עליזה ומיכה שגריר ז"ל. פוסט מס' 481. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 481 : הועלה לאוויר ביום שני – 9 במארס 2015.

—————————————————————————————————-

מִיכָה שָגְרִיר ז"ל (2015 – 1937) הבלתי נשכח הלך לעולמו לפני כחודש. רעייתו עַלִיזָה שָגְרִיר ז"ל הבלתי נשכחת נרצחה בפיגוע טרור בפאריס לפני 35 שנים ב- 1980. 

פוסט מס' 481. כל הזכויות שמורות.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מִיכָה שָגְרִיר ז"ל (2015 – 1937) הבלתי נשכח הלך לעולמו לפני כחודש. רעייתו עַלִיזָה שָגְרִיר ז"ל הבלתי נשכחת נרצחה בפיגוע טרור בפאריס לפני 35 שנים ב- 1980. 

איש הרדיו והטלוויזיה המצוין , הבימאי , המפיק , המתעד , והקולנוען רב האיכויות מיכה שגריר ז"ל היה מורה דרך של רבים מבני דורי . הוא היה עיתונאי וותיק בעל מוניטין עוד מימי רדיו "קול ישראל" ב-1960 . מיכה שגריר ז"ל היה שייך לגברדיה הוותיקה ב- "קול ישראל" שמנתה בשורותיה אז גם את אבירי הרדיו חיים יבין , יגאל לוסין , יוסי שריד , ירמיהו יובל , חגי פינסקר ז"ל , ועוד רבים וטובים אחרים . הכרתי אותו ואת רעייתו עליזה שגריר ז"ל (נרצחה בפיגוע טרור בפאריס ב- 1980) בשעה שהבוס שלי בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה אלכס גלעדי שלח אותי לערוך את הכתבות שלי בחברת "קסטל תקשורת" שמיכה שגריר ייסד בירושלים . מיכה שגריר נחשב למוסד תקשורת . הוא היה הכל : כתב , מתעד , מפיק , מנהל , מורה דרך , וגם אישיות נכבדה , הגונה , ומעוררת כבוד . היו למיכה שגריר כמה שולחנות עריכה בפילם (Steenbeck תוצרת גרמניה) בבניין סמוך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה והתרחבה עד למאוד ואמצעי העריכה המקומיים שלה ב- Film ו- Video כבר לא הספיקו ולא ענו עוד על הדרישות הרבות . פעמים רבות יצאתי לערוך את סרטי הטלוויזיה שלי בחברת "קסטל תקשורת" בירושלים וגם אצל חברת "טלעד" בהנהלת עוזי פלד שהייתה ממוקמת בבניין תיאטרון ירושלים , ואף אצל יגאל חורש באולפני הרצליה . עליזה שגריר ז"ל הייתה עורכת סרטים שלי ושל כתבים אחרים כמו גם עורכים נוספים שעבדו בשירות "קסטל תקשורת" . חלפו מאז כ- ארבע עשרות של שנים אולם אני זוכר היטב את התקופה ההיא , "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מיכה ועליזה שגריר יצרו "קן טלוויזיוני" ב- "קסטל תקשורת" בהנהלתם שהיה כיף מקצועי לשהות בו . הם העניקו הכנסת אורחים ושירות חם למען העובדים . תמיד הכינו כיבוד קל ותה + קפה על חשבון הבית לטובת האורחים . מיכה שגריר היה איש חזון ומתעד טלוויזיה רב פעלים ובעל ניסיון ואיש שיחה מעניין וגם ג'נטלמן . כולנו למדנו ממנו בראשית דרכינו הטלוויזיונית . אהבתי מאוד את עליזה שגריר ז"ל . היא הייתה עורכת סרטים מעולה שהקרינה ליד ה- Steenbeck יֶדָע , שלווה , רוגע , וביטחון . אישיות מיוחדת בלתי רגילה . ככה הכרתי אותה . אהבתי לערוך את הסרטים שלי  עמה . עליזה שגריר הייתה שייכת לדור הטלוויזיה ההוא ו- ניצבה באותה שורה , באותו סטנדרט מקצועי גבוה של עורכות סרטים בנות דורה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית , יבל"א כמו סלי סלמה , נטע עפרוני , רינה בן מלך ואחרות . "קסטל תקשורת" בהנהלת מיכה ועליזה שגריר העסיקו בשעתו גלריה ארוכה של עורכי פילם Free lancers ידועים ביניהם יוסי נחמד , ז'אן קלוד זרביב (אביב), ברכה קליצ'בסקי , אורי ג'אנה, שני עורכים שונים בעלי שם זהה נתן ליפשיץ , ועוד. חלק מהם חברו בסופו של דבר לטלוויזיה הישראלית הציבורית . מיכה שגריר ז"ל ועליזה שגריר ז"ל הם בלתי נשכחים בעבורי ובעבור בני דורי .

shagrhr 1

טקסט תמונה : קיץ 1960. לפני 55 (חמישים וחמש) שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. בית רדיו "קול ישראל" ברחוב הלני המלכה בירושלים. עיתונאי מערכת "יומן החדשות" של רדיו "קול ישראל" בעת עבודתם במשרדי המערכת. זיהוי שלושת העיתונאים מימין לשמאל : יבד"ל יגאל לוסין , מיכה שגריר ז"ל (מדבר בטלפון) , ו- יבד"ל יוסי שריד. (התמונה הוענקה לי באדיבות יגאל לוסין. צילם את התמונה עלי כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). ראה הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי , ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר "8 ימי בראשית" הוא הראשון מבין 13 ספרים שמרכיבים את סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף שחקרתי וכתבתי ואשר נקראת תחת Title משותף ,"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

shagrir 1

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה . ירושלים . עליזה ומיכה שגריר ז"ל שני אנשי קולנוע וטלוויזיה בלתי נשכחים עבורי . (באדיבות אורון שגריר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 481 .

 

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (2). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. קיבוץ גבעת ברנר ואתלט העַל זאביק רייס. פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 480 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 5 במארס 2015.

—————————————————————————————————-

המשך מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (2). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. קיבוץ גבעת ברנר ואתלט העַל זאביק רייס. פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות.

 טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : רמטכ"ל צה"ל היוצא רב אלוף בני גנץ זכה מן ההפקר. הוא התמנה לרמטכ"ל לאחר פסילתו (לא מטעמים צבאיים) של המועמד הראשון והמועדף על שר הביטחון אהוד ברק, הלא הוא האלוף יואב גלנט . רב אלוף היוצא בני גנץ זכה כעת מן הסתם להתעניינות וסקרנות טלוויזיונית רכילותית חסרת תקדים (מביכה) של העיתונאית אילנה דיין בעלת "עובדה" בערוץ 2. קיום המפגש בני גנץ – אילנה דיין ב- "עובדה" ביום ראשון – 1 במארס 2015 הפך למסע יחסי ציבור רדוד וחנפני בעל פטפוט יֶתֶּר חסר כל תועלת ועניין שניהלה העיתונאית הוותיקה עם הרמטכ"ל הפורש . תמוה שהרמטכ"ל היוצא הסכים לשתף פעולה עם ריאיון יחצני עיתונאי כביכול נעדר כל תוחלת , בה מתברר כי הוא נופל בפח וגם מדבר על עצמו בשחצנות וגיחוך בגוף שלישי . מדהים שהרמטכ"ל היוצא מסכים לסוג כזה של דו שיח עיתונאי ציבורי סתמי מתרפס ולחלוטין לא חשוב . הייתי רוצה לשאול אותו מדוע הוא זקוק לשיח מלאכותי ומשעמם שכזה . אילנה דיין וגם בני גנץ יוצאים רע מהמפגש הטלוויזיוני בין שניהם.

הערה 4 : ה- התייחסות שלי לנאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני (שלשום – 3 במארס 2015) – אמביוולנטית . אין לי שום כלים וכתבי ערוץ 10 , 2 , ו- 1 לא מספקים לי אותם כדי להטיל דופי ו/או לתמוך בטענותיו של ראש הממשלה שלי כנגד הסכם הגרעין ההולך ומתגבש בין ארה"ב בראשות הנשיא אוֹבָּמָה ומזכיר המדינה שלו ג'וֹן קֶרִי . כמתבונן מהצד אני רואה שבָּרָק אוֹבָּמָה וג'וֹן קֶרִי אינם משתלטים על השאפתנות והברדק האיסלאמי המשתוללים בעולם . אני מודאג לגבי עתידם של ילדינו ונכדינו . בנימין נתניהו הוא אוראטור מוכשר אולם כישרונו הפוליטי איננו נושא אותו למחוזות בהם אני כאזרח המדינה שלו שרוי בהם . אינני יכול להפריד ואינני רוצה להפריד בין כישרונו של בנימין נתניהו כנואם לבין מדיניותו ו- התנהגותו הכללית בארץ כ- ראש ממשלה שלי . ראש הממשלה היום בנימין נתניהו הוא אותו יו"ר מפלגת הליכוד לפני 19 שנים  שעצם ב- 1995 את עיניו , אטם את אוזניו , וסגר את פיו נוכח מציאות מזוויעה כשתומכיו ואוהדיו נשאו לידו ארון קבורה וחבל תלייה שהיו מיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל . בנימין נתניהו החריש גם כשתומכיו ואוהדיו הלבישו ב- 1995 את את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל במדי SS של הרייך קנצלר הנאצי היינריך הימלר וכפייה של יאסר עראפאת . בנימין נתניהו ראה ושתק . בן המלכות ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין נרצח בכיכר העיר בתל אביב ע"י בן בליעל ומהימין והכתר וה- אצעדה נגזלו ממנו . בנימין נתניהו ירש את הנרצח בבחירות ההן ב- 1996 והתמנה במקום בן המלכות יצחק רבין ז"ל לראש ממשלה . אי אפשר להשלים עם סצנות פוליטיות מכוערות , נבזיות , ונכלוליות שכאלה שבנימין נתניהו היה שותף להן לפני שני עשורים . אני כאזרח המדינה אינני יכול לסלוח לבנימין נתניהו על התנהגותו ההיא שאיננה מתקבלת על דעתי . אי אפשר מנקודת מבטי לבודד את נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) מהתנהגותו הכללית . בדיווחים המצולמים הישירים שהגיעו שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) מארה"ב לערוץ 10 באמצעות רביב דרוקר הסוֹעֵר וגיל תמרי המאופק יותר (אולם גם מצוין) אני נוטה לקבל יותר את דרכו העיתונאית של רביב דרוקר . על פי סקרי הבחירות לקראת 17 במארס 2015 רק כ- 1/6 מהאומה הישראלית תומכת בבנימין נתניהו כראש ממשלה ובמפלגת הליכוד שלו . רק כ- 1/6 תומכת ביצחק הרצוג וציפי לבני ובמפלגת "המחנה הציוני" בהנהגתם . אני מתבונן בדאגה בדמותו נטולת הכריזמה בעלת קול צווחני של יצחק "בוז'י" הרצוג ובדמותו הבכיינית והצעקנית של איתן כבל . מסך הטלוויזיה על פי משנתו של וויליאם שייקספיר הוא במה , הוא Show , וכל אחד משחק את תפקידו , "…כל העולם במה , כל איש ואישה רק שחקנים הם , כולם כניסות ויציאות להם , וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים…" . גם אם יצחק הרצוג , ציפי לבני , ואיתן כבל – צודקים , הם לא נראים כאלה . ההופעה הטלוויזיונית שלהם מגוחכת לעומת זאת של יריבם בנימין נתניהו . אז יכול להיות שאת קולי התם לגווע אני אעניק בכל זאת שוב למנהיגה האנמית שלי מ- "מרצ" , גב' זהבה גלאון. עוד לא החלטתי סופית . אני מתנדנד על פי הגדרתו של הסוקר פרופסור קאמיל פוקס.

הערה 5 : רָף ההוֹדָיָה בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 מסקרן אותי . בתום כל שיחה מרתקת, עקרונית, ו/או אזוטרית עם אורחיהם באולפן ערוץ 10 ללא קשר לחשיבות עניין הדיון והריאיון, נזעקים שניהם ויוצאים כמעט מגדרם לומר למרואיינים שלהם בהדגש רב (בעיקר מוטי קירשנבאום), "…תודה , תודה , תודה רבה , תודה , תודה רבה…" , וחוזר חלילה . שני הג'נטלמנים האלה נוהגים בנימוס ומשתמשים ב- מנהג תרבותי שמקורו בארה"ב . בעת מסע ביקוריי הטלוויזיה שלי בארה"ב בשליחות רשות השידור ומסגרת ההפקות האולימפיות והמונדיאליות שמעתי ממארחי שוב ושוב את ששת המילים "…Thank you…Thank you very much" בכמות שמאפילה פי 1000 (אֶלֶף) על דברי התודה שהשמיעו בפניי הבוסים שלי והקולגות שלי במשך שנות דוֹר ב- טלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . דברי ההוֹדָיָה הממושכים הללו החוזרים ונשנים, מושכים את תשומת לבי הטלוויזיונית . אני מוצא את עצמי לפתע סופר כמה פעמים אומר מוטי קירשנבאום בתוכנית "…תודה , תודה רבה…" לאורחיו , ובאיזה עוצמה קולית הוא משרבט את טקסט ההוֹדָיָה . מצלמת הטלוויזיה באולפן ערוץ 10 יוצרת פער בין דימוי ההופעה ה- "מנומנמת" שלו באולפן מפני שפעמים רבות הוא נשען לאחור ולא יושב זקוף (תנוחה שמבליטה את כרסו ומשרטטת בעל כורחה דמות של אדם עייף) לבין כמיהתו להודות לאורחים . ירון לונדון מצטייר עירני יותר באולפן אולם אין זה אומר שהקולגה שלו פחות חכם וחריף . אתמול שמתי לב שמוטי קירשנבאום הסתפק באמירת "…תודה…" חַלָשְלוּשָה באולפן ערוץ 10 לכתב המצוין של ערוץ 10 לענייני ערבים חזי סימן טוב (בתום שיחת פרשנות שעסקה בתגובות ערביות ואירניות לנאום בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני) וניפק "…תודה , תודה רבה…" חם ורבתי לאורחת אחרת שלו שניפצה מיתוס והטילה ספק בקיום היסטורי של "מגילת אסתר" .

הערה 6 : ערוץ 1 משווה את התוצאות ואף גובר על חברת החדשות המשוכללת של ערוץ 10 בעת מהלך מדידת הרייטינג הטלוויזיוני שלשום (יום שלישי – 3 במארס 2015) שעסק בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני ובמה שהתחולל סביבו . מדובר בלא פחות מסנסציה אם נזכור כי את דיווחי ערוץ 10 בנושא ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו ב- וושינגטון מובילים רביב דרוקר , גיל תמרי , ונדב אייל . מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1 איילה חסון אף התרברבה בעניין עליונות המִדְרוּג הזאת של ערוץ 1 על חברת החדשות המשוכללת ערוץ 10 אתמול (יום רביעי – 4 במארס 2015 בין 18.15 ל- 20.00) אצל יעל דן שדרנית רדיו גלי צה"ל . הנה העובדות המתמטיות של טבלאות המִדְרוּג אֶמֶש .

rating 1

טקסט מסמך : יום שלישי – 3 במארס 2015 . טבלת המדרוג הארצית ב- "אוכלוסייה היהודית" וב- "כלל האוכלוסייה" ברבעי שעות בין 16.00 ל- 18.45 . ב- 16.00 (כשעתיים לפני תחילת השידור הישיר בכל שלושת הערוצים הארציים של נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני) צובר ערוץ 1 % 0.2 לעומת % 1.7 של ערוץ 2 ו- % 4.0 של ערוץ 10 . ב- 18.15 עוקף ערוץ 1 במפתיע בסיבוב את ערוץ 10 עם % 4.8 לעומת % 4.3 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) . 

rating 2

טקסט מסמך : יום שלישי – 3 במארס 2015 . טבלת המדרוג הארצית ב- "אוכלוסייה היהודית" וב- "כלל האוכלוסייה" ברבעי שעות בין 18.45 ל- 21.30 . ערוץ 1 מכה את ערוץ 10 עד 20.00 בפערים לא קטנים . ב- 19.00 עומד הרייטינג של ערוץ 1 על % 7.6 לעומת % 4.4 של ערוץ 10 וב- 19.15 צובר ערוץ 1 % 8.3 לעומת % 5.4 של ערוץ 10. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית). 

הערה 6 : השופט המרכזי החלש במשחק הפועל עכו – הפועל ת"א 1 : 0 מר אורן סימאניאן חייב להיות מורחק מכר הדשא בעוון שגיאות שיפוט שלו שאינן מתקבלות על הדעת . בדקה ה- 20 כובש שחקן עכו הָאדְזִ'יץ' שער בנגיחה 1 : 0 , אולם השופט אורן סימאניאן פוסל אותו בגין עבירה מוקדמת של השחקן הכובש שלא הייתה ולא נבראה . השַדָּר הבינוני ומטה מר לִירָן שֶכְנֶר והפרשן שלו רִיפְעָאת טוּרְק אינם מגיבים למתחולל על כר הדשא ולא קוראים לתיקון המעוות . בדקה ה- 74 פוסק השופט אורן סימאניאן על בעיטת עונשין מ- 11 מ' לזכות הפועל ת"א . שוער הפועל עכו דוּדוּ גוֹרְש מפר את החוק ונוטש את קו שערו ומתקדם לפנים בטרם שחקן הפועל ת"א דוּדוּ בִּיטוֹן בועט בכדור העונשין . בכך הוא מקצר את אורך קו הבסיס המקורי של משולש שווה השוקיים עליו הוא אמור לשמור ולהגן . הפרת החוק משתלמת ודודו גורש בולם ללא קושי את הכדור שבּוֹעֵט דוּדוּ בִּיטוֹן . כמו כן יש לציין כי שלושה שחקני עכו מפרים אף הם את החוק כשהם חודרים לרחבה בטרם הבעיטה של דודו ביטון . השופט המרכזי אורן סימאניאן מפר אף הוא את חוקת המשחק ואיננו מורה על בעיטה חוזרת . השדר החלש לִירָן שֶכְנֶר והפרשן שלו רִיפְעָאת טוּרְק נרדמים שוב על הָהֶגֶה ומתעלמים מהשיפוט השגוי ו- המגוחך . תמונת ה- Video הבאה מסגירה את מחדל השיפוט של אורן סימאניאן בדקה ה- 74 של המשחק ..

ako hapoel ta 1

טקסט תמונה : שבת – 28 בפברואר 2015 . ערוץ 55 בכבלים משדר קטעים נבחרים ממשחק הכדורגל בליגת העל בעכו , הפועל עכו – הפועל ת"א . הדקה ה- 74 במשחק . שחקן הפועל ת"א דודו ביטון בועט כדור עונשין מ- 11 מ' . תמונת ה- Video המוקפאת מראה כי בטרם הבעיטה (לפני מגע רגל שחקן הפועל ת"א בכדור) עוזב שוער הפועל עכו דודו גורש את קו השער ומתקדם לפנים (אסור באופן מפורש על פי החוק) , וכן כי שלושה שחקנים של הפועל עכו חודרים לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה (אסור באופן מפורש על פי החוק) . שוער הפועל עכו עצר את הכדור אולם שופט המשחק אורן סימאניאן במקום להורות על בעיטה חוזרת (על פי הכתוב באופן מפורש בספר חוקת הכדורגל) מורה לשתי הקבוצות להמשיך במשחק כאילו לא אירע דבר ו- הכל היה כשורה . ביזיון . כרטיס אדום לשופט אורן סימאניאן . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים). 

מדהים לראות ולהיווכח כי הפאנל של ערוץ 55 בכבלים בראשות יונתן כהן וחבריו משה פרימו , בוני גינזבורג , ואיציק זוהר שמנתח באולפן את עובדות המשחק ב- דיעבד , מתעלם אף הוא לחלוטין מטעותו המכרעת של השופט אורן סימאניאן באירוע בעיטת העונשין מ- 11 מ' , איננו מכיר את ספר החוקה , ונמנע מלהעניק מייד בעיטת עונשין חוזרת לדודו ביטון שחקן הפועל ת"א . אני מניף כרטיס אדום לאורן סימאניאן וגם ארבעה כרטיסים אדומים לצוות האנליזה של ערוץ 55 בכבלים .

הקדמה (2).

הפוסט הזה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה , ביניהם : שמוליק חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , עמוס לין (קיבוץ משמר העמק), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טור – טורין (קיבוץ גבעת ברנר) , יָקִי גְרוֹף ז"ל (קיבוץ בית קמה) , אוֹמְנִיָהוּ "אוֹמָנָה" לְבָבִי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , האחים זאביק רייס וגדעון רייס (קיבוץ גבעת ברנר) , עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל) , עודד גינדין (קיבוץ נען) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) , רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי) , חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל) , דוד כפרי (קיבוץ שריד), דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל), האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים), פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע) , יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר), אברהם מלמד (קיבוץ רמת יוחנן) , משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור) , נועה זילברמן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוח רם – זלדמן שחיין וכדורסלן (אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז"ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , המורה והמחנך שמריהו נאבל (קיבוץ אפיקים) , ועוד רבים רבים אחרים . אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה את רובם והם החמיצו את הטלוויזיה .

זה היה לפני המון שנים . מאות אלפי יהודים בעיקר במזרח אירופה נטשו את הסדר הישן של אירופה הישנה , עזבו את בתיהם ברוסיה ופולין, והעפילו לארץ ישראל בהמוניהם במשך יותר משנות דור של 1939 – 1904 בעקבות הסיסמה "בשנה הבאה בירושלים" , כדי להקים כאן חברה חלוצית צודקת יותר ושוויונית יותר. העלייה השנייה של האימיגראנטים היהודיים ממזרח אירופה לארץ ישראל התרחשה במשך עשור בשנים 1914 – 1904 בתקופת השלטון של האימפריה העותמנית . לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנים 1923 – 1919 התחוללה העלייה השלישית . בין השנים 1924 ל- 1931 אירעה העלייה הרביעית שהביאה עמה כ- 80000 (שמונים אלף) אימיגראנטים יהודים שעלו לארץ ישראל ממדינות מזרח אירופה רוסיה , פולין , ליטא , ורומניה . העלייה החמישית התפתחה בשנים 1939 – 1931 . כ- 180000 (מאה ושמונים אלף) אימיגראנטים יהודים העפילו לארץ ישראל מארצות מזרח אירופה , ארה"ב , וגרמניה . כשליש מהם עלו מגרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר בהנהגת הקנצלר פאול פון הינדנבורג ורובם לאחר ייסוד הרייך ה- 3 הנודע לשמצה ע"י השלטון הנאצי בראשות הקנצלר והפיהרר אדולף היטלר .

בשנת 1928 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות . בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . באותה שנה של 1932 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת חיים . בשנת 1931 עלה על הקרקע קיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון וחמש שנים אח"כ ב- 1936 הוקם בסמוך לו קיבוץ כפר מכבי ע"י עולים חדשים חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו לארץ ישראל מגרמניה וצ'כוסלובקיה וקראו לקיבוצם החדש על שם תנועת הספורט המכביסטית שלהם . הקיבוצים האלה וגם אחרים הפכו במשך הזמן לחברה משגשגת ומצליחה ו- למעצמות ספורט . החינוך הקבוצתי לעבודה קשה והסתפקות במועט (כמו למשל העברת נעליים וסנדלים מילדים מבוגרים לילדים קטנים מבלי לקנות חדשות) , הדבקות במשימה , השדות והמרחבים , וכישרון בניית מתקנים , מגרשי ספורט ובריכות שחייה , ואולמות ספורט הפכו חלק מהקיבוצים למעצמות ספורט. קיבוצים כמו גבעת ברנר, אפיקים, גבעת חיים , אשדות יעקב , רמת יוחנן וכפר מכבי , גבת ויגור , גניגר , בית זרע , ספיח / בית קמה , עין שמר , המעפיל , וגם אחרים היו בשנים ההן שבין 1945 ל- 1985 מעצמות ספורט . הספורטאים והספורטאיות ההם בני הקיבוצים לא היו יכולים להעפיל לפסגה אילולא ניצבו בקרבם אנשים מיוחדים מדריכים , מורים , ומחנכים שנחנו בתכונות של מנהיגות והיו משוגעים לעניין ההוא של העברת ידע וחתירה ל- מצוינות בספורט כמו שמריהו נאבל מקיבוץ אפיקים (נולד ב- 1919 בפולין, בן 96 היום ומתגורר בדיור מוגן בביתן אהרון) ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי ז"ל מקיבוץ כפר מכבי (נולד ב- 1918 בסלובקיה) .

זְאֵב "זְאֵבִיק" רָיְיס ספורטאי על בן קיבוץ גבעת ברנר. נולד ב- 1936.

זאב "זאביק" רייס ספורטאי מצוין רב גוני מקיבוץ גבעת ברנר בעל אישיות מיוחדת הוא הראשון שמאייש רשימה נכבדה של פאר התעשייה הספורטיבית בתחומים רבים בהתיישבות העובדת . תעשייה שאיננה קיימת עוד . היא חלפה מן העולם . כפי שאמרה הסופרת האמריקנית מרגרט מיטשל בספרה רב המוניטין : "Gone With the Wind" .

ספורטאים קיבוצניקים מעטים הפכו למופת ומודל לחיקוי במשפחתם , בקיבוצם , בחברה הקיבוצית וההתיישבות העובדת בכלל וגם במדינת ישראל , כפי שהיה בשעתו זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר . הוריו של זאביק רייס , האבא איזי רייס ז"ל (נולד בדאסאו בגרמניה ב- 1903) ואימו פאולה שמייביץ' ז"ל (נולדה ב- דאנציג – גרמניה ב- 1911) העפילו ארצה ב- 1934 והתיישבו בקיבוץ גבעת ברנר . האב איזי רייס עלה לארץ ישראל כבר ב- 1930 אולם שב לגרמניה בתפקיד שליח הסוכנות . האם פאולה שמייביץ' הייתה ספורטאית פעילה . הגנים שלה עברו לבנה הבכור זאב "זאביק" רייס שנולד בגסעת ברנר ב- 6 ביולי 1936 .

זאביק רייס נולד אצן ונתרן . הוא היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת בעשור ה- 60 של המאה הקודמת כשקבע הישג של 15.14 מטרים . הוא היה בעת ההיא גם אחד מקופצי הרוחק הטובים במדינה 7.20 מטרים . אל הישגיו אלה הגיע כמעט ללא אימונים . הוא היה כישרון טבעי . אינני יודע עד כמה התמצא בניתוח המתמטי – פיזיקלי של עקרונות הקפיצה לרוחק והקפיצה המשולשת אולם ברור כי מלבד ניתור מצוין הוא ביסס את הישגיו בשני סוגי הקפיצות האלה גם על מהירותו העצומה וביצוע סגנון מיטבי (לא ניתן להעביר את הרגליים לנחיתה רחוקה מרבית אם לא מבצעים תנועות קואורדינטיביות.אנטי – רוטציוניות מחושבות לאחור של הגוף שמקבל תנועה סיבובית לפנים עם הניתור ברגל אחת על הקרש) . זאביק רייס גמא 60 מ' בעת ההיא בזמן של 6.9 שניות (כלומר מהירותו הממוצעת עם הגיעו אל קרש הניתור הייתה 8.7 מטרים בשנייה אחת) . מדהים שהוא זאביק רייס עשה זאת כמעט ללא אימונים . לצורך השוואה : האתלט האמריקני ג'סי אואנס  קבע ב- 25 במאי 1935 על מסלול פחם באצטדיון "אן ארבור" במישיגן – ארה"ב שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.13 מ' . מהירותו הממוצעת עמדה על 9.80 מטרים בשנייה אחת . באולימפיאדת מכסיקו 1968 ב- 18 באוקטובר 1968 קבע האתלט האמריקני בוב בימון על מסלול רקורטאו שיא עולם חדש בקפיצה לרוחק 8.90 מטרים . מהירותו הממוצעת עמדה על 10.0 מטרים בשנייה אחת . הוא בוב בימון היה בר מזל באותו יום השישי ההוא של 18 באוקטובר 1968 בשעה שלוש אחה"צ , משום שרוח גבית של 2 מטרים בשנייה אחת (המאכסימום המותר על פי חוקת הא"ק) נשבה בגבו , ולכן גם שיא העולם הזה שלו אושר כרשמי בטבלת השיאים .

אחיו הצעירים ממנו של זאביק רייס גדעון ויהודה הלכו בעקבותיו. אף הם היו אצנים ו- נתרנים . בתנאי העוני של התחרויות והאימונים בימים ההם היו מעבירים את נעלי ה- Spikes מאחד לשני . כישרונו של זאביק רייס לא ידע גבולות . הוא פרץ גם לעבר משחקי הכדורסל , הכדורעף , והכדוריד . זאביק רייס היה שחקן כדורסל מצטיין בקבוצת הפועל גבעת ברנר ואח"כ בקבוצת הפועל גבעת ברנר / נען (ביסס את יכולתו גם על כושרו הגופני הגבוה ומהירותו העצומה) וכמו כן שחקן כדורעף ב- הפועל נען , ושחקן כדוריד ב- הפועל רחובות . המוניטין שלו הלך לפניו . קבוצת הפועל גבעת ברנר ומאוחר יותר גבעת ברנר / נען שיחקו בהצטיינות בליגה הלאומית בכדורסל במשך תקופה ארוכה בין השנים 1959 ל- 1979 (למעט עונת 1960) . שני הקיבוצים הסמוכים גיאוגראפית גבעת ברנר ונען , מעצמות ספורט בהתיישבות העובדת , היו קרובים מבחינה פוליטית ושייכים לתנועת "אחדות העבודה" תחת מנהיגותם של יצחק טבנקין , ישראל גלילי , ויגאל אלון .

יש להעיר כאן כי קבוצות כדורסל נוספות מההתיישבות העובדת שיחקו בליגה הלאומית בכדורסל מאז 1954 ואלו הן : הפועל מעיין ברוך , הפועל משמר העמק , הפועל בית אלפא , הפועל אשדות יעקב , הפועל גבעת חיים , הפועל יגור , הפועל גבת , הפועל ניר דוד , הפועל אשדות יעקב / אפיקים , הפועל מגידו , ה פועל ניר דוד / בית אלפא , הפועל גבת / יגור , הפועל גן שמואל .

פסגת הישגי קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר / נען הייתה ב- 1 בדצמבר 1972 . הקבוצה הקיבוצניקית הביסה את מכבי ת"א (עם טל ברודי , מיקי ברקוביץ' , סטיב צ'ובין , תנחום כהן מינץ ואחרים) בתוצאה 95 : 85 . עודד גינדין מגבעת ברנר / נען קלע במשחק הזה 36 נקודות . שני שחקני מכבי ת"א טל ברודי ומיקי ברקוביץ' נכשלו בשמירה האישית עליו ויצאו בחמש עבירות .

ב- 1973 בהיותי איש טלוויזיה צעיר החלטתי לעשות כתבה על שלושת האחים הספורטאים המפורסמים "רייס" בקיבוץ גבעת ברנר . זה היה לפני 42 שנים אולם אני זוכר כל פרט מהכתבה ההיא . מצאה חן בעיניי מאוד בעת עשיית הכתבה האימא (כאמור ממוצא יֶיקֶה) של שלושת האחים רייס . הבוס שלי דאז אלכס גלעדי אמר לי בתום שידור הכתבה ההיא ב- "מבט ספורט" , "היטבת לתאר ולהעביר לציבור את רוחה של המשפחה" . זאביק רייס היה ספורטאי מוכשר ששימש ב- 1972 אחד מ- "דוגמני" צילום בסדרת טלוויזיה בת 15 (חמישה עשר) פרקים ב- א"ק (נקראה "כך עושים זאת נכון") שהפקתי וביימתי ב- 1972 בעבור אלכס גלעדי . הסדרה "כך עושים זאת נכון" שודרה ב- 1972 במסגרת התוכנית לנוער "מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר" . זאביק רייס הוא אדם הגון בעל אופי מאופק מעבר לסטטוס של ספורטאי . זאביק רייס היה מנהיג ומחנך . פאר תעשיית הספורט הקיבוצית של ההתיישבות העובדת . הוא היה קצין קרבי ב- "גבעתי" ו- "גולני" . במסגרת שירות המילואים שלו סיים קורס מ"פ ומג"דים של שריון . כמי שמתעד את התקופה ההיא זאביק רייס בעבורי הוא דמות בלתי נשכחת . כמה תמונות מארכיון קיבוץ גבעת ברנר מספרות על קצה המזלג את סיפורו .

gb 11

טקסט תמונה : מראה של קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות בראשית שנות ה- 30 של המאה הקודמת (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

gb 9

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת . קיבוץ גבעת ברנר . זאביק רייס (משמאל) ואחיו גדעון רייס . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

gb 10

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה הקודמת . בור הקפיצה לרוחק בקיבוץ גבעת ברנר . זאביק רייס בעת ביצוע קפיצה משולשת לעיני מעריצים . הוא היה אתלט וספורטאי מופת שהפך מודל לחיקוי בתעשיית הספורט בהתיישבות העובדת (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) . 

gb 3

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה הקודמת . אולם הספורט של הפועל גבעת ברנר . זאביק רייס (מס' 10) קולע לסל הפועל גבעת חיים . שומר עליו אמיר קרן מקיבוץ גבעת חיים (מס' 11 בגופייה בהירה) . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך : 1961 . לפני 54 שנים . מסמך המתעד את מיקומה של קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר שלישית בליגה הלאומית בכדורסל . שחקני החמישייה הראשונה היו מימין לשמאל : זאביק רייס , עמי שלף ז"ל , עמיר קמיאל , עמוס ירושלמי (בן קיבוץ נען ושחקן נבחרת ישראל בכדורעף) , ושאול סבירסקי . מאוחר יותר שנים אח"כ דרך כוכבו של אביגדור מוסקוביץ' בקיבוץ גבעת ברנר . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

טקסט תמונה : מסמך עיתונות המתעד את מצוינותם של עמי שלף ז"ל וזאביק רייס בקליעה לסל . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

למורשתו של זאביק רייס בן קיבוץ גבעת ברנר כאחד מבכירי תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בכל הזמנים אני מצרף גם את פועלם של שחייני קיבוץ גבעת ברנר המפורסמים ארנון טור (טורין) ויצחק "איקי" לוריא .

gb 5

טקסט תמונה : 1950 . השחיין ארנון טורין בן קיבוץ גבעת ברנר אלוף ישראל במשחי החתירה . הוא בן 81 היום . ארנון טורין עברת את שם משחתו ל- טוּר . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

gb 6

טקסט תמונה : 1960 . השחיין האולימפי יצחק "איקי" לוריא בן קיבוץ בעת ברנר אלוף משחי הפרפר . יצחק לוריא ייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת רומא 1960. (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר). 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

טקסט תמונה : 1950 . מסמך המתאר את גדולתו של שחיין החתירה ארנון טורין (עִבְרֵת את שם משפחתו לטור) בן קיבוץ גבעת ברנר ואחד הטובים ביותר במדינת ישראל בעת ההיא . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

טקסט תמונה : 1960 . יצחק "אירי" לוריא בן קיבוץ גבעת ברנר נחשב לאחד השחיינים המצטיינים בארץ בסוף שנות ה- 50 ועשור ה- 60 של המאה הקודמת . נבחר לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת רומא 1960 . (באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר) .

המשך מחקר ו- תיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית התיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (2). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם.פוסט מס' 480. כל הזכויות שמורות.

סמלי "הפועל". הסיסמה. הדגלים וההימנונים.

כבן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבר "הפועל" יש לי יואש אלרואי – בלינדמן את העונג , הזכות , וגם החובה להביא לידי קוראי הבלוג את עדות המידע ההיסטורי אודות "הפועל" מפיו של הספורטאי , המתכנן , איש הרוח , ו- המתעד ו- ההיסטוריון המצוין והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל . עמנואל גיל דמות מפתח רבת מוניטין בארגון "הפועל" נולד בלטביה ב- 1906 . הוא למד משפטים בלטביה . הוא עלה לארץ ישראל ב- 1935 והיה ספורטאי וחבר נבחרת לטביה בא"ק . עם בואו ארצה הוזמן לרכז את "הפועל" בעמק הירדן . בשנת 1936 היה רכז מקצועי של "הפועל ת"א . עמנואל גיל שימש רכז מקצועי של "הפועל" מ- 1 בינואר 1939 ועד דצמבר 1972. הוא כתב ספרים תיעודיים רבי חשיבות אודות תולדות המשחקים האולימפיים .

hapoel gil 8

טקסט תמונה : המתעד ו- ההיסטוריון המצוין והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל 1983 – 1906.

ההיסטוריון עמנואל גיל כותב בספרו סיפורו של "הפועל" כלהלן : "כאשר התכנסה בתל אביב בשנת 1926 מועצת היסוד כבר השתמש "הפועל" באותו שם שהיה לסמל :ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל , התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" . השם הוא ארוך אך כל מילה אומרת דרשני . אין בשם זה שום דבר מקרי . הוא מושג .  "הפועל" הוא מכשיר מקיף של תנועת הפועלים העברית להכשרה ולתרבות גוף כוללת של חבריה. מגמות פעולותיו של "הפועל" נקבעו על פי מייסדיו בהגדרה ברורה המקופלת בשמה של התאגדותנו . כבר בשנת 1926 לקראת מועצת היסוד הציע אריה בן גד את הסיסמה : "בריאות העובד ערובה לניצחון המעמד" . החל משנת 1927 משתמש "הפועל" באימרה זו כבסיסמה של "הפועל" בנוסח הרשמי : "בריאות העובד – ערובה לניצחון" .

hapoel gil 9

טקסט תמונה : 1 במאי 1925 . ארץ ישראל החלוצית . חגיגת ספורט בעפולה . הסיסמה "בריאות העובד ערובה לניצחון המעמד" . (מקור הספר , סיפורו של "הפועל") .

הסיסמה באה לבטא בתמציתיות קולעת את מטרת "הפועל" , הקניית הרגלי בריאות וחיסון גוף לאדם העובד . בשנשף הספורט של "הפועל" ברחובות ב- 1927 נקבעה גם מסורת המקודשת עד היום בציבור פועלי ארץ ישראל : בעקבות וויכוח בשאלת הדגלים וההמונים בין חברי הפועל הצעיר לחברי אחדות העבודה , פסקה ההסתדרות שיש להניף שני דגלים , אדום וכחול לבן , במידות שוות ובגובה שווה . ביחס להימנונים נקבע שיש להתחיל בשיר "תחזקנה ידינו" של חיים נחמן ביאליק ולסיים בשירת "האינטרנציונאל" . צבעי שני הדגלים מסמלים בהתאם לפירוש ההראלדי : לבן מסמל שלום, טוהר המידות , ניקיון המצפון , יושר חיים , צדק , חופש , רצון טוב , אחווה . כחול ותכלת מסמלים כלהלן : תכלת השמיים , תכלת הים , ידידות , צדק , מסירות נאמנות , נדיבות לב , אמת , סדר , תקווה ,מדע , יופי . האדום מסמל : אומץ לב , כוח , להט , חופש , מרדנות , מהפכנות , הקרבה עצמית , דם , מלחמה , שוויון .

לכל סניף של "הפועל" יהיו שני דגלים רשמיים , כחול – לבן ואדום . וזו צורת הדגלים הרשמיים של הסניפים :

א. דגל כחול – לבן הוא דגל המדינה ומידותיו 2.10 מ' על 1.30 מ' , עטור ציציות בצבע זהב ועל קצה במוט סמל "הפועל" , מ- פַּח , מ- ברונזה , ו/או חומר אחר . על הדגל עצמו אסורות כתובות או סמלים כלשהם .

ב. הדגל האדום גודלו אף הוא 2.10 מ' על 1.30 מ' . במרכז הדגל סמל "הפועל" ומעליו כתוב בחצי גורן עגולה "התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" ומתחתיו סניף "הפועל" (שם המקום) . הכתובת והסמל צריכים להופיע משני צידי הדגל . הדגל עטור ציציות זהב . על קצה המוט יימצא סמל "הפועל" עשוי מפח , מ- אָרָד , ו/או חומר אחר .

תדרוך נוסף :

1. שני הדגלים חייבים להיות בעלי מידות שוות . המוטות חייבים להיות בעלי אורך שווה . אין מניפים את הדגלים הרשמיים של הסניף על תרנים . הם נישאים על מוטות במפקד ו/או בתהלוכה . להנפה משתמשים בדגלים רגילים כחולים – לבנים ואדומים , ללא כתובת . הם מונפים על תרנים במגרשים .

2. בשעה שמניפים את הדגלים על התורן (מבגרש , מעל הבית) חייב קצהו העליון של התורן להיות בגובה שאיננו פחות מאשר פי ארבעה מאורך הדגל .

3. אין להניף שני דגלים על מוט אחד .

4. במצעד כאשר נושאים את הדגלים לפניו מופיעים שני הדגלים בשורה אחת כשהדגל הלאומי מצד ימין .

5. במגרש מותר להניף שני דגלים על תורן אחד אך לשם כך יש לקבוע מוט אופקי בעל שני מיתרים, והדגלים יעלו בזמן אחד משני הצדדים , כשהדגל הלאומי מצד ימין .

6. כשהדגלים נישאים המצעד , יהיה אורך מוט הדגל גדול לפחות פי שניים וחצי מרוחבו של הדגל .

7. את העלאת הדגלים על התורן מבצעים בקצב איטי וחגיגי ובטקס מתוכנן . אם ההנפה מְלֻוָוה בתרועה , מכוונים את משך ההנפה למשך התרועה , וסיומה חל עם השמעת הצליל האחרון . אם נעשית ההנפה לקול תוף בלבד , מכוון המתופף את סיום התיפוף לרגע שבו מגיע הדגל לראש התורן.

מלבד שני הדגלים הרשמיים רצוי להשתמש בדגלי האזורים . צבעי האזורים הם כלהלן : ירושלים – כחול , נגב – חום , יהודה – צהוב , דן – סגול , תל אביב – ירוק , תיכון – כתום , חיפה – שחור / אדום , צפון – תכלת . בצבעי האזרוים משתמשים גם הספורטאים במדיהם , בכובעי השחיינים וכו' . כמו כן דיגלוני הפלוגות הימיות , דיגלונים שמורכבים על אופניים ואופנועים ועוד , נושאים את אותם הצבעים בנוסף על צבעי הדגלים של "הפועל" .

בשנת 1933 פרסם כתב העת של "הפועל" , ביטאון "עוזנו" מאמר בשם "אלפים או אלופים" מאת יצחק שדה (לנדוברג) . תוכנו של המאמר היה לקבוע עובדת יסוד שבה מטרת "הפועל" היא בראש וראשונה – תרבות הגוף להמונים . עם חיזוקו של "הפועל" ניתן לו הכוח למלא שני תפקידים כאחד . על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים , ולכן משתמשים באמירה בנוסח "אלפים ואלופים" .

מי איננו מכיר את סמל "הפועל" ? אלפים רבים נושאים אותו על דש בגדם , על גופיית הספורט שלהם. עם הסמל הזה מופיעים מבוגרים וצעירים לפעולה הספורטיבית , עוסקים בהתעמלות , בשחייה , בריקוד לבריאותם והנאתם . עם הסמל הזה של "הפועל" מתחרים ועם הסמל הזה מנצחים . לא תמיד הייתה צורת הסמל כמו זאת של היום . הנה הסמל הראשון שאושר ע"י מרכז "הפועל" ב- 28 בפברואר 1927 . את הסמל ציירו פנחס ליטבינובסקי בנוסח המודרני של אותם הימים . למרות שצורתו משונה במקצת הרי מגמתו להבליט חידוש ולהדגיש בזה שהארגון שנוסד איננו מתכוון ללכת בדרכים סלולות , אלא לקבוע דרך של חידוש בחיי הספורט בארץ. תוכנו של הסמל פשוט כפשטות השם שהארגון החדש קבע לעצמו , "הפועל" . הצעה אחרת לסמל הבליטה בצורה גראפית מסוגננת שילוב העבודה (פטיש שעליו נשענת הדמות) והספורט (כדור ברזל היא הודפת) . סמל זה צויר בידי יעקב לוית והוא מופיע על גבי העלון לענייני ספורט הפועלים שיצא מטעם מרכז "הפועל" בחיפה ב- 3 ביולי 1927 בעריכתו של ד. כהן . הרעיון התקבל אם כי הרישום דרש עדיין שכלול . והנה בשנת 1927 נוצר הסמל כפי שאנו מכירים אותו : ספורטאי במסגרת עשויה מפטיש ומגל והכתובת "הפועל" . סמל זה צויר אף הוא בידי יעקב לוית (לה – ויט) . תולדות הסמל הן סיפור לעצמו וראוי לעמוד עליו . סיפר ישראל מינץ : "יום אחד עברתי ליד בית שעמד בבניינו , וראיתי בחור יושב וחורת במסמר ציורים על לבני סיליקט. הקו שלו היה דינאמי ומצא חן בעיניי. שאלתיו האם יסכים לצייר סמל ל- "הפועל" . הבחור שהיה מחוסר עבודה, הסכים. הצעתו נידונה במזכירות ואושרה" . שמו של האמן היה יאן לה – ויט הלא הוא יעקב לוית .

hapoel gil 3

טקסט תמונה : 1927 . יעקב לוית (יאן לה – ויט) האיש שצייר ושרטט את הלוגו של "הפועל" . (מקור, הספר ספרו של "הפועל") .

hapoel gil 4

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הציור של פנחס ליטבינובסקי. (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

hapoel gil 5

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הגרסה הראשונה של יעקב לוית . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

hapoel gil 6

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . הגרסה השנייה המשופרת של יעקב לוית שהפכה להיות הסמל הרשמי של "הפועל" . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

hapoel gil 7

טקסט תמונה : עשור ה- 20 של המאה שעברה . המודרניזציה של הסמל כפי ששרטט חובב כרובי. (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

הסופר אהרון מגד מוסיף קווים לדמותו של האמן יאן לה – ויט (יעקב לוית) האיש שצייר וייסד את סמל "הפועל". המאמר התפרסם ב- "משא" ב- 2 במאי 1975.

"יאן לה – ויט היה צייר , משורר , וגרפיקאי שנולד ב- צ'נסטחוב ב- 1907 . בהיותו בן 13 מת עליו אביו ומאז היה עליו לפרנס את עצמו . הוא עבד כרצף , שוליה בבית דפוס , שוטף כלים , צייר שלטים , פועל במשרפת שיכר , בסדנה לתיקון מכונות ועוד . מאוחר יותר הוצעה לו עבודה ברישום גראפי ואז נפתחו לפני אופקים חדשים . לאחר שנות נדודים באירופה הגיע לארץ ישראל  בראשית שנות ה- 20 של המאה העשרים , וכאן עסק בציור גראפי של כרזות , מודעות , ושלטים (כאמור סמל "הפועל" הוא שלו וגם כמה מהכרזות של קק"ל ועוד) , ועיצב את אות הדפוס הנמצאת בשימוש עד היום  בשם "חיים" על שם אביו . ב- 1928 חזר לווארשה – פולין ושם כגרפיקאי עצמאי עבד בשביל בתי הוצאה , חברות פרסומת , תערוכות וכו' . יאן לה ויט קנה לו שם כבעל סגנון מקורי רב המצאות ורב השראה . מאז הוא נחשב לאבי הגרפיקה הפולנית . לאחר סיורים של לימוד בווינה , לייפציג , וברלין פגש את פאול קליי ב- "באוהאוז" שהייתה לו השפעה גדולה עליו . בחזרו לווארשה ב- 1930 נערכה לו תערוכת יחיד של יצירות גרפיות מטעם החברה לאומנויות היפות . לאחר שנתיים ולאחר שהות בפאריס והתוודעות אל גדולי האמנים שם , הוענק לו הפרס הראשון ליצירות גראפיות מטעם העיר ווארשה . ב- 1931 פגש בווארשה את ג'ורג' הים אף הוא גרפיקאי שלמד בגרמניה . שניהם החלו לעבוד בשותפות , שותפות שנמשכה שנים רבות בפולין ואח"כ באנגליה וחתימתם המשותפת לה – ויט / הים זכתה לפרסום כמסמנת מפנה בהיסטוריה של הגרפיקה העולמית . ב- 1937 התיישב יאן לה ויט בלונדון ובעזרת הנרי מור והרברט ריד קנה לו שם מקום של כבוד . במסגרת השותפות לה – ויט / הים עסק בעבודה גראפית למען מיניסטריונים שונים בתקופת המלחמה , ולאחריה עיצב תפאורות בשביל הבאלט , האופרה , והתיאטרון . מעט מעט לאחר סיורים ממושכים בכל רחבי אירופה ובאמריקה עבר לציור ואז התפרקה שותפותו עם ג'ורג' הים .מאמצע שנות ה- 50 של המאה ועשרים מתחילה עלייתו כצייר בעל שם עולמי . תערוכות שלו מתקיימות בלונדון , פאריס , מילנו , אנטיב , ווינה , וונציה , קאן , ועוד . ב- 1967 הוזמן יאן לה – ויט ע"י ממשלת פולין לעריכת תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במוזיאון לאומנות מודרנית בווארשה וזוכה לכבוד גדול ועיטורים לאחר 30 שנות היעדרות . ב- 1971 מופיע אלבום גדול של יצירותיו בלונדון , ניו יורק , ופאריס מלווה במאמרי הערכה נלהבים של הרברט ריד , ז'אן קאסו , המשורר ג'ון סמית , ועם הקדמה של פייר עמנואל . האלבום כולל גם שירים ואפוריזמים של יאן לה – ויט . יאן לה – ויט שומר על קשרים הדוקים עם מדינת ישראל . הוא ביקר בה כמה פעמים ופעל למענה בדרכים שונות בארגונים תרבותיים בין לאומיים , וגם באמצעות מכתביו לעיתונות (מהם שהתפרסמו ב- "TIMES" הלונדוני בתקופת מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 ולאחר החלטת אונסק"ו) ובהשפעתו בחוגי האומנים והסופרים . ב- 1975 היה יאן לה – ויט אורח של ראש עיריית ירושלים טדי קולק והתארח ב- "משכנות שאננים" , שם המשיך בעבודתו" . (מאמרו של הסופר אהרון מגד מ- 1975 בביטאון "משא") .

ארגון "הפועל" הפך בעשורי ה- 20 ו- 30 של המאה הקודמת להתאגדות רב עוצמתית שמנתה בשורותיו עשרות אלפים ספורטאים . ברור שנוצרה יריבות מעמדית וספורטיבית כבירה עם ארגון "מכבי" בארץ ישראל . בשל השתתפות של עשרות אלפי ספורטאים בארגון "הפועל" צצה שוב ושוב השאלה האם מתוך האלפים יצמחו גם אלופים . דוד בן גוריון אמר בוועידת "הפועל" השנייה שהתכנסה בחיפה ב- 23 במארס 1936 כלהלן : "על שלושה דברים עומדת תנועתנו , על העבודה , על המהפכה , ועל הגאולה . אף אחד משלושתם לא יבוצע בלתי אם נזדיין בתכונה אחת : גבורה ! הגבורה נקנית בשתי דרכים , איכות , ליכוד הנפש , וכמות , ריבוי ומספר . ינחיל נא "הפועל" למעמד את הכוח הדרוש לבצע את המהפכה . ניצבנו עתה על שפת הים . לפועל העברי יש עוד פתח רחב לפעולה מלבד היבשה . הוא צריך לצרף את הים . הכוח של הפועל העברי הוא גם ביבשה וגם בים" .

david ben gurion 1

טקסט תמונה : 23 במארס 1936. חיפה . דוד בן גוריון (בן 50) נואם בוועידה השנייה של "הפועל" . (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל") .

בטרם אגע שוב באלופי הספורט של תעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בעשורים שבין 1945 ל- 1985 אני מבקש להביא עדות נוספת של ההיסטוריון עמנואל גיל ז"ל הנוגעת לביטאון "הפועל" , "עוּזֵנוּ" , שיצא לאור לראשונה בשנת 1927 . לחוברת הזאת "עוּזֵנוּ" לא היה המשך . ב- 1933 בהשפעת דוב עוז יצא "עוזנו" לאור כדו שבועון . האיש אשר שקד על מלאכת ההוצאה היה אריה בן – גד , והעריכה הייתה בידי אליעזר חוברני . דוב הוז שכיהן כבר אז בתפקידים חשובים  מטעם ההסתדרות הציונית , שימש כאב רוחני ל- "הפועל" ונתן ביטוי למגמותיו ורעיונותיו . בחוברת הראשונה משנת 1933 מסופר על סניף "הפועל" דמשק בסוריה שמנה 60 חברים . כן התפרסמה ידיעה על קליטת עולים מגרמניה , מהם 20 מתעמלים . ביניהם מוזכר מכס סלומון שהיה פעיל אח"כ באתלטיקה קלה וכבדה בתל אביב וחיפה . על פי הזמנת מרכז "הפועל" הגיע מווינה לארץ ישראל גרשון קופלר מי ששימש כמדריך נודד בקרב פנים אל פנים ג'יאו – ג'יטסו ובשחייה . גרשון קופלר נמנה על כ"ג יורדי הסירה שלא חזרו ממשימתם הקרבית .

ב- "עוּזֵנוּ" מ- 4 באוקטובר 1933 התפרסמה רשימה מעניינת של יצחק שדה (לנדוברג) המספרת על היריבות הספורטיבית – פוליטית בין "הפועל" ל- "מכבי" . יצחק שדה מספר ב- 1933 כלהלן : "לפני מספר ימים פגשני חבר "מכבי" ושאלה גדולה הייתה בפיו : "שמא עכשיו תסכימו כבר להתחרות אתנו ? הלא כל "התותחים הגדולים" נסעו לפראג וכעת יש לכם שנסה טובה" . החבר המשוחח עמי חשב לתומו כי הסיבה היחידה שאין אנו יוצאים להתחרות עם "המכבי" באתלטיקה קלה הוא הפחד מפני "התותחים הגדולים" העומדים לרשותו . אפס , טעם אחר לגמרי לדבר הזה. קודם כל סיבה פסיכולוגית . מאז ומתמיד יש לנו קושי נפשי להיפגש עם "המכבי" , שעל הסתדרותו "הבלתי מפלגתית" נמנים אנשים מסוג רוכבי זיכרון יעקב ופתח תקווה המצטיינים כמחרימי הפועל העברי והמתנקשים בארגונו בכל עת מצוא ואף נושאי "הכזב הקדוש" , הרבזיוניסטים , מוצאים להם מקלט בתוך שורותיו . ולפי כך אנו מדירים את עצמנו עד כמה שאפשר מפגישות כאלה , מלבד במקרים שהם הכרח לנו , כגון בכדורגל ועוד .

ועוד סיבה אחרית ספורטיבית גרידא : "אגודת "המכבי" ככל אגודות ספורט בורגניות מהוות בעיקרן בית חרושת לתותחים , "ריקורדסמנים" , ו- "צ'מפיונים" . נקודת הכובד אצלם אצל "המכבי" הוא ההישג היחיד , ספציאליזציה צרה במקצוע אחד או שניים של אנשי ספורט יחידים . ההנחה שלהם היא , שבאותו הזמן שאחרים מתחנכים להיות אלופים , מתחנך חלק גדולן לאליפות יותר קטנה , ומספר עוד יותר גדול מתחנך סתם בתרבות הגוף . הנחתם זאת איננה נכונה , ומצרים תוכיח זאת . בשעה שמצרים הגיעה לגדולות בחינוך אלופים מפורסמים בענף האתלטיקה הכבדה , נמצאת התפתחותם הגופנית של המוני העם המצרי בשפל המדרגה . מכאן אנו למדים כי פולחן האלופות אין בו כדי להשפיע לפיתוח התרבות הגופנית בקרב המוני העם . אם כי הופעת אלופים לשמש לפעמים תעמולה , ורבים אולי ינסו ללכת בעקבותיהם . אבל לרוב הם מתאכזבים במהרה מאחר שאינם יכולים להגיע למדרגת "תותח גדול" או אפילו בינוני כי האליפות איננה נחלת רבים והתוצאה היא הפיכת עורף לספורט . אנחנו אנשי "הפועל" מוותרים למפרע על יצירת "תותחים" . הסיסמה שלנו היא תרבות גופנית לכולם ! אומנם אנו מתלבטים עדיין בחיפוש דרכים לשם ביצוע תחרויות של המונים במקום קבוצות נבחרות של כל סניף וסניף . אנו מתנגדים לחלוקת העולם ל- "אלופים ועלובים" ! והואיל ושאיפתנו היא אחרת , לא לאלופים אלא לאלפים (!) , אין אנו להוטים לצאת לתחרויות עם "מכבי" . פשוט , אין להשוות בינינו " . כתב את המאמר יצחק שדה (לנדוברג) בירושלים ב- 4 באוקטובר 1933 בחוברת "עוּזֵנוּ") .

בחלוף לא הרבה שנים יצר המפעל הזה של ארגון "הפועל" פס ייצור של תעשייה ספורטיבית מופלא בהתיישבות העובדת . סדרת הפוסטים הקונקרטית הזאת שלי העוסקת בתיעוד פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית התיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 וייצור אלופי ספורט, סותרת את חזונו דאז של יצחק שדה . אולם התעשייה הספורטיבית המופלאה הזאת של הקיבוצים איננה קיימת עוד . היא חלפה מהעולם .

בשנות ה- 50 של המאה שעברה נחשב חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן למנחית ושחקן הכדורעף הטוב בישראל וקבוצתו הפועל בית זרע הייתה הטובה במדינה . המשחקים נערכו בימים ההֵם על מגרשי אדמה ובאור יום . היינו הולכים ברגל מאפיקים לבית זרע כדי להתבונן בחיים בורר שנחשב בשנים ההן למפציץ, המנחית הראשון במעלה, והיה השחקן המוביל בנבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מִיכָה שָמְבַּן . משחק הכדורעף בעשורים ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי השומר הצעיר . ליד הפועל בית זרע  הצטיינו במשחק הזה גם קבוצות הכדורעף של קיבוץ גן שמואל , קיבוץ מרחביה , וקיבוץ ספיח (בית קמה) . חַיִים בּוֹרֵר , אוֹמָנָה לְבָבִי , ו- יַעֲקב "יָקִי" גְרוֹף היו אלילי ילדותינו . אח"כ עברה השליטה בענף לקיבוץ עֵין שֶמֶר תחת הדרכתו של אוּרִי אָפֵק , שם בלטו אֵהוּד דֶקֶל , מִיכָה מִילְשְטֵיְין , ועִמָנוּאֵל אַלוֹן . הפועל עֵין שֶמֶר הפכה לאלופת המדינה הודות לאימון המסור , המתקדם , והמקצועי של אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק) . לקיבוץ עֵין הָחוֹרֶש הייתה גם כן קבוצה טובה בזכות שחקנה המצטיין אֵלִיָהוּ רָבִּינָא ז"ל . מאוחר יותר עלה לגדולה קיבוץ המעפיל הרבה הודות לשלישיית השחקנים הנפלאה דָוִד בַּר – נֵצֶר , עַמִירָם שַפְרָן , וגיורא הלפרין ומאמנה צבי סינטו . התמונות הבאות מספרות קמעא על ההיסטוריה של משחק הכדורעף בארץ בשנים הראשונות שלאחר קום מדינת ישראל , והן מובאות בפוסט הנוכחי בעיקר למען קוראי הבלוג הצעירים .

בקיץ 1950 הייתי בן 12 . רציתי כמו כל הילדים להיות חַיִים בּוֹרֵר . עשור אח"כ ב- 1960 הפכה קבוצת "הפועל" אפיקים למעצמת כדורעף בעמק הירדן ואחת הקבוצות הטובות בישראל הודות למאמן – שחקן דָוִד כָּפְרִי . דָוִד כָּפְרִי בן קיבוץ שָרִיד שימש שנים רבות Play Maker מצטיין בנבחרת ישראל והוא שהפך אותי גם לשחקן הנחתה מצטיין בכדורעף. הייתי לפני כן כדורסלן וכדורגלן . התנשאתי לגובה של 1.90 מ', ויכולתי באמצעות הניתור שלי להרים את מרכז הכובד של גופי לגובה של מטר מעל הקרקע .

טקסט תמונה : שנת 1950. זהו חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ בית זרע , שחקן הכדורעף הטוב בישראל בימים ההם ואליל ילדותי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 1960 התפתח משחק הכדורעף בצעדי ענק בקיבוץ אפיקים שהשתייך פוליטית למפלגת מפא"י . אני מזכיר את הצד הפוליטי – ספורטיבי מפני שמשחק הכדורעף בארץ היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי "השומר הצעיר" השייכים רובם ככולם למפלגת מפ"ם אותה הנהיגו מאיר יערי חבר קיבוץ מרחביה ויעקב חזן חבר קיבוץ משמר העמק . התבלטותו של קיבוץ אפיקים בענף הכדורעף לא היה דבר שבשגרה מפני שהיה מדובר כאמור בקיבוץ של מפא"י השייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ונחשב ל- מעוז של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . שברנו את ההגמוניה המסורתית של קיבוץ השכן שלנו בית זרע (השתייך פוליטית למפלגת מפ"ם) . זאת הייתה סנסציה . גייסנו לשורות הקבוצה שלנו את חַיִים בּוֹרֵר מבית זרע אליל ילדותי שהיה כבר בן 32 . גייסנו גם את אַהֲרוֹן רוֹטְשִילְד אף הוא חבר קיבוץ בית זרע . ב- 1960 הייתה קבוצת הפועל אפיקים היחידה בליגה הלאומית בכדורעף שהיה לה אולם ביתי . שאר הקבוצות שיחקו במגרשים פתוחים . ב- 1962 כבר דורגנו במקום הרביעי בישראל . מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מִיכָה שַמְבָּן הזמין אותי ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל . מִיכָה שָמְבַּן חבר אגודת הפועל משחר נעוריו (בעל אוריינטציה פוליטית של השמאל . היה מפ"מניק בדעותיו) הוא מייסד ענף הכדורעף במדינת ישראל . אישיותו הנמרצת והכובשת הזיזה הרים וסלעים . פשוטו כמשמעו . נפשו הדינמית שלא ידעה מרגוע חיפשה כל הזמן דרכים נסתרות שלו לשפר את המציאות הספורטיבית הדלה במדינת ישראל. הוא היה לא רק מאמן . הוא היה ראשית דבר מחנך ומנהיג . אַמָרְתָּ מִיכָה שָמְבַּן – אמרת כדורעף . הוא הניח את היסודות והיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התפתחותו של משחק הכדורעף בארץ ונהנה מאמון מוחלט של השחקנים שגבל בהערצה . בשל אופיו הבלתי מתפשר ולעיתים קשוח נאלץ פעמים רבות להתווכח על מנת לשכנע. מיכה שמבן היה חבר מרכז "הפועל". בהיותו איש חכם , חריף שכל ומחשבה , יזם ורעיונאי בעל ניסיון , רטוריקן בעל כושר ביטוי ותכונות בולטות של מנהיגות – ידע להשפיע . השחקנים האמינו לו ובטחו בו . מִיכָה שָמְבַּן נמנה על נבחרת של אישי ספורט בימים ההם שאפשר לומר עליהם ללא כל היסוס או התלבטות כי הם היו : "The leaders of the people" . חַיִים בּוֹרֵר הוא בן 87 היום ונשאר חבר קיבוץ בֵּית זֶרַע (בעמק הירדן) עד עצם היום הזה . הימים ההם של תום ופשטות חלפו לבלי שוב . הדור ההוא החמיץ את הטלוויזיה כפי שהטלוויזיה החמיצה אותו .

טקסט תמונה : קיץ 1950. ימי התום והפשטות של מדינת ישראל שחלפו לבלי שוב. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א ) , משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה) , דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

grof 1

טקסט תמונה : 1950 . זאת היא קבוצת הכדורעף המצטיינת של קיבוץ בית קמה / ספיח בראשותו של יקי גרוף ז"ל (שני משמאל) שהיה גם שחקן מרכזי בנבחרת ישראל בכדורעף אותה אימן מיכה שמבן . זיהוי השחקנים בתמונה מימין לשמאל : יוסל'ה רייכמן , חיים פוטר , ראובן גרוף ז"ל (אחיו של יקי גרוף ז"ל ) , מיקי שמיר , יקי גרוף ז"ל , וחיים אשל .(באדיבות אמנון גרוף בנו של יקי גרוף ז"ל). ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : אמנון גרוף בהו של יקי גרוף מוסיף לי : אבא שלי יקי גרוף והדוד שלי ראובן גרוף הם ילידי בודפשט ובילדותם שיחקו עם פרנץ פושקש ברחובות העיר . הם העפילו לארץ מקפריסין וייסדו את קיבוץ ספיח בנגב . מכיוון שהיו בעלי מבטא הונגרי כבד ביטאו את השם "סָפִיח" כ- "סָפִיהָ" , ולכן שינו בסופו של דבר את שם הקיבוץ מ- "ספיח" ל- "בית קמה" .                                         

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורעף בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת מתבססת בעיקר על חברי הקיבוצים . זיהוי העומדים מימין לשמאל : מרדכי גנדלין , שלמה הניג,  דוד בֶּגָה (קיבוץ אשדות יעקב) , אברהם ווייס, שלושה שחקנים לא מזוהים, קפטן הנבחרת אומניהו "אומנה" לבבי (קיבוץ מרחביה) , והמאמן הלאומי מיכה שמבן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה , יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , ויעקב "יָקִי" גְרוֹף (קיבוץ בית קמה) .(התמונה באדיבות חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : זהו אומניהו "אוֹמָנָה" לְבָבִי חבר קיבוץ מרחביה והקפטן הנערץ של נבחרת ישראל בכדורעף בשנות ה- 50 של המאה הקודמת . (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התאמנתי בנבחרת ישראל זמן קצר בלבד בכמה מחנות אימונים שהתקיימו בדרך כלל באולמות של קיבוץ גבעת ברנר וקיבוץ נען . כל מי שהתאמן תחת הדרכתו של מיכה שמבן לא ישכח את את שאגת הקרב המפורסמת שלו בשפה הצרפתית באימונים ובמשחקים , "Allee" . מִיכָה שָמְבַּן היה מנהיג ספורט , מחנך , ומאמן בעל מוניטין רב בארץ שהשריש את המשחק הספציפי הזה בישראל אך צריך לזכור שהכדורעף בארץ היה ברמה חובבנית לחלוטין . נבחרת ישראל בכדורעף הייתה חסרת ניסיון לחלוטין בשנים ההן ונטולת כל סיכוי בזירה הבינלאומית בעיקר בהתמודדויות מול נבחרות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ . באליפות העולם בכדורעף שנערכה ב- 1952 במוסקבה , ניצחו שחקני הכדורעף הסובייטיים את שחקני ישראל בראשות חיים בורר ללא תנאי . זאת אפילו לא הייתה תחרות . שחקני נבחרת ברה"מ אלופת העולם כמו קונסטנטין רֶוָוה , קוֹסְטִיָה , ורכז המשחק מוֹנְזֶ'לֶבסקי שלטו ללא עוררין במשחק . צריך לזכור שממשלת ברה"מ (מדינה ענקית שהורכבה מרוסיה ולאומים שונים) שלאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בראשות הדיקטטור הקומוניסטי שלה יוזף דג'וגאשווילי סטאלין החליטה כבר לפתח קו ייצור מדעי של תעשייה ספורטיבית בכל הענפים וודאי במשחקי הכדור הידועים והפופולאריים כמו כדורגל , כדורסל , כדורעף , כדור יד , והוקי קרח . הפערים העמוקים בין נבחרות ישראל בכדורגל , כדורסל , וכדורעף היו משמעותיים ביותר . ב- 1952 הביסה ברה"מ את נבחרת ישראל בכדורעף באליפות העולם בתוצאה המכרעת  3 : 0 ללא התנגדות ממשית . ישראל ייצרה נקודה פה ונקודה שם אולם זאת לא הייתה התמודדות, אפילו לא הפסד בכבוד. חַיִים בּוֹרֵר ואוֹמָנָה לְבָבִי היו שמות מוכרים בישוב הקטן בישראל אך נעלמים בעולם הגדול. בישראל וב- ברה"מ שיחקו כדורעף על פי אותם החוקים אך זה לא היה אותו המשחק.

טקסט תמונה : 1952. מוסקבה בירת ברה"מ. נבחרת ישראל בכדורעף צועדת באצטדיון "דינאמו" במוסקבה בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורעף. את הנבחרת מוביל הקפטן אומנה לבבי מקיבוץ מרחביה (ראשון משמאל). שלישי משמאל הוא יוסף "יוסקה" צוק מקיבוץ אשדות יעקב. חמישי משמאל הוא דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל. שישי משמאל הוא חיים בורר מקיבוץ בית זרע (משופם). שביעי משמאל הוא דניאל "שחור" אלוני מקיבוץ גן שמואל. שלישי מצד ימין הוא יעקב "יקי" גרוף מקיבוץ בית קמה. האחרון, קיצוני מצד ימין הוא גדי זוהר מקיבוץ מרחביה. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מוסקבה. אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ברה"מ (משמאל) מנצחת את נבחרת ישראל בתוצאה 3 : 0 (15 : 2 , 15 : 4 ו- 15 : 1) בתמונה נראה חיים בורר מנסה להעביר את הכדור לחלקת היריב אך נתקל בחסימה גבוהה של הנבחרת הסובייטית. סמוך לחיים בורר זהו אומנה לבבי (בברכיים כפופות), ומימין גדי זוהר. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

grof 2

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : ראשון משמאל יקי גרוף (חבר קיבוץ בית קמה) , שני משמאל המאמן מיכה שמבן , חמישי משמאל אומנה לבבי (חבר קיבוץ מרחביה) , עשירי משמאל יוסקה צוק (חבר קיבוץ אשדות יעקב) , קיצוני מימין דוד פרלמוטר (חבר קיבוץ גן שמואל) , כורע מלפנים גדי זוהר (חבר קיבוץ מרחביה). (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 3

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : רביעי משמאל חיים בורר (משופם, חבר קיבוץ בית זרע) , לידו יקי גרוף , במרכז בחולצה לבנה וז'אקט זהו המאמן הלאומי מיכה שמבן , הקיצוני מימן הוא גדי זוהר , שלישי מימין הוא יוסקה צוק , רביעי מימין דוד פרלמוטר , שישי מימין אומנה לבבי . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ehud dekel 1

טקסט תמונה : 1964 . נבחרת ישראל בכדורעף תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו  . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד) , אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר בן קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר) , איילון כורש (בן קיבוץ עברון) , עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל) , עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען) , ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל) . זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , איש לא מזוהה , שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית) , אליהו פז , והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ) . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 2

טקסט תמונה : 1955 . ווארשה בירת פולין . כנס ספורטיבי בעת פסטיבל הנוער הדמוקרטי ב- ווארשה . חלק משחקני נבחרות ישראל בכדורסל וכדורעף אצים להצטלם עם הרץ הצ'כוסלובקי הדגול למרחקים ארוכים אמיל זטופק (שישי מימין לובש בגד אימון עם כוכב נטול כתובת) . זיהוי חלקי של תריסר מהנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : איש לא מזוהה (מרכיב משקפי שמש) , יוסף דריזין , אליהו עמיאל , ספורטאי לא מזוהה , שני איש לא מזוהה , אמיל זטופק , איש לא מזוהה , משה "מוסא" דניאל , איתמר דותן (דותנצ'יק) , ספורטאי לא מזוהה , איש לבוש אזרחית לא מזוהה , והכדורסלן מרסל חפץ . זיהוי שלושת הכורעים בשורה האמצעית מימין לשמאל : אריה זלינגר , אורי אפק , וזאביק רייס. זיהוי ששת הכורעים בשורה התחתונה בקדמת התמונה : מיכה מילשטיין , איש לא מזוהה , אהוד דקל , יונתן עצמון (מחבק את ברכו של שחקן לא מזוהה) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי , וספורטאי לא מזוהה . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 4

טקסט תמונה : 1955 . פסטיבל הנוער הדמוקרטי בווארשה בירת פולין . ספורטאי ישראלי לא מזוהה נושא את דגל מדינת ישראל בטקס הפתיחה . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 3

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . חלק מנבחרת ישראל בכדורעף . זיהוי חלקי מימין לשמאל : אליהו רבינא ז"ל (קיבוץ עין החורש) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק , איש לא מזוהה , מאמן קבוצת הפועל המעפיל צבי סינטו ז"ל , יונתן עצמון (קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה , ז'אן הובר שחקן – מאמן של הפועל קיבוץ נגבה , ודוד בר נצר (הפועל המעפיל). (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

ehud dekel 5

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . זוהי קבוצת הפועל המעפיל אלופת המדינה בכדורעף מחוזקת באהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר (רביעי מימין) . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : עומד שלישי מימין אבישי קרפובסקי , עומד קיצוני משמאל דוד בר נצר , עומד שני משמאל עני שפרן , כורע ראשון מימין גיורא הלפרין . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה :

1. הפועל בית זרע הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1956 .

