ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של של שנת 2014 (חלק ב'). פוסט מס' 401. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 401 : הועלה לאוויר בצוהרי יום שלישי – 16 ביוני 2014.

ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 (חלק ב'). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. שלוש שנים אח"כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- "סַאגָה" נמשכת. התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 (חלק ב). מונדיאל ברזיל 2014. כל הזכויות שמורות. 

א. מבצע השידורים הישירים של ערוץ 1 (מהשטח , מעמדות שידור באצטדיונים השונים) את משחקי מונדיאל ברזיל 2014 בראשות שלושת ציוותי השידור השדר יורם ארבל והפרשן דני נוימן + השדר מאיר איינשטיין והפרשן אברהם גרנט + השדר נדב יעקובי והפרשן מוטי איוואניר – מתקדם יפה מבחינה טכנית , אולם רווי לא מעט פגמים. בעיקר האולפן המנווט הרשלני והלא מגובש בירושלים. מאמציה המשולבים של חטיבת הספורט בראשות מר מאיר בר (משמש כעת מפיק ואיש שלישי בצוות יורם ארבל ודני נוימן והמפיק יוני קנלר ב- IBC בריו דה ז'אניירו) – מוכתרים עד כה בהצלחה . אין זה דבר של מה בכך מבחינת מורכבות והיקף ההפקה שמתבצעת הרחק מגבולות המדינה , אין זה דבר של מה בכך מנקודת מבט טכנולוגית מסובכת , ואין זה דבר של מה בכך מזווית התבוננות במבנה הלוגיסטי העמוס של השידורים הישירים . HBS בראשות פראנסיס טלייה (Francis Tellier) מספקת ומעניקה שירותי צילום ושידור Multilateral ברמה גבוהה (ניידות שידור ענקיות שמכילות 32 מצלמות ואשר נוטלות חלק בכיסוי של כל משחק ומשחק) הנוגעים לכל 64 המשחקים בטורניר . ה- Replays וצילומי ה- Extreme Close ups יוצרים ומשלימים חוויית צפייה טלוויזיונית . טלוויזיה היא מדיום של צילומי קלוז אפס ו- HBS עושה בהם שימוש נרחב ומוצדק . הכיסוי של HBS הוא בסך הכול מרהיב ומצדיק את האמירה , "הצילום הוא דרך לווידוא החוויה" , כפי שהתנסחה כבר לפני זמן רב סוזאן סונטאג . גם משלחת ערוץ 1 בברזיל (מונה תשעה אנשים) נהנית מהשירותים הללו ועומדת לפי שעה במבחן העצום . צריך לזכור שמ- משלחת ערוץ 1 היא קטנטונת במונחים טלוויזיוניים , ולכן נדרשים ממנה מאמצי נַיָידוּת גדולים ברחבי ברזיל הענקית והיא זקוקה לעירנות טכנולוגית ולוגיסטית מירבית . השידורים הישירים עוברים עד כה ומגיעים הביתה בשלום . יש לברך על כך את המנהלים מאיר בר (בחר משום מה להתלוות כמפיק בצוות המוביל של יורם ארבל ודני נוימן במקום לערוך ולנָוֵוט את השידורים הישירים מ- IBC בריו דה ז'אניירו) ויוני קנלר ששוהה ב- IBC יחדיו עם שני טכנאים המפקח הטכני מוטי לוי ואיש התקשורת אודי אלון . האֵין אלה ברכות מוקדמות מידי בטרם עת ? . הרי עוד חזון למועד .

מוזר שדווקא הצוות המוביל יורם ארבל ודני נוימן הוא הפגיע ביותר כבר לאחר ימים ספורים של תחילת המבצע . נאמר כבר לא פעם אחת על ידי בבלוג הזה כי יורם ארבל הוותיק (בן 72) בעל קול הבריטון הוא שדר נעים ומוכשר , אולם הוא לא רואה היטב את המתרחש במשחקים מעמדות השידור המרוחקות אולי , ומתבלבל לא פעם ולא פעמיים בזיהוי השחקנים בנבחרות השונות ותפקודם על כר הדשא . אין מדובר בטעויות חריפות אך הן מעיקות ופוגעות באמינות שלו ובמורשת ההיסטורית שלו . למשל בדקה ה- 79 במשחק ברזיל – קרואטיה 3 : 1 ביצעה ברזיל בעיטת קרן . יורם ארבל קבע ממקום מושבו (המרוחק…?) באצטדיון שהבועט הוא ניימאר אולם זה היה מישהו אחר מברזיל . היו לו עוד כמה שגיאות זיהוי . כל שידור ישיר חדש הוא גם מבחן חדש ליורם ארבל . מוניטין העבר שלו איננו פקטור בטֶסְט . אם יטעה – יצטרך לשלם את המחיר ותהילת העבר לא תעמוד לימינו . יורם ארבל צריך להתכונן היטב לקראת כל שידור ישיר ולהיזהר מהמהמורות הניצבות במשעול בו הוא צועד . הוא יכול למצוא את את עצמו מופסד בתום טורניר ברזיל 2014  . צללית לא קטנה מעיבה על רמת הפרשנות שהשמיע דני נוימן (בן זוגו של יורם ארבל) בפרהסיה בדקה ה- 27 בטרם החל הקונצרט ההולנדי נגד ספרד (במצב של 1 : 0 לספרד לאחר פנדל מוצלח של צָ'אבִּי אָלוֹנְסוֹ שחקן ריאל מדריד) . דני נוימן ניסח טקסט חסר כל היגיון ובסיס , קרא תיגר על מאמן הולנד ןואי וואן חאל , וניבא לצופיו ברָהָב באותה הדקה ה- 27 , משהו כמו , "בצוּרָת המשחק הזה אין ספק שלהולנד אין סיכוי לחזור למשחק" . למזלו של דני נוימן נבלע הקשקוש המטופש שלוֹ איך שהוא בתוך ים האיכות הטלוויזיוני שמשווקת HBS למיליארדי צופים בכל רחבי תבל, אולם עדיין בלתי נשכח. כזכור לא רק שהולנד של לואי וואן חאל , אריין רובן , ורובין וואן פרסי חזרה למשחק אלא אף הביסה את אלופת העולם הנוכחית ספרד בתוצאה המכרעת 5 : 1 . אנחנו יודעים הטיב למי ניתנה הנבואה . דני נוימן איננו פרשן טלוויזיה . ספק אם הוא גם אדם נבון . אילו היה נבון היה מסייג את הערכתו השגויה לחלוטין . הערכה שתיזכר לדיראון מפני שהתחולל ההפך ממה שאמר . רגע אחד דני נוימן… בזכות מה אתה קובע ומבסס את הערכתך כי להולנד אין סיכוי לחזור למשחק…? על סמך אלו נימוקים…? בגלל איזה סיבות…? את זאת הוא כמובן לא מגלה לצופיו . דני נוימן מתעקש בכוח להפוך את עצמו לאיש טלוויזיה בלתי חשוב וצריך לומר כי הוא עושה זאת בכישרון וגם בהתמדה . מונדיאל ברזיל 2014 גדול עליו בכמה מידות טובות . מדוע אם כך צריכים צופיו להאמין ל- אמירותיו הבאות בהמשך הטורניר . "פרשנויותיו" ההפכפכות בטלו בשישים . דני נוימן מהווה בסך הכול עוד זוג עיניים ליורם ארבל בעמדת השידור . הוא יכול לזהות את מספרי השחקנים על חולצותיהם אך איננו מוסמך לפרש את מהלכיהם .

brasil 1

טקסט מסמך : מפת ברזיל הענקית על פי קנה מידה של 50000000 : 1 . שטחה של ברזיל משתרע על 8.511970 (שמונה מיליון וחמש מאות ותשע מאות ושבעים אלף) קמ"ר . ברזיל מאוכלסת ע"י כ- 200000000 (מאתיים מיליון) תושבים . 64 משחקי מונדיאל ברזיל 2014 מתקיימים בתריסר הערים האלה : מנאוס , פורטלזה , נאטאל , רסיפה , סלבאדור , קויאבה , ברזיליה (עיר הבירה) , בלו הוריזנטה , ריו דה זאניירו , סאו פאולו , קוריטיבה , ו- פורטו אלגרה . 

ב. מבצע שידורי ערוץ 1 את מונדיאל ברזיל 2014 עומד בצֵל הַחֶרֶב הממשלתית המונפת על סגירת רשות השידור במתכונתה הקיימת (לרבות שליחת 2000 עובדים הביתה) ותחת ניהול מגוחך של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . מדובר במנהיגי שידור ציבורי עלובים , רדודים , ומטים ליפול פרי מינויו של ראש הממשלה הנוכחי מר בנימין נתניהו . עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי רדיו "קול ישראל" הפקיעו והחרימו זה מכבר את המסך והמיקרופון לטובתם ומנהלים במהלך מבצע שידור ברזיל 2014 מסע שיווק פרטי ויחסי ציבור אגרסיביים בנחיצות השידור הציבורי כפי שהוא מוכר לכולם במתכונתו הישנה . העובדים נוקטים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לשכנע את קהל הצופים שלהם כי החלטת הממשלה לסגור אותם ואת מפעל השידור הציבורי במתכונת הנוכחית לא רק לא צודקת אלא גם מופרכת מיסודה . אינני יודע מה אומר מסמך "תדריך נקדי" על מהלך ההפקעה וההחרמה  . עד כה גם לא התפרסם שום סקר אזרחי המצביע על תמיכה כלשהי אם בכלל של אזרחי מדינת ישראל במהלך ההחרמה הפרטי של המסך הציבורי ע"י משרתי הציבור שנועד למנוע את סגירת המוסד הטלוויזיוני ציבורי במתכונתו הנוכחית . אמש סוקרה בהרחבה בערוץ 1 הפגנה גדולה של העובדים שלהם בצומת הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . שמעתי במהלך שידור הכתבה את גב' לִינְדָה בַּר עובדת נאמנה וחרוצה ו- דוברת רשות השידור , זועקת בגרון ניחר דברי תמיכה בעד העובדים ומאידך תוקפת ומאשימה את ההנהלה שלה . לִינְדָה בַּר משמשת דוברת של רשות השידור מטעמם של שני אנשים בלתי מוכשרים בעליל ולא מוצלחים מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור השסועה ד"ר אמיר גילת . עכשיו לִינְדָה בַּר מאשימה את מעסיקיה . לינדה בר צודקת אולם מדוע היא ושאר העובדים העיתונאים אינם מניחים את המפתחות על שולחנם של יוני בן מנחם ואמיר גילת וממשיכים להתבכיין כמו ילדים קטנים…? מדוע אנוכי העליתי בשעתו את טענותיי במאי 2002 נגד מנכ"ל רשות השידור הכושל יוסף בר-אל והנחתי ללא כל היסוס את המפתחות על שולחנו…? (וויתרתי בהינף יד על מקום עבודה , על מעמד , על משכורת , וגם על חוזה אישי שעמדתי לחתום עם רשות השידור עד 2008 לרבות אולימפיאדת בייג'ינג 2008) . נראה כי מדובר בצעדי ייאוש ופחדנות של עובדי ערוץ 1 בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית . לא רק מעשה של אובדן תקווה ודכדוך נפש, אלא מאוחר מידי וגם מעט מידי . גורלו של השידור הציבורי במבנה הפוליטי העכשווי ובהרכב הממשלה הנוכחי – נחרץ לשבט . ערוץ 1 הופך בעת שידורי מונדיאל ברזיל 2014 ע"י עובדיו בכל כורחו ללוח מודעות רווי סלוגנים ותחנונים של עובדים הקוראים לראש הממשלה , שר האוצר , וחברי הכנסת לא לקפח את פרנסתם ולא לזרוק אותם לרחוב . מדובר בהתבכיינות אישית וקבוצתית . מדובר באנשים שרוצים להחזיק במקל העלוב בשתי הקצוות שלו . מדובר בעובדים שמדברים במקום לעשות מעשה ולעלות על הבריקדות . אנוכי רשאי לעוץ להם עצה מפני שבחודש מאי של שנת 2000 עליתי על בריקדות נגד יוסף בר-אל . אמרתי לו בכתב ובע"פ את מה שאני חושב עליו ומה תהיה אחריתו . עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהציבו אותו באפריל 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ומינו אותו לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור – הדיחו אותו כעבור שלוש שנים לאלתר מכהונתו בחודש מאי של שנת 2005 . המסך הציבורי הפך כעת לפְּלָקָט מודעות . העובדים המבוגרים של ערוץ 1 הם היום הזה עדת בכיינים . מדובר ב- נהי קטנוני ומגוחך .

1. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב.

2. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם.

3. אם ייסגר הערוץ הראשון זו תהיה הפעם האחרונה שאתם צופים במשחקי המונדיאל בחינם.

4. אם ייסגר הערוץ הציבורי – ייסגרו ערוץ 1 , "קול ישראל" בערבית , רשת א' , רשת ב' , רשת ג' , רק"ע , קול המוסיקה , ו- 88 FM.

5. שידור ציבורי = שמירה על הדמוקרטיה.

6. שידור ציבורי = מפעל חיוני.

7. אנו עובדי הערוץ הראשון מעבירים לכם את משחקי המונדיאל למרות הכוונה לפטר את כולנו .

ג. צוותי השידור של ערוץ 1 בברזיל מ- צִדָם מטילים צל כבד על עמיתיהם באולפן המנווט בירושלים שנראה בבת אחת כמו נעל ישנה . דליל , קטוע , מרוט , חלקי , ו- לא ברור . סיקור פרשת שלושת הנערים הישראליים החטופים באזור חברון ע"י ארגון הטרור חמאס נוגס עוד ועוד בזמן האולפן המנווט ומציג אותו ככלי ריק . עגום ומאכזב . הציבור איננו יכול להזדהות עם אולפן נֶפֶל שכזה מפני שאיננו משכיל אותו במאום . האולפן שהחל את דרכו כתקווה גדולה דעך בבת אחת בתוך ארבעה – חמישה ימים והפך לנקודת תורפה . גב' שרון פרי מצטיירת לפתע יחד עם החבורה המצומצמת שלה כיסוד טלוויזיה תלוש מהמציאות ומרוחק ממוקד ההתרחשות . מדובר בבית מדרש לעניים . שלשום בעת ההפסקה בעת ניתוח המחצית הראשונה בהתמודדות שווייץ – אקוודור , דווקא לקראת הקרנת חוזרת של השער של אקוודור , נגדע ההסבר מחוסר זמן והשידור הועבר במהירות למאיר איינשטיין ואברהם גרנט בברזיל . מדובר באילוץ אומנם אך כזה שמעיד כין אין שום מתאם תוכן ועיתונאות בין איכות ערוץ 1 בברזיל לבין טיב ערוץ 1 באולפן בירושלים. אין בכוחם של שרון פרי ואבי רצון להחזיק לבדם את האולפן בתנאים האלה שנכפו עליהם. ניר לווין איננו דמות טלוויזיונית ועיתונאית מעוררת עניין . טיפוס משעמם . אבי נימני הוא סוכן שחקנים שמופיע באולפן כשמתחשק לו ו/או למפעיליו . פרשת האולפן המנווט בירושלים בראשות שרון פרי הפכה לפתע לאֶבֶן נֶגֶף . ב- 01.00 לפנות בוקר (יום שלישי – 17 ביוני 2014) העביר ערוץ 1 בשידור ישיר Off tube (השדר עמית הורסקי והפרשן אייל לחמן) את המשחק מנאטאל , ארה"ב – גאנה 2 : 1 . נעזוב לרגע את עניין ה- Off tube שהוא חרבון עיתונאי בפני עצמו , ואת השידור המגוחך של עמית הורסקי שמתעקש להתחפש לשדרן כדורגל , מפני שהבעיה החריפה והאקוטית היא סך ההתנהגות הרשלנית של האולפן המנווט בירושלים . במחצית המשחק ב- 01.45 עלה אורי לוי מנווט האולפן לאוויר (נופל בדרגה אחת שלמה משרון פרי) עם השחקן הוותיק דדי בן דיין ועוד גבר ואישה שלא זוהו באמצעות Super imposing . האישה האנונימית נשאה נאום על מרקע ערוץ 1 אולם לא הודפסה כל כתובית כדי לזהות מי היא , מה תפקידה , ומדוע זומנה לאולפן המנווט . בסיום המשחק ארה"ב – גאנה 2 : 1 בשעה 02.45 לפנות בוקר עלה שוב אורי לוי לאוויר עם אולפן מנווט קטוע . הגבר הבלתי מזוהה (האם זה מר רוני דיאון במקרה…?) הביע אף הוא את דעתו הנכבדת אולם האישה האנונימית ההיא נעלמה מצוות השידור כלא הייתה . התחלת האולפן המנווט ביום חמישי – 12 ביוני 2014 הייתה טובה ומבטיחה אולם בחלוף כמה ימים בודדים העסק מתמוטט . מדובר במוסד לא מגובש ורשלני . גם אם מדובר בהעברת אינפורמציה לציבור מאולפן מנווט בשעות "קשות" לפנות בוקר , ניתן לעשות זאת הרבה הרבה יותר טוב . חלטורה במלוא מובן המילה .

ד. יורם ארבל מעלה לדיון ומתייחס שוב ושוב לכדור המשחק בעת שידוריו הישירים . הוא מספר לצופיו כי מעוף הכדור מטעה וכי הדבר נובע ממשקלו הנמוך יותר בהשוואה למקובל . על פי ספר חוקת הכדורגל ידוע שמשקל הכדור נע בין 396 גרם ל- 453 גרם והיקפו נמדד בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ . חברת adidas הגרמנית היצרנית הקבועה של כדורי הרגל במונדיאלים (ספונסר רשמי של FIFA במשך יותר משנות דור) , ייצרה בפעם הזאת למונדיאל ברזיל 2014 את כדור הבארזוקה . יורם ארבל מנחש שמשקל הכדור קטן אולם איננו מדבר על נתון לחץ האוויר בתוכו לאחר הניפוח וגם איננו מתייחס להיקפו . הכדורגל העגול איננו גוף אווירודינמי . משקלו, נפחו, ו- היקפו הופכים אותו ל- "כלי משחק" ייחודי בגלל התנגדות האוויר בשעת מעופו . בין אם מדובר בבעיטות מסובבות ו/או ב- בעיטות הסעה . כדור שטס באוויר במהירויות גבוהות של 100 קמ"ש נתון להשפעה מרחיקת לכת של התנגדות האוויר בעלת משמעויות מכריעות לרבות שינוי מסלול התעופה הצפוי שלו – ולכן מטעה וקטלני . מכיוון שמדובר בנושא קרדינלי ש- מעניין את הציבור כולו ומפני שיורם ארבל איננו עיתונאי , יש לצווֹת כבר עכשיו על המפיק שלו מאיר בר להביא כדור בארזוקה לאחת מעמדות השידור של יורם ארבל , לפתוח שידור Unilateral מאותה עמדת השידור של יורם ארבל באצטדיון , ולהטיל על השדר המוביל של ערוץ 1 למסור אינפורמציה מדויקת אודות נתוני הכדור לציבור צופיו . על יורם ארבל לדבר עובדות עם ציבור הצופים שלו . דֵי נמאס כבר מההשערות ומהפרשנויות הבלתי בדוקות שלו , ודֵי נמאס להקשיב לרחשי לבו גם אם חונן בקול בריטון . הרי האינפורמציה הזאת נמצאת בכל פינה ב- 12 ערי המונדיאל בברזיל , רק צריך להרים ולאסוף אותה . את אותו הדבר בעניין הבאראזוקה ניתן לעשות גם באולפן הדל בירושלים . מה כל קשה לשרון פרי להביא לאולפן פרופסור לאווירודינמיקה מהטכניון בחיפה כדי שיסביר לצופי ערוץ 1 מדוע כדור המשחק בכדורגל הוא נשק קטלני ומתעתע בעת בעיטות לשער לאחר שהוא צובר באוויר מהירות ממוצעת מעל 60 קמ"ש . ועוד דבר . בגלל רמת שיפוט לא אחידה בברזיל 2014 , הבדלים ברמת השיפוט , התייחסות וגישה שונה וניכרת של כל מיני שופטים לאירועים דומים (בעיקר התייחסות שדנה בעבירות שגוררות פנדלים , כן ו/לא , ועבירות "אדומות" כן ו/או לא) – גב' שרון פרי חייבת להזמין לאולפן שופט כדורגל בעל מוניטין וכישרון הסברתי על מנת שיפרש לצופי ערוץ 1 את הטעון פירוש. ספר חוקת הכדורגל הוא "ספרותי" מידי. אנוכי מכיר את הספר הזה בע"פ . הספר מעניק ומאפשר לשופטים השונים מרחב פרשנות רחב להחלטות שלהם ואכיפת החוקים , בין אם מדובר בהחלטות מחמירות ו/או מֵקֵלוֹת .

adidas 1

טקסט תמונה : 1974 . חברת ההלבשה וההנעלה הספורטיבית הגרמנית adidas (קיצור שמו של מייסדה אדי דאסלר) כורתת ברית ארוכת טווח כ- Sponsor רשמי של ה- FIFA . ה- ייצור התעשייתי של הכדורים ומידת האלסטיות שלהם מחויב להתבסס על שני גדלים שנקבעו בספר החוקה , היקף הכדורגל ומשקלו לרבות לחץ האוויר הפנימי בתוכו . (התמונה באדיבות חברת adidas) . 

ה. נדב יעקובי איש ערוץ 5 בכבלים שידר אמש ישיר משחק כדורגל במונדיאל ברזיל 2014 מעמדת שידור באצטדיון פורטו אלגרה (צרפת – הונדורס 3 : 0ׂ) , באחת הפעמים הבודדות בחייו . הוא עשה זאת דווקא בשליחות ערוץ 1 , וחש את ההבדל העצום בין שידור Off tube (כפי שהוא נוהג לעשות בערוץ 5 בכבלים) לבין שידור מהשטח כפי שנהוג לעשות בערוץ 1 . חומר למחשבה . מר ששי אפרתי ניהל את הפקת ערוץ 1 באולימפיאדת בייג'ינג 2008 . כדי לחסוך בכסף לערוץ הציבורי מכר כמה אירועי ספורט אולימפיים נבחרים נבחרים (על בסיס Sub Licensing) לערוץ 5 בכבלים ביניהם משחק הגמר בכדורסל המסקרן לגברים ארה"ב נגד ספרד . הנהלת ערוץ 5 בכבלים החליטה להשאיר בארץ את צוות השידור שלה יורם ארבל ועופר שלח (היום ח"כ) וציוותה עליהם לשדר את המשחק בשיטת Off tube מהמוניטור בתל אביב , התמודדות שמתקיימת במרחק של 10000 (עשרת אלפים) ק"מ מהם ב- בייג'ינג . ב- 2009 הזמנתי את פרשן הכדורסל של ערוץ 5 בכבלים עופר שלח להרצות לצדי בפני סטודנטים באחד מסמסטרים של קורס טלוויזיה שהעברתי באוניברסיטת חיפה . שאלתי אותו ללא כחל ושרק באולם ההרצאות בפני כ- 60 (שישים) סטודנטים כיצד ומדוע הוא ויורם ארבל לא הניחו את המפתחות לאחר שצֻווּ ע"י הנהלתם לשדר אירוע אולימפי כה נכבד מהמוניטור בתל אביב במקום לעשות זאת מעמדת שידור בהיכל הכדורסל בבייג'ינג . "מדובר בחרבון עיתונאי לכל דבר" , אמרתי לו . הוא גמגם והתחמק , ובעצם לא ענה לי .

ו. מוטי איוואניר הוא הפרשן הצמוד של נדב יעקובי . אמש שר שירי הללויה וניבא גדולות ונצורות לנבחרת צרפת בראשות קארים בנזאמה שניצחה במשחק הראשון שלה  3 :0 את הונדורס החלשה (עם עשרה שחקנים) .

ז. הפרשן הנבון ביותר של ערוץ 1 במונדיאל ברזיל 2014 לפי שעה הוא מר אברהם גרנט . אברהם גרנט משמש פרשן צמוד של השדר מאיר איינשטיין . בשלהי המשחק המפתיע בו גברה קוסטה ריקה על אורוגוואי 3 : 1 , אמר את הטקסט הבא בעמדת השידור שלו בפורטלזה כלהלן : "מאיר , אורוגוואי נכנעה…קוסטה ריקה ניצחה…בכדורגל הכל יכול לקרות …יכולים להיכנס גם גולים מקריים…אבל צריך להסתכל על המגמה הכללית במשחק…אורוגוואי איננה יכולה להדביק עוד קוסטה ריקה…" . הוא צדק .

ח. טכנולוגיית קו השער החדשנית שפיתחה חברת האלקטרוניקה הגרמנית CEO בראשות המהנדס דירק ברויכהאוזן דומה במבנה ובהיערכות שלה לטכנולוגיית ה- Hawk Eye בטורנירי הטניס . מדובר בהפעלת טכנולוגיה יקרה ומורכבת אולם הצלחתה מוכחת . שבע מצלמות טלוויזיה ממוקמות בגג האצטדיון כאשר עדשותיהן מכוונות לקו השער . שבע המצלמות האלה מופעלות בו זמנית מייד עם כניסת הכדור לרחבת ה- 16 . השידור הנקלט במצלמות , מנותח , ומשם לשעון אותו עונדים השופטים ומועבר למרכז הבקרה . ברגע שהכדור חוצה את קו השער ועובר אותו במלוא היקפו , השופטים מקבלים לשעונם בשבריר של שנייה את הסיגנל עם הכיתוב "גול" . מדובר ביכולת דיוק של מילימטרים . מערכת CEO איננה טועה והוכיחה את עצמה בדקה ה- 48 בשערו השני של קארים בנזמה במשחק צרפת – הונדורס 3 : 0 .

יש להדגיש כאן עוד פרט . כתב ערוץ 2 במונדיאל ברזיל 2014 מר בן מיטלמן החרוץ שלח כתבה מפורטת הערב (יום שני – 16 ביוני 2014) למהדורת החדשות (בהגשת דני קושמרו) אודות טכנולוגיית קו השער . לא ראיתי את הכתבה המדעית החשובה הזאת עד כה בשום מהדורת חדשות של ערוץ 1 וגם לא באולפן המנווט של ערוץ 1 בירושלים , למרות שערוץ 1 מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של מונדיאל ברזיל 2014 .

ט. להלן רשימות הרייטינג עד כה שצבר ערוץ 1 בשידורים הישירים שלו במונדיאל ברזיל 2014 :

תאריך                 משחק                              מקום          שעון ישראל     רייטינג 

 12.6.2014       טקס פתיחת המונדיאל       (סאו פאולו)        21.00           % 12.7 

12.6.2014        ברזיל – קרואטיה 3 : 1       (סאו פאולו )       23.00          % 23.2 

13.6.2014        מכסיקו – קמרון 1 : 0         (נאטאל)            19.00          % 12.1 

13.6.2014        הולנד – ספרד 5 : 1           (סלבאדור)         22.00          % 18.6 

14.6.2014        צ'ילה – אוסטרליה 3 : 1      (קויאבה)          01.00           % 7.2 

14.6.2014        קולומביה – יוון 3 : 0          (בלו הוריזונטה)  19.00          % 11.4 

14.6.2014        קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (פורטלזה)     22.00           % 14.9

15.6.2014         שווייץ – אקוואדור 2 : 1      (ברזיליה)         19.00          % 10.1 

15.6.2014        צרפת – הונדורס 3 : 0        (פורטו אלגרה)   22.00           % 15.9

16.6.2014        איראן – ניגריה 0 : 0           (קוריטיבה)       22.00           % 10.7 

 

סוף הפוסט 

 

 

 

 

 

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014 . מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס' 400. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

הערה 4 : הבלוג yoashtvblog ממשיך לשגשג למרות שהוא נעדר כל פלטפורמה ותשתיות קידום. גם לא נערך למענו שום מסע שיווק תעשייתי ולא יחסי ציבור כלשהם. שגשוגו מתבסס על פרסום מפה לאוזן.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 400 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 14ביוני 2014.

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. מונדיאל ברזיל 2014. (חלק א). פוסט מס' 400. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : הפוסט נכתב בצל פעילות קדחתנית וענפה של צה"ל ושירות הביטחון הכללי להצלת שלושה נערים ישראליים שנחטפו שלשום ע"י ארגון טרור באזור חברון .

הערה 6 : הריאיון שערכה סמדר שיר עם מגישת החדשות של ערוץ 10 אושרת קוטלר – מעניין .

הערה 7 : מר ניר קיפניס מהעיתון "גלובס".

לפני זמן מה הובא לידיעתי כי מר ניר קיפניס מ- "גלובס" כתב לאחרונה באפריל 2014 בעיתונו את הטקסט הבא כלהלן , ואנוכי מצטט אותו : "את שנותיה הראשונות של מחלקת הספורט ניתן לסכם בהתפעלות יחסית ובעובדה שהצמיחה מתוכה אנשים כאלכס גלעדי , דן שילון ורפי גינת . את מה שקרה לאחר מכן ניתן לתאר בעזרת אישיותו של יואש אלרואי , דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת , כשפטר את מעברו של יורם ארבל לערוץ 5 הצעיר במילים "ש- ילך לשַדֵּר דוּק" . קשקוש . לא נכון . מעולם לא אמרתי זאת וזה גם לא מתאים לאופי שלי . אינני קטנוני ולא קנאי . גם לא איש ששומר ריב ומדון . לחלוטין לא . מאידך אני שש אלי קרב ואוהב להתחרות נגד הטובים ביותר לא רק בתחומי העיתונאות , התקשורת , והטלוויזיה . במקרה דנן גם נגד יורם ארבל .

להלן תגובתי לאינפורמציה הבלתי נכונה שהעביר מר ניר קיפניס לקוראי "גלובס" באפריל 2014: מר ניר קיפניס רשאי לכנות אותי בכינויי גנאי ככל העולה "…דינוזאור שלא שם לב שהאדמה סביבו רועדת…" זכותו . הוא לא מזיז לי . אולם אין זאת זכותו להוציא את דיבתי רעה בציבור ולכתוב אודותיי דברי בלע שמעולם לא אמרתי . אף פעם לא שחתי בשום פורום ציבורי ו/או אישי לאיש את הטקסט שמר ניר קיפניס מצטט בשמי ומייחס לי כאילו אמרתי , "שיורם ארבל ילך לשַדֵר דוּק" . לא היו דברים מעולם . בדיוק להפך . כשיורם ארבל נטש במפתיע בספטמבר 1990 אותי ואת חטיבת הספורט שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מייד לאחר מונדיאל איטליה 1990 שם שימש שַדָּר מוביל שלי (יחדיו עם נסים קיוויתי ורמי ווייץ) , איחלתי לו את מרָב ההצלחה האישית והטלוויזיונית בכל אשר יפנה ובכל דרך שיבחר. כפי שהעדתי על עצמי, אני אוהב להתחרות . לא אלמן ישראל . תחרות היא נשמת אפה של תעשיית הטלוויזיה וגם נשמת אפי . אינני מכיר את מר ניר קיפניס . לא ראיתיו , לא שוחחתי עמו , והוא כמובן אף פעם לא ביקש את תגובתי לטקסט השִקְרִי שמתייחס אלי וכתב אודותיי בפוסט שלו ב- "גלובס" .

את המונח "דוּק" טבעתי בכוונה תחילה בעֵת שיחת וועידה טלפונית שניהלתי בספטמבר 1990 במשרדי הספורט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , עם מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא יוסף בר-אל , בעקבות נטישתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בפיקודי . שניהם היו מופתעים כמוני ושאלו אותי מה יש בדעתי לעשות ? הבהרתי להם כלהלן : "אנוכי רוצה להעביר לשורותיי תכף ומייד , עכשיו את השדר מאיר איינשטיין איש "קול ישראל" במקומו של יורם ארבל . מן ההיבט הזה אינני אַלְמָן . גם לא אתם . מאיר איינשטיין הוא עיתונאי רציני בעל משקל שיודע להחזיק מיקרופון . הוא ישמש בתוך שעות ספורות תחליף ראוי ליורם ארבל" , והוספתי , "אולם הבעיה איננה נעוצה בהליכתו של יורם ארבל ובואו של מאיר איינשטיין . תעשיית הטלוויזיה בישראל עומדת בפני תפנית דרמטית עם מיסודה של טכנולוגיית הכבלים בארץ וערב השקתו של ערוץ 2 המסחרי . בעיית הבעיות שלי כמנווט שידורי הספורט מטעמכם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היא איזה רשת טלוויזיה תחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוואנטיים המתקיימים בארץ ובעולם" . אנוכי זוכר את שיחת הוועידה ההיא כאילו התנהלה אתמול . הייתה אתנחתא קלה על קו הטלפון . לשנייה אחת אולי שתיים , ואז הוספתי , "ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי השדרים . אם מאיר איינשטיין ישדר עבורנו ישיר בערוץ 1 את משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל ויורם ארבל ישדר מולנו ישיר בערוץ 5 בכבלים תחרות "דוּק" , הציבור יהא עמנו" . אַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל הקשיבו לניתוח שלי ולא התערבו . ואז יריתי את הנימוק האחרון שלי בשפה האנגלית (נאמר לפני ע"י נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רוּן אָרְלֶדְג') המתייחס לקרב העתידי האמור להתחולל בתוככי שוק הטלוויזיה של מדינת ישראל ואשר נוגע לרכישת זכויות השידורים : "When you have the rights – You have the show". עליכם לעזור לי כדי שאוכל לעזור לכם לשמר את הבכורה בהובלת שידורי הספורט . שידורי הספורט הגדולים הרלוואנטיים , הבינלאומיים ובארץ , הם נדבך חשוב והכרחי בכל רשת טלוויזיה באשר היא . גם בשידור הציבורי שלנו" . אני רוצה לציין כאן שאַרְיֵה מֶקֶל ויוֹסֵף בַּר-אֵל נענו מייד לתביעתי לצרף אלי את מאיר איינשטיין . הערכתי ואהבתי אז את מאיר איינשטיין . הוא הביא בעשור ה- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור 2000 את חטיבת הספורט בפיקודי לעבר אין סוף פסגות טלוויזיוניות מדהימות ובראשן האולימפיאדות , המונדיאלים , אליפויות אירופה (EUROS) בכדורגל , אליפויות אירופה בכדורסל , אליפויות העולם בא"ק , משחקי נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל , ומה לא…בהיותו שַדָּר ועיתונאי מוכשר ויסודי משכמו ומעלה , נשא על כתפיו בהצלחה אחריות שידור עצומה . גם עכשיו אני אוהב את מאיר איינשטיין אני רק חושב שהיום הוא קצת צועק יותר מידי . אבל זה עניין של טעם . אי אפשר להכחיש את העובדה שהוא אחד מגדולי שדרני הספורט שקם ל- תעשיית הטלוויזיה בארץ בכל הזמנים .

הציבור איננו מבין כי כוכבי טלוויזיה אינם הסיבה להפקת רייטינג גבוה . מִדְרוּג פורה של שידורי ספורט וחדשות הוא ראשית דבר תוצאה של עבודת מערכת והתנהלות עיתונאית של חברת חדשות מסודרת עירנית , וסיסטמתית באשר היא . בקיץ 1997 הודיע המגיש הראשי של "מבט" מר חיים יבין כי הוא עוז את ערוץ 1 ועובר לערוץ 2 כדי לעשות לביתו . באחד מימי חמישי החמים והלחים של חודש יולי בשנת 1997 (ליתר דיוק ב- 17 ביולי 1997) התכנסנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי בתשע בבוקר במלון "הילטון" בתל אביב כדי לחתום על חוזה שידורים חדש עם מועדון הפאר בכדורסל של מכבי ת"א בראשות שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן . שם בפִתחו של מלון "הילטון" סיפר לי מוטי קירשנבאום כי חיים יבין נוטש את ערוץ 1 והוסיף את הסלוגן "לא אלמן ישראל" (נלקח מספר יִרְמִיָהוּ פרק נ"א פסוק מס' 5 , "…כִּי לא אַלְמָן יִשְרָאֵל ויְהוּדָה מְאֱלוֹהָיו מ- ה' צְבָאוֹת…") . חַיִים יָבִין היה קריין חשוב אולם מערכת החדשות שתִּחזקה אותו בראשות מנהל החטיבה רפיק חלבי הייתה חשובה ממנו . כנ"ל עם יוֹרָם אָרְבֵּל . יורם ארבל הוא שַדָּר כדורגל וכדורסל טוב אולם בלעדי מערכת הספורט העיתונאית שעטפה וטיפחה אותו , ובין היתר עסקה גם ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים ובעלי המוניטין בארץ ובעולם , הוא היה שווה כקליפת השום .

זהו כל הסיפור עם המונח שטבעתי ב- 1990 "שִידוּרֵי דוּק" . מר ניר קיפניס יכול לקרוא לי דינוזאור ו/או לחליפין מפלצת אם הוא רוצה , אולם הוא איננו רשאי להעליל עלי עלילות שווא ולשקר את קוראיו . מעניין אותי כיצד עורכי "גלובס" מאפשרים לכתב שלהם ניר קיפניס לפרסם בפרהסיה קשקוש ודברי הֶבֶל שכאלה מבלי לבדוק עמי את נכונות הטקסט .

יוֹרָם אָרְבֵּל נטש אותי ואת הרשת שלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסתיו 1990 . האמת , הוא לא היה חסר לי וכלל לא התגעגעתי אליו מפני שמאיר איינשטיין נכנס בקלות לנעליו הגדולות ומילא את ציפיותיי . יורם ארבל לא הטריד ולא סיכן אותי בימים ההם ולאורך כל עשור ה- 90 של המאה הקודמת מפני ששלושת המנכ"לים בעת ההיא אריה מקל , מוטי קירשנבאום , ואורי פורת ז"ל העניקו גיבוי כמעט מוחלט למדיניות השידורים והרֶכֶש שלי. החזקתי בידיי בכל זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים בארץ ובעולם כמו : אולימפיאדות , מונדיאלים , EUROS (אליפויות אירופה למדינות בכדורגל) , אליפויות אירופה למדינות בכדורסל , אליפויות העולם ב- א"ק , טורנירי ווימבלדון בטניס , כדורגל עולמי (ליגות הכדורגל הבכירות של איטליה וגרמניה) , ליגת העל הישראלית בכדורסל , משחקי גביע המדינה בכדורסל , כל משחקי מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות בארץ ובאירופה , ומה לא…

ההיסטוריה המתעתעת סבה על צירה . היא הפגישה ביני לבין יורם ארבל שוב כעבור עשור בטורניר הכדורסל של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים ב- אפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי . נקרתה לי ההזדמנות להילחם סוף כל סוף "ראש בראש" נגד יורם ארבל שהשתייך עכשיו לערוץ 5 בכבלים . כמו כל איש טלוויזיה גם אני אוהב להתמודד . כבר אמרתי שהתחרות היא נשמת אפי . טלוויזיה ללא תחרות איננה מעניינת ואנוכי יודע להיאבק . יוֹרָם אָרְבֵּל והפרשן שלו עוֹפֶר שֶלַח שידרו ישיר מסלוניקי ארצה את הטורניר בעבור ערוץ 5 בכבלים של מָיְילֶן טָנְזֶר . מאיר איינשטיין ואלי סהר עשו את אותו הדבר ב- עבורי בשידור הציבורי . בתום ביצוע המשימה התברר כי ערוץ 5 בכבלים נִיגָף מולנו באופן מוחלט בשני השידורים הישירים ההם שנערכו "ראש בראש" ב- 18 ו- 20 בחודש אפריל של שנת 2000 . הבסנו את יורם ארבל ועופר שלח שוק על ירך . ניצחון הרייטינג החד משמעי והמזהיר ההוא של ערוץ 1 הציבורי על ערוץ 5 בכבלים העשיר והמהיר , על סיבותיו , כבר נידונו בפוסטים קודמים . אזכיר רק שבהתמודדות הראשונה "ראש בראש" ב- 18 באפריל 2000 גברנו על יריבנו בתוצאה המכרעת % 28 מול % 7 , וכעבור יומיים ביום חמישי – 20 באפריל 2000 הבסנו אותם בשיעור עוד יותר גבוה % 30 מול % 5 .

הכנענו לא רק את ערוץ 5 בכבלים . סתמנו את הפֶּה גם לעיתונות הכתובה ולאנשי חברת החדשות של ערוץ 2 שניבאו בטרם עת ניצחון לערוץ 5 בכבלים במאבק הטלוויזיוני ההיסטורי ההוא . התחולל בדיוק ההפך . מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום פרסם בחלוף כמה ימים ב- 24 באפריל 2000 פוסט מפורט בעיתון "הָאָרֶץ" שכותרתו "ניצחון הכנופייה מרוממה" ואשר דן בניצחונו הגדול והמכריע של ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים . גם אני כתבתי פוסט משלי בעיתון "הארץ" ב- 27 באפריל 2000, "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש", שנימק והסביר מדוע גברנו בקלות וללא קרב כמעט על יורם ארבל ועופר שלח . הציבור שאיננו בקי במכמני תעשיית הטלוויזיה לא מבין כי כל צוות השידור הוא בסך הכל המוציא לפועל את מדיניות התכנון וההפקה של מי שמנהל אותו . ברור ש- צוות השידור חשוב . מובן שהתאמת השדרים והפרשנים למשימותיהם היא עניין חשוב . אולם ידע ואיכות ושמירה על הפקה מוקפדת ונקייה חשובים לא פחות .

האירוע ההוא של ה- Final four האירופי בכדורסל שהתקיים בסלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 העסיק והטריד אותי עד למאוד , מפני שבפעם הראשונה בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה במדינת ישראל שני ערוצי טלוויזיה (ערוץ 1 וערוץ 5) שידרו במקביל את אותה סחורת ספורט מבוקשת ועתירת רייטינג , מה שנקרא הפקה ושידור "ראש בראש". אין לשכוח שקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א נטלה חלק בטורניר ההוא בסלוניקי . ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים הטילו למערכה כל אחד בנפרד ממון , טכנולוגיה , כוח אדם , ויוקרה רבה . ברור שהיה חשוב לי לא רק לנצח את ערוץ 5 כולו אלא להביס את יורם ארבל ואת מיילן טנזר ביחד וכל אחד לחוד . אני זוכר היטב שביום רביעי – 19 באפריל 2000 בשעה 09.00 הרים לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן טלפון מלשכתו למשרדי חטיבת הספורט , כשהוא אוחז בדפי הרייטינג של וועדת המדרוג טל- גאל , ומדווח לי נסער ובהתרגשות רבה , "יואש אלרואי ניצחת את מיילן טנזר 28 מול 7" . הוא היה המום ומאושר באותה מידה מתוצאת הרייטינג המפתיעה בגלל שכל העיתונות הכתובה ללא יוצא מהכלל ניבאה ניצחון מוחץ למיילן טנזר הצעיר על יואש אלרואי הסָב . והנה התחולל ההפך לחלוטין . אני לא הופתעתי כלל ונותרתי Cool . השבתי לו משהו בסגנון הזה כלהלן : "יאיר תרגע . זה רק היומן . הסרט טרם התחיל . אתמול הרגנו אותם . ביום חמישי נקבור אותם" . וזה באמת מה שהיה וקרה . ביום חמישי הבסנו אותם בתוצאה % 30 מול % 5 .

yoash kirshenbaum 1

טקסט מסמך עיתונות : 24 באפריל 2000 . עיתון "הארץ" . מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום מפרסם פוסט שכותרתו "ניצחון הכנופייה מרוממה" . המאמר מנתח ו- דן במאבק שידורי הטלוויזיה הישירים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א , בו הביס ערוץ 1 באופן מכריע ולחלוטין את ערוץ 5 בכבלים . (באדיבות עיתון "הארץ") . 

yoash kirshenbaum 2

טקסט מסמך עיתונות : 27 באפריל 2000. עיתון "הארץ". בתום שידורי הטלוויזיה הישירים "ראש בראש" של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי – יוון בחודש אפריל של שנת 2000 . אני מפרסם פוסט וכותרתו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" , בו אני מסביר את נימוקיי מדוע הבסנו שוק על ירך את צוות השידור של ערוץ 5 בכבלים ובראשו יורם ארבל והפרשן עופר שלח (היום ח"כ עופר שלח) . (באדיבות עיתון "הארץ"). 

הערה 8 : מועדון הכדורסל של מכבי ת"א נע יחדיו עם ערוצי הטלוויזיה 10 ו- 1 לכל אורכה של עונת 2014 – 2013 על תפר דקיק שמפריד בין תהילה לכישלון .

ערוץ 10 תיעד העונה בהתמדה ובלא מעט כישרון את מסעה של קבוצת מכבי ת"א ב- Euroleague עד להכתרתה כאלופת אירופה . תמורת התענוג שילם כ- 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר זכויות שידורים . לא כולל הוצאות הפקה . שני שדרני ערוץ 10 יורם ארבל ופיני גרשון וצוות ההפקה הבימאי ראובן פודגור , המפיק רונן רץ , והעורך משה סגל הציבו את ערוץ 10 בפיקוד המנכ"ל מר רפי גינת ב- 16 וב- 18 במאי 2014 בפסגת הרייטינג של מדינת ישראל . % 30 וגם יותר . ערוץ 1 עשה זאת בארץ במסגרת הליגה והגביע ותיעד את זכייתה של מכבי ת"א בשני התארים המקומיים . ערוץ 1 שילם 6.000000 (שישה מיליון) שֶקֶל זכויות שידורים לאיגוד הכדורסל לעונת 2014 – 2013 ( לא כולל הוצאות הפקה) תמורת שידור שבועי של המשחק המרכזי בליגת העל . 150000 (מאה וחמישים אֶלֶף) שֶקֶל זכויות שידורים פֶּר שידור ישיר . במוקד הכיסוי ניצבה תמיד לביאת אלקטרה מול להקות הצְבוֹעִים . אין סרט טבע מרתק יותר ממפגש בין לְבִיאָה לבין עדת צְבוֹעִים . זה תמיד יסתיים ב- נשיכות מכאיבות , ב- מלחמת חורמה , ב- Kill ,ב- דרמה . במידה רבה נושאת מכבי ת"א והיו"ר המְיוּסָר שלה שמעון מזרחי (בן 75) במירב עניין הכדורסל בארץ . שני שדרני ערוץ 1 אורי לוי וגור שלף ליוו בהתמדה את מכבי ת"א בארץ לאורך כל העונה יחדיו עם הבימאי שמואל שלזינגר ושני העורכים והמפיקים יגאל שמעוני ויונתן קנלר . אורי לוי הודה להם במשדר האחרון של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 11 ביוני 2014 בו הפסידה מכבי ת"א במשחק ה- Play off השני הדרמטי והשנוי במחלוקת למכבי חיפה 82 : 84 אולם זכתה באליפות ה- 51 שלה , וכינה אותם ברגשנות יתר אך בצדק "אנשים יקרים" . הרייטינג שמייצר ערוץ 1 בשידורי הכדורסל הישראלי נמוך מידי . אפילו שני משחקי ה- Play off האחרונים (שיטת ארגון מפעלים בלתי צודקת שמאושרת באופן תמוה ע"י איגוד הכדורסל) שהיו הפכפכים ודרמטיים במיוחד הניבו רק % 8.6 ו- % 9.9 (בהתאמה) . מעט מידי . שני השידורים הישירים האחרונים העונה של ערוץ 1 , מכבי חיפה מפסידה בהתמודדות הראשונה למכבי ת"א 77 : 81 ב- 8 ביוני 2014 בביתה ב- רוממה חיפה , אולם אח"כ מנצחת אותה במשחק השני בתוצאה 84 : 82 בתום הארכה (75 : 79 לזכות מכבי חיפה בתום המועד החוקי) ב- 11 ביוני 2014 בהיכל הספורט ביד אליהו – היו ראויים לצפיית יתר . אף על פי כן מדובר בהישגי פסגה של ערוץ 1 . שום תוכנית אחרת בערוץ 1 בשום תחום לרבות "יומן" איילה חסון , אינם מתחרים עם הרייטינג שמייצרים שידורי הספורט בערוץ 1 . כיסוי שני ענפי הספורט המרכזיים בארץ , הכדורסל והכדורגל , לרבות כיסוי מונדיאל ברזיל 2014 הם נדבכים הכרחיים בפירמידה של השידור הציבורי . אני מתנגד באופן נחרץ לתהליך האמריקניזציה ההמונית והמופרזת שפשטה בכדורסל הישראלי אולם זהו וויכוח אחר . ייתכן ואין לכך פתרון לאור תהליך הגלובליזציה המואץ שחוֹוֶה הספורט הבינלאומי לגווניו בשני העשורים האחרונים . ראו מה קרה למועדוני הכדורסל והכדורגל המובילים באנגליה , גרמניה , איטליה , וספרד על מגוון שחקניהם הזרים . המועדונים האלה השתנו לבלי הכר ואיבדו את הזהות הלאומית אולם לא את הזהות הקבוצתית . מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל איננו שונה מהם במובן הזה . מדובר בקבוצת ספורט פרטית שפועלת על פי עקרונות מסחריים . אולי אין מנוס וצריך להשלים עם הגלובליזציה הבינלאומית גם בזירות הספורט . אף על פי כן מדהים לחשוב כי כמות האוהדים של קבוצת מכבי ת"א בכדורסל בעיר תל אביב ובמדינה כולה , גדולה בהרבה מאלה של נבחרת ישראל בכדורסל .

יש בארץ מתנגדים רבים לתהליך האמריקניזציה שפשה בכדורסל הישראלי . גם אנוכי . האמריקניזציה המואצת יוצרת דרמה אולם מכלה את הכדורסל הישראלי המקורי לטווח ארוך . אף על פי כן מכבי ת"א היא עדיין סחורת שידור טלוויזיונית מרתקת ומפיקת רייטינג . לטלוויזיה באשר היא יש כוח סִימוּם עצום . היא מראה שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם ב- Prime time את סופוקליס שחורציאניטיס , ואת טייריס רייס , ואת ריקי היקמן , ואת דווין סמית' , ואת ג'ו אינגלס ואחרים עד שהם הופכים לאורחים רצויים בסלון ביתך . אתה מזדהה עמם בין אם אתה רוצה בין אם לאו . ערוץ 10 בראשות המנכ"ל רפי גינת נהג בהיגיון טלוויזיוני משקשר את גורלו עם מכבי ת"א בעונת 2014 – 2013 . עכשיו משמכבי ת"א זכתה בשלושת התארים של אליפות אירופה , אליפות המדינה , וגביע המדינה היא תדרוש יותר ממון מכל גוף טלוויזיה בארץ שיבקש לשדר אותה בעונת 2015 – 2014 גם אם דיוויד בלאט איננו עוד המאמן שלה . נראה מה יעלה בגורלו של ערוץ 10 שכותרות העיתונים אינן מטיבות עמו ודואגות להזכיר לי שוב ושוב כי קיומו ושרידותו מוטלים כל הזמן בספק .

ginat 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום ראשון – 8 ביוני 2014 . מר אמיר טייג כתב המוסף הכלכלי "TheMarker" של עיתון "הארץ" מפרסם כותרת רעשנית : "ערוץ 10 נאבק על חייו – והמנכ"ל רפי גינת לוקח הביתה 10.000000 (עשרה מיליון) שקל" . ראוי לקרוא גם את הכותרת המשנית שאיננה פחות חשובה . (באדיבות "הארץ" והמו"ל מר עמוס שוקן) . 

התקוות של ערוץ 1 הציבורי זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בקיץ הזה של שנת 2014. (חלק א). כל הזכויות שמורות. 

ערוץ 1 יצא אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) לקרב המאסף על חייו במתכונתם הנוכחית . מבצע שידורי מונדיאל ברזיל 2014 עלול להיות שירת הברבור שלו במתכונתו הקיימת . ממשלת בנימין נתניהו ושר התקשורת גלעד ארדן קיבלו את המלצות וועדת רם לנדס ומתכוונים לסגור את הטלוויזיה הישראלית הציבורית -ערוץ 1 , לשלוח 2000 (אלפיים) עובדים הביתה , כדי להקים רשות שידור חדשה על חורבות הישנה. מדובר בהליך חומרי ואנושי מורכב ומסובך ביותר ש- רווי ב- אין סוף אמוציות , ועמן גם מחסור במידע ו- אי וודאות כיצד יסתיים האירוע . אנוכי נושק או טו טו את ה- 80 אבל זוכר עדיין רבים וטובים מעובדי ערוץ 1 שניצבים על סף הדחה . מבחינתם מדובר בנפילה ל- תהום . בצעדה אל עברי פי פחת .

channel 1 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה של הכתב החרוץ והפעלתן מר נתי טקר . "שמונת ימי הכרעה על גורל השידור הציבורי" . (באדיבות "הארץ") .

channel 1 2

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום רביעי – 11 ביוני 2014 . TheMarker / הארץ . ידיעה נוספת של מר נתי טוקר . "עלות הפרישה של עובדי רשות השידור תגיע ל- 1.100000000 (מיליארד ומאה אלף) שקל" . (באדיבות "הארץ") .

ערוץ 1 מנהל כעת קרב עיקש על חייו . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 הפקיעו העובדים את מסך הטלוויזיה הציבורי לטובתם ומשמשים בו כלוח מודעות ומכשיר הסברה פרטי שלהם כנגד ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו . אמש בתוך משדר הכדורגל הישיר של מונדיאל ברזיל 2014 הופיעו כמה וכמה פעמים שקופיות תחנונים שהופנו לעבר כלל תושבי ישראל ונאמר בהן :

א. לא זורקים 2000 עובדים לרחוב .

ב. היום זה אנחנו עובדי רשות השידור – מחר זה אתם .

עובדי ערוץ 1 הציבורי על שלושת הסקטורים שלו , עיתונות , הנדסה , ודירוג משולב מרגישים שאין להם מה להפסיד עוד . לראשונה בתולדות ערוץ 1 ובאופן חסר תקדים עלה לאוויר טכנאי מצטיין מחטיבת ההנדסה מר אדיסו , שקרא בקול רהוט וברור לציבור במדינת ישראל לסייע לעובדי הטלוויזיה של ערוץ 1 במאבקם נגד הממשלה הקוראת לסגור את השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . ערוץ 1 איננו יכול לשרוד במצבו העלוב העכשווי ותחת ניהול כה כושל וטרגי של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' . לכך יש להוסיף את ה- דִיס – הָרְמוֹנְיָה הקיצונית והמבישה השוררת ברשות השידור בין הדרג המקצועי העליון לבין הדרג המפקח הציבורי בראשות יו"ר הוועד המנהל ד"ר אמיר גילת .

ערוץ 1 החל אמש (יום חמישי – 12 ביוני 2014) את הסיקור הישיר שלו של מונדיאל 2014 ובמרכזו משחק הפתיחה ברזיל – קרואטיה 3 : 1 (בין 22.45 ל- 01.00) . למרות אווירת הנכאים עשה ערוץ 1 מאמץ גדול לעטות על עצמו בגדי חג ולשוות עליצות יחדיו עם גאווה למשימת השידור המונדיאלית הגדולה שנטל על עצמו . ב- Front של אולפן הבית המנווט הוצבו גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' . ולצידם פנל של ארבעה פרשנים אבי רצון , אבי נימני , ניר לווין , וגב' סנדרה מילקוביץ' . מישהו החליט להביא את דידי הררי כתגבורת בידור . מסאו פאולו שידרו ישיר יורם ארבל והפרשן דני נוימן את המשחק הראשון באליפות ברזיל – קרואטיה 3 : 1 . ערוץ 1 חולל אמש מהפך דרמטי בטבלת הרייטינג . השידור הישיר של טקס הפתיחה השאפתני (שיאו מופע הזמר של ג'ניפר לופז וקלאודיה לייטה ו- פיטבול) בין 21.00 ל- 22.30 הניב רייטינג ממוצע של % 12.7 . השידור הישיר של משחק הפתיחה ברזיל קרואטיה אמש מאוחר בלילה קצר רייטינג מדהים ממוצע של % 23.2 . הישג פנטסטי לערוץ 1 . בראבו !

חברת HBS בראשות הצרפתי פראנסיס טלייה (Francis Tellier) ואשר מסונפת ל- FIFA , היא האחראית על מבצע כיסוי הטלוויזיה של 64 המשחקים ב- מונדיאל ברזיל 2014 . מדובר בשימוש בטכנולוגיית טלוויזיה חדישה ביותר . כל משחק מכוסה ע"י ניידות שידור גדולות שמתפעלות כל אחת בכל שידור ישיר מגוון של 32 מצלמות (וגם יותר) . על כל מצלמה ומצלמה מוטלת משימת צילום מוגדרת מראש . פילוסופיית הכיסוי אחידה ועושר הצילום מובן מאליו . אין כאן נִיסֵי צילום . גם לא טעויות . רוב המצלמות מחוברות למקור הילוך חוזר נפרד משלהן ולכן מסוגלות לתעד ולשַמֵר כל אירוע ספורטיבי ו/או אחר המתרחש באצטדיון , גם אם אינן נראות לעיתים מזומנות ב- Integrated Feed של הניידת . שיטת הכיסוי אחידה ולפי שעה אפשר להבחין כי ה- Highlights במשחקים (שערים + עבירות) זוכים לשלושה Instant Replays . לא יותר . הקונץ הוא להספיק לשדר את ההילוכים החוזרים של השערים המובקעים ולהגיע במועד לחידוש המשחק מקו האמצע . בשני השידורים הישירים של ברזיל – קרואטיה 3 : 1 והולנד – ספרד 5 : 1 אפשר היה להבחין כי הבימאים מזריקים עוד הילוך חוזר ו/או שניים לכל היותר של השערים המובקעים במועד מאוחר יותר של השידור הישיר . אני מתרשם מהכיסוי אולם לא אוהב את המצלמות הגבוהות שמפיקות Aerial Shots מרוחקים מידי ולכן "קרים" מידי . כיסוי טקס נגינת ההימנונים בטרם שריקת הפתיחה וחשיפת שחקני שתי הנבחרות ב- Extreme Close Ups – נבון . רואים שמישהו שם ב- HBS מבין כי יש לעשות הכרה לצופי הטלוויזיה בעולם עם גיבורי העלילה בטרם התפתחותה . השוטים שהראו את שחקני נבחרת ברזיל בזה אחר זה כל כך מקרוב שרים בעוצמה פטריוטית ובהתלהבות את ההמנון הלאומי שלהם ומפגינים בכך לויאליות עם האומה הברזילאית לפני תחילת המשחק נגד קרואטיה – הם בלתי נשכחים . בסך הכל אין שינויים מרחיקי לכת בין הכיסוי הטלוויזיוני של HBS את מונדיאל דרום אפריקה 2010 לבין הכיסוי שלהם עכשיו את מונדיאל ברזיל 2014 . קוראי הבלוג שמתעניינים בתורת כיסוי הטלוויזיה של HBS ימצאו עניין באתר החברה באינטרנט . אני עדיין סבור כי כיסוי טלוויזיה של הקבוצה הצרפתית  1998 TVRS בראשות פראנסיס טלייה את מונדיאל צרפת 1998 הוא הטוב , האיכותי , והיעיל ביותר בכל הזמנים למרות שעמדו לרשותו אז "רק" 20 מצלמות .

yoash 1

טקסט תמונה : יוני – יולי 1998 . מונדיאל צרפת 1998 . ה- IBC בפאריס . אנוכי (מימין) עם פראנסיס טלייה (Francis Tellier) יו"ר קבוצת TVRS 1998. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נכון ש- HBS משתמשת בטכנולוגיית קו השער (לראשונה בהיסטוריה של המונדיאלים) וגם בטכנולוגיה ברורה ומובנת לזיהוי נבדלים , אולם האכזבה הרבתי מ- FIFA השמרנית נובעת מהעובדה שהיא עדיין איננה מאפשרת לשופטים להסתייע בצילומי הטלוויזיה במקרים שנויים במחלוקת של החלטות הנוגעות לבעיטות עונשין מ- 11 מ' ועבירות קשות המחייבות שליפת כרטיסים אדומים . ברזיל קיבלה בדקה ה- 69 במשחק נגד קרואטיה (יום חמישי – 12 ביוני 2014) מתנה מהשופט שהעניק לה בחינם בעיטת עונשין מ- 11 מ' (3 : 1 בסיום לברזיל) כמו גם הפנדל שלא היה ולא נברא שספרד זכתה בו בדקה ה- 26 במשחקה נגד הולנד (יום שישי – 13 ביוני 2014 , 5 : 1 להולנד) . מצלמות הטלוויזיה של HBS עושות שַמוֹת בשופטים והופכות אותם לחוּכָא ואִיטְלוּלָא בעיני מיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל . ההתאחדות הכדורגל הבינלאומית ה- FIFA בראשות נשיאה יוֹזֵף "סֶפּ" בְּלָאטֶר איננה רק מושחתת . היא גם מטומטמת . עולם הספורט הבינלאומי לגווניו החליט כבר מזמן להסתייע בצילומי הטלוויזיה ברגעי מחלוקת קרדינליים אולם ה- FIFA ניצבת מהצד ומרשה לעצמה להצטדק ולהסתתר מאחורי האמירה , "אם לשחקנים שהם בני אדם מותר לטעות על כר הדשא – אז גם השופטים שהם בני אדם כמותם , רשאים לשגות" . נוצר מצב מגוחך בו שופטי הכורסא הטלוויזיונית הם חכמים וגם צודקים יותר משופטי המשחקים הניצבים על כר הדשא . בלתי נסבל . ייתכן כי כלל לא יהיה צורך בשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית של קו השער בכל משך טורניר מונדיאל ברזיל 2014 . מקרים שנויים במחלוקת כמו האם הכדור שבעט החלוץ האנגלי ג'ף הרסט (Geoff Hurst) נגד גרמניה במשחק הגמר מונדיאל אנגליה 1966 עבר במלואו את קו השער הגרמני של השוער האנס טילקובסקי (Hans Tilkowski) , ו/או האם השער של האנגלי פראנק למפארד (Frank Lampard) נגד גרמניה במונדיאל דרום אפריקה 2010 היה חוקי – הם אומנם קרדינליים אך נדירים . לעומתם טעויות שופטים הנוגעות ל- פגיעות חריפות של שחקנים אלה באלה והכשלות חלוצים ברחבת ה- 16 הם עניין שכיח . כבר נכתב בבלוג הזה כי חוקת הכדורגל איננה מתכון מתמטי . רמת השיפוט איננה אחידה גם מפני ש- השופטים השונים מעניקים פירושים שונים לחוקה . מה שנראה בעיני האחד הכשלה ברורה ובעקבותיה פנדל צרוף במשחק קוסטה ריקה – אורוגוואי 3: 1 איננו מחייב את הקולגות שלו וגם לא את עצמו באותו משחק ובאותה סיטואציה . התערבות המצלמות חשובה ביותר כדי לעשות דין צדק שווה עם כולם .

שתי תמונות סטילס למטה (גרסה אנגלית וגרסה גרמנית אנטגוניסטיות זו לזו) – שצולמו מכיוונים הפוכים , תיעדו את השער השנוי במחלוקת של החלוץ האנגלי ג'ף הרסט בדקה ה- 100 של ההארכה במשחק הגמר ב- 30 ביולי 1966 באצטדיון "וומבליי" (Wembley) בלונדון בין נבחרות אנגליה ומערב גרמניה (אנגליה ניצחה בסיום 4 : 2) . שתי התמונות הללו מוכיחות עד כמה נדרשת התערבות הטלוויזיה וסיועה לשופטים בני אנוש שחייבים להחליט החלטות קשות ומכריעות בתוך שבריר שנייה , מבלי שיש להם את הכלים המדעיים לעשות זאת . 48 (ארבעים ושמונה) שנים חלפו מאז השער השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט (Geoff Hurst) . רק כעת באיחור זמן עצום נזכרה ה- FIFA לאמץ את טכנולוגיית הטלוויזיה של קו השער כמסייעת לשופטים , אולם מתעלמת מהצורך להיעזר באותן מצלמות הטלוויזיה גם בתחומים מכריעים אחרים במשחק הכדורגל , כמו פנדלים ועבירות .

1966 1

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30  ביולי 1966 . אצטדיון "וומבליי" בלונדון . הדקה ה- 100 במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל ביו נבחרות אנגליה ומערב גרמניה . הטלוויזיה הבריטית ה- BBC  טוענת כי הצילום הזה מוכיח בבירור כי הכדור שבעט ג'פרי "ג'ף" הרסט עבר במלוא היקפו את קו השער של השוער הגרמני האנס טילקובסקי . ניתוח של התצלום קובע כי הכדור בתמונה הזאת נמצא באוויר על פי הצֵל הבהיר שלו מימין . להלן זיהוי השחקנים בתמונה האנגלית מימין לשמאל : אלן בול האנגלי (בחולצה כהה מס' 7) , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , הגרמני הורסט הדגס (בחולצה בהירה מס' 2) , הגרמני ווילי שולץ (בחולצה בהירה) שוכב על הדשא בתוך תיבת ה- 5 , האנגלי רוג'ר האנט (בחולצה כהה) פורש ידיו לצדדים , הגרמני וולפגאנג וובר (בחולצה בהירה) , ו- ג'ף הרסט (שוכב) . בתחתית התמונה קצת מימין נראה הקוון האזרי – רוסי טופיק באחראמוב בגבו למצלמה מתבונן במתרחש . (באדיבות שחקן נבחרת מערב גרמניה וולפגאנג וובר שנטל חלק במשחק הגמר ההוא ב- 1966 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1966 2

טקסט מסמך : הגרסה האנגלית לתצלום העליון . הטקסט האנגלי מבאר את המתרחש בתמונה לעֵיל ומדגיש כי התצלום מוכיח שהכדור חצה את קו השער .

1966 3

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 30 ביולי 1966 . אִצטדיון "וומבליי" . משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל אנגליה – מערב גרמניה 4 : 2 . זאת הגרסה הגרמנית המקורית של הצלם הגרמני המנוח סְוֶון סִימוֹן . הצלם שניצב בזווית הפוכה של 180 מעלות למצלמה האנגלית (מצדו הימני של השער) לחץ באותו שבריר השנייה על הדק המצלמה שלו . לרוע מזלו חדרו כתמי אוֹר שמש לצילום שלוֹ . הצלם יצר תמונת "פנטומימה" זהה לגרסה האנגלית רק מהכיוון ההפוך . השחקנים והקוון "הוקפאו" בשתי התמונות . המצב התנועתי המוקפא בשתי התמונות חופף לחלוטין . התמונה של הצלם הגרמני סוון סימון מוכיחה לטענת הגרמנים כי הכדור השנוי במחלוקת של ג'ף הרסט לא רק שלא עבר במלוא היקפו את קו השער , אלא היה רחוק ממנו כ- 30  ס"מ . שימו לב כי הקוון טופיק באחראמוב איננו מגיב ולא מסמן כי השער נכבש .

הערה : התמונה הזאת צולמה מהצד הדרומי – מזרחי לשערו של האנס טילקובסקי . ה- Flairs  בתמונה של סְוֶון סִימוֹן הן במקור . (על פי ZDF) . סוון סימון מת זה מכבר . לא הספקתי לראיין אותו לספר "השער שלא היה" .

זיהוי הנוכחים בתמונה הגרמנית משמאל לימין : החלוץ האנגלי אלן בול , הקוון טופיק באחראמוב , המגן הגרמני הורסט הטגס , השוער הגרמני האנס טילקובסקי , והמגן הגרמני ווילי שולץ . (התמוננה הוענקה לי באדיבות שחקן הכדורגל הגרמני ווֹלְפְגָאנְג וֶובֶּר שהשתתף במשחק הגמר ההוא השנוי במחלוקת . תחקרתי אותו ארוכות כמו שחקנים גרמנים ואנגליים שהשתתפו במשחק (מקור : הספר"Das Tor des Jahrhunderts". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על סמך העדויות הרבות ועל סמך התצלומים הרבים חקרתי וכתבתי את הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי "השער שלא היה" . הספר עוסק כמובן בשער של ג'ף הרסט השנוי ביותר במחלוקת בהיסטוריה של המונדיאלים אולם מתרכז בהפקת הענק ההיסטורית הנפלאה ו- הבלתי נשכחת ההיא בקיץ 1966 של ה- BBC (ו- ITV) בראשות בראיין קאוגיל (Bryan Cowgill) ואלק וויקס (Alec Weeks) . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית צולמו כל 32 המשחקים באמצעות ניידות שידור אלקטרוניות והועברו בשידורים ישירים באירופה וגם בחלקים נוספים בעולם באמצעות לווייני תקשורת של החברה האמריקנית COMSAT.    

במונדיאל מכסיקו 1986 ב- 22 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armand9o Maradona) שער בידו במשחק רבע הגמר נגד אנגליה . השופט הטוניסאי עלי בנאסר (Ali Bensaour) אישר את השער אולם ה- Replay השלישי של מצלמות הטלוויזיה של הקבוצה המכסיקנית TELEMEXICO גילה וחשף את האמת . דייגו ארמאנדו מאראדונה הוא עבריין שהכניע את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) בידו . מיליארד צופי טלוויזיה בכל רחבי תבל ראו את מה שלא ראה שופט המשחק . אנגליה הפסידה 1 : 2 לארגנטינה ונשלחה הביתה . תריסר שנים אח"כ פגשתי במונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 ב- IBC בפאריס את מאמן אנגליה בעת ההיא בובי רובסון (Bobby Robson) . נקשרה בינינו שיחה והמאמן המאוכזב התלונן בפני (באיפוק וקור רוח) כי אנגליה שהייתה לא פחות טובה מארגנטינה נשדדה ב- 1986 , והכנות אינטנסיביות בנות ארבע שנים וגם כישרון ו- ממון ירדו כהרף עין שלא בצדק לטִמְיוֹן בשל טעות שיפוט חריפה .

maradona 1

טקסט תמונה : 22 ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . זוהי הדקה ה- 51 במשחק רבע הגמר בין נבחרות ארגנטינה – אנגליה שהסתיים בתוצאה 2 : 1 לטובת ארגנטינה . דייגו ארמאנדו מאראדונה (Diego Armando Maradona) מכניע בידו את השוער האנגלי פיטר שילטון (Peter Shilton) ואת שופט המשחק הטוניסאי עלי בנאסר אך לא את מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO וגם לא את שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל שהביע את דעתו בתום ה- Replay השלישי כלהלן : "לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון" . (באדיבות TELEMEXICO ו- TELEVISA . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ 1 עומד אחרי יומיים – שלושה בציפיות בראשות השַדָּר המוביל שלו יורם ארבל . אפשר להסכים ו/או לא להסכים עם המינויים הפרסונליים לתפקידים המובילים בחטיבת הספורט של ערוץ 1 המכסה את מונדיאל ברזיל 2014 . אולם אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הוא ערוץ 1 מחזיק בידיו קלף טלוויזיוני מנצח עליו הוא משלם זכויות שידורים בגובה של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות חמישים אלף) יורו (חוץ מהוצאות הפקה) . שלושת השידור הישירים הראשונים של ברזיל – קרואטיה 3 : 1 (יורם ארבל ודני נוימן ) + הולנד – ספרד 5 : 1 (יורם ארבל ודני נוימן) + קוסטה ריקה – אורוגוואי 3 : 1 (מאיר איינשטיין ואברהם גרנט) מלמדים על נסיקה מעלה של ערוץ 1 . אין בכך כל ספק . לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מובילות שתי מגישות פוטוגניות שרון פרי ומיכל רבינוביץ' את שידורי המונדיאל מהאולפן המנווט בירושלים . הן עושות זאת יחדיו עם פנל שמורכב מאבי רצון , אבי נימני , ניר לווין , וגב' סנדרה מילקוביץ' . מ- טבע הדברים קיים פער סקרנות עצום בין ההתרחשויות על כרי הדשא בברזיל רחבת הידיים אותם מתאר יורם ארבל בשותפות עם מאיר איינשטיין – מהשטח , לבין הנעשה באולפן ערוץ 1 בירושלים (ה- Sound של יורם ארבל הקדים אמש את תמונת ה- Video בעת השידור הישיר של המשחק הולנד – ספרד 5 : 1) . גב' שרון פרי וגב' מיכל רבינוביץ' עולות לאין שיעור על מר אורי לוי , מר בוני גינזבורג , ומר עמית הורסקי . אולם גם הן לא יכולות לשפר את התוצאה הסופית הרוטינית והשבלונית (והצפויה) של האולפן המקומי המנווט. שתיהן מרוחקות ממוקד ההתרחשויות בשנת 2014 דרוש משהו רענן ומקורי הרבה יותר . מיסוד אולפני בית מנווטים בירושלים התאימו לעשורי ה- 70 , ה- 80 , וה- 90 של המאה הקודמת . הגיעה השעה לצעוד צעד אחד קדימה ולהקים אולפן מנווט של ערוץ 1 בברזיל . האולפן המנווט בירושלים מעוררת תחושה שעמום של De Javu . אתה רואה את אורי לוי ואת אבי נמני מבודדים באולפן בירושלים הרחק מהאירועים הסוערים ומתחשק לך לכבות את המוניטור . חוויה משעממת .אילו שרון פרי ומיכל רבינוביץ היו מוטסות לברזיל יחדיו עם אבי רצון כדי לעשות את עבודת העיתונאות , ההגשה וההנחיה , הניתוח , והפרשנות מהשטח , מ- ריו דה ז'אניירו וסאו פאולו , היה מדובר בצעד נבון ובתרומה מהותית ומשמעותית להצלחת כלל ההפקה של ערוץ 1 .

מין צירוף מקרים שכזה מעיד כי ערוץ 1 המַט ליפול והוועדה המארגנת של מונדיאל ברזיל 2014 צועדים יחדיו וכל אחד לחוד על בלימה . מספיק כי האנרכיסטים הקיצונים מחוללי המהומות , המחאות , וההפגנות האלימות בערי ברזיל לא יירגעו יחליטו לפגוע לפתע בנבחרות האורחות ו- להרוג שחקן כדורגל אחד כדי שהמונדיאל ייסגר ויבוטל . אנשי ערוץ 1 שרויים באי וודאות , מקיימים עצרות מחאה , אבל עדיין נושמים אוויר פסגות . הם ישדרו ישיר ב- 13 ביולי 2014 מריו דה ז'אניירו את משחק הגמר , אולם מה יקרה דקה אח"כ…? העובדים שרויים מזה זמן רב בחוסר וודאות לגבי עתידם . תקוותיהם ש- זורחות ושוקעות אין סוף פעמים בפרק זמן כה קצר בשנת 2014 , מתארות מצב , לא פתרון .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). פוסט מס' 399. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס' 399 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי – 12 ביוני 2014.

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). פוסט מס' 399. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רובי ריבלין נבחר לנשיא המדינה (יום שלישי – 10 ביוני 2014). כל הזכויות שמורות.

ערוץ 10 (1) .

ערוץ 10 (רשת הבית הטלוויזיונית שלי) ורדיו גלי צה"ל  (ערוץ הבית רדיופוני שלי) עסקו אתמול (יום שלישי – 10 ביוני 2014) במשך שעות ארוכות מאוד בסיקור הליך הבחירה הפוליטית החשאית בכנסת של רובי ריבלין לנשיא המדינה העשירי . רובי ריבלין ניצח בשני סיבובים את ארבעת המועמדים הנוספים מאיר שטרית , דליה איציק , כבוד השופטת דליה דורנר , והמדען וחתן פרס נובל לכימיה דן שכטמן . מגוחך כי הכתרתו של מי מאותם החמישה לאזרח מס' 1 של מדינת ישראל נעשית בהצבעה חשאית ומוסווית . 120 חברי הכנסת הבוחרים את נשיא המדינה לעידן בן שבע שנים מסתירים בכוונה תחילה את דעתם מהציבור אודות המינוי והכתרה שלהם את אדם כלשהו לנשיא של כולנו . מדובר בהליך אבסורדי חסר היגיון . מה יש להסתיר כאן… ? מדינת ישראל מכתירה את האזרח הראשון שלה לנשיא בסוד , בהסתר ורחוק מעין הציבור , ובאמצעות קומבינות . הצבעה חשאית היא המצאה נחמדת אולם כשמפקידים אותה בידי פוליטיקאים אינטרסנטיים הנושמים אוויר מקולקל של "תן לי…ואשמור לך…" , הנחמדות טומנת בה יסודות נכלוליים . אף על פי כן צריך לומר כבר מבראשית : הבחירה ברובי ריבלין לנשיא המדינה העשירי של מדינת ישראל היא יותר מראויה . אין זה חשוב אם האיש הוא חירותניק , ליכודניק , ו/או בית"ריסט . חשוב שרובי ריבלין הוא איש בעל יושרה מוחלטת והגון מאין כמותו . נקי כפיים . נאה דורש ונאה מקיים . איש אמיץ  ואהוב . רובי ריבלין הוא קודם כל אדם . מלח הארץ . ולכן יש לומר כאן בקול רם וברור : יחי הנשיא רובי ריבלין ! תחי מדינת ישראל לנצח נצחים !! רובי ריבלין היקר , אנוכי ומשפחתי הענפה מאחלים לך ולמשפחתך אושר ובריאות ונשיאות מוצלחת ופוריה .

באחת הרשימות האחרונות בבלוג הזה הבעתי את דעתי כי אנוכי תומך בבחירת דן שכטמן לנשיא המדינה .באם לאו הבחירה השנייה שלי היא ב- רובי ריבלין . התנגדתי התנגדות נמרצת לבחירתם ל- נשיא / ה של שני פוליטיקאים קטנים ורדודים , מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק , על סמך פועלם ומורשתם השלילית ברשות השידור כל אחד בתורו , ותמיכתם העיוורת והמגוחכת כ- שַרִים בממשלתו של אריאל "אריק" שרון במנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל . כזכור הודח ו- סולק יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 בגין האשמות חריפות ביותר של פגיעות הרסניות בנורמות של יושרה וניהול . ראש הממשלה אריק שרון הביא להצבעה בממשלה את פרשת ההתנהלות העכורה של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . היועץ המשפטי של הממשלה מני מזוז הודיע זה מכבר לראש הממשלה אריאל שרון כי לא יוכל להגן ב- בג"צ על  מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נוכח תלונות והאשמות כבדות ביותר המועלות נגדו בגין ניהול עלוב ובלתי הגון , להן היו שותפה גם התנועה לאיכות השלטון בראשות עו"ד אליעד שרגא הזכור לטוב . 13 שרים הצביעו בעד ההדחה והרחקתו לאלתר של יוסף בר-אל מרשות השידור מפני שהבינו שמדובר באיש לא ישר שמואשם בשחיתות ונתינת שוחד מסך . שני השַרים מאיר שיטרית ודליה איציק הצביעו נגד ההדחה וטענו שיוסף בר-אל הוא דווקא מנכ"ל ישר ואיש הגון . שלשום (יום שלישי – 10 ביוני 2014) ערב בחירת הנשיא העשירי של מדינת ישראל קראתי מאמר תימהוני ותפל של מר יוסי ביילין ב- "הארץ" נושא את הכותרת "נשיא שלא יזייף" ואשר תומך תמיכה מסיבית בבחירתו של מאיר שטרית לנשיא המדינה . בסופו של המאמר המופרך כותב יוסי ביילין כלהלן : "אני יודע שאם תופקד הנשיאות בידיו של מאיר שיטרית , היא תופקד בידיים אמונות . אני גם משוכנע כי כשיגיע רגע השירה בציבורו , הוא לעולם לא יזייף" . מה אתה אומר יוסי ביילין…? מאיר שיטרית מעולם לא יזייף…? באמת…? לעולם לא יזייף…? תגיד לי אתה עושה צחוק…? ואז נזכרתי במאמר שכתב העיתונאי המזהיר אהוד אשרי ז"ל לפני תשע שנים ב- 6 במאי 2005 בעיתון "הארץ" , מאמר שעסק ביושרה הציבורית הבעייתית עד להחריד של השַרִים מאיר שיטרית ודליה איציק שני תומכיו המובהקים של יוסף בר-אל בתקופה הזכורה לדיראון . הנה שני המאמרים היום ואז של יוסי ביילין ואהוד אשרי ז"ל .

beylin 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : יום שלישי – 10 ביוני 2014 . המאמר המופרך של יוסי ביילין התומך בבחירתו של מאיר שטרית לנשיא המדינה . יוסי ביילין מצטייר ברשימה הזאת כמו הפודל של מאיר שיטרית . (באדיבות עיתון "הארץ") .

shitrit 1

טקסט מסמך קטע עיתונות : 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . העיתונאי אהוד אשרי ז"ל תוקף בחריפות רבה את יושרתם של השרים מר מאיר שיטרית וגב' דליה איציק שתמכו תמיכה מופלגת במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והיו שני השרים היחידים שהתנגדו להדחתו . (באדיבות עיתון "הארץ") .

שני שדרני גלי צה"ל הוותיקים רזי ברקאי ויעל דן שיעממו אותי ביום שידורים ארוך רווי צביעות וסירחון . שדרני ערוץ 10 אכזבו אותי . בראש וראשונה נדב פרי שהתגלה כ- Analyst רעוע לאורך כל היום וכמי שנופל לכל בור שהמציאות הנסתרת כורה לו . ההערכות שלו לרבות זאת כמעט וודאית של בחירת מאיר שיטרית לנשיא המדינה הבא התגלו כמופרכות . מדובר בהצבעה פוליטית חשאית של 120 אנשים שמייצגים המון רבדים בעלי אינטרסים שונים בחברה הישראלית . פוליטיקאים הם אנשים אינטרסנטים שפועלים באקלים היפוקריטי ולכן פעמים רבות הם אנשי מזימות שפועלים בחנפנות ודו – פרצופיות . פוליטיקאים רבים הם אנשים צבועים שמזייפים ומעמידים פנים מראש . פתלתלים וחוטאים שצועדים במשעול ישר רק כשמתחשק להם . נגזר עליהם לדוג במים עכורים .

הייתה זאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיעדה את מאורעות הכדורגל והספורט הישראלי בעשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה בתנאי צילום קשים ועמדות רעועות . דלת מחלקת הספורט נעולה הרמטית בפני הפוליטיקאים . טביעות אצבעותיהם של הפוליטיקאים משאירות ריחות צחנה . להפקות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בשנים ההן היו הרבה מאוד חסרונות שנבעו מתקציב נמוך ולא בגלל מחסור בידע . הכסף היה עקב אכילס שלי , של כולנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית . נהגתי לומר לבוסים שלי יוסף "טומי" לפיד , יצחק "צחי" שמעוני , וטוביה סער כפי שאמר ארכימדס לתלמידיו , "הבו לי מָמוֹן . הממון ישמש נקודת משען להרים את תוכניות הספורט בטלוויזיה לפסגות חדשות שאיש לא הכיר לפני כן" . זה לא היה קונץ גדול והוכח כנכון מאוחר יותר . מגרעת גדולה בכיסוי הכדורגל היוּ עמדות הצילום והשידור הישנות שניצבו ברוב עליבותן שנים רבות בכל מִגרשי הכדורגל והאִצטדיונים השונים ברחבי במדינה . נרתמתי לתיקון העניין .

2. טלוויזיה ופוליטיקה. 

בראשית כהונתי כמנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , היכן שהוא בסתיו 1982 , הזמין אותי יום אחד לכנסת יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת הח"כ הנכבד מטעם המפלגה הליבראלית מר פנחס גולדשטיין ז"ל . הופתעתי . מה לִי ולוֹ שאלתי את עצמי . מר פנחס גולדשטיין קיבל את פניי בלבביות רבה והציע מייד עזרה כספית בבניית מגדלי צילום חדשים בכל מגרש שארצה בליגה הלאומית . "אני יכול לדבר עם הטוֹטוֹ ולארגן לכם תקציבים להקמת מגדלים" , אמר . דחיתי את הצעתו בו במקום והשבתי לו : "לטלוויזיה הישראלית יש את היכולת הכספית והארגונית להתמודד עם בעיית המגדלים לבדה . איננו מבקשים דבר מהמועצה להימורים וטוטו . זהו הליך איטי ומסורבל . אנחנו נדרוש את הקמת מגדלי הצילום לטלוויזיה מיו"ר המועדונים ומנהלי האצטדיונים . זה ייעשה מייד . רשות השידור היא גוף סוּבֶרֶנִי שאיננו זקוק לשוּם עזרה פוליטית , גם לא מחברי כנסת . היא מוכשרת לעשות את הכל לבדה" .

