַדָּר הספורט המוכשר ברנט מאסברגר (Brent Musberger) משורות רשת ABC ושילמה לו סכום סנסציוני של 10.000000 (עשרה מיליון) דולר תמורת חוזה לארבע שנים 1989 – 1985 [סעיף 3]. עריקתם של כוכבי טלוויזיה נודעים בארה"ב בדור האחרון , בעיקר שדרי חדשות וספורט , מרשת טלוויזיה אחת לשנייה תמורת מָמוֹן יֶתֶּר הם מעשים שבשִגרה . כבר הוזכר כאן ש- לֵיאוֹנַרְד גוֹלְדֶנְסוֹן ופְרֵד פִּירְס אנשי ומנהלי ABC הביאו ב- 1976 את ברברה וולטרס (Barbara Walters) לשורות ABC  מ-NBC [סעיף 1] , ושילמו לה תמורת עריקתה משכורת שנתית של מיליון דולר . לָארִי טִיש נשיא רשת הטלוויזיהCBS ראה בדֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) לא רק את יורשו המוצלח של וולטר קרונקייט הדגול , אלא שָדָר רציני בעל סמכות בפני עצמו ועיתונאי בחסד עליון . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב בעיני לָארִי טִיש לסמל הבלתי מעורער של חדשותCBS . לכן לא התבייש לחתום עִמו ב- 1988 על חוזה כספי מדהים בן עֶשֶר שנים ושילם לו 36.000000 (שלושים ושישה מיליון) דולר ."העיקר שיישאר ולא יערוק מהרשת" , אמר לבעלי המניות [סעיף 2] . CBS חטפה ב- 1985 את שַדָּר הספורט המוכשר ברנט מאסברגר משורותABC ושילמה לו סכום סנסציוני של 10 מיליון דולר תמורת חוזה לארבע שנים 1989 – 1985 [סעיף 3] .

[1] ראה נספח : Huntington Williams כתב את הספר  "BEYOND  CONTROL" .

[2] ראה נספח : Terry  O`neil כתב את הספר "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME" .

[3] כמו סעיף 2 .

איש הטלוויזיה אלכס גלעדי נקט ב- 1993 בישראל באותה המדיניות של מוריו האמריקניים ערב השקת "קשת" בערוץ 2 , והגשים את הסלוגן הטלוויזיוני : "כשאֵין לך זמן להכשיר כוכבי טלוויזיה – גְנוֹב אותם ממתחריך" .

עוזי פלד האיש שהעלה לגדולה את חברת "טלעד" בערוץ 2 , זוכר : "יש לי הערכה רבה לאלכס גלעדי כאיש טלוויזיה. הוא אומנם רב אומן ביחסי ציבור אך הוא האיש שגרם נזקים כבדים ומתמשכים לערוץ 2 וגם לשידור הציבורי . כמו האמריקנים הציע גם הוא משכורות עתק ללא כל הצדקה לאנשים שאותם חשב לכוכבי טלוויזיה בישראל " , ומוסיף בכעס , תגיד לי אתה יואש אלרואי , "איזו הצדקה הייתה לשלם למרב מיכאלי בזמנו בתוכניות יום השישי שלה 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר ?" . ושוב זוכר בזעם : "אלכס גלעדי לא הכשיר ולא בנה בעצמו במו ידיו את אנשי טלוויזיה של "קֶשֶת" . הוא גנב אותם מהשידור הציבורי באמצעות הממון וגייס לשורותיו את כוכבי גלי צה"ל . התנגדתי למדיניות התשלומים חסרת הרסן שלוֹ , שבאה לידי ביטוי לא רק בפיתוי הכוכבים באמצעות ממון , אלא גם ברכישת זכויות הכדורגל הישראלי והאירופי תמורת ממון חסר תקדים , ותשלומים מופרזים יחד עם יעקב בוארון מנהל מחלקת הסרטים הקנויים שלוֹ עבור רכישת סרטים מחו"ל" .

מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום חשש עם כניסתו לתפקיד מעריקתם של שלושה אישים סמכותיים מהשידור הציבורי של ערוץ 1 לשידור המסחרי של ערוץ 2 , הלא הם חיים יבין , יעקב אחימאיר , ואהוד יערי לערוץ 2 . הם נחשבו בעיניו לאוֹשְיוֹת השידור הציבורי – ממלכתי בישראל , מותגים שלו . הוא לא אָבָה לוותר על שירותם . בחיים יבין ראה בכלל את הלוֹגוֹ הרשמי של השידור הציבורי . כדי להשאיר אותו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציע לו מוטי קירשנבאום הצעה כספית מפתה שחַיִים יָבִין לא היה יכול לסרב לה . משכורת שנתית של מיליון שֶקֶל . זה היה מעשה חריג ובלתי מקובל בימים ההם . לחַיִים יָבִין זה כנראה לא הספיק . אבי השידור הציבורי חשב שהוא שווה יותר וערק כעבור כמה שנים לערוץ 2 המסחרי . בכך העביר מסר ליורשיו שהשידור הציבורי איננו קדוש ותמורת מָמוֹן מותר לנטוש אותו .

מייד לאחר שובי לארץ מהפקת שידורי מונדיאל צרפת בקיץ 1998 , הוזמנתי לחתונת ענת שטרן בִּתּוֹ של מנהל הטלוויזיה . מר חַיִים יָבִין ניגש לשולחני כדי ללחוץ את ידי ולברך אותי על הצלחת שידורי גביע העולם בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא תמיד היה ג'נטלמן . במפתיע הוא פתח בטקסט התנצלות , "יואש אני יודע שאתה כועס עלי…" , אמר ויָדָע למה . מבלי להמתין לתשובתי עבר להמטיר את מחמאותיו הנוגעות לתפארת שידורי המונדיאל של צרפת 1998 . "תודה רבה לך" , השבתי והוספתי , "חיים , אינני כועס עליך כלל , אך נדמה לי שרוצצת במו ידיך את תפארתך שלך שכולנו התחנכנו עליה" . חיים יבין חזר ב- 1998 לעמדת המגיש הראשי של "מבט" אך זה כבר לא היה אותו דבר . הוא היה קריין טקסטים וחסר כל סמכות עריכה . ביטחונו העצמי אבד לו . מערכת "מבט" וחלק מעורכיה קיבלו את פניו בקרירות וגם ריננו מאחורי גבו. לבסוף בתקופתו של המנכ"ל יוסף בר-אל , הפכה אותו ההנהלה גם לקריין רֶצֶף בסיום מהדור "מבט" , בה מבשר חיים יבין לאומה את לוח השידורים בהמשך העֶרֶב של השידור הטלוויזיוני הציבורי . נגזר עליו לשמש לוח מודעות חי של שידורי הטלוויזיה, מעֵין שַדָּר קדימונים (Promo) בדומה לשַדָּרֵי הרצף בשעתם כמו דן כנר , צבי סלטון , אביבה מילגלטר , ענת שָרָן , ותקווה מור . כמעט התעללות מבחינתו . אפשר היה לעולל את זה לחיים יבין במילניום השלישי . זה לא היה בא בחשבון בתקופת הזהב של המונופול כשהוא ערך וניהל בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1980 – 1977 וגם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה בשנים 1989 – 1986 . לא היה עולה על דעתו של מישהו אז כי מגישי החדשות ייקדמו במסגרת "מבט" את השידורים הישירים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה למשל . מסך הטלוויזיה והמיקרופון המוצבים באולפן השידור והמביאים לפרסומם האישי של השדרים והמגישים , הם אבוֹת הטוּמְאָה . בסביבתם האמביציוזית (והאכזרית) אין חֲבֵרים וגם לא חֲבֵרוּת . גְאוּלָה אֶבֶן מצאה ניחומים לזמן קצר בכיסא ההגשה של "ערב חדש" בטלוויזיה החינוכית . אבל ההיסטוריה המתעתעת חוזרת על עצמה לפעמים במהירות גדולה מזו שחושבים . היא שבה כעבור זמן לכֵּס "היומן" כמגישה בלעדית שלו .

[1]  ראה נספח : ספרו של האנטינגטון וויליאמס,  "BEYOND  CONTROL"

[2]  ראה נספח : ספרו של טרי אוניל , "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME"

[3]  ראה נספח : ספרו של טרי אוניל, "THE  GAME  BEHIND  THE  GAME"

7. דן ראת'ר ו- CBS (חלק 2). יום שישי ההוא של 11 בספטמבר 1987

לא בכל מקום מכבדים אנשי הטלוויזיה איש את רעהו . במקרים רבים הם קנאים קיצוניים שהופכים גם לאויבים. מה שקרה  ב- 11 בספטמבר 1987 בין אנשי הספורט לבין אנשי החדשות בתוככי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS מלמד איזו יוקרה מקצועית , גאווה , אגו , וקְנָאוֹת אישיות אופפים את המיקרופון והמסך . ועד להיכן מרחיקים כוכבי טלוויזיה לכת ביודעין, בעקבות נסיבות שידור שאינן מקובלות עליהם ואינן לפי רוחם באותו הרגע . הבה אשוב לאותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 בו ביקר האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 בעיר מיאמי במדינת פלורידה הדרומית רווית תושבים הִסְפַּאנִיים המחזיקים בדת הקתולית . ביקורו המאובטח של האפיפיור בארה"ב עמד במוקד מהדורת החדשות הארצית ב- 18.30 של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS אותה עמד להגיש דֶן רָאתֶּ'ר (Dan Rather) , כאמור המגיש הראשי והעורך הראשי של מהדורת החדשות הארצית החשובה והיוקרתית . חלק ממערכת החדשות של CBS נדד עמו מניו יורק למָיָאמִי . באותו יום שישי ההוא של 11 בספטמבר 1987 שידרה CBS ישיר ובאופן בלעדי את שני משחקי חצי הגמר לגברים יחידים באליפות ארה"ב הפתוחה בטניס (U.S. Open) . אירוע טניס לאומי ובינלאומי נחשב ביותר הכלול בין ארבעת הטורנירים הגדולים של ה- Grand Slam לצִדם של ווימבלדון , רולאן – גארוס , ואליפות אוסטרליה הפתוחה . CBS שילמה ממון רב בן מיליוני דולרים עבור זכויות השידורים של טורניר הטניס הזה . הטניס הוא משחק ללא זמן אלא התמודדות ספורט בה מושגת ההכרעה ע"י צבירת נקודות . השידור הישיר של משחקי הטניס ב- 11 בספטמבר 1987 התארך ועלה על מסלול התנגשות בלתי נמנעת עם מהדורת החדשות הארצית של דן ראת'ר . ב- 17.30 , כשעה לפני תחילת שידור מהדורת החדשות היומית היוקרתית המיועדת לעלות לאוויר ב- 18.30 הודיעו אנשי CBS בניו יורק לדֶן ראת'ר והמערכת שלו במיאמי , כי שני משחקי חצי הגמר לגברים באליפות ארה"ב בטניס הפתוחה המתקיימים במגרשי הטניס של פלשינג מדואו ( Flushing Meadow ) בניו יורק בהשתתפות אִיוָואן לֶנְדְל הצ'כוסלובקי וגִ'ימִי קוֹנוֹרְס האמריקני (היה פעמיים אלוף ווימבלדון ליחדים בשנים 1974 ו- 1982) ומַאטְס וִוילָאנְדֶר השוודי נגד בן ארצו סְטֶפַאן אֶדְבֶּרְג, מתארכים ונמשכים מעבר לזמן הצפוי שתוכנַן להם וכנראה יגלשו מעבר לשֵש וחֵצי לתוך תחום זמן מהדורת החדשות שלו . עליו להיות מוכן לכך . משחק חצי הגמר בין איוואן לנדל וגִ'ים קוֹנוֹרְס עורר עניין רב מאוד בארה"ב . ב- 18.15 שוב נאמר לדֶן רָאתֶּ'ר כי הוא כנראה יעלה "לאוויר" באיחור . רשת CBS מתכוונת לשדר ישיר את המשחק איוואן לנדל – ג'ים קונורס במלואו ויהיה עליו להתחשב בכך ולקצֵר את מהדורת החדשות שלו בהתאם .

השידור הישיר של CBS בראשותו של שַדָּר הספורט הבכיר ורָב המוניטין של הרשת בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) עסק בהתמודדות בין ארבעה טניסאים מצוינים ונמשך באמת מעבר למצופה . בעיקר עניין את רשת CBS משחקו של גִ'ימִי קוֹנוֹרְס נגד אִיבַאן לֶנְדְל . לבסוף ניצח אִיבַאן לֶנְדְל את גִ'ימִי קוֹנוֹרְס בשלוש מערכות חלקות 6 : 4 , 6 : 2 , ו- 6 : 2 . מָאטְס וִוילָאנְדֶר גבר על סְטֶפָאן אֶדְבֶּרְג , 3 – 1 במערכות . השידור הישיר של הטניס באמת חרג וגלש כשמונה דקות למהדורת החדשות הארצית של CBS שדֶן רָאתֶּ'ר היהיר ו- הגאוותן היה בעצמו העורך הראשי וגם המגיש שלה . דֶן רָאתֶּ'ר נחשב ב- 1987 לכוכב עַל בעולם התקשורת והטלוויזיה בארה"ב . המגיש הפופולרי , האמביציוזי , והמפורסם בעל משכורת עתק שנתית של 2.250000 (שניים ורבע מיליון) דולר , האיש שהיה יורשו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) , נטש את אולפן השידור וכס המגיש והתיישב נעלב ורותח בחדר האיפור וההלבשה הפרטי שלו הסמוך לאולפן השידור של CBS במיאמי . הוא לא הסכים לשוב לכס המגיש והרשה לעצמו לעשות מעשה ששום מגיש חדשות באשר הוא בשום רשת טלוויזיה באשר היא לא עשה מעולם לפניו (וגם לא אחריו) . כוכב הטלוויזיה הגיש אולטימטום לאנשי CBS בניו יורק , ואמר להם , או שאני עולה ל"אוויר" בדיוק בשש וחצי או שאני לא משדר כלל . משהו כמו , "חפשו את החברים שלכם" . הוא סירב לעלות "לאוויר" באיחור ולא הסכים לשָדֵר מהדורת חדשות קצרה יותר מהמתוכנן וקטועה . דֶן רָאתֶּ'ר מימש את האולטימטום . הוא נשאר ספון בחדרו ולא הסכים לחזור לכיסאו באולפן כדי לקרוא ולהגיש מהדורת חדשות מקוצרת גם לאחר שהשידור הישיר של משחקי הטניס הסתיים ושָדָר הטניס של CBS בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר, כוכב ושדרן עַל בספורט בזכות עצמו , החזיר את השידור לאולפן החדשות . דֶן רָאתֶּ'ר לקח קשה את גלישת שידורי הטניס לתוך זמן החדשות שלו וראה בדבר עלבון ופגיעה אישית ביוקרתו . נוצר בלגן גדול מאין כמותו ב- CBS . רשת CBS שידרה יותר משֵש דקות "בְּלֶק" (Black) על סיגנל השידור שלה. נצח במונחי טלוויזיה . זהו החטא הגדול והכבד ביותר שקיים בשידורי טלוויזיה באשר הם אך דֶן רָאתֶּ'ר לא נענש בסופו של דבר . דן ראת'ר דמה לחייל שנטש את שדה המערכה אולם לא נענש . אפילו נשיא חטיבת השידור של CBS גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) ונשיא CBS לָארִי טִיש (Larry Tisch) וויתרו ונמנעו מלהתעמת עם הכוכב הראשי שלהם . לא ייאמן אבל זה מה שהיה  [ 1 ] + [ 2 ] . העסק הזה הוא מדהים מכל היבט משום שאיש מהנהלת CBS , כאמור גם לא ג'ין יאנקובסקי ואפילו הנשיא הכללי של הרשת מר לארי טיש עצמו , לא מצאו תעצומות בנפשם ולא העזו להתעמת עם מגיש החדשות רב הכוח והמוניטין דן ראת'ר , לו שילמו משכורת שנתית אסטרונומית בת 2.200000 (שני מיליון ומאתיים אלף) דולר . הם לא קראו לו לסדר ולא ציוו עליו להגיש את המהדורה הארצית של CBS , גם אם היא מקוצרת . המקרה המיוחד והמרעיש הזה בו הרשה לעצמו דן ראת'ר להתנגש חזיתית ברשת הטלוויזיה המעסיקה אותו עוררה רעש עצום בזמנו בעולם הטלוויזיה האמריקני . מנהלי CBS כל כך יראו את דן ראת'ר עד שאפילו חששו מלבחון את האפשרות להורות לשני עיתונאים – אנשי טלוויזיה וותיקים שלהם שנכחו באולפן CBS הנטוש ב- מיאמי ברני גולדברג (Bernie Goldberg) ו- ריצ'ארד רות' (Richard Roth) , לתפוש את עמדת המגיש שנעזבה ע"י דן ראת'ר . הפחד ממנו היה עצום . דן ראתר הודיע מפורשות וחד משמעית ב- 18.15 לג'ין יאנקובסקי כי אם המהדורה לא עולה לאוויר כמתוכנן באותו יום שישי ההוא – 11 בספטמבר 1987 ב- 18.30 , הרי שהוא נוטש את הכס והמהדורה מבוטלת לחלוטין . בתנאים האלה כל פיקודיו של דן ראת'ר פחדו להתעמת עמו . לא בא בחשבון מבחינתם לתפוש בתנאים המטורפים הללו את כֵּס המגיש שלו .

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר (Brent Musburger) שדר הספורט הבכיר של רשת הטלוויזיה CBS ששידר ישיר בספטמבר 1987 את משחקי הטניס באליפות ארה"ב הפתוחה. ברנט מאסברגר היה במשך שנים רבות שדר הספורט המרכזי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC. באמצע שנות ה- 80 הציע לו CBS חוזה כספי, מעין הצעה שאי אפשר לסרב לה, 10000000 (עשרה מיליון) דולר לארבע שנים . ברנט מאסברגר לא סירב וערק ל- CBS . (התמונה באדיבות CBS. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו גִ'ין יָאנְקוֹבְסְקִי (Gene Jankowski) הבוס של דֶן רָאתֶּ'ר שתפקידו הוגדר כ-  CBS Broadcast president . הוא נמנע מלהתכתש עם דֶן רָאתֶּ'ר . (התמונה באדיבות CBS . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התרוצצו שמועות שנשיא רשת  CBS בעצמו היהודי לָארִי טִיש (Laurence “Larry” Tisch) נדרש להתערב אז כדי ללמד את דֶן רָאתֶּ'ר לקח , ולהסביר לו כי שידורי הספורט הפופולריים שבידי CBS , (ביניהם אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס) מממנים את משכורתו השנתית בת מיליוני הדולרים , (עמדה על 2.2 מיליון דולר בעת ההיא) . לָארִי טִיש הורה לדֶן רָאתֶּ'ר , "להפסיק לעשות הצגות" , אך הוא לא פיטר אותו . זאת הייתה התובנה שלו כבוס ראשי . רבים ב- CBS ומחוצה לה חשבו שטעה . וולטר קרונקייט הקפדן והממלכתי אמר שהיה צריך לפטר את דֶן רָאתֶּ'ר השחצן בו במקום .דברי התוכחה של לָארִי טִיש לעברו של דֶן רָאתֶּ'ר מלמדים משהו על מלחמת הקיום של רשתות הטלוויזיה בארה"ב , המאבק על קניית זכויות השידורים היקרות של שידורי הספורט ועל מקומם וחשיבותם בלוחות השידורים של הרשתות , ועד כמה הדבר חשוב ליוקרה ולכלכלה של רשתות הטלוויזיה , הנובע מן העוצמה והפופולריות הרבה שלהם בקרב הציבור האמריקני .

טקסט תמונה : מחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זהו היהודי – אמריקני לורנס "לָארִי" טִיש (Larry Tisch) נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS . הוא היה מבולבל מהמצב אך נמנע מלהעניש את כוכב הטלוויזיה שלו דֶן רָאתֶּ'ר . (באדיבות CBS . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

8. 1988. דן ראת'ר וסגן נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב

"פרשת מָיָאמִי" כפי שכונה משבר השידור של דֶן רָאתֶּ'ר ב- 11 בספטמבר 1987 הפכה לסיפור ענק וחסר תקדים בעיתונות האמריקנית . מעין ציון דרך במאבק על הבכורה והיוקרה בין מִשדרי החדשות והספורט בתוך רשת טלוויזיה , וגם מגלומניה אישית של חלק מכוכבי הטלוויזיה . הפרשה הזאת לא נשכחה ולבשה ממדים חדשים בחלוף שנה בעת הסיקור הטלוויזיוני של המירוץ לנשיאות האמריקנית ב- 1988 . דֶן רָאתֶּ'ר ערך בתקופה ההיא כתבה על התנהלותו של סגן הנשיא ג'וֹרְג' בּוּש בעניין חשדות של זליגת נשק אמריקני לאיראן בשנות ה- 80  ההן והוגדרה באופן חמור בפי אנשי חטיבת החדשות של CBS כפרשת "Bush – Iran / contras" . פרשת איראן – קונטרס התפרסמה בשעתו גם כפרשת "איראן – גייט" ונודעה כ- פרשה מסתורית שבמסגרתה מכרה ארצות הברית נשק למשטר האייתולות באיראן בעסקה סיבובית בתיווך ישראלי באמצע שנות ה- 80 של המאה שעברה. העסקה תוכננה ונבנתה כך בה מדינת ישראל מכרה נשק לאיראן , באישור ארה"ב , כדי שבתמורה ישחרר ארגון חזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקנים שהחזיק . התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק , בניכוי הוצאות ועמלות , הועבר לממשל האמריקני מבלי שנרשם בספרים . כך יכול הממשל האמריקני על פי הערכות בראשות נשיא ארה"ב רונלד רייגן וסגנו ג'ורג' בוש האב להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס , כדי לממן את המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה שהואשם על ידי ארה"ב בתמיכה במרידות קומוניסטיות במרכז אמריקה.

ב־3 בנובמבר 1986 פרסם לראשונה העיתון הלבנוני א-שראע ידיעה על כך שארצות הברית מוכרת נשק לאיראן תמורת שחרור בני ערובה שלה המוחזקים בלבנון ע"י חיזבאללה . הפרשה החלה להיחשף במלואה כמה שבועות מאוחר יותר, כאשר נודע שהופל מטוס בניקרגואה שהכיל משלוחי נשק לקונטראס הסנדיניסטית , והניצול היחיד מהמטוס סיפר ל- שוביו שהוא נשלח על ידי ה-CIA האמריקני . לאחר לחץ ציבורי כבד נאלץ הנשיא רונלד רייגן למנות ועדת חקירה ממלכתית . הוועדה עסקה בין השאר גם בשאלה האם הנשיא וסגנו, ג’ורג’ בוש (האב) ידעו על העסקה . רונלד רייגן וג'ורג' בוש הכחישו שידעו אבל עדויות אחרות רמזו כי היו מודעים לפחות לחלק מהמאורעות. הוועדה נזפה בהם וטענה כי הייתה להם אחריות ניהולית על הפרשה .

מגיש החדשות של CBS דֶן רָאתֶּ'ר העניק משקל רב לסיפור הזה והחליט לראיין בעצמו בתוכנית החדשות שלו "CBS Evening News" את ג'וֹרְג' בּוּש (האבא) שהיה סגן הנשיא של רוֹנָאלְד רִיְיגֶן בשנים 1988 – 1980 , ועכשיו המועמד הרפובליקני לנשיאות האמריקנית בעצמו . הריאיון נראה כמו מארב טלוויזיוני שטמן דן ראת'ר לג'ורג' בוש האב . לפני הריאיון שודר קטע Video מקדים וקשוח כמעט "אלים" בן חמש דקות , הנראה כ- כתב אישום נגד סגן הנשיא (Indictment) , והמספר לצופי הטלוויזיה על פרטי הפרשה האיראנית . verb, ריאיון האישום של סחר בנשק לא כֵּנֶה של ממשלת ארה"ב הסתיים ב- Disolve  לפרצופו הזועם של ג'ורג בוש האב באולפן . בתומו החל ריאיון ישיר (Live) תוקפני של דֶן רָאתֶּ'ר עם ג'וֹרְג' בּוּש ובתוכו גם ניסיון אמת לתת לסגן הנשיא לצאת מסבך הפרשה . דֶן רָאתֶּ'ר לא ידע כל כך עם מי יש לו עסק . לא רק שג'ורג' בוש האב לא ענה לשאלותיו של המראיין האגרסיבי דן קראת'ר אלא לא היסס להזכיר לו את "פרשת מָיָאמִי" המביכה ושידור הטניס , ואת ה- "BLACK" בן יותר מ- 6 (שש)  דקות שהיה על המרקע של  CBS ואת חוסר המשמעת המקצועית והבוז שהפגין אז דֶן רָאתֶּ'ר כאיש טלוויזיה כלפי ההנהלה שלו וגם כלפי פיקודיו  . דֶן רָאתֶּ'ר יצא מדעתו בעת הריאיון . הוא הרים את קולו והפך לתוקפני . בנקודה מסוימת בריאיון הוא צעק על ג'ורג' בוש האב ואמר לו , "הפכת אותנו לצבוּעים בעיני הצופים שלנו ובעיני כל העולם".  העימות הטלוויזיוני הסנסציוני ב- 1988 בין ג'וֹרְג' בּוּש האב לבין דֶן רָאתֶּ'ר יצא מכלל שליטה וקיבל בבת אחת פרסום עולמי . אחד המפיקים הבכירים של CBS Evening News אמר באופן לא מפתיע : "אנחנו מניחים מקל דינמיט בתוך אֵש ואח"כ מופתעים שאירעה התפוצצות ?". דן ראת'ר יצא שוב רע מאירוע הריאיון השנוי במחלוקת כמו בפרשת התנגשות שידור הטניס במהדורת החדשות שלו במיאמי . המגזין האמריקני "TIME" המתין שבוע ובחר באיש CBS דן ראת'ר לאיש עמוד השער שלו . מתחת לתמונה נכתב באותיות מאירות עיניים : "The Ambush That Failed"

ב- 1988 כתב העיתונאי האמריקני פִּיטֶר בּוֹיֶיאר (Peter J. Boyer) ספר מעניין , חשוב , ומרתק בשם , "?Who Killed CBS" (הכותרת המשנית של הספר הייתה אף היא מעוררת מחלוקת The Undoing of America's Number One News Network) . הוא התייחס ל- "תקרית מָיָאמִי" ומשבר השידור שכפה דֶן רָאתֶּ'ר ב- 11 בספטמבר 1987 על רשת הטלוויזיה שלו CBS , ומימוש האיום שאם שידור הטניס הישיר יגלוש לתוך זמן החדשות שלו ב- 18.30 , הוא דֶן רָאתֶּ'ר יותיר את כיסא המגיש באולפן רֵיק ומיותם , או אז ולא יועילו גם התערבותם של הבוסים שלוֹ . כך כתב :פיטר בוייאר :

The most telling aspect of the Miami incident was that at the key instant , when Dan Rather said he would leave his anchor chair if the Tennis Match ran long, no one in authority – not the Executive Producer , not the president of CBS News , not Gene Jankowski the president of the CBS Broadcast Group – felt he had the weight to order $ 2.2 Mollion anchorman to get back in his chair and read the news…What’s more , no one dared exercise the option of putting someone else in the anchor chair in Rather`s stead although two veteran newsmen Bernie Goldberg and Richard Roth were at the studio . Explained one producer on the scene : "The managing editor [Rather] had told the president of CBS News that we were were not going at all if we could`t go on six-thirty (18.30 at evening) . Under those circumstances , you just can't take the air

מי שמתעניין במגיש והשַדָּר דֶן רָאתֶּ'ר ובקריירה הטלוויזיונית המרשימה שלו ככוכב חדשות בעל שיעור קומה ב- CBS, ימצא תועלת מרובה בקריאת שני ספריו "The Camera never blinks" (יצא לאור ב- 1977) וב- "Deadlines and Datelines" יצא לאור ב- 1999 .

סוף הפוסט מס' 434 .

פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014. פוסט מס' 433. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : רף הכניסות לבלוג yoashtvblog.co.il נע ביום אחד בין 100 (מאה) ל- 300 (שלוש מאות) .

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 433 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 17 בספטמבר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————-

פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. (פוסט מס' 433). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. פתיחה חלומית לערוץ 1 השרוי תחת עול הפירוק והרכבתו מחדש ע"י יונה וויזנטל ולקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ב- 15 בחודש ספטמבר של שנת 2014 – אלול. (פוסט מס' 433). כל הזכויות שמורות.

החלק הראשון של הפוסט הקונקרטי הזה דן גם במעטפת השידור הישיר אמש של משחק הכדורגל מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 , ולא רק בליבתו . הטלוויזיה באשר היא כ- Media של תקשורת המונים היא טכנולוגיה שמיועדת להפיץ במהירות ובו זמנית אינפורמציה לקהל יעד רחב מאוד . מאידך יש חשיבות רבה גם בידי מי ואלו אישים מפקידים מנהיגי השידור את הרשות להעביר את המידע המתוכנן לציבור . מעט מאוד גברים ונשים מוכשרים להתייצב בחלון הראווה של אותה הרשת שלהם על מנת למלא את תפקידי ההנחיה וההגשה, ולשמש מתווך טלוויזיוני על המרקע בין המציאות לבין הצופה בסלון ביתו . גב' מירי אליקים מערוץ 1 איננה נמנית על אותה השורה הנבחרת הזאת . היא הדבר האחרון שאתה מצפה לראות הראשון עם התחדשות שידורי הכדורגל בערוץ 1 תחת שרביט שיקומו של העורך החדש מר יונה וויזנטל. כמובן שאינני כופר בזכותו של ערוץ 1 לעטוף את ליבתו בעטיפה כל כך מגוחכת ובלתי מקצועית. אם זהו רצונו שיבושם לו. אני משתמש לשבריר שנייה בתורת ההשוואה. האם ניתן להשוות את איכותה הטלוויזיונית של מירי אליקים עם זאת של גאולה אבן למשל…? (ולא רק גאולה אבן) . 

הערה 4 : ערוץ 1 לא היה יכול לקוות לפתיחה חלומית שכזאת אֶמֶש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) מכל היבט עם פתיחת עונת הכדורגל של 2015 – 2014 ובתוכה משימת הכיסוי השבועית הראשונה שלו את המשחק המרכזי מכבי חיפה נגד בני סכנין . אמש ערך ערוץ 1 השרוי תחת עול פירוק , שינוי מבני , והרכבתו מחדש ע"י מר יונה וויזנטל , הופעת בכורה טובה באצטדיון החיפאי החדש והנהדר "סָמִי עוֹפֶר" בו גברה מכבי חיפה על בני סכנין 4 : 2 . 27000 (עשרים ושבעה אלף) צופים איישו את יציעי "סמי עופר" וחזו במשחק . כמות השווה לסך מספר הצופים שראו ביחד את ששת המשחקים האחרים במחזור ה- 1 . הרייטינג של ערוץ 1 למרות סערת השידור הישיר וההתעניינות סביבו היה בינוני ומטה . רק % 10.00 (עשרה אחוזים) . מעט מידי יחסית להשקעה הגדולה של ערוץ 1 בשידור הישיר הנ"ל שעמדה על סך כולל של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל . 450000 (ארבע מאות וחמישים אלף) שקל שולמו להתאחדות הכדורגל בעבור זכויות השידורים (שידור ישיר) של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין + כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל נוספים שהושקעו בהוצאות ההפקה לרבות שכירת ניידת שידור חיצונית משוכללת "מזמור" של מהנדס הטלוויזיה מר דני לנקרי .

ליבת השידור הישיר אֶמֶש הייתה מספקת בעיקרה אולם המעטפת שלו רעועה וכושלת . הדבר האחרון שאתה מצפה לראות בפתיחת השידור הישיר בערוץ 1 המתחדש מאצטדיון "סָמִי עוֹפֶר" החדש בחיפה הוא את המגישה מירי אליקים שמסמלת את כישלון ערוץ 1 הישן . מירי אליקים היא מגישה ילדותית , מדקלמת , ומאכזבת חסרת כל נוכחות טלוויזיונית . היא נטולת כל ידע וסמכות להוביל ולנווט שידור ישיר בהיקף מלא של ענף הספורט הראשי והפופולארי ביותר במדינה . זו אותה מירי אליקים שנכשלה בשעתו (יחד עם אחרים נוספים ) לנווט בקיץ האחרון את אולפן מונדיאל ברזיל 2014 של ערוץ 1 בירושלים . מוטל עליה עול כבד מכפי מידותיה להוביל Pre Gmae Show , להחזיק את ההפסקה בין שתי המחציות , וגם לנהל גם את ה- Post Game show . אינני כופר בזכותו של ערוץ 1 הקָם עכשיו מהריסותיו להציב שוב במעטפת שלו בקדמת חלון הראווה מגישים ומגישות כושלים וכה בלתי מוכשרים שמניבים רייטינג ומדרוג אפסיים , אולם על מנהליו לזכור כי הטלוויזיה איננה מוסד בו מחלקים מתנות , פרסים  , וסוכריות . גם אינני כופר בזכותם של שני הפרשנים שמחזיקים מעצמם אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן להתייצב כתף לצד כתפה של מירי אליקים ליד שולחן הפרשנות תמורת נזיד עדשים של פרסום לרגע וחשיפה טלוויזיונית זמנית . יש הבדל עצום בין ההובלה וההנחיה הסמכותית של בוני גינזבוג וגם של שרון פרי בשעתו על כר הדשא ובאולפן (שניהם לא היו נקיים משגיאות) לבין זאת של מירי אליקים . אף על פי כן ולמרות החסרונות שניהם עולים עליה וטובים ממנה עשרות מונים . מדובר בנֶפֶל טלוויזיוני . במשהו מאוד בלתי מוצלח . מעניין אותי לראות עד מתי ימשיך יוֹנָה וִויזֶנְטַל להעניק את חתימת העורך הראשי למראה המגוחך הזה . ייתכן ובעבור אחרים היא משמשת מגישה מחוננת שקוראת בכישרון טקסטים של קישור ובעלת ערך להיות מודל לחיקוי . בעיניי מדובר בגְרוֹטֶסְקָה . מירי אליקים כמו שותפים אחרים דומה ל- חלקיק פזל שאיננו מתחבר לתמונה הכוללת . היא לא רק נֶטַע זר היא שֶתֶל מלאכותי .  מישהי שאיננה מדביקה את הרָמָה ואשר לא ראויה לשַמֵש מעטפת של ליבת טלוויזיה חיונית שעשויה מדמותם של צוות שידור צעיר וטרי ובעל ידע עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר ומוֹטִי אִיוָואנִיר והבימאי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . איזה משב רוח מרענן ואיזה מחסור מבהיל ב- Match up בין הקָנְקָן לבין מה שיש בו . מירי אליקים יכולה לעשות דברים אחרים בטלוויזיה. היא לא חייבת להתייצב חסרת כל כישורים בקדמת חלון הראווה של ערוץ 1 הציבורי . אי אפשר להשוות את איכות תִּפְקוּדָה בשידורי הספורט של ערוץ 1 לתפקודן של תמר איש שלום , טלי מורנו , יונית לוי בערוצים 10 ו- 2 בשידורי החדשות והאקטואליה וגם לא לגְאוּלָה אֶבֶן מערוץ 1 ולא לקולגה והבוסית שלה איילה חסון מגישת ה- "יומן" ומנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1 . חבל . תהום פעורה מפרידה בין חמש האחרונות לבין הראשונה . מוזר שהקברניטים הנוכחיים של רשות השידור וערוץ 1 אינם מבינים את חשיבות המעטפת ומאפשרים לחידלון כזה להתחולל בקדמת המסך שלהם באין מפריע, בעיקר לאחר שערכו שינוי דרמטי בצוות השידור Play by play של משחקי הכדורגל בערוץ 1, בו דחקו את רגליהם של יורם ארבל ודני נוימן , והציבו במקומם את הצֶמֶד הצעיר עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר.

התייצבותם של אָבִי רָצוֹן ואֶיָיל לָחְמַן באותה עמדת שידור של מירי אליקים הזכיר לי את הסכמתו של פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן להתייצב באותה עמדת שידור באליפות העולם ה- 9 בא"ק בקיץ 2003 בפאריס יחדיו עם השַדָּר המוביל שלו אורי לוי חסר ידע וסמכות בתחום הא"ק בהשוואה לשני שדרי הא"ק הקודמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר נסים קיוויתי ומר מאיר איינשטיין . הסכמתו של ד"ר גלעד וויינגרטן להופיע אז כפרשן באותה עמדת שידור לצד שַדָּר א"ק כושל ולא מוצלח בטלוויזיה כמו אורי לוי , ואח"כ באותה עמדת שידור טלוויזיונית גם לצִדָם של דני דבורין ועמית הורסקי באליפויות העולם בא"ק של 2005 , 2007 , ו- 2013 תמורת נזיד עדשים של אקרדיטיישן וטיסה לפאריס , הלסינקי , ואוֹסַאקַה , נותרה עד היום הזה תמוהה ובלתי פתורה עבורי . מעולם לא הייתי מסכים לשתף פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של יוסף בר-אל ומנהל טלוויזיה בדמותו של יוסף "יוסי" משולם לאחר שקודם לכן שיתפתי פעולה עם מנכ"ל רשות שידור ברמתו של מוטי קירשנבאום ומנהל טלוויזיה בדמותו של יָאִיר שְטֶרְן . מִירִי אֵלְיָקִים היא זאת שניווטה בשעתו (יחד עם אחרים) את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 מהאולפן בירושלים . את אותו הדבר עשה ב- BBC הבריטי במונדיאל אנגליה 1966 מר דייוויד קולמאן (David Coleman) . ראיתי בימי נערותי ובחרותי הטלוויזיוניים עשרות אלפי שידורים בינלאומיים של מקצועות ספורט שונים ביותר מ- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה על פני הגלובוס לרבות שידורים מקדימים של Pre Game Show + החזקת מחציות + ניתוחים סטטיסטיים ושידורים נועלים של Post Game Show . השוואת העבר עם ההובלה והניווט העכשוויים של מירי אליקים אמש קובעת שהמגישה המובילה והמנווטת מהווה נקודת תורפה של השידור הישיר אמש מאצטדיון החיפאי היפהפה "סָמִי עוֹפֶר" שנעשה בידי ערוץ 1 הציבורי .

עורך המִשְדָר הישיר אמש בערוץ 1 מר טוּבִי גָאנִי והמפיק שלו יוני קנלר שגו שגיאה טלוויזיונית גסה משסירבו לירות כבר בתחילת המשדר עם שני התותחים הראשיים והרעננים שלהם והעדיפו להשתמש ברובה חָלוּד . החמצה . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר הם אגרוף שידור חדש ומסקרן שהיו חייבים לפתוח את השידור הישיר ולהוביל אותו בעזרת שני שדרני הקווים הנצחיים גב' הדס גרינברג ומר ליאן ווילדאו ובשיתוף אבי רצון ואייל לחמן . במקום זה צועדים העורך והמפיק במשעול צפוי ויָשָן . כמובן שאינני כופר בזכותם של טוּבִי גָאנִי ויוֹנָתָן קְנֶלֶר לטעת בגָנַם שְתִּיל לא טבעי ומזויף . רק מה יוצא להם מהענקת פרסים זולה שכזאת וחסרת ערך ? ועוד דבר . העמדתם של שני הפרשנים בלבוש חוֹל ליד מירי אליקים סביב שולחן סתמי חשפה לא פעם ולא פעמיים את כרסו של אבי רצון כשהיא נשפכת מעבר לחגורתו . אינני יודע מי רוחש פחות כבוד למי המצלמה לאבי רצון ו/או אבי רצון למצלמה . על כל פנים ניתן לפתור בעיה זאת בקלות ע"י הושבת הפרשנים והמגישה סביב שולחן פונקציונאלי עליו מונחים לא רק המיקרופונים האישיים אלא גם לפטופים ניידים למשל . טלוויזיה היא מדיה וויזואלית ולאסתטיקה בתוכה יש חשיבות עליונה .

את ליבת השידור הישיר של ערוץ 1 הרכיב והוביל אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) צֶוֶות צָעִיר ורענן , השַדָּר עַמִיחָי שְפִּיגְלֶר והפַּרְשָן מוֹטִי אִיוָואנִיר יחדיו עם הבימאי הוותיק המצוין והיסודי גָ'אמָל "גִ'ימִי" סוּבְּחִי . עמיחי שפיגלר ומוטי איוורניר לא הותירו שום געגועים לצוות הקודם והארכאי יוֹרָם אָרְבֵֹל ודני נוימן . לפתע בשלהי הקיץ האחרון של 2014 פרץ משב רוח כה מרענן ממסך הטלוויזיה של ערוץ 1. איזו הפתעה מבהיקה לקראת סתיו של שנת תשע"ה. יופי . צוות השדרנים החדש והבימאי הוותיק הצדיק במידה רבה את תקוות האֵמון המחודשות שמתעוררים אט – אט בקרב צופי הטלוויזיה בארץ , נאמני השידור הציבורי , זה שמיוסד ומורכב כעת מחדש בזהירות ע"י מר יוֹנָה וִויזֶנְטַל . לפחות בתחום טלוויזיוני אחד נחל אמש יונה וויזנטל הצלחה בעת שידור ישיר מורכב , יקר , אמביציוזי , יוקרתי , ונקי משגיאות , ועתיר רייטינג של משחק כדורגל בליגת העל הישראלית . ערוץ 1 הציבורי ביצע אמש צעד גדול וחשוב לפנים בונה אמון .

התרשמתי אמש ממלאכת הבימוי העירנית , העיתונאית , והתכליתית של ג'אמל "ג'ימי" סובחי . היכן הוא מתחבא הבימאי המצוין הזה ? במשך 150 (מאה וחמישים) דקות של השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 , מ- 20.40 עד 23.10 , השתמש ג'מאל "ג'ימי" סובחי בכישרון בכל כלי הטלוויזיה שהעמיד לרשותו בעל ניידת "מִזְמוֹר" מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי . אחד הקריטריונים המודדים את הצלחת השידור הישיר של משחק כדורגל הוא שימוש מושכל והגיוני במערכת ההילוכים החוזרים של הבימאי מבלי לאבד דבר מהנעשה On line בזירה על כר הדשא . ג'אמל "ג'ימי" סובחי הריץ אתמול עשרות רבות של הילוכים חוזרים מבלי לשגות והתגלה אמש שוב כבימאי ספורט וכדורגל נבון . לפחות אמש, ראובן "רובי" פודגור הבימאי הבימאי בעל המוניטין של ערוץ 10 לא היה עוד לבד. ערוץ 1 רשאי להיות גאה בעצמו אמש מפני שעמד במרבית הציפיות העיתונאיות . מתברר כי בערוץ 1 עדיין יש אנשי מקצוע טובים . בעזרת ובאמצעות ניידת "מִזְמוֹר" של מהנדס הטלוויזיה דני לנקרי ואנשיו על תריסר מצלמותיה , תפעלו והפיקו עובדי ערוץ 1 (העיתונאים והטכנאים) באצטדיון "סמי עופר" תמונה איתנה וברורה בעלת איכות בקנה מידה אירופי (נקייה גם משילוט מסחרי מיותר ועודף) עבור צופיו . הקמת ובניית אצטדיון "סמי עופר" החדש בכניסה הדרומית לחיפה הוא הצלחה פנטסטית ומזהירה של ראש העיר היעיל, החרוץ, והחכם של חיפה מר יונה יהב . ערוץ 1 ידע להפיק אמש באצטדיון "סמי עופר" היפהפה את מקסימום  יתרונות הצילום והקול הטלוויזיוניים המתבקשים באירוע על ספורטיבי במדינת ישראל . אתה מתבונן ב- Roller Credits של ערוץ 1 בתום השידור הישיר מאצטדיון "סמי עופר" ומגלה שם שמות של אנשי טלוויזיה וותיקים מאוד וטובים מאוד . מנהל הבמה הוא יצחק שבתוב . הפיקוח ההנדסי מויזק בידי משה מזרחי. איתן להב ורפי דווידי אחראים על הרצת ההילוכים החוזרים. "שגב סטטיסטיקה" מעניקה לציבור נתונים אינפורמטיביים מידיים ברמה בינלאומית של ממש . לפתע אתה מבין שלא הכל אבוד בערוץ 1 .

