בני רוזן ז"ל (2014 – 1940). פוסט מס' 464.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

בני רוזן ז"ל 2014 – 1940 

(פוסט מס' 464). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , חייבת להיות מוכחת , מנומקת , ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר .

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 464 : הועלה לאוויר ביום שישי – 2 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני כחודש בדצמבר 2014 הלך לעולמו בטרם עֵת בגיל 74 איש אהוב , ידיד , חבר , ורֵע שלי (ושל רבים אחרים) בני רוזן ז"ל בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . גדלנו וצמחנו יחדיו בקיבוץ אפיקים הנפלא בתוככי קהילייה דמוקרטית ושוויונית שחרתה על נֵס דִגְָלה סלוגן סוציולוגי נעלה , "כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו" . מאז חלפו שנים רבות מאוד . הקיבוץ איננו עוד אותו הקיבוץ וגם דרכינו של בני רוזן ז"ל ושלי נפרדו לפני עידן ועידנים בכיוונים שונים לחלוטין . אולם הוא נותר תמיד בלתי נשכח . 

בני ורעייתו תמר אף היא בת קיבוץ אפיקים תיבדל לחיים ארוכים עזבו את מכורתם ב- 1975 והשתקעו במושבת כינרת . הם בנו קֵן משפחתי לתפארת , הולידו ילדים , וחיו יחדיו כמעט 60 (שישים) שנים מאז היו ל- זוג , נער ונערה עוּלֵי ימים בגיל 16 ו- 15 . בני רוזן ז"ל נקבר במושבת כינרת . עמיקם אסֶם חבר קיבוץ אפיקים נשא נאום הספד קצר על קברו ואמר כי "…בני רוזן ז"ל האהוב לא הלך לעולמו אלא הלך מעולמו…" . כשאלוהי הכישרונות חילק מתנות , היה זה בני רוזן שתמיד התייצב ראשון בתור . בני רוזן ז"ל היה הכול . איש רָב מיומנויות שניחן בראייה אסתטית ארוכת טווח והיה בעצמו רב אמן בציור ופיסול , אדריכל נוף , מתכנן סביבתי , ובונה גני משחקים לילדים וטף בעלי פונקציות שונות ובולטים ו- עשירים בצבעים עזים . בני רוזן ז"ל לא נשא תואר אקדמי רשמי של אדריכל , אולם היה כזה מבלי ללמוד את המקצוע באוניברסיטה . מהנדס וגם אדריכל . הוא היה אדם של Self made ו- Self disciplined שהגשים את חזונו וחלום יצירתו בכוחותיו שלו . כשאתה מתבונן ביצירותיו – אתה נעצר על עומדך נפעם . לכתו בטרם עת היא אבדה גדולה למשפחתו וגם לחוג של אזרחי המדינה שהכירו את פועלו ואת כישרונו להפוך את הסביבה שלנו למקום יפה יותר שנעים לחיות בו . בני רוזן ז"ל היה הכול . בעל ידי זהב . בכל קרן ופינה שנגע השאיר חותם . הוא היה גם איש אמיץ ו- לוחם מהולל בשייטת 13 וגם ספורטאי רב גוני , וכדורגלן מחונן . בן אדם חושב, מתכנן, ויצירתי בכמויות יוצאות דופן. בעל יכולות בתחומים שונים בחיינו שנותר צנוע ועניו. בארבע מילים : איש אציל נעים הליכות . עונג גדול של השראה ושקט נפשי אפשר היה למצוא , במחיצתו ובשכנות לו .

לפני כשנה וחצי ביקרתי בתערוכת אומנות מעשה ידיו שפתח לזמן קצר ב- "בית גבריאל" על חוף הכינרת ליד המועצה האזורית של צמח . התערוכה הזאת חשפה את מכלול הכישרונות שהיו טמונים בו . רעייתי יעל ואנוכי קנינו ממנו פסל ברזל של ציפור . הוא רצה להעניק לנו את היצירה כמתנה , בחינם . סירבנו . התעקשנו לשלם בעבור כישרונו . אילו היוצר הזה , רווי ועשיר בידידים וחברים היה מחלק מתנות , הוא היה הופך לדלפון . ציפור הברזל הזאת ממוקמת במרפסת שלנו ברחוב אבן גבירול בתל אביב בצד שקרוב לים . כאשר השמש שוקעת במערב היא מטילה אור על הציפור והצֵל הופך את היצירה למוחשית . ציפור הברזל הופכת לפרק זמן קצר לעוף אמיתי שמשום מה בחר לחנות ולאגור כוח בבית שלנו בטרם ימשיך במעופו הלאה . לפתע הטבע כה קרוב אליך עד שאתה יכול לחוש ולמשֵש אותו במגע יד .

לאחרונה ניסיתי למצוא נחמה בכתביו של וויליאם שייקספיר . נאום ההספד שנושא אנטוניוס על קברו של ברוטוס בסיום המחזה "יוליוס קיסר" מתקיים בנסיבות פוליטיות – צבאיות מובהקות . אולם וויליאם שייקספיר כתב זאת בגאונות עליונה כך שחלקו האחרון של טקסט הפרידה הנאמן של אנטוניוס מברוטוס האציל נוגע באופן מפתיע גם בחלוף מאות שנים לכמה דמויות בנות זמני שהלכו בטרם עֵת . אלו המילים ששַם וויליאם שייקספיר בפיו של המספיד אנטוניוס אודות ברוטוס : "…אוֹרְחוֹ הָיָה אָדִיב וְהַיְסוֹדוֹת כּה נִתְּמַזְגוּ בּוֹ , עַד שיוּכַל הַטֶבַע לָקוּם קֳבָל עוֹלָם וֹלְהוֹדִיעוֹ , זֶה הָיָה הָאִיש…" . כשסיימתי לקרוא את המחזה הטראגי ההוא ואת דברי ההספד ההם מצאתי את עצמי חושב על בני רוזן ז"ל . אותן מילות ההספד ההן ששם וויליאם שייקספיר בפיו של אנטוניוס הציפו את זִכְרוֹ של בני רוזן ז"ל האָהוּב . מהיבטים רבים בני רוזן ז"ל היה האיש ! אהבתי באמת את האיש האדיב והמוכשר הזה בעל כל כך הרבה יתרונות . הוא מֵת בטרם עת עדיין בשיא כוחו , יצירתו , וחזונו לפניו ואיננו עוד . העצב גדול . בעבורי ובעבור רעייתי הוא לא נמוג . בני רוזן זיכרונך לא ימוש מאתנו לעַד .

תמר היקרה , יעל ואנוכי משתתפים באבלך ויגונך הכבד ובצערה של כל המשפחה והשבט המורחב שלכם . שלא תדעו עוד צער ודאבה . אנחנו אוהבים אותך תמר .

beni rosen 8

טקסט תמונה : קיבוץ אפיקים . המחצית השנייה של עשור ה- 50 במאה הקודמת . בני רוזן ז"ל ותמר בלאט תיבדל לחיים ארוכים בראשית חברותם מצטלמים ליד מונומנט הברונזה של הפסל דוב פייגין "נערה עירומה ואיילה" . הפֶּסֶל היה מוצב על דשא מטופח סמוך ל- "פרבר הירוק" מקום מגוריהם של בני כיתות ההמשך בקיבוץ אפיקים. (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 5

טקסט תמונה : 1960 . בני רוזן ז"ל לוחם בשייטת 13 . מעולם לא התרברב ולא סיפר על חובת עול השירות הצבאי הקשה עבורו התנדב ו- בו בחר לשרת את צה"ל ואת המדינה . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 3

טקסט תמונה : בן וחבר קיבוץ אפיקים , בני רוזן ז"ל . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 2

טקסט תמונה : 1961 . לפני יותר מ- 53 שנים . קבוצת הכדורגל של קיבוץ אפיקים הטובה ביותר בעמק הירדן בימים ההם . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : חיים טל , בני רוזן ז"ל , עמיחי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן לימים מפקד שייטת 13 , מפקד חיל הים , וראש השב"כ לאחר רצח יצחק רבין ז"ל) , יוחאי קורין , והשוער אהרון בר . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צביקה שדה , מומו (שחקן חיזוק בקיבוץ תל קציר) , אלישע הירשפלד , צבי אשכנזי , חנן קרפ ז"ל , ואנוכי יואש אלרואי . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 4

טקסט תמונה : 1961 . מגרש הכדורגל מדשא של קיבוץ אפיקים . בני רוזן ז"ל בעת פעולה . מדובר היה בשחקן כדורגל מחונן בעל כושר גופני נפלא ומצויד בטכניקה אישית גבוהה וטיפול מיטבי בכדור . כמובן שאיש לא שמע על כישרונו בהיותו כדורגלן המשחק במקום מרוחק ובליגה שכוחת אל בעמק הירדן . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 10

טקסט תמונה : בני רוזן ז"ל . שחיין ושחקן כדור מים מצטיין . (באדיבות משפחת רוזן) .

 

 סוף הפוסט מס' 464 .

 

 

 

 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992.תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה אחרונה מס' 8 מ- 8. (פוסט מס' 463). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' אחרונה מס' 8 מתוך 8. (פוסט מס' 463). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 463 : הועלה לאוויר ביום שני – 29 בדצמבר 2014.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 5 : סרטו התיעודי של מוטי קירשנבאום שהוקרן ביום חמישי – 25 בדצמבר 2014 בערוץ 10 אודות היסטוריית הטבע של מדינת רואנדה האפריקנית והמפגש של מוטי קירשנבאום וציוותו שכולל את שני בניו הצלמים כנען ונועם עם הגורילות הרואנדיות, כמו גם תיעוד של תזכורת מ- ההיסטוריה האנושית העקובה מדם שהתחוללה ברואנדה ומלחמת השמדת עם שניהל שבט ההוטו נגד שבט הטוצי לפני 20 שנים – ראויים להערכה רבה . כבר נכתב כאן בבלוג הזה לא פעם אחת ולא פעמיים בכל מיני הקשרים כי מוטי קירשנבאום הוא מתעד טלוויזיוני דגול, ואין בכך שום הגזמה. הוא ראוי לתואר מעל לכל ספק. מוטי קירשנבאום איננו רק מתעד הוא גם יודע לספר סיפור וזהו פחות ו/או יותר ההבדל בין סרטי הטבע של מוטי קירשנבאום המשודרים בערוץ 10 לבין אלה של "נשיונאל גיאוגראפיק" המשודרים בערוץ 43 של YES בכבלים . חברת National Geographics העשירה מגיעה להישגים צילומיים תיעודיים עדיפים על אלה של מוטי קירשנבאום וצוות ההסרטה הדַל שלו (כולל מוטי קירשנבאום עצמו שנוטל חלק בצילום התיעודי) אולם הוא יודע לספר סיפור בטלוויזיה טוב מהם. לספר סיפור בטלוויזיה יש חוקים ברורים ומוטי קירשנבאום מכיר אותם בע"פ ועל בוריים. צפיתי אמש בסרט בעיניים כלות. סרט תיעודי נפלא בן 50 דקות שהופק, בוים, ונעשה באמצעים קלושים. הכי הרשים אותי בסרט התיעודי הזה מאמש הוא שיתוף הפעולה ההדוק והקשר המשפחתי הנפלא והדואג של האב "הגורילה" מוטי קירשנבאום עם שני ילדיו כנען קירשנבאום ונועם קרישנבאום שמשתתפים במלאכת התיעוד. כנען ונועם עוטפים ומלווים את אביהם באהבה ותומכים בו לאורך כל מפעל העשייה הדוקומנטרית הרחק מגבולות המדינה הדורש לא רק מאמצים מנטאליים אלא גם כושר גופני. מוטי קירשנבאום (בן 75) נותר אדם כנה. הוא איננו מסתיר את גילו ואת בגידת הגוף. מתוך התיעוד הנפלא של "מראות הטבע היפהפים, המפגש הבלתי אמצעי עם הגורילות הרואנדיות, הריאיון עם נשיא רואנדה פאול קאגאמה (Paul Kagame) וסקירת ההיסטוריה האנושית הקשה והבלתי נתפשת של רואנדה אולם גם מלאת תקוות כיום" , מבצבץ משהו עוד יותר מרשים : מין שיתוף פעולה של עשייה טלוויזיונית מעין סאגה – מורשת ושלמות משפחתית, בה ניכרת אהבת אב ודאגה לבניו הבוגרים לצדו, ומנגד אהבתם והערכתם והערצתם ודאגה לו.

הערה 6 : העיתונות הכתובה והאלקטרונית מכבירה במילים ו- מהללת בטרם עת את הטניסאי הישראלי בן 14 ישי עוליאל  (איטר יד ימין) שזכה בטורניר ה- אוראנג' בול היוקרתי בפלורידה . ברור שהוא מוכשר אולם עוד חזון למועד. עוד רבה הדרך . הטניס המקצועני הוא עולם אחר וסיפור שונה לחלוטין . הגדילה לעשות שרת הספורט היוצאת גב' לִימוֹר לִיבְנָת. כפוליטיקאית מנוסה הודיעה לציבור הודעת טריוויה כלהלן : "ישי עוליאל מוכיח שוב את כישרונו הרב ונחישותו לנצח ולהתברג בטופ העולמי" . ברור שמדובר בעסקנית שיוֹרָה מהמותן טקסטים חסרי כל חשיבות אולם לפחות עיתון אחד בחר לצטט אותה ולהדפיס את הצהרתה הנבובה .

הערה 7 : סדרת הטלוויזיה הנועזת והמרתקת בת 5 פרקים "היג'ירה" פרי עבודתו של העיתונאי המצוין צבי יחזקאלי ששודרה בשבוע שעבר בערוץ 10 ראויה לשבחים רבים ביותר . צבי יחזקאלי היה בשטח , חרש את אירופה לאורכה ורוחבה , יצר מגע בלתי אמצעי עם מקורות ועם הנוגעים בדבר (עד כדי סיכון נפשו) ושרטט לציבור הישראלי מסמך עיתונאי טלוויזיוני חשוב , מרתק , ובמידה רבה גם מעורר דאגה . מעניין שהקולגות שלו בארץ (איזה קולגות ואיזה נעליים…) בעיתונות הכתובה , ברדיו גלי צה"ל וגם ברשת ב' , וברשתות הטלוויזיה המתחרות משתמשים באינפורמציה המדהימה שלו ומעתיקים אותה Off tube לצורכיהם למען צופיהם מבלי להעניק לעיתונאי האמיץ הזה צבי יחזקאלי את האשראי המגיע לו . אז אנוכי עושה זאת במקומם . צבי יחזקאלי אתה ניצב משכמך ומעלה מעל אותם הקולגות המעתיקים ממך מבלי לציין את המקור .

הערה 8 : רגע דרמטי בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ . ראש הממשלה הנופלת בנימין נתניהו מתנהג כ- מ"מ שר התקשורת בחוסר הגינות משווע כלפי ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלו . התנהגות חסרת יושרה ונעדרת דרך ארץ . התנהגות בלתי נסלחת .

channel 10 1

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 28 בדצמבר 2014. ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלו משביתים אמש את השידורים שלהם מכורח הנסיבות נוכח התנהגות נקמנית, נלוזה, ומופרכת של בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל הנופלת ומי שמשמש כעת מ"מ שר התקשורת, כלפיהם. התנהגות לא הגונה ובלתי נסלחת. (באדיבות ערוץ 10).

הקדמה (8. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . מדובר בהיסטוריה טלוויזיונית – פוליטית זכורה לשמצה . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו כלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם . הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על טכנולוגיה יקרה ואשר נדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "מעריב" . אוּרִי פּוֹרָת היה עיתונאי שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות" . אַרְיֵה מֶקֶל היה איש משרד החוץ (בעברו הרחוק היה גם עיתונאי ב- "מעריב" . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן .

עובדת הדחתו של יוֹסֵף בַּר-אֵל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מפני שבכל מיני פינות עדיין מסתתרים אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות , וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דגול .

יוֹסֵף בַּר-אֵל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל . הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – לא היו פרי יד המקרה . שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רָמִים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוֹסֵף בַּר-אֵל בשיא ארצי שלילי . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם , ביניהם גם את שרת החינוך אישה דְגוּלָה שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) , ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל על הצורך למנות את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל סיפרה לי בעֵת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות , לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוטי קירשנבאום להדיח מייד את יוֹסֵף בַּר-אֵל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [1] . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי , "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש אותו מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה" . על כל פנים כהונתו של יוסף בר-אל לא הוארכה ו/או במילים אחרות הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , והוּדַח . במקומו התמנה בקיץ 1993 כאמור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יָאִיר שְטֶרְן.

[1]  הערה : על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שולמית אלוני בשיחה בינינו ב- 2006 . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אריה מקל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה בארה"ב. מוטי קירשנבאום שימש מנכ"ל רשות השידור עד 18 באפריל 1998.

כפי שציינתי בסדרת הפוסטים הקודמים הדנים בקורות הפקת הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל איטליה 1990 והמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל ואח"כ המנהל הקבוע יוֹסֵף בַּר-אֵל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יוֹרָם אָרְבֶּל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו ישיר 31 משחקים (מתוך 52) מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . אנוכי שב לנקודת הזינוק . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי אֶרֶץ המַגָף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל נוטש אותי בתום מונדיאל איטליה 1990 ונודד לערוץ 5 בכבלים. אני מגייס לשורותיי את שַדָּר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בראשותי לא הייתה משמעותית יתר על המידה מפני שזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט החשובים ו- הרלוונטיים ב- 1990 הוחזקו על ידי. להלן הרשימה : הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו + הכדורסל הישראלי על כל מרכיביו + משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל + אליפויות אירופה לאומות בכדורגל / EURO וכדורסל + אולימפיאדות + מונדיאלים + אליפויות העולם בא"ק + אליפויות העולם בשחייה + טורניר ווימבלדון בטניס + NBA + אליפויות ישראל בא"ק , שחייה , והתעמלות , ובעצם מה לא. הופעת הבכורה של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 עולה יפה הן כשַדָּר מוביל והן כמגיש מוביל. הוא הופך לאיש טלוויזיה משגשג. יורם ארבל נשכח. חיש מהר מתברר שוב כי ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי מי שמשדר אותם. גרמניה זוכה בגביע העולם במונדיאל איטליה ב- 1990 בפעם השלישית בתולדותיה.

הציבור איננו מודע ולא מבין את קשיי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ואלה הנוגעים למשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרט. בצדק מבחינתו. מה זה מעניין אותו. הציבור משלם אגרת טלוויזיה שנתית כדי לקבל את המיטב על המסך שלו בסלון ביתו . הציבור איננו מתעניין בקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלי וגם לא בטיב יחסיי המורכבים עם מנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל . אלא מה , בעוד הציבור הזה מדמה את עצמו כמי שטס במכונית מרצדס 500 באוטוסטרדה טלוויזיונית ומשלטט להנאתו , הרי שמשרתיו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסעים על אותו ה- High way הזה באוטובוס אלטעזאכן שמזכיר כרכרה . גם עגלוני הכרכרה האלטעזאכנית הזאת לא היו תמיד רַכָּבִים מי יודע מה . ליד ההגה של מכונית המרצדס ההיא ההוא של 1992 ישבו כל מיני מבקרי טלוויזיה מגוחכים מהעיתונות הכתובה בתוכם גם מאיר שניצר , יריב בן אליעזר , עדי דיסקין , רוגל אלפר ואחרים שלא היססו לשרבט לא פעם ולא פעמיים דברי הֶבֶל . טורי הביקורות שלהם היו רוויים גם לא מעט פרטים בלתי מדויקים בלשון המעטה . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ההיא לא הבינו כיצד פועלת תעשיית טלוויזיה ענייה כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אבל הם כתבו . המבקרים רצו לראות כאן שגשוג של מודל אמריקני . לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בממון , טכנולוגיה , לוגיסטיקה , ומשאבי אנוש לא היה שום סיכוי להתמודד מול עוצמות העושר האמריקני וגם לא עם האיכות של ה- BBC הבריטי . אולם עובדיה הישראליים לא נפלו במאום ממבקריה . הטיעונים הפתטיים של המבקרים הסיתו ושיסו אולי לא בכוונה את נוסעי ה- מרצדס בנוסעי האוטובוס הישן . אף על פי כן נמצא שם מבקר טלוויזיה אחד של עיתון "הָאָרֶץ" מקצוען וישר דרך – אהוד "אודי" אשרי ז"ל . הוא היה האחד והיחיד . משכמו ומעלה לא רק ביכולת הכתיבה שלו אלא גם בהגינות שלו .

עריכת ENG מחורבנת באולימפיאדת ברצלונה 1992 לעומת עריכת ENG מיטבית (כמעט) במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הוועדים מנהלים את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברמה של עסקנים.

בפוסט הקודם הזכרתי את אהבתי לג'ודו מאז אולימפיאדת טוקיו 1964 אותה הצית הג'ודוקא ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (Anton Geesink) . סיפרתי כי אותו ווירטואוז הג'וּדוֹ אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק הופיע במשחקי המכבייה השביעית ב- 1965 והמשיך לחבב את ספורט הג'וּדוֹ בעבור אלפי ישראליים אחרים נוספים . דנתי גם בכישרונו של אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק להפוך למופת ומודל לחיקוי . עסקתי גם בג'ודוקא ההולנדי וִוילֶם "וִוים" רוּסְקָה ( Willem "Wiem" Ruska) מי שירש את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק וזכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 במשקל כבד ובמשקל פתוח . וִוים רוּסְקָה היה בשעתו ווירטואוז ג'וּדוֹ כמו אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק . אני עוזב לפי שעה את רבי אמני הג'וּדוֹ ההולנדיים ושב ארצה אל יוֹסֵף בַּר-אֵל , אַרְיֵה מֶקֶל , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם .

anton geesink 1

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת . זהו הענק ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (1.98  מ'), ג'ודוקא מזהיר בעל כריזמה ונוכחות מרשימה. אלוף העולם ואלוף אולימפי בג'ודו במשקל כבד ששבה את לבי והפך לבלתי נשכח. (באדיבות NOS רשת הטלוויזיה הציבורית ההולנדית).

הופעתו המחודשת של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ב- 18 באפריל 1993 ברשות השידור אולם הפעם כמנכ"ל שלה הייתה מזהירה . בפעם השנייה מאז מינויו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל איש רדיו "קול ישראל" למנכ"ל רשות השידור הראשון ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל (בראשות גב' גולדה מאיר) , מונה שוב בחלוף כרבע מאה של שנים ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת ישראל (בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל) מישהו למנהל הכללי שלה שהוא יליד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואחד מ- מקימיה . זהו מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . המילה מזהירה מתייחסת להיגיון ותבונה ולא בהכרח לגאונות .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל פקד עלי בידיעתו של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל לצלם ולערוך כתבות ENG בעת הפקת ושידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הנוגעות לכיסוי ה- השתתפות הספורטאים והספורטאיות האולימפיים הישראליים שָם , ללא עורך ENG מטעמנו ב- IBC ב- ברצלונה 92' . ואלו הסיבות לאחרית המרה : יוסף בר-אל קבע בעצה אחת עמי כי למשלחת שלי יסופח עורך ENG אחד . לא היה צורך ביותר מכך מפני שעמד לרשותי בברצלונה 92' רק צוות צילום ENG אחד . בשל ריב בין שני הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וועד עיתונות /הפקה ו- וועד ההנדסה בו טען כל צד כי עורך ה- ENG בברצלונה 92' חייב להיבחר מהסקטור שלו , ובמידה ולא , הוא ישבית את שידורי ה- ENG כליל – החליט יוסף בר-אל לא לשלוח כלל עורך ENG לברצלונה 92' מחמת איומי הוועדים . האיומים היו חד משמעיים : אנשי וועד ההנדסה הודיעו כי אם יישלח לברצלונה 92' עורך ENG מטעם הסקטור העיתונאי הם לא יתירו לשדר את כתבות ה- ENG על מכונות ה- VTR שבשליטתם . אנשי וועד עיתונות איימו מצדם מנגד כי במידה ויוטס לברצלונה 92' עורך ENG מטעם חטיבת ההנדסה הם יורו לצלם ה- ENG שרגא מרחב להשבית את המצלמה שלו . ככה נראתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת שלטונו של יוסף בר-אל . שני הוועדים היריבים מצאו יעני לבסוף "פתרון" הולם . הם החליטו במשותף כי צוות ה- ENG באולימפיאדת ברצלונה 1992 (בראשות הצלם שְרָגָא מֶרְחָב והכתב יִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרְג) אומנם יצלם חומרי חדשות כאוות ברצונו בברצלונה 92' , אולם חומרי הצילום הללו שיישלחו מברצלונה לירושלים מהחלק האחורי של מצלמת ENG (אתם קוראים נכון : מהחלק האחורי של מצלמת ENG) יהיו אסורים לעריכה בירושלים אך מותרים לשידור בירושלים. כלומר שידור ללא עריכה. בעניין החלק האחורי של מצלמת ENG היה מדובר באלתור טכני עלוב, מפני שאפילו לא עמדה לרשותי במשרד ההפקה והתקשורת שלי בברצלונה 92' יחידת עריכה מקורית למשלוח חומרי ENG הביתה. החלק האחורי של מצלמת ה- ENG המותקן במשרד התקשורת שלי בברצלונה 92' היה באחריות הפעלה של שני הטכנאים שצורפו אלי, המפקח שלום נתנאל ועוזרו יעקב ביטון . קלטות ה- ENG ששְרָגָא מֶרְחָב צילם (איש הקול בצוות ה- ENG היה איציק כהן והתאורן יוֹסִי מוּסָן) הוכנסו לחלק האחורי של מצלמת ה- ENG במשרד שלנו ושוגרו באמצעות כבלי VANDA (ראשי תיבות של Video and Audio) למרכז הטכני של ה- EBU בברצלונה 92' ומשם הועברו באמצעות לווייני תקשורת לירושלים . כאמור מקודם, שני הוועדים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית קבעו שחומרי ה- ENG הללו (רובם כידוע עסקו בספורטאים והספורטאיות הישראליים שנטלו חלק באולימפיאדת ברצלונה 1992) – לא ייערכו ע"י איש גם בעמדות העריכה בירושלים , וישודרו "ברוטו" כפי שהם ממכשירי הבטות עליהן הוקלטו כפי שצולמו במקור – בלעדֵי ו- ללא עריכה כלל .

מדובר היה בסקנדל וב- אבסורד טלוויזיה מסורבל ומטופש שאין כמותו וגם חסר תקדים שנכפה עלי כ- "פתרון" משותף ע"י שני הוועדים (ובהסכמת שני מנהיגי השידור הציבורי מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל) . מה שקרה בפועל היה כך : צלם ה- ENG בברצלונה 92' שְרָגָא מֶרְחָב (המקליט שלו היה איציק כהן והתאורן יוסי מוסן) צילם מראש את הסיקואנסים בברצלונה 92' לצורת עריכת חומרי הצילום שלו ב- "אוויר" בירושלים ע"י המפיק שלי ששי אפרתי . חומרי הצילום של קרבות הג'ודו של יָעֵל אָרָד נגד הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף והצרפתייה קָתֶּ'רִין פְלוֹרִי לרבות הראיונות עמה (עם יָעֵל אָרָד) הוקלטו מראש בירושלים על ארבע ו/או חמש קלטות מסוג בטה (Beta של אינטש אחד) . כתבות ה- ENG תוזמנו ונרשמו , והן שודרו מה- Master Control בירושלים Cross on Air מחמש בטות , מ- בֶּטָה ל- בֶּטָה וחוזר חלילה . ארבע כתבות ה- ENG אודות יָעֵל אָרָד בברצלונה 92' שתוכננו לסדר גודל של כ- 10:00 דקות כ"א הכילו חומרים ברוטו של סך כ- 40:00 דקות בכל כתבה ואלו נשלחו כאמור מברצלונה לירושלים . Beta מס' 1 שידרה לאוויר מ- 1:53 דקה ועד 3:47 דקות. Beta מס 2 שידרה מ- 4:07 דקות ועד 6:12 דקות. Beta מס' 3 שידרה מ- 0:25 דקה ועד 3:12 דקות. Beta מס' 4 שידרה מ- 7:58 דקות עד 10:08 דקות. Beta מס' 5 שידרה מ- 0:45 עד 1:22 דקה את Stand up הסיכום של הכתב בברצלונה 92'. מדובר היה בטלוויזיה מְנֻוֶונֶת שלנִיווּן שֶלָה באותו הקטע של הפקת אולימפיאדת ברצלונה 92' היו שותפים לא רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , אלא גם היו"רים של וועדי הטלוויזיה , עיתונות הפקה וחטיבת ההנדסה . שני הוועדים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהלו את עניינם המקצועי של העובדים ברמה של עסקנים ופגעו ביודעין פגיעה קשה בהפקת השידורים האולימפיים שלי מברצלונה 1992. והכל בגלל אֶגוֹ קטנוני ומגוחך. בושה וחרפה. משה פרידמן היה יו"ר וועד עיתונות/הפקה מיליטנטי בתקופת אולימפיאדת ברצלונה 1992 , ומנקודת מבטי איש לא הגיוני ועקשן כפרד ללא צורך. אני מתכוון עקשן על חשבוני ועל חשבון הפקת ברצלונה 1992.

במה אם כך הוא ייצג אותי ואת ערכיי העבודה ומוסר הטלוויזיה שלי ? במה הוא כראש הוועד תרם לתנאי עבודה נאותים מינימליים ו- שגשוג שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברצלונה 1992 ? איזה הערכה ונאמנות בדיוק הייתי אמור לרחוש להיגיון העקום שלו כאילו כיו"ר וועד שלי ? אנוכי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי ברצלונה 1992 לא עניינתי אותו . אותו הטלת הספק וחוסר האמון שלי בוועדים המגוחכים והאינטרסנטיים נגע גם לאנשי וועד ההנדסה . וועדי העיתונאים והטכנאים כפו עלי לעבוד בתנאים מבישים באולימפיאדת ברצלונה 1992 . זאת הסיבה בגינה מעולם לא הייתי חבר באגודת העיתונאים . באוקטובר 1987 פתח וועד עיתונות/הפקה משותף לטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בראשות דָן בִּירוֹן , יַעֲקב אָסָל , וגָדִי סוּקֶנִיק בשביתה עיתונאית בת 52 (חמישים ושניים) ימים נגד מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . העילה לשביתה הייתה תביעה לשיפור השכר . השביתה הממושכת ביותר והמטופשת ביותר ההיא בתולדות רשות השידור ולחלוטין בלתי מוצדקת גוועה בסופו של דבר מעצמה מבלי שהשיגה דבר , חוץ מליצור Over draft בכיסי העובדים . בקיץ 2002 החלטתי לפתוח במאבק מקצועי צודק שלי נגד שלטונו של מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל . וועד עיתונות / הפקה ראה בהתנגדות שלי למהלכי מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הנוגעים להפקת מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה מלחמה אישית שלי לא מוצדקת נגד יוסף בר-אל . וועד עיתונות / הפקה ההוא מנה בתוכו את היו"ר וורד ברמן ו- איתי לנדסברג שתמכו בי ואת יהודה ביטון , דן סממה ז"ל , וזליג רבינוביץ' שהתנגדו לי והיו בעד יוסף בר-אל . וורד ברמן ואיתי לנדסברג הגישו לי תמיכה מוסרית (לא מעשית) ואילו שלושת האחרים תמכו תמיכה מסיבית ביוסף בר-אל וקיוו שהוא יקרע לי את הצורה . היה לי עוד תומך מוסרי נלהב גדעון דרורי ז"ל שתלה על לוח המודעות של הטלוויזיה מניפסט נרגש "החברים של יואש" הקורא לעיתונאים לסייע לי במלחמה העקרונית הצודקת נגד יוסף בר-אל . השאר והם היו רבים מאוד הרכינו ראש ושתקו . נותרתי לבד במאבקי ההוא נגד יוסף בר-אל . איזה וועד ואיזה נעליים . צריך להבין כי מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל בתמיכתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי חתם על חוזה שידור עלוב מכל היבט עם חברת "צ'ארלטון" מי שהחזיקה בזכויות השידורים של מונדיאל 2002 שנערך ביפן וקוריאה . בהסכם הדַל נקבע כי חטיבת הספורט בראשותי תשדר בהשוואה למונדיאל צרפת 1998, פי שמונה פחות משחקים , תשלם פי שמונה יותר כסף , ועוד תעשה זאת בשידור ישיר Off tube מהאולפן בירושלים . מהלכי רשות השידור הללו האיצו והובילו למיסודו של ערוץ + 5 בכבלים וכניסתו לתחרות נגדנו . בסופו של דבר שילמנו ל- "צ'ארלטון" 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר תמורת שידור ישיר של 8 (שמונה) משחקים בלבד ועל פי החלטת מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הם כמובן שודרו ישיר Off tube מהאולפן בירושלים . החלטה מבישה בעוד ערוץ + 5 בכבלים ש- שילם רבע סכום מאִתנו,שידר 56 (חמישים ושישה) משחקים בשידורים ישירים , ושלח את שני שדריו יורם ארבל ורמי ווייץ ליפן וקוריאה כדי לשדר מעמדות שידור באצטדיונים בשתי המדינות המארחות האלה . אני נתקעתי עם כמות זעירה של שמונה משחקים ועוד נדרשתי לשַדֵר אותם מהמוניטורים בירושלים . לעג לרש . יוסף בר-אל ניהל מו"מ שערורייתי וכושל מכל היבט ורשות השידור שלו יחדיו עם חטיבת הספורט של ערוץ 1 ירדו נמוך על הברכיים . נתתי לו לדעת לא רק מה אני חושב עליו אלא הטחתי לו זאת בפרצופו , "יוסף בר-אל תקשיב טוב למה שאני אומר לך כעת . עשית עסקת טלוויזיה מחורבנת ומטופשת מכל היבט . מעניין אותי מה אומר על העסקה המגוחכת הזאת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן . אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון שממנה אותך כעת למנכ"ל רשות השידור היא גם זאת שתעיף אותך מהמשרה הרמה כשתגלה עד כמה הנך לא מוכשר" , ונפניתי ממנו . זה היה ב- 24 באפריל 2002 . הוא לא פיטר אותי אולם שמר לי טִינָה . החל קרב אקדחים ביני לבינו . נתקלתי בהמון אנשים בלתי מוכשרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור אולם מעולם לא פגשתי איש כה לא מוכשר כמוהו כמו יוסף בר-אל . sure enough : בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון בישיבתה השבועית – 2 במאי 2005 להדיח את יוסף בר-אל ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור .

drori

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 2002 . זהו המניפסט של גדעון דרורי ז"ל "החברים של יואש" הקורא לעיתונאי ערוץ 1 לתמוך בי במלחמתי הצודקת נגד מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל . גדעון דרורי ז"ל תלה את קריאתו זאת על לוח המודעות הראשי של הטלוויזיה בכניסה לבניין ליד עמדת המודיעין . שום עיתונאי לא צייץ לעברי וגם לא בכיוונו של גדעון דרורי . נותרתי לבד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני חוזר לפרשות ה- ENG בעשור הקודם של המאה שעברה . כעבור ארבע שנים מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 צצה אותה המחלוקת של עורך ENG באולימפיאדת אטלנטה 1996 . שני הוועדים המשיכו להתקוטט ביניהם גם ב- 1996 אולם ליוֹסֵף בַּר-אֵל ולאַרְיֵה מֶקֶל לא היה עוד זֵכֶר בטלוויזיה וברשות השידור . את מקומם תפשו מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן . מוטי קירשנבאום המעשי וההגיוני כלל לא ניצב בפני דילמה . הוא פתר את המחלוקת חיש מהר וסייע לי בנבונות ובשכל הישר שלו , בכך ש- צִיוֵות עבורי שני עורכי ENG באותם המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996, למרות שגם הפעם עמד לרשותי צוות ENG אחד בלבד. שני עורכי ה- ENG היו דני בכר מחטיבת ההנדסה ואסתר לווין מחטיבת עיתונות / הפקה . צוות הצילום של ה- ENG הורכב מהצלם טִיבִּי סָלוֹמוֹן , איש הקול איציק כהן , התאורן אבי טובול והכתב המצוין , המהיר , והיעיל שלי אָמִיר בַּר שָלוֹם (איש טלוויזיה מוכשר המשמש היום הכתב הצבאי של ערוץ 1). ה- Superviser הטכני הראשי והמצטיין שלי באולימפיאדת אטלנטה 1996 היה אלי קרייתי . לעומת הכשלים הטכניים והלוגיסטיים באולימפיאדת ברצלונה 1992 שהפריעו עד למאוד בסיקור הצלחתם הסנסציונית של הג'ודוקא יעל ארד והג'ודוקא אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה , הרי שבאולימפיאדת אטלנטה 1996 העניק לי מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם את התקציבים הדרושים , את כוח האדם הנדרש , ואת הטכנולוגיה הדרושה לרבות כאמור צוות צילום ENG + לראשונה בהיסטוריה של הפקת האולימפיאדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם סוויטת עריכת ENG נוחה , מרווחת , ויעילה . תנאי עבודה חלומיים לעומת ברצלונה 1992.

אולם דווקא כאן באטלנטה 1996, דווקא כשעמדו לרשותי כמעט כל הכלים הטלוויזיוניים המיטביים, דווקא אז שני הג'ודוקאים המצליחנים האלה מאולימפיאדת ברצלונה 1992 נכשלו כליל ולחלוטין בתחרויות הג'ודו באולימפיאדת אטלנטה 1996, והודחו כבר בשלבים המוקדמים של המאבקים. זאת אחת הסיבות מדוע אני מנסח בניתוח הזה את מינויו של מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור כלהלן ומשתמש במונח – מזהיר ! ניהול הופך למזהיר בשעה שהמנהל משתמש בנבונות שכלית ורגשית שלו מול עובדיו ולא בדורסנות בכוחו הפיסי . מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות שידור הגיוני שידע לשקול ולחשוב וגם לחלוטין לא צר עין . הוא לא דרש מעצמו להשתמש בכוח הניהול בעניינים שנויים במחלוקת אלא ביקש לעשות זאת באמצעות מחשבתו , ניסיונו , ויכולת השכנוע שלו. זה המון. בכך ביצר את עמדת הניהול שלו. גם מן ההיבט הזה הוא היה במידה רבה משכמו ומעלה. התיעוד המצולם המצ"ב מאולימפיאדת אטלנטה 1996חיוני מפני שהוא מהווה הוכחת שינוי מוחשית שאפשר למדוד אותה בעין . אימות – אסמכתא המעיד שאפשר לעשות זאת אחרת ואשר נוגעת להתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת ההיערכות הטכנולוגית לקראת משימת כיסוי רבת ממדים וממושכת של המשחקים האולימפיים .

atlanta 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC באטלנטה . אנוכי יחדיו עם המפקח הטכני המצוין שלי אלי קרייתי (מימין) . עם אלי קרייתי ושכמותו אינך יכול להפסיד במלחמות טלוויזיה . מאחור שלושת השעונים המציגים את הזמנים בישראל , אטלנטה , ו- GMT . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אלי קרייתי בסוויטת עריכת ה- ENG במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . זהו צוות ה- ENG שלי  בטרם יציאה לאחת ממשימות הצילום של הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הכתב אמיר בר שלום , הצלם טיבי סלומון , איש הקול יצחק "איציק" כהן , התאורן אבי טובול , ואנוכי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

atlanta 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . סוויטת עריכת ה- ENG שלנו ב- IBC באטלנטה 1996 . כתב ה- ENG אמיר בר שלום (קרוב למצלמה , כתב חרוץ , בעל ידע , ומהיר) , העורך דני בכר (במרכז) , ו- אנוכי . טכנולוגיה כה בסיסית של מכונות עריכה ל-כתבות ENG לא עמדה לרשותי באולימפיאדת ברצלונה 1992. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

atlanta 5

טקסט תמונה : יולי 1996 . אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אנוכי (קיצוני משמאל) מקבל חלק מהצוות שלי עם הגעתו מישראל לשדה התעופה הבינלאומי של אטלנטה . הוועדה המארגנת של המשחקים הקימה אולם ענק בשדה התעופה הבינלאומי באטלנטה לצורך הפקת Accreditations (תגי זיהוי מיוחדים) וחלוקתם לאלפי עיתונאי הטלוויזיה , הרדיו , והעיתונות הכתובה המגיעים לעיר לצורך סיקור המשחקים . להלן זיהוי האנשים הממתינים לקבלת ה- Accreditations משמאל לימין : אנוכי , השדר אורי לוי , השדר זוהייר בהלול , המפקח הטכני אלי קרייתי , איש הקול בצוות ה- ENG איציק כהן , עורכת ה- ENG מסקטור העיתונאים אסתר לווין (מוסתרת) , ואבי טובול התאורן בצוות ה- ENG . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אני ניצב ב- Master Control הענק של קבוצת הטלוויזיה AOB 1996 המלמד משהו על סדר הגודל של הפקת טלוויזיה אולימפית . (ארכיון יואש אלרואי , כל הזכויות שמורות) .

היה לי עונג טלוויזיוני צרוף לעבוד ב- 1996 תחת הנהגתם של מנכ"ל רשות השידור מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאּום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יָאִיר שְטֶרְן . לא היה מקום להשוות את תנאי הפקת אטלנטה 1996 לאלה הדַלִים של ברצלונה 1992 . ציבור צופי הטלוויזיה מרוחק מדרכיה המסועפות של התנהלות תעשיית הטלוויזיה העָנֵפָה (מאוד) . הציבור איננו מעניק שום תשומת לב לאיכות מנהיגות הטלוויזיה . זה לא מעניין אותו . הוא מתעניין בשָלָט שלו , מה יניב ה- Remot Control שלו מכורסת הטלוויזיה שלו בסלון ביתו , ואיזה חומרי טלוויזיה יצוצו מהמרקע שלו . התוצר הסופי , לוח השידורים , הוא פועל יוצא של סדר טלוויזיוני שכופה הנהלת רשות השידור ומוסד הטלוויזיה , ומותנה בממון אולם גם במנהיגות כנה בעלת יושרה . זאת האחריות שלה ובאחריות הזאת אני התעניינתי .

yoash 6

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 90 . לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . אנוכי עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בלשכתו בעת התכנון המוקפד של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996 . מצאתי בו כל הזמן בן ברית ישר, הגון, ונאמן בעת הפקת שידורי הספורט האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שידורי הטלוויזיה הם ביסודם מורכבים מסובכים , וגם יקרים, יוקרתיים, ועתירי רייטינג מאין כמותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט מסמך : 7 באוגוסט 1996 . זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת אטלנטה 1996 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חטיבת הספורט בראשותי והטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 מסקרת בשידורים ישירים את קרבות הג'ודו של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה.

בחזרה לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . אוּרי לֵוי למרות שלא הבין ולא הכיר בתחילה את ספורט הג'ודו , שידר ישיר בהיקף מלא וברמה מניחה את הדעת פחות ו/או יותר את כל תחרויות הג'וּדוֹ האולימפיות בהשתתפות יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . הוא היה בר מזל משום שלצדו ניצב הפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק אלוף ישראל בג'ודו במשך שנים רבות . שניהם , אוּרִי לֵוִי ויוֹנָה מֶלְנִיק , היו שדרי הטלוויזיה הראשונים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שזכו לשָדֵר הצלחות אולימפיות של ספורטאים ישראליים שהסתיימו בהענקת מדליות על דוכן המנצחים . נחמה פורתא אולי . קרבות הניצחון של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המוכשר (כולם ב- Ippon) הסבוּ קורת רוח והנאה רבה במידה לא מועטה בניגוד לאלה של יָעֵל אָרָד . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה ג'וּדוֹקָא – ווירטואוז וכריזמטי , ובעל יכולת התקפית מרשימה , הטוב ביותר בעולם בעת ההיא במשקלו (71 ק"ג) . מזל רע והפכפכות המקצוע מנעו ממנו לזכות במדליית הזהב . הוא ניחן בכוח פיזי רב, קואורדינציה נהדרת, וחכמת מלחמה. אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה תכסיסן מבריק שסיים את מאבקיו נגד מתחריו באִיפּוֹנִים מפתיעים (מקביל לנוֹק אאוט באִגרוף) . תענוג היה לצפות בקרבותיו של ג'וּדוֹקָא כה כשרוני ומתוחכם . יָעֵל אָרָד לעומתו הייתה ספורטאית ג'ודו אפופת אמביציות אך משעממת ו- נטולת ברק . הקרבות של יָעֵל אָרָד היו פסיביים וחסרי דִמְיוֹן למרות הצלחתה המוכחת . בקרב חצי הגמר המכריע של יָעֵל אָרָד נגד הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) אירעה לשניהם תקלה בהבנת מפת הקרב וזיהוי המנצחת בקרב הזה בשידור הישיר . ייתכן שלא באשמתם מפני שהם לא ישבו בעמדת השידור בהיכל הג'וּדוֹ בהיכל בְּלָאוּגְרָאנָה. הפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק שהיה דומיננטי בשידור הישיר של הקרב ההוא יָעֵל אָרָד – פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (לעומת השדר המוביל שלו אוּרִי לֵוִי) קרא את מפת הקרב הפוך ושונה לחלוטין משופט הקרב . הוא הושפע מהיוזמה ההתקפית שנקטה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ומשְפַת תנועות הגוף והנפת הידיים שלה אל על , ו- שידר כלהלן : "…הנה תרגיל הנגד של פראוקה אייקהוף…וואזארי – וואזארי עכשיו לטובת פראוקה אייקהוף…וואזארי – וואזארי…זהו תרגיל הנגד של פראוקה אייקהוף שדיברתי עליו קודם…פראוקה אייקהוף קיבלה איפון בתרגיל הזה…פראוקה אייקהוף ניצחה את הקרב באיפון…חבל מאוד…" . אורי לוי החרה – החזיק אחריו , "ניצחון לפראוקה אייקהוף שניצחה את הקרב באיפון…" . על הלוח האלקטרוני היה כתוב אִיפּוֹן (Ippon) והכתובת ISR (ישראל) ריצדה , פירושו של דבר שיָעֵל אָרָד נציגת מדינת ישראל ניצחה, אולם שניהם ששידרו Off tube, אחד מברצלונה והשני מירושלים , לא שמו לב לכך לעובדה הזאת , עד שהמראות על המִזְרָן השתנו ושפת הגוף של יָעֵל אָרָד הומרה בשביעות רצון , חיוכים , ועליצות – בגלל שהוכרזה כמנצחת . שניהם שידרו כאמור את הקרבות רק מהמוניטור, ולא זִיהוּ ברגע הראשון בקרב השנוי במחלוקת ההוא את ניצחונה של יָעֵל אָרָד, וקבעו על פי הבנתם שהזוכה בקרב היא דווקא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף. זאת הייתה טעות זיהוי ושגיאה של השניים בשידור ישיר Off tube . יוֹנָה מֶלְנִיק היה הראשון שהתעשת והבין כי נוצר כאן מצב חדש , ותמה בקול ,  "…רגע אבל מי ניצחה כאן יעל או אייקהוף…? ואוּרִי לֵוִי המשיך אותו , "יעל ניצחה היא העפילה לגמר…מובטחת לה מדליה אולימפית מזהב או כסף…" .

אוּרִי לֵוִי לא היה אָשֵם . וודאי לא הפרשן שלוֹ יוֹנָה מֶלְנִיק . לא הם בחרו להיעדר מעמדת השידור בהיכל הג'ודו ב- בְּלָאוּגְרָאנָה (במרכז ברצלונה על הדיאגונאל של העיר היפה , ההומה , והסואנת), כדי להתיישב איש – איש בעמדת השידור Off tube החַלוּפית שלו . זה במרכז השידורים ב- IBC בברצלונה והשני בירושלים . אני הוא האיש שנושא באחריות . אני כפיתי על שניהם לשָדֵר כך מכורח הנסיבות הארגוניות והטכנולוגיות שקדמו לשידורי ברצלונה 1992 משום שלא הייתה לי שום ברירה אחרת . בפוסט הקודם הוסבר כי בשל היעדרו של יו"ר וועד מנהל לרשות השידור עד ל- 16 במארס 1992 (לבסוף התמנה לתפקיד הרם עו"ד מִיכָה יִנוֹן) לא ניתן היה לי לחתום על הסכמים כספיים עם ה- EBU מחד , ועם RTO 1992 מאידך , לצורך Booking מוקדם מראש ורכישות טכנולוגיות לטובת ההפקה שלי , ביניהן עמדת שידור בהיכל בְּלָאוּגְרָאנָה שהיה ממוקם על הדיאגונאל ב- ברצלונה 92' (מרוחק כ- 3 ק"מ מה- IBC) בו נערכו תחרויות הג'ודו לגברים ונשים . קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO 1992 ייחדה לסיקור תחרויות הג'ודו 10 (עשר) מצלמות וכ – 85 (שמונים וחמש) שעות שידורים ישירים של מקצוע הספורט ההפכפך הזה . משבקשתי במארס 1992 מ- EBU ו- RTO 1992 לשריין לי עמדת שידור תמורת תשלום של כ- 3200 (שלושת אלפים ומאתיים) דולר נאמר לי כי איחרתי כבר את המועד וכי כל 47 (ארבעים ושבע) עמדות השידור של הטלוויזיה ב- בְּלָאוּגְרָאנָה נמכרו .

לקראת סיום הקרב נקטה פְרָאוּקֶה אֵייקְהוֹף ביוזמה התקפית . היא הצליחה תוך כדי לְפִיתַּת יָעֵל אָרָד לגַלגֵל ולהטיל אותה על המזרן . זה היה Ippon. הקרב הסתיים . בטרם קמו שתי היריבות וסידרו את מלבושן שידרה שפת הגוף של פְרָאוּקֶה אֶיְיקְהוֹף שמחת ניצחון בעוד יָעֵל אָרָד נראתה שכובה לידה ומשלימה עם ההפסד ומַר גורלה . אך השופט שהופיע בתמונת הטלוויזיה חשב אחרת מפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . הוא העניק את הניצחון ליָעֵל אָרָד, וקבע שלמרות הפעולה ההתקפית של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף נגד יָעֵל אָרָד, הרי שהג'וּדוֹקָא הגרמנייה הכניעה את עצמה כשכתפיה שלה נגעו במִזְרָן תוך כדי הגלגול על המזרן בטרם פעולת הכנעתה הסופית את יָעֵל אָרָד , והיא זאת שחטפה בסופו של דבר Ippon . באותו חלקיק השנייה המכריע שבו השַדָּר אורי לוי והפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק התרשמו מניצחונה של הג'וּדוֹקָא הגרמנייה הם איבדו לרוע המזל את הקשר עם השופט המרכזי ולוּח התוצאות הסמוך למזרן . שידור ה- Off tube היה בעוכריהם . אולי צֶוֶות השידור שלי לא יכול היה לראות את השופט מסמן בידו ומעניק ניצחון ליָעֵל אָרָד ולכן טעה בזיהוי המנצחת. אורי לֵוי ויוֹנָה מֶלְנִיק תקנו את עצמם כעבור שנייה בשמחה אך היה בדברי התיקון יותר משֶמֶץ של תימהון .

אורי לוי היה שַדָּר ג'וּדוֹ חסר ניסיון לחלוטין בתחום . לא היו שדרני ג'ודו בארץ וודאי ברמות אולימפיות . אף על פי כן נחשב לאחד מטובי השדרים שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקצועות האולימפיים הקטנים . בהיותו שדר נבון הוא השתלט פחות ו/או יותר כמעט על כל ענף ספורט לרבות הג'ודו . יוֹנָה מֶלְנִיק העזר כנגדו היה אלוף ישראל בג'וּדוֹ במשך שנים רבות ואחד מאוֹשְיוֹת הג'ודו של ענף הספורט הזה במדינת ישראל . הוא נחשב בעיני לבר- סמכה מספר אחת בארץ . זאת הסיבה שהוֹשבתי אותו על כֵּס הַפַּרְשָן . כשהתבוננתי בהמשך השידור הישיר בפניה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף עומדת שם על המִזרָן המוּמה ונדהמת מהחלטתו של השופט המעניק את הניצחון הסופי (Ippon) ליָעֵל אָרָד, נראתה לי הבנת מהלכי הקרב שלהם וטעותם ב- זיהוי המנצחת כמומחי ג'ודו, תמוהה פחות . לפתע היא נראתה בכלל הגיונית ואפשרית . עובדה שפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף חשבה כמו אוּרִי לֵוִי ויוֹנָה מֶלְנִיק ש- הניצחון מגיע לה ונלקח ממנה שלא בצֶדֶק ע"י שופט שלא קרא נכון את היוזמה ואת תכסיס ההתקפה שלה . היא עמדה שם נדהמת , מובכת , מאוכזבת עד עמקי נשמתה , מפנה מבטי תימהון ואכזבה תהומית לכל הצדדים , ואיננה מבינה את פשר החלטת השופט להעניק את ה- Ippon ליָעֵל אָרָד שלא תרמה שמץ מיכולתה ומיוזמתה לאותו ה- Ippon שהשופט התכוון אליו וסיים את התחרות . פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף טענה בלהט שהיא זאת שהייתה אקטיבית , יוזמת , והוֹבִילָה את תרגיל ההתקפה שלה בעוד יָעֵל אָרָד הייתה פאסיבית ומוּבֶלֶת , ולכן היא לא הייתה יכולה לזכות בניצחון .

יָעֵל אָרָד העפילה לתחרות הגמר במשקל 61  לנשים נגד הג'וּדוּקָה הצרפָתייה קָתֵּרִין פְלוֹרִי . קרב הגמר המשעמם היה שווה כוחות לחלוטין והוכרע על פי החלטת השופטים . שתי הטוענות לכתר נעדרו כל ברק , יוזמה , ודִמיון . בסופו של הקרב חסר ההשראה העניקו השופטים את הניצחון לקָתֵּ'רִין פְלוֹרִי . יָעֵל אָרָד שהייתה שווה זָהָב הסתפקה במדליית הכסף . הֵישֵג ספורטיבי אישי עָנָק ששוּדָר ישיר והגיע לשיאו בטקס הענקת המדליות . יָעֵל אָרָד ניצבה מאוד נרגשת על דוכן מספר שתיים לובשת בגד אימון של Nike כשכל חבריה למשלחת הישראלית לובשים בגדי אימון של adidas. אי אפשר היה שלא להבחין גם בהתרגשות בקולם של אורי לֵוי ויוֹנָה מֶלְנִיק .

באותו לילה וגם בימים שלאחריו הענקתי זמן מסך רב במסגרת השידורים האולימפיים להישגה של אלופת הג'וּדוֹ יָעֵל אָרָד בפרט ולענף הג'וּדוֹ הבלתי מוכר והבלתי פופולרי במדינה שלנו בכלל . ביקשתי גם את אנשי צוות צילום ה- ENG שלי , הכתב איציק גליקסברג , ו- הצלם הוותיק שרגא מרחב , איש הקול איציק כהן , והתאורן יוסי מוּסַן לערוך כתבה נרחבת וריאיון מקיף עם גיבורת הספורט הישראלי החדשה באותה העת . יָעֵל אָרָד הביאה את המדליה האולימפית הראשונה לעצמה ולמדינתה בדיוק 40 (ארבעים) שנים לאחר שישראל החלה להשתתף במשחקים האולימפיים של הלסינקי ב- 1952 . מדינת ישראל הצטרפה לתנועה האולימפית 56 שנה מאז הגה הבַּרוֹן הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבַּרְטֵיין את רעיון חידוש האולימפיאדות של הזמן החדש באתונה בירת יוון ב- 1896 .

yael arad 32

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 .יעל ארד (משמאל) ניצבת מול דוכן המנצחים מספר 2 בתום תחרויות הג'ודו לנשים במשקל 61  ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . היא הייתה ספורטאית עַל , חזקה גופנית ומנטאלית , אך זכתה במדליית הכסף בסגנון משעמם וחסר השראה. על דוכן מס' 1 ניצבת כבר האלופה והזוכה במדליית זהב קתרין פלורי (Ctherine Fleury) מצרפת גם היא ג'ודוקא משעממת . ליד דוכן מס' 3 והזוכות במדליות הארד ניצבות די ז'אנג (Di Zhang בטרנינג בורדו / צהוב) מסין והרוסייה יילנה פטרובה (Elena Petrova בטרנינג לבן) . הג'ודוקאית הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) דורגה חמישית . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי RTO 1992) .

סיבות היסטוריות מנעו מהספורטאים הישראליים חלקם מוכשרים ביותר לזכות במדליות אולימפיות כבר במשחקים הקודמים . מדינת ישראל עסוקה באופן רצוף מרגע הקמתה ב- 1948 ועד לרגע זה במלחמות עקובות מדם על זכותה לחיות בשלום וביטחון . למרות המלחמות הרבות עם מדינות ערב על עצם זכות הקיום לחיות כמדינה ריבונית במזרח התיכון , הגיעו אזרחי מדינת ישראל להישגים עצומים לא רק בהקמת צבא חזק המצויד בטכנולוגיה מודרנית איתנה , אלא להישגים שיטתיים גם בתחומי המדע , החקלאות , והאומנות . אך לא בספורט . למַעֵט הישגיה של קבוצת הכדורסל של קבוצת הפאר של מכבי ת"א באירופה מאז 1977 . זכורים הטיב שני הניצחונות של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקה 91 : 79 וב- 7 באפריל 1977 במשחק הגמר על גביע אירופה בבלגראד – יוגוסלביה , בו גברה על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירגי ווארזה 78 : 77 וזכתה בכתר . אולם ראש הממשלה המנוח יִצְחָק רָבִּין ז"ל סייג זאת בניסוח מעניין וזהיר בעת קבלת הפנים שערך למכבי ת"א בלשכתו בקרייה בתל אביב ב- 24 בפברואר 1977 , כשאמר כהאי לישנא : "ההצלחה של מכבי ת"א הושגה אומנם בגלל הרוח הישראלית אך גם בגלל קצת סיוע אמריקני" . ועוד תזכורת . נבחרת הכדורסל של ישראל בהדרכתו של רלף קליין ז"ל זכתה באליפות אירופה בטורינו ב- 1979 במדליית הכסף אך מאז לא חזרה על ההישג הזה.

מדינת ישראל לא השקיעה משאבים לאומיים בספורטאים שלה . היו לה עניינים רציניים יותר לעסוק בהם . הצלחתם של הספורטאים האולימפיים הבודדים כמו הג'ודוקאים יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה באולימפיאדת ברצלונה 92' , השייטים יוֹאֵל סֶלַע ואֶלְדַד אָמִיר באולימפיאדת סיאול 88' , האָצָנִית אסתר רוֹט – שָחמוֹרוֹב באולימפיאדת מונטריאול 76' , או השחיין דַוִד מְלַמֵד באולימפיאדת מכסיקו 68' ובאולימפיאדות מאוחרות יותר חותר הקייאקים מִיכַאֵל קָאלְגָאנוֹב באולימפיאדת סידני 2000 , והג'ודוקה אריק זאבי באולימפיאדת אתונה 2004 היא אישית . לממלכה חלק קטן בהישגים האולימפיים של ספורטאיה .  לרוע המזל לממלכה היו גם מעט מידַי אמצעי טלוויזיה כדי להנציח את הצטיינותם על המסך .

הערכתי את אורי לוי על יכולת הריכוז והשידור הישיר שלו את קרבות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 92' בתנאים מבודדים מעמדת Off Tube במרכז השידורים ב- IBC בברצלונה . זאת הייתה מעמסה קשה שהוטלה עליו . צריך להבין שקיים הבדל עצום בין שידור ממושך מהשטח הפעיל והתוסס רווי המון פרטים ומלווה כל הזמן בהתרגשויות מעמדת שידור באצטדיון לבין אותו שידור מבודד ממושך שכזה אך שנעשה מעמדת Off tube (גם אם היא מותקנת ב- IBC בברצלונה) מה עוד שהפרשן שלו יוֹנָה מֶלְנִיק ממלא את תפקידו אף הוא מעמדת Off tube באולפן בירושלים . בדידות ה- Off tube יוצרת גם עול מנטאלי . אורי לוי היה היה מנותק מהשטח . בתום השידור הישיר ההוא גם אם טעה בסיומו נתתי לו לדעת שהוא היה בסדר גמור . בסדר גמור בתנאים שנכפו עליו ועל יונה מלניק . אני חושב שאורי לוי היה בעֵת ההיא איש טלוויזיה במלוא הדרו , בעל משמעת שידור , ובמידה רבה לתפארת הטלוויזיה הישראלית הציבורית . באותו לילה ביום חמישי – 30 ביולי 1992 , בתום יום השידורים האולימפי הארוך סעדתי בחצוֹת הליל במסעדה ענקית במרכז ברצלונה שהוקמה ע"י חברת הלבשת הספורט הגרמנייה Adidas . זאת הייתה ארוחתי הראשונה מזה עשרים וארבע שעות . שהיתי בברצלונה היפהפייה על תֶּקֶן של עיתונאי ועורך ראשי ומנהל השידורים האולימפיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולאו דווקא כפטריוט ישראלי של יָעֵל אָרָד. ביקשתי להחליף רשמים ולחקור במשותף עם אנשי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD וְ- ZDF  שהזדמנו גם הם למסעדה המפורסמת את קרב הג'ודו השנוי במחלוקת בין יָעֵל אָרָד ופְרָאוּקֶה אֵיְיקהוֹף , ומה קרה שם בעצם על פי דעתם . שַדָּרֵי ARD  ו- ZDF היו מאוחדים בדעה שנעשה עוול גדול לספורטאית שלהם. הם גם סיפרו לי , "ש- ספורטאית הג'וּדוֹ שלהם מרגישה מקופחת וחשה שהשופטים גנבו לה את הניצחון . היא מדוכאת מהפסדה ומסרבת להתראיין . היא איננה רוצה לתלות את קולר ההפסד בתירוצים שממילא אינם יכולים לשנות דבר . פראוקה אייקהוף מבקשת מהם להניח לה ועושה את ההכנות לחזור בהקדם לגרמניה" . ביקשתי את הקוֹלגות הגרמניים שיאפשרו לי בזכות הקשרים שלהם לראיין אותה ולשמוע את דעתה המקצועית והאישית על אשר התחולל בקרב בינה לבין יָעֵל אָרָד , מה היא חושבת על יָעֵל אָרָד והשופטים , ומדוע היא מעריכה שהניצחון מגיע לה. זה נראה לי חשוב מן ההיבט של הדיווח העיתונאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לציבור הצופים שלנו בארץ . הם הבטיחו לשמור עִמִי על קשר במידה ופְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף תשנה את דעתה . אך הג'וּדוֹקָא הגרמנייה המאוכזבת שָבָה נסערת למחרת לארצה . היא חשה שנשדדה ע"י השופט . לא הצלחתי לשוחח עמה.

barcelona 92 40

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אני מתארח במאהל רשתות השידור של ARD  ו- ZDF  שדיווחו לי את תחושות מפח הנפש של הג'ודוקאית הגרמנית פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) לאחר שנוצחה ע"י יעל ארד . היא חשה מנצחת ולא מנוצחת והרגישה שהשופט בקרב הזה גזל ממנה את הניצחון . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי , איש לא מזוהה , צלם ה- ENG שלנו שרגא מרחב (שלישי מימין) , איש לא מזוהה המפיק שלי אמנון ברקאי (שני משמאל) , יוסי מוסן איש התאורה בצוות ה- ENG (קיצוני משמאל) , וכאמור שני מארחים גרמניים לא מזוהים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

למחרת יום שישי – 31 ביולי 1992 זכה אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה במדליית הארד במשקל 71 ק"ג בג'ודו לגברים. הוא עשה זאת בסגנון ווירטואוזי מרשים . הוא הכריע בזה אחר זה את מתחריו באִיפּוֹן (Ippon , מונח המקביל ל- knock out באִגרוף) ואך כ- פֶסָע היה בינו לבין מדליות הכסף והזהב . אי אפשר היה שלא להתרשם מהכישרון העצום החבוי בו . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה ג'וּדוֹקָא יצירתי מלא קסם . מצלמות הטלוויזיה של RTO 1992 התאהבו בו . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה זכה במדליית האָרָד המשותפת עם הג'וּדוֹקָא הדרום קוריאני הון צ'ונג (Hoon Chung) . במדליית הזהב זכה היפני טושיאיקו קוגה (Toshihiko Koga) . במדליית הכסף זכה ההונגרי ברטאלאן הייטוש (Bertalan Hajtos) . כמנהל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 הענקתי מטעם עצמי את מדליית הזהב האישית שלי לאוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . קרבות הג'וּדוֹ ההתקפיים שלו באולימפיאדת ברצלונה 1992 לא יישכחו .

barcelona 92 41

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אורן סמדג'ה ג'ודוקה ווירטואוז ישראלי , עונד את מדליית הארד בתום תחרויות הג'ודו לגברים במשקל 71 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . הוא העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולצופיה כמה רגעי אושר בלתי נשכחים . התמונה מאפשרת להבחין כי על החזה שלו בצד ימין מתנוססת פרסומת של חברת adidas ששימשה הספונסר הרשמי שח המשחת הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי והבינלאומי) .

אורי לוי צרח בהתרגשות בקולו הגבוה והצווחני למיקרופון לאחר זכייתו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה במדליית הארד , "מַבּוּל של מדליוֹת" . אין ספק שזאת הייתה נקודת מפנה דרמטית בהשתתפות הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים . היה זה מחזה מרנין ומשובב נפש שנפל דווקא בחלקו של אורי לוי לשָדֵר ישיר עֶרֶב אחרי עֶרֶב ספורטאי ישראלי נוסף עונד מדלייה אולימפית . מתנה אולימפית נחמדה הוענקה בערב שבת לאוֹרֶן סְמַדְגָ'ה , לעם ישראל , ופיצוי לשני השדרים המקצועניים והמשקיענים שנפל בחלקם לשדר Off Tube את תחרויות הג'ודו האולימפיות , אורי לוי בברצלונה 92' והפרשן שלו יוֹנָה מֶלְנִיק באולפן האולימפי ברוממה – ירושלים . יונה מלניק היה פרשן הג'ודו הטוב ביותר בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית . יוֹנָה מֶלְנִיק מגדולי הג'ודוקאים בתולדות המדינה היה אלוף המדינה עֶשֶר פעמים במשקל 71 ק"ג בין השנים 1981- 1968. הוא זכה בהישגים בינלאומיים נאים בשנות ה- 70 , מקום תשיעי באליפות העולם בוִוינָה ומקום חמישי באליפות אירופה באתונה בשנת 1975 . היה לו את הכישרון לתרגם בצורה מהירה , קליטה , ופופולרית את שפת הג'וּדוֹ לשידור בטלוויזיה. בזאת הייתה גדולתו. הייתה לי הערכה כלפיו/ יוֹנָה מֶלְנִיק הוא אחד מהג'וּדוֹקָאִים המוכשרים ביותר שקמו לישראל בכל הזמנים והיה ממניחי המסורת הלאומית של ספורט הג'וּדוֹ בארץ . יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היו מחוללי ומקימי המסורת הבינלאומית . אני חושב שבאותו הערב ההוא של יום חמישי – 30 ביולי 1992 באולימפיאדת ברצלונה 92' , גם אורי לוי נפל בשבי אהבת הג'ודו . מדובר בענף ספורט אולימפי איזוטרי במידה רבה (בהשוואה לא"ק , שחייה , התעמלות , משחקי כדור וכו') אולם מרתק , בלתי צפוי , ולעיתים גם הפכפך . מילות הסיכום שלו של אוּרִי לֵוִי בשעה שיָעֵל אָרָד ניצבה על דוכן המנצחים בברצלונה 92' , "יעל ארד מובילה את הספורט הישראלי לפסגות חדשות" , חתם את הערב האולימפי ההוא הבלתי נשכח .

מי תיאר לעצמו שאומנות הלחימה שייסד היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano) שחי ביפן בשנים ההן של 1938 – 1860 ונחשב לאבי תורת הג'ודו המודרני, תהפוך לענף ספורט אולימפי כה מצליח ופופולארי דווקא בישראל. הג'ודו הוא ענף ספורט קונקרטי יפני שתואם את תרבותה של המדינה . עד תחילת שנות ה- 60 עסקו בו רק היפנים . באורח פלא הוא הפך לספורט בעל תפוצה בינלאומית וחדר גם לישראל . אחת הסיבות להצלחת הענף שקנה לו אחיזה איתנה במדינות רבות באירופה , בקובה , וגם בישראל הוא זכייתו של הג'ודוקא ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק במדליית הזהב במשקל פתוח באולימפיאדת טוקיו 1964 . זכייתו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק במדליית הזהב ובתהילת ג'ודו כבירה באולימפיאדת טוקיו 1964 שברה את הטאבו של היפנים על הג'ודו . הג'ודו התפתח יפה בישראל והפך לענף ייצוג נכבד בזירה הבינלאומית . מי האמין שהג'ודוקאים הישראליים ובראשם יעל ארד , אורן סמדג'ה , אריק זאבי , ירדן ג'רבי ורבים אחרים יזכו בכ- 70 מדליות בתחרויות הג'ודו באולימפיאדות , אליפויות העולם , ובאליפויות אירופה . מדובר בתופעה יוצאת דופן באקלים הספורט הישראלי .

gigoro

טקסט תמונה : זהו היפני ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו המודרני שהיה גם חבר בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מ- 1909 ועד 1938. מי תיאר לעצמו שספורטאים ישראליים לא מעטים יבקשו ללכת בדרכו . ז'יגורו קאנו (Jigoro Kano) נמנה על הצוות שהעניק לג'סי אואנס את מדליית הזהב בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות NHK) . 

jigoro kano

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק. זיהוי הנוכחים הניצבים על דוכן המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע המועל יד. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06  מ'. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' . זיהוי אנשי הצוות האולימפי העומדים מאחורי הדוכן מימין לשמאל : צלם (כורע) מהצוות של לני ריפנשטאהל, יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (Olympiazeitung 1936).

הג'ודוקא יעל ארד, הפוליטיקה, אנוכי, והג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף.

ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 ערכתי , הפקתי , ושידרתי בזמן צפייה ראשי בשמונה בערב תוכנית סיכום שנתית בת שעה של שנת 1992 במסגרת "מבט ספורט" . מטבע הדברים ייחדתי את מרבית זמן התוכנית להצלחתם המזהירה של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמָדְגָ'ה באולימפיאדת ברצלונה 1992 . הזמנתי אותם להתארח באולפן השידור . יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היו גיבורי מִשְדָר הטלוויזיה ההוא "מבט ספורט" בו ביקשתי גם לבדוק מה קרה בדיוק בקרב השנוי במחלוקת ההוא בין יָעֵל אָרָד לפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . זה נראה לי חשוב להשלים עכשיו את התמונה העיתונאית שהחסרתי ב – 30 ביולי 1992 בעת אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בפוסט הקודם דיווחתי לקוראים כי בתום הקרב ההוא באולימפיאדת ברצלונה 1992 ב- 30 ביולי 1992 בו הפסידה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ליָעֵל אָרָד , הג'ודוקא הגרמנייה נטשה עוד באותו ערב את המשלחת הגרמנית , עזבה את ברצלונה ושבה לגרמניה אפופת ייאוש ומאוכזבת מאוד מפני שחשבה שנעשה לה עוול וחשה כי נשדדה ע"י השופט . רציתי לראיין אותה ולבקש את תגובתה כמפסידה בקרב השנוי במחלוקת ההוא אולם אנשי ARD ו- ZDF בברצלונה השיבו לי כי הדבר בלתי אפשרי מפני שהיא כבר חזרה לגרמניה עצובה והמומה . יצרתי קשר מחודש עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בדצמבר 1992 באמצעות ZDF . חמישה חדשים אחרי הפסדה ליָעֵל אָרָד נֵאוֹתה לשחזר לי בשיחת טלפון את אשר חשה ביום חמישי ההוא ב- 30 ביולי 1992 על מִזְרָן הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה בקרב השנוי במחלוקת נגד יריבתה הישראלית . היא הייתה עכשיו רגועה ולא היססה בסוף השיחה לחלוק שבחים ליָעֵל אָרָד. ביקשתי לראיין אותה באמצעות צוות צילום של רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF  והיא הסכימה . מנהל חטיבת הספורט של ZDF אוֹסְקָר וָוארְק המנוח (Oskar Wark) נזעק לעזרתי והפיק את הריאיון הטלוויזיוני עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . הכתבתי לו את השאלות שלי מישראל . הוא שאל והיא פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ענתה לצוות הצילום הגרמני את מה שענתה כפי שתקראו מייד . האמת הפנימית שלה בה האמינה בכל ליבה וצניעותה כספורטאית שָבוּ את לבי . האמנתי לה מה עוד שהיא התייחסה בכבוד ליעל ארד ולא קיטרה . פראוקה אייקהוף התגלתה לי כאישיות הגונה ומהימנה . עובדת קיום הריאיון העיתונאי עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) בה סיפרה בכֵנוּת ובשקט נפשי רב כיצד נגנב ממנה הניצחון באולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י השופט , היוותה הישג עיתונאי . הריאיון לא היה בבחינת סוד . עד כמה שזכור לי ההחלטה שלי לשדרו ב- 24 בדצמבר 1992 בתוכנית הסיכום של "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 הועברה לידיעתה של יָעֵל אָרָד לפנים משורת הדין (זאת לא הייתה חובה שלי להודיע לה מראש) בטרם הוצאתו לפועל של מִשְדָר הסיכום ששודר כאמור ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , ואותו הגישו אורי לוי ומאיר איינשטיין . בשעה שיעל ארד התייצבה במערכת ת"א לריאיון ישיר בתוכנית "מבט ספורט" עם אורי לוי היא ידעה כי במקביל לעריכת הריאיון הישיר עמה בתוכנית הסיכום ההיא כי אני מתעתד ומתכנן לשדר ריאיון מוקלט עם יריבתה הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף הנוגע לאותו הקרב השנוי במחלוקת ההוא . כאמור , כעיתונאי לא הייתי חייב לבַשֵר לה זאת . תקשורת המונים שעוסקת ודנה באירועים שנויים במחלוקת בכל התחומים, גם בתחרויות ספורט, מעניקה פתחון פה ואפשרויות תגובה לא רק למנצחים אלא גם למפסידים .

צריך להסביר שוב לקוראי הבלוג כי חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עבדה בשירותה של יעל ארד ולא בשירותם של הפוליטיקאים שתמיד ניסו לבחוש בקדרה , אלא הייתה יחידה טלוויזיונית ששיקולי השידור שלה הם עיתונאיים בלבד ונקיים מכל רבב . עקרונות העיתונאות של Dignity + Integrity , יושרה , כנות , ומכובדות היו פרוסים תמיד לפניי ולא סטיתי מהם לעולם . לריאיון שערכתי באמצעות ערוץ הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF עם פראוקה אייקהוף היו שיקולים עיתונאיים טהורים בלבד . יָעֵל אָרָד פירשה זאת כבגידה בה . ואז החליטה בסופו של חודש דצמבר 1992 לגייס את שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל וסגנה מיכה גולדמן כדי להבאיש את ריחו של שדר ה- off tube של תחרויות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 1992 מר אורי לוי , ולהציג אותי כעורך לא אחראי של חטיבת הספורט רווי יֶצֶר נקמנות כלפיה . המכתב המגוחך והקטנוני היה רצוף אי דיוקים בלשון המעטה שאעמוד עליהם בהמשך הפוסט . שולמית אלוני ז"ל ומיכה גולדמן יבדל לחיים ארוכים שלא צפו באותה תוכנית הסיכום ההיא של "מבט ספורט" מ- 24 בדצמבר 1992 , בחרו להתייצב באופן אוטומטי לצדה של יָעֵל אָרָד ותקפו אותי , מבלי ששמעו את הסבריי וטיעוניי . צריך להסביר כאן שוב שכשם שלא עבדתי בשירותה של יָעֵל אָרָד כך לא עבדתי בשירותם של שולמית אלוני ומיכה גולדמן . עבודתי העיתונאית שלי הייתה שקופה ונקייה מכל כתם, וכל אחד ואחת יכלו לעקוב אחריה ולבדוק את אמיתות העובדות והטיעונים שהצגתי . מכתבה של יָעֵל אָרָד אל שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל התוקף את השַדָּר שלי אוּרִי לֵוִי ואותי , ומכתביהם החוזרים החריפים הבלתי מתקבלים על הדעת של השרה שוּלָמִית אַלוֹנִי וסגנה מִיכָה גוֹלְדְמַן נגדי ונגד מדיניות השידורים שלי יובאו בהמשך הפוסט .

צריך להזכיר כאן במאמר לא מוסגר כי יו"ר איגוד הג'וּדוֹ בארץ מר דָוִד "דוּדוּ" בֵּן דוֹב תקף במכתב חריף ששלח ב- 12 באוגוסט 1992 למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , את פרשן הג'ודו שלי יונה מלניק בתקופת משחקי ברצלונה 1992 . דָוִד בֵּן דוֹב כתב לאַרְיֵה מֶקֶל בין השאר כלהלן : "הסיקור ודברי הפרשנות היו כמעט תמיד מופרכים ומהופכים…מדובר בפרשן שאמור להיות מקצועי אך הוא מנותק…" . מכתבו של דוד בן דוב לאַרְיֵה מֶקֶל יובא בהמשך הפוסט .

yael arad 3 a

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , שמונה בערב . לפני 22 שנים. אורי לוי מגיש את "מבט ספורט" תוכנית הסיכום של 1992 יחדיו עם מאיר איינשטיין ומראיין את יעל ארד היושבת באולפן מערכת תל אביב בקרייה . (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 11 a

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , שמונה בערב . לפני 22 שנים. מאיר איינשטיין מגיש את "מבט ספורט" תוכנית הסיכום של 1992 יחדיו עם אוי לוי . (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 25

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 . שמונה בערב. לפני 22 שנים. הג'ודוקא יעל ארד מתראיינת לתוכנית "מבט ספורט" העוסקת בסיכום 1992 וגם בקרבות שלה והצלחתה הגדולה באולימפיאדת ברצלונה 1992 לרבות הקרב השנוי במחלוקת שלה נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף .  (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 6 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . תמונת טלוויזיה סנסציונית . תם קרב הג'ודו במשקל 61 ק"ג בין הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף לבין הג'ודוקא הישראלית יעל ארד. פראוקה אייקהוף מניפה ידיים אל על ומסמנת "הניצחון שלי" לאחר היוזמה ההתקפית שנקטה , וההטלה המוצלחת שלה את יעל ארד למזרן (על חולצת הג'ודו שלה פראוקה אייקהוף כתובות שלוש האותיות באנגלית GER, כלומר גרמניה). מצד ימין נראית בבירור על הלוח האלקטרוני הסמוך למזרן הכתובת "Ippon" . יעל ארד נראית מוטלת שרועה חסרת אונים כשיער ראשה מבצבץ מבין רגליה של פראוקה אייקהוף הצוהלת. שופט התחרות חשב אחרת והעניק את הניצחון דווקא ליעל ארד . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 9 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . יעל ארד (בגבה למצלמה) עולצת ומפגינה את שמחתה לאחר שהוברר כי היא זאת שניצחה בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף .(באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 7 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . עוד תמונה של יעל ארד (בגבה למצלמה) עולצת ומפגינה את שמחתה לאחר שהוברר כי היא זאת שניצחה בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 20 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מביעה את תדהמתה העצומה לאחר שהשופט העניק Ippon ליריבתה הישראלית יעל ארד . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 18 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . יעל ארד מוכרזת כמנצחת בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף ומעפילה לקרב הגמר במשקל 61 ק"ג נגד הצרפתייה קתרין פלורי . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

יעל ארד הניחה בטרם שידור תוכנית הסיכום ההיא ב- 24 בדצמבר 1992 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תהלל אותה – מחד, ותחביא ו/או תקטין ותצמצם את עדותה של פראוקה אייקהוף – מאידך. תגובות וראיונות של מנצחים ומפסידים באותה עת באותה תוכנית טלוויזיה הם עניין שבשגרה . אולם יעל ארד פירשה זאת אחרת לחלוטין . פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף קלקלה לה את ההצגה וחטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הלאומית , לאומית על פי תפישתה , ש- שיתפה פעולה עם הג'ודוקא הגרמנייה , טמנה לה מלכודת כפי שכתבה לשרת החינוך שולמית אלוני כלהן : "תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד כפי שנתברר לי לאחר התוכנית ע"י ראש המחלקה יואש אלרואי ושדריו עושי דברו…" . דבריה של יָעֵל אָרָד כפי שנאמרו לשרת החינוך שולמית אלוני הציגו אותי כ- תכמן , תכסיסן , וטומן מלכודות . זה היה לא אמת . מעין הוצאת דיבה . לכן דבריה הבלתי נכונים לא הזיזו לי ולא הותירו עלי שום רושם . איזה טומן מלכודות ואיזה נעליים . אינני עובד בשירותן של יָעֵל אָרָד ושרת החינוך הנכבדה . לא הייתי חייב דבר לשתיהן . אני עיתונאי בן חורין ש- עובד למען מסך הטלוויזיה שלי . כמה פעמים מראיינים בטלוויזיה וברדיו אנשים כאלה ואחרים כדי לשמוע את דעתם ואח"כ מצרפים מולם מרואיינים נוספים שמתנגדים לדבריהם…? ב- 4 ביולי 1954 ניצחה גרמניה את הונגריה ניצחון סנסציוני 3 : 2 במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 . בדקה ה- 90 של המשחק ההוא הבקיע החלוץ ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) שער והשווה ל- 3 : 3 ובכך כפה ההארכה , אולם השער נפסל ע"י הקוון הוולשי מרווין גריפיטס (Mervyn Griffiths) והשופט המרכזי הבריטי וויליאם "ביל" לינג (William "Bill" Ling) בטענת נבדל פעיל . כל גרמניה חגגה את הפתעת הכדורגל המרעישה , אף על פי כן רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD לא חששה לראיין את פֶרֶנְץ פּוּשְקָש שטען , "כי הקוון גזל שער מהונגריה , ואילו היה מאשר אותו , אין לו ספק שהונגריה הייתה מנצחת את מערב גרמניה בתקופת ההארכה" . בגרמניה לא קמה שום צעקה אז נגד ההחלטה לצרף לתמונת הניצחון הסנסציונית הגרמנית את טענותיו של הקפטן ההונגרי המוּבָס פרנץ פושקש שחלק על השופט . מכתבה של יָעֵל אָרָד לשרת החינוך שולמית אלוני צבר תאוצה ותהודה פוליטיים . הודעתי ליוֹסֵף בַּר-אֵל ואַרְיֵה מֶקֶל שאין בדעתי להתנצל בפני אף אחד. לא בפני השרה שוּלָמִית אַלוֹנִי, לא בפני הסגן שלה ח"כ מִיכָה גוֹלְדְמַן , לא בפני יָעֵל אָרָד , וגם לא בפני איגוד הג'ודו . הפוליטיקאים האלה לא הזיזו לי ולא יקבעו לי את ה- Line up של המהדורה .

הנה התמליל המלא של טקסט הריאיון שערכה הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בדצמבר 1992 על פי בקשתי עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . ספורטאית מכובדת .הריאיון שודר בתוכנית הסיכום ההיא של "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992. הריאיון נערך כמובן בשפה הגרמנית ותורגם לעברית באמצעות כתוביות .

כניסה 1

פראוקה אייקהוף : "הייתה לי הרשה שניצחתי , שכן כל ג'ודוקא מרגיש אם הטיל ו/או הוטל , וכשצופים בהקלטת ה- ווידיאו הרי אני היא שהטלתי ולכן שמחתי . האולם היה כולו בעדי , הצופים שרקו ואין לומר שכולם היו הדיוטות בג'ודו . כי מי שמתעניין בג'ודו יש לו גם מושג בסיסי . וגם נשיא איגוד השופטים מסר לי לאחר מכן הודעה שבה הוא מתנצל על השגיאה הנוראה . שאלה : האם הייתה ליעל ארד הרגשה שנוצחה ? אינני יכולה להעריך זאת עתה , אך התנועות ושפת הגוף שלה מעידים על כך שהקרב לא התנהל בצורה תקינה . לא שוחחתי איתה לאחר מכן שהרי בתום הקרב אין לחלוק עוד על החלטת השופטים . כשאתה יורד מן המזרן הקרב תם , ולא ניתן עוד לשנות דבר . אך כשם שאני שמחתי , הייתה היא עצובה לאחר ההטלה . רואים זאת בהקלטת ה- ווידיאו , וגם לאחר שהוענק לה הניצחון היא לא שמחה כפי ששמח אדם כשהוא זוכה לעלות לגמר" .

כניסה 2

פראוקה אייקהוף : "ארבעת ו/או ששת השבועות הראשונים היו קשים . מיהרתי לעזוב את ברצלונה כיוון שהייתי מאוכזבת מאוד אך טרם שקלתי ברצינות לפרוש . בדעתי לצמצם מעט את העיסוק שלי בג'ודו כיוון שאני רוצה לסיים את לימודיי . בגרמניה טרם קם דור המשך ולו אני עדיין מצפה . אם אצליח על הרמה שלי בפחות אימונים אשתדל להישאר הג'ודוקא הבכירה בגרמניה . שאלה : האם יש לך מה לומר ספציפי ליעל ארד שהרי יש להניח שהיא תראה את הריאיון עמך ? כן אני רוצה לברך אותה מקרב לב על מדליית הכסף . גם אמרתי זאת לכתבים אחרים . לדעתי זהו הישג נפלא שיעל ארד הצליחה להשיג . היא הוציאה אותי אומנם מהמירוץ אך כך זה בספורט . אני מקווה שניפגש שוב באליפות העולם במינכן כדי שנוכל לערוך קרב גומלין במירכאות" .

yael arad 21 a

טקסט תמונה : דצמבר 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מתראיינת על פי ב'שתי לרשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בעניין קרב הג'ודו השנוי במחלוקת במשקל 61 ק"ג בו נאבקה נגד יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992. על פי שיקול דעתה של פראוקה אייקהוף שופט הקרב טעה טעות חמורה כשהעניק את הניצחון ליעל ארד ב- Ippon ולא לה .(באדיבות ערוץ 1) . 

yael arad 24 a

טקסט תמונה : דצמבר 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מתראיינת על פי בקשתי לרשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בעניין קרב הג'ודו השנוי במחלוקת במשקל 61 ק"ג בו נאבקה נגד יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992. על פי שיקול דעתה של פראוקה אייקהוף שופט הקרב טעה טעות חמורה כשהעניק את הניצחון ליעל ארד ב- Ippon ולא לה.(באדיבות ערוץ 1).

yael arad 28 a

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. עדות לתפארת אישית ולאומית. יעל ארד עונדת את מדליית הכסף בתום קרב הג'ודו לנשים במשקל 61 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . ספורטאית איתנה שהביאה כבוד רב לעצמה ולמדינת ישראל בדרכים משעממות. נותר לה זמן כדי לעסוק ולהיאבק בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלדעתה לא כיסתה את פועלה ותהילתה כראוי. היא הייתה אלופה אולימפית אולם סגנון הג'ודו המשעמם שלה לא הרשים אותי . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992).

בתום שבוע משידור אותה תוכנית "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 , תוכנית שדנה כאמור בסיכום אירועי הספורט של 1992 , התבררה עדותה של פראוקה אייקהוף כמקדם חיכוך גבוה . יָעֵל אָרָד התעוררה ושלחה כתב אישום נגדי חסר תקדים בחריפותו ובסגנון הכתיבה שלוֹ לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . יָעֵל אָרָד העריכה כי תוכנית הסיכום "מבט ספורט" מאותו יום חמישי ההוא של 24 בדצמבר 1992 אמורה לעסוק רק בתהילתה מבלי לאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית לפתוח גם צוהר עיתונאי בכיוונה של פראוקה אייקהוף , על מנת לשמוע את הצד שלה , מה היא חושבת על תוצאות הקרב ההוא השנוי במחלוקת בין שתיהן . היא ראתה במעשה העיתונאי שלי המבקש לשמוע גם את חוות דעתה של יריבתה פרובוקציה ו- צעד של בגידה בה ואי אמון שלי בניצחונה שלא היה מוטל בספק לפי דעתה . היא פשוט לא הבינה מדוע יואש אלרואי תוקע לה בפרצוף פתאום את הגרמנייה הזאת שקוראים לה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . יָעֵל אָרָד זכתה אומנם במדליית הכסף בתחרות הג'ודו לנשים במשקל 61 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 92' אולם היא הצטיירה לי כאלופה מגלומנית בעלת אמביציות מגוחכות שחשבה כי תפקידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא להלל באופן אוטומטי את תהילתה האולימפית ואני כעורך ראשי ומפיק ראשי של תוכניות הספורט עובד אצלה . במכתב ההוא שכתבה לשרת החינוך שולמית אלוני נאמרו אודותיי דברים שמעולם לא אמרתי ליעל ארד . היא כתבה לשולמית אלוני שאמרתי לה , "…כי עכשיו ההישגים שלי לא מעניינים איש ובטח לא אותו אך כשאהיה גדולה כדבריו הם קרי הטלוויזיה יהיו אתי…" . מעולם לא התקיימה שיחה כזאת ביני לבינה . היא השמיצה את השידורים האולימפיים שלנו בברצלונה 92' והוציאה את דיבתנו רעה באוזניה של שולמית אלוני כלהלן מבלי להתעמק כלל בקשיי הטלוויזיה האובייקטיביים בברצלונה 92' , משהו כמו כוח עליון , מבלי שיהיה לי הכוח לשנותם : "…למרות תפקודה הכושל של מחלקת הספורט בתקופת המשחקים האולימפיים בשידור הנבחרת הישראלית בכלל ובשידור תחרויות הג'ודו בפרט , ולמרות ההשמצות וההכפשות שנורו כלפיי במשך חודשים מעל דפי העיתונות מצד מנהל מחלקת הספורט מר יואש אלרואי , מצאתי צורך להיענות להזמנה מתוך כבוד לטלוויזיה הממלכתית ולצופיה…" , וטפטפה לעיניה של שולמית אלוני עוד טקסט מגוחך , "…תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד כפי שנתברר לי לאחר התוכנית ע"י ראש המחלקה ושדריו עושי דברו…". אפשר לחשוב איזה מלכודת מתוכננת הכנתי לה מבעוד מועד…??? בסך הכול היה מדובר ב- Line up תוכניתי שכלל בתוכו לסירוגין את עדות המנצחת יָעֵל אָרָד ואת עדות המפסידה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹףברור שהיה מדובר בהוצאת דיבה אודותיי , ואם היו הדברים נכונים כפי שכתבה יָעֵל אָרָד הרי שעל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הייתה מוטלת החובה לפטר אותי לאלתר מתפקידי בנימוק של עיתונאי תככן ולא אמין . הנה מכתבה ההוא של יָעֵל אָרָד לשולמית אלוני מדצמבר 1992 כלשונו [1] . אני מוכרח לומר שהאלופה האולימפית הזאת הצטיירה בעיניי כעגמומית ומעוררת חמלה משגייסה את הפוליטיקאים להתייצב לימינה ולהגן עליה . היא נראתה לי דמות ילדותית ובכיינית שבאה בטענות קטנוניות לעבודה העיתונאית הטלוויזיונית המתבקשת שלי רק מפני שראיינתי לצורכי התוכנית גם את יריבתה הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף .

(הערה : המכתב שכתבה יעל ארד לשולמית אלוני בסופו של חודש דצמבר 1992 נשלח בפקס אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ונרשם על נייר כימי של הימים ההם . היה צורך לשחזר בו אות – אות . לא הצלחתי לאתר את המכתב המקורי בארכיון המדינה) .

yael arad 2

טקסט מסמך  : סוף דצמבר 1992 . זהו עמוד מס' 1 (מתוך 2) של מכתבה של יעל ארד לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני (השרה הממונה על רשות השידור) , בו היא מאשימה אותי בהתנכלות מכוונת כלפיה בתום תוכנית הסיכום של שנת 1992 כפי ששודרה ב- "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 . הערה : לא ניתן היה לשחזר במלואה את שורה 7 מלמטה מפני שהאותיות דהו לגמרי .

yael arad 3

טקסט מסמך  : סוף דצמבר 1992 . זהו עמוד מס' 2 (מתוך 2) של מכתבה של יעל ארד לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני .

יום רביעי – 30 בדצמבר 1992

לכבוד גב' שולמית אלוני

שרת החינוך והתרבות

 

לגב' אלוני שלום ,

הנדון : מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית

כשזכיתי לראשונה במקום השלישי באליפות אירופה בשנת 1989 , היה לי הכבוד להכיר את עורך הספורט של הערוץ הראשון בטלוויזיה , מר יואש אלרואי . כבר אז ידע לומר לי , שעכשיו ההישגים שלי לא מעניינים איש ובטח לא אותו , אך כשאהיה "גדולה" כדבריו , הם – קרי הטלוויזיה – "יהיו איתי" .

ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 הבנתי למה התכוון מר אלרואי . הוזמנתי לאולפן מחלקת הספורט למה שאמור היה להיות תוכנית סיכום לשנת 1992 .למרות תפקודה הכושל של המחלקה בתקופת בשידור הנבחרת הישראלית בכלל ובשידור תחרויות הג'ודו בפרט , ולמרות ההשמצות וההכפשות שנורו כלפיי במשך חודשים מעל דפי העיתונות מצד מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי , הסכמתי להיענות להזמנה לבוא לאולפן השידור מתוך כבוד לטלוויזיה הממלכתית ולצופיה .

תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד – כפי שנתברר לי לאחר התוכנית  – ע"י ראש המחלקה ושדריו ועושי דברו . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הממלכתית ניסתה להוכיח באותות ובמופתים , תוך שהיא מעמידה אותי למשפט ציבורי , שבשרירות לבי וברשעותי גזלתי מדלייה אולימפית מגרמנייה תמימה וחביבה . כתב מטעם התוכנית יצא במיוחד להביא ריאיון אתה בנושא הזה . לרגע סברתי שאני יושבת באולפן הטלוויזיה הגרמנית וצריכה להסביר פשעים שעשיתי לציונות . ואולי כך הוא הדבר ? אולי הזכייה במדליה האולימפית אחרי שנות עבודה והשקעה אינסופית , היא עוול נוראי שהעונש עליו הוא חקירה צולבת בטלוויזיה הממלכתית, בניצוחו של – מי אם לא ? אותו שדר בעל יכולת מקצועית מפוקפקת , שהצליח לא רק להחמיץ את ניצחוני בחצי הגמר האולימפי , אלא גם לא להימצא באולם בזמן השידור , ולכסות את האירוע מהאולפן בברצלונה . האם ליחס המשפיל הזה התכוון מר יואש אלרואי שאמר לי אז , בשנת 1989 , שהם "יהיו איתי" ? או שמא לאחר שהצהיר במוסף "מעריב" לפני חודשים אחדים שהוא "בנה אותי" , עכשיו הוא מנסה להוכיח שהוא יכול "להרוס אותי" ?

האם עורך תוכנית כל שהיא בערוץ ממלכתי  יכול להשתמש בכוחו לצורך נקמנות אישית , כאילו הייתה זאת נחלת אבותיו ? האם הוא יכול להשתמש בכלי הזה לעשות דיסקרדיטציה לספורטאית אולימפית בגלל סיבות הידועות רק לו ? כחודש לפני האולימפיאדה טלפנה אליו נורית ארד כדי לברר אם ישודרו הקרבות של מי שהוא אהב לכנות "התקווה האולימפית" ? והוא ענה לה בלי להניד עפעף , "גברת ארד , אם הבת שלך תעפיל לגמר , כל עם ישראל יראה אותה . ואם לא ממילא נקרע אותה לגזרים" . והרי הגעתי לגמר כידוע (למרות הצער של מחלקת הספורט) וגם ניסה לקרוע אותי לגזרים…למותר לציין שנפגעתי עד עמקי לבי מהיחס המשפיל של הטלוויזיה הישראלית באותו יום חמישי בערב . לא יכולתי לחלום שכך תיראה תוכנית הסיכום השנתית של מחלקת הספורט !

מצאתי לנחוץ לכתוב לך כל זאת באמונה וביטחון שתדעי לתקן את העוול שנעשה לי , ולדאוג לכך , שאף ספורטאי ישראלי מצליח  לא ייאלץ לעמוד במצב המביך והמביש שהועמדתי בו אני .

בברכה ,

יעל ארד

רחוב צביה לובטקין 1/א הרצליה

טל : 509678 – 052 

פקס : 540215 – 052

אצבע כתב האישום של הספורטאית הפופולארית והאהודה , בעלת מדליית הכסף האולימפית , שמדינת ישראל העשירה את חשבון הבנק שלה ב- 300000 (שלוש מאות אלף) שקל – הופנתה באופן אישי נגדי . המכתב ש- שוגר לשרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל שולמית אלוני ז"ל , נשען על מערכת יחסי ציבור משומנת . אם היה בו שמץ ו/או גרעין של אמת , הרי שהיווה עִילָה מספקת להקמת וועדת חקירה ברשות השידור שתביא להרחקתי ו- פיטוריי המידיים מניהול שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית  הציבורית . מכתבה של יָעֵל אָרָד היה ילדותי , שָגוּי , לא ראוי , וגם לא נכון בעובדות שכתובות בו . הייתה טמונה בו מגלומניה . בטעות חשבה שהיא עומדת מעל שיקולי העריכה העיתונאיים של תוכנית הספורט שאליה הוזמנה . נדמה היה לה שנקראה על ידי לאולפן השידור כדי לסגוד לה כפי שסגדה לה חלק מעיתונות הספורט בישראל המתחנפת והמתרפסת . יָעֵל אָרָד ראתה בריאיון שערכתי עם יריבתה הגרמנית מעֵין מתן עֵדוּת שמקומה בבית הדין , ולא מעשה עיתונאי לגיטימי , הראוי להיות משודר בתוכנית ספורט טלוויזיונית בהשתתפותה . היא ביקשה שנפאר את שמה ונשמח בחגה , מבלי לערב בה את יריבתה הגרמנית . הופעתה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בתוכנית סיכום הג'ודו של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתפשה אצלה כאמור כמעשה התרסה מצידי , בעוד אני ראיתי בכך מסמך עיתונאי חשוב שמשלים דווקא את הישגה היוצא דופן של יָעֵל אָרָד בברצלונה . היא סברה שמשום שאף עיתון בישראל לא הביא מעולם את תגובתה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בקרב האולימפי ההוא השנוי במחלוקת ביניהן , מדוע יואש אלרואי מהטלוויזיה (הממלכתית) מתעקש לקלקל את ההצגה הפרטית שלה ומתנכל לה באמצעות ריאיון טלוויזיוני עם המתחרה הגרמנייה שבכלל הפסידה לה . השיקול העיתונאי שלי חָרה לה . ולא רק לה .

כעורך שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי שלם עם עצמי . מִשְדָר הסיכום ביום חמישי ההוא של 24 בדצמבר 1992 בדק את חוקיות ההישג של יָעֵל אָרָד בצורה הגיונית ומכובדת מבלי להשבית את שמחת הניצחון של הג'וּדוֹקָא הישראלית ולבטח מבלי לפגוע בה . לא הייתי חייב ליָעֵל אָרָד דָבָר , וגם לא לשרת החינוך והתרבות גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ועוזרה מִיכָה גוֹלְדְמַן נציגי שלטון הממלכה . הייתי חייב למצפוני ולצופים שלי . אני עיתונאי ראשית דבר ואינני פטריוט עִיוֵור של יעל ארד והממלכה . אוהדי יעל ארד וגם שרת החינוך בלבלו בין מהות השידור הציבורי לבין שידור לאומי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה ממלכתית או לאומית . היא רשת שידור ציבורית . זהו הבדל ענק בין שתי ההגדרות . הפסטיבלים סביב יָעֵל אָרָד היו נחמדים . סיקרנו אותם ודיווחנו עליהם אך הם ממש לא נגעו ללִבִּי . אם משהו בתוכנית הסיכום שערכתי לא נראה ולא היה מקובל על הבוסים שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור, ואם שיקול דעתי היה שגוי , הרי ששניהם היו רשאים להדיח אותי . אם לא פעלתי כשורה ולא על פי האתיקה העיתונאית המקובלת יכלו לפַטֵר אותי . הם לא עשו זאת . לא כפיתי את עצמי על איש מהם. ניהלתי את מהלכיי בשקיפות יתירה. לא הסתרתי דבר מאף אחד. הכול גלוי וידוע על השולחן.

yael arad 28 a

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. עדות של תפארת אישית ולאומית. יעל ארד עונדת את מדליית הכסף בקרב הג'ודו במשקל 61 ק"ג לנשים באולימפיאדת ברצלונה 1992. ספורטאית איתנה שהביאה כבוד רב לעצמה ולמדינת ישראל בדרכים משעממות. נותר לה זמן כדי לעסוק ולהיאבק בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלדעתה לא כיסתה את פועלה ותהילתה כראוי. היא הייתה אלופה אולימפית אולם סגנון הג'ודו המשעמם שלה לא הרשים אותי. (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992).

yael arad 30

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . חדי העין יכולים להבחין כי יעל ארד ניצבת בטקס חלוקת המדליות על דוכן מס' 2 כשהיא לובשת בגד אימון עם פרסומת מסחרית של חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית Nike בעוד הוועד האולימפי הישראלי חתם בכלל על עסקה כספית עם חברת ההנעלה וההלבשה הגרמנית adidas . מצלמות הטלוויזיה לא מאפשרות לשום פרט לחמוק מעדשותיהן . התייצבותה עם תלבושת Nike על דוכן המנצחים ב- 30 ביולי 1992 באולימפיאדת ברצלונה 1992 היה כמובן נושא ל- וויכוח בינה לבין הוועד האולימפי הישראלי ואיננו פולמוס טלוויזיוני . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992) . 

לא חלפו כמה ימים וכמה לא מפתיע , נחת  ב- 5 בינואר 1993 בלִשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל ,  מכתב בוטה וחריף מטעם לשכת סגן שרת החינוך והתרבות מר מִיכָה גוֹלְדְמַן . הסגן הנכבד שלא צפה בעצמו בתוכנית הסיכום אך שמע שמועות וראה את עצמו כקומיסר רשות השידור, הרשה לעצמו להתבטא בסגנון בולשביקי [2]. הנה המכתב של ח"כ מִיכָה גוֹלְדְמַן יו"ר וועדת הספורט בכנסת וסגן שרת החינוך והתרבות , המטיל בי דופי חמור , וקובע , ש- בתוכנית סיכום אירועי הספורט של שנת 1992 שערכתי והפקתי, ניהלתי משפט פומבי בהפתעה נגד יעל ארד. מכתב מדהים בחוצפתו של ח"כ וסגן שַר הרואה ברשות השידור שלוחה של הממשלה, ומתייחס לטלוויזיה הישראלית הציבורית כאגף הסברה של משרד החינוך . יוסף בר-אל ביקש את תגובתי הישירה לכתב האישום של סגן השר . השבתי לו בקצרה בעשרים וארבע מילים בכתב ידי ובדם לִבִּי , מה אני חושב על הפוליטיקאים המתערבים ברגל גסה בתכני השידור, בזו הלשון [3] .

יוסף בר- אל שלום רב ,

כעיתונאי חופשי ברשות שידור ציבורית אך ריבונית ועצמאית , אני רואה את עצמי משוחרר מתשובה לאיש פוליטי העונה לשם מיכה גולדמן גם אם הוא ח"כ .

בברכה ,

יואש אלרואי

בשיחת טלפון פנימית בתוך הבניין הודעתי למנהל הטלוויזיה , "אינני מתכוון להתייחס אליו . הוא מחפש פּרסום ואני תר אחר האמת ומציב את העובדות במקום הראשון . הודע לי מה מחשבותיך" . הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית אך לא לאומית . אינני עובד בשירות הממלכה . אני עובד בשירות העיתונאות במדינה חופשית כפי שאני מבין אותה .

goldni 1   72

טקסט מסמך :  5 בינואר 1993 . זהו מכתבו של סגן שרת החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן להנהלת רשות השידור בו הוא תוקף אותי בחריפות ומאשים את מערכת הספורט בהתנכלות ליעל ארד . בחלקו העליון של המסמך כתבתי ליוסף בר-אל , "כעיתונאי חופשי ברשות שידור ציבורית אך ריבונית ועצמאית אני רואה את עצמי משוחרר מתשובה לאיש פוליטי העונה לשם מיכה גולדמן גם אם הוא ח"כ" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לשכת סגן שר החינוך והתרבות

ירושלים , י"ב  בטבת  תשנ"ג

5 בינואר  1993 מס'  –  328

שלום רב ,

הנדון  :  סיקור הטלוויזיה הישראלית  –  יעל ארד.

בתאריך 24.12.1992 שודרה תוכנית הספורט "מבט ספורט", אשר אמורה הייתה לסכם את שנת 1992. בתוכנית זו התארחה יעל ארד , זוכת מדליית הכסף מאולימפיאדת ברצלונה . תוכנית זו , במקום לעסוק בסיכום השנה ובהצלחת יעל ארד ואורן סמדג'ה ואחרים התמקדה במשפט ציבורי , כמלכודת מתוכננת היטב , אשר הוכנה מבעוד מועד ליעל ארד .

זכותה של הטלוויזיה ואף חובתה לעסוק בכלל נושאי הספורט ולחקור ולבחון אותם , אולם אין זה תפקידה לערוך משפט – פומבי  ומה שחמוּר עוד יותר שהדבר נערך כהפתעה .

לסיום , אני מצטער שתוכנית שאמורה הייתה לסכם שנה מוצלחת מבחינת הספורט הישראלי , הפכה לתוכנית מריבה אשר אינה מוסיפה כבוד לטלוויזיה הישראלית . אבקש להתנצל באופן פומבי בפני יעל ארד .

בברכה ,ח"כ מיכה גולדמן  

העתק  :

מר מיכה ינון – יו"ר רשות השידור.

גב' מיכל רפאלי – יועצת לענייני תקשורת של שרת החינוך.

אדוני סגן השָרָה הנכבד מר מִיכָה גוֹלְדְמַן על איזה תוכנית מריבה אתה בדיוק מדבר ? חטיבת הספורט איננה עובדת בשירות הממלכה וגם לא בשירות גב' יָעֵל אָרָד ואיגוד הג'ודו הישראלי . חשבתי שבזאת תם העניין . אך טעיתי . שרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל גב' שולמית אלוני , החליטה להתערב אף היא בתכני תוכנית הסיכום של אירועי הספורט כפי שערכתי ושידרתי ב- 24 בדצמבר  1992 . ההתקפות הציבוריות עלי הפכו למסע מאורגן אותו הובילה שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל . הפוליטיקאים האלה לא הבינו כי אני עיתונאי סוברני ברשת טלוויזיה ציבורית אך עצמאית . אינני עובד בשביל אף אחד אלא בעבור מצפוני ומסך הטלוויזיה וצופיו . אנוכי מהווה חולייה אחת בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אם הבוסים שלי אֵלִימֶלֶך רָם , יוֹסֵף בַּר-אֵל , אַרְיֵה מֶקֶל , ומִיכָה יִנוֹן חושבים שמעלתי בתפקידי העיתונאי הם רשאים לפטר ולהעיף אותי לכל הרוחות והשדים . עובדה שהם לא עשו זאת והיו להם נימוקים מצוינים להעניק לי גיבוי מוחלט בסופו של דבר .

ב- 10 בינואר 1993 הגיע אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל עוד נייר מכתבים רשמי הנושא אף הוא את סמל מדינת ישראל , ומתחתיו באותיות מאירות עיניים , "מדינת ישראל – שרת החינוך והתרבות" . לא פחות ולא יותר . גב' שולמית אלוני החליטה לרִיב את רִיבָה של יָעֵל אָרָד מבלי שצפתה אף היא בתוכנית הסיכום . מלכת זכויות האזרח שלה נתתי את קולי בבחירות לכנסת ב- 1973 אפילו לא אִפשרה לי את הזכות הבסיסית להסביר לה מה קרה מנקודת מבטי באותו טורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 . היא העדיפה להשתלח בי מבלי לבדוק והתייצבה לימינה של יָעֵל אָרָד כאילו פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף היא מרואיינת בלתי חוקית . מעולם לא הבנתי מהיכן נטלה לעצמה שרת החינוך שולמית אלוני את הסמכות והעוז להיפרע ממני ולהתערב כפיגורה פוליטית בשיקולי העריכה העיתונאיים שלי וב- Line up התוכנית מבלי לשקול את צעדיה קודם לכן . שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל הייתה אישה נכבדה ורצינית , אולם ברגע שהיא וסגנה מִיכָה גוֹלְדְמַן תחבו את זרועם השלטונית הפוליטית וניסו להשפיע בכוח מפאת היותם לשעה קלה בשלטון על שיקולי עריכה של תוכנית ספורט – עיתונאית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – הם שניהם הפכו למגוחכים ומעוררי חמלה . הנה טקסט המכתב שלה במלואו אותו שלחה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל ואשר עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ועו"ד מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור [4] .

yael arad 1טקסט מסמך  :  10 בינואר 1993 . מכתבה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בו היא תוקפת את עבודתי העיתונאית הנוגעת לכיסוי הופעתה של יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 .

מדינת ישראל שרת החינוך והתרבות

י"ז בטבת תשנ"ג 10 בינואר 1993

לכבוד

מר יוסף בר- אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית

רוממה – ירושלים

שלום רב,

הנדון : התעמרות מחלקת החדשות ביעל ארד.

למרות פנייתו של סגני מר מיכה גולדמן בעניין הסיקור המעליב של מחלקת הספורט את זכייתה של יעל ארד, אני מבקשת להביע את מחאתי על כך שמחלקת הספורט בטלוויזיה הציבורית, רואה לעצמה זכות לנהוג בהתנשאות , בגסות ובחוסר פרגון אלמנטרי למרואיין. הדבר חמור שבעתיים, וודאי כשמדובר באלופה צעירה שהביאה כבוד רב למדינת ישראל , לספורט הישראלי, לחברה הישראלית ולנשות ישראל. פנייתה של יעל ארד אלי מצורפת בזו, ורצוי היה שתגיע לידיעת העוסקים בספורט בטלוויזיה הישראלית. נראה לי כי לא היה מזיק לו מצאה הטלוויזיה הישראלית דרך נאותה להתנצל בפני יעל ארד.

בברכה , שולמית אלוני

העתקים :

מר אריה מקל- מנכ"ל רשות השידור.                                                                         

מר מיכה ינון – יו"ר הוועד המנהל.

יעל ארד.

שולמית אלוני ומיכה גולדמן לא צפו באותו "מבט ספורט" של 24 בדצמבר 1992 . על איזה סיקור מעליב את מדברת שרת החינוך שולמית אלוני…? באמת התעמרות…? איזה התעמרות…? מה אתה אומר מיכה גולדמן…? עניין יָעֵל אָרָד הפך ל- Issue  לאומי . הואשמתי כשוֹנֵא יעל ארד ואויב הג'וּדוֹ בישראל . הציבור לא הכיר אותי ולא ידע שאני אוהב ג'ודו . לפני אולימפיאדת ברצלונה יזמתי את שידורה של כתבה נרחבת על התפתחות ספורט הג'ודו בישראל ובעולם . הג'ודו הפך לראשונה לענף ספורט אולימפי באולימפיאדת 1964 שהתקיימה בטוקיו . ביקשתי להביא בכתבה מֶסֶר לצופים שאומנם הג'וּדוֹ הוא ספורט לאומי יפני , אך הוא התפשט לכל רחבי העולם וכבש לו מקום גם בישראל . רבים ממנצחי הג'ודו אינם יפנים , אלא באים מכל רחבי תבל . גם לנו יש סיכוי .

הנהלות השידור הציבורי של הטלוויזיה ורשות השידור גם יחד , עמדו לפתע במצב עדין . אַרְיֵה מֶקֶל , מִיכָה יִנוֹן , ויוֹסֵף בַּר-אֵל היו כל אחד מינוי מקצועי של הדרג פוליטי . מצד אחד העריכה אותי השלישייה מן ההיבט המקצועי , אך מאידך ביקשו השלושה לרָצוֹת  את גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות שהייתה בתוקף תפקידה גם שָרָה ממונה על רשות השידור , והם היו תלויים בחסדיה הפוליטיים . הנהלת רשות השידור לא הייתה יכולה להתעלם מתביעת ההתנצלות שלה . היא דנה בעניין בכובד ראש . הודעתי לממונים עלי שאני דוחה מכל וכל את דברי ההאשמה של השרה הנכבדה . לא היה לגב' שולמית אלוני מושג על מה היא מדברת . הרי היא עצמה לא צפתה בתוכנית המשודרת , וטענותיה הבוטות כלפיי היו מבוססות על שמועות בלבד . לא היה בדעתי להתנצל בפני אף אחד ואף אחת . לא התכוונתי להשיב לפונים . לא לגב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ולא לסגן השָרָה מִיכָה גוֹלְדְמַן . גם לא ליָעֵל אָרָד . הודעתי לאַרְיֵה מֶקֶל , מיכה יִנוֹן , ויוֹסֵף בַּר-אֵל  בלשון ברורה , "אני מתכוון להסביר לכם בלבד בע"פ ובכתב כדֶרֶג המקצועי העליון שלי , את השתלשלות פני הדברים , ואת העקרונות העיתונאיים שהנחו אותי לשָדֵר את תוכנית הסיכום על הישגי הג'ודו הישראלי באולימפיאדת ברצלונה 1992 , כפי ששודרה . אתם תחליטו לאחר קריאת מכתבי והסברי אם אתם רוצים את ראשי ערוף תחת הגיליוטינה הפוליטית . אינני מתנצל וגם אינני מתפטר" , והוספתי , "שרת החינוך והסגן שלה מכפר תבור אינם חייבים לי כלום אך גם אני לא חייב להם דבר" . הנה מכתבי אל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כלשונו , והמתייחס למכתבה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני מ- 10 בינואר 1993 [5] . בסופו של המכתב הוספתי בכתב ידי , יוסף בר-אל , הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית ולא לאומית" .

yoash 1

טקסט מסמך : 15 בינואר 1993. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2  של מסמך התשובה שנשלח למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כנגד האשמותיהם של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ז"ל, סגנה מיכה גולדמן, ויעל ארד. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט מסמך : 15 בינואר 1993. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של מסמך התשובה . בסופו של המכתב הוספתי הערה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, "זכור שהטלוויזיה הישראלית היא ציבורית – ולא לאומית". עם כל הכבוד לא הייתי חייב דבר לפוליטיקאים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                   יום שישי- 15 בינואר 1993

אל : מנהל הטלוויזיה

מאת : יואש אלרואי

הנדון  :  מכתבה של שרת החינוך אליך מתאריך 10 בינואר 1993 בעניין יעל ארד.

ביום חמישי –  24 בדצמבר 1992 , במסגרת התוכנית "מבט ספורט" , בחרנו את נושא הג'ודו , לסיכום שנתי נרחב בעקבות ההצלחה הגדולה של הענף- במשחקים האולימפיים בברצלונה 1992 . במהלך התוכנית שידרנו את שני קרבות חצי הגמר , ותחרות הגמר של יעל ארד, אירחנו את יעל ארד באולפן , שידרנו את הקרבות של אורן סמדג'ה , ושידרנו כתבה נרחבת על משפחתו של אורן סמדג'ה בעיירה אופקים , ועל התפתחות הענף שם . התוכנית כולה נעשתה מנקודת מבט מפרגנת, עם מתן קרדיט בלתי מעורער לג'ודו הישראלי , ולספורטאים הישראליים שייצגו את הענף הזה במשחקים האולימפיים.

הקרב של יעל ארד בחצי הגמר בברצלונה נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף, הוא אחד מהקרבות השנויים ביותר במחלוקת בתולדות הג'ודו במשחקים האולימפיים . עסקנו גם בקרב הזה בהרחבה – והבאנו גם את נקודת מבטה של יריבתה של יעל ארד במסגרת ריאיון שצולם במיוחד עבורנו ע"י רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF . זאת היא עבודה עיתונאית לגיטימית לחלוטין על פי כל קריטריון ומכל נקודת מבט , ונדרשת כדי להביא תמונה שלֵמָה ומלאה לצופה.

מייד לאחר הריאיון המוקלט עם פראוקה אייקהוף, קיבלה יעל ארד זכות תגובה מלאה, כמעט ללא הגבלת זמן. במהלך התוכנית לא נעשתה כל פרשנות מצד שדרי מחלקת הספורט . לא נאמר בשום צורה מי מן השתיים צודקת – כאשר שתי הדֵעות שודרו כלשונן – תוך מתן אפשרות מלאה לצופה להחליט בעצמו . הריאיון עם יעל ארד היה ענייני , מנומס מאוד , תוך מתן כבוד מלא למרואיינת , ותוך הדגשה ברורה של ההישג המרשים שבזכייה במדליה האולימפית . אנשי ושדרי מחלקת הספורט לא ניסו ולא פגעו בשום דרך בכבודה של יעל ארד .

אנשי מחלקת הספורט משוכנעים שרבים מן המבקרים את תוכנית הסיכום המדוברת כלל לא צפו בה ומתרשמים באופן חד צדדי מתלונות בלתי מוצדקות של צד אחד (יעל ארד) . אנו מזמינים את כל מי שמעוניין, לבוא ולצפות יחד עִמנוּ בקלטת התוכנית כדי להתרשם ולהביע דֵעה . כעורך ראשי אני עומד מאחורי תוכנית הסיכום , שהייתה לדעתי  מקצועית , עניינית , מעניינת , ובעיקר הוגנת . אינני מוצא שום סיבה להתנצלות בפני אף אחד – בעִקבות שידור התוכנית "מבט ספורט" ב- 24  בדצמבר 1992. הקלֶטֶת "מבט ספורט – תוכנית  סיכום  הג'ודו" מתאריך יום חמישי –  24 בדצמבר 1992 , עומדת לרשותך לצפייה , ולרשות כל דורש אחר .

בברכה ,

יואש  אלרואי

yoash 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. חלק מעמדת הפיקוד שלי ב- IBC באטלנטה 96'. הג'ודוקא יעל ארד (שנייה משמאל) מבקרת עם גב' מירי נבו (ראשונה משמאל) במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית ב- IBC באטלנטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעת המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. היא לא הצליחה לשחזר את הצלחתה באולימפיאדת ברצלונה 1992 , והובסה ונכשלה לחלוטין בתחרויות הג'ודו של אטלנטה 96', דווקא בשעה שעמדו לרשותי מגוון רחב יותר של אמצעי טלוויזיה כדי לתעד את הצלחתה המחודשת שבוששה לבוא . יעל ארד הייתה הג'ודוקא המשעממת ביותר שפגשתי מעודי. הסכמתי לארח אותה בעמדת הפיקוד המרכזית שלי ב- IBC באטלנטה על פי בקשתה של מירי נבו ששימשה אז דוברת המשלחת האולימפית . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : השדר אורי לוי , אנוכי , שדר השחייה משה גרטל , יעל ארד , ומירי נבו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

מכתב התשובה שלי להנהלת רשות השידור סתם אחת ולתמיד את מסע הרכילות הילדותי ואת כל הפיות בתוך רשות השידור וגם מחוצה לה . ביום ראשון – 17 בינואר 1993 , בעקבות מכתבי , מיהר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל להשיב לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . כך כתב לה [6] .  להפתעתי עמד יוסף בר-אל בלחצים הפוליטיים . כשרצה הוא היה נחמד וכנה .

yoash 4

טקסט תמונה :  17 בינואר 1993 . זהו מסמך התשובה המקורי ( + עותק סמוי לי ) שכתב מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

לשכת מנהל הטלוויזיה . כ"ד  בטבת  תשנ"ג , 17  בינואר 1993

 

לכבוד

גב' שולמית אלוני

שרת החינוך והתרבות

רח' שבטי ישראל 34

ירושלים 91911

 

הנדון :  יעל ארד  S / V  מחלקת הספורט

מכתבך מ –  10 בינואר 1993

רצ"ב מכתב תשובה מפורט ממנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי , בנושא הופעת יעל ארד במשדר הספורט המיוחד , אשר סיכם את שנת 1992, ואשר עורר את תגובתה הנזעמת של יעל ארד. המכתב מדבר בעד עצמו ולזכות הגינות מחלקת הספורט עומדת הצעתם להעביר את קלטת התוכנית לצפיית כל בורר, כולל שרת החינוך והתרבות. צר לי על שהוטחו האשמות מכל עבר בעובדי מחלקת הספורט , כולל מאנשים שלא צפו כלל בשידור (!?), ואשר הוזכרו כמקור אינפורמציה עליה הסתמכה הביקורת כלפי מחלקת הספורט .

בברכה ,

יוסף בר-אל מנכ"ל הטלוויזיה

העתק : יו"ר רשות השידור                       

מנכ"ל רשות השידור

כבר אז בינואר 1993 נשא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל את עיניו אל התואר מנכ"ל בנוסף ל- Title  מנהל . בעת החתימה על המסמך הנ"ל הוא היה עדיין מנהל הטלוויזיה אך חתם כמנכ"ל . אין אוטוריטה כזאת מנכ"ל הטלוויזיה . יש מנהל הטלוויזיה ומנכ"ל רשות השידור .

ב- 12 באוגוסט 1992 כתב יו"ר איגוד הג'ודו דוד בן דוב מכתב תלונה חריף נגדי ואודות הפרשן יונה מלניק ואשר נשלח למנכ"ל רשות השידור אריה מקל .

dudu ben dov judo 1

טקסט מסמך :  12 באוגוסט 1992 . זהו מכתבו של יו"ר איגוד הג'ודו דוד בן דוב (עמוד 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

dudu ben dov judo 2

טקסט מסמך :  12 באוגוסט 1992 . זהו מכתבו של יו"ר איגוד הג'ודו דוד בן דוב (עמוד 2 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 , לא שָבְנוּ יותר מעולם למְאֵירָת עמדות שידור ה- Off Tube כדי לשָדֵר את הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים . ימי קדַם משחקי ברצלונה היו ימים של עבודת טירוף בפוּל ווֹליוּם. הייתי אז כבן 54 שנים, אבל הרגשתי כבן 100, בניגוד לימים רגילים בהם חשתי והתנהגתי כבן 30 . חודש לפני האולימפיאדה וחודש בתוך האולימפיאדה עבדתי 20 שעות יממה . שבעה ימים בשבוע . עכשיו בהכנות הקדחתניות לקראת השידורים שנעשו תחת לחץ זמן אטוֹמי חשבתי שאני הולך למוּת . פשוט הייתי על סף אפיסת כוחות . בנוסף לכל הצרות נפלו עלי גם העיצומים של הדירוג המשולב.  נדרשתי לכתוב בכתב ידי את פקודת המבצע הסופית של ספר השידור של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . הסֶפֶר לא הודפס מעולם במכונת כתיבה . סֶפֶר השידור בן מאה העמודים חוּלַק ל- 150 פונקציות שידוּר בטלוויזיה הישראלית הציבורית , רדיו "קול ישראל" , והטלוויזיה החינוכית בראשותם של יעקב לוֹבֶרְבּוֹיְם ויוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל שפינו את זמן השידור שלהם עבורנו . רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח אמר פעם , "להפיק את שידורי הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים זה כמו להתחרות בעצמך באולימפיאדה" . הוא צדק .

את העותק הראשון של פקודת המבצע קיבל ממני מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל . הקדשתי לו בכתב ידי הקדשה מיוחדת , "מתוּכננוֹת עַל יָדִי ובאישורך 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידור מאולימפיאדת ברצלונה בפרק זמן של שישה עשר ימים . יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק ! בבְרכה כֵּנָה , יואש אלרואי" . אחרי שעיין בפקודת המבצע – סֶפֶר השידור של מבצע השידורים , השיב לי במכתב חַם משלו , עֶרֶב טיסתי לברצלונה . הנה הוא כלשונו  [7] .

barcelona 92 5

טקסט מסמך :  14 ביולי 1992 . זהו המסמך המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לפני צאת משלחת הטלוויזיה לאולימפיאדת ברצלונה 92' . "ברצוני להביע את הערכתי החמה לטיפול המעולה , למסירות והמקצועיות אשר גילית בארגון לוח השידורים , הכנת הצוות , וההפקה של כיסוי האולימפיאדה בברצלונה" , כתב לי יוסף בר-אל ושלח עותקים מהמסמך למנהל שירותי הנדסה דוד יוגב , המפקח הטכני דוב גולדשטיין , והמפקח הטכני מיכה לויירר. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

לשכת מנהל הטלוויזיה                                                                                                                 14  ביולי  1992

אל  :  יואש אלרואי

הנדון : אולימפיאדת  ברצלונה 1992

ברצוני להביע את הערכתי החמה לטיפול המעולה , למסירות והמקצועיות אשר גילית בארגון לוח השידורים , הכנת הצוות , וההפקה של כיסוי האולימפיאדה בברצלונה . אני מאחל לכל הצוות דרך צלחה , ועבודה פורייה בהרמוניה וחברוּתה . אנא דאג , שאיש- איש מבין חברי הצוות יתרום את חלקו בתחום סמכותו המקצועית . ראוי לציין במיוחד שהאחריות לתקשורת תהיה בידי אנשי מחלקת הקול , על מנת להבטיח את חלקם ותרומתם המקצועית לשידור .

בהצלחה  ובברכה ,

יוסף בר- אל

לא יכולתי להתייחס ברצינות למכתב הברכה המקצועי שלוֹ . הוא ידע ואני ידעתי כי נכפיתי להתחיל להפיק את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 92' מאוחר מידַי , קיבלתי מעט מידי , ועשיתי זאת בתנאים מגוחכים ועלובים . היה מוזר מאוד לנחות בברצלונה בקיץ 1992 ולגלות איזה הבדל עצום שורר בין הטלוויזיה הספרדית TVE וקבוצת הביצוע שלה RTO 1992 שהפיקה בראשות מנולו רומרו (Manuel "Manolo" Romero) את סיגנל הטלוויזיה של המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 לבין הטלוויזיה הישראלית בציבורית בראשותו של יוסף בר-אל .

rto 92 book

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . כרירכת ספר השידור של RTO 1992 חשף את ההבדל העצום בכל תחום בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE לבין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור בהנהגת יוסף בר-אל ואריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 9

טקסט תמונה : 9 באוגוסט 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . רגע הסיום של הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אני עורך ארוחת סיום חגיגית לכל הצוות במלון שלנו בברצלונה  CASTELLNOU  HOTEL , ומשיק כוס יין "לחיים" עם ידיד יקר ואהוּב שלי  שרגא מרחב , אחד מצלמי הטלוויזיה הישראלית הטובים ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית  – ערוץ 1 בכל הזמנים . נאנחתי והודיתי לאלוהים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

ביום ראשון – 16 באוגוסט 1992 נערך בלשכת מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל דיון פוסט – מורטם רחב המסכם את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בפגישה החשובה שנמשכה כשלוש שעות נטלו חלק בנוסף למנכ"ל רשות השידור אריה מקל גם מנהלי המדיה יוסף בר-אל (מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית) ואמנון נדב (מנהל רדיו "קול ישראל") , מנהל החדשות ברדיו שלום קיטל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מִיכָה יִנוֹן , המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שְלמה קוֹר ז"ל , ויו"ר וועדת הספורט של המליאה מֶנִי וָויְיצְמַן . במשך שעה ניתחתי וסיכמתי את מהלך הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . הצבעתי על החיסרון הגדול ביותר של השידור הציבורי שהפך לביורוקרטי , מסורבל , ובלתי מוכשר להתמודד במהירות יעילות עם אתגרי הפקה בינלאומיים . גם לאחר שמלאה רבע מאה לייסודה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא ורשות השידור טרם למדו להיערך מראש למבצע שידורים כל כך מורכב ומסובך כמו השידורים האולימפיים . מכאן מתחילות כל הצרות . ההיערכות הקצרצרה שנכפתה עלי היא גם קו זינוק לקשיים ביורוקרטיים וטכנולוגיים קשים מנשוא הרי גורל המשפיעים מייד על העיתונאות ותוכן השידור .

עבדנו באולימפיאדת ברצלונה 1992 בתת תנאים . בירושלים ובספרד כאחת . המחסור בעמדות שידור באִצטדיונים , שיטת השידור Off Tube המקוללת שנכפתה עלינו גם אם היא נעשית מ- IBC בברצלונה , ציוותי שידור קטנטנים , מחסור בפרשנים צמודים בענפי הספורט האולימפיים הקטנים בהם השָדָר משדר מברצלונה אך הפרשן או הפרשנית שלוֹ ישובים באולפן הספורט בירושלים , עבודת הצילום והעריכה של צוות ה- ENG הבודד בברצלונה שעבד בתנאים מבישים , ויחסי עבודה מעורערים בין העיתונאים בטלוויזיה לבין מנהלם יוסף בר-אל היוו את גולת הכותרת של הקשיים . היו גם הרבה קשיים לוגיסטיים כמו למשל שכירת הרכב לצוות ה- ENG , שהיה קטן מידי וללא מיזוג אוויר בברצלונה החמה והלחה בתקופת הקיץ . סמנכ"ל הכספים לא אישר לי שכירת VAN גדול מפני שהיה מייקר את סעיף עלות הרכבים באולימפיאדה ב- 800 (שמונה מאות) דולר נוספים. אַרְיֵה מֶקֶל, מִיכָה יִנוֹן , שְלמה קוֹר , יוֹסֵף בַּר-אֵל , ומֶנִי וָויְיצְמַן שיבחו את ההפקה ורשמו את הליקויים כלקח שראוי ללמדו , אך איש מהם לא היה עוד בתפקידו באולימפיאדה הבאה שנערכה כעבור ארבע שנים באטלנטה 1996 .

yoash 7

טקסט תמונה : 16 באוגוסט 1992 . חדר הישיבות של רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים . אני נושא את דבריי ב- Post mortem  שקיימה רשות השידור בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . זיהוי הנוכחים בתמונה : המפיק אמנון ברקאי יושב ראשון משמאל (בחולצת פסים) . בשולחן הנשיאות יושבים משמאל לימין : המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שלמה קור , מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מר מיכה ינון, יו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור מר מני ווייצמן (מזוקן) , ואנוכי . בהמשך יושבים המפקח הטכני שלום נתנאל (משלב ידיים על בטנו), מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוד יוגב (מרכיב משקפי שמש), וסמנכ"ל כוח אדם עמרם עמר (חתוך קצת). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 8טקסט תמונה : 16 באוגוסט 1992 . Post mortem של רשות השידור בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון , יו"ר וועדת הספורט של המליאה מני ווייצמן , ואנוכי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתבה של יעל ארד לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ב-  30 בדצמבר 1992 , המאשים אותי בהתייחסות שלילית להישגה האולימפי בברצלונה 1992 .

[2]  ראה נספח : מכתבו של סגן שר החינוך והתרבות מר מיכה גולדמן למנהל ערוץ 1 יוסף בר- אל  ב-  5 בינואר 1993 , המאשים  אותי בהכנת מלכודת מתוכננת היטב ליעל ארד (בעלת מדליית הכסף בג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992) , בעת שידור תוכנית הסיכום של אירועי הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 , ששודרה ב-  24 בדצמבר 1992 .

[3]  ראה נספח : תשובתי הקצרה למנהל ערוץ 1 יוסף בר- אל  ב-  8 בינואר 1993 , הנוגעת למכתבו של סגן שר החינוך והתרבות מיכה גולדמן .

[4]  ראה נספח : מכתבה של שרת החינוך והתרבות אל מנהל הטלוויזיה יוסף בר אל ב-  10 בינואר 1993 , בו מאשימה גב' שולמית אלוני את מחלקת הספורט בראשותי בהתעמרות ביעל ארד .

[5]  ראה נספח : מכתבי להנהלת רשות השידור ב- 15 בינואר 1993 , המסביר את עקרונות השידור העיתונאי של תוכנית הסיכום של הישגי הג'ודו הישראלי באולימפיאדת ברצלונה 1992 ששודרה ביום חמישי –  24 בדצמבר 1992 .

[6]  ראה נספח : מכתב התשובה של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ב- 17 בינואר 1993 בעניין יעל ארד נגד מחלקת הספורט .

[7]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי ב- 14 ביולי 1992 , בו הוא משבח את הכנותיי לקראת מבצע שידורי המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 .

אפילוג מאוחר.

חלפו 22 שנים מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 שצבעה את שערי לבן . לא היה לי אפילו חצי געגוע לאותה ההפקה הטלוויזיונית המגוחכת ההיא . הוברר שוב כי לא כל מנהל טלוויזיה הוא מנהיג אמת , לא כל יו"ר וועד בטלוויזיה נלחם מראש על עקרונות צודקים , לא כל מנכ"ל רשות שידור חש מחויבות עליונה כלפי השידור הציבורי ולא תמיד משקיע את מירב מאמציו בבנייה איתנה של אותו שידור ציבורי עליו הוא מופקד , ולא כל ספורטאי ו/או ספורטאית שמחזיק במדליית כסף אולימפית הוא בהכרח אישיות דגולה . ההיסטוריה המתעתעת עושה שמות בכולנו , אחרת איך תסביר שאותה יעל ארד שלחלוטין איננה עיתונאית ולא שדרנית טלוויזיה , היא זאת ש- זומנה פעמיים ע"י קברניטי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשמש שדרנית טלוויזיה לצדו של אורי לוי ב- טקסי הפתיחה של אולימפיאדות 2004 ו- 2008 . פס הקול של כישרון ה- Commentary המוגבל של שניהם , העיתונאות המגוחכת , והכרה ו- יכולת הזיהוי האנמית של נושאי הדגלים של המשלחות השונות – שמור בארכיון רשות השידור . ניתן לבדוק ולבחון את איכותו .

בעיצומם של מחקר וכתיבת 13 הכרכים על ידי של סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מאז 1998 , חיפשתי שוב ושוב בגרמניה את הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף אך לשווא . היא נעלמה . מעולם לא פגשתי בה אישית . רציתי לתעד בסדרה את תחושותיה מאותה האולימפיאדה ההיא של ברצלונה 1992 . לבסוף נחלץ לעזרתי הפרופסור הגרמני המלומד מר מאנפרד לֶמֶר . הוא איתר אותה בעבורי . ב- 31 באוקטובר 2012 , עשרים שנים לאחר אולימפיאדת ברצלונה 1992 , יצרתי עמה קשר לראשונה . ב- 15 בנובמבר 2012 היא ענתה ושלחה לי email . היא הייתה בעיניי ספורטאית מכובדת שהעניקה מכובדות גם ליריבתה יעל ארד . ביקשתי לתעד אותה לפרק בספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" הנוגע לקורות אולימפיאדת ברצלונה 1992 .

זהו מכתב / email של פראוקה אייקהוף אלי בשפה הגרמנית מ- 15 בנובמבר 2012

Sehr geehrter Herr Alroy

danke f?r Ihre Mail. Ich freue mich, dass ich Sie bei Ihrem Buch unterst?tzen kann. Es hat mir sehr gut getan von Ihnen zu h?ren, dass Sie mich als Gewinnerin des Kampfes gesehen und dies auch vertreitet haben!.. Vielen vielen Dank! …auch, dass es f?r Sie keine Nachteile dadurch gegeben hat!

Ich werde in der n?chsten Zeit Ihrem Wunsch nach INformationen und dem Bild nachkommne. Sehr gerne sogar! Ich habe auf Grund der Fehlentscheidung mit dem Judo aufgeh?rt und mich auf die Beendigung meines Studiums konzentriert. Mehr dazu in meiner n?chstn Mail!

Ihnen ein sch?nes Wochenende und wirklich vielen Dank, dass Sie "auf meiner Seite gestanden haben"…:)

Mit freundlichen Gr??en

Frauke Eickhoff
——– Original-Nachricht ——–
> Datum: Wed, 31 Oct 2012 16:00:27 +0200
> Von: "יואש אלרוא" <alroey@bezeqint.net>
> An: 8051@gmx.net
> Betreff:

> Wednesday – October 31 2012

להלן תרגום המכתב של פראוקה אייקהוף מ- 15 בנובמבר 2012 . המתרגם הוא מר יוסי ברומברגר מחיפה כלהן :

מר אלרואי הנכבד , תודה לך על המייל . אני שמחה שאני יכולה לסייע לך בכתיבת הפרק .
מכתבך עודד אותי מאד וכן חזקה אותי הקביעה שלך שראתה אותי כמנצחת . המון תודה לך על כך , וכן מקווה אני שעובדה זו לא תהיה לך לרועץ . בזמן הקרוב , אשתדל להיענות לבקשתך ולשלוח לך אינפורמציה ותמונה . אעשה זאת בשמחה .
כתוצאה מהשיפוט המעוות ,זנחתי את העיסוק בג'ודו . אני מתרכזת כרגע בסיום לימודיי . אוסיף על כך במכתבי הבא . ולך – מאחלת אני סוף שבוע מהנה , ובאמת המון תודות על כך , "שעמדת לצדי".

בברכות ידידותיות ,
פראוקה אייקהוף

Thursday – December 27 2012

frauke eickhof 1

טקסט תמונה : פראוקה אייקהוף מ- 22 ביולי 2013

להלן מכתבה השני / email  מס' 2 של פראוקה אייקהוף אלי בשפה הגרמנית מ- 10 בדצמבר 2012 .

Lieber Herr Alroey

ich wollte Ihnen auf Englisch antworten, doch dann w?rde es noch l?nger dauern, bis Sie Antwort erhalten. Hoffentlich k?nnen Sie diese Mail auch ?bersetzen lassen

Als ich 1992 Weltmeisterin geworden bin, war das eine ?berraschung..f?r die Welt sowie auch f?r mich…lach…ich war nach langer Krankheit wieder mit einem Vize-Europatitel in die Weltspitze zur?ckgekehrt und wollte danach Urlaub machen. Durch verletzungsbedingten Verzicht der vorgesehen Athletin bin ich 2 Wochen vor der WM eingesprungen

Zu den Spielen bin ich gefahren, um dort zu gewinnen bzw. eine Medaille zu erringen! Wie andere Sportler auch habe ich viel auf mich genommen und vieles vernachl?ssigt f?r dieses Ziel

Jael Arad kannte ich von ettlichen Lehrg?ngen, wir haben aber nie Kontakt gepflegt
Bei dem Kampf um den Einzug ins Finale habe ich FRau Arad geworfen!
Die erste Wertung gegen mich habe ich akzeptiert, Frau Arad war gut auf mich eingestllt worden! Die zweite WErtung war eindeutig mein Ippon! Wer soviel Judoerfahrung hat, sp?rt es, wenn man selber wirft oder geworfen wird! Allein an der K?rpersprache nach dem Kampf kann man sehen, dass Frau Arad nicht siegessicher feiert!
Ich dachte, damit w?re ich im Finale, ich dachte, ich h?tte den Wazaari aufgeholt und sogar den Kampf gewonnen…
Es war unbeschreiblich, als die Kampfrichter Frau Arad den Sieg …sogar nach der Beratung!!!!….zusprachen.
F?r mich ist eine Welt zusammen gebrochen! Wenn man verliert, ist das ok! Aber wenn man wegen einer Fehlentscheidung verliert,ist das sehr sehr hart!
Ich glaube, dass es verst?ndlich ist, dass ich dann 10 Minuten sp?ter im Kampf gegen die Chinesin keine Nerven mehr gehabt habe und auch diesn Kampf verloren habe

Als alle anderen Judoka mit ihren K?mpfen fertig waren, bin ich vorzeitig nach Hause gefahren. F?r 3 Monate habe ich mich zu Hause verkrochen. Niemand durfte auch nur einmal die Spiele erw?hnen. Ich bin nicht ans Telefon gegangen oder hab irgendetwas noch davon verfolgt!

Da hatte ich beschlossen mit Judo aufzuh?ren und mich auf mein Studium zu konzentrieren! Das habe ich gemacht! 1995 versuchte ich ein Come back, das national auch ohne Schwierigkeiten gelang. International beim A Turnier in Rom passierte mir aber wieder das selbe wie in Barcelona: Durch Fehlentscheidung verlor ich den Kampf um den Einzug ins Finale. Das hat mir den Rest gegeben. Bei dem Kampf um Platz 3 trat ich gar nicht mehr an! DAmit habe ich meine Judolaufbahn beendet

Das, woran ich mich positiv erinnere ist, dass mir das Publikum standing ovations machte, als ich die Halle verlie?! Mir kommen heute noch die Tr?nen, wenn ich daran denke….

Mit Judo habe ich heute nichts mehr zu tun. Habe alle Kontakte abgebrochen und will auch nichts mehr damit zu tun haben. Eigentlich wollte ich auch nicht mit IHnen reden…:)

Ich merke aber, dass es mir gut getan hat, das alles mal zu schreiben. ..zu h?ren, dass Sie auf meiner Seite gestanden haben, bedeutet mir sehr viel! Vielen Dank daf?r!

Ich nehme es den Kampfrichtern auch nicht ?bel, dass sie sich vertan haben. Ich wei?, wie schwer es ist, in Sekundenbruchteilen eine Entscheidung treffen zu m?ssen…ich stand auch mal als Kampfrichter auf der Matte..lach…und hab da gemerkt, wie verworren manche Situtationen von aus?en aussehen k?nnen.

Das, was mich getroffen hat, war Frau Arads Bemerkung, wie sie sich f?r den Kampf mit mir motiviert hat: Sie hat es als Rache an dem M?nchener Massaker empfunden. Also bitte: DAf?r kann ich doch nichts! Ok, ich wei?, dass man sich motivieren mu?, aber das habe ich nicht verstanden!

Anbei ein aktuelles Bild von mir.

Wenn Sie noch Fragen haben, stellen Sie sie mir.
Vielen Dank und liebe Gr??e

Ihre
Frauke Eickhff
——– Original-Nachricht ——–
> Datum: Thu, 22 Nov 2012 12:17:51 +0200
> Von: "יואש אלרוא" <alroey@bezeqint.net>
> An: 8051@gmx.net
> Betreff:

המתרגם הוא מר יוסי ברומברגר מחיפה כלהלן :

מר אלרואי היקר,

רציתי לענות לך בשפה האנגלית , אלא שאז הייתה תשובתי מתארכת . אני מקווה שימצא מישהו שיתרגם לך . כאשר זכיתי באליפות העולם בשנת 1992 , הייתה זו הפתעה מרעישה , הן לעולם כולו והן לי אישית . הייתי בשלב החלמה לאחר מחלה ארוכה וכסגנית אלופת אירופה בדרכה חזרה לצמרת העולמית רציתי לצאת לחופשה . בגלל פציעתה של מתמודדת אחרת שנאלצה לוותר , הוקפצתי שבועיים לפני אליפות העולם , לתחרות . נסעתי למשחקים כדי לזכות ,או למצער , לזכות במדליה . כספורטאים רבים אחרים , נטלתי על עצמי משא כבד והזנחתי דברים רבים , למען מטרה זו .

את יעל ארד הכרתי ממחנות אימון קודמים אך מעולם לא נוצר כל קשר בינינו . בקרב על העלייה לגמר הטלתי את הגב' יעל ארד . את ההחלטה הראשונה כנגדי קבלתי ללא עוררין . הגב' יעל ארד הייתה מוכנה בהחלט להתמודדות נגדי . ההחלטה השנייה הייתה חד – משמעית "איפון" לזכותי . כל מי שצבר ניסיון כה רב בג'ודו , יודע להבחין כאשר הוא מטיל או כאשר מטילים אותו . אפילו בשפת הגוף של הגב' יעל ארד ניתן להבחין שהיא אינה בטוחה בניצחונה .

באותו רגע חשבתי שעליתי לגמר , חשבתי שהתגברתי על ה- "ווזארי" ואפילו שזכיתי בניצחון בקרב . קשה לתאר את הרגשתי , כאשר השופט , לאחר התייעצות , הכריז על יעל ארד כמנצחת . עולמי חרב עלי ! כאשר אתה מפסיד , זה בסדר , אך כאשר בעקבות החלטה שגויה אתה מובס , זה קשה לעיכול .