כשנפרדנו דאג להזכיר לי ח"כ פנחס גולדשטיין שהוא צופה מושבע במשחקי הכדורגל ו- "מבט ספורט" בכל מוצ"ש , והפתיע אותי פעם נוספת כשביקש בחיוך יעֵני , "הייתי רוצה שמצלמות הטלוויזיה יראו גם אותו מידי פעם אם אפשר יושב ביציעי הכדורגל באצטדיון "בלומפילד" כמו שמראים אנשים אחרים" . הוא עשה זאת בחביבות יש לומר , אבל הציג את הפן המסחרי הלא נאה של התנהלות הפוליטיקאים . שמור לי ואשמור לך . אתן לך ובתמורה אתה תיתן לי . דלת מחלקת הספורט נשארה נעולה בפני הפוליטיקאים למיניהם . יצא לי להיפגש בקריירה הארוכה שלי כמנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית עם ח"כ פנחס גולדשטיין בתוקף תפקידו עוד פעם או פעמים . לא זכור לי שצמחה מכך תועלת מעשית כלשהי . לאחר שכינה אותי בעיתונות , "יואש אלרואי דיקטטור" [1] , ניתקתי ממנו מגע .

התוכנית "משחק השבת" , בשבת – 6 בפברואר 1993 עמדה על סף ביטול . ליוסף בר-אל לא היה תקציב לשריין לנו אפילו צוות צילום אחד לכיסוי משחקי המחזור ה- 20 בליגה הלאומית בכדורגל . הודעתי למנהל הטלוויזיה כי בהיעדר ציוותי צילום לא ניתן יהיה לשָדֵר את התוכנית הפופולארית . מסכת היחסים הרעועה והממושכת בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל רק החריפה את בעיות הפקות הספורט בשבתות . העניין דלף לציבור . לפתע התערב סגן שרת החינוך והתרבות (שרת החינוך והתרבות הייתה שולמית אלוני) הח"כ מיכה גולדמן , והציע ביוזמתו להעביר את זכויות השידורים של משחקי הכדורגל לערוץ 2 הניסיוני ולכבלים . הוא כמובן דאג לסַדֵר לעצמו יחסי ציבור דוּ – כיוונים . לבסוף כשנמצא פתרון חלקי לבעיה ותוכנית "משחק השבת" עמדה להיות משודרת אומנם מתכונת מצומצמת , דיווח לעיתונות כי הוא פתר את המחלוקת . האמת הייתה שיוסף בר-אל הסכים להקצות לי שני ציוותי צילום רק לאחר ששר האוצר בייגה שוחט הסכים להיפגש ביום שני – 8 בפברואר 1993 עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר מִיכָה יִנוֹן ועם ההנהלה המקצועית בראשותם של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , כדי לנסות לדון ולפתור אחת ולתמיד את ענייניה הכספיים הכושלים של הרשות השרויה בלחץ כלכלי . רשות שידור שתמיד חסרות לה 20 אָגוֹרוֹת לשֶקֶל , תמיד נמצאת בסַד בעיית השעות הנוספות של העובדים בשבתות כבימי חוֹל , ותמיד מאוימת ללא הרף בהשבתה ע"י וועדי העובדים.

תיעבתי את הפוליטיקאים הקטנים המתערבים תדירות בענייני רשות השידור כדי לקשור כתרים לעצמם ומשאירים בכל מקום טביעת אצבעות המדיפה סִירחון . יצאתי בעצמי בהודעה חסרת תקדים לעיתונות כדי לסתור את דיווחיו של ח"כ מיכה גולדמן בה תקפתי בחריפות רבה את האיש ששימש  יו"ר ועדת החינוך והספורט של הכנסת  [1]  .העיתון "חדשות" העניק כותרת גדולה במוסף הספורט שלו בשער האחורי , "יש ,משחק השבת'" . יואש אלרואי תוקף בחריפות את מיכה גולדמן" .בגוף הכתבה אמרתי לכתבת העיתון הגר רם , "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תהפוך את העולם כדי לשדר את "משחק השבת" , למרות הבעיות באמצעי הצילום העומדים לרשותנו . התערבותו של סגן שרת החינוך והתרבות (שולמית אלוני ז"ל ) הח"כ מיכה גולדמן שהציע להעביר את זכויות השידורים לערוץ 2 הניסיוני ולכבלים , ואח"כ ברוב חוצפתו מדווח לעיתונות שהוא זה שסידר שהתוכנית "משחק השבת" בכל זאת תשודַר , היא שערורייה שאין כמוה" , והוספתי , "למיכה גולדמן לא היה סיכוי להעביר את שידורי הכדורגל לערוצים המתחרים , אבל מה שכן הוא הצליח לתפוס כותרות בעיתונים . סגן השרה דייוח בחוצפתו לגלי צה"ל שהוא סידר ש- "משחק השבת" ישודר כרגיל . אני רוצה להודיע כאן שהח"כ מיכה גולדמן לא סידר שום דבר. לא לכאן ולא לכאן. לא למען השידור ולא למען ביטולו. הגיע הזמן שמישהו יאמר לוֹ את הדברים האלה" . הנה אני אומר אותם .

מיכה גולדמן ניסה לדוג במים עכורים . מדהים כיצד איש ציבור נבחר מחפש בכל מחיר כותרת שווא בעיתונות או ברדיו . מיכה גולדמן ידע היטב שזכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שייכות בלעדית לרשות השידור . הן מעוגנות בחוק שידור ואינַן ניתנות להעברה . המנכ"ל אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל מיכה ינון , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , ואנוכי חתמנו בקיץ 1992 על חוזה בן שנתיים לעונות 1993- 1992 ו-  1994 – 1993 עם התאחדות הכדורגל בו התחייבנו לשלם 2.300000 (שני מיליון ושלוש מאות אלף) דולר . הן היו רק שלנו . לבסוף צילמתי בשבת – 6 בפברואר 1993 שני משחקים מתוך שֵשת משחקי המחזור . פתרון כפוי ולא מוצלח אבל גם זה היה משהו . את קבוצת בית"ר ירושלים הטוענת לכתר האליפות מתמודדת נגד צפרירים חולון , ואת המשחק מכבי נתניה נגד מכבי ת"א . שתי מצלמות ENG נדרשו לשאת על כתפיהן תוכנית ספורט שלימה . בית"ר ירושלים זכתה באותה עונה 1993 באליפות המדינה כשצברה 71 נקודות . מכבי ת"א סיימה שנייה עם 62 נקודות . הדבקות במשימה שגילתה מחלקת הספורט באותה שבת של 6 בפברואר 1993 לא חילצה את יוסף בר-אל מהבוץ הטובעני בו היה שקוע עד צוואר . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה בימיו רשת שידור נחותה . לא רק בגללו אבל בעיקר בגללו .

משברי שידור חריפים ליוו את תקופת ניהולו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל למן היום הראשון לבחירתו למנהל הטלוויזיה בקיץ 1990 . בינואר 1991 הוזמנתי ע"י הח"כ פנחס גולדשטיין יו"ר וועדת החינוך והספורט של הכנסת לפגישת היכרות עם הוועדה בראשותו . הודעתי למנכ"ל ומנהל הטלוויזיה שאינני משתתף בפגישות היכרות עם פוליטיקאים . שניהם יכולים לעשות זאת טוב ממני , ולכן אין סיבה שלא ייצגו אותי ואת שידורי הספורט שאני ניצב בראשם . ח"כ פנחס גולדשטיין נעלב . ב- 3 בינואר 1991 יצא בהאשמה חריפה נגדי בעיתון "מעריב" , וכינה אותי , "יואש אלרואי הוא דיקטטור"  [2] . את הציטוט הביא הכתב יהודה גולן . בגוף הכתבה נאמר עוד , כי סוכם בפגישה בין וועדת הספורט של הכנסת לבין הנהלת רשות השידור בראשותם של יו"ר הוועד המנהל אהרון הראל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל , "…שמעתה ילוו שידורים ישירים בערוצי התקשורת הממלכתיים , רדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 את כל התחרויות הרשמיות של נבחרות ישראל בענפי כדורסל , כדורגל , כדוריד , כדורעף , שחייה , וא"ק… " . כמובן שלא הייתה להצהרה הזאת כל כיסוי .

בתוך כך העלה יו"ר הוועד המנהל אהרון הראל הצעה מפתיעה שעל פיה יזורז תהליך הקמתו של ערוץ הטלוויזיה 33 בעזרתו של הח"כ פנחס גולדשטיין , ולפחות % 50 מזמן השידור של ערוץ 33 יוקדש לשידורי ספורט . גם ההצעה הזאת נשארה בגדר משאלת לֵב ומחווה של רצון טוב כלפי הח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל שהיה ידוע כתומך נלהב של הספורט הישראלי .  הפרשן אבי רצון נשאר על כנו והמשיך בפרשנות המקצועית והעיתונאית המצוינת שלו . הוא נסב מידי מוצ"ש לעמדת השידור באולפן "משחק השבת" לצִדם של המגישים מאיר איינשטיין ואורי לוי . ביום ראשון – 21 בפברואר 1993 בתום תוכנית נוספת של "משחק השבת" שערכתי והפקתי , שלח לי יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה מכתב חריף ביותר שהועבר גם לתיקי האישי ועותקים ממנו נשלחו לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ומיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , בו הוא מזהיר אותי באופן אישי בחומרה רבה כעורך ראשי הנושא באחריות לאמירות והפרשנויות של אבי רצון  [3]  .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

לשכת מנהל הטלוויזיה                 21  בפברואר  1993

 

אל  :  יואש אלרואי

הנדון  :  פרשנויות במִשְדָר הספורט בשבת

 

שלום רב ,

 פניתי אליך גם בכתב וגם בע"פ במשך החודשים האחרונים פניות חוזרות ונִשנות , לבל תשודרנה פרשנויות אשר פוגעות באנשים שונים הקשורים להתאחדויות ואגודות הספורט השונות בארץ.  הדגשתי בכתב אליך במקביל להסברים בע"פ , שהפרשנות אמורה לעסוק באירועים ספורטיביים בספורט עצמו ולא "בגופם של אנשים" . על אף האמור לעיל , שוב ושוב שידרתם בשבועות האחרונים פרשנויות פוגעות בראשי התאחדויות הספורט .

בשבת – 12.2.1993 , השתמשתם במילה "ברדק" , בהקשר לטיפול בנבחרת ישראל בכדורגל , ובשבת- 20.2.1993 הגדשתם את הסאה בכך שעברתם להתקפה אישית על יו"ר התאחדות הכדורגל , התקפה חסרת רסן , אשר גלשה מעבר לתחום הספורט לתחום קופות הגמל ולענייני ההסתדרות . 

אני מזהיר אותך בזאת שהפרות משמעת כנ"ל ייאלצו אותי לנקוט בצעדים משמעתיים . אני רואה בך אחראי לתכנים המשודרים במִשדרי הספורט , ועליך לדאוג אישית לכך שהנחיותיי והוראותיי יבוצעו במלואן .

 

העתק  :  יו"ר הרשות

             מנכ"ל הרשות

             תיק אישי                                                                                      

                                                    בברכה ,

                                                    יוסף בר-אל

yoash 12טקסט מסמך :  21 בפברואר 1993 . זהו מסמך האִיוּם המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ודאג לשלוח אותו גם לתיק האישי שלי  כדי לפגוע המוניטין שלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עניתי למנהל הטלוויזיה בזו הלשון , "אני שומר על זכותי להיות עיתונאי בן חורין ברשות שידור ממלכתית אומנם אך בת חורין , ואם הוא מנהל הטלוויזיה חושב שאינני מתאים לו הוא יכול לפטֵר אותי בכל עת ש- יחפוץ" . חטפתי מידוֹ עונש נוסף . תוכנית האקטואליה השבועית "מבט ספורט" ששודרה מאז 1984 בימי חמישי בשבוע באורח קבע בזמן צפייה ראשי בשמונה בערב ונחשבה לתוכנית יקרה ויוקרתית רווית זכויות שידור אך מאידך עתירת רייטינג לרבות צופים צעירים רבים , נדדה בהוראת מנהל הטלוויזיה לשולי הצפייה ושודרה בחצות וחֵצי . למעשי הנקמה שלוֹ בי לא היו גבולות , כאילו "מבט ספורט" שימשה תוכנית פרטית שלי . שלא תהיה טעות הוא לא חזר בו . "מבט ספורט" באמת סולקה כעונש ליואש אלרואי מהמשבצת המקורית שלה לשעה 00.30 . לא ייאמן . מנהל חטיבת החדשות אליעזר "גייזר" יערי ומנהל חטיבת החדשות אלימלך רם ידעו שאני צודק לחלוטין , אולם ניצבו שם מהצד והחרישו

ביום ראשון – 2 במאי 1993 , שיגרתי לאֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות והמנהל הישיר שלי את מסמך המחאה שלי נגד העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשעת לילה כה מאוחרת , בחצות וחצי . מן הראוי לציין כי מוטי קירשנבאום כבר כיהן כמנכ"ל רשות השידור כשבועיים ימים וידע היטב מה מתרחש בין כותלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהנהגת יוסף בר-אל ואלימלך רם . הנה המכתב ההוא כלשונו [4]  .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט  –  ירושלים                                                                                                         2.5.1993

 

אל  :  אלימלך רם – מנהל חטיבת החדשות

מאת  :  יואש אלרואי

 

הנדון  :  הזזת "מבט ספורט" (המשודרת בימי חמישי בשבוע בשמונה בערב) לשידור לילה מאוחר בחצות וחצי 

אלימלך שלום רב ,

אני רוצה להביע בפניך את תמיהתי ותדהמתי הגדולה על העתקת "מבט ספורט" שיש לה 800 אלף צופים קבועים (הסקר לא כולל את קבוצת גילאי  14- 8  שהם פלח צופים חשוב של התוכנית אך אינם נכללים בסקרי הצפייה של רשות השידור) משעה שמונה בערב לחצות וחצי בלילה . "מבט ספורט" מגזין אקטואליה שבועי פונה גם לדור הצעיר בחברה הישראלית . העתקת התוכנית לשידור לילה כל כך מאוחר מחטיא את המטרה לחלוטין . בזמנו דובר על העתקת "מבט ספורט" ל- 23.00 בלילה . שידור של תוכנית המבוססת על חדשות הספורט בארץ ובעולם בשעה כל כך מאוחרת הוא בפירוש לא לעניין ולחלוטין לא צודק מבחינה תוכניתית .

אנא העבר את תוכן מכתב זה לידיעתם של מנהל התוכניות ומנהל הטלוויזיה , וגם לידיעתו של מנכ"ל רשות השידור .

 

                                                                        בברכה ,

                                                                        יואש  אלרואי

yoash 5

טקסט מסמך : 2 במאי 1993 . זהו המסמך שנכתב על ידי לאלימלך רם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי בגין הזזת "מבט ספורט" ע"י מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לשידור בחצות וחצי (24.30) במקום בשמונה בערב . מוטי קירשנבאום כיהן כמנכ"ל רשות השידור כבר שבועיים ימים והיה עֵד לביזיון העלוב הזה אולם טרם הגיב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אֵלִימֶלֶך רָם קרא את המסמך וזימן אותי למשרדו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . "יואש אלרואי , אני יודע שאתה צודק , אבל הסתכל עלי…" , אמר לי וסימן באצבעו על רקתו . לא הבנתי אם במעשה הפנטומימה שלו התכוון לכמות ה- I.Q. בה חונן לפי דעתו מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ו/אוֹ שֶמָא חשש פן האיש יירה בו אם יתמוך בי בגלוי ובפרהסיה . אֵלִימֶלֶך רָם מנהל חטיבת החדשות והבוס הישיר שלי לא שינה דבר ולא סייע במאום . הוא לא הציב שום סטנדרט חדש בשידורי הספורט בטלוויזיה . ניצבתי בודד מול מנהל הטלוויזיה . לא נראה לי שתופעת הכוחניות חסרת ההיגיון והתוחלת של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה הזיזה למישהו בהנהלת הטלוויזיה . למַעֵט המנכ"ל החדש והטרי מוטי קירשנבאום ששימש בתפקידו הרם כשבועיים בלבד , אך הפנקס שלו היה פתוח וידו רשמה . הרי העליבות הייתה גלויה לעין כל . ביום שישי – 28 במאי 1993 הבעתי שוב את דעתי בפני מנהל החדשות אלימלך רם , מנהל התוכניות אליעזר יערי ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , אודות הסטת תוכנית האקטואליה "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה ועל איכות לוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמוצע לציבור בימי חמישי בשבוע  [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט – ירושלים         יום שישי  –  28.5.1993

אל     :  מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל באמצעות מנהל החדשות אלימלך רם

מאת  :  יואש אלרואי

 

הנדון :  לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית בימי חמישי בשבוע  (התוכנית "מבט ספורט" משודרת ביום הזה ב-  00.30 , בחצות וחצי)

 

יוסף בר- אל שלום רב ,

בעקבות העתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית ספורט אקטואלית המסקרת את אירועי היום והשעה ומסכמת גם את אירועי השבוע משמונה בערב לחצות וחצי , ניתנה לי הזדמנות לצפות בשידורי הטלוויזיה ברשת שלנו לאורכם של ערבי חמישי בשבוע . אני מבקש להגיב על כך בפניך כלהלן :

1. שידור התוכנית "בֶּנִי הִיל" הנואף המזדקן עם השפנפנות שלו אמש ב- 20.00 היא בפירוש טעות גסה. זאת שגיאה קשה גם מן ההיבט המוסרי , כי בשעה המדוברת צופים בטלוויזיה מאות אלפי ילדים ובני נוער . התוכנית "בני היל" היא דוחה ולא מתאימה לשידור בשעת צפייה כזאת .

2. שידור התוכנית "מקבילית המוחות" בשידור חוזר אתמול ב- 20.30 , תוכנית שהופקה אשתקד , והמציגה מונחים ואישים על בסיס של אקטואליה היא טעות עקרונית . אין ספק שיש מקום לשידור חידונים ושעשועונים מסוגים שונים , אך שיבוץ של תוכניות "מקבילית המוחות" בשידור חוזר רק כדי לסתום פּרצה בלוח השידורים או להקל על המצוקה התקציבית , וכזאת שהציגה אמש את גיורא שפיגל כמאמן קבוצת בני יהודה (גיורא שפיגל מאמן כבר שנה את מכבי חיפה) הופכת את התוכנית עצמה למגוחכת .

3. הרשה לי לומר לך שוב שהעתקת "מבט ספורט" שהיא תוכנית אקטואליה וחדשות משמונה בערב לחצות וחצי, והפונה לדור הצעיר והמבוגר כאחד, הייתה החלטה רעה שלך. "מבט ספורט" אגב עסקה אתמול בטורניר הטניס של רולאן – גארוס בפאריס . 

בחצות הלילה משדרים אולי תוכניות כמו "בני היל" וחומרים של Late Show אבל לבטח לא משדרי ספורט שמבוססים על אקטואליה וחדשות , למעֵט כמובן שידורים ישירים של אירועי ספורט חשובים שזמן השידור שלהם כפוי ולא ניתן להזזה , כמו למשל משחקי ה- NBA  וכו'…

עותקים : אליעזר "גייזר" יערי מנהל חטיבת התוכניותויפה מישורי מנהלת מחלקת הרצף.

               בברכה ,

               יואש  אלרואי

yoash 6

טקסט מסמך : 28 במאי 1993 . זהו המסמך שנכתב על ידי למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל המוחה נגד העתקת "מבט ספורט" מ- 20.00 ל- 24.30 . הצבתה של התוכנית הקנויה והמחורבנת "בני היל" בשמונה בערב במקום "מבט ספורט" הייתה לעג לרש ושוב הפגנת ניהול מגוחכת של יוסף בר-אל . המנכ"ל מוטי קירנבאום כבר ניהל את רשות השידור במשך 40 (ארבעים) ימים אולם טרם נקף אצבע ולא שינה את החלטותיו המגוחכות והבלתי מקצועיות בעליל של יוסף בר-אל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

נפגשתי עם מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל התוכניות שלו אליעזר יערי והצעתי להם לבטל את "מבט ספורט" לאלתר ולפחות לחסוך את אמצעי ההפקה והצילום של התוכנית התוססת שהפכה לסהרורית . העתקת התוכנית "מבט ספורט" לשידור בשתיים עשרה וחצי בלילה הייתה מעשה של חובבנים שיצאו מדעתם . מעולם לא התקיים בתקופת יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית הציבורית שום קונסורציום (Consortium) האמור לדוּן ביעדי השידור הציבורי , והאם שידורי הספורט הם נדבך הכרחי בשידור הציבורי. טכנולוגיית הטלוויזיה הכבלים כבר חדרה כמעט לכל בית בישראל וערוץ 2 המסחרי ניצב בקיץ 1993 ערב השקתו , אך יוסף בר-אל , אליעזר יערי ואלימלך רם לא קבעו שום מאפיינים ולא יזמו שום קונספציה של בידול השידור הציבורי ממתחריו בכבלים והפיכתו למותג ציבורי בעל ערך עליון . שידור הסדרה של הנוֹאֵף המזדקן האנגלי "בֶּנִי הִיל" בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי הישראלי היה פסגת הישגיהם . העיקר היה לנַטְרֵל את יואש אלרואי ואת שידורי הספורט שלו . כעבור זמן לא רב  הודח יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . יאיר שטרן תפש את מקומו .

[1]  ראה נספח : ראה עיתון "חדשות" (מוסף הספורט- שער אחורי) מיום שישי – 5 בפברואר 1993.

[2]  ראה נספח : עיתון "מעריב" מ- 3 בינואר 1991 ובו הכותרת , "יואש אלרואי הוא דיקטטור" .

[3]  ראה נספח : מכתבו של מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל אלי מתאריך 21 בפברואר 1993 , המתייחס לפרשן אבי רצון , ונושאו "פרשנויות במשדרי הספורט בשבת" .

[4]  ראה נספח : המסמך שכתבתי לאלימלך רם ב-  2  במאי  1993  המוחה נגד העתקת "מבט ספורט" לשידור לאחר חצות הליל .

[5]  ראה נספח : מכתבי למנהל החדשות ומנהל הטלוויזיה מ- 28  במאי  1993 הנוגע לעליבות לוח השידורים בימי חמישי בשבוע והסטת "מבט ספורט" משמונה בערב לשידור בחצות וחצי  מזמן צפייה ראשי בשמונה בערב , לשידורו אחרי חצות (ב-  00.25) .

yoash 10טקסט מסמך :  3 בינואר 1991 . האינטרסים של העיתונאות הכתובה והאלקטרונית הכנה והאמיתית , נעה בציר מקביל לציר ההתנהלות של הממסד השלטוני . על פי אקסיומה מתמטית העיתונאות והממלכה אינם אמורים לעולם לחצות זה את זה . הייתי  צריך לדאוג שהקווים המקבילים האלה אומנם לא ייפגשו . ממש לא הזיז לי מה חושב עלי הח"כ הנכבד פנחס גולדשטיין . (באדיבות העיתון "מעריב") .

גם פגישות ספורות בתקופה מאוחרת יותר עם יו"ר אחר של וועדת החינוך והספורט בכנסת , ח"כ מיכה גולדמן איש מפלגת העבודה , לא הניבו מעולם שום תוצאות . הפוליטיקאים אינם פועלים על פי הקודים המוכרים והמחייבים אותנו כפרטים ואזרחים במדינת ישראל . הם חושבים על עצמם ומחפשים ראשית דבר את תועלתם וטובתם האישית . הציבור שבחר בהם איננו מעסיק אותם עוד לאחר שזכו באימונו . את עיקרון יחסי הגומלין האזרחיים האלה אסור לשכוח . מיכה גולדמן היה פעם איש חביב וחייכן יליד המושבה כפר תבור בגליל התחתון . אך מרגע שהפך לפוליטיקאי היה צריך להיזהר ממנו . בחודש פברואר 1993 בתקופת שלטונו של יוסף בר-אל נקלעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית למשבר חמור אך בלתי כפוי הנוגע לשידור וכיסוי משחקי הכדורגל בשבת . ח"כ מיכה גולדמן סגן שרת החינוך והתרבות עַט על המציאה . הוא שאף להפוך את עצמו למושיע הציבור והציע להעביר את ההפקה ומלאכת הצילום של משחקי הכדורגל לערוץ 2 הניסיוני . הצעה פופוליסטית חסרת סיכוי מעשי ומשפטי כאחד . אף על פי כן תקפתי אותו ואת יוזמתו בחריפות רבה בעיתון "חדשות" ב- 5 בפברואר 1993  [2]. כעבור יומיים קרא הח"כ המלומד לפַטֵר אותי מרשות השידור.

yoash 11

טקסט מסמך :  5 בפברואר 1993 . אני תוקף בחריפות רבה את ח"כ מיכה גולדמן הפוליטיקאי לא את מיכה גולדמן האדם . (באדיבות ארכיון עיתון "חדשות" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן) .

הפוליטיקאים חברי הכנסת גם אם היו נבחרי העם לא נהגו תמיד ביושר עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור . הם לא היו חייבים לי דבר אך גם אני לא הייתי חייב להם כלום . וכך נהגתי . הבנתי מהר מאוד כבר בתחילת עבודתי העיתונאית בטלוויזיה שבמקום בו הפוליטיקאים משאירים את טביעת אצבעותיהם נודף משָם ריח לא נעים . יש לשמור מרחק מהם .

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות  "מעריב" מ- 3 בינואר 1991.

[2]  ראה נספח :  קטע מהעיתון  "חדשות" מ- 5 בפברואר  1993.

סיפרתי רק לפני רגע כי בראשית כהונתי כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1981 , הזמין אותי הפוליטיקאי יו"ר וועד החינוך והספורט של הכנסת ח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל לפגישה עמו בכנסת . נעניתי להזמנה . פנחס גולדשטיין שמע ממישהו שאנוכי מתכונן לבנות מגדלי צילום ועמדות שידור חדישים (במקום "מגדלי בלולו" הישנים) בכל האצטדיונים של קבוצות הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. השמועה הייתה נכונה והוא הציע את עזרתו והשפעתו הפוליטית. השבתי לו מייד כי לטלוויזיה הישראלית הציבורית יש מקורות מימון משלה והיא איננה זקוקה לעזרתם של הפוליטיקאים . בתוך שלוש דקות קמתי מכסאי ונפניתי ממנו . הפגישה עמו הסתיימה עוד בטרם החלה . כבר פתחתי את דלת לשכתו לצאת ואז שמעתי אותו קורא לי , "יואש רק רגע אחד….אני רואה שמידי פעם אתם מראים ב- "מבט ספורט" כל מיני אנשים שיושבים ביציע המכובדים באצטדיון "בלומפילד"…אז תדע לך שגם אני נמצא שם…" . אפילו לא השבתי לו . טרקתי את הדלת והלכתי . הפוליטיקאים מטבע בריאתם משאירים טביעות אצבעות מהן נודף ריח של סירחון .

ערוץ 10 (2).

אך הבה אחזור ליום האתמול (יום שלישי – 10 ביוני 2014) . נדב פרי כמעריך ראשי של תוצאות בחירת הנשיא אתמול היה אמור לדעת ראשון כי הפוליטיקאים הם אקרובטים השומרים על שיווי המשקל שלהם באומרם את ההפך ממה שהם עושים (מקור : מוריס ברה) , אולם בחר להתעלם ולנהוג בחוסר זהירות ויצא טיפש ושדר טלוויזיה בלתי מהימן. גם רביב דרוקר התגלה לפתע כ- פלופ. שניהם עשו זאת ביודעין ומבחירה אישית מבלי לסייג את עצמם. לא ברור מדוע שני אנשי טלוויזיה וותיקים ובעלי ניסיון מתמוטטים דווקא בתחום שנחשב ל- ספציאליטה שלהם. בגלל המצב הפוליטי הנסתר (והסבוך) ש- נוֹצֵר בתוכו שלל הפתעות , ציפיתי דווקא אתמול ממנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 מר גולן יוכפז להכין ולהפיק גְרָף שֵמִי ארוך של 120 חברי הכנסת בראשית הסיקור בבוקר , ובו תחזית והתייחסות פרטנית אינדיבידואלית של ערוץ 10 (גם אם מסויגת) , לאפשרויות ופונציאל ההצבעה של כל חבר כנסת בשני הסיבובים . כמו אזרחים רבים אני מת לדעת מי הצביע בעבור מי , ומי היו שלושת חברי הכנסת שהשליכו לקלפי פתקים לבנים .

המאכזבת הגדולה ביותר היא המגישה גב' תמר איש שלום . שדרנית החדשות הזאת מחייכת כל הזמן לאורך כל היום ללא כל סיבה . איזה נימוק עומד לרשותה ומצדיק הפגנת חיוכים שוב ושוב לכל עבר ולכל פינה בעת סיקור עיתונאי – חדשותי . מה יש כאן לחייך…? היא מחייכת למרואיינים , היא מחייכת לקולגות שלה הכתבים הפוליטיים נָדָב פֶּרִי ורביב דרוקר , היא מחייכת לכתב הספורט טל שורר , היא מתמוגגת מול חזאי מזג האוויר דָנִי רוּפּ , ונדמה לי שהיא גם מחייכת לכלל הצופים שלה כשהיא נפרדת מהם . ל- חייכנית האוטומטית הזאת אין למשל שום עילה לחייך אלי . כאילו מישהו תִכְנֵת אותה להיות בובת בַּרְבִּי . אנשים מחייכים כשיש להם סיבה לחייך . בדרך כלל מבע פניהם נותר קורקטי . יש להבדיל הבדלה רבה על מסך הטלוויזיה בין הגשה מחויכת לבין הגשה שיוצרת ומפיקה אווירה טובה . מגישים ומגישות בתחומי החדשות והאקטואליה בטלוויזיה הם בסך הכול מתווכים בין המתחולל על המסך לבין קהל הצופים שלהם . רק לפני זמן מה מילאה בהצלחה גב' טלי מורנו את מקומה של גב' תמר איש שלום כ- שדרנית חדשות מובילה של ערוץ 10 . בניגוד לתמר איש שלום טלי מורנו עושה זאת באופן סולידי , רציני , וענייני לחלוטין . מוזר שאני מבחין בכך רק עכשיו . מגישת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גב' שרי רז נותרה קורקטית על המסך בכל הקריירה הארוכה שלה . גב' אורלי יניב הגישה את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באופן מדויק ותקין ללא חיוכים . לחלוטין ללא חיוכים . אינני זוכר את מגישי החדשות הישראליים חיים יבין ו- יעקב איילון , ואת האמריקני מ- CBS וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) מחייכים בעת ההגשה וקריאת הטקסטים שלהם האולפן ומהשטח . גם לא ראיתי אף פעם שום חיוך מרוח על פניהן של ברברה וולטרס ו- דאייאן סוייר בעת עבודתן .

רובי ריבלין ובית"ר ירושלים.

אני מכיר את רובי ריבלין כבר שנים רבות מאוד . מאז מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה בתוקף תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והוא כיו"ר מועדון הכדורגל בית"ר ירושלים . הייתי בקשר מקצועי עמו . מדובר באיש הגון ויישר דרך . אני זוכר את קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי , גם הם מתייעצים ומחליפים עמו דעות . עו"ד רובי ריבלין איש מפלגת חירות היה במידה רבה לא רק איש מקצוע ספורטיבי אלא גם אדם אהוב . כמו כמה אישים לפניו וגם אחריו , יהושע מצא ועו"ד רוני בר און , שימש תפקיד יו"ר בית"ר ירושלים כקרש קפיצה פופולרי לעבר קריירה פוליטית . רובי ריבלין לא החמיץ את הקרש וניתר בהצלחה לעבר האופק . גם ראש הממשלה אהוד אולמרט יחדיו עם מזכירתו האישית ומנהל לשכתו לא הסתירו את אהדתם העצומה למועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים ונישאו על גלי ההערצה הספורטיבית – פוליטית של הקבוצה הפופולרית . גם שר הביטחון לשעבר יצחק "איציק" מרדכי ניצל את הפופולריות של בית"ר ירושלים וביקר במשחקיה . וכמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו שמתהדר כל הזמן ובכל מקום במורשת ובהדר הבית"רי .  הפריעו לי אמש אמש סצנות ההתרגשות היתירה שהפגין הנשיא הנבחר החדש . רובי ריבלין קרס מול מצלמות הטלוויזיה . אתה מצפה ממנהיג רם דרג להתנהג מול מצלמות הטלוויזיה באיפוק . הביך אותי לראות את נשיא המדינה המיועד רובי ריבלין בוכה , משתנק , ומפגין בפרהסיה חוסר קורקטיות מדהימה . שיאו של המחזה היה משהתחבק והניח את ראשו על כתפו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שלא רצה בו , וייבב חרישית .

המו"ל המוכשר מר דורון עוז הוציא לאור ב- 2007 ספר דוקומנטרי מעניין וברמה גבוהה של תיעוד בן 280 הנקרא , "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים". את הספר חקרו וכתבו היטב רון עמיקם, מאיר גבאי, ורוני דיאון הוא מתייחס לקריירה הספורטיבית של רובי ריבלין כ- יו"ר בית"ר ירושלים בעשורי ה- 70 וה- 80 של המאה הקודמת . קריירה ספורטיבית שהפכה ל- דרך חיים ותכלית פוליטית .

beitar jerusalem

טקסט מסמך : זוהי כריכת הספר התיעודי המצוין "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים" . הספר נחקר ונכתב ע"י רון עמיקם , מאיר גבאי , ורוני דיאון – ויצא לאור ב- 2007 בהוצאת המו"ל דורון עוז . 

rivlin 10

טקסט תמונה : 1968 . מגרש ימק"א בירושלים . האחים רובי ולייזי ריבלין מחוללים את המהפכה העירונית ובית"ר ירושלים מעפילה לליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : המאמן סמואל רזניק , אזולאי , ראול גילר , שלומי אברהמי , יצחק מונסה , שמעון צ'רנוחה , אהוד "אודי" רובוביץ' , ו- "גולם . זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : השוער גדעון "גיגי" כהן , רחמים עג'מי , שאול מזרחי , ששון זמיר , יוסי חכם , אלי בן דוד , ו- א. אברהמי . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 2

טקסט תמונה : 1968 . מגרש ימק"א בירושלים . רובי ריבלין מתרגש ומתעלף לאחר העפלתה של בית"ר ירושלים לליגה הלאומית בכדורגל . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . האחים רובי (משמאל) ולייזי ריבלין (מימין) , נשמת אפה של בית"ר ירושלים . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

מתוך הספר "אני אוהב אותך בית"ר – תולדות בית"ר ירושלים" בהוצאת המו"ל דורון עוז : "האגדה מספרת שבאחת המסיבות שערכו לכבוד אביהם הפרופסור יואל משה ריבלין מתרגם הקוראן לעברית , כיבד את הריבלינים בנוכחותו מנחם בגין . מנחם בגין הוצג בפני הילדים לבית ריבלין ע"י אביהם שאמר : "הנה , זהו ראש בית"ר" ! הדבר לא עשה רושם על רובי ריבלין הצעיר שהפטיר לעבר אביו : "אבל אבא הרי ראש בית"ר הוא סימון אלפסי" .

rivlin 4

טקסט תמונה : 1972 . מגרש ימק"א בירושלים . בית"ר ירושלים תוקעת יתד בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) . מיטב המאמנים בארץ מבקשים לעבוד בה . זיהוי העומדים בשורה אחורית : יצחק ג'אנו , מאיר כהן , אודי רובוביץ' , שלומי אברהמי , ויוסף חכם . זיהוי העומדים בשורה האמצעית : המנהל משה דדש , שאול מזרחי (בלבוש אזרחי) , בצלאל אביטן , אלי בן דוד , ארצי בן יעקב , יוסי אמינוף , והמאמן עמנואל שפר . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית : האפסנאי רפאל עמיאל, וויקטור לוי, אבנר בצלאל, השוער יוז'י סורינוב, אבי ששון , ודני נוימן . (באדיבות המו"ל דורון עוז) . 

rivlin 3

טקסט תמונה : 1973 . זיהוי הנהלת בית"ר ירושלים מימין לשמאל : מר רובי ריבלין (נסיך מפלגת "חירות" ו- "הליכוד" , האישיות החשובה ביותר במשך שנים בניהול והובלת מועדון הכדורגל של בית"ר ירושלים) , המאמן עמנואל שפר ז"ל , יהושע מצא , ומנהל הקבוצה משה דדש . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 5

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת . זהו הבית"רי אהוד אולמרט יליד בנימינה שהפך למעריץ מושבע של בית"ר ירושלים . הוא התמנה להיות ח"כ , נבחר לכהן כראש עיריית ירושלים , ואח"כ היה ראש ממשלת ישראל . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 6

טקסט תמונה : 1979 . מגרש ימק"א בירושלים . אהוד אולמרט ( משמאל) ועוזי ברעם (מימין) צופים בדרבי ירושלמי בכדורגל , בית"ר ירושלים נגד הפועל ירושלים . (באדיבות דורון עוז) .

rivlin 7

טקסט תמונה : 1980 . מגרש ימק"א בירושלים . שחקן בית"ר ירושלים יוסי אברהמי שהיה גם אצן שועט עם הכדור . רובי ריבלין הביא לבית"ר ירושלים את המיליונר יעקב "יענקל'ה" שחר . יעקב שחר העניק את חסות VOLVO לקבוצה תמורת סט תלבושות ונעלי כדורגל בחינם . מאחור נראית עמדת הצילום והשידור הרעועה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 8

טקסט תמונה : 1977 . מגרש ימק"א בירושלים . קבוצת בית"ר ירושלים בראשות מאמנה דוד "דוביד" שווייצר . זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : משה כהן , מאיר אזולאי , ירקוני , שחקן לא מזוהה , יוסי אברהמי , אלי מיאלי . זיהוי השורה האמצעית : האפסנאי רפאל עמיאל, מנהל הקבוצה אברהם לוי, השוער יוסי מזרחי , יצחק ג'אנו , אורי מלמיליאן , דני נוימן , ברוך ידיד , ששון , והמאמן דוד שווייצר . זיהוי השורה הקדמית : שלמה קירט , ר. שבתאי , י. ממן , וויקטור לוי , ג'רבי , ו- חכם . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 9

טקסט תמונה : 1977 . מגרש ימק"א בירושלים . יושבים ב- בור הבית"רי מימין לשמאל : דני נוימן , המאמן דוד שווייצר , רובי ריבלין , שחקן לא מזוהה , חכם , ישי , ויקטור לוי , שחקן מוסתר , ג'אנו , והשוער יוסי מזרחי (עומד) . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 12

טקסט תמונה : 1976 . מגרש ימק"א בירושלים . האוהד מס' 1 של בית"ר ירושלים הקופירייטר סימיקו (משמאל נשען על קביים) מקבל במגרש את פניו של הכוכב אורי מלמיליאן . מגרש ימק"א היה מושבת כדורגל ביתית מיוחדת ויחידה במינה על הפלנטה הזאת שמכונה כדור הארץ . מגרש עלוב , דל , צפוף , ועני , מאוד לא נוח לצופים הירושלמים אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים . על המתכנסים במגרש ימק"א היו בית"ריסטים מובהקים . גם השוטרים שעסקו יותר בפיצוח גרעינים  ואהדת בית"ר מאשר שמירה על הסדר . המגרש הנחות והרצוץ הזה של ימק"א הפך ברבות השנים למעוז פוליטי של תנועת בית"ר מייסדת תנועת חירות והליכוד וקרש קפיצה פוליטי למנהלי בית"ר ירושלים . היו פעמים שהמשטרה סגרה את היציע הצפוני המט ליפול . ואז ברגע של השראה חיבר סימיקו את הסלוגן המפורסם שלו : "מגרש ימק"א המשמש מבצרה הביתי של בית"ר ירושלים , הוא המגרש היחיד בעולם שבו קונצרטינות מונחות על היציעים והצופים יושבים על העצים" . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 13

טקסט תמונה (1) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתפלחים למגרש ומטפסים על העצים שהקיפו את המגרש בצדו המזרחי כדי לצפות במשחקי קבוצתם האהובה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 14טקסט תמונה (2) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתפלחים למגרש ומטפסים על העצים שהקיפו את המגרש בצדו המזרחי כדי לצפות במשחקי קבוצתם האהובה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 16טקסט תמונה (3) : עשור ה- 70 של המאה שעברה . אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים מתבוננים במשחק מבעד לרשת המקיפה את המגרש בצדו המערבי . מגרש ימק"א היה שדה משחק שכונתי . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

rivlin 17

טקסט תמונה : מאי 1987 . קבוצת בית"ר ירושלים בראשות היו"ר רוני בר און זוכה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה בכדורגל . ראש הממשלה יצחק שמיר (משמאל) ממהר לקצור תהילה פוליטית ואץ לברך מנהיג הכדורגל הבית"רי עו"ד רוני בר און . כפי שנאמר כבר בטקסטים קודמים , ניהול מוצלח של בית"ר ירושלים היווה קרש קפיצה לעבר קריירה פוליטית . מנהלים ספורטיביים מוצלחים כ- רובי ריבלין ורוני בר און ניצלו את הקרש וניתרו ממנו ללא פסילה לעבר קריירה פוליטית משגשגת וגם הפכפכה . (באדיבות המו"ל דורון עוז) .

1. הטלוויזיה היא Media של תקשורת המונים שמורכבת מריאליטי וגם מאילוזיה. הנה ההוכחות (1).

עשור ה- 70 של במאה הקודמת . שני השדרנים הראשיים של חטיבת הספורט דן שילון ואלכס גלעדי לא ייחסו חשיבות יתירה לאולפן טלוויזיה מנווט , תומך , ומוביל של שידורי ספורט ישירים בינלאומיים מחו"ל . את ההפסקות במחציות שבין משחקי הכדורגל והכדורסל מילאנו בסדרת האנימציה האמריקנית "Popeye The Sailorman" במקום לפרשן , להסביר , ולנתח את מהלכי המשחקים . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אליפות אירופה בכדורסל – יוגוסלביה בקיץ 1975 תבעה מחיר כבד מהשַדָּר ב- בלגראד אלכס גלעדי . קרייני הרֶצֶף בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הפכו לאנשים מפורסמים כמו שדרני הספורט דן שילון ואלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה שדר טלוויזיה נבון ובר סמכה בעל קול רדיופוני עמוק ונערב לאוזן אך רצה להיות מפיק . ברבות הימים הוא הפך לאחד ממפיקי הטלוויזיה רבי המוניטין בתעשיית הטלוויזיה הישראלית , האמריקנית , והבינלאומית . דמותו הטלוויזיונית היא ייחודית בארץ וגם בעולם . פספוסים מכוונים ביודעין של אנשי טלוויזיה על חשבון מהימנות הדיווח הדוקומנטרי העובדתי שלהם , במקום ובזמן , היו עסק שבשגרה . נפוץ .

שנים רבות נשמר במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופת דן שילון ואלכס גלעדי הסטנדרט המיושן של הפקת שידור ישיר מחו"ל (גם בארץ) ללא אולפן בית מוביל . כשמוּנה דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות ב- 1974 הוא הוריש לאלכס גלעדי מוֹרֶשֶת חצויה שבחלקה הייתה חסרת תכלית . שידורם הישיר של אירועי ספורט נוצצים ללא אולפן מוביל ומנַוֵוט  הייתה גישה אנכרוניסטית ולא עיתונאית המגבילה את זרימת האינפורמציה לציבור הצופים , וגם מסוכנת מאוד לביטחון השידור . אלכס גלעדי לא שִכְלֵל אותה במועד ולפחות פעם אחת היא גבתה ממנו מחיר כבד . הוא נכווה קשה . ללא אולפני ספורט מקצועיים מובילי שידור בטלוויזיה הישראלית , היו אלה ימי התהילה של מגישי הרֶצֶף , ענת שָרָן , דָן כָּנֶר , אביבה מִילְגֶלְטֶר , תִּקְוָוה מוֹר , בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן , וצְבִי סַלְטוֹן .

caner 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה שעברה . זהו מגיש הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר דן כנר . (התמונה באדיבות דן כנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דמותם הייתה פופולרית כשל מגישי החדשות . הם היו עולים "לאוויר" לפני כל שידור בינלאומי ישיר (עשיר רייטינג) של מחלקת הספורט נוכח פני האומה , מדקלמים קריינות רֶצֶף מחושבת מראש ומכניסים לשידור ישיר את המחצית הראשונה , ואז נעלמים לשעה קלה . זאת הייתה השיטה . בתום המחצית הראשונה הדבר היה חוזר על עצמו . הם היו מופיעים שוּב ושוּב בכל הדרם על המסך ומבשרים לעם , "…כי המחצית הראשונה הסתיימה , ועכשיו בהפסקת המשחק נשדר לכם פרק נוסף מהסדרה "Popeye  the sailor Man" ונעלמים לרגע קט . מדהים כיצד בעת שידור ישיר של משחק כדורסל הִרשוּ לעצמם אז מפיקי הספורט בתחנת טלוויזיה רצינית לשָדֵר בהפסקת המשחק את פופאי אוכל תרד ובלוויית פס הקול המוסיקאלי רווי הקסם של סרט הקרטוּן (Cartoon) הזה מכניע את בלוטו וזוכה באהבתה של אוליב . לקראת חידוש המחצית השנייה נגלוּ שוּב מגישי ומגישות הרֶצֶף והודיעו לציבור בחֵן רב , "…נעבור אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי בפאלאציו דלו ספורט ברומא לתיאור המחצית השנייה… וכו' " , היו מדקלמים . זה היה ריטוּאל מגוחך ופתטי שחזר על עצמו מידי שידור ישיר מחו"ל . מגישי ומגישות הרֶצֶף נאים ונאות , בעלי קול טוב וקריינות רהוטה , שימשו בעל כורחם אולפן ספורט נייד.

למחלקת הספורט לא היו אז שַדָּרֵי אולפן מובילים משלה ולא פרשנים באולפן . לא בנו אותם ולא היו זקוקים להם מפני שממילא לא מוּסַד אולפן מוביל כזה בתחנת האֵם ברוממה . איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם לא חשב אז על הקמת אולפן ספורט מנווט בשידורים מחו"ל . מגישי הרֶצֶף המיומנים בקריינות רהוטה הספיקו להוביל את השידור . הגִרסה הרשמית סברה ששַדָּר הספורט בחו"ל הוא האלוהים בכבודו ובעצמו , ואלוהים לא צריך עוזרים ופרשנים לידו . גם לא צריך אולפן ספורט מוביל שיוסיף פטפטת על זו הקיימת ממילא . זאת הייתה תפישת שידוּר אווילית וילדותית שחלפה מן העולם אך הייתה קיימת ושרירה ועוד איך בימים ההם .

בקיץ 1975 התקיימה בבלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל . אירוע ספורט חשוב עבור הטלוויזיה הישראלית שהחל בחיוכים והסתיים בבכי . הפקת הטלוויזיה שימשה נקודת מפנה בהפקת לקחים של צורכי ביטחון השידור . קרתה שם תקלה חמורה שלא הייתה צריכה לקרות . אלכס גלעדי נשלח לבלגראד בגפו ע"י ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בעקבות נבחרת הכדורסל הלאומית של ישראל . אלכס גלעדי ידע לשָדֵר . בטח להָפִיק . הוא סמך על עצמו . בעצם גם לא הייתה לו ברירה אלא לסמוך על עצמו מפני שהיה אלוהים , ו/או לפחות נחשב לכזה בעיני שולחיו . כמו דן שילון בזמנו גם הוא היה בימים ההם צֶוֶות שידוּר של איש אחד. הוא היה מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא , וגם שַדָּר הכדורסל הראשי של הטלוויזיה , וגם המפיק הראשי , וגם הכתב הראשי . הוא פעל ביוגוסלביה לבדו ללא מֵפיק שטח ו/או טכנאי תקשורת , ללא פרשן נלווה , ולבטח בלי עוֹזֵר שַדָּר. יתרה מזאת . מפני שהיה אלוהים כמו דן שילון לפניו הוא הפעיל את השידורים הישירים מחו"ל כמו זה של אליפות אירופה בכדורסל 1975 ללא אולפן מְנָוֵוט בירושלים . אלוהים שאנחנו כולנו כפופים מנהל את העולם לבדו ובאמת לא צריך עוזרים . אלכס גלעדי היה אלוהים מסוג אחר . אלוהים שכפוף לחוקי הטכנולוגיה שהוא יצר . אלכס גלעדי היה השַדָּר והנווט של השידור ועתיד היה לשלם על כך בעונש כבד וב- ריבית דֶה ריבית . מייד תקראו גם איך ולמה .

השידור הישיר בין העולם הגדול לירושלים נסמך על טכנולוגיית תקשורת לוויינית ושימוש בקווי שידור בינלאומיים 4W (ארבעה גידים) באיכות של khz 3.5 שיצאו מעמדת השידור בחו"ל בדרך הארוכה ליעדם בירושלים . נתיבי קווי השידור היו ארוכים ומפותלים , ומורכבים מבחינה טכנולוגית . בדרכם מחמשת יבשות תבל בדרך לאולפן הטלוויזיה בירושלים חצוּ קווי שידור ה- W4 מספר רב של צמתים טכניים . כל צומת "טכנולוגית" כזאת היא מהמוּרה פוטנציאלית הנשלטת ע"י גורמי בקרה שאינך מכיר . טעות קטנה במיתוג או חיבור לא נכון של קווי שידור ה- 4W שלנו ע"י אחד הטכנאים הזרים המועסקים בקטעים ובצמתים הפרושים לאורך דרך של אלפי הקילומטרים עליה הם נעים לירושלים , היא טעות מספקת , כדי לגרום לפשלה בה קוֹלוֹ של שָדָר הטלוויזיה יגיע לטִימְבּוֹקְטוּ או קָטְמָנדוּ במקום לירושלים . היה צריך להתפלל אז לנֵס שכל ההפקה הארוכה והמתמשכת הזאת ללא ערבויות וביטחונות טכנולוגיים מספקים , אומנם תעבור בשלום . ההספק של אלכס גלעדי ככתב ושַדָּר בודד המכסה את משחקי נבחרת ישראל בטורניר היה עצום . הנבחרת בהדרכתו של אברהם חֵמוֹ זכתה במקום השביעי . בשלב הראשון בקָארְלוֹבָאץ' ניצחה נבחרת ישראל את פולין 90 : 84 . במשחק הזה הצטיינו חַנן קֶרֶן שקלע 25 נק' , בּוֹעַז יַנָאי 20 נק' , וגֶ'ק אָיְיזְנֶר 20 נק' . שיחקו טוב גם אִיתּמָר מַרְזֶל , טַל בּרוֹדִי , בַּארִי לֵיבּוֹבִיץ' , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' שְמוּאֵל אָבִישַר ואָבִיגְדוֹר מוֹסְקוֹבִיץ' .ישראל ספגה אח"כ שני הפסדים נגד צ'כוסלובקיה 86 : 85 ונגד ברה"מ 85 : 71 ונגזר עליה להתמודד במשחקי הדירוג 12 – 7 . בשלב הדירוג ניצחה נבחרת ישראל בכל ארבעה משחקיה . נגד הולנד 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נק') , רומניה 119 : 105 וגברה גם על יוון 87 : 76 .

רוב משחקי  הנבחרת הועברו בשידורים ישירים ע"י אלכס גלעדי והגיעו ליעדם בשלום מן ההיבט הטכני . אלכס גלעדי היה מחליפו של דן שילון שָדָר הספורט מספר אחת אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבר לנהל את חטיבת החדשות . ב- 1975 קיבל אלכס גלעדי את הגושפנקה הרשמית של שַדָּר הכדורסל הנחשב ביותר במדינה . יריבו למאבק על הרייטינג , שַדָּר הרדיו של "קול ישראל" גדעון הוֹד טען גם הוא לבכורה , אך הסקרים הוכיחו ללא צֵל של סָפֵק שרוב רובו של הציבור מעדיף ונוהה אחר שידורי הטלוויזיה של אלכס גלעדי ואיננו מאזין לשידורי הרדיו כשיש לו את זכות הבחירה בין שתי האפשרויות . גדעון הוֹד (יליד 1934 , בן 80 היום) היה במשך עשרות שנים שַדָּר ספורט וכדורסל איכותי בעל קול נפלא ברדיו "קול ישראל" . לצורך השוואה הוא שם בכיס הקטן שלו את דני דבורין , רמי יצהר , ובני פייסיק . בנוסף לכך היה עיתונאי מצוין . כל מיני אנשים ניסו טְרִיק רכילוּת באחד מהימים ההם וסיפרו למי שרצה לשמוע (גם לי) , כי זה נכון שרוב הציבור צופה באמת בשידורי הטלוויזיה אך משקיט את קולו של אלכס גלעדי ומגביר את קולו של גִדְעוֹן הוֹד בוקע מהרדיו . גִרסת ההעדפה הזאת של גדעון הוֹד על פני אלכס גלעדי הייתה תמיד בגדר שמועה אולם הייתה נטולת הוכחה . למרות שגדעון הוד היה שדר ברמה בינלאומית ובלתי נשכח – לשמועה הזאת לא הייתה שום אחיזה במציאות . ביקשתי לערוך סקר מדעי בעניין השתקת אלכס גלעדי בטלוויזיה והגברת ה- Sound של גדעון הוד (מדובר כמובן באותו אירוע ששודר במקביל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" . גב' מיכל כספי האחראית על סקרי רשות השידור קיבלה את בקשתי , והציגה פעם את , "תופעת החלשת קוֹל הטלוויזיה בעת הצפייה בשידורי כדורסל ישירים והגברת קול הרדיו במקביל" , כשְאֵלַת סֶקֶר. התשובה לא הפתיעה אותי . רק % 0.003 מתוך כ- מיליון צופי משחקי הכדורסל בטלוויזיה בישראל נהגו באמת להשקיט את קולו של אלכס גלעדי ולהגביר את קולו של שדר הרדיו גדעון הוד . בתרגום מתמטי למספרים מוחלטים מדובר בכמות צופים אפסית הנעה בערך סביב 30 אנשים (כולם כנראה קרובי משפחתו של גדעון הוֹד) מבלי לפגוע באיכות נדירה של שדר רדיו יחיד ומיוחד , שעבורי הוא בלתי נשכח  .

לפני תחילת המשחקים של אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 הספיק אלכס גלעדי החרוץ להכין כתבה חדשותית רחבת היקף שנושאה היה , "יוגוסלביה כמדינת כדורסל בחַיִץ שבין מערב אירופה למזרחה" . הכתבה שודרה במגזין "יומן השבוע" בערב שישי – 6 ביוני 1975 (בעריכתו והגשתו של רָם עֶברוֹן) . יוגוסלביה של יוֹסִיפּ בָּרוֹז טִיטוֹ הייתה מדינה קומוניסטית אך רשת הטלוויזיה הממלכתית שלה JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) הייתה חברה מלאה באיגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במערב אירופה (EBU) ולא השתייכה לאיגוד השידור של רשתות הטלוויזיה במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה (OIRT) .

אלכס גלעדי היה איש רציני והפליג בחשיבות הכתבה . הוא כלל בתוכה סקירה היסטורית רחבה על יוגוסלוויה מימי המלכות העותומנית , דרך תקופת הקיסרות האוֹסְטְרוֹ – הונגרית וכלה במלחמת העולם השנייה , ובעקבותיה שלטונו הרודני של הקרואטי יוֹזֵף בָּארוֹז טִיטוֹ שכרך יחדיו ששה עמים סלאביים (סרביים , סלובניים , מקדוניים , קרואטיים , בוסניים , ותושבי מונטנגרו) לאומה אחת גדולה – יוגוסלביה . הוא כמובן לא שכח להזכיר בכתבתו שהעַריץ הקרואטי קבע את בירתו בסֶרְבִּיָה , הלא היא בֶּלְגְרָאד . דווקא שוֹט הצילום הראשון בפתח הכתבה שָבָה את לבִּי יותר מכל . נראו בו שני ילדים יוגוסלביים בבגדים בלויים זורקים לסַל כדורגל ישן וּמְסְמוּרטַט באיזה מגרש שכוח אֵל בסביבה כפרית . זה היה שוֹט צילום פסטורלי יפהפה , אמיתי ורגיש , ומלא תּוֹם , שסיפר ביושרה מוחלטת על אהבת הילדים התמימה למשחק הכדורסל . קולות שמחת הילדים בשפה הסֶרְבִּית (שקלט המיקרופון) המתמודדים בחדווה זה מול חברו , רק הוסיפו לאמינות הכתבה .

שימשתי יד ימינו של אלכס גלעדי לאורך שנים רבות . שנינו היינו מכורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואהבנו עד למאוד את עבודתנו , אך אני הייתי מכור גם לאלכס גלעדי . עמדתי לרשותו 24 שעות ביממה כפי שהוא עמד לרשות הטלוויזיה . בשנים הראשונות לעבודתנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית כשמקום מגוריו היה עדיין בשכונת נווה רוֹם ברמת השרון ושלי ברמת אביב (תל אביב) הוא היה מתייצב מידי בוקר ליד ביתי ב- 06.40 עם מכונית ה- BMW הכתומה החדשה שלוֹ ושל רעייתו חווה שמספרה היה 744- 289 כדי להגיע לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים במועד. הוא היה דייקן וקפדן מאוד . עבודה זאת עבודה . את אותה המשמעת העצמית שדרש מעצמו דרש מפיקודיו . בשמונה בבוקר כבר ישבתי ליד שולחנות העריכה יחד עם עורכי הסרטים הראשונים בטלוויזיה הישראלית , רינה בן מלך-מוהר , נטע עפרוני , סאלי סלמה , גדעון דרורי , יעקב אייזנמן , נִסִים מוּסֶק , בוב גולדמן , הָארי גוֹלְד , ואחרים כדי לערוך עבורו ועבור דן שילון את כתבות הספורט לתוכנית הנוער , "מהר יותר , גבוה יותר" , "משחק השבוע" ש-  % 90 מחומר השידור שלו היה בשנים ההן כדורגל אנגלי , וכמובן "מבט ספורט" במוצ"ש . הייתי תמיד בקרבתו של אלכס גלעדי . ככה זה יצא . הוא היה האיש הקרוב אלי ביותר מבין כל אנשי הטלוויזיה למרות שהיה הבוס שלי . נסענו ביחד לירושלים וחזרנו משם יחדיו לביתנו , אכלנו את ארוחותינו ביחד במזנון הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקומת המרתף , עבדנו ביחד ושירתנו במשך שנים את אותה רשת הטלוויזיה וכבשנו את אותם יעדי השידור . גם עכשיו נמצאתי מולו בצד השני של העולם (בישראל) כדי לקבל באולפן בירושלים את הכתבה העושה דרך של אלפי קילומטרים בלוויין מבלגראד בירת יוגוסלביה לישראל . התיאום בין שנינו היה טלפוני בחיוג ישיר . הטלפון נשאר פתוח כשאוזנינו צמודות לאפרכסות כל עוד נמשך תהליך העברת החומר מבלגראד לירושלים . שיחות מבצעיות כאלה מתנהלות תמיד בניבים טכניים . בשעה שסיגנל הטלוויזיה היוגוסלבית JRT נראה על המוניטור ב- MASTER CONTROL (חדר בקרה ראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה בקומה ב' בבניין בשכונת רוממה בירושלים) , באמצעות פעולות תיאום של המרכז הטכני של ה- EBU ששכן אז בבריסל , שידר אלי אלכס גלעדי ממקום מושבו בבלגראד "Cue" , ומכונת ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) בירושלים החלה להקליט את כתבתו .

צורת העבודה הזאת בשידורי הספורט בטלוויזיה איננה יודעת ואיננה מכירה בגבולות הזמן . הייתי אז אב לשלושה ילדים קטנים , אך דווקא בכל סוף שבוע בימי שישי ושבת , בשעה שרוב הציבור נח בביתו והמשפחה מתלכדת כולה לשהות ובילוי משותפים , מצאתי את עצמי עובד ביתר שֵאת . עיקר פעילותו של הספורט בישראל מתנקזת לסוף השבוע בימי חמישי , שישי , ושבת . מבלי להרגיש אתה מוצא את עצמך עֶבֶד של העבודה המורכבת הכפופה כל העת ל- Dead line . אין רגע דַל. אין דקה משעממת. לפתע בסוף הדרך אתה מגלה שהטלוויזיה הפכה להיות ביתך השני ולעיתים גם הראשון. לרוע המזל גם על חשבון המשפחה . סוג העבודה העיתונאית המטורפת הזאת בטלוויזיה כפתה עלי ועל רעייתי לנטוש את תל אביב ב- 1975 ולעבור לגוּר בירושלים .

בתום הרצת הכתבה מבלגראד, שיבחתי באוזניו את כתבתו המעניינת שהייתה באמת עשויה בטוב טעם עיתונאי . "אלכס , אפילו אלוהי הטלוויזיה יודע שהכתבה הזאת היא נהדרת" , אמרתי לו והוספתי , "רק תגיד לי כיצד תפשת בדיוק את שני הילדים האלה משחקים דווקא כדורסל ?" . תשובתו הייתה מוחצת ומהירה , "עזוֹב יוֹאָשִיש קיבוצניק תמים שכמותך" , השיב לי והוסיף , "הֵם בכלל שיחקו כדורגל , רק ביקשתי מהם לשחק לרגע אחד כדורסל לצורך הצילומים שלי , והם הסכימו" . תשובה נהדרת . איך לא חשבתי עליה קודם . הרעיון של אלכס גלעדי לזרוק כדורגל לטבעת הסל הגשים את חוֹק הברזל של תעשיית הטלוויזיה הקובע כי המַראוֹת על המִרְקָע הן לעיתים קרובות מאה אחוז אִילוּזְיָה וגם מאה אחוז מְצִיאוּת בעת ובעונה אחת .

 

2. הטלוויזיה היא Media של תקשורת המונים שמורכבת לעיתים קרובות מריאליטי ומאילוזיה יחדיו. הנה ההוכחות (2).

אני מכיר כמה אישים ידועים  בציבור ובטלוויזיה (לרבות הנשיא החדש רובי ריבלין והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין שחק ז"ל) שפספסו בכוונה תחילה עובדות של זמן ומקום ושילבו ביודעין אילוזיה ומציאות אמת מבלי לדווח על כך לצופיהם . כל תוכיות הבידור בערוץ הטלוויזיה הציבורי , "שעה טובה"  וְ- "סיבה למסיבה" , ששודרו בערבי שישי בשנות ה- 80 בהגשת והנחיית רבקה מיכאלי ומני פאר , וגם זאת של "שישי בגאון" בהגשתו והנחייתו של יורם גאון (החלה להיות משודרת  ב- 2002) , הֵן תוכניות שמוקלטות בימי חוֹל . זה לא מפריע למנחים לומר ברוחב לֵב לצופים ברֵיש גלי בפתח התוכנית , "שבת שלום", ברכת נִימוּסין המעניקה לצופה תחושה של שידור ישיר . הציבור מקבל זאת ולא רואה בה רמאות . מנחי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית בערבי שישי טורחים לברך את צופיהם בשבת שלום , אך לא טורחים לעומת זאת להפר את האילוזיה הטלוויזיונית . הם אינם מגלים בשום אופן לצופים שבעצם התוכנית הוקלטה באחד מימי החוֹל באמצע השבוע , ומשודרת באיחור של כמה ימים . זה מעין טָאבּוּ . משחק מכוּר . מראות הטלוויזיה הן משחק מכור שבו האילוזיה מתערבבת עם המציאות והמציאות עם האילוזיה . תפקידם של עורכי הטלוויזיה כמו עורכי הקולנוע למנוע מהצופה להבחין בין הדמיון למציאות . המדיה היא בעלת כוח מדהים ומוכרת לעיתים אשליות בקלות רבה. אפשר לראות זאת על כל צעד ושעל בסרטי אומנות ובידור, סדרות רומנטיות, מותחנים, סרטים מוסיקאליים , סרטי טבע , ואפילו חדשות . נושא הכתבה והמושא שלה מדלגים בקלות באמצעות עריכה נכונה בין שיני הזמן וגלגל המקום . אסור לעולם שהצופה יבחין בנקודת העריכה האמיתית בסיפור . בימאי מחונן בטלוויזיה או בקולנוע מודע היטב ל- Continuity , להמשכיות ההכרחית של התסריט . יש לו פתרונות רבים כיצד להפוך את האילוזיה למציאוּת לא רק ע"י עריכה הגיונית (ואם צריך גם מתוחכמת) , אלא ליצור את האפקט המתבקש באמצעות מוסיקת לוואי , טקסט קישור , וכיו"ב .

בראשית 1977 הטיל אלכס גלעדי על כתב מחלקת הספורט ירין קימור (מתעד מוכשר) להכין כתבת תחקיר לתוכנית "מבט ספורט" על מוכנותה של השחייה הישראלית , גברים ונשים , כשלוש שנים טרם אולימפיאדת מוסקבה 1980 . ירין קימור לקח את עבודתו ברצינות רבה , אולי רבה מידי , והפר לרגע קט את חוק שימור האילוזיה יחדיו עם המציאות . הפרת החוק העניקה צביון ביזארי לכתבת הטלוויזיה שלו . הכתבה התמוהה נפתחה עם מוסיקת רקע של "פסוקו של יום" וטקסט הקושר את עם ישראל מונהג ע"י משה רבנו חוצה את ים סוּף בימי יציאת מצרים לפני ארבעת אלפים שנה , שָזוּר עם סיפור תקוות השחייה הישראלית במוסקבה 80' . עיניו של אלכס גלעדי חשכו . הוא כמעט התעלף .

במאי 1978 הטיל אלכס גלעדי על יָרִין קִימוֹר לתַּעֵד את סיפור הצלחת קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים של אורי מלמיליאן והיו"ר הכריזמטי והאִכפתי שלה מר ראובן ריבלין (לשעבר יו"ר הכנסת , ח"כ , וגם שר התקשורת בממשלת ישראל , והיום נשיא המדינה) .  הצַלָּם של יָרִין קִימוֹר היה יורם מנדלבאום ז"ל (בן קיבוץ גבעת חיים ושיאן ישראל בשחייה בשנות  ה- 50 של המאה הקודמת בכל משחי החתירה  מ- 50 מ'  ועד 1500 מ') . שניהם תיעדו גם את משחק ההפסד המפתיע של בית"ר ירושלים 1 : 2 לקבוצת בני יהודה במשחק חצי הגמר על גביע המדינה באצטדיון ר"ג . לרוע מזלם התפספס אחד הצילומים המרגשים בסרט  הדוקומנטארי הזה בסופה של ההתמודדות , בו עדשת המצלמה חושפת את רובי ריבלין מתערטל ומגלה את נבכי נפשו בצורה לא קורקטית בעליל . רובי ריבלין נתפש נסער , ממרר בבכִי , לא שולט בעצמו , ומורט את שיערו בחדר ההלבשה באִצטדיון ר"ג באכזבה גדולה בתום משחק הפסד מול המצלמה של יורם מנדלבאום . חומר הצילום החשוב נשרף במעבדת הצילום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מישהו הכניס "Push" מיותר לפיתוח הפילם והחומר המצולם צבר Over Exposed . מר ירין קימור המתעד המוכשר והתובעני נותר מאוכזב עד עמקי ליבו מאבדת הצילום הקשה . אולם הוא לא וויתר וביקש מרובי ריבלין לשחזר מול המצלמה את דרמת הבְּכִי הנסערת שלו שהלכה לאיבוד . רובי ריבלין הסכים . מלאכת השִחזור נעשתה בשעות העֶרֶב בשירותים בחצר הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ליד בניין החוטים של רדיו "קול ישראל" . רובי ריבלין התגלה כשחקן בעל חוש תיאטרלי של ממש ועשה את תפקידו נאמנה . הוא הצליח לשחזר בצורה טבעית את הטקסט (על פי פס הקול המגנטי המקורי שנשמר) ואת סצנת התפרצות הזעם והיבבות של עצמו לרבות לפיתת שיער ראשו . ראיתי את תוצאת מלאכת השִחזור ולא האמנתי למראה עיניי . רובי ריבלין הפך לפרק זמן קצר לשחקן בסדרת טלוויזיה, ו/או תיאטרון אם תרצו .

אף על פי כן במקום כלשהו , הפך התֵּיעוּד של ירין קימור "לדיוּקוֹ – דְרָמָה" בסרט "בית"ר ירושלים – 1978" , שיחזור של מצב , ולא סֶרֶט דוקומנטארי אמיתי . בעיקר בשל העובדה שלא הופיעה שום כתובית המעידה בפני ציבור הצופים כי בִּכְיוֹ של רובי ריבלין הוא קטע משוּחזר . אסור לעשות זאת ולנהוג כך בסרטים תיעודיים . אין דָבָר כזה לבַיֵים את המציאות . הסתרת שִחְזוּר המציאות היא בעיה מוסרית בין המתעד לבין מצפונו ומהווה עבירת אמינות כלפי צופה הטלוויזיה . לזכותו של ירין קימור מגדולי המתעדים בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ייאמר מייד , שהוא לא חזר על העבירה הזאת מעולם פעם נוספת . ב- 1977 תעד ירין קימור את ריצת המרתון הראשונה של הכּיִנֶרֶת . אלכס גלעדי אישר לו לעשות כתבה בת עשר דקות ל- "מבט ספורט" . הוא לא הכיר כל כך את אופיו של הכתב המוכשר הזה . ירין קימור היה לא רק כתב , אלא בימאי בעל חושים של מתעד תובען . הוא גייס חמישה ציוותי צילום בראשותו של הצלם הראשי דני ברנע , והביא לאלכס גלעדי סרט דוקומנטארי מרשים בן 50 דקות . הסרט שודר בתוכנית "משחק השבוע" במקום משחק כדורגל כמקובל . סיומו היה מפתיע ואנושי מאין כמוהו . בריצה התחרותית נטל חלק גם יוֹסֵף בַּיִין בן ה- 65 . נקודת הגמר של הריצה הייתה קיבוץ מעגן . כשהגיע יוֹסֵף בַּיִין אל חוט המטרה כשעתיים אחרי אחרון הרצים השתררה כבר חשכה והוא מצא את שער הקיבוץ נעול . אף אחד לא חיכה לוֹ חוץ מהמצלמות של ירין קימור . פנס תאורה האיר את פניו המשתוממות והעייפות מהמאמץ הגדול . יוסף ביין היה רשאי להיות גאה בעצמו הוא סיים את הריצה המפרכת ולמרות כל המשברים דבק במשימה ולא נטש אותה . ירין קימור הנציח את הרגע הזה במצלמותיו .

בימיה האחרונים של מלחמת המפרץ הראשונה היכן שהוא בסופו של חודש פברואר אולי תחילת מארס 1991 ערך הכתב הצבאי החרוץ של הטלוויזיה הישראלית אז משה שלונסקי ראיון עיתונאי מוּקלט בתשע בבוקר עם ראש אמ"ן האלוף אמנון ליפקין – שחק . הריאיון החשוב אמור היה להיות משודר "במבט" באותו ערב . מפאת עיסוקיו של אלוף המודיעין נערך הריאיון בשעות הבוקר (הוקלט על מכונת VTR של אינטש אחד) , אף על פי כן ביקש המראיין לברך את המרואיין שלוֹ בברכת , "עֶרֶב טוֹב" , ובכך להעניק לריאיון ממַד אקטואלי עכשווי הסמוך לשעת שידוּרוֹ . המראיין דרשמראש אמ"ן להשיב לו באותה הברכה בזמן מדומה . כלומר , "ערב טוב" למרות שהריאיון נערך בתשע בבוקר . תשובת אלוף המודיעין "ערב טוב" נדרשה ליצור אפקט של שיחה חדשותית הסמוכה למועֵד שידורה . אלוף המודיעין שהיה עסוק ולא היה יכול להתפנות לריאיון בשעות הערב הסכים להצעה והשיב למברך שלו ב- "עֶרֶב טוֹב" . בכך שיתף פעולה בעצם פִבְּרוּק זמן הריאיון עם הכתב הצבאי . זה היה מעשה משונה ומביך מצד איש הצבא שנודע במהימנותו ובאינטגריטי שלוֹומנגד מעשה אנטי עיתונאי של הכתב הצבאי . הצבא העירקי היה בתהליך התמוטטות טוטאלית , ובמצב הצבאי בחזית מלחמת המפרץ חלו מידי רגע תמורות מפליגות . המֵידַע שהיה יפה לשעוֹת הבוקר לא התאים ולא היה עדכני למהדורת "מבט" . שהיתי במקרה בחב"מ (חדר בקרה מרכזי – Master Control ) הממוקם בקומה השנייה של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , לצורך תיאום שידורי הספורט שלי והייתי עֵד לשיחה הקואורדינציה המביכה הזאת בין הכתב בצבאי לאלוף המודיעין של צה"ל . הריאיון המוקלט נפתח באמת בברכת "עֶרֶב טוב" של המראיין , והמרואיין השיב למראיינו ללא כחל ושרק ממש באותן המילים "עֶרֶב טוב" . כך הוא גם שודר "במבט" . יכול להיות שסיפור המעשה הבלתי מוצלח הזה היה קשור באמת באי יכולתו של ראש אמ"ן להתראיין בשעות העֶרֶב סמוך "למבט" בשל סיבות צבאיות – מבצעיות אך הסכמתו לומר במהדורת חדשות "עֶרֶב טוֹב" בראיון בּוֹקֶר עיתונאי זוהי אילוזיה ופברוק . הונאת הצופים . כמובן שצופי הטלוויזיה לא ידעו שהם חוזים בריאיון מלחמה יָשָן ששעת ההפקה שלו נעשתה שתי עשרה שעות לפני שידורו . למצלמה יש כוח סִימוּם (רָב) . יתכן שבדרכה שלה היא השפיעה גם איך שהוא אז על אלוף המודיעין אמנון ליפקין – שחק ז"ל שהפך להיות רמטכ"ל צה"ל ונודע בקוֹר רוּחוֹ וטוּב שִכְלוֹ . יכול להיות שגם אלופי הצבא זקוקים ליועצי תקשורת לידם בעת הענקת ראיונות או עריכת מסיבות עיתונאים. אין שום תחליף למהימנות המעשה.

במשחק הגמר על גביע העולם בכדורגל שנערך ב- 10 ביוני 1934 ב- מונדיאל איטליה 34' ברומא בין נבחרות איטליה וצ'כוסלובקיה צעדה הנבחרת הצ'כית ביתרון מפתיע 1 : 0 משער של אנטוֹנין פּוּץ' (Antonin Puc) בדקה ה- 76 . הקיצוני השמאלי האיטלקי רָאיימוֹנְדוֹ אוֹרְסִי (Raimondo Orsi) השווה בדקה ה- 81 את התוצאה ל- 1 : 1 . שערו היה מעשה של רָב אוֹמָן בכדורגל אך הוא לא צוּלם מעולם למרות שבמקום נוכחו עשרות צלמי סטילס מיומנים מכל רחבי אירופה . השער גם לא נלכד ע"י שתי מסרטות הצילום שהיו באִצטדיון . בדקה ה- 96 בתקופת ההארכה הבקיע אָנגֶ'לוֹ שְקִיָאבְיוֹ (Angelo Schiavio ) את שער היתרון שהפך בתום 120 דקות לשער הניצחון . איטליה גברה על צ'כוסלובקיה  2 : 1 וזכתה לראשונה בגביע העולם . למחרת ביקשו הצלמים את רָאיְימוֹנדוֹ אוֹרְסִי לשחזר את הביצוע הנפלא שלו מול שער ריק (ללא שוער) למען הרקורד , אבל הוא לא הצליח . אוֹרְסִי ניסה עשרים פעמים לחזור על מעשה הפלא שלוֹ ונכשל .בקשת השִחזוּר היא לגיטימית בתנאי שעל התמונה המתנוססת בעיתון מודגשת בבירור המילה "שִחְזוּר" . כישלונו של ראיימונדו אוֹרסי לשחזר את ביצועי עצמו גאל את המו"לים מלהטביע את הכתובת "שִחְזוּר" בעיתוניהם . אין בושה גדולה יותר משימוש בצילום משוחזר התופש את מקומו של צילום דוקומנטארי אוטנטי שהתפספס , בעיקר מהסיבה שהצלם והכתב היו נוכחים במקום ההתרחשות אך החטיאו את האירוע .

orsi 1

טקסט תמונה : שנת 1934 . זהו החלוץ האיטלקי ראיימונדו אורסי (6.4.1986 – 2.12.1901) . הוא שיחק בתפקיד קיצוני שמאלי  בנבחרת איטליה במונדיאל של 1934 . שער המשווה שלו בדקה ה- 81  במשחק הגמר איטליה –  צ'כוסלובקיה לא צולם מעולם . (באדיבות הטלוויזיה האיטלקית הציבורית  RAI) .

orsi

טקסט תמונה :  מונדיאל איטליה 1934 . רומא . וויטוריו פוצו (בחליפה משמאל) ניצב עם נבחרת איטליה ב- 10 ביוני 1934 על כר הדשא באִצטדיון הכדורגל של רומא , דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על גביע העולם בכדורגל נגד נבחרתה של צ'כוסלובקיה . איטליה ניצחה לאחר הארכה בתוצאה 2 : 1 . זיהוי עומדים משמאל לימין : וויטוריו פוצו , השוער ז'אן פיירו קומבי , אטיליו פראריס ה- 4 , לואיג'י אלמאנדי , לואיג'י "לואיזיטו" מונטי , אנריקו גואיטה . זיהוי הכורעים משמאל לימין : לואיג'י ברטוליני , ריימונדו אורסי , טסיו מונז'ליו , ג'וזפה מאצה , בורל , ודה מאריה .                                                                

הערה :  לואיג'י "לואיזיטו" מונטי נולד באיטליה ב- 24 ביולי 1901 . הוריו היגרו לארגנטינה כמה שנים אח"כ . לואיג'י מונטי שיחק כמגן – בלם במדי נבחרת ארגנטינה שזכתה במקום השני במונדיאל הראשון שנערך ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי . ארגנטינה הפסידה במשחק הגמר לאורוגוואי בתוצאה 4 : 2 . (באדיבות הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI) .

הבה נחזור לאלכס גלעדי ולאליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- בלגראד בקיץ 1975 . הכתבה הנחמדה לקראת אליפות אירופה בכדורסל ב- 1975 הייתה התחלת שידור נאה של אלכס גלעדי שלא בישרה במאום על הסוף המַר . נבחרת ישראל המצוינת תחת שרביט אימונו של אברהם חֶמוֹ דורגה במקום השביעי . נבחרת ישראל (עם מיקי ברקוביץ', חנן קרן , בועז ינאי , ג'ק אייזנר , איתמר מרזל , שמואל אבישר, טל ברודי , בארי לייבוביץ' ,  אביגדור מוסקוביץ' ואחרים) ניצחה בשלב הראשון בקרלובאץ' את פולין 90 : 84 , אך הפסידה לצ'כוסלובקיה 85 : 86 ולברה"מ 71 : 85 . במשחקי הדירוג בבלגרד גברה ישראל בכל ארבעת משחקיה עַל הולנד 81 : 80 , טורקיה 101 : 77 (מיקי ברקוביץ' קלע 44 נקודות) רומניה 119 : 105 , ו- יוון 87 : 76 . השידורים הישירים של אלכס גלעדי עברו בשלום .

למשחק גמר אליפות אירופה בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד העפילו נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . זאת הייתה מתנה נחמדה שהוענקה לאלכס גלעדי . שתי הנבחרות הטובות ביבשת משאַת נפשו של כל שדר טלוויזיה . מי איננו חפץ לשדר את גיבורי בכדורסל הווירטואוזיים של יוגוסלביה , דָאליבַּאסִיץ' , קִיצָ'אנוֹבִיץ' . צ'וֹסִיץ' , דָאלִיפָּאגִיץ' מול סֵרגֶיי בֶּלוֹב קפטן נבחרת ברה"מ וחבריו בעלי שם , מִילוֹסֶרְדוֹב , יֶידֶשקוֹ , זָ'ארְמוּחָמָדוֹב , אָלֶכּסַנדֶר בֶּלוֹב ואחרים . בשעות הבוקר של משחק הגמר המסקרן ביקרו טכנאי התקשורת של רשת הטלוויזיה היוגוסלבית הציבורית – ממלכתית  JRT (ראשי תיבות של Jugoslavia Radio Television) באולם "PIONEER" כדי לחבר את קווי שידור ה- W4 של רשתות הטלוויזיה לעמדות השידור של מדינות ה- EBU . שדר הטלוויזיה הישראלית אלכס גלעדי נעדר מההיכל בעת ההתקנה , אבל גדעון הוֹד שדר רדיו 'קול ישראל' היה נוכח . כששאלו הטכנאים היכן עמדת השידור של IBA (רשות השידור) , סימן להם גדעון הוֹד בכיוון עמדת השידור של רדיו "קול ישראל" וזיהה אותה למתקינים כעמדת- R  IBA (רדיו = R) , מבלי להזכיר את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית המסומנת בקוד ההפעלה  IBA – TV . הטכנאים היוגוסלביים פסחו על עמדת השידור של אלכס גלעדי . אין לי ספק שגדעון הוֹד פעל בתום לב , אך באותו הרגע גורלו של אלכס גלעדי נחרץ . לא היה לו קו שידור . חמור מזה , הוא לא ידע שאין לו קו שידור . למזלו הרע גם לא הותקן בעמדה שלוֹ מכשיר טלפון בעל חיוג בינלאומי כ- Back up לקו השידור האבוּד . כשנודע לאלכס גלעדי ברגע האחרון לפני תחילת השידור הישיר כי אין לוֹ כלל קַו 4W הבין לפתע לאיזה צרה נקלע . לא היה לוֹ כל סיכוי להימלט מאסון השידור שמשמש ובא עליו . אלכס גלעדי היה בודד ויחיד בעמדת השידור בבלגראד ללא פרשן , מפיק , או טכנאי שיסייעו לו ברגע האמת . חמֵש דקות לפני השעה תשע בערב עלתה לאוויר קריינית הרצף היפה ענת שָרָן, וכהרגלה הודיעה  בטקסט חגיגי לצופים , "בעוד  דקות ספורות יחל בבלגראד משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות יוגוסלביה וברה"מ . אנו עוברים אפוא בשידור ישיר אל אלכס גלעדי" , אך לא דובים ולא יער . קו ה- 4W דמם . קולו של אלכס גלעדי לא נשמע .

sharan 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . מגישת הרצף של הטלוויזיה הישראלית הציבורית גב' ענת שרן הבטיחה לצופים את השדר אלכס גלעדי היושב בבלגראד אך קולו לא נשמע . (התמונה באדיבות ענת שרן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כל ניסיונותיו של אלכס גלעדי לאָתֵּר קַו שידוּר חלוּפי בהיכל ,פַּיוֹנִיר" (Pioneer) עלו בתוהו . הוא התרוצץ כ- פוֹרְפֶרָה אחוּז אָמוֹק אך זה היה מאוחר מידי . אלכס גלעדי עלה על נתיב ההתרסקות מבלי יכולת לשנות את המסלול הזה ."Too late baby” , אומרים האמריקנים . זה היה עצוב מפני שהוא היה זקוק נואשות לעזרה אך היה בודד ביוגוסלביה . לא היה שם איש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית לסייע לו. לא טכנאי, לא מפיק, וגם לא עוֹזֵר שַדָּר. זאת הייתה טרגדיית שידור בימים ההם. כשהחל השידור הישיר של גדעון הוֹד ב- "קול ישראל" ותמונות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית נשארו מיותמות מקולו של אלכס גלעדי שבּוֹשֵש להגיע , הורה הבּוֹס שלוֹ ושֶלי דן שילון מנהל חטיבת החדשות ללא היסוס למפקח המאסטר קונטרול (חדר הבקרה הראשי) מנחם וולף לחַבֵּר את קו השידור של גדעון הוֹד מהרדיו לתמונה הלוויינית של אלכס גלעדי מהטלוויזיה . זאת הייתה החלטה היסטורית חסרת תקדים וגם חַד פעמית שלא חזרה על עצמה מעולם . ההחלטה של דן שילון להעלות ל- "אוויר" של הטלוויזיה את קולו של שדרן רדיו "קול ישראל" הבליטה כישלון מקצועי נורא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי חווה חוויה טראומתית מפני שהוא היה השדר והמפיק של סיגנל הטלוויזיה . האחריות רבצה עליו . אלכס גלעדי לא האמין שזה קורה לו ונותר המום ומאוכזב מאוד בבלגראד. בפעם הראשונה (וגם האחרונה) בתעשיית הטלוויזיה הישראלית מילא שדר רדיו את מקומו של שדר טלוויזיה שהיה גם מפיק מצוין מהדרגה הראשונה . אלכס גלעדי היה בודד ב- בלגראד וחש כאילו מנסים להתנקש בחייו . הוא לא ידע את נפשו מרוב צער ובכה כילד . באותו הלילה ההוא נשפכו הרבה דמעות שם ב- Pioneer . גדעון הוֹד שידֵר עכשיו ישיר בקוֹלוֹ הבלעדי לטלוויזיה הישראלית ולרדיו "קול ישראל" כאחד . הוא סוף – סוף הגשים את חלומו והביס את אלכס גלעדי מהטלוויזיה מבלי שהתכוון לכך . בתום השידור הישיר , אמר דן שילון : "פעלתי כפי שפעלתי מפני שהשידור היה חשוב יותר מאלכס גלעדי" . ברור שאם מחלקת הספורט הייתה עובדת אז על פי הסטנדרטים העיתונאיים המקובלים כיום ומכשירה אולפן מאויש המְנָוֵוט את שידורי אלכס גלעדי , הכֵּאוֹס הזה לא היה קורה . אחד מתפקידיו של שַדָּר הספורט המנווט את השידור מן האולפן בירושלים הוא גם לפרוס רֶשֶת ביטחון לתקלה מצערת כזאת כפי שקרתה לאלכס גלעדי , בה קו השידור לא מגיע ליעדו , וליטול עליו את אחריות שידור במשחק על עצמו יחד עם הפרשן באולפן במקום השַדָּר המקורי . אומנם שידור ה- Off Tube הוא צרה בפני עצמה אך עדיף מכל וכל על פתרון איחוד קו השידור של הטלוויזיה יחדיו עם זה של הרדיו . אולפן טלוויזיה מנווט היה מונע את הביזיון הגדול ואת האילוץ של הכנסת קולו של שַדָּר הרדיו "לאוויר" של הטלוויזיה . דבר כזה של השמעת קוֹלוֹ של שַדָּר הרדיו במקום קוֹלוֹ האבוד של שַדָּר הטלוויזיה לא קרה מעולם בתולדות שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא לפני 1975 וגם לא אחריה .

