שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סופוקליס שחורציאניטיס – צודק ! ( 2 ). פוסט מס' 376. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 376 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 13 באפריל 2014

———————————————————————————————–

שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! ( 2 ). כל הזכויות שמורות. טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : שידור ישיר של ערוץ 1 את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל אמש (מוצ"ש – 12 באפריל 2014) במלחה, הפועל ירושלים – מכבי ת"א 79 : 83

א. הקדמה קצרצרה.

סוף כל סוף מייצרים ההפקה והבימוי הרשלניים של ערוץ 1 אמש (מוצ"ש – 12 באפריל 2014) בהיכל הכדורסל של מלחה "Post Game Show" בתום השידור הישיר של משחקה צמרת בליגת העל בכדורסל הפועל ירושלים נגד מכבי ת"א 79 : 83 . מדובר במשחק ילדותי ומוגבל מצד שתי הקבוצות אבל מותח בחלקו האחרון . ראיונות הסיכום עם שני המאמנים דיוויד בלאט של מכבי ת"א ובראד גרינברג של הפועל ירושלים הכרחיים להשלמת התמונה הכללית , ובדרך אגב מספקים לי הוכחה מדוע משחק כה מבטיח בעמדת הפתיחה שלו בין שתי קבוצות הכדורסל הטובות בארץ , הופך לאווילי וחסר בגרות בנקודת הסיום שלו .שתי קבוצות חסרות ריכוז , לא יודעות לשמור , מאבדות כדורים , מפספסות קליעות עונשין (הפועל ירושלים 8 מ- 17 רק % 47.05), ומחטיאות מקרוב זריקות קלות. מכבי ת"א היא עדיין הקבוצה הטובה בארץ אבל סוּפֶּר פְּגִיעָה . היה לה כבר יתרון פיזי (וגם פסיכולוגי) בן 17 נקודות בתום הרבע ה- 3 אולם זה לא הספיק והיא שוב נקלעה לנחיתות מביכה בחלק המסיים . מכבי ת"א ללא שחקנים גבוהים , דומיננטיים , ויעילים מתחת לסלים עדיפה בקושי רב אם בכלל על הפועל ירושלים , מכבי חיפה , והפועל ת"א . היא שרויה כל העת בדרגת סיכון גבוהה ושום דבר איננו מובטח לה עוד במצבה הנוכחי . ההתמודדות אמש נגד הפועל ירושלים חשפה שוב את החולשות המוכרות . במצב של 77 : 79 לטובת מכבי ת"א (מכבי ת"א הובילה כאמור כבר ביתרון 17 נקודות בתוצאה של 66 : 49) , 0:41 דקה לפני סיום המשחק , איבד המוביל של הפועל ירושלים בְּרֵיְיסִי רָיְיט כדור בצורה טיפשית ל- דֶוִוין סְמִית' . בעֶצֶם המשחק הוכרע בשל שטות ירושלמית . מכבי ת"א לא ניצחה . הפועל ירושלים הפסידה .

מכבי ת"א נהנית עדיין ממוניטין של קבוצת עַל מקומית אולם לעיתים קרובות למראית עין . בראד גרינברג לא חידש דבר למראיין שלו אֵלִיאָן וִוילְדָאוֹ . מאומה . המאמן הראשי של הפועל ירושלים איננו קורא נכון את מפת הקרב ופרשן הכדורסל של "ישראל היום" מר אֵלִי סַהַר מדגיש זאת במאמר הפרשנות שלו היום (יום ראשון – 13 באפריל 2014) כלהלן : "…לקח לבראד גרינברג שלושה רבעים כדי לעבור להרכב נמוך שלחץ ורץ , ופתאום גרם ללחץ במכבי ת"א…" . העובדות בטרם קרב הצמרת אמש במלחה ידועות . הפועל ירושלים (תחת הדרכתו של בְּראד גְרִינְבֶּרְג ועוזרו אוֹרֶן עַמִיאֵל) הביסה לפני זמן מה את מכבי ת"א במבצרה בהיכל הספורט ביד אליהו בתוצאה המכרעת  93 : 65 . אולם אח"כ הודחה הפועל ירושלים ממפעל הכדורסל האירופי ה- Eurocup  ע"י הקבוצה הרוסית ניז'ני נובגורוד (מדובר לא רק בהפסד ספורטיבי אלא גם באיבוד תשואות כספיות) , והובסה לפני כמה ימים ע"י האלופה מכבי חיפה ובראשה הכוכב החיפאי דונטה סמית' . מדוע צריך לשלם משכורת כה נדיבה ל- בראד גרינברג כשהעוזר שלו הישראלי אורן עמיאל איננו נופל ממנו . האמריקניזציה עושה שמות בכדורסל הישראלי אולם למה לוותר לה גם בתחום האימון וההדרכה . מאמני כדורסל הצעירים שלנו אֶרֶז אֶדֶלְשְטֵיין , דָנִי פְרָנְקוֹ , אוֹרֶן עַמִיאֵל , עוֹדֵד קָטָש , נָדָב זִילְבֶּרְשְטָיִין ואחרים אינם נופלים כהוא זה מבראד גרינברג . הריאיון המשעמם עמו בתום המשחק נבע גם מהעובדה שהמראיין שלו מר ֵאִליאָן וִוילְדָאוֹ מערוץ 1 היה רדום ולא חד . רמת ההגנה של הפועל ירושלים בהתמודדות ובראשה השומר ליאור אליהו מעוררת גיחוך . מדובר בהגנה פרוצה . כתרים רבים נקשרו בטרם עת ליכולת ההתקפית של יותם הלפרין . הוא כל כך לא מרשים אותי ואמש גם דאג להראות זאת . השחקן הזה שמשתכר משכורת ענק בת מאות אלפים רבים של דולרים קלע אמש 2 נקודות בלבד . מדובר בגיחוך . מאידך לא מצאתי גם שום גדולה בגָיְא פְּנִינִי של מכבי ת"א . נכון, הוא קלעי לא רע אך לוקה ביסודות המשחק האחרים כמו כדרור, כדרור תוך כדי תנועה ושינוי כיוון חד ומהיר , איננו יודע לשמור , בעל תנועה איטית ומסורבלת , ו- פאוליסט מכוער .

מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט מסר אמש את גרסתו למראיין שלו מר אַלְמוֹג שָרִיד מערוץ 1 בתום המשחק לאחר ניצחון מזערי שהושג בעור שיניו שלו ושל שחקניו . דֵיוִויד בְּלָאט נראה לי כמתבונן מהצד לא רק מאמן לא מוכשר שבנה במו ידיו קבוצה לא מוכשרת , אלא איש שאיננו מנהיג . בכיין וקוּטֶר . אתמול בערב התלונן קבל עם ועדה בפני אלמוג שריד על עומס המשחקים של קבוצתו (4 ב- 9 ימים) כאילו מדובר בסַד . תגיד לי דֵיְוִויד בְּלָאט מה אתה עושה צחוק…? השחקנים שלך ואתה מקבלים מהנהלת מכבי ת"א משכורות עָתֵּק . במכבי ת"א יש כמה שחקנים לרבות המאמן הראשי שמשתכרים כ- 1.000000 (מיליון) דולר בעונה ואפילו יותר , בין השאר גם בעבור מאמץ משימתי מרוכז של השתתפות בארבעה משחקים בתוך תשעה ימים . בהשוואה לחיילי צה"ל הקרביים שמְגֵנִים על גבולות המדינה ביבשה , בים , ובאוויר מדובר במאמץ מכביסטי קטנטן . קל יותר לרוץ על הפַּרְקֶט ולכדרר בכדור ארבע פעמים בתשעה ימים מאשר לשכב לילה אחר לילה אחר לילה במארבים , לנווט פשיטות ליליות ולהגיע ליעדים , לצעוד במסעות אלונקה ארוכים , ולהילחם בטרור באין סוף היתקלויות (בתוך הגבול ומעבר לו) תוך חירוף נפש , גם כדי שמכבי ת"א תוכל לשחק בשלווה בהיכל הספורט ביד אליהו . ההתבכיינות של דיוויד בלאט אודות הקושי הנורא לשחק בתוך תשעה ימים נגד ביירן מינכן הגרמנית, הפועל ת"א, צסק"א מוסקבה, ואתמול נגד הפועל ירושלים – מגוחכת וקטנונית . לא צריך להיות בעל עין ביוֹנִית כדי לראות שהראיונות שמקיים ערוץ 1 במלחה בטרם תחילת המשחק מקובעים ב- Location מסודר בעוד ראיונות הסיכום עם שני המאמנים נערכים כלאחר יד במקום "זרוק" נעדר תפאורה טלוויזיונית כאילו תפשו אותם במקרה ברחוב . Frame מכוער . אפשר היה לביים את ראיונות הסיכום הרבה יותר טוב .

ב. הפקה , עריכה , שידור , ופרשנות רשלניים של ערוץ 1.

ב.1. השַדָּר

כשהשַדָּר המוביל של ערוץ 1 אורי לוי לוחץ על הדוושה וחוזר ושונה שוב ושוב במהלך השידור הישיר פעמיים ו/או שלוש מילים כמו , "שקול , שקול , שקול…" , ואח"כ "מאוד , מאוד…" , ושוב "תודה, תודה…" וכו' , אתה מבין שהאיש במצוקה . בחלון הראווה של ערוץ 1 ניצב שַדָּר כדורסל אָנֶמִי לא מוכשר שמשדר דרמה ספורטיבית בטמפו של מְסַפֵּר סִיפּוּרִים בקצב הַכְתָּבָה אודות "כיפה אדומה" של האָחִים גְרִים . מדובר בשידור ישיר של משחק סוּפֶּר צָמֶרֶת בליגת העל רווי מתח אולם השדר המוביל מתעקש בכל כוחו להישאר נטול דרמה . הוא איננו מרגש , לא דינמי , לא דומיננטי , לא אטרקטיבי , וכל כך משעמם , ולא כריזמטי . אורי לוי בעל קול גבוה צווחני עד בכייני איננו חייב להיות שדר , וודאי לא שדר שמשדר דרמת כדורסל בקצב של מדקלם . אפשר לתת לו לעשות דברים אחרים בטלוויזיה . ערוץ 1 הציבורי ניצב ערב פירוק והקמה מחדש . הוא יוכל ל- לַבְלֵב שוב רק אם בקדמת חלון הראווה שלו יוצבו אנשי טלוויזיה גברים ונשים כריזמטיים , מלאי השראה , נערצוּת , וקסם אישי , ומהימנים. וֶותֶּק איננו קריטריון ולא אמתלה להחזקת מיקרופון וגם לא מצדיק הופעה על מסך הטלוויזיה .

ב.2. הפַּרְשָן 

גוּר שֶלֶף הוא פרשן רָב מֶלֶל וטקסט , הרבה מעבר לדרוּש . הפרשנות שלו נשענת לא פעם על כרעי תרנגולת ורצופה עליות ומורדות . הוא חזר שוב ושוב על ההערכה כי למכבי ת"א סגל ארוך , מנוסה , ועמוק , גם בלעדי סופוקליס שחורציאניטיס המורחק , יוגב אוחיון הפצוע , ודווין סמית' המדדה על רגל אחת . מדובר בהערכה מוטעית . מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל מדאיגה ונטולת כוח . אין לה סגל ארוך , מנוסה , ועמוק . היא חסרה בעיקר שני שחקנים גבוהים יעילים בשורותיה . אמש הייתה ברת מזל גם משום שנתקלה בשחקן גבוה בשורות הפועל ירושלים ארטיום פרוחאסקי (2.11 מ') שדומה לגימיק כמו אנדריאה ז'יז'יץ' שלה , וגם משום שג'וֹש דָאנְקֶן השחקן המצטיין של הפועל ירושלים לא שיחק . בתחילת השידור אמש הציב אורי לוי בפני גור שלף בעיה , וביקש לדעת מה קרה ל- הפועל ירושלים שהביסה את מכבי ת"א בהפרש עצום ואח"כ ניגפה בפער דומה ע"י מכבי חיפה ? גור שלף לא התיר אותה , הסתבך והשיב לפונה בזאת הלשון , "לא ברור מה קרה שם… . את זאת גם זְקֵנְתִּי יכולה לומר . במצב של 64 : 49 לטובת מכבי ת"א (1:30 דקה לפני תום הרבע ה- 3) , הגה מר גור שלף את הפרשנות הבאה , "…מכבי ת"א נראית הרבה יותר דרוכה…הרבה יותר מוכנה…מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט הוא לא פראייר…" , ומייד הוסיף , "הפועל ירושלים לא עומדת באגרסיביות של מכבי ת"א…" . ואומנם מכבי ת"א מגדילה את הפער ל- 17 נקודות והתוצאה עומדת על 66 : 49 לטובתה . לפתע מצמצמת הפועל ירושלים את ההפרש ל- 53 : 66 ותופשת את הפרשן לא מוכן . גוּר שֶלֶף ממהר לבשר לצופיו כי הפועל ירושלים מקטינה במקרה , "לטעמי זה מקרי…" , הוא קובע ולא מסייג את עצמו . ואז ברבע ה- 4 מגיע המַפָּץ . מתברר כי הפועל ירושלים מצמצמת את הפער לא במקרה ולא באקראי . לא מדובר באפיזודה אלא במהלך מתוכנן ובכוונה תחילה , כפי שהסביר אותו לעֵיל פרשן "ישראל היום" מר אלי סהר . אילולא איבוד הכדור המטופש וחסר האחריות של שחקן הפועל ירושלים ברייסי רייט (במצב של 79 : 77 לזכות מכבי ת"א , ארבעים ואחת שניות לפני סיום המשחק) , ייתכן והפועל ירושלים הייתה מנצחת וטורפת את הקלפים והופכת את הפרשן של ערוץ 1 מר גוּר שֶלֶף . לא רק לפטפטן אלא גם לטיפש . תיאוריית הפרשנות שלו במהלך המשחק הגורסת כי , "מכבי ת"א נראית הרבה יותר דרוכה…הרבה יותר מוכנה…וכי מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט הוא לא פראייר…" קורסת ברבע ה- 4 ולקראת סיומו היא כבר לגמרי בלתי אמינה . כמי שניצב בקו הקדמי של שידורי ערוץ 1 הוא מסתכן סכנה גדולה בכמות המֶלֶל שהוא מייצר ובניסוח טקסטים מסורבלים , והיעדר כישרון לסייג את עצמו . עליו לדעת כי ככל שכמות המֶלֶל שלו תוֹפַחָת  גם אחוז השטויות עולה בהתאם . גור שלף משביע אולי את רצונם של האחרים . עבורי הוא לא פרשן אלא דרדק תקשורת . פרשן שלא עבר שום אימון והדרכה קדם טלוויזיוניים ואשר מתגלח כל פעם מחדש על הזיפים שלי .

ב.3. העורך , המפיק , והבימאי

כמה שאלות למר יגאל שמעוני , מר יונתן קנלר , ומר שמואל שלזינגר (הראשון עורך , השני מפיק , והשלישי בימאי) הנוגעות למשדר הכדורסל הישיר אמש ממלחה , הפועל ירושלים – מכבי תל אביב 79 : 83 . א. מדוע לא מראים את זמרת ההמנון הלאומי (בטרם שריקת הפתיחה) אמש בהיכל הכדורסל במלחה ומשמיעים רק את קולה…? הרי מדובר במדיה וויזואלית ולא ברדיו מדוע משאירים אותה אנונימית…? ב. מדוע אין אפילו Super imposing שמזהה אותה לציבור צופי הטלוויזיה…? ג. מדוע ערוץ 1 מסתיר בקביעות את זהותה ומשתמש בה כסוד כמוס…? ד. האם היא עובדת המוסד ו/או השב"כ במקרה…ולכן אסור להראות אותה ? ו/או שמא עשתה משהו אפל בעברה הרחוק…? ה. האם היא אשמה בעבירה נסתרת שאסור לגלותה…? ו. מדוע מראים שוב ושוב את האישה שמנהלת את שעשועוני הכדורסל בדקות ההפסקה בהתמודדות הפועל ירושלים – מכבי ת"א 79 : 83 , אך אין מזהים אותה בשמה , גם לא באמצעות Super imposing …? מוזר ומביך ששלושה אנשי טלוויזיה כה וותיקים מתעקשים שוב ושוב לשבור את חוקי המידע הטלוויזיוניים הבסיסיים ביותר לעין כל . מדובר בהפקה ועריכה רשלניים . ועוד דבר : הבימאי שמואל שלזינגר איננו מבין את עקרונות תורת הבימוי הטלוויזיוני של תחרות ספורט. הוא חוזר שוב ושוב על כל מיני שגיאות בסיסיות . בין היתר ב- Timing של הכנסת הילוכים חוזרים : בנקודות הכנסתם , מהירות שידורם , משך שידורם , ונקודות יציאתם . הוא איננו מצליח להביא את "אווירת מלחה" לסלון ביתם של צופי הטלוויזיה שלו (גם בגלל שידור כל כך אנמי , רדום , ובטלני של השַדָּר המוביל שלו) , הוא לא מבין כי הצגת דמותם של המושכים בחוטים מאחורי הקלעים בשתי הקבוצות היא חלק אינטגראלי מהדרמה המתחוללת על הפרקט בזירת המשחק . הוא איננו מבין כי הצגת דמויות ב- Close up על מסך הטלוויזיה היא "עסק אדיטוריאלי" שמחייב זיהוי מלא , אחרת מדוע אתה מראה דמויות אנונימיות ומשאיר אותן כאלה על המסך ? האם אתה חד חידות לקהל הצופים שלך ? מה זה צריך להיות הדבר הזה בו בימאי הטלוויזיה מחביא באופן שיטתי את זמרת ההמנון הלאומי במשחקי הכדורסל שערוץ 1 משדר ישיר , כאילו הבימאי הזה מביים שידור רדיו להמונים ? ערוץ 1 מתעקש להיוותר מגוחך . זאת זכותו . אינני כופר ברצונו החוזר ונשנה להתאבד התאבדות טלוויזיונית בכל דרך שייבחר לעצמו . הצבתם של אורי לוי + שמואל שלזינגר בחלון הראווה הקדמי של ערוץ 1 היא סוג של דרך נאותה . הראשון איננו שדר כדורסל והשני איננו בימאי כדורסל . לכו שניכם אל יורם ארבל וראובן "רוביק" פודגור בערוץ 10 , ראו דרכיהם , והחכימו . נכון שערוץ 1 צבר אמש בין 20.30 ל- 22.45 רייטינג ממוצע של % 5.67 ו- Peak נחמד של % 8.20 (בין 22.15 ל- 22.30) . נתוני הצפייה הללו אינם נובעים בגלל איכות צוות השידור , העריכה , ההפקה , והבימוי – אלא למרות , ומפני שערוץ 1 מחזיק בזכויות השידור הבלבדיות של האירוע הנ"ל .

שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! ( 2 ). כל הזכויות שמורות.

ג. לידיעת מר מולי שפירא עורך ומגיש התוכנית "עושים תרבות" ברדיו גלי צה"ל בימי שישי בשבוע בין 09.00 ל- 11.00 : חירות האוהדים איננה אמורה להפוך לאנרכיה מילולית !

הטענה של מולי שפירא כי השמעת נאצות נבזיות במגרשי הכדורסל והכדורגל ע"י אוהדי ספורט היא לגיטימית , "…מפני שזירות הכדורגל והכדורסל אינן אולמות קונצרטים ולכן על הספורטאי המקצועני להסכין עמן…" , כפי שהשמיע באוזניו של פרשן הספורט של התחנה מוטי קירשנבאום ביום שישי – 11 באפריל 2014, מופרכת מיסודה. מדובר בטענת סרק מבישה, פרחחית, מסריחה, ומחורבנת של מר מוּלִי שַפִּירָא . הנימוק המטופש שלו כי זירות הספורט אינן אולמות קונצרטים ולכן יש להן פטור ומותר שָם לקלל – ראוי לכל גינוי . האופן והצורה בה העלה עורך ומגיש הרדיו הוותיק מולי שפירא , מי שאחראי על התוכנית "עושים תרבות" ברדיו גלי צה"ל את נימוקיו לדיון הם לעג לרש . על פי משנתו של מולי שפירא חייבים להתנהג כבני אדם רק באולמות קונצרטים . מחוצה להם מותר להתנהג כ- וונדלים , חמסנים ואכזריים , חסרי תרבות , וברברים . נימוק עלוב של אדם שמתיימר להיות בעצמו איש תרבות ומגיש תוכנית תרבות ברשת רדיו לאומית . מוטי קירשנבאום השיב לו כגמולו ואמר כי אילו הוא היה יונתן שולדבראנד לא היה מתאפק ומכה את גיא פניני מכות רצח . קללות נאצה וודאי בפרהסיה הן עבירה פלילית לכל דבר. השפעתן ופגיעתן היא הרסנית . החוק הפלילי התייחס משום מה ב- 1995 בסלחנות יתר לאנשי הימין הקיצוני שקיללו וניאצו את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל . יתירה מזאת : החוק הפלילי סלח לאותם אנשי הימין הקיצוני שהלבישו את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בן מלכות במדי SS נאציים והניחו על ראשו כאפייה של יאסר עראפאת , כאילו היו אלה חוקי המשחק המקובלים והמְנוּבָזִים של הפוליטיקה הישראלית מקדמת דנה . לא עוד . הטקסטים הנבזיים והמלוכלכים שהשמיעו אוהדי הפועל ת"א באוזניו של סופוקליס שחורציאניטיס הם מטונפים ולכן בלתי נסלחים . אין עליהם מחילה . על היועץ המשפטי להתערב בנעשה בהקדם. ברור שחשתי חיבה לסופוקליס שחורציאניטיס באותו המעמד ההוא השנוי במחלוקת. כמי שחווה בשעתו באופן אישי  קללות ונאצות בטון , צליל , וטקסט ברובד של דברי נְבָלָה , אנוכי מבקש לסיים את כתיבת הפוסט הזה בפרוזה תנ"כית הדנה בקללות ונאצות ודינן של אלה שמשתמשים בהן בצורה כה מכוערת ופרובוקטיבית , כלהלן :

בעת מנוסת הבהלה של דָוִד הַמֶלֶך מפני בנו אַבְשָלוֹם שמרד ב , נפגשה החבורה המלכותית בראשות דוד המלך ואנשי השב"כ שלו וראש מאבטחיו אָבִישַי בֵּן צְרוּיָה בבַּחוּרִים בשִמְעִי בֶן גֵּרָא בן שבט בנימין ומקורבו של שָאוּל המֶלֶך (המלך שָאוּל נספה כידוע עם בנו יוֹנָתָן בקרבות קשים נגד הפלישתים ברֶכֶס הגלבוע). שִמְעִי בֶן גֵּרָא תיעב את דוד המלך מימים ימימה וראה בו תאב שררה ובר פלוגתה של שאול המלך ושַר צבאו אָבְנֵר בֶּן נֵר. שנאתו לדָוִד הַמֶלֶך לא ידעה גבול ולא שכחה גם לאחר מות שָאוּל ולאחר שדָוִד הפך למֶלֶך יְהוּדָה ואח"כ של כל עַם יִשְרָאֵל (מלך שֶבַע שנים בחברון ושְלוֹשִים וְשָלוֹֹש שנים בירושלים). שִמְעִי בֶן גֵּרָא ניצל את סיטואציית מֶרֶד אַבְשָלוֹם באביו ואת מנוסת הבהלה של דָוִד הַמֶלֶך והפמליה הקרובה שלו שהיו בסכנת חיים של ממש . אַבְשָלוֹם ביקש להיות מלך בכל מחיר במקומו של אביו דָוִד הַמֶלֶך תוך כדי ביצוע הפיכה צבאית נגד שלטון אביו. על פי משנתו של יועצו הפוליטי הקרוב של אבשלום אֲחִיתוֹפֶל הַגִילוֹנִי (היה הסבא של בַּת שֶבַע אשת דָוִד הַמֶלֶךׂ), המרד ועמו ההפיכה הצבאית ונטילת השלטון הייתה אמורה לצלוח ולהסתיים לאחר הריגת דָוִד הַמֶלֶך. שִמְעִי בֶּן גֵּרָא ניצל את חולשתו של דָוִד המלך הבורח וקילל אותו ב- בַּחוּרִים קללות נמרצות, יידה בו אבנים, וכינה אותו איש דמים ובן בליעל. הוא לא חשש להתעמת באופן מילולי קשה ביותר עם המלך החלש ואשר בורח מפני בנו. "צֵא צֵא איש הדמים ואיש הבליעל. השיב עליך אלוהים כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו וייתן אלוהים את המלוכה ביד אבשלום בנך, והנך ברעתך כי איש דמים אתה", זעק בקול ניחר לעברו של דָוִד הַמֶלֶך הנָס על נפשו ממרומי הרכס. כל החבורה המלכותית שמעה את שִמְעִי בֶּן גֵּרָא מנאץ, תוקף, עוֹלֵב, ופוגע באופן מילולי קשה מנשוא במלך, עד שראש השב"כ שלו אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה (אחיו של שר הביטחון של דָוִד הַמֶלֶך יוֹאָב בֵּן צְרוּיָה) פנה לדָוִד הַמֶלֶך ואמר לו, "למה יקלל הכלב המת הזה את אדוני המלך, אֶעְבְּרָה נא ואסירה את ראשו". דָוִד הַמֶלֶך היה פרקטי ודחה את הרעיון של אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה על הסף מפני שהיה עסוק במסע ההישרדות הפוליטי שלו וחשש מפילוג והתפוררות הממלכה השסועה . הוא לא רצה לפתוח חזית שנייה נגד שבט בנימין בעת דיכוי המֶרֶד ו- "בלע" את הטקסט הפוגעני והמקניט של שִמְעִי בֶּן גֵּרָא, אולם לא שכח. לאחר שמֶרֶד אַבְשָלוֹם סוקל ע"י הצבא בפיקודו של יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה (היו אלה חייליו של יֹוָאב בֶּן צְרוּיָה שהרגו בדם קר את אַבְשָלוֹם). שִמְעִי בֶּן גֵּרָא היה הראשון שבא לבקש סליחה מדָוִד המֶלֶך והתחנן על חייו. אֲבִישַי בֶּן צְרוּיָה שוב ביקש את רשות דָוִד הַמֶלֶך להרוג את מי שקילל את משיח אלוהים, "התחת זאת לא יומת שמעי בן גרא כי קילל את משיח אלוהים…?", אולם דָוִד הַמֶלֶך סירב גם הפעם בגלל שיקולים פוליטיים – ממלכתיים (הוא חשש לאחדות העַם והעריך שממלכתו טרם יציבה דיה לאחר מרד אבשלום על מנת להיכנס לעימות עם שבט בנימין, מה עוד שנשקפו לו סכנות צבאיות ומדיניות גם מבחוץ מעבר לגבול) והבטיח לשִמְעִי בֶּן גֵּרָא "לא תמות" , ואף נשבע לו , אולם לא שכח את ה- העלבות והנאצות ההם (איש דמים ובן בליעל) כפי שכינה אותו המַלְעִיז. עלבונות נבזיים ומבישים אינם נשכחים אף פעם ולא נסלחים לעולם. חלפו שנים. על עֶרֶש דווי בעוד דָוִד הַמֶלֶך לוחש לבנו שְלמה הַמֶלֶך את צוואת הירושה המלכותי, ציווה לו בין היתר גם את התכתיב הבא כהאי לישנא, "הנה עִמְך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת ביום לכתי מחניים והוא ירד לקראתי הירדן , ואשבע לו באלוהים לאמר , אם אמיתך בחרב . ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה, וידעת את אשר תעשה לו , והורדת את שיבתו בדם שאול". שלמה המלך לא היסס אפילו לרגע. הוא הוציא להורג את שִמְעִי בֶּן גֵּרָא (גם אם בדרך מתוחכמת שאופיינית לשליטים רודנים). הדיווח המפורט הזה מסופר שחור על גבי לבן בתנ"ך בספר "שמואל ב' " ובספר " מלכים א' ". מקללים ומנאצים לא ינוקו.

מהיכן אני יודע כל זאת ? אין יום שעובר מבלי שאנוכי קורא כמה פרקים בספר התנ"ך ולפחות פרק אחד ביום מספר "תהילים" .

סוף הפוסט .          

שחקן קבוצת מכבי ת"א בכדורסל סופוקליס שחורציאניטיס – צוֹדֵק ! ( 1 ). פוסט מס' 375. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 375 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 באפריל 2014

———————————————————————————————–

שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! ( 1 ). כל הזכויות שמורות. טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : שידור ישיר של ערוץ 10 הערב יום חמישי – 10 באפריל 2014 מהיכל הספורט ביד אליהו בו מכבי ת"א מפסידה ל- צסק"א מוסקבה 76 : 81 . מכבי ת"א היא קבוצה פגיעה ובלתי מאוזנת שחושפת בבת אחת את כל חולשותיה : משחק צפוי ומסורבל + חוסר תיאום מדהים בין השחקנים שגורם לאין סוף איבודי כדורים + קליעות עונשין מחורבנות + מחסור עצום בשחקנים גבוהים מתחת לסלים . רִיק הִיקְמַן , טְיֶירִיס רָיְיס , ויוֹגֵב אוֹחָיוֹן הם שחקנים נחמדים אך כמותם יש 100 (מאה) בלירה באירופה . מכבי ת"א נראית לפרקים קבוצה מגוחכת . סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס הוא סוּפֶּר כּוֹחָנִי אך גלוי וחזוי וכל מהלכיו ידועים מראש . אין באמתחתו שום אָס . סופוקליס שחורציאניטיס הוא גאון כדורסל קטן ומוגבל אף על פי כן ולמרות המסורבלות ומשקל גופו (יותר מ- 150 ק"ג) הוא תורם לקבוצה משהו בשל המסה הגדולה שלו . מכבי ת"א כל כך חורקת וכל כך לא בטוחה בעצמה עד שהכתובת הנבואית אודותיה מזדקרת לעין כל על הקיר : "The worst is yet to come". קבוצת כדורסל לא מאוזנת , נעדרת שחקנים גבוהים , מגייסת לשורותיה שחקן חיזוק נֶפֶל בשם אנדריאה ז'יז'יץ' , מבססת חלק ניכר מתוכנית המשחק שלה על זריקות מרחוק , ולכן פגיעה במשחקים רבים כמעט מכל היבט .

הערה 4 : מפיק האופנה מוֹטִי רָיְיף יצא לאחרונה בהצהרה גלויה כי הוא מעשן גְרָאס (מריחוּאנה) . זמן קצר אח"כ נודע כי השחקנית המוערכת גב' קֶרֶן מוֹר (אני אוהב אותה) מעשנת אף היא גראס – מריחוּאנה . עישון מריחואנה בישראל הוא עבירה על החוק . שמעתי את העיתונאי ובימאי הטלוויזיה מר דוֹרוֹן צַבָּרִי והשחקן משֶה אִיבְּגִי תוקפים ומאשימים את המשטרה שמבזבזת ומשחיתה את זמנה בשעה שהיא מתעסקת עם Celebrities – עבריינים זוטרים שמעשנים מריחואנה ובכך תופסת טרמפ על גבם של הידוענים , בעוד לווייתני הפשע בישראל מסתובבים חופשי , מפוצצים את יריביהם כאוות נפשם , והופכים את רחובות הערים לזירות קֶטֶל . טענה קטנונית ונימוק מטופש . אם הידוענים למיניהם הופכים ביודעין למפרי חוק (גם אם מדובר נניח בעבירה קלה כמו עישון מריחואנה) עליהם לשלם את המחיר . אין זה מעניינם של הסנגורים דורון צברי ומשה איבגי להתנות את זכות הידוענים לעבור על החוק ולהטיף לעישון אסור של מריחואנה במדינת ישראל בנימוק שהמשטרה איננה מצליחה להדוף את ארגוני הפשע ולהילחם עמם בהצלחה , ולכן נטפלת לזוטרים . הציבור ואנוכי בתוכו מצפה כי אישים מפורסמים כמו מוטי רָיְיף , קֶרֶן מוֹר , יהודה לֵוִי , ויונתן גֶפֶן יכבדו את החוק הישראלי . חוק זה חוק קלה כחמורה . הם אינם ניצבים מעליו .

הערה 5 : מדור הספורט של "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) כֻּוָוץ בשנים האחרונות לממדים בלתי מתקבלים על הדעת . אף על פי כן הוא נותר קריא . היום (יום חמישי – 10 באפריל 2014) מפרסם העיתונאי אריה ליבנת פוסט נוסטלגי מעניין ב- "הארץ" אודות נבחרת ישראל בכדורגל שחוללה סנסציה כמעט בלתי נתפסת משניצחה ב- 10 באפריל 1960 (לפני 54 שנים) בבלגראד את נבחרת יוגוסלביה הגדולה 2 : 1 במסגרת התמודדות קדם אולימפית בטרם אולימפיאדת רומא 1960 . את המשחק ההוא שנערך כאמור באצטדיון "פרטיזן" ב- בלגראד שידר ישיר ברדיו "קול ישראל" השַדָּר נסים קיוויתי (במקומו של השַדָּר הקבוע נחמיה בן אברהם) . הפוסט של אריה ליבנת מפורט היטב וכתוב נכון אולם המחבר שוגה שגיאה עיתונאית רשלנית וקרדינלית בשעה שאיננו מזהה עבור קוראיו את שחקני נבחרת ישראל אחד לאחד בתמונה ההיא שנלווית לפוסט שלו . מדובר בתמונה שצילם משה פרידן מ- לע"מ לפני חמישים וארבע שנים ב- 6 במארס 1960באצטדיון ר"ג , דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הקדם אולימפי ישראל – יוון  2 : 1 . אנוכי עורך את מלאכת הזיהוי במקומו של אריה ליבנת .

הערה שלי : בשני משחקי חו"ל במסגרת אותו טורניר קדם אולימפי נגד נבחרות יוון ויוגוסלביה שיחק מגן מכבי נתניה צבי מוייססקו במקום חנוך מורקוביץ' . מאמן הנבחרת דאז היה היהודי – הונגרי גיולה מאנדי . israel football team טקסט תמונה : 6 במארס 1960 . אצטדיון ר"ג . נבחרת ישראל בכדורגל (חולצות תכלת ומכנסיים לבנים) בטרם ההתמודדות נגד נבחרת יוון במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של רומא 1960. זיהוי הנוכחים על ידי מצד שמאל לצד ימין : יהושע גלזר (מכבי ת"א , יוסף גולדשטיין (מכבי ת"א) , רפי לוי (מכבי ת"א) , אברהם מנצ'ל (מכבי חיפה) , גדעון טיש (הפועל ת"א) , אמציה לבקוביץ' (הפועל ת"א) , אהרון אמר (מכבי חיפה) , חנוך מורדקוביץ' (הפועל ר"ג) , שאול מתניה (מכבי ת"א , השוער יעקב חודורוב (הפועל ת"א) , הקפטן נחום סטלמך (הפועל פ"ת) , ואחד משופטי המשחק . הערה : ב- 10 באפריל 1960 גברה נבחרת ישראל בהרכב זהה (למעט שינוי אחד בו צבי מוייססקו החליף את חנוך מורדקוביץ') בבלגראד על יוגוסלביה בתוצאה 2 : 1 גם כן במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של רומא 1960 . (התמונה באדיבות לע"מ) .

הערה 6 : ערוץ 10 או טו טו משתווה לערוץ 2 ומצליח אף הוא לסַמֵם את צופיו באמצעות תוכניות ריאליטי מזויפות נטולות כל חשיבות טלוויזיונית . תוכנית הסיום של "זוג מנצח VIP" צברה אמש רייטינג ממוצע של % 16.2 ואילו תוכנית הסיום של "היפה והחנון" (שלשום) השיגה רייטינג ממוצע של % 17.2. לא מעניין ולא חשוב . עכשיו מתכנן ערוץ 10 להזריק לציבור עוד סַם ריאליטי החל מ- 22 באפריל בדמות "עד סוף העולם" . מדובר שוב בקשקוש טלוויזיוני . אנוכי צופה נאמן של ערוץ 10 בגלל חברת החדשות המצוינת שלו .

שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! ( 1 ). כל הזכויות שמורות.

הערה 7 : סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס צודק בתגובתו ב- % 100 . ב- 2003 תמכתי תמיכה מלאה בגור שלף (שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א דאז וקפטן נבחרת ישראל) שנזעק להגן באולם הכדורסל "אוסישקין" באמצעות כוחו הפיזי על זיכרון אביו המת עמי שלף ז"ל מפני מנאצים בני עוולה שהסתוו כאוהדי מועדון הפועל ת"א . אוהדי הפועל ת"א קיללו אז קללות נמרצות את גור שלף שחקן מכבי ת"א ואת אבא שלו עַמִי שֶלֶף ז"ל (לשעבר שחקן הפועל ת"א , שחקן הנבחרת הלאומית , ומי שהיה מאוחר יותר יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל) . גוּר שֶלֶף לא יכול היה להתאפק עוד וטיפס במעלה היציעים כדי להתעמת בכוח עם המקללים . ברור שהערכתי אותו עד למאוד . הייתי רוחש לו בוז אלמלא פעל כפי שפעל . קללות נבזיות ופוגעניות בעלות תוכן גזעני ומיני שמטיח אוהד "X" בספורטאי "Y" (כמו השמעת קולות של קופי בבונים כלפי שחקני כדורגל וכדורסל שחורים ו/או טקסטים כמו "אני אזיין את אימא שלך ואחותך" , הן פשע פלילי לכל דבר , גם אם הן נאמרות במגרשי הכדורסל והכדורגל במסווה של אהדה ספורטיבית .

הטענה כי השמעת נאצות נבזיות כאלה ע"י אוהדי ספורט היא לגיטימית , "…מפני שזירות הכדורגל והכדורסל אינן אולמות קונצרטים ולכן על הספורטאי המקצועני להסכין עמן…" , כפי שטען אתמול איש רדיו גלי צה"ל מר מוּלִי שַפִּירָא באוזניו של פרשן הספורט של התחנה מוטי קירשנבאום – מופרכת מיסודה . טענת סרק מבישה , פרחחית , מסריחה , ומחורבנת של מר מולי שפירא . הנימוק המטופש שלו כי זירות הספורט אינן אולמות קונצרטים ולכן יש להן פטור ומותר שָם לקלל – ראוי לכל גינוי . האופן והצורה בה העלה עורך ומגיש הרדיו הוותיק מולי שפירא , מי שאחראי על התוכנית "עושים תרבות" ברדיו גלי צה"ל את נימוקיו לדיון הם לעג לרש . על פי מולי שפירא חייבים להתנהג כבני אדם רק באולמות קונצרטים . מחוצה להם מותר להתנהג כוונדלים , חמסנים ואכזריים , חסרי תרבות , וברברים . נימוק עלוב של אדם שמתיימר להיות בעצמו איש תרבות ומגיש תוכנית תרבות ברשת רדיו לאומית .

קללות ודברי נאצה מהסוג שספגו גוּר שֶלֶף לפני עֶשֶר שנים וסוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס לפני שלושה ימים ע"י אוהדי הפועל ת"א הן עניין קרימינלי לכל דבר וכך יש התייחס אליהן . בסרט הטלוויזיה של ערוץ 1 (יום שני – 7 באפריל 2014) רואים אוהד כלשהו של הפועל ת"א לבוש בחולצה לבנה מנסה להשתחל ולשרבב את ראשו לתוך מנהרת ה- "שַרְווּל" בשעה ששחקני מכבי ת"א עושים את דרכם לחדר ההלבשה . הוא מצליח לקלל את סופוקליס שחורציאניטיס קללות נמרצות . קולו מהדהד בתוך ה- "שַרְווּל" . מדובר במעשה נבלה ובתקיפה מילולית ברברית שאין הדעת סובלת . סופוקליס שחורציאניטיס צודק בתגובתו הגופנית כלפי אותו האיש שעוטה כסות של אוהד הפועל ת"א . מדובר במנוול שהבין כי סרח . האוהד הפחדן ברח מזירת הפשע מפני זרועו של המעניש לאחר שהבין כי המֶסֶר המבחיל והמטונף שלו נקלט והגיע ליעדו אחרת מדוע נַס…? איגוד הכדורסל הישראלי ינהג בצביעות אם באמת יבקש להעניש את סופוקליס שחורציאניטיס . מדוע ניסיון הרמת יד של ספורטאי כזה ו/או אחר היא מעשה חמור יותר מאיומיו הפומביים הנבזיים של אותו אוהד המבקש לשכב עם אשתו של שחקן כזה ו/או אחר , מאיים לאנוס את בתו , ו/או פוגע בזיכרון של אביו המֵת ז"ל…? מדוע איומים מילוליים כמו , "אני אזיין את אשתך בתחת…ו/או אני אזיין את הילדה שלך בכוס שלה…" הם עבירות מינוריות בעוד הרמת יד על אותו אדם מלוכלך ובוטה וגס רוח נחשבת לעבירה ברוטלית ו- מג'ורית ? כמתבונן מהצד אנוכי רוחש חיבה לסופוקליס שחורציאניטיס . בעיניי הוא זכאי לחלוטין . ב- 2003 חשתי חיבה גלויה לגור שלף שיצא להגן על כבוד אביו עַמִי שֶלֶף ז"ל . כל בן אדם אחר במקומו של סופוקליס שחורציאניטיס היה מגיב כמותו בסיטואציה כל כך מזוהמת ומְנוּבֶזֶת שכפו עליו אוהדי הפועל ת"א . אפשר לחלוק על יו"ר מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א בכל דרך מקובלת , אולם לצעוק לעברו בדקלום חוזר ונשנה וגם בשירה קצובה (במשך שעות) "שמעון מזרחי תתאבד…" , הרי שמדובר במעשה נבלה. אלימות מילולית פלילית היא פשע לכל דבר, ב- וודאי כשהיא נעשית לעין כל, ו- וודאי כשמדובר במר שמעון מזרחי שהוא במידה רבה בֵּן מַלְכוּת וחתן פרס ישראל. אין איש רשאי להשתמש נגדו בטקסט מְנוּבָז שכזה כפי זועקים כלפיו אוהדי הפועל ת"א . אני מתפלא מהיכן שואב שמעון מזרחי שוב ושוב את תעצומות הנפש האלה ועומד בראש מורם וגו זקוף במסכת ההשפלות הנבזיות הללו .

אוהדי הפועל סרחו בדברי הבֶּלָע הפליליים שלהם ביום שני האחרון (יום שני – 7 באפריל 2014) . אנשי ערוץ 1 שתפעלו את ניידת הטלוויזיה "מִזְמוֹר" של המהנדס דני לנקרי באולם הדר יוסף שגו שגיאה עיתונאית בלתי נסבלת משוויתרו על תיעוד בקול + תמונה את הסצנות הנוגעות לאלימות הפלילית הברוטלית שהפגינו אותם פושעים פליליים במסווה של אוהדי ספורט . קללות נמרצות והתגרויות כה וולגריות וגסות בפרהסיה הן פשע פלילי . אנשי ערוץ 1 ידעו שמדובר בשידור ישיר של משחק כדורסל , טעון , רווי מתחים , ויריבות בלתי מתפשרת בין שני מחנות אוהדים ולא עשו דבר . הרי מדובר בניידת "מזמור" בעלת פוטנציאל כיסוי טלוויזיוני רב שעמדה לרשותם , ואשר מצוידת בתריסר מצלמות ולפחות באותה כמות מיקרופונים . מה כל כך קשה להציב מיקרופונים ליד היציעים הרגישים והגועשים ו- להטיל על שדר הקווים אליאב נחמני להתייצב בזירת הפשע כדי לדווח משם ועל מנת לתעד את מה שמתחולל בה . במקום זאת עולה ליאב נחמני לאוויר מעת לעת ומדווח אינפורמציות טריוויה אודות שתי הקבוצות . את הדבר החשוב באמת אליאב נחמני לא עשה . מדובר בעיתונאות שבלונית , רוטינית , צפויה , ועצלה שאיננה רואה מטר אחד קדימה . היכן ציוותי התכנון , ההפקה , והשידור של ערוץ 1 שזכויות השידורים של המשחק הנפיץ הזה (בשל הקְהָלִים של שני המועדונים) , הפועל ת"א – מכבי ת"א 80 : 83 , שייכים בלבַדִית רק לו . מדובר בטלוויזיה ציבורית מוגבלת ודַלָה שיודעת לספר מי מוסר את הכדור למי…אך לא מעבר לכך . בטלנות והתבטלות טלוויזיונית .

הערה 7 : ובאשר לי.

ראשי פרקים : 

1. קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים בראשות הנהלתה היו"ר דני קליין, עו"ד אבשלום כ"ץ, וראש השב"כ לשעבר כרמי גילון תובעת מאז 1997 את נזיד העדשים שלה / זכויות שידורים מרשות השידור בעת פגישה בבניין "כלל" עם הנהלת רשות השידור המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי כעורך ומפיק ו- מנווט שידורי הספורט שלהם. (הערה : אנוכי לא נמניתי על הנהלת רשות השידור). תביעתם נדחית על הסף . מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן מקבלים את גרסתי כמנווט שידורי הספורט שלהם כי השידור הציבורי שהם ניצבים בראשו צועד apriori עם האלופה הישראלית ולא באופן אישי עם יו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי רק מפני ששם האגודה הוא מכבי ת"א .  

2. בּריונים אוהדי מועדון הפועל ירושלים תוקפים אותי בנאצות וקללות נבזיות (וגם שליחות ידיים לעברי) בעת סיקור ושידור ישיר באחד ממשחקי סדרת הגמר סל מכבי ת"א – הפועל ירושלים שנערך ב- 9 במאי 1999 באולם "מלחה" של הפועל ירושלים.

3. אני שולח מכתב מחאה ליו"ר איגוד הכדורסל דני קסטו ז"ל ול- איגוד הכדורסל ובו התראה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תשוב להיכל "מלחה" בירושלים  עד שלא יתקיים בירור נוקב בעניין האלימות המילולית הקשה והפיזית נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי תובע אותי באופן אישי בגין הוצאת דיבה , ומפסיד . בית המשפט מזכה אותי כליל נכתב האישום . 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה נישה של שידורי ספורט . מדובר ברשת טלוויזיה ארצית כללית, פלורליסטית, ומגוונת שמשדרת לצופים שלה מקדמת דנה תכנים שונים של חדשות ואקטואליה , ספורט לגווניו השונים , תיעוד , תוכניות בידור , הפקות מקוריות , סדרות מתח ודרמה קנויות , סרטי קולנוע קנויים , מדע , מוזיקה , אומנות ותיאטרון , ומה לא בעצם…? ברגע שנקבע מקדת דנה כי ערב אחד בלבד בשבוע ייוחד בזמן הצפייה הראשי שלו למשחקי אלופת ישראל בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות אלופות , היה ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תצעד שלובת זרוע עם הקבוצה האלופה מכבי ת"א . רק בעונת 1977 – 1976 התחלנו (הכוונה לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית) לשלם למכבי ת"א זכויות שידורים . היה מדובר בסכום התחלתי מיניאטורי . בין 1969 ל- 1976 לא קיבלה מכבי ת"א מאתנו אפילו דולר אחד בעבור זכויות השידורים , עד כדי כך היה רב כוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי , מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי , והגזבר אריה ברנוביץ' תגברה את התקציב שלה ואת היכולת הפיננסית החל מעונת 1971 – 1970 בגין Sponsor נדיב בדמותה של חברת "עֵלִית" העשירה (חברה לשוקולד, ממתקים, וקפה) תחת ניהולם המזהיר והמשותף של אבא פרומצ'נקו ז"ל ומרק מושביץ ז"ל . כזכור זכתה מכבי ת"א ב- 7 באפריל 1977 לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שניצחה בבלגראד את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה בתוצאה 78 : 77 . אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העביר אז מעמדת שידור בהיכל "פאיוניר" ב- בלגראד את המשחק בשידור ישיר ארצה . מונופול הרייטינג הטלוויזיוני במדינת ישראל נסק סמוך לרף המכסימאלי של % 100 . לראשונה בהיסטוריה התירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה המצוין ארנון צוקרמן צילומים של שחקני מכבי ת"א כשהם לובשים חולצות עם פרסומת מסחרית של "עֵלִית" . זה היה חידוש מפליג . הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות השידורים הישירים שלה לפני כ- 37 (שלושים ושבע) שנים הפכה מועדון פרטי בשם מכבי ת"א לקבוצה של המדינה , וראש הממשלה יצחק רבין שקיבל פברואר 1977 את השחקנים האלופים ומנהליהם בלשכתו בקרייה בתל אביב (לאחר הניצחון על צסק"א מוסקבה 91 : 79 בווירטון – בלגיה) נתן לכך גושפנקא ממלכתית . נוצרה העדפה טלוויזיונית . הקשר בין רשות השידור למכבי ת"א הפך לסימביוטי .

m 15

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977 . לשכת ראש הממשלה בקרייה בתל אביב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את אלופת הכדורסל מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל נתן לכך גושפנקא רשמית. יו"ר מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי (משמאל) מעניק את נֵס המועדון לראש הממשלה יצחק רבין (במרכז . יושב מימין הכדורסלן האגדי טל ברודי (חתן פרס ישראל), ומאחוריו דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה . האיש הקיצוני מימין איננו מזוהה. ראש הממשלה יצחק רבין החליט לקבל את את שחקני קבוצת מכבי ת"א ומנהליה בלשכתו בקרייה בתל אביב שישה ימים אחרי הניצחון הסנסציוני של מכבי ת"א בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקבה 91 : 79. בתום המשחק הבלתי נשכח ההוא אמר קפטן מכבי ת"א טל ברודי לשדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי את הסלוגן האלמותי שלו : "אנחנו על המפה לא רק בספורט אלא ב- הכל". אלכס גלעדי העביר ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 בשידור ישיר את המשחק מווירטון לאולפני הטלוויזיה בירושלים. אנוכי שימשתי עורך מפיק השידור הישיר הבלתי נשכח הזה ב- Master בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונות רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות לע"מ תמורת תשלום).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית התאהבה במכבי ת"א (וגם שילמה לה ממון בעבור זכויות השידורים) כפי שהתאהבה בשעתו גם בזמר אריק איינשטיין . מכבי ת"א שבה וזכתה פעם שנייה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שגברה ב- 26 במארס 1981 בסטרסבורג (צרפת) על אלופה איטלקית נוספת סינודינה בולוניה גם כן על חודה של נקודה בתוצאה 80 : 79 . ספק גדול אם התשלום בן פרוטות שהעבירה רשות השידור בימים ההם לכיסה של מכבי ת"א בעבור זכויות השידורים הן אלה שהפכו אותה למה שהיא , לאלופה . רוח המועדון תמיד הייתה יותר מ- אקוויוולנט לתשלום הדולרים מרשות השידור . מכבי ת"א הקדימה את הפועל ת"א וגם את הפועל ירושלים הודות למנהיגות מוצלחת של שמעון מזרחי . יו"ר הפועל ת"א בשנים ההן מר אברהם פלדה ויו"ר הפועל ירושלים מר דני קליין ניסו לרדוף אחרי מכבי ת"א בשנים ההן אך ללא הועיל .

brodie 1

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 7 באפריל  1977 . היכל הכדורסל "פאיוניר" בבלגראד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77 וזכייתה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . בפעם הראשונה בתולדות הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת"א נחשפת הפרסומת המסחרית "ELITE" על חולצות השחקנים . השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים אך מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין ישיר את קפטן מכבי ת"א טל ברודי ואת הגביע בידיו . משמאל , מיקי ברקוביץ (מס' 9) . (צילום משה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

brodie 2

טקסט תמונה : יום שישי בבוקר – 27 במארס 1981 . נמל התעופה של סטרסבורג – צרפת לקראת החזרה הביתה . השַדָּר יורם ארבל ופרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית טל ברודי עם גביע אירופה השני לקבוצות אלופות בכדורסל בו זכתה מכבי ת"א . איש לא שיער לעצמו כי זמן כה רב 20 שנה יפרידו בין הזכייה השנייה של מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 1981 לבין זכייתה השלישית ב- 2001 . כבר לא היה ספק . מכבי ת"א היא קבוצה לאומית . עשיתי את כל ההכנות הדרושות לכיסוי קבלת הפנים המונית לאלופת אירופה בכדורסל ביום ראשון – 28 במארס 1981  בכיכר מלכי ישראל . (התמונה באדיבות טל ברודי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הקשר הסימביוטי שנוצר ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת"א הפך במידה רבה לכמעט קבוע , והתבסס על שני ווקטורים עיקריים ו/או על שתי שלוחות : מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנוכי את המצלמות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה מוסד לגמילות חסדים וגם לא בית דין גבוה לצדק . היא חייבת לדאוג לעצמה ולרייטינג שלה . המִדְרוּג המצטיין של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א במסגרות גביעי אירופה בכל השנים סייע לנו לשמור על קשר איתן עם ציבור משלם האגרה . מן ההיבט הזה הייתי חייב חוב מקצועי גדול לשני מנכ"לים שלי בעבר הרחוק ההוא , אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים . מכבי ת"א שמרה על מסורת האליפויות ואט – אט תפחו במקביל הסכומים של זכויות השידורים אותן שילמנו למועדון התל אביבי . האמת , עד לעונת 1995 – 1994 שילמנו למכבי ת"א סכומים כספיים מגוחכים . בעונת הכדורסל של 1994 – 1993 הצענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי למר גָד יַעֲקב (חבר קיבוץ מנרה) מי שכיהן כ- יו"ר אלופת המדינה הפועל גליל עליון סכום של 1.000000 (מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של הקבוצה במפעל האירופי גביע אירופה לאלופות . בפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חצינו את רָף ה- 1.000000 (מיליון) דולר . מר גָד יַעֲקב סירב להצעה שלנו מנימוקיו שלו וחבר לערוץ 5 בכבלים .

הערה : מי שמתעניין באמת במערכת התשלומים המוניטרית ובקשרים הכלכליים שהתנהלו בשנים 2006 – 1969 בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מכבי ת"א , יוכל למצוא את מפרט הנתונים המדויקים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 עמודים ואשר קרוי "הקשר הסימביוטי".

symbiotic 1

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (עשרת אלפים)עמודים , וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר נמנה על סדרה רחבת היקף של 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב אודות תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . מהפכת המידע השנייה הייתה מהפכת האינטרנט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

symbiotic 2

טקסט מסמך : טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (עשרת אלפים)עמודים , וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר נמנה על סדרה רחבת היקף של 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב אודות תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . מהפכת המידע השנייה הייתה מהפכת האינטרנט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפועל ירושלים ראתה בעין מאוד לא יפה את ברית השידור הנִצְחִית שנכרתה בין רשות השידור לבין האלופה נִצחית של הכדורסל הישראלי . אוהדיה הנלהבים נתנו לכך ביטוי בשני משחקי סדרת הגמר סל שנערכו בעונת 1999 – 1998 בהיכל הכדורסל במלחה בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת"א , והועברו על ידי מחלקת הספורט בשידורים ישירים בתאריכים של 2  ו- 9 במאי 1999 . המוני אוהדים ירושלמים של מועדון "הפועל" מכל הגילים , ביניהם אנשים מבוגרים חלקם אקדמאים , תקפו בקללות ונאצות שלוחות רסן את עמדת השידור הקטנה בה ישבנו השַדָּר מאיר איינשטיין , הפרשן אֵלִי סַהַר , ואנוכי כמֵפיק ראשי ומנהל השידור הישיר. הם קיללו קללות נמרצות במשך כשלוש שעות את רעייתי, ילדיי, ואת אבא ואימא שלי בטענה שאני אוהד מכבי ת"א ולכן מעדיף לשדר בטלוויזיה את מכבי ת"א על פני הפועל ירושלים (ועוד לשלם לה זכויות שידורים) ובכך אני מוֹעֵל בתפקידי . טענה שטותית ומופרכת מיסודה . עובדה שהמנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם תמכו במדיניות השידורים שלי בארץ ובעולם לרבות ההתקשרות ארוכת הטווח עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . אוהדי הפועל ירושלים על הגוונים השונים שלהם , לא רק גידפו אותי בצורה כל כך מטונפת ומכוערת (רובם ביקשו לשכב עם אימא שלי ועם רעייתי) אלא התקרבו אלי קרבה מסוכנת , ירקו עלי , ואף שלחו ידיים לגופי וחבטו בי מאחור , ואיימו עלי ברצח . זה נשמע סוריאליסטי , לא מציאותי , פנטסטי אולי , אולם זאת הייתה המציאות באותו הערב של 9 במאי בהיכל הכדורסל במלחה ירושלים . מחזה עלוב ומסוכן בלתי נשכח ובלתי נסלח . בני גוּר אַלְרוֹאִי שהיה אז סטודנט בחוג ללימודים של "המכון ליהדות זמננו" באוניברסיטה העברית בירושלים (למד תחת שרביטם של פרופסור גדעון שמעוני ופרופסור חגית לבסקי והיום הוא פרופסור באוניברסיטת חֵיפָה ונושא בתפקיד ראש החוג ללימודי ארץ ישראל) , ואשר שימש למחייתו כקב"ט הרדיו "קול ישראל" , היה עֵד לתופעה הנִבְזְית והמְבִישָה . כ- קב"ט הוצב לשמור ולאבטח את עמדת השידור שלנו בהיכל הכדורסל של הפועל ירושלים בשכונת מלחה בעיר . הוא היה עֵד למעשי התקיפה והמלל הנפשעים והמכוערים נגד אביו ואִמוֹ . שנינו זיהינו בבירור לפחות שלושה אוהדים שרופים של הפועל ירושלים שתקפו אותי בצורה מילולית ברוטלית ונפשעת : מר אלי גונן מי שהיה מנכ"ל משרד התיירות בתקופתו של שר התיירות עוזי ברעם , עו"ד אַמְנוֹן לוֹרְךְ , ואוהד קולני שעונה לשם יָאִיר מֶצְגֶר . רציתי להגיב בכוח נגד המקללים אולם בני גור , פקד עלי כל הזמן , "אבא אל תגיב…אבא אל תגיב…שמור על קור רוח…אני שומר עליך ועל השדרים שלך…אל תגיב" . תקיפת האוהדים הַמְנוּבֶזֶת הזאת התגלגלה בסופו של דבר לפִתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים ואל כבוד השופטת (יפת התואר) מיכל אגמון – גונן .

ב- 10 במאי 1999 , הודעתי במכתב רשמי ליו"ר איגוד הכדורסל מר דני קסטן בליווי עותק למר דני קליין יו"ר הפועל ירושלים , כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תצלם יותר את משחקי הכדורסל של הפועל ירושלים בהיכל העירוני במלחה עד שלא ייערך בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה במקום נגד צוות השידור בכלל ונגדי בפרט . האשמתי במכתבי זה גם את רופא הקבוצה ד"ר יונתן מרסקי שהתנהג על הפרקט בצורה מאוד לא ראויה בלשון המעטה . הנה המכתב כלשונו  [1] .

kasten 1

טקסט מסמך :  10 במאי 1999 . זהו המסמך המקורי שכתבתי למר דני קסטן יו"ר איגוד הכדורסל אודות התפרעות אוהדי הפועל ירושלים שהתחוללה אמש בהיכל "מלחה" בכדורסל בירושלים ובה היה שותף רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרצקי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דני קסטן ז"ל הבטיח לטפל מייד בבקשתי לערוך בירור יסודי עם ראשי הפועל ירושלים . הופתעתי מאוד לקבל יומיים אח"כ עותק מתשובתו של דני קליין ליו"ר איגוד הכדורסל שבה טען , "(…) למיטב ידיעתנו, הייתי נוכח במשחק במלחה וראיתי כי התנהגות הקהל הייתה ניאותה וספורטיבית, לכן נראה לנו כי יש מקום לבדוק בנוסף למה שמבקש יואש אלרואי – גם את מידת אחריותו של ערוץ 1 ואנשי ציוותו "לחימום" האווירה והתפרצות אוהדים כלפי צוות זה – אם הייתה כזו (…)" .

מעשי הבִּרְיוֹנוּת של אוהדי הפועל ירושלים נגדי וכלפיי באותו המשחק ההוא והשידור הישיר ההוא התפתחו לפרשה פוליטית . חבר מליאת רשות השידור ד"ר יִשְרָאֵל פֶּלֶג שהכיר אותי היטב ואת פועלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מימים ימימה ובמשך שנים רבות , פנה בציניות אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן וביקש לדעת כלהלן : "מה היה לי ולבני גוּר לחפש בעמדת השידור של הטלוויזיה במלחה" . עד כדי כך פשתה הפוליטיזציה ברשות השידור . חבר מליאת רשות השידור שואל ברצינות תהומית את מנכ"ל רשות השידור , "מה יש לעורך , המפיק , ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי לעשות בעמדת השידור של מחלקת הספורט…?" . אני חייב לומר כי אורי פורת ז"ל ויאיר שטרן ייבדל לחיים ארוכים ניצבו מאחורי כחומה בצורה . יאיר שטרן גם סיפר לי מאוחר יותר כי חלק מהאקדמאים אוהדי הפועל ירושלים שקיללו ותקפו אותי אמרו לוֹ , "כי אחרי ההתעללות ביואש אלרואי שבוע קודם לכן ב- 2 במאי 1999 , הם לא חשבו ולא תיארו לעצמם שהוא (יואש אלרואי) , יעיז שוב להראות את פניו במלחה" . הם הציעו למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לשמש בורר בינם לביני כדי לסיים את "המריבה" . הודעתי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן חד משמעית כי אינני מעוניין להיפגש כלל עם אנשי הסכסוך , העוינות , והמדוֹן שניאצו את שמי ושֵם משפחתי והרימו עלי יד .

ב- 17 ביוני 1999 השיבו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בכתב לחבר המליאה ד"ר ישראל פלג שהטיל בי דופי בשידור הישיר של משחק הכדורסל ההוא ממלחה . הנה הוא כלשונו [2] .

רשות השידור - המנהל הכללי

 17  ביוני  1999                                                                                              ג'  תמוז  תשנ"ט

לכבוד

ד"ר ישראל פלג

חבר מליאת רשות השידור

                    הנדון : כדורסל. סימוכין, שאילתא מיום 31.5.1999

להלן התייחסותו של מר יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה לשאילתה שבנדון.

1. מנהל מחלקת הספורט חייב על פי תפקידו להיות נוכח באירועי ספורט גדולים על מנת להבטיח את תקינות השידור . הוא יכול לשבת בניידת השידור , או ליד השדרים , או בכל מקום אחר שהוא מוצא לנכון , על פי המתרחש בזמן השידור.

2. בנו של מנהל מחלקת הספורט מועסק כמאבטח על ידי חברת אבטחה פרטית בשם "סהר" . הוא אכן שימש כמאבטח ביום 9.5.1999 . מזל שהיו אנשי אבטחה לצוות השידור , מכיוון שללא נוכחותם היה נערך פרוגרום לצוות שלנו.

3. התשובה שלילית.

4. מעניין מדוע חבר הוועד המנהל שהציג את השאילתה לא טרח להתעניין בהתקפות של אוהדי הפועל ירושלים , מילולית ופיזית , על אנשי צוות השידור של הטלוויזיה . חלק מאנשינו הוכו ועל כך נמסרה תלונה למשטרה.

עותק : גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור

                                                       בברכה ,

                                                       אורי פורת

                                                       מנכ"ל רשות השידור

תמוה מאוד מדוע מצא לנכון ד"ר ישראל פלג להטיל בי דופי . ההיתממות הזאת שלו , "מה יש ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט לחפש בעמדת השידור של ערוץ 1 בשעה שאנשיו משדרים ישיר משחק כדורסל" , מאוסה ומקוממת בלשון המעטה . הוא ידע היטב שמקומי כמפקד השידור הישיר הזה הוא להיות בחזית ולא במשרד . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בניגוד לחבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג , הבין שקרה כאן מקרה חמור ואלים של ציבור אוהדים נגד מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומייד ניצב לימיני . כך כתב לי ב- 11 במאי 1999 [3] .

samaonov 1

טקסט מסמך : 11 במאי  1999 . זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב לי מר גיל סמסונוב יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ציטוט : יואש היקר ,

בשם הוועד המנהל אני מביע את זעזועי מהאלימות שנתקלת בה בירושלים. הוועד המנהל החליט אתמול כי הִישָנוּת של מקרה אלימות כלפי התקשורת תגרור נקיטת אמצעים חריפים כלפי הקבוצות שאוהדיהן נוקטים באלימות. אני משוכנע כי אתה תמשיך ביושר, באומץ, ובנאמנות לשידורי הספורט מעל לכל, ולא תיכנע בפני כל אלימות מילולית או פיסית. הֶיֶיה חזק ! גיל  סמסונוב יו"ר רשות השידור.

ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הפועל ירושלים שתקף אותי מילולית ופיזית באופן אישי הגיש נגדי תביעת דיבה משפטית על הוצאת לשון הרע (בכין מכתבי ליו"ר איגוד הכדורסל מד דני קסטן מ- 10 במאי 1999). מדהים שאותם האנשים / אוהדים הירושלמים שהסתערו עלי אישית ועל עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונמלטו מאחריותם הנפשעת, ביקשו במסווה החוֹק להפוך מנתבעים לתובעים . הם כמעט הצליחו . התביעה חסרת השחר הזו נגדי התבררה במשך כארבע שנים וחצי בין כותלי בית המשפט . כבוד שופטת בית משפט השלום בירושלים ד"ר מיכל אגמון – גונן יפת התואר זיכתה אותי בסופו של דבר לחלוטין מהוצאת דיבה , וחייבה את רופא קבוצת הפועל ירושלים ד"ר יונתן מרסקי לשאת בהוצאות המשפט . החלטתה ופסק דינה של השופטת הנכבדה מיכל אגמון – גונן הייתה בעלת חשיבות היסטורית , מפני שהיא מְגִינָה בעצם על ביטחונם של העיתונאים ואנשי הטלוויזיה באשר הם , בעת מילוי תפקידם הציבורי בשטח ועל זכותם להתלונן נגד התוקפים אותם [4] . להלן ציטוט החלטת הזיכוי של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן .

                                                              בתי  המשפט

בית משפט השלום ירושלים.

לפני כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן       א 99 / 019565

בעניין  :   ד"ר יונתן מרסקי

                                                     נגד

              יואש אלרואי

                                                  פסק דין.

(…) עניינה של התביעה שלפני במכתב תלונה כנגד התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ששלח הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל. לטענת התובע מדובר בלשון הרע. התובע (ד"ר יונתן מרסקי) הִנו רופא משפחה במקצועו ומשמש מזה 8 שנים כרופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הנתבע (יואש אלרואי) הוא מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית (…).

סעיף 4 . הגנת תום הלב של הנתבע (יואש אלרואי).

(…) לנתבע עומדת הגנת האמת בפרסום (…). מכתב התלונה שכתב הנתבע (יואש אלרואי) , נכתב במטרה להגן על ביטחונם ושלומם של עובדי הטלוויזיה . תוכן המכתב הנו דיווח על עובדות כפי שנצטיירו ע"י מפרסמו. המכתב הופנה למעסיקי הנתבע (יואש אלרואי) ליו"ר איגוד הכדורסל ולמעסיקו של הנתבע. בנסיבות אלו טוען הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

(…) כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003, הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את המרכיבים המצטברים הנדרשים להוכחת ההגנות הקבועה בסעיפים 15 (2) ו- 15 (3) לחוק. כמו כן הנתבע הרים את הנטל ההתחלתי הדרוש לצורך הקמת החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) בעשיית הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 (3) לחוק. כעת, הנטל עובר לתובע להוכיח את אחת החזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן :

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע  עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו … :

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית , מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום…

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע , של האשם שאליו הופנה הפרסום , או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר…".

סעיף 4 א . סעיף 15 (3) לחוק.

התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא עמד בנטל להוכיח את החזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק.

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003, האינטרס בכתיבת המכתב (של יואש אלרואי) היה להגן על ביטחונם של עובדי הטלוויזיה. תוכן המכתב הכולל דיווח על העובדות כפי שהצטיירו ע"י מפרסמו, והפניית המכתב לתפוצה מצומצמת הכוללת את מעסיקיו (של יואש אלרואי), את הסמכות הגבוהה ביותר באיגוד הכדורסל ואת מעסיקו של התובע (ד"ר יונתן מרסקי), אינם מהווים פגיעה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) במידה גדולה מהנדרש כדי להגן על אינטרס זה. מכאן שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי המכתב (של יואש אלרואי) פגע בו פגיעה גדולה משהייתה סבירה באותן נסיבות על מנת להגן על הערך המוגן בסעיף 15   (3) לחוק , הגנה על ביטחון צוות השידור. כמו כן התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הייתה לנתבע (יואש אלרואי) כוונה כלשהי לפגוע בו באופן אישי.

מהאמור עולה כי התובע לא הוכיח אף אחת מהחזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק. לפי כך עומדת לנתבע (יואש אלרואי) הגנת סעיף 15 (3) לחוק.

סעיף 4 ב . סעיף 15 (2) לחוק.

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק, למעֵט מרכיב תום לב. לעניין מרכיב תום הלב, הבהרתי בהחלטתי כי שאלת המפתח הנה האם המפרסם (יואש אלרואי) נקט באמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום. כאמור לעיל, די בכך שהנתבע (יואש אלרואי) היה נוכח בעת האירוע כדי למלא אחר דרישת האמצעים הסבירים. התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הנתבע (יואש אלרואי) לא דיווח את אשר ראה. שכן הוכח שהתובע (ד"ר יונתן מרסקי) ניגש לעמדת השידור וצעק לעבר נתבע מס' 3 (אלי סהר – פרשן הכדורסל של ערוץ 1) בכעס הערות לגבי צבע עניבתו , בעת שאוהדים רבים התלהמו בצוות השידור. סביר שהנתבע (יואש אלרואי) ראה בתובע (ד"ר יונתן מרסקי) חלק מאותם האוהדים שביצעו את המעשים שתוארו במכתב (של יואש אלרואי) . ומכל מקום התובע (ד"ר יונתן מרסקי) לא הוכיח אחרת. על כן לא ניתן לשלול את תום ליבו של הנתבע (יואש אלרואי).

הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח אפוא את כל מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק. בנוסף הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק, שכן קבעתי בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות . התובע (ד"ר יונתן מרסקי) מצדו, כאמור לעיל, לא הוכיח אף אחת מהחזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק. אשר על כן, עומדת לנתבע (יואש אלרואי) גם הגנת סעיף 15 (2) לחוק.

(…) נראה לי שבמקרה שלפניי, עלי לתת משקל מיוחד לעובדה שהתובע ד"ר יונתן מרסקי) הביא את עצמו לסיטואציה בה למעשה לקח חלק באירוע שהיה במגרש, על ידי כך שבעֵת שאוהדים רבים התפרצו למגרש וצעקו לעבר צוות השידור, הוא בחר לגשת לעבר עמדת השידור ולצעוק (…) תוך שהוא מנופף בידו. התובע משמש כרופא העבודה, וככזה לא היה צריך להיות כלל על המגרש באותה עֵת. לפי כך, לא ניתן אומנם לומר כי אין לוֹ להלין אלא על עצמו, אך בהחלט בעיקר על עצמו.

התובע (ד"ר יונתן מרסקי) ישלם לנתבע (יואש אלרואי) ולרשות השידור הוצאות ושכר טִרחת עורך דין של 3500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ד (30 בנובמבר 2003) במעמד המתייצבים.

                                                    על החתום

                                                    ד"ר מיכל אגמון – גונן, שופטת

כשלוש שעות נמשכה מתקפת הקללות האלימה האישית נגדי ע"י גוש גדול של אוהדים שישב מאחורי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית ביציע המזרחי של ההיכל במלחה ב- 9 במאי 1999. יכולתי בקלות בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט להסֵב את תשומת לבו של המפיק ששי אפרתי והבימאי אמנון אוסמן בניידת השידור למעשי הבריונות הנפשעים הנעשים נגדי אישית , ולהורות להם להציב מצלמה ומיקרופון לידם של כדי לתעד את המגדפים בשידור ישיר . הבלגתי ובחרתי שלא לעשות זאת , מפני שדובר בהתקפות אישיות עלי ולא נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 או רשות השידור . לא רציתי לנצל את השררה לטובתי האישית . הנחתי למפיק ולבימאי לגלות בעצמם התופעה המכוערת שנמשכה כאמור כשלוש שעות ללא הפסקה והסתיימה לבסוף בהרמת ידיים עלי . שניהם , ששי אפרתי ואמנון אוסמן הספונים בניידת השידור לא גילו דבר במשך שלוש שעות ולא היו ערים לתופעה . פגם עיתונאי המעיד על "התנתקות" האחראים המקצועיים על השידור מהנעשה בשטח בעל כורחם . הפקות ספורט טעונות מהסוג הזה רוויות אלימות מילולית , נאצות , וקללות דורשות לפחות עוד זוג עיניים ואוזניים של ההפקה בתוך היכל מלחה . התופעה המכוערת הזאת כפי שהופגנה ע"י אוהדי הפועל ירושלים לא נחשפה בשידור ישיר ולא הוקלטה על ידי צוות השידור בניידת הטלוויזיה (OB ה- "וורד") ולא תועדה מעולם על טייפ השידור . אחרי המקרה המביש הזה לא שבתי עוד לעולם לתַּעֵד או לבַקֵר במשחקי הפועל ירושלים בהיכל מלחה .

[1]  ראה נספח : מכתבי לדני קסטן ז"ל יו"ר איגוד הכדורסל  מ- 10 במאי 1999 המדווח לו על אווירת האלימות שהשתררה במלחה בסיום המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א ביום ראשון – 9  במאי 1999 .

[2]  ראה נספח : מכתבם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן מ – 17 ביוני 1999 , המגן עלי מפני חבר מליאת רשות השידור ד"ר ישראל פלג .

[3]  ראה נספח : מכתב התמיכה של יו"ר הוועד המנהל גיל סמסונוב אלי  מ- 11 במאי 1999 בעקבות ההתקפה עלי של חלק מאוהדי הפועל ירושלים בהיכל מלחה במשחק הגמר סל הפועל ירושלים – מכבי ת"א  ב- 9 במאי 1999 .

[4]  ראה נספח : פסק הדין המשפטי של כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון – גונן המזכה אותי מהוצאת דיבה ולשון הרע נגד ד"ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים

סוף הפוסט . 

ח"כ נחמן שי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים : אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 3 מ- 4). פוסט מס' 374. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 374 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום שלישי – 8 באפריל 2014

———————————————————————————————–

ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 3 מ- 4). כל הַזְכוּיוֹת שְמוּרוֹת.   טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : "Monday night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 ביום שני – 7 באפריל  2014

ערוץ 1 המַט לִיפּוֹל השקיע אמש (יום שני – 7 באפריל 2014) כ- 800000 (שמונה מאות אלף) שקל בשני השידורים הישירים של שני שני המשחקים בשתי ליגות העל הישראליות של הכדורסל והכדורגל הפועל ת"א – מכבי ת"א 80 : 83 והפועל קריית שמונה – מכבי ת"א 2 : 2, ושכרו בצדו. ערוץ 1 קצר רייטינג נאה יחסית לעצמו. השידור הישיר של הדרבי התל אביבי בכדורסל מאולם הדר יוסף (יום שני 7 באפריל 2014) בהובלת אורי לוי וגור שלף בין 18.30 ל- 20.45 הניב רייטינג ממוצע של % 4.76 ו- Peak עונתי מרשים של % 7.9 בין 20.30 ל- 20.45 . השידור הישיר של משחק הכדורגל מקריית שמונה בהובלת יורם ארבל ודני נוימן צבר רייטינג ממוצע של % 9.2 ושני שיאים בין 22.30 ל- 23.00 שהתייצבו על % 10.2 . משחק הכדורסל הפועל ת"א – מכבי ת"א 80 : 83 היה דרמטי אולם לֻוָוה באין סוף תקלות קוֹלִיוֹת טכניות ו- Commentary בקצב הכתבה . מגוחך היה לשמוע את אורי לוי מבשר בהיסטריה לציבור צופי הטלוויזיה 22 שניות לפני תום הרבע הראשון (הפועל ת"א צעדה ביתרון 28 : 14) כי עמדת השידור שלו קוֹרֶסֶת כמו מכבי ת"א . פגמים טכניים פותרים בסתר ובשקט נפשי ולא לעין כל ובפרהסיה . מדהים שערוץ 1 איננו מציב את שדר הקווים שלו ליאב נחמני ליד הקהל האלים ולא מעמיד מיקרופונים רגישים בצד השני של אולם הדר יוסף כדי לתעד את אוהדי הפועל ת"א מנאצים בקללות רוויות שִטְנָה את מוני פנאן ז"ל , את היו"ר שמעון מזרחי ייבדל לחיים ארוכים , ואת סופוקליס שחורציאניטיס . הפקה ענייה , בימוי עייף , ועיתונאות מוגבלת ובלתי סקרנית . כל בימאי מתחיל היה עט על "העימות" הסוער שמחוץ לקווי הפרקט בין מנהיגות מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי לבין מנהיגות הפועל ת"א בראשות רמי כהן אמש בהדר יוסף . די היה להראות אמש את שני היו"רים ב- Close ups כדי להבין את גודל הדרמה שהתחוללה אמש באולם . מדובר בבימוי משעמם , רוטיני , וחסר כל השראה של מר שמואל שלזינגר מערוץ 1 . אפוא הוא ואפוא ראובן "רוביק" פודגור מערוץ 10 . כרגיל לא שרר שום Match up בין הדרמה המתחוללת על הפרקט לבין התיאור הדל ע"י צוות השידור של ערוץ 1 עבור צופי הטלוויזיה . כמויות מלל פנטסטיות ללא שום צורך וללא תוחלת . השידור הישיר של משחק הכדורסל המותח הסתיים כרגיל ללא ראיונות סיכום הכרחיים עם שני המאמנים דיוויד בלאט של מכבי ת"א וארז אדלשטיין של הפועל ת"א . החיפזון המלאכותי להעביר את השידור הישיר מהדר יוסף לקריית שמונה הפך לרוֹעֵץ וערוץ 1 החמיץ בשידור ישיר בכמה שניות את שערוריית שחקן מכבי ת"א סופוקליס שחורציאניטיס מאבד את עשתונותיו , נוטל את החוק לידיו , ומתפרץ לעבר יציע אוהדי הפועל ת"א שקיללו אותו כדי להעניש אותם עונש פיזי באמצעות כוחו הגופני הרב . ערוץ 1 מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורסל ומתעקש כל פעם מחדש לפגוע בעבודה העיתונאית של עצמו בעיקר כשמדובר במשחק כדורסל כה טעון , מותח , ודרמטי . ההחמצה האקראית של שערוריית סופוקליס שחורציאניטיס היא מעין עונש לשבלונה של ערוץ 1 בגין העברה מהירה ורוטינית של רשות הדיבור ליורם ארבל ודני נוימן מבלי שכבו כל גצי האֵש שאיימו להדליק אתמול בערב מדורה גדולה בהדר יוסף . מה קרה…? מה אתם ממהרים כל כך להעביר את רשות הדיבור ליורם ארבל כשאולם הכדורסל ב- הדר יוסף עומד על סף פיצוץ…? נכון שערוץ 1 עדכן את צופיו בעניין שערוריית סופוקליס שחורציאניטיס באמצעות הקלטה של שדר הקווים שלו בהדר יוסף אליאב נחמני , בעת הפסקת משחק הכדורגל בקריית שמונה, קריית שמונה – מכבי ת"א 2 : 2 , אולם זה היה מעט מידי ומאוחר מידי . תוכנית הספורט של ערוץ הכוללת בתוכה שני שידורים ישירים מליגות העל בכדורסל וכדורגל "Monday night basketball & soccer" היא רעיון טלוויזיה מצוין אולם הביצוע שלו ממשיך להיות כושל . העדכון השני הנוגע להתפרצות האלימה של סופוקליס שחורציאניטיס כלפי אוהדי הפועל ת"א לרבות ריאיון עם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי ודובר הפועל ת"א , נעשה בתוכנית הלילה המאוחרת "פסק זמן" בהובלת שני המגישים גב' שרון פרי ומר אבי פירסט , אולם לא חידש דבר . "פסק זמן" היא תוכנית בעייתית חסרת חוט שדרה למרות שבין אנשי הפנל שלה אפשר למצוא את העיתונאי בעל המוניטין מר אבי רצון . "פסק זמן" קיבלה את מטה השליחים מיורם ארבל (הנמצא בעמדת השידור באצטדיון הכדורגל של קריית שמונה) ב- 23.00 עליו רשום רייטינג של % 5.3 , אולם היא חיש מהר מאבדת אותו ויורדת למִדְרוּג דַל של % 3.2 ואח"כ % 2.2. איבוד רייטינג הוא תמיד סימן שאיננו מבשר טובות. יורם ארבל נותר חידה . מגישי מהדורת "מבט" (מקוצרת . צברה רייטינג בן % 5.4) גב' מירב מילר ומר אמיר איבגי פנו בעת הפסקת משחק הכדורסל אל יורם ארבל הממוקם באצטדיון קריית שמונה , כדי שיעדכן את משלמי האגרה בנעשה על כר הדשא לקראת התמודדות הצמרת הפועל קריית שמונה – מכבי ת"א . יורם ארבל אמר את מה שאמר והבטיח לצופיו כי הם ישובו ויתראו שוב בסוף "מבט" . האיש שהוא עדיין שדר מוביל איננו מרוכז . איזה מהדורה ואיזה נעליים . הרי בסוף "מבט" מתוכננת לשידור ישיר המחצית השנייה של משחק הכדורסל הפועל ת"א – מכבי ת"א מהדר יוסף . אמיר איבגי נדרש לתקן את בלבול המסר של יורם ארבל וערך את הדרוש תיקון בחיוך משותף עם מירב מילר . לא מדובר בטעות קרדינלית של יורם ארבל . אולם טעות טיפשית כזאת ו/ואו אחרת ועוד מעידה בזיהוי , ועוד שגיאה במסירת פרט מידע כזה ו/או אחר בשידור ישיר מצטרפות לשיטה , ומעידות על תופעה של רשלנות בלתי נשלטת . אולם משמתחיל המשחק הפועל קריית שמונה – מכבי ת"א (הסתיים בתוצאה 2 : 2) אין לו ליורם ארבל בעל קול הבריטון מתחרים בתיאור הדרמה המתחוללת על כר הדשא . הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ .

ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 3 מ- 4). כל הַזְכוּיוֹת שְמוּרוֹת.

1. הקדמה קצרצרה.