אני חושבת שזה מובן מאליו, ש- 10 דקות לאחר מכן , בגדו בי עצבי בקרב נגד הסינית , אותו הפסדתי . כאשר כל הג'ודוקא האחרים סיימו את התחרות , מיהרתי ונסעתי הביתה (הכוונה לגרמניה) . במשך 3 חודשים נעלתי עצמי בבית,לאיש אסור היה להזכיר את הקרבות, אפילו במילה. לא עניתי לטלפונים ולא עקבתי אחר הדברים. אז החלטתי לחדול מהג'ודו ולהתרכז בהמשך לימודי האקדמיים . זאת עשיתי ! בשנת 1995 ניסיתי לחזור לרמה הלאומית, זה אפילו עלה בידי . במישור הבינלאומי,בטורניר A ברומא , קרה לי שוב אותו דבר כמו בברצלונה : בעקבות טעות בשיפוט , נחלתי מפלה שעלתה לי בעליה לגמר. כאן נפלה ההחלטה – לקרב על מדליית הארד , אפילו לא התייצבתי. בזאת סיימתי את הקריירה שלי .

על דבר אחד שעליו אני עוד היום חושבת בחיוב , הוא הקהל קידם אותי ב- Standing ovations  ,עובדה שעוד היום מעלה דמעות בעיני. אין לי יותר כל קשר לג'ודו.נתקתי את כל הקשרים ואין לי כל צורך בכך . למעשה,אפילו אתך לא רציתי לדבר. מאידך,אני חשה שהיטבתי לעשות לכתוב על כך והעובדה שאתה עמדת לצידי, הנה בעלת משמעות חשובה מאוד עבורי!תודה רבה על כך !

אני אפילו לא כועסת על השופטים שקפחו אותי . אני יודעת,כמה קשה בשברירי שניות  לקבל החלטות קשות . גם אני שימשתי פעם כשופטת והרגשתי שם , עד כמה מצבים מסוימים עשויים להיות מסובכים לצופה מן הצד . הדבר שאולי פגע בי יותר מכל , הייתה ההערה של הגב' יעל ארד בדבר איך שהיא המריצה עצמה לקרב : היא רצתה לנקום את הטבח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972 . אז בבקשה : האם אני אשמה בכך ? OK אני יודעת שכל ספורטאי ממריץ עצמו  לפני הקרב , אך את זה אני לא הייתי מסוגלת להבין . אני מצרפת תצלום שלי . אם עוד שאלות בפיך , אנא שאל.

רב תודות וברכות חמות,

שלך – פראוקה אייקוף.

 תשובתה של פראוקה אייקהוף מ- 15 בדצמבר 2012

Dear yoash

Please call me frauke… I m sorry but I havn't any Fotos and I don't remember the names of the referees .I never saw the video of this fight!!  that hearts me too much ! But now I live a new life without judo… it doesn't metter  anymore…no Problem!
I 'm Not in trouble with jael arad but when it' s good  for you…and you feel better you are allowed to use my Words in your books and your Blog and the picture too ..best wishes to you and your family
Best reguards
Frauke
Thank you for beliving in me

יותר מ- 22 שנה חלפו מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אין בלבי חצי געגוע לבוסים שלי מאותם הימים וגם לא ליו"רים של וועדי עיתונות/הפקה וחטיבת ההנדסה של הימים ההם . זאת הייתה תקופת טלוויזיה מחורבנת ונקלית . אין בלבי חצי געגוע לאלופת הג'ודו האולימפית הראשונה של ישראל , אולם יש בלבי געגוע לווירטואוז אורן סמדג'ה שלנו רב אמן בג'ודו , וגעגוע רב להולנדי אנטון חייסינק הבלתי נשכח .

סוף הפוסט מס' 463 . 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. פוסט מס' 462. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. (פוסט מס' 462). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 462 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 25 בדצמבר 2014.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : העיתונות הכתובה והאלקטרונית מכבירה במילים ו- מהללת בטרם עת את הטניסאי הישראלי בן 14 ישי עוליאל  (איטר יד ימין) שזכה בטורניר ה- אוראנג' בול היוקרתי בפלורידה . ברור שהוא מוכשר אולם עוד חזון למועד. עוד רבה הדרך . הטניס המקצועני הוא עולם אחר וסיפור שונה לחלוטין . הגדילה לעשות שרת הספורט היוצאת גב' לימור . כפוליטיקאית מנוסה חזרה ושנתה את העיתונות והודיעה לציבור הודעת טריוויה כלהלן : "ישי עוליאל מוכיח שוב את כישרונו הרב ונחישותו לנצח ולהתברג בטופ העולמי" . כמובן שמדובר בעסקנית ציבור שיוֹרָה מְהַמוֹתֶּן טקסטים רדודים חסרי כל חשיבות אולם לפחות עיתון אחד בחר לצטט אותה ולהדפיס את הצהרתה הנבובה . 

הקדמה (7. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו בכלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם . הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על טכנולוגיה יקרה ונדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו .

יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "מעריב" . אורי פורת היה עיתונאי שנים קבות ב- "ידיעות אחרונות" . אריה מקל היה איש משרד החוץ (בעברו הרחוק היה גם עיתונאי ב- "מעריב" . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוסף "טומי" לפיד , אריה נאור יבל"א ואפרים קישון ז"ל , סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוסף "טומי" לפיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעֶר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוביה סער + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוסף בר-אל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוסף בר-אל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שולמית אלוני ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרֱן .

עובדת הדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מפני שבכל מיני פינות עדיין מסתתרים אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות , וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דגול .

יוסף בר-אל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל . הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – לא היו פרי יד המקרה . שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רמים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוסף בר-אל בשיא ארצי שלילי . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם , ביניהם גם את שרת החינוך אישה דגולה שולמית אלוני ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) , ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה יצחק רבין על הצורך למנות את מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . גב' שולמית אלוני ז"ל סיפרה לי בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות , לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוטי קירשנבאום להדיח מייד את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [1] . מוטי קירשנבאום המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי , "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה" . על כל פנים כהונתו לא הוארכה ו/או במילים אחרות הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , והוּדַח . במקומו התמנה בקיץ 1993 כאמור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יאיר שטרן.

[1]  הערה : על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שולמית אלוני בשיחה בינינו ב- 2006 . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אריה מקל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה בארה"ב. מוטי קירשנבאום שימש מנכ"ל רשות השידור עד 18 באפריל 1998.

כפי שציינתי בסדרת הפוסטים הקודמים הדנים בקורות הפקת הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל איטליה 1990 והמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי אֶרֶץ המַגָף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל נוטש אותי בתום מונדיאל איטליה 1990 ונודד לערוץ 5 בכבלים. אני מגייס לשורותיי את שַדָּר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בראשותי לא הייתה משמעותית יתר על המידה מפני שזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים ב- 1990 הוחזקו על ידי. להלן הרשימה : הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו + הכדורסל הישראלי על כל מרכיביו + משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל + אליפויות אירופה לאומות בכדורגל / EURO וכדורסל + אולימפיאדות + מונדיאלים + אליפויות העולם בא"ק + אליפויות העולם בשחייה + טורניר ווימבלדון בטניס + NBA + אליפויות ישראל בא"ק , שחייה , והתעמלות , ובעצם מה לא. הופעת הבכורה של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 עולה יפה הן כשדר מוביל והן כמגיש מוביל. הוא הופך לאיש טלוויזיה משגשג. יורם ארבל נשכח. חיש מהר מתברר כי ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי מי שמשדר אותם. גרמניה זוכה בגביע העולם במונדיאל איטליה ב- 1990 בפעם השלישית בתולדותיה.

הציבור איננו מודע ולא מבין את קשיי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ואלה הנוגעים למשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרט. בצדק מבחינתו. מה זה מעניין אותו. הציבור משלם אגרת טלוויזיה שנתית כדי לקבל את המיטב על המסך שלו בסלון ביתו . הציבור איננו מתעניין בקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלי וגם לא בטיב יחסיי המורכבים עם מנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל . אלא מה , בעוד הציבור הזה מדמה את עצמו כמי שטס במכונית מרצדס 500 באוטוסטרדה טלוויזיונית ומשלטט להנאתו , הרי שמשרתיו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסעים על אותו ה- High way הזה באוטובוס אלטעזאכן שמזכיר כרכרה . גם עגלוני הכרכרה האלטעזאכנית הזאת לא היו תמיד רַכָּבִים מי יודע מה . ליד ההגה של מכונית המרצדס ההיא ההוא של 1992 ישבו כל מיני מבקרי טלוויזיה מגוחכים מהעיתונות הכתובה בתוכם גם מאיר שניצר , יריב בן אליעזר , עדי דיסקין , רוגל אלפר ואחרים שלא היססו לשרבט לא פעם ולא פעמיים דברי הבל . טורי הביקורות שלהם היו רוויים גם לא מעט פרטים בלתי מדויקים בלשון המעטה . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ההיא לא הבינו כיצד פועלת תעשיית טלוויזיה ענייה כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אבל הם כתבו . המבקרים רצו לראות כאן שגשוג של מודל אמריקני . לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בממון , טכנולוגיה , לוגיסטיקה , ומשאבי אנוש לא היה שום סיכוי להתמודד מול עוצמות העושר האמריקני וגם לא עם האיכות של ה- BBC הבריטי . אולם עובדיה הישראליים לא נפלו במאום ממבקריה . הטיעונים הפתטיים של המבקרים הסיתו ושיסו אולי לא בכוונה את נוסעי ה- מרצדס בנוסעי האוטובוס הישן . אף על פי כן נמצא שם מבקר טלוויזיה אחד של עיתון "הָאָרֶץ" מקצוען וישר – אהוד "אודי" אשרי ז"ל . הוא היה האחד והיחיד . משכמו ומעלה לא רק ביכולת הכתיבה שלו אלא גם בהגינות שלו .

הג'ודו (לגברים בלבד) נכנס לראשונה בהיסטוריה למתכונת המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964. הופעתו המזהירה של הג'ודוקא ההולנדי הבלתי נשכח אנטון חייסינק (גובהו 1.98 מ' ומשקלו 120 ק"ג) באולימפיאדת טוקיו 1964. הוא זוכה במדליית הזהב במשקל סופר כבד ומזעזע את אושיות מסורת הג'ודו היפני לדורותיו. ארבע שנים אח"כ מוציאה הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מכסיקו 1968 את הג'ודו מתוכנית המשחקים האולימפיים, אולם הוועדה המארגנת של אולימפיאדת מינכן 1972 מחזירה אותו למתכונת האולימפית. הג'ודוקא ההולנדי ווים רוסקה (גובהו 1.94 ומשקלו 115 ק"ג) זוכה בשתי מדליות זהב במשקל כבד ובמשקל פתוח במינכן 1972. הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברצלונה 1992 פותחת לראשונה בהיסטוריה את השערים האולימפיים בפני ספורט הג'ודו לנשים. אז גם נסללה הדרך להצלחתה הסנסציונית של הג'ודוקא הישראלית יעל ארד בברצלונה 1992.

הקדמה קצרצרה. אולימפיאדת טוקיו 1964. הופעתו המזהירה של הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק ואהבתי לספורט הג'ודו.

עשיתי הכרה עם ספורט הג'ודו באקראי , בסופה של שנת 1964 , באמצעות סרטו התיעודי של הבימאי היפני רב המוניטין קון אישיקוואה "אולימפיאדת טוקיו 1964" . (הוא בעצמו לא היה בימאי ספורט) . ראיתי את הסרט הזה בזמנו לפחות 10 (עֶשֶר) פעמים בקולנוע "תל אביב" ההוא שאיננו קיים עוד . קון אישיקוואה הסריט את קרב הגמר האולימפי בג'ודו במשקל פתוח בין הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) לבין היפני אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga) , וערך אותו לתוך הסרט "אולימפיאדת טוקיו 1964" . אנטון חייסינק (גובהו 1.98 מ' ומשקלו 120 ק"ג) הבלתי נשכח עבורי ניצח בקרב ההוא וזכה במדליית הזהב לאחר שניצח את יריבו אקיו קאמינאגה (גובהו 1.73 ומשקלו 115 ק"ג) בריתוק . אנטון חייסינק הפיק והעניק תהילת עולם לא רק לעצמו ומדינתו הולנד אלא לכל ענף הג'ודו בעולם . אנטון חייסינק הפיח רוח חיים בג'ודו בדיוק כפי שחוללו ג'וני ווייסמילר , דון שולאנדר , מרק ספיץ , ואיאן ת'ורפ למען השחייה האולימפית והבינלאומית .

היפנים ממציאי ואבות הג'וּדוֹ איבדו לדאבון לבם חלק מהבכורה המפורסמת דווקא בארצם . הם זכו במדליות הזהב בשלושת המשקלים , קל , בינוני , וכבד , אך הפסידו בקבוצת המשקל היוקרתית , במשקל הפתוח . ענק הג'וּדוֹ ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק (Anton Geesink) אדם חזק מאוד מבחינה פיסית וגם מנטלית שגובהו היה 1.98 מ' ומשקלו 120 ק"ג (אולם זריז ומהיר ביותר , וגם עילוי בקואורדינציה)  גנב את ההצגה באולימפיאדת טוקיו 1964 כשניצח במשקל הפתוח את הג'ודוקה היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (Akio Kaminaga) וזכה כאמור במדליית הזהב דווקא על אדמת יפן . אָנְטוֹן חֵייסִינְק היה ג'ודוקא מוכר לחובבי הג'ודו בעולם . הולנדי המוכשר שהפך לפיגורה בינלאומית ב- 1961 כשניצח באליפות העולם בג'ודו במשקל כבד שנערכה בפאריס . מעולם לא ראיתי אדם ענק בעל מידות כאלה אבל כל כך זריז ומהיר , וגם גמיש וחזק מאוד . השבועון האמריקני LIFE בחר לעשות עליו כתבה מצולמת בעקבות הצלחתו ב- 1961 ושיווק את דמותו הפנומנאלית לכל רחבי העולם . אָנְטוֹן חֵייסִינְק הוכיח פעם נוספת שגודל המסה והעוצמה הגופנית הם בעלי יתרון וקובעים במידה רבה את הצלחת הספורטאי והספורטאית בתחומי ספורט רבים . תורת הג'ודו וחוכמתו העתיקה ביטלו במידה רבה את החלוקה למשקלים וגרס כי ג'וֹדוּקָא זריז , חכם , ונבון יכניע כל יריב גם כבד ממנו . זה כמובן לא היה נכון . כבר באולימפיאדת טוקיו 1964 חולקו המתחרים לקבוצות משקל . בהתמודדות במשקל פתוח בקרב הגמר נגד היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה החכם והמנוסה שגובהו היה רק 1.73 היה לאנטון חייסינק כאמור יתרון גופני אך הוא לא הצליח לממש אותו . רק כעבור תשע דקות הצליח אָנְטוֹן חָייסִינְק לבצע תרגיל מזהיר ולרתק את יריבו למזרן במשך כמחצית הדקה כנדרש בחוקה . היפניים ראו באָנְטוֹן חֵייסִינְק ווירטואוז ג'ודו והציעו לו חצי מלכות . ההולנדי העניו והצנוע סירב . הוא חזר לארצו עטור תהילת עולם וחיש מהר הפך למופת ומודל לחיקוי . ירש אותו בן ארצו וִוים רוּסְקָה .

tokyo 24

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 .  אחת התמונות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הג'ודו . ווירטואוז הג'ודו, הג'ודוקא – ההולנדי רב המוניטין אנטון חייסינק (גובהו 1.98  מ' ומשקלו 120  ק"ג) נועץ עיניו בטרפו ומכניע בפעולת ריתוק רבת כוח ועוצמה בתחרות במשקל "על כבד", את יריבו אקיו קאמינאגה, וזוכה במדליית הזהב . אנטון חייסינק ג'ודוקה ענק תרתי משמע הצית את אהבתי לג'ודו . למרות ממדיו היה זריז , מהיר , גמיש , וגם חזק מאוד . רשת הטלוויזיה היפנית הממלכתית NHK העבירה בשידור ישיר את הקרב המסקרן בספורט הלאומי של המדינה . מיליוני צופי טלוויזיה יפניים ראו את אלילם אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga) מובס בקרב נגד גאון הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (התמונה באדיבות NHK , NOS , ו-  IOC). 

tokyo 25

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . ענק הג'ודו ההולנדי אנטון חייסינק (Anton Geesink) ניצב על דוכן מספר אחת . אפשר להבחין בקומתו התמירה  1.98 מ' בהשוואה למתחריו . גובהו של יריבו אקיו קאמינאגה (משמאל) 1.73  מ' . מימין , אלה הם שני הזוכים במדליית הארד במשקל פתוח , הג'ודוקא המערב גרמני קלאוס גלהן (Klaus Glahn) והג'ודוקא האוסטרלי תיאודור בורונובסקיס (Theodore  Boronovskis) . (באדיבות NHK  ו-  IOC) .

אָנְטוֹן חֵייסִינְק המדהים , האחד והיחיד , התארח במשחקי המכבייה ה- 7 של 1965 שנערכו בתל אביב . הוא נשא ביד אחת ללא נקודת משען את תורן הדגל הכבד של המשלחת ההולנדית . עד כדי כך היה חזק . צפיתי באצטדיון יד אליהו הפתוח בקרב ראווה שערך נגד עשרה יריבים מישראל בזה אחר זה . הוא כמובן הכניע את כולם באיפונים במהירות רבה וללא תנאי .

בתוך שמונה שנים קם לו יורש בהולנד בדמותו של וִוים רוּסְקָה (Willem Ruska) . וִוים רוּסְקָה שהיה נמוך במקצת מאָנְטוֹן חֵייסִינְק ( 1.95 מ' לעומת 1.98 מ' ), ניצח באולימפיאדת מינכן 1972 בשתי קבוצות המשקל כבד ופתוח , וזכה בשתי מדליות זהב . התאהבתי בסגנון הג'ודו המזהיר של שני ההולנדים אָנְטוֹן חֵייסִינְק ו- וִוים רוּסְקָה , וגם בסגנונו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המבריק שלנו . סלדתי מסגנון הג'ודו המשעמם והלא מעניין של יָעֵל אָרָד .

בתום הקרב ההוא באולימפיאדת טוקיו 1964 בין אנטון חייסינק ל- אקיו קאמינאגה קמתי ממושבי בבית הקולנוע התל אביבי היָשָן שאיננו קיים עוד , נרגש ונסער . הג'ודו המם ו- לפת אותי . ב- 1964 התאהבתי בג'ודו . אינני מומחה ג'ודו . אני מעריץ ג'ודו . אני אוהב את חוכמת המאבק בג'ודו , את התכסיסנות והיוזמה , ואת גורמי ההפתעה הכרוכים בהתמודדות בין שני היריבים ו/או שתי היריבות . אנטון חייסינק סימל בעיניי את שיא הג'ודו בשל שאיפתו התמידית ליזום ולהתקיף . גם היום בחלוף 50 (חמישים) מאז אולימפיאדת טוקיו 1964 לא פגו רגשות ההערכה שאני רוחש לג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק . למען קוראי הבלוג אני מרחיב בפוסט הזה את יריעת הג'ודו וכולל בתוכה את הקשרים הסימביוטיים שבין הטלוויזיה הבינלאומית והקולנוע הבינלאומי לבין התנועה האולימפית (הפכה אותי לאדם מאושר יותר לבין פועלו הארגוני העצום , הפורה , והמבורך של הוועד האולימפי הבינלאומי IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) .

ראשי פרקים קצרצרים של הקשר בין הטלוויזיה והקולנוע הבינלאומיים לבין IOC והמשחקים האולימפיים. התאווה האולימפית של הטלוויזיה הבינלאומית. האולימפיאדות הן הצגות הספורט הגדולות בתבל.

המשחקים האולימפיים לדורותיהם נחשבים להצגת הספורט הגדולה ביותר בתבל ללא כל השוואה עם המונדיאלים של הכדורגל . מדובר גם בהפקה מורכבת ומסובכת ויקרה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית המעוניינת לחשוף את התחרויות השונות ואת התהילה האולימפית תמורת תשלום ממון עצום בעבור זכויות השידורים ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ולרשת הטלוויזיה שמשמשת בתפקיד ה- Host broadcaster הבינלאומי. רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בה משמש מר אלכס גלעדי מאז 1980 סגן נשיא בתפקיד מרכזי , חשוב , ובכיר ביותר ׁ(אלכס גלעדי משמש גם חבר משגשג ובעל השפעה ב- IOC מאז 1994) שילמה עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת לונדון 2012 סכום של 1.181000000 (מיליארד ומאה שמונים ואחד מיליון) דולר . מדובר בתשלום רב ממדים בעבור זכויות שידורים בלבד בטרם החלה NBC את כל פעולות ההפקה הטלוויזיוניות שלה. 65 רשתות הטלוויזיה הציבוריות של איגוד השידור האירופי ה- EBU שילמו יחדיו עבור אולימפיאדת לונדון 2012 סכום של 625.000000 (שש מאות עשרים וחמישה מיליון) דולר .

ב- 1952 שימש אֵבְרִי בְּרָאנְדֶג' (Avery Brundage) הפעלתן סגן נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) של השוֶודִי זיגפריד אדסטרום (Zigfrid Edstrom) . לאחר אולימפיאדת הלסינקי 52' נבחר אברי בראנדג' ל- נשיא IOC בעצמו ומיהר למסֵד את חוֹק מס' 49 של הצָ'רְטֶר האולימפי , בו נקבעה הפרדה ברורה בין סיקור המשחקים האולימפיים ע"י רשתות הטלוויזיה כאירועי חדשות לבין שידורם כחומר בידורי . מוסדו כללים נוקשים המתירים לרשתות הטלוויזיה דיווחים קצרים ביותר לצורכי חדשות במשך יום במשחקים , ונקבעו גם מרחקי הזמן בין דיווח לדיווח . אברי בראנדג' הֵבין לבסוף שהוא מחזיק בידיו תרנגולת המטילה ביצי זהב . הוא הניח את היסודות הראשונים למכירת זכויות השידורים של התחרויות האולימפיות כחומר שידור בלעדי. זה היה הישג חשוב לקראת העתיד. את זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת רומא ב- 1960 הוא מכר כבר בלעדית לרשת  CBS תמורת 394000 (שלוש מאות ותשעים וארבעה אֶלֶף) דולר ואת משחקי אולימפיאדת החורף שנערכו באותה שנה בסקוו – וואלי (Squaw Valley) בקליפורניה הוא העניק שוּב ל- CBS תמורת סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר . למרות הפופולריות העצומה של המשחקים האולימפיים היה קשה ל- CBS ב- 1960 להתחרות ברייטינג הצפייה עם תחרויות הליגות המקצועיות המסורתיות בארה"ב , כמו הפוטבול , הבייסבול , והכדורסל . הפרש של שבע שעות בין שעוני רומא וניו יורק והצורך להטיס את החומרים המצולמים מאיטליה לארה"ב בהיעדר תקשורת לוויינים , היקשו על הכיסוי השוטף . בתוך CBS עצמה התעוררו מחלוקות מקצועיות האם היה צריך להשקיע כסף כה רב בהשגת זכויות השידור הבלעדיות של המשחקים האולימפיים ב- 1960 , בשעה שהציבור האמריקני מגלה בהם עניין מועט .

חלפו ארבע שנים וזכויות השידורים האולימפיים האמירו . רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC קנה את זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף באינסבּרוּק האוסטרית 1964 תמורת סכום שיא בימים ההם בן 597000 (חמש מאות תשעים ושבע אֶלֶף) דולר . עלייה של יותר מ- % 1000 לעומת רכישת זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף ארבע שנים קודם לכן סְקְווֹ – וָואלִי 1960 בידי CBS . רוּן אָרְלֶדְג' שידֵר מאִינְסְבְּרוּק כ- 20 שעות , והשידורים של ABC זכו להצלחה רבה . את זכויות השידורים של אולימפיאדת טוקיו 1964 רכשה רשת הטלוויזיה האמריקנית  NBC תמורת  1.570000 מיליון וחמש מאות ושבעים אלף) דולר . בפעם הראשונה בהיסטוריה הועברו השידורים האולימפיים מיפן לארה"ב באמצעות לווייני התקשורת האמריקניים של TELESTAR ו- SYNCOM 3 .

המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 (האולימפיאדה ה- 18 בעידן החדש) התקיימו בתאריכים מ- 10 ועד 24 באוקטובר 1964 [1] . זאת הייתה הפקת טלוויזיה אדירת ממדים ומרשימה מאוד של הרשת היפנית הממלכתית NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai) , בפילם ו- ווידיאו . באולימפיאדת טוקיו 1964 נותר שילוב טכנולוגי מופלא בין הטלוויזיה היפנית הציבורית – ממלכתית NHK לבין חברות האלקטרוניקה היפניות בראשן חברת השעונים SEIKO. בפעם הראשונה הועברו המשחקים האולימפיים בשידורים ישירים לארה"ב באמצעות לוויין ה- Telestar. אולימפיאדת טוקיו 1964 תיזכר גם בזכות הופעתו המזהירה של האצן האמריקני השחור רוברט "בוב, הייס באולימפיאדת טוקיו 1964 והופעתו הווירטואוזית של הג'ודוקא ההולנדי אנטון חייסינק . מובן שהיו שם עוד ועוד ספורטאים מצוינים ונפלאים כמו מייק לאראבי , וורה צ'סלבסקה , דון שולאנדר ורבים רבים אחרים . אולם כשאתה אומר טוקיו 1964 שמותיהם של בוב הייס ואנטון חייסינק מרצדים הראשונים בזיכרוני . שנת 1964 שייכת לתקופה של טרום טלוויזיה במדינת ישראל . היה זה שדר רדיו "קול ישראל" נחמיה בן  אברהם ז"ל מי שהעביר בשידורים ישירים את הופעת הספורטאים הישראליים בטוקיו 1964 (כאמור בהיעדר טלוויזיה בארץ) .

tokyo 1

טקסט תמונה : לוגו אולימפיאדת טוקיו 1964 . (באדיבות NHK ו- IOC) .

אולימפיאדת טוקיו 1964 מזכירה במידה רבה את אולימפיאדת ברלין 1936 בשל שימוש נבון של הוועדה המארגנת היפנית בטכנולוגיה חדשנית , צילום טלוויזיה לראשונה ב- Video ע"י NHK (ראשי תיבות של Nippon Hoso Kyokai) , או כפי שהיא נקראת באנגלית Japan Public Broadcasting Company , ולראשונה מדידה אלקטרונית של כל התחרויות האולימפיות בעשרים ענפי ספורט הנערכות במתקנים יפהפים בטוקיו בידי חברת SEIKO . השילוב האלקטרוני – מדעי בין רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK ששימשה Host broadcaster בינלאומי לבין חברת האלקטרוניקה היפנית NEC (ראשי תיבות של Nippon Electronics Company) וחברת השעונים SEIKO , ולבין הוועדה המארגנת היפנית המקומית – הניב דיוק ושלמות ביצוע של אִרגון המפעל ושידורו הישיר במיומנות בלתי רגילה בטלוויזיה המקומית והבינלאומית . היערכותה של NHK מהווה נקודת תפנית חשובה מאין כמוה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה . צריך לזכור ששידור המשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 ברשתות הטלוויזיה בארה"ב והאירופיות הקדימו בשלוש שנים וחצי את שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל שטרם הייתה קיימת בכלל . אזרחי ישראל הסתפקנו בקולו של שַדָּר רדיו "קול ישראל, נחמיה בן אברהם ז"ל . אולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה הרבה יותר מאירוע ספורט . היא סימנה את התחדשותה ותקומתה של האומה היפנית לאחר התבוסה הקשה לארה"ב במלחמת העולם ה- 2 . אבידות יפן במלחמה נאמדו בשניים וחצי מיליון חיילים ואזרחים . שתי ערים יפניות גדולות הירושימה ונאגאסקי הושמדו באוגוסט 1945 ע"י פצצות אטום אמריקניות שנזרקו עליהן ממטוסים אמריקניים . קיסר יפן הירואיטו נכנע באוגוסט 1945 למפקד כוחות ארה"ב במזרח הרחוק גנרל דאגלאס מק ארתור . יפן הוכרעה והושפלה . תשע עשרה שנים מאוחר יותר שיווקה יפן את עצמה באמצעות המשחקים האולימפיים כמעצמה כלכלית בקנה מידה בינלאומי . תעשיית האלקטרוניקה שלה , יחדיו עם תעשיית השעונים ותעשיית המכוניות , שגשגו וצברו זה מכבר תאוצה ומוניטין עולמי . העם היפני החרוץ הקנה למולדתו מוניטין כלכלי בינלאומי . ב- 10 באוקטובר 1964 נערך טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964. האצטדיון האולימפי היה מלא מפה לפה . NHK העבירה את הטקס בשידור ישיר. בשעה שנושא הלפיד האולימפי יושינורי סאקאי בן ה- 19 שנולד ב- 6 באוגוסט 1945 ביום בו הושמדה הירושימה הצית את המשואה ברום האצטדיון , הזילו יפנים רבים דמעה . הם חשו כי יפן נולדה מחדש .

tokyo 2

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 1964 . יושינורי סאקאי בן 19 (נולד ב- 6 באוגוסט 1945 ביום שבו הטילה ארה"ב את פצצת האטום על הירושימה) . מניף את הלפיד האולימפי לעיני בני עמו בטרם יצית את המשואה . (באדיבות NHK) .

tokyo 3

טקסט תמונה : 10 באוקטובר 1964 . טקסט הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64' . תא הכבוד באצטדיון האולימפי . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : 1. רעיית נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי אוורי בראנדג'. 2. אוורי בראנדג' . 3. הקיסר היפני הירואיטו . 4. רעיית הקיסר גב' נאגאקו. 5. יו"ר הוועדה המארגנת היפנית דאיגורו יאסוקאווה. 6. הנסיכה הבלגית פאולה. 7. הנסיך הבלגי אלברט. 8  ו- 9. בני משפחת הקיסר הירואיטו. (באדיבות NHK) .

ב- 23 בנובמבר 1963 נערך השידור הלווייני הראשון באמצעות לוויין TELESTAR  של NASA מארה"ב ליפן . רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS העבירה ל- NHK היפנית חומרי צילום חדשותיים של רצח נשיא ארה"ב ג'ון פיצג'ראלד קנדי , יממה בלבד לאחר ההתנקשות . סיגנל השידור נשלח מתחנת הקרקע האמריקנית MOHAVE  בקליפורניה ונקלטה ע"י צלחת – אנטנה במרכז היפני לחקר החלל ותקשורת לוויינית ליד טוקיו , "Perfecture Juo Machi Iberaki" . אחר כך נעשו עוד שני ניסיונות שידור מוצלחים ב- 23 בינואר 1964 ו- 25 במארס 1964 של העברות תמונות טלוויזיה באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב , וגם בין יפן ליבשת אירופה . משרד התקשורת היפני NTT (ראשי תיבות של Nippon Telegraph & Telephone Inc) הקים לצורך שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 שתי תחנות קרקע לתקשורת לוויינית בינלאומית . הראשונה נקראה :

“Postal Ministry the Telegraph and Telephone Corporation” . השנייה במרכז לחקר החלל בקאשימה נקראה : (Kashima Space Communication) .

סמוך לפתיחת האולימפיאדה ערכה NASA האמריקנית שינויים במסלול שיוטו של לוויין התקשורת TELESTAR . תקשורת הטלוויזיה באמצעות לוויין בין יפן לארה"ב הועמדה לפתע בספק . NASA (סוכנות החלל האמריקנית) ערכה שיגור נוסף והזניקה לחלל שני לווייני תקשורת נוספים SYNCOM  2  ו- SYNCOM  3  . שני הלוויינים האלו שייטו בגובה  36000 (שלושים ושישה אלף) ק"מ  מעל קו המשווה באוקיינוס השקט . לרוע המזל לתחנות הקרקע האירופיות לא היה קשר עין לשני הלוויינים האלה . רשת הטלוויזיה NBC העבירה את תחרויות אולימפיאדת טוקיו 1964 בשידורים ישירים , אך אירופה הייתה צריכה להסתפק בשידורים מוקלטים . סיגנל השידורים האולימפיים עבור רשתות הטלוויזיה האירופיות של ה- EBU הוקלט אפוא בארה"ב על טייפים של שני אינטשים ו- אלה הוטסו ליעדיהן רק למחרת . שידורי אולימפיאדת טוקיו 1964 של NBC נחלו הצלחה מסחררת בארה"ב , אך הולידו אכזבה גדולה למאות מיליוני צופי טלוויזיה באירופה .

tokyo 4

טקסט תמונה : שנת 1964 . צלחת – אנטנה יפנית לצורך תקשורת לוויינים (בעלת קוטר של 30 מטרים) בתחנת הקרקע היפנית לתקשורת לוויינים סמוך לטוקיו . שני האנשים המצולמים מצד שמאל מלמדים משהו אודות הממדים של אנטנת התקשורת הזאת .(באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yokyo 5

טקסט תמונה : שנת 1964 . תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים במרכז לחקר הלל בקאשימה . (באדיבות NHK) .

NHK ו- SEIKO

NHK רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית ערכה חידושים טכנולוגיים מפליגים בסיועה של NEC לצורך העברת סיגנאל השידורים מאתרי התחרויות השונים למרכז הטלוויזיה בטוקיו . סייעה במאמץ הטכנולוגי חברת SEIKO במדידת הזמנים והתוצאות . NHK הקימה קבוצה מבצעית מיוחדת בת 1500 אנשים שתפקידם הבלעדי היה להכין את צילומי הטלוויזיה של אולימפיאדת טוקיו 1964. NHK נעזרה גם ב- 500  מומחי טלוויזיה זרים . כל התחרויות האולימפיות כוסו באמצעות מצלמות Video וחוברו לשעוני המדידה של חברת SEIKO . מדידת התוצאות והזמנים האלקטרונית והיכולת להקרינם על מסך הטלוויזיה הייתה מהפכת צילום אלקטרונית ורבולוציה במהירות העברת האינפורמציה העיתונאית ביפן ולרחבי העולם . מצלמות ה- Video של NHK  היו מסוגלות להקרין הילוכים חוזרים (Replays) האיטיים פי חמישה מהמציאות . NHK פיתחה גם מצלמות Video זעירות וקלות לנשיאת אדם , שאִפשרו לצלמים להתקרב עד למאוד למוקדי האירועים . זאת הייתה המצלמה ששימשה פרוזדור טכנולוגי להגעתו של דוֹר ה- ENG .

tokyo 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . מתקן תקשורת מורכב של NEC לצורך העברת סיגנל  שידורי הטלוויזיה מאתרי התחרויות למרכז הטלוויזיה של NHK בטוקיו . (באדיבות NHK) .

tokyo 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . אחד משעוני המדידה האלקטרוניים של SEIKO . (באדיבות NHK) .

tokyo 7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . שילוב של מדידה ידנית אנושית ע"י שופטי זמן עם מדידה אלקטרונית של Seiko . לוח המדידה האלקטרוני הגדול המוצב באצטדיון האולימפי בטוקיו מסייע לצופים באצטדיון האולימפי לעקוב אחרי זמני הביניים בריצת הגמר ל- 5000 מ' לגברים . מוביל את הריצה הניו-זילאנדי מוראיי האלברג בתלבושת השחורה . ניצח בריצה הזאת האמריקני בוב שול הקיצוני משמאל מס' גופייה 719. ( NHK) . 

tokyo 8טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . שעון מדידה אלקטרוני גדול של SEIKO  המותקן בבריכת השחייה מסייע לצופים הנוכחים באתר לעקוב אחר המנצחים והמפסידים . (באדיבות NHK) .

שיווקה של אולימפיאדת טוקיו 1964 כאירוע ספורט ייחודי העניק חשיפה ותנופה ענקית ליפן והפך אותה למעצמה כלכלית בתבל . העולם למד לעשות חיש מהר הכרה עם תעשיות המכוניות והאלקטרוניקה המפותחות של ארץ השמש העולה . העם היפני החרוץ , הממושמע , הקפדן , והמשגשג התגלה גם כמי שיודע לקדֵם ולשווק ביעילות את מרכולתו המתוחכמת לכל דורש .

tokyo 9

טקסט תמונה :  הגראפיקה היפנית מציגה את ה- Logos  של ענפי הספורט באולימפיאדת טוקיו 1964 . (באדיבות NHK) .

tokyo 11

טקסט תמונה : ההיצע של מוצרי האלקטרוניקה של חברת "סוני" (SONY) לבאי אולימפיאדת טוקיו 1964 . (באדיבות NHK) .

tokyo 12

טקסט תמונה :  1964 . פרסומת לרדיו "סאניו"  . (באדיבות  NHK) .

tokyo 13

טקסט תמונה : פרסומת לטלוויזיה "מיצובישי" . (באדיבות NHK) .

סרט הקולנוע התיעודי האלמותי של קון אישיקאווה "אולימפיאדת טוקיו 1964".

אירועי אולימפיאדת טוקיו 1964 תועדו בסִרטו הדוקומנטרי הנפלא והיוצא דופן של הבימאי היפני קוֹן אִישִיקָאוָוה (Kon Ichikawa) והמפיק שלו סוּקֶטָארוּ טָאגוּצִ'י (Suketaru Taguchi) , "אולימפיאדת טוקיו 1964" והוקרן בהצלחה רבה באולמות הקולנוע ברחבי העולם . את הסרט באורך של 130 דקות צילמו 164 צלמים . הם השתמשו ב- 104 מצלמות פילם ו- 232 עדשות בגדלים שונים . ביניהן עדשות של 1600 מ"מ ו- 2000 מ"מ בעלות זוּם ענק שאִפְשֵר להן להתקרב מאוד לפניהם וגופם של הספורטאים באתרי התחרויות השונות . צוות ההפקה מנה 556 אנשים ביניהם 57 טכנאי קוֹל שהקליטו את הקולות בהקלטה סטריאופונית . קוֹן אִישִיקָאוָוה ירה כחצי מיליון רֶגֶל (500000 feet) ב- 15 ימי צילומים . נדרשו לו כ- 70 שעות כדי לצפות בכמות הענקית של חומר הצילום . עלות ההפקה עמדה על 2.000000 (שני מיליון) דולר .

סצנת הצילום הארוכה והמרהיבה של ריצת הגמר ל- 100 מטרים לגברים פתחה את הסרט התיעודי המרשים והיא שעמדה באחד ממוקדיו . הסצנה המפורטת כללה את  ההכנות לזינוק , הזינוק , והריצה עצמה . כל מהלכי הסצנה צולמו בהילוך איטי . ליווה אותה לכל אורכה סאונד סטריאופוני אותנטי . ה- Sequence הזה היה כּוּלוֹ Master piece . מלאכת מחשבת של בימאי שלא הכיר כל כך את את חוקי הספורט אך הבין את כללי ה- דרמה וידע היטב כיצד לעשות קולנוע . הסרט הדוקומנטרי "TOKYO OLYMPIAD" היא יצירת מופת שלא תשכח לעַד . בדברי המבוא שלו הסביר קוֹן אישיקאווה את המוטו שהדריך אותו בעשיית הסרט הדוקומנטארי המעניין שקדם לו בהיקף כזה רק סרטה של הקולנוענית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל "OLYMPIA" אודות משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 . כך חיווה את דעתו על מטרת הצילומים קון אישיקאווה  :

In this film I have attempted to capture the solemnity of the moment when man defies his limits. And to express the solitude of the man who succeeds and fight against himself. I have tried to penetrate human nature not through fiction but in the truth of the Games

כשהחלו צילומי הסרט הזכיר לצלמים שלו את הרעיון המרכזי של התיעוד . כך אמר .

The camera must capture, in all its living reality, the reflection of the skins of coloured athletes. The blonde childlike hair of a white in the sun, the sharp, piercing look from Oriental eyes. We must rediscover almost with surprise, this marvel which is a human being

yokyo 14

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . בימאי הקולנוע היפני קון אישיקאווה (מימין) ואחד הצלמים שלו מתעדים את משחקי אולימפיאדת טוקיו 64' . (באדיבות NHKׂ) .

ראיתי את הסרט התיעודי הזה בשעתו לפחות עֶשֶר פעמים בקולנוע "תל אביב" שנים רבות בטֶרֶם הפכתי בעצמי לאיש טלוויזיה . קוֹן אִישִיקָאוָוה השפיע רבות עלי ועל בני דורי בגישה התיעודית שלו , פילוסופיית הצילום שלו ואופן הדיווח , בניית דרמה , וההתייחסות המעניינת ושימוש תדיר ומושכל בצילומי Slow motion (הילוך איטי) . תיעוד ריצת הגמר ל- 100 לגברים ע"י קון אישיקאווה הייתה כאמור מלאכת מחשבת ווירטואוזית (בעיניי) . ריצת הגמר ל- 100 מטרים ניצח האָצָן השחור האמריקני הנפלא בּוֹבּ הֵייס (Robert “Bob” Hayes) בזמן של 10.00 שניות השווה לשיא העולם . בּוֹב הֵייס התנשא לגובה של 1.85 מ' ושקל 90 ק"ג . הוא נראה יותר כמתאבק מאשר ספרינטר , אך היה מדהים , הטוב בעולם . הוא נקבע ע"י מאמנו להיות הרַץ המסיים בתחרות הגמר במרוץ השליחים 4  x  100 מ' . בּוֹבּ הֵייס ביקש משלושת שותפיו האיטיים ממנו , פַּאוּל דְרָיְיטוֹן (Paul Drayton) , היהודי גֶ'רִי אֶשְווֹרְת' (Gerald Ashworth) , ורִיצָ'ארד סְטֶבִּינְס (Richard Stebbins) לקבל את מטה השליחים בפיגור שלא יעלה על ארבעה – חמישה מטרים מהמוביל . מרחק כזה בן כמה מטרים הבטיח לחבריו הוא יכול ומסוּגל לסגוֹר . ואומנם תחזיתו התגשמה . הרצים האמריקניים היו טיפ-טיפה חלשים מיריביהם , וגם תיאום החלפות מטה השליחים לא היו מי יודע מה . בּוֹבּ הֵייס קיבל את מטה השליחים בפיגור של כ- 4 מטרים אחרי הרצים המסיימים של פולין מַארְיָאן דוֹדְזְ'יָאק (Marian Dudziak) ושל צרפת ג'וֹסְלִין דֶלֶקוֹר (Jocelyn Delecour) . הוא רץ את ריצת חייו , הדביק את המובילים , וסייע לנבחרתו לא רק לנצח ולזכות במדליית הזהב אלא גם לשבור את שיא העולם בעשירית השנייה ולהעמידו על 39.00 שניות . בּוֹבּ הֵייס הקדים את שני מתחריו בשלוש עשיריות השנייה . כשחצה את קו הגמר זרק את מטה השליחים אל על מרוב שמחה .

הבוס שלי אלכס גלעדי ואנוכי קנינו את סרט הקולנוע המרשים הזה של קוֹן אִישִיקָאוָוה ושידרנו אותו בקיץ 1976בעת ה- Build up הטלוויזיוני שערכנו לקראת אולימפיאדת מונטריאול 1976 . זה היה צעד נוסף בהטמעת יפי המשחקים האולימפיים בציבור בישראל באמצעות הקרנתם ושידורם בטלוויזיה .
tokyo 15

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . האצן האמריקני בוב הייס (משמאל, מס' גופיה 702) מעניק ניצחון לרביעייה האמריקנית במירוץ השליחים ארבע פעמים 100 מ' באולימפיאדת טוקיו 1964 . מטה השליחים שלו מושלך אל על משמחה . הרביעייה האמריקנית הזאת קבעה שיא עולם חדש 39.00 ש' . (באדיבות IOC ו- NHK) .

אולימפיאדת טוקיו 1964 נערכה ארבע שנים לפני הקמתה של הטלוויזיה הישראלית . שַדָּר רדיו 'קול ישראל' נחמיה בן אברהם נשלח לטוקיו כדי לכסות עשרה ספורטאים ישראליים שנכשלו שם כישלון ספורטיבי חרוץ . גדעון אריאל נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה אך הצליח להרחיק את הדיסקוס למרחק של 46.12 בלבד . הזוכה במדליית הזהב בזריקת דיסקוס היה האמריקני אַלְפְרֶד "אַל" אוֹרְטֶר (Alfred Oerter) שזרק אותו ל- 61.00 מ' . האָצָן עמוס גלעד הפסיק את ריצתו ב- 800 מ' . הקופצת לגובה מיכל למדני עברה רף של 1.65 מ' ולא העפילה לשלב הגמר . המנצחת בקפיצה לגובה הייתה הרומנייה יוֹלָנְדָה בָּאלָאש (Iolanda Balas) עם תוצאה של 1.90 מ' . האצנית מִרְיָם סִידְרָנְסְקִי קבעה בריצה ל- 100 12.1 ש' . היא סיימה אחרונה במקצה המוקדם שלה .  בריצה ל- 200 מ' קבעה זמן של 24.6 ש' והייתה רביעית במקצה המוקדם . הזוכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ' הייתה האצנית השחורה האמריקנית וויומיה טְיוּס (Wyomia Tyus) בזמן של 11.4 ש' . גם ב- 200 מ' ניצחה האצנית האמריקנית אדית מקגאייר (Edith McGuire) בתוצאה של 23.0 ש'. האָצָן הישראלי לֵוִי פְּסַבְקִין היה אחרון במקצה המוקדם שלו וקבע זמן של 11.1 ש' . המנצח היה האָצָן האמריקני בּוֹבּ הֵייס בזמן של 10.0 ש' .

tokyo 16

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה . מיכל למדני שיאנית ואלופת ישראל בקפיצה לגובה לנשים בשנות ה- 60 . (באדיבות מיכל למדני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tokyo 17טקסט תמונה : זוהי הקופצת לגובה הרומנייה ארוכת הרגליים יולאנדה באלאש (גובהה האישי 1.86 מ') , שיאנית העולם ואלופת אולימפיאדות רומא 1960 (בתוצאה 1.85  מ') וטוקיו 1964 (בתוצאה 1.90 מ'). יולאנדה באלאש קפצה בסגנון מספרת משופר. (באדיבות IOC  ו- TVR).

tokyo 18

טקסט תמונה :  שנת 1964 . שלישיית האתלטיות הבכירה של ישראל בעשור ה- 60 של המאה הקודמת . זיהוי הנוכחות בתמונה מימין לשמאל : האצנית מרים סידרנסקי , הקופצת לגובה מיכל למדני , והרצה למרחקים בינוניים (800  מ' + 1500  מ') חנה צדיק – שזיפי . האתלטיות הנפלאות והצעירות הללו החמיצו במידה רבה את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותן . (התמונה ניתנה לי באדיבות חנה שזיפי ומרים סידרנסקי . ( ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

tokyo 19

טקסט תמונה :  שבת – 10 באוקטובר 1964 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 64' . זורק הדיסקוס גדעון אריאל נושא את דגל ישראל ומוביל משלחת בת 21 ספורטאים , מאמנים , ועסקנים . קון אישיקאווה לא התייחס בסרטו לספורטאים הישראליים . (התמונה באדיבות איה טלקי בתו של יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

גורלם של שני השחיינים אברהם "ביינוש" מלמד וגרשון שפע נחרץ והיה מר אף הוא . אברהם מלמד בן קיבוץ רמת יוחנן שחה 200 מ' פרפר במקצה המוקדם בתוצאה 7. 20 : 2 דקות . הפער בינו לבין המנצח האולימפי האוסטרלי קווין ברי (Kevin Berry) היה עצום וללא כל השוואה . קווין ברי קבע במשחה הגמר ב- 200 מ' פרפר תוצאה 6. 06 : 2 דקות . גרשון שפע בן קיבוץ גבעת חיים שחה 200 מ' בסגנון חזה בשלב המוקדם בזמן של 6. 40 : 2 דקות , בעוד שהזוכה במדליית הזהב איאן אובראיין (Ian O`brien) קבע תוצאה של    8. 27 : 2 דקות .

tokyo 20

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל וחניכו אברהם "ביינוש" מלמד יבל"א . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת מכסיקו 1968 העפיל אברהם מלמד תחת הדרכתו של "יוז'ו" טלקי ז"ל לשלב חצי הגמר ב- 100  מ' בסגנון פרפר וקבע שם זמן של 59.6 ש' . הוא החמיץ בשתי עשיריות את הזכות להעפיל למשחה הגמר . אברהם מלמד התגבר על מחלת האסטמה ובשנת 1968 דורג במקום התשיעי בעולם במשחה ל- 100  מ' בסגנון פרפר . הוא נבחר לספורטאי השנה של מדינת ישראל באותה שנה והקדים בסקר את שני הכדורגלנים גיורא שפיגל ומרדכי שפיגלר . (התמונה באדיבות משפחת טלקי מקיבוץ כפר מכבי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tokyo 22

טקסט תמונה :  אולימפיאדת טוקיו 1964 . לוח התוצאות האלקטרוני מדרג את אברהם מלמד במקום ה- 5  בתוצאה של 2:20.7  דקות במקצה המוקדם השני במשחה ל- 200  מ' בסגנון פרפר . במשחה הזה ניצח השחיין האוסטרלי קווין ברי שזכה מאוחר יותר במדליית הזהב במשחה הגמר . (התמונה באדיבות משפחת טלקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההצלחה הישראלית היחידה באולימפיאדת טוקיו 1964 הייתה של שופט הכדורגל מנחם אשכנזי . הוא הוצב ע"י הוועדה המארגנת ו- FIFA לשפוט את משחק הגמר בו ניצחה הונגריה את צ'כוסלובקיה 2 : 1 . הפרוטוקול העניק למנחם אשכנזי מדליה אולימפית .

tokyo 23

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . משלחת ישראל . זיהוי הנוכחים של שורת העומדים מימין לשמאל : מיכל למדני , יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל , גרשון שפע , מרים סידרנסקי , ד"ר אלכסנדר גוטסמן ז"ל , אברהם מלמד , גדעון אריאל , איש לא מזוהה ,  יוסף גוטפרוינד ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י בני עוולה) , שופט הכדורגל הבינלאומי מנחם אשכנזי ז"ל , יעקב שפרינגר ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י בני עוולה) , יוסף "יושו" ענבר ז"ל , מלווה יפנית , מאחוריה האצן לוי פסבקין , הרץ ל- 800 מ' עמוס גלעד , שני אנשים לא מזוהים , ומאמן הא"ק עמיצור שפירא ז"ל (נרצח באולימפיאדת מינכן 1972 ע"י בני עוולה). זיהוי הנוכחים של שורת היושבים מימין לשמאל : שתי מלוות יפניות של הקבוצה הישראלית , מלווה יפני, איש לא מזוהה, יצחק כספי ז"ל , ואיש לא מזוהה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 1968 החל מסע הכיבושים של רוּן אָרְלֶדְג' נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC .  ABC רכשה את זכויות השידורים של משחקי אולימפיאדת החורף בגרנובל – צרפת תמורת סכום חסר תקדים בעת ההיא 2.500000 (שניים וחצי מיליון) דולר , וגם את זכויות השידורים של אולימפיאדת מכסיקו 1968 עבורם שילמה 4.550000 (ארבעה מיליון וחמש מאות וחמישים אלף) דולר . רשת ABC שידרה עשרות שעות מהמפעלים האלו בהצלחה גדולה . השידורים ממכסיקו סיטי הועברו לראשונה בתולדות הטלוויזיה בצבע . משחקי החורף של אולימפיאדת גְרֶנוֹבְּל 1968 זכו לפּרסוּם רב גם בשל סרט הקולנוע הנפלא של הבימאי הצרפתי קִלוֹד לָאלוּש "13 יום בצרפת" . הסרט הדוקומנטארי תיעד באמצעות 35 מצלמות את התחרויות המרתקות בהן עלה לגדולה מחליק הסקי הצרפתי זָ'אן קְלוֹד קִילִי שזכה בגרנובל בשלוש מדליות זהב ובתהילת נצח .

מחירי זכויות השידורים האולימפיים המשיכו להרקיע שחקים . את משחקי אולימפיאדת החורף של סָאפּוֹרוֹ – ביפן ב- 1972 שידרה NBC תמורת 6.400000 (שישה מיליון וארבע מאות אלף) דולר . ABC רכשה את זכויות השידורים של אולימפיאדת מינכן 1972 ושילמה עבורן סכום שנחשב אסטרונומי אז בן 7.500000 (שבעה מיליון וחצי) דולר . רשתות הטלוויזיה האמריקניות נשכבו על הגדר ומימנו בגופן את הוועד האולימפי הבינלאומי כמעט לבדן . רשתות הטלוויזיה של אירופה המערבית המאוגדות ב- EBU (ראשי תיבות שלEuropean Broadcasting Union) לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואלה של אירופה המזרחית הקומוניסטית המאוגדות באיגוד שידור נפרד משלהןOIRT (ראשי תיבות שלOrganization Intervision Radio and Television) , שילמו מחירים מגוחכים תמורת השידורים של המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 שהפכה לאולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 . ה- EBU על 35 רשתות הטלוויזיה שלו שילם כ- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר . חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עמד על 25.000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר .

[1] ראה נספח : מקור אינפורמציה נוסף, הספר, “TOKYO OLYMPICS 1964” .

יעל ארד נגד פראוקה אייקהוף באולימפיאדת ברצלונה 1992

ראה את הרשימה הבאה והאחרונה 8 מ- 8 בפוסט הבא מס' 463:

אנוכי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל, והג'ודוקא יעל ארד מי שזכתה במדליית הכסף באולימפיאדת ברצלונה 1992.

מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 ועד היום הזה בחודש דצמבר של 2014 צפיתי שוב ושוב , כ- 1000 (אלף) פעמים ב- Video , ב- קרב הג'ודו ההוא השנוי במחלוקת באולימפיאדת ברצלונה במשקל 61 ק"ג בין הג'ודוקא הישראלית יעל ארד לבין הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף . גם היום לאחר הצפייה ה- 1000 אין בלבי בכלל צל של ספק כי פראוקה אייקהוף ניצחה וכי השופט (ו/או שמא השופטת) טעה טעות חמורה לרעת הג'ודוקא הגרמנייה . פראוקה אייקהוף יזמה תרגיל זריז ו- הטילה את יעל ארד על המזרן ואולם תוך כדי נטילת היוזמה בהתמודדות וביצוע תחבולת גלגול והיפוך של מהלך ההטלה , עברו כתפיה של פראוקה אייקהוף עצמה דרך המזרן , והשופט פירש את המעבר הזה כ- איפון (Ippon) לטובת יעל ארד . החלטה דרמטית , הפוכה , ומנוגדת לכל היגיון של מומחה ג'ודו מפני שהיא יעל ארד לא נקטה בשום אינציאטיבה משלה כדי לגרום לכך , למגע הכתפיים של פראוקה אייקהוף (ל- משך שבריר שנייה) אלא הייתה מובלת ע"י פראוקה אייקהוף לכל אורכו של המהלך ההתקפי הזה של הג'ודוקא הגרמנייה . יעל ארד הפסידה בהתמודדות אולם נהנתה מההפקר ומשיפוט מגוחך שהיטיב עמה והֵרָע עם הגרמנייה . יעל ארד העפילה לחלוטין באופן לא צודק לתחרות הגמר . בקרב הגמר הפסידה יעל ארד לג'ודוקא הצרפתייה קתרין פלורי (Catherine Fleury) וזכתה במדליית הכסף . מדובר בהישג סנסציוני של יעל ארד . במידה רבה בלתי צפוי .

שני הקרבות של יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 נגד פראוקה אייהוף ונגד קתרין פלורי הועברו על ידינו בשידורים ישירים . שַדָּר ה- Off tube בספרד של קרבות הג'ודו היה אורי לוי (בפוסט הקודם הוסבר מדוע איחרנו את המועד ו- אי אפשר היה לרכוש עמדת שידור בהיכל הג'ודו בבלאוגראנה בברצלונה 92') . אלוף העבר המפורסם של ישראל בג'ודו מר יונה מלניק שימש פרשן Off tube של אורי לוי באולפן בירושלים . אורי לוי לא היה שַדָּר ג'ודו במקור . הוא הבין מעט מאוד בתחום . כמות ידע הדומה לרמת הידע של אלכס גלעדי מי ששידר Off tube באולימפיאדת מינכן 1972 את תחרויות הקייאק בסלאלום במים סוערים מבלי שיהיה לו שמץ של מושג בתחום . אלכס גלעדי הפך לשדר של תחרויות קייאק בסלאלום במים סוערים באולימפיאדת מינכן בכורח הנסיבות . נסים קיוויתי היה שַדָּר תחרויות הא"ק והשחייה . דן שילון היה העורך והמגיש וגם המפיק הראשי . על אלכס גלעדי הוטל לשדר Off tube מה- IBC במינכן 72' מקצועות ספורט לא שהוא לא הכיר אלא ראה אותם בפעם הראשונה בחייו .

מצבו של אורי לוי באולימפיאדת ברצלונה 1992 היה דומה אולם טוב בהרבה ממצבו של אלכס גלעדי באולימפיאדת מינכן 1972 . קבוצת השדרים שלי (אורי לוי , מאיר איינשטיין , דני לבנשטיין , משה גרטל , ורמי ווייץ) עברה ב- 6 וב- 7 ביולי (ימי שני ושלישי בשבוע) השתלמות יסודית במכון ווינגייט בחוקה ובטכניקה של כל מקצועות הספורט האולימפיים בטרם טיסתנו לברצלונה . אף על פי כן ספורט הג'ודו לא היה נהיר ו- שגור אצלנו . מכיוון שמאיר איינשטיין שידר א"ק , משה גרטל שידר שחייה , ודני לבנשטיין שידר התעמלות , הוטלו אורי לוי ורמי ווייץ ל- מערכה כשדרי Off tube של הענפים האולימפיים הקטנים ובתוכם הג'ודו . על אורי לוי הטלתי לשדר את תחרויות הג'ודו . בסיסי החומר והידע הצר היו טמונים בהרצאות מכון ווינגייט אולם למזלנו וגם למזלו עמד לרשותו פרשן בעל ידע שיעור קומה בשם יונה מלניק. הג'ודו על כל מרכיביו היה ספציאליטה של יונה מלניק . יונה מלניק היה 14 (ארבע עשרה) פעמים אלוף ישראל בג'ודו .

מה שהתחולל בקרב הג'ודו ההוא בברצלונה 1992 בין יעל ארד לפראוקה אייקהוף היה מדהים מכל היבט שהוא . כולם הופתעו שם והיו המומים בתומו . שתי היריבות פראוקה אייקהוף ויעל ארד היו גם הן מוכות תימהון . וגם שני השדרים שלי אורי לוי ויונה מלניק היו נבוכים ולכמה שניות גם מבולבלים . רק השופט לא התרגש והיה בטוח בעצמו . הוא סימן בתנועת יד חדה על איפון (Ippon) אך לטובת מי…? ובאמת על הלוח האלקטרוני ליד המזרן נרשם איפון (Ippon) אולם בעבור מי…? פראוקה אייקהוף הניפה ידיים בגיל אֶל עַל וסברה שהיא ניצחה . על הלוח האלקטרוני היה כתוב במפורש Ippon . היא הייתה משוכנעת שה – Ippon הוענק לה . למרגלותיה שוכבת המנוצחת יעל ארד כשהיא נראית מבולבלת ושואלת בתנועת יד את מאמנה דני ליאופולד מה קרה…? היא הייתה בטוחה שהפסידה . אורי לוי ויונה מלניק היו משוכנעים שפראוקה אייקהוף ניצחה ולפי כך שידרו את הטקסט שלהם ל- 2.000000 (שני מיליון) צופי טלוויזיה בארץ כי יעל ארד הובסה . גם אני הייתי בטוח מעמדת הפיקוד שלי ב- IBC בברצלונה שפראוקה אייקהוף ניצחה ו- יעל ארד הפסידה . לאף אחד לא הייתה סיבה להטיל ספק בתנועות הגוף ה- היסטריות ו- רוויות שמחת הניצחון של פראוקה אייקהוף שסִמְנוּ הכרעה מול שכיבה חסרת אונים וחסרת תנועה של יעל ארד שהפגינה חולשה וכניעה . אולם בתוך שניות הוברר ההפך . השופט העניק Ippon דווקא לטובת יעל ארד ובעצם פראוקה אייקהוף היא המובסת והמנוצחת בקרב .

yael arad 6 a

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . תמונת טלוויזיה סנסציונית . תם קרב הג'ודו במשקל 61 ק"ג בין הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף לבין הג'ודוקא הישראלית יעל ארד. פראוקה אייקהוף מניפה ידיים אל על ומסמנת "הניצחון שלי" לאחר ההטלה המוצלחת שלה את יעל ארד למזרן (על חולצת הג'ודו שלה פראוקה אייקהוף כתובות השלוש האותיות באנגלית GER, כלומר גרמניה). מצד ימין נראית בבירור על הלוח האלקטרוני הסמוך למזרן הכתובת "Ippon" . יעל ארד נראית מוטלת שרועה חסרת אונים כשיער ראשה מבצבץ מבין רגליה של פראוקה אייקהוף הצוהלת. שופט התחרות חשב אחרת והעניק את הניצחון דווקא ליעל ארד . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

ב- "מבט ספורט" תוכנית הסיכום שהפקתי וערכתי ואשר שודרה ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , שידרתי שני ראיונות שקיימנו עם יעל ארד (ריאיון ישיר מאולפן תל אביב) וגם עם פראוקה אייקהוף (ריאיון מוקלט שעשתה בעבורי בגרמניה רשת הטלוויזיה הציבורית הגרמנית ZDF) . כל אחת מהשתיים טענה בנחישות שהיא ניצחה ויריבתה הפסידה . תוכנית הסיכום העיתונאית הזאת ביום ההוא של 24 בדצמבר 1992 בהשתתפות יעל ארד ופראוקה אייקהוף הפכה בבת אחת לחבית אבק שריפה מלאה באצבעות דינמיט ואפופה סערת רגשות . יעל ארד נעלבה ממלאכתי העיתונאית בה הצמדתי את טענות פראוקה אייקהוף להצהרת הניצחון שלה , וביקשה את התערבות והגנת שרת החינוך גב' שולמית אלוני ז"ל וגם את הגנתו של סגנה של שרת החינוך ח"כ מיכה גולדמן . שולמית אלוני ומיכה גולדמן פנו מייד אל מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ואל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ודרשו מהם לפטר אותי ו/או לפחות יצליחו לכפות עלי התנצלות בפני יעל ארד . ברור שלא עלה על דעתי להתנצל בפני איש משום שפעלתי כשורה וכהלכה על פי כל אמות מידה של עיתונאי טלוויזיה . הודעתי לאריה מקל וליוסף בר-אל שאינני עובד בשירות הממלכה של שולמית אלוני ומיכה גולדמן וגם לא מְשָרֵת טלוויזיה ואיש יחסי ציבור של יעל ארד ואיגוד הג'ודו . אני עיתונאי שחייב למסך הטלוויזיה שלו ולמצפונו בלבד . אולם אמרתי להם שמפני היותם הבוסים שלי הם כמובן יכולים לפטר ולהעיף אותי . "אינני מתנצל בפני איש גם לא בפני יעל ארד" , בישרתי להם חד משמעית . הם לא פיטרו אותי . שניהם, אריה מקל ו- יוסף בר-אל דווקא העניקו לי גיבוי .

הפוסט הבא מס' 463 ייוחד כולו מכל ההיבטים וגם המסמכים שנשתמרו לפרשת הטלוויזיה שהייתה קרויה , "יעל ארד – פראוקה אייקהוף" .

סוף הפוסט מס' 462. ראה המשך בפוסט מס' 463.

 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה 6 מ- 8. (פוסט מס' 461). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 6 מתוך 8. (פוסט מס' 461). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 461 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 23 בדצמבר 2014

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 5 : הרייטינג שערוץ 1 צובר בשידורי הספורט הישירים האחרונים שלו הופך לרוטיני ובלתי מרשים .

ערוץ 1  כדורגל : מכבי חיפה – הפועל חיפה 4 : 0    14.12.2014     % 8.8

ערוץ 1  כדורסל :  מכבי ת"א – נס ציונה 118 : 89   15.12.2014     % 3.7 

ערוץ 1  כדורסל : הפועל חולון – מכבי ת"א 87 : 113  21.12.2014  % 3.8 

ערוץ 1  כדורגל : בית"ר ירושלים – הפועל בא"ש 0 : 3  22.12.2014  % 7.8 

שני השידורים הישירים האחרונים של קבוצת הכדורסל מכבי ת"א היו משעממים ונטולי עניין בשל הפרש הרמות העצום בינה לבין שתי יריבותיה, נס ציונה והפועל חולון. הרייטינג בשידורי הכדורסל של ערוץ 1 משתפר כאשר מכבי ת"א מפסידה ואז היא גם מרתקת יותר . השידור הישיר האחרון של ערוץ 10 את משחק הניצחון של מכבי ת"א על הקבוצה הספרדית מאלאגה 81 : 73 ב- 18 בדצמבר 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת המחזור האחרון בבית ב' המוקדם ב- Euroleague , צבר רייטינג ממוצע של % 10.6 ו- Peak של % 11.5 .

הערה 6 : צבי יחזקאלי איש ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) הוא לא רק כתב טלוויזיה מוכשר ביותר ופורה לעניינים ערביים שמייצר תוצרת עיתונאית מרתקת וחשובה , הוא גם חוקר אמיץ . התיעוד המעניין ביותר שלו אודות התהליך הגובר והולך של האיסלמיזציה הקנאית והברוטאלית בתוככי אירופה הדמוקרטית , ותופעת ה- "היג'רה" בה צעירים נוצריים אירופיים מתאסלמים והופכים לג'יהאדיסטים בשירות דאע"ש – כפי שהתופעה משודרת בימים האחרונים במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 10 , הוא הוכחה נוספת על ייחודו ורמתו העיתונאית הגבוהה של מר צבי יחזקאלי בתחום . אין מנוס מלציין זאת שוב כי חברת החדשות של ערוץ 10 עושה עבודה עיתונאית משובחת לאורך כל הדרך.

הקדמה (6. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בַּר-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו בכלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם . הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על טכנולוגיה יקרה ונדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "מעריב" . אוּרִי פּוֹרָת היה עיתונאי שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות" . אַרְיֵה מֶקֶל היה איש משרד החוץ (בעברו הרחוק היה גם עיתונאי ב- "מעריב" . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבַּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוֹטִי קִירֱשֶנְבָּאוּם היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן .

עובדת הדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מפני שבכל מיני פינות עדיין מסתתרים אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות , וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דגול .

יוֹסֵף בַּר-אֵל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל . הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – לא היו פרי יד המקרה . שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רמים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוסף בר-אל בשיא ארצי שלילי . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם , ביניהם גם את שרת החינוך אישה דגולה שולמית אלוני ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) , ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה יצחק רבין על הצורך למנות את מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל סיפרה לי בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות , לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם להדיח מייד את יוֹסֵף בַּר-אֵל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [1] . מוטי קירשנבאום המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי שולמית אלוני כלהלן : "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש אותו מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה" . על כל פנים כהונתו לא הוארכה ו/או במילים אחרות הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , והוּדַח . במקומו התמנה ב- 28 בחודש יוני של שנת 1993 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יָאִיר שְטֶרְן . יאיר שטרן זכה בתפקיד הרם לאחר שצלח את וועדת המכרזים של רשות השידור בראשה ישבו מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן ושניהם תמכו בו תמיכה גורפת . המינוי החדש והתייצבותו של יָאִיר שְטֶרְן במקום יוֹסֵף בַּר-אֵל נשא תקוות רבות והוכיח את עצמו. יָאִיר שְטֶרְן ניהל בהצלחה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שבע שנים מיולי 1993 עד 30 באפריל 2000 וזכה להערכה ממפקדיו כמו גם מפיקודיו.

[1]  הערה :  על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי בשיחה בינינו ב- 2006 . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יִצָחק רָבִּין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אַרְיֵה מֶקֶל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה במדינת ג'ורג'יה הדרומית ב- ארה"ב. מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם שימש מנכ"ל רשות השידור עד 18 באפריל 1998.

yair stern 3

טקסט מסמך : 1 ביולי 1993 . סמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור מודיע ליאיר שטרן כי וועדת המכרזים החליטה לבחור בו לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עם אפשרות הארכה וללא תקופת ניסיון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כפי שציינתי בסדרת הפוסטים הקודמים הדנים בקורות הפקת הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל איטליה 1990 והמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי אֶרֶץ המַגָף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל נוטש אותי בתום מונדיאל איטליה 1990 ונודד לערוץ 5 בכבלים. אני מגייס לשורותיי את שַדָּר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בראשותי לא הייתה משמעותית יתר על המידה מפני שזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים ב- 1990 הוחזקו על ידי. להלן הרשימה : הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו + הכדורסל הישראלי על כל מרכיביו + משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל + אליפויות אירופה לאומות בכדורגל / EURO וכדורסל + אולימפיאדות + מונדיאלים + אליפויות העולם בא"ק + אליפויות העולם בשחייה + טורניר ווימבלדון בטניס + NBA + אליפויות ישראל בא"ק , שחייה , והתעמלות , ובעצם מה לא. הופעת הבכורה של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 עולה יפה הן כשדר מוביל והן כמגיש מוביל. הוא הופך לאיש טלוויזיה משגשג. יורם ארבל נשכח. חיש מהר מתברר כי ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים שהיו בידי כמי שמייצג את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולא אחרי מי שמשדר אותם. גרמניה זוכה בגביע העולם במונדיאל איטליה ב- 1990 בפעם השלישית בתולדותיה.

ציפיות ציבוריות גבוהות מול יכולות מוגבלות ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לספק את מאווייהם של צופי הטלוויזיה שלה.

הציבור איננו מודע ולא מבין את קשיי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ואלה הנוגעים למשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרט. בצדק מבחינתו. מה זה מעניין אותו. הציבור משלם אגרת טלוויזיה שנתית כדי לקבל את המיטב על המסך שלו בסלון ביתו . הציבור איננו מתעניין בקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלי וגם לא בטיב יחסיי המורכבים עם מנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל . אלא מה , בעוד הציבור הזה מדמה את עצמו כמי שטס במכונית מרצדס 500 באוטוסטרדה טלוויזיונית ומשלטט להנאתו , הרי שמשרתיו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסעים על אותו ה- High way הזה באוטובוס אלטעזאכן שמזכיר כרכרה . גם עגלוני הכרכרה האלטעזאכנית הזאת לא היו תמיד רַכָּבִים מי יודע מה . ליד ההגה של מכונית המרצדס ההיא ההוא של 1992 ישבו כל מיני מבקרי טלוויזיה מגוחכים מהעיתונות הכתובה בתוכם גם מאיר שניצר , יריב בן אליעזר , עדי דיסקין , רוגל אלפר ואחרים שלא היססו לשרבט לא פעם ולא פעמיים דברי הבל . טורי הביקורות שלהם היו רוויים גם לא מעט פרטים בלתי מדויקים בלשון המעטה . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ההיא לא הבינו כיצד פועלת תעשיית טלוויזיה ענייה כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אבל הם כתבו . המבקרים רצו לראות כאן שגשוג של מודל אמריקני . לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בממון , טכנולוגיה , לוגיסטיקה , ומשאבי אנוש לא היה שום סיכוי להתמודד מול עוצמות העושר האמריקני וגם לא עם האיכות של ה- BBC הבריטי . אולם עובדיה הישראליים לא נפלו במאום ממבקריה . הטיעונים הפתטיים של המבקרים הסיתו ושיסו אולי לא בכוונה את נוסעי ה- מרצדס בנוסעי האוטובוס הישן . אף על פי כן נמצא שם מבקר טלוויזיה אחד של עיתון "הָאָרֶץ" מקצוען וישר – אהוד "אודי" אשרי ז"ל . הוא היה האחד והיחיד . משכמו ומעלה לא רק ביכולת הכתיבה שלו אלא גם בהגינות שלו .