2. רייטינג ומדרוג

ערוץ 1 צבר אמש (יום שני – 15 בספטמבר 2014) בשידור הישיר של המשחק מכבי חיפה – בני סכנין במחזור הראשון 4 : 2 , בין 20.40 ל- 23.15 , רייטינג ממוצע של % 9.02 ושיא של % 11.5 (בין 22.30 ל- 22.45) . מהדורת "מבט" בהגשת מירב מילר צברה רייטינג ממוצע של % 3.8 בלבד וניגפה בפני מהדורת החדשות של ערוץ 2 שקיבלה רייטינג ממוצע של  % 20.32 , ומהדורת החדשות של ערוץ 10 שהשיגה רייטינג ממוצע של % 12.37 . ערוץ 1 הקם מהריסותיו קיזז כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל מקופתו הציבורית בעבור השידור הישיר מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 . סכום עתק תמורת רייטינג שאיננו אקוויוולנט לתוצאה . מעניין יהיה לעקוב אחרי פעולותיו של יונה וויזנטל כיצד הוא מתכנן לשפר את רייטינג הכדורגל ומה נראה בעיניו סביר תמורת גרף ההשקעה והמאמץ הכספי הלא מבוטל שנדרש ממנו . ערוץ 1 הציבורי מחזיר לעצמו כשישית מסכום ההשקעה בשידורי הכדורגל באמצעות רצף עצום של הקרנת שקופיות חסות , אולם כזה שפוגע ברצף העיתונאי של העברת האינפורמציה לצופים .

ביום ראשון (14 בספטמבר 2014) שוב סבל ערוץ 1 אבדות כבדות בזירת המדרוג :

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ  1                  ערוץ 2                         ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.37                  % 3.65                        % 4.67

18.00 – 17.00                      % 1.9                    % 6.4                           % 7.2

19.00 – 18.00                      % 1.05                  % 8.18                         % 7.52

20.00 – 19.00                      % 2.25                  % 8.37                         % 8.37

21.00 – 20.00                      % 4.0                    % 19.35                       % 10.30

22.00 – 21.00                      % 4.57                  % 22.95                       % 11.50

23.00 – 22.00                      % 2.90                  % 21.92                       % 12.00

24.00 – 23.00                      % 2.01                  % 10.47                       % 9.8

השוואות מדרוג נוספת בין שלושת הערוצים הארציים של אתמול יום שלישי – 16 בספטמבר 2014 . ערוץ 1 תחת ניהולו והכוונתו של העורך החדש יונה וויזנטל ממשיך להינגף. מהדורת "מבט" בין 20.00 ל- 21.00 מובסת ע"י מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 בהפרשים ניכרים.

זמני צפייה / ערוצים              ערוץ 1                    ערוץ 2                        ערוץ 10

17.00 – 16.00                      % 0.22                   % 3.15                        % 5.12

18.00 – 17.00                      % 1.11                   % 5.52                        % 9.02

19.00 – 18.00                      % 0.52                   % 8.10                        % 8.15

20.00 – 19.00                      % 2.30                   % 10.45                      % 8.55

21.00 – 20.00                      % 4.60                   % 19.37                      % 11.02

22.00 – 21.00                      % 4.32                   % 27.00                      % 7.40

23.00 – 22.00                      % 1.40                   % 23.00                      % 6.20

24.00 – 23.00                      % 0.82                   % 14.02                      % 7.32

3. זכויות שידורים 

מפות המִדְרוּג מוכיחות כי לעורך החדש של רשות השידור המפורקת יש לאן לשאוף . אין שום הצדקה ש- "מבט" תובס יותר מפי ארבע ע"י חברת החדשות של ערוץ 2 ויותר מפי שתיים ע"י חברת החדשות של ערוץ 10 . הָמְשַקֵם הציבורי יוֹנָה וִויזֶנְטַל מצטרף בקיץ 2014 לשידורי ערוץ 1בעת משבר תוכניתי וכלכלי חמור . רשות השידור ננעלת ומפורקת לא מפני שהיא גוף כלכלי שכשל אלא בשל החלטת ממשלת ישראל לחולל בה שינוי מבני חדש ו קיצוני . כנציגו של כונס הנכסים הרשמי והאחראי על פירוק רשות השידור פרופסור דוד האן (פרופסור ומרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן) אין המשקם והמכוון החדש יונה וויזנטל רשאי להיכשל בעצמו , לא בתוכן ולא בניהול הכספי – כלכלי . יוֹנָה וִויזֶנְטַל נמצא בתוך סוגיה מורכבת ורגישה. הוא מעוניין מאוד לשמור על המשכיות שידור ציבורית מקובלת ככל האפשר בתוככי ערוץ 1 בכל התחומים של שידורי חדשות ואקטואליה , שידורי ספורט , תיעוד . הוא מעוניין מאוד לשפר את הרייטינג הכללי של ערוץ 1 , ועליו להיזהר מלחרוג תקציבית ולשמור בשבע עיניים על קופת הרשות . ברור שיונה וויזנטל מעוניין להיבחר למנכ"ל קבע של רשות השידור באפריל 2015 בתום תקופת השיקום . יהיה מגוחך אם יתברר כי דווקא מי שהוצב להיות הָמְשַקֵם הציבורי בתקופה שבין יוני 2014 לאפריל 2015 , הוא זה שהמשיך להתדרדֵר במדרון הרייטינג של ערוץ 1 ואף חרג מהתקציב שאושר לו . משלם האגרה ממשיך בינתיים לממן את רשות השידור בגובה של כ- 1.000000000 (מיליארד) לשנת 2014 וימשיך לממן את רשות השידור על פי חוק גם עד אפריל 2015 . ערוץ 1 הוא ערוץ טלוויזיה עשיר מאוד אולם הכסף שלו נוזל החוצה ממסננת בת אלפי חורים . העורך החדש של רשות השידור יונה וויזנטל ירש בעל כורחו את מורשת יו"ר ההתאחדות לשעבר אָבִי לוּזוֹן , מי שחתם חוזה ארוך טווח עם ערוץ 1 בשנים 2016 – 2013 בו התחייב לשלם להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידורים בגובה של 45.000000 (45 מיליון) שקל לשלוש עונות .   אינני יודע מה חושב יונה וויזנטל על חוזה הכדורגל היקר שאמש הניב רייטינג פחות מבינוני . רק % 10.0 בלבד . האם ימשיך כמְשַקֵם הציבורי של ערוץ 1 לסקר כמוסכם את את כל המשחקים המרכזיים בעונת 2015 – 2014 וגם ב- עונת 2016 – 2015 ו/או שמא ייסוג…? מדובר בתשלומי ענק המורכבים מזכויות שידורים כבדות והוצאות הפקה יקרות המכבידים עד למאוד על הקופה הציבורית . האם יוכל יוֹנָה וִויזֶנְטַל לשמור על התחייבויות עבר נוספות ואחרות בתחומי שידור טלוויזיוניים שונים למשל כמו המשך הפקות הַ- אֶרוֹ-וִויזְיוֹן (Eurovision) האירופיות …? את זאת נוכל לגלות כבר בעתיד הקרוב .

4. המורשת הכספית – כלכלית של יו"ר התאחדות הכדורגל לשעבר אָבִי לוּזוֹן

ב- 13 ביולי 2013 פרסמתי פוסט בבלוג הזה שכותרתו כלהלן : יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית מאז 2007 מר אָבִי לוּזוֹן הוא איש מוכשר וכוחני. המחקר מעיד כי שלטונו בהתאחדות הוא בעייתי, מורכב, ומסובך , וגם רווי סימני שאלה". אני לא חוזר בי ומזכיר לקוראי הבלוג שאינני מכיר את מר אבי לוזון ומעולם לא דיברתי עמו . אבי לוזון כבר איננו יו"ר ההתאחדות . הוא הספיק להתקוטט עם שרת הספורט גב' לימור ליבנת ומועצת ההימורים ופינה ב- 2014 את מקומו ליו"ר ההתאחדות החדש עופר עיני מי שהיה יו"ר ההסתדרות .  אנוכי זוכר שפעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה חשפו מצלמות הטלוויזיה של "משחק השבת" ההוא , מתפרץ לכר הדשא באחד ממשחקי הבית של קבוצת מכבי פ"ת . כמו רבים אחרים אנוכי עוקב אחריו באמצעות העיתונות ו/או בראיונות רדיו שהוא מעניק פה ושם . זה היה לפני המון שנים . אנוכי יודע שמידותיו האישיות , המשמעת העצמית , והדוגמא האישית שנדרשים מאיש כמוהו המכהן במשרה ציבורית כה רמה ורגישה , לא תמיד עמדו במבחן ובגדו בו מעת לעת . אולם מאידך על רקע התמונות החיוורות שראיתי בערוץ 1 ובערוץ 5 שסיקרו את משחקי ליגת העל בעונת 2014 – 2013 בעונה הקודמת , הצטייר מר אָבִי לוּזוֹן כאשף פיננסי בעל יכולת ניהולית שמביאה תועלת להתאחדות שבראשה הוא ניצב עד לא מכבר . הוא בעל כושר תמרון לא רק ספורטיבי אלא גם פוליטי . הבנתי שאָבִי לוּזוֹן תכנן בקפדנות ולפרטי פרטים מדיניות גיוס כספים רב שנתית בשלוש השנים של 2016 – 2013 , על מנת להביא להתאחדות הכדורגל של ישראל מ- "מועצת ההימורים והטוֹטוֹ" בראשות מר צחי פישביין , סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) שקל . וזאת בנוסף לפעולותיו הכלכליות היעילות בתחום זכויות השידורים של רשתות הטלוויזיה השונות בארץ , ובניין "בית הנבחרות" בקיבוץ שפיים . אנוכי מתרשם שהוא איש בעל חזון כלכלי שמביא רווח ותכלית לכדורגל הישראלי .

יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלית לשעבר מר אבי לוזון הוא מומחה כלכלי ברמה גבוהה , וכפי הנראה גם מוכשר לנהל ולהוביל מו"מ עם גופי הטלוויזיה בארץ ובעולם . העובדות המתמטיות מראות כי הוא בעל יכולות לנהל מו"מ כלכלי – כספי בעלי השפעה לטווח ארוך ויודע לשכנע את ראשי רשתות הטלוויזיה בארץ לשלם לו כהוגן . מר אָבִי לוּזוֹן ניצב בצומת פיננסית מעניינת בה הוא רחוק מלהיראות קבצן . הוא מתנהג כאיש כספים דייקן וקפדן שמבין עניין ואשר אוסף ואוגר ביעילות שוב ושוב ממון למען קופת ההתאחדות ולטובת קבוצות הכדורגל שלה . מזה כמה שנים מנבאים לכדורגל הישראלי תחזיות טלוויזיוניות שחורות אולם הנתונים הפיננסיים של אָבִי לוּזוֹן נותרו מרשימים . בהשוואה לרמה הירודה שמייצר הכדורגל הישראלי ולהכנסות המועטות שהוא מפיק , הצטייר אבי לוזון כיו"ר התאחדות משגשג שמאפיל לחלוטין על המוצר שעליו הוא אחראי ואותו הוא מייצר . לפחות מנקודת מבט בנקאית . הַרָף הכספי שמציב אָבִי לוּזוֹן לערוצי הטלוויזיה בארץ ובעולם איננו נמוך כלל ועיקר. "היי, אתם רוצים לשדר את הכדורגל הישראלי, אז תשלמו לי בהתאם" , אומר היו"ר לשעבר אבי לוזון כהַאי לִישָנָא לערוץ 1 , ערוץ 5 , ערוץ ONE , חברת "צ'ארלטון" , וחברת התיווך הבינלאומית לזכויות שידורים "Infront Sports and Media" . הנה רָף ההכנסות המְשוּשֶה מזכויות שידורי הטלוויזיה פרי ניהולו ההוא של אבי לוזון . זאת המורשת הפיננסית שלו :

א. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משלמת לאבי לוזון לשלוש העונות 2016 – 2013 סך של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל עבור שידור שבועי ישיר בודד של המשחק המרכזי . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל בעבור כל עונה . כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל פר כל שידור ישיר.

ב. ערוץ 5 בכבלים משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 18.000000 (שמונה עשר מיליון) שקל עבור תקציר שבועי במוצ"ש של תוכנית קטועה "שער השבת" .

ג. ערוץ ONE משלם לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל .

ד. חברת צ'ארלטון משלמת לאבי לוזון לשלוש עונות של 2016 – 2013 סך של 51.000000 (חמישים ואחת מיליון) שקל עבור 6 שידורים ישירים מידי מחזור בליגת העל (למעט המשחק המרכזי ששייך לערוץ 1) .

ה. יו"ר ההתאחדות מר אָבִי לוּזוֹן הצליח למכור את זכויות השידורים של חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לחברת "Infront Sports and Media" תמורת 33.000000 (שלושים ושלושה מיליון) שקל .

ו. יו"ר התאחדות הכדורגל מר אבי לוזון מכר את חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 לרשות השידור בעבור 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל .

הנתונים הכספיים הללו נוצצים לעומת חיוורונו של הכדורגל הישראלי ומאשרים את העובדה כי אָבִי לוּזוֹן הוא אם כך איש כספים וכלכלה משגשג . אשף פיננסי . קבוצות הכדורגל הישראליות צריכות להודות לו מפני ששימש עבורן תרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב . למי אין חסרונות ? אולם יתרונותיו של אָבִי לוּזוֹן כמנהל עבר של הכדורגל הישראלי רבים לאין ספור מחסרונותיו .

5. האמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה אינן יודעות שובע. ( פוסט מס' 7 שחקרתי וכתבתי בבלוג בסדרה "פרטנזיות, התיימרויות, התרברבויות, ואמביציות טלוויזיוניות"). 

ההתנגשות הטלוויזיונית אמש (יום שלישי – 16 בספטמבר 2014) בין מנהלת חטיבת החדשות החדשה גב' איילה חסון לבין העיתונאית – שדרנית הוותיקה (והמצוינת) גב' גְאוּלָה אֶבֶן הסרה כעת למרותה ההיררכית – מצביעה על מורכבות ומסובכות וקשיי ניהול , יצירת סמכות , והטלת אוטוריטה של איילה חסון על עובדיה . הסיטואציה רוויית השאיפות שאין בה כל רבותא בעולם הטלוויזיה היא מבחן ניהול גם לעורך החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל .

ראה דהמארקר מ- 17 בספטמבר 2014 . העיתונאי החרוץ והבלתי נלאה של עיתון "הארץ" ו- "TheMarker") מר נתי טוקר מניח שוב את הזכוכית מגדלת שלו על רשות השידור של המשקם הציבורי יונה וויזנטל. מר נתי טוקר הוא אחת הסיבות מדוע אני חתום על עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי המצוין שלו "TheMarker". (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן). 

אני זוכר את גאולה אבן כעיתונאית יישרת דרך , הגונה , ושקדנית . הופעתה של גְאוּלָה אֶבֶן בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992 הייתה מטאורית . שדרנית החדשות הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז הקמתה ב- 1968 ויורשת ראויה לחַיִים יָבִין . כבר בהיותה צעירה עולת ימים היא הייתה עדה וראתה כי סביבת המיקרופון ומִרְקָע הטלוויזיה רוויה אמביציות אישיות למכביר ורוחשת קנאה , ארוגנטיות , מדון , ועוינות .

זה היה מזמן לפני 22 (עשרים ושתיים) שנים . ביום חמישי בשתיים בצהריים – 2 ביולי 1992 ערכתי את מבחן המסך האחרון במערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרייה בתל אביב . הבימאי שלי היה אורן שינדל ועוזרת ההפקה שלי הייתה לורה קורנפילד . חיפשתי מחליפה למגישת תוכניות הספורט שלי מֵרָב מִיכָאֵלִי (היום ח"כ מֵרָב מִיכָאֵלִי) . מולי ניצבה באותו יום חמישי ההוא – 2 ביולי 1992 חיילת צעירה במדים מגלי צה"ל בעלת קומה נמוכה אך יפת תואר בעלת עיניים כחולות , ריסים שחורים ארוכים , ושיער חוּם גולש שהגיע למחצית גבה . שמעתי אודותיה אך זו הייתה הפעם ראשונה שראיתי אותה פנים אל פנים . היא נחשבה כבר אז לשַדְּרָנִית ועיתונאית מצוינת בעלת מוניטין . חזיון בלתי נפרץ בימים ההם . המצלמה רחשה לה חיבה גדולה והתאהבה בה כהרף עין . מבראשית . היא עברה את מבחן המסך בקלות רבה . לכוכבת הטלוויזיה הזאת קוראים גְאוּלָה אֶבֶן . היא הייתה משב רוח מקצועי מרענֵן . הצעתי לה להצטרף מייד בתוך 48 שעות לצוות ההגשה של חטיבת הספורט בראשותי . תכננתי להושיב אותה באולפן "משחק השבת" ב- 4 ביולי נוכח פני מצלמות הטלוויזיה ולהגיש את התוכנית לצִדם של מאיר איינשטיין ואורי לוי הוותיקים . היא לא הייתה זקוקה לשום סוג של אִימון או הכשרה מוקדמים. היא גם לא הייתה זקוקה לשום איפור. הופעתה על המסך שידרה אינטגריטי , יֶדָע , אמינות , כריזמה , וגם יופי מהרגע הראשון . היא הייתה באמת אישה נאה ונבונה ובעלת אוריינטציה טלוויזיונית ללא כל הכשרה מוקדמת . וחשוב מכל עיתונאית צעירה (מאוד) אך כבר בעלת ניסיון ואסרטיביות וגם שקולה . מנהל הבימאים אוֹרֶן שִינְדֶל עבד עם מֵרָב מִיכָאֵלִי ואוֹרִית כָּסִיף ואימן אותן בהגשת אולפן במשך שלושה חודשים לפני שהחלו להגיש את תוכניות הספורט באפריל 1988 . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה זקוקה לתקופת הכנה ולימוד . היא כמו נולדה היישר לטלוויזיה . כמות שהיא . המצלמות התאהבו בה באחת . מנהל רדיו גלי צה"ל בעת ההיא מר משה שלונסקי סירב להצעתי לאפשר לגְאוּלָה אֶבֶן להשתלב בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית מייד בעודה חיילת המשדרת בגלי צה"ל . עם שחרורה משירותה הצבאי חָבְרָה לשידור הציבורי לטלוויזיה הישראלית , והפכה בן רגע לכתבת ומראיינת שטח במחלקת הספורט . אינני חושב שאני מַפְרִיז בגדולתה ההיא . זה היה לפני המון שנים אולם אני זוכר היטב שכ- מנהל מחלקת הספורט ב- 1992 התרשמתי ממנה . קשה להאמין אבל היא עשתה את הכל כבר מההתחלה בצורה טבעית ויסודית . היא מעולם לא חיפפה . ברור שבניתי עליה חלק מהתוכניות העתידיות שלי בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארץ ובחו"ל .

טקסט תמונה : חורף 1992 . גאולה אבן עיתונאית ושדרנית בגלי צה"ל ב- 1992 . כך היא נראתה ביום חמישי –  2 ביולי 1992 בשעה שערכתי לה את ה-  Screen test (מבחן מסך טלוויזיוני) מול מצלמת הספורט באולפן במערכת תל אביב . היא הייתה מדהימה . ידעתי מייד שהשדרנית הזאת נולדה לטלוויזיה . לא היה בכך שום ספק . (התמונה הוענקה לי באדיבות גאולה אבן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן היא מאותם המעטים שנולדו לטלוויזיה . מאלה שהמצלמה לא מבלבלת אותם תרתי משמע . יום אחד בראשית דרכה אצלנו הטלתי עליה משימה . ביקשתי אותה להכין כתבה על המחליק מיכאל שמרקין עולה חדש מברה"מ ואתר ההחלקה על הקרח "במרכז קנדה" במטולה . רציתי להבליט ב- "משחק השבת" את העוסקים בספורט החורף בישראל – במדינה נטולת שלג בה הקרח הוא מעשה אדם ולא יציר כפיו של הטבע . לאוֹרְלִי יָנִיב , מֵרַב מִיכַאֵלִי , ואוֹרִית כָּסִיף לא היה שום סיכוי להגיע להישגים כאלה כבר בראשית הקריירות שלהן ולרוע מזלן גם לא בהמשכן . גְאוּלָה אֶבֶן חזרה משם עם כתבה טבעית וקלילה, מלווה בסטנד – אפ רלוואנטי כשהיא נעולה בנעלי הסקייטינג (Skating) המיוחדות ומחליקה בעצמה על המשטח , ואומרת למצלמה בחֵן ובנון שלנטיות מדהימה : "ההחלקה על הקרח היא ספורט וויזואלי יפהפה , עָדִין וריתמי אך כל כך קשה לביצוע" . גְאוּלָה אֶבֶן הייתה מראיינת השטח הראשונה בשידורי הכדורגל שלנו. היא הייתה עיתונאית מוכשרת ונולדה עם מתת טבע, גַץ טלוויזיוני שהעניק לה אלוהים . זאת הסיבה שאלכס גלעדי הציע לה הצעה שלא יכלה לסרב לה וחטף אותה לחברת "קֶשֶת" (עם הקמת ערוץ 2) . כשלא מצאה את מקומה אצל אלכס גלעדי שבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לזרועותיו של מנהל חטיבת החדשות דודו גלבוע . היא לא חזרה יותר מעולם לשידורי הספורט . היא מצאה חן בעיניי והייתה המגישה האולטימטיבית שלי . בעצם היחידה שהיה לה סיכוי גדול להצליח כמגישה ושדרנית ספורט גם בשידורים ישירים מהשטח של Play by play . אולם הבחירה שלה הייתה שונה .

טקסט תמונה :  שנת 1993 . מרכז "קנדה" להחלקה על הקרח במטולה . גאולה אבן (במרכז בתסרוקת הנערית שלה) מראיינת בשפה הרוּסִית את המחליק על הקרח היהודי – רוסי מיכאל שמרקין , ב- 1993 . צלם ה- ENG  הוא בני ברזל ואיש הקול יהודה אזולאי . (באדיבות מרכז "קנדה" במטולה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְאוּלָה אֶבֶן נבחרה בו מקום למלא את מקומן של מֵרב מיכאלי ואוֹרִית כָּסִיף הוותיקות . לצערי הרב החליטה גְאוּלָה אֶבֶן לנוע בכיוון שונה משידורי הספורט . החלטתי למַסֵד צֶוות הגשה קבוע של שני גברים . זוג העיתונאים והשדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי זיהה מעכשיו לציבור את כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מגישי שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה חייבים ראשית דבר להיות אמינים . אין זה חשוב כלל אם הם נשים או גברים . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה כמגישת חדשות מצוינת וכמראיינת בקיאה וחריפת שכל . לא היה ספק , היא שולטת ב- Media . בסופו של חודש ספטמבר 1997 החליט חיים יבין מסמליו המובהקים של השידור הציבורי והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוק למגרש השידור המסחרי . הוא עבר לחברת "קשת" בערוץ 2 בתום 30 שנות עבודה ברשות השידור כקריין , עורך , ומנהל . חַיִים יָבִין לא עמד (אולי) בפיתיון הכספי שהונח על החכה שהושלכה לעברו , וניצוד . אולי ערק למחנה היריב מפני שהרגיש כי דרכו בשידור בציבורי הגיעה לקיצה . אולי חש כי מיצה את עצמו , אולי ביקש לעשות לביתו , ואולי סתם נמאס לו . חַיִים יָבִין עשה מעשה שאינך מאמין שייעשה ע"י איש כה מרכזי במערכת התקשורת הציבורית , מנהיג שידור מדוֹר המייסדים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ראשיתה ב- 1968. עריקתו שברה את כל כללי הנאמנות של היוצר ליצירתו . חַיִים יָבִין היה אייקון רב שנים בתרבות הצפייה בטלוויזיה בישראל ודמות עיתונאית חשובה בפני עצמה . עריקתו ונטישתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נראתה לי תמוהה ובלתי מובנת . הרי היה לו הכל בשידור הציבורי . תפקיד רם מעלה , שֵם ומוניטין , וגם משכורת טובה .

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש הטלוויזיה המיתולוגי חיים יבין בן 48 (משמאל) בחברת מעריצים צעירים . השני מימין הוא פרשן והיסטוריון השחייה דוד "סוכו" סיבור . התמונה צולמה במערכת "מבט" בקומה ג' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים .  (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) 

טקסט תמונה :  1985 . חיים יבין (בן 53 שלישי משמאל) מוביל תוכנית פוליטית בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן המונופול שלה . מימין לשמאל : יורם רונן ז"ל , ח"כ עוזי ברעם , ישראל סגל ז"ל , ח"כ שבח ווייס , חיים יבין , אליעזר "גייזר" יערי , ורפיק חלבי. (התמונה הוענקה לי באדיבות גב' רחל רונן אלמנתו של יורם רונן ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

דָבָר כזה לא יכול היה לקרות לעולם לשַדָּר החדשות האמריקני ווֹלטֶר קְרוֹנקָיְיט (Walter Cronkite) מגיש החדשות המִיתּוֹלוֹגִי רָב המוניטין שעשה קריירה ארוכה ומוצלחת ברשת CBS בה צמח , ומעולם לא נטש אותה . וולטר קרונקייט נחשב למופת שידור . הוא נשאר נאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שלו עד סוף ימיו בה עיצֵב את דמותו וגם את דמותה . הוצעו לו משכורות עתק ע"י הרשתות המתחרות כדי שיערוק לשורותיהן , אך בניגוד לעמיתו הישראלי עמד בפיתוי . אני ראיתי בחַיִים יָבִין שגדל וצמח בטלוויזיה הישראלית הציבורית אקוויוולנט לווֹלטֶר קְרוֹנקַיְיט ומודל לחיקוי כמוהו . עד לחציית הקווים כשעבר לשידור המסחרי . לא עוד .

טקסט תמונה :  זוהי דמותו הסמכותית של וולטר קרונקייט  בסופה של קריירה מפוארת רק ברשת הטלוויזיה האמריקנית CBS כמגיש חדשות במשך כארבעה עשורים , משנות ה- 50 ועד ראשית שנות ה- 80 . וולטר קרונקייט כמו האווארד קוסל היה מורה דרך לרבים מאתנו .  הוא נשאר נאמן לרשת שלו כל חייו המקצועיים. מעולם לא נטש אותה. (באדיבות CBS).                                                                                                                    

טקסט תמונה : 1969 – 1968. מר חיים יבין בראשית הקריירה שלו מגיש את אחת מ- מהדורות החדשות "מבט" . הוא נשא בתפקיד המגיש הראשי במשך כ- 40 שנה רצופות, 2008 – 1968 למעט שנה אחת ב- 1997 בה ניסה את כוחו בערוץ 2 המסחרי ונכשל . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמדת ההגשה באולפן החדשות והספורט בטלוויזיה היא יוקרתית ומבוקשת . מאיישים אותה מעט מאוד גברים וגם מספר קטן של נשים . התחלופה במקצוע הקונקרטי הזה מִזערית . אפשר לספור את מגישי ומגישות "מבט" בתקופה של 40 שנה מאז 1968 על עשר אולי חמש עשרה אצבעות . דַלְיָה מַזוֹר , כַּרְמִית גָיְא , ענת שָרָן , שַרִי רָז , ותקופה מסוימת גם אוֹרְלִי יָנִיב . בין הגברים בלטו חַיִים יָבִין , יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , ודניאל פאר ובתחילת עשור ה- 70 גם אריה אורגד . שִמְעוֹן טֶסְלֶר הגיש את "מבט שני" . טוּבְיָה סָעַר ויוֹרָם רוֹנֵן הנחו את "מוקד" . שלושה מגישים הגישו את מהדורת חדשות הלילה בשידור הציבורי . יִצְחָק רוֹעֶה , עִמַנוּאֵל הַלְפֶּרִין , ודוד וויצטום . תמונה דומה שררה בשידורי הספורט . דן שילון היה הכוכב בהא הידיעה . שַדָּר ומגיש כמעט בלעדי עד 1974 . אחריו העפיל למרקע הטלוויזיה יורם ארבל . כשיורם ארבל נטש את השידור הציבורי ב- 1990 עלה לגדולה מאיר איינשטיין . באמצע שנות ה- 70 כיכבו בין דן שילון ליורם ארבל שני מגישים נוספים אלכס גלעדי ועודד בן עמי . למגישות "מבט ספורט"  ו- "משחק השבת" אורלי יניב , מרב מיכאלי , ואורית כסיף הייתה השפעה מינימאלית על העיתונאות ושדרנות Play by play בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שלושתן נעלמו ממרקע שידורי הספורט כלא היו . שום מגיש או מגישה לא יכלו להתחרות עם הכריזמה של חיים יבין , כפי ששום מגיש לא היה יכול להתחרות בכישרון ההגשה של דן שילון את תוכניות הספורט בימים ההם בזמן ההוא . כבר נכתב כאן כי אמרת "מבט ספורט" אמרת דן שילון , עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עמו . משהתמנה דן שילון להיות מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974 , הוא פיתח את מודל ההגשה בצמדים . גברים ונשים . הגברים תמיד פתחו את מהדורת "מבט" . הנשים היו קרייניות נלוות . ברבות השנים התבררה עובדה מצערת . מגישות החדשות של הימים ההם היו נשים נאות ומוכשרות , בעלות קול רדיופוני ודיקציה משובחת , אך נעלמו בזו אחר זו . למעט דַלְיָה מַזוֹר . ההיעלמות הזאת סייעה להפוך את הופעתה של גאולה אבן בשמי הטלוויזיה למזהירה ומטאורית . הייתה לה עוד תכונה חשובה . היא נלחמה על מקומה ולא הסכימה להיות נחמדה כלפי הבוסים שלה .

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה . גב' כרמית גיא מגישת חדשות מצטיינת בטלוויזיה הישראלי הציבורית . היא נעלמה לחלוטין מהמרקע הטלוויזיוני בתוך שנים ספורות. הייתה שמועה כי עורך "מבט" בימים ההם מיכה לימור העדיף את ענת שרן כקריינית חדשות פוטוגנית יותר על פני כרמית גיא עם הרווח בין השיניים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . ענת שרן מגישת חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה והצלחתה נעלמה מהמרקע מוקדם מידי . (באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יולי 1968 . זוהי שרי רז בראשית הקריירה שלה כ- מגישת החדשות הראשונה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות כישרונה נדחקה מהגשת האירועים הפוליטיים על המרקע והפכה להיות כתבת תרבות. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אוֹרְלִי יָנִיב שימשה במשך שמונה שנים רצופות (1987 – 1979) יחדיו עם יוֹרָם אָרְבֵּל חלון ראווה של שידורי הספורט . היא עשתה זאת במקביל לעבודתה כשדרנית ברדיו גלי צה"ל והייתה כוכבת וזוהרת על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך רחוקה מעיתונאות הספורט כרחוק מזרח ממערב . אורלי יניב חיפתה על חסרונה זה באמינותה כקריינית קורקטית ומקצוענית . בעשור ה- 80 זה הספיק . ב- 1987 ביקשה את מנהל הטלוויזיה חיים יבין לשדרג את משכורתה באופן ניכר . היא טענה כי השכר שמשלמת לה רשות השידור הוא שכר עבדים ואיננו עומד בשום פרופורציה ליכולתה , כישרונה , ותפקידה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט . חַיִים יָבִין ייבדל לחיים ארוכים הלך להשתדל אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אך סמנכ"ל הכספים יוֹחָנָן צָנְגֶן סיכל את המהלך . שלושתם החזיקו בדעה משותפת כי הטלוויזיה המונופוליסטית תוכל להסתדר בקלוּת בלעדיה . היא לא כזאת כוכב . ב- 1987 הודיעה לי אוֹרְלִי יָנִיב כי כלה ונחרצה עמה להפסיק את עבודתה כמגישת טלוויזיה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מפאת המשכורת הנמוכה שמשולמת לה . הדבר דלף חיש מהר לעיתונות . בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית פורשת מגישה – כוכבת בסדר גודל של אורלי יניב מהבימה מרצונה היא בנימוק של תשלום שכר נמוך מידי עבור עבודה וכישרונה . היא נשכחה מייד .

ראה "מעריב" מ- חודש אוגוסט של שנת 1987 . העיתונות עוסקת בתנאי העסקתה ומשכורתה של אורלי יניב מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אורלי יניב הקורקטית שהייתה אישיות צנועה וענווה התייחסה אל עצמה בצדק ככוכבת טלוויזיה. היא הייתה כזאת. הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונופוליסטית ורשות השידור בראשות אורי פורת ז"ל וחיים יבין ייבדל לחיים ארוכים לא חשבו כך . גם לא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן שהיה אמור להיטיב את משכורתה כמגישה ייחודית . 

ראה "ידיעות אחרונות" ו- "דבר" מ- 1987 . כתבת העיתון "ידיעות אחרונות" רבקה נוימן וכתבת העיתון "חדשות" יעל אדמוני מפרסמות את דבר נטישתה של אורלי יניב את עבודתה כמגישה ראשית של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . 

ראה "מעריב" מ- אוגוסט 1987 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מגיב לתביעת השכר של מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה גב' אורלי יניב , וקובע כי כדי לתת לאורלי יניב קביעות עליו לפטר 116 עובדי טלוויזיה .

חסר צילום של הצלם צ'יבי טיכמן שצילם את דליה מזור היכן שהוא ב- 1986 

טקסט התמונה החסרה : המחצית הראשונה של עשור ה- 80 במאה שעברה . מגישת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית גב' דליה מזור . המגישה היחידה שנשארה עד הסוף בשורות הטלוויזיה. (ראה המגזין "כותרת ראשית" בעריכת העיתונאי נחום ברנע . הצילום החסר הוא פרי יצירה של הצלם צ'יבי טיכמן) .

טקסט תמונה :  קיץ 1983 . אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . שני המגישים דניאל פאר (מימין) ויעקב אחימאיר (משמאל) דקות אחדות לפני תחילת שידור "מבט" . עומד בתווך מנהל חטיבת החדשות החדש יאיר שטרן שהתמנה באותה שנה לתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ומנהל הטלוויזיה טוביה סער . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בספטמבר 1997 בהיותה בת 25 בלבד מונתה גְאוּלָה אֶבֶן ע"י מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי להיות יורשתו של חַיִים יָבִין ונבחרה למגישה הבלעדית של מהדורת החדשות המרכזית "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום האמינו בה וברָפִיק חַלָבִּי ותמכו במינוי הטבעי והיוקרתי . חידוש עצום ששום אישה לא זכתה לוֹ עד אז באף ערוץ טלוויזיה בישראל . מיקי חיימוביץ' הגישה את החדשות בערוץ 2 בזוּג עם יעקב אֵיילון . שנים אח"כ חברה יוֹנִית לֵוי לגָדִי סוּקֶנִיק בהגשת החדשות בערוץ 2 לאחר שהזוג הנוצֵץ מיקי חַיְימוֹבִיץ' ויעקב אֵיילוֹן נדד לערוץ 10 . גְאוּלָה אֶבֶן בניגוד לשתיהן הגישה לבדה את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הציבורי . המסך היה רק שלה . הישג מפליג חסר תקדים בנוף התקשורתי של מדינת ישראל . היום מרוֹם גילי אוֹ טוֹ טוֹ 80 אני סבור שרק אישיות בסדר גודל של מוטי קירשנבאום , מנכ"ל הגון וישר , בעל ניסיון והשראה שזכה לאמון הציבור , היה מסוגל ליטול אחריות מהסוג הזה על כתפיו , מעין הבטחה והתחייבות שאומנם גאולה אבן היא בעלת כישורים להתיישב כמגישה ראשית בלבדית על כֵּס "מבט" . הרי גאולה אבן הייתה כה צעירה , עדיין טירונית תוך בתעשיית הטלוויזיה הוותיקה . גְאוּלָה אֶבֶן הוכיחה את עצמה מייד. היא הייתה כישרון טלוויזיוני שלא תמיד מצוי במקומותינו . ואם כן לעתים נדירות . כפי שיתברר זה לא עזר לה .

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו . מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 120 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל לגאולה אבן שמונתה למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש המיתולוגי , ברוּח המילים של שירו המפורסם של יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר , "לכל סיום יש התחלה חדשה" . האֵירוע החגיגי הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item  (פריט , כתבה) ל- "מבט" . הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הציבורית ורשות השידור , היה צעיר הכתבים מר כרמל לוצאטי . בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו שלושים וחמש שנה . הוא היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות בעידן חַיִים יָבִין (העיתונאי כַּרְמֶל לוּצַאטִי עבד שנים רבות בערוץ 1 וגם בערוץ 2 בערוץ 2) . "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור" , הכריז פעם חַיִים יָבִין והוסיף , "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער" . כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם . בהיותי מנהל מחלקת הספורט הוזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם . הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש . סירבתי . לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית . בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין סֶרֶנָדַת אהבה לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית . כך אמר חיים יבין בגִיל 65 לגאולה אבן בת 25 : "גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה , אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל , רק תלכי בדרכך , שנסי את מותנייך ותצליחי בזה , אני בטוח , אני אחזיק לך אצבעות !" . לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זחוח למיקרופון הפתוח עוד כמה מילים : "למה אני לא עוזב כל יום ? איזה יפהפייה !" . גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת עיתונאית מרשימה , בעלת יושרה , מוכשרת , מְעֵזָה וישירה , נטולת יראה , וגם ויפת תואר . במידה רבה היא הייתה משכמה ומעלה . היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת מורשתו המקצועית ורחשה לו כבוד . הוא הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו . גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום ובהערצה גלויה ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . חיים יבין (בן 65) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2 . הוא וגאולה אבן (בת 25) יורשתו על כס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו . לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא עשה שום חשבון לגאולה אבן . הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת . גאולה אבן הודחה . עד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ . היא צודקת. (מתוך סרט ה- Video באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של יום שלישי – 29 בספטמבר 1997 ב- "גלריה הלבנה" בירושלים במסיבת הפרידה מהמגיש המיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה בשידור הציבורי . התמונה דומה לפרידת אָב מְבִּתּוֹ או בַּת מְאָבִיה . כל ניסוח טוב .(מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים שהסתיימה בריב וסכסוך גדול. ה- Environment  ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון רוויה תביעות , תובענית , ורצופה קנאות . היא מחסלת לעיתים כל חברות , ידידות , או כל ברית אחים אחרת . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת , ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997 , יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח , הגיש חַיִים יָבִין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2 . מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה . מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש המיתולוגי . זאת הייתה פרידה משווקת , ראוותנית , ואפופה יחסי ציבור . Grand Finale אמיתית . בחדר הבקרה של אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (הממוקם בשכונת רוממה בירושלים) מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי . כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן ווכסלר ציפה לו חזיון מפתיע . גאולה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית , ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חיים יבין . היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים , ונראתה זוהרת מאוד . מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה נתן גוטמן (היה כתב עיתון "הארץ" בארה"ב והיום הוא שוב עובד בעבור ערוץ 1) והמפיק אמנון ברקאי (סמנכ"ל התפעול בערוץ 10 היום) . הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" הייתה שרה מלכה-אסייג . היא חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close up יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה . כמיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל ראו את מהדורת "מבט" ההיא בה חַיִים יָבִין נוטש את ערוץ 1 הציבורי , חוצה את הכביש , ועובר לערוץ 2 המסחרי . גב' רחל יוסף המלבישה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן , בֶּז' אבל בהיר . גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות המיתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט" , אמרה לוֹ כלהלן : "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה . זה עדיין לא התחזית . אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרקע , ולא נעשה לך מסיבת פרידה . אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות חיים להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב , אתה כאן הראשון , ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון . באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות , וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי , להכין כתבה עליך חיים , המגיש הראשון של "מבט". זה היה רגע מכונן בעיניי משום שגאולה אבן הצטיירה כבן אנוש . אישה ענווה, צנועה , וכנה שיודעת לחלוק כבוד וריספקט למורה ורבה מר חיים יבין .

טקסט תמונה :  30 בספטמבר 1997 . אולפן הטלוויזיה בירושלים . מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2 . Split Screen  היסטורי . גאולה אבן מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2 . חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו . כעבור כמה חודשים שב לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט" . הוא לא עשה שום חשבון ליורשתו . מאז גאולה אבן איננה מדברת אִתּוֹ . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בכתבה שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו ובטלוויזיה מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה החמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות , נשים וגברים , כמעט סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו . חיים יבין (היום בן 82) היה פיגורה מוערכת במערכת חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (התמונות באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : יולי 1968 . תמונה היסטורית . חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה הממוקם בקומה החמישית בבניין השוכן בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ההיא ב- "גלריה הלבנה" בירושלים ופנה חגיגית לחיים יבין : "כל פרידה היא קשה , אבל זה רגע בהחלט מיוחד , משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2  זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום שוב צדק . חיים יבין רק מִלְמֵל , "נכון , נכון" . הוא היה מאוד נרגש ומתוח , אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשי חטיבת החדשות . רבים מהם היו תלמידיו בעבר .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בן 58 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . מוטי קירשנבאום בלשונו המיוחדת ברך וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי ". מוטי קירשנבאום היה בעניין הזה נביא . חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 לערוץ 1 חבול וללא הכתר. (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מריאיר שטרן לא וויתר על הזכות להיפרד מהמגיש הוותיק , הפופולארי , והאהוב .  "חיים אני רוצה להודות לך ולברך אותך בהצלחה . אני בטוח שנמשיך להיות ידידים גם הלאה הרבה שנים למרות שהדרכים נפרדות קצת . כל טוב ובהצלחה !" , אמר . יאיר שטרן אפילו לא הספיק להניח את המיקרופון מפני שמִיהֵר להתחבק עם המגיש הנודע ביותר בתעשיית הטלוויזיה בישראל .

טקסט תמונה  : 29 בספטמבר 1997 . בית 'הגלריה הלבנה' בירושלים . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בן 55 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (בן 56) נפרד אז לפני שבע עשרה שנים בחיבוק עז מחיים יבין . את כס "מבט" הריק ייעד והבטיח יאיר שטרן לגאולה אבן . הייתה תחושה שהפרידה מחיים יבין היא פרידת נצח . המיקרופון החוצץ בין שני האישים היה עד לפרידה המתחוללת והקליט את טקסט הפרידה . חיים יבין חזר כעבור כמה חודשים מוקדם מהצפוי לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מוכה וחבול לאחר הפרידה המסוקרת הזאת ב- גלריה הלבנה" . מישהו בדרג העליון של רשות השידור תבע למענו מחדש את כס "מבט" . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי לא יצאו להגן בגופם על גב' גאולה אבן שהייתה פרי מינוי שלהם עצמם . מנהיגות גדולה לא הייתה כאן .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מברך את חיים יבין בדרכו לעשות לביתו בערוץ 2 המסחרי . רפיק חלבי נמנה בתוקף תפקידו בספטמבר 1997 על קבוצת הממנים את גאולה אבן ליורשתו של חיים יבין , אך גם הוא לא היה אמיץ דיו ולא הקים חומת מגן בשעת הצורך סביבה . חיים יבין חזר ב- 1998 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מנכ"ל רשות השידור החדש – ישן אורי פורת הדיח מכס "מבט" את גאולה אבן והושיב עליו מחדש את חיים יבין . (מתוך סרט ה- Video המקורי באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשהסתיימה הקרנת הכתבה העלתה בימאית הטלוויזיה שרה מלכה שביימה את "מבט" שוב את גְאוּלָה אֶבֶן הישובה באולפן לאוויר . היורשת המיועדת גאולה אבן סיכמה את הפרידה המתקתקה (והדביקה) , ואמרה לוֹ לחיים יבין כהאי לישנא : "עכשיו חיים גם אני מתרגשת . אנחנו מאוד אוהבים אותך . תודה ובהצלחה מכולנו !" . חַיִים יָבִין לא הסתיר את התרגשותו אך נשאר Cool . ולא יצא מגדרו . הוא שלף מהשרוול בחיוך את ה- Back Announcement המפורסם שלוֹ : "תודה לך גְאוּלָה …אמבוש אמיתי…!" , אמר . הוא הצטיין בהערות אגב בשידורי חדשות ובמינונן ועשה את זה בשארם וקסם אישי רב ומיוחד . בזה לא היו לו מתחרים . לאחר שהחזאית שָרוֹן וֶוכְּסְלֶר סיימה לסקור את תחזית מזג האוויר שלה לקראת השנה החדשה ואיחלה אף היא הצלחה לחַיִים יָבִין , נפרד מגיש הטלוויזיה המפורסם ביותר במדינת ישראל מצופיו ומחבריו לעבודה , וכמובן לא שכח להזכיר שוב את אהבתו הרבה ליורשתו על כס "מבט""תודה לך שרון ווכסלר , אם כן עד כאן מהדורת "מבט" האחרונה לשנה זוֹ , ומילה אישית שלי בכל זאת . אני נפרד מכם זמנית לאחר שלושים שנות שירוּת שעשיתי בתפקידים שונים בערוץ הראשון . תודה לאלה מכם שהיו אִתִּי לאורך כל התקופה. הצלחה רבה לממשיכת דרכי גאולה אבן . כמו שראיתם אני מאוהב בה. ולחבריי לדרך השידור הציבורי , ולכם הצופים ערב טוב ושנה טובה , ולהתראות אחרי החגים . שלום !" . לטקסט שאמר הייתה וויזואליה ברורה . זה נראה כפרידה ממושכת אולי פרידת נצח ממגיש ושַדָּר חדשות דָגוּל .חיים יבין נדד לערוץ 2 , אבל הפלא ופלא הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא קרסה ב- 1997 . את הטלוויזיה עושים תכנים מעניינים ולא מגישי התכנים . טובים ורהוטים ככל שיהיו . זהו חוק ברזל בתעשייה הזאת . מוטי קירשנבאום איננו רהוט קריינות כמו חַיִים יָבִין אבל האינפורמציה שהוא מביא מהשטח מנצחת כל מגיש . הוא מוכיח זאת שוב ושוב מידֵי ערב גם בתוכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 , למרות הגשתו המסורבלת , שפת גופו הכבדה , ותנועות ידיו כשל מתעמל על המרקע . כבעל ניסיון רב בהגשה בטלוויזיה העריך מאוד את יכולתה של  גְאוּלָה אֶבֶן . "נבחרה לי יורשת מצוינת" , הדגיש חיים יבין שוב ושוב בכל הזדמנות ובגאווה , כשהוא לא מֵסיר את עיניו מהיוֹרֶשֶת היפה והמוכשרת שקוראים לה גאולה אבן .