בתום השידור שוחחתי עם אָלֶכְּס גִלְעָדִי שישב בּוֹש ונכלם בהיכל "פָּאיוֹנִיר" , מבכה בבכי תמרורים את הבכורה שנלקחה ממנו . זאת לא הייתה שיחה רגילה . זה היה מסע ניחומים . אלכס גלעדי האיש הדבק ביותר במשימה שהכרתי בימי חיי לא עמד בה הפעם . הוא היה מאוכזב מאוד . אלכס גלעדי וגם אני למדנו לקח מַר ושיעור חשוב ומאלף . שידור טלוויזיה מוצלח ככלות הכל הוא תוצאה של עבודת צוות , מטה , ומערכת מסודרת . השַדָּר הוא הפונקציה האחרונה המוציאה את השידור לאוויר אך הוא איננו אלוהים . הוא חייב גיבוי . אלכס גלעדי לעולם לא ישכח את התבוסה ההיא שסָפָג מגדעון הוֹד ביום הראשון ההוא – 15 ביוני 1975 . נוסף על כל הצרות נגמר לו בבלגראד גם הכסף שסיפקה לו רשות השידור לצורך מבצע השידור הזה . הוא נתקע לשלושה ימים נוספים בבלגראד מבלי יכולת לחזור לארץ . זָאזָה ניקוֹליץ' מנהלת משרד ה- Eurovision בטלוויזיה היוגוסלבית הממלכתית JRT (הייתה חברה מלאה ב- EBU למרות שייכותה כמדינה קומוניסטית לגוש המזרחי), הזמינה אותו לגור בביתה . ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של הרשות מצא דרך להעביר לו את הכסף הדרוש כדי לקנות כרטיס טיסה ולשוב לארץ מוכה וחבול . הליך פשוט אך סבוך לנו מפני שלישראל לא היו קשרים דיפלומטיים אז עם יוגוסלביה .

צריך להזכיר ולא באירוניה שבהיעדר אולפן טלוויזיה מְנַוֵוט לא שכחנו לשָדֵר בעֵת הפסקת משחק הגמר בין נבחרת יוגוסלביה לנבחרת ברה"מ , שני פרקים אהובים מסדרת האנימציה האמריקנית הנפלאה , "Popeye The Sailorman" . בשני הפרקים האלה חזו הצופים הנפעמים בקרבות המרים שמנהל פּוֹפַּאי המלח האָהוּב נגד בְּלוּטוֹ סֶמֶל הרשע על ליבה של אוֹלִיב המקסימה . דרך אגב יוגוסלביה גברה במשחק הגמר על ברה"מ 90 : 84 , וזכתה בפעם השנייה ברציפות האליפות אירופה . משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בקיץ 1975 לא ייזכר בגלל זכייתה של יוגוסלביה בתואר , אלא מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה (וגם האחרונה) בה איבדה הטלוויזיה את קו השידור שלה , ושַדָּר הרדיו של "קול ישראל" הפך בעל כורחו לשַדָּר הטלוויזיה של המדינה .

אָלֶכְּס גִלְעָדִי המשיך להיות השַדָּר מספר אחת והמוביל במחלקת הספורט . הוא שִידֵר ישיר את כל התחרויות החשובות בעת ההיא . קוֹלוֹ חַרוּת על סלילי השידור בניצחונות ההיסטוריים של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א ב- 23 בפברואר 1977 בעיירה הבלגית ווירטון על צסק"א מוסקבה 91 : 72 , והזכייה בגביע אירופה בפעם הראשונה בבלגראד ב- 7 באפריל 1977 , 78 : 77 למכבי ת"א מול מוֹבּילגִ'ירְגִ'י וָוארֶזֶה האיטלקית . הוא אמר למיקרופון השידור שלו בקול עצוּר ובטוֹן מאופק שלא תאם את הדרמה וההתרגשות העצומה שבקעה מן המסך : "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב … אני לא מאמין , אני לא מאמין" . התרוצצו אז במחלקת הספורט כל מיני וֶורסיות שידור טלוויזיונית של “play by play” . הגִרְסָה הגרמנית דגלה בשידור בעל נפח מוּעט של מֶלֶל שהפך למאופק ויבשוּשי . ה- וֶורסיה האמריקנית כללה כמו בחיים עצמם המון דיבורים שדמו לעיתים לעודף מֶלֶל ופִּטְפּוּט . השַדָּרים האמריקניים והפרשנים לצידם לא היססו לנקוט בפתוס בעת הצורך כדי להעניק לדרמת השידור נופך נוסף . שיתוף הפעולה בין השָדָר האמריקני לבין פרשניו היה לחלוטין לא מכופתר , ולכן זה נשמע לעיתים כדו שיח רציף על ענייני השעה שהֵכיל גם צחוקים וגם בדיחות . המיקרופון של הפרשן בעמדת השידור האמריקנית היה תמיד פתוח , והכניסה לשידור הייתה החלטה שלו בלבד . הוא לא היה צריך להמתין ל- "Cue" של השַדָּר המוביל . השידור האמריקני היה באמת רווי יותר במֶלֶל אך נשמע טבעי ומלבב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשראת דן שילון ואלכס גלעדי פנתה לכיוון ה- וורסיה האנגלית שהייתה כמעין פשרת שידור בין הסגנון הגרמני העצור לבין האמריקני השוצֵף . שניהם דן שילון וגם אלכס גלעדי סברו שזהו שביל הזהב בין שתי גישות ה- Play by play , ואשר מתאים ביותר לסגנון השידור בטלוויזיה בשפה העברית .

ב- 20 בדצמבר 1980, ניסה דוֹן אוֹלְמֶאיֶיר (Don Almeyer) נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC , סגנון שידור חדש  [1] . הוא היה עֵר לביקורת הציבורית שנחתה מעת לעת על שדרי הספורט הפטפטנים , והחליט יום לשָדֵר ישיר משחק פוטבול ב- NFL ניו יורק גֶ'טְס נגד מיאמי דולפינס חסר חשיבות יתר מפני שלשתי הקבוצות לא היה סיכוי להעפיל ל- Play Off ללא שדרים כלל . המשחק שודר לצופי הטלוויזיה בארה"ב באמצעות ה- Public Address  של התחרות . הוא היה הקוֹל היחידי שליווה את מהלך התחרות, וכמובן באמצעות כתוביות הרצות על המסך ומעדכנות את הצופים באופן שוטף בתוצאה, זמן , שמות השחקנים , חילופי שחקנים וסטטיסטיקות . שַדָּר הספורט הנודע של NBC דִיק אֶנְבֶּרְג עלה "לאוויר" באולפן לפני כל רבע של המשחק עדכן והגיש הקדמה קצרה המתארת את המצב במשחק ולקח את הצופים לאִצטדיון , אך בלעדיו . אגב הג'טס ניצחו את הדולפינס 24 : 17 אך זה לא היה חשוב . הרעיון המקורי המעניין הזה של דוֹן אוֹלמֶאיֶיר לא צלח .

לא היה איש מאושר משַדָּר הטלוויזיה אלכס גלעדי לאחר שמכבי ת"א ניצחה את מוֹבּילגִ'ירגִ'י וָורֶזֶה  ביום חמישי – 7 באפריל 1977 , אך כפיפותו מראש לוורסיית השידור הסולידית שכפה על עצמו , הפכו את טוֹן דיבורו האיטי והשקוּל בעת השידור הישיר למיליוני צופים בישראל לטקסט מאופק ונטול התלהבות . כל צופה טלוויזיה ציפה ממחזיק במיקרופון "לצאת מכליו" משמחה ואושר אך אלכס גלעדי נשאר עצוּר . אי אפשר היה לכעוס עליו . כך למד לשָדֵר מדן שילון . אלכס גלעדי לא נתן דרוֹר לאוֹשרוֹ האישי לבקוע מהמיקרופון שהחזיק בידיו . מיתרי קולו האיתנים הפיקו גוון קוֹל עמוק בעל צליל רדיופוני נעים . הוא לא ניצֵל זאת . זאת הייתה שגיאה גדולה שלוֹ כשַדָּר להישאר מאוּפּק וסולידי "ומיושב בדעתו" מול דרמת הספורט ההיסטורית . רק בסיומו של המשחק וניצחונה הסנסציוני של מכבי ת"א 78 : 77 , הרשה לעצמו ללחוץ במקצת על מיתרי גרונו כדי להפיק ממנו צליל נרגש ודרמטי יותר , "גביע אירופה לתל אביב , גביע אירופה לתל אביב… !" .

אלכס גלעדי היה כוכב סוליסט במבצע השידור ההיסטורי של בלגראד בחודש אפריל של 1977 . הוא אפילו נעדר אולפן מוביל בירושלים שיגבה ויתמוך את השידור היוקרתי הזה שופע הרייטינג . זה היה הימור עצום . שנתיים קודם לכן ללא אולפן גיבוי בירושלים שילם אלכס מחיר יקר בדיוק באותו מקום בהיכל "פָּאיוֹנִיר" בבלגרד , כשקולו לא הגיע בעת השידור הישיר של משחק הגמר על אליפות אירופה בין יוגוסלביה לברה"מ . קולו של גדעון הוד מילא את החסר . אינני יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אילו אלכס גלעדי היה מאבד שוב את קו השידור שלו גם במשחק הזה ב- 7 באפריל 1977 . מישהו מבין שנינו היה חותך לעצמו את הוורידים , וזה לא הייתי אני .אלכס גלעדי היה היחיד בשטח , אך לפחות עשה צעד גדול בעניין הפרשנות . הוא הֵציב לידו בשידור הזה פרשן , את מר יהוֹשע רוֹזִין מאמן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בעבר . זה היה שידור הכדורסל הישיר הראשון בהיסטוריה של מחלקת הספורט בה שַדָּר הכדורסל הראשי אימֵץ לצִדו פרשן . אלכס גלעדי היה השַדָּר הבכיר של מחלקת הספורט במשחקי המכבייה ב- 1977 . הוא שידר את טקסי הפתיחה והנעילה וגם את התחרויות היוקרתיות בא"ק ושחייה .

באוגוסט 1977 אישר לו מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לשָדֵר ישיר את תחרויות גביע העולם בא"ק שהתקיימו בדִיסְלדוֹרף – גרמניה . אלכס גלעדי התאהב בענף הא"ק וראה בה אֶבֶן יסוֹד בשידורי מחלקת הספורט . אני יצאתי לשירות מילואים ממושך בסיני והוא התכונן לשידור הא"ק שלו שנחשב למבצע שידור בינלאומי גדול . "יואשיש , אתה מקשה עלי את החיים , חזור מהר לרוממה" , ביקש ממני . כבר שֵש שנים שהוא עיצב אותי בדמותו . כששבתי לעבודה מאותו שירות המילואים מצאתי ממנו מכתב תדרוך אישי שנכתב אלי בכתב ידו המסודר והאסתטי והמצביע על יחסי העבודה המקצועיים ששררו בינינו  [2] . למילות המגילה הייתה וויזואליה מאוד ברורה . אלכס גלעדי ידע היטב מה , מדוע , וכמה אני שווה לוֹ ולשידוריו בחטיבת הספורט שלו . הנה הוא כלשונו בכתב ידו .

alex 3

טקסט מסמך (1) : אוגוסט 1977 . זהו עמוד מס' 1 (מתוך 6 ) של המסמך המקורי אותו כתב לי אלכס גלעדי ערב צאתו להפקת שידורי הטלוויזיה של גביע העולם בא"ק בדיסלדורף – גרמניה ועם חזרתי משירות מילואים ממושך בסיני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 4

טקסט מסמך (2) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 2 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 5

טקסט מסמך (3) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 3 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 6

טקסט מסמך (4) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 4 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 7

טקסט מסמך (5) : עמוד מס' 5 (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

alex 8

טקסט מסמך (6) :  אוגוסט 1977 . עמוד מס' 6 ואחרון (מתוך 6) של המסמך המקורי שכתב לי אלכס גלעדי .

[1]  ראה נספח : NBC Universal  by Subject : Announcerless NFL broadcast

[2]  ראה נספח : ראה מכתבו של אלכס גלעדי אלי מסוף אוגוסט 1977 .

 

מנהיג בית"ר ירושלים והאיש שמזוהה עמה יותר מכל אחד אחר מר רובי ריבלין מבקר אותי במדריד בקיץ 1982 בעת ניהולי את מבצע השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- מונדיאל ספרד 1982.

ביום משחק הגמר , יום ראשון – 11 ביולי 1982 נוצרה אווירה טעונה בצוות שלנו , שהפכה במהרה לעכורה. סולי מוניר ביקש לממֵש את הבטחת המנכ"ל טומי לפיד לוֹמַר את המשפטים הבודדים שלו בשפה הערבית בפעם הזאת דווקא מעמדת השידור שהוקצתה לטלוויזיה הישראלית באִצטדיון "סנטיאגו ברנבאו" במדריד . עד עתה הוא עשה זאת Off  Tube מהמוניטור במשרד ההפקה ב- IBC במדריד . הפעם הזאת הוא ביקש להיות במגרש . אני התנגדתי . דה עקה , עמדת השידור באִצטדיון "סַנְטְיָאגוֹ בֵּרְנַבֵּיאוֹ" במדריד הכילה שלושה מושבים בלבד . עבור השַדָּר יורם ארבל ופרשנו מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר , ולטכנאי הצמוד סעדיה קאראוואני שהיה אחראי על ביטחון השידור הישיר מן ההיבט הטכנולוגי .

 

מבצעי השידור הבינלאומיים שלנו לקו בחיסרון מסורתי בולט כבר שנים . מיקרופון השידור היה מעֵין אביזר משותף בימים ההם לטלוויזיה הישראלית אז בראשות טוביה סער ולטלוויזיה בשפה הערבית תחת ניהולו של יוסף בר-אל . שתי ישויות נפרדות ששכנו תחת קורת גג משותפת ברשות השידור . הייתי חייב מעֵת לעֵת לעצור ולקטוע את השידור הישיר הקוֹלֵח בשפה העברית במשחקי המונדיאל בספרד 82' על פי הוראתו המפורשת של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד , כדי להכניס בצורה מאולצת ובאופן מלאכותי את השַדָּר בשפה הערבית סולומון מוניר "לאוויר" , על מנת שיאמר וישָדֵר משפטים ספורים בשפה הערבית לאוזני "צופיו" מעמדת השידור Off  Tube שהותקנה בעבורו במשרד השידורים שלנו ב- IBC במרכז התקשורת הבינלאומית במדריד, כאילו שצופי הטלוויזיה הערביים במדינת ישראל אינם מבינים את שפתם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ורפי גינת . פארסה . השַדָּר בשפה הערבית לא ביקר ולא שידר מעולם עד אז מהאִצטדיונים . תמיד Off Tube מהאולפן ב- IBC וגם זה היה מיותר . השידור המלאכותי והלא חשוב מכל היבט שהוא בשפה העַרבית תוך כדי הפקעת המיקרופון וקטיעת השידור בשפה העִברית , נעשה בדרך כלל ברִגעי שיא של המשחקים לאחר כיבוש שערים על רקע ההילוכים החוזרים , יעֵני כאילו לטובת הצופים הערבים במדינת ישראל . כאילו צופי הטלוויזיה הערביים בישראל אינם מבינים את שפת השידור בעברית של יורם ארבל , נסים קיוויתי , או רפי גינת . פגם מקצועי ארכאי בלתי מוּלַד . פטנט שמוּסַד ע"י יוסף 'טומי' לפיד כדי לרצות את יוסף בר-אל ואנשיו . אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית הרגישו תמיד מקופחים בהשוואה לקולגות שלהם בשפה העִברית. צריך היה להפסיק עם העניין השטותי והמטופש הזה מייד פעם אחת ולתמיד, ולשנותו לאלתר . עשיתי כל מאמץ להמעיט בתופעה הפתטית והמגוחכת הזאת שהביאה למתח וסכסוך גלוי ביני לבין השדר בשפה הערבית . מאוחר יותר סייע לי נקדימון 'נקדי' רוגל לעקור את התופעה הבלתי נסבלת מהשורש כדי לעשות סוף לפארסה שאין לה אח ורע בעולם הטלוויזיה . שידור ספורט ישיר בשתי שפות במשותף באותו ערוץ טלוויזיה .

 

מר רובי ריבלין נשיא המדינה הנבחר החדש היום ואז יו"ר קבוצת בית"ר ירושלים היה אורח אישי שלי בספרד 1982 . סדרתי לו לפנים משורת הדין ובעצה אחת עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד תג זיהוי טלוויזיוני מיוחד (Accreditation) למשחקי המונדיאל של ספרד 82' כאיש משלחת רשמי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רובי ריבלין היה איש אהוב והגון . הסכמתנו להעניק לו אקרדיטיישן בשל יחסי העבודה המיוחדים שהיו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאגודה שבראשה ניצב . אפילו הוא לא הבין את צורך ההסדר הכפוי של מיקרופון משותף לשתי השפות . מעשה שידור מלאכותי שאיננו קיים בשום רשת טלוויזיה בעולם המכבדת את עצמה . "זאת שערורייה שצריך להפסיק אותה מייד" , אמר לי . המאמץ הזה שלי לסלק את סולי מוניר מהמיקרופון לא היה אישי אלא עקרוני אבל הוליד כמובן סכסוכים מכל הכיוונים , דווקא עֶרֶב השידור הישיר האחרון של משחק הגמר ביום ראשון – 11 ביולי 1982 בין נבחרות איטליה וגרמניה. רבים סברו שאני נוטר טינה אישית לקולגה שלי שמדבר לשומעיו בשפה שֵמִית שונה משלי. המנכ"ל טומי לפיד התייצב מאחורי סולומון "סולי" מניר והבטיח לוֹ כי הפעם הזאת הוא יאמר את משפטיו הבודדים בשפה העַרבית מעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באִצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד . התנגדתי לכך בכל תוקף . השַדָּר בשפה הערבית התקשר בטלפון ממדריד לבקש את סיועו של המנכ"ל ולגייס את תמיכת וועד העובדים נגדי . טומי לפיד כעס עלי מאוד וטען שאני ממרה את פיו . "סלק את הפרשן שלך מוטל'ה שפיגלר מעמדת השידור , הוא ממילא פטפטן חסר תקנה" , פקד עלי טלפונית כשאיננו מסתיר את תיעובו למרדכי שפיגלר .                                                                                                         rivlin 18טקסט תמונה :  יוני 1982 . מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . מדריד בירת ספרד .

זהו משרד תהליך הפקת האקרדיטציה (Accreditation) של הוועדה המארגנת המקומית במרכז השידורים הבינלאומי במדריד (IBC)  בתקופת מונדיאל ספרד 1982 רובי ריבלין מתוח לקראת הלחיצה על ההֶדֶק של הצלם הספרדי . כעבור כמה שניות יכול היה להיכנס באופן חופשי לכל אצטדיון ברחבי ספרד בו חפץ על חשבונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור היה הרבה יותר נאמן ליוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בעַרבית מאשר לי . יוסף "טומי" לפיד סלד ממרדכי שפיגלר הפרשן . לא ממוטל'ה השחקן . הוא ראה במרדכי "מוטל'ה" שפיגלר אלוף הקלישאות ונהג לומר לי, "הוא אולי  גדול השחקנים בישראל – אך קטוֹן הפרשנים", וסימן באצבעותיו את גובה קומתו של הפרשן . מנכ"ל רשות השידור ידע שמרדכי שפיגלר נבחר על ידי לתפקיד הפרשן במונדיאל ספרד 82' כמעין ברירת מחדל . הוא ניאות לשלם לו שכר עבדים בהתאם . מעולם לא נתקלתי באנטגוניזם שידור כזה כפי שפיתח יוסף "טומי" לפיד כלפי הפרשנות של מרדכי שפיגלר .

yoash 13

טקסט תמונה : יוני – יולי 1982 . מונדיאל ספרד 1982 .

אני עם הפרשן מרדכי שפיגלר (מימין) ומיכה לויירר על רקע הבניין היפהפה של מרכז השידורים הבינלאומי , המרשים , והפונקציונאלי , שהקימה RTVE והקרוי  Torre Espana . הצבתם של מוטל'ה שפיגלר (וגם של אמציה לבקוביץ') על ידי כפרשנים בעמדות השידור שלנו בספרד 1982 הייתה כמעין כברירת מחדל . הם היו אנשי הכדורגל היחידים שהגיעו לספרד בתקופת המלחמה . אמציה לבקוביץ' חזר לארץ עם תחילת משחקי הסיבוב השני והוצב כפרשן באולפן גביע העולם בירושלים לצדם של המנחה דני לבנשטיין והמגישה אורלי יניב . מרדכי שפיגלר המשיך עמנו עד הסוף . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוסף "טומי" לפיד לא העריך את מוטל'ה שפיגלר כפרשן עד כדי תיעוב . כשביקשתי ממנו לשלם לפרשן תמורת עבודתו בספרד 1982 , ירה לעברי , "מה פתאום  שאני אשלם לו . שמרדכי שפיגלר הוא שישלם לטלוויזיה על שהיא בכלל מסכימה להעסיק אותו" . יו"ר וועד עיתונות – הפקה אז בטלוויזיה הישראלית פיטר מיליק הצטרף למאבק נגדי , והודיע לי בטלפון מישראל שהוא ניצב לצִדו של השַדָּר בשפה הערבית . הוא אף איים בהשבתת השידורים אם לא יימצא מקום לשדר בשפה העַרבית . "תעיף את הפרשן שלך מוטל'ה שפיגלר מעמדת השידור לטובתו של סולי מניר" , אמר לי והוסיף , "מי צריך את מוטל'ה שפיגלר שם , עמדת השידור שייכת לרשות השידור ולא לפרשן מוטל'ה שפיגלר , אפילו המנכ"ל כבר אמר לך את זה" , אמר . סולי מוניר ידיד אישי שלי שנים רבות כעס עלי ונעלב ממני לפני שנות דוֹר מפני שהעדפתי בעמדת השידור את הפרשן מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר על פניו . לעיתים קרובות מצאתי את עצמי בתפקיד של גננת בגן ילדים לצד ניהול והפקת השידור הישיר של אירוע הספורט החשוב בתבל .  

 

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

————————————————————–

פוסט חדש מס' 398 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שני – 9 ביוני 2014.

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. פוסט מס' 398. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 התעשתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון והדיחה לאלתר את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

א. המאבקים המַרִים חסרי הקֵץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים הנחשקות של משחק הכדורגל – בארץ ובעולם, מציבים אותו כסמן ימני.

ב. תשוקת הטלוויזיה הבינלאומית (וגם בארץ) לשדר כדורגל הולידה סלוגן גלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה העצומים שלו. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט .

ג. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים הייתה רבולוציה .

עמוס כרמלי ז"ל 2014 – 1937. הימים ההם, ורוח התקופה ההיא. כל הזכויות שמורות.

1. הקדמה קצרצרה.

עמוס כרמלי ז"ל היה חבר שלי משכבר הימים . הכרנו אחד את השני ב- 1949 כשהיינו ילדים בעת תחרות שחמט בין קיבוץ אפיקים לבין נבחרת בתי הספר של חיפה . הוא שיחק על הלוח השלישי של חיפה ואני על הלוח השלישי של קיבוץ אפיקים . נדמה לי שעל בלוח הראשון של חיפה שיחק אריה קרבס . על כל פנים על הלוח הראשון של קיבוץ אפיקים שיחק אמיר הלמן ועל הלוח השני יורם קן . ההתמודדות שלנו אנוכי נגד עמוס כרמלי (שוורץ בימים ההם) סוקרה ותועדה בעיתון "דָבָר לילידים" ואף צולמה . אני נגד עָמוֹס כָּרְמֶלִי (שְוָורְץ) . קצת מאוחר יותר הכרנו ילדי אפיקים גם את חברו הקרוב של עמוס כרמלי , דוֹב עַצְמוֹן (קוֹסְטָקוֹבְסְקִי) . שני הילדים החיפאים הללו בני משפחות פועלים בעיר התחנכו בתנועת הנוער העובד והלומד והרבו לטייל ברחבי הארץ . מסעותיהם הובילו אותם גם לעמק הירדן ולקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בכיתה ז' כבר היינו חברים טובים עימם . אנחנו ילדי כיתה ז' בקיבוץ אפיקים ועמוס שוורץ ודוב קוסטקןבסקי מחיפה . הידידות עם עמוס שוורץ שהחליף את שם משפחתו לכרמלי ועם דוב קוסטקובסקי שהמיר את שם משפחתו לעצמון , נשמרו במשך שנים . אולי גם בגלל האהבה המשותפת לספורט ושחמט . מעניין כי שלושתנו בחרנו בסופו של דבר בקריירה עיתונאית (אנוכי מאוחר יותר מהם) . עמוס כרמלי ודוב עצמון הפכו לשני עיתונאי ספורט מפורסמים ובעלי מוניטין בחיפה . שמם נודע בכל מדינת ישראל . דוב עצמון הפך למייסד מוסף הספורט המוגדל והמפורט של העיתון "ידיעות אחרונות" בראשית שנות ה- 60 של המאה שעברה . נוח מוזס ודוב יודקובסקי העידו כי מוסף הספורט המוגדל והאינפורמטיבי של "ידיעות אחרונות" הגדיל בבת אחת את תפוצת העיתון . עמוס כרמלי הפך באותה תקופה לכתב ספורט של שבעה עיתונים במקביל (!!!) וגם כתב של מוסף הספורט ברדיו "קול ישראל" בעריכתו והגשתו של נחמיה בן אברהם . ההכרזה הרדיופונית בקול הבס שלו בטרם תחילת הדיווח ממגרשי הכדורגל בתוכנית הרדיו ההיא של נחמיה בן אברהם , "כאן עָמוֹס כָּרְמֶלִי מחיפה" , הפכה לסמלו המסחרי . ב- 1968 מיסד דן שילון את חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שמר דן שילון הכיר את כישרונו של העיתונאי עמוס כרמלי מהימים ההם בהם הוא שימש דוברו של ראש עירית חיפה אבא חושי , הזמין אותו ב- 1969 להיות כתב חיפאי כללי של הטלוויזיה הצעירה לרבות שַדָּר של אירועי הכדורגל והספורט בעיר . אט אט הפך עמוס כרמלי למתעד טלוויזיה ברמה בינלאומית . דוקומנטריסט מוכשר , פעלתן , חרוץ , הגון ויישר דרך , יסודי , ובעל עין חדה . נאמן ומחויב באופן אבסולוטי למען השידור הציבורי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 רווי באלפי כתבות שלו . הוא היה באמת עיתונאי בקי ומתמיד שדבק במשימתו . בד בבד מינה דָן שִילוֹן ב- 1970 את דוֹב עַצְמוֹן לשמש יועץ מיוחד שלו במיסוד שלוש תוכניות הספורט הטלוויזיונית השבועיות , "מבט ספורט" , "משחק השבוע" , ו- "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" .

עָמוֹס כָּרְמֶלִי ז"ל מת צעיר מידי . רק בן 77 . מותו בטרם עת הוא אבדה גדולה למשפחתו . אולם הסתלקותו המוקדמת מידי היא גם אבדה אזרחית ומהותית כבדה לכל מדינת ישראל . עמוס כרמלי היה כתב ומתעד נפלא , עיתונאי מאופק , צנוע ועניו , מיומן ומהימן , ישר כסרגל , ואמיץ . איש שמתרחק מכל שבב של פרסום . הוא היה אדם בעל אישיות נדירה . עמוס כרמלי היקר , אהבתי והערכתי אותך עד למאוד . נעמו לי הפגישות הרבות עמך בעת כתיבת המחקר המקיף על ידי מאז 1999 הכולל 13 ספרים עבי כרס ואשר קרוי , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . נוח בשלום על משכבך ידיד יקר . ינעמו לך רגבי האדמה של הארץ שחרשת אותה לאורכה ולרוחבה . אני לעולם לא אשכח אותך , עָמוֹס . אנוכי מדבר אודותיך ומספר עכשיו לקוראי הבלוג הצעירים . עליך ועל הימים ההם , על רוח הנעורים , ועל התקופה ההרפתקנית והרומנטית ההיא ששררה בין כותלי הטלוויזיה בעשורי ה- 60 , ה- 70 , וה- 80 של המאה הקודמת . ימים שחלפו לבלי שוב .

yoash 9

טקסט תמונה : לפני 33 שנים . 1981 . ניידת השידור "ה- OB הלבן" נהוגה ע"י מנהל מחלקת התחבורה בטלוויזיה הישראלית הציבורית יונה יונה ז"ל מתייצבת למשימת השידור דרך שערי הבטון הצרים , בריחי הברזל המטים ליפול , וגדרות תיל של אצטדיון הכדורגל ב- באר שבע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה בימים ההם בשחור / לבן . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2. הימים הם, ורוח התקופה היא (1).

הספר "רוֹש ולַעֲנָה בשנים 2005 – 2001" מחזיר אותי בערגה לעשור ה- 70 של המאה שעברה . דָן שִילוֹן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם הציגו לפני יותר מארבעים שנים אידיאה ו- אידיאל (בכל רמה כמעט) בעשיית טלוויזיה . משום כך הפכו לדמויות מופת ומודל לחיקוי . דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום הם במידה רבה שלושת אנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר שקמו עד היום במדינת ישראל . הם היו Pioneers . דור החלוצים המייסדים . שלושתם היו ממייסדיה של מהפכת התקשורת הטלוויזיונית שהתחוללה במדינת ישראל בסוף עשור ה- 60 ובשנות ה- 70 של המאה הקודמת . המהפכה שינתה את אורחות חייו של כל אזרח בישראל .

בעיצומה של מהפכת הטלוויזיה באוגוסט 1973 כחמש שנים ורבע לאחר הקמתה מונה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן למנהלה החמישי . כל אחד מהשלישייה היוצאת דופן והמוכשרת הנזכרת לעיל הוקיר והעריך את ארנון צוקרמן האיש ששימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך שֵש שנים רצופות מ- 1973 עד 1979 . באפריל 1974 מונה יִצְחָק לִבְנִי מפקד גלי צה"ל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של שמואל אלמוג . הטלוויזיה הישראלית עשתה בשנות ניהולם של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויִצְחָק לִבְנִי את הצעד הגדול ביותר לקראת שֵם התואר המקצועי המחייב , והקרוי , "רשת שידור" . בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן שרר במשך חמש שנים מתח ניהולי וריב סמכויות , אך באופן פרדוקסאלי לא הפריע הדבר לפריצת הדרך ההיסטורית . סיבת ההצלחה איננה מקרית . ההיסטוריה העמידה לרשותו של ארנון צוקרמן שלושה אישֵי טלוויזיה רב תחומיים בדמותם של דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . שלושתם היו לא רק אנשי הפקה ועריכה מצטיינים אלא היו מנהיגי שידור . האנשים נהו אחריהם . השפעתם על התוויית הדרך בראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת ובעיקר מייד בתום שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 ורתימת הכפופים להם בדרך להגשמת משימות השידור היו מרשימות ומשכנעות , ובשל כך בלתי נשכחות . השלישייה הזאת כיהנה בעצם כמעין חֶבֶר נאמנים של ארנון צוקרמן. כל השלושה היו מעריצים מושבעים של מנהל נערץ שהיה מנהיג שידור בעצמו . הכרתי היטב את דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום . שלושתם היו עובדים סוּפֶּר מקצועיים בעלי יושרה . מארנון צוקרמן הייתי רחוק . לא הכרתיו כלל עד הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978 . אבל החזקתי בדעה שאם השלישייה הזאת רוחשת לו אהדה כה גדולה סימן הדבר שגם הוא כמותם חונן במקצוענות ו- יושרה . התכונות החשובות ביותר של כל מנהיג באשר הוא בכל רמה ורובד . הטריאומוויראט למרות גילו הצעיר קבע יחד עם מנהלם אג'נדה ברורה של השידור הציבורי . פילוסופיית שידור שהושתתה על פרופורציה מתאימה בין שידורי הדרמה , הבידור , החדשות , התיעוד , והספורט . הייתה גם קורלציה בעת ההיא בין כמות העשייה העצמית המקורית לבין קניית סדרות טלוויזיה מחו"ל ורכישת סרטים קנויים .

ב- 1 באפריל 1979 הודח מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי מהמשרה הרמה . במילים עדינות יותר : ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ועל פי המלצתו של שר החינוך זבולון המר והממונה על ביצוע חוק רשות השידור לא האריכה את כהונתו של יצחק לבני ומינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור . בקיץ 1979 הדיח יוסף "טומי" לפיד את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה . משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד מדיחו של מנהל הטלוויזיה . ארנון צוקרמן ניהל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973) . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לכישלון . אולי מראש . הם לא שידרו על אותו הגל . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 (פיגורה תקשורתית מוכשרת , דומיננטית , ומוצלחת בפני עצמה בעיתונות הכתובה) , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . האנשים שבנו את הבית נטשו אותו . שלושתם היו כה מוכשרים עד שעלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון אך היו חלשים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד היררכי . לכן הובסו כל השלושה בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד . לוּלֵא פרשו ממנה היה נשקף לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד והובס מבלי שידע זאת . הסתלקותם של דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום – שלושה אישים ברמה כה בכירה מבימת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אובדן עצום ויצרה חלל ריק . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל מנכ"ל טירון של רשות שידור מורכבת נהנה מתמיכה איתנה ו- מופלגת של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל (בשנים 1984 – 1978), אף על פי כן התקשה למלא את החסר . במשך שמונה חודשים מאוגוסט 1979 ועד מארס 1980 מילא בעצמו תפקיד כפול של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנכ"ל רשות השידור. משימה בלתי אפשרית גם לגאון ניהול. והוא לא היה כזה. בתוקף תפקידו כעורך ראשי של השידור הציבורי האלקטרוני מינה מאוחר יותר את יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , את טוּבְיָה סַעַר למנהל חטיבת החדשות , ובידי צְבִי "צְבִיקָה" שַפִּירָא מפקד גלי צה"ל לשעבר הפקיד את חטיבת התוכניות .

דן שילון מייסד ב- 1968 את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. עמוס כרמלי נימנה מייד על צוות כתבי ושדרי הספורט במחלקה של דן שילון.

carmeli 5

טקסט תמונה : חורף 1966 . אצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (מימין) יחדיו עם העיתונאי ושדרן רדיו "קול ישראל" עמוס כרמלי ז"ל ובנו הקטן אלון . (באדיבות עמוס כרמלי ודן שילון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

carmeli 6

טקסט תמונה : 1958 . העיתונאי עמוס כרמלי (משופם שלישי מימין בראשית דרכו העיתונאית) בין מקבלי פניו של שחקן היוגוסלבי זלאטקו צ'ייקובסקי ב- 1958 , אחד הטובים בעולם בזמנו . זלאטקו צ'ייקובסקי הגיע לישראל כדי לחזק את הפועל חיפה . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : איש לא מזוהה , אלי פוקס , עמוס כרמלי , זלאטקו צ'ייקובסקי , דוד "דוביד" שווייצר , איש לא מזוהה , רעייתו של זלאטקו צ'ייקובסקי , איש לא מזוהה , מתורגמן המחזיק בזרועותיו את ילדם של הזוג צ'ייקובסקי . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר דן שילון ניהל את מחלקת הספורט בשנים 1974- 1969 . אח"כ שימש מנהל חטיבת החדשות  מ- 1974 עד  1977 . בשנות ניהולו קבע נורמות עיתונאיות חשובות והציב מסגרות שידור איתנות של ארגון והפקה . הוא נולד  ב- 24 באוקטובר 1940 בתל אביב בבית פועלים פשוט להוריו שלמה ופַניָה שוּלקיס . מאוחר יותר שינה את שם משפחתו משוּלקִיס לשִילוֹן . דָן שִילוֹן היה בשנות ה- 60 עיתונאי ושַדָּר רדיו במחלקת החדשות של "קול ישראל" . הוא קנה את פרסומו הגדול ככתב רדיו אמיץ בתקופת מלחמת ששת הימים בקיץ 1967 בשעה שסיקר תחת אֵש את כיבוש תל – פאחר ברמה הסורית ע"י חטיבת גולני . הוא נמנה על קבוצה מצומצמת של שדרי רדיו מצטיינים כמו שלמה אהרונסון, רון בן ישי, ירמיהו יובֵל, מיכה שגריר, רפי אמיר, חיים יבין , ומיכאל הוּלֶר שעשתה עבודה עיתונאית פנטסטית בתנאי קרב בקו החזית הראשון במלחמת ששת הימים . הם היו עיתונאי רדיו שחֵירפו נפשם מנגד בעת סיקור קרבות המלחמה כדי להביא את האינפורמציה האמינה ביותר , הראשונית ביותר , והעדכנית ביותר למאזיניהם . שלושה מהם , דן שילון , רון בן ישי , וירמיהו יובֵל קיבלו בתום מלחמת ששת הימים את פרס אגודת העיתונאים על עשיית הכתבה הטובה ביותר בשדה הקרָב .

shilon 1

טקסט תמונה : קיץ 1967 . הרדיו בעידן טרום הטלוויזיה . אגודת העיתונאים מעניקה את שלושת הפרסים לכתבות הטובות ביותר ששידרו כתבי רדיו 'קול ישראל' משדות המערכה של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 . זיהוי הנוכחים היושבים בשורה ראשונה מימין לשמאל : רון בן ישי , דן שילון , וירמיהו יובל . עומדים בשורה השנייה מימין לשמאל : שלישי מימין העיתונאי לוי יצחק הירושלמי ולידו חיים הרצוג (אלוף מיל.) שהיה פרשן רדיו מצוין בתקופת המלחמה ולימים נשיא מדינת ישראל . שאר הנוכחים אינם מזוהים . (התמונה באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר דן שילון קיבל את הפרס הראשון מענק כספי בגובה של 1225 ל"י בגין הכתבה , "הַקְרָב עַל תֵּל פָאחֵר" . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "יצאתי אל הקרב על תֵּל פָאחֶר מקריית שמונה בתוך הזחל"ם של המג"ד מוסה קליין . כבר בגבעת האם התחלנו לחטוף אש סורית מכל הכיוונים . לא עבר זמן רָב והזחל"ם שלנו חטף פגיעה ישירה. התעופפתי החוצה אך התברר לי כי נותרתי ללא כל חבלה גופנית או אפילו שריטה כלשהי. לרוע המזל נפגע מכשיר ההקלטה שלי ללא תקנה . שדה הקרב היה כבר זרוע פצועים והרוגים , וכלי רכב פגועים . ההרגשה שלי הייתה איומה . הרגשתי חסר אונים לעזור לחיילי חטיבת גולני במלחמתם . הדבר היחידי שאותו יכול הייתי לעשות היה הטיפול בפצועים . כיוון שמכשיר ההקלטה התנפץ לרסיסים , הייתי רושם לעצמי מפעם לפעם רשימות חטופות של מהלך המאורעות ודברי החיילים והפצועים . לאחר שנכבש תֵּל פָאחֶר נתבקשתי על ידי הרופא לצאת כמאבטח בתוך זחל"ם שנשא פצוע קשה אל בית חולים השדה הקרוב ביותר . כאשר עליתי על הזחל"ם ראיתי חייל שוכב שפצעיו הסתירו את דמותו . כדי לנסות לעודד את רוחו ולהיווכח אם הוא אומנם בחיים עדיין , שאלתי לשמו. היה זה חברי הטוב העיתונאי יעקב העליון ששימש כמפקד טנק ונפגע בקרב . קשה לתאר את ההלם שחטפתי" .

העיתונאי לֵוִי יצחק הירושלמי חבר צוות השופטים קרא את נימוקי הוועדה , ואמר , "דן שילון גילה תושייה במילוי חובתו העיתונאית בעת שהזחל"ם שנסע בו נפגע בקרב של חטיבת גולני לכיבוש תל פאחר הסורי . הכתבה רבת המתח מתארת בצורה חיה ובהירה , ועם זאת דרמטית ומאופקת , את מהלך הקרב ואת רגעיו הארוכים שלוֹ בתוכן" .לרון בן ישי הוענק הפרס השני 750 ל"י על כתבתו , "קרב אֵש בקנטרה" . יִרְמִיָהוּ יוֹבֵל זכה בפרס השלישי 500 ל"י בשל דיווחיו על "השעות הראשונות של המלחמה" . דן שילון הודה בשם מקבלי הפרס , ואמר : "ליוותה אותי מועקה גדולה על שכלי הנשק היחיד שלי ושל חבריי ברדיו "קול ישראל" המשדרים משדות הקרב היה המיקרופון , בלי יכולת לירות אפילו כדור אחד" . חיים הרצוג פרשן מלחמת ששת הימים של רדיו "קול ישראל" ב- 1967 , ולימים נשיא המדינה , שימש יו"ר חבר השופטים , אמר כלהלן : "בזכותם של כתבי הרדיו חיינו למספר שעות מחדש את אחת התקופות המופלאות של עם ישראל . במלחמת ששת הימים יצאנו עם ירושה תיעודית עצומה בזכות כתבי הרדיו , ירושה תיעודית אשר תהפוך ללחם חוקו של כל יהודי עד סוף הדורות . כמו שכל ילד יהודי מכיר את סיפור מצדה מפני שנמצא היסטוריון אחד , יוספוס פלאוויוס אשר רשם את הדבר , כן ידע כל ילד יהודי בעוד אֶלֶף שנה את פרשת מלחמת ששת הימים על פרטיה , וימשיך להאזין לכתבי הרדיו של 'קול ישראל' משנת  תשכ"ז " .

הכרתי את דן שילון שנים רבות. לא ראיתי מעולם מנהיג שידור Cool יותר ממנו . גם תחת לחץ . הוא תמיד היה תחת שליטה עצמית . מעולם לא איבד את עשתונותיו . קור רוחו ושיקול דעתו האיתן תחת לחץ באו לידי ביטוי באותם רגעי אימה כשעשה את כתבת הרדיו של כיבוש תֵּל פָאחֶר ע"י חטיבת גולני במלחמת ששת הימים ב- 1967 . הוא לא התבלבל , נשאר קר רוח , ודבֵק למשימה . אותו קור הרוח ושיקול הדעת עמדו לו בעת שניהל בתנאי עבודה קשים בצורה מוצלחת את מחלקת הספורט ואח"כ את חטיבת החדשות בטלוויזיה בשנים 1977 – 1968 . ראיתי את דן שילון גם הרבה פעמים חסר שבע רצון או כועס בעבודתו אך אף פעם לא מאבד את עשתונותיו . הוא היה מנהיג שידור . עיתונאי רציני , מחנך , ומורה דרך לרבים . קלאסה שאזכור אותה כל חיי .

shilon 2

טקסט תמונה :  קיץ 1969 . אולפן ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . דן שילון מתכונן להגשת "מבט ספורט" ב- 1969 . שימו לב לעדשה הישנה של מצלמת ה- RCA האלקטרונית באולפן . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כמו רבים אחרים עזב דן שילון את הרדיו ב- 1968 והצטרף באותה שנה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בראשותו של ד"ר אֵלִיהוּא כָּ"ץ . סַלִים פַתָּאל והעיתונאי יצחק לֵוִי הירושלמי ערכו לו את מבחן הקבלה הראשון וקיבלו אותו כמועמד לקורס ההכנה של צוות ההקמה של הטלוויזיה הכללית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ . פרופסור שלמה אהרונסון מנהל חטיבת החדשות הראשון בטלוויזיה קיבל אותו לעבודה כעיתונאי , כתב , ושדר בחטיבה . הוא נבחר להגיש בסופו של חודש יולי 1968 את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית . את מהדורת "מבט" הראשונה הגיש חיים יבין .

דן שילון היה גבר גדל מידות בעל כריזמה ומנהיגות טבעית בימים ההם . ישר , הגון , ואמיץ . עיתונאי "דָבָר" נחום ברנע כתב ב- 30 באוגוסט 1968 ב- "דבר השבוע" אודותיו : "המצלמה אוהבת את דן שילון . ואף כי יש בטלוויזיה גברים בעלי חיצוניות מרשימה יותר , ולא כל שכן קול עמוק ומגרגר כמסורת המקודשת של קרייני רדיו 'קול ישראל' , הוא ממלא את המסך הקטן של מגזין החדשות , והצופה עצמו" .

shilon 3טקסט תמונה :  סופו של חודש יולי של שנת 1968 .דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה בחודש יולי  של שנת 1968 . מגיש המהדורה הראשונה היה חיים יבין . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אופן הקריינות של דן שילון לא מצא חן בעיני כמה קרייני חדשות מקצועיים ברדיו ובראשם אריה אורגד שפנו אף הם מהרדיו "קול ישראל" לקריירה בטלוויזיה הצעירה . הם באו בתלונות למנהל צוות ההקמה פרופסור אליהוא כ"ץ וביקשו להדיח אותו מקריינות החדשות בטלוויזיה משום שמעולם לא היה קריין חדשות מקצועי ברדיו . נפגשתי עם דן שילון ב- 7 בינואר 2003 בקפה "באזל" בתל אביב (היום ממוקמת במקום המסעדה האיטלקית המצוינת "רוסטיקו") . הוא היה אחד הראשונים מתוך יותר מ- 2000 (אלפיים) עמם שוחחתי ונפגשתי לצורך כתיבת המחקר המקיף שכולל 13 ספרים עבי קרס . חקרתי אותו חקירת שתי וערב כארבע שעות . דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "התככים בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה נולדו מייד עם הקמתה . אריה אורגד התלונן בפני ראש צוות ההקמה אליהוא כ"ץ על כך שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע" , "ח" ו- "ר" . אליהוא כ"ץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוסי צמח . לא הסכמתי . הייתי קריין טוב . היו אלה בימאי הטלוויזיה הראשי חגי מאוטנר ועורך "מבט" מוטי קירשנבאום שהטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה . לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי לשידורי הספורט . הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968 . אח"כ אִפשר לי אליהוא כ"ץ להקים את מחלקת הספורט בתנאי שתהיה כפופה למנהל חטיבת החדשות . כך העסק הזה התחיל" .

דן שילון היה הראשון להבין אז כי שידורי הספורט המביאים עמם דרמה , מתח ועניין , הם מנוף רייטינג רָב עוצמה ונדבך חשוב בשידורי הטלוויזיה באשר היא . נפל בחלקו לשַדֵר לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 קטעי ספורט אולימפיים בתוך מהדורת "מבט" . דן שילון היה האיש ששידר בהצלחה את אירועי אולימפיאדת מכסיקו 1968 כמוספים קצרים בתוכנית החדשות "מבט" . הטלוויזיה הישראלית הייתה בראשית צעדיה , אך רשתות הטלוויזיה הציבוריות הוותיקות באירופה המאוגדות ב- EBU רכשו את זכויות השידורים של אולימפיאדת 1968 תמורת סכום של  1.000000 (מיליון) דולר [1] . רשתות הטלוויזיה של מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה שילמו  250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר [2] . רשתות טלוויזיה רבות ב- EBU שידרו ישיר את אולימפיאדת מכסיקו 1968בעוד אנחנו הסתפקנו בקטעי פילם קצרצרים .אף על פי כן לשידור אירועי ספורט במהדורת "מבט" היה אפקט גדול על הציבור בעקבותיו הגה דן שילון את רעיון מיסוד מגזין ספורט שבועי שאמור היה להיות משודר בכל מוצ"ש , ובמרכזו יעמוד סיקור קבוע של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל .

"מבט ספורט" שודר בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט" . דן שילון היה העורך והמגיש של התוכנית . דוב עצמון (קוסטקובסקי) אז עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ . בסופה של 1968 הקים את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות למנהל חטיבת החדשות . דן שילון הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט" . נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר באות הפתיחה המיתולוגי של התוכנית שהפיק , ערך , ושידר . את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל , א"ק , וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה יוחנן לקיצביץ' . יגאל שילון אחיו של דן שילון בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוחנן לקיצביץ' . פס הקול המוסיקאלי של " מבט ספורט" , הקרוי "JAGERLATIN" , נלקח מרצועת התקליט מפורסם , "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last) . חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה . מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד . "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית נושאת רייטינג אלא גם קלילה וקליטה . נעימת פתיחה שהיא הרבה יותר מעיטור מוסיקאלי ומהווה את מהות תוכנית הספורט . היא הכניסה מייד את הצופה לאווירת התוכנית וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים ובכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב . כשאמרת "מבט ספורט" , אמרת דן שילון . עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה .

shilon 5

טקסט תמונה :  מר דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968 . שחקן הכדורגל מרדכי שפיגלר והפסל של זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה מעצבים את מראה פניו של אולפן הספורט . (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 7

טקסט תמונה :  מאי 1975 . אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב – יפו . בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את טקס הפתיחה של משחקי כינוס הפועל ה- 10. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם – בימאי בני כרמלי , הבימאי יגאל שילון , הצלם פטר סלע , ואנוכי .  (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

יגאל שילון נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו . כמו אחיו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה . באופן טבעי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל . יגאל שילון התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה . משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה . יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל . אני מכיר אותו מקרוב . הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור , איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה . יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא אוסף של 3000 (שלושת אלפים תקליטים) . הוא היה מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה . זה היה לפני יותר משלושים שנה . יגאל שילון לא נפל במאום משניהם . לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה . יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי של "מבט ספורט" , והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית , "משחק השבת" .

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור" , הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו , "אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט . איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN" , אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN"  כפס הקול של התוכנית . אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר . בינתיים הספקנו גם לריב . כעבור זמן , ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט" , דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב . באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "AGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט , והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה . השאר היסטוריה" .

yoash 8

טקסט תמונה :  בחלוף 20 שנים . קיץ  1989 . אנוכי עם יגאל שילון במסיבת ה- 1000 של "מבט ספורט" , בביתו של מר יורם ארבל בנווה עוז בפתח תקווה . (צילום איציק בורוכוביץ' . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני של הרשת האמריקנית ABC מר רוּן ארלדג' (Roone Arledge) ולא ידע מיהו . רוּן ארלדג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולרית בעלת המוניטין העצום של ABC רשת הטלוויזיה האמריקנית , ואשר קרויה : "ABC- Wide World of Sports" . "מבט ספורט" האמריקני . מגיש התוכנית היה ג'ים מקאיי (Jim McKay) . אנשי ABC נהגו לומר , כשאתה אומר , "ABC – Wide World of Sports" , אתה בעצם אומר ג'ים מקאיי . מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית ג'ים מקאיי ורוּן ארלדג' מ- ABC . דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן ארלדג' חוֹלֵל בארה"ב . הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני . "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי . למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם , היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית – חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר סיקור משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) שנערכו בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש . דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה , הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולרי בישראל . הוא הקים את "מבט ספורט" מאֶפֶס . מכלום . "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים .

מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל , בין העובדים ובציבור הצופים כאחד . הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שָדָרי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן אברהם ז"ל ברדיו . נחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּישרון תיאור ושידור נדיר , שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת . צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם עוד בחייו . קולו שמור לעַד בפנתיאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל" . כל צמרת העיתונאים בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 . הנה חלק מהרשימה הארוכה . גדעון הוד , מתי גולן , דן מרגלית , נחמן שי , משה לרר , עו"ד חנוך קינן , יצחק שתיל , יאיר שטרן , אלכס גלעדי , אמציה לבקוביץ , עמוס כרמלי ז"ל , דוב עצמון , רפי נאה , אורי נוי (אחיו של רפי נאה) , איתן עמית , יהושע כהנא , יורם שִימרון , אהרון להב , גדי לבנה , אבי ולנטין , ועוד בעלי חלומות רבים אחרים .

alex 2

טקסט תמונה : שנת 1969 . זהו מר אלכס בימיו הראשונים במחלקת הספורט של דן שילון בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שאך זה נעמדה על רגליה . (באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטוב מכל שדרני ה- Play by play הצעירים היה מר גדעון הוד (בן 25 ב- 1969) . נשקף לו עתיד טלוויזיוני מזהיר אולם הוא וויתר ושב למקורותיו ברדיו "קול ישראל" . בהיעדרו של גדעון הוד האפיל על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי , שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון , מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים . דן שילון הבחין חיש בכישרונו .

[1]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה-  EBU .

[2]  ראה נספח :  על פי מסמכי ה- EBU .

2. הימים הם , ורוח התקופה היא (2). 

סלוגן הטלוויזיה הגלובלי : אי אפשר עם הכדורגל בגלל הממון והכסף אך גם אי אפשר בלעדיו בשל הפופולריות והיוקרה. הכדורגל הוא הסַמָן הימני של הקשרים ההדוקים הבלתי נמנעים בין הטלוויזיה לבין כלל אירועי הספורט. התפתחות צילום משחק הכדורגל בטלוויזיה הייתה אבולוציה – עליית גרף  מחיר זכויות השידורים שלו הייתה רבולוציה.                                         

carmeli 2

טקסט תמונה : שנות ה- 60 . שחקני הפועל ת"א ומאמנם יוסל'ה מרימוביץ' בביקור בלונדון בהצגה "כנר על הגג" בכיכובו של חיים טופול .

זיהוי הנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : השוער דני אלקיים , שמעון בן-יהונתן , שחקן לא מזוהה , אברהם פרידריך , אמציה לבקוביץ' , יעקב "קיקו" רחמינוביץ' , חיים טופול , הפיזיוטרפיסט אורי בהרב , שמעון קפלינסקי חבר ההנהלה , אריה אבני יו"ר מחלקת הכדורגל של הפועל ת"א מטעם מועצת הפועלים , שבתאי "שאבי" בן-ברוך (מוסתר) , המאמן יוסל'ה מרימוביץ' , דני בורסוק , יחזקאל חזום , ושחקן לא מזוהה .

זיהוי הנוכחים בשורת הכורעים מימין לשמאל : נחמן קאסטרו , שחקן לא מזוהה , יהושע "שייע" פייגנבאום , חיים נוריאלי , מעליו בן ציון צינוביץ' , ג'ורג' בורבה , פוזננסקי , כהן (אחיו של שמעל'ה כהן משמשון ת"א) . (באדיבות יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות ) . הערה :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה , אמציה לבקוביץ' .

nehemiah ben avraham 1

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הפתוח ביד אליהו . דקות ספורות לפני תחילת המשחק מכבי ת"א נגד אלופת ספרד ואירופה קבוצת ריאל מדריד . נחמיה בן-אברהם לוחץ את ידו של שר הביטחון משה דיין .

זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : משה דיין , אל"מ מתי ניב מזכירו הצבאי של משה דיין , ברנרד חוואסט גזבר מועדון מכבי ת"א , איש לא מזוהה , ונוח קליגר .

אליהוא כ"ץ ועוזי פלד ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם טרם היו מוכנים לשידור המשחק . בהיעדר טלוויזיה הוזעק נחמיה בן אברהם לשדר ישיר את המשחק ברדיו "קול ישראל" . הוא כרגיל עשה זאת היטב . הוא היה שדר ספורט נפלא . (באדיבות הצלם לובה קנפר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה כמדיה תקשורת צעירה ומשופרת לעומת הרדיו הוותיק חדרה מייד ובמהירות שיא לכל בית במדינת ישראל בסוף שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 . שידורי הכדורגל של דן שילון בתוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה האיצו את קניית המוניטורים בישראל . הם הכתירו סופית את ענף הכדורגל כמקצוע ספורט המרכזי בעל העניין והפופולרי ביותר במדינת ישראל ואת דן שילון כיורשו של נחמיה בן אברהם . לשניהם היה ממי ללמוד . דן שילון הושפע השפעה רבה משידורי הכדורגל של רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC . נחמיה בן אברהם כמו כל בני דורו האזין שנים רבות לפני דן שילון לשידורי הספורט של רדיו ה- BBC . ה- BBC החל את שידורי הספורט הישירים ברדיו כבר בשנת 1927 .

משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל שנערך באצטדיון "וומבליי" ב- 23 באפריל 1927 בו ניצחה קרדיף סיטי (Cardiff City) את ארסנל (Arsenal) בתוצאה 1 : 0 , היה משחק הגביע הראשון בהיסטוריה ששודר ישיר ע"י רדיו ה- BBC , הרדיו הציבורי הבריטי . 100 אלף אנשים נדחסו לאצטדיון 'וומבליי' ומילאו עד אפס מקום את יציעיו . מיליוני בריטים האזינו לשידור הישיר של שני שַדָּרֵי הרדיו ג'י. אפ. אַלִיסוֹן (G. F. Allison) ו- מֶקוּלוֹץ' (McCulloch) שכמו נחמיה בן אברהם אצלנו הפכו גם הם לגיבורי תקשורת באנגליה וידוענים כמו השחקנים שאותם שידרו . ביטאון ה- BBC  של הימים ההם  ה- "Radio Times" פרסם שמונה ימים לפני שידור הרדיו הראשון צילום אווירי של אִצטדיון "וומבליי" בו נראה כר הדשא מחולק לשמונה אֵזורים כדי להַקֵל על התמצאות מאזיני הרדיו היכן נמצא הכדור . התצלום נראה כמו עלון הסברה ואַלִיסוֹן ומֶקוּלוֹק היו אמורים להשתמש בתרשים הזה כדי למקם שוּב ושוּב את לֵב ההתמודדות על פי האזורים הרשומים .

anglia 1

טקסט תמונה : 15 באפריל 1927 . זהו מסמך / דף מידע של ה- BBC  שהופץ עבור הציבור ב- 15 באפריל 1927 בחוברת המיוחדת של הרדיו הבריטי "Radio Times"  עבור ציבור המאזינים , שמונה ימים לפני שידור הרדיו הישיר הראשון בהיסטוריה של משחק הגמר על הגביע האנגלי  ב- 23 באפריל 1927 , בין קבוצות קרדיף סיטי וארסנל . השרטוט מסביר ומפרֵט את חלוקת מגרש הכדורגל באִצטדיון "וומבליי" (Wembley) לאזורי שידור על פי ספרור מ- 1 עד 8  , ואמור להקל על המאזינים להתמצא במהלכי המשחק ובמיקומו של הכדור . (באדיבות IFB) .

רדיו ה- BBC הפך החל מאותה שנה ב- 1927 את השידורים הישירים של משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל למסורת ולאירוע תקשורת ממלכתי . ב- 1939 הצטרפה הטלוויזיה של ה- BBC למסורת הרדיו והעבירה בפעם הראשונה בשידור ישיר את משחק הגמר בו הביסה קבוצת פורטסמות' את קבוצת וולבס (וולברהאמפטון וונדררס) 4 : 1 . עורכי מהדורות החדשות ברדיו ה- BBC החליטו לפתוח את שידוריהן ביום המשחק בטקסט המוכר היטב לחובבי הספורט באנגליה, "Good morning! Today is the FA Cup final"   הטקסט הזה הפך לסלוגן עיתונאי מוכר ואהוד בכל האיים הבריטיים . אחד משדרי הרדיו המפורסמים שלו בימים ההם היה צ'ארלס בוקאן (Charles buchan) שהיה גם שחקן ארסנל ונבחרת אנגליה בכדורגל בשנות ה- 20 ו- 30 של המאה שעברה .

buchan 1

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה . צ'ארלס בוקאן שחקן כדורגל לשעבר עתיר מוניטין בקבוצת ארסנל, משדר ברדיו ה- BBC  בשנות ה- 30  [1] . (באדיבות IFB) .

buchan 2

טקסט תמונה :  שנת 1927 . אצטדיון "וומבליי" בלונדון . צ'ארלס בוקאן שחקן קבוצת ארסנל לוחץ יד להוד מעלתו המלך ג'ורג' ה- 5 דקות ספורות לפני תחילת משחק הגמר על הגביע האנגלי נגד קבוצת קרדיף סיטי . זה היה משחק הגמר הראשון בהיסטוריה שהועבר בשידור ישיר ע"י רדיו ה- BBC . קרדיף סיטי ניצחה את ארסנל 1 : 0  במשחק הזה וזכתה בגביע [2] . (באדיבות IFB) .

לאחר מלחמת העולם ה- 2 יצרו המפיק הנודע אָנְגוּס מַאקָאיי (Angus Mackay) והשַדָּר הווירטואוזי רב המוניטין שלוֹ אִימוֹן אֶנְדְרִיוּז (Eamon Andrews) את תוכנית הרדיו הפופולרית "SPORTS  REPORT" , שהפכה חיש מהר לתוכנית הרדיו בעלת ההאזנה הגדולה ביותר באנגליה ובעולם בכל הזמנים .

agnus

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . זהו אגנוס מקאיי איש ה- BBC  והמפיק הדגול של תוכנית הרדיו המפורסמת ורבת המוניטין "Sports Report" , לה היו מאזינים רבים בשנות ה- 40  ו- 50 , באנגליה וברחבי העולם  [3] . (באדיבות IFB) .

eamon

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 40 של המאה הקודמת . איימון אנדריוס שדר הפלא של תוכנית "Sports Report" ברדיו ה- BBC . איימון אנדריוס ואגנוס מקאיי נחשבו לאישים האהובים והפופולריים ביותר באיים הבריטיים בשנים ההן [4] . (באדיבות IFB) .

נחמיה בן אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני יצרו לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 תוכנית רדיו קצרה פופולארית ורבת מוניטין , "ממגרש הספורט" , שדיווחה מידי שבת בשֵש וחצי בערב את תוצאות משחקי הליגה הלאומית בכדורגל . התוכנית צברה מאזינים רבים בראשית שנות ה- 50 . ב- 1959 הורחבה התוכנית ונוספו לה כתבים ומגישים . נחמיה בן-אברהם ואלכסנדר אלכסנדרוני הגו לראשונה את רעיון הדיווחים הישירים מהמגרשים . נחמיה בן אברהם טיפח דוֹר חדש של שדרי רדיו . עמי פזטל , יואל כ"ץ , גדעון הוֹד , עמוס כרמלי ז"ל  , מילא אוהל , מרדכי רֵנַן (רינקובסקי) ז"ל , חנוך קֵינַן ויעקב הוזיאס קנו חיש מהר את פּרסומם , וכמובן יחד עִמם מזכיר המערכת משה קשטן . ב- 1970 מיסד נחמיה בן אברהם ז"ל ב- "קול ישראל" את תוכנית הרדיו "היום בספורט" . כעבור שנה ב- 1971 שִיכְלֵל נחמיה בן אברהם את המוצר ויצר את התוכנית , "שִירִים וּשְעָרִים" . התוכנית דיווחה בהצלחה ענקית על מהלך המשחקים בליגה הלאומית ותוצאותיהם בשידורים ישירים . לצוות השדרים הוותיק הצטרפו שדרים צעירים חדשים כמו דני דבורין , זוהייר בהלול , שמעון ווילנצ'יק – ווילנאי (אבא של אורלי ווילנאי) , שָלוֹם וָואנוֹ , ורבים אחרים . העיתונאי שבח בן גבריאל היה אחראי על ליקוּט ידיעות הספורט מהעולם .

nehemiah ben avraham 2

טקסט תמונה : שנות ה- 70 . נחמיה בן אברהם גדול שדרי הרדיו בכל הזמנים בערוב ימיו על כר הדשא באִצטדיון רמת גן . הוא היה מעשן כבד . העישון פגע בבריאותו . הוא נפטר ב- 1979 בהיותו בן 58 . מותו הייתה אבדה ענקית לרדיו "קול ישראל" ולמדינת ישראל . (התמונה באדיבות תמר בן אברהם . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

nehemiah ben avraham 3

טקסט תמונה : שנת 1979 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979 החליט להנציח את זכרו של השַדָּר הדגול . הוא מיסד לזִכרו תחרות כדורגל פנימית בתוך רשות השידור בין אנשי הטלוויזיה לאנשי רדיו . התחרות על גביע נחמיה בן-אברהם הפכה למסורת ארוכת שנים .יוסף "טומי" לפיד נושא דברים לזִכרו של השדר האלמותי . אלמנתו תמרה בן- אברהם ניצבת ליד מנכ"ל רשות השידור בטרם העניקה את הגביע לקבוצה המנצחת שהייתה בדרך כלל הטלוויזיה . משמאל למעלה ניתן לזהות את העיתונאי הירושלמי הוותיק רוני דיאון ולידו מבצבץ פרצופו של אילן קיסר המזוקן (היום ד"ר אילן קיסר עורך בחטיבת החדשות של ערוץ 1) . (צילום מ- 1979, באדיבות תמר בן אברהם וארכיון רשות השידור).  

tv soccer team

טקסט תמונה : לפני 40 שנים . קיץ 1974 . זוהי נבחרת הכדורגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהביסה ב- 1974 את נבחרת רדיו "קול ישראל" במשחק על גביע נחמיה בן- אברהם ז"ל .  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : משהל'ה פרידמן , אלי מגן , איציק גליקסברג , יגאל כהן , יעקב אברג'יל , יהודה משמור , ובני אליאס . זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : שמעון סיסו , יחיאל שרון , יעקב "קובי" ברוך , עוזי  , וששי אפרתי . (צילום ליאון אללוף ז"ל מנהל מחלקת הסטילס בימים ההם. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

3. הימים הם , ורוח התקופה היא (3). 

הופעתו של איש הטלוויזיה המחונן דן שילון ב- 1968 הייתה מזהירה . דן שילון מקים ב- 1969 את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומייסד את תוכנית הטלוויזיה הפופולארית "מבט ספורט" . מנהליו בתקופה ההיא הם מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל . דן שילון מצרף לשורותיה עיתונאי ספורט רבים מהעיתונות הכתובה (לרבות שדרני הספורט של רדיו "קול ישראל") ביניהם השדר והעיתונאי החיפאי בעל המוניטין עמוס כרמלי (שוורץ) . 1969 הייתה ראשיתו של המו"מ בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה והתאחדות הכדורגל על גובה התשלום של זכויות השידורים . המסמכים נשמרו . 8 ביולי 1971. הכדורגל הישראלי מתגלה כמושחת . מהמרי הטוטו עושים בו כבתוך שלהם . שר החינוך והתרבות בימים ההם יגאל אלון מורה על הקמת וועדה ממלכתית לחקר השחיתות בכדורגל הישראלי בראשה השופט העליון ד"ר משה עציוני . דן שילון ואלכס גלעדי מסקרים באינטנסיביות את פעילות הוועדה .

shilon 6

טקסט תמונה : שנת 1968 . ייסוד הטלוויזיה הישראלית . המגיש והשדר דן שילון שהיה מייסד והמנהל הראשון של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית ב- 1968 . היה Pioneer  כמו עמיתיו הראשונים בדור ההוא . (התמונה באדיבות דן שילון ולע"מ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

דן שילון קיבל שלידיו את ניהול מחלקת הספורט בטלוויזיה והשביח במקביל להצלחת "שירים ושערים" של נחמיה בן-אברהם את מוצר הטלוויזיה "מבט ספורט" . הוא עשה זאת חרף מכשולים רבים ביורוקרטיים וטכנולוגיים חלק מהם אובייקטיביים שהציבה בפניו הטלוויזיה הציבורית והיו מנת חלקו כבר בראשית הקמתה . דן שילון היה ב- 1967 דובר עיריית חיפה ואחד האנשים המקורבים לראש העיר אבא חושי . בשעה שאֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ראשי צוות ההקמה מיסדו לאחר מלחמת ששת הימים את קורס הטלוויזיה הראשון , ביקש דן שילון שהיה כבר כתב רדיו מצטיין בעל מוניטין ב- "קול ישראל" שזכה בפרס תקשורת על כתבותיו בעת מלחמת ששת הימים ברמה הסורית , להצטרף לקורס הזה ולהגשים את חלום חייו ולהפוך לאיש טלוויזיה . פרופסור שלמה אהרונסון קיבל את דן שילון והועיד אותו להיות איש חדשות . דָן שִילוֹן לא חלם מעולם להיות שַדָּר ספורט בטלוויזיה . הוא היה חובב כדורגל אך לא מספיק טוב בעיני עצמו כדי לשדר אותם . בטבעו היה עיתונאי הקרוב יותר לכיסוי החדשות . בתקופת קורס הטלוויזיה התחרה עם חַיִים יָבִין על משרת המגיש המוביל של שידורי החדשות שנערכו כתרגיל במעגל סגור. גם מיכה לימור ראה אז את עצמו כמועמד להגשה. בתחילת אוגוסט 1968 החלה הטלוויזיה הישראלית הכללית את שידוריה הסדירים . חיים יבין הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה ההיסטורית . דן שילון הגיש את המהדורה השנייה .

עמוס כרמלי (שוורץ) ז"ל זכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי ב- 2003 כלהלן : "דן שילון ושרי (אשתו הראשונה) היו חברים טובים שלי ושל רעייתי איתמרה . "תמי" בשם החיבה שלה . הוא היה בכלל תל אביבי שהגיע ב- 1965 להיות דוברו של אבא חושי ראש עיריית חיפה . יוסי שריד שהיה הדובר הארצי של מפא"י ההיסטורית המליץ עליו ואבא חושי קיבל את ההמלצה . הוא היה אוהד כדורגל שהתלווה אלי כצופה לכל משחקי הכדורגל בעיר אך מעולם לא עסק בעיתונאות ספורט או כדורגל" .

carmeli 3

טקסט תמונה : שנת 1966 . אצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . העיתונאי עמוס כרמלי ז"ל (משמאל) מארח בחורף 1966 את דן שילון דובר עיריית חיפה (ייבדל לחיים ארוכים במרכז) במשחק כדורגל . מימין , זהו משה שרוני מנהל האצטדיון ולפני זמן לא רב ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים בראשות רפי איתן. (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עמוס כרמלי מוסיף : "אני הייתי עיתונאי וותיק ומוכר מאוד בחיפה . כתבתי ודיווחתי בימים ההם על אירועי הספורט יחד עם בן כיתתי וחברי הטוב דוד עצמון (קוסטקובסקי) לשִבעה עיתונים בעת ובעונה אחת . בנוסף לכך הייתי כתב רדיו אצל נחמיה בן-אברהם . עבדנו אז בתנאים מגוחכים . אפילו ללא קו טלפון ביני לבין מערכת הרדיו . לקראת סיום המשחקים באיצטדיון קריית אליעזר הייתי נוטש את מקומי המגרש ומטפס לאחת הדירות הסמוכות ליציעים כדי לדווח משם בטלפון המשפחתי שלהם במהירות הבזק למערכת . לא אחת קרה שהובקע שער נוסף בדקות האחרונות בעת היעדרותי . הצופים הקרובים לאותה דירה היו מעדכנים אותי בצעקות מהי התוצאה הסופית ומי הבקיע את השערים שאני לא ראיתי . נחמיה בן-אברהם היה האיש שכפה עלי לעַבְרֵת את שם משפחתי . הוא תמיד היה אומר לי כי השם "שוורץ" לא נשמע טוב ברדיו . מפני שהייתי חיפאי יעץ לי להחליף שם משפחתי לכרמלי . קיבלתי את דבריו . כך נוצר הסלוגן המזהה בקול הבס שלי ברדיו , "כאן עמוס כרמלי מחיפה" . דן שילון היה תמיד לידי . כשהחל קורס הטלוויזיה שמִיסֵד אליהוא כ"ץ , יעצתי לדן שילון לקחת את מדור הספורט לידיו . אמרתי לו , "מן המפורסמות הוא כי בשידורי הספורט טמונות הדרמות האמיתיות . תקים מכלום את מחלקת הספורט ותראה שתהיה שבע רצון . דן שילון השיב לי , "הרעיון טוב אך אינני מבין דבר בספורט" . לא וויתרתי לו ואמרתי : "קח לך כיועץ את דוב עצמון (קוסטקובסקי) שעובד כעורך מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" ונחשב לעיתונאי מוכשר ומהיר . הוא מבין היטב בעיתונאות הספורט והוא יסייע בידך להעמיד מחלקת ספורט בטלוויזיה ששידוריה לא יישכחו" .

shilon 7

טקסט תמונה : חורף 1966 . אִצטדיון הכדורגל העירוני בקריית אליעזר – חיפה . דן שילון דובר עיריית חיפה (משמאל) ב- 1966 עם מנהל האִצטדיון משה שרוני (שני משמאל , ופעם ח"כ מטעם מפלגת הגִמלאים) . לידם , הנגרה (מכשיר הקלטה) של העיתונאי עמוס כרמלי חבר בצוות השדרים של תוכנית הרדיו הפופולארית "שירים ושערים" . דן שילון הוא האיש שהקים את מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית אך ב- 1966 זה היה עדיין בבחינת חלום רחוק של ממשלת לוי אשכול . (באדיבות דן שילון ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 4

טקסט תמונה : שנת 1958 . חיפה . דוב עצמון (קוסטקובסקי) עומד מימין ולידו עמוס כרמלי (שוורץ, משופם) מסקרים ב- 1958 את הצטרפותו של שחקן הכדורגל היוגוסלבי הנודע זלאטקו צ'ייקובסקי (מחזיק את בנו על ברכיו) לקבוצת הפועל חיפה . משמאל , זהו יוסף אלמוגי ראש העיר של חיפה "האדומה" . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל 

carmeli 7

טקסט תמונה :  שנת 1958 . חיפה . קבלת הפנים לזלאטקו צ'ייקובסקי ורעייתו בנמל חיפה בסמוך לאוניה שהביאה את הזוג צ'ייקובסקי לישראל . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

carmeli 8

טקסט תמונה : קבלת פנים המונית לזוג צ'ייקובסקי וילדם (במרכז התמונה) בנמל חיפה . משמאל , העיתונאי עמוס כרמלי מסקר את קבלת הפנים . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמוס כרמלי נולד בחיפה ב- 15 במארס 1937 . הוא למד בביה"ס היסודי "גאולה" ואת שנות התיכון עשה בביה"ס "חוגים" . מלח הארץ ששירת בגדוד המרגמות הכבדות 334 בחטיבת גולני . בתום שירותו הצבאי התגלה כאיש תקשורת מוכשר . בבת אחת הפך למוסד עיתונאי בחיפה . הוא תיעד במשך שנים את התפתחות הכדורגל של שתי הקבוצות העירוניות בחיפה שעשתה כל מאמץ לא לפגר אחרי שתי הקבוצות התל אביביות הנודעות הפועל ומכבי . שתיהן שיחקו בקביעות בליגה הלאומית בכדורגל . עמוס כרמלי היה עיתונאי הספורט המפורסם ביותר בעיר . הוא היה האיש שדיווח בהרחבה על תחילתו של הכדורגל המקצועני בעיר . מכבי חיפה מינתה את אלי פוקס למאמנה ובתגובה הביאה הפועל חיפה את השחקן היוגוסלבי האגדי זלאטקו צ'ייקובסקי לשחק בשורותיה . ב- 1 בינואר 1958 חתם זלאטקו צ'ייקובסקי על חוזה של מאמן – שחקן וכבר בהופעתו הראשונה הוביל את הפועל חיפה לניצחון גדול ב- "דרבי" העירוני על מכבי חיפה 1 : 0 . באותה עונה ניצחה הפועל חיפה עם זלאטקו צ'ייקובסקי את האלופה הפועל פתח תקווה 2 : 1 . שנה לאחר הגעתו של זלאטקו צ'ייקובסקי לחיפה התקיים במחזור ה- 8 באִצטדיון קריית אליעזר בשבת – 10 בינואר 1959 אחד ממשחקי ה- "דרבי" הגדולים ביותר בכל הזמנים . שתי הקבוצות היו על סַף 'סֶמִי – מקצוענות' ויצאו לבתי הבראה כמה ימים לפני ההתמודדות . המשחק עורר עניין עצום בעיר . רבבת צופים מילאה עד אפס מקום את יציעי האִצטדיון . בשורות הפועל חיפה שיחקו אז השוער מישל פורטל , האחים יעקב ומיכאל סימנדיריס , מיכאל בן-דוד , בולוס בולוס , חגי אפרת , משה ששון , המאמן-שחקן זלאטקו צ'ייקובסקי , אברהם גינזבורג , יצחק אשכנזי , זאב שרף , ונתן פרסלני . במכבי חיפה כיכבו השוער חיים לווין , ישעיהו אלון , שלום וואנו , זכריה בן-צבי , ג'וני הארדי , אהרון אמר , אשר אלמני , אברהם מנצ'ל , ישעיהו הלד , יצחק שפירא ודני שמילוביץ' . שופט המשחק היה אברהם דודאי . מכבי חיפה ניצחה במשחק 4 : 1 . ישעיהו הלד הבקיע שני שערים ושני שערים נוספים כבשו יצחק שפירא ואשר אלמני . כעבור שלושה חודשים התקיים "דרבי" הגומלין . הפעם ניצחה הפועל חיפה 3 : 1 משערים של אברהם נסטנפובר הקיצוני הימני , זלאטקו צ'ייקובסקי , ואברהם גינזבורג החלוץ המרכזי . אהרון אמר הבקיע למכבי חיפה .

עמוס כרמלי ז"ל ליווה במשך עשרות שנים בהצלחה עיתונאית גדולה את אירועי הספורט . הוא היה עיתונאי חרוץ ואנין שנכח בכל מקום . הוא ליווה את אלי פוקס ואת זלאטקו צ'ייקובסקי. סיפוריו העיתונאיים הפכו לשֵם דבר. שִבְעָה עיתונים יומיים בישראל ביקשו את שירותו ושילמו לו כל אחד בעת ובעונה אחת שכר בנפרד .

carmeli 9

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 60 של המאה הקודמת . אִצטדיון קריית אליעזר בחיפה . עמוס כרמלי (מימין) מלך העיתונות של העיר חיפה עם מלך הכדורגל של העיר דני שמילוביץ' (רום) . עמוס כרמלי היה עיתונאי חרוץ שהפך בכישרונו את הסימביוזה בין התקשורת לספורט והכדורגל לבלתי נמנעת . הוא זכה להערכה רבה מכל קצוות התקשורת בארץ . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עמוס כרמלי דיווח ו- כתב למדורי הספורט של העיתון "על המשמר" בעריכתו של ישראל פז (גולדשמידט) , "הבוקר" בעריכתו של אלכסנדר אלכסנדרוני , "חירות" בעריכתו של אברהם שילה , "למרחב" בעריכתו של יזהר "זוריק" ברנר , "מעריב" בעריכתם של אלכסנדר אלכסנדרוני ונחמיה בן אברהם שקראו לעצמם בפסבדונים "אלנח" , ושל היומון הנפוץ "חדשות הספורט" בעריכתם של שבעת המופלאים . חוץ מזה שימש ככתב כללי של העיתון "דבר" , והיה שַדָּר ספורט ברדיו "קול ישראל" . שיאן עולם בעיתונאות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא פסחה על כישרונותיו . עמוס כרמלי הפך לכתב בחטיבת החדשות ולאחד המתעדים הפוריים והחשובים ביותר במשך שנות דוֹר בתולדות השידור הציבורי ובהיסטוריה של מדינת ישראל . מי יודע אולי דן שילון חייב בכלל את הקריירה המזהירה בשידורי הספורט בטלוויזיה לעמוס כרמלי ז"ל .

carmeli 10

טקסט תמונה : סתיו 1975 . אִצטדיון הכדורגל "קריית אליעזר" בחיפה . עמוס כרמלי יושב על ארגז המצלמה ביציע בין הקהל , משדר ב- 1975 משחק כדורגל בקריית אליעזר , ל- "מבט ספורט" של דן שילון ואלכס גלעדי . את המשחק מכסה מצלמת פילם מסוג BL . תנאי העבודה של השדרים והצלמים במגרשי הספורט בישראל היו מגוחכים . מאוחר יותר הפך עמוס כרמלי לכתב של חטיבת החדשות בטלוויזיה והיה אחד מעמודי התווך שלה . הוא אחד המתעדים החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי בכל הזמנים . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

להצלחת התוכנית "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ו- "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל" היה בסופו של דבר מחיר כלכלי . התאחדות הכדורגל דרשה זכויות שידורים מהרשות . היא התנפלה ראשית דבר על הטלוויזיה הישראלית . אח"כ דרשה כסף גם מרדיו "קול ישראל" . דרישה הגיונית שהולידה מייד אי הסכמות וסכסוכים מרים על גובה התשלום בין שני הגופים הציבוריים האלה. הסכסוכים האלה על גובה התשלומים נמשכו שנים רבות . הם החלו בשבת – 4 במאי 1968 ממש עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל . בליגה הלאומית בכדורגל שיחקו אז 16 קבוצות , ביניהן מועדונים שנמחקו מהמפה ולא קיימים עוד במתכונתן ההיא כמו הפועל מחנה יהודה, ס.כ. נס ציונה, שמשון ת"א, ו- מכבי שעריים .

4. הימים הם , ורוח התקופה היא (4).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית רק נוסדה . דן שילון צילם מידי שבת משחקים ספורים בלבד . בגלל קשיי ההפקה והעריכה שודר "מבט ספורט" ביום ראשון בעֶרֶב . אף על פי כן הפכה התוכנית "מבט ספורט" לסנסציה והצלחה בקנה מידה גדול . עד אז ניתן היה לראות כדורגל ישראלי רק ביומני הקולנוע של "כרמל – הרצליה" באולמות הסינמה בלבד . לפתע יכלו מאות אלפים צפות בו זמנית בפנס הקֶסֶם של המדינה באלילי הכדורגל שלהם מוטל'ה שפיגלר , גיורא שפיגל , יהושע פייגנבוים , רחמים טלבי , שמוליק רוזנטל , ישעיהו שווגר , דוד קרקו , משה עסיס , ראובן יאנג , יצחק שוּם , אורי קדמי , ג'ורג' בורבה ואחרים , ובגולים שלהם . מפני שלא נחתם כל הסכם כספי בין מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לבין יוסף "יוֹשוֹ" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים) יו"ר התאחדות הכדורגל והאיש החזק בספורט הישראלי , מצאו להם עסקני הקבוצות ופקידי ההתאחדות בהיעדר הסכם תואנות שונות כדי להפריע לצִוותי הצילום של הטלוויזיה שעסקו בתיעוד המשחקים.

inbar 1

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . יוסף "יושו" ענבר חבר קיבוץ גבעת חיים כיהן בימים ההם בתפקיד יו"ר התאחדות הכדורגל . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

ביום שני – 6 במאי 1968 שלח דן שילון להתאחדות הכדורגל מכתב אזהרה ותחינה גם יחד המבקש מאנשיה לחדול מלהציק ולהפריע לציוותי הצילום העוסקים במלאכתם העיתונאית למרות היעדר עדיין הסכם זכויות שידורים  [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

בית הטלוויזיה , רוממה , ת. ד. 7139 , ירושלים

ירושלים – י"ח באייר תשכ"ט

יום שני – 6 במאי 1968

לכבוד

הנהלת התאחדות הכדורגל בישראל

רח' קרליבך 12

תל – אביב 

א. נ.