זאת הייתה עבורי טרגדיה טלוויזיונית של ממש . בושה וכלימה מקצועית . בעוד קבוצת הטלוויזיה הספרדית "RTO 1992" בראשות מנולו רומרו (Manolo Romero) , והוועדה המארגנת הספרדית של משחקי ברצלונה 1992 "COOB 1992" בראשות ז'וזף מיקל אבאד (Josep Miquel Abad) מסיימות את הכנותיהן הטכנולוגיות והלוגיסטיות העצומות ו- הכבירות לקראת חשיפת הצגת הספורט הגדולה בתבל הממשמשת ובאה אולימפיאדת ברצלונה 1992 – הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יוסף בר-אל ורשות השידור בראשות אריה מקל – נתקעו בשל היעדר מליאה , וועד מנהל , ו- יו"ר וועד מנהל . מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל נותר חסר סמכות לאשר את ההוצאות הכספיות הנוגעות להמשך הפקת שידורי הטלוויזיה שלנו את ברצלונה 1992 . גם אני נתקעתי . ההיערכות וההכנות המדוקדקות והמוקפדות נבלמו . מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ וז'וֹזֶף מִיקֶל אָבָּאד כבר היו עסוקים מעל הראש בכתיבת המֶסֶר המקצועי שלהם לאנשי הטלוויזיה הבינלאומית , הרדיו הבינלאומי , והעיתונות הכתובה הבינלאומית שינהרו בהמוניהם אוֹ טוֹ טוֹ לברצלונה 1992 ואנחנו היינו תקועים עם העניינים הביורוקרטיים המסורבלים שלנו . קבוצת RTO 1992 התעתדה להפיק כ- 2500 (אלפיים וחמש מאות) שעות בשידורים ישירים בטלוויזיה של 30 ענפי ספורט באולימפיאדת ברצלונה בעוד רשות השידור נבלמה בהכנות מפני שהיה חסר לה יו"ר וועד מנהל ומליאה . הבלימה והקפאת מהלכי ההפקה הביאו לפיגור עצום בעבודה שלי מול גורמי ה- EBU ו- RTO 1992 . נוצרו פלונטרים ופיגורים שלא יכולתי עוד להתיר אותם ולהדביק אותם .

במשך ארבע שנים בין 1988 ל- 1992 מיסדה RTO 1992 לקראת אולימפיאדת ברצלונה 92' מגוון עצום של תשתיות טלוויזיה וטלפוניה . די אם אציין כי RTO 1992 מיסדה 1500 עמדות שידור מאובזרות כשכל עמדת שידור יכולה להכיל שלושה אנשים . בשל הסקרנות הבינלאומית העצומה במשחקים האולימפיים הקימה RTO 1992 מגדל תקשורת מיוחד שהיה כמו בית קיבול וריכז לתוכו את כל הסיגנלים של הטלוויזיה ללא יוצא מן הכלל בברצלונה 92 כמו גם את סיגנלי הטלוויזיה של תערוכת אקספו שהתקיימה באותה שנה בסביליה ב- 1992 , על מנת להפיצם בסופו של דבר לרחבי העולם כולו .

barcelona 92 40

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . שרטוט של עמדת שידור מאובזרת לשלושה אנשים במשחקים האולימפיים של ברצלונה 92' . קבוצת RTO 1992 בראשות מנולו רומרו מיסדה 1500 (אלף חמש מאות) עמדות שידור כאלה בקומפלקס האולימפי ב- Montjuic (הר היהודים) ובאתרים אולימפיים אחרים בברצלונה 92' . כולן מחוברות ל- IBC הראשי , מרכז השידורים הבינלאומי . מדובר בהנחת תשתיות ענקיות בכל הקריטריונים של תקשורת טלוויזיה ורדיו ו- עבודת טלוויזיה כבירה בסדר גודל שאיננה מוכרת לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 41

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992. תדריך טכני להפעלת קופסת השידור בעמדת השידור כפי שתוכננה ע"י RTO 1992 . (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בעוד הטלוויזיה הישראלית מקרטעת ופוסחת על הסעיפים הנוגעים להפקת שידורי המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , הרי מנכ"ל RTO 1992 מר מנואל "מנולו" רומרו (Manuel "Manolo" Romero) עסוק בניסוח טקסט שיקבל את 7000 (שבעת אלפים) אנשי הטלוויזיה הבינלאומית הנוהרים מכל העולם לברצלונה 92' כדי לכסות את האולימפיאדה ה- 25 במניין בעת החדשה . כבר במשפט הפתיחה שלו הדגיש מנולו רומרו כי כי הכיסוי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 מההיבט הטכנולוגי מהווה נקודת מפנה . (באדיבות קבוצת RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . נשיא הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 (COOB 1992ׂ) מר ז'וזף מיקל אבאד (Josep Miquel Abad) מעמיד את הטלוויזיה הישראלית הבלתי מוכנה בצֵל בשעה שהוא מקביל את פניהן של משלחות הטלוויזיה הרבות שהשלימו את הכנותיהן ונושאות את עיניהן לברצלונה 92' . (באדיבות RTO 1992. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU עמדו כבר על סף סיום הכנותיהן האולימפיות רק אני נעצרתי באמצע הדרך . ב- 1 בנובמבר 1991 הכתבתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל הצעת מֶסֶר בה יסביר הוא לשני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU הנורווגי יארלה הויסאטר והספרדי מנולו רומרו מדוע אנוכי יואש אלרואי (ה- Team Leader של משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית לברצלונה 92') אינני יכול לענות תשובות מסודרות בתחומי האקרדיטציה , הטכנולוגיה , והלוגיסטיקה המופיעות ב- Questionnaire של ה- EBU .

סתיו 1991. תקר ערב אולימפיאדת ברצלונה 1992. רשות השידור בראשותו של המנכ"ל אריה מקל נתקעת ללא וועד מנהל וללא יו"ר לוועד המנהל של רשות השידור. הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 על ידי ובראשותי נעצרת לחלוטין.

mekel arieh 3

טקסט מסמך : 1 בנובמבר 1991 . הצעת המסר שלי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל בה יודיע הוא לשני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU יארלה הויסאטר ומנולו רומרו מדוע אנחנו תקועים , מה הן הסיבות , ולמה איננו יכולים להשיב ברגע זה לשאלות הרבות של ה- EBU כפי שהן מופיעות ב- Questionnaire של איגוד השידור האירופי. אריה מקל שלח את המכתב כפי שהוא מבלי לשנות את הטקסט. יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) ומנולו רומרו (Manolo Romero) התחשבו בי אודות למכתב הנ"ל אולם הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' בכל זאת נפגעה קשות .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

mekel arieh 1

טקסט מסמך : 19 בפברואר 1992 . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עוצר את פעילות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' נפגעה קשות .(עמוד 1 מ- 2) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

mekel arieh 2

טקסט מסמך : 19 בפברואר 1992 . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל עוצר את פעילות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" (עמוד 2 מ- 2) . הפקת שידורי הטלוויזיה של משחקי ברצלונה 92' נפגעה קשות . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 16 במארס 1992 התמנה עו"ד מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר ז"ל ועל פי המלצת זבולון המר ז"ל (איש המפד"ל) השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. זבולון המר העדיף את מיכה ינון על פניו של מועמד אחר מטעם המפד"ל אורי פלח . הכרתי את עו"ד מיכה ינון מימים עברו ברשות השידור . בשנים 1984 – 1981 כיהן כמשנה ליו"ר הועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל . אח"כ בשנים 1987 – 1984 התמנה ע"י ממשלת ישראל ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . בשנים 1995 – 1992 שוב כיהן כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הוא נודע תמיד כאיש ציבור ו- משפטן ישר והגון וגם קשוב ופתוח . איש רנסנס . ניתן לסמוך בעיניים עצומות על שיקול דעתו גם בעניינים סבוכים . בעבורי כעיתונאי בטלוויזיה הוא היה דמות מלאת יושרה ולכן בלתי נשכחת . דיווחתי שוב על מינויו הרָם במארס 1993 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ששהה באותו הזמן בארה"ב .

joseph barel 1

טקסט מסמך : 16 במארס 1992 . אני מפקסס ליוסף בר-אל הנמצא בארה"ב כי ראש הממשלה יצחק שמיר מינה את עו"ד מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וכי הממשלה אישרה את הרכב הוועד המנהל שלרשות השידור ומליאת רשות השידור . הייתי בר פלוגתא של יוסף בר-אל אולם מילאתי את פקודותיו הוראותיו כדת וכדין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

joseph barel 2

טקסט מסמך : 16 במארס 1992 . הקבלה (על נייר כימי) המאשרת את שליחת הפאקס הנ"ל על ידי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל השוהה בארה"ב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כאמור כשמונה חודשים וחצי לפני טקס הפתיחה בברצלונה לא הייתה לנו עדיין את האולימפיאדה של 1992 ביד . לא ניתן לי להפיק אותה ולא הורשיתי ע"י הבוסים שלי לפסוע אפילו פסיעה אחת קטנה לפנים . מעולם לא קרה עיכוב כזה בתולדות רשות השידור . מכונת ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלי נתקעה . הוויכוחים הפוליטיים הנוגעים למינויי העַל ברשות בלם כל קִדְמָה של שידור . הייתי מודאג מאוד ובלחץ גדול . רק בראשית חודש אפריל 1992 משמוּנָה עו"ד מיכה ינון איש המפד"ל ע"י ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור החלו לזוז דברים . ראש הממשלה יצחק שמיר העדיף על פי המלצת השר הממונה זבולון המר ז"ל את עו"ד מיכה ינון על פני מועמד אחר מטעם המפד"ל , אוּרִי פַלָח . בואו של מר מִיכָה יִנוֹן ברגע האחרון הציל את הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ברכתי אותו ובישרתי על מינויו במכתב אישי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ששהה באותה עת בארה"ב [1] . בחודש מאי 1992 אושר התקציב סופית ע"י וועדת הכספים של הכנסת . כחודשיים אולי חודשיים וחצי לפני תחילת המשחקים קיבלתי אוֹר ירוק מהמנכ"ל אריה מֶקֶל , היו"ר מיכה יִנוֹן , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל להתחיל להפיק את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 , ולהזמין את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנדרשים ונחוצים להפקה ולשידורים . זאת הייתה עליבות בהתגלמותה ששום מפיק שידורים אולימפיים ב- EBU וגם ברחבי העולם לא התנסה בה ולא חווה אותה . טסתי עם המשלחת שלי לברצלונה אולם חלק מעבודות ההפקה הנוגעות לתוכן , טכנולוגיה , ולוגיסטיקה לא הושלמו ולא הסתיימו . קבעתי בעצה אחת עם אריה מקל ויוסף בר-אל כי הספורטאים הישראליים , גברים ונשים , הנוטלים חלק במשחקי ברצלונה 92' יועברו בשידורים ישירים מעמדות שידור ב- Locations שם נערכות התחרויות שלהם . באשר לסיקור ענף ה- ג'ודו האולימפי איחרתי את המועד. לא יכולתי עוד לקנות עמדת שידור בהיכל בלאוגראנה (Palau Blaugrana) שם נערכו תחרויות הג'ודו . כולן נתפשו לפניי . נותרה אופציית ה- Off tube בלבד .

barcelona 92 5

טקסט מסמך :  14 ביולי 1992 . זהו המסמך המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל לפני צאת המשלחת שלנו לאולימפיאדת ברצלונה 92' . "ברצוני להביע את הערכתי החמה לטיפול המעולה , למסירות והמקצועיות אשר גילית בארגון לוח השידורים , הכנת הצוות , וההפקה של כיסוי האולימפיאדה בברצלונה" , כתב לי יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בניית לוח השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 על ידי לבש ופשט צורה אין סוף פעמים . בשיחות הרבות בינינו הוא לא הבין למשל מדוע צריך לייחד זמן שידור כה רב להצגת המתחרים במסלולים שלהם בטרם יריית הזינוק בריצות השונות , כפי שלא היה ברור לו למה יש לפרט ולהציג את השחיינים באופן כה מדוקדק לפני הקפיצה למימי הבריכה . בעיניו זה היה בזבוז זמן טלוויזיוני . "מה שמעניין בריצת 100 מ' זה מי יחצה ראשון את קו הגמר . תתחיל לשדר ישיר מרגע יריית הזינוק. לא צריך את ההצגה הארוכה לפני…ואם זה תלוי בי הרי שצריך להראות את הריצה רק בחלקה האחרון…ממש בסוף המירוץ…שם נמצא שיא הסיפור" , אולם הוא וויתר ואז סיים את שיחתנו בסלוגן המסוים והמדוד שלו , "יואש אלרואי שתהיה לי בריא…" . יוסף בר-אל לבוש מהודר ומחונן בלא מעט קסם אישי היה איש כוחני שתבע ממני לחשוב כמוהו . כך הרגשתי . לא הסכמתי לחשוב כמוהו . לא יכולתי לחשוב כמוהו . הייתי שונה ממנו . ואז למרות חילוקי הדעות העצומים בין שנינו הוא התיישב , ובינו לבין עצמו מצא זמן ב- 14 ביולי 1992, לכתוב לי את המילים החמות שכתב לעיל בטרם המראתי לברצלונה 92' . מי יודע אולי בסתר הוא אהב אותי ? אולי בחשאי הוא העריך אותי ? אולי בַּלָאט בחֶרֶש הוא ידע מה אני שווה לו ? אולי הוא בכלל אהד את ה- יושרה המקצועית שלי ואת דבקותי במשימה ואני ראיתי אז צֵל הרים כהרים ?

barcelona 92 42

טקסט מסמך : 10 ביוני 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי מגיש לסמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור עמרם עמר את רשימת כוח האדם של צוות ברצלונה 92' המצומצם כפי שאושרה ע"י מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל . חסרה פונקציה של עורך ENG . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 6

טקסט תמונה :  יולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 92' . אנחנו מקימים באיחור רב את משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלנו במרכז השידורים הבינלאומי בברצלונה ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) . אני יחדיו עם עוזרת ההפקה היעילה והמצוינת שלי לורה קורנפילד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זאת הייתה תקופת שֶפֶל קשה ביחסי עבודה בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין קבוצות עובדים שונות לבין המנהל יוסף בר-אל . לברצלונה 92' נשלח צֶוֶות צילום ENG עליו נמנו הצלם שרגא מרחב , איש הקול איציק כהן , והתאורן יוסי מוּסָן . הכתב של הצוות היה יצחק "איציק" גליקסברג . תפקידו הבסיסי והראשוני של הצֶוֶות היה לכסות באופן יסודי את הופעת הספורטאים הישראליים באולימפיאדה ולהביא את סיפורם לצופים בארץ . החומר המצולם היה אמור להיערך לכתבות מסודרות במשרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC בברצלונה , ואח"כ להישלח במהירות באמצעות שידורים לווייניים Unilateral לירושלים . נוצרה מחלוקת פנימית חריפה בין שתי קבוצות עובדים בטלוויזיה מחטיבות ההנדסה ועיתונות – הפקה על הזכות לערוך את כתבות ה- ENG בברצלונה . מנהיגות רשות השידור לא השתלטה על המחלוקת הזאת . אנשי חטיבת ההנדסה דרשו בתקיפות מיוסף בר-אל שאיש משלהם יישלח לברצלונה כדי לשמש עורך כתבות ה- ENG . הנימוק שלהם היה שהתפקיד מגיע להם מפני שמדובר בחומר Video ולא בחומר Film . עורכי החדשות בקומה הרביעית בבניין הטלוויזיה ברוממה שהיו מסונפים לדירוג עיתונות – הפקה ואמונים על עריכת הפילם מדורי דורות , אך עברו הסבה זה מכבר מעריכה בפילם ל- ENG , טענו מאידך בלהט כי העבודה הספציפית הזאת היא שלהם ורק שלהם . תפקיד עורך ה- ENG  האולימפי בברצלונה 92' הוא פונקציה מקצועית שדווקא מגיעה וראויה להם מפני שמדובר בעיתונאות ו- צילומי חדשות – תחום מומחיות העריכה שלהם מימים ימימה מאז ימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל קבוצת עובדים טענה , "שלי הוא" , ולא וויתרה . דבר המחלוקת הובא בפני המלך .

יוסף בר-אל שנקלע לריב הקשה בין העובדים ביקש לפתור אותו בנוסח משפט שלמה המפורסם . "לא לכם יהיה עורך , וגם לא לכם", פסק בתקווה שמישהו ייסוג ו- יוותר . לאחר ששום צד לא וויתר החליט לא לשלוח כלל עורך ENG לברצלונה . פתאום אתה למד שהוועדים שאמורים לייצג את העובדים פועלים על פי היגיון הפוך . חסרונו של עורך ENG בברצלונה הטיל על אמנון ברקאי ועלי , וגם על ששי אפרתי במערכת בירושלים , עול ואחריות נוספת , ו- כמובן הוליד בעיות קשות מאין כמותן בכיסוי ושידור הכתבות על הספורטאים האולימפיים הישראליים בברצלונה. בלתי מתקבל על הדעת.

הערה שלי : בחלוף ארבע שנים , באולימפיאדת אטלנטה 1996 , נקלעתי שוב לאותו ה עניין של רכושנות ובלעדיות על עריכת כתבות ה- ENG מטעמם של שני הסקטורים עיתונות / הפקה והנדסה . כל אגף טען כי זהו תחום ההתמחות הבלבדית שלו . המחלוקת הקשה הובאה שוב לשיפוט בפני המלך , אך היה זה מלך חדש לרקות השידור ושמו מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום היה חכם פי כמה מיוסף בר-אל . הוא החליט לשלוח עורך ENG אחד מטעם חטיבת ההנדסה , דני בכר , ועורכת ENG אחת מטעם עיתונות הפקה , אסתר לווין ובכך השלים בין הניצים . ובאמת שניהם שימשו עורכי ENG ב- IBC באטלנטה . צוות ה- ENG הורכב מהכתב אמיר בר שלום , הצלם טיבי סלומון , איש הקול איציק כהן , והתאורן אבי טובול . 

barcelona 92 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . יולי – אוגוסט 1992 . צוות ה- ENG שלי עורך הפסקת אוכל קלה בחדר הפיקוד הוורסאטילי ששימש מרכז בקרה , ומשרד לתקשורת , שידורים , והפקה  שלנו ב- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה 92' בעת העברת השידורים הישירים לירושלים מהאצטדיון האולימפי ובריכת השחייה ואתרים אולימפיים נוספים בברצלונה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איציק כהן איש הקול בצוות ה- ENG, יוסי ששון מפקח קול ותקשורת מצוין ובעל יוזמה של הטלוויזיה ב- IBC, שרגא מרחב צלם ENG , איציק גליקסברג כתב ENG , יוסי מוסן תאורן ENG (שותה מכוס) , אנוכי בעמדת הפיקוד והשליטה שלי , ויהודה סנפירי (עומד) . כוחו של צוות ברצלונה 92' היה באחדותו ודבקותו במשימה לעומת הפירוד והאיבה ששררו בין וועד עיתונות הפקה בראשותו של משהל'ה פרידמן לבין חטיבת ההנדסה , ולבין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : מפני שסבלתי מכאבי גב כרוניים ישבתי תמיד בעמדת הפיקוד שלי כשרגל שמאל מונחת על השולחן . זה לא היה אסתטי אבל זה הקל על המכאובים שלי . 

פעולות עונשין של וועד עיתונות / הפקה ב- 1992 נגד יוסף בר-אל וכתיבת ספר השידורים / פקודת המבצע על יָדִי של אולימפיאדת ברצלונה 1992 

בראש וועד עיתונות – הפקה בימים ההם ניצב איש הצלם משה פרידמן . הוא היה אחד מאותם האנשים שהגשימו את חזונו של בנג'מין פרנקלין האמריקני שאמר פעם , "כי בקבוק הבִּירָה הוא הוכחה חיה שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנהיה שמחים" . אך משה "משה'לה" פרידמן מלבד היותו איש שמח חובב בירה , וחבר ורֵע של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היה ראשית דבר אדם בעל עקרונות . הוא לא אהב ולא העריך באותו רגע המחלוקת ההוא את הקולגות שלו מחטיבת ההנדסה וגם לא את מנהל הטלוויזיה שלוֹ שפסח על הסעיפים , ולבסוף פסק את מה שפסק , "לא לחטיבת ההנדסה יהיה עורך ENG בברצלונה 92 וגם לא לחטיבת העיתונאים והמפיקים בטלוויזיה לא יהיה עורך ENG בברצלונה 92" . יוסף בר-אל לא הסכים כאמור לשלוח עורך ENG לברצלונה , ו- וועד עיתונות – הפקה בראשותו של האיש שהיה צלם חדשות ENG בעצמו משה פרידמן , הטיל סנקציה מיידית כתגובת נגד ל- החלטתו זאת של מנהל הטלוויזיה . משה פרידמן הורה חיש מהר לאנשי הסקטור שלוֹ כלהלן : "הכתבות המצולמות והראיונות שיישלחו מברצלונה לירושלים לא ייערכו אלא ישוּדרו כמוֹת שהם , או שלא ישודרו כלל" . אופציית העריכה נפלה לחלוטין . אווירת נכאים וסִכסוכי עבודה בין העובדים לבין עצמם ובין העובדים להנהלת הטלוויזיה והרשות אפפה את כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . חטפתי מכה אנושה . חשתי בודד וגלמוד במצב המטורף הזה . יוסף בר-אל ואריה מֶקֶל העניקו לי את הרִישיון לשאת באחריות הטלוויזיונית הגדולה מטעמם להפקת וניהול הגדולה בהצגות הספורט בתבל , שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 , אך מבלי להעמיד לרשותי את הכלים המתאימים .

בכך לא תמו הצרות . הנהלת רשות השידור נענתה לפנייתי והחליטה לשלוח לצִדי לברצלונה את לוֹרָה קורנפילד עוזרת ההפקה הקבועה שלי בחטיבת הספורט (מאז 1988) כדי לסייע לי במפעל השידורים העצום , אך נמנעה מלשגר את מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין . מייד פרצה מהומת אלוהים נוספת . ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , או "ההסתדרות" כפי שכונתה בפי כל , האיש האחראי על סקטור הפקידים והפקידות בהסתדרות מר זאֵב לֶבֶּל החליט להתערב . הוא שלח מכתב חריף למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ויצא כנגד הפגיעה והזלזול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעובדי הדירוג המשולב שלה על כך שאיש מהם לא נשלח לאולימפיאדת ברצלונה 1992 [2] . כמה מנהיגי עובדים כמו זאב לבל , אברהם שוטלנד , זלמן שיינקמן (וגם אחרים) ראו בטלוויזיה הישראלית הציבורית סניף של ההסתדרות . לא היה שום פלא כי זאב לבל הרשה לעצמו לכתוב למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ביוני 1992 מכתב על נייר הפירמה של האיגוד המקצועי שלוֹ , מכתב מחאה והתרסה במין סגנון דרמטי מחד ופתטי מאידך , שכה שאִפיין את אנשי ההסתדרות  הכול יכולה בעת ההיא .

barcelona 92 8טקסט מסמך :  יוני 1992 . ההסתדרות התערבה ובחשה כל העת בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל השליך את המסמך הזה לפח . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל השליך את המכתב הזה לפח ואני הוכרחתי לכתוב את פקודת המבצע של משחקי ברצלונה 1992 בכתב ידי . סֶפֶר השידור מעולם לא הודפס ע"י מזכירת ההפקה שלי . זאת הייתה נקמת ההסתדרות הכללית ב- רשות השידור . כך התנהלו העניינים ברשות השידור ב- 1992 . זאב לֶבֶּל איש ההסתדרות רצה לקבוע את הרכב משלחת השידור לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . פקודת המבצע נשלחה בכתב ידי ובדם לבי למאה וחמישים פונקציות ברשות השידור. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל קיבל ממני לידיו את העותק הראשון . הוא העיר לי , "כתב ידך יפה יותר מאותיות הדפוס תענוג לקרוא אותו" , והוסיף כהרגלו , "שתהיה לי בריא" . בתוך אווירת המאבקים הלא סימפטית והבלתי מקצועית הזאת בלשון המעטה הייתי צריך גם להפיק את השידורים האולימפיים היקרים , ולא רק לַרִיב .

barcelona 92 9

טקסט תמונה :  זהו ה- Cover page של ספר השידורים / פקודת המבצע המקורית (100 עמודים) שנכתב על ידי בכתב ידי (ולא הודפסה) לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בפתיחת ספר השידורים / פקודת המבצע של ברצלונה 1992 כתבתי כרגיל את פקודת היום לכל העובדים . עמד לרשותי כוח אדם טוב ומיומן . בחלקו מצוין . לא היה צריך להאיץ בהם . ספר השידורים הכניס את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתלם עבודה מסודר בו נדרשנו לשדר 155 שעות בתוך 16 ימים . לשידורים האולימפיים הייתה עדיפות על כל שידור אחר בטלוויזיה לרבות שידורי החדשות .

barcelona 92 10

טקסט תמונה : שנת 1989 . לפני יותר מרבע מאה של שנים . מתוך ריאיון שהענקתי לעיתונאית יעל אדמוני ב- 1989 , שלוש שנים לפני אולימפיאדת ברצלונה 92' . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

אני לא מכיר הרבה יחידות בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור שפעלו בהצלחה כה גדולה ושגשוג כה רָב כמונו בתנאי הפקה כה נחותים .

barcelona 92 11

טקסט מסמך : דף פקודת היום בפתיחת ספר השידורים / פקודת המבצע שיצא לאור לקראת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 12

טקסט מסמך : זהו עמוד מס' 41 בספר השידורים / פקודת המבצע של אולימפיאדת ברצלונה 1992 המסביר את "השידור וביצועו" . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 13

טקסט תמונה :  מידע המסביר את שיטת ה- Count down  של שידורי ה- Multilateral  האולימפיים בפתיחת השידורים היומיים של RTO 92  באולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 14

טקסט תמונה :  מידע בספר השידורים / פקודת המבצע המסביר את צורת העברת ריִשיון השידור הישיר מעמדת שידור ב- Location  אחד לעמדות שידור ב- Locations אחרים באולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 15

טקסט מסמך :  מעשה חסר תקדים  :  את ספר השידורים / פקודת מבצע בן 135 עמודים של שידורים כל כך מורכבים ומסובכים נאלצתי לכתוב בכתב ידי . 150 אקזמפלרים ממנו חולקו לכל הנוגעים בדבר בטלוויזיה וברשות השידור . אני מקווה שכתב היד הזה לא השיג את הגרפולוגים …כי מי יודע מה הם יגידו עליו . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כלכלה טלוויזיונית ורכישת זכויות שידורים בלעדיות הן עסק יקר. גרף הרכישות והקניות נמצא תמיד בעלייה תלולה. עלות זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י ה- EBU הייתה יקרה ביותר מ- % 300 מאלה של אולימפיאדת סיאול 1988.

מחירי זכויות השידורים האולימפיים האמירו מאוד . ה-EBU  שילם לאולימפיאדת סיאול 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר , ועכשיו נתבע לשלם 90.000000 (תשעים מיליון) דולר עבור אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ה- Share (החלק הכספי) שלנו בזכויות השידורים של ברצלונה 1992 עמד על 800000 (שמונה מאות אֶלֶף) דולר לפני שפסענו פסיעה טכנולוגית ולוגיסטית אחת . צריך להבין שההזמנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של כל רשת טלוויזיה המכסה את האולימפיאדה נעשות כשנה וחצי בטרם תחילת המשחקים וזאת כדי להותיר בידי ה- Host broadcaster (במקרה זה הטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE) מספיק זמן למסד , לבנות , ולהקים יותר כ- 1500 (אלף וחמש מאות) עמדות שידור בשלושים אתרי ספורט אולימפיים , פרישה ענקית של כבלי שידור ומחשבים , בניית מרכז שידור בינלאומי נוח ופונקציונאלי (IBC) למדיה האלקטרונית (טלוויזיה ורדיו) , והקמת מרכז עיתונות ראשי רב ממדים ועצום MPC (Main Press Center) לעיתונות הכתובה , הענקת אפשרויות טכנולוגיות שידור Unilateral בכמות עצומה לרשתות הטלוויזיה השונות , תִּפעול עשרות ניידות שידור ועמן 586 (חמש מאות שמונים ושֵש) מצלמות Video במגרשים ובאצטדיונים השונים . זהו Production ענק מכל היבט שהוא . אנחנו העברנו את הבקשות הסופיות שלנו של הצרכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים כחודשיים וחצי לפני טקס הפתיחה . בושה וחרפה .

בשל סכסוכים פנימיים בין קבוצות העובדים השונות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וגם בשל התערבות ההסתדרות , ובהיעדר מנהיגות מקצועית עליונה ראויה לשמה ברשות השידור ובטלוויזיה , נדרשתי להפיק ולנהל את השידורים באמצעים טכנולוגיים מחפירים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אומנם חברה באיגוד השידור האירופי (EBU) אך התנהגה כאחרונה בשוּרַת האיכות של רשתות הטלוויזיה המבקשות לכנות את עצמן מודרניות . זאת הייתה עליבות שלא הייתה כדוגמתה . כדי להעביר את צילומי הכתבות הלא ערוכות מברצלונה לירושלים אודות הספורטאים האולימפיים הישראליים הנוטלים חלק בתחרויות , נשלחו שני טכנאים במשרה שלמה , המפקח שלום נתנאל ועוזרו יעקב ביטון , אך בידם רק הגוף האחורי של מצלמת ENG  כמכשיר להרצת קלטות הצילום. ביזיון טכנולוגי שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ. שני הטכנאים לא הורשו לשאת עמם לברצלונה אפילו מכשיר BETA תקני כדי להזריק את חומר הצילום מה- IBC בברצלונה 92' לאולפנים בירושלים. ביקשתי מ- 92' RTO  לחבר כֶּבֶל VANDA (ראשי תיבות של Video And Audio) בין חדר הבקרה הראשי של הטלוויזיה הספרדית לבין יחידת התמסורת שלנו במשרד (שהייתה כאמור רק הגוף האחורי של מצלמת ENG) כדי להעביר את חומרי הצילום מהארץ והוריתי לעוזרי אמנון ברקאי להשגיח על העברות החומרים בעת ביצוע השידורים ה- Unilateral האלו . החומרים הבלתי ערוכים הללו , הוקלטו על שלוש ו/או ארבע בֶּטוֹת (מכשירי הקלטה VTR בעלי רוחב סרט של חצי אינטש) ב- Master Control בירושלים (באחריות המפיק ששי אפרתי) , ושודרו מאולפן הספורט האולימפי בירושלים "לאוויר" משלושה ו/או ארבעה מקורות שידור שונים ב-Cross Editing "באוויר" ללא עריכה . היה קיים אִיסוּר מוחלט לערוך את חומרי השידור שהגיעו מברצלונה , צו של וועד עיתונות – הפקה . על שלישיית העורכים יגאל שמעוני , אמיר בר שלום (היום הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) ויוני קנלר בירושלים , ועִמם המפיק ששי אפרתי והמגישים אורן רוזנשטיין , דני רופ , ומרב מיכאלי הוטל עוֹל אחריות מטורף וכבד . כך עבדנו בימים ההם של ברצלונה 92' בידיעתם המלאה של יוסף בר-אל ואלימלך רם מבלי שהם ינקפו אצבע .

זה נכון שמנהל הטלוויזיה הישראלית יוסף בר-אל התיר לי לשָדֵר 155 שעות מאולימפיאדת ברצלונה 1992 , אך מֶשֶך ההפקה וההתכוננות הקצרה בת שלושה חודשים בלבד בשל היעדר יו"ר וועד מנהל לרשות השידור ומחסור חמור באמצעים טכנולוגיים וכוח אדם , גבה מחיר כבד וגרם לנו לעשות שגיאות בלתי נמנעות . המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 היו 16 ימי טירוף . אינני מתגעגע אליהם כלל ועיקר .

barcelona 92 16

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . השרטוט המקורי שלי שהועבר לידי מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל . זהו מערך העברת סיגנל השידורים הטלוויזיוניים שלנו מאולימפיאדת ברצלונה 1992 לירושלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 17

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 92' . השרטוט המקורי . מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו בין ברצלונה לירושלים  . (מתוך ספר השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 92') . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

לא ניתן היה לעַצֵב את לוח השידורים האולימפי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ללא סיועה של גב' יוֹהָנָה פְּרֶנֶר ז"ל מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית שהסכימה לוותר על חלק מזמני השידור שלה לטובת שידורי האולימפיאדה . מנהל הטלוויזיה החינוכית בימים ההם היה יעקב לוברבוים אך גב' יוהנה פרנר הייתה הדמות הדומיננטית שם ואִתה הייתי צריך לעשות עסקים . הִכרתי אותה שנים רבות . היא הייתה אישה מקצועית ומקסימה , חכמה ובעלת הגיון , שמעולם לא הרימה את קולה . היא הבינה ששידורי הספורט השונים ברמה הגבוהה שלהם המשודרים במשך שנים רבות בטלוויזיה הישראלית הם רלוואנטיים גם לצופים שלה . אהבתי את גב' יוהנה פרנר והערכתי אותה מאוד . אישה צנועה ומוכשרת שעשתה חשבון למרקע הטלוויזיה ולא לקריירה ולמוניטין שלה שהיה עלול להיפגע בשל וויתוריה הרבים (כביכול) לקונגלומרט מרוממה . היא לא היססה מעולם לפַנות את זמן השידור שלה כשחשבה שזה נחוץ ולא שיחקה משחקי כבוד . היא הייתה אישה לעניין . לאחר שהגענו להסכמות השידור הדרושות הנוגעות לאולימפיאדה שלחה לי לפני יציאתי לברצלונה מכתב ברוח ההבנות שהושגו בינינו . המכתב / מסמך הזה  רלוואנטי מפני שהוא מסביר את החשיבות ההיסטורית של ההתפתחות האיכותית והכמותית של שידורי הספורט בטלוויזיה . לרוע המזל הטלוויזיה הישראלית והטלוויזיה החינוכית שמרכזה היה ברמת אביב שידרו על סיגנאל משותף והדבר יצר חיכוכים לא מעטים וגם אכזבות . הנה דוגמא אחת משנת 1983 .

barcelona 92 18

טקסט מסמך : 27 במארס 1983 . זהו המסמך המקורי ששלחה לי גב' יוהנה פרנר ז"ל המעיד על רצון טוב ונכונות לשיתוף הפעולה מצידה עם השידור הציבורי . גב' יוהנה פרנר הייתה האחת והיחידה בטלוויזיה החינוכית ברמת אביב . אהבתי אותה והערכתי אותה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 19

טקסט תמונה :  מארס 1966 . גב' יוהנה פרנר התחילה את הקריירה שלה בטלוויזיה הלימודית באמצע שנות ה- 60  כמורה לביולוגיה . כאן היא ניצבת מול מצלמת הטלוויזיה באולפן הטלוויזיה הלימודית- חינוכית ברמת אביב ב- 1967 . ברבות השנים הפכה למנהלת התוכניות . היא הייתה אשת מקצוע , אדיבה , ורצינית שהבינה את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 גם לצופי הטלוויזיה הלימודית . במשך שנים רבות פינתה את שידורי הטלוויזיה הלימודית לטובת שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כשהיה צורך בכך . היא עשתה זאת בצורה עניינית , בגדלות רוח , ללא רִגשי נחיתות , וללא וויכוחים מיותרים . (לע"מ תמורת תשלום) .

בסוף שבוע אחד בראשית פברואר 1989 אירחה נבחרת ישראל בטניס בשורותיה שיחקו עמוס מנסדורף וגלעד בלום את נבחרת צרפת בתחרות גביע דייויס בה שיחקו יניק נואה אחד משחקני הטניס הטובים בעולם העת ההיא והנרי לאקונט . מפני שהחורף היה בשיאו הועתקה התחרות מאִצטדיון קנדה במרכז הטניס ברמת השרון להיכל הספורט ביד אליהו . גרשון פורמן המנהל הכול יכול של אחד מאתרי הספורט החשובים במדינה התארגן במהירות לקראת ההתמודדות . על רצפת הפרקט נבנה משטח טניס , חובבי הטניס נהרו ליציעים הנוחים ואני החשתי את ניידת השידור הגדולה שלנו להיכל הספורט כדי להעביר את ההתמודדות בשידורים ישירים . מתכונת התחרות מוכרת . ביום שישי – 3 בפברואר 1989 נערכו שני משחקי יחידים . בשבת – 4 בפברואר 1989 התקיים משחק הזוגות , וביום ראשון – 5 בפברואר 1989 תוכננו משחקי היחידים הנוספים (במידה ויהיה צורך בהם) . ההתמודדות בין ישראל וצרפת עוררה עניין רב בציבור בעיקר בשל המפגש הצפוי בין עמוס מנסדורף ויָאנִיק נוֹאָה . נבחרת ישראל צברה מוניטין רב לאחר שניצחה שנתיים קודם לכן ב- 1987 ברָאדֶץ קְרָאלוֹבָה בגביע דייויס את נבחרתה החזקה של נבחרת צ'כוסלובקיה 3 : 2 .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה חיים יבין הבינו את חשיבות האירוע ואישרו לי הפקת ענק ושידורים ישירים אך יוהנה פרנר נעמדה על רגליה האחוריות . ניהלנו וויכוחים מרים אך היא לא חזרה בה ולא הסכימה לוותר בשום אופן על זמני השידור של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית בטענה שמפגש הטניס הזה איננו אולימפיאדה , מונדיאל , או אליפות העולם בא"ק . שידורים ישירים לא היו . הסתפקנו בשידור תקצירים יומיים בלבד . ישראל הפסידה לצרפת 4 : 1 . במשחק המרכזי ניצח עמוס מנסדורף את יאניק נואה . למחרת התחרות הותקפתי באופן אישי על ידי עורך מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" מפני שלא שידרנו ישיר . כך כתב באי דיוק מובהק [3] והעניק למאמר את הכותרת, "טלוויזיה – בכבלים""מי שעוד היה צריך הוכחה עד כמה מחלקת הספורט שלנו עלובה – ואולי נכון יותר לומר עד כמה אין מתחשבים בה – קיבל אותה אמש . הטלוויזיה הודיעה כי לא תשדר את משחקי היחידים מחר בין צרפת לישראל . למה לא תשדר ? בגלל מחלוקת עם הטלוויזיה הלימודית המשדרת בשעות אלה…אתה מבין יואש אלרואי , איזה Push Overs אתם ? קח את הקטע הזה , רוץ לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור, ותבקש ממנו לפתור את "המחלוקת עם הלימודית" . ככלות הכול, במדינה שלנו כבר פתרו מחלוקות גדולות מאלה. ואני בטוח שגם "ד'יזראלי" , שהפרק האחרון שלו אמור להיות משודר מחר בשעת פתיחת המשחק , יסכים לדחייה בתור שלו" .

העברתי את דברי הביקורת למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל . הוא לקח את קטע העיתון הזה מידי וזרק אותו לפח כשהוא מסנן בקולו השקט  "אל תיקח את זה ללב. מי זה איתן עמית בכלל. זאת ביקורת לא הגונה. מקומה בדיוק היכן שהיא מונחת עכשיו והצביע בידו על סל האשפה".

כיסוי אולימפיאדת ברצלונה 1992 

ציטוט : "הסובלנות היא הדת הטובה ביותר" . (וויקטור הוגו) .

יוהנה פרנר שיתפה עמי פעולה מרחיקת לכת בהפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . היה בה שקט נפשי מעורר קנאה . היא הייתה אישה עניינית שפעלה לטובת העניין ולעולם לא לטובתה האישית . כששלחה את מסמך התיאום המשותף בין שתי הרשתות לקראת שידורי ברצלונה 1992 היא עשתה זאת בצורה נינוחה ומעוררת כבוד . הנה המכתב כלשונו מ- 18 ביוני 1992 המצביע על צורת היחסים בינינו [4] .

מדינת  ישראל – משרד החינוך והתרבות.  18 ביוני 1992

הטלוויזיה החינוכית , רח' קלאוזנר 14 , רמת אביב ת"א 69011

 

לכבוד

יואש אלרואי

מחלקת הספורט – הטלוויזיה הכללית

ירושלים

שלום יואש ,

מה שלומך ? בברצלונה ביולי זה לא כיף , אבל שיהיה לך לבריאות בחום הספרדי . מצ"ב לוח השידורים המאושר על ידינו . ניסינו להיענות לרוב הבקשות . נא תגובתך בכתב כדי שאעביר לידיעת השיווק וכדי שהעניין ייסגר גם מבחינה כלכלית .

להתראות , יוהנה פרנר

יוהנה פרנר אישה אהובה וחכמה לא ידעה דבר על המאבקים המקצועיים הקשים שהיו לי בבית עם מנהל הטלוויזיה ובחוץ עם כמה עיתונאים שממש הטרידו אותי מכיוון שלא הבינו את מבנה רשות השידור ואת מבנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת ההיררכיה השוררת בתוכן . לא הפריע לי שהם לא נתנו לי מנוח. הפריע לי שהם אינם בקיאים בחומר הריאיון. אחד מהם היה מר אביב לביא. הוא פִּרסם בינואר 1992 במקומון "העיר של תל אביב ריאיון עמי והעניק לו כותרת "נאסטית" , "המחלקה הגריאטרית" .

barcelona 92 20

טקסט תמונה : ינואר 1992 . לפני 23 שנים . מעולם לא דיברתי על מפולת מפני שלא הייתה מפולת . הוא כמובן נמנע מלהזכיר בכותרת המשנה את נוכחותם של השדרים מאיר איינשטיין , רמי ווייץ , ואורן רוזנשטיין בחטיבת הספורט ואת מגישת תוכניות הספורט מרב מיכאלי . היה לו נוח להתעסק עם אורי לוי ויהודה סנפירי . הכותרת שלו לריאיון "המחלקה הגריאטרית" הייתה כותרת ארסית ומבישה של עיתונאי מגוחך ו- עלוב . ("העיר" ו- "כל העיר") .

ניצבה בפני עוד בעיית שידור אחת שדרוש היה להסדירה מראש לפני שתתפתח לפרשת שידור פוליטית . לֵיל צוֹם ט' באב במוצ"ש ב- 8 באוגוסט 1992 והמשכו ביום ראשון – 9 באוגוסט 1992 נפל על שני ימי התחרויות האחרונים של אולימפיאדת ברצלונה 92' . ביומיים האלה מתקיימים כל תחרויות הגמר בא"ק ומשחקי הכדור , כדורעף , כדורסל , וכדורגל , וכן תחרויות הגמר באִגרוף וברכיבה על סוסים . חבר הוועד המנהל מֶנִי ווייצמן התגייס לעזרתי וביקש ממיכה ינון יו"ר הוועד המנהל לראות בשידורים האולימפיים שידורי חדשות ולא תוכנית בידור שיש לבטלה מחמת קדושת האבל . מיכה ינון היה מפד"לדניק טיפוסי , איש דתי חובש כיפה נאמן למסורת ישראל , אך הגיוני בתפקידו הרם כמפקח השידור הציבורי , איש נבון בעל אופקים רחבים , מחונן ביכולת הקשבה וסובלנות ובעל כישרון ניתוח . מיכה ינון כמו ארתור הלפס אמר , "הסובלנות היא המבחן האמיתי היחיד לתרבות" , וכך גם נהג ברשות השידור . הוא היה יו"ר למופת של הוועד המנהל של רשות השידור ואישיות בעלת שיעור קומה . מכתב התשובה הסובלני והתרבותי שלו למֶנִי ווייצמן מ- 14 ביולי 1992 ראוי שייכנס להיכל התהילה של הרשות שאִפשר את התפתחות שידורי הספורט והחדשות וכיסויים בטלוויזיה הישראלית הציבורית של מדינת ישראל . הנה הוא כלשונו [5] .

barcelona 92 21

טקסט מסמך :  14 ביולי 1992 . מכתבו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון ליו"ר וועדת הספורט של המליאה בנוגע לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאולימפיאדת ברצלונה 1992 בתאריך ט' באב תשנ"ב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור  לשכת היושב ראש . ב"ה , י"ג בתמוז תשנ"ב . 14  ביולי  1992

לכבוד

מר מני ווייצמן – חבר הוועד המנהל

הוועד- הפועל רחוב ארלוזורוב 93 תל אביב

 

שלום רב ,

הנדון  :  שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992  ב- ט' באב

קיבלתי מכתבך מיום י"א תמוז תשנ"ב , 12.7.1992 , בנדון .

ברצוני להביא לידיעתך כי לפני חודש ימים פנה אלי מנהל הטלוויזיה בשאלה האם יש לבטל את השידורים המיוחדים בליל ט' באב , דהיינו במוצ"ש 8.8.1992 , ולשדר את השידורים המיוחדים של ליל ט' באב , המשודרים מזה עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית . צוֹם ט' באב הוא יום אבל לאומי על חורבן הבית , דבר שקיבל את ביטויו גם בחקיקה במדינת ישראל , והוא איננו קפריזה של יו"ר רשות השידור . יחד עם זאת , שידורי האולימפיאדה יש בהם בהחלט סממנים חדשותיים ואקטואליים . והראייה , מחלקת הספורט בטלוויזיה המפיקה את שידורי האולימפיאדה , נמצאת אף היא במסגרת חטיבת החדשות ולא במסגרת תוכניות הבידור . למיטב זיכרוני , זוהי הפעם הראשונה ששידורי האולימפיאדה משודרים גם ב- ט' באב , ואכן זהו ניסיוננו הראשון בנושא . יש לנהוג בתבונה ולמצוא את שביל הזהב . ואכן סעיף 3 לחוק רשות השידור מנחה אותנו לחזק את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה ולשקף את חייהם ונכסי תרבותם של כל שיבטי העם מהארצות השונות , ויחד עם זאת לשדר שידורי חדשות ואינפורמציה מהימנה בתחומים השונים .

מנהל הטלוויזיה, מנהל מחלקת הספורט, ומנהל המחלקה למורשת ישראל בטלוויזיה העבירו אלי את פרטי התכנון של ערב ט' באב. שילוב של כל התוכניות בתחומים השונים כפי שנמסרו לי , נראה לי הוגן , תואם את חוק רשות השידור, ועונה על צרכיו ותחומי התעניינותו של הציבור בישראל על כל גווניו. באשר ליום ט' באב עצמו , השידורים מתואמים בין מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לבין הטלוויזיה החינוכית .

העתקים  :  מנכ"ל רשות השידור

מנהל הטלוויזיה

מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה                                                          

מנהל מחלקת מורשת ישראל בטלוויזיה

בברכה, מיכה  ינון

יו"ר רשות השידור

barcelona 92 22

טקסט תמונה : קיץ 1992 . צמרת הנהלת רשות השידור . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מני ווייצמן יו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור , עו"ד מיכה ינון היו"ר המצוין של הוועד המנהל של רשות השידור , אריה מקל מנכ"ל רשות השידור , ושלמה קור המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מיכה ינון היה אחד האנשים האהובים עלי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . איש חכם , ישר והגון , אינטליגנטי , ובעל חוש הומור . בן אדם משכמו ומעלה . מיכה ינון כיהן שתי קדנציות בעשור ה- 80 ובעשור ה- 90 כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הוא אחד האנשים הבולטים ביותר בתקופתו שפעל בסובלנות וסבלנות לכינון השידור הציבורי במדינת ישראל במלוא המובן של משמעות המונח הזה , "השידור הציבורי במדינת ישראל" .

משלחת הטלוויזיה הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה 92' בראשותי כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידורים מנתה 19 אנשים . אמנון ברקאי שימש סגני . לוֹרָה קוֹרנפילד הייתה עוזרת ההפקה . צוות השידור מנה חמישה אנשים , מאיר איינשטיין שַדָּר תחרויות הא"ק , אורי לוי שַדָּר הספורטאים הישראליים , משה גרטל שַדָּר השחייה , דני לבנשטיין שַדָּר ההתעמלות הספורטיבית , ההתעמלות האומנותית , והקפיצות למים , ורמי ווייץ נבחר להיות שַדָּר התקצירים המוקלטים ב- IBC בברצלונה . צוות הפרשנים כלל את הגברדיה הוותיקה יוסף טלקי פרשן השחייה , ד"ר גלעד ווינגרטן פרשן הא"ק , וזָ'קִי ווישניה פרשן תחרויות ההתעמלות . צוות צילום ה- ENG היחיד כלל את הכתב איציק גליקסברג , הצלם שרגא מרחב , איש הקוֹל איציק כהן , והתאורן יוסי מוסן . תפקידו הבלתי אפשרי היה לעקוב ולצלם את פעילות 30 הספורטאים והספורטאיות הישראליים ב- 16 ימי המשחקים . טכנאי התקשורת יוסי ששון ואבי שמידט מיסדו והקימו במשרד ההפקה בברצלונה את מערך הקוֹל , קווי השידור , הטלפון , התקשורת , ובקרת השידור . שלום נתנאל היה מפקח השידור כולו וסייע לידו טכנאי ה- Video יעקב ביטון . צוות השידור המצומצם הזה היה צריך להשתלט על 257 תחרויות ספורט אולימפיות בהשתתפות 9367 ספורטאים מ- 169 מדינות ולהפיק 155 שעות שידור . ששי אפרתי מונה על ידי לראש המערכת בירושלים . פעלו לידו כ- 20 עורכים ומקבלי שידור , ובראשם אמיר בר-שלום ויונתן קנלר . טריו המגישים האולימפיים בירושלים מנה את אורן רוזנשטיין , דני רוּפּ חזאי מזג האוויר בערוץ הציבורי בימים ההם , ומֵרָב מִיכַאֵלִי .

barcelona 92 23

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 92' . השדר רמי ווייץ בהיכל הכדורסל בקומפלקס האולימפי היפהפה ב- "הר היהודים" (Montjuic) בברצלונה . (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 24

טקסט תמונה :  22 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- IBC בברצלונה . זהו שלב ההכנות ימים ספורים לפני טקס הפתיחה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : שדר השחייה משה גרטל (מינוי זמני שלי בעקבות יציאתו של שדר השחייה רב המוניטין נסים קיוויתי לגמלאות . משה גרטל הוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני) , אשת הטלוויזיה המכסיקנית גב' מוניקה פלפס – זמבראנו ( Mrs. Monica Phelps – Zambrano) , פרשן השחייה יוסף טלקי ז"ל (חבר קיבוץ כפר מכבי בגוש זבולון בגבו למצלמה חובש אוזניות), והמפיק שלי אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 25

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי יחדיו עם הטכנאי אבי שמידט במשרד התקשורת והשידורים שלנו ב- IBC  בברצלונה בעת חזרות לקראת טקס הפתיחה של המשחקים . כל החזרות הטכניות נעשות בעצה אחת ובמקביל עם חדר התקשורת באולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בירושלים . (צילום שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 26

טקסט תמונה :  יולי 1992 . חדר התקשורת בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים בעת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . טכנאי הקול משה אלוני בשיחה בטלפון האדום עם המפקדה בברצלונה . ברקע מספרי הטלפון של פונקציות השידור השונות בברצלונה . (באדיבות משה אלוני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות.) .

כשהחל השידור הישיר של טקס הפתיחה , שידור Multilateral בינלאומי על Multi 1 ה- EBU בתשע בערב במוצ"ש – 25 ביולי 1992 ואורי לוי ומאיר איינשטיין תיארו מעמדת שידוּר את המתרחש באצטדיון האולימפי החדש שהוקם ב- "הר היהודים" (Montjuic) המתנשא מעל העיר ברצלונה , נגולה אֶבֶן כבדה מלִבּי . למרות כל קשיי ההפקה הקונקרטית הזאת , הכיסוי המלא והשידורים הישירים של אולימפיאדת ברצלונה 92' יצאו לדרך . זאת הייתה האולימפיאדה הראשונה שפתחה את שעריה והורשו להשתתף בה ספורטאים מקצועניים . נבחרת ה- Dream Team של ארה"ב בכדורסל שהורכבה משחקני ה- NBA בראשותו של מייקל ג'ורדן זכתה במדליית הזהב . הטניסאית האמריקנית המקצוענית ג'ניפר קפריאטי ניצחה במשחק הגמר את הגרמנייה שטפי גראף 2 : 1 . בין הגברים זכה השווייצי מַרְק רוֹסֶט שגבר על הספרדי ג'ורדי ארסה 3 : 2 . זאת הייתה גם האולימפיאדה הראשונה שפתחה את שעריה לג'ודו נשים . החידוש הגדול בטקס הפתיחה היה אופן הדלקת המשואה האולימפית . לתפקיד מדליק האש האולימפית נבחר ספורטאי נכה ספרדי אנטוניו רֵבּוֹלוֹ (Antonio Rebollo) מומחה קליעה בחֵץ וקֶשֶת . על אָנְטוֹנְיוֹ רֵבּוֹלוֹ הוטלה המשימה להשחיל את החֵץ הבוער לתוך ארובת הלפיד . הקלע המצטיין ניצב כ- 70 מטר מהמשוּאָה וירה לעברה חֵץ הנושא את השלהבת האולימפית . עד היום איני יודע אם אֵש התמיד שבערה ב- 16 ימי המשחקים היא מעשה ידיו של הקשת או פרי ההפעלה האוטומטית של הֶתּקֵן הגַז שהיה חבוי בתחתית המתקן (כגיבוי להחטאה אפשרית של אנטוניו רבולו) .

משרד ההפקה , השידורים , והתקשורת שלנו ב- IBC בברצלונה , היה קטן מידי וצר מלהכיל את כל ציוותי השידור בעת ובעונה אחת . לא אחת נדרשו שַדָּר השחייה משה גרטל והפרשן שלו יוסף טלקי להתכונן לשידורים בפרוזדור שמחוץ למשרד . גורל דומה פקד מעת לעת גם את שַדָּר ההתעמלות דני לבנשטיין והפרשן ז'קי ווישניה . המקום היה צפוף כל כך עד שציוותי השידורים העדיפו לפרוש ממנו . תנאי העבודה לא היו נוחים , אבל זה מה שאושר לנו תקציבית ע"י מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי , וזה גם מה שניתן היה להשיג בשל ההפקה המאוחרת מאוד . אינני זוכר תלונות מיוחדות של האנשים . הם הסכינו עם המצב ועשו את מיטבם . הפריע להם יותר החדרים הקטנטנים במלון שלנו בברצלונה והלובי צר המידות , אך הנהלת המלון פיצתה אותנו כל בוקר בארוחה מפוארת שכללה לחמים מסוגים שונים , חביתות , גבינות צהובות ולבנות מסוגים שונים , נקניקים , מיצי פֵּרוֹת טריים של תפוזים ואשכוליות ללא הגבלה , וכמובן תה וקפה . לצערי לא נהניתי מכל הטוּב הזה משום שאינני מכניס לפי דבר עד הצהריים .

barcelona 92 27

טקסט תמונה :  זוהי הגרפיקה היפהפייה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 המציגה את 32 ענפי הספורט האולימפיים . הגרפיקה הצבעונית הספרדית הייתה ניגוד חריף לאפרוריות ההפקה שלנו . (באדיבות RTO 1992) .

מאיר איינשטיין היה הפתעת המשחקים . הוא שידר לראשונה בחייו את ענף הספורט האולימפי המוביל – הא"ק ונשא בעול העיקרי של השידורים האולימפיים . הפרשן הצמוד שלו ד"ר גלעד וויינגרטן לחש לאוזניי כל הזמן, "יואש , מאיר איינשטיין איננו נופל במאום מנסים קיוויתי" . זה לא היה מדויק . הוא היה נחוּת מנסים קיוויתי ולוּ רק בגלל העובדה שבניגוד לקודמו לא נולד על מסלול הא"ק . מאיר איינשטיין היה שַדָּר טלוויזיה מחונן בתחומים רבים אך כשמדובר בשידורי הא"ק הקונקרטיים , נסים קיוויתי בשיאו היה עדיף על מאיר איינשטיין בשיאו . נסים קיוויתי עלה על מאיר איינשטיין . אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה הראשונה ממנה נעדר נסים קיוויתי . שַדָּר הא"ק הוותיק שהוביל במשך חמש אולימפיאדות רצופות  את שידורי הטלוויזיה הישראלית מאז אולימפיאדת מינכן 1972 , יצא לפנסיה ב- 1991 , ומאיר איינשטיין נכנס לנעליו הגדולות בהצלחה לא מבוטלת . בתקופה של 40 שנות טלוויזיה בישראל קמו לנו רק שני שדרי א"ק . הראשון נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין אחריו .

kivity + yavin

טקסט תמונה : יום שישי – 23 בחודש יוני של שנת 1989 . ציון דרך ו- מסיבת 1000 (אלף) תוכניות של "מבט ספורט" . השדר הנפלא והבלתי נשכח נסים קיוויתי (מימין בן 63) יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (בן 57). חיים יבין הפליג בשבחיו ואמר לי , "נסים קיוויתי הוא אחד מעיתונאי ושדרי הטלוויזיה הטובים ביותר שיש לנו" . מימין , מציצים השדר אורן רוזנשטיין והבימאי צבי סלפון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kivity + arbel

טקסט תמונה : 23  בנובמבר 1986 . רעייתי ואני חוגגים בביתנו בשכונת רמת אשכול בירושלים יום הולדת 60 לנסים קיוויתי . משמאל , יורם ארבל (בן 44). (צילום ותיעוד יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kivity + arbel 1

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 . היכל הספורט ביד אליהו . יורם ארבל (במעיל עור) ונסים קיוויתי (בסוודר לבן) נחשבו לשני שדרי הספורט הבכירים והמובילים בחטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך כל עשור ה- 80 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

במשך השנים ניסו אנשים שונים את כוחם בשידור א"ק בטלוויזיה אך נכשלו כישלון קולוסאלי . נעליו של נסים קיוויתי היו גדולות עליהם . אורי לוי , עמית הורסקי , דני דבורין , מירי נבו (בערוץ 5 בכבלים) , וגם כמה אחרים כינו את עצמם בטעות שדרי א"ק . ההיסטוריה של הטלוויזיה לא העניקה להם אפילו אפס קצהו של חֶסֶד ושום זיכרון אלקטרוני ולוּ הקצר ביותר .

barcelona 92 28

טקסט תמונה : קיץ 1992 . ברצלונה – ספרד . השדר מאיר איינשטיין (מימין) והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (מרכיב משקפיים ומישיר מבט למצלמה) משתפים לראשונה פעולה בשידורי הא"ק האולימפיים באולימפיאדת ברצלונה 1992 . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 היו רצופים אירועים מרגשים לרוב . בריצת הגמר ל- 100 מ' גברים ניצח האָצָן הבריטי השחור יוצא ג'מייקה לִינְפוֹרְד קְרִיסְטִי 9.96 ש' . בריצת הגמר ל- 100 מ' נשים הפרידו רק 6 מאיות השנייה בין המנצחת האצנית השחורה האמריקנית גֵייל דִיוֶורְס שקבעה 10.82 ש' לבין החמישית מֶרְלִין אוֹטִי מג'מייקה 10.88 ש' . השנייה הייתה ג'וּלְיֶיט קָאתְּבֶּרְת' מג'מייקה 10.83 ש' . הרוסייה אִירִינָה פְּרִיוָואלוֹבָה סיימה שלישית 10.84 ש' . האמריקנית השחורה גְוֵויין טוֹרֶנְס הייתה רביעית 10.86 ש' . בתרגום של זמן למרחק הקדימה גֵייל דִיוֶורְס את ג'וּלְיֶיט קָאטְבֶּרְת' ב- 9.2 ס"מ . בריצות ל- 1500 מ' ו- 5000 מ' , מרחקי ריצה קלסיים בו מתמחים הרצים הקנייתיים והאתיופיים וגם אתלטי מדינות הַמָגְרֶבּ , מרוקו ואלג'יר – הפתיעו דווקא שני רצים מספרד וגרמניה . פֶרְמִין קָאצ'וֹ אתלט קטלוני בן ברצלונה ניצח ב- 1500 מ' ודִיטֶר בָּאוּמֶן זכה בריצה ל- 5000 מ' והוכיח פעם נוספת שהגזע הלבן איננו נופל במאום מהגזע השחור בריצות הארוכות . חמישה קופצים חלפו מעל רף שגובהו 2.34 מ' . הבכורה הוענקה לקופץ הקוּבָּנִי חַבְיֵיר סוֹטוֹמָאיוֹר (גובהו האישי 1.97 מ') לפני פַּאטְרִיק סְיוֹבֶּרְג השוודי והוֹלִיס קוֹנְוֵויי מארה"ב . אולימפיאדת ברצלונה 92' הייתה האולימפיאדה של המתעמל הרוסי וִויטָאלִי שְצֶ'רְבּוֹ והמתעמלת האוקראינית טַאטְיָאנָה גוּטְסוּ ושני השחיינים הרוסיים הפנומנים אָלֶכְּסַנְדֶר פּוֹפּוֹב ויֶיבְגֶנִי סָאדוֹבִי . שחיינית סינית ז'וּאָנְג יוֹנְג ניצחה בפעם הראשונה בתולדות הספורט בסין במשחה הגמר ל- 100 מ' נשים .

על כל אלה האפיל האירוע הדרמטי ביותר מנקודת מבטי . ריצת המרתון לגברים . האירוע המסיים ביום ה- 16 והאחרון של המשחקים האולימפיים , ביום ראשון – 9 באוגוסט 1992 ט' באב תשנ"ב . בתום ריצת המרתון בתשע וחצי בערב תוכנן להתחיל באִצטדיון האולימפי טקס הנעילה של המשחקים . לכן קבעה הוועדה המארגנת שרצי המרתון שיעברו את המרחק ביותר משעתיים ו- 45 דקות לא יסיימו אותה לעיני 80 אֶלֶף באִצטדיון , אלא במקום צדדי .

שלושה אנשים הגיעו לשיאם בריצה הזאת , המנצח הדרום קוריאני הוּואָנְג יָאנְג-צ'וֹ (Hwang Young-cho) וצֶוֶות השדרים שלנו מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן . הריצה המתישה למרחק של 42 ק"מ ו- 195 מ' החלה בשֵש וחֵצי לפנות ערב בברצלונה . שעה אחת בלבד חצצה בין שעון ספרד לישראל . שבע וחצי בערב אצלנו . זמן צפייה ראשי בטלוויזיה בישראל . הבטחתי למנהל הטלוויזיה ליוסף בר-אל אירוע על בשידור ישיר ורייטינג נאה . בברצלונה עיר ים תיכונית יפהפייה כמו בתל אביב שרר ב- 9 באוגוסט 1992 עומס חום כבד . 35 מעלות (צלזיוס) ולחות שנעה בין % 70  ל- % 80 . כל אזרח תל אביבי הגון מכיר היטב את עומסי החוֹם והלחוּת השוררים בחודשים יולי – אוגוסט בעירו , יוצרים אי נוחות , ומקשים את החיים . בנוסף לכל הצרות הבגדים נדבקים לגוף המיוזע . זאת בדיוק הסיבה שבגללה ריצת המרתון בברצלונה 1992 הייתה קשה במיוחד . הגוף מתחמם בעת המאמץ ואיננו מצליח לקרר את עצמו בלחות הגדולה . עומס החוֹם רב מידי . את ארבעת הק"מ האחרונים רץ הוּואָנְג יָאנְג-צ'וֹ כתף אל כתף עם היפני קוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה . מאיר איינשטיין וד"ר גלעד ווינגרטן היטיבו לשָדֵר אותה ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל . פרשן הא"ק הסביר נכון את התהליכים הפיזיולוגיים המתחוללים בגופם של הרצים בעקבות עומס החוֹם . ד"ר גלעד וויינגרטן ניתח בהגיון רב את ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה שהתקיימה לפני 2482 שנים . בקיץ שנת 490 לפני הספירה נשלח חייל יווני בשם פֵיידִיפִּידֶס ע"י מפקדו מִילְתִּיאָדֶס מהכפר מרתון לאתונה , כדי להביא את בשורת הניצחון של הצבא היווני הקטן על צבאו הפרסי העצום של דָרְיָיוֶוש . פֵיידִיפִּידס רץ כ- 40 ק"מ [6] בעומס חום כבד כשהוא לבוש חגור צבאי ובידו כלי נשקו החנית והחרב . מי יודע אם בכלל שתה מים ואם רִענן את גופו בריצה הארוכה . הוא הגיע תשוש ועייף מאוד לכיכר השוּק של הבירה היוונית . אין ספק שחום גופו מוטט אותו והוא התייבש ממחסור בנוזלים בגופו . הוא הספיק לומר מילה אחת , "ניצחנו", ואז התמוטט ומת . כשהברון הצרפתי פייר דה קוברטיין חידש את המשחקים האולימפיים של העידן המודרני ב- 1896 , הוא לא רק ביקש לקיים את האולימפיאדה הראשונה באתונה , אלא החליט גם לכלול את ריצת המרתון בתוכנית המשחקים . ד"ר גלעד ווינגרטן מילא את תפקידו כפרשן א"ק בריצת המרתון באולימפיאדת ברצלונה 1992 בפעם הזאת בדיוק כפי שציפיתי ממנו .בעלייה האחרונה והקשה לעבר האצטדיון האולימפי שנבנה על "הר היהודים" (Montjuic) המשקיף על ברצלונה , ניתק הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ מקוֹאִיצִ'י מוֹרִישִיטָה . הוא חצה את קו המטרה לאחר 23 .13 : 2 שעתיים בהפרש של 150 מ'  ו- 22 שניות מיריבו היפני . הוּואָנְג יָאנְג – צ'וֹ התמוטט על קו הגמר . חום גופו היה יותר מארבעים מעלות וחסר נוזלים . הוא התייבש והיה קרוב לשלם בחייו על דבקותו במשימה כמו הרץ היווני פֵיידִיפִּידֶס בשעתו . גם הוא דבק עד הסוף במטרה המקודשת בסופה המתינה לוֹ מדליית זהב , כבוד , ויוקרה . היה לו מזל . על קו הגמר המתינו לו פרמדיקים ספרדיים שהצילו אותו ממוות והחזירו את גופו לחיים . לאחר שהתאושש ביקש לבצע את הקפת הניצחון באצטדיון עם דגל מדינתו אך רגליו לא נשאו אותו .

barcelona 92 29

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . פרמדיקים ספרדיים מפנים על אלונקה את מנצח ריצת המרתון הוואנג יאנג – צ'ו מדרום קוריאה . הוא היה על סף מוות אך חייו ניצלו בזכות העזרה הראשונה של צוות הרפואה הספרדי . (באדיבות RTO ו- 1992 IOC) .

שוחחתי בתום השידור הישיר ב- Talk Back עם צוות השידור מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן מעמדת ניהול השידור שלי ב- IBC בברצלונה והודיתי להם מקרב לִבִּי על שידור מופלא . בעיקר הפרשן שהיטיב להסביר לצופי הטלוויזיה בישראל את קשיי ריצת המרתון לא כל שכן בתנאי האקלים הקשים של ברצלונה . הוואנג יאנג-צ'ו חזר למולדתו כגיבור לאומי , ואז עשה מעשה שלא יישכח לעולם . את מדליית הזהב האישית שלו הוא העניק לבן ארצו סוֹן קי צ'ונג (Sohn Kee Chung) בן ה- 80 . הקוריאני סוֹן קי צ'ונג ניצח בריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 . מכיוון שקוריאה נכבשה אז ע"י יפן ונחשבה למחוז של הקיסרות היפנית הוכרח סוֹן קי צ'ונג להתחרות במדי יפן כשעל גופייתו רקום סמל "השמש העולה" . מדליית הזהב שזכה בה הרץ הקוריאני הוענקה לו עבור יפן . המדליה הייתה יפנית .

לאחר שהוואנג יאנג – צ'וֹ ענד כעבור 56 שנה את מדליית הזהב הקוריאנית שלוֹ על חזהו של סוֹן קי צ'ונג , אמר הרץ הישיש , "עכשיו אני יכול למות ללא צער" . סון קי צ'ונג נולד בקוריאה ב- 29 באוגוסט 1912 . הוא עבר את המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 בזמן של 2. 19 : 29 : 2 שעות .

barcelona 92 30

טקסט תמונה :  הרץ הקוריאני סון קי צ'ונג רץ בשם יפן ומוביל את ריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 .(באדיבות OLYMPIAZEITUNG 1936 ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barcelona 92 31

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 .סוקי צ'ונג חוצה ראשון את חוט המטרה וקובע זמן של 2:29:19.2 [7]  (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)

barcelona 92 32

טקסט תמונה :  הרץ הקוריאני סון קי צ'ונג זוכה במדי יפן במדליית הזהב בריצת המרתון באולימפיאדת ברלין 1936 . סיפורו ההרואי הפך להיות מרכזי בתוכניות הספורט  שלנו בטלוויזיה הישראלית במשך שלושה עשורים של שנים . (באדיבות OLYMPIA ZEITUNG 1936) .

בעֶשֶר וחֵצי בערב שידרו מאיר איינשטיין ואורי לוי ישיר את טקס הנעילה . תמו השידורים האולימפיים מהיפים ביותר בכל הזמנים אך לא הסתיימו מאבקי השידור סביבם . עשיתי עסקה טובה כשהבאתי ב- 1990 את מאיר איינשטיין לחטיבת הספורט של הטלוויזיה ישראלית הציבורית במקומו של יורם ארבל . לא שיערתי אז כי מאיר איינשטיין ישכיח ממני את כל געגועי ליורם ארבל . בתי הקברות הטלוויזיוניים מלאים באנשים שחשבו בתחילה שאין להם תחליפים . אין דבר כזה . הופעתו של מאיר איינשטיין בספטמבר 1990 הטילה צל כבד על אורי לוי . מכל היבט .

כ- 20 שעות ביממה עבדתי בחודש ההוא של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בעצם כמו בכל האולימפיאדות האחרות שקדמו לה ואלה שיבואו אחריה . יום העבודה החל בחמש בבוקר והסתיים באחת בלילה . במשרד ניהול ובקרת השידורים שלי , עמדו לרשותי כעשרה מוניטורים ודרכו עברו שבעת קווי השידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו . עשרת המסכים אפשרו לי לעקוב אחרי שידור הסיגנאלים החשובים וכמובן להאזין לשַדָּרִים שלנו הנמצאים וישוּבים בעמדות השידורים באצטדיונים השונים וגם בעמדות השידור Off Tube  ב- IBC בברצלונה . בד בבד ובאותה שעה הייתי מחובר לאולפן בקרת השידור בירושלים . הטכנולוגיה המסועפת והמיידית הזאת אפשרה לי להפיק , לערוך , ולנהל את 155 שעות השידור מעמדת הפיקוד שלי בברצלונה . לידי בברצלונה ישבו לסירוגין שני טכנאי הקול והתקשורת , יוסי ששון ועוזרו אבי שמידט . יוסי ששון נילווה אלי גם לשידורי אולימפיאדת סיאול ב- 1988 . הוא היה מפקח שידור מיומן וזריז מאוד בעבודתו , ואחד הטכנאים המוכשרים והמהירים בתקשורת הבינלאומית שהיה צמוד אלי גם באולימפיאדת אטלנטה 1996 ואח"כ גם באולימפיאדת סידני 2000 . הוא היה בעל חוש טכני וגם אדם בעל יוזמה . בעברו שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים . אולי משם שאב את המֶרֶץ , היוזמה , ואת הדבקות במשימה . הוא ידע להתגבר במהירות על תקלות אך ידע גם היטב כיצד למנוע אותן . באולימפיאדת ברצלונה 1992 לא הייתה לנו אפילו תקלת תקשורת אחת . אהבתי אותו למרות שהיה אדם לא קַל .