2. הפועל עין שמר הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1957 .

3. הפועל שריד הייתה אלופת המדינה בכדורעף ב- 1958 .

4. הפועל עין שמר הייתה אלופה שלוש פעמים רצופות בשנים 1961 – 1959 .

5. הפועל נגבה הייתה אלופת המדינה ב- 1962 .

6. הפועל המעפיל הייתה אלופת המדינה תשע פעמים רצופות בשנים 1971 – 1963.

7. הפועל עין המפרץ הייתה אלופת המדינה ארבע פעמים רצופות בשנים 1975 – 1972.

סוף הפוסט 480.

מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 479 : הועלה לאוויר בשבת – 28 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חברת החדשות של ערוץ 2 והמנחה יונית לוי ראויים לברכות על הפקת התוכנית אמש (יום חמישי – 26 בפברואר 2015) של העימות הטלוויזיוני ראש בראש של שמונה מנהיגי מפלגות (למעט בנימין נתניהו , יצחק הרצוג , ציפי לבני שלא השתתפו במפגש הפוליטי המסקרן) איימן עודה , אביגדור ליברמן , יאיר לפיד , אלי ישי , אריה דרעי , נפתלי בנט , זהבה גלאון , ו- משה כחלון בטרם הבחירות לכנסת ב- 17 במארס 2015 . המשדר הפוליטי המעניין צבר בין 20.45 ל- 22.30 רייטינג של % 30.6 והביס בקלי קלות את ערוץ 10 וערוץ 1 . לא ידעתי שיונית לוי יודעת לנהל שידור ודיון טלוויזיוני פוליטי ישיר ומורכב בנחרצות ו- יד רמה . יונית לוי הייתה המנצחת הגדולה של ערוץ 2 וגברה בקלות על שמונת המתמודדים .

הערה 4 : צפיתי ביום חמישי – 26 בפברואר 2015 בשידור הישיר של משחק ה- Euroleague ב- Top 16 מכבי ת"א – פאנאתאנאייקוס אתונה 73 : 70 אותו הובילו ניב רסקין וגור שלף בשם ערוץ 10. מדובר בשיעמומון שצבר כמות לא מבוטלת של מדרוג , % 12.0 . הסל המגומגם שקלע יוגב אוחיון 52.6 שניות לפני תום הרבע ה- 3 ואשר העמיד את התוצאה 54 : 49 למכבי ת"א מהווה סימבול של ניצחון נטול כישרון .

הערה 5 : צפיתי אמש (מוצ"ש – 28 בפברואר 2015) בריאיון המעניין שערך עיתונאי ערוץ 10 מר ינון מילס עם הסטיריקן מר ליאור שליין אבי התוכנית "גב האומה" המשודרת בערוץ 10 (לשעבר ובשמה הישן "מצב האומה" , תוכנית ש- שודרה במשך שנים ב- "רשת" בערוץ 2) . ליאור שליין שָבָה שוב את לבי . מדובר באיש חכם .

הערה 6 : אחד מערוצי הסרטים של YES שידר לאחרונה את סרט הקולנוע הישן (1939) והארוך (3 שעות וחצי) ורב המוניטין "Gone With The Wind" בכיכובם של שורת שחקנים ידועה ובראשם קלארק גייבל , וויוויאן ליי , אוליביה דה הבילנד , ו- לסלי האווארד . ראיתי עכשיו שוב את הסרט הנפלא הזה בפעם ה- 100 (מאה) מתחילתו ועד סופו . בטרם עלה הסרט לאקרנים בארה"ב לפני 76 (שבעים ושש) שנים הטילו חלק ממבקרי הקולנוע בעת ההיא ספק ביכולתו של הציבור לשבת במשך שלוש שעות וחצי באולם קולנוע חשוך ולהתמיד בצפייה ממושכת למרות העלילה הפוליטית ההיסטורית המרתקת , המלחמה בין הצפון והדרום , והרומן בין רט באטלר וסקארלט אוהארה . מפיק הסרט האלמותי דייוויד סלזניק השיב להם , "נחיה ונראה" .

shmuel hadash

טקסט תמונה : שמואל "שמוליק" חדש ז"ל (מימין) חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן אלוף צליחת הכינרת והשחיין הטוב בישראל בסגנון חתירה למרחקים קצרים ובינוניים בעשור ה- 40 של המאה הקודמת נראה התמונה יחד עם אביו מרדכי חדש ז"ל (משמאל) בעת ששניהם שירותו בבריגדה היהודית הלוחמת במלחמת העולם ה- 2 . התמונה צולמה בתחרות שחייה שארגנו הכוחות הלוחמים הבריטיים בעיר קלגנפורט באוסטריה ב- 1945 . שמוליק חדש התעקש ללבוש את בגד הים שלו עטור מגן דוד . הוא ניצח בשני המשחים בסגנון חופשי בתחרות ל- 100 מ' ו- 400  מ' . האבא מרדכי חדש ממייסדי קבוצת כינרת היה אף הוא שחיין וצלח את הכינרת עם שישה חברים מקיבוצי עמק הירדן כבר ב- 1929 . שבעת הצולחים הראשונים מכינרת לסאמרה מרחק של 6 ק"מ בשנת 1929 , היו כלהלן : שמואל סטולר , מרדכי חדש , חיים גינזבורסקי, וד. שפרירי חברי קבוצת כינרת , ו- ז'ורה שיניאנסקי (שנאן) , שורה "ישראל" אילנאה , נחום שוחט , ז. חייקין , ודוד שפירא חברי "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר. " , הרי הוא קיבוץ אפיקים בעמק הירדן .  (התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל "שמוליק" חדש ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gb 10

טקסט תמונה : שנות ה- 50 של המאה הקודמת. זהו האצן ו- האתלט העַל המחונן זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר מי שהיה אלוף הארץ ושיאן המדינה בקפיצה לרוחק וקפיצה משולשת. זאביק רייס הביא לפרסום העצום של קיבוץ גבעת ברנר במשך 20 שנים בתחום תעשיית הספורט של ההתיישבות העובדת (וגם של מדינת ישראל). אמרת זאביק רייס – אמרת גבעת ברנר ! אמרת גבעת ברנר – אמרת זאביק רייס ! מדובר בעילוי , בספורטאי רָב גוֹנִי סוּפֶּר מוּכְשָר ובעל מוניטין שבנוסף להיותו אתלט מזהיר היה כדורסלן מהיר מאוד, מדויק , ומצטיין (ב- הפועל גבעת ברנר) , שחקן כדורעף (ב- הפועל נען) , ושחקן כדוריד (ב- הפועל רחובות)  . זאביק רייס היה אָצָן וקופץ לרוחק ומשולשת כל כך מוכשר עד ש- עשה זאת כמעט ללא אימונים. זאביק רייס היה כאמור גם כדורסלן מצטיין בקבוצת הפועל גבעת ברנר ששיחקה בליגה הלאומית אז (ליגת העל היום) והייתה קבוצת צמרת במדינת ישראל בשנים 1966 – 1961. מאוחר יותר ב- 1970 התאחדה קבוצת הכדורסל של הפועל גבעת ברנר יחדיו עם קיבוץ נען , המשיכה להצטיין , וגברה בעשור ה- 70 גם על מכבי ת"א והפועל ת"א. (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ גבעת ברנר).

טקסט תמונה : קיץ 1950. חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע היה שחקן הכדורעף הטוב ביותר בישראל ואליל ילדותי בעשור ה- 50 של המאה שעברה. (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amos liyn 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . שלושה ספורטאים – כדורסלנים קיבוצניקים מאיישים את נבחרת ישראל בכדורסל הנוטלת חלק במשחקים הקדם אולימפיים של הלסינקי בקיץ 1952. עמוס לין בן קיבוץ משמר העמק (עומד שני משמאל) , ראובן פכר בן קיבוץ מזרע (עומד רביעי משמאל) , ומשה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא) עומד חמישי משמאל . זיהוי כללי של שורת העומדים משמאל לימין : ראש המשלחת חיים וויין , עמוס לין , מרסל חפץ (הפועל חולון) , ראובן פכר , משה "מוסה" דניאל , אליהו עמיאל (הפועל חולון) , מנחם קורמן (מכבי ת"א) , אברהם שניאור (מכבי ת"א), יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א) , והמאמן היהודי – אמריקני טייבי רסקין . זיהוי כללי של שורת הכורעים משמאל לימין : רלף קליין (מכבי ת"א , פרדי כהן (הפועל חולון) , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א) , דני ארז (הפועל ת"א) , ו- זכריה עופרי (מכבי ת"א) . (באדיבות עמוס לין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

hapoel gil 2

טקסט תמונה : שנת 1958 . כינוס ספורט הפועלים בבלגיה . אלופת ישראל בהתעמלות רותי אבלס בת קיבוץ כפר גלעדי היא השלישית מימין . להלן הזיהוי הכולל מימין לשמאל : אווה ווייס – ג'ינו, רינה כהן, רות אבלס (פלד), רחל כפרי, מאמנת ההתעמלות והאלופה האולימפית אגנס קלטי (בת 94 היום) , נחמה אסטרחן , מרים קרה , ראלי בן יהודה (בר גורן). (מקור : הספר , סיפורו של "הפועל").

 טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 (1). התעשייה הזאת איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. פוסט מס' 479. כל הזכויות שמורות.

הקדמה.

הפוסט הזה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בעל כורחה , בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם אנשי הדור הראשון ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה , ביניהם : שמואל "שמוליק" חדש ז"ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת) , חיים בורר (קיבוץ בית זרע) , עמוס לין (קיבוץ משמר העמק) , ראובן פכר (קיבוץ מזרע) , משה "מוסה" דניאל (קיבוץ חולתא) , יגאל דַר-וולודרסקי ז"ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טור – טורין (קיבוץ גבעת ברנר) , יקי גרוף ז"ל (קיבוץ בית קמה) , אומנה לבבי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , אהוד דקל ז"ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר) , האחים זאביק רייס , גדעון רייס , ויהודה רייס (קיבוץ גבעת ברנר) , עמי שלף ז"ל (קיבוץ שובל) , עודד גינדין (קיבוץ נען) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי (קיבוץ נען) רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי) , חיותה מרצ'ביאק (קיבוץ תל עמל) , דוד כפרי (קיבוץ שריד) , דוד בר נצר (קיבוץ המעפיל) , האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים) , פינדה פישר ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יורם מנדלבאום ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , אורי שטרן ז"ל (קיבוץ גבעת חיים) , יצחק "איקי" לוריא (קיבוץ גבעת ברנר) , אברהם מלמד (קיבוץ רמת יוחנן) , משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן) , בועז ינאי (נהלל) , איתמר מרזל (קיבוץ יגור) , נועה זילברמן ונוח רם – זלדמן (בני קיבוץ גניגר) , מאמן השחייה יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (קיבוץ כפר מכבי) , מאמן הכדורעף מיכה שמבן ז"ל , מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אורי אפק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , המורה והמחנך שמריהו נאבל (קיבוץ אפיקים) , ועוד רבים רבים אחרים . אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה את רובם והם החמיצו את הטלוויזיה .

זה קרה לפני המון שנים . מאות אלפי יהודים מ- מזרח אירופה נטשו את הסדר הקודם של אירופה הנושנה , עזבו את בתיהם ברוסיה ופולין , והעפילו לארץ ישראל מאז ראשית שנות ה- 20 של המאה הקודמת . הם עשו זאת במשך יותר משנות דור בשנים שבין 1904 ל- 1939 והלכו בעקבות הסיסמה הנצחית שקיננה בלב עם ישראל במשך אלפיים שנים בגולה , "בשנה הבאה בירושלים" . ההיסטוריוגרפיה הציונית מִסְפֵּרָה , חילקה,  והעניקה לגלי ה- העפלה לארץ ישראל מאז 1904 תארים של תקופות : העלייה השנייה , העלייה השלישית , העלייה הרביעית , והעלייה החמישית . מאות אלפי היהודים הללו ביקשו להקים כאן בארץ ישראל חברה חדשה חלוצית צודקת יותר ושוויונית יותר . העלייה השנייה של האימיגראנטים היהודיים ממזרח אירופה לארץ ישראל התרחשה במשך עשור בשנים 1914 – 1904 בתקופת השלטון של האימפריה העותומנית . מלחמת העולם הראשונה פרצה ב- 1914 ו- הסתיימה ב- 1918. לאחריה בשנים 1923 – 1919 התחוללה העלייה השלישית. בין השנים 1924 ל- 1931 אירעה והתקיימה העלייה הרביעית שהביאה עמה כ- 80000 (שמונים אלף) אימיגראנטים יהודים שעלו לארץ ישראל ממדינות מזרח אירופה רוסיה , פולין , ליטא , ורומניה . העלייה החמישית התפתחה בשנים 1939 – 1931 . כ- 180000 (מאה ושמונים אלף) אימיגראנטים יהודים העפילו לארץ ישראל מארצות מזרח אירופה , ארה"ב , וגרמניה . שליש מהעלייה החמישית העפילה מגרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר בהנהגת הקנצלר פאול פון הינדנבורג ורובם לאחר ייסוד הרייך ה- 3 הנודע לשמצה ע"י השלטון הנאצי בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר .

ראה גם הספר "אימיגרנטים" של פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה (הילד האמצעי שלי) הדן בהגירה היהודית לארץ ישראל בראשית שנות ה-20 של המאה שעברה .

imigrants gur alroey

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה . הספר יצא לאור בשנת 2004 .

yoash 12

טקסט מסמך : שער הכריכה האחורי של הספר "אימיגרנטים" שחקר וכתב פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה . הספר יצא לאור בשנת 2004 .  

בשנת 1928 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת ברנר ליד רחובות . בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . בשנת 1932 עלה על הקרקע קיבוץ גבעת חיים . בשנת 1931 עלה על הקרקע קיבוץ רמת יוחנן בגוש זבולון וחמש שנים אח"כ ב- 1936 הוקם בסמוך לו קיבוץ כפר מכבי ע"י עולים חדשים חברי תנועת "מכבי הצעיר" שעלו לארץ ישראל מגרמניה וצ'כוסלובקיה וקראו לקיבוצם החדש על שם תנועת הספורט שלהם . הקיבוצים האלה וגם קיבוצים אחרים הפכו במשך הזמן לחברה משגשגת ומצליחה ו- למעצמות ספורט . החינוך הקבוצתי לעבודה קשה והסתפקות במועט (כמו למשל העברת נעליים וסנדלים מילדים מבוגרים לילדים קטנים מבלי לקנות חדשות) , הדבקות במשימה , השדות והמרחבים , וכישרון בבניית מתקנים , מגרשי ספורט , בריכות שחייה , ואולמות ספורט הפכו חלק מהקיבוצים למעצמות ספורט . הספורטאים והספורטאיות ההם לא היו יכולים להעפיל לפסגה אילולא ניצבו בקרבם אנשים מיוחדים מדריכים , מורים , ומחנכים שנחנו בתכונות של מנהיגות והיו משוגעים לעניין הזה של העברת ידע והמצוינות בספורט כמו שמריהו נאבל מקיבוץ אפיקים (נולד ב- 1919 בפולין) ויוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל מקיבוץ כפר מכבי (נולד ב- 1918 בסלובקיה) .

אבא ואימא שלי ז"ל , משה בלינדמן – אלרואי ושרקה פְּרֶס עזבו את ביתם הדתי והמסורתי בעיירות שירווינט וקורשאן בליטא היכן שהוא ב- 1930 . הם העפילו לארץ ישראל ו- הצטרפו לקיבוץ אפיקים בעמק הירדן . הם נחשבים לאנשי העלייה הרביעית . אימא שלי הצליחה להעלות את הוריה מליטא לארץ ישראל ב- 1935 ויישבה אותם בטבריה . כילד הכרתי את סבא וסבתא שלי היטב . הייתי קשור אליהם . אימא שלי נסעה כל שבוע – עשרה ימים מקיבוץ אפיקים לביתם העני בטבריה והביאה להם קצת ירקות ופירות . סבא וסבתא שלי מצד אבא חייקל ושטירל ז"ל נספו בשואה בליטא ב- 1942. סבא וסבתא שלי משני הצדדים והוריי לא שיערו ולא תיארו לעצמם כי ספר השיאים גינס התייחס בבוא העת לנכד ולבן שלהם כספורטאי רב גוני מצטיין ברמה לאומית בקיבוץ אפיקים . אנוכי ושכמותי שייכים לתעשיית הספורט הקיבוצית של ההתיישבות העובדת רבת ההישגים שאיננה עוד . ההצלחה שלנו של שחקני הכדור התבססה על כישרון ו- שילוב של יכולת אתלטית , של כושר גופני , עם יכולת טכנית וטיפול בכדור , וסיוע מועט בימים ההם של הדרכה ואימונים . מדובר היה ב- שני אימונים שבועיים בני שעה וחצי כל אחד .

yoash 11

טקסט תמונה : שנת 1930. העיירה שירווינט בליטא . משפחת בלינדמן בליטא . סבא חייקל וסבתא שטירל שלי יושבים מלפנים . שיבה זרקה בשיערם בטרם עת . כאן הם בתמונה עם ילדיהם אושר האח הגדול (בן 20 מימין) , משה (אבא שלי בן 17 באמצע) , ויוסל'ה האח הצעיר (בן 13 משמאל) . האחות הבכורה טייבה (בת 23) נעדרת מהתמונה . התמונה צולמה בשירווינט , כנראה ב- 1930 . אוֹשֶר היה מבוני העיר חיפה ואח"כ הקים את ביתו בעמק יזרעאל במושב רמת צבי . אבא שלי היה מבוני קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . ב- 1954 עִבְרֵת את שם המשפחה יחדיו עם אחיו אושר מבלינדמן לאלרואי . כעסתי עליו . "הרי הוריך חייקל ושטירל בלינדמן נרצחו בשואה בליטא ב- 1942, מדוע שלא תמשיך לשאת את השם בלינדמן כדי להנציח את השושלת ואת מורשתם ושמם של סבא וסבתא שלי" , שאלתי את אבא שלי . הוא השיב לי , "אני עושה זאת משום שראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון ביקש מחברי הקיבוץ לעַבְרֵת את שמות המשפחה הגלותיים שלנו , וכך עשיתי" . קיבוץ אפיקים בעמק הירדן היה מעוז של דוד בן גוריון ומפלגת מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) . יוסל'ה היה מבוני קיבוץ גבת בעמק יזרעאל ועברת את שם המשפחה בלינדמן ל- מן . האחות הבכורה טייבה היגרה משירווינט להבנה בירת קובה . סבא וסבתא שלי חייקל ושטירל נספו בשואה בליטא ב- 1942 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 10

טקסט מסמך : ספר השיאים "גינס" בהוצאת "כרטא" מציב אותי ב- 1986 בעמודיו כספורטאי מצטיין במדינת ישראל . בני קיבוצים רבים העפילו למעמד הזה של ספורטאים מצטיינים בעקבות פעולתם הספורטיבית העניפה . 

כבן קיבוץ אפיקים וחבר בשעתו באגודת "הפועל" אפיקים אני מבקש לסקור בפוסטים הבאים את ההיסטוריה הספורטיבית הלאומית של ארגון "הפועל" שכוללת בתוכה גם את תקומת תעשיית הספורט המצטיינת בהתיישבות העובדת לדורותיה . אני עושה זאת גם באמצעות ההיסטוריון הדגול והמדויק עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל .

ההיסטוריון עמנואל גיל כותב בספרו סיפורו של "הפועל" כלהלן : "חקר התהוותן של תנועות חברתיות מוכיח שהצלחתן נחוצים שני מרכיבים : האחד , הגדרת האידיאה והאחר – תנאים חברתיים מתאימים . כך הוא הדבר בצמיחת רעיונות פוליטיים , כך בנושאים כלכליים ו/או אומנותיים , וכך ביתר תחומי החברה . התנועה הספורטיבית היא בעצם מהותה תנועה חברתית וחוקי התהוות החברה חלים גם עליה . השיטות השונות של התארגנות חברתית על בסיס הספורט והחינוך הגופני בעמים ואומות הוכיחו זאת . השיטות השונות של הספורט תאמו להפליא את הצרכים האובייקטיביים ומצאו את הסברתן וביסוסן העיוני במציאות החברתית , התרבותית , והפוליטית של אותן הארצות באותם הזמנים . אין זה מקרה שה- "טוּרְנֶן" הגרמני ליווה את איחודן של הנסיכויות הגרמניות השונות למדינה לאומית אחת . ההתעמלות השוודית והדנית של ארצות סקנדינביה השלוות איננה דומה כלל לספורט הבריטי המכוון לחינוך למנהיגות מחד גיסא והמדגיש את הקבוצה הלוחמת למען המטרה המוגדרת מאידך גיסא , והתגבשותו – בשנים שבריטניה כבשה את תת היבשת ההודית ובניה התנחלו במערב הפרוע בארה"ב ויישבו את מדבריות איטליה . קחו לדוגמא את ההתעמלות של ה- "סוקול" . בני העם הצ'כי המכותר גרמנים מכל עבריוחייב היה להדגיש את אחדותו הלאומית ואת רצונו ויכולתו לפעול בצוותא כולם כאיש אחד , ואין האינדיבידואליזם עונה לצרכיו הלאומיים . מכאן המקהלה (ולא הזמר הבודד) באומנות העממית . מכאן שיטת ההתעמלות ההמונית לצלילי המוסיקה המאחדת "כוחנו באחדות המחשבה והמעשה" . במבט ראשון ניתן להבחין בכך שההתעמלות הסקנדינבית נוצרה ונועדה לימי שלום – לחקלאים , לתלמידים , והסטודנטים לעומת שיטת הספורט הצרפתית שעונה לצרכים של מלחמה , בתנאי מדבר וביערות עד . אין זה מקרה שאת השיטות הספורטיביות של ארצות הצפון יצרו פדגוג , היסטוריון , ולְשוֹנָאִי , ואת השיטה הצרפתית פיסיולוג וקצין צי מלחמה . יתר על כן אפילו סגנונו של אותו ענף ספורט עצמו משתנה בהתאם לנסיבות החברה שבה הוא קיים ומתפתח . השוו נא את האגרוף במולדתו האנגלית בצורתו הקלסית של קרב מרחוק ןאת האגרוף האמריקני שם קיבל את הצורה של "Fighting" . קרב מגע מקרוב ואכזרי יותר . חברה אחרת – שיטה שונה . השוו נא את השחייה הקלסית בסגנון חזה של ארצות תרבות מיושבות עם השחייה בסגנון החתירה "Crawl" הפרוע . מהיכן הגיע ה- "קראול" ? הוא הגיע מאוסטרליה ואין זה מקרה כלל וכלל" .

בשנים 1922 ו- 1923 קמו קבוצות כדורגל ליד מועצות הפועלים בתל אביב , בבאר שבע , בפתח תקווה , ובחיפה . ליד אחת ממועצות הפועלים התארגנה קבוצה ספורטיבית בשם מסדה" שחבירה רובם ככולם היו חברי ההסתדרות . ה- 1 במאי של שנת 1923 צוין בקיבוץ עין חרוד מבחינה ספורטיבית במשחק כדורגל חגיגי שהיזם של ו היה המשורר והסופר אברהם שלונסקי אז פועל בעמק יזרעאל. אודות הקמת סניף חיפה בשנים ההן כתב אחד המייסדים כלהלן : "רוב פועלי חיפה נפלטו מן העבודה בסלילת כביש חיפה – בית שאן . הבטלה העיקה והשעמום הציק . ספורטאים אחדים החלו להרהר בכדור שיפיג את העיצבון . תחילה פעלו לבדם ובחודש מארס של 1924 החליטו אל הסתדרות העובדים שתקבלם תחת חסותה . אך עוד קודם לכן התקיימו פגישות ותחרויות כדורגל בין קבוצות ספורטיביות של פועלים במקומות שונים בצפון הארץ כמו ל משל בנהלל , בין קבוצת פועלי חיפה וקיבוץ ב' של "השומר הצעיר" (הלא הוא משמר העמק) , עם כפר הילדים בגבעת המורה , עם קבוצת "גדוד העבודה" בקיבוץ תל יוסף , ועם קבוצת "מכבי" בנווה שאנן שהייתה מורכבת רובה מפועלים" .

קבוצות ספורט של פועלים בשם זה ו/או אחר , או קבוצות ללא שם בכלל , צצו כמעת בעת ובעונה אחת במקומות שונים . כאשר התכנסה בתל אביב ב- 15 במאי 1926 מועצת היסוד לארגון ארצי של "הפועל" בצריפי בית החינוך הראשון בעיר (שם נמצא עכשיו גן מאיר) נקבע השם : "ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל" וסיסמתה : "בריאות העובד – ערובה לניצחון המעמד" . בשנת 1927 הטרף "הפועל" אל האינטרנציונאל הסוציאליסטי של ספורט הפועלים . בשנת 1931 התכנסה בפתח תקווה וועידת "הפועל" שהגדירה את תוכנו של הארגון מחדש .

הספורט הוא בבחינת האמצעי להשגת המטרה.

ארגון "הפועל" קם מאיחודן של קבוצות כדורגל אחדות של פועלי עיר וכפר . הם לא דגלו בספורט למען ספורט כי אם בספורט ככלי שרת לבריאות ולליכוד . לא השגת שיאים הייתה מגמתם אלא תיקון הפגמים הנגרמים לגוף האדם בעבודה , הקניית עירנות שתשמור על העובד מפני תאונות , תפיג עייפות , ותשרה עליו מצב רוח טוב . במועצה הראשונה כאשר "הפועל" מנה רק עשרות אחדות של חברים בלבד כבר דובר עלן תרבות גופנית , על משמעת והתעמלות , על טיולים וריקודים , ועל "העזרה ההדדית והשוויון בחברה העובדת" . הועלו על נס תרבות הגוף שהייתה מכשיר להקניית "הרגלי בריאות וחוסן גוף האדם" . הספורט היה אמצעי כדי לחבב את תרבות הגוף על ההמונים . התכונה החלוצית של "הפועל" מצאה את ביטויה כבר בשנתו הראשונה בהקמת "קבוצת ים" לחוף הירקון ובהפלגה הראשונה מתל אביב לחיפה . קמה החטיבה לשחייה , קמו קבוצות להתעמלות , לאתלטיקה , ולמשחקים . נערך נשף ספורטיבי ראשון בבית החרושת "לודזיה" . הונהגה התעמלות לפועלים . התארגנה פלוגה להגשת עזרה ראשונה . חברי "הפועל" דיברו על הצורך בשמירה על הישגי ההסתדרות . דובר על ריכוז הנוער הבלתי מאורגן סביב תנועת העבודה הארץ ישראלית . דובר על הכשרת פועלים לתפקידים לאומיים וסוציאליים , ועל ניצול הזמן החופשי להחלפת כוח להשתלמויות .

כבר בשנים הראשונות לקיומו ראה ארגון "הפועל" את אשר לא ראו פועלי אירופה בארגוניהם הספורטיביים. הם התנגדו למגמה תחרותית והתייחסו בהסתייגות לענפי ספורט תוקפניים (כמו למשל כדורגל ואגרוף) . לא עמד להם הכוח להתמודד במגמות העוינות של ה- "ספורט הכללי" , ולמרות ההצלחה המזהירה של אולימפיאדת הפועלים השנייה בווינה ב- 1931 , שגם ה"הפועל" ישראל נטל בה חלק , נשאר ספורט הפועלים במידה רבה בשולי ההתפתחות בארצותיהם . לא כן "הפועל" בארץ ישראל . כמוהו כתנועת הפועלים בארץ ישראל , כמוהו כהסתדרות העובדים , ראה "הפועל" את עצמו כהולך בראש בכל השטחים . השאיפה לספורט של המונים מעולם לא עמדה ב- "הפועל" בסתירה למצוינות בספורט למען ניצחונות . הקבוצות האנגליות בעשור ה- 20 של המאה שעברה נתנו את הטוֹן בכדורגל הארצישראלי וניצחו את הקבוצות העבריות אך הדבר השתנה ב- 1928 . קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א הוכיחה זאת בתחרות הגמר על גביע ארץ ישראל בכדורגל באותה השנה ההיא של 1928 . ב- 26 במאי 1928 העפילו שתי קבוצות עבריות למשחק גמר הגביע . הפועל "אלנבי" ת"א ניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 2 : 0 . הניצחון על קבוצת מכבי "חשמונאי" ירושלים בשיעור  2 : 0 עוררה התלהבות עצומה בקרב ציבור הפועלים בארץ ישראל . לראשונה נשמעה קריאת הספורט בארגון "הפועל" , "הגביע הוא שלנו ודגלנו ברמה" . הירושלמים עִרערו על ההפסד בטענה ששחקני ת"א שיתפו שחקן שלא כחוק . השלטון הבריטי נקבע כבורר ופסק שקבוצת מכבי חשמונאי צודקת . הנציג הבריטי קבע כי כל קבוצה תחזיק בגביע למשך חצי שנה . בשורות הפועל אלנבי ת"א שיחקו שחקנים בעלי מוניטין שהפכו מאוחר יותר גם לשחקני נבחרת ארץ ישראל כמו השוער ווילי ברגר , הקיצוני השמאלי אברהם נודלמן , האחים משה "מוּסְטָה" ושלמה פוליאקוב (אביו של "הגשש" פולי ז"ל) . מוסטה פוליאקוב שימש גם כמאמן מקורי ומצליח .  שנה לאחר מכן ב- 1929 הוזמנה קבוצת הפועל למשחקי כדורגל בסוריה וזכתה בניצחון כפול ספורטיבי ולאומי . בפעם הראשונה הונף הדגל הציוני בארץ ערבית .

hapoel ta 1928

טקסט תמונה : 26 במאי 1928. זוהי קבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שזכתה לראשונה ב- 1928 בגביע ארץ ישראל בכדורגל לאחר שניצחה את מכבי "חשמונאי" ירושלים 2 : 0. זה היה משחק הגביע הראשון בתולדות הכדורגל הישראלי. הקבוצה הירושלמית ערערה על הניצחון בטענה שקבוצת הפועל "אלנבי" ת"א שיתפה שחקן שלא כחוק. שלטון המנדט הבריטי קיבל את הערעור ופסק כי כל קבוצה תחזיק בגביע בתור חצי שנה. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : שמחה חינקיס, גבריאל ליס, השוער ווילי ברגר, אליעזר בירמן, ישראל בריקר, ומרדכי "מוטקה" מאיר (בונה בניין "מגדל שלום" רב הקומות בתל אביב). השורה האמצעית מימין לשמאל : חבורת עסקנים וחברי אגודת "הפועל" תל אביב מ. בקוביץ', יהודה בלומרזון, אריה בן גד, יוסף "יוסל" ווייסברג, בנימין מרקוביץ', יוסף אפרת, ו- יהודה אולרייכט. זיהוי היושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : יוחנן סוקניק, חיים וויניקוב, משה "מוסטה"  פוליאקוב, אברהם נודלמן, ושלמה פוליאקוב אחיו של מוסטה פוליאקוב (אביו של ישראל "פולי" פוליאקוב מ- "הגשש החיוור"). (התמונה באדיבות הארכיונאי רוני דרור והתאחדות הכדורגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

"הפועל" לא הסתגר במגדל שן , ולא התנער ממאבקי יום יום של הציבור שבקרבו פעל הספורט היה אמצעי בלבד ולא המטרה . שנת 1929 הייתה שנת מבחן . בשנה זאת פרצו מאורעות הדמים . מאות חברי "הפועל" נחלצו והתגייסו להגנת העם . מאז היה השם חבר "הפועל" זהה כמעט עם השם חבר "ההגנה" .בשנת 1933 נרצח מנהיג הפועלים חיים ארלוזורוב . חברי "הפועל" התארגנו להגן על ההסתדרות נגד כוחות שאיימו לשבור אותה ולהרסה . בשנים שלאחר מכן שהיו שנות המאבק של הישוב נגד השלטון המנדטורי הבריטי , לקחו ימאי "הפועל" חלק בארגון העלייה הבלתי ליגאלית (עלייה ב') , התנדבו לעבודות בים , שימשו כספנים ונווטים בנמל תל אביב והקימו בחיפה מספנה לבניית סירות ("עוגן"). חברי "הפועל" התגייסו לחיל הנוטרים לשמירה על נקודות ישובי הספר. בהוצאת "הפועל" יצא הספר "החוגר" שהניח את היסודות ללימוד הספורט השימושי וספורט המגן , וכן לימודי טופוגרפיה , מחנאות , והגשת עזרה ראשונה . בשורות "הפועל" התגבשה התוכנית לחינוך גופני של הפלי"ם והפלמ"ח , ששימשה בבוא הזמן יסוד להכשרת גופנית של צה"ל . כל זאת בתחום החברתי . אך גם במהותו של הספורט הלך "הפועל" בדרך משלו . "הפועל" לא היה הארגון הספורטיבי הראשון בארץ אך חבריו השכילו להבין את רוח התקופה , שמעו את פעמי הזמן , וידעו לתרגמם לשפת המעשה . יצחק שדה הגדיר את תפקיד "הפועל" במאמר משנת 1933 "אלפים ולא אלופים" . ועיקרו : כל עוד בעלי אמצעים מועטים אנו , לא נצליח בשני הדברים . לכן הבה נטפל בספורט להמונים ולוּ גם ברמה ספורטיבית נמוכה יותר .

הפועלים והצעירים והנוער אימצו את סיסמתו של יצחק שדה . "הפועל" צמח והתעצם . ההסתדרות עמדה לצדו ומספר הסניפים והחברים גדל . מבין הרבים נתגלו הכישרוניים ולהם ניתן הטיפול הנכון , וזהו מקור הניצחונות והשיאים . מסיסמתו של יצחק שדה הושמטה המילה "לא" וכך נוצר הסלוגן "אלפים ואלופים" . בשנת 1935 הגדיר דוב הוז איש ההסתדרות וההגנה את אחד ממעצבי דמותו של "הפועל" את תפקידו כך : על "הפועל" לרכז בקרבו המוני פועלים ונוער בדרך התרבות הגופנית והאחריות ההסתדרותית. תפקיד ההתאגדות איננו רק בפיתוח השרירים , ביישור הגוף ובזקיפות קומה , אלא גם לעודד בהמונים הרחבים את אומץ הלב ועוז הרוח , את הנכונות ומסירות הנפש , את האחריות החלוצית למפעלים .

תנועת הפועלים שלנו לא גרסה מעולם ציפיה סבילה לעולם טוב יותר . היא עשתה לשיפור חייו של העובד על ידי תכנון קונסטרוקטיבי . במקום להשאיר את הפועל כשכיר יום אצל האיכר הקימה תנועת התיישבות עובדת עצמית , בנתה את חברת העובדים , ו- ייסדה את זרם העובדים בחינוך. ההסתדרות הכללית קמה כיצירה כבירה של פועלים העונה לכל משאלותיו ועל כל צרכיו . כך גם "הפועל" . הוא לא התנהל באופן סטיכי סוער אלא פעל על פי תכנון והתכנון החל עד מהרה להניב את פריו . "הפועל" יזם את שיטת האליפות (1939) , תחרויות במשחקים , באתלטיקה , בשחייה , ובענפים אחרים על פי עיקרון הפירמידה : תחילה התמודדות בין רבים ואח"כ בין המצטיינים . "הפועל" יזם הקמת מגרשי משחקים מוארים בתאורת חשמל וע"י כך אפשר אימונים בתום שעות העבודה. "הפועל" הקים בריכות שחייה ששירתו שתי מטרות, השקיה וגם רחצה ושחייה ספורטיבית. כך נעשה "הפועל" לארגון הספורט הגדול בארץ מבחינת מספר חבריו והבולט בהישגיו . "הפועל" לא גרס הסתגרות אלא השתתפות בכלל הספורט הישראלי ונעשה הגורם הקובע בו . לזכות חבריו עמדו כמעט כל שיאי המדינה ומרבית תארי האליפות . "הפועל" התחיל לספק לנבחרות הלאומיות של ישראל את מירב ומיטב הספורטאים והספורטאיות .

טקסט תמונה : קיץ 1950. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. מרבית שחקניה נמנו על ההתיישבות העובדת . זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א ) , משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה) , דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף באמצע שנות ה- 50 של המאה הקודמת מתבססת על שחקני ההתיישבות העובדת . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אומנה לבבי ז"ל (קיבוץ מרחביה) , מיכה מילשטיין ו- אהוד דקל ז"ל (שניהם מקיבוץ עין שמר) , דוד בגה (קיבוץ אשדות יעקב) , המאמן הלאומי מיכה שמבן ז"ל , חיים בורר (בן 87 היום, חבר קיבוץ בית זרע , והמנחית הראשי בנבחרת ישראל בימים ההם – בזמן ההוא) , איתן יבזורי (קיבוץ אפיקים) , אהרון רוטשילד (קיבוץ בית זרע) , ודניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל) . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה , אברהם ווייס , יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב) , יעקב '"יָקִי" גְרוֹף ז"ל (קיבוץ ספיח שהפך לקיבוץ בית קמה) , וגדי זוהר (קיבוץ מרחביה) . (התמונה באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                           

ehud dekel 1

טקסט תמונה : 1964 . נבחרת ישראל בכדורעף על טהרת בני ההתיישבות העובדת תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו , מתבססת שוב רובה ככולה על שחקני ההתיישבות העובדת . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד) , אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר בן קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר) , איילון כורש (בן קיבוץ עברון) , עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל)  עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען) , ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל) . זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), איש לא מזוהה, שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית), אליהו פז, והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ). (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדמוקרטיה הסניפית.

כוחו של "הפועל" היה בכך שחבריו נשאו באחריות. אלפי פעילים – מתנדבים דאגו לקידומו . חברי "הפועל" עצמם עמדו בראשי החטיבות , ספורטאים פעילים וחברים מבוגרים יותר שראו ב- "הפועל" חוג מאורגן הומד למרותה של ההסתדרות ומלווה אותה בנאמנות . עם קום המדינה ב- 1948 והעלייה הגדולה שבאה בעקבותיה גדל מספר הסניפים . מעטים מאוד היו היישובים שלא היה בהם סניף של "הפועל" , אך עיקר הטיפול בצורכי הסניף הועתק יותר ויותר אל מוסדות ההסתדרות המקומיים , אל מועצות הפועלים . בינתיים חלה דיפרנציאציה בין הספורט העממי לבין הספורט הייצוגי . בסניפים רבים הסתמנה המגמה לרואת בקבוצות הייצוג את העיקר , ולפעמים אף על חשבון הפעולה הרחבה של ההמונים . מכאן גם העדפת ענפי הספורט שהקהל הרחב (בעצמו עוסק בספורט במידה מועטה בלבד) חפץ ביקרם . משחק הכדורגל הועדף בצורה שהתחילה לסכן את קיומם של ענפי ספורט אחרים . נתגלו בקיעים גם בהגדרת העיסוק בספורט בצורה חובבנית . מרכז "הפועל" התחיל לשמש לסניפים רבים כתובת עיקרית . במקום לסמוך על עצמם ועל ציבור הפועלים המקומי , התגלתה הנטייה להישען על מרכז "הפועל" . מגמות חדשות אלה סיכנו את "הפועל" בארגון המוני ומקיף . גם בשדה הספורט חלו תמורות מרחיקות לכת .

הספורט משנה את אופיו.

אחרי מלחמת העולם השנייה שינה הספורט בעולם כולו את אופיו. ההתקדמות הטכנית . הקיטב הפוליטי בין המזרח למערב ותמורות חברתיות אחרות יצרו הילה והערצה סביב האלופים והשיאים המדהימים שלהם . הסכנה שרוב הציבור יהפוך לצופים מתבוננים מיציעי האצטדיונים בהישגי ספורטאים פעילים מעטים , הייתה למוחשית . סכנה זאת ארבה גם לספורט בארץ ישראל . ארגון "הפועל" ידע להתייצב בראש ולהציב סכר ויצא בסיסמה חדשה של אתגר לרבים . הכוונה לספורט העממי , ספורט לכל אדם . "הפועל" החל במצוות הספורט העממי כבר בשנת 1936 כאשר פיתח את הריצה לשמה ללא תחרות , "מירוץ האביב" . בשיתוף עם קופת חולים הוקמו מחנות נופש (לראשונה בבית בורוכוב על הכרמל ובשנת 1942 בנתניה שבהן הורכבה תוכנית לרגיעה ובילוי ספורטיבי . "הפועל" גם הנהיג שחייה לשמה כאשר ארגן מ- 1954 בעמק הירדן את הצליחה העממית של הכינרת הבלתי תחרותית למרחק 4.5 ק"מ ואת הצליחה התחרותית בכינרת למרחק 6.5 ק"מ , כמו גם צליחת הכינרת התחרותית למרחק 9.5 ק"מ מעין גב לטבריה שהלהיבה את הדמיון בתחרות בין המצטיינים . אלוף הצליחות הראשונות החל מ- 1943 היה הנער שמואל "שמוליק" חדש בן 18 בן קבוצת כינרת שהאפיל על כל מתחריו בסגנון החתירה שלו . הוא היה שחיין משכמו ומעלה בארץ ישראל של השנים ההן .

yoash

טקסט תמונה : חג סוכות – אוקטובר 1954 . בתום הניצחון הקבוצתי של קבוצת "הפועל" אפיקים בצליחת הכינרת התחרותית למרחק 6.5 ק"מ מקיבוץ האון לביה"ס החקלאי בית ירח. אני בן 16 (רביעי מימין בשורת העומדים) לצדו של שמריהו נאבל (בחולצת T shirt לבנה) המורה לספורט וחינוך גופני הבלתי נשכח של קיבוץ אפיקים . שחיתי את כל המרחק בסגנון חתירה . זיהוי העומדים מימין לשמאל : אהרון בר (ביכלר) , יונה רז (רוזנברג) , אברהם זלקטה , יואש אלרואי , שמריהו נאבל , שמואל "מוליק" כהן , ועוזי וואליש בן קיבוץ גינוסר . זיהוי הכורעים והיושבים מימין לשמאל : יצחק פלינט , צבי "צירי" אשכנזי , יורם קן , משה ציון , ומיכאל רכס . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"הפועל" עשה דבר דומה בתחום הריצה . הוא יזם את ריצת הקפת התבור כתחרות של אלופים מ- 1952 וההקפה העממית החל מ- 1959 . אין סתירה בין שני המושגים . הם מחזירים לתרבות הגוף את אחדותה . בשנת 1954 התחיל "הפועל" בארגון פעולות ספורט במקומות עבודה . פועלים מבוגרים הוכילו שלא נס ליחם והחלו להתארגן קבוצות כדורגל , כדורסל , כדורעף , שחמט , וקליעה . כן התארגנו חוגי התעמלות לנשים עובדות ולעקרות בית .בשנת 1965 פורסמה רשמית במועצת "הפועל" הסיסמה אתגר לרבים ובעקבותיה התחילו להתארגן עשרות אירועים עממיים בכל חלקי הארץ , צעדות , מירוצים , משחים והריכוז המקצועי הכללי חולק לשתי מגמות , ספורטיבית ועממית . הציבור הרחב קיבל את את סיסמת הספורט העממי בהתלהבות. רבבות המשתתפים, גברים ונשים, צעירים וקשישים , החלו לקחת חבל באירועים העממיים . פועלים במקומות עבודתם קלטו את הרעיון ונענו לו . אך סניפי הפועל לא היו גורם בעל משמעות בפעולה זו .יתר על כן : הם ובעיקר העירוניים שבהם השליכו את יהבם יותר ויותר על קבוצות המתחרות במסגרות הכלליות . בנקודה מסוימת בדרכו ההיסטורית דווקא היכן שהוא במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת בעידן שבו חלה גיאות ללא תקדים בהיקף הפעולה העממית והישגים מרשימים בענפי הייצוג , צפו ועלו על פני השטח תופעות מדאיגות שהחמורות שבהן , הן אובדן הקשר הרעיוני בין החבר לאגודתו ורפיון בגיבוש החברתי . עם שינוי האווירה הכללית בספורט, ובמיוחד בענף הכדורגל, נוצרו עיוותים חברתיים רבים. משבר חמור חל בענף זה וממנו התפתחו השפעות חברתיות עמוקות על חיי "הפועל" . גם בענף הכדורסל השתנו פני הדברים . התפתחה אמריקניזציה בענף זה ועמה מקצוענות זוחלת , ובהתיישבות העובדת ריכוז המצטיינים בקבוצות מעטות תוך הזנחת התשתית והפחתת מספר הקבוצות הנובעת מכך . אין אלה דוגמאות בלבד לקשיים החברתיים שפקדו את ארגון "הפועל" באמצע שנות ה- 70 של המאה שעברה . הצעד הראשון לריפויים הוא באבחנת הסיבות והאמצעי הבדוק לכך ולימוד לקחי ההיסטוריה . הצעד השני הוא הצעת פתרונות התואמים את יעדי החברה המתחדשת במדינת ישראל .

לקראת העתיד.

החינוך הגופני והספורט נעשו חלק בלתי נפרד מהווי חיינו . לאחדים הוא צורך חיוני אישי , לאחרים הוא מהווה נושא של בידור . לאומה , אמצעי להעלות את כושרה הגופני למאבקי החיים בימי שלום כמו בעתות מלחמה . למבוגרים , דרך להרגיש את עצמם צעירים יותר . לצעירים , אתגר להבלטת כוחם , זירה בה המרץ התוסס מוצא בה את פורקנו . בראשית דרכו היה "הפועל" חלוץ הספורט להמונים . בתקופה קשה להסתדרות עמדו פלוגות "הפועל" לצדה , התגייסו לצורי היישוב , לעלייה הבלתי ליגאלית , וקבעו דפוסים לספורט השימושי . חברי פלוגותיו היו גרעין ליחידות "ההגנה" . עם קום המדינה ב- 1948 שינתה העלייה הגדולה את הרכב האוכלוסייה בארץ . נוצרה בעיית מיזוג הגלויות . הוקמו יישובי עולים ועיירות פיתוח . התאגדות "הפועל" הבינה שבכוחו של הספורט לחוות מכשיר יעיל לשיתוף פעולה בין יוצאי העדות השונות . העצמאות הממלכתית הטילה על הספורט הישראלי להיות המייצג כלפי חוץ , וגם "הפועל" התמסר לספורט במיטבו . אך כאשר ראה שהלהט הייצוגי החל לפגוע במגמות היסוד , פיתח את מערכות הספורט העממי ועשה חיל . השינויים באושיות החברה מחייבים את התאמת הכלים הארגוניים . בעבור "הפועל" על סף היובל לקיומו יש בוודאי במחצית עשור ה- 70 של המאה הקודמת מקום לרעיונות חדשים בתחום הארגוני . חלף אולי הזמן למבנה ייחודי של הסניפים הטריטוריאליים . הגיעה העת למבנה מגוון יותר . סניפים המבוססים על האיגוד המקצועי , על ארגונים ארציים ומקומות עבודה , על גופים המאוגדים בחברת העובדים , על הקואופרטיבים, סניפים חד ענפיים , המתמסרים לספורט של התמודדות ואף עד לרמת הפסגה שבו. ובתחום "הספורט לכל אדם" יש להעמיק את המגמה העממית , את הקמת קריות הספורט  , את הפעולה במרכזים הקהילתיים של "הפועל" , המקנים חינוך גופני לכל בני המשפחה . הספר סיפורו של "הפועל" מתאר את תולדות אחת היצירות של ציבור הפועלים הישראלי , סיפור אגודת ספורט שהיא תנועה חינוכית – חברתית המסתיימת באקורד של הכינוס ה- 10 של "הפועל" . אפשר כמובן להקשות במה תורם הכינוס העשירי לעיצוב פני העתיד . הן הכינוס ה- 10 והן ההיסטוריה של 50 שנות ארגון "הפועל" , הם הפגנה של נעורים נצחיים , של יופי , של אור , ושל צליל ותנועה . כך נעשה יום של חול ליום של חג .

הערה שלי : משחקי הכינוס העשירי של "הפועל" במאי 1975 כוסו בשידורים ישירים ע"י מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מר אלכס גלעדי .

אי אפשר לסיים את הפוסט הנוכחי הזה מספר 479 מבלי להזכיר את הולדתו של בכור סניפי "הפועל" בארץ ישראל ב- 1924 , הלא הוא הסניף הראשון של "הפועל" חיפה . כותב ההיסטוריון עמנואל גיל (גליקמן) ז"ל שמצטט את זיכרונותיו של יהושע שרפשטיין מ- 1945 כלהלן : "בשלהי 1922, ראשית 1923, רוב פועלי חיפה נפלטו מן העבודה שעסקה בסלילת כביש חיפה – נווה שאנן. האבטלה העיקה והשעמום הציק . ספורטאים אחדים החלו להרהר בכדור שיפיג את העיצבון. יום אחד הגיעה לחיפה האוניה "קמפידוגליו" ובה קבוצת חלוצים מווינה. ישבו העולים החדשים בבית הלינה של ההנהלה הציונית ופיהקו. גם הטיולים לסביבה הקרובה והרחוקה לא הביאו מזור לבטלה מאונס הזאת. והנה העזו חברי קבוצת העולים הזאת להתייצב בפני מנהל בית העולים ולדרוש תקציב לכדור, נעליים, ותלבושת על מנת לייסד את את קבוצת הכדורגל של "הפועל" חיפה. המנהל התייחס באהדה למשאלתנו אך הפנה אותנו ל- "מכבי" חיפה. חיפשנו את האגודה ולא מצאנו. גמרנו אומר לפעול לבדנו. כינסנו ספורטאים יודעי מלאכת הכדורגל ובראשם : אליעזר גרוסמן, יעקב שטרומינגר, יהושע שרפשטיין, מאיר וויינשטיין, שבתאי ספיבק – כולם מקבוצת "החוצב". מקבוצת "הבנאים" קבוצת אחות שלנו הצטרפו אלינו : יעקב בראייר, מאיר דגני, צבי אמיץ לב, אריה אבני, משה ומאיר שטראוך. גם קבוצת "הבנאים" א' ו- ב' שלחו לנו שליחים את יוסף גרוספלד ודוניה צבי . "חבורת העמק" שלחה אלינו את דוב ביביצקוב. באו גם בודדים : חיים גרוסמן, זלמן כהן, מאיר לווינסון, ויעקב לווין. חבורה מלאת רצון והתלהבות לרעיון הספורטיבי החדש. השגנו כדור ישן והתחלנו באימונים של שטח בטון שעליו מתנוסס כיום ביתו של אליהו אזרחי ברחוב ירושלים – נורדאו. בחודש מארס 1924 התרבה מספר החברים והחלטנו לצאת למרחב ולפנות את הסתדרות העובדים כדי שתקבל אותנו תחת חסותה. ביום שישי – 24 באפריל 1924 נקראה האסיפה הראשונה המייסדת בשכונת שדליה במחנה קבוצת "אחווה" (כיום רחוב שפירא). באסיפה השתתפו 35 חברים וחברה אחת (המספר ל"ו ליווה אותנו עוד זמן רב בהזדמנויות שונות) . כותב טורים אלה הציע תוכנית והאסיפה ניאותה לאשר אותה. לפי ההצעה נקרא שם האגודה "הפועל". ציור עם סמל "הפועל" כבר היה מונח בכיסי . סמל זה שימש אותנו עד שהוחלף בשנת 1928 בסמל הנוכחי .הפתעה רבתי נכונה לנו אותו ערב היסטורי בצורת תקרובת עשויה בידי החברה ציפורה כהנא : דג מלוח , תפוחי אדמה , קפה , ועוגות . דומה שלעולם לא נשכח את החמימות והלבביות ששפעו אותו ערב . היה זה כאילו חזינו מראש שקבוצה זעירה זאת , סופה למלא תפקיד ספורטיבי חשוב בחיי ההסתדרות שעמדה אז בראשיתה . יום ה- 1 במאי 1924 נועד לכניסתנו תחת חסות ההסתדרות. התכוננו במרץ ליום הכניסה. התמיכה וההערכה הנכונות ניתנו לנו אז ע"י החבר יוסף ארדשטיין היקר, מזכיר המועצה . זכור לטוב גם החבר אליעזר סובל שהעניק לנו את ההקצבה הראשונה בסך 40 (ארבעים) גרושים להדפסת המודעה האדומה הראשונה בחיפה" .

צריך להזכיר שכבר אז ב- 1924 התחולל המאבק הרעיוני הספורטיבי הבלתי מתפשר בין ארגון "הפועל" לבין אגודת "מכבי" . העיתונאי מר בן ישי ציין בכתבותיו העיתונאיות ב- "הארץ" ו- "דואר היום" את טקסט הכותרות אודות שגשוג ארגון "הפועל" כדלקלן : "קול רע בא מן הצפון . ההסתדרות הכללית של העובדים באה מחיפה. ההסתדרות הבינלאומית של הדואר באה מחיפה. הרכבת והטלגרף באו מחיפה. וכעת בא הרע השלישי, הוקם "הפועל" .

hapoel gil 1

טקסט תמונה : 1924 . הימים ההם – הזמן ההוא . וועד הסניף הראשון של הפועל חיפה שהוקם בשנת 1924 . זיהוי שורת היושבים מימין לשמאל : יוסף גרוספלד , מאיר וויינשטיין , יהושע שרפשטיין , מאיר שטראוך . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אמיץ לב , מאיר דגני , יעקב בראואר , חיים דגני . (מקור : הספר, סיפורו של "הפועל") .

ההיסטוריה הקדמונית הזאת שמציג בפרוטרוט ובדיוק רב עמנואל גיל היא הורתה של תעשיית הספורט המאוחרת יותר והמצטיינת שנוסדה בהתיישבות העובדת . חלק משמות הספורטאים רבי המוניטין של הקיבוצים מופיעים בראשית הפוסט . פירוט ורשימת איכות הישגיהם ה- יוצאי דופן יובאו בפוסטים הבאים . הראשון ברשימה הוא זאב "זאביק" רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936.

סוף הפוסט מס' 479. 

 

זוטות (1). חברת החדשות המהוללת של ערוץ 10 היא יותר מטלוויזיה (1). היא שומרת סף. פוסט מס' 478. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 478 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 22 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

זוטות (1). חברת החדשות המהוללת של ערוץ 10 היא יותר מטלוויזיה (1). היא שומרת סַף. פוסט מס' 478. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 478. כל הזכויות שמורות.

yoash 8

טקסט תמונה : חורף 1983 . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל של מכבי ר"ג בכפר המכבייה ברמת גן . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : אורי לוי , יורם ארבל , גיורא צור , ואנוכי יואש אלרואי מנווט , עורך , מפיק , ומנהל את שידורי הספורט בארץ ובעולם עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 9

טקסט תמונה : קיץ 1988 . Euro 1988 בגרמניה . עמדת השידור של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון ב- קלן בעת אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בגרמניה . משמאל, השדר יורם ארבל . מימין, השדר נסים קיוויתי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה והנחייה באולפן הטלוויזיה ובשטח, ו- מהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 1 הציבורי שוֹגֶה קָשוֹת כשהוא מפקיר את זירת הספורט הממלכתית לערוץ הנישה 55 בכבלים . ערוץ 1 צריך לעשות כל מאמץ טלוויזיוני כדי שהוא ישדר ישיר בלעדית את משחקי הגמר על גביע המדינה בכדורסל וכדורגל . זה התפקיד שלו . זאת זכותו וחובתו . בהיעדרו של ערוץ 1 היה זה ערוץ 55 בכבלים ששידר ישיר את זכייתה אמש (יום ראשון – 22 בפברואר 2015) של מכבי ת"א בגביע המדינה בכדורסל (בפעם ה- 42 בתולדותיה) ב- Arena הירושלמית לאחר שהביסה את הפועל ירושלים ללא תנאי 94 : 76 . ערוץ 55 בכבלים נהנה מזמן טלוויזיוני בלתי מוגבל ו- ייחד שעה של Pre Game Show בהובלת המנחה מאיה רונן ושני הפרשנים ארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל) ואלי סהר אולם הרייטינג שצבר כערוץ נישה , נמוך . רק % 7.7 . לצורך השוואה : "מאסטר שף" ששודרה במקביל בערוץ 2 צברה % 24.2 ואילו  "גב האומה" ששודרה במקביל בערוץ 10 השיגה מִדְרוּג שיא של עצמה % 18.0 . ארז אדלשטיין הדומיננטי מאפיל לחלוטין על אלי סהר בשידור המקדים הארוך והופך אותו לבלתי חשוב ובלתי נחוץ . אולם כמאמן נבחרת ישראל הוא שרוי בין המֵצָרִים . מוטל עליו לפרשן גם את שחקני נבחרת ישראל המשחקים במכבי ת"א והפועל ירושלים ואשר סרים למרותו בתוקף תפקידו כמאמן לאומי . אין פלא שאותו ארז אדלשטיין מרעיף שוב ושוב שבחים על יוגב אוחיון , יותם הלפרין , וליאור אליהו ב- Pre Game Show . ברור שהוא לא מספר את כל האמת לצופי ערוץ 55 בכבלים . שלושת הכדורסלנים הישראליים הללו שהם גם שחקני הנבחרת הלאומית אינם כאלה איכותיים כפי שהוא מספר לצופיו , ובסך הכול לאחר שריקת הפתיחה הם נבלעים ונטמעים בגל האמריקניזציה ששוטף את הכדורסל הישראלי כבר שנים ארוכות . את הקפטן הישראלי החמוד של מכבי ת"א יוגב אוחיון הישראלי האותנטי היחיד במכבי ת"א מקדימה שורה ארוכה של שחקני כדורסל חיזוק אמריקניים : דווין סמית', בראיין ראנדל, ג'רמי פארגו, סילבן לנדסברג, ג'ון אלכסנדר , אלכס טיוס , ג'ייק כהן , ו- מארקז היינס. מאמן מכבי ת"א גיא גודס יכול להסתדר בקלות ללא יוגב אוחיון שמתברר שוב כי הוא קלעי מגוחך . כנ"ל לגבי שני הירושלמים הישראליים האפרוריים יותם הלפרין וליאור אליהו שמשתכרים יחדיו משהו סביב 1.500000 (מיליון וחצי) דולר בעונת משחקים אחת . ארז אדלשטיין הוא הפרשן הראשי של השַדָּר הראשי ניב רסקין אולם נמנע מלבַאֵר לציבור הצופים את פשר משחקם הבינוני , הצפוי , והמשעמם של יותם הלפרין וליאור אליהו שמאיישים את ההרכב של הפועל ירושלים ונמצאים על משטח המשחק כ- % 82.5 מזמן המשחק . התפוקה וההשפעה שלהם במשחק אֶמֶש התגלתה שוב ברגע המכריע כ- נטולת אימפאקט ומבשרת רעות לכדורסל הישראלי האותנטי .

channel 55 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 22 בפברואר 2015 . ה- Arena בירושלים. מכבי ת"א מנצחת את הפועל ירושלים 94 : 76 במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל. צוות השידור של ערוץ 55 בכבלים, משמאל ניב רסקין, ארז אדלשטיין, ואלי סהר מראיין בתום ההתמודדות את המאמן הזוכה של מכבי ת"א גיא גודס (קיצוני מימין). ארז אדלשטיין שואב את סמכותו הטלוויזיונית כפרשן כדורסל גם מ- מוניטין ש- מעטר אותו כמאמן לאומי, מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. הפרדוקס ש- מציב אותו בעת ובעונה אחת בכפל תפקידים וניגוד עניינים כפרשן לאומי וכמאמן לאומי, מפריע לו לספר לצופיו את כל האמת אודות הבינוניות המטרידה של שחקני הנבחרת שלו יוגב אוחיון, יותם הלפרין, וליאור אליהו. אין דבר כזה בעולם בו מאמן לאומי בכדורסל יישא במקביל בתפקיד גם של פרשן לאומי בטלוויזיה ויבקר את שחקניו קבל מאות אלפי צופי טלוויזיה. בלתי מתקבל על הדעת. ה- יו"ר של איגוד הכדורסל הדל והעני מר עמירם הלוי הוא הבוס הישיר של ארז אדלשטיין והוא ש- מאפשר את קיומו של הפרדוקס. הוא שוגה בכך שגיאה גדולה. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 55 בכבלים. באדיבות ערוץ 55 בכבלים).

בשנייה אחרונה של הרבע השלישי קלע מרקז היינס סל שלוש ממרחק של כ- 10 (עשרה) מטרים והעמיד את התוצאה על 73 : 55 לזכות מכבי ת"א . בימאי ניידת השידור של ערוץ 55 בכבלים לא טרח לשדר לצופיו הילוך חוזר של המהלך . למה…??? היעדרו של סופוקליס שחורציאניטיס (2.06 מ') שחקן כדורסל בעל מסה ענקית וסגנון משחק מגושם , מסורבל , ומכוער מהרכב מכבי ת"א אמש הפך אותה לקבוצה אתלטית יותר ומהירה הרבה יותר . ולכן גם מסוכנת יותר .

הערה 4 : צפיתי אמש (יום ראשון – 22 בפברואר 2015) שוב ב- "גב האומה" ו- השתכנעתי סופית . ליאור שליין שם בכיס הקטן את שותפיו ל- תוכנית  אורנה בנאי , גור אלפי (היסטרי , צעקן , שחקן קטן , וגם לא שנון) , ועינב גלילי . הפער בינו לבינם גדול מידי ומחליש את "גב האומה" . ליאור שליין גונב לשלישייה את ההצגה בקלות ו- גם לאורחת נועה רוטמן . הפוליטיקאית האורחת אמש בתוכנית מירי רגב מהליכוד היא פיגורה בוטה והמונית שאין בה אפילו גרם אחד של שנינות . הופעתה ב- "גב האומה" מגוחכת . היא בעצמה בהתנהגות השוּק הוולגרית שלה ממוססת ומפוררת במו ידיה את דמותה הגסה . הפיגורה הזאת מי שמתיימרת להיות פוליטיקאית עַל הופכת בתוך שניות אחדות לגרוטסקה .

הערה 5 : אופורטוניזם . ב- 2 בנובמבר 2009 טען אריה מליניאק בבטאון "העין השביעית" כלהלן : "…השערורייה האמיתית היא לא כמה כתבות גנזו אלא המיליונים שהעביר הערוץ הציבורי למכבי ת"א…" . מעניין שאת הטענה הזאת לא השמיע בפניי אריה מליניאק מעולם כל עוד שמרתי לו מקום על כֵּס פַּרְשָן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדוע המתין אריה מליניאק כל כך הרבה שנים מאז הודח כדי להעלות את הטיעון המגוחך הזה של תשלום זכויות שידורים למכבי ת"א ? האם כל המנכ"לים לדורותיהם שמואל אלמוג ז"ל , יצחק לבני יבד"ל , יוסף "טומי" לפיד ז"ל , אורי פורת ז"ל , אריה מקל ומוטי קירשנבאום ובד"ל , ושוב אורי פורת ז"ל בקדנציה השנייה שלו , אלה שניהלו אותי ואנוכי טעינו לכל אורך הדרך ? אריה מליניאק היה פרשן כדורסל טוב שלי שאיננו מבין דבר בעסקי טלוויזיה ובתעשיית הטלוויזיה מהיבטי התוכן והטכנולוגיה . רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC שרשות השידור הישראלית כה רוצה להידמות לו משדרת ברציפות מזה יותר מ- 70 (שבעים) שנים שני אירועי ספורט בעלי מוניטין אך פרטיים לחלוטין כמו טורניר Wimbeldon בטניס בלונדון ומירוץ הסוסים "Grand National" בליוורפול . ה- BBC ראה בהם אובייקט שידור בעל ערך למשלם האגרה הבריטי והוציא עבורם מקופתו הציבורית בזמנו מידי שנה כ- 20.000000 (עשרים מיליון) דולר בעבור תשלום זכויות שידורים . התקשרות טלוויזיונית עסקית עם מועדון ו/או קבוצת ספורט פרטית מצליחה איננה בהכרח מִשְגֶה . רשת הטלוויזיה הציבורית האיטלקית RAI צעדה במשך שנות דוֹר שלובת זרוע עם מועדוני הכדורגל של מילאן ואינטר . TVE רשת הטלוויזיה הציבורית של ספרד שילבה זרוע עשרות שנים עם מועדון ריאל מדריד , ו- F3 / F2 הרשתות הציבוריות של צרפת השתלטו על טורניר הטניס Roland Gaross שהוא אירוע ספורט פרטי לכל דבר . מהיכן אני יודע את האינפורמציה הזאת ? פשוט הייתי שם ! דוגמאות כאלה בשידור הציבורי האירופי הן רבות מספור . תמיד צריך לזכור כי על השידור הציבורי באשר הוא המתמודד נכוחה מול השידור המסחרי מוטלת החובה להיות כל הזמן אטרקטיבי , מהימן , זריז , ראשוני , אם אפשר גם בלעדי , ובעל יושרה והוא לעולם איננו משוחרר מעול הרייטינג . השידור הטלוויזיוני הציבורי חייב לשאוף למצוינות . ל- צעידה שלובת זרוע עם המצוינות ועם המצוינים יש מחיר בדמות תשלום זכויות שידורים ותשלומי תמלוגים . אין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 צריכה לחלוק את המסך שלה שווה בשווה בין מועדוני הכדורסל של מכבי ת"א , גלבוע / גליל , אשדוד , נס ציונה , ראשל"צ , אילת , נהריה , הרצליה , הפועל ת"א , ומכבי חיפה וכו' , רק מפני שמכנים אותה שידור ציבורי . רשות השידור וערוץ 1 אינם בג"צ ולא בית משפט ל- בוררות . הם ראשית דבר מוסדות שידור על כל המשתמע מכך .

הערה 6 : יאיר לפיד יו"ר מפלגת "יש עתיד" יודע היטב לדבר אך הרבה פחות לעשות . מדובר בשר אוצר כושל שמאשים עכשיו בכישלונו המר את ראש הממשלה בנימין נתניהו . תגיד לי מר יאיר לפיד, "מה אתה עושה צחוק…? לפתע נזכרת…? אם בנימין נתניהו היה ראש ממשלה כה כושל ולא מוצלח על פי דבריך, מדוע לא התפטרת מ- ממשלתו…?" .

הערה 7 : אנוכי יושב מעת לעת במרפסת ביתי ברחוב אבן גבירול בתל אביב ומהרהר בגורלי ובמשנתו של קהלת בן דוד . אני יודע שאינני נחמד ולא מאיר פנים ועל כן תמה מדוע ציפור הברזל ש- בני רוזן ז"ל העניק לה חיים בוחרת כל פעם מחדש דווקא לנחות בגני באמצע הרחוב הראשי של העיר התל אביבית ליד הדקלים ובין המכוניות . הציפור היפה והגלמודה בעלת המקור הענק מתבוננת בי בעין גדולה וחדה ומקשיבה בטרם תפרוש כנפיים ותעוף . בני רוזן ז"ל הוא רב אומן מוכשר בלתי נשכח . ידיד נפש נערץ . הוא מת לפני כמה חודשים ונקבר בביתו במושבת כינרת . במהלך חייו העניק האיש היקר הזה חיים , אסתטיקה , ויופי לכל סביבה בה התגורר . זכרו לא ימוש מאתנו . רעייתי יעל ואנוכי נזכור אותו לעַד.

rozen 1

טקסט תמונה : פברואר 2015 . הצד המערבי של המרפסת בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. חלונות המרפסת סגורים . ציפור הברזל נחתה בגני ומקננת בין שדרת עצי הדקל ברחוב אבן גבירול ליד הצעצועים של נכדותיי הקטנות . (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rozen 2

טקסט תמונה : פברואר 2015 . הצד המערבי של המרפסת בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. החלונות נעולים . השמש במזרח מאירה בקרניה את ציפור הברזל שאך זה נחתה בגני מקננת בין שדרת עצי הדקל ברחוב אבן גבירול בתל אביב וליד הצעצועים של נכדותיי הקטנות . (צילום יעל תג'ר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rozen 4

טקסט תמונה : פברואר 2015 . הצד המערבי של המרפסת בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. החלונות נעולים. צהריי יום סגריר. ציפור הברזל נחתה שוב בקן שלה ליד שדרת עצי הדקל ברחוב אבן גבירול בתל אביב ומקננת סמוך לצעצועים של נכדותיי הקטנות. (צילום פרופסור גור אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

זוטות (1). חברת החדשות המהוללת של ערוץ 10 היא יותר מטלוויזיה (1). היא שומרת סף. פוסט מס' 478. כל הזכויות שמורות. 

תוכנית "המקור" של ערוץ 10 חשפה בשבוע שעבר (18 בפברואר 2015) באמצעות הכתב – חוקר איתי רום את השחיתות, הרמאות, והנוכלות שפשו מזה תקופה ארוכה בחברה לפיתוח השומרון (היו"ר שלה הוא גרשון מסיקה) , והציגה את רביב דרוקר בעל הבית של "המקור" כעיתונאי עַל ואת חברת החדשות המהוללת של ערוץ 10 כשומרת סַף . איתי רום עשה עבודה עיתונאית טובה מאוד . כ- "גרון עמוק" של ערוץ 10 שימש בפנים גלויות יואל נוימן תושב יצהר וחבר לשעבר בוועד המנהל של החברה לפיתוח השומרון . מדובר במסמך טלוויזיוני מזעזע רווי שחיתות ורמאות (מוכחות) שמעמיד בסכנה עצומה את קיומה של החברה הישראלית ואת פוטנציאל כור ההיתוך שלה שנועד ליצור אינטגרציה בין הזרמים השונים בארץ .

כתבתו של אור הלר אודות "המסתערבים" ששודרה ב- 19 בפברואר 2015 בערוץ 10 הייתה מרתקת וגם בעייתית מפני שחשפה סודות צבאיים . אם חייל דובדבן מספר לכתב הצבאי של ערוץ 10 מר אור הלר On camera על ווידוא הריגה של ירי בן 5 (חמישה) כדורים לראשו של מחבל ושימוש בקליעים מחורצים (כדורי דום – דום) אל יתפלא הציבור הישראלי אם האויב המר ישתמש גם הוא בשיטת ווידוא הריגה כזאת בעת קרב מול חיילי צה"ל . היכן דובר צה"ל והיכן הצנזורה הצבאית…???

לפני שנות דוֹר. הימים ההם – הזמן ההוא. מוטי קירשנבאום היה כתב הטלוויזיה הראשון שעשה כתבה מרעישה אודות יחידות המסתערבים של "שמשון" ו- "דובדבן" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 21 ביוני 1991.

ב- 1976 מינה ארנון צוקרמן את מוטי קירשנבאום למנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לאחר הצלחתו הדרמטית בהפקת התוכנית "ניקוי ראש" . ההילה הטלוויזיונית שנקשרה סביב מוטי קירשנבאום לאחר "ניקוי ראש" וההכרה בכִישרונו כמתעד דוקומנטארי רב גוני , סללה את הדרך בפניו לקבלת פרס ישראל לטלוויזיה . במוצאי חג העצמאות ה- 28 , בחודש מאי 1976 , העניקה מדינת ישראל למוטי קירשנבאום את הפרס היקר ביותר שהיא יכולה לתת לבניה .