בעת האחרונה הופרעו צלמי הטלוויזיה הישראלית ע"י נציגי קבוצות הכדורגל או פקידי ההתאחדות , בעת שביקשו לצלם קטעי משחקים עבור "מבט ספורט" . ידוע לכם כי בשאלת התשלום , מתנהל מו"מ בין מנכ"ל רשות השידור מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף "יוז'ו" ענבר . לא נראה לי כי הבעיה תמצא את פתרונה ע"י הסדרים אישיים בינינו לבין נציג קבוצה כלשהי . אודה לכם מאוד אם תורו בדחיפוּת לכל הנהלות הקבוצות לאפשר לנו לצלֵם את המשחקים כפי שעשינו עד כה . כל הסדר שיושג בין מר שמואל אלמוג לבין מר יוסף ענבר , יחוּל כמובן גם על המשחקים שצולמו בעבר .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

shilon 8

טקסט מסמך :  6 במאי 1969 . זהו המסמך המקורי  ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון להתאחדות הכדורגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"מבט ספורט" של עונת 1968 – 1967 הפך חיש מהר לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הציבורית כבר בראשית דרכה . עונת הכדורגל של 1968 – 1967 הייתה בעצם המשכה של עונת 1967 – 1966 . עונת 1967 – 1966  "הוקפאה" ע"י התאחדות הכדורגל . הפועל פ"ת זכתה באליפות ב- 1967 אך היא לא הוכתרה כאלופה . גם לא נקבעו היורדות לליגה הארצית . מזכירות התאחדות הכדורגל בראשותו של יו"ר ההנהלה יוז'ו ענבר החליטה להקפיא את התוצאות הסופיות וקבעה כי הליגה תימשך מאותו מקום שהסתיימה בעונת המשחקים הבאה של 1968 – 1967 . הניקוד שהושג בעונה הקודמת יצטבר בחשבון הבנק של כל אחת מ- 16 הקבוצות . האלופה והיורדות ייקבעו בתום שנתיים של משחקים , ולאחר 60 מחזורים . דן שילון ומחלקת הספורט הקטנטונת שלו ניצבו כבר שם . בקיץ 1968 הוכתרה מכבי ת"א כאלופת המדינה לאחר שצברה 78 נקודות ב- 60 מחזורים (ניצחון היה שווה 2 נקודות בימים ההם) , והקדימה את הפועל פ"ת עם 75 נקודות . במקום השלישי דורגה הפועל חיפה – 70 נקודות, אחריה הפועל ת"א – 69 נקודות, מכבי חיפה – 67 נקודות , הפועל ירושלים – 66 נקודות , בני יהודה 64 נקודות , ומכבי נתניה , הכּח מכבי ר"ג והפועל ר"ג צברו 60 נקודות כ"א . ב- 12 ביוני 1968 הנציחה הטלוויזיה הישראלית את ניצחונה ההיסטורי של קבוצת בני יהודה ת"א במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל לאחר שגברה 1 : 0 על הפועל פ"ת משער של שמואל נחמיאס .

shilon 9

טקסט תמונה : דן שילון באחד השידורים הראשונים באולפן "מבט ספורט" ב- 1968 . (באדיבות ארכיון שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התאחדות הכדורגל בישראל דרשה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לשלם זכויות שידורים תמורת צילום משחקי הכדורגל . ב- 19 בספטמבר 1969 שלח מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג את מנהל המחלקה הכלכלית של הרשות אליהו בן-עמרם להיפגש עם נציגי התאחדות החברים צבי ברים וזאב שחר כדי לדון עמם על הסכם זכויות שידורים ממוסַד בין הטלוויזיה להתאחדות .

אליהו בן עמרם הכין דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור בו נכתב כלהלן  [6] .

shilon 10

טקסט מסמך : 19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 1 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

shilon 11

טקסט מסמך :  19 בספטמבר 1969 . מכתבו של מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור אליהו בן-עמרם  (עמוד 2 מתוך 2) למנכ"ל שמואל אלמוג , הסמנכ"ל ארנון צוקרמן , והדובר בתום פגישת המו"מ שלו עם אנשי התאחדות הספורט והתאחדות הכדורגל , הנוגעת לתשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עותק מהמסמך נשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , ומנהל מחלקת הספורט דן שילון .

נציגי ההתאחדות דרשו תשלום גלובאלי  שנתי של 200000 (מאתיים אֶלֶף) ל"י , סכום שיקנה למחלקת הספורט של דן שילון את הזכות לכסות ולצלם את כל מופעי הכדורגל שייערכו בישראל , משחקי ליגה , גביע , משחקים בינלאומיים רשמיים ומשחקי ידידות בין ארציים .

צבי ברים וזאב שחר הודיעו לרשות השידור כי מתוך סכום שנתי של 200 אֶלֶף ל"י , תפריש ההתאחדות 80000 (שמונים אֶלֶף) ל"י לאגודות . תפריט המחירים שהציעה ההתאחדות היה כלהלן. 

  1. תמורת שידור ישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 20000 (עשרים אלף) ל"י . תמורת שידור ישיר של המחצית השנייה , תשלם רשות השידור 12500 ל"י.

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. תמורת שידור ישיר של משחק בינלאומי בכדורגל תשלם הרשות להתאחדות 25000 (עשרים וחמישה אלף) ל"י . עבור מחצית שנייה ישולם סכום של 15000 ל"י .

עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם ההתאחדות 10000 (עשרת אלפים) ל"י .

  1. שידור ישיר של משחק ידידות בינארצי יהיה שווה ל- 15000 (חמישה עשר אלף) ל"י . עבור המחצית השנייה תשלם ההתאחדות 9000 ל"י . עבור שידור מוקלט ודחוי למחרת היום תשלם הרשות 6000 (ששת אלפים) ל"י .

אליהו בן עמרם נציג רשות השידור העלה בפגישה את הרעיון כי צילום משחקי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה יביא במקביל לחשיפת השילוט המסחרי במגרשים ולגידול מסיבי בהכנסות מהשילוט הזה , והציע לצבי ברים וזאב שחר כי כל ההכנסות מהפרסומות המסחריות במגרשים יזרמו לכיסם של המועדונים ובתמורה תהיה רשות השידור תהיה משוחררת מתשלום זכויות שידורים . תוכן מכתבו של אליהו בן-עמרם נשלח גם לידיעתם של חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה , יורם רונן מנהל חטיבת החדשות , ודן שילון מנהל מחלקת הספורט .

pinsker 1

טקסט תמונה : חגי פינסקר ז"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנת 1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ע"י שמואל אלמוג ללא מכרז . (התמונה באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

almog 1

טקסט תמונה : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור ה- 1 בשנים 1974 –  1969 . התמנה לתפקיד הבכיר ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו החמה של השר ישראל גלילי . (באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי) .

הסופר נתן שחם העיד בפניי בעת שיחות התחקיר עמו כי ישראל גלילי ויגאל אלון העריצו את שמורח אלמוג וכי הוא עצמו הצטרף להערצה הזאת . בעיניהם היה שמואל אלמוג עיתונאי מוכשר והגון ובעל יכולות ניהול . לא בכדי מונה ב- 1967 למנהל רדיו "קול ישראל" במקומו של חנוך גבתון וב- 1969 למנכ"ל הראשון של רשות השידור שכללה לראשונה בשורותיה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה .

מששמע ראובן פריזנר יו"ר מועדון הכדורגל של מכבי נתניה על ההסכם המתגבש של ההתאחדות עם רשות השידור , רתח . הוא ניהל אגודה עצמאית מצליחה וראה בהסכמתם של צבי ברים וזאב שחר לחתום על חוזה שידורים כזה עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית התערבות שלא לצורך בענייניו וניסיון להשתלט על קבוצתו. הוא לא הסכים לכך . מכבי נתניה הייתה אז מוסד וקבוצת פאר בכדורגל הישראלי . לא בכדי טבע מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר שחקנה של מכבי נתניה וספורטאי השנה של ישראל ב- 1970, את הסלוגאן המפורסם , "הליגה הלאומית בכדורגל מורכבת ממכבי נתניה ועוד 15 קבוצות" . הגדרה שלא הייתה רחוקה מהאמת . מכבי נתניה זכתה באליפות המדינה  בשנים 1971 ו- 1974 . הבוס שלוֹ ראובן פריזנר היה הרבה יותר נדיב משחקנו המצטיין . ב- 14 באוקטובר 1969 נפגש ראובן פריזנר עם דן שילון והציע לטלוויזיה הצעה זולה יותר מזאת שהציעה ההתאחדות . ראובן פריזנר הציע לדן שילון כי רשות השידור תשלם למכבי נתניה סכום של 2000 (אלפיים) ל"י זכויות שידורים לעונה אחת . 36000 (שלושים ושישה אלף) ל"י בשנה לכל 16 הקבוצות ביחד . "עבור כל משחק נוסף של מכבי נתניה אם ישודר במלואו תשלם רשות השידור סכום נוסף של 2000 ל"י . אני מייצג שֵש קבוצות נוספות בליגה הלאומית ומאמין שהצעתי תזכה בסופו של דבר לתמיכתן של כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית", אמר לדן שילון והוסיף, "התאחדות הכדורגל איננה יכולה להכתיב לי תנאים לצילומי טלוויזיה במגרש שלי , ועל כן לא אוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורי" . על רקע הדברים האלה הציע דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונֵן לשקול את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה , כדי לנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל ללא תיווך ההתאחדות [7] .

 רשות השידור                        15 באוקטובר 1969

אל : שמואל אלמוג מנכ"ל רשות השידור

מאת : דן שילון 

הנדון : פגישה עם נציג מכבי נתניה ראובן פריזנר

א. נ.

בים שני- 14.10.1969 הגיש לי מר ראובן פריזנר מהנהלת מכבי נתניה , הצעה בע"פ להסדר שידור בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצתו . מר ראובן פריזנר (היה בעבר שופט כדורגל ובעל תואר בינלאומי) , טוען כי הוא מייצג שש קבוצות נוספות (עִמן שוחח) , ולפי הערכתו יצטרפו להסכם גם שאר הקבוצות בליגה הלאומית .

על פי ההצעה , תתחייב הטלוויזיה הישראלית לשלם לקבוצתו 2000 (אלפיים) ל"י לשנה , ותורשה לכסות את כל משחקיה הביתיים של מכבי נתניה עבור "מבט ספורט" , ובכך תורשה לשדר משחק אחד בשנה באורך מלא באמצעות מכונית השידור (הכוונה לשידור שלאחר המשחק) . עבור כל משחק נוסף שישודר במלואו תשלם הטלוויזיה הישראלית 2000 ל"י נוספות .

מר ראבן פריזנר סבור כי הצעה זו תזכה לתמיכתן של כל קבוצות הליגה הלאומית , ותעלה לרשות השידור סכום של 32000 (שלושים ושתיים אלף) ל"י לשנה (מדובר בליגה בת 16 קבוצות) . סכום זה יכלול כאמור כיסוי שוטף ל- "מבט ספורט" , וזכות לשדר 16 (שישה עשר) משחקי ליגה באורך מלא .

עם זאת הדגיש מר ראובן פריזנר בשיחתו אתי , כי קבוצתו והקבוצות אותן הוא מייצג לא תצטרפנה להסדר שייחתם (אם ייחתם) בין רשות השידור לבין התאחדות הכדורגל . הוא אמר כי ההתאחדות איננה יכולה להכתיב לו תנאים לצילומי טלוויזיה , ועל כן לא יוכל לכבד הסכם שייחתם ללא אישורו .

לאור הדברים הנ"ל , אני מציע לשקול את הצעתו של מר ראובן פריזנר , ולנסות להגיע להסדר ישיר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית בכדורגל .

כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות , בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר ראובן פריזנר , המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות .

בכבוד רב ,

דן  שילון

עותקים : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה

יורם רונן  מנהל חטיבת החדשות

אליהו בן- עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

נתן כהן  היועץ המשפטי

shilon 12

טקסט מסמך : יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 1 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 13

טקסט מסמך :  יום שני – 14 באוקטובר 1969 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג . (עמוד 2 מתוך 2) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"…לאור הדברים הנ"ל אני מציע לשקול את הצעתו של ראובן פריזנר ולנסות להגיע להסדר עם כל 16 הקבוצות בליגה הלאומית . כן עלי לציין כי יש לשקול בספקנות רבה כל הצעה מגבוה לפתרון המחלוקת בין רשות השידור לבין ההתאחדויות השונות בשל ההתנגדות שהובעה ע"י מר פריזנר – המייצג לפחות הלך רוח השורר בקבוצות…" , כתב דן שילון במסמך שנשלח למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , מנהל חטיבת החדשות יורם רונן , מנהל הכספים אלי בן עמרם , והיועץ המשפטי עו"ד נתן כהן .

המו"מ בין רשות השידור לבין ההתאחדות והקבוצות המסונפות אליה לקראת עונת 1970 – 1969 נתקע . דן שילון לא שקט על שמריו . אנוכי מציין שוב בעת עבודת המחקר הארוכה והמקיפה כי אני סמוך ובטוח שדן שילון היה עיתונאי בעל יוזמה ולא עשה חשבון להתאחדות . הוא המשיך לצַלֵם את המשחקים גם ללא הסכם כתוב . הוא צילֵם והפיק את "מבט ספורט" בתנאי טלוויזיה מגוחכים . הוא התעקֵש ועמד על כך כי קטעי כדורגל שיוקרנו ב- "מבט ספורט" ואורכם פחות משלוש דקות , יהיו חופשיים מתשלום . עבור כל דקה נוספת מעבר לשלוש דקות ביקש לשלם סכום של 300 ל"י . (שער המטבע היה כלהלן : לירה ישראלית אחת הייתה שווה ב- 1969 ל- 3.5 דולרים) . זה היה סכום פעוט אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה ענייה . לדן שילון לא היה כסף אך היה לו הגיון , כריזמה בשפע , והשפעה על מנהליו . ב- 27 באוקטובר 1969 שלח דן שילון עורך ומגיש "מבט ספורט" שהיה כבר כוכב תקשורת וטלוויזיה ענק בקנה מידה ישראלי , מסמך לאליהו בן-עמרם ועותק ממנו מצורף ליורם רונן מנהל חטיבת החדשות , בו הציע לרשות השידור את "האני מאמין" הכספי שלו , הסדר תשלומים אותו חשב להוגן הנוגע לצילום משחקי הליגה הלאומית בכדורגל ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית [8] .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

ירושלים , טו' ב- חשוון , שנת תש"ל

27 באוקטובר 1969

 

אל    :  אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור

מאת  :  דן שילון

הנדון  :  "מ ב ט   ס פ ו ר ט"

א.  מצ"ב פירוט קטעי המשחקים (מתחילת העונה בליגה הלאומית) , שמשך שידורם עולה על 3 דקות  :

25.10.1969          מכבי ת"א – בית"ר ירושלים  ( 00 : 4 דקות )

19.10.1969    מכבי נתניה – שמשון ת"א  ( 30 : 5 דקות )

כדורסל הפועל קריית חיים – מכבי ת"א  ( 20 : 5 דקות )

12.10.1969   מכבי חיפה – בית"ר ירושלים   ( 20 : 5 דקות )

5.10.1969            הפועל חיפה – שמשון ת"א  ( 20 : 4 דקות )

בית"ר ירושלים – בני יהודה ת"א  ( 30 : 4 דקות )

ב.  רצוי לשלוח בדחיפות לכל הקבוצות מכתבים עם עקרונות התשלום . נראה לי כי יש לנסח את את המכתב כדלהלן  :

"…הרינו מתכבדים להעביר לכבודו לוח תעריפים על פיו תפעל הטלוויזיה בשידורי תחרויות ספורט  :

  1. עבור כיסוי ל- "מבט ספורט" (עד 3 דקות) , אין משלמים כלל .

 

  1. עבור כל דקה מעל 3 דקות  ב- "מבט ספורט" , תשלום של 300 ל"י .

 

  1. תחרות שלמה למו"מ…

 

  1. שידור ישיר למו"מ… וכיו"ב…

 שני שליש מתוך הסכומים הנ"ל תקבל הקבוצה המארחת, ואילוּ שליש הסכום הנותר יינתן לקבוצה האורחת . עבור משחקי הכדורסל ישולם 2/3 (שני שליש) מהסכומים הנ"ל שמוצעים לכדורגל . עד כאן הצעה לנוסח המכתב . רצוי לפעול מייד כדי למנוע שאלות ובעיות .

בכבוד רב , דן שילון 

עותק  :  יורם רונן מנהל חטיבת החדשות

"מבט ספורט" ש- תיעד את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שינה את פני הטלוויזיה הציבורית בישראל והפך ללהיט שידור עתיר צפייה בקרב כלל הציבור בארץ , אך סבל בד בבד מתנאי הפקה לקויים . השידור הציבורי היה כבד , מסורבל , ועצלן מרגע לידתו , והתשתית הטכנולוגית שלו הייתה מצומצמת ומיושנת .

בראש חטיבת שירותי ההפקה ומחלקת הצילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבו אנשים שלא ראו עין בעין את מאמצי השידור והעבודה העיתונאית האדירה שהשקיעו אנשי מחלקת הספורט בראשותו של דן שילון. אנשי שירותי ההפקה היו ממונים על הקצאת אמצעי הצילום לכל התחנה והתייחסו ל- "מבט ספורט" מנקודת מבט של פקידים בירוקרטיים כאל סניף בטלוויזיה . הפקת "מבט ספורט" בשבתות הייתה מרוץ נגד הזמן בשל הפרש הזמן בין שעת סיום המשחקים לבין שעת תחילת התוכנית . למרות הפופולאריות המדהימה של התוכנית רצו הממונים בטלוויזיה לחסוך כסף במהירות הביצוע של ההפקה. דן שילון ועוזרו אלכס גלעדי רצו מאידך לשפר את הלוגיסטיקה ואמצעי השידור . הם ביקשו להעניק את התנאים הטובים ביותר לשדרים הבכירים שלהם יאיר שטרן , איתן עמית , דן מרגלית , נחמן שי , עמוס כרמלי , ואמציה לבקוביץ' . התוכנית "מבט ספורט" בעונת 1970- 1969 כבר הוקדמה לשידור מיום ראשון בעֶרֶב למוצ"ש . רק ארבע שעות הפרידו עכשיו בין סיום המשחקים ומלאכת הצילום שלהם לבין מועד שידורה של התוכנית . זה היה צפוף ומסוכן . אחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין עורכי התוכנית לבין יוסי לנדאו מנהל שירותי ההפקה , הייתה עַלוּת איסוף החומר המצולם מהמגרשים באמצעות הפעלת מוניות מיוחדות והבאת פילם ה- Reversal לפיתוח מיידי במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים הממונה הראשי על פיתוח הפילם בתחנה . דן שילון ואלכס גלעדי הקציבו שתי מוניות לכל משחק מצולם . מונית אחת הביאה את חומר הפילם לחדר המעבדה בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים בתום המחצית הראשונה . המונית השנייה הטיסה אותו בסיום המשחק בו נכללו גם הריאיונות שערכו הכתבים עם השחקנים והמאמנים במגרש .

binkin

טקסט תמונה : שנות ה- 70 . עמוס בינקין (משמאל) ויחזקאל גרופר רבי אומנים בפיתוח מהיר ויעיל של עשרות מיליוני  feet  של פילם Reversal  בצילומי חדשות וספורט , ותוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , בתקופה של רבע מאה של שנים . (התמונה באדיבות יחזקאל גרופר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shirizli

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . מעבדת הפילם בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים . טכנאי מעבדת הפילם יורם שירזילי עסוק בפיתוח חומר הפילם של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית . (לע"מ תמורת תשלום) .

מנהל שירותי ההפקה והביצוע בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסי לנדאו התנגד לרעיון של דן שילון ורצה לחסוך . הוא דרש להקים מערכת היסעים מרוכזת מתל אביב . הדבר האט כמובן את השיטה כולה . בעניינים האלה שגיאה גוררת שגיאה . הבאה מאוחרת של החומר למעבדה לצורך פיתוחו , גורמת לפיגור בעריכה , והכנתו לשידור . דן שילון שוב צעק געֶוָואלְד לעברם של יורם רונן מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר . זה היה ב- 4 בינואר 1970 .

shilon 14

טקסט מסמך : 4 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל החדשות יורם רונן , ובו הוא מתלונן נגד תפקודו של מנהל שירותי ההפקה בטלוויזיה הישראלית יוסי לנדאו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

landau

טקסט תמונה : ראשית שנות ה-  70 . זהו יוסי לנדאו (מימין) ש- שימש שנים רבות מנהל חטיבת שירותי הפקה בטלוויזיה הישראלית . בשנת 1985 קיבלתי אותו לעבודה במחלקת הספורט כמפיק . בעת עבודת בשטח הבין טוב יותר את צורכי ההפקה האמיתיים . ברקע נראים שלושת אנשי מחלקת הקול , מימין יצחק ליכטנבאום , אמנון שלם ז"ל , וסעדיה קראוואני . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל) .

נדמה היה כי אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית הציבורית פשוט מתנכלים במודע להצלחתו המטאורית של דן שילון ולתוכניתו . זה כמובן לא היה מרוע לב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה כמוסד מסורבל וביורוקרטי ודן שילון פשוט עבר "וויה דולורוזה" משבת לשבת . "מבט ספורט" במוצ"ש – 10 בינואר 1970 היה קצר בשבע דקות מהמקובל . הוא שודר בנֵס . קשיי הפקה , התחבורה , והצילום היו בלתי מתקבלים על הדעת . למחרת ביום ראשון – 11 בינואר 1970 הציע דן שילון ברוב ייאושו לחגי פינסקר , "…הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט" [9] .

shilon 15

טקסט מסמך : 11 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שישי – 23 בינואר 1970 הוא כבר לא היה יכול יותר ושלח לחגי פינסקר שוב S.O.S. , "אנא הושיעני חגי , או שאני מסיר ממני אחריות להפקת "מבט ספורט" , כתב לוֹ  [10] .

shilon 16

טקסט מסמך : 23 בינואר 1970 . זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

pinsker 2

טקסט תמונה : חגי פינסקר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 – 1969 . (באדיבות משפחת פינסקר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שני – 16 בפברואר 1970 המשיך דן שילון במאמציו לשפר את הפקת "מבט ספורט" . הוא לא הרפה ממנהל הטלוויזיה חגי פינסקר  [11] .

shilon 17

טקסט מסמך :  16 בפברואר 1970 . זהו המסמך המקורי ששלח דו שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר הדן במספר ציוותי הצילום הקטן שהוקצו לסיקור ותיעוד תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בדצמבר 1970 עלה המו"מ הכספי בין רשות השידור להתאחדות הכדורגל שוּב על שרטון . התאחדות הכדורגל תבעה סכום גלובאלי של  100000 (מאה אֶלֶף) ל"י לעונה עבור זכויות השידורים של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) במוצ"ש ב- "מבט ספורט" . רשות השידור סירבה לשלם את המחיר שחשבה אותו למוגזם ומופלג . היא ביקשה להמשיך במדיניות התשלומים ולנהוג כפי שנהגה לשלם בהסכם שהושג בעונת 1970 / 1969 בתיווכו של סגן שר החינוך אז אהרון ידלין . ההסכם הזה קבע , עד שלוש דקות בחינם , וכל דקה נוספת תשלום של 300 ל"י . בעונת  1970 / 1969 הוציאה רשות השידור 000 59 (חמישים ותשעה אֶלֶף) ל"י עבור סיקור ענפי הספורט בישראל . הכסף שוּלַם ישירות לאגודות ולא למרכזים . יו"ר ההתאחדות יצחק זאבי ביקש לשנות את התמונה . הוא טען כנגד דן שילון ש- "מבט ספורט" בעריכתו , משדרת רק את מועדוני הצמרת בליגה , ומקרינה אך ורק קטעים ממשחקים מרתקים של קבוצות העילית , בעוד הקבוצות החלשות יותר יוצאות מקופחות . יצחק זאבי תבע תשלום גלובאלי של 100000 (מֵאָה אֶלֶף) ל"י שישולם להתאחדות ולא ישירות לקבוצות , ואילו ההתאחדות תחלק שני שליש מהכסף שווה בשווה בין 16 קבוצות הליגה הלאומית , ושליש יזרום לכיסה של ההתאחדות . הוא ביטל באחת את עיקרון הצילום של הטלוויזיה עד שלוש דקות בחינם . יוסף דגן דובר ההתאחדות הודיע כי כל הקבוצות תומכות בהסדר הכספי שמציע יו"ר ההתאחדות .

zeevi 1

טקסט תמונה : יצחק זאבי יו"ר התאחדות הכדורגל של ישראל ב- 1970  ו- 1971 . הוא לא ידע כיצד להתמודד עם הופעתה של הטלוויזיה הצעירה ועם תביעות השידור המקצועיות של דן שילון . (באדיבות התאחדות הכדורגל) .

דן שילון והטלוויזיה הישראלית הציבורית דחו על הסף את הצעתו של יצחק זאבי . הנהלת הטלוויזיה הודיעה כי איננה אמורה לפצות בכסף את קבוצות הכדורגל משום שהצילום והקרנתם המאוחרת של קטעי כדורגל קצרים , אינם פוגעים בהגעת האוהדים למגרשים השונים . אנשי הכספים של רשות השידור אליהו בן עמרם וישראל דורי טענו שכשם שאין משלמים לתיאטרונים עבור שידור קטעים מההצגות במהדורות "מבט" , כך אין לשלם לקבוצות הכדורגל עבור דיווח חדשותי הקצר מ- 3 דקות ב- "מבט ספורט" . לדן שילון היו טענות קשות נגד ההתאחדות בתחומים אחרים של השידור . "מתקני הצילום של הטלוויזיה במגרשים הם עלובים ורעועים" , אמר , והוסיף , "הקבוצות ובעלי המגרשים מנצלים לרעה את צילומי הטלוויזיה ומציבים פרסומת מסחרית של בנקים , משקאות קלים , אופנה , סיגריות וכו' . הקבוצות מרוויחות הון תועפות מהצבת שלטי פרסומת ליד השערים נוכח מצלמות הטלוויזיה . זוהי שערורייה ממדרגה ראשונה . "מבט ספורט" של הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית משרתת בחינם את את חברות הפרסום" .

במוצ"ש – 12 בדצמבר 1970 התייחס דן שילון ב- "מבט ספורט" לסכסוך הכספי בין הטלוויזיה להתאחדות הכדורגל . בתום שידור פרק הכדורגל של הליגה בתוכנית , כשכל דמותו הכריזמטית נשקפת מהמרקע , אמר כלהלן : "…ועבור כדורגל באיכות ירודה שכזאת רוצה ההתאחדות מאתנו תשלום של 100 אלף ל"י . עוד מעט ידרשו מאתנו בטלוויזיה לכבוש גם שערים…"  [12] . יו"ר התאחדות הכדורגל יצחק זאבי הגיב : "מוטב שדן שילון יעסוק בשיפור רמתה של הטלוויזיה . אני ורבים כמוני משלמים אגרה שנתית ולא נהנים מהתוכניות . הדבר אמור גם לגבי צילומי הספורט . את ההבדל הרָב אפשר לראות במשחקים המצולמים בחו"ל . לפחות  אין מכריחים איש לבוא למגרשי הכדורגל ואף אחד לא חייב לשלם על כך . שחצנותו של דן שילון איננה במקומה וזאת מבלי להתייחס למידת הבנתו בספורט"  [13] .

העיתונות תמכה בעמדתם של דן שילון ורשות השידור . כך כתב העיתונאי צבי לביא בעיתון "מעריב" ב- 17 בדצמבר 1970 , והעניק למאמר התמיכה שלוֹ את הכותרת , "בלי טובות"  [14]  .

בלי טובות !

"התאחדות הכדורגל סבורה שהיא מענישה את הטלוויזיה ואת ציבור הצופים שלה בכך שהטילה איסור לצלם את משחקי הליגה הלאומית , אם רשות השידור לא תשלם לה 100 אלף דולר לעונה אחת . רשות השידור סבורה בצדק , כי זו פשיטת עוֹר , ועומדת על קיום ההסדר שהיה בתוקפו , דהיינו : שלוש הדקות הראשונות שיצולמו מכל משחק תהיינה פטורות מתשלום . על כל דקה נוספת תשולם תמורה לפי תעריף שנקבע . תשלומים אלה הסתכמו בעונה שעברה ב- 60 אלף ל"י . עכשיו תובעת ההתאחדות תמורה גם עבור שלוש הדקות הראשונות . עד כה נהנו הקבוצות משידורי הטלוויזיה . פרסומאים זריזים הציבו במגרשים שלטי פרסומות של חברות שונות ושילם לקבוצות סכומים נכבדים . את התמורה קצרו המפרסמים מפרסומת בחינם שהייתה ללקוחותיהם בטלוויזיה , אשר צלמיה לא יכלו לפסוח על השלטים . כיוון שאין פרסומת רשמית בטלוויזיה , לא היה בכוחה של רשות השידור לגבות את חלקה , כפי שנוהגות תחנות טלוויזיה אחרות בעולם . הקבוצות מצִדן כמעט לא הֵקלו על עבודת ציוותי הטלוויזיה ולא הכשירו למענם עמדות נוחות ומוגנות לצילום המשחקים . אם הוקמה פה ושם בימת עֵץ תמיד היה הקהל מסתער עליה . באִצטדיון "בלומפילד" קבעו את עמדת הצילום מול קרני השמש , והשחקנים נראים שחורים על המסך , גם אם לא השתזפו . בתור צופה טלוויזיה שהוא חובב כדורגל , אשר צריך כאחד מן הציבור לממן את הסכום שתובעת התאחדות הכדורגל , אני מאמֵץ את ידה של רשות השידור לעמוד בתוקף נגד תביעה זו . הכדורגל הישראלי שאותו מציגים לנו כל שבת איננו שווה את הכסף . רוצה התאחדות לאסוֹר את צילומי המשחקים ? שיבוּשם לה . הטלוויזיה מצידה תוכל להקדיש את "מבט ספורט" לסיקור אירועים ספורטיביים יותר , ותמורת מחיר זוֹל יותר היא יכולה להציג משחקי כדורגל משובחים של הליגה האנגלית" .

דן שילון הפסיד בסופו של דבר במערכה הכספית נגד התאחדות הכדורגל . גם מאמרי התמיכה בעיתונות לא עזרו . נחמיה בן-אברהם שידר ישיר ברדיו "קול ישראל" הממלכתי ללא תמורה במשך כשלושה עשורים את משחקי נבחרת ישראל . כשנוסדה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת תוכנית הרדיו המצליחה "שירים ושערים", הזדרזה ה- התאחדות לתבוע את נזיד העדשים שלה גם מרדיו "קול ישראל" .

מרדכי "מוטי" קירשנבאום ממייסדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 התמנה למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993. הוא הבין כמו אורי פורת וטוב יותר מהרבה מנכ"לים שקדמו לוֹ כי הסימביוזה בין כל רשת טלוויזיה באשר היא וספורט הכרחית וכי הן נועדו זוֹ לזֶה . לרבות השידור הציבורי . הוא היה המנכ"ל הראשון שנענה לבקשתי להגדיל את התשלום להתאחדות הכדורגל בעונת 1994- 1993 ב- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר , סכום שיאפשר לנו לשָדֵר ישיר באופן מתוכנן ושיטתי בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית  22 משחקים בליגה הלאומית (שמה הקודם של ליגת העַל) במהלך אותה עונה . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ניאות לשלם להתאחדות הכדורגל סכום של 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר עבור שידור ישיר של כל משחק בליגה הלאומית (ליגת העל היום) . זה נחשב בימים ההם להוֹן עַתֵּק . התשלום המיוחד הזה עבור 22 השידורים הישירים היה בנוסף לסכום של 2.300000 (2 מיליון ו- שלוש מאות אֶלֶף) דולר ששילמנו כבר ממילא להתאחדות הכדורגל בגין החוזה הדו שנתי של 1994- 1992 שבו רכשנו את זכויות השידורים הרגילות עבור דיווחים מוקלטים של משחקי הליגה בלאומית בתוכנית "משחק השבת" ששודרה מידֵי מוצ"ש . זאת הייתה נקודת מפנה ופריצת דרך אולי הגדולה ביותר בהיסטוריה של שידורי הספורט הישירים בתעשיית הטלוויזיה בישראל , מפני שבתקופתם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בשנים 1989- 1984 , ואחריו אריה מֶקֶל בשנים 1993 – 1989 , שילמה מחלקת הספורט 10000 (עשרת אלפים) דולר תמורת שידור פרטני ומקרי של משחק כדורגל מזדמן בליגה הלאומית . מוטי קירשנבאום סייע לי לשנות את השיטה מקצה לקצה . הוא נעתר למשא נפשי בת השנים הארוכות להפוך בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה את השידורים הישירים של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל מחֲזוֹן למציאות . בשתי עונות השידורים של  1993- 1992  וְ- 1994- 1993 שילמנו להתאחדות הכדורגל 3.400000 (שלושה מיליון ו- ארבע מאות אלף) דולר . סכום עליו יכולה הייתה ההתאחדות לחלום רק לפני שני עשורים .

מוטי קירשנבאום חולל בשנתו הראשונה כמנכ"ל רשות השידור בעונת הכדורגל של 1994 – 1993 מהפכת שידורים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ששום מנכ"ל לפניו לא הצליח לעשות אותה . מחוסר כשרונם או אולי בגלל עצלותם . מוטי קירשנבאום היה למרבית הפלא והתמיהה גם יחד המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהבין את חשיבות הקורלציה בין גובה תשלום זכויות השידורים לכדורגל הישראלי לבין איכות ההפקה ומוצר השידור הסופי על המסך . תשלום זכויות השידורים ששילמה רשות השידור להתאחדות הכדורגל בישראל באותה "עונת הזהב" 1994 – 1993 עמד על 2.250000 (2 מיליון ומאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר בעונה ההיא , והיה מורכב מ- 1.150000 (מיליון ו- ומאה וחמישים אֶלֶף) דולר עבור תוכניות "משחק השבת" , ו- 1.100000 (מיליון ו- מאה אֶלֶף) דולר נוספים תמורת 22 שידורים ישירים . זה היה מחיר שיא והגבוה ביותר בהיסטוריית התשלומים ששילמה רשות השידור אי פעם להתאחדות הכדורגל . במקביל לתשלום זכויות השידורים אִפשֵר לי מוטי קירשנבאום לגייס ולנַצֵל בכל סוף שבוע בימי שישי ובשבתות עד תום את מאכסימום מאגר האמצעים הטכנולוגיים של הטלוויזיה הישראלית  לצורך , הפקה , צילום , וכיסוי של  39 משחקי המחזור בעונת הכדורגל הארוכה ביותר מאז ומעולם בישראל . יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (בשנים 2000 – 1993) הסכים ותמך במדיניות שידורי הכדורגל החדשה של המנכ"ל שלוֹ , אבל ללא ספק מוטי קירשנבאום היה הרוח החיה .

התוכנית "משחק השבת" בעונת הכדורגל 1994 – 1993 , הפכה לראשונה מאז נוסדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 , למִסְמַך עיתונאי דוקומנטארי שַלֵם ששודר בהצלחה גדולה מידֵי מוצ"ש בשמונה בערב . זה התבטא ברייטינג התוכנית . "משחק השבת" גרפה רייטינג מדהים בכל שבת שנע סביב % 40 . במשחק המכריע של "עונת הזהב" ההיא בו הביסה האלופה מכבי חיפה עם אייל ברקוביץ' וראובן עטר באצטדיון קריית אליעזר בשבת – 26 בפברואר 1994 את קבוצת מכבי ת"א בתוצאה 5 : 0 האמיר הרייטינג ל- % 45 . בשבת – 2 באפריל 1994 ניצחה מכבי חיפה במגרשה את בית"ר ירושלים 5 : 1 ושיא הצפייה נשבר . הרייטינג נסק ל – % 47 . שידורי הכדורגל הישירים והתוכנית "משחק השבת" במוצ"ש הפכו בעונת 1994 – 1993 לספינות הדֶגֶל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . קשה להאמין שאותו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נתן לי לגעת בשמיים ואח"כ הטביע את ספינות הדֶגֶל האלה במו ידיו ב- 17 במאי 1994 .כל 273 המשחקים ש- שוחקו בליגה הלאומית וכל 786 השערים שהובקעו במשך 39 שבתות וסופי שבוע בעונת הכדורגל 1994 – 1993 צולמו עד לאחרון שבהם ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והובאו לשידור ב- "משחק השבת". הישג הפקתי ועיתונאי שרק יכולתי לחלום עליו בתקופת יוסף בר-אל לפני בואו של מוטי קירשנבאום .

דן שילון בהיותו מנהל מחלקת הספורט הראשון הגה את חלום הסיקור העיתונאי הגדול של הליגה הלאומית בכדורגל כבר בעונת המשחקים של 1970- 1969 . אני הגשמתי אותו רבע מאה שנים אחריו . הוא פרש את חלומו ב- 1969 בפני מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , והבוס הישיר שלוֹ מנהל חטיבת החדשות יורם רונן . דסק הספורט למרות ייחודו הרב בטלוויזיה היה תמיד תחת פיקוד של מנהל החדשות . דן שילון מעולם לא הצליח למַמֵש את החלום . לא היה לו שֶמֶץ של סיכוי כפי שהוסבר בתחילת פרק זה . קשיי הפקה וביורוקרטיה מבית וקשיי המו"מ הכספי עם אנשי התאחדות הכדורגל ובראשה היו"ר יוסף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) ואח"כ גם היו"ר זאב בר-סבר וגם חלק מהיו"רים של המועדונים מנעו את סיקור הטלוויזיה המבוקש. דן שילון לא העריך נכונה בהתחלה את מורכבות קשיי ההפקה בתוך הטלוויזיה עצמה שהייתה בראשית חיתוליה . מהר מאוד הוברר שלא רק שהפקת השידורים בשבתות (מועד משחקי הכדורגל) מסובכת טכנית וביורוקרטית , אלא שידורי הכדורגל עצמם אינם במקום הראשון בסדרי העדיפויות של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא שמואל אלמוג . וגם לא בראש מעייניהם של פרנסי הכדורגל , אלא תמורת ממון . דן שילון היה עיתונאי ולא סוחר . מפני שהכול היה ראשוני , חדש ולא מוכר , ולא היה לוֹ ממי ללמוד הוא לא קרא נכון בתחילה את מחשבותיהם ולהיטותם של אנשי הכדורגל להתעשר בכל מחיר משידורי הטלוויזיה .

המסמך שכתב  דן שילון ב- 15 באוקטובר 1969 לבוסים שלו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן  [15] , מצביע על הסימביוזה המורכבת אך הבלתי נמנעת בין קבוצות הכדורגל לבין הטלוויזיה הציבורית רבת העוצמה שזה אך נולדה במדינת ישראל . קושי נוסף בתוך יחסי הגומלין האלה היה מהות היחסים בין קבוצות הליגה הלאומית לבין התאחדות הכדורגל , והבהרת מקור הסמכות של התאחדות הכדורגל כארגון גג לייצֵג את הקבוצות ולנהל בשמן את המו"מ הכספי עם גוף התקשורת החזק ביותר במדינה . המועדונים וההתאחדות רצו כסף רָב תמורת זיכיון השידורים . רשות השידור הסכימה לשלם אך ביקשה לעשות זאת כפי יכולתה , מעט .

ב- 8 ביולי 1971 נפל דבר בכדורגל הישראלי . שחקן מכבי רמת עמידר משה רוזנר גילה לכתב העיתון "חדשות הספורט" אליעזר מעוז ידיעה סנסציונית . שמונה ממשחקי קבוצתו נמכרו למהמרי טוֹטוֹ . הכדורגל הישראלי תאב הממון היה מושחת מיסודו . היה טמון בו פוטנציאל כספי גדול וכרגיל מאחורי הממון הרָב הסתתר הפשע . היועץ המשפטי של התאחדות הכדורגל עו"ד צבי יפה המליץ על הקמת וועדת חקירה פנימית , אך הנֶמֶק והריקבון היו כה גדולים עד שהתגלגלו לפתחה של המשטרה ומשם אל ממשלת ישראל . הממשלה הורתה על הקמת וועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט ד"ר משה עציוני וחבריה היו יצחק זיו-אב ומשה בן-זאב .

etzioni 1

טקסט תמונה : השופט העליון ד"ר משה עציוני , יו"ר הוועדה הממלכתית שבדקה בקיץ 1971 את חוליו של הכדורגל הישראלי הנגוע בשחיתות . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל) .

הגילוי האמיץ של משה רוזנר שהיה באותה העֵת שחקן בתקופת הסגר והחשיפה העיתונאית של אליעזר מעוז הדהימו את הציבור כולו שסבר תחילה כי השמועות על מעשי שחיתות בכדורגל הישראלי מוגזמות . מנהל חטיבת החדשות דן שילון בקדנציה הראשונה שלוֹ ומחליפו במחלקת הספורט אלכס גלעדי נרתמו למשימה העיתונאית של חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי . חשיפת השחיתות בכדורגל הישראלי הפך ל- Issue מרכזי במהדורות "מבט" .

etzioni 2

טקסט תמונה : יולי 1971 . אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . המגישים חיים יבין ושרי רז מפרסמים לציבור במהדורת "מבט" את דו"ח וועדת השופט העליון ד"ר משה עציוני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הוועדה הגישה את ממצאיה לשר החינוך והתרבות יגאל אלון . יגאל אלון קרא לעסקני ההתאחדות להתפטר . בריאיון לעורך "מבט ספורט" אלכס גלעדי אמר יגאל אלון כלהלן : "בין מה שהיה עד כה לבין מה שיהיה בשטח , כל דמיון הוא מקרי בהחלט . עוד השנה ייכנס סדר חדש בשדה הכדורגל הישראלי" .ב- 31 באוקטובר 1971 נבחרה הנהלה חדשה להתאחדות בראשותו של היו"ר זאב בר-סבר . משחקי הליגה הלאומית חודשו רק ב- 27 בנובמבר 1971 .

zeev bar sever

טקסט תמונה : זהו זאב בר- סבר שהתמנה ליו"ר התאחדות הכדורגל בישראל ב- 31 באוקטובר 1971 במקומו של יצחק זאבי בעקבות המלצותיה של וועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט העליון ד"ר משה עציוני . (באדיבות ההתאחדות לכדורגל)  .

אף על פי כן היו לכדורגל הישראלי הצלחות בינלאומיות הרבה הודות למאמן הכדורגל עמנואל שפר. עמנואל שפר הצעיד את נבחרת ישראל לעבר טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1970 . ישראל הפסידה במשחק הראשון נגד אורוגוואי 2 : 0 , אך סיימה את שני משחקיה הבאים בתיקו , 0 : 0 נגד איטליה ו- 1 : 1 נגד שוודיה . זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה שישראל הצליחה להעפיל לטורניר גמר גביע העולם בכדורגל (Mundial) במשך 84 שנות קיומו מאז החלו המשחקים באורוגוואי ב- 1930 . בחודש מאי 1971 הוליכו עמנואל שפר וסגנו אמציה לבקוביץ' את נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל לזכייה  באליפות אסיה לנוער שנערכה בטוקיו יפן . נבחרת הנוער ניצחה את דרום קוריאה 1 : 0 משער של שלום שוורץ . לא הכל היה רקוב בממלכת הכדורגל של ישראל . דן שילון ואלכס גלעדי לא שלחו צוות שלהם לסקר את הטורניר בטוקיו אך קיבלו חלק מ- Highlights של משחקי נבחרת ישראל מרשת הטלוויזיה היפנית הציבורית NHK שצילמה את המשחקים . ב- 1971 זה היה הישג הפקה מרהיב .

shefer

טקסט תמונה :  5 במאי 1971 . אִצטדיון הכדורגל בטוקיו . נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל תחת הדרכתם של עמנואל שפר ועוזרו אמציה לבקוביץ' זכתה לפני דקות ספורות באליפות אסיה בכדורגל לאחר שגברה על דרום קוריאה  1 : 0 . מימין בשורה הראשונה היושבת זהו השוער אריה בז'ראנו מהפועל ת"א . יושבים בשורה השנייה : שני מימין עוזר המאמן אמציה לבקוביץ' , המאמן הוותיק ג'רי בית הלוי , המאמן עמנואל שפר (עם הגביע) . שורת העומדים : שלישי מימין עיתונאי הספורט הוותיק משה לרר , חמישי מימין רפי אליהו מהפועל באר שבע , שביעי מימין גדעון "גידי" דמתי משמשון ת"א . (באדיבות רוני דרור הארכיונאי של ההתאחדות לכדורגל) .

[1]  מקור : הספר "SPORTS REPORT" , שנכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 וה- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay) .

[2]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[3]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[4]  מקור : הספר , "SPORTS REPORT" , נכתב ונערך ע"י שדרני הרדיו הוותיקים ובעלי המוניטין של ה- BBC  הבריטי בשנות ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה , אימון אנדריוס (Eamonn Andrews) ואגנוס מקאיי (Agnus Mackay)

[5]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 6 במאי 1968 להתאחדות הכדורגל המבקש מאנשיה להפסיק להפריע ולהציק לציוותי הטלוויזיה העוסקים בתיעוד משחקי הליגה הלאומית בכדורגל לצורך שידורם ב- "מבט ספורט" (למרות היעדר הסכם כספי בינתיים בין שני הגופים הציבוריים האלה –  רשות השידור והתאחדות הכדורגל .

[6]  ראה נספח : מכתבו של אליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור למנכ"ל רשות השידור , מ- 19 בספטמבר 1969 , המצביע על הצעת המחירים הראשונה של התאחדות הכדורגל לרשות השידור כדי לכונן הסכם שידורים בין שני הגופים הציבוריים .

[7]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מנהל מחלקת הספורט למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מ- 15 באוקטובר 1969 המסביר את הצעתו של יו"ר מכבי נתניה ראובן פריזנר להסכם שידורים ישיר בין קבוצות הכדורגל לבין רשות השידור ללא תיווך התאחדות הכדורגל .

[8]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 27 באוקטובר 1969 לאליהו בן-עמרם מנהל המחלקה הכלכלית של רשות השידור , המציע הסדר כספי חדש בין הטלוויזיה הישראלית לבין קבוצות הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל .

[9]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 11 בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן על קשיי הפקת וצילום התוכנית "מבט ספורט" .

[10]  ראה נספח : ראה מכתבו של דן שילון מ-  23  בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן שוב על הקושי בהפקת "מבט ספורט" .

[11]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 16 בפברואר 1970 לחגי פינסקר המבקש ממנו שוב לתגבר את מערך הצילום של תוכניות הספורט, "מבט ספורט" ו- "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".

[12]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ-  14 בדצמבר 1970 .

[13]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות"  מ- 14 בדצמבר 1970 .

[14]  ראה נספח : עיתון "מעריב"  מ- 17 בדצמבר 1970 .

[15]  ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 15 באוקטובר 1969 למנכ"ל רשות השידור , מנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן ז"ל , הקורא להיערך לקראת הסכם שידור של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית בכדורגל , הסכם שבו יהיה על הטלוויזיה הישראלית לשלם תמורת  זכויות שידורים .

5. הימים הם , ורוח התקופה היא (5).

פגשתי את המיועד למנכ"ל רשות השידור  אורי פורת לראשונה בחיי עֶרֶב התפנית הגדולה בחייו בלוֹבִּי של מלון "הילטון" בירושלים ביום ראשון – 4 במרס 1984 בשתיים וחצי בצהריים . זה היה כחודש לפני מינויו הוודאי למשרה הרמה של מנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר . לא ידעתי כל כך איך לזהות אותו . מעולם לא ראיתיו פנים אל פנים . זכרתי את דמותו של מנכ"ל רשות השידור המיועד באחת מהתמונות שהביאו למסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתב עמוס כרמלי ז"ל הצלם ברטו אלדג'ם , ואיש הקול אלי גל אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ממבצר הבּוּפוֹר בימיה הראשונים של מלחמת לבנון הראשונה ביוני 1982 . התמונות ההן נחקקו בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי של כולנו . על מבצר הבּוּפוֹר לאחר כיבושו ע"י סיירת "גולני" , נראה אורי פורת יועץ התקשורת הקרוב של מנחם בגין תומך את זרועו של ראש הממשלה המבקר בזירת המלחמה . זה היה בבוקר שלאחר הקרב הלֵילִי העקוב מדם בין סיירת גולני לבין מרצחיו של יאסר עראפאת בו איבדה הסיירת שישה מטובי לוחמיה . לידם ניצב שַר הביטחון אָרִיק שָרוֹן שטרם ידע על האובדן הנורא , ודיווח לראש ממשלתו כי בקרב על כיבוש הבּוּפוֹר לא היו כלל אַבֵדוֹת לצה"ל . ראש הממשלה התעניין לדעת מול המצלמה והמיקרופון של ערוץ הטלוויזיה הציבורי ושאל את שר הביטחון האם האויב החזיק בידיו , "מכונות ירייה…?" (מונח צבאי שאבד עליו הכלח) . המיקרופון של המקליט אֵלִי גַל קלט את השאלה והנציח את מנחם בגין משתמש במונח צבאי ארכאי ישן נושן מימי מלחמת העצמאות . מן ההיבט התקשורתי זה היה פגם אנכרוניסטי . אנכרוניזם יוצר תלישות וראש הממשלה ממילא כבר לא היה במיטבו . הוא לפתע נראה עייף וזקן כמו המונח העתיק , "מכונות ירייה" , שטבע רק לפני דקות . מכונות הירייה הפכו זה עידן ועידנים למקלעים . ראש הממשלה לא הכיר את המונח הזה .

carmeli 1 טקסט תמונה : יוני 1982 . מלחמת לבנון הראשונה . מבצר הבופור .

אורי פורת (ראשון מימין) עיתונאי מצטיין וראשון במעלה במשך שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות" , הפך ב- 1981 ליועץ התקשורת של ראש הממשלה מנחם בגין . אורי פורת היה יועץ נאמן ומקורב מאוד למנחם בגין וליווה אותו לכל מקום ואתר . בתמונה נראה אורי פורת עם ראש הממשלה מנחם בגין ושַר הביטחון אריאל שרון מסיירים בזירת המלחמה במבצר הבופור בלבנון ביום שלישי – 7 ביוני 1982 לאחר מלחמה עקובה מדם בין סיירת "גולני" בפיקודו של גוני הרניק לבין פלוגת מחבלים של יאסר עראפאת . בקרב הקשה נהרגו שישה מלוחמי הסיירת בהם מפקדם גוני הרניק הי"ד . בעת הסיור של ראש הממשלה ושר הביטחון  על היעד המבוצר טרם נודע כי שישה מלוחמי הסיירת נהרגו בקרב . במרכז התמונה נראה כתב הטלוויזיה עמוס כרמלי ז"ל . איש הקול החבוש באוזניות ואוחז במיקרופון (שני משמאל) הוא אֵלִי גַל . (התמונה באדיבות עמוס כרמלי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אורי פורת ז"ל היה שנים רבות עיתונאי בולט "בידיעות אחרונות" , ושימש אח"כ יועץ תקשורת נאמן של ראש הממשלה מנחם בגין . עכשיו גמל לו ראש הממשלה החדש יצחק שמיר מחליפו של מנחם בגין בפרס הראוי והציב אותו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל , בתפקיד מנכ"ל רשות השידור . קבענו להיפגש לשיחת היכרות בלובי של מלון "הילטון" (Hilton) בירושלים . מעולם לא ראיתיו קודם לכן וגם לא שוחחתי עמו בטלפון . חששתי מפדיחה שלא אזהה אותו . מכר משותף של שנינו מר אלי בואנוס (היה בזמנו איש הטלוויזיה הישראלית  הציבורית וחבר מרכז הליכוד) זיהה לי אותו והכיר בינינו והסתלק מהמקום . שתינו קפה בצוותא . פרשתי לפניו את המורכבות והמסובכות של מִשנַת שידורי הספורט (שלי) בתוככי גוף שידור ציבורי ואת מינימום העלויות הכספיות הנדרשות לנווט את שידורי הספורט שלנו בארץ ובעולם . רוב השיחה אני דיברתי , כשהוא מאזין ומצית סיגריה מסיגריה (כמעט) . לפני שנפרדנו הוא שאל אותי , "תגיד לי יואש , בשביל מה אני צריך את זה ? את כל רשות השידור הזאת ? רק צרות אני שומע ממך!" . השבתי לוֹ , "אורי, כשייתמו שנות שירותך כמנכ"ל רשות השידור בעוד חמש שנים , היכן שהוא באפריל 1989 , לא תרצה להיפרד . אתה תבקש מראש הממשלה להאריך לך את הקדנציה בעוד חמש שנים" . נפרדנו בלחיצת יד . אהבתי אותו מהרגע הראשון . לא בגלל חיבתו המופלגת לספורט . היה טמון בו קֶסֶם אישי כובש . אורי פורת שינה את מפת שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית ואת אמצעי השידור המוקצים להם מקצה לקצה . לא ניתן להשוות מנקודת מבטי את איכות שידורי הספורט בתקופתו של אורי פורת כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 , לבין אלו ששודרו בעידן טומי לפיד 1984 – 1979. אורי פורת העניק לי תנופה אדירה ובאמת שידורי הספורט פרצו בסערה קדימה ולא רק הם . אורי פורת מסר את רשות השידור למנכ"ל הבא אחריו (אריה מֶקֶל) במצב טוב יותר מזה שקיבל אותה מקודמו . הוא חולל את "מהפכת רוּן ארלדג' הראשונה בשידורי הספורט בטלוויזיה" . זה היה הישג גדול וחשוב . מוטי קירשנבאום חולל במובן מסוים את "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' השנייה" , למרות שהפסיד את זכויות הכדורגל הישראלי ב- 17 במאי 1994 .

6. הימים הם , ורוח התקופה היא (6).

אורי פורת העניק לי בימיו הראשונים כמנכ"ל רשות השידור מָסָה ענקית של אמצעי שידור והפקה , עליהם יכולתי רק לחלום בעידן יוסף בר-אל שלוש שנים קודם לכן . בעונת הכדורגל 1994 – 1993 הגיעה הפינה "רגע של מחלוקת" לשיאים חדשים הודות לעושר טכנולוגי חסר תקדים בתולדות צילומי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית .  במקום ארבע מצלמות (חמש מצלמות במקרה הטוב) בהן כיסינו את משחק הכדורגל המרכזי בשבתות עד לבואו של מוטי קירשנבאום , השתמשנו עכשיו בצורה שיטתית בעֶשֶר מצלמות , שמונה מהן מצלמות גדולות ושתיים מצלמות "אצבע" , לרבות חמישה ולפעמים שישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות שהותקנו בניידת השידור הגדולה שלנו "וֶורֶד" . תוספת כה נכבדה של חמֵש – שֵש מצלמות ומכשירי הקלטה נפרדים שינתה את התמונה והתוצאה הסופית המתקבלת על המסך מקצה לקצה . יכולנו לייחד ולהציב מצלמה מיוחדת שעקבה ברצף ב- Close up אך ורק אחרי מהלך הכדור. המצלמה הזאת שהייתה Isolated ומחוברת למכשיר הקלטה נפרד לכדה את כל העבירות האדומות והצהובות . היו מופקדים עליה טובי צלמי התקריבים שלנו , ובראשם חיים פודגור , מוני שם טוב , ושמוליק ברעם . המצלמה התחתונה שהוצבה על כַּר הַדֶשֶא נקראה בפינו , "מצלמה מספר שלוש" . היא הפכה חיש מהר לאויבת פורעי החוק במגרש .

המצלמה הזאת הצליחה להתקרב אל השחקנים ואל פרצופם בתנאי תאורה טובים ובשל העדשה הענקית המותקנת עליה עד כדי כך , שהיה ביכולתה להעניק למומחי "קוראי השפתיים" את היכולת לקרוא את קללות השחקנים . המצלמות הגבוהות שהוצבו על קווי ה- 16 מ' של רחבות השערים חשפו את הנבדלים ללא כל מאמץ . את רגעי השיא במשחקים לרבות השערים שהובקעו , ניתן היה להראות לפחות מחמש זוויות צילום שונות . בימים ההם זה היה חידוש מפליג . האימפקט היה עצום וגם היינו בלעדיים . התוכנית "משחק השבת" ובתוכה הפינה "רגע של מחלוקת" קיבלו תפנית חדשה לחלוטין . בפעם הראשונה נקטתי בשידורי ה- Promo (קידום) של מחלקת הספורט בטקסט סטקאטו פעיל ואגרסיבי . כתבתי צ'ק לצופים בו הבטחתי להם , " (…) את כל השערים , כל הרגעים הגדולים , כל הכרטיסים האדומים (…) רק "במשחק השבת" (…) רק בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1" . לצֶ'ק הזה היה כיסוי .

בערב שבת – 18 במרס 1994 בשיאה של עונת הזהב בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , יממה לפני השידור הישיר של משחק העונה ה- 3 בין מכבי חיפה למכבי ת"א על תואר האליפות , שיבצה מחלקת ההגשה והרצף בראשותה של יפה מישורי שלושה שידורי פרומו רצופים בתחום זמן של שלוש שעות בין שמונה בעֶרֶב לאחת עשרה בלילה . שידורי הפרומו האלה היו בעצם כתבות קידום מיוחדות שהכינו שני אנשי מחלקת הספורט יגאל שמעוני ויוני קנלר על פי הנחייתי . אורכה של כל כתבת פרומו כזאת באותו לֵיל שִישִי עמד על דקה אחת וארבעים שניות . הן היו אמורות למקד את תשומת ליבו של הציבור בשידור הישיר של משחק העונה החשוב למחרת . שלוש כתבות הפּרוֹמוֹ המרהיבות והתוססות האלה הֵישִירוּ מבט אל צופי הטלוויזיה משלוש זָוִויוֹת שונות , אך הקו המנחה היה משותף והמֶסֶר היה אחיד . כתבת הפרומו קידמה את השידור באמצעות טקסט של הקריין דן עופרי (קריין חדשות במקצועו ברדיו "קול ישראל") , משולב בקִטעי שידור אותנטיים ודרמטיים של השַדָּר מאיר איינשטיין , בהם תיאר את מהלכים שהניבו שערים בשני משחקי העונה הקודמים בין שתי הקבוצות . כל שידור פרומו כזה הסתיים בהכרזה בוטחת של המפרסם במִקְצַב קריינות בוטח בסגנון סְטָאקאטוֹ ,עם הפסקות קצובות והדגשים בין המילים , "…שידור הישיר…משחק העונה השלישי מכבי חיפה – מכבי ת"א …שֵש בערב…רק בטלוויזיה הישראלית הציבורית…רק בערוץ הראשון…!" . זה נשמע ארוגנטי אבל זו הייתה האמת . הכדורגל היה רכוש שידור בלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשת הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל הייתה צריכה להיות גאה על כך שהיא מחזיקה ומטפחת בהצלחה נכס שידור פופולרי כבר בן 25 (עשרים וחמש) שנה ברציפות .

מנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה נסער והרים לי בבהלה באותו עֶרֶב טלפון מביתו במכמורת לביתי בירושלים . הוא היה ממש נרעש לאחר שידור הפרומו השני וטען שזאת ממש הגזמה . "יואש , זה Over Doing , זה יותר מידי , ועוד בעֶרֶב שישי" , הוסיף . הוא לא ידע שבעוד כמה דקות ירוץ באוויר הפרומו השלישי (מנהלת מחלקת הרצף נענתה לבקשתי לצרף פרומו שלישי). אני לא סברתי כך . "אינני חושב וסבור כמוך אך אתה הוא העורך הראשי שלי , אתה יכול להתקשר ליפה מישורי ולחתוך אותי אם אתה רוצה" , עניתי לוֹ . זה נכון ששידורי הכדורגל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העיבו בעֵת ההיא על הישגים חשובים אחרים בשידור הציבורי . שלושת שידורי הפרומו הראוותניים בני 100 שניות כל אחד שנעשו היטב רק הֶעֶצימו את חווית שידורי הכדורגל ויצרו אולי בטעות תמונה מעוותת כאילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היא ערוץ ספורט . למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה רק במה להתגאות . הוא ניצב בראש פירמידת התקשורת במדינת ישראל גם הודות להצטיינות תוכניות הספורט שלו בערוץ הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לצערי לא לזמן רב . מוטי קירשנבאום העניק לי בקיץ 1993 ממון כדי לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי , נתן לי מצלמות וטכנולוגיה בכמות עליה רק יכולתי לחלום בעידן יוסף בר-אל (מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1993 – 1990), וזמן מסך, ואִפְשֵר לי בכך לייצר סטנדרט הפקה וצילום ברמה גבוהה וגם לחדד את המוסף הפופולרי "רגע של מחלוקת" .

הצלחת הפינה "רגע של מחלוקת" בעונת 1994 – 1993 ויכולתה לפתור תעלומות שיפוט בשל עוֹשֶר מצלמותיה (היחסי) , הביאה אותי להציע להתאחדות הכדורגל את סיוע המצלמות שלנו לפתרון אירועים שנויים במחלוקת , ובעיקר כשמדובר ב- "עבירות מוּסַר" שנעלמו מעיני השופטים . כיניתי אותן מעשים פליליים משום שבינן לבין ספורט הכדורגל לא היה שום מכנה משותף . נסמכתי ביזמתי זאת על שיתוף פעולה פרטני שנעשה כבר ב- 1981 בין רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF והתאחדות הכדורגל הגֶרְמָנִית , ובעקבות רעיון שקרם עור וגידים בשנות ה- 80 של מועצת ליגת ה- NFL להפוך כשיטה את המצלמות של רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות (בשל כמות המצלמות בניידות השידור ועושר זוויות הצילום) למצלמות שופטות בשעה שהן מכסות את משחקי הפוטבול בשתי הליגות הבכירות AFC ו- NFC . הנהלת ה- NFL החליטה להתיר לשופטי המשחקים להפסיק את המשחק כדי להתבונן בראיות ה- Video המצולמות ולהשתמש בהן על מנת להוציא את הצדק לאור ולוודא את נכונות השיפוט . ה- NFL הייתה הוועדה המארגנת הראשונה בהיסטוריה של הספורט העולמי שאימצה את מצלמות הטלוויזיה וקיבלה את תצלומיהן כהוכחה שיפוטית . חידוש דרמטי והחלטה היסטורית מרחיקת לכת וחסרת תקדים שלא היה לה אח ורֵע , וקיבלה אישור ב- 13 במארס 1986 . זה היה הישג עצוּם וכַּבִּיר בו הכירה הנהלת ה- NFL  בעונת 1987- 1986 במופת הצילום והשידור המתמשך של חטיבות הספורט של ABC , NBC ו- CBS . ההחלטה להשתמש במצלמות המשדרות ישיר את המשחקים לעשרות מיליוני צופים כמערכת שיפוטית (המקובלת על הקבוצות ובמקביל גם על צופי הטלוויזיה בארה"ב) היוותה הצדעת כבוד ואות הערכה עיתונאי יוצא דופן לאנשי הספורט של שלוֹש רשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב ובראשם גאון הטלוויזיה רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge), נשיא חטיבות הספורט והחדשות המצליחות של רשת הטלוויזיה ABC. רוּן אָרְלֶדְג' היה ראשית דבר עיתונאי לוחם ואמיץ. זאת הייתה מורשתו .

nfl

טקסט מסמך :  13 במארס 1986 . ידיעה סנסציונית מופיעה ומתפרסמת בעיתון האירופי , "INTERNATIONAL  HERALD  TRIBUNE" , ואשר מבשרת על החלטת מועצת ה- NFL  האמריקני בראשות הקומישינר של ה- NFL פיט רוזל (Pete Rozelle) להפוך את מצלמות הטלוויזיה של הרשתות הגדולות ABC , CBS , ו- NBC המכסות את משחקי הפוטבול בארה"ב ל- "מצלמות שופטות" . (באדיבות העיתון "הראלד טריביון") .

פיט רוזל הקדים את זמנו . אפילו ה- FIFA החליטה באיחור של שנות דור כי מצלמות הטלוויזיה המסקרות את תחרויות המונדיאלים ואליפויות אירופה בכדורגל יהפכו גם הן בעת הצורך ל- "מצלמות שופטות" . מצלמות עזר לשופטי המשחקים ברגעים של מחלוקות שיפוט . השיפור הטכנולוגי הטלוויזיוני רב העוצמה ב- 30 השנה האחרונות , ריבוי המצלמות , והפיכת כל מצלמה בניידת השידור ל- Isolated Camera המחוברת ל- VTR נפרד , מעניקים לצופים בביתם זוויות ראייה משופרות וטובות הרבה יותר מזווית הראייה הבודדת של השופט המרכזי ועוד שתי זוויות ראייה של שני הקוונים . שלושת השופטים רואים את האירועים מגובה כר הדשא . צופי הטלוויזיה בעולם ובארץ רואים מהכורסא בסלון בבתיהם את אותם האירועים בהילוכים חוזרים איטיים מזוויות צילום שונות . שם בבית מיטיבים לראות טוב יותר מהשופטים על כר הדשא את האירועים השנויים במחלוקת ואשר שווים עוד התבוננות ושיקול דעת נוסף אך אינם מוענקים לפי שעה לשופטים . ב- 11 באפריל 1981 התרחש אירוע חמור במשחק כדורגל בבונדס ליגה הגרמנית בין קבוצות הָמְבּוּרְג ושָאלְקֶה 04 שהסעיר את כל גרמניה . שחקנה גְדל הגוּף של הָמְבּוּרְג הוֹרְסְט רוּבֶּש תקף את שומרו האישי במשחק תּומַאס זִיבַּארְט במכת מַרְפֵּק אדירה לסַרְעֶפֶת . השחקן הנפגע התמוטט על כר הדשא . התקיפה הפלילית נעלמה מעיניו של השופט הוֹרְסְט יוּסְט אך לא מהמצלמה של רשת הטלוויזיה הממלכתית ZDF שתיעדה מקרוב את האֵירוּע המֵביש בהילוך איטי . ZDF שידרה את הקטע האָלִים הזה בתוכנית הספורט שלה עוד באותו עֶרֶב , וכל גרמניה רעשה וגעשה. הוֹרְסְט רוּבֶּש יצא נָבָל והשופט סוּמָא וגם טיפּש . לעבירת המוּסַר של הוֹרְסְט רוּבֶּש לא היה דבר עם רוח הספורט . הוא תקף בפראות רבה את יריבו (הבלתי מוכן ומוגן) במסווה של משחק כדורגל . זאת הייתה עבירה פלילית לכל דבר . זה היה פשע . למחרת השתמשה התאחדות הכדורגל הגרמנית בצילומי ZDF כעדות מרשיעה, והרחיקה את העבריין ממגרשי הכדורגל לשלושה חודשים . את קטע הוִוידֵיאוֹ החשוב הזה סיפק לי ידיד וקולגה אוֹסְקָר ווָארְק (Oskar Wark) המנוח מנהל מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית – ממלכתית ZDF במיינץ .

זו עֵת פרידה מידיד אמת עמוס כרמלי ז"ל . הוא היה שותף פעיל לכל התהליכים והחוויות הטלוויזיוניות המובאות על קצה המזלג בפוסט הנוכחי . אילו היה יכול , היה מספר לכם את מאורעות השנים ההן ורוח התקופה ההיא טוב ממני .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

1. היסטוריה של מאבקי כוח וועדיים בתוככי השידור הטלוויזיוני הציבורי. 2. נימוקים לבחירת תוכן שידור טלוויזיוני בימי בראשית של השידור הציבורי. 3. האם ניתן לחלוק אחריות ? פוסט מס' 397. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת.

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 397 : הועלה לאוויר בשבת – 7 ביוני 2014.

1. היסטוריה של מאבקי כוח ועדיים בתוככי השידור הטלוויזיוני הציבורי. 2. נימוקים לבחירת תוכן שידור טלוויזיוני בימי בראשית של השידור הציבורי. 3. האם ניתן לחלוק אחריות ? פוסט מס' 397. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————– טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : וועד ההנדסה של ערוץ 1 בעשור השני של שנות האלפיים.

היה ברור כבר מההתחלה כי יו"ר וועד ההנדסה של ערוץ 1 מר משה שגב מפזר איומי סרק בקרב הציבור כי מונדיאל ברזיל 2014 לא ישודר נוכח איומי ממשלת ישראל לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולשלוח 2000 עובדים הביתה . ערוץ 1 מחזיק כיודע בזכויות השידורים של המפעל בגובה של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) . מגוחך שמשה שגב מי שמתיימר להיות מנהיג פועלים מאיים באקדח ללא מחסנית . משה שגב הוא טכנאי שנבחר ע"י עובדי ההנדסה להתייצב בראש הוועד ולייצג את האינטרסים שלהם . וועד ההנדסה הוא אחד משלושה בתוככי ערוץ 1 המייצג רק את הטכנאים (קיימים עוד וועד עובדי עיתונות – הפקה ו- וועד עובדי הדירוג המשולב) , ואשר מקיים קשר הדוק ויחסים סימביוטיים מימים ימימה מאז 1970 ועד עצם היום הזה עם הסתדרות העובדים הכללית . גם יו"ר ההסתדרות החדש מר אבי ניסנקורן (החליף את מר עופר עיני) מגלה כלפיהם אהדה רבה . בהיות הטכנאים ממונים על השלטר של הטלוויזיה הם צברו במשך השנים הרבות כוח רב הרבה מעבר למידותיהם והפכו למיליטנטיים . אני זוכר ומעריך גם היום את מרבית עובדי ההנדסה בערוץ 1 אולם לחלוטין לא מיישר קו עם הסכמי העבודה (חלקם מעוותים לחלוטין ובלתי מקובלים) שחתמו עמם הנהלות רשות לדורותיהן בעתות משבר .

מתוך שורות ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קמו טכנאים ומהנדסי טלוויזיה מוכשרים ודגולים בתחומי ה- Video וה- Audio. די אם אשלוף מהזיכרון ואציין כמה מהם (לא לפי האלף בית וגם לא לפי סדר החשיבות) : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר, סעדיה קאראוואני, יוסי ששון, אבנר מריומה , שמואל כהן , אלכס פלדמן , מיכה לויירר , עקיבא מלמד , אלי קרייתי , ישי פרנקל , מוטי גיא , אריה מולצ'ינובסקי , זיגי זיגל , פסיה לפלר , ארנון וועדיה, עמירם גולדשמידט, אריה קולקר , אלכס לבריק , אמירן בכורי , אריק ברכה , עזרא שקורי , שמעיה חסון , משה כהן , איציק כהן , אמנון אלטשולר , עמוס בינקין , אריק ברכה , דובל'ה גולדשטיין , מנחם וולף  , יוסף "בניו" בן יצחק , יחזקאל גרופר , אליעזר הנדלמן , צביקה בירנבלום , יעקב זכאי , מאיר חיימי , וויקו טייב, יעקב ינאי, איתן להב , עוזי לוי , יוסי מוסן , נוח מסיל , רוני מתתיהו, דוד עוליאל , אילן פאעל , שמוליק פוקס , חגי פיזם , יצחק קמחי , שמעון קוגן , שמואל שוורץ, אבי שמידט , יורם שירזילי , שמואל אטינגר , שני הבני דודים הזכורים לטוב אלי בבא ועוד אלי בבא , דני בכר , אלי גל , אלכסנדר הרש , פאול ווייסמן , חיים זליקוב , יוסי כהן , מוטי לוי , שמעון נחמה , שלום נתנאל , רני פז , רוני קלדרון , אלי קובו , יוסי מנקו , ורבים אחרים שיסלחו לי מפאת השכחה כי שמם איננו מוזכר כאן . הטכנאים האלה הם בלתי נשכחים עבורי מפני שנשאו עמי לאורך שנים רבות וארוכות את "אֲרוֹן אֲדוֹנָי" בכל קרבות השידור בארץ וגם בעולם . אין זה דבר של מה בכך .

וועדי ההנדסה מאז הימים ההם של עידן המונופול ב- 1968 נהנו ושאבו את כוחם מגיבויה המסיבי של הסתדרות העובדים הכללית בעלת השפעה ענקית על התנהלותה של רשות השידור (כוללות בתוכה שני ערוצי טלוויזיה ציבוריים 11 ו- 33 בעברית וערבית ושני ערוצי רדיו "קול ישראל" ציבוריים בעברית וערבית) בפרט ועל התנהלותו של כל המשק בכלל . משה שגב שגה משהתרברב בפרהסיה בערוץ 2 ב- "פגוש את העיתונות" אצל גב' רינה מצליח כי כל האופציות פתוחות . הוא גרם נזק לוועד ההנדסה וגם לשידור הטלוויזיוני הציבורי עצמו מפני שלא היה בקי בחוזה הכפול ובסעיפי ההסכם שנחתם בין איגוד השידור האירופי ה – EBU (רשות השידור חברה פעילה ב- EBU המאגד בתוכו 74 רשתות שידור ציבוריות , טלוויזיה + רדיו , מ- 56 מדינות) לבין ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) הנוגע לרכישת זכויות השידורים של מונדיאלים דרום אפריקה 2010 וברזיל 2014 . אחד הסעיפים בהסכם קובע שרכישת זכויות השידורים מחייבת את הגוף הרוכש (במקרה דנן מדובר בערוץ 1) לשדר ישיר את כל 64 משחקי המונדיאל גם אם שילם טבין ותקילין בעבור סחורת השידור . השר גלעד ארדן לא התעצל והתקשר למנכ"לית (Director General) איגוד השידור האירופי גב' אינגריד דלטנר (Ingrid Deltenre) וזאת הסבירה לו והבהירה היטב כי ערוץ 1 מחויב לאחר שקנה את זכויות השידורים של מונדיאל ברזיל 2014 לשדר ישיר את כל 64 המשחקים גם אם יש לו מחלוקת עם ממשלת ישראל . במידה ויחליט לא לשדר יעביר ה- EBU מייד ולאלתר את זכויות השידורים מערוץ 1 לגוף טלוויזיה אחר במדינת ישראל . ingrid deltenre טקסט תמונה : יוני 2014 . זוהי מנכ"לית ה- EBU (איגוד השידור האירופי) השווייצרית גב' אינגריד דלטנר (Ingrid Deltenre) . היא התמנתה לתפקידה הרם ב- 1 בינואר 2010 . (באדיבות ה- EBU) .

ברור שמשה שגב לא הכין את שידורי הבית שלו ולא גיבה את נקודות החולשה בטיעוניו . ברור שוועד ההנדסה של ערוץ 1 שהתנהג ב- שחץ ורברבנות בשיחה עם רינה מצליח שדרנית ערוץ 2 ב- "פגוש את העיתונות" הפסיד בקרב וגם במלחמה . הספינה המובסת הזאת שמפליגה במים סוערים ונושאת על סיפונה 2000 מלחים עלתה על שרטון . וועד ההנדסה של ערוץ 1 נותר מיליטנטי אולם מחלפותיו הוסרו ממנו זה מכבר . אין לו יותר כוח . הזמנים השתנו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מונופול שידור בעל עוצמה ייחודית במשך כ- רבע מאה של שנים בין 1968 ל- 1993. משנוסדו ערוצי הטלוויזיה בכבלים ב- 1989 (חברות מת"ב , גוונים ו- ערוצי זהב) וקם ערוץ 2 בנובמבר 1993 (על שלושת זכייניותיו "רשת" , קשת" , ו- "טלעד") ובראשן המנכ"לים המוכשרים שלהן דן שילון ויוחנן צנגן , אלכס גלעדי , ועוזי פלד (בהתאמה) – התברר כי השידור הציבורי המסורבל איננו יודע להתחרות . רבים מעובדי ערוץ 1 מתחבאים ומסתתרים גם היום מאחורי המונח "השידור הציבורי" כאילו הוא משוחרר מעול הרייטינג וכאילו מַס הָאַגְרָה הוא תשלום נֶצָח שכתוב בתנ"ך ב- עֲשֶרֶת הדִבְּרוֹת .

אם לשוב לעניינינו הרי ש- מדובר בעולם טלוויזיוני ציבורי הפוך שעשוי מקשה אחת . הטכנאים ועובדי הדירוג המשולב הם אלה שמספקים לעיתונאי ערוץ 1 תשתיות ייצור בדמות שירותים טכנולוגיים , שירותי מזכירות , ושירותי תחבורה כמתבקש , אולם העיתונאים אכזבו ולא השיבו מלחמה שערה כנדרש כנגד ערוץ 2 וערוץ 10 . עיתונאי ערוץ 1 שקעו כבר לפני שנים עם המדרוג המגוחך שלהם במצולות הרייטינג למרות שנתמכו מידי שנה בשנה ע"י הציבור משלם האגרה בגובה של 1.000000000 (מיליארד) שקל . מדובר בתשלום אגדי . בדרכם למצולות האוקיינוס משכו עיתונאי ערוץ 1 מטה גם את עמיתיהם עובדי ההנדסה ועובדי הדירוג המשולב . אילו היו עובדי ערוץ 1 על שלושת מגזריהם אנשים חכמים ומעשיים הם היו מקימים כבר לפני שנים Think Tank משותף ומטקסים עצה כדי לקדם יחדיו את הרעה המתרגשת עליהם . כשאתה שומע גם כעת שהעיתונאים מתראיינים ברשלנות בכל חור לרבות "בית סוקולוב" בתל אביב ומאשימים את ההנהלה שלהם (מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ') האשמות חמורות ביותר ורק לא עצמם , אתה מבין כי כלו כל הקיצים . כשאתה מקשיב גם עכשיו לתירוצים הילדותיים של העיתונאים כי יורשה להם לפעול בתוך בועה ללא קשר לנפילת חומות ערוץ 1 ורשות השידור , ברור לך שהאנשים לא יודעים על מה הם מדברים , ואינם מודעים כי הם עתידים לחוות בתוך תקופה קצרה מטמורפוזה , וכי סופם במתכונתם הנוכחית קרֵב . עולם תעשיית הטלוויזיה מונהג ע"י עיתונאים , עורכים , מפיקים , בימאים , צלמים , שדרנים , מגישים , מנחים , ויוצרים מגוונים . נכון שברשימת ה- Roller Credits שרצה בסוף כל תוכנית מופיעים גם שמות נוספים של העושים במלאכה , טכנאים ועובדי הדירוג המשולב , אולם הראשונים הם אלה הנושאים באחריות לתוכן . גורלם של הטכנאים ואנשי הדירוג המשולב עומד על בלימה ותלוי לגמרי בכישרון העיתונאים , ביכולת המעש של היוצרים , ובאיכות אנשי חזון המופקדים על בחירת התוכן והעלאתו לאוויר . כל רשת טלוויזיה באשר היא בכל מקום בתבל איננה מוסד ניסיונות ולא רשאית להתגלח על זקן הצופים שלה. כל רשת טלוויזיה באשר היא נדרשת לייצר ולבנות לוח שידורים עבור צופיה המבוסס על סמך מחקר מוקדם וניסיון . גם אם מדובר בטלוויזיה ציבורית וודאי כשמדובר בטלוויזיה מסחרית . "שבע השנים הטובות" של וועדי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חלפו זה מכבר . עכשיו בעידן השמיים הפתוחים ושוק טלוויזיוני תחרותי פרוץ לכל עבר , אין לטכנאי ערוץ 1 שום כוח ויכולת לאיים בשביתות ושיבושי עבודה כפי שניסה לעשות משה שגב בעת השיחה עם גב' רינה מצליח ב- "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 בשבת שעברה (31 במאי 2014) .בעיקר כשהרייטינג שמייצרת שכבת העיתונאים , המפיקים , והיוצרים צנח ונושקתו לממוצע יומי בן % 1 (אחוז אחד) בלבד . אולי % 2 . במקרה הטוב מדובר במאכסימום % 3 .

הערה 4 : וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה הקודמת.

וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 התנהג במיליטנטיות ולעיתים בשיכרון כוח במאבקים על מימוש הסכמי העבודה וזכויות אנשיו כפי שנחתמו עם הנהלת רשות השידור . סדרת 13 הספרים רחבת ההיקף שחקרתי וכתבתי , וקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", כוללת בתוכה קטעי עיתונות המתעדים חלק מצעדים קיצוניים שנקטו וועדי ההנדסה לדורותיהם , משלא בחלו ולא מאסו בשום נימוק על מנת לקטוע ולהשבית את שידורי טלוויזיה הישראלית הציבורית כשהתחשק להם וכשנראה להם . ב- 3 ביוני 1984 השבית וועד ההנדסה את השידור הישיר של חטיבת הספורט בראשותי את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל לוד לבין הפועל באר שבע שנערך באצטדיון רמת גן . הנימוק היה כי מנהל שירותי ההפקה דוד "דודו" הירשפלד ז"ל לא הקציב מספיק כסף לארוחת הצהריים המרוכזת של צוות ההפקה באחת המסעדות באזור בטרם השידור הישיר , והארוחה לא כללה את המנה השלישית עוגת באוואריה ו/או עוגת מוס . עניין הארוחה הבלתי גמורה הועבר לידיעת יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי שהורה על השבתה מיידית של השידור הישיר המתוכנן מאצטדיון ר"ג . משחק הגמר על גביע המדינה ביו הפועל לוד ל- הפועל באר שבע הסתיים בתוצאת תיקו 0 : 0 לאחר 120 דקות . הפועל לוד ניצחה בבעיטות ההכרעה מ- 11 מ' 3 : 2 וזכתה בגביע . ביקשתי מ- ציון סווירי כי יאפשר לי לפחות להקליט את המשחק , אירוע חשוב בתולדות הספורט במדינה , כדי לתעד אותו ולשדרו במועד מאוחר יותר אולם הוא סירב מכל וכול . "יואש אלרואי זה לא אישי נגדך . הנהלת רשות השידור עושה מאתנו צחוק . עוגת המוס ו/או הבאוואריה הן בבחינת הקש ששבר את גב הגמל " , השיב לי . משחק הגמר על גביע המדינה יצא לדרך וצוות הטלוויזיה התקפל בהוראת וועד ההנדסה וחזר בידיים ריקות עם ניידת השידור (ה- OB הלבן) לבסיסו בירושלים . מנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל נשא בתפקידו חודשיים ימים בלבד הבין לפתע לאיזה עולם טלוויזיוני אלים ולאלו יחסי עבודה עכורים – נקלע . הוא היה המום ומבולבל . אורי פורת הגיע לרשות השידור ב- 1 באפריל 1984 . הוא היה פרי מינוי פוליטי של ראש הממשלה יצחק שמיר . בשנים האחרונות כיהן כקצין תקשורת ודוברו של ראש הממשלה הקודם מנחם בגין . לפני כן שימש במשך שנים רבות עיתונאי ב- "ידיעות אחרונות" . יחסי העבודה המורכבים בתוככי רשות השידור של שלושת הסקטורים עיתונות , הנדסה , והדירוג המשולב עם הנהלת רשות השידור שכללו אין סוף סכסוכים , ריבים , והשבתות – היו זרים לו . בעיקר לא ידע להתמודד עם דרישות וועד ההנדסה המיליטנטי . הוא הטיל על סמנכ"ל כוח אדם שלו מר עמרם עמר לנהל בשמו את המו"מ על הסכמי העבודה עם שלושת הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית . עמרם עמר היה איש פשוט שצמח ברשות השידור אולם היה מומחה גדול בדיני עבודה והסכמי עבודה ומי שמצא את עצמו לפתע וכל הזמן בין הפטיש לסדן . מחד היה נאמן מאין כמותו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (אורי פורת סמך עליו בעיניים עצומות) . מאידך הבין את האחריות הגדולה המוטלת עליו לשמר את יחסי העבודה התקינים בתוך הרשות בטלוויזיה וברדיו . מצד שלישי הכיר בעובדה שוועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנהנה אוטומטית מגיבוי ההסתדרות מחזיק בידו כוח רב . גם מפני שידיו מונחות כל הזמן על השלטר של הטלוויזיה . המצב הרגיש והעדין בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית הוליד בסופו של דבר הסכמי עבודה מעוותים. זה לא היה סוד כי נפרצו כל מיני מסגרות שכר בעיקר בתחום רישום שעות נוספות בימי חול ובשבתות וחגים – והתמורה הכספית שעל הנהלת רשות השידור לשלם לעובדים .

tech 9

טקסט מסמך קטע עיתונות : 4 ביוני 1984 . העיתון "חדשות" . וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננו מאפשר לשדר ישיר מאצטדיון ר"ג (בעיטת הפתיחה מיועדת לארבע אחה"צ) את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל לוד ל- הפועל באר שבע . וועד ההנדסה טען כי העובדים לא קיבלו בארוחת הצהריים המרוכזת בטרם שריקת הפתיחה כמובטח מנה שלישית לקינוח של עוגת באוואריה ו/או עוגת מוס . יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי (נהנה מגיבוי מוחלט של ההסתדרות) הורה לטכנאים שלו לקפל את הציוד ולחזור מייד ולאלתר עם ניידת השידור לירושלים . להגנתו טען ציון סווירי כי עוגת הבאוואריה / מוס הייתה הקש ששבר את גב הגמל וכי ההנהלה לא מקיימת שוב ושוב את ההסכמים שחתמה במו ידיה עם חטיבת ההנדסה בטלוויזיה . (באדיבות "חדשות" ומו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן) .

tech 2

טקסט משמך קטע עיתונות : 5 ביוני 1984 . העיתון "חדשות הספורט" . השידור הישיר של משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל הפועל לוד – הפועל באר שבע ב- 3 ביוני 1984 באצטדיון ר"ג לא יצא לפועל בהוראת וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות הארכיונאי מר רוני דרור וארכיון "חדשות הספורט") . 