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי נבחר לכהונתו הרמה  על מנת לשמש יו"ר גם שלי ושל כל העובדים בשידור הציבורי ולא רק של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . היו"ר נחמן שי היה עֵד מקרוב בשנים 2002 – 2000 לכל התהפוכות השליליות שהתחוללו ברשות השידור . ידע והחריש עד שגם אותו סילק משם ראש הממשלה אריאל שרון בטענת סרק שהוא מתכוון לחולל שינויים בשידור הציבורי ועל הציב בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור את אברהם נתן במקום נחמן שי . נחמן שי ידע כי המנכ"ל המיועד מר יוסף בר-אל כינה את המנכ"ל הקודם המודח לפניו רן גלינקא "דָפוּק" . (כך התבטא בריאיון שערכה עמו העיתונאית גב' אביבה קרול ותוכנו התפרסם בעיתון "גלובס" ב- 18 באפריל 2002) . אף על פי כן ולמרות חומרת הדברים והסגנון הבוטה והכוחני בו משתמש מנכ"ל מיועד ובו הוא משמיץ מנכ"ל מודח , נמנה מר נחמן שי על קבוצת חברי הוועד המנהל של רשות השידור ואנשי המליאה שהצביעו בעד מינויו לתפקיד הבכיר של מנכ"ל רשות השידור בנימוק "כי הוא יוסף בר-אל הוא האחד שאין בִלְתּוֹ" . את הטקסט הנ"ל  שמעתי ב- 24 בחודש מאי של שנת  2002 מהשופט יצחק רביבי הממונה על המינויים הציבוריים הבכירים בשירות הציבורי בעת פגישה אישית שלי עמו בביתו ברמת השרון . פגישתי עמו נועדה למחות נגד המינוי הצפוי וכדי להתריע בפניו כי כתב ההסמכה שמייעדת ממשלת ישראל ליוסף בר-אל והפקדתו על השידור הציבורי הוא מעשה מופרך מיסודו חסר כל בסיס . כבוד השופט יצחק רביבי הוא שאמר לי אז בביתו כי אנשי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור הצביעו כמעט פה אחד בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור הבא (במקום רָן גָלִינְקָא) וכי נגד זה אין לו עוד מה לעשות ושום דרך לפעול נגד המינוי . גם בחלוף כל כך הרבה שנים מאז אותו המינוי הבַּטֵל והתַמוּהָ ב- 2002 הדן בהצבתו של יוסף בר-אל הבלתי מוכשר בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן – האירוע המופרך ההוא בלתי נשכח עבורי . כל מה שנותר לי הוא להשתעשע יחדיו עם כל מיני סוציולוגים שְנוּנִים שהצליפו בלשונם ועֵטָם ללא רחם באותה נְפוֹלֶת פוליטית וטלוויזיונית ׁהקיימת במחוזות שונים ברחבי תבל זאת שמתבססת על מינויים והפקדות מופרכים . אנוכי לא רק התרחקתי מהן אלא גם התפטרתי בשל כך מכל תפקידי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . הפוליטיזציה שהייתה מנת חלקה של רשות השידור בשנים 2005 – 2001 דמתה לחֶשְרָת עָבִים . עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון שמינו את יוסף בר-אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור היו גם אלה שהדיחו וסילקו אותו ממשרתו הרמה (ללא חרטות) כעבור שלוש שנים בקיץ 2005 בעוון שוחד מסך ושחיתות . בסופו של דבר ממשלת ישראל גילתה את הפגמים החמורים בהתנהלותו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גם אם באיחור זמן עצום של שלוש שנים , והפסיקה מייד את כהונתו . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ופעם הראשונה בתולדות השידור הציבורי בארץ הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן .

ציטוט : "מְרִידָה בעַרִיצוּת היא צִיוּת לאֶלוֹהִים" . (אלמוני) .

ציטוט : "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" .(תהילים , פרק א' , פסוק א') .

ציטוט : "הצָרָה העיקרית באֲשֶר לשַקְרָנִים הִיא שאֵין כּל עֲרוּבָּה שלא ידברו לעיתים אֶמֶת" .(קינגסלי אמיס)

ציטוט : "לעוֹרְמָה מטרות אָנוֹכִיוֹת בִּלְבַד" . (אדיסון).

ציטוט של הַמְלֶט : "רוֹש ולַעֲנָה! רוֹש ולַעֲנָה!" (מתוך המחזה "המלט נסיך דנמרק" של המחזאי וויליאם שייקספיר).

ציטוט : "כּל אֲמַתְּלָה תְּשַרֵת עָרִיץ" . (אזופוס) .

ציטוט : "אֵֵין לך עַבְדוּת גְרוּעָה מזוֹ שמְקַבֵּל עַלָיו אָדָם מְרָצוֹן" .(סנקה) .

ציטוט : "הַרוֹדָן הַנָאוֹר רוֹאֶה עַצְמוֹ כרוֹעֶה שֶל האזרחים ודוֹרֵש מהם כניעה של צאן" . (אריק הופר) .

ציטוט : "הנִיצָחוֹן שֶל הַדֶמָגוֹגִיוּת הוּא קְצָר יָמִים -  אבל ההֶרֶס נִצְחִי" . (שארל פגאי) .

2. הוועד המנהל של רשות השידור ומליאת רשות השידור ב- 2002 .

barel 10

טקסט מסמך : 20 במארס 2002 . זהו המסמך המקורי . כתב אישום נגד מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל שהופנה לכתובת הלא נכונה . כל אנשי הוועד המנהל של רשות השידור (למעט פרופסור דן כספי) וכל אנשי מליאת רשות השידור (למעט ד"ר יוסי דהאן) הרימו את היד בעד בחירתו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 . ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון מינתה אותו לתפקיד הרָם והדיחה אותו כעבור שלוש שנים במאי 2005 ממשרתו . יוסף בר-אל סולק אם כן לאלתר לקרן זווית של ההיסטוריה. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן לא השיב לדברי הקטגוריה הללו המופיעים במסמך המצ"ב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השר הממונה רענן כהן לא ענה לכתב האישום . זמן קצר לאחר מינוי הקבע של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , התפתח וויכוח מַר בין המנכ"ל החדש ועושה דברו הנאמן מ"מ מנהל הטלוויזיה החדש יוסי משולם (מ"מ מנהל הטלוויזיה הקודם יאיר אלוני הודח ע"י יוסף בר-אל) , לבין ד"ר יהודית אורבך ששימשה בעֵת ההיא כיו"ר וועדת תוכניות הטלוויזיה של מליאת רשות השידור (גב' יהודית אורבך עמדה אז בראש היחידה ללימודי עיתונאות ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן) . היא מונתה לתפקידה החשוב על ידי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי . ד"ר יהודית אורבך הגיעה לתפקידה כיו"ר וועדת הטלוויזיה מעולם תקשורתי פתוח ופלורליסטי ונתקלה במנכ"ל כוחני , חסר ידע , ונטול כישרון . ההתכתשות בינה לבין יוסף בר-אל הייתה בלתי נמנעת ונַסבָה על אופיו של לוח השידורים החדש בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיה אמור להיות משודר בתחילת אוקטובר 2002 .

ד"ר יהודית אוֹרבך וחבריה בוועדה לא אישרו לשידור את הלוח העני המוצע ע"י יוסף בר-אל ויוסי משולם , ואשר אינו תואם את מטרות השידור הציבורי . אף על פי כן ולמרוֹת אי מתן האישור החלה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לשָדֵר באוקטובר 2002 את הלוח החדש על פי הוראתו האישית של מנכ"ל רשות השידור. יוסף בר-אל התעלם מד"ר יהודית אורבך . בכך פיתח תרבות שלטון כוחנית . יכולתו הדלה כמנכ"ל רשות השידור, כישרונו המועט, וכוחניותו הרבה הביאו לִבְסוף להדחתו מרשות השידור . ד"ר יהודית אוֹרְבַּך הייתה בשעתו מראשי התומכים במינוי יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . עכשיו היא נכנסה לעימות חזיתי עם האיש שבו בחרה . ד"ר יהודית אורבך טענה כי הפעלת לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 באוקטובר 2002 ללא אישור וועדת הטלוויזיה שהיא עומדת בראשותה, הוא מעשה כוחני ואסור של יוסף בר-אל המבוצַע בניגוד לחוֹק רשות השידו . הקש ששבר את גַב הגָּמָל מבחינתה של ד"ר יהודית אורבך הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל באוקטובר 2002 בה הציג את תוכנית השידורים החדשה שלו , והודיע כי היא אושרה ע"י וועדת הטלוויזיה של המליאה ברשותה של ד"ר יהודית אורבך . "זה היה שקר גס" , כפי שטענה לימים ד"ר יהודית אורבך בעת שיחות התחקיר שלי עמה. היא התפטרה מתפקידה במליאת רשות השידור .

ד"ר יהודית אורבך חברת מליאת רשות השידור בימים ההם זוכרת בשיחות התחקיר שלי עמה כלהלן : "רשות השידור עברה בזמני תהפוכות רבות . בקיץ 2001 פתחנו בהליך הדחה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , שהיה על פי תפישתנו מנכ"ל מאוד לא מוצלח . אורי פורת הקדים את הדחתו והתפטר . תקופה קצרה מילא נחמן שי יו"ר הוועד המנהל גם את תפקיד המנכ"ל . אח"כ הובא רן גלינקא לרשות וגם הוא הלך . כשהובא שמו של יוסף בר-אל למליאת רשות השידור כמועמד לתפקיד המנכ"ל ראינו בכך ישועה . לא רק אני סברתי כך . לא הכרתי אותו בעצם . הייתי תמימה וחשבתי בתמימות שהוא האיש הנכון במקון הנכון . חשבתי ברצינות שאנו חברי המליאה , רובם אקדמאיים , נוכל לפַקֵח עליו . טעיתי טעות מרה . באמת פתטי לחשוב שפעם חשבתי שאין טוב ממנו . שגיאה בלתי נסלחת . יוסף בר-אל ויוסי משולם שאותו מינה למ"מ מנהל הטלוויזיה לא עמדו במשימות השידור שהטלנו עליהם . הם צפצפו עלינו בגדול , עלי באופן אישי ועל אנשי הוועדה , ובעצם על כל חברי המליאה . הם פשוט רימו אותנו . הם עשו זאת בדרך מתוחכמת . מידי פעם הם היו זורקים אלינו את "ליטרת הבשר" שלהם המעידה כאילו השידור שלהם עומד במתלה הציבורית , אך היו חוזרים מהר מאוד לסורם. הקש ששבר את גב הגמל הייתה מסיבת העיתונאים שכינס יוסף בר-אל (לא הזמין אותי) בה הציג את תוכנית שידורי הטלוויזיה שלוֹ לעונת 2004 – 2003 . התוכנית הזאת לא עמדה בתנאי המינימום שהצבנו לו וליוסי משולם . יוסף בר- אל לא אמר אמת לשומעיו כשהודיע במסיבת העיתונאים הזאת שבה לא נוכחתי , 'שוועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור בראשותי אומנם אישרה את לוח השידורים הזה' . זה היה שקר גַס . הבנתי עם מי יש לי עסק . פשוט קמתי והלכתי" .

ב- 24 באוקטובר 2002 שלחה ד"ר יהודית אורבך את מכתב ההתפטרות שלה לראש הממשלה אריאל שרון שהיה באותה העת גם השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . הנה הטקסט שלו במלואו [1] .

לכבוד                                                                     י"ח בחשוון תשס"ג

כבוד רוה"מ מר אריאל שרון                                        24 באוקטובר 2002

השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור

ירושלים

הנידון : התפטרות. 

אני מבקשת להודיע לך על התפטרותי מחברותי במליאת רשות השידור , ומתפקידי כיו"ר וועדת הטלוויזיה ויו"ר הוועדה למעמד האישה.

מאז מוניתי כחברה במליאה ונבחרתי ע"י החברים לתפקידים האלו השתדלתי בכל מאודי, יחד עם חברים רבים וטובים במליאה , לקדם את הנושאים עליהם אנחנו מופקדים . פעלתי תמיד על פי מצפוני וללא כל עניין אישי כזה או אחר, כדי למלא את מטרות הרשות כפי שנקבעו בחוק.

תמכתי יחד עם חברים רבים בבחירתו של מר יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור מתוך אמונה שבחירתו תביא להבראת הרשות החולה. טעיתי.

הרשות היום חולה לא פחות משהייתה. תחלואיה רבים, אך אתעכב רק על אילוּ שהביאו במישרין להתפטרותי.

בתחום העיקרי שעליו הופקדתי מטעם המליאה – וויסות לוח השידורים של הערוצים הציבוריים – סיכלה ההנהלה בראשות המנכ"ל את כל מאמצינו לעצב לוח שידורים שישרת באופן המיטבי את הציבור בישראל.

לוח השידורים הנוכחי לא אושר ע"י וועדת הטלוויזיה. זהו לוח גרוע ונחות מכל בחינה שהיא , והחשוב מכל , הלוח משודר לכאורה בניגוד לחוֹק . הגעתי למסקנה שמיציתי את כל יכולתי להביא לשינוי ולשיפור. מאחר שאינני מוכנה לשאת באחריות להתנהלות שאין בכוחי לשנות, אני מודיעה לך בזאת על התפטרותי.

בכבוד רב,

ד"ר יהודית אורבך 

העתק  :  חברי המליאה

              מנכ"ל רשות השידור

              היועץ במשפטי לממשלה

              מבקר המדינה 

משרד מבקר המדינה בראשותו של כבוד השופט שלמה גולדברג היה המכוּתב האחרון על מכתבה של ד"ר יהודית אורבך . אינני יודע אם התייחס בכלל למכתבה . אם התייחס הרי שלא פעל לחקור את כל מה שקרה והתחולל באמת בתוככי רשות השידור בשלוש השנים של 2005 – 2002 , תקופת שלטונו של המנכ"ל יוסף בר-אל . אם פעל הרי שלא פעל במלוא העוצמה כפי שכל אזרח הגון במדינת ישראל מצפה שיפעל . על עובדה אחת אי אפשר להתווכח . יוסף בר- אל שמונה ע"י ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון בקיץ 2002 הודח ממשרתו בבושת פנים בקיץ 2005 ע"י אותה הממשלה וראש הממשלה שמינו אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן .

orbach 1

טקסט מסמך :  24 באוקטובר 2002 . זהו מסמך ההתפטרות המקורי ששלחה ד"ר יהודית אורבך יו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור לראש הממשלה אריאל שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במקומה מונה לתפקיד יו"ר ועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור יעקב שחם , עורך מקומון של "ידיעות תקשורת" בחיפה וחבר מרכז הליכוד . יעקב שחם אישר בינואר 2003  רטרואקטיבית ללא כל התלבטות את לוח השידורים של יוסף בר-אל ויוסי משולם (לוח שידורים שלא אושר קודם לכן ע"י ד"ר יהודית אורבך) ואשר פעל למעשה בניגוד לחוק מאז אוקטובר 2002 . ד"ר יהודית אורבך אישה חכמה ונבונה , הבינה עם מי יש לה עסק וחזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה לפני הגיעה לרשות השידור . היא עומדת בראש יחידת התקשורת באוניברסיטת בר אילן . החזיקה – החרתה אחרי ד"ר יהודית אוֹרבּך חברת המליאה גב' נִילִי יונתן – כרמל שלא הסכימה אף היא עם דרכו של המנכ"ל יוסף בר-אל והתפטרה מחברותה בגוף הציבורי בו שירתה , הנקרא מליאת רשות השידור . גם הגב' נילי יונתן – כרמל הרימה בשעתו את ידה בעד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . עכשיו זה היה מאוחר מידי .

[1] ראה נספח : מכתב ההתפטרות של ד"ר יהודית אורבך מתפקידה כיו"ר וועדת הטלוויזיה של מליאת רשות השידור שנשלח לראש הממשלה אריאל שרון ב- 24 באוקטובר 2002 לאחר הסכסוך המתוקשר שלה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל .

3. ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ממנה ב- 2 ביוני 2002 את מר יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007 . המינוי הרם מתגלה כמופרך מיסודו . אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו את יוסף בר-אל משרה הנכבדה מדיחים אותו ב- 2 במאי 2005 ומסלקים אותו לאלתר מרשות השידור . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישאל ופעם היחידה בתולדות רשות השידור מודח מנכ"ל רשות שידור מכהן .

barel 3

טקסט מסמך : 6 ביוני 2002 . מזכיר הממשלה גדעון סער מודיע ליוסף בר-אל כי ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון החליטה למנות אותו למנכ"ל רשות השידור . תוקף המינוי הוא לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alroey einstein 1

טקסט מסמך : 8 ביולי 2002 . כותרת ראשית בעיתון "ידיעות אחרונות" . אנוכי מתפטר מניווט וניהול שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעקבות מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל . בתגובה מודיע יוסף בר-אל לעיתון : "הגיע הזמן לגאול את הטלוויזיה מיואש אלרואי" . היו ימים והאופורטוניסט יוסף בר-אל שהתמנה לפני זמן קצר למנכ"ל רשות השידור חשב אודותיי והעריך אותי באופן שונה לחלוטין . מישהו מבין שנינו השתנה וזה לא הייתי אני .(באדיבות "ידיעות אחרונות") . 

tsalash 7

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . חוות דעתו של יוסף בר-אל אודותיי בהיותו מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית 17 (שבע עשרה) שנים בטרם התמנה למנכ"ל רשות השידור . מנכ"ל רשות השידור באותם הימים היה אורי פורת ז"ל . מנהל חטיבת החדשות היה יאיר שטרן . אני כיהנתי בתפקיד מנווט שידורי הספורט ומנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחלוף 17 (שבע עשרה) שנים שינה את דעתו עלי מקצה לקצה לא רק מפני שהעזתי לחלוק עליו על דרך ניהולו את רשות השידור , אלא בגלל שאמרתי לו זאת בפרצופו .

barel 4

טקסט מסמך : 25 באפריל 2002 . מכתבי למנהל החדשות רפיק חלבי הנוגע לפגישה מבישה רבת משתתפים של עורכים ומפיקים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 24 באפריל 2002 עם המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . המפגש עסק בהודעתו של המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי קנה את זכויות השידורים של 8 משחקים במונדיאל יפן / קוריאה 2002 מחברת "צ'ארלטון" תמורת סכום אסטרונומי של 3.800000 דולר . אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב והרבה יותר בזול . ליוסף בר-אל לא היה ניסיון במו"מ שנוגעים לרכישת זכויות שידורים של מונדיאלים ואולימפיאדות(עמוד מס' 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 5

טקסט מסמך : 25 באפריל 2002 . מכתבי למנהל החדשות רפיק חלבי הנוגע לפגישה מבישה רבת משתתפים של עורכים ומפיקים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 24 באפריל 2002 עם המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . המפגש עסק בהודעתו של המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל כי קנה את זכויות השידורים של 8 משחקים במונדיאל יפן / קוריאה 2002 מחברת "צ'ארלטון" תמורת סכום אסטרונומי של 3.800000 דולר . אפשר היה לעשות זאת הרבה יותר טוב והרבה יותר בזול . ליוסף בר-אל לא היה ניסיון במו"מ שנוגעים לרכישת זכויות שידורים של מונדיאלים ואולימפיאדות . (עמוד מס' 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

barel 6

טקסט תמונה  :  זהו יוסף בר- אל מנכ"ל רשות השידור בשנים 2005 – 2002 . מרבית אנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחברי המליאה הצביעו בקיץ 2002 בעד מינויו למנכ"ל רשות השידור בנימוק של , "אישיות חיונית יחידה ואין בלתו" . צחוק הגורל . רק שני אנשים בשני הפורומים הציבוריים האלה התנגדו התנגדות נמרצת למינוי . היו אלה פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דאהן . בקיץ 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל 'אריק' שרון ברוב הדר עם ופאר את יוסף בר- אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור והציבה אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . כעבור שלוש שנים הדיחה הממשלה ואותו ראש ממשלה את יוסף בר- אל מהתפקיד הרם לנבכי ההיסטוריה . הוא נשלח בבושת פנים לפח האשפה של ההיסטוריה . (לע"מ תמורת תשלום) .

barel 7

טקסט תמונה : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Cover Page של העיתון "מעריב". "הודח . לראשונה בתולדות המדינה החליטה הממשלה להדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו". (באדיבות העיתון "מעריב").

משהובא בשעתו שמו של יוסף בר-אל בן ה- 68  לאישורה של וועדת רביבי בראשות השופט בדימוס יצחק רְבִיבִי כמועמד מטעמו של השר הממונה , פסלה תחילה הוועדה את מועמדותו מפאת גילו . כאילו שגִיל המועמד חשוב או צריך לשמש מחסום מפני המינוי . הגיל איננו חשוב לעולם . הייתה חשובה לצורך הדיון איכות אישיותו של יוסף בר-אל , מוסריותו , הדוגמא האישית , וכישרונותיו . באלה היה צריך לדוּן . אך וועדת השופט יצחק רביבי קבעה כי יוסף בר-אל יוכל להתמנות למנכ"ל הבא של רשות השידור למרות מחסום הגיל , והציבה לשם כך תנאי . רק באם שני הגופים הציבוריים המפקחים של רשות השידור , הועד המנהל וחברי המליאה , יכריזו כי יוסף בר-אל הוא , "מנהל חיוּני ואין בִּלְתּוֹ" , הנדרש לשַמֵש בתפקיד הרַם של מנכ"ל רשות השידור . שמו הוחזר לשלב הדיון המוקדם בגופים הציבוריים של רשות השידור. השר הממונה רענן כהן עשה את כל מאמציו כדי לממש את חזונו להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי . אני עשיתי הכל כדי למנוע זאת . הכרתי אותו היטב וידעתי מה צפוי לשידור הציבורי ועיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" , אם ימונה למנכ"ל רשות השידור .

ניסיתי למנוע את המינוי הצפוי בכל מחיר . הרמתי טלפון לשופט בדימוס יצחק רביבי וביקשתי להיפגש עמו . כבוד השופט הסכים לארח אותי בביתו . רק שני אנשים ידעו על פגישתי הצפויה עם השופט יצחק רביבי . וֶורֶד בֶּרְמַן ורעייתי יעֵל . לא ראיתי שום בעיה בפגישה עם השופט המלומד . הוא היה איש ציבור וכמוהו גם אני . זאת הייתה זכותי לומר לו את דבריי . יתירה מזאת . זאת הייתה חובתי .

נסעתי יחד עם רעייתי יעֵל בעֶרֶב שישי – 24 במאי 2002 לביתו ברמת השרון כדי להתריע בפניו נגד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . יצחק רביבי פתח את הדלת . זה היה דקות ספורות אחרי שמונה בערב . לפני עמד גבר נאה באמצע שנות ה- 70 שלוֹ לבוש במכנסי ספורט וגופיה . הפרעתי לו לצפות יחד עם רעייתו בתוכנית החדשות של ערוץ 2 דווקא . משום מה לא  ב- "יומן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הבלורית הכסופה שלוֹ העניקה לשופט יצחק רביבי מראה צעיר יותר מ- 74 שנותיו . הפקדתי בידיו של אחד האנשים החשובים והמשפיעים ביותר על המינויים הציבוריים במדינת ישראל את אותו המסמך הארוך והמנומק שכתבתי ליוסף בר-אל עצמו בו עמדתי על חולשותיו כמנכ"ל המיועַד להתייצב בראש רשות השידור . השופט הנכבד קיבל אותי בסֶבֶר פנים יפות . לא כפיתי את עצמי עליו . שוחחנו קודם לכן שיחה מקדימה בטלפון . הצגתי בשיחת הטלפון את מטרת הפגישה והוא אישר אותה . הוא ציין בפירוש שאין לו שום בעיה לארח אותי . אמרתי מייד לשופט יצחק רביבי בהגיעי לביתו : "מינויו של יוסף בר-אל למשרה הרמה והאחראית כמנכ"ל רשות השידור תהיה בכייה לדורות . גִילוֹ אינו רלוואנטי במערכת השיקולים האם למנותו לתפקיד הרם . האיש איננו מוכשר בעליל ואמינותו המקצועית בעייתית בלשון המעטה (עובדה שבחלוף שלוש שנים מתאריך מינויו ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור) . מינויו יגרום לנזקים מקצועיים ומוסריים כבדים . זה החל כבר בהתרפסות לשלטון ובחלוקת ג'ובים למקורבים בתוך הטלוויזיה הציבורית ויסתיים בשוחד מסך ומיקרופון בשידור הציבורי" , והוספתי , "אל תיתן את קוֹלך עבורו ואל תמליץ על מינויו. בידך הדבר" . השופט המכשיר את המינויים הציבוריים הבכירים במדינת ישראל הניח בידידות את ידו על כתפי , סקר אותי במבט אבהי , ואז השיב לי כהאי לישנא , "יואש אלרואי דבריך נוגעים ללב , אך אינני יכול להתעלם מההצבעה הגורפת כמעט פה אחד של אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של היו"ר נחמן שי וחברי מליאת רשות השידור בעד מינויו של יוסף בר- אל למנכ"ל רשות השידור בנימוק שהוא, "אישיות חיונית, יחידה, ואין בִּלְתָּה", שרק היא מסוגלת להוֹבִיל ולנַוֵוט את השידור הציבורי" . הוכיתי בתדהמה הייתי מאוכזב מאוד מתשובתו .

שיא הצחוק והטרגדיה . יוסף בר-אל הוכרז ע"י מרבית חברי הוועד המנהל של רשות השידור וחברי המליאה כאישיות חיונית שאין בִּלְתָּה כדי לנהל את רשות השידור . אילו וועדת רביבי בראשותו של כבוד השופט יצחק רביבי הייתה מקשיבה לדבריי ולעדויות אחרות שהצטברו על שולחנה לחובתו של המנכ"ל המיועד היא הייתה יכולה לחסוך שלוש שנים מרות של דעיכת השידור הציבורי בישראל .

לא רק וועדת רביבי הכשירה את יוסף בר-אל כמועמד ראוי לתפקיד מנהיג השידור הציבורי במדינת ישראל . גם מנכ"ל רשות השידור בעבר טומי לפיד (בשנים 1984 – 1979) יצא ללמד סנגוריה עליו . יוסף בר-אל קיבל סיוע ארטילרי מכיוון בלתי צפוי . טומי לפיד הצהיר בחודש מאי 2002 בגלי צה"ל את חוות דעתו אודותיו של יוסף בר-אל המנכ"ל המיועד את המילים הבאות , "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים , ואפילו עומד להם" [1] . איזו וויזואליה מדהימה העניקו מילותיו של מנכ"ל רשות השידור בעבר לסגולותיו של המנכ"ל המיועד.

lapid 1

טקסט מסמך : הצהרתו של יוסף "טומי" לפיד בגלי צה"ל במאי 2002 אודותיו של יוסף בר- אל המיועד לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ,  "יש אנשים בגיל 70 שהם צלולים ואפילו עומד להם" . יוסף "טומי" לפיד הפך את עצמו באחת לדמות גרוטסקית .  (באדיבות העיתון "מעריב") .

lapid 3

טקסט תמונה : יוסף ,טומי" לפיד ז"ל מגדולי תומכיו של יוסף בר- אל ב- 2002 למינויו למנכ"ל רשות השידור . השתמש במטפורה אירוטית המדגישה את יכולתו של יוסף בר-אל לנהל את רשות השידור . (לע"מ תמורת תשלום) .

בהצבעה שהתקיימה בבניין הנהלת רשות השידור "שערי צדק" בירושלים  ביום ראשון – 19 במאי 2002 , אימצו הועד המנהל והמליאה ברוב גורף של כמעט % 100 את הרעיון כי יוסף בר-אל הוא "מנהל חיוני ואין בִּלְתּוֹ" , ולכן חשוב שימונה למנכ"ל הקבוע הבא של רשות השידור לחמש שנים הבאות עד 2007" . רק איש אמיץ אחד , בעל יושרה , מוסר , ודרך דרך , החבר בוועד המנהל של רשות השידור פרופסור דן כספי הרים בעוֹז את ידו נגד מינויו של יוסף בר-אל . הוא ידע היטב למה . חָבָר אליו ד"ר יוסף דַהָאן חבר מליאת רשות השידור שאף הוא התנגד באופן נחרץ למינוי הלא ראוי . יש לי הערכה גלויה ורבה לשני האנשים שצעדוּ ללא חשש נגד  ה-Main stream . לא רק בגלל שצדקוּ , אלא בגלל שלא פחדו לומר את דברם קבל עם ועדה .

kaspi

טקסט תמונה :  זהו פרופסור דן כספי ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת 'בן גוריון' בבאר שבע  וחבר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2003 – 2000 . אדם ישר , הגון , חכם , וגם מוכשר מאוד . (באדיבות דן כספי ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לאחר פרישתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ניהלתי כמה שיחות עם פרופסור דן כספי הנוגעות להתייחסותו אל מנכ"ל רשות השידור המודח מר יוסף בר- אל . פרופסור דן כספי זוכר היטב בשיחות התחקיר עמי כלהלן : "לא במקרה התנגדתי והצבעתי נגד מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . כל חברי הוועד המנהל לרבות היו"ר נחמן שי ואנשי מליאת רשות השידור הצביעו בעד המינוי . אני התנגדתי התנגדות נמרצת . חבר אלי ד"ר יוסי דאהן שהיה אז חבר המליאה והתנגד אף הוא למינוי . עקבתי אחרי מסלול הקידום של יוסף בר-אל ברשות השידור מאז היה מנהל החדשות בשפה הערבית ואח"כ מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית . מעולם לא הערכתי את יכולתו המקצועית , לא את יושרתו , וגם לא את כושר המנהיגות שלו . יוסף בר-אל התמחה בשידורי תעמולה פשטניים בשפה הערבית שמצאו חן והשביעו משום מה את רצון הממסד הביטחוני . במסגרת שידורי הטלוויזיה עליהם היה אחראי הריץ דגם חלופי של תקשורת מגויסת ובה שני מרכיבים עיקריים – התרפסות לשליט ונתינת שוחד מסך" .

הנה הרשימה המלאה של חברי הוועד המנהל ואנשי מליאת השידור , שהם בעצמם מינויים פוליטיים שהרימו את ידם ותמכו תמיכה מסיבית במינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור :  נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , גב' אהובה אורן המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , סאלם ג'ובראן , ד"ר אילן אסיה , אלון אלרואי , עו"ד ראובן שלום , גב' נִילִי כרמל – יונתן (רעייתו של המשורר המנוח נתן יונתן ז"ל) , גב' יעלה גרנות , ד"ר יהודית אורבך , שי חרמש , גב' אמונה אלון , משה  איבגי , עטאף כיוף , אפרים באוך , עו"ד נועם גרסל , עו"ד יאיר זלמנוביץ' , יחזקאל זכאי , אביהו מדינה , עו"ד – ד"ר עמרם מליץ , יעקב גיל , גב' גאולה כהן עו"ד חסן עתמאנה , ועו"ד אבי שמידט .

יוסף בר-אל הנתמך תמיכה גורפת ע"י מוסדות רשות השידור , העפיל בקַלות מהתחרות בשלב המוקדם לשלב רבע הגמר , ואח"כ דילג למֵירוֹץ חצי הגמר . שמו כמועמד למנכ"ל רשות השידור הנתמך עכשיו ע"י הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור הועבר שוּב לאישור וועדת השופט יצחק רביבי . וועדת המינויים הציבורית לא היססה ואישרה את מועמדותו לתפקיד הנכבד לאחר שזכה ברוב מוחץ בהצבעה דמוקרטית בתוך ממלכת רשות השידור של מדינת ישראל . יוסף בר-אל חלף בקלילות מפתיעה גם מעל משוכת השופט יצחק רביבי . הוא העפיל לשלב הגמר .  ביום ראשון – 2 ביוני 2002 בחרה ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה אריאל שרון כמעט פה אחד ביוסף בר-אל לכהונה הרמה והפקידה בידיו את רשות השידור לתקופה של חמש שנים . גם השַר אהוד אולמרט הרים את ידו בעד המינוי . 13 שרים תמכו במינוי יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור עד 2007 . רק שר אחד התנגד . יוסף בר-אל היה מינוי פוליטי מובהק שתחילתו בקמפיין מתוכנן של השר הממונה על רשות השידור רענן כהן וסופו בתמיכתו הסוחפת של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון .

הרוֹב תמך בו . אך איזה מין רוֹב זה היה ? פרידריך פון שילר התייחס פעם באמירה מבריקה שלוֹ לשאלת הרוב כששאל – אמר , "מהו הרוֹב" ? , והשיב בעצמו , "הרוֹב… רוּבּוֹ שטויות , התבונה תמיד הייתה במיעוט" . תשובה מוחצת לאנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור ושרי ממשלת ישראל שבחרו ביוסף בר- אל . השופט העליון תֵּיאוֹדוֹר אוֹר (היה פעם שחקן כדורגל מצטיין שהופיע בהרכבה של קבוצת הפועל בלפוריה מעמק יזרעאל ששיחקה בשנות ה- 50 בליגה הלאומית בכדורגל) , מתח פעם ביקורת קשה על ידה הרכה של וועדת השופט יצחק רביבי, כאשר אמר באחד מפסקי הדין שלו, "כדי להכשיר מינוי פוליטי צריך לא סתם 'כשירות מיוחדת', אלא הכישורים חייבים להיות 'יוצאי דופן' , מיוחדים , וחריגים" , והוסיף , "וכל זאת כדי לבַעֵר את נגע המינויים הפוליטיים שפשה בחברות הממשלתיות והציבוריות" . לרוע המזל הוציא אליקים רובינשטיין היועץ המשפטי של הממשלה דאז הנחיות מֵקלוֹת שחייבוּ את דרך פעולתה של וועדת השופט יצחק רביבי .

חזרתו של יוסף בר-אל ממקום נחוּת ושכוּח אֵל לקִדְמַת הבימה של השידור הציבורי ב- 2002 הייתה מרשימה . אין ספק  בכך . Come back בלתי צפוי בהתחשב בעובדה שבשֶבַע שנות ניהולו של יוסף בר-אל את ערוץ 33 של רשות השידור , צָבָר הערוץ רייטינג יומי זָנִיח הדומה לכְלוּם . מִדרוג הצפייה הנמוך מאין כמותו נַע מרבית הזמן בין % 0.0 למשהו כמו % 0.4 , אולי % 0.7 במקרה הטוב . שלא לדבר על איכות תכניו הלא חשובים והבלתי רלוואנטיים לציבור הצופים במדינת ישראל . הרייטינג הקלוש והמִזערי הוא העֵדוּת האמיתית והמכרעת למה שהתרחש בתוככי ערוץ 33 באותה תקופה וסיפורו של האיש שניהל אותו והיה אחראי עליו . ערוץ 33 היה ערוץ טלוויזיה זניח ונחשל וּמידה רבה בבואה של יוצריו . הם לא נענשו על כך . הערתי למוטי קירשנבאום , יאיר שטרן , וואורי פורת ז"ל אודות אמצעי הייצור של ערוץ 33 והרייטינג האפסי שלו , אך הם בחרו להתעלם . לא שיערתי ולא תיארתי לעצמי שהמחלוקת הקשה שלי עם יוסף בר-אל ששורשיה היו נטועים בעבר יצמיחו שריגים וזלזלים גם בעתיד . הרי מוטי קירשנבאום בעצה אחת עם שרת החינוך דאז גב' שולמית אלוני ז"ל כבר סילקו אותו מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בקיץ 1993 . פתאום הוא שָב ללא כל הודעה מוקדמת והתייצב בפִּסגה בעזרתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן וכמובן על פי קביעתו של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . הרי יוסף בר-אל הצהיר כבר קבל עם וארץ ב- 26 באפריל 2002 בעיתון "מעריב" בטרם מינויו כי הוא יעשה את מה שראש הממשלה יורה לו לשדר . אחרת איזה סיבה אחרת חוץ מנאמנות עיוורת הייתה לראש ממשלת ישראל להציב את יוסף בר-אל בפסגת השידור בציבורי . בתחנתו האחרונה בערוץ 33 בטרם מינויו למנכ"ל רשות השידור הוא התגלה שוב כאיש טלוויזיה מיושן ובלתי מוכשר בעליל שמקבץ רייטינג בגובה הדשא ששחקני הכדורגל רצים עליו . באחת משיחותיי עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי ומנהלת לשכתו טלי בן אבי התעניינתי לדעת אצלם האם שאל אי פעם את רענן כהן אלו יתרונות עמדו לצדו של יוסף בר-אל כשהציע אותו לאריאל "אריק" שרון כ- Candidate לתפקיד כה חשוב כמנהיג השידור הציבורי של מדינת ישראל ? נחמן שי פטר אותי בלא כלום , "זה לא תפקידי לעסוק בשיקולי השר הממונה ובשיקולי ראש הממשלה" , השיב לי היו"ר . מנהלת לשכתו טלי בן אבי שתקה .

דוגמא מצוינת לסוג כזה של החמצה ובלבול מוחלט ששררו בתוככי רשות השידור , בה יו"ר הוועד המנהל נחמן שי משמש במקביל גם כמנכ"ל הרשות לעת מצא במקומו של אורי פורת שפרש וכבר לא היה בשִלטון , נקרתה לי שוב במשחק החוץ האחרון של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרת בוסניה במסגרת קדם מונדיאל 2002 שנערך בעיר הבירה הבוסנית סאראייבו , במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001  בתשע בערב . כשנחמן שי התמנה בדצמבר 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות התרחב לבי . לרוע מזלי טרם זמנו . נחמן שי היה מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הכרתי אותו היטב הוא שימש שנים ככתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון . הוא התפרסם כאוהד מושבע של אגודת הפועל ירושלים . נחמן שי היה ידוע בהערצתו לשידורי הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בימי ראשית הטלוויזיה . הוא אפילו ניסה את כוחו כשַדָּר כדורגל ב- "מבט ספורט" . במשך השנים סטה למסלולי תקשורת של ייעוץ והסברה לפוליטיקאים , אך נשאר מודַע היטב לחשיבותם של שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה הציבורי שברגע זה הפך למפקח הציבורי הראשי שלי .

ביומה האחרון של שנת 2000 יום ראשון – 31 בדצמבר , ברכתי אותו על מינויו החשוב ורם המעלה [1] . לא תיארתי לעצמי עד כמה שיני הזמן נגסו ועשו בו שמות . הֵן הפכו אותו מעיתונאי לפוליטיקאי .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט ירושלים                      יום ראשון – 31.12.2000

 לכבוד

נחמן שי -  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור 

נחמן היקר ,

(…) אנחנו כאן במחלקת הספורט הוותיקה ועתירת הפעלים מבקשים לאחל לך הצלחה רבה עם מינויך לתפקיד רב האחריות של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. אנחנו מקווים מאוד שאומנם תסייע בידיו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם), ו/או חלק מהם, כדי לעצב מחדש לוח שידורים אטרקטיבי יותר למען משלם האגרה, מושך ומעניין מזה הנוכחי.

שידורי הספורט הרלוואנטיים בכל רשת טלוויזיה ציבורית- ממלכתית הם בסיס כל מוצק ורחב עד שאין בִּלְתּוֹ. שידורי הספורט נושאי זכויות השידורים והנחשבים בעיניי לרלוואנטיים הם הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים (נבחרת ישראל, משחקי ליגת העל, ומשחקי חצי הגמר וגמר גביע המדינה) , כנ"ל הכדורסל הישראלי על פי אותו הדגם של שידורי הכדורגל, משחקי קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית , המשחקים האולימפיים, המונדיאלים ואליפויות אירופה לאומות בכדורגל, וגם אליפויות העולם בא"ק.

ועוד דבר…אתה חייב לסייע למנכ"ל להפוך את ערוץ 33 (אִזוטרי באשמתו של מנהלו יוסף בר- אל … ונטול לחלוטין כל רייטינג משהו בין % 0.0  ל- % 0.7 במקרה הטוֹב) לערוץ טלוויזיה רלוואנטי מן המניין תחת חזון שידור משותף ואותה קורת ניהול של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 (…). 

אני שב ומאחל לך הצלחה רבתי בכל מעשיך ברשות השידור.

               בברכה חמה,

               יואש  אלרואי 

barel 8

טקסט תמונה :  שנת 2002 . דף מדרוג צפייה אחד מתוך מאלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים המונחים בארכיון רשות השידור . דף המדידה הקונקרטי הזה מהשעה 16.45 ועד 01.00  מוכיחים שוּב ושוּב את עליבותו הנוראית של ערוץ 33  ברשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה הוא איננו רלוואנטי לצופי הטלוויזיה בארץ. מעניין , העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן למנות את האיש הכושל והלא מוכשר הזה למנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לתקוות החדשות שפעפעו בלבי בטרם זמן לא היה כל יסוד . נחמן שי היה אומנם חובב כדורסל אך אוהד של הפועל ירושלים . לא של מכבי ת"א . בדרכו הדיפלומטית הפך למתנגד חריף ביותר של המנכ"ל אורי פורת , והקשה עליו מאוד . על כל צעד ושעל . הערכתי הרבה יותר את עוזרתו הראשית גב' טָלִי בֵּן אָבִי מאשר אותו . הבעיה עם נחמן שי הייתה שהוא איש נבון לכל הדעות אך אך לקח צד לא נכון . כך אני הבינותי את פני הדברים .

למחרת ביומה הראשונה של שנת 2001 שלח לי היו"ר החדש של הוועד המנהל את דברי תשובתו בנוסח מאוד דיפלומטי המגן על אגפיו מכל הכיוונים . לא נדרשה שום פרשנות לפענח את הכתוב [2] .

רשות השידור

יו"ר רשות השידור

נחמן שי

1 בינואר 2001

ו'  טבת   ת ש ס " א

(סימוכין 0046)

לכבוד

יואש אלרואי

מנהל מחלקת הספורט

יואש ידידי ,

תודה על הברכות ,

אני מכיר בחשיבות שידורי הספורט , אך אני גם יודע כי המציאות התקשורתית בישראל השתנתה , וממילא מה שהיה זמין וזוֹל פעם  -  אינו כזה היום . נשב בקרוב ונדבר על הכל , גם על הנושא הזה . ושוב תודה ! 

                                                                        בברכה ,

                                                                        נחמן  שי

מינויו של נחמן שי לתפקיד יו"ר הוועד המנהל לא היטיב עם הרשות ולא הביא שום מזוֹר . עם מינויו גברו הריב והמדנים והתחדדו ביתר שֵאת .

חוסר יכולתו של נחמן שי שכיהן כעת יו"ר ומנכ"ל בו זמנית של השידור הציבורי (הפך לאישיות פוליטית מובהקת) , להחליט להתייצב בשתי רגליו מאחורי החלטה שלוֹ עצמו שכבר קיבל בעבר , ולא להתעסק יותר עם מתווך זכויות השידורים של המשחק מר אביב גלעדי הדורש מַמוֹן רָב מידי תמורת זכויות השידורים של המשחק בוסניה -  ישראל – הייתה בעייתית . חומת ההתנגדות העקרונית שלו זאת שתמכה במדיניות הרכש שלי נפרצה . פוטנציאל התמרון שלו הצטמצם וגרר בעקבותיו התערבות פוליטית של שר האוצר סילבן שלום ברגע האחרון סביב שידור ספורט ישיר לא מתוכנן בה רשות השידור גם שילמה בסופו של דבר תוספת של יותר מ- % 25 למחיר שממילא לא רצתה לשלם , וגם הכניסה אותי ללחץ אטומי בלתי אפשרי של הפקה ושידור . מר נחמן שי היה בשנות ה- 70 עיתונאי וכתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הייתי  עֵד פעם לשיחה מעניינת בינו לבין הבוס שלוֹ . לנחמן שי הוצעה הצעה קוסמת לצאת להשתלמות עיתונאית בת כ- 8 חודשים בארה"ב . הכתב הצבאי שאל את מנהלו , "האם יישמר לוֹ תפקיד הכתב הצבאי לכשיחזור" . מר דָן שִילוֹן לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב לנַחְמָן שַי , "וודאי שלא" , והוסיף , "בחטיבת החדשות אין נחלות פרטיות" . לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של נחמן שי מונה עמירם ניר ז"ל . נחמן שי לא חזר מעולם לתפקידו הישן . במשך השנים "התקדם" נחמן שי והפך לעוזר ודובר של פוליטיקאים , עד שהפך לפוליטיקאי בעצמו . לפוליטיקאים החודרים למערכת השידור יש תכונה מוּלֶדֶת או תוכנת מחשב נרכשת , המכוונת ומדריכה אותם לשַלֵם יותר במקום שלא צריך . בתמורה יפורסם שְמַם בציבור ויזכה לתהודה המתאימה . ראיתי זאת והייתי עֵד לכך שוב ושוב לאחר הסתלקותו הבלתי צפויה של אורי פורת מכֵּס מנכ"ל רשות השידור .

עננה כבדה כבר רבצה על רשות השידור זה מכבר . היה לה יו"ר מתפתל שפוסח על שתי הסעיפִּים , שַר ממונה שדמותו נחשפת לעיתים קרובות מידי בערוץ 33 של רשות השידור וקולו נשמע ברדיו "קול ישראל" , ומנהל ערוץ 33 עצמו שאוֹרֵב וממתין לשעת הכושר להתפלֵח אל כֵּס מנכ"ל רשות השידור שהתפנה לאחר סילוקו של רן גלינקא .

בזכויות השידור של המשחק בוסניה – ישראל החזיק אביב גלעדי , כמו גם בשני משחקי החוץ הקודמים של הנבחרת שלנו , נגד אוסטריה (התקיים בווינה ב- 28 במרס 2001 ושודר ע"י ערוץ 2) , ונגד ליכטנשטיין (נערך בוָואדוּז) בשבת – 2 ביוני 2001 , אך לא שודר בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 וגם לא בערוץ 2 שהיו עסוקים לאורך אותה השבת בכיסוי אסון הדולפינריום הכבד בתל אביב שאירע פחות מיממה קודם לכן , בו נספו עשרות צעירים מהתפוצצות מתאבד פלסטיני בערבו של יום שישי – 1  ביוני 2001 . המשחק ליכטנשטיין – ישראל שוּדַר לבסוף כפתרון כפוי בערוץ הספורט בכבלים , ואביב גלעדי מתווך זכויות שידורים שהשקיע וקנה אותם מחברת  UFA תמורת כסך רב לצורך מכירתם לגוף שידור ציבורי בישראל עבור ממון עוד יותר גדול , הרי הוא היה צריך להרוויח משהו מהעסקה , הפסיד בסופו של דבר הון עתק . ביום שני – 19  בפברואר 2001 , בקשתי את יאיר אלוני (מנהל הטלוויזיה בפועל קרוב לשנה כבר) בכתב להיכנס למו"מ מוקדם ללא לחץ עם אביב גלעדי , "(…) כדי להציע לו מייד במו"מ שערוץ 1 יקנה ממנו את המשחקים המחיר סביר (…)" . הדגשתי בפניו באותיות מוגדלות במכתב , "(…) כי לפחות שלושה רבעים מהסכום שבו נקנה מאביב גלעדי את שלושת המשחקים נחזיר באמצעות חסויות , וזאת הבטחה אישית שלי לך (…) הפנייה לאביב גלעדי צריכה להיעשות מייד כי המשחק נגד אוסטריה בווינה , אוֹ – טוֹ – טוֹ , מתקיים בעוד 39 ימים (…)"  [1] . המנכ"ל אורי פורת שנדחף אט – אט מחוץ לכותלי רשות השידור והיה אמור להתפטר ו/או להיות מפוטר ומודח בתוך חודשים ספורים מכהונתו ע"י יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי וחלק מחבריו בוועד המנהל , ישב כהרגלו על המדוכה והתלבט והיסס בתשובתו . בקיצור , לא יצא מזה שום דבר . בחודש אוגוסט 2001 , ערב הדחתו ע"י הועד המנהל , התפטר אורי פורת או התפוטר . מה זה חשוב עכשיו . נחמן שי יו"ר רשות השידור ועכשיו גם מ"מ המנכ"ל נטל לעצמו את מוֹסְרוֹת המו"מ עם אביב גלעדי במשחק החוץ האחרון שנותר , בוסניה – ישראל .

למשחק במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 בסַארָאיֶיבוֹ הייתה חשיבות רבה . נבחרת ישראל הייתה עדיין בתמונת הסיכויים כדי לתפוש את המקום השני בבית המוקדם אחרי ספרד , מיקוּם המאפשר העפלה ל-  Play Off (שני משחקי הכרעה , בית וחוץ ) כנגד אחת הנבחרות האירופיות , ואולי עם טיפ טיפת מזל גם העפלה לטורניר הגמר של מונדיאל 2002, מפעל ממנו נעדרת נבחרת הכדורגל של ישראל מאז 1970 . מתווך זכויות השידורים מר אביב גלעדי דרש מאִתנו סכום של  400000 ארבע מאות אֶלֶף) דולר תמורת השידור הישיר . זו הייתה זכותו כאיש עסקים . אנחנו הסכמנו לשלם  225000 (מאתיים עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר . למרות רצוני העַז לשָדֵר את המשחק , פער התיווך היה עצום והמו"מ נתקע . רשות השידור גמגמה כרגיל . במקום להיכנס מייד למו"מ ולקנות את זכויות השידורים של המשחק ישירות מ- UFA (סוכנות התיווך הגרמנית) , בזבז סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי זמן שלא לצורך , ולוואקום המסחרי חדר אביב גלעדי . עכשיו נדרשנו לשלם פעמיים פערי תיווך . בינתיים נרתמתי בכל כוחי להפיק במקביל את השידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה שהתקיימה בטורקיה , והחלה ביום שישי – 31 באוגוסט 2001 במשחק נגד צרפת . משחק הכדורגל של ישראל – בוסניה במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לא נלקח יותר בחשבון כאופציית שידור . שלחתי לאנקרה בירת טורקיה את צֶוֶות השידור הבכיר שלי , השַדָּר מאיר איינשטיין , הפרשן אלי סהר , והמפיק מספר אחת שלי היחיד והמיוחד – ששי אפרתי .

הגעתי כהרגלי לעבודה מוקדם בבוקר בשבת – 1 בספטמבר 2001 , כדי להפיק את השידור הישיר הקרוב מאנקרה ישראל נגד ליטא , התמודדות שנקבעה לאותה שבת – 1 בספטמבר 2001 בארבע וחצי אחה"צ . מצאתי לנכון להיות כבר בבוקר במשרד בירושלים על מנת לשוחח עם עמיתי בטלוויזיה הטורקית הממלכתית TRT המפיקה את הסיגנל הבינלאומי , ולבקש מהם לפקח ולהעניק תשומת לב לקווי ה- ISDN  של השידור שלנו . כמו כן רציתי לוודא שזמן השידור שלנו על מערכת התקשורת הלוויינית של EBU , אומנם שריר וקיים בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ביטחון הפקת השידור מכתיב שעות עבודה בלתי מוכרות לאזרח הרגיל .

בשעה שתיים בצהריים של אותה שבת – 1 בספטמבר 2001 , שעתיים וחצי לפני תחילת השידור של משחק הכדורסל ישראל – ליטא , נחתה במשרדי שיחת טלפון (שיחת וועידה) מפתיעה ובהולה ממנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ויו"ר הוועד המנהל ומ"מ מנכ"ל רשות השידור (בעת ובעונה אחת) מר נחמן שָי, בה הודיעו לי שניה , כי רשות השידור קנתה ברגע זה מאביב גלעדי תמורת 300 אֶלֶף דולר את זכויות השידור של משחק הכדורגל בוסניה – ישראל , שעמד להתחיל בתוך שבע שעות בסאראייבו . מדהים . הם לא שיתפו בהחלטה את מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר אלוני במהלכם החדש ולא דיווחו לו על השידור הישיר שנולד בניתוח קיסרי בו משתתף גם שר האוצר של מדינת ישראל סילבאן שלום, אולי מפני שלא איתרו אותו . שניהם , נחמן שי ורפיק חלבי צִלצלוּ אלי בשמחה ובישרו לי , "יֵש לְךָ אוֹר יָרוֹק לשָדֵר אֶת המִשְחַק" . לא האמנתי בתחילה למשמע אוזניי . ההפתעה הייתה מוחלטת . שמחתי וחששתי . שמחתי, כי מאוד רציתי לשָדֵר ישיר את המשחק, אך ירֵאתי שלא אעמוד במשימת השידור בשל הזמן הקצר שעמד לרשותי כדי להיערך לקראתו . "יצאתם מדעתכם , ככה לא עובדים , ככה לא מפיקים וככה לא מנהלים את הטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1" , אמרתי להם בתדהמה בשיחת הטלפון , אך הוספתי מייד , "אעשה כל מאמץ כדי לבצע את משימת השידור למרות הזמן הקצר שנותר לי להתכונן לקראתה" . רָפִיק חלבי סיים את שיחת הוועידה הטלפונית כשאמר לנחמן שי כלהלן :  "אל תדאג נחמן , אתה לא מכיר את יואש אלרואי , הוא יוציא לך את השידור גם מתחת לאדמה" , והטלפונים נטרקו .

התברר שאביב גלעדי לא היה טיפש . סוֹחֵר זכויות השידור ידע שערוץ 5 וערוץ 2 לא ישלמו לוֹ פרוטה עבור המשחק הזה והבין שבעניין הזה אפשר להפיל בפח רק את הערוץ הציבורי . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כבר הביעה את נכונותה בעבר לשלם 225 אֶלֶף דולר תמורת השידור הישיר של המשחק בוסניה – ישראל , למרות שהוא כמתווך זכויות שידורים ואיש עסקים שילם לבעלי הבית המקוריים של הזכויות החברה הגרמנית UFA סכום של  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר . אביב גלעדי רתם בדקה האחרונה ממש את יו"ר התאחדות הכדורגל גברי לוי ואת שר האוצר סילבן שלום למאמצי המכירה שלו , למרות שאנחנו וויתרנו זה מכבר על המשחק ולא כללנו אותו עוֹד בלוח השידורים שלנו . בשבת – 1 בספטמבר 2001 , בעיצומו של המו"מ החדש שהתפתח שוב ברגע האחרון בין רשות השידור לבין אביב גלעדי , "מצא" פתאום מר נחמן שי שהיה עסקן ופוליטיקאי באופיו יותר מיו"ר של וועד מנהל של רשת טלוויזיה ציבורית , סכום של 000 75 (שבעים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים באמתחת רשות השידור המדולדלת שלוֹ . ב- "בעסקה סיבובית משולשת" בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין התאחדות הכדורגל וּלבין אביב גלעדי , כששַר האוצר של מדינת ישראל משמש אפוטרופוס , נחתם ההסכם בו שילמה רשות השידור סכום של  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר לאירוע שביצועו הישיר מבחינה טכנית  מוטל בכלל בספק .

בשבע ושלושים בערב התראיין כבר שַר האוצר סִילְבַן שָלוֹם בהרחבה ברשת ב' של "קול ישראל" בתוכנית האקטואליה של אבי בטלהיים (כתב ועורך בכיר בעיתון "מעריב" בעת ההיא ששימש במקביל שדרן תוכנית אקטואליה מידי מוצ"ש ברשת ב' של "קול ישראל") , וסיפר למאזינים בגאווה עצמית ובאריכות , "כי נכנס לעובי קורת המו"מ כדי להֵיטִיב עִם העַם אך בעיקר עִם חיילי צה'ל" . ממש רעיון מבריק שמעולם לא עלה על דעתי , כי מי הם בכלל חיילי צה"ל בעיניי . שַר האוצר הוא פוליטיקאי משופשף שכמובן נטל את מלוא חופן קרדיט שידור המשחק לעצמו . רשות השידור שילמה 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר שלא היו לה היישר לכיסו של מר אביב גלעדי . ההחלטה של רשות השידור העצלנית והרפה הייתה כה חפוזה עד שלא נותרה לי טיפת זמן כדי להשיג חסויות למִזעוּר נִזקֵי העלויות של קניית זכויות השידורים המפתיעה . ביצוע השידור הישיר היה בסכנה גדולה בשל הזמן הקצר שנותר ועוד בשבת להיערך מן ההיבט הטכנולוגי . לא היה לי זמן לוויין "משוריין" מראש לשידור המפתיע , ולא הייתה לי כמובן עמדת שידור בסַארָאיֶיבוֹ וקווי שידור משם . הטלוויזיה הבּוסנית טרם שמעה על רצוני לשדר את המשחק ולא נערכה לספק לי את סיגנל השידור . גם אנשי ה- EBU  בג'נבה המתאמים ומקצים את זמני השידור על המערכת הלוויינית המסועפת של איגוד השידור האירופי טרם ידעו על רצוני לשָדֵר את המשחק בוסניה – ישראל , והשַדָּר מספר אחת שלי מר מאיר איינשטיין נמצא בכלל באנקרה בירת טורקיה . הייתי בלחץ בשל סיבות טכנולוגיות . באותה שבת של 1 בספטמבר 2001 , נערכו משחקי כדורגל מכריעים רבים ביבשת אירופה במסגרת קדם גביע העולם 2002 , והמערכת הלוויינית של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) המעבירה את סיגנלי השידור הרבים ממדינה למדינה הייתה עמוסה וסתומה .

נותרו לי שעות ספורות לתמרן ולהעמיד שידור ישיר נוסף על הרגליים באותו היום . הודות לניסיון רָב שנים בעבודה מן הסוג הזה של מיסוד שידורים בינלאומיים , ובסיוע קשרי הטובים עם ידידי ב-EBU  בג'נבה , וגם עם אנשי רשת הטלוויזיה הממלכתית הבּוֹסְנִית (RTVBH) שהיא חברה מלאה כמונו באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting uonion) הצלחתי לעמוד במשימה . בשבע בערב טלפנתי למנהל החדשות רפיק חלבי והודעתי לו , "כי השלמתי את מלאכת ההפקה והשידור הישיר של המשחק בּוֹסְנִיָה – ישראל מסאראייבו . הוא מובטח לנו עכשיו , וכי אומנם נבצע אותו בהיקף מלא"לאולפן הכדורגל בירושלים גייסתי את השָדָר זוהייר בהלול ולצִדוֹ הפרשן אבי רצון . הוטלה עליהם המשימה לשָדֵר בלית ברירה Off Tube  מהמוניטור באולפן , משימת שידור שנואה ובלתי מקובלת . כחיילים ממושמעים הם צייתו לפקודה שלי . תמיד ליוותה אותי תחושה שעם העיתונאי – פרשן אבי רצון לא נפשל . הוא פשוט היה משכמו ומעלה . 14 (ארבע עשרה) שנים חלפו מאז אך הערכתי אליו לא פגה . 

שני שידורי הספורט הבינלאומיים הישירים באותה שבת – 1.9.2001 , הראשון – נבחרת ישראל נגד לִיטָא באליפות אירופה בכדורסל מאנקרה בחסות השַדָּר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר כששי אפרתי מפיק אותם בטורקיה , יחד עם אורי לוי והפרשנים יורם חרוש ושרון דרוקר המנווטים את השידור באולפן בירושלים , והשידור הישיר השני מסאראייבו שנולד ברגע האחרון בו מתמודדת בוסניה נגד נבחרת ישראל ואת המיקרופון שלוֹ אוחזים יחדיו השָדָר זוהייר בהלול ואבי רצון , צָלְחוּ והניבו את מיטב הרייטינג , אך הייתי מאוכזב מתוצאות המשחקים . נבחרת ישראל בכדורסל הפסידה לליטא ונבחרת הכדורגל  סיימה בתיקו אֶפֶס את המשחק בסַארָאיֶיבוֹ . כרגיל לא שרר שום מִתאַם בין ההוצאות ההפקה היקרות לבין מה שהתחולל בזירת הפרקט ועל כר הדשא , אך הייתי הרבה יותר מאוכזב וגם מותש ולחלוטין לא מאושר מדרך התנהלותה של הנהלת רשות השידור . בתום השידורים הישירים צלצלו למשרד מחלקת הספורט שוּב רפיק חלבי ונחמן שי , ובפיהם שבחים עד אין קֵץ להפקה . לא יכולתי לקבלם . חובבנות , טיפשות , וחוסר ידע מינימאלי בניהול מו"מ שהולידו בסופם כניעה למוֹלֶך הפוליטי , יצרו עליבות מקצועית ומכאובים . לדברי השבח שלהם לא הייתה כל חשיבות בעיניי . בתקופה האחרונה הוטלו עלי ברשות השידור יותר מידי מטלות נטולות פשר .

שיחת ה- Post mortem  (שיחה מקצועית של ניתוח השידור לאחר ביצועו) הטלפונית שלי אל היו"ר- מנכ"ל, הייתה חריפה . שאלתי את מר נחמן שי , "מהיכן מצאת לפתע 75 אֶלֶף דולר עודפים בקופת הרשות , ומדוע נכנעת ללחץ הפוליטיקאים , והאם סטנדרט השידור העלוב של Off tube מהאולפן בירושלים שניכפה עלי אומנם מקובל עליך ?" , והוספתי מייד , "נחמן שי , אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת הֵיטב , אם לאו וַותֵּר עליו . אילו הייתה עומדת לרשותי לפחות יממה אחת נוספת להפקת השידור , יכולתי לגייס חסויות מתאימות ולהקטין בהרבה את עלויות השידור" . זאת הייתה פָארסה . אבל זאת הייתה גם המציאות . ככה התנהלה רשות השידור בראשותו של היו"ר החדש של רשות השידור נחמן שי שרק עכשיו תפש את כֵּס המנכ"ל היָשָן והמתפּוּטר שלה אורי פורת . נחמן שי ידע שאני צודק Apriori , לכן מיהר להשיב , "יואש אתה צודק לחלוטין" . תשובתו לא סיפקה אותי . היא גם לא הגנה על כללי המִנְהָל התקין ברשות השידור שהוא היה עכשיו האחראי הראשי לביצועם .

באותו עֶרֶב בשבת – 1 בספטמבר 2001 במקביל למשחק בוסניה – ישראל , אירחה נבחרת גרמניה במינכן את נבחרת אנגליה במשחק המכריע ביניהן בבית המוקדם , גם כן במסגרת קדם מונדיאל 2002 . חשבתי בלבי האם גם גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) מנכ"ל רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC , טִלפֵּן גם הוא למנהל מחלקת הספורט שלו פִּיטֶר סַלְמוֹן (Peter Salmon) שבע שעות לפני המשחק , כדי לבַשֵר לוֹ ברגע האחרון שיש לוֹ אישור לשידור ישיר Off Tube של המשחק הזה מהאולפן בלונדון . ובכן תשמעו סיפור .ה- BBC  רכש את זכויות השידור של המשחק גרמניה נגד אנגליה שָנָה מראש . ג'וֹן מוֹטְסוֹן (John Motson) שָדָר המשחק וציוותו נשלחו לעמדת השידור באצטדיון במינכן . המנכ"ל גְרֶג דָיְיק הצטרף אליהם עם כמה אנשים בכירים אחרים  מ- BBC . אנגליה הביסה את גרמניה במשחק הזה בתוצאה המזהירה של  5 : 1 . בסיום השידור הישיר של המשחק הפנטסטי , הטוב ביותר של אנגליה בשנים האחרונות , שידור ישיר שריתק אליו 15 מיליון צופים באיים הבריטיים , מספר גרג דייק בספרו “GREG  DYKE : INSIDE STORY” סיפור מעניין בעל חשיבות טלוויזיונית [2] כלהלן : "ג'ון מוטסון שח לי בהתרגשות , גרג זה היה משחק נהדר האם לא כדאי לשדרו הלילה שוב בשידור חוזר לצופי ה- BBC שחוו את החוויה יוצאת הדופן וגם לאלה שהחמיצו אותה'…?" . גרג דייק מוסיף בספרו , "תפשתי את מארק תומפסון (Mark Thompson) מנהל שני הערוצים של ה- BBC  בשדה התעופה במינכן , גם הוא נכח במשחק כמוני , ובעצה אחת החלטנו לשנות מייד את לוח המשדרים המתוכנן באותו ערב כדי לשָדֵר שוב את המשחק היוצא דופן באיכותו . צִלצלנו משדה התעופה לגב' לוֹריין הֶגֶסִי (Lorraine Heggessey) הקונטרולר של 1 BBC , וממש כפינו עליה לשנות את לוח המשדרים באותו מוצ"ש לטובת שידור חוזר של המשחק הסנסציוני" .

לֶקָח בוסניה היה הקטליזטוֹר הראשי שהֵאיץ את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , המנכ"ל רָן גָלִינְקָא , והיו"ר נחמן שי לשלוח אותי לפורטו (PORTO) , כדי שאני אנהל בעצמי ולבד את המו"מ התחרותי נגד ערוץ הספורט בכבלים וערוץ 2 . הם החליטו להשאיר את מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של הרשות בארץ . ההנהלה הסמיכה אותי לחתום על עסקת השידור של משחקי החוּץ של נבחרת ישראל  לקראת 2004 EURO  בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תוך כדי התייעצות עם המנכ"ל בעת מהלך המו"מ . הגבול הפיננסי שלנו עמד על  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק .  1.200000 ( 1.2 מיליון) דולר לארבעה משחקים . לא רצינו לשלם יותר מזה . הנחנו שנוכל לכסות % 50 מעלות זכויות השידורים באמצעות חסויות . ההנהלה אישרה את בקשתי לטוס לפורטוגל . הטקס הביורוקרטי הושלם בפעם המי יודע כמה  [3]  .      

מייד עם הגיעי לפורטו (PORTO) עיר הנמל הפורטוגלית ביום רביעי – 23.1.2002 נפגשתי עם נציגי שלוש חברות הזכויות הגדולות המחזיקות ומתווכות ברוב נכסי השידור של הכדורגל האירופי UFA , TWI  וחברת CWL (בבעלותו של Leo Kirsh) . הסברתי להם , "כי יש על מה לדבר" . רשות השידור מעונינת לקנות מהם את זכויות השידורים מיד ראשונה ולא באמצעות גוף מתווך נוסף בישראל כפי שקרה בעבר הלא רחוק עם אביב גלעדי .

shai 5 טקסט מסמך : 13 בינואר 2002 . זהו המסמך המאשר את טיסתי לפורטו כדי לנהל את המו"מ על זכויות השידורים הנוגעים למשחקי קדם 2004 EURO  בהשתתפות נבחרת ישראל . מטרת הנסיעה שלי לפורטו בפורטוגל הייתה לרכוש את זכויות השידורים של משחקי הנבחרת ישירות מחברת UFA , ובכך להקדים את כניסתם של המתווכים השונים לתמונת הרכישה כדי לחסוך כסף רב לרשות (דמי תיווך) . מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא בגיבויו של מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר אלוני החליט לשלוח אותי לנהל את המו"מ בפורטו – פורטוגל ולא את סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בצוהרי יום שישי – 25 בינואר 2002 , התקיימה הגרלת השיבוץ של עשרת הבתים המוקדמים במסגרת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – פורטוגל 2004  (2004 Euro) , והועברה בשידור ישיר בכל היבשת . גם אנחנו שידרנו ישיר (על חשבון הזמן של הטלוויזיה החינוכית) . ישראל הוגרלה לבית אחד עם צרפת (שהייתה אז אלופת העולם ואלופת אירופה) , סלובניה , קפריסין , ומלטה . בתום ההגרלה הוברר שחב'  UFA  מחזיקה בידיה שתי נבחרות בטוחות סלובניה וקפריסין וגם סיכויים טובים להשיג גם את צרפת, בעוד נבחרת מלטה קשורה לחברת הזכויות CWL . עשיתי את פעמיי למלון היוקרתי "Le Meridien Park Atlantic" בשדרות בּוֹאָוִוישְטָה בפּוֹרְטוֹ , שם שכנה המשלחת הגדולה של חב' UFA , כדי לפתוח מייד במו"מ עם רוברט מילר (Robert Muller) נציג החברה אותו הכרתי ממו"מ קודמים בעבר . מטרת המו"מ שלי הייתה לחתום מייד על חוזה עם מחזיק זכויות השידורים ולסלק מהדרך את ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים וגם את הסוכנים המתווכים בדמותם של מר אביב גלעדי ואנשי חברת "צ'ארלטון" אלי עזור ופנחס זהבי . פחדתי גם מפתיחת מכרזים . רשות השידור תמיד מפסידה בהם בשל התערבות חברי הוועד המנהל והמליאה המסרבלים ומאיטים את גַל הניפוץ . הייתי בעברי גם קצין חבלה ראשי בגדוד 12 בחטיבת גולני . מי שעסק בהרכבת חומרי חבלה ובתכנון פיצוצים בשדה הקרב יודע את תפקיד המאיץ וחשיבות מהירות גַל הניפוץ . אני הייתי הפתיל הרועם של הטלוויזיה ואנשי הוועד המנהל היו פתיל הביטחון של רשות השידור . הטענה היחידה שהייתה לי אל מרבית חברי הוועד המנהל ומליאה רשות שחברותם בשני הגופים המפקחים על השידור הציבורי הייתה הובי . רובם היו חובבנים חסרי כל מושג מקצועי בשידורי טלוויזיה שהפכו את עצמם לאנכרוניסטיים ובלתי רלוואנטיים , לעומת חברותי שלי ושל חבריי בטלוויזיה שהייתה מקצוע .

בתוך דקות הגעתי להסכם עם רוברט מילר כי רשות השידור תשלם  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק  (1.2 מיליון בעבור כל ארבעת המשחקים) . חזי וויטקובסקי יועצו הישראלי של רוברט מילר בארץ נכח בפגישת המו"מ . זה היה המכסימום אותו הסכימה רשות השידור לשלם והמינימום אותו הסכימה UFA לקבל . הייתי זקוק רק לאישורו של מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא . הבהרתי לרָן גָלִינְקָא המנכ"ל הזמני של רשות השידור בפלא פון הצמוד אלי בפורטו , "כי זהו המחיר הסופי . זה נכון ש- 300 אֶלֶף דולר הם סכום לא מבוטל , אך בהחלט מתקבל על הדעת בתנאים התחרותיים הקיימים בשוּק. זהו תשלום אותו כבר שילמנו בעבר כמה פעמים עבור שידור משחקי חוץ של נבחרת ישראל בכדורגל". עוד הסברתי לרָן גָלִינְקָא: "כי אי חתימה במקום ומייד, תגרור את המו"מ למחוזות שאיננו חפצים להגיע אליהם . עכשיו יש לאל ידינו להקדים את כל מתחרינו . דחיית החתימה תאמיר את המחירים ותעניק הזדמנות ליריבינו העשירים מאתנו להיכנס לתחרות . בסופו של דבר נפסיד את הבכורה , וגם יודבק למִצחֵנו אות הקָלוֹן של הערוץ המַפְסִידָן" .

הבטחתי למנכ"ל שאני אתגייס בכל כוחי למסע השיווק של השגת החסויות , כפי שעשיתי שנתיים ורבע קודם לכן , עֶרֶב משחקי החוץ נגד קפריסין וספרד בספטמבר ואוקטובר 1999 . חברת פלא פון בראשותו של יו"ר הדירקטוריון קוֹבִּי בֵּן גוּר , מימנה אז את החסויות בשני המשחקים הנ"ל בסכום של  315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר. הערכתי בפני מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא , כי במסע שיווק אגרסיבי נוכל להשיג חסויות שיכסו לפחות כ- % 50 מעלות ההשקעה. המנכ"ל רן גלינקא אישר לי בעֵצה אחת עמו לחתום בפורטו על חוזה השידורים עם UFA .מייד עם שובי לארץ ביום ראשון – 27 בינואר 2002 , העברתי את החוזה החתום עם UFA לידיעת המנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל החדשות ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . בקשתי את הבוסים שלי ליידע את היועצת המשפטית וסמנכ"ל הכספים .

ביום רביעי – 13 בפברואר 2002 בערוב ימיו של רָן גָלִינְקָא שידרנו ישיר מקייזרסלאוטרן את משחק הרֵעים בכדורגל נבחרת גרמניה נגד נבחרת ישראל . נבחרת ישראל הובסה על כר הדשא אבל לא ברייטינג . השידור הישיר החל ב- 21.22 בתום "מבט" (מקוצר) והסתיים כעבור שעתיים ושמונה דקות . תוצאות הרייטינג הבהירו היטב מי היה המנצח באותו ערב. צברנו רייטינג ממוצע של % 19.23 מול % 14.71 של ערוץ 2, ו- % 2.18  של ערוץ 10 שמנסה בכל כוחו לעמוד על רגליו כדי לנשום אוויר פסגות ומבלי ליפול שוּב ושוּב . למחרת כתבתי לרן גלינקא , יאיר אלוני , ורפיק חלבי את הטקסט הבא  [4]  כלהלן :

(…) היזהרו מאחוזיו (הרעים) של ערוץ 10. יוהנה פרנר מתכננת בצר לה לחזור בגדול עם שני שידורי הכדורגל הישירים של הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית פארמה ב- 21  וב- 28 בפברואר 2002. מדהים אולם לא מתפיע כיצד כל רשתות הטלוויזיה בארץ התעניינו לפתע במשחקיה של קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א. ”Beware the ides of March”, אומר מגיד העתידות ליוליוס קיסר במחזה של וויליאם שיקספיר. לשאלתו של קיסר הכל יכול , “The ides of March are come ?“, משיב לו נחרצות ומייד מגיד העתידות, “Aye Caesar , but not gone…”. חברים יקרים, על משקל המטפורה הזאת , "סכנת ערוץ 10 הגיעה, אך לא חלפה…". אין זמן עוד לכל הדיונים האיטיים והמסורבלים האלה בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור על וועדותיה השונות. מספיק עם הנזק העצום שנגרם לנו בשנים האחרונות בגלל היעדר שידורי הספורט הדומיננטיים. אל תחכו, אל תמתינו עוד, אל תהססו…הגיע הזמן לחתום על חוזי הספורט החשובים, כאן עכשיו ומייד, לפני שערוץ 10 הפגיע והפצוע יקדים אותנו (…).

                                                            בברכה,

                                                            יואש  אלרואי

אבל המנכ"ל החדש רָן גָלִינְקָא המשיך להסס , לפסוח על שתי הסעיפּים , ולהחליט שלא להחליט . ערוץ 10 לא המתין לנו ורכש את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת פארמה האיטלקית ברבע הגמר של גביע UEFA ב- 21 בפברואר באִצטדיון "בלומפילד" , וב- 28 בפברואר בפארמה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוכתה קשה ברייטינג . רָן גָלִינְקָא ויועצו יוסף בר-אל לא הפנימו את הצורך להתחבר למשלם האגרה באמצעות רכישת שידורי ספורט רלוואנטיים בלעדיים , עדיין במחירים סבירים , ולפחות את מחצית עלותם ניתן לממן באמצעות שקופיות חסות . הפועל ת"א הפכה ב- 2002 לאובייקט שידור דרמטי ורלוואנטי . מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ויועצו לא הבינו זאת . אי אפשר היה להמשיך לעבוד בצורה כזאת ללא תכלית וללא תקווה .

ביום שישי – 22 בפברואר 2002 שוב הפניתי את תשומת לִבָּם של מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ומנהל החדשות רפיק חלבי למצבו הפתטי של הערוץ הציבורי שעובד ללא תכנון ולא מוצא את ידיו ואת רגליו  [5]  .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                יום שישי – 22.2.2002

יאיר ורפיק שבת שלום ,

(…) המנכ"ל רן גלינקא שגה שגיאה חמורה בשעה שלא אִפשֵר לי לקנות בזול את שני משחקיה של הפועל ת"א

נגד פארמה , לפני כניסת ערוץ 10 לתחרות הרכישה (…)

(…) ליוהנה פרנר לא היו הרבה ברירות . היא והערוץ הדלוח שלה מונחים על הקרשים מאז היוולדם. ולכן במקום להמשיך ולזרוק כספים על “Campaign” כושל לסחורה כושלת, היא החליטה להמר על שני שידורים בלעדיים של משחקי כדורגל בהם מעורבת קבוצה ישראלית פופולארית הפועל ת"א שהיא אלופת המדינה בכדורגל , מועדון בעל שם מפואר שיש לו מאות אלפי אוהדים בכל רחבי במדינה. יוהנה פרנר וערוץ 10 הביסו אמש בעת השידור הישיר של המשחק הפועל ת"א – פארמה , את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת ערוץ 2, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד (…)

(…) המנכ"ל רן גלינקא שאיננו מבין דבר וחצי דבר בתקשורת המונים למרות שהוא אפוף בשני יועצים נכבדים, העוזרת האישית שלו גב' ליאורה שמעוני ויוסף בר-אל חטא אמש חטא כפול. הוא גם הובס ע"י ערוץ 10 המַט ליפול, וגם העניק לראשיו חומר למחשבה והראה לוֹ את הדרך כיצד יש באמת להתחבר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. בכך העיר מרִבְצוֹ אריה מנמנם.

יאיר ורפיק, זהו כל הסיפור. היזהרו מאחוזיו של ערוץ 10. הם הגיעו אך טרם חלפו. ערוץ 10 יעשה עכשיו כל מאמץ לנגוס בשיניו את שידורי הספורט שלנו, וימשוך אליו צופים על חשבוננו ולא על חשבון ערוץ 2 (…).

(…) מי היה מאמין שלוחם ומפקד שייטת 13 המהולל , יהיה מן הססן שכזה , חסר ביטחון , רועד כמו עלה נידַף , מוקף ביועצים ועוזרים שלומיאלים , וחסר כל ידע אלמנטארי וחושי תקשורת בריאים כדי להתמודד בתחרות כל כך חריפה ופראית בתחום המדיה האלקטרונית (…).

(…) אני שב ומזכיר לכם שאם תחליטו בעתיד להיענות לבקשות השידור שלי, זִכרו שאני זקוק  לאתראת זמן מספיק ארוכה כדי לשווק את סחורת השידור לגופים נותני החסויות. מסתובב בחוץ כסף גדול למרות המצב הכלכלי הלא סימפטי במדינה. בעלי הממון מחפשים גם עכשיו לפרסם ולשווק את מוצריהם בציבור באמצעות שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג.               

יש חשיבות עליונה לתכנון וקבלת החלטות סופיות מוקדם ככל האפשר הנוגעות לשידורי ספורט ישירים שאת עלותם, או את החלק הארי של העלות, ניתן לממן באמצעות חסויות (…).

(…) אני מבקש ליידע אותך שמחלקת השיווק של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC החלה להתעסק במכירת הפרסומות המסחריות של שידורי אולימפיאדת החורף של סאלט לייק סיטי 2002 כשנה וחצי לפני טקס הפתיחה והצליחה בסופו למכור אותן תמורת סכום של 800 מיליון דולר. אנחנו איננו NBC, אך הדבר לא צריך להפריע לנו להיערך בזמן לקראת משימות שידור ייחודיות כמו שידורי הספורט הרלוואנטיים כדי להצליח לממן אותם.

אי אפשר בשום פנים ואופן לכפות מכירת חסויות בתחום זמן קצר כל כך , רק בגלל שרן גלינקא וליאורה שמעוני שלוֹ חושבים שניתן לקבל החלטות שידור מקצועיות באיחור זמן עצום, תמיד אחרי כל כך הרבה היסוסים והתלבטויות ועוד פעם לבטים והיסוסים, ועוד הגיג ועוד מחשבה , ועוד פרק זמן "כדי להיות עם עצמך כדי להרהר פעם נוספת" , וכו' וכו' …

איזה פארסה…יאיר ורפיק אתם חייבים לעזור למנכ"ל הבלתי מנוסה לצלוח את דרכו בשלום…מי היה מאמין שלאחר אורי פורת יירש את מקומו מנכ"ל שמתנהג בצורה חובבנית וכל הזמן מגיע לאחר התלבטויות מגוחכות חוזרות ונשנות לשום מקום…מי היה מאמין שזה המנכ"ל שמדבר עמנו (בשמו של מי ?) באמצעות העיתונים על פיטורים המוניים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , על הליכי הבראה ברשות השידור , על ייעול המערכת …אך מעולם לא שמעתי ממנו דבר וחצי דבר על מבנה לוח השידורים הציבורי , איזה לוח שידורים הוא היה רוצה לראות , מה הכיוון שלוֹ , מהי פילוסופיית השידורים שלו , ומה הם יעדיו האמיתיים של השידור הציבורי במדינת ישראל , להיכן הוא חותר (…)

                          באכזבה רבה ממה שמתחולל

                          בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור

                          יואש  אלרואי

נעלי רשות השידור היו גדולות על תא"ל במיל. רָן גָלִינְקָא בכמה מספרים . הוא היה קצין צה"ל אמיץ ובעברו מפקד שייטת 13 , אך מה לזה וניהול רשת שידור . רן גלינקא ניסה אומנם לעשות גם כמה דברים טובים בחצי שנת ניהולו אך זה וודאי לא הספיק . הוא היה מנהל כושל מצדו השני של המטבע . כעבור פחות מחודשיים הוּדַח רן גלינקא ויוסף בר-אל התמנה תחתיו . הרמתי טלפון לרָן גָלִינְקָא כדי להיפרד ממנו ולהודות לו באופן אישי על תקופת ניהולו הקצרה . בטון מריר השיב לי הטִירון : "אני עם רשות השידור גמרתי לנצח" , והוסיף , "יוסף בר- אל תקע לי יותר מידי סכינים בגב" . באֵלוּ המִילִים . זאת הייתה תשובה חלקית . רָן גָלִינְקָא החובבן שממש לא היה בקי בענייניה של רשות השידור שכח לציין שהוא זה שעשה חראקירי לעצמו . הוא תקע במו ידיו את סכינים בבטנו . שמו הלא חשוב נשכח לעַד .

מייד עם מינויו לתפקיד המנכ"ל הזמני , תקף יוסף בר-אל בצורה ברוטלית חסרת תקדים בכל פורום אפשרי ברשות השידור את המנכ"ל הקודם רָן גָלִינְקָא ואותי בגין שני ההסכמים הכספיים , זה של "פּוֹרְטוֹ" עם UFA המאפשר לנו לשדר ישיר את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם 2004 EURO וזה של הסכם "מִילָנו" שערכתי עם מיילן טנזר מערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) המקנה לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת הפאר האיטלקית מילאן  ב-  14 ו- 21  במרס 2002 , שני הסכמים שניהלתי וחתמתי עליהם בשם רשות השידור . יוסף בר-אל ידע היטב שכל מהלך נסיעתי לפורטו בפורטוגל , ניהול המו"מ שם והחתימה על "חוזה פּוֹרְטוֹ" כמו גם החתימה על "חוזה מילנו" נעשו בידיעה ואישורה של הנהלת רשות השידור בראשותו של רן גלינקא . אף על פי כן בחר להכפיש את שמי בתוככי רשות השידור ומחוצה לה , לרבות הדלפות מכוונות לעיתונות , וגם לאינטרנט , על מנת להאשים אותי באופן אישי ולהציג אותי כקרימינאל , "(…) שפעלתי ללא רשות וסמכות ובניגוד לנהלים…ומעשי מהווים יותר מסתם עבירה…והדבר גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור (…)", והוסיף, "אני אפטר אותו , ויכול להיות שלפני שיפוטר יצא לפנסיה"  [6] .                                                

ב- 6 באוגוסט 2002 טען יוסף בר-אל באתר האינטרנט www.ice.co.il  , (ציטוט מתוך האתר) , "כי ההסכם לרכישת זכויות השידורים של מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל מחברת UFA הגרמנית שנחתם ע"י יואש אלרואי , גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור" [7] .

אלה היו האשמות לא נכונות . יוסף בר-אל ידע היטב שחתמתי כחוק על החוזה עם UFA באישורו והרשאתו של המנכ"ל הקודם שהודח זה עתה מר רן גלינקא . זה לא הפריע למנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוסף בר-אל לגייס לשורותיו במלחמת החרמה נגדי את יו"ר וועדת הביקורת של המליאה עו"ד אבי שמידט ואת מבקרת הפנים של הרשות רומה אבישי . ב- 2 באוגוסט 2002 חיברה גב' רומה אבישי מבקרת הפנים של רשות דו"ח נגדי בו היא מציינת , "לצערי לא יכולתי לדבר עם מר רן גלינקא מנכ"ל רשות השידור בעת חתימת הסכם 'פורטו' ע"י יואש אלרואי , לאחר שעזב את הרשות , ואשר לוֹ אולי  יש פתרונות להבדלי הגִרסאות בין האנשים השונים עמם שוחחתי…"  [8]  . מדהים . מבקרת הפנים של רשות השידור מחברת דו"ח על הסכם "פורטו" ומעבירה אותו לגורמים שונים , מבלי לתשאל את ההיררכיה העליונה ברשות השידור שהסמיכה אותי לחתום , הלא הוא רן גלינקא . ב- 6 באוגוסט 2002 הוסיף יוסף בר-אל דברים משלו , והעביר אותם גם הוא לעו"ד אבי שמידט יו"ר וועדת הביקורת של מליאת רשות השידור . כך כתב  [9] : "החוזה המדובר נחתם ב- 25.1.2002 ע"י אדם אחד ויחיד הוא מר יואש אלרואי , ללא רשות חתימה וללא סמכות לחייב את תקציב רשות השידור , ובניגוד לנהלים . החוזה הוסתר (!!) מהמנכ"ל וממנהל הטלוויזיה דאז יאיר אלוני . מר יאיר אלוני הבהיר חד משמעית בדיון בהנהלה ב- 4.8.2002 , שהמנדט אשר ניתן ליואש אלרואי היה לנהל מו"מ בלבד ולא לחתום על הסכמים" . מדהים . לא האמנתי למראה עיניי . הרי יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה הוא אותו האיש שכתב למנכ"ל רן גלינקא ב- 10 במרס 2002 מסמך , בו הוא קובע  [10]  , "נוכח הצלחתו של יואש אלרואי במו"מ על משחקי החוץ של נבחרת ישראל עם UFA , אני ממליץ בפניך להסמיכו גם לנהל את המו"מ על משחקי הפנים , נשוא מכתבי זה" .