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : 1976 . תמונה היסטורית שצולמה בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. זוהי מסיבת הסיום של שידור תוכנית הסטירה "ניקוי ראש" בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 . התוכנית שודרה לראשונה ב- 1974 וירדה מהאוויר לעַד ב- 1976 . היא הפכה מייד למופת טלוויזיוני ומודל לחיקוי . הנוכחים מתבוננים בהשתאות והערצה במוטי קירשנבאום יוצר והוגה התוכנית בגינה קיבל את פרס ישראל . בימאי סדרת התוכניות "ניקוי ראש" היה יעקב אסל . ארבעת הכותבים המוכשרים של ניקוי ראש" היו חנוך מרמרי , ב. מיכאל , אפרים סידון , וקובי ניב.  להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : חנוך מרמרי אחד מהכותבים המוכשרים של התוכנית , אדם לא מזוהה (מאחור) , השחקן והחקיין טוביה צפיר, איש לא מזוהה, ענת אוּר – מרמרי אשתו של חנוך מרמרי , אדם לא מזוהה (מאחורי ענת אור – מרמרי) , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , מוטי קירשנבאום , יז'י ביאלוֹק ז"ל מפקח תאורה בטלוויזיה , ויפתח גוטמן (בנו של הגיאולוג שמריהו גוטמן מקיבוץ נען)  . יושב במרכז (במעיל עוֹר) חצי מפניו מופנים למצלמה אפרים סידון עוד אחד מהכותבים המוצלחים של "ניקוי ראש" . (באדיבות מוטי קירשנבאום וארנון צוקרמן) . הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה מר מוטי קירשנבאום . 

הטריאומוויראט ארנון צוקרמן , דן שילון , ומוטי קירשנבאום יצר באמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת טלוויזיה מזַן חדש . הייתה להנהגה הזאת השפעה גם על התפתחות שידורי הספורט . לאלכס גלעדי הייתה זכות גדולה לעבוד תחתיהם כמנהל מחלקת הספורט . ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "הבנתי היטב את ערכם של שידורי הספורט הישירים הרלוואנטיים למשלם האגרה . אני עצמי הייתי אוהד ספורט קטן ולא צפיתי בהם אך הכרתי  בחשיבותם כנדבך במארג הכללי של השידור הציבורי" . אחד ההישגים הגדולים של ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה בתקופה ההיא ב- 1976 ושל מנהל התוכניות שלו מוטי קירשנבאום הייתה רכישת סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית הבריטית הנודעת “World in War“ (עולם במלחמה) שהפכה מייד ל- ”Event” בינלאומי בכל העולם . ערך והפיק אותה היהודי הבריטי ג'רמי אייזיקס תחת המטרייה הכספית של חברת הטלוויזיה הבריטית THAMES . ג'רמי אייזיקס הפך לימים להיות מנהל "Channel  4" הבריטי . 26 פרקי הסדרה הנודעת והאיכותית הביאו את סיפורה של מלחמת העולם ה- 2 ושודרו בהצלחה רבה במשך כחצי שנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1976 ו- 1977. פַּס הקוֹל המקורי של שחקן הקולנוע רִיצָ'ארְד בֶּרְטוֹן הוּמַר בקריינות הבלתי נשכחת של קריינית רדיו "קול ישראל" גב' לאה פורת . לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב- 1977 רכשו ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום מג'רמי אייזיקס סדרה דוקומנטארית בריטית נוספת בת ארבעה פרקים , שנקראה , "הפתרון הסופי" (The Final Solution) ועסקה בהשמדת שישה מיליון יהודי אירופה ע"י המשטר הנאצי הגרמני .

1977 הייתה ללא ספק שנת שיא בהבנת חשיבות התיעוד , הדוקומנטאציה , והצורך בהקרנת סרטים דוקומנטאריים רלוואנטיים בלֵב ה- Prime time של השידור הציבורי . את זרי ההילה הזאת צריך לקשור לראשם של צוקרמן וקירשנבאום .

הסדרה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עוסקת בהתפתחות שידורי הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הישראלית והבינלאומית , אך הטקסט שהשפיע עלי יותר מכל ונחרת בזיכרוני לתמיד לא היה של איש משדרני הספורט , אלא דבריו של יהודי הונגרי אחד ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ שמספר למראיינו בצורה קורקטית ושלווה באחד הפרקים של "הפתרון הסופי" סיפור מספר שיער , "הייתי חבר באייזנץ קומנדו , הקבוצה שפינתה מידֵי יום ביומו את הגוויות הרבות מאולמות ההשמדה הענקיים באושוויץ לאחר שהורעלו בגז הציקלון B (ציאניד) לעבר הקרמטוריום-תנור שרפת הגוויות . משנכנסו המובלים לטבח במרמה ובהטעיה עירומים כביום היוולדם , נשים וגברים , זקנים וטַף למקלחות הדֶמֶה לצורך "חיטוי" , ודלתות המבנה הוגפו ונסגרו הרמטית מאחוריהם , הופעל מנגנון ההרעלה וגז הציאניד הוחדר לחלל האוויר . לאיש לא היה סיכוי לשרוד . המוות לא היה מיידי אלא בחֶנֶק נוראי שנמשך דקות , עֶשֶר אולי רבע שעה . אולי עשרים דקות. החזקים מבין המושמדים טיפסו בכוח על כתפי החלשים לעבר תקרת אולם ההשמדה בניסיון למצוא למעלה עוד כמה מולקולות של חמצן אך גם להם זה לא עזר . בתוך מבנה ההשמדה פרצו זעקות אימה , זוועה , ושֶבֶר נוראיות , אך הן גוועו במהירות . במקום השתרר שקט נורא . כולם היו מתים" , ואז במין שקט נפשי בנוֹן שלנטיות הוסיף המרואיין ואמר – שאל את מראיינו , "אתה יודע מדוע לא שמע אף אחד את הצעקות שהגיעו ללֵב השמיים ?" , ומבלי להמתין השיב בעצמו לעצמו ולמראיין הבריטי , "מפני שאין שָם אף אחד" .

בסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , רואות אוֹר כ- 15000 תמונות ביניהן צילום אחד שהשפיע על דורנו ועלי יותר מכל והיה המשמעותי והחשוב ביותר בתקופתנו . התמונה שעיצבה את עולמי ונצרבה בזיכרוני יותר מכל מראה אחר לא הייתה תמונת ספורט . זה היה צילום של הילד היהודי הקטן והנפחד חסר כל הגנה בגטו ווארשה ב- 1943 במלחמת העולם ה- 2 . בהיותו חסר אונים ומבט מבוהל בעיניו נכנע הילד היהודי ומרים את זרועותיו הקטנות אל מול קני הרובים של הקלגס הנאצי לאחר שהגטו נפל .

losin 1

טקסט תמונה : מלחמת העולם ה- 2 . פולין . התיעוד והתמונה החשובים והמשמעותיים ביותר בדורנו . ילד יהודי רך בשנים וחסר כל הגנה מרים את ידיו לאות כניעה מול קני הרובים של הקלגסים הנאציים לאחר נפילת גטו ווארשה במלחמת העולם ה- 2 . לעולם לא עוד . (באדיבות יגאל לוסין עורך הסדרה "עמוד האש") .

ג'רמי אייזיקס שימש מורה דרך ליגאל לוסין אחד המתעדים הדגולים ביותר של השידור הציבורי . בעידן של ארנון צוקרמן ומוטי קירשנבאום החל יגאל לוסין לתחקר , ליצור , לכתוב , ולערוך ב- 1981 את סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית המונומנטאלית "עמוד האש".  יגאל לוסין ערך את סדרת המופת שלוֹ בת 19 הפרקים בעלות מינימאלית של כמיליון דולר . הסדרה "עמוד האֵש" זכתה להערכה רבה ורייטינג מדהים של כ- % 95 צפייה . הצלם יעקב "יענקלה" אייזנמן שימש מפיק הסדרה שהפכה מאוחר יותר גם לספר מפורסם , שנקרא על שמה , "עמוד האש" ותורגם לאנגלית “Pillar of Fire” .

igal losin 2

טקסט תמונה : 1971 . וושינגטון בירת ארה"ב . יגאל לוסין (מימין) כתב רדיו "קול ישראל" בארה"ב יחדיו עם חיים יבין (משמאל) כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה"ב . יגאל לוסין הוא אחד המתעדים הדגולים בתולדות השידור הציבורי ברדיו ובטלוויזיה בכל הזמנים. איש תקשורת בלתי נשכח בעבורי . (באדיבות יגאל לוסין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מר יגאל לו­סין אחד מאנשי הטלוויזיה החשובים בתולדות רשות השידור בכל הזמנים יצר סטנדרט שידור מקצועי גבוה ביותר , והיה בעצם מורה דרך של רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשייה הדוקומנטארית , וגם של גדעון דרורי ז"ל , האיש שיצר , ביים , וערך בשנים 1997 – 1993 בעידודו של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את הסדרה הבלתי נשכחת "תקומה" .

drori 1

טקסט תמונה : גדעון דרורי ז"ל הבלתי נשכח . היה עורך הסדרה המונומנטלית "תקומה" (22 פרקים, כל פרק בן 50 דקות) ששודרה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנובמבר 1997 עד מאי 1998 . גדעון דרורי ז"ל וסדרת המופת שלוֹ זכו לשבחים רבים. גדעון דרורי ז"ל היה מפיק ועורך עתיר ידע שנחשב לאחד האישים החשובים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים. (התמונה באדיבות משפחת דרורי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מוטי קירשנבאום עזב את הטלוויזיה ב- 1983 אך מעולם לא ניתק את הקשר עמה . נותרו לו שם מעריצים רבים . אגב, עד היום . משהתמנה אליעזר "גֵייזֶר" יערי בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת לעורך ומגיש ה- "יומן" שכר מייד את שירותיו של מוטי קירשנבאום ככתב ועיתונאי Free lancer . הוא עשה עסקה טובה .

שנת 1992 האירה פנים ליצחק רבין ז"ל שנבחר מחדש בהיותו בן 70 לראש ממשלה אך גם למוטי קירשנבאום ששב לזרועות רשות השידור כור מחצבתו . למרות ששהה מזה זמן רב מחוץ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והיה עכשיו איש תקשורת פרטי (מצליח) נשאר הערוץ הציבורי אכסניה טבעית לכתבותיו הדוקומנטאריות . הדבר סייע לקַבֵּע ולשָמֵר את כישרונו כמתעד טלוויזיה משגשג ובעל יכולות בתודעת הצופים .

חודש ינואר של שנת 1992 היה גשום מאוד . בפעם הראשונה מאז 1950 ירד שֶלֶג בתל אביב וחיפה . מדינת ישראל מַלְאָה מי גשמים . אגם הכינרת איים להציף את קיבוצי הסביבה . האחראים נדרשו לפתוח את סכר הירדן ולאפשר למים השוצפים לזרום דרומה אל ים המלח . נחלי איילון והירקון עלו על גדותיהם . גם נחל אשדוד ונחל שִקְמָה ואגם שִקמה ליד קיבוץ זיקים התמלאו במי גשמים . השיטפונות הקשים האלה הציפו את המדינה וסגרו את הכבישים . מזג האוויר הסגרירי השתלט על ישראל . חורף אמיתי . התושבים הסתגרו בבתיהם אבל לא מוטי קירשנבאום . הוא ארז את ציודו ויָצָא דרומה אל הטבע כדי לתעד את מראות החורֶף יחדיו עם הצלם הוותיק מאיר דיסקין בעבור המגזין "יוֹמָן" של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . בדרכו חזרה מאגם שִקְמָה לירושלים הבחין מוטי קירשנבאום בתופעה מוזרה. הכביש הראשי ליד אשדוד המוביל לצפון המדינה נותר יָבֵש למרות הגשמים העזים אך העורק הראשי המקביל לוֹ הנמתח מצפון לדרום החל לעלות על גדותיו וטבע במים . מוטי קרישנבאום לא היסס . הוא הוריד את המצלמה ופקד על מאיר דיסקין לארוב לפיתיון . "כדי לעקוף את השיטפון היה על הנהגים לבצע עיקוף של כ- 60 ק"מ. הנהג הישראלי לא בנוי לעיקופים ותכנון ארוך טווח . הוא עובד על קיצורים ואִלתורים" , סיפר לי את מה שאמר לצלם שלוֹ והוסיף , "זה היה רק עניין של זמן עד שהטֶרֶף ייפול לידינו" . השמיים השחורים המטירו גשמי זעף כל העֵת והיה גם קר מאוד . כתבים אחרים היו אולי נוטשים את המערכה ושבים הביתה אך מוטי קירשנבאום ומאיר דיסקין ניצבו שם בסבלנות ליד השלולית הענקית שהציפה את הכביש ממתינים לסיפורם . המתעד הדָגוּל לא טעה בשיקוליו . נפל לידיו אירוע דרמטי והוא לא החמיץ אותו . הכתב והצלם אומנם נרטבו כהוגן בעת ההמתנה במזג האוויר הקשה אך בדיעבד זה השתלם להם מפני שעד מהרה הופיעה משאית גדולה שנהגה לא עשה חשבון לגשם הזִלעפות . מכוניתו נלכדה מייד בשלולית הענקית שהפכה לאגם ונתקעה . המנוע כבה . המים עלו ועלו והמשאית שקעה ושקעה . הנהג אובד העצות טיפס על גג הקבינה של מכוניתו הטובעת . זה קרה ממש ליד אשדוד . רגע לפני שהנהג שוקע במים וטובע בעצמו הוא חוּלץ מגג הקבינה של מכוניתו ע"י הליקופטר שהוזעק למקום והביא אותו למקום מבטחים .

מעניין וגם מדהים . באותו הרגע ההוא של שיא החורף הגשום והסוער רק מוטי קירשנבאום עם צוות הצילום שלוֹ ניצבו שָם במזג האוויר הסגרירי והגָשוּם מאוד . העין העיתונאית הרגישה שלו תפשה את הסיפור במלואו . האם הגיע למקום טביעת המשאית באקראי ? התשובה לכך איננה חשובה . ה- Timing והמזל הולכים עם הטובים . הוא היה ברגע הנכון במקום הנכון . הכתבה האיכותית הבלתי רגילה הזאת שודרה בערב שישי במגזין ב- "יומן" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שאליעזר יערי שימש עורכו ומגישו . אליעזר יערי עשה עסקה טובה והיה בר מזל שהיה לו כתב פְרִי לָאנְסֶר ברמתו של מוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום בעל טביעת העין וניסיון שהיה כבר שנים מחוץ לרשות השידור ניווט כקפטן באמצעות הכתבות שלוֹ את אחת מספינות הדגל של ערוץ הטלוויזיה הציבורי , וגנב את ההצגה . הוא אומנם לא היה לבדו , היו ל- "יומן" עוד כמה כתבים טובים אך לא ברמתו . איש לא התחרה בכישרון והיכולת שלו לספר סיפור באמצעות מצלמת הטלוויזיה.

בעֶרֶב שִישִי – 21 ביוני 1991 , חשף מוטי קירשנבאום בכתבתו ב- "יומן" לראשונה את קיומן של יחידות המסתערבים של צה"ל , "שמשון" ו- "דובדבן" , ואת דרך פעולתן ומִבצעיהן בשטחים . צה"ל פנה אל מוטי קירשנבאום (למרבה התדהמה לא אל הכתב הצבאי באותם הימים משֶה שְלוֹנְסְקִי) , וביקש ממנו לתעד את יכולתן המבצעית של יחידות העילית שלוֹ בשטחים . מוטי קירשנבאום התנה את עשיית הכתבה באפשרות להסתערֵב בעצמו יחד עם הצלם שלו צָ'ארְלִי שִטְרִית כדי להיות בעצמם בשטח ולצלֵם את פעולת חיילי צה"ל בדרך בלתי אמצעית מקרוב . שניהם גידלו זיפֵי זקן , התאפרו ולבשו בגדים בהתאם על מנת להיטמע כראוי בתוך האוכלוסייה בשטח . הם הפכו למסתערבים לכל דבר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום ב- 1991 הייתה חשיפה מרתקת וסנסציונית , וסְקוּפּ עיתונאי – טלוויזיוני מקומי ובינלאומי מן המדרגה העליונה ביותר . מהגדולים ביותר ששוּדָר אי פעם בטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י כתב שכלל לא נמנה על שורותיה . הכתבה עוררה הדים עצומים בארץ ובעולם על דרכי פעולתו הסמויה של צה"ל בשטחים וממשלת ישראל כמעט עברה מהעולם בעקבות החשיפה והגילויים הדרמטיים . רשתות טלוויזיה בינלאומית רבות מיהרו לרכוש את הכתבה As is (כמו שהיא) לשידור ברשתות שלהן לרבות פס הקול האורגינאלי של הכתב . מוטי קירשנבאום היה אוצר בלום ל- "יומן" ולשידור הציבורי .

מוטי קירשנבאום נשאר אוהד השידור הציבורי אך כבר לא נמנה על שורותיו . הוא היה איש טלוויזיה עצמאי ופרטי . כתבת "המִסתערבים" שלוֹ העמידה בצֵל כבד ומביך באותם הימים את הכתב הצבאי מן השורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באותם הימים משה שלונסקי , שנותר בידיים ריקות . נקֵל לשַעֵר מה הייתה תחושתו של משה שלונסקי בשעה שצפה באותו ערב שישי בכתבת "המסתערבים" , מעשה ידיו של איש אחר שהיה בכלל אורח וכתב פרי לאנסר . כתבת "המסתערבים" של מוטי קירשנבאום עסקה בנושא צבאי "פֶּר אֶקְסַלָאנְס" שהיה בתחום הישיר של הדסק הצבאי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ולרגע הטילה צֵל כבד על הכתב הצבאי שלה במקור מר משה שלונסקי . משה שלונסקי נראה מגוחך . צרכן הטלוויזיה באשר הוא מצפה שנושאים ספציפיים יטופלו ויוגשו לו באמצעות המומחים של הרשת כל אחד בתחומו המקצועי הקונקרטי. לא כל שכן כשמדובר בנושאים צבאיים – ביטחוניים רגישים ביותר . הציפייה היא שהנושאים המרכזיים מהסוג הזה יכוסו ויטופלו ע"י המומחה מספר אחת ברשת הטלוויזיה המופקד על תחום הדסק הצבאי . רבים ברשות השידור וגם מחוצה לה זקפו גבה ושאלו את עצמם כיצד ייתכן הדבר , והאם היה כאן משגה ניהולי וטעם לפגם . מדוע את הכתבה הזאת על "המסתערבים" עשה דווקא מוטי קירשנבאום ולא המומחה והכתב הצבאי משה שלונסקי . מי הם המקורות הביטחוניים של מוטי קירשנבאום שאִפשרו לו לחדור לליבת עשיית צה"ל בשטחים , לדלות פרטים ואיסוף של חומר מודיעיני סודי ורב ערך , ולהגיע למידע צבאי כל כך מסווג ורגיש עד כדי יצירת דוקומנט כה דרמטי ומסקרן . הדבר לא היה יכול לקרות לאלון בן דוד ואור הלר בערוץ 10 , וגם לא לרוני דניאל בערוץ 2 . וודאי לא לרוֹן בן – יִשָי בתקופה ששימֵש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . רוֹן בן – יִשָי לעולם לא היה מוותר ולא נותן לאיש לגזול ממנו את מטה לחמו . מוטי קירשנבאום פשוט גנב למשה שלונסקי את ההצגה והעמיד אותו לרגע בצֵל . הוא האפיל עליו והכתב הצבאי המקורי חטף סטירה לעֵין כל ובפרהסיה ויצא מובס מהעניין .

ron ben ishai 1

טקסט תמונה : קיץ  1969 . רון בן ישי בתחילת הקריירה שלו ככתב צבאי אמיץ ונערץ בטלוויזיה הישראלית . מאוחר יותר הפך למפקד תחנת הרדיו של גלי צה"ל . הייתה לי הערכה עצומה לסוג העיתונאות של רון בן ישי ולדבקות במשימה שלו . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לעולם לא היה יכול לקרות מצב דומה אצלי בחטיבת הספורט בו הייתי מאפשר לשַדָּר פרי לאנסר ליטוֹל לעצמו את המיקרופון על חשבונו של מאיר איינשטיין או יורם ארבל באירוע ספורט נחשק . אהוד יערי הכתב לענייני ערבים במשך שנים רבות בשידור הציבורי הציע לי לא אחת את עצמו כשַדָּר של משחק מרכזי בכדורגל . תשובתי הייתה תמיד אחת , "חפש את החברים שלך" .

במבט היסטורי מרוֹם או טו טו 80 שנותיי ניתן לקבוע כי מוטי קירשנבאום היה בעת ובעונה אחת מדען טלוויזיה , אסטרטג ואיש חזון , אמן ואיש רוח , וגם איש מעשה . כִּישרון הטלוויזיה של מוטי קירשנבאום בלט מבראשית מאז הצטרף אליה ב- 1968 . גם לא היה ספק באינטגריטי הציבורי שלוֹ . כעבור 10 שנים ממתן הריאיון לשַרִית יִשַי מונה ב- 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור ע"י שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ובתמיכתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל. מוטי קירשנבאום בנו של בעל חנות נעליים מנתניה היה המנכ"ל הטוב ביותר בשידור הציבורי של מדינת ישראל מאז ומעולם . ההיסטוריה של רשות השידור מתעתעת ומלאה תהפוכות . לפעמים בלתי צפויות . לאחר מלחמת "שלום הגליל" ב- 1982 , נטל מוטי קירשנבאום שנת חופשה מאוֹנֶס ללא תשלום וניסה בהצלחה את כוחו בהפקת ובימוי סטירה בתיאטרון מסחרי . מוטי קירשנבאום לא נטש מרצונו החופשי את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא עזב מפני שהמנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל ייבש אותו בזמנו על ספסל המחליפים . יוסף "טומי" לפיד ראה במוטי קירשנבאום שמאלן טורדן בלתי חיוני למערכת . מוטי קירשנבאום לא העריך את יוסף "טומי" לפיד ומיהר להכריז בתקופה ההיא בימי חופשתו מהטלוויזיה , "יָמָיו של טומי לפיד ברשות השידור ספוּרים" . מפני שנחשב לאוּרִים ותֻּמים בעיני ציבור עובדים גדול בטלוויזיה הישראלית הציבורית התייחסו רבים לדבריו של מוטי קירשנבאום כאל נבואה , אך היא לא התגשמה ולא עמדה במבחן המציאות . יוסף "טומי" לפיד האריך ימים ברשות השידור והשלים קדנציית ניהול מלאה בת חמש שנים . הוא הוחלף ב- 1 באפריל 1984 ע"י המנכ"ל הבא אורי פורת ז"ל

הורתה של הטלוויזיה הציבורית היא פוליטית מקדמת דנה . רשות השידור נולדה פוליטית . היא הייתה כזאת לפני הופעתו של טומי לפיד ברשות ונשארה כזאת גם אחריו . מי שיער לעצמו כי תשע שנים לאחר לכתו של טומי לפיד יתמנה מרדכי "מוטי" קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור על פי אותם העקרונות הישנים שמכתיבים נפתולי הפוליטיקה הישראלית ואשר הביאו למינויו של יוסף 'טומי' לפיד . זה היה אותו מוטי קירשנבאום האיש שאמר בשעתו כי , "טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה – אך לא ידע להרכיב אותה מחדש" . הצבתו של מוטי קירשנבאום ע"י ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין ז"ל (היה גם שר הביטחון) ועל פי המלצתה של שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל בפסגת השידור הציבורי והפקדת רשות השידור בידיו באפריל 1993 הוא אפילוג פוליטי דרמטי ומרתק . במידה מסוימת הוא סוגר מעגל מטמורפוזי שעברה רשות השידור מאז אסון מינכן 1972 . הפקדת רשות השידור בידיו של מוטי קירשנבאום מבניה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית היא נקודת מפנה היסטורית וחשובה אולי יותר ממינויים של מנכ"לים אחרים לאותו התפקיד . ב- 1 באפריל 1989 מינתה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר את אריה מֶקֶל למנכ"ל רשות השידור . אריה מקל איש משרד החוץ הצטנע וסיפר לי בחוש ההומור שלו כלהלן : "אמרתי לממנה שלי , תשמע אדוני ראש הממשלה יצחק שמיר אתה מטיל עלי לנהל רשת שידור שכוללת בתוכה אלפי עובדים בטלוויזיה וברדיו בעוד ניסיון הניהול שלי מוגבל למזכירה שולחן , וכיסא" , והוסיף , "יצחק שמיר לא חשב פעמיים וענה לי , "אריה מֶקֶל מה אתה חושב , גם אני לא ניהלתי כלום לפני שהטילו עלי לנהל את המדינה . ממה אתה מפחד . לך לנהל את רשות השידור לחמש שנים" . אריה מקל העיד בפניי על עצמו : "אי אפשר היה להשיב תשובה שלילית לראש הממשלה" . אריה מקל שימש מנכ"ל רשות השידור במשך ארבע שנים מ- 12 באפריל 1989 עד 18 באפריל 1993 . במקומו התמנה לתפקיד הרם מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום .

סוף הפוסט מס' 478.

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא אובייקט שידור ישראלי ייחודי נחשב מזה עידן ועידנים (מאז 1968). עניין טלוויזיוני חסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. להעמיד דברים על דיוקם. פוסט מס' 477. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת הפקת הנאה מסחרית ו/או לצורך פרסום אישי. הבלוג מוגש בחינם לחלוטין לציבור הקוראים.

———————————————————————————-

פוסט מס' 477 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 18 בפברואר 2015

———————————————————————————- 

קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א היא אובייקט שידור ישראלי ייחודי נחשב מזה עידן ועידנים (מאז 1968). עניין טלוויזיוני חסר תקדים בתולדות הכדורסל הישראלי והאירופי. להעמיד דברים על דיוקם. פוסט מס' 477. כל הזכויות שמורות.

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר , נכתב , ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 1998 ל- נובמבר 2011 .

טקסט תמונה : יואש אלרואי  חוקר , עורך , ומחבר הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" , וסדרת הטלוויזיה כולה רחבת ההיקף בת 13 הספרים , ואשר קרויה , "מַהְפֵּכָת הַמֵידָע הַגְדוֹלָה בַּהִיסְטוֹרְיָה" עם סיום עבודתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור.

הערה 3 : רכישת זכויות השידורים של ה- NBA הוא משאת נפשו של כל מפיק טלוויזיה הגון . הדור שלי סגד בשעתו ל- ג'ורג' מייקן , בוב קורלנד , קלייד לאבלט , בוב קוזי , ביל ראסל , ווילט צ'מברליין , אוסקר רוברטסון , ג'רי ווסט , ומאוחר יותר היה מכור גם ל- לארי בירד , מג'יק ג'ונסון , קארים עבדול ג'אבאר , וכמובן מייקל ג'ורדאן , אייזייה תומאס ורבים אחרים . ה- NBA עבר מהפכים ושינויים בשלושים השנים האחרונות . צפיתי בלילות האחרונים בהפקת ערוץ 55 בכבלים את תחרות הראווה ה- All Star Game שמלבד המשחק "המערב נגד המזרח" כולל בתוכו את תחרות הקליעות ל- 3 נקודות ואת תחרות ההטבעות . מה שהיה פעם ב- NBA מפגן של אֵיכוּת וגם לא מעט תחרות הפך לתצוגת אופנה פיזית נטולת מאבק . בזבוז זמן מבחינתי . האירוע שמתעלה פה ושם לרָמָה ווירטואוזית נגרר ונסחב עוד ועוד. מתברר ש- אי אפשר לאכול שעות על שעות רק שוקולד . בסופה של אשמורת בוקר הטעם הנפלא של השוקולד הטוב בעולם משתבש .

הערה 4 : העיתונאי אלי סהר (ישראל היום) והעיתונאי אריה מליניאק (ידיעות אחרונות) מבינים כדורסל אולם בורים בענייני טלוויזיה . שניהם היו פרשני כדורסל ראשיים שלי בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בין השנים 1979 ל- 2002 . אריה מליניאק שימש פרשן כדורסל שלי On and Off בעשור ה- 80 של המאה שעברה במרווחי הזמן כשלא שימש מאמן פעיל בליגה הלאומית בכדורסל (ליגת העל היום) וגם כשלא היה מאמן נבחרת ישראל בכדורסל . אלי סהר החליף אותו במחצית עשור ה- 90 במאה שעברה . שני פרשנים שמבינים כדורסל אך לא טלוויזיה . אלי סהר כתב אתמול בעיתונו "כי אחת הבעיות של הספורט הישראלי היא שערוצי הטלוויזיה הפכו לסמכות העליונה כאן ולעזאזל אוהדי הספורט" , ומחבר את הטקסט המגוחך שלו להתעקשותו של מנהל ערוץ 1 מר אֵלִי בַּבָּא לשַדֵּר ישיר מ- "בלומפילד" בתשע בערב את משחק הכדורגל מכבי ת"א – קריית שמונה 1 : 1 "ראש ראש" מול השידור הישיר של ערוץ 55 בכבלים המשדר באותו הזמן מה- "ארנה" בירושלים את משחק הכדורסל בחצי גמר גביע המדינה מכבי ת"א נגד מכבי חיפה 90 : 87 . אם מנהל ערוץ 1 מר אֵלִי בַּבָּא הוא בעל המאה והאיש ש- מוציא מהקופה הציבורית סכום של יותר מחצי מיליון שקל בעבור השידור הישיר של משחק הכדורגל מכבי ת"א נגד קריית שמונה , אזי יש לו את הזכות להפוך גם לבעל הַדֵעָה ולבעל סמכות העַל כדי לקבוע את שעת המשחק למען ובעבור צופי הטלוויזיה שלו משלמי האגרה . אֵלִי בַּבָּא הלך על שיבוץ ותזמון ה- הגיוניים ביותר מבחינתו . משחק הכדורגל המרכזי משודר בערוץ 1 בימי ראשון ו/או שני בשבוע ב- 20.55 מייד לאחר "מבט" מהדורת החדשות המרכזית בהגשתו של יעקב איילון מאות אלפי צופי הכורסא בסלון ביתם ברחבי הארץ חשובים מהצופים ביציעים . אלי בבא צודק במאה אחוז .

ערוץ 1 משלם להתאחדות הכדורגל בעונת 2015 – 2014 סך זכויות שידורים בגובה של 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל . ובעבור חוזה ארוך טווח לשלוש שנים 2016 – 2013 סכום זכויות שידורים של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . החוזה מאפשר לערוץ 1 לברור מידי שבוע את המשחק המעניין ביותר על פי חוות דעתו ושיקול דעתו , לבודד אותו משאר משחקי המחזור , ולהעביר אותו בשידור ישיר לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל . אם לפרוט את החוזה לפרוטות הרי שערוץ 1 משלם בממוצע לכל שידור ישיר של משחק מרכזי אחד בליגת העַל בכדורגל בשנים 2016 – 2013 סך זכויות שידורים של כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שֶקֶל . לסכום הזכויות הנ"ל של 430000 שקל (Per משחק) מתווספות הוצאות הפקה של שכירת ניידת שידור חיצונית "מזמור" של המהנדס דני לנקרי  עריכת חוזים מיוחדים לעובדי חוץ (כמו השדר עמיחי שפיגלר והפרשן שלו מוטי איוואניר וגם הפרשן גור שלף) ותשלום שכר לעובדים הקבועים בערוץ 1 (כולל שעות נוספות ועבודה בשעות לילה מאוחרות) . הפקת טלוויזיה אחת של שידור ישיר בליגת העַל בכדורגל מעשה ידיו של ערוץ 1 עשויה להגיע להוצאות מופלגות של כ- 600000 (שש מאות אלף) שקל , כאמור עבור שידור בודד . ערוץ 1 צריך לדאוג לעצמו ולרייטינג שלו ולא לאוהדי מכבי ת"א . כערוץ טלוויזיה ארצי עליו לשַדֵּר את אובייקט השידור שלו בזמן צפייה נוח לצופי הטלוויזיה שלו ברחבי המדינה מבלי לתאם זאת עם ערוץ 55 בכבלים . מִפְרָט דו"ח הרייטינג של וועדת המדרוג הארצית קובע כי ערוץ 1 הציבורי בהנהלת מר אלי בבא צבר ביום שני – 16 בפברואר 2015, בין 21.00 ל- 23.00, מדרוג ממוצע של % 10.3. מדובר בכמות של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) צופים.

צריך להסביר כאן בעיקר לקוראי הבלוג הצעירים כי רשתות הטלוויזיה בארץ (ערוץ 1 , ערוץ 10 , ערוץ 55 , ו- ערוץ צ'ארלטון) הם המממנים הגדולים של שני ענפי הספורט המרכזיים במדינה הכדורסל והכדורגל . מכיוון שהם משלמים את הכסף הגדול הם רשאים לדרוש מהוועדות המארגנות כי האירועים המשודרים ישיר על ידם יתקיימו בשעות צפייה נוחות . התחרות היא נשמת אפה של ה- Media הטלוויזיונית באשר היא ומעת לעת מתנגשים גם שידורי הספורט זה בזה , שלא לדבר על כך שמהדורות החדשות הארציות בערוץ 1 , ערוץ 2 , וערוץ 10 משודרות במקביל "ראש בראש" בשמונה בערב . התערבות רשתות הטלוויזיה השונות בארץ (וגם בעולם) בקביעת לוחות הזמנים של תחרויות הספורט הרלוואנטיות היא דבר שבשִגְרָה .

ב- 1995 הודענו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי  ל- FIBA כי אם משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה ב- 1995 ביוון וב- 1997 בספרד יתקיימו בשעות צפייה שאינן נוחות לנו (במקרה אחד למשל שיבצה הוועדה המארגנת היוונית בעצה אחת עם FIBA את נבחרת ישראל בכדורסל לשחק משחק מוקדם ב- 15.00 ביוון 1995) , אזי אנחנו ערוץ 1 (אותיות הקוד האנגליות של רשות השידור הישראלית במסגרת ה- EBU היו IBA) לא נצטרף לחוזה הכספי של ה- EBU עם FIBA .

ב- 1986 ניהל ה- EBU מו"מ כספי קשוח עם FIFA ועם הוועדה המארגנת המכסיקנית, הנוגע למונדיאל מכסיקו 1986 . כזכור בטורניר מכסיקו 1986 ההוא נטלו חלק 24 נבחרות . ה- FIFA גבתה מששת איגודי השידור הציבוריים בעולם ושאר רשתות הטלוויזיה הבינלאומיות סך זכויות שידורים בגובה של 32.600000 (שלושים ושתיים מיליון ושש מאות אלף) דולר . שליש מהעלות הכוללת ההיא (12.000000 דולר) מִימֵן איגוד השידור האירופי ה- EBU העשיר מכולם . למרות הכסף הגדול שקיבלה מ- EBU ביקשה הוועדה המארגנת המכסיקנית בראשות גִיֶירְמוֹ קָאנְיֶידוֹ (Guillermo Canedo) לשחק את המשחקים בשני זמנים מרכזיים על  פי השעון המקומי ב- 16.00 (מקביל ל- 24.00 שעון אירופה) וב- 20.00 (מקביל ל- 04.00 שעון אירופה) . נציגי ה- EBU במו"מ ההוא הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysaeter) , הספרדי מנולו רומרו (Manolo Romero) ו- הבריטי ריצ'ארד באן (Richard Bunn) נעמדו על רגליהם האחוריות והטילו ווטו על התכנון המקורי . הם העלו בעת ה- מו"מ ההוא שני טיעונים מרכזיים :  "…תגידו מכסיקנים נחמדים , מה אתם עושים צחוק…? אנחנו משלמים לכם הכי הרבה כסף בעבור זכויות השידורים וגם 14 (ארבע עשרה) נבחרות אירופיות (מתוך 24) משתתפות בטורניר מכסיקו 1986 , ולנו אתם אומרים כי אתם רוצים שאנחנו נשדר ישיר את משחקי גביע העולם בחצות הליל של אירופה ובארבע לפנות בוקר באירופה…? לא יקום ולא יהיה…" . ה- EBU תבע מהוועדה המארגנת המכסיקנית ללכת לפשרה ולקיים את המשחקים ב- 12.00 בצהריים שעון מקומי (20.00 באירופה) וב- 16.00 שעון מקומי . המכסיקנים נדהמו . "ממתי משחקים כדורגל בצהריים…?" , שאלו בכעס את אנשי ה- EBU , והוסיפו , "שעות הצהריים מיועדות לסייסטה…" . התשובה האירופית הייתה חד משמעית : "הממון הטלוויזיוני הוא שקובע את סדר חיינו . לא רוצים לשחק ב- Prime time על פי השעון האירופי, אזי נצא מההסכם ו- לא נשלם" . בסופו של דבר הוועדה המארגנת המכסיקנית נכנעה והזמנים המרכזיים במונדיאל מכסיקו 1986 היו 12.00 ו- 16.00.

אלי סהר ממשיך לספר אתמול לקוראיו ב- "ישראל היום" כי כי בעת ארגון הספורט ב- ארה"ב הגדולה, מחלקות הוועדות המארגנות את הפעילות השוטפת של שלושת הענפים העיקריים בייסבול (MBL) , כדורסל (NBA) , וכדורגל אמריקני (NFL) לאורך תקופות השנה , כדי לא להתנגש עם שידורי רשתות הטלוויזיה האמריקניות (מממנות את הספורט האמריקני) ועל מנת שלא לפגוע האחת ברעותה . ארגון הספורט במדינת ישראל שונה . לא בטוח שבמתכונת הקיימת הוא יכול להתכייל על המבנה האמריקני . הסערה, הסופה, והשלג המתקרבים לעבר מזרח התיכון ואל מדינת ישראל כפו על יו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי להזיז את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין הפועל ירושלים למכבי ת"א ב- "ארנה" (Arena) בירושלים מיום חמישי – 19 בפברואר 2015 ליום ראשון בערב – 22 בפברואר 2015 . הדחייה נעשתה למורת רוחו של יו"ר איגוד הכדוריד דורון שמחי ששריין את יום ראשון – 22 בפברואר לקיום משחק הגמר על גביע המדינה בכדוריד בין קבוצות הפועל ומכבי ראשל"צ .

הקשבתי לפרשנות הסיכום של ארז אדלשטיין ואלי סהר במשחק חצי הגמר השני בירושלים מכבי ת"א – מכבי חיפה 90 : 87 , מי שאיישו את עמדת הפרשות של ערוץ 55 בכבלים ב- "Arena" לצדה של המנחה מאיה רונן . לא ידעתי שארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל בכדורסל) הוא כל כך דומיננטי גם כפרשן , משתלט על עמדת השידור , סותר את אלי סהר , וגם מסביר לו מדוע הוא סותר אותו . כשמדובר בי אזי אינני זקוק לפרשנות של שניהם . מבחינתי מכבי חיפה היא קבוצת קורי עכביש בשניות ההכרעה . לא מגובשת ולא טכנית . איננה יודעת לקלוע כשמפריעים לה , איננה שולטת ולא מטפלת היטב בכדור מבחינה טכנית כשמסתערים עליה (אפוא היכולת המוגבלת של דגן יבזורי כמוביל כדור מול הכישרון הווירטואוזי של ג'רמי פארגו) , נכשלת בהובלת כדור בהתקפה בשעה שהגנת מכבי ת"א לוחצת , וגם מבולבלת ולא יודעת למסור באופן מדויק ו- לא להכניס בצורה יעילה כדורי חוץ פנימה .

הערה 5 : היחלצותם של הפוליטיקאים יעקב בורובסקי , ישראל כ"ץ , וזאב אלקין בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו למען ראש הממשלה בנימין נתניהו הנִנְזָף קשות בדו"ח מבקר המדינה – מגוחכת ועלובה . יעקב בורובסקי מצטייר כאיש לא חכם במיוחד . הוא נשמע כבד ניסוח ומדברר רעיונות וטקסטים נבובים . הטלוויזיה והרדיו חושפים אותו כמרואיין לא חד וגם לא בהיר. הצטרפותם של השלושה הללו לחטיבת הסנגוריה של בנימין נתניהו על מנת להגן עליו מפני עקבות דו"ח מבקר המדינה המגולל מסכת בזבוז כספי ציבור בבית ראש ממשלת ישראל בענייני מזון , ניקיון , ואיפור – בעייתית . הסנגוריה של השלושה הופכת את בנימין נתניהו לראש ממשלה עוד יותר מופלל , עוד יותר פגיע , חסר כבוד , ו- רשלן שאיננו יודע מה נעשה בחצר האחורית שלו . מדובר בראש ממשלה אחד בשם בנימין נתניהו מנותק מעמו שהקים את ארמונו בקיסריה העשירה, הרחק מעיניהם של מיליוני אזרחי ישראל קשיי יום ועל חשבון משלם המסים . היה כאן פעם ראש ממשלה ושר ביטחון בשם דוד בן גוריון שהלך לגור בנגב בצריף בקיבוץ שדה בוקר . בעת ניתוח הדברים הללו צריך לזכור תמיד גם שבנימין נתניהו הוא אותו האיש שצעד כמנהיג הליכוד בסתיו 1995 עם אנשיו בצומת רעננה ליד ארון קבורה וחבל תלייה שנשאו מפגינים פוליטיים מהימין ואשר יועדו לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל – ושתק . צריך לזכור שבנימין נתניהו הוא אותו האיש שניצב בסתיו 1995 על הגזוזטרה  בכיכר ציון בירושלים בעת הפגנה פוליטית ענקית (30000 אנשים) של הימין בה הולבש ראש הממשלה ושר הביטחון בן המלכות יצחק רבין ז"ל בתמונות Blow ups בבגדי SS נאציים של היינריך הימלר וכפייה של יאסר עראפאת – ושתק .

הערה 6 : ליאור שליין למרבה הצער נושא ומחזיק לבד על כתפיו את "גב האומה" . הוא כוכב טלוויזיה מכל היבט . שנון דיו , מכיש היטב , ובעל פרצוף נבון , אינטונציה קולית ומאופקת (ייחודית לו) ושפת גוף יעילה . ליאור שליין מסתפק במועט בקולו וגופו אולם הוא חודרני . הוא שולט ללא כל ספק ביד רמה באולפן "גב האומה" מפני שהוא הכי חכם שם וגם מתייחס בהגינות כלפי אורחיו . מדובר באיש נבון במיוחד . גורי אלפי ההיפר – אקטיבי וההיסטרי ואורנה בנאי מנצלים כאילו את כישרון המשחק (שאין להם) אולם לא מסייעים לו להעלות את רמת הסטירה . הם יכולים לצעוק כמה שהם רוצים וגם למרוח את גופם על רצפת האולפן אולם את תשומת הלב שלי הם אינם מושכים . אני אוהב יותר את עינב גלילי .

הערה 7 : אלון יפת הוא שופט כדורגל מגוחך . לא יכול להיות שאת מה שראו בבירור אלפי צופים ביציעי "בלומפילד" הוא כשופט מרכזי לא ראה. אם כך למה צריך אותו ?

הערה 8 : ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה רובי ריבלין הרעיפו שבחים אין קץ בנאומי ההספד בהלווייתו של אורי אורבך ז"ל היקר . האם שניהם אמרו לו זאת בעודו בחייו ?

טכנולוגיה טלוויזיונית, כלכלה, וזכויות שידורים. להעמיד דברים על דיוקם.

הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין אלופת הכדורסל הישראלי והאירופי קבוצת הפאר מכבי "עֵלִית" ת"א (אח"כ מכבי "אלקטרה" ת"א) התמשך יותר משנות דוֹר בשנים 2006- 1969 . את ערוץ 1 מחליף בשנים האחרונות ערוץ 10 .

ליחסי הגומלין האלה בין רשת טלוויזיה אחת לקבוצה ספורטיבית בודדת אין אָח ורֵע בתולדות התקשורת האלקטרונית בארץ ובעולם . הופעתו הווירטואוזית של הכדורסלן היהודי – אמריקני טַל בְּרוֹדִי בישראל באוקטובר 1966 והחלטתו ללבוש את מדי מכבי ת"א ("גופייה מס' 6") משנה את מאזן הכוחות בכדורסל הישראלי ומאפשרת למועדון לכבוש לראשונה בחלוף עשור את הפסגה האירופית ב- 7 באפריל 1977 . מכבי ת"א מנצחת במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל באותו יום חמישי ההוא ב- 7 באפריל 1977 בהיכל "פאיוניר" ב- בלגראד את אלופת איטליה מובילג'ירג'י ווארזה  78 : 77 . מכבי ת"א לא הייתה יכולה להעפיל לפסגה ללא השידור הציבורי ובלעדי התמיכה הכלכלית ארוכת השנים של ה- SPONSOR הראשי שלה חברת הקפה והממתקים "עֵלִית" . תרומתם הכספית של ראשי חברת "עֵלִית" לדורותיהם אַבָּא פְרוּמְצֶ'נְקוֹ , מַרְק מוֹשֶבִיץ , דַוִד מוֹשֶבִיץ , אָבִי פִילוֹסוֹף , דֵייוִיד פֶדֶרְמַן , ומִיכָאֵל "מַיִיק" שְטְרָאוּס בשנים 2008 – 1971 לא תסולא בפַז . היה זה שַדָּר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אָלֶכְּס גִלְעָדִי ש- זעק בשידור הישיר ההוא ב- 7 באפריל 1977 מהיכל Pionner ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה, "גביע אירופה לתל אביב…גביע אירופה לתל אביב…" . שדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יורם ארבל , מאיר איינשטיין , ורמי ווייץ עשו זאת אחריו שוב בשנים 1981, 2001, 2004, ו- 2005 . גדולתו של מועדון מכבי ת"א במשך שנים כה רבות והישגיו המצוינים נובעים מניהולו המוכשר ודבקותו במשימה של היו"ר עו"ד ואיש בעל חזון שמעון מזרחי , שנושא התפקיד האחראי מאז 1969 . וגם בשל יכולת שימור מוֹרֶשֶת העבר של דוֹר המייסדים וטיפוח המסורת הספורטיבית הקונקרטית של הקבוצה. מדע הסוציולוגיה קובע מפורשות כי כל גוף או ארגון חברתי באשר הוא לרבות מועדון ספורט – הוא חסר עתיד ללא הִשְתַּמְּרוּת עברו .

כל הזכויות שמורות ליואש אלרואי מחבר הספר "הקשר הסימביוטי" והסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . הסדרה עוסקת בהתפתחות תולדות שידורי הטלוויזיה בתחומי החדשות, הספורט, והתיעוד בין 1884 ל- 2015 . הספר "הקשר הסימביוטי" נחקר ונכתב בתקופה שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2014.

סיסמת הספר :

FROM MY POINT OF VIEW: If You Do, Do It Right – If Not Give It Up

השורה התחתונה של הספר :

The History of the unavoidable Symbiotic Relationship between Television and Sports (+ News + docummentary) in Israel and around the World, in years of 1936 – 2015

טקסט מסמך : השער הקדמי של הספר בן 10000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

טקסט מסמך : השער האחורי של הספר בן 10000 עמודים הקרוי "הקשר הסימביוטי" .

ציטוט: "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים". (יורם ארבל אמר זאת בעת שידור ישיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה הקודמת בהיכל הספורט ביד אליהו. השידור ההוא עסק במשחק כדורסל בגביע אירופה בהשתתפות מכבי ת"א),                                                                               

ציטוט: "Tell it like it is" (האווארד קוסל שדר הספורט המפורסם של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC אמר זאת בעשור ה- 70 של המאה הקודמת בעת אחד השידורים הישירים של משחקי ליגת ה- NFL).

בין רשות השידור לבין מכבי ת"א התפתח והתקיים קשר סימביוטי במשך 37 שנים בין 1969 ל- 2006 . זאת עובדה נכונה . ברית שידור מופלגת עתירת ממדים בו שאבו שני הצדדים יתרונות ויצאו נשכרים מההסכם ארוך הטווח ביניהן . מכבי ת"א הרוויחה מָמוֹן ופרסום ספורטיבי תמורת מכירת זכויות השידורים לטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנחנו יוקרה ומוניטין טלוויזיוני . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמה למכבי ת"א במשך שנות דוֹר מעונת 1977- 1976 ועד עונת 2007- 2006 סכום כולל של  46.570000 (ארבעים ושישה מיליון וחצי) דולר אך צברה יוקרה ורייטינג . יחסי הגומלין שנוצרו בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים ערוץ 1) לבין מועדון מכבי ת"א ע"י דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי דָמוּ לקשרים שנוצרו בימים ההם בין הטלוויזיה האיטלקית הציבורית RAI לבין קבוצות הכדורגל והכדורסל האיטלקיות שנטלו חלק במפעלים האירופיים , הקבילו לקשרי גומלין צמודים ויחסים הסימביוטיים שהתקיימו בין רשת הטלוויזיה הבריטית הציבורית ה- BBC לקבוצות הכדורגל האנגליות הנבחרות בגביעי אירופה , וחפפו את יחסי הזיקה ששררו בין הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE לבין מועדוני הפאר של ריאל מדריד וברצלונה . דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי היו המייסדים. אני העמקתי את הקשר. ליוויתי את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א כאיש הטלוויזיה הישראלית במשך 32 שנה . 22 מהן שימשתי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והאיש המַתְּוֶוה את מדיניות השידורים בתחום . מידי שנה נטלתי חלק בקבוצת המו"מ של רשות השידור שנשאה ונתנה עם המועדון בעל המוניטין על גובה זיכיון השידורים הישירים . בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית הפך המו"מ לקרב . חשתי את האוויר החַם של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2 המסחרי נושף בעורפי . כולם רצו להשיג לעצמם את זכויות השידורים של הקבוצה המפוארת המשתתפת מידי שנה במשחקי גביע אירופה בכדורסל . זה היה כריטואל . מכבי ת"א הפכה להיות אובייקט שידור טלוויזיוני בעל משמעות רבה . הייתי חולם בלילות על שלושת ראשי הוועדה המארגנת של המועדון המצליח הזה עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי יו"ר המועדון , מנהל הקבוצה שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, והגזבר אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' – אנשי מפתח שהחזיקו בזכויות השידורים של סחורה בעלת תכלית ממשית . לא היה לי דבר אישי עמם ו/או אליהם . היו לנו רק שתי נקודות חיכוך ומפגש במשך שלוש עשרות שנים : בהיכל הכדורסל ביד אליהו וליד שולחן המו"מ . אני שאלתי לעצמי את הזכות  לצלם ולשדר את מכבי ת"א ישיר והמועדון ביקש תשלום תמורת זיכיון הסיקור . מעולם לא התראינו במסגרת פרטית . באופן אינדיבידואלי הם גם לא עניינו אותי אך כה רציתי בהצלחתם המקצועית שהייתה גם הצלחת הטלוויזיה הציבורית . במערכת היחסים הקרובה הזאת שהתפתחה במשך השנים משני צידי המִתְּרָס בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין אלופת הכדורסל הישראלית נוצרו יחסי אמת (למעט באותו יום חמישי ההוא של 8 בנובמבר 1984) . ניצחונותיה של מכבי ת"א הפכו למַשְאָבּ רייטינג ולשִגְשוּגוֹ של אותו גוף השידור המחזיק בזכויות הצילום וההקרנה הישירה של משחקיה . המדידה המיומנת הנוגעת לאומדן כמות הצפייה בשידורים הישירים מעניקה לגיטימציה לקבלן הביצוע ומצדיקה את פעולתו . זהו אחד החוקים הנוקשים בתעשייה הזאת . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה קבלן הביצוע של רשות השידור ואני ניצבתי בראשה . אנשי הטלוויזיה הם עבדים של הרייטינג . תוֹחֶלֶת החיים הטלוויזיונית שלנו מותנית ונגזרת מכמות האנשים שצופה ורואה אותנו , שומעת ומקשיבה לנו , ועוקבת אחרינו . מן ההיבט הזה לא הייתה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שונה ויוצאת דופן מכל קבלן ביצוע אחר ברשות השידור . הטלוויזיה הישראלית הציבורית החלה לעקוב ולצלם את משחקי מכבי ת"א בארץ ב- 13 ב- נובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" ואת תחרויות גביע אירופה לאלופות בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א בנובמבר 1970 מהיכל הספורט בנעמן , אך הסכימה לשלם לה זכויות שידורים של ממש רק בעונת הכדורסל של 1977- 1976 .

קשרי הגומלין המיוחדים שהתפתחו בין השידור הציבורי לוועדה מארגנת ספורט פרטית מצליחה לא הייתה המצאה שלי . ראשיתה ב- קונטיננט האירופי . מוצאה מהשידור הציבורי האירופי בה רשתות הטלוויזיה וגופי הספורט מפיקים תועלת האחד מהשני . הטלוויזיה הספרדית הציבורית RTVE פיתחה במשך שנים רבות קשרים מיוחדים וענפים עם קבוצות הכדורסל והכדורגל של מועדון הספורט המלכותי ריאל מדריד . רשת הטלוויזיה הציבורית של בריטניה ה- BBC הבריטי נהנה במשך שנים מהצלחתן של מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, וליוורפול באירופה . הטלוויזיה הממלכתית האיטלקית RAI שילמה הוֹן עַתֵּק כדי לצלם את משחקן של שתי קבוצות הכדורגל המילנזיות , מִילָאן ואִינְטֶר . שתי הרשתות הציבוריות הגרמניות ARD ו- ZDF הלכו באש ובמים אחרי שני הטניסאים הווירטואוזים שלהם בשנות ה- 80 של המאה שעברה בּוֹרִיס בֶּקֶר ושְטֶפִי גְרָאף ונהו אחרי קבוצת הכדורגל באיירן מינכן . הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT רדפה עד קצוות העולם אחרי שני ספורטאים רבי מוניטין שלה , הטניסאי בְּיוֹרְן בּוֹרְג וגולש הסקי אִינְגְמָאר סְטֶנְמָארְק .

הלכתי באש ובמים אחרי מכבי ת"א באישור הממונים . הבוסים שלי ואנוכי העמדנו רק תנאי אחד לעו"ד שמעון מזרחי . עליך להיות אָלוּף . זהו אותו הסטטוס שהציבו בפניהם שני קודמיי דן שילון ואלכס גלעדי . הטלוויזיה באשר היא צועדת עם אלופים ובעקבות האיתנות התקשורתית שלה היא הופכת את המצליחנים שבהם למותגי שידור . זה בדיוק מה שקרה בין הטלוויזיה הישראלית לבין מכבי ת"א . התוצאה הסופית בקשר הזה הפכה את מכבי ת"א למותג . לטלוויזיה יש תכונה מולדת . היא הולכת על בטוח ובוררת בקפידה את אובייקט השידורים מתוך שפע של מגוון אפשרויות . בעיקר בשני תחומים קונקרטיים של ספורט ובידור . אובייקט השידור חייב להבטיח מראש את שגשוג הצפייה לאורך זמן . הזָמָר והשחקן הבלתי נשכח אָרִיק "אַרָיוֹת" אָיְינְשְטֵיין ז"ל היה צריך רק למַצְמֵץ כדי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יגיחו לעברו שוב ושוב על חשבון אומנים רבים אחרים . מן ההיבט הזה מזכירה מכבי ת"א את אריק איינשטיין או את "הגַּשָּש החִיוֵור" בה כיכבו השלישייה הבלתי נשכחת שייקה לוי , גברי בנאי , וישראל "פּוֹלִי" פוליאקוב. באירועי ספורט ובידור לא מתקיימת חלוקת משאבים שווה לכל דורש . חלק רואה בדבר טרגדיה ומקים קול צעקה אך צריך לזכור שהטלוויזיה איננה גוף בוררות ו/או בית דין גבוה לצדק . היא קודם כל וראשית דבר מוֹסַד שידור . הקורלציה בין אובייקט שידור נכסף לבין הגוף המשדר הכמה לשדרו הייתה למקסימלית . המשוואה הטלוויזיונית הייתה ברורה : ככל שמכבי ת"א המשיכה להצטיין כך העמיקה רשות השידור את אחיזתה בה .

נשאלתי פעמים רבות בקריירה הארוכה שלי מי עשה את מי, אנחנו (כלומר הטלוויזיה) את מכבי ת"א ו/או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התשובה שלי לפונים הרבים הייתה דוּ סיטרית : "מכבי ת"א הביאה את הכישרון ואנחנו את המצלמות".  

אני עיתונאי . העיתונאות היא סוג של תחרות רווייה אמביציות בהגשת אינפורמציה לציבור . הדיווח המהיר והבלעדי של אירועי החדשות והספורט בא לידי ביטוי מיידי בשידורים הישירים בטלוויזיה . אושר צרוף שלנו של אנשי הטלוויזיה הוא להביס את אנשי העיתונות הכתובה , שחלק מהם ממרר באופן שיטתי את חיינו . באחד השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א היכן שהוא במחצית עשור ה- 80 של המאה הקודמת הוריתי לבימאי שלי בניידת השידור יואב פלג להשתמש במצלמה מס' 2 [1] המוצבת ברוֹם שער תשע בהיכל הספורט ביד אליהו כדי לחשוף ולהעלות On air (ב- "אוויר") [2] את הקולגות שלנו העיתונאים מ- "הארץ" , "ידיעות אחרונות" , "מעריב" , "עַל הַמִשְמָר", "דָבָר" ונדמה לי גם "חָדָשוֹת" ועיתונים נוספים המרוכזים יחדיו בתא העיתונות הממוקם בצד הדרומי של זירת ההיכל ומסקרים כמונו את המשחק . רציתי לחזֵק את עניין הצפייה בשידור המשחק בטלוויזיה בתירוץ שגם העיתונות הכתובה לכל רבדיה , כמו רדיו "קול ישראל" ו- "גלי צה"ל" , מצטרפת אלינו ושולחת את נציגיה לסַקֵר את התחרות . אבל זאת הייתה אמתלה משנית . התירוץ האמיתי היה לומר לצופי הטלוויזיה שאנחנו עושים את עבודתנו נאמנה וראשונים בדיווח לפני כולם . לחצתי על לחצן ה- Talk back בניידת והתרעתי את השַדָּר יורם ארבל . כשנראו עשרות העיתונאים על המוניטור של השדר בעמדת השידור הרחיק יורם ארבל לכת ממני, והגה בנון-שלנטיות פרשנות, שהפכה לסלוגן : "את מה שאתם רואים הערב אצלנו בטלוויזיה – תקראו מחר בעיתונים" . פשוט, הגיוני, חד, שנון, נוקב, מבריק, וקולע למטרה . זהו יתרונה המכריע של העיתונאות האלקטרונית על פני הכתובה . האמירה הזאת קיננה שנים במשרדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – כמוטיב וכמניע של מוטיבציה . "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של אתמול" , גורסת הקלישאה . יוֹרָם אָרְבֶּל החמיר אותה : "אין דָבָר יָשָן יותר מהעיתון של מחר" , הגדיר את המצב החדש במילים שלו . יחד עם זה כל עיתונאות הספורט בטלוויזיה לא הייתה שווה קליפת השום אם הייתה רק מהירה אך חסרת מהות ולא אמיתית , וללא הגשמת הצַו העיתונאי בן חמש מילים של הָווֹאַרְד קוֹסֶל , "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" .

הרעיון העיתונאי הכֵּנֶה שהגה שַדָּר הספורט האמריקני האגדי הָווֹאַרְד קוֹסֶל מרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC בשנות ה- 60 של המאה הקודמת , “Tell it like it is” , יכול היה להתקיים ולשאת את עצמו לא רק בשל המוּסָר האישי הגבוה , האינטגריטי , והכישרון של אומרו , אלא גם בשל אמצעי ההפקה , הצילום , והשידור הכבירים שהעניק לו מנהלו רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "למילים יש וויזואליה משלהן" . "אמור את זה כמו שזה" איננו רק עניין של אופי ויכולת מֶלֶל של השַדָּר אלא גם פקטור של מספר המצלמות המשתתפות בכיסוי האירוע וכמות יחידות ההילוכים החוזרים מזוויות ראייה שונות . איכות הטקסט הטלוויזיוני מותנה (פעמים רבות) בכמות אמצעי השידור . שני שדרי ומפיקי הספורט של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 העיתונאים דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הגיעו לשיא הכיסוי הטלוויזיוני שלהם בשנים ההן דווקא במשחקי הכדורסל , ובעיקר באלה בהן התמודדה קבוצת מכבי ת"א במפעל גביע אירופה לקבוצות אלופת בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו . אופי המשחק , מספר המשתתפים בו , ומידות המגרש הנוחות (28 מטרים אורך ו- 14 מטרים רוחב) מאפשרים הפקה נוחה וכיסוי ראוי גם באמצעי הטלוויזיה הדַלים שאפיינו את הימים ההם . דן שילון ואלכס גלעדי ושני בימאי הספורט וַרְדִינָה אֶרֶז ויוֹאָב פֶּלֶג הניחו את יסודות הכיסוי המושכל במשחקי הכדורסל . הם השתמשו והציבו באופן נבון את ארבעת מצלמות ה- Video של ניידת השידור ה- "OB הלָבָן" שעמדה לרשותם , וצילמה רק ב- שָחוֹר / לָבָן את אירועי החדשות והספורט . וכמובן גם את ענף הכדורסל השני בחשיבותו הספורטיבית ובפופולריות שלו במדינת ישראל , דבר שלא הספיק במגרשי הכדורגל , שם התרחש סיפור שונה לחלוטין . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי , "סַמָּן יְמָנִי" .

לכֵן הביטוי הטלוויזיוני התמציתי והקומפקטי של הָאווֹאַרְד קוֹסֶל “Tell it like it is” מיצה את המֵירָב שבו קודם כל וראשית דבר בתחום הקונקרטי הזה של צילום הכדורסל במדינת ישראל וכיסוי משחקיה של קבוצת הפאר בכדורסל מכבי ת"א . ההיסטוריה הזאת כרוכה בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית והטכנולוגיה שלה שמרכזה שכַן ברוממה – ירושלים . במשך שנות דוֹר 2000 – 1970 נחשב בימוי וכיסוי משחקי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית לטוב באירופה . מהנדסיה הצעירים והוותיקים של הטלוויזיה ובראשם אַרְיֵה מוּלְצִ'ינוֹבְסְקִי (הנבון והבולט מכולם בתקופתו) , היו הראשונים ביבשת להמיר את האינפורמציה האנלוגית של שעוני המשחק בהיכל הספורט ביד אליהו למֵידָע דיגיטאלי ולהציגם באופן שיטתי על המִרְקָע בעת השידורים הישירים . חידוש מפליג בימים ההם . מהפכת הטלוויזיה בכיסוי משחק הכדורסל בישראל עשתה צעד גדול לפנים בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא רק בשֶל התקדמות הטכנולוגיה אלא גם בגלל כישרונו של צוות השידור המצוין שלי שכלל צלמים ואנשי קול מיומנים , בימאי נמוין בשם יואב פלג , וגם את השַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל והפרשן אַרְיֵה מְלִינְיָאק .

טקסט תמונה : 1990 . עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט יד אליהו וטכנולוגיית הסטטיסטיקה המודרנית הצמודה אליה . אנוכי יושב קיצוני משמאל. מימיני יושבים שלושה טכנאים מוכשרים ורבי תושייה שהפעילו ביעילות את מערכת הסטטיסטיקה הממוחשבת במשך שנים רבות. הייתי מלא הערכה אליהם. הקרוב אלי הוא מוטי גיא, ולידו זיגי זיגל, וארנון וועדיה. הם היו טכנאים אוהדי כדורסל שהבינו היטב את חוקי המשחק ואת ההגדרות הסטטיסטיות שלו. לא ניתן היה לשדר בצורה איכותית את משחקי מכבי ת"א בלעדיהם. בתום כל שידור ישיר לחצתי להם את היד וחיבקתי אותם. (התמונה באדיבות ישי פרנקל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. מכבי ת"א מנצחת את הקבוצה האיטלקית סקוויב קאנטו 87 : 86 במשחק שתוצאתו הסופית הייתה שנויה במחלוקת. להעמיד דברים על דיוקם. 

האבולוציה הטכנולוגית של השידורים הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידה כמה רגעים שנויים במחלוקת בלתי נשכחים שלא ניתן היה לפתור אותם On line בעת ההיא בזמן השידור הישיר . לרוע המזל לא תמיד יכולתי להשוויץ ולהתהדר בשימוש המושכל בחזונו של האווארד קוסל “Tell it like it is” .

ביום חמישי בערב – 28 בינואר 1982 אירחה אלופת ישראל קבוצת מכבי ת"א תחת שרביטו של המאמן רלף קליין בהיכל הספורט ביד אליהו את אלופת איטליה קבוצת סְקְוִויבּ קָאנְטוּ . המשחק הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . השַדָּר היה יורם ארבל והפרשן לצדו אַרְיֵה מְלִינְיָאק . אני כיהנתי אז כמנהל מחלקת הספורט ובתוקף תפקידי שימשתי העורך והמפיק הראשי של השידור הישיר ההוא כמו כל השידורים האחרים . ישבתי בעמדת המפיק בניידת השידור ומשם ניהלתי את מהלך השידור הישיר . הבימאי שלי היה יוֹאָב פֶּלֶג . האלופה האיטלקית מקָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה של המשחק מסַל של שחקן החיזוק האמריקני שלה צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק וקבעה את התוצאה 88 : 87 לזכות סקוויב קאנטו , אך שני שופטי המשחק מַארָאזִין מצרפת ו- וַואלֶנְטִי מפורטוגל בעצה אחת עם המשקיף המערב גרמני היינץ יֶגֶר שישב במזכירות , פסלו את סַל הניצחון האיטלקי בטענה שנקלע לאחר תום הזמן החוקי . שלושתם העניקו את הזכייה למכבי ת"א , 87 : 86 . לא היינו מצוידים אז בטכנולוגיה המאפשרת לחבר את שעון המשחק האנלוגי התלוי במרומי ההיכל (ליד לוח התוצאות) לניידת השידור . חידת הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נשארה בלתי פתורה . מכבי ת"א זכתה במשחק (בדיעבד מן ההפקר) . המחלוקת בזירה הפכה לברוטאלית וכמעט פרצה קטטה . רכז המשחק האיטלקי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי הנסער התנפל על השופטים ונראה שאיים להכותם . הוא חש שנשדד לאור הפרוז'קטורים של ההיכל ביד אליהו . הוא היה כה נרגש וכעוּס עד שזעק בעודו מנפנף בידיו כשהוא זועק , "כולם ראו שסל הניצחון שלנו היה חוקי . גנבתם לנו ניצחון" . פייר לואיג'י מרזוראטי ניסה להדוף ולדחוף אותם בכיוון מזכירות המשחק הממוקמת בצדי המגרש כדי לשנות את ההחלטה . זאת הייתה סצנת טלוויזיה בהחלט לא שגרתית .

למחרת ביום שישי בבוקר – 29 בינואר 1982 ביקשתי מהמפקח הטכני בטלוויזיה הישראלית הציבורית עמירם שטדלר לחקור ולפענח את תעלומת הסַל האיטלקי בשניית הסיום . עַמִירָם שְטָדְלֶר עמל יחד עם חבריו כשבע שעות בתנאים טכנולוגיים רעועים שהיו מנת חלקינו ועמדו לרשותנו לפני 33 שנים כדי לפענח את כתב החידה הוויזואלי , אבל הוא וחבריו הטכנאים הצליחו בסופו של דבר לפתור את החידה . בשעה שלוש אחה"צ היה מונח לפני האפילוג . הפענוח האלקטרוני המדויק של תמונת ה- Video קבע מפורשות כי פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי צדק ושני שופטי המשחק והמשקיף טעו . במוצ"ש – 30 בינואר 1982 שידרה הטלוויזיה הישראלית את ה- “Item” השנוי מחלוקת בתוכנית "מבט ספורט" והוכיחה ללא צֵל של ספק באמצעות השעון הדיגיטלי הראשי של התחנה כי הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק היה חוקי למהדרין , נקלע בתוך הזמן החוקי , והשופטים טעו וגזלו ניצחון איטלקי . כמי שמופקד על שידור תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית עשיתי את את מה שציווה עלינו הָווֹאַרְד קוֹסֶל בשעתו לעשות , "אמור את זה כמו שזה – Tell it like it is" . גם אם הדבר נעשה מאוחר ולא בשידור ישיר .

העיתונות העוקבת אחר מעשיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שיבחה את המחקר והעשייה ואת ההוכחה הטלוויזיונית הברורה כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה ומכבי ת"א הפסידה [3] . אנשי מכבי תל אביב ובראשם יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי והמאמן רָלְף קְלָיִין ז"ל כעסו עלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ויוזם דבר הבדיקה . הדבר נראה ביניהם כמעשה בגידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור במכבי תל אביב , זאת שחתמה עמם על הסכם זכויות שידור בלעדיים , ואמורה לקחת את הצד של מכבי ת"א ברגעי מחלוקת . שניהם דיברו אלי בטון חריף ומתלהם , בחרי אף ממש , וטענו ש- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) עלולה להשתמש במסמך הטלוויזיוני כדי לקיים משחק חוזר עם סְקְוִויב קָאנְטוּ . להשערה הזאת שלהם לא הייתה כל אחיזה במציאות מפני שמצלמות הטלוויזיה טרם הפכו ל- "מצלמות שופטות"כמו בעת הנוכחית , ובעצם השופטים טועים כפי שהשחקנים טועים . טעויות השיפוט הן חלק מהתמודדות . חוץ מזה היה עלי להבהיר לשמעון מזרחי ורלף קליין שהטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה סניף של מכבי ת"א והיא איננה עובדת בשירות המועדון .

טקסט מסמך : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . העיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו על פעולת השחזור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש 30 בינואר 1982 הקובעת כי הסל של ההשחקן איטלקי צ'ארלס קיופק היה חוקי . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

טקסט מסמך  : יום ראשון – 31 בינואר 1982 . גם העיתון "מעריב" מספר כי הטלוויזיה הישראלית הוכיחה שהסל של צ'ארלס קיופק היה כשר . (באדיבות העיתון "מעריב") .

אַרְנוֹן "נוֹנִי" מוֹזֶס (בנו של מר נוֹח מוֹזֶס ז"ל מו"ל "ידיעות אחרונות") והיום מו"ל העיתון בעצמו , היה אז כתב ספורט מן המניין בעיתון של אביו . הוא צפה ב- "מבט ספורט" ונזעק כמו אחרים (באיחור של יממה) להחמיא ולקשור כתרים למסמך הדוקומנטרי ששודר ב- "מבט ספורט" ולעיתונאות הטלוויזיונית החוקרת שבקעה ממנו , בו נקבע ללא צל של ספק , כי הסַל של צ'ארלס קיופק היה חוקי. ארנון מוזס היה העיתונאי הראשון שניתח בצורה הגיונית את כתבת שִחזור השעון , ושיבֵּח את מדידת הזמן וחשיפת האמת בכותרת שהעניק למאמרו , "טענות סובייקטיביות מול שעון אובייקטיבי" כך שִיוֵוק  למאות אלפי קוראיו  ב- 1 בפברואר 1982 את הצלחת "מבצע אורלוגין" של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית [1] . הצטרפותו של עיתונאי בעל מוניטין בדרגתו ורמתו של "נוֹנִי" מוֹזֶס בעיתון הנפוץ במדינה לדרך העיתונאית שלי בחקר האמת הייתה חשובה ביותר . מר ארנון "נוני" מוזס שימש ב- 1982 קטליזטור טלוויזיוני דרמטי בכך שנתן הכשר לרעיון החדשני שמצלמות הטלוויזיה רשאיות לשמש מצלמות שופטות בזירות הספורט .

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982 . זהו קטע העיתון המקורי שהופיע בעיתון "ידיעות אחרונות" ונכתב ע"י ארנון "נוני" מוזס. (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

טקסט של מר ארנון "נוני" מוזס :

"הפעם ברצוני לחלוק שבחים לאנשי המסך הקטן .בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוכיחו לנו אנשי "מבט ספורט" במוצאי שבת את ייחודה של הטלוויזיה . לאחר הפעמים הרבות שבהן חזינו בשמונה השניות האחרונות של המשחק בין מכבי ת"א לסקוויב קָאנְטוּ – אין יותר מקום לספק : מבחינת לוח הזמנים היה הסל של צ'ארלס קיופק חוקי לחלוטין . עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. הסל נקלע בתום השנייה השביעית ,כאשר השעון החשמלי הורה על מעבר בין השנייה השביעית לשמינית. ההוכחה : כולנו ראינו שעל שעון ה- 30 שניות המותרות להחזקת הכדור בידי קבוצה אחת נשארו לפחות 23 שניות. השופט הצרפתי אישר בתנועת ידו את הסל ורק אח"כ נפסל הסל ע"י המשקיף. הכעס והזעם של האיטלקים מובנים . אנשי מכבי ת"א טוענים מאידך כי נעשתה עבירה על ארל וויליאמס, וכי צ'ארלס קיופק ביצע צעדים לפני הזריקה הגורלית . עם טענות סובייקטיביות כאלה קשה להתווכח כי הן החלטות של השופט. אך שעון ה- 30 שניות הוא אובייקטיבי לחלוטין ותודות לטלוויזיה ראינו שלשום את האירוע במדויק, אפילו כשהנסיבות אינן נעימות במיוחד. חבל שמטעמים בלתי מובנים לא ראינו את סיום המשחק מבעד לשעון 30 השניות כבר ביום חמישי בלילה, או בחדשות בליל-שבת, אך מוטב מאוחר מאשר אף פעם".  