וועדי ההנדסה השביתו את השידורים תדירות כשחשו מאוימים . פעמים רבות סברו כי הנהלת רשות השידור מתחמקת מהם , ואיננה ממלאת את חלקה בהסכמי העבודה החתומים עמם . הנה תזכורת היסטורית מייסרת מ- 8 בפברואר 1987 . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז ומעולם הפקתי , ערכתי , וניהלתי שידור ישיר מארה"ב של משחק ה- NBA בכדורסל שנקרא "The all star game" , ו/או כפי שהוא מכונה "כוכבי המזרח נגד כוכבי המערב" . נכון שהיה מדובר במשחק ראווה אולם לציבור הישראלי נקרתה הזדמנות ראשונה לחזות בשידור ישיר בשחקנים ברמתם של קארים עבדול ג'אבר , מג'יק גונסון , לאיר בירד , קווין מקהייל , אייזייה תומאס ורבים אחרים . בהפסקת המשחק שידרתי את תחרות ההטבעות ה- "Slam Dunking" בה ניצח מייקל ג'ורדאן (Michael Jordan) . השידור הלווייני הישיר המתוכנן עורר עניין עצום במדינת ישראל . ה- Originate של השידור הישיר המיוחל ההוא הייתה רשת השידור האמריקנית CBS בניו יורק . היות ושידרנו את המשחק Off tube מירושלים ביקשתי מ- CBS לקבל על הלוויין גם את פס הקול של השדר שלהם Play by play דיק סטוקטון (Dick Stockton) כ- Guide line על מנת להקל את מלאכת הזיהוי על השדר המוביל שלי יורם ארבל . שילמתי בשם רשות השידור 2500 דולר זכויות שידורים תמורת התענוג . עלות השידור הלווייני ה- Multilateral התחלקה בינינו לבין עוד כמה רשתות טלוויזיה אירופיות לרבות רשת הטלוויזיה של צבא ארה"ב שהחזיק כוחות במערב גרמניה . מיסדתי שתי עמדות שידור האחת באולפן בירושלים בראשות יורם ארבל ושני הפרשנים אריה מליניאק וטל ברודי , והשנייה בתל אביב בראשות נסים קיוויתי וארל וויליאמס . השידור הישיר של משחק ה- NBA התארך מעבר לחצות וחצי (שעת הנעילה הרשמית מידי לילה של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) . או אז החליט יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי בגיבוי שני אנשי ההסתדרות הירושלמי מר אברהם שוטלנד והתל אביבי מר זלמן שנקמן להראות למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל כוח אדם שלו מר עמרם עמר אצל מי מצוי הכוח . הוא הורה לקטוע את השידור הישיר בטענה שלא נחתם הסכם עבודה עם הטכנאים הדן באותו השידור הקונקרטי הזה של ה- NBA שחרג מעבר לשעה המסוכמת עמם , 24.30 . ציון סווירי פקד על מפקח השידור באותו ערב ב- Mater Control מר אריה קולקר להוריד את המתג ולגדוע את השידור הישיר . שהיתי בחדר הבקרה הראשי וצעקתי לציון סווירי "לא…לא… אל תעשה זאת…יצאת מדעתך…אין לך רשות לפגוע כך במיליוני צופי טלוויזיה במדינת ישראל…" , אולם הוא נשאר Cool וענה לי בנון שלנטיות , "אל תיקח את זה כל כך קשה…זה לא אישי נגדך…" . נציג ההסתדרות אברהם שוטלנד נכח בעצמו באותו הלילה ההוא של יום ראשון – 8 בפברואר 1987ב- Master Control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים והיה עֵד לחילופי הדברים ביני לבין ציון סווירי . הוא נותר חסר הבעה . פניו היו קפואים נוכח העוול שציון סווירי עומד לחולל . אריה קולקר נשמע לצו אלוהי הטלוויזיה בדמותו של ציון סווירי ושני מיליון צופים ראו לפתע על מסך בסלון ביתם "Black" , מסך שחור . המדינה הייתה כמרקחה . והעיתונות הכתובה יצאה מדעתה . היא תקפה בחריפות את טכנאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית אולם מפני שמדובר במקשה אחת של עובדים הרֶפֶש הוטל בכולם .

tech 3

טקסט מסמך קטע עיתונות : 9 בפברואר 1987 . העיתון "ידיעות אחרונות" מסקר את קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י ציון סווירי יו"ר וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בגיבוי ההסתדרות . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

tech 6

טקסט מסמכי קטעי עיתונות : 9 בפברואר 1987 . קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות יו"ר הוועד מר ציון סווירי . באדיבות "הארץ" , "מעריב" , ו- "ידיעות אחרונות" .

tech 7

טקסט מסמכי קטעי עיתונות : 11 בפברואר 1987 . קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . באדיבות "כותרת ראשית" ו- "על המשמר" .

tech 8

טקסט מסמך קטע עיתונות : 9 בפברואר 1987 . קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA בכדורסל ע"י וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . באדיבות העיתון "חדשות" הוצאת מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן .

הציבור ראה ונשך שפתיו . וועדי ההנדסה לדורותיהם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היו חזקים מהציבור שאליו שידרו . בסיועם של היו"רים בהסתדרות לדורותיהם ששו וועדי ההנדסה אלי קרב . הם ניצחו אומנם בקרבות שונים והתכתשויות רבות אולם הפסידו בסופו של דבר במלחמה כולה . הנה עוד תזכורת מהימים ההם של קיץ 1982 בהם איים וועד ההנדסה להשבית את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל ספרד 1982 .

tech 4

טקסט מסמך : 1 ביוני 1982 . וועד ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאיים להשבית את מבצע השידורים של מונדיאל ספרד 1982 . הפוליטיקאים למיניהם נזעקים מכל עבר . הם מנצלים את ההזדמנות , מתערבים , ובוחשים . (באדיבות "הארץ" ו- ארכיון "על המשמר") . 

ברצוני להסב כעת את תשומת קוראי הבלוג הזה למידע על קצה המזלג הנוגע לבחירה המורכבת רבת נימוקים (גם כלכליים) של תוכן טלוויזיוני , עיתונאי – חדשותי , ובידורי בעידן ההוא בימי בראשית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם וכל מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לדורותיהם הבינו כי אחד מתפקידיו הראשונים והראשיים של השידור הציבורי הוא לעסוק בהפקה ישראלית מקורית בתחומי החדשות , האקטואליה , והתיעוד כמו גם בתחום הדרמה , התוכניות , והבידור . חיש מהר הוברר לכולם כי הפקה מקורית עולה הון תועפות שאין להם ועל כן אפשר למלא את השורות ברכישת סדרות טלוויזיה מחו"ל יחדיו עם סרטים קנויים במחירים זולים . הצופה הישראלי שאוזנו כרויה לשפה האנגלית עוד מימי ששחר האימפריה הבריטית ושלטון המנדט האנגלי בארץ נחשף במהירות רבה ובבת אחת מאז 1968 לכמות עצומה של חומרי טלוויזיה אמריקניים ובריטיים , וגם קצת צרפתיים . חלקם טובים מאוד ומוערכים .

פרק קצרצר מתוך הספר עב הכרס הקרוי "8 ימי בראשית", והמרכיב סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, ועוסקים בהיסטוריה של הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884. הסדרה קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

"…תוצאותיה המזהירות של מלחמת ששת הימים ביוני 1967 שינו את תוכניותיו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד והפרו את אלו של שַר ההסברה בממשלת לוי אשכול , יִשְרָאֵל גָלִילִי . טכסיסן הקרבות האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד נשא עיניו אל תפקיד הרמטכ"ל וביקש להישאר בשורות צה"ל . הוא וויתר על מינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה וכך גם הודיע לממנה שלוֹ . השַר ישראל גָלִילִי פגוע ונבוך , התעשת מייד , והטיל את משימת הקמתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 43) ראש הפקולטה לסוציולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים . פרופסור אליהוא כָּ"ץ עלה לישראל מארה"ב ב- 1963 ונחשב בעת המינוי הרם לעולה חדש . ישראל גלילי האמין שנימוקי המינוי החדש טובים ו- וודאי שאינם פוליטיים . האישור נכנס לתוקפו ב- 9 באוגוסט 1967 בישיבת שַרים לענייני הטלוויזיה הכללית ואֵלִיהוּא כַּץ תפש את מקומו של האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד . זה לא היה מינוי סטטוטורי והשר ישראל גלילי נמנע מלהבטיח לפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ כי בתום שלב ההקמה ימונה למנכ"ל רשות השידור כפי שהבטיח לקודמו האלוף אֵלְעַד פֶּלֶד . אבל ההפקדה צלחה . פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (בן 89 כיום) הוא מגדולי המומחים בתקשורת המונים וטלוויזיה החיים כיום במדינת ישראל . איש בעל יושרה שאפילו לא העלה בדעתו לדרוש ב- 1967 הבטחה מקצועית בסמכות החוק מהשר הממונה כי יימצא לו תפקיד ראוי בתום המשימה . הוא היה עולה חדש , יהודי – אמריקני ציוני , הוגה דעות חכם שראה במינויו לתפקיד ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה תרומה למדינת ישראל ונתן את הסכמתו מייד וללא היסוס . הוא רק ביקש מהשר ישראל גלילי שימנה לסגנו בצוות ההקמה את עוזי פלד עובד המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים בראשות פרופסור אליהו לואיס גוטמן . השר ישראל גלילי העביר ללא קושי בממשלה את מינויים של אליהוא כ"ץ ועוזי פלד לראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה.

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר נחקר ונכתב במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שונים שאני חוקר וכותב מאז 1999 . השם הכולל של הסדרה נקרא , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" והיא עוסקת בקורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884.galili 1 טקסט מסמך : 9 באוגוסט 1967 . ישיבת וועדת שרים לעניין הטלוויזיה הכללית . השר ישראל גלילי מודיע על כניסת פרופסור אליהוא כ"ץ לעבודה כראש הצוות להכנות להקמת הטלוויזיה הכללית . (באדיבות ארכיון גנזך המדינה . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לידתה של הטלוויזיה הציבורית בישראל בשנים 1969 – 1967 הייתה דרמטית בפיגור של תקופה ארוכה אחרי הנעשה בעולם , אך הקמתה המאוחרת העניקה לה הזדמנות להחליט למי היא רוצה להידמות ובאיזה מודלים ברצונה להשתמש . שני המייסדים פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד בחרו ב- BBC . מאות רשתות טלוויזיה פעלו ברחבי תבל ב- 1968 . הטובות ביותר היו של ה- BBC הבריטי (וגם ITV) ורשתות הטלוויזיה האמריקניות CBS , NBC , ו- ABC ש- שִגשגו זה מכבר ושידרו בהצלחה רבה שידורי ספורט , חדשות , דרמות , קומדיות , סדרות מתח של בילוש ומשטרה (ז'אנר בעל מכנה משותף שנקרא : "The long arm of the law") , סדרות מערבונים , סרטי קולנוע , וגם תוכניות וסדרות לילדים והנוער . שתי סדרות זכורות במיוחד : ילדת הטום בוי השוודית "בילבי" והאמריקנית "פליפר הדולפין" (Flipper  1968 – 1964) . סדרות ילדים עם חיות תמיד משכה תשומת לב שניתנה גם סרטיו המצויירים של וולט דיסני מלאי הומור ומסרים שלימדו אותנו ואת ילדינו לקח ושיעור שגם לחלשי הגוף בינינו יש סיכוי . הסדרה האמריקנית המצויירת "פּוֹפַּאיי המַלָּח" (Popeye The Sailor Man) הבהירה לילדינו שאם אוכלים תרד אזי גם ה- Underdog (המועמד להפסיד בתחרות) יכול לגבור על החזק בסופו של דבר . במובן הזה היא הייתה בלתי נשכחת . מלחמתו של פּוֹפַּאיי המלח קטן הקומה ואמיץ הלב נגד יריבו הענק בְּלוּטוֹ והתחרות בין שניהם על ליבה של אוֹלִיב היה רעיון טלוויזיוני פשוט עליו מבוססת התעשייה כולה . הזדהות של הצופה עם מלחמתו של ה- Underdog החלש והטוב נגד החזק והרשע זכה להזדהות כה רבה והיה כל כך נערץ עד שפרקי הסדרה שודרו שוב ושוב בהפסקות שידורי הספורט הישירים מחו"ל בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם מוסד האולפן המנווט בירושלים . אולי קשה להאמין אבל "פּוֹפַּאיי המַלָּח" היווה חלק מההיסטוריה האלקטרונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברגעים מכריעים שלה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . ב- 17 בפברואר 1977 חוללה מכבי ת"א סנסציה וגברה בעיירה נידחת בבלגיה , וִוירְטוֹן , על אלופת ברה"מ צסק"א 91 : 79 במסגרת גביע אירופה לאלופות בכדורסל . בהיעדר אולפן מוביל בירושלים כיכב "פופאיי המלח" בהפסקה שבין שתי המחציות ושימש מודל למכבי ת"א כיצד הטובים מנצחים את הרעים . מגישת הרצף גב' ענת שרן הייתה הקריינית שהעלתה אותו לאוויר .

שני ראשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה  פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד היו מודעים להיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית [1] , להתפתחות הטכנולוגית שלה , ויעדי השידור שכבשה . ב- 1967 היו כבר לטלוויזיה הבינלאומית הישגים מרשימים . חלקם בלתי נשכחים . ב- 1967 הפיקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC בהצלחה כבירה את סדרת הטלוויזיה רבת המוניטין "The Forsyte Saga" המונומנטאלית בת 26 פרקים (כל פרק בן 50 דקות) על פי ספרו של ג'וֹן גולסוורת' . "הָהַגָּדָה לְבֵית פוֹרְסַיְיט" נחשבה לאחד מפסגות הטלוויזיה הבינלאומית . זאת הייתה יצירת מופת ששודרה בכל העולם ונרכשה (בפרוטות) גם ע"י הטלוויזיה הישראלית ב- 1970 [2] . היא זכתה למעריצים רבים ורייטינג עצום . השחקנים האנגלים בסדרת הדרמה הזאת אֶרִיק פורטר , ניירי דאון פורטר , וקנת' מור הפכו לבלתי נשכחים . הסופר נָתַּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא שימש משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור באותן השנים והיה האיש שקנה את הסדרה הדרמטית הבריטית רבת המוניטין מהמפיצים חברת MGM בעת שעשה בשליחות בניו יורק . הסופר נתן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא (בן 89 היום) וחתן פרס ישראל לספרות ב- 2012 זוכר היטב את המהלכים בעת שיחות התחקיר הרבות שקיימתי עמו : "קיבלתי את הסדרה "ההגדה לבית פורסייט" של ה- BBC בעצם כמתנת חינם לטלוויזיה הישראלית הצעירה מאת החברה האמריקנית MGM בעלת זכויות ההפצה הבינלאומיות . סירבתי לקבל אותה כ- שַי ובקשתי לשלם עבורה לפחות תשלום סמלי . MGM נקבה בסכום עלות של 14 דולר לכל פרק מפרקי הסדרה . רכשתי את כל 26 הפרקים ב- 364 דולרים למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בעיקר מהנימוק שיהיה לנו מה לשדר בערבים וגם לצורך סתימת חורים בעתות משבר . ידעתי ש- BBC הוא אבי הפקת הדרמה האיכותית בטלוויזיה אך לא ידעתי עד כמה "ההגדה לבית פורסייט" היא סדרה טובה , Master piece טלוויזיוני בכל קנה מידה" . ה- BBC הפך מופת לחיקוי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סמוך לעֵת השידור של "ההגדה לבית פורסייט" בארץ הפיקה הטלוויזיה הישראלית הצעירה ב- 1971 סדרה משלה , "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" , על פי ספרו של אהרון מֶגֶד ובכיכובם של שני השחקנים הצעירים מנחם זילברמן ז"ל ויעל אביב . הסדרה שהפכה במידה רבה ל- מיתולוגית נפתחה תמיד בדילוגי שמחה שובביים של מנחם זילברמן ויעל אביב שצולמו במצלמת פילם מיוחדת High speed והניבו תוצאה של Super Slow Motion . פס הקוֹל של הפתיחה המיוחדת נשא את קולה של הזמרת מִירִי אָלוֹנִי ששרה את "הבלדה על חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" על פי טקסט שכתב יונתן גפן ולחן של יאיר רוזנבלום . הסדרה "חֶדְוָוה ושְלוֹמִיק" הייתה הישג עצום של הטלוויזיה הישראלית בראשית צעדיה והצופים התאהבו בהפקה המקורית . לפתע הוברר כי בארץ מצויים כישרונות טלוויזיה בלתי רגילים בכל תחומי היצירה וההפקה אך הפוליטיקה הפכה את הניהול לחובבני ורווי תככים, והכישרונות נבלמו. אבל הסיבות האמיתיות היו כלכליות . תעשיית הטלוויזיה היא ביזנס יקר – טכנולוגי ולוגיסטי כאחד . בעיקר ההפקה המקורית . מחיר קניית פרק אחד של סדרה אמריקנית או אנגלית באורך של חמישים דקות בסוף עשור ה- 60 וראשית עשור ה- 70 במאה הקודמת נַע בין 500 ל- 1000 דולר לעומת עלוּת הפקת פרק אחד בן שעה בסדרת דרמה ישראלית מקורית עמדה על כ- 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר [3] . הטלוויזיה הישראלית הציבורית באה לעולם בתנאי עוני (מחפיר) ומעולם לא השתחררה ממנו . ככזאת סוּוְגָה וכדי לחסוך בכסף והוצאות הוכרחה כבר מבראשית להפוך לבולען של סדרות אמריקניות ובריטיות . תשלום האגרה הנמוך ממילא לא כיסה מעולם את העלויות הגדולות של הפעלת רשת שידור מה עוד שרבע מהאוכלוסייה עשה כל מאמץ להשתמט מתשלום המַס ויש להודות כי הצליח בכך . מחלקת הגבייה של רשות השידור הגיעה בשיא פעילותה ל- % 75 מבתי האב בישראל אך בדרך כלל הגבייה השנתית עמדה על % 65 בממוצע , לא יותר ולעיתים אף פחות . משמעת ומוסר התשלומים של הציבור הישראלי נופלת לאין ערוך, בכמה דרגות, מזאת של הציבור הבריטי [4] . הדיון בגובה תשלום אגרת הטלוויזיה היה מפלגתי – פוליטי ולא ענייני . נציגי המפלגות השונות בוועדות הכספים של הכנסת לדורותיהן התעקשו לבחוש וגם לאיים על הנהלת רשות השידור , "אם לא תהיו ילדים טובים ולא תתנהגו יפה עם הממשלה , השלטון ועמנו – אזי לא נאשר לכם בכלל את תשלום האגרה" . אגרת הטלוויזיה הפכה לבת ערובה פוליטית . אזרחי ישראל שילמו אגרה שוות ערך לכרטיס עלייה לאוטובוס ישן ורעוע אך שיוו בנפשם לנסוע במכונית מרצדס חדשה ויקרה . לרשות השידור האיטית והענייה לא היה מספיק מַמוֹן כדי לפתח בשיטתיות את היצירה המקורית הישראלית , הדרמה והתיאטרון , וסרטי התיעוד בטלוויזיה שמטבע הדברים מחיר הפקתם רָב . מיעוטם היה עקב אכילס תמידי שלה . מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומנהלי חטיבת התוכניות לדורותיהם היו מלאי אמביציות לקדם את התרבות הישראלית לגווניה השונים , טיפוח הלשון העברית , והשקעה בהפקה המקורית . בהיעדר תקציבים התנפצו האמביציות והתנדפו . אישים בעלי מוניטין בחקר המִקְרָא , התנ"ך , ובלשנות עברית כמו פרופסור יְהוּדָה אֵלִיצוּר, פרופסור מנחם נאור, שני חברי האקדמיה ללשון העברית ד"ר יְחִיאֵל בִּן נוּן והרב מֵאִיר מְדָן, וכן מרדכי טַבּיבּ , ד"ר מרדכי בְּרוֹיֶיאר , ואחרים נקראו לכהן כחברים בשני הגופים המפקחים כל השידור הציבורי , הוועד המנהל של רשות השידור ובמליאה , במטרה לטפח ולשמור על גחלת התרבות היהודית בטלוויזיה הצעירה שרק נולדה ואך זה נעמדה על רגליה . לא בכדי הטילה הממשלה על אנשי חינוך מובהקים בתוכם שני מנכ"לים של משרד החינוך והתרבות , ד"ר חֲנוֹךְ רִינוֹת ויַעֲקב שַרִיד לכהן במליאת רשות השידור . הממשלה הבינה את הכוח העצום הטמון בטלוויזיה בעיצוב תרבותו של עַם . ערבי שידור מיוחדים (אך מועטים מידי) בטלוויזיה הכללית וגם ברדיו "קול ישראל" שעסקו בעִתּוֹת שונות של השנה בנושאי חורבן הבית ב- ט' באב , יום הזיכרון לשואה ולגבורה , ערב חג העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל , משדרי חג ראש השנה וחגים אחרים – ייוחדו למורשת והפכו לכור היתוך ואיחדו את האומה המתחדשת בארץ ישראל . אומה שהורכבה מ- אימיגרנטים ושבטי מהגרים מכל קצוות תבל . לדאבון לב ניצבו מנהלי הטלוויזיה ומנהיגי רשות השידור חיש מהר בפני שוקת שבורה . כמעט טרגדיה . התברר להם כי תקציבם דַל מידי . אך דווקא האכזבה הולידה פיצוי שהיה מקובל מייד על הציבור . את החֶסֶר ביצירה מקורית עברית וישראלית בלוח השידורים מילאה הטלוויזיה בעשרות סדרות וסרטים שנקנו בזוֹל מרשתות הטלוויזיה האמריקניות ושתי הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי. מיעוטן משובחות ורובן קלילות שזכו לאהדה וסתמו פרצות בלוח השידורים.

כבר בראשית ההקמה נוצר סלוגן טלוויזיוני כלכלי עממי , מקומי ובינלאומי , שהגדיר את יחסי הכוחות בין השוק הישראלי לשוק העולמי , "If you can buy it – don't make it" . האמירה המדויקת נועדה להגדיר את המציאות הכלכלית כפי שהיא ואשר משפיעה בעל כורחה על התוכן הטלוויזיוני המשודר. סדרות הטלוויזיה קראו לציבור לצפות במִרְקָע אך לא הכריחו אותו לחשוב . סדרות אופרות הסבון וסדרות המתח האמריקניות בעלות המוניטין שעסקו בפשע, משטרה, בילוש, וחוֹק וסֵדֶר זכו להסכמת צפייה כללית . אך הסכמה כללית נועדה בין השאר להשתיק את הפרט ולבטל את יכולתו להתמודד בעצמו ולבדו עם דילמות מוסריות ומקצועיות (לא רק בענייני טלוויזיה) . "ההסכמה הכללית" היא במובן מסוים מונח פילוסופי שרומז לפרט להצטרף אל הרוֹב מבלי שהיא מכריחה אותו לחשוב ולנתח , ומבלי להפעיל שיקול דעת יסודי בטרם ההצטרפות . "הסכמה כללית" היא מושא חלומותיה של כל רשת טלוויזיה באשר היא שזקוקה למוֹלֶך כדי לאסוף רייטינג . רשתות הטלוויזיה האמריקנית הגדולות CBS , NBC , ו- ABC המציאו אותו והפכו את "עֵגֶל הזָהָב" לאוֹמָנוּת . ערוצים 2  ו- 10 שיכללו מאוחר יותר בארץ בשנות ה- 2000 את השיטה באמצעות סדרות הריאליטי, "האָח הגָדוֹל", "הִישַרְדוּת" , ו- "רוקדים עם כוכבים" שצוברות רייטינג ענק , לעיתים בלתי נתפס . אלו הם דפוסי שידור מתוחכמים שהועתקו ושוכפלו במדויק מהטלוויזיה האמריקנית המסחרית וממכרות את הצופה אליהן . בכוחן להושיב על הכורסא גם אנשים ברי דעת ולהכריח אותם לצפות בהן . סדרות דוקומנטאריות חשובות מאין כמותן שעסקו בתוחלת ומהות חיינו כאן ושודרו בעבר טלוויזיה הישראלית הציבורית כמו "עמוד האש" ו- "תקומה" , נשכחו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האיטית והמסורבלת שנהנתה מתקציב אוטומטי של משלם האגרה (ועשתה בימי חלדה ובחרותה דברים רבים וטובים) סבלה תמיד מיחסי ציבור וכישרון שיווק כושלים . היו שהשוו את איכות יחסי הציבור והשיווק שלו לגובה הדשא עליו משחקים כדורגל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא עשתה די אז (וגם לא היום) כדי להזכיר לציבור כל הזמן מי היא , מה תפקידה , והיכן טמון כוחה והפוטנציאל המוסרי שלה. חיסרון שלא היה בו כל חדש. "מה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש תחת השמש", אמר קהֶלֶת. "עֵגֶל הזָהָב" זכה להכרה מיידית , סגידה , והזדהות של עַם ישראל עִמוֹ כבר לפני אלפי שנים במדבר לאחר יציאת מצרים , לעומת הרייטינג האפסי שקיבלו שני לוחות הברית האיכותיים , עליהם חקוקות עשרת הדיברות והוגשו ע"י מנהיג דָגוּל בעל חזון משה רבנו שהיה איש מגמגם . יש דמיון רָב בין עַם ישראל שיצא ממצרים לבין עַם ישראל היושב עכשיו בציון . כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם תמכו בזה אחר זה במנהלי הטלוויזיה הישראלית ועוזריהם מנהלי התוכניות והאיצו בהם לרכוש סדרות אמריקניות ואנגליות בכמויות בלתי מבוטלות . מי יותר ומי פחות . הקנייה המסיבית הזאת של חומר זר איזנה באופן פרדוקסאלי את תקציב רשות השידור .

זה החל עוד בתקופת ההקמה בימי הבראשית של פרופסור אליהוא כ"ץ ועוזי פלד עם רכישת שלוש סדרות אמריקניות "המגינים" (The defenders סדרה בהפקת CBS בשנים 1965- 1961) , ואחר כך "אתם שם" (You are there סדרה תיעודית בהנחיית וולטר קרונקייט הצעיר בהפקת CBS בשנים 1957- 1953) וסדרת המוסיקה לצעירים "Young people concerts" בהנחיית ליאונרד ברנשטיין . זה נמשך עם סדרת המערבון "בוננזה"  (Bonanza ,1973- 1959 עם לורן גרין) ועם סדרות נוספות "משימה בלתי אפשרית" (Mission impossible , 1973- 1966 עם מרטין לנדאו , פיטר גרייבס , גרג מוריס ברברה ביין , בארני קולייר , ו- פיטר לופוס)  "בית קטן בערבה" (Little house on the prairie , 1983- 1974 עם מייקל לאנדון), "משפחת וולטון" (The Waltons  1981- 1972 עם ריצ'ארד תומאס , מישל לרנד, ורלף ווייט) "מקלאוד", "קולומבו" (Columbo 1977- 1971 עם פיטר פאלק) , "קוז'אק" (Kojak  1978- 1973 עם טלי סאבאלאס) , "קנון" (Cannon , 1976- 1971 עם וויליאם קונראד) , "סטארסקי והאטץ' " (Starsky and Hutch , 1979- 1975 עם דייויד סול ופול גלייזר) "איש עשיר – איש עני"(Rich man – Poor man) , "הוואי חמש אפס" (Hawaii 5 – 0 , 1980- 1968 עם ג'ק לורד) , "קווינסי" (Quincy , 1983- 1976 עם ג'ק גלוגמן) , "מאגנום" (Magnum , 1988- 1980 עם תום סֶלֶק) , "המלאכיות של צ'ארלי" (Charlie`s Angels , 1981- 1976 עם השחקניות פארה פואוסט , ז'אקלין סמית' , וקייט ג'קסון), "תיקי רוקפורד" (The Rockford Files , 1980- 1974 עם נוֹאָה בִּירִי וג'יימס גארנר) , "Happy days" (1984- 1974 עם הנרי ווינקלר , רון הווארד , דוני מוסט , ואנסון וויליאמס) , "ספינת האהבה" (Love boat , 1986- 1977 עם פרד גראנדי , גאווין מאקלאוד , טד לאנג' וברני קופל) , באטמן (1968- 1966) , " משפחת פארתרידג' " (Partridge , 1973- 1969) , "מי הוא הבוס" (Who` the Boss , 1987 עם טוני דנצה) , "The A – Team" (1987- 1983 עם בוסקו באראקוס) , הסדרה עם הבלש הנכה היושב על כיסא גלגלים – "איירונסייד" (Ironside , 1975- 1967 עם ריימונד בר) , soul טקסט תמונה : שני השחקנים הראשיים בסדרת הטלוויזיה האמריקנית הפופולארית "סטארסקי והאטץ" , דייויד סול מימין , ופול גלייזר משמאל . הסדרה שודרה בהצלחה רבה בארה"ב בין השנים 1979 – 1975 ונקנתה מייד כמו אחרות ע"י הטלוויזיה הישראלית . (באדיבות TV GUIDE).

"מקגאייוור" (MacGyver , 1992- 1985 עם ריצ'ארד דין אנדרסון) , "Wise guy" (1990- 1987 עם ווילי טראנובה) , "Miami Vice" ב- 1985 עם פיליפ מייקל תומאס ודוֹן ג'וֹנסון , וסדרות דרמה אנגליות "קו אונידין", אדונים ומשרתים" , "מי משרת אותך" , "אני קלאודיוס" (I Claudius סדרת מופת בלתי נשכחת שזכתה להערכה עצומה בכל העולם) , ורבות אחרות קנו להם מעריצים רבים . בשלב מאוחר יותר נרכשה הסדרה "שורשים" (Roots , 1977) , וסדרות משפחתיות "הכל נשאר במשפחה" (All in the family בשנים 1979- 1971 עם קארול אוקונור , גִ'ין סטפלטון , סאלי סטרות'הרס , ובוב ריינר) , "משפחת בריידי" (The Brady bunch,1974 1969 עם בארי וויליאמס רוברט הד , פלורנס הנדרסון, אן דייויס, מורין מקורמיק , קריסטופר נייט , מייק לוקינלנד , וסוזן אולסון) , "משפחה שכזאת" (Family affairs , עם בראיין קית' , סבסטיאן קאבוט , קאטי גרייור , ג'וני וויטאקר , ואניס ג'ונס ) , "שלושה בדירה אחת" ו- "משפחת קוסבי" (The Kosby show , 1992- 1984 עם ביל קוסבי) , הסדרה "ציפורים מתות בסתר" (The Thorn Birds , 1983 עם ריצ'ארד צ'מברליין ורייצ'ל וורד) , "Moonlighting" בשנים 1989- 1985 עם ברוס וויליס וסיביל שפרד) , "שלושים ומשהו" (Thirsty something , 1991- 1987 עם פטרישיה ווטינג , טימותי באספילד , ג'אסון נאגלר , פולי דרייפר , פיטר הורטון , בריטני ולייסי גראוון , קן אולין , מל האריס , ומלאני מיירון)ושתי אופרות הסבון הנודעות "דָאלָאס" (Dallas בשנים 1991 – 1985 עם לארי האגמאן , קן קרצ'וואל , פאטריק דאפי , לינדה גריי ו- וויקטוריה פרינסיפאל ) ו- "שוֹשֶלֶת" (Dynasty בשנים 1989 – 1981 , עם לינדה אוואנס , ג'ואן קולינס , וג'ון פורסייט).

הסדרה "שוֹשֶלֶת" עברה תהפוכות רכש . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית בשנות ה- 80 של המאה שעברה היה האיש הראשון שקנה אותה , אך מנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית חיים יבין שראה באופרת סבון הזאת יעד שידור ציבורי ראוי , ביקש ממנו שיוותר לו ויעביר לידיו את "אוצר" האמריקני . רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות שידרו גם תוכניות "Talk Show" בראשותם של המנחים עתירי המוניטין ג'וני קרסון , מילטון בֵּרְל , ואֶד סָאלִיבַאן (Ed Sullivan) אך מקור ההשוואה העיקרי בין עברה ההיסטורי וההווה של הטלוויזיה הבינלאומית לבין הפוטנציאל הגלום בטלוויזיה שעתידה לקום בישראל היו ראשית דבר הפקות ושידורי החדשות והספורט . בכך מתמצה כשרונה של כל רשת טלוויזיה באשר היא וגם זאת של הטלוויזיה הישראלית . היו עוד הצלחות בימי הבראשית של הטלוויזיה כמו הסדרה הטלוויזיונית הסאטירית "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום ובימויו של יעקב אסל , "השעה השלישית" בהנחיית ירמיהו יובל והבימאי צבי דורנר , שתי התוכניות "טָנְדוּ" ו- "עלי כותרת" בהנחיית ירון לונדון , שלוש רכישות מושכלות של שתי סדרות אנגליות : הסדרה הדוקומנטארית "WORLD  IN  WAR" (עולם במלחמה) שהופקה ע"י חברת “Thames” הבריטית, "The Final Solution" (הפתרון הסופי) גם כן בהפקת Thames , והסדרה "אני קלאודיוס" מבית היוצר של ה- BBC , אך ההתמחות של הטלוויזיה הישראלית היה ניכר בשלושה תחומים עיקריים : סיקור החדשות ותוכניות האקטואליה ובראשן "מבט" , שידורי הספורט , ויכולת תיעוד מרשימה ושיטתית של קורות המדינה מאז 1968 . מוטי קירשנבאום קיבל ב- 1976 (בן 37 בלבד) את פרס ישראל לטלוויזיה בגין התוכנית הסאטירית שהפיק וערך "ניקוי ראש" , אך לא רבים יודעים כי גדולתו העיקרית גולמה דווקא בכישרון התיעוד הנדיר שלוֹ וסרטיו הדוקומנטאריים הבלתי נשכחים , ואשר הִיווּ אף הֵם קריטריון לקבלת הפרס היוקרתי . ארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 החשוב משמר אותם ומכיל בתוכו עוד מיליוני Items תיעודיים מאז 1968 שערכם לא יסולא בפז .

בשעה שפרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד נקראו ב- 1967 להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבראשית , פעלה הטלוויזיה האמריקנית כבר בכל עוזה . חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בראשות רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) שידרה בהצלחה גדולה מאז ראשית שנות ה- 60 את , "The Thrill of Victory and The agony of Defeat" , תוכנית ספורט משגשגת ובעלת מוניטין בינלאומי . את התוכנית הפיק כאמור רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) המוכשר שהפך זמן לא רב אח"כ לנשיא חטיבת הספורט של הרשת . ב- 1970 מיסד רוּן אָרְלֶדְג' את תוכנית הספורט הבלתי נשכחת של ABC , שהעבירה מידי עֶרֶב שני את המשחק המרכזי בליגת ה- NFL ונקראה בשם פשוט , קצר , וברור "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL" . צוות השידור של התוכנית כלל את השַדָּר הבלתי נשכח הָאוֹואָרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) שדמותו חוצה את הסדרה לאורכה ורוחבה ושני הפרשנים דוֹן מרדיט (Don Meredith) ופרנק גיפורד (Frank Giford) . שידור תוכנית הספורט הזאת דווקא בעַרְבֵי יום שני בזמן צפייה שנועד באופן מסורתי לכל המשפחה , היה חידוש מפליג . רשתות CBS ו- NBC שידרו מול ABC תוכניות משפחתיות מסוגים שונים , אף על פי כן שיחקה רשת ABC ברצינות על כל הכללים הטלוויזיוניים והתוכנית הסנסציונית שלה  "MONDAY  NIGHT  FOOTBALL" , גרפה שיאי רייטינג למכביר והפכה למוסד טלוויזיה בפני עצמה . התוכנית בראשותו של השַדָּר המוביל האווארד קוסל הייתה הצלחה כה גרנדיוזית וכה נצפית . עסקים ומסעדות נסגרו בערבי יום שני בשבוע מוקדם מהרגיל בכל רחבי ארה"ב והאנשים מיהרו לבתיהם כדי לצפות בה . בזמן שידורה בערבי שני בשבוע נולד המונח "עוצר ברחובות" . האווארד קוסל היה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת שדר הספורט הפופולארי ביותר וגם השנוי במחלוקת ביותר בארה"ב . אהוב ושנוא באותה מידה [5] . רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC החל לשדר בשבתות ב- 1958 את התוכנית הספורט הווירטואוזית שלה ה- "GRANDSTAND" שזכתה לצפיית שיא בכל האיים הבריטיים . ב- 1964 מיסד ה- BBC את תוכנית הכדורגל "Match of The Day" שעסקה בכיסוי סדיר של המשחקים בליגה הראשונה והשנייה באנגליה ומשחקי ה- FA  Cup . התוכנית הפכה חיש מהר לספינת דגל טלוויזיונית כפי שהייתה "מבט ספורט" בארץ מרגע שדָן שִילוֹן יצר ועִיצֵב אותה בשלהי שנת 1968 . אין פלא כי הספציאליטה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצא את ביטויו משחר נעוריה בהפקת שידורי חדשות ואקטואליה ואח"כ גם במשדרי ספורט לנושאיו השונים . בשני התחומים החשובים האלה היא הצטיינה והובילה קדימה את הרשת הציבורית במשך עשרות שנים לאורך אלפי מילין ועל כך הייתה גאוותה . חלון הראווה של השידור הציבורי הורכב ראשית דבר משידורי חדשות וספורט ואלה גם משכו את מלוא תשומת הלב של הציבור (והעיתונות) . גם מפני שבמרחב הזה של כיסוי החדשות והספורט בטלוויזיה התאפשרו שידורים ישירים שמעצם מהותם הפכו את הצופה לעֵד ראייה ושותף מלא בהתהוות הדְרָמוֹת בזמן אמיתי לאורך כל קשת הריגושים .

ב- 17 במאי 1994 ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 תבוסת שידור בתחום הספורט . לראשונה מאז 1968 הפסידה מבלי שהייתה כפויה לכך את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי (משחקי הליגה + משחקי גביע המדינה) בהן החזיקה 25 שנה ברציפות לערוץ 2 הצעיר שנעמד על רגליו רק בנובמבר 1993 . בטרם היא מתאוששת ספגה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מהלומה כבדה נוספת מחברת החדשות של הערוץ המסחרי דרדק בן שנתיים , הפעם בתחום החדשות והאקטואליה בעת סיקור שבוע האבל לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יִצְחָק רָבִּין במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 בכיכר מלכי ישראל בתל אביב . הכיסוי העיתונאי של ערוץ 2 היה קונקרטי , מרתק , ומדויק יותר מזה של חטיבת החדשות בערוץ 1 . ביום רביעי – 1 בנובמבר 1995 הגיש העיתונאי אהוד יערי את תוכנית האקטואליה "מוקד" . הארץ געשה ורעשה פוליטית והעם נחלק לשמאל וימין . השמאל תמך בהסכם אוֹסְלוֹ שהוביל ראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם שר החוץ שמעון פרס עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עראפת והימין התנגד לו מכל וכול . על פי תפישתו המדינית של יצחק רבין (כיהן גם כשַר הביטחון) היו אמורים הסכמי אוסלו להוביל לשלום עם העם הפלסטיני בתוך שישים שנות סכסוכי דמים . אהוד יערי זימן ל- "מוקד" את יִצְחָק רָבִּין וגם את שני העיתונאים יָרוֹן דֶקֶל מרדיו "קול ישראל" ושמעון שִיפֶר מ- "ידיעות אחרונות" שישבו בפנל לצדו . התוכנית הוקדשה רובה ככולה לריאיון עם ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . זה היה שלושה ימים לפני הרצח . ערוץ 1 היה מקור עיתונאי ראשון לאינפורמציה חדשותית . לערוץ 2 לא היה כל סיכוי להתחרות עמו בתחום האקטואליה . yaari 1טקסט תמונה : יום רביעי – 1 בנובמבר 1995 . אהוד יערי עיתונאי – עַל מצטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנחה את התוכנית "מוקד" . (מתוך סרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) . yaari 2 טקסט תמונה :  יום רביעי – 1 בנובמבר 1995 . אהוד יערי (במרכז) מציג את עמיתיו שמעון שיפר (מימין) וירון דקל (משמאל) בפני המרואיין ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . זה היה הריאיון הטלוויזיוני האחרון של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בטרם נרצח . (מתוך סרט ה- Video המקורי . באדיבות ערוץ 1) .

יממה לאחר רצח ראש הממשלה ושַר הביטחון יצחק רָבִּין התהפכו היוצרות לעַד . הערוץ הציבורי הוותיק עסק בכלליות האבל הלאומי . הערוץ המסחרי הצעיר ירד לפרטיו . המנכ"לים של שלוש הזכייניות דָן שִילוֹן ויוחנן צָנְגֶן ב- "רשת" , אָלֶכְּס גִלְעָדִי ב- "קשת" , ועוּזִי פֶּלֶד מ- "טלעד" שיתפו פעולה באופן הדוק עם מנכ"ל חברת החדשות בערוץ 2 שָלוֹם קִיטָל . זה היה צוות מוחות פורה והקואופרציה והקולגיאליות יצרה שגשוג . זכורים בעיקר הריאיון הבלעדי שערך רָפִי רֶשֶף איש ערוץ 2 עם האלמנה לאה רבין יומיים לאחר הרצח (בעוד ערוץ 1 ממתין לסיום שבעת ימי האֵבֶל) , שחזור בלעדי בערוץ 2 של הרצח בהשתתפות הרוצח יגאל עמיר ואנשי משטרת ישראל , והריאיון הבלעדי שניהל גִידִי גוֹב בערוץ 2 עם שני נכדיו של יצחק רבין יונתן ונועה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הפסידה בשתי מערכות על לב הציבור ועיניו. צופים רבים נטשו את ערוץ 1 הוותיק וזִיפזפוּ בשלט שלהם לעבר ערוץ 2 הצעיר והלוחמני . אמות הסִפִּים זעו והמדינה הייתה כמרקחה . זה קרה לפני תשע עשרה שנים והעניין נשכח אך הטלוויזיה ישראלית הציבורית הגברת הזקנה איבדה אז בבת אחת את בכורתה ליריב צעיר וחסר ניסיון . הרייטינג הרָב שלח את הפרסומאים והפרסומות חיש מהר לחיק ערוץ 2 והפך אותו לא רק לנצפה אלא גם לעשיר…" .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי, "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

[1]  מדובר בעיקר ברשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC , שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC הציבורי ו- ITV המסחרי , רשתות הטלוויזיה מערב אירופיות המאוגדות באיגוד השידור האירופי ה- EBU (European Broadcasting Union) , רשת הטלוויזיה הקנדית CBC , רשתות הטלוויזיה האוסטרליות ABC ו- Channel 10 , רשת הטלוויזיה היפנית NHK , רשת הטלוויזיה המכסיקנית TELEVISA , ורשת הטלוויזיה הברזילאית TV  GLOBO.

[2]  הסופר נָתַּן שַחַם חבר קיבוץ בית אלפא (בן 89 וחתן פרס ישראל לספרות ב- 2012) ששימש באותה תקופה משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (היו"ר היה ד"ר חיים יחיל) רכש את הסדרה ב- 1970 מ- BBC  בפרוטות . לנתן שחם היו קשרים אישיים עם הנהלת ה- BBC .

[3]  עלות הפקת הטלוויזיה של הסדרה "מישל עזרא ספרא ובניו" בת חמישה פרקים (מאת הסופר אָמְנוֹן שָמוּש) חצתה את גבול המיליון דולר .

[4]  רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מבססת את תקציבה על תשלום האגרה של אזרחיה כמו רשות השידור , אך מגיעה בכל שנה לגבייה של % 98 .

[5]  שַדָּר הספורט היהודי – אמריקני האווארד קוסל (Howard Cosell) הפך לשנוי במחלוקת בראשית עשור ה- 70 . רבים האשימו אותו בחוסר ידע בענף מפני שלא היה מעולם שחקן פוטבול ולכן אין לו מושג על מה הוא מדבר בשידורים הישירים של ה- NFL . צופי טלוויזיה רבים קראו לרון ארלדג' (Roone Arledge) לפטר אותו לאלתר . אחרים האשימו את הווארד קוסל כי בהיותו שַדָּר אגרוף של רשת הטלוויזיה ABC בעשור ה- 60  ו- 70 , העניק יחס חם ואוהד מידי ונטה חסד למתאגרף מוחמד עלי (Muhamad Ali) שהיה סרבן שירות צבאי והשתמט מגיוס לצבא האמריקני שנלחם באותה העת בווייטנאם . חלק מהצופים סבר שהאווארד קוסל הוא דמות שנויה במחלוקת וכי הוא מייצר אנטגוניזם בכוונה תחילה . מידי שבוע הגיעו למערכת ABC בניו יורק אלפי מכתבים של צופים בגנותו של הווארד קוסל ודרישה להדיחו . מאידך , למרות התגובות השליליות הרבות הרייטינג של "MONDAY NIGHT FOOTBALL" לא רק שלא פחת , אלא נסק לגבהים חסרי תקדים . מנהלו רון ארלדג' הבין שהרוב הדומם שאיננו כותב מכתבים למערכת שבע רצון מדרך השידור של הווארד קוסל וגם מרמת ההפקה הטלוויזיונית . בריאיון נדיר מפורסם מאוד שהעניק רון ארלדג' באוקטובר 1976 לירחון האמריקני הפופולרי ורב המוניטין "PLAY BOY" , הוא הגן בחירוף נפש על האווארד קוסל . הוא הסביר למראיינו מדוע הוא נותן בימה כה מרכזית לשדר השנוי במחלוקת ורומם את היושרה שלו , את נאמנותו , ואת כישרונו העיתונאי שבא לידי ביטוי בסלוגן הידוע שלו בן חמש מילים שהגה האווארד קוסל : "Tell it like it is" .

האם ניתן לחלוק אחריוּת ?

המאבק הנוכחי על כמות וגודל תקציב הביטחון בין רמטכ"ל צה"ל רב אלוף בני גנץ לבין שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד , מוביל כל בר דעת מאתנו לשאלה הבלתי נמנעת , על מי תוטל האחריות בפשלה הבאה אם תקרה במלחמה הבאה שאומנם בוא תבוא . האם שר הביטחון והרמטכ"ל יחטפו את האֵש מפני שלא דאגו למוכנות הצבא וניהלו את המלחמה בחוסר כישרון (בטענה שלא קיבלו מספיק כסף בזמנו כדי להתכונן לקראתה) ? ו/או האם שר האוצר יאיר לפיד ייחשף ל- קיטונות של רותחין מפני שהתקלס בשניהם ולא רק שסירב לתת להם מספיק ממון כדי לשפר את איכות הצבא ואת הפוטנציאל המבצעי שלו, אלא גם שלח אותם לשיעורי כלכלה כדי ללמוד כיצד חוסכים ומתייעלים. שר הביטחון בוגי יעלון ורב אלוף בני גנץ מזהירים השכם והערב כי אין מדובר בטריק וגם לא ב- שטיק . דרישת צה"ל לנתח תקציבי הָגוּן היא כֵּנָה לחלוטין . שניהם טוענים כי התקציב שצה"ל מבקש מהמדינה נועד להבטיח את רמת האימונים של ואת דרגת הכשירות של הצבא הסדיר ויחידות המילואים לאורך זמן לעת מבחן שאומנם בוא תבוא . אין בכלל ספק כי בנתונים הגיאו – פוליטיים הקיימים והמשתנים במזרח התיכון מדינת ישראל תצטרך לשוב ולהילחם מלחמה נוספת על זכות קיומה באזור הטעון הזה . שר האוצר יאיר לפיד (שימש כתב עיתון "במחנה" בעת שירותו הצבאי) מטיל ספק בכנות דרישת שר הביטחון בוגי יעלון והרמטכ"ל בני גנץ לתקציב מוגדל . "שבו בשקט" הוא אומר להם ומוסיף , "תלמדו קודם להתייעל ואח"כ תבואו אלי לדרוש תקציב מוגדל" . לוויכוח המר והמחלוקת אודות גודלו של תקציב הביטחון הצטרף לאחרונה שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ . יובל שטייניץ קבע כי התנהגותם של שר הביטחון והרמטכ"ל בנושא ואי הסכמתם הפומבית עם קביעות משרד האוצר איננה תואמת נורמות ותקינות של שלטון דמוקרטי . לא פחות . ganz 1 טקסט מסמך קטע עיתונות : 21 במאי 2014 . העיתון "ישראל היום" מתעד את הקרב על תקציב הביטחון בין הרמטכ"ל בני גנץ לבין שר האוצר יאיר לפיד . (באדיבות "ישראל היום") . ganz 2 טקסט מסמך קטע עיתונות : 21 במאי 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" מדגיש את ביקורתו ודעתו השלילית של שר האוצר יאיר לפיד אודות כישרון הניהול של שר הביטחון בוגי יעלון והרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ את צה"ל , ומגיב : "מערכת הביטחון לא תקבל אפילו עוד שקל אחד" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

למרבית אזרחי המדינה אין כלים לשפוט מי צודק בוויכוח הכלכלי / כספי המר . שר הביטחון בוגי יעלון ו- הרמטכ"ל בני גנץ טוענים שגורלה של מדינת ישראל נמצא על כפות המאזניים . שר האוצר יאיר לפיד אומר שהשניים מגזימים . הניהול איננו מושלם ו- צה"ל שהוא גוף בזבזני אמור להתייעל . מניסיוני הממושך במשך עשרות שנים בשירות מילואים מבצעי / קרבי אני יכול להעיד כי בצבא שרר בימים ההם בזבוז לא קטן . גם באימונים . אינני בקי כמובן במתרחש היום .

התייחסתי בקטע הקצרצר לעניין האחריות בעתות משבר והאם ניתן לחלוק אותה . האם תעלה על הדעת אפשרות כי הרמטכ"ל האחראי הראשי על ביטחון המדינה יכול ו/או רשאי להתייצב בפני וועדת חקירה ממלכתית בעת משבר כדי להאשים את הדרג המדיני ובראשם ראש הממשלה ושר האוצר , על שלא סיפקו לו את הכספים הדרושים כדי לאמן את הצבא לקראת המשימות הגורליות הניצבות בפניו ? כזכור וועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט העליון שמעון אגרנט , זאת שהוקמה לפני 41 (ארבעים ואחת) שנים בעקבות המשבר הנורא של מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 , הטילה את מלוא אשמת הכישלון על הדרג הצבאי בראשות הרמטכ"ל רב אלוף דוד "דדו" אלעזר (שָם הסיפור לא היה ממון אלא הזכות שנמנעה מרמטכ"ל צה"ל ע"י הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה גב' גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין , לגייס מילואים בהיקף מירבי בשתי החזיתות המצרית והסורית , ורצונו להלום ראשון במערכי צבא מצרים וצבא סוריה ב- אמצעות חיל האוויר).

האם ניתן לחלוק אחריות ? השאלה הזאת מעסיקה כל אחד מאתנו בתחום עבודתו . ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 ניהלתי בשם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי – יוון קרבות בשידור ישירים "ראש בראש" של Final four האירופי בכדורסל (בהשתתפות מכבי ת"א) נגד אנשי ערוץ 5 בכבלים . לראשונה בתולדות תעשיית הטלוויזיה בארץ שידרו שני ערוצי טלוויזיה שונים ישיר ובמקביל את אותה סחורת השידור הספורטיבית . נוצרה תחרות על לבו ועינו של צופה הטלוויזיה הישראלי . זאת הייתה גם התמודדות אישית בעלת יוקרה ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה והמסורבלת לבין מנכ"ל ערוץ 5 בכבלים הצעיר והעשיר בראשות מר מיילן טנזר והמפיק שלו שָכִי פֶרֶנְץ . מנכ"ל רשות השידור שלי היה אורי פורת . מנהל הטלוויזיה שלי היה יאיר שטרן . מנהל חטיבת החדשות שלי היה רפיק חלבי . שלושתם נשאו באחריות המיניסטריאלית אולם לא באחריות אישית של מבצע השידור . באחריות האישית נשאתי אני מטעמם וכשליחם . הכוחות לא היו שקולים . ערוץ 5 בכבלים השיט ניידת שידור Unilateral שלו מחיפה לסלוניקי ובכך הוסיף תגבורת כיסוי וסיקור עצומה שהתווספה לכיסוי ה- Multilateral של ניידת השידור של הטלוויזיה היוונית הציבורית ERT , מי ששימשה Host broadcaster טלוויזיוני של האירוע כולו . דרשתי ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת להשוות את התנאים ולהשיט את ניידת השידור שלנו (OB ה- "וורד") על ציוותה גם כן לסלוניקי . בקשתי נפלה על אוזניים ערלות . אורי פורת פטר אותי בשתי מילים , "יצאת מדעתך…" ונפנה לדרכו . התייעצתי עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ודנו דיון פילוסופי כיצד אנוכי יכול לחלוק את האחריות הכבדה והאם אני בכלל יכול לעשות . אז זהו שאי אפשר לחלוק אחריות . לא עם הממונים עליך , וודאי לא עם הכפופים לך . במידה רבה הייתי בר מזל משום שיו"ר דירקטוריון חברת "פלא פון" יעקב "קובי" גור נענה לבקשתי והסכים יחדיו עם אילן בן דב מנכ"ל חברת "סאני" תקשורת לשמש ספונסרים בלעדיים של מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של סלוניקי 2000 תמורת 250000 (רבע מיליון) דולר . רק מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ידע את הסוד הכמוס בו אני מנהל לבדי ובאופן אישי מו"מ עם קובי בן גור כדי להביא חסויות בשווי של רבע מיליון דולר לכיסוי שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . הסתרנו את סוד המו"מ עם "פלא פון" ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי . רק לאחר הסיום המוצלח של המו"מ יידענו יאיר שטרן ואנוכי את אורי פורת . רבע מיליון דולר איננו סכום שהולך ברגל . באמצעותו הצלחתי לגייס לטובתנו ניידת שידור Unilateral יוונית בסלוניקי שהשלימה את השידור ה- Multilateral של ERT . כוח משימה שלי בראשות המפיק ששי אפרתי , הבימאי אמנון אוסמן , והמפקח הטכני מאיר חיימי הוטס מישראל לסלוניקי כדי לתפעל עבורי את הניידת היוונית היונילאטראלית על צלמיה ואנשיה . הצוות שלי באפריל 2000 בסלוניקי כלל גם את שני השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי ואת שני הפרשנים אלי סהר ורלף קליין ז"ל, ואת כתב השטח אמיר בר שלום. הסוף ידוע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה פעמיים ב- Knock out את ערוץ 5 בכבלים : ביום שלישי – 18 במאי 2000 צברנו בתחרות הרייטינג הראשונה שיעור של % 27.8 מול % 6.3 של ערוץ 5 בכבלים . ביום חמישי – 20 באפריל 2000 גברנו בתחרות הרייטינג השנייה על ערוץ 5 בכבלים בתוצאה % 30.1 מול % 5.0 של ערוץ 5 בכבלים . שני הניצחונות המכריעים היו מוחצים וראוותניים , וגם מחמיאים . אף על פי כן ידעתי כבר לפני זמן רב כי אני צועד כמו לוליין על חבל דק . חוט השערה מפריד בין שמחת הניצחון לייסוריי התבוסה . בלעדי קובי בן גור לא הייתי יכול להכות שוק על ירך באפריל 2000 בסלוניקי את ערוץ 5 בכבלים . ללא הממון שהפקידה בידיי חברת "פלא פון" בסלוניקי 2000 לא הייתי מסוגל לייצר הפקה טלוויזיונית ברמה גבוהה , כזאת שתשביע במידה רבה את אמות המידה , התקן , וקריטריוני ההפקה שלי , וגם את מדד רצונם של צופי הטלוויזיה שלי . יו"ר דירקטוריון "פלא פון" קובי בן גור היה במידה רבה חשוב יותר בחודש אפריל של שנת 2000 ממפקדיי העליונים בחזית  גם אם קראו להם אורי פורת , יאיר שטרן , ורפיק חלבי . איש מהם לא היה נוטל אחריות אם אני הייתי מתמודד בתנאים נחותים ומסיים את מבצע השידורים של סלוניקי 2000 בצד המפסיד . אי אפשר לחלוק אחריות , לא עם מפקדיך ולא עם פיקודיך . אתה לבד .

השיגו אותי מכתבי הערכה רבים לאחר שהבסנו שוק על ירך את ערוץ 5 בכבלים בשידורים הישירים "ראש בראש" מ- סלוניקי ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 . החשוב מכולם היה של איש השיווק של חברת "פלא פון" מר גיל בול . המסמך שכתב לי הוכיח כי לשידור הציבורי יש עתיד בתנאי שישמור על מכסת רייטינג מניחה את הדעת וכי בפינותיהם של רחובות רבים ממתינים אנשים עם ממון שמוכנים לסייע ולממן מכספם את השידור הציבורי . רייטינג שווה כסף . והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנקראת "השידור הציבורי" איננה משוחררת מעול המדרוג .

טקסט מסמך : 11 במאי 2000 . מכתבו של גיל בול מחברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים המשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000 . זאת הייתה זריקת העידוד השנייה שיבלתי כמי שמנהל ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שגשוג מבצע סלוניקי 2000 הוליד גם צל"ש חשוב של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (שאין לזלזל בו למרות המחלוקות) שנשלח אלי ב- 23 באפריל 2000 (הובא כבר לידיעת קוראי הבלוג בפוסטים הקודמים) . הוא היה חשוב אך לא חשוב מספיק מפני שנעדר את פרטי הסיוע שהבטיח לי לפני כן בטרם צאתי לקרב , אלה שנועדו לשפר את איכות השידור הציבורי בתחום הקונקרטי שאנוכי הייתי מופקד ו- אחראי עליו .

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידור המוצלח והמשגשג של השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל – סלוניקי 2000 . המסמך היה חשוב אך לא חשוב מידי מפני שהוא נעדר את ההבטחות שנתן לי אורי פורת בע"פ על מנת לשפר את לוח השידורים הציבורי בתחום הקונקרטי שאנוכי הייתי מופקד עליו . הוא הבטיח בע"פ אך לא הבטיח זאת בכתב . וזה הבדל גדול . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א ב- 18 ו- 20 של חודש אפריל 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סופו של חודש אפריל 2000 היווה משבר עבור רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לבטח עבורי . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן פרש לעַד . מעמדו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי הוּעַם . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ִגיל סַמְסוֹנוֹב מתומכיי סיים אף הוא את תפקידו ושָב לחברת הפרסום והשיווק שלו בתל אביב . השוק הטלוויזיוני בארץ הפך לתחרותי יותר ויותר בתחום שידורי הספורט . כולם חשקו בכדורגל הישראלי ובקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . מכבי ת"א לא הייתה אלופת אירופה רק Runner up אולם עוררה סביבה עניין כאילו היא אלופת ה- NBA . היה ברור כי נידרש לשלם עבור זכויות השידורים הון עתק אם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באמת רוצים לשדר אותה על סיגנל הטלוויזיה שלנו . העסק הכלכלי הפך למסובך יותר ויותר . הקושי העיקרי היה לשכנע את מנכ"ל רשות השידור בצורך הקונקרטי הזה ובהזדקקות הכללית לאירועי הספורט הרלוואנטיים באשר הם . אורי פורת התלבט עד בלי די . יו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור נַחְמָן שַי והמִשְנֶה שלו גב' אַהוּבָה אוֹרֶן – פִּינֶס הקשו עליו את חייו המקצועיים . לרוע מזלו ניצב לידו סמנכ"ל כספים בלתי יצירתי בדמותו של מוטי לוי . לא פעם אחת שח באוזניי את געגועיו ליכולתו המוכחת של קודמו של מוטי לוי , יוֹחָנָן צַנְגֶן . ב- 30 באפריל 2000 שלחנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי כל אחד בנפרד במקביל את תגובתנו האישית למתחולל באגף הכלכלי של רשות השידור בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . אנוכי הרצתי את מכתבי בעקבות מכתב ההערכה שקיבלתי מאורי פורת ויאיר שטרן הטיס את המֶסֶר שלו בגלל מכתב הנזיפה שקיבל מהמנכ"ל שלו . חלפו מאז תריסר שנים וחצי . אינני מתגעגע כלל לאותם הימים ההם .

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת  2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 3 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 4 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 5 ואחרון מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

כאמור באותו היום ההוא של 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את תפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 7 שנים מאז מונה למשרה הרמה הזאת ב- 1993 ע"י מוטי קירשנבאום . הוא היה מנהל מוצלח וגם אדם . איש יקר לי . זהו מכתב הפרידה ששלח למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . המסמך האחרון שנשלח מטעמו כמנהל הטלוויזיה למנכ"ל הרשות .

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 , טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 30 בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 , טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

לא היו רשעים בדיון ב- "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 (שבת – 31 במאי 2014) וגם לא היו חכמים. הייתה שם אחת שלא יודעת לשאול. היה שם אחד שלא ידע להשיב. והיה שם עוד אחד שאין לו כל מושג בתעשיית הטלוויזיה. מנחה גב' רינה מצליח. פוסט מס' 396. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת .

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 396 : הועלה לאוויר ביום שני – 2 ביוני 2014. 

לא היו רשעים בדיון ב- "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 ׁ(שבת – 31 במאי 2014) וגם לא היו חכמים. הייתה שָם אחת שלא יודעת לשאול. היה שם אחד שלא יודע להשיב. והיה שם עוד אחד שאין לו כל מושג בתעשיית הטלוויזיה. מנחה גב' רינה מצליח. פוסט מס' 396. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מפסגת השידור הציבורי מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. שבת – 31 במאי 2014. מגישה ומנחה גב' רינה מצליח .

העיתונאית גב' רינה מצליח מגישה ומנחה "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 אירחה בחלק האחרון של תוכניתה את יו"ר וועד ההנדסה של ערוץ 1 מר משה שגב ותגברה את עצמה באיש הפנל של חברת החדשות של ערוץ 2 מר נחמיה שטרסלר (עיתונאי וותיק ב- "הארץ") . על הפרק עמד האיום של טכנאי חטיבת ההנדסה בערוץ 1 להשבית את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל ברזיל 2014 במידה ושר התקשורת גלעד ארדן ימשיך לקדם את התוכנית הגרנדיוזית של סגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית יחדיו עם כוונתו לפטר את כל 2000 עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , בדרך להקמת רשות שידור חדשה על הריסותיה של הקודמת . הזמן שהוקדש לדיון היה קצר ובלתי מספיק ורינה מצליח ניגשה ישר לעניין וביקשה את תגובתו של משֶה שֶגֶב . אני מכיר היטב את משה שגב ואת מרבית חבריו למקצוע בחטיבת ההנדסה עוד מהימים שלי כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 הציבורי . מדובר בטכנאים מיומנים ומהימנים בעלי ניסיון רב שיודעים לעבוד (רובם) . אולם מזלם לא שפר עליהם . הם מספקים שירותים טכנולוגיים ברמה סבירה לדרג העיתונאים בטלוויזיה – בימאים , עורכים , ומפיקים – שמייצרים מאז ימי מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (התמנה לתפקיד הרם ב- 2002 והודח ע"י ממשלת ישראל ב- 2005) ועד ימיהם של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' ב- 2014 , רייטינג ומִדְרוּג בגובה אָפְסִי . שרידותה של חטיבת ההנדסה בערוץ 1 ועובדי הדירוג המשולב (פקידים , מזכירות , אנשי משק , ונהגים) בערוץ 1 מותנה לרוע מזלם בעמל הרדוד הבלתי יעיל והבלתי נצפה של העיתונאים והמפיקים שמכונים "השידור הציבורי", ומייצרים רייטינג יומי ממוצע כה דל וכה אביוני בין % 1 ל- % 3 . לא ניתן לשמור על גָחֶלֶת המיתוס של השידור הציבורי באמצעות מִדְרוּג כה נמוך . ערוץ 1 לובש כסות של שידור ציבורי אולם משתמט מכל תחרות טלוויזיונית ו- מתערטל מכותונת המִדְרוּג . רייטינג נמוך מביא לפשיטת רגל וסגירה . זאת אחריתו . מדובר בערוץ טלוויזיה שממומן מידי שנה בשנה מתשלום ציבורי אגדי של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל . ערוץ 1 משול ליחידה כלכלית שהציבור מממן את מוצריו אולם לא קונה אותם .

ערוץ 1 מורכב משלושה סקטורים של עובדים : עיתונות / הפקה + עובדי ההנדסה + אנשי הדירוג המשולב . שלושת הסקטורים האלה פועלים בשיתוף ובמשותף על בסיס חוק הכלים השלובים , כמו כל תחום אחר בחיינו. חדלונו של סקטור אחד משפיע מייד על איכות חייו של שני הסקטורים האחרים. למשל : העיתונאים והטכנאים מוסעים במרוכז למשימות השידור שלהם ברחבי הארץ ע"י מחלקת התחבורה של ערוץ 1 המתויגת בסקטור "הדירוג במשולב" . שביתת נהגים וביטול הסעות בערוץ 1 תביא מייד לקריסת העיתונאים והטכנאים (מפני שאלה לא יוכלו לצאת מבסיסם בירושלים לעבודתם בכל קצוות הארץ) . סקטור אחד מותנה בתקינותו של סקטור אחר . יורם ארבל יכול להיחשב לשַדָּר Super star אולם אם הטכנאי הממונה לא יפתח לו את המיקרופון , יהיה יורם ארבל שווה כקליפת השום . לכן יש להתייחס לציבור עובדי ערוץ 1 כאל מקשה אחת . האחד תלוי בשני . מכאן אפשר להבין גם את מהות כוחה וכובד משקלה של ההסתדרות . העסק הזה שנקרא ערוץ 1 הוא מורכב , משולב , ומסובך . אי אפשר לפטר 750 עיתונאים אולם להשאיר את הטכנאים והמכונות שלהם על כנם . חטיבת ההנדסה על ציודם ועובדי הדירוג המשולב בערוץ 1 על תפקידם תלויים בשגשוגם של העיתונאים ובמוצר הסופי שעולה למסך . יו"ר וועד ההנדסה של ערוץ 1 משֶה שֶגֶב קיבל את רשות הדיבור מרינה מצליח ופתח בנאום לוחמני חוצב להבות רווי קלישאות מהעבר הרחוק . הוא סיפר ואיים שכל האופציות פתוחות לפניו לרבות השבתה טוטלית של שידורי מונדיאל של ברזיל 2014 וגם דיווח שהוא מגובה ע"י ההסתדרות, ולא יעלה על הדעת לזרוק 2000 עובדים החוצה. הצהרות De Javu בוטות ומקוממות שגילן כגילו של השידור הטלוויזיוני הציבורי . משה שגב הוא טכנאי טוב ומסור אולם איננו נואם ולא רטוריקן . שלושה נימוקים ישנים שהעלה בחכתו דווקא הם הופכים למקור חולשתו , ומקרבים במהירות את קיצו של ערוץ 1 במתכונתו הקיימת . ההסתדרות לא תוכל להגן על עובדי מפעל שידור כושל שנהנה מתמיכה כספית ציבורית מופלגת אולם מניב תוצרת אפסית . ברור שניתן לפטר 2000 עובדים . לא רק שני אלפים , אלא אפשר גם להעיף רבבת עובדים לא יעילים . את הניסיון להשבית את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 ניתן לעקוף בקלות בלחיצת מתג טכנולוגית אחת גם אם ערוץ 1 שילם תמורת זכויות השידורים סך של 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) יורו . גב' רינה מצליח מנחה לא שנונה , מי שעבדה שנים רבות ברדיו "קול ישראל" , ומודעת למבנה ההיררכי , הכלכלי , והסוציולוגי של רשות השידור , לא שאלה את משה שגב את השאלה היחידה המתבקשת שהייתה אמורה לשאול , ושהוא איננו יכול להשיב עליה : "תגיד לי מר משֶה שֶגֶב איזו הצדקה יש לקיומכם הציבורי אם 2000 עובדים כדבריך מניבים רייטינג כה מינורי יום אחרי יום , שבוע אחר שבוע , חודש אחר חודש , ושנה אחר שנה – למרות תשלום האגרה השנתי העצום שמשלמים לכם אזרחי מדינת ישראל בסדר גודל של 1.000000000 (מיליארד) שקל…?" . איומיו של משה שגב בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים…" , מגוחכים . משֶה שֶגֶב לא יכול היה לענות על השאלה הזאת מפני שהוא טכנאי ולא עיתונאי . הוא איננו אשם במצוקה . כאן גם תם הדיון שנקטע בטרם החל .

משֶה שֶגֶב ומאות טכנאים בערוץ 1 הם טכנולוגים וספקי שירותים של ועבור סקטור העיתונאים . מחייתם של הטכנאים בערוץ 1 תלויה בכישרון העיתונאים בערוץ 1 לפרוץ קדימה . לפתע מתברר כי רבים מבין העיתונאים בערוץ 1 במתכונתו הנוכחית אינם מוכשרים דיים בכל תחומי עשיית הטלוויזיה : חדשות , ספורט , תיעוד , ובידור . אולי הם מוצלחים בעיני עצמם אולם הציבור הישראלי בכללו מצביע נגדם בשלט . הבה ניקח לבדיקה למשל משבצת שידור שבועית נוחה לצפייה של ערוץ 1 בימי שישי בין 17.00 ל- 18.00 . קוראים לתוכנית המשודרת בשעה הזאת "שישי בחמש" ומגישים ומנחים אותה מר אורי לוי (שדרן הכדורסל של ערוץ 1) יחדיו עם המשפטנית עו"ד כינרת בראשי . הרייטינג שלה במגזר "האוכלוסייה היהודית" יָבֵש כצְנִים ומעורר גיחוך , רק % 1.87 . במגזר "כלל האוכלוסייה" אפילו פחות , % 1.57 בלבד . איזו הצדקה יש להפיק ולהעלות לאוויר את "שישי בחמש" אם לא צופים בה ? "שישי בחמש" היא בבחינת דגם מייצג של ערוץ טלוויזיה עלוב וכושל שתקוע עם מהלך סרק בתיבת ההילוכים שלו . מדובר ברייטינג מחורבן . נתוני המִדְרוּג הללו מפריכים לחלוטין את נחיצות קיומו של השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית המוכרת . 

הטכנאים עובדים ברשות שידור עקומה לחלוטין שנשענת על הסכמי עבודה מעוותים , שיטת רישום שעות עבודה נוספות מסולפת ומשובשת , ובין השאר הם הטכנאים גם מופקדים על השָלְטֶר של ערוץ 1 (לכן משה שגב יכול לאיים בהשבתת שידורי הכדורגל מונדיאל ברזיל 2014) . אולם אי אפשר לבודד ולהפריד את משה שגב (וחבריו) מהתמונה הכללית העלובה ומהקולגות שנקרים עיתונאים . הכישלון הגדול של ערוץ 1 נעוץ במפיקי ו- יצרניי התוכן ולא בטכנאים. הם האשמים העיקריים במצב החמור אליו נקלע . כדי להתמודד ולהילחם בגלי ריאליטי ירודים ששוטפים את שני הערוצים המסחריים 10 ו- 2 , כמו "מעושרות 3" , "עד סוף העולם" , ו- "האח הגדול" דרוש מנכ"ל רשות שידור מוכשר , חכם , ובעל ניסיון . איתרע מזלם של עובדי השידור הציבורי מפני ש- בראשם הוצבו ע"י ממשלת ישראל מאז 2001 שוב ושוב אישים לא מבריקים ולא חכמים בלשון המעטה . מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת סוגרים את הרשימה . הם דוגמא טובה של טריאומוויראט דל , רופס , ובלתי מוכשר . ערוץ 1 ספג ב- 2014 רעידת אדמה הרסנית בדמותו של דו"ח רם לנדס. משהו בסדר גודל של 8.5 בסולם ריכטר. אמות הסיפים זעו . אולם האדמה זזה והשְאוֹל פתח את פיו זה מכבר עוד בשנים 2001 ו- 2002 עם התפטרותו של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל ומינויים הכושל והמופרך בזה אחר זה של רן גלינקא , יוסף בר-אל , ויוני בן מנחם למנכ"לים של רשות השידור . 

מצבו הטלוויזיוני העגום והמתמשך של ערוץ 1 ב- 2014 דומה במידה רבה לזה של בית החרושת לבגדים "אתא" שקרס ב- 1985. מפעל "אתא" הוקם ב- 1934 ע"י אריך מולר והפך למפעל הגדול והמשגשג בארץ ישראל לבגדים . בארון הבגדים שלי תלויות על קולב עד היום כמה חולצות "אתא" ישנות מהתקופה ההיא . עדיין יפות אך חסרות שימוש . אני כבר לובש אותן . אני לובש חולצות קלילות של "GAP" ו- Banna Republic". "אתא" חוותה משברי ניהול קשים ולבסוף נסגרה בדָמִים ב- 1985. יו"ר וועד העובדים הנמרץ והפעלתן שלה פיני גרוב חרת על המצבה של "אתא" שנסגר בדם לבו : "זהו יום שחור לפועלי ישראל . יום שחור שמשקף את חורבן היצירה . יום שחור שמסמל את תקומתה של קבוצה מתעשרת קטנה שעלתה לראש הסולם" . ערוץ 1 הקורס והמנוהל באופן שערורייתי ביותר מאז 2001 ועד עצם היום הזה של מאי 2014 מול ערוץ 2 שהעפיל לראש הסולם,  מזכיר את "אתא" לפני שנות דור . במידה רבה "אתא" הוא המשל וערוץ 1 הוא הנמשל שלו . גורלו של "אתא" נחרץ בגין סיבות עסקיות – מסחריות . גורלו של ערוץ 1 נחרץ בגלל סיבות עסקיות – פוליטיות . זעקות השבר של משה שגב לא יעזרו לו . לפני כמה חודשים נשמעו זעקות שבר כאלה בכל רחבי אתונה כשממשלת יוון הורתה לסגור לאלתר את רשת הטלוויזיה הציבורית הכושלת של יוון ERT . אגב מאותן הסיבות עליהן התעכב הדו"ח של רם לנדס . הרבה דמעות נשפכו באתונה אולם זה לא עזר לבוכים . ERT נסגרה . היא איננה קיימת עוד

לעזרתה של רינה מצליח נזעק איש הפנל שלה העיתונאי הכלכלן נחמיה שטרסלר מעיתון "הארץ" שאינו מבין דבר בתעשיית הטלוויזיה ומעתיק את טיעוניו מהעיתונות הכתובה . אין לו שמץ של מושג מה זה עובדים טובים שמתחלקים כאמור לשלושה סקטורים עיתונות / הפקה , הנדסה , ודירוג משולב . אולי הוא כלכלן גם זה לא בטוח . הוא דיווח לצופי ערוץ 2 כי ממשלת ישראל מציעה לסבסד את מפוטרי רשות השידור במענק מיוחד של 600000 (שש מאות אלף) שֶקֶל (כל מפוטר) לרבות פנסיה משוקללת . אח"כ הצהיר לעם כי יש בערוץ 1 הרבה עובדים טובים (הרבה זה מושג יחסי…לאיזה כמות הוא מתכוון כשהוא מדבר על הרבה עובדים…?) והמשיך להבטיח שוב ברהב ושחצנות אל משה שגב כי הרבה עובדים יגויסו מחדש לרשות השידור העתידית (מאיזה סקטורים…? כמה הרבה…? מהו קריטריון של עובד טוב…? מי יהיה הממיין…? מדוע הוא חש מומחה ומתעסק בחומר שאין לו צל של מושג…? מהיכן הוא שואב את החוצפה הזאת…?) . אני לא מאמין לנחמיה שטרסלר .

מדהים שממשלות ישראל לדורותיהן הפקידו את רשות השידור מאז 2001 בידיהם של אנשים כה לא מוצלחים וכה לא מוכשרים כמו רן גלינקא , יוסף בר-אל , ו- יוני בן מנחם . מדהים שנבואתו המפליגה של קהלת בן דוד מלך בירושלים , "הבל הבלים…" , אמר והוסיף , מה שהיה הוא שיהיה…ומה שנעשה הוא שיעשה…ואין כל חדש תחת השמש…" , נוגעת בליבת הניהול של רשות  השידור. הבנתו והסברו של קהלת את חוקי התעתועים של עולמנו וכיצד הוא מסתובב , עדיין מפכים בתוך נחלי ההיסטוריה . נבואתו הישנה והעתיקה של שלמה המלך לפני שלושת אלפים שנים מגשימה את עצמה כל יום מחדש . "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" , אמר והוסיף , "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" . זה נכון . זה נכון גם , "שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא" , וזה נכון גם "ש- אל מקום שהנחלים הולכים – שם הם שבים ללכת" . ההיגיון של שלמה המלך שדן בטיפשותו התמידית של האדם והתכוון אל רובנו : "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות" , מקבל גושפנקא מכוונת מפיו שופע המרגליות של ג'ורג' ברנארד שו בעידן החדש (1950 – 1856) , שאמר כלהלן : "כמות ה- אינטליגנציה בעולמנו קבועה – הבעיה שאוכלוסיית העולם גדלה" . ערוץ 1 ניצב אל עברי פי תהום אולם יכול להיות שבסופו של הגרוטסקה הזאת , את הפרולטריון של ערוץ 1 יציל הפרולטריון של ברזיל במהומות ארציות רבות העוצמה שהוא מנהל נגד ממשלת ברזיל ונשיאת ברזיל ונגד העלויות המטורפות של מונדיאל ברזיל 2014 שכבר עכשיו נאמדות ביותר מ- 11.000000000 (אחד עשר מיליארד) דולר. אולי המהומות האלה ישבשו את המונדיאל הממשמש ובא, ולא יאפשרו לו להתקיים.

2. כוח המשימה של ערוץ 1 למונדיאל ברזיל 2014

כוח המשימה של ערוץ 1 למונדיאל ברזיל 2014 קטן בממדיו . המשלחת מפוצלת לארבעה כוחות משנה :

צוות שידור א' כולל את השדר יורם ארבל , הפרשן דני נוימן , והמפיק מאיר בר .

צוות שידור ב' מורכב מהשדר מאיר איינשטיין , הפרשן אברהם גרנט , והמפיק איציק פרז .

את צוות שידור ג' מאיישים השדר נדב יעקובי , הפרשן מוטי איוורניר , והמפיק אורן צדקיהו .

צוות ד' הוא צוות ההפקה שחולש על המבצע הגדול בן 64 (שישים וארבעה) שידורים ישירים של 64 משחקים שייערכו ברחבי ברזיל הענקית . הצוות מורכב מהמפיק יוני קנלר , מפקח הקול והתקשורת אודי אלון , ומפקח ה- ווידיאו מוטי לוי . משום מה לא נשלח צוות ENG לברזיל (חבל מאוד) ומשום מה נעדר השדר רמי ווייץ מכוח המשימה המיוחד המצוין לעיל .

הצוות הירושלמי אמור לכלול את המגישה הראשית גב' שרון פרי , וכן את עמית הורסקי , ליאן ווילדאו , מירי אליקים , יגאל שמעוני , ו- טובי גאני .

עיקר העול מוטל כרגיל על ציוותי השידור וההפקה בברזיל . מדובר בעול כבד ואחריות רבה ביותר . ערוץ 1 משלם סך של זכויות שידורים בגובה 5.450000 (חמישה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) יורו עבור שידורם הישיר של כל 64 המשחקים. לכך יש להוסיף עלויות טכניות נוספות של ההפקה. למשל ערוץ 1 משלם 189440 (מאה ושמונים ותשע וארבע מאות ארבעים אלף) יורו בעבור 64 עמדות שידור טלוויזיוניות באצטדיונים השונים הפרוסים ברחבי ברזיל . 2960 (אלפיים תשע מאות ושישים) יורו לכל עמדת שידור . כמו כן ערוץ 1 משלם עבור שירותי טלפוניה ועבור קווי השידור שלו . כמו כן משלם ערוץ 1 עבור עלויות הטיסה לברזיל ובתוך ברזיל , שכירת מלונות , אוכל , ושימוש נוסף בתחבורות קרקעיות .

האיומים של משה שגב להשבית את שידורי מונדיאל ברזיל 2014 נשמעים לי כאיום סרק של מישהו שמאיים באקדח נטול מחסנית . הממשלה יכולה לפתוח בכל רגע נתון ומתי שהיא רוצה את ערוצי הכבלים ולשלם בעצמה שוב 5.45 מיליון יורו זכויות שידורים ולייבא לכאן למשל את הסיגנל של ה- BBC לדוגמא . קיימים היום 1001 פתרונות טכנולוגיים , לוגיסטיים , וחוקתיים כדי לעקוף את ערוץ 1 בסיבוב מימין ומשמאל .

3. חוויתי את איומי הביטול של הטכנאים בטרם טיסתי למדריד ביוני 1982 מטעם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ומנהל הטלוויזיה טוביה סער ייבדל לחיים ארוכים, כדי לנהל את ההפקה הטלוויזיונית של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982. 

manolo 1

טקסט תמונה :  זוהי נבחרת הטלוויזיה הספרדית של מנולו רומרו (ראשון משמאל למעלה) "שהרימה" הפקת טלוויזיה בינלאומית לתפארת במונדיאל ספרד 1982 .( באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עם חזרתי לארץ ממדריד מפגישת ה- WBM הנוגע להיערכות הטלוויזיה הבינלאומית לקראת מונדיאל ספרד בקיץ 1982 , פרסתי ב- 27 בינואר 1982 בפני מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מת בן 76 ב- 1 ביוני 2008) , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל (מת בן 87 ב- 10 ביוני 2013) וייבדל לחיים ארוכים מנהל החדשות מר טוביה סער את מפות ההיערכות של ההפקה שלי בספרד וירושלים , ואת תוכנית השידורים המפורטת הסופית שלי [1] . הפגישה הזאת נסמכה על שני דו"חות הפקה קודמים שהוגשו על ידי למנהל החדשות טוביה סער ב- 22 ביוני 1981 , ו- 11 בנובמבר 1981 [2] [3] . בהצעה הראשונה ביקשתי מיוסף "טומי" לפיד בשיחת טלפון ממדריד בתום פגישת ה- WBM לשָדֵר ישיר את כל 52 המשחקים של מונדיאל ספרד 82' . המנכ"ל פסל את בקשתי על הסף . "השתגעת לגמרי" , הוא אמר לי . התוכנית השנייה הציעה כ- 22 שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות (מתוך 36 משחקים) , ו- 16 שידורים ישירים נוספים של כל המשחקים החל מהשלב השני ועד סוף הטורניר , לרבות משחק הגמר עצמו . הצעתי לשדר ישיר 38 משחקים מתוך סך ה- 52 , לאורך 28 ימי האליפות . כולם בזמן צפייה נוח . רובם בזמן צפייה ראשי . שעוני ישראל וספרד חפפו זה את זה בקיץ 1982 (עמדו על 2 + GMT ) . ספרד הסיטה את מחוגי שעונה שעה אחת קדימה ועברה לשעון הקיץ האירופי , בעוד מדינת ישראל בחרה להישאר בימים ההם עם שעון החורף שלה .