לא היה לי עוד ספק . יוסף בר-אל מבקש להציג אותי כקרימינַל של רשות השידור בכל מקום אפשרי , רק מפני שהעזתי להטיל דופי באישיותו ובזכותו המוסרית לנהל את רשות השידור . ההדלפות לעיתונות , בעיקר ל- "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב" , היו מודרכות ונעשו בכוונה תחילה . לפחות כך זה נראה . היה שָם עיתונאי אחד ב- "ידיעות אחרונות" בשם עֵֵרָָן הָדָס שלא בחל בשום רכילות מזדמנת שהודלפה לו מהנהלת רשות השידור כדי להדפיס את אותן ההדלפות בעיתונו מבלי לשאול לחוות דעתי . ככה התנהלו העניינים ברשות השידור של יוסף בר-אל . דלת העם ברשות שתקה . בכיריה החרישו .

shai 16 טקסט מסמך : 10 במארס 2002  . זהו המסמך המקורי שכתב מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתבי ליאיר אלוני מתאריך 19 בפברואר 2001 , הנוגע לרכישת זכויות השידורים של שלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד אוסטריה , ליכטנשטיין ובוסניה (במסגרת קדם גביע העולם 2002) מידי אביב גלעדי

[2]  ראה נספח : ספרו של גרג דייק "INSIDE  STORY GREG DYKE" .

[3]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל  מתאריך 30 בדצמבר 2001 , המבקש לטוס לפורטו כדי לנהל ולרכוש בו במקום את משחקי  החוץ של נחרת ישראל בכדורגל .

[4]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל , מנהל הטלוויזיה , ומנהל החדשות מ- 14 בפברואר 2002 המסביר את חשיבות רכישת שידורי הספורט הרלוואנטיים בתום השידור הישיר עתיר הרייטינג של משחק הכדורגל גרמניה- ישראל 6 : 1 (מ- 13 בפברואר 2002) .

[5]  ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות המוחה נגד הססנות רשות השידור לקנות את אירועי הספורט הרלוואנטיים שמעניינים את משלם האגרה , כמו לדוגמא משחקיה של הפועל ת"א בגביע UEFA 2002 בכדורגל .

[6]  ראה נספח : תמליל פרוטוקול מ- 21 ביולי 2002 מישיבה של מנכ"ל רשות השידור + הוועד המנהל של רשות השידור + וועדת הכספים של המליאה , וכן מכתבו של המנכ"ל אל עו"ד אבי שמידט יו"ר ועדת הביקורת של מליאת רשות השידור מ- 6 באוגוסט 2002  +  כותרות עיתונות של העיתונים "מעריב" , ו- "ידיעות אחרונות" .

[7]  ראה נספח : אתר האינטרנט www.ice.co.il  מתאריך 6 באוגוסט 2002 .

[8]  ראה נספח : דו"ח מבקרת הפנים של רשות השידור מ- 2 באוגוסט 2002 , הנוגע להסכם "פורטו" .

[9]  ראה נספח : מכתב שכתב מנכ"ל רשות השידור ב- 6 באוגוסט 2002 ליו"ר וועדת הביקורת של המליאה בו הוא מאשים אותי בהסתרת חוזה "פורטו" מהמנכ"ל ומנהל הטלוויזיה .

[10]  ראה נספח : מכתבו של יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה מ- 10 במרס 2002 למנכ"ל רן גלינקא , בו הוא ממליץ שאני אנהל בשם רשות השידור את המו"מ עם ההתאחדות גם על משחקי הבית לנוכח הצלחתי במו"מ עם UFA הנוגע לרכישת משחקי החוץ .

[1]  ראה נספח : מכתב הברכה מ- 31 בדצמבר 2000 שנשלח לנחמן שי לכבוד מינויו הרם לתפקיד היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור .

[2]  ראה נספח : דברי תשובתו של נחמן שי היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור אלי מ- 1 בינואר 2001 על מכתב הברכה שלי למינויו לתפקיד הרם .

[1]  ראה נספח : ציטוט מהעיתון "מעריב" ב- 23 בינואר 2006 .

יוסף בר-אל נבחר באופן פרדוקסלי לתפקיד הרָם בצורה הדמוקרטית ביותר . אֲבָל…ויש כאן אֲבָל גדול . לא מִינוּ אותו אנשי מקצוע . מִינוּ אותו פוליטיקאים או שליחיהם . האיש התראיין תחת כל עץ רענן ונשף בעורפי .יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי החריש . נאלצתי לשכור את שירותם של עו"ד גלעד שר ואופיר טל כדי להגן על שמי הטוב . אינני רוצה להשוויץ ו/או להתפאר אבל כ- 120 (מאה ועשרים) מכתבי הערכה נכתבו אלי ע"י המנכ"לים , מנהלי הטלוויזיה , ומנהלי החדשות לדורותיהם (לרבות יוסף בר-אל עצמו) והיו תלויים על הכותל המערבי במשרדי מחלקת הספורט . לפתע בקיץ 2002 מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוסף בר-אל מנסה להפליל אותי כמועל ופושע קטן הפועל בתוככי הטלוויזיה ורשות השידור .  shai 18

טקסט תמונה :  קיץ 2002 . קטע עיתונות מ- "מעריב" .מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נלחם בי באמצעות העיתונות . חברי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור העלימו עין ומילאו פיהם מים נוכח המעשה המכוער . סיקור המונדיאל של קוריאה / יפן 2002  ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה שירות ציבורי רדוד ומוגבל , חלקי מאוד , בלתי מקצועי , ויקר ללא כל צורך . זאת הייתה שערוריית שידור שאין לה אח ורע בתולדות הרשות והטלוויזיה הציבורית . לא היה שום match up הגיוני בין הפקת מונדיאל הכדורגל של צרפת 98' לבין זאת של קוריאה / יפן 2002 . (באדיבות "מעריב") .

drori 1

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 2000 . גדעון דרורי ז"ל מאושיות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים מחבר מניפסט ופונה לכלל אנשי ערוץ 1 לסייע לי במימון ההגנה המשפטית שלי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. פנייתו לא נענתה. שכרתי את עו"ד גלעד שר ואופיר טל להגן על שמי הטוב , והם עשו זאת היטב , בנאמנות , ובדבקות במשימה. לא הייתי חבר באגודת העיתונאים מטעמים עקרוניים. מימנתי מכיסי את ההגנה המשפטית שלי. רעייתי יעל עמדה לצדי לכל אורך הדרך. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

ב- 8 באוגוסט 2002 שלחתי פקס בכתב ידי לביתו הפרטי של יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה שהודח ע"י יוסף בר-אל (במקומו מונה יוסי משולם) במושב חֵרות , המבקש ממנו לסתור את דבריו של יוסף בר-אל , כאילו המנדט שניתן לי היה רק לנהל מו"מ ולא לחתום עליו , בזו הלשון [1] .

הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1                    יום חמישי – 8 באוגוסט 2002

מחלקת הספורט / ירושלים

יאיר היקר,

אני כותב לך עכשיו בתור חֲבֵר שלי , וגם כממונה שלי ומ"מ מנהל הטלוויזיה בעבר. אני המום ונדהם מהנבלה אשר מתנהלת נגדי בחודשיים האחרונים בתוככי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, נבלה מנובזת המנוהלת נגדי ועל גופתי ע"י הנהלת רשות השידור.

אני מבקש אותך כחבר לסתור בכתב את הציטוט מפיו של מנכ"ל רשות השידור, האומר, "כי הסתרתי את הסכם "פורטו" מהמנכ"ל רן גלינקא וממך", ומוסיף, "מר יאיר אלוני הבהיר חד משמעית בדיון בהנהלה ב- 4 באוגוסט 2002, שהמנדט שניתן ליואש אלרואי היה לנהל מו"מ בלבד ולא לחתום על הסכמים". המנכ"ל מנצל את השררה המופקדת בידיו ומשקר עלי ביודעין בכל מקום ואתר כדי להפילני לקרשים. מדהים אותי לראות איך רבים מחבריי סביבי הפכו לפתע לאילמים המסתתרים בחוריהם.

                                              שלך ,

                                              בידידות רבה

                                              יואש אלרואי

יאיר אלוני שהיה הבוס שלי בתפקידו כ- מ"מ מנהל הטלוויזיה וחבר לעבודה במשך 32 שנה , לא ענה ולא השיב לי . הוא עמד מהצד ופחד להתערב . הוא התעלם מהמכתב . לא הופתעתי מכך שחשש מיוסף בר-אל והתנהג בפחדנות כמו מרבית אנשי הטלוויזיה האחרים . הם היו אנשים לא אמיצים . יאיר אלוני הסתגר ושמר ברגע האמת על אגפיו . לא על שלי למרות שהייתי פַּקוּד שלוֹ . ריחמתי עליו .

yair aloniטקסט תמונה : זהו יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה בשנים 2002 – 2000 . ברגע האמת פסח על הסעִיפִּים וכמנהיג שידור לא ניצב לצִדִי כמתבקש במאבקי הצודק מול מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל . (התמונה צולמה ע"י CBC קנדה באולימפיאדת מונטריאול 1976 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

יאיר אלוני ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שני עיתונאים וותיקים בדברי הימים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, התבוננו מהצד במלחמתי הצודקת נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אולם החרישו . יאיר אלוני ונחמן שי הם שני אנשים נבונים ומשכילים יישרי דרך וזקופי קומה שהיו שייכים פעם לתקופה טלוויזיונית אחרת שחלפה לבלי שוב השליכו עכשיו מיוזמתם הם את הגדולה שבזכויות בני אנוש להיות אדם ריבוני . הם בחרו בקיץ 2002 מרצונם להסכין עם מדיניות הניהול החדשה והמעוותת לחלוטין שכפה המנכ"ל יוסף בר-אל על רשות השידור ועל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . עמידתם מהצד של יאיר אלוני ושל נחמן שי הייתה תמוהה בלשון המעטה . מדוע שניהם שתקו ? מדוע שניהם עברו לסדר היום למרות שידעו כי יוסף בר-אל מנהל את רשות השידור בדרכים ושיטות לא כשירות ? עובדה שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון בניגוד ליאיר אלוני ונחמן שי הבחינה בניהול הכושל מכל היבט ומכל זווית של יוסף בר-אל והחליטה ב- 2 במאי 2005 להדיח אותו לאלתר מכהונתו הרָמָה בעוון שחיתות ושוחד מסך . בשנים 2003 – 2002 נטשתי וניתקתי כליל מגע מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . לא ראיתי אז וגם לא אח"כ שום מניפסט בו תוקפים יאיר אלוני ונחמן שי (כפי שאנוכי כתבתי את מניפסט המחאה שלי) ומגנים באופן נחרץ את התנהלותו ופעולתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בימים ההם . באה ממשלת ישראל ועשתה זאת במקומם . חלפו מאז תריסר שנים ופרשת הדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל גוועה ונשכחה . והנה מופיע לו לפתע מר נחמן שי בחודש האביב של שנת תשע"ד (אפריל 2014) ומטיף מוסר במאמר שהתפרסם במוסף הכלכלה של "הארץ" ב- TheMarker – בעד השידור הציבורי ובגנות התערבות הפוליטיקאים . הפוסט הקונקרטי הזה נועד לעשות סדר בקונטקסט רווי הפרטים ההם שנשכחו זה מכבר . תפקידו של הפוסט הזה לא רק לגלות את האמת ההיסטורית ומה שהתחולל בין ארבעת כתלי רשות השידור ב- 2002 , אלא גם להציב גבולות ברורים לחוסר ה- היגיון שנדף מכמה אישים שאיישו אז עמדות בכירות ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . טרגדיות מתחוללות כשאנשים חסרי היגיון פותחים את פיהם,  ולא רק . טרגדיות קורות כשאנשים יישרי דרך סוגרים את פיהם דווקא בשעה שהם חייבים להשמיע את קולם, ולא רק . טרגדיות מתרחשות גם כשאנשים ניגפים מפני האֶמֶת אך הם חיש מהר מתרוממים וממהרים לדרכם כאילו דבר לא קרה . (הטרגדיה השלישית משויכת לסלוגן שהגה ווינסטון צ'רצ'יל) .

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל המשיך במסע הרכש שלו בתוככי רשות השידור כדי לחזק את עצמו במלחמה נגדי . ב- 21 ביולי 2002  רתם גם את סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי לעגלתו . הוא פקד עליו לכתוב לי מסמך , המורה לי לבַטֵל ביוֹזמתי את "הסכם פורטו" , ולהודיע ל- UFA , "שלא הייתה לי סמכות לחתום על החוזה עימם" . כך כתב לי מוטי לֵוִי באמצעות מ"מ מנהל הטלוויזיה ועושה דברו של המנכ"ל יוסי משולם , ודאג להעביר עותק מהמכתב ליוסף בר-אל עצמו [2]  . "אבקשך לפנות לגוף שעמו חתמת על הסכם "פורטו" , ולהבהיר לוֹ כי ההתקשרות איננה מחייבת את רשות השידור , מאחר ולא קיבלה את האישורים הדרושים"דחיתי את בקשתם של המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים על הסף . את נימוקיי הידועים הסברתי למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי [3] .

[1]  ראה נספח : פקס שנשלח על ידי ב- 8 באוגוסט 2002 ליאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה המודח כדי שיסתור את דבריו של המנכ"ל יוסף בר- אל האומרים , "מר יאיר אלוני הבהיר חד משמעית ב- 4 באוגוסט 2002 שהמנדט שניתן ליואש אלרואי היה לנהל מו"מ בלבד ולא לחתום על הסכמים" . זה היה לא נכון .

[2]  ראה נספח : מכתבו של סמנכ"ל כספים מוטי לוי אלי מתאריך 21 ביולי 2002 .

[3]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל החדשות מתאריך 30 ביולי 2002 .

הייתי בודד בעַיָירָה . עַיֶירֶת רשות השידור . כל תושבי העיירה בהם בכיריה מאבות ומייסדי השידור הציבורי הסתגרו ספונים בבתיהם . הם עמדו מהצד ולא התערבו . רק הציצו מהחלונות בדו-קרב המתפתח ביני לבין מנכ"ל רשות השידור . הייתה חסרה ברקע רק המוסיקה הפנומנלית של דימיטרי טיומקין מהסרט "בצוהרי יום" (High noon) כדי להשלים את עיצובה של התפאורה האומללה הזאת . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נלחם בי בכל כוחו ועשה ברשות השידור כבתוך שלו . החלה מכירת החיסול של ערכי השידור הציבורי , מינוי מקורבים שלוֹ , וחלוקת ג'ובים . ציבור הטלוויזיה שידע על הנעשה בתוך שורותיו דמם . דווקא תומכי השידור הציבורי מחוץ לכותלי רשות השידור באו לתמוך באלה שבפנים ולא התביישו לשתוק .

ב- 12 באוגוסט 2002 רק כחודשיים ימים מאז מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור , פרסם אזרח בשם ד"ר יוסי יונה קריאה פומבית לוועד המנהל של רשות השידור וחברי המליאה לבדוק את הגבלת חופש הביטוי וחריגה ממנהל תקין ברשות השידור . על העצומה הענקית שהופנתה גם לממשלת ישראל , למבקר המדינה השופט אליעזר גולדברג , ליועץ המשפטי לממשלה מר אליקים רובינשטיין , לפרופסור מרדכי קרמניצר נשיא מועצת העיתונות , לעו"ד הדס תגרי יו"ר האגודה לזכויות האזרח , ולעו"ד אליעד שרגא יו"ר התנועה לאיכות השלטון היו חתומים כ- 150 אנשי רוח ואקדמאים . הנה עיקרי נוסח העצומה . ירייה ראשונה של הציבור נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל .

"קריאה זו מפנים מאות אזרחים ישראליים אל חברי הגוף המפקח על רשות השידור, ואל העוסקים באיכות השלטון בישראל ובזכויות האדם. בעצומה אשר מופצת ונחתמת הימים אלו, מוצגות של החלטות מדאיגות שקיבל מר יוסף בר-אל בזמן כהונתו כמנכ"ל רשות השידור, ומנהלים אחרת ברשות. חותמי העצומה מודאגים מהצטברותן של עדויות המסכנות את אופייה הדמוקרטי של החברה הישראלית ומלמדות על פגיעה שיטתית בעיקרון אי – התלות של השידור הציבורי בשלטון. נראה כי תחת ניהולו של מר יוסף בר-אל החלה רשות השידור לאמץ דפוסי פעולות שהולמים משטרים חשוכים שמטרתם היא שטיפת מוחו של הציבור ושליטה במחשבתו ודעותיו .אנו החתומים על העצומה , חרדים לאופייה הדמוקרטי של החברה הישראלית, מבקשים להתריע על התפתחויות מדאיגות המתרחשות לאחרונה ברשות השידור, הנהלתה ומוסדותיה. אנו מודאגים ממינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור, אדם שהצהיר שמדיניות העריכה שלו תקבע בין היתר על ידי הוראות מלשכת ראש הממשלה. אנו מודאגים מניסיונו הבוטה של השר הממונה על רשות השידור רענן כהן להתערב בתכני החדשות בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ולהטותם, על מנת לקדֵם את מינויו ליו"ר הבנק לפיתוח התעשייה .אנו מודאגים מהצנזורה וההשתקה שהופעלו ע"י יוסף בר-אל נגד חבר מליאת רשות השידור ד"ר יוסי דהאן, ומניעת השתתפותו בתוכנית "פוליטיקה" משיקולים זרים ושרירותיים שמטרתם ניסיון להשתקה של ביקורתעל אופן ניהולה של רשות השידור.

הערה שלי  : ד"ר יוסי דהאן היה אחד משני המתנגדים בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור למינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור) .

אנו מודאגים מפיטוריו של עיתונאי "הארץ" רון קופמן מעבודתו כפרשן ספורט ברדיו בשל מאמר ביקורת שפּרסם נגד החלטתה של רשות השידור לקנות את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 בסכום של 3.8 מיליון דולר. אנו מודאגים מהפוליטיזציה הברוטלית המתרחשת בשידורי הרדיו, הבאים לידי ביטוי באי חידשו חוזהו של הפרשן המשפטי משה נגבי מצד אחד , ומאידך העסקת יועצו האישי של ראש הממשלה אורי דן בתוכנית מרכזית ברדיו. אנו מודאגים מהתנהגותם של עובדים בכירים ברשות השידור הציבורית, אשר נמנעים להרים את קולם ולמחות נגד תהליכי הפוליטיזציה, הצנזורה, וההשתקה, המופעלים ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל".

בתוך כל האפלה הזאת הפציע לפתע מכתב מאלכס גלעדי [1] חבר הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שהשתתף בפגישת ה- WBM הראשונה (ראשי תיבות של World Broadcasting Meeting) של המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי באתונה לקראת הפקת שידורי האולימפיאדה שהייתה אמורה להתקיים בבירת יוון 2004 . מאה ושמונה שנים לאחר האולימפיאדה הראשונה של הזמן החדש שנערכה שם ב- 1896 , ומחוללה היה הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין .

הייתי אמור להשתתף בפגישה הזאת מטעם רשות השידור , אך הודעתי זה מכבר לבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , כי אין בדעתי להמשיך עוד את עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת שלטונו של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוסף בר-אל . ניתקתי מגע לעַד .

חמש הטבעות האולימפיות 

אלכס גלעדי Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee 

 

25 באוגוסט 2002

לכבוד : יואש אלרואי  (באמצעות פקס)

יואש יקירי,

הייתי בשבוע שעבר ב- WBM באתונה וחסרת שם מאוד.

הרבה מחבריך, מכריך, ומוקיריך הצטערו לשמוע שהחלטת לפרוש.

חשבתי שתשמח לשמוע כמה אוהבים אותך.

 

להתראות בסתיו, אלכס גלעדי.

alex 1

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 2002 . מכתבו של אלכס גלעדי אלי לאחר נטישתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המדהים בכל הסיטואציה השִקְרִית והמבולבלת הזאת היה שרָן גלינקא המנכ"ל המוּדַח שאישר אז את כל מהלכי המו"מ שלי וידע כי מחליפו תוקף אותי (וגם אותו) בשחצנות ודברי רָהָב לא נכונים ולא הגיוניים , בחר עכשיו לשתוק. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי , שהודח אף הוא מאוחר יותר ע"י ראש הממשלה , והיה שותף מלא יחד עם המנכ"ל הקודם רָן גלינקא "להסכם פורטו" , ואף שלח לי בהסתר צל"ש , מכתב הערכה סוֹדִי עם נטישתי לעַד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [2] , כאילו לצאת ידי חובתו , וכאילו הייתה זאת התכתבות פרטית בינו לביני . נחמן שי העדיף גם הוא לעמוד עכשיו מהצד . הוא היה הרי פוליטיקאי משופשף ושמח להיפטר ממני תמורת שיגור טקסט מלבב אלי . נראה היה כי הוא איננו צריך בשורותיו סוג של עובדים שמתעמתים עם השלטון , ויוצרים אי שקט במערכת . לשון הסנגוריה הציבורית שהייתה צריכה להישמע בפומבי מפיו למען הצדק וה- יושרה המקצועית , נאלמה . פשוט לא ייאמן .

רשות השידור – לשכת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור

יו"ר רשות השידור

נחמן שי                              ו' אלול  תשס"ב

                                          14 באוגוסט 2002                                                                                                                                        

סימוכין  :  6181

לכבוד

מר יואש אלרואי,

קיבלתי את סיכום פעילותך ברשות השידור, אשר נכתב ערב סיום עבודתך,  ב- 1.7.2002.  אתה חותם בכך תקופה ארוכה – אך מלאת הישגים.

אני מטיל ספק כמה עובדים ברשות יכולים לראות באור כל כך בהיר את הצלחתם בתחום המִקצועי , כפי שעשית אתה.

ניהלת בשנים האלה בעקשנות, בדבקות, במסירות וביעילות את תחום הספורט ברשות. לא רק הספורט הוא אחד "מעמודי התווך" של השידור, כפי שנהגת להגיד- אלא אתה עצמך הייתה אחד מעמודי התווך של הרשות.

אני מוקיר ומכיר את פועלך.

בשם רבים וטובים בארץ הזו – אשר נהנו משידורי הספורט בשנים האלה – אני מודה לך.

כל טוּב !

 

                                  בברכה ,

                                  נחמן שי 

nachman shai 1

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002  . זהו מסמך הפרידה המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי מ- 25 באוגוסט 2002 בתום פגישת ה- WBM לקראת אולימפיאדת אתונה 2004 .

[2]  ראה נספח : מכתבו של יו"ר הועד המנהל של רשות השידור נחמן שי  אלי , מתאריך 14 באוגוסט 2002 .

"אין כל חדש תחת השמש" , כדברי קהלת בן דוד מלך בירושלים . הטקסט הקלסי  מתייחס גם לרשות השידור בתקופה ההיא שבין השנים 2001 ל- 2005 בואכה עד שנת 2014 . "הבל הבלים אמר קהלת , הבל הבלים הכל הבל ! . מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש ?  דור הולך ודור בא , והארץ לעולם עומדת . וזרח השמש ובא השמש , ואל מקומו שואף , זורח הוא שם . הולך אל דרום וסובב אל צפון . סובב סבב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח .כל הנחלים הולכים אל הים- והים איננו מלא. אל מקום שהנחלים הולכים , שם הם שבים ללכת . כל הדברים יגעים . לא יוכל איש לדבר , לא תשבע עין לראות , ולא תמלא אוזן משמוע . מה שהיה הוא שיהיה , ומה שנעשה הוא שיעשה , ואין כל חדש תחת השמש. יש דבר שיאמר : ראה זה חדש הוא ! כבר היה לעולמים , אשר היה מלפנינו . אין זיכרון לראשונים , וגם לאחרונים שיהיו , לא יהי להם זיכרון עם שיהיו לאחרונה" .

אינני שונא את יוסף בר-אל . אינני רוחש לו טינה . אני מרחם עליו . מינויו למנכ"ל רשות השידור היה שגוי ומופרך מיסודו . יותר משאני בַּז לוֹ אני בַּז לשְדֵרַת הפיקוד והמנהיגות העכשווית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על דרגיה השונים . רובם כיהנו שם כמנהלי – בובה תחת השגחתו של המנכ"ל יוסף בר-אל שהודח וסולק ממשרתו הרמה ב- 2005 ע"י ממשלת ישראל . חלק ניכר ממאגר כוח האדם ההוא היו חדלי אישים , חסרי יושרה מינימלית , נעדרי מעש וחזון , ומְעוּטֵי כבוד אישי ומקצועי מינימלי . אנשי טלוויזיה שממתינים לתלוש המשכורת בסוף החודש . זוהי שדרת פיקוד אופורטוניסטית שהפכה למשת"פית , אומרת אמן למנהיגות המייצגת ערכים כל כך שליליים , וסוגדת בהִנְהוּן ראש לעריצות עיתונאית המזכירה משטרים אפֵלים . מדהים כיצד חלק גדול מהאנשים ההם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהיו בעלי ניסיון רב בתחום השידור , קיבלו החלטות בלתי סבירות משוללות כל הגיון , החרישו מן הצד במקרה הטוב ו/או הרשו לעצמם במקרה הגרוע להַנְהֵן בראשם "כיֶסְמֶנִים" , מפני שאיבדו זה מכבר את חירותם וגם את כבודם . אין בי גם היום שום טיפת געגוע למוֹסַד אותו שֵרַתִּי בנאמנות 32 שנים , מוסד שהיה ביתי השני ולעיתים גם הראשון .                                                                                                                                                       

החלטתי לפרוש מהטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורשות השידור הייתה לאלתר וסופית . ב- 8  ביולי 2002 היום בו פרסם מנכ"ל יוסף בר-אל גילוי דעת בעיתון "ידיעות אחרונות" , "כי הגיע הזמן לגאוֹל את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מיואש אלרואי " , שלח לי אלכס גלעדי מכתב הנושא טקסט שוֹנֶה . הנה הוא כלשונו  [1] .

אלכס גלעדי – Alex Gilady

חבר הוועד האולימפי הבינלאומי

Member International Olympic Committee

8 ביולי  2002

 

לכבוד

יואש אלרואי

מנהל מח' הספורט

הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1

 

יואשיש,

הצטערתי מאוד לשמוע הבוקר על התפטרותך. 21 שנים וחצי נשאת על גבך הרחב את מחלקת הספורט בתנאים לא תנאים וקשיים גדולים כהרים .עכשיו כשכבר החלטת , איני יכול להניא אותך , אך אני יכול לשבח, לפאר ולרומם את מה שעשית ברוממה.

 אם נזכה והזמן המהיר לא יאמר לנו פתע -  הרף, עוד נזכה לשתף פעולה בתעשייה שאנחנו אוהבים כל כך.

חיבוק אמיץ ונשיקות.

בתודה וברכה,

אלכס גלעדי

העתק : דן שילון , הוגה , יוזם , ומקים מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1

alex 2

טקסט מסמך :  8 ביולי 2002 . זהו המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הדרך הטובה ביותר להגן על "תוֹכְנַת הניהול" של השידור הציבורי מפני אנשים כמו מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל (הודח וסולק ע"י ממשלת ישראל) ושכמותו , היא לדאוג לכך שאותם הפוליטיקאים המשגיחים על אותה תוכנת הניהול והממנים את מנכ"ל רשות השידור לתפקידו הרם , יזכרו שתמיד מישהו עוקב אחריהם ושתמיד    אפשר להדיח גם אותם . לרוֹע המזל שְבִיל הַזָהָב הזה טֶרֶם נמצא במדינת ישראל .

פרידתי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור  ב- 1 בפברואר 2003  בתום 32 שנות עבודה רצופות , איננה מקרית אֵפוֹא ואיננה פרישה טבעית  . הייתי עצוב ומאוד כעסתי על כל מה שקרה בחודשים האחרונים אך הייתה לי תחושת הקלה מפני חשתי שאני עוזב מין גן עדן של שוטים . יכולתי לאמֵץ עכשיו אל לִבִּי את המליצה השירית הנפלאה הבאה לידי ביטוי בכל עוצמתה בפסוק א' בספר תהילים האומרת , "אַשְרֵי הָאִיש, אֲשֶר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָעִים, וּבְדֶרֶך חַטָּאִים לא עָמָד , וּבְמוֹשַב לֵצִים לא יָשָב" . זאת האמת לאמיתה .

חשרת העבים של אביב 2002 החזירה אותי לימי ההתחלה שלי בטלוויזיה הישראלית  בקיץ מאושר אחד ב- 1971 , כשפגשתי לראשונה אז את אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום .

ביום שני – 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל שרון את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו ושלחה אותו בבושת פנים לביתו . הדחה חסרת תקדים הנעשית בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ותולדות רשות השידור . מתכנן ויוזם מהלכי ההדחה במשך חודשים ארוכים היה אהוד אולמרט סגן ראש הממשלה ושר התמ"ס שכיהן גם כשַר הממונה על רשות השידור . ראש הממשלה אריאל שרון הרים את ידו בעד הדחת מנכ"ל רשות השידור אולי מפני שהיועץ המשפטי של הממשלה מֶנִי מַזוּז קבע נחרצות כי יש להעיף את יוסף בר-אל מתפקידו הרָם בעקבות מִמצאיו השליליים של מבקר המדינה . יתירה מזאת . היועץ המשפטי הודיע לשרי הממשלה כי אם הם יצביעו נגד ההדחה הוא לא יוכל להגן על החלטתם בבג"צ . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הצטייר זה מכבר בעיני התנועה לאיכות השלטון בראשותו של עו"ד שרגא אליעד ובעיני איגוד הבימאים והתסריטאים בישראל כמנכ"ל רשות שידור מְסוֹאָב . ב- בג"צ המתינו כבר שתי עתירות של שני הגופים האלה מאז דצמבר 2004 המבקשות להדיח אותו מכהונתו . אנשי ציבור מהימין והשמאל כאחד , כמו השַר אהוד אולמרט וח"כ איתן כַּבֶּל נתנו ביטוי מרחיק לכת לסלידה שהצטברה בקרב הציבור מדרך ניהולו של יוסף בר-אל את רשות השידור . שניהם הצהירו בריש גלי בעיתונות כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע להם שוחד מסך . [2]  [3]  .

sharon olmert

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 2005 . ראש הממשלה אריאל שרון (מימין) וסגנו השר אהוד אולמרט הם מראשי מדיחיו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעיצומה של כהונתו הרמה . מקרה חסר תקדים בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות מדינת ישראל . (לע"מ תמורת תשלום) .

cabel

טקסט תמונה :  2  במאי  2005 . ח"כ איתן כבל ממפלגת "העבודה" מספר לעיתון 'מעריב' על הצעות שוחד שידור בטלוויזיה שהציע לו מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל . (באדיבות העיתון "מעריב") .

olmert 1

טקסט תמונה :  3 במאי 2005 . שר התעשייה והמסחר וממלא מקום ראש הממשלה מר אהוד אולמרט מגלה לעיתון "הארץ" , "כי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לו שוחד מסך" . (באדיבות עיתון "הארץ", עיתון הבית שלי) .

barel 9

טקסט תמונה : 3 במאי 2005 . עיתון הארץ מפרסם בכותרת הראשית שלו , "הממשלה אישרה ברוב גדול את הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל" . בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובהיסטוריה של רשות השידור מודח ממשרתו מנכ"ל רשות שידור מכהן. (באדיבות עיתון "הארץ").

מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הודח שלוש שנים לאחר מינויו ע"י ממשלת ישראל בידי הרכב דומה של שַרים שבחר בו לכהונה הרמה  ב- 2 ביוני 2002 . 13 שַרים תמכו בהדחה של מנכ"ל רשות השידור המביש . 3 שַרים נמנעו ביניהם שר האוצר ביבי נתניהו , וגם דני נווה , ופואד בן-אליעזר . 2 שַרים התנגדו להדחה , דליה איציק ומאיר שטרית. דליה איציק נימקה את התנגדותה , "כי מעולם לא היה מנכ"ל רשות שידור שהצליח בתפקידו , כולם נכשלו ואף פעם לא הדיחו אף אחד מהם" , והוסיפה , "אז מדוע צריך דווקא להדיח את יוסף בר- אל" . טיעון פתטי ומר של שַרה בממשלת ישראל (נבחרה לאחר מכן ליו"ר כנסת ישראל) הגורסת כי ממילא הכל כאילו אבוד בשירות הציבורי , הרווי ממילא בחלוקת ג'ובים ומינויים לא מקצועיים של קרובים ומקורבים , (מבקר המדינה השופט שלמה גולדברג התייחס לפרשה הזאת בחומרה רבה בדו"ח האחרון שלו במאי 2005) , טיעון בלתי מתקבל על הדעת המתיישב עם ההסכמה לקבל מראש את הסֵיאוּב וחוסר יושרה הקיימת גם ברשות השידור כאל נורמה . גב' דליה איציק נחשבה לתומכת סדרתית ונלהבת של מר יוסף בר-אל לאורך כל הדרך . בהיותה חברת הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך ב- 1990 , הצביעה בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , לקדנציה של שלוש שנים 1993 – 1990 .

balint 1

טקסט קטע עיתונות : 9 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . ידיעה של הכתבת גב' ענת באלינט המספרת על הקשר בין הפוליטיקאים לבין מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . הכותרת זועק מכל עבר לכל עבר . (באדיבות עיתון "הארץ") .                                                                                                                                                                                                                barel 7טקסט תמונה : 3 במאי 2005 . כותרת ראשית ב- Cover Page (עמוד ראשון) של העיתון "מעריב" . הודח . לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור החליטה הממשלה בראשותו של אריאל "אריק" שרון לסלק ולהדיח מנכ"ל רשות השידור מכהן מתפקידו. המודח הוא יוסף בר- אל. (באדיבות עיתון "מעריב").                                                                                                                   

dankner margalit

טקסט תמונה : 17 במאי 2005 . אמנון דנקנר עורך העיתון "מעריב" והעיתונאי ושַדָּר הטלוויזיה דן מרגלית מפנים אצבע מאשימה לכיוון השלטון במדינת ישראל, ולכיוונו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל שכבר הודח מתפקידו. בגוף הכתבה נכתב :  "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . (באדיבות העיתון "מעריב") .

בכירי רשות השידור ובראשם יו"ר הוועד המנהל מר נחמן שי ניצבו על אם הדרך והתבוננו במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אולם לא נקפו אצבע .

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי  מ- 8 ביולי 2002  בעקבות התפטרותי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור .

[2]  ראה נספח : האמירה של אהוד אולמרט בעיתון "הארץ" מ- 3 במאי 2005 , "מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל הציע לי שוחד מסך בטלוויזיה הישראלית הציבורית -  ערוץ 1…" .

[3]  ראה נספח : הצהרתו של ח"כ איתן כבל בעיתון "מעריב" מ- 2 במאי 2005 , "איתן כבל תרשום את הטלפון האישי שלי , של מנכ"ל רשות השידור , ותתקשר אלי בכל עניין שאתה צריך…" .

סוף הפוסט .

ח"כ נַַחְְמָָן שַַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים : אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 2 מ- 4). פוסט מס' 373. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 373 : הועלה לאוויר לפנות ערב של יום שישי – 4 באפריל 2014

———————————————————————————————–

ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 2 מ- 4). כל הַזְכוּיוֹת שְמוּרוֹת.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : שלשום ביום רביעי – 2 באפריל 2014 פרסם עיתונאי "הארץ" (עיתון הבית שלי) מר גידי וייץ פוסט רחב ידיים שכותרתו הראשית "שותפים להרשעה" . המאמר עוסק בהרשעת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בנטילת שוחד . בגוף המאמר מצאתי התייחסות ל- שותף" ששמו מוכר לי מר אָבְרָהָם נָתַן . אָבְרָהָם נָתַן מונה ב- 2002 ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (במקומו של היו"ר הקודם נַחְמָן שַי) . באותם הימים שימש כבר יוֹסֵף בַּר-אֵל מנכ"ל רשות השידור . גם יוסף בר-אל היה מינוי פוליטי כמו אברהם נתן . הפקדתו של אָבְרָהָם נָתַן על רשות השידור בתפקיד הרם של יו"ר הוועד המנהל נעשתה לא בגלל כישרונו הטלוויזיוני והתקשורתי אלא בשל קשריו הפוליטיים . הפקדתם של יוֹסֵף בַּר-אֵל ואָבְרָהָם נָתַן ב- 2002 על ניהול וניווט משותף של רשות השידור היה ניסיון ברור של ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון להעמיק את אחיזתו ולפיתתו בשידור הציבורי . היה מדובר בשידור ציבורי מְנֻוָון וחסר אופי בראשות שני מינויים פוליטיים בכירים בדמותם של המנכ"ל יוסף בר-אל והיו"ר אָבְרָהָם נָתַן . אָבְרָהָם נָתַן עזב את רשות השידור בטרם הגיעה כהונתו לקיצה בכוחות עצמו . הוא אומנם לא הודח אך היה ברור שיש לו חלק רב בהתנהלות הקלוקלת של רשות השידור . את יוסף בר-אל נפנפה הממשלה והדיחה אותו ממשרתו הרמה בקיץ 2005 לאחר שהבינה כי מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 היה מעשה מופרך מיסודו . באותם הימים ההם של חשרת עבים בקיץ 2002 נטשתי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור של יוסף בר-אל , נחמן שי , ו- אברהם נתן בתום 32 שנות עבודה רצופות על מנת שלא לשוב אליה עוד לעולם . הנחתי את המפתחות על שולחנו של יֹוֵסף בַּר-אֵל . בעת עזיבתי נַדָרְתִּי נֶדֶר כי כף רגלי לא תדרוך יותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . היה מדובר בעיניי במוסד תקשורת מפואר וראשית דבר הגון שהפך ל- משוקץ . בחלוף תריסר שנים מאז הנֶדֶר מחזיק מעמד . אָבְרָהָם נָתַן שימש יו"ר רשות השידור וגם הוא כנחמן שי לא הותיר בלכתו שום מורשת אחריו , שום גדולה , שום יתרון . הנה התייחסותו של העיתונאי גידי וייץ לאותו מר אָבְרָהָם נָתַן בפוסט משלשום (יום רביעי – 2 באפריל 2014) בעיתון "הָאָרֶץ" שכותרתו היא "שותפים להרשעה" .  avrahan natan טקסט מסמך קטע עיתונות (1) : יום רביעי – 2 באפריל 2014 . עיתון "הארץ" . התייחסותו של העיתונאי גידי וייץ לאותו מר אברהם נתן לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בפוסט משלשום (יום רביעי – 2 באפריל 2014) בעיתון "הארץ" שכותרתו היא "שותפים להרשעה" . (באדיבות "הארץ") . בעוד אנוכי כותב את הפוסט הנוכחי , מפרסם העיתונאי מרדכי גילת ושתי הקולגות שלו עוזי דיין ומיכל שבת בעיתון "ישראל היום" של יום שישי – 4 באפריל 2014 כתבת תחקיר ענקית אודות פרשת השוחד בה מעורב ראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט . כותרת התחקיר רחב ההיקף קרויה "ואלה ניהלו את המדינה" . בכותרות המשנה הנוגעות לפרשה כותבים שלושת העיתונאים כלהלן : "העדות המבישה של אברהם נתן". מדובר באיש שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מי שאמור לשמש בעמדת הנלהול הרמה  סמל של טוהר עיתונאי ואתה שוב מבין עד להיכן העמיקה הפוליטיקה הישראלית את אחיזתה ברשות השידור . כל מינויי היו"רים של רשות השידור לדורותיהם היו מינויים פוליטיים שנעשו ע"י ממשלת ישראל . האם אפשר לקרוא בשמו של אברהם נתן (אותו מכנה העיתונאי מרדכי גילת "אברהם נתן בעל העדות המבישה" ו- "חרפת הנציב אברהם נתן") באותה נשימה עם הקודמים לו בתפקיד הרם של היו"רים של הוועד המנהל של רשות השידור כמו ד"ר חיים יחיל , ד"ר וולטר איתן , עו"ד מיכה ינון , ופרופסור רינה שפירא ??? avrahan natan 2 טקסט מסמך קטע עיתונות (2) : יום שישי – 4 באפריל 2014 . העיתון "ישראל היום" . העיתונאים מרדכי גילת , עוזי דיין , ומיכל שבת מתייחסים לעדות המבישה של מר אברהם נתן מי שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בפרשת השוחד שלקח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט . (באדיבות "ישראל היום") . avraham natan 1 טקסט מסמך קטע עיתונות (3) : יום שישי – 4 באפריל 2014 . העיתון "ישראל היום" . העיתונאים מרדכי גילת , עוזי דיין , ומיכל שבת מקצים Space מיוחד לחרפת מר אברהם נתן מי שהיה פעם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , ואשר נקשר לפרשת השוחד שלקח ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט . (באדיבות "ישראל היום") .

הערה 4 : מכבי ת"א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ אולם לא בטוח שהמאמן המוביל שלה מר דיוויד בלאט הוא הטוב בארץ . מכבי ת"א היא קבוצה פגיעה ובלתי מאוזנת למרות שניצחה אמש במינכן את באיירן מינכן 84 : 92 במסגרת המחזור ה- 13 בבית מס' 6 ב- Top 16 של ה- Euroleague . משחקה של מכבי צפוי וגם "כל כך מסורבל…" , כפי שאמר זאת השַדָּר המוביל יורם ארבל . יורם ארבל נקלע בפתיחת השידור הישיר למצוקת Black out משקרא לפתע לגב' אושרת קוטלר מגישת החדשות של ערוץ 10 בשם "מירָב" . הפרשן שלו פיני גרשון יצא בעור שיניו כשניבא 5:27 דקות לפני תום המשחק בשעה שמכבי ת"א צעדה ביתרון 86 : 77 על פני באיירן מינכן כי הקבוצה הישראלית תנצח . במכבי ת"א משחק שחקן ציר בשם סופוקליס שחורציאניטיס (2.06 מ') שמפגין כדורסל מכוער וכל כך לא אסתטי ומאידך מככב בה גם קלעי דווין סמית' שמְדַדֶה על רגל אחת וקלע אמש (יום חמישי – 3 באפריל 2014) במינכן נקודה אחת בלבד , ואת הספסל שלה מאייש באורח קבע שחקן חיזוק קרואטי שאיננו משחק כמעט בשם אנדריאה ז'יז'יץ'. הפרשן פיני גרשון החליק שוב בלשונו כשדיווח למיקרופון של ערוץ 10 באחת מהערותיו כי דווין סמית' , "אפילו על רגל אחת טוב מריק היקמן" . ריק היקמן שמע זאת והחל להפציץ שלשות . בלעדי ריק היקמן מכבי ת"א לא הייתה עוברת אמש את באיירן מינכן . מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט חש במהירות למצלמת הפרזנטציה ולמיקרופון של ערוץ 10 בתום ההתמודדות . הוא עושה זאת בעיקר לאחר ניצחונות ופחות לאחר הפסדים . אמש (יום חמישי – 3 באפריל 2014) התייצב על הפרקט במינכן בתווך בין יורם ארבל ופיני גרשון והצהיר קבל עם ועדה משהו בסגנון הזה : "המבקרים לא מעניינים אותי…אתם יודעים מה אני שַם עליהם...". מכבי ת"א היא קבוצה כדורסל פגיעה ורגישה וחסרת שיווי משקל ולכן בעלת תנודות חריפות . המאמן הראשי שלה דיוויד בלאט הוא מנווט רווי שגיאות כמי שאחראי ומוביל את בניית הפזל של כוח האדם המרכיב את שורות המועדון . אי אפשר לבסס ניצחונות על קליעה מרחוק . על פי תמונת חמשת המשחקים האחרונים של מכבי ת"א בארץ וב- Euroleague (בתוכם ארבעה הפסדים) , הגרוע ביותר טרם התרחש. צריך לזכור שמכבי ת"א אומנם משחקת ב- Euroleague אך היא איננה עוד אלופת המדינה . הבימוי של הטלוויזיה הגרמנית היה מתחת לכל ביקורת . כבר מזמן לא ראיתי בימוי טלוויזיוני כה רשלני ועלוב , שימוש כה מוטעה במצלמות לרבות "חיתוכים" ומעברים כושלים בין מצלמה "X" לרעותה "Y" לחברתה "Z" וכו' . צוות השידור של ערוץ 10 אמש במינכן יורם ארבל ופיני גרשון ידע כבר ימים יפים יותר (מפוזרים , שכחנים , לא מרוכזים דיים , זחוחים , ומסתמכים על המתמטיקה של כדורסל כאילו היא המרכיב היחיד בשידור Play by play . מי שרוצה יכול לבחון את פני הדברים בסרט ההקלטה), אולם לפחות משמשים שניהם מעין השראת Off tube לעיתונות הכדורסל בארץ.

הערה 5 : לפני כמה ימים קראתי בעיתון "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) ידיעה מדהימה של העיתונאי אורי משגב כי צוער בבה"ד 1 הודח מקורס קצינים מפני שצייר במחברת שלו פורטרט של אדולף היטלר בנוסף לציורים של מיקי מאוס , הארי פוטר וכו' . גם אני נהגתי בהיותי צוער ב- 1958 – 1957 (מטעם גדוד 12 של חטיבת גולני) בקורס קצינים ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין)  לשרבט בעת ההרצאות המשעממות (וכאלה לא חסרו שם) כל מיני פרצופים של כל מיני אישים לרבות דיוקנאות שהזכירו גם את אדולף היטלר יימח שמו וזכרו . מפקד בה"ד 1 בימים ההם היה אל"מ יוֹסֵף "יוֹש" הַרְפָּז . מח"ט גולני שלי היה אל"מ אֲהַרוֹן "אֶרְוִוין" דוֹרוֹן , ומג"ד גדוד 12 בחטיבה היה סא"ל שְמוּאֵל עָמִיר . האישים האלו ידעו שאני משרבט גם את דיוקנו של אדולף היטלר (קל לעשות זאת בשל תווי פניו , שפמו , ותסרוקתו) אולם מעולם לא עלה בדעתם להטיל בי דופי בשל כך . yoash 4 טקסט תמונה :  מארס 1958 . אנוכי יליד גדוד 12 של חטיבת "גולני" מסיים קורס קצינים ב- בה"ד 1 (ליד כפר סירקין) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . yoash 5 טקסט מסמך : ינואר 1958 . כל מיני דמויות שרשמתי כצוער בקורס קצינים בעת ההרצאות המשעממות ב- בה"ד 1 (לד כפר סירקין) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ח"כ נַחְמָן שַי, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 2 מ- 4). כל הזכויות שמורות.

א. הקדמה קצרצרה.

זהו הפוסט ה- 2 בסדרה בבלוג הזה , הקרוי , " ח"כ נַחְמָן שַי לשעבר יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי " . נַחְמָן שַי כיהן תקופה קצרה מהמקובל כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . הייתה לו חזות של ג'נטלמן אולם הוא לא הותיר אחריו שום מורשת , מאומה של זיכרון , ואפילו לא כל צוואה טלוויזיונית . הכהונה הקצרה מטעם הממנים הפוליטיים שלו שימשה עבורו קרש קפיצה למחוזות אחרים . אולם אין להאשים אותו ו/או רק אותו . רבים לפני נחמן שי שכיהנו במשרות כאלה ואחרות של פיקוח ציבורי במסגרת חֲבֵרוּת ב- וועד המנהל ובמליאת רשות השידור , ראו במוסד התקשורת הציבורי קרש ניתור כמו בתחרויות בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת בא"ק אולם לא בעבור הישגים ספורטיביים אלא אחרים בדרך לצמרת השורות הפוליטיות . למשל דליה איציק . למשל סילבן שלום . ועוד רבים אחרים.

מר נַחְמָן שַי התמנה ע"י ממשלת ישראל ליו"ר רשות השידור אחרי אולימפיאדת סידני 2000 . לא בגלל כישוריו לא בשל קשריו הפוליטיים . אני שונא מינויים פוליטיים בעיקר עכורים . עם מינויו לתפקיד הפקח הציבורי העליון של רשות השידור החלה מלחמת שליטה בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל על דמותו של ערוץ 1 התְּכָנִית והכלכלית . קרב שדמה לעסקנות פוליטית ולא ל- דוּ קְרָב בין שני מנהיגי שידור טלוויזיוניים שאמורים לשכלל את השידור הציבורי ולהציב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפסגת התקשורת של מדינת ישראל . הדוגמאות רבות מספור . חלק מהן נשאו נימה מפלגתית – פוליטית . נחמן שי התנגד התנגדות נמרצת לתשלומי זכויות השידורים הבלעדיות שהרעפנו מידי שנה בשנה על מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי היה אוהד מוצהר ומושבע של שתי קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הפועל ירושלים . אפשר היה לראות אותו יושב ביציעי המגרשים לבוש חולצה אדומה . מעת לעת התריס כלפיי מדוע צריך לשלם כל כך הרבה כסף תמלוגי זכויות שידורים לקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בראשות היו"ר שמעון מזרחי ולא להפריש משהו גם לקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים בראשות היו"ר מר דני קליין שנחשבה לטובה ומעוררת עניין בקנה מידה ארצי . הסברתי לו שוב ושוב כי כמי שמנווט את שידורי הספורט בערוץ 1 הציבורי ומפיק ועורך אותם אני הולך (כ- אידיאולוג) צמוד ושלוב זרוע עם אלופת המדינה באשר היא . "זוהי תורתי והשקפת עולמי הטלוויזיונית . אנוכי הולך בשמה של רשות השידור עם הטובים ביותר . רשות השידור איננה מאזני צדק . בין השאר היא חייבת לדאוג גם לעצמה . חלק מתפקידיה הרבים הוא גם ללקט רייטינג . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה אמורה לפגר אחרי ערוץ 2 ו/או אחרי ערוץ 5 בכבלים רק מפני שמישהו המציא לה את השם "השידור הציבורי" , אמרתי לו . נחמן שי יצא מדעתו מרוב כעס . בשלב מסוים הוא ראה בי מעין "נציג" תמיכה של מכבי ת"א ברשות השידור . הוא לא הסתיר זאת ואמר לי בכמה הזדמנויות כי אני מעריץ עיוור של מכבי ת"א . זה היה כמובן קשקוש מוחלט . יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי עמד בראש קבוצת כדורסל שהפכה לסחורת שידור טלוויזיונית מבוקשת . כאן זה התחיל ופה זה נגמר . הפגישות שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם שמעון מזרחי במהלכן של רבע מאה של שנים התקיימו רק במקום אחד. משני צידי המתרס של שולחן ניהול המו"מ על זכויות השידורים של המועדון . שמעון מזרחי רצה את נוכחות מצלמות הטלוויזיה שלי במשחקים שלו תמורת ממון , ואילו אני רציתי להציבן שם אך לשלם לו תשלום מינימאלי . מעולם לא נפגשנו באופן פרטי – אישי במסגרת עבודתי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שמעון מזרחי עניין אותי כאובייקט שידור בלבד . לא מעבר לכך . אני יודע שמקורביו הפוליטיים של נחמן שי ביניהם אנשים נכבדים , רציניים , ומוערכים כמו ח"כ אוֹפִיר פִּינֶס ממפלגת העבודה (נבחר ל- ח"כ בבחירות 1996 לכנסת ה- 14 וב- 2001 התמנה למזכ"ל המפלגה במקומו של רענן כהן) וגם ח"כ מוסִי רָז (נבחר בשנת 2000 לכנסת ה- 15 , ומי ששימש יו"ר הנהלת מפלגת מר"צ וגם מזכ"ל "שלום עכשיו" בשעתו) – תלו בו בשעתו תקוות רבות כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור. הם רצו גיוון, תחליף, ושינוי מיידי בעדיפויות שלי כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 . אחת המשאלות שלהם הייתה לדחוק , להאיץ , ולמצוא דרך להגביל את יוזמות הניהול שלי הנוגעות להתקשרות שלי בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מכבי ת"א . הם רצו שאשדר ישיר ואכסה גם את המועדון שלהם הפועל ירושלים בכדורסל 

ב- 11 (יום שישי) וב- 13 (יום ראשון) במאי 2001 העברנו בשידורים ישירים מהיכל "ברסי" (Bercy) בפאריס את טורניר ה- Final four של הכדורסל האירופי , אירוע טלוויזיוני סוּפֶּר מְבוּקָש בעל חזות מִדְרוּג עצומה , בו ניצחה מכבי ת"א במשחק הגמר את הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס אתונה 81 : 67 וזכתה בגביע הכדורסל היוקרתי האירופי של ה- Euroleague / Suproleague . במאי 2001 החזיקה קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בבכורה משולשת : אלופת אירופה , אלופת הליגה בארץ , ומחזיקת גביע המדינה . הזכייה בשלושת התארים באה מייד לידי ביטוי במו"מ החדש בינינו לבינם חודש מאוחר יותר ב- 14 ביוני 2001 על גובה תשלום זכויות השידורים לעונת 2002 / 2001 . המו"מ הקשה והיקר התנהל במסעדה "האיטלקייה הקטנה" של מר חֵן שַפִּירָא ברוחוב מונטיפיורי בתל אביב .

ב. יום חמישי – 14 ביוני 2001 . מסעדת "האיטלקייה הקטנה" של מר חֵן שַפִּירָא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. כלכלה טלוויזיונית. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נַחְמָן שַי (וחבריו) ראו במועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל יריב של קבוצתם הפועל ירושלים. אנוכי ראיתי במכבי ת"א סחורת שידור מסוג משובח מניבת רייטינג שמקומה על מַדָף השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.   

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התלבט אך לבסוף השתכנע בצורך לרכוש את זכויות השידורים של מכבי ת"א. שנינו ידענו שנצטרך לתגמל ולשלם הרבה למועדון כדי לשמר את נֶכֶס השידור הבלעדי לעצמנו . לעו"ד שמעון מזרחי היה אינטרס מובהק שהשידור הציבורי ימשיך להחזיק בזכויות השידורים של המועדון אך הוא ביקש תמורה מלאה על כך .

אני מציץ ביומני וברשומותיו . ביום חמישי – 14 ביוני 2001  נפגשה הנהלת רשות השידור ואנוכי באחת בצהרים למו"מ המכריע עם יו"ר קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון מר אָמִי אֵשֶל במסעדה איטלקית קטנה , נידחת ושקטה של מר חֵן שפירא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א זכתה בפאריס בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 . במו"מ שהתפתח עם עו"ד שמעון מזרחי לקראת עונת המשחקים והשידורים של עונת 2002 – 2001 , היינו נחושים מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי לאחר לא מעט לבטים , לשלם למועדון שהיה אלוף אירופה , אלוף ישראל , ומחזיק גביע המדינה בכדורסל סכום של  6.600000 (שישה מיליון ושֵש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות שכללו כ- 24 משחקים בעונה . לרוע המזל יאיר שטרן כבר לא היה בסביבה . ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) נותר מחוץ לתמונת המו"מ . רבים ברשות השידור התנגדו להסכם היקר . אחד השיקולים של מנכ"ל רשות השידור ושלי שהִנחוּ אותנו לשלם את הסכום הגדול הזה לאלופה הייתה העובדה שנותרנו ללא הכדורגל הישראלי . מכבי ת"א הוכיחה את עצמה באופן שיטתי כאובייקט שידור מוצלח הפונה לקהל רחב , מניב רייטינג נאה , וסוגר משבצת שידור שבועית בערבי חמישי בשבוע בלוח הציבורי של הטלוויזיה הישראלית . אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 והחשש לאבד עוד אובייקט מסורתי רָב השנים שלנו למקורות השידור האחרים והמתחרים בנו במדינת ישראל , ערוץ 5 (ערוץ הספורט בטלוויזיה בכְבָלִים) ו- ערוץ 2 , דחף אותנו לשלם את מה ששילמנו . רק מי שהשתתף אי פעם בניהול מו"מ תחרותי הדן ברכישת זכויות שידורים בעידן שוק הטלוויזיה הרָב ערוצית מכיר את אווירת הפחד , החרדה , והחששות המלווים את המו"מ . רק איש טלוויזיה שניהל משאים ומתנים תחרותיים (זכה וגם הפסיד בהם), מכיר את שמחת הניצחון ואת ייסוריי התבוסה . רק איש טלוויזיה שניהל מו"מ תחרותי אודות אירועי ספורט נכספים והפסיד לערוץ טלוויזיה מתחרה , מכיר את עוצמת תחושת המפלה והאכזבה הנוצרת בעת שסחורת השידור היוקרתית והמבוקשת נודדת ליריביך . אני הכרתי היטב את שני צִדֵי המטבע את גִיל ושמחת הניצחון אך לדאבון לב גם את עִיצבון ותוגת ההפסד .

קַל מאוד לשבת מהצד ולבַקֵר את הנושאים ונותנים בעיקר כשאינך נושא באחריות לתוצאות המו"מ . ההיסטוריה הארוכה של השתתפותי במו"מ הרבים והמורכבים שניהלה רשות השידור לצורך רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט החשובים והרלוואנטיים לימדה אותי כמה לקחים חשובים . הראשון שבהם – סמוך על יכולתך , כשרונך , והגיונך . אל תקשיב יותר מידי לעצותיהם של אחרים . ממילא כשאתה נעצר ומתעכב בשלב מסוים במו"מ בשל המכשול הכספי הגבוה ובסופו של דבר מוותר בשל רצונך לשמור על הכסף הציבורי הִנך מותקף ע"י המבקרים , בטענה שנכשלת . כשאתה מצליח להשיג את החוזה הנכסף עַטִים עליך אותם המבקרים כעַל טֶרֶף באשמת בזבוז כספי ציבור . בכל מקרה אתה לבד ואינך יכול לחלוק את האחריות עם איש . צריך לקחת בעירבון מוגבל את הביקורת ולשים אותה בפרופורציה מפני שאותם האנשים המבקרים אותי אינם נושאים בשום אחריות טלוויזיונית מהסוג שאנוכי נשאתי בה . תפקידם לבַקֵר ותפקידי לסמוך על הגיוני .

המו"מ היקרים של הטלוויזיה עם הוועדות המארגנות בארץ ובעולם על רכישת זכויות השידורים נושאים עִמם היבטים שונים , פסיכולוגיים וחומריים . הראשון – הוא כמה כסף עומד לרשותך שתמיד איננו מספיק . האחר – זיכרון העבר ולקחיו . היבט נוסף : גודל השוּק ומי רודף אחריך . שיקול נוסף : מה הרווחת ומה הפסדת בשנים האחרונות ומה נותר בסַל הקניות שלך . והפסדנו הרבה . ב- 1992 , בתקופת מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ויוסף ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל הפסדנו כליל את זכויות השידורים של הכדורסל הישראלי לערוץ 5 . ב- 1994, בתקופת מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן הפסדנו באופן טוטאלי את זכויות הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו העיקריים ליגה וגביע (היו שייכות לנו באופן בלעדי ובלבדי במשך רבע מאה של שנים 1993 – 1968) – לערוץ 2 הצעיר והעשיר . עכשיו במו"מ החדש שהתנהל ב- 14 ביוני 2001 במסעדה ה"איטלקייה הקטנה" של מר חן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב , שאפנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ואנכי להשיג את זכויות השידורים של מכבי ת"א , כמעט בכל מחיר . היינו נחושים שלא להפסיד את זיכיון השידור של קבוצת הכדורסל הטובה בישראל ובאירופה למתחרינו . לפתע התברר כי אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם היו"ר נחמן שי עלולים לפַרֵש את נחישות היֶתֶּר שלנו כמכשלה ואת הדבקות במשימה לחִיסַרוֹן . אוּרִי פּוֹרָת ואנכי חששנו להיוותר ללא כלום . יראנו את העובדה כי במידה והשידור הציבורי יאבד גם את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א (בנוסף לאובדן הכדורגל הישראלי), יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת הנוגעות לאיכות הערוץ . גם מורליות .

לקראת המו"מ עם האלופה המשולשת מכבי ת"א לעונת המשחקים 2002 – 2001 קיימנו אורי פורת ואני שיחות הכנה טרם הפגישה המסכמת עם עו"ד שמעון מזרחי . מצב רוחו לבש ופשט צורה . ידענו שנדרש לשלם סכום גדול . מכבי ת"א הייתה לא רק אלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה , היא הייתה אלופת אירופה . אורי פורת ז"ל ואנוכי סקרנו את ההיסטוריה של מסכת התשלומים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחמש השנים האחרונות . בעונת 1998- 1997 ניאות מוטי קירשנבאום לשלם למכבי ת"א סכום של  3.500000 ( שלושה מיליון וחצי) דולר בתוספת כל ההכנסות האפשריות משקופיות החסות . בעונת 1999- 1998 הסכים אורי פורת לשלם למכבי ת"א  4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר , שוב בתוספת ההכנסות הכספיות משקופיות החסות על פי תקדים מוטי קירשנבאום . בעונת השידורים הבאה של 2000 – 1999 , למרות שעודד קטש כבר עבר לשחק בשורות אלופת יוון קבוצת פאנאתאנאייקוס שילמנו למכבי ת"א  5.000000 (חמישה מיליון) דולר עבור העונה הרגילה ועוד  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר לערוץ הספורט תמורת שידורי ה- Final four בסלוניקי ב- 18 וב- 20 באפריל של שנת 2000 . בעונת 2001 – 2000 הייתה מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה והסכום טפח ל-  5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אֶלֶף) דולר .

הערה : החוזים ופרטי התשלומים המדויקים ששילמה רשות השידור למכבי ת"ר בשנים 2006 – 1969 נמצאים בספר עב הכרס בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר מסביר מנקודות מבט שונות לרבות תּוֹכֶן , כלכלה , וטכנולוגיה טלוויזיונית מדוע ראו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור צורך לצעוד שלובי זרוע עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 (שלושים ושבע) שנים .

symbiotic 1

טקסט תמונה (1) : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי בשנים 2012 – 1999 אודות ההתקשרות הממושכת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

symbiotic 2

טקסט תמונה (2) : שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס "הקשר הסימביוטי" בן 10000 (עשרת אלפים) עמודים שחקרתי וכתבתי בשנים 2012 – 1999 אודות ההתקשרות הממושכת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שעה לפני הפגישה המכרעת עם עו"ד שמעון מזרחי , התכנסה הנהלת רשות השידור בבר – קפה קטן "לה – סנטראל" השוכן בשדרות רוטשילד בתל אביב . בפגישה נכחו מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , מ"מ מנהל הטלוויזיה יָאִיר אַלוֹנִי , סמנכ"ל הכספים מוֹטִי לֵוִי , ואנוכי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ערכנו חזרה על "שיעורי הבית" שלנו . אוּרִי פּוֹרָת ביקש ממני להציג את הפרזנטציה שלי בפני עמיתיו על מנת לשכנע גם אותם בצורך לחתום על חוזה כספי חדש ויקר עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . לכולנו היה ברור שנידרש לשלם סכום מפליג בתנאֵי התחרות הטלוויזיונית הפרועה הקיימים בארץ . התייעצנו בינינו לבין עצמנו כמה נִדָרֵש לשָלֵם הפעם והאם יש ביכולתה של רשות השידור לעמוד במעמסה הכספית הזאת . היה ברור עכשיו למנכ"ל רשות השידור טרם המו"מ כי אנחנו מתכוונים לנהוג על פי המסורת הישנה . יש בדעתנו לחתום על חוזה שידורים נוסף עם מכבי ת"א במשחקיה באירופה ולא עם שום קבוצת כדורסל ישראלית אחרת ולוּ במחירים מופחתים המוצעים לנו . הפועל ירושלים התדפקה כרגיל על דלתות רשות השידור אך נדחתה באדיבות מפני שלא הייתה האלופה . בתום הפגישה ב- "לה – סנטראל" נסעו אנשי צוות המו"מ במכוניות שלהם למסעדת "האיטלקייה הקטנה" של חֵן שַפִּירָא בקצה רחוב מונטיפיורי בתל אביב. אני כהרגלי נעתי רגלית לאזור הקרבות. היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ומנכ"ל המועדון אַמִי אֵשֶל כבר המתינו לנו שָם. החלה ההתמודדות ראש בראש . במו"מ עם מכבי ת"א בקיץ 2001 לא התכוונו לשלֵם לעו"ד שמעון מזרחי סכום של  6,600000 (שישה מיליון ושש מאות אֶלֶף) דולר . המסעדה הייתה ריקה מאדם . רק נציגי רשות השידור ואנשי מכבי ת"א הצטופפו סביב שולחן אחד בקדמת המסעדה . הדינמיקה התחרותית של המו"מ הזה הייתה קשוחה והחלה להתגלגל במדרון . מסגרת הכספים שלוֹ נפרצה . לפגישת המו"מ עם מכבי ת"א שהתנהלה תוך כדי ארוחת צהריים איטלקית מקסימה ויין מרלו הצטרף גם הבַּקָר הראשי של השידור הציבורי הראשי הלא הוא יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בכבודו ובעצמו . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נהג בהיגיון כשביקש בצעד חריג וחסר תקדים מיו"ר הועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי אוֹהֵד מוצהר של הפועל ירושלים הסגנית הנִצחית של מכבי ת"א להשתתף גם כן בפגישת המו"מ עם מכבי תל אביב . הוא היה זקוק לתמיכתו של היו"ר . שום יו"ר של הוועד המנהל של רשות השידור בשום תקופה לא נטל מעולם חלק במו"מ מקצועי לרכישת זכויות שידורים של אירועי ספורט רלוואנטיים . נַחְמָן שַי – כן . השתתפותו של מר נחמן שי בצוות המו"מ עם מכבי ת"א הייתה חידוש מפליג אולי בגלל שאוּרִי פּוֹרָת ידע עכשיו שאין מנוס מלהיענות לתביעת אלופת אירופה שדרשה לשלם לה תמורת הזכויות הבלעדיות סכום כספי של יותר מ-  6.000000 (שישה מיליון) דולר לעונת שידורים אחת . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ידע שהוא זקוק לגיבוי ציבורי של חברי הוועד המנהל של רשות השידור כדי לשלם למכבי ת"א סכום עתק שכזה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא ידע שמר נחמן שי הוא אוהד מושבע ומוצהר של קבוצת הפועל ירושלים הלובש חולצת "T – Shirt" אדומה בעת משחקיה , וכי מנהלי הפועל ירושלים וכמה חברי כנסת ממפלגת מֶרֶ"צ ומפלגת העבודה כבר פנו אל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , והעירו לוֹ כי ההסכם הכספי בין מכבי ת"א ורשות השידור איננו צודק , ומפלה לרעה את הפועל ירושלים וקבוצות אחרות בליגה .

בפגישות מו"מ מהסוג הזה בין רשות השידור לבין הוועדות המארגנות בהן הקרואים ממלאים את כרסם באוכל, אנוכי נוהג תמיד לבחור לי כיסא לישיבה מול מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ולעולם לא לצִדוֹ . רוב הסיכומים בין שני הצדדים הנושאים ונותנים מושגים תוך כדי האכילה . לאורי פורת יש סגנון דיבור אישי המיוחד ואופייני רק לו . הוא מדבר בשקט רב . הוא כמעט לוחש . הִנְךָ יושב וסועד לצִדוֹ אך קשה לשמוע אותו . אתה פשוט לא מצליח להבין מה הוא אומר . אני לא אוכל הרבה אך רעש השיניים הטוחנות שלי תמיד גובר על תהודת קולו . גם בעֵת הישיבה מולו אני ממעט לאכול מפני שאני עסוק במאמץ להקשיב ולהאזין לדבריו , קורא ובוחן את תנועות שפתיו כדי לא להחמיץ מילה . אסור לי לפספס אותו . גם הפעם הזאת נהג אורי פורת כהרגלו . מנכ"ל רשות השידור האָהוּב אמר דברים חשובים אך לחש אותם . סִינֵן אותם מבין שיניו . המסגרת התקציבית המודולרית שאותה קבענו אורי פורת ואנוכי נסבה על סכום מֵרַבִּי של  5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר . מכבי ת"א התעקשה על  7.000000 (שבעה מיליון) דולר . יראנו מאוד את מתחרינו מפני שראינו במכבי ת"א אובייקט שידור מוצלח . היינו לבד במסעדה האיטלקית של חֵן שפירא אך לא בודדים במו"מ . רוּחוֹת הַרְפָאִים של ערוץ 2 וערוץ 5 בכבלים שוטטו להן בחלל באין מפריע ונָשְפוּ בעורפינו . אורי פורת ואנכי ראינו היטב את צלליותיהם מטיילות בין שולחנות המסעדה הריקה . הֵן האיצו בנו להעלות את המחיר ואיימוּ על הישגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אוּרִי פּוֹרָת ואנכי חשנו מאוימים . הרָף האמיר ל-  6.200000 (שישה מיליון ומאתיים אלף) דולר . במצב כזה אוּרִי פּוֹרָת ואני חשבנו שאין טעם ואסור לאַבֵּד את מכבי ת"א לערוץ 2 או לערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) רק בשל תשלום של  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר נוספים . הסכמנו לצעוד קדימה ולהרחיק לכת . המחיר טיפס ל-  6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר . שוב ליוותה את אורי פורת ואותי התחושה שאם הגענו עד הלום צריך להבליג ולשָלֵם . אין דרך אחרת מלעשות זאת אלא לוָודֵא שנֶכֶס השידור לא ייפול לידיהם של המתחרים שלנו ויישאר בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. גם רדיו "קול ישראל" יהיה רשאי להיהנות משידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א על גביע אירופה לאלופות – בארץ ובאירופה . זאת הייתה נחמה יקרה אך יחידה . נחמן שָי שחזה בכל מהלכי המו"מ במסעדת "האיטלקייה הקטנה" היה המום . הוא מעולם לא ניהל מו"מ שכזה ולא הכיר את ההיסטוריה הארוכה של "הקשר הסימביוטי" בין שני הגופים . הוא הסכים כמי שקפאו השֵד למהלכים האדיבים של מנכ"ל רשות השידור ושלי כלפי מועדון מכבי ת"א . מראה פניו הסגירו את רחשי לבו . הוא העריך את אורי פורת הערכה מקצועית מועטה (אם בכלל) במסווה של המפקח על הכסף הציבורי ורחוק מלהיות חסידה של מכבי ת"א , אך במסעדה הצטייר כג'נטלמן . אורי פורת הזמין את נַחְמָן שַי להצטרף אליו למו"מ . זה היה יו"ר הוועד המנהל המנסה להצטייר כשומר הקופה הציבורית ובד בבד משמש אוהד פעיל , רשמי , ומוצהר של קבוצת הפועל ירושלים , ובעל אינטרס מובהק שקבוצתו האהודה תשודר אף היא על מסך הטלוויזיה הציבורית . נחמן שָי נכח במשחקיה של קבוצתו הירושלמית האהובה עליו משכבר הימים . מצלמות הטלוויזיה שלי הנציחו אותו יושב בין האוהדים הירושלמים כשהוא לבוּש בחולצה האדומה של המועדון (ללא שום הסתייגות) בעודו נושא בתפקיד הרשמי של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . דבר כזה לא היה עולה מעולם בדעתו של אורי פורת ללבוש חולצה צהובה במשחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט יד אליהו .

נחמן שָי התענג על האוכל האיטלקי אך הקשיב בחרדה גוברת והולכת לנפתולי המו"מ ולתוצאה הסופית שלו . הוא היה אוֹהֵד מוצהר של אגודת הפועל ירושלים ומעריץ נלהב של שתי קבוצות הכדורגל והכדורסל שלה . הוא נחשב בעיניי לאיש מוּטֶֶה ולא אמין . עיניו היו נשואות לעבר יריבתה של מכבי ת"א קבוצת נעוריו הפועל ירושלים . הוא התנגד מראש לכל מהלך מוניטארי שתומך בהתקשרות רשות השידור עם אלופת מדינת ישראל ואירופה בכדורסל . נדמה לי שגם מנכ"ל רשות השידור לא ראה בו מופת של יושרה . באותו יום חמישי – 14 ביוני 2001 בשעה אחת בצהריים הערים יו"ר הוועד המנהל נחמן שָי קשיים על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . הוא התנגד בתחילה לשלם סכום של  6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר לעונה אחת למכבי ת"א . לקח לוֹ זמן להשתכנע שהדבר נחוץ . את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי הפסדנו ב- 17 במאי 1994 . לא היה לי כל חשק להפסיד גם את זכויות השידורים של מכבי ת"א בכדורסל ב- 14 ביוני 2001 . לבסוף הסכים לחתום על עסקת הענק אך התנה את חתימתו בהבאתה לאישורו של הוועד המנהל כולו . אורי פורת ראה חשיבות ציבורית עליונה בהשתתפותו של נחמן שָי במו"מ והסכמתו בסופו של דבר לחתום על ההסכם היקר . גם מוטי לוי חתם על ההסכם בידיים רועדות . יאיר אלוני שלא היה בקי בהיסטוריית המו"מ עם מכבי ת"א העניק גיבוי אוטומטי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת האיש שמינה אותו שנה קודם לכן לתפקיד הרָם של מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן .

בתום המו"מ לחצתי את היד לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ולמר אָמִי אֵשֶל . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סינן אף הוא מבין שיניו דברי תודה לאנשי מועדון מכבי ת"א . חוזה שידורים הבלעדי העניק לנו את הזכות לשדר ישיר את משחקי הקבוצה בעונת המשחקים של 2002- 2001 פלוס אופציה לחתום על הסכם נוסף עם המועדון לעונת 2003 – 2002 , תמורת 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר . התבוננתי באורי פורת . הוא היה חיוור ולבן כצבע הקיר . חיבקתי ונישקתי אותו בעוד כולם מתפזרים ונוטשים את המסעדה . בעודי מאמֵץ אותו אל לִבִּי אַץ נחמן שַי המזועזע לספר את קורותיו לסגניתו , המשנה ליו"ר הוועד המנהל גב' אַהוּבָה אוֹרֶן . מנכ"ל רשות השידור ואנוכי נשארנו לשיחת סיכום קצרה בארבע עיניים . היה ברור שנפל דבר . אורי פורת טרם נרגע מהסכמתו לשלם סכום אדיר של  6.600000 (שישה מליון ושש מאות אלף) דולר עבור עונת שידורים אחת לקבוצת ספורט , תהא אשר תהא , גם כשמדובר במועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל . הוא גם לא היה בטוח ומשוכנע לחלוטין שכוחות האוֹפֶל של ערוץ 2 וערוץ 5 אומנם פעלו ואיימו מאחורי הקלעים על ההגמוניה של רשות השידור. הסתכלתי עליו. הוא לא היה רגוע . לרגע אחד אבד לו ביטחונו העצמי. היה נדמה לאורי פורת שלא ניהל נכון את המו"מ מול עו"ד שמעון מזרחי . ליוותה אותו תחושה חזקה של ניצחון פירוס. משהו כמו עוד ניצחון כזה ואבדנו . אורי פורת אהב את מכבי ת"א אך חש שהסכים לשלם למכבי ת"א יותר ממה שהיה נחוץ . הצרה היא שבמו"מ מהסוג הזה לעולם לא ניתן לבדוק האם באמת שילמנו יותר מידי והיכן ניצב גבול התשלומים המדויק ..

הייתי בקי , מחושב , וזהיר בדרכי הכלכלה הנפתלות של המו"מ הרבים במשך 32 שנים שדנו ברכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים . אורי פורת סמך עלי לחלוטין אך הוא היה בכל זאת המאופק מבין שנינו . אני הייתי האיש שגרר ודחף אותו לחתום על חוזה השידור הכספי היקר, קרוב לשבעה מיליון  דולר, שהוענקו למועדון ספורט פרטי . והוא חתם . הוא היה מנכ"ל רשות השידור והאחריות העצומה רבצה ראשית דבר על כתפיו . שנינו לא ידענו בדיוק אם לשמוח על הרכישה החשובה כשלעצמה או להתעצב על התשלום העצום . 6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר אינם הולכים ברגל . נהגו האישי גבי אוחנה כבר המתין לו ליד המסעדה כדי להביאו לביתו בראשון לציון . "תשמע" , אומר לי אורי פורת כשהוא מסנן מבין שיניו ומוסיף , "נחמן שי לא אוהב אותנו ולא את מכבי ת"א וזה אני אומר בלשון המעטה . נשארה לנו עוד עבודת שכנוע בוועד המנהל של רשות השידור" . בתום המו"מ וארוחת הצהריים הושג כאמור הסכם עקרוני בין שני הצדדים , בו נקבע כי רשות השידור תרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של משחקי מכבי ת"א באירופה לשנתיים . תמורת השידורים בעונת 2002 – 2001 תשלם רשות השידור סכום של 6.600000 (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר , ובעונה שלאחריה 2003 – 2002 תוסיף רשות השידור למכבי ת"א כ- % 7.0 ותשלם לה תשלום של  7.100000 (שבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר . ההסכם היה טעון כאמור אישור של ועדת התוכניות של מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור . נכונה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ו- לי "וִויָה – דוֹלוֹרוֹזָה" .

למי שלא זוכר . בתאריך 17 במאי 1994 סבר מנכ"ל רשות השידור דאז מרדכי "מוטי" קירשנבאום כי תשלום זכויות השידורים להתאחדות הכדורגל הישראלית על סך של  5.000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה אחת ו/או 15.000000 (חמישה עשר מיליון) דולר לשלוש שנים של 1997 – 1994 הוא סכום גבוה מידי . מוטי קירשנבאום איש חכם ובעל היגיון נרתע מהסכום . יתירה מזאת . הוא היה בטוח שלערוץ 2 הצעיר בראשותם של המנכ"לים של זכיינית "רשת" דן שילון ויוחנן צנגן , מנכ"ל זכיינית "קשת" אלכס גלעדי , ומנכ"ל זכיינית "טלעד" עוזי פלד שהתחרו גם הם על רכישת הזכויות אין את הסכום הנדרש . בהנחה שלערוץ 2 אין עדיין את סכום המינימום המבוקש בן 5.000000 (חמישה מיליון) דולר ביד (לעונה) , מוטי קירשנבאום אפילו לא ניגש למכרז . התוצאה ידועה והשאר היסטוריה . מוטי קירשנבאום הפסיד וערוץ 2 זכה במפתיע בבכורה וקנה את סחורת השידור עבור עצמו לשלוש השנים הבאות של 1997 – 1994 . התבוסה של רשות השידור באותו יום שלישי ההוא של 17 במאי 1994 הייתה סנסציונית משלוש סיבות . הסיבה הראשונה : את המו"מ מטעם רשות השידור ניהל האיש שניצב ב- "Top  Hierarchy" של הרשות הלא הוא מנכ"ל רשות השידור בכבודו ובעצמו בעל המוניטין מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . דווקא הוא נכשל והובס ללא קרב . הסיבה השנייה : התברר כי מוטי קירשנבאום רווי ביטחון עצמי היה נטול מודיעין מדויק בעת המו"מ באשר לכוונותיו הנסתרות של נציגי ערוץ 2 מר אלכס גלעדי ומר דיוויד פדרמן . הצמד הזה אָלֶכְּס גִלְעָדִי ודֵיוִויד פֶדֶרְמַן היה לא רק אמביציוזי אלא גם נחוש הרבה יותר מעבר להערכותיו של מנכ"ל רשות השידור . מוטי קירשנבאום העריך משום מה שלערוץ 2 הצעיר (על שלוש זכייניותיו "רשת" , "קשת" , ו- "טלעד") אין די ממון כדי לרכוש את סחורת השידור הטלוויזיונית הספורטיבית ולא התייצב כלל למִכְרָז שהתקיים כאמור ביום שלישי בצהריים של 17 במאי 1994 במשרד התאחדות הכדורגל באצטדיון רמת גן .ערוץ 2 זכה בבכורה ללא קרב . הסיבה השלישית : הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החזיקה בזכויות השידורים הבלעדיות של הכדורגל הישראלי במשך 25 (עשרים וחמש) שנים רצופות מ- 1969 ועד 1994 . היא ראתה בכדורגל הישראלי נכס שידור מובהק שאין לוותר עליו ולפתע הפסידה אותו ללא כל אזהרה והכנה מוקדמת של דעת הקהל . המדינה הייתה כמרקחה . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "סמן ימני" , הדן בזכויות השידורים היקרות והמופלגות של הכדורגל – בארץ ובעולם . הספר "סמן ימני" הוא אחד מתוך סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב אודות קורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ וקרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

שילמנו בסופו של המו"מ ב- 14 ביוני 2001 עם מכבי ת"א יותר מאשר תּכננו בתחילתו . זה היה מזמן לפני 13 שהים אולם אני זוכר כל פרט מהאירו . נזכרתי לפתע במו"מ האולימפי שניהל רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) נשיא חטיבת הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בינואר 1984 בלוֹזַאן – שווייץ על רכישת זכויות השידורים של אולימפיאדת החורף של קאלגארי 1988 . ABC תִּכננה בראשית המו"מ לשלם מאכסימום  275000000 (מאתיים שבעים וחמישה מיליון) דולר ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . בסופו של המו"מ היקר והמורכב חתמה על הסכם של 309000000 (שלוש מאות ותשעה מיליון) דולר . פער של 34000000 (שלושים וארבעה מיליון) דולר בין ראשית המו"מ ועמדת הפתיחה לבין פוזיציית הסיום שלו . המחירים ש- ABC שילמה לוועד האולימפי הבינלאומי ב- 1984 ורשות השידור למכבי ת"א ב- 2001 שונים כמובן לחלוטין אך הנסיבות דומות . רוּן אָרְלֶדְג' הסכים לשלם סכום מטורף שכזה מפני שבעורפו נשפו שני מתחריו הגדולים רשתות NBC  ו- CBS . אנחנו הסכמנו לשלם מפני שפחדנו שאובייקט השידור היוקרתי ייפול בידיהם של ערוץ 2 ו/או ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) . ראה שוב הספר , "סמן ימני" , שעוסק בזכויות השידורים המופלגות של הכדורגל – בארץ ובעולם .