 מכבי ת"א לעומת זאת שללה את מהלך הטלוויזיה שלי . הדפתי את לחצם . "הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עובדת אצל מכבי ת"א . האמת העיתונאית היא נֵר לרגלינו וניצבת מעל כולנו" , הבהרתי להם והוספתי , "תפקידנו לגלות ולחשוף אותה גם אם אנחנו מחזיקים בזכויות השידורים ויש חשש כי הדבר יפגע במושא השידור" . אנשי מכבי ת"א לא הבינו כיצד אנוכי האיש שמנווט את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית לוקח צד ומתייצב נגדם . זהו שלא הייתי נגדם . הייתי בעד הטלוויזיה והשידור העיתונאי שלה . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד התייצב לחלוטין לטובת העיתונאות שלי . "אנחנו אומנם משלמים להם זכויות שידורים אך איננו מוכרים להם את הזכויות העיתונאיות של הטלוויזיה" , אמר יוסף "טומי" לפיד ז"ל והוסיף , "יואש אלרואי אני כעורך ראשי של הרשות סומך עליך ב- % 100" . ה- FIBA  אגב לא התערבה . גם לא היה סיכוי שהיא תתערב ותורה על משחק חוזר . גם מבקר הטלוויזיה של העיתון "דבר" טֶדִי פְרוֹיְס שיבח את מבצע שחזור השעון של הטלוויזיה מנקודת מבט של ההגינות הספורטיבית . כותרת מאמרו הייתה , "חידת השנייה האחרונה ה- 2400" . הנה הטקסט במלואו  [2] .

טקסט מסמך : 1 בפברואר 1982. זהו קטע העיתון המקורי מהעיתון "דבר", ונכתב ע"י מר טדי פרויס. (באדיבות ארכיון העיתון "דבר"). 

טקסט של טדי פרויס ז"ל :

"במבצע ראוי לציון הראתה הטלוויזיה כי שחקן סקוויב קאנטו צ'ארלס קיופק קלע את הסל שלוֹ בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 . הווה אומר הסל היה חוקי , ולכאורה צריכה הקבוצה האיטלקית להירשם כמנצחת . אולם באותו קטע משוחזר שהוקרן במוצ"ש ב- "מבט ספורט" , מצאה הטלוויזיה שעניין מסובך יותר משחשבו קודם לכן . בשִחזור נראה בבירור שקודם לקליעה פגע שחקן איטלקי "באריה השחור" של מכבי ת"א ארל וויליאמס , פגיעה שצריכה הייתה לזכות את הקבוצה הישראלית בשתי קליעות עונשין . הניצחון עשוי היה אפוא להיות גדול יותר בשלוש נקודות . המבצע של צוות "מבט ספורט" והטכנאים ראוי לשבח גם מבחינת ההגינות הספורטיבית . לא כל רשת טלוויזיה הייתה חוקרת תעלומה שעשויה לתעד כישלון של הקבוצה "שלה" . לזכות הטלוויזיה יש אפוא לרשום עוד נקודת זכות על עצם המבצע הטכני" .

הטכנולוגיה הטלוויזיונית שעמדה לרשותי בראשית 1982 הייתה מיושנת ודלה , אך הוכח כי נוכחותם של שעוני הזמן על המסך בשידורים ישירים של משחקי כדורסל חיונית בדיוק כשם שהיא דרושה בעת שידורים ישירים בטלוויזיה של משחקי כדורגל , כדוריד , ולבטח בענפי הספורט האישיים כמו תחרויות הא"ק , שחייה , אִגרוף , תחרויות סקי של גלישת סלאלום במורד הרים מושלגים ומה לא . השעון הרָץ על המרקע הפך להיות חלק אינטגראלי ומרכיב חשוב כמעט בכל ענפי הספורט המשודרים בטלוויזיה המודרנית . עיקרון הצבת השעון על מסך הטלוויזיה היה חשוב וכך גם הנחיתי את המפיקים והבימאים שלי לפעול . הצבת שעוני מדידה אלקטרוניים על מרקע הטלוויזיה התרחשה לראשונה באולימפיאדת טוקיו 1964 שם ה- Host broadcaster המקומי רשת הטלוויזיה הציבורית היפנית NHK שיתפה פעולה פורייה ומוצלחת ביותר עם חברת השעונים היפנית רבת המוניטין SEIKO . כמובן שהיום העניין הזה הוא טריביאלי לחלוטין . ב- 28 בינואר 1982 בהיכל הספורט ביד אליהו הייתה הטכנולוגיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ענייה ודלה . היום בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית , יש לזמן , לתוצאה , ולשם המשחק המופיעים ורצים בקביעות על המסך ערך מוסף . הם מאפשרים לאותם הצופים "המזפזפים" לרגע לעבר ערוצים אחרים , לשוב אל תחנת האם המשדרת ישיר את התחרות המעניינת אותם כדי להתעדכן מייד בנעשה במשחק , בתוצאה , וּבזמן שנותר לסיומו . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הראשונה בשעתו באירופה להציב כשיטה את שעוני המשחק בשידורים הישירים הביתיים שלה על מסך הטלוויזיה , והשתמשה בהם כסטנדרט שידור שיטתי והכרחי . לשידורי הכדורסל שלנו יצא מוניטין בכל היבשת . רשתות טלוויזיה רבות ביבשת אימצו את פילוסופיית השידור הזאת . שידורי הכדורסל בטלוויזיה ללא שעוני זמן המשחק על המסך , נראו עכשיו כאוסף תמונות עקרות חסרות מתח ועניין . קצב ואופי השידור הישיר בטלוויזיה השתנו לבלי הכר . מאמץ גדול מאוד ואחריות רבה יותר נדרשו מהבימאים ומהמפיק הראשי ששי אפרתי . פָּזֶל השידור הישיר היה מורכב עכשיו מהרבה מאוד פרטים וחלקים בעלי צורות שונות . נדרשו אנשים אינטליגנטיים כדי להַפְרוֹתוֹ ולהרכיב אותו במהירות לתמונה טלוויזיונית כוללת אחת .

משחק הכדורסל איננו קולנוע אך הוא דרמה . בעת שוויון כוחות , ה- Count down האוזל של שעון מדידת הזמן המופיע על המרקע , מעצים את הדרמה . לא הייתי זקוק לשידורי ה- NBA ברשתות הטלוויזיה האמריקניות כדי להבין את חשיבות הצגת שעוני הזמן (השעון המרכזי ושעון 30 השניות שהפך מאוחר יותר ל- 24 שניות) על מסך הטלוויזיה . היה ברור לי כבר בתחילת דרכי ברשות השידור ששעוני הזמן במשחק הכדורסל חשובים לבניית דרמת השידור כמו השחקנים עצמם . לא היו לי שום רגשי נחיתות מול הטלוויזיה האמריקנית . אנחנו בטלוויזיה הישראלית כיסינו את משחקי הכדורסל בארץ היטב כפי שעשו זאת הרשתות האמריקניות בצילום ליגת ה- NBA שלהם . מיקום הצבת המצלמות על ידינו , בחירת זוויות הצילום , ושימוש מושכל בהילוכים החוזרים (גם בעידן הישן של VTR שני אינטשים) וכמובן הסלקציה המדויקת במינוי השדרים והפרשנים זכו להערכת הציבור כולו .

ביום חמישי – 28 בינואר 1982 ניצחה כאמור מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו בסיום שנוי במחלוקת את הקבוצה האיטלקית סְקְוִויבּ קָאנְטוּ  87 : 86 . בשניית הסיום של המשחק קלע צ'ארלס קיוּפֶּאק שחקן החיזוק האמריקני של סְקְוִויבּ קָאנְטוּ סל והפך את הקערה על פיה . שופטי המשחק הצרפתי מַארָאזִין והפורטוגלי וַואלֶנְטִי אישרו תחילה את הסַל , אך המזכירות פסלה אותו בטענה שנקלע לאחר תום זמן המשחק . פסילת הסַל שהתברר בדיעבד כחוקי ע"י מחלקת הספורט , הביאה להשתוללות השחקנים האיטלקיים בראשות רכז המשחק הצעיר פְּיֶיר לוּאִיגִ'י מַרְזוֹרָאטִי . הוא ממש איבד את עשתונותיו בשידור ישיר לעין המצלמות . על הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו כמעט פרצה תגרה בין האיטלקים לבין שני השופטים והמשקיף הבינלאומי המערב – גרמני היינץ יֶגֶר . בהיעדר יכולת טכנולוגית לחבר בימים ההם את שעוני המשחק למסך הטלוויזיה שלנו , לא יכולתי לצערי הרב להוכיח בסיום השידור הישיר האם הסל חוקי באם לאו . העבודה העיתונאית שלנו הייתה לקויה ופתטית בשל טכנולוגיה אלמנטרית חסרה . למדתי לקח מר . אחת ממטרות ההפקה שלי הייתה עכשיו להציב מונה זמן על המרקע בעת השידורים הישירים . ציבור צופי הטלוויזיה חייב לראות כל הזמן את ה- Count down של מחוגי השעון .

למחרת השידור הישיר גייסתי כאמור את ידידי המפקח הטכני עַמִירָם שְטָדְלֶר ואת השעון המרכזי הדיגיטלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים , כדי לפתור את תעלומת שניית הסיום של המשחק השנויה במחלוקת כדי לדעת האִם הסַל של צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק נקלע בתחום הזמן החוקי של המשחק ו/או מחוצה לוֹ . קראתי למבצע הטכנולוגי הטלוויזיוני של הצבת השעון על המסך, "מבצע אוֹרְלוֹגִין" . עַמִירָם שְטָדְלֶר השקיע מאמצים רבים בבדיקת התעלומה ועבד שעות על שעות באותו בוקר של יום שישי – 29 בינואר 1982 כדי למצוא פתרון טכנולוגי לתעלומת הסַל האיטלקי השנוי במחלוקת , האם היה כשר או שֶמָא לָאו . והוא הצליח . לבסוף מצא פתרון טכני מורכב כשהֵציב את שעון הטלוויזיה הדיגיטלי המרכזי של התחנה על מסך הטלוויזיה בדיוק כפי שקרה במשחק עצמו כשנותרו שמונֶה שניות לסיומו . הפעלנו את השעון Count down (ספירה לאחור) ובמקביל הרצנו את סרט ההקלטה . בד בבד ערכנו את השעון באפקט טכני אולפני מיוחד על המרקע למעלה מימין (ו/או שמא בתחתית המסך) . התקבלה תמונת Video של המשחק פלוס שעון . השעון הוכיח שהסל של צָ'ארְלְס קיופֶּק היה חוקי וכשר למהדרין . הוא נקלע בשנייה ה- 2400 של המשחק ולא בשנייה ה- 2401 שלאחר המשחק . זאת הייתה היסטוריה טכנולוגית ששינתה לנצח את שידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יומיים לאחר התוצאה הקונטרוברסאלית שהוציאה את האיטלקים מדעתם , שידרנו במוצ"ש – 30 בינואר 1982 ב- "מבט ספורט" את "מבצע אורלוגין" בו קובעת כתבת השעון ללא היסוס כי סְקְוִויב קָאנְטוּ ניצחה בשנייה האחרונה את מכבי ת"א 88 : 87 . התוצאה 87 : 86 בה הסתיים המשחק לא הייתה נכונה וקיפחה את הקבוצה האיטלקית. שופטי המשחק טעו. מכבי ת"א לא ניצחה בנקודה. היא הפסידה בנקודה.

זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות שידורי הטלוויזיה בישראל בה נעזרתי בהצבת טכנולוגיה אלקטרונית גם אם מיושנת המודדת Count down את זמן המשחק האוזֵל על המרקע כדי לחקור את האֶמֶת האבוּדה. או אם להיות פחות פומפוזי כדי לבדוק האם הסַל של צָ'ארְלְס קיוּפֶּק היה כָּשֵר וחוקי.

הצבת השעון על המסך צלחה . היא נעשתה אומנם בדיעבד בקטע מוקלט ולא בשידור ישיר אך היוותה חידוּש מפליג ותקדים לעתיד . מלאכת המדידה הזאת הייתה מסובכת ומסורבלת . משהו כמו למדוד זמן של ריצה ארוכה בשעון מעורר במקום שעון עֶצֶר . אך שָעוֹן הוא שָעוֹן ומדידת הזמן הייתה אמינה ומדויקת . צָ'ארְלְס קְיוּפֶּק קלע את סל הניצחון לזכות סְקְוִויב קָאנְטוּ בתוך הזמן החוקי של המשחק כשנותרה שנייה אחת לסיומו . לא היה ספק בכך . "כתבת השעון" הפוסלת את ניצחונה של מכבי ת"א ומעניקה אותו לסְקְוִויב קָאנְטוּ עוררה הדים גדולים בעיתונות ובציבור . היא הייתה כמו שוֹק לצופי הטלוויזיה . "לחֶבְרֶה האלה במחלקת הספורט ברוממה יש איזה פנס קֶסֶם באמצעותו הם יכולים להפליל את מכבי ת"א קבל עם ועוד בזמן צפיית שיא בטלוויזיה , ולהוכיח לנו שהסַל האיטלקי חוקי למרות ששופטי המשחק קבעו שהוא לא" , אמרו לעצמם . מלאכת ההוכחה הטלוויזיונית נראתה אומנם כמו "פוטו פיניש" מיושן בתחרויות ריצה בא"ק לפני שנות דוֹר, אך זה היה מסמך מתמטי מובהק . ה- "פוטו פיניש" הכריע . מכבי ת"א הפסידה . זאת הייתה עובדת אֶמֶת ועם עובדות אֶמֶת אין מתווכחים . התוכנית "מבט ספורט" במוצ"ש של 30 בינואר 1982 הייתה אבן פינה בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא שינתה באחת את מהימנות העבודה העיתונאית בשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית והיוותה קטליזטור לבניית המוסף "רגע של מחלוקת" . הייתי מסוגל לפתע להוביל ולערוך בהצלחה תוכנית ספורט עיתונאית למרות שימוש ב- טכנולוגיה מיושנת . התגייסותו , התעקשותו , וסיועו של טכנאי מזהיר אחד בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשם עמירם שטדלר גילו את האֶמֶת האבודה .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . הימים ההם – הזמן ההוא. משמאל , איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מפקח ה- Video עמירם שטדלר. מימין , צלם הטלוויזיה המצוין והחרוץ משה "משהל'ה" פרידמן . עמירם שטדלר היה טכנאי מוכשר ונאמן שתרם תרומה חשובה במשך שנים רבות להצלחת כלל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. בסיום "מבצע אורלוגין" הודיתי לו מקרב לבי . (באדיבות משהל'ה פרידמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" , פרי עטו של ארנון "נוֹנִי" מוֹזֶס .

[2]  ראה נספח : קטע עיתונות מ- 1 בפברואר 1982 בעיתון "דבר" של העיתונאי טֶדִי פְרוֹיְס ז"ל .

16 בדצמבר 1982. מכבי ת"א מנצחת את ריאל מדריד בהיכל הספורט ביד אליהו (ללא אולסי פרי שנעדר במפתיע מהמשחק ללא כל הודעה מוקדמת) בתוצאה 99 : 93. להעמיד דברים על דיוקם.

ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 אירחה מכבי תל אביב בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת גביע אירופה את אלופת ספרד ריאל מדריד . שבנו להיכל באותו הרכב . גם מכבי ת"א . למעט אוֹלְסִי פֶּרִי . בראשית יוני 1982 אישרה הממשלה למנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד להתחיל לשדר בטלוויזיה הישראלית בצבע . ההחלטה הרשמית סילקה את התופעה הטכנולוגית "המְחִיקוֹן" שהפעילה הטלוויזיה כדי לשדר רק בשחור / לבן (על פי החלטת הממשלה) גם תוכניות בצבע שנרכשו בחו"ל , ואת מכשיר ה-  "אַנְטִי – מְחִיקוֹן" שהוחזק בידי חלק מהציבור כדי לראות בצבע את אותן התוכניות ששודרו במקורן בצבע אך יצאו ל- "אוויר" בשחור /לבן בשל השימוש במחיקון . יוסף "טומי" לפיד ז"ל הרשה לי לשכור ב- 16 בדצמבר 1982 את ניידת הטלוויזיה של מט"ח (הטלוויזיה הלימודית) ששידרה בצבע בשל אירוע הכדורסל הנחשב . הבימאי שלי באותו משחק היה יוֹאָב פֶּלֶג ומֵאִיר בֵּן- אָרִי שימש המפקח הטכני של הניידת . יוֹרָם אָרְבֶּל אחז במיקרופון ולצדו ישב הפרשן אריה מליניאק .

סביב הספסל של מכבי ת"א בצד הצפוני של ההיכל נוצרה אווירה חשודה בטרם ההתמודדות . החל כבר שלב החימום בהשתתפות שחקני שתי הקבוצות אך אוֹלְסִי פֶּרִי עוד לא התייצב . בעוד אנחנו אנשי קבוצת הטלוויזיה עושים את ההכנות האחרונות לקראת השידור הישיר , הבחנו כי ליד ספסל השחקנים של מכבי ת"א מתנהלת התרוצצות מוזרה וההנהלה בראשות עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי , שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי , אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' , אַמְנוֹן אָבִידַן , וצְבִי רוֹל ז"ל . ראית הנהלה לא שקטה , שרויה במצוקה , ואובדת עצות . חלק מהם נראו מחליפים בדאגה סימני ידיים עם מוֹנִי פַנָאן ז"ל אז האוהד מס' אחד של הקבוצה שישב יחדיו עם רעייתו שָרוֹן שחורת השיער בשורה הראשונה בשער 9 בהיכל בדיוק מאחורי ספסל השחקנים של מכבי ת"א . כולם ניסו לברר להיכן נעלם שחקן הציר הגבוה של המועדון 2.10 מטרים אוֹלְסִי פֶּרִי , ומדוע הוא וחברתו הדוגמנית תמי בן עמי לא הגיעו להיכל . ראינו את רָלְף קְלָיִין יורד ועולה חליפות מחדר ההלבשה של מכבי ת"א כשהוא עצבני ומעשן בשרשרת . היעלמותו של אוֹלְסִי פֶּרִי הייתה מוזרה ועוררה סימן שאלה מפני שעֶרֶב קודם לכן ביום רביעי – 15 בדצמבר 1982 ביקר אוֹלְסִי פֶּרִי בחנות ספורט בעיר אשקלון שמקיימת עמו קשרי מסחר [4]  וחתם שָם לעשרות מעריצים צעירים שצבאו על החנות . לפתע נעלם מבלי להודיע לאיש ואינו מופיע למשחק כה חשוב . הנהלת מכבי ת"א ביקשה ממשטרת ת"א לשלוח בדחיפות צוות שוטרים לדירתו של אולסי פרי ברמת אביב ודירת חברתו גב' תמי בן עמי ז"ל בשיכון ל' בתל אביב כדי לברר מה קרה לשחקן הנערץ שגם נשיאי "עֵלִית" מַרְק מוֹשֶבִיץ ואַבָּא פְרוֹמְצֶ'נְקוֹ אהבו והעריכו . שני שוטרים הגיעו לדירתו של אולסי פרי (ברמת אביב) ולדירת חברתו תמי בן עמי בשיכון ל' בצפון תל אביב אך התברר כי דלתות שתי הדירות נעולות והן חשוכות , ואיש אינו עונה . התרוצצו שמועות משמועות שונות כי אוֹלְסִי פֶּרִי שחקן אהוב ומקובל על הציבור , משתמש ונגוע בסמים אך לנו לא היו כל הוכחות כי אומנם הדבר נכון . נמנענו מלומר זאת בפרהסיה . גם שום עיתון במדינת ישראל לא העיז לכתוב בגלוי אפילו לא לרמוז כי אוֹלְסִי פֶּרִי משועבד לסמים . בדיעבד התברר כי אוֹלְסִי פֶּרִי התגורר אותו ערב בדירה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי בשיכון ל' בל אביב ולא חש בטוב . כעורך ראשי של המִשְדָּר לא הרשיתי בשום אופן לשַדָּר יוֹרָם אָרְבֶּל למסור לצופים אינפורמציה בלתי בדוקה כי חסרונו של אוֹלְסִי פֶּרִי קשור לסמים . אפילו לא ברמז . לא היו לי כל הוכחות ואין זה מתפקידה של הטלוויזיה (במקרה הקונקרטי מחלקת הספורט) להוציא את דיבתו רעה . כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , וראשית דבר כאדם וכעיתונאי , הייתי כפוף לעקרונות העיתונאיים של "מסמך נקדי" . הרי היה לי קל מאוד לכתוב ידיעה כי אולסי פרי לוקח סמים ולהורות ליורם ארבל לשדֵר אותה . מכבי ת"א היה מועדון סגור וחבריו שומרי רָז ונאמנים באופן מוחלט ליו"ר שלהם שִמְעוֹן מִזְרָחִי . שום אינפורמציה כזאת או אחרת לא דלפה . יכולנו רק לשער בינינו את הסיבות להיעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי אך כעיתונאים לא היו בידינו כל הוכחות . שִמְעוֹן מִזְרָחִי סירב להתראיין לטלוויזיה בטרם המשחק וגם לא בתומו כדי להסביר את אי התיצבותו של שחקן החיזוק השחור . הפרשה נחקרה בדיסקרטיות ע"י הנהלת מכבי ת"א ובראשה היו"ר שִמְעוֹן מִזְרָחִי , מנהל הקבוצה שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי , והגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' . השלושה התייחסו לאינפורמציה כאל סוֹד וטִאַטְאוּ את האירוע המביך הזה מתחת לשטיח . אוֹלְסִי פֶּרִי הוזהר ולפי הידוע לי לא הוטל עליו בסופו של דבר עונש חמור . צריך לזכור שהיה בּוֹרֵג חשוב ומרכזי במערך הכדורסל של מכבי ת"א וסייע למועדון מאז 1976 לזכות באליפויות ישראל , גביעי המדינה , ופעמיים בגביע אירופה לקבוצות אלופות . הגרסה הרשמית הייתה כי לקה בשפעת וחומו עלה . מכבי ת"א גברה בלעדיו באותו לילה של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 על ריאל מדריד 99 : 93 . אוֹלְסִי פֶּרִי המשיך ללבוש את מדי הקבוצה ובמקביל התדרדר בהמשך הקריירה שלו לפרשיות סמים . מכבי ת"א סלחה ככלות הכל לשחקן המסומם ב- 1982, אך בעונת 1985 – 1984 הגיע הרומן לסיומו [5]

ראה "ידיעות אחרונות" מ- יום שישי – 17 בדצמבר 1982 . קטע עיתונות של "ידיעות אחרונות" . "לאן נעלם אולסי ?" , שואלת הכותרת בנימוס.

ראה "ידיעות אחרונות מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "ידיעות אחרונות" מדווח לקוראיו כי "האבדה נמצאה" בדירתה של חברתו הדוגמנית תמי בן עמי. 

בכתבה לא הוזכרה הסיבה האמיתית להיעדרו של אולסי פרי . הגרסה המקובלת הייתה כי השחקן חלה בשפעת וחש שלא בטוב .

ראה "מעריב" מ- יום שני – 20 בדצמבר 1982 . עיתון "מעריב" . גרסתה של הכתבת גב' רחל פרימור : "אולסי סבל משפעת כבר מתחילת השבוע…".

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 19 בדצמבר 1982 . עיתון "הארץ" . הקריקטורה הראשית של מדור הספורט בעיתון עוסקת במבחן האמיתי של מכבי ת"א בגביע אירופה לקראת המפגש עם הדוב הרוסי

ראה מאמר של כתב "הארץ" מיכאל "מייק" קרנון מטיף מוסר להנהלת מכבי ת"א במאמרו בגין היעדרו של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד בערבו של יום חמישי – 16 בדצמבר 1982 , אך לא נוגע בסיבה האמיתית להיעלמותו של השחקן . 

ברור שלא הייתי יכול להגשים את הציווי של הָווֹאַרְד קוֹסֶל  “Tell it like it is” למרות הפיתוי העצום . לא נמניתי על מפריחי השמועות , ובהיעדר הוכחות טלוויזיונית בתמונה וקול , אסרתי גם על יוֹרָם אָרְבֶּל להיות רַכְלָן . היעדרו של אוֹלְסִי פֶּרִי ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק נותר בימים ההם תעלומה . כפי שאמרתי קודם לכן היה נוח מאוד ומפתה לשדר למיקרופון כי אולסי פרי מסומם . כולם התלחששו על זה בהיכל הספורט ביד אליהו אולם לאף אחד לא הייתה עדות ראייה , ואיש לא דיבר על כך בגלוי , מה עוד שחברתו הדוגמנית גב' תמי סוככה והגנה עליו ושמרה על הפרטיות שלו מכל משמר . הדלת בדירתה בשיכון ל' בצפון תל אביב הייתה סגורה . היא התרחקה מהעיתונאים ומהטלוויזיה המונופוליסטית כמו מאש ונעלה את דלת דירתה על בריח .

בהקשר לפרשת אולסי פרי המפורסמת ההיא שהתחוללה ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 התפרסמו אז כל מיני רכילויות של כל מיני אנשים בע"פ ובכתב . ביניהן הערכות נכונות וגם בלתי נכונות , כתבות אמת שנשענות על עובדות , וכתבות שקר שמבוססות על הרהורי לִבָּם של אומרם , פרי מציאות ופרי דמיון , חצאי אמת וגם פחות מזה. אנשים שהתיימרו להיות עיתונאים, והחזיקו בידם רבע אמת , ביקשו לקשור לעצמם כתרים , ורצו בחוצות העיר וזעקו : "אני הוא העיתונאי הטוב בעולם . אני האיש שראיתי את אולסי פרי מנוטרל במיטתו ישן שנת שיכורים" . אני מבקש להפנות אתכם למאמר אחד שפִּרְסֵם העיתונאי שלמה מן (ייגר מאיסטר) ב- 2 בנובמבר 2009  ב- "עין השביעית" , 27 שנים אחרי התרחשותו , וזה לשונו :

תחילת ציטוט : "הסיפור הראשון שמספר משה גרטל התרחש ב- 1982 כשאולסי פרי שחקן הקבוצה לא הגיע למשחק ביד אליהו מול ריאל מדריד . היו"ר שמעון מזרחי סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת . משה גרטל כתב צעיר , אנרגטי ו- "רודף סנסציות" כדבריו , החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו . משה גרטל : "הגעתי לבית שלו בשיכון ל' , הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן עמי . נכנסתי אליו הביתה , קומה שמינית , לא אשכח את זה . הוא שוכב שם כמו מת , מנוטרל לגמרי – לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מייד ליד אליהו ההומה והרוגש , כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע . נכון שאי אפשר היה לשדר את החומר מייד כי זה צולם בפילם , לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל ישן שנת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר , כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה , וזה האנשים שלנו , שלנו . לא הזכירו את זה אפילו. שאלה : מי זה "האנשים שלנו ?" . משה גרטל " יואש אלרואי (אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון) . לא נעים לי אבל זאת האמת" . סוף ציטוט .

yoash 2

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . חלק מריאיון לא כנה (נראה לי מופרך) שערך מר שלמה מן עם איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשעבר משה גרטל הנוגע להיעדרו של אולסי פרי לפני יותר מ- 32 (שלושים ושתיים) שנים ביום חמישי – 16 בדצמבר 1982 מהמשחק מכבי ת"א נגד הקבוצה הספרדית ריאל מדריד עליה גברה בהיכל הספורט ביד אליהו, 99 : 93 . (באדיבות "העין השביעית").

הערה א' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית". שאלות ה- Follow up שלא נשאלו משום מה ע"י שלמה מן בעת הריאיון עם משה גרטל.   

משה גרטל הכריז במאמר הזה כי הוא "רודף סנסציות" אך מר שלמה מַן כותב המאמר לא שאל את משה גרטל את שאלות ה- Follow up ההכרחיות והמתבקשות במהלך הריאיון כלהלן כדי להצדיק את אמיתות הסיפור :

 א. משה גרטל : תאמר לי כיצד זה גב' תמי בן עמי ז"ל הסכימה לפתוח את דלת דירתה למכור לך ולצוות הצילום שלך את כבודו של החבר שלה אולסי פרי שהיא כה אהבה , ולהשפיל אותו דווקא מולך ומול מצלמת הטלוויזיה שלך…מה הסיבה…ואיך אתה מסביר את זה…?

ב. משה גרטל : הרי תמי בן עמי ז"ל נעלה את דלת דירתה בפני אנשי משטרת ישראל שבאו לחפש את אולסי פרי . הדירה הייתה חשוכה והיא לא ענתה לשוטרים . אז כיצד זה קרה שהיא פתחה את הדלת דווקא לך ובפני כל צוות הטלוויזיה שלך בעוד היא מפקירה בכך את אהדתה והוקרתה לגבר של חייה שמוטל חסר הגנה על מיטתה…? הרי אין מעשה מטריד ומשפיל מזה לחשוף את האהוב שלה אולסי פרי בשיא חולשתו בפני עדשת מצלמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית מבלי לשאול להסכמתו .

ג. משה גרטל : האם אני שלמה מן ככותב המאמר יכול לקבל את שֵם הצלם , שֵם המקליט , ושם התאורן שהשתתפו בהכנת הכתבה על אולסי פרי ושהו בדירתה של גב' תמי בן עמי יחד עמך באותו לֵיל חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982…?

ד. משה גרטל : הרי ידוע כי הזמנת ציוותי צילום ב- 1982 בטלוויזיה הישראלית הציבורית לצורכי צילום חדשות , ממש כמו היום -כפופה להליך ביורוקרטי של הזמנה מראש – אז כיצד זה עמד דווקא לרשותך פתאום צוות פילם באותו לֵיל חמישי של 16 בדצמבר 1982 מבלי שהזמנת אותו למפרע…? הרי לא ידעת מראש כי אולסי פרי יהיה מנוטרל במיטתה של גב' תמי בן עמי ז"ל…?

ה. ושאלה אחרונה משה גרטל : אתה מאשים את יואש אלרואי שלא הסכים להתעסק עם רכילות זולה וכו'…והוא שגנז את כתבת הפילם שלך…אז OK משה גרטל, נניח שכל הסיפור שלך הוא באמת נכון , אבל הרי יואש אלרואי לא היה האינסטנציה הראשית ולא מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1982 . טוביה סער היה מנהל הטלוויזיה וגם מנהל חטיבת החדשות, ויוסף "טומי" לפיד היה מנכ"ל רשות השידור…מדוע אם כך לא פנית להיררכיה הגבוהה ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור כדי לדווח להם שאתה אוחז בידך כתבת פילם סנסציונית בה נראה שחקן מכבי ת"א אולסי פרי שכל המדינה מדברת על היעדרו מהמשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד שרוע ו- מוטל חסר ישע על מיטתה של תמי בן עמי…? מדוע הכתבה המרעישה שלך אם הייתה כזאת לא שודרה לפחות ב- "יומן השבוע" למחרת בליל שישי ב- 17 בדצמבר 1982…? הרי היה מספיק זמן והותר לפתח את ה- Film במעבדה של עמוס בינקין ויחזקאל גרופר…מדוע אם ככה הכתבה הזאת לא שודרה בכלל מעולם…? ושוב הייתי מבקש לדעת מי היו אנשי צוות הצילום שלך ? מי היה הצלם שלך , מה שמו של המקליט בצוות , ומי היה התורן – חשמלאי בצוות ? אני מבקש לקבל גם את העדות שלהם…

הערה ב' למאמרו של שלמה מן מ- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית"  

כל אחד אחד שקורא את הפוסט הזה אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ולמושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי להסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין , כהבנתו. האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת. השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין . תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית", האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי חסר ישע והגנה בפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו , ובכך להשפיל אותו עד עפר , ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ???

ברית שידור נכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2006 – 1969.

טקסט תמונה : קיץ 1992 . לפני כרבע מאה של שנים. אנוכי (מימין) נושא דברים בפני מנכ"ל רשות השידור , חברי הוועד המנהל של רשות השידור , ואנשי מליאת רשות השידור – אודות חשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים – בארץ ובעולם על המִרְקָע הציבורי, ביניהם ההתקשרות עם מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות עו"ד שמעון מזרחי והתעשיין דיוויד פדרמן בתנאי שהקבוצה תמשיך להיות אלופת המדינה. המוטו שלי היה כלהלן : "שידורי הספורט הישירים עולים כֶּסֶף – אך שווים זָהָב". זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנכ"ל רשות השידור אריה מקל , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון , חבר הוועד המנהל מני ווייצמן ששימש יו"ר וועדת הספורט במליאת רשות השידור, ואנוכי. (התמונה באדיבות לשכת המנכ"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברית שידור נכרתה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970. להעמיד דברים על דיוקם.

מסמכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 הנוגעים למועדון

הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בחודשים מארס ואפריל 2000 .

טקסט תמונה : שנת 2000 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב נפרד מרשות השידור וממני בתום הניצחון הסנסציוני ברייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ 5 בכבלים ב- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . מכתב ההערכה שלו ששלח אלי בימים ההם – נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בחודש פברואר של שנת 2000 ידעתי שכמנהל , מתווה דרך , עורך , ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אני צועד בדרך הנכונה ועל קרקע בטוחה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל ערוץ 1 יאיר שטרן העניקו לדרך התנהלותי גיבוי מוחלט . נבחרת הכדורסל של מכבי ת"א התפתחה לקבוצה תחת הדרכתו של מאמנה פנחס "פיני" גרשון . היו לי מ- מכבי ת"א של דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי המון ציפיות כל הזמן . לא כאוהד . כאיש טלוויזיה שמשלם להם הון עתק עבור השידורים הישירים של משחקי המועדון בליגה האירופית . ממון תועפות . מנהלי מכבי ת"א לא עניינו אותי באופן אישי . אינני חושב שגם אני עניינתי אותם . מכבי ת"א הייתה עבורי סחורת שידור ששילמתי עבורה כסף והנחתי אותה בקדמת מדף הסחורות שלי . את סחורת השידור הזאת הורדתי מהמדף מידי כל יום חמישי בשבוע כדי לצבור רייטינג . קוראי הבלוג הזה חייבים להבין שאנשי הטלוויזיה הם עבדים של מוֹלֶךְ הרייטינג ואנוכי אינני יוצא מן הכלל . בתום כל שידור ישיר ארזתי מחדש את הסחורה שלי והנחתי אותה שוב על המדף עד לפעם הבאה . בקיצור מכבי ת"א הייתה עבורי אובייקט שידור ותו לא . נכון שמעבר להתקשרות הקורקטית בין הגוף המְשָדֵר לגוף המְשוּדָר מתפתחים אט – אט יחסים בלתי פורמליים . ברור שרחשתי  סימפטיה לנותני החסות הכלכלית למועדון הפאר של מכבי ת"א (בלעדיהם מכבי ת"א שווה הרבה פחות) ובראשם דוד מושביץ ואביו מרק מושביץ ואבא פרומצ'נקו כמובן , אבי פילוסוף , דיוויד פדרמן , מיכאל "מיקי" שטראוס , שמעון מזרחי , אריה בראנוביץ' , שמואל "שמלוק" מחרובסקי , מוני פנאן , ואמנון אבידן ועוד כמה . הגברדייה הזאת הייתה מוערכת על ידי כמי שמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית , אולם לא התקיימו שום יחסי קירבה ורֵעוּת ביני לבין המצוינים לעֵיל . הערכה כן . חֲבֵרוּת לא . מו"מ וגישה חיובית כן . אינספירציה והתרגשות לא . ברית השידור עם מכבי ת"א הייתה עסקית נטולת רגשות ולחלוטין לא אישית . ההתקשרות בין רשות השידור לבין מכבי ת"א נעשתה על בסיס סימביוטי . כל צד הפיק את הרווח שלו . היוקרה הייתה רווח משותף של שני הצדדים אולם מכבי ת"א קיבלה לצדו את הממון והיוקרה ואילו הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 קיבלה את אהדת הציבור ועמו את הרייטינג . לכן שֵם הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000 עמודים) אודות ההתקשרות חסרת התקדים הזאת בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מכבי ת"א בשנים 2006 – 1969 , נקרא "הקשר הסימביוטי" . ברור ששוחחתי אלפי פעמים עם מר שמעון מזרחי בשנים ההן בתוקף תפקידו כיו"ר מועדון מכבי ת"א ואנוכי כמנהל מחלקת הספורט . כמות שיחות ללא כל השוואה שניהלתי עם חבריו דיוויד פדרמן , ו/או שמלוק מחרובסקי , ו/או אריה בראנוביץ' , ו/או אמנון אבידן . הציבור נוטה לערב עסקים ברגשות אישיים . אין דבר כזה . מעולם לא הייתי בין באי ביתם של מכבי ת"א והם לא מבאי ביתי . השיחות בינינו , ביני לשמעון מזרחי היו מפגש של אינטרסים . אומר בגלוי כי שמעון מזרחי התלונן לא פעם אחת ולא פעמיים בתקופות שונות אודות הטקסטים שמשמיעים השדרנים יורם ארבל , אורי לוי , מאיר איינשטיין וגם אודות הפרשנויות שמייצרים אריה מליניאק ואחריו אלי סהר , ושניהם היו פרשנים טובים ועיתונאים ערניים . היו לו "מודיעים" שדיווחו לו מה אמרו ציוותי השידור שלי בטלוויזיה גם במשחקי מכבי ת"א בחו"ל . פעם אחת הוא התלונן כנגד דברי הפרשנות של אלי סהר לאחר הפסד של מכבי ת"א נגד קבוצה יוונית כלשהי . ברור שהענקתי גיבוי טוטאלי לאלי סהר : "שמעון מזרחי תפקידך לנצח במשחקים ותפקידנו לפרשן ולהסביר לציבור את ההפסדים הבלתי כפויים של המועדון שלך . אולי אם תתנהל טוב יותר ותנצח אז הטקסטים של אלי סהר יהיו ערבים יותר לאוזניך" , השבתי לו . לא עבדתי בשירות מכבי ת"א . היא הייתה אומנם קניין שידור אטרקטיבי אך כזה שאיננו עומד מעל עיתונאות אמת וביקורת ופרשנות הגיונית .

תּילֵי תִּלִים של בלופים ודברי הֶבֶל יחדיו עם הַרֵי הַרְרֵי של שקרים , רַעוּת רוּח , וּבְדוּתּוֹת נכתבו בעשור ה- 2000 על קרבתי והקשרים האישיים שלי (כביכול) בעבר עם אנשי מועדון מכבי ת"א . נאמרו והושמעו ע"י כל מיני אנשים , לא כל כך מזמן , גם בחטיבת הספורט בפיקודי , כל מיני הדלפות שקריות ומכוערות והערכות מטופשות ולחלוטין בלתי נכונות על ההשפעה שהייתה כביכול לאנשי מכבי ת"א עלי . עד כדי התערבות מכביסטית בקביעה מי יהיה פרשן הכדורסל בעמדת השידור ליד השדרים שלי יורם ארבל , אורי לוי , ומאיר איינשטיין בעשור ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה ובראשית עשור ה- 2000 , התערבות שגרמה (כביכול) לסילוקו של אריה מליניאק על ידי מכֵּס הפרשנות ב- 1991 . מדובר בקשקוש מוחלט . בלוף . אינני מכחיש כי בראשית הדרך שלי כמנהל מחלקת הספורט (בדצמבר 1980) לאחר עידן אלכס גלעדי הרשתה לעצמה מכבי ת"א כקבוצה של המדינה לבדוק אי אלו עובדות אולם היחסים בינינו היו ברורים . "אני לא מתערב בקביעת החמישייה שלכם על הפרקט ואתם אל תתערבו לי בקביעת החמישייה שלי ליד המיקרופון" . הטקסט הזה נאמר על ידי לשמלוק מחרובסקי ועו"ד שמעון מזרחי בסופה של שנת 1980 בהיכל הספורט ביד אליהו בראשית כהונתי כמנהל חטיבת הספורט (לאחר מעברו של אלכס גלעדי ל- NBC) בתום אחד השידורים הישירים בו השדר שלי היה דני דבורין מרדיו "קול ישראל" והפרשן לצִדוֹ אריה מליניאק . כך זה התחיל ופה זה נגמר . שני אנשים הרחיקו לכת בסיפורי הבדותות שלהם אודותיי , דיווחים שהיו לחלוטין לא נכונים : אריה מליניאק ומשה גרטל .

הפרשן שלי אריה מליניאק (פרשן כדורסל טוב) הלך אצל העיתונאי אהרון ווייסברג ב- 13 באפריל 2007 ואמר לו כלהלן .

תחילת ציטוט : "עבודתו של אריה מליניאק בערוץ הראשון הופסקה מסיבות לא מקצועיות בעליל בתחילת שנות ה- 90 . "התקשרו אלי יום אחד והודיעו לי שיותר אני אני לא ממשיך לפרשן את מכבי" , הוא מספר . "לא רצו להגיד לי למה , אבל אנחנו חיים במדינת ישראל והשמועות כאן מתחילות לטוס בקצב שיא . ביררתי ואז נאמר לי שמכבי ת"א הציבה תנאי לערוץ 1 – אם אתם רוצים להמשיך לשדר אותנו אז בלי אריה מליניאק . למה הם עשו את זה ? כנראה אמרתי את מה שאני חושב" . סוף ציטוט . 

מדובר בבדותה שלא הייתה ולא נבראה . ערכתי , הפקתי , ניהלתי , וניווטתי את שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כמעט רבע מאה , בשנים 2002 – 1980 . בתוקף תפקידי השתתפתי בכל עשרות פגישות המו"מ עם מכבי ת"א (ללא יוצא מהכלל) שדנו ברכישת זכויות השידורים וסדר הגודל של התשלומים . מעולם אבל מעולם שמעון מזרחי ו/או דיוויד פדרמן לא העלו תנאי מסריח כזה של רכישת הזכויות תמורת הדחתו של הפרשן אריה מליניאק . אילו מי מהם היה מציב תנאי כזה הייתי קם משולחן המו"מ ומסתלק משָם מייד . מה מניע אנשים כמו אריה מליניאק ומשה גרטל לבלף, לטפוח לעצמם על השֶכֶם מבלי שהם ראויים לכך, ולא לומר אמת ? ברור שאדון בכך באחד הפוסטים בעתיד . אריה מליניאק יודע היטב שהערכתי אותו מן ההיבט המקצועי כפרשן כדורסל שלי (וגם נתתי לו בימה) , אך הוא גם יודע כמוני מה הן הסיבות שגרמו להפסקת עבודתו ומדוע הודח על ידי , מדוע הוחזר על ידי , ומדוע סולק בהמשך שוב על ידי . במשרד שלי בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים אמרתי לו בטרם ההדחה הראשונה : "אריה מליניאק אחי , אילו הייתי איש מאפיה הייתי מנשק אותך על השפתיים . עוף לי מהעיניים" . והוא עף . ההדחה הזאת היא סיפור מפורט שהגיע גם לעיתון "ידיעות אחרונות" בשעתו . אריה מליניאק דרש שימוע בטרם ההדחה אצל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שלא היה כידוע מאוהביי . לקראת חידוש עונת השידורים ב- 1991 הענקתי לאריה מליניאק הזדמנות להגן על עצמו מפני צו ההדחה שלי . הִפגשתיו בפני בּוֹרֵר . הבּוֹרֵר כאמור היה מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בכבודו ובעצמו . גררתי את עצמי ואת אריה מלניאק ללשכתו בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . "אריה מליניאק אני הולך להפגיש אותך עם אדם שאיננו רוחש לי כל חיבה . הוא ישמש כבורר , ומי יודע , יכול להיות שיעניק לך סיכוי מחודש לשוב לכס פרשנות הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . אינני אוהב את יוסף בר-אל ואינני מעניק לו קמצוץ של אשראי מקצועי אך אקבל את הדין . אשר יפסוק כך יהיה , מפני שהוא מנהל הטלוויזיה ובעל האוטוריטה העליונה כאן" , אמרתי לו בעוד שנינו יורדים במדרגות הבניין .  

מזכירתו הנאמנה של יוסף בר-אל גב' אילנה זנגילבף פתחה בפנינו את דלת הלשכה ואריה מליניאק לא המתין אפילו שנייה והסתער על מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בלשכתו . ללא שמץ של ענווה העיד על עצמו מייד וללא היסוס : "יוסף בר-אל אם אתה תומך בהחלטתו של יואש אלרואי להדיח אותי , אז צריך לפטר אותך מפני שאני ידוע ומוכר כפרשן כדורסל מצוין המסייע להצלחת השידורים של הטלוויזיה" , והוסיף ללא מחשבה שנייה : "תשאל את הציבור" . יוסף בר-אל לא נשאר חייב והשיב לו בתקיפות : "תשמע אריה מליניאק , יהיה צריך לפַטֵר אותי אם אני לא מְפַטֵר אותך בעקבות דבריך הבוטים ולא נכונים נגד מחלקת הספורט של יואש אלרואי . אני מוכן לסלוח על הכל אך אם יש לך טענות נגד הטלוויזיה אתה אמור לדעת שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית" . מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ניסה לסגור עסקה עם המודח והציע לו פתח מילוט : "תשמע אריה מליניאק , תוכל להמשיך לפרשן בתוכנית "סל לילה" אך בשום אופן לא במשחקי ה- NBA וגם לא באלה של מכבי תל אביב" . אריה מליניאק ישב שם המום . בקול נעלב ובגרון חנוק השיב למציע העִסקה : "איך אוכל לשבת באולפן הטלוויזיה קבל עם ועדה כשהלֶחִי שלי אדומה מהסטירה שהעפתם לי אתה ויואש אלרואי…?" . הוא ידע להתנסח ולהביע רעיון . בס"ה היה איש מבריק בעל לשון ועט . הפגישה הקצרה עם מנהל הטלוויזיה הסתיימה ואריה מליניאק מצא את עצמו מחוץ לכותלי רשות השידור . ברור שהדחתו הייתה אבדה מקצועית לשידורי הכדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אך זה לא היה פְּחַת מוסרי . עמדו בפני אופציות אחרות . מאמני כדורסל , עיתונאים , ואנשי אקדמיה התדפקו על דלת מחלקת הספורט . "לא אלמן ישראל" , כפי שאמר הנביא ירמיהו . אריה מליניאק הושעה . אפילו גדול המתנגדים שלי ברשות השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו יוסף בר-אל , תמך ללא סייג בהחלטתי לסַלֵק את אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות . 

טקסט תמונה : נובמבר 1980. היכל הספורט ביד אליהו. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אריה מליניאק (ראשון משמאל) ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירות המשותפות של שנינו. הוא כפרשן של הטלוויזיה ואני כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה. מימין, גב' מיכל הוכשטאט. (צילום מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

החלטתי לפסוח על רשימה ארוכה של כל מיני פרשנים פוטנציאליים על מנת להציב בעמדת הפרשנות הפנויה את טַל בְּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בכל הזמנים . טַל בְּרוֹדִי חתן פרס ישראל לספורט היה בעל ידע עצום בתחום . הארצי ובבינלאומי . וגם מומחה גדול בליגת ה- NBA . דמות כדורסל פופולארית רבת מוניטין במכבי ת"א ונבחרת ישראל שאזרחי המדינה הזדהו עמוֹ במשך שנים רבות . טַל בְּרוֹדִי ניצב באמצע שנות ה- 60 של המאה הקודמת בפני קריירה מזהירה וחוזה כספי נדיב ב- NBA , אך וויתר , והחליט ב- 1966 לעלות לישראל ולבנות כאן את חייו . הוא הפך לדמות מופת . כדורסלן פנטסטי , בעל השכלה אקדמית רחבה , מאופק , ישר והגון מאוד . זה היה אותו טַל בְּרוֹדִי שתיעדתי ב- 1980 בסרט הטלוויזיה הדוקומנטארי בן 75 דקות , "גוּפִיָיה מספר שֵש".  חיש מהר התברר שטל ברודי הוא הכול וגם אוהד מושבע של מכבי ת"א רק לא פרשן. הצבתו בכֵּס הפרשנות הייתה שגיאה נוראית שלי . לא בגלל העברית העילגת ולא תקנית שלו אלא מפני שפשוט הוא לא היה פרשן . טעות נוספת הייתה שלא אמרתי לדמות האגדית הזאת מייד שלום (ולא להתראות) , אלא חשבתי והערכתי שהוא בכל זאת פוטנציאל שיכול להשתפר , והוא לא .

הערה : את עמדת פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופתי איישו כ- 10 פרשנים ביניהם אריה מליניאק , אלי סהר , צבי שרף , משה וויינקרנץ , רני כהנא , רון קופמן , פרופסור גבריאל "גבי" בן דור מאוניברסיטת חיפה ועוד כמה . אריה מליניאק ואלי סהר ניצבו בדרגה שלימה מעל היתר .          

טקסט תמונה :  חורף 1968 . 22 בפברואר 1968 . אצטדיון הכדורסל הישן והפתוח של יד אליהו . שר הביטחון משה דיין לוחץ את ידו של טל ברודי בחדר ההלבשה של הקבוצה , דקות אחדות לפני משחק גביע אירופה בכדורסל מכבי ת"א נגד ריאל מדריד . ראיתי בטל ברודי מועמד ראוי לרשת את כיסאו של אריה מליניאק . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנהל הקבוצה נוח קליגר (ראשו מציץ) , אמנון אבידן , שר הביטחון משה דיין , הגזבר ברנארד חוואסט (ממושקף) , מאחוריו בוב פדרהרסט (מרכיב משקפי כדורסל מיוחדים) , טל ברודי (משה דיין הגדיר אותו כעלם חמודות שהגשים את החלום הציוני) , מאחורי טל ברודי ממש בקצה התמונה המאמן יהושע רוזין , לפניו חיים "חיימון" שטרקמן, שני ראשים של יו"ר המועדון צבי אבידן (אביו של אמנון אבידן), השחקן נתנאל, יוסף לז'ה, ומשה גולוביי. (התמונה ניתנה לי ב- 1979 באדיבות לובה קנפר בעת עשיית הסרט "גופייה מס' שֵש") . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רעיון שידור קבוצת הפאר של מכבי ת"א על מִרְקַע הטלוויזיה הציבורית היה חשוב מכל המְבַצְעִים אותו , השדרנים והפרשנים גם יחד , בעיקר מפני שזכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . זהו כלל חשוב בתעשיית הטלוויזיה שכוכבי המסך , בארץ וגם בעולם , נוטים לשכוח אותו מעת לעת . אריה מליניאק כל כך נעלב מהדחתו עד שחשב בסתר לִיבּוֹ כי לא נסתדר בלעדיו . הוא טעה טעות מרה . לא הגיע אפילו מכתב אחד של צופה טלוויזיה אחד הדורש להשיב לוֹ את מִישְרת הפרשן . מרבית שדרני הספורט הם בעלי אֶגוֹ נפוח . נדמה להם שרשת הטלוויזיה שנתנה להם במה ואח"כ סילקה אותם ממנה הופכת לפגיעה . מחשבה אווילית ואגואיסטית . תמיד ולעולם יהיו אירועי הספורט חשובים מהשדרים והפרשנים . אני זוכר שאחד מגדולי שדרי הספורט בטלוויזיה בארה"ב היהודי – אמריקני הָאווֹאַרְד קוֹסֶל (Howard Cosell) חשב ש- ABC תיכשל בלעדיו לאחר שהודח מהמיקרופון והמסך. כשאנשי הרשת ביקשו להיפרד ממנו, השיב להם , "דברו עם העו"ד שלי" , וטרק להם את הטלפון. למרות שהיה שַדְרָן עַל וייחודי , מערכת הספורט של ABC הסתדרה מצוין בלעדיו .

הפרשה המתוקשרת אודות סילוקו של אריה מליניאק מכֵּס הפרשנות לא גוועה כל מהר . ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבת "Follow up" על פרשת ההדחה של אריה מליניאק מהטלוויזיה . יוסף בר-אל ואריה מליניאק התראיינו לכתבה הזאת . אני לא . הכתבה הייתה רצופה באי דיוקים והייתה חתומה עליה (לצורך הסוואה) הכתבת לענייני רשות השידור של העיתון "ידיעות אחרונות" גב' אוֹרָה עָרִיף . נדהמתי לשמוע מגב' אוֹרָה עָרִיף כי היא כלל לא עשתה את הכתבה הזאת והעורכים השתמשו בקרדיט של שמה כדי לתַּגְבֵּר את אמינות הטקסט . ביקשתי לדעת כיצד היא עוברת על כך לסדר היום ומדוע איננה תובעת את המבישים למשמעת וסדר . היא השיבה לי , "אם אנהג כך יפטרו אותי מהעיתון" [1] .

ראה "ידיעות אחרונות" מ- 1991 . כותרת הידיעה שהופיעה במדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שישי – 29 בנובמבר 1991 הנוגעת להדחתו של אריה מליניאק מכס פרשן הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה כלהלן : "אתה פרשן גדול אך לא אסלח על הביקורת שמתחת בפומבי" אמר מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל לאריה מליניאק . על הידיעה הייתה חתומה בשמה של גב' אורה עריף כתבת העיתון לענייני רשות השידור בימים ההם. אך לא היא כתבה את הידיעה הזאת בעיתון . הכתבה הייתה רצופה אי דיוקים . הכרתי את אורה עריף זמן רב . היא הייתה כתבת אמינה . שאלתי אותה : "כיצד קרה הדבר שפרסמת כתבה שגויה מבלי לשאול אותי…?" . היא השיבה לי בכנות : "יואש , אני מצטערת . לא אני עשיתי את הכתבה . הם, אנשי הספורט של העיתון עשו זאת והשתמשו בשם שלי ללא רשותי כדי להעניק אולי אמינות יתר לכתבה" . נדהמתי . שאלתי אותה שוב : "גב' אורה עריף , מדוע אינך מתלוננת בפני העורך הראשי נגד המפברקים בעניין המביש הזה…? נגד אלה המשתמשים בשמך לשווא…?". היא השיבה לי ביבושת ובקול ענות חלושה : "מה אתה רוצה שיפטרו אותי . עשיתי מה שהם ציפו ממני". לא הבנתי כיצד עיתונאית רצינית ובן אדם בעל כבוד מסכים להתבטל מפני מישהו במדור הספורט של העיתון שם התפרסמה הידיעה . אני בטוח שהעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" והמו"ל של העיתון לא ידעו מאום מהולכת השולל הזאת. שתקתי ולא אמרתי לה מילה. 

ראה גם "ידיעות אחרונות" מ-נובמבר 1991 . עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . הפרשן המודח אריה מליניאק (משמאל) משוחח עם מחליפו על כס פרשן הטלוויזיה, טל ברודי (מימין) . לזכותו של הפרשן המודח צריך לומר שהוא איחל הצלחה לטל ברודי במילוי תפקידו. אריה מליניאק נזהר זהירות רבה בכבודו של טל ברודי ולא העז לפגוע בו.

טקסט תמונה : נובמבר 1991. היכל הספורט יד אליהו. זוהי עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . שחקן הכדורסל האגדי טל ברודי מוצב על ידי כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : הסטטיסטיקאי ואיש המחשב זיגי זיגל, השדר אורי לוי (התייחס בנימוס ובכל הכבוד הראוי אל טל ברודי), והפרשן טל ברודי. אני משקיף כהרגלי מאחור על הנעשה. כמנהיג שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתי כל הזמן נוכח בשטח. (מחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

אחד הפוסטים הקרובים יסביר במדויק את עובדות המהלכים והסיבות שהביאו לסילוקו של אריה מליניאק מכס פרשנות הכדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ברור שלמכבי ת"א ו/או לאיש ממנה לא הייתה שום יד בהדחה . לא עבדתי אצל אנשי מכבי ת"א ולא הייתי חייב להם דבר . הייתי חייב למצפוני ולבוסים שלי . זהו סדר ההתחייבות . מנהליי ברשות השידור היו היחידים שרשאים להתערב בניהול שלי. 

באותו התאריך של  13 באפריל 2007 הלך גם כתב חטיבת הספורט משה משה גרטל  להתראיין אצל אהרון ווייסברג וגם בפיו האשמות אודות שפע כוחו המאגי (כביכול) של שמעון מזרחי על יואש אלרואי :

 תחילת ציטוט : "…אלא שאריה מליניאק , מתברר כעת , הוא לא היחיד שזה קרה לו . גם שדר הקווים המיתולוגי משה גרטל טוען שאת ההחלטה על הפסקת עבודתו קיבלו בהנהלת מכבי תל אביב ולא במליאת רשות השידור. "מתחילת דרכי בטלוויזיה הרגלתי את מכבי ת"א לשאלות נוקבות" הוא אומר , "כנראה שחקרתי יותר מידי לעומק ושאלתי יותר מידי שאלות , והם ממש לא אהבו את זה . לשמעון מזרחי יש או היה כוח מאגי על מחלקת הספורט , ובעקבות דרישה של מכבי ת"א נאלצתי לעזוב את תפקידי בשנת 2000…" . סוף ציטוט .

yoash 3

טקסט מסמך : 14 באפריל 2007 . קטע מריאיון מופרך שערך מר אהרון ווייסברג עם אריה מליניאק לשעבר פרשן הכדורסל שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות Ynet).

ידיעה מופרכת ומצוצה מהאצבע . על איזה כוח מאגי בדיוק הוא מדבר ? איזה מין הפרחת שמועות חסרות כל בסיס ? ממתי מליאת רשות השידור מתערבת בשיבוץ כתבים בחטיבת הספורט שלי ? מעולם לא היה כדבר הזה . ברור שהדחתי את הכתב משה גרטל בחודש אפריל של שנת 2000 (הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי) בשל כל מיני מקרים מצטברים (מתועדים) של אי אמינות בשידור וחוסר מהימנות עיתונאית . כך אני ראיתי כמנווט ממונה על שידורי הספורט את השגיאות האלה שלו שהיו גלויות לחלוטין לעֵין כל רואה . כך דיווחתי לממונים עלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . עובדה ששניהם נתנו לי גיבוי מוחלט . לא הייתה כאן כל התנכלות אישית במזיד והפוסט הזה איננו בימה לחיסול חשבונות . לחלוטין איננו הנהלת חשבונות . אני ראיתי את העבודה העיתונאית הנכונה והמקצועית בדרך שונה לחלוטין ממנו . משה גרטל היה יכול להתלונן עלי בטרם הדחתו בפני שני הבוסים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי כי אני סתם יורד לחייו . כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ולא כ- מעין נקמן ו/או מדיח מקצועי . יאיר שטרן ורפיק חלבי תמכו בהחלטתי ללא סייג . 

בעניין מהימנותו העיתונאית של משה גרטל הנוגעת לקטע הקונקרטי דנתי כבר בקצרה בראשית הפוסט . כל אחד אחד שקורא את הפוסט הנוכחי אודות כותב המאמר העיתונאי שלמה מן ב- 2 בנובמבר 2009 ב- "העין השביעית" ואודות מושא המאמר שלו העיתונאי משה גרטל – רשאי לבחון את מהימנות התוכן ולהסיק את מסקנותיו ולהתייחס אל שניהם , אל הכותב והמרואיין , כהבנתו . האם זו אמת ו/או אינפורמציה מופרכת . השאלה הגדולה היא כיצד עורכי "העין השביעית" מסכימים להוציא לאור מוצר כל כך ירוד ולא אמין . תאמרו לי אתם עורכי "העין השביעית" , האם זה הגיוני שגב' תמי בן עמי ז"ל הייתה מסכימה לחשוף את החבר האָהוּב שלה אוֹלְסִי פֶּרִי מוטל על מיטתה בביתה הפרטי מסומם , חשוף , חסר ישע , והגנה מפני משה גרטל וצוות הטלוויזיה שלו , ובכך להשפיל אותו עד עפר , ועוד מבלי לבקש את הסכמתו לכך… ??? כל העסק הזה בין המראיין שלמה מן והמרואיין משה גרטל נראה תמוה מאוד ולחלוטין לא אמין . 

אולסי פרי היה דמות אהודה לא רק במכבי ת"א אלא ברחוב הספורטיבי בכללו . הוא היה לבטח אחד מעמודי התווך של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 1984 – 1976 . אפילו תעשייני חברת "עלית" התומכת במכבי ת"א אבא פרומצ'נקו ומרק מושביץ חיבבו אותו ,אך אין הדבר אומר שהוא ניצב מעל הביקורת . ב- 16 בדצמבר 1982 התרוצצו בהיכל הספורט ביד אליהו שמועות משמועות שונות אודות היעדרותו  של אולסי פרי מהמשחק נגד ריאל מדריד . כעיתונאי ועורך ראשי של משדרי הספורט הייתי מנוע מלהפיץ שמועות שלא היה להן הוכחות וכיסוי מתועד . אסרתי לחלוטין על השדר שלי יורם ארבל גם להעלות השערות .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה . מלון "דן" בתל אביב . תעשיין "עלית" אבא פרומצ'נקו (במרכז) משבח את שיתוף הפעולה של החברה שלו ושל מרק מושביץ עם מכבי תל אביב ומהלל את שני שחקני החיזוק של המועדון אולסי פרי (מימין) וג'ים בוטרייט ז"ל (משמאל) . (התמונה באדיבות גב' רות פרומצ'נקו . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

במקום עבודה פרטי היה משה גרטל מפוטר זה מכבר ע"י ההנהלה הראשית אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הייתה מקום עבודה הסתדרותי . ב- 10 באפריל 2000 הדפיס מנהל החדשות רפיק חלבי מסמך אל משה גרטל בו הוא מורה לו להתייצב בחטיבת החדשות לאחר סיום תפקידו במחלקת הספורט . זאת הייתה הפעם הראשונה במשך 32 שנות קיומה של חטיבת הספורט שכתב כלשהו מודח ממנה .

טקסט מסמך : 10 באפריל 2000 . לראשונה בהיסטוריה מודח בצער רב כתב מחטיבת הספורט ועובר לחטיבת החדשות לא בגלל כישרונותיו המופלגים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בין אפריל 1993 לאפריל 1998 שימש מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור . בחמש השנים הללו למרות שמוטי קירשנבאום היה נדיב אלי בדרך כלל מההיבט התקציבי , הטכנולוגי , והתְּכָנִי כמנהל מחלקת הספורט שלו , ואליהם (מכבי ת"א) כאובייקט שידור – מועדון הפאר הזה לא הצליח להעפיל ל- Final four . אנוכי לקחתי את זה ככישלון אישי . הרגשתי אי נוחות כלפי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן . מחד – אני "משגע" אותם עד כמה חשובה קבוצת מכבי ת"א כסחורת שידור טלוויזיונית ללוח השידורים של ערוץ 1 הציבורי , וכי צריך לשלם לה בהתאם , ומאידך – מכבי ת"א נכשלת שנה אחרי שנה להעפיל לפסגה האירופית . מוטי קירשנבאום ואנוכי התלוצצנו שאם זה המצב והעסק הזה מוּחְלָש וְרָפֶה , ובגלל שרשות השידור משלמת למכבי ת"א זכויות שידורים (בעין יפה) – אז אנחנו שנינו כמביני כדורסל הם אלה שצריכים לבחור לה את השחקנים . המסקנה שלי הייתה שהמועדון בעל המורשת איננו כפי הנראה מומחה גדול ב- "סקאוטינג" . עובדה שהשגיאות בבחירת השחקנים ועיצוב הסֶגֶל הוא רוֹפֵף וחסר אונים , ולא רק זאת אלא חוזר על עצמו שוב ושוב .

בעונת 2000 – 1999 תחת שרביט אימונו של פיני גרשון הכל השתנה בבת אחת . מכבי ת"א עלתה על דרך המלך . נתתי לכך ביטוי רשמי במסמך ששלחתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ב- 22 בפברואר 2000 ובו ביקשתי לראשונה לצרף צוות ENG (בנוסף לשידור הישיר) למשחק השני בסלוניקי בשלב ההצלבה הראשונה של המפעל בו התמודדה מכבי ת"א בסלוניקי נגד הקבוצה היוונית פאוק סלוניקי שנועד לתאריך יום חמישי – 2 במארס 2000 . מכבי ת"א ניצחה במשחק ההצלבה הראשון ב- 29 בפברואר בהיכל הספורט ביד אליהו את פאוק סלוניקי 77 : 62 . זהו נוסח המסמך שמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי אישרו אותו .

טקסט מסמך : 22 בפברואר 2000 . זהו המסמך המבקש ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת את אישורו להטיס צוות ENG לצורכי סיקור חדשותי של ביקור מכבי ת"א בסלוניקי בנוסף לשידור הישיר במתוכנן ליום חמישי – 2 במארס 2000 . מנהל הטלוויזיה ומנהל החדשות אישרו בחתימותיהם למעלה (מימין חתימתו של יאיר שטרן ומשמאל חתימתו של רפיק חלבי) את בקשת הסיקור שלי  . מכבי ת"א הפכה לאובייקט שידור מניב רייטינג מאין כמותו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במשחק השני בהצלבה הראשונה בסלוניקי ב- 2 במארס 2000 איתרע מזלה של קבוצת מכבי ת"א והיא נוצחה ע"י היוונים 55 : 67 , ונדרשה למשחק שלישי ומכריע נגד פאוק סלוניקי ב- 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו . התייצבנו בהיכל במלוא הרכבנו . ניידת השידור הגדולה ה- "וֶורֶד" על עשרת מצלמותיה , חמישה הילוכים חוזרים מזוויות שונות , ושישים עובדים .מפקח הניידת היה אלי בבא המצוין . המפיק שלי ששי אפרתי ניצב כרגיל לימיני . בשבע בערב ערכתי את פגישת התדרוך המפורטת האחרונה לצוות הגדול . בעמדת השידור הראשית התיישבו להם השַדָּר מאיר איינשטיין הפרשן אלי סהר וצוות הסטטיסטיקה מוטי גיא וזיגי זיגל . את עמדת השידור השנייה איישו השדר אורי לוי והפרשן רלף קליין . הייתי אם כן מאובטח מכל הכיוונים . ולכן רגוע .

המשחק השלישי בהיכל הספורט ב- 9 במארס 2000 של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי פרץ את גבולות הרייטינג המקובלים . בשעת השיא של השידור הישיר בין 21.30 ל- 22.30 הביסה הטלוויזיה הישראלית הציבורית את ערוץ 2 באופן מוחלט כפי שמראה טבלת המִדְרוּג של חברת "טֶלֶ גַאל" . הוברר כי שידור ישיר של אירוע ספורט רלוואנטי , לא כל שכן מאבק של קבוצת כדורסל ישראלית הנאבקת בהצלחה בזירה הבינלאומית , מנצח בטלוויזיה כל חומר שידור אחר , בידור וגם חדשות ואקטואליה . יכולתי אם כן למחרת יום שישי – 10 במארס 2000 לשגר איגרת בכתב ידי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בראשל"צ (הוא לא עלה ללשכתו בירושלים בימי שישי) ולהכריז שוב כי שידורי הספורט הרלוואנטיים עולים כסף אך שווים זהב . בעניין רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א צעד עמי אורי פורת שלוב זרוע למרות שלא הוא היה המנכ"ל הראשון שחצה את רָף התשלום של מיליון דולר למועדון הפאר . עלעלתי בדפי הרייטינג בגאווה . בטרם חזרתי לתל אביב התיישבתי במשרד שלי בירושלים וכתבתי לו בכתב ידי את מה שאני חושב על מדיניות השידורים שלי , על מכבי ת"א , ועל הרייטינג והפעלתי את מכונת ה- FAX שלי .

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 1 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 2 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך :  יום שישי – 10 במארס 2000 . דו"ח שלי (עמוד מס' 3 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . מוֹלֶך הרייטינג . הייתי עֶבֶד שלו . מדד הצפייה והמִדְרוּג של חברת טֶלֶ גָאל . דו"ח שלי (עמוד מס' 4 מתוך 4) שהוגש למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעקבות הרייטינג הנפלא שצברנו בשידור הישיר אמש מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאוק סלוניקי במשחק הגומלין בשלב ההצלבה הראשון ב- Euro League בתומו העפילה מכבי ת"א לשלב ההצלבה השני נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ואז הגיעה שעת ההצלבה השנייה ב- Euro League ועמה ההתמודדות המשולשת והדרמטית של מכבי ת"א נגד אלופת איטליה קבוצת פאף בולוניה : ביום שלישי – 21 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו הפסידה מכבי ת"א 62 : 65 . ביום חמישי – 23 במארס 2000 בבולוניה – איטליה גברה מכבי ת"א בתוצאה 80 : 73 . ב- 30 במארס 2000 במשחק השלישי בהיכל הספורט ביד אליהו הכריעה מכבי ת"א את הקבוצה האיטלקית בתוצאה 79 : 64 . הרייטנג הרקיע שחקים והאמיר לשיאים חדשים שלא ידענו כמותם בעבר . אני מביא לידיעת קוראי הבלוג את דו"חות הרייטינג של אותם הלילות ההם . מבחינתי כאיש טלוויזיה הם היו בלתי נשכחים .

טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות הראשונה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League . מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.00 לשעה 22.30 יתרון ברור ומשמעותי לערוץ 1 על ערוץ 2 . הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . זה היה ברור לכולם . והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מבולוניה את ההתמודדות השנייה של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League . מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 21.30 לשעה 23.15 יתרון מכריע לערוץ 1 על ערוץ 2 . הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . זה היה ברור לכולם . והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 משדרת ישיר ובהיקף מלא מהיכל הספורט ביד אליהו את ההתמודדות השלישית והמכרעת של אלופת ישראל מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה במסגרת ההצלבה השנייה של ה- Euro League. מדד המדרוג (רייטינג) הטלוויזיוני של חברת טל גאל מעניק בין השעה 20.45 (תחילת ה- Pre game show) עד השעה 24.00 יתרון טוטאלי לערוץ 1 הציבורי על פני ערוץ 2 המסחרי. ערוץ 2 קוֹרֵס. ערוץ 1 מעפיל לפסגת השידור הטלוויזיוני של מדינת ישראל וניצב שם לבדו. הוברר כי מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הוא סחורת שידור אטרקטיבית ובעלת חשיבות בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית. זה היה ברור לכולם. והיה גם ברור שעבור תנופת רייטינג מהסוג הזה צריך לשלם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ואז העפילה מכבי ת"א לטורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . לראשונה מזה תשע שנים ועל כך נכתב כבר בפרוטרוט בפוסטים הקודמים .