טוביה סער נדהם מגודל המָסָה . גם יוסף "טומי" לפיד חשב בתחילה שזה חזון אחרית הימים . החלה הטפת המוסר המוכרת מימים ימימה ע"י הבוסים שלי . מכל עבר נשמעו קולות ממורמרים וניגונם המוכר , "מה יואש אלרואי הזה חושב לעצמו , לא כולם אוהבים ספורט , יש רק ערוץ טלוויזיה אחד בישראל , לא יעלה על הדעת לשדר כמות כזאת של כדורגל…" , ושאר קלישאות ידועות . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהיה חכם מעוזריו ושלט בהם ביד רמה נדרש להכריע . הוא התעשת גם אם מאוחר והֵבין שמונדיאל ספרד 1982 הוא אֵירוּע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של השנה ומוצר טלוויזיה שיש לוֹ ביקוש רב בישראל . על רשות השידור המונופוליסטית שהוא עומד בראשה והמחזיקה בזכויות השידור הבלעדיות שלו מוטלת החובה לחשוף אותו בצורה מקצועית ועניינית לטובת משלם האגרה . בסופו של דבר לאחר ששמע את נימוקי כל הצדדים התפשר יוסף ,טומי" לפיד ואישֵר תוכנית שידורים מוגבלת . מקוצצת יותר ממוגבלת . שבעה שידורים ישירים בשלב הראשון של האליפות . משחק הפתיחה ארגנטינה – בלגיה , ברזיל – ברה"מ , אנגליה – צרפת , ברזיל – סקוטלנד , אנגליה – צ'כוסלובקיה , ברה"מ – צ'כוסלובקיה ברה"מ – סקוטלנד , וצרפת – צ'כוסלובקיה , אך קיבל את הצעתי לשידורים ישירים בהיקף מלא של כל  16 המשחקים הבאים מן השָלָב השני של המונדיאל ועד למשחק הגמר . שידור ישיר בהיקף מלא כמעט בכל יום . סך של 23 שידורים ישירים בפרק זמן של ארבעה שבועות .

spain 1

טקסט תמונה :  זהו השרטוט המקורי שלי בכתב ידי, המציג את מערך התקשורת הלוויינית ואת אופציות העברת הסיגנלים מספרד לישראל ערב שידורי מונדיאל ספרד 1982 שרטטתי את המסמך הזה כדי להסביר את מגוון אפשרויות התקשורת הבינלאומית העומדות לרשותנו לעומת המוגבלויות שהיינו שרויים בהן בעת מונדיאל ארגנטינה 1978. רציתי לעורר וליצור באמצעות התרשים הזה, "הבנה ואהדה טכנולוגית" בלב הבוסים שלי יוסף "טומי" לפיד ז"ל, יצחק "צחי" שמעוני ז"ל, וטוביה סער ייבדל לחיים ארוכים, כדי לקבל את תמיכתם להצעת השידורים הישירים המרבית שלי של מאכסימום משחקים מספרד 1982 על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולהסב את תשומת לִבָּם לפוטנציאל הגלום בתקשורת הלוויינים בין תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים  הספרדית ב- בואיטראגו (Buitrago) לבין תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים הישראלית  בעמק האלה. (השרטוט נלקח מספר השידור / פקודת המבצע של ספרד 1982 שחיברתי בעת ההיערכות לקראת השידורים הישירים מספרד עצמה). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה זה אך טבעי שמנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בחר ומינה אותי לעמוד בראש צוות הטלוויזיה לשידורי ספרד 1982 , כדי שאנהל ואפיק עבורו את מבצע השידורים הזה . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד וסמנכ"ל הכספים שלו יִשְרָאֵל דוֹרִי אישרו בסופו של דבר לזְכוּת המבצע הזה לא מעט אמצעים , לרבות מצבת כוח האדם , והקמת המערך הטכנולוגי והלוגיסטי בספרד וירושלים . כשהגיע הדיון לעניין מיסוּד משרד תקשורת , שידורים , והפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – במדריד שם שכן מרכז השידורים הבינלאומי – IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) , שעלותו נסבה על מחיר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר  ומחיר מ"ר אחד משטחו היה יותר מ- 900 (תשע מאות) דולר – סירב יוסף "טומי" לפיד לקבוע עמדה ולהחליט . נקבע דיון בנפרד . החשוב מכל היה שהמנכ"ל מחוץ להיותו מפקד רשות השידור היה גם עיתונאי בעצמו ואִישֵר לי את עיקרון השידור הישיר מהשטח , מעמדות שידור באִצטדיונים . השידור מהשטח גָבָה מחיר כספי כבד . רשתות הטלוויזיה בעולם (כולל אנחנו) נדרשו לשלם 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר תמורת כל עמדת שידור בכל 14 האִצטדיונים הפרושים ברחבי ספרד בהם נערכים 52 משחקי האליפות . כמעט פי שלוש יותר ממה ששילמנו במונדיאל ארגנטינה 1978 . הוֹן עַתֵּק בימים ההם על פי תפישתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ועוזריו . אך יוסף "טומי" לפיד הסכים לבסוף להתייצֵב מאחורי העיקרון העיתונאי של השידור מהשטח ולשָלֵם את העלויות . זה לא היה דָבָר מובן מאליו . מן ההיבט הכלכלי הייתה הפקת ספרד 1982 נקודת מפנה . עד אז שילמנו מעט כסף עבור שימוש בעמדות שידור במונדיאלים ובאולימפיאדות . עבור שימוש בעמדת שידור אחת במונדיאל ארגנטינה 1978 שילמנו 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר . במונדיאל ספרד 1982 האמירו המחירים ב- % 250 . ליוסף "טומי" לפיד זה נראה המון ויותר מידי .

manolo 2

טקסט תמונה :  קונסורציום השידור הבינלאומי מתכנס במדריד כשנה לפני תחילת משחקי גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' .

זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין :  ריצ'ארד באן נציג ה- EBU (איגוד השידור האירופי) , פרנסיסקו גואררו מנהל מחלקת יחסי הציבור של RTVE , מנולו רומרו יו"ר הקבוצה המבצעית של RTVE המפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי , הקטור קירוגה מנהל חטיבת התיאום והמידע בקבוצה המבצעית של RTVE , פרנץ בנקו מהונגריה נציג OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) , אנחל מורנו המהנדס האחראי על הביצועים הטכניים באצטדיונים , אמאורי דאומס מזכ"ל OTI (איגוד השידור שמאגד בשורותיו את רשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה) , וחוזה אלמיידו קאסטרו אף הוא מ- OTI נציג של  איגוד השידור של רשתות הטלוויזיה של מרכז ודרום אמריקה. (באדיבות RTVE . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מסקנות קונסורציום השידור הבינלאומי ב- 1981 היו חשובות והיוו ציוני דרך בהתפתחות כיסוי הכדורגל בטלוויזיה :

א. נקבע כי לכיסוי הטלוויזיה של משחקי ספרד 1982 צריך להיות צביון ייחודי.

ב. נקבע אופי הכיסוי הטלוויזיוני של המשחקים באצטדיונים השונים (נעשה ע"י RTVE) צריך להיות אחיד.

ג.  נקבע כי כל 52 השידורים הישירים צריכים להתחיל כ- 8 דקות לפני בעיטת הפתיחה כדי שהשדרים יוכלו להציג את ההרכבים והשחקנים של הנבחרות המתמודדות.

ד. נקבע כי השחקנים יתייצבו לנגינת ההִמנונים בתלבושתם המלאה ומספרים בולטים כדי שאפשר יהיה לשדרי הטלוויזיה והרדיו לזהות ולהציג כל שחקן על המסך בשמו המלא. ההפסקה בין שתי המחציות תימשך רבע שעה . מצלמה אחת תהיה ב- "אוויר" בזמן ההפסקה ותראה את המגרש ב- Long Shot  (צילום מרחוק) .

ה. נקבע כי הצבת המצלמות ב- 12 האצטדיונים תהיה הולמת את פרזנטציה ה- Video של הקבוצה המבצעית של RTVE .

בחרתי לקחת עִמי את השדרים יוֹרָם אָרְבֵּל (שַדָּר מוביל) , נִסִים קִיוִויתִּי , ורָפִי גִינָת איש מערכת "כל בו טק" . בראש הצוות הטֶכני שלי ניצב אז מִיכָה לוֹיְירֵר מנהל מחלקת הקוֹל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מִיכָה לוֹיְירֵר היה רב אומן בתקשורת בינלאומית . עמדו להצטרף אליו מפקח השידור המסוּר איש ה- Video מְנָחֵם ווֹלְף (יֶקֶה – ידען ומסודר) . לימים הפך להיות מנהל חטיבת הביצוע בשירותי ההנדסה . אליהם הצטרף איש קוֹל נוסף , טכנאי צעיר ומוכשר סעדיה קָרָאוָואנִי שהצטיין בהבנת מִגוָון הטכנולוגיות של מיסוד קווי השידור והקמת תקשורת בינלאומית בין ספרד לישראל .

karavani 1

טקסט תמונה :  יום ראשון –  5 ביוני 1982 . מיכה לויירר (משמאל) וסעדיה קאראוואני במטוס "אל על" המטיס אותנו מנתב"ג למדריד בימים שעוד היה מותר לעשן במושבים האחרונים בירכתי המטוסים . מיכה לויירר מנהל מחלקת הקול והתקשורת בטלוויזיה הישראלית היה מומחה בינלאומי בתחומי הקול והתקשורת ואחד מאנשי ההנדסה החשובים ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית . ה- EBU השתמש לא אחת בשירותיו הטובים . לסעדיה קאראוואני שירש אותו היה ממי ללמוד . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

את אורי לוי הצבתי כמפיק מִשנה שלי לצִדי בצֶוֶות ההפקה של ספרד 1982 . הוא מעולם לא היה מפיק , אך רציתי לקַדֵם אותו ולהציג בפניו פן נוסף בשידורי הטלוויזיה שטרם הכיר . המינוי קומם את איציק גליקסברג שראה את עצמו מועמד טבעי לתפקיד . זה לא הזיז לי . לא הייתי חייב דבר לאיש . המחשבה היחידה שהעסיקה אותי היה פיתוחה המהיר של מערכת הספורט כולה והצבתה בנקודת זינוק חדשה . נכונו לנו בתוך זמן קצר אתגרי שידור רבים ועצומים . את עדה קרן הבאתי למדריד כעוזרת הפקה שלי .

yoash 3

טקסט תמונה : לפני 32 שנים . יוני 1982 . מדריד . הפקת שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 1982 . אני עוטף את אורי לוי (מימין) ואת מיכה לויירר . ברקע ניצב מגדל השידורים הענק "טורה אספניה" של הטלוויזיה הספרדית RTVE  ו- IBC  היעיל במדריד . הבאתי את אורי לוי עמי לספרד כדי לקדם אותו בתחום טלוויזיה קונקרטי שהוא לא הכיר אז , תחום התכנון וההפקה . ראית בו איש ראוי ומהימן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

צֶוֶות שידורי המונדיאל של ספרד 1982 מנה תשעה אנשים . קבוצת השידור הגדולה ביותר ששיגרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעודה בהיסטוריית שידורי גביעי העולם בכדורגל , אך הקטן ביותר בכמותו מבין ציוותי הטלוויזיה הבינלאומיים שהגיעו לסיקור המונדיאל . אל הצוות הזה הצטרף שַדָּר הטלוויזיה בשפה הערבית סולומון מוּנִיר (נציגו של יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה בערבית) על פי אישור מיוחד של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מנכ"ל רשות השידור . השתתפותו של שַדָּר ספורט בערבִית בימים ההם ב- 1982 במפעל ספורט בינלאומי , הקוֹטֵע ביודעין מעֵת לעֵת דווקא בשיא המתח והדרמה את השידור הרצוף בשפה העִברית על פי קו מחשבה מוטעה ופקודת שידור מעוותת של המפקד העליון (קרי מנכ"ל רשות השידור) , הולידה את אחת ממחלוקות השידור הגדולות ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . השערורייה הייתה כל כך גדולה עד ש- נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל ז"ל (מת בן 86 ב- 8 בדצמבר 2011) , אֵל הצֶדֶק ברשות השידור ומי שנחשב  ל"אוּרים ותוּמים" של היגיון צרוף של עיתונאות חוקרת ו- כֵּנָה בטלוויזיה וברדיו , נדרש להתערב ולהכריע אחת ולתמיד בסוגיה הזאת . והוא הכריע נגד מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד .

נשארה רק סוגיה אחת בלתי פתורה . חסר היה אישור של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למיסודו של משרד ההפקה , התקשורת והשידורים שלי במדריד . פרט טכני קטן לציבור אך אלמנט שידור חשוב ביותר עבורי כמנווט מבצע השידורים ועבור רשת הטלוויזיה שלי . הצורך בהקמת משרד הפקה של מחלקת הספורט במרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד הביא אותי בפעם הראשונה כמנהל שידורי הספורט להתנגשות גלויה עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . הבנתי מסמנכ"ל הכספים של הרשות ישראל דוֹרִי כי המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד איננו מאשר הקמת משרד ב- IBC במדריד מפני שהדבר אינו דרוש לשידור על פי דעתו , והוא רואה בו עול כלכלי מיותר . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הגיע לניהול רשות השידור ממכתבת "מעריב" והיה מחוסר כל ידע וניסיון בהפקה הנוגע ל- "Production office & communication" כמו בהרבה פרטים טכנולוגיים אחרים בהפקות רחבות היקף . הוא היה משולל השכלה טלוויזיונית כדי להבין כי הפונקציה הזאת הקרויה "משרד הפקה , תקשורת , ושידורים" מהווה בעצם חדר פיקוד ושליטה באמצעותה אני מנהל את מבצע השידורים שלנו ברחבי ספרד הענקית . מדהים שהעורך הראשי של רשות השידור אִפְשֵר לי לשלוח אנשים לקרב אך לא העניק לי אפשרות לפקד עליהם . הבנתי כי מבצע שידורי ספרד 1982 נמצא בסכנה אמיתית . ב- 25 בפברואר 1982 החשתי מכתב ובו חוות דעתי על הצורך החיוני במשרד בספרד 1982 למנהל החדשות טוביה סער שעמד כבר על סף מינויו למנהל הטלוויזיה במקומו של יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי .

yoash 4

טקסט מסמך : 25 בפברואר 1982 . הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . המסמך מנמק למנהל החדשות מדוע הקמת משרד ב- IBC במדריד היא חיונית ביותר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בהיעדר אישור תקציבי בן  11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר למיסוּד המשרד , לא יכולתי להשיב עדיין על חלק מהשאלות הקונקרטיות ב- Questionnaire הבינלאומי של הטלוויזיה הספרדית הנוגעות למשרד . זה שיגע אותי והטריד את מנוחתי . פשוט הֵדיר שינה מעיני . השאלון המקדים הזה הופנה לכל רשתות הטלוויזיה והרדיו בעולם המתכוונות לשדר את המונדיאל . הוא מפורט מאוד ומציע שירותי שידור הנוגעים לכל היבטי ההפקה , השידור והלוגיסטיקה , וכן הבקשות ה- Unilateral של כל רשת משדרת טלוויזיה ורדיו . הכול כמובן תמורת תשלום . יש לענות עליו על פי Deadline מוסכם שנקבע ע"י הרשת המארחת , כדי לתת לה שהות מספקת להתמודד עם הבקשות הרבות , וליישמן בשטח , כלומר באצטדיונים . כמובן שרשות השידור המסורבלת והאיטית לא כיבדה את רגע נעילת ההזמנות בהפקת ספרד 1982. לא מרוע לֵב. בגלל חובבנות שנובעת מפרוצדורות ביורוקרטיות ארוכות מידי .

מבצע השידורים שתוכנן בקפדנות רבה ע"י הקבוצה המבצעית של RTVE בראשות מָנוּאֵל "מָנוֹלוֹ" רוֹמֶרוֹ (Manuel "Manolo" Romero) היה ענק ממדים . הקמתן , מיסודן , ובנייתן של כ- 1100 (אלף ומאה) עמדות שידור במועֵד ב- 17 אִצטדיונים הפרושים על פני ספרד במועד בעבור רשתות הטלוויזיה (וגם הרדיו) הבינלאומיות המגיעות למונדיאל מכל רחבי העולם , מיסודם של אלפי קווי שידור 4W וקווי טלפון בינלאומיים , בניית מרכזי שידור על כל התכולה הטכנולוגית שלהם , והיכולת להעביר את האינפורמציה הטלוויזיונית המתקבלת יום – יום , כמעט עשרים וארבע שעות ביממה במשך חודש שלם מהרבה מאוד מקורות שידור במקביל , באמצעות תקשורת מקומית ברחבי ספרד ותקשורת לוויינית לעולם כולו – אינם עניין של מה בכך. זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך מאוד וגם יָקָר. בפעם הראשונה נדרשה הטלוויזיה הישראלית הציבורית לשלם במיטב כספה הציבורי מחירים יקרים שלא הורגלה בהם בעבר . לא רק עבור זכויות השידורים , אלא גם תמורת הפקת השידורים שכללו את השירותים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שהעניקו לנו RTVE  והוועדה המארגנת הספרדית . לכל צעד ושעל בספרד 1982 היה מחיר . עלות עמדת שידור אחת במשחק בודד עמדה על 2200 (אלפיים ומאתיים) דולר לעומת 850 (שמונה מאות וחמישים) דולר במונדיאל ארגנטינה 1978 . המחיר הכולל של סך עמדות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באִצטדיונים השונים ברחבי ספרד חצה את גבול 50000 (חמישים אֶלֶף) דולר . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הבין בתחילה את המבנה הכלכלי של הפקת שידורי ספרד 1982 . זה נראה לו מופרך לשלם כסף עבור עבודה עיתונאית טריביאלית . "למה זה כל כך יקר ?" , הוא שאל אותי שוב ושוב .

העלויות הטכניות של עמדות השידורים באצטדיונים באירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים האמירו במשך השנים. לכך היה צריך להוסיף את מחירי מיסוד קווי השידור  4W  (ראשי תיבות של Four Wire – קו שידור ארבע גידי) הבינלאומיים ממדריד לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים , וכן מיסוד מכשירי טלפון הבינלאומיים בכל אחת מעמדות השידור שלנו , כדי שישמשו כ- Back up (אופציית תמיכה) במקרה וקו השידור ה – 4W המקורי יינזק .  עלות מֶטֶר מרובע אחד במרכז השידורים הבינלאומי (I B C) לצורך הקמת המשרד במדריד היה כ- 915 דולר . RTVE הייתה נחושה לכסות את כל הוצאותיה הענקיות . תמורת חדר במלון "קונבסיון" (Convencion) בו התגוררנו במדריד נדרשנו לשלם ללילה כ- 112 (מאה ושניים עשר) דולר , מחיר שנתפש ע"י הנהלת רשות השידור והטלוויזיה כחלום בלהות גם אם היה מדובר בלינה זוגית . זכויות השידורים לבדם עמדו על סכום של  128000 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר. כמו כן היה צריך גם להטיס את צוות השידור לספרד, לשכור לו טיסות מקומיות למשימות השידור בערי ספרד השונות , ולממן את שהותו בכל מיני מלונות ולהאכילו בכל התקופה הארוכה הזאת . עלות הפקת שידורי ספרד 1982 התקרבה ל-  450000 (ארבע מאות וחמישים אֶלֶף) דולר . סכום מגוחך היום אך נחשב ע"י המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ושר הכספים שלו יִשְרָאֵל דוֹרִי בימים ההם להון עתֵּק . שניהם נדהמו מהיקף העלויות וגובה המחירים [5] . לקח להם זמן לעכל את הנתונים הכספיים "המחרידים" מבחינתם .

ביום שישי – 5 במרס 1982 , כשלושה חודשים לפני תחילת המונדיאל , ולאחר התלבטויות ממושכות אין סופיות , ניאות ישראל דורי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור סוף כל סוף לאשר ל- לֵיאוֹנָרְדוֹ לָה פְּיֶיטְרָה (Leonardo la Pietra) איש ה- EBU שעסק בתיאומי וגביית הכספים מטעם איגוד השידור האירופי , את הסכמת רשות השידור הישראלית לשלם את מחיר זכויות השידורים של משחקי גביע העולם – ספרד 82' . הסכום עמד על 193000 (מאה תשעים ושלושה אֶלֶף) פרנקים שווייצריים שווה ערך ל- 128000 (מאה עשרים ושמונה אֶלֶף) דולר . מקום מושבו של ה- EBU  הוא בגֶ'נֶבָה – שווייץ , לכן הוא מנהל את חשבונות הכספים שלו על פי המטבע שווייצרי [6] ו- [7] .

ביום ראשון – 4 באפריל 1982 בשעה אחת בצהרים (עֶרֶב צאתי לשירות מילואים ממושך עם הגדוד שלי) , זומנה פגישה בדרג מנכ"ל רשות השידור בסוגיית מיסוד המשרד שלנו ב- IBC (ראשי תיבות שלInternational Broadcasting Center) במדריד . יוסף "טומי" לפיד דרש לדעת מדוע הפונקציה הזאת כל כך חשובה לשידורים שלי מספרד , והאם יש הצדקה להוציא  11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר נוספים מקופת הרשות עבור שידורי המונדיאל , "רק משוּם שיואש אלרואי סבור שזאת פונקציית שידור הכרחית" . הדיון התבסס על נייר העמדה שהצגתי למנהל החדשות בעניין חמישה שבועות קודם לכן  [8] . הפגישה התקיימה במקום משכנה החדש של הנהלת רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים . ההנהלה נדדה מבניין "החוטים" בשכונת רוממה בירושלים בראשית שמונת ה- 80 של המאה שעברה ושכרה קומת משרדים בניין "כלל" המפואר במרכז העיר . היא שילמה הון שכירות עתק .  המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד בחר לקיים את קבוצת הפקודות בטרם קרב במשרדו של המשנה שלו הסמנכ"ל שלמה עבדי . בפגישה המכרעת הזאת נכחו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש טוביה סער שהתמנה לתפקידו רק לפני חודשיים , מנהל הטלוויזיה הקודם ושותף העבר של יוסף "טומי" לפיד בעיצוב השידור הציבורי יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי , מיכה לויירר ראש הצוות הטכני שלי , אורי לוי מפיק המשנה שלי בצוות השידור , סמנכ"ל הכספים יעקב דוֹרי , מנהל שירותי ההנדסה גַבִּי פִישֶר , המשנה למנכ"ל שלמה עבדי ז"ל , ואנוכי . הייתי סקרן לדעת באיזה שלב וכיצד יתערב מנהל הטלוויזיה החדש טוביה סער לטובתי במהלך הצגת טיעוניי לפני מנכ"ל רשות השידור . להתערבותו של מנהל הטלוויזיה בדינמיקה של מו"מ מהסוג הזה והתייצבותו לצדי היה אמור להיות משקל רב . מה עוד שהפונקציה הזאת של הקמת משרד ההפקה התקשורת, והשידורים במדריד היה נחוץ והכרחי. תהיתי לסוג הקשר שנוצר בין יוסף "טומי" לפיד לבין טוביה סער, לקשר שיש בין הממנה לממונה . הרהרתי האם הקשר הזה בין השניים הוא סימביוטי . טוביה סער רחש חיבה לשידורי הספורט בפיקודי . יוסף "טומי" לפיד לא . אבל לא זה היה לֵב העניין . השאלה הייתה האם יוסף "טומי" לפיד בתוקף תפקידו כעורך ראשי של שידור ה- Media האלקטרונית חושב ששידורי הספורט (הרלוואנטיים) בטלוויזיה הם מרכיב חשוב בנדבך השידור הציבורי עליו הוא מופקד.

קיבלתי הראשון את רשות הדיבור . הסברתי באריכוּת לטומי לפיד את  הנחיצות במשרד כזה ואת הפונקציות שהוא משמש ואת העלוּת שלוֹ . "עלות המשרד ששיטחו 12  מטרים רבועים שווה אומנם ל- 11000 (אחד עשר אלף) דולר , אך זהו איננו "משרד" במובן המקובל של המילה , אלא יחידת שטח חיונית שיחד עם המרכיבים הטכנולוגיים בתוכה מהווה את מרכז ההפקה , השידורים , והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית" , והוספתי , "המשרד שלנו ממוּקם בלֵב מרכז השידורים הבינלאומי (IBC) במדריד . קווי השידור שלנו מהאִצטדיונים השונים מתנקזים למרכז הבקרה הספרדי הבינלאומי , משם מועברים למשרד שלנו לצורך בקרה שלנו , ומן המשרד שלנו מוחזרים למרכז הבקרה  הספרדי בדרכם לירושלים . המשרד במדריד שולט על מיתוג קווי השידור ועמדות השידור שלנו ברחבי ספרד ובמקביל מקושר גם לאולפן השידור בירושלים ובכך הוא מאפשר לי לנהל ולחלוש על השידור הישיר המתבצע משני מוקדים  –  בספרד ובארץ. המשרד שלנו במדריד מחובר גם מיידית לחדר בקרת התקשורת הלוויינית של  ה- EBU  לצורך בירור תקלות במידה וייקרוּ בשידור סיגנל השידורים הישירים והתקצירים המוקלטים מספרד לירושלים (הממוקם אף הוא במרכז השידורים הבינלאומי במדריד)" . ההסבר המפורט נראה לי אולטימטיבי וכל כך ברור ומובן מאליו עד שהחלטתי לסיים אותו באיום מפורש מופנה כלפי יוסף "טומי" לפיד , "בלי משרד שלנו ב- IBC  במדריד לא ניתן ואי אפשר יהיה לבצע את השידורים כפי שתכננתי" .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האזין בקשב רב לדבריי ולתהליך התקשורתי בינינו . אי אפשר היה לטעות בשפת גופו . הוא נדלק לפתע , התרגז והֶאֶדים . הבנתי מייד ששגיתי בשִיווּק המֶסֶר . זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה שהתבטאתי והשתמשתי בצירוף שתי המילים, "אי אפשר". מעולם לא שבתי לומר אותן בשום סיטואציה. בשום קונסטלציה. זאת התבטאות בעייתית מפני שאין דבר כזה , "אי אפשר" . אם "אי אפשר" – תתפטר . בלתי אפשרי לומר , "אִי אֶפְשָר" , וגם להישאר בתפקיד . "אם עוד פעם אחת תגיד שאי אפשר אז בכלל לא יהיו שידורים מספרד" , נזף בי בקול רם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד כשכף ידו השמאלית חובטת בשולחן ועורקי צווארו תפוחים מדם . הוא היה אדוֹם וחַמוּם . פתאום התדרדר הדיון הבּוֹטֶה עם מנכ"ל רשות השידור למחוזות שבהם לא היה לי שום ניסיון קודם . לא הייתי מוכן נפשית מבעוד מועד לכך . בחֶדֶר שרַר שקט מוחלט. דממה. הפניתי את מבטי לעבר טוביה סער ויצחק "צחי" שמעוני כדי לקבל את סיועם אך לא ראיתי אותם . הם היו שם אך נעלמו כשראשיהם המורכנים ומבטם מושפל מטה כאילו "עִלעלוּ" בניירות ובמסמכים שהיו מונחים על בירכיהם . הם הֵליטו עיניהם מפניו של המנכ"ל הזועף . הם לא התערבו בוויכוח ביני לבין המנכ"ל ונשארו דוממים . הבנתי שאני לבד . גם שני הטכנאים המהנדס אוּרִי לַעָדָן ומומחה הקול והתקשורת מיכה לויירר ישבו שם נדהמים וקפואים על מקומם . סמנכ"ל הכספים ישראל דוֹרִי ישב גם הוא דומֵם ולא העיז לומר מילה . למרות שהכיר בחשיבות מיסוד משרד ההפקה במדריד לא ניסה לתרום טקסט יצירתי משלו בוויכוח הזה . הוא השאיר את קלפיו נסתרים מתחת לשולחן . אולי מפני שהיה על סף סיום הקריירה שלו ברשות השידור ופרישתו ממנה . מאורי לוי לא ציפיתי כמובן לכלום . הוא היה טירון ירוק בתחילת דרכו ולא היה לו עדיין מה לומר . בחירתו כמפיק מִשְנֶה שלי הייתה צעד ראשון בדרך ארוכה לפיתוחו כאיש טלוויזיה . צעדים דומים נקטתי מאוחר יותר גם לצורך קידומם של אמנון ברקאי וששי אפרתי בהפקות השידור הבינלאומיות של מחלקת הספורט .

lapid 1

טקסט תמונה :  לפני 32 שנים . חורף 1982 . לשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (מימין) עם מנהלת לשכתו גב' רוחמה איילון (במרכז) , ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל) . יוסף "טומי" לפיד היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין בתחילה את הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ואת הממון הנדרשים כדי "להרים" את הפקת מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 בעבור צופי הטלוויזיה של מדינת ישראל . זה לא היה פשוט עבורי לנהל מולו מו"מ כדי לבסס את רמת ואיכות תנאי ההפקה של מונדיאל ספרד 1982. (התמונה באדיבות גב' רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חזרתי לעימות עם יוֹסֵף "טוֹמִי'" לַפִּיד . מעולם לא לימדו אותי לנהל מו"מ ישירות פנים אל פנים נוכח מנכ"ל רשות השידור . לבטח לא עם אדם שמעולם לא הפיק ולא נִיהֵל קודם לכן שידורי טלוויזיה ישירים כל כך מורכבים כמו משחקי גביע העולם בכדורגל . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש חכם אך חסר כל ניסיון בהיבטים הטכנולוגיים המורכבים והכלכליים של העלויות היקרות , שנדרש עכשיו להכריע ולאשֵר לי את התקציבים שכלל לא היה מודע לגובה עלותם . הופתעתי מאוד מרמת הדיון הנמוכה במפגש קבוצת הפקודות הזאת . נדהמתי להיווכח איזה פער עצום רובץ בין הידע הטלוויזיוני שאני הייתי מצויד בו בכל התחומים המרכיבים את תמונת הקרב לבין זה המועט של מפקדי יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . הוא פשוט לא היה בקי בנושא (בלשון המעטה) ונדרש להכריע בנושאים שלא היה לוֹ בהם כל ניסיון . גם לא מושג .נזכרתי במחלוקות העבר ששררו בין יוסף "טומי" לפיד לבין אלכס גלעדי . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא הבין אז ופשוט לא התמצא לחלוטין גם עכשיו בנתוני כמות כוח האדם ובמרכיבים הטכנולוגיים והלוגיסטיים , הנחוצים כדי למַמֵש את משימת השידורים הישירים מספרד 1982 . הוא נעדר השכלה טלוויזיונית בסיסית שהייתה אמורה לגבש את תפישת עולמו ולסייע לו להחליט את ההחלטות המתחייבות ובכך להכריע את קרב השידור . אם להשתמש במטפורה צבאית דמה המצב להתכנסות קבוצת פקודות קרבית בה המ"פ מנווט וקורא את מפת הקרב אך למח"ט שלו אין מושג על מה הוא מדבר . אינני יודע אם מנהל הטלוויזיה הנוכחי טוביה סער ומנהל הטלוויזיה המתפטר יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי העבירו לו במהלך החודשים שחלפו את עיקרי תוכניתי .

המחשבות התרוצצו בראשי כמו בסרט נַע . היה ברור לי כי מנכ"ל רשות השידור לא הכין את שיעורי הבית שלו . האם באשמתו או באשמת עוזריו , זה לא היה רלוואנטי עכשיו . בדיעבד התברר כי מנכ"ל רשות השידור לא הכין את שיעורי הבית שלו פעמיים , גם בנוגע לפגישתו עם נציגי הרדיו וסמך בעיניים קשורות על מנהל רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן לֵב אָרִי ז"ל (מת בן 66 ב- 16 בספטמבר 2001) . שניהם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ןגדעון לב ארי שילמו בגלל כישלון רדיו  "קול ישראל" בספרד 82' מחיר יקר במוניטין שלהם . זה היה מצב קריטי ורגיש , וודאי לא הזמן להטיח האשמות נגד הנהלת הרשות . שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות עוד באווירת לחץ המו"מ שנוצרה בחדר כדי לשכנע את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד בצדקתי , חוץ מלגַיֵיס את השכל הישר ואת ההיגיון שלי שעל פי תפישתי היה ההגיוני . נעצתי את עיניי בעיניו . את השיחה הזאת והמו"מ הראשון בקריירה שלי עם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא אשכח לעולם . שנינו לא הסרנו את מבטינו איש מרעהו . הוא הבין מעט מאוד בהפקות טלוויזיה בינלאומיות אך לפחות היה איש חכם . לא הלכתי עם הראש בקיר . דיברתי בשקט והוא האזין לי , "המשרד הזה הוא פוּנקציה הכרחית לביטחון השליטה והניווּט של השידורים מספרד לירושלים . חשוב מאוד שתדע שרשתות הטלוויזיה הרציניות ב- EBU  ממסדות אף הן פונקציות טכניות תומכות במרכז השידורים הבינלאומי במדריד הדומות לזאת שאני מבקש להציג בפניך . אין לי שום עניין לחְוֹות תקלות תקשורת בקווי השידור שלנו באירוע כל כך מורכב , יוּקרתי , וגם יָקָר וממושך מבלי יכולת להתגבר עליהן" , והוספתי , "גם במונדיאל האחרון בארגנטינה 1978 מיסדנו משרד הפקה ותקשורת במרכז השידורים הבינלאומי בבואנוס איירס" . הזכרתי ליוסף "טומי" לפיד , "גם אלכס גלעדי הקים בגלל הנחיצות והצורך משרד הפקה , שידורים ותקשורת כבר בימי אולימפיאדת מונטריאול 1976 . אני שב וחוזר ואומר לך בכל האחריות כמפיק ומנהל מבצע שידורי ספרד 1982, כי דרך ומהות עבודת המשרד והטכנאים הצמודים אליו מהווה את  פוליסת הביטוח של ההפקה והשידורים מספרד . זאת הפקה בסדר גודל בינלאומי ממושכת מאוד , יוקרתית ובעלת פוטנציאל צפייה ו- Rating , וגם רחוקה מהארץ , ולכן דרושה לה פוליסת ביטוח בדמותו של מיסוד משרד הפקה , שידורים , ותקשורת ב- IBC במדריד סמוך למקום התרחשות קרבות השידור . אי אפשר לנהל קרבות שידור בשלט רחוק . עליך להיות נוכח בשטח ולראות את תמונת הקרב מקרוב" . עשיתי פאוזה קצרה . הייתה דממה בחדר . המשכתי להתבונן ביוסף "טומי" לפיד ואמרתי לו , "אדוני המנכ"ל אם תבטל את שכירתו והקמתו של המשרד ותעניש אותי בביטול השידורים מספרד אקבל את החלטתך ואתפטר מניהול שידורי הספורט , אך זכור שגם עליך חלה האחריוּת המקצועית כמוני . אתה כמנכ"ל רשות השידור וכעורך הראשי שלה תישא בתוצאות כישלון השידור ותידרש להסביר לציבור כמוני מה קרה כאן" .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה המום מהטקסט נחרצות דבריי. הוא לא קטע אותי , לא התערב , ולא דיבר . הוא רק התבונן בי וגם אני בו . אינני מסיר לעולם את עיניי מבן שיחי . אינני יודע מדוע . אולי זה עניין של הרגל מקטנות . הייתי כֵּנֶה עִמוֹ . התביעות המקצועיות שלי היו אמיתיות . מעולם לא הפרתי את היושרה שלי כלפי הממונים עלי . גם לא כלפי פִּיקוּדַיי . אינני רמאי ולא אופורטוניסט . הדיווח הכֵּנֶה , היושרה והאמינות , והדוגמא האישית היו נֵר לרגלי . כך חינכו אותי בקיבוץ אפיקים ובשרות הצבאי שלי ב- "גוֹלָנִי" . הדרישות שלי מההנהלה היו מקצועיות לחלוטין . לא ביקשתי דבר למען יוקרתי האישית . מנכ"ל רשות השידור ידע זאת היטב . אני בטוח שהוא העריך זאת והוקיר את נחישותי למען הצלחתם של המשדרים מספרד 1982 למען משלם האגרה .

lapid 2

טקסט תמונה :  לפני 32 שנים. ראשית חודש יוני של שנת 1982. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בן 50. הוא היה מודע היטב לאחריות הגדולה שרובצת עליו כעורך ראשי של רשות השידור והכללתם של שידורי הספורט הרלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. בקיץ 1982 ניצב בפני שתי משימות סיקור טלוויזיוניות ענקיות, כיסוי מלחמת לבנון ה- 1 והפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ספרד 1982. הצילום המוגדל מגלה ארשת פנים של מנכ"ל רשות שידור מודאג . מבטו נישא לעבר האופק . הוא ידע כבר שמלחמת לבנון הראשונה מתדפקת בשער. מבטו הטרוד והרציני מסגיר את מחשבותיו ואת התלבטויותיו. לפתע נדרש לשאת בעול עצום שלא היה רגיל בו. (התמונה באדיבות טוביה סער. התמונה מוגדלת מתוך תמונה קבוצתית שפורסמה כבר בבלוג הזה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה :  לפני 32 שנים . שנת 1982 . אנוכי בעת המו"מ עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד על היקף התקציב , תנאי ההפקה , והאמצעים הטכנולוגיים הדרושים להפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל של ספרד 1982 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shimoni lev arie

טקסט תמונה : הימים ההם בשנים 1982 – 1980 . טריאומוויראט הנהלת רשות השידור . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק "צחי" שמעוני ז"ל , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל , ומנהל רדיו קול ישראל "גדעון לב ארי ז"ל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

צורת ההתמודדות בוויכוח המקצועי הזה הייתה מעין מו"מ ביני לבין יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד של מנצח מול מנצח , או מפסיד מול מפסיד . במערכת היחסים ההיררכית הזאת בין המנכ"ל לפיקודו שהתפתחה למעין עימות , יכלו להיות שני מנצחים או שני מפסידים . לא היה כאן מו"מ של מנצח – מפסיד , או מפסיד – מנצח . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ידע את זה . מנכ"ל רשות השידור כבר פתח את פיו כדי לסכם את הדיון כשלפתע הֵגיח קוֹל נוסף מכיוון בלתי צפוי . אצבע אלוהים שלחה את הקול הזה להדהד בחדר הדיונים . זה היה קולו של הסמנכ"ל שלמה עבדי שביקש להשמיע את דברי הקטגוריה והבֶּלַע שלוֹ באוזני מנכ"ל רשות השידור שלו . כמעשה בִּלְעַם בֵּן בָּלָק בֵּן צִיפּוֹר. לעולם לא אשכח את מה שקרה שָם באותן השניות במשרד האטוּם. המִשְנֶה של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל הסמנכ"ל שלמה עבדי ז"ל שעד אז ישב בשקט בפינת החדר ולא פצה את פיו התרומם ממקום מושבו , והתערב לפתע בצורה גסה כשהוא טוען ברוגז ובהתנשאות , "כן טומי" , אמר בהתרגשות והוסיף , "יואש אלרואי דורש משרד בעלוּת של 000 11 (אחד עשר אֶלֶף) דולר , חוץ מזה אישרת לו משלחת ענקית של תשעה אנשים . מה פתאום טומי ? אין לכך תקדים . במונדיאל ארגנטינה 1978 הם מנו בכלל רק שישה אנשים . זה עולה הון תועפות . אין לנו כסף . אני מתנגד באופן הנחרץ ביותר לתוכנית ההפקה של יואש אלרואי  ולהטסת כמות כזאת של אנשים לספרד" . זאת הייתה אמפליטודה . בשפת המתמטיקה הפיסיקלית – הסטייה הגדולה ביותר לרעתי של מטוטלת שיווי המשקל . עכשיו גם הסמנכ"ל היה נגדי .

לפתע התהפכו היוצרות . חלפה שנייה אחת אולי שתיים ומנכ"ל רשות השידור סמוּק הפנים וגדַל הגוּף יוסף "טומי" לפיד סובב את גופו ממני והעתיק את מבטו הכועס לעבר משנהו . קֶצֶב וטוֹן קוֹלוֹ הפכוּ קְרֶשֶנדוֹ , "תקשיב שלמה עבדי" , אמר בהחלטיות , "יש להם משרד כפי שיואש אלרואי ביקש , יש להם תשעה אנשים בצֶוֶות השידורים כפי שיואש אלרואי רצה , ויש ליואש אלרואי  גם את 23 השידורים הישירים מספרד כפי שהוא תּכְנֵן" . המנכ"ל המסורבל גדל הגוף וכבד המשקל קם מכיסאו , עזב את החדר , והפטיר בנון שלנטיות , "הפגישה הסתיימה" . רגע בלתי נשכח בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . ידעתי עכשיו שיש לי את שידורי ספרד 1982 . לא כפי שרציתי ותִּכננתי בתחילה אך הרבה יותר מכפי שרצו וחשבו לנכון מנהל הטלוויזיה החדש שהיה גם מנהל חטיבת החדשות טוביה סער , מנהל הטלוויזיה הקודם יצחק "צחי" שמעוני , והמשנה למנכ"ל רשות השידור שלמה עבדי .

abadi 1

טקסט תמונה : חורף 1982 . זהו שלמה עבדי ז"ל סמנכ"ל הכספים של רשות השידור והמשנה של יוסף "טומי" לפיד . הבוס שלו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'"לפיד לא ,סַפָר" אותו ברגע האמת ודחה את חוות דעתו המקצועית . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אווירת המתח התפוגגה בבת אחת .  מנהל הטלוויזיה לשעבר צחי שמעוני התרומם מכיסאו עגום פנים . הוא היטיב להכיר את המנכ"ל "ההונגרי" הבוטה שלו ולא שבע נחת מצורת התנהלות העניינים . הוא כבר החליט להתפטר זה מכבר מתפקידו כמנהל הטלוויזיה . מנהל הטלוויזיה הנוכחי החדש טוביה סער שלא העניק לי טיפת גיבוי בכל הוויכוח הארוך עם מנכ"ל רשות השידור , הרשה לעצמו עכשיו להגיח ממחבואו . פתאום גיחך ואמר ברצינות תהומית , "אתה רואה יואש אלרואי" , והוסיף , "מה דאגת כל כך , סידרתי לך את כל מה שביקשת" . פָארְסָה . הוא לא סידר כלום . הוא שתק במשך כל הוויכוח . הבנתי שהקשר בינו לבין הממנה שלו הוא סימביוטי . טוביה סער הפדנט והצייתן לא שכב עבורי על הגדר . הבנתי אותו . רק עתה התמנה להיות מנהל הטלוויזיה . הוא בשום אופן לא התכוון לריב את ריבי עם הבוס הגדול למרות אהדתו האישית לי ולשידורי הספורט . אך טוביה סער בכל זאת עשה משהו . הוא אישר בכְתב את מה שהמנכ"ל אישר לי בע"פ [9] . הפתיע אותי מאוד ישראל דורי שפעל היטב למען הפקת ספרד 1982 מאחורי הקלעים אך בחר לדוֹמֵם את המנוע שלו דווקא ברגע שכל כך הייתי זקוק לו . אח"כ גם הבנתי למה . כששאלתי אותו מדוע לא התערב לטובת העניין , פטר אותי בחביבות האופיינית לוֹ , "השארתי אותך לבד כדי שתתאמן" . ישראל דוֹרִי (הבוס בימים ההם של יוחנן צנגן , צבי ברק , ומוטי לוי) היה פיגורה חשובה ומשפיעה במערך הניהול של רשות השידור . הוא סייע בזמנו לאלכס גלעדי ואח"כ עזר גם לי להכין את תקציב שידורי הספורט ולעצבם מן ההיבטים הפיננסיים בראשית צעדיי בניהול המורכב מאוד של מחלקת הספורט בטלוויזיה המונופוליסטית . זה היה היכן שהוא ב- 1981 .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש צעיר רק בן 47 בשנת 1979 בשעה שהוצב בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו- מונה לתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור . איש חכם ובוטה , תוסס , דינמי , חד ושנון כתער , ומלא טמפרמנט , ובעל כושר עילאי בניסוח בכתב ובע"פ . כמו המנכ"לים האחרים שקדמו לו ואלה שבאו אחריו בשרשרת בזה אחר זה , גם הוא היה מינוי פוליטי מטעם ממשלת ישראל . יוסף "טומי" לפיד נחשב לעיתונאי וותיק ומוכשר , בעל מוניטין והשפעה ב- "מעריב" מימים ימימה . הוא היה ניצול שואה ובראשית הקריירה העיתונאית שלו שימש מזכירו האישי של העורך והמייסד של העיתון "מעריב" , עזריאל קרליבך ז"ל . כמו מורו עזריאל קרליבך היה גם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד רב אומן בכתיבה ומדויק ובהיר בהבעת טקסטים בע"פ . מזה העניק לו אלוהים ביד נדיבה . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד מעולם לא ניהל קודם לכן רשת שידור ציבורית – ממלכתית המונה אלפי עובדים בטלוויזיה וברדיו. יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד גם מעולם לא חוָוה על בשרו שום הפקת טלוויזיה בינלאומית רחבת ממדים ברמה ובהיקף מהיבטי התוכן , הטכנולוגיה והכלכלה כמו שידור המשחקים האולימפיים או גביעי העולם בכדורגל , המונדיאלים . הוא וִויתֵּר מיוזמתו על הפקת שידור תחרות השירים האירופית ה- "אֶרו – וִיזיוֹן" (Eurovision Song Contest) שנקרה לו בראשית דרכו ברשות השידור . זכייתה של הזמרת גלי עטרי ולהקתה 'חלה ודבש' בתחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במרס 1979 העניקה לרשות השידור את הזכות הנוספת לארח את תחרות ה- "ארו – וויזיון" גם באביב 1980 , אך יוסף "טומי" לפיד סירַב לעשות זאת בשל מצבה הכספי הרעוע של הרשות לטענתו . על האולימפיאדה הראשונה שלו כמנכ"ל שהתקיימה במוסקבה בקיץ 1980, הטיל ראש הממשלה מנחם בגין חֶרֶם. ציוותי השידור של מחלקת הספורט נשארו בארץ ושידרו את המשחקים האולימפיים בשיטת Off Tube  מן האולפן בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הבטיח אז בכתב למנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי כי שידורי אולימפיאדת מוסקבה מן האולפן בירושלים , אינם מהווים תקדים לעתיד , ונובעים אך ורק משיקולים פוליטיים של החרמת המשחקים ע"י מדינת ישראל [10] . כך כתב במסמך החשוב , מהחשובים ביותר שנכתבו אי פעם ע"י מנכ"ל כלשהו בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית.

lapid 3

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980 . זהו המסמך ההיסטורי המקורי הבלתי נשכח שכתב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בטרם תחילת השידורים הישירים שלנו את אולימפיאדת מוסקבה 1980 . "כדי למנוע אי הבנות , אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה על ידי ישראל , ואיננו משמש תקדים לעתיד" , התחייב יוסף "טומי" לפיד בפני אלכס גלעדי . זהו אחד המסמכים החשובים ביותר בתולדות רשות השידור ובהיסטוריה של שידורי הספורט בטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה חסר אז כל השכלה טלוויזיונית בהפקת אירועי ענק . מפני זאת נשמע לוֹ המושג , "משרד טלוויזיה" , כקונוטציה הקשורה ל- "משרד רגיל של עיתון" , בו יושבים שליחיו וכותבים את מאמריהם . לכן סירב בתחילה בנוקשות רבה לשלם את הסכום היקר של 11000 (אחד עשר אֶלֶף) דולר דמי שכירות בעבור 12 מ"ר , שטח המשרד הקטנטן שלי במרכז השידורים הבינלאומי במדריד . עלות שכירת מטר רבוּע אחד עמדה על  כ- 916 דולר . מנכ"ל רשות השידור לא היה מוּדָע לצורך החיוני של פונקציה טכנית חשובה מהסוג הזה של משרד הפקה , תקשורת ושידורים , פונקציה הממיינת ומנקזת את השידורים של עצמה , מקיימת מיתוג עצמאי של קווי השידור שלה , ועורכת בקרה מקצועית מכוונת על כל מערכת השידור המעבירה את השידורים הישירים והמוקלטים מספרד לישראל . זאת הייתה הפעם הראשונה של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להיתקל בסוג כזה של שידור שאפתני מאז החל לנהל את הרשות . אין ספק שמחירי ההפקה הגבוהים הוציאו אותו משָלְוָותּוֹ . אך אף על פי כן ולמרות השיחה הקשה באותו היום למדתי להכירו ברבות הימים . זה לא היה אישי נגדי ולא נבע מרוע לב . הוא עשה זאת מדאגה ומחמת מצוקתה הכספית של רשות השידור שעליה  היה מופקד . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד היה איש הגיוני ומהיר תפישה , וגם הגון וישר דרך עִמִי . הוא הֵבין בדרכו שלו למרות מתנגדיו בטלוויזיה כי כמנכ"ל ועורך ראשי קיבל את רשות השידור לתקופת פיקדון ומשמרת בת חמש שנים , ומוטלת עליו החובה למסור אותה בבוא העֵת למחליפו במצב טוב יותר מאשר קיבל אותה מקודמו לתפקיד . למרות הכול את מונדיאל ספרד 1982 ביקש לכסות בממדים קטנים יותר מאשר תכננתי אני, אך הבין כמוני שללא סדר ותכנון קפדני מוקדם, לא ניתן להגיע לתוצאות שידור רציניות.

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית הם גופים ציבוריים מסורבלים והיררכיים מאין כמותם . אתה נזקק לאין סוף אישורים מדרגי הניהול השונים . הביורוקרטיה הכלכלית , המסובכת , והמתישה – מעיקה . מדיניות האישורים 'עובדת' פעמים רבות על סמך תקדימים , גם אם נפח המשימות העכשווי השתנה לבלי הכר לעומת העבר , בעיקר כשמדובר בהפקות ספורט טלוויזיוניות בינלאומיות . מטבע הדברים הן מורכבות ארוכות ויקרות , וגם יוקרתיות .

היה זה לקח חשוב עבורי לקראת הבאות . אתה חייב להתכונן ביסודיות רבה לקראת המפגשים עם ההנהלה הראשית . אתה נדרש להכין כהלכה את שיעורי הבית ולוודא שגם הבוס שלך יכין את שיעורי הבית שלו . עליך היות מסוּדר ומוכשר כדי לדעת להסביר בקיצור ובצורה בהירה והגיונית כיצד אתה מתכוון להרכיב את הפּאזֶל המסובך ולנהל אותו , בכפוף לדו"ח הכספי שאתה מגיש . הכול צריך להיות מחושב מראש . אין לאַלתֵּר כאן ואין לקחת צָ'אנס מפני שאת סיכומן ותוצאותיהן של הפגישות הלא שכיחות הללו קשה מאוד לשנות אח"כ גם אם אתה  צודק ורוצה לתקן מאוחר יותר סעיף כזה או אחר. חוץ מזה לעולם אל תאמר "אי אפשר" . לא היה לי אז שום ניסיון בהצגת פרזנטציה כל כך מורכבת של אירוע ספורט בינלאומי ענק בפני הדֶרֶג הניהולי הבכיר ביותר ברשות השידור . זאת הייתה פרזנטציה רוויה בהרבה מאוד פרטים תוכניתיים , טכנולוגיים , ולוגיסטיים . הייתי צריך להרצות בזהירות מפני שלא היה לי מספיק זמן כדי לפַרֵק ספק אחר ספק שלהם בדרך להשגת האישורים הנדרשים למיסוד הפקת ספרד 1982 , ולשכנע אותם שאני צודק במהלכיי כדי שיבינו כי סוף מעשיי במחשבותיי תחילה . זאת הייתה הפעם הראשונה שלי לנאום כמחצית השעה בפני מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד – ושֶלוֹ להקשיב לי . אני זוכר היטב את מבטו מלא החששות . הוא באמת היה מודאג . חשבתי לעצמי במידה רבה שמה שברור ומובן לי יהיה נהיר בעל כורחו לשומעיי שהם גם מנהליי . זאת הייתה טעות מפני שהמציאות המורכבת הייתה שוֹנָה . הופתעתי להיווכח עד כמה לצמרת רשות השידור לא היה צֵל של מושג במבנה השידור הטכנולוגי והלוגיסטי של מונדיאל ספרד 1982 וכיצד אופרציה שידור בינלאומית בהיקף כזה אומנם פועלת . הטרמינולוגיה של שפת השידור וזָ'רְגוֹן המונחים הטכנולוגיים של הפקת שידורי מונדיאל הכדורגל בטלוויזיה הייתה זרה להם לחלוטין , בעיקר לא מוכרת לאיש שצריך לבסוף לקבל את ההחלטות , המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . חוסר התמצאות בסיסית במורשת הטכנולוגית של הטלוויזיה לצד אינפורמציית המחירים הגבוהים מנעו מהם בתחילה לעזור לעצמם כדי לעזור לי לגבש לוח שידורים סביר . לפעמים הרגשתי שאני צועד ימים רבים ללא סוף במין וִויָה דוֹלוֹרוֹזה כלכלית . מנסה לשכנע את ההנהלה שלי בצדקת טיעוני כאילו מדובר בעסק פרטי של משפחתי . הנתונים הכספיים הדאיגו אותם מאוד . ככל שהתארכה מַצֶגֶת דבריי הם הלכו ונעשו פחות רגועים . הם חשו כאִילוּ אני פוגע בקופתם המדולדלת  . מנקודת מבטי היה לרשות השידור מזל גדול שבאותה העֵת ניצב בראשה יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ולידו יִשְרָאֵל דוֹרִי . בגלל שהיה חכם מהאחרים וגם מהיר תפישה (וחֵמה) התעשת יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד הראשון . הוא העריך את היֶדע והכּישָרוֹן שלי , ואת המאמצים הרבים שהשקעתי בתכנון הפקת שידורי המונדיאל , ונתן לי אור ירוק לצאת לדרך . יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל הֵבין את גודל משימת השידור והאחריות הכבדה המוטלת עלי וגם עליו כמנכ"ל רשות השידור .

ב- 11 באפריל 1982 יצאתי לשירות מילואים ממושך עם הגדוד שלי להגן על גבולה המזרחי הארוך של מדינת ישראל בערבה הגובֵל עם ירדן , מקיבוץ עין גדי בואכה אילת . כעבור חודש ב- 11 במאי 1982 ממש עם סיום השירות , נקרא הגדוד לפתע לעלות צפונה למחנה בן עמי ליד עכו . הצטיידנו במחסני החירום לקראת כניסה מיידית ללבנון . אך עוד באותו לילה בוטלה פקודת המלחמה , ולמחרת יום רביעי – 12 במאי 1982 השתחררנו הביתה . מצאתי רשת שידור שונה . בראשה ניצב טוּבְיָה סַעַר ולא יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל .

שבתי לַמחלקת הספורט בדיוק בזמן . הליגה הלאומית הייתה בשיאה והכדורגל הישראלי התגלה שוב במלוא כיעורו . הפועל כפר סבא הובילה ביתרון 2 נקודות על מכבי נתניה ערב משחקי המחזור האחרון שנערכו בשבת – 15 במאי 1982 . מכבי נתניה התמודדה מול הפועל ראשל"צ , והפועל כפר סבא שהייתה זקוקה לנקודה אחת בלבד כדי לזכות בכתר האליפות לראשונה בתולדותיה התארחה במגרש "המכתש" בגבעתיים אצל קבוצת שמשון ת"א . שלחתי את שתי ניידות השידור המרכזיות שלנו לגבעתיים ונתניה . יוסף "טומי" לפיד סירב כמובן לשידורים ישירים במקביל . כשהוברר שמכבי נתניה מביסה את הפועל ראשל"צ 4 : 1 , איבד המשחק "במכתש" בגבעתיים את צִביונו הספורטיבי . הפועל כפר סבא הסתפקה בתוצאת תיקו ונקודת ליגה הבטיחה לה את האליפות . גם שמשון ת"א הייתה מוכנה לאמֵץ לחיקה תוצאת תיקו מפני שנקודה אחת הספיקה לה להיחלץ מהתחתית . את הפועל כפר סבא אימן דרור קשטן ויצחק שניאור היה מאמנה של שמשון ת"א . על כר הדשא התפתח משחק ביזארי . שתי הקבוצות שיחקו לרוחב במקום לעומק . לא נבעטה בעיטה אחת לעבר השוערים . שופט המשחק מנחם אשכנזי שראה את תצוגת הנפל היה שותף כמו שני המאמנים ו- 22 השחקנים לביזיון הנורא משלא הפסיק את המשחק לאלתר . התחרות הייתה אומנם הוגנת אך זה לא הספיק . רוח הספורט קוראת ליריבים להיאבק בצורה הוגנת אך לחתור בהתמדה לעבר הניצחון . זה לא היה שם . המשחק שלא היה תחרות הסתיים בתיקו אפס צפוי . הפועל כפר סבא זכתה באליפות לאחר שצברה 42 נקודות והקדימה בנקודה את מכבי נתניה . שמשון ת"א נשארה בליגה הלאומית . לליגה הארצית ירדו ב- 1982 קבוצות הפועל ראשל"צ , בית"ר תל אביב , והפועל פתח תקווה .בשורות האלופה הפועל כפר סבא שיחקו אז השוער עופר נוסובסקי (בנו של יאיר נוסובסקי שהיה בעצמו שנים רבות שוער הפועל כפר סבא , נוח איינשטיין , אלי יאני , יצחק שום , ישראל פוגל , ישראל חגג' , איתן רביבו ואחרים . את מדי שמשון ת"א לבשו אז השוער בלאיש , אלון קפלן , אלי כהן , אבינועם עובדיה , גידי דמתי , אבישי לוי ועוד .

רפי גינת עורך "כל בו טק" שפרש ממחלקת הספורט ארבע שנים קודם לכן , ונכלל על ידי הפעם הזאת בצוות שלושה השדרים לצִדָם של יורם ארבל ונסים קיוויתי לקראת מונדיאל ספרד 1982 הממשמש ובא , היה שַדָּר המשחק שמשון ת"א – הפועל כפר סבא . מכיוון שהיה עיתונאי הבחין מייד בשערורייה שנגלתה לעיניו ותיאר אותה ושידר למיקרופון את מה שראה ללא כחל ושרק . נסים קיוויתי שידר את המשחק מכבי נתניה – הפועל ראשל"צ , ויורם ארבל נקבע להגיש את "מבט ספורט" . באותה שבת ערכתי בעצמי את התוכנית וייחדתי 10 דקות למשחק הביזיון הזה . המאמנים , השחקנים , ושופט המשחק קשרו קשר וסירבו להתראיין ולהגיב . גם ההתאחדות שתקה . זאת הייתה פארסה . למחרת קיבלנו מנהל הטלוויזיה טוּבְיָה סַעַר ואנוכי מכתב תלונה חריף נגד השָדָר רפי גינת . כותבו היה גיורא עילם (זר) איש פרסום מהרצליה . כך כתב [11] .

"אני מעורה למעלה מ- 30 שנה בספורט , ומעולם לא שמעתי , ראיתי , או קראתי , תיאור כה עלוב ומזעזע וחד צדדי של משחק כדורגל כפי שעשה אדון רפי גינת . האדון רפי גינת התנפח הפעם מעל מידותיו המנופחות בלאו הכי . הייתי במשחק . מה שהאדון רפי גינת עשה יחד עם העורכים הוא עיוות משווע ועוול נוראי למועדון כדורגל מהוותיקים במדינה . אין לעבור על כך לסדר היום . עליכם לסלק לאלתר את רפי גינת מ- "מבט ספורט" , ולהתנצל בפני הפועל כפר סבא".

בברכה ,

גיורא עילם

מיהרתי לגונן על רפי גינת שעשה בדיוק את מה שאני מצפה מכל שַדָּר- עיתונאי שיעשה : שדר את מה שאתה רואה . Tell it like it is כפי שאמר פעם האווארד קוסל . כך השבתי לפונה [12] .

רשות השידור    –  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט  –   ירושלים                      יום שני – 24.5.1982

לכבוד

מר גיורא עילם (זר)

פרסום "הרצלייה

רח' סוקולוב 31 , הרצלייה

מר גיורא עילם (זר) שלום רב ,

אינני מסכים לתוכן מכתבך . גם לפי דעתי המשחק הנ"ל היה בבחינת שערורייה !!! ברור שהשערורייה נבעה מהסיטואציה המיוחדת אליה נקלעו שתי הקבוצות במשחקי המחזור האחרון בליגה .

הסיטואציה הזאת יצרה מצב בלתי נסבל במגרש . הפועל כפר סבא ושמשון ת"א הסתפקו בתוצאה 0 : 0 מבלי שנעשו ניסיונות רציניים מצד שתי הקבוצות להבקיע שערים . לשתי הקבוצות היה נוח לסיים את המשחק בתיקו אפס , כאשר לאחת מובטחת האליפות , ולרעותה – ההישרדות בליגה . מה שהתחולל במשחק – לא היה ספורט . זו הייתה בושה וכלימה לכל המעורבים . ל- 22 השחקנים , לשני המאמנים , שלושת השופטים , העסקנים , וגם לקהל שלא נטש את היציעים כאות מחאה . אני מתייצב בכל האחריות מאחורי השידור של רפי גינת ואני שמח שלמחלקת הספורט היה את מלוא האומץ העיתונאי לגנות את מה שהתרחש המגרש בלשון שלא משתמעת לשתי פנים .

מערכת הספורט של הטלוויזיה הישראלית יודעת להעריך נכונה את גודל ההישג של קבוצת הפועל כפר סבא . מגיע לה יישר כוח וכל הכבוד על זכייתה באליפות , אך מה לזה ולמה שהתחולל במשחק נגד שמשון ת"א ???

המשחק בין הפועל כפר סבא לבין שמשון ת"א היווה זלזול מוחלט בעקרונות טוהר הספורט שאני חונכתי עליהם . רוח הספורט קוראת ליריבים להיאבק ביניהם בצורה הוגנת אך בה בשעה פוקדת עליהם לחתור בהתמדה לעבר הניצחון . אינני מכיר שום פירוש אחר למילה ספורט . המשחק הזה לא היה ספורט . סיבה מספקת להוקיע אותו במילים החריפות ביותר . צר לי רק שמחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הייתה במיעוט בעניין המכוער הזה ושאר הקולגות (רובם) עברו לסדר היום כאילו דבר לא קרה .

הערותיך במכתבך , "…שאתה מעורה כבר יותר מ- 30 שנה בספורט ובעיתונות הספורט…והאדון רפי גינת התנפח הפעם מעל מידותיו המנופחות בלאו הכי…וכו' " , אינן רלוואנטיות כלל ועיקר . לא צריך להיות מעורה 30 שנה בספורט כדי להבין שהאירוע המדובר לא היה ספורט .

                                                                                      בברכה ,

                                                                                       יואש  אלרואי

                                                                                       מנהל מחלקת הספורט

הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) של מדינת ישראל תמה לה באקורד צורם . הכדורגל הישראלי נשאר חשוך , חסוך כשרון , ועתיר קומבינות . בחלוף כרבע מאה של שנים התוודה גדעון דמתי שחקן שמשון ת"א בעיתון "ידיעות אחרונות" , ברגע של גילוי נאות , "…זה פשוט היה מצחיק , אף קבוצה לא ניסתה לעבור את קו האמצע , שיחקנו לרוחב" . נוח איינשטיין שחקן הפועל כפר סבא אז , נזכר אף הוא , "אחרי חמש דקות התקבלה ידיעה שמכבי נתניה מוליכה על הפועל ראשל"צ בתוצאה 2 : 0  , ובמצב כזה תוצאת תיקו הייתה אידיאלית לנו ולשמשון ת"א . מאותו רגע לקהל לא היה איכפת . כולם רצו שהמשחק יסתיים . השופט מנחם אשכנזי אמר לנו לפני המשחק , שפה תהיה שמחה" .

בימים שנותרו עד תחילת משחקי מונדיאל ספרד 82' הייתי עסוק בחיבור וכתיבה של ספר השידור בן 100 עמודים המהווה את פקודת המבצע המסודרת של הפקת שידורי הטלוויזיה של ספרד 82' , פקודת מבצע המסבירה ומסכמת בדיוק רב ובפרוטרוט את כל מהלכי ההפקה והשידור . הספר הוּפץ במאה וחמישים עותקים לכל הרפרנטים והגורמים הרבים בטלוויזיה הישראלית ורשות השידור . ספר השידור הזה  [13]  משמש כמעין תנ"ך של הטלוויזיה על פיו יישק דבר בתקופת המשחקים . בפתחו כתבתי לכל העושים במלאכה בלשון זו : "לקורא שלום רב , מונח לפניך ספר השידור/ פקודת המבצע של שידורי גביע העולם בכדורגל – ספרד 82' . פקודת המבצע נועדה לעשות סדר במחשבות של כולנו , כדי שנשדר על גל אחד והיא מעלה על הכתב את סיכומים ודרך הפעולה של מחלקת הספורט והטלוויזיה הישראלית באירוע המדובר אנא מימך , קרא בעיון את הפרוש לפניך , כדי להימנע מתקלות אפשריות . אין לי כל ספק שבעת העבודה בשטח יהיה לבטח קשה . כרגיל תיווצרנה בעיות קטנות כגדולות , אך הן נוצרו כדי לפתור אותן . יחד נטה כתף וברוח צוות טובה נעשה את העבודה כהלכה . כי זוהי מטרתנו , לשדר את הטוב ביותר בתנאים העומדים לרשותנו" .

spain 2

טקסט תמונה : זהו ה- Cover page  של ספר השידורים / פקודת המבצע בן 100 העמודים שחיברתי וכתבתי לקראת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל הכדורגל של ספרד 82' .  את העותק הראשון מסרתי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'" לפיד עם הקדשתי , "יש לך עם מי לצאת לקרב – ותוצאתו איננה מוטלת בספק" . השני הועבר לידיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פעלתי באקלים כמעט בלתי אפשרי . את העותק הראשון מסרתי אישית למנכ"ל רשות השידור טומי לפיד . למרות שהיה עסוק מאוד בעֵת ההיא הסכים לקבל את פני . הוא היה כל כך טרוד עד שראה אפילו בהפסקות האוכל המקובלות , ארוחות הצהריים והערב שלוֹ בזבוז זמן , ודרש מעוזריו כי את האוכל יביאו לו בתוך פיתה ללשכתו . מנהל לשכתו גב' רוחמה איילון שלחה כל יום את נהגו האישי גבי אוחנה לשוּק מחנה יהודה הקרוב כדי להביא למנכ"ל רשות השידור בעל התיאבון הבריא שתי פיתות עמוסות בבשר, חוּמוּס, סַלָט, וצִ'יפְּס. מיטב ה- Junk food. "אפשר לאכול וגם לעבוד" , התבדח , והוסיף , "אחרי שאסיים את תפקידי כמנכ"ל רשות השידור אכתוב סֶפֶר ואקרא לוֹ , "חמש שנים בפיתה". יוסף "טומי" לפיד סעד את ליבו במשך שנים בצורה לא מסודרת ולא מבוקרת . לוחות הזמנים הצפופים וצורת העבודה האינטנסיבית של ניהול רשתות שידור של הטלוויזיה והרדיו הציבוריים במשך חמש שנים כפו עליו סגנון של חֲטוֹף ואֶכוֹל . הוא פרק כל עוֹל גסטרונומי והיה לחלוטין חסר משמעת בעניין האוכל . לכן היה נפוח , עב מותניים וכרס בטרם עֵת . נדמה היה לי שהכפיל את משקלו מאז חצה את מִפְתָּן סַף רשות השידור ב- 1 באפריל 1979 הוא היה רק בן 50 ונראה מבוגר מכפי מגילו אך כריזמאטי כרגיל . קסמו האישי מעולם לא נטש אותו . הוא היה רעיונאי , קופירייטר מבריק , ורב אומן בניסוח בכתיבה ובע"פ , ועיתונאי מצוין . אדם יחיד ומיוחד , הגון וישר וגם בוטה וקשה , שבמרבית התחומים היה משכמו ומעלה מבין הסובבים אותו . מנהלת לשכתו הנאמנה ואמונה על סדר ומשמעת מופתיים גב' רוחמה איילון הייתה נוכחת כשהוספתי לו הקדשה בכתב ידי בספר ההפקה של שידורי מונדיאל ספרד 1982 , "למרות כל הקשיים יש לך עם מי לצאת לקרב ותוצאותיו אינם מוטלים בספק" .

ב- 1 ביוני 1982 פרסם עורך ומפיק "מבט" יאיר שטרן תדריך לכתביו הנוגע למבצע שידורי ספרד 1982 . בסופו של המסמך כתב , "זכרו כי מחלקת הספורט המפיקה משדרים אלה היא חלק אינטגראלי מחטיבת החדשות ואני מאחל בשם כולנו הצלחה לאנשי הספורט בהפקת מבצע שידורים ענק זה" . הייתי זקוק לברכתו .

stern 2

טקסט מסמך :  1 ביוני 1982 . מסמך התדריך של עורך ומפיק "מבט" יאיר שטרן לעובדי חטיבת החדשות הנוגד לשידורי מונדיאל ספרד 1982 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כרגיל עֶרֶב תחילת מבצע שידורים גדול בטלוויזיה הישראלית , ניהלו הטכנאים מאבק בינם לבין עצמם וגם עם ההנהלה על טיב "הגדרת המקצועות" והשוואת "תנאי העבודה" של טכנאי ה- Video  בספרד לזו של טכנאי הקול שם . הויכוח המטופש והילדותי בין שני הסקטורים של הטכנאים היה נעוץ בשאלה האם רשאי טכנאי הווידיאו להחזיק בידיו "Lip mic" (קיצור של שתי המילים "Lips Microphone" , סוּג של מיקרופון הצמוד לשפתיים שתפקידו לְבוֹדֵד את קול השַדָּר מרעש הקהל באִצטדיון) , שהוא רכושו הבלעדי של טכנאי הקול . טכנאי ה- Video החליטו להחרים את סיגנל שידורי הלוויין הנמצא בתחום פיקוחם . הריב הפנימי בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בין הנִצִים הטכניים הרקיע שחקים וכמעט הוליד דחייה של טיסתי למדריד ואולי את ביטולו המוחלט של כל מבצע שידורי מונדיאל ספרד 1982 . עיצומי וועד ההנדסה שנבעו מסכסוך ילדותי מטופש בין שני הסקטורים ה- Video והקוֹל עֶרֶב משחקי גביע העולם בכדורגל , יצרו אי סדר ולחץ עצום ופגע המוניטין של רשות השידור . הפוליטיקאים התערבו .

ב- 1 ביוני 1982 ארבעה ימים לפני טיסתי למדריד כדי להתחיל את מבצע השידורים משם, הצהיר הח"כ הליבראלי פינחס גולדשטיין ז"ל ברהב הצהרה ממש ליבראלית בוועדת החינוך והספורט של הכנסת : "מוטב טלוויזיה סגורה – מאשר להיות כלי משחק בידי טכנאי הטלוויזיה המכתיבים את רצונם לעם ישראל" . הפוליטיקאים חדרו ממיד לוואקום . ממש אז כמו היום . הח"כ גב' אוֹרָה נַמִיר מהמערך וח"כ יהודה פרח מהליכוד הגישו הצעה דחופה לסדר היום לדיון במצבה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הח"כ הצעיר מהליכוד מאיר שטרית קפץ אף הוא לקלחת והציע הצעה אידיוטית לסגור את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאלתר . סגן שר התחבורה דוד שיפמן הציע לשר החינוך והתרבות זבולון המר השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור ולראש הממשלה מנחם בגין להקים לאלתר עוד ערוץ טלוויזיה בארץ . הוא ביקש שהערוץ ה- 2  יוקם על בסיס מתקני הציוד וכוח האדם של הטלוויזיה החינוכית , והוא שישדר את משחקי גביע העולם בכדורגל מספרד 1982 במידה והטלוויזיה הישראלית תמשיך בעיצומים הבלתי נסבלים שלה . הח"כ אִמְרִי רוֹן חבר מפ"ם פנה בקריאה נרגשת לראש הממשלה מנחם בגין להפעיל את מלוא השפעתו כדי שהטלוויזיה כן תשדר את משחקי המונדיאל של ספרד 1982 . אִמרי רוֹן טען בפני מנחם בגין כי אם הטלוויזיה הישראלית לא תשדר את משחקי גביע העולם בכדורגל – ספרד 1982 , יהפוך ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית לערוץ הממלכתי – לאומי של מדינת ישראל . המדינה סערה וגעשה והעניינים בטלוויזיה הישראלית  ערב המונדיאל הלכו והסתבכו . טוביה סער מנהל הטלוויזיה החדש שלח לי מכתב המבטל את יציאת המשלחת לספרד 1982 לנוכח עיצומי הטכנאים. הנה לשונו [14] .

press

מסמך קטעי עיתונות :  2 ו- 3 ביוני 1982 . קטעי העיתונות מתייחסים לעיצומי הטכנאים המאיימים להשבית את מבצע השידור הישירים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מ- מונדיאל ספרד 1982 . ח"כ מקיבוץ משמר העמק אמרי רון ז"ל אמר כי אם ראש הממשלה מנחם בגין לא יתערב בסכסוך העבודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם תחילת מונדיאל ספרד 1982 , הרי שהדבר יגרום להמשך התהליך של הפיכת הטלוויזיה הירדנית ההאשמית  לערוץ הממלכתי – לאומי של מדינת ישראל . (באדיבות "הארץ" , והארכיונים של "דבר" ו- "חדשות הספורט") .

saar 1

טקסט מסמך :  31 במאי 1982 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית טוביה סער אל גבי פישר מנהל שירותי ההנדסה בטלוויזיה וגם אלי , "המקפיא" את יציאת משלחת השידור למונדיאל ספרד 82'  בשל עיצומי הטכנאים בטלוויזיה . פעלנו כל הזמן באקלים בלתי אפשרי של יחסי עבודה רעועים בתוך רשות השידור ושורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יחסי העבודה העכורים בין הטכנאים לבין עצמם הידרדרו לשפל המדרגה . הבוס הישיר שלהם גבריאל "גבי" פישר שהובא מחוץ לכותלי רשות השידור לנהל את שירותי ההנדסה בטלוויזיה הישראלית , לא הצליח להשתלט על העניינים . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שהה בתקופה ההיא כחודש בדרום אפריקה ובהיעדר ידו החזקה , מנהיגותו , וחריפות שכלו , המשיכו הנִצִים לכרות בהנאה את קבריהם לעצמם . מחלות ילדות של סכסוכי עבודה פנימיים , מנהיגות רדודה של חלק מהמנהלים בשדרת הפיקוד העליונה ואיומי ההשבתה הריטואליים ששבו וחזרו על עצמם מעת לעת , היו ממאפייניה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982 , גם משבגרה מלאו לה 14 שנה .

המלחמה המתקרבת אל גבולה הצפוני של ישראל עם לבנון לא בלמה את הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' , אבל טיעוניו של וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו חזקים ממאורעותיה . ה- Issue מי יחזיק במיקרופון של הטלוויזיה הישראלית בספרד 1982 טכנאי קוֹל או טכנאי ווידיאו , היה חשוב בעיני וועד ההנדסה יותר מהשידורים המונדיאליים עצמם . הפקת שידורי מונדיאל ספרד 82' עמדה לרדת לטִמיון . ב- 2 ביוני 1982 הענקתי ריאיון למר שאול אייזנברג אז כתב בכיר של היומון "חדשות הספורט" [15] . כותרת הריאיון הייתה , "אם לא ישודרו המשחקים – טרגדיה" , וכותרת המשנה , "2.3 מיליון שקל כבר הושקעו במבצע השידורים . תכנון של 4 שנים עלול לרדת לטמיון . הבעיה איננה אם אנחנו נצא לספרד 1982 או שנישאר בבית , אלא אם יהיו שידורים ממשחקי גביע העולם אם לאו .אם חלילה לא יהיו שידורים , תהיה זאת טרגדיה גדולה מאוד עבורי באופן אישי ועבור רשות השידור . מאחורי מבצע השידורים של ספרד 82' מסתתרת עבודה של הרבה ידע , כישרון , מאמץ , מוטיבציה , וממון . חבל שהם ירדו לטמיון" .

במאמץ של הרגע האחרון הצליחו יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון להרגיע את המצב . יוסף "טומי" לפיד נִפנֵף מעליו את כל הפוליטיקאים מהימין והשמאל גם יחד ועשה את המעשה הנבון והחכם באותו רגע . הוא התקשר ביוזמתו למזכיר ההסתדרות הארצית של ההנדסאים זלמן שֶנְקְמַן ועירֵב אותו בסכסוך הפנימי של חטיבת ההנדסה . הוא לא היה טיפש האיש הזה יוסף "טומי" לפיד , מי שכיהן פעם כשַר המשפטים וסגן ראש ממשלת ישראל , ויו"ר מפלגת "שינוי" שלה 15 מנדטים בכנסת ישראל . זלמן שנקמן עשה ליוסף "טומי" לפיד את העבודה השחורה והשלים בן הנִצִים . עוד קודם לכן דאג מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפידב- היגיון רב למנוע ריבי סמכויות מיותרים וקבע כי שלושת הטכנאים הטסים עִמי לספרד 1982 , מיכה לויירר וסעדיה קאראוואני אנשי הקול , ומנחם וולף איש ה- Video  יוצאים לספרד , כצוות אחד [16] . תנאי העבודה הסוערים בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בלתי מתקבלים על הדעת . בתוך כל אלה נדרשתי להפיק פרויקט שידורים כל כך מורכב ומסובך . הייתי הרוס מעייפות ומרוט עצבים . חוסר הוודאות המתמשך הרג אותי . פלא שלא השתגעתי .

lapid 4

טקסט תמונה : 1983 – 1982 . במסדרונות רשות השידור הממלכתית . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984- 1979 (בתמונה כבן 51 + כמה חודשים. יוסף "טומי" לפיד נולד ב- 27 בדצמבר 1931) היה איש נבון שעשה כל מאמץ לחיות בשלום עם הוועדים החזקים והמיליטנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל" מבלי לאבד את סמכויותיו. כאן הוא נראה בתמונה עם יו"ר וועד עיתונות – הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא הצלם צבי וולף . יוסף "טומי" לפיד היה פוליטיקאי מנוסה שידע לא ליפול לבורות שהאחרים כרו לו , ועקף אותם . במרבית תקופת שלטונו ברשות השידור הוא נהנה משקט תעשייתי וכמעט ללא שביתות וללא עיצומים של הוועדים . (צילום משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראשי פרקים :

1.מבצע שידורי ספרד 1982 יוצא לדרך בעיצומה של מלחמת לבנון ה- 1 .

2. כישלון מביך של הפקת רדיו "קול ישראל" הוותיק במונדיאל ספרד 1982. עיתונאות רדודה ובלתי מתקבלת של שלושת השדרנים גדעון הוד, דני דבורין ורמי יצהר .

3. נכשל כליל הרעיון של מיסוד מיקרופון משותף לשידור של משחקי מונדיאל ספרד 1982 בשתי שפות עִברית ועַרבית.

4. מוסד פרשנות הכדורגל בטלוויזיה הישראלית . מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר הוא כדורגלן רב מוניטין אך פרשן טריביאלי לא מעניין ולא חשוב .

בבוקרו של יום ראשון  6 ביוני 1982 טסתי למדריד . החל מבצע שידורי גביע העולם בכדורגל של ספרד 82' והחל גם מבצע "שלום הגליל" . צה"ל נכנס ללבנון . אמנון ברקאי אז עובד ש.ת. (Free lancer) במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית גויס למלחמה . הוא שירת במלחמה כשִריוֹנֶר בצוות טנק . אורי לוי קיבל צו 8 , גם רמי ווייץ התחייל . מעטים מאנשי מחלקת הספורט לא גויסו . אורלי יניב הגישה את המשדרים באולפן גביע העולם בירושלים . את דני לבנשטיין מיניתי למגיש – מַנְחֶה לידה .

yoash 6

טקסט מסמך : 4 ביוני 1982 . יממה בטרם טיסתי למדריד לניהול שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחקי מונדיאל ספרד 1982 אני מעניק ריאיון לעיתונאי מוטי בסוק מהעיתון "על המשמר" אודות העיקרון החשוב של שידורי הספורט מעמדות שידור באצטדיונים – בארץ ובעולם .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד טלפן אלי למשרד ב- IBC במדריד , וחיווה את דעתו על אולפן המונדיאל בירושלים , "האולפן עובד נכון והתקצירים הם תשובה עיתונאית מוחצת לנוכחות הטלוויזיונית הדלה שלנו בשלב הראשון של המשחקים . אורלי יניב פשוט מצוינת , אך היית חייב למנות לתפקיד המרכזי הזה של מגיש – מנחה באולפן הכדורגל בירושלים לצדה מישהו טוב יותר מדני לבנשטיין . את שידורי הכדורגל האלה צריך להוביל אדם שיודע גם לחייך מעת לעת , ולא דני לבנשטיין היבשושי , חמור סבר , חסר לחלוטין חוש ההומור ונעדר קסם אישי . הוא איננו אישיות טלוויזיונית" , והוסיף , "אני רוצה להחליף אותו במישהו אחר כריזמטי יותר , הרי מדובר בטלוויזיה" . "אל תיגע בו" , השבתי . דני לבנשטיין ביצע כהלכה ולשביעות רצוני את תפקידו כמנחה ומראיין באולפן גביע העולם של ספרד 82' בירושלים . יוסף "טומי" לפיד נענה לי ולא הזיז אותו מתפקידו . עורך המשדרים בארץ היה איציק גליקסברג , ובימאי האולפן שימש יואב פלג .

lebenstein 6

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982 . דני לבנשטיין (מימין) מנחה ומראיין את שופט הכדורגל משה אשכנזי באולפן גביע העולם ספרד 82' בירושלים . (באדיבות ערוץ 1 . צילם מהמוניטור דני לבנשטיין) .

lebenstein 3

טקסט תמונה : מונדיאל ספרד 1982 . האולפן בירושלים . אורלי יניב נבחרה להיות המגישה באולפן . (באדיבות ערוץ 1 . צילם מהמסך דני לבנשטיין) .

הטלפון הראשון שעשיתי מייד עם הגיעי למדריד היה דווקא לכתב – התחקירן המצטיין של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ירין קימור שכבר לא היה אז איש מחלקת הספורט . נתתי לו אור ירוק להכין סרט דוקומנטארי בן תשעים דקות, שנושאו, "עשור לרצח י"א הספורטאים באולימפיאדת הדמים של מינכן 1972" . יעד השידור נקבע לתחילת ספטמבר 1982 . נותרו לו שלושה חודשים להפיק את התוכנית . ליאיר אלוני מנהל סרטי תעודה בימים ההם והבוס של יָרִין קִימוֹר לא היה כסף לממן את הסרט החשוב . הודעתי לו כי מחלקת הספורט תישא בעלות התקציבית של העשייה . כרגיל כל דבר בטלוויזיה מתחיל ונגמר בכֶּסֶף . ירין קימור שהיה פעם גבר יפה תואר הפך כבר ב- 1982 לאיש גדל מידות עתיר קילוגרמים מיותרים רבים . כשנפרדנו , הבטיח לי כהאי לישנא : "יואש אלרואי , כשתחזור מספרד תמצא ירין קימור אחר הרבה יותר קַל" , והוסיף , "אתה עוד תראה , אתה לא תכיר אותי" .

מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) נענה מייד לבקשתי ולבקשת רשתות קטנות נוספות ב- EBU (איגוד השידור האירופי) לערוך תקציר יומי של המשחקים בשלב הראשון . לנו היה נימוק מֵקל . הסברתי לו שבארץ מתנהלת מלחמה , ואנחנו משדרים ישיר רק שבעה משחקים מתוך השלושים ושישה בשלב המוקדם של מונדיאל ספרד 1982 . אין לנו אישור תקציבי להקליט את עשרים ותשעה הנותרים בירושלים . מרבית רשתות הטלוויזיה הציבוריות המאוגדות ב- EBU  שידרו ישיר את כל משחקי השלב הראשון והקליטו אותם כמובן בתחנת האם שלהן , ועל כן יכלו לשָדֵר את תקצירי המשחקים לצופיהם בכוחות עצמן . החלטתו הביצועית של מנולו רומרו וכושר התִּמְרוּן הטכנולוגי של הבלגי אֶטְיֶין הֶרְצֶנְס (Etienne Hertsens) מהנדס תקשורת הלוויינים הראשי של ה- EBU במונדיאל ספרד 1982 ששהה במדריד , למען רשות השידור הישראלית , היוּ לי לעזרה גדולה . שניהם אִפשרוּ לי לשַדֵּר מידי יום באחת עשרה ושלושים בלילה ממשרד ההפקה והשידורים במדריד לירושלים תקציר יומי מוקלט מסכֵּם בן כעֶשֶר – שְתֵּיים עשרֶה דקות של משחקי המונדיאל שלא שודרו והועברו ארצה . התקציר כלל את הקטעים הנבחרים והשערים ממשחקי היום לרבות ההילוכים החוזרים , לטובת אותם הצופים בישראל שהחמיצו את השידורים הישירים שלנו ו/או את המשחקים האחרים שיוסף 'טומי' לפיד וטוביה סער חשבו שהם לא נחוצים ולא הִרשוּ לי לשדרם ארצה . רבים מצופי הטלוויזיה הישראלית ואוהדי הכדורגל של ספרד 1982 היו חיילים מגויסים בשירות מילואים לאורך הגבול הצפוני ובלבנון (בשל מלחמת לבנון הראשונה) , מצאו דרכי אִלתור להציב מוניטורים בחזית כדי לצפות בשידורי המונדיאל .

שרר פער גדול איכותית וכמותית בין תפישת השידור הטלוויזיונית של המנכ"ל יוסף 'טומי' לפיד את מונדיאל ספרד 1982 לבין המנכ"לים האחרים ב- EBU (European Broadcasting Union), איגוד השידור האירופי. הם רצו את המאכסימום הוא עשה את המינימום . שידרנו ישיר רק 7 משחקים מתוך ה- 36 בשלב המוקדם  (כ- % 19.5) למרות שזכויות השידורים של המפעל היו נכס בלעדי אקסקלוסיבי של הטלוויזיה הישראלית . ההחלטה המינימאלית הזאת התקבלה עוד לפני פרוץ מלחמת לבנון ה- 1 .

הקוֹד הטכני של ביצוע שידורי התקצירים הקצרצרים שאורכם פחות מרבע שעה היה מסורבל אך ערכם לצופים בישראל היה חשוב . רשות השידור מנעה מהם לראות בשידורים ישירים את מסת המשחקים הגדולה שתכננתי עבורם והייתה נחלתו של כל צופה טלוויזיה באירופה . שידרנו ישיר בהיקף מלא רק 25 משחקים מתוך ס"ה 52 משחקי טורניר ספרד 82' . פחות מ- % 50 . סיגנל השידור עשה דרך ארוכה ונפתלת מספרד לישראל . מנולו רומרו עשה מאמץ גדול לשלוח  Feed מיוחד של תקציר ה- Multi  (חומר שידור רב משתתפים) ששודר מחדר ה- Dispatch העולמי (הפצת השידור) המיוחד של הטלוויזיה הספרדית במרכז הישן שלה בפְּרָדוֹ דֶל רֵיי (Prado Del Rey) גם לטוֹרֶה אֶסְפַּנְיָה  (Torre Espana) מרכז השידורים החדש של RTVE ולמשרד שלנו ובמקביל לחדר ה- Dispatch של ה- EBU בראשותו של הבלגי אֶטְיֶין הֶרְצֶנְס . משם נשלח סיגנל השידור הזה במיקרוגל קרקעי לתחנת הקרקע הצרפתית ברסניי (Berceney) והועלה ע"י הצרפתים בכיוון שני הלוויינים ה- Primary  ו- Major האטלנטיים A.O.R. (ראשי תיבות של Atlantic Ocean Regency) אליהם הייתה מחוברת תחנת הקרקע שלנו לתקשורת לוויינים בעמק האלה .

[1]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל החדשות , מתאריך 27  בינואר 1982 הנוגע לגביע העולם בכדורגל ספרד 82'  (דו"ח מס' 3).

[2]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל החדשות , מתאריך  8  בנובמבר  1981 , הנוגע לגביע העולם בכדורגל ספרד 82' (דו"ח מס' 2).

[3]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל הטלוויזיה (צחי שמעוני) באמצעות נמהל החדשות (טוביה סער) , אינפורמציה בסיסית – מגמות ראשוניות לקראת אליפות העולם בכדורגל ספרד 1982 , מתאריך  22  ביוני 1981 (דו"ח מס' 1) .

[4]  ראשי ה- "EBU sports operation group – Los Angeles 1984" הנורווגי יארלה הויסאטר , הספרדי מנולו רומרו , והצרפתי לוסיין באנטון הורידו את המחיר לרשתות הטלוויזיה של ה- EBU ל- 11000 דולר .

[5]  ראה נספח : מכתבי לישראל דורי סמנכ"ל כספים וכלכלה מתאריך 18 בפברואר 1982 , הערכה תקציבית של על עלות שידורי גביע העולם ספרד 1982 .

[6]  ראה נספח : הטלקס של לֵיאוֹנַרְדוֹ לָה פְּיֶיטְרָה (איש הכספים של ה- EBU) אלי , מתאריך 3 במרס 1982 .

[7]  ראה נספח : תשובתו של ישראל דורי ל- EBU מתאריך 5 במרס 1982 , המאשרת את תשלום הזכויות של ספרד 82'  .

[8]  ראה נספח : מכתבי למנהל החדשות מתאריך  25 בפברואר 1982 , הנוגע לחשיבות עליונה של מיסוד משרד תקשורת , הפקה  ושידורים שלנו (במרכז השידורים הבינלאומי) במדריד .

[9]  ראה נספח : מכתבו של טוביה סער אלי מתאריך 7  בפברואר 1982 , המאשר את סיכום הפגישה עם המנכ"ל בעניין ההערכות  לשידורי ספרד כפי שאישר לי המנכ"ל  ב- 27  בינואר 1982 .

[10]  ראה נספח : מכתב התחייבות של המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד אל מנהל הספורט אלכס גלעדי מ-  19 ביוני 1980 .

[11]  ראה נספח : מכתבו של איש הפרסום גיורא עילם (זר) מתאריך 16 במאי 1982 התוקף בחריפות רבה את שדר המשחק שמשון ת"א – הפועל כפ"ס , רפי גינת .

[12]  ראה נספח : תשובתי לגיורא עילם (זר)  מ-  24 במאי 1982 המגוננת בתוקף על רפי גינת .

[13]  ראה נספח : פקודת מבצע / ספר השידורים שנכתב על ידי לקראת שידורי מונדיאל ספרד 82' .

[14]  ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (יצחק "צחי" שמעוני ז"ל התפטר בינתיים) מתאריך 31  במאי 1982 , המעכב את יציאת הצוות לספרד , בשל עיצומי טכנאי הווידיאו המונעים את שידורי הלוויין , כאמצעי לחץ להשוואת איכות עבודתו של טכנאי  הווידיאו היוצא לספרד לצִדם של שני טכנאי קול .

[15]  ראה נספח : ריאיון שהענקתי ב- 2 ביוני 1982 לכתב העיתון "חדשות הספורט" , הנוגע לסכנת ביטול הפקת שידורי המונדיאל של ספרד 82' , בשל סכסוך עבודה פנימי בין טכנאי הקול לטכנאי הווידיאו בחטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית .

[16]  ראה נספח : הוראת המנכ"ל מתאריך 17 במאי 1982 , הקובעת כי שלושת הטכנאים היוצאים לספרד 82' יוצאים כצוות אחד.

סוף הפוסט . 

 

עיתונאות הטלוויזיה היא עבודה סִיזִיפִית נטולת גימיקים וחסרת כל תהילה. אתה עֶבֶד של מוֹלֶך הרייטינג 8 ימים בשבוע, 35 ימים בחודש, 420 ימים בשנה לרבות עבודה רצופה בשבתות וחגים ללא כל כותרת. פוסט מס' 395. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

 

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת .

 

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 395 : הועלה לאוויר ביום שישי – 30 במאי 2014.

עיתונאות הטלוויזיה היא עבודה סִיזִיפִית נטולת גימיקים וחסרת כל תהילה. אתה עֶבֶד של מוֹלֶך הרייטינג 8 ימים בשבוע, 35 ימים בחודש, 420 ימים בשנה לרבות עבודה רצופה בשבתות וחגים ללא כל כותרת. פוסט מס' 395. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו הרָם מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : "חלק מתפקידי כמנווט שידורי הספורט וחלק מאחריותי ומשימתי כמנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא לתכנן בדייקנות וקפדנות את חיי הרשת שלי לטווח ארוך". (אנוכי בעת פרזנטציה והצגת תוכנית העבודה שלי באוגוסט 1992 בתום אולימפיאדת ברצלונה 1992, הנוגעת לרכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם בטווח השנים של 1998- 1992. הפרזנטציה מוגשת בע"פ ובכתב ל- מנכ"ל רשות השידור אריה מקל, יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה יִנוֹן , מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , ויו"ר וועדת הספורט של מליאת רשות השידור מֶנִי ווייצמן).

yoash 3

טקסט תמונה : סופו של חודש אוגוסט בשנת 1992 . חדר הישיבות של מנכ"ל רשות השידור ו- הוועד המנהל של רשות השידור בבניין "כלל" בירושלים . אנוכי מגיש בע"פ ובכתב את תוכנית העבודה שלי לטווח ארוך בין השנים 1998 – 1992 שכוללת את רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם . היריב העיקרי של רשות השידור בתחום שידורי הספורט היה ערוץ 5 בכבלים . ערוץ 2 טרם נולד (עלה לראשונה לשידור ב- 4 בנובמבר 1993) . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן , חבר הוועד המנהל מֶנִי וָויְיצְמָן , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן , ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ציטוט : "תפקידן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הוא לרכוש ולהחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם . כשאתה אוחז בזכויות השידורים הבלעדיות של אירוע חשוב אתה מחזיק גם באופן אוטומטי בהצגת הטלוויזיה הרלוונטית הממשמשת ובאה . אם לדוגמא זכויות השידורים של משחקי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בגביע אירופה יהיו שלנו , ומאיר איינשטיין ישדר אותם ישיר בערוץ 1 שלנו כש- ממולו יורם ארבל ישדר ישיר בערוץ 5 בכבלים ובערוץ 2 תחרות דוּק , הצופים יהיו עמנו ללא כל ספק וגם הרייטינג . אישיותו של יורם ארבל כמושך צופים איננה רלוואנטית" . (אנוכי בעת שיחת עבודה בדצמבר 1990 עם מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ומנהל הטלוויזיה מר יוסף בר-אל לאחר שיורם ארבל עזב אותי וחבר לערוץ 5 בכבלים).

ציטוט : "מנהיגות בכל חברה אנושית חייבת להתבסס על יושרה מוחלטת , דוגמא אישית אבסולוטית , ו- ידע קונקרטי מקסימלי . זהו סדר הדברים בניהול מחלקת הספורט , וזה גם ברור. אולם אין זה הכל. שגשוג הפקות הספורט ושידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מותנים ראשית דבר בכמות הממון שתפקידו בידיי. הכסף חשוב יותר מכל הכישרון והניסיון של כלל עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו" . (אנוכי בשיחת עבודה בנובמבר 1980 עם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער ייבדל לחיים ארוכים – ערב המינוי שלי למנהל הספורט במקומו של אלכס גלעדי שעזב ועבר ל- NBC). 

alroey 3

טקסט תמונה : נובמבר 1980 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני , ומנהל החדשות טוביה סער ממנים לתפקיד רב האחריות של מנהל הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אין במינוי שום הילה . רק מאמץ אין סופי , עול מתמיד , אתה מעפיל בשביל צר לעבר פסגת ההר , התחייבות מוחלטת , ודבקות במשימה ונאמנות , ותחושת סולידריות עם רשת הטלוויזיה שמעסיקה אותך וסומכת עליך כי אומנם תתכנן בדייקנות וקפדנות את חייה לטווח ארוך". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלק מ- מכתבי הערכה שהוענקו לי ע"י המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיהם, הדגישו את חשיבות התכנון הטלוויזיוני היסודי לטווח ארוך ודנו ביכולת להוציא את התכנון המפורט אל הפועל הלכה למעשה . ראיתי בתפקידי כמנווט שידורי הספורט שליחות ולא קרש קפיצה לתפקיד ניהולי בכיר יותר . המסמכים המצ"ב נכתבו אלי לפני המון שנים . למרות שחלף זמן רב מאז הם מעידים כי שידור אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים בארץ ובעולם בתקופתי כמנווט, היטיבו עם השידור הציבורי במתכונתו ההיא . שידור אירועי הספורט החשובים היקרים והיוקרתיים בארץ ובעולם על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , עלו כסף אך היו שווים זהב . התגמול המיידי היה רייטינג ומדרוג בכמויות בלתי נדלות . אך לא רק . שידורי הספורט הפופולריים בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים 2002 – 1980 (וגם קודם לכן בתקופתם של מר דן שילון בשנים 1974 – 1969 ומר אלכס גלעדי בשנים 1980 – 1974) היוו נִדְבָּך מרכזי בעל משיקים ונקודות מגע וחיכוך מרביים עם חלקי פזל אחרים בתמונה . כלומר ניתוח טבלאות הרייטינג מראה כי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חיברו את הצופים באופן כמעט אוטומטי גם לשידורים ותוכניות אחרות פחות אהודות ומפורסמות , וע"י כך העלו את סך כמות המדרוג הכללי של השידור הציבורי . מובאים כאן גם כמה מסמכי הערכה של מי שהיה מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי אולם לא היה לו חלק מהותי בשגשוג שידורי הספורט בימים ההם . החשוב ביותר מנקודת מבטי כמנווט , עורך , ומפיק שידורי הספורט היה לשכנע את הדרג הביצועי העליון , הלא הם מנכ"ל רשות השידור ומנהל הטלוויזיה וסמנכ"ל הכספים שלהם בצדקת מחשבותיי ודרכי בצורך לרכוש את זכויות השידורים בשנים ההן של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם . מן ההיבט הזה לא היו שני למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 ולסמנכ"ל הכספים שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן ייבדל לחיים ארוכים , עד להופעתם המזהירה בשמי רשות השידור ב- 1993 של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . הטריאומוויראט השלטוני השתנה מעת לעת , אולם הוא זה שניהל אותי במשך יותר משני עשורים כמנווט ומנהל שידורי הספורט כלל בתקופות השונות את האישים הבאים :

1980 – 1978 . מדובר בשני אירועים בינלאומיים מרכזיים , מונדיאל ארגנטינה 1978 ואליפות אירופה בכדורסל איטליה 1979 . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומחליפו יוסף "טומי" לפיד . מנל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . סמנכ"ל כספים של רשות השידור היה ישראל דורי. הערה : אלכס גלעדי שימש מנהל הספורט בעוד אנוכי התמניתי מטעמו ומטעם ארנון צוקרמן למנווט, עורך, ומפיק (ב- בואנוס איירס) של מונדיאל ארגנטינה 1978 ולעורך ומפיק של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בה דורגה נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של רלף קליין ז"ל במקום השני לאחר נבחרת ברה"מ תחת הדרכתו של אלכסנדר גומלסקי המנוח. האליפות ההיא תיזכר בגלל קשיי הסיקור שנבעו מתקשורת לוויינים דלה ומוגבלות ועוני טכנולוגי של תחנת התקשורת ל- לוויינים של מדינת ישראל בעמק האלה . סיגנל הטלוויזיה של משחק הגמר של אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ ב- 20 ביוני 1979 בטורינו הועבר על לוויין ה- Major האטלנטי (עמק האלה לא הייתה כלל מחוברת אליו אלא מחוברת ל- לוויין ה- Primary ה אטלנטי בלבד). שוחחתי על כך ועל הצרה שחטיבת הספורט והטלוויזיה הישראלית הציבורית נקלעו אליה בעל כורחן עם שר התקשורת יצחק מודעי ז"ל. הסברתי לו את נתוני התקשורת הלוויינית ואת הפוטנציאל של עמק האלה וביקשתי ממנו שייתן הוראה לשני המהנדסים הבכירים של חברת "בזק" גבריאל שקל ז"ל ויצחק אברהם נגל ז"ל לנתק את הצלחת אנטנה בעמק האלה מלוויין ה- Primary לשלוש שעות ולהתחבר ל- לוויין ה- Major כדי שנוכל להעביר בשידור ישיר את המשחק ישראל – ברה"מ שכל המדינה חפצה לראות . הניתוק היה כרוך בהשבתת תקשורת הטלפוניה הישראלית, 15000 (חמישה עשר אלף) קווי טלפון ישראליים לווייניים בינלאומיים והשבתת קווי מחשבים. יצחק מודעי הבין וניתח נכון ומהר את הנתונים. הוא השיב ללא היסוס : "מר יואש אלרואי אעשה כבקשתך. לא יעלה על הדעת כי אירוע גמר מסקרן שכזה בהשתתפות נבחרת ישראל בכדורסל נגד ברה"מ לא ישודר בטלוויזיה . אני אתן את מייד את ההוראה לאנשים המתאימים אצלנו. חוץ מזה לא יקרה שום אסון אם בגלל הניתוק הזמני האנשים לא ידברו בטלפון שלוש שעות" . ואומנם כך היה. הודעתי לארנון צוקרמן כי הצלחתי במשימה ויש לנו שידור ישיר. ארנון צוקרמן דיווח את הבשורה למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד. ובאמת הצלחת – אנטנה היחידה בעמק האלה התנתקה מלוויין ה- Primary לשלוש שעות והתחברה ל- לוויין ה- Major האטלנטי. מדינת ישראל התנתקה למשך שלוש שעות מהתקשורת הלוויינית הבינלאומית שלה בגלל שידור ישיר של משחק כדורסל . משחק הגמר על אליפות אירופה בכדורסל בין נבחרות ישראל וברה"מ הועבר בשידור ישיר במלוא היקפו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ביום רביעי – 20 ביוני 1979 בין 21.00 ל- 24.00. השדר בטורינו היה אלכס גלעדי. אנוכי ערכתי והפקתי את השידור הישיר בירושלים . המשימה צלחה אולם כגודל מאמצי ההפקה כך הייתה גודל האכזבה . נבחרת ישראל תחת הדרכתו של רלף קליין ז"ל הובסה בתוצאה 98 : 76 והתנחמה במדליית הכסף . בתום השידור הישיר ניתקו טכנאי "בזק" את צלחת האנטנה של עמק האלה מה- Major והיא שבה שבה והתחברה שוב ל- Primary . למחרת בבוקר צלצלה אלי גב' יפה מישורי מי שהייתה מנהלת לשכת מנהל הטלוויזיה . היא הודיעה לי כי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מבקש לראותני בלשכתו בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים. גם מנהל חטיבת החדשות חיים יבין היה בחדר . ארנון צוקרמן לחץ את ידי ואמר לי שלוש מילים, "יואש אלרואי תודה" . זאת הייתה סצנה שלא הייתי מורגל בה , בעיקר כשארנון צוקרמן המופנם נטל בה חלק . מייד אח"כ פנה לחיים יבין ואמר לו , "חיים , תגיד גם אתה תודה ליואש אלרואי" . חיים יבין שאל מִנֵּיה וֵּביהּ את ארנון צוקרמן , "על מה בדיוק אני צריך להגיד תודה ליואש אלרואי…" .

emeq ahelah 1

טקסט תמונה : מאי 1972 . ראש הממשלה גב' גולדה מאיר (לצדה מימין שר התקשורת שמעון פרס) חונכת את תחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה בשיחת טלפון בינלאומית עם נשיא ארה"ב ריצ'ארד ניקסון . "Hello Mr. President" אמרה לו גב גולדה מאיר והנשיא האמריקני השיב לה , "Hello Madam Prime Minister" . השקת תחנת התקשורת ללוויינים בעמק האלה הצעידה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבת אחת אין ספור צעדים קדימה (לע"מ תמורת תשלום) .

emeq ahelah 3

טקסט תמונה : 1972 . ראשית התקשורת הלוויינית הבינלאומית של מדינת ישראל . זוהי צלחת – אנטנה יחידה המוצבת לפי שעה בעמק באלה וחוברה ל- לוויין ה- Primary האטלנטי . באמצעות הצלחת אנטנה הזאת חיברה עמק האלה 15000 קווי טלפון בין מדינת ישראל לארה"ב , אירופה , אפריקה , ומרכז ודרום אמריקה לרבות קווי מחשבים ו- 2 טרנספונדרים של טלוויזיה . (לע"מ תמורת תשלום) .

emeq ahelah 2

טקסט תמונה : 1984 . תחנת עמק האלה צועדת צעד אחד קדימה וממסדת צלחת אנטנה שנייה שמחוברת ל- לוויין ה- Major האטלנטי . (לע"מ תמורת תשלום) .

livni 2

טקסט תמונה : 1 באפריל 1979 . יוסף "טומי" לפיד ז"ל (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ושר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ז"ל (במרכז) , ומחליף את מנכ"ל רשות השידור היוצא יצחק לבני ייבדל לחיים ארוכים (משמאל) . (באדיבות איש הטלוויזיה לשעבר אדי סופר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 4

טקסט תמונה : 1976 . תור הזהב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום , ועוזרת ההפקה והבימוי גב' לאה פילצר . (באדיבות ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1984 – 1980 . בנובמבר 1980 התמניתי למנהל הספורט ע"י יוסף "טומי" לפיד , מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני , ומנהל החדשות טוביה סער . ב- 1982 התמנה טוביה סער למנהל הטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני שהתפטר מתפקידו . סמנכ"לים הכספים של רשות השידור היו ישראל דורי המוכשר ואחריו יוחנן צנגן מוכשר לא פחות מקודמו.

zangen

טקסט תמונה : יוחנן צנגן סמנכ"ל כספים בלתי נשכח של רשות השידור בשנים 1991 – 1982. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1989 – 1984 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל , יאיר אלוני , וחיים יבין (התמנה ביוני 1986 וכיהן בתפקיד עד נובמבר 1989) , וכן סמנכ"ל הכספים המצטיין יוחנן צנגן . 

1993 – 1989 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , מ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל (תקופה קצרה מנובמבר 1989 עד יולי 1990) ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל (כיהן בתפקיד בשלוש השנים של 10.7.1993 – 10.7.1990) . המנכ"לים הכספים של רשות השידור היו יוחנן צנגן הבלתי נשכח ומחליפו מוטי לוי .

1998 – 1993 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור מרדכי "מוטי" קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן וסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי . מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל מהיר . חוץ מהישגיו הוא גם צמצם את רמת הביורוקרטיה המסורבלת בחמש שנות שלטונו ברשות .

aloni 1

טקסט תמונה : אפריל 1993 . מרדכי "מוטי" קירשנבאום (משמאל) מתמנה למנכ"ל רשות השידור (במקומו של אריה מקל) ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל ושרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור גב' שולמית אלוני ז"ל . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שרת החינוך שולמית אלוני , מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , מוטי קירשנבאום המנכ"ל החדש של רשות השידור . הוא התמנה לתפקיד ברם במקומו של המנכ"ל הקודם אריה מקל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

2001 – 1998 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . מנכ"ל הכספים היה מוטי לוי .

stern 8

טקסט תמונה : אביב 1999 . שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משגשגים הרבה תודות לשני האישים הללו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (משמאל) ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ייבדל לחיים ארוכים (מימין) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

2002 – 2001 . מפקדיי היו מנכ"ל רשות השידור הזמני רן גלינקא , מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני ואחריו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף "יוסי" משולם . סמנכ"ל הכספים של רשות השידור היה מוטי לוי .

להלן חלק מרשימת זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים והחשובים בארץ ובעולם אותם רכשתי בשנים 2002 – 1980 בגיבויים של האישים הנ"ל :

1. הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) + משחקי גביע המדינה בכדורגל (בשנים 1994 – 1980 בלבד) + משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל במסגרות קדם אליפויות אירופה לאומות בכדורגל (Euros) וקדם המונדיאלים.

2. משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל.

3. אליפויות העולם בא"ק.

4. אליפויות אירופה לאומות בכדורגל (Euros) + משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם המפעל.

5. מונדיאלים + משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם טורנירי גביע העולם בכדורגל.

6. אליפויות אירופה לאומות בכדורסל + משחקי נבחרת ישראל בית וחוץ בקדם המפעל .

7. אולימפיאדות.

8. NBA (בשנים 1991 – 1987 בלבד).

9. ווימבלדון (1998 – 1980).

10. אליפויות העולם ואירופה בהחלקה על הקרח.

11. משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל (1991 – 1985 בלבד).

12. טורנירי ה- ATP בטניס ברמת השרון + תחרויות גביע דייוויס של נבחרות ישראל בטניס (1993 – 1980). 

13. אליפויות העולם ואירופה בשחייה + אליפויות העולם ואירופה בהתעמלות.

14. המכביות.

15. כינוסי הפועל.

16. אליפויות ישראל בא"ק + שחייה + התעמלות (בשנים 1987 – 1980 בלבד).

17. הליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) + משחקי גביע המדינה בכדורסל. 

טקסט מסמך : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד ממני לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור . מר גיל סמסונוב התמנה לתפקיד הרם ב- 1998 ע"י ראש הממשלה מר בנימין נתניהו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 6 באפריל 1989 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן לאחר שסיים את תפקידו ובטרם נשלח למשימה הבאה שלו כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והרשות בוושינגטון בירת ארה"ב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990 . מכתב ההערכה ששלח מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש יוסף בר-אל אלי בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני הממושך של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . יוסף בר-אל התמנה למנהל הטלוויזיה במכרז שהתקיים בבניין "כלל" בירושלים במשרדי הרשות ב- 10 ביולי 1990 . הוא גבר בקלות על המועמד המתחרה מולו נסים משעל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 1991 . מכתב ההערכה ששלח לי סמנכ"ל הכספים של הרשות יוחנן צנגן בטרם עזיבתו את הרשות וחבירתו לחברת "רשת" בערוץ 2 כמנכ"ל משותף עם דן שילון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 . 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88' 37 ימים . מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 4 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : 20 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל מכסיקו 1986 (105 שעות בפרק זמן של חודש) + מונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986 (35 שעות בפרק זמן של שבועיים) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 27 במאי 1985 . מכתב הערכה ששלח לי מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בתום עונת השידורים 1985 – 1984 של משחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 15 ביוני 1987 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע שידורי ה- NBA הישירים המוצלח ומניב רייטינג , לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 7 באוגוסט 1996 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת אטלנטה 1996 שכלל בתוכו 196 שעות בפרק זמן של 17 ימים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 ביולי 1992 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל בטרם טיסתי לברצלונה להפיק ולשדר משם ישיר 155 שעות בפרק זמן של 16 ימים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 12 ביולי 1982 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל ספרד 1982 . המבצע בן 35 ימים כלל בתוכו 125 שעות שידורים ישירים ומוקלטים בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה . עם שובי לארץ ממדריד ב- 14 ביולי 1982 התגייסתי מייד כקצין קרבי והצטרפתי לכוחות הלוחמים באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1983 . מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 . היה ברור לי כי אנוכי צועד במשעול הנכון ובכיוון הנכון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 21 במארס 1988 . מכתב ההערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בטרם העניק לי דרגה אישית 10 בסולם הדירוג העיתונאים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1984 . מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנהל הטלוויזיה טוביה סער בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות קבוצת מכבי ת"א . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 14 במאי 2001 . מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של ה- Final for  האירופי בכדורסל של פאריס (בהיכל ברסי) 2001 בהשתתפות מכבי ת"א שזכתה בבכורה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 4 ביולי 2000 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שנערכה בקיץ 2000 בשמונה אצטדיונים , ארבעה בהולנד וארבעה בלגיה . בתקופה של חודש ימים שידרנו ישיר את כל 31 המשחקים של הטורניר . מסה של 100 שעות . הקמתי את מפקדת השידורים שלי ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) באמשטרדם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

טקסט מסמך : 6 בינואר 1988 . מכתב הערכה ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בטרם שני המבצעים הגדולים של Euro 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – גרמניה 1988) ו- אולימפיאדת סיאול 1988 . ב- 1988 שידרה חטיבת הספורט הקטנה כמות אדירה בת 300 שעות של מרבית אירועי הספורט הגדולים ו- הרלוונטיים בארץ ובעולם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 15 ביולי 1998 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 . המבצע בן 50 ימים כלל 150 שעות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתב פרידה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן לאחר סיום תפקידו ופרישתו מרשות השידור . פרישתו לעַד הייתה אבדה כבדה לשידור הציבורי ולי אבדה אישית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : 23 ביולי 1986 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום שני מבצעי השידורים הישירים של מונדיאל מכסיקו 1986 והמונדובאסקט (אליפות העולם בכדורסל) של ספרד 1986 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורת) . 

טקסט מסמך :  חורף 2002 . זהו המסמך המקורי  שנכתב אלי ע"י אלכס גלעדי (חבר הוועד האולימפי הבינלאומי – IOC וסגן נשיא בכיר ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC) ב- 31 בדצמבר 2002 לאחר פרישתי לעַד מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומרשות השידור בטריקת דלת בעקבות מינויו של יוסף בר- אל בקיץ 2002 למנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 shai 27טקסט מסמך : 14 באוגוסט 2002 . מכתב הפרידה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי ממני לאחר נטישתי את ערוץ 1 ואת רשות השידור לעַד . המכתב היה נחמד אבל לא הגירושים . נטשתי בטריקת דלת . נחמן שי לא התייצב לימיני במאבקי הצודק נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . את מה שהוא לא עשה , עשתה ממשלת ישראל ב- 2 במאי 2005 . היא הדיחה את יוסף בר-אל מכהונתו כמנכ"ל רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עיתונאות הטלוויזיה היא עבודה סִיזִיפִית נטולת גימיקים וחסרת כל תהילה. אתה עֶבֶד של מוֹלֶך הרייטינג 8 ימים בשבוע, 35 ימים בחודש, 420 ימים בשנה לרבות עבודה רצופה בשבתות וחגים ללא כל כותרת. כל הזכויות שמורות. 

1. דורון צברי ואיתי לנדסברג.

בימאי הטלוויזיה מר דוֹרוֹן צַבָּרִי טען במפגש פנל טלוויזיה בינלאומי שהתכנס בבית ביאליק בתל אביב (הנחתה גב' לִינוֹי בַּר גֶפֶן) ודן באיכות ערוץ 1 הציבורי , כי הצעת החוק של הממשלה לסגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית היא הזדמנות מיטבית גדולה של הציבור לקבל בסופו של דבר שידור ציבורי טוב יותר . דורון צברי אמר כי מתקיים כעת מצב נדיר בו הממשלה צועדת במשעול נכון . זוהי הזדמנות ניאותה בה השר הממונה גלעד ארדן מביא חוק טוב להצבעה שמטרתו להרוס את רשות השידור הכושלת הנוכחית והקמת חדשה ואחרת במקומה . מנהל מחלקת התעודה של ערוץ 1 מר איתי לנדסברג טען כנגדו את הטיעון המוכר ואמר כי הבעיה איננה בעובדי ערוץ 1 אלא בהנהלה כושלת לאורך שנים והרעיון להתחיל מהתחלה איננו ישים . איתי לנדסברג אמר עוד כי רשות השידור היא מפעל תקשורת ויש חשיבות לניסיון העבודה של אנשיה . הבעיות של רשות השידור הן בעיות ניהול וכי בלתי אפשרי לשלוח הביתה 2000 עובדים בתוכם 700 עיתונאים .

איתי לנדסברג טועה . אפשר לשלוח הביתה 2000 עובדי טלוויזיה שמפיקים מידי ערב ולילה במשך שנים ארוכות רייטינג ממוצע יומי ירוד ומדשדש שנע בין % 1 ל- % 3 למרות שערוץ 1 תוחב את זרועו הארוכה לכיסו של האזרח וגובה ממנו מידי שנה בשנה כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל . נוצר מצב אבסורדי בו אזרחי מדינת ישראל מתחזקים בכספם את ערוץ 1, יעני בטענה כי מדובר ב- "שידור ציבורי" חשוב , אולם כזה שהם אינם צופים בו .

"שידור ציבורי" הוא מונח נשגב שרבים מעניקים לו פרשנות צרת מידות ו- מוגבלת . שידור ציבורי" איננו בהכרח מה שאיתי לנדסברג רוצה לשדר ולהראות לצופיו אלא מותנה גם מה שהצופים שלו רוצים לראות .

1. האם השידורים הישירים של ערוץ 10 שעסקו ב- זכייתה של מכבי ת"א בגביע ה- Euroleague ב- Final four האירופי בכדורסל אינם שידור ציבורי…?

2. האם השידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים את משחק הגמר ב- Champions League ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 4 : 1 איננו שידור ציבורי…?

3. האם "המקור" בערוץ 10 בהובלת מר רביב דרוקר איננו שידור ציבורי…?

4. האם "עובדה" בערוץ 2 בהנחיית גב' אילנה דיין איננה שידור ציבורי…? 

5. האם השידורים הישירים בערוץ 1 של המשחקים המרכזיים בליגות העל של הכדורסל והכדורגל במדינת ישראל אינם שידור ציבורי…? אם כבר דנים בהישגי הרייטינג של ערוץ 1 תמוה מדוע שידורי הכדורסל הישירים שלו בליגת העל זוכים למדרוג כה נמוך ומביך . נכון שה- Pre Game Show והמחצית הראשונה של חלק מהמשחקים משודר ישיר ב- Non Prime Time בין 18.30 ל- 19.30 , אולם המצב מדאיג גם בעת המעבר ל- Prime Time . מדובר ברייטינג ממוצע שנסב סביב % 2.5 (שניים וחצי אחוזים) בלבד . צריך להבין שערוץ 1 משלם לאיגוד הכדורסל בעונת 2014 – 2013 סכום של 6.000000 (שישה מיליון) עבור זכויות שידורים בלעדיות של המשחקים המרכזיים . 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל זכויות שידורים בעבור משחק בודד . לכך יש להוסיף את הוצאות ההפקה הכלליות , שכירת ניידת "מזמור" של דני לנקרי , רישום שעות נוספות של עבודת לילה מאוחרת של כלל העובדים בשלושת הסקטורים של ערוץ 1 , עיתונות / הפקה , טכנאי חטיבת ההנדסה , והדירוג המשולב . נסיעות הפקה ארוכות מבסיס ערוץ 1 בשכונת רוממה בירושלים לעבר יעדים ומחוזות רחוקים כמו אילת , עמק יזרעאל (גן נר) , וחיפה מייקרים את הוצאות ההפקות שמאמירות לסדר גודל של עד רבע מיליון שקל . התבוננות קברניטי ערוץ 1 בטבלאות המדרוג מצביעה על עובדה מאכזבת בולטת . גם העתקת השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורסל לעבר תחום ה- Prime time איננו מיטיב עם המדרוג הקלוש של ערוץ 1 . מוזר ומתמיה . אתה למֵד כי אין מפגש בין רמת ההשקעה הכספית לבין תוצאת הרייטינג . ערוץ 1 משתדל אך נראה כי הוא תקוע במהלך סרק בתיבת ההילוכים שלו . הנה מבט קצרצר לעבר שלושה שידורי כדורסל ישירים שלו בזמן צפייה ראשי .

יום / תאריך                      שעה                    משחק               ממוצע רייטינג

יום שני/12 במאי 2014          22.45 – 20.30        גלבוע/גליל – מכבי ת"א             % 2.77

יום חמישי/15 במאי 2014     22.45 – 20.30       הפועל חולון – הפועל ירושלים      % 2.27

יום שלישי/27 במאי 2014     22.45 – 20.30       מכבי חיפה – הפועל ירושלים        % 2.85

יום חמישי/29 במאי 2014     22.45 – 20.30       מכבי ת"א – הפועל אילת              % 3.86

"שידור ציבורי" הוא מונח כולל ו- רחב אופקים שטעון וויכוח נצחי למי הוא מיועד ומה הם מרכיביו . בנושא אחד אין התנצחות והתפלמסות : השידור הציבורי אותו מוביל כאילו ערוץ 1 איננו משוחרר מעול הרייטינג ומנֶטֶל המדרוג .

raiting

טקסט מסמך : 9 במארס 1994 . דו"ח מדרוג אקראי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית לפני 20 (עשרים) שנים . למדידות הרייטינג הללו הייתה חשיבות עצומה . נכון שערוץ 2 על שלוש זכייניותיו רשת , קשת , וטלעד טרם נולד (שידר לראשונה ב- 4 בנובמבר 1993) אולם ניהלנו כבר ארבע שנים מאבק נגד ערוץ 5 בכבלים וידינו הייתה על העליונה משום שכל זכויות השידורים של אירועי הספורט החשובים בארץ ובעולם היו בידינו . נכון שיורם ארבל נטש אותי ב- 1990 אולם לנעליו הגדולות נכנס חיש מהר מאיר איינשטיין מי שהיה קודם לכן שדר וותיק בעל מוניטין וניסיון ברדיו "קול ישראל" . אישיותו הטלוויזיונית של יורם ארבל כפי שהוא הציג את עצמו בערוץ 5 בכבלים הייתה בטלה בשישים מול זכויות השידורים הבלעדיות שהחזקנו בכל הענפים החשובים בזירות הספורט השונות . הציבור הולך שֶבִי ראשית דבר אחרי האירועים ולא בעקבות מי שמגישים ו/או משדרים אותם . כוכבי טלוויזיה – חשובים ! חשובים מהם התכנים שמשדרת הטלוויזיה !! (ארכיון יואש אלרואי) .

אני שב לוויכוח דורון צברי – איתי לנדסברג . אין שום קורלציה בין רמת ההשקעה בתכני ערוץ 1 לבין קבלת המוצר הסופי . אין שום Match up בין האגרה לבין תוצרת העובדים . מעניין לדעת , מדוע אם בערוץ 1 עובדים עיתונאים כה מוצלחים ומוכשרים , כיצד זה הציבור מאס בהם ומפנה להם עורף ? אולם נניח לרגע לדיון הזה . חמור יותר הוא הנימוק המגוחך של איתי לנדסברג כי אין לסגור את ערוץ 1 מפני שעובדיו בסדר , ומי שלא בסדר זאת ההנהלה הכושלת שלו בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הצמוד זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור אמיר גילת . ההנהלה אשמה ואילו העובדים נקיים . אולם זה לא עובד ככה . יוני בן מנחם ואמיר גילת הם כידוע פרי מינוי של ראש הממשלה הנוכחי מר בנימין נתניהו . נכון שאשמת הכישלון הנורא והמהדהד רובץ לפתחה של הנהלה כושלת ברמה של קוריוז , מאידך אין חברה אנושית כוללנית בעלת אספקטים רבים ושונים באשר היא יכולה להתקיים לעד , לרבות חברה טלוויזיונית , גם לא ה- תא הקטן ביותר החד ממדי שלה ברמה של חוליה , אם בראשה ניצב מפקד ו/או מפקדים כושלים ובלתי מוכשרים . עיתונאי הטלוויזיה ורדיו "קול ישראל" אינם יכולים להסתתר בתוך בועה ולטעון כי זאת מבודדת מהביצה כולה וכי הם צדיקים גמורים , ודווקא יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' הם אלה שרוחצים בניקיון כפיהם . עיתונאי רשות השידור היו צריכים לבצע זה מכבר מהפכה בכוחות עצמם נגד הנהלתם הכושלת והבלתי מוכשרת שלהם , בטרם יבוא מישהו מבחוץ ויחולל את המהפכה בה התקרה המתמוטטת תיפול גם על ראשם של הצדיקים נקיי הכפיים ו/או שמא אומר צדקנים . הִיגָיוֹן הַיְקוּם האנושי כפוף לחוקים מתמטיים ברורים . מינוס גובר על פלוס , חוסר יושרה מכניע יושרה , כישרון איננו צועד לעולם שלוב זרוע עם אי כישרון , ובסופו של דבר אֵש וגוֹפְרִית השמידו את סְדוֹם ועֲמוֹרָה למרות ל"ו צדיקים . נשיא ארה"ב אייבראהם לינקולן הגה וניסח בלשון מבריקה את תודעת המתמטיקה האנושית בטרם פרצה מלחמת האזרחים הצפון נגד הדרום בשנים 1865 – 1861, כלהלן : "אתה יכול לרמות את כל האנשים חלק מהזמן , אתה יכול לרמות חלק מהאנשים כל הזמן , אולם אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן" . כל ארגון אנושי , כלכלי , פוליטי , חברתי , היי טק , ו/או טלוויזיוני – סופו להיכחד אם בראשו ניצבת הנהלה כושלת ובלתי מוכשרת . זה רק עניין של זמן . איתי לנדסברג הוא איש טלוויזיה מוערך ובעל ניסיון ארגוני . מפליא כיצד דווקא הוא לא מבין כי אחד מכללי היסוד המַתְּנֶה את קיומו של חברה אנושית – הוא זרימה חלקה של צדק ויושרה בכל עורקי ו- וורידי המערכת ללא סתימות . אפילו לא אחת . את זאת הבין כבר לפני זמן רב המהפכן וולדימיר איליץ' לנין ברוסיה המושחתת והמסואבת של 1917. התקרה וקירות ערוץ 1 התמוטטו על יושביהן . לרוע המזל אין שום ערובה כי רשות השידור שתקום במתכונתה החדשה על הריסותיה של הישנה תהיה טובה מקודמתה . ידוע כיצד מהפכות מתחילות ומתחוללות . לא תמיד ידוע כיצד הן מסתיימות .

2. אייל גיל ואריה מליניאק.

אני אוהב לקרוא את העיתונאי פרשן הכדורסל אייל גיל שכותב ב- "הארץ" (עיתון הבית שלי) . לאחר תבוסת הפועל ירושלים במשחק השני בשלב חצי הגמר של סדרת ה- Play off למכבי חיפה 70 : 82 (שלשום יום שלישי – 27 במאי 2014 בחיפה) הוא כותב בעיתונו במדור "סוגר בחמישייה" כלהלן : "…כל העונה השתמש בראד גילברט בחוכמה בספסל . הוא החליט שג'וש דאנקן וברייסי רייט לא יפתחו בחמישייה , אלא יעלו בהמשך ויוכלו ליצור מומנטום…" . לא ברור לי מהניתוח של אייל גיל , מדוע אם כך לא להתניע את הקבוצה מייד ו- ליצור מומנטום מוקדם כבר עם שריקת הפתיחה ע"י שיתופם של השניים ג'וש דאנקן וברייסי רייט מתחילת המשחק , מבלי צורך להמתין להמשך .

אני אוהב לקרוא גם את הניתוחים של העיתונאי פרשן הכדורסל הוותיק אריה מליניאק ב- "ידיעות אחרונות" . ב- 22 במאי 2014 כתב במדור " הערכת אמ"ן ברשימה "אפטר פארתי" כלהלן : "…עודד קטש יכול להפתיע, כי היה לו זמן בימים שמכבי ת"א הייתה עסוקה במילאנו . בישראל כולם מכירים את כולם, קשה להפתיע…" . לא מובן : יכול להפתיע ו/או קשה להפתיע…?

אנוכי קורא בימי חמישי בשבוע גם את "ידיעות אחרונות" מפני שהעיתונאי עמיר פלג כותב שם.

3. גב' דליה איציק ומר מאיר שיטרית.

גב' דליה איציק ומר מאיר שיטרית הם שני מועמדים בעלי פוטנציאל פוליטי לזכות במשרת נשיאת המדינה ו/או נשיא המדינה . שמעתי את שני הנחתומים ברדיו וצפיתי בהם בטלוויזיה מעידים על עיסתם בבחינת "אני ואפסי עוד" , מדברים בגאווה ויהירות , משבחים את עצמם בסגנון "אני…אני…אני…" , ומפרים במו פיהם את הכלל הכי בסיסי , "יהללך זר ולא פיך" . הבוקר (יום חמישי – 29 במאי 2014) על הקפה הראשון נתקלתי במודעת שיווק ענקית ממדים בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" של כל מיני אזרחים שקוראים לבחור במאיר שיטרית לנשיא המדינה . אנוכי מתנגד למודעת התמיכה במאיר שיטרית ונימוקיי עמי . תמיכתי הראשונה ניתנת למדען זוכה פרס נובל בכימיה פרופסור דן שכטמן החכם . תקוותי הגדולה שהוא ייבחר לנשיא המדינה לפני כל פוליטיקאי מקצועי . והיה ולא, תמיכתי השנייה מוענקת לח"כ ראובן "רובי" ריבלין . דו"ח מבקר המדינה של השופט בדימוס יוסף חיים שפירא מ- 15 במאי 2014 , ורשימתו של העיתונאי המזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל ב- "הארץ" לפני תשע שנים מ- 6 במאי 2005 במדורו "משחק מילים" , מזכירים לי היטב מדוע אני מתנגד נחרצות ובכל החריפות לבחירתם של מאיר שטרית ו/או גב' דליה איציק לכהונה הרמה .

shitrit 1

טקסט תמונה : לפני תשע שנים . 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . אהוד "אודי" אשרי ז"ל תוקף במדורו "משחק מילים" באופן שנון וחד את היושרה של השרה גב' דליה איציק והשר מאיר שיטרית מי שתמכו בישיבת הממשלה ב- 2 במאי 2005 בבעד המשך כהונתו של יוסף בר-אל כ- מנכ"ל רשות השידור . באותה הצבעת השרים ההיא ב- 2 במאי 2005 , הצביעו 13 שרים בעד הדחת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר מכהונתו הרמה לרבות ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון . דליה איציק ומאיר שיטרית התנגדו להדחה מהטעמים המובאים בפוסט של אודי אשרי הקרוי , "כתב הגנה" . זה לא עזר להם . דליה איציק ומאיר שיטרית נחשפו לציבור כפוליטיקאים קטנים . (באדיבות עיתון "הארץ") .

shitrit 2

טקסט תמונה : 15 במאי 2014 . עיתון "הארץ" . מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף חיים שפירא קובע בדו"ח שלו כלהלן : "מספר טיסות השרים במימון זר הוכפל בתוך עשור , כשבני הזוג הצטרפו לנסיעות . שניים מבין המועמדים לנשיאות המדינה ח"כ מאיר שיטרית ודליה איציק מוזכרים בדו"ח כמיש לקחו את בני זוגם לחו"ל מבלי לקבל אישור כנדרש . משרדה של רעייתו של מאיר שיטרית אף היה מעורב בהזמנת בעלה לאירוע בניו יורק . במקרים אחרים עלה חשד לניגוד עניינים בין השרלבין הגוף שבמימונו טס לחו"ל" . (באדיבות עיתון "הארץ") .

לא הייתי רוצה שמי מבין השניים הנ"ל יהיה נשיא ו/או נשיאת המדינה שלי . חד משמעית לאו .

סוף הפוסט . 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

29 במאי 1989. אצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל (2). כישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ של אנשים נבונים יותר ונבונים פחות (2). שדרנות לצד עיתונאות בטלוויזיה (2). פוסט מס' 394. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

 

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדנים מעת לעת .

הערה 4 : ראיתי אמש (יום שני – 26 במאי 2014) בערוץ 5 בכבלים את השדר גיל ברק (שדרן טוב) ואת הפרשן פיני גרשון משדרים ישיר יחדיו מאילת את הפועל אילת תחת הדרכתו של עודד קטש מביסה את אלופת אירופה מכבי ת"א בתוצאה 81 : 71 במשחק השני בחצי הגמר של ה- Play off של ליגת העל בכדורסל, ומשווה את התוצאות בסדרה ל- 1 : 1. מכבי ת"א קבוצה טובה יותר מהפועל אילת (גם ללא סופוקליס שחורציאניטיס שלא שיחק מפאת מחלה) אולם נותרה פגיעה. לביאת אלקטרה זאת ננשכת שוב ושוב ע"י להקות הצבועים עד זוב דם. יידרשו לה כמה ימים כדי לתת לפצעים להגליד אם בכלל, אולם כל ספורטאי שאי פעם נִיגָף יודע שאין זה אותו הדבר, נפשית ופיזית, להתייצב שוב על קו הזינוק כאילו לא קרה מאום. משחקה של מכבי ת"א אמש היה צפוי ומשעמם וברמה נמוכה ממש כמו הסרט הדוקומנטארי ששודר ערב קודם לכן בערוץ 10 (יום ראשון – 25 במאי 2014) אודותיה, ואשר קרוי , "מכבי ת"א נגד כל הסיכויים". הסרט עסק בזכייתה המפתיעה באליפות ה- Euroleague (ב- 16 וב- 18 במאי 2014 במילאנו). נכון שבימאי ועורכי סרט התעודה הזה שיפצו והעלימו את שגיאת הזיהוי של יורם ארבל בה דימה וקטלג את טייריס רייס כ- דווין סמית בסל האחרון נגד צסק"א מוסקבה, וכן גייסו את מנכ"ל ערוץ 10 בכבודו ובעצמו מר רפי גינת לשמש Narrator של הסיפור. אף על פי כן אין בכך די. היצירה רוויה חולשות ונראית כמעין סרט שירות ופרסומת למען אגודת הכדורסל של מכבי ת"א. חיבור של עוד ועוד שוטים מהשידורים הישירים הקודמים איננו הופך את התיעוד למעניין. מדובר בדוקומנטציה רוטינית צפויה, וידועה, ופס קול שגרתי. ראינו כבר בעבר דברים טובים ומוצלחים יותר. 

———————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 394 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של יום שלישי – 27 במאי 2014 . פוסט מס' 394. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————————–

29 במאי 1989. אצטדיון "הֵייסֶל" (Heysel) בבריסל (2). כישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ של אנשים נבונים יותר ונבונים פחות (2). שַדְרָנוּת לצד עיתונאות בטלוויזיה (2). פוסט מס' 394. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון. ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון את יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ"ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מתפקידו הרָם מנכ"ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. (הערה : המשך של הפוסט הקודם). עשרים ותשעה במאי 1985. אסון "הייסל" בבריסל בירת בלגיה. יוֹרָם אַרְבֶּל מאבד את אמינותו כעיתונאי . המשך של הפוסט הקודם הקרוי : 29 במאי 1989. אצטדיון "הֵֵיְיסֶֶל" בבריסל (2). כישרון ויכולת התנסחות בכתב ובע"פ (2). שַדְרָנוּת לצד עיתונאות בטלוויזיה (2). כל הזכויות שמורות.

האכזבה מיורם ארבל באותו הלילה האָפֵל ההוא של יום רביעי – 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" (Heysel) הייתה עמוקה . מפח נפש מפני שאיש איננו מכין אותך לתופעה שבה השדר המוביל שלך חושב שנשלח לאצטדיון "הייסל" רק לעסוק ולתאר את שמותיהם של זביגנייב בונייק , מישל פלאטיני , ברוס גרובלאר ואחרים , ואין זה מעניינו לחקור את הצד החשוך של האירוע . קשב רדיו "קול ישראל" מיקי גורדוס סייע והציל במידה רבה אותו כשדר ואותי כמנווט השידור . מה שהתחולל באותו הלילה השחור משחור ההוא ב- 29 במאי 1985 באצטדיון "הייסל" הוא טרגדיה . מה שקרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובחטיבת הספורט שלה באותו הלילה ההוא של 29 במאי 1985 הוא ירידת מסך והתנוונות עיתונאית . לא ייתכן כי המוות והכדורגל שכנו יחדיו באצטדיון "הייסל" אולם יורם ארבל ראה רק דֶשֶא יָרוֹק .

בעת אחד השידורים הישירים הפופולאריים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , היכן שהוא ב- 1985 , הוריתי לבימאי שלי יוֹאָב פֶּלֶג לנַתֵּב את המצלמות לעבר אנשי התקשורת הכתובה והאלקטרונית שרחשו בהיכל . בצד מערב מוקמו המיקרופונים של שדרני רדיו "קול ישראל" ואנשי גלי צה"ל , ובפינה הדרומית של ההיכל התרכזו עשרות עיתונאים שדיווחו את רשמיהם לעיתוני המחר . מֶסֶר הצילום נועד להדגיש את העניין הציבורי העצום שמעוררים המשחקים אלה בו מובילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את התקשורת של המדינה אחריה . התרעתי את יורם ארבל ב- Talk back של הניידת (קו תקשורת פיזי מיוחד בו ניתנת לי האפשרות לדבר מניידת שידור עם השַדָּר הניצב בעמדת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו מבלי שקולי יישמע בשידור הישיר) כי, "מייד נחשוף למצלמות את הקולגות שלנו העוקבים כמוהו בדריכות אחרי המשחק" . נתב התמונה בניידת השידור ה- "וֶורֶד" אריה נחמיאס לחץ על מצלמה מס' 2 והעלה ל- אוויר את "כלוב" העיתונאים בהיכל יד אליהו הגדוש באנשי "מעריב" , "ידיעות אחרונות" , "הָאָרֶץ" , "חדשות" , "דָבָר" , "על המשמר" , ומי לא . יורם ארבל לא היסס ובטקסט מבריק ויוצא דופן וחד , בו מִיפָּה היטב את סדר העניינים בתקשורת הישראלית , שידֵר ישיר כלהלן : "אלה הם הקולגות שלנו מהעיתונות הכתובה , ואת מה שאתם רואים עכשיו בשידור ישיר בערב הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית , תיקראו מחר בבוקר בעיתונים". לרגע חשבתי שמדובר בגאון ניסוח . והוא היה גאון ניסוח בטלוויזיה . 

זה היה טקסט מפתיע ובלתי צפוי ברלוואנטיות שלוֹ . רק גאון שידור כמו יוֹרָם אָרְבֵּל יכול היה להמציא טקסט כל כך חסכוני והגיוני שכזה בשידור ישיר ולפגוע בּוּל במטרה בכל כך מעט מילים. זה נראה פשוט אבל זה לא. המֶלֶל נשמע שחצני אך הוא איננו כזה . הוא מציג בתוך כמה שניות בודדות בבהירות , בחוכמה , ובקיצור את יחסי הכוחות ואת העדיפות הטבעית שיש לטכנולוגיה הטלוויזיונית המיידית בשידור הישיר על העיתונאות הכתובה אך איננו ממעיט בחשיבותה . טקסט לעילא ולעילא . הללויה ליורם ארבל . שוֹט (Shot) המצלמה שהעלתה לאוויר את חבורת העיתונאים לרגע , היה זניח לחלוטין בתוך מסת השידור הישיר של המשחק עצמו שנמשך קרוב לשעתיים , אך המילים שיורם ארבל ברר למיקרופון שלו היו חצובות בסֶלָע .

arbel 4

טקסט תמונה : יורם ארבל השדר המוביל של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית בראשית עשור ה- 80 . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

את הסלוגן שנאמר בשליפה , "מה שראיתם העֶרֶב בטלוויזיה – תיקראו מָחָר בעיתונים" , הפכתי למוֹטוֹ שנתלה לראווה לעֵין כל על הכותל המערבי שלי במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים . ראשוניות העברת המידע לצופים (בתנאי שהיא מהימנה) היא תמצית העבודה העיתונאית . גם בטלוויזיה . אמירה ידועה קובעת : "אֵין דָבָר יָשָן יותר מְהַעִיתּוֹן שֶל אֶתְמוֹל" . השידורים הישירים בטלוויזיה בערבים ובלילות של אירועי הספורט הבכירים שגשגו ויצרו מציאות אקטואלית חדשה בתקשורת המונים . העיתונות פיגרה אחרינו . בעקבות השידורים הישירים השיטתיים הללו והתייחסותו של יורם ארבל הגיתי את אמירתי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כלהלן : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מָחָר".

arbel 5

טקסט תמונה : שנת 1980 . זהו יורם ארבל בראשית הקריירה שלוֹ בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא היה פנומן מיקרופון בהא הידיעה . גבוה משכמו ומעלה מכל השדרים שהכרתי . (התמונה באדיבות רודולפו כהן מנהל מלון "דן – אכדיה" . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הקולגות בעיתונות מעולם לא היו המִילְיֶה שלי . לא ישבתי עמם בבתי קפה , לא חלקתי את זמני  "בבית סוקולוב" ביתם של העיתונאים ברחוב קפלן בתל אביב , וגם לא יצאתי אִתם לארוחות עֶרֶב משותפות . חלק מהם נהג והתייחס לעבודת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנים ארוכות לא בהוגנות ולא בהגינות . היו כאלה שתקפו אותנו במדורי הביקורת שלהם בצורה בלתי אחראית . את השדרים , הכתבים העורכים , והמפיקים גם יחד . רוֹע לֵב , קנאה , ומדון הדריכו את כתיבתם . מעולם לא בקשתי איש מהם שיפרגן למחלקת הספורט . מי בכלל צריך פִרגוּן . בס"ה אתה מצפה לביקורת עניינית ותו לאו . אין איש שעומד מעל הביקורת , בתנאי שהיא עניינית . הבעיה החריפה כשאחדים מהם שתקפו אותנו , חשבו שיש להם רישיון אוטומטי להעתיק באין רואה כדי להשתמש באינפורמציה של שידורי הספורט הבלעדיים המוקרנים על מסך הטלוויזיה הציבורי לצורכיהם , מבלי להעניק אשראי למפיקים וליוצרים המקוריים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהביאו להם את תמונות השידורים האקסקלוסיביים הביתה . בקשתי את אישורם של מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ללַמֵד אחד מהם לקח . והיא ניתנה לי .

ביום חמישי – 6 בפברואר 1992 שידרנו ישיר מטָאלין (Talin) את משחק הכדורסל בגביע אירופה בכדורסל בו אירחה אלופת אסטוניה את מכבי ת"א . הקושי בהפקה הזאת לא היה השידור אלא קבלת הוויזות למדינה הבַּלטית המזרח אירופית . השידור הישיר עצמו מעמדת השידור בהיכל הכדורסל בטָאלִין היה רוטינה ולהפתעתי ללא שום סיבוכים טכנולוגיים. הוא לא נשא שום יוּמרה מיוחדות . הופקדו עליו השַדָּר אורי לוי ולצִדו הפרשן טַל בְּרוֹדִי .

למחרת ביום שישי – 7 בפברואר 1992 , הופיעה במוסף הספורט של "מעריב" רשימה שכותרתה הייתה , "מְפַזֵר חוֹם"  , המהללת את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה האסטונית . נזכרתי רק שהכתב החתום על הרשימה כלל לא היה ב- טָאלִין מפני שלא השיג את הוויזה הנדרשת כדי להיכנס לאֶסְטוֹנְיָה . רשימת הדיווח וסיכום המשחק פרי עטו עבור עיתונו נעשתה מביתו והפך לתופעה שידועה בשמה , "דיווח Off tube" מהכורסה בסלון . כתב העיתון מעתיק את רשימותיו ממרקע הטלוויזיה בעת השידור הישיר והבלעדי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאנחנו הפקנו בזיעת אפינו וגם שילמנו עליו מָמוֹן רָב . הוא כמובן רשאי להעתיק מהמסך כאוות נפשו אך היה עליו לספר לקוראיו שהוא כלל לא נכח במשחק הזה וראה אותו כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה בביתו . חמוּר מזה . לא רק שלא סיפר להם אלא הסתיר זאת מהם . זאת הייתה הונאה עיתונאית מביכה בעלת צדדים מכוערים של מגיפה מדבקת . נורמה שהנהיגו אותה בתחילה אחדים מהעיתונאים והעורכים בתקופה ההיא ואשר הפכה לתופעה מקובלת בימינו אנו . עיתונאים רבים בעיתונות הכתובה כמו במדיה האלקטרונית עושים לעצמם חיים קלים , ומדווחים לקוראיהם ממוניטור הטלוויזיה , מבלי להיות נוכחים כלל באירוע בשטח , ומבלי לגלות את עובדת פשר היעדרותם לקוראיהם . עורכי מוספי הספורט שלהם משתפים פעולה עם המעתיקים בפרסום הדיווח הפלגיאטי מבלי לספר לקוראים שהעיתונאי המְדָוֵוח כלל לא ביקר במקום בו התחולל האירוע . שדרי ספורט מתקפלים ללא בושה מפני מנהליהם ומסכימים לשדר ישיר אירועי ספורט המתקיימים בחו"ל מבעד למוניטור המוצב באולפן השידור שלהם בארץ . לחטא והפשע העיתונאי המביש ובלתי נסלח הזה קוראים שידור OFF  TUBE . עיתונאי – מעתיקן הפך זה מכבר לתופעה מקובלת במקומותינו . המנהלים מתרצים את התופעה באמתלה של חיסכון כספי ומשאירים את השַדָּרִים והפרשנים בבית , ואלה משלמים לצופים שלהם בעיתונאות ירודה ופגומה . אירועי ספורט רבים שמתקיימים באירופה,  ארה"ב, וברחבי העולם כולו משודרים ללא כל בושה כשיטה מעמדת שידור OFF  TUBE בירושלים או בתל אביב ללא בקרה מקצועית וללא תגובת הצופים התמימים שאינם מבינים כי הולכו שולל .

הבה נשוב ל- טָאלִין . אותו העיתון בחר להדפיס את ניתוח המשחק והדיווח של מומחה הכדורסל שלוֹ מבלי שהכותב יהיה נוכח בכלל בטָאלִין , ודאג להסתיר את העובדה האומללה הזאת מקוראיו , ומבלי להעניק קרדיט למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , החלטתי להגיב . במוצ"ש – 8 בפברואר 1992 בשמונה ארבעים וחמש בערב עלה המגיש מאיר איינשטיין לאוויר בתוכנית "משחק השבת" כשהוא מנפנף לעיני מצלמות האולפן בטקסט הבהרה וביקורת שכתבתי כנגד מוסף ספורט של עיתון סוֹרֵר . זה היה האייטם האחרון שנעל את התוכנית . להלן טקסט האישוּם שכתבתי ושמתי בפיו של מאיר איינשטיין . מאיר איינשטיין קיבל ממני את הטקסט והיה המום . הוא נדהם . לפתע היה אמור לתקוף קולגה שלו בשידור ישיר בטלוויזיה . שפת גופו השתנתה והוא זע באי נוחות בכיסאו. ראיתי שהדבר לא לרוחו והוא אינו רוצה לעשות זאת. מכיוון שהיה צייתן לא אמר מילה. הוא ידע שאני לא רק הבוס שלו . אני העורך שלו . מצלמת הטלוויזיה באולפן "משחק השבת" הנציחה את הסיטואציה בה מגיש "משחק השבת" מאיר איינשטיין מוקיע קבל עם ועֵדה את הפלגיאטור . זה טקסט ההוקעה :

"ולפני סיום , עיתון אחד בחר להעניק אתמול במדור הספורט שלו כותרת "מפזר חום" להצלחת מכבי ת"א בטאלין .

בגוף הידיעה מפרסם העיתון בפרוטרוט ובדיוק מופתי את מהלך המשחק , ואף מציין את השחקנים הבולטים במכבי ת"א –  מיצ'ל , גודס , ג'מצ'י , וורגאס , מרסר וכמובן מוטי דניאל . זה נכון , אך משהו בכל זאת חסר כאן . עיון ובדיקה קצרה מגלים כי העיתון ועורכיו שכחו במתכוון לפרסם את שמו של בעל הרשימה . (מניף פעם ראשונה את העיתון כלפי המצלמה) , הסיפור המרכזי במדור הספורט הוא אנונימי חסר שֵם וכתב הנושא באחריות לידיעה.  העובדות פשוטות וקלות להסבר . הכתב האנונימי לא הצליח לקבל וויזה לטאלין ונשאר בישראל . עיתונו פקד עליו לסקר את המשחק מביתו , ולהעביר את האינפורמציה למערכת על סמך עדות ראייה ממסך הטלוויזיה הישראלית ששידרה ישיר מטאלין . כמשלם אגרה- נהג העיתון כחוק . הוא רשאי לצפות בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית . אך הוא לא נהג בהגינות כלפי קוראיו בשעה שפרסם דיווח נרחב אנונימי חסר שם , ומבלי להעניק את האשראי המגיע לטלוויזיה הישראלית שהיא המקור ממנה ציטט ושאב את המידע שהעביר לקוראיו . לא הגון .

(מניף פעם שנייה את העיתון לעבר המצלמה) , יתירה מזאת . העיתון שלא שלח אפילו נציג בודד לטאלין , אפשר גם לפרשן הכדורסל שלו בתל אביב להעתיק מן המקור ולהגיש את חומר הפרשנות לקוראיו , כאילו נכח בעצמו במגרש הכדורסל בטאלין . מדור הספורט של העיתון הגדיש את הסאה , כשהרשה לעצמו להעתיק מן המסך מילה במילה את הראיונות שקיימו אורי לוי וטל ברודי בסיום המשחק בטאלין , עם צביקה שרף מאמן מכבי ת"א והשחקן גיא גודס . גם התמונה של מוטי דניאל המתנוססת במרכז עמוד הספורט של העיתון , היא תמונת ארכיון ישנה ומצהיבה , אך כמובן שהעיתון איננו טורח לומר זאת לקוראיו .

זהו זה גבירותיי ורבותיי . במחשבה שנייה אולי נהג העיתון כהלכה כמשלם אגרה בכך שלא שלח את נציגיו לטאלין בירת אסטוניה . במילא מה שמשדרת ישיר בערב הטלוויזיה הישראלית. העיתונים כותבים על כך רק למחרת. אגב שמו של העיתון המעתיק  –  "מעריב" , וסיפורי ההעתקות עצמן מתפרסמות בעמוד מספר עשר שלו" .

plagiat 1

טקסט מסמך (חלק ראשון) : מוצ"ש – 8  בפברואר 1992 . הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה , במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אישרו את מאבקי בפלגיאטורים . (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת") .

plagiat 2

טקסט מסמך (חלק שני) : מוצ"ש – 8  בפברואר 1992 . הטקסט שלי שעוסק בבעיית הדיווח בעיתונות הכתובה מבלי לציין את מקורות העזר שלה , במקרה זה שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל אישרו את מאבקי בפלגיאטורים . (מתוך טקסט שנכתב באופן יוחד לתוכנית "משחק השבת") . 

מיותר להזכיר את כמות תגובות השמחה הטלפוניות שקיבלתי מכל כך הרבה קוֹלגות מהעיתונות הכתובה שכאילו נחשבו לידידי בהם אגב אנשי "מעריב" . האֶמֶת , אין לי בכלל ידידים וחברים שָם ואינני חייב להם דבר . אינני משתייך לשום קליקה או חבורה עיתונאית . גם לא הייתי מעולם חבר באגודת העיתונאים מחמת העקרונות שלי שהצבתי לעצמי . הייתי איש בודד . התגנב ללבי חשש כבד שהם לא פִרגנו לערך העיתונאי של הידיעה אלא פשוט הצטרפו לשמחה הקִיבּוּצִית לאֵידו של הפְּלָגְיָאטוֹר .

עיתונאי ספורט רבים בעיתונות הכתובה נוהגים עד עצם היום הזה בהסכמת העורכים להשתמש במרקע הטלוויזיה כמקור מידע בלעדי ומדווחים לקוראיהם על האירועים השונים מבלי שהיו נוכחים במקום ההתרחשויות , ומבלי לגלות לציבור הקוראים שלהם כי כלל לא שהו בזירת האירוע . זהו פגם מקצועי ומוסרי כאחד . מעשה מרמה של ממש . במשך 32 שנות הקריירה שלי בטלוויזיה הישראלית נדרשנו גם אנו לשידורי Off Tube ספורים מהמוניטור באולפן ירושלים , אך מעולם לא קרה המקרה בו שמרתי את הדבר בסוֹד ואף פעם לא נטעתי בזדון בלב הצופים את התחושה כאילו שידור הטלוויזיה “Play by play” של משחק כדורגל , כדורסל , או כל אירוע ספורט אחר מתבצע כביכול מהשטח . הודעתי על כך מראש . חלק מהעיתונאים שומרים בסוד את "סיפור הכורסה הביתית" ומעלימים מעיני הקוראים וגם ממצפונם) את העובדה כי כלל לא שהו בשטח , אלא העתיקו את האינפורמציה ממרקע הטלוויזיה , או ממכשיר  ה- Video שהקליט למענם את האירוע בביתם הפרטי כדי להציץ בו מאוחר יותר. מעשה שלא ייעשה. הם מתביישים במעשיהם אך שותקים. "האמיצים" שביניהם מרהיבים עוז ומצטטים את הראיונות והתגובות הבוקעות ממסך הטלוויזיה לטובת העֵט שלהם מבלי מתן כל קרדיט לאנשי הטלוויזיה שהיו הראשונים במקום והפיקו וצילמו את הריאיון .

השקפת עולמי בהיותי מנהל מחלקת הספורט קבעה נחרצות כי שידור ישיר Off Tube מהאולפן של אירוע ספורט הוא קללה ומאירה מקצועית . מוגלה עיתונאית . תביעתי העקרונית והיסודית מהבוסים שלי הייתה לשַדֵּר תמיד מהשטח , בין אם "השטח" הוא אִצטדיון "בלומפילד" ביפו , היכל הספורט ביד אליהו בתל אביב , ו/או אצטדיון "סַאן-סִירוֹ" (San Siro) במילאנו, "וֶומְבְּלִיי" (Wembley) בלונדון, ו/או ה- "אָצְטֶקָה" (Azteca) במכסיקו סיטי . עמדת השידור באצטדיון היא כְּלִי נִשְקָם של השַדָּר ופַרְשָנוֹ . רק לעיתים רחוקות מאוד, ממש פעמים ספורות , לא נענתה תביעתי לשדר מעמדות שידור באצטדיונים , אך תמיד נתתי לציבור הצופים לדעת במקרים החריגים האלה כי השַדָּר מבצע את עבודתו מהאולפן בירושלים ורואה את המשחק כמותם מבעד למוניטור הטלוויזיה .

ביום שני – 6 בדצמבר 2005 אירחה קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים במגרשה במלחה – ירושלים את האלופה קבוצת מכבי ת"א למשחק העונה הראשון . פרשן הכדורסל של עיתון "הָאָרֶץ" כתב למחרת מאמר פרשנות נרחב לקוראיו על המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א מבלי לגלות להם כי כלל לא היה נוכח במשחק , אלא שימש באותה שעה (כמעט) באותו הערב בתפקיד הפרשן של השדרנית מוּרָן ברק ששידרה ישיר בטלוויזיה מאולם "זיסמן" ברמת גן את המשחק מכבי רמת גן נגד הפועל גליל עליון  [1] . אבסורד והונאה של ממש . מעשה עיתונאי מביש . להגנתו אמר הפרשן למבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" טַל צִיפֶּר מאוחר יותר , כי הועמד לרשותו מוניטור טלוויזיה באולם בר"ג , וכי באמצעותו צפה במחצית השנייה של המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת"א , ואח"כ צפה בכל המשחק ב- Video הפרטי שלוֹ בביתו , ובתום הצפייה בהמשכים כתב את מאמר הפרשנות . את זאת הוא כמובן לא גילה לקוראים . העיתונאות היא מקצוע שגם שדרי הטלוויזיה מחויבים לה . יכולת האבחנה וכושר הביטוי המדהים של יורם ארבל בשידור ישיר הגיעו לשיאם ב- 19 במרס 1989 במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באִצטדיון רמת גן , בשעה שנזף בנבחרת ישראל בפומבי למיקרופון , "ככה לא בונים חומה ! זה מה שאמרתי לכם ! ככה לא בונים חומה !" . האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבש שער בבעיטה חופשית ממרחק של 28 מ' וגבר על חומה ישראלית אנמית ורְדוּדָה וגם שוער חלש . יורם ארבל אמר את מה שאמר והשאר היסטוריה . יורם ארבל היה רב אומן בניסוח בשידור ישיר. לא היה ספק בכך. "ככה לא בונים חומה", נצרב בן רגע בזיכרון הלאומי שלנו. מעטים מאוד שדרי הטלוויזיה במדינת ישראל (וגם בעולם) זכו למן רגע חֶסֶד שכזה. אחד מהם היה חיים יבין . מגיש החדשות המפורסם ביותר בטלוויזיה הציבורית בשעה שידר ישיר לאומה ב- 17 במאי 1977 בעֶשֶר בעֶרֶב , בתום יום הבחירות הדרמטי בו ניצח מר מנחם בגין ועלה לשלטון לראשונה בחייו , את שלוש המילים האלמותיות , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !" . איש לפניו לא הרעיד לפניו כך את אמוֹת הסִפִּים של הציבור בישראל . חַיִים יָבִין היה הראשון . אך הבה נשוב לשַדָּרֵי הספורט האהובים עלי .

השימוש בסלוֹגָן של יורם ארבל , "ככה לא בונים חומה" , הפך לפופולארי ולמטפורה המונית בארץ , מפני שכמעט כל תחום מתחומי חיינו רווי שגיאות ונגוע בחוסר סדר משווע , ממש כמו החומה החדירה שהציב בוני גינזבורג ללא הצלחה כדי לסוכך על שערו . פרסומאים ואנשי ציבור החלו להשמיע את הסלוגן הזה בכל פינה ואתר , בעיתונות ואף במדיה האלקטרונית . ח"כ בני בגין ושַר המדע בממשלת ישראל השתמש פעם בסלוגן הזה שטבע יורם ארבל באחד מנאומיו בכנסת , כשאמר , "ואם להשתמש באמירתו המפורסמת של יורם ארבל "ככה לא בונים חומה" , אומר לכם על אותו משקל , "ככה לא בונים ממשלה" . יורם ארבל היה שַדָּר מושלם (כמעט) שקנה לו מוניטין בכל פינה בארץ אך הוא לא היה עיתונאי באופיו ולכן לא חַף משגיאות. לעיתים מביכות מאין כמותן.

התמנותו למנכ"ל והופעתו של אורי פורת ז"ל ב- 1 באפריל 1984 בשמי רשות השידור הייתה מטאורית כשל כוכב שביט . הוא סייע לי להציב מייד סטנדרט כיסוי ושידור שונה של אירועי ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה בלתי אפשרי בימיו של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל . וודאי לא בתקופת המנכ"ל הראשון שמואל אלמוג ז"ל . ביום רביעי – 30 במאי 1984 , נערך באצטדיון "אולימפיקו" ברומא משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות , ליוורפול אלופת אנגליה נגד רומא אלופת איטליה . אירוע כדורגל בינלאומי ששודר ישיר ל- 80 מדינות ברחבי תבל . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר לי את מבצע השידור , אך ביקש לחסוך בהוצאות ויורם ארבל נשאר בבית , ושידר את המשחק ישיר מעמדת Off Tube מהאולפן בירושלים . רשת הטלוויזיה הציבורית של איטליה RAI שימשה כ- Host broadcaster של השידור . סיגנל השידור מרומא נפתח בתשע וחמש דקות בערב , ובעיטת הפתיחה נקבעה לתשע ורבע .

החלטת המנכ"ל על השידור הישיר עוררה מחלוקת קשה בתוך חטיבת החדשות שנתבעה לקצר את מהדורת "מבט" שהתחילה בתשע ברבע שעה . מיכאל קרפין ורפיק חלבי עורכי "מבט" יצאו מדעתם מרוב כעס . "מעולם לא קרה שמשחק כדורגל יקצר ויפריע לשידור "מבט" " , אמרו לי שניהם בזעם . השבתי להם , "לא יקרה שום אסון אם "מבט" יקוצר פעם בשנה ברבע שעה לטובת שידור ישיר של משחק כדורגל בינלאומי נחשב בו יש לציבור הצופים בישראל עניין רב" , והוספתי , "תלמדו ממנהל החדשות שלכם יאיר שטרן שמסכים לדעתי ותומך ברעיון השידור הישיר במלואו" . הטיעון הזה ליבה את אש המחלוקת והרגיז את שניהם עוד יותר . יאיר שטרן נחשב בעיניהם ראשית דבר לחובב ספורט , לכֵן דעתו לא הייתה מקובלת עליהם . שאלת השידור הישיר המקיף הוחזרה שוב לשיקול דעתו של מנכ"ל רשות השידור . אורי פורת שרצה להיות טוב עם כולם כבר כמעט התקפל והיה מוכן לוותר למיכאל קרפין ורפיק חלבי . "שָדֵר ישיר החל מהמחצית השנייה , מה איכפת לך" , ביקש ממני . לא הסכמתי . חברת "עֵלִית" (בראשה מר דיוויד פדרמן) נותנת החסות לשידור הישיר היוקרתי שכל המדינה ציפתה לוֹ , התייצבה בין וותרנותו של המנכ"ל לבין אינטרס השידור הישיר , והטילה ווטו על בקשתו של אורי פורת ממני . לבסוף הושגה פשרה . "מבט" קוצר בחמש דקות , והשידור הישיר של המשחק לִיוֶורְפּוּל – רוֹמָא החל באיחור של עֶשֶר דקות . היה מזל גדול שלא הובעו שערים בטֶרֶם הכניסה לשידור הישיר . נמנעה בושה גדולה .

יורם ארבל ווירטואוז הַמִילִים וְהַמֶלֶל , פתח את השידור הישיר בהצהרה דרמטית . "נכנסנו למשפחת העמים" , קבע . מעולם לא שידרנו ישיר בשנים עברו משחק גמר בכדורגל על גביע אירופה לאלופות . לפתע הגיעה השעה . לא היה איש שדמה ליורם ארבל בכישרונו ליצוֹר ביטויים תקשורתיים בעת שידור ישיר . מייד אח"כ הוסיף , "הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצטרפת ברגע זה ל- 52 רשתות טלוויזיה בעולם המעבירות את המשחק בשידור ישיר לארצותיהן" . המשחק הסתיים בתיקו אחת בתום 120 דקות משערים של פִיל נִיל מליוורפול ורוברטו פרוצו מרומא . שתי הקבוצות התייצבו לבעיטות הכרעה מ- 11 מ' . השעה כבר הייתה קרוב לחצות . בתום בעיטות ההכרעה יהיה עלינו לשָדֵר את שמחת הניצחון של הזוכים ותוגת ההפסד של המובסים , ובסופן את טקס הענקת הגביע . לפתע חשתי ייסורי מצפּוּן משום שהשידור הישיר נמשך , נמשך , ונמשך . הרבה יותר מעבר למצופה. גזלתי ערב שלם מצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל שאינם אוהדי וחובבי כדורגל .

שוער ליוורפול בְּרוּס גְרוֹבֶּלָאר היה גיבור שלב ההכרעה . ליוורפול ניצחה בבעיטות 11 מ' 4 : 2 וזכתה בגביע אירופה . השחקנים האנגליים הגישו אותו כאות הערכה למאמנם ג'וֹ פֵייגְן יורשו של בּוֹב פֵּייזְלִי , בשעה ש- 27 אלף אוהדי ליוורפול הססגוניים חוגגים ביציעי האצטדיון הרומי ומעניקים תפאורה מושלמת להצגת כדורגל יפהפייה . העצירות המרהיבות של ברוס גרובלאר העניקו רגעי אושר לאוהדי ליוורפול וכסף ענק לקופת המועדון . אין זה סוֹד כי זכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות , התואר הבכיר ביותר בכדורגל האירופי למועדונים , איננה משמשת רק הצלחה ספורטיבית . הכדורגל חרג מזה זמן רב מהמונח הטריביאלי היָבֵש של "ספורט" והפך לביזנס כלכלי ענק . זכייה בגביע אירופה משמשת מייד מקדם שיווקי מצוין של מוצרי הקבוצה . בניהול כלכלי חכם תוכל אלופת אירופה למנף את הישגיה במרצ'נדייז , הגדלת ההכנסות מהסכמי זכויות שידורים , ומכירת כוכבים שלה שצברו מוניטין אך נמצאים בשלהֵי בקריירה .

למחרת השידור הישיר שתפס ערב שלם בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל פרצה מהומת תקשורתית . רבים תהו כיצד הרשה לעצמו מנכ"ל רשות השידור להחרים ערב שלם רק למען משחק כדורגל שישראל אפילו איננה נוטלת בו חלק . ידם של מבקרי העיתונות הכתובה בישראל השתוללה . כולם תקפו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ללא רַחֵם . אורי פורת פשוט הועלה על המוקד ונצלב מפני שהתיר לי לשָדֵר בערוץ מונופוליסטי חסר חלופה משחק כדורגל בינלאומי בשעה שכנראה חצי מכמות הצופים (נשים) על פי הנחת המבקרים כלל איננו מעוניין לצפות בו . אנשי חטיבת החדשות נעלבו והיה צריך לפַצות אותם . מנכ"ל רשות השידור ו- 16 מהבכירים ובראשם מנהל החטיבה יאיר שטרן, מיכאל קרפין, רפיק חלבי, שמעון טסלר ז"ל , גב' יעל חֵן ואחרים , מיהרו להתכנס בבית ההארחה בקריית ענבים כדי לקיים סימפוזיון האם שידורי ספורט דוחים שידורי חדשות . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לא רק שלא וויתר על רעיון שיבוץ שידורים ישירים של אירועי ספורט רלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ודחיית מהדורות "מבט" לפי כך בהתאם , אלא הורה אף לעודד ולטפח אותם . סיכמנו כי רשות השידור תצטרף מעתה לחוזה השידורים ארוך הטווח שבין ה- EBU לבין UEFA , הצטרפות שתקנה לה את הזכות לשָדֵר ישיר את שני משחקי הגמר על גביעי אירופה למחזיקות גביע ואלופות בכדורגל , שהיו אמורים להיערך במאי 1985 .

ב- 15 בינואר 1985 הענקתי ריאיון לגב' יעל אדמוני כתבת העיתון "דבר" בו הסברתי לה את השיפור שחל בהפקות הספורט מאז מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל . צעדנו בדרך הנכונה אך עדיין לא היינו במיטבנו וטרם הגענו לפסגה .

admoni

טקסט מסמך : 15 בינואר 1985 . עיתון "דבר" .

חלפה שנה . הגיע  יום רביעי – 29 במאי 1985 . יום חול רגיל בשנה לא רגילה שאותו יורם ארבל לא ישכח לעולם . קרתה לוֹ תקרית עיתונאית חסר תקדים , ללא פשר , ובלתי מובנת בעֵת שידור ישיר שצבע אז את הרֶזוּמֶה שלוֹ בכתמים שחורים משחור . התקרית לבשה ממדי אסון תרתי משמע . אסון טלוויזיוני משולב במוות של אוהדי כדורגל ביציעי האצטדיון . יורם ארבל ישב בערבו של היום ההוא בעמדת שידור שהוזמנה עבורו באִצטדיון "הייסל" בריסל והתכונן לשָדֵר ישיר את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין ליוורפול שהעפילה שוב למעמד הנכבד הזה לבין אלופת איטליה קבוצת יוּבֶנְטוּס . נהרגו לידו בתוך האִצטדיון  39 אוהדי כדורגל איטלקיים ומאות אחרים נפצעו והוא לא ידע דבר . לא ברור עד עצם היום הזה כיצד השַדָּר המנוסה שישב בעמדת שידור נוחה ליד מקום התרחשות לא הצליח להבחין בחורבן ובקטסטרופה שהתרחשו בתוך האִצטדיון לא הרחק ממנו .

ישראל הייתה שקועה בימים ההם של 1985 בבוץ הלבנוני . שני קצינים בכירים של צה"ל אל"מ אברהם חִידוֹ ורב סרן שאול זהבי נהרגו בהתפוצצות מטען צַד של החיזבאללה בצוֹר . זמן קצר אח"כ נהרגו 12 חיילי צה"ל ממכונית תופת לבנונית שהתפוצצה ליד משאית צבאית "ספארי" . דו"ח מבקר המדינה בתחילת השנה חשף שורה של מעשים פליליים בוויסות מניות הבנקים . בעקבות החשיפה החליטה הכנסת על הקמת וועדת חקירה בראשות השופט משה בייסקי שתבדוק את חלקם של הבנקים בהתמוטטות המניות הבנקאיות . הסתיים משפט התביעה של אריק שרון שר המסחר והתעשייה נגד השבועון האמריקני "TIME" . המושבעים קבעו שהעיתון פרסם אומנם דברים לא נכונים אך ללא כוונת זדון . עיתון עלה אז בישראל 270 שקלים ישנים . נגד אולסי פרי השחקן הנודע בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוגש כתב אישום על שימוש וסחר בהרואין . אולסי פרי הורשע בפשע סמים נתעב וכעבור זמן קצר עזב את ישראל . מאמן הכדורגל המצוין שלמה שרף זכה עם קבוצתו מכבי חיפה בפעם השנייה ברציפות באליפות המדינה בכדורגל .