אורי פורת חשב ב- 14 ביוני 2001 שהשתתפותו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי במו"מ היקר והמורכב , תועיל ותסייע בידו לעַצֵב לוח שידורים בערוץ הציבורי כלבבו . הוא טעה . הוא לא העריך נכון את הסיטואציה הפסיכולוגית החדשה שהתוותה בתוככי רשות השידור . כלומר : סלידתו של נחמן שי והאנטגוניזם שלו כלפי מכבי ת"א – מחד והערצתו את הפועל ירושלים – מאידך . נפתחה חזית עימותים חדשה בצמרת רשות השידור . פחות מחודשיים אח"כ כבר לא נשא אורי פורת ז"ל בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור . באוגוסט 2001 התפטר מתפקידו בלחץ אווירה ביקורתית מאסיבית , לחוצה , ואנטגוניסטית , כמעט חזית אחת – שנוצרה נגדו ב- Board הציבורי של רשות השידור ובראשו נַחְמָן שַי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וסגניתוֹ גב' אַהוּבָה אוֹרֶן ז"ל . חבר וועד מנהל נוסף של רשות השידור אלון אלרואי היה שותף להצרת צעדיו של מנכ"ל רשות השידור . אלון אלרואי שימש בתפקיד יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור .  השלישייה הצעירה והכוחנית הזאת הייתה דומיננטית ולמעשה השתלטה על רשות השידור . אורי פורת חַש שאין לו יותר מה לעשות ברשות השידור . שלוש שנים וארבעה חודשים לאחר שראש הממשלה מר בנימין "ביבי" נתניהו מינה אותו ב- 1 באפריל 1998 להתייצב בפסגת השידור הציבורי , התדרדר ממנה בעל כורחו . בתחילת חודש אוגוסט 2001 פרש אורי פורת מרשות השידור . אינני יודע אם היה אָבֵל, אבל לבטח עזב את ביתו השני חפויי ראש . לא כך תִּכנן להיפרד מרשות השידור . אותה השלישייה הזאת בוועד המנהל של רשות השידור שכּה הצרה את צעדיו המקצועיים של אורי פורת וביקרה בצורה בוטה את החלטותיו הכספיות בעיקר אלה הנוגעים לשידורי הספורט ובראשה נחמן שי , אישרה שמונה חודשים אח"כ למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בקיץ 2002 לשלם לחברת צָ'ארְלְטוֹן סכום אסטרונומי ודִמיוני של כ-  3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר עבור 8 (שמונה) משחקים בלבד בטורניר מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002 . 475000 (ארבע מאות ושבעים וחמישה אלף) דולר לכל שידור ישיר אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . סכום מטורף . העסקה הנ"ל נעשתה בידיעה מלאה ובאישורם המוסרי והמעשי של נחמן שי , גב' אהובה אורן ז"ל , ו- אלון אלרואי . אותו נחמן שי שעשה צרות צרורות לאורי פורת והאשים אותו בניהול לקוי של רשות השידור חבר כעת למנכ"ל יוסף בר-אל ואִשרר את התשלום הדמיוני הזה של 3.800000 דולר . היה ברור לי כעת שנחמן שי הוא מינוי פוליטי עכור . האיש מנהל פיקוח ציבורי סלקטיבי אודות שידורי הספורט שאותם אנוכי מנווט . הסכמת רשות השידור לשלם לחברת צ'ארלטון סכום פנטסטי של 3.800000 דולר תמורת 8 שידורים ישירים בלבד מיפן וקוריאה 2002 גררה לעסקה שדמתה למערבולת פיננסית גם את ערוץ 5 בכבלים . הנהלת הטלוויזיה בכבלים מיסדה את ערוץ +5 (ערוץ 5 פלוס בכבלים) . ערוץ 5 קנה את שאר 56 המשחקים של טורניר מונדיאל יפן / קוראיה 2002 , שידר אותם ישיר ע"י יורם ארבל ורמי ווייץ מעמדות שידור באצטדיונים ביפן וקוריאה (בעוד אנוכי נכפיתי ע"י המנכ"ל יוסף בר-אל לשדר את שמונת המשחקים שלי Off tube מהמוניטורים בירושלים) . בכך נוצרה תחרות טלוויזיונית מטופשת ולא הוגנת וחסרת כל סיכוי  נגד ערוץ 5 בכבלים כפי שכפו עלי כאמור מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ובגיבויו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי . הפסדנו בקרב הטלוויזיוני מול ערוץ 5 בכבלים בטרם החל . הצורה הזאת של התמודדות בלתי שוויונית לא הותירה לי שום תקווה ויהב למַזְעֵר את הנזקים הכלכליים באמצעות שקופיות חסות . כי מי זה ירצה לראות תקצירים מוקלטים בערוץ 1 לאחר שראה כבר את אותם המשחקים הללו בשידורים ישירים בערוץ 5 בכבלים . לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגרמו נזקים בלתי הפיכים תוכניתיים וגם כלכליים בשל ניהול כושל של אותם שני הבכירים יוסף בר-אל ונחמן שי שניצבו בפסגת רשות השידור דאז . הסיפור של הפקת שקופיות החסות וגיוס ספונסרים נכשל כליל . מר נחמן שי עזב את רשות השידור בחלוף כשנתיים ימים מבלי שמיצה את תפקידו, ומבלי שהשלים את כהונתו ושליחותו (אם הייתה כזאת בכלל) . הוא הוחלף בפקודת ראש הממשלה אריאל שרון ע"י מר אברהם נתן והותיר את רשות השידור פצועה וצולעת , ומשרכת בקושי את דרכה . יוסף בר-אל הודח ממשרתו הרמה במאי 2005 וסולק לאלתר מרשות השידור ע"י אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון , זאת שהסמיכה אותו לכהונת מנכ"ל רשות השידור שלוש שנים קודם לכן בקיץ 2002 . 

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל חש כי הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של נחמן שי והמִשְנֶה שלו גב' אהובה אורן ז"ל מפגינים כלפיו יחס חריף ונוהגים עמו בעוינות . אורי פורת היה אומלל . מעשן כבד שגם לא היה מזה זמן בקו הבריאות . נחמן שי הגיע לרשות השידור בתקופת התחרות הגדולה שהתחוללה כבר בכל עוזה בשוק הטלוויזיה באָרֶץ בין ערוץ 1 מייצגו של השידור הציבורי לבין ערוץ 2 נציג השידור המסחרי ולבין ערוץ 5 בכבלים , ערוץ נישה שהתמחה בשידורי ספורט . זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם האמירו במהלך עשור ה- 90 של המאה הקודמת לגבהים פנטסטיים בלתי יאומנו – מחד , אולם הצורך לרכוש אותם למען משלם האגרה לא חדל ולא פסק לרגע – מאידך . השאלה שניצבה בפני כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 והעורך הראשי והמפיק הראשי שלהם הייתה כיצד עושים זאת בתנאים מוניטאריים בעייתיים . היה דרוש אם כן מימון נוסף מעבר לאגרה כדי לקנות את שידורי הספורט היקרים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של הרשות שהסכים לשלם בעונת 1995 – 1994 למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל תשלום מפליג שחצה את גבול 1.000000 (מיליון) דולר לעונה אחת . אולם מוטי קירשנבאום גם היה מנכ"ל רשות השידור הראשון בעידן הקודם שהתגייס בעצמו לאיתור בעלי הממון כמו עופר נימרודי בעל העיתון "מעריב" ומנכ"ל בנק הפועלים עמירם סיוון ז"ל כדי שיחישו כסף באמצעות שקופיות חסות למען שידורי הספורט הרלוואנטיים , היקרים , והיוקרתיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . בדל של חיוך עולה בזווית שפתותיי כשאני מזכיר בנשימה אחת את שמו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום מי שהיה בשעתו משכמו ומעלה יחדיו עם שמם של יוסף בר-אל , נחמן שי , יוני בן מנחם , וזליג רבינוביץ' . מוטי קירשנבאום הבין והכיר היטב את חשיבותם של השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בערוץ 1 . במו"מ של עונת 1997 – 1996 עם עו"ד שמעון מזרחי ומר דיוויד פדרמן פסק מוטי קירשנבאום לראשונה על חידוש נוסף , וקבע כי רשות השידור תשלם למכבי ת"א לא רק את תשלום זכויות השידורים הרגילות (בן מיליוני דולרים . הסכומים המדויקים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי וקרוי "הקשר הסימביוטי בין רשות השידור למכבי ת"א ב- 37 השנים שבין 1970 / 1969 ל- 2007 / 2006 ") אלא גם תעניק לה את זכות ההכנסות משקופיות החסות . הפסיקה הזאת נעשתה בהסכמתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ובתמיכה שלי כמנהל חטיבת הספורט . היה ידוע לכולם כי המחלקה הכלכלית של הרשות איננה מוכשרת דיה לגייס חסויות בהיקפים הנדרשים כדי לממן באמת את שידורי מכבי ת"א בכדורסל . שיווק שקופיות החסות והפקתן הועברו אפוא לידי מכבי ת"א והיוו חלק ומרכיב בתשלום הגלובאלי . נחמן שי ג'נטלמן למראית עין ויריב מר בשעתו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא התמצא בכלכלת רשות השידור . הוא הצטייר בעיניי כפוליטיקאי שדיבר על בזבוז כספים המשולמים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל , אולם מאידך תמך במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעסקת הנֶפֶל היקרה עם חברת צ'ארלטון הנוגעת ל- מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . תמהתי כיצד מצליח השלטון הפוליטי להציב שוב ושוב בעמדות ניהול בכירות אנשים לא מוכשרים כנחמן שי . בסופו של מאבק בתוככי רשות השידור גבר נחמן שי על אורי פורת . אורי פורת ז"ל מונה ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- 1 באפריל 1998 לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד 1 באפריל 2003 במקומו של מוטי קירשנבאום . באוגוסט 2001 התפטר אורי פורת מרשות השידור כשהוא שפוף , עייף ותשוש , וגם חולה . בעוד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפטר באוגוסט 2001 מרשות השידור לאחר מסכת יחסים עכורה ולוחמנית עם הוועד המנהל של רשות השידור , מצא לו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי פנאי לשלוח לי מכתב הערכה אודות מבצע השידורים הישירים שהפקתי , ערכתי , ניהלתי , והפקתי של אליפות העולם ה- 8 בא"ק באדמונטון – קנדה .   

shai 28טקסט מסמך : 9 באוגוסט 2001 . בעוד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתפטר באוגוסט 2001 מרשות השידור לאחר מסכת יחסים עכורה עם הוועד המנהל של רשות השידור , מוצא לו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי פנאי , ושולח לי מכתב הערכה אודות מבצע השידורים הישירים שהפקתי , ערכתי , ניהלתי , והפקתי של אליפות העולם ה- 8 בא"ק באדמונטון – קנדה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ג. סוף העידן של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המצוין מר יאיר שטרן (2000 – 1993) בטרם מינויו של נחמן שי ע"י ממשלת ישראל בסוף שנת 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (במקומו של גיל סמסונוב). 

ביום שלישי – 20 ביולי 1999 , כינס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן את רשות סֶגֶל (פגישה שבועית של מנהלים בכירים בערוץ 1 הציבורי) , כדי לדון עמם על ההיערכות הסופית לקראת תחילת שידורי הליגה לאומית בכדורגל ב- 14 באוגוסט 1999 . נכחו שם כל הגנרלים שלו . מר יוסף "יוסי" משולם – מנהל חטיבת התוכניות , מר רָפִיק חַלָבִּי מנהל חטיבת החדשות , מר מוּשוֹן מַצְלִיח מנהל חטיבת שירותי הפקה ומבצעים , מר מנחם וולף מנהל חטיבת הביצוע בהנדסה , מר אלי קרייתי מנהל חטיבת התחזוקה בהנדסה , מר יראון רופין מנהל כוח אדם , מר אוֹרֶן שִינְדֶל מנהל הבימאים , מר בני חן מנהל שירותי אומנות , מר מיקי קליין סגן מנהל שירותי הפקה , מר יִצְחָק "בֶּנְיוֹ" בֵּן יוֹסֵף מנהל שידורי החוץ , מר ששי אפרתי מפיק שידורי מחלקת הספורט , מר מאיר איינשטיין השַדָּר הראשון והמוביל של מחלקת הספורט , ואנוכי . מנהל הטלוויזיה הישראלית ציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ביקש ממני להציג את הפרזנטציה המבצעית שלי בפני הנוכחים . המֶסֶר הראשי שלי היה ברור והחלטי : "למרות זמן ההכנה הקצר שנותר לכולנו , לא יותר משלושה שבועות וחצי , אנחנו נעלה "לאוויר" בכל מחיר , בכל דרך , ובכל האמצעים העומדים לרשותנו" , והוספתי בהדגשה בשפה האנגלית , "By hook or by crook" גם אם נדרש לצַלֵם בתחילה חלק מהמשחקים בניידות "הרקפות" (מצוידות במצלמה אחת בלבד) ומצלמות ENG , וגם אם נדרש להגיש את "משחק השבת" במוצ"ש מחניון מכוניות השידור שלנו בהיעדר אולפן מוכן" .  כל הנוכחים האחרים תמכו ברעיון השידור שלי , וכל אחד מהם הבטיח לעשות את המכסימום בתחומו . מנהל הטלוויזיה נתן בתום הפגישה אור ירוק מבוקר להתחיל בהרמת הפרויקט [1] . שררה בחדר שמחת עשייה גדולה . כמעט אופוריה . הנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חוזרת לימיה הגדולים .

ביום שלישי – 27 ביולי 1999 , התכנסנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי בלשכת המנכ"ל בבניין שערי צדק יחד עם מיילן טנזר ויונה וויזנטל לפגישת סיכום אחרונה טרם חתימת החוזה . המנכ"ל זימן לפגישה הזאת גם את הסמנכ"לים שלו מוטי לוי (כספים וכלכלה) ועמרם עמר (כוח אדם) . זאת הייתה פגישה פרוצדוראלית בלבד . כל הנתונים היו ידועים וממוסמכים . המנכ"ל היה רק צריך לחתום . נפרדנו בלחיצת יד ממיילן טנזר ויונה וויזנטל . הכדורגל חזר לערוץ 1 . סוכם כי אנחנו נשדר מידי שבת את המשחק המרכזי בשידור ישיר , ובנוסף נצלם את שאר משחקי המחזור לתוכנית הסיכום של "משחק השבת" . תמורת התענוג התחייבנו לשלם 7.000000 (שבעה מיליון) דולר לעונה אחת . שידורי הכדורגל בעונת 2000 – 1999 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו אמורים להניב כ- 150 שעות שידור בעלות של כ-  46000 (ארבעים ושישה אֶלֶף) דולר בממוצע לשעת שידור אחת .

כשנעלמו אנשי ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) מבעד דלת הלשכה חצתה אותה מחייכת אלינור בלקין מנהלת לשכתו של אורי פורת ועוזרתו הראשית, אישה חכמה ויפת תואר וידידה אישית של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ובידה בּלוֹק כתיבה צהוב ועֵט . עמדנו לשחזר את ההיסטוריה . השתררה דממה בחדר . המנכ"ל קרא לה בפנים חתומות להיכנס לחדר והחל להכתיב לה בקול מְיוּסַר את סעיפי טיוטת הסכם הכדורגל החדש עם ערוץ הספורט בכבלים , "רשות השידור מתחייבת לשלם לערוץ 5 …" . לפתע נמלך בדעתו וחדל . קולו נדם . ארשת של ייסורים לבשה את פניו . הוא היסס ושקע בעצמו ואז סובב את מבטו מאלינור בלקין לעבר מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואלי ואמר כלהלן : "ומה יהיה אם חברת צ'ארלטון תזכה בערעור בבית המשפט נגד ערוץ 5 , בכבלים הרי רק שלשום נפגשנו כאן במקום הזה עם קובי בן גור ופינחס זהבי (ביום ראשון- 25 ביולי 1999) שהבטיחו לנו שהם יזכו בערעור" , והוסיף , "אני דוחה את החלטתי עד שייוָודעוּ תוצאות המשפט בין שני הגופים…" . מנהל הטלוויזיה מר יאיר שטרן ואנוכי התבוננו איש ברעהו כלא מאמינים . מנכ"ל רשות השידור הרי זכה לגיבוי טוטלי מכל הנוכחים בלשכתו . יאיר שטרן ואנוכי לחצנו עליו , "אורי אל תהסס , חתום ! הרי ברור שאתה חותם על תנאי ! במידה וְ- DBS יזכו בערעור , מתבטלת באופן אוטומטי הסכמתך ללכת במשותף עם ערוץ 5 ולשלם להם 7000000 (שבעה מיליון) דולר" . התבוננתי במבטו הכבוי של האיש שכה אהבתי והערכתי פעם . הוא עישן בשרשרת והיה עייף והססן . משהו קרה לו . אומץ לִבּוֹ וקסמו האישי נטשו אותו. הוא היה מנהיג רשות השידור אך ממש לא נראה כזה באותו הרגע ההוא. אורי פורת ישב בודד בראש השולחן בוהה בחלל האוויר ופוסח על שתי הסעיפים . הוא היה שָם אך לא רוחו האמיצה. לזכותו ייאמר שהוא הנושא באחריות הראשית להחלטה הלא קלה לשלוף 7000000 (שבעה מיליון) דולר מקופת הרשות המדולדלת . את האחריות הזאת אי אפשר לחלוק עם איש . ברגע ההוא אורי פורת היה לבד רק עם עצמו . הוא לא נכנע רק לכסף . הוא נכנע לעצמו , וגם לצַו מצפונו הציבורי .

למחרת יום רביעי – 28 ביולי 1999 , נפגשתי עם עו"ד רוני בר-און יו"ר מועצת ההימורים והטוטו במשרדו בירושלים . בקשתי לגייס עזרה כספית מסיבית לטובת שידורי הכדורגל שאוֹ-טוֹ-טוֹ כבר עמדו להיות שלנו . שטחתי לפניו את יוזמת שידור חדשה שלי , בה תשלב מחלקת הספורט לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית בשידורים הישירים שלה ובמוספי הספורט הרבים לכל אורך השבוע , את מילוי טופס הטוטו ובדיקתו עם סלבריטאים שונים , נשים וגברים . הרעיון שלי היה לשָדֵר בצורה שיטתית ומסודרת את "פינת הניחוש הנכון" כמשדר חסות (באמצעות הטכנולוגיה המיידית שלנו) , ובכך להבליט את הניחוש הנכון בטוֹטוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בצורה כמותית ואיכותית חסרת תקדים ולזהות את הטופס לציבור המנחשים באמצעות המרקע שלנו , של השידור הציבורי . ביקשתי מעו"ד רוני בר-און  7.000000 (שבעה מיליון) דולר . דולר של הטוֹטוֹ כנגד כל דולר שאנחנו משלמים להתאחדות הכדורגל באמצעות ערוץ 5 בכבלים . עו"ד רוני בר-און לא נפל מכיסאו . הוא רק אמר לי ובעצם חזר על דברי קודמו בתפקיד (יו"ר מועצת ההימורים והטוטו מר אריה זייף הזכור לטוב) , "קודם תחתמו ואח"כ נדבר , אתה יודע שיש לך על מי לסמוך" .

שנה קודם לכן ביום חמישי – 6 באוגוסט 1998, נפגשנו מנכ"ל רשות הידור אורי פורת ואנכי עם עו"ד רוֹנִי בר-אוֹן במשרדי הטוטו ברחוב הארבעה בתל אביב . הוא העניק אז לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום הגון , כ- 000 100 (מאה אֶלֶף) דולר עבור חסויות הטוֹטוֹ , כדי למַמֵן את השידורים הישירים המתוכננים מאליפות אירופה בא"ק מבודפשט (בתאריכים 23.8.1998 – 18) , ואת שני השידורים הישירים של שני משחקי הכדורגל שרציתי לשָדֵר , ביום שלישי – 18 באוגוסט 1998 פולין – ישראל בוורשה במסגרת קדם 2000 EURO , ולמחרת יום רביעי – 19 באוגוסט 1998 אוסטריה (שהייתה יריבה של ישראל באותו הבית) בווינה מתמודדת במשחק רֵעִים נגד אלופת העולם צרפת . במשחק הזה בחנתי לראשונה את יכולתו של שלמה שרף (אז מאמן הנבחרת הלאומית) לשמש כפרשן טלוויזיה לצדו של מאיר איינשטיין . את אליפות אירופה בא"ק שידר נסים קיוויתי שלאחר שבע שנות ניתוק מהמיקרופון הוכיח מחדש שהוא שַדָּר א"ק דָגוּל .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לא השתתף במודע בפגישות העבודה עם יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ . רוני בר-און לא הסכים בשום פנים ואופן להיפגש עמו . הוא לא רצה לראות אותו יותר לעולם . יאיר שטרן ועו"ד רוני בר-און היו פעם שני חברים טובים . חברותם נשברה לרסיסים בעקבות סדרת הכתבות הסנסציוניות של השדרנית איילה חסון ששודרה ב- 1997 בתוכנית החדשות "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (אותה ניהל יאיר שטרן) , ונודעה בכינויה בעל צליל קליט , "פרשת בר-אוֹן – חברון" . הפרשה המרעישה אודות העסקה הפוליטית "בר-און – חברון" פתחה במשך זמן רב מידֵי ערב בתשע את מהדורות "מבט" , בידיעתם , גיבויים , ותמיכתם העיתונאית הגלויה של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . שניהם האמינו לכל בדל אינפורמציה שהכַּתֶּבֶת הפוליטית שִרבבה לדיווחיה . בדיווח הזה היתמרה גם דמותו של מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי שהתייצב מאחורי הכתבת שלו איילה חסון , וטבע נחרצות את הסלוגן המפורסם , "הסיפור של גב' איילה חסון נכון ויצוק בעשרה טון בטון" . רפיק חלבי העניק לכתבת שלו תמיכה מסיבית , מוראלית , ומעשית . איילה חסון חשפה בתחילת שנת 1997 את הסיפור כי מינויו של עו"ד רוני בר – און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ב- 10 בינואר 1997 הייתה בעצם מעשה תחמנות פוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מנהיג ש"ס אריה דרעי לפיה תצביע ש"ס בעד פינוי חברון , ובתמורה תמנה הממשלה לתפקיד היועץ המשפטי שלה את עו"ד רוני בר-און , שיפעל אחרי מינויו להשגת חנינה לשר אריה דרעי שהואשם זה מכבר בקבלת שוחד ומעשי שחיתות . איילה חסון כתבת הטלוויזיה הנמרצת לא הרפתה מהפרשה . אז לפני כ- 17 (שבע עשרה) שנים קנתה את המוניטין העיתונאי שלה שהולך לפניה גם בשנת 2014 .

hason

טקסט תמונה :  זוהי העיתונאית ושדרנית הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' איילה חסון שחשפה ב- 1997 את מעשה השחיתות הפוליטית הקשה של ממשלת ישראל , פרשה שנודעה בשמה , "פרשת בר-און –  חברון" . (לע"מ תמורת תשלום) .

עו"ד רוני בר-און ראה ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1 (וידידו האישי אז בימים ההם) את האשֵם הראשי בהעברת המידע הזה באמצעות שידור הכתבות הכוזבות על פי שיקול דעתו . רוני בר-און סבר שיאיר שטרן הוא האיש שהתיר לאיילה חסון להכפיש את שמו והֵתיר את דמו בפרשה שכונתה בימים ההם , "בר-און תמורת חברון" . הוא ראה בו בוגד וניתק לנצח את ידידותו ארוכת השנים עם יאיר שטרן ולא סלח לוֹ עוֹד לעולם .

עו"ד רוני בר-און החזיק יומיים בדיוק בתפקיד יועצה המשפטי של ממשלת ישראל . כעבור 48 שעות התפטר מתפקידו . הוא וממניו ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ושר המשפטים צחי הנגבי לא עמדו בלחץ הביקורת הציבורית שהוטחה כלפיהם . כולם הבינו שמינוי עורך דין לא ידוע בדמותו של רוני בר-און לתפקיד נישא ורם במדינת ישראל נעשה בתוך עסקה פוליטית עכורה . בעקבות חשיפת השחיתות הפוליטית בצמרת השלטון ע"י כתבת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איילה חסון , המליצה משטרת ישראל להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר המשפטים שלו צחי הנגבי . ב- 20 באפריל 1997 , פּרסמו פרקליטת המדינה הגב' עדנה ארבל והיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (מונה במקומו של עו"ד רוני בר-און) במשותף  את החלטותיהם בפרשה . שניהם קבעו נחרצות בדו"ח, "כי היה ניסיון חמור להשתלט על התביעה בישראל , ואנשים שעומדים לדין פלילי חברו יחדיו כדי לקבוע מי יהיה היועץ המשפטי לממשלה , מתוך אינטרסים אישיים , תוך שימוש בקשרים ובכוח פוליטי, ואף הצליחו בכך" . יחד עם זאת קבעו עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין כי אין ראיות מספיקות להעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר המשפטים צחי הנגבי , ומנכ"ל משרד ראש הממשלה איווט ליברמן . פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה קבעו כי יש די ראיות מוצקות להעמיד לדין פלילי את מנהיגה הצעיר של ש"ס אריה דרעי . עו"ד רוני בר-און יצא מוּכּה וחבוּל , ושרוּט מאוד מהסיפור הזה וגם מוּשפּל . הוא פוצה ע"י השלטון כשמונה לתפקיד ציבורי אחר . יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ במדינת ישראל .

עכשיו ביום רביעי – 28 ביולי 1999 , רצתי אליו בתשע בבוקר לשחֵר לפִתחו כדי לבקש ממנו את חסדי מועצת ההימורים והטוֹטוֹ לשידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הענייה . שֵם העסקה שהצעתי לו היה "שִיווּק ופִּרְסוּם תמורת מִימוּן" . יו"ר מועצת ההימורים והטוטו לא שמר טינה לטלוויזיה הציבורית , הוא רק ביקש שנצטרף לעסקת הכדורגל ונחתום על החוזה עם ההתאחדות ללא דיחוי . "יואש , אתה יכול לסמוך עלי . קודם תצטרפו לשידורים . הטוֹטוֹ ילך בגדול עם רשות השידור" , אמר , וחזר על דברי קודמו אריה זייף . מעו"ד רוני בר-און טסתי לישיבת הוועד המנהל , שנערכה באותו יום בצוהרי היום במלון ראמאדה רנסנס בירושלים . נדרשתי להציג שוב את מצע השידורים הספורטיבי שלי , היקפו , וכמות כוח האדם והטכנולוגיה הנדרשת להקים את גולם הכדורגל על רגליו . המקום היה מלא מפה לפה . זאת הייתה פגישה מכרעת . נכחה שם כל צמרת הטלוויזיה ובראשה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי , וגם חלק מאנשי מליאת רשות השידור ביניהם יעקב גיל יו"ר וועדת הספורט . כרגיל היו חברי הועד המנהל שליחי הפוליטיקאים חצויים בדעתם בצורה לא עניינית . שני החברים הדתיים בוועד המנהל של רשות השידור אורי פלח (נציג המפד"ל) ואבוטבול (נציג ש"ס) היו priori a נגד שידורי הכדורגל בכלל , ובשבת בפרט , אך הרוב ובראשם יו"ר הועד המנהל של רשות גיל סמסונוב , אלון אלרואי ואחרים תמכו בהם , ובעצם נתנו הכשר ציבורי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת לצאת לדרך .

ביום שישי – 30 ביולי 1999 סעדנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנכי ארוחת צהריים במסעדה הנחשבת "אולימפיה" בנמל תל אביב כדי לסכם את פרטי רכישת הכדורגל האחרונים . גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה אמור לסעוד אִתנו אך הוא קדח מחוֹם ונשאר בביתו בירושלים . כל המי ומי של המדינה נוהגים להראות את פרצופם "באולימפיה" של צוהרי יום שישי . שמחתי לפגוש שם את מר אַרְיֵה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור בעבר , האיש הכי אופטימי שפגשתי מעודי . להתראות עמו זה כמו להשתתף ב- "Sitcom" לא מתוכנן מעין קומדיית מצבים בה הצחוק , השנינות , וההומור אינם נגמרים . אריה מֶקֶל הוא פשוט איש חביב , שופע הומור ובדיחות , שמעולם לא לקח את עצמו ברצינות רבה מידי . יצא לי לשוחח במסעדה עם מר שָלוֹם קִיטָל מנכ"ל חברת החדשות על ימים עברו . הוא היה איש חדשות מוכשר ומנהל חרוץ שנתן את גופו וליבו למען ערוץ 2 . ערוץ 2 חייב לוֹ חוב עולם . "אולימפיה" היא מקום הומה מאדם . אתה כל הזמן רואה פנים מוכרות ונדרש להגיב . להנהן בראש , או להסיר את מבטך ולהתעלם , שגם זה סוג של תגובה . אורי פורת היה מאוד נינוח בפגישה . הוא סעד את ליבו במין שקט נפשי כזה . בין תפריט אחד למשנהו עישן ושוב עישן . הוא כילה לפחות חמש סיגריות בעת הארוחה שנמשכה כשעה וחצי , אך נראה הרבה יותר רענן בהשוואה למראהו בלשכתו בשערי צדק בירושלים . יכול להיות שהשהייה היומית הארוכה בין כתלי רשות השידור , והמעבר מישיבה אחת לפגישה אחרת עם אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 "וקול ישראל" והצרות שכל אחד מהם (כולל אותי) מביא אתו ושוטח בפניו , הופכים אותו לאיש בלתי מאושר . איש מיוסר . רשות השידור היא סיר לחץ . גם הסמנכ"לים שלו והיועצת המשפטית לעולם אינם מקלים עליו . נראה כאילו בלשכת המנכ"ל שוררת אווירת לחץ מלנכולית תמידית . "באולימפיה" הדבר שונה . בעל המסעדה משֶה פְרָנְסִיס משרה אווירה נעימה במקום . המסעדה היוונית הים תיכונית שלוֹ בעלת קירות הזכוכית משיקה לגלי הים המתנפצים אל סלעי הנמל התל אביבי . שאון הגלים , ריח הים , והאוכל הנפלא עושים משהו לסועדים . אני בחרתי לאכול דג מוּשְט על הגריל ולצדו שתי כוסות גדולות של יין מֶרְלוֹ אדום יבש . אני מת על דגים ויין . מה יכול היה להיות רע בפגישה הזאת עם המנכ"ל שהיה במצב רוח טוב . סיכמנו שאנחנו הולכים על הכדורגל. עם מכבי ת"א של עו"ד שמעון מזרחי כבר חתמנו. העתיד נראה וורוד . ככה נפרדתי באותו יום מהמנכ"ל שלי . אהבתי אותו וגם את רעייתו ציפה .

יום ראשון – 1 באוגוסט 1999 היה יום קיץ שטוף שמש אך לחלוטין לא חם , ואולי בשל כך גם מלא תקוות . הרגשתי נפלא . הכדורגל הישראלי על שלושת מרכיביו עמד להיות שוב מנת חלקי . כעבור חמישה ימים נראו העניינים לפתע שוב לֵאִים וכבדים כמו ריטואל חוזר . המנכ"ל שוב היסס ושוב איבד את ביטחונו העצמי. הוא ביקש את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואותי לבוא אליו לביתו בראשון לציון כדי לדון בענייני הכדורגל היקרים , "שיואש אלרואי כל כך רוצה להשיב לחיקו" . לקחתי עמי גם את השדר הבכיר שלי מאיר איינשטיין וירדתי לשפלה יחד עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ברכב מיוחד שהעמידה לרשותנו מחלקת התחבורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זה היה ביום שישי – 6 באוגוסט 1999 . בשלוש בצהריים נחתנו ברחוב סמילצ'נסקי 14 בראשל"צ . בתחילה חשבנו שפספסנו את השעה . דלת הכניסה האוטומטית של הבניין הייתה חסומה , ולזמזם האינטרקום החיצוני המחובר לדירת מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא ענה איש . ישבנו שם שלושתנו וצחקנו על מר גורלנו בתעשיית הטלוויזיה , היכן בדיוק מבלים שלושה אנשים רציניים כמונו , שתחנוניהם לשידורי כדורגל בערוץ הטלוויזיה שלהם העבירו אותם על דעתם והובילו אותם להתדפק על דלת ביתו הפרטי של מנכ"ל רשות השידור ביום שישי אחה"צ . היה יום חם ולַח מאוד בו הגוף איננו מסוגל לקַרֵר את עצמו. הבגדים נדבקים לעור המזיע . השתגענו מצמא . לפתע הגיחה מן המדרכה הצדדית גב' צִיפָּה פורת רעיית המנכ"ל . בהליכה מהירה כאיילה שלוחה נשאה בידיה שתי שקיות כבדות עמוסות בשמונה בקבוקי קוקה – קולה גדולים וקרים . "הביטו איזה כושר גופני מדהים יש לאישה הזאת" , מלמלתי לכיוונם של יאיר שטרן ומאיר איינשטיין . מאחוריה במרחק ניכר השתרך לֵאֶה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כשהוא שוּב שואף את עשן הסיגריות לריאותיו ונהנה מהן .

שניהם אירחו אותנו למופת בדירת הגג הנאה והמרווחת שלהם . יש באורי פורת איזה Charm (קֶסֶם אישי) טבעי שניחן בו מבלי להתאמץ . אי אפשר שלא להתאהב בו וגם אי אפשר לכעוס עליו . אך פגישת העבודה בביתו לא צלחה ונשמעה כמו רִיטוּאַל ישן מהעבר . התקשרתי במהלכה לעו"ד רוני בר-אוֹן יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ בפלא פון של מנהל הטלוויזיה (רשות השידור מעולם לא אישרה לי מכשיר טלפון סלולארי לצורכי עבודתי) וגייסתי אותו לשיחת המו"מ בינינו לבין מנכ"ל רשות השידור . יאיר שטרן ומאיר איינשטיין ישבו דרוכים . אולי ממנו תבוא הישועה . ביקשתי את עו"ד רוני בר-אוֹן לדבר עם המנכ"ל ולשכנעו במהימנות מקורות המימון של שידורי הכדורגל הישראלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. עו"ד רוני בר-און אמר לאורי פורת שֵש מילים, "קודם כל חתום ואח"כ יהיה בסדר" . הוא הבטיח למנכ"ל את תמיכת הטוֹטוֹ . אומנם לא בכתב אלא רק בשיחה בע"פ אך הוא היה איש רציני שניתן לסמוך על מילתו . יאיר שטרן דיווח למנכ"ל על הפוטנציאל כספי הטמון ביכולתה של חברת שפ"מ (שירותי פרסומת מסחרית) בראשותו של מר אברהם פרחי לגייס כסף גדול למען שידורי הכדורגל .

המנכ"ל ההססן הבלתי נלאה חזר לסוּרוֹ. הוא כל הזמן דִקלם כמו תקליט שחוק סוג של הערות , "ומה יהיה אם עו"ד רוני בר-און לא יעמוד בדיבורו , ומה יקרה אם חברת שפ"מ לא תצליח לגייס את החסויות הנדרשות ?" . הוא שוב חזר על השאלה , "להיכן נעלמו 100.000000 (מאה מיליון) דולר שיוחנן צנגן ואני השארנו בקופת רשות השידור ב- 1989 ?" . אורי פורת יצר לעצמו מכשולים בלתי עבירים . פיזיים ופסיכולוגיים כאחד . הוא פחד להעיז . הפסדנו במלחמה . מפקד הקומנדו המיתולוגי הבריטי דיוויד סטרלינג במלחמת העולם השנייה שנודע בפשיטות הקומנדו שלוֹ ארוכות הטווח מאחורי קווי הצבא הגרמני של הפילדמרשל ארווין רומל באפריקה , הוא הקופירייטר של הסלוגן הקרבי המרשים, "המֵעיז – זוכֶה" . האמונה הזאת בשתי המילים, "המעיז – זוכה" , המגלמות בתוכן יוזמה, מרץ , ונטילת סיכונים מחושבים , היא שהדריכה את המפקד הנערץ ודִרבנה את אנשי יחידתו בעת הביצועים המורכבים והמסובכים שנועדו לפגוע ביעדים הגרמניים ופותחת צוהר לבעלי היוזמה . אורי פורת סירב להשתמש בה וללכת לאורה . לראשונה הבנתי באותו יום שישי – 6 באוגוסט שאפסה כל תקווה . הכדורגל לא יהיה שלנו עוד . שנה שלמה של עבודה ירדה לטמיון .

ביום שני – 16 באוגוסט 1999 טסתי לסביליה שבספרד , כדי להפיק ולנַהֵל עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שידורי אליפות העולם ה- 7 בא"ק . ביום שלישי – 17 באוגוסט 1999 שלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מסמך דו"ח עלויות ההפקה שיוטלו על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במידה ובל זאת ישנה המנכ"ל את דעתו ישתכנע לרכוש את הכדורגל [2] . המסמך הציג עלות סבירה של 1.900000 (מיליון ותשע מאות אלף) דולר לעונת שידור אחת , כשהוא כולל בתוכו גם את רכישת הטכנולוגיה החדישה עבורנו המהווה הוצאה מוגדלת בשנה הראשונה בלבד . שוב זרחו תקוותיי . אינני זוכר מצב בטלוויזיה שבו זרחו ושקעו התקוות פעמים כה רבות בתקופה כה קצרה .

stern 3

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . עדיין לא איבדנו את התקווה מול המנכ"ל ההססן . עמוד מס' 1 מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

stern 4

טקסט מסמך : 17 באוגוסט 1999 . מסמך "ליגת הכדורגל – עלויות הפקה" ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . עדיין לא איבדנו את התקווה מול המנכ"ל ההססן . עמוד מס' 2 מתוך 2 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1 בדצמבר 1999 עשיתי את הניסיון האחרון לשכנע את המנכ"ל לרכוש נתח מהכדורגל הישראלי למען שידורי ערוץ 1 [3] . כך כתבתי לוֹ בדם לִבִּי . הנה עיקריו .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                     יום רביעי – 1.12.1999

אל    :  המנכ"ל באמצעות מנהל הטלוויזיה באמצעות מנהל החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

הנדון  :  רכישת נתח מזכויות השידור של ליגת העל בכדורגל לשנים הבאות  ורכישת זכויות השידורים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 .

למנכ"ל שלום רב,

אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל , לאחר שנוצרו בעבורנו תנאים כספיים הרבה יותר נוחים בהשוואה למצב ששרר בשוּק לפני כמה חודשים. גם האפשרות ש- DBS  (חברת הלוויינים YES), יורדת ממאבקה עם חברות הכבלים בנושא זה, מקילה עלינו את המו"מ הכספי. אני פונה אליך שוב לרכוש את הנ"ל, לפני שאביב גלעדי סוגר את העסקה עם ערוץ 2.

מפתיע מאוד שתקציב רשות השידור לשנת 2000 איננו מייחד אפילו שקל אחד מראש לטובת שידורי הכדורגל (ואולי זה לא מפתיע כבר). אף על פי כן , חברי ואנוכי כאן בערוץ 1 ובראשם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מהווים את "הצ'ק הבנקאי" שלך לכיסוי הכספי של הרכישה החשובה הזאת. גם אם לא ייוחד שקל אחד מתקציב רשות השידור לשנת 2000 לטובת שידור הספורט הרלוואנטי ביותר ונכס השידור החשוב ביותר של ערוץ 1 שהוא הכדורגל הישראלי על שני מרכיביו ליגת העל ומשחקי הנבחרת, אני יואש אלרואי "הצ'ק הבנקאי" שלך מתחייב לכסות את הרכישה הזאת באמצעות מקורות מימון חיצוניים ! ! !  ולא מתקציב רשות השידור.

אני לא חושב שאי פעם בשנות עבודתי הארוכות ברשות השידור, אִכזבתי מישהו מהמנכ"לים או אותך ולא כיזבתי לך . אתה יכול לסמוך עלי ועל חברי. אנחנו טובים יותר מכל עירבון כספי, מכל ערבות מוניטארית, ומכל צ'ק בנקאי.

                                                                    בברכה ,

                                                                    יואש  אלרואי

ביקשתי בפּרפורי הגסיסה האחרונים לרתום שַר בממשלת ישראל למסע השכנוע של התחברות מחודשת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לכדורגל הישראלי .

ארבעה ימים אחרי ששלחתי את המכתב האחרון למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ב- 1 בדצמבר 1999) סדרה לי גב' טַל אלכסנדרוביץ' הדוברת של מתן ווילנאי שר המדע התרבות והספורט (בימים ההם בממשלתו של מר אהוד ברק) פגישה עמו ועם מנכ"ל משרדו מר נחמן שי, ביום ראשון – 5 בדצמבר 1999 . הפגישה התקיימה במשרד השַר בשכונת שייח ג'ראח בירושלים ליד המטה הארצי של המשטרה . לקחתי עמי לפגישה את השַדָּר הבכיר שלי מאיר איינשטיין . על מתן ווילנאי המצביא הצבאי שמעתי רבות. עוד בתחילת הקריירה הקרבית אפופת התהילה שלוֹ , כשהיה מפקד צעיר של סיירת הצנחנים והוביל ונִיוֵוט את כוחותיו בהליקופטרים לפעולת התגמול ב- 1968 באֵזור "נַאגָה חַאמָאדי" בעומק מאות קילומטרים בשטח מצרים . הייתי כבר קרוב יותר ל- 70 מאשר ל- 50 , אך זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתיו פנים אל פנים . מתן ווילנאי נודע כמפקד צנחנים צבאי אמיץ, נבון , ובעל יושרה . עכשיו כשכיהן כשר בממשלת ישראל חשבתי שאולי יהיה לו הכוח להטות את כף המאזניים של שידורי הכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לפחות חלקם . לכן יזמתי את הפגישה עמו . רציתי לערב אותו ביוזמת השבת הכדורגל הישראלי לחיקו של ערוץ 1 . ביקשתי ממנו להיפגש בדחיפות עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . טעיתי . לא יצא מזה שום דבר . השַר הנכבד כבר הפך מזמן לפוליטיקאי משופשף . פוליטיקאים ישנים וגם חדשים אינם מסוגלים להזיז סלעים ממקומם . אתה זקוק למדינאים כדי לשנות את פני המציאוּת . לא יצא דָבָר גם מפגישת עמותת הכדורגל הפוליטית בראשותם של הח"כ אבשלום ווילן (חבר קיבוץ נגבה) ומר שמואל ריפמן יו"ר מועצת רמת הנגב עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לקידום שידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 [4] . פגישת נֶפֶל .

מסמך העלויות של יאיר שטרן , והשיגעון הפרטי שלי לגייס כספים מבחוץ למימון שידורי הכדורגל בשידור הציבורי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ  1 שִכנעוּ את אורי פורת סופית להתרחק מהרפתקת השידור הזאת , המכונה "הכדורגל הישראלי" . חשבתי שזאת הייתה שגיאה גסה של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . הוא חשב הפוך ממני וטען שהציל את השידור הציבורי מכדורגל דל ומשעמם שדורש תמלוגים יקירים . הכי הרגיז אותי האמירה שלו של אורי פורת אותה הפנה אלי , "מי שירצה לראות כדורגל יוכל לעשות זאת בערוץ 2" . מייד השבתי לו, "זה נכון אך נכון גם שמי שירצה לראות מהדורות חדשות יכול למצוא אותן בערוץ 2", והוספתי, "כל רשת טלוויזיה הופכת להיות רלוואנטית אם היא פלוראליסטית דייה ומכילה תכנים מסוגים שונים חדשות , אקטואליה , בידור , הפקות מקור , סדרות קנויות , סרטים קנויים , מוסיקה , תיאטרון , וכמובן ספורט וכדורגל". אורי פורת התבונן בי ארוכות ולא אמר דבר .

ב- 20 בדצמבר 1999 ידעתי שכלו כל הקיצין . מ"מ המנכ"ל יאיר אלוני הודיע לי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , "הסוגיה הועלתה בפני המנכ"ל , והוחלט כי נוכח המצב הכספי של רשות השידור נראה כבלתי אפשרי להיענות לבקשתי" , והוסיף בסגנון מתחמק , "בשוב המנכ"ל לעבודה נעלה את הנושא שוב אם הוא עוד יהיה ריאלי" [5] .

כל כך כעסתי על אובדן זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לנצח ועל סגנון התשובה הלקוני והמתחמק , שהחלטתי לענות ל- מ"מ הנצחי יאיר אלוני בכתב ידי ובדם לבי [6] .

יום חמישי – 23 בדצמבר 1999

מחלקת הספורט

יאיר אלוני שלום רב,

אינני יודע מה ענו לך הממונים עלי יאיר שטרן ורפיק חלבי, ומה הייתה תגובתם למכתבך – תשובתך המצ"ב בשֵם מנכ"ל רשות השידור. תשובתך איננה רצינית בעיניי ומתחמקת , ביודעך היטב עד כמה חשובים שידורי הספורט הרלוואנטיים לשידור הציבורי ולמממן הכספי שלו משלם האגרה. אתה מודע היטב לעובדה כי חלק גדול מהכסף לרכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (נבחרת ישראל + משחקי ליגת העל + משחקי גביע המדינה) יגויס ממקורות מימוּן חיצוניים ולא רק מתקציבה השוטף של רשות השידור לשנת 2000.

אני הוא "הצ'ק הבנקאי של רשות השידור ואני מתחייב שוּב לכסות מחצית מהעלויות מכסף חיצוני !!! מה עוד שעל רשות השידור למצוא "משהו" מתקציבה למען שידורי הכדורגל שנמצאים באורח קבע  בצמרת המִדרוג ב- Top Rating של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, ומשלם האגרה אומר כן רבתי לשידורי הכדורגל בפרט ולשידורי הספורט הרלוואנטיים בכלל.

                                                          בברכה ,

                                                          יואש אלרואי

aloni 1

טקסט מסמך :  23 בדצמבר 1999 . זוהי תשובתי למ"מ מנכ"ל רשות השידור מר יאיר אלוני בו כתב לי בסגנון מתחמק : "הסוגיה הועלתה בפני המנכ"ל . נוכח המצב הכספי נראה כי בלתי אפשרי להיענות לבקשה . בשובו לעבודה נעלה הנושא לדיון אם יהיה עוד ריאלי" . ראיתי בהם הנהלה ניהיליסטית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הכדורגל הישראלי נדד לערוץ הספורט של הטלוויזיה בכבלים שחלק אותו בעונת השידורים 2000 – 1999 שוב עם ערוץ 2 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ירד סופית מנושא ליגת העַל בכדורגל . אך משהו טוב יצא מכל מאמץ הנֶפֶל הזה . הזדמן לי להכיר היכרות קרובה את מר יעקב "קוֹבִּי" בֶּן גוּר היו"ר הנמרץ והחכם של דירקטוריון "פלא פון" . אין עונג גדול יותר מלהיפגש ולשוחח עם אנשי עסקים נבונים , הגיוניים וצנועים , גם אם התוצאה העסקית איננה מניבה כל תשואה . הפגישה עם קובי בן-גור הסתיימה בתוצאה דרמטית . באמצעותו גייסתי כסף חיצוני (רָב) למימון השידורים הישירים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בסתיו 1999 ואח"כ למשחקי ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי 2000 . עמדנו בפני חוֹמַת אתגרים של ארבעה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת הבית של ישראל בקדם אליפות אירופה לאומות  2000 Euro  . לישראל נשקף הפעם באמת סיכוי רציני להעפיל לטורניר הגמר שעמד להיערך בקיץ 2000  בהולנד ובלגיה , לאחר שהביסה ביוני 1999 באִצטדיון ר"ג את אוסטריה 5 : 0 .

ביום שני – 21 ביוני 1999 , טסתי לשלושה ימים יחד עם טכנאי התקשורת שלי אריק ברכה אחד ממפקחי התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לאמשטרדם , בשליחות המנכ"ל , לפגישת ההפקה הראשונה של אליפות 2000 EURO . כשהצגתי את דרישות השידור שלנו בפני אנשי הקבוצה המבצעית של 2000 FORTO , האחראית על שידורי הטלוויזיה והרדיו של המשחקים (הורכבה מאנשי הטלוויזיה ההולנדית הממלכתית  NOS  ואנשי הרשתות הממלכתיות הבלגיות  VRT  ו- RTBF) , בפירוש לקחתי בחשבון את אפשרות העפלתה של נבחרת ישראל בפעם הראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר של אליפות אירופה . ה- Chairman של  2000 FORTO היה המנכ"ל לשעבר של רשות השידור ההולנדית הממלכתית  NOS  אֶד וַואן וֶוסְטֶרְלוּ (Ed Van Westerloo) ידיד גדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא הופתע מכמות הדרישות הטכניות שלי , כשאמר לי , "כל כך הרבה בקשות מרשת טלוויזיה כל כך קטנה" . מייד השבתי לו , "יש לנבחרת ישראל שלנו הפעם סיכויים ריאליים להעפיל לראשונה בתולדותיה למשחקי ה- EURO , לאחר שהביסה זמן קצר קודם לכן את נבחרת אוסטריה בתוצאה המכרעת 5 : 0  באִצטדיון ר"ג " . בנבחרת ישראל שיחקו אז שחקנים כישרוניים ובראשם אייל ברקוביץ' וחיים רביבו . לדאבון לב הוברר כי כישרון בלבד איננו ערובה להצלחה . עשיתי את כל ההכנות להפקה טלוויזיונית גרנדיוזית ומקיפה שטרם נראתה בשידורי הספורט בישראל . חזרתי מאמשטרדם לירושלים שמח וטוב לֵב מלא תקוות שהתבדו כעבור חודשים ספורים בלבד .

חֲזוֹן ההפקה שלי של ארבעת המשחקים הנותרים בבית המוקדם שלנו (שניים מהם בהשתתפות נבחרת ישראל) התפרש מלבד השידורים הישירים , גם על  Pre Game Show (תוכנית מבוא המקדימה את השידור הישיר) וגם Post Game Show (תוכנית סיכום שלאחר השידור הישיר שכוללת בד"כ ראיונות ותגובות של גיבורי העלילה) נרחבות יחסית , כתבות רבות , ראיונות ועדכונים ודרש מימון גדול . הרבה מעבר למה שרשות השידור התכוונה והייתה מסוגלת להעניק לי בעבור כיסוי סטנדרטי רגיל . זכויות השידורים של שני משחקי החוץ של נבחרת ישראל , נגד קפריסין בלימסול ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 ונגד ספרד ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 באָלבָּאסֶטֶה  נרכשו על ידי במועד , והיו מובטחים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לעומת זאת זכויות השידורים של שני המשחקים הנוספים בבית שלנו בשבת – 4 בספטמבר 1999 , אוסטריה בווינה נגד ספרד , וביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 ספרד נגד קפריסין במדריד הוחזקו בידי חברת צ'ארלטון . שני המשחקים אוסטריה – ספרד , וספרד – קפריסין , לא נועדו בתחילה לשידור על המסך שלנו . אך משעה שלפתע השתפר מצבה של ישראל בטבלה ונשקפו לה סיכויים סבירים להעפיל לגמר 2000 EURO , ראיתי בהם פרויקט שידור שלציבור שלנו יש בהם עניין . הם היו קשורים קשר בל ינתק למשחקיה של נבחרת ישראל עצמה באותו הבית . החלטתי לרכוש אותם במהירות מידי חברת צ'ארלטון , מבלי לתת לערוץ הספורט בכבלים סיכוי להיכנס למשחק השידורים הזה . זאת הייתה הזדמנות בלתי חוזרת להציב מחדש את איכותה האמיתית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול ערוץ 5 בכבלים .

קניתי את זכויות השידורים מידי מנכ"ל צ'ארלטון מר הדר זהבי יחסית בזוֹל , מחיר סביר המתאים לרשת טלוויזיה ציבורית בסדר גודל כשלנו . שילמתי 25000 (עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת המשחק אוסטריה – ספרד , ו- 12000 (שניים עשר אלף) דולר עבור המשחק ספרד קפריסין . לצורך השוואה , TVE רשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של ספרד שילמה בעבור המשחק הזה אוסטריה נגד ספרד לחברת הזכויות הוָואדוּזִית APF של כְּרִיסְטוֹף שְרֶדְט סכום עתק של 1.600000 (מיליון ושש מאות אֶלֶף) דולר . כמו כן שילמתי לחברת צ'ארלטון סכום של 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת המשחק ספרד נגד קפריסין בבית המוקדם שלנו . TVE שילמה לחברת תיווך הגרמנית UFA סכום של  1.200000 (מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר . בקשתי להעביר בשידורים ישירים בהיקפים מלאים ברשת שלי את כל ארבעת המשחקים , ולבנות סביבם מודל שידור רחב ועמוק בן כ- 15 שעות , לא רק בשל העניין הספורטיבי שהיה נעוץ בהם , אלא גם כדי שניתן יהיה להכניס לאוויר ללא דוחק מיותר וצפיפות שידור את מאות שקופיות החסות של החברה המסחרית שתסכים לפרסם את המוצר שלה ולשווק אותו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שקופיות החסות האלה היו אמורות להכניס מאות אלפי דולרים לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כדי לממן את חזון השידור שלי , וכדי לייצר הפקה ברמה גבוהה המצדיקה מערכת יחסים הוגנת בין ציפיותיו של משלם האגרה לבין יכולתו של המְשָדֵר הציבורי לממש ולהגשים את הציפיות האלה .

החלטתי על דעת עצמי להתערב ולהיכנס לתחום לא לי (היה שייך למחלקה הכלכלית העֲצֵלָה והבלתי מוכשרת של רשות השידור בראשות סמנכ"ל הכספים מוטי לוי) כדי ליזום עסקת מימון כספית ענקית לשידורי ארבעת משחקי הכדורגל במסגרת קדם 2000 EURO  מבלי לספר לאיש ברשות השידור , אפילו לא לאיש סוֹדִי הקרוב ביותר אלי הלא הוא מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . יאיר שטרן ואורי פורת היו שני אישים אמינים בהנהלת רשות השידור וגם שומרי סוד אך נמנעתי מלדווח גם להם על המתחולל בראשית ה- Start up שפיתחתי . כל כך פחדתי מהדלפה וטרפוד היוזמה הכלכלית שלי . הבאת חסויות כספיות לרשות השידור היה כאמור ג'וב בלעדי של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי ואנשיו . לגודל צערי ראיתי בחלק מעובדי המחלקה הכלכלית שאמורים היו לעסוק בהבאת החסויות לשידורים האטרקטיביים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אנשי מקצוע חובבניים ולא מוכשרים מספיק בתחום המוגדר הזה , נעדרי הופעה רפרזנטטיבית ויכולת שיווקית , משוללי כל יכולת שכנוע , ובעיקר חסרי מוטיבציה אלמנטארית ודבקות במשימה . הרי המשכורת בסוף החודש היא אותה המשכורת . מדוע צריך להתאמץ יותר מידי . אך גיוס החסויות במסה גדולה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננו רק עניין של מאמץ אישי כזה או אחר . ראשיתו בכישרון רב תחומי . בעידן הנוכחי יש צורך חיוני בהעברת מסרים שיווקיים בצורה מושכת ומנוסחת היטב .

גיוס החסויות לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא מקצוע שיווקי שנועד לנשים וגברים המחוננים בחוכמה ואינטליגנציה , יכולת לקיים מצגת עסקית משובבת עין אך גם לחולל פרזנטציה וויזואלית של עצמם , הפגנת ביטחון עצמי , יכולת לשכנע (מבלי "לנדנד") כדי לחבר את נותן מוצר החסות לנושא הטלוויזיה המשודר , וכן הופעה נאה ומרשימה שלעולם לא הזיקה לאיש . לא הכרתי אנשי שיווק כאלה במחלקתו של מוטי לוי . אבל הכרתי היטב אחד כזה מחוץ למחלקתו . את עצמי . לכן החלטתי לפעול במהירות וּלְבַד בטרם יהיה מאוחר מידי . לא חששתי . תאריכי המשחקים התקרבו. הייתי צריך להגיש במועד למנכ"ל ולמנהל הטלוויזיה את תוכנית ההפקה הגרנדיוזית שלי , כשאני נדרש להוכיח מהיכן יש לי כסף גדול כזה לכסות את הדרישות שלי בארבעת ההפקות שחורגות בהרבה מהסטנדרטים הכספיים של רשות השידור , ולחשוף בפניהם את מקורות המימון .     פניתי לשלושה גורמי תקשורת סלולאריים הידועים כקונגלומרטים כלכליים , חברות "פלא פון" , "סלקום" , ו- "פרטנר" כדי לממן את עסקת ההפקה המרובעת היקרה . שווי ומהות העסקה שהצעתי (בפרוטרוט בכתב) לכל חברה היה תשלום של 400 אֶלֶף דולר (מחיר פתיחה) תמורת חשיפת 400 פעם את שם המוצר בחסויות ו- "סקרולים" בחמש עשרה שעות שידור . (פירושו של המונח Scroll בעגת הטלוויזיה , הוא הרצת כותרת המוצר בתחתית המסך משמאל לימין) . חברת "פרטנר" ביקשה זמן לחשוב . עם מר יעקב פרי המנכ"ל המצליחן של "סלקום" , איש שמעולם לא ראיתיו עד עצם היום הזה (רק שמעתי עליו) , התפתחה שיחה טלפון מעניינת , שגלשה ונסבה גם אודות ספרו המעניין "הקם להרגך" . יעקב פרי כמו חברת "פרטנר" ביקש גם הוא זמן לעיין "בהצעה העסקית החשובה" לדבריו , אך רמז כי מדובר בכסף ענק בעוד שנת התקציב של "סלקום" עומדת בעצם בפני סיומה . מר יעקב "קובי" בן גור יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא-פוֹן" היה המהיר מכולם . "עזוב אותך מהמכרז הסמוי", אמר לי, והוסיף מייד, "רֵד מיעקב פרי ומ- "פרטנר" . אנחנו , חברת "פלא פון" נשלם לך  300000 (שלוש מאות אלף)  דולר" . נפגשנו .

יעקב "קוֹבִּי" בן גור הביא לפגישה עמי במשרדו בבניין "פֶּלֶא – פוֹן" בגבעתיים , את עוזריו מר גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" ואת גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של "פֶּלֶא – פוֹן" , וגם את אִילָן בֵּן דוֹב נשיא חברת "סאני תקשורת" , זאת שחיברה את פריטי ורכיבי טכנולוגיית Samsung למוצרי הטלפון הסלולארי של חברת "פֶּלֶא-פוֹן" . זה היה ב- 10 ביוני 1999 . הצעתי לו לשלם לרשות השידור 500000 (חצי מיליון) דולר תמורת שלושה מבצעי שידור בינלאומיים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתאריכים כלהלן :

א. שני שידורים ישירים בשבת – 4 בספטמבר 1999 ויום ראשון – 5 בספטמבר 1999 שיעסקו במשחק הכדורגל הלפני אחרון בבית מס' 6 , קפריסין – ישראל בלימסול בקדם Euro 2000 .

ב. שידור ישיר ביום רביעי – 8 בספטמבר 1999 של משחק הכדורגל ספרד – קפריסין בבית מס' 6 בקדם Euro 2000.

ג. שני שידורים ישירים : האחד נוגע להכנות נבחרת ישראל בטרם ההתמודדות בשבת – 9 באוקטובר 1999, והשני המשחק עצמו ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999, שהוא האחרון בבית מס' 6 ספרד – ישראל ב- אלאבסטה בקדם Euro 2000 .

stern 5

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 1 מתוך 2) .

stern 6

טקסט מסמך :  10 ביוני 1999 .  סיכום הפגישה עם יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור בו . הצעתי לו לשמש ספונסר ראשי ובלעדי של שלושה משחקי כדורגל בינלאומיים במסגרת בית מס' 6 בקדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל שייערכו בספטמבר ואוקטובר 1999 וישודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תמורת תשלום של חצי מיליון דולר . (עמוד מס' 2 מתוך 2) .

קוֹבִּי בֵּן גוּר היה איש חכם ומהיר כלבבי וגם הגון (למרות היותו איש עסקים) . הוא הבין כי בשידורי הכדורגל האלה טמונה פופולאריות רבה המניבים רייטינג נאה וחשיפה מצוינת בערוץ הציבורי למוצר של החברה בראשה עמד . הוא היה קשוח כיו"ר דירקטוריון של חברה מסחרית אך אדיב באורחות דיבורו ונדיב בסכום שהציע לי . בפגישתנו השנייה סכמתי עמו כי חברת "פֶּלֶא פוֹן" תשלם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר תמורת שילוב של שלוש מאות כניסות של חסויות ו- "סְקְרוֹלִים" (Scroll) במהלך חמש עשרה שעות שידור . פירושו של דבר היה כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1תידרש להכניס "לאוויר" על מסך כל שלוש דקות , תזכורת בתמונה וקול של חסות או באפקט "סְקְרוֹל" של מוצרי "פלא פון"  ו- Samsung . כל כניסה בודדת שכזאת "לאוויר" ערוץ 1 תחשוף את "פלא פון" ו- Samsung למיליון צופים למשך זמן בן  8 – 7 שניות , ותכניס לקופת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 סכום של 1000 (אֶלֶף) דולר . פעימה כספית נאה .

רק לאחר שהעסקה הסודית הזאת חסרת התקדים בהיקפה הכספי עם "פלא פון" הייתה גמורה וחתומה , עירבתי בה את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן .  ברור שהוא חיבק ונישק אותי . יאיר שטרן הבין שללא תמיכה ומימון כספי מסחרי מסיבי באמצעות שקופיות חסות לא יוכל השידור הציבורי להתרומם כדי לרכוש את זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים ולכסות אותם ברמה הנדרשת מערוץ טלוויזיה בשנות ה- 2000 . הוא ידע כמוני שמוטי לוי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ומחלקת השיווק שלו אינם מוכשרים דיים לחולל את מה שאני עשיתי לבדי בכוחות עצמי , למרות שעל פי כללי המנהל התקין זה היה תפקידם וחובתם . החלטתי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לא לדווח כלל על העסקה הפנטסטית לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי . יראתי את הקנאה והתככים שהגיחו מעת לעת מעבר לקירות בניין שערי צדק (בניין הנהלת רשות השידור) . לא היו לי ציפיות להאזין לדברי השבח (מי צריך אותם בכלל) אך פחדתי שמישהו או מי מהם מההנהלה ינסה לטרפד את העסקה הכספית בתואנות שווא, "מה פתאום יואש אלרואי יזם את העסקה , מי הרשה לוֹ בכלל , זה לא תפקידו , זאת שערורייה , ומה לא…" . היו לי בבניין הנהלת רשות השידור בשערי צדק כמו בבניין הטלוויזיה ברוממה הרבה שונאים , צרי עין , וקנאים . רבים מהם רדודים ולא מיומנים בעליל , אנשים שלא היו מסוגלים להביא בכוחותיהם הם לקופת הרשות אפילו סֶֶנְְט אחד .

נפתחה עכשיו הדרך להפקת והרמת פרויקט השידורים המרובע לרָף האיכות הרצוי כלבבי . מנהל הטלוויזיה העניק לי את המטרייה שלו ולקח על עצמו לדווח את סיפור העסקה הכספית למנכ"ל . ביום רביעי – 25 באוגוסט 1999 שלח יאיר שטרן את מכתב שידור משחקי הכדורגל לאורי פורת [7] .

stern 7

טקסט מסמך :  25 באוגוסט 1999 . זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נדהם מגודל סכום החסות . לא היה מאושר ממנו . הוא ביקש להיפגש עמי ואז חיבק ונישק אותי . הוא ומנהל הטלוויזיה אישרו את מימוש חֲזוֹן השידור שלי .

stern 8

טקסט תמונה :  מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (משמאל) ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ב- 1999 . שניהם העניקו תמיכה מוחלטת ליוזמה שלי להשיג חסויות לשידורי הספורט הרלוואנטיים בכוחות עצמי . (התמונה באדיבות יאיר שטרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דמי החסות של מר קוֹבִּי בֵּן גוּר ומר אִילָן בֵּן-דוֹב בעצה אחת עם גב' רוני לטשובר ומר גיל בול אִפשרו לי בפעם הראשונה בהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא רק להגן על מפעל רכישת זכויות השידורים , אלא גם להאדיר את פועלנו העיתונאי ולתגבר בכוח אדם וטכנולוגיה שלנו את רשת הטלוויזיה הקפריסאית הציבורית – מסחרית   "TV Lumier" ששימשה Host broadcaster והפיקה בעבורי את סיגנאל השידור הטלוויזיוני משם . אִכלוס ניידת השידור הקפריסאית באנשים מיומנים שלי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , והצבת טכנולוגיה נוספת משלנו בניידת הזאת בדמותן של מצלמות נוספות , מכשירי הילוכים חוזרים וצלחות שידור (Receive  ו- Transmit ) עלתה כסף רב אך הייתה לכך הצדקה השווה כל אגורה .

ניידת השידור הייתה קפריסאית אך קולה קול יעקב . בימאי השידורים מקפריסין היה רובי פודגור , המפקח הטכני בניידת השידור TV Lumier היה שמואל פוקס . לידו פעל יוסי ששון איש התקשורת הבינלאומית הנמרץ ובעל הניסיון הרב בעבודה בתחום הזה . יוסי ששון היה האיש שליווה אותי והקים עבורי יחד עם הבוס שלו מהנדס הטלוויזיה סעדיה קאראוואני (איש Super talent בתחום הקונקרטי הזה של Sound & Communication) בתעשיית הטלוויזיה את מערכות התקשורת והקוֹל במרכזי השידור הבינלאומיים ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בארבע אולימפיאדות רצופות : של סיאול 1988 , ברצלונה 1992 , אטלנטה 1996 , וְסידני 2000 . ידעתי שאם הוא מר סעדיה קאראוואני בסביבה , אזי ברור שקולות השַדָּרִים יגיעו בבטחה , באלגנטיות , ובצליל נקי מקפריסין לישראל . השַדָּרִים היו מאיר איינשטיין ואורי לוי וצמוד להם הפרשן החדש שלי דוב'לה רמלר .  כמו כֵן הטסתי ללימסול צוות ENG בראשות הכתב הוותיק עמוס כרמלי שסיפק כתבות חדשותיות ל-"מבט" בנוסף לאלה שהכין לשידורי מחלקת הספורט , ואת שַדָּר הקווים משה גרטל . את ששי אפרתי הפקדתי על ניהול את שתי ההפקות בלימסול . בשבת – 4 בספטמבר 1999 , פתחתי בארבע אחה"צ את השידור הישיר המשולב בן ארבע שעות שפעל משלושה מוקדים . אִצטדיון הכדורגל בווינה שם נערך המשחק אוסטריה – ספרד , מלון "ארבע העונות" בלימסול שם שהתה נבחרת ישראל , ומן האולפן הספורט בירושלים . ניווטתי את השידור באופן אישי מעמדת הפיקוד שלי באולפן א' ברוממה  . אין אושר גדול מלנהל שידור ישיר עתיר רייטינג ולספור את הדולרים הנכנסים לקופת הרשות בגין הקרנת שקופיות החסות . למחרת ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 , הפקתי וניהלתי שוב שידור ישיר בן ארבע שעות מלימסול . לרוע המזל לא תיאמתי את ההצלחה שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עם הכישלון שלהם . נבחרת ישראל הפסידה באופן מפתיע ולא צפוי לקפריסין בתוצאה 2 : 3. זאת הייתה אכזבה מרה מאוד עבורי . השקעתי יחד עם חבריי מאמץ מקצועי עצום בייצור שידור ישיר בסטנדרט בינלאומי על כל מרכיביו התוכניים , הטכנולוגיים , והכלכליים . לרוע המזל ללא שום קורלציה עם המאמצים שהשקיעו השחקנים הישראליים על כר הדשא בלימסול , ובראשם שני הכוכבים המשחקים באירופה יקירי התקשורת , אייל ברקוביץ' וחיים רביבו. נבחרת ישראל שיחקה בצורה עלובה ורשלנית . בלשון המעטה . תחושתי הייתה כבדה , ממש כשם שחשתי עֶשֶר שנים קודם לכן , כשנבחרת ישראל הפסידה הפסד צורב 0 : 1 ב- 15 באוקטובר 1989 בבאראנקייה לנבחרת קולומביה בקדם גביע העולם של מונדיאל איטליה 1990 . עלבון קשה ומכופל היה מנת חלקי במשחק הגומלין . כוכבים כמו אלי אוחנה , רוני רוזנטל , משה סיני , וניר קלינגר – שחקני כדורגל מצוינים שהרוויחו משכורות עתק לא הצליחו להכניע עם חבריהם  ב- 30 באוקטובר 1989 באִצטדיון ר"ג במשחק הגומלין נבחרת מאוד בינונית כמו קולומביה . כוכבי הכדורגל אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא היו שונים מקודמיהם . הם לא הצליחו לגבור על נבחרת חלשה כמו קפריסין ב- 5 בספטמבר 1999 . שניהם היו אולי מוכשרים ועשירים אך שְבֵעִים ולא פייטרים . הם לא היו חיילים קרביים ונכשלו כישלון קולוסאלי במאבקם מול יריב נחות . כִּישָרוֹן לבדו לא יענה על הכול . ללא רוח קרב לא ניתן להגיע לשום הישג . אייל ברקוביץ' וחיים רביבו לא הותירו עלי שום רושם ב- 5 בספטמבר בקפריסין . הם נכשלו שם כישלון קולוסאלי . אני בטוח שהם רחשו כבוד למדי הנבחרת ולסמל המדינה אך זה לא בא לידי ביטוי ברוח הלחימה על כר הדשא . במדינה כמו שלנו החיה עדיין על חַרְבָּה לא ניתן עדיין להפריד בין הלוחמים הצעירים המשרתים את המדינה בצבא ההגנה לישראל לבין המשרתים אותה על כר הדשא או באולמות הכדורסל . חלק מהכדורגלנים הישראליים סבור היה שלרוץ על כר הדשא זוהי משימה קשה , קשה יותר מלהילחם בצריח הטנק או להסתער על בונקרים מבוצרים ולהילחם מבית לבית בשורות גולני , גבעתי , או הצנחנים . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לא שירת מעולם בצבא ארגנטינה , פֶּלֶה (Pele) לא היה אף פעם חייל בצבא ברזיל , ויוֹהָאן קְרוֹיְיף לא לבש מעודו את מדי צבא הולנד , אך היה להם יחס מיוחד וחַם לדגל מדינתם , לצבעי התלבושת הלאומית , ולסמל האומה המונח על לוח לבם – יחס שהשתלב להפליא עם כישרונם המופלג על כַּר הַדֶשֶא . זה ניכר היטב בתוצאות . לאחר התבוסה בקפריסין חשתי כאילו שחקני הנבחרת שלנו סטרו סטירת לחי מצלצלת למאמצי השידור הישיר שלי ובגדו במאמצי ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . תחושת ההשפלה שלי לא נבעה מתוצאות ההפסד ב- 1999 כמו ב- 1989 , אלא מהדרך הנלוזה שהביאה להפסדים המבישים . אני מכיר עוד איש אחד שחש את אותה תחושת הבגידה . זהו המאמן שלמה שרף . הוא היה נסער , מרוגז מאוד , ומאוכזב מהחיילים שלו שלא רק שלא גילו כל כשרון ורוח לחימה על כר הדשא , אלא נעדרו כל רצון של דבקות במשימה . הוא לקח את זה קשה מאוד, ראו את זה עליו. אך הוא היה יכול לבוא בטענות רק לעצמו מפני שכמאמן הנבחרת הוא היה מפקדם ומנהיגם. הייתה לו נבחרת אך לא הייתה לו קבוצה . "חיילים בעלי הכרה הם הנועזים שבלוחמים" , אמר פעם הרמטכ"ל השני של צה"ל יגאל ידין . נבחרת ישראל בכדורגל לא ענתה על ההגדרה הזאת .

מה שהתחולל על כַּר הדֶשֶא בלימסול ב- 5 בספטמבר 1999 הייתה שערורייה מבישה . שחקני נבחרת ישראל שנולדו בארץ , התחנכו בה , ושירתו בצבאה (גם אם היה זה שירות אִזוֹטֶרִי) לא ספגו את רוחו של צה"ל ולא הפנימו את מורשתו . שחקני נבחרת ישראל שחלקם השתכרו עכשיו מאות אלפי דולרים בעונת משחקים אחת נחשפו על כַּר הדֶשֶא ברוב עליבותם . נראה היה כאילו סמל המדינה הרקום בצד השמאלי העליון של חולצתם והמונח בעל כורחו על לוח ליבם הוא מהם והלאה . בעוד בני גילם מגוננים בחירוף נפש על גבולות המדינה מפני אויביה , נדמה היה לאותם שחקני הכדורגל וספורטאי הייצוג שלנו כי הדבר הקשה ביותר בחיינו הוא דווקא לרוץ על כָּר הַדֶשֶא ולבעוט בכדור . צריך לומר למפונקים האלה הנקראים נבחרת ישראל בכדורגל שתי מילים : בושה וחרפה . אין לי ספק בכלל שאם נבחרת גולני , גבעתי , ו/או הצנחנים הייתה משחקת בשֵם נבחרת ישראל באותו ערב בלִימָסוֹל של ה- 5 בספטמבר 1999 , תוצאת המשחק הייתה שונה . ליוו אותי גם מחשבות נוגות לגבי יכולות המנהיגות של מאמני נבחרת ישראל , אלוּ של יעקב גרונדמן ויצחק שניאור ב- 1989 ושל שלמה שרף ב- 1999 . האם הם באמת חוננו בתכונות של מנהיגים ? האם השחקנים הצעירים נהו אחר אישיותם ומנהיגותם ? האם באמת היוו דוגמא אישית לשחקנים שאותם אימנו ? האם היו מופת ומודל לחיקוי בעיני החיילים שלהם ? האם היו מחנכים ? האם השחקנים שיחקו בעבורם ? האם המאמנים האלה שבאמת נחשבים למנהיגי כדורגל ואנשים רציניים בעלי יכולת מסוגלים לנווט ולהנהיג , וגם לחנֵך את דוֹר נבחרי ישראל של שנות ה- 80  ו- 90 ? שתי התבוסות בלימסול וספרד היו החמצות ספורטיביות כואבות ובמידה מסוימת גם תשובות לשאלות אודות היעדר מנהיגות שנשאלו רק לפני רגע . הן היו בדיעבד צפויות . נבחרת ישראל ומאמנה הוותיק שלמה שרף יחדיו עם יו"ר ההתאחדות גברי לוי לא יכלו למלט נפשם מהן . בצד שלנו נערכה הפקה טלוויזיונית ברמה ואיכות משביעת רצון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך בעבור מה . פעמים אין ספור שאלתי את עצמי האם הכדורגל הישראלי ב- 1999 שווה את המאמץ העצום שמשקיע בו השידור הציבורי .

למרות ההפקה הטובה עשה צֶוֶות ה- ENG שלנו שגיאה אחת . הכתב הוותיק והחרוץ עמוס כרמלי והצלם שלוֹ אריק רובינשטיין שחזרו באותו טיסה מקפריסין עם הנבחרת הישראלית המובסת הפֵרו הוראה מפורשת שלי . הם הפקירו את נֶשֶק הצילום שלהם . במקום שהציוד יהיה צמוד לגופם הם שלחו אותו כמטען בבטן המטוס . במטוס שהחזיר את הנבחרת שלנו הביתה שררה אווירת נכאים ותחושה של אכזבה קשה . עמדו לרשותו של עמוס כרמלי כל שחקני נבחרת ישראל בכפיפה אחת לרבות שני הכוכבים האירופיים השלה , חיים רביבו ואייל ברקוביץ' . באמת שני שחקני כדורגל בעלי יכולת שלא הובילו את נבחרת ישראל מעולם לשוּם מונדיאל או לאחת מאליפויות אירופה . באחת מפינות המטוס ישב לו זעוף פנים ומיוסר מאמן הנבחרת שלמה שרף שהחמיץ גם הוא בזה אחר זה שני מונדיאלים אליפויות עולם בכדורגל של 1994 ו- 1998 , ושני EURO`s  ב- 1996 ו- 2000 . שלמה שרף השעין לאחור את ראשו במושב במטוס כפי שסיפר לי עמוס כרמלי . עיניו הדומעות היו עצומות . הוא נראה עצוב ומיוּאש בשעה שערך את חשבון הנפש שלוֹ . הוא נכשל והכישלון נחשב בעיניו לשוֹאָה . שלמה שרף היה באופיו מנהיג ולוחם קרבי השייך לדוֹר אחר של מדינת ישראל אך למרותו סרו חיילים ג'ובניקים . במקום אחר במטוס היו מכונסים ודוממים חלק מחברי הנהלת הכדורגל . גם הם ידעו שהכדורגל הישראלי ניגף בפני הקפריסאים . אבל עמוס כרמלי הכתב המנוסה לא יכול היה להכין את הכתבה שרציתי שיעשה על תבוסת הכדורגל הישראלי . הוא לא היה יכול לעשות שום Follow up . לא לראיין , לא ללקט תגובות , ולא לצַלֵם כתבה עיתונאית מתבקשת והכרחית על כישלון הנבחרת במשחק החשוב ביותר שלה מזה שנים רבות בהיסטוריית הכדורגל של ישראל , מפני שמצלמת ה- ENG שלוֹ ששימשה אותו כנשקו האישי הייתה תקועה עמוק בבטן המטוס במקום להיות תלויה על כתפו וצמודה לגופו . כישלון עיתונאי טיפשי .

עוד באותו לילה הרמתי טלפון ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" מר יעקב "קוֹבּי" בֵּן גוּר והודיתי לו על האפשרויות הכספיות שהעניק לי כדי להרים את הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל קפריסין – ישראל מההיבטים הטכנולוגיים. הייתי אסיר תודה לו וגם התנצלתי בפניו מאוכזָב על שכרגיל המאמץ לא הצדיק את ההשקעה . זאת הייתה שיחת טלפון ארוכה . הסברתי לקובי בן גור את המורכבות והמסובכות של מכמני ההפקה הטלוויזיונית באירועי ספורט ארציים ובינלאומיים ומדוע דווקא הפקות הספורט האלה הנושאות אספקטים כמותיים של טכנולוגיה , לוגיסטיקה , וכוח אדם , הופכות בסופו של דבר לכל כך יקרות . קובי בן גור שיווק את המותג שלו באמצעות שידורי הספורט הפופולאריים והפך בתקופה מסוימת למתגבר של התשתית הכלכלית של שידורי הספורט המיוחדים שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נדרשה לשדר בתנאים תחרותיים מול ערוץ 5 . ב- 10 ביוני 2000 עמדו להתחיל בהולנד ובלגיה משחקי Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד / בלגיה 2000) . זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הייתי חייב את עזרתה הכספית של "פלא פון" כדי להרים את ההפקה לרמה שאני חושב שהיא המינימום ההכרחי . הערכתי אז כי אם מכבי ת"א תעפיל לטורניר "ארבעת הגדולות" שיתקיים בעיר הנמל היוונית סלוניקי באפריל 2000 ואומנם נגיע להסדר זכויות עם ערוץ 5 כי אז נבקש שוב את חסדיו של קובי בן גור . Euro 2000 הייתה לעובדה . ה- Final four של סלוניקי היה בשלב זה אופציה . ב- 13 בחודש מארס 2000 ירדנו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי מירושלים כדי להיפגש עם הגביר מ- "פלא פון" במשרדיו בגבעתיים . קובי בן גור ראה בהתקשרות עם רשות השידור אסטרטגיה לטווח ארוך . יאיר שטרן ואנוכי הצגנו לו את התמונה והוא עמנו של כל הקופה . בסיומה מצאתי לנכון להודות לו .

bengur 1

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב המסביר ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור את מפרט , כמות , ורצף הכנסת חסויות החסויות של חברות "פלא פון" ו- "SAMSUNG" בשידורי Euro 2000 . הודיתי לו על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 1 מתוך 6) . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

bengur 2

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 2 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

bengur 3

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 3 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

bengur 4

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 4 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

bengur 5

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 5 מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

bengur 6

טקסט מסמך :  14 במארס 2000 . מכתב התודה שלי ליו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור על שניאות להיות הספונסר הראשי של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- Euro 2000 . (עמוד מס' 6 ואחרון מתוך 6) .ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

הארוגנטיות של אייל ברקוביץ' לא נפלה מכּישרונו . הוא היה שחקן כדורגל נפלא , מין Play maker שהבין את רזי המשחק , וכמו שחקן שחמט ראה הרבה לפני כולם את המהלכים הנסתרים . אך היה לו גם פֶּה גדול וכושר פטפוט . כתבי עיתונות הספורט בישראל רחשו והתייחסו אליו בכבוד יתר . היו לו הצלחות אך גם לא מעט כישלונות . אבל כתבי ועיתונאי הספורט שהיו תלויים באינפורמציה שהוא עתיד לספק להם לא תמיד דרשו ממנו דין וחשבון . הם התייחסו אליו בסלחנות . יתירה מזאת . העיתונות העניקה מקום להגיגי לבו . אייל ברקוביץ' משך בעֵט . היה לו טור בעיתון "מעריב" . עכשיו אי אפשר היה לגעת בו בכלל . הוא היה מכוסה מכל הכיוונים .

ביום ראשון – 9 בנובמבר 1997 בעת ששיחק בקבוצת ווסטהאם ב-League Premier  האנגלית נגד קבוצת צ'לסי נקלע אייל ברקוביץ ביוזמתו לתקרית מכוערת ובלתי מתקבלת על הדעת עם שחקן קבוצתו ג'וֹן מוּנְקֶר . העיתונות בארץ שתקה , אבל המצלמות הבריטיות שצילמו את המשחק תיעדו את ההתגרות המבישה . כרגיל אין דרכן של המצלמות להסתיר דבר . את הכול יגלו . החלטתי לחשוף את התנהגותו השחצנית והבלתי מתקבלת על הדעת של אייל ברקוביץ', שחקן כדורגל מוכשר אך מה לכישרון ולהכאת חברך לקבוצה. הראתי את התקרית בתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש – 15 בנובמבר 1997. אייל ברקוביץ' לא היה חייב לי דבר אבל גם לא אני לוֹ . הייתי עיתונאי והוא שחקן כדורגל . צעדנו בשני נתיבים מקבילים שאינם מצטלבים . לחשיפת ההתנהגות העלובה והמביכה שלוֹ ב- "משחק השבת" קראתי , "אייל ברקוביץ מה זה צריך להיות?". הנה התסריט של הכתבה הטלוויזיונית והטקסט הנלווה אליה. כך זה הלך :

berkowitz 1

טקסט מסמך : מוצ"ש – 15 בנובמבר 1997 . תסריט ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" כפי ששודר בתוכנית הטלוויזיה "משחק השבת". דף 1 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

berkowitz 2

טקסט מסמך : מוצ"ש – 15 בנובמבר 1997 . תסריט ה- Item "אייל ברקוביץ' מה זה צריך להיות ?" כפי ששודר בתוכנית הטלוויזיה "משחק השבת". דף 2 מתוך 2. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טלפון ראשון בעקבות שידור הכתבה ההיא לפני 17 (שבע עשרה) שנים קבלתי מאִמוֹ שרצתה לגונן על בנה . עניתי לה בכל הכנות והכבוד . עשיתי את המוטל עלי כעיתונאי . כך בדיוק ראיתי ואני רואה את עבודתי .

כשתַּם מבצע השידורים של קפריסין וספרד החלה לצוץ הקנאה ובעקבותיה מריבה גדולה בתוככי רשות השידור סביב הצלחת מבצע החסויות שהניב הכנסה של  315000 (שלוש מאות וחמישה עשר אֶלֶף) דולר לקופת רשות השידור . קנאה יוצרת מדנים . אנשי היחידה הכלכלית  ברשות השידור ובראשם סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ראו בעין צרה מאוד לא יפה את ההצלחה שלי בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן להביא לקופת הרשות סכום ענק ופנטסטי שכזה . הם קינאו בהצלחתי . אפשר להבין אותם . זה באמת לא הייתה משימתי אלא תפקידם לגייס חסויות למימון השידורים היקרים , אך הם לא היו מיומנים ומוכשרים לכך , ואנוכי אומר זאת בלשון המעטה. אבל לא רק הם גילו חוסר שליטה עצמית ויכולת ריסון לנוכח ההצלחה של עמית לעבודה . גם אילוּ שמתיימרים להיות ידידיי ומקורביי , אצו רצו מאחורי גבי אל אורי פורת ויאיר שטרן והתלוננו , "נגד תופעת כמות שקופיות החסות והסקרולים (Scrolls) של הלוֹגוֹ של פלא-פון ו- Samsung חסרת התקדים , שיואש אלרואי שידר על מסך הטלוויזיה הציבורית בשני משחקי הכדורגל" . מרבית עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אינם מבינים דבר וחצי דבר בכלכלת שידורי הספורט היקרים . שידורי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם הם יעד מובהק שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חייבת לכבוש לעצמה . כל ערוץ טלוויזיה ציבורי באירופה מתהדר בשידורי ספורט שלו , ובראשם  ה- BBC הבריטי . אין שום סיבה שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תנהג אחרת . מתברר שמַס האגרה לבדו איננו מספיק לממֵן את שידורי הספורט היקרים , הפופולאריים , והיוקרתיים . לכן צריך להשתמש בחוכמה בכל דרך חוקית נוספת להשגת המימון הנוסף הדרוש . אחת הדרכים החוקיות העומדות לרשות השידור הציבורי הוא להשתמש בשקופיות חסות . דרך עֶזֶר למימון שידורי הספורט החשובים שמשלם האגרה נוהה אחריהם. יש גם דרך אחרת . לא להתאמץ, לוותר על כל יוזמת כיבוש שידור, להסתלק מכל מאבק , לברוח מכל עימות , לנוס מכל קושי , ולבסוף כאשר זכויות השידורים נופלות לידי יריביך מערוץ 2 , ערוץ 10 , ו/או הכבלים , כל שנותר לך הוא לשבת על אֵם הדרך , ליילֵל ולהתבכיין כמו ילד קטן , מדוע יש להם את הצעצוע הזה ולמה לך אין אותו . זאת לא הייתה מעולם דרכי.

 "When you have the rights – You have the show" , אמר פעם נשיא חטיבת הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית מר רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המנוח . הוא צָדָק . השידור הישיר של המשחק קפריסין – ישראל ביום ראשון – 5 בספטמבר 1999 צבר רייטינג ממוצע של % 25.6 והוביל בקלות את טבלת הרייטינג השבועית לפני "בשידורי חי" של דן שילון , לפני חדשות ערוץ 2 , ולפני מהדורת "מבט" של ערוץ 1 . גם ה- Share שלו היה גבוה ועמד על % 46.0 (ארבעים ושישה אנשים מכל מאה צופי טלוויזיה צפו בשידור הישיר של המשחק) . השידור הישיר של המשחק ספרד – ישראל ביום ראשון – 10 באוקטובר 1999 צבר רייטינג של % 27.0  ו- Share של % 44.0  . גם השידור הזה צעד בראש מצעד הרייטינג השבועי .