יום אחד הזדמן למשרדי אורח אהוב . זה היה מֶנִי ווייצמן ידיד אישי שלי וחבר הוועד המנהל של רשות השידור. נילווה אליו ח"כ שפניו היו מוכרות לי מהעבר הרחוק . מיכה גולדמן ראש מועצת כפר תבור ומעריץ גדול של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל . הימים היו ימי המהפך הפוליטי הגדול . מפלגת העבודה הדיחה את "הליכוד" מהשִלטון . יצחק רבין התמנה לראש הממשלה ומיכה גולדמן מצא את עצמו מבקר בהצגת הספורט הגדולה בתבל . לחצנו ידיים ומייד ערכתי להם סיור לימודי ב- IBC  . הסברתי למני ווייצמן ומיכה גולדמן כיצד פועלת ההפקה המורכבת והמסובכת הזאת ואיך היא מגיעה בסופו של דבר לארץ . לפתע בשיחה שהתפתחה על כוס קפה שאל אותי מיכה גולדמן , " תגיד יואש אלרואי מדוע ביקשתי לקטוע את הפנדלים במשחק הגמר על גביע הטוֹטוֹ…?" . בתחילה לא הבנתי על מה הוא מדבר . הייתי שקוע בשידורים האולימפיים ולא ירדתי לסוף דבריו . הייתה לי הצתה מאוחרת והצִ'יפִּים נפלו לאט מידַי ובאיחור . פתאום הבנתי שהוא מתכוון למשחק ההוא שנערך לפני כשנה וחצי שהועבר על ידינו בשידור ישיר מבאר שבע בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה  בשבת – 9 בפברואר 1991 , בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר ת"א והסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות . מאיר איינשטיין ואבי רצון שידרו אותו מהאִצטדיון של בירת הנגב הריק מאדם . העדות היחידה לתיעוד השידור הישיר ההוא היו מסכות ה- אב"כ של העובדים שהיו מונחות על היציעים השוממים . 1.500000 (מיליון וחצי) צופי טלוויזיה היו ספונים בביתם באותה השבת ההיא של 9 בפברואר 1991 מחמת הטילים של סאדאם חוסיין במלחמת המפרץ ה- 1 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל פקד אז על מפקח השידור ב- Master Control מר אלי קרייתי לקטוע את השידור הישיר בשעה ששתי הקבוצות התכוננו לבעיטות ההכרעה מ- 11 מטר , בטענה , "ש- ליואש אלרואי כבר היה מספיק כדורגל…" . ככה התנהלו העניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם . בצורה כוחנית וללא כּישרון . הצופים הושפלו .

עכשיו בחלוף 18 חודשים מתעניין לפתע חבר הכנסת המלומד בברצלונה 1992 בהיסטוריה שהוא היה עֵד לה ושואל אותי בהתרסה , "מדוע ביקשתי ממנהל הטלוויזיה אז לקטוע את השידור בשיאו?" . השבתי למיכה גולדמן מייד , "היעלה על דעתך כדבר הזה שאני כמפיק ראשי ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 אבקש לקטוע את השידור הישיר של עצמנו כשהוא בשיאו ?" . מיכה גולדמן אפילו לא המתין לסיום הסברי , וירה , "שאלתי אז בכנסת את יוסף בר-אל כיצד עושים דבר טִיפשי ולא מקצועי כזה כשמפסיקים את השידור הישיר לעם ישראל הספון בביתו בצֵל המלחמה דווקא לפני בעיטות ההכרעה ?" , אמר , והוסיף , "יוסף בר-אל השיב לי שהוא בעצמו לא רצה לעשות את זה אך היה זה רצונו של יואש אלרואי ששִכנע אותו לקטוע את השידור הישיר בגִין הרמה הנמוכה של המשחק שלא הובקעו בו שערים" . הישרתי את מבטי אל מיכה גולדמן. הסתכלתי לוֹ בעיניים. נדמה לי שהוא מצא את התשובה במבטי. לא ייאמן…? ייאמן !

למרות תנאי ההפקה הקשים והזמן הקצר שעמד לרשותי צָלְחוּ שידורי אולימפיאדת ברצלונה 92' בסופו של דבר , הוֹדוֹת לצִוותי שידור מיומנים שלנו בברצלונה וירושלים וגם לשתי פיגורות נעלות ב- EBU שזכרוּ לנו חֶסֶד נעורים , המפיקים הדגולים מנולו רומרו (Manolo Romero) הספרדי ויארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) הנורווגי . למרות שכל ההזמנות הטכנולוגיות והלוגיסטיות שלי בשם הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 נעשו באיחור זמן עצום , הם כיבדו את בקשותיי .

barcelona 92 33

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אני מנהל את אחד השידורים הישירים שלנו מעמדת השידור המרווחת שלנו ב- PALAU SAINT JORDI   – היכל ספורט רב תכליתי ורב ממדים שנבנה על 'הר היהודים' (MONTJUIC) בברצלונה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי , צלם צוות ה- ENG שלי שרגא מרחב הבלתי נשכח , השדר רמי ווייץ , והשדר משה גרטל . בשל מיעוט השדרים בישראל זכה משה גרטל מן ההפקר ומונה לשדר משחקי  הכדורעף בנוסף להיותו שדר השחייה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   

הפוסט מורטם האולימפי נערך מייד בתום משחקי ברצלונה 1992 (באוגוסט 1992) בהשתתפות הדרג הבכיר ביותר של רשות השידור שכלל את מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל , ויו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור מני ווייצמן . במשך חצי שעה השמעתי בפניהם כתב אישום חריף . המסר שלי היה חד משמעי , "ככה לא מפיקים אולימפיאדה" . הושמעו שם אח"כ הרבה מילים אך לא הופקו שום לקחים . ואולי טוב שכך היה . ממילא רבים מדרג הניהול הבכיר של רשות השידור ב- 1992 כבר לא שהו בתפקידיהם לקראת שידורי מונדיאל ארה"ב 1994 ו- אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אריה מֶקֶל נטש את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור לפני תום הקדנציה לטובת משרד החוץ ולמען קבלת תפקיד הקונסול באטלנטה בירת מדינת הדרום ג'ורג'יה בארה"ב , ופינה את מקומו למוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום הדיח את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקצה הסקאלה שם ממוקם ערוץ 33 הזניח , ומינה במקומו את יאיר שטרן . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון (בלתי נשכח עבורי) סיים את תפקידו וזַז הצידה לטובתה של פרופסור רינה שפירא מאוניברסיטת ת"א .

barcelona 92 34

טקסט תמונה :  חודש מארס של שנת 1995 . ממשלת ישראל ממנה את פרופסור רינה שפירא (במרכז) ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של עו"ד מר מיכה ינון שמפנה את מקומו (משמאל) . שיתוף הפעולה המקצועי בין מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (מימין) לבין מיכה ינון היה מיטבי . תם עידן מוצלח של עו"ד מיכה ינון ברשות השידור מי שכיהן שתי קדנציות בתפקיד הרם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1987 – 1984 ובעפם השנייה בשנים 1995 – 1992 . מיכה ינון הוא אישיות ציבורית חשובה ומיוחדת וגם עתירת הישגים . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה כתם בל ימחה של רשות השידור שדבק גם במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היה לנו הרבה זמן להתכונן לקראתה . ב- 3 באפריל 1989 שלחתי למנהל הטלוויזיה חיים יבין , מנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן , וסמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן את פרטי מסמך החוזה הכספי שחתם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עם IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) ו- 92 COOB (הוועדה המארגנת הספרדית) הנוגע לשידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ה- EBU התחייב לשלם סכום של  90000000 (תשעים מיליון) דולר עבור זכויות השידורים לרבות הקמת מרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בברצלונה . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU עמד מזכ"ל האיגוד הבלגי רֶגִ'יס דֶה קָאלְבֶּרְמָאטֶן (Regis De Kalbermatten). זה היה מו"מ קשה ויקר בגלל האיומים של המְשָדֵר המסחרי האירופי והעולמי שביקשו לעצמם אף הם את זכויות השידורים של ברצלונה 1992 . צריך לזכור ש- EBU שילם עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול סכום של  28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר ועכשיו נדרש לשַלֵש את המחיר .

ב- 1992 , מר חַיִים יָבִין כבר מזמן לא היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . במקומו ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל . מר יאיר שטרן היה ב- 1992 כתב הרשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון . במקומו ניהל את חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם . יוחנן צנגן כבר פרש מרשות השידור והיה מנכ"ל משותף עם דן שילון של חברת התקשורת "רֶשֶת" . במקומו ניהל את מחלקת הכספים של רשות השידור איש הרבה פחות מוכשר ממנו בשם מוטי לוי . חילופים פרסונאליים בתפקידי המפתח ובזבוז זמן יקר הפכו את הפקת שידורי הטלוויזיה של ברצלונה 1992 לאכזבה ועגמת נפש . אפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב . הרבה הרבה יותר טוב.

barcelona 92 35

טקסט מסמך :  3 באפריל 1989 . זהו המסמך המקורי שנשלח למנהל הטלוויזיה חיים יבין , מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן , וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן –  יותר משלוש שנים לפני טקס הפתיחה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barcelona 92 36

טקסט מסמך :  30 במארס 1989 . זהו הטלקס הרשמי ששלח מזכ"ל ה- EBU רג'יס דה קאלברמאטן הנוגע לרכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . המסמך מסביר את התחרותיות הקשה שאפפה את המו"מ  של EBU עם IOC  מצד גורמים מסחריים . כך כתב רג'יס דה קאלברמאטן לרשתות הטלוויזיה החברות באיגוד השידור האירופי :

You have been kept up to date on the long and difficult negotiations preceding this agreement. The EBU negotiators were confronted with much higher from various commercial sources

barcelona 92 37

טקסט תמונה : אוגוסט 1992. בניין "כלל" בירושלים, מקום מושבה של הנהלת רשות השידור.זהו כנס הפקת לקחים של הפקת ושידורי אולימפיאדת ברצלונה 9219  בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (משמאל) , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , יו"ר וועדת הספורט של המליאה מני ווייצמן (מזוקן) , ואנכי . קיבלתי הראשון את זכות הדיבור . דבריי היו כתב אישום חריף נגד ההנהלה . מה רב היה המרחק המקצועי ביני לבינה . המסר שלי היה , "ככה לא מפיקים שידורים אולימפיים". (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפקת שידורי הטלוויזיה של ברצלונה 1992 הייתה אכזבה גדולה . הנחמה הגדולה הייתה העיר הקסומה על אנשיה , מסעדותיה , היין הנפלא , הבניינים והארכיטקטורה ואתרי הנצח שתכנן האדריכל הגאון אָנְטוֹנְיוֹ גָאוּדִי ובראשם הכנסייה המפורסמת ה- Segrada Femilia (המשפחה הקדושה) . תמונת ההפקה השתנתה לחלוטין עם מינויו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . הנחמה היחידה היו מראות הפקת שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996 ש- האפילה לחלוטין על זאת של ברצלונה 1992 .

barcelona 92 1

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . רשת תפוצת וזרימת הסיגנלים של השידורים האולימפיים . (באדיבות RTO 92 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הנפגע העיקרי מההכנות המאוּחרוֹת והלקוּיוֹת של הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 היה אורי לֵוי שַדָּר הג'וּדוֹ . זאת הייתה הפעם הראשונה שנשים נטלו חלק בתחרויות הג'ודו האולימפיות . דווקא בענף הספורט האולימפי האזוטרי הזה היו לישראל שני מועמדים לזכות במדליות אולימפיות : יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . שני האלופים הישראליים הללו הפכו את הג'ודו מענף ספורט אולימפי קטן וחסר חשיבות מי יודע מה (בהשוואה למקצועות הספורט האולימפיים הראשיים בהשתתפות גברים ונשים , א"ק + שחייה + התעמלות) לענף ספורט ראשי בעבור מדינת ישראל ובעבור רשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל . לרוע המזל לא יכולתי לרכוש עמדת שידור בהיכל הג'ודו בבלאוגרנה בברצלונה 1992 . ההזמנה המאוחרת שלי (בשל אי אישור תקציב רשות השידור במועד) הוּשבה רֵיקָם . כל עמדות השידור בהיכל הג'ודו היו Over booking , ונתפשו זה מכבר ע"י רשתות טלוויזיה אחרות מהעולם . לא נותרה אפילו עמדת שידור פנויה אחת לרפואה . הטלתי על אוּרי לֵוי לשָדֵר את תחרויות הג'ודו מעמדת שידור Off Tube ששכרתי ברגע האחרון ב- IBC במרכז השידורים הבינלאומי בברצלונה . גורלו של פרשן הג'וּדוֹ שלנו יוֹנָה מֶלְנִיק היה מַר עוד יותר . הוא ישב בעל כורחו באולפן בירושלים מנותק לחלוטין ממקורות המידע ומהאווירה האולימפית של התחרויות שאותן היה אמור לשָדֵר ולפָרשֵן . הנהלת רשות השידור לא הסכימה בימים ההם למַמֵן את הטסת  פרשני הספורט של הענפים הקטנים. גם לא של הג'וּדוֹ שהפך להיות מרכזי בשל הייצוג הנכבד בו . הורשה לי להטיס לברצלונה רק את פרשני המקצועות המרכזיים באולימפיאדה ד"ר גלעד וויינגרטן בא"ק , יוסף טלקי בשחייה , וז'קי ווישניה בהתעמלות . השלושה האלה היו כבר חלק אינטגראלי מצֶוֶות השידור כולו מימים ימימה . עניין של תקדים . הפעם נדרשו כל אחד מהם לעבוד לצידה של גברדיית שדרים חדשה .

barcelona 92 2

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . מפת מידע של נתונים והתמצאות גאוגרפית של מיקום היכל בלאוגראנה שם נערכו תחרויות הג'וגו לגברים ונשים . בשל תנאי הפקה מאוחרת לא ניתן היה לרכוש עמדת שידור בהיכל . שדר הג'ודו שלי אורי לוי נאלץ לבצע את השידורים הישירים שלו בהם זכו יעל ארד ואורן סמדג'ה במדליות אולימפיות מעמדת שידור Off tube ב- IBC בברצלונה . פרשן הג'ודו שלנו יונה מלניק מי שהיה אלוף ישראל עשה זאת Off tube מהאולפן בירושלים . (באדיבות RTO 1992 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ד"ר גלעד וויינגרטן ישב כפרשן בעמדת השידור באצטדיון האולימפי בתחרויות הא"ק בפעם השישית בקריירה שלוֹ , תמיד לצידו של נסים קיוויתי , והפעם לידו של מאיר איינשטיין . למאיר איינשטיין הענקתי את ההזדמנות הראשונה בחייו לשָדֵר ישיר את ענף הספורט האולימפי הדרמטי , המורכב , והמעניין ביותר מבין כל ענפי הספורט לשידור בטלוויזיה – תחרויות הא"ק . מאיר איינשטיין החליק לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי ללא קושי מיוחד ועבר בהצלחה את טבילת האֵש . הוא היה שַדָּר נוקשה וסגפן , תובעני כלפי עצמו , וגם קפדן מאוד ודבק במשימה . אף על פי כן ד"ר גלעד וויינגרטן נהנה לעבוד עִמו . שניהם מצאו שפה משותפת והפכו מייד ל- Team . צוות שידור מגובש . מאיר איינשטיין היה שַדָּר ספורט באופיו ולכן היה מסוגל לשָדֵר כל דבר שזז . הוא לא היה מעורה בא"ק העולמית והבינלאומית כנסים קיוויתי לפניו . לכֵן מרחב המִחְיָה של הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן ליד המיקרופון , הוכפל .

barcelona 92 38

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אנוכי עם השדר המוביל שלי מאיר איינשטיין בתום אחד מלילות השימורים האולימפיים , הארוכים והמפרכים , שאינם מסתיימים . העברנו מברצלונה 92' לירושלים 155 (מאה חמישים וחמש) שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים  .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף טלקי פרשן השחייה הנפלא נאלץ לעבוד לצדו של השַדָּר משה גרטל שאותו אימן לפני כרבע מאה של שנים בבריכות השחייה של קיבוצי רמת יוחנן וכפר מכבי בגוש זבולון . הפרש דורות עצום . זה היה חיבור מאוד בעייתי שלא היה לו המשך מסיבות מקצועיות שונות . הפרשן עלה בכמה דרגות על השַדָּר שלוֹ . דני לבנשטיין והפרשן ז'קי ווישניה הופקדו כרגיל על מִשְמוֹרֶת שידורי ההתעמלות .

barcelona 92 39

טקסט תמונה :  יוסף טלקי בן  58 פרשן השחייה הדגול (מימין) בצילום משותף באולימפיאדת מונטריאול 1976 עם השחיין היהודי האמריקני הדגול ג'וני ווייסמילר (Johnny Weismuller)  בן  72 אלוף השחייה באולימפיאדות פאריס 1924 ואמשטרדם 1928 . ג'וני ווייסמילר הפך לשחקן קולנוע ושחקן טרזן המפורסם . (התמונה באדיבות יוסף "יוז'ו" טלקי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

מאיר איינשטיין , דני לבנשטיין , ומשה גרטל נשאו מטבע הדברים יחדיו עם שלושת הפרשנים שלהם את השידורים הישירים האולימפיים על כתפיהם . הם שידרו מהקומפלקס האולימפי העיקרי היפהפה של המשחקים בברצלונה 1992 שהוקם על "הר היהודים"(Montjuic) הנישא מעל ברצלונה ושכן קרוב למרכז השידורים הבינלאומי (IBC) . מרכזי השידורים והעיתונות הבינלאומיים מוסדו ליד כיכר הפלאזה הספרדית היפהפייה (Placa dEspanya) בברצלונה הנהדרת בשדרת ריינה מאריה קריסטינה (Avinguada De La Reina Maria Cristina) . אולם הייתי גם אסיר תודה לשדר אורי לוי שעמד בכל משימות שידור התקצירים לרבות שידור Off tube של תחרויות הג'ודו בהשתתפות אורן סמדג'ה ויעל ארד ולפרשן הג'ודו שלו בישראל יונה מלניק . הייתי אסיר תודה באופן מיוחד למפיק שלי בברצלונה 1992 יד ימיני אמנון ברקאי כמו גם לראש מערכת ירושלים העורך והמפיק שלי ששי אפרתי . לא ניתן להגיע לשרשרת ביצועים טלוויזיוניים אולימפיים ממושכים רחוק מגבולות המדינה בלעדי אישים כאמנון ברקאי וששי אפרתי .

ראה המשך בפוסט הבא (רשימה מס' 7 מתוך 8) מס' 462 :

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. (פוסט מס' 462). כל הזכויות שמורות.

[1]  ראה נספח : מכתבי (באמצעות פקס) למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל השוהה בארה"ב בתאריך  16 במרס 1992 , המודיע לו על בחירת מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור .

[2]  ראה נספח : מכתבו של מר זאב לבל איש ההסתדרות לאריה מקל מנכ"ל רשות השידור (המכתב חסר תאריך) , התוקף את הטלוויזיה שלא מצאה לנכון לשלוח מזכירת הפקה לאולימפיאדת ברצלונה 1992 .

[3]  ראה נספח : מאמרו של איתן עמית ב- 6 בפברואר 1989 בעיתון "ידיעות אחרונות"  התוקף אותי אישית על היעדר שידורים ישירים של הטלוויזיה בתחרות גביע דייויס ישראל- צרפת בתאריכים 5- 3 בפברואר 1989 .

[4]  ראה נספח : מכתבה של יוהנה פרנר מנהלת התוכניות בטלוויזיה החינוכית אלי מ- 18 ביוני 1992 המאשר את לוח השידורים האולימפי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , והנוגס בלוח השידורים המקורי של הטלוויזיה החינוכית .

[5]  ראה נספח : מכתבו של מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אל מני ווייצמן חבר בוועד המנהל של רשות השידור הנוגע לשידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992  בצום ט' באב תשנ"ב .

[6] הערה : אורך מסלול ריצת המרתון מאז אולימפיאדת לונדון 1908 הוא 42  ק"מ ו- 195  מ' . המרחק נקבע ע"י הוועדה המארגנת הבריטית של המשחקים שהאריכה את המסלול ביותר מ- 2  ק"מ כדי למקם אותו ליד בית המלוכה .

[7]  הערה : במקומות אחרים נקרא הרץ הקוריאני – יפני  Shon  Kee – chung  בשם Kitei Son

ראה המשך בפוסט הבא (רשימה מס' 7 מתוך 8) מס' 462 :

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 7 מתוך 8. (פוסט מס' 462). כל הזכויות שמורות. 

סוף הפוסט 461.

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 5 מתוך 8. (פוסט מס' 460). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 5 מתוך 8. (פוסט מס' 460). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 460 : הועלה לאוויר בשבת – 20 בדצמבר 2014

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (5. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בּרַ-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל , היו הפקדות פוליטיות מובהקות . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ואוּרִי פּוֹרָת הגיעו בכלל לרשות השידור הציבורית (רוויית הסכמי עבודה קיבוציים ונתמכת ע"י הסתדרות העובדים הכללית של ארץ ישראל) מעיתונים מסחריים פרטיים . הם היו עיתונאים שידעו לכתוב (כולל אַרְיֵה מֶקֶל שהיה גם הוא עיתונאי ב- "מעריב" בעברו הרחוק) אולם ניהלו לפני בואם לרשות השידור מכונת כתיבה , שולחן , וכיסא . על כל פנים לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו בכלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם . הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אנושי וכלכלי של מוסד טלוויזיוני אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על שימוש בטכנולוגיה יקרה ואשר נדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי ב- "מעריב" . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה עיתונאי ב- "ידיעות אחרונות" . אַרְיֵה מֶקֶל היה איש משרד החוץ . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוסף "טומי" לפיד ז"ל , אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ו- אֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל ׁ(איש המפד"ל) מי שהיה שר החינוך והממונה בעת ההיא על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוסף "טומי" לפיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חיים יבין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה . ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יאיר שטרן .

עובדת הדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף הקרויה  "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . היא חשובה ורלוואנטית מפני שבכל מיני פינות מסתתרים עדיין אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות , וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דָגוּל . גם היום בסוף שנת 2014 אי אפשר למחוק באבחת מקלדת אחת את פרשות הפקדותיו של יוסף בר-אל על השידור הציבורי , למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1990 ול- מנכ"ל רשות השידור ב- 2002 , בתירוץ כי שמו ופרשות הדחותיו כבר אוזכרו על ידי בעבר וכי דנתי בהן די והותר.

יוסף בר-אל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל . הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – הם עדות לכך ולא היו פרי יד המקרה . שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רמים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוסף בר-אל בשיא ארצי שלילי . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם , ביניהם גם את שרת החינוך בממשלת יצחק רבין ב- 1992 , אישה דְגוּלָה , שולמית אלוני ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) , ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין ז"ל על הצורך למנות את מוטי קירשנבאום לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 ללא דיחוי (במקום אַרְיֵה מֶקֶל) . גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל סיפרה לי בעת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות , לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוטי קירשנבאום לאחר שיתמנה ע"י ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור , הוא חייב להדיח לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו ביולי 1993 [1] . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם התמנה ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור . לאחר מינויו בחר ל- המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי אז שולמית אלוני ז"ל , "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה" . על כל פנים כהונתו של יוסף בר-אל לא הוארכה ע"י מוטי קירשנבאום מעבר ליולי 1993 , ו/או במילים אחרות , הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , והוּדַח . במקומו התמנה בקיץ 1993 כאמור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יָאִיר שְטֶרְן .

[1]  הערה :  על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שולמית אלוני בשיחה בינינו ב- 2006 . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אריה מקל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה בארה"ב.

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . האיש המוכשר הזה דהה ונמוג באופן לא טבעי ומתמיה . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון . ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

הספר עב הכרס : "הֲפָקוֹת

חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם".

(פרק ט"ז כרך ז' מתוך 11

כרכים שעוסקים, דנים,

ומרכיבים את הספר עב הכרס

"הֲפקות חובקות ארץ ועולם").

1. הפקת אולימפיאדת ברצלונה 1992. אנוכי צועד בדרך חתחתים.

2. כישרון השִידוּר. מיעוט שַדָּרִים טובים בארץ ובעולם היא עובדה.

הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" כמו הסדרה כולה רחבת ההיקף בת 13 הספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" על 13 כרכיה, מוקדשים במידה רבה לאנשי הטלוויזיה הדגולים של הדור היָשָן שתרמו ככל יכולתם את כל מרצם וכל כישרונם לבניין השידור הציבורי של מדינת ישראל : פרופסור אליהוא כ"ץ , מר עוזי פלד , יצחק לבני , פרופסור ארנון צוקרמן , מר אלכס גלעדי , מר מוטי קירשנבאום , מר דן שילון , מר חיים יבין , מר יגאל לוסין , גדעון דרורי ז"ל , ומר יאיר שטרן . האנשים האלה ועוד רבים טובים אחרים הקימו את השידור הציבורי הטלוויזיוני בארץ מעפרו . הספר הראשון עב הכרס בסדרה הנ"ל , הקרוי , "8 ימי בראשית" מתאר את הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית בשנים 1972 – 1967

הקדמה 5. 2.                         

אולימפיאדת ברצלונה 1992 הייתה מנקודת מבטי אורות וצללים בגלל :

1. עימותים מתמידים ועקרוניים שלי עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל שהסתיימו תמיד באכזבה רבתי שלי . הוא לא בעיניי איש מקצוע מהשורה הראשונה . איש כוחני – כן. אך לחלוטין לא מקצוען טלוויזיוני .

2. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל פועל בחלק משנת 1991 ובחלקה הראשון של 1992 ללא יו"ר וועד מנהל של רשות השידור , ולכן נותר ללא סמכויות כלכליות – כספיות . רשות השידור פועלת על עיקרון האינרציה . בנוסף הוא אריה מקל איננו מצליח לכפות את מלוא סמכותו על יוסף בר-אל . שתי ההתרחשויות הללו גורמות להיערכות איטית , מסורבלת , ובלתי רצינית של רשות השידור לקראת כיסוי אולימפיאדת ברצלונה 1992. מהלכי ההפקה שלי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את המשחקים האולימפיים של ברצלונה 92 נכנסים לפיגור עצום. איננו מדביקים את קצב הפעולות של ה- EBU.

3. רק מינויו של עו"ד מִיכָה יִנוֹן (איש ציבור ישר , הגון , ואהוב) בחודש מארס 1992 (ע"י השר הממונה זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל) ליו"ר הוועד המנהל ארבעה חודשים לפני טקס הפתיחה של משחקי ברצלונה 92' מאפשר לי להאיץ את הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 .

4. גם מאבקים בלתי פוסקים בין וועד עיתונות / הפקה (בראשות משה "משה'לה" פרידמן) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל מסבכים עד למאוד ומאטים את מהלכי ההפקה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 .

5. פרשת הג'ודוקאית הישראלית גב' יָעֵל אָרָד באולימפיאדת ברצלונה 1992 וניצחונה השנוי במחלוקת על הג'ודוקה הגרמנייה פראוקה אייקהוף עומדת במרכז כתיבת הפוסטים הללו . הפרשה הזאת מהווה פרק נרחב בספר "הפקות חובקות ארץ ועולם" .

6. הערה שלי : ההתכתשויות עם יוסף בר-אל  הלכו ותכפו גם לאחר הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אחד ממוקדי מאבקי עמו היה פרשן הכדורגל שלי אבי רצון . יוסף בר-אל לא אהב אותו ועוד פחות מזה ל העריך אותו ואת העיתונאות החופשית מידי שהוא מייצג . אף על פי כן הותרתי את אבי רצון על כנו . הענקתי לו גיבוי מלא . אבי רצון המשיך בפרשנות המקצועית והעיתונאית הטובה שלו ויוסף בר-אל המתין לי כשהוא אורב בפינה . הוא נסב מידי מוצ"ש סביב עמדת השידור באולפן "משחק השבת" לצִדם של המגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי (אחרי אולימפיאדת ברצלונה 1992 לא היה עוד זכר לשתי מגישות הספורט אלו שהחליפו בשנת 1988 את אורלי יניב , מרב מיכאלי ואורית כסיף . ביום ראשון – 21 בפברואר 1993 בתום תוכנית נוספת של "משחק השבת" שערכתי והפקתי שלח לי יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה מכתב חריף ביותר שהועבר גם לתיקי האישי ועותקים ממנו נשלחו לאַרְיֵה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ומִיכָה יִנוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , בו הוא מזהיר אותי באופן אישי בחומרה רבה כעורך ראשי של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אשר נושא באחריות לאמירות והפרשנויות של אבי רצון [1] .

barel 15

טקסט מסמך : 21 בפברואר 1993 . זהו מסמך האִיוּם המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ודאג לשלוח אותו גם לתיק האישי שלי  כדי לפגוע במוניטין שלי . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל נכנע מראש לפוליטיקאים ולכן בסופו של דבר הודח פעמיים מתפקידיו הרמים . ב- 1993 – הודח מניהול הטלוויזיה . ב- 2005 – סולק מתפקיד מנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית לשכת מנהל הטלוויזיה                                                           21  בפברואר  1993

אל  :  יואש אלרואי

הנדון  :  פרשנויות במִשְדָר הספורט בשבת

שלום רב ,

פניתי אליך גם בכתב וגם בע"פ במשך החודשים האחרונים פניות חוזרות ונִשנות , לבל תשודרנה פרשנויות אשר פוגעות באנשים שונים הקשורים להתאחדויות ואגודות הספורט השונות בארץ . הדגשתי בכתב אליך במקביל להסברים בע"פ , שהפרשנות אמורה לעסוק באירועים ספורטיביים בספורט עצמו ולא "בגופם של אנשים" . על אף האמור לעיל , שוב ושוב שידרתם בשבועות האחרונים פרשנויות פוגעות בראשי התאחדויות הספורט .

בשבת – 12.2.1993 , השתמשתם במילה "ברדק" , בהקשר לטיפול בנבחרת ישראל בכדורגל , ובשבת- 20.2.1993 הגדשתם את הסאה בכך שעברתם להתקפה אישית על יו"ר התאחדות הכדורגל (חיים הברפלד) , התקפה חסרת רסן , אשר גלשה מעבר לתחום הספורט לתחום קופות הגמל ולענייני ההסתדרות .

אני מזהיר אותך בזאת שהפרות משמעת כנ"ל ייאלצו אותי לנקוט בצעדים משמעתיים . אני רואה בך אחראי לתכנים המשודרים במִשדרי הספורט , ועליך לדאוג אישית לכך שהנחיותיי והוראותיי יבוצעו במלואן .

העתק  :  יו"ר הרשות

             מנכ"ל הרשות

             תיק אישי                                                                                      

בברכה ,

יוסף בר-אל 

עניתי למנהל הטלוויזיה בזו הלשון , "אני שומר על זכותי להיות עיתונאי בן חורין ברשות שידור ממלכתית אומנם אך בת חורין , ואם הוא מנהל הטלוויזיה חושב שאינני מתאים לו הוא יכול לפַטֵר אותי בכל עת ש- יחפוץ" .

[1]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי מתאריך 21 בפברואר 1993 , המתייחס לפרשן אבי רצון , ונושאו "פרשנויות במשדרי הספורט בשבת" .

אולימפיאדת ברצלונה 1992 . התקיימה בתאריכים 9.8.1992 – 24.7.1992 

barcelona 1

טקסט מסמך : לוגו אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (באדיבות RTO 92ׂ) .

ציטוט : "סדר ופשטות הם הצעדים הראשונים להשתלטות על הנושא" . (תומאס מַאן) .

המשחקים האולימפיים הם מבצע הפקה שידור טלוויזיוני מורכב המרוחק מגבולות המדינה – מהיבטי  הטכנולוגיה , הלוגיסטיקה והכיסוי העיתונאי בשל שפע של תחרויות הנערכות במקביל בעת ובעונה אחת ביותר מ- 30 (שלושים) ענפי ספורט בתקופה של 17 ימים בקומפלקס אולימפי אחד אך במוקדים ואתרים שונים . אך אֵילוּ של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ייזכרו על ידי כמסובכים ביותר בגלל הפקה מאוחרת ולחוצה . לא בגלל 1992 RTO (קבוצת הטלוויזיה הספרדית המיוחדת בראשות מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ מיסודה של RTVE ששימשה Host broadcaster של הסיגנל האולימפי) ועשתה עבודת הכנה משובחת במשך שנים , גם לא בגלל 1992 COOB (הוועדה המארגנת הספרדית של משחקי אולימפיאדת ברצלונה 1992) , וגם לא בגלל ה- EBU , אלא בעֶטיינוּ . בעטיין של רשות השידור ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המסורבלת, האיטית, והביורוקרטית להחריד . תכונות שקנו להן מקום של קבע ברשות השידור בשל סמיכותה לפוליטיקאים והסכמתם ורצונם של מנהיגי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית לא רק להיות סמוכים לשולחנם של הפוליטיקאים אלא גם להישען עליו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור שני גופי שידור ציבוריים היו נגועות מקדמת דנה בקשרים עבותים עם עסקנים מפלגתיים ומוכות במְאֵירָת התכסיסנות הפוליטית . מַדְמֵנָה . אלו הן עובדות ועם עובדות לא מתווכחים . הן יוסברו להלן . קל להבינן מפני שהן מתועדות .

יוסף בר-אל נבחר ב- 10 ביולי 1990 במכרז ע"י הוועד המנהל של רשות השידור לתפקיד מנהל הטלוויזיה . בחלוף חודשים ספורים לאחר מינויו נקלעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למשברים בלתי מחויבי המציאוּת בשל ניהול לקוי . כעבור פחות משנה היא כבר ניצבה בפני שוקת שבורה . המנהיגות והניהול שלו היו איומים ונוראים . סֶבֶל מקצועי בלתי מתקבל על הדעת . ספטמבר 1991 סימן את תום חופשת הקיץ והיה אמור להיות יריית הזינוק ו- Start up מחודש של פעילות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בזירת הספורט בשני תחומי שידור עיקריים : כיסוי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) והמשך ההתכוננות לקראת כיסוי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הממשמשת ובאה בתוך עשרה חודשים . טקס הפתיחה של משחקי ברצלונה 92' נועד ל- 25 ביולי 1992 . קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO 1992  והוועדה מארגנת – COOB 1992 השלימו את הכנותיהן ופרסמו אותן בפומבי אך אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 טרם התייצבנו כלל על קו הזינוק .

barcelona 3

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . נשיא COOB 92 (הוועדה המארגנת של המשחקים) ז'וזף מיגל אבאד מודיע על המוכנות האולימפית ומברך את אנשי התקשורת העתידיים להגיע למשחקים האולימפיים . (באדיבות RTO 92) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barclona 4טקסט מסמך :  אולימפיאדת ברצלונה 1992 . מנהל ה- MPC (Main Press Center) מארטי פאראנאו מודיע על מוכנותו ומפרט את יעילות עבודת מרכז העיתונות . (באדיבות RTO 92) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barcelona 5

טקסט מסמך :  אולימפיאדת ברצלונה 1992 . תיאור ה- MPC . (באדיבות RTO 92). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barcelona 6

טקסט מסמך :  אולימפיאדת ברצלונה 1992 . תיאור ה- IBC  בראשותו של מהנדס הטלוויזיה ומנהל RTO 92 המצטיין מנואל "מנולו" רומרו . (באדיבות RTO 92). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף בר-אל נבחר ביולי 1990 לנהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִבְרִית לאחר ששימש מנהל הטלוויזיה בשפה העַרָבִית מאז 1977 / 1976 . צריך להבין שהטלוויזיה בשפה העַרבית הִוותה מעין "סניף" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפני שהיא שידרה 90 (תשעים) דקות ביממה בלבד . סך הכול שעה וחצי יומית בין 18.30 ל- 20.00 . ההבדל בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעִבְרִית לטלוויזיה בשפה העַרָבִית בתחומי ההיקף והתוכן ובאמצעי ההפקה , הצילום , והעריכה , וסך הכישרון והיכולות שעמדו לרשות שני הצדדים – היה עצום . הבדל שכלל איננו ניתן לתיאור ו- השוואה . החַיִץ ששרר בין הטלוויזיה בשפה העִבְרִית לבין הטלוויזיה בשפה העַרָבִית היה כגודל המרחק בין מזרח למערב . לתוך הקלחת הזאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִבְרִית הוטל יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 . חיש מהר התברר כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית גדולה מכפי מידותיו. נכון שהוא השלים קדנציית ניהול מלאה בת 3 (שלוש) שנים בין יולי 1990 ל- יולי 1993, אבל עובדה שבתומה מנכ"ל רשות השידור החדש מר מָרְדֳכָי "מוטי" קירשנבאום לא אִפְשֵר לו להמשיך לקדנציה שנייה , הדיח אותו , ומינה במקומו בקיץ 1993 את יאיר שטרן .

יוסף בר-אל היה מנהל טלוויזיה חסר ידע ובלתי מוכשר בעליל , והוא זה שניצב בראשה בעת הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . זאת הייתה דעתי הברורה והחד משמעית . מנהלים לא מוכשרים משתמשים בכוח ומפגינים כוחניות בעיקר כשמדובר במוסד היררכי . הטלוויזיה היא מוסד היררכי לא דמוקרטי . לא מתקיימות שם הצבעות . ההחלטות אינן מתקבלות בהרמת יד אלא תוך כדי גלגול רעיונות בישיבות מערכות קונקרטיות לעיתים מורכבות ומסובכות ופגישות ניהול בכל הרבדים במוסד . ראש המערכת המקומי הוא המקבל את ההחלטה הסופית ובידיו המנדט להוציאה לפועל . מפני שהחלטות מערכתיות מקומיות כאלה ואחרות נוגעות לכספים , כוח אדם וטכנולוגיה וגם לוגיסטיקה , נדרש אותו המנהל המקומי לקבל אישור ביצוע מהמנהל הגבוה ממנו בהיררכיית הפיקוד . לעיתים רבות גם זה איננו מספיק ואישור הביצוע מובא לידי מנהל הטלוויזיה שנדרש אף הוא לקבל אישור ממנכ"ל רשות השידור. ההתנהלות היא מסורבלת ובעלת פלונטרים. הפקות ענק כמו אולימפיאדות ומונדיאלים , משדרי בחירות , משדרי בידור בימי העצמאות , סדרות תיעודיות כדוגמת "עמוד האש" ו- תקומה" ואחרות אינן יכולות להתבצע ללא התערבות ישירה של מנכ"ל רשות השידור ובלי קבלת אישור מפורש ממנו תוך כדי התייעצות גם עם "שַר הַאוֹצָר" שלו סמנכ"ל הכספים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור הן כבדות ואיטיות מטבע בריאתן . ככל שדרגות הביורוקרטיה המסורבלות מתרבות ו- עולות , נדרשים לנהל אותה אנשים חכמים ומוכשרים יותר מעבר למידות המוכרות . עליהם להתיר במהירות , ביושרה , והגינות אין סוף פלונטרים מסוגים שונים של תוכן , כוח אדם , וטכנולוגיה בכפוף לניהול מוכשר , רָב יוזמתי , ויצירתי של שר האוצר שלהם . מוטי קירשנבאום היווה דוגמא ל- מנכ"ל מוכשר מעבר למידה המקובלת כשם שיוחנן צנגן נחשב בשעתו לסמנכ"ל כספים מפותח ונמרץ ובד בבד גם יצירתי מעבר לידוע .

יוסף בר-אל נהג בכוחניות עצומה בשנות ניהולו את הטלוויזיה הישראלית בשנים 1993- 1990 . הוא היה בלתי מוכשר בעיניי ולכן נדרש לכוחניות . לשימוש בכוח . בכוח רב . בדרך כלל אנשי ניהול מוכשרים (בכל תחום) משתמשים ביכולת השכנוע שלהם . לא שוררת שום קורלציה בין כישרון לכוח . יוסף בר-אל היה כה לא מוכשר עד שדאג להקיף את עצמו בטבעת עבה של אנשי שררה בלתי מוכשרים כמוהו . קבוצת "Yes men" לא נבונה שהעניקה לו נאמנות אוטומאטית . אומרי "הֵן" תמידיים הם אנשים המשוללים כל יכולת ניתוח ולחלוטין חסרי מחוננות . אנשי ה- Yes men שצועדים סומא אחרי מנהיגם מתאפיינים במחשבה דלה וחסרי יכולת להסיק מסקנות נכונות על מנת לבנות עתיד קרוב או רחוק טוב יותר . בראש קבוצת הנאמנים והתומכים ב- יוסף בר-אל ניצב יוֹסֵף "יוֹסִי" מְשוּלָם מי שהיה מפיק נודע בראשית ימיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומאוחר יותר התמנה ל- מנהל חטיבת שירותי הפקה . אי אפשר לפטור מאשמה גם את מנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם חסר היוזמה וגם את מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית דָוִד יוֹגֵב (הגיע לטלוויזיה מחיל האוויר) וחבר עוזריו שביקשו לחיות בס"ה בשלום עם הבוס הגדול של הטלוויזיה . אֵלִימֶלֶך רָם היה עיתונאי נודע וקריין חדשות בעל מוניטין ברדיו "קול ישראל" בעשורי ה- 50 ו- 60 , אך מה לזה עם מנהיגות וניהול . ב- 1974 שִינָה אֵלִימֶלֶך רָם כיוון ונדד כמו רבים לפניו (וגם אחריו) מהרדיו לשורות הטלוויזיה . הוא שימש כתב מדיני בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דָן שִילוֹן . ב- 1990 התמנה למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן שהתמנה לכתב הטלוויזיה בוושינגטון . דָוִד יוֹגֶב היה במקור מהנדס אלקטרוניקה בחיל האוויר שניגש למכרז רשות השידור וזכה בתפקיד מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . כשהגיע לבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים התברר לו שמרחק עצום בכל התחומים לרבות ניהול , טכנולוגיה , ומהירות קבלת החלטות מפריד בין רשות השידור לבין חיל האוויר .

מוטי קירשנבאום מי שמונה ב- 18 באפריל 1993 למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רַבִּין ושרת החינוך והתרבות גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי , הבחין מייד במצבה הפתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , והחל בהבראתה באמצעות רה-אורגניזציה ו- פרסונליזציה מחודשת . הוא הדיח את יוסף בר-אל מתפקידו ומינה במקומו את יָאִיר שְטֶרְן למנהל הטלוויזיה . מבלי להתמהמה מינה את דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ למנהל חטיבת החדשות במקום אֵלִיֶמֶלך רָם . אח"כ הפקיד את חטיבת התוכניות בידיה של גב' דַלְיָה גוּטְמַן במקום יוֹסִי מְשוּלָם . אך להיסטוריה המתעתעת יש הרגל מגונה . היא סובבת על צירה ושבה מעֵת לעֵת למקומה היָשָן . במחצית הראשונה של שנת 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצת השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן את אותו יוסף בר-אל שנכשל כמנהל טלוויזיה למנכ"ל רשות השידור . יוסף בר-אל מיהר להדיח את מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני (שארית מתקופתו של מנכ"ל רשות השידור הזמני הקודם המודח מר רן גלינקא) ומינה במקומו לתפקיד מנהל הטלוויזיה הזמני את נאמנו יוסי משולם . יאיר אלוני נכנע ופינה את מקומו ללא מאבק . יאיר אלוני היה איש אהוב על רבים אולם מנהיג חלש שהסכים לקבל את מרותו של מנכ"ל רשות שידור חדש בלתי מוכשר . יאיר אלוני הלך ויוסי משולם בא . בו במקום (בחודש יוני של שנת 2002) נוצר ביני כעורך שידורי הספורט לבין שניהם (יוסף בר-אל ויוסי משולם) עימות עקרוני עיתונאי סביב שידור אירועי ספורט בינלאומיים ו- רלוואנטיים מחו"ל . מנכ"ל רשות השידור החדש מר יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה החדש מר יוסף "יוסי" משולם תמכו בשידור Off tube הגורסים הצבת שַדָּרִים באולפן בירושלים ושידור האירועים מבעד למוניטור בעודם מתרחשים אלפי קילומטרים מהם – באירופה , אסיה , ו/או ארה"ב . אני ראיתי בשידורי ה- Off tube חרבון עיתונאי ו- דרשתי את הטסת צוות ההפקה והשידור לחו"ל ללא תנאי והצבתם במקום התרחשותם . העיתונאי מדווח על הנעשה מהשטח ולא מהאולפן . ראיתי ביוסי משולם מ"מ מנהל טלוויזיה Yes Man של מנכ"ל רשות השידור , נאמנו ועושה דברו . איש מגוחך .

yossi meshulam

טקסט תמונה : ראשית עשור ה-  1970 של המאה הקודמת . יוסי משולם בראשית דרכו בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash alroey 1

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה . אנוכי כתב, שדר, ועורך בראשית דרכי בטלוויזיה הישראלית . (צילום CBC  קנדה . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

אוסף של מסמכים שנשמרו מתעדים לא רק את מחלוקת ה- Off tube ואת המצב הגרוטסקי שאליו נקלעה רשות השידור בראשית שנות ה- 2000 , אלא משרטטים גם את האווירה העגומה והעכורה שנוצרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מנהיגות וניהול רדודים . שורה של אנשים בלתי מהימנים ולא מוכשרים הופקדה ע"י הפוליטיקאים להיות אחראים על השידור הציבורי .

yossi meshulam 1

טקסט מסמך : 15 ביוני 2002 . מכתב שנשלח למנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי רפיק חלבי בעניין שידורי Off tube של אליפויות אירופה בשחייה וא"ק (בהשתתפות ספורטאים ישראליים) ונועדו לשידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ביקשתי מרפיק חלבי להעביר את המכתב למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם . רפיק חלבי עשה זאת וסימן למעלה משמאל לבוס החדש שלו בכתב ידו , "יוסי שלום , לידיעתך" . בו במקום קיבל רפיק חלבי מכתב תשובה מיוסי משולם שנעלב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

yossi meshulam 2

טקסט מסמך : 17 ביוני 2002 . מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם מבקש מרפיק חלבי להביע את דעתו על מכתביי המנומסים והמקצועיים במירכאות , ולא לשמש דוור בלבד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

עליבות כללית השתלטה על השידור הטלוויזיוני הציבורי . ראו את זה . כמעט כולם ידעו . כמעט כולם הפכו למשת"פים . כמעט כולם שתקו . הארץ מַלְאָה מלחכי פנכה . לא יכולתי להבליג . ב- 18 ביוני 2002 פִקססתי כאחראי ועורך שידורי הספורט את המסמך הבא למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם . נתתי לו לדעת את דעתי עליו . יכולתי לרדת שתי קומות (מחלקת הספורט התגוררה בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים , ולשכת המנהל שכנה מימים ימימה בקומה השלישית) ולהניח את המסמך בלשכתו , אך מכיוון שרחשתי לו הערכה כה מועטה העדפתי לפקסס את המסמך מבלי לפגוש אותו . המעטתי בחשיבותו .

yossi meshulam 3

טקסט מסמך : 18 ביוני 2002 . מכתבי הישיר ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם הנוגע לשידורי Off tube  של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים ורלוואנטיים בחו"ל . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

yossi meshulam 4

טקסט מסמך : 18 ביוני 2002 . מכתבי הישיר ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם הנוגע לשידורי Off tube  של אירועי ספורט בינלאומיים גדולים ורלוואנטיים בחו"ל . (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אך בַּל אקדים את המאוחר . אני חוזר עשר שנים לאחור – לשנת 1992  וממנה לנקודת זמן עוד יותר רטרואקטיבית זאת של שנת 1985 . הוטל עלי ועל הצוות שלי להפיק את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 בתנאי ודפוסי עבודה בלתי מתקבלים על דעתי שיצר יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . וועד עיתונות / הפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות משה "משה'לה" פרידמן ניהל מלחמה גלויה נגד מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שעל פי דעת הוועד מלאה בעסקנות , הייתה גדושה באי סדר , כושלת מבחינה ארגונית , ותפקדה באופן לקוי ביותר . גם מצדי היה מדובר בעולם הפוך . "לפתע" נעלמו כמעט כל אמצעי ההפקה , הצילום , והעריכה שלי . תוכנית "משחק השבת" נפגעה באופן אנוש והפכה למסמך עיתונאי מקרטע . פארסה . כמובן שהנהלת הטלוויזיה בראשות יוסף בר-אל והנהלת רשות השידור בראשות אריה מקל לא כינסו מעולם שום מסיבת עיתונאים כדי לדווח לציבור את הפרדוקס הכספי והתכניתי בו הם משלמים להתאחדות הכדורגל תשלום רב עבור זכויות שידורים בלעדיות אך מכסים רק כ- % 50 מ- משחקי כל מחזור בשבתות בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) .

hadashot 8

טקסט מסמך : 26 בפברואר 1991 . לפני כרבע מאה של שנים . העיתונים "חדשות" ו- "ידיעות אחרונות" לועגים לטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יוסף בר-אל . "משחק השבת" הפכה למסמך עיתונאי קטוע וגדוע . עלוב . (באדיבות "חדשות" ומו"ל "הארץ" עמוס שוקן והעיתון "ידיעות אחרונות") .

אולימפיאדת ברצלונה 1992 התקרבה בצעדי ענק אולם כלל הפקות שידורי הספורט בראשותי נדחקו לשוליים לרבות גם הפקת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 92' . ביקשתי שוב את יוסף בר-אל לשחרר אותי מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט ומנווט שידורי הספורט שלו . השתררו סיטואציות בלתי אפשריות עבורי . כאילו שידורי הספורט בטלוויזיה המונופוליסטית הם קניין פרטי שלי . ובאמת ב- 13בספטמבר 1991 ביקשתי אותו לשחרר אותי מתפקידי כמנהל מחלקת הספורט לאור שערוריית הניהול שלו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . לאחר קבלת המסמך הודיע לי שהוא עומד לשנות את מדיניותו ולהקצות מחדש למחלקת הספורט אמצעי הפקה כבימים עברו . "שתהיה לי בריא" , סיים את השיחה בינינו ואינני יודע אם התכוון לכך . לפחות לא על פי פקודותיו הנוגעות לטיפוח שידור הספורט של האירועים הרלוואנטיים . הסברתי לו שוב שחטיבת הספורט איננה קניין פרטי שלי אלא תחת פיקוד שלו כמנהל כל אגפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית (שלושת דפי המסמך הבא מצויים גם בפוסט הקודם מס' 459) .

barel 8

טקסט מסמך :  13 בספטמבר 1991 . עמוד מס' 1 (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 9

טקסט מסמך :  13 בספטמבר 1993 . עמוד מס' 2 (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 10

טקסט מסמך : 13 בספטמבר 1991 . עמוד מס'  3 ואחרון (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף בר-אל ואנוכי היינו פעם שכנים Door to door בקומה החמישית של בנין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים במשך עשרים שנה . דלת משרד מחלקת הספורט נשקה את דלת לשכתו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית . בפברואר 1985 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת למ"מ מנהל הטלוויזיה במקום טוביה סער . שלושה חודשים אח"כ הסתיימה עונת הכדורגל של 85 / 1984 ועמה תם מאמץ הסיקור הטלוויזיוני של הליגה הלאומית (ליגת העל היום) . על שולחני הונח מכתב הערכה – צל"ש מטעמו של יוסף בר-אל לפועלה של מחלקת הספורט בצירוף ברכות של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן (מחלקת הספורט הייתה כפופה ניהולית לחטיבת החדשות) , מסמך שסימן את תחילתה של השתלשלות עניינים פרובלמאטית ופתטית .

barel 4

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתומה של עונת הכדורגל 1985 – 1984 בתוספת ברכה בכתב ידו של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

בחודש יולי 1985 הפקנו את שידורי משחקי המכבייה ה- 12 ובמרכזם השידור הישיר הפותח את מבצע השידורים ועוסק בטקס הפתיחה מאצטדיון רמת גן . 50.000 (חמישים אלף) צופים מילאו ביום שני- 15 ביולי 1985 את אצטדיון ר"ג לרבות ראש הממשלה ושריו ונשיא המדינה . כמיליון צופים חזו בשידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהחל בשמונה בערב . לגודל תדהמתי החליט מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל להיענות לבקשתם של מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן ועורך "מבט" מיכאל קרפין והורה לקטוע בתשע בערב את השידור הישיר מאצטדיון רמת גן לטובת שידור מהדורת "מבט" . השידור הישיר מרמת גן נכלל על פי דעתו (ודעתם של מנהל החדשות ועורך "מבט") בקטגוריה הרחבה של שידורי הספורט , והספורט נשרך על פי הבנתם אחרי החדשות . לא אירע באותו יום כל אירוע חריג או דרמטי במדינת ישראל או מחוצה לה שהצדיק העדפה אוטומטית של החדשות . מהדורת "מבט" הייתה חשובה פחות באותו הרגע . האירוע החדשותי החם ביותר והחשוב ביותר לא היה אירוע ספורט רגיל אלא שידור ישיר בעל משמעות ממלכתית של טקס פתיחת המכבייה ה- 12 , "האולימפיאדה היהודית" , בו נוטלים חלק אלפי ספורטאים יהודיים שהגיעו מהתפוצות בעולם לישראל . קטיעת השידור הישיר בהוראת יוסף בר-אל (בהמלצת יאיר שטרן ומיכאל קרפין) הייתה שיקול פגום . הקטיעה הוכיחה לי כי מ"מ מנהל הטלוויזיה איננו מקצוען ולא עיתונאי . יוסף בר-אל נכנע ליאיר שטרן ומיכאל קרפין . האם לא היה אמור להיות מחונן בקלאסה של מנהיג שידור ? האם באמת הוא , יאיר שטרן , ומיכאל קרפין ניצבו הרחק מ- גבולות התרבות של המדינה ? המחאות והצעקות שלי לא עזרו לי . זה היה בלתי נתפש ולא מובן לראות את מנהיגי הטלוויזיה ומעצבי דמותה אלה שאמורים להיות עיתונאים דגולים , גודעים שידור ישיר לאומי בעת התהוותו מלא תקוות נעורים בדמותו של טקס הפתיחה של משחקי המכבייה ה- 12 לטובת "מבט" רוטיני מוקלט , נטול חדשות , ומשעמם רק בגלל שהיה נהוג לחשוב פעם כי "מבט" הוא ארון הקודש בכבודו ובעצמו עוטה פרוכת שאין לגעת בה . זה היה מגוחך ובלתי מובן עד עצם היום הזה . לא היה פלא שיוסף בר-אל המבוגר האחראי ספג למחרת קיטונות של רותחין מהעיתונות  אולם הוא לא היה לבד . ההפתעה הגדולה יותר עבורי הייתה מש- יָאִיר שְטָרְן ומִיכָאֵל קַרְפִּין התגלו כ- קרתנים , צרי אופקים , ופרובינציאליים באותה ההתרחשות הקונקרטית ההיא . ראה הספר עב הכרס "הפקות חובקות ארץ ועולם" שחקרתי ובו גם תיעדתי את ההיסטוריה של שידור המכביות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1969 . 

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת יצא מדעתו בעקבות קטיעת השידור . היה מנוי וגמור עמו להיפטר לאלתר מיוסף בר-אל במהירות האפשרית . אורי פורת העלה עוד נימוק . הוא חשד ביוסף בר-אל שהוא אופורטוניסט וראה בו אדם לא מתאים ואשר ניצב בטעות ברום שדרת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . את דעתו זאת הביע בפניי כלהלן : "איזה חוסר מקצוענות. האופורטוניסט הזה הוא סתגלן החושק בתפקיד מנהל הטלוויזיה . עמי הוא לא התייעץ בטרם הגדיעה . מיניתי אותו בשעתו ולכן אני גם אסלק אותו" , סינן מבין שיניו בסגנון הדיבור הלחשני שלו . קטיעת השידור הישיר של טקס פתיחת המכבייה על ידו היה מעשה שררה ולחלוטין לא מקצועי , אך מתוכנן ומביש . המעבר המטופש לשידור חדשות נועד לקדם את ענייניו בבוא העת ועל מנת למצוא חן בעיני שתי פונקציות חשובות בבניין הטלוויזיה , מנהל חטיבת החדשות ועורך "מבט" , ומבלי להתחשב בתוצאות המרות של השידור . יוסף בר-אל הודח במרוצת 1985 מתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . במקומו מונה לתפקיד מ"מ חדש יאיר אלוני שאף הוא לא החזיק מעמד זמן רב מידי , ופינה באפריל 1986 את מקומו לחיים יבין . בקיץ 1992 מלאו שנתיים לכהונתו של יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה . יחסי העבודה בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל הלכו והחריפו . אך שוב , בל אקדים את המאוחר .

מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם בשנים 1993 – 1990.

בתווך שבין יוסף בר-אל לביני ניצב מנהל חטיבת הדשות אֶלִימֶלֶך רָם . אלימלך רם קרא את המסמכים שהועברו דרכו בנתיב המוביל אל מנהל הטלוויזיה וזימן אותי למשרדו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . "יואש אלרואי אני יודע שאתה צודק , אבל הסתכל עלי" , אמר לי וסימן באצבעו על רקתו . לא הבנתי אם במעשה הפנטומימה שלו הוא מתכוון לכמות ה- I.Q. ש- בה חונן מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אוֹ שמא חשש פן יחטוף כדור בראש מהבוס הראשי אם יתמוך בי בגלוי ובפרהסיה . אֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי לא שינה דבר ולא סייע במאום . הוא היה אומנם איש רציני שבא מעולם העיתונות האלקטרונית ברדיו "קול ישקראל" ובטלוויזיה אולם לא הציב שום סטנדרט חדש בשידורי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . ניצבתי בודד מול מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . לא נראה לי שתופעת הכוחניות חסרת ההיגיון ונעדרת התוחלת של יוסף בר-אל הזיזה למישהו מעוזריו בהנהלת הטלוויזיה , למַעֵט מנכ"ל רשות השידור החדש מוטי קירשנבאום ששימש בתפקידו כשבועיים בלבד , אך הפנקס שלו כבר היה פתוח וידו רשמה . הרי העליבות הייתה גלויה לעין כל .

אנוכי מדלג לרגע על אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ביום שישי – 28 במאי 1993 הבעתי שוב את דעתי בפני מנהל החדשות אֵלִימֶלֶך רָם , מנהל התוכניות אליעזר יערי ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, על הסטת תוכנית האקטואליה "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה ועל איכות לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שמוצע לציבור בימי חמישי בשבוע [1]. בחודש אפריל 1993 , החליט מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל להחליש אותי עוד יותר ולהזיז את ספינת הדגל התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג והמשודרת באורח קבע בערבי חמישי בזמן צפייה ראשי משמונה בערב לשעת שידור בלתי אפשרית בחצות וחצי בלילה . לא ייאמן…? ייאמן ! את החלל בן השעה שנוצר עד תשע בערב תחילת שידור "מבט"  החליט לסתום באמצעות תוכנית הבידור הקלוקלת "בני היל" ושידורים חוזרים מהאוֹב של "מקבילית המוחות" בהנחייתו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . לרוע מזלי מנהל התוכניות דאז בטלוויזיה הישראלית הציבורית אליעזר יערי היה שותף מלא ותומך נלהב במזימת השינוי של יוסף בר-אל וראה בו מצליחן ניהול (כפי שהכריז באוזניי לא פעם ולא פעמים , "סוף כל סוף יש מנהל טלוויזיה בישראל…") . ב- 28 במאי 1993 כתבתי מסמך למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בכתב ידי ובדם לבי ונתתי לו לדעת את מה אני חושב עליו ועל מעלליו .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                                           28.5.1993

אל    :  מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות .

מאת  :  יואש אלרואי .

הנדון  :  לוח משדרי הטלוויזיה הישראלית  –  יום חמישי – 27.5.1993 .

יוסף בר- אל שלום רב ,

בעקבות העתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית ספורט אקטואלית המסקרת את אירועי היום והשעה ומסכמת את אירועי השבוע מ – 20.00  ל-  00.30  אחר חצות, ניתנה לי אמש הזדמנות לצפות בשידורי הטלוויזיה ברשת שלנו , ואני מבקש להגיב על כך כלהלן :

  1. שידור התוכנית "בני היל" הנואף המזדקן עם השפנפנות שלו אתמול ב- 20.00 , היא טעות גסה . זאת שגיאה קשה גם מן ההיבט המוסרי , כי בשעה המדוברת צופים בטלוויזיה מאות אלפי ילדים ובני נוער , וזה פשוט דוחה ולא מתאים .
  2. שידור "מקבילית המוחות" אתמול ב – 20.30 , תוכנית שהופקה אשתקד , והמציגה מושגים , מונחים ואישים על בסיס אקטואליה – ההחלטה לשדר תוכנית כזאת בשידור חוזר היא טעות עקרונית . אין ספק שיש מקום לשידור חידונים ושעשועונים מסוגים שונים , אבל שידור אותה תוכנית "מקבילית המוחות" כשידור חוזר , הנסמכת גם על אקטואליה והמציגה למשל את גיורא שפיגל (המאמן כבר שנה את מכבי חיפה) כמאמן בני יהודה וכיו"ב , הופכת את התוכנית עצמה למגוחכת .
  3. הרשה לי לומר לך שוב שהעתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית אקטואליה וחדשות ל- 00.30 אחר חצות והפונה לדור הצעיר והמבוגר כאחד , הייתה החלטה רעה ("מבט ספורט" אגב עסקה אתמול בטורניר הטניס של רולאן- גארוס בפריס) .

בחצות הלילה ומעבר לזה משדרים אולי את "בני היל" וחומרים אחרים של "Late show" , אבל לבטח לא מִשְדָר ספורט שמבוסס על אקטואליה וחדשות , למעט כמובן שידורים ישירים של אירועי ספורט חשובים שזמן השידור שלהם "כפוי" ולא ניתן להזזה , כמו למשל משחקי ה- NBA  וכו' . 

בברכה, יואש אלרואי 

עותק  :  אליעזר יערי מנהל התוכניות                                                                        

עותק : יפה מישורי מנהלת מחלקת הגשה ורצף

barel 13

טקסט מסמך : 28 במאי 1993 . זהו המסמך המקורי ששלחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . שניהם החליטו להזיז את שידור "מבט ספורט" לחצות וחצי בלילה , ובמקום זאת לשדר ב- Prime time  הציבורי את הנואף המזדקן "בני היל'". מוטי קירשנבאום כבר כיהן כמנכ"ל רשות השידור החדש עשרה ימים . הוא הבין שכך התנהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאורך שנים בטרם מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

את מה שמתחולל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניתן היה לכנות איוולת . כל התבוסות והשינויים המוזרים והתמוהים הללו התרחשו בעידן אריה מֶקֶל , יוסף בר-אל , ואֵלִימֶלֶך רָם . מכולם הרגיז אותי הכי הרבה מנהל החדשות אלימלך רם , שממש לא ידע מהחיים שלו בכל הנוגע לשידורי הספורט . מחלקת הספורט על פי נהלי הטלוויזיה הישראלית הייתה "דסק" בלבד" בחטיבת החדשות (למרות נפח השידור העצום שלי וכמויות התקציבים הענקיות שהוזרמו אלי לצורך הפקות הספורט הגדולות) אני סרתי למרותו הישירה . הייתי ת.פ. (תחת פיקוד) שלו , אך הוא התעלם ממני ומתוכניות ושידורי הספורט לחלוטין למרות שכמנהל חטיבת החדשות נשא באחריות ישירה והיה "מפקדם העליון" . נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה ומנהל התוכניות שלו והצעתי להם לבטל את "מבט ספורט" לאלתר ולפחות לחסוך את אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית התוססת שהפכה לסהרורית . העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה הייתה מעשה של חובבנים שיצאו מדעתם . מעולם לא התקיים בתקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שום Consortium האמור לדוּן ביעדי השידור הציבורי , והאם שידורי הספורט הם נדבך הכרחי בשידור הציבורי . הכבלים כבר חדרו כמעט לכל בית בישראל וערוץ 2 המסחרי ניצב בקיץ 1993 ערב השקתו בישראל , אך יוסף בר-אל , אליעזר יערי , ואלימלך רם לא קבעו שום מאפיינים ולא יזמו שום קונספציה של בידול השידור הציבורי ממתחריו והפיכתו למותג . לפתע נראה היה כי שידור הסדרה של הנואף המזדקן האנגלי "בֶּנִי הִיל" בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי היה פסגת הישגיהם . העיקר היה לנַטְרֵל את יואש אלרואי ואת שידורי הספורט שלו . כעבור זמן לא רב הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יאיר שטרן תפש את מקומו .

עם סיום עונת שידורי הכדורגל בחודש יוני 1993, מצאתי את עצמי עייף ותשוש מהמאבקים הבלתי פוסקים שלי להשגת אמצעי ההפקה , שידור ועריכה בעבור תוכניות "משחק השבת" בשבתות . לא היה שום מִתאם הגיוני תחת שרביט ניהולו של יוסף בר-אל , בין כמות הכסף הגדולה ששילמנו להתאחדות הכדורגל כרשת שידור בלעדית , סכום של 2.300000 (שני מיליון וְ- 300 אֶלֶף) דולר בעבור הסכם דו שנתי 1994 – 1992 , לבין כמות האמצעים הדלה שהועמדה לרשותי לצורך הפקת התוכנית . זאת הייתה עליבות עיתונאית ותכנית גם יחד. אין בטלוויזיה אֶפֶס ואין כאן משחקי מזל . אתה זקוק לטכנולוגיה מינימאלית כדי להגיע להישג עיתונאי כלשהו . הרגשתי שאני כורע תחת הנטל . זה היה בלתי אפשרי . פשוט אינני יכול יותר לשאת יותר את עליבות המעמסה על כתפיי . ביום ראשון – 13 ביוני 1993 בתום עונת שידורי הכדורגל כתבתי למנהל שירותי ההנדסה דוִד יוֹגֶב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דו"ח עבודה טכנולוגי שלילי ביותר ובלתי נסבל שחוויתי יום קודם לכן בעריכת "משחק השבת" [2] . תנאי היצירה והעבודה באמצעות הטכנולוגיה הדלילה הייתה בלתי אפשרית. עותקים ממנו שלחתי ליוסף בר-אל שהיה עדיין מנהל הטלוויזיה באמצעות אֵלִימֶלֶך רָם, ולמנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום באמצעות יוסף בר-אל . הנה המִסמַך כלשונו .

yogev 1

טקסט מסמך : 13 ביוני 1993 . מכתבי למנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית , דוד יוגב (עמוד מס' 1 מתוך 2) .

yogev 2

טקסט מסמך : 13 ביוני 1993 . מכתבי למנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית , דוד יוגב (עמוד מס' 2 מתוך 2) .

שנים רבות המתנתי וייחלתי לבואו של מנכ"ל רשות שידור בסדר גודל וברמתו של מוטי קירשנבאום . מצִדִי זה היה בסדר אילו נבחרו לתפקיד דן שילון ו/או אלכס גלעדי . על כל פנים מישהו מהשלישייה הנכבדה הזאת . מוטי קירשנבאום נכנס בכל עוצמת אישיותו לוָואקוּם הטלוויזיוני שנוצר בתקופתו של יוסף בר-אל . וָואקוּם מכל היבט . וָואקוּם בכל תחום מתחומי הטלוויזיה . מייד שיגרתי לו את הרהורי לִבִּי , בכתב ידי , ובדם לִבִּי , אודות קורותיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשלוש השנים האחרונות של 1993- 1990 תחת ניהולו הבלתי אפשרי של יוסף בר-אל. רציתי שידע מה שרר כאן בשלוש השנים האלה. טראומה טלוויזיונית.

עד אמצע חודש מארס 1992 לא מונה וועד מנהל לרשות השידור ולא יו"ר וועד מנהל של רשות השידור . לכן תקציב רשות השידור לאותה שנה טרם אושר ולא ניתן היה לגבות את האגרה . המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל פעל בחלל ריק וסירב בכל תוקף להתחייב בעצמו לסכומים הכספיים הגדולים עבור הדרישות הטכניות והלוגיסטיות רבות הפנים שהצגתי בפניו ואותם היינו אמורים לשָלֵם מראש לקבוצת הטלוויזיה המבצעית מיסודה של הטלוויזיה הספרדית (TVE) , הקרויה : RTO 92 (Radio Television Olympics 92) בראשות מנולו רומרו . קבוצת RTO 92 הספרדית שמנתה 3000 (שלושת אלפים) עובדים שימשה Host broadcaster בינלאומי והיא שהפיקה את סיגנאל שידורי המשחקים האולימפיים עבור כל רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות . אַרְיֵה מֶקֶל המתון והַזהִיר ראה במתן גושפנקא משלוֹ להוצאות בסדר גודל כזה לצורך הפקת אולימפיאדת ברצלונה 1992 בלא אישור מסודר של הוועד המנהל , הפרת חוק התקציב של רשות השידור . פשוטו כמשמעו . רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שוב התגלו כגופים בירוקראטיים ומסורבלים . נקלעתי לדוחק זמן חמור . ב- 1986 העניק הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) בראשות הנשיא חואן אנטוניו סאמאראנש לברצלונה בירת מחוז קטלוניה את הזכות לארח את האולימפיאדה ה- 25 במניין העת החדשה . בזכויות השידורים של ההצגה הגדולה בתבל התעניינו מלבד איגוד השידור האירופי (EBU) גם רשתות טלוויזיה מסחריות ועשירות באירופה , כמו ערוץ הטלוויזיה האיטלקי "קָאנַאל צִ'ינְקוּאֶה" של סילביו ברלוסקוני ואחרים . התפתח מו"מ תחרותי בו העניק חואן אנטוניו סאמאראנש עדיפות לשידור הציבורי הבינלאומי אך דרש ממנו את מלוא פוטנציאל התמורה הכספית . ב- 30 במארס 1989 חתם ה- EBU בראשות המזכ"ל הבלגי שלו אוהד ישראל מר רג'יס דה קאלברמאטן (Regis de Kalbermatten) על חוזה זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 עם IOC  בו ה- EBU מתחייב לשלם סך של 90.000000 (תשעים מיליון) דולר [3] . הסכום הזה כלל גם את הקמת ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) . ה- Break down של ס"ה של התשלום הכללי בן 90 מיליון דולר היה כלהלן :

  1. ה- EBU ישלם 66000000 (שישים ושישה מיליון) דולר .
  2. ה- EBU ישלם 9000000 (תשעה מיליון) דולר עבור הקמה ומיסוד ה- IBC בברצלונה.
  3. רשת הטלוויזיה הציבורית הספרדית TVE שהיא חברה פעילה ב- EBU תשלם 15000000 (חמישה עשר מיליון) דולר מכיסה כדי להשלים לסך של 90000000 (תשעים מיליון) דולר .