איש לא תיאר לעצמו שבתוך זמן קצר כל כך תהפוך פרידת הנצח מחיים יבין חתן פרס ישראל לטלוויזיה לכישלון מסחרי חרוץ בערוץ  2 , ומעסיקתו חברת "קשת" והמנכ"ל שלה אורי שנער יבחרו שלא לחדֵש את החוזה עמו . כשזה לפתע קרה , הטיל המנכ"ל החדש אורי פורת מייד לאחר מינויו באפריל 1998 , גַלגַל הצלה לעברו של המִיתּוֹס הטובע ואִפשֵר לוֹ להינצל ולעלות מחדש על ספינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי לרֶשֶת בחזרה את יורשתו בערוץ 1 . מהלך טלוויזיוני מדהים בלתי צפוי .

אורי פורת לא היסֵס . הוא מִיהֵר לבַטֵל את המינוי הציבורי שהעניקו מוטי קירשנבאום , יאיר שטרן , ורפיק חלבי לגְאוּלָה אֶבֶן כמגישה ראשית של "מבט" . מוטי קירשנבאום כבר לא היה שָם כדי להַגֵן על גאולה אבן , אבל שני הבוסים האחרים שלה שהחזיקו עדיין בתפקידם , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מילאו עכשיו פיהם מים. הם לא התייצבו בגופם לגונן עליה מפני שובו הבלתי צפוי של חיים יבין. הסכמתו של חיים יבין לשוּב לכֵּס "מבט" על חשבון הדחתה של גְאוּלָה אֶבֶן שברה את כל מוסכמות ההגינוּת וההוֹגנוּת . לפתע נשכחו כל המילים היפות שאמר המגיש הפורש רק לפני זמן קצר בשבחה של המגישה הצעירה בעֵת שנפרד ממנה ומהטלוויזיה הישראלית הציבורית . ההגשה על מסך הטלוויזיה נתפשת כְּסַם . לכֵן חיים יבין לא יכול היה להפסיק לצְרוֹךְ אותו . טוֹל ממנו את הסַם – כאילו נטלת את חייו . הוא לא רצה למות בגיל 66 . זאת הסיבה שלא עשה שום חשבון ליורשתו שכה הִילֵל אותה רק לפני כמה חודשים . חיים יבין המבוגר מגְאוּלָה אֶבֶן ב- 40 שנה לא וִויתֵּר למגישה הצעירה על עמדת השידור היוקרתית של מגיש "מבט" . האיש שעתידו היה כבר מאחוריו הרוויח מחדש את כֵּס "מבט" אך אבדה לוֹ יוּקרתו כמנהיג ומתווה דרך בתוך חטיבת החדשות . הוא פשוט הפר את הבטחתו וניפץ לרסיסים את דבריו ואת טקס ההשבעה של גאולה אבן ליורשתו . מדהים . אם נחשָב אֵי פעם למנהיג שידור בעל השפעה בטלוויזיה הישראלית הציבורית, עורך וקובע סדר יום טלוויזיוני , ומתכנן אג'נדה שהכול נוהים אחריו ומאמינים לו ובו – הרי שהזכות הגדולה הזאת אבדה לוֹ . הוא היה עכשיו קריין טקסטים בלבד חסר סמכות עריכה והתערבות תכנים . אורי לוי אז עורכי מהדורות "מבט" בימים ההם אמר לי אז : "יואש אלרואי , תדע לך זה לא אותו חיים יבין שהכרנו כולנו . הוא כבוי ונוטה להתבלבל . הוא לא מתערב . הוא בא למערכת , עובר על הטקסטים , יורד לחדר האיפור , מגיע לאולפן א' קורא את הטקסטים ובסיום המהדורה חוזר לביתו בתל אביב . נכון משלמים לו על זה היטב , אך זה לא זה" .

ציבור הצופים איננו מעורה בנעשה בחדרי החדרים של רשתות הטלוויזיה . הוא רואה  ב- Anchorman (מגיש החדשות הראשי בטלוויזיה) כמי שניצב בפסגת הפירמידה של השידור והאיש שקובע את "ליין אפ" המהדורה ואת תכניה , ומשמש בעצם עורכה הראשי . הדבר איננו כך . עם שובו לכור מחצבתו ב- 1998 היה חיים יבין דמות שונה לחלוטין מאלו של ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט ודֶן רָאתֶּ'ר . הם היו ה- Anchorman של מהדורת החדשות הארצית היומית של CBS בארה"ב וגם שותפים מלאים בעריכתן . כשחזר חיים יבין ב- 1998 לערוץ 1 מערוץ 2 והוא בן 66 , עבר מטמורפוזה הפוכה . הוא הפך לקריין טקסטים בלבד . חיים יבין לא השתתף עוד בעריכה פעילה של מהדורת החדשות הארצית אותה קריין במשך ארבעה עשורים . אף על פי כן הצופים בני דורו לא נטשו אותו . בעיניהם הוא נותר קריין מרשים בעל סמכות וקוֹל איתן . "דוריאן גריי" של חטיבת החדשות . נטישתו את השידור הציבורי וחזרתו המפתיעה למקום אותו עזב נראתה לרבים לפתע ב- 1998 כמעין צעד של שכיר חֶרֶב עשיר יותר מאשר פסיעה של אדם מן השורה , איש הנוֹהֶה אחרי עוד כמה שקלים לכיסו . לרוע מזלו הוא לא היה חַד כבעבר . הרבה דברים השתנו . הוא נטה להתבלבל ולשגות מעת לעת . שיני הזמן נגסו גם בו . קריירה הקריינות וההגשה של חַיִים יָבִין את "מבט" בטלוויזיה הישראלית במשך ארבעים שנה , מאז 1968 ועד 2008 הייתה מפוצלת. חַיִים יָבִין זכור כמי שהגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה ביולי 1968. מעטים זוכרים כי דן שילון הגיש את השנייה . ב- 1970 מינה מנכ"ל רשות השידור את חַיִים יָבִין לכתב הטלוויזיה הישראלית בוושינגטון ושלח אותו לבירה האמריקנית לפרק זמן של שלוש שנים .בשלוש שנות היעדרותו מישראל בשנים 1973 – 1970 , קמו לחַיִים יָבִין מתחרים רבים על המסך . אַרְיֵה אוֹרְגָד , שִמְעוֹן טֶסְלֶר , טוּבְיָה סָעַר , יָאִיר אַלוֹנִי , וגם דָן שִילוֹן .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה. מגיש "מבט" אריה אורגד . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום) .

טקסט תמונה : שנת 1974 . זהו מגיש "מבט" יאיר אלוני .(באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מגיש "מבט" טוביה  סער . (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 . מגיש "מבט" שמעון  טסלר ז"ל . (התמונה באדיבות דן שילון ייבדל לחיים ארוכים ו- יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אוגוסט 1968 . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה . (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  יוני 1982 . השדרנית דליה מזור . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1974 מינה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן את דָן שִילוֹן למנהל חטיבת החדשות . החל "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנמשך עד קיץ 1979 . דן שילון הציב את חיים יבין כמגיש ראשי של "מבט" וגם כסגנו בניהול החטיבה . דן שילון בנה זוגות מגישים וגם זוגות מעורבים גבר ואישה , אך חַיִים יָבִין האפיל על כולם .

טקסט תמונה : 1975 . אולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . צמד המגישים הם חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד (משמאל) . אלימלך רם (מימין) הוא הכתב המדיני של חטיבת החדשות . מאחור מוקרנת תמונתו של אריאל 'אריק שרון באמצעות טכנולוגיה טלוויזיונית מיושנת של מקרן אחורי (Rear Projection) . (צילום מחלקת הסטילס. התמונה הוענקה לי באדיבות מר דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חַיִים יָבִין קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977 במשדר הבחירות לכנסת ה- 9 בהן הביס הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך בראשות שמעון פרס (על פי תוצאות מדגם הטלוויזיה) . בעשר בערב הכריז חיים יבין את הכרזתו רבת המוניטין בת שלוש מילים , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !" . המילה "מהפך" לא הייתה שגורה אז כלל בשפה העברית . חיים יבין היה האיש הראשון שהשתמש בה ועורר אז התפעלות עצומה בציבור .

טקסט תמונה :  17 במאי 1977 . 21.55 בערב . חיים יבין (משמאל) דקות ספורות לפני הכרזתו המפורסמת , "גבירותיי ורבותיי מהפך" . מימין , הסטטיסטיקאי ומומחה הסקרים ד"ר חנוך סמית ז"ל . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1977 התמנה חיים יבין למנהל חטיבת החדשות במקומו של דן שילון ושוב ירד מהמסך לתקופה של שלוש שנים . ב- 1981 שב למסך . ב- 1986 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור למנהל הטלוויזיה שוב לתקופה של שלוש שנים . הוא שוב ירד מהמרקע אם כי המשיך להגיש תקופה מסוימת את מגזין "יומן השבוע" בעריכתה של גב' יָעֵל חֵן . באותן השנים נוספו למהדורת "מבט" עוד מגישים בדמותם של יַעֲקב אֲחִימֵאִיר , דָנִיאֵל פְּאֵר , מְנַשֶה רָז , עַמוֹס אַרְבֵּל , שַרִי רָז , דַלְיָה מַזוֹר , וגם אוֹרְלִי יָנִיב . אך חַיִים יָבִין נשאר המגיש הבולט והדומיננטי ביותר מבין כול הגברים והנשים .

טקסט תמונה :  קיץ 1986 . זהו אולפן ב' הוותיק והמיושן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מצלמות האולפן מעניקות לו סטריליזציה והדר . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין : חיים יבין מנהל הטלוויזיה (בשנים 1989 – 1986) , צמד המגישים דניאל פאר ויעקב אחימאיר , ובתווך יאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

החל מ- 1990 הפך חַיִים יָבִין למגיש האולטימטיבי ובר סמכה של "מבט" . הוא הגיש חמש פעמים בשבוע את המהדורה הארצית לבדו . יופיו ונוכחותו הכריזמטית מול פני מצלמת האולפן זיהו את "מבט" לצופים יותר מכל מגיש אחר בתולדות הטלוויזיה הציבורית . חיים יבין הופיע בסלון ביתנו במשך כארבעים שנה מאז 1968 ועד 2008, כ- 9000 (תשעת אלפים) פעמים. הציבור שאוהב להצמיד תארים לאליליו כינה אותו "מַר טלוויזיה" . אין ספק שחַיִים יָבִין הוא מגיש , קריין , ושָדְרַן חדשות מזַן נדיר . מהדרגה העליונה ביותר . גם בסטנדרט בינלאומי . אך אישיותו הטלוויזיונית כפולת פנים . הוא משדר כריזמה ואמינוּת כשהוא ניצב מול המצלמה ומאבד בעיניי במפתיע חלק מזה כשהוא פוסע מאחוריה . יכולת הניהול שלו מעולם לא התקרבה על פי הבנתי למנהיגות הטבעית שחוננו בה דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . לא בטוח שמינויו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1986 בקדנציה הראשונה של אורי פורת ז"ל הייתה אומנם יצירת פאר . מירב כוחו היה בהופעתו על המרקע ובאחיזת המיקרופון . יותר מישיבתו על כֵּס ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . גם ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronkite) המגיש האלמותי של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לא הפך למנהלה . מגיש דגול איננו בהכרח מנהל דגול . זוהי טרגדיה ציבורית שאישים כל כך מוכשרים והגונים כמו דָן שִילוֹן ואַלֶכְּס גִלְעָדִי מעולם לא הגיעו לפסגת המנהיגות של השידור הממלכתי – ציבורי במדינת ישראל .

מוטי קירשנבאום אמר לי פעם בשפתו השנונה : "הלווייתו של חיים יבין חייבת לצאת מבניין הטלוויזיה הישראלית של ערוץ 1  ברוממה בירושלים" , והתכוון שהמגיש הוותיק שנולד ברשות השידור הממלכתית  צריך לסיים שם את חייו (המקצועיים)" . מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאּום הכיר בגדולתו המקצועית הייחודית של חַיִים יָבִין כמגיש חדשות בטלוויזיה . כשהתמנה ב- 1993 למנכ"ל רשות השידור חשש מבריחת כוכבי השידור של הערוץ הציבורי ובראשם חיַיִם יָבִין לעברו של ערוץ 2 המסחרי שזה אך נעמד על רגליו . הוא ידע שאת חַיִים יָבִין אפשר יהיה להשאיר בערוץ הציבורי רק באמצעות פיתוי ממון . שום אידיאולוגיה אחרת לא תעזור כאן . זהו חלק מחוקי המשחק . מוטי קירשנבאום שילם לחיים יבין משכורת שנתית של מיליון שקל . הון עתק בימים ההם . חיים יבין לא שמר לו אמונים . הוא חַש שמיצה את עצמו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערק ב- 1997 דווקא בתקופת שלטונו של מוטי קירשנבאום לערוץ 2 המסחרי . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל העניק לחַיִים יָבִין חיים חדשים ואת ההזדמנות הנחמדה הזאת שהגה מוטי קירשנבאום , למוּת בערוץ הטלוויזיה הציבורי . הצעה שאי אפשר היה לסרב לה . בעת הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אורח שלי בפאריס במשך שבועיים ימים . יצא לנו לשוחח שם פעמים רבות אודות מנהיגות שידור בטלוויזיה וגם אודות החילופים שערך באיוש כֵּס "מבט" . אורי פורת חשב שגאולה אבן צעירה מידי ואיננה בשלה עדיין להוביל מהדורת חדשות ארצית של הערוץ הציבורי ולכן קרא לחיים יבין להתיישב בעמדת ההגשה הראשית של "מבט" במקומה . הוא היה בטוח שנהג כהלכה וסיפר לי שהעיתונאי מַתִּי גוֹלָן (עורך "הארץ" לשעבר) , שלוֹ הוא רוחש הערכה רבה , תומך אף הוא בצעד הזה . אורי פורת ז"ל העריך כל השנים הערכה רבה את חַיִים יָבִין . היה זה אורי פורת שבקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור (בשנים 1989 – 1984) מינה את חיים ב- 1986 למנהל הטלוויזיה .

ב- 25 בינואר 2006 נפגשתי עם חַיִים יָבִין בלובי של מלון דן אכדיה בהרצליה לצורך מחקר ותיעוד חלקו בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב ועוסקת בתולדות וקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1889הקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הוא חיים יבין כמובן דיבר בצער על "פרשת גאולה אֶבֶן" , והודה בפניי אז : "גְאוּלָה אֶבֶן איננה מדברת עמי יותר , אך מעניין מה היה קורה אילו זה היה להפך . הייתי נאמן תמיד לשידור הציבורי בכל רמ"ח אבריי . ב- 1993 שימשתי כתב הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בבּוֹן – גרמניה . איילון שליו מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 (לפני תקופתו של שָלוֹם קִיטַל) הציע לי אז לעבור לערוץ 2 לאלתר ואמר לי , "אתה בעצמך תכתוב את שכרך על הצ'ק'" . מנכ"ל רשות השידור אז מוטי קירשנבאום סידר לי חוזה אישי בדרגת מנכ"ל . זהו סיפור אמוציונאלי . עובדה שלא עזבתי אז את הערוץ הציבורי" . שב בשקט מר חיים יבין . גְאוּלָה אֶבֶן לא הייתה מעוללת לך מעולם את מה שאתה עשית לה , גם אם האמביציות סביב המיקרופון והמסך אינן יודעות שובע . גְאוּלָה אֶבֶן היא פירמה אנושית איכותית ומיוחדת בעלת יושרה . אני רוחש לה גם היום הערכה .

הערה 5 : כבוד השופט בדימוס עזרא קמא (בן 82) התמנה ע"י שר התקשורת גלעדן ארדן להתייצב בראש וועדת איתור (בת 5 חברים) על מנת שתמצא ואשר תמליך את המנכ"ל הבא של רשות השידור במתכונתה החדשה . כבוד השופט עזרא קמא אינך צריך להרחיק לכת בחיפושיך . מנה את נשיא "קשת" בערוץ 2 מר אלכס גלעדי לתפקיד הרָם והאחראי . אינני יודע אם אלכס גלעדי יסכים לקחת על עצמו את המינוי החשוב רב האחריות , אולם עליך לדעת כי הוא איש הטלוויזיה המוכשר והמוצלח ביותר (רווי הוכחות וקבלות) בתולדות תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . הוא הראשון לו אתה צריך להציע את המשרה הנכבדה .

הערה 6 : יפה עשה עורך תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" אתמול משְ- העלה לדיון את שאלת הבדלנות הסקוטית והאמביציה של חלק גדול מהעם הסקוטי להיפרד על סמך Referendum – מאנגליה הגדולה , באמצעות הקרנת משחק מהליגה הספרדית המרתקת בכדורגל בין קבוצת ברצלונה האגדית בירת קטאלוניה (עם ליאו מסי וניימאר) נגד קבוצת בילבאו בירת החבל הבאסקי (ברצלונה ניצחה בתוצאה 2 : 0) . כידוע גם הקטאלונים והבאסקים בספרד מצוידים בשאיפות בדלניות עתיקות יומין ורצון עז להקים אוטונומיות נפרדות משלהן בחצי האי האיברי , הלא היא המדינה הספרדית . שאיפות בדלניות ורצון להפרדה קיימות גם בתוככי העם הבלגי שמורכב בעצם משתי אומות , הפלאנדרית והוואלונית . תוצאות משאל העם בסקוטלנד לכאן או לכאן עשוי להשפיע על חזון ההיפרדות בספרד ובלגיה . היפרדות שכזאת התחוללה כזכור בבת אחת בעשור ה- 90 של המאה הקודמת ביוגוסלביה הסרבית הגדולה ובירתה בלגראד שנקרעה בדמים לגזרים . על חורבותיה קמו מחדש הארצות שהרכיבו אותה באופן מלאכותי למדינה אחת בתקופת הדיקטטור יוסיף בארוז טיטו : סלובניה , קרואטיה , בוסניה הרצו – גובינה , מונטנגרו , ו- מקדוניה . מוטי קירשנבאום וירון לונדון הובילו דיון מעניין אולם ירון לונדון הסתבך ומעד כשנכנס לעובי הקורה (הספורטיבית) של העניין . הוא הפך לטיפש (והוא לא) משהתייעץ עם מוטי קירשנבאום בתימהון בעניין הגיית המונח הספורטיבי הבינלאומי "בַּרְסָה" (קיצור שמה של קבוצת הכדורגל ברצלונה) והוציא את עצמו בבת אחת מהכלל . זה לא פעם ראשונה שזה קורה לו כשהוא נדרש לעסוק בעניינים ספורטיביים ומגלה לפתע חוסר בקיאות מדהימה . ההשכלה הכללית שלו הופכת לפגיעה והוא עצמו למגוחך . אני בטוח שהוא לא היה מתייעץ עם הקולגה שלו כיצד להגות את השֵם המסובך והארוך וולפגאנג אמדאוס מוצארט ו/או לודוויג וואן בטהובן , ו/או אולי איגור סטראווינסקי , אבל כשזה מגיע לשם "ברסה" הוא נתקל בקשיים . לפעמים אני חושב שהוא הוא סתם עושה הצגות באולפן מפני שמדובר בדיון פוליטי שמונע ע"י פעילות כדורגלנית . מה זה כדורגל לעומת פוליטיקה .

הערה 7 : 43 חיילים וחיילות סרבני יחידת המודיעין הענפה 8200 (אותם חשפו לאחרונה העיתון "ידיעות אחרונות" והכתב הצבאי של ערוץ 10 אור הלר) מטעמי מצפון – מעוררים יותר מכל אכזבה וגם רחמים . הייתי רוצה לשאול את סמלת נ. הסרבנית מיחידת 8200 (כפי שהוצגה אמש ב- "לונדון את קירשנבאום") שאלה אחת בלבד שטרם נשאלה בתוך הדיון הציבורי שהתפתח סביב סרבנותם המגוחכת של אותם ה- 43 לשרת במילואים במסגרת יחידתם זאת . כאמור סירוב שנובע מטעמי מצפון , ומפני שמדינת ישראל פוגעת לפי דעתם ביודעין באמצעות צה"ל והשב"כ באזרחים פלסטינים בלתי מעורבים . ערוץ 10 שידר ב- "שישי" האחרון את כתבתו של אור הלר שדנה בסירוב 43 חיילי יחידת 8200 לשרת במילואים ביחידת האם שלהם עתירת טכנולוגיית מחשבים וחדרים ממוזגים . מנגד שידר אותו ערוץ 10 בחלוף עשרים וארבע שעות ב- "המגזין" של אושרת קוטלר כתבה נוגעת ללב אודות חיילי חטיבת גולני שחרפו נפשם מנגד נפצעו ונהרגו בקרבות שג'עיה למען המדינה . הכתבה המדהימה סיפרה על חברות שנקנתה בדם בין חיילי גולני . "ככה חינכו אותנו ואנחנו אוהבים את המדינה" , אמרו חיילי גולני בלחש . תהום פעורה מפרידה בין חיילי גולני האמיצים לבין סרבני 8200 .

יש לי שאלה ל- סמלת נ. מ- 8200 . השאלה שלי ל- סמלת נ. היא אישית וכלהלן : "בביתו של הארכי – טרוריסט איש חמאס סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה מייסד הזרוע הצבאית הרצחנית של "גדודי עז א דין אל קאסם" – בית רווי ילדים , נשים , סבים וסבתות , דודים ודודות – מתכנסת ב- 22 ביולי 2002 גם קבוצת פקודות צבאית טרוריסטית למטרות רצח ישראליים ובתוכה גם שלושה חיילים מגדודי עז אדין אל קאסם שנקראו בבהילות לביתו של שחאדה . שחאדה מטיל על שניים מחייליו לחגור חגורות נפץ , לחדור לישראל , ולהתפוצץ בבית הוריה של סמלת נ. (כשהם בבית) לאחר שנודע לחמאס כי היא משרתת שירות פעיל ביחידת המודיעין העוינת 8200 . על החייל השלישי מוטלת משימת התאבדות – פיצוץ מקבילה באוטובוס קונקרטי שנוסע ביום W , בשעה X , בקו Y , במסלול Z  בעיר מסוימת בישראל – מפני שעל פי נתונים וודאיים שהשיג חמאס באוטובוס הזה חוזרים מביה"ס אחיה ושתי אחיותיה של סמלת נ. השב"כ עלה על ההתכנסות הטרוריסטית בביתו של שחאדה וקיבל מידע מדויק אודות תוכן הפגישה . אין להטיל ספק במודיעין השב"כ . משפחתה של סמלת נ. עומדת או טו טו בפני חיסול טרוריסטי מיידי ע"י מעשי התאבדות – רצח משולש של שלושת מחבלי החמאס שעומדים לצאת ברגע זה מביתו של שחאדה לעבר מקום מגוריה של משפחת סמלת נ. היכן שהוא בישראל . חיל האוויר בפיקודו של אלוף דן חלוץ נקרא להפציץ את הבית כדי לרוצץ את ראש הצפע וחייליו . בפני צה"ל ניצבת לפתע דילמה מוסרית : האם להפציץ את ביתו של רב המרצחים סלאח מוסטפא מוחמד שחאדה , מפני שבנוסף לשלושת המחבלים המתאבדים נמצאים בבית גם תריסר ילדים ונכדים , שלוש נשותיו , שני סבים ושתי סבתות , ושמונה דודים ודודות . מאידך אי הפצצת הבית יביא לאובדן וודאי ב- % 100 של משפחתה של סמלת נ. שנאשמת ע"י חמאס בחברות בארגון 8200 . ובכן שאלתי לסמלת נ. היא חד משמעית : האם צריך להפציץ את ביתו של שחאדה , הפצצה שעלולה להביא למותם של ילדים , נשים , וזקנים – ו/או שמא לוותר בשם "האנושיות" , ולאפשר לחוליית שלושת המחבלים לפוצץ בתמורה את משפחתה של הסרבנית סמלת נ. ???" . השאלה היא חד משמעית לכן אבקש מסמלת נ. גם תשובה חד משמעית .

עֶרֶב הטלת 2 פצצות האטום ע"י חיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה , ב- 6 וב- 8 באוגוסט 1945 על שתי הערים היפניות הירושימה ונאגאסאקי , ניצב נשיא ארה"ב הארי טרומן בפני דילמה מוסרית כבדת משקל : האם לכבוש את יפן המיליטאריסטית הנחושה ולאבד 2.000000 (שני מיליון) חיילים אמריקניים הרוגים , ו/או להשתמש בנשק השמדה המוני נגד אוכלוסייה אזרחית כדי לשכנע את ההנהגה הצבאית היפנית בראשות גנרל הידקי טוג'ו להיכנע כניעה טוטאלית בטרם כלו כל הקיצים , ולפני שכל יפן תלך פייפן .

הערה 8 : ערוץ 5 בכבלים מילא בסוף השבוע את מרבית חובתו הטלוויזיונית כלפי צופיו (איזו כמות צופים בדיוק בהיעדר דו"ח מדרוג שיטתי…?) . תעשיית ה- Off tube הטלוויזיונית הזאת הביאה לצופה הישראלי שידורים ישירים במסות עצומות מטורניר גביע דייויס בטניס בו נחלה נבחרת ישראל (בפלורידה – ארה"ב) מפלה ביתית נגד נבחרת ארגנטינה 2 : 3 , שידורים ישירים מאליפות העולם בכדורסל שהסתיימה בספרד, משחק הצמרת בליגה הספרדית ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 1 : 2, דיווחים נוספים מעוד משחקים מעניינים בליגות הכדורגל של ספרד ואנגליה , וכמובן חידוש התוכנית "שער לשבת" (בהנחיית יונתן כהן והפנל שלו בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו) עם חידוש משחקי ליגת העל והליגה הלאומית לעונת 2015 – 2014 בתום מבצע "צוק איתן" .

תבוסת הטניס של ישראל 2 : 3 נגד ארגנטינה בגביע דייוויס  היא מהלומה . גם בכיו הילדותי ללא הפסק והתמוה של אנדי רם (אחד מהצמד אנדיוני) בתום הניצחון במשחק הזוגות על הצמד הארגנטיני , איננו יכול לחפות במאום על נוף טניס דליל שהשתרש בישראל בעשורים האחרונים . אין כאן טניס . מלבד געגועי עבר לעידן איאן פורמן + שלמה גליקשטיין + עמוס מנסדורף לא נותר דבר . צל כבד מעיב גם על הבלחות האקראיות של דודי סלע ושחר פאר . אין טניס בישראל .

5. "שער לשבת" בערוץ 5 בכבלים (שבת – 13 בספטמבר 2014 בין 23.00 ל- 24.00)

הערה 9 : אני תמה כל פעם מחדש מדוע וכיצד חבורתו של יונתן כהן בוני גינזבורג , איציק כהן , ומשה פרימו נפעמת ונרגשת ב- "שער לשבת" מהצילומים המכוערים רוויי הפרסומות המסחריות בכל חור שניבטים אל צופי הטלוויזיה ממגרשי הכדורגל הדלים של מדינת ישראל . ארבעת החברה האלה מערוץ 5 בכבלים מנתחים ברוב רצינות לא רק כדורגל עלוב ומשמים , אלא מתעלמים (ביודעין ו/או באקראי…???) מאיכות צילום אלקטרונית ירודה ומכוערת , מנוגדת ברוב המקרים לחוקי הפרסום בשילוט בטלוויזיה , ובלתי מתקבלת על הדעת של ניידות השידור שלהם ואשר משווקת לצופי הטלוויזיה כלאחר יד . מזלם של ערוצי הטלוויזיה בישראל שמשדרים בשידורי הספורט הישירים (וגם המוקלטים) כמויות עצומות של פרסומות מסחריות בניגוד מוחלט לחוק , הוא ה- ישנוניות וחוסר הערנות שעוטפים כבדרך קבע את מועצת העיתונות בישראל . מועצת העיתונות בישראל בראשות הנשיאה כבוד השופטת דליה דורנר אמורה להגן על צופי הטלוויזיה מפני חשיפת יתר לעודף פנטסטי של פרסומות מסחריות הנשקף בשידורים ודיווחים עיתונאיים ישירים במגרשים ובאצטדיונים מכל עבר מכל רום , ומכל זווית התבוננות . התופעה השלילית הזאת האסורה על פי דיני הפרסום בטלוויזיה הציבורית והמסחרית כאחת איננה רק עניין אסתטי . מדובר בתופעה מהותית חמורה שמייצרת Frame עמוס פרסומות מסחריות ואשר מפריע בעליל לצופי הטלוויזיה בארץ להתרכז ולהתבונן בגיבורי העלילה , ומאידך גם להיות חשופים בעל כורחם לשטיפת מוח מסחרית אין סופית כמעט . צילומי הכדורגל אמש מאנגליה וספרד ב- "שער לשבת" ממחישים היטב את התהום הפעורה בין כיסוי כדורגל טלוויזיוני עלוב בארץ לבין אותה המלאכה היפה שנעשית באירופה . ברור שבין התאחדות הכדורגל הישראלית וקבוצות הכדורגל שלה לבין רשתות הטלוויזיה בארץ נוצרת סימביוזה כלכלית בתוכה שני הגופים , אנשי ההתאחדות מחד ומצלמות הטלוויזיה מאידך מצפצפים פעמים רבות על החוק ועל הצופים . מדהים אותי כיצד הנהלות רשתות הטלוויזיה , הארציות ובכבלים , וחבורות פרשני הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים משתפים פעולה ומנהלים מדיניות שידור מזויפת , ואינם מתייחסים אפילו במילה למצב הבלתי שפוי הזה ומרשים לו להימשך כאילו מדובר בעסק מקובל ונורמאלי .

השַדָּר לירן שכנר משדר את המשחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 1 : 1 . הוא נמנה בשעתו על אותם פרשני הטלוויזיה שאיישו את אולפן הנֶפֶל של ערוץ 1 בירושלים במונדיאל ברזיל 2014 . נראה שהוא התאושש מאז ושידר במרץ בלתי נדלה את העלילה המשעממת אליה נקלע באצטדיון "ווסרמיל" . הוא במגרש והפנל באולפן לא הקדישו תשומת לב יתירה לפנדל מוצדק בו זכתה הפועל באר שבע אולם נעלם מעיניו של שופט המשחק אוריאל גרינפלד . ניידת השידור בבאר שבע משופעת בתריסר מצלמות הפיקה ארבעה הילוכים חוזרים מארבע זוויות צילום שונות למהלכים המכריעים במשחק . חיוני ו- יפה !

השַדָּר רמי ווייץ שידר את המשחק הפועל תל אביב – מכבי נתניה 1 : 0 . קולו נבלע והלך לאיבוד בתוך שפע של אינפורמציה ב- "שער לשבת" . שלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות התבוננות שונות של ניידת השידור שהתמקמה באצטדיון "בלומפילד" , העניקו והעשירו את מנת האינפורמציה הטלוויזיונית לה זכו צופי ערוץ 5 בכבלים .

השַַדָּר דוד הופמן שידר את ההתמודדות מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0 : 0 שהפכה להיות משחק מלחמה . שלושה מורחקים בכרטיסים אדומים . דוד הופמן ושופט המשחק איתן שמואלביץ' נכשלו יחדיו כישלון חרוץ בדקה ה- 44 של ההתמודדות . שחקן אשדוד רועי בקל בעט כדור עונשין מ- 11 מ' לשערו של גיא חיימוב מקריית שמונה . שבריר שנייה לפני מגע רגל של רועי בקל בכדור ניתק גיא חיימוב מקו שערו וזז לפנים , הקטין את קו הבסיס של שערו (במשולש שקדקוד A שלו הוא הכדור ונקודות B ו- C הן הקורות) , והדף בקלות את הכדור . השופט איתן שמואלביץ' לא הורה משום מה על בעיטה חוזרת והשַדָּר דוד הופמן לא שינן את החוק לצופיו בו נקבע כי לשוער מותר לנוע על קו השער בלבד, אך אסור לו בשום אופן לצאת משערו בטרם מגע רגלו של הבועט בכדור . גם הפנל של יונתן כהן באולפן והוא עצמו לא דנו בעבירה על החוק שביצע שוער קריית שמונה גיא חיימוב .

haimov 1

טקסט מסמך : 13 בספטמבר 2014 . הדקה ה- 44 במשחק מ. ס. אשדוד – הפועל קריית שמונה 0:0 . שוער הפועל קריית שמונה גיא חיימוב עוזב את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם בעיטת העונשין מ- 11 מ' של שחקן מ. ס. אשדוד רועי בקל . גיא חיימוב מקטין את מידת קו שערו המקורי (אורכו 7.32 מ') במשולש ABC ויוצר קו בסיס חדש וקצר יותר במשולש ADE. בכך הוא מגדיל את הסיכויים שלו לעצור את כדור העונשין. זוהי עבירה מפורשת על החוק שהשדר במגרש דוד הופמן ופרשני האולפן של ערוץ 5 בכבלים התעלמו ממנה ולא דנו בה משום מה. ( ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

השַדָּר תומר לוי שידר את המשחק המשעמם הפועל עכו – הפועל חיפה 1 : 1 .

השַדָּר פאדי מוסטפא שידר את המשחק הפועל רעננה – הפועל פ"ת 4 : 0 . רק 900 צופים חזו בו אולם דווקא שם הופקה תמונה טלוויזיונית נקייה מפרסומות עודפות .

58000 (חמישים ושמונה אלף) צופים נכחו בשבעת משחקי המחזור הראשון של ליגת העל בכדורגל. 27000 (עשרים ושבעה אלף) מהם איישו כאמור את אצטדיון "סמי עופר" החדש ביום שני – 15 בספטמבר 2014 במשחק מכבי חיפה – בני סכנין 4 : 2 . "שער לשבת" היא תוכנית חשובה שמסכמת מידי שבוע את משחקי המחזור בליגת העל והליגה הלאומית ומאכלסת בתוכה גם קטעי כדורגל נבחרים מהליגות האירופיות ועוד דיווחי ספורט חדשותיים אחרים אותם מגישה ומשדרת טליה סלנט . למרות בקיאותה בחומר היא חייבת לעבור קורס קריינות . מן הדין לציין כי הפנל של המנחה יונתן כהן , העיתונאים – שדרנים בוני גינזבורג , איציק זוהר , ומשה פרימו (ויונתן עצמו) מתמצא היטב לפרטי פרטים בנעשה בקבוצות ליגת העל ומכיר ומזהה את כל השחקנים על בוריים .

סוף הפוסט מס' 433.

1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 2. עמיחי שפיגלר. 3. סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי .

הערה 3 : רף הכניסות לבלוג yoashtvblog.co.il נע ביום אחד בין 100 (מאה) ל- 300 (שלוש מאות) .

———————————————————————-

פוסט חדש מס' 432 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 11 בספטמבר 2014. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————-

1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 2. עמיחי שפיגלר. 3. סוכת רשות השידור הנופלת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : אני אוהב להאזין לעיתונאי – שדרן כנה וחוקר ברדיו גלי צה"ל , המידה רבה לא שגרתי , מר רינו צרור בימי חמישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 .

הערה 5 : אני אוהב לקרוא את הטקסטים והניתוחים של פרשנית הטניס של העיתון "ישראל היום" העיתונאית אילנה ברגר – הרפז . היא כותבת היטב .

כותרת הפוסט : 1. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. עמיחי שפיגלר. סוכת רשות השידור הנופלת. (פוסט מס' 432). כל הזכויות שמורות.

שלושת  האלופים הראשונים . THE FIRST THREE GRAND  MASTERS . אלופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (חלק ד') . דן שילון,  אלכס גלעדי,  ומוטי קירשנבאום . כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי . חלק מהטקסט המופיע כאן נכתב בתקופה שבין אוקטובר 1998 לספטמבר 2011 .

סיסמאת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" :

FROM MY POINT OF VIEW : If You Do, Do It Right – If Not Give It Up

השורה התחתונה :

THE HISTORY OF THE UNAVOIDABLE SYMBIOTIC RELATIONSHIP BETWEEN TELEVISION AND SPORTS (+ News and documentary) – IN ISRAEL AND AROUND THE WORLD IN YEARS 1936 – 2009

ציטוט : "מעשים גדולים אינם נעשים בכוח – אלא בהתמדה" . (סמואל ג'ונסון) .

1. שלושת האלופים הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שקמה מעפרה בשנים 1969 – 1967

א. פרולוג קצרצר . חלק מהטקסט המובא עכשיו בפוסט הנוכחי לקוראי הבלוג משמש רקע להולדתו הטלוויזיונית של יורם ארבל היכן שהוא בסופה של 1971 אולי בראשית 1972 . הפוסט הזה נחקר ונכתב בסופה של 1998 לאחר שובי מסידני (Sydney) מפגישת ה- WBM ה-1 שעסקה בהכנות למבצע כיסוי הטלוויזיה את אולימפיאדת סידני 2000 .

ב. הספר "רוש ולענה בשנים 2005 – 2001" אחד מבין 13 הספרים שמרכיבים את הסדרה רחבת ההיקף , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מחזיר אותי בערגה לראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה . נוף נערותי הטלוויזיוני . גם נוף נערותו הטלוויזיוני של יוֹרָם אָרְבֶּל . שנת 1971 היוותה קו זינוק טלוויזיוני משותף לשנינו , בתחומים שונים , אך באותה מדיה לתקשורת המונים . המיקרופון לא היה אביזר חדש עבור יורם ארבל . בטרם מעברו לטלוויזיה הישראלית הציבורית והדַרְדָקִית בראשית עשור ה- 70 של המאה הקודמת , היה יוֹרָם אָרְבֶּל אחד מקרייני החדשות המפורסמים ביותר ברדיו "קול ישראל" . הוא היה הקריין בתקופתו של מנהל רדיו "קול ישראל" חֲנוֹך גִבְתוֹן ז"ל בטרם עידן הטלוויזיה בארץ , מי שבישר בקול הבריטון העמוק שלו במהדורת החדשות של 08.00 ביום שני – 5 ביוני 1967 לאזרחי מדינת ישראל כי פרצה מלחמת ששת הימים . בדצמבר 1971 או אולי בינואר 1972 ביקש יוֹרָם אָרְבֶּל לעשות הסבה . כמו רבים אחרים גם הוא רצה להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחטיבת הספורט של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . בעיקר שדר כדורגל . גם יורם ארבל מַלָבֶּסִ"י צעיר בן 30 מפתח תקווה רצה לחבוש את דמותו של שדרן רדיו "קול ישראל" הפופולרי והמוערך ו- הבלתי נשכח נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם ז"ל , אולם בטלוויזיה הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה . מיקרופון הכדורגל  של הרדיו היה תפוּש ומאוָּיש ע"י נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם עצמו מאז שנת 1947 ללא כל מתחרים . נְחֶמְיָה בֵּן אָבְרָהָם המוכשר , האהוב , והפופולארי לא היה מאוים ע"י איש בימים ההם אולם מאידך הרדיו נתפש כ- Media ישנה , עתיקת יומין . העתיד היה טמון בטלוויזיה ויוֹרָם אָרְבֶּל כמו רבים לפניו וגם אחריו ביקש למצוא את עתידו בחטיבת הספורט של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . לטלוויזיה הישראלית מלאו ב- 1971 שלוש שנים בלבד . מנכ"ל רשות השידור ב- 1971 היה שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל . מנהל רדיו "קול ישראל" היה משה חובב ז"ל . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ייבדל לחיים ארוכים היה סא"ל יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל שהתמנה לתפקיד הרם במקומו של נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל . שַיְיקֶה תַּדְמוֹר הובא לניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1971 משורות צה"ל על פי יוזמה של ייבדל לחיים ארוכים המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל הסופר נָתָן שַחַם (חבר קיבוץ בית אלפא) . היוזמה יוצאת הדופן הזאת זכתה לתמיכה גורפת של שַר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור יִגְאָל אַלוֹן ז"ל ומנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל וכמובן גם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר חַיִים יָחִיל ז"ל . זה היה לפני המון שנים . מרבית גיבורי סַגָת הטלוויזיה ורשות השידור של הדוֹר ההוא מהימים ההם כבר אינם בין החיים .

אל הסביבה הטלוויזיונית האמביציוזית והתחרותית הזאת נשאב גם יוֹרָם אָרְבֶּל . מי האמין כי בתוך עשור יהפוך דווקא הוא לשַדָּר הספורט הלאומי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בה בלטו באותו עשור ה- 70 ההוא של המאה הקודמת דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומְָרְדְּכַי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם . שלושת האלופים דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום נציגים של שלושה פיקודים נמרצים רוויים קצינים וחיילים מלאי כישרון , תשוקה , ודבקות במשימה – הציגו כבר לפני שנות דוֹר וחצי , אידיאל בכל רמה כמעט בעשיית טלוויזיה . משום כך הפכו לדמויות מופת ומודל לחיקוי . דָן שִילוֹן, אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם נמנים על קבוצת אנשי טלוויזיה מהגדולים ביותר שקמו עד היום במדינת ישראל . הם היו Pioneers . דוֹר החלוצים המייסדים . שלושתם היו ממחולליה של מהפכת התקשורת הטלוויזיונית שהתחוללה במדינת ישראל בסוף עשור ה- 60 ובשנות ה- 70 של המאה הקודמת . המהפכה שינתה את אורחות חייו של כל אזרח בישראל . בעיצומה של מהפכת הטלוויזיה הזאת בישראל בחודש אוגוסט של שנת 1973 , כחמש שנים ורבע לאחר הקמתה , מונה מר אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (היום פרופסור ארנון צוקרמן) למנהלה החמישי . כל אחד מהשלישייה היוצאת דופן והנזכרת לעיל הוקיר והעריך את ארנון צוקרמן האיש ששימש מנהיג שידור משגשג ומנהל מוכשר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שֵש שנים רצופות מ- 1973 עד 1979 . בעיניי ועל פי חוות דעתי הייתה תקופת השנים ההיא 1979 – 1973 "תּוֹר הַזָהָב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ב- 1 אפריל 1974 מונה יִצְחָק לִבְנִי מפקד גלי צה"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג . הטלוויזיה הישראלית הציבורית  עשתה בשנות ניהולם של ארנון צוקרמן ויצחק לבני את הצעד הגדול ביותר לקראת שֵם התואר המקצועי המחייב , והקרוי , "רשת שידור" . בין מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שרר במשך חמש שנים מתח ניהולי וריב סמכויות , אך באופן פרדוקסאלי לא הפריע הדבר לפריצת הדרך ההיסטורית . סיבת ההצלחה איננה מקרית . ההיסטוריה העמידה לרשותו של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שלושה אישֵי טלוויזיה רב תחומיים בדמותם של דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאום . שלושתם היו לא רק אנשי הפקה ועריכה מצטיינים אלא היו מנהיגי שידור . האנשים נהו אחריהם . השפעתם על התוויית הדרך בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת ובעיקר ו- מייד בתום שידורי אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 ורתימת הכפופים להם בדרך להגשמת משימות השידור היו מרשימות ומשכנעות, ובשל כך בלתי נשכחות. זאת חוות דעתי. השלישייה הזאת כיהנה בעצם כמעין חֶבֶר נאמנים של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. כל השלושה היו מעריצים מושבעים של מנהל נערץ שהיה מנהיג שידור בעצמו . הכרתי היטב במסגרת עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית את דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . שלושתם היו עובדים סופר מקצועיים בעלי יושרה . מאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הייתי רחוק . לא הכרתיו כלל עד הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . אבל החזקתי בדעה שאם השלישייה הזאת שאותה הכרתי רוחשת לו אהדה כה גדולה סימן הדבר שגם הוא כמותם חונן ביושרה וכישרון . יושרה היא התכונה החשובה ביותר של כל מנהיג באשר הוא בכל רמה ורובד . הטריאומוויראט למרות גילו הצעיר קבע יחד עם מנהלם אג'נדה ברורה של השידור הציבורי . פילוסופיית שידור שהושתתה על פרופורציה מתאימה בין שידורי הדרמה , הבידור , החדשות , התיעוד , והספורט . הייתה גם קורלציה בעת ההיא בין כמות העשייה העצמית המקורית לבין רכישת הסרטים הקנויים . זאת הייתה תקופה טלוויזיונית הירואית ונפלאה שחלפה לבלי שוב . Gone With The Wind . לא רק בגלל התוצאות המשגשגות העכשוויות והקונקרטיות שהופקו והושגו באותו העשור המופלא שבין 1970 ל- 1980, אלא גם מפני התקוות והאמונה שנזרעו ו- ננטעו , ובשל מודל טלוויזיוני – ציבורי של "תּוֹר הַזָהָב" שנוצר ורבים חשבו שהוא יחזיק מעמד לנצח .