ההמלצה להקים ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל נראתה כמציאות רחוקה . היא לא הפריעה לרבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם כונתה ע"י הציבור ערוץ 1 להמשיך לחגוג את השלטון המונופוליסטי שלה . תזת הניהול המרכזי ברשות השידור הציבורית קבעה חד וחלק , "אנחנו מומחי התוכן והשידור בישראל ורק אנחנו נקבע לכם מה אתם צריכים לראות בטלוויזיה ולא מה אתם רוצים ובמה אתם מבקשים לצפות" . זהו עדיין ה- Issue המרכזי וההתלבטות הכי רצינית של השידור הציבורי בתחרות שלוֹ נגד השידור המסחרי . איזה ומהו התוכן המדויק שעל השידור הציבורי להציע ולנפק , ואֵלוּ מסרים עליו להפיק מול תכניו של השידור המסחרי . היכן עובר שביל הזהב הזה המאחד את הצורך והרצון לחבילת שידור אחת . אווירה של "זכות בלעדית" שררה בעת ההיא ברשות השידור ויצרה תחושת הנאה ושיכרון כוח . ברבות השנים היא גרמה לניוון שרירים וסטגנציה של המחשבה . במובן מסוים הזכות הבלעדית הופכת למחלה כמעט חשוכת מרפא . וועדת החינוך של הכנסת המליצה לממשלה זה מכבר על תרופה חדשה . הקמת ערוץ טלוויזיה שני בישראל שלא במסגרת רשות השידור ואשר ימומן משידורי פרסומת מסחרית . התחרות היא נשמת אפה של כל רשת שידור באשר היא במדינה בת חורין .

אורי פורת כבר מָשָל שנה ברשות השידור . הוא קיבל בברכה את השינויים הגדולים שערכתי בהיקף שידורי הספורט והעניק לי סיוע נדיב ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של כל ענפי הספורט הרלוואנטיים והאהובים על ציבור הצופים במדינת ישראל . אורי פורת אִפשֵר לי להיות העורך הראשי שלהם במלוא מובן משמעות של התפקיד "מנווט , מפיק , ועורך" . הוא היה המנכ"ל הראשון ברשות השידור שהבין את הצורך להכין לוח עבודה ארוך טווח של שידורי הספורט . למרחק של שנים . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן ייבדל לחיים ארוכים העמידו לרשותי את הממון , מאכסימום כוח האדם , ואת הטכנולוגיה הטלוויזיונית הנדרשים להפקה , צילום , ושידור של ישיר אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים – בארץ ובעולם למשלם האגרה הציבורית של רשות השידור . עושר של אמצעי הפקה עליהם יכולתי רק לחלום בתקופתו של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984 – 1979 . אורי פורת היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שסייע לי לחבר בצורה מסיבית ויעילה בין הטכנולוגיה לתוכן . הוא הבין מייד שהעיתונאות האיכותית בטלוויזיה מותנית בשימוש מושכל ונכון בטכנולוגיה מיידית . לא הייתי צריך להתווכח עמו על כל מצלמה , כֶּבֶל קול , או VTR להקלטה ועריכה . תקופתו של מנכ"ל רשות השידור הקודם יוסף "טומי" לפיד ז"ל חלפה לבלי שוֹב . הגדרתי את מעשיו והחלטותיו של אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הציבורית בישראל בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 , כ- "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) הראשונה" . מהפכת הטלוויזיה על שמו של גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' שבסיסה הוא הרצון להתחבר בשידורים ישירים לאירועי הספורט הרלוואנטיים והגדולים בארץ ובעולם . המהפכה החלה להניב פירות ראשונים מייד עם כניסתו של אורי פורת לתפקיד הרם . אורי פורת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שהסכים עִמי כעורך ומנהל שידורי הספורט שלוֹ , כי משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע וטורנירי אליפויות אירופה לאומות  בכדורגל הם אובייקט שידור נבחרים ורלוואנטיים החייבים להיות בסַל תרבות הצפייה של משלם האגרה , ולכן חייבים להיות משודרים בטלוויזיה הציבורית . מנכ"ל רשות השידור ביקש לנהוג כמו מנכ"לים עמיתים אחרים ב- EBU שהיו כבר מזמן על ה- List של חוזה הכדורגל UEFA- EBU , בין איגוד השידור האירופי וההתאחדות האירופית בכדורגל . מדהים כמה הייתה שונה תפישתו וגישתו של אורי פורת את השידור הציבורי מאלו של קודמיו יוסף 'טומי' לפיד ויצחק לבני . הוא הִימֵר בגדול על שידורי הספורט הרלוואנטיים כמודל מצליח בשידור הציבורי , שידורי ספורט שהמנכ"לים של רשות השידור שקדמו לוֹ התרחקוּ מהם כמו מאֵש .

porat 1

טקסט תמונה :  קיץ 2000 . מכון ווינגייט . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (בן 65) מרביץ "ציונות" ומרצה בהשתלמות שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שערכתי לצוותים שלנו לקראת ובטרם היציאה ל- אולימפיאדת סידני 2000 . אורי פורת היה תומך נלהב של השידורים האולימפיים בערוץ הטלוויזיה הציבורי . בתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה פעמיים מפקדי העליון בעת שהפקתי וניהלתי את שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 (115 שעות שידור בתקופה של 16 ימים) ואולימפיאדת סידני 2000 (233 שעות שידור בתקופה של 17 ימים) . (תיעוד וצילום מירב אולייניק- מכון ווינגייט . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

להתפתחות צילום ענפי הספורט השונים ובראשם הכדורגל – בארץ ובעולם יש היסטוריה ארוכה וציוני דרך רבים . מן ההיבט שלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך 22 שנה בשנים ההן של 2002 – 1980, קיימים שלושה ציוני דרך חשובים והקרדינליים ביותר והם : הראשון , בניית מצלמת ה- Video הראשונה ושידור בכורה ישיר והיסטורי של הטלוויזיה הגרמנית Telefunken באולימפיאדת ברלין 1936 . השני, המצאת הפס המגנטי ב- 1956 ומציאת פתרון טכנולוגי של חברת האלקטרוניקה האמריקנית AMPEX להקלטת תמונת ה- Video , דבר שטרם היה אפשרית עד אז . השלישי, המצאת ה- Replay Slow Motion ב- 1961 ע"י רון ארלדג' Roone Arledge נשיא חטיבת הספורט המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC והמהנדס שלו Bob Trachinger . המצאת ההילוך החוזר האיטי האריכה את חוויית רגעי השיא של הצופים ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד . חלומו של כל מפיק טלוויזיה הוא לזכות בנתח טכנולוגי מרבי כדי להפוך את סחורת השידור שלו לפופולארית ואינטראקטיבית . מעין זיקת גומלין והשפעה הדדית בין המְשָדֵר לצופה הטלוויזיה . חלומה של כל רשת שידור היא להפיק רווח מהשילוב האינטראקטיבי הזה ולזכות בנתח צפייה גדול ככל האפשר . בקשר האינטראקטיבי שנוצר נוטֶה צופה הטלוויזיה לא רק להעמיד את עצמו במקום שַדָָּר הכדורגל , אלא שואף גם לתפוש את מקומו של שופט המשחק . החלומות האלה הם ברי הגשמה רק במקרים בהם ניתן להציב מינימום של מצלמות באִצטדיון צמודות למכשירי הקלטה נפרדים . אני מדבר מניסיוני האישי . המינימום הזה הוא מספר ערטילאי חסר הגדרה מדויקת ומבחינה מסוימת גם חסר סוף . הטכנולוגיה הטלוויזיונית היא אבי אבות העיתונאות הטלוויזיונית והדיווח המיידי . החלום הגדול שלי היה להפוך את מצלמות "משחק השבת" למצלמות שופטות . במקרים מסוימים צלחה דרכי . ליגת ה- NFL בארה"ב הפכה ב- 1986 את המצלמות של הרשתות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS למצלמות שופטות על פי הן יישק דבר . זה אפשרי במצב של שימוש בטכנולוגיית צילום מרבית, וגם אחידה, ולאמריקנים כפי שידוע לא חסר ממון וגם לא אמצעי צילום.

פסגת היכולת האנושית 68

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 (16.8.1936 – 1.8.1936) . המהנדס הראשי של חברת Telefunken הגרמנית וולטר ברוך (Walter Bruch) בודק ובוחן את אחת ממצלמות ה- Video הענקיות שלו , הדור הראשון של מצלמות ה- ווידיאו שנראו כמו תותחי צילום . חברת Telefunken בחסות משרד התקשורת והדואר הגרמני ה- DPR ׁ(ראשית תיבות של Deutsche Post Reich) ברייך ה- 3 תחת אחריותו של שר התעמולה יוזף גבלס העבירה כ- 80 שעות בשידורים ישירים מתחרויות הא"ק , השחייה , וההתעמלות של אולימפיאדת ברלין 1936. לא נשאר כל זיכרון צילומי מפועלה העצום של "טלפונקן" משום שמהנדסי הטלוויזיה לא ידעו אז כיצד להקליט ולשמר את תמונת ה- Video . (התמונה באדיבות ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הצילום כך דבֵק הכדורגל בעוד ועוד צופי טלוויזיה . מכאן הייתה קצרה הדרך של הוועדות המארגנות לתבוע תמלוגים עבור שידוריו . אך בעוד התפתחות כיסוי וצילום הכדורגל בטלוויזיה הייתה תהליך איטי ואבולוציוני , התשלומים עבור הזכות לשדרו היו רבולוציוניים וכבירים . באופן כמעט פרדוקסאלי נוצרה קורלציה מתמטית בין ה- אֶבולוציה של הצילום לבין ה- רֶבולוציה של הזיכיון לצלם אותו ולהפיצו ברבים . משחקי גביע העולם בכדורגל של אנגליה 1966 הוענקו לרשתות הטלוויזיה בתבל עבור חופן דולרים מעטים, כ- 1.000000 (מיליון) דולר בלבד. כעבור 36 שנה במונדיאל של יפן / קוריאה 2002 הֵן נדרשו לשלם עבור אותן זכויות השידורים פי 1000 (אֶלֶף) יותר, סך של 1.000000000 (מיליארד) דולר . תמורת המונדיאל של גרמניה 2006 שילמו רשתות הטלוויזיה בעולם תוספת של עוד % 25 . הסכום האמיר ל- 1.250000000 (מיליארד ורבע) דולר .

רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC הייתה הראשונה ב- 1966 שהפכה את טורניר המונדיאל בארצה לאירוע גלובאלי . במובן הזה רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC הייתה Pioneer טלוויזיוני . ה- BBC ביצע את קפיצת הדרך הגדולה ביותר באבולוציה של השידור מן ההיבט הבינלאומי והיה חלוץ הטלוויזיה הראשון שהעניק  ל- 600 מיליון צופים בעולם את הזכות לבַקֵר את השָדָר ולקַלֵל את השופט , ונתן לגיטימציה ל- FIFA  לדרוש תמלוגים עבור השידורים . אפילו שערו השנוי במחלוקת של גֶ'פְרִי "ג'ף" הֶרְסְט (Joeffrey “Jeoff”` Hurst) חלוץ נבחרת אנגליה שהובקע בדקה ה- 100 במשחק הגמר בו גברה אנגליה על מערב גרמניה  4 : 2  בשבת אחה"צ של 30 ביולי 1966 והביא לזכייתה היחידה של אנגליה עד כה בגביע העולם לא הֵעיב על הצלחת ההפקה הענקית ההיסטורית של ה- BBC .  כזכור לא הצליחו מצלמות ה- BBC להוכיח מעולם האם הכדור של גֶ'ף הֶרְסְט עבר במלוא היקפו את קו השער והאם אומנם היה חוקי וכשר למהדרין . בכך שללו מצופה הטלוויזיה את זכותו האינטראקטיבית להיות שופט המשחק . אף על פי כן הייתה ההפקה הבריטית הצלחה כבירה . בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית הצליחה רשת שידור אחת (ה- BBC) להציב 8 ניידות שידור בשמונה מגרשים שונים בשבע ערים שונות : לונדון (2 אצטדיונים "וומבליי" ו- "ווייט סיטי) , שפילד , בירמינגהאם , מידלסברו , סנדרלנד , ליוורפול , ו- מנצ'סטר) , לרבות מערכות Replay מיושנות אומנם אך מסודרות , מצאה פתרונות להעברת סיגנל השידור מכל עיר ואִצטדיון לרחבי תבל , ואומנם שידרה ישיר ב- Video את כל 32 משחקי הטורניר במונדיאל 1966. ההפקה של ה- BBC הייתה יעילה , מרהיבה , ומדהימה כאחת אם ניקח בחשבון שאת מונדיאל צ'ילה 1962 כיסו מצלמות Film בלבד וכלל ללא שידורים ישירים .

רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית הדגולה ה- BBC היוותה מורה דרך לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שבאו אחריה ושימשו Host broadcasters של המונדיאלים הבאים , אלה של מכסיקו 1970 , גרמניה 1974 , ארגנטינה 1978 , ספרד 1982, מכסיקו 1986 , איטליה 1990, ארה"ב 1994 , וצרפת 1998 . ב- 22 ביוני 1986 הבקיע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במונדיאל של מכסיקו 1986 שער ביד נגד אנגליה . השער אושר ע"י השופט . הניסוח התיאולוגי שלו בו כינה דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את השער שלוֹ , "יד האלוהים" , לא מנע ממצלמות הטלוויזיה הרבות באִצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" לחשוף את מעשה המִרמה . עדות נוספת להתפתחות המרשימה של צילום הכדורגל בטלוויזיה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ענייה מִידַי בראשיתה מלסַקֵר את הכדורגל בארץ בצורה מקיפה . דן שילון היה אומנם Pioneer והקים את "מבט ספורט" בסופה של 1968 מכלום , אך צילומי הכדורגל בתקופתו היו חלקיים ונעשו כמעט רק במצלמות פילם מעמדות שידור מאולתרות . משחקים רבים כלל לא תועדו . במשחקים שכן צולמו הוקצבה לכל מצלמה 20 דקות בלבד חומר צילום , כ- 800 רגל של Film reversal  להתמודדות שנמשכת 90 דקות . מכאן מובנת הסיבה מדוע כל כך הרבה שערים שהובקעו במשך השנים במשחקים השונים , פוספסו ע"י צלמי הטלוויזיה הישראלית ולא תועדו מעולם .

fridman

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה שעברה . צוות צילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מכסה במצלמת BL משחק כדורגל מעמדת צילום מאולתרת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הכתב משה גרטל , עוזר צלם מאיר פישמן , והצלם משה'לה פרידמן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתוך האבולוציה הזאת עשה מוטי קירשנבאום ב- 1993 משהתמנה למנכ"ל רשות השידור את קפיצת הדרך הגדולה ביותר למען כיסוי הכדורגל בישראל . בעונת 1994 – 1993 הוא העמיד מידֵי שבת לרשותי את מירב האמצעים הטכנולוגיים וכלי ההפקה , הצילום , והעריכה של הטלוויזיה הציבורית לכיסוי משחקי הליגה הלאומית . בפעם הראשונה מזה רבע מאה של שנים מאז נוסד ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ב- 1968 , צולמו באותה עונה הארוכה ביותר בתולדות הליגה הלאומית בארץ כל 273 המשחקים  ב- Video . לכן כיניתי את עונת הכדורגל ההיא של  1994- 1993 כ- "עונת הזהב" של מחלקת הספורט בשירות הטלוויזיה הישראלית . היא הייתה כזו ."משחק השבת" הפך למסמך עיתונאי דוקומנטארי שלם . רייטינג הצפייה הרקיע שחקים ועמד מידֵי מוצ"ש על  % 45 . לרוע מזלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , קָם באותה שנה ערוץ 2 על רגליו . הוא לטש עיניים וחמד מייד את סחורת השידור הפופולארית . בצדק . ערוץ 2 שילם להתאחדות פי שניים יותר כסף וזכה בבכורה . שאר היסטוריה מפורטת בספר, "סמן ימני" העוסק בין השאר במאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם . קידמתי בברכה רבה את חילופי המנכ"לים באפריל 1984 . התייצבותו של אורי פורת בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל במקומו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל הייתה על פי הבנתי, "האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון" .

חודשים אפריל , מאי , יוני , ויולי ב- 1985 היו גדושים בשידורי ספורט ישירים בארץ ומהעולם – בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי . מחלקת הספורט בהנהגתי עבדה מסביב לשעון . התקופה הזאת כללה את סִדְרַת משחקי הגמר סל הדרמטית בין מכבי ת"א לקבוצת הפועל ת"א שנערכו בהיכל הספורט היד אליהו . הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון , אך במשחק השני הורחק שחקנה מַיִיק לָארְגִי יחד עם מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי ממכבי ת"א בשל תגרה מכוערת ביניהם . זאת לא הייתה הרחקת שוות כוחות מפני שמשקלו הסגולי של מַיִיק לָארְגִי בקבוצת הפועל ת"א עלה לאין ערוך על זה של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א . ללא מַיִיק לָארְגִי הפסידה הפועל ת"א במשחק השני וגם בשלישי , והפסידה שוב את האליפות למכבי ת"א . שידרנו ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואח"כ את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בו הביסה מכבי ת"א את מכבי חיפה 121 : 81 . שידרנו ישיר גם את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל באִצטדיון ר"ג , בו ניצחה בית"ר ירושלים עם מאמנה דָוִד "דוּבִיד" שְוָויְיצֶר את מכבי חיפה 1 : 0 משער של אלי אוחנה . אח"כ בחודש יוני של 1985 שידרנו ישיר את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה אותה שנה בגרמניה בהשתתפות נבחרת ישראל. בתחילת חודש יולי שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לנשים וגברים באליפות הטניס של ווימבלדון , וכמובן את ניצחונותיהם המזהירים של מַרְטִינָה נַאבְרָאטִילוֹבָה בשבת – 6 ביולי 1985על כְּרִיס אֶוֶורְט במשחק הגמר לנשים בווימבלדון , ולמחרת ביום ראשון – 7 ביולי 1985 , את זה של בּוֹרִיס בֶּקֶר בן ה- 17 על הדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן במשחק הגמר לגברים . כמה ימים אח"כ החלו שידורי תחרויות המכבייה ה- 12 שכוסו שוב ע"י מחלקת הספורט . הפכתי בעזרתו של אורי פורת את מקבץ שידורי הספורט הישירים הללו בתקופה הזאת של השנה לתופעה מחזורית. מידֵי שנה . אל הגודש הזה צריך להזכיר נוספו שלוש תוכניות הספורט השבועיות הקבועות , "משחק השבת" , "משחק השבוע" , ו- "מבט ספורט" . לא פלא שצברתי לעצמי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים כל כך הרבה קנאים ומתנגדים נוכח כמות ומִצבּוֹר גדול של שידורי הספורט האלו . ועכשיו ניצבו בשער שתי משימות יוקרתיות חדשות נוספות – שני שידורים ישירים נוספים של  משחקי הגמר בכדורגל לקבוצות מחזיקות גביע ואלופות שעמדו להיערך בחודש מאי 1985 בשתי ערים באירופה , רוֹטֶרְדָם ובריסל .

על נסים קיוויתי הטלתי לשָדֵר את משחק הגמר לקבוצות מחזיקות גביע בין אֶוֶורְטוֹן (EVERTON) האנגלית לרָאפִּיד וִוינָה האוסטרית (Rapid Vinna) שעמד להיערך ביום רביעי – 16 במאי 1985 . אוורטון ניצחה בתוצאה 3 : 1 והשידור הישיר הזה עבר בשלום . את המשחק הבכיר והחשוב מבין השניים ליוורפול – יובנטוס שמרתי ליורם ארבל . שני מבצעי שידור לא מסובכים להפקה אך בלתי אפשריים לשידור בתקופתו של יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל האיש שקדם לאורי פורת ברשות השידור . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור היה היחיד מבין עשרות המנכ"לים האחרים  ב- EBU  שנמנע באדיקות במשך חמש שנות כהונתו להציב את שידורי הכדורגל הישירים האלה בגביעי אירופה , בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית בישראל . נקל להבין לכן איזה שינוי דרמטי חוללה הופעתו של אורי פורת בשמי רשות השידור ב- 1984 . הייתה לו השפעה עלי ולי עליו במערכת עיתונאית בעלת היזון חוזר בתוככי רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית . הייתה לי השפעה עליו במסגרת אחריותי כעורך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

אלופת אנגליה לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והקהל הקנאי של ה- "KOP" היו מוכרים היטב בישראל . משחקיה של ליוורפול כאובייקט שידור נבחר של ה- BBC , שודרו שוב ושוב בתוכנית הספורט שלנו "משחק השבוע" . יוּבֶנְטוּס (Juventus) הייתה ידועה פחות . היא לא הייתה מוכרת לציבור . הכדורגל האיטלקי לא ידע לשָוֵוק את עצמו . ב- 1985 טרם שידרנו דבר מהליגה האיטלקית הנפלאה לעומת שידורים אין סְפור של הכדורגל האנגלי שזכויות השידורים שלוֹ היו בלעדיות שלנו . אפילו מִישֶל פְּלָאטִינִי שחקן החיזוק הצרפתי הנערץ של יובנטוס היה כמעט עַלוּם שֵם בישראל . המנכ"ל אורי פורת הציע לי שוב לשָדֵר את שני משחקי הצמרת האלו Off Tube מהאולפן בירושלים כדי לחסוך בעלויות בשידורים כפי שעשינו אשתקד במשחק הגמר ליוורפול – רומא . בכך דמה בתחילה ליוסף "טומי" לפיד . הוא עשה כל מאמץ לשמור על כל דולר בקופת רשות השידור . המנכ"ל ראה בשני השידורים האלה מטרות נקודתיות ולא טורניר מתמשך . סירבתי . הסברתי למנכ"ל שאני רואה את עמדת השידור באִצטדיון לא רק כנשקו היעיל וההכרחי של השַדָּר , אלא גם האחרוֹן שלוֹ . כפי שאנחנו משדרים אירועי ספורט בארץ מעמדות שידור בלבד ממגרשי הכדורגל , היכלי הכדורסל , הטניס , בריכת השחייה , ואִצטדיון הא"ק , כך עלינו לפעול גם בשידורי חו"ל . אורי פורת השתכנע . נסים קיוויתי ויורם ארבל טסו לאירופה .

arbel 6

טקסט תמונה :  שנת 1986 . שני שדרי הספורט המובילים בימים ההם נסים קיוויתי (מימין) ויורם ארבל מתארחים בביתי בירושלים ב- 23 בנובמבר 1986 . רעייתי ואנוכי חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60 . שניהם היו שדרי ספורט דגולים . מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול בריטון חזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה . (תיעוד וצילום יעל תג'ר – אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביום שני – 27 במאי 1985 , יומיים לפני משחק הגמר שלחנו אורי פורת ואנכי את יורם ארבל לבריסל לשָדֵר ישיר את משחק הגמר על גביע אירופה בכדורגל בין אלופת איטליה יובנטוס לבין ליוורפול אלופת אנגליה . "יורם אתה נוסע למשימת השידור שלך 48 שעות לפני שהיא מתחילה . יש לך המון זמן להתכונן לשידור החשוב וגם לנוח לקראתו" , אמרתי לו בשיחת טלפון לביתו בפתח תקווה , והוספתי , "אני בעצמי אנהל את השידור הישיר מעמדת הפיקוד והבקרה שלי באולפן B שלנו בירושלים . מאחל לך דרך צלחה . זכור להיות בעמדת השידור לא יאוחר משבע בערב , כך נוכל לעשות בניחותא את בדיקות התקשורת ההכרחיות על קו שידור ה- 4W (ארבע גידי) בין אִצטדיון "הייסל" בבריסל לבין האולפן בירושלים". הצטרפנו באמת למשפחת העמים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אמורה לשדר ישיר ב- 29 במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" (Heysel) בבריסל את אחד מאירועי הכדורגל הבינלאומיים החשובים, המסקרנים, והיוקרתיים ביותר של השנה לצִדן של כ- 60 רשתות טלוויזיה נוספות בתבל . לא שיערתי בנפשי שדווקא שָם בבלגיה בעת השידור הישיר של אירוע ספורט אירופי מסורתי ופופולארי כל כך נצפה בטלוויזיה וחשוב , שאורי פורת התיר לי לראשונה לשָדְרוֹ מעמדת שידור באִצטדיון (נהנינו מ- % 75 רייטינג בערוץ טלוויזיה היחיד של מדינת ישראל בימים ההם) תתפתח קטסטרופה עיתונאית שלא ידענו כמותה עד אז . הגדולה ביותר שהתחוללה אי פעם בכל הזמנים בתולדות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות הבלגיות , BRT הממלכתית (משדרת בשפה הפלמית)  ו- RTBF המסחרית (משדרת בשפה הצרפתית) שימשו כ- Host broadcaster משותף של המשחק והעניקו להפקת שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול (Juventus vs. Liverpool) תשומת לב רבה . יוקרתן המקצועית עמדה במבחן גדול , באירופה וגם בבלגיה עצמה . למרות ההפקה המשותפת זה היה שידור תחרותי בין שתי רשתות הטלוויזיה הארציות בבלגיה . השַדָּר הבלגי הידוע רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) שידר ישיר את המשחק ל- BRT בשפה הפלמית , ועמיתו אַרְסֶן וֵוילָאן (Arsene Vaillant) שידר את המשחק בשפה הצרפתית ברשת הטלוויזיה RTBF . מנהלי מחלקות הספורט של  רשת BRT   ו- RTBF מר Wim De Gruyter ומר Marc Jeuniau פעלו ביניהם בשיתוף פעולה והסכמה והציבו באצטדיון 8 מצלמות ו- 5 יחידות VTR של הילוכים חוזרים . בימאי ניידת השידור היה פִילִיפּ לוֹמִבָּארְדְס (Philippe Lombaerts) . רשת טלוויזיה הציבורית הבלגית BRT ורשת הטלוויזיה הבלגית המסחרית RTBF , מיסדו כ- 45 עמדות שידור עבור ה- EBU באִצטדיון "הייסל" בבריסל . הוכחה כי המשחק הזה עורר עניין שיא באירופה וגם בארץ . סיגנל השידור הבינלאומי רב המשתתפים (Multilateral)  נפתח בתשע וחמש דקות בעֶרֶב על פי שעון ישראל והקדים בעֶשֶר דקות כמקובל את בעיטת הפתיחה . רשתות הטלוויזיה האירופיות קיבלו את סיגנל השידור מבריסל באמצעות מערכת צלחות Microwave שרושתו לאורכה ורוחבה של מערב ומזרח אירופה תחת הפיקוח של ה- EBU (איגוד השידור האירופי שכלל בשורותיו את רשתות הטלוויזיה של מערב אירופה) ותחת הפיקוח של OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) . שעון הקיץ של ישראל הקדים בשעה את שעון אירופה . המשחק היה אמור להתחיל בתשע ורבע בישראל ובשמונה ורבע באירופה . משום מה בעיטת הפתיחה התעכבה .

שידור "מבט" הוקדם בהוראת מנכ"ל רשות השידור , ובעצם שימש מנקודת מבטי כמעין Promo (קדימון) לקראת אחת מהצגות הכדורגל הגדולות והחשובות בתבל . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עמד בדיבורו . "הביקורות מבית ומחוץ לא יכופפו אותי" , הבטיח לי והדגיש את הביקורות מבית . רבים מאנשי חטיבת החדשות לא אהבו את מהלכי הספורט שלוֹ ושלי . "שידורי הספורט השתלטו על רוממה" , לִחששוּ מעבר לכל פינה בבניין . הם ממש לא הזיזו לי . ישבתי נינוח בחדר הבקרה של אולפן ב' בבניין ברוממה היכל הקודש של שידורי הטלוויזיה בירושלים . רוחו של אורי פורת שרתה יחד עִמִי שם . נותרו בידי עוד כמה דקות כדי לצלצל אליו הביתה לראשון לציון ולדווח לו שקו השידור ה- W 4  פועל כהלכה מאִצטדיון "הייסל" בבריסל וגם סיגנל התמונה מגיע באיכות טובה לאולפן בירושלים . הייתי דרוך אך שקט ושָלֵו לחלוטין . מ"מ מנהל הטלוויזיה היה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן . יחסי הכוחות בהנהלה היו ברורים . ידעתי עכשיו שאיש לא יעֵז לפגוע עוד בשידורי הספורט הרלוואנטיים והנחוצים , מפני שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת מְסוֹכֵך על גבי . בשמונה בערב סגרתי את הקצוות האחרונים של השידור הישיר . התחלתי לנַהֵל אותו . התחברתי לקו שידור ה- 4W של המשחק כשאני עטור סביבי בסוללת הטלפונים ארצית ובינלאומית ההכרחית לניהול שידור טלוויזיה בינלאומי מהסוג הזה "מול" יורם ארבל שישב בצד השני של הקַו בעמדת השידור באִצטדיון "הֵייסֶל" (Heysel) בבריסל . הכול היה תקין וערוך לקראת ביצוע המשימה .

בתשע ועשר דקות בערב שידֵר נסים קיוויתי מנחה השידור באולפן הספורט בירושלים את טקסט הפתיחה , ונתן את האוֹת , "אנחנו עוברים עכשיו בשידור ישיר אל יורם ארבל הממתין לנו בעמדת השידור ב- "הייסל" . המתנתי שנייה ואז לחצתי על ה- Talk back של קו השידור ה- W4 של יורם ארבל (טכנולוגיית תקשורת המאפשרת לי להעביר הוראות לשַדָּר מבלי שקולי יישמע בבתי הצופים) , והודעתי לוֹ , "יורם ארבל השידור שלך , בהצלחה" . חמש המילים הללו הן Cue וצופן הקוֹד בתקשורת בינינו בהן השַדָּר יודע בוודאות של % 100 כי הוא נמצא ב- "אוויר" , ורשאי להתחיל ממקום מושבו הרחק מכאן את השידור הישיר לצופי הטלוויזיה בישראל .

yoash

טקסט תמונה : 29 במאי 1985 . שמונה בערב . בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים .

אני ניצב בדלת הכניסה המובילה לחדר הבקרה של אולפן ב' , היכל הקודש של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ברוממה ירושלים . דקות ספורות ממש לפני תחילת השידור הישיר של יורם ארבל במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין יובנטוס האיטלקית וליוורפול האנגלית ב- 29  במאי 1985 מאִצטדיון "הייסל" בבריסל . בחלום הכי שחור שלי לא תיארתי שמבצע השידור הזה יהפוך ל- "Flop" טלוויזיוני. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

השידור הישיר החל . אך לא המשחק . שחקני שתי הקבוצות נראו מתאמנים על כַּר הַדֶשֶא מעבר למועד שריקת הפתיחה של המשחק שבוששה לבוא . הדקות נקפו ושום דבר לא קרה . דבר חַרִיג ובלתי מקובל בארגון האירופי הקפדני והמדויק . עליתי על ה- 4W ותחקרתי אותו , "יורם מדוע בעיטת הפתיחה מתעכבת ? מוכרח לקרות משהו מאוד חמור אם אירוע ספורט בינלאומי בסדר גודל כזה המשודר ישיר ע"י כ- 70 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם איננו מתחיל בזמן !", יורם ארבל שישב בעמדת שידור באִצטדיון "הייסל" לא ידע להסביר לי את פשר העיכוב. הוא המשיך לשָדֵר את הכנות שחקני ליוורפול ויובנטוס מתאמנים ובועטים באין ספור כדורים על כר הדשא כאילו לא קרה דבר . השידור הישיר הפך למשעמם . החלטתי בעמדת הפיקוד שלי באולפן הבקרה לנטוש לזמן קצר את השידור הישיר מבריסל כדי להקל על יורם ארבל שהיה במצוקה ולהעבירו בחזרה למגיש נסים קיוויתי שישב באולפן בירושלים . הרצנו שוב לצופים את קטעי ה- Highlights של המשחקים הקודמים במפעל ודרכן של שתי הקבוצות ליוורפול ויובנטוס אל משחק הגמר. יורם ארבל התאושש בינתיים בעמדת השידור בבריסל . בעוד קטעי ה- Highlights רצים במהירות על המסך , ביקשתי מיורם ארבל באמצעות ה- Talk back של קו השידור ה- 4W לברר מדוע המשחק איננו מתחיל . השידור חזר לבריסל אך לשַדָּר שלי לא הייתה תשובה .

חלפה כבר שלושת רבעי שעה והמשחק טרם החל . יצאתי מדעתי בעמדת ניהול השידור בירושלים . האצתי בו לבַרֵר מדוע יש איחור כה רב . השידור של יורם ארבל הפך לבלתי רלוואנטי . אפילו לשַדָּר מצטיין כמוהו נגמר הטקסט . מה כבר היה לוֹ לשָדֵר ולהוסיף על שחקני שתי הקבוצות המתחממים במגרש שעה ארוכה מבלי שיקרה משהו דרמטי בתמונת הטלוויזיה . הוא שרף את המילים ואמר כבר את הכול . היה ברור שמשהו חמור קרה באִצטדיון וקיימת סיבה רצינית לעיכוב התמוה והמתמשך , אך השַדָּר שלי שישב בעמדת שידור באִצטדיון ומעולם לא היה עיתונאי , לא ידע לספר לי ולא לצופים שלנו שממש לידו באזור בלוֹק "Z" בתוך אִצטדיון "הֵייסֶל" עצמו , מקום מושבם של אוהדי יובנטוס התחולל בשמונה ו- 27 דקות בערב (על פי שעון ישראל) אסון כבד בנפש בו קיפחו את חייהם עשרות אוהדים איטלקיים ומאוֹת נפצעו. היה שם בלגן גדול . הרשויות הבלגיות ידעו שמדובר באסון נוראי בו נִספו עשרות ונפצעו מאות . ממדי האסון האיצו את ההתייעצות בין הגורמים המוסמכים כיצד יש לנהוג עם המשחק . בעיטת הפתיחה נדחתה שוב ושוב . זָ'אק ג'וֹרְג' (Jacques Georges) נשיא UEFA בעת ההיא ומזכ"ל ההתאחדות האירופית האנס באנגרטר (Hans Bangerter) , בצוותא עם יו"ר התאחדות הכדורגל הבלגית לוּאִי ווֹאוּטֶרְס (Louis Wouters) ונשיאי ליוורפול ויובנטוס מר פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן (Peter Robinson) ומר זָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי (Jean Pierre Boniperti) , ובתיאום עם נציגי הרשויות של בריסל קצין הביטחון של האירוע לוטננט – קולונל בירנארט (Beernaert) , מפקד משטרת בריסל פּוֹאֶלְס (Poels) , וראש שירותי יחידות ההצלה ומפקד כבאי האש של העיר בריסל מר וָואן – גוֹמְפֶּל  (Van Gompel) – ישבו על המדוכה כבר שעה ארוכה . הם דנו והתלבטו האם ניתן לקיים בכלל את המשחק בעקבות האסון הנורא שהתרחש , אך יורם ארבל לא ידע דבר . פִּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא מועדון ליוורפול וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא מועדון  יובנטוס ביקשו לבטֵל את המשחק ואת ההתמודדות בין יובנטוס לליוורפול בגלל ממדי האסון . הם טענו כי ההתמודדות איבדה את ערכה הספורטיבי , אך נציגי הרשויות הבלגיות הזהירו אותם כי המצב יוּרַע עוד יותר אם האוהדים יישלחו לרחובות העיר ללא קיום המשחק .

הבעיה שלי כמנהל השידור הישיר הייתה שגרגירי החוֹל זלגו מטה ושרפו את זמן הלוויין האוזֵל והולך . לא היה לי כל מושג מדוע המשחק אינו מתחיל . סיגנל השידור בתוך אירופה הוּרַץ כרגיל באמצעות מערכת המִמְסַר הקרקעית המשומנת היטב של איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . לא הייתה סכנה שהשידור שלהם ייקטע בשל האיחור העצום . אנחנו נדרשנו כרגיל לשירותי לוויין ה- Primary האטלנטי . זמנינו היה קצוב . בעֶשֶר בערב התחלתי לחשוש כי סיום המשחק נמצא בסכנת שידור . משחק גביע כמו משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בניגוד למשחקי ליגה רגילים חייב להיות מוכרע . לכן משחקים מהסוג הזה גוררים לעיתים הארכות בנות חצי שעה וגם בעיטות הכרעה מ- 11 מ' במידה והמשחק לא הוכרע גם בתום 120דקות . גם טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת בתום ההכרעה גוזל זמן שידור לווייני יקר . משחק כדורגל בן שעה וחצי הופך בתנאים מסוימים לשידור תפוּח בן שעתיים וחצי . זאת הייתה הסיבה שהזמנתי מחברת COMSAT האמריקנית בלוק שידור על הלוויין ה- Primary האטלנטי , החֵל מרבע לתשע בעֶרֶב ועד חצות . זה היה חייב להספיק . גם אם תהיה הארכה ובעיטות הכרעה מ- 11 מ' . ביקשתי בטלפון מעמדת הפיקוד שלי באולפן ב' מאיציק גינת מהעובדים הבכירים של חברת "בזק" בתחנת התקשורת ל- לוויינים בעמק האלה לפנות ל- COMSAT כדי להאריך את השידור הישיר של יובנטוס – ליוורפול בשעה נוספת ולסיימו ב- 01.00 במקום ב- 24.00 . צריך להבין כי ב- 1985 עמדו לרשות תחנת הקרקע ל- לוויינים בעמק שתי צלחת – אנטנה בלבד . השידור הישיר של סיגנל הטלוויזיה יובנטוס – ליוורפול רץ רק על לוויין ה- Primary האטלנטי . לוויין ה- Major האטלנטי היה Fully booked ועסק בשידורים אחרים . תקשורת הלוויינים הבינלאומית שלנו הייתה מוגבלת ודלה . איציק גינת חזר אלי ובישר לי את הבשורה המרה כי השידור הלווייני על ה- Primary הוזמן כבר החל מ- 24.00 ואין באפשרותה של COMSAT להיענות לבקשתי . חייתי על זמן שאול .

השעה כבר הייתה עֶשֶר בערב ושופט המשחק טרם שרק לפתיחתו . הייתי משוכנע שהתחוללה טרגדיה , אחרת אי אפשר להסביר את העיכוב המתמשך . ה- Host broadcaster הבלגי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הארציות RTBF ו- BRT המשיכו לספק למסך תמונות שגרתיות , השחקנים השתעשעו בכדור על כר הדֶשֶא מבלי שקורה בעצם מאום באִצטדיון . המשכתי להאיץ בו בחוסר סבלנות ב-Talk back מאולפן השידור בירושלים , "יורם מה קורה, מה פשר העיכוב הבלתי מוסבר הזה , אתה חייב לבדוק ?" . הוא לא ידע להשיב לי מפני שמעולם לא היה עיתונאי . הוא לא תפס ולא זיהה כלל שהסיפור העיתונאי בשידור הישיר שלוֹ באותו הרגע זה לא היו השחקנים המתחממים על כר הדשא אלא סיבת העיכוב של תחילת המשחק שלא החל בשעה היעודה מסיבה כלשהי . המשחק ליוורפול – יובנטוס היה אמור להיות משודר ישיר ל- 70 רשתות טלוויזיה . לא רק באירופה , אלא גם למדינות המזרח הרחוק באסיה , אוסטרליה וניו – זילנד , חלק ממדינות אפריקה , ולרשתות הטלוויזיה במרכז ודרום אמריקה. בכל קצוות תבל. הייתה מוכרחה להיות סיבה רצינית לוועדה המארגנת כדי לאחֵר את תחילת המשחק אך יורם ארבל לא איתר אותה מפני שכנראה לא היה סקרן דיו לחקור אותה . בלתי מובן עד היום . המשטרה הבלגית הייתה ערה ליריבות בין שני מחנות האוהדים ולפרובוקציות האלימות של אוהדי ליוורפול . היא בודדה אותם באצטדיון . היציעים באזור "Z" אוכלסו ע"י אלפי אוהדי יובנטוס , ואזור "Y" הוקצה לאוהדי ליוורפול . בין שני מחנות האוהדים חצצה אומנם חומה רכה ועדינה עליה הופקדו שוטרים מועטים כדי לשמור על הסדר, אך היריבות נמשכה בצעקות, קללות, וגידופים. אוהדי ליוורפול חיפשו כל הזמן מלחמה.

 בשמונה עשרים ושבע דקות על פי שעון ישראל קרתה הטרגדיה באִצטדיון "הֵייסֶל" . יציעי אזור "Z" היו עמוסים לעייפה . נדחסו לשם יותר מ- 2000 (אלפיים) אנשים מעבר למותר , רובם אוהדים איטלקיים שהשיגו כרטיסים בשוּק השחור מסוכני נסיעות איטלקיים אִצטדיון "הֵייסֶל" . אוהדי הכדורגל הברוטאליים של ליוורפול התגרו באוהדים האיטלקיים . הם הפעילו עליהם לחץ פיסי . האוהדים האיטלקיים נסוגו . הייתה שם צפיפות נוראית ופחד איום . הלחץ הנוראי עשה את שלו , והחומה המפרידה בין הבלוקים של "Z" ו- "Y" שהייתה בעצם קיר עלוב ומַט ליפול התמוטטה וקרסה . לעשרות אוהדים איטלקיים היא הפכה מלכודת מוות . החוליגנים הבריטיים לא הסתפקו באסון . הם השליכו מייד את שברי האבן מהחומה המרוסקת לעבר האוהדים האיטלקיים . 39 אוהדים איטלקיים נִספו ו- 250 אחרים נפצעו בדוחק ובצפיפות בשעה שנסו מכלי המשחית והנשק הקר של החוליגאנים פורעי החוק מליוורפול המְכוּנִים משום מה אוהדי כדורגל אנגליים . שַדָּר הטלוויזיה הישראלית שישב בעמדת השידור באִצטדיון כל כך סמוך לזירת האסון ההמוני לא הבחין בו ולא ידע מה קורה סביבו . לקולתו של יורם ארבל צריך להדגיש כי ה- Host broadcaster המקומי שהורכב משתי רשתות הטלוויזיה הבלגיות BRT / RTBF , לא תדרך ולא עִדְכֵּן את שדרי רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות היושבים בעמדות השידור שלהם באִצטדיון "הייסל" בכל הנוגע לאסון הכבד שהתרחש זה עתה . כל שָדָר היה צריך לשאוב את האינפורמציה בכוחותיו הוא . וצריך לומר עוד דבר לזכותו של יורם ארבל שממש לא ידע מהחיים שלו . לא היה קו ראיה ישיר בין אזור עמדות השידור שם שהה יורם ארבל והשדרים האחרים לבין אזור היציעים "Z" ששכן בצַד שמאל של האִצטדיון ושבּוֹ התחוללה הטרגדיה . שַדָּרִים נוספים של רשתות טלוויזיה אחרות  ב- EBU לא היו מודעים לגודל הטרגדיה מפני שהיו בודדים בעמדת השידור כמו יורם ארבל ללא שום סיוע ועדכון של ה- Host broadcaster .

יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysater) אמר לי שנים רבות אח"כ כי גם שַדָּר הספורט של רשת הטלוויזיה הנורווגית הממלכתית NRK אוֹיְבִינְד יוֹהָאנְסֶן (Oeivind Johnssen) לא ידע מהחיים שלוֹ ולא דיווח על האסון בשידור הישיר , אולי מפני שהיה לבד כמו יורם ארבל . מדהים כיצד קרה דבר כזה דווקא לשַדָּר הטלוויזיה הישראלית , מדוע לא ידע דבר על האסון שהתרחש באִצטדיון ומה היו נימוקיו למחדל העיתונאי . חלק מהשדרים האחרים מרשתות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות האירופיות החברות ב- EBU כמונו ושישבו בעמדות שידור באִצטדיון "הייסל" בסמוך ליורם ארבל , כבר דיווחו למאזיניהם וצופיהם על האסון . למען ההגינות צריך לציין שלא כולם דיווחו ולא כולם ידעו על האסון .

יורם ארבל זוכר על פי עדותו את הפרטים באותו הלילה ההוא של 29 במאי 1985 כשהוא יושב עדיין בעמדת השידור באצטדיון "הייסל" ואני בעמדת הפיקוד בירושלים ושנינו משוחחים על קו ה- 4W לאחר ניתוק התמונה הלוויינית : "יואש אלרואי , אני נשבע לך שלא ראיתי דבר . האסון הגדול קרה בשטח "מֵת" . לא היה קו ראייה בין מיקומן של עמדות השידור לבין האזור שם התרחש האסון . אני זוכר ששאלנו איש את רעהו מה קורה ומדוע המשחק אינו מתחיל אך לאף אחד לא הייתה תשובה . הייתי לבד לגמרי בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית באצטדיון 'הייסל' ללא עוזר שדר , ללא מפיק , וגם ללא טכנאי . אי אפשר היה לצאת מתחום עמדות השידור כדי לברר מה קרה . אגלה לך סוד . מתחם עמדות השידור היה סגור ומסוגר . אין יוצא ואין בא . אנשי הביטחון הבלגיים היו קשוחים . אפילו לשירותים לא נתנו לנו ללכת . מי שהיה צריך להשתין עשה זאת לתוך בקבוק "קוקה קולה" . אני והשדרים האחרים פשוט השתנו לתוך בקבוקי קוקה קולה . היינו כלואים שם . אני זוכר שראיתי מעמדת השידור שלי הרחק מצד שמאל בתוך האִצטדיון אנשים רצים עם אלונקות אבל לא ידעתי למה . לא הבנתי מה הסיבה" .

ג'ונתן מרטין (Jonathan Martin) ידיד אישי שלי ומי שהיה מנהל מחלקת הספורט של ה- BBC בימים ההם , זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הייתי בדרכי מהאולפן בלונדון לביתי במכוניתי בתום יום עבודה . לפתע שמעתי ברדיו של האוטו את שַדָּר הרדיו של ה- BBC  מדווח מעמדת השידור שלו באצטדיון "הייסל" על האסון הנורא . עצרתי את המכונית בתחנת הדלק הראשונה שנקרתה לי והתקשרתי  בטלפון משם לחבריי במחלקת הספורט של הטלוויזיה . צריך לזכור שהימים ההם היו טרום עידן הטלפון הסלולארי . שוחחתי עם חבריי במחלקת הספורט על האסון הכבד והתייעצנו כיצד לפעול . היה ברור לנו שאנו ממשיכים בשידור הישיר . בארי דייויס (Barry Davies) היה השדר שלנו במשחק הזה . לידו בעמדת השידור באצטדיון "הייסל" ישב בובי צ'ארלטון (Bobby Charlton) ששימש פרשן מחליף לג'ימי היל (Jimmy Hill) . ג'ימי היל נשאר לפרשן את המשחק מהאולפן בלונדון . רדיו ה- BBC דיווח מבריסל למאזיניו בבריטניה על האסון מייד כשהתחולל בשבע וחצי על פי שעון אירופה (שמונה וחצי בערב על פי שעון ישראל) . אנחנו פיגרנו אחרי הרדיו שלנו במעט . במחצית היו למחלקת הספורט של ה- BBC  כבר תמונות Video ראשונות מזירת הרצח" .

jimmy hill

טקסט תמונה : שנת 1985 . ג'ימי היל (Jimmy Hill) פרשן הכדורגל הוותיק של רשת הטלוויזיה ה- BBC. הוא היה בעברו מנהלה הכריזמטי של קבוצת הכדורגל קובנטרי סיטי. (באדיבות IFB). 

bobby charlton

טקסט תמונה : זהו סיר בובי צ'ארלטון (Sir Boby Charlton) בצעירותו אחד מבכירי הכדורגלנים האנגליים בנבחרת וקבוצת מנצ'סטר יונייטד בכל הזמנים . הוא שימש פרשן מזדמן בעמדת השידור של ה- BBC באצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 במשחק יובנטוס – ליוורפול , והחליף את הפרשן הקבוע ג'ימי היל שנשאר באולפן בלונדון . סקרנותו של בובי צ'ארלטון סייעה ל- BBC  "לעלות" במהירות על פרטי האסון הנורא שהתרחש ביציעי אִצטדיון "הייסל" , שָם נרצחו 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ו- 250 נפצעו בידי חוליגאנים הבריטיים ,  המכונים משום מה אוהדי כדורגל [2] . (באדיבות IFB) .

הבלגי מִיק מִישֶלְס (Mick Michels) היה בשעתו עורך ראשי של מגזין הכדורגל הבלגי השבועי רָב המוניטין "Foot Magazine" . הוא כיהן גם כחבר בוועדת העיתונות והטלוויזיה של ה- FIFA . ב- 29 במאי 1985נשא בתפקיד מזכ"ל תא כתבי הספורט בעיתונות הבלגית ושימש במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בין יובנטוס לליוורפול יחד עם רודי רוטנבוהלר (Rudy Rothenbuhler) כאחראיים ראשיים מטעם UEFA על מערך המדיה . עיתונות , טלוויזיה , ורדיו . מִיק מִישֶלִס התרוצֵץ בתוקף תפקידו בעת האסון והמשחק באזור עמדות השידור . מִיק מִישֶלְס זוכר פרט מעניין נוסף בעת שיחות התחקיר עמי [3] כלהלן : "השַדָּר הבלגי של רשת BRT רִיק דֶה סַאדֶלִיר (Rick De Saedeleer) היה הראשון קיבל את האינפורמציה על האסון מאחד העוזרים שלוֹ , משהו כעשר דקות אולי רבע שעה לאחר התרחשותו . עמדת השידור של BRT הייתה סמוכה לזו של ה- BBC . בעמדת השידור של ה- BBC ישב ליד של השַדָּר בארי דייוויס שחקן העבר הנודע בובי צ'ארלטון . הוא היה הפרשן של ה- BBC באותו ערב נורא . בובי צ'ארלטון לא היה עיתונאי אבל היה מספיק סקרן והתעניין לדעת מהי סיבת העיכוב המתמשך לתחילת המשחק . הוא פנה לריק דה סאדליר (Rick De Saedeleer) ושאל אותו לפשר הדבר , מדוע המשחק איננו מתחיל. ריק דה סאדליר סיפר לו על האסון . בובי צ'ארלטון דיווח על כך מייד לבארי דייויס . זאת היית הסיבה ש- BBC היה אחת מרשתות הטלוויזיה הזרות באצטדיון שעלו ראשונות על הידיעה החדשותית המרעישה והנוראית הזאת . השדרים בעמדות השידור באצטדיון "הייסל" לא קיבלו כל אינפורמציה מסודרת על האסון הקשה שהתרחש ביציעים באזור Z . התמונות הראשונות של הרצח ההמוני שודרו ברשתות הטלוויזיה כבר לפני שמונה בערב (על פי שעון אירופה)" .

michel

טקסט תמונה : שנת 1985 . זהו הבלגי מיק מישלס (Mick Michels) ששימש ב- 29 ב מאי 1985 באִצטדיון "הייסל" בבריסל , קצין העיתונות והמדיה (טלוויזיה ורדיו) הראשי מטעם UEFA . (התמונה באדיבות מיק מישלס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יורם ארבל עשה זאת באיחור עצום של כמעט שעה וחצי . רַק הודות לתושייתו של קָשָב רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס שצפה בשידור הישיר והתקשר אלי טלפונית מביתו בתל אביב לאולפן ב' בירושלים וסיפר לי אישית את פרטי האסון עליו שמע ברדיו מונטה קארלו .

קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini) ששימש במים ההם כראש ה- Eurovision Office של RAI רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית [4] זוכֵר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "זאת הייתה חוויה קשה מאוד ל- RAI ולמיליוני צופי הטלוויזיה שלנו באיטליה . ידענו על האסון מראשיתו אך לא הערכנו בתחילה את ממדיו . צוות השידור שלנו בראשותו של השַדָּר הבכיר בעמדת השידור באצטדיון "הייסל" ברונו פיצול (Bruno Pitzul) דיווח ישירות על האסון. השידור הישיר של RAI נפתח כשעה וחצי לפני שריקת הפתיחה . RAI הייתה בימים ההם בשיא כוחה ונחשבה לרשת טלוויזיה מובילה בשידורי הספורט ב- EBU . למרות האסון הכבד החלטנו להמשיך בשידור הישיר . ניצחונה של קבוצת יובנטוס 1 : 0 על ליוורפול מהשער של מישל פלאטיני הייתה נחמה פורתא לחובבי הכדורגל האיטלקיים" .

pizul

טקסט תמונה : זהו ברונו פיצול (Bruno Pizzul) הקרוב למצלמה חובש Headset, שַדָּר הכדורגל רב המוניטין של רשת הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI . צוות השידור האיטלקי עלה מייד על ממדי האסון הנורא באִצטדיון 'הייסל' . נשיאות RAI החליטה פה אחד להמשיך בשידור הישיר למרות האסון הכבד בו נספו באִצטדיון 39 אוהדים איטלקיים של קבוצת יובנטוס .(באדיבות RAI . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לחוליגניזם האנגלי מסורת ארוכה . זה לא היה המקרה הראשון . כבר בבוקר השידור החלו התפרעויות והתנגשויות בין האוהדים הבריטיים לבין עמיתיהם האיטלקיים . איזה עמיתים . יריבים של ממש . זה נמשך גם בערב לקראת תחילת ההתמודדות בין שתי הקבוצות . רצועת יציע באורך של מטר וחצי חצצה בין אוהדי ליוורפול ואוהדי יובנטוס . כשעה לפני תחילת משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל חדרו לשם החוליגנים האנגליים כשהם שיכורים כלוֹט מבירה ומשליכים על האוהדים האיטלקיים פחיות ובקבוקים . האוהדים האיטלקיים הנמלטים מאימת הברברים האנגליים מצאו את עצמם לכודים בין גדרות הברזל . השוטרים הבלגיים לא צפו את הסכנה הנוראית שאיימה על האוהדים הצעירים האיטלקיים וסירבו לפתוח שערי היציע לכיוון כַּר הדֶשֶא . הם לא אִפשרו להם למַלֵט את נפשם מהַהֶרֶג הצפוי להם . ביציע הדחוס התחוללה מהומת אלוהים . האוהדים האיטלקיים הוכו ונדרסו , כשלבסוף גדר הבטון והסורגים מתמוטטים עליהם .

הפילוסוף הצרפתי הנודע זָ'אן פּוֹל סַארְטר (Jean- Paul Sartre) אמר פעם , "אדם מתנהג באלימות בשעה שאין לו מה להפסיד" . אוהדי הכדורגל הברוטאליים מאנגליה דאגו להגשים היטב את האמירה הזאת .

יורם ארבל ישב בעמדת שידור באִצטדיון חסר ישע . הוא וגם כמה  שדרים נוספים באזור עמדות השידור לא ידעו מה קורה ולא הבינו מדוע משתהה שריקת הפתיחה . הצלת המידע העיתונאי בשידור הישיר הזה באה מכיוון בלתי צפוי . לפתע התקשר אלי מתל אביב לאולפן השידור מירושלים הקָשָב המצטיין (והנצחי) של רדיו "קול ישראל" מִיקִי גוּרְדוּס , ודיווח לי , "יואש אלרואי תשמע , אסון נוראי התרחש בבריסל , עשרות אוהדי כדורגל נקטלו באִצטדיון "הייסל" ", והוסיף , "זאת הסיבה לעיכוב תחילת המשחק" . מִיקִי גוּרְדוּס טרם ידע לפַרֵט מעבר לכך . לא הייתה לו אינפורמציה מי הם עשרות הנספים , זהותם , כיצד נקטלו , והאם מדובר באוהדי ליוורפול או טורינו שנרצחו או הנספים הם משני המחנות גם יחד . הודֵיתי למִיקִי גוּרְדוּס שעשה לנו שירות חשוב וגם טובה גדולה. לפתע ידעתי מה קורה. הייתי בתוך העניינים .  אין דבר גרוע מחוסר הוודאות . דיווחתי מייד ב- Talk Back מירושלים ליורם ארבל האַבוּד בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון שבו הוא נמצא ברגע זה . מדהים שמִיקִי גוּרְדוּס ידע בתל אביב את מה שיורם ארבל היה אמור לדעת ולא ידע כשהוא ישוּב בעמדת השידור באִצטדיון בבריסל . מיקי גורדוס הוא עיתונאי מדהים ומהימן , וראשון בכל דבר . בדירתו בשדרות חן בתל אביב הוא ספון סביב מִכשור אלקטרוני חדיש של מכשירי רדיו , מקלטי טלוויזיה , וצלחות לוויין באמצעותם הוא מאזין וצופה על המתרחש בתבל . הוא מצותת לכל העולם ומקליט ב- Video ו- Audio בביתו את המתחולל בקוסמוס שלנו . ד"ר יצחק נוי פנסיונר רשות השידור מי שהיה עורך ומגיש מוכשר ומוצלח מאוד של התוכנית "השעה הבינלאומית" ברדיו 'קול ישראל' , מגדיר את מיקי גורדוס כך : "האיש שניצב על הגבעה ומשקיף על העולם"  . מיקי גורדוס נולד ב- 9 בנובמבר 1944 בתל אביב . הוא עובד עם רשות השידור מאז 1970 . קָשָב רדיו וטלוויזיה מסור , מצטיין , ורָב מוניטין שאוהב ומכור לעבודתו הקונקרטית הזאת . מיקי גורדוס למד בביה"ס היסודי "הכרמל" ובתיכון ב- "גימנסיה הרצלייה" . שירת בצה"ל בשנים 1968 – 1963 בהן השלים גם השכלה אקדמאית . נשוי לבלהה ואב לשלוש בנות .

gurdus

טקסט תמונה : שנת 1985 . מיקי גורדוס בחדר העבודה האלקטרוני העמוּס שלוֹ המחובר לכל העולם . (התמונה באדיבות מיקי גורדוס . ארגיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בעֵת שהעברתי את האינפורמציה הדרמטית מירושלים ליורם ארבל היושב באצטדיון "הייסל" הבחנתי מעבר לקו השידור ה- W 4 כי היה המום . לכמה שניות נותר בהלם ואלם . מצב מביך . השַדָּר הדגול חש מבויש בעמדת השידור שלוֹ . את החדשות האיומות שאירעו באצטדיון בו נכח ליקט עבורנו קשב רדיו בתל אביב . יורם ארבל היה בודד ואובד עצות , ומנותק מהמציאות . קיוויתי בשבילו שלא הפך לשֶבֶר כלי . הוא פשוט לא ידע מהחיים שלוֹ . זאת הייתה סיטואציה עיתונאית מביכה בה מודיעים מירושלים לשַדָּר בבריסל מה קורה אצלו באִצטדיון  שוודאי גרמה לאי נוחות . מצב כזה עלול להביא כל שַדָּר ל- Black out טוטאלי . זה היה כישלון עיתונאי קולוסאלי . לטיב מזלו היה יורם ארבל (שַדָּר מאוד מנוסה) אלוף ההיחלצות מהמֵצַר במצבים כאלה . הוא יצא מזה אך בשֵן ועַיִן . הוא איבד בבת אחת חלק נכבד מאמינותו העיתונאית . הוא לא היה האשם היחידי אבל הציבור לא הבין כיצד שַדָּר עיתונאי שיושב בעמדת שידור באצטדיון איננו יודע מה קורה סביבו בתוככי האִצטדיון . ניסחתי את דבריי בזהירות ובקול שָלֵו ב- Talk back , כדי לא להכניסו ללחץ מיותר , "יורם שים לב , קָשָב הרדיו מִיקִי גוּרְדוּס דיווח לי הרגע כי יש עשרות הרוגים במהומה שהתחוללה בתוך האִצטדיון , זאת הסיבה לעיכוב בעיטת הפתיחה". השאר כפי שאומרת הקלישאה , היסטוריה .

פּיטֶר רוֹבִּינְסוֹן נשיא לִיוֶורְפּוּל וזָ'אן פְּיֶיר בּוֹנִיפֶּרְטִי נשיא יוּבֶנְטוּס החליטו לקבל את בקשת אנשי UEFA ונציגי הרשויות הבלגיות לקיים את ההתמודדות בין שני המועדונים במשחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות, למרות תנאי האלימות הקשים ששררו באִצטדיון. המשחק החל באיחור עצום של שעה ו- 25 דקות,  בעשר וארבעים בעֶרֶב במקום בתשע ורבע . כמה רשתות שידור של ה- EBU ובראשן ARD ו- ZDF הגרמניות שהחלו כבר בשידור הישיר פרשו ממנו בנימוק שאין טעם לעסוק בשידורי ספורט בשעה שגוויות המתים מוטלות נכוחה . למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וגם לי לא היה ספק שאנחנו נשארים עם השידור הישיר עד סופו . גם ה- BBC האנגלי ו- RAI האיטלקית המשיכו בשידורים השירים שלהם . אנשי הרדיו של ה- BBC שידרו את האסון בזמן אמת . ממש כשזה קרה . מחלקת הספורט של רשת הטלוויזיה של ה- BBC בניהולו של ג'וֹנתן מַרְטִין (Jonathan Martin) פתחה את השידור הישיר שלה בהודעה הדרמטית על האסון זמן רב לפני פתיחת סיגנל השידור ה- Multilateral  האירופי לכל רשתות השידור של  ה- EBU , שנקבע לתשע וחמישה בערב. שַדָּר ה- BBC בעמדת השידור באִצטדיון "הייסל" בבריסל היה בַּארִי דֵייוִיס (Barry Davies) . הוא היה בודד בעמדת השידור שלו כמו יורם ארבל ללא הפרשן הקבוע שלו גִ'ימִי הִיל (Jimmy Hill) שישב באולפן ה- BBC בלונדון . אך היה לוֹ בכל זאת יתרון על יורם ארבל . לצִדוֹ ישב הפרשן – שחקן העבר הנודע בובי צ'ארלטון ממלא המקום של גִ'ימִי הִיל שסייע לוֹ באיתור האינפורמציה העיתונאית .

יורם ארבל בניגוד לנסים קיוויתי לא תיקן את עצמו ואת שגיאותיו "באוויר" וגם לא התנצל . זאת הייתה אחת מגדולותיו כשַדָּר . למרות שלא היה עיתונאי דגול חונן באינטואיציה שהצילה אותו . האינטואיציה הפנימית שלו הדריכה אותו לא למהר להצטדק . המיקרופון אינו נועד לווידויים . שיקול נכון שהצדיק את האמינות שלו כשַדָּר עַל ומומחה בתקשורת המונים . יורם ארבל השתמש בתשדורת האסון שהגיעה אליו מירושלים בצורה נבונה . הוא הטמיע והחליק בהדרגה את האינפורמציה הדרמטית שהעביר לסלון ביתם של הצופים . יורם ארבל נמנע מלספר לצופים שלנו שמיקי גורדוס הוא האיש שהעביר את הידיעה הדרמטית על האסון לאולפן המנווט בירושלים , ומשם הוחשה אליו לאצטדיון "הייסל" באמצעות ה- 4W . בכך היה רָב אוֹמָן . פשוטו כמשמעו . אך קוֹלוֹ היה הססני . האינפורמציה שבידיו הייתה חלקית . אפשר היה לחשוב שעלה עליה בכוחות עצמו . הוא גם טעה כשמיהר לבַקֵר דווקא את האוהדים האיטלקיים שפגעו כביכול קשות באוהדים האנגליים עובדה שהתבררה כלא נכונה . היו אלה דווקא אוהדי ליוורפול שהסתערו במוטות ובקבוקים ונֶשֶק קַר אחר וגרמו לאנדרלמוסיה הנוראית בסופה אירע הרצח של 39 מאוהדי יובנטוס . בטחונו העצמי אבד לו . יורם ארבל היווה בעיה אך הייתה עוד אחת חריפה ממנו , זמן השידור ההולֵך ואוזֵל על לווין ה- Primary האטלנטי , שהעביר את סיגנאל השידור מבריסל לירושלים . ה- Booking היה מוגבל ממילא . ההזמנה הלכה והתקצרה בעוד המשחק טרם החל . נקלעתי לסבך שידור ובעיה קשה של תקשורת לוויינים שהתבררה כבלתי פתירה .

למחרת פרצה מהומת אלוהים בחטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית . חלק מאנשי "מבט" ובראשם העורך מיכאל קרפין תבע ממני לסַלֵק לאלתר את יורם ארבל מעמדות השידור של מחלקת הספורט וליטול ממנו את תעודת העיתונאי שלוֹ . "איזה מין שַדָּר זה שלא יודע מה קורה סביבו" , טען בכעס בפני .  השבתי לו , "אני הנושא הראשי באחריות ולפני הרחקת יורם ארבל ממיקרופון מחלקת הספורט יצטרכו לסלֵק אותי". התייצבתי לימינו של יורם ארבל. בוועד המנהל קראו להדיח אותו. היה ברור לי כי כישלונו של יורם ארבל הוא כישלונה של מחלקת הספורט . לאורי פורת היה ברור כי כישלונה של מחלקת הספורט הוא כישלונה של הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור כולה . אי אפשר היה להימלט מהאחריות הזאת . יורם ארבל נחשב לשַדָּר ספורט מוכשר אך הוא לא ניצב מעל חוקי השידור בטלוויזיה , ולא מעל ההיגיון העיתונאי . זאת הייתה תאונת שידור קשה ביותר בסופה ספג יורם ארבל מכה אנושה , והתרסק . לא היה ספק . יורם ארבל שלח הביתה שידור מנופץ .

יורם ארבל היה מדוכדך . הוא הבין שהוא שותף לפַשְלָה עיתונאית חמורה מאין כמוה . לא היה לו כל הסבר הגיוני לפרשה האומללה . הסברו הנ"ל לא שכנע אותי . היה ברור שהפשלה הזאת חסרת התקדים באומללותה לא תעבור בשלום . כמה מהקולגות שלי בחטיבת החדשות תכננו לצלוב את יורם ארבל בכיכר העיר . באותו סוף שבוע מַר נפגשתי עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , וביקשתי ממנו למוסס את הפרשה הקשה . הסברתי לו כך : "יורם ארבל נמצא עכשיו בדרכו לגרמניה שם מתחילה ביום רביעי – 5 ביוני 1985 אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל . הוא חווה חוויה עיתונאית טראומתית ומרגיש שנכשל כישלון קולוסאלי" , והוספתי וביקשתי אותו , "צריך לעודד ולתמוך בו לקראת משימת השידור הקרובה שלו . אל תיתן ידך לעיתונות המחפשת את דמו . אל תדליף ואל תצלוב אותו" . אורי פורת היה ג'נטלמן מספר אחת של רשות השידור והסכים לבקשה .

heysel 1

טקסט תמונה : 29 במאי 1985 . יציעי אצטדיון "Heysel" בבריסל .

אלו הם היציעים ההרוסים והחרבים באזור "Z"  באִצטדיון "הייסל" ב- 29 במאי 1985 כמה דקות לאחר האסון . 39 אוהדי כדורגל איטלקיים נהרגו ו- 250 נפצעו . מימין למעלה נראה צלם ENG בלגי מצלם את אזור האסון בעוד איש ביטחון בלגי חבוש קסדה ואוחז מגן בידו השמאלית ומוט בידו הימנית ניצב בין האנשים ההמומים ומאבטח את המקום. משמאל נראה אוהד כדורגל איטלקי מוטל על ערש דווי לפני פינוי גופתו. זה היה מחזה נורא. משמאל נראה שלט של UEFA שנתלש מהגדר. חלק מרשתות הטלוויזיה ב- EBU  החליטו להפסיק את הסיקור הטלוויזיוני של האירוע . (RTBF והסוכנויות) .

heysel 2

טקסט תמונה : 30 במאי 1985 . תמונה נוספת מזירת הפשע . מראות הפוגרום ביציע "Z" באִצטדיון "הייסל" בבריסל למחרת האסון . רשות השידור ואנשי הטלוויזיה הישראלית התקשו לסלוח ליורם ארבל על מחדל השידור והפלופ העיתונאי שלוֹ . (RTBF והסוכנויות) . 

יורם ארבל סִיכֵּן בחולשתו המקצועית את עצמו וגם את רשות השידור כמוסד עיתונאי . למרות זאת אהבתי את יורם ארבל . הרי הוא היה האיש שתקע יחד עִמִי את היתדות הצבעוניות בכל פינה על מפת הגלובוס . שַדָּר בדרגתו נולד בפעם אחת בהרבה מאוד שנים אך ככל שנקפו השנים הפכה אהבתי אליו לאמביוולנטית יותר ויותר . הפער בין כישרון השידור שלו ליכולתו העיתונאית הלך וטפח . יורם ארבל היה זקוק יותר מכל שַדָּר אחר במחלקת הספורט למערכת עיתונאית צמודה שתעטוף ותחבק אותו מפני שלא היה עיתונאי בעצמו . בלעדיה הוא היה פגיע כעלה נידף .

הפַשְלָה העיתונאית החמורה ביותר בתולדות רשות השידור הגיעה אומנם לדיוּן בפורום מנכ"ל אך למזלו הטוב של יורם ארבל היא נשארה תקועה שם . דיוּן פרובלמאטי כזה בפורום כה רחב ברשות השידור דינו להגיע בסופו של דבר לעיתונות . הדבר היווה סכנה גדולה למוניטין של יורם ארבל כשַדָּר מוביל שלנו ולמחלקת הספורט עצמה . מיכאל קרפין עורך "מבט" ביקש למצות את כל חומרת הדין עם השַדָּר שפישל אך אורי פורת ואנכי בלמנו ומוססנו את הסכנה בעודה באיבה . הענקנו לו צ'אנס עיתונאי נוסף . בסופו של דבר יורם ארבל יצא נקי מהפרשה . בחלוף כמה ימים הוציא לי מנכ"ל רשות השידור מסמך כתוב בו נאמר : "אני מעניק גיבוי מלא לפעילות מחלקת הספורט ואנשיה ומשבח את מיומנותם בשידור הישיר ליוורפול – יובנטוס" . הדבר נעשה על ידינו כדי לעטוף את יורם ארבל השָבוּר בחומת הגנה מפני שהיה שַדָּר אהוב עלינו והטוב ביותר, אך פגיע  מפני שלא היה עיתונאי. ביקשתי לראות במקרה הזה מעידה חַד – פעמי שלו . ברבות השנים למדתי שאני הוא הנושא באחריות הראשית לכישלונותיו של השדר יורם ארבל והוא כמובן נושא על פי הבנתו רק באחריות להצלחותיו . ההסכם נראה לי . יורם ארבל היה אישיות מפונקת אך שַדָּר מְחוּנַן שנשא את בְּשוֹרַת שידורי מחלקת הספורט לכל פינה ברחבי הארץ . הייתי מחויב לשמור עליו . כל מערכת הספורט עבדה עבורו . אלה היו חוקי המשחק הטלוויזיוני שייסדתי .

יובנטוס האיטלקית ניצחה 1 : 0 את ליוורפול האנגלית משער שהובקע ע"י מישל פלטייני בדקה ה- 57 בבעיטת עונשין מ- 11 מ' , וזכתה בגביע אירופה אך צופי הטלוויזיה בישראל לא ראו את סיומו . השידור הלווייני הישיר שלנו נקטע ע"י חברת COMSAT בחצות . זמן השידור שלי על לוויין ה- Primary  אזל והגיע לקִצוֹ . כבר בתשע ושלושים בערב ראיתי את הנולד . בקשתי את אנשי תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה להאריך את זמן הלוויין אך הם לא יכלו להיענות להפצרותיי . לא ניתן היה לקבל זמן חלופי . שני הלוויינים האטלנטיים ה- Primary  ו- Major אליהם הייתה מקושרת בימים ההם תחנת הקרקע ללוויינים שלנו בעמק האלה היו כבר Over booked , עמוסים משתיים עשרה בלילה והלאה . זמן הלוויין שלנו הוזמן על ידי מתשע בערב עד חצות (סיגנל ה- EBU נפתח לשידור בתשע וחמש דקות) . זה היה אמור להספיק גם לתקופת ההארכה ובעיטות ההכרעה מ- 11 מ' , בתנאי שהמשחק יחל במועדו , מה שלא קרה בסופו של דבר .

רשתות הטלוויזיה של ה- EBU  באירופה לא נפגעו מהעיכוב הממושך בן השעה ורבע בתחילת המשחק . הייתה לכך סיבה . סיגנל השידור הישיר הועבר לעשרות המדינות באירופה המערבית ולמדינות הגוש הקומוניסטי באירופה המסונפות לאיגוד השידור המזרח אירופי OIRT , באמצעות רשת מסועפת של קווי מיקרוגל קרקעיים שהייתה פרושה בכִישרון טכנולוגי רב לאורכה ולרוחבה של היבשת . לרשות המרכז הטכנולוגי של ה- EBU בבריסל וג'נבה טרם עמד אז לוויין תקשורת כדוגמת ה- ECS האירופי שהתחיל לפעול רק ב- 1988 , אך קווי התקשורת הקרקעיים היו פתרון מניח את הדעת . סיגנאל השידור הגיע לירושלים באמצעות מיקרוגל קרקעי מבריסל שהועבר לתחנת הקרקע ללוויינים של גרמניה המערבית , ומשם עלה באמצעות Up link ללוויין ה- Primary  האטלנטי .

antene tv

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת . זוהי צלחת האנטנה הגדולה (קוטר 9 מ') שהוצבה בעזרת ה- EBU  בשנת 1988 בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים והמחוברת ל- לוויין התקשורת האירופי רב החשיבות ה- ECS (ראשי תיבות של European  Community  Satellite) . החיבור הזה פתח צוהר רחב לעולם ותִּגְבֵּר עד למאוד את יכולות התקשורת הבינלאומית של שידורי הספורט והחדשות שלנו . בתמונה הזאת שצילמתי נראים שני המפקחים הטכניים יצחק בן יוסף ('בניו') מימין ושמעון נחמה . אילו האנטנה הזאת הייתה ממוסדת ב- 1985 הרי שקטיעת השידור הישיר מבריסל לא הייתה מתרחשת . עד 1988 היינו תלויים לחסד ושבט בידי החברה האמריקנית לשירותי תקשורת לוויינית הבינלאומית , "COMSAT" . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

מָמוֹן רב שילמה רשות השידור עבור זכויות השידור של המשחק הזה יובנטוס – ליוורפול  אך הוא ירד לטמיון . משלם האגרה קיבל באותו לילה שירות לקוי מכל היבט שהוא . הטלוויזיה הירדנית (JTV) שסיגנל השידור שלה נקלט היטב בישראל והיוותה בשל כך יריב שידור לטלוויזיה הישראלית הציבורית בקרב על הצפייה בשידורי הספורט הבינלאומיים הצליחה להתחבר ללוויין ההוֹדִי שנשא אף הוא את סיגנל שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול ליבשת אסיה ומדינות המזרח הרחוק , ולכן המשיכה את השידור הישיר של המשחק , אך גם הוא נקטע כעבור עשר דקות . השַדָּר שלה אומנם ישב כהרגלו במרכז השידורים בעַמָאן ושידר Off Tube מהמסך את משחק הכדורגל, הם מעולם לא שידרו את אירועי הספורט מעמדות שידור באִצטדיונים, אך הפעם זה לא היה חשוּב . בניגוד לי, ערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ההאשמית יצרה את הרושם לרגע אחד כי היא כביכול משלימה את משימת השידוּר בהצלחה . לרוע המזל העבירה אליה הטלוויזיה הירדנית בחצות הליל , בשעה שהשידור נקטע אצלנו גם חלק מהצופים הישראליים , לרבות עורך עיתון "הארץ" מתי גולן . מתי גולן לא התמיד בצפייה בטלוויזיה הירדנית כי אילוֹ עשה זאת היה מגלה שגם שם נקטע השידור הישיר פעם נוספת לאחר כ- 10 דקות . העיתונאי מתי גולן הספיק בעזרתו של מוביל השידור שלי בירושלים נסים קיוויתי , להכניס ברגע האחרון ידיעה בולטת לא מדויקת בעמוד הראשון של עיתונו "הארץ" ביום חמישי – 30 במאי 1985 , ממש לפני סגירת הגיליון המספרת על כישלון השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זאת הייתה חצי אמת . מתי גולן לא הבין דבר בתקשורת הלוויינים הבינלאומית המסובכת בימים ההם .

haaretz 1

טקסט עיתונות : ידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" מיום חמישי – 30 במאי 1985. (באדיבות עיתון "הארץ") .

שידור משחק הכדורגל אמש בטלוויזיה הישראלית הציבורית בין ליוורפול ליובנטוס במסגרת גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות נפסק לפתע כרבע שעה לפני סיום המחצית השנייה . איש מחלקת הספורט נסים קיוויתי , מסר כי הפסקת השידור נבעה מתקלה בלוויין , ואולם בעוד שידור המשחק מופסק , יכלו צופי הטלוויזיה הירדנית לראותו כעשר דקות נוספות . אמש לאחר חצות לא ניתן היה להשיג במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית- ערוץ 1 הסבר להפסקה הפתאומית של השידור הישיר [5] .

לא נכון . אפשר היה להשיג אותי עד שלוש לפנות בוקר במשרדי מחלקת הספורט . שוחחתי בטלפון עם יורם ארבל במלון שלו בבריסל לאחר הפשלה הנוראית ושוב לא קיבלתי ממנו שום הסבר הגיוני כיצד קרתה תקלת שידור כזאת שלוֹ . נסים קיוויתי כמו יורם ארבל היה שַדָּר שלא התמצא בהליכי ההפקה של השידור ולכן שגה שגיאה גדולה באינפורמציה שמסר לעיתון "הָאָרֶץ" מבלי שהוא מיידע אותי . לא הייתה שום תקלה . זמן הלוויין פשוט אזל . הידיעה בעיתון "הָאָרֶץ" גרמה נֶזֶק למוניטין של מחלקת הספורט . מתי גולן הדפיס בעיתונו אינפורמציה שגויה כאילו ליואש אלרואי הייתה תקלת לוויין ובירדן נמשך שידור המשחק יובנטוס – ליוורפול כרגיל , וקוראיו האמינו לוֹ . ביום חמישי – 30 במאי 1985 התקשרו עמי כתבי הספורט בעיתונות הכתובה ובקשו את תגובתי להפסקת השידור הלווייני , ולעיתונאות הבלתי מספקת שהפגין בעת האסון בבריסל יורם ארבל בכיר שדרי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , משנזקק לעזרתו של מִיקִי גוּרְדוּס . אף על פי כן ולמרות הכול הענקתי ליורם ארבל גיבוי מלא . העיתונאי צדוק יחזקאלי מסר ביום שישי – 31 במאי 1985 דיווח יותר הגון ומהימן לקוראיו בעיתון "ידיעות אחרונות" [6] .

arbel 2

קטע עיתונות : 31 במאי 1985 . דיווח של העיתונאי צדוק יחזקאלי בעיתון "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

צדוק יחזקאלי : "מחלקת הספורט של הטלוויזיה הדפה אתמול ביקורת שנשמעה על הפסקת שידור משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין יובנטוס ל- ליוורפול , אשר גרמה לצופים מורת רוח רבה . הטלוויזיה לקחה בחשבון כך מתברר שתהיה הארכה במשחק – ואפילו יהיה איחור קל בפתיחתו- וכך הזמינה את הלוויין עד 12 בלילה . אולם כמובן שלא יכלו לצפות את תקרית הדמים הנוראה שגררה עיכוב בן שעתיים בפתיחת המשחק . זו הסיבה שב- 12 בלילה נפסק השידור , שכן זמן הלוויין נמסר מאותו רגע ואילך למדינה אחרת . מדוע אם כן הצליחה הטלוויזיה הירדנית להעביר בשידור ישיר כמה דקות נוספות ? מתברר שהירדנים התחברו ללוויין התקשורת ההודי , שאליו הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 איננה יכולה להתחבר . אולם גם הטריק הירדני לא עזר וכמה דקות מאוחר יותר נפסקו גם שידורי הלוויין ההודי . מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי יצא להגנת שַדָּר הטלוויזיה יורם ארבל שנזקק במהלך השידור הישיר לאינפורמציה מקָשָב הרדיו בארץ על שהתחולל במגרש בו היה בבריסל  : "הוא (יורם ארבל) נאלץ להישאר בחדר התקשורת . בתנאים שנוצרו הוא עשה עבודה נפלאה והעביר שידור בצורה יוצאת מן הכלל" . יורם ארבל קיבל הוראה להישאר בבריסל גם אתמול כדי להעביר דיווחים מצולמים לחדשות" .

יורם ארבל התנדנד במחצית הראשונה של עשור ה- 80 של המאה הקודמת . הוא לא היה מקובל על כולם , והעיתונות ארבה לו אז כמו היום . עיתונאי "ידיעות אחרונות" אדם ברוך ז"ל תקף ב- 1983 במדורו "קשר עין" ב- "ידיעות אחרונות" את יורם ארבל וקרא לו ללכת הביתה . הוא לא היחיד . יצא לי אז לשוחח עם אדם ברוך אודות תעשיית הטלוויזיה ההיררכית . אדם ברוך רשאי היה לבקר את יורם ארבל ולשלוח אותו הביתה . אולם זה לא העיק וגם לא היה יעיל . חשוב היה מה אני חשבתי אודותיו וחשוב יותר אולי היה מה חושבים הבוסים שלי עלי והאם הם מתכוונים להעניק לי גיבוי. הם נתנו לי .

arbel 7

טקסט מסמך : 1983 . העיתונאי אדם ברוך ז"ל כותב במדורו "קשר עין" בעיתון "ידיעות אחרונות" : "יורם ארבל הביתה" . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות" . הערה : התמונה צולמה על ידי ב- 1986 . מימין, יורם ארבל, ומשמאל עוזרת ההפקה גב' שמחת שטרית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לקוּלָתוֹ של יורם ארבל צריך לומר שהיה בימים ההם שַדָּר בּוֹדֵד בעמדות השידור בחוץ לארץ . בבריסל הוא ישב לבדו בעמדת השידור ללא מפיק , ללא פרשן , ללא טכנאי , וגם ללא עוזר שַדָּר (כמקובל היום) . פונקציות כאלה נתפשו אז כמותרות שידור . לא שצריך לרחֵם עליו . הוא לא היה מִסְכֵּן . אך הוא היה בּוֹדֵד והבדידות הופכת את האנשים הבודדים ללחוצים ופגיעים , ולכֵן חשופים לשגיאוֹת . העיתונאות או חוסר העיתונאות של יורם ארבל באסון בריסל עלתה על סדר היום של האג'נדה הלאומית . העיתונות סירבה להניח לוֹ. ביום חמישי – 6 ביוני 1985 פִּרסמה העיתונאית דוֹרִית גֶפֶן בעיתון "עַל הַמִשְמָר", מאמר ביקורת טלוויזיה נוקב ויוצא דופן בחריפותו בגנותו של יורם ארבל בגין שידור הנֶפֶל שלו באסון "הֵיְיסֶל" (Heysel) ב- בריסל . היא העניקה למאמר שלה כותרת לעגנית נגד שַדָּר הספורט מספר אחת שלי ושל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . "כישלון של שדרן פטפטן" . עורך העיתון סֶבֶר פְּלוֹצְקֶר פרסם אותו כלשונו [7] .

dorit gefen

קטע עיתונות :  זהו המסמך המקורי / מאמר הביקורת של מבקרת הטלוויזיה גב' דורית גפן נגד השדר יורם ארבל שהופיע בעיתון "על המשמר" ב- 6 ביוני 1985 . (ארכיון "על המשמר" – בית אריאלה בתל אביב).

דורית גפן : "השידור הישיר ממשחק הגמר על אליפות אירופה בכדורגל בין קבוצות יובנטוס וליברפול הפך לאחד המחזות המבעיתים של שִלְהוּב יצרים ואלימוּת לשמה . לא נחזור כאן על אשר ראו רבים , ועל אשר תואר בהרחבה בעיתונות . מה שבכל זאת ראוי להדגשה זה הדיווח של יורם ארבל מהמקום . פטפטנותו של יורם ארבל היא עובדה ידועה, אך כאשר הוא נותן לה דרור , ללא מגבלות זמן וללא הפרעה של המשחק שלא שוּחַק- התוצאה היא בלתי נסבלת לחלוטין . יורם ארבל סבר כנראה כח עליו למלא את אוזנינו בקשקושיו בחלל הבלתי צפוי שנוצר בגלל האירועים הטרגיים באצטדיון , והוא השתמש בכל המילים שבפיו בשֶטֶף , אם כי בלי הרבה טעם .