יוקר זכויות השידורים ששילם ה- EBU עבור אולימפיאדת ברצלונה 1992 היתמר מעלה ב- % 321 (שלוש מאות עשרים ואחד אחוזים) יותר לעומת תשלום הזכויות בן 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר ששילם ה- EBU עבור המשחקים האולימפיים של סיאול 1988 . זאת היה קפיצת מדרגה משמעותית ביותר . הטלקס שנחת על שולחני באותו יום של 30 במארס 1989 והיה חתום ע"י רג'יס קאלברמאטן הסביר את תוצאת המו"מ היקרה של ה- EBU עם IOC הנוגע לאולימפיאדת ברצלונה 1992 , והצביע שוב על העובדה כי ווקטורים מסחריים עשירים פועלים זה מכבר בתוככי תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית ומהווים קונקורנציה לשידור הציבורי . רוחות עזות נשבו בכיוון השידור הטלוויזיוני הציבורי וניסו לכופף אותו . 90000000 (תשעים מיליון) דולר היוו תשלום נוצץ והעיתון "HERALD TRIBUNE" בהוצאה האירופית שלו מיהר לפרסם את הסכום לקוראיו על פי הנתונים שקיבל מה- EBU . זה היה שבע שנים לפני הופעתו של המיליארדר הגרמני לאו קירש (Leo Kirsh) שגזל ב- 1996 מה- EBU את זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 ומונדיאל גרמניה 2006 .

herald tribune

טקסט מסמך : אפריל 1989 . ידיעה מרכזית מטעם סוכנות Reuters בעיתון "HERALD TRIBUNE" בהוצאה האירופית שלו , המספרת על פי מידה מה- EBU אודות רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י רשתות הטלוויזיה של ה- EBU בגובה של 90.000000 דולר ע"י ה- EBU . (ארכיון יואש אלרואי) .

kalbermatten 1

טקסט מסמך :  30 במארס 1989 . זהו הטלקס של מזכ"ל ה- EBU  (איגוד השידור האירופי) רג'יס דה קאלברמאטן הנוגע לרכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י האיגוד תמורת סכום של 90000000 (תשעים מיליון) דולר . הוא הועבר מייד לידיעתם של מנהל הטלוויזיה חיים יבין , מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן , וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחלוף ארבעה ימים שלחתי לשלושת הבוסים שלי ב- 4 באפריל 1989 תזכורת כפי שהופיעה בכותרת של העיתון "HERALD TRIBUNE" בהוצאה האירופית שלו . נותרו יותר משלוש שנים עד לטקס הפתיחה של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . פרק זמן לא ארוך כשמדובר בהכנות כל כך אינטנסיביות ויקרות בתוככי השידור הציבורי האיטי והמסורבל .

herald tribune 2

טקסט מסמך :  4  באפריל 1989 . תזכורת אולימפית העוסקת בזכויות השידורים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בנובמבר 1991 תשעה חודשים בטרם טקס הפתיחה השלימו רשתות הטלוויזיה הרציניות בעולם את הכנות הכיסוי שלהן . הן היו הרוב . המיעוט ואנחנו בתוכו השתכשכו עדיין במי המדמנה של חיכוכים , ביורוקרטיה , מינויים , מריבות , ו- וויכוחים . מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל כתב מכתב רשמי מנומס ומנומק ב- 1 בנובמבר 1991 לשני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU הנורווגי יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הספרדי (מבלי לשתף את מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל) , בו הוא מסביר מדוע רשות השידור הציבורית של ישראל מבקשת באופן רשמי לדחות את מועד האקרדיטציה (Accreditation) של ציוותי השידור שלה בטלוויזיה וברדיו שייטלו חלק בשידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 [4] .

mekel 5

טקסט מסמך :  1 בנובמבר 1991 . זהו מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל למנולו רומרו מנהל RTO 92` ויארלה הויסאטר ראש הקבוצה המבצעית של ה- EBU , הנוגע לבקשת הדחייה של משלוח טפסי ה- Accreditations של ציוותי השידור של הטלוויזיה והרדיו האמורים לסקר את אולימפיאדת ברצלונה 92 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשמונה חודשים וחצי לפני טקס הפתיחה בברצלונה לא הייתה לנו עדיין את האולימפיאדה של 1992 ביד . לא ניתן לי להפיק אותה ולא הורשיתי ע"י הבוסים שלי לפסוע אפילו פסיעה אחת קטנה לפנים . מעולם לא קרה עיכוב כזה בתולדות רשות השידור . מכונת ההפקה הטכנולוגית והלוגיסטית שלי נתקעה . הוויכוחים הפוליטיים הנוגעים למינויי העַל ברשות בלם כל קִדְמָה של שידור . הייתי מודאג מאוד ובלחץ גדול .

רק בראשית חודש אפריל 1992 משמוּנָה לשמחתי עו"ד מִיכָה יִנוֹן איש המפד"ל  ע"י ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור החלו לזוז דברים . ראש הממשלה העדיף את מִיכָה יִנוֹן על פני מועמד אחר מטעם המפד"ל , אוּרִי פַלָח . בואו של מר מִיכָה יִנוֹן (איש רציני בעל יכולות , וגם ישר והגון) ב- רגע האחרון , הציל את הפקת שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 . ברכתי אותו ובישרתי על מינויו במכתב אישי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ששהה באותה עת בארה"ב [5] . בחודש מאי 1992 אושר התקציב סופית ע"י וועדת הכספים של הכנסת . זה לא ייאמן אבל זאת הייתה האמת . רק כחודשיים אולי חודשיים וחצי לפני תחילת המשחקים קיבלתי אוֹר ירוק מהמנכ"ל אריה מֶקֶל , היו"ר מיכה יִנוֹן , ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , להתחיל להפיק את שידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 , ולהזמין את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים הנדרשים ונחוצים להפקה ולשידורים ישירים כה מורכבים ומסובכים . נקלעתי לדוחק זמן עצום . זאת הייתה עליבות בהתגלמותה ששום מפיק שידורים אולימפיים ב- EBU וגם ברחבי העולם לא התנסה בה ולא חווה אותה . במידה רבה הייתי בר מזל מפני ששני ראשי ה- Operation Group של ה- EBU באולימפיאדת ברצלונה 1992 הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) שמרו לי חֶסֶד נעורים .

ynon + hammer

טקסט תמונה : 9 באפריל  1992 . שר החינוך זבולון המר ז"ל ממנה בשם ממשלת ישראל את עו"ד מר מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של היו"ר היוצא אהרון הראל ז"ל . זיהוי הנוכחים התמונה מימין לשמאל : היו"ר היוצא אהרון הראל ז"ל , שר החינוך זבולון המר ז"ל, היו"ר הנכנס עו"ד מיכה ינון יבד"ל, והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שלמה קור ז"ל (אביו של הלשונאי אבשלום קור) . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רק לאחר מינויו של עו"ד מיכה ינון במארס – אפריל 1992 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור העברתי את הפקת ברצלונה 92' להילוך חמישי בתמיכת מיכה ינון עצמו וגם אריה מקל . בכמה עניינים ומקומות איחרתי את המועד . למשל : לא נותרו עמדות שידור בהיכל הג'ודו בקומפלקס האולימפי של ברצלונה 1992 . נגזר על אורי לוי לשדר ישיר את תחרויות הג'ודו האולימפיות בברצלונה מעמדת Off tube שנשכרה על ידי ב- IBC ועל פרשן הג'ודו המצוין שלנו אלוף הג'ודו רב המוניטין של ישראל יונה מלניק נכפה לעשות זאת Off tube מהמוניטור באולפן בירושלים .

[1]  ראה נספח : מכתבי למנהל החדשות ומנהל הטלוויזיה מ- 28  במאי  1993 הנוגע לעליבות לוח השידורים בימי חמישי בשבוע   והסטת "מבט ספורט" משמונה בערב לשידור בחצות וחצי  מזמן צפייה ראשי בשמונה בערב , לשידורו אחרי חצות (ב-  00.25) .

[2]  ראה נספח : מכתבי לדוד יוגב מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית מתאריך 13 ביוני 1993 , ונושאו "דלוּת עבודת המאסטר בשבת"

[3]  ה- EBU שילם 28.000000 (עשרים ושמונה מיליון)דולר עבור זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988 .

[4]  ראה נספח :  מכתבו של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ליארלה הויסאטר ומנולו רומרו ב- 1 בנובמבר 1991 , המבקש לדחות את מועד שליחת ה- Accreditations  לאולימפיאדת ברצלונה 1992 , בשל היעדר יו"ר וועד מנהל והיעדר תקציב . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לא דיווח על מכתבו זה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל .

[5]  ראה נספח : מכתבי (באמצעות פקס) למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל השוהה בארה"ב בתאריך  16 במרס 1992 , המודיע לו על בחירת מיכה ינון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור .

סוף הפוסט מס' 460. המשך בפוסט מס' 461.

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 4 מתוך 8 . (פוסט מס' 459). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 . הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי . הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'וּדוֹ השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 4 מתוך 8. (פוסט מס' 459). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 459 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 18 בדצמבר 2014

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (4). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור ציבורית מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . היה להם ניסיון עיתונאי . לא היה להם שום ניסיון ניהולי במדיות האלקטרוניות . (בניגוד למנכ"לים אחרים של רשות השידור כמו שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל ויִצְחָק לִבְנִי ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם יבדלו לחיים ארוכים , שהגיעו למעמדם מתוך עבודתם ברדיו ובטלוויזיה) . מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוסף "טומי" לפיד , אריה נאור יבל"א ואפרים קישון ז"ל , סירבו להצעתו של זבולון המר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוביה סער ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוביה סער + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוסף בר-אל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אורי פורת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאורי פורת והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חיים יבין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוסף בר-אל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן .

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון . ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

1993 – 1990 (חלק א')

יוסף בר-אל ניחן אולי בקסם אישי אולם היה קשה לי לקחת אותו מאוחר יותר ברצינות . הרי רק לפני שעה קלה בהיותו מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ובטרם נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היה האיש שמנע מאתנו לשדר את מונדיאל איטליה 1990 בהיקף הראוי והמתבקש . עכשיו בהיותו מנהל טלוויזיה חדש ציין לפתע בדברי תשובתו , "עשיתם עבודה נפלאה , הן בהיקף והן במבחר , ובמקצועיות הגשת החומר" . היה ברור לי ש- יוֹסֵף בַּר-אֵל הוא סתגלן ומנצל הזדמנויות . מעין אופורטוניסט שמִילותיו המחושבות היו לעיתים קרובות ריקות מתוכן (עבורי) וחסרות כיסוי (בשבילי) . ובאמת , מייד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו יום השלישי ההוא של 11 ביולי 1990, התגלו שריטות בחומה שלו . במשך הזמן היו השריטות לחריצים וסדקים עבים עד שהפכו לבקיעים . החומה של יוסף בר-אל הפכה לקיר מַט ליפול . לבסוף היא קרסה והתמוטטה .

בשבת – 9 בפברואר 1991 בשיאה של מלחמת המפרץ הראשונה וטיווח התקפות הטילים של סאדם חוסיין על מדינת ישראל וגוש דן , התקיים בבאר שבע באחת בצוהריים משחק הגמר על גביע הטוֹטוֹ בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר תל אביב . התאחדות הכדורגל עשתה כל מאמץ לקיים איך שהוא את שיגרת הכדורגל והחליטה לערוך את המשחק הרחק מהמרכז והעתיקה אותו לבאר שבע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה אז ללא עוררין בזכויות השידורים של כל מִפעלי הכדורגל במדינת ישראל . ליגה , גביע המדינה , גביע הטוֹטוֹ , ומשחקי הנבחרת הלאומית . מכיוון שהענף היה מושבת בשל המלחמה ולא נערכו כלל משחקי ליגה , הצעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לשדר ישיר את משחק הגמר על גביע הטוטו בהיקף מלא (לרבות הארכה + בעיטות הכרעה מ- 11 מטרים בתום 120 דקות אם יידרשו + טקס הענקת הגביע) , כשברור לי שהמאמץ של ההתאחדות לקיים את המשחק הזה בעת החירום חשוב מערכו הספורטיבי . יוסף בר-אל אישר את בקשתי (במלואה) . את עמדת השידור באִצטדיון העירוני בבאר שבע איישו כמובן מאיר איינשטיין והפרשן אבי רצון . מסיכות האב"כ של אנשי הצוות הצלמים והטכנאים , שהונחו על היציעים החשופים בסמוך לניידת השידור היוו עֵדוּת אילמת לקיומו של המשחק . ישראל הייתה במצור . הצופים האמיתיים נשארו בחדרים האטוּמים . משחק הגמר על גביע הטוֹטוֹ היה המפעל הרביעי בחשיבותו בארץ ובימים כתיקונם נחשב לאתגר שידור די זניח . אך בשבת – 9 בפברואר 1991 הוא צבר רייטינג שיא . כל מדינת ישראל שהתה בחדרים האטומים וצפתה בטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית שהעבירה אותו בשידור ישיר . בתום תשעים דקות הייתה התוצאה תיקו אפס , והיא לא השתנתה גם בחלוֹף שלושים דקות ההארכה . בתום 120 דקות של התמודדות ושל שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, התייצבו שחקני מכבי חיפה ובית"ר תל אביב לבעיטות ההכרעה מ- 11 מטרים. בתוך חמש – עשר דקות בדיוק יסתיים מבצע השידור הישיר שלנו מבאר שבע .

לפתע צִלצֵל הטלפון בחב"מ (חדר הבקרה המרכזי של שידורי הטלוויזיה הישראלית בקומה ב' בבניין הראשי ברוממה – ירושלים) . אלי קרייתי מי שהיה מפקח השידור הכללי באותה שעה קיבל את השיחה . על הקו היה מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שצלצל מביתו ו- תבע ממנו במפתיע לקטוע לאלתר את שידור הכדורגל הישיר ולעבור "למשהו" אחר כהגדרתו . "ליואש אלרואי כבר היה מספיק כדורגל" , אמר לאלי קרייתי . כאילו משימת השידור הישיר היא פרטית שלי . אלי קרייתי לא היסס . הוא קרא לי באינטרקום הפנימי לבוא אליו מאולפן ב' לחב"מ כדי לשמוע בעצמי את השיחה התמוהה ואת הוראתו הבלתי הגיונית של מנהל הטלוויזיה לקטוע את השידור הישיר . "יואש אלרואי אתה לא תאמין יוסף בר-אל ציווה עלי לגדוע את השידור הישיר של משחק הכדורגל רק כדי לשים על מכונת ה- VTR טייפ שידור חוזר של שרהל'ה שרון" , זעק אלי קרייתי לעברי ב- Master Control . באצטדיון בבאר שבע התייצבו כבר שתי הקבוצות מכבי חיפה ובית"ר תל אביב לבעיטות ההכרעה מ- 11 מטרים כדי לראות מי תזכה בגביע הטוטו . דרמת הספורט הגיעה לשיאה . עניין של עוד 5 אולי עשר דקות של שידור ישיר שיכריעו מי תהיה הקבוצה המנצחת אולם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל נטל את השררה לידיו ו- ציווה במפגיע על אלי קרייתי לגדוע את השידור הישיר של משחק הכדורגל ולהתחיל לשדר את טייפ השירה בציבור של שרהל'ה שרון בת קיבוץ אשדות יעקב . מפקח השידור חש שקורה כאן משהו שלא כשורה . זה לחלוטין לא הסתדר לוֹ . הוא ביקש שאהיה עֵד לשיחה שהתנהלה בינו לבין מנהל הטלוויזיה .

אלי קרייתי מפקח השידור השיב לו בנימוס, "יוסף בר- אל תקשיב, השידור הישיר של המשחק יסתיים בתוך דקות ספורות , בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' הן שיא המתח של המשחק וגם סיומו . בתום הבעיטות תוכרז הזוכה בגביע . אני מבקש ממך אל תקטע את השידור הישיר…" . אך מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשיך בשלוֹ , "ליואש  אלרואי  כבר היה מספיק כדורגל, שים במקומו את שרה'לה שרון…" (הכוונה לטייפ מוקלט בפעם המי יודע כמה של שירה בציבור של שרהל'ה שרון) . המפקח הטכני של סיגנל הטלוויזיה הארצי אלי קרייתי השיב לוֹ בדחילו ורחמו וכהאי לישנא : "אבל יוסף בר- אל שים לב, הטייפ של שרהל'ה שרון זה שידור חוזר בפעם המאה אולי, ושידור הפנדלים קורה עכשיו בשידור ישיר . אני מבקש ממך שוב אל תקטע את השידור הישיר…" . מפני שעמדתי סמוך מאוד וגם דרוך מאוד לאלי קרייתי ב- Master control בקומה ב' יכולתי לשמוע היטב את נזיפתו הטלפונית של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שבקעה מהאפרכסת במפקח הטכני כלהלן : "זה לא מעניין אותי, ליואש אלרואי כבר היה מספיק כדורגל, אני מורה לך לקטוע את השידור הישיר, ולשדר את שרה'לה שרון" . והשידור הישיר אומנם נקטע באבחה אחת . בעיטות ההכרעה מ- 11 מ' לא שודרו . גם לא טקס הענקת הגביע . הייתי המום ונסער מאוד מדבריו ומהתנהגותו הכוחנית חסרת כל היגיון של יוסף בר-אל . לא האמנתי למשמע אוזניי ומראה עיניי . אבל בידיו הייתה השררה . הוא היה הבוס ומי שניצב בפסגת ההיררכיה .

הוריתי למאיר איינשטיין ולאבי רצון להחזיר את השידור למגיש אורי לוי באולפן בירושלים . נפרדנו מהצופים אך לא ידענו מה לומר להם . את התקציר המוקלט של בעיטות ההכרעה מ- 11 מטרים של משחק הגמר על גביע הטוטו שידרנו במהדורת החדשות אותן ערך באותו אחה"צ של שבת יורם רונן ז"ל. ההחלטה הכוחנית חסרת ההיגיון והכישרון של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל לקטוע שידור ישיר של אירוע ספורט לקראת הכרעתו , ולשָדֵר תחתיו שידור חוזר של טייפ ישן – נושן בפעם המי יודע כמה , הייתה חסרת תקדים והשאירה עלי רושם קשה . פשוט נדהמתי מחוסר כשרונו לשקול ולפתור נכון דילמה כל כך פשוטה . רושם לא פחות קשה הותירה בי שפת דיבורו והמנטרה עליה חזר כמה וכמה פעמים , "(…) ליואש אלרואי היה כבר מספיק כדורגל (…)" וקשר את שיקול דעתו לקטע אישי שלי , כאילו אדון הממלכה מספק את רעבוני האישי למזון הקרוי כדורגל . המילים הללו , "היה לוֹ כבר מספיק כדורגל" , ריצדו לנגד עיני כמו נוּרַת אזהרה אדוּמה והרעידו את תוּפּי אוזני כפעמון אזעקה , עד הגעתו הנכספת של מוטי קירשנבאום . לפעמים חשבתי שאני עומד להשתגע מכמות חוסר הכישרון בה ניחן מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . בשביל מה אני צריך את כל האחריות הזאת שאלתי את עצמי שוב ושוב אם אין לי עם מי לדבר .

יוסף בר-אל החזיק בזכויות השידור הבלעדיות של הכדורגל הישראלי , אך לא ידע לנצלן כראוי . לא היה לו מושג כיצד למלא את תפקידו כמנהיג שידור . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל וחברי הוועד המנהל ואנשי מליאת רשות השידור ידעו כי מתנהלת כאן פארסה , אך החרישו . כולם ראו שמתקיים כאן חוסר כישרון על כל צעד ושעל והחלטות תמוהות , אך לא התערבו . למערכת הספורט בקומה החמישית הגיעו עשרות רבות של טלפונים של צופים נזעמים שיישבו בחדרים האטומים שלהם והמתינו לבעיטות ההכרעה מ- 11 מ' . בתוך יום או יומיים הוצפנו במכתבי מחאה רבים נגד מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . זאת הייתה הפעם הראשונה (והאחרונה) בתולדות הטלוויזיה הישראלית שמנהלה החליט לקטוע שידור ישיר של אירוע ספורט בשיאו כדי למחזֵר ולהביא בשידור חוזר בפעם המי יודע כמה מחרוזת שירים , שניתן היה לשדר אותם בסיום המשחק . אנטי עיתונאות במיטבה . חוסר כישרונו של מנהל הטלוויזיה זעק לשמיים .

הנה אחד מיני רבים מהם שנכתב ע"י עו"ד חיפני יואל גולדברג והופנה אל שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל . עותק ממנו נשלח אלי . הנה הוא כלשונו [1] .

לכבוד                                                    יום ראשון –  1991 .2 .10

שר החינוך והתרבות ירושלים

אדוני השר ,

הנדון  :  דרישה לפיטורי מנהל הטלוויזיה מר יוסף בר-אל

הריני לפנות לאדוני בבקשה כדלקמן :

ביום שבת – 9 בפברואר 1991 נערך ושודר ע"י הטלוויזיה הישראלית משחק כדורגל במסגרת ההתאחדות לכדורגל בישראל , בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר ת"א . המשחק שוחק ושודר ישיר במשך 120 דקות אך לא הוכרע , ולפי כך נקבעו בעיטות הכרעה מ- 11 מ' על מנת להכריעו. לתדהמת צופי הטלוויזיה עפ"י הוראת הפקיד בנדון , הופסק השידור הישיר ברגע זה ובעיטות ההכרעה מ- 11 מ' לא שודרו באופן תמוה ביותר. הוראה זו מטילה צֵל כבד על שיקול דעתו של הפקיד בנדון ומלמדת על אטימות מוחלטת בכל הקשור לשידור טלוויזיוני . לא יעלה על הדעת כי מנהל טלוויזיה סביר ומיומן יורה על הפסקת סרט מתח קולנועי אשר מסיבות טכניות שידורו התארך , בדקה האחרונה כאשר בדקה זו נמצא הפתרון לתסריט בסרט .בנסיבות אלה , דומני כי מן הראוי להסיק מסקנות מיידיות כנגד הפקיד בנדון לרבות השעייתו המיידית לצורך בדיקת נסיבות האירוע ולהורות על פיטוריו לאחר הבדיקה.

בברכה,

עו"ד יואל גולדברג

עותקים :  אריה מקל – מנכ"ל רשות השידור

יואש אלרואי – מנהל מחלקת הספורט

חיים הברפלד – יו"ר התאחדות הכדורגל

האֶמֶת , יוסף בר-אל לא היה לגמרי לבד בניהולו והשקפת עולמו הטלוויזיונית הצרה הדוחקת את שידורי הספורט לשוליים . הוא לא היה היחיד במסורת הגבלת שידורי הספורט (גבלה בהתנכלות) אך היה הראשון שעשה זאת בצורה כה בוטה וכוחנית וכל כך ובלתי הגיונית . בתקופת שלטונו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1993 – 1990 התבצעו בחוסר כישרון בולט ניתוחים וחתכים שהשאירו צלקות בלוח השידורים . בזמנו שודרו ב- Prime time בזמן צפייה ראשי בשמונה בערב פרקי הסדרה הקנויה , העלובה והירודה , של הנואף המזדקן והשפנפנות שלו , "בֶּנִי הִיל" . במקום לשדר תוכניות מקוריות בעברית ב- Prime time הקרין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו תוכניות נלוזות בלועזית . תִּכנון שידור פגום ולא אסתטי (וגם לא חינוכי) . יוסף בר-אל היה ממשיכה של מסורת טלוויזיונית שדירגה מראש את שידורי הספורט במקום האחרון בסולם העדיפות של הבניין . מין מסורת כללית שלא העניקה חשיבות רבה מידי לשידורי הספורט . המדיניות הזאת נגלתה לדן שילון בימי מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ומנהל הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור . הם לא הסתירו מאיש את עדיפויות השידור שלהם . התוכנית "מבט ספורט" ששודרה במוצאי שבת והתבססה על צילום וסיקור משחקי הליגה הלאומית בכדורגל זכתה לפופולאריות רבה ורייטינג צפייה גבוה מאז היוולדה אך ההפקה שלה הייתה פגיעה , מפני שההנהלה קבעה סדרי עדיפויות כספיות וטכנולוגיות שוֹנוֹת ומְשוּנוֹת לרעתה . שידורי הספורט נתפשו שנים רבות ע"י ההנהגה כמוצר כמעט מיותר ולא חשוב , שמפריע ופוגע בעניין וברֶצֶף לוח השידורים . מייסדי חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון ואלכס גלעדי סבלו שנים (1972 – 1969) מהאדישות של ההנהגה הראשית ברשות השידור ובטלוויזיה (בתקופת מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל לשידורי הספורט שלהם . הם כמוני נכפו לשדר באורח קבע במשך שנים ארוכות מוצר עיתונאי פגום וחלקי . מסמך דוקומנטרי קטוע וחסר , ולכן לקוי .

ביום ראשון – 8 בינואר 1984 , כתבתי מכתב מחאה ארוך למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בעקבות צילום של משחק אחד בלבד בליגה הלאומית בכדורגל מתוך שמונת משחקי המחזור יום קודם לכן  [2] . הסיקור העני של משחקי המחזור בשבת – 7 בינואר 1984 היה אומנם דַל במיוחד ונבע מסכסוך (כרגיל) בין טכנאי חטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין הנהלת רשות השידור , אך המגמה החסרה הייתה שיטתית ועִקבית . טכנולוגית ותכנית . בימיהם של יוסף "טומי" לפיד ז"ל , יצחק "צחי" שמעוני ז"ל , וטוביה סער יבל"א הבאתי למסך "מבט ספורט" בכל מוצ"ש תמונות חסרות . המשחק המרכזי של המחזור היה היחיד שצולם ב- Video . תוצאת הצילום של ארבע מצלמות אלקטרוניות של ניידת השידור הגדולה הבליטה עוד יותר את איכות הצילום הירודה של מצלמות הפילם בשאר המגרשים . חיים יבין ששימש מנהל הטלוויזיה הישראלית בשנים 1989 – 1986 , עשה מאמצים בהשראתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן "להיטיב" עם שידורי הספורט , אך בערוב ימיו בתפקיד שינה את סדרי העדיפויות שלו . הדבר הביא לקשיים גדולים בסיקור הספורט הישראלי . הבעתי בפניו את דעתי [3] .

יוסף בר-אל מי ששימש מנהל טלוויזיה בשנים 1993 – 1990 הקצין את יחסו השלילי לשידורי הספורט הארציים והבינלאומיים בהנהגתי . יכול להיות שסומנתי על ידו כמטרה מפני שלא הייתי Yes Man שלו אך אותי הוא החטיא . הוא פגע במשלם האגרה שאמר "הן רבתי" מימים ימימה לשידורי הספורט הרלוונטיים ! למדתי כבר אז לדעת שבראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב אדם שהוא מינוי פוליטי חסר כל השראה יצירתית . האיש רואה את עצמו מעין קומיסר שידור . לרוע המזל הוא היה גם לא מוכשר . זאת הייתה עובדה . בסופה של מלחמת המפרץ כפתה ה- FIFA  בשל אילוצים פוליטיים על התאחדות הכדורגל של ישראל להעתיק את משחק הבית של נבחרת הנוער של ישראל נגד בקדם גביע העולם נגד נבחרת הנוער של אוסטרליה מרמת גן לסידני . בנבחרת שלנו שיחקו אז כוכבי העתיד אייל ברקוביץ' , אבי נימני , טל בנין , חיים רביבו ורבים טובים אחרים . המשחק שוחק ביום רביעי – 6 במרס 1991 בעשר וחצי בבוקר שעון ישראל (שש וחצי בערב שעון סידני) , וכיסתה אותו רשת הטלוויזיה האוסטרלית ABC . חשבתי שיש מקום להעביר את ההתמודדות הזאת בשידור ישיר וכך פעלתי . שוחחתי בטלפון עם מנהל הספורט של הרשת דֵייוִויד סוֹלטר (David Salter) ואנשי התאחדות הכדורגל האוסטרלית בעניין הזה . שני הגופים הסכימו כאות הזדהות עם ישראל הנמצאת תחת איומי המלחמה של סאדם חוסיין להעניק לנו את השידור בחינם , ללא כל תשלום זכויות שידור ועלויות טכניות . יוהנה פרנר ז"ל מנהלת התוכניות של הטלוויזיה החינוכית הסכימה מייד לבקשתי לפנות את זמן השידור הנדרש . היחידי שסירב והתנגד לשידור הישיר הזה היה יוסף בר-אל , למרות שידע כי טמון בו עניין ציבורי רב ולמרות שלא עלה לוֹ פרוטה . הצבת השַדָּר לשידור הישיר Off Tube של המשחק הזה באולפן בירושלים לא תאמה את תפישת עולמי אולם בשל קוצר הזמן לא היה ניתן ממילא להטיס את מאיר איינשטיין לאוסטרליה . יוסף בר-אל סירב לשידור הישיר המסקרן ההוא מאוסטרליה ב- 6 במארס 1991 למרות שהגשתי אותו לו על מגש נקי חינם אין כסף , ללא תשלום זכויות שידורים ובלעדי עלויות טכניות , ואפילו לא על חשבון זמן השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . למרות הכל נראה בעיניו מיותר . העניין נראה לי תמוה ומוזר עד למאוד . מה מניע בדיוק את האיש להתנגד ליוזמת השידור הישיר שלי מסידני…???

בצר לי , החלטתי להביא תקציר בלבד בן רבע שעה מהמשחק הזה בסידני כדי לשדרו בתום "מבט" בתשע וחצי בערב . שיגור כתבה כזאת מקצה העולם בסידני לאולפן הטלוויזיה בירושלים הפכה למבצע שידור מורכב בגלל תקשורת הלוויינים מסובכת . את סיגנל השידור של תקציר המשחק הזה שערכה בעבורי רשת ABC האוסטרלית היה צריך להעביר בקווי תקשורת מקומיים מסִידְנִי (Sydney) שבמזרח היבשת לעבר תחנת הקרקע ללווויינים האוסטרלית סדונה (Ceduna) הממוקמת ליד העיר פרת' (Perth) , במערבה של המדינה הענקית . מסֶדוּנָה עלה סיגנל התקציר ללוויין אסיאני , משם ירד לתחנת הקרקע של הונג קונג , עלה בחזרה ללוויין הודי , ירד לתחנת הקרקע של דרום אפריקה בפרטוריה , עלה משָם ללוויין אטלנטי  ה- Primary , וירד בסופו של המסלול בתחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה . משם שוּדַר בקווי הקרקע דרך תחנת הממסר של "בזק" ב- "איתנים" לאולפן בירושלים . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל דחה גם את אופציית התקציר . הוא לא רצה דבר מהמשחק . זאת הייתה אינפורמציה מיותרת בעיניו . אחה"צ נכנסתי ללשכתו עם הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות אלימלך רַם כדי לנסות לשכנעו בפעם האחרונה , אך יוסף בר-אל המשיך לדבוק בסירובו ופטר אותי באדישות בטענה מגוחכת , "את מי זה מעניין ומה זה חשוב…". השבתי לו , "מדובר בדור העתיד של הכדורגל הישראלי שנכפה לשחק מחוץ למולדתו בשל מלחמת המפרץ" , והוספתי , "אתה חייב לשדר משהו מזה, לפחות קטעים נבחרים, זכויות השידורים הם שלך בלבד" . אֵלִימֶלֶך רָם האזין לוויכוח ביני לבין מנהל הטלוויזיה אך לא סייע לי יותר מידי . כשיצאנו מלשכתו של מנהל הטלוויזיה בקומה השלישית בבניין שח לי , "יואש אלרואי , מה אני יכול לעשות מולו…" . וויתר ונכנע .

הייתי כל כך מאוכזב משיקול דעתו הבלתי הגיוני של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל וחוסר המעש של מנהל החדשות אלימלך רם , אך לא ביטלתי את האופראציה הלוויינית . גם אם רציתי לבטל הרי שלא היה כבר עם מי לדבר בגלל הפרשי השעות והזמנים השונים . בישראל הייתה השעה שֵש בערב (18.00) ובסִידְנִי הרחוקה שלוש לפנות בוקר (03.00) . התקציר כבר היה ערוך ומורכב על מכונות ה- VTR באולפני ABC בסידני להָרָצָה ושידוּר לישראל . טכנאי הטלוויזיה האוסטרלית היו אמורים להגיע אל אולפני השידור שלהם בתוך שעתיים , בחמֵש בבוקר .

בצַר לי החלטתי לפנות לשני חברי הועד המנהל של רשות השידור אמנון מנדה ז"ל והמשנה ליו"ר שלמה קור ז"ל . שניהם היו מבוחריו הפוליטיים ותומכיו של יוסף בר-אל בהצבעת הוועד מנהל ההיא ב- 10 ביולי 1990 , אותה הצבעה שהביאה למינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אמנון מֶנְדָה ז"ל ושלמה קוֹר ז"ל היו אנשים פוליטיים שמונו לוועד המנהל של רשות השידור ע"י הממסד הפוליטי . שניהם הצביעו בקיץ 1990 בהוראת ראש הממשלה יצחק שמיר בעד מינויו של יוסף בר-אל כמנהל הטלוויזיה . זה לא היה סוד . לכן היה יוסף בר-אל קשוּב אליהם הרבה יותר מאשר לחוות דעתי המקצועית . אך שניהם העריכו אותי ואהבו את פועלִי בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שטחתי בפניהם בטלפון את השתלשלות העניינים וחשיבותו העיתונאית של התקציר . השמעתי בפניהם את אותם הטיעונים העיתונאיים והנימוקים ההגיוניים שהעליתי בפני יוסף בר-אל זמן קצר קודם לכן , מדוע כתבת הכדורגל מסידני חשובה ושווה דיווח עיתונאי ושידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה הטיעון : "למרות המלחמה , מתמודדת נבחרת ספורט לאומית של מדינת ישראל דור העתיד שלנו , בהצלחה בזירה בינלאומית רחוקה , דֶגֶל ישראל מתנוסס בראש התורן , וצלילי המנון "התקווה" מתנגן באוזניהם של עשרות אלפי צופים באִצטדיון ומיליוני צופים בטלוויזיה" . שני הפוליטיקאים שלא היו אנשי שידור אך חברים בוועד המנהל של רשות השידור קיבלו את הסברי ופעלו מייד . הם דיברו עם יוסף בר-אל ושכנעו אותו בתוך דקה אחת מדוע שידור הכתבה חיוני .

בשבע וחצי בעֶרֶב צִלצֵל הטלפון במשרדי . יוסף בר-אל היה על הקו . גוון קולו היה הפעם כשל נוֹפֶת צוּפִים , "יואש אלרואי , אומרים לי שתקציר משחק הנוער אוסטרליה – ישראל הוא מאוד יפה וחשוב , אז אני מציע שתשדר אותו" , שח לי . הרגשתי שאני רוצה לחנוק אותו . הזעקתי מייד את מאיר איינשטיין מביתו בשכונת בית הכרם בעיר לאולפן השידור בירושלים . בתשע ושלושים בעֶרֶב בתום "מבט" שידרנו תקציר בן כ- 15 דקות . נבחרות הנוער של אוסטרליה וישראל סיימו את משחקן בתיקו אחת . בסוף השידור הקצרצר הרים יוסף בר-אל טלפון למערכת וברך אותי על הבאת התקציר מסידני. "יפה מאוד , תשמע , זה גם הישג עיתונאי שלך", אמר, והוסיף, "שתהיה לי בריא". העסק היה פגום .

[1] ראה נספח : מכתבו של עו"ד יואל גולדברג מ- 10 בפברואר 1991 אל שר החינוך והתרבות הקורא לשר לפטר את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשל קטיעת הפנדלים בשידור הישיר של משחק הגמר על גביע הטוטו בין מכבי חיפה לבין בית"ר ת"א שנערך באצטדיון העירוני בבאר שבע בשבת – 9 בפברואר 1991 .

 [2] ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור מתאריך 8 בינואר 1984 , המוחה על הסיקור העני של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל , ובמיוחד משחקי המחזור של שבת – 7 בינואר 1984 .

[3] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מתאריך 14 במאי 1989 .

למי היה בכלל חשק לעבוד בתנאים כאלה . ביקשתי להתפטר ולפרוש . יוסף בר-אל דחה את מכתב התפטרותי על הסַף מפני שידע מה אני שווה לוֹ . הוא הבטיח לשפר בעתיד את כמות האמצעים לסיקור התוכנית הפופולרית אך לא עמד בדיבורו ולא בהבטחותיו . היו פעם ימים אחרים . גם יוסף בר-אל היה אולי פעם שונה . יוסף בר-אל היה מודע היטב לידע , לכּישרון , ולדבקות במשימה חסרת הפשרות של מחלקת הספורט . זה היה ידוע ומן המפורסמות בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . למרות כל הוויכוחים הקשים יוסף בר-אל מעולם לא פיטר אותי . הוא העריך את פועלי וראה בי איש מקצוע , מנהיג , ועיתונאי המוביל כהלכה את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר יעדי השידור הרבים שלה במשך שנים ארוכות . הוא לא היסס להביע זאת במכתב הערכה ששלח אלי ביום שני – 27 במאי 1985 בתום עונת הכדורגל באותה שנה , אז שימש כמנהלה הזמני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ונקט בזו הלשון , "אתם בהחלט מהווים דוגמא ומופת לכל עובדי הטלוויזיה ומי ייתן וירבו כמותכם…"  [1] .

barel 4

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . זהו מסמך ההערכה המקורי  שכתב לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל (החליף בתפקיד לשעה קלה את טוביה סער שהלך הביתה) בתום שידורי הליגה הלאומית בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעונת 1985 – 1984. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אל : יואש אלרואי באמצעות י. שטרן

הנדון : הערכה  למישדרי  הספורט

עם סיום עונת הכדורגל ומשחקי הליגה , ברצוני להביע את הערכתי לך ולכל צוות העובדים במחיצתך על הדינמיות , המקצועיות , ובעיקר המוטיבציה הגבוהה והמסירות הרבה לטלוויזיה ולציבור הצופים כאחד . אתם בהחלט מהווים דוגמא ומופת לכל עובדי הטלוויזיה ומי ייתן וירבו כמוכם . חן חן לכם !

בברכה ,

יוסף  בר- אל

בעשור ה- 80 של המאה הקודמת היטיבה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם ענפי הספורט האולימפיים השונים , עד כדי כך , ששידרנו ישיר מידי שנה בשנה את אליפויות ישראל בא"ק ושחייה . משקיבל יוסף בר- אל לידיו את השלטון על הטלוויזיה הישראלית הציבורית ביולי 1990 הוא החליט לבטל את הנוהג "הנפסד" הזה של סיקור ענפי הספורט הקטנים בטענה מגוחכת של עומס משימות ועבודה על ניידות השידור והטכנאים ו- "עומס" בכמות השעות הנוספות . מה שהיה זכות וחזון בתקופתו של המנכ"ל הקודם אורי פורת ז"ל הפך בתקופתו של יוסף בר-אל לנטל . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עקף את האתגר באמצעות ביורוקרטיה מסורבלת של התכתבויות והשאיר אחריו עקבות של אדם לא מוכשר שאיננו יודע לנהֵל . הוא ומזכירתו היו כל כך מנותקים מתרבות הספורט ומההוויה הישראלית עד שחשבו שניהם כי ראשי התיבות א"ק (אתלטיקה קלה) הן בעצם ענף ספורט הנקרא , "א י י ק" [2]  . פתטי . שנה לאחר מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבנתי כי תחום הסיקור הטלוויזיוני עליו אני מופקד של אירועי הספורט הרלוואנטיים למשלם האגרה בארץ ובעולם , הולך מ- דחי אל דחי . זאת הייתה תקופה מקצועית עלובה . פרי ביאושים של מינוי פוליטי מאוד לא מוצלח ב- 10 ביולי 1990 של הוועד המנהל של רשות השידור ובתמיכת מנכ"ל רשות השידור בכבודו ובעצמו אריה מֶקֶל .

[1] ראה נספח : מכתב הצל"ש של מנהל הטלוויזיה הזמני יוסף בר- אל אלי , מתאריך 27 במאי 1985 .

[2] ראה נספחים : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל מ-  25 ביוני 1991 ומכתב תשובתו למחרת .

barel 5

טקסט מסמך : 26 ביוני 1991 . וזוהי תשובתו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל …את אליפות ישראל בא"ק הוא ומזכירתו כינו אליפות ישראל ב-  "א י י ק" . זאת לא הייתה טעות קולמוס של השניים . זאת הייתה בורות וחובבנות . ככה התנהלו חלק מהעניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1985 שימש יוסף בר-אל תקופה מסוימת כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת המנכ"ל הקודם אורי פורת ז"ל . עכשיו בשנת 1991 משכיהן בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת זכייה במכרז בתקופתו של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל אולי שינה את דעתו עלי . הוא היה מֵת למשוך את מכתב ההערכה ההוא מלפני שֵש שנים בחזרה אך הדבר היה בלתי אפשרי עתה . המילים שאותן כתב , "ברצוני להביע את הערכתי לך…אתם בהחלט מהווים דוגמא ומופת לכל עובדי הטלוויזיה…" , כבר היו חרותות בשָחוֹר / לָבָן על לוח ההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף בר-אל לא היה אותו האדם שהכרתי בימים עברוּ . מישהו מבֵּין שנינו השתנה ועבר מטמורפוזה . אני מניח שזה לא הייתי אני .

barel 6טקסט תמונה : אנוכי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת. הוא העריך אותי כשהיה לו מצב רוח טוב וכאשר התחשק לו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההתנגשויות החריפות שלי כמנווט שידורי הספורט בשנים 1993 – 1990 עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל הנוגעות להיקף שידורי הספורט ומיקומם בלוח השידורים הציבורי הלכו ותכפו. הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה אלימלך רם לא התייצב לצדי ולא הגן עלי. למרות החיכוכים הקשים יוסף בר-אל לא פיטר אותי.

ביום שלישי – 4  ביוני 1991 , העבירה חטיבת הספורט בראשותי בשידור ישיר מאִצטדיון ר"ג את משחק הגמר על גביע המדינה בין קבוצות מכבי חיפה והפועל פ"ת . המשחק החל בשמונה בערב, ונקבע שמהדורה מקוצרת של "מבט" תשודר בהפסקת המשחק באורך של כ- 15 דקות כאורך ההפסקה בין שתי המחציות . זכויות השידור של המשחק הנ"ל היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . בישיבת הבוקר היומית ביום שלישי ההוא ב- 4 ביוני 1991 בלשכת מנהל הטלוויזיה שוחחתי ותיאמתי עם יוסף בר-אל את נהלי השידור . יוסף בר-אל הורה בעצמו ליעל חן ואלימלך רם לשדר מהדורת "מבט" קצרה בהפסקה שבין שתי המחציות ובשום אופן לא לגלוש לתוך המחצית השנייה . הסבתי את תשומת לבו והזכרתי ליוסף בר-אל את אותו הסיפור האומלל ההוא של "קטיעת הפנדלים" שלוֹ בשידור הישיר במשחק גמר גביע הטוֹטוֹ , ארבעה חודשים קודם לכן ב- 9 בפברואר 1991 באצטדיון בבאר שבע בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר תל אביב . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל הבטיח לי אישית באותו הבוקר ההוא כהאי לישנא : "יואש , המשחק ישודר ישיר במלואו לרבות ההארכה ובעיטות ההכרעה מ- 11 מ' באם יידרשו , כולל הענקת הגביע . הפעם ייראו את כל הגוֹלים" , הדגיש . הוא רק הוסיף וביקש ממני , ש- "אחרי הנפת הגביע אחזיר את השידור מייד לירושלים כדי שלא כל הערב יְיוּחד ויתמלא בכדורגל" . בקשה הגיונית . אני זוכר היטב שלפני שנפרדנו בתום ישיבת הבוקר ההיא הסבתי את תשומת לבו כי חוקי מרפי פועלים בדיוק בשעה שאנחנו רוצים שהם ייעלמו , והוספתי , "תאמר ליעל חן עורכת "מבט" שלא תשתהה בהחזרת השידור ותעשה זאת עוד בטרם מתחילה המחצית השנייה .

ציטוט : "אלה המזלזלים בנו בלי להכיר אותנו אינם עושים לנו רעה – לא אותנו הם מתקיפים כי אם את חזון דמיונם המטעה" . (לה – בריור) .

את התדריך הסופי שלי שנתתי ביום שלישי – 4 ביוני 1991 באִצטדיון ר"ג לצוותי השידור שלי ולכלל אנשי ניידת השידור סיימתי במילים האלה : "הפעם אנחנו מוגנים . את כל השערים ייראו . זאת הבטחה אישית שנתן לי מנהל הטלוויזיה . תמה תקופת הזִלזוּל בשידורי הכדורגל" . מאיר איינשטיין ואבי רצון מיהרו לטפס לעמדת השידור שלנו ברוֹם האִצטדיון .

מהדורת "מבט" המקוצרת הפכה לפתע למהדורה רגילה . לא היה שום קשר בין התחייבותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל למה שהתחולל באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . המחצית השנייה של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל נפתחה זה מכבר ועדיין משדרים חדשות ב- "מבט" . התקשרתי למנהל החדשות אלימלך רם לביתו ברמת אביב וביקשתי ממנו , "אנא הורה לאנשיך לסיים מייד את "מבט" , כדי להחזיר את השידור אלינו לרמת גן" . את אותה הבקשה הפנייתי ליעל חן העורכת . טוֹן קווי החיוג בטלפונים בניידת הפכו לצליל תחינות . כאילו מדובר בשידור פרטי שלי . אלימלך רם השיב לי , "שהוא לא יכול לעשות שום דבר , ויש לו גם הבטחה מיוסף בר- אל שהוא יכול לגלוש קצת בזמן המהדורה" . הכתבה האחרונה בליין – אפ של "מבט" המתארך הייתה של הכתבת לענייני בריאות רבקה נוימן ועסקה ברפואה האלטרנטיבית . סוג של אינפורמציה חשובה לכשעצמה אך לא חדשותית במהותה . כתבה שניתן היה לשדר אותה לפני שבוע כמו גם בעוד שבועיים , אך בשום פנים ואופן לא על חשבון השידור הישיר של משחק הכדורגל שהוא בבחינת "החדשות החמות והטריות" באותו הרגע . ואכן חוקי מרפי פעלו במלוא עוזם . בעוד מהדורת "מבט" המקוצרת מתארכת הבקיעה מכבי חיפה שני שערים והפכה פיגור של 0 : 1 ליתרון 2 : 1 . מיליון צופי טלוויזיה לא ראו אותם ברגע האמת . התפוצצתי מכעס בניידת השידור .

קֵן צ'יסהולם ניבּא פעם , "כי גם כאשר הדברים פועלים כשורה – משהו חייב להשתבש" . אלימלך רם ויוסף בר-אל דאגו להגשים את הנבואה הזאת . סטנדרט ירוד של ניהול וקבלת החלטות לא מתוך כוונה רעה אולי אך בטוח מחוסר הבנה בשידורי טלוויזיה . הם לא נִכְפּוּ ע"י איש אלא ע"י עצמם לפעול בצורה כל כך חובבנית וירוּדָה . שניהם היו ההנהלה עצמה . התוצאה על המסך הייתה הרסנית . חשבתי לעצמי תוך כדי הכניסה השנייה להמשך השידור הישיר (מינוס שני השערים שמיליון צופי טלוויזיה לא ראו אותם) בתום "מבט" , עד כמה אין ערך לשום הבטחה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ועד כמה שידורי הספורט הרלוונטיים אינם מעניינים את הבוס הישיר שלי אלימלך רָם מנהל חטיבת החדשות.

ram 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 . אלימלך רם מנהל חטיבת החדשות (מימין) היה איש חדשות נטו . כאן הוא נראה מכסה הודעה מדינית של ראש הממשלה מנחם בגין . הוא היה בעברו שדרן חדשות ברדיו 'קול ישראל' . מאוחר יותר עבר מהרדיו לחטיבת החדשות בטלוויזיה ושימש כתב מדיני תחת ניהולו של דן שילון . בראשית שנות ה- 90 התמנה בעצמו למנהל החדשות בטלוויזיה הישראלית . הוא היה הבוס הישיר שלי אך מחלקת הספורט ומִבצעי השידור שלה עתירי הרייטינג לא כל כך עניינו אותו . אלימלך רם מעולם לא ביקר אותי בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה . (לע"מ תמורת תשלום) .

מכבי חיפה עם מאמנה המצוין שלמה שרף ניצחה בסיום המשחק 3 : 1 , וזכתה בגביע והשלימה דאבל . היא זכתה גם באליפות הליגה . השידור הישיר החסר שני שערים חשף אותנו לתגובות זעם של הציבור . מבקר הטלוויזיה של העיתון "חדשות" רון מיברג , תקף למחרת במילים חריפות ביותר אותי ואת הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית על שפגעה שלא לצורך בשידור הישיר של גמר גביע המדינה בכדורגל (אירוע ממלכתי) באמצעות "מבט" דליל אירועים . הנה ביקורת הטלוויזיה שלוֹ מ- 5 ביוני 1991 כלשונה [1] וכותרתו , "טמטום , אפסות , שפלות , וחוסר מקצועיות" .

ראה העיתון "חדשות" מ- 5 ביוני 1991 . לפני כרבע מאה של שנים . העיתון "חדשות" . ביקורת טלוויזיה של מר רון מיברג בגין החמצת שני השערים בשידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בו ניצחה מכבי חיפה את הפועל פ"ת 3 : 1 . רון מיברג צדק . 

גם העיתון "ג'רוזלם פוסט" (Jerusalem Post) התרבותי והאדיב תקף הפעם הזאת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . לא היה כאן שום עניין ותירוּץ טכנולוגי , שום עסק עם וועדי העובדים ולא תקלה לוגיסטית . סתם חלטורה ניהולית . חלפו רק ארבעה חודשים מביזיון "קטיעת הפנדלים" של יוסף בר-אל בשידור הישיר של משחק הגמר על גביע הטוטו בעיצומה של מלחמת המפרץ ב- 9 בפברואר 1991 , והנה נקלעה הטלוויזיה הישראלית לשערוריית שידור דומה נוספת .

זאת הייתה תקופה גרועה בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של יוסף בר-אל שילמה ממון רב כ- 1.000000 (מיליון) דולר לעונת משחקים אחת תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל בישראל אך ניצלה קמצוץ מהיתרון שנפל בחלקה , לא בשל מחשבה לַמְדָנִית חס וחלילה , אלא פשוט בגלל היעדר כישרון . ב- 26 בפברואר 1991 תקף העיתון "חדשות" בבוטות רבה את יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה על עוני כיסוי הכדורגל "במשחק השבת" [2]  . הכותרת בעיתון , "הטלוויזיה עושה צחוק מהכדורגל" , תיארה נכון את המצב לאשורו והוציאה את יוסף בר-אל משלוותו . בגוף הכתבה נכתב , "ראשי התאחדות לכדורגל זועמים על הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . בישיבה הקרובה יידון מחדש ההסכם עם רשות השידור המקנה לה זכויות שידורים בלעדיות של משחקי הכדורגל בשנים הקרובות . הכעס מופנה כלפי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל . הם עושים צחוק מהכדורגל ומציבור האוהדים . זה זלזול והפרה בוטה של ההסכם עם התאחדות הכדורגל . לא יתכן שהם ירכשו את הזכויות השידורים וישתמשו בהן לרעה" . ואומנם "משחק השבת" שהביאה לשידור מידי מוצ"ש רק בין % 33  ל- % 66 ממשחקי הליגה הלאומית בכדורגל, הייתה מסמך עיתונאי חלקי , פגום ומרגיז . מנהל הטלוויזיה זימן אותי ללשכתו ומיהר להאשים אותי שאני הוא המדליף המנהל מלחמה נגדו באמצעות העיתונים . מעולם לא הדלפתי לעיתונות דבר מהנעשה בטלוויזיה . מעולם לא הלשנתי . מעולם לא דיברתי עם עיתונאים אחרים מאחורי גבם של הקברניטים שלי . נכון , היו פעמים שדיברתי לעיתונות , אבל זה תמיד היה באמצעות ריאיון קצר או ארוך עם פתיחת מירכאות וציון מפורש של שמי . האמת , במקרה הקונקרטי הזה גם לא היה צריך להדליף . מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה גלוי והמצלמות מעולם לא שיקרוּ . העיתונות צעקה והכריזה ללא הרף , "המלך הוא עֵירוֹם" , ומלך הטלוויזיה יצא מדעתו וכעס עלי משום ש- "נתיניו" לא נתנו לוֹ לדעת שהוא מהלך עירום , וכשהוא בכל זאת לובש כסות , מדיו מכוערים .

ראה העיתון "חדשות" מ- 26  בפברואר 1991 . לפני כרבע מאה של שנים . דוגמא אחת מתוך מאות קטעי עיתונות שתקפו בשנים 1993 – 1990 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  בעידן ניהולו של יוסף בר-אל , את אופן ודרך כיסויה הדַל את הכדורגל הישראלי . החזקנו בלעדית בזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי אך הנהלת הטלוויזיה בימים ההם לא אִפשרה לי לחשוף אותו כראוי . לא שררה שום קורלאציה בין הממון בו רכשנו את סחורת השידור הבלעדית הזאת שאותה צירפנו אותה לסל הקניות שלנו , לבין חשיפתה ושיווקה לציבור צופי הטלוויזיה . 

הפוליטיקאים

בתקופה ההיא של ראשית עשור ה- 90 במאה שעברה החלה התערבות הפוליטיקאים בעניינים הפנימיים המקצועיים של רשות השידור הסוּבֶרֶנִית ובשיקולי העריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . למשל הפוליטיקאים החליטו להתערב מדוע אני מזיז קריין או קריינית כזאת ו/או אחרת מעמדות ההגשה בתוכניות הספורט . התערבותם בענייני הזזתה של גב' אורית כסיף מהגשת "מבט ספורט" הייתה פתטית ומגוחכת . בלתי נסבלת . ההתערבות הפוליטית המכוערת של יוסי שריד , דליה איציק , שרה דורון ואחרים היוותה עבורי שוב תזכורת חשובה ולקח מַר אך מוכר . טביעות אצבעותיהם של הפוליטיקאים אֵינַן מדיפות לעולם ניחוח בושם . הרכב ה- DNA שלהם ידוע . לכן דֶלֶת מחלקת הספורט הייתה נעולה בפניהם מרגע כניסתי לתפקיד בדצמבר 1980 ועד לנטישתי ביולי 2002 . מעולם לא נתתי להם דריסת רגל אצלי . לאלה שהתקשרו אלי ישירות והם היו לא מעטים נתתי להבין שהם לא חשובים . מעולם לא ראיינתי אותם . הפוליטיקאים הללו מעולם לא השתתפו בשום פָּנֶל שידור ספורטיבי שניהלתי , הפקתי ו/או ערכתי בקריירה הארוכה שלי , ולוּ רק מפני העובדה שרובם כמעט כולם ראו ב- Frame הטלוויזיה ובמיקרופון הזדמנות לפּרסום אישי מבלי להתחייב למצעם ולדבריהם . נזהרתי מהם כמו מאֵש.  לא הייתי חייב להם דָבָר . הפוליטיקאים הקטנוניים האלה לא הזיזו לי .

ראה את אחד מעיתוני "חדשות" מ- 1990. לפני כרבע מאה של שנים . ח"כ יוסי שריד קרא באחד העיתונים ידיעה שקרית ואַץ להשתלח בי בעיתון "חדשות" בטקסט נבזי מבלי שבדק את העובדות . הוא והכתב דוד מנור מעולם לא דיברו עמי ולא בדקו את אמיתות הסיפור . מר יוסי שריד בחר להגיב לכתב דוד מנור בצורה ילדותית , אבסורדית , טיפשית , ולא נכונה לחלוטין . גב' אורית כסיף הייתה קריינית טלוויזיה בינונית והודחה מהמסך לאחר כל מיני טעויות בקריינות שלה ובשל חוסר מקצועיותה ולא בשל המראה שלה.  יוסי שריד לא ידע שאשתי (היפה בנשים) הייתה גם היא בהריון שלוש פעמים . "…חבל שאני לא יכול להכניס את יואש אלרואי להריון , שכולם יראו איך הוא נראה בחודש השמיני…", טען כנגדי הפוליטיקאי הקטנוני שרדף פרסום בכל כוחותיו וקיבל אותו בחינם על חשבוני מדוד מנור . תגובתו העלובה לא הייתה ראויה לביקורת מפני שהייתה מתחת לכל ביקורת. היה מדובר  בפוליטיקאי מגוחך גם אם שמו יוסי שריד. 

גב' אורית כסיף הודחה אומנם מההגשה אולם לא בגלל הריונה והיא כלל לא פוטרה . היא הייתה מגישה בינונית למדי של "משחק השבת" . מרב מיכאלי (היום ח"כ מרב מיכאלי) עלתה עליה לאין שיעור . לאחר הדחת אורית כסיף ממסך הטלוויזיה (אולם לא מ- מחלקת הספורט) לא התעניין בה שום גורם אחר שחפץ בה כמגישה קריינית שום גורם אחר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לא מחטיבת החדשות וגם לא מחטיבת התוכניות . היא דעכה במהירות בתחום הזה של הופעה על המסך בדיוק באותו ה- Speed כפי שזהרה עליו . בתחום הקונקרטי של הגשה והנחיה של תוכניות ספורט באולפן היא לא הייתה מספיק טובה ויעילה . גב' אורית כסיף חזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה בטרם היותה מגישה לשעה קלה של "משחק השבת" .

המדיניות הטלוויזיונית שלי לעורכים ולמפיקים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא לאפשר בשום אופן לפוליטיקאים משום מפלגה שהיא, להשתחֵל לשידורי הספורט – הייתה ברורה ומפורשת . אינטגריטי ו- דיגניטי נדרשים מהעיתונאים אך גם מהפוליטיקאים . דֶלֶת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נשארה נעולה בפניהם לעַד . אותם הפוליטיקאים שנהדפו על ידי לא בחלו לתקוף אותי בכל מקום שאפשר לרבות העיתונות  [1] . לא השבתי לפניות הטלפוניות שלהם ולא היססתי להשליך את מסמכיהם לפח . קיבלתי הוראות ופקודות משני אנשים בלבד . מ- מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל . לא הערכתי את יוסף בר-אל אך לא המריתי את פיו . מעולם לא קרה כי לא מילאתי את פקודותיו . התווכחתי עמו ללא סוף . הייתי בר פלוגתא שלו . אולם משהחליט סרתי כולי למצוותיו . זה נכון שעשרות אנשי הציבור והפוליטיקאים שהתדפקו על דלת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו חייבים לי דבר אך גם אני לא הייתי חייב להם כלום . זה כמובן הציב דילמה לא פשוטה בפני הבּוֹסים הראשיים שלי ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיו בעצמם מינויים פוליטיים . אני יודע שהיו ביניהם כאלה שהתלבטו האם שווה בכלל לגוֹנֵן עלי, ואם כן כיצד לגוֹנֵן עלי . הם יכלו להדיח ולפַטֵר אותי לכשרצו במשך תקופת כהונתי הארוכה , אך איש מהם לא הִרשה לעצמו לעשות זאת . לא מפני שאהבו אותי יתר על המידה אלא מפני שחשבו שאני איש טלוויזיה חיוני למערכת שאותה ניהלו .

maariv 2

טקסט תמונה : כותרת בעיתון "מעריב" מ- 3 בינואר 1991 . לפני כרבע מאה של שנים . לא הסכמתי להיפגש עם ח"כ פנחס גולדשטיין . לא השבתי לפניות הטלפון של מזכירתו ולא עניתי על מכתביו . לפוליטיקאים יש תכונה מגונה . הם ניחנו במתק שפתיים ומחפשים לפני כל דבר אחר את טובתם האישית באמצעות הכרזות חסרות כיסוי בתקשורת . הם מומחים בהבטחות . רובם לא יודעים לקיים אותן . (באדיבות העיתון "מעריב") .

ראה את העיתון "חדשות" מ- 5 בפברואר 1993 . לפני 21 שנים . כותרת בעיתון "חדשות" . תקפתי בחריפות רבה את ח"כ מיכה גולדמן שידע והכיר את הקשיים המסורתיים של השידור הציבורי בשבתות (תקנים , שעות נוספות , חוק שעות העבודה והמנוחה , עבודת הטכנאים וכו'…) . התוכנית "משחק השבת" הייתה בסכנת שידור אך במקום לעזור הוא אַץ ליו"ר ההתאחדות חיים הברפלד והציע לוֹ לשדר את הכדורגל בערוץ 2 הניסיוני בשעה שאנחנו משלמים עבור זכויות השידורים הבלעדיות סכום של 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר . הצעתו הבלתי הגיונית של הח"כ המלומד ליו"ר ההתאחדות לא הייתה שווה אפילו את הנייר עליו נכתבה ההצעה . לא היה לה שום תוקף משפטי . מאוחר יותר הסתדרו העניינים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומיכה גולדמן אַץ לספר לעיתונות שהוא היה זה שסידר שתוכנית "משחק השבת" , תשודר במתכונתה . זה היה כמובן חזיון שווא , אך ח"כ מיכה גולדמן זכה לכמה רגעי תהילה מדומים כמגן הכדורגל הישראלי על מרקע הטלוויזיה . 

[1]  ראה נספח : קטעי עיתונות בהם תוקפים אותי הפוליטיקאים השונים

1993 – 1990 (חלק ב')

יוסף בר-אל בתגובה העניש אותי אז שוב . הוא קִיצֵר את משך התוכנית "משחק השבת" שהייתה עכשיו קצרה ממילא , מ- 45 דקות ל- 30 דקות . "משחק השבת" שהייתה אמורה להיות ספינת הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפכה להיות חַסַקֶה של המצילים בחוף "מציצים" . יוסף בר-אל ידע כמובן שאינני מדבר עם עיתונאי הספורט , אלא לציטוט בלבד אם נדרש על פי הבנתי בליווי פתיחת מירכאות , אך בחר להציג אותי כמדליף כדי לחמוק מהביקורת הקשה שהוטחה בו שוב ושוב . עליבות גדולה השתררה על שידורי הספורט בטלוויזיה . אי אפשר היה שלא להבחין בה . צילמנו בשבתות רק שניים או שלושה משחקים מתוך ששת משחקי המחזור . זה נכון שההווה היה עדיין שייך לטלוויזיה הישראלית הציבורית אך בעזרתו האדיבה של מנהלה ההוא היא מִשכּנה את עתידה . מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הבחין מאוחר מידַי בהצטברות טעויות בשיקול והחלטות שגויות ותמוהות של מנהל הטלוויזיה שלוֹ יוסף בר-אל וגם של מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . מנכ"ל רשות השידור הבין שבפסגת הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצב איש לא מוכשר שצריך לעקוב אחר החלטותיו בשבע עיניים . ב- 20 ביוני 1991 הוציא אַרְיֵה מֶקֶל הוראה כתובה חד משמעית למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל להפסיק לאַלְתֵּר את קטיעת שידורי הספורט הישירים . זאת הייתה אזהרה . יוֹסֵף בַּר-אֵל הנָזוּף לא היה יכול להתעלם ממנה ומיהר להעביר את האחריות ואת ביצוע הנחיית המנכ"ל למנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם [3] .

barel 7

טקסט תמונה : 23 ביוני 1991 . זהו המסמך המקורי בו נכפה מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לכתוב למנהל החדשות אלימלך רם לאחר התערבותו הישירה של מנכ"ל רשות השידור אריה מקל בעניין שערוריית קטיעת שידורי הספורט הישירים . במקרים רבים הוצבו שידורי הספורט הרלוואנטיים במקום האחרון בסולם העדיפויות ע"י הנהלת הטלוויזיה בימים ההם , סוג של אירוע שניתן להתחיל לשדר אותו מאמצע התרחשות העלילה , ובעת הצורך גם לקטוע אותו לטובת שידורים אחרים . שידורי הספורט נתפשו ע"י הנהלת הטלוויזיה הישראלית הציבורית כ- "FILLER" . מילוי זמן כפוי בין התוכניות האחרות . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ניסה להפסיק את הנוהל הנפסד הזה . המסמך נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת השתנה המצב במאה ושמונים מעלות . שוק הטלוויזיה במדינת ישראל הפך לתחרותי . לפתע צָץ באופק גורם טלוויזיה חדש בדמות הכבלים . רשות השידור שנולדה כבַת יחידה עם כפית כסף ציבורי בפִיה (של משלם האגרה) הייתה מפוּנקת  ואיטית מִידַי ושילמה על כך מחיר כבד כשהחלה ההתמודדות .

אני מציץ עכשיו או טו טו מרוֹם גיל 80 בשרשרת מסמכים שכתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות אֵלִימֶלֶך רָם בין בשלוש השנים שבין 1993 – 1990. אלימלך רָם היה הבוס הישיר שלי . מחלקת הספורט הייתה Desk חשוב ובעל משקל בחטיבת החדשות שבראשה ניצב . יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הבוס הראשי של אלימלך רם . חטיבת החדשות הייתה נדבך חשוב ברשת הטלוויזיה שאותה ניהֵל . המסמכים שהשתמרו מגוללים את חולשתה הניהול ואדישות אם לא בוז שרחשו שני האישים האלה לשידור ענפי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם , אלה שהיו פעם חלון הראווה הראשי של השידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית . שרשרת המסמכים הזאת מצביעה לא רק על ניהול חובבני , חסר כל כישרון ולא נבון של שני האישים האלה , אלא מציגה גם אי צֶדֶק ואי סֵדֶר משווע בחלוקת משאבי ההפקה , הצילום , והעריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . לעיתים נדמה היה לי כי קיימת מצִדם התנכלות מכוונת לי ולשידורי הספורט שבאחריותי . בימים ההם חלמתי על מוטי קירשנבאום . דוד "דוּדוּ" גלבוע מנהל חטיבת החדשות מ- 1993 בעידן מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן והאיש שירש את אלימלך רָם , אמר לי פעם כהאי לישנא : "לעולם לא הייתי מסכים לנהל את שידורי החדשות בטלוויזיה בכפיפות ליוסף בר- אל מכל היבט שהוא . באשר לאלימלך רם , הוא היה איש טוב בעל מוניטין של קריין חדשות אך אדם "מסכן" מבחינת השליטה בחטיבת החדשות . מה לקריינות טובה עם ניהול נבון…?" . דוד "דודו" גלבוע היה בר מזל . הוא ניהל את חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 1996 – 1993 בתקופתם של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . כנ"ל רפיק חלבי (היום יו"ר מועצת דליית אל כרמל) שמונה במקומו ופעל אף הוא בשנים 1998 – 1996 תחת פיקודם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן . באפריל 1998 מינתה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו את אורי פורת ז"ל למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2003 . זאת הייתה הקדנציה ה- 2 של אורי פורת שכזכור שימש מנכ"ל רשות השידור בקדנציה ה- 1 שלו  בחמש השנים של 1989 – 1984 . באפריל – מאי 1998 החל שוב עידן חדש (פוליטי) רווי כל מיני שמועות , תככים , מזימות וריבים של המנכ"ל החדש אורי פורת עם חטיבת החדשות בראשות רפיק חלבי שנהנה מגיבוי מוחלט של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . זכור אותו הסיפור של מוצ"ש – 9 במאי 1998 . באותה השבת ההיא של 9 במאי 1998 זכתה קבוצת בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל ואלפי אוהדיה בעיר יצאו במוצ"ש לכיכר ספרא , כיכר העירייה בירושלים , כדי לחגוג בשמחה רעשנית את הזכייה של קבוצתם האהודה . שמחת הניצחון של האוהדים הרבים במקום התקיימה בחסות ונוכחות ראש העירייה אהוד אולמרט וראש הממשלה בנימין נתניהו . כשהגיע בנימין נתניהו (באיחור מתוכנן) קיבלו את פניו אלפי החוגגים בשאגות קריאה קצובות , "מוות לערבים…מוות לערבים…" . האירוע תועד והוקרן למחרת יום ראשון – 10 במאי במהדורת "מבט" ומההתבוננות בכתבה אפשר היה להבין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא היסה את הפורעים הבית"ריסטים שקראו בקול ניחר "מוות לערבים…" . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל טען ששני עורכי "מבט" באותו ערב נתן גוטמן ואלישע שפיגלמן ערכו את הכתבה בזדון ו- רוע לב והצמידו את הקריאות "מוות לערבים" להופעתו בשטח של ראש הממשלה כדי ליצור קונפליקט . זה לא היה נכון והערכת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא הייתה מדויקת . התיעוד בכיכר ספרא הירושלמית שודר as is מבלי לערוך אותו . הטענה של אורי פורת נגד נתן גוטמן ואלישע שפיגלמן הפכה לכתב אישום אולם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי וסגניתו יעל חן העניקו גיבוי מוחלט לעורכי "מבט" והביעו את הערכתם המקצועית לשניים . אורי פורת יצא מדעתו והטיל ספק במנהיגותם הטלוויזיונית של יאיר שטרן ורפיק חלבי . מאוחר יותר התעשת . לקח לו לא מעט זמן (כמה חודשים) להבין כי שני האנשים האלה שניצבים בפסגת ערוץ 1 , יאיר שטרן ורפיק חלבי , הם אנשי מקצוע נאמנים ומהווים את נשמת אפו של השידור הציבורי עליו הוא מופקד כמנכ"ל רשות השידור . אני יודע את העובדות האלה מקרוב . ממקור ראשון . אורי פורת שינה את התייחסותו אליהם ב- 180 מעלות והיה רווי הערכת אֶמֶת אל שניהם .

הקצאת אמצעי ההפקה והשידור לתוכניות הספורט התנהלה ללא שיטה , הייתה רנדומאלית ובעייתית . לא התנהלו תחקירים ולא היה שום דיון Follow up  רציני מדוע יש פגיעה כה קשה בהקצאת אמצעי שידור והפקה לטובת שידורי הספורט . אני מעריך שמנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ואנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור , ביניהם הגב' דליה איציק מתומכות יוסף בר-אל , ידעו ושתקו . על פי המטפורה הצבאית פעם קיבלתי מיוסף בר-אל ואלימלך רם תותח לצורך ביצוע משימת שידור אך ללא פגזים ובמקרה אחר מטוס בלי כנף אחת . לא התקיימה פגישת מטה אחת מסודרת עם מפקדי הישיר מנהל חטיבת החדשות לצורך קביעת יעדי שידורי הספורט ואילו אמצעים יש להקצות להם על מנת להשלים את ביצוע המשימה . אלימלך רָם מעולם לא הטריח את עצמו לבקר במשרדי מחלקת הספורט ששכנו בקומה החמישית ולהיפגש עם כתביה . הדבר דרש ממנו טיפוס של שתי קומות בלבד במדרגות בניין הטלוויזיה אך הוא אף פעם לא עשה זאת . מנהיגות שידור בלתי מתקבלת על הדעת . התוכנית "משחק השבת" והפקות ספורט אחרות הפכו לגדועות וקטועות . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות הכתובה  תקפו אותי שוב ושוב על עליבות השידורים , אך הבוסים שלי לא יצאו להגנתי . הם ידעו טוב מכולם מדוע תוכניות הספורט קְטוּמוֹת ולמה הן נראות כפי שהן נראות בשל חוסר אמצעים , אך במקום להגֵן העדיפו להאשים אותי כמדליף בשעה שערוותה של הטלוויזיה תחת ניהולו של יוסף בר-אל הייתה גלויה לעין כל . שרר בִּלְבּוּל גמור . מעולם לא הוסבר לציבור משלם האגרה מדוע ניתן להפיק איך שהוא אולימפיאדות ומונדיאלים בעבור מסך הטלוויזיה שלו אך מאידך אי אפשר לשדר את כל משחקי הכדורגל בליגה הלאומית (ליגת העל היום) מידי מחזור ומידי מוצ"ש . בין השנים 1993 – 1990 הפך "משחק השבת" למסמך דוקומנטארי חלקי וירוּד . הניהול היה כל כך חובבני עד שחלק משידורי הטלוויזיה ותכנונם התנהלו ברשלנות . לבטח שידורי הספורט . לשידורי הספורט נגרם בעליל ובאופן הברור ביותר נזק בלתי הפיך בשנים 1993 – 1990 . פלא שלא השתגעתי . פלא שלא קיבלתי התקף לב . אבל התקפי עצבים חטפתי גם חטפתי .

המסמכים הרצ"ב ייטיבו לחשוף את הסוֹד הגלוי כיצד התנהל השידור הציבורי דאז ומדוע כה נכספתי לבואם של מנכ"ל רשות שידור ומנהל טלוויזיה בסדרי גודל של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן . מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן נכנסו ב- 1993 לוָואקוּם נוראי . הכל היה הרוס ומנוהל גרוע . הנה המסמכים שנשמרו . הראשון שבהם היה מסמך עגום בן 8 עמודים שנשלח למנהל חטיבת החדשות אלימלך רָם ב- 25 במארס 1991 .

ram 2

טקסט מסמך : 25 במארס 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 1 מתוך 8) ששלחתי למנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . מעולם לא קיבלתי ממנו תשובה בכתב ואינני יודע גם אם העביר את תוכנו למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 3

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 8) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 4

טקסט מסמך : 25 במארס 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 3 מתוך 8) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 5

טקסט מסמך : 25 במארס 1991 . זהו המסמך המקורי ( עמוד מס' 4 מתוך 8) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 6

טקסט מסמך : 25 במארס 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 5 מתוך 8) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 7

טקסט מסמך  :  25 במארס 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 6 מתוך 8) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 8

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 7 מתוך 8) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 9

טקסט מסמך : זהו המסמך המקורי (עמוד אחרון מס' 8 מתוך 8) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1] ראה נספח : ביקורת עיתונות של רון מיברג בעיתון "חדשות" מתאריך 5 ביוני 1991 , הנוגעת לשידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין מכבי חיפה לקבוצת הפועל פ"ת

[2] ראה נספח : קטע עיתונות מהעיתון "חדשות" מ- 26 בפברואר 1991 .

[3] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה למנהל החדשות מתאריך 23 ביוני 1991 , המבקש אותו לנהוג על פי הנחיות המנכ"ל .