ב- 1 באפריל 1979 הודח יִצְחָק לִבְנִי מכהונתו . או אם תרצו תקופת כהונתו בת חמש שנים לא הוארכה . ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זְבוּלוּן הָמֶר (איש המפד"ל) לא הייתה מעוניינת עוד בשירותו ומינתה תחתיו את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד למנכ"ל רשות השידור הבא. בקיץ 1979 הדיח יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד מדיחו של מנהל הטלוויזיה . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידונו אי הסכמתם ומאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד- לכישלון . אולי מראש . הם בעלי וֶותֶּק של עשייה בת עשור בטלוויזיה והמנכ"ל הטירון שלהם לא שידרו על אותו הגל . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 (פיגורה תקשורתית מוכשרת בפני עצמה שקנתה את המוניטין שלה בעיתון "מעריב") , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות מנהיגם אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה של הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית . האנשים שבנו את הבית נטשו אותו . שלושתם עלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אך היו חלשים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד היררכי , לכן כל השלושה הובסו בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד . לוּלֵא פרשו ממנה נכון היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . יוסף "טומי" לפיד ז"ל נהנה בתקופת המנכלות שלו בשנים 1984 – 1979 מגיבוי פוליטי בוטה ובלתי מעורער של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל . מוסד הטלוויזיה הישראלית הציבורית של עשור ה- 70 (1979 – 1969) חווה מטמורפוזה עם התמנותם של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ורְאוּבֵן יָרוֹן למנהיגי השידור הציבורי . למעשה התרחשה מהפכת שידור טלוויזיונית במלוא מובן המילה שחולל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בגיבויו של רְאוּבֵן יָרוֹן . מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד אף הכריז בפֶה מלא בפני עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלהלן : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית" . כידוע אין מתרחשות מהפכות מהוללות בלעדי שינויים דרמטיים ו- ללא עריפת ראשים . "תּוֹר הַזָהָב" שהוביל ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 יחדיו עם שלושת האלופים שלו – התפוגג בבת אחת .

עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד והובס מבלי שידע זאת . הסתלקותם של דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם – שלושה אישים ברמה כה בכירה מ- בימת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אובדן ויצרה חלל ריק . ברור ש- יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור התקשה למלא את החסר . במשך כמה חודשים מילא במקביל תפקיד כפול של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנכ"ל רשות השידור. משימה בלתי אפשרית גם לגאון ניהול. והוא לא היה כזה. בתוקף תפקידו כעורך ראשי של השידור הציבורי האלקטרוני מינה מאוחר יותר את יִצְחָק "צָחִי" שְמְעוֹנִי ז"ל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , את טוּבְיָה סַעַר הציב כ- מנהל חטיבת החדשות , ובידי צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מפקד גלי צה"ל לשעבר הפקיד את חטיבת התוכניות. דָן שִילוֹן ניהל את מחלקת הספורט בשנים 1974- 1969. אח"כ שימש מנהל חטיבת החדשות במשך שלוש שנים מנובמבר 1974 עד נובמבר 1977 . בשנות ניהולו קבע נורמות עיתונאיות חשובות והציב מסגרות שידור איתנות של ארגון והפקה . הוא נולד ב- 24 באוקטובר 1940 בתל אביב בבית פועלים פשוט להוריו שלמה ופַניָה שוּלְקִיס . מאוחר יותר שינה את שם משפחתו משוּלקִיס לשִילוֹן. דָן שִילוֹן היה בשנות ה- 60 עיתונאי ושַדָּר רדיו במחלקת החדשות של "קול ישראל". הוא קנה לראשונה את פרסומו הגדול ככתב רדיו אמיץ בתקופת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בשעה שסיקר תחת אֵש את כיבוש תֵּל – פָאחֶר ברמה הסורית ע"י חטיבת גולני . הוא נמנה על קבוצה מצומצמת של שדרי רדיו "קול ישראל" מצטיינים כמו שְלמה אַהֲרוֹנְסוֹן , רוֹן בֵּן יִשַי , יִרְמִיָהוּ יובֵל , מִיכָה שָגְרִיר , רָפִי אָמִיר , חַיִים יָבִין , ומִיכָאֵל הוּלֶר שעשתה עבודה עיתונאית פנטסטית בתנאי קרב בקו החזית הראשון במלחמת ששת הימים . הם היו עיתונאי רדיו שחֵירפו נפשם מנגד בעת סיקור קרבות המלחמה כדי להביא את האינפורמציה האמינה ביותר , הראשונית ביותר , והעדכנית ביותר למאזיניהם . שלושה מהם , דָן שִילוֹן , רוֹן בֵּן יִשַי , ויִרְמִיָהוּ יוֹבֵל קיבלו בתום מלחמת ששת הימים את פרס אגודת העיתונאים על עשיית הכתבה הטובה ביותר בשדה הַקְרָב . shilon 1 טקסט תמונה : סתיו 1967 . הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה . אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו "קול ישראל' משדות המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 . יושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי , דן שילון , וירמיהו יובל (לימים פרופסור לפילוסופיה ירמיהו יובל) . עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן רדיו מצוין בתקופת המלחמה ולימים נשיא מדינת ישראל . שאר הנוכחים אינם מזוהים . (התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון קיבל את הפרס הראשון מענק כספי בגובה של 1225 ל"י בגין הכתבה , "הַקְרָב עַל תֵּל פָאחֶר" . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יצאתי אל הקרב על תל פאחר מקריית שמונה בתוך הזחל"ם של המג"ד מוסה קליין . כבר בגבעת האם התחלנו לחטוף אש סורית מכל הכיוונים . לא עבר זמן רָב והזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה . התעופפתי החוצה אך התברר לי כי נותרתי ללא כל חבלה גופנית או אפילו שריטה כלשהי . לרוע המזל נפגע מכשיר ההקלטה ללא תקנה . שדה הקרב היה כבר זרוע פצועים והרוגים , וכלי רכב פגועים . ההרגשה שלי הייתה איומה . הרגשתי חסר אונים לעזור לחיילי חטיבת גולני במלחמתם . הדבר היחידי שאותו יכול הייתי לעשות היה הטיפול בפצועים . כיוון שמכשיר ההקלטה התנפץ לרסיסים , הייתי רושם לעצמי מפעם לפעם רשימות חטופות של מהלך המאורעות ודברי החיילים והפצועים . לאחר שנכבש תל פאחר נתבקשתי על ידי הרופא לצאת כמאבטח בתוך זחל"ם שנשא פצוע קשה אל בית חולים השדה הקרוב ביותר . כאשר עליתי על הזחל"ם ראיתי חייל שוכב שפצעיו הסתירו את דמותו . כדי לנסות לעודד את רוחו ולהיווכח אם הוא אומנם בחיים עדיין , שאלתי לשמו. היה זה חברי הטוב העיתונאי יעקב העליון ששימש כמפקד טנק ונפגע בקרב. קשה לתאר את ההלם שחטפתי" . העיתונאי לֵוִי יצחק הירושלמי חבר צוות השופטים קרא את נימוקי הוועדה , ואמר : "דן שילון גילה תושייה במילוי חובתו העיתונאית בעת שהזחל"ם שנסע בו נפגע בקרב של חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר הסורי . הכתבה רבת המתח מתארת בצורה חיה ובהירה , ועם זאת דרמטית ומאופקת , את מהלך הקרב ואת רגעיו הארוכים שלוֹ בתוכן" .

לרון בן ישי הוענק הפרס השני 750 ל"י על כתבתו , "קרב אֵש בקָנְטָרָה" . ירמיהו יוֹבֵל זכה בפרס השלישי 500 ל"י , בשל דיווחיו על "השעות הראשונות של המלחמה" . דן שילון הודה בשם מקבלי הפרס , ואמר : "ליוותה אותי מועקה גדולה על שכלי הנשק היחיד שלי ושל חבריי ברדיו 'קול ישראל' המשדרים משדה הקרב היה המיקרופון , בלי יכולת לירות אפילו כדור אחד" .

חיים הרצוג פרשן מלחמת ששת הימים של רדיו "קול ישראל" ב- 1967 , ולימים נשיא המדינה , שימש יו"ר חבר השופטים , אמר , "בזכותם של כתבי הרדיו חיינו למספר שעות מחדש את אחת התקופות המופלאות של עם ישראל . במלחמת ששת הימים יצאנו עם ירושה תיעודית עצומה בזכות כתבי הרדיו , ירושה תיעודית אשר תהפוך ללחם חוקו של כל יהודי עד סוף הדורות . כמו שכל ילד יהודי מכיר את סיפור מצדה מפני שנמצא היסטוריון אחד , יוספוס פלאוויוס אשר רשם את הדבר , כן ידע כל ילד יהודי בעוד אֶלֶף שנה את פרשת מלחמת ששת הימים על פרטיה , וימשיך להאזין לכתבי הרדיו של "קול ישראל" משנת  תשכ"ז " .

הכרתי את דָן שִילוֹן במשך שנים רבות . לא ראיתי מעולם מנהיג שידור Cool יותר ממנו . גם תחת לחץ . הוא תמיד היה תחת שליטה עצמית . מעולם לא איבד את עשתונותיו . קור רוחו ושיקול דעתו האיתן תחת לחץ באו לידי ביטוי באותם רגעי אימה כשעשה את כתבת הרדיו של כיבוש תֵּל פַאחֶר ע"י חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ב- 1967 . הוא לא התבלבל , נשאר קר רוח , ודבֵק למשימה . אותו קור הרוח ושיקול הדעת עמדו לו בעת שניהל בתנאי עבודה קשים את מחלקת הספורט ואח"כ את חטיבת החדשות בטלוויזיה בשנים 1977 – 1968 . ראיתי את דָן שִילוֹן גם הרבה פעמים חסר שבע רצון או כועס בעבודתו אך אף פעם לא מאבד את עשתונותיו . הוא היה מנהיג שידור . עיתונאי רציני וגם מחנך ומורה דרך לרבים . כמו קולגות אחרות עזב גם דָן שִילוֹן את הרדיו ב- 1968 והצטרף באותה שנה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . סַלִים פַתָּאל והעיתונאי יִצְחָק לֵוִי הַיְרוּשָלְמִי ערכו לו את מבחן הקבלה הראשון וקיבלו אותו כמועמד לקורס ההכנה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . פרופסור שְלמה אַהֲרוֹנְסוֹן מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה קיבל אותו לעבודה כעיתונאי , כתב , ושַדָּר בחטיבה . הוא נבחר להגיש בסופו של חודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . את מהדורת "מבט" הראשונה הגיש חַיִים יָבִין .דָן שִילוֹן גבר גדל מידות היה בעל כריזמה ומנהיגות טבעית. עיתונאי "דָבָר" נָחוּם בַּרְנֵעַ כתב ב- 30 באוגוסט 1968 ב- "דבר השבוע" כלהלן : "המצלמה אוהבת את דן שילון . ואף כי יש בטלוויזיה גברים בעלי חיצוניות מרשימה יותר , ולא כל שכן קול עמוק ומגרגר כמסורת המקודשת של קרייני רדיו "קול ישראל" , הוא ממלא את המסך הקטן של מגזין החדשות , והצופה עצמו" . shilon 2 טקסט תמונה : שנת 1968 . הימם ההם – הזמן ההוא .דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה בחודש יולי – שנת 1968 . מגיש המהדורה הראשונה היה חיים יבין . (באדיבות דן שילון. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   salim fatal טקסט תמונה :  שנת 1968 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו סלים פתאל מראשוני צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית (כונתה אז הטלוויזיה הכללית) שקיבל את דן שילון לעבודה בטלוויזיה ב- 1968. סלים פתאל שימש מנהל התוכניות במשך שנים רבות בטלוויזיה בשפה הערבית ונחשב לבר פלוגתה חריף של מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אופן הקריינות של דָן שִילוֹן לא מצא חן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים ברדיו ובראשם אַרְיֵה אוֹרְגָד שפנו אף הם מהרדיו "קול ישראל" לקריירה בטלוויזיה הצעירה . הם באו בתלונות למנהל צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי ברדיו . נפגשתי עם דָן שִילוֹן ב- 7 בינואר 2003 בקפה "באזל" בתל אביב . הוא היה אחד הראשונים מתוך יותר מ- 800 עמם שוחחתי ונפגשתי לצורך כתיבת הספר . חקרתי אותו חקירת שתי וערב כארבע שעות . דָן שִילוֹן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "התככים בתוך הטלוויזיה נולדו מייד עם הקמתה . אריה אורגד התלונן בפני אֵלִיהוּא כָּ"ץ שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע" , "ח" ו- "ר" . אֵלִיהוּא כָּ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוסי צמח . לא הסכמתי . הייתי קריין טוב . הטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה . לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי לשידורי הספורט . הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . אח"כ אִפשר לי אֵלִיהוּא כָּ"ץ להקים את מחלקת הספורט בתנאי שתהיה כפופה למנהל חטיבת החדשות . כך זה התחיל" .

דן שילון היה הראשון להבין אז כי שידורי הספורט המביאים עמם דרמה , מתח ועניין , הם מנוף רייטינג רָב עוצמה ונדבך חשוב בשידורי הטלוויזיה באשר היא . נפל בחלקו לשַדֵר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 קטעי ספורט אולימפיים (מכסיקו 1968) בתוך מהדורת "מבט" . דָן שִילוֹן היה האיש ששידר בהצלחה את אירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוספים קצרים בתוכנית החדשות "מבט" . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בראשית צעדיה , אך רשתות הטלוויזיה הציבוריות הוותיקות באירופה המאוגדות ב- EBU רכשו את זכויות השידורים של אולימפיאדת 1968 תמורת סכום של  1.000000 (מיליון) דולר [1] . רשתות הטלוויזיה של מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה שילמו  250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר [2] . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU שידרו ישיר את אולימפיאדת מכסיקו 1968בעוד אנחנו הסתפקנו בקטעי פילם קצרצרים . אף על פי כן לשידור אירועי ספורט במהדורת "מבט" ההיא ב- 1968 היה אפקט גדול על הציבור בעקבותיו הגה דָן שִילוֹן  את רעיון מיסוד מגזין ספורט שבועי שאמור היה להיות משודר בכל מוצ"ש , ובמרכזו יעמוד סיקור קבוע של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל . "מבט ספורט" שודר בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט" . דָן שִילוֹן היה העורך והמגיש של התוכנית . דוֹב עַצְמוֹן (קוסטקובסקי) אז עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ . ב- 1969 הקים את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות למנהל חטיבת החדשות . דָן שִילוֹן הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט". נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר במיסוד אות פתיחה בלתי נשכח ו- מיתולוגי של התוכנית ההיא "מבט ספורט" שהפיק , ערך , ושידר . את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל , א"ק , וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ' . יִגְאָל שִילוֹן אחיו של דָן שִילוֹן בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוֹחָנָן לָקִיצֶבִיץ' . פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , הקרוי "JAGERLATIN" , נלקח ב- 1968 מרצועת התקליט מפורסם , "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last) . חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה . מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד . "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית עשירת רייטינג אלא גם קלילה וקליטה . נעימת פתיחה אדיטוריאלית שהייתה יותר מעיטור מוסיקאלי והיווה את מהות הכותרת הראשית של תוכנית הספורט הטלוויזיונית ההיא . "Jagerlatin" הכניסה מייד את הצופה הישראלי לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב . כשאמרת "מבט ספורט" , אמרת דָן שִילוֹן . עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה . shilon 3 טקסט תמונה :  1968 . הימים ההם – הזמן ההוא . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968 . מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה עיצבו את מראה פניו של אולפן הספורט . (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . yoash 9 טקסט תמונה : מאי 1975 . הימים ההם – הזמן ההוא . אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב . בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הפתיחה של משחקי כינוס הפועל . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם בני כרמלי, הבימאי יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי יואש אלרואי – בלינדמן .  (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . יואש אלרואי) .

יִגְאָל שִילוֹן נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו . כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה . באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל . יִגְאָל שִילוֹן התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה . משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה . יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל . אני מכיר אותו מקרוב . הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור , איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה . יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 (שלושת אלפים תקליטים) . הוא היה מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה . זה היה לפני יותר מארבעים שנים . יגאל שילון לא נפל במאום בכישרונו משניהם . לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה . יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית , "משחק השבת" .

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור" , הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו , ומוסיף : "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט . איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN", אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN" כפס הקול של התוכנית . אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר . בינתיים הספקנו גם לריב . כעבור זמן , ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט" , דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב . באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "JAGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט" , והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה . השאר היסטוריה" .

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) מרשת ABC ולא ידע מיהו . רוּן אָרְלֶדְג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולארית בעלת המוניטין העצום של רשת הטלוויזיה האמריקנית, "ABC- Wide World of Sports" . "מבט ספורט" האמריקני . מגיש התוכנית היה גִ'ים מֵקָאיי (Jim McKay) . אנשי ABC נהגו לומר , כשאתה אומר , "ABC – Wide World of Sports" , אתה בעצם אומר גִ'ים מֵקָאיי . מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית גִ'ים מֵקָאיי ו- רוּן אָרְלֶדְג' מ- ABC . דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן אָרְלֶדְג' חוֹלֵל בארה"ב . הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני . "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי . למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם , היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל שנערכו במדינות ישראל בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש . דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה , הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולארי בישראל . הוא הקים את "מבט ספורט" מאפס . מכלום . "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים . מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל , בין העובדים ובציבור הצופים כאחד . הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שַדָּרֵי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן – אברהם ז"ל ברדיו . נחמיה בן – אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּשרון תיאור ושידור נדיר , שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת . צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם ז"ל עוד בחייו . קולו שמור לעַד בפנתאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל" .

כל צמרת עיתונאי הספורט בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 . הנה חלק מהרשימה הארוכה . גדעון הוד , מתי גולן , דן מרגלית , נחמן שי , משה לרר , עו"ד חנוך קינן , יצחק שתיל , יאיר שטרן , אלכס גלעדי , אמציה לבקוביץ , עמוס כרמלי (שוורץ) , דוב עצמון (קוסטקובסקי), רָפִי נָאֶה , אוּרִי נוֹי (אחיו של רפי נאה) , איתן עמית , יהושע כהנא , יורם שִימרון , אהרון להב , גֶדִי לִיבְנֶה (מגיש היום את "רגעי קסם" ברשת ב' ברדיו "קול ישראל") , אבי וולנטין , יורם ארבל ועוד בעלי חלומות רבים אחרים . על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה האפיל אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי , שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון , מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים . דן שילון הבחין בכישרונו . אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביום קיץ אחד באוגוסט 1969 פנה אלי העיתונאי דוב עצמון עורך מדור הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות" ששימֵש גם כסגנו של דן שילון בעריכת "מבט ספורט" , ואמר לי שעושים בחינות בטלוויזיה לבעלי קוֹל מתאים כדי לראות אם הם יוכלו להיות שדרי ספורט . הייתי בעצמי בימים ההם כתב בעיתון "ידיעות אחרונות" . תחום הכיסוי שלי היה אזור השרון . תהליך כניסתי לטלוויזיה ארך כמה חודשים . יום אחד נדרשתי ע"י עורכי העיתון לבחור בין מילוי תפקידי ככתב "ידיעות אחרונות" לבין הופעתי הראשונה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמגיש תוכנית הספורט לנוער , "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" . השבתי להם בבירור : "אם אני נאלץ לבחור – בחרתי" . עזבתי את העיתון ועברתי לטלוויזיה . כלל לא התלבטתי" . shilon 4 טקסט תמונה : קיץ 1970 . הימים ההם – הזמן ההוא . זהו המשרד הדַל של חטיבת הספורט שהיה ממוקם בקומה ה- 5 של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי הנוכחים בתמונה : דן שילון (מימין) מנהל חטיבת הספורט יחדיו עם סגנו אלכס גלעדי בראשית הדרך . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 1 טקסט תמונה : סתיו 1970 . הימים ההם – הזמן ההוא. זהו מרדכי "מוטי" קירשנבאום ממקימי חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והעורך הראשי של "מבט" בשנים 1972 – 1969 . מוטי קירשנבאום הוא ממניחי יסודותיו של השידור הציבורי במדינת ישראל . הוא התמנה לתפקידו הבכיר ואחראי כעורך "מבט" ע"י מנהל חטיבת החדשות הראשון בימים ההם פרופסור שלמה אהרונסון . מוטי קירשנבאום היה מעמודי התווך של חטיבת החדשות  בשנים  1973- 1968 . ב- 1976 זכה מוטי קירשנבאום (בן 37 בלבד !) בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה בזכות התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" שערך והפיק וגם בזכות סרטיו הדוקומנטריים בהן תיעד את קורות מדינת ישראל בתחומי חברה, ביטחון, כלכלה, ותרבות בילוי של הציבור הישראלי בשעות הפנאי . צריך לזכור כי מוטי קירשנבאום למד קולנוע וטלוויזיה במשך שש שנים 1968 – 1962 באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס . השכלת הטלוויזיה והקולנוע שלו הייתה רחבת ממדים בהשוואה לקולגות שלו בצוות ההקמה ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות פרופסור אליהו כ"ץ ב- 1968 . בכמה תחומי טלוויזיה הוא ניצב במידה רבה משכמו ומעלה בהשוואה לחבריו למקצוע . התמונה המופיעה לעיל צולמה ב- 1970 ע"י שרגא מרחב (בן 81 היום) מטובי הצלמים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיה . (התמונה הוענקה לי באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראה הספר בעל 5 כרכים בן כ- 10000 (עשרת אלפים) עמודים , "8 ימי בראשית" , אחד מבין 13 ספרים המרכיבים את סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בתיעוד קורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, בחמישה תחומים עיקריים של חדשות , ספורט , דוקומנטריה , טכנולוגיה , וכלכלה טלוויזיונית.

[1]  ראה נספח : על פי מסמכי ה-  EBU הנמצאים ברשותי . [2]  ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU הנמצאים לרשותי . לתוך האקלים הטלוויזיוני התחרותי הזה נקלע יורם ארבל היכן שהוא בסופה של 1971 , אולי ראשיתה של 1972. גם הוא רצה להיות שדר ספורט אצל דן שילון ואלכס גלעדי .

2. יורם ארבל. היסטוריה וביקורת טלוויזיה. 

טקסט תמונה : 1980 . יורם ארבל (מימין) בתום ריאיון טלוויזיוני עם המאמן האנגלי של נבחרת ישראל בכדורגל ג'ק מנסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בדצמבר 1971 אולי בינואר 1972 טִלְפֵּן שַדְרָן רדיו "קול ישראל" יורם ארבל אל מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה דן שילון והציע את עצמו כשַדָּר Free lancer של הטלוויזיה במשחקי כדורגל בליגה הלאומית בשבתות . יורם ארבל היה על ה- Pay roll של הרדיו אך זה לא הספיק לו . בטח לא לשאיפותיו ופרסום האישי שלו . דָן שִילוֹן נעתר לבקשתו . הוא ואָלֶכְּס גִלְעָדִי חיפשו בנֵרוֹת עוד ועוד שדרי ספורט בטלוויזיה בנוסף לארסנל שעמד לרשותם בעת ההיא מאז 1970 וכלל את עצמם כמובן וגם את דוב עצמון , חנוך קינן , יאיר שטרן , איתן עמית , יצחק שתיל , אמציה לבקוביץ' , נחמן שי , דן מרגלית , יוֹרָם שִימְרוֹן , יהושע כהנא , רָפִי נָאֶה , אוּרִי נוֹי , גֶדִי לִיבְנֶה , רָפִי גִינָת , וגם אותי , ועוד אחרים . כיסוי אירועי הספורט במדינה ע"י הטלוויזיה לרבות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל נשען על ציוותי צילום שהשתמשו במצלמות פילם ישנות מסוג BL . לעיתים רחוקות כוסו אירועים ראשיים ע"י שתי ניידות השידור האלקטרוניות הגדולות , ה- OB הלָבָן וה- OB הכָּחוֹל . הן היו שמורות בדרך כלל לשני השדרים הבכירים של מחלקת הספורט בעת ההיא דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי . באחד מימי שני בשבוע של אותו חודש ינואר 1972 הודיע לי המפיק והעורך הראשי דן שילון כי בשבת הקרובה יצטרף לצוות הצילום שלי ב- אצטדיון "בלומפילד" חניך חדש בשם יוֹרָם אָרְבֶּל מרדיו "קול ישראל" שרוצה לשדר בטלוויזיה . הודעתי לדָן שִילוֹן כי הצוות ואני נמתין ליורם ארבל בשער מס' 1 של האצטדיון , אך התעניינתי לדעת כיצד אזהה אותו . "אני מכיר את קולו כקריין חדשות ברדיו "קול ישראל" אך מעולם לא ראיתיו" , שחתי לבוס שלי . דָן שִילוֹן השיב מייד : "הוא ילבש חולצה לבנה בעלת פסים אדומים לרוחבה" , והוסיף מנייה וביה : "אתה יודע מה יואש אלרואי , עכשיו כשאתה שואל כיצד תזהה אותו , זה באמת נראה לי מוזר כיצד הגבר הזה שקוראים לו יורם ארבל יודע בדיוק מה הוא ילבש בעוד חמישה ימים" .

בפעם הראשונה שיוֹרָם אָרְבֶּל קִרְיֵין את ה- Voice over שלו אודות כתבת הפילם הטלוויזיונית הראשונה בקריירה (משהו באורך של שתי דקות וחצי , לא יותר) של איזה משחק כדורגל שְכוּח אֵל מחורף 1972 , הבנתי שנפל דבר . קול הבריטון היפהפה והסמכותי שלו בלט בבת אחת והאפיל על כולם . פתאום אתה מבין עד כמה איכות ווקלית ודיקציה מדויקת הם מרכיבים דומיננטיים בתחומי השידור בטלוויזיה וברדיו . אלוהי התקשורת העניק ליוֹרָם אָרְבֶּל מתת טבע ש- שווה מיליונים , אולם במשך שש שנים נטמע השדר המוכשר הזה בטלוויזיה (מכמה סיבות) מבלי לעלות לגדולה . דָן שִילוֹן אפילו לא חשב עליו במונחים של קנדידאט לקראת מונדיאל גרמניה 1974 . הוא לקח עמו לגרמניה את שני השדרנים אלכס גלעדי ויאיר שטרן . את יוֹרָם אָרְבֶּל הוא בכלל לא ספר . ב- 1976 טס יוֹרָם אָרְבֶּל לפרק זמן מסוים לנסות את מזלו בארה"ב ועוֹדֵד בֵּן עַמִי החליף אותו בעמדת ההגשה . יורם ארבל לא נמנה על צוות השידורים האולימפי של אולימפיאדת מונטריאול 1976 . רָפִי גִינָת נחשב אז לתקווה הגדולה של שידור כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית אך אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא סמך עליו כעיתונאי .

הפריצה המטאורית הגדולה של יוֹרָם אָרְבֶּל (ובמידה רבה גם שלי) קרתה ב- 1978 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי החליט להציב אותי בבואנוס איירס כ- מנהל צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע ההפקה הגדול ביותר והמרוחק ביותר של הטלוויזיה מעודה מגבולות המדינה , הלא הוא מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . במקביל החליט אלכס גלעדי לשלוח לראשונה את יורם ארבל לחו"ל למונדיאל ההוא של ארגנטינה 78' כשַדָּר מִשְנִי לצדו של דן שילון . דן שילון נחשב לשַדָּר הכדורגל הטוב בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אלכס גלעדי החליט להשאיר את רָפִי גִינָת בבית . דן שילון עזב את מחלקת הספורט בנובמבר 1974 לאחר שמונה ע"י מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לתפקיד מנהל חטיבת החדשות . אלכס גלעדי התמנה במקומו למנהל מחלקת הספורט . בנובמבר 1977 נשלח דן שילון ע"י ארנון צוקרמן לשַמֵש כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בניו יורק . חיים יבין התמנה למנהל חטיבת החדשות במקום דן שילון . מנכ"ל הרשות יצחק לבני סמך על שני המינויים . בראשית ינואר 1978 החליט אלכס גלעדי להציב אותו כשדר מוביל במונדיאל ארגנטינה 1978 למרות שהיה חלוד לחלוטין . הוא לא שידר כדורגל מזה ארבע שנים תמימות . אפילו מוחמד עלי התקשה לשוב לזירת האגרוף אחרי נידוי בן שלוש שנים ממנה . צריך לזכור שדן שילון היה מפקדו הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי במשך זמן רב בשנים 1977 – 1969 . היה זה דָן שִילוֹן ששידר מטעם הטלוויזיה הישראלית הציבורית את שני משחקי הגמר של מונדיאל מכסיקו 1970 ברזיל – איטליה 4 : 1 ומונדיאל גרמניה 1974 גרמניה – הולנד 2 : 1 . דן שילון רצה מאוד להשתתף גם במסכת השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 למרות שלא היה כשיר . כלומר , הוא כבר ארבע שנים לא היה פעיל בתחום ולא שידר תחרויות כדורגל . למעשה הוא היה חָלוּד אולם אלכס גלעדי שמר לו במידה רבה חֶסֶד נעורים , ובאמת דן שילון שידר ישיר בפעם השלישית ברציפות משחק גמר של מונדיאל והפעם הזאת את ביום ראשון ב- 25 ביוני 1978 את משחק הגמר של מונדיאל ארגנטינה 1978 , בו גברה ארגנטינה באצטדיון "ריבר פלייט" ב- בואנוס איירס על הולנד 3 : 1 . אבל יוֹרָם אָרְבֶּל גנב לו את ההצגה והתהילה במהלך הטורניר ההוא .

טקסט תמונה : יוני 1978. אנוכי במונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 , ב- בואנוס איירס . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מציב אותי כראש צוות השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ועורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידורים בבירה הארגנטינית . זה היה המונדיאל הראשון שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי בשטח – בארגנטינה, וזה היה גם המונדיאל הראשון של יורם ארבל כשדר מהשטח – ממוקד ההתרחשויות. התמונה צולמה בבואנוס איירס ע"י חטיבת הסטילס של ערוץ הטלוויזיה הארגנטיני ATC 7. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 1978 . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (בן 44) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אישר בפברואר 1978 לאָלֶכְּס גִלְעָדִי (בן 36) להצטרף לקבוצת הטלוויזיה המבצעית המיוחדת של ה- EBU איגוד השידור האירופי   (Operation Group – Argentina 78) במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של האנגלי בִּיל ווֹרְד (Bill Ward) מרשת הטלוויזיה הבריטית המסחרית ITV . במקביל מינה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס על מנת לנהל משם את מבצע השידורים הבינלאומי הענק והמורכב והממושך , וגם רחוק מגבולות המדינה . הקושי הגדול ביותר שניצב בפני היה התקשורת הלוויינית הדַלָה שעמדה לרשותנו בעת ההיא . בתחנת הקרקע בעמק האלה ניצבה צלחת – אנטנה  בודדה אחת שהייתה מחוברת ללוויין ה- Primary האטלנטי בעוד איגוד השידור האירופי ה- EBU (הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה חברה פעילה בו) העביר את כל סיגנלי הטלוויזיה שלו מארגנטינה לאירופה באמצעות לוויין אחר לגמרי , ה- Major האטלנטי .

טקסט תמונה : קיץ 1978 . אנטנה – צלחת אחת בלבד מוצבת בתחנת התקשורת ל- לוויינים ב- עמק האלה סמוך ךירושלים . אנטנה הצלחת הזאת הייתה מחוברת באופן בלבדי ללוויין ה- Primary האטלנטי . (לע"מ) .

בקיץ 1978 , הייתה רק צלחת אנטנה לוויינית בודדה ויחידה מותקנת בתחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במישור עמק האלה (ליד ירושלים) . האנטנה – צלחת הזאת הייתה מחוברת ללוויין ה-Primary האטלנטי . תקשורת הלוויינים שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באחריות "בֶּזֶק" הייתה מוגבלת וענייה . נדרשו מצִדִי אִלתורים ופתרונות מורכבים ושיתוף פעולה מצד משרד התקשורת הארגנטיני ENTEL כדי להעביר בהצלחה את סיגנל הטלוויזיה של ATC 7 ו- 21 שידורים ישירים ב- 1978 מארגנטינה לאולפן השידורים בירושלים .

טקסט תמונה : 25 ביוני 1978 . מונדיאל ארגנטינה 1978 עמדת השידור שח הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "ריבר פלייט" ב- בואנוס איירס . השדר דן שילון (מימין) יחדיו עם הפרשן יוסף "יוסל'ה" מירמוביץ' (משמאל) משדרים ישיר לארץ את משחק הגמר בין נבחרות ארגנטינה והולנד , 3 : 1 לארגנטינה בתום 120 דקות . (צילום בני עורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יום ראשון – 25 ביוני 1978 היה שיא המונדיאל ופסגת הכדורגל האולמי . בעמדת השידור שלנו באצטדיון "ריבר פלייט" בבואנוס איירס משדרים דן שילון והפרשן יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל ישיר את משחק הגמר בין נבחרות ארגנטינה והולנד לירושלים . יוסל'ה מרימוביץ ז"ל היה ידען מופלג בכדורגל אך ישב כפרשן בעמדת השידור לא בשל ידענותו אלא מפני שהיה איש הכדורגל היחיד , מאמן או שחקן , שהגיע מישראל לארגנטינה . חטפתי אותו מייד. הוא היה אישיות אהובה , משכמו ומעלה , ולא מפונקת . משהו בסדר גודל של ארץ ישראל הישנה שאיננה עוד . אדיב , נדיב , וג'נטלמן . לא איש מֶלֶל ולא פרשן מקצועי אולם עוד זוג עיניים בעמדת השידור של השדר המוביל שלי . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מוצלחת ביותר למרות התנאים המורכבים והמסובכים והקשים , שנוצרו בימים ההם בבואנוס איירס (בעיקר בשל תקשורת לוויינים דלה) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ומי שהיה הבוס הישיר שלי כה התרשם מהניווט שלי ומהפתרונות הטכנולוגיים שמצאתי , שעם שובי ארצה מינה אותי בו במקום לתפקיד הבא של מפיק מבצע השידורים הבא של מונדיאל ספרד 1982 .

טקסט מסמך : 1978 . זהו פתק המינוי שכתב לי אלכס גלעדי בתום מבצע השידורים המוצלח של מונדיאל ארגנטינה 1978 : יואש יקירי , הריך מתמנה למפיק שידורי הגביע העולמי 82' . אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת" . אלכס .

בין 1980 ל- 1990 הפקדתי את יורם ארבל על מרבית שידורי הכדורגל והכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לרבות השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . למעשה , ללכל אורכו של עשור ה- 80 במאה שעברה . הוא הוביל גם את שידורי מונדיאל ספרד 1982 , מכסיקו 1986 , ואיטליה 1990 . יורם ארבל היה השני בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי דן שילון ששידר ישיר שלושה משחקי גמר בשלושה מונדיאלים עוקבים . איש במחלקת הספורט לא יכול היה להתחרות בימים ההם עם היכולת הווֹקָלִית שלו וכישרון השידור הישיר מהשטח של Play by play . הוא שַדָּר נבון שחונן ביכולת ווירטואוזית כמעט לנסח בשידור ישיר סיטואציות ספורטיביות מורכבות במינימום מילים . אחת מהן הייתה קשורה ב- "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי בדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה 2 :1 השער השנוי במחלוקת אושר ע"י שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר , גם מפני ששני הקוונים שלו  מוֹרֵיְירָה מקוסטה ריקה ודֶלְצֶ'ב הבולגרי לא הניפו דגל המסמן מעשה חריג. השחקנים האנגלים מחו בפני עָלִי בֵּנָאסֶר וזעקו שוב ושוב "הוא הבקיע ביד" אך זה לא עזר להם . השוער האנגלי פיטר שילטון הוכה בתדהמה . הוא היה המום וזעק , "כיצד זה שופט המשחק לא מבחין במעשה תרמית שנעשה בגלוי ממש לידו ?" . ואז נכנסה הטלוויזיה המכסיקנית "TELEMEXICO" לפעולה . היא הריצה בזה אחר זה שלושה Replays . הראשון היה מה- Leading camera (המצלמה המובילה) . השני הוּרָץ מהמצלמה ביציע הנגדי (ניצבה בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה המובילה) , וההילוך החוזר השלישי הוכנס ל- "אוויר" מהמצלמה האחורית הגבוהה שעמדה מאחורי השער האנגלי של פּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton) . עוד בטרם הסתיים ההילוך החוזר השלישי של TELEMEXICO חרץ יורם ארבל את דינו של דייגו ארמאנדו אראדונה (Diego Armando Maradona) בתריסר מילים בלבד : "לא יכול להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן" , פסק , והפך את הקפטן הארגנטיני לעבריין ורמאי . מרדכי שפיגלר היה הפרשן שלי ליד יורם ארבל באותו המשחק ההוא , אבל מה שאמר אחרי השַדָּר המוביל שלו כבר לא היה חשוב . בעמדת הניהול והפיקוח שלי ב- IBC במכסיקו סיטי לחצתי על הכפתור הירוק של ה- Talk back ואמרתי ליורם ארבל מילת שבח אחת : "BRAVO" . הוא היה ראוי לכך .

טקסט תמונה : יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . משרד התקשורת וההפקה של הטלוויזיה הישראלית במכסיקו סיטי . אנוכי (משמאל) יחדיו עם הפרשן מרדכי שפיגלר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . אזור עמדות השידורים באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . השדר יורם ארבל (מימין) בשיאו כשדר כדורגל יחדיו עם עוזרת ההפקה שלי שמחה שטרית בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כשעתיים בטרם השידור הישיר של המשחק המפורסם ההוא בשלב רבע הגמר ארגנטינה נגד אנגליה 2 : 1 . לתמונה הזאת יש ערך היסטורי (רב) מפני שהיא מדגישה כי עבודת השידור העיתונאית שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעשתה מהשטח – מעמדות שידור באצטדיונים ולא Off tube , לא ההעתקה מהמוניטורים באולפנים בירושלים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום ראשון בערב – 19 במארס 1989 בעת השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באצטדיון ר"ג , הגה יורם ארבל ברגע של התעלות את הסלוגן : "ככה לא בונים חומה…אמרתי לכם… ככה לא בונים חומה" לאחר שהחלוץ האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש את שערו של בוני גינזבורג בדקה ה- 71 של המשחק מבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים .

בעת אחד השידורים הישירים הפופולריים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , היכן שהוא ב- 1986 – שידורים שהפכו את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה ואת הטלוויזיה הישראלית למשאבת רייטינג – הוריתי לבימאי שלי יוֹאָב פֶּלֶג לנַתֵּב את המצלמות לעבר אנשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית שרחשו בהיכל . בצד מערב מוקמו המיקרופונים של שדרני רדיו "קול ישראל" ואנשי גלי צה"ל , ובפינה הדרומית של ההיכל התרכזו עשרות עיתונאים שדיווחו את רשמיהם מהתמודדות לעיתוני המחר . מֶסֶר הצילום נועד להדגיש את העניין הציבורי העצום שמעוררים משחקי מכבי ת"א בו מובילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית את התקשורת של המדינה אחריה . התרעתי את יורם ארבל ב- Talk back של הניידת (קו תקשורת פיזי מיוחד בו ניתנת לי האפשרות לדבר מניידת שידור עם השַדָּר הניצב בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו מבלי שקולי יישמע בשידור הישיר) כי מייד נחשוף למצלמות את הקולגות שלנו העוקבים כמוהו בדריכות אחרי המשחק . נתב התמונה בניידת השידור אריה נחמיאס לחץ על מקש מצלמה מס' 2 והעלה ל- אוויר את "כלוב" העיתונאים בהיכל יד אליהו הגדוש באנשי "מעריב" , "ידיעות אחרונות" , "הארץ" , "חדשות" , "דָבָר" , "על המשמר" , ומי לא . יורם ארבל לא היסס ובטקסט מבריק ויוצא דופן וחד בו מִיפָּה היטב את סדר העניינים בתקשורת הישראלית , שידֵר : "אלה הם הקולגות שלנו מהעיתונות הכתובה , ואת מה שאתם רואים עכשיו בטלוויזיה הישראלית , תיקראו מחר בעיתונים"

טקסט תמונה :  23 בנובמבר 1986 . נסים קיוויתי (מימין) ויורם ארבל מתארחים בביתי ברחוב משמר הגבול בירושלים . רעייתי ואני חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60 . שניהם היו שדרי ספורט דגולים . מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול בריטון חזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה היה טקסט מפתיע ובלתי צפוי ברלוונטיות שלוֹ . רק גאון שידור , קופירייטר כמו יורם ארבל , יכול היה להמציא טקסט כל כך חסכוני והגיוני שכזה בשידור ישיר ולפגוע בּוּל במטרה בכל כך מעט מילים . זה נראה פשוט אבל זה לא . המֶלֶל נשמע שחצני אך הוא איננו כזה . הוא מציג בתוך כמה שניות בודדות בבהירות , בחוכמה , ובקיצור את יחסי הכוחות ואת העדיפות הטבעית שיש לטכנולוגיה הטלוויזיונית ה- מיידית בשידור הישיר על העיתונאות הכתובה אך איננו ממעיט בחשיבותה . טקסט לעילא ולעילא . שוֹט (Shot) המצלמה שהעלתה לאוויר את חבורת העיתונאים לרגע , היה זניח לחלוטין בתוך מסת השידור הישיר של המשחק עצמו שנמשך קרוב לשעתיים , אך המילים שיורם ארבל ברר למיקרופון שלו היו חצובות בסלע .את הסלוגן שנאמר בשליפה , "מה שראיתם העֶרֶב בטלוויזיה – תיקראו מחר בעיתונים" , הפכתי למוֹטוֹ שנתלה לראווה לעֵין כל על הכותל המערבי שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . ראשוניות העברת המידע לצופים (בתנאי שהיא מהימנה) היא תמצית העבודה העיתונאית . גם בטלוויזיה . אמירה ידועה קובעת : "אין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של אֶתְמוֹל" . השידורים הישירים בטלוויזיה בערבים ובלילות של אירועי הספורט הבכירים שגשגו ויצרו מציאות אקטואלית חדשה בתקשורת המונים . העיתונות פיגרה אחרינו . בעקבות השידורים הישירים השיטתיים הללו הגיתי את אמירתי במחלקת הספורט : "אֵין דָבָר יָשָן יוֹתֵּר מְהַעִיתּוֹן של מָחָר" .