טקסט מסמך :  9 באפריל 2000 . מכתב שלי שנשלח למנכ"ל רשות השידור בו אני מבקש לאפשר לפרשן הכדורסל הראשי שלי אלי סהר להתגורר במלון הסמוך לאצטדיון הכדורסל של סלוניקי כדי לאפשר לו להגיע רגלית בחג א' של פסח – 20 באפריל 2000 לעמדת השידור שלנו מבלי לחלל את החג . הערכתי את אלי סהר כעיתונאי ופרשן כדורסל מהדרגה העליונה שיודע להסביר לציבור את רזי המשחק ותכסיסי המאמנים , ובכך תורם באופן משמעותי לרמת השידורים הישירים משביעת הרצון של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הייתי מחויב לו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  11 באפריל 2000 . אחד המסמכים מההפקה הטלוויזיונית המשגשגת ההיא של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 שנשלח על ידי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן. המסמך נועד להסביר לקוראי הבלוג את הפרוצדורות הביורוקרטיות המסורבלות של הפקת אירוע ספורט בינלאומי ע"י חטיבת הספורט בראשותי. כל דרישה שלי הנוגעת להטסת כוח אדם לחו"ל ו/או שכירת טכנולוגיה טלוויזיונית בחו"ל, ו/או שימוש בלוגיסטיקה בחו"ל הייתה זקוקה לאישור בכתב של מנכ"ל רשות השידור. גם האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשת השידור מנהל הטלוויזיה בכבודו ובעצמו לא היה רשאי להחליט בעצמו, אלא זקוק כל העת לאישור מנכ"ל רשות השידור. התפקיד שלי כבעל החזון היה לשכנע כל הזמן במשך השנים הארוכות את הממונים עלי שאני צודק בדרישות התקציביות שלי שכוללות מטבע הדברים כוח אדם וטכנולוגיה. ברוב המקרים המנכ"לים לדורותיהם כיבדו את בקשותיי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  יום ראשון – 23 באפריל 2000 . מכתב הברכה שלי ליו"ר מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל עו"ד שמעון מזרחי בתום מבצע השידורים המיומן והמובחר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ב- Final four של סלוניקי 2000 . במבצע שניצבתי בראשו והובלתי אותו גברנו לחלוטין על המתחרה שלנו ערוץ 5 בכבלים והבסנו אותו ברייטינג שוק על ירך . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . מכתב ההערכה / צל"ש ששלח לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות שני המנהלים הישירים שלי יאיר שטרן ורפיק חלבי) בתום מבצע השידורים הישירים המצליח והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . מכתב ההערכה שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע השידורים הישירים הפורה והמשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 בהשתתפות מכבי ת"א . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הצל"שים היו נחמדים אך הם היו שייכים כבר לעבר . השאלה הגדולה שניצבה בפניי הייתה כיצד לנצל את ההצלחה כפי שאומרים בז'רגון הצבאי . כיצד שומרים על מעמדנו בפסגה לאחר שכבשנו אותה . איך אני משיג עוד תקציבים מטעם הרשות , איך אני ממשיך מכאן לגייס עוד ספונסרים חיצוניים , איך אני מגדיל את ארסנל השדרים והמפיקים , כיצד אני משפר את רמת ההגשה והשידור הקונקרטיים של חטיבת הספורט , וכיצד מתעתדת חטיבת ההנדסה להתקדם בשדות הטכנולוגי החדישים . שם המשחק הטלוויזיוני הוא כידוע ממון וטכנולוגיה . לכן כתבתי את מה שכתבתי ב- 24 באפריל 2000 למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי . ניצבו בפניי אתגרי שידור למכביר מורכבים ומסובכים מייד בתום ה- Final four של סלוניקי 2000 , ובראשם : Euro 2000 (אליפות אירופה למדינות בכדורגל) בהולנד ובלגיה ואולימפיאדת סידני 2000 . מבצע השידורים של Euro 2000 אותו ניהלתי מאמשטרדם כלל בתוכו כ- 77 (שבעים ושבע) שעות של שידורים ישירים בפרק זמן של שלושה שבועות וחצי . מבצע השידורים של אולימפיאדת סידני 2000 אותו הובלתי מסידני כלל בתוכו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות של שידורים ישירים בטווח זמן של 17 ימים . שאפתי בכל מאודי לחתום על חוזה ארך טווח עם מכבי ת"א כדי להוריד מעלי את הטרדות העתידיות של ערוץ 5 בכבלים ושל ערוץ 2 . יראתי אותם . חששתי מהמאבקים עימם . הם היו יותר עשירים ממני . ביקשתי לסגור את העניינים עם מכבי ת"א בטרם התמחור . שאפתי גם להחזיר חלק מזכויות הכדורגל הישראלי למכורתו הראשונה .

טקסט מסמך :  24 באפריל 2000 . מכתבי למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי המאיץ בו לסייע לי לרכוש שוב את זכויות השידורים של מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל ולהשיב לעצמנו חלק מזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אולם העניינים היו יגעים . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ההססן והמתלבט הפך בקיץ 2000 לחשדן ניהיליסט (בניגוד מוחלט לקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984). המחלקה הכלכלית שלו דאגה לשלוח לו שוב ושוב תזכורות שלא ישכח עד כמה הוא עני . וזה לא היה הכול . ממשלת ישראל הועידה למר נחמן שי את תפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . גב' אהובה אורן – פינס ז"ל התמנתה למִשְנֶה של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור . נחמן שי יבד"ל היה אוהד מוצהר של מועדון הפועל ירושלים בכדורסל יריבתה של מכבי ת"א. הוא לא הסתיר זאת . כצופה מושבע במשחקיה בהיכל מלחה ובמשחקי החוץ לבש את החולצה האדומה . אבל זה היה הרבה פחות חשוב מאי הערכה מוחלטת מקצועית שלו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . נחמן שי היה מאוכזב ממנו . לא פעם אחת סח לי כי אורי פורת הוא מנכ"ל חלש ורפה שאיננו מתאים לשמש בתפקיד של עורך ראשי של השידור הציבורי בעידן התחרות הטלוויזיוניות הרב ערוצית המתרחשת כעת במדינת ישראל . זמן לא רב אח"כ פתחו חלק מאנשי הוועד המנהל של רשות השידור וחלק מאנשי מליאת רשות השידור בראשותם של מר נחמן שי וגב' אהובה אורן – פינס במסע התנגדות כנגד פועלו של מנכ"ל הרשות אורי פורת בתחומים שונים (לרבות ההתקשרות הבאה שלי עם קבוצת מכבי ת"א בכדורסל  לעונת 2001 – 2000  והעונה שלאחריה 2002 – 2001 . נחמן שי ואהובה אורן – פינס יחדיו עם אלון אלרואי הקימו אופוזיציה אגרסיבית לאורי פורת . המהלכים השונים שיזמו נראו כמעין מהלכי Impeachment (הדחה) מתוכננים שנועדו לסלק את אורי פורת מתפקידו הרָם . מהלכי ההדחה צברו תאוצה והסכמה רחבים בשני הגופים הציבוריים של הרשות והמנכ"ל אורי פורת ז"ל הבין את הרמז . הוא התפוטר באוגוסט 2000 ועזב בלית ברירה את תפקידו כמנכ"ל הרשות . באוגוסט 2000 היה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הפורש (שנה וחצי בטרם השלמת הקדנציה השנייה שלו) , איש מוכה וחבול וגם חולה .

[1]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 29 בנובמבר 1991 .

אני חושב שמרבית קוראי הבלוג הזה והמעיינים בפוסטים הרבים והשונים בתוכו הנוגעים לתעשיית הטלוויזיה (כמות ה- Entries לבלוג מתקרבת בצעדי ענק ל- 100000 / מֵאָה אֶלֶף) מבינים מבין השורות עד כמה היה מורכב ומסובך התפקיד שלי כמנהיג חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשנים ההן של 2002 – 1980 מהיבטי הפקת התוכן , שימוש חכם ומדעי בטכנולוגיה ולוגיסטיקה , וניצול נבון של כוח האדם והתאמתו למשימות ההפקה והשידור – בארץ ובעולם. לא כל שכן תפקידם האחראי בתקופה המצוינת לעיל של הבוסים שלי לדורותיהם ברמת מנהל חטיבת החדשות , ברמת מנהל הטלוויזיה , וברמת מנכ"ל רשות השידור . בעבודת הטלוויזיה שלי לא היה שום זוהר , לא גימיקים , ולא סנסציות . רק עבודה קשה ויסודית ללא הרף ודבקות במשימה .

ב- 14 באפריל 2007 פרסם העיתונאי מר אהרון ווייסברג באתר Ynet כתבה רצופה פרטים לא נכונים שכותרתה הייתה "כאן תמו שידורינו. לילה טוב מירושלים" . בכתבה הזאת ריאיין מר אהרון ווייסברג את פרשן הכדורסל בעבר שלי אריה מליניאק (וגם את משה גרטל) בה נמסרו לו עובדות לא נכונות (בלשון המעטה) הנוגעות להנהגתי את שידורי הספורט בתקופה שבין 1980 ל- 2002 . ברור שהעיתונאי הנכבד הזה שקוראים לו אהרון ווייסברג לא ראה לנכון לפנות אלי כדי לאשר ו/או לאַמֵת ו/או לדחות את העובדות – בדותות האלה ששיגרו אליו אריה מליניאק ומשה גרטל , ו/או לפחות להעניק לי הזדמנות הוגנת ללמד על עצמי כתב סנגוריה על מנת להתגונן בפני אותו כתב האישום המופרך. ברור שהוא לא פנה אלי כדי שלא אקלקל את המאמר הפריך הזה. חלפו שבע שנים מאז התפרסמו בפרהסיה עדויות הנֶפֶל הללו והפכו לכל מיני שמועות שאין להן שום אחיזה במציאות, שום דבר איננו אמת, אך אין זה אומר שחַל עליהן חוק ההתיישנות.

טקסט מסמך :  14 באפריל 2007 . מר אהרון ווייסברג מפרסם את הכתבה שלו "כאן תמו שידורנו . לילה טוב מירושלים" באתר האינטרנט Ynet ובו כתב אישום מופרך נגדי, רווי עובדות לא נכונות בלשון המעטה, מבלי לבקש את תגובתי ומבלי להעניק לי אפשרות בסיסית ללמד סנגוריה על עצמי . (באדיבות Ynet) .

"עשינו טלוויזיה מכלום" , מספר אריה מליניאק למר אהרון ווייסברג ומוסיף , פעם הגענו למשחק בעיירה נידחת בברה"מ או צ'כוסלובקיה , עוד לפני נפילת הקומוניזם. אנחנו נכנסים לאולם , וחושך. יש לנו עמדה וכיסא. רבע שעה לפני המשחק הגיע שליח הדואר וחיבר שני חוטים , ובסוף הצלחנו איך שהוא להרים שידור . לא היה לנו מושג אם רואים אותנו , שומעים אותנו. יורם ארבל לימד אותי כלל : תמיד תאמין ששומעים ורואים אותך" . מה אתה אומר אריה מליניאק , אתה ויורם ארבל , שניכם עשיתם טלוויזיה מכלום…??? מה אתה אומר אריה מליניאק אתה ויורם ארבל שידרתם מעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או ב- צ'כוסלובקיה…??? באמת אריה מליניאק מה אתה סח…???

יש להבהיר כאן היטב את העובדה הבאה : באותן השנים שבין הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים על ידי את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה בברטיסלאבה ופראג ב- צ'כוסלובקיה במאי 1981 (אם היית באותה אליפות אירופה בכדורסל 1981 בברטיסלאבה ופראג , הרי שלא שהית שם מטעמי , מפני שמנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל סירב להטיס אותך לצ'כוסלובקיה וטען שאפשר לשדר כדורסל וכדורגל , וגם א"ק אגב ללא פרשן) – לבין הפקת שידור הטלוויזיה הישראלית הציבורית הישיר ממוסקבה על ידי בינואר 1989 צסק"א מוסקבה – מכבי ת"א (אני הייתי שם במוסקבה ואתה לא) – לא שידרנו כלל מצ'כוסלובקיה וגם לא מברה"מ . אולי תואיל מר אריה מליניאק לומר לי סוף סוף על איזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או ב- צ'כוסלובקיה אתה מדבר ואולי תואיל להסגיר את התאריך המדויק של האירוע שבו הגיע שליח דואר רבע שעה לפני תחילת המשחק ולבסוף יורם ארבל ואתה הצלחתם איך שהוא להרים את השידור .

ועוד דבר : ל- הפקות השידורים הישירים של משחקי הכדורסל והכדורגל באירופה על ידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והזמנה בכתב של האמצעים הטכנולוגיים של עמדות שידור וקווי שידור 4W לרבות התקנת חובה של טלפון בינלאומי בעמדת השידור (כגיבוי ל- 4W וצורך תיאומי הפקה) – היו כללים ברורים . קו השידור ה- 4W בין עמדת השידור בחו"ל לבין ה- Mater Control בירושלים הוזמן והותקן תמיד בעמדת השידור כשעה וחצי (כמקדם ביטחון של ההפקה) לפני ה- Tip off ו/או ה- Kick off . התמונה הלוויינית לעומת זאת ולא חשוב על איזה לוויין הוזמנה רק 10 (עשר) דקות לפני שריקת הפתיחה למשחקים המשודרים ישיר ארצה בשל העלות הכספית הגדולה של כל שימוש שלנו ב- Transponder הטלוויזיוני הלווייני בעבור 10 הדקות הראשונות של השימוש בלוויין שילמתי כ- 1500 (אלף וחמש מאות) דולר . בעבור כל דקה נוספת עמדה העלות על כ- 45 (ארבעים וחמישה) דולר .העבודה שלי עם עשרות רשתות הטלוויזיה של EBU (מערב אירופה) ו- OIRT (מזרח אירופה) נשענה על Reciprocity , אמון , כבוד , ומקצועניות של שני הצדדים . שלי ושלהם . ההזמנות של התקנת עמדת שידור בהיכלי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל באירופה בעבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נעשתה ישירות ביני לבין ה- Host broadcaster . ה- Booking של זמן הלוויין והתקנת קווי ה- 4W נעשה בקפידה ע"י קצין התקשורת ללוויינים שלנו זאב שטוקהיים ז"ל (ואחריו יבד"ל שמואל כהן) עם אנשי "בזק" גבריאל "גבי" שקל ז"ל מהנדס התקשורת הבינלאומי , אברהם יצחק נגל ז"ל מנהל עמק האלה , ונחמן אלון ז"ל איש RTI . מעולם לא קרה שה- Host broadcasters של EBU ו- OIRT יפשלו. ו/או שאנחנו נפשל כשאירחנו אותם בזמנו בהיכל הספורט ביד אליהו. צריך להבין שהתקנת טלפון בינלאומי בעמדות השידור שלנו בחו"ל נועד לא רק לשמש גיבוי לקו השידור הראשי ה- 4W במקרה של תקלה אלא גם לצורך שיחות תיאומי ההפקה בין ירושלים ליעד השידור בחו"ל . במידה וקו השידור ה- 4W לא פעל מייד יכולנו להמשיך את התקשורת בינינו (בין ירושלים לבין עמדת השידור בחו"ל) לצורך קידום מהלכי ההפקה באמצעות הטלפון הבינלאומי וכל זאת עד שקו ה- 4W יתחיל לעבוד .

arbel 1

טקסט תמונה : 28 בינואר 1981 . בריסל בירת בלגיה. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בריסל בירת בלגיה שהוזמנה על ידי מה- Host broadcaster הבלגי הלא היא רשת הטלוויזיה RTBF. עמדת השידור כוללת את קופסת השידור ואת קו השידור ה- 4W (מימין) ואת מוניטור הטלוויזיה משמאל. השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית, "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל. אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל. משמאל, זהו המפיק ועוזר השדר שלו אמנון ברקאי. (התמונה באדיבות RTBF. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט תמונה (1) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות, מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 87 : 86. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור המאובזרת שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI בעמדת שידור משלו וסמוכה לעמדת השידור שלנו בהיכל יד אליהו. זיהוי משמאל לימין : ה- Floor manager של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דני גור אריה ז"ל, אנוכי, והשדר יורם ארבל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 6

טקסט תמונה (2) : 28 בינואר 1982 . היכל הספורט ביד אליהו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א – סקוויב קאנטו 87 : 86 . שלוש תמונות האלה מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI . זיהוי משמאל לימין : המפיק האיטלקי , השדר האיטלקי , נסים קיוויתי (איש הסיוע של הצוות האיטלקי באותו הערב ההוא) , והשדר יורם ארבל. האירוח הטלוויזיוני של צוותי השידור הזרים ע"י ה- Host broadcaster התבצע תחת נהלים וכללים מוקפדים של ה- EBU איגוד השידור האירופי .(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 7

טקסט תמונה (3) : 28 בינואר 1982. היכל הספורט ביד אליהו. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעבירה בשידור ישיר את משחק הכדורסל במסגרת גביע אירופה לאלופות מכבי ת"א מנצחת את סקוויב קאנטו 87 : 86. שלוש תמונות הבאות מתעדות את תפעול עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו ואת אירוח צוות השידור של הטלוויזיה האיטלקית RAI בעמדת שידור נפרדת שמיסדנו עבורם וסמוכה לעמדת השידור שלנו ביד אליהו. זיהוי משמאל לימין : השדר האיטלקי של RAI, נסים קיוויתי בעמדת סיוע לצוות האיטלקי, שני אנשי הקול סעדיה קאראוואני ומשה אלוני האחראיים בין היתר על חיבור קו השידור ה- 4W האיטלקי לקופסת השידור ושיגורו לרומא (כשעה וחצי בטרם שריקת הפתיחה), המאמן האיטלקי (בפרופיל), ויעקב שאלתיאל ז"ל מי שהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. עמדת השידור המאובזרת שלנו באולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי . אני (מימין) מנהל ועורך את השידור . יורם ארבל משדר (במרכז). לשמאלו של השדר זהו המפיק יוסי לנדאו . צלם ה- Close up התחתון המופקד על מצלמה מס' 2 הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי). הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג. הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מהימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן. (התמונה באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מדהים. ובכן , מה אתה אומר אריה מליניאק , התקשרו אליך יום אחד והודיעו לך שיותר אתה לא ממשיך לפרשן את מכבי ת"א…??? באמת אריה מליניאק ככה העניינים התנהלו אצלי…מישהו צלצל אליך והודיע לך שאינך יותר פרשן…באמת אריה מליניאק…מי בדיוק התקשר אליך… ??? מה אתה אומר…??? הפרשן המודח ההוא יודע היטב מדוע סולק על ידי מכֵּס הפרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הגיע הזמן לרסק ולנפץ את השמועות חסרות השחר האלה שמרחפות כבר סביבנו כ- 24 שנים כאילו מכבי ת"א עומדת מאחורי הדחתו. שקר וכזב. אריה מליניאק יודע היטב שלעו"ד שמעון מזרחי ולאיש ממכבי ת"א לא היה יד בדבר. הוא יודע היטב את הסיבות שהניעו אותי לסלקו לעַד מכֵּס הפרשנות.

המסמך המופיע לעיל מטעמו של אהרון ווייסברג ובו העלה אריה מליניאק את טיעוניו המגוחכים התפרסם בפני הציבור ב- 14 באפריל 2007 לפני כמעט 8 שנים. בין השנים 1981 ל- 1989 לא שידרנו מצ'כוסלובקיה וגם לא מברה"מ . זה היה די מזמן אולם אין פירושו של דבר כי חל עליו חוק ההתיישנות. 

אריה מליניאק ויורם ארבל. להעמיד דברים על דיוקם. 

ההצלחה הדרמטית של הבלוג הזה איננה רק בגל סקרנות המידע המתפרסם בו אלא גם בגלל אמינותו . מה שעשה אריה מליניאק במאמר "כאן תמו שידורנו . לילה טוב מירושלים" שהתפרסם – 14 באפריל 2007 ב- Ynet (בסיועו של בעל המאמר אהרון ווייסברג) – ראוי לכל גינוי . הכרזתו של אריה מליניאק בשעתו, "עשינו טלוויזיה מכלום", היא הכרזה שחצנית ריקה מכל תוכן שאין בה שְבָב אֶמֶת . שני אישים בלבד מר דן שילון ומר אלכס גלעדי רשאים להכריז בקול רם , "עשינו טלוויזיה מכלום" (הנוגעים לשידורי הספורט) . אני תמה על יורם ארבל שלא היסה ב- 2007 את אריה מליניאק ולא סתר אותו מייד. בכך הוא שותף לסלוגן הבלופרי הזה "עשינו טלוויזיה מכלום". באים שני אנשים ומשרבטים לעיתונאי כלשהו "עשינו טלוויזיה מכלום", והלה מדפיס זאת. רק אנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1968 רשאים להצהיר הצהרה כה בומבסטית "עשינו טלוויזיה מכלום" , משום שהם דן שילון ואלכס גלעדי באמת עשו טלוויזיה מכלום .

ליורם ארבל ואריה מליניאק לא הייתה מעולם כל יד בתכנון , בהפקה , בשיקולי העריכה ובעריכה עצמה , בניהול כלכלי ובדחיפת העגלה קדימה . תפקידם היה להחזיק במיקרופון ותו לאו . בעשור ה- 80 של המאה שעברה לא שידרנו למיטב זיכרוני בשל סיבות דיפלומטיות משתי המדינות הקומוניסטיות האלה שניצבו מאחורי מסך הברזל – צ'כוסלובקיה וברה"מ. למַעֵט פעמיים . אני מת לדעת אודות איזה עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ברה"מ ועל אודות איזה משחק ובאיזה מסגרת מדבר אריה מליניאק . אני מת לדעת על פי תיאורו של אריה מליניאק לאיזה אולם חשוך בדיוק ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה שניהם נכנסו , מה שמו של האולם החשוך (משחקי הבית של קבוצות כדורסל סובייטיות וצ'כוסלובקיות בגביע אירופה בכדורסל לקבוצות אלופות התקיימו תמיד בהיכלי כדורסל בעלי שם) , ומתי הדבר אירע , כשרבע שעה לפני תחילת המשחק הגיע שליח הדואר של אותה מדינה וחיבר את החוטים , ולבסוף שניהם הצליחו איך שהוא להרים שידור . להד"ם . צריך להבין שהטסת ציוותי שידור של חטיבת הספורט על ידי לחמש יבשות תבל התבססה על ביורוקרטיה קשוחה בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור והחלפת אינפורמציה בדוקה ותכתובות בפקסים , טלקסים , ושיחות טלפון עם רשתות הטלוויזיה ששימשו Host broadcaster ומארחות שלנו בחו"ל . מלאכת ההפקה שלי נעשתה בצורה מדוקדקת ומפורטת (ושקופה) במישורים הטכנולוגיים והלוגיסטיים על מנת שרשתות הטלוויזיה המארחות בכל חמש יבשות תבל יאשרו לי בכתב ויבטיחו את הענקת אמצעי השידור הדרושים לביצוע השידורים הישירים ארצה ויבטיחו ויאבטחו ללא פשרות את סיגנל שידורי הטלוויזיה מארצותיהם לאולפן בירושלים . במקביל פעלתי לקבל את האישורים הכלכליים , הכספיים , והלוגיסטיים מהבוסים שלי ובראש וראשונה מהמנכ"לים של רשות השידור והסמנכ"לים שלהם לענייני כספים . כל הטסת צוות שידור ללא יוצא מהכלל זקוקה להמלצת הבוסים שלי מנהל חטיבת החדשות ומנהל הטלוויזיה ולאישור סופי בכתב של מנכ"ל רשות השידור באשר הוא . המסמכים המוכיחים את ההליכים הביורוקרטיים הנוקשים הללו בשני המישורים בארץ ובחו"ל , נמצאים בידי .

טקסט מסמך : זוהי הצהרתו המגוחכת של אריה מליניאק ב- 14 באפריל 2007 לעיתונאי אהרון ווייסברג כפי שהתפרסמה באתר ynet באינטרנט. על סמך האמור לעיל היא נראית לי מופרכת מיסודה ולחלוטין. לא היה כזה דבר מעולם. סוג כזה של אירוח טלוויזיוני עלוב לא היה מקובל ב- EBU. לא אצלנו כשאנחנו אירחנו, ולא כשאנחנו התארחנו בחו"ל. אין דבר כזה בעולם כי רבע שעה לפני לפני תחילת המשחק מגיע שליח דואר בעיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם ומחבר שני חוטים באולם כדורסל חשוך (חשוך…? באמת…? היכן שחקני שתי הקבוצות…? האם הן התאמנו באולם חשוך לפני שריקת הפתיחה…?) ולבסוף אריה מליניאק מתפאר שהוא ויורם ארבל מצליחים איך שהוא להרים שידור שיגיע ארצה. לא היה כדבר הזה מעולם. (באדיבות ynet). 

הפעם הראשונה בה הפקתי הפקת טלוויזיה ממזרח אירופה ו- שידרנו ממדינה קומוניסטית הלא היא צ'כוסלובקיה , הייתה במאי 1981. שידרנו אז ישיר את אליפות אירופה בכדורסל בהשתתפות נבחרת ישראל (ולא מכבי ת"א) שהתקיימה בשתי ערים ראשיות מאוד מפורסמות בצ'כוסלובקיה , בראטיסלבה ו- פראג (ולא בעיירות נידחות) . ברור שהפקות כדורסל בינלאומיות כאלו ושידורים ישירים בחו"ל על ידי בהשתתפות נבחרת ישראל ו/או מכבי ת"א , דורשות הכנות יסודיות ופתיחת תיק הפקה טלוויזיוני עב כרס שכפוף לאין סוף פרוצדורות ואישורים כספיים – כלכליים בו מעורבים מנכ"ל רשות השידור , סמנכ"ל הכספים , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , וגם מנהל חטיבת החדשות . הפקות בינלאומיות יקרות שכאלו רוויות היבטים תוכניתיים , כלכליים (תשלום עבור זכויות שידורים) , טכנולוגיים (תשלום עבור שירותי עמדות שידור , קווי שידור , ושימוש בלוויינים) , ולוגיסטיים (מימון שהיית הצוות בצ'כוסלובקיה , מלונות , רכבים , כרטיסי טיסה הלוך חזור, ו- אש"ל) – והיא חייבת בתיעוד . אריה מליניאק לא היה נוכח ב- 1981 בבראטיסלבה ופראג מטעמִי כמנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צוות השידור הרשמי שלי בצ'כוסלובקיה מנה אז שני אנשים בלבד : המפיק יִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרְג והשַדָּר יוֹרָם אַרְבֵּל .

הפעם השנייה בה הפקתי שידור כדורסל ישיר ממדינה קומוניסטית הייתה בחלוף שמונה שנים , בינואר 1989 , כששידרנו ישיר ממוסקבה בירת ברה"מ את משחק הכדורסל בגביע אירופה לאלופות צסק"א נגד מכבי ת"א . הייתי נוכח בעצמי במוקד ההפקה במוסקבה ושוב אריה מליניאק לא היה שותף גם להפקה הזאת . התכנון המפורט והמדוקדק והקפדני של הפקות הספורט הבינלאומיות על ידי ובאחריותי (ללא יוצא מן הכלל) בין השנים 1980 ל- 2002 ושגשוגן בטלוויזיה מעולם לא נשען על שליפה מהשרוול . מעניין אותי מאוד לדעת אודות איזה הפקת כדורסל טלוויזיונית ובאיזה עיירה נידחת ב- ברה"מ ו/או בצ'כוסלובקיה בטרם נפילת הקומוניזם , עוסק אריה מליניאק . למעט 1981 ו- 1989 ואותם השידורים הישירים מבראטיסלבה , פראג , ומוסקבה – לא שידרנו אף פעם בעשור ה- 80 של המאה שעברה משתי המדינות ההן ולא ממדינות אחרות במזרח אירופה . כולם זוכרים כי משחקיה של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל בשנת 1977 נגד אלופת צ'כוסלובקיה זבריובקה ברנו ונגד אלופת ברה"מ צסק"א נערכו בבלגיה הנייטראלית . בחודש ינואר של שנת 1985 ושנת 1986 התמודדה מכבי ת"א נגד ז'אלגיריס קובנה פעמיים במסגרת גביע אירופה בכדורסל שוב על אדמת בלגיה . אינני רק אדם מסודר ובעל זיכרון טוב . לימיני ניצבים גם עשרות יומני השנה שלי יחדיו עם מאות תיקי ההפקה וספרי השידורים ופקודות המבצע בהם מקופלים משנתי הטלוויזיונית , ומונחים כלאחר כבוד בחדר העבודה שלי . אולי יואיל יורם ארבל (אם הוא קורא את הבלוג הזה) להזכיר לי ולרענן את זיכרוני על איזו עיירה נידחת בצ'כוסלובקיה ו/או ב- ברה"מ בטרם נפילת הקומוניזם מדבר בדיוק אַרְיֵה מלִינְיָאק . ה- Issue השני בו טוען  אריה מליניאק ב- 2007 בפני אהרון ווייסברג וב- 2009 בפני שלמה מן (ייגר מאייסטר) ב- "העין השביעית" כי עבודתו כפרשן כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית הופסקה לקראת סוף שנות ה- 80 במאה הקודמת . בעת ששימשתי מנהל חטיבת הספורט , מפני שאופן סיקורו לא היה כביכול לרוחם של אנשי מכבי ת"א – הוא דְבָר הֶבֶל וקשקוש מוחלט שחוֹק ההתיישנות טרם חַל עליו ועדיין לא מאוחר לטפל בו . הטענה כאילו מועדון מכבי ת"א בראשות עו"ד שמעון מזרחי התערב בשעתו אצלי וכי אנוכי נעניתי כביכול לפנייתם להדיח את אריה מליניאק – היא לא רק טענת סְרָק מצוצה מהאצבע אלא גם הלעזה בגדר הוצאת דיבתי רעה בפרהסיה . דברי להגנות ופטפטנות מוחלטים אודות עניין שלא היה ולא נברא . עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי היה פרטנר למו"מ טלוויזיוני עם רשות השידור מפני שייצג מועדון פאר בענף ספורט קונקרטי . כאן זה התחיל ופה זה נגמר . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו ממון למכבי ת"א תמורת השידורים הישירים ועבור הזיכיון להראות אותה בטלוויזיה . איש מאנשי הוועדות המארגנות השונות בארץ לא היה רשאי ולא היה יכול להתערב במבנה חטיבת הספורט של הטלוויזיה , במשימות השידור שלה , ובהתאמת כוח האדם שלה למשימות השידור השונות שניצבו בפניה . ברור שכל איש וועדה מארגנת כזה ו/או אחר בוועדה כזאת ו/או אחרת שהיה מנסה להתערב בקביעת השדרים ו/או הפרשנים בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה נזרק עַל יָדִי וע"י ההנהלה שלי מכל המדרגות . כולל שמעון מזרחי ו/או דֵיוִויד פֶדֶרְמַן . הייתי מנתק מהם מגע מייד . שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן הם אזרחים הגונים שהקשר שלי עמם היה עסקי בלבד . ניצבנו משני צידי המתרס . אני רציתי לשדר אותם ישיר והם ביקשו בתמורה מה שיותר ממון בעבור זכויות השידורים . הקשרים שלי עמם כפי שנאמר כבר לא פעם אחת היו מקצועיים ולא חברתיים .מעולם לא נפגשנו באירועים פרטיים .  אריה מליניאק יודע היטב מדוע הודח וסולק על ידי מכס הפרשנות . לסיבת סילוקו מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הישראלית אין כל קשר עם חוזי השידור שלנו עם מכבי ת"א . גם משה גרטל יודע היטב מדוע הודח על ידי ממחלקת הספורט בשנת 2000 .

חלפו מאז שנים רבות . הדבר היחיד שמטריד אותי כיום היא איזו סיבה הייתה לאריה מליניאק בזמנו לשגר טקסט קרתני , פרובינציאלי , נבוב , ושגוי לעברם של אהרון ווייסברג ושלמה מן ? מה הניע אותו לעסוק אז בכזבים ועוד על חשבוני ? מה דחף אותו לצעוק בקול רם "אני…אני…אני…" כשזה לא היה הוא ? מה מניע בכלל אנשים לטפוח על השכם של עצמם מבלי שהם ראויים לכך ? מה הניע בשעתו את אהרון ווייסברג ושלמה מן להפיץ בלופים ו- אינפורמציה לא נכונה ובלתי בדוקה שנמסרה להם ע"י משה גרטל ואריה מליניאק, ורק אח"כ לפנות אל חלק אחר מהנוגעים בדבר כדי לברר עמם אם האינפורמציה הבלתי נכונה היא נכונה . בלתי מתקבל על הדעת .

yoash 4

טקסט מסמך : 2 בנובמבר 2009 . "ביטאון "העין השביעית". העיתונאי שלמה מן מפרסם ב- "עין השביעית" בלופים ו- אינפורמציה לא נכונה ובלתי בדוקה מפיו של משה גרטל ומפיו של אריה מליניאק ואח"כ רץ לבדוק עם אנשים אחרים את אמיתות הדברים. מגוחך. בלתי מתקבל על הדעת . (באדיבות "העין השביעית") .

ה- Issue הזה של עיתונאות ירודה שמדפיסה בלופים ואח"כ מבקשת לאזן אותם במתן זכות תגובה ל- "נאשמים" היא עסק בזוי בלתי מתקבל על הדעת . אף על פי כן עיתונות רדודה וירודה מהסוג הזה שווה דיון יסודי ומפורט באחד הפוסטים העתידיים . צריך להבין כיצד היא פועלת ואיך היא מניעה את עצמה . ואומנם כך ייעשה . אינני יודע אם דיון אנכרוניסטי כזה באמת מעניין את הציבור ביום הזה אולם הוא מעניין אותי וחשוב לי . אני מחויב להגן על האגפים שלי ולפוגג את הכזבים בטרם יהפכו לאמת צרופה גם אם חלפו מאז יותר מעשרים שנים. אינני איש טפלון . אני מחויב להסיר את הכתמים שמישהו לכלך אותי בהם בפרהסיה . ואנוכי עושה זאת .

סוף הפוסט מס' 477.

"מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (ספר "דניאל" פרק ה' פסוק 25). האם זהו הפירוש לתבוסתה של אלופת ה- Euroleague מכבי ת"א שלשום (יום חמישי – 12 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו ל- אלבה ברלין 59 : 66. פוסט מס' 476. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 476 : הועלה לאוויר במוצ"ש – 14 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

"מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וֹפַרְסִין" (ספר "דניאל" פרק ה' פסוק 25). האם זהו הפירוש לתבוסתה של אלופת ה- Euroleague מכבי ת"א שלשום (יום חמישי – 12 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו ל- אלבה ברלין 59 : 66. פוסט מס' 476. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 476. כל הזכויות שמורות.

alex 7

טקסט תמונה : קיץ 1977 . הימים ההם – הזמן ההוא . משרד מחלקת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי , כלכלן רשות השידור צבי ברק , ואנוכי יואש אלרואי . בגבו איש לא מזוהה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 8

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 באפריל 1977 . היכל "Pioneer" ב- בלגראד בירת יוגוסלביה הגדולה . אלכס גלעדי (מימין) וקפטן מכבי ת"א טל ברודי (אוחז ביד ימין שלו בגביע אירופה) בתום השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בו גברה מכבי ת"א על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירג'י ווארזה 78 : 77 , וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע . בסיומו של אירוע העַל ניצבו הטלוויזיה הישראלית הציבורית וקבוצת מכבי ת"א שלובות זרוע יחדיו ברום דוכן המנצחים הספורטיבי והטלוויזיוני האירופי והישראלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : "מנא מנא תקל ופרסין" . האם זהו הפירוש לתבוסתה של אלופת ה- Euroleague מכבי ת"א שלשום (יום חמישי – 12 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו ל- אלבה ברלין 59 : 66. פוסט מס' 476 . כל הזכויות שמורות .

צירוף מקרים . במשך כל יום חמישי האחרון (12 בפברואר 2015) הייתי עסוק מהבוקר ועד תחילת מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בשמונה בערב בלימוד תורה ו- תנ"ך , ובתוכם , קריאת הספר הקשה והמסובך "דניאל" (חלקו כתוב בארמית) . הפירוש הפוליטי של דניאל את הסלוגן שכתבה יד נסתרת על הקיר "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" ׁ(ספר "דניאל" פרק ה' פסוק 25) בעת משתה גדול ממדים של המלך בלשאצר בנו של נבוכדנצאר מקימה של מלכות בבל הוא תמצית הספר . דניאל , יהודי מיועצי הממלכה הקרובים ביותר למלך הכל יכול בלשאצר , מְפַרְשֵן פרשנות אמיצה ומרחיקת לכת ללא כחל ושרק . דניאל קובע כי הסלוגן "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" שנכתב בידי יד נעלמה בעת הסעודה המלכותית רבת מוזמנים שערך המלך בלשאצר , מבשר את קיצה המדיני והצבאי של מלכות בבל האדירה , ואת עלייתן של המעצמות מדי ופרס על חשבונה ובמקומה . הספר "דניאל" קשה לקריאה ולהבנה מפני שחלקו כתוב כאמור בארמית . הייתי חייב לקרוא אותו בסיוע פירוש ותרגום .

משהתחיל השידור הישיר בערוץ 10 של המשחק מכבי ת"א – אלבה ברלין (59 : 66 לטובת אלבה ברלין) אנוכי שם לב כי הפרשן גור שלף מספר לשדר המוביל שלו ניב רסקין ו- גם לי בטרם שריקת הפתיחה כלהלן : "…מה שבטוח בהתמודדות הזאת הוא של- אלבה ברלין יהיה יותר קשה מאשר למכבי ת"א…" . על סמך מה הוא גור שלף מבסס  את המידע שיש בידיו ואת התחזית שלו ? הרי הכתובת הייתה חקוקה על הקיר זה מכבר בשני משחקיה האחרונים של מכבי ת"א נגד גאלאטאסאראיי במחזור ה- 6 ב- Top 16 באיסטנבול ונגד מכבי חיפה בליגת העל בהיכל הספורט ביד אליהו . מכבי ת"א אלופת ה- Euroleague ואלופת המדינה ניצחה אומנם בשני המשחקים האלה , 97 : 94 את גאלאטאסאראיי ו- 74 : 70 את מכבי חיפה , אולם עוד ניצחונות כאלה ואבדנו . אינני בונה בימים אלה על הצהרתו של גור שלף כי לאלבה ברלין יהיה קשה יותר מאשר למכבי ת"א . מכבי ת"א היא קבוצה פגיעה שמשחקת כדורסל צפוי ולעיתים לא רק לא מדויק אלא גם רשלני שמלווה בהרבה מאוד החטאות ואיבודי כדורים . מכבי ת"א משחקת משחק מפוזר מלווה ב- 18 (שמונה עשר) איבודי כדורים . זה המון . הסטטיסטיקה של שחקני מכבי ת"א בזריקות עונשין במשחק נגד אלבה ברלין איננה נוטה לה חסד. מדובר ב- 10 קליעות מוצלחות בלבד מתוך 19 ניסיונות ( % 52.6) . מה זה צריך להיות ? הרי מדובר בשחקנים פרופסיונאליים שמשתכרים משכורות עתק . מה כל כך קשה להטיל על השחקנים העשירים האלה חובת זריקת 1000 (אלף) כדורי עונשין בכל אימון ואימון ? ג'רמי פארגו למשל משתכר כ- 1.700000 (מיליון ושבע מאות אלף) דולר בעונת 2015 – 2014 ופוגע רק פעם אחת מתוך ארבע זריקות עונשין (% 25) במשחק נגד אלבה ברלין שלשום . בראיין ראנדל משתכר כ- 700000 (שבע מאות אלף) דולר בעונת 2015 – 2014 וקולע פעמיים מתוך חמש זריקות עונשין (% 40) . הקפטן יוגב אוחיון שמשתכר 400000 (ארבע מאות אלף) דולר בעונת 2015 – 2014 זורק פעמיים מקו העונשין ומפספס פעמיים . אילו ג'רמי פארגו , בראיין ראנדל , ו- יוגב אוחיון היו קולעים את נקודות העונשין שלהם (לסלים הביתיים שלהם) מכבי ת"א הייתה מנצחת את אלבה ברלין .

אין שום קורלציה בין ה- Pre Game Show המטריף והמגלומני בהיכל הספורט ביד אליהו שמציג את מכבי ת"א כקבוצת עַל (ואת השידור הישיר של ניב רסקין וגור שלף אפוף תקוות) לבין ה- Reality המתקיים מאוחר יותר על הפרקט . הריאליזם מציג מציאות שונה וגם די מוכרת . בלעדי סילבן לנדסברג החולה וגיא פניני המושבת בשל פציעה קשה (קריעת גיד אכילס) מכבי ת"א היא בעצם קבוצת כדורסל אמריקנית – יוונית חורקת . גם אלבה ברלין היא לא בדיוק קבוצת כדורסל גרמנית אבל אותי מעניינת קבוצת אוסף שחקנים האמריקניים ו- יווני אחד , וגם ישראלי אחד שנקראת מכבי ת"א . ככל שנוקפות הדקות אתה מבין באיזה בִּיצָה שקועים המאמן הראשי גיא גודס ושני עוזריו פיני גרשון ואלון שטיין . מכבי ת"א משחקת משחק כדורסל מגוחך מול קבוצה גרמנית מוגבלת ומשעממת . 1:30 דקה לפני תום הרבע השלישי צועדת אלבה ברלין ביתרון 41 : 48 והשדר ניב רסקין מנבא לי בקול נוגה כלהלן : "אני מרגיש שמסתבך…שהולך ומסתבך לו העסק…" . הוא צודק . מכבי ת"א מובסת במבצרה . האם התכוון ניב רסקין לגרסה ספורטיבית של מנא מנא תקל ופרסין ? האם מכבי ת"א פותחת את הנצרה ויורה רק אש בודדת ו- מכוונת ממשחק למשחק כפי שאמר מאמנה הראשי גיא גודס בתום משחק ההפסד לאלבה ברלין ? האם מכבי ת"א יורדת מגדולתה ומאבדת את כתר האלופה ? האם מכבי ת"א מפסידה את שלטונה ? והאם אחריות המחדל נופלת גם על עוזר המאמן פיני גרשון ? זעקות הניצחון שלו של ניב רסקין לפני שבוע באיסטנבול , "Winner shot" (כפול שלוש פעמים) אחרי הסל ההוא של ג'רמי פארגו 94 : 97 נגד גאלאטאסאראיי , נשכחו כלא היו .

אני מתבונן בדף הסטטיסטיקה של המשחק . ארבעה שחקני החיזוק האמריקניים של מכבי ת"א דווין סמית' , נייט לינהארט , בראיין ראנדל , ג'רמי פארגו , ו- היווני סופוקליס שחורציאניטיס – קולעים יחדיו את סך 59 (חמישים ותשע) הנקודות . מאזן דל בבית . אין אף ישראלי ברשימה .מדהים להיווכח כי אלכס טיוס , מארקז היינס , יוגב אוחיון , וג'ון אלכסנדר כלל לא קלעו .

משָם אני פונה לדָף הסטטיסטיקה של וועדת המדרוג הארצית ומגלה שמכבי ת"א למרות ההפסד היא עדיין הקבוצה של המדינה גם בחלוף 38 (שלושים ושמונה) שנים מאז הניצחון ההוא ב- 17 בפברואר 1977 על צסק"א מוסקבה 91 : 79 במשחק גביע אירופה לאלופות שנערך בעיירה הבלגית ווירטון . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה ו- היה זה ראש הממשלה יצחק רבין שהעניק לכך גושפנקה רשמית משפגש את אלופת ישראל בלשכתו בקרייה בתל אביב ב- 23 בפברואר 1977 והגדיר את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה הסובייטית צסק"א כניצחון דוד על גָּלִיָת .

maccabi 9

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977 . הימים ההם – הזמן ההוא . משרד ראש הממשלה בקרייה בתל אביב . ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (בן 55) מקבל ומארח את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בלשכתו לאחר הניצחון על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בתוצאה 91 : 79 בעיירה הבלגית ווירטון ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 . המשחק הזה הועבר מ- ווירטון בשידור ישיר ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אלכס גלעדי (אלכס גלעדי היה המפיק ו- שדר הטלוויזיה בווירטון) . יו"ר מכבי ת"א מר שמעון מזרחי (בן 38) מעניק תשורה לראש הממשלה יצחק רבין , את דגל המועדון . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקה רשמית . (לע"מ תמורת תשלום) .

באותו הערב ההוא של יום רביעי – 23 בפברואר 1977 נשלחתי מירושלים לתל אביב ע"י הבוס שלי אלכס גלעדי כדי לכסות את אירוע קבלת הפנים הממלכתי . ראש הממשלה יצחק רבין היה גאה בהישגה הספורטיבי של מכבי ת"א וגם נרגש . הוא השווה בנאומו בעת קבלת הפנים הממלכתית את ניצחונה של מכבי ת"א על האלופה הסובייטית לגבורתו של דוד בדו קרב שלו נגד גלית הפלישתי . ישבתי סמוך מאוד לראש הממשלה יצחק רבין יחדיו עם הצלם שלי מיכאל "מיכי" מולד והקשבתי לכל מילה שלו . יצחק רבין בעל קול רדיופוני איכותי סיים את נאומו הקצרצר . שחקני מכבי ת"א וראש הממשלה כבר הרימו כוסות יין לחיים , כשלפתע נזכר יצחק רבין בעוד פרט , אותו הוסיף כלהלן "…ו- אני רוצה לציין שהניצחון של מכבי ת"א הושג טיפ טיפה גם בסיוע אמריקני" , וסימן בכף ידו את הרווח הקטן שבין האצבע לאגודל . ראה הספר בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי ואשר נקרא , "הקשר הסימביוטי" .

השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – אלבה ברלין 59 : 66 צבר רייטינג ממוצע של % 14.6 (שיא בעונה נוכחית) מלווה בשני Peaks בין 22.15 ל- 22.45 , % 15.5 ו- % 16.6 .

הערה 4 : קראתי את ביקורת הטלוויזיה המשתחצת והמופרכת של מר רוגל אלפר אודות סדרת הטלוויזיה "החשודה" בכיכובה של השחקנית היפה והמצוינת מָלִי לֵוִי – גֵרְשוֹן . מר עידו רוזנבלום הקדים אותי והשיב לרברבן כגמולו בפוסט חריף ומנומק היטב שהתפרסם במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" וכותרתו , "רוגל אלפר מה אתה יודע על טלוויזיה ?" . ביקורות טלוויזיה הנכתבות בעיתונות הכתובה ע"י כל מיני מבקרים ומבקרות הן אישיות לחלוטין . מתי מעט מהם מוכשרים . המבקרים והמבקרות הללו מביעים את חוות דעתם האישית אולם הטורים הופכים לבעלי חשיבות מפני שהם זוכים לתפוצה ונקראים ע"י עשרות אלפים .  רוגל אלפר הוא מבקר טלוויזיה לא חשוב ולא מוכשר אך מערכת עיתון "הָאָרֶץ" לוקחת על עצמה את האחריות ומעניקה לו מוניטין בעל כורחו (שהוא איננו ראוי לו) , וגם תפוצת יתר . אפוא רוגל אלפר המגוחך ואפוא מבקר הטלוויזיה הַדָגוּל ההוא של עיתון "הארץ" אהוד "אודי" אשרי ז"ל . אפוא רוגל אלפר הפתטי ואפוא אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל מבקר הטלוויזיה המרתק ההוא של העיתון "ידיעות אחרונות" ?

סוף הפוסט מס' 476.

פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה .עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (5). פוסט חדש מס' 475. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 475 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 10 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (5). פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות. 

פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 80 במאה הקודמת. הימים ההם – הזמן ההוא. בטרם מבצע שידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית את סדרת הגמר סל האחרונה של הכדורסל הישראלי , מכבי ת"א נגד הפועל ת"א , בהיכל הספורט ביד אליהו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי עורך ראשי ומפיק ראשי ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , בימאי הספורט והחדשות המצוין שלי יוֹאָב פֶּלֶג (במרכז) , והמפיק שלי יוסי לנדאו (משמאל) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

lapid 2

טקסט תמונה : סתיו 1979 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל (במרכז בז'אקט כחול) בראשית כהונתו מפגין את חיבתו לאוכל ואת חוסר חיבתו לצלמים שעוקבים אחריו ומצלמים אותו בעִתות הפנאי שלו . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה , רוּחָמָה אָיָילוֹן (ממושקפת) מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור , מאחוריה חבר הוועד המנהל אהרון פָּאפּוֹ , יוסף "טומי" לפיד , רעייתו שולמית לפיד , ו- שייקה איילון בעלה של רוחמה איילון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : התמונות המובאות על ידי בפוסטים השונים ב- בלוג כמו גם בסדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 הספרים שאני חוקר וכותב "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מעשירות את המֵידָע עבור הקוראים והופכות אותו למעניין ואמין יותר. אני עושה כל מאמץ לזהות עבור הקוראים את כל הנוכחים בכל התמונות ולא רק את גיבורי העלילה .

הערה 4 : אני מתחקר את פרופסור אליהוא כ"ץ מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967 .

קיימתי שיחות תחקיר לא מעטות הנוגעות לסדרת הספרים הנ"ל , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , עם פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (עוד רגע קט בן 89 , נולד ב- 31 במאי 1926 בברוקלין – ניו יורק) מקימה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה בשנים 1969 – 1967. שוחחנו בינינו גם אודות תפקידן של מצלמות הטלוויזיה באשר הן בסיקור אירועי הספורט הרלוואנטיים בשידורים ישירים, אלה שחושפות בעל כורחן שוב ושוב את טעויות השופטים . פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ נזעק ממקומו . "טוב שהזכרת לי…" , אמר וסיפר לי בהומור בשפת אמו באנגלית את הסיפור האמריקני הבא הדן בשופטי משחק הבייסבול :

Three baseball Umpires tell how they make their decisions about whether a pitch counts as a strike or not
 
"The first Umpire says : "I call it as it is
 
"The second says : "I call it like I see it
 
                    "The third says : "It ain't nothin' until I call

katz 1

טקסט תמונה : 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 42) ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשרדו בקומה ה- 5 בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . את התמונה צילם שרגא מרחב מוותיקי צלמי ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 5 : "גב האומה" בראשות ליאור שליין בערוץ 10 מביס במדידת הרייטינג ביום ראשון – 8 בפברואר 2015 את שידור משחק הכדורגל הישיר של ערוץ 1 , מכבי נתניה – מכבי תל אביב 3:3 .

רייטינג הוא שם המשחק בטלוויזיה . "גָב האומה" של ערוץ 10 בהנחיית הכוכב שלה לִיאוֹר שְלָיִין גנבה ביום ראשון – 8 בפברואר 2015 מנת רייטינג לא מבוטלת מערוץ 1 שעסק במקביל בשידור הישיר של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מנתניה , מכבי נתניה – מכבי ת"א 3 : 3 , בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר . "גָב אומה" של ערוץ 10 צברה כמות רייטינג ממוצעת של % 15.0 והורידה על הברכיים את מִשְדָר הכדורגל הישיר של ערוץ 1 שאָגַר רק % 8.0 בממוצע . מדובר בנתון מרומם רוח ואפוף תקוות של ערוץ 10 ומדאיג של ערוץ 1 . מדהים להיווכח שוב כי סילוקו של מאמן מכבי נתניה יוסי מזרחי והצבתו של רוני לוי במקומו זעזע וייצב לפי שעה את שורות המועדון . את אותו הטקסט ניתן לומר על קבוצת בית"ר ירושלים שהדיחה את מאמנה מנחם קורצקי ומינתה במקומו את גיא לוי . לפתע בית"ר ירושלים של גיא לוי מדורגת במקום הרביעי בטבלה ואילו מכבי נתניה של רוני לוי מעפילה למקום השביעי .

הערה 6 : פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. בלתי מתקבל על הדעת. 

השידור הישיר אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בערוץ 1 של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל בהיכל הספורט ביד אליהו , מכבי ת"א – מכבי חיפה 70 : 74 נפתח בפיאסקו של צוות השידור בראשות השדר אורי לוי והפרשן גור שלף אולם גם של עורך המשדר יגאל שמעוני , המפיק שלו אמיתי קארו , הבימאי שמואל שלזינגר , ועוזרתו לורה קורנפילד – והסתיים בקוריוז של שתי קבוצות מפוזרות ורשלניות המתמודדות על הפרקט . זה לא היה משחק. זה היה קרקס כדורסל מצד שתי המתמודדות בו אין שום מחויבות ליסודות המשחק של הפרט והקבוצה . אבל לא זהו לב העניין אֶמֶש . מדובר בפיאסקו אחר . לאנשי ערוץ 1 בעל זכויות השידורים של האירוע הנ"ל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74 (שילם 150000 / מאה וחמישים אלף שקל בעבור זיכיון השידור הישיר הנ"ל) היה ידוע למפרע ומראש כי מועדון הכדורסל של מכבי ת"א מתעתד לערוך בטרם שריקת הפתיחה אמש ביד אליהו טקס הוקרה מכובד לחמשת יקיריו , חמישה שחקנים וותיקים שהִיווּ בשעתו לפני המון שנים יחדיו עם חבריהם האחרים את אריסטוקרטיית הכדורסל של מועדון הפאר הזה , אלה ש- שירתו בנאמנות רבה את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה הקודמת : זְכַרְיָה עוֹפְרִי , יִצְחָק עַמָר , זוֹהָר כּהֵן , אָבְרָהָם חָסִיד , ודַוִד פְרִיש (לאריסטוקרטיה המכביסטית הזאת השתייכו בזמנו גם אָבְרָהָם שְנֵיאוּר ז"ל , רָלְף קְלָיִין ז"ל , ו- יבד"ל  מְנָחֵם קוּרְמָן ו- יְהוּדָה "קַנָבּוּס" וִוינֶר) . השַדָּר אורי לוי לא הכין את שיעורי הבית שלו . מדובר בשַדָּר מוביל עצלן ורשלן שזיהה בקושי רק שלושה מתוך החמישה . האיש לא זיהה כלל את אברהם חסיד ולא את יצחק עמר . הוא מרח , מלמל , משך זמן , וגמגם לציבור צופיו אינפורמציה כללית רדודה אודות השחקנים הספציפיים האלה של שנות ה- 50 במאה הקודמת . מרחן שכמותו . על פי השידור הישיר נראה כי השדר המוביל קלט את מֵידָע שמות השחקנים הוותיקים על פי הודעת ה- Public Address בהיכל . מה זה צריך להיות חוסר המוכנות ו- הזלזול הללו ? (מעניין אותי מה יאמר גוּר שֶלֶף בעוד כ- 20 (עשרים) שנים כאשר אגודת מכבי ת"א תערוך לו טקסט הוקרה ושדר הטלוויזיה לא יכיר ולא יזכיר את גדולת שמו בעת השידור הישיר…?).

מה כל קשה היה לאנשי ערוץ 1 להתכונן , להפיק , ולהכין תמונות סטילס מהימים ההם כדי להראות אותן לציבור הצופים שלהם ולספר לאותו הציבור ובעיקר לדור הצעיר מי היו השחקנים האלה , ו- כי זכריה עופרי (חבש אמש כיפה שחורה אמש בטקס ביד אליהו) הגבוה בשחקני ישראל ומכבי ת"א בעת ההיא , 1.91 מ' , נולד ב- 1932 ושיחק בקבוצת מכבי ת"א כבר ב- 1949 . זְכַרְיָה עוֹפְרִי (בן 83 היום) היה שחקן מפתח גם בנבחרת ישראל ושיחק 21 (עשרים ואחת) פעמים בשורותיה באליפות אירופה במוסקבה ב- 1953 ובאליפות העולם בברזיל ב- 1954 . מה כל קשה היה לספר לציבור הצופים כי דָוִד פְרִיש (1.85 מ') נולד ב-1935 ולבש את מדי מכבי ת"א מ- 1954 ואת אלה של נבחרת ישראל מ- 1959 . אָבְרָהָם חָסִיד אף הוא יליד 1935 (1.87 מ') שיחק בקבוצת מכבי ת"א על מרצפות המגרש הישן של האגודה ליד קולנוע אוֹרְיוֹן כבר בשנת 1953. כמוהו גם השחקן הוותיק יִצְחָק עָמַר . מה כל קשה היה לספר אמש לצופי ערוץ 1 כי זוֹהָר כּהֵן (יליד 1934) היה פרשן הטלוויזיה של השדר גִדְעוֹן הוֹד בשידור הישיר ההיסטורי הראשון ההוא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 13 בנובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד" של הדרבי התל אביבי בכדורסל בו גברה הפועל ת"א על מכבי ת"א 78 : 70. המשחק נערך על משטח עֵץ מתקפל במרחק 20 (עשרים) מטרים מהיציע המרכזי באצטדיון "בלומפילד" ונכחו בו כרבבת צופים . המשחק ההיסטורי ההוא רווי סקרנות ברחוב הספורטיבי הישראלי אושר לשידור ישיר ע"י ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . הסיקור אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) מהווה כישלון ומפלה של ערוץ 1 שהגיע לא מוכן לשידור הישיר אמש בהיכל הספורט ביד אליהו . נכון שהטֶקֶס המכובד לכבוד זְכַרְיָה עוֹפְרִי , דָוִד פְרִיש , אָבְרָהָם חָסִיד , זוֹהָר כּהֵן , ויִצְחָק עַמָר נמשך רק דקות ספורות אֶמֶש בהיכל ביד אליהו אולם ערוץ 1 למרות שהוא מצויד בכלים המתאימים לשִחְזוּר ההיסטוריה החמיץ את הדיווח ולא נהג באירוע הנכבד בכבוד . על פי מהלך השידור הישיר נראה כאילו הַטֶקֶס נחת על השדר המוביל במפתיע בשעה שהבימאי מר שמואל שלזינגר חשף פתאום ב- Close up אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב במרכז הפרקט בהיכל הספורט היד אליהו ואשר עונה לשם זכריה עופרי .

maccabi 6

טקסט תמונה (1) : 9 בפברואר 2015 . היכל הספורט ביד אליהו . בימאי הטלוויזיה שמואל שלזינגר מעלה לפתע לאוויר במרכז ה- Frame ב- Close up תמונה של אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב על הפרקט בהיכל . מתברר כי האיש הוא זכריה עופרי מגדולי שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בעשורי ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה . מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ערך לו ולעוד ארבעה שחקני עבר (יצחק עמר, זוהר כהן, אברהם חסיד, ודוד פריש ) טקס הוקרה מרשים בטרם המשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70 . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

maccabi 7

טקסט תמונה (2): 9 בפברואר 2015 . היכל הספורט ביד אליהו . בימאי הטלוויזיה שמואל שלזינגר מעלה לפתע לאוויר במרכז ה- Frame ב- Close up תמונה של אזרח ישראלי בן 83 עטור זקן לבן וחובש כיפה שחורה ניצב על הפרקט בהיכל . מתברר כי האיש הוא זכריה עופרי מגדולי שחקני הכדורסל של מכבי ת"א וישראל בעשורי ה- 40 ו- 50 של המאה שעברה . מועדון מכבי ת"א בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ערך לו ולעוד ארבעה שחקני עבר (יצחק עמר , זוהר כהן , אברהם חסיד , ודוד פריש ) טקס הוקרה מרשים בטרם המשחק מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70 . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

ofri 1

טקסט תמונה : 1952 . זכריה עופרי שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל לפני 63 (שישים ושלוש) שנים . (התמונה הזאת ותמונות נוספות של הצלם המנוח אליהו עטר ז"ל הוענקו לי באדיבות מר דן פתיר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מֵילָא החלטורה שאורי לוי נוטל על כתפיו אמש ללא כל סמכות אבל היכן העורך שלו יגאל שמעוני שמרשה לו לחֲלְטֵר ככה…??? היכן המפיק אמיתי קארו…??? היכן הבימאי שמואל שלזינגר ועוזרתו לורה קורנפילד…??? היכן מנהל ערוץ 1 אלי בבא שמרשה לפיאסקו שכזה להתחולל בין שורותיו…??? היכן המפקד העליון של רשות השידור המנכ"ל יונה וויזנטל …??? מדובר בעיתונאות נֶפֶל . במריחה . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א והניצב בראשו היו"ר עו"ד שמעון מזרחי ראויים להערכה רבה ביותר על הוקרתם הפומבית את חמשת שחקני העבר שלהם . מועדון כדורסל שיודע להעריך את עברו נשקף לו עתיד מבטיח .

הנה תזכורת מצולמת על רגל אחת בעבור קוראי הבלוג בעיקר הצעירים , "דור שלא ידע את יוסף" , אודות חמשת שחקני הכדורסל ההם של מכבי ת"א בעשורי ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה : זכריה עופרי , דוד פריש , אברהם חסיד , זוהר כהן , ויצחק עמר .

basketball israel team 11

טקסט תמונה :  מאי 1953 . החמישייה הקלסית של נבחרת ישראל באליפות אירופה במוסקבה בשנת 1953 . זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א , בן 21 , גובהו 1.91 מ') , מרסל חפץ (הפועל חולון גובהו 1.85 מ') , פרדי כהן (הפועל חולון גובהו 1.81 מ') , שמעון "צ'ינגה" שלח (הפועל ת"א , גובהו 1.76 מ') , אברהם שניאור (מכבי ת"א , גובהו 1.87 מ') . (באדיבות ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי).

maccabi 3

טקסט תמונה : החמישייה הקלאסית של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א במחצית הראשונה של שנות ה- 50 של המאה הקודמת . זיהוי העומדים משמאל לימין : אברהם שניאור (3) , יצחק כספי ז"ל , יהודה "קנבוס" ווינר (10) , המאמן יהושע רוזין ז"ל , מנחם קורמן (6) , מר י. שטהל יו"ר אגודת מכבי ת"א (מייסד ומנהל חברת הביטוח "מנורה") , זכריה עופרי (9) , אפרים אטלס ז"ל , ורלף קליין (11) . (התמונה באדיבות מנחם קורמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה :  סייעו לי בזיהוי הנוכחים מנחם קורמן ואפרים אטלס .

maccabi 4

טקסט תמונה : סתיו 1961 . מגרש המרצפות של מכבי ת"א ליד קולנוע "אוריון" הישן . זאת הקבוצה שזכתה בסיומה של אותה עונה 1962- 1961 מחדש באליפות המדינה והקדימה את הפועל ת"א. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צבי אבידן (אבא של אמנון אבידן) יו"ר מחלקת הכדורסל , המנהל שמואל "שמלוק" מחרובסקי , משה גולוביי , צביקה אייזנבוים , אברהם חסיד , יעקב אדליסט , סבי בן בסט , דוד פריש , תני כהן מינץ , והמאמן יהושע רוזין . זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : אמנון אבידן (בנו של יו"ר המחלקה) , אברהם נתנאל , גדעון פרייטאג , וזוהר כהן . (התמונה הוענקה לי באדיבות מר שמואל "שמלוק" מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי .

maccabi 5

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 50 של המאה הקודמת . מגרש המרצפות הישן של מועדון מכבי ת"א ליד קולנוע אוריון . זוהי קבוצת מכבי ת"א אלופת המדינה בכדורסל . זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין ז"ל , רלף קליין ז"ל (11) , דוד פריש (12) , יעקב אדליסט ז"ל (6) , תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל (4) , אברהם שניאור ז"ל (3) , יצחק עמר (8) , והשחקן הלובש את גופייה מס' 15 הוא כנראה צבי אייזנבוים . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שבתאי "סבי" בן בסט (14) , יעקב מילשטיין (10) , גדעון בירנבוים (5) , אהרון "אהרונצ'יק" קפלן (7) , אברהם חסיד (13) , וזוהר כהן (9) . התמונה הוענקה לי באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי). הערה : סייעו לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שמואל "שמלוק" מחרובסקי ושבתאי "סבי" בן בסט .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי , "הקשר הסימביוטי". הספר שדן בהתקשרות ההיסטורית בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2006 – 1969 הוא אחד בסדרה רחבת היקף של 13 ספרי טלוויזיה שאני חוקר וכותב וקרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" (בעולם ובארץ) . המחקר והכתיבה אמורים להסתיים ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020 .

maccabi 1

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח במשך 37 שנים 2007 / 2006 – 1970 / 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי . החלטתי להציב במרכז השער הקדמי של כריכת הספר עב הכרס תמונה שצולמה ע"י לע"מ ב- 23 בפברואר 1977 בעת קבלת פנים ממלכתית שערך ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בלשכתו בקרייה בתל אביב לכבוד קבוצת מכבי ת"א שישה ימים לאחר ניצחונה ב- 17 בפברואר 1977 בעיירה ווירטון ב- בלגיה על אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה 91 : 79 . בתמונה הזאת שצולמה כאמור ב- 23.2.1977 נראה היו"ר שמעון מזרחי מעניק את דגל המועדון לראש הממשלה יצחק רבין (מימין נראים טל ברודי מוחא כף ויועץ ראש הממשלה לתקשורת דן פתיר . הטקסט שחיברתי לצורך הבהרת "רוח" התמונה היה בתומו , כלהלן : "הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את מכבי ת"א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין נתן לכך גושפנקא ממלכתית רשמית" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

maccabi 2

טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר שחקרתי וכתבתי בשנים 2014 – 1998 בן כרבבת עמודים וקרוי "הקשר הסימביוטי" . הספר דן ועוסק בקשר ארוך טווח (במידה רבה קשר טלוויזיוני חסר תקדים בשל אורכו בין רשת שידור כלשהי לבין קבוצת ספורט כלשהי – בארץ וגם בעולם) בשנים 2007 – 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בראשות היו"ר עו"ד שמעון מזרחי . הטקסט בתחתית התמונות מעניק לקורא את האינפורמציה הנוגעת למקום והזמן של תיעוד התמונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

צפיתי אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בחוסר עניין בשידור הישיר אמש של ערוץ 1 את משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 70:74 . מדובר בקוריוז . משחק כדורסל חפיפניקי , לא מאורגן , רשלני , מפוזר , ומגוחך של שתי הקבוצות שאיבדו יחדיו 32 כדורים . מאמן מכבי ת"א גיא גודס צריך להיות מוטרד . השחקנים שלו שמשתכרים משכרות עתק בעונת 2015 – 2014 , למשל ג'רמי פארגו 1.700000 (מיליון ושבע מאות אלף) דולר ו- בראיין רנדל 700.000 (שבע מאות אלף) דולר , ואחרים שמשתכרים אף הם משכורות יפות , מפגינים תצוגה שטחית ועלובה . מוזר , 7:20 דקות לפני תום הרבע השני צועדת מכבי חיפה ביתרון עצום של 33 : 12 (עשרים ואחת נקודות הפרש) על פני מכבי ת"א . אולם מכבי חיפה היא בסופו של דבר קבוצת כדורסל שעשויה מקורי עכביש . למרות חולשתה הנוראית של מכבי ת"א הצפויה והמשעממת מכבי חיפה לא מסוגלת לנצל זאת ומפסידה בסיום 70:74 . אני מעיין בדף הסטטיסטיקה של המשחק (מתפרסם רק בעיתון "ידיעות אחרונות") ומגלה שמכבי ת"א קלעה רק 16 פעמים מ- 42 ניסיונות קליעה שלה לשתי נקודות (% 38) , 7 פעמים מ- 23 ניסיונות לקליעה לשלוש נקודות (% 30.4) , 21 פעמים מ- 31 בקליעות עונשין (% 67.7) , ואיבדה 15 כדורים . מאזן דל . מכבי חיפה קלעה 22 פעמים מתוך 49 ניסיונות לשתי נקודות (% 44.8) , צלפה רק 5 פעמים מ- 25 ניסיונות לקליעה לשלוש נקודות (% 20 בלבד), 11 מ- 18 ניסיונות לקליעות עונשין (% 61.1) , ואיבדה 17 כדורים במהלך המשחק .

בהפסקת המשחק מעלה עורך המשדר מר יגאל שמעוני פנל תמוה בהשתתפות המנחה עמית הורסקי , רוני בוסאני , ודורון ג'מצ'י שלבוש לְבוּש שְלוּמְפֶּרִי כמו תלמיד בקייטנת נופש (היכן המלבישה גב רחל יוסף ?). עמית הורסקי תוהה בהפסקה בקול רם, "איך אפשר להסביר את הפתיחה הזאת של מכבי ת"א, רק סל אחד מהשדה ברבע הראשון ו- 7 איבודי כדורים…?", ומוסיף , "מה קרה למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל מול מכבי חיפה…?" . רוני בוסאני מסכם זאת כך : "…מכבי ת"א בנוקיה כשאתה נותן לה היא חוזרת…" (המחצית הסתיימה בתוצאה 36:41 לזכות מכבי חיפה לאחר שהובילה כבר ביתרון 12:33) . ממש פרשנות דגולה . גם דורון ג'מצ'י לא מבריק ומפרשן לצופיו טקסט ארוך, כבד, מסורבל , ומגושם שבעצמו דורש פרשנות על פרשנות . כך משיב דורון ג'מצ'י לשאלתו של עמית הורסקי : "זה לא פשוט את הדינמיקה שמכבי ת"א עוברת ממשחקים רצופים ב- יורוליג בחוץ, לבוא מרוכזת למשחק ליגה שהוא לכאורה אתה יודע בינינו, הוא פחות אטרקטיבי , הוא פחות מעניין , מכבי ת"א לכאורה בלא מעט משחקים שראינו אותה פה , באה אחרי אירופה לכאן , היא רוצה לראות עת עצמה יותר מְגוּרָה ע"י זה שהקבוצה השנייה מובילה עליה, לא ב- 21 נקודות הפרש, אבל בסופו של דבר מכבי ת"א חזרה קודם כל דרך ההגנה ואח"כ דרך ההתקפה עם פחות איבודי כדורים ובטח פחות מתן הזדמנות שנייה למכבי חיפה" . רוני בוסאני ודורון ג'מצ'י לא עברו שום הכשרה של פרשני כדורסל. הם אומרים כלום. שניהם אינם מבארים דבר לצופים שלהם .

maccabi 2

טקסט תמונה : יום שני – 9 בפברואר 2015 . עמדת הפנל של ערוץ 1 אמש בהיכל הספורט של יד אליהו . רוני בוסאני (מימין) והנוֹפֶש שלָבוּש באופן שְלוּמְפֶּרִי דורון ג'מצ'י שחושב שהגיע לנאום ב- קייטנה . היכן המלבישה של ערוץ 1 גב' רחל יוסף ? אין שום מתאם ו- קשר בין מוסד פרשנות הכדורסל בטלוויזיה לבין שני הנוכחים בתמונה. (צילום ב- iphone  מערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

שידור הכדורסל הישיר של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) מהיכל הספורט ביד אליהו הניב רייטינג ממוצע סביר של % 5.1 ו- Peak גבוה של % 8.6 בסיומו .

הערה 7 : השידור הישיר ב- Eurosport של משחק הגמר המשעמם על אליפות אפריקה לאומות בכדורגל בגיניאה המשוונית , חוף השנהב נגד גאנה (תחת שרביט אימונו של אברהם גרנט) הניב תוצאה טלוויזיונית בינונית בעיקר בשל מיקום מצלמות מובילות נמוכות מידי , ושימוש מוגבל ו- דַל בהילוכים חוזרים . לעומת זאת סיקור ריטואל בעיטות ההכרעה מ- 11 מטרים בין שתי הנבחרות היה מעולה כמו גם כיסוי שמחת הניצחון של שחקני חוף השנהב (זכו 8:9) ותוגת ההפסד והבכי המר של שחקני גאנה . נוכחותו של ספ בלאטר הנשיא השוקע של FIFA במשחק הגמר המדובר תאם את רמת המשחק . אין שום מקור להשוואה בין איכות ורמת הסיקור הטלוויזיוני של אליפויות אירופה לאומות בכדורגל לבין אלה של אפריקה ו/או דרום אמריקה .

הערה 8 : המקלדת הארוטית ושפת הגוף של מר בני ציפר שהתאהב ברעיית ראש הממשלה גב' שרה נתניהו בעת עריכת הריאיון עמה עבור עיתון "הָאָרֶץ" עיתון הבית שלי (יום שישי – 6 בפברואר 2015) – הפיקו התרשמות מביכה. בני ציפר כותב לקוראיו ולי בכותרת הפוסט שלו , "שרה נתניהו אירחה אותי השבוע בביתה והתגלתה לי כאישה בעלת נוכחות מסחררת" .  בגוף הפוסט הוא רושם כלהלן , "שרה נתניהו היא אישה מושכת", ומוסיף, "השעתיים במחיצת זו (שרה נתניהו) שכולם אוהבים לשנוא עפו בלי משים , כמו בהצגה מרתקת שבה אתה מוקסם משחקנית טובה המגלמת תפקיד קלסי של מלכה או של אישה גדולה. והיא גילמה לפניי את התפקיד באופן שהשאיר אותי פעור פה", ומדגיש, "הפחד מן האישה הארוטית (שרה נתניהו) ולדעתי סביב הפחד הזה מן האישה הארוטית , נבנתה כל המערכת המגובבת של עלילות שרה נתניהו", וממשיך, "שכן לראשונה בתולדות ישראל בראש המדינה אדם צעיר יחסית שחי בזוגיות פעילה מבחינה מינית, עם אישה צעירה שהיא. בראש וראשונה אישה ואם צעירה. בכל מדינה אחרת נחשב הדבר הזה למקובל ביותר ולחביב. לא כאן, בארץ שלא הצליחה לנתק את עצמה מן התסביך היהודי הרואה ביחסים ארוטיים בין בני זוג דבר שיש להסתירו מהעין כאשר אתה איש ציבור , ומה לעשות ששרה נתניהו היא בעלת נוכחות שאי אפשר להסתירה. זה חטאה המרכזי" . האמת אין לי שום זכות לכפור ב- זכותו של בני ציפר להתפעם ולהסתחרר ארוטית ממושא הריאיון שלו גב' שרה נתניהו כפי שהתפעם והסתחרר , ונתן לכך ביטוי ברשימתו הפתטית בעיתון "הֶאֶרֶץ" לפני כמה ימים .