לא היה כל ספק שמשלם האגרה מעוניין בשידורי הספורט הנוגעים לנימי נפשו . הוברר גם שזה לא קשה מידי למַמֵן אותם . צריך טיפ טיפה להתאמץ . לקח כלכלי חשוב שרשות השידור העצלנית והקפואה מעולם לא למדה אותו . סטגנציה מוחלטת . המימון המסחרי שניתן לנו ע"י חברות "פלא פון" בראשות קובי בן גור ו- "סאני תקשורת" בראשות אילן בן דוב עבור מבצעי השידורים בקפריסין וספרד חשפו לעין כל את חולשתו של מוטי לוי מי שהיה אמור להיות שר האוצר של רשות השידור . ב- 13 באוקטובר 1999 לא יכול היה עוד סמנכ"ל הכספים מוטי לוי להתאפק ולהסתיר את קנאתו . הוא ניהל שיחת טלפון בוטה וחצופה עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ופגע בו שלא בצדק בעניין החסויות . בתום אותה שיחת טלפון גם שלח לו מסמך בו תקף אותו על חריגות (כביכול) בשידור החסויות במשחק ספרד – ישראל ב- 10 באוקטובר 1999 והאשים אותו בשידור חסויות נוספות ללא הסכם תוך עקיפת מחלקת השיווק . הוא תקף את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן על תלונות שנשמעו (כביכול) מפי חברת "פֶּלֶא פוֹן" וחברת "סָאנִי תקשורת" על הפרת בלעדיות שניתנה לשתי החברות הללו וכן חריגות נוספות מההסכם (כביכול) . היה מדובר בהאשמות שווא . ברור שלא היה ולא נברא . בסיומו של המסמך לעג סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן וכתב לו , "אני מקווה שתהיה לך תשובה טובה לפונה" . מכתבו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היה שגוי עובדתית ולחלוטין לא נכון . הוא טפל אשמת שווא על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . מכתבו היה בגדר הוצאת דיבה כפי שקוראי הבלוג יוכלו להיווכח מייד במו עיניהם . יאיר שטרן לא נרתע והשיב לו כגמולו . חליפת המסמכים בין שני האישים הבכירים במחצית אוקטובר 1999 חושפת את עליבותה של המחלקה הכלכלית של רשות השידור ואת המסורבלות והביורוקרטיה המעייפת שנכפתה על העיתונאות הטלוויזיונית בראשותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן . עבדנו בתנאים תחרותיים קשים מול ערוץ 2 המסחרי ומול ערוץ 5 בכבלים .

stern 9

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . זהו המסמך צר עין , שגוי , ורווי קנאה מקצועית ששלח סמנכ"ל הכספים מוטי לוי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בנוגע לשידור שקופיות החסות בשידור הישיר של משחק הכדורגל ספרד – ישראל מאלבאסטה ב- 10 באוקטובר 1999 במסגרת קדם Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

stern 10

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1999 . זהו מסמך התשובה ששלח מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי בו הוא הודף את האשמותיו אחת לאחת בעניין השגת החסויות המסחריות לשידורי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סמנכ"ל הכספים של הרשות ניסה לדוג במים עכורים . ניסיונו לסכסך בשל בושתו המקצועית בין נותני החסויות לביני היה ראוי לכל גינוי . יאיר שטרן השיב לו כגמולו . אך הייתה זאת גב' רוני לטשובר מנהלת התקשורת השיווקית של "פלא פון" שהעניקה לי מכתב תודה על שיתוף הפעולה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין חברת "פלא פון" וסתמה את הפה למוטי לוי אחת ולתמיד . המנכ"ל אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן צעדו שלובי זרוע עִמי ודחו על הסף את טענות מוטי לוי והמלעיזים האחרים על ריבוי שידור שקופיות מסחריות של "פלא-פון"  ו- “Samsung” על מסך הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 המסגרת מבצע השידורים של קפריסין וספרד . שניהם העניקו לי גיבוי מוחלט . חברת "פלא-פון" שזכתה לחשיפת ענק טרחה אמור לשבח את שיתוף הפעולה העסקי עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הנה הטקסט כלשונו [8] .

חברת "פלא-פון" מיסודן של בזק ומוטורולה

                                                                                             13.10.1999

לכבוד

מר יואש אלרואי

הטלוויזיה הישראלית

רוממה ירושלים

                                הנדון : תודתנו על שיתוף הפעולה בין ערוץ 1 לחברת פלאפון

ברצוננו להודות לכם על שיתוף הפעולה הפורה שהניב חשיפה טובה וממושכת לחברת פלאפון , במסגרת החסות למשחקי הכדורגל. ידוע לי כי בימים האחרונים התרחשה אי הבנה בנוגע לשידורי החסות של המשחק ספרד- ישראל , אך לאחר בירור הנושא , אנו מרוצים מאוד מהחשיפה לה זכינו גם במשחק זה ועל כך תודתנו לך .

בתקווה להמשך שיתוף פעולה פורה גם בעתיד.

                                                                                     בברכה ,

                                                                                     רוני לטשובר

עותקים : מר אורי פורת  -  מנכ"ל רשות השידור                       מנהלת תקשורת שיווקית

            מר יאיר שטרן   -  מנהל הטלוויזיה                            פלא-פון תקשורת בע"מ

            מר מוטי לוי      -  סמנכ"ל כספים

            גב' מירה לוי     -  המחלקה הכלכלית

            מר קובי בן גור -   יו"ר דירקטוריון פלא-פון

            מר גיל בול      -   סמנכ"ל השיווק פלא-פון

latchover 1

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . זהו מכתב התודה של גב' רוני לטשובר מנהל התקשורת השיווקית של חברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים הישירים בקפריסין וספרד . המסמך הזה סתם אחת ולתמיד את פיו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואנשי המחלקה הכלכלית שלו . לא היה שום מקום ובסיס להשוואה בין תרומתו העצומה של יאיר שטרן לבניינה של רשות השידור לבין תרומתו הדלה של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי . לא שרר שום Match up בין שני האישים (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מכתבה של גב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר היה חשוב והֵסִיר כל ספקות לגבי מקצוענות השידור והיושרה והאמינות של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . יתירה מזאת . בשל חשיפת "פלא פון" בשיעור חסר תקדים על מסך הטלוויזיה הציבורית , נאותה גב' רוני לטשובר לממן גם את השידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורגל בגובה של 15000 (חמישה עשר אלף) דולר . בשער ניצבו מבצעי שידור נוספים , ה- Final Four בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000 , ואליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000-EURO ) בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה . הייתי שוב זקוק לסיועם הכספי של קובי בן-גור , אילן בן-דוב , רוני לטשובר , וגיל בול . והם העניקו לי אותו .

latchover 2

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 2000 . חברת "פלא פון" מעניקה דמי חסות בגובה 15000 (חמישה עשר אלף) דולר לשידור הישיר של הגרלת משחקי ההצלבה של נבחרת ישראל בכדורגל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם אני הודיתי לאנשי "פלא פון" ו- "סאמסונג" . למי בעצם הייתי יכול להודות חוץ מהם . למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל הכבוי והעייף שאהבתי ? לסמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי הנרפה , האדיש , וחסר היוזמה שיאיר שטרן ואנוכי לא הערכנו ? לאנשי הוועד המנהל גיל סמסונוב ואלון אלרואי שחתרו ללא לאות תחת רגליהם של אורי פורת ויאיר שטרן ולא קידמו את רשות השידור אפילו במילימטר אחד קדימה ?

היה מוסכם על כולם כי בלעדי קוֹבִּי בֵּן גוּר , אִילָן בֵּן דוֹב , גִיל בּוּל , ורוֹנִית לָטְשוֹבֶר אי אפשר היה להרים את שלוש ההפקות הגדולות והיקרות . ביום רביעי – 13 באוקטובר 1999 , שיגרתי מכתב תודה מקרב לִבּי לקוֹבִּי בֶּן-גוּר ואִילָן בֶּן-דוֹב וצוות עוזריהם בחברות פֶּלֶא-פוֹן וסַאמְסוּנְג בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . שיתוף הפעולה שלי עם קובי בן – גור אישיות מרתקת , מוכשרת , ומהירת תפישה הייתה פריצת דרך חשובה והניב תמיכה כלכלית חשובה נוספת כעבור חצי שנה בעֵת השידורים הישירים של משחקי הכדורסל ב- Final Four של סלוניקי באפריל 2000 בהשתתפות מכבי ת"א.

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                              יום רביעי – 13 באוקטובר 1999

לכבוד :

קובי בן גור , גיל בול , רוני לטשובר ( "פלא פון" )

אילן בן- דוב ( Samsung )

אנשים יקרים שלום רב ,

תודה רבה לכם על שיתוף הפעולה הפורה והמוצלח , וחסר התקדים עם מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הנוגע למבצע השידורים הישירים של משחקי השלב האחרון במסגרת 2000 EURO , מבצע שידורים ישירים שהחל ב- 4 בספטמבר 1999 במשחק אוסטריה- ספרד, נמשך במשחקים קפריסין נגד ישראל וספרד – קפריסין , והסתיים בהתמודדות ספרד נגד ישראל  ב- 10 באוקטובר 1999 . צריך לומר בפה מלא , שאתם אנשים רציניים ומוכשרים , שהיה לי כיף לעבוד ולשתף פעולה עימם .

עוד תודה רבה אחת לכם , על העִסקה המשולבת עמכם ועם חברת "צ'ארלטון וכדורגל פלוס" , שאפשרה את השידור הישיר של המשחק אוסטריה – קפריסין מוינה , במקביל לשידור הישיר מאלבאסטה של המשחק ספרד נגד ישראל .

מובן ששידור "פאראללי" כזה , חדשותי- עיתונאי במלוא מובן המילה , המאפשר עדכון On Line משני האצטדיונים , מרכז סביבו סקרנות רבה , ובעקבותיו גם Rating  מעולה . כי זאת לדעת . בשידורי הכדורגל הנ"ל בחסותכם , הכה ערוץ 1 את ערוץ 2 והמתחרים האחרים שוק על ירך . ועוד תודה אחרונה לאנשי "פלא פון" היקרים שאפשרו לנו לשדר היום , "בצוהרי היום" מאכן – גרמניה , את הגרלת משחקי ההכרעה של 2000 Euro . סכום של 000 315  (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר איננו הולך סתם ברגל . אני יודע להעריך אתכם הערכה רבה .

עותקים :

אורי פורת  –  מנכ"ל רשות השידור

יאיר שטרן –  מנהל הטלוויזיה

מוטי לוי    –  סמנכ"ל הכספים של רשות השידור

מירה לוי   –  חסויות

                                                                                    בברכות חמות ,

                                                                                    יואש  אלרואי

bengur 7

טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . מכתב התודה שלי לקובי בן גור , אילן בן דוב , גיל בול , ורוני לטשובר שהעניקו לרשות השידור סכום חסר תקדים של 315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אלף) דולר תמורת מבצע השידורים הישירים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 של קדם Euro 2000 בהשתתפות נבחרת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני שָב לשאלת המנהיגות שהיא ערך עליון גם בתחום הספורט והועלתה גם לגבי תפקודו של יו"ר התאחדות הכדורגל מר גבריאל "גברי" לוי . הוא זכה להצלחה בישראל ולהערכה ב- UEFA התאחדות הכדורגל האירופית בראשה ניצב השוודי לינארט יוהנסון .

gavri levie

טקסט תמונה :  מר גבריאל "גברי" לוי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל בשנות ה- 90  ו- ראשית שנות 2000 (מימין) יחד עם השוודי מר לינארט יוהנסון נשיא UEFA גדל הגוף .  גברי לוי זכה לציון לשבח אירופי על דרך ניהולו את הכדורגל הישראלי . (באדיבות גברי לוי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אך עם כל הכבוד ליו"ר המוכשר שהפך את ההתאחדות  למיליונרית , הרי בימיו של מר גבריאל "גברי" לוי אירעה פרשת נערות הליווי שהוזמנו והצטרפו למגורי שחקני נבחרת ישראל בחדריהם בבית מלון בתל אביב בעת מחנה אימונים סגור . זאת לא הייתה אשמתו הישירה של המפקד העליון של הכדורגל במדינת ישראל , אך הייתה זאת אחריותו המיניסטריאלית לביזיון המביש . ערב משימת ספורט של משחק בינלאומי חשוב עסוקים שחקני הנבחרת השוהים במחנה אימון סגור ומבודדים ממשפחותיהם , במשימה לילה מאוחרת משלהם כיצד להשכיב בחדריהם נערות ליווי . תופעה כזאת של משמעת כל כך ירודה ועלובה במסגרת של נבחרת ייצוג לאומית , מוסברת גם בחוסר מנהיגות מספקת של המאמן הראשי והיו"ר שלו . יכול להיות שהם נעדרו תכונות אופי כמו יושרה מוחלטת , דוגמא אישית  ודרך ארץ ההופכים מנהיגי אמת לשמש מודל ומופת לחיקוי . לעמנואל שֶפֶר מאמן הכדורגל האגדי , שהיה גם מנהיג ומחנך – זה לא היה יכול לקרות .הפרת משמעת מן הסוג הזה של הזמנה מאורגנת של נערות ליווי לחדרי השחקנים מעידה על חברה נטולת מוסר וערכים יסוד. זאת הייתה דמותה של נבחרת ישראל בכדורגל . זאת האווירה ששרתה שם שנים ארוכות. נושאי השיחה העיקריים בחברת הכדורגל הזאת היו מָמוֹן ונשים . מעולם לא דיברו שם על ציונות , חלוציות , הקרבה , ושירות צבאי קרבי למען המולדת . מאז 1970 כשלו נבחרות ישראל בכדורגל בזו אחר זו במשימות הלאומיות שניצבו בפניהן . לא בשל היעדר קורטוב של כישרון . כשרון היה לרבים מהם דווקא בשפע . נפש טהורה לא הייתה להם .

גברי לוי היה דמות שנויה במחלוקת כיו"ר התאחדות הכדורגל . נכון שהביא בתקופתו ממון רב להתאחדות מזכויות שידורים ששילמו לו רשתות הטלוויזיה . בקטע הזה חייבות לו קבוצות הכדורגל הישראליות תודה גדולה . אך לא בטוח שהוא הביא ערכים של חינוך ומנהיגות להתאחדות . נורמות הניהול שלו היו שנויות במחלוקת לאורך כל הדרך. הוא גם חטָא  חֵטא גדול כשאמר בראיון טלוויזיה למראיין מר גִיל רִיבָה (בערוץ 2) בפרשיית נערות הליווי כי גם שחקנים נשואים התהוללו עמן , אך מבלי לציין שמות קונקרטיים . בדבריו הטיל כתם מביש על כל קבוצת השחקנים הנשואים ששיחקו בה באותה תקופה . רן בן-שמעון , חיים רביבו , אמיר שלח , אייל ברקוביץ' , יוסי אבוקסיס דוד אמסלם , רונן חרזי , אלון חרזי , ונג'ואן גרייב . גברי לוי לא גילה באותו הריאיון הטלוויזיה ההוא מנהיגות דגולה .

את מר גבריאל "גברי" לוי יו"ר התאחדות הכדורגל עניין ראשית דבר הכסף . בדרכו שלו ידע לתמרן בין ערוצי הטלוויזיה. בזה הוא היה רב אומן. ביקורה של נבחרת רוסיה בישראל כדי למשחק רעים ב- 23 בפברואר 2000 באִצטדיון קריית אליעזר בחיפה עם הנבחרת הלאומית שלנו , הייתה דוגמא לדרך התִּמְרוּן שלו שגרמה למחלוקת קשה בינינו [9] . הבעתי אותה במכתב אליו שנשלח תשעה ימים לפני המשחק ישראל – רוסיה המבקר את צורת ניהול המו"מ שלו עם הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , בלוויית  עותקים למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , לשר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל מתן ווילנאי , וח"כ אבשלום ("אבו") ווילן .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                               יום שני – 14.2.2000

לכבוד

גברי לוי

יו"ר התאחדות הכדורגל

פקס  :  5702044 – 03

הנדון  :  צורה של מו"מ לא הוגנת ולא הגונה מצדך כלפי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , הנוגעת לעניין זכויות השידור של משחק  הרעים בכדורגל ישראל – רוסיה , ב – 23.2.2000 באצטדיון קריית אליעזר – חיפה.

גברי שלום,

בשבוע שעבר פנית אל יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 , והצעת לו "במחיר מציאה" של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר את זכויות הידור של משחק הרעים בכדורגל ישראל – רוסיה , האמור להתקיים ב- 23.2.2000.

אח"כ בשיחת טלפון עמי, ולשאלתי אלו קריטריונים כספיים ושיקולים כלכליים מנחים את התאחדות הכדורגל לנקוב בסכום כזה של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר במשחק רעים ומדוע אינך דורש מערוץ 1 80000 (שמונים אלף) דולר ו/או 20000 (עשרים אלף) דולר – השבת לי כלהלן ואני מצטט : "אתה יודע מה יואש אלרואי, קח את המשחק הזה ב- 60000 (שישים אלף) דולר, הנה הרווחת 15000 (חמישה עשר אלף) דולר בכמה שניות".

הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 הציעה לך בכתב 20000  (עשרים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה , והציעה גם לחתום על עסקת Package deal  של קניית זכויות השידורים של כל משחקי הרעים הנוספים של נבחרת ישראל (בית + חוץ) עד לתחילת ההתמודדות התחרותית של נבחרת ישראל  בספטמבר 2000 במסגרת קדם גביע העולם יפן / קוריאה 2002.

אני יודע שמנכ"ל התאחדות הכדורגל יעקב אראל פנה בעקבות ההצעה שלנו , לח"כ אבשלום וילן , ואמר לו כלהלן ואני מצטט : "יואש אלרואי לא מציע מחירי שוק , שיציע לנו לפחות 50000 (חמישים אלף) דולר תמורת המשחק ישראל – רוסיה".

לפתע אני שומע שאתה גברי לוי רץ עם מכתב ההצעה של ערוץ 1 ע"ס 20000  (עשרים אלף) דולר אל מר אורי שנער מנכ"ל חברת "קשת" בערוץ 2 , ומוכר לו את הנ"ל בסופו של דבר במחיר של 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר.

אני חוזר לשאלתי הראשונה המופנית אליך , מה הם הקריטריונים הכספיים והשיקולים הכלכליים המנחים אותך לדרוש מאיתנו ערוץ 1 סכום עתק של 75000 (שבעים וחמישה אלף) דולר למשחק רעים ואתה עוד מספר שזה "מחיר מציאה", ומערוץ 2 "העשיר" אתה גובה רק 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר.

צורת המו"מ שלך עם הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 , עכשיו וגם בעבר , איננה הוגנת ואיננה הגונה בלשון המעטה. היא דומה "לסחר סוסים טלפוני".

אנחנו יודעים היום היטב את מה שלא ידענו ב- 13 בנובמבר 1999 (ממקורות שלכם) , שההצעה הכספית שלנו למשחק ההעפלה ל- 2000 Euro, ישראל נגד דנמרק  (הצעה כספית שהוגשה לכם במעטפה סגורה), הודלפה למתחרים שלנו.

אתה יודע היטב שערוץ 2 הציע 271100 (מאתיים שבעים ואחד אלף + 100) דולר מול 251000 (מאתיים חמישים ואחד אלף + 100) דולר שלנו , רק לאחר ההדלפה . אתה גם לבטח זוכר שאנחנו שיפרנו את ההצעה הכספית שלנו והצענו לך אח"כ 300000 (שלוש מאות אלף) דולר מול הצעת ערוץ 2 שנשארה על 271100 , ואתה "הסכמת" פתאום לפתוח מִכרז סגור שלכם (בעצה אחת עם היועץ המשפטי שלך) להתמחרות חוזרת בין ערוץ 1 לבין ערוץ 2. אם זה אמור להיות מכרז סגור של מעטפות חתומות ואומנם ערוץ 2 זכה בו "כחוק, כיצד לפתע התהפכו היוצרות, והמִכרז הסגור הפך להתמחרות פומבית ?

אני מבקש גם להעיר לך הערה חמורה מבחינת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כנגד ההתבטאויות האומללות של החוזרות ונישנות כלפינו. מה זה צריך להיות הסגנון הזה שבו אתה אומר למי שאתה אומר (בנוכחות עדי שמיעה וראייה), ואני מצטט : "אל תעשה עסקים עם ערוץ 1 ואל תיתן את ליגת העל בכדורגל לטלוויזיה הישראלית, אני לא אוהב אותם, תן את זה לערוץ 2".

אין חולק על כך שהתאחדות הכדורגל צריכה להרוויח כסף, אבל לא כפי שאתה נוהג כבר זמן רב כלפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור. זה גם נכון , שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מגיבה לאט ולעיתים באופן מסורבל, אבל זה לא נובע מחוסר הכישרון שלנו , אלא בשל "המבנה הביורוקרטי הציבורי" של רשות השידור, לעומת יכולת התגובה והזריזות "החתולית" של ערוץ 2 וערוץ הספורט בכבלים. צריך להדגיש שבסופו של עניין, רשות השידור מכבדת כל מילת התחייבות שלה ועומדת בכל ההסכמים.

נראה שאתה מתייחס בזִלזול גמור ובבוטות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1. אתה מדבר סרה ברשות השידור כמעט בכל הזדמנות (גם בפומבי). אנחנו מרגישים שמנסים "למרוח" אותנו במִכרזים שנראים תפורים . נדמה לנו שמישהו מגלה את האינפורמציה הכספית הסודית שלנו (המועברת רק אליך ולידיעתך הבלבדית) למתחרים שלנו. אתה "מערבב" בין המושגים המקובלים של מִכרזים סגורים ורשמיים לבין התמחרות שוק גלויה. רשות השידור חשה מבולבלת ומוטעה בעקבות שיחות הטלפון השונות שלך עם אנשים שונים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 וברשות השידור.

עותקים : מנכ"ל רשות השידור

             מנהל הטלוויזיה

             מר מתן ווילנאי – שר הספורט, התרבות והמדע

             אבשלום וילן – ח"כ

                                                                              לא בברכה ,

                                                                              יואש  אלרואי

גברי לוי היה איש מוכשר שלא תֵּעַל תמיד את כישרונותיו לנתיבים הראויים מנקודת מבטה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הישגיו הגדולים , אולי היחידים , בטוח העיקריים היו בקיץ 1999 ובקיץ 2002 ,כשהשיג לליגת העַל ולליגה הלאומית ממון רב (הרבה מעבר לציפיות הקבוצות) מזיכיונות שידורי ערוצי הטלוויזיה השונים בישראל . תקופת מנהיגותו בהתאחדות (שלא מעטים רואים בה מנהיגות שלילית חסרת תרבות) התבססה ברובה על עסקנות ביד קשה, דילים, קומבינות , ותכסיסים . לרבים היא נראתה עסקנות פוליטית – ספורטיבית ירודה . אולי לא הייתה לוֹ ברירה אחרת אלא לפעול ולהפיק את הכדורגל הישראלי מן ההיבט הארגוני בדרכו שלוֹ באותה הרמה בה היה שרוי המשחק עצמו . רמה הדומה לגובה הדֶשֶא עליו הוא משוחק . גברי לוי הוא איש בעל יכולות ובעל ניסיון אך הכדורגל הישראלי לא הגיע בימיו לשום מקום . זאת עובדה . ועם עובדות אי אפשר להתווכח . התקבל הרושם שתחת מנהיגותו עסקה ההתאחדות כל העֵת בשתי סוגיות בלבד . מינוי מאמן לאומי ומבנה הליגות . הכדורגל הישראלי תחת הנהגתו המשיך להיות עלוב ונטול צופים , אך פרדוקסאלית – עשיר יותר . הכדורגל הישראלי הדַל בראשותו גם לא השיג את משימותיו הלאומיות . הוא לא העפיל מעולם בימיו של גברי לוי למי מהמונדיאלים של ה- FIFA או למי מאליפויות אירופה של UEFA. חלק מידידיו שלא לדבר על שולליו , טענו שאינו הגוּן והוֹגן כאחד וגם מצויד בפה גדול . ב- 2005 בעוד הוא מתאושש בביתו מניתוח לֵב , תקף את אנשי ההתאחדות ובראשם היו"ר יצחק "אִי'צֶה" מנחם בריאיון בגלי צה"ל , והאשים אותם בפומבי בחוסר ידע בניהול והיעדר יוזמה המובילים את הכדורגל לעוני, דלות, וחורבן. "מה הם עשו במשך שנתיים מאז שאני כבר אינני שם" , שאל את מראייניו ניב רסקין ואלי ישראלי , והשיב בעצמו , "הם קיבלו בתקופה הזאת רק החלטה קשה אחת כשהציבו את הזמרת שִירִי מַיְמוֹן לשיר את ההמנון הלאומי "התקווה" באצטדיון ר"ג בשני המשחקים הבינלאומיים נגד נבחרות צרפת ואירלנד" , וגם טרח להוסיף שהם כולם חברים שלו .

יחסיו עם העיתונות ידעו עליות אך הרבה יותר מורדות . דווקא היו"רים של המועדונים העשירים בליגת העל וגם לא מעט מועדונים קטנים ראו בו את יקירם . מהם שאב את כוחו . ככלות הכול הוא מילא את ציפיותיהם כשהביא ב- 1999 ממון רב וכסף ענק לקבוצות . גם חלק גדול מעסקני ההתאחדות שמר לו אימונים מפני שהצליח אולי לשָמֵר את המבנה האנכרוניסטי של מקור פרנסתם . תקופת ניהולו את ההתאחדות לא תיזכר כימי רנסאנס . עובדה שמבחינה ציבורית הוא לא החזיק מעמד זמן רב מידי . ביום שני – 30 ביוני 2003 הודיע להנהלת ההתאחדות כי הוא מתפטר סופית מתפקידו כיו"ר . זה היה ערב המו"מ המחודש והקשה בעניין מכירת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי עם גופי השידור בישראל , מו"מ שתוצאותיו אינן וודאיות וחד משמעיות , כפי שהיו אשתקד ולפני ארבע שנים . אנחנו ראינו בגברי לוי פעמים רבות יריב מַר וחכם אך לא תמיד הגון . גברי לוי שמר טינה ארוכה לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ורשות השידור ולשידור הציבורי בכלל , בעידנים של מוטי קירשנבאום ואורי פורת .

שידורי ספרד באוקטובר 1999 חתמו שוב מסע נֶפֶל של נבחרת ישראל תחת הדרכתו של שלמה שרף בדרכה לעבר 2000 EURO . השידורים התקיימו במתכונת הפקה דומה לזו של הפקת קפריסין חודש קודם לכן . כוח עזר שלנו פעל במקביל לצוות ההפקה הספרדי . במוצ"ש – 9 באוקטובר 1999 שידרנו תוכנית רחבת היקף של Pre Game Show ולמחרת את השידור הישיר מאָלבָּאסֶטֶה , שידורים יקרים מאוד מן ההיבט הכספי שלא היו אפשריים ללא תמיכתם הכלכלית המסיבית של קובי בן-גוּר יו"ר דירקטוריון של חברת פלא-פון ואילן בן דוב מנכ"ל חברת סאמסונג (Samsung) בישראל .תמה ונשלמה בכך מלאכת הפקת ארבעת שידורי הכדורגל , תמו ונשלמו 15 שעות של שידורי כדורגל . הישגי נבחרת ישראל על כר הדשא לא התקרבו כהוא זה להישגי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על מסך הטלוויזיה . שוב כישלון ספורטיבי שלא הצדיק הפקת טלוויזיה כה יוקרתית . אורי פורת ואנכי היינו מאוד מאוכזבים מהתוצאה הסופית הירודה ששודרה בזמן צפייה ראשי ושעלתה ממון רָב . צריך לזכור שהמנכ"ל הוא האיש שכותב את הצֶ'קִים בשמה של רשות השידור והוא היה האיש שהפקיד בידי את צֶ'ק זכויות השידור של המשחק ספרד – ישראל שעמדו על 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר . זה היה לפני שפסענו פסיעה אחת נוספת בתחום הפקת השידורים עצמם .

בקיץ 1999 הסתיימה כחוֹק תקופת כהונתו השנייה הרצופה של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל שלמד להכיר אותו , למד גם לאהוב ולהעריך אותו . הוא שינה לחלוטין ולטובה את דעתו על יאיר שטרן ועל רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות , לעומת דעה שלילית אותה גיבש בימי חודש מאי של שנת 1998 . היו אלה כזכור ימי הקלטת הלוהטת של נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו (לצדו ניצב אהוד אולמרט ראש העירייה) , בחגיגות האליפות של בית"ר ירושלים בכיכר ספרא בקדמת בניין העירייה בירושלים , כשההמון עונה לראש הממשלה בסערת רוחות רבתי "מוות לערבים , מוות לערבים" . אורי פורת הפך לאוהבו ומעריכו של יאיר שטרן . הוא ראה בו איש נאמן לשידור הציבורי בעל יושרה מוחלטת . המנכ"ל החליט להאריך ליאיר שטרן את תקופת כהונתו למרות אופוזיציה מרה שהובילו נגדו בוועד המנהל היו"ר גִיל סמסונוב ואלון אלרואי נגד ההארכה הזאת . גִיל סמסונוב ואלון אלרואי לא רחשו כל הערכה מקצועית ליאיר שטרן ודרשו להחליפו לאלתר אך המנכ"ל עקף אותם בסיבוב לעֵת הזאת . יתר על כן . הוא קיווה למנות באמצעות מכרז רשמי את רפיק חלבי כמנהל הטלוויזיה בבוא העת . גם רפיק חלבי לא היה אהוב ליבם של גיל סמסונוב ואלון אלרואי , ואולי של עוד כמה חברים בוועד המנהל והמליאה .

יאיר שטרן הסכים להארכת מינויו כמנהל טלוויזיה , אך התנה זאת בפירוש וחד משמעית ברכישת נתח שמן מהכדורגל הישראלי ללא שום תירוצים הפעם , וכן הארכת מינויו של רפיק חלבי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות .

1. אנחנו מביסים שוק על ירך את שידורי ערוץ 5 וערוץ 2, את שניהם ביחד וכל אחד לחוד, במפעלי הספורט של ה- Final four בסלוניקי 2000 , 2000- EURO בהולנד ובלגיה , ואולימפיאדת סידני 2000 .

2.העיתונאי רב מוניטין אדם ברוך נבחר ב- 2001 לכהן במליאת רשות השידור . אדם ברוך הוא התקווה האחרונה של השידור הציבורי במלחמת הדיאדוכים להשבת הכדורגל הישראלי לחיקו . לשידור הציבורי יש סיכוי גם בתקופת הקונגלומרטים . הוא רק צריך לדעת לפעול בחוכמה וביעילות . 

בתחילת 2001 הצטרף למליאת רשות השידור העיתונאי בעל המוניטין אדם ברוך . עיתונאי מוערך מכל כיוון וע"י כל צבעי הקשת . מוטי קירשנבאום חיווה את דעתו עליו באוזניי באחת ההזדמנויות עוד בהיותו מנכ"ל רשות השידור, "דרך ואופן כתיבתו דורשים מהקורא לפענח את הטקסט. רואים מייד שהאיש מחונן ביכולת כתיבה יוצאת דופן". אדם ברוך היה ידוע משכבר הימים באהדתו לשידורי הספורט בטלוויזיה וחשיבותם בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא הביע את דעתו הנחרצת לא פעם ולא פעמיים בעיתונו "ידיעות אחרונות" בעד שידורם ההכרחי של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זכור מאמרו המפורסם והמנומק שכתב בעיתון הנפוץ במדינה  ב- 1 ביוני 1987 [10] בו הטיף לשידורי ה- NBA  בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי. המאמר המלומד נשא את הכותרת, "זרקו עצם לאינטליגנציה", ובסופו פנייה והערה אישית לחיים יבין ששימש אז מנהל הטלוויזיה , "כשהטלוויזיה פה תהיה מסחרית , האינטליגנציה הישראלית תזכה לכבוד הראוי לה, ואז הטלוויזיה הממלכתית תתחנן שנראה אצלה כדורסל אמריקני בשידור חי. עד אז, חיים יבין, תזכור : יותר משישראל שמרו את השבת , שמר הכדורסל על הטלוויזיה". זה נכתב כאמור לפני עשרים שנה.

עכשיו משזרח בשמי רשות השידור כחבר מליאה בעל השפעה ניצלתי את ההזדמנות כדי לגולל בפניו את מחשבות לבי במסמך מפורט ומנומק כדי שיסייע בידי בכוח אישיותו ובמוניטין שלו , להשיב את הכדורגל הישראלי למרקע הציבורי. חשבתי שהופעתו הייחודית ומחשבתו ההגיונית ישפיעו על פורום מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור להיערך מחדש כדי לזכות שוב בשידורי הספורט הרלוואנטיים ולהחזיר עטרה ליושנה . רשת טלוויזיה באשר היא , לא כל שכן ציבורית זאת הנהנית ממסיו של משלם האגרה משולה ללא הכדורגל למלך בלי כֶּתֶּר . זאת הייתה תפיסת עולמי הטלוויזיונית כמנהל שידורי הספורט עמה הסכימו כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם כולל מוטי קירשנבאום וכל מנהלי הטלוויזיה מאז קמה על רגליה ב- 1968 . מוטי קירשנבאום אומנם הפסיד את מכרז זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2 ב- 17 במאי 1994 , אך ההפסד לא נבע מפני שחשב שהכדורגל איננו נכס טלוויזיוני חשוב אלא בגלל שנקט תכסיס שגוי בעת המו"מ עם התאחדות הכדורגל ושילם באובדנו . הוא העריך שהמחיר שדורשת ההתאחדות במכרז , רף מינימום של 5000000 (חמישה מיליון) דולר לעונה אחת (15.000000 דולר לשלוש עונות) יקר מידי עבור השידור הציבורי וגם לשידור המסחרי . הוא הימר . הוא אמר לאלכס גלעדי ודייויד פדרמן בצורה חברית באותה פגישה במסעדת "מי ומי" בתל אביב ביום ראשון ה' סיוון תשנ"ד ערב חג השבועות – 15 במאי 1994 , יומיים לפני ההליכה למכרז ההתאחדות , כהאי לישנא : "תראו חברה , אתם לא הולכים למכרז כי אין לכם מספיק כסף . גם אנחנו לא ניגש למכרז הזה כי אין הצדקה לשלם מחיר גבוה כל כך תמורת הכדורגל בארץ . להתאחדות לא תהיה ברירה , היא תידרש להוריד את רַף המחירים מפני ששום גוף טלוויזיה לא ניגש למכרז . ואז אנחנו ניגש למכרז המחודש וגם נזכה בו ואולי ניתן לכם נתח שידור קטן" . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן היו חברים של מוטי קירשנבאום והוא שלהם . שררה ביניהם אהדה מקצועית וגם מעבר לכך . מוטי קירשנבאום נחשב לבֵּן מַלְכוּת ואדם שהציבור רחב רחש לוֹ לא רק כבוד והערכה , אלא גם הערצה . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן גילו לו את סודם בזאת הלשון : "מוטי קירשנבאום, טעות בידך . אנחנו הולכים למכרז ביום שלישי – 17 במאי 1994. שלא תהיה לך טעות . אנחנו נתייצב ונהיה במועד במשרדי ההתאחדות". מוטי קירשנבאום פטר אותם שוב , "אין לכם כסף , אתם לא הולכים" . ככה הם נפרדו אז באותו ערב חג השבועות של שנת תשנ"ד . שני נציגי ערוץ 2 היו הוגנים לחלוטין עם מנכ"ל רשות השידור . הוא היה רווי ביטחון עצמי ללא שום הצדקה וגם נטול מודיעין אודות מתחריו העקשניים והשאפתניים . אלכס גלעדי ודייויד פדרמן נתנו למוטי קירשנבאום "לישון" בחג על הכרזתם כי ערוץ 2 הצעיר נענה לאתגר ומנוי וגמור עמו לגשת למכרז שכפתה ההתאחדות . הסוף ידוע . מוטי קירשנבאום הובס ללא קרב . אלכס גלעדי ודיוויד פדרמן השפילו אותו ועשו ממנו צחוק . הם זכו במכרז הכדורגל החשוב לשלוש שנים הבאות של 1997 – 1994 ואִמְצוּ לעצמם את סחורת שידור של הכדורגל הישראלי שהייתה שייכת בעבר אך ורק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז 1969 ועד 1994 במשך 25 שנים ברציפות . הייתי כבר קרוב יותר ל- 70 מאשר ל- 50 , אך עדיין היה אִכפת לי מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור . חשתי מחויב להשיב את האבֵדה ולהחזיר את הכדורגל לשידור הציבורי . החלקים העיקריים של המסמך שנכתב על ידי לאדם ברוך ז"ל חבר מליאת רשות השידור בעת ההיא ואשר נשלח אליו ב- 26 בפברואר 2001 [11] יתפרסמו בבלוג הזה בעתיד הקרוב.

ד. אחרית דבר.
ב- 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את כהונתו הארוכה בת 7 (שבע) שנים כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא היה מנהל טלוויזיה מצוין . אדם בעל יושרה , ידיד , ורֵעֹ ובעל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני רב . אהבתי אותו והערכתי אותו . עזיבתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה אבדה גדולה לשידור הציבורי . אקוויוולנטית לזאת של מוטי קירשנבאום מ- שסיים באפריל 1998 כהונה בת חמש שנים כמנכ"ל רשות השידור ועזב אותה לאנחות (במקומו של מוטי קירשנבאום התמנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל). ב- 28 באפריל 2000 כתבתי ליאיר שטרן מכתב פרידה . ב- 30 באפריל 2000 הוא נפרד ממני . יאיר שטרן הוא איש אציל בלתי נשכח עבורי עד עצם היום הזה .
stern 10
טקסט מסמך : 28 באפריל 2000 . מכתב הפרידה שלי ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן . עזיבתו את הטלוויזיה ורשות השידור לעַד ב- 30 באפריל 2000 הייתה אבדה גדולה לשידור הציבורי . אקוויוולנטית לאבדה ציבורית גדולה אחרת בשעה שמנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום סיים את תקופת כהונתו בת חמש שנים באפריל 1998 ונפרד ממנה לעַד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
stern 11
טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן נפרד ממני בטרם פרישתו מרשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
סוף הפוסט . 

[1]  ראה נספח : מסמך הסיכום של ישיבת רשות סגל מ- 20 ביולי 1999 , הנוגע לחידוש שידורי הכדורגל בערוץ 1 . עותק ממנו נשלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת .

[2]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה בנושא "הליגה בכדורגל- עלויות הפקה" אל המנכ"ל מתאריך 17 באוגוסט 1999 .

[3]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת  מתאריך 1 בדצמבר 1999 , המבקש לרכוש נתח מהכדורגל הישראלי למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[4]  ראה נספח : מכתב הבקשה של ח"כ ומזכיר הקיבוץ הארצי מר אבשלום וילן וראש המועצה האזורית רמת הנגב ויו"ר המועצות האזוריות בישראל מר שמואל ריפמן מ- 2  בנובמבר  1999  אל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , המבקש ממנו להיפגש עמם כדי לדון בהחזרת את הכדורגל לערוץ הטלוויזיה הממלכתי .

[5]  ראה נספח : מכתבו של יאיר אלוני מ"מ המנכ"ל אלי מ- 20 בדצמבר 1999 המודיע כי אין אפשרות להיענות לבקשתי לשדר כדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

[6]  ראה נספח : תשובתי ליאיר אלוני מ- 23 בדצמבר 1999 על אובדן הכדורגל לעַד .

[7]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מ- 25 באוגוסט 1999 בעניין שידורי הכדורגל למנכ"ל רשות השידור .

[8]  ראה נספח : מכתבה של גב' רוני לטשובר מנהלת התקשורת השיווקית של חב' "פלא-פון"  אלי  , מ- 13  באוקטובר 1999 המשבח את שיתוף הפעולה בין ערוץ 1 לחברת "פלא-פון" בשידורים הישירים של שני משחקי הכדורגל : קפריסין – ישראל , וספרד- ישראל .

[9]  ראה נספח : מכתב שלי ליו"ר התאחדות הכדורגל מ-  14 בפברואר 2000 הנוגע לזכויות השידור של משחק הרעים ישראל- רוסיה .

[10]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ-  1 ביוני 1987 .

[11]  ראה נספח : מכתבי לאדם ברוך חבר חדש במליאת רשות השידור מ- 26 בפברואר2001 הנוגע לחשיבות שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה הציבורי .

סוף הפוסט . 

 

ח"כ נחמן שי היו"ר לשעבר של הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 1 מ- 4). פוסט 372. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

 

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 372 : הועלה לאוויר ביום שני – 31 במארס 2014

——————————————————————————————————————–

ח"כ נַחְמָן שַי היו"ר לשעבר של הוועד המנהל של

רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים:

אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 1 מ- 4). כל

הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : מכבי ת"א היא עדיין מועדון הכדורסל הטוב בארץ למרות הפסדה הרביעי הרצוף (בשתי המסגרות של ליגת העל בארץ וה- Euroleague באירופה) אתמול בערב (יום שני – 31 במארס 2014) ברוממה – חיפה לקבוצת מכבי חיפה בתוצאה 68 : 66 . הצְבוֹעִים נושכים ולביאת אלקטרה כורעת שוב ומדממת . מכבי ת"א שיחקה משחק ילדותי וגם צפוי ושילמה את המחיר . היכן נשמע ששחקני כדורסל מקצועניים כמו אלו של מכבי ת"א שמשתכרים ממון רב , זורקים 30 פעמים זריקות עונשין במשחק נגד מכבי חיפה וקולעים רק 16 פעמים מהן (% 53.33) . מכבי חיפה לא הייתה טובה יותר פשוט מכבי ת"א המפוזרת והפספסנית שיחקה גרוע . אני מתבונן שוב ושוב במאמן הראשי דיוויד בלאט ובשני עוזריו גיא גודס ואלון שטיין ותמה כיצד הטריאומוויראט הזה איננו מוצא פתרונות מול קבוצה כה בינונית כ- מכבי חיפה . לא רק המשחק היה ילדותי גם השידור הישיר של ערוץ 1 ילדותי . כבר נאמר בבלוג הזה אין סוף פעמים כי אי אפשר לשדר דרמות ספורט בקול מונוטוני בקצב של הכתבה בכיתת לימוד בבי"ס יסודי . לא רק המשחק מכבי חיפה – מכבי ת"א והתיאור שלו בערוץ 1 (אמש בין 18.15 ל- 20.00) ע"י השדר והפרשן היו ילדותיים , גם הרייטינג היה ילדותי . רק % 1.95 בלבד (Peak / שיא של % 3.90) . הרעיון הטלוויזיוני של "Monday night Basketball & Soccer" הוא נכון אולם הביצוע שלו לקוי ורווי כתמים בארבעת התחומים הטלוויזיוניים האלה : הפקה , בימוי ,עריכה , ושידור ישיר Play by play . מרבית הנימוקים השוללים את הביצוע הובאו בפוסטים הקודמים . השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – הפועל בא"ש 2 : 0 אמש (יום שני – 31 במאי 2014) בערוץ 1 הציל במשהו את הבלעדיות והבלבדיות של הרעיון הספורטיבי הנ"ל "ערב הספורט של ישראל בערוץ 1" משצבר רייטינג ממוצע במשך שעתיים ורבע בין 20.45 ל- 23.00 העומד על % 12.20 (Peak של % 13.90) .

הערה 4 : האזנתי לשיחה שניהלה אתמול בצהריים שדרנית רדיו גלי צה"ל אתמול עם עיתונאי "מעריב" מר שלום ירושלמי שדיבר בגנותו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהורשע ע"י השופט דוד רוזן בקבלת שוחד . שלום ירושלמי הפתיע אותי כשדיווח ליעל דן בטון של מעריץ ו- סוֹגֵד ל- עיתונאי דן מרגלית מי שניתק את חברותו האמיצה בת שנים עם אהוד אולמרט לאחר שגילה את מעללי השוחד שלו . יעל דן הפתיעה אותי משלא הדפה את הדיווח הזה בשאלה רטורית משלה : "תאמר לי מר שלום ירושלמי ממתי לעיתונאים יש חברים שניצבים בראש הממלכה ??? הרי עיתונאות ועיתונות טהורות במדינה דמוקרטית וחופשית נעים בקו מקביל לקו של התנהלות השלטון והמדינה . על פי אקסיומה מתמטית ידועה קווים מקבילים לעולם אינם נפגשים ו/או נחצים" . יעל דן לא אמרה זאת לשלום ירושלמי אולי מפני שאיננה יודעת מתמטיקה ולמרות שמדובר בהיגיון פשוט וצרוף . עניין המוסר הפגום של חֲבֵרוּת של עיתונאי כזה ו/או אחר עם אישים מצמרת השלטון הוא חטא קדמון שמבזה ומפר את חוקי המתמטיקה האלמנטרית . דן מרגלית הוא עיתונאי בעל מוניטין אך איננו צדיק הדור . 1 + 1 לנצח יהיה שווה 2 על פי ההיגיון המתמטי . הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר ניסה להפר את הקביעה והסביר פעם כי 1 + 1 מנקודת השקפתו עשוי להיות שווה ל- 1 אם מדובר באהבה ו- Sex . אולם בזאת יעל דן לא עסקה אתמול . שיחת הרכילות שלה עם שלום ירושלמי אִפשרה לו לחמוק מה – Issue  הזה של חֲבֵרוּת סימביוטית המתקיימת לדאבון לֵב בין עיתונאים לראשי מדינה (בה כל צד מפיק את היתרון והתועלת הכדאיים לו) , כדי להעניק בסופו של דבר צל"ש לדן מרגלית . מגוחך .

הערה 5 : חוות דעתו של מר מאיר שטרית הנוגעת לראש הממשלה המורשע אהוד אולמרט בגין קבלת שוחד בעת ריאיון וכפי שנמסרה אתמול אחה"צ (יום שני – 31 במארס 2014) לשדרן ירון ווילנסקי ברדיו גלי צה"ל , הייתה חסרת ערך ולא חשובה . מאיר שיטרית הוא אחד מאותם אנשים שהתכופף ברוח בעת שעסק במוסר וטוהר הנשק . ב- 2 במאי 2005 החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון וסגנו אהוד אולמרט להדיח את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל בעוון שוחד מסך ושחיתות . שני שרים דאז בממשלת אריאל שרון מר מאיר שטרית וגב' דליה איציק התנגדו להדחה ודיברו בזכות ה- "יושרה" של יוסף בר-אל . לא יהיה זה מיותר להביא שוב את חוות דעתו המדויקת והמוסרית של העיתונאי המחונן והמזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל בפוסט שחיבר "כתב הגנה" אודות שני השַרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק , הנוגע לאותה ההצבעה ההיא בממשלה ב- 2 במאי 2005 שעסקה בהדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . הפוסט התפרסם ב- 6 במאי 2005 בעיתון "הארץ" (עיתון הבית שלי) , והוא ראוי לעיון מחודש בעקבות הריאיון הבעייתי שערך ירון ווילנסקי אתמול עם מאיר שיטרית .

טקסט מסמך : 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . העיתונאי המזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל תוקף בחריפות רבה בפוסט שלו "כתב הגנה" את שני השרים גב' דליה איציק ומאיר שיטרית שהגנו על מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (הודח בעוון שוחד מסך ושחיתות) והצביעו בממשלה נגד הדחתו מכהונתו הרמה בנימוקי שווא ותירוצים מסולפים . (באדיבות עיתון "הארץ") .

הערה 6 : חוות דעתו של עו"ד רוני בר – און הנוגעת לראש הממשלה המורשע אהוד אולמרט בגין קבלת שוחד , כפי שמסר אותה אמש (יום שני – 31 במארס 2014) למגישת החדשות של ערוץ 2 יונית לוי , הייתה רווייה בפאתוס בית"רי . אין מפקירים חֲבֵר ורֵעַ גם בשעה שסירחונו גלוי ופרוס לעיני כל , הכריז בהתרגשות באוזני המגישה והציבור , וביקש גם את אישורה לחוות דעתו הבית"רית . "נכון…?" הוא פנה אליה . אולי זאת הסיבה שיונית לוי קטעה את השיחה עמו כה מהר ואמרה לו משהו כמו "המסר שלך הובן…מיצית את דבריך…" .

הערה 7 : מעניינת גם חוות דעתו של מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני (בשנים 1979 – 1974) אודות הרשעתו של אהוד אולמרט ע"י השופט דוד רוזן בשחיתות וקבות שוחד . יצחק לבני אמר ברדיו כלהלן : "בעיניי אהוד אולמרט איננו בן אדם מושחת…" . 

ח"כ נַחְמָן שַי היו"ר לשעבר של הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000. בארבע מילים: אכזבה גדולה מנקודת מבטי. (פוסט 1 מ- 4). כל הזכויות שמורות.  

ראשי פרקים :

א. הופעתו של נחמן שי בשמי רשות השידור בתחילת המילניום השלישי.

ב. ממשלת ישראל ממנה בסוף שנת 2000 את מר נחמן שי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של מר גיל סמסונוב.

ג. נחמן שי היה פעם לפני הרבה שנים עיתונאי. הוא שימש ככתב הצבאי השלישי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אחרי רן אדליסט ורון בן ישי .

shai 25

טקסט תמונה : ינואר 1972 . ימי בראשית . הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נחמן שי (משמאל) מראיין באולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים את הרמטכ"ל ה- 9 של צה"ל רב אלוף דוד "דדו" אלעזר (מימין) לאחר שהתמנה לתפקיד במקומו של חיים בר- לב. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה באותה העת ישעיהו "שייקה" תדמור . מנהל חטיבת החדשות היה יורם רונן ז"ל . מנהל חטיבת התוכניות שיהי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : מר נחמן שי לא היה מעולם חייל קרבי ביחידה לוחמת . הוא היה כתב העיתון " במחנה נח"ל " כמו יאיר לפיד שהיה כתב העיתון "במחנה" . מעניין שהאנשים האלה ששירתו בתנאים אידאליים בשורות צה"ל עשו סטאז' והכשירו את הקרקע העיתונאית שלהם כבר בשירות החובה הצבאי , ובכך זכו ליתרון עצום על פני חבריהם הקרביים בחיים האזרחיים .

ד. בשנת 2000 משהתמנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור לא היה עוד זכר לעיתונאות שלו. הוא היה עכשיו עסקן פוליטי מנוסה ומשופשף שטווה בחוטים. יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי מפנה לי עורף במאבקי המקצועי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל. 

ה. נטשתי בטריקת דלת ב- 2002 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תחת הנהגתם של מנכ"ל רשות השידור מר יוסף בר-אל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי .

שתי ידיעות תקשורתיות משכו את תשומת לבי השבוע הזה . הידיעה הראשונה החשובה עסקה ב- מינויו של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום לחבר בדירקטוריון ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) . כידוע שימש מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 . הידיעה השנייה חסרת ערך ובלתי חשובה לחלוטין הייתה החלטתו של העיתון "TheMarker" להעניק בימה לח"כ מר נחמן שי (בעבר , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000) , כדי שיביע את דעתו הבלתי חשובה , לא מעניינת , ודומה לפנקסנות אודות דו"ח וועדת רם לנדס הנוגע למצבה העגום והעלוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וכפי שהוגש לאחרונה לשר התקשורת גלעד ארדן . הדיון הקצר בפוסט עוסק גם באצילים בני רומא בעלי יושרה ציבורית מול עסקנים פוליטיים אנשי דנמרק . נַחְמָן שַי שירת בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא מעט שנים וכיהן גם כאמור בשנים 2002 – 2000 בתפקיד הרָם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . היו לוֹ לא מעט הזדמנויות להיטיב עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך הוא לא הותיר שום מורשת אחריו . כלום . בעת מלחמתי ובזמן המאבק הציבורי שלי בקיץ 2002 נגד חולשותיו וחסרונותיו של יוסף בר-אל ונגד מינויו המופרך למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל (בראשות אריק "אריאל" שרון) , שימש נַחְמָן שַי בעיקר יו"ר רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל ופחות יו"ר שלי . כך אני חשתי והרגשתי אז ב- 2002 . נחמן שי לא היה יו"ר רשות השידור גם שלי כפי שמעידים המסמכים שיופיעו בפוסט הקונקרטי הארוך והמורכב הבא . בתפקידו הרָם התבונן מהצד במלחמה הצודקת שלי ב- 2002 נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . הוא לא הצטרף אלי . הוא הצטייר לי כמוג לב וכמי שהפקיר אותי . הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ומינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 היה מעשה מופרך (מיסודו) . אני הבחנתי בכך בטרם המינוי הרם ומסרתי את חוות דעתי לשופט יִצְחָק רְבִיבִי הממונה על המינויים הבכירים בשירות הציבורי . אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ובראשם יו"ר רשות השידור נַחְמָן שַי לרבות אנשי מליאת רשות השידור חשבו אחרת ובהצבעה פנימית הרימו את ידם וקבעו שיוסף בר-אל הוא לא רק מועמד מתאים לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אלא הוא האחד שאין בִּלְתּוֹ . ה- Come back שביצע יוסף בר-אל בן 67 ב- 2002 היה מרשים ומפתיע . הוא הגיח מירכתי האוב של ערוץ 33 מדולדל הרייטינג והתייצב בקדמת הבמה הטלוויזיונית בסיועו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות רענן כהן . ואכן , ב- 2 ביוני 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד יוני 2007 . הסוף הדרמטי היה צפוי ובלתי נמנע כמו ההתחלה המפתיעה . ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח מנכ"ל רשות שידור באמצע כהונתו שנתיים לפני סיומה .

shai 24

טקסט קטע עיתונות : יום שני – 31 במארס 2014 . מאמרו של ח"כ נחמן שי ב- "TheMarker" אודות החסרונות ב- דו"ח וועדת רם לנדס המתייחס לרפורמה מרחיקת לכת בשידור הציבורי . נחמן שי היה פעם עיתונאי בטלוויזיה ישראלית הציבורית וגם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 2002 – 2000 . היו לו הזדמנויות להשפיע על איכות השידור הציבורי , על טיב השידור הציבורי , ועל מבנה השידור הציבורי . אינני זוכר שהוא השאיר מאחוריו מורשת כלשהי . בהיותו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הצטייר בעיניי כמי שרואה במינוי הנכבד קרש ניתור לעבר קריירה פוליטית . נחמן שי איננו יכול לזקוף לזכותו שום הצלחה מרשימה ו/או משמעותית שלו בתפקיד הציבורי כ- יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . כלום . (באדיבות עיתון "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן) . 

לאחר פרישתו של גִיל סַמְסוֹנוֹב מתפקידו הרם של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (פרי מינויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו) ניהל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מערכת יחסים קשה ועכורה עם היו"ר החדש נחמן שַי מחליפו של גִיל סַמְסוֹנוֹב ועם המשנה שלו גב' אהובה אוֹרֶן . העימותים המקצועיים הקשים גם אודות רכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה ע"י רשות השידור בשנים 2002 – 2000 גלשו לפסים אישיים . אוּרִי פּוֹרָת עשה כל מאמץ לקנות את זיכיון הצילום של מכבי ת"א אך נחמן שַי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים התנגד . העימות הקשה הוביל את הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור לפתוח בהליך Impeachment (הדחה) נגד המנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת ז"ל שהיה כבר תשוש נפשית וגופנית . זאת הייתה פרשנות שלי אולם זה גם מה שאמר לי אורי פורת ז"ל בעצמו . "הם רוצים לסלק אותי מתפקידי כמנכ"ל אבל אני אלחם ולא אוותר להם" , סינן לעברי מבין שיניו בדיבורו השקט שבקושי הבנתי בגלל עוצמת קולו הכבויה . הייתי צריך להתבונן בשפתיו ולא בעיניו כדי לקרוא את הטקסט שהוא אומר לי ועל מנת לוודא שאני מבין וקורא אותו נכון . הוא היה עצוב ומדוכדך עד למאוד . בסופו של דבר אורי פורת ז"ל הקדים אותם והתפטר מתפקידו באוגוסט 2001 , שנה ושמונה חודשים לפני תום הקדנציה . לאחר התפטרותו הובהל לבית החולים בשל מצבו הגופני היָרוּד .ב- 2004 התפטר יו"ר הרשות אברהם נתן בטענה שתפקידו מְרוּקָן מסמכויות . הסכסוכים הפוליטיים והאישיים בצמרת רשות השידור פגעו לא רק בתוכן השידורים אלא זעזעו את אמות הספים הפיננסיים שלה . לולא נוכחותו של סמנכ"ל הכספים של הרשות יוֹחָנָן צַנְגֶן בשנים ההן (1991 – 1982) ובלעדי סמכותו , מוסריותו , והגיונו הכלכלי – היו נגרמים לרשות השידור פגיעות אנושות נוספות . אולי בלתי הפיכות .

אך היו גם תקופות אחרות ושונות . בין המנכ"ל יִצְחָק לִבְנִי ליו"ר וולטר אֵיתָן בשנים 1978- 1974 שררו יחסי שיתוף פעולה. הרמוניה מלאה התקיימה במשך חמש שנים בין המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לבין היו"ר הפרופסור למשפטים רְאוּבֵן יָרוֹן בשנים 1984- 1979 , וכמובן הכבוד ההדדי שאפיינו את הזיקה המקצועית בין המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֵנְבָּאוּם (פרי מינויים של ראש הממשלה יצחק רָבִּין ושרת החינוך גב' שולמית אַלוֹנִי) והיו"ר עו"ד מִיכָה יִנוֹן ואחריו גם עם היו"ר הבא של הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רִינָה שַפִּירָא מאוניברסיטת ת"א . אולי לא קונץ גדול מפני ששניהם העריצו את מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם איש ברוך כשרון בעשייה הטלוויזיונית וניהולה , ואף חתן פרס ישראל . סיפור מינויו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הוא מפותל אך טהור .

ב- 23 ביוני 1992 ניצחה מפלגת המערך את הליכוד בבחירות לכנסת ה- 13 ויִצְחָק רָבִּין בן ה- 70 התמנה בפעם השנייה בחייו לראש הממשלה והפעם הזאת נטל לעצמו גם את תיק הביטחון כקודמיו דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן ולֵוִי אֶשְכּוֹל . כדי לייצב את שלטונו צירף יִצְחָק רָבִּין לקואליציה את מפלגת מֶרֶ"צ בראשות גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי (וגם את מפלגת ש"ס) . יִצְחָק רָבִּין העניק לשוּלָמִית אַלוֹנִי את תיק החינוך והתרבות ואת האחריות המיניסטריאלית לביצוע חוק רשות השידור . שולמית אלוני החליטה להיפטר מייד ממנכ"ל הרשות הנוכחי אַרְיֵה מֶקֶל פרי מינויו הקודם של ראש הממשלה המוּבַס יצחק שָמִיר למרות שנותרה לוֹ עדיין שנה שלמה להשלמת תפקידו והודיעה לראש הממשלה כי היא מבקשת למנות במקומו את מרדכי "מוֹטִי" קִירְשֵנְבַּאוּם . אַרְיֵה מֶקֶל (איש משרד החוץ במקור) אמר לשולמית אלוני כי אין לו בעיה לפנוֹת את כֵּס מנכ"ל רשות השידור והודה כי מוסד התקשורת הזה רשות השידור איננו מעניין אותו יותר מידַי , אך התנה זאת בעסקה סיבובית בה יובטח לו מפורשות כי לאחר עזיבתו את הרשות ושובו למשרד החוץ תשוריין לו משרת קונסול ישראל באטלנטה – ארה"ב לתקופה שתכלול בתוכה את אולימפיאדת אטלנטה 1996 . גב' שולמית אלוני צידדה במועמדותו הבלעדית של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור אך ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין התנגד בטענה ש-  "מוטי קירשנבאום מצטייר בעיניו כראש המאפיה השמאלנית בתקשורת במדינת ישראל" . יצחק רבין זכר היטב את סדרת התוכניות הסאטיריות "ניקוי ראש" ששודרה בטלוויזיה בשנים 1976- 1974 מעשה ידיו של מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם , בהיותו אז ראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו (בשנים 1977 – 1974) . עכשיו כשהוא שוב מכהן כראש הממשלה ושר ביטחון בקדנציה השנייה שלוֹ בגיל 70 , הוא איננו מתכוון להפקיד את רשות השידור בידיו של האיש הזה שקוראים לו מוטי קירשנבאום . מנכ"ל משרד ראש הממשלה איתן הבר ומקורב מאוד ליִצְחָק רָבִּין הציע לוֹ לזַמֵן אליו ב- 1993 את מִיכָה יִנוֹן יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותה העת ובעל מוניטין של איש ציבור הגון וישר , כדי להתייעץ עִמוֹ בבחירת המנכ"ל הבא של הרשות . איתן הבר הכיר את מִיכָה יִנוֹן עוד מהימים ששניהם למדו בביה"ס " בִּיל"וּ " בשדרות רוטשילד בתל אביב . עו"ד מִיכָה יִנוֹן היה דמות מקובלת על איתן הבר ומכיוון שאין תחליף לקשרים האישיים המניעים רבים ממהלכי חיינו , הוזמן מר מִיכָה יִנוֹן לפגישה עם ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין בלשכתו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב . מכאן נתונה רשות הדיבור למִיכָה יִנוֹן שזוכר היטב את השתלשלות העניינים בעת שיחות התחקיר הרבות שלי עמו :

"שימשתי יו"ר הוועד המנהל של הרשות כשלושה חודשים בלבד כשלפתע השלטון בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר שמינה אותי לתפקיד הפסיד בבחירות לכנסת ביוני 1992 ,וקם ראש ממשלה חדש בדמותו של יצחק רבין . בראשית מארס 1993 הזמין אותי איתן הָבֵּר מנהל לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין לפגישה בלשכה שלו במשרד הביטחון בקריה בתל אביב . יצחק רבין ביקש להתייעץ עמי בעניין בחירת מנכ"ל חדש לרשות השידור במקומו של אריה מקל שהסכים לפנות את כיסאו תמורת מינויו לקונסול ישראל באטלנטה (בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב) לתקופה של שלוש שנים לפחות עד לאחר תום אולימפיאדת אטלנטה 96' . יִצְחָק רָבִּין סמך בעיניים עצומות על מהלכי מנהל הלשכה שלו . איתן הבר הכיר אותי היטב . שנינו למדנו יחדיו ב- ביה"ס " בִּיל"וּ " בשדרות רוטשילד בתל אביב . הקשר בינינו נשמר איך שהוא כל השנים גם בגלל ידידים משותפים . אֵיתָן הַבֵּר הציע ליצחק רבין להתייעץ עמי בטרם הבחירה במנכ"ל הבא של רשות השידור וראש הממשלה קיבל את הצעתו . ראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין אמר לי כי שוּלָמִית אַלוֹנִי לוחצת עליו למנות לתפקיד את מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם אך הוא אינו רוצה שראש המאפייה השמאלנית בישראל יהיה מנכ"ל רשות השידור . יִצְחָק רָבִּין לא רצה את מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם ואז העלה בפני שמות של מועמדים אחרים . איתן הבר הרים טלפון למועמד הבא של יִצְחָק רָבִּין שהיה דָן שִילוֹן והציע לו לשמש מנכ"ל רשות השידור . דָן שִילוֹן השיב שאיננו מעוניין וסירב בנימוק שהוא עסוק בהכנת המכרז של הזכיין "רֶשֶת" לקראת הקמתו בנובמבר 1993 של ערוץ 2 המסחרי" .

zangen

טקסט תמונה :  יוחנן צנגן איש רשות השידור בשנים 1991 – 1975 . שימש סמנכ"ל כספים בהצלחה רבה מ- 1982 עד 1991 וזכה לשבחים רבים משלושה מנכ"לים של רשות השידור יוסף 'טומי' לפיד , אורי פורת , ואריה מקל . ב- 1991 הזמין אותו דן שילון לכהן לצדו כמנכ"ל משותף של הזכיינית "רשת" בדרך למכרז על ההשתתפות בערוץ 2 . יוחנן צנגן נענה לפנייה ועזב את רשות השידור. השפעתו על התפתחות שידורי הטלוויזיה הציבורית היא דרמטית ודמותו היא בלתי נשכחת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מיכה ינון ממשיך להעיד בפניי : "יִצְחָק רָבִּין לא התייאש. הוא המשיך לחפש מועמד מתאים. מדָן שִילוֹן נפנה לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן עליו החליט להטיל את יהבו. איתן הבר ניסה להשיג את אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אך התברר שהוא נמצא בשנת שבתון ומתגורר בניו יורק . "אז מה תשיגו לי אותו בניו יורק", פקד ראש הממשלה. אֵיתָן הַבֵּר חייג לארה"ב אך אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שהיה כבר פרופסור צוקרמן סירב להצעה בנימוק שהוא שייך עכשיו לאקדמיה. בנקודה הזאת התערבתי והצעתי ליצחק רבין למנות את יוחנן צנגן למנכ"ל רשות השידור. יצחק רבין הופתע ושאל, "מי זה יוחנן צנגן אני לא מכיר אותו". סיפרתי לו שיוחנן צנגן היה סמנכ"ל הכספים ברשות השידור בשנים 1991- 1982 , ובינתיים חבר אל דָן שִילוֹן כמנכ"ל משותף ב- "רֶשֶת". הוא איש רציני וכלכלן עתיר הישגים ברשות', אבל יצחק רבין התעקש ואמר שהוא לא ממנה לתפקיד הרָם אדם שאיננו מכיר. אֵיתָן הַבֵּר שלף לו עוד ש , "עמרם מִצְנַע" . יִצְחָק רָבִּין צחק ואמר, "איתן עזוב, עמרם מצנע רוצה להיות ראש ממשלה ולא מנכ"ל רשות השידור". בנקודה הזאת הסתיימה הפגישה עם ראש הממשלה במשרד הביטחון ועם עוזרו איתן הַבֵּר. שבתי לירושלים לעסוק בענייני רשות השידור . כעבור שבועיים קיבלתי שוב הזמנה מיִצְחָק רָבִּין לסור ללשכת. יִצְחָק רָבִּין אמר לי שהוא איננו עומד עוד בלחצים שמפעילה עליו שוּלָמִית אַלוֹנִי והוא ממנה לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את ראש המאפייה השמאלנית מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם. ראש הממשלה ידע היטב את השיוך הפוליטי שלי (נציג המפד"ל) ואת הידידות האישית שלי עם זְבוּלוּן הָמֵר ולכן אמר לי, 'זהו זה מִיכָה תצטרך להסתדר אתו,  עם מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם'. כעבור כמה ימים זימנה אותי שרת החינוך גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ללשכתה בבניין 'הדר- דפנה' בתל אביב. מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם כבר היה שם ושוחח עמה. לחצנו כולנו ידיים ושולמית אלוני הודיעה לי, "מִיכָה יִנוֹן החלטתי למנות את מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל שמפנה את כיסאו ברצון ויתמנה לקונסול ישראל באטלנטה – ארה" . מִיכָה ומוֹטִי אתם שני אנשים רציניים ומבוגרים ואני סמוכה ובטוחה שתלמדו להסתדר אחד עם השני" . ובאמת בין יו"ר הוועד המנהל של הרשות מִיכָה יִנוֹן לבין המנכ"ל החדש מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם שררו מלכתחילה יחסי עבודה הרמוניים . שניהם רחשו הערכה וכבוד איש לזולתו .

aloni 1

טקסט תמונה : אפריל 1993 . מהפך פוליטי  ברשות  השידור . מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור גב' שולמית אלוני ז"ל (מימין) במקומו של אריה מקל נציגו הישן של ראש הממשלה הקודם יצחק שמיר . יושב באמצע , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . (התמונה באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ynon 1

טקסט תמונה :  אביב 1993 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון (מימין) נפרד ממנכ"ל רשות השידור אריה מקל . אריה מקל התנה את עזיבת רשות השידור במינויו לקונסול משרד החוץ באטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב . פרישתו של אריה מקל הביאה למינויו של מוטי קירשנבאום . (באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 18 באפריל 1993 התרחש המינוי . מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י שרת החינוך גב' שולמית אלוני ובתמיכתו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין שנבעה מחוסר ברירה . הדבר הראשון שעשה המנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום היה להיפטר ממנהל הטלוויזיה היָשָן יוסף בר-אל . גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יִצְחָק רָבִּין ב- 1992 זוכרת היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 ביקשתי ממנו לפטר מייד את יוסף בר- אל מנהל הטלוויזיה הישראלית לפני תום כהונתו . נותרו לבר- אל כמה חודשים בלבד עד לסיום הקדנציה שלו , אך לא רציתי להמתין בשום אופן לסיום התקופה בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . בעיניי הוא היה מנהל מושחת . מוטי קירשנבאום הוא רחמן יותר ממני ודחה את ההדחה בחודשיים אולי שלושה עד שיוסף בר-אל יסיים את תפקידו על פי כתב המינוי שלו . זאת הייתה טעות" . במקומו של יוסף בר-אל המודח התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יָאִיר שְטֶרְן שכיהן מאז 1989 ככתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בוושינגטון . מינויו של יאיר שטרן לתפקיד הרם של מנהל הטלוויזיה התרחש ב- 11 ביולי 1993 .

בעת שיחות התחקיר שאלתי את גב' שולמית אלוני ז"ל כיצד ידעה בטרם המינוי שמוטי קירשנבאום שהוכיח את עצמו כאיש תוכן הוא גם הצלחה ניהולית , השיבה שרת החינוך מייד וללא היסוס : "כשמוטי קירשנבאום ערך והפיק את התוכנית הסטירית ההיא ,ניקוי ראש" הוא נדרש להפעיל , לשלוט , ולהוביל קבוצת אנשים גדולה בדרך להצלחה . הוא היה עיתונאי וגם מנהל . זה היה הנימוק שלי לבחירתו למנכ"ל רשות השידור והצבתו שם ללא תנאי במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל" . בשמחה גלויה שלחה שרת החינוך גב' שולמית אלוני ב- 15 באפריל 1993 את המסמך המודיע למוטי קירשנבאום כי הוא מתמנה למנכ"ל רשות השידור הבא במקומו של אריה מקל .

aloni 2

טקסט מסמך :  15 באפריל 1993 . שרת החינוך שולמית אלוני ממנה את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . כתב מינוי מוצלח  שהוליד שמחה ותקוות מחודשות בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני ממשיך לדַלֵג שנות דוֹר קדימה . לנוכח הפוסט המצורף לעיל כפי שנכתב ע"י ח"כ נַחְמָן שַי ב- "TheMarker" אנוכי מבקש להביא את חוות דעתי עליו כנבחר ציבור היום , בעיקר כפַּקוּד שלו בשנים 2002 – 2000 . ח"כ נחמן שי היה דובר צה"ל במלחמת המפרץ ה- 1 וקנה את המוניטין שלו כמרגיע לאומי בעת שרודן עיראק שיגר את הטילים ארוכי הטווח שלו לעבר מדינת ישראל . הוא הציע לציבור המתוח לשתות קצת מים כדי להירגע . נחמן שי היה בעברו גם מפקד רדיו גלי צה"ל (מינוי פוליטי וסיבתו איננה כישרון מופלג) ובסוף שנת 2000 התמנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (מינוי פוליטי ולא מפני שאישיותו הייתה קורנת והיוותה סמכות טלוויזיונית) .

ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , הגיעו לקִצָן שבע שנות ניהולו של יָאִיר שְטֶרְן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . תמו שבע השנים הטובות . החלו שבע השנים השדופות . יומיים לפני שפרש הספיק יאיר שטרן להעביר מסמך נוקֵב וחשוב במיוחד למנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת בו הוא מחווה את דעתו האישית שאיננה משתמעת לשתי פנים והנוגעת לתפקודו הלקוי ויכולתו המוגבלת של סמנכ"ל הכספים מוטִי לֵוִי לנהל את המו"מ לרכישת זכויות שידורי הספורט לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכלל ופרשת המו"מ על זכויות שידורי ה- Final Four  בסלוניקי 2000 בפרט [1] . המסמך החשוב פורסם באחד הפוסטים הקודמים בבלוג הזה הדנים בהתנהלותה של רשות השידור באפריל 2000 , ומאבק השידורים הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נגד ערוץ 5 בכבלים ונגד ערוץ 2 המסחרי . למסמך הזה שנכתב ע"י יָאִיר שְטֶרְן באיחור רָב ובערוב ימיו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית והועבר למנכ"ל רשות השידור הייתה חשיבות רבה מאין כמותה אך הוא התמהמה . זאת הייתה הפעם הראשונה שהסמכות המבצעית הבכירה ביותר בהיררכית הפיקוד ברשות השידור (אחרי המנכ"ל) , מטילה בפומבי דוֹפי בתפקודו הלקוי מזה זמן רב של מוטי לוי הסמנכ"ל לכספים וכלכלה ברשות . סגנון המכתב היה תרבותי אומנם אך תקף בחריפות רבה את שר האוצר של רשות השידור שהיה אמור להיות האחראי הראשי לניהול המו"מ להשגת זכויות שידורי הספורט הרלוואנטיים והחשובים שהם נדבך חשוב בלוח השידורים הציבורי , וכמו כן לגיוס החסויות המתאימות .

רבים מהסמוכים לשולחנו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת צִקצקו בלשונם בגנותו ואודות חולשתו של סמנכ"ל הכספים . מנהלים ומפיקים בדרגי פיקוד שונים בערוץ הטלוויזיה הציבורי וגם אנשי הרדיו "קול ישראל" , פקפקו שנים רבות ביכולתו הבסיסית של מוטי לוי לנהל את משק הכספים המסובך והמורכב מאוד של רשות השידור . סמנכ"ל הכספים היה לדעתם דַל כריזמה ונטול כשרון ויוזמה . הוא היה נטול סגולות חיוניות מכדי לשמש "כשַר אוֹצַר" האמור להנהיג את רשות השידור בעידן התחרות הרב ערוצית . הם קשקשו בלשונם אך לא העלו זאת על הנייר . כשהגיע רגע העימות עמו בישיבות ההנהלה סתמו את פיהם ומילאו אותו מים . כיניתי אותם מנהלים גמדיים ורכילאים עלובים מהדרג הנמוך ביותר . לא היו חסרים כאלה ברשות השידור . רשות השידור הפכה לביטול זמן . נוצר וואקום . לתוך הוואקום פעפע יוסף בר-אל . ראה הספר "רוש ולענה" בסדרה רחבת ההיקף בת 13 הספרים , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מנהל הטלוויזיה היוצא יאיר שטרן היה בין הבודדים שהצטרף אלי והעלה את דבריו על הכתב . אין דרך נסיגה מהכתוב . לא רק שאמר וכתב את דברו ודעתו המקצועית על מר מוטי לוי סמנכ"ל הכספים בהי לישנה והעביר את תוכנם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , אלא היה מספיק הוגן כדי לשלוח עותקים ממכתבו לנושא באשמה . יאיר שטרן היה מנהל טלוויזיה הגון שפעל , מאז עזיבתו של מוטי קירשנבאום באפריל 1998 , באווירה שונה לחלוטין מזו שהורגל אליה בסביבתו של המנכ"ל חדש – יָשָן אורי פורת . אורי פורת ז"ל ניחן באישיות שרמנטית . היה נעים הליכות וג'טלמן , ובעל חוש הומור , ואומן הביטוי והניסוח אולם הדבר לא תמיד הביא לו יתרון . כתיבתו השקולה והמדויקת הכילה תמיד את כמות המילים הנדרשת . לעֵטוֹ השנונה יצא מוניטין וכְתב ידו האסתטי היה כשל צייר . אורי פורת היה אישיות אהובה , אך עכשיו כמנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה שלו התגלה כחלש ועייף . גַם בגלל שהיה מעשן כבד מאין כמוהו . באחת מאלפי הפעמים בה תחב סיגריה אחר סיגריה לפיו , אמרתי לו בדאגה אמיתית , "אורי , אתה מרעיל את גופך ביוֹדעִין" . בעת שירותו את רשות השידור לא סטה מעולם ממנהגו לעשן בשרשרת . הוא היה כעֵת נטול רצון או יכולת להתמודד עם הבעיות הקשות והחריפות שנכונו לו בתוקף תפקידו הרם . פעמים רבות הפגין הססנות , אדישות , וגם חוסר חשק . בקדנציה השנייה שלו היה ספקן שלא האמין ביכולתה של רשות השידור להתקיים במתכונתה הציבורית הנוכחית . בנוסף לכך מנגנון הפיקוח הציבורי של רשות השידור, היוֹ"רִים של הוועד המנהל וחבריהם ואנשי המליאה, הצרו את צעדיו. אורי פורת הפך בשלהי הקדנציה השנייה שלו לניהיליסט ששלל כל יוזמה .

ממש בראשית הקדנציה השנייה שלוֹ כמנכ"ל רשות השידור , ביום ראשון – 9 במאי 1998 לאחר זכייתה של בית"ר ירושלים באליפות המדינה בכדורגל , הייתה לאורי פורת התנגשות בלתי צפויה ובלתי מתוכננת עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי שהולידה סכסוך . הוא האשים האשמה חמורה ביותר את עורכי "מבט" בימים ההם אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בעריכה מגמתית ומפוברקת של חומר חדשותי שהתגלה באקראי בקלטת של ניידת השידור "וֶורֶד" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שצילמה והקליטה במוצאי שבת – 8 במאי 1998 את חגיגות האליפות של קבוצת בית"ר ירושלים (המזוהה פוליטית עם מפלגת הליכוד) בכִּיכָּר סַפְרָא בירושלים . בחגיגות האליפות השתתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש העיר אהוד אולמרט . בקלטת נצפה ראש הממשלה ניצב בעמדה מוגבהת באחת מקומות בניין העירייה כשהוא נואם נאום ניצחון פופוליסטי , ומשבח את מועדון בית"ר ושחקניו . לאחר נאומו הקָצָר נשמעו ברחבה למטה , קריאות קצובות "מוות לערבים" של המוני אוהדי בית"ר ירושלים שהתקהלו ברחבת כִּיכָּר סַפְרָא . בפועל האשים מנכ"ל רשות השידור אורי פורת את מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, את מנהל החדשות רפיק חלבי, וגם את סגניתו יָעֵל חֵן  על כך שנתנו יד לפִבְּרוּק עיתונאי . רוח רעה נשבה במסדרונות הטלוויזיה וההתנגשות בין המנכ"ל לעיתונאי חטיבת החדשות התפתחה לסכסוך ממאיר .

על פי הבנת המנכ"ל המשמש כעורך ראשי של רשות השידור הציבורית , נועדה העריכה המגמתית והמפוברקת כביכול להבאיש את ריחו של ראש הממשלה , ועל פיה היה בנימין נתניהו כאילו נוֹכֵח ושמע את קריאות ההמון הקצובות "מוות לערבים" אך לא הגיב . חמתו של אוּרִי פּוֹרָת בערה בו להשחית . המנכ"ל פרי מינויו של ראש הממשלה ביבי נתניהו האשים את עורכי "מבט" בכך "שבישלו" את הקטע המשודר . לטענתו הצמידו העורכים את קריאות ההמון "מוות לערבים" לנאום הניצחון של ראש הממשלה , כשבפועל בזמן אמת , ראש הממשלה בנימין נתניהו עזב כבר את השטח ולא היה עד לקריאות ההסתה , ולכן לא היה יכול לשמען – לא כל שכן להגיב . האשמתו החמורה כנגד עורכי "מבט" בדבר זיוף העריכה , הייתה גם קריאת תִּגָר על ניהולם הכושל והמגמתי (כביכול) של שתי דמויות המפתח בשידור הציבורי , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי . הוא ראה בהם מעין "מאפיה שמאלנית" אנאכרוניסטית מהדוֹר הישן של הימים ההם . מה שכמובן היה לחלוטין לא נכון . יאיר שטרן , רָפִיק חַלָבִּי וסגניתו יָעֵל חֵן , בדקו את הקלטת המקורית וקבעו נחרצות שלא נעשתה שום עריכה מגמתית בידי אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן . הכתבה ששודרה "במבט" הייתה חומר חדשותי רלוואנטי שנערכה בצורה ראויה על פי אמות מידה עיתונאיות . כך גם דיווחו למנכ"ל . אך אורי פורת לא וויתר . הוא ביקש את ראשם של אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן בתואנות שונות . מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות לא הסכימו לדעתו  והעניקו לאנשיהם את מלוא הגיבוי . נוצר קרע גלוי בין המנכ"ל החדש לבין מנהלי ערוץ 1 הוותיקים . באחד מרגעי הכעס שלו התבטא המנכ"ל בחריפות רבה נגד מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות , "הם עדיין לא יודעים שהם מפוטרים" , סִינֵן מבין שיניו לידי כשביקר אותי בפאריס בעת הפקת שידורי הטלוויזיה בקיץ 98' של מונדיאל הכדורגל – צרפת 1998 . כשאיש עַלוּם שֵם טבע את הסלוגן של צורת הדיבור , "לסַנֵן מבין השיניים" , חשב כפי הנראה חשב על מנכ"ל רשות השידור . אורי פורת דיבֵּר תמיד בשקט . גם כשכעס – לחש . רק עיניו רשפו מתחת לעדשות משקפיו . כשנשא את דבריו – מיתרי הגרון החלשים שלו בלמו את הֶדֶף גלי קולו . הוא כמעט ולא נשמע . אבל זה היה חלק מקִסמוֹ האישי . בשל סינון דבריו מבין שיניו נשמע תמיד "קוּל" (Cool) והגיוני , ובשל מראהו השרמנטי נראה לעַד תחת שליטה .

לקח לו לאורי פורת ז"ל זמן לא רב להבין , שבעצם יאיר שטרן ורפיק חלבי הם עיתונאים הגונים ומנהלים ישרי דרך בטלוויזיה כל אחד בתחומו . הוא שינה את דעתו עליהם מקצה לקצה . מאוחר יותר הם שימשו כסלע קיומו ומקור כוחו בערוץ 1 בשעת מאבקיו הרבים בתוככי ובתככי הוועד המנהל של רשות השידור נגדו . עכשיו ביקש להאריך את תקופת כהונתו של יאיר שטרן . לפתע ראה בו מנהל טלוויזיה אמיץ ובעל יושרה . יאיר שטרן התנה מצדו את המשך כהונתו כמנהל הטלוויזיה בהארכת כהונתו של רפיק חלבי הוותיק כמנהל חטיבת החדשות וגם הצבתו מחדש של הכדורגל הישראלי בתווך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אורי פורת וגם יאיר שטרן שכחו לרגע כי יש להם מתנגדים קשי עורף בוועד המנהל בדמותם של גיל סמסונוב ואלון אלרואי .