חיי המַדָּף הארוכים של יורם ארבל בתעשיית הטלוויזיה בארץ הם כמעט חסרי תקדים . גם בקורות הטלוויזיה הבינלאומית . מנהלי רשתות הטלוויזיה בישראל ועימם הציבור שומרים לו אמונים מזה ארבעה עשורים . זה פנטסטי . היו לו נפילות עיתונאיות קולוסאליות כמו "משחק השרוכים" הנודע לשמצה ב- 1998 , אבל הוא שַדָּר טֶפְלוֹן שמסיר באורח פלא את הכתמים מעליו . קול הבריטון המדהים והסמכותי שלו גוֹבֵר על הכל. אין לו מתחרים בבניית הדרמה ותיאורה בשידור ישיר . תנסו אתם בבית ללחוץ על מיתרי הקול שלכם כדי להפיק דרמה ותיווכחו לדעת שאין הדבר פשוט . אתם תהיו מייד צרודים . יחידי סגולה מסוגלים לעשות זאת מבלי שקולם בטלוויזיה יישמע כצעקה . רק השַדָּר רָמִי וָויְיץ מתקרב לגְדוּלָה הזאת של יורם ארבל . חלפו ארבעים ושתיים שנים מאז נטל יורם ארבל לראשונה את מיקרופון הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא כבר בן 72 אך נותר בו אותו קול נפלא ואותם מיתרים שמפיקים את צליל הבריטון – בס שלו . יורם ארבל שייך לגברדיית שדרים בינלאומית אקסקלוסיבית ומצומצמת שמַשְלָה ומוֹשֶלֶת שנים רבות במיקרופון של הטלוויזיה והרדיו : הבריטי קֶנֶת' ווֹלְסְטֶנְהוֹלְם הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן , הישראלי נֶחְמְיָה בֵּן אָבְרָהָם , ההונגרי גְיוּרְגִי סֶפֶּשִי , האמריקני הָאווֹאָרְד קוֹסֶל , הישראלי גִדְעוֹן הוֹד , הבריטי ג'וֹן מוֹטְסוֹן , המגיש האמריקני גִ'ים מֵקָאיי , האמריקני בּוֹבּ קוֹסְטָאס , האמריקני בְּרֶנְט מָאסְבֶּרְגֶר , ועוד כמה נבחרים ספורים .

אני עדיין מתעניין ביורם ארבל . עילוי . שַדָּר בנשמתו . הטוב ביותר שצמח בשורותינו ותמיד היה זקוק למערכת עיתונאית ולמערכת הפקה שיטפלו בו כב- אתרוג (על פי לשונו של אמנון אברמוביץ') . אני בטוח שיורם ארבל טרם אמר את מילתו האחרונה בטלוויזיה בתנאי שמי שמעסיק אותו יבין שהוא יורם ארבל זקוק למערכת מקצועית שתעטוף אותו . יורם ארבל הוא כישרון טלוויזיוני מלידה בעל יכולת ניסוח נפלאה בשידורים ישירים . שדר טלוויזיה מחונן ואף על פי כן חטא ללא הפסק בשגיאות העיתונאיות והזיהוי שלו . מבין הבודדים שהתהלך כלוליין על התפר הדקיק שמפריד בין שידור לברבור ומעולם לא איבד את שיווי משקלו . מינון כמות המלל שלו תמיד הייתה מדויקת . יורם ארבל שרוי בין ספורים כמו נחמיה בן אברהם וגדעון הוד שידע להקצות מכסת מילים מינימאלית לצורך תיאור אירוע מסוים . זאת הייתה אחת מגדולותיו . שַדָּר ברמתו נולד פעם בדור אולי בשני דורות . יורם ארבל שייך לאותה קבוצה טלוויזיונית ייחודית ומצומצמת בלתי נשכחת שהותירה חותם עצום באמצעות סלוגנים שהפיקה , ואשר נחרתו לעַד בזיכרון הקולקטיבי של הציבור בארץ ובעולם :

ציטוט : "מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש" . מוטי קירשנבאום ב- 1983 לאחר שנטש את שורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ופנה לשוק הפרטי .

ציטוט : "Tell it like it is" . איש הטלוויזיה היהודי – אמריקני האווארד קוסל מפרסם את השקפת עולמו כשדר ספורט בטלוויזיה בעת אחד מתיאוריו את משחקי ה- NFL ברשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בעשור ה- 70 של המאה הקודמת .

ציטוט : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" . יורם ארבל בעת שידור ישיר במונדיאל מכסיקו 1986 בו ניצחה ארגנטינה את אנגליה 2 : 1.

ציטוט : "תם עידן הקרח – החל עידן האש" . עיתונאי אמריקני מתנסח ב- 1981 בעיתון "Herald Tribune" לאחר ניצחונו של הטניסאי האמריקני ג'ון מקנרו על הטניסאי השוודי ביורן בורג במשחק של ווימבלדון ב- 1981.

ציטוט : "כשג'רי ווסט (Jerry West) מתרומם לקליעת Jump shot יותר בטוח שהוא יקלע מאשר השמש תזרח מחר" . שדר טלוויזיה אמריקני מעריך בעשור ה- 60 של המאה הקודמת את כישרון הקליעה המדויקת של ג'רי ווסט שחקן כדורסל בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס .

ציטוט : "מהיכן נותר בו כוח…? למנצחים יש תמיד כוח – המפסידים הם העייפים" . שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית נסים קיוויתי באוקטובר 1971 בתום Finish אדיר בריצת 10000 מ' באליפות אירופה בא"ק בהלסינקי , בה ניצח האתלט הפיני יוהא ואטאיינן את המזרח גרמני יורגן האסה . לאחר חציית קו הסיום המשיך יוהא וואטאיינן ללא כל מנוחה את הקפת הניצחון בפני בני עמו המשולהבים במהירות מסחררת .

ציטוט : "Some people on the pitch…they think it's all over…it's now" . שדר הטלוויזיה של ה- BBC קנת' וולסטנהולם מתאר ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" את המצב בשניות האחרונות של הדקה ה- 120, בטרם שריקת הסיום ב- התמודדות במשחק גמר של מונדיאל הכדורגל – אנגליה 1966 , אנגליה – גרמניה 4 : 2 . "כמה אנשים נמצאים על הדשא…הם חושבים שהמשחק נגמר…משדר קנת' וולסטנהולם (התוצאה הייתה ברגע התיאור ההוא 3 : 2 לזכות אנגליה ואז הבקיע ג'ף הרסט את שערו האישי השלישי וקבע את התוצאה 4 :2…קנת' וולסטנהולם הוסיף מייד , "עכשיו זה נגמר" .

ציטוט : "מי מסתכל בנופלים כשהמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לאסה ווירן מפינלנד…הוא גדול יותר מפאבו נורמי…הוא גדול יותר מאמיל זטופק…" . נסים קיוויתי בתום ריצת הגמר הדרמטית ל- 5000 מ' באולימפיאדת מונטריאול 1976. הבימאי הקנדי של רשת הטלוויזיה הקנדית CBS נשאר תקוע לשבריר שנייה על קו הגמר שם היה שרוע הרץ הגרמני קלאוס פיטר הילדנבראד שזכה במדליית הארד , אולם מייד התנתק ממנו וניתב את המצלמות שלו לעבר המנצח לאסה ווירן שהיה עסוק כבר בהקפת הניצחון על המסלול .

ציטוט : "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית" . יוסף "טומי" לפיד לאחר שהתמנה ב- 1 באפריל 1979 ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ל- מנכ"ל רשות השידור .

ציטוט : "זהו השחיין האמריקני מרק ספיץ במשחה הגמר האולימפי ל- 100 מ' , המשחה הקצר ביותר והמהיר ביותר , וגם היוקרתי ביותר בבריכה… ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ…" . שדר הטלוויזיה נסים קיוויתי בעת הצגת השחיינים בטרם יריית הזינוק למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת מינכן 1972 . לטיב מזלו של נסים קיוויתי באותן השניות ההן בה הגה לפני 42 שנים את ההגיג המפורסם ההוא , לחץ הבימאי הגרמני אוּלִי ווֹלְטֶרְס ׁ(Uli Walters) על מצלמת ה- Close up וחשף את מרק ספיץ יפה התואר בן 22 ניצב בכל הדרו על אדן הזינוק .

mark spitz

טקסט תמונה : אולימפיאדת מינכן 1972 . בשעה שנסים קיוויתי שידר את משפט המחץ שלו , "זהו המשחה הקצר ביותר, המהיר ביותר,  וגם היוקרתי ביותר –  ובסופו מדליית זהב שמרק ספיץ רוצה בה יותר מכל . זהו רגע האמת של מרק ספיץ" , ניתב הבימאי הגרמני אוּלִי ווֹלְטֶרְס (Uli Walters) במפתיע "לאוויר"  שוט של מרק ספיץ ב- Medium – Close up  ניצב בכל הדרו וכישרונו על אדן הזינוק , כאילו הבין את שפת העִברית של השַדָּר הישראלי .  גובהו של מרק ספיץ 1.85 מ'. (מתוך סיגנל ה- Video המקורי שהפיקה  DOZ . באדיבות DOZ) .

יורם ארבל עבר לא מעט משברים בקריירה הטלוויזיונית שלו בערוצים השונים . הוא גורש וחזר . הוא הודח ושָב . עכשיו הוא שוב מסולק בצדק מהמיקרופון של ערוץ 1 . את הופעתו כשַדָּר מוביל של ערוץ 1 במונדיאל הכדורגל של ברזיל 2014 ניתן להגדיר כשערורייה כמו גם את ה – Second hand שלו דני נוימן . סקנדל רבתי . הוא לא הכיר רבים מגיבורי העלילות השונות הרבות שהתרחשו במונדיאל ברזיל 2014 . מדובר במאות מקרים בעת שידורים ישירים בהם לא זיהה שחקנים ונשמע כמו שַדָּר טלוויזיה אובד עצות . הוא ניסה לברוח מהבעיה ע"י "מריחה" והשתמש בכל מיני טריקים של התחמקות שמבוצעים ע"י שַדָּר וותיק עתיר ניסיון במקרים של אי זיהוי , אולם זה לא עזר לו . ככל שהטורניר התקדם ראו שיורם ארבל איננו בקי בחומר, לא מכיר חלק מ- הנבחרות ורבים משחקניהן, נתקל בקשיי זיהוי של המון שחקנים , ואיתור והגדרת שיטות ומחשבת המשחק בעת השידורים הישירים שלו . דוגמא חריפה לחוסר בקיאותו התרחשה ב- 18 בינוני 2014 במשחק בו הביסה קרואטיה את קמרון בבית א' המוקדם באצטדיון "ארנה דה אמזוניה" במאנאוס בתוצאה מכריעה ויוצאת דופן 4 : 0 . את השער השני לזכות קרואטיה הבקיע איוואן פריסיץ' (מס' 4) בדקה ה- 48 שהגיח מאגף שמאל . יורם ארבל וגם דני נוימן לא זיהו את המבקיע עבור צופי הטלוויזיה שלהם . ראו שהם מבולבלים , משתהים , הופכים בניירות שלהם , וממש לא מכירים את המבקיע ואינם יודעים את שמו . יורם ארבל ודני נוימן ביססו חלק מיכולות הזיהוי שלהם על "תורת המספרים" , אך מעשה שטן , דווקא עכשיו המצלמות של HBS לא חשפו את איוואן פריסיץ' מאחור ו/או מלפנים, אלא מהצד. לא ראו את המספר על גבו ולא על מכנסיו . הן כאילו החביאו את הזיהוי שלו מצוות השידור הישראלי העצלן . מכיוון שיורם ארבל ודני נוימן לא הכירו ולא זיהו את המבקיע על פי מראהו ופרצופו (וגם תִפְקוּדוֹ בזירת המשחק) הם אומנם נפל בפח . לבסוף עשה יורם ארבל הכרה לצופי הטלוויזיה בישראל עם המבקיע הקרואטי אייואן פריסיץ' אולם הזיהוי שלו היה מאוחר . כמי ש- כפאו שֵד  .אפשר לקחת את סרט ההקלטה של ערוץ 1 ולהתבונן בסיטואציה הבלתי מתקבלת על הדעת . העסק מביך ולא ברור . מחד- אתה יושב בכורסא בסלון ביתך ומזהה את איוואן פריסיץ' מייד ובקלי קלות לעצמך , מאידך – השַדָּר המוביל של ערוץ 1 שיושב בעמדת שידור נוחה (ויקרה) באצטדיון במאנאוס לא עושה זאת מייד למען צופיו . בעמדת השידור במאנאוס ישב לצדם של יורם ארבל ודני נוימן המפיק שלהם מאיר בר אולם גם הוא לא סייע להם . צריך להבין כי יורם ארבל לא שהה בברזיל 2014 בשליחות פרטית וכי המיקרופון איננו קניין אישי שלו . יורם ארבל + דני נוימן + מאיר בר נשלחו והוטסו למונדיאל ברזיל 2014 על חשבון משלם המסים ולכן הם חייבים לו שירות הרבה הרבה יותר טוב , יותר סקרני , יותר ידעני , ויותר מהימן . אילו הייתי העורך והמפיק שלו בברזיל 2014 הייתי מדיח אותו בו במקום ומטיס אותו הביתה . אם זאת הרמה הרי שמצדי אפשר לשדר ב- Mute ו/או רק ב- International Sound . יורם ארבל נחשף בברזיל 2014 כשדר חלטוריסט ו- בלתי אָמִין . דומה מאוד להופעתו הכושלת והרופפת שנתיים קודם לכן באולימפיאדת לונדון 2012 . גם שם התגלה כשַדָּר חלטוריסט שלא יודע מהחיים שלו , לא מכין שיעורי בית , לא מכיר ולא מזהה , ונשען על קול הבריטון שלו כאילו מדובר בנוסחת קֶסֶם טלוויזיונית . קול בריטון טלוויזיוני ללא יֶדָע טלוויזיוני הוא עניין חסר יֶשָע ו- שווה כקליפת השום . יורם ארבל ואורי לוי שידרו יחדיו באופן המגוחך והיָרוּד ביותר , והרשלני ביותר , את טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 . רואים ושומעים כי שניהם לא הכינו את שיעורי הבית ולא התכוננו למשימת השידור הישיר הזאת ברצינות יתירה . וודאי לא עשו מאמץ עילאי לרכוש ידע לקראת אותו השידור ישיר ההוא בערבו של יום שישי – 27 ביולי 2012 שאמור להיות תכלית וחלון ראווה ראשון של ערוץ הטלוויזיה שלהם , ולשמש תקוות של המשחקים האולימפיים . אילו זה היה תלוי בי הייתי מעיף אותם מעמדת השידור ומעלה אותם על המטוס הראשון שטס מלונדון לנתב"ג . צריך לקחת את סרט ההקלטה הזה בן ארבע שעות כדי להבין איזה חלטורה של שידור ישיר , חלטורת עריכה , וחלטורה של בקרה מקצועית של הבוסים העליונים התנהלה שם בעמדת השידור הראשית של ערוץ 1באותו יום שישי ההוא של 27 ביולי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון 2012 . כאילו מדובר בטקס פתיחה אולימפי שהוא מין יצירה זולה וקלוקלת , וכאילו מדובר בצוות שידור וותיק שעושה לצופים שלו טובה , רואה בתיאור הישיר הזה מלונדון 2012 הכנסה צדדית ותו לאו . זה מה שאני חשתי כצופה טלוויזיה שלהם . יורם ארבל ואורי לוי לא זיהו כ- % 80 – % 75 מנושאי הדגלים של 207 המשלחות האולימפיות . ביזיון שעבר לסדר היום כאילו לא קרה מאום . היה זה אחד מהשידורים הישירים הרדודים והעלובים ביותר של טקס פתיחה אולימפי שראיתי מעודי . צריך להבין ש- כל נושא דגל אולימפי בטקס פתיחה של המשחקים האולימפיים מהווה מהות וסמל בכיר של המשלחת אותה הוא מוביל . נושא הדגל לא אמור להיות תמיד הספורטאי המפורסם והמצטיין ביותר במשלחת שלו , אולם הוא מסמל את ליבה ונפשה ואת ההיסטוריה של המשלחת שבה הוא חבר ואותה הוא מייצג . אין דבר כזה לשדר טקס פתיחה אולימפי מבלי לציין ולהדגיש את שמו ותולדותיו של כל ספורטאי נושא הדגל עליו הוטל התפקיד הלאומי הנכבד לשאת את דגל מדינתו קבל עם ו- מיליארדי צופי טלוויזיה בכל רחבי העולם . אציין עוד למען קוראי הבלוג כי מנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012 היה מאיר בר , העוזר הקרוב והצמוד של מנכ"ל רשות השידור היה זליג רבינוביץ' , יוני בן מנחם כיהן בתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור , ואמיר גילת שימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . ניהול נֶפֶל . בַּקָרָה שנשרכת הרחק מאחור .

באולימפיאדת מינכן 1972 צעדה משלחת ספורט ישראלית רשמית לראשונה על אדמה גרמנית מאז התרחשה טרגדיית השואה ומאז תום מלחמת העולם השנייה ב- 1945 . נושא הדגל הישראלי שהוביל את המשלחת בטקס הפתיחה היה הספורטאי המבוגר בה הקלע הנרי הרשקוביץ בן 45 . האם ייתכן , האם יעלה על הדעת כי שדרי הטלוויזיה הבינלאומיים שישבו בעמדות שידור באצטדיון האולימפי במינכן 72' והעבירו את טקס הפתיחה בשידור ישיר , לא זיהו עבור צופיהם את הנרי הרשקוביץ שלנו…??? הרי מדובר באינפורמציה הכי בסיסית והכי רלוואנטית של שידור ישיר של טקס פתיחה אולימפי .

doz 1972

טקסט תמונה :  שבת אחה"צ – 26 באוגוסט 1972 . זהו טקס הפתיחה של האולימפיאדה ה- 20 במניין הזמן החדש – משחקי מינכן 1972 . לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שקמה ב- 1948 לאחר התרחשות השואה הנוראית במלחמת העולם ה- 2 , צועדת משלחת ספורט ישראלית רשמית על אדמה גרמנית . הקלע הנרי הרשקוביץ נושא את דגל ישראל ומוביל את המשלחת האולימפית שלנו . שני מימין הוא השף דה מיסיון שמואליק ללקין , שלישי מימין יצחק אופק , ורביעי מימין יוסף "יוֹשוֹ" ענבר יו"ר הוועד האולימפי של ישראל וחבר קיבוץ גבעת חיים. היתכן והאם יעלה על הדעת כי שדרי הטלוויזיה הבינלאומיים של טקס הפתיחה של אולימפיאדת מינכן 1972 לא זיהו לצופים שלהם את נושא הדגל של המשלת האולימפית הישראלית…??? (התמונה באדיבות DOZ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בסופו של דבר יורם ארבל איננו האשם היחידי . גם דני נוימן איננו האשם הבלבדי . מי שנושא באחריות לכישלון הראשי של ערוץ 1 בסיקור מונדיאל ברזיל 2014 (וגם במבצעי שידור נוספים כושלים ובלתי מוצלחים) , בברזיל וגם באולפן המנווט בירושלים , הוא מנהל  חטיבת הספורט בערוץ 1 מר מאיר בר יחדיו עם עוזריו הקרובים שם .

את מקומו של יורם ארבל כשדר כדורגל בשידור הציבורי יתפוש עמיחי שפיגלר . על כס הפרשן יישב מוטי איוואניר במקום דני נוימן . עמיחי שפיגלר הוא מנחה אולפן בערוץ 5 בכבלים . הוא איננו שדר כדורגל Play by play . זאת ההתנסות הראשונה שלו בתחום ועוד ברשת שידור ארצית . עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר ניצבים אפוא בפני אתגר טלוויזיוני רצוף ועצום . אינני יודע מהי מידת הכישרון הטמונה בשניהם כדי להוביל את שידורי הכדורגל של ערוץ 1 , אינני יודע מי הוא מורה הדרך הראשי שלהם , מיהו המדריך אותם ומפנה המוקשים בצעדתם משעול הפתלתול רווי מהמורות טלוויזיוניות , מיהו המנטור מעורר ההשראה שלהם , ומי משמש העורך והמפיק של שניהם On line בעת השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בעונת 2015 – 2014 . דבר אחד ברור : עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר נציגי הדור הצעיר מקבלים הזדמנות נהדרת לקומם את ערוץ 1 מהריסותיו יחדיו עם יונה וויזנטל , צ'אנס ש- אולי לא יהיה שני לו .

בפעם הראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ אֵין המשקם הציבורי של סוכת רשות השידור הנופלת מר יונה וויזנטל מזעיק למיקרופון הכדורגל את מאיר איינשטיין , גם לא את רמי ווייץ , ומרחיק ממנו את יורם ארבל . אין זה דבר של מה בכך לוותר על שירות הטריאומוויראט הישן . אין זה דבר של מה בכך להרחיק את הגברדייה הוותיקה הזאת בעלת המוניטין מהמיקרופון הציבורי ולזמן אליו את שדר אנונימי בשם עמיחי שפיגלר . ברור שיהיה מעניין לעקוב בחודשים הבאים אחר מעשיו של המשקם הציבורי יונה וויזנטל .

3. תזכורת מפוסט שנכתב בבלוג הזה לפני כשנה ב- 16 באוקטובר 2013 : התמוטטות השידור הציבורי הטלוויזיוני של מדינת ישראל. מלחמת החורמה שמנהלים ביניהם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ו- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת בענייני מאבקי ניהול וריבי סמכויות – מסמלים את שיא הפוליטיזציה, העליבות, וחוסר הכישרון בתוככי ערוץ 1 המַט ליפול. עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" ממשיכים להסתגר בבועת המדמנה שלהם הרחק מההמון הסוער כאילו אין הדבר נוגע להם. כאילו הם מבודדים מאימת קלון הרייטינג ובושת המדרוג. כאילו איום ההתמוטטות מאיים על זולתם אך לא עליהם. העיתונאים האלה שאמורים להוביל שידור ציבורי טָהוֹר וכֵּנֶה מסרבים לעלות על הבריקדות. מדהים, מגוחך, ומשפיל כאחד. בלתי מתקבל הדעת. 

המאבק הפוליטי המר וריב הסמכויות בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הראשי זליג רבינוביץ' לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מקרב את קיצו של ערוץ 1 שממילא ניצב במתכונתו הנוכחית אלי פי תהום . שלושת האישים הבלתי מוכשרים הללו בעליל הם שהמשיכו לדרדר את השידור הציבורי לעברי פי פחת שמתגלגל לעבר קיצו מאז ימיו של של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל שהתמנה לתפקידו הרם בחודש יוני של שנת 2002 . יוני בן מנחם ואמיר גילת הם מינויים פוליטיים כושלים . החלטתו של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוני בן מנחם לקדם את עוזרו הראשי מר זליג רבינוביץ' לתפקיד יועץ הממלכה , מישהו שמסדר את העניינים ברשות שידור כמו שר החצר פולוניוס בממלכתו של קלאודיוס , הוא מינוי כושל ורופף עד למאוד שנעשה ע"י איש שאמור להיות בר מקצוע מספר אחד . לא סתם בר מקצוע , אלא אדם שנדרש להיות משכמו ומעלה כמי שנושא בתפקיד העורך הראשי של רשות השידור . אולם מפני שהוא יוני בן מנחם בעצמו מעשה בחירה פוליטי בבחינת אֵין אוֹנִים , הוא ממנה לעוזרו הקרוב ביותר את זליג רבינוביץ' . הטריאומוויראט הרדוד והבלתי מוכשר הזה הזה המכיל בתוכו את יוני בן מנחם + זליג רבינוביץ' + אמיר גילת מצעיד את השידור הציבורי לאבדון מכל היבט . אין שום סיכוי שוועדת רם לנדס תאפשר ליצור התקשורתי המבולבל , המְמוּטָט , וחסר דרך הזה להמשיך ולהתקיים במתכונתו הנוכחית . אגב , מתי הוביל אמיר גילת שידור ציבורי לפני מינויו לתפקיד הרם ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ? כאילו מִשְרָת  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיועדת לחובבנים בלבד ? באילו כישורים ניחן אמיר גילת כדי לפקח באופן מקצועי – מדעי – ציבורי על רשת שידור באשר היא רשת שידור ? איזה ניסיון טלוויזיוני – תקשורתי קודם צבר אמיר גילת כדי להצעיד קדימה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , זאת שמכונה "השידור הציבורי" ? כאילו שידור ציבורי הוא איזה שק חבטות שנידון לכישלון מראש . את אותן השאלות האלה בדיוק ניתן לשאול לגבי עברו של המנכ"ל הנוכחי הכל כך בלתי מוצלח מר יוני בן מנחם . נכון שהוא היה פעם מנהל רדיו "קול ישראל" . תואר נכבד ברזומה שלו , אך צריך לזכור שהוא היה פרי מינוי שתדלני של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון . היה זה אותו ראש הממשלה אריאל שרון שכמו שדחף את יוני בן מנחם לפסגת הניהול של הרדיו הציבורי נתן יד למינוי המופרך בקיץ 2002 של מר יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . אמש (יום שלישי – 15 באוקטובר 2013) שידר ערוץ 1 בשם השידור הציבורי ב- 18.55 את תוכנית הנֶפֶל של גב' מרב בטיטו "המתורבתים" שזכתה לרייטינג ממוצע של פחות מ- אחוז אחד . % 0.9 במגזר האוכלוסייה היהודית ו- % 0.77 במגזר של כל האוכלוסייה . איזה הצדקה יש לשדר תוכניות תרבות ו/או בידור עלובות מהסוג הזה בשם "השידור הציבורי" כאילו הוא השידור הציבורי משוחרר מעוֹל הרייטינג . השידור הציבורי איננו רק פועל יוצא של מה שבעלי הבית רוצים לכפות ולהראות לצופי הטלוויזיה , אלא הוא תוצאת בחירה מה גם הקליינטים רוצים לראות על המסך בסלון ביתם . בניית לוח שידורים טלוויזיוני מגוון ואטרקטיבי היא מלאכה מורכבת ומסובכת שנועדה למנהלי תוכניות ומנהלי רשתות טלוויזיה מוכשרים במיוחד . כדי לאמת ולגבות את הטקסט הרשום לעיל הדן ברייטינג הדל עד למאוד של השידור הטלוויזיוני הציבורי אנוכי מביא לידי קוראי הבלוג את עובדות נתוני המִדְרוּג האיומים מאתמול (יום שלישי – 15 באוקטובר 2013 בשני מגזרי המדידה "כלל האוכלוסייה" ו- "האוכלוסייה היהודית") של ערוץ 1 ברבעי שעות בין 16.00 ל- 20.00 מועד תחילת השידור הישיר של משחק הכדורגל בקדם גביע העולם ברזיל 2014 ישראל – צפון אירלנד שהסתיים בתוצאה 1 : 1 . הנתונים האלה חושפים סקנדל צפייה חסר תקדים ועם עובדות אי אפשר להתווכח . הציבור איננו צופה בערוץ 1 .

המחלוקת וריב הסמכויות הנוכחי בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו המגוחך זליג רבינוביץ' לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת מסבים נזק עצום לשידור הציבורי שממילא קורס לחלוטין . מדובר בכיאוס ניהולי חסר תקדים בתולדות רשות השידור . אִילוּ שני האישים הלא מוכשרים האלה , מנהיגי שידור מפוקפקים שניצבים כיום בפסגת השידור הציבורי , היו לפחות מסוגלים להשלים ביניהם ולצעוד באותו משעול – ניחא . הם לא רק לא מוכשרים בתחום הקונקרטי הזה של ניהול רשת תקשורת אלקטרונית נרחבת למדי (ערוץ 1 , ערוץ 33 , ו- רדיו "קול ישראל" בעִברית ובעַרבית) , הם גם לא נבונים . מפליא כיצד עובדי ערוץ 1 ניצבים כנועים ונבוכים מנגד וממתינים ללא מעש לרגבי האדמה שמכסים את ערוגות הקבר . קומו התעוררו אחים והניפו את נֵס המרד . לכו אל הציבור וספרו לו את דבר התועבה שמתחוללת בין כתלי רשות השידור וערוץ 1 כפי שהגדיר זאת מקורב לוועדת רם לנדס ,  "התמונה המתגלה ברשות השידור מעוררת חלחלה" . ראה כתבתו של מר נתי טוקר במוסף הכלכלי "TheMarker" של עיתון "הארץ" מיום שלישי – 15 באוקטובר 2013. אנשים רבים שואלים בדם לבם מדוע השידור הציבורי מתמוטט ? כיצד זה הוצבו בראשו מנהיגי שידור כל כך לא מוצלחים וכל כך לא מוכשרים ? ואיך קרה שאיש טלוויזיה כה אפרורי כמו מר זליג רבינוביץ' הפך להיות יועצו ואיש סודו הקרוב ביותר של מנכ"ל רשות השידור ?

ראה "דהמארקר מ- יום שלישי – 15 באוקטובר 2013 . TheMarker / "הארץ" . דיווחו של העיתונאי החרוץ והבלתי נלאה של TheMarker מר נתי טוקר אודות התנהלות וועדת רם לנדס ואודות היחסים העכורים בין מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועדה מנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . מפליא שעובדי ערוץ 1 ומדובר במוכשרים ובנבונים שבהם , עומדים פאסיביים וממתינים למר גורלם במקום ליטול אותו לידיהם . (באדיבות "הארץ" – עיתון הבית שלי) .

ההיסטוריה של רשות השידור רצופה מאבקי כוחות בין המנכ"ל והיו"ר מאז אוחדו רדיו "קול ישראל" והוותיק ו- "הטלוויזיה הכללית" הצעירה ב- 1969 תחת קורת ניהול משותפת , אולם לא כזאת המתאפיינת כעת בכל כיעורה בין יוני בן מנחם לאמיר גילת . ב- 31 במארס 1969 הציבה ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצת השר הממונה על רשות השידור ישראל גלילי את שמואל אלמוג בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . שמואל אלמוג היה המנכ"ל הראשון של רשות השידור . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור דאז ד"ר וולטר איתן טען ששמואל אלמוג עוקף אותו ולא משתף אותו די בבניית לוח השידורים של הטלוויזיה . לעומת זאת יחסי העבודה בין המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד לבין היו"ר פרופסור ראובן ירון בשנים 1984 – 1979 היו שיתופיים והרמוניים . גם יחסי העבודה בין המנכ"ל מוטי קירשנבאום לבין היו"ר מיכה ינון בשנים 1995 – 1993 היו מלוכדים , פוריים , ובעלי הסכמה הדדית . משתמה תקופת כהונתו של עו"ד מיכה ינון כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1995 ובמקומו מונתה לתפקיד הרם פרופסור רינה שפירא , פרצו מחלוקות בין המנכ"ל הוותיק ליו"רית החדשה . הוועד המנהל של רשות השידור בראשות דוד אדמון ז"ל בשנים 1989 – 1984 עשה חיים קשים למנכ"ל רשות השידור באותן השנים ההן אורי פורת ז"ל . המנכ"ל אורי פורת סבל גם בקדנציית הניהול השנייה שלו בשנים 2001 – 1998 ממעלליהם של שני היו"רים בתקופה ההיא גיל סמסונוב ונחמן שי .

המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ומעורר דאגה עד למאוד בערוץ 1 ב- 2013 . שלטונם של יוני בן מנחם ואמיר גילת מעורר געגועים וכיסופים עזים למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון בשנים 1984 – 1979 . ועוד עובדה אחת : היועץ והעוזר הקרוב של מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן היה נקדימון "נקדי" רוגל . היועץ והעוזר הקרוב של יוני בן מנחם הוא זליג רבינוביץ' .

סוף הפוסט . 

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רשות השידור הנופלת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג צובר כל הזמן תאוצה וממשיך לשגשג למרות שהוא פונה מראש לרובד מאוד מסוים ומצומצם באוכלוסייה. בקרוב אפרסם את מספר הכניסות לבלוג.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 430 : הועלה לאוויר ביום שני – 8 בספטמבר 2014.

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יוֹנָה וִויזֶנְטַל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אֵמוּן הציבור בערוץ 1. רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רכילויות עיתונאיות – טלוויזיוניות. פוסט מס' 431. כל הזכויות שמורות. 

א. אחרי שאתה קורא את יומן אימת מלחמת "צוק איתן" בעיתון "ישראל היום" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) של חייל – שריונר מילואימניק פשוט כמוני וכמוך בשם אברהם נאומבורג , טנקיסט בחטיבה 401 , נשוי ואב לשתי ילדות קטנות שעזב את משפחתו מאחוריו והתגייס למערכה הכבדה כשהוא מחרף את נפשו מנגד- אתה מבין שלא ניוושע משלושת העיתונאים הבלתי חשובים רוגל אלפר , ב. מיכאל , וגדעון לוי . נכון שאברהם נאומבורג פרסם את יומן המלחמה האישי שלו רק ב- "ישראל היום" ואלה השלושה בעיתון "הארץ" (אז מה…?) אולם איזה הבדל איכותי לטובתו של האזרח אברהם נאומבורג . האחד אזרח מן השורה שנקרא לדגל ועוזב את אשתו ובנותיו כדי להילחם בשורות צה"ל ונכון להקריב את חייו למען מדינת ישראל מול שלושת העיתונאים הבכיינים הנ"ל שיושבים בביתם ונשענים על המקלדת .

ב. כתבת התחקיר של אלון בן דוד ששודרה בתוכנית "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) אודות חוקרי המשטרה יחידת לה"ב 433 שחקרו את ארבעת ראשי הממשלה האחרונים במדינת ישראל – היא עוד נדבך ונימוק מדוע אנוכי חתום על ערוץ 10 ולמה ערוץ 10 הוא רשת הטלוויזיה הביתית שלי . כשאתה שומע את ראש יאח"ה לשעבר זיווה אגמי – כהן אומרת לאלון בן דוד ללא כחל ושרק, "הלוואי והייתי רוֹאָה אצל הנחקרים בושה…אולם אני לא רואה שם כל בושה…", אתה מבין עד כמה עיתונות חופשית הכרחית לשימור תקינות השלטון במדינה חופשית .

ג. בעניין כתבת התחקיר הישנה של רביב דרוקר הקרויה "ביבי – טורס" (שורה בערוץ 10 לפני כשלוש שנים וחצי) ברור שאני מאמין לרביב דרוקר ולא ליועץ המשפטי יהודה וויינשטיין . למרות הנתונים הקשים והחמורים המופיעים בכתבה של רביב דרוקר שחור על גבי לבן הורה עכשיו יהודה וויינשטיין שלא לחקור את פרשת "ביבי – טורס" . החלטת היועץ המשפטי של הממשלה לסגור את התיק "ביבי – טורס" מעוררת אי נוחות ציבורית גדולה גם מפני שיהודה וויינשטיין ידוע בקרבתו לראש הממשלה בנימן נתניהו . רביב דרוקר הוא עוד סיבה מדוע אני דָבֵק בערוץ 10 .

ד. איש המדע והמתמטיקה במכון ווייצמן פרופסור צבי ארטשטיין כתב בכישרון ספר נפלא "הקשר המתמטי" בהוצאה לאור של "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד . אני אומר את דברי השבח האלה כחובב מתמטיקה . ספר מרתק ומעניין ביותר שכתוב היטב ועוסק במתמטיקה של הטבע ובטבע של המתמטיקה והזיקה לאבולוציה . המתמטיקה של פרופסור צבי ארטשטיין טוענת מפורשות כי 1 + 1 תמיד = 2 . עם עובדות אין מתווכחים עד שבא הפילוסוף הצרפתי הדגול ז'אן פול סארטר ומתייצב נגד הנוסחא וטוען בהיגיון כי לא כך הם פני הדברים תמיד ובהכרח . זה נכון שבמתמטיקה 2 = 1 + 1 , אולם הפילוסופיה מפריכה לפעמים את החשיבה המתמטית הנוקשה הזאת וטוענת כי אֵי שם בזירת האהבה , 1 + 1 נותר בכל זאת = 1 . אף על פי כן הספר "הקשר המתמטי" ראוי להמלצה חמה וחייב להיות מונח על כל מדף בספרייתו של כל בן אנוש .

ertstien 1

טקסט מסמך : זהו השער הקדמי של ספרו המצוין של פרופסור צבי ארטשטיין "הקשר המתמטי" שיצא לאור בהוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד. הספר הזה חייב להיות מונח במדפי הספרייה של כל בן אנוש .

ה. שיחת התחקיר המקיפה שניהל עיתונאי "הארץ" מר גידי ווייץ עם האישיות המרתקת ורבת ידע הגיאולוג יוסי לנגוצקי אודות מחדל המנהרות ברצועת עזה , ואשר התפרסמה במוסף "הארץ" (יום שישי – 5 בספטמבר 2014) – היא מסמך מדהים שמעורר מחשבות נוגות אודות מי שמנהל את המדינה וצה"ל .

על המְשַקֵם הציבורי של סוּכָּת רָשוּת הַשִידוּר הַנוֹפֶלֶת יונה וויזנטל מוטלת החובה להשיב לאלתר ובמהרה את אמון הציבור בערוץ 1.

ציטוט : "תרמית וחנופה הן אחיות בדם" . (אייבראהם לינקולן) .

ציטוט : "המחניף איננו מכבד כראוי לא את עצמו ולא את זולתו" . (לה – בריור) .

ציטוט : "לעולם אל תטו אוזן לאנשים המדברים רעות על אחרים וטובות עליכם" . (לב טולסטוי) .

ציטוט : "חנופה היא כסף מזויף . היא מרוששת את המקבל" . (מאדאם ווילין) .

ו. העורך החדש של רשות השידור במתכונתה המפורקת מר יונה וויזנטל ניצב בפני משימת שיקום ציבורית אדירה . חסרת תקדים . מר יונה וויזנטל הוא האדם הראשון בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה של ישראל שההיסטוריה הטילה עליו שליחות כבירה שכזאת לקומם מחדש את השידור הציבורי הטלוויזיוני הציבורי ורדיו "קול ישראל" מהריסותיו . יונה וויזנטל נועד לשקם את אותו השידור הטלוויזיוני הציבורי הישראלי ההוא שייסד והקים פרופסור אליהוא כ"ץ בשנים 1969 – 1967 מעפרו תחת עינו הפקוחה וזכוכית המגדלת שאחז בידו שר ההסברה בימים ההם ישראל גלילי חבר בממשלתו של ראש הממשלה לוי אשכול , וב- 2014 התמוטט וקרס .

katz 1

טקסט תמונה : שנת 1968 . צלם הטלוויזיה שרגא מרחב (מראשוני צלמי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) מצלם במצלמת סטילס את הצלם מיכה פן שמצלם ומתעד ב- 1968 במצלמת סטילס את ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה פרופסור אליהוא כ"ץ בעת עבודתו ב- משרדו הצנוע בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בית היהלומים) בשכונת רוממה בירושלים . (התמונה באדיבות ארכיון של צלם הטלוויזיה הישראלית הוותיק מר שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

השידור הטלוויזיוני הציבורי במתכונתו הישנה נפגע כידוע אנושות והחל להתדרדר במהירות במדרון החל מ- 2001 עם מינויים הכושל בזה אחר זה של ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את תא"ל מיל. רן גלינקא (לתקופה קצרה) ואחריו ב- 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"לים של רשות השידור . בקיץ 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את מנכ"ל רשות השידור המכהן יוסף בר-אל . הממשלה הבינה כי מינויו למִשְרָה הרָמָה שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002 היה מקח טעות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סולק משורותיה המפקד העליון שלה באשמת סיאוב , שחיתות , ושוחת מסך , וגם נפוטיזם . פרטי ההדחה חסרת התקדים ההיא ונימוקיה מצויים בפרוטוקול הממשלה מ- 2 במאי 2005 . ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון היסס ולא כל כך רצה להדיח אז את יוסף בר-אל , אולם כאן התערב היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והודיע לו , כי לא יוכל להגן עליו בבג"ץ מפני תביעות ההדחה שהוגשו למוסד השיפוט העליון של מדינת ישראל ע"י התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא .

ההתדרדרות החמורה במצבה של רשות השידור , בערוץ 1 וברדיו "קול ישראל" יחדיו , צברה תאוצה נוספת ב- 2011 לאחר עוד מינוי תמוה ובלתי מוצלח של ממשלת ישראל בראשות בנימין "ביבי" נתניהו , אשר הפקידה את רשות השידור בידי מנכ"ל לא מוכשר בשם יוני בן מנחם . כידוע מנכ"לים לא מוכשרים מקיפים את עצמם בעוזרים לא מוכשרים . יוני בן מנחם נהג על פי הכלל הזה ובחר ב- בזליג רבינוביץ' לשמש עוזרו הראשי . יוסף בר-אל עשה ב- 2002 מעשה דומה עם מינויו למנכ"ל רשות השידור . הוא סילק מתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את יאיר אלוני והפקיד במקומו את נאמנו יוסף "יוסי" משולם הבלתי מוכשר בעליל . הסוף המר ה- הוא היה כמובן ידוע מראש ובלתי נמנע . ממשלת בנימין נתניהו המשיכה לפעול ברשלנות נוספת מש- מינתה ב- 2011 את ד"ר אמיר גילת נטול כל כישורים ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לצדו של המנכ"ל יוני בן מנחם . היכן נשמע הדבר כי מנהיגי השידור הציבורי של מדינת ישראל המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת לא רק לא לא יודעים לנהל אלא גם מסוכסכים האחד עם השני , ומתקוטטים באופן מכוער בפרהסיה בעיתונות ובפני פיקודיהם…???

ראה ידיעה של העיתונאית רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ" מ- 24 בפברואר 2014 : מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם מנאץ את יריבו ד"ר אמיר גילת מי שמשמש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וקורא לעובדי הטלוויזיה והרדיו : "אל תיכנעו למגמות הזדוניות של יו"ר הרשות אמיר גילת" . אמיר גילת כתב לחברי מליאת רשות השידור כלהלן : "בשעה שבבתי החולים של "הדסה" בירושלים הפסיקו לקבל חולים , הרי שברשות השידור שוב שיבשו עיתונאי "קול ישראל" את השידורים" . יוני בן מנחם השיב לו ללא כחל ושרק וכך כתב לעובדי הרשות : "לצערי הנכם עדים בתקופה האחרונה לניסיונות מטורפים של יו"ר רשות השידור אמיר גילת להבליט את עצמו ללא הבחנה בין אמת לשקר בחודש האחרון לכהונתו כדי ליצור מצב של כאוס ברשות השידור" . בסופו של דבר גם מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם וגם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת הודחו וסולקו ע"י המשקם הציבורי יונה וויזנטל . (באדיבות "הארץ") . 

raz 4

טקסט מסמך : 28 בפברואר 2014 . טרגדיה של הרס וריקבון ברשות השידור . ידיעה עיתונאית של רז שכניק בעיתון – "ידיעות אחרונות" מ- 28 בפברואר 2014 . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

בושה וחרפה . המצב הסתבך עוד ועוד . שוב ושוב . לבסוף ב- 2014 קרס השידור הציבורי והתמוטט לחלוטין . עובדה ש- ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן התעשתה והחליטה בקיץ 2014 לסגור לאלתר את השידור הציבורי של מדינת ישראל אותו נתנה קודם לכן למשמורת בידיהם הרפויות והרעועות של יוני בן מנחם ואמיר גילת . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות השידור הציבורי סגרה ממשלת ישראל את השידור הציבורי שלה ומוטטה אותו במתכונתו הישנה . ברברה טוכמן מחברת הספר "מִצְעַד הַאִיוֶולֶת" שוב צדקה .