הערה 9 : פרסום התמונות הרבות בבלוג נשען על השגת אישורים מתאימים מהגורמים הרלוואנטיים והענקת קרדיט ואשראי מקובלים לבעלי התמונות . אולם יחד עם זה אני מבקש לציין כי חרף המחקר והכתיבה בני שנים ארוכות המרכיבים את כתיבת הבלוג (מודגש כאן כי הבלוג איננו נכתב למען מטרות רווח כספי ו/או לטובת רווח מסחרי) ייתכן ונעשו שגיאות ו/או טעויות באיתור וזיהוי בעלי התמונות . אני מודה מראש לכל בעל זכויות של תמונה כזאת ו/או אחרת המתפרסמת בבלוג , באם ייאות ויפנה אלי , כדי לתקן ולעדכן אותי בנוגע לתמונות שהוא חושב שהן דורשות תיקון והכנסת פרטים רלוואנטיים חדשים .

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  

פוסט חדש מס' 475 : הפוסט הקונקרטי הזה המועלה לאוויר ב- 9 בפברואר 2015 (מבוסס בתוכנו גם על פוסט מס' 139 שהועלה לאוויר בשעתו ב- 13 בינואר 2013).

–  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  – 

פיאסקו של ערוץ 1 אמש (יום שני – 9 בפברואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל מכבי ת"א – מכבי חיפה 74 : 70. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה ממלאת את ייעודה הציבורי כפי שמצופה ממנה. פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים שמכיל כ- 5000 (חמשת אלפים) עמודים. עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיה. ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות.

פרקים מהספר כּוּר מחצבתי קיבוץ אפיקים (מכיל כ- 5000 עמודים) : עיקרון הדבקות במשימה בקיבוץ ובטלוויזיהימי התום והפשטות. תקופה שחלפה לבלי שוב. מנהיגות. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 475. כל הזכויות שמורות. 

מנהיגות היא תמיד מנהיגות בכל תחום : בהוראה וחינוך, בחיי קהיליית הקיבוץ, בצבא, וגם בטלוויזיה.

כאמור מעט אנשים עצבו אותי והשפיעו עלי בחיי . אני חושב שמעט מאוד אנשים מעצבים גם את דמותם של מרבית האנשים האחרים שאני מכיר. בקיבוץ אפיקים היו אלה אבא שלי חקלאי עובד אדמה חרוץ ומספויניק והרפתן רודיק לווין. אנשים בעלי יושרה מושלמת ודבקות עילאית במשימה. בטלוויזיה היו אלה דן שילון, אלכס גלעדי, ומוטי קירשנבאום. אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ וגם בעולם . בשירות הצבאי שלי בחטיבת "גולני" לפני כ- 60 (שישים)שנים השפיעו עלי יותר מכל – לא מג"דים , מח"טים , אוגדונרים , ורמטכ"לים – אלא המ"כ שלי בטירונות יהושע מיצמאכר ממושב שדה יעקב וזאב שטרנהל (היום פרופסור זְאֵב שְטֶרְנְהֶל) שהיה המ"מ שלי בקורס מכי"ם בג'וֹעָרָה ומפקדי במלחמת "מבצע קָדֵש" באוקטובר – נובמבר 1956 במלחמה ההיא נגד מצרים . סגן זְאֵב שְטֶרְנְהֶל הוביל את המחלקה שלי (מחלקה מס' 1) בקורס מ"כים בעת מבחן המנהיגות העליון והקשה ביותר, מבחן ההסתערות על המוצבים המצרים המבוצרים וממוקשים תחת אש , ובסופו כיבוש מוצב 27 ברפיח ע"י פלוגת המ"כים (המ"פ היה מפקד ביה"ס למ"כים בג'וֹעָרָה רב סרן זאב עופר) . גדוד 12 של חטיבת גולני כבש את שלושת המוצבים הקיפודיים – פלוגתיים של הצבא המצרי 25, 27, ו- 29. זְאֵב שְטֶרְנְהֶל ויְהוֹשֻעַ מִיצְמָאכֶר שני חיילים מבוגרים ממני בשנתיים אולי שלוש שהפכו בגיל כה צעיר למופת של מנהיגות ובעלי דוגמא האישית . שניהם היו מנהיגים צבאיים שראו בכל חייל באשר הוא ראשית דבר אדם ולא "מכונה צבאית" ו/או "רכוש צבאי" של הממסד. הלכתי אחריהם באֵש ובמים. לא רק אני. אתה מחרף את נפשך למוות לא בעבור הדגל , לא בעבור ראש הממשלה דוד בן גוריון וגם לא בעבור הרמטכ"ל משה דיין אלא בעבור הקרובים והסמוכים אליך, אלה שצועדים לידך בקו האֵש הקדמי בעת ירי תוך תנועה לעבר היעד המבוצר. אתה מוכן להקריב את חייך בעבור החברים שלך שמסתערים לידך תחת אֵש ובשביל המפקדים שלך כזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר . אלה שיקבלו את ההחלטות הנכונות בעת הקרב ויעמדו לצִדְךָ בעת צָרָה ברגעים המכריעים . הרֵעוּת ואחוות הלוחמים ש- שוררת בין החיילים הקרביים בכיתות , במחלקות , ובפלוגה מתפתחת בעת החיים יחדיו באימונים הקשים , במסעות הארוכים , בסחיבת אלונקות , בניווטי לילה , בשכיבה במארבים בלילות חשוכים וקרים ללא שינה , ובחינוך הצבאי למשמעת , מורשת , ודבקות במשימה שמנחילים מפקדים לחייליהם ברמה של מ"כים , סמלים , ומ"מים . לרֵעוּת והאחווה הזאת בין החיילים אין תחליף בשעת קרב . שיא אומץ הלֵב בקרב מוצא את ביטויו בכך שאתה מתגבר על הפחד הנוראי לאבד את חייך ונכון להתרומם מהקרקע ולהסתער חשוף לעבר היעד המצרי מול מקלעי "אלפא" רושפי אֵש של האויב ומול אֵש של מרגמות 81 מ"מ ו- 120 מ"מ . אתה עושה זאת יחדיו עם רֵעיך ובעבור חבריך והמפקד המוביל שלך . הייתי מוכן להקריב את חיי למען חבריי ומפקדי זאב שטרנהל . זה היה החינוך שקיבלתי לפני כ- 60 (שישים) בחטיבת "גולני" מזאב שטרנהל ויהושע מיצמאכר ועל פיו גם אנוכי אימנתי וחינכתי את החיילים שלי לאחר שהוסמכתי ל- מ"כ ומאוחר יותר לקצין בגדוד 12 של חטיבת גולני .

טקסט תמונה : זאב שטרנהל המ"מ שלי בקורס מפקדי כיתות של חטיבת גולני בג'וערה ב- 1956 ומפקדי הנערץ במלחמה  של "מבצע קדש" נגד מצרים באוקטובר – נובמבר 1956. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : יהושע מיצמאכר המ"כ שלי בטירונות בגדוד 12 בחטיבת גולני . היה מפקד בדרגת רב טוראי משכמו ומעלה. מאוחר יותר נשלח ע"י החטיבה לקורס קצינים בבה"ד 1 בכפר סירקין . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1958 . אנוכי קצין קרבי בגדוד 12 של חטיבת "גולני". המג"ד שלי ב- 1958 היה סא"ל אורי ביידאץ' מהמושבה יבניאל. המח"ט היה אל"מ אהרון "ארווין" דורון . המג"ד הרביעי והאחרון שלי בשירות הסדיר בגדוד 12 היה סא"ל יקותיאל "קותי" אדם. המח"ט הרביעי והאחרון שלי ב- "גולני" היה אל"מ אלעד פלד. התצלום עם כובע הקצינים נועד לצורכי רקורד. אינני זוכר קצינים קרביים שהסתובבו עם הכובע המגוחך הזה שהזכיר תחפושת פורים, אלא חבשו כומתה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אינני יכול וגם אינני רוצה לשכוח אותם גם לאחר יותר מ- 50 (יוֹבֵל) שנים . בלימודיי האקדמאיים במכון ווינגייט פגשתי את המחנך האהוב מר אורי אפק שהיה מורה שלי לכדורעף ומשחקי תנועה , ואת אלוף המתמטיקה והפיסיקה יִצְחָק "אִיצִיק" מַנְדֶלְבְּרוֹיְד שהיה המורה שלי במקצוע הא"ק . איציק מנדלברויד היה אחד האנשים בעל ההיגיון הכי הגיוני שהכרתי בחיי . הוא ראה בהוראת הא"ק מדע ולא תחביב. הייתה לי זכות גדולה להיות סטודנט של שני המורים והמחנכים הדגולים  אוּרִי אָפֵק ואיציק מנדלברויד. הדגש על מחנכים. הוראה ללא חינוך היא בסופו של דבר הליך פגום. שניהם הותירו עלי רושם עצום עד עצם היום הזה.

טקסט תמונה :  קיץ 1949 . ימי התום והפשטות במדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב . צמרת האתלטים הבכירה של מדינת ישראל באִצטדיון "המכבייה" ב- 1949 כובשת את כותרות העיתונות בעידן טרום הטלוויזיה . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אַרְיֵה גְלִיק (הפועל ת"א) אָצָן ל-400 מ' ו-800 מ', אהובה קראוז-קריביצקי ז"ל (הפועל רחובות) קופצת לגובה , יצחק "איציק" מנדלברויד (הפועל קריית מוצקין) מטיל כידון , רות  קורן אצנית , ודוד טבק ז"ל (הפועל בית עובד) אָצָן ל- 100  מ' ו- 200  מ'. (באדיבות יצחק מנדלברויד. ארכיון יואש אלרואי). 

ב- 1975 שמעתי לראשונה מפי יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מנהל התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית את שִמעוֹ של המתעד האולימפי הדגול היהודי אמריקני בַּאד גְרִינְסְפָּאן המנוח (Bud Greenspan , מת ב- 2010). באולימפיאדת מונטריאול 1976 פגשתי אותו . בָּאד גְרִינְסְפָּאן (Bud Greenspan) יהודי – אמריקני ממנהאטן (נפטר בניו יורק ב- 2010 בן 84) נחשב לאחד מבימאי הספורט ואנשי הטלוויזיה החשובים בדורנו . דוקומנטאריסט מוכשר בעל טביעת עין מיוחדת במינה שלימד רבים מאִתנו בארץ ובעולם כיצד לחשוב בטלוויזיה , כיצד לתחקר ולתעד , כיצד להכין תסריט של החומר ולתַּסְרֵט אותו לקראת צילומו (ועריכתו) בטלוויזיה , וכיצד לכתוב בטלוויזיה . הכתיבה היא כישרון . בטלוויזיה היא גם מדע . אולי אומנות . ההשפעה של בַּאד גְרִינְסְפָּאן עלי היא נִצחית . סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית שלוֹ ,"OLYMPIAD" בת 22 הפרקים, היא מונומנט טלוויזיוני מרשים ביותר שיתקיים לעַד . צריך לראות אותה ולצפות בה כדי להבין מדוע מובטחים לו חיי נצח .

נולדתי ב- 1938 בקיבוץ אפיקים. מילדוּת גדלתי על גיבורי הספורט המופלאים  ג'וֹנִי וָויְיסְמִילֶר , פָּאבוֹ נוּרְמִי , גֶ'סִי אוֹאֶנְס , אֶמִיל זָטוֹפֶּק , המתאגרף ג'וֹזֶף לוּאִיס בָּארוֹאוֹ (Joseph Louis Barrow) הנודע בשמו ג'וֹ לוּאִיס – "המַפְצִיץ הַחוּם" , ומאוחר יותר גם על המתאגרף מוּחָמַד עָלִי (שמו הקודם היה קָאסְיוּס מַארְצֶלוּס קְלֵיי) . ג'וֹ לוּאִיס נולד ב- 13 במאי 1914 במדינת אלאבאמה. הוא היה נצר למשפחת עבדים שהפך להיות אלוף העולם באגרוף במשקל כבד . הוא היה אליל ספורט שלי שחלמתי עליו. כה רציתי לפגוש אותו. ההיסטוריה הספורטיבית שלו רצופה שיאים אך גם כישלונות. הוא היה אלוף העולם במשך 14 שנה מ- 1937 עד 1951. אחד הרגעים הבלתי נשכחים בקריירה המדהימה שלו בזירה היה  ב- 22 ביוני 1938. באותו ערב הביס בנוק אאוט בחלוף זמן קצר ביותר, רק  04 : 2 דקות בתוך סיבוב הראשון בניו יורק את יריבו הגרמני מָאקְס שְמֶלִינְג .

טקסט תמונה : אחת הסצנות הדרמטיות בסרט הדוקומנטרי שחקרתי , כתבתי , וביימתי "ג'ו לואיס – המפציץ החוּם". התאריך, 22 ביוני 1938 . אלוף העולם האמריקני ג'וֹ לוּאִיס (מימין) בן 24  גובהו 1.85 מ', והטוען לכתר הגרמני מאקס שמלינג בטקס השקילה המסורתי זמן קצר לפני תחילת קרב הגומלין ביניהם . ג'ו לואיס הביס יריבו לאחר שתי דקות וארבע שניות מתחילת הסיבוב הראשון. ג'ו לואיס גרף לכיסו בקרב הזה 8000 (שמונת אלפים) דולר בכל שנייה מ- 120 השניות שנמשך הקרב. בקרב הראשון שנערך בין השניים שנתיים קודם לכן ב- 19 ביוני 1936 , גם כן בניו יורק , ניצח מָאקְס שְמֶלִינְג את ג'וֹ לוּאִיס בנוק אאוט בסיבוב ה- 12. (התמונה באדיבות ביל קייטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור 40 שנה היה לי חלום . רציתי לעשות שני סרטים אודות שני המתאגרפים השחורים הדגולים ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי. לא היה איש בקי ממני במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתולדות האגרוף וההיסטוריה שלוֹ. הייתי בר מזל. אָלֶכְּס גִלְעָדִי נעתר לבקשתי ואישר לי את התקציב לביים שני סרטים דוקומנטאריים באורך של 75 דקות אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי אלילי ילדותי ובחרותי . שני ספורטאים ענקיים ואישים יוצאים דופן . האמריקני בִּיל קֵיְיטוֹן (Bill Cayton) שהיה בימים ההם נשיא חברת הסרטים רבת המוניטין "The Big Fights Ltd" , העניק לי בלא תמורה כספית את חומרי הפילם הנפלאים והמדהימים של האימונים והקרבות המפורסמים וגם ראיונות חשובים מהקריירות העשירות של ג'וֹ לוּאִיס ומוּחָמַד עָלִי . הוא נדהם לשמוע שמישהו, איש טלוויזיה מישראל, מכיר בצורה כה יסודית ונחרצת את האִגְרוּף האמריקני לדורותיו ומתעניין בגיבורים שהיו גם המועדפים שלוֹ .

לאמריקנים יש מנהג חשוב . הם מתעדים מקדמת דנה כל דבר שזז. הקרב ההיסטורי המפורסם ב- 22 ביוני  1938 ב- "יאנקי סטאדיום" בין ג'וֹ לוּאִיס לבין מָאקְס שְמֶלִינְג שעמד במרכז הסרט התיעודי שלי בן 75 דקות "הַמַפְצִיץ הַחוּם ג'ו לואיס"  (The Brown Bomber) , תועד בשלמותו באמצעות שלוש מצלמות פילם 35 מ"מבטרם עידן ה- Video. התיעוד נשמר ונמסר לי ע"י בִּיל קֵיְיטוֹן. הסרט "המפציץ החוּם ג'ו לואיס" שודר בהצלחה עצומה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1979 וזכה לתגובות נלהבות . לא הופתעתי . ידעתי מראש כי צופי הטלוויזיה בישראל מעוניינים לקבל מידע אודות אנשים מפורסמים בארץ ובעולם בתחומי המדע , חברה , פוליטיקה , אומנות , מוסיקה וגם בספורט באמצעות סרטים תיעודיים . בעיקר כשמדובר בקרבות אגרוף היסטוריים במשקל כבד בעלי מוניטין משנות ה- 30 , ה- 40 , ו- 50 של המאה שעברה, שמעולם לא נראו על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית . צופי הספורט בישראל הגיבו באהדה עצומה לשידור הסרט שלי "המפציץ החוּם ג'וֹ לוּאִיס" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הגיעו לחטיבת הספורט בימים ההם הרבה מאוד תגובות חיוביות בתום ההקרנה . מעבר למצופה . אלכס גלעדי ואנוכי למדנו שוב שיעור חשוב . הציבור הישראלי פתוח ומעוניין לצפות בדיווחים ו- סיפורים תיעודיים בטלוויזיה אודות ספורטאים בינלאומיים עתירי מוניטין גם אם הוא לא מכיר אותם אישית , בתנאי שהתחקיר והסרט עשויים היטב ובצורה מקצועית . שני הסרטים הדוקומנטריים אודות ג'וֹ לוּאִיס ומוחמד עלי ענו על הקריטריונים האלה .

טקסט תמונה מימין : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . אנוכי (בן 46) בפגישה עם המתאגרף הדגול מוחמד עלי (בן 42) ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) האולימפי שמוקם באולפני קולומביה הישנה בלוס אנג'לס. אין לי בכלל ספק כי מוחמד עלי הוא אחד מגדולי הספורטאים בתבל בכל הזמנים. יש לכך כמה נימוקים וכמה היבטים. לא רק ספורטיביים. זאת לא פרטנזיה אישית. אסביר זאת באחת הפוסטים הקרובים אם כי צריך לזכור שמי שסייע לו רבות לשמור על התודעה הספורטיבית בלב הציבור האמריקני (וגם העולם) היה שדר הספורט הבכיר של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC , מר האווארד קוסל (Howard Cosell). (תיעוד וצילום אורי לוי ב- IBC באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך משמאל :  15 ביולי 1979 . אחת מתגובות רבות שהגיעו למשרד חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1979 לאחר הקרנת הסרט הדוקומנטרי בן 75 דקות "ג'ו לואיס המפציץ החוּם" , שהופק , בוים , ונערך על ידי , והוכיחו לבוס שלי אלכס גלעדי ולי כי צופי הטלוויזיה בישראל ערוכים ומוכנים לשטוף את עיניהם ב- "חומרים ערכיים תיעודיים" מעבר למשחקי הכדורגל, הכדורסל, והטניס המשודרים על ידינו בעבורם ללא הרף. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בשנות ה- 50 של המאה שעברה נחשב חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע בעמק הירדן למנחית ושחקן הכדורעף הטוב בישראל וקבוצתו הפועל בית זרע הייתה הטובה במדינה . המשחקים נערכו בימים ההֵם על מגרשי אדמה ובאור יום . היינו הולכים ברגל מאפיקים לבית זרע כדי להתבונן בחיים בורר שנחשב בשנים ההן למפציץ, המנחית הראשון במעלה, והיה השחקן המוביל בנבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של מִיכָה שָמְבַּן . משחק הכדורעף בעשורים ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי השומר הצעיר . ליד הפועל בית זרע  הצטיינו במשחק הזה גם קבוצות הכדורעף של קיבוץ גן שמואל , קיבוץ מרחביה , וקיבוץ ספיח (בית קמה) . חַיִים בּוֹרֵר , אוֹמָנָה לְבָבִי , ו- יַעֲקב "יָקִי" גְרוֹף היו אלילי ילדותינו . אח"כ עברה השליטה בענף לקיבוץ עֵין שֶמֶר תחת הדרכתו של אוּרִי אָפֵק , שם בלטו אֵהוּד דֶקֶל , מִיכָה מִילְשְטֵיְין , ועִמָנוּאֵל אַלוֹן . הפועל עֵין שֶמֶר הפכה לאלופת המדינה הודות לאימון המסור , המתקדם , והמקצועי של אוּרִי אָפֵק (פִּינְצ'וּק) . לקיבוץ עֵין הָחוֹרֶש הייתה גם כן קבוצה טובה בזכות שחקנה המצטיין אֵלִיָהוּ רָבִּינָא . מאוחר יותר עלה לגדולה קיבוץ המעפיל הרבה הודות לשלישיית השחקנים הנפלאה דָוִד בַּר – נֵצֶר , עַמִירָם שַפְרָן , וגיורא הלפרין ומאמנה צבי סינטו . התמונות הבאות מספרות קמעא על ההיסטוריה של משחק הכדורעף בארץ בשנים הראשונות שלאחר קום מדינת ישראל , והן מובאות בפוסט הנוכחי בעיקר למען קוראי הבלוג הצעירים .

בקיץ 1950 הייתי בן 12 . רציתי כמו כל הילדים להיות חַיִים בּוֹרֵר . עשור אח"כ ב- 1960 הפכה קבוצת "הפועל" אפיקים למעצמת כדורעף בעמק הירדן ואחת הקבוצות הטובות בישראל הודות למאמן – שחקן דָוִד כָּפְרִי . דָוִד כָּפְרִי בן קיבוץ שָרִיד שימש שנים רבות Play Maker מצטיין בנבחרת ישראל והוא שהפך אותי גם לשחקן הנחתה מצטיין בכדורעף. הייתי לפני כן כדורסלן וכדורגלן . התנשאתי לגובה של 1.90 מ', ויכולתי באמצעות הניתור שלי להרים את מרכז הכובד של גופי כמטר מעל הקרקע .

טקסט תמונה : קיץ 1950. חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ השומר הצעיר בית זרע הוא שחקן הכדורעף הטוב ביותר בישראל ואליל ילדותי. (באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי) .

ב- 1960 התפתח משחק הכדורעף בצעדי ענק בקיבוץ אפיקים שהשתייך פוליטית למפלגת מפא"י . אני מזכיר את הצד הפוליטי – ספורטיבי מפני שמשחק הכדורעף בארץ היה נחלתם הבלעדית של קיבוצי "השומר הצעיר" השייכים רובם ככולם למפלגת מפ"ם אותה הנהיגו מאיר יערי חבר קיבוץ מרחביה ויעקב חזן חבר קיבוץ משמר העמק . התבלטותו של קיבוץ אפיקים בענף הכדורעף לא היה דבר שבשגרה מפני שהיה מדובר כאמור בקיבוץ של מפא"י השייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ונחשב ל- מעוז של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון . שברנו את ההגמוניה המסורתית של קיבוץ השכן שלנו בית זרע (השתייך פוליטית למפלגת מפ"ם) . זאת הייתה סנסציה . גייסנו לשורות הקבוצה שלנו את חַיִים בּוֹרֵר מבית זרע אליל ילדותי שהיה כבר בן 32 . גייסנו גם את אַהֲרוֹן רוֹטְשִילְד אף הוא חבר קיבוץ בית זרע . ב- 1960 הייתה קבוצת הפועל אפיקים היחידה בליגה הלאומית בכדורעף שהיה לה אולם ביתי . שאר הקבוצות שיחקו במגרשים פתוחים . ב- 1962 כבר דורגנו במקום הרביעי בישראל . מאמן נבחרת ישראל בכדורעף מִיכָה שַמְבָּן הזמין אותי ליטול חלק באימוני נבחרת ישראל . מִיכָה שָמְבַּן חבר אגודת הפועל משחר נעוריו (בעל אוריינטציה פוליטית של השמאל . היה מפ"מניק) הוא מייסד ענף הכדורעף במדינת ישראל . אישיותו הנמרצת והכובשת הזיזה הרים וסלעים . פשוטו כמשמעו . נפשו הדינמית שלא ידעה מרגוע חיפשה כל הזמן דרכים נסתרות שלו לשפר את המציאות הספורטיבית הדלה במדינת ישראל. הוא היה לא רק מאמן . הוא היה ראשית דבר מחנך ומנהיג . אַמָרְתָּ מִיכָה שָמְבַּן – אמרת כדורעף . הוא הניח את היסודות והיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם התפתחותו של משחק הכדורעף בארץ ונהנה מאמון מוחלט של השחקנים שגבל בהערצה . בשל אופיו הבלתי מתפשר ולעיתים קשוח נאלץ פעמים רבות להתווכח על מנת לשכנע. מיכה שמבן היה חבר מרכז "הפועל". בהיותו איש חכם , חריף שכל ומחשבה , יזם ורעיונאי בעל ניסיון , רטוריקן בעל כושר ביטוי ותכונות בולטות של מנהיגות – ידע להשפיע . השחקנים האמינו לו ובטחו בו . מִיכָה שָמְבַּן נמנה על נבחרת של אישי ספורט בימים ההם שאפשר לומר עליהם ללא כל היסוס או התלבטות כי הם היו : "The leaders of the people" . חַיִים בּוֹרֵר הוא בן 85 היום ונשאר חבר קיבוץ בֵּית זֶרַע (בעמק הירדן) עד עצם היום הזה . הימים ההם של תום ופשטות חלפו לבלי שוב . הדור ההוא החמיץ את הטלוויזיה כפי שהטלוויזיה החמיצה אותו .

טקסט תמונה : קיץ 1950. ימי התום והפשטות של מדינת ישראל שחלפו לבלי שוב. נבחרת ישראל הלאומית בכדורעף במחנה אימונים בכרמל בחיפה מתכוננת לקראת משחקי המכבייה ה- 3. זיהוי העומדים מימין לשמאל: שמואל ללקין (הפועל ת"א ) , משה "מוסה" דניאל (הפועל מעיין ברוך), דוד פרלמוטר הפועל גן שמואל), מיכה שמבן (המאמן הלאומי), חיים בורר (הפועל בית זרע), עוזי וויזל (הפועל ת"א, הפך להיות נגן צ'לו מפורסם), דן גלילי (הפועל בית אלפא). זיהוי הכורעים מימין לשמאל: הקפטן אומנה לבבי (הפועל מרחביה) , דניאל "שחור" אלוני (הפועל גן שמואל), משה "מוסה" להב (הפועל בית זרע). (התמונה באדיבות באדיבות שמואל ללקין וחיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : שנת 1950. זהו חַיִים בּוֹרֵר חבר קיבוץ בית זרע , שחקן הכדורעף הטוב בישראל בימים ההם (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה . זאת היא קבוצת הכדורעף המצטיינת של קיבוץ בית קמה / ספיח בראשותו של יקי גרוף (שני משמאל) שהיה גם שחקן מרכזי בנבחרת ישראל בכדורעף אותה אימן מיכה שמבן . זיהוי השחקנים בתמונה מימין לשמאל : יוסל'ה רייכמן , חיים פוטר , ראובן גרוף (אחיו של יקי גרוף) , מיקי שמיר , יקי גרוף , וחיים אשל .(באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : הנבחרת הלאומית של ישראל בכדורעף באמצע שנות ה- 50 של המאה הקודמת . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אומנה לבבי (קיבוץ מרחביה) , מיכה מילשטיין ו- אהוד דקל (שניהם מקיבוץ עין שמר) , דוד בגה (קיבוץ אשדות יעקב) , המאמן הלאומי מיכה שמבן , חיים בורר (קיבוץ בית זרע המנחית הראשי בנבחרת ישראל) , איתן יבזורי (קיבוץ אפיקים) , אהרון רוטשילד (קיבוץ בית זרע) , ודניאל "שחור" אלוני (קיבוץ גן שמואל) . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה , אברהם ווייס , יוסף "יוסקה" צוּק (קיבוץ אשדות יעקב) , יעקב '"יָקִי" גְרוֹף (קיבוץ ספיח שהפך לקיבוץ בית קמה) , וגדי זוהר (קיבוץ מרחביה) . (התמונה באדיבות חיים בורר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                           

טקסט תמונה : נבחרת ישראל בכדורעף בתחילת שנות ה- 50 . זיהוי העומדים מימין לשמאל : מרדכי גנדלין , שלמה הניג, דוד בֶּגָה, אברהם ווייס, שלושה שחקנים לא מזוהים, קפטן הנבחרת אומניהו "אומנה" לבבי, והמאמן הלאומי מיכה שמבן. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה, יוסף "יוסקה" צוּק, חיים בורר, ויעקב "יָקִי" גְרוֹף.(באדיבות חיים בורר חבר קיבוץ בית זרע. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו אומניהו "אוֹמָנָה" לְבָבִי חבר קיבוץ מרחביה והקפטן הנערץ של נבחרת ישראל בכדורעף בשנות ה- 50 . (באדיבות חיים בורר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנוכי התאמנתי בנבחרת ישראל זמן קצר בלבד בכמה מחנות אימונים שהתקיימו בדרך כלל באולמות של קיבוץ גבעת ברנר וקיבוץ נען . כל מי שהתאמן תחת הדרכתו של מיכה שמבן לא ישכח את את שאגת הקרב המפורסמת שלו בשפה הצרפתית באימונים ובמשחקים , "Allee" . מִיכָה שָמְבַּן היה מנהיג ספורט , מחנך , ומאמן בעל מוניטין רב בארץ שהשריש את המשחק הספציפי הזה בישראל אך צריך לזכור שהכדורעף בארץ היה ברמה חובבנית לחלוטין . נבחרת ישראל בכדורעף הייתה חסרת ניסיון לחלוטין בשנים ההן ונטולת כל סיכוי בזירה הבינלאומית בעיקר בהתמודדויות מול נבחרות מזרח אירופה ובראשן ברה"מ . באליפות העולם בכדורעף שנערכה ב- 1952 במוסקבה , ניצחו שחקני הכדורעף הסובייטיים את שחקני ישראל בראשות חיים בורר ללא תנאי . זאת אפילו לא הייתה תחרות . שחקני נבחרת ברה"מ אלופת העולם כמו קונסטנטין רֶוָוה , קוֹסְטִיָה , ורכז המשחק מוֹנְזֶ'לֶבסקי שלטו ללא עוררין במשחק . צריך לזכור שממשלת ברה"מ (מדינה ענקית שהורכבה מרוסיה ולאומים שונים) שלאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 בראשות הדיקטטור הקומוניסטי שלה יוזף דג'וגאשווילי סטאלין החליטה כבר לפתח קו ייצור מדעי של תעשייה ספורטיבית בכל הענפים וודאי במשחקי הכדור הידועים והפופולאריים כמו כדורגל , כדורסל , כדורעף , כדור יד , והוקי קרח . הפערים העמוקים בין נבחרות ישראל בכדורגל , כדורסל , וכדורעף היו משמעותיים ביותר . ב- 1952 הביסה ברה"מ את נבחרת ישראל בכדורעף באליפות העולם בתוצאה המכרעת  3 : 0 ללא התנגדות ממשית . ישראל ייצרה נקודה פה ונקודה שם אולם זאת לא הייתה התמודדות, אפילו לא הפסד בכבוד. חַיִים בּוֹרֵר ואוֹמָנָה לְבָבִי היו שמות מוכרים בישוב הקטן בישראל אך נעלמים בעולם הגדול. בישראל וב- ברה"מ שיחקו כדורעף על פי אותם החוקים אך זה לא היה אותו המשחק.

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . נבחרת ישראל בכדורעף צועדת באצטדיון "דינאמו" במוסקבה בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורעף . את הנבחרת מוביל הקפטן אומנה לבבי מקיבוץ מרחביה (ראשון משמאל). שלישי משמאל הוא יוסף "יוסקה" צוק מקיבוץ אשדות יעקב . חמישי משמאל הוא דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל . שישי משמאל הוא חיים בורר מקיבוץ בית זרע (משופם). שביעי משמאל הוא דניאל "שחור" אלוני מקיבוץ גן שמואל. האחרון קיצוני מימין הוא גדי זוהר מקיבוץ מרחביה. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

טקסט תמונה : קיץ 1952. מוסקבה. אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ברה"מ (משמאל) מנצחת את נבחרת ישראל בתוצאה 3 : 0 (15 : 2 , 15 : 4 ו- 15 : 1) בתמונה נראה חיים בורר מנסה להעביר את הכדור לחלקת היריב אך נתקל בחסימה גבוהה של הנבחרת הסובייטית. סמוך לחיים בורר זהו אומנה לבבי (בברכיים כפופות), ומימין גדי זוהר. (התמונה באדיבות דוד פרלמוטר מקיבוץ גן שמואל).

grof 2

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : ראשון משמאל יקי גרוף (חבר קיבוץ בית קמה) , שני משמאל המאמן מיכה שמבן , חמישי משמאל אומנה לבבי (חבר קיבוץ מרחביה) , עשירי משמאל יוסקה צוק (חבר קיבוץ אשדות יעקב) , קיצוני מימין דוד פרלמוטר (חבר קיבוץ גן שמואל) , כורע מלפנים גדי זוהר (חבר קיבוץ מרחביה). (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 3

טקסט תמונה : 1952 . מוסקבה בירת ברה"מ . אליפות העולם בכדורעף . נבחרת ישראל בכדורעף מבקרת באתרים יהודיים במוסקבה . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : רביעי משמאל חיים בורר (משופם, חבר קיבוץ בית זרע) , לידו יקי גרוף , במרכז בחולצה לבנה וז'אקט זהו המאמן הלאומי מיכה שמבן , הקיצוני מימן הוא גדי זוהר , שלישי מימין הוא יוסקה צוק , רביעי מימין דוד פרלמוטר , שישי מימין אומנה לבבי . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ehud dekel 1

טקסט תמונה : 1964 . נבחרת ישראל בכדורעף תחת שרביט אימונו של מר אורי אפק (יושב שלישי משמאל)בטרם צאתה לאליפות אסיה בכדורעף בהודו  . זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : דוד כפרי (בן קיבוץ שריד) , אליהו רבינא (בן קיבוץ עין החורש) , מיכה מילשטיין (בן קיבוץ עין שמר) , עמנואל אלון (בן קיבוץ עין שמר) , דוד בר נצר (בן קיבוץ המעפיל) , אהוד דקל ז"ל (בן קיבוץ עין שמר) , איילון כורש (בן קיבוץ עברון) , עמי שפרן (בן קיבוץ המעפיל) , עמוס "פָאיוֹץ" ירושלמי (בן קיבוץ נען) , ורמי דקל ז"ל (אחיו של אהוד דקל ז"ל) . זיהוי שורת היושבים משמאל לימין : השחקן מאיר כץ (בן קיבוץ עין המפרץ) , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק (מורה ומחנך דגול ובלתי נשכח במשך שנים רבות במדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט) , איש לא מזוהה , שופט הכדורעף הישראלי הבינלאומי ריימונד פלוריאן (אז עולה חדש מרומניה מעצמת כדורעף בינלאומית) , אליהו פז , והשחקן יונתן עצמון (בן קיבוץ עין המפרץ) . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 2

טקסט תמונה : 1955 . ווארשה בירת פולין . כנס ספורטיבי בעת פסטיבל הנוער הדמוקרטי ב- ווארשה . חלק משחקני נבחרות ישראל בכדורסל וכדורעף אצים להצטלם עם הרץ הצ'כוסלובקי הדגול למרחקים ארוכים אמיל זטופק (שישי מימין לובש בגד אימון עם כוכב נטול כתובת) . זיהוי חלקי של תריסר מהנוכחים בשורת העומדים מימין לשמאל : איש לא מזוהה (מרכיב משקפי שמש) , יוסף דריזין , אליהו עמיאל , ספורטאי לא מזוהה , שני איש לא מזוהה , אמיל זטופק , איש לא מזוהה , משה "מוסא" דניאל , איתמר דותן (דותנצ'יק) , ספורטאי לא מזוהה , איש לבוש אזרחית לא מזוהה , והכדורסלן מרסל חפץ . זיהוי שלושת הכורעים בשורה האמצעית מימין לשמאל : אריה זלינגר , אורי אפק , וזאביק רייס . זיהוי ששת הכורעים בשורה התחתונה בקדמת התמונה : מיכה מילשטיין , איש לא מזוהה , אהוד דקל , יונתן עצמון (מחבק את ברכו של שחקן לא מזוהה) , עמוס "פאיוץ" ירושלמי , וספורטאי לא מזוהה . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

grof 4

טקסט תמונה : 1955 . פסטיבל הנוער הדמוקרטי בווארשה בירת פולין . ספורטאי ישראלי לא מזוהה נושא את דגל מדינת ישראל בטקס הפתיחה . (באדיבות אמנון גרוף . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 3

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . חלק מנבחרת ישראל בכדורעף . זיהוי חלקי מימין לשמאל : אליהו רבינא ז"ל , אהוד דקל ז"ל , איש לא מזוהה , המאמן הלאומי אורי אפק , איש לא מזוהה , מאמן קבוצת הפועל המעפיל צבי סינטו ז"ל , יונתן עצמון , שני אנשים לא מזוהים , ודוד בר נצר . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

ehud dekel 5

טקסט תמונה : עשור ה- 60 של המאה שעברה . זוהי קבוצת הפועל המעפיל אלופת המדינה בכדורעף מחוזקת באהוד דקל ז"ל מקיבוץ עין שמר (רביעי מימין) . זיהוי חלק מהנוכחים בתמונה : עומד שלישי מימין אבישי קרפובסקי , עומד קיצוני משמאל דוד בר נצר , עומד שני משמאל עני שפרן , כורע ראשון מימין גיורא הלפרין . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ehud dekel 4

טקסט תמונה : 1959 . חלק מהדור הראשון של מורים ומחנכים בראשית ימיה של מדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט . זיהוי חלקי של שורת הכורעים משמאל לימין : אורי אפק , עמנואל ברדן , יענקל'ה אמיתי ז"ל , איש לא מזוהה , יוסי דור ז"ל . זיהוי חלקי של שורת העומדים משמאל לימין : אברהם גרין ז"ל , איש לא מזוהה , יריב אורן ז"ל , אליעזר מאיו ז"ל , ושני אנשים לא מזוהים . (באדיבות אורי אפק . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1949 . ראשית התפתחות משחק הכדורעף במדינת ישראל . תחרות כדורעף ארצית בבאר שבע על רקע המסגד של העיר. (תצלום דוב "בולק" פרוסק. גלופת "גורן כידון").

טקסט תמונה : 1949 . פראג . אליפות העולם בכדורעף . המנחית הסובייטי קונסטנטין רֶוָוה בעל הניתור הנפלא מנחית כמעט ללא הפרעה נגד נבחרת צ'כוסלובקיה. (גלופת "גורן כידון").

בחלוף שנה הביסה נבחרת ברה"מ בכדורסל באליפות אירופה במוסקבה 1953 את נבחרת ישראל בהפרש עצום וחסר תקדים 75 : 25. בשורות ישראל שיחקו אז תחת שרביט אימונו של יעקב שאלתיאל אברהם שניאור, זְכַרְיָה עוֹפְרִי, מַרְסֶל חֵפֶץ, פְרֶדִי כּהֵן, שִמְעוֹן "צִ'ינְגָה" שֶלַח, רָלְף קְלָיִין, יְהוּדָה "קָנָבּוּס" וִוינֶר, מְנַחֵם קוֹרְמַן, משֶה "מוּסָה" דָנִיאֵל ,רְאוּבֵן פֶּכֶר , עָמוֹס לִין ואחרים . ידועי שֵם בארץ אך חסרי השפעה על צמרת הכדורסל באירופה (בטורניר 1953 גברה נבחרת ישראל בכדורסל על נבחרות בולגריה , יוגוסלוויה , צ'כוסלובקיה , ואיטליה אולם נוצחה ע"י צרפת 45 : 62 , הובסה ע"י נבחרת הונגריה 20 : 66 , וכאמור גם ע"י ברה"מ 25 : 75).

טקסט תמונה : 1949 . ראשית משחק הכדורסל במדינת ישראל . משחק כדורסל בין נבחרות מורים לחינוך גופני מהצפון ומהדרום . שלישי מימין זהו ד"ר אוּרִי זִמְרִי . (גלופת "גורן כידון") .

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי צועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ'), זכריה עופרי (1.91 מ'), רלף קליין (1.89 מ'), ראובן פכר (1.86 מ'), משה "מוסה" דניאל (1.85 מ'), מרסל חפץ (1.83 מ'), דוד הייבלום (1.88 מ'), מנחם קורמן (1.86 מ'), פְרֶדִי כהן (1.80 מ'), מרדכי מימרן (1.80 מ'), שמעון "צ'ינגה" שלח (1.80 מ'), דני אֶרֶז (1.78 מ'), יהודה "קנבוס" ווינר (1.75 מ'). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה"מ . נבחרת ישראל יושבת במושבי אצטדיון "דינאמו" הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. זיהוי הנוכחים בתמונה: יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין (בז'אקט ועניבה) ליד אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת (בחליפה ועניבה) , שמעון "צ'ינגה" שלח , פרדי כהן , מרסל חפץ , ודני ארז . יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים , יהודה "קנבוס" ווינר , זכריה עופרי , משה "מוסה" דניאל , ראובן פכר , ומרדכי מימרן . יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור , דוד הייבלום , רלף קליין , ואישה לא מזוהה . יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים.  (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                                                                                                                                                                                

טקסט תמונה : 1953 – 1952 . החמישייה הקלאסית של נבחרת ישראל בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה , אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1953 . זיהוי השחקנים משמאל לימין : זכריה עופרי (מכבי ת"א, הגבוה בשחקני הנבחרת1.91 מ') , מרסל חפץ (הפועל חולון), פרדי כהן (הפועל חולון), שמעון "צִ'ינְגָה" שלח (לשעבר שמוקלר, הפועל ת"א), ואברהם שניאור (מכבי ת"א). (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל) .                                       

בטורניר האולימפי בכדורגל לקראת אולימפיאדת מלבורן 1956 הביסה נבחרת ברה"מ בכדורגל את נבחרת ישראל תחת שרביט אימונו של האנגלי ג'ק גיבונס 5 : 0. בנבחרת ישראל שיחקו בין השאר השוער יעקב חודורוב, המגן שאול מתניה , הרץ גֶ'רִי חֶלְדִי , הבלם יצחק שניאור , והחלוצים יהושע גלזר ונחום סטלמך . השמות האלה לא הספיקו . ההישגים הגדולים של הנבחרות הלאומיות של ישראל בכדורעף , כדורסל , וכדורגל במאבקיה בעשור ה- 50 של המאה שעברה נגד ברה"מ היו פוליטיים יותר מאשר ספורטיביים . דגל ישראל התנוסס באצטדיון הפתוח של "דינאמו" במוסקבה והמנון "הַתִּקְוָוה" נוגן בפרהסיה ושימש עדות לתקומה המתחדשת של האומה הישראלית לאחר השואה . המיית לִבָּם של מיליוני יהודים כלואים מאחורי מסך הברזל ב- ברה"מ לשמע נגינת ההמנון הלאומי של מדינת ישראל על אדמת ברה"מ הייתה תוצר של ההשתתפות ולכן חשובה כמותה .

טקסט תמונה : 11 ביולי  1956 . מוסקבה . אצטדיון "לֶנִין" . נבחרות ישראל (משמאל) וברה"מ באִצטדיון "לֶנִין" במוסקבה ב- 11 ביולי 1956 לפני נגינת ההִמנונים . קבלת הפנים לנבחרת  בבירה הסובייטית הייתה אוהדת . השלטון הסובייטי אִפְשֵר להציב שלט מאיר עיניים בעברית מתחת לתמונתו המפורסמת של וְולָאדִימִיר אִילִיץ' לֶנִין, ובו כתוב, "ברכה לספורטאי מדינת ישראל". במחצית המגרש השמאלי ניצבים המאמן הישראלי גֶ'ק גִיבּוֹנְס והשחקנים הישראליים עדיין לבושים ב- בגד אימון ארוך , הבלם יִצְחָק שְנֵיאוּר , השוער יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב , המגן שָאוּל מַתָּנְיָה , והמגן דוּדוּ קְרֶמֶר . בנבחרת ברה"מ ניצב ראשון משמאל המאמן גבריאל קאצ'אלין , לידו הקפטן אִיגוֹר נָאטוֹ , והשוער רב המוניטין לֵב יָאשִין . בתוך דקה – שתיים יגישו שחקני ברה"מ זרי פרחים לשחקני ישראל . (התמונה באדיבות התאחדות הכדורגל והארכיונאי רוני דרור . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

מִיכָה שַמְבָּן ז"ל היה מבין הספורטאים הישראליים הבכירים שהשתתפו בקורס הכדורסל שערך המאמן היהודי – אמריקני נֶאט הוֹלְמָאן באפריל 1949 בתל אביב . כמומחה כדורסל הקים מיכה שמבן ב- 1950 את קבוצת הכדורסל המצטיינת של הפועל חולון שנשענה על שחקני העלייה המצרית ובראשם אֵלִיָהוּ עַמִיאֵל , מַרְסֶל חֵפֶץ , פְרֶדִי כּהֵן , סַמִי חוּדָרָה , וחַיִים גוֹרְמִיזָאנוֹ . התמונה הבאה מזכירה נשכחות מלפני 64 שנים .

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל . הכדורסל הישראלי חייב לנאט הולמן חוב עולם. זיהוי העומדים מימין לשמאל :  יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל "שומי" שומכר, אברהם שניאור, איש לא מזוהה , אישה לא מזוהה, מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן, גדעון בנדל, שמריהו "מאולי" חייקין, מיכה שמבן (בחולצת טי שירט כהה וצווארון בעיגול לבן), שני אנשים לא מזוהים, שָלוֹם קוֹסוֹבֶר, ודוב פרוסק. זיהוי כורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אוּרִי זִמְרִי, ברוך חפץ, יהודה "קָנָבּוּס" ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הוֹלְמָאן שינה מקצה לקצה את הבנת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע לי בזיהוי הנוכחים בתמונה שחקן הכדורסל לשעבר בנבחרת ישראל משה "מוּסָה" דניאל.

בעשור ה- 50 של המאה שעברה הגשימו ספורטאי ישראל את החזון האולימפי של ההומניסט הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כי ההשתתפות במשחקים חשובה מהניצחון . זירות הספורט השונות בישראל היו בראשית התפתחותן וספורטאי הארץ התחלקו לשתי תנועות הספורט הגדולות "הפועל" ו – "מכבי" (היו גם אגודות קטנות יותר כמו בית"ר ו-אליצור) . ראוי לציין כי ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון ראה בערך טיפוח החינוך הגופני , הספורט , תרבות הגוף , והכושר הגופני הכללי של הנוער הישראלי – נדבך חשוב בהתפתחותו וצמיחתה של האומה בציון החדשה .

טקסט תמונה : חורף 1949 . וועידת אגודת "הפועל" הארצית בתל אביב . ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון נושא דברים בשבח החינוך הגופני ותרבות הגוף . קיצוני משמאל זהו רמטכ"ל צה"ל יעקב דורי (דוסטרובסקי) מרכיב משקפיים . השני מימין הוא אריה שריג . (גלופת "גורן כידון") .

טקסט תמונה : 1950. הספורטאיפ הישראליים מפגינים את עוצמתם במפגני ראווה ותהלוכות ברחובות הערים. (גלופת "גורן כידון").

יִגְאָל דָר – ווֹלוֹדָרְסְקִי בן קיבוץ אָשְדוֹת יַעֲקב היה עִילוּי בכדורסל . הוא נולד ב- 1936 והיה מבוגר ממני בשנתיים . כבר כילד קטן בן 12 שימש רכז המשחק של קבוצת הפועל אשדות יעקב וניהל שחקנים בני עשרים הוא היה מנהיג ספורט ואליל ילדותי . מוכשר מאוד בספורט וניחן בכושר גופני בלתי מוגבל . למדנו יחדיו בביה"ס התיכון החקלאי של עמק הירדן "בֵּית יֶרַח" . למרות שהיה מבוגר ממני בשנתיים למד רק כיתה אחת מעלי . ב- 1954 כשהייתי בן 16 והוא בן 18 זומנו שנינו ליטול חלק באימוני הסגל הצפוני של נבחרת ישראל בכדורסל . האימונים התקיימו בקיבוץ מזרע בעמק יזרעאל ואת הנבחרת אימן האמריקני אָלְמאֶר רִיפְּלִי (Almar Repley) . על הסֶגֶל הצפוני נמנו אז עָמוֹס לִין מקיבוץ משמר העמק , ראובן פֶּכֶר ומשֶה מַכְטִי מקיבוץ מִזְרָע ואחרים . באמצעות אלמאר ריפלי התוודעתי בפעם הראשונה ל- NBA . כדררתי וקלעתי חופשי ביד ימין ושמאל והיה לי ניתור מצוין . יכולתי לגעת במרפק שלי בטבעת הסל (גובהה 3.05 מ' מעל פני הקרקע) אָלְמַאר רִיפְּלִי אהב את התנועה והמשחק של יגאל וולודרסקי-דָר ושלי ואמר לנו, "Young men" , אתם חייבים לבוא לארה"ב יש לכם עתיד".

טקסט תמונה : שנת 1954 . המאמן האמריקני אלמר ריפלי (משמאל) בישראל בחברתו של מאמן מכבי ת"א יהושע רוזין . (התמונה באדיבות משפחת רוזין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : קיץ 1963 . וְורוֹצְלָאב – פולין . אליפות אירופה בכדורסל . נבחרת ישראל בכדורסל מארחת חברת מעריצים יהודים מפולין . שורה ראשונה מלפנים מימין לשמאל : צְבִי לוּבֶּצְקִי (כורע) ואִילָן זָיְיגֶר (יושב) . שורה שנייה מימין לשמאל : עַמִי שֶלֶף , יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי , רָמִי גוֹט , שלמה בֵּן זְאֵב , שני אנשים לא מזוהים , תַּנְחוּם "תַּנִי" כּהֵן מִינְץ (ממושקף חובש מגבת על צווארו). עומדים למעלה מצד שמאל : מנהל המשלחת דוֹב "בּוּלֶק" פְּרוּסָק ועוֹפֶר אֶשֶד (1.96 מ'). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כעבור פחות משנתיים בטרם מלאו לי 18 התגייסתי לגדוד 12 בחטיבת גולני . בגיל 20 גייס אותי יגאל וולודרסקי לקבוצת הכדורסל של הפועל אשדות יעקב ששיחה בליגה הלאומית אז . גאון הכדורסל הזה הפך לאוניברסיטת הכדורסל שלי . הייתי מלך הסלים של הקבוצה בזכותו . הוא היה גדול המוסרים ואלוף "העיניים העקומות" . שחקן יצירתי וחכם , ענק במשחק הכדורסל , שבאמצעות כישרונו העצום הפך את השחקנים ששיחקו לצדו גם כן לגדולים . ממנו שמעתי לראשונה את סלוגן הכדורסל : "אתה יכול להיות רע בהתקפה אך לעולם לא רע בהגנה" . יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה רכז המשחק ושחקן ההגנה הטוֹב בישראל . אני זוכר שפעם שיחקנו להנאתנו בחורף משחק כדורסל באחת מהפסקות הלימודים , כשאנו לבושים מעילים ונעולים במגפיים על המגרש הבוצי ומלא בשלוליות ב- "בֵּית יֶרַח" . גם אז הוא דרש מחבריו לרדת להגנה . "אתה יכול היות חסר מזל בזריקה לסל , הכדור יכול להסתובב בחישוק ולצאת החוצה , אך לעולם אסור לך להפקיר את משחק ההגנה ואת שחקן היריב שאתה אמור לשמור עליו , ולסמוך על המזל שיחטיא את קליעתו" , נהג לומר לי ובכך קבע את פילוסופיית הכדורסל המונומנטאלית שלו . יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי היה כדורסלן נצחי . טוב יותר מעדי גורדון ועודד קטש .

טקסט תמונה : קיץ 1959 . שחקני קבוצת הכדורסל של קבוצת הפועל אשדות יעקב בעמק הירדן . הקבוצה שיחקה באורח קבע בשנים ההן בליגה הלאומית בכדורסל . עומדים מימין לשמאל : אמיר ראובני , יגאל וולודרסקי ז"ל , אנוכי יואש אלרואי , ואָבְנֵר וֶורֶד (שנינו בני קיבוץ אפיקים) . כורעים מימין לשמאל :  מאיר "מגה'"ברזילי ז"ל , ויוסל'ה קנטרוביץ' . (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אשדות יעקב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשאני מקליד כאן את האידיאה שלא קיימת עוד , "ימי התום והפשטות של מדינת ישראל תקופה שחלפה לבלי שוב" , אינני עושה זאת לתפארת המליצה . כך היו פני הדברים אז . התמודדתי בשלוש ליגות ספורטיביות לאומיות שונות אך בד בבד עבדתי עבודה גופנית שישה ו/או שבעה ימים בשבוע , בין 8 ל- 12 שעות מידי יום . פעמים רבות התאמנו יחפים על מגרשי אדמה וחול מחצבה . אח"כ כשהשתפרו העניינים שיחקנו על מרצפות . מי חלם אז על פרקט . החיים בקיבוץ היו סגפניים , טעוני משמעת , וקשוחים . יום אחד ערך המורה לספורט וחינוך גופני שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל תחרויות אות הספורט למבוגרים על מגרש "הפועל" באפיקים . התחננתי בפני אבא שלי שיתחרה כדי שיוכל לענוד את האות ואני אוכל להָשְוִויץ בו . אבא שלי לא התעניין מעולם בספורט ובחינוך גופני אולם נכנע להפצרותיי . הוא עזב את השקיית האספסת לשעה קלה והתייצב במגפיים במגרש "הפועל" לריצת שלושה קילומטרים . זה היה אחד הימים החמים בעמק הירדן ואבא שלי סיים את הריצה נעול במגפיו בשתי שניות פחות טוב מהזמן והתוצאה שאמורים להעניק לו את אות הספורט למבוגרים . מורה הספורט הנערץ עלי שמריהו נאבל היה קשוח עם אבא שלי כפי שהחמיר עם כולם : "משה בלינדמן – אלרואי לא מגיע לך אות הספורט מפני שפִסְפַסְתָ את המינימום בשתי שניות", אמר לאבא שלי. הוא לא עשה לו כל הנחות לאבא שלי למרות שרץ המגפיים . אבא שלי שהיה אז בן 42 אפילו לא התווכח . הוא נטל את אופני העבודה שלו ורכב בחזרה נעול במגפיו ל- "חלקת בני" כדי להמשיך להשקות את האספסת . העבודה והנאמנות לאדמה היו ערך עליון .

תנאי האימונים של הנבחרות הלאומיות היו חובבניים ומגוחכים אולם איש לא תבע את ליטרת הבשר שלו . היישוב הקטן התעסק בהגשמת החלום הציוני . התיישבות , כיבוש האדמה , והקמת צה"ל וניהול מלחמות אמיתיות כדי להדוף את האויב . בעת כתיבת הספר עב הכרס "הכדורגל סמן ימני" סיפרו לי יהושע גלזר ויעקב חודורוב (חתן פרס ישראל") שחקני עבר נבחרת ישראל בכדורגל : "יואש אלרואי על מה אתה מדבר…אפילו למשחקים בטורקיה טסנו במטוס דקוטה צבאי . היו צריכים להרכיב עלינו רק מצנחים כדי להגשים עד כלות את הסיסמה שלך ימי התום והפשטות" . שחקני נבחרת ישראל היו שחקנים חובבים שלא קיבלו פרוטה שחוקה עבור הצטיינותם על כר הדשא . הם היו אנשים פשוטים מן היישוב , פועלים , נהגים , וובעלי מלאכה שראו את עצמם כממלאים משימה לאומית . הם היו מבוני היישוב , לוחמי מלחמת הקוממיות , ואנשים עזי נפש . שחקני נבחרת ישראל של הימים ההם לא היו מפונקים וטסו לשליחותם הלאומית בימים ההם גם במטוסי דקוטה כשנדרַש וישבו בו כצנחנים המתכוננים לצניחה בארץ אויב .

טקסט תמונה : 1951 . נבחרת ישראל בכדורגל טסה במטוס דַקוֹטָה למשחק כדורגל באיסטנבול – טורקיה בשנת 1951 . השחקנים ישובים כצנחנים לאורך המטוס כאילו מתכוננים לצניחה קרבית . ראשון מימין הוא אֵלִי פוּקְס . עומד במרכז מאחור יצחק שניאור לבוש גופייה . ראשון משמאל יוסל'ה מרימוביץ' . שני משמאל יצחק גַמְבָּש . חמישי משמאל הוא העיתונאי יעקב אפלויג . שישי מימין – אדמונד שמילוביץ' (מציץ). (התמונה באדיבות יהודה גבאי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה העיתונאי הוותיק יהודה גבאי .

 יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי – דָר היה כדורסלן מחונן . הוא ידע כיצד להגשים את כשרונו המיוחד וליישם אותו באמצעות אימונים אין ספור ובדבקות במשימה כבירה . הוא שיחק תשע שנים בנבחרת ישראל בשנים 1968 – 1959 , ולבש את מדיה 82 פעמים תחת שרביטם של יְהוֹשֻעַ רוֹזִין ושִמְעוֹן שֶלַח ("צִ'ינְגָה") . לדאבון לֵב נפטר מדום לב ב- 1977 כשהוא בן 41 שנה בלבד . יִגְאָל ווֹלוֹדָרְסְקִי העניק לי את הכישרון להעביר את מיומנות המשחק שלי לקבוצת הפועל אפיקים .

טקסט תמונה : קיץ 1964 . חמישיית הכדורסל של קיבוץ אפיקים עומדת בתלבושת השחורה. כורעים בחצי גוף עירום החמישייה של קיבוץ בית זרע. כרגיל הבסנו אותם שוק על ירך. זיהוי שחקני הפועל אפיקים שעומדים מימין לשמאל : אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, יוסי וולפסון, מוליק כהן, בארי חוזק ז"ל (נהרג במלחמת יום הכיפורים 1973) , שַי לִין (מת בארה"ב). כורע שני מימין : גיורא כהן (גיסו של חיים בורר) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                                                                                                                       

אָמִיר הֶלְמַן בן כיתתי בקיבוץ אפיקים היה עילוי במשחק השח-מט, במתמטיקה, ושפות . כששנינו היינו בכיתה ב' בגיל 7 הוא לימד אותי את סודות המשחק אבל חשוב מזה , הוא לימד אותי לסַדֵר את מחשבותיי . מצאתי עניין רב במשחק . התאהבתי בו . אבא שלי קנה לי ספרי שח-מט . היינו חייבים ללמוד את תיאוריית הפתיחות כדי לא להיקלע לנחיתות בתחילת המשחק . השחמטאים הנערצים עלינו אז היו ד"ר עמנואל לסקר, חוזה ראול קפבלנקה, מיגל ניידורף, מיכאל בוטביניק, דוד ברונשטיין, יצחק בולסלסבקי, וואסילי סמיסלוב, אלכסנדר קוטוב, פאול קֶרֶס, ואח"כ גם טיגראן פטרוסיאן, ומיכאל טַל . קיבוץ אפיקים שמייסדיו היו ילידי רוסיה (הקיבוץ נקרא בשנות ה- 20 של המאה שעברה עם הקמתו , "קיבוץ השומר הצעיר מ- ס.ס.ס.ר.") היה מנוי על השבועון הרוסי "אוֹגָאנְיוֹק" . בשבועון היה מדור שח-מט . היינו ילדים ולמדנו את השפה הרוסית כדי להבין את תוכן המדור . עד גיל 16 הייתי מהילדים הנמוכים בכתה . לפתע התחלתי לצמוח ולהתרומם לגובה . עזבתי את משחק השח-מט אך לא נטשתי אותו . נדדתי למגרשי הכדורסל והכדורגל . אמיר הלמן עצמו , שחמטאי מוכשר יוצא דופן , היה אמור להעפיל לצמרת העולמית אך בדרך הפך לפרופסור לכלכלה . כילד הצטיין במתמטיקה , דיבר אנגלית ורוסית באופן חופשי , ויכול היה לשחק שח-מט סימולטני עיוור מבלי לראות את הלוח נגד חמישה יריבים בבת אחת . ילד מוכשר ומקורי ורב יכולות במידה קיצונית . היה לו מטען I. Q. רציני . היה טמון בו כּשרון שחמטאי נדיר שהאחרים מצאו מאוחר יותר בשחמטאי האמריקני "בובי" פישר (Bobby Fischer) .

טקסט תמונה : שנות ה- 60 בקיבוץ אפיקים . אמיר הלמן (מימין) מפגין את יכולתו בתחום משחק שהיה כל כך מוכשר בו השח- מט . מאחוריו בחולצת  T Shirt לבנה , זהו כתריאל תבורי ז"ל אביה של הרקדנית המפורסמת נעמה תבורי . (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

באפריל 1959 השתחררתי מצה"ל כקצין קרבי בחטיבת "גולני" . לַזָר ווֹלוֹכביאנסקי (וֶרֶד) מזכיר העבודה של הקיבוץ באותה שנה לא המתין דקה . הוא הציב אותי לעבודה ברפת . היו שם ארבעה עובדים שהותירו עלי את רישומם בראשותו של רוּדיק לוין , מקצוען קשוח שהיה Pioneer . הוא היה הראשון שהניח את היסודות לרפת חלב כלכלית ומודרנית . דָוִד בֵּן-מַן (ברונטמן) ז"ל אמר לוֹ פעם , "רוּדִיק , זה לא מספיק שאתה איש מקצוע טוב…צריך גם להיות בן אדם…". רוּדיק לֵוין לא נשאר חייב והשיב לוֹ מייד בשלוש מילים, "אין לי זמן" . זאת כמובן רכילות . רוּדיק לוין לא היה אולי איש רֵעים להתרועע אך היה ישר והגון , קפדן , ובעל מקצוע . לידו עבדו עופרה קורין (דומוביץ) יפת המראה , כתריאל תבורי , ואליעזר סקלס . היה לארבעת הרפתנים האלה מכנה משותף אחד . הם היו אנשים רציניים ומסורים ונאמנים שהקימו רפת ותעשיית חלב לתפארת ודבקים עד כלות למשימת העבודה, וכמו בטלוויזיה רתוקים  ל- Deadline . האבסת הבקר ושלוש חליבות ביממה . אל הרביעייה הזאת הצטרפתי בהיותי בן 21 . גורלי אִינָה לי להכיר את רעייתי יָעֵל שהייתה חברה בגרעין נח"ל תל אביבי שהגיע לקיבוץ ונשלחה לעבוד ברפת . רבים בקיבוץ אהבו אותה . אחדים אפילו הנציחו את יופייה במצלמותיהם . אהבתי באותם הימים אהבה רבה את חבר הקיבוץ דוד בן – מן (ברונטמן) על אהבת האין קֵץ שלוֹ לאצילים שבחיוֹת , הסוסים. הייתי בימים ההם רפתן פשוט ולא כלכלן או רואה חשבון . לא עסקתי בעניינים ברומו של עולם האִם האוּרְוָוה היא ענף רנטבילי בחיי הקיבוץ אם לאו . הרשימה אותי מסירותו וחיבתו העזה של דוד בן-מן לסוסים ודאגתו העיקשת להם . בעיניי זה היה סוג של דבקות במשימה .

טקסט תמונה : שנת 1949 . קיבוץ אפיקים . קָזְיוּק קֵז (אברהם כרמי) נוהג בטרקטור ( " Farmel  " מודל אמריקני) ברפת הקיבוץ בשעה ששני בני נוער פורקים את התלתן באבוסי הפרות . קזיוק קז היה המורה הראשון שלי לשחייה כשהייתי בן שלוש . (התמונה באדיבות ארכיון קיבוץ אפיקים . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דבקות במשימה היא תכונה הכרחית שסייעה לי לשרוד יותר משנות דוֹר בעבודתי בטלוויזיה , לא לשֵם ההישרדות עצמה , אלא לצורך בניין ותכנון ארוך טווח של שידורי הספורט והפיכתם לאחד מחלונות הראווה הראשיים והאטרקטיביים ביותר של הטלוויזיה ורשות השידור . דבקות למשימה מוּנעת מחינוך ואהבה למשימה המיועדת אך גם מיראת הכישלוֹן . קשה להסביר ביריעה כה קצרה את המאמץ העצום ונֶטֶל האחריות הכבדה שהונחה על כתפיי ואת המְסוּבַּכוּת והמוֹרכבות של הפקת שידורי הספורט היוקרתיים בטלוויזיה – בארץ ובעולם , שידורים שהם לא רק עתירי רייטינג אלא גם יקרים מאוד מן ההיבט הכלכלי . תחשיב גַס מורֶה שבמשך 22 שנות ניהולי את שידורי הספורט בטלוויזיה "בִּזְבַּזְתִּי" לרשות השידור כ- 100.000000 (כמאה מיליון) דולר בהיבטי השידור השונים , זכויות שידורים , טכנולוגיה , שימוש בלווייני תקשורת , ושעות עבודה . אולימפיאדה היא מונח קַדוּם המגדיר יחידת זמן בת ארבע שנים בין המשחקים האולימפיים שנערכו ביוון העתיקה לבין אלו הבאים אחריהם . ניהלתי , ערכתי , שידרתי , והפקתי  8 אולימפיאדות, 8 מונדיאלים, 8 אליפויות עולם בא"ק, עשרות טורנירי טניס של ווימבלדון , ביליתי יותר משנות דוֹר עם הספורט הישראלי לגווניו הרבים ובראשוֹ נבחרות ישראל בכדורגל וכדורסל , וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . תעשו אתם את החשבון כמה שנים מחיי הקדשתי לטלוויזיה . אינני חושב שישנה עוד אישיות טלוויזיונית בערוץ הציבורי כמוני שזכתה לגיבוי כה רב במשך שנות דוֹר מפיקודיו ומפקדיו כאחד . המנכ"לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם ידעו להעריך היטב את עבודתנו המקצועית והביעו זאת במשך השנים הארוכות באמצעות יותר מ- 120 (מאה ועשרים) מכתבי הערכה שהיו צל"שים. הנה אחד מהם בתום שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 .

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה – צל"ש של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 , בתוספת מילות ברכה של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ההתפתחות הטכנולוגית הנמרצת בטלוויזיה שינתה את איכות ומהירות הדיווח מהשטח , ואת סגנון ואופי עבודתנו העיתונאית . הטכנולוגיה היא כלי שָרֵת הכרחי המקדש את המטרה , אך היא לעולם איננה ניצבת בפני עצמה ולכשעצמה בלֵב השידור , אלא מסייעת לשַדָּר להעמיד במרכזו את האדם והספורטאי . שיאי הקריירה העיתונאית שלי היו המפגשים האישיים עם אותם גיבורי ילדות , בני אנוש וספורטאי עַל , שהעלו לדיון את שאלת הנצח , היכן נמצא גבול יכולתו של האדם בספורט והאם קיים קצה גבול שכזה…? כעבור שנים פגשתי רבים מ- "מכונות ספורט האנושיות" האלה בתפקידי כמנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית . שוחחתי עם פֶרֶנְץ פּוּשְקָש , מַרְק סְפִּיץ , אֶמִיל זָטוֹפֶּק , מוּחָמַד עָלִי , לָאסֶה וִוירֶן , פֶּלֶה , וֶורָה צֶ'סְלָבְסְקָה , ִמיֶשל פְּלָטִינִי ואחרים על הצלחתם הגדולה . היא לא הייתה מִקרית . החבורה הנכבדה הזאת חוננה במשמעת עצמית מרשימה ויכולת לתַּפְעֵל את המרץ האנושי שלה לאהבת האימון המפרך . המוכנות לעבוד קשה (בצַד כשרונם הגופני המיוחד) והדבקות במשימה הובילה אותם לתהילת עולם .

אֶמִיל זָטוֹפֶּק בן צ'כוסלובקיה קצר את תהילת העולם שלוֹ במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 . הייתי אז בן 14 והוא היה אליל של רבים, גם שלי . ב- 1992 הוא היה אורח שלי לכמה שעות במחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה בירושלים . הוא היה בן 70 . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה ספורטאי מוכשר מאוד בצעירותו מן ההיבט הפיזיולוגי . לֵב הברזל שלוֹ עבד בצורה חסכונית . הוא פעם 35 פעימוֹת בלבד בדקה אחת (בזמן מנוחה) אך בכל פעימה דחף כמות גדולה, כ- 150 סמ"ק של דם. תכונה פיזיולוגית אופיינית של רצים למרחקים ארוכים. לצורך השוואה, לֵב של אדם ממוצע , פּוֹעֵם 72 פעימות בדקה בזמן מנוחה , ודוחף בכל פעימה כמות של 70 סמ"ק דם . אֶמִיל זָטוֹפֶּק היה גאון האימון המפרך . כבר בשנים ההן גמא מידי חודש 1000 ק"מ באימונים שלו . בהיותו בן 30 זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 בשלוש מדליות זהב בריצות ל- 5000 מ' ,10000 מ' , וריצת המרתון , הישג ספורטיבי מזהיר ששום אתלט לא שָנָה אותו ולא חזר עליו מעולם . שוחחנו בשפה האנגלית והסכמנו כי כל כשרון גדול ככל שיהיה בַּטֵל בשישים אם אין מטפחים אותו נכונה . עשינו יחדיו חשבון מתמטי פשוט כי הֵקיף באימוני הריצה שלוֹ שלוש פעמים את כדור הארץ. לא בכדי כינו אותו בני ארצו "הַקָטָר הַצֶ'כִי". כוכבי הספורט הענקים הללו הזכירו לי את ימי ילדותי ונערותי בקיבוץ אפיקים ואת סגנון ואופי עבודתי התחרותית בטלוויזיה .

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 40 של המאה שעברה. זהו הרץ הנודע למרחקים ארוכים הצ'כוסלובקי אֶמִיל זָטוֹפֶּק . סגנון ריצתו היה רחוק מלהיות מרשים . הוא עיווה את פניו בעת הריצה ותמיד נראה סובל . בעת השיחה בינינו אמר לי , "מר יואש אלרואי , הריצות הארוכות בא"ק הן לא החלקה על הקרח . אינך צריך לבצע תנועות יפות ולחייך כדי לזכות בניצחון" . (באדיבות אֶמִיל זָטוֹפֶּק והטלוויזיה הצ'כית CTV) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. חמישים שנים לאחר אולימפיאדת הלסינקי 1952 אני מארח את הרץ הצֶ'כִי הנודע אֶמִיל זָטוֹפֶּק (בן 70 בתמונה) במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . אֶמִיל זָטוֹפֶּק נקרא בפי כל "הַקָטָר הַצֶ'כִי" מפני שנחשב למכונת ריצה אנושית . אֶמִיל זַטוֹפֶּק זכה בשלוש מדליות זהב באולימפיאדת הֶלְסִינְקִי 1952 בשלוש הריצות הארוכות 5000  מ' , 10000  מ' , ומרתון . הישג מזהיר וחסר תקדים ששום אתלט לא חזר עליו . (צילום דָוִד "סוּחוֹ" סִיבוֹר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 . אמיל זטופק (ראשון מימין) בדרכו למדליית הזהב הראשונה שלו בריצה ל- 10000  מ' . כאן הוא נראה מוביל לפני הרץ הצרפתי אלן מימון והרץ הבריטי גורדון פירי . (באדיבות הטלוויזיה הפינית YLE) .

טקסט תמונה : קיץ 1992. משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשכונת רוממה ב- ירושלים . אני מקרין לאמיל זטופק ורעייתו דָנָה זטופקובה על מסך הטלוויזיה במעגל סגור את הרגעים הגדולים של שניהם באולימפיאדת הלסינקי 1952 . משקיף מאחור בני עורי. שניהם מתבוננים בעניין במסך הטלוויזיה הפרוס לפניהם . בתום ההקרנה נישקו אותי אמיל זטופק ורעייתו דנה זטופקובה . אמיל זטופק אמר לי כלהלן : "מר יואש אלרואי אתה יודע עלי יותר מאשר יודעים עלי בני עמי הצ'כים". (צילום דוד "סוחו" סיבור. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היום ממרום שנותיי אינני מייחס יותר חשיבות לתמונה שלי עם פֶּלֶה גדול שחקני הכדורגל בהיסטוריה מאשר לתמונתי ב- 1961 ברפת באפיקים עם פרה עלומת שֵם מניבה חלב יוצאת דופן , מַרוֹקָה .

טקסט תמונה : חורף של דצמבר 1961 . ברפת של קיבוץ אפיקים . אני עם הפרה מַרוֹקָה אלופת החלב הבלתי מעורערת של קיבוץ אפיקים . הפרה השקטה והאדיבה הזאת הניבה מידי שנה 13 טון (שלושה עשר אלף ליטר) חלב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אהבתי את הפרה הזאת בעלת האופי השקט . בניגוד לאחרים גם היא אהבה אותי. מישהו צִילֵם אותנו כמעט לפני 54 שנים והתמונה נשמרה . מַרוֹקָה הייתה שיאנית חלב בימים ההם . היא הניבה 12 טוֹן חלב בעונה (12000 ליטר) והייתה קרובה אז לקצה גבול היכולת של תפוקת החלב . בינתיים נשבר השיא הזה פעמים רבות ע"י פרות אחרות , אבל זיכרונה וזיכרונו של הקיבוץ בו טופחה לעולם לא עומעמו .