מוטי קירשנבאום יליד רשות השידור וחובב ספורט מושבע היה במשך שנים עֵד (כצופה טלוויזיה מן השורה) "להתעללויות המקצועיות" החוזרות ונשנות של הנהלת הטלוויזיה בראשותו של יוסף בר-אל בספינת הדגל של מחלקת הספורט "משחק השבת" . הדבר לא היה סוֹד . פַארסה "משחק השבת" נגלתה היטב מידֵי מוצ"ש בשנים 1993- 1990 . היא התבטאה בשלילה שיטתית של הקצאת אמצעי שידור , צילום , והפקה של כיסוי משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות . צילמנו שניים או שלושה משחקים בלבד . בלתי אפשרי היה לייצר במשך שנים ארוכות תוכנית ראויה המהווה מסמך דוקומנטרי עיתונאי שלם . התוכנית "משחק השבת" לא הצדיקה את קיומה במתכונת כה חסרה . המידע היה חלקי , קטוע , ודהוי . בואו של מוטי קירשנבאום לרשות השידור בחודש אפריל 1993 חולל מפנה דרמטי . לא רק בשל כשרונו גם מפני שנכנס לרִיק . לחידלון . חיכיתי כרבע מאה שנים למנכ"ל ומנהיג שידור ברמתו . באשר למוניטין של מחלקת הספורט הוא לא היה צריך לעשות דבר . הוא היה צריך לתת לי רק את כלי העבודה הנחוצים וברכת הדרך .

עד בואו של מוטי קירשנבאום לא הייתה שום קורלאציה הגיונית בין התשלום הגדול שמשלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית להתאחדות הכדורגל תמורת זיכיון השידורים הבלעדי לבין ההשקעה המינימלית של עצמה באמצעי ההפקה והצילום , ובעקבותיה חשיפה דלה על המסך , של ענף הספורט הפופולרי ביותר במדינת ישראל .

צריך להיות כנה ולומר שהכיסוי הרדוד של הכדורגל הישראלי בטלוויזיה לא החל בתקופתו של יוסף בר-אל . יוסף בר-אל צעד בנתיב שסללו לו קודמיו . זאת היסטוריה ארוכה עוד מימיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , ולפניו בעידנים של המנכ"לים שמואל אלמוג ז"ל ויצחק לבני יבל"א . בהבדל אחד . לרשותו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל עמדו בשנות כהונת בשנים 1984 – 1979 התשתיות הנחוצות לצורך צילום שיטתי של כל משחקי המחזור מידי שבת בליגה הלאומית בכדורגל . הוא פשוט לא רצה בכך ומנע ממני להפיק מסמך עיתונאי – חדשותי דוקומנטארי שלם . יוסף "טומי" לפיד היה עיתונאי בעל מוניטין . איש חכם , ליברל , וברוך כישרונות שמוטי קירשנבאום הפריך וקִעקע אותם בריאיון שהעניק ב- 1983 לעיתונאית שרית לוי -ישי , משאמר כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע כיצד להרכיב אותה מחדש" .

בימיו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל , שנים בטרם עידן יוסף בר-אל , התדרדרה התוכנית "מבט ספורט" לנקודות שפל שלא נודעו כמותן קודם לכן . המסמכים הישנים מהימים ההם ששרדו את מאורעות הזמן תיעדו היטב את חוסר מיומנותו של השידור הציבורי למלא את תפקידו כראוי . בתחומים רבים וגם בתחום הספורט . התוכנית "מבט ספורט" ששודרה מידי מוצ"ש הייתה אחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא צילמה , סיקרה , והקליטה את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ש- נערכו בשבתות , ואת השערים ותוצאות המשחקים ראו כעבור שעות מעטות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . איכות המסמך הדוקומנטארי הזה היה מותנה בכמות המצלמות שהוקצו לתיעוד המשחקים .

ב- 12 בספטמבר 1982 ביקשתי במכתב רשמי ממנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מילא במקביל גם את תפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותה תקופה) לשדר "מבט ספורט" מורחב בתאריך של מוצ"ש – 25 בספטמבר 1982 מפני שבאותה שבת החלו משחקי הליגה הלאומית . 75 דקות במקום 60 דקות כמקובל . תשובתו אלי בכתב ידו המסורבל והגַס כעבור שלושה ימים העידה כי האיש אינו בקי דיו בנעשה בתוככי הטלוויזיה , "יואש אלרואי , האם לא ידעת את תאריך התחלת הליגה הלאומית לפני שיצא המַדְפֵּס ?" . וודאי שידעתי . רק לא ידעתי לפני כתיבת המכתב את כמות אמצעי הצילום שיוקצו לי בשבת – 25 בספטמבר 1982 כדי למלא את תפקידי כהלכה . משהוברר לי כי אוכל לכסות לפחות % 75 משמונת משחקי המחזור הראשון החלטתי לבקש את הארכת התוכנית "מבט ספורט" [1] .

lapid 2

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 1982 . זהו המסמך המקורי . כתב ידו של יוסף "טומי" לפיד היה גדול ונטול כל אסתטיקה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בשבת – 16 באוקטובר 1982 התקיימו שמונה משחקי המחזור הרביעי בליגה הלאומית בכדורגל . יוסף "טומי" לפיד ז"ל אפשר לי לצלם את המשחק המרכזי באמצעות ניידת השידור האלקטרונית אך מנע ממני להוציא מצלמות פילם כדי לצלם את שבעת המשחקים הנוספים . המשחק המרכזי הסתיים בתיקו אפס . בשבעת המשחקים האחרים הובקעו 21 שערים . אף אחד מהם לא צולם . התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש – 16 באוקטובר 1982 תיזכר לדיראון . מסמך דוקומנטארי גדוע ועלוב מאין כמותו . זאת הייתה פארסה . למחרת יום ראשון – 17 באוקטובר 1982 שיגרתי מכתב למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער בדם לבי והבעתי בפניו את דעתי על המצב , "מבט ספורט" של אמש היה עלוב , דל , לא מעניין , ולא רציני" .

saar 1

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1982 . זהו המסמך המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

saar 2

טקסט מסמך :  17 באוקטובר 1982 . זהו המסמך המקורי שכתבתי למנהל הטלוויזיה טוביה סער . (עמוד מס' 2 מתוך 2) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990 יוסף בר-אל אם כך לא היה הראשון . בדרך כלל כיסינו בשבתות בתקופת שִלטונו של יוסף בר-אל בשנים 1993 – 1990 שניים או שלושה משחקים מתוך ששת משחקי המחזור . לעיתים רחוקות במקרה הטוב – ארבעה . על פי חוק מרפי , רוב השערים נכבשו דווקא במשחקים בהם לא ביקרנו ואותם לא צילמנו . עליבותה של "משחק השבת" הגיעה לשיאים שליליים חדשים בעידן ניהולו של יוסף בר- אל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל הזמן קיננה בי תחושה שאם קיימת דרך לעשות את העבודה שלא כשורה – הוא יוסף בר-אל ימצא אותה . ביום שישי – 13 בספטמבר 1991 נפתחו משחקי הליגה הלאומית לעונת 1992-1991. הקצאת האמצעים לסיקור מחזור הפתיחה הייתה מעטה , לא מקצועית , וגם לא הגיונית . הייתי מתוסכל מאוד והרגשתי שאינני יכול למלא עוד את תפקידי כעורך ראשי ומפיק ראשי של התוכנית "משחק השבת" בתנאים המגוחכים האלה . ההצדקה היחידה לשידור תוכנית ספורט כ- "משחק השבת" בכל מוצ"ש היא משחקי הכדורגל המתקיימים בימי שישי ובשבתות . בהיעדר יכולת לכסותם בצורה שיטתית וטוטאלית איבדה התוכנית מעֶרכה . היא הייתה מסמך עיתונאי פגום ומרגיז . דף עגום בספר תולדות רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואין מושיע . לא ראיתי עוד שום סיכוי לשנות את המצב אלא בהגשת מכתב התפטרות שלי מתפקידי כמנהל הספורט . הייתי מיואש ובודד . לא מצאתי לנכון לשתף בהתלבטויות ההתפטרות את הבוס הישיר שלי אֶלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות . הוא ממילא לא העניק לי מעולם כל גיבוי בהשבחת שידורי הספורט והיה טרוד בעצמו בשלל הבעיות והקשיים שניצבו בפניו בתוככי חטיבת החדשות עצמה . אֶלִימֶלֶך רָם נראה לי כל הזמן חסר אונים בניהול ענייני חטיבת החדשות . אינני יודע באיזו מידה היו נאמנים לו כתביו ועד כמה כיבדו אותו ואת מנהיגותו . ידעתי שממנו לא תבוא הישועה . הנה חלקיו העיקריים של מסמך ההתפטרות שהוגש למנהל הטלוויזיה ערב פתיחת עונת הכדורגל ב- 13 בספטמבר 1991 [2] .

barel 8

טקסט מסמך :  13 בספטמבר 1991 . עמוד מס' 1 (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 9

טקסט מסמך :  13 בספטמבר 1993 . עמוד מס' 2 (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 10

טקסט מסמך : 13 בספטמבר 1991 . עמוד מס'  3 ואחרון (מתוך 3) של המסמך המקורי אותו כתבתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : הליגה הלאומית בכדורגל של 1991 היא ליגת העל בכדורגל של 2014.

[1]  ראה נספח :  מכתבי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל מ- 12 בספטמבר 1982 .

[2]  ראה נספח : מכתב ההתפטרות שלי מניהול מחלקת הספורט שהוגש למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתאריך 13 בספטמבר 1991 .

[3]  ראה נספח : מכתב הצל"ש של מ"מ מנהל הטלוויזיה הזמני יוסף בר- אל אלי , מתאריך 27 במאי 1985 .

ניהול הטלוויזיה ע"י יוסף בר-אל לא הוטב מנקודת מבטי . ב- 3 באוקטובר 1991 שלחתי לו מסמך מחאה נוסף הדן בביטול ניידות שידור שהיו אמורות לסקר שני אירועי כדורסל וטניס ב- 6 וב- 8 באוקטובר 1991 . לא היה מדובר היד המקרה . היה מדובר בניהול אנטגוניסט שיטתי נגד ניווט ראוי של שידורי הספורט . כך אני הבנתי את השתלשלות העניינים .

barel 11

טקסט מסמך : 3 באוקטובר 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס ' 1 מתוך 2) ששלחתי למנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

barel 12

טקסט מסמך : 3 באוקטובר 1991 . זהו המסמך המקורי (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלחתי למנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אני מציץ שוב בהיסטוריית הניהול של יוסף בר-אל בשנים 1993 – 1990 ומוצא כי………..

אני מפנה את עצמי למסמכים נוספים שהשתמרו .

barel 13טקסט מסמך :  28 במאי 1993 . זהו המסמך המקורי ששלחתי למנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל באמצעות מנהל חטיבת החדשות אלימלך רם . שניהם החליטו להזיז את שידור "מבט ספורט" לחצות וחצי בלילה, ובמקום זאת לשדר ב- Prime time  הציבורי את הנואף המזדקן האנגלי "בני היל" כפאר היצירה הטלוויזיונית . כך התנהלה הטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם מינויו של מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ram 10

טקסט מסמך :  2 במאי 1993 . זהו המסמך המקורי ששלחתי למנהל חטיבת החדשות אלימלך רם הדן בהעתקה בלתי נתפשת של "מבט ספורט" ע"י יוסף בר-אל ובתמיכתו משמונה בערב לחצות וחצי בלילה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית מחלקת הספורט  –  ירושלים                                                 2.5.1993

אל  :  אלימלך רם – מנהל חטיבת החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון : הזזת "מבט ספורט" (המשודרת בימי חמישי בשבוע בשמונה בערב) לשידור לילה מאוחר בחצות וחצי .

אלימלך שלום רב ,

אני רוצה להביע בפניך את תמיהתי ותדהמתי הגדולה על העתקת "מבט ספורט" שיש לה 800 אלף צופים קבועים (הסקר לא כולל את קבוצת גילאי  14- 8  שהם פלח צופים חשוב של התוכנית אך אינם נכללים בסקרי הצפייה של רשות השידור) משעה שמונה בערב לחצות וחצי בלילה . "מבט ספורט" מגזין אקטואליה שבועי פונה גם לדור הצעיר בחברה הישראלית . העתקת התוכנית לשידור לילה כל כך מאוחר מחטיא את המטרה לחלוטין . בזמנו דובר על העתקת "מבט ספורט" ל- 23.00 בלילה . שידור של תוכנית המבוססת על חדשות הספורט בארץ ובעולם בשעה כל כך מאוחרת הוא בפירוש לא לעניין ולחלוטין לא צודק מבחינה תוכניתית . אנא העבר את תוכן מכתב זה לידיעתם של מנהל התוכניות ומנהל הטלוויזיה , וגם לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור .

                                                                                                                                                  בברכה , יואש  אלרואי

אך בל אקדים את המאוחר . באוקטובר 1991 ניצבתי כעורך ראשי ומפיק ראשי בפני קשיים חמורים מסוגים שונים הנוגעים להפקה המורכבת והמסובכת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאת אולימפיאדת ברצלונה 1992 הממשמשת ובאה . אריה מקל היה מנכ"ל רשות השידור באותה תקופה . יוסף בר-אל כיהן באותה העת כ- מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אלימלך רם נשא בתפקיד מנהל חטיבת החדשות .

סוף הפוסט מס' 459 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 3 מתוך 8. (פוסט מס' 458). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 . הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי . הוא מוענק בחינם לקוראים .

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 3 מתוך 8. (פוסט מס' 458). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שבין השאר היא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ,מגובה , ועטופה גם במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 458 : הועלה לאוויר ביום שני – 15 בדצמבר 2014

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה ארצית ובינלאומית שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה בעולם ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (3). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל, אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א , ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יצחק שמיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס זכייה במכרז ומינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת ז"ל והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . אַרְיֵה מֶקֶל ניהל במשרד החוץ תא קטן ושתי מזכירות , אולם זה לא מנע מראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר להפקיד בידו רשות שידור ציבורית ענפה שמורכבת מרדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמעסיקה 2000 (אלפיים) עובדים . מנהלי הטלוויזיה בתקופת מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכַי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַַרְְיֵֵה מֶֶקֶֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאּום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן .

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל ואח"כ המנהל הקבוע יוֹסֵף בַּר-אֵל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יוֹרָם אָרְבֵּל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרוֹמָא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור ישן ומנהל טלוויזיה חדש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . שמו נשכח . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

maariv 1

טקסט מסמך : יום רביעי – 11 ביולי 1990 . ידיעה מרתקת של עיתונאית "מעריב" אילנה באום שמתעדת בעיתונה ב- 11 ביולי 1990 את האמביציות הבלתי נלאות של מנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל. יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה מכריז בפומבי ביום שלישי – 10 ביולי 1990 בעיתון "מעריב" על ניצחונו במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "אני מרגיש על הכיפאק – ידעתי שאנצח" . להכרזת הניצחון שלוֹ והזכייה במינוי היה צליל וגוון טוֹן של דברי שחץ כאילו מדובר בתחרות כדורגל . רבים שאלו את עצמם למי הייתה נחוצה הצהרת הרהב הזאת ומתי העז קודם לכן מנהל טלוויזיה כלשהו להתרברב בעיתונות הארצית בעניין ניצחונו במכרז לתפקיד רב האחריות שאין בו שום זכויות אלא רק חובות. (באדיבות "מעריב").

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

לוגיסטיקה במונדיאל איטליה 1990. 

נותרה רק בעיה אחת לא פתורה בכל ההפקה הענקית הקרויה "מונדיאל איטליה 1990" . טֶרֶם היה לנו מקום היכן לגוּר ברומא בתקופת המשחקים . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן חשב שמחירי המלונות המוצעים ע"י הועדה המארגנת האיטלקית גבוהים מידי . הוא ביקש אותי למצוא אלטרנטיבה חלוּפִית . ניצלתי את נוכחותו של ידידי העיתונאי אָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט בעיתון "חדשות" באותה העת ברומא (הכיר את הבירה האיטלקית כאת כף ידו מימים עברו) , כדי לנסות להשיג לנו מגורים בבֵית דירות הסמוך ככל האפשר למרכז השידורים הבינלאומי של RAI (רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית האיטלקית ששימשה Host broadcaster בינלאומי ו- הפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990) . מעולם לא נזקקתי למלונות פאר שהיו בנמצא ברומא . הבעיה הייתה שלא מצאתי מקומות לינה זולים המתאימים למחירי רשות השידור הענייה .

עוד קודם לכן החלטתי להציב את אָבִי רָצוֹן באולפן גביע העולם בירושלים כעיתונאי המספק חדשות טריות במונדיאל לצדם של השידורים הישירים . מדהים שאבי רצון תימני אסלי , יליד רמת ישראל במקורו , ידע את השפה האיטלקית על בוריה . הוא דיבר , כתב וקרא איטלקית נפלא והיה קשור בכל נימי נפשו לתרבות האיטלקית , לספורט שלה בכלל , ולכדורגל בפרט . היו לאָבִי רָצוֹן קשרים מסועפים עם העיתונות האיטלקית וחברים טובים ללא סוף בה . במיוחד עם עיתונאים מפורסמים בעיתון הספורט האיטלקי הידוע ורב המוניטין אחד הנפוצים ביותר מסוגו באירופה (מודפס על נייר בצבע וָורוֹד), ונקרא, “LA GAZZETTA DELLO SPORT”.

למרות ששימש ככוח עזר בלבד במערכת שלי בירושלים וכלל לא היה איש רשות השידור , היה לי כאח נאמן , מקצוען ועיתונאי אמיץ , דיסקרטי בעבודתו וידען גדול מאין כמוהו . יכולתי לפרוש בפניו את כל תוכניותיי מבלי לפחד שפרט כלשהו ידלוף החוצה . אולי רכש את ערך החֲבֵרוּת כשהיה לוחם בצנחנים ואח"כ מאבטח בשב"כ באיטליה . אולי הביא עמו את מוסר הרֵעוּת מהבית – מהמשפחה . הוא היה אישיות מיוחדת . לא חלמתי כי אזכה אי פעם בפיס הזה שנקרא "אָבִי רָצוֹן" . ידעתי שהוא טוב , לא ידעתי עד כמה הוא טוב . בקלות רבה הוא סידר וארגן לי את המגורים הדרושים ברומא . הוא מצא ווילות להשכרה במחירים מגוחכים ממש באזור מלבב ושקט ב- "קורטינה ד'מפצו" ברומא , הבנויות על הדרך הראשית של וויה – קאסייה , מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה מ- IBC (מרכז השידורים הבינלאומי) של RAI . הנוף הנאה באזור המגורים הזה שלנו "בקורטינה ד'מפצו" הזכיר את מראות הכרמל בחיפה . בשום אופן לא היה ניתן להגיע להישג לוגיסטי כזה מישראל . המגורים המצוינים והנוחים במקום לא מרכזי ברומא היו אומנם זוֹלים אך בלתי מאובטחים ע"י גורמי הביטחון האיטלקיים . נדרשו על ידי לבצע סידורים מיוחדים כדי לאבטח 24 שעות ביממה את מגורי המשלחת של רשות השידור (טלוויזיה + רדיו "קול ישראל") . על פי בקשתו של יוחנן צנגן הצטרפה למגורים שלנו גם משלחת שדרי הרדיו של "קול ישראל" שהורכבה מגדעון הוד , דני דבורין , ומאיר איינשטיין . החברה האלה קיבלו לידם כרגיל את המוכן מבלי להתאמץ . רוב משלחות השידור של ה- EBU , התגוררו במלונות במרכז רומא ושילמו מֵאוֹת דולרים ללילה . הביקוש לא היה רָב מההֵיצַע . רשתות השידור הגדולות והעשירות כמו ה- BBC  ו- ITV , רשת הטלוויזיה הספרדית  TVE , רשת הטלוויזיה הממלכתית של צרפת 3 / 2- FR , הרשו לעצמן לשכור לאנשיהן מלונות תמורת 400 דולר ללילה אחד . אנחנו היינו הרבה יותר צנועים .

הפרשן אבי רצון במונדיאל איטליה 1990.

ההחלטה האסטרטגית שלי לבנות את אבי רצון לטווח ארוך ולמזג אותו תחילה במערכת העיתונאית של שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואח"כ כפרשן כדורגל וספורט מוביל בטלוויזיה , גמלה בלבי עוד באוקטובר 1988 , מייד לאחר סיומם של המשחקים האולימפיים בסיאוּל 1988 בדרום קוריאה , שם למדתי לקח עיתונאי חשוב . את האינפורמציה העיתונאית המרעישה והסנסציונית ביותר של משחקי סיאול 1988 , פסילתו של האָצָן הקנדי בֵּן ג'וֹנְסוֹן ׁ(Ben Johnson) הזוכה בריצת 100 מ' בגין שימוש בסמים וסילוקו מהאולימפיאדה , סיפק לי טכנאי טלוויזיה ישראלי באישון לילה , ולא כתבי ושדרי מחלקת הספורט שהיו עמי בסיאול . עמדו לרשותי בצֶוֶות השידוּר של סיאול 1988 חמישה שדרים – עיתונאים . יורם ארבל , נסים קיוויתי , אורי לוי , דני לבנשטיין , ומשה גרטל . כולם קיבלו את משכורתם מהטלוויזיה הישראלית על בסיס הדירוג העיתונאי . הם לא היו אשמים . הגיע להם לנוח ולישון כמה שעות מידי לילה . וכך את הידיעה העיתונאית החשובה ביותר באולימפיאדת סיאוּל 1988 לא הם השיגו עבורי . הביא לי אותה טכנאי VTR רב תושייה וחרוץ , ובעל חושים עיתונאיים מבורכים , בשם אלי רבינוביץ' שעבד בשירות NBC . אלי רבינוביץ' טכנאי בכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעל שיעור קומה ויוצא דופן באיכותו , נשכר בשעתו ע"י אלכס גלעדי לשמש כעורך Video במשחקי סיאול 1988 במסגרת צוות הטכנאים של רֶשֶת הטלוויזיה האמריקנית NBC . הרֶשֶת העשירה שהחזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות בתוך ארה"ב תמורתן שילמה 300 מיליון דולר הביאה לסיאול כוח אדם שמנה 2154 אנשים . אלי רבינוביץ' היה אחד מהם . אלי רבינוביץ' היה האיש שצִלְצֵל אלי בטלפון לחדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול ביום רביעי בארבע וחצי לפנות בוקר – 28 בספטמבר 1988 . צלצול הטלפון העיר אותי בבהלה וקלקל לי את המנוחה הקצרצרה שכה הייתי זקוק לה . במשך חודש ימים בתקופת שידורי אולימפיאדת סיאול עבדתי כ- 21 שעות ביממה . זהו מבחן שידור שתובע מאמץ פיסי ומנטאלי עצום . בין שתיים לפנות בוקר לחמש בבוקר השתדלתי לישון קצת . נטלתי מיושן את השפופרת וקרבתי אותה לאוזני . אלי רבינוביץ' כבר דיווח לי כמו עיתונאי מנוסה את הידיעה הסנסציונית , "יואש , בֵּן ג'וֹנְסוֹן (Ben Johnson) האָצָן הקנדי שזכה במדליית הזהב בריצת 100 מ' נפסל לפני דקות אחדות ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי בשל שימוש בסמים , מדליית הזהב נשללה ממנו , וברגע זה מסיעים אותו לשדה התעופה הבינלאומי של סיאול כדי לסלקו ולהדיחו מן  מהמשחקים האולימפיים" . הייתי המום . זאת הייתה חדשה מרעישה . הודיתי לו מקרב לִבִּי . בתוך שניות העברתי את הידיעה הסנסציונית מהמלון בסיאול למערכת האולימפית שלי בירושלים . השעה בארץ הייתה כמעט תשע בערב . מהדורת "מבט" תעלה בתוך דקות לאוויר . היינו בין הראשונים בעולם לדווח את הסיפור המרעיש לצופים בישראל אודות סילוקו של בֵּן ג'וֹנְסוֹן אלוף הריצה ל- 100 מ' מאולימפיאדת סיאול 88' , לאחר שרשתות הטלוויזיה , האמריקנית NBC והקנדית CBC , עשו זאת הראשונות ודיווחו לצופיהן בארה"ב ובקנדה אודות הידיעה המרעישה . מדליית הזהב נלקחה מבן ג'ונסון והועברה לאָצָן האמריקני קארל לואיס שסיים שני באותה ריצת הגמר ל- 100 מ' שנערכה ב- 24 בספטמבר 1988 באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 88' .

yoash 30

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . ה- IBC בלוס אנג'לס . הימים ההם – הזמן ההוא לפני שנות דוֹר. אנוכי (מימין) עם אלי רבינוביץ' המוערך (משמאל), הטכנאי והעיתונאי המצטיין שהביא לי באישון לילה את הידיעה החשובה ביותר של אולימפיאדת סיאול 1988 . גירושו של האצן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים . התמונה הזאת צולמה ב- IBC  באולימפיאדת לוס אנג'לס 84'. אלי רבינוביץ' טכנאי מצטיין בעבודתו ורב יכולות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נשכר לעבוד במרכז המבצעי של ה- EBU  ע"י הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) והצרפתי לוסיין בנטון (Lucien Banton) שני ראשי ה- EBU Operation Group  בהפקת שידורי לוס אנג'לס 84' . בסיאול 1988 שכרה רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC את שירותיו של אלי רבינוביץ'. הוא היה טכנאי ברמה של מהנדס טלוויזיה ובלתי נשכח עבורי. כשאתה יוצא למלחמות שידור ממושכות, לשדות הקרב הטלוויזיוניים הארציים והבינלאומיים, אתה רוצה שיהיו לידך שדרנים ברמה של יורם ארבל ונסים קיוויתי, בימאים ברמה של יואב פלג ורוביק פודגור, מפיקים ברמה של אמנון ברקאי וששי אפרתי, וטכנאים ברמה של סעדיה קאראוואני, אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, ואלי בבא, ועוד טכנאים אחרים טובים נוספים והיו שם הרבה כאלה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל סירב בימים ההם לשלוח צוות טלוויזיה וכתב ENG ׁ(ראשי תיבות של Electronic News Gathering) לסיאול 1988 . משלחת השידור הייתה מצומצמת מאוד . אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי שם . על חמשת השדרים – העיתונאים הוטל עוֹל כבד . הם היו עסוקים כל העת בשידורים ישירים ותקצירים בכמות אדירה שכיסו 25 ענפי ספורט אולימפיים . שידרנו מאולימפיאדת סיאול 88' , כ- 133 שעות בתוך תקופה כל כך קצרה בת 16 ימים . לא היה להם שום סיכוי לעלות באשמורת ראשונה על סיפור ההדחה הסנסציוני של בן ג'ונסון . אלי רבינוביץ' היה לפתע העיתונאי החשוב ביותר שלי באולימפיאדת סיאול 1988 . לעולם לא אשכח לו את נאמנותו וה- יושרה שלו כידיד אֶמֶת כשפעל בניכר למען שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . על הסיפור העיתונאי הדרמטי של הדחת בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' "עלה" כאמור דווקא טכנאי טלוויזיה מבריק ובעל תושייה שלנו ששהה בכלל באולימפיאדת סיאול 88' בשליחות NBC . עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שפעלו שָם בשליחות רשות השידור החמיצו אותו . העלילה הזאת שימשה לי תמריץ ועִילָה להבאתו של אָבִי רָצוֹן למערכת העיתונאית של מונדיאל איטליה 1990 שבניתי בירושלים . הוא היה עיתונאי הספורט הטוב בישראל בשנים ההן. לא רק מקורי, יוזם, חדשן , מחונן ברעיונות , ובעל מקורות , אלא גם מפני שהיה איש איכותי ש- חושב . עיתונאי שָקוּל ומְחוּשָב בעל היגיון שיודע להסיק מסקנות . אָבִי רָצוֹן היה עיתונאי בעיתון היומי "מעריב" ואח"כ בעיתון היומי "חדשות" (העיתון "חדשות" בהוצאת מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן איננו קיים עוד) . אבי רצון שירת שירות קרבי בצה"ל בגדוד צנחנים ואח"כ נבחר ע"י השב"כ לשמש איש ביטחון בשגרירות ישראל איטליה . הנער התימני מרמת ישראל בעל יכולת כתיבה וכישרון לשפות ומי שידע עכשיו את השפה האיטלקית על בורייה היה לי לעזר רָב . הוא היה נגיש לכל אינפורמציה איטלקית בגלל המקורות המצוינים שלו ושליטתו הטוטאלית בשפה האיטלקית . ביקשתי לצרף אותו כעיתונאי מן המניין למשלחת השידור שלי באיטליה במונדיאל איטליה 1990 אולם מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל וסמנכ"ל הכספים שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן סירבו . סמכתי על אָבִי רָצוֹן בעיניים עצומות . אינני זוכר שהצטערתי אי פעם על כך .

הערה שלי : אבי רצון שימש פרשן כדורגל מוביל שלי בשטח , מעמדות שידור בחו"ל , לצדו של השדר המוביל מאיר איינשטיין בארבע הפקות טלוויזיה בינלאומיות גדולות שהפקתי וניהלתי : מונדיאל ארה"ב 1994 , אליפות אירופה למדינות בכדורגל – אנגליה 1996 (מכונה גם Euro 1996), מונדיאל צרפת 1998, ואליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000 (נקראת גם Euro 2000) .

שדרי משחקי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990 , יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורמי ווייץ עסקו בשידור המשחקים ולא בעיתונאות שלהם . על אבי רצון הוטלה המשימה להביא מאיטליה לירושלים את הסיפורים העיתונאיים שהשָדָרים שלי שנכחו במקום לא יכלו להביא . המידע שהביא אבי רצון השלים את אינפורמציית השידורים הישירים שלהם מהמגרשים . מה חבל היה שהנהלת רשות השידור לא אישרה לי להטיס אותו לארץ המגף. העמדתי לרשותו את הטלפון הבינלאומי שלי בחדרי במחלקת הספורט. ככה עבדנו בימים ההם. אבי רצון עשה מלאכה עיתונאית חשובה באולפן גביע העולם בירושלים . במשך שלושים ימי הטורניר הביא ידיעות שלמערכת שלנו ברוממה בירושלים לא היה כל סיכוי להגיע אליהם בלעדיו . שליטתו בשפה האיטלקית הייתה לו כמובן לעזר רב . איש לא הטיל ספק ביושרה העיתונאית שלוֹ . הוא היה הרוח החיה באולפן המונדיאל בירושלים . מלבד המעשה סייע לייצר דימוי עיתונאי למערכת ספורט שהצטיינה בהעברת השידורים הישירים אך ללא תכונות עיתונאיות מפני שלא היו לה כלים עיתונאיים כשלוֹ , כמו של אָבִי רָצוֹן , להביא מידע לציבור מעבר לשידורים הישירים עצמם . אבי רצון בידע העיתונאי האקסקלוסיבי שלו חיפה על וגיבה את ציוותי השידור שלי ברחבי איטליה .

עקבתי מרומא אחר עבודתו העיתונאית והאזנתי לדבריו באולפן בירושלים בקשב רב (באמצעות קו ה- 4W). החלטתי כבר אז להפוך אותו לפרשן הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לא תיארתי לי כמובן עד כמה הבחירה בו מבין מועמדים רבים אחרים תהיה ראויה , אולטימטיבית , וכה מוצלחת עד שתיכון על תִּלָה יותר מעשור שנים . חיבורו לשַדָּר הטלוויזיה החדש של מאז 1990 מאיר איינשטיין (הבאתי אותו משורות רדיו "קול ישראל" במקומו של יוֹרָם אָרְבֵּל) הייתה הגיונית וטבעית ולכן גם החזיקה מעמד זמן כה רב . הם היו צֶוֶות שידור מעולה שזכה להערכה רבה . לחלקים בציבור חובבי הספורט בישראל (וגם בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) נראתה הבחירה באבי רצון קונטרוברסאלית , אך בעיני היא הייתה טובה . לרוע מזלם של מתנגדיו הייתי אני הקובע והממנה וגם המוציא לפועל . העדפתו על ידי קיבלה גיבוי של כל המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה בעת ההיא למעט יוסף בר-אל . יוסף בר-אל מי שניהל את הטלוויזיה בשנים 1993 – 1990 ניסה לטַרְפֵּד שוב ושוב בכל מיני אמתלות את המינוי של אבי רצון לפרשן הכדורגל הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך ללא הצלחה . מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 העניק מאידך למינוי הזה את מלוא משקלו וגיבויו . אבי רצון היה פרשן הכדורגל החשוב ביותר בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם . יתרה מזאת . הוא הניח את אבן היסוד לפרשנות אמת מקצועית ללא מורא וללא משוא פנים. הוא היה עיתונאי מצוין , בעל אמירה מושחזת , דעתן חריף בלשונו , מהימן והגון , תחרותי , ומחובר למקורות מידע רבים . במשך השנים צברנו שנינו אויבים רבים מבית ומחוץ . אָבִי רָצוֹן בשל פיו , ואנכי בגלל שהענקתי לוֹ את הרשוּת לפתוח אותו . הערכתי וחיבתי לאבי רצון היו עזות ועמוקות . היא גברה עם הזמן שחלף .

yoash 31

טקסט תמונה :  קיץ 1990 . החצר האחורית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים בצל אנטנת לוויין ה- ECS. אנשי מחלקת הספורט ניצבים יחדיו לקראת משימת השידורים של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . זיהוי שורת העומדים בתמונה מימין לשמאל : אורי לוי , יורם ארבל , נסים מזרחי , אורן רוזנשטיין , יואש אלרואי , יונתן "יוני" קנלר , משה גרטל , אמנון ברקאי , רמי ווייץ , ואורית כסיף . (חסרים ששי אפרתי , נסים קיוויתי , רותי לפקין , לורה קורנפילד , ומרב מיכאלי) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

aloni shosh

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה שעברה . עוד אשת טלוויזיה אחת שהייתה עמנו לשעה קלה בהפקת מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90' . זוהי גב' שוֹש אלוני (אחותה של הזמרת המפורסמת מירי אלוני) . לא נמצא לה אז מקום בשידור הציבורי . היא מצאה לבסוף את מקומה בשידור המסחרי והפכה לנדבך שידור חשוב בערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . (תיעוד וצילום  יואש  אלרואי בעת תחרויות השחייה בבריכת אוניברסיטת ת"א במשחקי המכבייה של 1981 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום רביעי – 27 במאי 1990 לקחתי עמי את עוזרי ויד ימיני אמנון ברקאי , והמראנו לרומא לנהל את מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 90' . זאת הייתה הפקה מסודרת ומאורגנת ולכן עברו השידורים בצורה חלקה מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים .

yoash 32

טקסט תמונה :  אנוכי בחורף 1990 בטרם טיסתי להפקת הטלוויזיה הממושכת שעסקה בכיסוי מונדיאל הכדורגל של איטליה 90' . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barkai

טקסט תמונה :  מאי 1990 . עוזרי ויד ימיני המפיק אמנון ברקאי לפני טיסתנו ל- מונדיאל איטליה 1990 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מבצע מונדיאל איטליה 1990 – לצד פילוסופיית ההפקה, הצילום, והשידור של RAI.

היה נוח לעבוד מול אנשי RAI . היו לי שם הרבה ידידים מאז שכנו משרדי ההפקה שלהם ושלנו זה ליד זה במדריד במונדיאל של ספרד 82' . אָנָה מָרִיָה בָּאצֶ'לי , לוּצָ'אנָה לוֹרֶנְצוֹנִי , וסֶרֶנֶלָה גָארוֹנִי היו חבֵרות לעבודה במשך שנים רבות , והעניקו לי את השירותים הלוגיסטיים הטובים ביותר של RAI . גם קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי , וִויטוֹרְיוֹ פָּאנְקֶטִי , פָּאבְיוֹ קוֹסְטָארְדִי ובראשם המנכ"ל מָרְיוֹ לָארִי יצאו מגדרם לסייע לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במבצע השידורים הממושך של המוּנדִיאַל האיטלקי .

yoash 33

טקסט תמונה : משרד ההפקה והשידורים שלנו ב- IBC  ברומא בקיץ 1990 . אני מנהל פגישת תכנון של שידורים לווייניים מאיטליה 90' לאולפני הטלוויזיה בירושלים עם הבלגי מר אטיין הרצנס קצין תקשורת הלוויינים של ה- EBU . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אטיין הרצנס , אנוכי , השוודי  יאן סוון , עוזרי אמנון ברקאי , ועוזרת ההפקה החרוצה שלי לורה קורנפילד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

laura

טקסט תמונה : זוהי לורה קורנפילד במונדיאל איטליה 1990 . אשת טלוויזיה מוכשרת וחכמה ועוזרת הפקה מצוינת . לורה קורנפילד היא ציונית אמיתית . נולדה בארה"ב ועזבה בית מסודר וסביבה אוהדת במילווקי כדי לבנות לנצח את ביתה בישראל . הערכתי ואהבתי אותה . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בדצמבר 1989 , ערכה RAI את  ה- WBM (ראשי תיבות של World Broadcasters Meeting) – פגישת המְשָדֵר העולמי ברומא , כדי לאפשר למנהלי השידורים והמפיקים מכל רחבי תבל להבין את פילוסופיית השידור של הרֶשֶת . הפגישה העולמית התקיימה ב-Palacio Dello Sport   הענקי . ה- WBM כלל את טֶקֶס הגרלת – השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 1990 שעמד להתחיל בקיץ 1990 . אנשי RAI בעצה אחת עם ה- FIFA ביקשו להעניק לראשונה לאירוע החשוב ששודר ישיר בכל העולם גם אפקט בידורי . הם שכרו את שירותיו של אחד ממנחי הטלוויזיה המפורסמים ביותר באיטליה פּיפּוֹ בָּאוּדוֹ (Pipo Baudo) , והזמינו את שחקנית הקולנוע המפורסמת סוֹפְיָה לוֹרֶן להשתתף בטקס כדי לשָוְוקוֹ ביתר הצלחה להמונים . היה חשוב ל- RAI הציבורית להביס בשידור הזה את שידורי רשת הטלוויזיה המסחרית קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי , המתחרה בהם ונוגסת מהם מעת לעת נתחי רייטינג .

rai 21

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . אחד הרגעים הדרמטיים בהפקת מונדיאל איטליה 1990 . RAI מציגה לראווה את פרישת המצלמות שלה באצטדיונים השונים הפרושים ברחבי ארץ המגף בטורניר גביע העולם בכדורגל . זוהי המצלמה המקדמת את פני השחקנים העולים מן המנהרה המובילה אותם לכר הדשא . זאת הפעם הראשונה בעת השידור הישיר שניתן לראות את השחקנים בצילומי Close Ups . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 22

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . המצלמות הקרקעיות של RAI הממוקמות על קו האמצע של המגרש . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 23

טקסט מסמך :  מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . הסבר פילוסופיית הכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990 . (עמוד מס' 1 מתוך 2) . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 24

טקסט מסמך :  מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . הסבר פילוסופיית ההפקה והכיסוי של  RAI האיטלקית את מונדיאל איטליה 1990 . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 25

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . הסבר מדוקדק ופירוט תפקידן של מצלמות 1 ו- 2 בעת השידורים הישירים במערך הכולל של ס"ה 11 מצלמות המוצבות בכל אצטדיון ואצטדיון . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rai 26

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . הסבר תפקודן של מצלמות מס' 3 , 4 , 5  ו- 6 . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rai 27

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . פירוט תפקידן של מצלמות 7 , 8 , 9  ו- 10 . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

rai 28

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . פירוט תפקידן של מצלמות B 10 , B 11 ,  ו- A 11 . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 29

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . שרטוט סכמתי של מיקום הצבת המצלמות באצטדיונים השונים בעת השידורים הישירים , בסיבוב הראשון ובסיבוב השני , במונדיאל איטליה 1990 . הבימוי היה אחיד ושיטתי . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 37

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . מיקומו של ה- IBC ברומא. (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 30

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1990 . מראה כללי של מבנה ה- IBC  של RAI  ברומא . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 31

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . זהו אחד מבנייני ה- IBC  הענקי ברומא שנבנה ע"י RAI  באופן מיוחד למתן שירותי טלוויזיה לרשתות העולמיות . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 32

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . מגדל השידורים ב- IBC ברומא . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

לפני תחילת השידור הישיר ל- 100 (מאה) רשתות טלוויזיה בעולם של טקס ההגרלה והשיבוץ של 24 הנבחרות שהעפילו לגמר הטורניר שרר בלגן גדול במתן תגי האקרדיטציות (Accreditations) למאות אנשי הטלוויזיה והרדיו שהתקבצו במקום . אבל אח"כ הכול הסתדר . לקולגות שלי ב- RAI נותר מספיק זמן לפני תחילת השידור הישיר להכיר לי את גדוֹלת שחקניות הקולנוע של איטליה בכל הזמנים , גב' סופיה לורן היפהפייה , ואף דאגו להושיב אותי בעמדת הטלוויזיה הסמוכה לבימת הגרלת השיבוץ . מהלך הגרלת ושיבוץ הנבחרות היה מעניין כמובן , אך לא מתוכנן היטב מן ההיבט הבידורי . יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר מנכ"ל ה- FIFA  הוותיק , "גנב" כדרכו את ההצגה בדרכו המשעממת והצפויה . נכחו על בימת הטֶקֶס גם כמה  כדורגלני עבר מפורסמים ובראשם פֶּלֶה האגדי מברזיל , אך ליין – אפ הטקס לא הוכן ביסודיות ובקפדנות הראויה . למרות שהיה ראשוני במתכונת הבידור שלו הפך מייד לאנכרוניסטי . ארבע שנים אח"כ בדצמבר 1993 לימדו האמריקנים את RAI ועולם הטלוויזיה כולו הִלכוֹת בִּידוּר . טֶקֶס הגרלת השיבוץ של עשרים וארבע הנבחרות לקראת מונדיאל ארה"ב 94' שהתקיים בעיר ההימורים לאס ווגאס היה Show טלוויזיה מרתק . בזה אין לאמריקנים מתחרים . הם העלו אותו לדרגה העליונה ביותר .כוכב הקולנוע רובין וויליאמס הנחה את הטקס .

טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים במונדיאל איטליה 1990 התקיים ברומא בשבת – 9 בדצמבר 1989 ונמשך כשעה . 100 (מאה) רשתות טלוויזיה שידרו אותו לרחבי תבל . רק אנחנו לא שידרנו ישיר למרות הרלוואנטיות שלו בגלל התנגדותו של מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר-אל וההִתחשבּנוּת המסורתית שלו עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל . זמן האירוע של הגרלת השיבוץ של מונדיאל איטליה 1990 נפל על שעות השידור בשפה הערבית בין חמש לשש לפנות ערב . האנשים ברשת שלי ריכלו כי הפקעת השידור בשפה העַרבית בשעות האלו (על פי חוק) לטובת שידור בשפה העִברית של הטלוויזיה פגעה אולי בכבודו האישי של יוסף בר-אל . יוחדו לו על פי חוק 90 דקות בערב והנה בא יואש אלרואי ומבקש לגזול ממנו את כבשת הרָש . ממש כך . לכן לא העסיקה אותי יתר על המידה איכותו הבידורית של הטֶקֶס . ממילא לא שידרנו אותו ישיר אלא רק הקלטנו אותו . מחשבותיי היו נשואות לאיכות וכמות המשחקים שנשדר במונדיאל של איטליה 1990 . הטריד אותי כמה מהם ינסה מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל לטרפד מפני "שנפלו" על שעות השידור שלו , וכיצד יעמוד מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל בפרץ , וימנע את המפולת . האם יתייצב באופן טוטאלי לטובת המסך שהופקד עליו , כלומר יתמוך ברעיון הפקה מקסימאלית מאיטליה 1990 ושידורם הישיר של מרבית 52 המשחקים למען הציבור משלם האגרה , או ייכנע ליוסף בר-אל ויכרע ברך בפני לחצים פוליטיים . הציבור איננו מודע לאמביציות ולאגו שרוחשים ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה . יוסף בר-אל היה רווי שאיפות מנהיגות וכוונות ניהול בטלוויזיה וברשות השידור . בצמרת התחום הקונקרטי הזה הוא לא היה לבד , וכמו מתחריו על התואר גם הוא לא הסתיר את כוונותיו . שמירת מסגרת זמן השידור הטלוויזיוני הספציפי שלו כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית , בין 18.30 ל- 20.00 (בתקופת מונדיאל איטליה 1990) , הייתה מבחן כוח עבורו במאבק שלו נגד מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית נסים משעל. שניהם, אריה מקל ונסים משעל תמכו במדיניות ההתפשטות כפי שהגיתי של השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990. יוסף בר-אל התנגד . סיגנל הטלוויזיה המונופוליסטית היה מפוצל בין שלושה גופי שידור : הטלוויזיה החינוכית – לימודית , הטלוויזיה הישראלית בשפה העברית , והטלוויזיה הישראלית בשפה הערבית . כל מנהל Media ראה בזמן השידור שהוקצה לו כאילו מדובר ברכוש פרטי . הטלוויזיה החינוכית – לימודית בראשות יעקב לוברבוים ויוהנה פרנר ז"ל הגנו בקנאות על זמן השידור שהוקצה להם וחרדו מפני שאיפות ההתפשטות שלי (בעיקר בת'קופות השידורים האיכותיים והכמותיים של המונדיאלים והאולימפיאדות) . יוסף בר-אל דמה להם . הוא הגן בחירוף נפש על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה העַרבית . כל פלישה שלי לטריטוריה שלו הרגיזה ועִצבנה אותו .

rai 33

טקסט תמונה : שבת – 9 בדצמבר 1989 . ה- "פאלאציו דלו ספורט" של רומא . טקס הגרלת השיבוץ של 24 הנבחרות בששת הבתים המוקדמים של מונדיאל איטליה 90' . הטקס שנמשך כשעה הועבר בשידור ישיר על ידי כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU , אך לא על ידי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מפני 'שנפל' על זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית בניהולו של יוסף בר-אל . מלפנים עמדות השידור של הטלוויזיה . מאחור עמדות הכתיבה לאנשי העיתונות הכתובה . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 34

טקסט תמונה : קיץ 1996 . תמונה מאוחרת יותר משותפת של מנכ"ל רשות השידור בעבר אריה מקל ושלי ב- אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אנוכי יחדיו עם מי שהיה מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ורעייתו רותי , ועכשיו קונסול ישראל באטלנטה בירת מדינת ג'ורגיה בארה"ב . אריה מקל צעד עמי % 75 מכברת הדרך שהובילה לכיסוי הטלוויזיוני של מונדיאל איטליה 1990 . את היתרה הלך שלוב זרוע עם יוסף בר- אל . אריה מקל היה מנכ"ל רשות שידור חייכני, מלא חוש הומור, וחריף בשכלו , אבל אחד שלא אהב לקחת את עצמו ואת רשות השידור ברצינות רבה מידי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מחירה של עמדת שידור לטלוויזיה למשחק אחד בגביע העולם איטליה 90' עמד על כ- 3366 דולר . הייתי זקוק לאישורם של הבוסים שלי המנכ"ל אריה מקל וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן , שנצמדו אל קו השידור ה- 4W מן העבר השני באולפן התקשורת בירושלים , ושמוּ אוזנם כאפרכסת לתוצאות הגרלת השיבוץ . בעצה אחת עימם בחרתי את המשחקים שנועדו לשידור ישיר . היום שלמחרת היה יום חופשי מפגישות עסקים. חבריי למקצוע ב- RAI פינו לי זמן כדי לטייל ולהתאהב בעיר הבירה שלהם . העמסתי עלי תרמיל וצידה לדרך ויצאתי למסע ניווט עצמי בן ארבעים ק"מ ברחובות רומא היפהפייה . הייתי רומאי . אהבתי אהבה רבה את תקופת הרנסאנס האיטלקית ואת גיבוריה הקלאסיים . זה היה מסע במקומות קסומים בצוק העיתים במנהרת הזמן . מסע בעבר הרחוק והבלתי נשכח של יצירות אומנות ומעשי אדריכלות מזהירים . התחלתי את הצעדה בפיאצה דה פופולו , אח"כ צעדתי לפיאצה הספרדית , ומשם המשכתי לפיאצה דה טְרֶבִי , ולפיאצה וונציה . אח"כ ירדתי דרך הפורום לאתר ה- קוליסיאום . שררה שם דממה מעיקה . יכולתי לשמוע את נהימות האריות הרעבים מסתובבים אנה ואנה מתחת לרִצפת האִצטדיון ההרוס לפני שהעלו אותם לזירת הקוליסיאום הענק כדי לפגוש את טרפם , את הגלדיאטורים . קַל מאוד לשחזר באצטדיון הקוליסיאום (גדול בממדיו פי אחד וחצי מאצטדיון ר"ג) את אווירת הקרבות הנוראיים של הגלדיאטורים והלודרים בינם לבין עצמם , ובינם לבין חיות הטֶרֶף , על הזכות לחיות עוד כמה רגעים , אולי כמה ימים לעיני המון צמא דם ושלטון אכזר נטול כל מוסר . נזכרתי בספרו רָב המוניטין והמרגש "ספרטאקוס" של הסופר היהודי – אמריקני הווארד פאסט . מהקוליסיאום נדדתי לפיאצה נאבונה . ואח"כ הגעתי לפיאצה סן – פייטרו ולוותיקן . לראות את רומא ולמוּת . עיר מדהימה ביופייה ובעושר ההיסטורי שלה . אי אפשר שלא להעריץ את ז'אן לורנצו ברניני , מיכאל אנג'לו , ויוצרים גדולים אחרים , שהשאירו את חותמם לדורי דורות . חשבתי על אימא שלי שרקה פרס – אלרואי ז"ל פסלת ויוצרת מופלאה חברת קיבוץ אפיקים בעמק הירדן , שאהבה את תרבות הרנסאנס אך לא זכתה מעולם לבקר ברומא . דרכה הכרתי את כל שכיות החמדה של התקופה . התבוננתי רבות בספרי הפיסול שלה שהיו סדורים על מדף עץ ישן בחדרה , עוד בהיותי ילד קטן ורך בשנים .

alroey 3

טקסט תמונה : אימא שלי שרקה פרס – בלינדמן – אלרואי ז"ל עם הצטרפותה לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן ב- 1931. היא אמנית ופסלת דגולה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

את שמותיהם של מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ , דוֹנָאטֶלוֹ , זָ'אן לוֹרֶנְצוֹ בֶּרְנִינִי , דֶה וִוינְצִ'י , ורְפָאֵל הכרתי כבר בגן הילדים . הייתי מנשק שוב ושוב את תמונת ה- Close up פֶּסֶל העֵץ של פניו מלאות הסבל של יֵשוּ הצלוב כשראשו שמוט בכאב , מעשה ידיו של דוֹנָאטֶלוֹ . זה היה ביקורי השני ברומא . בפעם הראשונה ביקרתי בה כשניהלתי את שידורי אליפות העולם בא"ק שנערכה ברומא בקיץ  1987 . נִסִים קִיוִויתִּי שַדָּר הא"ק הדגול היה מורה הדרך שלי אז . הפעם ניווטתי את עצמי . במשך 18 שעות כיתתי את רגליי שוב ושוב בתוך תרבות הרנסאנס . זאת הייתה חוויה שלא תישכח לעולם . המתנתי בכיליון עיניים לתחילת המונדיאל כדי לשוב ולהיות רומאי .

לקראת תום שידורי מונדיאל איטליה 1990 נחת המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ברומא . הוא היה אורח שלי לכמה ימים ספורים . הוא העניק לעצמו הזדמנות לעמוד מקרוב על מורכבות השידורים . לביקורי המנכ"לים בפרויקטים של שידורי הספורט הבינלאומיים הייתה חשיבות רבה בעיני . רק נוכחותם הקרובה ומגעם הבלתי אמצעי עם יסודות ההפקה והאִרגוּן , אִפשרוּ להם להבין את התכנון הבסיסי שלי , ובעצם לראות לאן זורם ים הכסף שלהם. לכן שמחתי כל כך לבואו של אַרְיֵה מֶקֶל . ביקורו במרכז השידורים הבינלאומי ברומא והבנתו את מסובכות הפרודוקציה והלוגיסטיקה של המונדיאל היו אמורים להניב תועלת בבוא העת . אַרְיֵה מֶקֶל היה גם המנכ"ל שנדרש לאשר לי את כל פעולות ההפקה היקרות של אולימפיאדת ברצלונה 1992 . קשריי הטובים עם RAI סייעו לי להפגיש את אַרְיֵה מֶקֶל עם הצמרת המבצעית של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית שהפיקה את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ובראשה מנכ"ל  RAI  מַרְיוֹ לָארִי (Mario Lari ) . האיטלקים החביבים אירחו את המנכ"ל ואותי לארוחת צהריים . יין ה- Chianti המשובח שלהם זרם שם בשפע . נדמה היה לי שמנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הבין היטב עד כמה מסובך ומורכב הוא מבצע שידורי המונדיאל . בכל זאת מצאתי לנכון לומר לו , "ככל שהפקת המונדיאל האיטלקי נראית כפאזל מסובך המורכב מ- אין סוף חלקים ופרטים שונים , הוא עדיין בגדר משחק ילדים לעומת הפקת האולימפיאדה . חכה לברצלונה 1992 ותיווכח" . לאַרְיֵה מֶקֶל לא היה עד אז כל מושג בהפקות טלוויזיה של אירועי ספורט בינלאומיים . הוא הגיע לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ממשרד החוץ , והיה מינוי פוליטי Par excellence (מובהק) כמקורב של ראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר . ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר מינתה אותו לכהונה הרמה בתום הקדנציה הראשונה של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל באפריל 1989.

yoash 35

טקסט תמונה : יולי 1990 . רומא. מונדיאל איטליה 1990. צוות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ברומא נפגש עם הכדורגלן הצרפתי הדגול מישל פלטיני  לימים נשיא UEFA . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין  : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , אנוכי  , אלי פור גזבר משלחת רשות השידור , אמנון ברקאי (מזוקן מציץ מאחור) , מישל פלטיני , נסים מזרחי , ושני שדרים מהטלוויזיה הצ'כוסלובקית הציבורית CTV . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   

חיפוש ואיתור יורש מתאים לאורי פורת גרר התרוצצות מטורפת במסדרונות הפוליטיים למינוי המנכ"ל הבא . כולם בחשו בקדרת המינוי . זהו מאבק פוליטי בעליל שהוא חלק מתקנון ישן , בו הממשלה וראשה ממנים את האיש שלדעתם ומנקודת מבטם הפוליטית ינהל את השידור הציבורי בצורה הטובה ביותר . המינוי הפוליטי הזה הוא פגם גדול כמו מינויים פוליטיים אחרים . בדרך כלל נבחרים לעמוד בראש השידור הציבורי נאמני השלטון ולא האנשים המוכשרים באמת . השאיפה העזה לזכות במינוי , גוררת חלק מן המועמדים להצהיר קבל עם ושלטון הצהרות נבזיות בדבר הנאמנות הפוליטית שלהם . חלקם גם מתחייבים ב- Resume האישי "לנקות את האורוות" . בממשלת האחדות בשנים ההן , כיהן יצחק נבון כשר החינוך . נבון תמך תמיכה חסרת פשרות במועמדותו של יוסף בר-אל והיה לכך משקל רב אך ראש הממשלה יצחק שמיר חפץ דווקא במינויו של אריה מֶקֶל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור .

בשעה שאריה מקל ואנוכי סעדנו את ליבנו יחדיו במסעדה נחמדה בשדרת וִויָה וֶונֶטוֹ (Via Veneto) ברומא , סיפר לי מנכ"ל רשות השידור את אחד מסיפוריו המגלים טפח מסודות המינויים הפוליטיים . הוא ידע לספר סיפורים ועשה זאת בכישרון וחֵן ברמה של מוטי קירשנבאום . אי אפשר היה שלא להאזין לו . כשהיין האיטלקי זורם בגרונו ורוחו טובה עליו הפיק פיו הומור שָנוּן וסיפור נחמד שסיפר לי כלהלן : "אמרתי לראש הממשלה יצחק שמיר שאין לי שום ניסיון בניהול רשת שידור ציבורית – ממלכתית שכוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה בעברית וערבית ושתי מערכות רדיו "קול ישראל" גם כן בעברית וערבית , ומעסיקה בשורותיה אלפי עובדים , והידועה ביחסי העבודה המורכבים השוררים בתוכה . ניהלתי מכסימום שולחן , שני כיסאות ושתי מזכירות במשרד החוץ – גם זה בקושי , איך אוכל לנהל רשת שידור ענקית כזו ?" . ומייד המשיך את דבריו כשהוא מחייך חיוך רחב בעוד המקרוני הדק והארוך צולל לכרסו הבולטת : "יואש אלרואי , אתה יודע מה ראש הממשלה ענה לי ?" , ומבלי להמתין למנוד ראשי השיב בעצמו לשאלתו הרטורית , "ראש הממשלה יצחק שמיר אמר לי , מה יש אריה מקל , מה אתה מפחד כל כך , גם אני לא ניהלתי שום דבר לפני שנבחרתי לנהל את המדינה" .

yoash 36

טקסט תמונה : שידורי מונדיאל איטליה ביולי 1990 . זהו משרד ההפקה, התקשורת, והשידורים שלנו ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) ברומא . חדר המבצעים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אריה מקל מנכ"ל רשות השידור בן 45 (שני משמאל) בוחן את כלי השידור של הטלוויזיה . הוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות יתירה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : נסים מזרחי , אנוכי , אריה מקל , ואמנון ברקאי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   

מינויו של אַרְיֵה מֶקֶל לתפקיד רב האחריות של מנכ"ל רשות השידור נפל בחלקו בקלות רבה וללא כל מאמץ מצדו . אריה מֶקֶל היה איש נבון שבִטנוֹ מלאה כרימון בהוּמוֹר , לגלוג (גם על עצמו) , ובדיחוּת הדעת . סוג של אדם שלא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי . לעולם לא שכח מי מינה אותו . אף על פי כן השתדל לעשות את עבודתו נאמנה בדרכו שלו . הוא נכנס לעבוד ברשות שידור סבוכה , עקומה לחלוטין בהסכמי העבודה האנכרוניסטיים שלה , ולכן החליט מראש (בניגוד מוחלט לי) לא להיות דון קישוט . הוא לא היה רבולוציונר ולא חשב שניתן לחולל שינויים מפליגים במערכת הציבורית המסורבלת שאותה נבחר לנהל ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר . אריה מֶקֶל היה מנכ"ל שמרן שנמנע מלחוֹלֵל מהפכות גדולות ברשות השידור , אבל מי מבין המנכ"לים חולל אותן בתקופתו ? אפילו לא אחד . הוא שמר על אגפיו הפוליטיים ולא היסס לשגר לפיקודיו את מבוקשו כמנכ"ל הרשות בשעה שחשב שיוכל להפיק מכך יתרון פוליטי . ב- 11 בספטמבר 1989 ביקש ממנו יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל לכסות את אירוע הנקרא "תצוגת הסוס הערבי" שאמור היה להתקיים באמפיתאטרון של ראשל"צ בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989 . אַרְיֵה מֶקֶל רשם את הבקשה ביומנו וסיווג אותה משום מה כאירוע ספורט . הטלוויזיה חסכה בהוצאת צוותי צילום לכיסוי תחרויות ספורט בעלי עניין ארצי בתחומי הכדורגל והכדורסל כשלפתע הפכה "תצוגת הסוס הערבי" לאירוע עַל . משהתקרב המועד לא התבייש מנכ"ל רשות השידור אריה מקל להורות למזכירתו איילה כהן לשגר לי תזכורת בה הוא מבקש לכסות את התצוגה .

yoash 37

טקסט מסמך : 11 בספטמבר 1989 . מכתבו של יו"ר עמותת הסוס הערבי חיים בר לב ז"ל למנכ"ל רשות השידור אריה מקל יבד"ל המבקש ממנו לכסות את תצוגת הסוס הערבי שתיערך בחול המועד סוכות ב- 15 באוקטובר 1989 באמפיתיאטרון בראשל"צ . למכתבו של חיים בר לב מצורפת תזכורת של מזכירתו איילה כהן אלי מ- 4 באוקטובר 1989 המבקשת לסקר את האירוע . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אף על פי כן היה אריה מֶקֶל נאמן של שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית ובראשם המונדיאלים והאולימפיאדות .

yoash 38

טקסט תמונה : 8 ביולי  1990 . מונדיאל איטליה 1990 .משרד ההפקה והשידורים שלנו  ב- IBC  ברומא בגביע העולם בכדורגל של איטליה 90' . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל (יושב משמאל במשקפיים) מסביר את משנת הניהול שלו כעורך ראשי של השידור הציבורי ונושא דברים בזכות חשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל . זיהוי הנוכחים מימין המפקח הטכני אריה קולקר , השדר רמי ווייץ , סולומון מוניר מנהל מחלקת הספורט בשפה הערבית , וגדעון הוד שדר רדיו 'קול ישראל' . אני ניצב ראשון משמאל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בימי המנוחה של מונדיאל איטליה 90' בהיעדר שידורים ישירים , נסעתי עם רעייתי יעל שבאה לבקרני ועם נסים קיוויתי וחברתו זיוה לטיול מדהים בהר הגעש וֶוזוּב , ובעיר פּוֹמְפֵּיי הסמוכה , שכוסתה ונקברה תחת האפר והלָבָּה של הוֶוזוּב המתפרץ לפני אלפי שנים . מפומפיי דהרנו במכונית המרצדס שלנו לנאפולי , ומשם ניווטנו לאחד מאתרי הטיול היפים ביותר באיטליה (וגם בעולם) בעל נוף מרהיב המכונה "דרך סוֹרֶנְטוֹ – אָמַאלְפִי"  (  Amalfi- Sorento) . כשחזרנו לרוֹמָא היינו רעייתי ואני תמימי דעים . איטליה היא מדינה מרתקת ביופייה , בנופיה ובמראותיה . ביום המנוחה השני נסענו לפירנצה המדהימה , לפונטה – ווקיו גשר החנויות המפורסם , ומשם מיהרנו למוזיאונים הנפלאים של העיר .  לא יכולתי להסיר את עיני מהפסל "דוד" של מיכל אנג'לו בגלריית אופיצי . מאות עוזרים ומעריצים סייעו לו לחצוב בשַיִש וליצור פסלים כל כך אלמותיים ומוחשיים . הרי זה אותו דוד הנערץ שהסיר מעליו את השִריון הכבד שעטה עליו המלך שאול לפני צאתו לקרב ההרואי נגד גלְיָת הפלשתינאי – פְּלִישְתּי . זהו דוד יפה התואר בעל הגוף הנערי הגמיש וקל התנועה , שבעזרת רוּגָטְקָה וכמה חלוקי אֶבֶן הכריע את יריבו המשוריין וכבד התנועה . מפירנצה המשכנו את דרכינו למגדל הנטוי של פִּיזָה . לפנות בוקר חזרנו דרך כביש החוף לרומא . נחנו כמה שעות ויצאנו ביום השלישי לסיור במדינת הוותּיקן עתירת אוצרות האומנות . בביקורינו בקָפֶּלָה הסִיסְטִינִית ניסיתי לדמיין לעצמי שָם את האמן הדגול מִיכֶּל אָנְגֶ'לוֹ הכחוש שוכב על גבו מידי יום ביומו שעות על שעות במשך שמונה שנים , דבק במשימתו , ומצייר את ציורו המפורסם "בריאת העולם" , כשהוא עושה הפסקות אוכל של לחם צר , גבינה כחושה , ובקבוק יין . זה הרי בלתי מובן ולא נתפס .

יורם ארבל היה סוּג של בֶּן אֶנוֹש שנהג לוֹמר , אהב לשדר , אך לא ידע לשאוֹל . הוא פשוט לא היה סקרן דיו כדי לחקוֹר . פעם אחת כמעט ושילם על כך ביוקר רב . זה קרה בשידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990 . מיניתי אותו באופן טבעי לשַדָּר מוֹביל . חלק ממשחקיו התקיימו בחבל הצפוני של ארץ המָגָף . מכיוון שנע עם צִיוותו על ציר גֶנוֹאָה – טוֹרִינוֹ – מִילָאנוֹ – וֶורוֹנָה (כ- 150 ק"מ מפרידים בין מילאנו לשלוש הערים האחרות) , ניסיתי להקל עליו ועל צוותו , והצמדתי לוֹ רכב שכוּר של ההפקה , מכונית חדשה מדגם מֶרְצֶדֶס לבנה 190. הוא יורם ארבל היה שַדָּר עָסוּק מאוד . במוצ"ש של 23 ביוני 1990 הגיע עם טכנאי התקשורת שלו אמנון אלטשוּלר והפרשן אמציה לֶבקוֹביץ' למילאנו והחנה את הרכב בחֶניון מלון "קְרִיסְטָאלוֹ" ששכרתי עבורם . ביום ראשון – 24 ביוני 1990 שידר ישיר מאִצטדיון "סַן – סִירוֹ" את משחק שמינית הגמר גרמניה – הולנד 2 : 1 . למחרת יום שני – 25 ביוני 1990 נסע עם הרכב השכוּר לגֶנוֹאה כדי לשדר ישיר מחצית שנייה ועוד משחק בשלב שמינית הגמר אירלנד (אייר) – רומניה שהסתיים בתיקו אפס בתום 120 דקות , ו- 5 : 4 לאירלנד בבעיטות הכרעה מ- 11 מ'.

yoash 11

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 90' . מפת 12 הערים המארחות את 52 משחקי הטורניר והמרחקים בק"מ ביניהן . מתוך ספר השידור / פקודת המבצע שכתבתי וחיברתי לקראת כיסוי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

בעֶרֶב שָב הצוות מגֶנוֹאה למלון במילאנו כדי לנוח ולהתכונן לנסיעה נוספת למחרת והפעם ל- וֶורוֹנה לצורך שידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד . כשהגיע הצוות למלון "קְרִיסְטָאלוֹ" לעת לילה התברר שתפוסת החֶניון מלאה . יורם ארבל כאחראי מטעמי על צוות השידור החנה את הרכב השכור בקרבת המלון . הוא לא שאל ולא בדק אם בכלל מותר לחנות במקום , אולי בגלל שמיהֵר עם עמיתו אמנון אלטשולר לסרט קולנוע עם כוכבת הפּורנוֹ הידועה ההונגרייה – איטלקייה אִילוֹנָה סְטָאר המוכרת יותר בכינוייה "צִ'יצ'וֹלִינָה"  . כששב הצֶוות למחרת בשעות הבוקר המאוחרות אל רִכבו כדי לדהור עימו לוֶורוֹנָה גילה שהרכב נעלם כלא היה . לא רק שנעלם אלא שהצֶוֶות ההמוּם גם לא זיהה את הטופוגרפיה של המקום . אבד לוֹ לגמרי חוּש ההתמצאות . בצַר להם צלצלו אלי למרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC ברומא כדי לדווח לי ולבקש עזרה . "יורם ארבל , הנך ראש צוות השידור במילאנו מטעמי" , והוספתי , "התקשר מייד למשטרת מילאנו ודווח להם על המקרה המצער . השתמש באקרדיטיישן שלך כשַדָּר טלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 ואני בטוח שהם ישמחו לסייע לכם" . חיש מהר הוּברר שהצֶוֶות החנה את רכבו לחניית לילה מבלי לבדוק במקום אסור . ה- 26 ביוני 1990 היה יום שלישי שהוא תאריך מסורתי של השוּק השבועי של העיר מִילָאנוֹ . זאת הסיבה שמכונית המרצדס השכורה שלנו נגררה משם ע"י המשטרה (למקום חנייה בטוח) . הרכב והצֶוֶות ניצלו . השוּק שהוקם בשעות הבוקר המוקדמות שינה את פני הסביבה ובלבל לגמרי את האוריינטציה וחוש ההתמצאות הטופוגרפית של יורם ארבל ואמנון אלטשולר . אפשר היה להימנע מהטעות הזאת . היה צריך רק קצת להתעניין ולשאול שם בזמן מישהו מקומי במילאנו , אם מותר להחנות את הרכב במקום האסור שחנה . "מה פתאום מיהרתם כל כך להצגת הקולנוע של כוכבת הפּורְנוֹ ההונגרייה-איטלקייה הפתטית הזאת" , שאלתי את צוות השידור הנבוך . אמנון אלטשולר התעשת הראשון והשיב , "אני לא יודע מה היו מניעיו של יורם ארבל , אך אותי עִניֵין לעמוד על טיבה של עבודת ה- Sound  בסרט הפורנו הזה של צִ'יצ'וֹלִינָה" . מכיוון שהביא להגנתו טיעון מקצועי ודיבר אמת אי אפשר היה לכעוס עליו , על הג'ינג'י החמוד הזה . לשמחתי נותר להם די זמן והותר כדי להגיע במועד לוֶורוֹנָה לשידור ישיר של המשחק יוגוסלביה – ספרד. חסר להם היה שלא יגיעו במועד לשידור הישיר. יוגוסלביה ניצחה במשחק הזה 2 : 1 בתום  120 דקות והעפילה לרבע הגמר. השידור הרוטיני שהפך בטעות לפרובלמטי עבר בשלום . יורם ארבל שידר נפלא את המשחק הדרמטי . בתחום השידור והמֶלֶל לא היו לו מתחרים . הוא היה שדר טלוויזיה של אירועי ספורט (בעיקר כדורגל וכדורסל) Play by play שהתקרב בשעתו יותר מכולם לשלמות .

yoash 39

טקסט תמונה : יולי 1990 . מונדיאל איטליה 90' . זוהי עמדת הפיקוד וניהול השידורים שלי במשרד ההפקה , השידורים , והתקשורת במרכז השידורים הבינלאומי ברומא ה- IBC  (ראשי תיבות של International Broadcasting Center)  , בבירת איטליה רומא . משמאל, אמנון אלטשולר מטובי הטכנאים בתחום הקוֹל והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ג'ינג'י נחמד ואדיב ובעל חוש הומור וידע רב בתחום מקצועו . אהבתיו עד למאוד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לאחר תום מבצע השידורים של מונדיאל איטליה 1990. השדר יורם ארבל פורש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ועובר לערוץ 5 בכבלים. יוסף בר-אל מתמנה במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש. נסים משעל מודח.