מר יונה וויזנטל מונה בקיץ 2014 לתפקידו הרם האחראי והדרמטי כעורך ראשי של רשות השידור המפורקת ע"י כונס הנכסים הרשמי הפרופסור המשפטן דוד האן . תפקידו לקומם את רשות השידור החדשה מהריסותיה . המְקוֹמֵם והמְשַקֵם יודע שהוא התנחל ברשות שידור מושחתת ומסואבת שלא הייתה כדוגמתה בהיסטוריה התקשורתית של מדינת ישראל . סדום ועמורה נהרסה עד היסוד למרות שאברהם אבינו סבר שמפני שבעיר המושחתת מתגוררים כ- 50 (חמישים) צדיקים , היא ראויה לחנינה . הרכבת פזל חדש על חורבות הישן הוא מעשה מסובך . מהפכות אינן סובלות רחמים . יונה וויזנטל נִפְנֵף כבר את המנכ"ל יוני בן מנחם ואת צוותו והעיף גם את הוועד המנהל בראשות אמיר גילת . ברור שיש לבצע חריש עמוק באמצעות מחרשות מצוידות בלהבים ענקיים ,עמוקים , וחדים ובסיוע חרבות מתהפכות כדי ליעל את המהפכה . חובה עליו לנפות לאלתר לא רק את הכושלים אלא גם את החנפנים ומלחכי הפנכה . עליו להעיף מייד את הנחתומים שמעידים על עיסתם כי הם אינם חנפנים (במקום שזולתם יעשו זאת) . אדם שאיננו חנפן לעולם לא יאמר על עצמו שאיננו חנפן . על יונה וויזנטל לסלק את אלה המצהירים בראשי חוצות על עצמם כי הם אנשים מוכשרים שיודעים לכתוב נפלא ולהרצות נפלא (במקום שאחרים יעידו על גדולתם זאת) . אנשים שכותבים היטב מעולם לא יעידו על עצמם כי הם כותבים היטב . הם ישאירו זאת לקהלם . ואם נכון העניין וכך הדבר, מדוע כישרונם בכתיבה ומלל לא באו מעולם לידי ביטוי ברייטינג האומלל של ערוץ 1 אותו שירתו…?  איש טלוויזיה הגון ו- בְּרוּך כישרונות בכתיבה ונאומים לעולם לא יהלל את עצמו במו ידיו ובהֶבֶל פיו אלא יותיר את מלאכת ה- הללויה לאחרים .

לפתע בא איזה מישהו , איש טלוויזיה וותיק בערוץ 1 , ועֶרֶב המהפכה והשינויים הדרמטיים שיונה וויזנטל עומד לחולל , מתחנף בפרהסיה למנהלת חטיבת החדשות הטרייה גב' איילה חסון בזה הנוסח ומכריז בשבועון מסוים ללא כל בושה כלהלן : "…אי אפשר להסביר את גודל וחשיבות המינוי של איילה חסון למנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1…עבדתי עם איילה חסון הרבה שנים…היא אישה עם יכולות אדירות…אפילו קָטוֹנְתִּי מלשָבֵּח אותה…" ואח"כ מוסיף ללא כל מצמוץ , "…אינני בן אדם חנפן…". מה זה צריך להיות העסק הזה…? "…קטונתי מלשבח אותה…???". באמת…? מה אתה אומר בן אדם…? זהו דפוס התנהגות בלתי מקובל . אנשים רציניים אינם מתחנפים לעולם , לבטח לא מתנהגים בחנפנות בעתות משבר . אנשים רציניים אינם טורחים ולא עוסקים בטיפוח סגנון קומפלימנטים ובמסרים כאלה לבוסים שלהם באמצעות צד שלישי . אם אותו האיש הוותיק הזה בערוץ 1 חושב באמת שהוא קָטוֹן מלחְלוֹק שבחים לבוסית שלו איילה חסון , עליו לומר לָה זאת בחדרי חדרים , ולחלוטין לא לשווק את המֶסֶר הזה אליה ע"י הענקת ריאיון בעל תפוצה לעיתון צדדי ככל שיהיה . יש בכך מידה רעה , צליל צורם , פְּסוּל רָב , וטעם עצום לפְגָם . פתאום אתה מבין לאן נושבת הרוח ועד להיכן הגיעו דרגות החנופה והאופורטוניזם בערוץ 1 וברשות השידור .  אני עדיין מתבונן מעת לעת , לעיתים רחוקות , בפניהם של חלק מפיקודיי לשעבר בערוץ 1 ולא מכיר אותם . לא מזהה אותם . אך לא מחמת הזִקְנָה . כולנו נידונים בשלב כזה ו/או אחר לכלייה . אולם לא מחשבתנו ולא דעותינו . הקודים והאידיאלים המוסריים והחברתיים שלאורם גדלנו והתחנכנו עדיין חרותים היטב בסלעי הבזלת שלנו בעמק הירדן . 

עונשי הדחה אינם מספיקים . על הרשלנים שניהלו ביודעין רשת שידור לאומית בסיאוב, שחיתות, וחובבנות לשלם קנס . סילוקם עכשיו של צוות השידור הכושל והרשלני של מונדיאל ברזיל 2014 השדר יורם ארבל והפרשן שלו דני נוימן משורות ערוץ 1 של רשות השידור , הוא צו השעה ו- איננו מפתיע כלל ועיקר . מלאכת הפקת השידורים הישירים של כלל מונדיאל ברזיל 2014 ועריכתם בברזיל ובירושלים ע"י מנהל חטיבת הספורט של ערוץ 1 מר מאיר בר (למרות ששימש עורך ראשי ומפיק ראשי כללי של כל מבצע השידור היקר והיוקרתי עתיר הרייטינג , העדיף מאיר בר להציב את עצמו כמפיק שולי של חוליית השידור שלו יורם ארבל ודני נוימן ולהסתובב עמה ברחבי ברזיל) ועוזריו – הייתה שערורייה וסקנדל שאין הדעת סובלת . חלטורה מקוממת וחדלת כישרון בהתגלמותה . לא מדובר בכישלון זעיר ונזק מועט . מדובר בטרגדיית שידור טלוויזיונית ארוכה ומתמשכת של ערוץ 1 מהיבטי ביצוע , תוכן , וכלכלה , שנושאת עמה Progarming ירוד , טיפול כושל , אולפן ירושלמי מנווט פגום ובלתי מוצלח שבו ראש החטיבה ועוזריו הם הנושאים באחריות הראשית לכישלון המר . כיצד זה אנשי חטיבת הספורט לא עלו על הבריקדות ולא התמרדו נגד מאיר בר…??? כיצד זה המשיכו אותם הפִּיקוּדִים בדרכם הלאה כאילו לא קרה מאום . האנשים האלו שמשתכרים היטב מידי חודש מעלו בתפקידם בשידור הציבורי ביודעין ו/או באקראי (אין זה משנה) , המיטו עוד מוניטין שלילי חסר תקדים על רשות השידור , והביאו לקריסתה הסופית . לפי כך אין להסתפק רק בעונשי סילוק והדחה . לא ייתכן כי כל כישלון ציבורי מסואב כזה ו/או אחר יסתיים בהחלפה ובהדחה בלבד . יש למצות את הדין עם האשמים והרשלנים ולהטיל עליהם קנס בגין כישלונם המר , המרגיז , והמסריח . ידעו אותם האנשים והמפקדים שסרחו ואשר מנהלים אגפים שונים בערוץ 1, ברדיו "קול ישראל", ובהנהלת רשות שידור – כי מי שמפר את נדר המקצוענות הטהורה ושבועת האמונים לרשת שלו , ומועל באמון , לא רק יודח אלא גם ייקנס.

כבר נאמר בבלוג  הזה לא פעם ולא פעמיים כי מבחנו העיקרי של המְשַקֵם הציבורי יהיה טֶסְט הרייטינג , והאם יונה וויזנטל הוא אישיות מספיק מוכשרת כדי ל- גובב את שארית הפליטה סביב המרקע של ערוץ 1 . יונה וויזנטל מבין כי עליו להכריע ולגבור על תקופת המדנים , הסיאוב , והשחיתות בתוככי רשות השידור שהותירו לו קודמיו . ברור שמדובר מעתה בניהול טרי ומנהיגות רעננה שנוגעים בתכונות טריוויה של יושרה , כישרון , מקצוענות , דרך ארץ , מוסר , דוגמא אישית , ודבקות במשימה . אין בכך רבותא . קיים עזד אתגר . הוא יונה וויזנטל מְחֲדֵש השידור הציבורי העכשווי במדינת ישראל לא יהיה רשאי להתעלם מהאקסיומה הזאת : השידור הציבורי איננו משוחרר לעולם מעול הרייטינג . זאת לא הנחה . זאת איננה היפותזה . זאת עובדה . יונה וויזנטל צודק כשהוא מהמר על יעקב איילון כמגיש ראשי של מהדורות "מבט" במקום הצוות האפרורי מירב מילר את אמיר איבגי . הרייטינג הוא משימה עליונה . לא יחידה . אולם נשגבה . לא קיימת שום רשת טלוויזיה באשר היא בעולם , ציבורית ו/או מסחרית , שרשאית להתעלם מקריטריון המִדְרוּג . גם לא ערוץ 1 . אני נמנע לפי שעה מלהתייחס ל- ווקטורים נוספים שפועלים דומיננטית ו/או רצסיבית סביב דמותו של יעקב איילון (הסוכן שי נשר בעלה של איילה חסון המנהלת החדשה של וכו'…) אולם אם יעקב איילון יסכים לשמש מגיש ראשי של "מבט" שמעורב גם עד צוואר גם בעריכת "מבט" , הרי שמדובר בהישג משמעותי של יונה וויזנטל . אין זה נעים ונוח לומר לאנשי טלוויזיה וותיקים כי הם מודחים לא בשל גילם אלא מפני כישרונם הדַל . אולם זהו צו השעה . אין מנוס מלומר שוב כי ברור שעיני רבים במדינת ישראל בכלל ובתוככי תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל בפרט יהיו נשואות בחודשים הקרובים אל יונה וויזנטל ו- יבחנו את החלטותיו ותוצאות מעשיו בזכוכית מגדלת .

eylon 1

ראה דהמארקר מ- 8 בספטמבר 2008 . העיתון דהמארקר / הארץ . דיווח מרעיש של העיתונאי הבלתי נלאה נתי טוקר כי איש הטלוויזיה יעקב איילון הוא מועמד להגיש את מהדורות החדשות "מבט" בערוץ 1 החל מחודש נובמבר של שנת 2014 . (באדיבות עיתון "הארץ" והמוסף הכלכלי שלו TheMarker) . 

ו. יורם ארבל בן 72 פישל בצורה חמורה ביותר בשידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014 . הוא לא הכין את שיעורי הבית שלו , לא בירושלים ולא בברזיל . הוא הסתמך על קול הבריטון שלו שמפיקים מיתרי גרונו ולא התבסס על יֶדָע . יורם ארבל לא זיהה במשך חודש ימים של מונדיאל ברזיל 2014 ערב רב של שחקנים בנבחרות השונות , לא הכיר שיטות משחק , ולא הגדיר לצופיו את גישות הכדורגל השונות שחשפו המאמנים השונים . הוא נתפש עם המכנסיים למטה והודח עכשיו בצדק יחדיו עם השַדָּר המשני שלו דני נוימן . אולם יורם ארבל שדר ספורט מוכשר בעל מוניטין עבר איננו האשם הבלבדי . אשמות גם המערכת העיתונאית ומערכת ההפקה שפעלו סביבו ולא העניקו לו תמיכה מספקת . אולי הוא טרם אמר את מילתו האחרונה . גם בשעת מצוקה זאת יורם ארבל הוא עדיין גדול שדרני הספורט בתעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים .

היום במבט לאחור ברור לי שיורם ארבל עוצב והתגבש כשדר לאומי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך עשור ה- 80 של המאה הקודמת . זאת הייתה תקופת ההתלבנות שלו . זמן רב בטרם מוסדה בארץ טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ובטרם הוקם ערוץ 12 המסחרי . יורם ארבל העפיל עמי בעשור ה- 80 הרומנטי ההוא שוב ושוב לפסגות טלוויזיה לאומיות ובינלאומיות . אחת מהפסגות הבינלאומיות הרבות שכבשנו היה מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זה קרה לפני המון שנים אולם אני עדיין זוכר כל פרט ופרט . יורם ארבל היה יכול להעפיל לאותן הפסגות האלה מפני שעטפה אותו מערכת טלוויזיה עיתונאית ומוכשרת בתחום ההפקה , הניהול , והמנהיגות . הצלחתו באותו חלון הראווה של השידור הציבורי המונופוליסטי לא הייתה אקראית אלא שיטתית , מוכחת , לאורכן של שנים רבות . הדגש הוא על ידע , שיטה , ודבקות במשימה של כל מערכת חטיבת הספורט בשנים ההן וההתקדשות למען שליחות ציבורית טלוויזיוניות . השַדָּר בעל המוניטין יורם ארבל היה במידה רבה בר מזל בשנים ההן מפני שעבד בתוך מערכת מקצוענית ומקצועית מסודרת , נאמנה , ויעילה . מעולם לא השארתי אותו לבד . הפירמידה הטלוויזיונית הייתה בעלת בסיס רחב . המסמכים שנשמרו מהשנים ההן מוכיחים כי מנהיגי השידור שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור העריכו עד למאוד את הפקות הספורט הארציות והבינלאומיות לעיתים רחוקות מאוד מהמולדת בראשן ניצבתי , ועמדי שני השַדָּרִים המובילים יורם ארבל ונסים קיוויתי .

arbel 11

טקסט תמונה :  מאי – יוני 1986 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . זהו משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלנו ב- IBC במכסיקו סיטי . מימין, יורם ארבל . משמאל, עוזרת ההפקה שלי שמחה שיטרית . הפקת המבצע האינטנסיבי והממושך של 31 השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 (ממוקד התרחשותם בשטח) בטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם הרחק מהמולדת , היה אחד מפסגות הטלוויזיה שלי וגם שלו כשַדָּר מוביל . הוא היה אז ב- Prime  שלו גם מכיוון שבניתי סביבו מערכת תומכת איתנה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורת) .

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השחייה הישראלית לאן ? פוסט מס' 430. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 430 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 4 בספטמבר 2014.

השחייה הישראלית לאן ? פוסט מס' 430. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : העיתונאי ושדרן חברת החדשות של ערוץ 10 מר נדב אייל הוא אחת הסיבות מדוע אני מנוי על הערוץ שבו הוא עובד . בסדרת הכתבות שלו , "הדשא של השכן" , שהוא חוקר ומשדר במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 , מביא העיתונאי המעולה הזה לידיעת אזרחי מדינת ישראל אינפורמציה חשובה ומרתקת ממקור ראשון מהשטח – באירופה ובארה"ב , המראה כיצד ניתן לנהל באופן יעיל וידידותי הרבה יותר את מערכת הבנקאות הישראלית ואת מדיניות בניית הדיור בארץ , ולתפעל מדינה חופשית ודמוקרטית לנוחיות אזרחיה .

הערה 5 : מר יועז הנדל מטיל שוב ושוב צֵל כבד על עמיתו ספי עובדיה בתוכנית האקטואליה המשותפת שלהם המשודרת בימי חמישי בשבוע בשבוע בין 11.00 ל- 12.00 ברדיו גלי צה"ל . נעזוב לרגע את הדעות והפרשנויות של שניהם סביב המיקרופון אודות אירועי היום וענייני השעה , את מהירות התגובה , ואת הדומיננטיות והעדיפות המוחלטת של יועז הנדל . אלוהי הרדיו עושה מעשה אכזר כשהוא נוטל מספי עובדיה שדרן אקטואליה וותיק בגלי צה"ל מי שמתיימר להיות מקצוען את כלי נשקו העיקרי  – קול רדיופוני , ומותיר אותו עם צליל המיה בכייני . חֶסֶד מַר .

השחייה הישראלית באליפות אירופה ה- 32 בשחייה – ברלין אוגוסט 2014

1. הקדמה קצרצרה

השחייה הישראלית לאן היא שאלה עתיקת יומין שעלתה לדיון כבר באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשעה שהשחיין הישראלי בן המושבה פתח תקווה נחום "נחצ'ה" בוך השיג במקצה המוקדם שלו בהלסינקי (מקצה מוקדם מס' 1 מתוך 9 מקצים) ב- 100 מ' בסגנון חופשי זמן של 1:05.6 דקה ודורג בו שביעי ואחרון . נחום בוך דורג בסופו של דבר במקום ה- 60 אחד לפני אחרון מתוך 61 שחיינים אולימפיים שנטלו חלק בתשעת המקצים המוקדמים (ראה המסמך התחתון) . נחום בוך הקדים רק את השחיין השווייצרי מ. קוראט (M. Currat) שקבע במקצה מס' 7 המוקדם שלו תוצאה של 1:07.2 דקה . במשלחת הישראלית שררה אכזבה מהולה בהשלמה . ככלות הכול מדינת ישראל הייתה רק בת 4 וטיסת המשלחת בלאומית שלנו הייתה בבחינת הגשמת חלומו של מחדש המשחקים האולימפיים בעידן המודרני הצרפתי פייר דה קוברטיין שהכריז בשעתו כי ההשתתפות במשחקים האולימפיים חשובה מהניצחון בהם . עבור ישראלים רבים שימשה הציטטה הזאת מעין נחמה פורתא . שיא העולם בעת ההיא ב- 100 מ' בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אָלָן פוֹרְד (Alan Ford) ממכללת ניו הייבן (New Haven) שקבע כבר ב- 1948 תוצאה של  55.4 ש' . השיא האולימפי ב- 100 בסגנון חופשי היה שייך לאמריקני אחר קְלָארְק סְקוֹלְס (Clarke Scholes) שקבע בחצי הגמר באולימפיאדת הלסינקי 1952 תוצאה של 57.1 ש' . קְלָארְק סְקוֹלְס זכה במדליית הזהב במשחה הגמר ל- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 57.4 ש' . תהום של ממש רבצה ב- 1952 בין השחייה הבינלאומית לבין השחייה הישראלית . כאן בנקודה הזאת מתחיל הדיון הקצר שנוגע לאיכות השחייה הישראלית בחלוף 62 שנים , זאת שנחשפה באליפות אירופה ה- 32 בשחייה , שהתקיימה לאחרונה בברלין בחודש אוגוסט של שנת 2014 .

buch 1952

טקסט מסמך : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . ריכוז התוצאות של המשחים המוקדמים , חצאי הגמר , והגמר ב- 100 מ' לגברים בסגנון חופשי . שמו ותוצאתו של השחיין הישראלים נחום בוך מופיע במקצה המוקדם מס' 1 . (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני) .

אינני חושב שיש ולוּ בן קיבוץ אחד שלא בילה את עונת הקיץ בילדותו ונערותו ב- בריכת השחייה של קיבוצו . אני יכול להעיד על עצמי כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן שמגיל שנתיים – שלוש שרצתי בבריכת השחייה של הקיבוץ (בריכת אגירה גדולה שהייתה בעצם בור ענק ל מים עכורים) שעות על גבי שעות על גבי שעות . משחקי התופשת והקדרים באים במים העכורים פיתחו את ריאותיי . יכולתי לצלול ולשהות בקרקעית הבריכה כשלוש דקות רצופות . מורה השחייה הקשוח והקפדן שלנו כבר מכיתה א' היה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (היום בן 95) . אליל השחייה שלי בימים ההם בתום מלחמת העולם השנייה (1945 – 1939) היה שְמוּאֵל "שְמוּלִיק" חָדָש ז"ל מקבוצת כינרת בעמק הירדן . שמוליק חדש היה בשנות ה- 40 של המאה הקודמת אלוף ישראל בכל משחי החתירה ב- 50 מ' , 100 מ' , ו- 400 מ' . הוא היה גם אלוף צליחות הכינרת מקיבוץ עין גב לטבריה בשנים ההן . שחיין וספורטאי מוכשר שהיה בכלל חקלאי אולם אלוהי הספורט העניק לו כישרון של לווייתן בדמות אדם . הוא היה בלתי נשכח עבור כל ילדי עמק הירדן . כששאלו אותנו הילדים מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים , חלק השיב שהוא רוצה להיות השחיין שְמוּלִיק חָדָש . חלק אחר ביקש להיות הכדורעפן מקיבוץ בית זרע חיים בורר . אני אמרתי שאני רוצה להיות שניהם . בריכת האדמה של קיבוץ אפיקים הייתה בריכת בוץ רוויית מים עכורים אולם עבורנו היא הייתה עולם ומלואו . בור המים העמוק נחפר מדרום לאורווה קצת מאחורי הרפת ומוסך הטרקטורים של קיבוץ אפיקים . הובילו אליה שבילי העפר של הקיבוץ . הבריכה הייתה עטורה סביבה עצי אקליפטוסים ושיחי הרדופים. היא לבשה אווירה מאוד מיוחדת בטרם רדת הערב בימי הקיץ הלוהטים והארוכים של עמק הירדן. הלך רוח של שלווה, שקט, ומסתורין . מי שמכיר את נוֹבֶלָת השִירָה "הבְּרֵיכָה" שכתב חיים נחמן ביאליק ב- 1928 מבין למה אני מתכוון . בכתה ז' למדנו את השירה הפסטורלית ההיא של חיים נחמן ביאליק , "הַבְּרֵיכָה" . המורה שלנו לספרות ראובן מיכאל ז"ל (נפטר לפני כמה שנים בקיבוץ אפיקים בגיל 102) לקח אותנו לבריכת הקיבוץ כדי להעניק לנו בין האקליפטוסים וההרדופים את ההשראה של חיים נחמן ביאליק . בבריכת הבוץ של קיבוץ אפיקים נולדה אהבתי לשחייה האולימפית . האלילים החדשים שלנו בבריכה היו מאוחר יותר בני גילנו בקיבוץ גבעת חיים ילידי גבעת חיים רְאוּבֵן שְנָפֶּר (שֶפָע) ייבדל לחיים ארוכים ויוֹרָם מַנְדֵלְבָּאוּם ז"ל , וגם בן קיבוץ עין שמר אֵהוּד דֶקֶל ז"ל . היה גם את השחיין ארנון טורין מקיבוץ גבעת ברנר . אגודת השחייה של ברית מכבים עתיד העמידה בשנים ההן בחלון הראווה שלה את שחיין החזה גבריאל נֵסְט , שחיין הגב דן קפליביצקי , שחיין החתירה ישעיהו אלבוים , ואת שחיינית החתירה שושנה ריבנר ז"ל . במכבי פ"ת בלט שחיין החתירה נָחוּם בּוּך . אולם שני קיבוצי גבעת חיים האיחוד והמאוחד היו באמת מעצמות שחייה בזמן ההוא בקנה מידה ישראלי בראשות המאמן פינדה פישר . בעשור ה- 60 של המאה הקודמת קם לגדולה בקיבוץ גבעת חיים גם שחיין החזה גרשון שפע אחיו של ראובן שפע . גרשון שפע שחיין נערץ צנוע ועניו ייצג את ישראל בשלוש אולימפיאדות : רומא 1960 , טוקיו 1964 , ומכסיקו 1968 .

shefa 1

טקסט תמונה : שנת 1960 . תמונה בלתי נשכחת מהימים ההם . זוהי משפחת שפע , משפחת השחיינים המפורסמת והמצטיינת מקיבוץ גבעת חיים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ראובן שפע (בן 23) שחיין רב גוני ענק שהתנשא לגובה 1.92 מ' (היה גם שחקן כדורסל מצוין בקבוצת "הפועל" גבעת חיים) , אחיו גרשון שפע (בן 17) , ואביהם פינדה שפע (פישר). (התמונה באדיבות ראובן שפע . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שני קיבוצי גבעת חיים הקדימו בעשור את קיבוצי רמת יוחנן וכפר מכבי בגוש זבולון ואת מאמנם יוסף "יוז'ו" טלקי מי שיצר בעשור ה- 60 של המאה הקודמת את שני השחיינים בעלי המוניטין אברהם מלמד ומשה גרטל . קיבוץ גבעת חיים הקדים גם את קיבוץ אפיקים בעמק הירדן בראשות המורה לספורט וחינוך גופני הנערץ ומאמן השחייה שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (בן 95 היום ומצוי בכושר גופני ומנטלי מצוין) . ישראל היא מדינת קיץ שמכילה בתוכה מאות בריכות שחייה וקו חוף ים ארוך אולם היא מעולם לא השכילה בשום עידן להפוך למעצמת שחייה בינלאומית כמו נגיד ברמתן של הונגריה , אנגליה , איטליה , וצרפת . לבטח לא ברמה של ארה"ב , אוסטרליה , סין , ויפן .

shmariyahu nabel 1

טקסט תמונה : 1950 . זהו שמריהו נאבל בן 31 (נולד בפולין ב- 1919) המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה של קיבוץ אפיקים בשנים 1960 – 1944 . (באדיבות שמריהו נאבל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shmariyahu nabel 2

טקסט תמונה : חג סוכות 1954 . התמונה צולמה בחוף ביה"ס החקלאי "בית ירח" בעמק הירדן בתום הניצחון הקבוצתי בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ . אנוכי בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת T Shirt לבנה) מאמן השחייה והמורה הנערץ לספורט וחינוך גופני של קיבוץ אפיקים . זיהוי הנוכחים של שורת העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר) , יונה רז (רוזנברג) , אברהם זלקטה , אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , המורה הנערץ לחינוך גופני ומאמן השחייה שמריהו נאבל , שמואל "מוליק" כהן , ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר . זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט , צבי "צירי" אשכנזי , יורם קן , משה ציון , ומיכאל רכס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני שואל את המאמן הלאומי ליאוניד קאופמן האם יש סיכוי לשחייה הישראלית להתברג בעתיד בצמרת הבינלאומית השנייה נאמר לגעת מתי שהוא בעקבי השחייה ההונגרית . ליאוניד קאופמן נדהם , "על מה אתה מדבר" , הוא עונה לי ומוסיף , "אין שום סיכוי…כמה תושבים יש במדינת ישראל כדי להפוך אותה למעצמה…תוריד מהפוטנציאל הישראלי את האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הדתית שאיננה שוחה כלל , ותבין לבד שהשחייה הישראלית כרובד כנדבך , לא תגיע לרמתן של הונגריה ושאר המדינות שהזכרת בשאלתך…מדינת ישראל קטנה מידי מכדי להעפיל לצרת השחייה העולמית…ייתכנו פה ושם הבלחות , אך זה הכול…" . יחד עם זה אני זוכר ש- אורוגוואי , מדינה קטנטונת בדרום אמריקה הייתה פעמיים אלופת העולם בכדורגל .

haim borer

טקסט תמונה : קיץ 1950 . חיים בורר (בן 22) חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע היה שחקן הכדורעף הטוב ביותר בנבחרת ישראל בימים ההם ואליל ילדותנו . (באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shmuel hadash

טקסט תמונה : צליחת הכינרת ב- 1951 הייתה אירוע ספורט לאומי ובינלאומי בשנים ההן וזכתה לסיקור עיתונאי כמו הכדורגל היום . משמאל לימין : שמואל "שמוליק" חדש (בן 26) בעל מבנה גוף מלא וקצת שמנמן אך בעל משקל סגולי נמוך (סיים ראשון בין הישראליים) , השוודי לארס ברטיל ווארלה (המנצח) , האדריכל מקס גלפז , אבינועם חדש אחיו של שמוליק חדש סיים שני בין הישראליים . (התמונה באדיבות  שמואל "שמוליק"  חדש חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ruven shnaper

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זהו השחיין הרב גוני אלוף ישראל ראובן שנפר (שפע) בן קיבוץ גבעת חיים . באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoram mandelbaum

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זהו שחיין החתירה ואלוף ישראל יורם מנדלבאום ז"ל בן קיבוץ גבעת חיים . כישרון עצום בלתי מנוצל ואף על פי כן הוא נחשב ל- גדול שחייני החתירה של ישראל בכל הזמנים (באדיבות ארכיון יוסף טלקי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לפנות ערב הייתי בורח בילדותי מביתי ו/או מהכיתה לבריכת השחייה רוויית המים העכורים . רק רציצי לצלול בתוכם . בפעם הראשונה זה קרה ב- 1944 . שם מצאתי את אושרי . "הבריכה" של חיים נחמן ביאליק היה מקום נפלא לשהות בו ולחלום . אימא שלי הייתה תמיד מתגנבת ומסתתרת מאחורי העצים כדי לשמור עלי פן אטבע . אפשר לחשוב , היא בכלל לא ידעה לשחות . בעיירה קורשאן בליטא מקום הולדתה לא היו כלל בריכות שחייה ולאחר שעלתה ארצה מליטא כחלוצה הייתה עסוקה בהגשמת הרעיון הציוני וההתיישבות בארץ ישראל ושיעבוד האדמה לטובת חברי קיבוץ אפיקים . היה לה זמן לדאוג . לא היה לה זמן ללמוד לשחות .

alroey 1

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. אחד הקייצים החמים בעמק הירדן . זוהי בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים. לא היה אושר גדול יותר מלשחות ולשחק במשחק "התופסת" במים העכורים של בריכת האגירה הישנה הזאת של הקיבוץ שהייתה בעצם בריכת בוץ . מימין לשמאל ניצבים ליד הסולם שמוביל למקפצה : אני (בן 9), אבא שלי משה אלרואי – בלינדמן (בן 33), ואחי יונתן (בן 6) . התחתונים היו בגדי הים האישיים שלנו .

alroey 2

טקסט תמונה : שנת 1945 . מראה כללי מדרום לצפון של בריכת האגירה של קיבוץ אפיקים . מרחוק נראית המקפצה . כאן נערכו מ- 1945 ועד 1954 כל תחרויות השחייה החשובות של "הפועל" עמק הירדן . כאן עלה לגדולה שמואל "שמוליק" חדש . בבריכת האגירה הזאת הוא קבע ב- 1946 ב- 100 מ' בסגנון חופשי  זמן של 1:05.0 דקה . לנו כילדים זה נראה קצה גבול יכולתו של האדם . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alroey 3

טקסט תמונה : אימא שלי , שרק'ה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל כחלוצה בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן. חברת קיבוץ נאמנה שהייתה פסלת וציירת מחוננת . ידעה לדאוג אבל לא לשחות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2. עשור ה- 70 של המאה שעברה . הטלוויזיה הישראלית הישראלית הציבורית . 

את מטען השחייה הזה הבאתי עמי ב- 1971 לחטיבת הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הייתי בר מזל להכיר לידם את השַדָּר נסים קיוויתי ואת פרשן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי . זה היה לפני המון שנים אבל אני זוכר כל פרט מהשנים ההן . הכול מתועד . אלכס גלעדי נטל אותי עמו כשַדָּר ועיתונאי גם לאולימפיאדת מונטריאול 1976 (לאחר שהשתתפתי עמו באוגוסט – ספטמבר 1974בטהראן בירת איראן בשידור וכיסוי משחקי אסיה ה- 7 עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית) . מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי ששימש גם ראש משלחת השידור במונטריאול נחת בבירת קוויבק ב- 7 ביולי 1976 . אנחנו הגענו כשישה ימים אחריו . הוא המתין לנו בשדה התעופה במונטריאול חיבק אותי ואמר לי , "יואשיש , תראה להיכן הבאתי אותך . זאת האולימפיאדה הראשונה שלך בשטח . קח את רכב ההפקה וצא לסיור בקומפלקס האולימפי היפהפה. מגיע לך. אתה הראשון בתור . אולי תראה גם חלק מהספורטאים המפורסמים המוכרים לך מעבודתך בטלוויזיה". בכל פעם שהגענו שנינו לאתר ספורט כזה או אחר , בארץ או בחו"ל , נהג לומר לי , "תראה להיכן הבאתי אותך" . הוא אלכס גלעדי נתן לי להרגיש מעת לעת כבֵן חסות שלו . ניצלתי כל רגע לידו ללימוד יסודות הטלוויזיה מבראשית . הנעתי את מכונית ההפקה ולקחתי עמי את הפרשן יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי פרופסור לשחייה היישר לקומפלקס האולימפי היפהפה של העיר מונטריאול . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה האחד שאין שני לו . עשינו הכרה עם העיר המאורגנת והמסודרת והמתקנים האולימפיים היפהפים . רק במונטריאול 1976 למדנו מפי אנשי COJO והתושבים המקומיים על הקשיים הכלכליים והכספיים הרבים והיקרים שליוו את ההכנות האולימפיות הממושכות בעיר הבירה הקוויבקית . רבים מהם שלא התרגשו מאירוח האולימפיאדה בקיץ 1976 האשימו את ראש העיר שלהם ז'אן דראפו האמביציוזי , מי שיצר חוב כספי של יותר ממיליארד דולר בגין אירוח המשחקים האולימפיים במונטריאול 1976 . עליהם, על תושבי העיר נגזר לכסותו בשני העשורים הבאים .

יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל היה פרשן השחייה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית  שידע לנתח את יתרונות וחשיבות סגנונות השחייה בתחרויות , הכיר לפרטי פרטים את כל השחיינים הבינלאומיים כאילו היה מאמנם האישי , וחָזָה וניבּא בדייקנות מֵרָבּית בשידורים הישירים שלנו את תוצאות המשחים במהלך התרחשותם כבר בתחילת המשחים בעודם מתנהלים בבריכה הראשונה . הוא ידע מייד אם יושגו שיאי עולם בתחרויות אותם פִּירְשֵן עבור צופי הטלוויזיה בישראל . למתבונן מהצד נראה היה כי הפרשן מסתכן שלא לצורך בניבוי שיאי העולם . הנבואה הרי ניתנה לשוטים . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי התייחס ליכולתו לצפות את שיאי העולם לא כאל נבואה אלא כאל תובנה מדעית , התעסקות במתמטיקה , ובניתוח הגיוני של נתוני זמני המדידה האלקטרונית שרצו על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור בבריכת השחייה . מהנדסי הטלוויזיה מצאו כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 את הפתרון הטכנולוגי המאפשר את הצבת שעוני המדידה האלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה והצגתם בפני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל. הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK שכיסתה את המשחקים האולימפיים של טוקיו 64' התחברה למערכת המדידה האלקטרונית של החברה היפנית SEIKO . זה היה חידוש עצום ששינה לעד את פני הטלוויזיה . הטלוויזיה המכסיקנית TELEMEXICO התחברה באולימפיאדת מכסיקו 1968 ל- OMEGA חברת השעונים השווייצרית .  DOZ (ראשי תיבות של Deutsche Olympic Zentrum) קבוצת הטלוויזיה הגרמנית המיוחדת מיסודן של ARD ו- ZDF שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי , התחברה באולימפיאדת מינכן 1972 אף היא למערכת שעונים שווייצרית LONGINES . באולימפיאדת מונטריאול 1976 הייתה זאת רשת הטלוויזיה הציבורית הקנדית CBC (ראשי תיבות של Canadian Broadcasting Corporation) התחברה ל- Pool החברות שווייצריות , שנקראו “SWISS TIMING”. יוסף טלקי היה כל כך בקי במקצוע ורזֵי הענף עד שנטל את אחריות העברת אינפורמציה "הניבוי" לצופים על עצמו ללא שוּם חשש והתלבטות . זה היה חידוש בימים ההם . שמו הלך לפניו . צופי הטלוויזיה הצטרפו לשידורים הישירים לא רק כדי לצפות בשחיינים הווירטואוזים ג'וֹן נֵיְיבֶּר וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר , אלא גם כדי לראות האם הפרשן המתמטי צודק בתחזיותיו . יוסף "יוז'ו" טלקי הביא בפרשנות הסופר מקצועית שלו במונטריאול 1976 בשורה חדשה . אי אפשר היה שלא להצדיע לוֹ . צריך להבין כי בתחרויות השחייה של אולימפיאדת מונטריאול 1976 נשברו 21 (עשרים ואחת) שיאי עולם . יוֹסֵף "יוֹ­ז'וֹ­" טֶלֶקִי ז"ל חזה את כולם ונקב בתוצאות הסופיות בדיוק מתמטי כמו המערכת שמדדה אותם . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל ניתח לצופים שלנו בכישרון רב את קֶצֶב השחייה , ואת ההידרודינמיקה והמכניקה של יעילות תנועות השחיינים בסִגנונות השונים מתחת לפני המים . צריך להבין כי האדם הוא יונק שנועד לחיות על היבשה . גופו איננו הידרודינאמי ולא נברא להתמודד במים עם המים ו/או בסביבה ימית כמו הדולפין שגם הוא יונק . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי הסביר לצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את חשיבות השימוש הייחודי בארבעת סגנונות השחייה ואת הקואורדינציה התנועתית הדרושה ליישומם היעיל . תרומתו למיקרופון הטלוויזיה הייתה חשובה . הוא היה פרשן עַל בספורט . קלאסי. יחיד בדוֹרוֹ. אישיות ה- אקסטרווגנטית הנבונה הייתה מיוחדת במינה לא רק בתחום הספורט . הבאתי עמי את יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 כפרשן שחייה שלי . מכיוון שהיה חבר קיבוץ כפר מכבי ורשות השידור שילמה לו שכר דַל שיכנתי אותו יחד עמי בחדר שלי במלון "Holliday inn" בלוס אנג'לס (המלון היה ממוקם סמוך להוליווד) . הגנבתי אותו לחדרי בניגוד להסכם מוקדם עם הנהלת המלון שערך עמה ה- EBU . ל- יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה היכן לגור בכל תקופת האולימפיאדה . אני חייב לומר שהאיש הנבון הזה היה Roomate נפלא . אדיב , מנומס , ומתחשב . באש"ל היומי שקיבלתי מרשות השידור התחלקתי עמו באוכל . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה אינטלקטואל ומהפכן באופיו . אישיות פורה ומרתקת , בעל לשון מחוספסת ולעיתים בוטה , אולם איש משכיל ויישר דרך . געגועיי אליו לעולם לא פסקו . בעקבותיו הכרתי מאוחר יותר עוד אישיות נעלה מהאזור ההוא של גוש זבולון הלא זהו מר דָוִד "סוּכוֹ" סִיבוֹר אולם זהו כבר סיפור אחר.

teleki 1

טקסט תמונה : המחצית השנייה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . זהו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (2003 – 1918) חבר קיבוץ כפר מכבי ומאמן שחייני גוש זבולון ונבחרת ישראל בשחייה , ופרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1992 – 1974. (צילום ותיעוד יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השַדָּר נסים קיוויתי בורך באולימפיאדת מונטריאול 1976 מפני שבעמדת השידור האולימפית ישב לצִדוֹ פרשן נפלא ואיכותי ברמה הגבוהה ביותר בדמותו של יוֹסֵף "יוֹז'וֹֹ" טֶלֶקִי חבר קיבוץ כפר מכבי . זהו אותו יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל שהקים את אימפריית השחייה של גוש זבולון בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת ואח"כ היה מאמן נבחרת ישראל בשנים 1972 – 1957 . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה דמות ייחודית מבין פרשני הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אינטלקטואל. חָרִיף שֵכֶל . מוכשר מאוד ובעל ידע עצום בתחום . אחד שהכיר את השחייה הבינלאומית על בורייה לפרטי פרטיה . יוסף טלקי הביא עמו בזמנו חידוש גדול בפרשנות השחייה . חיזוי שיאי העולם על פי זמני הביניים של מערכת המדידה האלקטרונית בבריכת השחייה (Pool של ארבע חברות שעונים שווייצריות שכונתה "SWISS  TIMING") במשחים השונים של הגברים והנשים במונטריאול 1976 , הקלה עליו את המלאכה . אף על פי כן בתחום הזה הוא היה פשוט גאון והביא את הפרשנות שלו לגבולות חדשים של ידע וסקרנות . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי היה בעצמו מעֵין מחשב אנושי שידע לתרגם מייד את נתוני הזמן הרץ על מוניטור הטלוויזיה בעמדת השידור כדי לקבוע האם ייקבע שיא עולם במשחה כזה או אחר או לאו .

כמה ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה במונטריאול 1976 התכנסנו שנינו פרשן השחייה של הטלוויזיה הישראלית יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי ליד שפת הבריכה האולימפית וצפינו שנינו באימונים של שחייני ושחייניות מזרח גרמניה . הזדמן לי לראות מקרוב את קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר (Kornelia Ender) ורוֹלָאְנד מָאתֶּס (Roland Mathes) בעת ביצועי השחייה שלהם . קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הגיעה למשחקי מונטריאול 1976 כשחיינית בעלת וותק וניסיון למרות גילה הצעיר . באמתחתה היו שלוש מדליות כסף מאולימפיאדת מינכן 1976 כשהייתה בת 13 ועשרה חודשים בלבד . היא הייתה כישרון עצום . מנגנון הספורט המזרח גרמני ומדעני השחייה שלו גילו את קורנליה אנדר בעיר האלה בהיותה בת שש . מיניסטריון הספורט המזרח גרמני הבין מייד כי הוא מחזיק בידו תרנגולת עתירת כישרון שתטיל עבורו בעתיד מדליות זהב ובעקבותיהן תזכה הממלכה המזרח גרמנית ל- מוניטין עולמי . בשלוש השנים שקדמו לאולימפיאדת מונטריאול 1976 שיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תשע פעמים את שיא העולם במשחה ל- 100 בסגנון חופשי . שיא העולם החדש שקבעה במשחה הגמר ל- 100 מ' באולימפיאדת מונטריאול 76' הייתה הפעם העשירית . קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר היתמרה לגובה 1.81 מ' , הייתה שרירית , ונשאה כתפיים רחבות . למרות תווי פניה הנאים היא נראתה גברית . כל שחייניות מזרח גרמניה בעת ההיא נראו גבריות ושריריות . לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 סיפרה קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר כי מדעני מזרח גרמניה הזריקו לגופה זריקות שמעולם לא אמרו לה מה טיבן . היום כבר כל העולם יודע כי מיניסטריון הספורט בממשלת מזרח גרמניה ומערכת הספורט המשומנת שלו בכללה שפעלו בשליחות המדינה , סיממו ביודעין את הספורטאים . גברים ונשים כאחת כולל קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר . למרות הכול נותרו שרידים של יופי בתווי פניה הגסים אך החושניים בשנת 1976 במונטריאול .

cornelia enderטקסט תמונה :  אולימפיאדת מונטריאול 1976 . זוהי השחיינית המזרח גרמנית המצטיינת והאלופה האולימפית קורנליה אנדר . היא הייתה פנומן שחייה וזכתה בארבע מדליות זהב במשחקי מונטריאול 1976 בהיותה בת 17 ועשרה חודשים. המצלמות של רשת הטלוויזיה הקנדית הממלכתית CBC חשפו אותה למאות מיליוני צופים ברחבי תבל (התמונה באדיבות הטלוויזיה המזרח גרמנית DDR . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר שיווקה בצורה מדויקת למדינות העולם את מֶסֶר עקרונות הפרסום שהגה וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט  (Walter Ulbricht) מזכיר המפלגה הקומוניסטית במזרח גרמניה , שהצהיר : "מדליית זהב אולימפית אחת שקולה כנגד אלף שגרירים דיפלומטיים . צריך להתייצב רק פעם אחת על דוכן מספר אחת באולימפיאדה . התזמורת האולימפית תנגן את המנון מזרח גרמניה והדגל המזרח גרמני יתנוסס בראש התורן . אם מזרח גרמני שלי תטרח ותעשה את מעשה הניצחון האולימפי הרבה פעמים שוב ושוב , יחדל פעם אחת ולתמיד הוויכוח הפוליטי הבינלאומי ויוסר החשד כי מזרח גרמניה היא מדינה קומוניסטית מפוברקת בחסות ברה"מ" . קורנליה אנדר וספורטאים מזרח גרמניים רבים אחרים בענפי ספורט שונים הגשימו את החזון הפוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט . השלטון במזרח גרמניה מיהר להכריז כי רק בגן העדן הקומוניסטי של המדינה יכולים כישרונות כמו רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר להתפתח ולבוא לידי ביטוי ומיצוי . כזכור התנפץ החזון הספורטיבי – פוליטי הזה של וָולְטֶר אוּלְבְּרִיכְט לרסיסים עם נפילת חומת ברלין ב- 1990 . שום חומה איננה מחזיקה מעמד מול הכמיהה האנושית לחופש , חירות , ודמוקרטיה .

אימוני השחייה של שחייני מזרח גרמניה באולימפיאדת מונטריאול 1976 היו מפרכים . ניצלתי את ההזדמנות שנקרתה לי והתבוננתי בעניין עצום בקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר בעת ששחתה בסגנונות החתירה והפרפר בהם השקיעה כוח עצום . זרועותיה התנופפו והִכּוּ במים . סגנונה לא היה יפה אך יעיל . לא חשוב מה עשו ידיה ורגליה מעל למים – חשוב היה מה הן עשו מתחת למים . קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הייתה השחיינית הראשונה שהישגיה התקרבו לקצה גבול יכולתו של האדם . היא שחתה את  100 מ' בסגנון חופשי במונטריאול 1976 כמעט בשלוש שניות מהר יותר מהישגה של השחיינית האמריקנית סַנְדְרָה נִילְסוֹן האלופה באותו מרחק באולימפיאדת מינכן 1972 . תרומתה של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר לטובת השחייה המזרח גרמנית הייתה גדולה ואדירת ממדים גם למען השחייה הבינלאומית . קורנליה אנדר הפכה את שחיית הנשים ל- Event בעל יוקרה בינלאומית מעבר למקובל עד אז . היא עשתה בשביל השחייה העולמית את מה שבִּילִי גִ'ין – קִינְג ומַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה חוללו למען טניס הנשים בעולם , או הקידום הגדול שהעניקו וִוילְמָה רוּדוֹלְף ודוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְינֶר לא"ק הנשית האולימפית . קורנליה אנדר הייתה כוכב שביט. היא פרשה מהבריכה בטרם מלאו לה 18 שנה .