טקסט תמונה : מונדיאל מכסיקו 1986. מכסיקו סיטי. אנוכי כ- מנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית יחדיו עם אחד מגדולי שחקני הכדורגל בתבל בכל הזמנים הברזילי פֶּלֶה (אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוֹ נַאסִימֶנְטוֹ) במונדיאל של מכסיקו 1986 . התמונה צולמה במצלמת הסטילס שלי ע"י המכסיקנית גב' אנה מריה אגירה ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) מרכז השידורים הבינלאומי במכסיקו סיטי ב- 31 במאי 1986. פלה שימש במונדיאל מכסיקו 1986 פרשן של אחת מרשתות הטלוויזיה הגדולות בברזיל (דומני TVGLOBO אבל אני לא בטוח) תמורת שכר של 500000 (חצי מיליון) דולר. (תיעוד וצילום אנה מריה אגירה. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אם להשתמש במטפורה ספורטיבית אספר כי האתלט האמריקני המופלא גֶ'סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) קבע ב- 1935 שיא עולם מדהים בקפיצה לרוחק 8.13 מ' . השיא הזה נחשב בזמנו לקצה גבול היכולת של האדם והחזיק מעמד 21 שנה . אחר כך נשבר שוב ושוב . לא רק הודות לכישרון הקופצים אלא גם בשל תמורות הזמן והשיפור העצום בטכנולוגיית ואיכות מתקני הספורט . אף על פי כן דמותו של גֶ'סִי אוֹאֶנְס (פגשתי אותו בקנדה בעֵת אולימפיאדת מונטריאול 1976) חקוקה בזיכרוני לתמיד . הפרה השקטה , הממושמעת , והנבונה מַרוֹקָה יכולה להתנחם בעובדה שהיא הייתה הטובה ביותר בימים ההם . המדע והגנטיקה שיפרו ברבות השנים את תעשיית החלב לאין שיעור , אך לא הפחיתו כהוא זה מהישגיה . היא נשארה אלופה . קיבוץ אפיקים בדומה לפרה מַרוֹקָה והסוסה שִיבּוֹלֶת , היה במשך שנים רבות וארוכות קיבוץ מוביל בחיי הקואורפורציה בארץ , אלוף ההתיישבות השיתופית , וללא ספק הטוב בקיבוצי מדינת ישראל . התפתחות חיי החברה והכלכלה במדינת ישראל זִעזעו בשנים האחרונות את מעמד הקיבוץ ואורחות חייו , אולי מוקדם מהצפוי, אך לא עִרערו את חזונו . אף על פי כֵן נשאר קיבוץ אפיקים אַלוּף בלתי נשכח וחֲרוּת לעַד על לוח לִבִּי .

אולימפיאדת אתונה 2004 היו המשחקים האולימפיים האחרונים שלי כאיש טלוויזיה פעיל . אלכס גלעדי גייס אותי לעבוד בקבוצת AOB בראשותו של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ שהפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי. הוצבתי על ידו בצומת העצבים ובמקום המעניין ביותר של שידורי הטלוויזיה , בעמדת הפיקוח של ה- Quality Control במרכז השידורים הבינלאומי . AOB כיסתה את המשחקים האולימפיים של אתונה 2004 באמצעות כ- 1000 (אֶלֶף) מצלמות ו- 60 ניידות שידור אלקטרוניות . חֲזוֹן טלוויזיוני שמגשים כמעט במלואו את רעיון הגשת האינפורמציה המצולמת המקסימליסטית לצופה בסלון ביתו .

רעייתי יעֵל ואנוכי סבתא וסבא לעשרה נכדים ונכדות. היום אני חוקר וכותב סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , סדרת ספרים בת כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודים , שדנה מנקודת מבטי בהתפתחות שידורי הספורט והחדשות בטלוויזיה – בארץ ובעולם .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 2000. יחדיו עם רעייתי האהובה יעל תג'ר. אני בדרכי לפנסיה והיא בדרך לקריירה חדשה של מנהלת חנות ספרים בחברת "סטימצקי". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כור מחצבתי טָמוּן בשורשיו העבותים של קיבוץ אפיקים . שורשיו של קיבוץ אפיקים נוצרו מגולת העם היהודי באירופה המזרחית ורוסיה שנרדפה ע"י שלטון רודני אנטי ציוני . מאז קמה מדינת ישראל ב- 1948 בלטו בתנועה הקיבוצית כמה תמורות חשובות . המסגרת הקיבוצית התרחבה כמותית . הייתה חריגה מן המסגרות המספריות שקבעו לעצמם הקבוצות הקטנות והקיבוצים השומריים . קיבוץ אפיקים צמח וגדל מאוד באופן הדרגתי עד שהפך לקיבוץ השני בגודלו בתנועה הקיבוצית לאחר קיבוץ יגור . קיבוץ גבעת ברנר הוא השלישי בגודלו בארץ . הוקמה תעשייה מודרנית לצד ענפי החקלאות המניבים יבולים ברמה בינלאומית , כמו ענף הבננות והקמת ענף רפת החלב . חלק ניכר מהתעשייה הקיבוצית היא עתירת ידע ובעלת כוש יצוא . השתרשות התעשייה במשולב עם החקלאות מהווה גורם כלכלי חשוב בחוסנם של הקיבוצים . קיבוץ אפיקים היה החלוץ בהכנסת התעשייה לצד החקלאות . חלומם של חברי הקיבוץ הוותיקים היה שהקהילה שהוקמה בשנות ה- 20 של המאה שעברה והפכה לחברה רָב דוֹרִית , לא תהיה תופעה חולפת בארץ ישראל , כדוגמת מרבית הקוֹמוּנוֹת בעולם . התנועה הקיבוצית קמה בשעה היסטורית של העם היהודי השב למולדתו . חלוציו עלו לארץ ישראל כדי להגשים ברוחם ובגופם את תחיית העם היהודי בציון . החלוצים האלה מילאו שליחות לאומית ממדרגה ראשונה . בד בבד עם שליחותם האמיצה זאת הם ביצעו מהפכה באורח חייהם . הם מרדו בחיים הגלותיים , פנו עורף לרכושנות , והקימו חברה שיתופית חדשה , דמוקרטית , וייחודית בארץ ישראל [1] .

[1]  ראה נספח : ספרו החשוב של אריה אופיר , "אפיקים – דרכו של קיבוץ" .

סוף הפוסט מס' 475. 

עדיף מ"מ מזל על ק"מ שכל. מכבי ת"א מנצחת אמש את גאלאטאסאראיי הטורקית באיסטנבול 94 : 97 בתום הארכה במסגרת המחזור ה- 6 ב- Top 16 ב- Euroleague. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (4). פוסט מס' 474. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 474 : הועלה לאוויר בחצות של ליל שישי – 6 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

א. עדיף מ"מ מַזָל על ק"מ שֵכֶל. מכבי ת"א

מנצחת אמש (יום חמישי – 5 בפברואר 2015)

את גאלאטאסאראיי הטורקית באיסטנבול

בתוצאה 94 : 97 בתום הארכה במסגרת

המחזור ה- 6 ב- Top 16 ב- Euroleague. 

ב. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (4).

פוסט מס' 474. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : עדיף מילימטר מַזָל על קילומטר שֵכֶל . גאלאטאסאריי (טורקיה) – מכבי ת"א 94 : 97 אמש במחזור ה- 6 ב- Top 16 ב- Euroleague . מכבי ת"א מנצחת את גאלאטאסאראיי בנקודה בתום הארכה . שידור ישיר מטורקיה של ערוץ 10 בהובלת ניב רסקין וגור שלף .

אם אני זוכר היטב זהו תוכן הדו שיח שהתנהל בין השַדָּר נִיב רָסְקִין לבין פַּרְשָנוֹ גוּר שֶלֶף לפני תחילת ההתמודדות הנ"ל אמש בהיכל "איבדי אפקאצ'י" באסטנבול . השַדָּר נִיב רָסְקִין פונה אל הפרשן שלו גוּר שֶלֶף בטרם שריקת הפתיחה גאלאטאסאראיי – מכבי ת"א אמש (יום חמישי – 5 בפברואר 2015) בקצרה , ומכוון אותו כלהלן : "מכבי ת"א רק לה יש מה להפסיד…בכושר מצוין…ניצחה את ברצלונה ואת ריאל מדריד…" .

הפַּרְשָן גוּר שֶלֶף משיב לו במסורבלות : "מכבי ת"א באה למשחק הזה מאוד שמחה , מאוד נינוחה , בכושר מעולה , משחקת טוב מאוד, שומרת נהדר כמו שאמרנו…וכמו כל קבוצה קטנה ופחות טובה שבאה לשחק מול קבוצה טובה יותר ממנה ובטח אלופת אירופה , רק לקבוצה חזקה יש מה להפסיד…" .

השַדָּר נִיב רָסְקִין שואל עוד שאלה מתעלת : "ולקבוצה החזקה יש בעצם שחקן אקסטרא כל שבוע…אז מי הבא בתור…מי היום האיש לזרוח…?" (החלק האחרון בשאלה מנוסח לא טוב).

הפַּרְשָן גוּר שֶלֶף מתנסח בגשמיות ועונה כדלקמן : "אנחנו מדברים על זה שבמשחק אחד לנדסברג היה טוב , באחר לינהארט היה טוב , וגם רנדל , וגם היינס היה טוב , ו- פארגו , ו- סמית'…הרבה שואלים אם זה טוב או לא טוב מכיוון שאין היררכיה ולמי הכדור צריך ללכת ומה צריך לעשות , אבל אני חושב שזה דווקא טוב…זה מראה שהקבוצה בריאה , הסגל רחב , השחקנים בכושר…זה מראה שהקבוצה היריבה לא תדע למי להתכונן מכיוון שבל משחק נתון יכול לבוא שפן אחר לקלוע 20 (עשרים) נקודות ולהוביל לניצחון…" .

אין דַי אֶמֶת בפרשנות הזאת . היא מתעתעת ו- במידה רבה אין לה כיסוי , נעדרת קשר ולא מחוברת עם המציאות שנחשפת אֶמֶש על הפרקט ב- "איבדי איפקאצ'י" באיסטנבול . לפחות אֶמֶש (יום חמישי – 5 בפברואר 2015) נראתה מכבי ת"א מול גאלאטאסאראיי כקבוצה לא בריאה , לא חכמה , מפוזרת , רשלנית , מאבדת כדורים , וגם לא שומרת מי יודע מה . תמיהה גדולה מעורר הווירטואוז ג'רמי פארגו (שחקן כדורסל בעל יכולות גופניות בלתי מוגבלות , קואורדינציה נהדרת , ושליטה אבסולוטית בכדור) ששוגה שוב ושוב כמו גם בראיין ראנדל האדיש . הסטטיסטיקה הולכת נגד ג'רמי פארגו שמשתכר כ- 1.700000 (מיליון ושבע מאות אלף) דולר בעונה. הוא קולע אמש 3 מ- 8 ניסיונות לשלוש נקודות (% 37.5) ורק 3 מ- 9 ניסיונות לשתי נקודות (% 33.3) , שלא לדבר על חמישה איבודי הכדור חסרי האחריות שלו. ומה תאמרו על חסימת הכדור הגבולית של אלכס טיוס (בעל ניתור מדהים) את השחקן הטורקי אנדר ארסלאן (Ender Arslan גובה 1.90 מ') כ- 14 (ארבע עשרה) שניות לפני סיום ההארכה כשהתוצאה עומדת על שוויון 94:94 ? האם הכדור הטורקי עבר כבר את את שיא גובהו והחל לרדת ? וכן , אם נשוב ל- 4 (ארבע) השניות האחרונות בטרם סיום המשחק לפני ההארכה , כשהתוצאה עומדת על 85:84 לזכות מכבי ת"א : מה היה קורה אם זוראן ארצג (Zoran Erceg שחקן חיזוק סרבי בשורות גאלאטאסאראיי שמתנשא לגובה 2.11 מ' ומדייק מאוד בזריקות עונשין) לא היה מחטיא את זריקת העונשין השנייה שלו לזכות קבוצתו גאלאטאסאראיי (כאמור ארבע שניות לפני תום הזמן החוקי של המשחק) לאחר שאת הזריקה הראשונה קלע והשווה את התוצאה ל- 85 : 85 ? וכן , אם ג'רמי פארגו לא היה קולע סַל שָלוֹש בשנייה האחרונה של ההארכה זריקה קשה ורחוקה מעל ידו המושטת של שומרו הטורקי סינאן גולר (Sinan Guler שגובהו 1.92 מ') שמסתיר לו במידה לא מבוטלת את מרחב הראייה שלו – הרי שמכבי ת"א הייתה נכנסת לתקופת הארכה שנייה ולא מנצחת 97 : 94 . זה נכון שאם לסבתא היו גלגלים אז היא הייתה סבתא על גלגלים . המזל הוא חלק מהמשחק גם במקרה הנדון של ההתמודדות אמש במשחק גאלאטאסאראיי – מכבי ת"א 94 : 97 אולם למכבי ת"א ולמאמנה הראשי גיא גודס אין במה להתגאות בתצוגה הזאת שלהם. מכבי ת"א מסוגלת לשחק הרבה יותר טוב ובכל מקרה היא טובה מגאלאטאסאראיי . אפשר לסכם את גזר הדין של המשחק אמש כלהלן : "עדיף מ"מ מזל על ק"מ שכל" . ניב רסקין יודע לשדר כדורסל וגם לבנות דרמה ספורטיבית . "Winner shot" , הוא זועק שלוש פעמים לאחר סל המהפך הדרמטי של ג'רמי פארגו בחצי השנייה האחרונה של ההארכה וכאשר מַד הזמן מורה על 00:00 . התיאור הדרמטי של ניב רסקין בקול איתן את הִיסְטוֹרְיָית הכדורסל של מכבי ת"א ב- "איבדי איפקאצ'י" באותו יום חמישי של 5 בפברואר 2015 חקוק לעַד על סרט ההקלטה . הפרשן שלו לעומתו מכביר במילים אך לא מוסיף לי ולא משכיל אותי אבל נעזוב את זה .

ערוץ 10 יצא אמש חָבוּל מהשידור . ללא שַדָּר הקווים העירני הקבוע שלו טַל שוֹרֵר הולך לאיבוד מקור אינפורמציה נלווה חשוב . בלעדי טכנאי – מפיק צמוד ניצבת עמדת השידור של ניב רסקין וגור שלף ב- "איבדי איפקאצ'י" בפני חידלון . במשך כ- רבע שעה הולך לאיבוד קו השידור של ערוץ 10 בין איסטנבול ל- "בֵּית הַוֶורֶד" ב- גבעתיים , דבר שמצריך אותו להצטרף לשידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים אותו מובילים השַדָּר גיל ברק והפרשן ארז אדלשטיין (מאמן נבחרת ישראל בכדורסל) . איכות הבימוי של משחקי מכבי ת"א בארץ ע"י בימאי ערוץ 10 רוביק פודגור עולה על הבימוי הטלוויזיוני הטורקי של אֶמֶש .

ועוד דבר : שנייה אחת לפני תום הרבע השלישי קלע שחקן החיזוק של גאלאטאסאראיי קרטר שתי קליעות עונשין והעלה את הקבוצה הטורקית ליתרון 64 : 63 . למכבי תל אביב נותרה שנייה שלימה אחת לשנות את המאזן . מפני שחוקת הכדורסל קובעת כי השעון נח עד שהכדור נוגע באחד השחקנים (ו/או בלוח הסל ו/או בטבעת הסל) יש לקרב אותו סמוך ככל האפשר ליד סל היריב בטרם יחלו מחוגי השעון לנוע. האפשרות המעשית היחידה לקלוע סל ע"י מכבי ת"א היא למסור מסירה ארוכת טווח לאחד משחקניה הגבוהים של מכיב תל אביב הסמוך לסל של גאלאטאסאראיי . משהו ש- דומה למהלך שנקטה נבחרת ברה"מ בסיום משחק הגמר בכדורסל נגד נבחרת ארה"ב ב- 10 בספטמבר 1972 באולימפיאדת מינכן 1972 . שלוש שניות לסיום הובילה ארה"ב ביתרון 50 : 49 . כדור החוץ מתחת לסל הסובייטי היה שייך לנבחרת הסובייטית . מאמן נבחרת ברה"מ וולדימיר קונדראשקין (Vladimir Kondrashkin) הורה לשחקנו איבאן יידשקו (Ivan Edeshko)  למסור כדור ארוך טווח לאלכסנדר בלוב (Alexander Belov שהתנשא לגובה של 2.08 מ' , מת לפני שנים רבות ממחלת הסרטן) שניצב מראש ועל פי מחשבה תחילה של מאמנו וולדימיר קונדראשקין ליד הסל האמריקני . הנבחרת הסובייטית תרגלה מצבי סיום כאלה באימונים שלה . המאמן וולדימיר קונדראשקין לא סמך על המזל ולא הימר על הוצאת כדור קרובה וזריקה סתמית ממרחק רב . הסובייטים הוציאו באמת את כדור החוץ באמצעות מסירה ארוכת טווח לאלכסנדר בלוב . אל הכדור שעשה דרך של 27 (עשרים ושבעה) מטרים באוויר זינקו שני שחקנים אמריקניים ואלכסנדר בלוב . אלכסנדר בלוב זכה בכדור שהפך את שעון המשחק לנַע . Count down של שלוש שניות הספיקו לו לקלוע סל ממרחק אפס ולהפוך את הקערה על פיה . ברה"מ ניצחה את ארה"ב בתוצאה 51 : 50 וזכתה במדליית הזהב האולימפית . את הדרמה האולימפית הספורטיבית המדהימה והמפתיעה ההיא ,שהייתה גם שנויה בשלוש מחלוקות זמן שיפוטיות בסיום בהן התערב מזכ"ל ה- FIBA דאז ד"ר וויליאם ג'ונס , אפשר לראות בסרט התיעודי של בימאי הטלוויזיה היהודי – אמריקני הדָגוּל באד גרינספאן (Bud Greenspan) הקרוי "The big ones that got away" (בתרגום לעברית : הכוונה ל- "מדליית הזהב האולימפית שחמקה") . הסרט התיעודי המרתק הזה הוא אחד מ- 22 סרטים תיעודיים מעניינים ביותר המרכיבים את סדרה הדוקומנטרית הבלתי נשכחת שלו , הקרויה בשם , "OLYMPIAD" . (כל סרט בסדרה הוא באורך של חמישים דקות) .

נדהמתי לראות את מכבי ת"א ומאמנה גיא גודס ניצבים אמש אובדי עצות ב- "איבדי אפקאצ'י" ולא יודעים מה לעשות באותה השנייה ההיא לפני סיום הרבע השלישי בשעה שגאלאטאסאראיי צעדה ביתרון 64:63 . דווין סמית' עשה את הפעולה הטיפשית ביותר . הוא הוציא את כדור החוץ מתחת לסל של מכבי ת"א ליוגב אוחיון שניצב שניים – שלושה מטרים ממנו . יוגב אוחיון תפש את הכדור והשעון הנַח הפך לשעון נַע . השנייה הנותרת חלפה לה כהרף עין . יוגב אוחיון זרק כמובן את הכדור מטווח עצום לסל הטורקי ללא שום סיכוי ופִסְפֵס . מוזר שגיא גודס איננו מתרגל את שחקניו למצבי זמן מזדמנים שכאלה , וסומך על המזל .

הערה 4 : מִיכָה שָגְרִיר ז"ל (2015 – 1937)

איש הרדיו והטלוויזיה המצוין , הבימאי , המפיק , המתעד , והקולנוען רב האיכויות מיכה שגריר ז"ל היה מורה דרך של רבים מבני דורי . הוא היה עיתונאי וותיק בעל מוניטין עוד מימי רדיו "קול ישראל" ב-1960 . מיכה שגריר ז"ל היה שייך לגברדיה הוותיקה ב- "קול ישראל" שמנתה בשורותיה אז גם את אבירי הרדיו חיים יבין , יגאל לוסין , יוסי שריד , ירמיהו יובל , חגי פינסקר ז"ל , ועוד רבים וטובים אחרים . הכרתי אותו ואת רעייתו עליזה שגריר ז"ל (נרצחה בפיגוע טרור בפאריס ב- 1980) בשעה שהבוס שלי בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה אלכס גלעדי שלח אותי לערוך את הכתבות שלי בחברת "קסטל תקשורת" שמיכה שגריר ייסד בירושלים . מיכה שגריר נחשב למוסד תקשורת . הוא היה הכל : כתב , מתעד , מפיק , מנהל , מורה דרך , וגם אישיות נכבדה , הגונה , ומעוררת כבוד . היו למיכה שגריר כמה שולחנות עריכה בפילם (Steenbeck תוצרת גרמניה) בבניין סמוך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הלכה והתרחבה עד למאוד ואמצעי העריכה המקומיים שלה ב- Film ו- Video כבר לא הספיקו ולא ענו עוד על הדרישות הרבות . פעמים רבות יצאתי לערוך את סרטי הטלוויזיה שלי בחברת "קסטל תקשורת" בירושלים וגם אצל חברת "טלעד" בהנהלת עוזי פלד שהייתה ממוקמת בבניין תיאטרון ירושלים , ואף אצל יגאל חורש באולפני הרצליה . עליזה שגריר ז"ל הייתה עורכת סרטים שלי ושל כתבים אחרים כמו גם עורכים נוספים שעבדו בשירות "קסטל תקשורת" . חלפו מאז כ- ארבע עשרות של שנים אולם אני זוכר היטב את התקופה ההיא , "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מיכה ועליזה שגריר יצרו "קן טלוויזיוני" ב- "קסטל תקשורת" בהנהלתם שהיה כיף מקצועי לשהות בו . הם העניקו הכנסת אורחים ושירות חם למען העובדים . תמיד הכינו כיבוד קל ותה + קפה על חשבון הבית לטובת האורחים . מיכה שגריר היה איש חזון ומתעד טלוויזיה רב פעלים ובעל ניסיון ואיש שיחה מעניין וגם ג'נטלמן . כולנו למדנו ממנו בראשית דרכינו הטלוויזיונית . אהבתי מאוד את עליזה שגריר ז"ל . היא הייתה עורכת סרטים מעולה שהקרינה ליד ה- Steenbeck יֶדָע , שלווה , רוגע , וביטחון . אישיות מיוחדת בלתי רגילה . ככה הכרתי אותה . אהבתי לערוך את הסרטים שלי  עמה . עליזה שגריר הייתה שייכת לדור הטלוויזיה ההוא ו- ניצבה באותה שורה , באותו סטנדרט מקצועי גבוה של עורכות סרטים בנות דורה מהטלוויזיה הישראלית הציבורית , יבל"א כמו סלי סלמה , נטע עפרוני , רינה בן מלך ואחרות . "קסטל תקשורת" בהנהלת מיכה ועליזה שגריר העסיקו בשעתו גלריה ארוכה של עורכי פילם Free lancers ידועים ביניהם יוסי נחמד , ז'אן קלוד זרביב (אביב), ברכה קליצ'בסקי , אורי ג'אנה, שני עורכים שונים בעלי שם זהה נתן ליפשיץ , ועוד. חלק מהם חברו בסופו של דבר לטלוויזיה הישראלית הציבורית . מיכה שגריר ז"ל ועליזה שגריר ז"ל הם בלתי נשכחים בעבורי ובעבור בני דורי .

shagrhr 1

טקסט תמונה : קיץ 1960. לפני 55 (חמישים וחמש) שנים. הימים ההם – הזמן ההוא. בית רדיו "קול ישראל" ברחוב הלני המלכה בירושלים. עיתונאי מערכת "יומן החדשות" של רדיו "קול ישראל" בעת עבודתם במשרדי המערכת. זיהוי שלושת העיתונאים מימין לשמאל : יבד"ל יגאל לוסין , מיכה שגריר ז"ל (מדבר בטלפון) , ו- יבד"ל יוסי שריד. (התמונה הוענקה לי באדיבות יגאל לוסין. צילם את התמונה עלי כהן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). ראה הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים שחקרתי וכתבתי , ואשר קרוי "8 ימי בראשית". הספר "8 ימי בראשית" הוא הראשון מבין 13 ספרים שמרכיבים את סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף שחקרתי וכתבתי ואשר נקראת תחת Title משותף ,"מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

shagrir 1

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה . ירושלים . עליזה ומיכה שגריר ז"ל שני אנשי קולנוע וטלוויזיה בלתי נשכחים עבורי . (באדיבות אורון שגריר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).  

הערה 5 : ליאור שליין ותוכנית הטלוויזיה "גב האומה" בערוץ 10.

מר ליאור שליין הוא דמות טלוויזיונית כריזמטית (לא רק בענייני סטירה) . אלוהי הטלוויזיה חנן אותו באין סוף כישרון : חוכמה , קור רוח , חריפות שכל , יכולת אבחנה , כתיבה , וביטוי סטיריים , התכוננות , הכנה וסבלנות יסודית בטרם עלייה לאוויר הדרושים בכל Show טלוויזיוני לבטח בהופעה סטירית, ואינסטינקט תגובה מיידית שנראה כאילו נשלף מהשרוול . ליאור שליין בכישרונו כי רָב מאפיל לחלוטין על שותפיו אורנה בנאי , גורי אלפי , ועינב גלילי . ההנחיה שלו והופעתו הטלוויזיונית הדומיננטיות מחלישה אותם (וגם את התוכנית "גב האומה"). הוא פשוט מבריק וטוֹב (בהרבה) משותפיו לדרך . מדובר ביתרון מובהק שלו שמשפיע על הסקרנות הטלוויזיונית שלי לצפות בשלוש הקולגות שלו ש- חוֹסוֹת בצִלוֹ . איש הטלוויזיה המפולפל ליאור שליין שם בכיס הקטן גם את שלושת אורחיו מערוץ 10 מר גיא זוהר , מר רביב דרוקר , וגב' אושרת קוטלר שהתארחו בתוכנית הראשונה של "גב האומה" . אינני זוכר שלמישהו מהשחקנים של מוטי קירשנבאום אבי "ניקוי ראש" היה יתרון כה מכריע (כמו זה של ליאור שליין עכשיו) על פני חבריו בתוכנית הסטירה הטלוויזיונית ההיא ששודרה בטלוויזיה הישראלית הציבורית במחצית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . נכון שטוביה צפיר משך אז תשומת לב והצטיין בחיקויים המפורסמים שלו אולם הוא לא האפיל על השאר . המערכון של שלמה בראבא ב- "גב האומה" המתחדשת בערוץ 10 לא הרשים אותי מפני שבא מז'אנר אחר לחלוטין של הבידור. ליאור שליין לא זקוק למערכונים של שחקני חיזוק אורחים. הוא טוב, יעיל, וחוֹדֵר בזכות עצמו.  "גב האומה" ו/או "מצב האומה" במתכונתה הסטירית הקודמת בערוץ 2 היא תוכנית סטירית הכרחית בנוף הטלוויזיה של מדינת ישראל . וודאי ערב בחירות . הטמעתה של "גב האומה" בתוככי הציבור הישראלי תימדד בחריפות ובמקוריות האמירות של משתתפיה . בינתיים את ההברקה המבריקה ביותר בהיסטוריה הסטירית של התוכנית הזאת הגתה ח"כ ציפי לבני שאמרה לפני זמן לא רב כלהלן : "חשבתי שרוטציה, או שני ראשי ממשלה בפוטנציה, זה טוב על על ראש ממשלה אחד באימפוטנציה".

הערה 6 : תכנון עלוב של משרדי הבריאות והחינוך בממשלות ישראל . מחסור במיטות בבתי החולים בארץ בחורף 2015 מול התארכות תוחלת החיים . מחסור בסייעות בגני הילדים לפעוטים ופעוטות בני שלוש וארבע . 

שמעתי לאחרונה , מישהו שנושא באחריות לבריאות הציבור ו/או אולי את אחד ממנהלי בתי החולים בארץ הכריז , כי בתי החולים לא עומדים בתפוסת הטיפול והענקת מיטות ל- חולי השפעת הרבים בארץ בינואר – פברואר 2015 (תפוסה של % 350), בתירוץ שתוחלת החיים עלתה . האיש המלומד טען כי משרד הבריאות לא חזה ולא העריך נכון את התארכות תוחלת החיים שלנו , ועל כן ביקוש החולים למיטות עולה בהרבה על ההיצע . זה מזכיר לי כי אחד מראשי ממשלת ישראל בעבר מר אהוד ברק הצהיר בטרם בחירות שכאשר הוא יהיה ראש ממשלה , הוא לא ירשה מצב בו אשה זקנה חולה תשכב במיטה חשופה לעין כל במסדרונות בתי החולים . לאחרונה קראתי גם כי עד שנת 2025 צפוי מספר הילדים בתל אביב מגיל אפס עד גיל 15 לגדול ביותר מ- % 30 . הַתֶּקֶן העלוב והמגוחך של משרד החינוך קובע כי כי על כל 35 (שלושים וחמישה) ילדים קטנים בגן כלשהו יהיו מופקדים שני אנשי צוות בלבד, גננת וסייעת. הנכדים והנכדות שלי לומדים בבבתי ספר בכיתות רוויות של 40 – 38 תלמידים . שערורייה . כילדים בקיבוץ אפיקים בעמק הירדן למדנו בביה"ס היסודי בכיתות שהכילו 20 – 17 תלמידים ותלמידות .

א. עדיף מ"מ מַזָל על ק"מ שֵכֶל. מכבי ת"א

מנצחת אמש (יום חמישי – 5 בפברואר 2015)

את גאלאטאסאראיי הטורקית באיסטנבול

בתוצאה 94 : 97 בתום הארכה במסגרת

המחזור ה- 6 ב- Top 16 ב- Euroleague. 

ב. נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (4).

פוסט מס' 474. כל הזכויות שמורות. 

בבחירות לכנסת ה- 9 ביום שלישי – 17 במאי 1977 חוללה מפלגת הימין של הליכוד בראשות מנחם בגין מהפך פוליטי (בעזרת מפלגת ד"ש בראשות יגאל ידין) והורידה את מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין , שמעון פרס , וחיים בר לב מהשלטון . היה מדובר במהפך סנסציוני מפני שהימין בישראל ניצח לראשונה את מפלגת העבודה בגלגוליה השונים (מפא"י ההיסטורית והמערך) לאחר 29 (עשרים ותשע) שנות שלטון וניהול מדינת ישראל בראשות דוד בן גוריון , ואחריו לוי אשכול , גב' גולדה מאיר , ויצחק רבין . נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין להרכיב את הממשלה . כמה משריו קראו לו להדיח לאלתר את מנכ"ל רשות המכהן יצחק לבני פְּרִי מִינוּיָה של ממשלת גולדה מאיר מנהיגת מפלגת העבודה בעת ההיא, מינוי שנעשה ב- 1 באפריל 1974. מנחם בגין שהיה דמוקרט דָגוּל סירב . הוא אפשר למר יִצְחָק לִבְנִי להשלים קדנציית ניהול שלימה בת 5 שנים עד 1 באפריל 1979 . ראש הממשלה מנחם בגין ושר החינוך הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זבולון המר ביקשו למנות את אריה נאור למנכ"ל רשות השידור במקום יצחק לבני אך הוא סירב . הפנייה השנייה נעשתה למחזאי והסופר ובימאי הקולנוע אפרים קישון . גם הוא סירב והציע להם להפקיד את חברו עיתונאי מוביל ב- "מעריב" יוסף "טומי" לפיד על רשות השידור . ובאמת ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד ע"י ממשלת מנחם בגין למנכ"ל ה- 3 של רשות השידור . המינוי הרם גרם לזעזועים מרחיקי לכת וחסרי תקדים בשורת הפיקוד הבכיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית .

ביום שלישי – 17 במאי 1977 ב- בחירות לכנסת ה- 9 אירעה סנסציה . מפלגת הימין של הליכוד בראשות מנחם בגין בסיוע המפלגה הפוליטית החדש ד"ש בראשות יגאל ידין ניצחה את מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין , שמעון פרס , וחיים בר לב והדיחה אותה מהשלטון . נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין להרכיב את הממשלה . כמה משריו הציעו לו לסלק לאלתר את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מתפקידו ולהפקיד עליה מישהו מטעמו . יצחק לבני היה כזכור פרי מינויה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר מאז 1 באפריל 1974 . מנחם בגין שהיה דמוקרט דגול סירב ואִפְשֵר ליִצְחָק לִבְנִי להשלים קדנציית ניהול מלאה בת חמש שנים עד 1 באפריל 1979 ואז יחדיו עם שר החינוך שלו והממונה על ביצוע חוק רשות השידור הציעו שנים את המשרה הרמה לאיש שלהם אריה נאור . אַרְיֵה נָאוֹר סירב . מנחם בגין וזבולון המר הציעו את התפקיד לסופר , המחזאי , והקולנוען אפרים קישון . גם אפרים קישון סירב והסביר כי יש לו מועמד טוב וראוי ממנו בשם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עיתונאי בכיר ואיש מערכת העיתון "מעריב" . ב- 1 באפריל 1979 התמנה יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל ה- 3 של רשות השידור במקומו של יצחק לבני . המינוי עורר סערה חסרת תקדים בקרב עובדי הסקטור עיתונות / הפקה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יוסף "טומי" לפיד שחש היטב באווירת האנטגוניזם השוררת כלפיו מיהר לכנס ישיבה מיוחדת של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בהשתתפותו ועיתונאי הטלוויזיה שהתקיימה בחדר המערכת של החטיבה בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . 150 (מאה וחמישים) אנשים מילאו עד אפס מקום את מערכת החטיבה . יוסף "טומי" לפיד נשא דברים בפני הציבור העיתונאי החשוב והמשפיע ביותר בתקשורת הישראלית במדינת ישראל, והבטיח להם כי אל להם לחשוש מפניו, וציין, "אני בכלל הצבעתי בעבור מפלגת ד"ש" . בנקודה זאת התערב מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן והיסה את דבריו כשאמר לו בפני כל הנוכחים , "את מי זה מעניין בעד מי הצבעת…" על כל המשתמע מכך . ארנון צוקרמן דיבר על ערכי ניהול ויושרת ניהול .

בלִבָּם של המנכ"ל החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון גמלה זה מכבר ההחלטה להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מתפקידו . (כלומר , לא להאריך לו קדנציית ניהול שלישית לאחר שהקדנציה השנייה אמורה הייתה להסתיים ב- 1 באוגוסט 1979) . שניהם מינו מאוחר יותר תחתיו את יצחק "צחי" שמעוני לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית . בעקבות הדחתו של ארנון צוקרמן פרשו בזה אחר זה נאמניו אלכס גלעדי , דן שילון , ומוטי קירשנבאום . מוטי קירשנבאום הרחיק לכת וקבע כלהלן : "יוסף "טומי" לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אולם לא ידע להרכיבה מחדש" . מאוחר יותר התפטר גם יצחק "צחי" שמעוני מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בטענה שאיננו יכול לעבוד יחדיו עם המנכ"ל שלו . יוסף "טומי" לפיד לא הזיל דמעה ומינה כהרף עין את טוביה סער למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית במקומו של יצחק "צחי" שמעוני המתפטר . יוסף "טומי" לפיד ניהל את רשות השידור ביד רמה ולשון בוטה . הראשון שסבל את נחת זרעו של יוסף "טומי" לפיד היה מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי . אלכס גלעדי היה כבר שבע הישגים טלוויזיוניים . הוא היה המפיק של שידורי הטלוויזיה של הבחירות לכנסת ה- 9 מאי 1977 , מפיק סיקור שידורי הטלוויזיה של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 , ומפיק הטלוויזיה של תחרות שירי הארו – וויזיון האירופית (Eurovision song contest) שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים במארס 1979 . אולם הישגיו אלה נשכחו ולא עניינו את יוסף "טומי" לפיד . אלכס גלעדי שנהנה מיוקרה ומוניטין ואמון בלתי מוגבל של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן הפך בבת אחת לבר פלוגתא של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . ב- 1979 נבחר אלכס גלעדי לאחד ממקבלי פרס רשות השידור בזכות הישגיו הבולטים מפיק עַל בשנת 1978. אלכס גלעדי היה לא רק מפיק מצוין אלא איש טלוויזיה בעל יושרה ומוּסָר . מענקי תעשיית הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים . ב- 17 באוקטובר 1979 כתב מכתב חריף ליוסף "טומי" לפיד מדוע הוא דוחה על הסף את קבלת פרס רשות השידור ואיננו מוצא את עצמו ראוי לקבל אותו במתכונתו הנוכחית . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד קיבל את המכתב ולא שכח .

alex 1

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1979 . מכתבו החריף של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנוגע להענקת פרסי רשות השידור לשנת 1978 . עמוד 1 מ- 3 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 2

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1979 . מכתבו החריף של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנוגע להענקת פרסי רשות השידור לשנת 1978 . עמוד 2 מ- 3 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 3

טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1979 . מכתבו החריף של אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הנוגע להענקת פרסי רשות השידור לשנת 1978 . עמוד 3 מ- 3 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 4

טקסט מסמך : 19 באוקטובר 1979 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד קיבל את מכתבו של אלכס גלעדי ולא שכח . הוא ענה לו בנימוס אולם הניח ביתר שאת זכוכית מגדלת על אלכס גלעדי והכביד את עולו עליו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex 5

טקסט מסמך : 23 ביולי 1980 . מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי מיידה עוד אבני בליסטרא במשקל כבד לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בתקופת שידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980 . מסמך חריף ומאיים שאיננו משתמע לשתי פנים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה שלי : יוסף "טומי" לפיד האשים אז את מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי באיכות לא טובה של התמונה האולימפית שהגיעה לתחנת התקשורת שלנו ללוויינים בעמק האלה ומשם ל- Master control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים ביומיים הראשונים מהמשחקים האולימפיים של מוסקבה 1980 (באמצעות תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים של דנמרק ליד קופנהאגן) והייתה רווייה מעת לעת בהפרעות קוֹלִיוֹת במה שנקרא בשפת הטלוויזיה "Crack sound" . אלכס גלעדי כמובן לא היה אשם בכלל ולא הייתה לו כל נגיעה לדבר אולם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שלא היה לו כל מושג בתחום בחר להאשים אותו ולהטיל עליו קלון . תקלת ה- Sound הלוויינית המרגיזה הזאת הייתה נעוצה בעֵת מעבר סיגנל הטלוויזיה בין מוסקבה לקופנהאגן . התקלה תוקנה כעבור יומיים . 

אי אפשר לסיים את הפוסט הקונקרטי הזה מבלי להעניק גם אשראי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . ב- 19 ביוני 1980 חודש לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת מוסקבה 1980 הוא שיגר לאלכס גלעדי מכתב בעל חשיבות היסטורית . במסמך ההוא בו קבע באופן מפורש כי שידורי ה- Off tube מירושלים של אולימפיאדת מוסקבה 80' ע"י חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין ואיננו משמש תקדים לעתיד . ככלות הכל היה יוסף "טומי" לפיד עיתונאי שהיה אמון על העיקרון של דיווח מהשטח . גם כשמדובר בעיתונאות טלוויזיונית . העתקה מהמסך הייתה בעיניו דבר פסול .

alex 6

טקסט מסמך : 19 ביוני 1980 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד משדר מכתב בעל חשיבות היסטורית למנהל חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובו נאמר כלהלן : "…כדי למנוע אי הבנות , אני רוצה להדגיש כי היעדרם של כתבינו מאולימפיאדת מוסקבה 1980 , נובע אך ורק מהחרמת האולימפיאדה ע"י ישראל , ואיננו משמש תקדים לעתיד…" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בחודש נובמבר 1980 ניתק מר אלכס גלעדי לעַד מגע מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC רכשה את כישרונו ואת שירותיו (תמורת ממון לא קטן) . עזיבתו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור לפני 35 (שלושים וחמש) שנים הייתה אבדה גדולה מאוד . מר אלכס גלעדי חגג יום הולדת 72 ב- 9 בדצמבר 2014 . הוא מכהן גם כחבר בעל סמכויות חשובות ב- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) , הוא משמש בתפקיד רם מעלה ביותר יו"ר וועדת הטלוויזיה של ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) , ומכהן כנשיא הזכיינית "קשת" בערוץ 2 המסחרי .

סוף הפוסט מס' 474.

הרחק מהשאון הישראלי. אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס 2015. מדובר בעסק טלוויזיוני – כלכלי ענק רב ממדים. פוסט מס' 473. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 473 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 3 בפברואר 2015.

—————————————————————————————————-

הרחק מהשאון הישראלי.

אליפות אוסטרליה הפתוחה

בטניס 2015. מדובר בעסק

טלוויזיוני – כלכלי ענק רב

ממדים.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : ערוץ 1 בימים אלה של ראשית פברואר 2015.

הרייטינג הנמוך מאוד % 2.7 שצבר אמש (יום ראשון 1 בפברואר 2015) ערוץ 1 בין 20.45 ל- 22.45 בעת השידור הישיר של משחק הכדורסל בליגת העל מבבי אשדוד – הפועל ירושלים 78:68 , מוכיח שוב עד כמה הכדורסל המקומי הוא חסר תחרות ודל עניין . שחקניה הזרים (וגם הישראליים) של אשדוד כלל אינם מוכרים לצופי הטלוויזיה בארץ. מכבי אשדוד שכרה את שירותיו של המאמן הוותיק צבי שרף כברירת מחדל. אוהדי ענף הכדורסל בארץ אינם יכולים להזדהות עם שחקנים זרים וקבוצות מקומיות זוטרות שהשפעתן על המאבק בצמרת אפסית . מכבי ת"א נושאת לבדה את העניין בליגה . היא בעלת יכולות ו- מובילה בהפרש עצום בצמרת לפני הפועל ירושלים והפועל ת"א . בהיעדר תחרות ומינימום של שוויון כוחות , המשחקים המעניינים היחידים את ערוץ 1 וערוץ 5 בכבלים וגם את כלל הציבור , הם אלה בהם מכבי ת"א נוטלת חלק ומפסידה . לרוע מזלה של ליגת העל ושל הכדורסל הישראלי רווי אמריקניזציה בינונית זה כמעט ולא מתרחש . מכבי ת"א יציבה וחזקה מידי . כשהיא מנצחת העסק הכללי איננו מעניין ולא חשוב עוד . העניין והסקרנות בכדורסל הישראלי ובקבוצות כמו אשדוד , הרצליה , חולון , אילת , גלבוע/גליל , נס ציונה , נהריה , ו-ראשל"צ רוויות בשחקני חיזוק אמריקניים ונעדרות שחקנים ישראליים – נדחק זה מכבר לשוליים . הרחקתו של הנוער הישראלי מהכדורסל הישראלי מצמצם את העניין בו . העניין בקבוצות השוליים האלה גואה במקצת כשהן מארחות את מכבי ת"א מלווה בשמץ של תקווה ש- אולי הן יוכלו להוריד אותה . אולם איזה עניין וסקרנות אפשר למצוא בהתמודדות בין נס ציונה לנהריה ? ו/או בין הרצליה לראשל"צ ? לדאבון לב אין גם שחקני כדורסל ישראליים אותנטיים ומצטיינים בליגת העל הישראלית שמסוגלים למשוך תשומת לב טלוויזיונית ולשנות את מאזן הכוחות . מכבי ת"א מנצחת את כולם . ההזדהות עם מכבי ת"א שאף היא קבוצת כדורסל בעלת זהות אמריקנית – יוונית צולחת כל עוד ניצחונותיה ב- Euroleague נחשפים בשידורים ישירים בערוץ 10 . מטריד גם ש- "מבט" עם יעקב איילון שמקדים את השידור הישיר של משחק הכדורסל צנח אמש (יום ראשון – 1 בפברואר 2015) ל- % 4.9 . לך תדע אם צניחת "מבט" נגועה במחלה מדבקת של צניחה שיטתית ומדאיגה בשידורים ישירים של קבוצות כדורסל שוליות שעוקבים את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 1 . אמש (יום שני – 2 בפברואר 2015) בטרם השידור הישיר של הדרבי התל אביבי בכדורגל מ- "בלומפילד" (מכבי ת"א – הפועל ת"א 0:2) העפיל "מבט" עם יעקב איילון לממוצע גבוה של % 9.2 (השתווה כמעט למהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 שצברה מדרוג של % 9.9) . "מבט" הגיע אמש (יום שני – 2 בפברואר 2015) ל- Peak של % 12.2. השידור הישיר של משחק הכדורגל מכבי ת"א – הפועל ת"א 0:2 (אחרי "מבט") בהובלת עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר צבר רייטינג ממוצע רוטיני של % 11.6 אולם Peak גבוה של % 16.1 (בין 22.15 ל- 22.30) והביס לחלוטין את ערוץ 10 ממול . המִשְדָר המסכם של הדרבי התל אביבי בכדורגל בהובלת שרון פרי צבר ב- אף הוא ב- 23.00 מִדְרוּג ממוצע גבוה ביותר של % 8.5 . קרוב ל- 400000 (ארבע מאות אלף) צופי טלוויזיה ראו בערוץ 1 הציבורי את השידור הישיר של הדרבי התל אביבי בכדורגל . נראה כי שגשוג "מבט" ב- 20.00 מותנה בשגשוג שידורי הכדורגל  בערוץ 1 ב- 21.00 . מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא רשאים לזקוף קומתם בשל שידורי הכדורגל הישירים מניבי הרייטינג אך גם להיות מודאגים מפני ש- "המוסף" בהנחיית גאולה אבן בין 19.00 ל- 20.00 צובר רק % 2.8.

הערה 4 : ערוץ 10 בימים אלה של ראשית פברואר 2015.

העיתונאית – שדרנית המצוינת של ערוץ 10 אושרת קוטלר ורביב דרוקר שאף שמו הולך לפניו חקרו אמש (יום ראשון – 1 בפברואר 2015) במהדורת החדשות המרכזית שלהם את עו"ד של משפחת בנימין ושרה מר דוד שימרון בעניין פרשת הבקבוקים והחזר הכספים שלהם (ועוד כמה עניינים) . מעט אנשי טלוויזיה קנו את המוניטין שלהם אצל צופיהם כמהימנים ובעלי יושרה כפי שעושים זאת כבר זמן רב אושרת קוטלר ורביב דרוקר . כבר נאמר כאן בבלוג הזה בכמה הזדמנויות שאושרת קוטלר היא מגישת חדשות מצוינת ומראיינת מעולה . לכך צריך להוסיף כי היא גם יודעת לנהל ביד רמה (ומקצועית) את רב השיח החריף באולפן שנוצר עם ה- עו"ד המתריס דוד שימרון . אני מאמין לדיווחים של אושרת קוטלר ורביב דרוקר ולטקסטים שהם הוגים . כצופה נאמן של ערוץ 10 אני מאושר ששניהם אושרת קוטלר ו- רביב דרוקר נמנים על חברת החדשות המהוללת שלו.

הערה 5 : מר יעקב שחר בימים אלה של פברואר 2015.

נשיא מועדון הכדורגל של מכבי חיפה מר יעקב שחר הוא מנהיג מוצלח וישר דרך . איש הגון ללא כתם ורבב בעברו , וגם נשיא מוכשר , בעל דרך ארץ , ורווי דוגמא אישית . נאה דורש ונאה מקיים . מועדון מכבי חיפה בלעדיו שווה כקליפת השום . אינני מבין רק מדוע הוא צירף לשורות מועדונו את יוסי בניון הכושל ששב מאנגליה חבול ומגוחך .

הרחק מהשאון הישראלי. אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס 2015. מדובר בעסק טלוויזיוני ענק רב ממדים (1).

משתָּם המאבק של משחק הגמר ליחידים באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס 2015 אתמול במלבורן (יום ראשון – 1 בפברואר 2015) בו מביס הסרבי נובאק דג'וקוביץ' (Novak Djokovic) את הבריטי אנדי מארי (Andy Murray) בארבע מערכות 1:3, בתוצאה 6:7 , 7:6 , 3:6 , ו- 0:6 – וברוס מקאבאני (Bruce McAvaney) מתחיל לנהל את טקס הענקת הפרסים, אתה שואף אוויר נקי לריאותיך ומבין שהיית עֵד לאירוע ספורטיבי – תרבותי רב ערך הרחק משאון ההמולה של הרחוב הספורטיבי בארץ . תודה ל- Eurosport ול- Host broadcaster האוסטרלי Channel 7 האוסטרלי .

ערוץ 7 האוסטרלי מחולל בסיוע 28 (עשרים ושמונה) מצלמות הטלוויזיה שלו עבודה בסטנדרט הטלוויזיוני הגבוה ביותר שאנחנו מכירים . תקן צילום וכיסוי ברמה עליונה שראינו כבר גם בשלושת טורנירי הגראנד סלאם האחרים, אלה של אליפות צרפת הפתוחה , ווימבלדון , ואליפות ארה"ב הפתוחה. שתי המערכות הראשונות והארוכות בין נובאק דג'וקוביץ' לאנדי מארי , 6:7 לראשון ו- 6:7 לשני מתארכות ל- קצת יותר משעתיים וחצי . נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי מנהלים בשתי המערכות הממושכות הללו מאבק שווה כוחות מהקו האחורי . לעיתים רחוקות הם מתקרבים לרשת . הם מחליפים ביניהם כמעט כל הזמן מהלומות מטווח רחוק . במצב של שובר שוויון 6:6 במערכה ה- 2 ו- 0:1 לאנדי מארי בנקודה השביעית אני סופר 26 (עשרים ושש) חבטות במשך תקופת זמן שבין 29 שניות ל- 32 שניות עד שאנדי מארי עולה ליתרון 0:2 . כנ"ל במצב 2:5 לזכות אני מארי בנקודת ההכרעה השביעית הזאת במערכה ה- 2 . שוב 26 מהלומות במשך חצי דקה . אין מדובר בטניס ווירטואוזי . משחק החבטות הארוכות גורר בעקבותיו את מחוגי השעון . ההתמודדות מתארכת ועמה גם הרבה הפסקות . ההתמודדות כולה אורכת 3 שעות ו- 38 דקות . דקות ההפסקות המרובות מאפשרות ל- Channel 7 האוסטרלי לשדר מגוון רחב של הילוכים חוזרים ב- SSM מזוויות התבוננות שונות ועֶרֶב רָב של Reactions Shots של שני המתמודדים ושל התומכים שלהם ובהם . הצופים לומדים לעשות הכרה עם חברתו היפה של אנדי מארי , עם אשתו הנאה של נובאק דג'וקוביץ' , ועם מאמנו הגרמני של הסרבי בוריס בקר . בוריס בקר היה בעברו שחקן טניס ווירטואוזי וזכה באליפות ווימבלדון הראשונה שלו ב- 1985 כשהיה בן 17 לאחר שגבר במשחק הגמר על הדרום אפריקני קווין קארן (המשחק ההוא הועבר בשידור ישיר בהיקף מלא ע"י חטיבת הספורט בפיקודי בטלוויזיה הישראלית הציבורית) . "Rod Laver Arena" במלבורן הוא אתר טניס יפה שמאפשר לערוץ 7 לבצע מלאכת מחשבת טלוויזיונית . שום פרט לא הולך לאיבוד . במצב של 0:3 לנובאק דג'וקוביץ' במערכה ה- 4 הוא מקלקל לעצמו באופן שלומיאלי ובלתי כפוי ודופק בתסכול בכף ידו על מצחו, כאילו אומר ומסתלבט על עצמו, "איזה טמבל אני…" , מפני שהוא יודע שמשחק הטניס חמקמק ואנדי מארי עשוי לחולל בן רגע "Come back" בלתי צפוי . הבימאי העירני של ערוץ 7 מביא את ההתלבטות של שחקן העל הזה בין שכלו לנפשו בהילוך חוזר ב- SSM והופך את נובאק דג'וקוביץ' ממכונת ספורט לבן אנוש . השיפוט האלקטרוני המדויק "Hawk eye" של חברת השעונים השווייצרית "Rolex" נטול פשרות מספק את יצר ההצצה והסקרנות שלי והופך את הצפייה בתחרות הטניס לחוויה .

הסיקור העילאי של אליפות אוסטרליה בפתוחה בטניס ע"י Channel 7 האוסטרלי מזכיר לי כי אין בארץ כלל ניידות שידור טלוויזיוניות משוכללות כאלה שכוללות בתוכן 28 מצלמות , וגם את ההתחלה הצנועה של מר אלכס גלעדי ושלי בסיקור הטניס בארץ ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית היכן שהוא ב- 1977 .

תזכורת : כיסוי טניס מהעבר הרחוק בטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

זה היה לפני לפני יותר משנות דוֹר.  ב- 1972 החליט ד"ר איאן פרומן רופא שיניים בן 37 (בעל קליניקה מפורסמת בתל אביב) להִירתם לפיתוח משחק הטניס בישראל . ד"ר איאן פרומן שחקן טניס בעברו עלה לישראל מדרום אפריקה ב- 1964 ונמנה מייד על נבחרת ישראל במשחקי גביע דייויס . הוא היה כמובן שחקן חובב . משחק הטניס בדרום אפריקה הוא חלק מהמורשת הבריטית ואיאן פרומן התאהב בו . לפרנסתו עבד כרופא שיניים מצליח . הוא ניהל קליניקה גדולה בתל אביב בשותפות עם פרופסור הרברט יודס . בשיאה טיפלה הקליניקה שלו ב- 6000 (ששת אלפים) פציינטים . ב- 1974 עשה את תפנית חייו ונטש את רפואת השיניים לטובת הטניס . כלומר פיתוח וקידום הטניס במדינת ישראל . איש לא ידע ולא העריך אז לפני 43 שנים ב- 1972 כי ד"ר איאן פרומן הוא האיש הנכון שהתייצב בזמן הנכון כדי להגשים את חזון הטניס בארץ , וכי הוא מוכשר יותר מכל אחד אחר במדינת ישראל לעשות זאת.

טקסט תמונה : מאי  1969 . מגרשי הטניס הישנים עשויים כורכר ברמת גן . נבחרת ישראל בטניס בגביע דייויס מתכוננת לקראת משחקה נגד נבחרת רומניה . עומדים מימין לשמאל בז'אקטים הכהים : אלעזר דווידמן ז"ל , יוסי שטבהולץ , ד"ר איאן פרומן (רופא שיניים), מנהל המשלחת בני דויטש ואיש לא מזוהה. זיהוי הנבחרת הרומנית : שלישי משמאל בנבחרת רומניה (בתלבושת הלבנה) זהו איליה נאסטאסה ורביעי משמאל יון טיריאק. רומניה גברה על ישראל בתוצאה 4 : 1. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן ובאדיבות ספרו התיעודי החשוב והמעניין של מר דוד "דדי" הרניק "60 שנות דייוויס" . ארכיון יואש אלרואי) .

משמוניתי למנהל מחלקת הספורט בנובמבר 1980 ע"י טריאומוויראט רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית שמנה את מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל , מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל , ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר יבד"ל  – החלטתי להעמיק את אחיזתנו בטניס הישראלי והבינלאומי . הטניס הישראלי היה ספורט של מעטים בשנות ה- 70 של המאה הקודמת . במגרשי הטניס הספורים בגוּש דָן אפילו לא היו עמדות שידור וצילום . הצלמים שלנו הציבו את מצלמות הפילם ה- BL וה- BOLEX  על שולחנות וכיסאות כדי לקבל זווית צילום טיפה גבוהה יותר מהמגרשים עצמם . רמת הטניס דאז בישראל הייתה כמו איכות הצילום הטלוויזיוני שלו . אחד מצלמי הסטילס הידועים בארץ בעיתונות הכתובה בימים ההם לפני כ- 40 (ארבעים) שנים, אלכסנדר זיסקינד ז"ל היה במקום, ו- תיעד את צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות הכתב יורם שימרון והצלם רוני ליפץ בפעולה .

טקסט תמונה :  קיץ 1975. הימים ההם – הזמן ההוא. ראשית ההתחלה. הצלם רוני ליפץ מצלם משחק טניס לתוכנית "מבט ספורט" מעמדת צילום מוגבהת אך מגוחכת. הוא ניצב על שולחן כדי להשיג צווית צילום נוחה יותר בהיעדר עמדת צילום ושידור ראויה . תנאי הצילום במגרשי הספורט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 במאה הקודמת היו פתטיים . מימין, זהו הכתב – שדר יורם שמרון, ומשמאל – איש הקוֹל יורם רובין (מהטלוויזיה הלימודית- חינוכית). (התמונה באדיבות הצלם אלכסנדר זיסקינד ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הטניס הוא משחק טלוויזיוני. לא בכדי משלמות רשתות הטלוויזיה של ה- EBU (לרבות Eurosport) ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הון עתק עבור זכויות השידורים וכדי לשדר ישיר בהיקפים מלאים את טורנירי  ה- Grand Slam בטניס של ווימבלדון בלונדון , רוֹלָאן גָארוֹס בפאריס , אליפות ארה"ב הפתוחה בניו יורק , ואליפות אוסטרליה הפתוחה במלבורן . נוח לצַלֵם את משחק הטניס מסיבות מובנות ונַקֵל גם להפיק את שידורי הטלוויזיה הכרוכים בו . ד"ר איאן פרומן ידע היטב עד כמה אני כרוך וקשור לספורט הטניס . לאחר שהתמניתי למנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלתי עשרות מכתבי ברכה מאישֵי ספורט, פוליטיקאים, ואנשי תקשורת וטלוויזיה בישראל . אחד מהם היה של ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס ברמת השרון . זה היה ב- 24 בדצמבר 1980[6]. הוא כתב אותו באנגלית.

טקסט מסמך :  24 בדצמבר 1980 . זהו מסמך הברכה המקורי שכתב לי  ד"ר איאן פרומן לאחר שהתמניתי למנהל מחלקת הספורט . ד"ר איאן פרומן בירך אותי כלהלן :

Knowing of your wide Knowledge , interest and determination , I have no doubt you will make a success of the job and that will continue to be in close contact – with no more problems or aggravation between us

(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

ד"ר אִיָאן פְרוּמַן היה איש מקצוע אמין ורציני , ביצועיסט בעל יכולות , וגם אדם נבון מאוד ומשכיל בעל קסם אישי שמקרין חום ואנושיות . הוא מצא חן בעיניי מאוד מהרגע הראשון . הערכתי אותו מאוד כשם שרחשתי הערכה רבה בעת ההיא לעו"ד שמעון מזרחי . ד"ר אִיָאן פְרוּמַן לא היה אדם קַל בעת התהוות יחסי הגומלין הראשונים בין שידורי הספורט של הטלוויזיה לבין הטניס . דמותו החייכנית וחזותו הרגועה והג'נטלמנית נוטות להטעות לרגע . הוא נתפש כאיש רך ועדין ע"י מי שלא הכיר אותו היטב . אך לא כך היה הדבר . ד"ר איאן פרומן הוא ג'נטלמן קשוח ואיש מקצוע רציני ויסודי שיודע בדיוק מה הוא רוצה . רחוק מלהיות וותרן ונוח . הוא היה מחויב לפעול ב- 1980 על פי האינטרסים של מרכז הטניס שבראשו ניצב , ואילו אני דבקתי במטרות השידור שהִנחו את רשות השידור ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית . נוצרו בינינו כמה וויכוחים מקצועיים בתחילת הדרך בעיקר בנוגע לכמות שלטי הפרסומות המסחריות שהוצבו במגרשי הטניס ברמת השרון . תפקידי כנציג הטלוויזיה הציבורית  היה להגיע עמו לעמק השווה . בסופו של דבר כוננו יחסים נאותים . זמן רב רָץ לי בראש אותו המונח האנגלי Aggravation (עגמת נפש) שד"ר איאן פרומן פרש במכתבו בעקבות אותו טורניר "הפרס הגדול' בטניס שנערך באוקטובר 1980 ברמת השרון שהוליד בינינו יריבות ומשקעים (מקצועיים). הייתי מחויב למצוא את שביל הזהב המוביל את השידורים הישירים אל לֵב הוועדות המארגנות בראשם ניצבו אישים חשובים כמו ד"ר איאן פרומן ועו"ד שמעון מזרחי (וגם אחרים) מבלי לוותר על עקרונות השידור שלי ועל עקרונות כמות הפרסומת המסחרית המותרת לחשיפה בשידורים הישירים שלנו . הוועדות המארגנות בארץ לא הבינו מדע אנוכי וקודמי אלכס גלעדי כל כך מתעקשים בעניין המשמעת והסדר בהצבת שלטי פרסומות בזירות המשחקים והספורט . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה רשת מסחרית . היא נהנית מתשלום האגרה ואיננה רשאית לצלם ולחשוף פרסומות מסחריות ככל העולה על רוחה . לאו דווקא במגרשי הטניס . בכל מגרשי הספורט במדינה . המחלוקת סביב ריבוי הצבת שלטי פרסומות סביב המגרשים במרכז הטניס ברמת השרון והלבשת השופטים , הקוונים , ונושאי תפקידים שונים תחת פיקודו של ד"ר איאן פרומן הפכה לעיתים להתכתשות גלויה בין שנינו . ד"ר איאן פרומן הצליח לגייס בעת ההיא רשימה ארוכה של ספונסרים לטובת מֵיזָם הטניס שלו בארץ . בעלי חברות מסחריות ידועות שֵם עמדו בתור אצלו כדי לפרסם את מוצריהן תמורת תשלום רב – אך בתנאי שמצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יהיו נוכחות בשטח . הוועד המנהל של רשות השידור הסכים לחשוף בצילומי הטניס והספורט פרסומות מסחריות אך הצבת השלטים הרבים הייתה חייבת להתבצע על פי תשעת עקרונות הפרסום בספורט שקבע בשעתו איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . למשל אסור היה שגובה השלטים יעלה על מטר אחד . כמו כן אסור היה להציב את השלטים בין אובייקט הצילום לבין המצלמות . ברור שאלכס גלעדי ואנוכי התחבטנו בסוגיה הזאת . מחד – רצינו מאוד לחשוף את הטניס הישראלי הצעיר לכל בית בישראל . מאידך – היינו חייבים להגביל את ד"ר איאן פרומן בכמות שלטי הפרסומות שדרש להציב בעת השידורים הישירים של תחרויות הגראנד פרי שהוא הפיק ויזם . מצד שלישי הפרסומות המסחריות היוו את התשתית הכלכלית של כל פרויקט הטניס . מצד רביעי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בנוסף לכל סירבה לשלם זכויות שידורים ל- ד"ר איאן פרומן . שידורי הטניס הישירים שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשורי ה- 70 ו- 80 של המאה הקודמת ממרכז הטניס ברמת השרון – היו בחינם .

ב- 1972 רכש איאן פרומן את המוניטין הראשון שלו כמנהל , מפיק , משווק , ומתרים במסגרת מאמציו הבלתי נלאים לפתח את משחק הטניס במדינת ישראל . ד"ר איאן פרומן עדיין רופא שיניים טס ב- 1972 לדרום אפריקה בעניין פרטי שלו , ולראשונה בתולדות הטניס הישראלי גייס למענו תרומות מיהודי המקום ביוהנסבורג , קיפטאון , וערים אחרות נוספות ב- סכום של 60000 (שִישִים אֶלֶף) דולר . יו"ר איגוד הטניס ב- 1972אברהם פָיְיגֶר אמר לו , "תשמע איאן פרומן אם תצליח להביא משהו לטניס שלנו , אז האיגוד יממן לך את כרטיס הנסיעה" . אברהם פייגר נפל מהכיסא כשאיאן פרומן סיפר לו כי גייס תרומה של 60000 (שישים אלף) דולר . זה נחשב בימים ההם להון עתק . כעבור כמה ימים הודיע אברהם פייגר לאיאן פרומן כי איגוד הטניס  שקל את העניין , ואיננו מסכים לממן בדיעבד את כרטיס הטיסה שלו לדרום אפריקה .

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה שעברה . הצמד ד"ר איאן פרומן (מימין) ואלעזר דווידמן מייצג את ישראל במשחק הזוגות נגד הזוג הרומני איליה נאסטאסה ויון טיריאק . (התמונה ד"ר באדיבות איאן פרומן ובאדיבות ספרו התיעודי החשוב והמעניין של מר דוד "דדי" הרניק "60 שנות דייוויס". (ארכיון יואש אלרואי) .

1972 הייתה ההתחלה של ד"ר איאן פרומן כמגייס תרומות ענק למען הטניס הישראלי . משפרש ב- 1974מחדר הקליניקה שלו לטובת הטניס הישראלי (ב- Full time job) , התברר כי רופא השיניים לשעבר בעל אישיות כובשת ומקסימה הוא גאון האִרגון , השִיוּוק , ויחסי  הציבור . אולי מבלי שהיה מודע לכך . בסיועם הנדיב של יהודים אמריקניים , קנדיים , ואנגליים עתירי ממון כמו ד"ר ביל ליפי , ג'ו שיין , הרולד לנדסברג , רובי ג'וזפס , אלברט האטלר , סימו ברואוד , לסטר רוזנברג , פיטר קולינס , וג'ו פרייברג – הצליח ד"ר איאן פרומן לגייס לטובת הטניס הישראלי במשך 22 (עשרים ושתיים) שנים בין 1974 ל- 1996 הון עתק של יותר מ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר כדי להקים ארבעה עשר מרכזי טניס ברחבי ישראל . ד"ר איאן פרומן בעל הכריזמה והחזון הפך את הטניס בישראל ממשחק של מעטים ועשירים לענף ספורט של המונים ביניהם פועלים רבים ובני פועלים . נחלת הכלל . על יוזמתו ופועלו המבורך הוענק לד"ר איאן פרומן ב- 1989 הפרס היקר ביותר שיכולה מדינת ישראל להעניק לבניה, הלא הוא פרס ישראל. ד"ר איאן פרומן הוא אדם ואישיות בלתי נשכחת .

טקסט תמונה : 1984 . מרכז הטניס המודרני ברמת השרון . ד"ר איאן פרומן הנשיא המזהיר של מרכז הטניס ברמת השרון (משמאל) יחד עם אלוף ווימבלדון הטניסאי האמריקני ג'ים קונורס (היה פעמיים אלוף ווימבלדון בשנים 1974  ו- 1982) . התמונה צולמה ב- 1984 במרכז הטניס ברמת השרון . מאחור נשקף אִצטדיון "קנדה" המגרש המרכזי של המרכז . ד"ר איאן פרומן חתן פרס ישראל לספורט התגלה כבעל קסם אישי רב , רב אומן ביחסי ציבור ושיווק , ומוכשר מאוד בארגון טורנירי טניס . (באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי) .

טקסט תמונה : 1978 . מרכז הטניס ברמת השרון. ד"ר איאן פרומן נשיא מרכז הטניס המוכשר ובעל קשרים בינלאומיים ענפים, מארח ב- 1978 את הטניסאי השוודי ביורן בורג במרכז הטניס ברמת השרון . ביורן בורג היה אלוף ווימבלדון חמש פעמים ברציפות בשנים 1980 – 1976 . (התמונה באדיבות ד"ראיאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                                           

טקסט תמונה : קיץ 1977. הימים ההם – הזמן ההוא. מרכז הטניס הראשון במדינת ישראל שהוקם ברמת השרון. זוהי אחת התמונות התיעודיות החשובות ביותר בתולדות הטניס של מדינת ישראל. קבוצת התורמים היהודית הגדולה מצפון אמריקה ובריטניה יחדיו עם מנהיג הטניס הישראלי ד"ר איאן פרומן הופכים את הענף לנחלת ההמונים . הקבוצה תרמה כ- 150000000 (מאה וחמישים מיליון) דולר לטניס הישראלי  בפרק זמן של עשרים ושתיים שנה, 1996 – 1974. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : הרולד לנדסברג ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ג'ו שיין ז"ל מארה"ב (היה אחד מששת היזמים), ראלף האלברט מטורונטו קנדה, אלכס פישר ז"ל מקנדה , הארולד בנג'מין ז"ל מלוס אנג'לס ארה"ב, ג'רי גולדברג ממונטריאול קנדה, ג'ו פרייברג (מזוקן) מקנדה. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : אורין נימן מארה"ב, ד"ר ביל ליפי (רופא אוזניים) מאוהיו ארה"ב, נורמן אדידין ז"ל מארה"ב, ד"ר איאן פרומן, רובי ג'וזפס מארה"ב, וגדעון הירש מנכ"ל מרכזי הטניס בישראל בעת ההיא. חבורת התורמים היהודית המכובדת הזאת מארה"ב וקנדה תרמה לטניס הישראלי בתקופה היא סכום עצום של כ- 150 מיליון דולר. (התמונה הזאת צולמה ב- 1977 ונמסרה לי באדיבות ד"ר איאן פרומן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י ד"ר איאן פרומן .

נדרש אדם בעל חזון כמו ד"ר איאן פרומן כדי לשנות במחי יד את מציאות הטניס במדינת ישראל . הוא עשה את זה . התמונות הבאות של מרכז הטניס החדיש שהקים ברמת השרון לעומת מגרש הכורכר היָשָן ההוא ברמת גן מוכיחות איזו קפיצה נחשונית התחוללה כאן במחצית השנייה של עשור ה- 70 של המאה שעברה .

טקסט תמונה :  שנת 1980 . מבט מהאוויר מצפון לדרום של מרכז הטניס היפהפה ברמת השרון הכולל 16 מגרשים ואצטדיון מרווח ומשוכלל. משמאל, המגרש המרכזי הקרוי "אִצטדיון קנדה" המכיל כ- 7000 מקומות . בתווך בניין המשרדים , מסעדה , וחדרי הלבשה. ברבות השנים קמו עוד 15 מרכזי טניס במדינת ישראל הודות ליוזמתו של ד"ר איאן פרומן והודות לתרומתם הכספית הענקית, הנדיבה, ויוצאת הדופן בת כ- 150.000000 (מאה וחמישים מיליון)  דולר של יהודים ציוניים, חמים, טובים, ועשירים מארה"ב, קנדה, ואנגליה. (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זאת הייתה עובדה . המצלמות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית כרתו בסוף שנות ה- 70 של המאה שעברה ברית של שידורים ישירים עם ד"ר איאן פרומן למורת רוחו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד (היה מנכ"ל בשנים 1984 – 1979) , אולם בשני תנאים . התנאי הראשון : "איננו משלמים למרכז הטניס ברמת השרון זכויות שידורים" . התנאי השני : "הצבת פרסומות מסחריות באצטדיון "קנדה" תיעשה על פי תשעת העקרונות של ה- EBU" . למרות השידורים הישירים בטלוויזיה המונופוליסטית , אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון היה מלא על גדותיו במשחקי חצי הגמר והגמר של טורנירי הגראנד פרי .

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת. אִצטדיון "קנדה" (Canada) במרכז הטניס ברמת השרון .שתי מצלמות אלקטרוניות (מסוג Marconi) שלנו המכסות את משחקי הטורנירים הוצבו תמיד באופן מְדוֹרָג ביציע הצפוני של אִצטדיון "קנדה" . בתחתית התמונה פרסומת של חברת "YY YONEX" למחבטי טניס. ד"ר איאן פרומן מומחה ורב אומן בשיווק ניצל את מעקות האצטדיון לפרסום ושיווק מסחרי של מוצרי הטניס . הפרסומות כיסו חלק מהעלויות הגדולות של תפעול מרכז הטניס . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בהשראת שידורי ווימבלדון והטמעת הטניס בישראל מיסד ד"ר איאן פרומן לראשונה ב- 1977 את טורניר הגראנד פרי המקצועני הראשון בישראל במרכז הטניס המפורסם ורב מוניטין ברמת השרון . מפני שהיה רב אומן בשיווק הבין שהוא זקוק למצלמות הטלוויזיה כדי לפרסם את המוצר שלו . ניידת השידור שלנו הייתה שם ב- 1977 ותיעדה את ניצחונו של הטניסאי יהושע שלם על אלוף ישראל יאיר וורטהיימר . כיסוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את הטניס המקומי הייתה פעילות חדשה ועמה חזון שונה . טורנירי הטניס שאִרְגֵן ד"ר איאן פרומן ברמת השרון זכו לתשומת ליבו של הציבור וצברו מייד מוניטין . באמצעות יוזמה הברוכה שלו ובעזרת הממון הצליח להביא לישראל טניסאים בינלאומיים בעלי מוניטין עולמי ביניהם , סְטִיב קְרוּלֶבִיץ' , תּוֹם אוֹקֶר , אהרוֹן קְרִיקְסְטִיין , הַארוֹלְד סַלוֹמוֹן , אִילִי נַאסְטָסֶה , גִ'ימִי קוֹנוֹרְס , ועוד כמה אחרים . היציעים התמלאו באלפי צופים . לאצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון נהרו יותר אנשים מאשר למגרשי הכדורגל. לפתע מצאנו ביציע המכובדים באִצטדיון המרכזי אישי ציבור יידועי שם ובראשם שחקן טניס חובב העונה לשם יצחק רבין ז"ל .