בשעה שיאיר שטרן פינה את הכֵּס , ראה המנכ"ל ברָפיק חלבי את המועמד הטבעי הבא לתפקיד מנהל הטלוויזיה . שאיפותיו אלה של מנכ"ל רשות השידור היו נעלות אך בלתי מציאותיות עכשיו . קמה לו אופוזיציה ברורה וקולנית  בוועד המנהל של רשות השידור . בראש המתנגדים לאורי פורת ורצונו למנות את רפיק חלבי למנהל הטלוויזיה ניצבו שני אנשים צעירים ומוכשרים אף הם אנשי מפלגת "הליכוד" מוצהרים כמו מנכ"ל רשות השידור עצמו . היו אלה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב פִּרסומאי מצליח מתל אביב ממשרד הפרסום "גליקמן – נטלר – סמסונוב" , וידידו הטוב אַלוֹן אלרואי בעל רשת מקומונים בנתניה שנשא בתפקיד החשוב והמשפיע של יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור . שניהם הבחינו במצבה היָרוּד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וייחסו אותו לחוסר כישרון הניהול של שתי דמויות הראשיות והמובילות של שידור הציבורי , הלא הם מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה . גִיל סמסונוב ואלון אלרואי ידידים בנפש גם בחייהם הפרטיים העריכו שחולשתו המקצועית של המנכ"ל אורי פורת דבקה במנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , וכתוצאה מכך קפאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על שמריה . גִיל סמסונוב זוכר את מה שהתחולל בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה בעת שיחות התחקיר שלי עמו לאחר שעזב את רשות השידור כלהלן : "אלון אלרואי היה כאח עבורי . כל מה שאמרתי לו לעשות בתפקידי כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הוא ביצע בנאמנות . היינו מינויים מפלגתיים של 'הליכוד' , אני אהבתי מאוד את ביבי נתניהו ואלון אלרואי רחש אהדה גדולה לסילבן שלום , אבל היינו עצמאיים לחלוטין במחשבתנו וברעיונות שלנו לתפעול יעיל יותר של הרשות . שנינו ראינו באורי פורת ויאיר שטרן כישלונות מקצועיים . רצינו להיפטר מהם מהר ככל האפשר" . אורי פורת ויאיר שטרן היו על הכוונת של שני הפקחים הציבוריים הראשיים יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור התל אביבי מר גיל סמסונוב וחבר הוועד המנהל הנתנייתי מר אלון אלרואי . שניהם עשו כל מאמץ ב- 1999 ו- 2000 להדיח את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לאלתר ולהביא לשינויים פרסונאליים ברשות ברוח הבנתם את השידור הציבורי .

stern 1

טקסט תמונה : אביב 1999 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב (במרכז) מניף יחד עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (משמאל)  את צלחת הפרס של הפקת תחרות השירים האירופית האירו – וויזיון (EUROVISION  SONG  CONTEST) בבנייני האומה ב- 1999. מימין , מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כרגיל עם סיגריה נצחית ביד . על הצלחת נכתב בריש גלי ובאופן בולט, ה- "EUROVISION הגדול ביותר". המפיק הראשי של המשדר כולו היה אמנון ברקאי וסגנו אהרון גולדפינגר. הנפת הפרס ושביעות הרצון על פני השלושה היו כסות מזויפת למערכת יחסים עכורה. גיל סמסונוב רחש הערכה מועטה לאורי פורת ויאיר שטרן והמתין להזדמנות הקרובה להיפטר משניהם ולהעיף אותם מכיסאותיהם. (מחלקת הסטילס. באדיבות יאיר שטרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל מאווייהם של גִיל סַמסונוב ואלון אלרואי היו נתונים להחלפתם המיידית של אורי פורת ויאיר שטרן באנשים אחרים . זאת היא שאיפת חייהם לגרש את שניהם מפסגת הניהול של רשות השידור והטלוויזיה . גיל סמסונוב ואלון אלרואי לא היו מעולם אנשי טלוויזיה וגם לא עיתונאים במדיה האלקטרונית . איש מהם לא עשה אפילו כתבה אחת בטלוויזיה , לא ביים סרט דוקומנטרי , ולא הפיק הפקת ספורט או חדשות ולוּ הקטנה ביותר בימי חייו , אך ב- להעניק עֵצוֹת הם היו נפלאים כדרכם של אנשי ציבור המשקיפים מהצד . שניהם ניצבו שם מפני שהיו נאמני הפוליטיקאים מהימין ושליחיהם של עסקנים ממפלגת "הליכוד", ומטעמם הוצבו בוועד המנהל של רשות השידור. הצטבר בידם מטבע הדברים כוח רב . הוועד המנהל של רשות השידור הפך לגוף בעל איתנות פיזית הרבה מעבר למה שהתכוון המחוקק ו- וודאי מעבר לכישרונו הרוחני . נדמה היה בתחילה ששניהם מתכוונים בדרכם שלהם להשביח את  הטלוויזיה הציבורית . כעבור שנים מעטות הוברר ששני הידידים מינויים פוליטיים של מפלגת "הליכוד" מר גיל סמסונוב וומר אלון אלרואי הפכו בעצמם לעסקנים קטנים שלא הצליחו לקדם את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אפילו לא פסיעה אחת לפנים .

ביום שלישי – 13 באפריל 1999 במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ספגה הטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1 לֶקַח מַר שלא ישכח . באותו עֶרֶב כחודש לפני הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה , ניהל המנחה נסים משעל בתוכניתו "משעל חם" בערוץ 2 (ביום שידור של הזכיינית "רשת") עימות טלוויזיוני סנסציוני בין ראש הממשלה בנימין "ביב"' נתניהו לבין שַר הביטחון המפוטר על ידו יצחק "איציק" מרדכי . ביבי נתניהו הלבין את פניו של איציק מרדכי בפיטורין קבל עם ועדה מהממשלה . איציק מרדכי רץ עכשיו לכנסת בראש מפלגה פוליטית חדשה "המרכז" (יחדיו עם רמטכ"ל העבר אמנון ליפקין שחק ז"ל והפוליטיקאי הוותיק דן מרידור) והבטיח לציבור הבטחות מכאן ועד להודעה חדשה . הימים היו כאמור ימי טְרוֹם בחירות (הבחירות התקיימו ב- 17 במאי 1999) והארץ רעשה וגעשה . העימות הטלוויזיוני בין השניים הוליד גִצִים ורְשָפִים ונסים משעל וערוץ 2 (הזכיינית "רשת") מיהרו לקצור את תהילת הרייטינג .

באותה שעה ממש במקביל לעימות הפוליטי – טלוויזיוני המבריק הזה שהפיק והנחה נִסִים מִשְעַל בערוץ 2 ביבי נתניהו נגד איציק מרדכי , שיבץ יוסי משולם מנהל התוכניות הבלתי מוכשר בעליל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המַטה ליפול , ממול , סרט פילם דהוי וישן של ג'וֹן לָה-קָארֶה . התוצאה הייתה מרה . ערוץ 2 צבר רייטינג של  % 41.1  מול  % 2.1  בלבד מנת חלקו של ערוץ 1 . תבוסה מוחלטת . בלשון הספורט נוק אאוט מוחלט . יוסי משולם מנהל התוכניות בערוץ 1 היה פרי מינויו של המנכ"ל אורי פורת ז"ל . מינוי רדוד וכושל שיאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה מודע לו , אך סירב בטיפשות להתעמת עם מנכ"ל רשות השידור ושילם על כך מחיר יקר במוניטין שלו . נסים משעַל רב אמן בתקשורת הכין מארב לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה פעם ביתו , וירה בכל התחמושת שהייתה לו . העולם התהפך . השידור הציבורי של ערוץ 1 שאומנותו וכוחו היו פעם בשידורי חדשות ואקטואליה התעסק באותו ערב הזוי במקום זאת בבידור בדמות סרט קולנוע דהוי , ממוחזר , ויָשָן . ואילו השידור המסחרי שהיה אמון על שידור סרטי קולנוע ובידור שידר לפתע בשידור ישיר אקטואליה חמה ורוגשת , מפגש דרמטי מרתק וטעון בין ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ושר הביטחון המפוטר שלו יצחק "איציק" מרדכי .

הטריאומווירט השִלטוני הזה בהשתתפותם של המנכ"ל אורי פורת , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ומנהל התוכניות יוסי משולם , נהג לשבץ בלוח השידורים הרוטיני והבנאלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בזמן הצפייה הראשי וגם מחוּצָה לוֹ , עֶרֶב רָב של תוכניות בידור אמריקניות ואנגליות לא חשובות מכל הסוגים שנהגו לקחת את צופיהן לכל מקום – אך לא הביאו אותם לשום מקום . הנה חלק מהמבחר : "קוסבי" , "שפץ ביתך" , "גיר" , "הולבי סיטי" , "הבוס" , "המלון של פולטי" , "דם ודמים" , "מייקל מור האמת האיומה" , "מיסטר בין" , "תחנה בסכנה" , ומה לא , כאילו השידור הציבורי – ממלכתי של מדינת ישראל הוא איזה סניף או סֶרַח עודף של ה- BBC  או של רשתות הטלוויזיה האמריקניות NBC , CBS , ו/או ABC . ההנהלה כשלה בעיצוב לוח שידורים ציבורי אותנטי ורלוואנטי למשלם האגרה שלה . הבידול ובחירת תוכן השידורים לצופיה היה איום ונורא . התוכן היה רדוד והניב רייטינג ירוּד . עלוּב מאין כמותו . משלם האגרה סלד מהתוכניות הקנויות האלה המשודרות בזמן צפייה ראשי ואינן אומרות לו דבר . יוסף "יוסי" משולם בתוקף תפקידו כמנהל חטיבת התוכניות לא רק קנה את חומרי הנֶפֶל אלא היה גם האחראי הראשי לשיבוצם בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא לא היה האשם היחיד. יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה היה אשם באותה מידה. הוא היה האחראי הראשי והבוס הישיר של יוסי משולם. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל היה העורך הראשי של שניהם. הימים ההם היו ימי כֶּשֶל וקטסטרופה שהביאו לקריסתו המהירה של השידור הציבורי .

מנהל התוכניות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יוסי משולם העיז לשָדֵר ללא בושה , למרבית הפלא והפרדוקס בהרשאתו ותחת עינו הפקוחה של יאיר שטרן , גם תוכניות נֶפֶל של בידור ישראלי , כמו , "המופע של קושניר" , ו- "מנדל וגורנשטיין חקירות" . הרייטינג האומלל שלהן היה העֵדוּת היחידה לקיומן . פעמים רבות חשבתי לעצמי מדוע מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל אינם מדיחים לאלתר את מנהל התוכניות שלהם יוסף "יוסי" משולם שהצטייר כאיש טלוויזיה כל כך לא מוכשר . אם הם לא עשו זאת כנראה שהם בעצמם לא היו מוכשרים דיים . בהזדמנויות שונות חשבתי לעצמי עד היכן ניתן לדרדר את שידורי הערוץ הציבורי . היכן היא התחתית האמיתית וכיצד ניתן למדוד , להגדיר , ולהתווכח אינטלקטואלית עִם מנהל התוכניות הזה ברשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל המציג לצופיו מידֵי עֶרֶב נֶפֶל של לוח שידורים מן הזַן הירוד הזה , מלבד לומר לוֹ , "שמע בן-אדם , אתה לא אינטליגנטי ולא מוכשר , אנא ממך קח את חפציך ולך הביתה" . יאיר שטרן לא העיז לומר לו את מה שהיה צריך לומר ויוסי משולם נשאר על כנו .

כשמונה יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 , הוא לא היסס לקַדֵם את יוסי משולם לתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר אלוני (נציגו של אורי פורת בתפקיד). נעשתה טעות אחר טעות ולוּ רק בגלל עובדה ידועה בתורת הניהול והמנהיגות , אנשים לא מוכשרים מקיפים את עצמם בטבעת של עוזרים לא מוכשרים . לא היה גבול לעליבות ולאווילוּת . גם התוכנית העיתונאית של השדרנית האמריקנית המפורסמת בָּרְבָּרָה וּולְטֶרְס שנקראה על שמה "ברברה וולטרס"  (Barbara Walters) , הניבה רייטינג השואף לאפס . היא שודרה בימים ההם בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 באורח קבע מידי שבוע כאילו אנחנו חיים באמריקה . הָצָפָת המסך הציבורי בתוכניות בידור דוברות אנגלית בכמות גדולה שכזאת כתפישת עולם טלוויזיונית של ערוץ ציבורי – ממלכתי, ועוד בזמן צפייה ראשי הייתה מדיניות שידור אנאכרוניסטית , מְנוּוֶנֶת וחסרת הגיון של אנשים לא מוכשרים . מדיניות שידור זוֹלָה שעלותה אומנם גְרוּשִים , אך היא חשפה את דמותם של מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בכל עליבותם. זה היה פרק עגום ומאוד לא מוצלח בקריירה של יאיר שטרן בערוֹב ימיו בביתו הציבורי . הצבתו הלא ראויה של ג'וֹן לָה – קָארֶה על המסך מול העימות בין ביבי נתניהו ואיציק מרדכי בערוץ 2 , הייתה רק דוגמא אחת לכישלונה הרצוף והמתמשך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בניהולם של יאיר שטרן ואורי פורת . הטלוויזיה הציבורית המזדקנת והסטגנטית איבדה כל בושה . יתירה מזאת , היא התעצלה אפילו למתוח את קמטֵי פניה . לפחות הייתה יכולה לאַפֵּר את חריצי הקמטים בגימיקים שונים של שידור כדי להיראות צעירה ומושכת יותר בעיני צופיה , אך אפילו לזה היא כבר לא הייתה מוכשרת . פעם כשהיה כבר כבן 70 הֵעִיד המגיש חיים יבין על עצמו : "אין מה לעשות נגד הזִקְנָה  -  חוץ משימוש במאפרת" , והתכוון גם לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהוא נמנה על שורותיה .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , שהה באנגליה באותו יום ב- 13 באפריל 1999 בו ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוק אאוט מאגרופיו של ערוץ 2 . היא שכבה פרקדן ו- גְרוֹגִית בזירה . כולם ראו את הבושה כשלא הצליחה להתרומם על רגליה עד לספירת עֶשֶר . בכל רשת שידור מתוקנת היה הבּוֹס הראשי לוקח את המטוס הראשון ושָב ארצה כדי לפַטֵר מייד את האחראים למחדל הרייטינג הזה . אך בערוץ הטלוויזיה הציבורי המשיכו לנַמְנֵם כאילו אין הדבר נוגע להם . הם המשיכו להפגין , "Business is usual" , אבל כולם ידעו שהעסקים לא היו עוד כרגיל . ערוץ 2 המסחרי הלם בטלוויזיה הישראלית והִכָּה אותו שוֹק על יָרֵךְ מידי עֶרֶב בעַרְבוֹ . לא הייתה כאן שום תחרות . זה היה דבר מדהים מפני שבערוץ הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל ניצבה ככלות הכל שורה של אנשים בעלי ניסיון רב שלא הצליחה להטביע את חותמה על לוח השידורים . רק שידורי הספורט הספורים בערוץ הציבורי העלו אותו מעֵת לעֵת מתהום הנשייה כדי לשאוף אוויר צח ומייד לשוב לירכתי האוב של הרייטינג . במקום לשנות את לוח השידורים של הערוץ , ליזום , להפיח רוח חיים , לבנות מודל שידורים אטרקטיבי יותר המתאים לרוח הזמן והמקום , בחרו שם להסכין עם מַר גורלם . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שקעה בקוֹמָה עמוקה .

לתוך וַואקום תַּרְדֶמֶת השידור שנפלה על השידור הציבורי חדרו שני חברי הוועד המנהל של רשות השידור , גיל סמסונוב ואלון אלרואי . הם רצו להעיר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשיטות שלהם . גִיל סַמְסוֹנוֹב התמנה ליו"ר הועד המנהל של רשות השידור חצי שנה לאחר מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור בקדנציה השנייה . הוא החליף את היו"ר הקודמת פרופסור רינה שפירא (פרי מינויה של שרת החינוך שולמית אלוני) ששבה עכשיו למקומה הטבעי באקדמיה באוניברסיטת ת"א . ביום ראשון – 8 בנובמבר 1998 , ברכתי את גִיל סמסונוב לרגל מינויו החשוב [2] . זה היה מכתב ברכה שנכתב בכתב ידי והציג את השקפת עולמי הטלוויזיונית כעורך ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הייתי כבן 60 שבע תלאות מהקורות אותי שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית אך עדיין נותר בי הכוח לטפח תקוות באיש צעיר ומוכשר שהתמנה זה עתה ליו"ר המנהל החדש של רשות השידור .

samsonov 2

טקסט מסמך :  11 בנובמבר 1998 . מכתבי ליו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור גיל סמסונוב (עמוד 1 מתוך 4) המסביר לו את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בחולן הראווה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 3

טקסט מסמך :  11 בנובמבר 1998 . מכתבי ליו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור גיל סמסונוב (עמוד 2 מתוך 4) המסביר לו את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בחולן הראווה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 4

טקסט מסמך :  11 בנובמבר 1998 . מכתבי ליו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור גיל סמסונוב (עמוד 3 מתוך 4) המסביר לו את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בחולן הראווה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 5

טקסט מסמך :  11 בנובמבר 1998 . מכתבי ליו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור גיל סמסונוב (עמוד 4 ואחרון מתוך 4) המסביר לו את חשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בחולן הראווה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                     יום ראשון – 8.11.1998

 

גִיל שלום רב , 

עם מינויך לתפקיד החשוב ורב האחריות של יו"ר הועד המנהל של רשות השידור , אני מבקש לאחל לך הצלחה רבה בשמי ובשם חברי במחלקת הספורט .

המכתב הזה נכתב אליך בכתב ידי ובדם לִבּי . אני מבקש לציין בפניך שמאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, היוו שידורי הספורט את אבני המסד שלה . משלם האגרה מוכיח לנו שוב ושוב , ופעם אחר פעם בצורה שיטתית , כי הוא מעוניין בשידורי הספורט מהארץ ומהעולם שהם רלוואנטיים לגביו . אין בכלל ספק ששידורי הספורט היו מאז ומתמיד , אחד מחלונות הראווה המרתקים ביותר של הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1.

הוכח גם מעבר לכל ספק ששידורי הספורט הם מנוף רייטינג רב עוצמה, המקדם גם את התוכניות האחרות העוקבות את שידורי הספורט ואת אלה המקדימות אותם . שידורי הספורט הם אבן מסד בכל רשת טלוויזיה באשר היא. זה נכון שהם עולים כסף – אך שווים זהב, והם אינם קניין פרטי של מחלקת הספורט.

ב- 1994 אירעה טרגדיה מצערת מאוד לרשות השידור, כשהפסידה את זכויות השידורים של הליגה הלאומית בכדורגל ומשחקי גביע המדינה בכדורגל. רשות השידור פשוט שיחקה אז לידיו של ערוץ 2. רק לפני זמן קצר , אירעה טרגדיה נוספת, לאחר שאיבדנו את זכויות השידורים של משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת 2000 Euro . רשות השידור שיחקה הפעם לידי ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים).

הקונוטציה של המילה טרגדיה היא אולי חריפה מידַי, אך אין לי שום מילה אחרת לתאר את מעשיהם ומחדליהם של אנשים בערוץ 1אשר נחשבים משום מה למוכשרים וטובים אך שוגים ללא הרף בקנה מידה כזה או אחר.

אנחנו מצויים בעיצומו של מאבק הישרדות , פשוטו כמשמעו , מול ערוץ 2 וגופי תקשורת אחרים במדינת ישראל . אם רשות השידור חפצה חיים, היא חייבת לחולל מהפכה ומייד בתפישת העולם התקשורתית שלה, ולשנות את סִדְרֵי העדיפויות בהקצאת משאבים לשידורים שהם חשובים באמת .

מכתב דומה כתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת, האיש ששינה את מפת שידורי הספורט בקדנציה הקודמת שלו 1989 – 1984 מקצה אל קצה (לחיוב), והציב את הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 על מפת התקשורת בעת ההיא.

המצב עכשיו הוא הרבה יותר מסובך, קשה ומורכב מאשר בעבר. אף על פי כן עומד לרשותכם עדיין (כהנהלת רשות השידור), ממון לא קטן, אנשים מוכשרים ובעלי יוזמה , וטכנולוגיה כלל לא רעה. זוהי מעמסה גדולה הרובצת על כתפיו של אורי פורת. צריך לעזור ולסייע בידיו בקבלת ההחלטות החשובות. הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, ניצבת עתה בפני קשיים אך גם בפני תקוות גדולות.

אתם , המנכ"ל ואתה יכולים וחייבים להציב מחדש את ערוץ 1 כגוף תקשורת מוביל במדינת ישראל ! אנחנו נסייע בידיכם ! אין שום סיבה שהכדורגל הישראלי (נבחרת, ליגה, וגביע) יהיה מונח בכיסו של ערוץ 2. אתם חייבים לחולל את המהפכה המתבקשת.

אני חוזר ומברך אותך למינויך החשוב ורב האחריות, כיו"ר רשות השידור.

                                                          נכונים לכל משימה ,

                                                          יואש  אלרואי  

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סמסונוב איש פרסום ושיווק ברוך כישרונות בתחום , כיהן בתפקידו הרם כשנתיים בלבד . הוא נטש את רשות השידור בסתיו 2000 כועס ומאוכזב מאִי יכולתו לחולל בה את השינויים הנדרשים לדעתו . בטרם עזב שלח לי מכתב פרידה בכתב ידו המסולסל , שנשמר . הוא היה הרבה יותר צעיר ממני במניין השנים אך זה לא הפריע לו להבין את אופרציית שידורי הספורט הסבוכה בטלוויזיה ומחוללם .

samsonov 6

טקסט מסמך :  קיץ 2000 . מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב אלי עם נטישתו את רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי היו "אָחִים לנֶשֶק" ותאומים פוליטיים . גיל סמסונוב היה הבכור ואלון אלרואי עשה את מה שאחיו הגדול ציווה עליו . שניהם ביקשו להוביל מהלך שיביא לשינוי דרמטי במצבה של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 ושיפור הרייטינג שלה . יאיר שטרן כבר סיים ממילא שתי קדנציות כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לכן סילוקו נחשב מטרה קלה . גִיל סמסונוב ואלון אלרואי ראו ביאיר שטרן סמל השידור הציבורי את האשם הראשי בחידלון הגדול של ערוץ 1 . הם טעו . שום מנהל טלוויזיה מוכשר ככל שיהיה לא היה מצליח לפעול טוב יותר ויעיל יותר ממנו בשפל כזה ומערכת שגזרה על עצמה קיפאון כה גדול שנכפתה עליו ע"י הדֶרֶג המבצעי העליון שמעל מנהל הטלוויזיה . צריך לזכור שוב שהמערכת הציבורית המבקרת ומפקחת על שידורי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" המורכבת מחברי הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור לרבות שני מדיחיו של יאיר שטרן , היא קבוצת אנשים אינטרסנטית שמוּנתה לתפקידם בידי פוליטיקאים לא תמיד הגונים , לאו דווקא בגלל כּשרונם ומיומנותם , אלא בשל חֲבֵרוּתם במפלגה הנכונה .

גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי שני חברים בלב ונפש נציגי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור היו זֵהִים בדעות הניהול שלהם כיצד ולאן להוביל את השידור הציבורי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . שניהם היו חדורי אמביציות כמו נציגי המערך בוועד המנהל בתקופות קודמות רוני פיינשטיין וגב' דַלְיָה אִיצִיק . אמביציות חלולות שהזיקו בסופן לרשות השידור . גִיל סמסונוב היה חבר בוועד המנהל בתקופתו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ואח"כ עלה לגדולה והפך ליו"ר הוועד המנהל פרי מינויו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו בתקופתו של מנכ"ל הרשות אורי פורת ז"ל בקדנציה השנייה שלו (2001 – 1998) . אלון אלרואי היה חבר בוועד המנהל בתקופתו של אורי פורת ואח"כ גם בימיו של יוסף בר-אל . גיל סמסונוב עזב את רשות השידור לאחר אולימפיאדת סידני 2000 . זה לא הפריע לוֹ להפוך לאחד מתומכיו המובהקים של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל יחד עם חברו אלון אלרואי . זה אותו מנכ"ל רשות השידור שמונה בצהלה גדולה ע"י הפוליטיקאים למשרה הרמה בקיץ 2002 , והודח על ידם בבושת פנים כעבור שלוש שנים בקיץ 2005 , בגִין ניהול נלוז ומושחת , נאפוטיזם , ושוחד מסך . הצֶמֶד הצעיר הזה הצביע והרים את ידו ביוזמתו ועל דעת עצמו בעד מינוי יוסף בר-אל הלא מוכשר לתפקיד הרם של מנכ"ל הרשות שדורש יושרה , הגינות , שיקול דעת הגיוני , דרך ארץ , ומוסר אישי . האם קיבל הצֶמֶד פקודה כזאת מהבוסים הפוליטיים שלו או אם לאו ? אין הדבר חשוב כלל ועיקר .

גיל סמסונוב ואלון אלרואי הגיעו להישגים נאים בתחום עבודתם האזרחית במקצועות תקשורתיים . גיל סמסונוב הוא פרסומאי ואיש שיווק משגשג שנחשב למקורבו של ביבי נתניהו ראש הממשלה לשעבר ושר האוצר בממשלת אריאל שָרוֹן . גיל סַמְסוֹנוֹב איננו מסתיר את הערצתו לבנימין נתניהו . אלון אלרואי הוא מו"ל של מקומונים בעיתונות הכתובה בנתניה הגאה בחברותו עם סילבן שלום שר האוצר והאיש ששימֵש אח"כ שר החוץ גם כן בממשלתו של אריק שרון . גיל סמסונוב ואַלון אַלְרוֹאִי שליחיו הפוליטיים של מפלגת הימין "הליכוד" בוועד המנהל ביקשו להוליך את השידור הציבורי בנתיב שהם חשבו אותו לנכון על פי חזון התקשורת שלהם . הם זכו להישגים זעומים . אפסיים . בעצם לא צברו שום הישג בהכוונת הדרך של השידור הציבורי . אף אחד משניהם לא סָפָג את המוֹרֶשֶת המקצועית האמיתית של רשות השידור שהייתה מנת חלקו של מוטי קירשנבאום . הם חשבו שהדחתו של יאיר שטרן תפתור כהרף עין את מצוקותיה של הטלוויזיה הישראלית אך טעו טעות מרה . הם ביקשו לסַלֵק גם את רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתפקידו כדי להיטיב עם השידור הציבורי . מכיוון שאורי פורת העריך ותמך מקצועית ביאיר שטרן ורפיק חלבי , ביקשו שני צעירי הליכוד האלו בוועד המנהל לנפנף גם אותו מתפקידו כמנכ"ל רשות השידור .

אלון אלרואי שימש שנים לא מעטות כחבר הוועד המנהל של רשות השידור בסוף שנות ה- 90 וראשית שנות ה- 2000 . הוא נחשב לאיש הגון ושימש גם כיו"ר וועדת הכספים של הרשות . בתוך זמן קצר איבד את אמינותו בשעה ששמה של אשתו הזמרת גב' שָלְוָוה בֶּרְטִי נקלע ונכרך שוב ושוב בפרשיות שיבוץ מביכות בערוצי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים , בעוד בעלה משמש בפועל המפקח הציבורי שלהם . התופעה הנלוזה הזאת התרחשה בתקופה בה שימש יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור . יוסף בר-אל . לפתע שמעתי את אלון אלרואי מספר לי , "עד כמה יוסף בר-אל הוא מנכ"ל רשות שידור מוצלח" . האם תמורת נאמנותו של אלון אלרואי עצם מנכ"ל הרשות את עיניו . בדיוק על התופעות העלובות האלה אמר מי שאמר , "רוֹש ולַעֲנָה" . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "רוש ולענה" המכיל כ- 10000 (רבבה) עמודים בסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרי טלוויזיה שונים הקרויה בשמה הכולל , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

יוסף בר-אל הוּדַח וסוּלַק מרשות השידור ב- 2 במאי 2005 ע"י ממשלת ישראל לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי . הוא אישיות אִזוֹטֶרִית ולא חשובה שנשכחה . יחד עמו סולקו מבימת פיקוח השידור הציבורי של רשות השידור גם שני תומכיו גיל סמסונוב ואלון אלרואי . שני אנשים מוכשרים שעוררו בשעתו תקוות והפכו את עצמם במו ידיהם לסֶפַח דהוי במִסְמַך הזהות הפוליטית של השידור הציבורי . בתעודת הסיום של שניהם כתובות ארבע אותיות בתום שליחותם ברשות , "נכשל" . מר יאיר שטרן הודח לבסוף מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . במקומו מונה לממלא מקום זמני יאיר אלוני . יאיר אלוני כיהן כמ"מ מנהל הטלוויזיה כשנתיים ימים והגשים את האמירה "שאין דבר קבוע יותר מהזמני" . יאיר אלוני היה אומנם מוותיקי הטלוויזיה ומייסדיה מאז ראשית ימיה בסוף שנות ה- 60 , אך לא בטוח שגודל כּשרונו לנהל את הטלוויזיה תאם את כמוּת שנות הוֶותֶּק שלוֹ ברשות השידור . לרוע המזל לעולם אין שוררת קורלאציה בין היכולת להנהיג מוסד כלשהו וחֶבֶר עובדיו לבין כמות הזמן ונפח השנים בו אתה שוהה . הוא גם נָשָא במקביל ובאותה העת בשני תפקידים בכירים כּבְדֵי משקל שטומנים בחובם אחריות עצומה , מ"מ מנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל של אורי פורת לתפקידים מיוחדים . מצב ניהולי מאוד לא בריא .

עם הדחתו של יאיר שטרן מניהול הטלוויזיה בסופו של חודש אפריל 2000 נחלש לחלוטין מעמדו של רפיק חלבי . יציבותו התמוטטה כליל לאחר התפטרותו של אורי פורת מכס המנכ"ל באוגוסט 2001 . דמותו של מנהל החדשות קרסה ונמוגה לאחר הופעתו המחודשת של יוסף בר-אל בקדמת הבימה של רשות השידור בחודש מרס 2002 . סוף עַגוּם לקריירה שידעה עליות אך גם מורדות . הכתבים והעורכים שלו בחטיבת החדשות חשו בחולשתו של רפיק חלבי והפגינו זאת ביחסם המזלזל לכתבות הספורט שהחשנו "למבט" , ולמגזין "יומן" . היו לי מחלוקות חריפות ביותר במשך שנים ארוכות עם עורכי "מבט" הנוגעות לשידורי כתבות ספורט רלוואנטיות חדשותיות . לרוע המזל מחלקת הספורט למרות מבצעי השידור הענקיים שלה והיקף פעילותה הייתה סמוכה מן ההיבט ההיררכי לשולחן "מבט" . מחלקת הספורט הייתה Desk (מדור) בחטיבת החדשות . מנהל חטיבת החדשות לדורותיהם היו הבּוֹסִים הישירים של דן שילון ואחריו אלכס גלעדי , ואח"כ גם שלי . פעם ב- 1998 הבאנו במאמץ גדול בדרך לא דרך מאוסטרליה כתבה חדשותית "למבט" המספרת על זכייתו של הגולש הישראלי עַמִית עִנְבָּר במדליית הכסף באליפות העולם בגלשני רוח מדֶגֶם "מיסטראל" . במערכת "מבט" כמעט השתרר אֵבֶל לנוכח הצורך לשדר את כתבת הספורט הזאת שדחקה מהליין אפ כתבות פוליטיות משעממות , טריוויאליות  וחסרות עניין . רבים מעורכי החדשות ראו בכתבות הספורט חומר שידור נַחוּת . המחלוקת הזאת בין אנשי הספורט לאנשי החדשות , הנוגעת לשיקולי העריכה ושיבוצם של כתבות ספורט במהדורות החדשות – היא ארוכה ונמשכת זה עידן ועידנים . במרוצת השנים פיתחו רבים מכתבי חטיבת החדשות פטרוניות והתנשאות על כתבי מחלקת הספורט . הדבר איננו חדש אלא מקוּבּע בקונצנזוס ובאוריינטציה המקובלת על רוב הציבור כי המונח ספורט הוא מושג ירוּד המתמצת את עצמו בסלוגן הידוע כי ל – "לשחקני הכדורגל יש שֵכל ברגליים" , ואם כך גם שִיכְלָם של כתבי הטלוויזיה העוסקים בכיסוי הספורט בכלל והכדורגל בפרט , נמצא ברגליהם . קשקוש מוחלט .

ביום שישי – 18 במאי 2001 זכה הג'ודוקא הישראלי אָרִיק זְאֵבִי במדליית הזהב באליפות אירופה בג'וּדוֹ שנערכה בגרמניה (בקטגוריה של 100 ק"ג) . הישג ענק לספורט הישראלי . במו ידיי הבאתי את הכתבה האקסקלוסיבית הזאת בת חמש דקות וְ- 20 שניות למגזין החדשות "יומן" באותו עֶרֶב שישי בעריכתו של אלישע שפיגלמן . כתבת הזכייה חשפה בסיומה את אָרִיק זְאֵבִי מבכירי ספורטאי ישראל ניצב גאה על דוכן מספר אחת באירופה כשהִמנון התקווה מתנגן על אדמת גרמניה ודגל ישראל מתנוסס בראש התורן . זאת הייתה כתבה טרייה וזכויות השידור הבלעדיות שלה היו שייכות רק לטלוויזיה הישראלית . אורך חייה על מדף החדשות היה פחות משעה . היא רק עכשיו נולדה . לאלישע שפיגלמן זה לא הספיק . העורך הנכבד הודיע לי בנימה מתנשֵאת כי אין לוֹ זמן לשָדֵר את כתבת הספורט הזאת . מדהים . אחד הספורטאים הישראליים הגדולים ביותר בכל הזמנים זוכה במדליית זהב בענף ספורט אולימפי באירופה , ולעורך חדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אין זמן 'יעני' לשדר את המוצר הבלעדי במהדורה שלו . לאחר וויכוח קשה , עשה טובה והסכים לשדר ממנה שניות ספורות כ- "ידיעה מצולמת" . "עזוֹב אותך יואש" , אמר והוסיף , "שָדְרוּ את אָרִיק זְאֵבִי במוסף הספורט של יום ראשון" . זאת הייתה החלטה אומללה בה החטיף העורך בעצם סטירה לבּוֹס שלו רפיק חלבי שידע מכל העניין אך בשל חולשתו בחר להתעלם ולא להגיב . רפיק חלבי היה עיתונאי מחושב ומנהל חדשות איתן שהבין היטב את חשיבותם הרבה של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך בתקופה האחרונה בימים ההם אבדה לוֹ הכריזמה בה חונן וגם כוחו . במקום דיבורים ופיטורים הסתפק באזהרות בכתב לפיקודיו [3] .

rafik 2

טקסט מסמך :  21 במאי 2001 . זהו המסמך המקורי שכתב מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי לעורכי מהדורת "מבט" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בהזדמנות אחרת הבאנו בלעדית מיפן את הישגה של השחיינית הישראלית וֶורֶד בּוֹרוֹכוֹבְסְקִי שדורגה שלישית באליפות העולם במשחה ל- 50 מ' בסגנון פרפר . עורכי "מבט" עשו טובה וחשפו אותה לשניות בודדות בסגנון של "ידיעה מצולמת" , כאילו היה זה הישג שכיח ומידֵי יום ביומו מדורג ספורטאי ישראלי במקום השלישי בעולם .

מוטי קירשנבאום היה הראשון שהָגָה ב- 1993 את הרעיון של "מבט" מורחב בן 45 דקות (במקום 30 דקות כנהוג עד אז) והקדים את שעת השידור שלוֹ מהשעה המסורתית של תשע בעֶרֶב לשמונה כדי להלחם ולהיאבק ראש בראש במהדורת החדשות של ערוץ 2 . הרעיון המרכזי של המאבק בחדשות ערוץ 2 , היה להעניק זמן חשיפה מיוחד ונרחב באופן שיטתי שלא היה קיים עד אז למוספי כלכלה וספורט . כשאורי פורת תפש את השלטון בשנת 1998 הוא נִידָה את רעיון ההרחבה של מוטי קירשנבאום והחזיר את "מבט" לתשע בערב וקיצר את המהדורה של מוטי קירשנבאום מארבעים וחמש דקות לשלושים דקות .

המאבק העקרוני ביני כמנהל מחלקת הספורט לאנשי חטיבת החדשות על חשיבות שידורן של ידיעות וכתבות ספורט רלוואנטיות במהדורות החדשות , חבק עורכים ומגישים רבים . רובם התנגדו לרעיון הזה שלי ושל קודמי אלכס גלעדי וראו בו דבר פסול . עורכי החדשות ראו בשידורן של כתבות ספורט במהדורות "שלהם" בזבוז והשחתת זמן . אחד המתנגדים השיטתיים לשידור כתבות ספורט במהדורות החדשות "שלוֹ" היה חנן עזרן . כאילו חדשות הספורט בישראל אינן מעניינות את הציבור ולקוחות מפלנטה אחרת . מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן התייחס בחריפות רבה לשיקולי העריכה של חנן עזרן כאיש חדשות ועיתונאי בחטיבה שהוא המנהל שלה . הוא פשוט יצא מדעתו ונעלב גם בשבילי . אחרי שהדבר נשנה וחזר על עצמו לא היסס לשלוח לחנן עזרן מכתב נזיפה חמוּר . שום עיתונאי לפני חנן עַזְרָן ז"ל לא חטף מהלומת – נזיפה כה בוטה ממנהל חטיבת החדשות כפי שספג המכותב . משפגש אותי , אמר לי יאיר שטרן , "יואש אני מתפוצץ מכעס מחנן עזרן . אני פשוט לא יודע מה לעשות אִתו . הלוואי והייתי יכול להעיף אותו לכל השדים והרוחות" . ב- 1985 הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מונופול תקשורתי ועובדיה קניין של ההסתדרות . יאיר שטרן היה יכול מאכסימום לנזוף בחנן עזרן אך לא לפטרו . הנה הטקסט [4] .

stern 2

טקסט תמונה :  26 בדצמבר 1985 . זהו מסמך הנזיפה המקורי שכתב מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לכתב חנן עזרן . יאיר שטרן נזף בחנן עזרן אך לא הצליח לכפות עליו את השררה העיתונאית . רבים מחטיבת החדשות המשיכו להתכחש ולהתעלם בזדון מאירועי הספורט הרלוואנטיים לציבור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בינתיים חלו תהפוכות נוספות בהנהגה . יו"ר הועד המנהל גִיל סַמְסוֹנוֹב שחזוֹן השידור שלוֹ ירד לטמיון , פרש מתפקידו הציבורי במרוצת שנת 2000 מאחר ולא מצא עוד עניין בתפקיד הציבורי החשוב . גיל סמסונוב היה איש מקורי ובעל יכולות, איש תרבות ונעים שיחה, שלא הסתיר מעולם את נקודת מוצאו הפוליטית. "אני חבר הליכוד , נאמן לליכוד , ומעריץ של ביבי נתניהו" , הצהיר על עצמו בגאווה . גיל סמסונוב דחה כל אפשרות לחיות בדוּ – קיום עם ההנהלה המקצועית . הוא פרש לאלתר מרשות השידור ושָב למקומו הטבעי כמומחה פרסום מבלי שקידם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולוּ פסיעה אחת לפנים .

במקומו של גיל סמסונוב מונה בדצמבר 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שביקש יחד עם המשנה שלוֹ בוועד המנהל של רשות השידור גב' אהובה אורן – פינס ז"ל להדיח את המנכ"ל אורי פורת . אורי פורת ז"ל עזב שָפוּף וחָבוּל את רשות השידור באוגוסט 2001 שנה וחצי לפני תום הקדנציה שלו מבלי שנַחְמָן שַי ואהובה אורן – פינס ז"ל ייטיבו עם רשות השידור ויעלו אותה על הפסים הנכונים . גם שניהם היו אכזבה אחת גדולה . סָאגָת התככים נמשכה בכל עוזה . חיש מהר הוברר שמידת נעליו של יאיר שטרן גדולות בכמה מספרים על ממלא מקומו יאיר אלוני . יאיר אלוני אפילו לא ביקש בצניעותו מהמִמְסַד להסיר ממנו חלק מעולו הכבד . הוא נשא במקביל באותה העֵת בשני תפקידים רבי אחריות , מנהל הטלוויזיה ערוץ 1 וגם סמנכ"ל הרשות לתפקידים מיוחדים . מצב בלתי מתקבל על הדעת . סיטואציה לא נוחה המאפיינת את ממשלות ישראל שבכורח הנסיבות הפוליטיות נושא שם שַר אחד או שרה אחת בכפל תפקידים . חיזיון נפרץ . שַרָת החוץ צִיפִּי לִבְנִי שמכהנת גם כשרת המשפטים . מצב בלתי נסבל שאיננו ראוי , אף לא לרשות השידור . באפריל 2002 , גאל המנכ"ל החדש יוסף בר-אל את יאיר אלוני מייסוריו . הוא הֵדִיח אותו לאלתר מניהול הטלוויזיה ומינה תחתיו ממלא מקום אחר בשם יוסי משולם . מן הפח אל הפחת .

ב- 18 באפריל  1993 , מונה מוטי קירשנבאום ממקימי ומייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- 1968 ואחד מאנשי התקשורת המוכשרים במדינת ישראל ע"י שרת החינוך שולמית אלוני וראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . המנכ"ל הקודם אריה מֶקֶל שתיעב את יוסף בר-אל גָלָה לאטלנטה בירת ג'ורג'יה בארה"ב כקונסול מטעם משרד החוץ . שלושה חודשים לאחר מינויו הֵדיח מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל מניהול ערוץ 1 (ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מחודש יולי 1990) ושלח אותו לגלוּת , לערוץ 33 בקצה הסקלה של הממיר . המנכ"ל החדש מוטי קירשנבאום בחר שלא להאריך את תקופת כהונתו של יוסף בר-אל ולוּ ביום אחד . ב- 11 ביולי 1993 מונה במקומו למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן.

ב- 20 באפריל 1998 בתום חֲמֵש שנות כהונה הוחלף מוטי קירשנבאום ע"י מנכ"ל ישן – חדש בדמותו של אורי פורת . המינוי הפוליטי היה הפעם מטעמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו . לאורי פורת זאת הייתה ראשיתה של קדנציה שנייה מאוד לא מלבבת כמנכ"ל רשות השידור (בקדנציה הראשונה שלוֹ בשנים 1989- 1984 מונה ע"י ראש הממשלה דאז מר יצחק שמיר) . הייתי מלא הערכה לשובו של אורי פורת למערכת השידור הציבורי , אך 1998 לא הייתה עוֹד 1984 ולאורי פורת שהיה אז בן 49 מלאו 63 שנים . הזמנים השתנו . הוא היה עתיד להתייצב בפני קשיים ניהוליים רבים בטלוויזיה הישראלית-ערוץ 1 וברשות השידור . הוא מצא את עצמו שוב ושוב מתעמת עם וועד מנהל קשוח ואסרטיבי מאוד בראשותם של היו"ר גיל סמסונוב ואלון אלרואי (קולגות ציבוריות מאותו הצד של המפה הפוליטית) , ואח"כ מתווכח שוב ושוב עם היו"ר נחמן שַי והמִשְנֶה שלו גב' אהובה אורן מבלי יכולת להצעיד את רשות השידור בנתיב שאותו חשב לנכון . הוא גם היה חלש פיסית .

עם הצבתו המחודשת בפסגת השידור הציבורי ומינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שלחתי לוֹ ב- 21 באפריל 1998 מכתב ברכה (באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי) , ואיחלתי לו את מיטב האיחולים שלי . הוא היה זקוק להם . כחלוף חודש השיב לי , "יואש היקר , תודה על הברכות , אתה צודק בכל מילה במכתבך אלי מיום 21.4.1998 , אזמֵן דיון רציני בנושא זה במועד קרוב ככל האפשר" . המסמכים השתמרו והם מופיעים כאן , אך אורי פורת לא התעקש על מילתו . כוחו לא עמד לו עוד בקדנציה השנייה שלוֹ .

porath 3

טקסט מסמך :  21 באפריל 1998 . זהו המסמך המקורי ששלחתי לאורי פורת לאחר מינויו לקדנציה השנייה שלו כמנכ"ל רשות השידור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

porath 4

טקסט מסמך :  20 במאי 1998 . זהו מסמך התשובה המקורי ששלח לי  מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בסופו של חודש דצמבר 2000 התמנה נחמן שי ליו"ר הועד המנהל החדש של רשות השידור . המשנה שלוֹ הייתה גב' אהובה אוֹרֶן . שניהם הובילו בצורה שיטתית מעֵת לעֵת בצורה שיטתית מהלכים אופוזיציוניים להחלטות מקצועיות רבות של המנכ"ל (המשמש בתפקידו עורך ראשי של שידורי ערוץ 1 ושידורי הרדיו "קול ישראל") , והטילו בו דופי בסיוע של חלק מאנשי הוועד המנהל האחרים . נחמן שי ואהובה אורן קראו בגלוי תיגר על מנהיגותו וסמכותו של האיש הניצב בפסגת השידור הציבורי בישראל , והִקשו עליו מאוד את החיים . אורי פורת היה איש אהוב וחבר יקר וידיד של רבים מעובדי הטלוויזיה כמו גם ברדיו , היה שבע מרורים במאבקיו המקצועיים עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור גם בתקופת כהונתו הראשונה כמנכ"ל הרשות בשנים 1989- 1984 . הוא לא תיאר לעצמו שההיסטוריה המתעתעת תיסוב על צירה באופן כה מדויק והוא יקלע לסיטואציה דומה על אותה בִּימַה רק עם "שחקנים" אחרים .

ב- 15 באפריל  2001 זומנתי ע"י המנכ"ל אורי פורת ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור נחמן שי לישיבת הועד המנהל במלון "ישְרוּטֶל" בירושלים , כדי להסביר להם את עיקרי פילוסופיית השידור שלי לטווח ארוך הנוגעת לחשיבות שידור אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם בערוץ טלוויזיה ציבורי . בוועד המנהל השתררה אז אווירת אנטגוניסטית הרואה בשידורי הספורט בִּזְבּוּז . זה לא היה חדש . הרכבים שונים של וועדי מנהלים בתקופות שונות ברשות השידור אומנם הכירו בחשיבות הגדולה של שידורי הספורט עתירי הרייטינג בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך אלו נטו לעשות פוזות של אנשי תרבות , אומנות , ומוסיקה . הם כמובן היו הראשונים שצפו בסוד בחדרי חדרים בשקיקה רבה בסלון ביתם בשידורי האולימפיאדות , גביעי העולם בכדורגל , אליפויות אירופה בכדורגל , אליפויות העולם בא"ק , משחקי מכבי ת"א בכדורסל , משחקי נבחרת ישראל בכדורגל ומה לא אך העדיפו כלפי חוץ לשָוֵוק את עצמם לציבור כמואסים בשידורי הספורט החיוניים. צביעות . לא של כולם . רובם . רוב המנכ"לים ידעו להַדוֹף את הצביעות הזאת של המפקחים הציבוריים .

כל צמרת רשות השידור , המקצועית והציבורית , התכנסה באותו אחה"צ ב- 15 באפריל 2001 כדי להקשיב לדבריי , ולצפות בפרזנטציה מרוכזת בת חצי שעה שלי שהוקדשה לחשיבות שידורי הספורט הרלוואנטיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל . זאת הייתה הפקה שלוּוְתה בהצגת Video על מסך  Plasma  רחב ממדים . סברתי באמת ובתמים ששידורי הספורט הרלוואנטיים הם נדבך חשוב בשידור הציבורי . לא עבורי אלא למענם . הצעתי לשִבְעַת חברי הוועד המנהל לטוס לאנגליה ולהיות במשך שבוע אורחיהם של מנכ"ל ה- BBC הבריטי גְרֵג דַיִיק (Greg Dyke) ויו"ר הוועד המנהל של שירות השידור הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) וחבריו , כדי ללמוד מקרוב את מטרות השידור הציבורי ויעדי השידור הספורטיביים של רשת הטלוויזיה הציבורית מספר אחת באירופה , ויישומם האפשרי בישראל ע"י רשות שידור השואפת להידמות ל- BBC  בכל מאודה מזה יותר משלושה עשורים . "מה היא מהות השידור הציבורי בישראל והיכן תכליתו ?", שאלתי רטורית את הנוכחים בפתח דבריי, ועניתי במקומם , "לכל אחד מהנוכחים כאן יש וודאי את זווית הראייה והתשובה שלו . אני מציע לכם לדבוק בחזון השידור הציבורי שמציעה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC . חלק מכם היושבים עכשיו סביב השולחן הזה אינם מעורים בתולדות השידור הציבורי הבינלאומי באירופה . זה לא תחום המומחיות שלכם . אינכם יודעים כי אחד מחלונות הראווה של ה- BBC  האנגלי הנחשב למְשָדֵר הציבורי הטוב בעולם , הוא דווקא שידורי הספורט שלו" . ואז מניתי אחד לאחד אילו שידורי ספורט חייבים להיות נכסי צאן ברזל של השידור הציבורי במדינת ישראל . עקרונות שידורי הספורט בערוץ הציבורי הוצגו על ידי מעל גבי מסך פלסמה רחב . אי אפשר היה לטעות באיכות התמונות ובטיב ה- Sound שבקע מהרמקולים .

באותה העֵת כבר ניהלתי בשמו של אורי פורת את המו"מ המטורף עם חברת צָ'ארְלְטוֹן על מונדיאל 2002 שעמד להיערך בפעם הראשונה בהיסטוריה בשתי מדינות , יפן וקוריאה . פניתי לממונים עלי ואמרתי להם , "עליכם כהנהלה מקצועית ו- וועד מנהל ציבורי לפעול כדי שהמחוקק הישראלי ילך בעקבות עמיתו הבריטי ויציב Apriori בחוק השידור הישראלי רשימה של אירועי עַל בספורט המקומי והבינלאומי לרבות שידורי המונדיאלים , כדי שייהפכו לקניינו הבלעדי של המְשָדֵר הציבורי הארצי . החוֹק יבטל לחלוטין את יתרון הברוקרים וסרסורי זכויות השידורים בספורט . המו"מ חסר הפרופורציה עם חברת צ'ארלטון של אלי עזור ופנחס זהבי , והנושא עמו פערים כספיים עצומים בלתי ניתנים לגישור , איננו יכול להסתיים בטוֹב" .

במהלך הפרזנטציה חשתי באווירה המתוחה ששררה בין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לבין יו"ר הוועד המנהל נחמן שי , המשנה ליו"ר גב' אהובה אוֹרֶן , וחלק מהחברים בוועד המנהל של הרשות . מנכ"ל רשות השידור היה בודד ומותקף . הוא היה חלש פיסית ונפשית . בקושי שמעו את קולו . אורי פורת הפך לפגיע . צחוק הגורל היה שאותו יוסף בר-אל , אז (רק) מנהלו הוותיק של ערוץ 33 הכושל , היה הראשון שמיהר אלי כדי לשבח את הפרזנטציה וללחוש לאוזני , "יואש שתהיה לי בריא , אתה צודק בכל מילה שלך" . גְרֵג דַיְיק (Greg Dyke) המנכ"ל הגאון של ה- BBC מונה לתפקידו הרם ב- 2000 במקומו של סֵיר ג'וֹן בּירְת (John Birt Sir) המנכ"ל הקודם בשנים 2000- 1992. בשנתו הראשונה של גְרֵג דַיְיק כמנכ"ל רשת הטלוויזיה הציבורית הטובה בעולם שִידֵר ה- BBC הבריטי בשני הערוצים שלוֹ  1 BBC  ו- 2 BBC  יותר מ- 2000 שעות ספורט . מספר שיא בכל הזמנים של הרשת . עם בואו ל- BBC הכפיל המנכ"ל גְרֵג דַיִיק את התקציב השנתי של מחלקת הספורט והעמיד אותו על 350 מיליון דולר . פי שניים מהסכום שהקצה המנכ"ל הקודם ג'וֹן בִּירְת (John Birt) לשידורי הספורט השנתיים של הרשת [5] . גְרֵג דַיִיק השקיע בשידורי הספורט כ- % 10 מהתקציב השנתי הכללי של ה- BBC .

greg dyke

טקסט תמונה : זהו מר גרג דייק (Greg Dyke) המנכ"ל הדגול והנערץ של רשות השידור הבריטית ה- BBC  בשנים 2004 – 2000 . צריך לקרוא את ספרו "GREG DYKE – INSIDE STORY”  כדי להבין את שיעור קומתו כמנכ"ל של רשת שידור ציבורית . (התמונה באדיבות גרג דייק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גְרֵג דַיְיק קיבל את ניהול ה- BBC כשהרשת הציבורית הייתה  בצניחת רייטינג בבריטניה מול ITV הרשת העצמאית המסחרית באנגליה  ( רשת טלוויזיה ארצית – Free to Air) ומול רשת הטלוויזיה BskyB של רוּפֶּרְט מֶרְדוֹק (Rupert Murdoch) המשדרת באנגליה באמצעות לוויינים . גְרֵג דַיִיק חשב שהדרך המהירה וגם הנכונה ביותר היא , להתחבר שוב להמוני הצופים באמצעות רכישה מחודשת של זכויות שידורי הספורט החשובים שה- BBC איבד אותם ליריביו בשנים האחרונות . גְרֵג דַיְיק היה בטוח שאסור לוֹ ל- BBC לזנוח את שידורי הספורט הקלאסיים והרלוואנטיים עליהם גדל והתחנך משלם האגרה האנגלי בחמישים השנה האחרונות מאז תום מלחמת העולם ה- 2 . למרות שסבר כי יש לבַדֵל ולמַצֵב את שידורי הערוץ הציבורי מאלה המסחריים , הוא לא היסס לומר ברֵיש גַלֵי , כי שידורי הספורט הגדולים מהווים ללא כל ספק בצוותא עם יסודות שידור אחרים את סלע קיומו של ה- BBC הציבורי ושל כל רשת טלוויזיה באשר היא . עם כניסתו לתפקיד השתלט גְרֵג דַיְיק מחדש על שפע של אירועי הספורט שהיה נראה לוֹ שהם חשובים למשלם האגרה הבריטי והנושאים זכויות שידור בלעדיות . להלן מסמך רשימת האירועים הכבדה והמרשימה .

מסמך שידורי הספורט של ה- BBC בשנות ה- 2000 :

1. כל משחקי הבית והחוץ של נבחרת אנגליה בכדורגל עד 2004 .

2. כל משחקי הגביע האנגלי בכדורגל (F. A.) עד 2004 .

3. אליפות אנגליה הפתוחה בגולף עד 2006 , ותחרויות גולף חשובות אחרות באיים הבריטיים .

4. מרוץ הסוסים היוקרתי של ה- Grand National בליוורפול עד 2005 , כמו מרוצי סוסים אחרים .

5. טורניר הטניס של ווימבלדון עד 2005 (סיקור האליפות כולל 12 שעות יומיות במשך שבועיים ימי הטורניר ב- 1 BBC  ו- 2 BBC .

6. קרבות אִגרוף מפורסמים (כמו הקרב של לנוקס מילר נגד מייק טייסון) .

7. אליפויות כדורֶת וסְנוּקֶר .

8. אליפויות אירופה והעולם בא"ק (Indoor  ו- Open) , ותחרויות ריצות המאראתון המפורסמות בעולם .

9. אולימפיאדות החורף והקיץ עד 2008 .

10. המונדיאלים של 2002  ו- 2006 בשיתוף עם ITV (כל רשת שילמה תמורתם 112.5 מיליון דולר)

11. אליפויות אירופה והעולם בשחייה .

12. אליפויות אירופה בכדורגל 2000-Euro  ו- 2004-Euro בשיתוף עם ITV .

13. אליפות אפריקה לאומות בכדורגל (פעם ראשונה ש- BBC רוכש את האירוע תמורת תשלום) .

14. כל תחרויות הראגבי החשובות עד 2007 .

15. כל משחקי הקבוצות האנגליות בגביע UEFA לרבות שלושת משחקי הגמר בשנים 2002- 2000 .

12. כל סדרת מרוצי המכוניות 1 Formula בעולם .

13. הפקת תוכנית סיכום הספורט השבועית הוותיקה Grand Stand באורך כ- 5 שעות המשודרת בכל יום ראשון בשבוע ברציפות מאז 1958 .

הבאתי את ה- BBC הבריטי כמודל בפרזנטציה שלי , מפני שחזון השידור של רשת הטלוויזיה הציבורית האנגלית המכובדת והמקצוענית הזאת , מהווה כבר שנות דוֹר מוֹפֵת ודוגמה לחיקוי בתוכן השידור שלה עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . שִדרוּג שידורי הספורט ב- BBC תחת הכוונתו של גְרֵג דַיְיק לא היה שיגעון אישי . ואם היה כזה לבטח הייתה בו שיטה וגם סיבה . זאת העילה שהאצתי בצמרת רשות השידור לטוס לאנגליה כדי להיפגש עם גרג דייק מנכ"ל ה- BBC ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור הבריטית , על מנת ללמוד מהם כיצד ליָישֵם את מטרות השידור הציבוריות . איש מהם כמובן לא לקח את האפשרות הזאת בחשבון . שִבעַת חברי הוועד המנהל של רשות השידור , Board נכבד שכולם שָם ללא יוצא מן הכלל הם מינויים פוליטיים , חשבו שהם יודעים טוב יותר מההנהלה המקצועית מה ראוי לו לשידור הציבורי . הם דחו את הרעיון להיפגש עם מנכ"ל ה- BBC גְרֵג דַיְיק ויו"ר הוועד המנהל הבריטי גָאוִוין דֵייוִיס . נדמה לי שנמאס להם לשמוע את הטפות המוסר שלי בעניין שידורי הספורט . הם זלזלו בפרזנטציה . לדאבוני גם זה מכבר סַר חִינוֹ של המנכ"ל אורי פורת ז"ל שתמך בעמדתי הקובעת כי השידור הציבורי מורכב אומנם מאלמנטים שונים אך נהנה גם מהצבתם של אירועי הספורט הרלוואנטיים בראש הרשימה . מי זוכר היום את שבעת חברי הוועד המנהל של רשות השידור בשנת 2001 בראשותו של היו"ר נחמן שי . הם פשוט לא חוללו דבר כדי שמעשיהם ייצרבו בזיכרון הציבורי . הם לא היו חשובים , נפוצו לכל עבר , ונמוגו .

באשר לגְרֵג דַיְיק גאון מוכשר שכיהן כמנכ"ל רשות שידור הבריטית בשנים 2004 – 1999 . בדצמבר 2003 פרסמה וועדה ממלכתית בראשות הלורד האטון דו"ח חריף נגד רשת הטלוויזיה ה- BBC , שדיווח בעקשנות באותה שנה , כי ממשלת טוני בלייר הוליכה שולל את הציבור הבריטי בקשר להתקפה נגד עיקר במלחמת המפרץ השנייה במארס 2003 . חטיבת החדשות של ה- BBC טענה , "כי הממשלה הבריטית זייפה מסמכים ושיקרה לציבור כי יש בידיה הוכחות ששליט עירק  סאדאם חוסיין מחזיק בנשק להשמדה המונית" . המוניטין של טוני בלייר היה תלוי על בלימה . הדו"ח של הלורד האטון זיכה לחלוטין את האחראים במשרד ראש הממשלה מפני האשמה הזאת , אף על פי שלא סתר כלל את הטענות המרכזיות של ה- BBC . רשות השידור הבריטית נדרשה להכות על חטא ולשפר את דרכיה . יו"ר הוועד המנהל (Board of Governors) של ה- BBC גָאוִוין דֵייוִיס (Gavyn Davies) ומנכ"ל ה- BBC גרג דייק נתבעו לשאת באחריות ולהתפטר . ראשון התפטר גאווין דייויס . בינואר 2004 פרש גם גרג דייק מ- BBC כשהוא ממורמר וכועס מאוד על וועדת הלורד האטון . עם הדחתו ו/או התפטרותו הבלתי צפויה זכה גְרֵג דָיְיק לאהדה ותמיכה עצומה של עובדיו (ממש כשם שארנון צוקרמן זכה להן כשהודח ממשרת מנהל הטלוויזיה ב- 1979 ע"י יוסף 'טומי' לפיד) . אלפי עובדים של רשות השידור הציבורית הבריטית יצאו להפגנות ברחובות בצעד חסר תקדים נגד פיטוריו של גרג דייק . אלפים נשאו שלטים להחזיר את המנכ"ל המודח לראשות ה- BBC . הדחתו של גְרֵג דַיְיק הייתה לא הייתה עניין של מה בכך . קרה משהו יוצא דופן בבריטניה . אבל תמיכת העובדים לא סייעה . במקומו של גרג דייק התמנה למנכ"ל ה- BBC מארק תומפסון , שכבר הודיע כי יפטר 7000 (שבעת אלפים) עובדים מ- 30000 (שלושים אלף) עובדי ה- BBC . מר גרג דייק עצמו כתב במשך שנה ספר , "GREG  DYKE  -  Inside  Story" , בו תקף בחריפות רבה את ממשלת טוני בלייר וחלק מחברי מועצת הנגידים , הגוף הציבורי הממונה על ה- BBC (מקביל לוועד המנהל של רשות השידור בישראל) . ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא .

שוחחתי בסיום הפרזנטציה עם גב' אהובה אורן וחבר וועד מנהל נוסף דוּדוּ דוֹתַּן שמיהרו כבר בדרכם לביתם בהרצליה . המשנה ליו"ר הוועד המנהל אישה דעתנית אמרה לי בשחצנות לא מבוטלת כשהיא אצה לרכב הממתין לה , "שכנעת את המשוכנעים" . לא היה לה יותר מידַי זמן להקשיב לי . החֲבֵרוּת שלה בוועד המנהל של רשות השידור הייתה שליחות ציבורית אך גם מעֵין הוֹבִּי . חֲבֵרוּת בוועד המנהל של רשות השידור היא מינוי פוליטי המעניקה כוח ופרסום ציבורי , אך היא נעשית בחינם ואיננה מכניסה אוכל לפי בעליו . גב' אהובה אורן הייתה בלחץ זמן גדול בשל עיסוקיה האחרים ומיהרה לשוב למקום עבודתה האמיתי במרכז הבֵּין-תחומי בהרצליה , זה שמשלם את המשכורת שלה . בצורה שהציגה את עצמה בפני לראשונה בחייה , ניכר היה עליה שענייני רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הם בעדיפות משנית . דוּדוּ דוֹתַן היה הרבה יותר נינוח ואדיב , "תדע לך יואש שהילדים שלי  ואני מעריצים גדולים של שידורי הספורט שלך" , אמר , ומיהר להסתלק בעִקבותיה .

יומיים אחרי הפרזנטציה הטלוויזיונית , שידרנו ישיר בליל שלישי – 17 באפריל 2001 את ניצחונה של מכבי ת"א על סְקָאווֹלִינִי פֶּזָארוֹ בגביע אירפה לקבוצות אלופות של ה- Suproleauge . השידור הישיר הניב רייטינג רָב והציב לרגע קט את הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1 בראש פירמידת התקשורת של מדינת ישראל . הבסנו את כל יריבינו התקשורתיים לרבות ערוץ 2 ללא תנאי בטבלת הרייטינג . שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 התקבלו בחדווה רבה ע"י הצופים . טבלת הרייטינג איננה משקרת . למרות ההצלחה הגדולה לא יכולנו לחתום על חוזים נוספים בשל היסוסי יו"ר הוועד המנהל נחמן שי וסגניתו גב' אהובה אורן . שניהם סירבו על פי הבנתם הציבורית להתקשר שוב עם הוועדות המארגנות של אירועי הספורט הרלוואנטיים לרבות זאת של מכבי ת"א . שני המפקחים הציבוריים ידעו ששידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב והכירו בעובדה שבגללם גם יש תמורה לאגרה . אך שניהם התעלמו והתמהמהו . הם גם לא אִפשרו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת לפעול . העתיד לא היה בטוח כלל ועיקר . למחרת ביום רביעי – 18 באפריל 2001 שלחתי להם את התזכורת הבאה ובצִדה את טבלת המִדְרוּג מאותו הערב , שהיווה התרוממות רוח לרגע קָט .

shai 26

טקסט מסמך : 18 באפריל 2001 . זהו המסמך המקורי  ששלחתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה היו"ר גב' אהובה אורן . המסמך הזה הושלך למגירה (או לסל) ונותר ללא שימוש . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 27

טקסט מסמך :  17 באפריל 2001 . הטבלה אינה משקרת . ערוץ 1 הציבורי ניצב לרגע קט בפסגת פירמידת התקשורת של מדינת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שני דפי המסמך הגיעו לידיהם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן ז"ל . הם דחפו אותו למגירה או זרקו אותו לסַל . תרומתם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן לשידור הציבורי הייתה אפסית . בתום תקופה קצרה שניהם התנדפו כלא היו . מר נחמן שי וגב' אהובה אורן לא הותירו מאחוריהם שום מורשת חדשה או תקווה חדשה ברשות השידור. ב- 14 ביוני 2001 , נפגשנו המנכ"ל אורי פורת , היו"ר נחמן שי , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ואנוכי עם עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א אלופת אירופה באותה עונה . הפגישה התנהלה במסעדה "האיטלקית הקטנה" בקצהו המערבי של רח' מונטיפיורי בתל אביב  . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי הובלנו מדיניות שידור המאמצת התקשרות נוספת עם מכבי ת"א שהייתה גם אלופת המדינה ומחזיקת הגביע , אבל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שנודע כאוהד מושבע בתלבושת אדומה של קבוצת הכדורסל של "הפועל" ירושלים) ניסה לסכל זאת בכל מחיר ולטרפד את העסקה . פשוטו כמשמעו . היו לי שיחות משותפות עם המנכ"ל אורי פורת על דרכו של השידור הציבורי . סברתי , "כי קוד השידור הציבורי הוא לא רק מה צריך לשָדֵר לציבור , אלא גם מה הציבור מבקש ורוצה לראות" . הוא תמך בגִרסָה . שמעתי אותו אומר ומבקש פעמים רבות , "שהפַיְינְשְמֶקֶרִים (אניני הטעם) יפסיקו להכתיב לי כיצד להנהיג את השידור הציבורי" . אורי פורת ואנוכי סברנו שמכבי ת"א בשל הצטיינותה ושלל התארים שהיא נושאת , והישגיה בארץ ובאירופה הופכת לאובייקט שידור מוצלח הנושא רייטינג גבוה שהוכיח את עצמו . לא היה לשנינו ספק שמכבי ת"א ראויה להתקשרות ארוכת טווח עם רשות השידור . שידור משחקיה ראוי ומתאים לשיבוץ בלוח השידורים הציבורי של הטלוויזיה הישראלית כדרך המסורת בת שלושים השנה . היו"ר נחמן שי מעריץ פנאטי של קבוצת הכדורסל הפועל ירושלים יריבה עיקשת של מכבי ת"א בליגה , שישב ביציעי היכל מלחה בין קהל שורות האוהדים לבוש חולצת  Shirt T  אדומה סָבָר אחרת . הוא התנגד בכל כוחו לחוזה בין רשות השידור למכבי ת"א מפני שחשב שהכסף הציבורי שמקבלת מכבי ת"א מרשות השידור מחזק אותה על חשבון קבוצתו האהודה . היה ברור שנוצר עימות חזיתי בין תפיסת השידור של המנכ"ל אורי פורת לבין אבחנתו של נחמן שי כיו"ר המוסד הציבורי המפקח על מהלכי הדֶרֶג המקצועי .

אורי פורת גרס ב- 2001 את מה שסבר ב- 1984 . הוא לא הסתיר את דעתו כי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא בעיניו אובייקט שידור ראוי . לא הייתה בכך כל רבותא . הוא נהג כמו המנכ"לים שכיהנו לפניו ואחריו , יצחק לבני , טומי לפיד , מוטי קירשנבאום , ואריה מֶקֶל , וקבע , "הרשות חייבת לאמֵץ לחיק השידור הציבורי קבוצה מצליחנית כמו מכבי ת"א , ולאימוץ הזה יש מחיר וביטוי שהוא שווה ערך לכסף" . הוא היה בטוח שהוא צודק והאֶמֶת ניצבת לצִדוֹ . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שָי החזיק באֶמֶת אחרת משלוֹ ואמר לכל מי שרצה לשמוע , "שמתן כספים בסדר גודל ענק כזה רק לקבוצת כדורסל אחת בישראל הוא מעשה פסול ובזבוז כספי ציבור" . נחמן שָי בניגוד למנכ"ל סחף לצד האֶמֶת שלו אנשים נוספים מבין הוועד המנהל , את המשנֶה שלו גב' אהובה אוֹרֶן ואַלוֹן אלרואי ידידו הוותיק של יו"ר הוועד המנהל הקודם גיל סמסונוב . שניהם לא אהבו את אורי פורת בלשון המעטה . חבר הוועד המנהל ד"ר אילן אַסְיָה ועוד פרסונות מהוועד המנהל של רשות השידור וגם ממליאת רשות השידור הצטרפו להשקפת עולמו של נחמן שי . רבים בוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה קָצוּ בשידורי מכבי ת"א . שלא תהיה טעות . המתנגדים החריפים ביותר בוועד המנהל ובמליאה לשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית , היו הראשונים שנצמדו למסך כדי לצפות בהם . חלקם אהדו אותה . אחרים אהבו לשנוא אותה . אך איש לא התעלם ממנה . כולם צפו בה . מכבי ת"א הייתה סחורת שידור נוטפת רייטינג . נוצרה אופוזיציה אמיתית לאֶמֶת השידור של אורי פורת בתוך ההנהלה הציבורית של רשות השידור . אורי פורת כבר לא היה הקוסם רָב – מַג כל יכול .

הפילוסוף ברוך שפינוזה בניתוח המושג "מהי האֶמֶת" מתייחס לשלוש אמיתות . הראשונה היא האֶמֶת העובדתית המתארת בדיוק רב את האירוע וכיצד אֵירַע . השנייה היא האֶמֶת התדמיתית בה יש משקל למה אומרים האנשים על מה שקָרָה . האֶמֶת השלישית היא מה מרגישים האנשים בעקבות מה שאירע . ברוך שפינוזה מניח שהאמת השלישית היא האֶמֶת הקובעת ! זה גַם מה שחשו והרגישו אנשי הוועד המנהל לגבי שידורי מכבי ת"א . זאת הייתה האֶמֶת שלהם . אורי פורת היה מבוּדד עם האֶמֶת שלוֹ . יו"ר הוועד המנהל נחמן שַי השיג יתרון משמעותי בוויכוח שלו עם המנכ"ל אורי פורת על טיב שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא הצליח ליצור תחושת מיאוס בין אנשי הוועד המנהל והמליאה כלפי מועדון הכדורסל הפופולארי . הרבה מאוד "מומחי" שידור בוועד המנהל הרגישו פתאום את מה שלא חשו בעבר , שהם משלמים כסף רב מידי עבור הרייטינג הגבוה שמייצרים שידורי מכבי ת"א . האמת היא לפעמים יחסית מאוד .

ביום שישי – 11 במאי 2001 וביום ראשון – 13במאי 2001 התקיים טורניר הכדורסל ה- Final four האירופי בהיכל Bercy בפאריס . מכבי ת"א ניצחה בחצי הגמר את צסק"א מוסקבה 86 : 80 ובמשחק הגמר את הקבוצה היוונית פאנאתינאיקוס 81 : 67 וזכתה בגביע אירופה לקבוצות אלופות במפעל הכדורסל הישן של ה- FIBA אולם תחת הארגון החדש של הוועדה המארגנת של ה- Euroleague / Suproleague . זכייתה של מכבי ת"א ב- 2001 בגביע אירופה היוקרתי לרבות היותה אלופת ישראל וגם מחזיקת גביע המדינה בארץ , העלתה את מניותיה ואת מחירה . עבור עונת 2001 – 2000 הסכמנו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואנוכי (ובגיבויו של מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני) לשלם למכבי ת"א סכום של 5.800000 (חמישה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר עבור זכויות השידורים . עכשיו לקראת עונת 2002 – 2001 האמיר גרף זכויות השידורים והיתמר לשיא חדש של 6.600000 (שישה מליון ושש מאות אלף) דולר . המו"מ התנהל כרגיל במסעדת "האיטלקייה הקטנה" של חן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב . קבוצת המו"מ שלנו בקיץ 2001 מול מכבי ת"א כללה את אורי פורת, יאיר אלוני, מוטי לוי, ואותי . את מכבי ת"א ייצגו שמעון מזרחי ואמי אשל . התבוננתי באורי פורת לאחר החתימה על מסמך הזכויות היקר . פניו היו לבנים כצבע הקיר . הוא היה מוטרד מהסכום הכספי העצום . מכבי ת"א הפכה לסחורת שידור מבוקשת ויקרה מאוד , בגלל מעמדה המיוחד בארץ ובאירופה וגם מפני שהחוזה בין שני הגופים לבש אופי של בלעדיות ובלבדיות . מי שרצה לראות את מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בפעולה בטלוויזיה יכול היה לצפות בו רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרבה אנשים תמימים וגם טיפשים , וחסרי הבנה מינימלית בתעשיית הטלוויזיה , לא הבינו כי שידורים ישירים של משחקי מכבי ת"א בליגת הכדורסל האירופית גם הם בגדר מטלות של ערוץ 1 הנקרא "השידור הציבורי" . אפילו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים ובר פלוגתא של אורי פורת ושלי הבין ששידורי ה- Final four של מאי 2001 היו הצלחת תוכן מסחררת . בשידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה 81 : 67 ביום ראשון – 13 במאי 2001 צבר ערוץ 1 רייטינג ממוצע מצוין של % 33.50 בלוויית Peak נאה של % 41.20 , ו- Share של % 58.70 . נחמן שי לא יכול עוד להמתין ושלח לחבריי ולי למחרת – 14 במאי 2001 באמצעות אורי פורת מכתב הערכה כלהלן :

shai 26

טקסט מסמך : 14 במאי 2001 . מכתב הערכה ששלח לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהיכל "ברסי" (Bercy) בפאריס בתאריכים 11 ו- 13 במאי 2001 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום רביעי – 22 ביולי 2001 , זומנתי שוב לישיבת הוועד המנהל של רשות השידור בבנייני האומה בירושלים בגין החוזה הכספי הדו שנתי היקר והשנוי במחלוקת האמור להיחתם עם מכבי ת"א . אנשי הוועד המנהל ביקשו לדון בו ולהראות למנכ"ל אורי פורת מיהו בעל הבית האמיתי ברשות השידור . גם עו"ד ויו"ר מועדון מכבי ת"א שמעון מזרחי הוזמן . אנשי הוועד המנהל הערימו על אורי פורת קשיים רבים . בעוד נחמן שי ואַהוּבָה אוֹרֶן נושאים דברי קטגוריה חוצבי להבות , בקול רם ובהתלהבות בגנוּת ההסכם הכספי בן השנתיים 2003 – 2001 האמור להיחתם עם אלופת אירופה שהייתה גם אלופת ישראל ומחזיקת הגביע , לימד המנכ"ל בתּוֹרוֹ סנגוריה הגיונית אך איבד את תנופתה ואת האפקטיביות שלה משום שקצב דיבורו היה איטי והססני והוא גם דיבר בלחש . לא שמעו אותו . הוא סִינֵן מבין שיניו טקסט בקול כבוי שתמך בשידורי מכבי ת"א . נשמעו הערות ציניות בחדר הישיבות שקראו לוֹ להרים את קוֹלוֹ . אורי פורת הציג פרזנטציה חסרת ביטחון בקול ענות חלושה למרות שדיבר בהגיון בשבח ההתקשרות הדו שנתית עם אלופת ישראל ואירופה בכדורסל אך הופעתו כמי שמתיימר להיות מנהיג השידור הציבורי הייתה עגוּמה . אין מילה אחרת לתאר זאת . התבוננתי בו . הוא נראה נורא . הוא היה על הקרשים .  בסופו של דבר הושגה פשרה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חתמה עם מכבי ת"א קבוצת הפאר של הכדורסל הישראלי על חוזה לעונה אחת 2001 / 2000 תמורת  6.600000  (שישה מיליון ושש מאות אלף) דולר שהניב עונת שידורים מוצלחת נוספת עם אופציה לחתימה לשנה נוספת . ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 נשפו בעורפנו . אי אפשר היה שלא לחוש בהבל נשיפותיהם . זאת הייתה הסיבה מדוע הסכמנו לשלם למכבי ת"א תשלום סנסציוני . בפגישת הוועד המנהל הזאת נודע לרבים שהיו"ר וסגניתו פתחו בתהליכי הדחה נגד המנכ"ל אורי פורת .

אורי פורת היה כבר כבן 66 בקירוב . הוא נראה לי תשוש ועייף מאוד . זה לא היה אותו מנכ"ל ולא האיש שפגשתי לראשונה באפריל של שנת 1984  . אורי פורת (פרשובסקי) "רישוני" גזעי בן ראשון לציון , הגיע לרשות השידור בפעם הראשונה  בהיותו בן 49 . מנכ"ל צעיר , מלא אנרגיה , ונחוש יחד עמי לחוֹלֵל את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' הראשונה" בשידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ואומנם חוללנו אותה בשעתו .הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של שנות ה- 2000 הייתה תעתיק כמעט מדויק של שנות ה- 60 בעת שהוקמה .

[1]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן אל המנכ"ל אורי פורת , ביום פרישתו מהטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1     ב-  30 באפריל 2000 , הנוגע לזכויות השידור של ה-  Final Four , והתנהלותו של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בפרשה .

[2]  ראה נספח : מכתבי ליו"ר רשות השידור גיל סמסונוב מ- 8 בנובמבר 1998 לרגל מינויו לתפקיד החשוב .

[3]  ראה נספח : מכתבו של רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות לאלישע שפיגלמן עורך "היומן" , שסירב לשדר את כתבת הזכייה של אריק זאבי באליפות אירופה בג'ודו .

[4]  ראה נספח : מכתב נזיפה של מנהל החדשות מר יאיר שטרן לעורך החדשות חנן עזרן ז"ל מ-  26 בדצמבר 1985 .

[5]  ראה נספח : ראה פרסום נתונים כספיים בתעשיית הטלוויזיה באנגליה שנעשה ב- 16 בנובמבר 2001 ע"י חברת "Sports Business Group"  וחברת RAR .

המעידה הגדולה הראשונה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי הייתה בשבת – 1 בספטמבר 2001 . באותו היום הסכים נחמן שי להתכופף מפני הרוח ונכנע ללחצים של שר האוצר סילבן שלום , סוכן זכויות השידורים מר אביב גלעדי , ויו"ר התאחדות הכדורגל גבריאל "גברי" לוי ששכנעו אותו לשלם 300000 דולר (במקום 225000 דולר) תמורת השידור הישיר של משחק קדם גביע העולם בכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד נבחרת ישראל ב- 1 בספטמבר 2001 בסארייבו . המעידה הגדולה השנייה שלו הייתה משהעניק גיבוי למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לרכוש באפריל 2002 8 משחקים בלבד במונדיאל יפן / קוריאה 2002 תמורת סכום אסטרונומי בן  3.800000 (שלושה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר . המעידה השלישית הגדולה שלו הייתה בשעה שניצב מנגד במלחמתי בקיץ 2002 נגד מנכ"ל הבלתי מוכשר בעליל רשות השידור יוסף בר-אל . עובדה שבחלוף שלוש שנים , אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שביצעו את המינוי המופרך בקיץ 2002 , הדיחו וסילקו את יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו הרמה . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו מנכ"ל רשות שידור מכהן בעוון שוחד מסך ושחיתות .

מונדיאל הכדורגל של יפן וקוריאה – 2002  [1] .

מנהל מחלקת הספורט  :  יואש אלרואי

עורך ראשי ומפיק ראשי בירושלים  :  יואש אלרואי

משרד הפקה ושידורים  :  בירושלים

מפיק משנה בירושלים  :  ששי אפרתי

עוזרת הפקה בכירה בירושלים  :  דורית חיימי

שַדָּרִים Off Tube באולפן בירושלים  :  מאיר איינשטיין , זוהייר בהלול

עלות זכויות השידורים לכלל המִשָדֵר הציבורי הבינלאומי והמִשָדֵר המסחרי הבינלאומי גם יחד  :  1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 1 מיליארד דולר) .

עלות זכויות שידורים לא בלעדיות לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 :  3.8 מיליון דולר (עבור שידור של  8 משחקים בלבד)

עלות זכויות שידורים של ערוץ הספורט (5) בכבלים  :  כ- 700 אלף דולר (הערכה) .

מנכ"ל רשות השידור  :  יוסף בר-אל

מנהל הטלוויזיה (מ"מ)  :  יוסי משולם

מנהל החדשות  :  רפיק חלבי

מספר הנבחרות המשתתפות בטורניר  :  32

מספר המשחקים הכללי בטורניר  :  64

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1  :  8 שידורי Off  Tube מהאולפן בירושלים.

מספר השידורים המועבר בשידור ישיר לישראל ע"י ערוץ הספורט בכבלים  :  56 (מיפן וקוריאה).

מונדיאל גרמניה 2006  [2] .

עלות זכויות השידורים לכלל המשדר הציבורי הבינלאומי והמשדר המסחרי הבינלאומי גם יחד על פי עסקת "ספ בלאטר – לאו קירש"  :  1.550000000 (מיליארד וחמש מאות וחמישים מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 1.192 מיליארד דולר) .

רשות השידור של המנכ"ל יוסף בר-אל ושל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שגתה שגיאה קרדינאלית היסטורית כשהסכימה בתמיכתו של מר רענן כהן השר הממונה על רשות השידור (והאיש שהעלה מירכתי האוֹב של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל והציע אותו לראש הממשלה אריאל שרון כמנכ"ל רשות השידור והציב אותו בקדמת השידור הציבורי) , לשלם לחברת צ'ארלטון בעבור זכויות השידורים של מונדיאל 2002 סכום כספי שהוא פי שמונה יותר מאשר שילמה רשות השידור למונדיאל צרפת 1998 אך קיבלה פי שמונה פחות סחורת שידור מאשר קיבל ערוץ 1 בצרפת 98' . בנוסף לכך כפה יוסף בר-אל את דעתו המקצועית כי יש לשדר את שמונת משחקי מונדיאל 2002 מן האולפן בירושלים בטענה שאין די כסף לשלוח צוות שידור ליפן וקוריאה (בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) . מר יוסף בר-אל מי שנהנה מגיבויו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי) יכול היה לנהל את המו"מ עם חברת צ'ארלטון טוב יותר ולחסוך כסף רב לקופה הציבורית המדולדלת שלו . צריך להדגיש שהוא לא היה לבד . הוא נהנה מגיבוי של כמה מחברי וועד מנהל בראשותו של היו"ר נחמן שי וכאמור נחמן שי עצמו שתמכו בבורות במהלך הרכישה שהוביל כמנכ"ל רשות השידור . להיטותו ולהיטותם לרכוש את סחורת השידור המוקטנת והיקרה במחיר מטורף , יצרה טרגדיית שידור שהיו לה השלכות כלכליות מרחיקות לכת . זה היה לחלוטין בלתי הגיוני שהם לא התייעצו עמי כמנהל מחלקת הספורט בעת ניהול המו"מ . רשות השידור בכלל ויוסף בר-אל בפרט האיש שהוביל את מהלך הרכישה מחברת צ'ארלטון , לא הכירו את נקודות התורפה במו"מ ולכן לא ידעו להתגונן מפני המחיר המופרז . רשות השידור של יוסף בר-אל שילמה מחיר אדיר חסר כל הצדקה של כ- 500 אֶלֶף (חצי מיליון) דולר תמורת כל משחק ומשחק במונדיאל 2002 . כל אנשי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור למעט פרופסור דן כספי וד"ר יוסי דהאן החרישו .

[1]  ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

[2]  ראה נספח : על פי מסמכי ה- EBU .

דוגמא מצוינת לסוג כזה של החמצה ובלבול מוחלט ששררו בתוככי רשות השידור , בה יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי משמש במקביל גם כמנכ"ל הרשות לעת מצא במקומו של אורי פורת שפרש וכבר לא היה בשִלטון , נקרתה לי שוב במשחק החוץ האחרון של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרת בוסניה במסגרת קדם מונדיאל 2002 שנערך בסארייבו עיר הבירה של בוסניה הרצוגובינה, במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001  בתשע בערב .

כשנחמן שי התמנה בדצמבר 2000 ליו"ר הוועד המנהל של רשות התרחב לבי . לרוע מזלי טרם זמנו . נחמן שי היה מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הכרתי אותו היטב הוא שימש שנים ככתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון . הוא התפרסם כאוהד מושבע של אגודת הפועל ירושלים . נחמן שי היה ידוע בהערצתו לשידורי הספורט של דן שילון ואלכס גלעדי בימי ראשית הטלוויזיה . הוא אפילו ניסה את כוחו כשַדָּר כדורגל ב- "מבט ספורט" . במשך השנים סטה למסלולי תקשורת של ייעוץ והסברה לפוליטיקאים , אך נשאר מודַע היטב לחשיבותם של שידורי הספורט בערוץ הטלוויזיה הציבורי שברגע זה הפך למפקח הציבורי הראשי שלי . ביומה האחרון של שנת 2000 יום ראשון – 31 בדצמבר , ברכתי אותו על מינויו החשוב ורם המעלה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור [1] . לא תיארתי לעצמי עד כמה שיני הזמן נגסו וזרעו הֶרֶס באישיותו. הן הפכו אותו מעיתונאי לפוליטיקאי . אם נותר בו עוד כישרון מה בתחום התקשורת הטלוויזיונית הרי שהכישרון הזה נמוג . כמנווט שידור הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא הצטייר לי כפיגורה של פוליטיקאי . גרוע מזה עסקן פוליטי .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1

מחלקת הספורט ירושלים                                                יום ראשון – 31.12.2000 

לכבוד :

נחמן שי -  יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור  

נחמן היקר,

אנחנו כאן במחלקת הספורט הוותיקה ועתירת הפעלים מבקשים לאחל לך הצלחה רבה עם מינויך לתפקיד רב האחריות של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור.