באולימפיאדת מוסקבה 1980 קבעה השחיינית המזרח גרמנית ברברה קראוזה (Barbara Krause) שיא עולם חדש ב- 100 מ' בסגנון חופשי 54.79 ש' . קיזוז של 86 מאיות לשיא העולם של קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר . השחיינית האמריקנית נֶנְסִי הוֹגְשְהֶד (Nancy Hogshead) שחתה 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 לאט יותר מ- קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר וברברה קראוזה וקבעה זמן של 55.92 ש' . השחיינית המזרח גרמנית הנפלאה קריסטין אוֹטוֹ (Kristin Otto) החמיצה את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בגלל חֶרֶם הגומלין הקומוניסטי בראשות ברה"מ כתגובה לחֶרֶם של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר על אולימפיאדת מוסקבה 1980 . בגיל 22 ניצחה קריסטין אוֹטוֹ באולימפיאדת סיאול 1988 במשחה הגמר ל- 100 מ' בתוצאה של 54.93 ש' . השחיינית הסינית ז'ואנג יונג ניצחה באולימפיאדת ברצלונה 1992 במשחה הזה בזמן של 54.64 ש' . שחיינית סינית נוספת זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה 1996 בתוצאה 54.50 ש' . השחיינית ההולנדית המצוינת אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין (Inge de Bruijn) שחתה את המרחק הזה באולימפיאדת סידני 2000 ב- 53.83 ש' . השחיינית האוסטרלית ג'וֹדִי הֶנְרִי (Jodie Henry) ניצחה ב- 100 מ' בסגנון חופשי באולימפיאדת אתונה 2004 בזמן של 53.84 ש' . אִינְגֶה דֶה בְּרוּאִין הייתה שנייה בתוצאה של 54.16 ש' .

קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר הפכה ב- 1976 לארוסתו של גדול שחייני מזרח גרמניה בימים ההם שחיין הגָב הכישרוני רוֹלָאנְד מָאתֶּס . בעת האימונים בבריכה במונטריאול היא התגפפה מעת לעת מתחת למגבת הגדולה עם רוֹלָאנְד מָאתֶּס . איש איננו יודע עד היום האם הייתה זאת אהבת נעורים שפרחה בין גלי הבריכה או שמא מנגנון הספורט המתוחכם של מזרח גרמניה דאג לייצר רוֹמָן אהבה עֶרֶב סיום הקריירה המזהירה של שניהם . רוֹלָאנְד מָאתֶּס וקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר נחשבו אז לזוג הספורטיבי המלכותי בהא הידיעה והמפורסם ביותר בעולם בעשור ה- 70 במאה הקודמת . הרומן שלהם היה מפורסם ואומנם כעבור זמן קצר הם באמת התחתנו . למערכת הספורט המזרח גרמנית היה עניין רב בחתונה הזאת מנקודת מבט מדעית גנטית כמובן . הצלחתם של מומחי הספורט במדינה הטוטליטארית הקומוניסטית השאת נבחנה ע"י המנהיגות הפוליטית של המדינה לאור קריטריון אחד ויחיד : אמת מידה המותנית בכמות מדליות הזהב שישיגו שליחיהם בתחרויות הספורט הבינלאומיות. לכן מאמני השחייה חיככו ידיהם בהנאה . הם ידעו שהחתן והכלה נושאים גֵנִים של שיאני עולם ואלופים אולימפיים . החתונה הייתה הַכְלָאָה נדירה ויוצאת דופן של גבר ואישה שלא היו שחיינים בני אנוש מן המניין , אלא שני ספורטאים מוכשרים מאין כמותם בספורט השחייה כמעט כמו דולפינים . מכונת הספורט המזרח גרמנית טיפחה תקוות אין קץ . היא העריכה שהגֵנים המשותפים של השחיין והשחיינית הטובים בעולם יניבו שושלת של שחיינים מגזע משופר . הם קיוו שקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר תלד "תינוק – דולפין" . שיטת מערכת הספורט והמדע המזרח גרמני ציפו מקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס להעמיד יורש שיהיה טוב משניהם . דרגה אחת מעליהם . נותר למדענים רַק להמתין . לבסוף נולדה לקוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס ילדה שרצתה להיות בכלל פסנתרנית . הזוג הנוצֵץ קוֹרְנֶלְיָה אֶנְדֶר ורוֹלָאנְד מָאתֶּס התגרש לאחר נפילת חומת ברלין. מזרח גרמניה שבה והתאחדה עם מערב גרמניה. אימפריית הספורט של מזרח גרמניה שנבנתה בדקדקנות ע"י וולטר אולבריכט מאז 1950 , קרסה לפתע ב- 1990 . נותרו רק הזיכרונות .

רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה הרבה יותר מאופק ורגוע בעת השחייה בסגנון הגב הווירטואוזי שלו מאשר ארוסתו קורנליה אנדר . המשקל הסגולי שלוֹ היה כל כך נמוך עד שגופו צָף על המים כמו קֶרֶש עֵץ . יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ואנוכי היינו מוקסמים מהנתונים הגופניים שלו . התבוננו בו ממש בהערצה . רוֹלָאנְד מָאתֶּס היה גאון שחייה בעל סגנון שחייה יפהפה ויעיל . נראה היה כאילו הוא גומא את מרחקי השחייה העצומים ללא כל מאמץ . השחיין הנפלא הזה ניצח באולימפיאדת מכסיקו 1968 במשחה ל- 100 מ' גב בזמן של 58.7 ש' ואח"כ זכה במדליית הזהב גם במשחה ל- 200 מ' בסגנון גב בזמן של 2:09.6 דקות . באולימפיאדת מינכן 1972 שָב וחזר על הישגו הכפול ושיפר את שיאיו . 100 מ' הוא שחה על גבו ב- 56.58 ש' , ואת 200 מ' בסגנון גב עבר בזמן של 2:02.2 דקות . רבים ראו בהישגיו אז את קצה גבול יכולתו של האדם . לא היו לו מתחרים . הוא היה בלתי מנוצח . כעבור ארבע שנים בלבד ניפץ השחיין האמריקני ג'וֹן נֵיְיבֶּר (John Naber) באולימפיאדת מונטריאול 1976 את הישגיו של רוֹלָאנְד מַאתֶּס והציב שיאי עולם חדשים משלוֹ : 100 מ' בסגנון גב בזמן של 55.49 ש' ו- 200 מ' בסגנון גב ב- 1:59.19 דקה .

3. השחייה הלאומית הישראלית הנוכחית תחת שרביט אימונו ליאוניד קאופמן 

בין 1980 ל- 1990 בהיותי מְנָוֵוט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , העברנו בשידורים ישירים את אליפויות ישראל בשחייה וגם את אליפויות העולם ואירופה בשחייה . הטכנולוגיה הטלוויזיונית מצאה ברבות השנים דרך ושיטה לחשוף באמצעות מצלמות תת מימיות את השחיינים והשחייניות בתוך המים . השחייה ברמתה הגבוהה הפכה לאובייקט שידור נלהב כבר מראשיתה . שחיינים כמו ג'וני ווייסמילר , מרק ספיץ , איאן ת'ורפ , פיטר וואן דן הוגנבאנד , מייקל פלפס , ראיין לוכטה ואחרים (ואחרות) הפכו את תחרויות השחייה לתצוגה טלוויזיונית מהדרגה העליונה ביותר . אינני מפספס שום תחרות שחייה ברמה בינלאומית . לאחר אליפות אירופה ה- 32 בשחייה שהתקיימה בחודש שעבר (אוגוסט 2014) בברלין בהשתתפות משלחת ישראלי לא קטנה ביקשתי לברר כמה פרטים עם קברניט השחייה הישראלית הלאומית היום ליאוניד קאופמאן . עניין אותי לדעת האם בעת איתור כישרונות שחייה צעירים דנים למשל בחקר נתוני המשקל הסגולי של השחיין ו/או השחיינית . משקל סגולי נמוך של גוף האדם היא תכונה גנטית בעלת יתרון שמאפשרת לשחיין לצוף ביתר קלות על פני המים . שני אנשי טלוויזיה של DDR הרשת של מזרח גרמניה סיפרו לי לאחר נפילת חומת ברלין ב- 1990 ולאחר הצטרפותם ל- EBU , כי תעשיית הספורט המזרח גרמנית חיפשה כל הזמן ילדי שחייה שחוננו במשקל סגולי נמוך . קל לבדוק את הנתון החשוב הזה בהסתמך על חוק ארכימדס . ליאוניד קאופמאן בן 56 היום שימש מאמן שחייה ראשי ב- ברה"מ . הוא מדען שחייה בעל ניסיון אימון רב וידע עצום בתחום שעלה לישראל ב- 1991 . היה זה ליאוניד קאופמאן שקנה את המוניטין הראשון שלו בארץ כמי שגידל בזמנו את השחיין הישראלי הנודע איתן אורבך . לאור הצלחתו התמנה ליאוניד קאופמאן ב- 2006 למאמן השחייה הלאומי של ישראל . ליאוניד קאופמאן הוא המאמן הראשי של האקדמיה למצוינות בשחייה בגילאי 13 – 12 ומאמן ראשי של מרכז האימון לשחיינים בוגרים בגילאי 17 – 16 שסיימו בהצטיינות את האקדמיה . השחיינים הישראליים מתאמנים כ- 18 (שמונה עשרה) שעות שבועיות במים ועוד 8 – 6 (שש – שמונה) שעות שבועיות מחוץ למים . ליאוניד קאופמאן זוכה להערכה רבה בישראל על פועלו המקצועי כאן .

ב- 1983 נפגשתי לשיחה ארוכה במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים עם השחיין היהודי – אמריקני מרק ספיץ (Mark Spitz) . מרק ספיץ היה אורח של משחקי כינוס הפועל ואני ניצלתי את בואו ארצה כדי להזמין אותו להתארח אצלנו בטלוויזיה בירושלים על מנת לראיין אותו ב- "מבט ספורט" עתירת הרייטינג וכדי לשדר לדור הצעיר כמה תזכורות מהישגיו הבלתי נשכחים באולימפיאדת מינכן 1972 (המראיין ב- "מבט ספורט" אז בקיץ 1983 היה נסים קיוויתי) . מרק ספיץ גבר יפה תואר בן 33 סיפר לי שתי עובדות שנחרתו בזיכרוני לעַד : "ברור שהייתי מוכשר מאוד בשחייה אולם כישרון לבד איננו מספיק . ידעתי להתאמן ואהבתי להתאמן . ההורים שלי תמכו בי לאורך כל הדרך" . אח"כ עשינו חשבון שבין גיל 5 עד גיל 22 בו הגיע לשיאו באולימפיאדת מינכן 1972 (זכה במשחקים האולימפיים של מינכן 72' בשבע מדליות זהב והציב שבעה שיאי עולם) הקיף מרק ספיץ בסך קילומטראז' האימונים שלו את כדור הארץ . מרחק של משהו בסביבות 40000 (ארבעים אלף) ק"מ . אח"כ סיפר לי שבעקבות כישלונו באולימפיאדת מכסיקו 1968 בה איבד את ביטחונו העצמי וחשב על פרישה , היה זה מאמן השחייה רב המוניטין של אוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב ד"ר ג'יימס קנסילמאן (Dr. James Counsilman) שעודד אותו וביקש ממנו להמתין בעניין הפרישה : "ד"ר ג'יימס קנסילמאן הזמין אותי להתאמן באופן אישי תחת חסותו באוניברסיטה אינדיאנה בנימוק ברור כי בגיל 18 טרם מיציתי את הכישרון הטמון בי . האמנתי בו" , סיפר לי מרק ספיץ . מרק ספיץ העלה בשיחתי עמו אז בקיץ 1983 בירושלים את שאלת הקשר האישי האמיץ הנחוץ מאוד לדעתו בין הספורטאי לבין מאמנו . נפשו של הספורטאי הצעיר סוערת , רוויית התלבטויות ושאלות , ולעולם איננה רגועה ושקטה . בעיקר של השחיין שהוא בודד מאוד במשך שעות האימון הארוכות בתוך המים . תפקידו של המאמן איננו רק לתרום מידע. "במידה רבה היה ג'יימס קנסילמאן כמו אבא שני שלי מפני שעודד אותי ותמך בי מעבר להיותו המאמן שלי" , אמר לי . ייתכן מאוד כי סיפור המתח הדרמטי שקדם למשחה הגמר ב- 100 מ' בסגנון חופשי לגברים באולימפיאדת מינכן 1972 , האם מרק ספיץ ייטול בו חלק , לא היה מתעורר כלל אם ד"ר ג'יימס קאנסילמאן מאמנו האישי היה נוכח באופן אישי בבריכה האולימפית במינכן . לבסוף היה זה המאמן הראשי הכללי של משלחת השחייה האמריקנית באולימפיאדת מינכן שרם שאבור (Sherm Chavoor) ששכנע את מרק ספיץ להשתתף באותו משחה הגמר ל- 100 מ' חופשי במינכן 72' בתומו ניצח וזכה במדליית הזהב השישית שלו והציב גם שיא עולם .

באותו הרגע ההוא בו שוחחתי בקיץ 1983 עם מרק ספיץ על הקשר האישי בין הספורטאי למאמנו , נזכרתי בקשר האמיץ והמיוחד ששרר בשעתו בין האָצָנִית והמשוכנית הישראלית אסתר רוט – שחמורוב לבין מאמנה האישי עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972) . ועוד תזכורת : לא רבים יודעים כי הוועד האולימפי האמריקני אִפְשֵר בזמנו באולימפיאדת ברלין 1936 לצרף למשלחת האולימפית האמריקנית הגדולה את מאמנו האישי של ג'סי אואנס (Jesse Owens) מאוניברסיטת OHIO מר לארי סניידר (Larry Snyder) . קרבתו האישית מאוד של לארי סניידר אל חניכו בברלין היוותה נדבך חשוב בשגשוגו של ג'סי אואנס ברגעים האולימפיים המכריעים ו- זכייתו בארבע מדליות זהב באולימפיאדת ברלין 1936 בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' , בקפיצה לרוחק , ובמירוץ שליחים 4 פעמים 100 מ' . אינני יודע כמעט דבר על הקשר האישי שבין מאמן השחייה הישראלי ליאוניד קאופמאן לשחיינים שלנו . האם הם סמוכים לשולחנו והקרבה ביניהם בלתי אמצעית ו/או שמא הם ו/או חלק מהם מקבלים הוראות מרחוק .

צפיתי בשידורי הטלוויזיה של אליפות אירופה ה- 32 בשחייה של ברלין באוגוסט 2014 בהשתתפות משלחת ישראלית די נכבדה . מתברר כי ההישגים של השחיינים הישראליים היו בינוניים לחלוטין . ולא רק זאת , השחיינים והשחייניות הישראליים נעדרו מהרבה מקצועות באליפות . פשוט לא נטלו בהם חלק . הישגי השחיינים והשחייניות הישראליים באליפות אירופה של ברלין באוגוסט 2014 מובאים ברשימה הבאה . לצורך השוואה מובאים לצד ההישגים הישראליים שיאי העולם הנוכחיים ותוצאות ישנות של אלופים ואלופות אולימפיות משנות ה- 80 ו- 90 של המאה הקודמת שעדיין שוות ערך לתוצאות השחייה הישראלית ב- 2014 . לעיתים נדמה כי למרות נוכחותו של ליאוניד קאופמן שכולם מדברים בשבחו , השחייה הישראלית , גברים ונשים , מפגרת שנות דור אחר צמרת השחייה הבינלאומית באירופה ובעולם . היו בארץ לפני ליאוניד קאופמאן מאמנים ישראליים מצוינים כמו יוסף "יוז'ו" טלקי ושמריהו נאבל שהקדישו את חייהם למען קידום השחייה הישראלית לדורותיה . מאמני העבר האלה שבעו מרורים מפני שלמרות ההשקעה העצומה מצדם במשך עשרות שנים הם זכו להַבְלָחוֹת בלבד . ההיסטוריה מוכיחה כי זוהי גם נחלתו של ליאוניד קאופמאן . הבלחות בלבד . ליאוניד קאופמטן יודע על מה הוא מדבר . ישראל לא תהיה מעצמת שחייה כ- הונגריה בעתיד הנראה לעין . הנה ה- הצצה לאיכות הישגי השחיינים והשחייניות הישראליים באליפות אירופה ה- 32 בשחייה שנערכה בברלין באוגוסט 2014 והשוואתם עם הדירוג העולמי . השחייה הישראלית רחוקה מלהיות שבעת רצון מעצמה .

1. 50 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

2. 100 מ' חופשי – נשים

הישראלית קרן סייבנר קבעה תוצאה של 56.95 ש' ודורגה במקום ה- 31 במוקדמות

שיא העולם : בריטה שטפאן , גרמניה 52.07 ש'

באולימפיאדת מונטריאול 1976 קבעה השחיינית המזרח גרמנית קורנליה תוצאה של 55.65 ש' במשחה הגמר ל- 100 מ' חופשי וזכתה במדליית הזהב . קורנליה אנדר של 1976 טובה יותר מהישראלית קרן סייבנר של 2014 .

3. 200 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

4. 400 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

5. 800 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

6. 1500 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

7. 50 מ' גב – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות תוצאה של 29.25 ש' ודורגה במקום ה- 25

שיא העולם : ז'או ז'ינג סין 27.06 ש' .

8. 100 מ' גב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

9. 50 מ' חופשי – גברים

הישראלי יהב שחף קבע מוקדמות 22.97 ש' ודורג במקום ה- 24

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 22.99 ש' ודורג במקום ה- 28

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 24.12 ש' ודורג במקום ה- 56

שיא העולם : סזאר סיילו , ברזיל 20.91 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע השחיין האמריקני מתיו ביונדי תוצאה של 22.14 ש' וזכה במדליית הזהב . מתיו ביונדי של 1988 טוב יותר מיהב שחף , אלמוג אולשטיין , ויונתן קופילב של 2014 .

10. 100 מ' חופשי – גברים

הישראלי אלכסי קונובלוב קבע במוקדמות 50.34 ודורג במקום ה- 36

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 50.92 ודורג במקום ה- 52

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 51.40 ודורג במקום ה- 62

שיא העולם : סזאר סיילו , ברזיל  46.91 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין האמריקני רודי גיינס תוצאה של 49.80 ש' וזכה במדליית הזהב . רודי גיינס של 1984 טוב יותר מאלכסי קונובלוב , דוד גמבורג , ואלמוג אולשטיין של 2014.

11. 200 מ' חופשי – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 1:49.46 ד' ודורג במקום ה- 23

הישראלי אלכסי קונובלוב קבע במוקדמות 1:50.21 ד' ודורג במקום ה- 34

שיא העולם : פאול בידרמן , גרמניה , 1:42.00 ד'

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין הגרמני מיכאל גרוס תוצאה של 1:47.44 ד' וזכה במדליית הזהב . מיכאל גרוס של 1984 טוב יותר מתום קרמר ואלכסי קונובלוב של 2014 .

12. 400 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

13. 800 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

14. 1500 מ' חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

15. 50 מ' גב – גברים

הישראלי גיא ברנע קבע במוקדמות 24.99 ש' ודורג במקום הראשון יחדיו עם הרוסי וולדימיר מורוזוב

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 25.45 ש'  ודורג במקום ה- 12

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 26.05 ש' ודורג במקום ה- 18

גיא ברנע קבע במקצה השני בחצי גמר 24.99 ש' ודורג במקום ה- 1

יונתן קופילב קבע במקצה השני בחצי גמר 25.37 ש' ודורג במקום ה- 7

גיא ברנע קבע במשחה הגמר 25.05 ש' ודורג במקום ה- 5

שיא העולם : ליאם טאנקוק , אנגליה 24.04 ש' (הושג ב- 2009)

16. 100 מ' גב – גברים

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 55.53 ש' ודורג במקום ה- 17

הישראלי גיא ברנע קבע במוקדמות 55.59 ש' ודורג במקום ה- 18

הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 55.61 ש' ודורג במקום ה- 19

הישראלי יונתן קופילב קבע במוקדמות 56.04 ש' ודורג במקום ה- 25

שיא העולם : ארון פירסול , ארה"ב 51.94 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע היפני דאלצ'י סוזוקי תוצאה של 55.05 ש' וזכה במדליית הזהב. דאלצ'י סוזוקי של 1988 טוב יותר מדוד גמבורג , גיא ברנע , יעקב טומרקין , ויונתן קופילב של 2014

17. 200 מ' גב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

18. 50 מ' חזה – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 31.50 ש' ודורגה במקום ה- 12

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 33.73 ש' ודורגה במקום ה- 44

עמית עברי קבעה במקצה הראשון בחצי הגמר הראשון 31.42 ש' ודורגה במקום ה- 5

שיא העולם :  רותה מיילוטיטה , ליטא 29.48 ש' (הושג ב- 2013)

19.  100 מ' חזה – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות  1:08.55 ד' ודורגה במקום ה- 9

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 1:11.00 ד' ודורגה במקום ה- 44

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 1:07.89 ד' ודורגה במקום ה- 5

שיא העולם : רותה מיילוטיטה , ליטא 1:04.35 ד'

באולימפיאדת אטלנטה 1996 קבעה הדרום אפריקנית פנלופה היינס תוצאה של 1:07.73 ד' וזכתה במדליית הזהב . פנלופה היינס של 1996 טובה יותר מעמית עברי ואנסטסיה קורוטקוב של 2014

20. 200 מ' חזה – נשים

הישראלית אנסטסיה קורוטקוב קבעה במוקדמות 2:32.05 ד' ודורגה במקום ה- 22

שיא העולם : ריקה מולר פדרסן , דנמרק 2:19.11 ד' (הושג ב- 2013)

באולימפיאדת מוסקבה 1908 קבעה השחיינית הסובייטית – ליטאית לינה קסיוסיטה תוצאה של 2:29.54 ד' וזכתה במדליית הזהב . לינה קסיוסיטה של 1980 טובה יותר מאנסטסיה קורוטקוב של 2014

 21. 50 מ' פרפר – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 26.54 ש' ודורגה במקום ה- 11

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 27.60 ש' ודורגה במקום ה- 28

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 26.39 ודורגה במקום ה- 6

שיא העולם : שרה סיוסטרום , שוודיה 24.43 ש' (הושג ב- 2014)

22. 100 מ' פרפר – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 59.24 ש' ודורגה במקום ה- 13

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 1:00.08 ד' ודורגה במקום ה- 21

עמית עברי קבעה במקצה הראשון  בחצי הגמר 58.70 ש' ודורגה במקום ה- 4 (היא לא העפילה למשחה הגמר בגלל 11 מאיות השנייה . אלכסנדרה וונק היא שהעפילה לגמר בזכות תוצאה של 58.59 ש')

שיא העולם : נקבע באולימפיאדת לונדון 2012 ע"י האמריקנית דנה וולמר שהשיגה תוצאה 55.98 ש' וזכתה במדליית הזהב.

באולימפיאדת ברצלונה 1992 ניצחה הסינית אויאן הונג בתוצאה של 58.62 ש' וזכתה במדליית הזהב . אויאן נונג של 1992 טובה יותר מעמית עברי של 2014

23. 100 מ' גב – גברים

הישראלי דוד גמבורג קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 54.76 ש' ודורג במקום ה- 4

הישראלי דוד גמבורג קבע במשחה הגמר 54.87 ש' ודורג במקום ה- 8 והאחרון

שיא העולם : ארון פירסול , ארה"ב 51.94 ש' .

באולימפיאדת ברצלונה 1992 קבע הקנדי מרק טיוקסברי תותאה של 53.98 ש' וזכה במדליית הזהב . מרק טיוקסברי של 1992 טוב יותר מדוד גמבורג של 2014

24. 200 מ' גב – גברים

הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 1:59.94 ד' ודורג במקום ה- 5

הישראלי דוד גמבורג קבע במוקדמות 2:03.50 ד' ודורג במקום ה- 21

יעקב טומרקין  קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 1:58.83 ד' ודורג במקום ה- 5

שיא עולם : ארון פירסול , ארה"ב 1:51.92 ד' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת ברצלונה 1992 קבע הספרדי מרטין לופז זובארו תוצאה של 1:58.47 ד' וזכה במדליית הזהב . מרטין לופז זובארו של 1992 טוב יותר מיעקב טומרקין של 2014.

25. 50 מ' חזה – גברים

הישראלי ירון שאגאלוב קבע במוקדמות 27.85 ש' ודורג במקום ה- 11

ירון שאגאלוב קבע במקצה השני בחצי הגמר 27.83 ש' ודורג במקום ה- 6

שיא העולם : קמרון וואן דן בורג , דרום אפריקה 26.67 (הושג ב- 2009)

26. 200 מ' חזה – גברים

הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 2:16.89 ד' ודורג במקום ה- 32

שיא העולם : אקיהירו יאמאגוצ'י , יפן 2:07.01 ד'

באולימפיאדת מונטריאול 1976 קבע השחיין האנגלי דיוויד ווילקי תוצאה של 2:15.11 ד' וזכה במדליית הזהב . דיוויד ווילקי של 1976 טוב יותר מגל נבו של 2014

27. 50 מ' פרפר – גברים

הישראלי אלמוג אולשטיין קבע במוקדמות 24.42 ש' ודורג במקום ה- 30

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 24.54 ש' ודורג במקום ה- 35

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 25.40 ש' ודורג במקום ה- 55

שיא העולם : רפאל מוניוז , ספרד 22.43 ש' (הושג ב- 2009)

28. 100 מ' פרפר – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 54.05 ש' ודורג במקום ה- 35

הישראלי נמרוד שפירא בר אור קבע במוקדמות 54.33 ש' ודורג במקום ה- 38

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 55.55 ש' ודורג במקום ה- 50

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 49.82 ש' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע הגרמני מיכאל גרוס תוצאה של 53:08 ש' וזכה במדליית הזהב . מיכאל גרוס של 1984 טוב יותר מתום קרמר , נמרוד שפירא בר אור , ואיתי גורביץ' של 2014

29. 200 מ' פרפר – נשים

הישראלית קרן סייבנר קבעה במוקדמות 2:12.19 ד' ודורגה במקום ה- 13

שיא העולם : ליו זיג , סין 2:01.81 ד' (הושג ב- 2009)

30. 200 מ' מעורב אישי – נשים

הישראלית עמית עברי קבעה במוקדמות 2:15.94 ד' ודורגה במקום ה- 16

עמית עברי קבעה במקצה השני בחצי הגמר 2:14.75 ד' ודורגה במקום השמיני

שיא העולם : אריאנה קוקורס , ארה"ב 2:06.15 ד' (הושג ב- 2009)

31. 400 מ' מעורב אישי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

32. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

33. משחה שליחים 4 פעמים 200 מ' חופשי – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

34. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' מעורב – נשים

לא הייתה נציגות לישראל

35. 200 מ' פרפר – גברים

הישראלי תום קרמר קבע במוקדמות 2:01.07 ד' ודורג במקום ה- 27

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 2:03.10 ד' ודורג במקום ה- 32

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 1:51.51 ד' (הושג ב- 2009)

באולימפיאדת מינכן 1972 קבע השחיין האמריקני מרק ספיץ תוצאה של 2:00.70 ד' וזכה במדליית הזהב. מרק ספיץ של 1972 טוב יותר מתום קרמר ואיתי גורביץ' של 2014

36. 200 מ' מעורב אישי – גברים

השחיין הישראלי יעקב טומרקין קבע במוקדמות 2:00.32 ד' ודורג במקום ה- 6

השחיין הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 2:00.83 ד' ודורג במקום ה- 8

הישראלי איתי גורביץ' קבע במוקדמות 2:04.74 ד' ודורג במקום ה- 29

יעקב טומרקין קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 2:00.90 ד' ודורג במקום ה- 5

גל נבו קבע במקצה הראשון בחצי הגמר 2:01.03 ד' ודורג במקום ה- 6

שיא העולם : ראיין לוכטה , ארה"ב 1:54.00 ד' (הושג ב- 2011)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבע השחיין ההונגרי תאמאש דארני (עיוור בעין אחת) תוצאה של 2:00.17 ד' וזכה במדליית הזהב . תאמאש דארני של 1988 טוב יותר מיעקב טומרקין , גל נבו , ואיתי גורביץ' של 2014

37. 400 מ' מעורב אישי – גברים

השחיין הישראלי גל נבו קבע במוקדמות 4:20.23 ד' ודורג במקום ה- 10

שיא העולם : מייקל פלפס , ארה"ב 4:03.84 ד' (הושג ב- 2008)

באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 קבע השחיין האמריקני אלכס באומן תוצאה של 4:17.41 ד' וזכה במדליית הזהב . אלכס באומן של 1984 טוב יותר מגל נבו של 2014

38. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' חופשי – גברים

נבחרת ישראל בהרכב דוד גמבורג , תום קרמר , נמרוד שפירא בר אור , ואלכסי קונובלוב קבעה במוקדמות 3:18.95 ד' ודורגה במקום ה- 7

נבחרת ישראל בהרכב זהה קבעה במשחה הגמר 3:18.43 ד'

שיא העולם : נבחרת ארה"ב מחזיקה בשיא העולם 3:08.24 ד' (הושג באולימפיאדת בייג'ינג 2008)

באולימפיאדת סיאול 1988 קבעה הרביעייה האמריקנית במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי תוצאה של 3:16.53 ד' . רביעיית השליחים האמריקנית של 1988 טובה יותר מרביעיית השליחים הישראלית של 2014

39. משחה שליחים 4 פעמים 200 מ' בסגנון חופשי – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

40. משחה שליחים 4 פעמים 100 מ' מעורב – גברים

לא הייתה נציגות לישראל

אם להתייחס שוב למלאכת השידורים הישירים של אליפות אירופה ה- 32 בשחייה בברלין באוגוסט 2014 של השדר משה גרטל ו הפרשן שלו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש כפי שהועברו בערוץ 5 בכבלים , אומר שוב כי היה מדובר בעבודה עיתונאית רשלנית , רדודה , ושטחית חסרה עד למאוד . אין מדובר רק בשימוש בשיטת שידור Off tube אלא בהתכוננות לקויה וחוסר מוכנות בסיסית לקראת ביצוע המשימה רווייה בכל מיני אי דיוקים , שיבושים ושגיאות בהגיית שמות , וחוסר בקיאות כללי בחומר . אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב גם אם מדובר בהעתקת החומר ע"י שניהם מהמוניטור של ערוץ 5 בכבלים בהרצליה .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. יוֹנָה וִויזֶנְטַל ואַיָילָה חַסוֹן. 2. אוֹשְרָת קוֹטְלֶר. 3. מלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור וברל כצנלסון. 4. הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק – רוסיה 2014 לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 429. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : המידע ב- בלוג על כל תכולת המחקר שלו לרבות הטקסט + התמונות והצילומים כפופים לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי אולם הוא כפוף באופן מפורש לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 429 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 31 באוגוסט 2014.

1. יונה וויזנטל ואיילה חסון. 2. אושרת קוטלר. 3. מלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור וברל כצנלסון. 4. הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק – רוסיה 2014 לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964. פוסט מס' 429. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה :  2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מודח ומסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה א' : יונה וויזנטל ואיילה חסון .

וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מגיש החדשות המיתולוגי ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בשנים 1981 – 1955, מעולם לא ניהל את חטיבת החדשות של הרשת שלו . השפעתו העצומה ב- CBS נבעה מכוח אישיותו המדהימה , מנוכחותו ומה- יושרה המוחלטת שלו כ- עיתונאי , עורך , ומגיש במערכת של CBS ועל מסך הטלוויזיה של הרשת . וולטר קרונקייט היה מגיש חדשות כריזמטי , מגיש ווירטואוז בעל איכויות ומעלות רבות . הוא היה האורים והתומים של רבים מבני דורי, אולם הוא לא היה מנהל . הוא היה מנהיג שידור מפני סמכותו העיתונאית המרשימה אך מבלי להיות מנהל . הפקדתה של איילה חסון על ניהול חטיבת החדשות של ערוץ 1 מטעמו של מר יונה וויזנטל העורך הראשי הטרי של רשות השידור במתכונתה החדשה , הוא צַו מעניין וגם יומרני . ניהול הוא תחום התמחות מורכב , מְגֻוָון , מיוחד , ורב נסיבתי בעל המון פנים . ניהול בטלוויזיה בעיקר בשידור הציבורי כרוך בהתחככות אין סופית עם שורת מפקדים מקבילה לאיילה חסון , ונשיאה אין סופית באחריות לפיקודים שסרים למרותה בארבעה מרכיבי היסוד של תעשיית הטלוויזיה : ניצול נבון שלה את משאבי האנוש העומדים לרשותה ויכולת לפקד על אנשים, שימוש מושכל והבנת יתר של שדה הטכנולוגיה הטלוויזיוני בעל המון הסתעפויות רגישות והיכולת שלה להפיק יתרונות ופתרונות טכניים , ידע בשינוע לוגיסטיקה טלוויזיונית , יצירת חזון טלוויזיוני (בתחום הקונקרטי שלה – זירת החדשות) המבוסס על תכנון אינטליגנטי ארוך טווח ומפורט וגם מוצדק לרבות מפגשים כמעט אין סופיים עם הבוסים שלה ואנשי הכספים במטרה לשכנע אותם בצדקת דרכה והצורך בהענקת תקציבים . ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה באשר היא דורשת התמסרות מוחלטת מבוקר עד לֵיל . מדובר ביותר מ- Full time Job . לא רק בעבודה עיתונאית סבוכה ותחרותית בין ארצית ובינלאומית אלא גם במגע אנושי שוטף ורצוף והשתפשפות מתמדת עם ראשי הדסקים וכלל ה- "חיילים" שלה . ניהול חטיבת חדשות בכל רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית היא עבודת פרך גופנית ונפשית . אינני מאמין באנשי טלוויזיה שהם גם מנהלים , גם עורכים , גם מגישים , גם מראיינים , וגם מורידים פקודות . זה לא עובד ככה . וולטר קרונקייט הבין זאת ונשאר בתפקיד שאותו הוא ידע לעשות הכי טוב בטלוויזיה . לערוך , לראיין , ולהגיש חדשות . העתיד יגלה לנו אם גב' איילה חסון מיומנת ומוכשרת לנהל ולהנהיג חטיבת חדשות של רשת טלוויזיה הציבורית לאורך זמן . העתיד יחשוף במהרה גם את כישוריו של יונה וויזנטל ו/או את אי כישוריו להקים שידור ציבורי חדש ומשגשג מבראשית על חורבותיו של היָשָן והַכּוֹשֵל . אין שום וויכוח ואין איש חולק כי על השידור הציבורי במתכונתו החדשה בראשות יונה וויזנטל להתרחק מ- ידה המזוהמת של הפוליטיקה הישראלית לגווניה . עליו לקפד כל שוחד מסך ושחיתות מבראשית ולהפגין יושרה עיתונאית אבסולוטית . מבחן קל בתום שלטונם המעוות והבלתי מתקבל על הדעת של יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת . מקובל על כולם כי טוהר מקצועי , ידע , כישרון , אומץ לב , דרך ארץ , דבקות במשימה , ומופת של דוגמא אישית הם אָלֶף – בֵֹית של תעשיית הטלוויזיה ושל כל יחידה קרבית באשר היא בכל תחום מתחומי חיינו . יחד עם זאת מבחנו העיקרי של יונה וויזנטל כמנהיג שידור יהיה טסט הרייטינג (Rating) והמִדְרוּג . המשימה הנכבדה והכְּבֵדָה שלו איננה רק טיהור השורות מהכושלים ומהחנפנים (ואלה כידוע לא מעטים) אלא חידוש מיידי של אמון הציבור הישראלי בשידור הטלוויזיוני הציבורי . אף על פי כן יש לזכור כי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משרתים עדיין גם עיתונאים טובים , חרוצים , ונאמנים . לא כולם היו משת"פים . העורך הראשי החדש של רשות השידור מר יונה וויזנטל חייב להוכיח כי מינויים של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ב- 2002 ושל יוני בן מנחם ב- 2011 היו תאונות טלוויזיוניות – פוליטיות חמורות שאין להם מקום בחברה חופשית ודמוקרטית . ההיסטוריה העמידה לפתע את יונה וויזנטל באור הזרקורים, בקדמת הבימה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל . ההיסטוריה הזאת מעניקה לו לרגע קט צ'אנס בלתי חוזר .

הערה : אינני מכיר את כישרונותיו הטלוויזיוניים , הארגוניים , והכלכליים של יונה וויזנטל . ייתכן והוא באמת האיש הנדרש הנכון בזמן הנכון לצורך הקמתה של רשות השידור המחודשת . אף על פי כן תמוה בעיניי כיצד זה כונס הנכסים הרשמי של רשות השידור מר דוד האן לא הגיע אל מר אלכס גלעדי איש הטלוויזיה המוכשר ביותר שצמח במדינת ישראל ולא הציע לוֹ את התפקיד הסבוך . אלכס גלעדי מלבד היותו איש טלוויזיה מוכשר ו- וורסאטילי ובעל ניסיון עצום בכל תחומי תעשיית הטלוויזיה הישראלית והבינלאומית, מכהן היום כ- סגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC (הרשת האמריקנית מודעת היטב לתרומתו של מר אלכס גלעדי לשגשוגה מאז הצטרפותו אליה בסופה של שנת 1980 ולאחרונה חידשה את חוזהו האישי בפעם הרביעית ברציפות). אלכס גלעדי משמש בהצלחה גדולה בתפקיד יו"ר וועדת הטלוויזיה של IAAF והוא גם חבר ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . מר אלכס גלעדי שירת בעצמו במיומנות רבה ומוכחת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים  1980 – 1969. זאת איננה הערה שולית .

alex gilady

טקסט תמונה :  אוגוסט 1997. אתונה – יוון . התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי את אליפות העולם ה- 6 בא"ק אתונה – יוון , שלוש שנים בטרם אולימפיאדת סידני 2000 . בתוך נבכי ההפקה של אליפות העולם ה- 6 בא"ק הובררו ממדי ההפקה הענקית של אולימפיאדת סידני 2000 . אנוכי (מימין) יחדיו עם מר אלכס גלעדי (במרכז , מי שכיהן אז כיו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF ונושא בתפקיד הרם גם היום) , ומהנדס הקול והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סעדיה קאראוואני (משמאל) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה ב : גב' אוֹשְרָת קוֹטְלֶר עיתונאית בערוץ 10 .

אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 ערכה ריאיון אגרסיבי ונוקב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו הנוגע למלחמת "צוק איתן" לתוכנית החדשות שלה "המגזין" . כך זה לפחות נראה בקדימון הפרסום המסקרן , ב- Teaser , ש- שודר ב- "שישי" (29 באוגוסט 2014) מתוך מכלול הריאיון השלם , בו נראית אושרת קוטלר הלוחמנית איננה מניחה לבנימין נתניהו . במקום לשדר את הריאיון המעניין במלואו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- "שישי" אצל אלון בן דוד וטלי מורנו , ולהשיג בכך ראשוניות עיתונאית ועדיפות על ערוץ 2 ועל ערוץ 1 , החליטה חברת החדשות של ערוץ 10 לוותר על היתרון , לגנוז את הראשוניות , ולדחות את שידור הריאיון המסקרן הזה בעשרים וארבע שעות במהדורת "המגזין" (במוצ"ש – 30 באוגוסט 2014)  ש- אושרת קוטלר היא המגישה הקבועה שלו וגם מזוהה . שטות והחמצה . ריאיון עם ראש ממשלה אין שומרים ב- בויידעֶם . מכסימום היו משדרים את הריאיון החשוב בשידור חוזר ב- "המגזין" במוצ"ש לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה דתיים בערים הגדולות שאינם רואים את "שישי" בערב שבת , וגם לטובת מאות אלפי צופי טלוויזיה חילוניים מתניידים שמשנעים את עצמם מחוץ לביתם בערבי שישי בתירוץ של בילויים וחיי חברה מחוץ לטלוויזיה .

הערה ג' : המתנתי יממה . הריאיון הקצר בן כעשר דקות שערכה אשת ערוץ 10 אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שודר באֶמֶת as is כפי שהוא במלואו ו- ללא עריכה ב- "המגזין" . בנימין נתניהו לא חידש כלום , לא אמר כלום , ולא העביר לציבור באמצעותה שום בשורה חדשה . אף על פי כן העיתונאית – שדרנית אושרת קוטלר היא אחת הסיבות לכך שאני מנוי על ערוץ 10 . אני אוהב את הסקרנות שלה . אני אוהב את העיתונאות הלא מכופתרת שלה , לפעמים נסערת . אני אוהב את העירנות המכסימלית שלה . היא מראיינת טלוויזיונית ישירה ושלא יבלבלו את המוח,  היא לא זקוקה לריטאלין ואיננה פרובוקטיבית . היא עיתונאית ושדרנית טלוויזיה שממלאת כראוי את תפקידה. אני אוהב לראות כיצד אושרת קוטלר מאתגרת את המרואיין שלה . אני אוהב את האימפולסיביות שלה לעיתים . אני אוהב את מהירות תגובתה ואת המעורבות שלה . אני אוהב לראות שהיא איננה שוקטת על שמריה . אני אוהב את המעורבות ואת חוסר השמרנות שלה . היא איננה מראיינת שגרתית ולא כפופה לכללי הטקס . היא איננה בונה את ה- ריאיון / שיחה שלה כמקובל על בסיס שאלה – תשובה , שאלה – תשובה . היא סקרנית ש- מעזה , מתפרצת , ומתערבת, אולם עושה זאת בנימוס טלוויזיוני . לבסוף אני מגלה שאושרת קוטלר בעלת ריתמוס טלוויזיוני מהיר , יכולת דיבור , וכישרון התנסחות רהוט (למרות שטף המלל המהיר) יודעת בנוסף לא רק לדבר אלא יודעת לשאול ולברר . ויודעת גם לכבד את ראש הממשלה בנימין נתניהו . אמש ב- "המגזין" שודר גם ריאיון / שיחה טלוויזיונית מרשימה ומכובדת שניהלה אושרת קוטלר עם ד"ר אבו אלעייש שביקר לאחרונה ברצועת עזה . אני אוהב את אושרת קוטלר במובן שאני מעריך את עבודתה העיתונאית בערוץ 10 .

לפני סיום חוות דעתי אודות אושרת קוטלר אינני יכול שלא להתייחס לטקסט ה- Lead in החשוב , האינפורמטיבי , והמפורט שהיא קריינה בטרם נכנס ל- "אוויר" אותו הריאיון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו . מדובר במידה רבה ב- בי"ס לעיתונאות . כתיבת פתיחים במהדורות חדשות בטרם כניסת הכתבות ל- "אוויר" היא התמחות בפני עצמה . אינני יודע אם אושרת קוטלר כתבה בעצמה את הפתיח לפני כניסת הריאיון שלה עם ראש הממשלה ו/או שכתב אותו העורך שלה . מדובר בפתיח חשוב שמנוסח באופן נבון , מגלה פרטים שאינם ידועים לציבור אודות הפקת הריאיון הזה , ומסביר בדיוק לצופי ערוץ 10 למה לצפות מהשיחה הקצרצרה שמנהלת אושרת קוטלר עם בנימין נתניהו . הנה ציטוט הפתיח . לא נגעתי :

"עכשיו לריאיון הראשון שהעניק לנו ראש הממשלה בתום מבצע "צוק איתן". חשוב לדעת כמה דברים לפני הריאיון הזה. כלי התקשורת זומנו ללשכתו של בנימין נתניהו בהתראה של כמה שעות לפני כניסת השבת…(הערה שלי : יום שישי – 29 באוגוסט 2014) ולכל אחד מהערוצים מוקצבות 10 (עשר) דקות בלבד , מה שכמובן לא מאפשר שיחה עמוקה ורצינית על שלל השאלות שעולות מהמלחמה ותוצאותיה. זה לא מקרי דרך אגב וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. גם בתום מבצע "עמוד ענן" זומנתי באותה בהילות ותחת אותה מגבלת זמן לריאיון עם ראש ממשלה, שיטה שמאפשרת לו לשלוט כמעט לגמרי במסרים שהוא רוצה להעביר בלי להתמודד עם ניתוח מעמיק יותר של הדברים מול הציבור. מהסיבה הזאת בחרתי להתמקד בזמן הקצר שהוקצב לי בעיקר בעתיד המדיניות, כי הרי ברור לכל בר דעת שלא משנה עד כמה היכינו בחמאס, ועל זה כידוע ניטש וויכוח ציבורי, המערכה נמצאת רק באמצעיתה, וללא אופק מדיני, ברור שכולנו נמצא את עצמנו בעוד זמן כזה אחר בפני מבצע צבאי חדש עם שם מְפוֹצֵץ אפילו יותר. אז הנה השיחה לפניכם. לא נגענו. אתם תחליטו אם התשובות מספקות אותכם" .