אף על פיכן מיניתי באופן טבעי את יורם ארבל לשָדֵר ישיר את משחק הגְמָר בין נבחרת ארגנטינה אלופת העולם לבין נבחרתה של גרמניה . אירוע השיא הנועל את משחקי מונדיאל איטליה 1990 , שעמד להיערך בעַרבוֹ של יום ראשון – 8 ביולי 1990 באִצטדיון "אוֹלימפּיקוֹ" ברומא. הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינת ישראל . אחד שנולד פעם בדור . אולי בשני דורות . בצהריים נפרד המנכ"ל אריה מֶקֶל ממני ומצוות השידורים שלי במשרד ההפקה  ב- IBC . הודיתי לו מקרב לֵב על שאִפשר לי להפיק ולנהל מבצע שידורים רחב היקף שזכה כמו תמיד לצפייה מרבית בארץ . משחק הגמר החל בשמונה בעֶרֶב . RAI הציבה 16 מצלמות באִצטדיון ה- "אולימפיקו" ברומא . התפתח משחק אלים בו הורחקו שני שחקנים ארגנטינאיים בכרטיסים אדומים מן המגרש . שופט המשחק המכסיקני אדגארדו קודסאל מנדז לא עשה שום חשבון לאלופת העולם היוצאת . בדקה ה- 85 הוא פסק על בעיטת עונשין מ- 11 מטר לזכות גרמניה . אנדריאס ברהמֶה (Andreas Brehme) הכניע את השוער הארגנטיני נֵרי פּוֹמְפּידוּ וגרמניה עם מאמנה פרנץ בקנבאואר ניצחה במשחק בתוצאה המינימאלית 1 : 0 . בשעה שהוּענק גביע העולם ללותָּאר מתּיאוס הקפטן הגרמני המאושר כשחיוך רחב נסוך על פניו , ניצב לצִדוֹ דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ודמעות זולגות על לחייו . באותה העֵת של השידור הישיר ההוא לפני רבע מאה של שנים נפרד יורם ארבל בטקסט פרישה ופרידה מחושב מראש מצופי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לי הוא לא אמר מילה לפני כן . הוא מעולם לא הודיע לי שהוא פורש ממחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת מקום עבודה אחר . לאחר שמונה עשרה שנות עבודה משותפות לא מצא צורך להיפרד ממני באופן אישי. הוא נפרד מהם – מצופיו . לא ממני . ברור שזאת הייתה זכותו ללכת מבלי להיפרד ממני . הוא לא אמר לי שלום ולא לחץ את ידי .

rai 34

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר שימש מאמן נבחרת גרמניה בשני מונדיאלים רצופים במכסיקו 1986 ואיטליה 1990 . ב- 1986 הפסיד לקארלוס בילארדו 3 : 2 . ב- 1990 ניצח אותו 1 : 0 . (באדיבות RAI ו- FIFA) .

rai 35

טקסט תמונה :  פרנץ בקנבאואר זכה עם נבחרת גרמניה בסגנות האלופה במונדיאל אנגליה 1966 לאחר שנוצחה 4 : 2  במשחק הגמר השנוי במחלוקת שנערך בשבת – 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבלי" בלונדון . שמונה שנים אח"כ ב-  7 ביולי 1974  זכה כקפטן גרמניה בגביע העולם מונדיאל גרמניה 74' לאחר שנבחרתו גברה במשחק הגמר על נבחרת הולנד 2 : 1 באצטדיון האולימפי במינכן . (באדיבות RAI ו- FIFA) .

rai 36

טקסט תמונה :  8  ביולי  1990 . מונדיאל איטליה 1990 . האצטדיון האולימפי ברומא . נבחרת גרמניה דקות מספר בטרם משחק הגמר נגד ארגנטינה . גרמניה ניצחה 1 : 0  מבעיטת עונשין מ- 11  מטרים שבעט אנדריאס ברהמה (Brehme) וזכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה . זיהוי הרכב נבחרת גרמניה : השוער בודו אילגנר , קלאוס אאוגנטאלר , תומאס ברטולד , יורגן קוהלר , גוידו בוכוואלד , תומאס האסלר , לותאר מתאוס , פייר ליטבארסקי , אנדריאס ברהמה , יורגן קלינסמן , ו- רודי פלר .

אהבתי אותו מאוד כשַדָּר . יורם ארבל היה שַדָּר Play by play נפלא , משכמו ומעלה . בעל קול בּריטון עמוֹק וצלוּל , ניחן בדיקציה מושלמת , נבון , ובעל חוּש הומור לא מבוטל. בין השַדָּרִים הבודדים שידע לשים סייג לכמות המֶלֶל שלו. הוא התיידד בקלוּת עם כל מיקרופון . הוא היה שַדָּר הספורט הטוב במדינה גם בגלל שניצבה מאחורי מערכת הפקה עיתונאית תומכת . יורם ארבל היה קריין פרסומות בחֶסֶד . אולם משהשכיר את קולו לטובת המפרסם המסחרי אבדו לו כישוריו העיתונאיים שממילא היו מוגבלים . יורם ארבל החל לפני שנים רבות לשָוֵוק ולפרסם בקולו המיוחד מוצרי צריכה והדבר פגע לעַד באמינותו כעיתונאי . למען האמת העיתונאות מעולם לא עניינה ולא הטרידה אותו . עניין אותו המיקרופון והמסך . העיתונאות היא מקצוע טהור ונקי מכל רבב המחויבת לאֶמֶת ולא לסוּג של אינפורמציה שמשלמים עבורה כסף בכדי שתיאמר . הסוגיה הלא נעימה הזאת הנוגעת ליורם ארבל השַדָּר מספר אחד שלי במחלקת הספורט וקריין הפרסומות מספר אחד ברדיו , עלתה לדיון פעמים מספר בעידן המנכ"לים יוסף "טומי" לפיד ז"ל , אורי פורת ז"ל , ולאחרונה גם עם אריה מֶקֶל יבל"א . איך שהוא העניין תמיד התמסמס . אשוב ואדרש לעניין הזה השנוי במחלוקת כה רבה בספר שאני חוקר וכותב ואשר קרוי , "למילים יש וויזואליה משלהן" . הסֶפֶר עָב הַכֶּרֶס סוקר את ועוסק בתעשיית הטלוויזיה בארץ ובעולם , בתרומתם של השדרים והשדרניות , המגישים והמגישות , הפרשנים והפרשניות , טקסט וכיתוב , מנתח את כישרון השידור וההגשה באולפן ובשטח , את תורת הריאיון , ומרכבי נוסחת השידור הישיר של Play by play .

שַדָּר הספורט הטוב ביותר שלי ואולי הטוב ביותר בישראל בכל הזמנים נטש אותי ללא שום הודעה מוקדמת . לא היה בידי הזמן עכשיו לבַכוֹת את יורם ארבל ולהתאבל על אובדנו ועל מר גורלה של חטיבת הספורט בפיקודי . הייתי חייב להביא שַדָּר חדש וידעתי גם מי הוא יהיה . עזיבתו של יורם ארבל את מחלקת הספורט הייתה מצערת אך לא הייתה שוֹק חיי . כבר מזמן למדתי שהחיים הרבה יותר פשוטים ממה שרבים נוטים לחשוב . המדינה הזו מלאה באנשים מוכשרים שהלכו מאיתנו וש- חשבו שאין להם תחליף . שַדָּר רדיו "קול ישראל" מֵאִיר אָיְינְשְטֵיין נקרא על ידי לדגל הטלוויזיה במקומו של יורם ארבל . והוא התייצב .

einstein 1

טקסט תמונה :  מאיר איינשטיין . ככה הכרתיו ב- 1990 . הוא הגשים במידה רבה את ציפיותיי כמחליפו של יורם ארבל . מאיר איינשטיין נוֹלד שַדָּר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 ביום שקוֹלוֹ של יורם ארבל גָוָוע שָם לעַד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

האֶמֶת צריכה להיאמר . לא רק יוֹרָם אַרְבֵּל היה נגוע בחטא הקדמון של עֵירוּב תחומי השידור והפרסום וחציית הקווים ביניהם . שדרי חדשות מפורסמים נוספים ברדיו ובטלוויזיה עקפו את הדילמה הזאת ועסקו בחלטורות בטענה שמשכורת רשות השידור איננה מספיקה ועל כן הם עושים לביתם . יָרוֹן לוֹנְדוֹן שידר בזמנו מפעם לפעם פרסומות מסחריות , דניאל פאר עשה זאת , גם דן שילון אבי תורת החדשות בטלוויזיה הישראלית קִריֵין פרסומות מסחריות , מאיר איינשטיין עצמו חָטָא בקריינות מסחרית כשהעניק את קולו הרועם לחברת "מקיטה" המייצרת כלי עבודה . עוד לא נולד האדם שאי אפשר לקנות אותו בכסף . מאיר איינשטיין הפסיק עם זה , אך אינני יודע אם מחמת העיקרון או בגלל שלא היה מוכשר כמו יורם ארבל . חיים יבין השכיר את קוֹלוֹ לסיפור הילדים אודות , "הפּילוֹן בָּבָּר" , דבר שלא היה עולה כנראה לעולם בדעתו של וולטר קרונקייט . זה נתפש כפָארְסָה . קריין החדשות ברדיו "קול ישראל" דָן עוֹפְרִי חוטא ללא סוף בקריינות לפרסומות מסחריות . אבל אין שום ידוען תקשורת ברמתם של מַלְאָכִי חִזְקִיָה קריין החדשות הבכיר ביותר ברדיו "קול ישראל" ויוֹרָם אַרְבֵּל שָדָר הספורט של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5 בכבלים) , שעשו קריירה מדהימה מהשכרת קוֹלָם לעולם המסחרי . משתווה אליהם אולי מוֹדי בר אוֹן מגיש הספורט של ערוץ 5 בכבלים שמשווק לציבורו את כישרונותיו ויכולותיו של בנק דיסקונט . עירוב התחומים האלה איננו מקצועי , לא אמין , ולכן בלתי נסבל .

היה רק שַדָּר ספורט מפורסם בישראל שלעולם לא השכיר את קולו למפרסם המסחרי . נחמיה בן- אברהם ז"ל הדגול , האחד והיחיד . חברות מסחריות עשירות התדפקו אל דלתות קולו שוב . הוא סירב לכולן . האיש היה יכול להיות מולטי מיליונר אך דבק עיקרון שאין לערב את קולו העיתונאי עם דבר המפרסם . נחמיה בן אברהם יישאר חרות לעד כאיש מופת וגדול שדרי הספורט ברדיו בכל הזמנים . רדיו "קול ישראל" נגוע בחטאים מקצועיים נוספים . קרייני חדשות מפורסמים משובצים להגשת והנחיית תוכניות בידור . דן כנר למשל הוא קריין חדשות וותיק ברשת ב' שעסוּק גם בהגשת מצעדי פִּזמוֹנִים ותוכניות מוסיקה קלה או פופ כדי להשלים את משרתו ומשכורתו . עֵירוּב לא מקצועי של תחומי שידור .

yoash 40

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1990 . ה- IBC ברומא . ערב הסיום של מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 ברומא . הסיום הזה היה גם התחלה חדשה . יורם ארבל עזב אותי , מאיר איינשטיין חבר אלי , ורמי ווייץ (מימין) נשאר עמי . בתווך המפיק יצחק "איציק" גליקסברג שנדחק לשוליים בימים ההם ע"י אמנון ברקאי וששי אפרתי . מימין מציץ ראשו של עמוס אטינגר שלעולם איננו מתעייף . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barkai 1

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 . השַדָּר המחונן יורם ארבל (מימין) עזב אותי ואת הטלוויזיה הציבורית לטובת מקורות שידור אחרים בישראל . אמנון ברקאי (משמאל) נשאר איתי . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חזרתי לבניין הטלוויזיה ברוממה מרוֹמָא לאחר היעדרות של חודש וחצי . לנסים מִשְעַל כבר לא היה זֵכֶר . המנכ"ל אריה מקל ואנוכי שלחנו מכתבי תודה למנכ"ל RAI מָרְיוֹ לָארִי על האירוח המופתי שלהם . זו הייתה חובתנו האלמנטארית  [1]  להוֹדוֹת להנהלת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית שעשתה את החיים שלי ושל ערוץ 1 בהפקת שידורי איטליה 1990 , להרבה יותר נוֹחים וקַלים .

יוסף בר-אל היה שכֵן קרוב (גיאוגרפית) . 20 שנה התגוררנו דלת מול דלת בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . הוא כמנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ואני כאיש שידורי הספורט . יוסף בר- אל היה ג'נטלמן "מִצְרִי" (הוא יליד מצרים) בעל חינוך אירופי מוקפד שדיבר , כתב , וקרא שלוש שפות על בוריין : ערבית , צרפתית , אנגלית . תמיד היה לבוש בקפידה , נראה תרבותי ומנומס , שנהג להחמיא לאסיאתי שכמוני במסדרון הקומה החמישית שוב ושוב , "יואש אלרואי אני לא מפסיד אף תוכנית שלך" . הופעתו לֻוְותָּה בהדרת כבוד . כשהודיתי לו על מחמאותיו לא שכח לעולם להוסיף את שביעות רצונו , "שתהיה לי בריא" . פגשתי בו אלפי פעמים אך לא הכרתי אותו . כשהתמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית כתבתי לוֹ ב- 15 ביולי 1990 ברכה והתכוונתי לכל מילה בטקסט . לא ידעתי בעת כתיבת שורות האיחולים אליו עד כמה האיש הזה איננו מוכשר ועד כמה הוא זקוק באמת לכל מילת חסד , לא רק שלי [2] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                                                                             15.7.1990

אל  :  מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות

ליוסף בר-אל שלום רב ,

חברי ואני במחלקת הספורט מבקשים לאחל לך הרבה הצלחה והרבה מזל טוב לאחר מינויך לתפקיד הקשה ורב האחריות של מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. כולנו מקווים שכישוריך, ניסיונך, ויכולתך, יוכלו להביא בתוך זמן קצר את שידורי הטלוויזיה לעבר פסגת שנות ה- 2000 .

בברכה חמה ,

יואש אלרואי

barel 3

טקסט מסמך : 15 ביולי 1970 . אני מברך את מר יוסף בר-אל לרגל מינויו הרם והטרי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר שהביס במכרז ללא תנאי את מתחרהו העיקרי מר נסים משעל . התכוונתי בדברי הברכה שלי לכל מילה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ליד מכתב הברכה בשמי ביקשתי לכנס פגישת פוסט מורטם של כל הנוגעים בדבר כדי לנתח את שידורי איטליה 1990 ולהפיק את הלקחים הדרושים לקראת הפקת אולימפיאדת ברצלונה 1992, והעיקר להיערך לקראת המאבקים הצפויים לנו בעתיד נגד ערוץ מס' 5 הצעיר בטלוויזיה בכבלים בראשותו של מיילן טנזר והבוס שלוֹ איש נבון בשֵם אודי מירון . יוסף בר-אל מיהר להשיב לי באדיבות רבה מכתב משלו [3] .

yoash 41

טקסט מסמך :  15 ביולי 1990 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית החדש מר יוסף בר-אל. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ליואש שלום רב , תודה על איחוליך ואיחולי צוות חבריך בספורט .

עשיתם עבודה נפלאה, הן בהיקף והן במבחר ובמקצועיות הגשת החומר , ולכן אין טעם לקיים דיונים "פוסט מורטם" על פי הצעתך , היות וחלק מהאנשים אשר הכריעו בנושא הכיסוי בטרם ביצוע , אינם אתנו בתפקידי ניהול . זאת ועוד, עצם זימון הפוסט מורטם עלול ליצור רושם כאילו לא הכול היה כשורה מבחינה מקצועית . תודתי על הכול , לכל אנשי הצוות , וברכותיי , ובהצלחה לעתיד .

הערה : לגבי ברצלונה 1992  וארה"ב 1994 , הלקח היחידי הוא לסגור את לוח השידורים עם כל האישורים הדרושים בהקדם האפשרי .

בברכה ,

יוסף בר- אל

יוסף בר-אל ניחן אולי בקסם אישי אולם היה קשה לי לקחת אותו מאוחר יותר ברצינות . הרי רק לפני שעה קלה בהיותו מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ובטרם נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היה האיש שמנע מאתנו לשדר את מונדיאל איטליה 1990 בהיקף הראוי והמתבקש . עכשיו בהיותו מנהל טלוויזיה חדש ציין לפתע בדברי תשובתו , "עשיתם עבודה נפלאה , הן בהיקף והן במבחר , ובמקצועיות הגשת החומר" . היה ברור לי ש- יוסף בר-אל הוא סתגלן ומנצל הזדמנויות . מעין אופורטוניסט שמִילותיו המחושבות היו לעיתים קרובות ריקות מתוכן עבורי וחסרות כיסוי . ובאמת , מייד לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותו יום השלישי ההוא של 11 ביולי 1990, התגלו שריטות בחומה שלו . במשך הזמן היו השריטות לחריצים וסדקים עבים עד שהפכו לבקיעים . החומה של יוסף בר-אל הפכה לקיר מַט ליפול . לבסוף היא התמוטטה .

[1] ראה שני נספחים : מכתבי למנכ"ל RAI מאריו לארי מ-  15 ביולי 1990, ומכתב תשובתו למנכ"ל רשות השידור אריה מקל מ- 31 ביולי 1990 .

[2] ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל  מ- 15 ביולי 1990 המברך אותו על מינויו לתפקיד הרם .

[3] ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה אלי באמצעות אלימלך רם מנהל חטיבת החדשות מתאריך 15 ביולי 1990, המתייחס לשידורי גביע העולם בכדורגל איטליה 1990 .

סוף הפוסט מס' 458 . 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על יד ובראשותי את את מונדיאל איטליה איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 2 מתוך 8 . (פוסט מס' 457) . כל הזכויות שמורות.

הערה 1 . הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק, לשכפל, ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אָיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' 2 מתוך 8. (פוסט מס' 457). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר על ידי הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (ובה כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

הערה 5 : השידור הישיר בערוץ 10 ביום חמישי מזאגרב (11 בדצמבר 2014) – בין 20.30 ל- 22.30 של משחק הכדורסל ב- Euroleague צדביטה זאגרב – מכבי ת"א (מחזור מס' 9 בבית ב' והסתיים בתוצאה 71 : 82 לטובת מכבי ת"א) בהובלת ניב רסקין וגור שלף  – הניב באוכלוסייה היהודית רייטינג ממוצע נאה של % 10.4 . תחזיתו של הפרשן גור שלף כי מכבי ת"א מסוגלת לגבור על צדביטה זאגרב בביתה התבררה כ- אמינה . גור שלף צדק . ערוץ 10 שידר ישיר משחק כדורסל בינוני ומטה במסקת המוקמת של המפעל , אף על פי כן הביס ללא תנאי את ערוץ 1 בתקופת הזמן האמורה לעיל . דרמת ה- BBC המצוינת "אחוזת דאונטון" ששודרה בערוץ 1 בין 21.00 ל- 21.50 צברה % 3.50 בלבד , ואילו הדרמה הישראלית המעניינת "משפחה טובה" ששודרה בערוץ 1 בין 21.50 ל- 22.30 גרפה רק % 3.36 . מה אומר אם כן הרייטינג הדל הנוכחי על ערוץ 1 שמשדר חומרים טובים ועל טיב צופי הטלוויזיה בארץ שאין להם חשק לצפות בערוץ 1 , גם לא בחומרי טלוויזיה טובים שלו…?

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 457 : הועלה לאוויר לפנות בוקר של יום ראשון – 14 בדצמבר 2014

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הקדמה (2). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו של איש בלתי מוכשר בשם יוֹסֵף בַּר-אֵל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים ההם בזמן ההוא של יוסף "טומי" לפיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל ייבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אורי פורת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מינוי קבע מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת . לראש הממשלה יִצְחָק שָמִיר נמאס מאוּרִי פּוֹרָת והוא לא רצה בו עוד . אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל שירש את חַיִים יָבִין (נִסִים מִשְעַל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִֹּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו  מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוטי קירשנבאום היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוטי קירשנבאום חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע משימה סבוכה ורָמָה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, את מר יָאִיר שְטֶרְן .

אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ואח"כ המנהל הקבוע יוסף בר-אל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יורם ארבל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו 31 משחקים מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

mishal 1

טקסט תמונה :  זהו נִסִים מִשְעַל ב- 1990 . עיתונאי מוכשר ועתיר הישגים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם מראיין שנון , חד , ומהיר . תבוסתו במכרז ההוא ב- 10 ביולי 1990 על משרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ליוסף בר-אל הייתה במידה רבה אובדן של השידור הציבורי כולו . נסים משעל הוא איש טלוויזיה נבון , שקול , מהיר תפישה , ומוכשר אך תככים פוליטיים בתוככי הוועד המנהל של רשות השידור מנעו את מינויו . רשות השידור החמיצה אותו אך דאגה שלא לפסוח על יוסף בר- אל . אהבתי והערכתי את נסים משעל . אי זכייתו במכרז ההוא למשרת מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה בבחינת מקח טעות ושגיאה חמורה ביותר . איך אפשר בכלל להשוות את איכותו ורמתו עם זאת של יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון . ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי ארץ המגף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. הופעתו של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990. גרמניה זוכה בגביע העולם בכדורגל בפעם השלישית בתולדותיה.

שני גופי שידור תחת קורת ניהול משותפת של רשות השידור : הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העִברית ובשפה העַרבית ב- 1990.

ב- 1974 היה ארנון צוקרמן הבוס הישיר של יוסף בר-אל ולא עשה לוֹ שום חשבון . הוא קבע תזה בה הצופים משלמי האגרה חשובים יותר מכל אחד אחר וגם יותר מיוסף בר-אל . הטלוויזיה בעַרבִית תבעה לשלוח שַדָּר משלה לצדם של דן שילון , אלכס גלעדי , ויאיר שטרן , אך ארנון צוקרמן נִפְנֵף אותם ועמד בפרץ כחומה בצורה . "שיפסיקו לבלבל את המוח" , אמר לאנשי הטלוויזיה בשפה הערבית , והוסיף , "הצופים הערביים אזרחי מדינת ישראל מבינים עִברית ואני בטוח שהם ייהנו מהשידורים של דן שילון". סַלִים פַתָּאל ויוֹסֵף בַּרְ-אֵל מובילי השידור בשפה הערבית בטלוויזיה נכנעו. את אותו תוכן הדברים אמר פחות או יותר מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ליוסף בר-אל ערב הרכבת משלחת הטלוויזיה לסיקור אולימפיאדת מינכן באוגוסט – ספטמבר 1972 . יוסף בר- אל תבע במפגיע לצרף למשלחת את איש הספורט שלו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאכֶּר . שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל סירב (ראה הטרילוגיה המפורטת של "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972").

לתוך קלחת השידורים ההיא של סיקור המשחקים האולימפיים של מינכן 1972 שהפכו לאולימפיאדת דמים , ניסו להידחס יוסף בר-אל שהיה אז מנהל מחלקת השידורים בשפה הערבית ועורך הספורט שלו מחמוד אבו באכר . שניהם היו כפופים למנהל הטלוויזיה דאז ישעיהו "שייקה" תדמור . כבר בימים ההם שרר מתח שידורים עַז בין הטלוויזיה בשפה העַרבית לבין השידורים בשפה העִברית . ליוסף בר-אל הייתה סיבה טובה כל השנים לפַתֵּח רגשי נחיתות . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ישעיהו "שייקה" תדמור ומנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל פסחו עליו ועל מַחְמוּד אַבּוּ – בָּאכֶּר עורך הספורט שלו . הם לא ספרו אותם . מחמוד אבו באכר נעלב עד עמקֵי נשמתו ושלח מכתב תלונה חריף מאין כמוהו לבוס שלו יוסף בר-אל נגד הנהלת רשות השידור המוחה על אי הכללתו בצוות השידור האולימפי . הנימוק הראשון שעלה במכתבו של עורך הספורט בשפה הערבית היה היבט הסברתי ולא ההיבט העיתונאי . בכך הייתה חולשתו של מכתב המחאה הזה . צופי הטלוויזיה הערביים במדינת ישראל מדברים עברית ואינם זקוקים לשדר בשפה הערבית כדי לקלוט את האינפורמציה האולימפית . טוב היה אילו מַחְמוּד אָבּוּ בָּאקֶר היה מתעלם מ- חשיבות "ההסברה" ומדגיש את חשיבות הדיווח והסיקור העיתונאי בטלוויזיה [1]. היה מוטב אילו הציע את עצמו כתגבורת של שַדָּר – עיתונאי בצוות האולימפי של דן שילון ואלכס גלעדי ולא כנציג בלבדי של הסקטור הערבי . ראיונות עתידיים שלו עם ספורטאים ערביים שמגיעים ממדינות שונות לאולימפיאדת מינכן 1972 מעניינים את כלל הציבור בישראל , והיתרון הראשון שלהם נובע מכך שטמון בהם מידע עיתונאי – חדשותי ולא הסברתי .

abu baker 1טקסט מסמך : 31 ביולי 1972 . זהו המסמך המקורי ששלח מחמוד אבו בכר עורך הספורט בטלוויזיה בשפה הערבית למנהל הישיר שלו יוסף בר- אל . המכתב נכתב בדם ליבו אך עסק בהיבטים הסברתיים במקום בדיווח עיתונאי .  המכתב חשף היטב את רגשי הנחיתות הטבועים באנשי הטלוויזיה בשפה הערבית לעומת כתבי ושדרי מחלקת הספורט של הטלוויזיה בשפה העברית בראשותו של דן שילון , וגם את הקנאה היוקדת בהם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף בר-אל קיבל נִפעם ונרגש את המכתב של עורך הספורט שלוֹ . בו במקום שלח אותו בהתלהבות בצירוף המלצה שלוֹ למ"מ מנהל הטלוויזיה באותה שעה יצחק "צחי" שמעוני (בהיעדרו של המנהל הקבוע ישעיהו "שייקה" תדמור) , בו הוא תומך בהטסת מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72' , והוסיף , "אינני מסכים עם הסגנון אך מזדהה עם המשאלה ותומך בה…את כיסוי נסיעתו של עורך בודד בשפה הערבית ניתן לממן מתקציב החדשות בערבית ואין כל הצדקה לעורר "התמרמרות מיותרת" כשמדובר בסכומים פעוטים יחסית , הקשורים בהחלטות בעלות השפעה די עמוקה והמעוררת תסכולים שמקורם במשקעי העבר בעיקר…אני בטוח שניתן לתקן את המעוות" , כך כתב יוסף בר-אל  [2] .

יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ששימש כמנהל התוכניות ומילא באותו הרגע גם את תפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה בשל היעדרו הזמני של ישעיהו "שייקה" תדמור , העביר את המכתב למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והעיר בכתב ידו על גבי מכתבו של יוסף בר-אל , "זו הפעם הראשונה שאני שומע על פנייה כזאת ואינני רואה דרך לטפל בה כמ"מ . בהיעדרו של ישעיהו תדמור אני מעביר את הפנייה אליך" .

abu baker 2

טקסט מסמך : 31  ביולי  1972 . זהו המסמך המקורי ששלח יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור בעניינו של עורך הספורט שלו מחמוד אבו בכר . המסמך הזה תויק והושלך לאוצר המלך . לא יצא ממנו כלום . (ארכיון יואש . כל הזכויות שמורות).

הנהלת רשות השידור בראשות שמואל אלמוג ז"ל לא התייחסה ברצינות לבקשתו של יוסף בר- אל לשלוח איש משלו לאולימפיאדת מינכן 72' . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ביטל את בקשתו ודחה אותה על הסַף . מחמוד אבו באכר נשאר בבית ולא התפטר . גם הבוס הישיר שלו יוסף בר-אל לא נטש את משרתו . זה לא היה סוד שההנהלה הראשית של רשות השידור העניקה עדיפות יֶתֶּר ללא כל השוואה למחלקת הספורט של דן שילון על פני אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית יוסף בר-אל ומַחְמוּד אַבּוּ בָּאכֶּר . פער איכות עצום הפריד בין השתיים . הן היו רחוקות האחת מרעותה כרחוק מזרח ממערב . לא היה שום בסיס להשוואה .  צריך לציין שמחלקת הספורט בערבית תרמה פעמים רבות במו ידיה לחוסר מקצועיותה . השִיא היה כשהמערכת הספורט שלה בתמיכתו של יוסף בר-אל שידרה במשך שנים על המסך שלה את תחרויות ההיאבקות של גלדיאטורים מגוחכים ועלובים , "תפוש כפי יכולתך" , שאין להן דבר עם הספורט , עם רוח הספורט , ועם הגינות המאבק . זוהי תוכנית זֶבֶל טלוויזיונית (Television Trash) של משחק מכור מראש ."משחק מכור מראש" הוא מונח שהומצא והוגדר בצורה נבונה ע"י אנשי רשתות הטלוויזיה של העולם הנאור . רשת הטלוויזיה הציבורית האנגלית ה- BBC דחתה בשאט נפש את תוכניות ההיאבקות "Catch as you can" והעיפה אותן לפח האשפה . ה- BBC מעולם לא הרשה ולא הסכים לשדר את "ה-Trash" הטלוויזיוני הזה על המסך שלוֹ , אך היא נרכשה ונקנתה בעיניים עצומות ע"י יוסף בר-אל מרשת הטלוויזיה העצמאית באנגליה ITV . בעת שיחות התחקיר שלי עם מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל בערוב ימיו ב- 2005 בביתו ברמת אשכול בירושלים , שדנו ב- "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (הוא היה אחד ממחולליה בארץ) שאלתי אותו כיצד הרשה כמנכ"ל רשות השידור ועורך ראשי לשדר על מסך הטלוויזיה הציבורית חומרים שאין להם דבר עם רוח הספורט , טוהר הספורט , ויושרת התחרות הספורטיבית ? שמואל אלמוג השיב לי לי כי הוא לא כל כך התעניין בנושא אבל היה מודע בעקיפין לבעייתיות העניין . הוא הגדיר זאת בשפתו כלהלן : "קניית מִשדרי הנֶפֶל האלו של "Catch as you can" ושידורן על מסך הטלוויזיה הציבורית בישראל העידה על הרוכשים את מה שהעידה על מפיקיה ומחולליה באנגליה . זאת הייתה בושה וחרפה טלוויזיונית" . הוא רק לא ענה לי כיצד ומדוע התיר לשדר את חומרי הטלוויזיה הפסולים הללו על המסך הציבורי שהוא היה אחראי עליו .

[1] ראה נספח : מכתבו המחאה של עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר מ- 31 ביולי 1972 המוחה על אי  הכללתו בצוות השידור של אולימפיאדת מינכן 1972 .

[2] ראה נספח : מכתבו של יוסף בר- אל מ- 31 ביולי 1972 למ"מ מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני , המבקש לשלוח את עורך הספורט בערבית מחמוד אבו באכר לאולימפיאדת מינכן 72' .

לקראת מונדיאל איטליה 1990.

ב- 1982 בספרד הייתה התמונה לא רק אחרת , אלא שונה באופן דרמטי . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל נכנע מהטעמים שלוֹ ליוסף בר-אל . הוא אומנם הפקיע מעֵת לעֵת את זמן השידורים של הטלוויזיה בערבית לטובת כדורגל אך היות והיה זקוק לנאמנות שלו פִּיצָה אותו כפי שמנכ"ל רשות שידור יודע לעשות במובנים אחרים . לעיתים מגוחכים ומעוררי תימהון . יוסף "טומי" לפיד שלח את סולומון מוניר שַדָּר הספורט בערבית כחבר מן המניין במשלחת השידור הרשמית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית למונדיאל ספרד 1982 כדי שידווח לצופים מהמוניטור המוצב במשרד ב- IBC במדריד כאילו שאי אפשר לעשות זאת מהאולפן בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי השַדָּר בשפה הערבית לא ישדר ולוּ משחק אחד בשידור ישיר מעמדת שידור באצטדיון כזה או אחר ברחבי ספרד הענקית . הוא הורה ל- סולומון מוניר לשדר Off tube ובכך לעג במסווה עיתונאי לעיתונאות הטלוויזיונית הקלוקלת שמייצגים יוסף בר-אל ושליחו סולומון מוניר . הוא כפה עליהם אבסורד . לשדר Off tube מהמוניטור במדריד (דבר שכמובן אפשר לעשות אותו הדבר , את אותו ה- Off tube מהמוניטור בירושלים) העיקר שיהיה נציג בשפה הערבית במדריד 1982 כדי לסתום פיות ולמנוע מעשי חתרנות בעתיד . יוסף "טומי" לפיד ז"ל ידע היטב כי עיתונאות Off tube היא קשקוש מוחלט . הוא כבר נתן לכך ביטוי מזהיר לדעתו העקרונית זאת של חשיבות השידור מהשטח בטרם שידורי ה- Off tube מירושלים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 במסמך מיוחד ששלח למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי . שידורי ה- Off tube מהמוניטורים בירושלים של המשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 (3.8.1980 – 19.7.1980) נגזרו עלינו בעל כורחנו בעקבות הַחֶרֶם המשותף שהטילו יחדיו ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין והוועד האולימפי הישראלי על משחקי מוסקבה 1980 . יוסף "טומי" לפיד הביע את דעתו על כך באותו המסמך הבלתי נשכח והחד משמעי שכתב למנהל מחלקת הספורט בימים ההן אלכס גלעדי ב- 19 ביוני 1980 , ואנוכי מוצא חשיבות לתת לו פומבי .

lapid 1

טקסט מסמך :  19 ביוני 1980 . הימים ההם – הזמן ההוא .מכתבו ההיסטורי המזהיר בעל ערך עצום של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל למנהל מחלקת הספורט בעת ההיא אלכס גלעדי בו הוא מדגיש את חשיבות הסיקור העיתונאי מהשטח . יוסף "טומי" לפיד ייזכר כאיש בוטה אך גם חכם שהתנגד בתקיפות לשידורי Off tube של עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אהבתי והערכתי את יוסף "טומי" לפיד ז"ל. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהיה עיתונאי בעצמו משכמו ומעלה הבין מייד ששידורי Off tube ממוניטור הטלוויזיה הם חרבון עיתונאי ומס שפתיים בלבד , אולם מפני שיוסף בר-אל וסולומון מוניר לא תבעו ממנו מעולם את הצבתו של השַדָּר בשפה הערבית בעמדות השידור באצטדיונים , שיחק יוסף "טומי" לפיד ז"ל עמם את המשחק עד הסוף וסתם את הפה . "משחק מכור" , זה מה שהוא אמר לי .

אלו היו פני הדברים והרקע לפגישה מרובעת בהשתתפות מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , שני מנהלי הטלוויזיה בעברית וערבית נסים משעל ויוסף בר-אל , ואנוכי – ערב שידורי מונדיאל איטליה 1990 – בלשכת המנכ"ל בבניין "כלל" בירושלים . היו לי לא מעט שיחות בלתי אמצעיות עם מנכ"ל רשות השידור שלי אריה מקל בענייני הפקות שידורי הספורט בארץ ובעולם לרבות מונדיאל איטליה 1990 . הצהרתי בפניו שאם הוא תומך ועומד על הטסת שדר בשפה הערבית (סולומון מוניר) למונדיאל איטליה 1990 הרי שיהיה נחמד אם יאפשר לו לשדר ישיר מהאצטדיונים ברחבי כשמדובר בזמני השידור בשפה הערבית עליהם נופלים המשחקים בין 18.30 ל- 20.00 . אריה מקל היה איש מעשי ומהיר תשובה , וכך ענה לי , "תראה יואש אלרואי זה כבר יותר מידי . אני פחות או יותר שומר על סטאטוס קוו שאותו יצרו שלושת המנכ"לים לפניי הלא הם יצחק לבני במונדיאל ארגנטינה 1978 (הערה שלי : השדר בשפה הערבית בבואנוס איירס היה מחמוד אבו באכר), יוסף "טומי" לפיד במונדיאל ספרד 1982 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית במדריד היה סולומון מוניר) , ואורי פורת במונדיאל מכסיקו 1986 (הערה שלי : שדר ה- Off tube בשפה הערבית במכסיקו סיטי היה סולומון מוניר) . זאת הסיבה שאני מאשר להטיס לרומא גם את השדר בשפה הערבית סולומון מוניר . ברור ששידור Off tube הוא בעיקרון ביזיון עיתונאי בין אם מדובר בעיתונאות אלקטרונית ו/או בעיתונאות כתובה" .

שני הזמנים המרכזיים של המשחקים באיטליה נקבעו ע"י הוועדה המארגנת לשֵש לפנות עֶרֶב ועֶשֶר בעֶרֶב על  פי שעון ישראל . 22 משחקים מתוך הכמות הכוללת של 52 משחקי האליפות החלו בשֵש בערב . זה דווקא היה סידור ותּכנון נוח , אך לרוע המזל השעה שֵש וחצי הייתה משבצת שידור השייכת לטלוויזיה בערבית . הטלוויזיה בערבית הייתה כמעין רשת עצמאית (במסגרת השידור הציבורי) ששידרה בקושי תשעים דקות ביממה על סִיגְנָל הטלוויזיה הישראלית , אך הייתה כנראה מספיק חשובה כדי לסדר לעומד בראשה תואר של מנהל טלוויזיה . רבים ברשות השידור ראו בשידורי הטלוויזיה בעַרבית "אֶבֶן נֶגֶף" מעין קוֹץ התקוע לעַד בגרונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רבים אחרים לעגו לתכניה וראו בהם "שידורים מטעם" . על עובדה אחת אי אפשר היה להתווכח . השידורים האלה קטעו בצורה מלאכותית מידי ערב את רֶצֶף השידורים בשפה העִברית . הסיגנל המשותף עתיק היומין של השידור הציבורי בשתי השפות הפך לרועץ כשהחל המאבק ההיסטורי נגד ערוץ 2 המסחרי . תוצאות המאבק השתקפו מבעד למתמטיקה של הרייטינג . זאת הייתה אספקלריה גלויה שלא ניתן היה להסתירה , אבל אותם אנשי השידור הציבורי שניגפו בפני הרייטינג השופע של ערוץ 2 המסחרי נימקו זאת בכך ששידורי ערוץ 1 הציבורי בעברית ובערבית ניצבים מעל לשיקולי הרייטינג . עוּרְבָא ופרח .

יוסף בר-אל המנהל הוותיק של הטלוויזיה בשפה הערבית מאז 1977 / 1976 , פרי מינויו ומעשה ידיו של מנכ"ל רשות השידור בעבר יִצְחָק לִבְנִי והוועד המנהל של רשות השידור בימים ההם , עשה כל מאמץ להתנהג כמנהל רשת שידור . הוא התנגד ככל יכולתו לשידור המשחקים מאיטליה על חשבון זמן השידור שלו . כשאמרתי לו כלהלן , "שידורי המונדיאל מעניינים את הציבור הערבי לא פחות מאשר את הצופים דוברי העברית ולכן יש להתאים ולשעבד את זמן השידור שבין 18.30 ל- 20.00 לצורכי כלל הרשת" , נפגַע והשיב לי מייד בנוכחותו של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל , "יואש אלרואי , אל תתחצף" . אני חושב שהוא ראה בגזלת זמן השידור "שלוֹ" והפקעתו לטובת שידורי הכדורגל פגיעה בכבודו האישי . לבסוף הושגה נוסחת פשרה חצויה . אַרְיֵה מֶקֶל ונִסים מִשְעַל שנשאו באחריות הראשית למדיניות השידורים של הטלוויזיה היו הגיוניים וניצבו כמובן לצִדִי . הם הבינו את חשיבות שידורי המונדיאל , את הפופולאריות שלהם , ואת עיקרון חשיפתם ברשת שידור ארצית המחזיקה בזכויות השידורים אקסקלוּסיבית , אך לא נלחמו באומץ לב נגד יוסף בר-אל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה פגיעה . עיצוב לוח שידורי מונדיאל איטליה 1990 סורס . המנהלים לא פעלו באמת לטובת משלם האגרה . אפשר היה רק להתגעגע לארנון צוקרמן אך בלתי אפשרי להחזיר לאחור את גלגלי הזמן .

yoash 4

טקסט תמונה : יום רביעי –  2 במאי 1990 . בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . אנכי ניצב עם תוכנית "סכמה" של השידורים הישירים והמוקלטים הנוגעת לשלשהב הראשון בטורניר גמר גביע העולם בכדורגל איטליה 1990 , דקות ספורות לאחר הדיון הסופי על היקפם בפורום עַל של מנכ"ל רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה בעברית ובערבית . השלט הפך מייד לסלע מחלוקת ביני לבין יוסף בר-אל . הוא קרא לי "חוצפן" מפני שהערתי לו כי אזרחי מדינת ישראל הערביים חפצים לראות את מונדיאל איטליה 1990 לא פחות מאזרחי המדינה היהודיים ועל כן אני מבקש לשדר ישיר גם את המשחקים של איטליה 1990 "הנופלים" כאילו על חשבון זמן השידור של הטלוויזיה בשפה הערבית (בין שֵש וחֵצי לשמונה בערב) . אריה מקל גבר בנקודות על יוסף בר-אל בעת הדיון על לוח השידורים הישירים של משחקי מונדיאל איטליה 1990 אך לא הצליח להכניע אותו בנוק אאוט . בסופו של דבר העברנו בשידורים ישירים רק 16 משחקים מתוך ה- 36 בשלב הבתים . (צילום משה "משהל'ה" פרידמן . ארכיון ואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר אַרְיֵה מֶקֶל התמנה ב- 9 במאי 1989 למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר . הוא היה חסר ניסיון לחלוטין בהפקות טלוויזיה בינלאומיות בתחום שידורי הספורט כמוהו מ"מ מנהל הטלוויזיה . נדרשתי להסביר לאַרְיֵה מֶקֶל ונסים מִשְעַל מראשית , שניהם טירונים בתפקידם , את תורת ההפקה הבינלאומית של אירוע טלוויזיוני כה מורכב כמו השידורים הישירים ממונדיאל איטליה 1990 . שניהם היו אנשי תקשורת בעלי ניסיון אך אינם בקיאים במהלכים הטכנולוגיים והלוגיסטיים המורכבים והמסובכים בהפקה בסדר גודל כזה של טורניר כדורגל בינלאומי ממושך . לפחות אוזנם הייתה כרויה . הם היו אמינים .

mekel 2

טקסט מסמך : 9 במאי  1989 . מזכיר הממשלה מר אליקים רובינשטיין מודיע לאריה מקל על מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

אנוכי גוֹרֵר את קוראי הבלוג לסְבָך ההפקה התכניתית והטכנולוגית של חטיבת הספורט בראשותי את שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990.

RAI רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית מהעשירות באירופה השקיעה מאמצים וממון רב בהפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 . כמי שניהל והפיק אז את שידורי הספורט עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה לי מאוד נוח לעבוד מול הצוותים האיטלקים שהיו מסודרים ממושמעים , ועקביים . רשות השידור שלנו הייתה רק יכולה לחלום על הפקה פנטסטית בסדר גודל כזה .ההיערכות הטכנולוגית של RAI האיטלקית הייתה מדהימה ויפהפייה . נותר רק להצדיע לה . עבורי היא הייתה חלום בימים ההם . אפוא RAI ואפוא IBA (שם הקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- EBU שמקום מושבו בג'נבה) . לרוע המזל שררה קורלציה מינימאלית בין עבודתה של הוועדה המארגנת המקומית וההפקה האיטלקית המרהיבה של RAI לבין תכנון ועיצוב לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ידי בתקופת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 . המערכת לא הייתה מוכנה "לבלוע'" את כמות השידורים הישירים שהצעתי . שידרנו ישיר הרבה פחות מידי משחקים מהטורניר מכפי שתכננתי ורציתי .

rai 7

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . מפת סכימה של רשת הפצת סיגנל השידור הבינלאומי מאיטליה למדינות אירופה והעולם . תחנת הקרקע ללוויינים של איטליה "טלה- ספאציו" (TELESPAZIO)  בפוצ'ינו (FUCINO) ליד העיר רומא הייתה אחראית על הפצת סיגנאל השידור לכל רחבי תבל לרבות מדינת ישראל . סיגנל השידורים בתוך אירופה הופץ גם באמצעות קווי שידור קרקעיים. עבודת הכנה למופת של RAI . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 8

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . מפה המשרטטת את "הבאת" סיגנל השידורים מהאִצטדיונים השונים הפרושים ברחבי איטליה ל- IBC (International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי . עבודת הכנה למופת של RAI . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 9

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . מפת העברת סיגנל השידור , VIDEO  +  AUDIO , מ- IBC  לתחנת הקרקע ללוויינים טלה- ספאציו בפוצ'ינו . עבודת הכנה למופת של RAI . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 10

טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 . שרטוט מבנה של עמדת שידור סטנדרטית תלת מושבית של הטלוויזיה כפי שעוצבה ונבנתה ע"י RAI . העמדה מכילה שלושה מקומות ישיבה לשדר ושני פרשנים . עלות עמדת שידור מצוידת בקו שידור W4 רגיל (3.4 KHz) לכל רשת טלוויזיה באשר היא פֶּר משחק עמדה על 000 900 4 (ארבע מיליון ותשע מאות אלף) לירטות , סכום השווה ל- 3266 (שלושת אלפים ומאתיים שישים ושישה) דולר . עלות עמדת שידור עם קו שידור משופר (Wide band) של 4W circuit 15 KHz  הייתה שווה לסכום של  000 200 6 (שישה מיליון ומאתיים אלף) לירטות (כ- 4133 דולר) [1] . (הנתונים באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 11

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . תעריף המחירים (לקוח מספר ההפקה של RAI) של שני סוגים של עמדות שידור שנבנו עבור רשתות הטלוויזיה באצטדיונים באיטליה . עלות כל עמדת שידור המצוידת בקו שידור W 4  צר (3.5 KHZ) שווה ל- 3266  דולר . עלות עמדת שידור המצוידת בקו שידור W 4 רחב (15.0 KHZ) שווה ל- 4133 דולר . רשתות הטלוויזיה העשירות השתמשו בעמדות שידור בעלות קווי שידור W 4 משופרים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית העדיפה מסיבות כלכליות לקנות את עמדות השידור המצוידות בקווי שידור צרים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

RAI , הטלוויזיה האיטלקית הציבורית אחת מהבולטות באיגוד השידור האירופי (EBU) יצאה ב- 1986 כמפיקה ו- Host broadcaster של סיגנל הטלוויזיה במונדיאל איטליה 1990 למבצע טכנולוגי מרשים ויקר. RAI בנתה במשך ארבע שנים ב- 12 האצטדיונים ברחבי ארץ המגף 1350 (אלף ושלוש מאות וחמישים) עמדות שידור לרשתות הטלוויזיה והרדיו ואיושם בקווי תקשורת 4W וטלפוניה . היא הקימה גם ב- 12 האצטדיונים אולפני שידור וראיונות , חדרי עריכה , ונקודות הזרקת חומרים עיתונאיים – חדשותיים Unilateral , בנוסף ל- IBC משוכלל רב פונקציות שמוּסַד ברומא . הקמת מערך השידור העצום הזה עלה הון עתק , כמוהו גם שכירת אמצעי השידור האלה ע"י רשת טלוויזיה כזאת או אחרת . זאת הסיבה שביקשה תשובות טכניות מדויקות ומוקדמות מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתכוונו לכסות את 52 משחקי המונדיאל מאיטליה , מהשטח . הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור היו יכולות רק להתקנא בעוצמה הטכנולוגית של RAI . חברותנו ב- EBU והידידות והקשרים האישיים עם RAI הקלו עלי את מלאכת ההפקה .

stadium 1

האצטדיון ב- וורונה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 2האצטדיון ב- אודינה . 100 עמדות שידור . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 3האצטדיון ב- טורינו . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 4

האצטדיון ב- רומא . 150 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 5האצטדיון ב- פלרמו . 100 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).    

stadium 6האצטדיון ב- נאפולי . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 7

האצטדיון ב- מילאנו . 150 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 8

 

האצטדיון ב- גנואה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 9

 

האצטדיון ב- פירנצה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 10

האצטדיון ב- קאליארי . 100 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 11

האצטדיון ב- בולוניה . 125 עמדות שידור. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stadium 12

האצטדיון ב- בארי . 150 עמדות שידור(באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rai 12

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . טכנאים איטלקיים עובדים כחייטים ותופרים תפירה עדינה ומדויקת מאוד את אלפי קווי שידור ה- 4W  הבינלאומיים וקווי הטלפונים של מונדיאל איטליה 90' המגיעים מהאצטדיונים ברחבי ארץ המגף למרכז השידורים הבינלאומי , ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting  Center) של RAI  ברומא . עבודת הכנה למופת של RAI . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 13

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . תכנון קפדני והצבת מתקנים מיוחדים לפרישה והנחה בטוחה של כבלי הטלוויזיה VIDEO  +  AUDIO בתוך מרכז השידור הבינלאומי (IBC) ברומא . (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

התמונות הטכנולוגיות האלה מצביעות על היקף תשתיות התקשורת העצומות שהיה על RAI האירלקית לבצע בתריסר ערים ברחבי איטליה לקראת שידורי מונדיאל איטליה 1990 , וגביית מחירים בהתאם מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות המבקשות להשתמש בתשתיות האלה בתקופת המשחקים . ואנחנו ביקשנו . השרטוט הבא מסביר את מבנה קווי השידור 4W של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (IBA) בין ה- IBC ברומא לבין האולפנים בירושלים .

rai 14

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . הסבר של מבנה קווי השידור 4W של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין ה- IBC רומא לאולפנים בירושלים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ראש צוות התקשורת שלי ב- IBC ברומא היה מפקח הקול משה אלוני . שלושת הטכנאים הנוספים במשלחת איש הקוֹל אמנון אלטשולר , מפקח ה- Video אריה קולקר , וטכנאי ה- Video משה שרון סופחו לשלושת צוותי השידור בראשות יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורמי ווייץ שנעו בין עמדות השידור שלנו ב- 12 האצטדיונים באיטליה ושני האיים סיציליה וסרדיניה . הטכנאים היו אמורים להיות כמו תמיד פוליסת הביטוח של ההפקה . עבודתם עם ציוותי השידור הייתה חיונית ביותר .

kolaker 1

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . המפקח הטכני אריה קולקר (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                  

moshe sharon

טקסט תמונה : מונדיאל איטליה 1990 . טכנאי ה- Video משה שרון ז"ל (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aloni

טקסט תמונה : 1985 . טכנאי הקול והתקשורת משה אלוני (שלישי מימין בחולצת טי שירט) נבחר ע"י הבוס שלו מנהל מחלקת קול ותקשורת בטלוויזיה מיכה לויירר לעמוד בראש צוות התקשורת במונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. הוא מילא את תפקידו רב האחריות בהצלחה גדולה . התמונה הזאת צולמה בשנת 1985  ומראה את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית בהיכל הספורט ביד אליהו באחת ההפקות של שידור משחק מכבי תל אביב במסגרת גביע אירופה בכדורסל . זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : יעקב שאלתיאל ז"ל (לשעבר מאמן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל) , איש לא מזוהה , משה אלוני , סעדיה קראוואני , שני אנשים לא מזוהים . זיהוי היושבים מימין לשמאל : השדר נסים קיוויתי והשדר האיטלקי של הטלוויזיה האיטלקית RAI . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 15

טקסט תמונה : הקמת אולפן טלוויזיה Unilateral  אמורה לשרת את רשתות הטלוויזיה ב-IBC  ברומא לקראת שידורי גביע העולם בכדורגל – איטליה 90' . עלות שימוש של 30 דקות בלבד באולפן כזה על תכולתו הטכנולוגית עמדה על 000 000 4 (ארבע מיליון לירטות) , כ- 2666 דולר . אולפן טלוויזיה וחדר הבקרה שלו כללו את האלמנטים האלה :  3 מצלמות, ווידיאו -מיקסר , כרומה-קי , פריים סינכרונייזר, אפקטים דיגיטאליים, קארקטר ג'ניירטור, אודיו מיקסר, שתי יחידות יו-מאטיק H / SP פליירס עם TBC ויחידת Betacam אחת . קווי ווידיאו ואודיו לצורכי תיאום בין האולפן למאסטר קונטרול האיטלקי היו זמינים . בעמדת הפיקוד של בימאי השידור הוצב טלפון פנימי , טלפון בינלאומי המופעל על פי קוד , וקו שידור 4W  [נספח מס' 2] . ל- מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ול- מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל לא היה צל של מושג בכל מרכיבי השידור הרבים . הם לא התמצאו בטכנולוגיה המורכבת ובעלות היקרה הנִלווית להפעלת הטכנולוגיה הזאת . עבודת הכנה טלוויזיונית למופת של RAI . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 16

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 90' . תכנון מרכז עיתונות וטלוויזיה עצמאי באחד מ- 12 האצטדיונים של האליפות . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 17

טקסט תמונה : עמדת צילום ותמסורת מיקרוגל של RAI  באחד האצטדיונים האיטלקיים במשחקי גביע העולם בכדורגל של מונדיאל איטליה 90' . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

italy new 1

טקסט מסמך (1) : מונדיאל איטליה 1990. תדריך ומידע אודות מהלך הסיגנלים ומהלך קווי ה- Commentries מ- 970 (תשע מאות ושבעים) עמדות שידור של רשתות הטלוויזיה השונות שמוסדו בתריסר האצטדיונים ברחבי איטליה (קווי שידור 4W רחבים וצרים). עמוד 1 מ- 2. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy new 2

טקסט מסמך (2) : מונדיאל איטליה 1990. תדריך ומידע אודות מהלך קווי השידורים של הסיגנלים ושל קווי ה- Commentries מ- 970 (תשע מאות ושבעים) עמדות שידור של רשתות הטלוויזיה השונות בתריסר האצטדיונים ברחבי איטליה. (קווי שידור 4W רחבים וצרים). עמוד 2 מ- 2. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy new 3

טקסט מסמך : מונדיאל איטליה 1990 . הלוח של 36 משחקי השלב הראשון המתייחס לניתובם אל ערוצי השידורים המולטילאטראליים A ו- B. (הנתונים באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy new 4

טקסט מסמך (1) : מונדיאל איטליה 1990 . תרשים תכנון הפצת הסיגנלים המולטילאטראליים הבינלאומיים של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים במקרה של קיום שני משחקים במקביל בשלב הראשון והשני של הטורניר , ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary וכן Major path 1  , כמו גם Major path 2 . תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy new 5

טקסט מסמך (2) : מונדיאל איטליה 1990 . תרשים תכנון הפצת הסיגנל המולטילאטראלי הבינלאומי של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים במקרה של קיום משחק המוגדר "משחק A" בשלב הראשון של הטורניר , ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary  , Major path 1  , ו- Major path 2 . תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

italy new 6

טקסט מסמך (3) : מונדיאל איטליה 1990 . תרשים תכנון הפצת הסיגנלים המולטילאטראליים הבינלאומיים של הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לעבר הלוויינים האטלנטיים בשלב השלישי של הטורניר , ע"י תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים האיטלקית "טלספאציו" (ממוקמת ליד רומא) לעבר הלוויינים האטלנטיים ה- Primary  , Major path 1  , ו- Major path 2 . תחנת הקרקע הישראלית לתקשורת לוויינים בעמק האלה הייתה מקושרת ב- 1990 לשלושת הלוויינים האטלנטיים הנזכרים לעיל. (באדיבות RAI. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה שלי : הטלוויזיה הישראלית הציבורית השתמשה בהפקת מונדיאל איטליה 1990 בלוויין האירופי ה- ECS לצורך העברת המשחקים לישראל (ולא בלוויינים האטלנטיים של חברת Comsat האמריקנית).

rai 18

טקסט תמונה : חוות צלחות הלוויין של RAI  ב- IBC ברומא . הסברתי לאריה מקל ונסים משעל בפרוטרוט את המארג הטכנולוגי המורכב שבנתה RAI לקראת שידורי הטלוויזיה של המונדיאל ב- 1990 . RAI נחשבה ב- 1990 לאחת מרשתות הטלוויזיה הציבוריות העשירות (והטובות) באירופה . היא גברה בנוק אאוט בימים ההם בכל קרבות השידור שלה נגד קאנאל צ'ינקואה של סילביו ברלוסקוני . (באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rai 19

טקסט תמונה : שנת 1990 . זוהי הסכמה והשרטוט המקורי שלי המציג את מערך השידור הלווייני בהפקת מונדיאל איטליה 90' כפי שהכנתי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל , כשלושה חודשים לפני תחילת המשחקים . חלק מפוטנציאל השידור הגדול ירד לטמיון . הנהלת רשות השידור טרם הפנימה את הרעיון כי המפעל איננו אירוע פרטי של מחלקת הספורט ואת משחקי הכדורגל בטורניר כה יוקרתי ורב חשיבות מעבירים לציבור בשידורים ישירים בהיקפים מלאים . עוצמת השידור הטלוויזיוני הישיר בספורט מוצאת את ביטוייה במתח השידור הישיר , בדרמה , ובהפתעה האפשרית  , ולעולם לא בצורת שידור תקצירים מוקלטים מאוחרים לאחר שתוצאת המשחקים כבר ידועה לרובו של הציבור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

היו לנו עמדות שידור בכל האִצטדיונים ברחבי איטליה וזכויות השידור של כל 52 המשחקים היו בלעדיות שלנו , אך לא השכלנו לנצל את היתרון הזה לטובתנו בגלל וויכוח טיפשי שלא הסתיים בין מנכ"ל רשות השידור אריה מקל לבין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית יוסף בר- אל . אם מישהו כותב את דברי הימים של תולדות השידור הציבורי , הפרק הזה ייכתב לדיראון . אפשר היה לעשות את זה הרבה יותר טוב . אַרְיֵה מֶקֶל ונסים מִשְעַל ניצבו לצִדי בוויכוח על היקף השידורים מגביע העולם בכדורגל – איטליה 90' , אך נזהרו בכבודו של יוסף בר-אל . שניהם חששו ממנו . הם ניסו לעקוף באלגנטיות את המהמורה שהציב בפניהם יוסף בר-אל במקום להשתמש בכוח כאילו השידורים בשפה הערבית הם נִישָה פרטית שלו . שניהם היו מודעים להיבט הכלכלי של מבצע השידורים הזה. שילמנו אז 303500 (שלוש מאות ושלושה אלף וחמש מאות) דולר זכויות שידורים לכל 52 המשחקים במונדיאל איטליה 1990 . זהי היה ה- Share במסגרת חברותינו ב- EBU  עלות ממוצעת של 5837 (חמשת אלפים ושמונה מאות שלושים ושבע) דולר לשידור של משחק בודד . היה להם לאַרְיֵה מֶקֶל ונִסִים מִשְעַל חבל לזרוק את הכסף ליָם . דעתם הייתה כשלי וכך גם התבטאו : "אם יואש אלרואי קנה כבר בלעדית את שידורי מונדיאל איטליה 1990 למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הָבָה ננצל את ההזדמנות כדי לחגוג את המונדיאל בגדול על פי בקשתו" . ניצב בפניהם אתגר נפלא שהם לא עמדו בו . לדחוס 120 שעות שידור של כדורגל עילאי בתקופה של חודש ימים בערוץ שידור אחד . מר יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית הפך את משימתם לבלתי אפשרית . הם לא הצליחו לגבור עליו . המנכ"לים הבאים של רשות השידור אלה שבאו אחרי אריה מֶקֶל , מר מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) ואורי פורת ז"ל (בקדנציה החלקית ה- 2 שלו בשנים 2001 – 1998) , הפכו את המשימה הזאת לאפשרית במונדיאלים של ארה"ב 1994 וצרפת 1998 . יוסף בר-אל כבר לא היה שם ולא הפריע להם . ההתנגשות הקבועה והשיטתית בין משימות השידור עמוסות הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין משבצות השידור היומיות שהוענקו לטלוויזיה החינוכית משעות הבוקר ועד חמש וחצי אחה"צ וזמן "האוויר" בן שעה וחצי שניתן לשידורים בשפה הערבית משש וחצי בערב עד שמונה , והתקועות בצורה מלאכותית כמו עצם בגרונה של רשות השידור על אותו סיגנל השידור (אך על פי חוֹק) , הולידו דילמות , וויכוחים , ומאבקי כבוד מקדמת דנה . אלה לא היו מאבקים מקצועיים למען שיפור לוח השידורים לטובת משלם האגרה , אלא מלחמות שלבשו צביון אישי . מאחוריהן הסתתר אגו . הרבה אגו . פרופסור שלמה אהרונסון היטיב לומר זאת לפניי כבר לפני שנות דוֹר .

זאת היא רשימת המשחקים של מונדיאל איטליה 90' שנערכו משש בערב עד שמונה בערב ולא העברנו אותם בשידור ישיר בגלל התנגדותו של יוסף בר-אל לפנות את משבצת השידור שלו :

שלב מוקדם של מונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר) :

שבת – 9 ביוני 1990  ב- 18.00 מבארי , רומניה – ברה"מ 2 : 0 , המשחק המקביל שלו באותה שעה מבולוניה , קולומביה – האמירויות 2 : 0 .

יום ראשון – 10 ביוני 1990 ב- 18.00 מפִירֶנְצֶה , צ'כוסלובקיה – ארה"ב 5 : 1 .

יום שני – 11 ביוני 1990 ב- 18.00 מגֶנוֹאָה , קוסטה ריקה – סקוטלנד 1 : 0 .

יום שלישי – 12 ביוני 1990 ב- 18.00 מוֶורוֹנָה , בלגיה – דרום קוריאה 2 : 0 .

יום רביעי – 13 ביוני 1990 ב- 18.00 מאוּדִינֶה , אורוגוואי – ספרד 0 : 0 .

יום חמישי – 14 ביוני 1990 ב- 18.00 מבולוניה , יוגוסלביה – קולומביה 1 : 0 , והמשחק המקביל שלו באותה שעה מבארי , קמרון – רומניה 2 : 1 .

יום שישי – 15 ביוני 1990 ב- 18.00 מפירנצה , צ'כוסלובקיה – אוסטריה 1 : 0 .

שבת – 16 ביוני 1990 ב- 18.00 מטורינו , ברזיל – קוסטה ריקה 1 : 0 .

יום ראשון –  17 ביוני 1990 ב- 18.00 מפָּלֶרְמוֹ , אייר – מצרים 0 : 0 .

יום שלישי – 19 ביוני 1990 ב- 18.00 ממִילָאנוֹ , גרמניה – קולומביה 1 : 1 , והמשחק המקביל שלו מבולוניה יוגוסלביה – האמירויות 4 : 1 .

יום חמישי – 21 ביוני 1990 ב- 18.00 מוורונה , ספרד – בלגיה 2 : 1 , והמשחק המקביל שלו באותה שעה מאודינה , אורוגוואי – דרום קוריאה 1 : 0 .

 

שלב שמינית הגמר במונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר)

שבת – 23 ביוני 1990 ב- 18.00 מנַאפּוֹלִי , קמרון – קולומביה 2 : 1 (לאחר הארכה) .

יום ראשון – 24 ביוני 1990 ב- 18.00 מטורינו , ארגנטינה – ברזיל 1 : 0 .

יום שני – 25 ביוני 1990 ב- 18.00 מגנואה , אייר – רומניה 5 : 4 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' (לאחר הארכה) .

יום שלישי –  26 ביוני 1990 ב- 18.00 מוורונה , יוגוסלביה – ספרד 2 : 1 (לאחר הארכה) .

 

שלב רבע הגמר במונדיאל איטליה 1990 (המשחקים שלא שודרו ישיר אך הוקלטו לשידור מאוחר יותר) :

שבת – 30 ביוני 1990 ב- 18.00 מפירנצה , ארגנטינה – יוגוסלביה 3 : 2 בבעיטות הכרעה מ- 11 מ' (לאחר הארכה) .

יום ראשון – 1 ביולי 1990 ב- 18.00 ממילאנו , גרמניה – צ'כוסלובקיה 1 : 0 .

כך התנהלה פעם הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור . עליבות לשמה על פי בחירה של מנהליה מבלי שתהיה כפויה לכך . תוכנית השידורים כמו נועדה לרצות איש אחד בטלוויזיה . אף על פי כן הבינו אריה מֶקֶל , נסים משעל , וסמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן את חשיבות הצבת השדרים והפרשנים בעמדות השידור באיטליה 90' למרות מספר המשחקים המוגבל המיועדים לשידורים ישירים . הם אישרו לי לקחת עמי לטורניר משחקי גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990 את שלושת השדרים הטובים ביותר בשידור הציבורי יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורמי ווייץ ואפילו הסכימו לשלם שכר (זעום) לשלושת הפרשנים דוד 'דוּבִיד' שוויצר , אמציה לבקוביץ' , ומרדכי "מוטל'ה" שפיגלר . הרכב כזה של ציוותי שדרים ופרשנים רק העצים את אמביציות השידור שלי והחריף את העימות בין הידע ששכן בי ורצוני הכֵּן לשָדֵר את המונדיאל בהיקף מלא כאינטרס שידור ארצי , מול ולבֵין החשיבות המקומית של משבצת השידור בשפה הערבית . תסכול מר .

arbel 1

טקסט תמונה : יורם ארבל – השדר המוביל מטעמי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטורניר גביע העולם בכדורגל – איטליה 1990. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

kivity 1

טקסט תמונה : נסים קיוויתי – שדר מספר שתיים שלי בטורניר משחקי איטליה 1990 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

weitz 1

טקסט תמונה :  רמי ווייץ – השדר השלישי שלי במונדיאל איטליה 1990 לאחר יורם ארבל ונסים קיוויתי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

shpigler 1

טקסט תמונה :  מרדכי שפיגלר – הפרשן המוביל בשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במונדיאל איטליה 1990 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shweitzer 1

טקסט תמונה : דוד שווייצר – הפרשן השני במונדיאל איטליה 1990 . גרנד מאסטר בכדורגל שביקש ממני רשות בהפסקות שבין השידורים הישירים לטוס ללונדון בירת אנגליה כדי להמר והבטיח לשוב בזמן למילוי תפקידו כפרשן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

levkovich 1

טקסט תמונה :  אמציה לבקוביץ' – הפרשן השלישי במונדיאל איטליה 1990 . איש אדיב ונחמד שהיה כיף לשהות במחיצתו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 הוא האחראי הראשי לעיצובו של יוסף בר-אל כמנהל מִדְיָה בממדים הגדולים ממידותיו ומכפי שהייתה הטלוויזיה בשפה הערבית במציאות עצמה . השידורים בשפה הערבית מאז 1968 סרו למרותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית . באוגוסט 1973 מונה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה בתמיכתו של המנכ"ל דאז שמואל אלמוג . באפריל 1974 נבחר יצחק לבני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור וניהל את הטלוויזיה ביד רמה וגם את יוסף בר-אל שסר למרותו . הוא ממש לא עשה לו כל חשבון . משהו בסגנון , "אני המפקד כאן ואתה הפקוד שלי . כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר" . ארנון צוקרמן הדומיננטי מנע גם את דריסת הרגל של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בתוככי הטלוויזיה . הוא היה מקצוען וגם איש חזק ברוחו . יצחק לבני היה המנכ"ל אבל ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה . היחסים המתוחים ביניהם היו ידועים לכל בר בי רב בטלוויזיה וברשות השידור . זה ממש לא היה סוֹד . האם רצה יִצְחָק לִבְנִי לפגוע בארנון צוקרמן ע"י הפיכת יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בערבית וקידומו לראש מדיה נפרדת בעלת ישות עצמאית ובכך לתקוע לעַד טריז בין הטלוויזיה בשפה הערבית לעִברית , או שמא זה היה הליך מקצועי נדרש ומחויב המציאות . זאת שאלה להיסטוריה של הטלוויזיה וגם ליצחק לבני עצמו . הקמת הטלוויזיה בשפה העַרבית בתוככי רשות השידור בעונת השידורים של 1977 – 1976 ע"י המנכ"ל יצחק לבני כמוקד כוח נוסף , וכגוף שידור שווה משקל לטלוויזיה בשפה העִברית נראתה כמעשה התרסה כלפי מנהלה הדומיננטי של הטלוויזיה הכללית ארנון צוקרמן . מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרם הייתה התרסה נוספת . ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני בן ה- 71 בביתו בהרצלייה פיתוח .

יצחק לבני, מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974, זוכר בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2006 כלהלן : "בסתיו 1976 בתום אולימפיאדת מונטריאול החלטתי להפריד את השידורים בשפה הערבית מאלוּ של העברית , ולהעניק למנהל השידורים בשפה הערבית שייבחר מעמד של מנהל טלוויזיה עצמאי . בינואר 1977 עמדה הטלוויזיה בערבית לראשונה על רגליה. מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שהשידורים בשפה הערבית באחריותם של סלים פתאל ויוסף בר-אל סרו למרותו , התנגד למהלך שלי בכל תוקף. זה כמובן לא עזר לוֹ. הוועד המנהל של רשות השידור תמך ביוזמה שלי ואישר אותה. החלטנו לייעד לשידורים בשפה הערבית 90 דקות ביום, בין שש וחצי לשמונה בערב . אני באמת מיניתי את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית . העדפתי אותו על פניו של סלים פתאל. אני יודע שבעקבות החלטתי נפתחה אח"כ מלחמת עולם בין השניים. יוסף בר-אל קיבל אז מעמד של מנהל טלוויזיה למרות ששידר רק שעה וחצי ביממה. אבל הצרה הגדולה הממשית הייתה עכשיו שותפות של שלושה פרטנרים על אותו סיגנאל שידור הקרוי היום 'ערוץ 1'. הטלוויזיה החינוכית שמרכזה היה ברמת אביב שידרה על תֶּדֶר השידור הזה משמונה בבוקר עד ארבע או חמֵש אחה"צ. בשש וחצי עבר תדר השידור לידי הטלוויזיה בערבית , ואילו רשת הטלוויזיה החשובה מכולן הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 החלה לשָדֵר רק משמונה בערב. זאת הייתה צרה צרורה. היה לי בעת ההיא חֲזוֹן שידור. ב- 1977 בּקשתי מראש משלת ישראל מנחם בגין להעניק תדר טלוויזיה נוסף לרשות השידור על מנת להימנע מהמצב הפתטי הזה, בו שלוש רשתות שידור שותפות לאותו סיגנאל שידור . תדר שידור נוסף היה מכפיל את נפח השידור שלנו , משדרג את ביצועי הטלוויזיה , ומונע פגיעה במבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים . ראש הממשלה סירב לבקשתי. גם שר האוצר שמחה ארליך התנגד. הם הסתכלו על הבקשה המקצועית מנקודת מבט פוליטית . הם לא רצו לתת תֶּדֶר בלעדי לטלוויזיה מונופוליסטית שהייתה אומנם ממלכתית אך גוף שידור חזק ועצמאי . וככזה גם מבקר השלטון . אני תמיד סברתי שהתקשורת חייבת לנוּע במסלול שונה מזה של הממלכה. על התקשורת מוטלת החובה לפקוח עין על השלטון ולבקר אותו כשצריך. מאוד הצטערתי על החלטת הממשלה לא להקצות תדר נוסף לשידורי הטלוויזיה למרות שהיה להם , אך לא התכוונתי לוותר על עקרונותיי העיתונאיים. בשנים 1974- 1968 שימשתי מפקד גלי צה"ל. מוניתי לתפקיד ע"י מורל'ה בר-און. קיבלתי את התחנה מידיו של דַן בּוֹהֶם. היה לי חזון שידור. גלי צה"ל הייתה עד להגעתי תחנת רדיו צבאית ששידרה רק חמש שעות ביום. הפכתי אותה במשך השנים לתחנת רדיו אזרחית ששידרה אקטואליה ומהדורות חדשות, מוסיקה, בידור , ותוכניות מגוונות –  24 שעות ביממה. רציתי מאוד אחרי השירות בגלי צה"ל להרחיב גם את שידורי הטלוויזיה הישראלית כדי להתיר את הסבך של פלונטר סיגנאל השידור הסבוך, אך הדבר לא יצא לפועל" .

salim

טקסט תמונה :  עשור ה- 80 של המאה הקודמת . מר סלים פתאל היה מנהל במשך שנים רבות של חטיבת התוכניות בשפה הערבית . הוא היה בר פלוגתה חריף של יוסף בר-אל ו/או אם רצו יוסף בר-אל היה יריב מר שלו . (התמונה באדיבות סלים פתאל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

barel 2

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 90 של המאה הקודמת. מר יוסף בר-אל שימש במשך שנים רבות ראש חטיבת החדשות בשפה הערבית וכפוף למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני הקים ב- 1977 את הטלוויזיה בשפה הערבית והעדיף להעמיד בראשה את יוסף בר-אל ולא את סלים פתאל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

livni 1

טקסט תמונה :  מר יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור ב- 1976 יושב על כס הכבוד עם המקטרת הנִצחית . הוא האיש שהפך את הטלוויזיה בשפה הערבית מיחידת סמך הסרה למרותו של ארנון צוקרמן לרשת טלוויזיה עצמאית בראשותו של יוסף בר-אל . מינוי מופרך שהתבררה כהחלטה אומללה וחסרת הגיון . למנכ"ל יצחק לבני היו מתנגדים רבים בשורות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אחד מהם הי ה מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום . (התמונה באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום מתומכיו הנאמנים של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן תיעב את דרך ניהולה של רשות השידור בידי המנכ"ל יצחק לבני ואת הפיקוח הציבורי הלא יעיל של הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור ראובן ירון . בשלב מסוים הוא היה כל כך מאוכזב מיצחק לבני עד שהחליט לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לחופשה ללא תשלום . מאוחר יותר נאלץ לחזור מפני שההנהלה הראשית איימה לפטר אותו אם לא ייאות לחזור מחופשתו . ב- 25 באוגוסט 1978 העניק ריאיון חסר תקדים בחומרתו וב- בוטות שלו לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר בו תקף ב- חרי אף , ב- כעס , וב- חריפות חסרת תקדים את מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי [3] כלהלן :

"ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום ש