אנחנו מקווים מאוד שאומנם תסייע בידיו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם), ו/או חלק מהם, כדי לעצב מחדש לוח שידורים אטרקטיבי יותר למען משלם האגרה , מושך ומעניין מזה הנוכחי. שידורי הספורט הרלוואנטיים בכל רשת טלוויזיה ציבורית- ממלכתית הם בסיס כל מוצק ורחב עד שאין בִּלְתּוֹ. שידורי הספורט נושאי זכויות השידורים והנחשבים בעיניי לרלוואנטיים הם הכדורגל הישראלי על מרכיביו השונים (נבחרת ישראל משחקי ליגת העל, ומשחקי חצי הגמר וגמר גביע המדינה), כנ"ל הכדורסל הישראלי על פי אותו הדגם של שידורי הכדורגל, משחקי קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בזירה האירופית, המשחקים האולימפיים, המונדיאלים ואליפויות אירופה לאומות בכדורגל, וגם אליפויות העולם בא"ק. 

ועוד דבר.

אתה חייב לסייע למנכ"ל רשות השידור אורי פורת להפוך את ערוץ 33 (אִזוטרי באשמתו של מנהלו יוסף בר- אל ונטול לחלוטין כל רייטינג צפייה, משהו שנע בין % 0.0  ל- % 0.7 במקרה הטוֹב) לערוץ טלוויזיה רלוואנטי מן המניין תחת חזון שידור משותף ואותה קורת ניהול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כדוגמת ה- BBC הציבורי באנגליה שיש לו שני ערוצי שידור1 BBC  ו- 2 BBC ). אני שב ומאחל לך הצלחה רבתי בכל מעשיך ברשות השידור. 

נ.ב. :

אני מצרף לידיעתך את אחת הדוגמאות לרייטינג הדליל והאפסי של ערוץ 33 תחת ניהולו של יוסף בר-אל . 

                                                                   בברכה חמה, יואש  אלרואי  

shai 1

טקסט תמונה : שנת 2002 . דף מדרוג צפייה אחד מתוך מאלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים המונחים בארכיון רשות השידור . דף המדידה הקונקרטי הזה מהשעה 16.45 ועד 01.00  מוכיחים שוּב ושוּב את עליבותו הנוראית של ערוץ 33  ברשות השידור תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה הוא איננו רלוואנטי משום היבט. מעניין , העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן למנות את האיש הכושל והלא מוכשר הזה למנכ"ל רשות השידור .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חיש מהר התברר כי לתקוות החדשות שפעפעו בלבי בטרם זמן לא היה כל יסוד . נחמן שי היה חובב כדורסל אך אוהד של הפועל ירושלים . בדרכו הדיפלומטית הפך למתנגד חריף ביותר של המנכ"ל אורי פורת , והקשה עליו מאוד על צעד ושעל . הערכתי הרבה יותר את עוזרתו הראשית גב' טָלִי בֵּן אָבִי מאשר אותו כפוליטיקאי שבוחש בקדרה . למחרת ביומה הראשונה של שנת 2001 שלח לי היו"ר החדש של הוועד המנהל את דברי תשובתו בנוסח מאוד דיפלומטי המגן על אגפיו מכל הכיוונים . לא נדרשה שום פרשנות לפענח את הכתוב [2] .

רשות השידור

יו"ר רשות השידור

נחמן שי

                                                       1 בינואר 2001

                                                       ו'  טבת   ת ש ס " א

                                                       (סימוכין 0046)

לכבוד :

יואש אלרואי

מנהל מחלקת הספורט

יואש ידידי,

תודה על הברכות.

אני מכיר בחשיבות שידורי הספורט,אך אני גם יודע כי המציאות התקשורתית בישראל השתנתה, וממילא מה שהיה זמין וזוֹל פעם – אינו כזה היום. נשב בקרוב ונדבר על הכול,גם על הנושא הז . ושוב תודה !                                                                                                                            בברכה ,                                                                                                    נחמן  שי

מינויו של נחמן שי לתפקיד יו"ר הוועד המנהל לא היטיב עם הרשות ולא הביא שום מזוֹר . עם מינויו גברו הריב והמדנים והתחדדו ביתר שֵאת . חוסר יכולתו של נחמן שי אישיות פוליטית מובהקת , שבכורח הנסיבות נשא ב- 2001 בכפל תפקידים בו זמנית כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומנכ"ל הרשות להתייצב בשתי רגליו מאחורי החלטה שלוֹ עצמו שכבר קיבל בעבר , הפך אותו לפתטי . הדבר בא לידי ביטוי חריף במו"מ עם אביב גלעדי על זכויות השידורים של משחק הכדורגל בוסניה – ישראל . נחמן שי ואנוכי החלטנו שאיננו מתעסקים יותר עם מתווך זכויות השידורים היקרן של המשחק אביב גלעדי הדורש מאתנו מַמוֹן רָב תמורת זכויות השידורים של המשחק בוסניה -  ישראל . הניתוק הפך לסכסוך . אביב גלעדי גרר בעקבותיו את התערבות הפוליטית ברגע האחרון של מושיעו שַר האוצר סילבן שלום יחדיו עם יו"ר ההתאחדות גבריאל "גברי" לוי . שידור ספורט הישיר של המשחק בוסניה – ישראל כבר ירד מהפרק בשל העלות הבלתי מתקבלת על הדעת , אך במפגש עם סילבן שלון נחמן שי הפך לשבר כלי . התברר שהוא קוטל קנים . מכיוון שהיה פוליטיקאי שינה את דעתו וניאות לשלם מקופת רשות השידור הריקה תוספת של יותר מ- % 25 למחיר שמקודם סירבנו לשלם , הוא ואני , וגם הכניס אותי ללחץ אטומי בלתי אפשרי של הפקה ושידור ישיר מסרייבו .

נחמן שי היה בשנות ה- 70 עיתונאי וכתב צבאי בחטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הייתי עֵד פעם לשיחה מעניינת בינו לבין הבוס שלוֹ . לנחמן שי הוצעה הצעה קוסמת לצאת להשתלמות עיתונאית בת כ- 8 חודשים בארה"ב . הכתב הצבאי שאל את מנהלו , "האם יישמר לוֹ תפקיד הכתב הצבאי לכשיחזור…?" . דן שילון לא המתין אפילו שנייה אחת והשיב לנחמן שי , "וודאי שלא" , והוסיף , "בחטיבת החדשות אין נחלות פרטיות" . דן שילון מינה את עמירם ניר ז"ל לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של נחמן שי . נחמן שי לא חזר מעולם לתפקידו הישן . במשך השנים "התקדם" נחמן שי והפך לעוזר ודובר של פוליטיקאים , עד שהפך לפוליטיקאי בעצמו . לפוליטיקאים החודרים למערכת השידור יש תכונה מוּלֶדֶת או תוכנת מחשב נרכשת , המכוונת ומדריכה אותם לשַלֵם יותר במקום שלא צריך . בתמורה יפורסם שְמַם בציבור ויזכה לתהודה המתאימה . ראיתי זאת והייתי עֵד לכך שוב ושוב לאחר הסתלקותו הבלתי צפויה של אורי פורת מכֵּס מנכ"ל רשות השידור . עננה כבדה כבר רבצה על רשות השידור זה מכבר . היה לה יו"ר פוליטיקאי רופס שמתפתל ופוסח על הסִפִּים , שַר ממונה שדמותו נחשפת לעיתים קרובות מידי בערוץ 33 של רשות השידור , ומנהל ערוץ 33 עצמו שאוֹרֵב וממתין לשעת הכושר להתפלֵח אל כֵּס מנכ"ל רשות השידור הפנוי .

בזכויות השידור של משחק הכדורגל  בוסניה – הרצוגובינה ישראל שנועד להיערך בסרייבו במוצ"ש של – 1 בספטמבר 2001 (במסגרת קדם מונדיאל יפן /קוריאה 2002) החזיק מר אביב גלעדי . אביב גלעדי החזיק גם בשני משחקי החוץ הקודמים של הנבחרת שלנו , נגד אוסטריה (התקיים בווינה ב- 28 במרס 2001 ושודר ע"י ערוץ 2) , ונגד ליכטנשטיין (נערך בוָואדוּז) בשבת – 2 ביוני 2001 , אך לא שודר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וגם לא בערוץ 2 שהיו עסוקים לאורך אותה השבת בכיסוי אסון הדולפינריום הכבד בתל אביב שאירע פחות מיממה קודם לכן בו נספו עשרות צעירים מהתפוצצות מתאבד פלסטיני בערבו של יום שישי – 1  ביוני 2001 . המשחק ליכטנשטיין – ישראל שוּדַר לבסוף כפתרון כפוי בערוץ הספורט בכבלים . אביב גלעדי סוחר ומתווך זכויות שידורים ממולח שהשקיע וקנה אותם מחברת UFA הגרמנית תמורת כסך רב לצורך מכירתם לגוף שידור ציבורי בישראל (עבור ממון עוד יותר גדול , הרי הוא היה צריך להרוויח משהו מהעסקה) , הפסיד בסופו של דבר הון עתק .

ביום שני – 19  בפברואר 2001 , בקשתי את יאיר אלוני מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפועל קרוב לשנה (מונה ב- 1 במאי 2000 למ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן שפרש) בכתב להיכנס למו"מ מוקדם ללא לחץ עם אביב גלעדי כדי להציע לו מייד במו"מ שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תקנה ממנו את המשחקים במחיר סביר . הדגשתי בפניו באותיות מוגדלות במסמך ההוא : "לפחות שלושה רבעים מהסכום שבו נקנה ונרכוש מאביב גלעדי את שלושת המשחקים הללו נחזיר באמצעות חסויות . זאת הבטחה אישית שלי לך . הפנייה לאביב גלעדי צריכה להיעשות מייד כי המשחק נגד אוסטריה בווינה , אוֹ – טוֹ – טוֹ , מתקיים בעוד 39 ימים" [3] .

המנכ"ל אורי פורת שנדחף בקיץ 2001 לאִיטוֹ מחוץ לכותלי רשות השידור והיה אמור להתפטר , או להיות מפוטר ומודח בתוך חודשים ספורים מכהונתו ע"י יו"ר הועד המנהל נחמן שי וחלק מחבריו בוועד המנהל של רשות השידור , ישב כהרגלו על המדוכה והתלבט והיסס בתשובתו . בקיצור , לא יצא מזה שום דבר . בחודש אוגוסט 2001 , ערב הדחתו ע"י הוועד המנהל מתפקידו , הקדים אותם אורי פורת והתפוטר . מה זה חשוב . נחמן שי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ועכשיו גם מ"מ המנכ"ל , נטל לעצמו את מוֹסְרוֹת המו"מ עם אביב גלעדי במשחק החוץ האחרון שנותר , בוסניה – ישראל .

למשחק במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 ב- 21.00 ב- בסַארָיֶיבוֹ בירת בוסניה – הרצוגובינה הייתה חשיבות רבה . נבחרת ישראל הייתה עדיין בתמונת הסיכויים כדי לתפוש את המקום השני בבית המוקדם אחרי ספרד , מיקוּם המאפשר העפלה ל-  Play Off  (שני משחקי הכרעה , בית וחוץ ) כנגד אחת הנבחרות האירופיות , ואולי עם טיפ טיפת מזל גם העפלה לטורניר הגמר של מונדיאל 2002 , מפעל ממנו נעדרת ישראל מאז המונדיאל ההוא של מכסיקו 1970 . מתווך זכויות השידורים אביב גלעדי דרש מאִתנו סכום של 400000 (ארבע מאות אלף) דולר תמורת השידור הישיר . זו הייתה זכותו כאיש עסקים . אנחנו הסכמנו לשלם  225000 (מאתיים עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר . למרות רצוני העַז לשָדֵר ישיר את המשחק , פער התיווך היה עצום והמו"מ עם אביב גלעדי נתקע . רשות השידור גמגמה כרגיל . נחמן שי ואנוכי ירדנו ממנו . הודעתי לאביב גלעדי כהאי לינה : "חפש את החברים שלך . 225000 דולר או שום דבר" .  כרגיל , במקום להיכנס למו"מ בשלב הרבה יותר מוקדם כדי לקנות את זכויות השידורים של המשחק ישירות מ- UFA (סוכנות התיווך הגרמנית) , בזבז סמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי זמן שלא לצורך , ולוואקום חדר אביב גלעדי . עכשיו נדרשנו לשלם פעמיים עבור פערי תיווך .

בינתיים נרתמתי בכל כוחי להפיק במקביל למשחק בוסניה הרצוגובינה – ישראל (נקבע כזכור להיערך בסראייבו ב- מוצ"ש – 1 בספטמבר 2001) גם את השידורים הישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה שהתקיימה בטורקיה , והחלה ביום שישי – 31 באוגוסט 2001 במשחק נגד צרפת . משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה – ישראל לא נלקח יותר בחשבון כאופציית שידור ישיר . שלחתי לאנקרה בירת טורקיה את צֶוֶות השידור הבכיר שלי , השַדָּר מאיר איינשטיין , הפרשן אלי סהר , והמפיק מספר אחת שלי היחיד והמיוחד – ששי אפרתי .

הגעתי כהרגלי לעבודה מוקדם בבוקר בשבת – 1 בספטמבר 2001 , כדי להפיק את השידור הישיר הקרוב מאנקרה ישראל נגד ליטא , התמודדות שנקבעה לאותה שבת – 1 בספטמבר 2001 בארבע וחצי אחה"צ . מצאתי לנכון להיות כבר בבוקר במשרד בירושלים על מנת לשוחח עם עמיתי בטלוויזיה הטורקית הממלכתית TRT המפיקה את הסיגנאל הבינלאומי , ולבקש מהם לפקח ולהעניק תשומת לב לקווי ה- ISDN  של השידור שלנו . כמו כן רציתי לוודא שזמן השידור שלנו על מערכת התקשורת הלוויינית של EBU , אומנם שריר וקיים בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . המהמורות הטכנולוגיות וביטחון הפקת השידור מכתיב שעות עבודה בלתי מוכרות לאזרח הרגיל . בשעה שתיים בצהרים של אותה שבת – 1 בספטמבר 2001 , שעתיים וחצי לפני תחילת השידור של משחק הכדורסל ישראל – ליטא שנקבע ל- 16.30 , נחתה במשרדי שיחת טלפון (שיחת וועידה) מפתיעה ובהולה ממנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ויו"ר הוועד המנהל ומ"מ מנכ"ל רשות השידור (בעת ובעונה אחת) נחמן שָי , בה הודיעו לי שניהם , כי רשות השידור קנתה ברגע זה מאביב גלעדי תמורת 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר את זכויות השידור של משחק הכדורגל בּוֹסְנִיָה – ישראל , שעמד להתחיל בתוך שבע שעות בסַרָיֶיבוֹ . מדהים . הם לא שיתפו בהחלטה את מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני במהלכם החדש ולא דיווחו לו על השידור הישיר שנולד בניתוח קיסרי בו משתתף גם שר האוצר של מדינת ישראל , אולי מפני שלא איתרו אותו . שניהם צִלצלוּ אלי בשמחה ובישרו לי , "יֵש לְךָ אוֹר יָרוֹק לשָדֵר ישיר אֶת המִשְחַק" . לא האמנתי למשמע אוזניי . ההפתעה הייתה מוחלטת . שמחתי וחששתי . שמחתי , כי מאוד רציתי לשָדֵר ישיר את המשחק , אך ירֵאתי שלא אעמוד במשימת השידור בשל קוֹצֶר הזמן שעמד לרשותי כדי להיערך לקראתו .

"יצאתם מדעתכם , ככה לא עובדים , ככה לא מפיקים וככה לא מנהלים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" , אמרתי לנחמן שי בתדהמה בשיחת הטלפון , אך הוספתי מייד , "אנוכי אעשה כל מאמץ כדי לבצע את משימת השידור למרות הזמן הקצרצר 7 (שבע) שעות שנותר לי להתכונן לקראתה" . רָפִיק חלבי סיים את שיחת הוועידה הטלפונית כשאמר לנחמן שי, "אל תדאג נחמן, אתה לא מכיר את יואש אלרואי, הוא יוציא לך את השידור גם מתחת לאדמה" , והטלפונים נטרקו .

התברר שאביב גלעדי לא היה טיפש . סוֹחֵר זכויות השידור ידע שערוץ 5 וערוץ 2 לא ישלמו לוֹ פרוטה עבור המשחק הזה והבין שבעניין הזה אפשר להפיל בפח רק את הערוץ הציבורי . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 כבר הביעה את נכונותה בעבר הלא רחוק לשלם לוֹ 225000 (מאתיים עשרים וחמישה אֶלֶף) דולר תמורת השידור הישיר של המשחק בוסניה – ישראל , למרות שהוא כמתווך זכויות שידורים ואיש עסקים שילם לבעלי הבית המקוריים של הזכויות החברה הגרמנית UFA סכום של  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר . אביב גלעדי רתם בדקה האחרונה ממש את יו"ר התאחדות הכדורגל גברי לוי ואת שַר האוצר סילבן שלום למאמצי המכירה שלו , למרות שאנחנו וויתרנו זה מכבר על המשחק ולא כללנו אותו עוֹד בלוח השידורים שלנו .

זה היה בשבת בבוקר – 1 בספטמבר 2001 , שתיים עשרה שעות לפני המשחק בוסניה – ישראל . סילבן שלום יחדיו עם אביב גלעדי ובתמיכת יו"ר ההתאחדות גברי לוי עטו שוב על מנכ"ל רשות השידור נחמן שי . נחמן שי לא מצא צורך לשתף אותי . בעיצומו של המו"מ החדש שהתפתח ברגע האחרון "מצא" פתאום נחמן שי שהיה עסקן ופוליטיקאי באופיו יותר מיו"ר של וועד מנהל של רשת טלוויזיה ציבורית סכום של 75000 (שבעים וחמישה אֶלֶף) דולר נוספים באמתחת רשות השידור המדולדלת שלוֹ . בעסקה סיבובית משולשת בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין התאחדות הכדורגל וּלבין אביב גלעדי , כששַר האוצר של מדינת ישראל משמש אפוטרופוס ומתווך , נחתם ההסכם בו שילמה רשות השידור סכום של 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר לאירוע שביצועו הישיר מבחינה טכנית מוטל בכלל בספק . בשבע ושלושים בערב התראיין כבר שַר האוצר סִילְבַן שָלוֹם בהרחבה ברשת ב' של "קול ישראל" בתוכנית האקטואליה של אבי בטלהיים (כתב ועורך בכיר בעיתון "מעריב" ששימש במקביל שדרן תוכנית אקטואליה מידי מוצ"ש ברשת ב' של "קול ישראל") , וסיפר למאזינים בגאווה עצמית ובאריכות , "כי נכנס לעובי קורת המו"מ כדי להֵיטִיב עִם העַם אך בעיקר עִם חיילי צה"ל" . ממש רעיון מבריק שמעולם לא עלה על דעתי , כי מי הם בכלל חיילי צה"ל בעיניי . שַר האוצר הוא פוליטיקאי משופשף שכמובן נטל את מלוא חופן קרדיט שידור המשחק לעצמו . רשות השידור שילמה 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר שלא היו לה היישר לכיסו של אביב גלעדי . ההחלטה של רשות השידור העצלנית והרָפָה הייתה כה חפוזה עד שלא נותרה לי טיפת זמן כדי להשיג חסויות למִזעוּר נזקֵי העלויות של קניית זכויות השידורים המפתיעה .

ביצוע השידור הישיר מבוסניה הרצוגובינה היה בסכנה בשל הזמן הקצר שנותר (ועוד ביום שבת) להיערך מן ההיבט הטכנולוגי. לא היה לי זמן לוויין "משוריין" מראש לשידור המפתיע , ולא הייתה לי כמובן עמדת שידור בסַארָיֶיבוֹ וקווי שידור משם . הטלוויזיה הציבורית הבּוסנית (RTVBH) טרם שמעה על רצוני לשדר את המשחק ולא נערכה לספק לי את סיגנל השידור . גם אנשי ה- EBU  בג'נבה המתאמים ומקצים את זמני השידור על המערכת הלוויינית המסועפת של איגוד השידור האירופי טרם ידעו על רצוני לשָדֵר את המשחק בוסניה הרצוגובינה – ישראל , והשַדָּר מספר אחת שלי מאיר איינשטיין נמצא בכלל באנקרה בירת טורקיה .פעלתי תחת לחץ זמן עצום . באותה שבת של 1 בספטמבר 2001 , נערכו ברחבי יבשת אירופה משחקי כדורגל מכריעים רבים במסגרת קדם גביע העולם של יפן / קוריאה 2002 ומערכת השידור הלוויינית של ה- EBU המעבירה סיגנלים רבים ממדינה למדינה הייתה עמוסה וסתומה . נותרו לי שעות ספורות לתמרן ולהעמיד שידור ישיר נוסף על הרגליים באותו היום . הודות לניסיון רָב שנים בעבודה מן הסוג הזה של מיסוד שידורים בינלאומיים ובסיוע קשרי הטובים עם ידידי ב- EBU  בג'נבה (שם היה ממוקם גם המרכז הטכני של ה- EBU) וגם עם אנשי רשת הטלוויזיה הממלכתית הבּוֹסְנִית שהיא חברה מלאה כמונו באיגוד השידור האירופי (EBU) הצלחתי לעמוד במשימה . בשבע בערב טלפנתי לבוס הישיר שלי מנהל החדשות רפיק חלבי והודעתי לו , "רפיק , השלמתי את מלאכת ההפקה והשידור הישיר של המשחק בּוֹסְנִיָה הרצוגובינה – ישראל מסארייבו. הוא מובטח לנו עכשיו, וכי אומנם נבצע אותו בהיקף מלא" .גייסתי ברגע האחרון את השַדָּר זוֹהֵייר בַּהָלוּל ולצִדוֹ הפרשן אָבִי רָצוֹן והטסתי אותם לאולפן בירושלים . הוטלה עליהם המשימה לשָדֵר בלית ברירה Off Tube מהמוניטור באולפן בירושלים , משימת שידור שנואה ובלתי מקובלת . כחיילים ממושמעים הם צייתו לפקודה שלי .

שני שידורי הספורט הבינלאומיים הישירים באותה שבת של 1 בספטמבר 2001 הראשון – נבחרת ישראל נגד לִיטָא באליפות אירופה בכדורסל מאנקרה בחסות השָדָר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר כששי אפרתי מפיק אותם בטורקיה , יחד עם אורי לוי והפרשנים יורם חרוש ושרון דרוקר המנווטים את השידור באולפן בירושלים , והשידור הישיר השני מסרייבו שנולד ברגע האחרון בו מתמודדת בוסניה נגד נבחרת ישראל ואת המיקרופון שלוֹ אוחזים יחדיו השַדָּר זוֹהֵייר בַּהָלוּל ואָבִי רָצוֹן , צָלְחוּ והניבו את מיטב הרייטינג , אך הייתי מאוכזב מתוצאות המשחקים . נבחרת ישראל בכדורסל הפסידה לליטא ונבחרת הכדורגל סיימה בתיקו אֶפֶס את המשחק בסַרָיֶיבוֹ . כרגיל לא שרר שום מִתאַם בין הוצאות ההפקה היקרות והידע המקצועי שלנו לבין מה שהתחולל בזירת הפרקט ועל כר הדשא . אולם הייתי הרבה יותר מאוכזב וגם מותש ולחלוטין לא מאושר מדרך התנהלותה של הנהלת רשות השידור .בתום השידורים הישירים צלצלו למשרד מחלקת הספורט שוּב רפיק חלבי ונחמן שי , ובפיהם שבחים עד אין קֵץ להפקה . לא יכולתי לקבלם . חובבנות , טיפשות , וחוסר ידע מינימאלי בניהול מו"מ שהולידו בסופם כניעה למוֹלֶך הפוליטי, יצרו עליבות מקצועית ומכאובים. לדברי השבח שלהם לא הייתה כל חשיבות בעיניי. בתקופה האחרונה הוטלו עלי ברשות השידור יותר מידי מטלות נטולות פשר .

שיחת ה- Post mortem  (שיחה מקצועית של ניתוח השידור לאחר ביצועו) הטלפונית שלי אל היו"ר – מנכ"ל הייתה חריפה . שאלתי את מר נחמן שי כלהלן : "מהיכן מצאת לפתע 75000 (שבעים וחמישה אֶלֶף) דולר עודפים בקופת הרשות שלא היה לנו אותם אז , ומדוע נכנעת ללחץ הפוליטיקאים , והאם סטנדרט השידור העלוב של Off tube מהאולפן בירושלים שניכפה עלי אומנם מקובל עליך ?" , והוספתי מייד , "נחמן שי , אם אתה עושה דבר כלשהו עשה זאת הֵיטב , אם לאו וַותֵּר עליו . אילו הייתה עומדת לרשותי לפחות יממה אחת נוספת להפקת השידור , יכולתי לגייס חסויות מתאימות כדי למזער ולהקטין בהרבה את עלויות השידור" . זאת הייתה פָארסה . אבל זאת הייתה גם המציאות . ככה התנהלה רשות השידור בראשותו של היו"ר החדש של רשות השידור נחמן שי שרק עכשיו תפש את כס המנכ"ל היָשָן שהתפטר ו/או המתפּוּטר שלה אורי פורת ז"ל  . נחמן שי ידע ש- a priori כשל כמנהיג שידור ומיהר להשיבני , "יואש אתה צודק לחלוטין" . תשובתו לא סיפקה אותי . היא גם לא הגנה על כללי המנהל התקין ברשות השידור שהוא היה עכשיו האחראי הראשי לביצועם . נחמן שי היה אכזבה עצומה עבורי . זה המסמך בן 4 עמודים ששלחתי לו ולמשנה שלו גב' אהובה אורן בעקבות השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה – ישראל שנערך בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל יפן / קוריאה 2002 .

shai 20

טקסט מסמך : יום ראשון – 2 בספטמבר 2001 . זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . עמוד מס' 1 מתוך 4 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 21

טקסט מסמך : יום ראשון - 2 בספטמבר 2001 . זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . עמוד מס' 2 מתוך 4 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 22

טקסט מסמך : יום ראשון - 2 בספטמבר 2001 . זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . עמוד מס' 3 מתוך 4 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 23

טקסט מסמך :  יום ראשון - 2 בספטמבר 2001 . זהו המסמך שכתבתי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ולמשנה שלו גב' אהובה אורן ז"ל בעקבות הפקת השידור הישיר של משחק הכדורגל בוסניה הרצוגובינה נגד ישראל בסארייבו במוצ"ש – 1 בספטמבר 2001 במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . עמוד מס' 4 ואחרון מתוך 4 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בסיכומה של אותה שיחה וכתיבת המסמך הנ"ל ביקש ממני נחמן שי בעל הכוח העצום העכשווי ברשות השידור לכתוב לו מסמך עמדה הנוגע למדיניות שידור אירועי הספורט על פי תפישתי. ב- 12 בספטמבר 2001 מילאתי את מבוקשו. לא היו לי ציפיות ממנו . גם לא ידעתי כמה זמן הוא עתיד להישאר ברשות בעקבות מינויו הפוליטי .

shai 2

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001 . מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת באוגוסט 2001) , באמצעות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . (עמוד מס' 1 מתוך 3) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 3

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001 . מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת באוגוסט 2001) , באמצעות מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מריאיר אלוני . (עמוד מס' 2 מתוך 3) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 4

טקסט מסמך :  12 בספטמבר 2001 . מסמך הצעת ההיערכות של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כפי שנשלח על ידי ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי (שימש באותה העת גם כמנכ"ל רשות השידור בפועל לאחר הסתלקותו של אורי פורת ז"ל באוגוסט 2001) , באמצעות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . (עמוד מס' 3  ואחרון מתוך 3) .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לא יצא דבר מההתכתבות הזאת ביני לבין יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי. אכזבה קולוסאלית מנקודת מבטי .

באותו עֶרֶב בשבת – 1 בספטמבר 2001 במקביל למשחק בוסניה – ישראל , אירחה נבחרת גרמניה במינכן את נבחרת אנגליה במשחק המכריע ביניהן בבית המוקדם גם כן במסגרת קדם מונדיאל יפן / קוריאה 2002 . חשבתי בלבי האם גם גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke) מנכ"ל רשת הטלוויזיה הציבורית באנגליה ה- BBC , טִלפֵּן גם הוא למנהל מחלקת הספורט שלו פיטר סלמון (Peter Salmon) שבע שעות לפני המשחק , כדי לבַשֵר לוֹ ברגע האחרון שיש לוֹ אישור לשידור ישיר Off Tube של המשחק הזה מהאולפן בלונדון . הסכיתו וקראו זהו הסיפור . ה- BBC  רכש את זכויות השידור של המשחק גרמניה נגד אנגליה שָנָה מראש . שַדָּר המשחק ג'וֹן מוֹטְסוֹן (John Motson) וציוותו נשלחו לעמדת השידור באצטדיון במינכן . המנכ"ל גְרֶג דָיְיק חובב כדורגל מושבע הצטרף אליהם עם כמה אנשים בכירים אחרים שלו מהנהלת ה- BBC . אנגליה הביסה את גרמניה במשחק הזה בתוצאה המזהירה של 5 : 1 . בסיום השידור הישיר של המשחק הפנטסטי , הטוב ביותר של אנגליה בשנים האחרונות , שידור ישיר שריתק אליו 15000000 (חמישה עשר מיליון) צופים באיים הבריטיים , מספר גרג דייק בספרו המרתק (ספר חובה לכל איש תקשורת וטלוויזיה באשר הוא ) “GREG  DYKE : INSIDE STORY”. סיפור מרתק כלהלן [4] : "ג'ון מוטסון סח לי בהתרגשות , 'גרג זה היה משחק נהדר האם לא כדאי לשדרו הלילה שוב בשידור חוזר לצופי ה- BBC שחוו את החוויה יוצאת הדופן וגם לאלה שהחמיצו אותה' ?" . גרג דייק מוסיף בספרו , "תפשתי את מארק תומפסון (Mark Thompson) מנהל שני הערוצים של ה- BBC  בשדה התעופה במינכן , גם הוא נכח במשחק כמוני , ובעצה אחת החלטנו לשנות מייד את לוח המשדרים המתוכנן באותו ערב כדי לשָדֵר שוב את המשחק היוצא דופן באיכותו . צִלצלנו משדה התעופה לגב' לוֹריין הֶגֶסִי (Lorraine Heggessey) הקונטרולר של ערוץ 1 BBC , וממש כפינו עליה לשנות את לוח המשדרים באותו מוצ"ש לטובת שידור חוזר של המשחק הסנסציוני" .

greg dyke

טקסט מסמך : ספרו המרתק של מנכ"ל ה- BBC לשעגבר מר גרג דייק (Greg Dyke) הנקרא בשפה האנגלית " INSIDE STORY – GREG DYKE" . הספר יצא לאור בבריטניה ב- 2004 . 

לֶקָח בוסניה היה הקטליזאטוֹר הראשי שהֵאיץ את מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , המנכ"ל רָן גָלִינְקָא , והיו"ר נחמן שי לשלוח אותי לפורטו בפורטוגל כדי שאנהל בעצמי ולבד את המו"מ התחרותי נגד ערוץ הספורט בכבלים וערוץ 2 . הם החליטו שאני אנהל את המו"מ והשאירו את מוטי לוי סמנכ"ל הכספים של הרשות בארץ . ההנהלה הסמיכה אותי לחתום על עסקת השידור של משחקי החוּץ של נבחרת ישראל  לקראת 2004 EURO  בעבור הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 תוך כדי דיווח והתייעצות עם מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא בעת מהלך המו"מ . הגבול הפיננסי שלנו עמד על 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק . 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר לארבעה משחקים . לא רצינו לשלם יותר מזה . הנחנו שנוכל לכסות כ- % 70 מעלות זכויות השידורים באמצעות חסויות מסחריות . ההנהלה אישרה את בקשתי לטוס לפורטוגל . הטקס הבירוקראטי הושלם בפעם המי יודע כמה בקריירה שלי בת עשרות שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור [5] . מייד עם הגיעי לפורטו (PORTO) עיר הנמל הפורטוגלית ביום רביעי – 23.1.2002 נפגשתי עם נציגי שלוש חברות הזכויות הגדולות המחזיקות ומתווכות ברוב נכסי השידור של הכדורגל האירופי UFA , TWI  וחברת CWL (בבעלותו של Leo Kirsh) . הסברתי להם , "כי יש על מה לדבר" . רשות השידור מעוניינת לקנות מהם את זכויות השידורים מיד ראשונה ולא באמצעות גוף מתווך נוסף בישראל כפי שקרה בעבר הלא רחוק עם אביב גלעדי וחברת צ'ארלטון .

shai 5

טקסט מסמך :  13 בינואר 2002 . זהו המסמך המאשר את טיסתי לפורטו כדי לנהל את המו"מ על זכויות השידורים הנוגעים למשחקי קדם 2004 EURO  בהשתתפות נבחרת ישראל . מטרת הנסיעה שלי לפורטו בפורטוגל הייתה לרכוש את זכויות השידורים של משחקי הנבחרת ישירות מחברת UFA , ובכך להקדים את כניסתם של המתווכים השונים לתמונת הרכישה כדי לחסוך כסף רב לרשות . מדובר כמובן בדמי תיווך . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בצוהרי יום שישי – 25  בינואר  2002 , התקיימה הגרלת השיבוץ של עשרת הבתים המוקדמים במסגרת אליפות אירופה לאומות בכדורגל – פורטוגל 2004  (2004 Euro) , והועברה בשידור ישיר בכל היבשת . גם אנחנו שידרנו ישיר (על חשבון הזמן של הטלוויזיה החינוכית) . ישראל הוגרלה לבית אחד עם צרפת (שהייתה אז אלופת העולם ואלופת אירופה) , סלובניה , קפריסין , ומלטה . בתום ההגרלה הוברר שחב'  UFA  מחזיקה בידיה שתי נבחרות בטוחות סלובניה וקפריסין וגם סיכויים טובים להשיג גם את צרפת , בעוד נבחרת מלטה קשורה לחב' CWL .

עשיתי את פעמיי למלון היוקרתי  Le Meridien Park Atlantic  בשדרות בּוֹאָוִוישְטָה בפּוֹרְטוֹ , שם שכנה המשלחת הגדולה של חב' UFA , כדי לפתוח מייד במו"מ עם רוברט מילר (Robert Muller) נציג החברה אותו הכרתי ממו"מ קודמים בעבר . מטרת המו"מ שלי הייתה לחתום מייד על חוזה עם מחזיק זכויות השידורים ולסלק מהדרך את ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים וגם את הסוכנים המתווכים בדמותם של  אביב גלעדי ואנשי חברת "צ'ארלטון" אלי עזור ופינחס זהבי . פחדתי גם מפתיחת מכרזים . רשות השידור תמיד מפסידה בהם בשל התערבות חברי הוועד המנהל והמליאה המסרבלים ומאטים את גַל הניפוץ . הייתי בעברי גם קצין חבלה ראשי בגדוד 12 בחטיבת גולני . מי שעסק בהרכבת חומרי חבלה ובתכנון פיצוצים בשדה הקרב יודע את תפקיד המאיץ וחשיבות מהירות גַל הניפוץ . אני הייתי הפתיל הרועם של הטלוויזיה ואנשי הוועד המנהל היו פתיל הביטחון של רשות השידור . הטענה היחידה שהייתה לי אל מרבית חברי הוועד המנהל ומליאה רשות שחברותם בשני הגופים המפקחים על השידור הציבורי הייתה הובי . רובם היו חובבנים חסרי כל מושג מקצועי בשידורי טלוויזיה שהפכו את עצמם לאנכרוניסטיים ובלתי רלוואנטיים , לעומת חברותי שלי ושל חבריי בטלוויזיה שהייתה מקצוע .

בתוך דקות הגעתי להסכם עם רוברט מילר כי רשות השידור תשלם  300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר למשחק . 1.200000 (מיליון ומאתיים אלף) דולר עבור כל ארבעת המשחקים . חזי וויטקובסקי יועצו הישראלי של רוברט מילר בארץ נכח בפגישת המו"מ . זה היה המכסימום אותו הסכימה רשות השידור לשלם והמינימום אותו הסכימה UFA לקבל . הייתי זקוק רק לאישורו של מנכ"ל רשות השידור רָן גָלִינְקָא . הבהרתי לרָן גָלִינְקָא המנכ"ל הזמני של רשות השידור בפלא פון הצמוד אלי בפורטו כלהלן , "כי זהו המחיר הסופי. זה נכון ש- 300000 (שלוש מאות אֶלֶף) דולר הם סכום לא מבוטל, אך בהחלט מתקבל על הדעת בתנאים התחרותיים הקיימים בשוּק הטלוויזיה הבינלאומי . זהו תשלום אותו כבר שילמנו בעבר כמה פעמים עבור שידור משחקי חוץ של נבחרת ישראל בכדורגל" . הסברתי לרָן גָלִינְקָא , "אי חתימה במקום ומייד, תגרור את המו"מ 'למחוזות' שאיננו חפצים להגיע אליהם. עכשיו יש לאל ידינו להקדים את כל מתחרינו. דחיית החתימה תאמיר את המחירים ותעניק הזדמנות ליריבינו העשירים מאתנו להיכנס לתחרות . בסופו של דבר נפסיד את הבכורה וגם יודבק למִצחֵנו אות הקָלוֹן של הערוץ המַפְסִידָן" .

הבטחתי למנכ"ל רשות השידור שאני אתגייס בכל כוחי למסע השיווק של השגת החסויות , כפי שעשיתי שנתיים ורבע קודם לכן , עֶרֶב משחקי החוץ נגד קפריסין וספרד בספטמבר ואוקטובר 1999 . העברתי לידו את הנתונים אודות חברת "פלא פון" בראשותו של יו"ר הדירקטוריון קוֹבִּי בֵּן גוּר שמימנה אז את החסויות בשני המשחקים הנ"ל בסכום של  315000 (שלוש מאות וחמש עשרה אֶלֶף) דולר . הערכתי בפני מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא כי במסע שיווק אגרסיבי נוכל להשיג חסויות שיכסו לפחות כ- % 70 מעלות ההשקעה. המנכ"ל רן גלינקא אישר לי בעֵצה אחת עמו לחתום בפורטו על חוזה השידורים עם UFA . מייד עם שובי לארץ ביום ראשון – 27 בינואר 2002 , העברתי את החוזה החתום עם UFA לידיעת המנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל החדשות ומ"מ מנהל הטלוויזיה . בקשתי את הבוסים שלי ליידע את היועצת המשפטית וסמנכ"ל הכספים .

ביום רביעי – 13 בפברואר 2002 בערוב ימיו של רָן גָלִינְקָא כמנכ"ל רשות השידור שידרנו ישיר מקייזרסלאוטרן (גרמניה) את משחק הרֵעים בכדורגל נבחרת גרמניה נגד נבחרת ישראל . נבחרת ישראל הובסה על כר הדשא אבל לא ברייטינג . השידור הישיר של המשחק החל ב- 21.22 בתום "מבט" (מקוצר) והסתיים כעבור שעתיים ושמונה דקות . תוצאות הרייטינג הבהירו היטב מי היה המנצח באותו ערב . צברנו רייטינג ממוצע של % 19.23 מול % 14.71 של ערוץ 2 , ו- % 2.18 של ערוץ 10 שמנסה בכל כוחו לעמוד על רגליו כדי לנשום אוויר פסגות ומבלי ליפול שוּב ושוּב . למחרת כתבתי למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי את הטקסט הבא [6] :

"היזהרו מאחוזיו (הרעים) של ערוץ 10. מנכ"לית ערוץ 10 גב' יוהנה פרנר מתכננת בצר לה לחזור בגדול עם שני שידורי הכדורגל הישירים של הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית פרמה בשני התאריכים של 21 ו- 28 בפברואר 2002. ”Beware the ides of March”, אומר מגיד העתידות ליוליוס קיסר במחזה של וויליאם שיקספיר. לשאלתו של יוליוס קיסר המצביא הצבאי הדגול ושליט רומא הכול יכול, “The ides of March are come ?“, משיב לו מייד ובנחרצות מגיד העתידות כלהלן , “Aye Caesar , but not gone ”.

חברים יקרים, על משקל המטפורה הזאת : "סכנת ערוץ 10 הגיעה , אך לא חלפה". אין זמן עוד לכל הדיונים האיטיים והמסורבלים האלה בוועד המנהל ובמליאת רשות השידור על וועדותיה השונות. מספיק עם הנזק העצום שנגרם לנו בשנים האחרונות בגלל היעדר שידורי הספורט הדומיננטיים.

אל תחכו, אל תמתינו עוד, אל תהססו. הגיע הזמן לחתום על חוזי הספורט החשובים, כאן עכשיו ומייד, לפני שערוץ 10 הפגיע והפצוע יקדים אותנו".

                                                                       בברכה ,

                                                                       יואש  אלרואי

shai 7

טקסט מסמך : 14 בפברואר 2002 . נשלח למנכ"ל רן גלינקא , מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני , ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בנוגע לרייטינג של השידור הישיר של משחק הכדורגל הבינלאומי מקייזרסלאוטרן גרמניה – ישראל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והחשש מתקומתו של ערוץ 10 בראשותה של המנכ"לית יוהנה פרנר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רן גלינקא לא הצליח בתקופת כהונתו הקצרה להבין את המורכבות והמסובכות של רכישת שידורי הספורט למיניהם בטלוויזיה הציבורית שכולם כפופים להסכמי זכויות שידורים ולא הבין את הצורך בהיערכות ותכנון מוקדם תוכניתי ותקציבי לטווח הקרוב , הבינוני , והרחוק . הוא מעולם לא עסק בזה ולא נשם אוויר שמורכב מתקשורת תחרותית . הצלחתה הפתאומית של קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב בגביע אירופה תחת שרביט אימונו של דרור קשטן בראשית 2002 הייתה סנסציונית , אך הפריעה לו לנהל את העניינים עד כמה שכבר באמת ניהל אותם . התוצאות הפנטסטיות שהשיגה הפועל ת"א נגד צ'לסי האנגלית ופרמה האיטלקית לא הזיזו לו בעוד אני השוויתי אותן להישגיה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א באירופה . "לא ייתכן כי השידור האלקטרוני הציבורי בראשותך יתעלם מהפועל ת"א המשגשגת באירופה . כל אמצעי התקשורת במדינת ישראל עוסקים בה בכותרות ראשיות . רק הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מחרישה . אנחנו חייבים למצוא את מקורות המימון כדי להשביע את רצונו של משלם האגרה . שידורי הספורט זה לא רק מכבי ת"א בכדורסל" , הודעתי לו חד וחלק . היה ברור כי תקופתם של מוטי קירשנבאום ואורי פורת חלפה לבלי שוב . רן גלינקא לא תפש מדוע אני "מציק" לו בעניין שידורי הספורט בעוד שידורי החדשות מתגלגלים מעצמם בצורה רוטינית וחלקה . שידורי החדשות אינם כפופים לזכויות שידורים . רן גלינקא הרגיש שהוא פשוט משתגע מפרשת "שידורי הספורט" . אני לא הקלתי עליו בעניין הזה .

על אוזנו של רן גלינקא הטירון וחסר הניסיון ונעדר שיווי משקל לחשו חוץ ממני גם מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר אלוני שהיה פעם בעדי ופעם נגדי , מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי שעשה את חשבון ענייניו הישירים , ויועצו הקרוב יוסף בר-אל שהיה בעל אינטרסים משלו – אישיים ומקצועיים . וכמובן אסור לשכוח את השר הממונה על רשות השידור רענן כהן שבחש בקדרת רשות השידור בפרהסיה כפטרונו האישי של רן גלינקא והאיש שמינה אותו לתפקיד הרם . אם רן גלינקא לא הבין את תפקידו המקצועי כמנכ"ל מכהן של רשות השידור הרי רענן כהן לא הבין את תפקידו הממלכתי כשר ממונה כפי שהעיד בפניי פעם מר רן גלינקא . הוא לא חדל מלהתערב, להציע, לבקש, ואף הזכיר למנכ"ל רשות השידור הזמני ברוח הדברים האלה, כמו,"אל תשכח מי הביא אותך לרשות השידור ואזכור שאתה בינתיים מנכ"ל זמני בתקופת ניסיון הזקוק לאישור נוסף של הממשלה כדי להחזיק במשרה הרמה" . בעת עריכת התחקיר ושני הראיונות הטלפוניים עמו אודות מינויו הכושל אמר לי רן גלינקא בגילוי לב , "רענן כהן פשוט שיגע אותי" . לשאלתי השנייה , "מדוע הדחת את מנהלת לשכת המנכ"ל המוכשרת גב' אלינור בלקין – מיכאלי והבאת במקומה את גב' ליאורה שמעוני" , השיב לי לאחר שהות ביבושת ולבושתו , "עזוב את זה . את שמה של ליאורה שמעוני אין מזכירים עוד בבית הזה . אין לי יותר קשר עם ליאורה שמעוני" .

הסתלקותו של אורי פורת מכס מנכ"ל רשות השידור באוגוסט 2001 יצרה חלל ובעקבותיה כאוס . מה שהתחולל בחודשים הספורים בהם ניהל רן גלינקא את רשות השידור דמה לאנדרלמוסיה . כמעט תוהו ובוהו ארגוני . כל מנהל סחב לכיוון שלו . אפילו אשת טלוויזיה נבונה כיעל חן (סגניתו של מנהל החדשות רפיק חלבי) העירה בינואר 2002 בישיבה מקצועית בחברתם של רן גלינקא ויאיר אלוני , "ה- BBC הבריטי בכלל לא משדר אירועי ספורט" , וחשפה את אי בקיאותה האלמנטארית בנתונים ותעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבריטית הציבורית הנוגעת לכמות שעות שידורי הספורט , לרבות ההשקעה התקציבית של ה- BBC ברכישת זכויות השידורים ובהפקת שידורי הספורט עצמם . ההערה נעשתה בתום לב אך גרמה נזק בשל מעמדה הרם והמוניטין שלה בחטיבת החדשות . היא בס"ה ביקשה להסיט עוד תקציבים לחטיבת החדשות . יעל חן ערערה עוד יותר את תפיסת עולמו של רן גלינקא הנוגעים לשידורי הספורט – בארץ ובעולם שייחודם הטלוויזיוני ידוע : הבלעדיות מחד ועלותם מאידך .

ה- BBC תחת המנכ"ל המוכשר שלו גרג דייק (Greg Dyke) שידר ב- 1998 סך של 1833 שעות ספורט . בשנת 1999 שידר ה- BBC סך של 1486 שעות ספורט . בשנת 2000 שידר ה- BBC סך של 1791 שעות ספורט . בשנת 2000 בשל שידורי Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) ואולימפיאדת סידני 2000 הכפיל גרג דייק תקציבה של חטיבת הספורט של ה- BBC בניהולו של פיטר סאלמון (Peter Salmon) לסכום של 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר . פי שניים יותר מאשר בתקופתו של מנכ"ל ה- BBC הקודם ג'ון בירט (John Birt) . בשנת 2001 שידר ה- BBC סך של 1337 שעות ספורט . בסביבתו של רן גלינקא וגם יאיר אלוני נזרקו כל מיני נתונים, הערכות, והשערות בתחום תעשיית הטלוויזיה בארץ, ב- EBU , באנגליה , ארה"ב , ובעולם הרחב מבלי שלשני מנהיגי השידור האלה יש את הניסיון וההשכלה הטלוויזיונית הדרושה כדי להפריך או לאשר את הנתונים האלה .

shai 8

טקסט מסמך : קטע מדו"ח תקציבי של RAR שדן ביצוע השידורים של ה- BBC בתחום שידורי הספורט תחת פיקודו של המנכ"ל גרג דייק (Greg Dyke) , שפורסם בחודש נובמבר שנת 2001 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נדרשתי ב- 14 בינואר 2002 לקעקע את האמירה של יעל חן "ה- BBC בכלל לא משדר שידורי ספורט" ולהכין עכשיו עבורה ורפיק חלבי ועבור פונקציות אחרות בטלוויזיה וגם בשביל מנכ"ל רשות השידור רן גלינקא , ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני – פרזנטציה מיוחדת החושפת במדויק את דו"ח איכות וכמות הביצוע של שידורי הספורט ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בחודשים אוקטובר 2001 , נובמבר 2001 , ודצמבר 2001 . עשיתי זאת כדי לשמור על גחלת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. תוספת דו"ח הביצוע של שידורי הספורט של ה- BBC בראשות המנכ"ל גרג דייק נועדה להשכיל בעיקר את מנכ"ל רשות השידור הישראלית רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . שניהם היו באותה העת חיוורים לחלוטין . יאיר אלוני מוותיקי הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 חווה מנכ"לים ברמתם של שמואל אלמוג , יצחק לבני , יוסף "טומי" לפיד , אורי פורת , אריה מקל , מוטי קירשנבאום , ושוב אורי פורת – ועכשיו ב- 2001 נאלץ לחסות בפעם הזאת בצלו של רן גלינקא . הפער בין המנכ"לים הקודמים לרן גלינקא היה עצום לרעתו . מצב של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה על הפנים . איש לא תיאר לעצמו כי בתוך כמה חודשים רן גלינקא יודח ע" ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון ובמקומו יתמנה לרשות מנכ"ל חדש , וכי המצב יורע עוד יותר כשגרף האיכות צונח בבת אחת לתהומות . מן הפח אל הפחת .

shai 9

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002 . מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט . עמוד מס' 1 מתוך 13 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 10

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002 . מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט .עמוד מס' 2 מתוך 13 .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 11

טקסט מסמך : 14 בינואר 2002 . מסמך בן 13 עמודים שנשלח לסגנית מנהל החדשות יעל חן בלוויית עותקים למנכ"ל רשות השידור רן גלינקא ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני (וגם לפונקציות ניהוליות אחרות בטלוויזיה) בעקבות טענתה כי ה- BBC איננו משדר אירועי ספורט. עמוד מס' 3 מתוך 13. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מכתב הברכה מ- 31 בדצמבר 2000 לנחמן שי לכבוד מינויו הרם לתפקיד היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור .

[2]  ראה נספח : דברי תשובתו של נחמן שי היו"ר החדש של הוועד המנהל של רשות השידור אלי מ- 1 בינואר 2001 על מכתב הברכה שלי למינויו לתפקיד הרם .

[3]  ראה נספח : מכתבי ליאיר אלוני מתאריך 19 בפברואר 2001 , הנוגע לרכישת זכויות השידורים של שלושת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל נגד אוסטריה , ליכטנשטיין ובוסניה (במסגרת קדם גביע העולם 2002) מידי אביב גלעדי .

[4]  ראה נספח : ספרו של גרג דייק , "INSIDE  STORY GREG DYKE" .

[5]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל  מתאריך 30 בדצמבר 2001 , המבקש לטוס לפורטו כדי לנהל ולרכוש בו במקום את משחקי החוץ של נחרת ישראל בכדורגל

[6]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל , מנהל הטלוויזיה , ומנהל החדשות מ- 14 בפברואר 2002 המסביר את חשיבות רכישת שידורי הספורט הרלוואנטיים בתום השידור הישיר עתיר הרייטינג של משחק הכדורגל גרמניה- ישראל 6 : 1 (מ- 13 בפברואר 2002) .

אבל המנכ"ל החדש רָן גָלִינְקָא המשיך להסס , לפסוח על הסִפּים , ולהחליט שלא להחליט . ערוץ 10 לא המתין לנו ורכש את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת פרמה האיטלקית ברבע הגמר של גביע UEFA ב- 21 בפברואר באִצטדיון "בלומפילד" ו- 28 בפברואר בפרמה . הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הוכתה קשה ברייטינג . רָן גָלִינְקָא ויועצו יוסף בר-אל לא הפנימו את הצורך להתחבר למשלם האגרה באמצעות רכישת שידורי ספורט רלוואנטיים בלעדיים , עדיין במחירים סבירים , ולפחות את מחצית עלותם ניתן לממן באמצעות שקופיות חסות . הפועל ת"א הפכה ב- 2002 לאובייקט שידור דרמטי ורלוואנטי . המנכ"ל ויועצו לא הבינו זאת . אי אפשר היה להמשיך לעבוד בצורה כזאת ללא תכלית וללא תקווה . ביום שישי – 22 בפברואר 2002 שוב הפניתי את תשומת ליבם של מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ומנהל החדשות רפיק חלבי למצבו הפתטי של הערוץ הציבורי שעובד ללא תכנון ולא מוצא את ידיו ואת רגליו [1] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים                                        יום שישי – 22.2.2002 

יאיר ורפיק שבת שלום , 

המנכ"ל רן גלינקא שגה שגיאה חמורה בשעה שלא אִפשֵר לי לקנות בזול את שני משחקיה של הפועל ת"א נגד פארמה , לפני כניסת ערוץ 10 לתחרות הרכישה. ליוהנה פרנר לא היו הרבה ברירות . היא והערוץ הדלוח שלה מונחים על הקרשים מאז היוולדם. ולכן במקום להמשיך ולזרוק כספים על “Campaign” כושל לסחורה כושלת, היא החליטה להמר על שני שידורים בלעדיים של משחקי כדורגל בהם מעורבת קבוצה ישראלית פופולארית הפועל ת"א שהיא אלופת המדינה בכדורגל , מועדון בעל שם מפואר שיש לו מאות אלפי אוהדים בכל רחבי במדינה. יוהנה פרנר וערוץ 10 הביסו אמש בעת השידור הישיר של המשחק הפועל ת"א – פרמה , את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת ערוץ 2, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד.

המנכ"ל רן גלינקא שאיננו מבין דבר וחצי דבר בתקשורת המונים למרות שהוא אפוף בשני יועצים נכבדים, העוזרת האישית שלו גב' ליאורה שמעוני ויוסף בר-אל , חטא אמש חטא כפול . הוא גם הובס ע"י ערוץ 10 המַט ליפול , וגם העניק לראשיו חומר למחשבה והראה לוֹ את הדרך כיצד יש באמת להתחבר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל. בכך העיר מרִבְצוֹ אריה מנמנם (וגם עשיר).

יאיר ורפיק ,

זהו כל הסיפור . היזהרו מאחוזיו של ערוץ 10. הם הגיעו אך טרם חלפו. ערוץ 10 יעשה עכשיו כל מאמץ לנגוס בשיניו את שידורי הספורט שלנו, וימשוך אליו צופים על חשבוננו ולא על חשבון ערוץ 2 המסחרי. מי היה מאמין שלוחם ומפקד שייטת 13 המהולל , יהיה מן הססן שכזה , חסר ביטחון , רועד כמו עלה נידַף, מוקף ביועצים ועוזרים שלומיאלים , וחסר כל ידע אלמנטארי וחושי תקשורת בריאים כדי להתמודד בתחרות כל כך חריפה ופראית בתחום המדיה האלקטרונית . אני שב ומזכיר לכם שאם תחליטו בעתיד להיענות לבקשות השידור שלי, זִכרו שאני זקוק  להתראת זמן מספיק ארוכה כדי לשווק את סחורת השידור לגופים נותני החסויות . מסתובב בחוץ כסף גדול למרות המצב הכלכלי הלא סימפטי במדינה. בעלי הממון מחפשים גם עכשיו לפרסם ולשווק את מוצריהם בציבור באמצעות שידורי טלוויזיה עתירי רייטינג.               

יש חשיבות עליונה לתכנון וקבלת החלטות סופיות מוקדם ככל האפשר הנוגעות לשידורי ספורט ישירים שאת עלותם , או את החלק הארי של העלות , ניתן לממן באמצעות חסויות . אני מבקש ליידע אותך שמחלקת השיווק של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC החלה להתעסק במכירת הפרסומות המסחריות של שידורי אולימפיאדת החורף של סאלט לייק סיטי 2002 כשנה וחצי לפני טקס הפתיחה והצליחה בסופו למכור אותן תמורת סכום של 800 מיליון דולר. אנחנו איננו NBC, אך הדבר לא צריך להפריע לנו להיערך בזמן לקראת משימות שידור ייחודיות כמו שידורי הספורט הרלוואנטיים כדי להצליח לממן אותם . אי אפשר בשום פנים ואופן לכפות מכירת חסויות בתחום זמן קצר כל כך, רק בגלל שרן גלינקא וליאורה שמעוני שלוֹ חושבים שניתן לקבל החלטות שידור מקצועיות באיחור זמן עצום , תמיד אחרי כל כך הרבה היסוסים והתלבטויות ועוד פעם לבטים והיסוסים, ועוד הגיג ועוד מחשבה, ועוד פרק זמן "כדי להיות עם עצמך כדי להרהר פעם נוספת", וכו' וכו'.

איזה פארסה. יאיר ורפיק אתם חייבים לעזור למנכ"ל הבלתי מנוסה לצלוח את דרכו בשלום. מי היה מאמין שלאחר אורי פורת יירש את מקומו מנכ"ל שמתנהג בצורה חובבנית וכל הזמן מגיע לאחר התלבטויות מגוחכות חוזרות ונשנות לשום מקום. מי היה מאמין שזה המנכ"ל שמדבר עמנו (בשמו של מי ?) באמצעות העיתונים על פיטורים המוניים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, על הליכי הבראה ברשות השידור, על ייעול המערכת, אך מעולם לא שמעתי ממנו דבר וחצי דבר על מבנה לוח השידורים הציבורי, איזה לוח שידורים הוא היה רוצה לראות , מה הכיוון שלוֹ , מהי פילוסופיית השידורים שלו, ומה הם יעדיו האמיתיים של השידור הציבורי במדינת ישראל, להיכן הוא חותר.

                 באכזבה רבה ממה שמתחולל

                 בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור

                                            יואש  אלרואי

נעלי רשות השידור היו גדולות על רָן גָלִינְקָא בכמה מספרים . הוא ניסה אומנם לעשות גם כמה דברים טובים בחצי שנת ניהולו אך זה וודאי לא הספיק . הוא היה מנהל מקצועי כושל מצדו השני של המטבע . כעבור פחות מחודשיים הוּדַח רן גלינקא ויוסף בר-אל התמנה תחתיו . הרמתי טלפון לרָן גָלִינְקָא כדי להיפרד ממנו ולהודות לו באופן אישי על תקופת ניהולו הקצרה . בטון מריר , מאוכזב , וכואב השיב לי הטִירוֹן , "אני עם רשות השידור גמרתי לנצח" , והוסיף , "יוסף בר- אל תקע לי יותר מידי סכינים בגבי" . באֵלוּ המִילִים . זאת הייתה תשובה חלקית לטרגדיה שפקדה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . רָן גָלִינְקָא החובבן שממש לא היה בקי בענייניה של רשות השידור שכח לציין שהוא זה שעשה חרקירי לעצמו . הוא תקע במו ידיו את סכינים בבטנו . שמו הלא חשוב נשכח לעַד . מייד עם מינויו לתפקיד המנכ"ל הזמני , תקף יוסף בר-אל בצורה ברוטאלית חסרת תקדים בכל פורום אפשרי ברשות השידור את המנכ"ל הקודם רָן גָלִינְקָא ואותי בגין שני ההסכמים הכספיים , זה של "פּוֹרְטוֹ" עם UFA המאפשר לנו לשדר ישיר את ארבעת משחקי החוץ של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרת קדם 2004 EURO וזה של הסכם "מִילָאנו" שערכתי עם מיילן טנזר מערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) המקנה לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את זכויות השידורים של שני משחקי הפועל ת"א נגד קבוצת הפאר האיטלקית מילאן  ב-  14 ו- 21  במרס 2002 , שני הסכמים שניהלתי וחתמתי עליהם בשם רשות השידור .

shai 12

טקסט מסמך : 11 במארס 2002 . חוזה השידורים הישירים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 החתום על ידי והנוגע לשני משחקי הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מילאן במסגרת גביע אירופה המתוכננים בחודש מארס שנת  2002 . הערה : תאריך כתיבת המסמך הוא 11 במארס 2002 ולא כפי שצוין בטעות 11.3.01 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 14 במארס 2002 פתחתי במבצע משולש של שידורים ישירים מחו"ל הכולל בתוכו את שני משחקי הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית רבת המוניטין מילאן במסגרת גביע אירופה בכדורגל ואת המשך משחקיה של מכבי ת"א במסגרת ה- Euroleague . השידור הישיר הראשון הופק ביום חמישי מניקוסיה בו אירחה הפועל ת"א בשלב רבע הגמר את מילאן בגביע UEFA [סעיף 2] . הטסתי לניקוסיה (דרך יוון) את צוות השדרים מאיר איינשטיין ושלמה שרף ולצדם את המפיק ששי ומפקח התקשורת יוסי ששון . הטסתי לניקוסיה גם את הכתב אורי לוי מלווה בצוות ENG כדי להביא את הסיפורים העיתונאים בטרם השידור הישיר ואחריו . כעבור שבוע ביום חמישי – 21 במארס 2002 ניהלתי מירושלים את מבצע השידורים הישירים הכפול : המשחק אולקר נגד מכבי ת"א (בטורקיה) במסגרת גביע אירופה בכדורסל ואחריו משחק הגומלין של הפועל ת"א נגד הקבוצה האיטלקית מילאן (בסַן סִירוֹ , מילאנו) במסגרת גביע אירופה בכדורגל – צלח מכל היבט והחזיר קמעא ולשעה קלה את הצבע ללחייה החיוורות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . להפיק , לערוך , ולנהל – ידעתי . אורי לוי והפרשן אלי סהר שידרו ישיר מאיסטנבול החל משש ורבע בערב את משחקה של מכבי ת"א נגד אולקר . בתום ההתמודדות שודר "מבט" מקוצר ואז עלינו לשידור ישיר נוסף ממילאנו . השדר מאיר אינשטיין והפרשן שלמה שרף שידרו ישיר משם את מילאן – הפועל ת"א . הטסתי למילאנו גם את הכתב אמיר בר שלום בתפקיד שדר קווים ומלקט תגובות . באותו הערב והלילה של יום חמישי – 21 במארס 2002 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ערוץ 2 , ערוץ 10 , וערוץ 5 כל אחד בנפרד ואת כולם יחדיו . זאת הייתה הצלחה נקודתית מזהירה .

למחרת שלחתי את דו"ח הביצוע והרייטינג למנכ"ל רשות שידור המיועד המיועד יוסף בר-אל שכבר תפש את מקומו של רן גלינקא שהודח ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון , ובמקביל גם למ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם שהתחבר לכס מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר אלוני שסולק משם ע"י יוסף בר-אל .

shai 13

טקסט מסמך : יום שישי – 22 במארס 2002 . דו"ח ביצוע ורייטינג מוצלח מאוד של מבצע השידורים הישירים הכפול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיסטנבול (כדורסל : אולקר – מכבי ת"א) ומילאנו (כדורגל : מילאן – הפועל ת"א). עמוד מס' 1 מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).   

shai 14 

טקסט מסמך : יום שישי –  22 במארס 2002 . דו"ח ביצוע ורייטינג מוצלח מאוד של מבצע השידורים הישירים הכפול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאיסטנבול (כדורסל : אולקר – מכבי ת"א) ומילאנו (כדורגל : מילאן – הפועל ת"א) . עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shai 15טקסט מסמך : יום שישי – 15 במארס 2002 . עיתון "ידיעות אחרונות" . ביקורת טלוויזיה לשידור הישיר מניקוסיה של המשחק הפועל ת"א – מילאן במסגרת רבע הגמר של גביע UEFA . השידור הישיר צבר רייטינג ממוצע של % 30.8 ובשיאו העפיל ל- % 34.0 . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

היה ברור כי מדובר בהצלחה סנסציונית אך נקודתית בלבד שאין לה המשך . לרשות השידור לא הייתה כל מדיניות מסודרת ושיטתית של רכישת זכויות שידורים ושידור של אירועי הספורט הרלוואנטיים . הכול היה מבוסס על יוזמה ומרץ אישי שלי . לא נערך בעידן המנכ"ל המיועד יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם שום קונסורציום מחשבתי (Think tank) הדן בכיבוש יעדי הספורט הרלוואנטיים שימוש מושכל ברכישת זכויות השידורים , קביעת תקציבי גג , ובצדם היכולת והכישרון לנהל מו"מ עם הוועדות המארגנות השונות וחברות התיווך המחזיקות בזכויות . חודש מארס 2002 חלף ואחריו הגיע חודש אפריל ועמו אביב מדומה .

יוסף בר-אל ידע היטב שכל מהלך נסיעתי לפורטו בפורטוגל , ניהול המו"מ שם והחתימה על "חוזה פּוֹרְטוֹ" כמו גם החתימה על "חוזה מילאנו" נעשו בידיעה ואישורה של הנהלת רשות השידור בראשותו של המנכ"ל רן גלינקא . אף על פי כן בחר להכפיש את שמי בתוככי רשות השידור ומחוצה לה , לרבות הדלפות מכוונות לעיתונות , וגם לאינטרנט , על מנת להאשים אותי באופן אישי ולהציג אותי כקרימינאל , "שפעלתי ללא רשות וסמכות ובניגוד לנהלים , ומעשי מהווים יותר מסתם עבירה , והדבר גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור" , והוסיף , "אני אפטר אותו , ויכול להיות שלפני שיפוטר יצא לפנסיה" [3] .

ב- 6 באוגוסט 2002 טען יוסף בר-אל באתר האינטרנט www.ice.co.il  "כי ההסכם לרכישת זכויות השידורים של מוקדמות אליפות אירופה בכדורגל מחברת UFA הגרמנית שנחתם ע"י יואש אלרואי , גובל בחבלה של ממש בתקציב ועבירה על חוק יסודות התקציב של רשות השידור" [4] . אלה היו האשמות כזב . יוסף בר-אל ידע היטב שחתמתי כחוק על החוזה עם UFA בהרשאתו של המנכ"ל הקודם רן גלינקא . זה לא הפריע למנכ"ל רשות השידור לגייס לשורותיו במלחמת החרמה נגדי את יו"ר וועדת הביקורת של המליאה עו"ד אבי שמידט ואת מבקרת הפנים של הרשות רומה אבישי .

ב- 2 באוגוסט 2002 חיברה גב' רומה אבישי מבקרת הפנים של רשות דו"ח נגדי בו היא מציינת , "לצערי לא יכולתי לדבר עם מר רן גלינקא מנכ"ל רשות השידור בעת חתימת הסכם 'פורטו' ע"י יואש אלרואי , לאחר שעזב את הרשות , ואשר לוֹ אולי  יש פתרונות להבדלי הגִרסאות בין האנשים השונים עמם שוחחתי" [5] . מדהים . מבקרת הפנים של רשות השידור מחברת דו"ח על הסכם "פורטו" ומעבירה אותו לגורמים שונים , מבלי לתשאל את ההיררכיה העליונה ברשות השידור שהסמיכה אותי לחתום , הלא הוא רן גלינקא . ב- 6 באוגוסט 2002 הוסיף יוסף בר-אל דברים משלו , והעביר אותם גם הוא לעו"ד אבי שמידט יו"ר וועדת הביקורת של מליאת רשות השידור . כך כתב [6] . "החוזה המדובר נחתם ב- 25.1.2002 ע"י אדם אחד ויחיד הוא מר יואש אלרואי , ללא רשות חתימה וללא סמכות לחייב את תקציב רשות השידור , ובניגוד לנהלים . החוזה הוסתר (!!) מהמנכ"ל וממנהל הטלוויזיה דאז יאיר אלוני . מר יאיר אלוני הבהיר חד משמעית בדיון בהנהלה ב- 4.8.2002 , שהמנדט אשר ניתן ליואש אלרואי היה לנהל מו"מ בלבד ולא לחתום על הסכמים" .

מדהים . לא האמנתי למראה עיניי . הרי יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה הוא אותו האיש שכתב למנכ"ל רן גלינקא ב- 10 במרס 2002 מסמך , בו הוא קובע [7] "נוכח הצלחתו של יואש אלרואי במו"מ על משחקי החוץ של נבחרת ישראל עם UFA , אני ממליץ בפניך להסמיכו גם לנהל את המו"מ על משחקי הפנים , נשוא מכתבי זה" . לא היה לי עוד ספק . יוסף בר-אל מבקש להציג אותי כקרימינַל של רשות השידור בכל מקום אפשרי , רק מפני שהעזתי להטיל דופי באישיותו ובזכותו המוסרית לנהל את רשות השידור . ההדלפות לעיתונות , בעיקר ל- "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב" , היו מודרכות ונעשו בכוונה תחילה . היה שָם עיתונאי אחד ב- "ידיעות אחרונות" בשם עֵרָן הָדָס שלא בחל בשום רכילות מזדמנת שהודלפה לו מהנהלת רשות השידור כדי להדפיס את אותן ההדלפות בעיתונו מבלי לשאול לחוות דעתי . ככה התנהלו העניינים ברשות השידור של יוסף בר-אל . דַלָת העַם ברשות שתקה . בכיריה החרישו .

shai 16

טקסט מסמך :  10 במארס 2002  . זהו המסמך המקורי שכתב מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – עוץ 1 יאיר אלוני למנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא , ימים ספורים לפני הדחתו ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . במקומו של רן גלינקא התמנה למנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . 

shai 17

טקסט קטע עיתונות :  שיתוף פעולה בין רשות השידור (המנכ"ל שלה הוא יוסף בר-אל) לבין כתב הרכילות לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות", ערן הדס . הטקסטים הרכילותיים האלה הסתיימו בריטואל מוכר , 'את תגובת יואש אלרואי לא ניתן היה להשיג' . כמובן שניתן היה להשיג את תגובתי , אך העיתונאי החתום על הידיעה בחר בדרך אחרת וסיפר לקוראיו , "את תגובת יואש אלרואי לא ניתן היה להשיג" . זה כמובן לא היה נכון . לא עבר זמן רב והנהלת רשות השידור בראשותו של יוסף בר-אל העניקה לערן הדס מינוי בכיר של , "PROGRAMMER" , בטלוויזיה  הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לא ייאמן…?  דווקא ייאמן…! (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

shai 18טקסט קטע עיתונות : מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נלחם בי באמצעות העיתונות . חברי הוועד המנהל וחברי מליאת רשות השידור העלימו עין ומילאו פיהם מים נוכח המעשה המכוער . סיקור המונדיאל של קוריאה / יפן 2002  ע"י הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 היה שירות ציבורי עלוב , חלקי מאוד , בלתי מקצועי , ויקר . זאת הייתה שערוריית שידור שאין לה אח ורע בתולדות הרשות והטלוויזיה הציבורית . לא היה שום match up הגיוני בין הפקת מונדיאל הכדורגל של צרפת 98' לבין זאת של קוריאה / יפן 2002 . (באדיבות העיתון "מעריב") .

החלה מלחמתי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל .בפוסט הבא אביא בבלוג הזה את ההתכתבויות האותנטיות שניהלתי עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי , עם היועצת המשפטית של רשות השידור עו"ד חנה מצקביץ' , עם מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , וגם עם מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . כולם ידעו שאנוכי צודק לחלוטין בטיעוניי ונימוקיי נגד המנכ"ל הבלתי מוכשר בעליל יוסף בר-אל אולם העדיפו להתבונן מהצד במלחמתי ולהחריש . גם רפיק חלבי ויאיר אלוני התבוננו ודממו . מדוע היה עליהם להקריב את עתידם למעני . פתאום התברר לי שבמלחמה כמו במלחמה גם אם היא צודקת אתה נשאר לבד ויכול לסמוך רק על עצמך . מדובר היה באוסף של כאילו אנשים נכבדים , הבוסים הישירים שלי , שסגרו את פיהם , אטמו את אוזניהם , אך לא כיסו את עיניהם . הם ידעו היטב ובדיוק מה מתרחש ביני לבין יוסף בר-אל אך בחרו מרצונם להישאר ניטרליים וביכרו לא להתערב שמא יבולע גם להם . כאילו היו אנשי ה- או"ם . מרבית הקולגות שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הצטרפו למלחמתי שהייתה גם מלחמתם והפכו למוגי לב . המסמכים הרבים שיובאו בפוסט הבא מאששים את הטקסט אחד לאחד . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי שהצטייר בפניי כל העת כעסקן פוליטי המתין ל – "שעת הכושר" שלו . כשהוברר לו שהחלטתי לנטוש לעד את רשות השידור ואת מכורתי ערוץ 1 בטריקת דלת מיהר להגיש לי שי פרידה :

shai 27

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר נחמן שי מגיש לי שי פרידה לאחר שטרקתי את הדלת לרשות השידור ולטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 32 שנות עבודה רצופות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט .  

[1]  ראה נספח : מכתבי למנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות המוחה נגד הססנות רשות השידור לקנות את אירועי הספורט הרלוואנטיים שמעניינים את משלם האגרה , כמו לדוגמא משחקיה של הפועל ת"א בגביע UEFA 2002 בכדורגל .

[2]  UEFA הכריחה את הפועל ת"א לארח את מילאן בניקוסיה בגלל אירועי האינתיפאדה השנייה שהסבה פיגועי טרור רבים והתאבדויות של מחבלים פלסטיניים בתוככי מדינת ישראל

[3]  ראה נספח : תמליל פרוטוקול מ- 21 ביולי 2002 מישיבה של מנכ"ל רשות השידור + הוועד המנהל של רשות השידור + וועדת הכספים של המליאה , וכן מכתבו של המנכ"ל אל עו"ד אבי שמידט יו"ר ועדת הביקורת של מליאת רשות השידור מ- 6 באוגוסט 2002  +  כותרות עיתונות של העיתונים "מעריב" , ו- "ידיעות אחרונות" .

[4]  ראה נספח : אתר האינטרנט www.ice.co.il  מתאריך 6 באוגוסט 2002 .

סוף הפוסט .

[5]  ראה נספח : דו"ח מבקרת הפנים של רשות השידור מ- 2 באוגוסט 2002 , הנוגע להסכם "פורטו" .

[6]  ראה נספח : מכתב שכתב מנכ"ל רשות השידור ב- 6 באוגוסט 2002 ליו"ר וועדת הביקורת של המליאה בו הוא מאשים אותי בהסתרת חוזה "פורטו" מהמנכ"ל ומנהל הטלוויזיה .

[7]  ראה נספח : מכתבו של יאיר אלוני מ"מ מנהל הטלוויזיה מ- 10 במרס 2002 למנכ"ל רן גלינקא , בו הוא ממליץ שאני אנהל בשם רשות השידור את המו"מ עם ההתאחדות גם על משחקי הבית לנוכח הצלחתי במו"מ עם UFA הנוגע לרכישת משחקי החוץ .

משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים. קבוצת בית הלוחם ת"א ניצחה את איל"ן ר"ג 74 : 47. שידור ישיר מאשדוד אמש (יום רביעי – 26 במארס 2014) ע"י ערוץ 1. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסורת כיסוי ספורט הנכים במדינת ישראל. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 371. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 371 : הועלה לאוויר בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי – 28 במארס 2014

——————————————————————————————————————–   מִשְחָק הַגְמָר על גביע המדינה בכדורסל לנַכִים בכיסאות גלגלים. קבוצת בית הלוחם ת"א ניצחה את איל"ן ר"ג 74 : 47. שידור ישיר מאשדוד אמש (יום רביעי – 26 במָארְס 2014) ע"י ערוץ 1 הציבורי. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומָסוֹרֶת כיסוי ספורט הנַכִים במדינת ישראל. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : רוח האלוהים אחזה השבוע בגוּר שֶלֶף . פרשן הכדורסל של ערוץ 1 מר גור שלף צדק במחצית הנבואה שלו . גור שלף ניבא לפני ארבעה ימים כי הפועל ירושלים שהביסה ביום ראשון – 23 במארס 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו את מכבי ת"א 93 : 65 , תפסיד במשחק הגומלין בשלב רבע הגמר של ה- Euro Cup ברוסיה ביום רביעי – 26 במארס 2014 לקבוצה הרוסית ניז'ני נובגורוד . המחצית השנייה של נבואתו הוקדשה למכבי ת"א זאת שניגפה לפני ארבעה ימים ע"י אותה הפועל ירושלים . גור שלף ניבא כי מכבי ת"א תגבר אֶמֶש (יום חמישי – 27 במארס 2014) בהיכל הספורט ביד אליהו על ריאל מדריד . נבואתו של גור שלף התגשמה בחציה . הפועל ירושלים ניגפה בתוצאה 88 : 72 והודחה מהמפעל ואילו מכבי ת"א הפסידה בהפרש נקודה 76 : 77 לרִיאָל מָדְרִיד (Real Madrid) הגַם גוּר שֶלֶף בנביאים…?

הערה 4 : פרשן הכדורסל של ערוץ 10 מר פיני גרשון העניק אתמול (יום חמישי – 27 במארס 2014) לאלי סהר ואבי סגל שני עיתונאי "ישראל היום" רִיאָיוֹן רברבני , במידה רבה לא צנוע , ובעיקר משעמם  . שום דבר חדש . שום דבר מעניין חוץ מרוח הנבואה ש- שרתה עליו . במהלך השאלות ותשובות ניבא כי המשחק אמש ייגמר בפחות מעשר נקודות לזכות רִיאָל מָדְרִיד . הוא צדק . רִיאָל מַדְרִיד ניצחה 77 : 76 .

א. שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים באשדוד אמש יום רביעי – 26 במארס 2014 ע"י ערוץ 1, בו ניצחה קבוצת בית הלוחם ת"א את קבוצת איל"ן ר"ג בתוצאה 74 : 47.

ערוץ 1 הציבורי המַט ליפול עשה אמש מעשה אמיץ כמעט אבירי שגובל בהתאבדות מִדְרוּג . הוא שידר ישיר ב- Prime time מהיכל הספורט באשדוד אמש (יום רביעי – 26 במארס 2014) את משחק הגמר על גביע המדינה לנַכים (ו/או כפי שהוא נקרא עתה בכיסאות גלגלים) בו ניצחה קבוצת בית הלוחם ת"א את קבוצת איל"ן ר"ג בתוצאה 74 : 47 . רעיון טלוויזיוני נכון אולם אִפְיוּן וביצוע כושל שצבר רייטינג מזערי בן % 1.1 בלבד ב- "אוכלוסייה היהודית" ועוד פחות מזה , רק % 0.96 במגזר "כלל האוכלוסייה" . אנשי ערוץ 1 ובראשם הבימאי צְבִי סְלֶפּוֹן והשַדָּר אוּרִי לֵוִי והפרשן שלו אריק פינטו יחדיו עם שדרני הקווים ליאן ווילדאו ואלמוג שריד השקיעו מאמץ גדול והובילו את השידור הישיר מ- 20.30 עד 22.30 בתנאי תחרות בלתי אפשריים מול מהדורות החדשות של ערוצים 2 ו- 10 ואח"כ מול "מָאסְטֶר שֶף" בערוץ 2 ו- "הַמָקוֹר" בערוץ 10 . התברר כי השידור הישיר של ערוץ 1 אמש היה שידור נֶפֶל מהיבט הרייטינג . למתבונן מהצד נדמה כי ערוץ 1 עושה כאילו מעשה מִצְוָוה משהוא משדר אירוע ספורט אנונימי במסווה של קידום ספורט הנכים בארץ . שטויות במיץ עגבניות . שכרו של ערוץ 1 יוצא מיד בהפסדו באם הוא צובר מִדְרוּג בן אחוז בודד אחד. % 1.1 ב- "אוכלוסייה היהודית" ו- % 0.96 במגזר "כלל האוכלוסייה" . מדובר בטרגדיית רייטינג . שוֹאָת מִדְרוּג . לא פחות . מה אם כך מה יוצא לערוץ 1 ולגוף המְשוּדָר על ידו ׁ(ספורט הנַכִים לצורך הדיון במקרה זה) מהעניין הכושל של השידור הישיר שיש בו חשיפה של אחוז רייטינג בודד בלבד ? איך מרשים לעצמם עורכי , מפיקי , ושדרני ערוץ 1 להסתובב במחוזות הארץ עירומים ונטולי רייטינג כאילו דבר לא קרה , כאילו דבר לא מתרחש , כאילו מדובר בתופעה נורמלית . כיצד זה לא מתביישים , מפיקי , עורכי , ושדרני משחק גמר גביע המדינה בכדורסל לנכים להסתובב במסדרונות בניין הטלוויזיה ברוממה עם לחיים אדומות בין הקולגות שלהם , כשכולם שָם יודעים שהפקת הספורט צברה אחוז רייטינג אחד בלבד ב- Prime time הטלוויזיוני ? הציבור ש- מְמָמֵן את ערוץ 1 מידי שנה בסכום של כמעט 1.000000000 (מיליארד) מפנה לו בגלוי עוֹרֶף .

הייתה זאת הפעם השלישית השבוע שערוץ 1 הציבורי משדר ב- Prime time שלו אירוע ספורט באופן בלבדי ונוחל מפלת רייטינג מכאיבה . ערוץ 1 הסתתר אמש (יום רביעי – 26 במארס 2014) תחת ה- Title של מילת הקֶסֶם שידור ציבורי , בציפוי ו/או מַעֲטֶה של רשת טלוויזיה עילית ורצינית (כאילו) שמשדרת סוגה ציבורית מיטבית (מול ערוץ 2 שמשדר כאילו חומר טלוויזיוני מזָ'אנֶר נָחוּת כמו "מָאסְטֶר שֶף") וחטף שוב Knock out מידי הציבור שאליו הוא פונה ומשדר כביכול . רעיון שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנַכים הוא ראוי אבל הביצוע שלו ע"י ערוץ 1 והוצאתו לאור הלכה למעשה הוא שערורייה . מדובר במעֵין משימת שידור טלוויזיונית לאומית של אירוע ספורט שהוא לחלוטין בלתי מוכר לציבור ולכן גדול בכמה מספרים טובים על ערוץ 1 ובראשם השדר אורי לוי ושני שדרני הקווים שלו ליאן ווילדאו ואלמוג שריד . איזה פִסְפוּס . של שני הצדדים . בעבור משחק ספורטיבי בעל צביון מיוחד אולם אנונימי מהסוג הזה של גמר גביע המדינה בכדורסל לנַכִים צריך לגייס לכל הפחות שַדָּר ספורט בעל מוניטין נגיד כמו מר יוֹרָם אָרְבֵּל , ופרשן מפורסם מסוגו של מר פִּינִי גֵרְשוֹן (לצִדָם אם צריך גם את הפרשן אָרִיק פִּינְטוֹ) . כלומר : יורם ארבל ופיני גרשון העדיפות ראשונה לפני אורי לוי ואריק פינטו. לא בטוח שגם זה יספיק מפני שהציבור הגדול מפעיל כ- כלל את שַלָּט ה- Remote Control שלוֹ כדי לצפות באירועים ולא במגישים ובפרשנים . זה מחַד . מְאִידָך – בטוח שאין להציב למשימה אתגרית כזאת שַדָּר כה משעמם נטול כל כריזמה טלוויזיונית כמו אורי לוי . שלא לדבר על יחסי ציבור ושיווק עצלים ובלתי נראים שמקיים ערוץ 1 כמו גם בִּידוּל , אִפְיוּן , ו- מִיתּוּג מטופשים של האירוע החריג . צבת משחק הגמר על גביע המדינה לנַכִים בערוץ 1 הציבורי במשבצת שידור מול "מָאסְטֶר שֶף" איננו פחות ממלאכת שיבוץ אֶוִוילִית . כאילו שעל  ערוץ 1 לא חלים חוקי הרייטינג וכללי המִדְרוּג . כאילו שערוץ 1 במסווה של שידור ציבורי משוחרר מעוֹל הַצְפִייָה . כאילו שערוץ 1 פועל בוואקום . כאילו שתשלום האגרה הוא עניין אוטומטי ועסקת נצח בין רשות השידור לבין הצופים שלה . קברניטי ערוץ 1 טרם הִפְנִימוּ את חוקי המשחק הטלוויזיוניים מזוויות התבוננות שונות של ניתוח , בעיקר באלה העוסקות בהפצת מידע וקידום מכירות והתאמת כוח אדם לביצוע המשימה . ערוץ 1 יכול לפַמְפֵּם את עצמו עוד ועוד , לארגן לעצמו כמה שהוא רוצה שוב ושוב שידורי Promo שעוסקים בקידום השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים , אולם איש כמעט איננו רואה את ה- Promos הללו , כפי , ומשוּם שאיש כמעט איננו צופה בערוץ 1 בכלל . מה עוד שמדובר באירוע ספורט בלתי מוּכָּר לחלוטין לציבור נעדר כל מָסוֹרֶת שידור .