ואז נכנסת השאלה הראשונה . אושרת קוטלר : "שלום אדוני ראש הממשלה , רציתי לשאול אותך אחרי 50 (חמישים) ימים קצת יותר , מה שלומך ? האמת הייתי מודאגת…" . הריאיון שקיימה אושרת קוטלר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום לא הביא שום מידע חדש . בנימין נתניהו לא אמר כלום ודאג שהשיחה תהיה משעממת ורוטינית . אני מסיק מהשיחה הזאת שראש הממשלה יודע הרבה דברים שהציבור איננו יודע בינתיים . זה רק עניין של זמן עד שיעופו שאלות נוקבות וגם ראשים . הוא יצטרך לדבר בקרוב . לא הופתעתי לגלות הבוקר בעיתון "הָאָרֶץ" כותרת של יהונתן ליס כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר בריש גלי כי בקבינט המדיני – בטחוני שמחים בסתר שהוא לא התייעץ עמם בהחלטה לאמץ את הסכם הפסקת האש עם החמאס בנימוק שחסך להם דילמה .

הערה ד' : הפסקת האש במלחמת "צוק איתן". יוסף טרומפלדור הי"ד וברל כצנלסון. 

ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית עורכת הסכמי הפסקת אש בעת מלחמת "צוק איתן" עם ארגון טרור נאצי ושחצני בשם "חמאס" השוכן ברצועת עזה ואשר חרת וציווה באותיות ברורות ב- דוקטרינה המטורפת שלו על השמדת מדינת ישראל…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מבקשת רשות מארגון טרור רצחני לחיות בשקט ובשלווה תקופה מסוימת על זמן שָאוּל…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מבקשת מארגון טרור מתועב לקנות שקט צבאי…? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מודיעה לארגון טרור טוטליטארי כי "שקט ייענה בשקט…" ? ממתי מדינה ריבונית , חופשית , ודמוקרטית מאמינה לארגון טרור שקרני . עקבתי בדריכות רבה כמו מיליוני אזרחי מדינת ישראל אחרי מסיבת העיתונאים הכבויה והמאכזבת שקיימו ביום רביעי – 27 באוגוסט 2014 בתל אביב ראש הממשלה בנימין נתניהו יחדיו עם שר הביטחון שלו שלו בוגי יעלון ורמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ . אין לי כְּלֵי מודיעין מספיק טובים כדי לשפוט את מהימנותו ואמינותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו . בעיניי הוא חשוד תמידי למרות שאין לי בשלב זה הוכחות . ראש הממשלה מסתיר משהו . הוא מוביל מסיבת עיתונאים לאומית מגומגמת ומצטייר כ- מעֵין מטייח לאומי ברמה של כאילו מנהיג ואשר איננו אומר לי את האמת . הססן מקצועי שמבטיח אך איננו מקיים . משווק לציבור שלו מסר צבאי ומדיני תקיף אולם איננו עומד תמיד מאחוריו . המנהיג הלאומי שלי נראה לי מניפולטור ואופורטוניסט . אינני שותף לאופוריה הילדותית שלו והכרזותיו לאומה כי ניצחנו במלחמת "צוק איתן" . בתוכי אינני מאמין לו . הרי הוא האיש שהשקיף מהגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים באוקטובר 1995 וראה את הימין הקיצוני מלביש את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במדי SS וכפייה בסגנון פלסטיני מודל יאסר עראפאת – ושתק . הרי זה אותו בנימין נתניהו שצעד בצומת רעננה באוקטובר 1995 ולידו חבל תלייה וארון קבורה שיועדו לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל – ומילא פיו מים .

אני מתבונן במהדורות החדשות של ערוץ 10 ולא מבין בדיוק על איזה ניצחון צבאי מדבר בנימין נתניהו . אני רואה שטרור החמאס זעזע עד היסוד במלחמת "צוק איתן" את רעיון החלוציות הציונית את חזון ההתיישבות העובדת , ואת ביטחון אזרחי מדינת ישראל באזור למוד הפיגועים והמלחמות שנקרא עוטף עזה . חלפו 94 שנים מאז פגעה בי"א באדר תר"פ – 1 במארס 1920 כנופיית טרור ערבית רצחנית מחופשת לז'נדרמים צרפתיים בראשות כאמל אפנדי במתיישבי תל חי האמיצים בארץ ישראל ההיא , ורצח שישה מהם ובתוכם מנהיגם יוסף טרומפלדור הי"ד בן 40 במותו. יוסף טרומפלדור יהודי – רוסי סוציאליסט ציוני וחבריו ניהלו קרב גבורה נגד הפורעים הערביים כשידם האחת אוחזת בשלח והשנייה במחרשה . חלוצי תל חי הפכו באומץ לבם ובדבקותם במסע ההתיישבות המבודד שלהם בינות אוכלוסייה ערבית ובדואית עוינת ללא מינימום ביטחון אישי על האדמה הגלילית בארץ ישראל – לסמל ומודל להמוני חלוצים ומתיישבים יהודיים האחרים שבאו בעקבותיהם ברבות השנים מכל קצוות תבל . זה היה לפני המון שנים אך אני זוכר היטב את טקסי הזיכרון של תאריך י"א באדר שנערכו מידי שנה בחצר ביה"ס היסודי בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . עדיין מהדהד באוזניי קולו הבהיר והצלול של המורה שמואל לולב ז"ל קורא במדויק ובצליל בוטח בפני מסדר התלמידים את קינת "יזכור" הבלתי נשכחת שחיבר ברל כצנלסון לזכר הנופלים ההם ובראשם יוסף טרומפלדור . בעודו נישא על אלונקה מתל חי לקיבוץ כפר גלעדי פצוע אנוש בבטנו הוגה את הסלוגן הנצחי "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" עליו כולנו גדלנו והתחנכנו . כה אמר ברל כצנלסון בקינת "יזכור" המדהימה ההיא שלוֹ שנכתבה ב- 1920 בדם לבו , אליה צירף גם את שני הנופלים קודם לקרב תל חי, שניאור שפושניק (נהרג מכדור תועה) ואת אהרון שר (נהרג בהתנגשות עם ערבים).

"יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות שניאור שפושניק , שרה צ'יזיק , דבורה דרכלר , בנימין מונטר , זאב שרף , יעקב טוקר , אהרון שר , ויוסף טרומפלדור – הנאמנים והאמיצים אנשי העבודה והשלום , אשר הלכו מאחורי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל . יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו העלומים וחמדת הגבורה וקדושת הרצון ומסירות הנפש אשר נספו במערכה הכבדה . אל ישקוט , ואל ינחם , ואל יפוג האֵבֶל עד בוא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה" .

טקסט הזיכרון שחיבר ברל כצנלסון ב- 1920 לנופלי תל חי נחרת בלב היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל, והפך ברבות השנים בעל כורחו לקינה לאומית בה מבכה האומה דור דור את בניה שנפלו למען תקומתה .

trumpeldor

טקסט תמונה : יוסף טרומפלדור (1920 – 1880) . היה קצין בגדוד נהגי הפרדות בצבא הרוסי במלחמת רוסיה – יפן 1905 / 1904 . איבד יד במלחמה ההיא . היה יהודי ציוני סוציאליסט עלה לארץ ישראל והתיישב עם חבריו בנקודה חקלאית מבודדת בגליל העליון , ב- תל חי . נפל בתל חי ב- 1 במארס 1920 בקרב עם קבוצת טרור ערבית בתוך תל חי עצמה . הוא נפצע קשה מירי רובה בבטנו . על ערש דווי בטרם מותו אמר לנושאים את אלונקתו בדרך לכפר גלעדי , "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" . האמירה הפכה לאתוס ומיתוס של היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ומאוחר יותר גם של מדינת ישראל הקמה מעפרה . (באדיבות הארכיון הציוני) .

berl katsenelson

טקסט תמונה : ברל כצנלסון  (1944 – 1887) . אחד המנהיגים הראשיים של היישוב היהודי בארץ ישראל (לצדו של דוד בן גוריון) המחדש ימיו כמקדם . ברל כצנלסון היה העורך הראשון של עיתון פועלי ארץ ישראל "דבר" . מנהיג אמת שניחן ביכולת ביטוי נדירה בכתב ובע"פ . (באדיבות ארכיון "דבר) .

לברל כצנלסון הייתה השפעה עצומה על תנועת ה- התיישבות העובדת והקיבוצים שקמו בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת . ברל כצנלסון היה אישיות בעל השראה והשפעה מכרעת גם על קיבוץ אפיקים בעמק הירדן , הקיבוץ שלי , הקיבוץ בו נולדתי . שורשיו הראשונים של קיבוץ אפיקים נטועים בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ברוסיה אשר פעלה בראשית שנות ה- 20 בתנאי מחתרת . במשך כעשור שנים נשא קיבוץ אפיקים את השם "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס. ר." . ראשוני הקיבוץ הניחו את היסוד שלו בתרפ"ד – 1924 . חלק מחברי קיבוץ אפיקים עלו לארץ ישראל לאחר מאסרים וגירושים בעוון חינוך נוער יהודי לציונות סוציאליסטית , דמוקרטית , וקיבוצית . העולים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בתקופת משבר כלכלי ואבטלה שאילצו את חברי הקיבוץ לנדוד למושבות ולערים כדי למצוא עבודה . את מבוקשם השיגו חברי קיבוץ אפיקים רק בעמק הירדן . התעסוקה המלאה בו אִפשרה לקיבוץ לחסוך מעט אמצעים כספיים , ששימשו לו יסוד ובסיס לראשית התיישבותו . ליד ענפי המשק החקלאי הניח קיבוץ אפיקים את היסוד לענף התובלה והתעשייה . זו האחרונה שימשה דחיפה להקמת התעשייה הקיבוצית בכלל .

afikim 3

טקסט תמונה : שנות ה-  30 של המאה הקודמת . זוהי ראשית התיישבות קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . התנועה הקיבוצית לגווניה השונים הפכה לאבן מסד של מדינת ישראל המתחדשת . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

afikim 4

טקסט תמונה : שנת 1946 . הכניסה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ומגדל המים שהפך לסמלו המסחרי של הקיבוץ . משמאל, משאבת הבנזין של הקיבוץ שהוקמה עבור צי המכוניות שהביא בולי עץ ענקיים וכבדים מנמל חיפה לבית החרושת "קלת" של קיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנים הראשונות שימש קיבוץ אפיקים כאחד המרכזים לבירורים רעיוניים בהם השתתפו ראשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית . הקיבוץ כשליח תנועתו ברוסיה הניף את דגל אחדותם של המחנה הפועלי והקיבוצי . "עוון" זה כפה עליו ועל תומכיו את נטישת ההסתדרות העולמית של "השומר הצעיר" כהכרעת הרוב בתוכה . הקיבוץ נאלץ להתארגן יחד עם התומכים בדרכו , ולהקים את הסתדרות "השומר הצעיר" – נצ"ח . העולים מהמסגרת החדשה קיבלו ברובם את הכשרתם בתוך הקיבוץ הראשון , כדי להוות גרעינים לקיבוצים נוספים במסגרת הקיבוץ המאוחד , אשר בעת ייסוּדוֹ דגל באיחוד התנועה הקיבוצית . קיבוץ אפיקים שימש מרכז מקרין לתנועתו בגולה ומקום קליטה וחינוך לעשרות חברות נוער [1] .

afikim 1

טקסט תמונה :  שנת 1931 . חצר קבוצת כינרת . חברי קיבוץ אפיקים בחצר קבוצת כינרת טרם היציאה לנקודה ("טוצ'קה") בה הוקם הקיבוץ בעמק הירדן . זהו צילום משותף של הפגישה המפורסמת של שלושת קיבוצי "השומר הצעיר" (נצ"ח) בקיבוץ המאוחד בחצר קבוצת כינרת בחג הפסח תרצ"א – 1931 בהשתתפות שני מנהיגי היישוב ותנועת העבודה בימים ההם , ברל כצנלסון (בעל שפם שחור, מניח את יד שמאל על רגלו בשורת היושבים הראשונה, חמישי משמאל ) ואברהם הרצפלד (לובש ז'קט בלוי בשורת היושבים הראשונה שביעי משמאל) . מימינו של אברהם הרצפלד יושב אריה אופיר (בבגדי חאקי מרכיב משקפיים, שמיני משמאל) מראשוני החברים בקיבוץ אפיקים. (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השפעתו של ברל כצנלסון על חברי קיבוץ אפיקים (קיבוץ השומר הצעיר  מ- ס. ס. ס. ר.) וחברי הקיבוצים הקבוצות האחרים שהתיישבו בארץ ישראל באותה תקופה הייתה עצומה . הוא היה ה-"אלוהים" של ההתיישבות העובדת כמו דוד בן גוריון . ברל כצנלסון נפטר בן 57  ב- 12 בספטמבר 1944 . באחת הפגישות של ברל כצנלסון עם חברי קיבוץ אפיקים בסוף שנות ה- 20 אמר להם דברים שנשמעו כמו טקסט היסטורי :

"אתם באים מרוסיה, ואנו מייחלים כי תביאו עמכם את הטוב שבה. כוחה של רוסיה גדול כרגע במובן הרצון העז למעשים המפעם בקרבה. בעולם הגדול משווים אותה כעת לאמריקה במובן הטמפו שלה. הטיפוס האנושי של רוסיה במשך דורות הצטייר כאיש חולם, ולא כאיש מעשה. אחרי מהפכת אוקטובר של 1917 נראה הטיפוס שלה אקטיביסט. ואומנם לארץ ישראל דרוש טיפוס מאותו סוג. לארץ ולבניינה לא מספיק הטיפוס של האינטליגנט הרוסי , כי אם הטיפוס של החלוץ. כשבאתי אליכם לעפולה והתבוננתי ביש שלכם , בצריף חדר האכילה, בנשף שערכתם בו, ברדיו (הראשון בקיבוצים ואולי בארץ) וכדומה, רציתי לחשוב שאת הטמפו של החיים שלכם ברוסיה הבאתם גם לארץ ישראל. בפגישה זו עמכם שמעתי רוסית יותר מאשר במשך 18 שנים בארץ. הקיבוץ שהאוריינטציה שלו היא עברית, היה לו זמן מספיק במשך שנתיים וחצי לקיומו לרכוש לעצמו את השפה. אם במשך אותו זמן לא עולה בידי הקיבוץ לרכוש לעצמו את המפתח לאר, סימן הוא לעזוּבה ידועה. קשה לחשוד בכם בחוסר רצון לחיות חיים אינטלקטואליים. ומי בארץ משתמש בשפות זרות ? אלה הם אנשי האינטליגנציה, שלא הביאו אתם את הכרת ההכרח לרכוש לעצמם מערכי התרבות הנוצרת בארץ ישראל. אם יש חוגים כאלה בקרב האינטליגנציה בארץ משונה לפגוש קיבוץ צעיר המסוגל להמשיך כל כך הרבה זמן בלי לשון ובלי אוצרות התרבות שנוצרו בארץ. צריך שיהיה מובן אצלכם שקיבוץ, משקו וחבריו ללא תרבות עברית אינם מתקשרים עם התחייה של האומה בארץ ישראל. אם לא יימצאו בקרבכם הכוחות הדרושים כדי להיאבק למען חדירה לתרבות עברית ארץ ישראלית, כי אז גורלכם בסכנה. אתם מוכרחים להתחיל לינוק ישר ממעיין האושר של ארץ ישראל. הגורם אשר מפריע אצלכם בתחום הנדון, זו הרוח השוררת בקרבכם. אנו נפגשים עם תופעה של התרוקנות מתוכן החיים היהודיים. בעיירה הייתה קיימת אומה יהודית, לא כן בערים. מה שמתרחש כעת ברוסיה מְסַכֵּן את גורלם של שלושת מיליוני היהודים . האנשים הבאים מהגירוש – הפרובלמה הציונית מטושטשת אצלם . נחוץ להתחיל להתחנך מחדש.

אתם השתמשתם בפתגמים רוסיים , ואף אחד משל הפילוסוף הָגֶל , שנהפך למושג ריאקציוני, השתמשתם בביטוי מרקסיסטי, "ההוויה קובעת את ההכרה" . ביטוי זה נכון אולי במקום שההוויה היא בת דורות . אבל לא אצלנו כרגע כשאנו עושים מהפכה. הצו שלנו תובע מאתנו להגביר את ההכרה שלנו, להגביר לאור ההכרה את פעולותינו . כששאלתי את אנשי הגדוד ואת אנשי קיבוצי השומר הצעיר למה נחוצה פרוגרמה פוליטית ? אנו לי לפי הפתגם הנ"ל . אבל הרי בתל יוסף ובית אל]א חיים חברים בעלי הכרה שונה. לאבחנה שנעשתה כאן בנושא זה, ראוי להעיר : באופן אורגני מתהווה משפחה ולא קיבוץ. אומנם בכל קיבוץ ישנה שאיפה להיות אורגני. קיבוץ זה דבר עדין מאוד. היסוד שיש במשפחה יש גם בקיבוץ. אך בהרבה קיבוצים יש לטפח את היסוד החברי – אישי . כל יצירה זקוקה לטיפוח ולשמירה . נחוץ חוש מיוחד ליצירה , לחיי אדם , וגם לחיי קיבוץ. קיימות יצירות שמספיק להקימן פעם אחת אחרי התאמצות קצרה. יש יצירות שצריך לחדשן יום – יום. קבוצה היא יצירה כל כך רכה ועדינה שאם תתקיים במצב סטטי לא יהיה לה קיום . על פי מהותה היא מחייבת טיפוח יום – יום וזהירות . רוב ההרס שחל בקיבוצים בזמנינו איננו נובע מיסוד כלכלי או אידאולוגי, כי אם מחוסר אותו היסוד שהזכרתי. פה דיברו על יתרונות , כל יצירה דורשת יתרונות . המצב הקשה ב- "גדוד העבודה" לא היה רק אידאולוגי, הייתה גם שאלה של יחסי חברים ואימון הדדי ביניהם . אני מכיר אתכם מזמן שבאתם לארץ  החיים בארץ העמידו את חבריכם בניסיונות קשים ומרים, ואתם ניצלתם. מצב דומה עלול לחזור , כדי שלא להיפגע אתם צריכים לשמור על חוסנכם , שיש לו ערך בשביל התנועה כולה. וזאת מתוך שמירה על הקיבוץ ועל יחסי חברים תקינים בתוכו. אחד האמצעים לכך הוא הגברת בפעולה התרבותית בקיבוץ".

דבריו של ברל כצנלסון הרשימו כה עמוקות את שומעיו עד שאחד החברים בקיבוץ אפיקים אליעזר "לסיה" גלילי העריך את השיחה עמו כדברי נבואה  [2] .

afikim 2

טקסט תמונה : תרפ"ח – 1928 . חברי קיבוץ אפיקים חוגגים את חג הפסח ליד המגורים ברפת בקבוצת כינרת באביב 1928 . שוכב לבדו מלפנים בקדמת התמונה אריה אופיר . מימינו בחולצה לבנה זהו אברשה לכטמן . יושב קיצוני משמאל בחולצה אפורה סיומה פינסקי . יושב זקוף בראש מורם בשורה השנייה שני מימין בחולצה לבנה שלמה אלפרט . סיומה לינקובסקי הוא האיש שיושב שלישי בדירוג מאחורי ראשו של אריה אופיר . האיש שיושב בשורה השלישית רביעי משמאל במין חולצה / גופייה לבנה פרומה הוא אליק שומרוני . (באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : ספרו של אריה אופיר מוותיקי החברים בקיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" .(יצא לאור ב- 1951) .

[2]  ראה נספח : ספרו של אריה אופיר חבר קיבוץ אפיקים, "אפיקים – דרכו של קיבוץ" . (יצא לאור ב- 1951) .

אני רואה כמו רבים אחרים בעשרות אלפי חלוצי ומתיישבי אזור עוטף עזה האמיצים ובראשם מנהיגם הגיבור והאמיץ חיים ילין חבר קיבוץ בארי וראש מועצת חבל אשכול – ממשיכי דרכם של יוסף טרומפלדור וחבריו . הם כולם ראויים להערכה כבירה על אומץ לִבָּם ודבקותם במשימת חייהם בעת המערכה הכבדה "צוק איתן" . יישובי עוטף עזה של 2014 הם נדבך חשוב מאין כמותו בפירמידה של מדינת ישראל , מקביל בחשיבותו לנדבך "תל חי" של ההתיישבות בארץ ישראל ב- 1920 . אינני מכיר את חיים ילין. מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו. אף על פי כן הוא הצטייר במלחמת "צוק איתן", ומצטייר אחריה, כמנהיג אֶמֶת , בעל יושרה עצומה , ובעל חזון . פתאום אתה מבין שעם אזרח המדינה כמו חיים ילין (ושכמותו) – לעולם לא נפסיד . אף פעם לא נובס .

haim yelin 1

טקסט תמונה : שנת 2013 . התמונה צולמה בעת החליבה הראשונה ברפת "ניר מעון" המשותפת של הקיבומים ניר עוז וניר עם שנחנכה בשנה שעברה . חיים ילין, רפתן לשעבר, הגיע לחנוכת הרפת והשתתף בחליבה הראשונה. (התמונה באדיבות גב' רונית מינקר דוברת המועצה האזורית אשכול).

בהיעדר כלי מודיעין עכשוויים אני למד מדפי ההיסטוריה . מנהיגי העולם החופשי והדמוקרטים הדגולים ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל ונשיאי ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן לא ניהלו שום שיחות על הפסקת אש במהלך מלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939 עם שתי מדינות הטרור גרמניה ויפן . המוטו שלהם היה ברור . אין שום שיחות , אין שום הסכמי הפסקת אש ואין שום הסדרה מדינית עם אויב טרוריסטי טוטליטארי ושקרני . יתירה מזאת "שקט לא ייענה בשקט" אלא "טרור ייענה בטרור" . שלושת הדמוקרטים הדגולים האלה פעלו ראשית דבר להכניע ללא תנאי את צבאות האויב ואח"כ ניתצו וריסקו עד עפר את ההנהגה המדינית והצבאית של גרמניה ויפן . הסדרה מדינית אפשרית רק לאחר הכנעת הטרור וריסוקו לרסיסים . אינני יודע מה היו שיקוליו המדיניים והצבאיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להסכים להפסקת אש עם החמאס . אני מבין שהוא מסתיר את שיקוליו אלה גם משריו בקבינט המלחמה שלו . ראש ממשלה של מדינה ריבונית, חופשית , ודמוקרטית איננו מכנס מסיבת עיתונאים קרדינלית ומסכמת בתום מלחמת "צוק איתן" כדי לבשר לאומה כי צה"ל ניצח את החמאס במלחמה בת 50 (חמישים) ימים . זאת התפארות ילדותית ומגוחכת . ראש הממשלה אמור לכנס מסיבת עיתונאים (מהסוג שכינס) כדי להודיע לאומה כי אויב החמאס נכנע ללא תנאי והניח את נשקו . אני מקווה בשבילנו כי ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו הולך לנהל מו"מ עם ארגון הטרור דאע"ש שהתנחל כעת ליד גדר הגבול הצפונית שלנו . הסכם הפסקת האש הזמנית במלחמת "צוק איתן" עם אויב החמאס מאפשרת לו ללקק את פצעיו , לנוח על זרי דפנה מדומים , להמשיך לכוון נשק לעבר האוכלוסייה המדממת שלו , לרמות אותה , ולהכריח אותה לשוב ולהיות בשר תותחים ולהתקדש בדָם "השהידים" , והמסוכן מכל להמשיך להתחמש ולחפור מנהרות מתחת לאפה של מדינת ישראל במסווה של מכירת שקט מדומה וזמני לכלל אזרחינו ובפרט לתושבי עוטף עזה . לאחרונה פורסם כי רמטכ"ל החמאס מוחמד דף הורה לצבאו להסיר לפי שעה בעת הפסקת האש את לחץ הרקטות מנמל התעופה נתב"ג . אזרחי ישראל אולי אינם מאמינים ליכולות הצבאיות של מוחמד דף אולם אין זה חשוב . חשוב שתושבי רצועת עזה מאמינים לאינפורמציה הצבאית והמדינית שמפרסמים עבורם איסמעיל האניה ומוחמד דף . עצרות הניצחון בעזה ביומים האחרונים ואלפי הדגלים הנישאים ברמה מלמדים כי המוני עזה עדיין מעריצים את מנהיגיהם איסמעיל האניה , מחמוד א – זאהר , ואת מוחמד דף . במצב זה לא תיתכן שום התקוממות אזרחית נגד הטרור המטורף של החמאס . זכורות התמונות ההן מיומני החדשות בהן אדולף היטלר ויוזף גבלס מבטיחים באפריל 1945 לבני עמם כי גורל המלחמה עוד יתהפך וכי הוורמאכט יכה שוק על ירך את האויב הרוסי , האמריקני , והאנגלי וכי הרייך ה- 3 ייכון ל- 1000 (אלף) שנים . האומה הגרמנית לא התקוממה מעולם נגד הממשלה הנאצית גם מפאת כוח הנשק של שירותי ביטחון הפנים של הגסטאפו בראשות היינריך הימלר , וגם בשל הערצה עיוורת והזדהות ארוכת שנים עם דמותו הכריזמטית של הקנצלר אדולף היטלר . הסדר מדיני עם רצועת עזה ועם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) יהיה אפשרי רק לאחר שבירת כוחו הצבאי של החמאס , הכנעתו , וריסוק מוחלט של ההנהגה המדינית והצבאית המטורפת והחולנית שלו .

כמו רבים במדינה גם אני אופטימיסט ו- ריאליסט . אולם זכרו את היום הזה ש- איננו רחוק . היום בו הטרור העזתי (וגם הבינלאומי) יתחמשו בנשק לא קונבנציונלי ואז לקדוש ברוך הוא פתרונים .

הישראלית ירדן ג'רבי היא ג'ודוקאית יוזמת והתקפית שמעניין להתבונן בה בניגוד לג'ודו המשעמם שהפגינה בשעתו יעל ארד. היא הקדישה את מדליית הכסף שזכתה בה באליפות העולם בצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום גיבורי מלחמת "צוק איתן". מלאו יובל שנים לאהבתי הישנה לענף הג'ודו מאז חזיתי לראשונה ב- ווירטואוז הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) זוכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת טוקיו 1964.

ערוץ 5 בכבלים נכנס לרגע לוואקום שהותיר אחריו ערוץ 1 הממוטט במתכונתו הישנה ומשדר ישיר במקומו את אליפות העולם בג'ודו של שנת 2014 המתקיימת ב- צ'ליאבינסק ברוסיה בהשתתפות משלחת ישראלית בראשות יו"ר האיגוד משה פונטי ושני המאמנים הבכירים שלו אורן סמדג'ה (גברים) ושני הרשקו (נשים) . הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי במשקל עד 63 ק"ג מספקת עד כה את מירב תשומת הלב . חובבי ספורט הג'ודו במדינת ישראל נהנים מכיסוי טוב של הטלוויזיה הרוסית RTR , גם אם לא מרשים , ומשידור ענייני של השדרנית המובילה מירי נבו ושל הפרשנית הצמודה שלה יעל ארד מי שזכתה במדליית הכסף בקרבות הג'ודו לנשים עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . כזכור ניצחה יעל ארד בקרב שנוי במחלוקת בשלב חצי הגמר באותה אולימפיאדת ברצלונה 1992 את הג'ודוקא הגרמנית פראוקה אייקוף (Frauke Eickoff) אולם הפסידה בשלב הגמר לצרפתייה קת'רין פלורי (Catherine Fleury) . בשני קרבות העל האלו חשפה יעל ארד סגנון ג'ודו משעמם , רחוק מלהיות ווירטואוזי (לטעמי) , ואשר מהווה ניגוד משווע לסגנון הג'ודו ההתקפי , המרשים , ורב היוזמה של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי , רחוק כמזרח ממערב גם מסגנון הג'ודו של הג'ודוקא הישראלי אורן סמדג'ה (זכה במדליית הארד בתחרויות הגברים בג'ודו במשקל עד 63 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992) ורחוק צפון מדרום גם מסגנון הג'ודו הסופר אגרסיבי והווירטואוזי של שני הג'ודוקאים ההולנדיים האלופים האולימפיים במשקל כבד , אנטון חייסינק (Anton Geesink) באולימפיאדת טוקיו 1964 ושל ווילם "ווים" רוסקה (Willem Ruska) באולימפיאדת מינכן 1972.

יעל ארד היא פרשנית ג'ודו בטלוויזיה עירנית , מהירת תגובה , ובקיאה בחומר . בלעדיה השדרנית מירי נבו שווה כקליפת השום . יעל ארד נושמת , אוכלת , שותה , וחולמת ג'ודו . כבעלת ניסיון עצום בתורת הג'ודו היא רואה שלושה – ארבעה מהלכים קדימה הרבה לפני הצופים שלה וגם לפני השדרנית המובילה שלה . הציבור מאמין ליעל ארד הטלוויזיונית . אני חולק על סגנון הג'ודו המשעמם שלה אולם זאת דעתי בלבד . אני יודע שרבים אחרים חולקים עלי ומהללים אותה . ראיתי והאזנתי ליעל ארד משדרת ומפרשנת את קרבותיה של ירדן ג'רבי לרבות קרב הניצחון שלה בשלב חצי הגמר נגד היפנית מיקו טאשירו בריתוק / איפון , וקרב ההפסד שלה בתחרות הגמר נגד הצרפתייה קלאריס אגבגנדו . רואים שידע הפרשנות שלה מעמיק ומתבסס על הבנה רחבה של תורת הענף . קצב הדיבור המהיר שלה מתאים לשידור ישיר בטלוויזיה . הג'ודו עדיין זורם בעורקיה . היא מצליחה בקלות  להעביר את ההתרגשות והרֶטֶט ממזרן התחרות ב- צ'ליאבינסק לצופים שלה בסלון ביתם בישראל . ערוץ 5 בכבלים ממשיך כמובן לחטוא בחטא ה- Off tube (מירי נבו ויעל ארד משדרות ישיר את תחרויות אליפות העולם בג'ודו ב- צ'ליאבינסק – רוסיה מעמדת Off tube באולפן בהרצליה) אולם יעל ארד מדלגת בדרך כלל מעל המכשול (למעט קבלת תגובה מיידית ועריכת ריאיון Flash בשידור ישיר בתום הקרב עם סגנית אלופת העולם הישראלית יָרְדֵן גֶ'רְבִּי) . הטלוויזיה הרוסית RTR עושה חֶסֶד עם הפרשנית  יָעֵל אָרָד ועם הצופים שלה בארץ ומשדרת 4 הילוכים חוזרים מזוויות צילום שונות ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) העוסקים ב- Highlights של המאבקים .

ובאשר ליָרְדֵן גֶ'רְבִּי . יָרְדֵן גֶ'רְבִּי (בת 25) איננה ג'ודוקאית הרפתקנית אולם היא יוזמת ומחפשת הכרעה בנוק אאוט . ג'ודו הוא מקצוע ספורט הפכפך שצופן בתוכו אין ספור סודות ביצועיים ואין ספור תחבולות . ירדן ג'רבי אלופת העולם אשתקד ניצחה בחצי הגמר בריתוק את יריבתה היפנית מיקו טאשירו שהובילה ביתרון התחלתי אולם שום דבר לא היה מובטח לה . היה שם קטע שלא נוח לצפות בו : ירדן ג'רבי סימנה באצבעה למצלמה בתום הזכייה נגד יריבתה היפנית וכיוונה אותה למצחה כאילו היא משווקת מסר , "אני חושבת…אני חכמה…הכול בראש שלי…סוף מעשה במחשבה תחילה…" כאילו יריבתה טיפשה . בטוח שהיא לא התכוונה לכך אולם מצלמת הטלוויזיה התערבה בנעשה והנציחה את ה- Shot הזה על מנגנון ההקלטה . הוא שודר כ- Replay . ירדן ג'רבי התייצבה עכשיו לתחרות הגמר בצ'ליאבינסק 2014 כאלופת העולם מאשתקד באליפות העולם 2013 שנערכה בריו דה ז'אניירו נגד יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגנאדו , אותה ניצחה בגמר של אליפות העולם הקודמת ב- ריו דה ז'אניירו (אליפות העולם בג'ודו מתקיימת מידי שנה בשנה) . ירדן ג'רבי הייתה פייבוריטית בהתמודדות חוזרת נגד סגניתה . זאת הייתה התחושה שלי אבל שום דבר כאמור לא מובטח בג'ודו , ענף ספורט הפכפך כפוי טובה . קלאריס אגבגנאדו התגלתה כיריבה חזקה ביותר בעלת מהירות עדיפה וכוח יתר מתפרץ . היא גברה ללא קושי על ירדן ג'רבי בהטלת איפון (Ipon) . אני מת על ג'ודו ואוהב את ירדן ג'רבי מפני שהיא נוטלת סיכונים גם על חשבון זהירות בקרב . היא פייטרית וספורטאית נפלאה ששה אלי קרב לפי רוחי . נפעמתי כשהיא ירדן ג'רבי הקדישה את מדליית הכסף שלה מצ'ליאבינסק לחיילי צה"ל , ליישובי עוטף עזה והדרום , ולכל מדינת ישראל . בשנה הבאה תיערך עוד אליפות עולם בג'ודו וב- 2016 תתקיים אולימפיאדת ריו דה ז'אניירו . הג'ודו הוא ענף ספורט הפכפך ו- רווי הפתעות . המוניטין הבינלאומי של הג'ודוקאית הישראלית ירדן ג'רבי לא מבטיח לה ולנו דבר מלבד תקוות . ראו מקרה יעל ארד . היא שגשגה באולימפיאדת ברצלונה 1992 עם מדליית כסף ונעלמה כלא הייתה באולימפיאדת אטלנטה 1996 .

תופעת התפשטות הג'ודו בישראל מפתיעה . מי תיאר לעצמו שאומנות הלחימה שייסד היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano) שחי ביפן בשנים 1938 – 1860 ונחשב לאבי תורת הג'ודו המודרני , תהפוך לענף ספורט אולימפי כה מצליח ופופולארי דווקא בישראל . הג'ודו הוא ענף ספורט קונקרטי יפני שתואם את תרבותה הייחודית של המדינה וההיסטוריה הסַמוּרָאִית שלה . יפן פיתחה כל מיני אומנויות מלחמה אישיות במסגרת קרבות פנים אל פנים כמו הז'יאו – זיטסו למשל . עד תחילת שנות ה- 60 של המאה שעברה עסקו בג'ודו רק היפנים . זאת הייתה נחלתם הפרטית . לפתע ב- 1961 התייצב בזירת הספורט הלא מוכרת הזאת הווירטואוז ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) . כמעט באורח פלא הפך הג'ודו לענף ספורט משגשג בעל תפוצה בינלאומית וחדר גם למדינת ישראל. אחת הסיבות להצלחת הענף שקנה לו אחיזה איתנה מחוץ ליפן במדינות רבות באירופה , בקובה , במדינות דרום אמריקניות , וגם בישראל היא כאמור זכייתו של הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק במדליית הזהב במשקל פתוח באולימפיאדת טוקיו 1964 . הג'ודו התפתח יפה בישראל והפך לענף ייצוג נכבד בזירה הבינלאומית . מי האמין שהג'ודוקאים הישראליים יזכו ביותר מ- 70 (שבעים) מדליות בתחרויות הג'ודו באולימפיאדות , ב- אליפויות העולם , ובאליפויות אירופה . הופעת הג'ודו המזהירה של אנטון חייסינק באולימפיאדת טוקיו 1964 תועדה באופן מפורט ע"י בימאי הקולנוע היפני הנודע קון אישיקאווה בסרטו הדוקומנטארי "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964" .

kano 1

טקסט תמונה : זהו היפני ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו המודרני , שהיה גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . מי תיאר לעצמו שספורטאים ישראליים לא מעטים יבקשו אי פעם ללכת בדרכו . (NHK) .

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו כאמור בסִרטו הדוקומנטארי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi) . הסרט התיעודי המרתק הוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים יפניים . הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים . ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים והספורטאיות גיבוי העלילה באתרי התחרויות השונות . צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית . קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים . נדרשו לו כ- 100 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום . עלות ההפקה עמדה על כ- 2.000000 (שני מיליון) דולר . במרכז הסרט התיעודי הנפלא עומד קרב הג'ודו המפורסם בו הכניע ג'ודוקא לא יפני בשם אנטון חייסינק את גיבור הג'ודו של מדינתם אקיו קאמינאגה . הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים את תחרויות הג'ודו לגברים . קון אישיקאווה מקדיש גם זמן ניכר בסרטו לסצנת הצילום הארוכה של ריצת הגמר לגברים ל- 100 מטרים . ניצח בה האצן האמריקני השחור בוב הייס . התיעוד הזה עומד במפורש במוקד הסרט . הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק , הזינוק , והריצה עצמה . כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי . ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אותנטי. ה- Sequence הזה כּוּלוֹ של תיעוד ריצת הגמר ל- 100 מ' לגברים הוא Master piece. מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר היטב את חוקי הספורט אך הבין בדרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע. הסרט הדוקומנטארי "1964 – TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד . כמו כן מייחד קון אישיקוואה מקום בולט בסרט לזכייתה של נבחרת הנשים היפנית בכדורעף במדליית הזהב .בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" אודות משחקי ברלין 1936 . כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה  :

                                                                                                                  

In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר :

The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being

ishikawa

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64' . (באדיבות NHK) .

ראיתי את הסרט התיעודי הזה "המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964" עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב" , שבע שנים בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה . קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו , פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח , בניית דרמה , וההתייחסות המעניינת להוויית המאבקים וההתמודדויות השונות בזירות הספורט , ושימוש תדיר ומושכל בצילומים בהילוך איטי . התיעוד שלו הוא מלאכת מחשבת .

היפנים ממציאי ואבות הג'וּדוֹ איבדו לדאבון לבם חלק מהבכורה המפורסמת בענף שכל כך מזוהה עמם דווקא בארצם . הם זכו במדליות הזהב בשלושת המשקלים , קל , בינוני , וכבד , אך הפסידו בקבוצת המשקל היוקרתית , במשקל הפתוח . ענק הג'וּדוֹ ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק (Anton Geesink) שגובהו היה 1.98 מ' ושקל 120 ק"ג גנב את ההצגה באולימפיאדת טוקיו 1964 כשניצח במשקל הפתוח את הג'ודוקה היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (Akio Kaminaga) וזכה במדליית הזהב דווקא על אדמת יפן . אָנְטוֹן חֵייסִינְק היה ג'ודוקה מוכר . ב- 1961 ניצח באליפות העולם במשקל כבד . מעולם לא ראיתי אדם ענק בעל מידות כאלה אבל כל כך זריז ומהיר , וגם גמיש וחזק מאוד . השבועון האמריקני "LIFE" בחר לעשות עליו כתבה מצולמת בעקבות הצלחתו ב- 1961 ושיווק את דמותו הפנומנאלית לכל רחבי העולם . אָנְטוֹן חֵייסִינְק הוכיח פעם נוספת שהגודל כן קובע . תורת הג'ודו העתיקה ביטלה את תורת המשקלים וגרסה כי ג'וֹדוּקָה זריז , חכם , ונבון יכניע כל יריב גם כבד ממנו . זה כמובן לא היה נכון . כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 חולקו המתחרים לקבוצות משקל . בעת הדו קרב בתחרות הגמר במשקל פתוח נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה החכם והמנוסה ובעל המורשת (גובהו היה רק 1.73 מ') – היה לאנטון חייסינק יתרון גופני אך הוא לא הצליח לממש אותו . רק כעבור תשע דקות הצליח אָנְטוֹן חָייסִינְק לבצע תרגיל מזהיר ולרתק את יריבו למזרן במשך כמחצית הדקה כנדרש בחוקה . היפניים ראו באָנְטוֹן חֵייסִינְק ווירטואוז ג'ודו והציעו לו חצי מלכות . הוא סירב . אָנְטוֹן חֵייסִינְק חזר לארצו עטור תהילת עולם.

geesink 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 .  אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הג'ודו האולימפי והבינלאומי . ווירטואוז הג'ודוקה – ההולנדי אנטון חייסינק (גובהו 1.98  מ' ומשקלו 120  ק"ג) נועץ עיניו בטרפו ומכניע בפעולת ריתוק כוחנית מזהירה בתחרות במשקל "על כבד" את יריבו היפני אקיו קאמינאגה, וזוכה במדליית הזהב. אנטון חייסינק ג'ודוקה ענק תרתי משמע הצית את אהבתי לג'ודו. למרות ממדיו היה זריז, מהיר, גמיש, וגם חזק מאוד. רשת הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK העבירה בשידור ישיר ברחבי יפן את הקרב המסקרן בספורט הלאומי של המדינה. מיליוני צופי טלוויזיה יפניים ראו את אלילם אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga) מובס בקרב נגד גאון הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink). (באדיבות NHKׂ , NOS , ו- IOC) .

geesink 2

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . ענק הג'ודו אנטון חייסינק ניצב על דוכן מספר אחת . אפשר להבחין בקומתו התמירה  1.98  מ' בהשוואה למתחריו . גובהו של יריבו אקיו קאמינאגה (משמאל) 1.73  מ' . (באדיבות NHK , NOS , ו- IOC) .

אָנְטוֹן חֵייסִינְק התארח במשחקי המכבייה של 1965 . הוא לימד אותי את תורת הג'ודו . הענק ההולנדי הזה נשא ביד אחת ללא נקודת משען את תורן הדגל הכבד של משלחתו ההולנדית . עד כדי כך היה חזק . צפיתי באצטדיון יד אליהו הפתוח בימים ההם של קיץ 1965 בקרב ראווה שערך אנטון חייסינק נגד עשרה יריבים מישראל בזה אחר זה . הוא כמובן הכניע את כולם באיפונים במהירות רבה וללא תנאי . הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מכסיקו 1968 הוציאה את תחרויות הג'ודו מהמתכונת האולימפית אולם הם חזרו באולימפיאדת מינכן 1972 . בתוך שמונה שנים קם לאנטון חייסינק יורש בהולנד בדמותו של וִוים רוּסְקָה (Willem Ruska) . וִוים רוּסְקָה שהיה נמוך במקצת מאָנְטוֹן חֵייסִינְק , (1.95 מ' לעומת 1.98 מ' של אנטון חייסינק) , ניצח באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי קבוצות המשקל כבד ופתוח וזכה בשתי מדליות זהב . התאהבתי בסגנון הג'ודו ההתקפי והתחבולני של שני ההולנדים אָנְטוֹן חֵייסִינְק ו- וִוים רוּסְקָה , וגם בסגנונו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המבריק שלנו . סלדתי מסגנון הג'ודו המשעמם והלא מעניין של יָעֵל אָרָד .

באוקטובר 1996 נפגשתי עם אנטון חייסינק במשרדי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בלוזאל באחת מישיבות ה- EBU . חבר הוועד האולימפי הבינלאומי וסגן נשיא בכיר ב- NBC מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . פגשתי ספורטאי צנוע ועניו . נתתי לו לדעת כי אני רוחש לו הערכה רבה וכי את הסרט התיעודי המתאר את ניצחונו על אקיו קאמינאגה באולימפיאדת טוקיו שקיבלתי מ- NOS (הטלוויזיה הולנדית הציבורית) שידרתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית למען הדור הצעיר שלנו כעשר פעמים .

סוף הפוסט מס' 429.