רשתות הטלוויזיה בארץ לרבות ערוץ 1 הציבורי מתנכרות במודע ובאופן שיטתי במשך כל השנה לפעילות ספורט בנכים . אין בכך חדש . לפתע לוקח ערוץ 1 על עצמו משימה לאומית כמו שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים על כיסאות גלגלים ומצפה למָשוֹב ציבורי . אין דבר כזה . מגוחך היה לראות את אנשי הוועדה המארגנת התמימים של ספורט הנכים בארץ ובראשם מנכ"ל ההתאחדות לספורט נַכִים בישראל מר אָבִי לֶרְמַן כמעט משתחווים בפני אנשי ערוץ 1 ומודים להם מעומק לבם על שהסכימו ליטול את משימת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים , בזמן צפייה ראשי , ובעצם נפלו בפח (מהיבט כמות הצפייה) . ערוץ 1 איננו עושה טובה לאיש בשעה שהוא משדר ישיר את אירוע הנַכים הנ"ל . שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנַכִים על כיסאות גלגלים מהווה כבוד לאומי גדול עבור כל רשת טלוויזיה שזוכה לכסות את האירוע. השאלה באלו תנאים טלוויזיוניים ותקשורתיים נעשה הדבר . אנשי הוועדה המארגנת של ספורט הנַכִים בארץ בכלל וכדורסל בפרט אינם מבינים דבר וחצי דבר בחוקי תעשיית הטלוויזיה ולא ביחסי ציבור ושיווק .

תאריך האירוע נקבע באופן אקראי ליום רביעי – 25 במארס 2014 בשעה 20.30 בפריפריה הרחוקה באשדוד . ערוץ 1 המַט ליפול כמי שנושא את השידור הציבורי על כתפיו (כביכול) נבחר להיות האכסניה (בהנחה שהערוצים האחרים יסרבו) . אילו היו מנהלים את ערוץ 1 אנשים שמבינים את תעשיית הטלוויזיה לעומק הם היו מתנגדים מכל וכול להציב את האירוע החשוב אך בלתי מוכר ונעדר מסורת שידור מול "מָאסְטֶר שֶף" בערוץ 2 . אנשי הניהול והתכנון בערוץ 1 וגם אנשי הדֶרֶג המְבַצֵעַ בערוץ 1 מקבלים משכורות נאות כדי לא לעשות שטויות תכנוניות מהסוג הזה של שיבוץ משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים מול "מָאסְטֶר שֶף" (בערוץ 2) , רק כדי להפיק ממנו % 1 רייטינג בודד . בִּיזָיוֹן . לשם כך אין צורך באנשי ערוץ 1 . רייטינג בן אָחוּז אחד (% 1.0) יכולים גם להפיק ילדים בגן . התאחדות הספורט לנַכים הייתה חייבת לשכור חברת יח"צ כדי שזאת תפעל למענם על מנת לשדר (גם בתמורה לדרישת תשלום) את האירוע המדובר בערוץ 2 (גם במחיר שעת צפייה פחות נוחה) ו/או בערוץ 10 , ו/או בערוץ 5 בכבלים . נדמה לי כמתבונן מהצד כי התאחדות הספורט לנַכִים היא חסרת ביטחון עצמי וממעיטה בערך עצמה . משחק הגמר השנתי על גביע המדינה בכדורסל לנַכים הוא אירוע שווה כסף שצריך לשאת בסופו של דבר זכויות שידורים. המו"מ על שידורו הישיר באחד מערוצי הטלוויזיה ב- 2015 צריך להיעשות ע"י אנשי מקצוע . את הגביע לקבוצה המנצחת אמור להעניק כבוד נשיא המדינה (ו/או נשיאת המדינה) ולא ח"כ כזה ו/או אחר . אין למכור את האירוע הלאומי הנחשב ליוקרתי ביותר בהיסטוריה של ספורט הנַכים בארץ כמו נזיד עדשים לערוצי נֶפֶל . ערוץ 1 היה פעם אכסניית שידור נכבדה ובעלת מוניטין . זה היה מ- מזמן והימים ההם חלפו לבלי שוב . מהטלוויזיה הישראלית במתכונתה הציבורית ההיא לא נותר זֶכֶר . ערוץ 1 במתכונתו הנוכחית איננו עוד רשת טלוויזיה במובן המקובל של המילה .

מה זה צריך להיות פֶּדְלָאָת הנֶפֶל וההישג המדוכדך הזה של  % 1.0 רייטינג בודד בזמן צפייה ראשי בערוץ 1…? מה זה הדבר המגוחך הזה…? מה זה הבּוֹסֶר הַדָלוּח הזה…? מדוע זה כל כך העסק נואש ועלוב…? המסקנה שנובעת ממבצע השידור הישיר נטול הרייטינג והכושל של ערוץ 1 אֶמֶש את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים בית הלוחם ת"א – איל"ן ר"ג היא כלהלן : מי שרוצה לקנות לו שֵם , פרסום , ותודעה בקרב הציבור ומצטלם בערוץ 1 במתכונתו הנוכחית – שם את כספו ותקוותיו על קרן הצבי . ערוץ 1 חייב לעבור שינוי דרסטי מיידי בטרם ייטול עליו משימות שידור לאומיות (וייחודיות) . קברניטי ערוץ 1 ורשות השידור כנראה עוד לא הפנימו כי "השידור הציבורי" איננו משוחרר מעוֹל הרייטינג ולא ממוֹסרוֹת המִדְרוּג . מעבר לביקורת הטלוויזיה הקונקרטית הזאת אנוכי רוצה לומר לשחקני הכדורסל של שתי הקבוצות של בית הלוחם ת"א ואיל"ן ר"ג כי צפיתי בשידור הישיר בשלמותו . בעיניי אתם ספורטאים נערצים ואמיצים שראויים לרייטינג רב יותר . לצפייה הרבה יותר גדולה , וכמנה ותוצאה של הצפייה בטלוויזיה גם להכרה ציבורית הרבה יותר מכובדת .

הנה טבלת המדרוג ברבעי שעות מ- 20.15 ועד 22.30 באוכלוסייה היהודית. ניתן לראות כי מהדורת "מבט" שמסיימת את תפקידה ב- 20.30 מוסרת את מטה השליחים הטלוויזיוני עם % 4.9 רייטינג למובילי השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה לנכים החל מ- 20.30 ואילך. חטיבת הספורט מפילה את מקל השליחים, והרייטינג הספורטיבי מתדרדר בבת אחת ל- % 1.9. מכאן הוא ממשיך לצנוח עד % 0.6. הצבת השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה לנכים בית הלוחם ת"א – איל"ן ר"ג בערוץ 1 אמש (יום רביעי – 26 במארס 2014) ראש בראש מול "מאסטר שף" בערוץ 2, הוא a priori מעשה אווילי ומטופש. בשתי מילים : כרוניקה של התאבדות טלוויזיונית ידועה מראש. מי שחולל זאת איננו מבין דבר במכמני וסודות תעשיית הטלוויזיה. ערוץ 1 מסיים את השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה לנכים בכדורסל אמש (יום רביעי – 26 במארס 2014) ב- 22.30 עם רייטינג אפסי של % 0.7. לחלוטין מדרוג ורייטינג עלובים ו- בלתי מתקבלים על הדעת. לתשומת לבם של קברניטי התאחדות הספורט לנכים וגם של מנהלי ערוץ 1. צריך לחזור ולומר זאת שוב : כדי לייצר כמות רייטינג בת % 1.0 ב- Prime time אין צורך באנשי טלוויזיה שמשתכרים משכורות נאות, אפשר להסתפק בגן ילדים.

  שעות                           ערוץ 1                       ערוץ 2                             ערוץ 10

20.30 – 20.15                % 4.9                      % 20.0                             % 8.5          רבע שעה האחרונה של "מבט"

20.45 – 20.30                % 1.9                      % 23.6                             % 9.7       תחילת השידור הישיר של כדורסל הנכים

21.00 – 20.45                % 1.5                      % 25.5                             % 9.1

21.15 – 21.00                % 0.8                      % 27.5                             % 8.3

21.30 – 21.15                % 0.6                      % 30.2                             % 7.8

21.45 – 21.30                % 0.8                      % 31.2                             % 7.1

22.00 – 21.45                % 1.4                      % 31.1                             % 6.9

22.15 – 22.00                % 1.1                      % 32.7                             % 5.8

22.30 – 22.15                % 0.7                      % 34.2                             % 5.3         סיום השידור הישיר של הכדורסל בערוץ 1

הערה : רבע השעה של 20.30 – 20.15 הנוגעת לערוץ 1 שייכת ל- "מבט" .ב- 20.30 מתחילים השדר אורי לוי והפרשן שלו אריק פינטו להוביל את  ה- Pre Game Show של השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנכים בין בית הלוחם ת"א לאיל"ן ר"ג . הרייטינג צונח מייד לשיעורים נמוכים בלתי מתקבלים על הדעת .

ב. תזכורת עבר. כדורסל הנַכִים במדינת ישראל קנה לראשונה את המוניטין ואת הפופולריות הארצית שלו (בישראל) באולימפיאדת הנַכִים שהתקיימה בטוֹרוֹנְטוֹ – קנדה ב- 1976.

משלחת הספורטאים והספורטאיות הנכים של ישראל זכתה באולימפיאדת טורונטו 1976 בהצלחה מדהימה חסרת תקדים . הספורטאים והספורטאיות הנכים צברו 75 מדליות אולימפיות . מתוכן 40 מדליות מזָהָב , 27 מדליות כֶּסֶף , ו- 8 מדליות אָרָד .נבחרת הגברים בכדורסל בראשותו של הסוּפֶּר – כּוֹכָב ברוך חֹגַּאי זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר לענקי נבחרת ארה"ב . התברר מעל לכל ספק שהקוֹמָה והגוֹבָה קובעים גם כשהשחקנים יושבים על עגלות נכים . נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הזהב .

hagai 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976. נבחרת ארה"ב מנצחת את נבחרת ישראל במשחק הגמר בכדורסל לנכים על כיסאות גלגלים. הגובה קובע גם בכדורסל נכים . שחקן אמריקני קולע לסל כמעט ללא הפרעה ומכניע את דני שחר (במרכז מס' 9) . משמאל, צופה בנעשה כוכב נבחרת ישראל במשך שנים רבות ברוך חגאי (מס' 11). (התמונה באדיבות מועדון "ספיבק" ו- "בית הלוחם").

hagai 2

טקסט תמונה : ברוך חגאי  מגדולי הספורטאים הנכים של מדינת ישראל בכל הזמנים . (התמונה באדיבות אברהם תשובה ומועדון "ספיבק") .

הימים בטלוויזיה הישראלית הציבורית השתנו לבלי הַכֵּר בסתיו 1980 . גם בכל הנוגע לסיקור ספורט הנַכים במדינת ישראל ובעיקר משחקי הכדורסל על כיסאות גלגלים . הטלוויזיה באשר היא מתנכרת מטבע בריאתה לסיקור נרחב של ספורט הנכים בארץ וגם בעולם . פער ההפרש בסיקור האולימפיאדות הרגילות ע"י רשתות הטלוויזיה לבין אולימפיאדות הנכים הוא עצום ללא כל השוואה . אלכס גלעדי ואנוכי ניסינו לשנות את הסטאטוס הקיים אולם במרבית ההזדמנויות ללא הועיל . לאלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הייתה עכשיו ב- 1980 את התמיכה המסיבית שהעניקו לו מנהל הטלוויזיה בעבר ארנון צוקרמן ומנהל החדשות גם כן בעבר דן שילון , משענת שכה הורגל אליה . הוא נעדר גם את ההערכה המקצועית שהייתה מנת חלקו וממנה נהנה בשנים עברוּ . את רשות השידור ניהלו ב- 1980 אנשים אחרים . יוסף "טומי" לפיד ז"ל הדומיננטי כיהן מנכ"ל רשות השידור , יצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , וחיים יבין ניצב בראש חטיבת החדשות . הפקת "מבט ספורט" בשבתות הפכה לבעייתית ולמעֵין מטרד כלכלי ולוגיסטי . חלק מאנשי ההנהלה ברשות השידור ובמוסד הטלוויזיה עצמה ראו בתוכניות הספורט ובראשן ספינת הדגל "מבט ספורט" (שודרה באורח קבע מיד מוצ"ש) בזבוז מפני שהן דרשו משאבים רבים . שימוש נרחב באמצעי שידור וצילום  , הפקה , ועריכה , הקצאה ענפה של כוח אדם , יישום וניצול של יכולת לוגיסטית , כמו למשל שימוש במירב כלי התחבורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה לרבות שכירת צי מוניות לצורך הסעות העיתונאים , השדרנים , הטכנאים , וציוותי הצילום למוקדי תחרויות הכדורגל בכל הארץ . מדובר היה גם בהבאה מהירה של חומרי הצילום למעבדת פיתוח סרטי פילם בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . וכל זאת דווקא בשבתות , ביום השביעי של השבוע שהוא כידוע יום מנוחה ארצי . משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) ופעילויות ספורט אחרות במדינת ישראל התנקזו תמיד לסופי השבוע ובשבתות . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור ישראל דוֹרִי הביא למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד מידי חודש בחודשו את טפסי השעות הנוספות והאש"ל וטפסי הקילומטראז' שמילאו העיתונאים והטכנאים שעבדו בשבתות , ותרגם את הנתונים לשכר וכסף . יוסף "טומי" לפיד נתקף חלחלה . על פי תפישתו הכלכלית הוא הבין שעלות הפקות שידורי הספורט בשבתות היא יקרה מידי וכי אין לו מספיק ממון בקופה כדי לממן אותן . הוא ממילא חשב כי רמת הכדורגל במדינה איננה מצדיקה כיסוי נרחב והוצאות כספיות כה ניכרות . היה אפשר לפי דעתו להסתפק בצילום חלק ממשחקי הליגה הלאומית בלבד (ליגת העל היום) במצלמות הפילם הישנות (כל צלם קיבל 800 רגל של חומר Film מסוג Reversal) לבטח לא שימוש בניידות שידור אלקטרוניות .  

הביורוקרטיה הכבדה בטלוויזיה כילתה כל חלקה טובה והפכה את חיי מחלקת הספורט לבלתי אפשרית . אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה ראשון הנפגעים מפני שנשא באחריות לגורלה של חטיבת הספורט בשידור הציבורי . חייו המקצועיים היו קשים ובלתי אפשריים. יוקרתו פחתה . חיים יבין מנהל חטיבת החדשות בשנים 1980 – 1977 שהיה הבוס הישיר של אלכס גלעדי על פי ההיררכיה המקובלת בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור העניק עדיפות ברורה באמצעי השידור וההפקה שעמדו לרשותו לטובת אנשי החדשות על פני כיסוי אירועי הספורט . שנת ניהולו האחרונה של חיים יבין ב- 1980 את חטיבת החדשות , ובואו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד, גרמו לפיחות במעמדו של אלכס גלעדי . לאחר הדחתו של ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה ב- 1 באוגוסט 1979 הלך וגבר תהליך ניתוק אמצעי השידור וההפקה של הטלוויזיה ממחלקת הספורט והפקעתם לצורכי החדשות . התהליך לא היה מיידי אלא אבולוציוני אך שחק את אלכס גלעדי בעל הבית הראשי של שידורי הספורט , ומי שהיה רגיל לסטנדרטים שונים של ניהול , ביורוקרטיה , וגם מנהיגות . במשך שנת 1980 נדחקו שידורי הספורט עוד ועוד לשוליים . התפתחותם שהייתה מותנית בסעד טכנולוגי – נבלמה . אלכס גלעדי היה כוכב טלוויזיה אולם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וחיים יבין סירבו להכיר בגדולתו . המסמכים וההתכתבויות מהעת ההיא בספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי "מטמורפוזה בתום אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972" ממחישים יותר מכל את מה שהתחולל בחטיבות החדשות והספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ביום חמישי – 17 באפריל 1980 עמד להתקיים משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל לספורטאים נַכִים על עגלות , בין נבחרת נכי צה"ל לבין נכי מועדון "סְפִּיבַק" . אלכס גלעדי ואנוכי ביקשנו להעביר את המשחק בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . שמו המפורסם של הכדורסלן ברוך חגאי לבדו יכול היה להדליק אותנו . השידור הישיר וחשיפת הספורטאים הנכים היה צורך טלוויזיוני לאומי חיוני . הם היו ראויים לכך . זה הגיע להם לאותם הספורטאים הנכים שלנו שגרפו וזכו במאות מדליות אולימפיות במשך השנים והביאו מוניטין , מורשת , וכבוד עצום למדינת ישראל . לרוע המזל התנגש תאריך משחק הכדורסל ההוא בין נכי צה"ל לבין נכי "ספיבק" עם ערב הסיום של תחרות הנגינה בפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין . מנהל החדשות חַיִים יָבִין פסק נגד אָלֶכְּס גִלְעָדִי וקבע כי ניידת השידור של החדשות תכסה את תחרות הנגינה בפסנתר. אלכס גלעדי נפגע וערער על ההחלטה בפני מנהל הטלוויזיה בעת ההיא יצחק "צחי" שמעוני ז"ל . מנהל חטיבת החדשות חַיִים יָבִין (הבוס הישיר של אלכס גלעדי ושלי) כתב בכתב ידו על המסמך את הטקסט הבא : "צחי , את דעתי אתה יודע , לטיפולך . חיים יבין" . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי חתם את תשובתו כלהלן : "אלכס, הכרעתי במקרה זה היא "לטובת" ארתור רובינשטיין . צחי שמעוני" . ככה התנהלו העניינים פעם לפני 34 שנים בטלוויזיה הישראלית הציבורית דלת האמצעים , דלת טכנולוגיה , ודלת זמן מסך .

alex 1

טקסט תמונה : 13 באפריל 1980 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל חטיבת הספורט מר אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יצחק "צחי" שמעוני ז"ל , ותשובתו של מנהל הטלוויזיה בכתב ידו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אלכס גלעדי הובס ועמו גם סיקור ספורט הנכים במדינת ישראל . המסמך צלח את מאורעות הזמן ונשמר [1] .

[1] ראה נספח : מכתב הערעור של אלכס גלעדי לצחי שמעוני מנהל הטלוויזיה מ- 13 באפריל 1980.

ג. תזכורת קצרצרה מהימים ההם. פסגת היכולת האנושית. הטלוויזיה הישראלית הציבורית והספורטאים הנַכים המופלאים והאמיצים של מדינת ישראל. התפתחות כיסוי ספורט הנַכים בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בתום אולימפיאדת מונטריאול 1976 פקד עלי מר אלכס גלעדי לכסות את האולימפיאדה לספורטאים נכים שאמורה הייתה להיפתח בטורונטו כמה ימים לאחר משחקי הקיץ . לא הסכמתי . עבדתי באינטנסיביות רבה מזה חודש ימים במשחקים האולימפיים של מונטריאול 76' . כמעט לא עצמתי עין . הייתי עייף והתגעגעתי מאוד לרעייתי ושלושת ילדיי הקטנים . אלכס גלעדי התעקש : "זאת לא רק פקודה שלי זה גם צו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בעצמו" , אמר לי והוסיף , "רציתי לשלוח לטורונטו את עוזר ההפקה איציק גליקסברג , אבל ארנון צוקרמן לא הסכים והחליט שרק אתה תהיה השליח והכתב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשחקי הנַכים טורונטו" . התחצפתי והשבתי לו : "תשמע אלכס , אם כך ואם זה כל כך חשוב אז שארנון צוקרמן יטריח את עצמו ויגיע לטורונטו ושהוא יעשה לך את הסרט על הספורטאים הנכים שלנו . אני מתגעגע הביתה לרעייתי ולשלושת הילדים הקטנים שלי שלא ראיתי אותם כבר חודש ימים" . כמובן שלבסוף הרמתי ידיים ונכנעתי . נסעתי עם הצלם שלי אנת'וני סטיוארד דרך ארוכה בת 700 ק"מ ממונטריאול לטורונטו כדי לכסות את אולימפיאדת הנַכים של 1976 בהשתתפות ספורטאי וספורטאיות ישראל הגיבורים והאמיצים .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמעט ולא כיסתה ולא התייחסה עד 1976 לספורט הנַכים בישראל , למעט סיקור חלקי וכמה כתבות חדשותיות של משחקי אולימפיאדת הנַכים שהתקיימה בישראל ב- 1968 . וודאי לא סיקרה את השתתפותם באולימפיאדות מעבר לגבולות מדינת ישראל . המוּדָעוּת לנַכים וספורט הנַכים הייתה ברמה נמוכה . הטלוויזיה היא אומנם מדיה של תקשורת המונים אשר אמורה להעניק יחס שווה לכולם , אולם היא איננה כזאת . זה רק בתיאוריה . הטלוויזיה בארץ וגם בעולם מתנכרת מטבעה לספורט הנכים . רואים את הפער הסיקור הטלוויזיוני בעיקר בעת חשיפת האולימפיאדות הרגילות לעומת חשיפת אולימפיאדות הנכים . ספורט הנכים במדינת ישראל לא עניין את אף אחד במחלקת הספורט וגם לא את הנהלות רשות השידור וטלוויזיה הישראלית בימים ההם .

ישראל נטלה חלק בפעם הראשונה באולימפיאדת הנַכים שהתקיימה ברומא 1960 . בארבע אולימפיאדות שנערכו ברומא 1960 , טוקיו 1964 (האתלטית ציפי רובין והכדורסלן ברוך חגאי זכו בהן כל אחד במדליית זהב בשחייה) , תל אביב 1968 , והיידלברג 1972 צברו הספורטאים הנכים של ישראל 116 מדליות אולימפיות , 34 מהן מזהב . הישג כביר שלא הזיז לאיש . ספורט הנַכים על גווניו השונים בישראל למרות הצלחתו היה נטול כל סממן של יחסי ציבור ושיווק. מצלמות הטלוויזיה לא חשפו אותו ומפני שנעדרו הותירו אותו רדום בתודעת הציבור .

במהלך אולימפיאדת מונטריאול 1976 פנה מנכ"ל משרד הביטחון מר אריה פינק אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בדרישה לסקר את אולימפיאדת הנכים שאמורה הייתה להתקיים בטורונטו – קנדה , כמה ימים לאחר סיום משחקי מונטריאול , "מר ארנון צוקרמן , ממילא יש לך צוות שידור במונטריאול . מה כל קשה לשלוח צוות צילום לטורונטו ולסקר את אולימפיאדת הנכים . משלחת הספורטאים הנכים הישראליים מונה 100 אנשים , והם יביאו הרבה יותר כבוד ויוקרה למדינה מאשר הספורטאים הבריאים . ללא קשר לנימוק הזה , יש הצדקה עיתונאית ולאומית לסקר את פעילות המשלחת הישראלית בטורונטו המורכבת מהספורטאים הנכים של מועדון "ספיבק" והספורטאים הנכים של צה"ל מ- 'בית הלוחם' " , דרש אריה פינק ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארנון צוקרמן נעתר לבקשה מייד . לולא התערבותו האישית ופנייתו הרשמית של אַרְיֵה פִינְק האיש האחראי והמופקד במשרד הביטחון על הטיפול בנכי צה"ל אל מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בקיץ 1976 , ייתכן וספורט הנכים בארץ היה משולל סיקור , ונשאר אנונימי בטלוויזיה הציבורית אולי עד עצם היום הזה .

para 2

טקסט תמונה : הכדורסלן האגדי טל ברודי מעניק את גביע המדינה באחת מתחרויות הגמר לנכים בכדורסל בשנות ה- 80 . מימין, מר ראובן הלר. (באדיבות ראובן הלר מועדון "ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

para 3

טקסט תמונה :  המלכה הבריטית אליזבט ה- 2 מעניקה במשחקי סטוקמנאנדוויל לנכים ב- 1964 באנגליה את גביע המנצחים לקפטן נבחרת ישראל בכדורסל ברוך חגאי . (באדיבות ראובן הלר מועדון "ספיבק" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

para 4

טקסט תמונה :  האפיפיור יוחנן פאולוס ה- 2 מעניק כבוד , חיבה , והערכה לנבחרת הנכים של ישראל בכדורסל בשנות ה- 80 באמצעות הקפטן שלה חתן פרס ישראל , ברוך חגאי . (באדיבות ראובן הלר מועדון "ספיבק'" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אלכס גלעדי שבה הביתה ממונטריאול 76' ואני מצאתי את עצמי ב- 3 באוגוסט 1976 ניצב בשמונה בערב יחד עם הצלם הקנדי שלי אנתוני סטיוארד (Anthony Steward) בטבורו של אצטדיון "אֶטוביקוק – סנטניאל פארק" (Etobicoke Centennial Park) בטוֹרוֹנְטוֹ , מכסה את טקס הפתיחה של אולימפיאדת הנכים בהשתתפות 1560 ספורטאים ו- 1170 מלווים מ- 43 מדינות . משלחת ישראל מנתה כ- 100 ספורטאים וספורטאיות שכללה בתוכה את המאמנים והמאמנות , ואת המלווים האישיים של רבים מן הספורטאים הישראליים . המשלחת הישראלית בלטה במצעד המשלחות בשל המרץ האנושי שפרץ ממנה והלכידות החברתית . ראו שצוות המדריכים והמלווים הישראליים עוסק במשך שנים בעבודת קודש והתוצאות גם לא איחרו לבוא . באולימפיאדת הנַכים בטורונטו 1976 השתתפו בפעם הראשונה ספורטאים קטועים ועיוורים בנוסף על הספורטאים המשותקים . המלווים האישיים הצמודים הם הכרח ודרושים לחלק מהספורטאים בשל הנכויות הקשות . אולימפיאדת טורונטו 1976 נערכה פחות משלוש שנים לאחר מלחמת יום כיפור . את ישראל ייצגו 31 ספורטאים נכי צה"ל מ"בית הלוחם" אותו ניהל מר יוסף לוטנברג  ו- 37 ספורטאי איל"ן ממועדון "ספיבק" בניהולו של מר משה רשקס . 45 ספורטאים במשלחת ישראל ההיא היו משותקים בדרגות שונות , 17 קטועי גפיים ידיים או רגליים , ו- 6 עיוורים . אל המשלחת הצטרפו 20 מלווים ומאמנים . בראש המשלחת עמד אריה פינק ראש האגף לשיקום וסמנכ"ל משרד הביטחון . מר משה רשקס היה מנהל המשלחת ומר ראובן הלר שימש המדריך הראשי וראש הצוות המקצועי . 68 ספורטאי המשלחת הישראלית התחרו בשמונה מקצועות ספורט : שחייה , א"ק , הרמת משקלות , סיוף , טניס שולחן , כדורסל , כדורעף , וכדור שער לעיוורים .

המדריכים הראשיים במשלחת היו מאמנת השחייה הדגולה מרגלית זוננפלד שאימנה את שחייני "בית הלוחם" והקדישה את חייה לשיקום נכי איל"ן ונכי צה"ל באמצעות השחייה . אריה רובין היה מאמן השחייה של מועדון "ספיבק" . עדנה מדליה אלופת ישראל בזריקות והדיפות שימשה מאמנת הא"ק של ספורטאים נכי צה"ל .

משהחלו התחרויות והצלם שלי אנתוני סטיוארד נדרש ללחוץ על הֶדֶק המצלמה , הוא סירב . הוא רצה לחזור הביתה . הוא לא יכול היה לעמוד במראות שבו הספורטאים המשותקים , הקטועים , והעיוורים מתמודדים לא רק נגד המטר והשעון אלא בעיקר נגד המוגבלויות הקשות של עצמם . כשנכנסנו ערב המשחקים לאחר תהליך האקרדיטציה לחדר האוכל האולימפי נתקלנו בספורטאי צרפתי נכה קשה ללא ידיים וללא מפרקי הכתף , קורבן לכדורי התלידומיד , שאכל את ארוחתו באמצעות רגליו . הוא היה מיומן וגמיש מאוד . בקלות רבה החזיק באצבעות רגלו הימנית את הסכין ובאצבעות רגלו השמאלית את המזלג . כך הגיש את האוכל לפיו באמצעות רגליו . המצלמה שלנו תיעדה אותו . הוא לבש גופיה תכולה ומכנסי טרנינג ארוכים , צחק ודיבר ללא הפסק בעת הארוחה , ונהנה מהחיים . לאנתוני סטיוארד לקח יותר זמן להתרגל לאווירה המיוחדת של המקום ולהצדיע יחד עמי לאנשים האמיצים ביותר בעולם .

yoash 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976 . אני נוכֵח באולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 כשדר וכתב הטלוויזיה הישראלית עם קותי גרשוני (נכה צה"ל קטוע גפיים עליונות ובעל שרידי ראייה בלבד) ועדנה מדליה ז"ל שהייתה ראויה לכל שבח. (צילום CBC קנדה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).     

para 5טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של סיאול 1988 . מרגלית זוננפלד מאמנת השחייה המיתולוגית של הספורטאים הנכים בשחייה ניצבת במרכז יחד עם האלופים האולימפיים של מדינת ישראל בשחייה . זיהוי העומדים בשורה האחורית מימין לשמאל : בועז אבהר , אורי ברגמן , סמדר צור , יזהר כהן , חנוך בודין , ברוך פרצמן , וד"ר רון בולוטין . זיהוי העומדות במרכז מימין לשמאל : מירי סיסו (ממושקפת) ומאמנת השחייה הדגולה גב' מרגלית זוננפלד. זיהוי היושבים בשורה הקדמית מימין לשמאל : טל גולן,  שלמה פינטו ז"ל, ו- יוסי וונגר . (באדיבות "בית הלוחם" וד"ר רוני בולוטין , ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה ד"ר רון בולוטין .

למשלחת שלנו הצטרפו לראשונה ספורטאים אולימפיים חדשים נפגעי מלחמת יום הכיפורים ב- 1973 . ספק אם היו מגיעים אל מסלול הא"ק ובריכת השחייה , לולא איבדו את , ידיהם , רגליהם , ועיניהם . ראובן פרח בן קיבוץ אשדות יעקב היה חייל מילואים במלחמת יום הכיפורים . הוא התעוור בשעה שפגז מצרי פגע בול בזחל"ם שהסיע אותו ואת חבריו הלוחמים בחציית תעלת סואץ . עכשיו היה לוחם קרב 5 במשחקים האולימפיים לנכים בטורונטו 1976 .

יעקב "קוקי" כנעני בן קיבוץ מעגן מיכאל היה קצין טנקים ברמת הגולן . פגז סורי קטל ב- 1974 את מאור עיניו . במשחקי טורונטו הוא צעד ללא כלב נְחִיָיה . המאמן הצמוד שלו והמלווה האישי אבי פאנק ז"ל סיפר לי במהלך המשחקים שההשלמה עם העיוורון היא תהליך נפשי ארוך . יעקב "קוקי" כנעני  היה אחד מאותם העיוורים שלא הסכים במשך זמן רָב לקבל כלב נְחִיָיה מפני שלא האמין ולא הסכין עִם העובדה שאיבד לנצח את מאור עיניו . ההסכמה להשתמש בכלב נְחִיָיה היא ההשלמה עם המציאות הקשה . למשחקי טורונטו הגיע עם כלבו הנאמן . במשחקי טורונטו מצא את עצמו יעקב "קוקי" כנען מתחרה יחד עם ראובן פרח בקרב 5 . אחד המקצועות המורכבים בקרב 5 לעיוורים היא הריצה ל- 60 מ' . התחרות מתנהלת בבודדים . הרץ העיוור ניצב לבדו על קו הזינוק . צילמתי את הריצה הזאת . אבי פאנק ניצב על קו הגמר ובמגאפון כיוון את הרץ העיוור לאחר יריית הזינוק לעבר חוט המטרה . כמעט כל הרצים העיוורים סוטים ימינה או שמאלה בעת הריצה . יעקב "קוקי" כנעני סטה שמאלה . הוא היה כל כך נלהב בריצתו עד שכמעט התנגש בשדרת עגלות הנכים שחנתה בצידי המסלול וצפתה בתחרות הריצה הזאת לעיוורים . אבי פאנק נדרש לצעוק לעברו ולכוון אותו במגאפון , "ימינה , ימינה…ישר…ישר…" . בתום הריצה הניח יעקב "קוקי" כנען את ידו על כתפו של מלווהו בדרכו לחדר ההלבשה .

zonenfeld 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 . מרגלית זוננפלד (מימין) יחד עם יעקב "קוקי" כנען בן קיבוץ מעגן מיכאל בתחרות קרב ה- 5 לספורטאים עיוורים . ההשלמה עם העיוורון היא תהליך נפשי קשה וממושך . מרגלית זוננפלד הקדישה את כל חייה למען הספורטאים הנכים של מדינת ישראל . היא ראויה על כן לפרס ישראל על מסירותה ופועלה . (באדיבות מרגלית זוננפלד , מועדון ,ספיבק"  ובית הלוחם , ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

אחד הספורטאים הבולטים במשלחת הישראלית בטורונטו 1976 היה השחיין המוכשר אורי ברגמן בן קיבוץ גבעת ברנר.  משותק ברגלו הימנית הצליח אורי ברגמן להשיג ארבע מדליות זהב . במשחה החתירה ל- 100 מ' בסגנון חופשי הציב שיא עולם בקטגוריית הנכות שלו כשקבע 06 .04 : 1 דקה . למקום השני הגיע השחיין המצרי חסן עאדל חאפז . אנטוני סטיוארד ואנכי היינו בבריכת השחייה ותיעדנו את לחיצת היד ההיסטורית בין שני המתחרים הישראלי והמצרי על רקע נגינת ההמנון הלאומי שלנו "התקווה" . ישראל ומצרים היו אז עדיין מדינות אויב , לכן לחיצת היד בין השניים הייתה רגע דרמטי ואירוע מרגש .

para 7

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 . אורי ברגמן (במרכז) מושיט יד לשלום ליריבו המצרי חסן עאדל חאפז . הייתי עד לרגע הזה יחד עם הצלם שלי אנטוני סיוארד . (באדיבות בית הלוחם ומועדון "ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

אורי ברגמן בן קיבוץ גבעת ברנר היה עילוי בשחייה . שחיין מוכשר , ממושמע וחרוץ . באולימפיאדת ארנהיים בהולנד 1980 זכה אורי ברגמן בשלוש מדליות זהב נוספות , ביניהן במשחה היוקרתי ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של 11. 04 : 1 דקה . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת 1984 השלישית שלוֹ שנערכה במקביל בשני מקומות , בסטוקמאנדוויל באנגליה ולונג איילנד בארה"ב , זכה אורי ברגמן שוב במדליית הזהב ב- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה יפה של 80. 04 : 1 דקה , וגם במדליית ארד במשחה ל- 100 מ' פרפר . באולימפיאדה הרביעית והאחרונה שלו בסיאול 1988 ניצח במשחה ל- 100 מ' בסגנון חתירה בזמן של 88. 04 : 1 דקה . אורי ברגמן זכה בקריירה הספורטיבית שלו שהשתרעה על פני שתיים עשרה שנה וארבע אולימפיאדות , בתשע מדליות זהב . הוא הפך להיות אחד הספורטאים הדגולים ביותר בתולדות ספורט הנַכִים במדינת ישראל ובעולם כולו .

משה ברבלאט היה נהג זחל"ם במילואים שהשתתף בקרב הקשה ב- 21 במארס 1968 בכיבוש העיירה הירדנית כאראמה השוכנת  כ- 20 ק"מ מצפון לים המלח . העיירה שימשה בסיס מחבלים של ארגון הפת"ח בראשותו של המגה טרוריסט יאסר עראפאת בדרכם למעשי חבלה ורצח בישראל . התפתח קרב קשה בו נהרגו 30 חיילי צה"ל . יאסר עראפאת הצליח לחמוק מידיו של צה"ל . הזחל"ם של משה ברבלאט חטף פגיעה ישירה . רגליו של משה ברבלאט נקטעו . באולימפיאדת טורונטו 1976 הפך משה ברבלאט הפך למנצח א"ק ואלוף בכדורעף . הוועדה המארגנת העניקה לו את המדליות האולימפיות .

para 8

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 .  משה ברבלאט (מימין) זוכה במדליית הארד בא"ק לקטועי רגליים . (באדיבות בית הלוחם ומועדון "ספיבק" ובחסות ההתאחדות לספורט נכים) .

המשלחת הישראלית זכתה באולימפיאדת טורונטו 1976 בהצלחה מדהימה חסרת תקדים . הספורטאים הנכים צברו 75 מדליות אולימפיות . 40 מדליות מזהב , 27 מדליות כסף , ו- 8 מדליות ארד .

נבחרת הגברים בכדורסל בראשותו של הסופר כוכב ברוך חגאי זכתה במדליית הכסף לאחר שהפסידה במשחק הגמר 59 : 46 לענקי נבחרת ארה"ב . התברר שהגובה קובע גם כשהשחקנים יושבים על עגלות נכים . נבחרת הנשים בכדורסל זכתה במדליית הזהב .

hagai 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 . נבחרת ארה"ב מנצחת את נבחרת ישראל במשחק הגמר בכדורסל . הגובה קובע גם בכדורסל נכים . שחקן אמריקני קולע לסל כמעט ללא הפרעה ומכניע את דני שחר (במרכז מס' 9) . משמאל , צופה בנעשה ברוך חגאי (מס' 11) . (באדיבות מועדון "ספיבק" ובית הלוחם , ובחסות התאחדות הספורט לנכים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hagai 2

טקסט תמונה : ברוך חגאי מגדולי הספורטאים הנכים של מדינת ישראל בכל הזמנים .(התמונה באדיבות אברהם תשובה ומועדון "ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

para 9

טקסט תמונה : ברוך חגאי יחדיו עם הכדורסלן האמריקני האגדי מייקל ג'ורדן מי שהיה אלוף ה- NBA  שש (6) פעמים בעשור ה- 90 של המאה שעברה במדי קבוצת שיקאגו בולס . ( התמונה באדיבות אברהם תשובה ומועדון "ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נבחרת הגברים הנַכִים בכדורעף הפכה לסנסציה במשחקי טורונטו 1976 . היא התבססה על נכי צה"ל בלבד הכניעה באולימפיאדה את כל הנבחרות . במשחק הגמר גברה בקלות 3 : 0 על אנגליה וזכתה במדליית הזהב . בראש נבחרת הכדורעף ניצב אז המאמן-שחקן אליעזר קלינה מפתח תקווה . אליעזר "לייזר" קלינה נפצע קשה בשירות מילואים מרסיס פגז סורי ברמת הגולן ב- 1974 ואיבד את רגלו . לידו של אליעזר קלינה שיחקו חגי זמיר בן קיבוץ זיקים ואהרון דנציגר בן קיבוץ גל – און (היום רופא אורטופד) . שניהם שירתו בסיירת הצנחנים והשתתפו בקרב הקשה בכיבוש האי המצרי המבוצר שָדוּאָן ב- 22 בינואר 1970 . חגי זמיר עלה בסערת הקרב על מוקש נעל ואיבד את רגלו . אהרון דנציגר חש לעזרתו ועלה אף הוא על מוקש נעל . גם רגלו נקטעה . אליעזר קַלִינָה , חַגַּי זָמִיר , אהרון דנציגר , משה ברבלאט , דני גלעדי קטוע היד שזכה בשתי מדליות זהב בשחייה ואחת בא"ק , וגיבורי ישראל אחרים ששילמו בגופם את מחיר המלחמות , הפכו לאלופים אולימפיים בכדורעף . אנת'וני סטיוארד ואנכי צילמנו בשתי מצלמות ב- Long shot  ו- Close up את שחקני הכדורעף עומדים על דוכן המנצחים מספר אחת , דגל ישראל מתנוסס בראש התורן , והמנון התקווה מתנגן בהיכל המשחקים . תיעדנו את הרגע לצורך צירופו לסרט הדוקומנטארי רחב בממדים בן כשעה וחצי שהפקתי , ביימתי , וכתבתי ,  "רגעים בלתי נשכחים באולימפיאדת טורונטו 1976" . הסרט התיעודי הזה עתיד היה להיות משודר בהצלחה חסרת תקדים במסגרת "מבט ספורט" מורחב במוצ"ש – 21 באוגוסט 1976 . הוא נטע לראשונה את תודעת ספורט הנכים הישראליים בקרב הציבור בארץ .

נבחרת הנַכים של "בית הלוחם" בכדורעף הייתה סמל של הצלחה ונחישות . היא זכתה במדליות הזהב גם באולימפיאדת ארנהיים ב- 1980 ואולימפיאדת 1984 שהתפצלה ונערכה בשני מקומות , לונג איילנד – ארה"ב וסטוקמאנדוויל – אנגליה .

para 10

טקסט תמונה : אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 . נבחרת הכדורעף של ישראל הורכבה על טוהרת נכי צה"ל קטועי רגליים . בתמונה נראה חגי זמיר מנחית כדור מהרמה של אליעזר קלינה . מספר 10 הוא אהרון דנציגר . (באדיבות "בית הלוחם"  ו- "מועדון ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

para 11

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים שלטורונטו 1976 . נבחרת הכדורעף של ישראל יחד עם ספורטאים נכים אחרים חוגגת דקות ספורות לאחר זכייתה במדליית הזהב . קיצוני משמאל בשורת העומדים הראשונה זהו המאמן – שחקן אליעזר קלינה קטוע רגל ימין . רביעי משמאל משה ברבלאט . בשורת העומדים השנייה אפשר לראות במרכז התמונה את חגי זמיר (מימין למשה ברבלאט) , לידו דני גלעדי (מזוקן) , לשמאלו של דני גלעדי זהו אהרון דנציגר (הוא מוסתר חלקית ע"י כף יד מנופפת של ספורטאי אנגלי) . (תצלום CBC קנדה. באדיבות "בית הלוחם" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

para 12

טקסט תמונה : ד"ר אהרון דנציגר (במרכז) זוכה במדליית זהב בתחרויות ה- א"ק באולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976 . (תצלום CBC קנדה. באדיבות "בית הלוחם" ומועדון "ספיבק" ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

נבחרת נכי צה"ל בכדור שער לעיוורים בראשותו של רפי פַלָח זכתה במקום השלישי בטורניר בטורונטו . רָפִי פַלָח היה קצין הנדסה . מוקש שהתפוצץ לידו ב- 1968 קטע את מאור עיניו . ניצבתי עם המצלמה והמיקרופון ליד השלישייה הישראלית בתדריך האחרון על מדליית הארד . חוקי המשחק בכדור שער פשוטים . כל קבוצה מגלגלת כדור כוח בתורה לעבר יריבתה המגוננת על שער כדורגל מוקטן . באולם המשחק חייב לשרור שקט מוחלט . דממה . כדור הכוח מצויד בפעמונים . רעש הפעמונים מגלה לספורטאים העיוורים את מקומו בשעה שהכדור מתגלגל לעברם. זהו משחק מרתק. הספורטאים העיוורים חלקם עם שרידי ראייה חייבים להרכיב למרות הכול רטייה על שתי העיניים . ההופעה המזהירה והמדהימה של הספורטאים הנַכים הישראליים באולימפיאדת טורונטו 1976 התאפשרה בשל מלאכת הארגון המצוינת של אריה פינק ומשה רשקס ובתמיכתו של שמואל ללקין מנכ"ל התאחדות הספורט ומנהלי מועדון "ספיבק" ומועדון "בית הלוחם" . אי אפשר היה להוציא את ההצלחה הזאת אל הפועל ללא עזרתה ותמיכתה העצומה של הקהילה היהודית בטורונטו , ובראשה היהודי הנדיב מוריי גולדמן .

משה רשקס זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי : "מורי גולדמן יהודי קנדי עשיר מימן כ- % 75 מעלות שהיית משלחת הנכים הגדולה ששיגרה מדינת ישראל לטורונטו 1976 . התאחדות הספורט לנכים ומשרד הביטחון השתתפו ב- % 25 הנותרים של העלויות . ללא מורי גולדמן אישיות ציונית נדיבה ובלתי רגילה לא ניתן היה למַמֵש ולתרגם את יכולות השיקום של מועדוני "ספיבק"  ו- "בית הלוחם" למדליות אולימפיות" .

אנטוני סטיוארד ואנכי עבדנו 15 שעות בכל יום . היינו חייבים לתכנן בקפידה את ליין אפ הצילומים . היו שם המון אירועים בקטגוריות הנכויות השונות ואנחנו היינו צוות צילום בודד . ירינו 12000 (שניים עשר אֶלֶף) רֶגֶל (feet) של פילם עשוי Reversal . תיעדנו היטב את המאמץ וכוח הרצון של הספורטאים הנַכים שלנו בכל המגזרים , ביקשנו את תגובתם , וראיינו אותם . ידענו שאנחנו אוצרים בידינו חומר בלעדי , מרתק , וחשוב . בתום כל יום צילומים באולימפיאדה חשנו לשדה התעופה הבינלאומי של טורונטו והטסנו את הפילם הארוז בקופסאות פח מיוחדות לאלכס גלעדי בירושלים .

ליד ההצלחה המדהימה של הספורטאים הישראליים הנכים דרך כוכבו של אתלט נכה קנדי צעיר ארני בולדט בן 18 (Arnold "Arnie" Boldt) . רגלו השמאלית של ארני בולדט נקטעה כמעט כולה , כמעט עד למפרק הירך , בתאונת דרכים קשה כשהיה בן 3 . בשל הקטיעה הגבוהה אי אפשר היה להתקין לו פרוטזה . ארני בולדט נידון להיות צמוד לקביים עד סוף ימי חייו .

para 13

טקסט תמונה : ארני בולדט נער קנדי בן 18 שנפצע קשה בתאונת דרכים בהיותו בן שלוש . רגלו הימנית נקטעה עד סמוך למפרק הירך . הוא הפך למרות נכותו הקשה לפנומן ו- ווירטואוז בקפיצה לגובה וקפיצה לרוחק מהמקום . ארני בולדט הפך לפלא השמיני באולימפיאדת הנכים בטורונטו 1976 . הוא הציב רף חדש לקצה גבול יכולתו של האדם בספורט . הייתי עֵד לתצוגת הספורט המופלאה שלו באִצטדיון "אטוביקוק" בטורונטו . תיעדתי אותה בסרט הדוקומנטארי שלי , "אולימפיאדת הנכים טורונטו 1976" . (באדיבות CBC קנדה ו- "בית הלוחם" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

para 14

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של טורונטו 1976 . האתלט הקנדי בן ה- 18 קטוע רגל ימין עד מפרק הירך מכניע רף בגובה של 1.86 מ' וקובע שיא עולם לקטועי רגליים . כל ניסיון קפיצה שלו הפך לאטרקציה שהשבית לרגע את כל הפעילויות באִצטדיון . הן הופסקו מעצמן ברגע שקפץ . 5000 צופים באִצטדיון "אטוביקוק" בטורונטו הריעו לו ממושכות . (תצלום CBC קנדה) .

para 15

טקסט תמונה :  ארבע שנים מאוחר יותר . אולימפיאדת הנכים בארנהיים – הולנד 1980 . ארני בולדט מנתר מעל רף שגובהו 1.91 מ' . לאחר מכן קבע שיא עולם חדש משחלף מעל רף שגובהו 2.00 מ' . הוא נכשל שלוש פעמים בארנהיים 1980 לעבור גובה של 2.01  מ' . באולימפיאדת סיאול 1988 בהיותו בן 30 קבע  ארני  בולדט  שיא עולם חדש 2.06  מ' . הישג פנטסטי שלא יישבר עוד זמן רב . (באדיבות בית הלוחם וספיבק) .

קומתו של ארני בּוֹלדט מתנשאת ל- 1.90 מ' , אולי בשל כך אהב את אתגר הקפיצה לגובה יותר מכל . היה לו ניתור מדהים והוא פיתח סגנון פנטסטי ומיומנות מיוחדת כדי לרַחֵף מעל רף הזהה לגובהו האישי ויותר . הוא היה ווירטואוז – פנומן שרכש לו מוניטין רב בקנדה וקנה מעריצים בכל העולם . כשהתייצב במתקן הקפיצה לגובה היה כבר מספיק מפורסם כדי שהצלם שלי אנטוני סטיוארד ואנכי נחוש לשם . כל האצטדיון שבת ממלאכה . התחרויות נפסקו ומאות אתלטים רתוקים לקביים ועגלות נכים סובבו אט-אט את מזרן הקפיצה לגובה כדי לחזות ב- ארני בולדט ספורטאי נכה הטוב בעולם . הוא חלף על פני כל גובה שהוצב בפני , ועכשיו התכונן לשבור את שיא העולם . הרף הוצב בגובה של 1.89 מ' . שום ספורטאי בתבל , נכה עם רגל אחת , מעולם לא חלף מעל גובה מדהים שכזה . חמשת אלפי הצופים ביציעי "אטוביקוק – סנטניאל פארק"  נעצו את מבטם באתלט המחונן שכבר פשט את בגד האימון שלו והתכונן לקפיצת חייו .

אני זוכר היטב את הרגע הזה . לעולם לא אשכח אותו . הייתי שָם . זַרזיפי גשם שטפו את המסלול . הוריתי לאנטוני סטיוארד ללחוץ על הֶדֶק המצלמה . אני תיעדתי את האירוע מזווית צילום שונה במצלמה השנייה של הצלם הקנדי . ארני בולדט הניח את הקביים על המסלול וניצב מול הרַף עומד על רגל אחת כמו חסידה . חוש שיווי המשקל שלו היה מושלם . כמו של עוף . הוא לא זע . זה היה האתגר של חייו . הס הושלך ביציעים . הייתה דממה באצטדיון . היה כל כך שקט עד שאפשר היה לשמוע את רעש המנועים של שתי המצלמות המתעדות אותו עומד שליו , מתבונן ברָף , ומרוכז במשימה . הוא הפך לדמות כה נערצת בטורונטו ובעולם כולו . לפתע הניף את שתי ידיו אל על והחל לנתר על רגלו הימנית לעבר המזרן . ידיו נעו בתנועות סיבוביות מעלה ומטה . הוא נראה לפתע כמו נֶשֶר ששועֵט וצובר תאוצה בדרך להמראה אל הרקיע . זה היה מראה מדהים . ארני בולדט ניתק מהקרקע ובתנועה הדורשת קואורדינציה מורכבת , מעין הכלאה של סגנון פוסברי וגלילת בטן , חלף מעל רָף שגובהו 1.89 מ' , ושבר את שיא העולם של עצמו . הוא היה פנומן בעל ניתור שמעולם לא ראיתי כמותו והוכיח שוב ושוב כי אין גבול ליכולתו ולכוח רצונו של האדם . בתום התחרות ראיינו אותו . ארני בולדט סיפר לנו בגילוי לֵב על אהבתו העצומה לספורט ועל אימוניו הרבים . הרשימה אותי אישיותו הבלתי רגילה ודבקותו במשימה מעבר לכשרון הטבעי בו ניחן. הוא היה נער קנדי ביישן, צנוע, ועניו .

ביום שני – 16 באוגוסט 1976 שבתי למשפחתי מטורונטו . למחרת התייצבתי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים כדי לערוך את הסרט הדוקומנטרי על הספורטאים הנכים . אלכס גלעדי ידע כמוני שאנחנו מחזיקים בידינו סרט תעודה חסר תקדים בחשיבותו ובדרמטיות שלו .  רצינו לחשוף את הצלחת הספורטאים הנכים של ישראל כשהסיפור עדיין טרי וחם כבר ב- "מבט ספורט" הקרוב במוצ"ש של 21 באוגוסט 1976 . הדרך היחידה לערוך חומר צילום כה רָב ולהגיע לשידור במועֵד כה מהר ובתוך כמה ימים , היה לקבל את עורך הסרטים המוכשר והמצוין אורי ג'אנה שהיה משוגע לדבר כמוני . אורי ג'אנה היה עורך סרטים דגול ורמה בפני עצמה . הוא הסכים לשבת יחד עמי ליד שולחן ה- Steenbeck יותר מ- 98 שעות רצופות כדי לערוך 12000 (שניים עשר אֶלֶף) רגל שצולמו בפילם . זאת לא הייתה משימת עריכה פשוטה . הסתגרנו ארבע יממות בחדר העריכה החשוך שהקצה לנו גדעון דרורי ז"ל מנהל מחלקת העריכה . בבקרים נסענו איש – איש לביתו לשעה מקלחת , ושבנו מייד ל- Steenbeck . מיכה לויירר מנהל מחלקת הקוֹל בימים ההם ביצע אישית את ה- Mix Sound לסרט. בסופו של דבר אורי ג'אנה ואנכי עמדנו במשימה שהצבנו לעצמנו עצמנו.                             אלכס גלעדי היה הראשון שראה את המוצר הסופי . לעולם לא אשכח את תגובתו הנרגשת : "יואשיש , כמה אני שמח עכשיו שהשארתי אותך בטורונטו" , אמר לי והוסיף באנגלית , "Unforgettable , יואשיש , Unforgattable …זהו מסמך דוקומנטארי מדהים . יואשיש הגעת לשיא טלוויזיוני חדש בעשיית הסרט הזה , ועוד בתוך ארבעה ימים". הוא חיבק ונישק אותי . זה היה אלכס גלעדי מנהיג שידור לפני שהוא ידע ובטרם ידענו כולנו שהוא אומנם כזה .

סרט התעודה בן כ- 90 דקות , "רגעים בלתי נשכחים באולימפיאדת טורונטו 1976" , סיפר על הצלחתם המדהימה של הספורטאים הנכים באולימפיאדת טורונטו 1976 שודר במוצ"ש – 21 באוגוסט 1976 . הסרט זכה למוניטין רָב והערכה גדולה מפני שחשף בפעם הראשונה בטלוויזיה את המאבק ההרואי של הספורטאים הנכים במוגבלויות של עצמם . ההצלחה הדרמטית של הספורטאים הנכים הישראליים בטורונטו היוותה נקודת מִפְנֶה בתודעת הציבור ובתודעת הטלוויזיה הנוגעת לשיקום הנכים באמצעות העיסוק בספורט .

הספורטאים הנכים של ישראל צברו 75 מדליות אולימפיות ודורגו במקום השישי מתוך ארבעים ושלוש מדינות אחרי ארה"ב , גרמניה , שוודיה , אנגליה , והולנד . לדירוג היה רק פירוש אחד . ישראל ניצבת בפסגה העולמית ביכולות השיקום של הנַכִים שלה באמצעות הספורט . רבים שאלו אותי את השאלה הבלתי הנמנעת מדוע הספורטאים הישראליים הנכים כה מצליחים בזירה האולימפית בעוד עמיתיהם הבריאים נכשלים . אין לי תשובה חד משמעית לפשר העובדה הזאת . חלק מהתשובה וודאי טמון ברצינותם ואישיותם יוצאת הדופן של הספורטאים הנכים המצטיינים . כישרונם ודבקותם חסרת הפשרות במשימת הספורט הולידה בסופו של דבר מדליות אולימפיות .

את רעיון ספורט הנכים הגה לראשונה ב- 1948 הפרופסור האנגלי לרפואה סיר לודוויג גוטמן . הוא יזם את משחקי סטוקמנדוויל לספורטאים נכים באנגליה מייד בתום אולימפיאדת לונדון 48' . הוא היה הראשון ששילב את הספורט כחלק מתהליך השיקום של נפגעי עמוד השדרה בבית החולים סטוקמנדוויל שאותו ניהֵל . הספורטאים הנַכים בעולם משווים את שיעור קומתו של פרופסור לודוויג גוטמן אבי ספורט הנַכים בעולם לזוֹ של הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין מחדש המשחקים האולימפיים בעת החדשה . פרופסור לודוויג גוטמן היה הראשון שהעלה את רעיון שיקום הנכים באמצעות הספורט לסדר היום הציבורי בעולם . ב- 1952 הפכו משחקי סטוקמנדוויל לאירוע בינלאומי . בתחרויות השתתפו גם ספורטאים נכים מהולנד . פרופסור ספירא פיתח ב- 1960 בבית החולים תל השומר את רעיון שיקום הנכים באמצעות ספורט שהגה בסטוקמנדוויל פרופסור לודוויג גוטמן .

ב- 1960 נערכה ברומא האולימפיאדה הראשונה לספורטאים נכים . הספורטאים הישראליים זכו במדליית זהב אחת , 2 מדליות כסף ו- 2 מדליות ארד . ב- 1964 התקיימה אולימפיאדת הנכים בטוקיו . הספורטאים הישראליים שבו עטורים ב- מדליות זהב , 3 כסף ו- 10 מארד . ב- 1968 סירבה מכסיקו לארח את אולימפיאדת הנַכים השלישית . מדינת ישראל נטלה על עצמה את משימת הארגון . הוועדה המארגנת כללה את אריה פינק יו"ר התאחדות ספורט הנכים בישראל ומנהל המטה שלו יוסף עובד, וסייעו לידו יריב אורן ז"ל, שמואל שומכר ז"ל, גרשון הוברמן , וראובן הלר . אולימפיאדת הנכים של 1968 בהשתתפות 750 ספורטאים משותקים בכיסאות גלגלים ו- 450 מלווים מ- 29 מדינות התקיימה בתל אביב . טקס הפתיחה נערך באצטדיון  האוניברסיטה בירושלים וחזו בו 18 אֶלֶף צופים . למשביע הספורטאים נבחר הספורטאי הוותיק צביקה בן צבי , שאמר:  "אנחנו נשמור על האחווה , האחדות , והרוח הספורטיבית" . התחרויות נערכו בעיקר במתקני מועדון "ספיבק" ברמת גן , "אוהל שם" בתל אביב , ובאצטדיון הכדורגל המקומי . הספורטאים שוכנו בכפר המכבייה . נבחרות הגברים והנשים בהדרכתם של שמעון שלח וראובן הלר זכו במדליות הזהב . נבחרת הגברים גברה במשחק הגמר על נבחרת ארה"ב . ב- 1968 עלה לגדולה הכדורסלן האגדי ברוך חגי שהיה גם אלוף במשחק טניס השולחן . משלחת ישראל דורגה במקום השלישי אחרי משלחות ארה"ב ואנגליה , וספורטאיה זכו ב- 62 מדליות אולימפיות . 17 מדליות זהב , 21 מדליות כסף , ו- 25 מדליות ארד .

יגאל אלון סגן ראש הממשלה של לוי אשכול אמר בטקס הנעילה : "באולימפיאדת הנכים הזאת על אף הכמיהה להגיע למקום הראשון , אין מפסידים , יש בה רק מנצחים , כי כל אחד ממשתתפיה כבר זכה בניצחון גדול של הרוח על חולשת הגוף" . באולימפיאדת היידלברג 1972 זכו הספורטאים הישראליים ב- 9 מדליות זהב , 10 מדליות כסף , ו- 9 מדליות ארד . ואז באה בתור האולימפיאדה הבלתי נשכחת של טורונטו 1976 שהצטרפו אליה גם ספורטאים קטועי גפיים ועיוורים . שליש ממניין המדליות הושגו בבריכת השחייה .

גב' מרגלית זוננפלד נולדה  ב- 26 בנובמבר 1925 בברנו בירת מורביה ברפובליקה צ'כוסלובקיה . במרס 1939 נכנס הצבא הגרמני לעיר . גורלה של צ'כוסלובקיה נחרץ לשבט לאחר חתימת ההסכם המדיני המביש במינכן ב- 30 בספטמבר 1938 בין ראש ממשלת אנגליה נוויל צ'מברליין לבין אדולף היטלר קנצלר גרמניה הנאצית . נוויל צ'מברליין חזר מרוצה מעצמו ללונדון . בפתח המטוס שהחזיר אותו לבירה , כשבידו האחת המטרייה השחורה וידו השנייה מנפנפת בפיסת הנייר של הסכם מינכן , הכריז לפני המצלמות המתקתקות והעיתונאים הרבים , "הצלתי את השלום בדורנו" . כעבור כמה חודשים פלשה גרמניה לצ'כוסלובקיה בטענה כי חבל הסודטים שייך לרייך השלישי . הסכם מינכן הופר . זה היה תחילת סופה של יהדות צ'כוסלובקיה שהושמדה במחנות המוות של אדולף היטלר . מרגלית זוננפלד ואחותה התאומה רות ניצלו ברגע האחרון . הן הצטרפו במרס 1940 בעיצומה של מלחמת העולם ה- 2 לקבוצה האחרונה של ילדים יהודיים שקיבלו את הסרטיפיקטים (רישיון כניסה לארץ ישראל מטעם השלטון המנדטורי הבריטי) המיוחלים , והועלו ממש בדקה ה- 90 במסגרת עליית הנוער מצ'כוסלובקיה לארץ ישראל . האחות הגדולה לוֹטֶה שרדה את טרייזנשטד . ההורים אירמה וקארל זוננפלד נספו בשואה .

אביה של מרגלית זוננפלד , עו"ד- ד"ר קארל זוננפלד היה ממייסדי "מכבי צ'כוסלובקיה" בתחילת המאה העשרים ובעצמו שימש כמדריך התעמלות . מרגלית זוננפלד הילדה נקשרה לספורט . היה לה ממי ללמוד . בעיקר אהבה את השחייה והקפיצות למים כפי שסיפרה לי שנים מאוחר יותר .

במאי 1940 התמנה ווינסטון צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה במקומו של נוויל צ'מברליין . אירופה נשטפה כבר בנהרות של דם . ב- 1940 החלה מרגלית זוננפלד חיים חדשים בארץ ישראל . היא למדה בכפר הנוער שפיה . אח"כ הצטרפה עם בני קבוצתה לחברת ההכשרה בגבע והפכה לחלוצה . ב- 1945 הצטרפה עם חברי ההכשרה לקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן . היא הוכשרה כמורה לחינוך גופני והפכה למדריכת שחייה בקיבוצי עמק בית שאן . לאחר שעזבה את הקיבוץ נענתה ב- 1958 לפנייתו של הפיזיותרפיסט גרשון הוברמן לשמש מאמנת שחייה לילדים משותקים נפגעי פוליו בבריכת גורדון בתל אביב . בשנת 1961 נחנך על גדות הירקון מועדון הספורט לנכים על שֵם ספיבק – מרכז הספורט של איל"ן – הודות ליוזמה משותפת של גרשון הוברמן ונשיאת איל"ן גב' בטי דובינר . מרגלית זוננפלד נרתמה למשימה שהפכה להיות תכלית חייה . היא שיקמה את היכולות הגופניות של הילדים הנַכים באמצעות השחייה וחוללה פלאים .

ב- 1974 הצטרפה מרגלית זוננפלד לצוות מדריכי השחייה של נכי צה"ל . בעקבות המלחמה הקשה ביום הכיפורים באוקטובר 1973 נוספו נַכים חדשים . נכי צה"ל התאמנו במועדון "ספיבק" בימים שקדמו להקמת "בית הלוחם" . מרגלית זוננפלד הפכה ברבות השנים למאמנת שחייה דגולה יצרה מסורת שחייה . שליש מהמדליות של הספורטאים הישראליים באולימפיאדת טורונטו 1976 הושגו בבריכת השחייה . היא הבינה והכירה היטב את נתיב השחייה באמצעותה ניתן לשקם את המשותקים , הקטועים , והעיוורים בדרך לפסגת חייהם . הספורטאים הנכים מצאו נתיב ללבה . המובחרים והכישרוניים שביניהם התייצבו בבריכה שלה כדי שתהפוך אותם לאלופים אולימפיים .

רוֹן בּוֹלוֹטִין נולד ב- 1956 בתל אביב . את שירותו הצבאי עשה בסיירת "שקד" . ב- 1975 איבד את רגלו ממוקש בעת תרגיל של הסיירת בסינַי . גם עיניו נפגעו . רון בולוטין הגיע אל מאמנת השחייה מרגלית זוננפלד . באולימפיאדת הנכים שנערכה בארנהיים ב- 1980 הפך רון בולוטין לאלוף אולימפי בעל שתי מדליות זהב . הוא ניצח ב- 100 מ' בסגנון פרפר בזמן של 34. 06 : 1 דקה, ו- 100 מ' בסגנון חופשי בתוצאה של 00. 02 : 1 דקה. תחת הדרכתה של מרגלית זוננפלד נטל חלק בעוד שתי אולימפיאדות . בזאת של 1984 שנערכה בשני מקומות ב- ניו יורק בארה"ב וסטוקמנדוויל באנגליה , ובאולימפיאדת סיאול 1988 . באולימפיאדת סיאול 1988 זכה במדליית זהב נוספת כששיפר את שיאו ב- 100 מ' פרפר בתוצאה של 82. 05 : 1 דקה . רון בולוטין זכה בשלוש אולימפיאדות ב- 10 מדליות אולימפיות , שלוש מתוכן מזהב .

חֲנוֹך בּוֹדִין נולד ב- 1962 . הוא איבד את ידו במלחמת שלום הגליל בלבנון ב- 1982 . פגז סורי קטע את ידו מתחת למרפק . הוא התייצב אצל מרגלית זוננפלד והפך לאלוף אולימפי בשחייה . באולימפיאדת הנכים ב- 1984 טרם הרשים אך באולימפיאדת סיאול 88' היה כבר אלוף אולימפי כפול במשחים ל- 100 מ' בסגנון גב בתוצאה של 28. 17 : 1 דקה ו- 100 מ' בסגנון מעורב אישי בזמן של 40. 39 : 2 דקות . הוועדה המארגנת של  המכבייה ה- 13 שנערכה ב- 1989 בחרה בחנוך בודין להיות נושא הלפיד ומדליק משואת המשחקים .

יִזְהָר כּהֵן נולד ב- 1962 בקיבוץ דגניה א' . הוא שירת בסיירת מובחרת ונפצע ממוקש בפעולה מבצעית ב- 1986 בלבנון . הוא איבד את מאור עיניו והתעוור . יזהר כהן הגיע לבריכת השחייה של מרגלית זוננפלד והפך לגיבור אולימפיאדת הנכים בסיאול 1988 . הוא זכה בשלוש מדליות זהב ואחת מכסף . יזהר כהן ניצח במשחה בסגנון גַב ל- 100 מ' בתוצאה של 86. 02 : 1 דקה , זכה ב- 50 מ' בסגנון חזה בזמן של 27.26 שניות , סיים שני ב- 100 מ' חתירה בזמן של 82. 23 : 1 דקה , והיה ראשון ב- 50 מ' בסגנון פרפר בתוצאה של 79. 36 שניות .

זִיו בֶּטֶר נולד ב- 1965 בקיבוץ להבות הבשן . הוא לקח חלק בפעולה מבצעית בלבנון ונפגע בשתי עיניו ממוקש שהתפוצץ . הוא איבד את ראייתו בעין אחת ובשנייה נשאר עם שרידי ראייה מינימאליים בלבד .זיו בטר הצטרף לאימוני השחייה תחת הדרכתה של מרגלית זוננפלד . באולימפיאדת הנכים בברצלונה 1992 , זכה זיו בטר בשתי מדליות כסף במשחה ל- 100 מ' בסגנון גַב בזמן של 07. 24 : 1 דקה וגם במשחה ל- 400 מ' בסגנון חתירה בזמן של 64. 43 : 4 דקות. הוא זכה במדליית הארד במשחה ל- 200 מ' גַב בתוצאה של 28. 41 : 2 דקות. באולימפיאדת הנכים שנערכה באטלנטה ב- 1996 זכה זיו בטר בשתי מדליות ארד נוספות . הוא עבר 50 מ' בסגנון חתירה בזמן של 97. 26 שניות , ו- 100 מ' בסגנון חתירה בתוצאה של 01. 00 : 1 דקה .

————————————————————————-

הערה : התמונה שצולמה ע"י אריאל בשור ומראה יחדיו את השלישייה יזהר כהן + חנוך בודין + זיו בטר, ואשר מיועדת לעריכה במקום הזה של הפוסט הנוכחי, ממתינה עדיין לאישור זכויות יוצרים.

————————————————————————- 

טקסט תמונה : אלופי השחייה האולימפיים של מדינת ישראל . זיהוי מימין לשמאל : יזהר כהן (עיוור) , חנוך בודין (קטוע יד), וזיו בטר (שרידי ראייה). (באדיבות הצלם אריאל בשור , באדיבות "בית הלוחם", ובאדיבות גם של ד"ר רוני בולוטין, ראובן הלר, ואברהם תשובה, ובחסות התאחדות הספורט לנכים).

מרגלית זוננפלד יצרה מסורת בשחייה שהתגלמה בהצלחה היוצאת דופן של שחייני נכי צה"ל . הקו המרכזי של הדרכתה בבריכת השחייה היה להוציא את מרב היכולות מהאנשים , ולהעניק לכל אחד מהם תחושה שבמסגרת המגבלות האישיות שנוצרו , יש לכולם יכולות שאולי אינם יודעים ומכירים אותן . והדבר החשוב ביותר אולי היא יכולת העידוד שלה . "גם אם אתם נכים החיים לא נגמרו" , נהגה לומר לספורטאים האמיצים שבאו להתאמן אצלה . היא חוננה בחוש המיוחד שאִפשר לה תובנה וחדירה עמוקה לנפשו וגופו של הספורטאי הנכה ושילובם נוכח אתגר המגבלה . מרגלית זוננפלד עבדה שנים רבות ילדים משותקים נפגעי הפוליו . היא הגיעה עמם להישגים מפליגים . גולת הכותרת שלה היו הישגיה עם שחייני נכי צה"ל של "בית הלוחם" . השחייה התחרותית הייתה המשך ישיר של לימוד השחייה . היא עודדה לכך כל מי שגילתה בו כשרון , התמדה והנאה משחייה . היא ראתה באימוני השחייה דרך מצוינת לפיתוח סבולת לב – ריאה , ובהשתתפות בתחרויות שלב חשוב בעיצוב האישיות . תחושת "יחדיו" , הפִרגון ההדדי , השחייה המשותפת במחנות האימונים , השעות הרבות בעת האימונים , ובסופם הצלחה מדהימה חוללו משהו מאוד חיובי לשחיינים . למרגלית זוננפלד שמורות זכויות עצומות בתחום לימוד השחייה לנכים ובאימון והדרכה בתחום השחייה התחרותית . במשך השנים עברה ההגמוניה בשחייה ממועדון "ספיבק" למועדון נכי צה"ל ב- "בית הלוחם" . מספרם של נכי צה"ל גדל בהם קטועים רבים ועיוורים הלך וגדל עם כל מלחמה נוספת . מספר נכי הפוליו לא עלה . המחלה הקשה הודברה ע"י חיסונים רפואיים . התחזקותו של "בית הלוחם" בשחייה התחרותית קשורה גם לגיל הספורטאים . כאשר מדובר בילדים נכים יש צורך לדחוף אותם . לא כך עם נכי צה"ל . שחייני נכי צה"ל נפגעו בהיותם בני 18 ומעלה . זהו הבדל עצום . רבים מהם שחו לפני שנפצעו בקרבות . לא היה צורך לדחוף אותם . זוהי הסיבה שבתחום השחייה התחרותית אין כמעט דוֹר המשך של שחיינים משותקים .

בהיותה בת 80 כתבה מרגלית זוננפלד את סיפור חייה בספר מעניין שקראה לו , "במים כולם שווים – סיפורה של מרגלית , סיפור שחיית הנכים בישראל" [1] . חנוך בודין , ד"ר רון בולוטין , וזיו בטר כתבו לה דברי הקדשה בספרה הנפלא .

חנוך בודין כתב לה כלהלן : "מרגלית זוננפלד היא שותפה בכל. המפגש הראשון היה בבריכת בית הלוחם בחורף 1983. היום במט לאחור ניתן להעריך את סבלנותה הרבה לאותם החברה הצעירים ואני ביניהם שמגיעים לבריכה עם כל שיגעונותיהם ועם יכולת השחייה המגוחכת שלהם. מאותו חורף ועד היום עברנו שעות רבות, יפות וקשות, בבריכה ומחוצה לה. מרגלית זוננפלד הינה שותפה קבועה לאימונים, לחיים המשפחתיים , לרגעים היפים בזירה הבינלאומית וגם לרגעים המאכזבים והכואבים. היא מלווה קבועה מרגע הלימוד של התנועה הראשונה במים ועד לניצחונות, למדליות האולימפיות, ולשיאי העולם. את הקשר המיוחד שנוצר בינינו ובין מרגלית זוננפלד קשה לתאר במילים, אבל כלולים בו הרבה הערכה, שיתוף, ואהבה הדדיים".

ד"ר רון בולוטין הקדיש לה כך : "מרגלית זוננפלד, כולם היו בנייך. הגעתי באביב 1976 לבריכת בית הלוחם באפקה . מאז ועד היום יש למרגלית זוננפלד מקום משמעותי בחיי. בתחרויות , ואחרי כן בשנים של עבודה משותפת כמאמן בספיבק ובית הלוחם . בכל אלה ראיתי ולמדתי. בשבילה – השחיין הוא תמיד המרכז. הוא החשוב. מרגלית זוננפלד תרוץ, תסייע, ותארגן – הכל למען השחיינים. ואולי מעלתה הנאצלת ביותר של מרגלית זוננפלד, שידעה להצמיח דוֹר שני של מאמנים טובים. לא כל איש מקצוע מסוגל ורוצה בכך. לפעמים יש הרואים בכך איום על מעמדם המקצועי. אבל מרגלית זוננפלד עודדה רבים מאִתנו ללמוד ולהתקדם. כמה מחניכיה וביניהם אורי ברגמן ואני עברנו קורס מאמנים וחזרנו לאמן ולהדריך בספורט הנכים. מרגלית זוננפלד ראתה בהצלחה של כל אחד מאתנו את הצלחתה, ושמחה בהצלחתו של כל אחד מאתנו בלב שלם. זכיתי לשעות רבות של עבודה לצִדה של מרגלית זוננפלד , ובהן התפעלתי מהעין החדה שלה שמאתרת במהירות את הבעיה , מהיצירתיות בשיפור הסגנון , מהגישה האומרת שאין כללים בעבודה עם הנַכים . כל אחד הוא מיוחד והפתרונות שונים ומגוונים . ענף שחיית הנַכים שמרגלית זוננפלד הקימה כמעט לבדה הוא הענף מספר אחד ללא עוררין בספורט הנַכים . אין ענף נוסף בו מספר רָב כל כך של ספורטאים זכו במספר כה גדול של מדליות בתחרויות הבינלאומיות – וכולם היו בנייך. ההיסטוריה של ענף השחייה לנכים היא בעצם סיפורה של מרגלית זוננפלד. מהשיקום של הנכה הקשה והבודד ועד להישגי השיא באולימפיאדות . וכך גם לגבי עצמי. כמעט כל דבר שעשיתי בשחיית הנַכים במהלך 22 השנים, כולל ההישגים וההתפתחות המקצועית, הם במידה רבה בזכותך, מרגלית זוננפלד" .

זיו בטר כתב לה ברגש ובמסירות : "מרגלית זוננפלד במרכז העניינים , מאז הכרתיך בקיץ 1988 היית כל הזמן במרכז העניינים. רצה, מסדרת, דואגת, שורקת, מודדת זמנים, ומעודכנת בכל רגע על מצב העניינים של כל שחיין בנפרד. רגעים רבים של 'ביחד' באימונים, במחנות האימונים , בתחרויות בארץ ובחוץ לארץ הותירו בי אוסף אדיר של זיכרונות וסיפורים שרק מעטים מהם אעלה כאן . גמישות היא חלק בלתי נפרד מהשחיין . לשמחתי התברכתי בגמישות טבעית די טובה . הודות לכך נהניתי במשך שנים מקריאותייך בעת שיעורי הגמישות באימונים, יופי זיו, כולם להסתכל איך זיו עושה את התרגיל שלו. לטוס לתחרויות בחו"ל אולי נראה לפעמים כמו נופש רווקים או התגייסות למילואים , אך את הפכת את זה תמיד לקייטנה של החופש הגדול. מ- "מציצות" בהמראה, ריצות לוודא שהכול מסודר במגורים, ההשכמות, הדִגלונים והמזכרות, הדאגה לכל פרט ופרט. ילדים עבורך היו פוטנציאל ענק. לאלה במועדון "ספיבק" דאגת שיגיעו ליכולות מוטוריות ואחרות רבות ככל האפשר שיוכלו להסתדר בכל מצב . תמה תקופה ארוכה מאוד שאני רק חלק ממנה . אני בטוח שעוד שנים רבות נרגיש את נוכחותך באימונים . כבר היום , בחינוך הדוֹר הבא של המאמנים , אנו משתמשים הרבה במשפט , '…מרגלית זוננפלד כבר מזמן הייתה…' . הלוואי שכעת תתני לעצמך פסיק ממה שהענקת לנו , לנבחרת השחייה , ולי בפרט" .

para 16

טקסט תמונה :  אולימפיאדת הנכים של סיאול 1988 . זיהוי השחיינים מימין לשמאל : חנוך בודין , יזהר כהן , וד"ר רוני בולוטין . גיבורים בשדות המערכה של מדינת ישראל ואלופי שחייה אולימפיים שלא יישכחו לעולם . (באדיבות "בית הלוחם" ובאדיבות ד"ר רון בולוטין ובחסות התאחדות הספורט לנכים) .

מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חשפה בפעם הראשונה ב- 1976 את הצטיינותם של הספורטאים הנַכים במדינת ישראל באולימפיאדת מונטריאול 76' ואת דרך שיקומם ופעילותם המיוחדת . אלכס גלעדי ביקש להמשיך את מלאכת התיעוד גם באולימפיאדת הנכים של 1980 בארנהיים – הולנד . ב- 24 בינואר 1980 שלח אלכס גלעדי את הצעת הכיסוי שלו לטומי לפיד . כך כתב לו  [2] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט                                                               ירושלים , 24.1.1980

אל    :  יוסף לפיד

מאת  :  אלכס גלעדי

הנדון  :  אולימפיאדת הנכים ארנהיים – הולנד 1980

בתאריכים 5.7.1980 – 21.6.1980 תתקיים בארנהיים – הולנד , אולימפיאדת הנַכים . משלחת ישראל תכלול 50 ספורטאים .

מן הראוי להדגיש כי באולימפיאדה האחרונה שהתקיימה בטורונטו 1976 זכו ספורטאינו לתהילה רבה ול- 42 מדליות זהב . אנחנו שלחנו את יואש אלרואי לטורונטו שהכין סרט בן 90 דקות על התחרויות וגם הסרט זכה להצלחה גדולה .

אני מבקש לשלוח כתב וצוות צילום להולנד במגמה לשדר קטעי תחרויות במהלך המשחקים ולהכין סרט ארוך במועֵד מאוחר יותר .

                                                                                                                             בברכה ,

אלכס גלעדי

לא היה לכך המשך מיידי . מנכ"ל רשות השידור ב- 1980 יוסף "טומי" לפיד דחה על הסַף את בקשתו של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בימים ההם לכסות את משחקי אולימפיאדת הנַכים בארנהיים – הולנד בקיץ 1980 . הוא נימק את החלטתו בקשיים תקציביים של רשות השידור . מנהל הטלוויזיה צחי שמעוני ומנהל החדשות חיים יבין תמכו ביוסף 'טומי' לפיד . "אין לכך כסף" , הם אמרו לאלכס גלעדי . יוסף 'טומי' לפיד דחה בלי סוף יוזמות שידור נוספות של אלכס גלעדי . הוא לא הסכים לשדר את תחרויות גביע העולם בא"ק במונטריאול בטענה שזה לא מעניין , הוא לא רצה לשָדֵר את  גמר אליפות ישראל בטניס בתירוץ שזה לא חשוב מספיק , הוא סירב להטיס משלחת שידור של הטלוויזיה הישראלית לאולימפיאדת מוסקבה 80' . "ראש הממשלה מנחם בגין החרים את המשחקים האולימפיים , על כן לא יכול להיות שאני אשלח לשם את אנשי רשות השידור" , אמר לאלכס גלעדי . אח"כ דחה לחלוטין את רעיון כיסוי אולימפיאדת הנכים בארנהיים . אלכס גלעדי היה מזועזע ממנו .

הספורטאים הנַכים של ישראל השיגו באולימפיאדת ארנהיים 41 מדליות . 12 זהב , 18 כסף , ו- 11 ארד , אך לא הייתה שם שום מצלמת טלוויזיה שלנו כדי לתעד את ההישגים האלו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא צילמה ולא שידרה אפילו פריים אחד מהתחרויות . באולימפיאדת ארנהיים שיפר הווירטואוז ארני בולדט את שיאו העולמי בקפיצה לגובה והעמיד אותו על 1.96 מ' ואח"כ על 2.00 מ' . שלושת ניסיונותיו לנתר מעל רף של 2.01 מטרים נכשלו . קצפה של התאחדות הספורט לנַכים יצא על יוסף "טומ"' לפיד ז"ל והוא חש לא נעים . הוא ידע ששגה עיתונאית והבין שהחמיץ אירוע ספורט רגיש וחשוב בעל משמעות חשובה ביותר לציבור בישראל .

ב- 4 באוגוסט 1980 ביקש יוסף "טומי" לפיד את עזרתו של אלכס גלעדי כדי שיציל אותו מאימת הנַכים [3] . האיש הנושא במשרה החשובה ביותר בשידור הציבורי שפסל לחלוטין את כיסוי אולימפיאדת ארנהיים , כתב לפתע לאלכס גלעדי כי ספורט הנכים הוא חשוב ויפה .

רשות השידור המנהל הכללי

ירושלים , כ'ב באב תש"מ , 4 באוגוסט 1980

אל    :  אלכס גלעדי באמצעות חיים יבין

           באמצעות יצחק שמעוני

הספורטאים הנַכים נפגעו מכך שלא זכו לכיסוי יותר נרחב על הישגיהם באולימפיאדה . כזכור לך , הצעת לשלוח צוות להולנד והדבר לא הסתייע בידינו מסיבות תקציביות . אישרתי במקום זאת את שיגורו של צבי לידר לקראת סוף התחרויות אך לא השתמשתם בהצעתי . התוצאה היא , שבניגוד לשנים קודמות , הישגיהם כמעט לא זכו לכיסוי . חשבתי שיש מקום להקדיש תוכנית ספורט ביום ה' לספורטאים הנכים ללא קשר עם האולימפיאדה . אני יודע שהנושא אינו חדש , אך הוא חשוב ויפה , ובטוחני כי ניתן להפיק סרט דוקומנטארי מעניין ומחמם את הלֵב על אספקטים של ספורט הנכים שלא זכו עדיין לטיפול מלֵא . אני מציע לעשות זאת בתום החופשה שלכם ולפני חידוש עונת הספורט .

                                                                                          בברכה ,

                                                                                          יוסף לפיד

אלכס גלעדי התעלם מ- מכתבו של יוסף "טומי" לפיד . הוא פשוט בז לוֹ ולחוצפתו ולניסיון הפתטי שלוֹ לחמוק מהביקורת הציבורית שחטף בעקבות סירובו לכסות את אולימפיאדת הנכים ב- ארנהיים . בנובמבר 1980 עזב אלכס גלעדי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעד ועבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC .

לאחר שהתמניתי לתפקיד מנהל מחלקת הספורט במקומו של אלכס גלעדי עשיתי מאמצים רבים לכסות יותר את פעילות ספורט הנכים בישראל ולחשוף אותו בטלוויזיה . זה לא היה מקובל . ב- 20 במאי 1981 וב- 7 ביוני 1981 מצאתי על שולחני שני מכתבי תודה מראובן הלר ומשה רשקס , שני אנשים מרכזיים בטיפוח וקידום ספורט הנכים בישראל [4] . המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד היה ממוען אף הוא על המכתבים .

איל"ן מרכז הספורט לנכים

                                                                                     20 במאי 1981

לכבוד

יואש אלרואי

מחלקת הספורט – הטלוויזיה

רוממה – ירושלים

יואש היקר שלום ,

תודתנו העמוקה שלוחה לך ולצוות שצילם את אירוע תחרות גמר גביע שרמן , ואשר שודר בתוכנית "מבט ספורט" , במוצ"ש – 16.5.1981 . אין ספק כי כתבות מסוג