טקסט תמונה : איאן פרומן מקבל ב- 1985 את פניו של יצחק רבין במרכז הטניס ברמת השרון . ביניהם נראה המיליונר הישראלי מרדכי "מוטקה" מאיר בונה מגדל שלום בתל אביב ותומך נלהב של הטניס הישראלי . (התמונה באדיבות ד"ר איאן פרומן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שידורי הטניס שלנו מ- ווימבלדון וגם אלה של רמת השרון הפכו ל- פניני שידור טלוויזיוניות עתירות רייטינג . האִצטדיון המרכזי במרכז הטניס ברמת השרון היה גדוש מפה לפה . מאות אלפי צופי טלוויזיה ישראליים בכל רחבי המדינה מצאו עניין בשידורי הטניס שלנו למעט איש אחד , מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל . שידורי הטניס הציעו לצופים בישראל תרבות ספורט שונה לחלוטין ועמה תוכן ואווירה רגועים מאלו המוכרים להם בשדות הכדורגל והכדורסל . את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה שיעמם . הוא התנכר ונשאר קר לחבטות הטניס כלשונו של מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" אברהם טל . הטניס לא הזיז לוֹ . הוא פשוט ניצל את סמכותו ונִטְרֵל את אלכס גלעדי .

טקסט תמונה : שבת – 13 באוקטובר 1980 . הימים ההם הזמן ההוא. המגרש המרכזי באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון הומה וגדוש בצופים מפה לפה . מימין למטה שלמה גליקשטיין בעת החימום בטרם משחק הגמר . ניתן לשים לב לשלטי הפרסומות המעטרים באופן אסתטי את המגרש המרכזי והצבתן נעשה על פי תשעת העקרונות של איגוד השידור האירופי ה- EBU. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוסף "טומי" לפיד ז"ל ניצל את מרותו ולעג לאמביציות של אַלֶכְּס גִלְעָדִי להעביר בשידורים ישירים בתאריכים 12 ו- 13 (שישי ושבת) באוקטובר 1979 את משחקי חצי הגמר והגמר של טורניר הטניס ברמת השרון . זה היה בחג הסוכות תשל"ט . היה לנו בימים ההם שפע של זמן פנוי בטלוויזיה . יתירה מזאת : ד"ר אִיָאן פְרוּמַן יו"ר הוועדה המארגנת לא דרש מאתנו אפילו פרוטה אחת עבור זכויות השידורים, אך יוסף "טומי" לפיד עמד בסירובו. "אלכס, לא מאשר , הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור" [1] השיב יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל בכתב ידו והמסורבל וגדול האותיות לפניותיו של אלכס גלעדי . יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא אהב טניס ועוד פחות מכך את אלכס גלעדי .

טקסט מסמך :  24  בספטמבר 1979 . "אלכס , לא מאשר . מתי הגמר ? " (26 בספטמבר 1979) משיב מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל בכתב ידו המסורבל והלא אסתטי לאלכס גלעדי בתאריך 26.9.1979  . טומי לפיד סירב להעביר בשידורים ישירים את משחקי חצי הגמר של טורניר הטניס ברמת השרון בחג הסוכות תשל"ט – 1979. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

טקסט מסמך :  26 בספטמבר 1979 . אלכס גלעדי מנסה את מזלו בשנית : "אודה לך אם תפרט הסיבות לאי אישור שידור הטניס שסכום הזכויות בו אפס והניידת תהיה בו ממילא" , כותב אלכס גלעדי למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל . "הנושא לא מספיק מעניין חלק מספיק גדול של הציבור" , משיב לו יוסף "טומי" לפיד ז"ל . אלכס גלעדי ראה בתשובותיו של יוסף "טומי" לפיד התנכלות אישית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

לבסוף שנה אח"כ באוקטובר 1980 אלכס גלעדי ואנוכי הגשמנו את חלומנו . הצבנו לראשונה ניידת שידור במרכז הטניס ברמת השרון כדי לעקוב ולצלם את טורניר הטניס המקצועני מראשיתו ועד סופו , וכדי לשַדֵר ישיר בפעם הראשונה את משחקי חצי הגמר והגמר .

טקסט תמונה :  ראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה . מרכז הטניס ברמת השרון . צוות שידור של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית מתכונן לקראת שידור ישיר של אחד מטורנירי הטניס ברמת השרון בתחילת שנות ה- 80  במאה הקודמת. אני מתדרך את הצוות בטרם תחילת השידור ישיר . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הבימאי יואב פלג , הצלם בוריס בלנקין (מוסתר) , השדר נסים קיוויתי (מרכיב משקפי שמש) , המפקח הטכני אלכסנדר לבריק , איש הקול והתקשורת דָנִי יֶגֶר , הצלם שלמה גרשנגורן – ספיטירקי , אנוכי מתדרך את הצוות , המפיק יוסי לנדאו (עומד), איש התאורה והחשמל ז'אן לב ארי, ומנהל חטיבת ההנדסה דוב "דובל'ה" גולדשטיין. (תיעוד וצילום במצלמת הסטילס שלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שבת אחה"צ – 11 באוקטובר 1980 . אִצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון . נסים קיוויתי (מימין חובש אוזניות) משדר ישיר באוקטובר 1980 מהמגרש המרכזי באצטדיון "קנדה" את משחק הגמר בטורניר הפרס הגדול בטניס של רמת השרון בין הישראלי שלמה גליקשטיין לבין הרולד סלומון מארה"ב. משמאל, זהו פרשן הטניס שלנו בימים ההם עו"ד יוסי שטבהולץ . הרולד סלומון ניצח במשחק הגמר אבל שלמה גליקשטיין הפתיע כשניצח בשלב חצי הגמר את הטניסאי הרומני הנודע איליה נסטאסה. משחקי הטניס בראשית עידן ד"ר איאן פרומן בסוף שנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 של המאה שעברה משכו אליהם 7000 צופים שמילאו עד אפס מקום את אצטדיון "קנדה". התמונה הקונקרטית הזאת לא הייתה חזיון נפרץ בתחרויות הטניס בישראל בימים ההם. (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת. אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון . צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שמואליק ברעם מצלם את מגישת תוכניות הספורט אורלי יניב (למעלה) בטרם שידור ישיר של תחרות טניס. בתמונה התחתונה יושב קיצוני מימין וחובש כובע , צלם העיתונות הוותיק לובה קנפר ז"ל. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שידורם של שני ענפי הספורט הקטנים הוענקו לנו אז בחינם ללא זכויות שידורים . הוועדות המארגנות שרצו לזכות בחשיפה טלוויזיונית בכל מחיר ולכן וויתרו על קבלת זכויות שידורים ממחלקת הספורט , ביקשו להחזיר את  ההשקעה באמצעות הצבת שלטי פרסומת מסחרית שיצולמו ע"י אותן המצלמות שאנחנו הצבנו בחינם באתר בתחרויות . אלכס גלעדי ואנכי פחדנו מהצבת פרסומות מסחריות בכמות רבה מידי ומעל למקובל נוכח עדשות המצלמות . הדבר הוליד וויכוחים רבים בינינו לבין הוועדות המארגנות . ד"ר איאן פרומן לא נבדל בשאיפותיו מעו"ד שמעון מזרחי וקבלן הבניין אליעזר ווקסמן . גם הוא רצה ל- היהנות מהפרסומות המסחריות שזרמו בשפע לטורניר הטניס המסורתי שנערך מידי חג הסוכות בהנהלתו והפך בהדרגה לסיפור הצלחה טלוויזיוני יוצא מגדר הרגיל . היה קשה מאוד להשיב לד"ר איאן פרומן תשובות שליליות . הוא לא רק ניחן באישיות כובשת ומקסימה, אלא עמד בכל ההתחייבויות הארגוניות כלפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מילה שלו הייתה מילה . מעת לעת נענה לבקשתי ו- שימש גם פרשן שלנו בעמדת השידור לצדו של השדר המוביל אורי לוי בתחרויות שהוא היה הבוס והמנהל שלהן .

טקסט תמונה : קיץ 1981 . איאן פרומן (שני מימין) נושא "במשרה כפולה" . הוא מכהן בתפקיד נשיא מרכזי הטניס בישראל ומנהל תחרות הפרס הגדול ברמת השרון וגם משמש בעת ובעונה אחת גם פרשן של שידורי הטניס הישירים של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית . מימין : השדר יורם שִמרון. משמאל : השדר אורי לוי. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוֹרָם שִימְרוֹן היה שַדָּר הטניס הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובר סמכה ראשי של המשחק בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . הוא היה עובד ש. ת. של מחלקת הספורט ונותר כזה כל ימיו . שדר צדדי למשימות מיוחדות . בעשור ה- 90 של המאה הקודמת חֲבָר לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . נִסִים קִיוִויתִּי נטל ממנו את הבכורה ב- 1980 . ב- 1981 הצבתי לראשונה את אורי לוי כשַדָּר טניס במקומו של נסים קיוויתי במשחק גביע דֵייוִיס ישראל נגד הונגריה ברמת השרון . בתפקיד הזה נשאר שנים רבות ובאמת זוהה כשַדָּר הטניס בהא הידיעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. נסים קיוויתי הובך אולי נעלב לרגע, אך הייתה לו מספיק עבודה כשַדָּר אולימפי (א"ק וגם שחייה), שַדָּר א"ק , ושַדָּר כדורגל , מספר שתיים של יורם ארבל.

טקסט תמונה :  ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה . אצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון. אנוכי יחדיו עם נסים קיוויתי (מרכיב משקפי שמש) ואורי לוי בעמדת הצילום האחורית הגבוהה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון "קנדה" במרכז הטניס ברמת השרון . הצלם הוא בוריס בלנקין. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו פנים ניידת השידור הקטנה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שכללה שלוש מצלמות . המרדף אחרי תחרויות הטניס של ד"ר איאן פרומן במרכז הטניס ברמת השרון לא ידע גבולות בעת ההיא . שידרנו ישיר עשרות פעמים ממרכז הטניס ברמת השרון . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : איש הקול דָנִי יֶגֶר , הצלם – בימאי שלמה "ספיטירקי" גרשנגורן , ומציץ מימין המפקח הטכני החרוץ אריה קולקר . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 . זהו המפקח הטכני אריה קולקר הבלתי נלאה של ניידת השידור ה- מש"י (ראשי תיבות של מכונית שידור ירוקה) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך עשרות שנים . אחד מחשובי הטכנאים של רשות השידור בכל הזמנים . הוא נטל חלק במאות רבות של הפקות ושידורים ישירים של מחלקת הספורט בענפי הכדורגל , כדורסל , טניס , א"ק , שחייה , ומה לא . הוא היה טכנאי אמין וישר . מעולם לא שמעתי אותו מתלונן כי הוא עייף . (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980 . אִצטדיון קנדה במרכז הטניס ברמת השרון . ההפקה הטכנית במרכז הטניס ברמת השרון הייתה קלה ונוחה . פרישת ציוד השידור באִצטדיון קנדה , התקנת הכבלים , המצלמות , והמיקרוגל הייתה מהירה . בתמונה נראה הטכנאי יובל קפלן מהטלוויזיה הישראלית הציבורית מציב את צלחת המיקרוגל (Microwave) ברוֹם אִצטדיון קנדה אל מול תחנת הממסר המרכזית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המוצבת ברום מגדל שלום . בימים ההם שרר קשר עין טבעי בין מרכז הטניס ברמת השרון לבין מגדל שלום בתל אביב דבר שאפשר העברה נוחה של סיגנל השידורים ישירים לירושלים . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : ספטמבר 1985 . הימים ההם – הזמן ההוא. מרכז הטניס ברמת השרון . אנוכי יחדיו עם הבימאי הראשי של שידורי הספורט יואב פלג (יושב בתוך ניידת השידור) והמפיק יוסי לנדאו (משמאל) . במושב שליד הנהג היה מוצב מכשיר ההקלטה ה- BVU שהקליט את סיגנאל ה- Video על קסטות של ¾ אינטש. סטנדרט שידור מקובל בימים ההם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוקטובר 1980 היה הטניסאי שלמה גליקשטיין אחד הספורטאים הבולטים והאהודים בישראל . שלמה גליקשטיין ניצח בחצי הגמר בטורניר "הפרס הגדול" הטניס ברמת השרון את הטניסאי הרומני המפורסם אילי נאסטסה והעפיל למשחק הגמר נגד הטניסאי היהודי האמריקני הרולד סלומון . המשחק המסקרן בימים ההם סחף ליציעי המגרש המרכזי באִצטדיון "קנדה" כשבעת אלפים צופים . כמות שיא חסרת תקדים שנראית היום כחלום רחוק . ד"ר איאן פרומן פיגורה ספורטיבית מיוחדת במינה וכאמור משומנת מאוד באִרגון ושיווק ניצל את הצלחת הטורניר לא מעט בזכות חשיפתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית , והפך אותו למנוף של פרסומות מהלכות . כולם לבשו שם פרסומות. השחקנים , השופטים המרכזיים , שופטי הקווים , ואפילו ה- Ball boys (הילדים אוספי הכדורים במגרשים) לבשו פרסומות על חולצותיהם , שלא לדבר על גודש עצום של שלטים שד"ר איאן פרומן דחף אותם לכל מקום אפשרי במגרש כדי שמצלמות הטלוויזיה שלנו יחשפו את קיומם ויממנו את הטורניר שלו.

טקסט תמונה :  אוקטובר 1980 . מרכז הטניס ברמת השרון . אמנון ברקאי פורש לפני מצלמת הסטילס שלי את חולצות אוספי הכדורים והשופטים הנושאת פרסומת מסחרית של חברת המשקאות "סאברה" האסורה על פי חוק רשות השידור. מציץ משמאל ראשו של ד"ר איאן פרומן . התמונה צולמה על ידי באוקטובר 1980 כדו"ח פרסומות כללי שנמסר לעיונו של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט . הוא היה צריך להכריע אם המשחקים יצולמו על ידינו אם לאו בשל כמות הפרסומות העצומה במגרשי הטניס ברמת השרון . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה  : אוקטובר 1980 . מרכז הטניס ברמת השרון . זהו צלם הטלוויזיה הישראלית הציבורית קרלוס פופ ומאחוריו Banner (כרזה) מאירת עיניים של חברת המשקאות "סברה", הספונסר הראשית של טורניר הפרס הגדול בסבב ה- ATP ברמת השרון באוקטובר 1980. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת . התמונה צולמה בעת הפקת שידורי הטניס ממרכז הטניס ברמת השרון בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דוב גולדשטיין מנהל הביצוע בחטיבת ההנדסה , עדה קרן עוזרת ההפקה של מחלקת הספורט , וריימונד לוי מפקח ניידת השידור . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הרחק משאון הישראלי. אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס 2015. מדובר בעסק טלוויזיוני – כלכלי ענק רב ממדים (2).

טקס הסיום של אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס של 2015 והענקת הפרסים לנובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי הוא צנוע , קצר , ומרשים . אי אפשר שלא להתרשם מ- סטיב הילי (Steve Healy) נשיא איגוד הטניס האוסטרלי , מ- סאנג יון צ'ו (Sang Hyun Cho) נשיא חברת המכוניות KIA אוסטרליה , ורוי אמרסון (Roy Emerson) חבר הוועדה המארגנת של הטורניר והאיש שהעניק את פרס הגביע לנובאק דג'וקוביץ' המדהים , פעם חמישית אלוף אוסטרליה . (הערה שלי : האוסטרלי רוי אמרסון (Roy Emerson) היה בעשור ה- 60 של המאה הקודמת 6 פעמים אלוף אוסטרליה ופעמיים אלוף צרפת (רולאן גארוס), פעמיים אלוף ווימבלדון, ופעמיים אלוף ארה"ב).

הוועדה המארגנת של טורניר אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס המתקיים במלבורן (נמשך כשבועיים) נהנית משלושה מקורות עיקריים של הכנסות כספיות : נותני חסויות , מכירת זכויות שידורים לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות בעולם (ESPN האמריקנית , ה- BBC הבריטי , EUROSPORT האירופי וכו') , ומכירת כרטיסים . נאומו של נשיא חברת KIA האוסטרלית סאנג יון צ'ו אחת מהספונסרים הראשיות של אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס בעת טקס הסיום מעיד על העוצמה והרייטינג הבלתי נדלה של שידורי הספורט הרלוואנטיים ברשתות הטלוויזיה הציבוריות והמסחריות בתבל . טורניר אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס לגברים ונשים הוא אירוע ספורט על פופולרי בעל מסורת ארוכת שנים ונחשב כאמור לאחד מארבעת הגדולים יחדיו עם אליפות צרפת הפתוחה (רולאן גארוס) , ווימבלדון , ואליפות ארה"ב הפתוחה המרכיבים את הגראנד סלאם . ביקרתי אוסטרליה שלוש פעמים בטרם אולימפיאדת סידני 2000 במסגרת תפקידי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . רק כשאתה נמצא שם אתה מבין את קשרי הכלכלה הנרחבים ו- ההדוקים שמקיימת אוסטרליה עם המעצמות הכלכליות של מזרח אסיה ובראשן יפן , דרום קוריאה , וסין . ברחובות סידני אתה רואה רק מכוניות יפניות ודרום קוריאניות . שאיפתן של חברות מסחריות גדולות כמו KIA לממן ולהשתלב בשידורי הספורט הבינלאומיים רבי המוניטין (כמו גם אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס) כדי לפרסם את מרכולתן – הוא בעל כיוון סימביוטי ברור ועתיק יומין . בין הוועדות המארגנות לבין החברות המסחריות נוצר שיתוף פעולה הדוק ומובהק . זאת סימביוזה רבת היקף בה כל צד מפיק תועלת . אין שום פלא כי חברות ענק מסחריות  כמו בנקים (ANZ) , מכוניות (KIA) , שעונים (ROLEX) , חברות תעופה (Fly Emirates) , חברות בירה , מזון , ומשקאות קלים (Heineken) , חברת יין אוסטרלית (Jacob's Creek) חברות אופנה הלבשה והנעלה (Lacoste) , חברות אלקטרוניקה (Toshiba) וחברות מחשבים (IBM) , ועוד כמה אחרות – הנקראות בפי כל Official Partners ו/או Official Supporters נרתמות במלוא המרץ למען קידום הספורט הבינלאומי על שלוחותיו השונות ובמקביל שיווק עצמן . שיתוף הפעולה הסימביוטי בעידן המודרני של התפתחות מואצת של תעשיית הטלוויזיה מניב תוצאות ספורטיביות ופרסומיות מסחריות מדהימות . חברת KIA האוסטרלית משלמת להתאחדות הטניס האוסטרלית בחוזה החדש לתקופה של חמש שנים 2018 – 2013 סכום של 50.000000 (חמישים מיליון) דולר . בנוסף לכך מקצה KIA (על חשבונה) לוועדה המארגנת של אליפות אוסטרליה הפתוחה בעת קיום הטורניר של צי רכב של 100 (מאה) מכוניות . חברת התעופה של נסיכויות הנפט Emirates Airline הגדילה לעשות ושילמה לוועדה המארגנת של אליפות אוסטרליה הפתוחה של 2015 סכום שיא של 36.300000 (שלושים ושישה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר . סכומי כספים כאלה מאפשרים לוועדה המארגנת של אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס להעניק למנצחים במשחקי היחידים והיחידות פרסים כספיים בגובה של הון עתק . הסרבי נובאק דג'וקוביץ' והאמריקנית סרינה וויליאמס זכו כל אחד בפרסים אישיים על סך של 3.100000 (שלושה מיליון ומאה אלף) דולר . יריביהם בשני משחקי הגמר שהפסידו הבריטי אנדי מארי והרוסייה מריה שאראפובה לא קופחו וכל אחד מהם גרף לכיסו 1.550000 (מיליון וחמש מאות וחמישים אלף) דולר. גובה הפרסים במשחקי היחידים והיחידות עמד על 28.800000 (עשרים ושמונה מיליון ושמונה מאות אלף) דולר . סך הכל של הפרסים הכספיים באליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס כולל יחידים ויחידות, זוגות גברים וזוגות נשים, וזוגות מעורבים ניצב על 40.000000 (ארבעים מיליון) דולר. גובה הפרסים מיתמר לשחקים. שני הצמדים, מנצחי משחקי הזוגות לגברים ונשים מרוויחים 575000 (חמש מאות ושבעים וחמישה אלף) דולר, לכל צמד . מנצחי הזוגות המעורבים מרוויחים 142500 (מאה ארבעים ושתיים אלף וחמש מאות) דולר . הטניסאים והטניסאיות שמעפילים לשלב חצי הגמר ומפסידים בו , משתכרים כל אחד ואחת 650000 (שש מאות וחמישים אלף) דולר . גברים ונשים שמעפילים לשלב רבע הגמר ומפסידים בו, מקבלים 340000 (שלוש מאות וארבעים אלף) דולר. המשתתפים והמשתתפות בשלב שמינית הגמר (סיבוב 3) ומפסידים בו זוכים בפרס כספי של 175000 (מאה שבעים וחמישה אלף) דולר . המשתתפים בשלב 1/32 (סיבוב 2) של הטורניר ומפסידים בו מתוגמלים כל אחד ואחת בפרס כספי של 60000 (שישים אלף) דולר . המשתתפים בשלב 1/64 (סיבוב 1) ומפסידים בו מקבלים מהוועדה המארגנת "תשלום ניחומים" בגובה של 34500 (שלושים וארבע אלף וחמש מאות) דולר . תעשו לבד חשבון כמה הרוויח דודי סלע שהעפיל לסיבוב ה- 3 (1/8 גמר) והובס שם ע"י הספרדי – קטלוני רפאל נאדאל . התמונות הבאות מלמדות לא רק על חשיבות הצבת הפרסומות המסחריות (בצורה אסתטית) וחשיפתן בטלוויזיה האוסטרלית Channel 7 , אלא מעידות גם ש- "הספורט הלבן" הפך ברבות השנים לספורט צבעוני רווי פרסים כספיים , ורק קווי המגרש נותרו לבנים .  

ao 1

טקסט תמונה (1) : 1 בפברואר 2013 . אצטדיון הטניס המפואר Rod Laver Arena במלבורן בירת אוסטרליה . KIA מקבלת עדיפות בולטת בפרסום בשילוט ובאנרים . הפרסומת של KIA תלויה אפילו על הרשת במגרש . (צולם ב- iphone ממסך Eurosport . באדיבות Eurosport) .

ao 2

טקסט תמונה (2) : 1 בפברואר 2013 . אצטדיון הטניס המפואר Rod Laver Arena במלבורן בירת אוסטרליה . KIA מקבלת עדיפות בולטת בפרסום בשילוט ובאנרים . הפרסומת של KIA תלויה אפילו על הרשת במגרש . (צולם ב- iphone ממסך Eurosport . באדיבות Eurosport) .

ao 3

טקסט תמונה (3) : 1 בפברואר 2013 . אצטדיון הטניס המפואר Rod Laver Arena במלבורן בירת אוסטרליה . KIA מקבלת עדיפות בולטת בפרסום בשילוט ובאנרים . הפרסומת של KIA תלויה אפילו על הרשת במגרש . (צולם ב- iphone ממסך Eurosport . באדיבות Eurosport) . 

ao5

טקסט תמונה (4) : 1 בפברואר 2013 . אצטדיון הטניס המפואר Rod Laver Arena במלבורן בירת אוסטרליה . KIA מקבלת עדיפות בולטת בפרסום בשילוט ובאנרים . הפרסומת של KIA תלויה אפילו על הרשת במגרש . (צולם ב- iphone ממסך Eurosport . באדיבות Eurosport) .

בתוך סבך הכלכלה הטלוויזיונית – ספורטיבית היקרה ראוי לציין את שיתוף הפעולה הרצוף וארוך טווח בן 46 (ארבעים ושש) שנים מאז 1973 בין ערוץ הטלוויזיה מס' 7 (Channel 7) באוסטרליה לבין הוועדה מארגנת של אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס . אשתקד חתמו ערוץ 7 והוועדה מארגנת על חוזה תשלום חדש בן חמש שנים 2019 – 2015 בין שני הגופים על סך של 200.000000 (מאתיים מיליון) דולר . החוזה היקר הפך את ערוץ 7 ל- Multi Media Platform אשר מאפשר לו לשדר באופן בלעדי תצוגה נרחבת ביותר בשידורים ישירים של  הטורניר הפופולרי לא רק בערוץ 7 הארצי (Free to air) אלא בכל מכשירי התקשורת (Devices) האחרים המוכרים גם בערוץ PPV (ראשי תיבות של Pay Per View) , גם ב- Digital on line , גם ב- IPTV (ראשי תיבות של (International Protocol Television) , גם ב- HbbTV (ראשי תיבות של Hybrid Broadcast Broadband Television) , גם ב- Mobile (אייפונים) , וגם ב- Tablet (מחשבים) . צריך להבין ש- Channel 7 חושף באמצעות כלי התקשורת הנ"ל שלו כ- 350 (שלוש מאות וחמישים) שעות בשידורים ישירים מאליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס . הוא מחויב לכך על פי החוזה בין שני הגופים . אנשי ערוץ 7 ואנשי הוועדה המארגנת מיהרו להחמיא איש לרעהו בעקבות חתימת החוזה בקיץ 2013 . "זאת שותפות נפלאה בעבור ערוץ 7 עם הטניס האוסטרלי ומצביע על האופי הטלוויזיוני והמהות של Channel 7" , אמר טים וורנר (Tim Worner) מבכירי Channel 7 האוסטרלי . מנהלי התאחדות הטניס האוסטרלית ובראשם סטיב ווד (Steve Wood) מי ששימש CEO (ראשי תיבות של Chief Executive Officer) בהתאחדות הטניס האוסטרלית , השיב להם בזה הלשון : "אנחנו מוקסמים ומאוד שבעי רצון מהשותפות ההיסטורית ארוכת השנים שלנו עם ערוץ 7" .

אליפות אוסטרליה הפתוחה מגלגלת מידי שנה מחזור כספים שנע סביב 400.000000 (ארבע מאות מיליון) דולר.

הערה מוניטארית בעקבות מחקר וכתיבת הפוסט הנ"ל : דולר אוסטרלי שווה היום ל- 3,04 שקלים . דולר אמריקני שווה ל- 3.95 שקלים.

סוף הפוסט מס' 473.

שלומפריזציה ופרסומיזציה בשידור הציבורי. פוסט גלוי שנכתב בשעתו גם לנשיאת מועצת העיתונות הישראלית השופטת הנכבדה גברת דליה דורנר. פוסט מס' 472. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 472 : הועלה לאוויר לראשונה ביום שלישי – 24 בדצמבר 2013 ומועלה לאוויר שוב ביום שישי – 30 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

שלומפריזציה ופרסומיזציה בשידור הציבורי. פוסט גלוי שנכתב בשעתו גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר.

הפוסט עוסק בתוכנית עבר "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי ש- שודרה ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בערוץ 1 ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית בעוצמה רבה של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל. הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333 ופוסט מס' 472. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : היכן שהוא שתי דקות לסיום המשחק אֶמֶש (יום חמישי – 29 בינואר 2015) מכבי ת"א – ריאל מדריד 90:86 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת המחזור ה- 5 בבית מס' חמש ב- Top 16, שידר נִיב רָסְקִין שמבין משהו בשידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה טקסט כדלקמן לצופיו : "אסור למכבי ת"א לשמוט את היתרון…", אמירה בעלת תקוות שמחברת את הצופים שלו למסך ערוץ 10 . בחלוף אותן שתי דקות הללו המשיך את הסאגה : "הצהובים של מכבי ת"א מכוונים הכי גבוה שאפשר…" . מכבי ת"א תפשה את ריאל מדריד ביום קליעה חלש ואפרורי . 7 מ- 28 לשלוש (% 25) . הצלף שלהם סֶרְחִיוֹ יוּל פגע רק שלוש פעמים מ- 8 ניסיונות לשלוש (% 37.5) . 29 מ- 52 לשתיים (% 55.7) . 7 מ- 11 בזריקות עונשין (% 63.6) . מדובר בשחקנים שמשתכרים מיליוני יורו ו- דולרים מדי עונה ומחטיאים ללא סוף . האם הייתה זאת הגנת מכבי ת"א שגרמה לספרדים להיראות כמות שהם , ו/או שמא המאמן המוגבל שלהם פָּאבְלוֹ לָאסוֹ הוא שמביא את ריאל מדריד לעמדת נחיתות . אני משאיר את הניתוח והפרשנות לאריה מליניאק ואלי סהר . 7 שחקנים זרים של מכבי ת"א (מרקז היינס , סופוקליס שחורציאניטיס , ג'רמי פארגו , דווין סמית' , בראיין ראנדל , אלכס טיוס , ו- ג'ון אלכסנדר) יחדיו עם סילבן לאנדסברג קלעו את כל ה- 90 נקודות של מכבי ת"א . אפילו לא שחקן אחד תוצרת מכבי ת"א וישראל מופיע ברשימת הקלעים בעוד ג'ייק כהן ונייט לינהארט (גם הם לא תוצרת מקומית –   None made in Israel) כלל לא משחקים . זה לא פחות ממדהים . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2015 – 2014 הוא בעצם קבוצת כדורסל אמריקנית – יוונית עם קפטן ישראלי בשם יוגב אוחיון . אף על פי כן יותר מ- 11000 (אחד עשר אלף) צופים ישראליים ממלאים את יציעי ההיכל לעייפה . ההזדהות של אזרחי ישראל עם קבוצת כדורסל אמריקנית – יוונית ששמה מכבי ת"א – מוחלטת ! לא מדובר רק באוהדים המושבעים שמשרכים דרכם להיכל הספורט ביד אליהו מאז היה עדיין אצטדיון פתוח ב- 1966 עשוי משטח מרצפות אלא גם ב- 300000 (שלוש מאות אלף) צופי טלוויזיה ישראליים שמקדשים את נאמנותם למכבי ת"א באמצעות ערוץ 10 . אמש (יום חמישי – 29 בינואר 2015) במשך שעתיים וחצי בין 20.45 ל- 23.15 צבר השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד 86:90 בערוץ 10 בהובלת נִיב רָסְקִין ו- גוּר שֶלֶף, כמות רייטינג ממוצעת של % 13.8, ושלושה שיאים של % 15.1 (22.30 – 22.15) , % 15.8 (22.45 – 22.30) , ו- % 14.6 (23.00 – 22.45) . החל מעֶשֶר בעֶרֶב מנצח ערוץ 10 גם את ערוץ 2 וקודם לכן מביס ללא תנאי לאורך כל הערב את ערוץ 1 . השידור הציבורי לא נמצא אתמול בערב בתמונת התחרות עם הערוצים המסחריים .

tv 1

טקסט מסמך : יום חמישי – 29 בינואר 2015 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 18.00 ל- 20.45 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה . ערוץ 2 מוביל בהפרש ניכר על ערוץ 10 . ערוץ 1 משתרך הרחק מאחור לרבות "מבט" . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

tv 2

טקסט מסמך : יום חמישי – 29 בינואר 2015 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 20.45 ל- 23.30 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה . ערוץ 10 מצמצם רווחים מערוץ 2 החל ב- 22.00 . ב- 22.15 גובר ערוץ 10 על ערוץ 2 ומוביל ביתרון % 15.1 מול % 12.7 . ערוץ 1 הציבורי מפגר לאורך כל הערב לרבות "מבט" בהפרש ניכר אחרי ערוץ 10 וערוץ 2 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 4 : אלון בן דוד ואור הלר אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 הם כתבים צבאיים מן הדרגה העליונה שמדווחים מהשטח . לא ברור מדוע בחרו שניהם שלא לשרטט למען צופי הטלוויזיה שלהם את מפת זירת הקרב (טווחים ומיקומים) ליד הכפר רג'ר על גבול לבנון בו חטפה שלשום שיירת סיור לא ממוגנת של מפקדי גדוד "צבר" מחטיבת גבעתי טילי נ"ט קורנט מדויקים ו- קטלניים שנורו ע"י יחידות חיזבאללה (טיל נ"ט קורנט חודר 100 ס"מ פלדה) . שיירת הפיקוד של "צבר" נפגעה קשה ביותר . שני הכתבים הצבאיים הללו לא טרחו להסביר לצופיהם האם ציר התנועה באזור הזה בו נעו מפקדי "צבר" הוא גלוי וחשוף לצפייה מתמדת של האויב , לא הוסבר מהיכן נורו טילי הקורנט , לא הוסבר מאיזה טווח נורו טילי הקורנט , ולא הוסבר כי ירי של טילי נ"ט קורנט המבוסס על טכנולוגיה של קרני לייזר מחייב קו ראייה רצוף בין המשגר לבין המטרה . אלון בן דוד ואור הלר לא דנו משום מה גם בבעיית המודיעין הקרבי (בה נכשל צה"ל באירוע הקונקרטי הזה) ומדוע מנהלות יחידות צה"ל הצפוניות את מסעי ההיערכות שלהם בגלוי לקראת התנגשות כללית ומלחמה בלתי נמנעת עם חיזבאללה (במוקדם ו/או במאוחר) . שום ארגון טרור (כמו החיזבאללה ו- חמאס , איננו צובר נשק לשם שעשוע , ולא כדי לאפסן אותו בעת עימות . מכל האמור לעיל ניתן להבין כי חלק מהמפקדים בצה"ל שעוסק במודיעין קרבי ובתכנון מגע קרבי עם האויב, איננו זהיר מספיק ואולי גם לא מוכשר דיו.

הערה 5 : צריך עוד כמה שרלוק הולמס בדמותו של מר רביב דרוקר איש ערוץ 10 כדי להפוך את מדינת ישראל לפחות מושחתת ולמקום שטוב יותר לחיות בו . הדברים נכתבים בעקבות תוכניתו "המקור" שעסקה אמש (רביעי – 28 בינואר 2015) בהתנהלות פוליטית בעייתית ביותר של חברת קק"ל בראשות מר אפי שטנצלר . "המקור" בהשראת רביב דרוקר המנווט את דרכו בין עצי החוֹרֶש מבוימת , מתוחקרת , כתובה , וממוסמכת – היטב . אי אפשר להתווכח עם עובדות אמת .

הערה 6 : מר משה שלונסקי היה בשעתו מפקד רדיו גלי צה"ל . זה נכון . אך האם זאת עילה טובה דיה ותירוץ מספיק הוגן כדי לארח אותו באופן שיטתי ב- תוכנית הספורט של גלי צה"ל מידי יום חמישי בין 12.00 ל- 14.00 ולהעניק לו את רשות הדיבור מבלי שיש לו מה לומר . וכשהוא בכל זאת הוגה טקסט כלשהו , הוא איננו מחדֵש דבר . זה נכון שהאיש נושא בתואר מפקד רדיו גלי צה"ל לשעבר אולם הוא משעמם , נטול כל כריזמה רדיופונית , שאומר מידי יום חמישי כְּלוּם . תרומתו לתוכנית אפסית .

הערה 7 : הפוסט נעדר האקטואליה של אריק הניג "עוד שער של אוחנה" שהופיע אתמול (יום חמישי – 29 בינואר 2015) ב- "ידיעות אחרונות" – מגוחך . "אין לי ספק שלאוחנה יש תכונות טובות בשביל להיות ח"כ , וכל הלא מפרגנים למיניהם עוד יאכלו את הכובע" , בורר אריק הניג את מילות הסיום לקוראיו . הכותב ומושא הכתיבה שלו ראויים לרחמים וחמלה (מכל היבט) .

הערה 8 : אלי אוחנה הוא כבר שנים מאמן כדורגל דַל נטול הישגים בשירות ההתאחדות וגם פרשן כדורגל משעמם , רוטיני , וצפוי שמועסק ע"י  ערוץ 5 בכבלים . אלי אוחנה הופקד זה מכבר ע"י ההתאחדות במטרה מוצהרת לטפח את עתודות הכדורגל הישראלי ברמה של נערים ונוער . המבחן הגדול שלו כמנהיג ומאמן נקרה לו בטורניר גמר אליפות אירופה לנוער עד גיל 19 שנערך בקיץ 2014 בהונגריה . נערי ישראל בראשותו כשלו שלוש פעמים בזה אחר זה בבית המוקדם . ב- 19 ביולי 2014 הובסו נערי ישראל ע"י נערי פורטוגל בתוצאה 0:3 . שלושה ימים אח"כ ב- 22 ביולי 2014 ספגו נערי ישראל תבוסה 0:3 גם מנערי אוסטריה . ב- 25 ביולי 2014 הפסידו נערי ישראל 1:2 להונגריה וחזרו בבושת פנים הביתה . אלי אוחנה הוא מאמן כדורגל כושל ופרשן טלוויזיה דַל .

הערה 9 : בחירתו של הפוליטיקאי נפתלי בנט באלי אוחנה הכושל כמועמד משוריין של מפלגת "הבית היהודי" בבחירות לכנסת ה- 19 (ייערכו ב- 17 במארס 2015) , מצרפת את נפתלי בנט (חייל ומפקד בסיירת מטכ"ל ויחידת מגלן) למצעד האיוולת של ברברה טוכמן . אין שום נימוק הגיוני מדוע נפתלי בנט נקט בצעד כה מטומטם ולא יוצלח הנוגד את האינטרס העצמי הפוליטי שלו . אלי אוחנה איננו נכס אלקטורלי ו- לא היה מביא לו לנפתלי בנט אפילו קול אחד נוסף של בוחר ישראלי פוטנציאלי בקלפי . המאמן הכושל ופרשן הטלוויזיה הדַל גאל את נפתלי בנט מ- ייסוריו והודיע (רק לאחר לחץ ציבורי כבד) כי איננו מצטרף ל- "בית היהודי" .

הערה 10 : אתה מתבונן במנהיגות ובהשראה שמותירים בימים אלה אלי אוחנה , אייל ברקוביץ' , ויוסי בניון על כר הדשא , ומבין שעתיד הכדורגל הישראלי , רמתו , ה- יושרה שלו , ואיכותו – רדודים , עלובים , ונטולי תקווה . כישרון הוא תכונה חשובה אך איננו חזות הכל ולא מהווה תמיד מופת ומודל לחיקוי . אייל ברקוביץ' גילה פעם ל- מַאנ דָהוּ ש- בשעה הוא יושב על הספסל כשחקן מחליף הוא רוצה שקבוצתו תפסיד . זה היה מפח נפש עבורי . יוסי בניון קילל פעם את מאמן נבחרת ישראל דרור קשטן כשזה הורה לו לרדת מכר הדשא באצטדיון ר"ג במהלך משחק בינלאומי והחליף אותו בשחקן אחר . רואים ושומעים זאת היטב בסרט ההקלטה . יוסי בניון גרם לי עגמת נפש . לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי . שחקן מחרף קבל עם , מיקרופונים , ומצלמות הטלוויזיה את המאמן שלו רק מפני שהוא מחליף אותו בחבר שלו . ביום רביעי – 16 במאי 1990 אישר לי מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל לשדר ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הרֵעִים בכדורגל ישראל – ברה"מ 3 : 2 . הימים היו ימי קדם מונדיאל איטליה 1990 וזכויות השידורים של מפעל הכדורגל הבינלאומי היוקרתי ביותר היו שייכות בלעדית לחטיבת הספורט בפיקודי ול- טלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שבעיטת הפתיחה נקבעה ל – 18.45 נעתר נסים משעל לבקשתי . השידור הישיר היה אמור להסתיים בטרם עולה לאוויר "מבט" הקדוש ב- 21.00 . מה רבה הייתה הפתעתי כי שלושה שחקני נבחרת ישראל ששיחקו אז בחו"ל ונקראו לדגל – אלי אוחנה , רוני רוזנטל , ושלום תקווה הודיעו לי בטרם שריקת הפתיחה כי הם מסרבים בכל תוקף ליטול חלק במשחק הזה נגד ברה"מ בתירוץ שהביטוח הכספי ששילמה עבורם התאחדות הכדורגל הישראלית נמוך מידי ואיננו מכסה את סיכון הפציעה שלהם במשחק ידידות מהסוג הזה . זאת הייתה שערורייה ואכזבה עצומה עבורי מפני שהתחנכתי וגדלתי על רוּחָה של חטיבת גולני בצה"ל . נסים קיוויתי ריאיין את שלושת החֶבְרֶה האלה שהצטיירו בפניי אז ב- 16 במאי 1990 כ- נרפים ועלובים .

פוסט גלוי גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר.

הפוסט עוסק ב- "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי. תוכנית ספורט ש- שודרה ביום שני – 23 בדצמבר 2013 ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית בעוצמה רבה של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל. הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333 ומס' 472. כל הזכויות שמורות.

1. השידור הישיר של ערוץ 1 הציבורי מאילת ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורסל במסגרת שמינית גמר גביע המדינה, הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67. 

23 בדצמבר 2013. לא ראיתי אמש את "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי . יש לי התחייבויות משפחתיות ועשרה נכדים ונכדות שקשורים אל רעייתי ואלי בכל נימי נפשם כפי שאנו קשורים אליהם בכל מאודנו . אולם מערכת ה- Yesmax של "YES" מחוללת פלאים הקליטה עבורי את הנעשה על המרקע במלואו . התיישבתי בכורסתי מול המסך שלי עם יומני ועֵטִי , וזה מה שרשמתי לעצמי .

לידיעת קוראי הבלוג ולידיעת נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר . אולי תואיל השופטת הנכבדה להתערב בנעשה בשידורי הספורט בערוץ 1 , ערוץ 5 בכבלים , וערוצי הספורט של "צ'ארלטון" כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה מפני התשפוכות העצומות של הפרסומות המסחריות המכוערות שמרעיפים ערוצי הטלוויזיה הללו על צופיהם חזור ושָנֹה . נראה כאילו ערוצי הטלוויזיה הנ"ל עשו יד אחת ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות כדי ללכלך את המסך שלהם בעוד ועוד כְּרָזוֹת , שלטים , ו- Banners הנושאים אין סוף פרסומות מסחריות ואשר מוצבים ללא שיטה , סדר , ואסתטיקה במגרשים והאצטדיונים השונים . מדובר בעבירה ברורה על חוק כמויות הפרסומות המסחריות שמותר לחשוף בשידורי הטלוויזיה בכלל ובשידור הציבורי בפרט . צריך להבין כי ריבוי שלטי הפרסומות המסחריות בשידורים הישירים בתחומי הספורט לא רק מקלקל , מלכלכך , ומזיק לסיגנל הטלוויזיוני אלא מייצר שטיפת מוח ופוגע בציבור הצופים בעל כורחם . ערוץ 1 הציבורי ורשות השידור "מתעלים" מעל כולם ועושים בעניין הזה צחוק מהעבודה ומהצופים שלהם . ערוץ 1 הציבורי מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות על פי חוק. נכון שמאז ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה נוצר מעין Modus Vivendi בין רשות השידור שטענה כל העת לצִמְצוּם כמות שלטי הפרסומות המסחריות במגרשים לבין הוועדות המארגנות שניסו להוסיף שלטים מסחריים באתרי התחרויות כדי לצבור עוד הכנסות מחשיפתם בטלוויזיה המונופוליסטית . לבסוף הושגה פשרה . הפשרה ההיא נשענה על מִסְמַךְ תשעת עקרונות הפרסום המסחרי בטלוויזיה שחיבר בשעתו ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) , איגוד השידור האירופי . המסמך האירופי ההוא דן במנת השלטים המותרת להצבה באצטדיונים , וקבע כי הם מותרים להצבה רק בצדי קווי האורך והרוחב של המגרשים וגובהם לא יעלה על מטר אחד . עוד קבע המִסְמַךְ כי אין להציב פרסומות מסחריות בגובה , וגם כי אין להציבם בין מצלמות הטלוויזיה לבן מושאי השידור . ערוץ 1 הציבורי עושה יד אחת עם הוועדות המארגנות בשעה שהוא מרשה להן הציב שלטי פרסומות מכוערים במגרשים ובאצטדיונים ככל העולה על רוחם בכל נקודת רום וגובה במתקנים השונים . המעשה הזה הוא חמור ביותר בין אם הוא נעשה ביודעין ובאין אם באקראי . מצלמות ערוץ 1 חייבות להתעלם מהפרסומות המסחריות הלא חוקיות הללו שפזורות שתי וערב ללא כל סדר על משטחי ההתמודדות וגם תקועות ברוֹם האצטדיונים , ואף תלויות על קירות אולמות הכדורסל . ערוץ 1 איננו רשאי על פי חוק לחשוף אותן בכמות כזאת לציבור . מה שקורה ומתחולל בערוץ 1 מן ההיבט הזה של שטף הפרסומות המסחריות בכמויות שלא נודעו כמותן בעבר מוכיח שוב כי אין שם שום ניהול ופיקוד . גם לא דֶרֶך אֶרֶץ . מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת היו אמורים להתערב לפני זמן רב מאוד בכאוס הפרסומות המסחריות שנראה כשחיתות . שחיתות מכוונת ו/או אקראית , אין זה משנה דבר , ולא מפחית מאומה מאשמת המנהיגות הדהויה להחריד של השידור הציבורי במדינת ישראל . תפקידה של מנהיגות רשות השידור הוא להנחות את הנוגעים בדבר את אנשי הספורט של ערוץ 1 באופן חד משמעי , כלהלן ובזאת הלשון : "מצלמות הטלוויזיה חייבות לפעול במגרשים ובאצטדיונים על פי חוק וסדר הנוגע להימנעות ואי חשיפת פרסומות מסחריות מעל המותר , המוסכם , והמקובל – ולא , הן ייסגרו וניידות השידור יורחקו לאלתר מזירות הספורט השונות" .

הפרסומות המסחריות הללו בכמות בלתי נתפשת וגם חסרות כל אסתטיות , ניבטות לציבור הצופים מכל חור , זווית , וגומחה – ומסקלות את רצונו לצפות באירועי הספורט ללא הפרעה . הכמות הבלתי מתקבלת הזאת של שלטים ובאנרים מסחריים שוטפים את עיניו ומוחו של הצופה בעל כורחו ו- ללא כל פיקוח ציבורי . אנוכי מדגיש שוב כי שני הגופים הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הציבורית כפופים להנחיה ברורה של מסמך תשעת עקרונות חשיפת הפרסום המסחרי בשידורי ספורט שחיבר והוציא לאור איגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . השערורייה הגדולה הנוגעת לחשיפה עצומה של פרסומות מסחריות בכמות בלתי מתקבלת על המסך הציבורי , איננה נעוצה רק בשידורים הישירים השוטפים של אירועי המשחקים עצמם , אלא גם בחשיפת אותן הפרסומות המסחריות הללו בעת הפרזנטציה המקדימה שלהם ע"י המגישים והשדרנים בעת השידור הישיר של החלק המקדים את שריקת הפתיחה , מה שמכונה בעגת הטלוויזיה "Pre Game Show" . אמש החליט מר שמואל שלזינגר בימאי השידור הישיר של ערוץ 1 שהעביר מאילת בשידור ישיר את משחק שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל (הפועל אילת – מכבי חיפה הסתיים בתוצאה 78 : 67) – להושיב את השדר אורי לוי והפרשן גור שלף בזווית צילום מיוחדת ומכוונת שקולטת ברקע שלהם את הפרסומות המסחריות התלויות על קירות האולם . מתקבל הרושם כי ה- Location של עמדת השידור של ערוץ 1 והפרזנטציה שלו בטרם שריקת הפתיחה למשחק באולם המשחק נבחרים בקפידה ובאופן משולב ע"י ערוץ 1 והוועדה מארגנת של האירוע . ערוץ 1 מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות ואל לא לטעון כי הן השתרבבו לצילום באקראי . מדובר בשיטה . מרבית הצילומים של ערוץ 1 ממגרשי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל כוללים בתוכם חשיפה עצומה בלתי מתקבלת על הדעת של פרסומות מסחריות שמלכלכות ומכערות את התמונה הטלוויזיונית ואשר מסממות את צופי הטלוויזיה בעל כורחם מבלי שהם נשאלו אם הם מסכימים לכך . ערוץ 1 עובר עבירת שידור חמורה ביותר על חוק השידור הציבורי , חוק שאוסר עליו לחלוטין הקרנת פרסומות מסחריות מעבר למותר כפי שמצוין בתשעת העקרונות של ה- EBU . אם רשות השידור וערוץ 1 הופכים בכוונה על פי תכנון מראש ו/או באקראי בעל כורחם למפרי חוק בשידורי טלוויזיה שעוסקים בעיתונאות , חדשות , ודוקומנטציה – על גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר להתערב מייד כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה . לא ייתכן כי זווית הצילום של מצלמת הטלוויזיה שעדשתה רווייה בפרסומות מסחריות , זאת שחשפה את אוּרִי לֵוִי וגוּר שֶלֶף באולם הכדורסל צר המידות באילת בעת הפרזנטציה בשעת ה- Pre Game Show , אומנם נבחרה באקראי . נראה כי מדובר במעשה מכוון . אנסח זאת כך : "אם זווית הצילום האבסורדית הזאת שלכדה את השַדָּר , הפרשן , ואת הפרסומות המסחריות באותו ה- Frame , היא מתוכננת ונבחרה מראש – המעשה חמור . אם זווית הצילום הזאת נבחרה באקראי ללא אבחנה – המעשה חמור שבעתיים" .

eilath 2

טקסט תמונה : ליל שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל בעיר אילת . שני שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר גור שלף (מימין) ומר אורי לוי (משמאל) מנהלים את ה- Pre Game Show כשברקע שלהם מוקרנים שלטי פרסומות מסחריות מכוערות שמטנפות את התמונה הציבורית. תמונת הטלוויזיה הזאת איננה מתקבלת על הדעת והיא איננה שְדִירָה ברשת טלוויזיה ציבורית שממומנת בכמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל לשנה ע"י משלם האגרה הישראלי. מדובר בסקנדל. (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

ברור שמתעוררת כאן השאלה היכן ניצבות הנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 ומערכת הפיקוח הראשית בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת בעניין החריגה המכוערת הזאת ? כיצד שתי ההנהלות הללו מאפשרות ביודעין לתופעה מסחרית מחורבנת כזאת להתחולל על המסך הציבורי ? מדוע שתי ההנהלות הופכות ביודעין ו/או באקראי למפרות חוק ? מעבר לדיון בחוק כיצד זה הנהלת רשות השידור והנהלת הערוץ 1 מסכימות לשדר תמונות טלוויזיוניות כה בלתי אסתטיות ונותנות ידן למה שנראה כזיוף . גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר בתוקף תפקידה הרם אמורה לתבוע מהשידור הציבורי יושרה עיתונאית . אי אפשר לדבר על יושרה עיתונאית טלוויזיונית בשידור הציבורי ש- רווייה בעודף כל כך רב של פרסומות מסחריות שמגיחות אלינו מכל נקודה גאוגרפית במוקד האירוע , מסממות את הצופים בעל כורחם מבלי שהם הסכימו להיחשף אליהן , ומלכלכות את תמונת ה- Video , עד כדי כך שקשה להבחין בגיבורי העלילה עצמה . הכדורסלנים והכדורגלנים נטמעים בתוך גודש הפרסומת המסחרית . צריך להבין כי ערוץ 1 משלם בעונת 2014 – 2013 לאיגוד הכדורסל עבור זכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת העל ו/או במסגרת גביע המדינה (החל משלב שמינית הגמר) סכום שנתי של 6.000000 (שישה מיליון) שקל . כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל משחק ומשחק . בחוזה היקר שנחתם בין שני הגופים ערוץ 1 ורשות השידור לבין איגוד הכדורסל היה חייב להיכלל סעיף ששומר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפני עודף פרסומת מסחרית .

לצורך השוואה עם הנעשה היום בערוץ 1 הציבורי אנוכי מביא השוואה מהיסטוריית העבר . בשעה שערכתי , הפקתי , ניהלתי , וניווטתי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כ- 32 (שלושים ושתיים) שנים – שמרתי מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפרסומות מסחריות חריגות . נזהרתי מפניהן כמו מאֵש . זאת הייתה הנחייה מפורשת של כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , אותם שרתי ותחתם עבדתי : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי יבד"ל , יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל , אוּרִי פּוֹרָת ז"ל , אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם יבד"ל , ואח"כ שוב אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בקדנציה השנייה שלו . הנה דוגמא אחת מיני רבות כיצד נראתה עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה אותה מאיישים השַדָּר מאיר איינשטיין והפַּרְשָן אלי סהר . המפיק המצוין שלי ואיש יד ימיני במשך שנים רבות מר שַשִי אֶפְרָתִּי הביא להיכל הספורט ביד אליהו רקע מתאים של הטלוויזיה שלנו שהוכן עבורנו ע"י שירותי אומנות שלנו לצורך צילומי Close up ופרזנטציה של הצוות המוביל מאיר איינשטיין ואלי סהר . הרקע היה פק"ל בניידת השידור . ציוותי השידור שמופיעים לפני המצלמה לרבות שדרני הקווים נדרשו וחויבו עַל יָדִי ללבוש חליפות ולענוב עניבות . זיכרון הצילום הרצ"ב נשמר ומהווה עדות לנוהל השידור שקבעתי בימים ההם . הנה חלק מתמונות הארכיון שלי מהימים ההם . הן מוצגות לפניכם .

yoash 2

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . השדר מאיר איינשטיין (משמאל) והפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Close up ב- Frame סגור על רקע מיוחד של רשת הטלוויזיה אותה הם מייצגים. הרקע לצילום הפרזנטציה הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 6

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . צילום פתוח של עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. משמאל, השדר מאיר איינשטיין, ומימן הפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Frame פתוח על רקע מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי למנוע שרבוב וזליגה של פרסומות מסחריות לצילום. הרקע הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. אנוכי יושב קיצוני מימין בעמדת הפיקוד המוסווית שלי מחוץ לטווח מצלמות הטלוויזיה שעליהן אנוכי מופקד ואחראי. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 4

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . אחת מעמדות הצילום שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . הצלם הוא צחי רביב ולידו משמאל קצת מוסתר שדר הקווים אמיר בר שלום לובש חליפה , מעונב ומחויט לקראת תחילת עבודתו. אנוכי ניצב מימין, מתדרך את הצלם בטרם תחילת השידור הישיר. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 5

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. שדר הקווים אמיר בר שלום לבוש חליפה, מעונב ומחויט מראיין את עוזר מאמן מכבי תל אביב דיוויד בלאט. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 3

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה. עמדת השידור השנייה שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באזור הצפוני של היכל הספורט ביד אליהו. השדר אורי לוי (משמאל) והפרשן השני רלף קליין ז"ל (מימין) מאיישים את עמדת השידור השנייה של ההפקה בעת השידור הישיר של המשחק . אפשר לראות כי סביבת השידור נקייה מפרסומות מסחריות עודפות. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

חלק מחולשתו של ערוץ 1 בשנים האחרונות לרבות היום בעונת השידורים של 2014 – 2013 נעוץ בלבוש המרושל והלא מוקפד של אנשיו, אלה שמופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה . באשר לצד המקצועי של המשחק עצמו הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 . מדובר במשחק מבולגן ובתיאור לא מוצלח בקצב הכתבה של השַדָּר אוּרִי לֵוִי ופטפוט של פרשנו גוּר שֶלֶף, תוצאה של עוֹדֶף מֶלֶל עצום . מוזר ותמוה שאיש טלוויזיה כה וותיק כמו אוּרִי לֵוִי מרשה לעצמו ומתיר גם לפרשן שלו לייצר גוֹדֶש טקסט כשמדובר בתמונת טלוויזיה . מה יש לדבר כאן כל כך הרבה . גוּר שֶלֶף לא מבין את תפקידו כפרשן . 2:25 דקות לפני תום הרבע ה- 3 כשהתוצאה עומדת על 54 : 51 לזכות הפועל אילת , משחרר גור שלף משפט פרשנות תמוה , "…כשהולך אז הולך…כשלא הולך אז לא הולך…כדורסל זה משחק של זריקות…" . מהאבחנה והביאור הזה של מה שמתרחש במשחק אני מבין שגוּר שֶלֶף שרוי בצרות . דברי הטריוויה שלו משלימים התנסחות של פרשן כדורגל אחד שאמר לא לפני זמן רב, "כדורגל זה משחק של בעיטות…". האשמה איננה מגולגלת רק לפתחו של גור שלף שהוא דרדק טלוויזיה וכלל לא פרשן . כישלונו של גוּר שֶלֶף כפרשן נובעת מהכנה לקויה (אם הייתה כזאת בכלל) וזריקתו למים ללא לימוד , ובלעדי עשיית שיעורי בית . אי אפשר לקחת שחקן כדורסל לשעבר ו/או מנהל קבוצת כדורסל מפוטר , לתת לו מיקרופון , ולצוות עליו להיות פרשן ללא שום הכנה מוקדמת . זה לא עובד ככה . תעשיית הטלוויזיה היא הרבה יותר יסודית ורצינית ממה שרבים חושבים . היא דורשת לימוד והכנה מוקדמים בכל תפקיד : הפקה , עריכה , צילום , טכנאות , שידור , וגם פרשנות . גור שלף איננו פרשן . הוא מכהן בעמדת השידור על תקן של מעין שַדָּר טְרִיוְויָה שני ליד אוּרִי לֵוִי . במתכונתו הנוכחית וכפי שהוא מסכים לחשוף את עצמו בפרהסיה – נראה גוּר שֶלֶף מגוחך .

ועוד דבר : הבימוי הרשלני והשידור הישיר Play by play הבלתי מוצלח של משחק הכדורסל הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 בין 18.30 ל- 20.40 הניב רייטינג עלוב : % 2.37 במגזר ה- "אוכלוסייה היהודית" ו- % 1.84 במגזר "כלל האוכלוסייה" . צריך לזכור שערוץ 1 הציבורי נהנה מתשלום גדול ביותר של משלם האגרה בגובה של כמעט 1.000000000 שקל מידי שנה . רשות השידור יודעת לתחוב את ידה הארוכה לכיסו של האזרח אולם מפיקה מדרוג ירוד ונחות מאין כמותו . אם כך אין שום נחיצות בשידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . מדובר אם כך ברשות נֶפֶל . ועוד פרט : בימאי ניידת השידור שמואל שלזינגר חשף אמש את שדר הקווים שלו באילת מר יגאל שמעוני כ- נעֶבּעֶך . באחד מ- Time outs במשחק הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 נראה מאמן מכבי חיפה דני פרנקו מחלק הוראות לשחקניו . לידו של דָנִי פְרָנְקוֹ ניצב אזרח לובש מכנסי ג'ינס כחולים , עוטה סוודר תכלת מבעדו מבצבץ צווארון לבן רווי כתמים אדומים . האיש הזה ניצב ליד מאמן מכבי חיפה כשידו השמאלית תחובה בכיסו . היד בכיס מעניקה לו דימוי רשלני ועצלני . התבוננות יֶתֶּר מגלה שהאזרח הזה אוחז כפי הנראה במיקרופון של ערוץ 1 . הגדלת תמונת ה- Video מבהירה כי אומנם מדובר באיש הטלוויזיה הוותיק יגאל שמעוני שמפיק השידור הישיר הועיד לו תפקיד של שַדָּר קַוִוים באירוע הנָדוֹן . הבימאי היה חייב להודיע לשַדָּר הקווים ב- Talk back של ניידת השידור ולהזהיר אותו בטרם הוא עולה לאוויר וכי עליו לשלוף לפחות את היד מהכיס כדי להיראות עירני  . Shot הטלוויזיה הזה הציג אמש במידה רבה אזרח שנקלע בטעות לזירת המשחק ובעצם הוא שַדָּר קַוִוים של ערוץ 1. מצלמות הטלוויזיה הן אכזריות מאין כמותן אך יש להן יתרון אחד גדול . הן אינן יודעות לשקר . מצלמת הטלוויזיה חשפה אמש תמונה משונה של מין שַדָּר קַוִוים שדומה בשל לבושו לאחד הצופים שירד מהיציע כדי להאזין מקרוב להוראותיו של מאמן מכבי חיפה .

eilath 1

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . התבוננות בתמונה מאֶמֶש מגלה כי בתווך שלה נראה אזרח כלשהו לבוש ג'ינס ועוטה סוודר תכלת ממנו מציץ צווארון משובץ קוביות אדומות . יד שמאל של האזרח הזה תחובה בכיס מכנסיו. הוא נראה כמי שמאזין להוראות שמחלק מאמן מכבי חיפה דני פרנקו לשחקניו. הסתכלות חדה יותר בתמונה מגלה כי האיש מחזיק ביד ימין שלו מיקרופון טלוויזיה והתבוננות יתר מגלה כי מדובר בכתב ערוץ 1 יגאל שמעוני שמשמש שדר קווים בהתמודדות הניצחון של הפועל אילת על מכבי חיפה בתוצאה  78 : 67 , בשלב שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל . חלק מהרדידות של ערוץ 1 נובע מהשלומפריות והלבוש המרושל ולא אחיד של ציוותי השידור שמסתובבים לפני המצלמות. 

2. שידור ישיר של ערוץ 1 מבאר שבע ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורגל הפועל בא"ש – בית"ר ירושלים 2 : 0 במסגרת המחזור ה- 14 בליגת העל. 

רשלנות הבימוי והצילום של ערוץ 1 הציבורי הנוגעת לחשיפת שלטי פרסומות מסחריות באצטדיוני הכדורגל נמשכת גם ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בעת הסיקור הישיר של משחק הכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 . מול מצלמת הטלוויזיה המובילה של ערוץ 1 ניצב מקבץ ענק של פרסומות מסחריות שמסיט אליהן שוב ושוב את עיניו של צופה הטלוויזיה באשר הוא היושב בכורסה בסלון ביתו . בכל Shot ו- Shot פתוח של המצלמה המובילה נתקל מבטו של הצופה במראה מכוער ולא אסתטי של אוסף עצום של פרסומות מסחריות שאין הוא אמור להיחשף אליהן . אם כך , ואם ערוץ 1 כרת ברית ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות ואיננו מסוגל להגן על צופיו מפני הנגע הזה במשך תקופה שנמדדת בשנים , אזי נדרשת פנייה אל נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר כדי שהיא תתערב ותגן על ציבור צופי הטלוויזיה מפני הברוטאליות המסחרית הבלתי נסבלת של הוועדות המארגנות שמשתפות פעולה עם ערוץ 1 שאיננו תמים כלל ועיקר . לא יכול להיות ואין מצב שמנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , אינם מודעים כלל למחדל המטונף הזה שמלכלכך שוב ושוב את סיגנל הטלוויזיה הציבורית שעליו הם אחראיים . השידור הישיר של משחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 צובר מִדְרוּג נמוך יחסית : רק % 6.84 בממוצע במדידה במגזר "האוכלוסייה היהודית" ו- % 6.22 בממוצע במדידה במגזר "כלל האוכלוסייה" . צפיתי בכדורגל משעמם נטול רמה שנחשף בבאר שבע לרבות ביצוע הבעיטה החופשית המגוחכת של מָאוֹר בּוּזָגְלוֹ מול חומה פתטית של בית"ר ירושלים שהניבה את השער השני לזכות הפועל באר שבע . אף על פי כן מדובר בהפרה בוטה של אנשי הספורט של ערוץ 1 את חוק רשות השידור בין אם מדובר ברייטינג עשיר ו/או עני . מה זה צריך להיות הקשקוש הזה ?

beer sheva 1

טקסט תמונה (1) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה היה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בעוצמה רבה וכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 3

טקסט תמונה (2) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה היה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 4

טקסט תמונה (3) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) .

בעוד צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 באילת מר אורי לוי ומר גור שלף לובשים ז'אקטים הרי צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 בבאר שבע מר מאיר איינשטיין ומר דני נוימן לובשים מעילי רוח אשר נושאים עליהם פרסומת מסחרית . הדבר הזה אסור לחלוטין על פי חוק רשות השידור . מאיר איינשטיין לובש מעיל רוח שנושא עליו את הפרסומת המסחרית של חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA" ודני נוימן עוטה עליו מעיל רוח שנושא את הלוגו המסחרי של חברת "NORTHFACE" . שני החברה האלה מאיר איינשטיין ודני נוימן ובימאי ניידת השידור מר אמנון אוסמן יודעים היטב מה מצווה עליהם החוק אך מצפצפים עליו ועושים ממנו צחוק . מעולם לא ראיתי בתולדות הטלוויזיה בארץ וגם בעולם ששדרנים מרכזיים וזוטרים מופיעים On Camera בלבוש שנושא עליו פרסומות מסחריות . מעולם גם לא שמעתי על בימאי טלוויזיה שמאפשר לחטא כזה להתרחש תחת הובלת הבימוי שלו .

beer sheva 5

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 הציבורי באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. השדר המוביל של ערוץ 1 לובש מעיל רוח ומפרסם בניגוד לחוק רשות השידור את חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן והשדר עצמו יודעים היטב כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן הם מצפצפים על החוק. חוץ מזה מישהו בערוץ 1 צריך לקחת על עצמו את שיפור הופעתו האישית של מאיר איינשטיין בפני מצלמות הטלוויזיה. וודאי בצילום מקרוב ב- Close up. מדובר ב- Media וויזואלית ולא ברדיו. אם מאיר איינשטיין רוצה להחליף את יורם ארבל עליו גם בתור מנחה ומגיש לא רק כשדר Play by play, עליו להתאים את עצמו לנורמות טלוויזיוניות וויזואליות מקובלות. המיקרופון איננו צעצוע פרטי שלו. גם לא המסך. (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 6

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. מאיר איינשטיין השדר המוביל של ערוץ 1 (מימין) יחדיו עם הפרשן שלו דני נוימן (משמאל) לובשים מעיל רוח ומפרסמים בניגוד לחוק רשות השידור את הלוגו של חברות "PUMA" ו- "NORTHFACE". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן וצוות השידור מודע לעובדה כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן כולם שם מצפצפים על החוק. מדהים כיצד השערורייה הזאת של חשיפת ה-Logos של חברות מסחריות להלבשה והנעלה על המסך הציבורי , ע"י מגישי ערוץ ה-1 הציבורי , חולף לו ככה סתם לפני עיניהם של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , ללא כל תגובה . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

3. סיכום קצרצר

ערוץ 1 מתעקש ללכלך את המסך הציבורי שלו שוב ושוב במשך שנים במקבצים ענקיים של פרסומות מסחריות מכוערות , הרבה מעבר למה שמתיר לו חוק רשות השידור . בין אם הדבר נעשה באופן מתוכנן וביודעין ובין אם באקראי מדובר בעבירות שידור חמורות ביותר . מה שהתחולל אמש בשני השידורים הישירים על מסך ערוץ 1 מאילת ובאר שבע , הוא המשכה של מדיניות חשיפה ברורה של פרסומות מסחריות באופן בוטה ומבלי שהשידור הציבורי כפוי לעשות כך . הבה אחזור לפוסט שחקרתי וכתבתי בבלוג הזה ב- 9 בספטמבר 2013 ודן בכיסוי הישיר של ערוץ 1 מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – אזרבייז'אן 1 : 1 .

כך חקרתי וכתבתי ב- 9 בספטמבר 2013 כלהלן :

הבימוי הטלוויזיוני של הבימאי הוותיק אמנון אוסמן ולצדו מלאכת העריכה של העורך טובי גאני ופעולות ההפקה של המפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז – הם שערורייה כבר מבראשית. המגישה המובילה והמנחה של הפנל ב- Pre Game Show גב' שרון פרי מעניקה את זכות הדיבור הראשונה לאיש הפנל סוכן השחקנים והפרשן הבעייתי אבי נמני. על פי התמונה המצורפת בהמשך נראה כי הבימאי אמנון אוסמן עושה כל מאמץ להכניס ברקע של אבי נמני את הפרסומת המסחרית "Hertz השכרת רכב" המזדקרת ברום אצטדיון ר"ג למרות שהשידור הציבורי מנוע מלעשות זאת על פי חוק רשות השידור. הרי קיימות אין סוף זוויות צילום המאפשרות לבימאי הטלוויזיה להפריד את פרשן ערוץ 1 מהפרסומת המסחרית "Hertz השכרת רכב" , אולם הוא לא עושה זאת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתוקצבת ע"י משלם האגרה (וגם חסויות) בעוד ערוצים 2 ו- 10 נהנים מפרסומות מסחריות. ערוץ 1 איננו מורשה להיהנות משילוט מסחרי גלוי ו/או סמוי. אסור לו מפורשות ובאופן מוחלט לחשוף ולהקרין על המסך שלו Banners ושלטים מסחריים מעבר למקובל לאלה המוצבים על כר הדשא. לא חולפות כמה שניות והנה איש הפנל השני של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס מופיע בכל הדרו ולצדו השלט המסחרי של "adidas" שממוקם אף הוא ברום האצטדיון. הפקת התמונות המכוערות האלה ע"י הצוות הבכיר של ערוץ 1 הן עבירה מפורשת על חוק רשות השידור וטעונות בירור. אינני מאמין שמישהו מאנשי צוות השידור של ערוץ 1 באצטדיון ר"ג חורג בכוונה תחילה מהחוק ומפיק יתרון חומרי מביצוע העבירות האלה. אנוכי מאמין לחלוטין בניקיון כפיים של צוות השידור של ערוץ 1. אולם גם אם העבירות האלה של הקרנת שלטי פרסומת האלה של "HERTZ השכרת רכב" ו- "adidas" (ממוקמות ברום האצטדיון ואינן שייכות לעניין) על מסך הטלוויזיה הציבורית נעשו באקראי בתום לב, הן מעידות על הפקה חובבנית ובימוי רשלני. מטריד כיצד בימאי ספורט וחדשות כה מנוסה ומיומן כאמנון אוסמן ניאות להעלות לאוויר תמונה בלתי שדירה לחלוטין. מטריד גם כיצד העורך טובי גאני והמפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז מסכימים לשתף פעולה עם הפקת תמונת טלוויזיה כל כך לא אסתטית. מה כל כך קשה להימנע מהפקה ובימוי תמונת טלוויזיה "מלוכלכת" מפרסומות מסחריות ??? מה כל כך קשה להימנע ולא להראות תמונת טלוויזיה מכוערת רוויית שלטים מסחריים שאסורים להקרנה בשידור הציבורי ??? 

isr 7

טקסט תמונה (1) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013. אצטדיון ר"ג. איש הפנל של ערוץ 1 סוכן השחקנים מר אבי נמני נושא דבריו לאומה בטרם בעיטת הפתיחה של המשחק ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014. זווית הצילום הטלוויזיונית איננה מקרית. נראה כי מישהו העמיד את אבי נמני בכוונה בזווית צילום מיוחדת על מנת שהמצלמה תקלוט את השלט המסחרי שמוצב ברום אצטדיון ר"ג "Hertz השכרת רכב" יחדיו עם הפרשן . ערוץ 1 הציבורי חייב להימנע מהקרנת פרסומות מסחריות באופן גלוי ו/או סמוי, מעבר למה שכלול בחוזה שבין רשות השידור לוועדה המארגנת קרי התאחדות הכדורגל . בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

isr 3

טקסט תמונה (2) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . סצנת וזווית הצילום של אבי נמני יחדיו עם שלט הפרסום "Hertz השכרת רכב" חוזרת על עצמה. אנוכי אומר זאת בהסתייגות רבה ונזהר בדבריי אולם נראה כאילו אבי נמני מצביע בבוהן לכיוון שלט הפרסום. בטוח שהדבר נעשה בתום לב, אך על ערוץ 1 שאיננו רשת טלוויזיה המסחרית לוודא ולהימנע מ- Stand up מופרך ומכוער שכזה (לא בגלל האדם שב- Frame, אלא בשל השלט המסחרי שגונב בהיסח הדעת את תשומת הלב של צופה הטלוויזיה באשר הוא). משונה מאוד שמפיקי ובימאי המשדר הישיר אינם מבחינים בהפרעה הצילומית הזאת שהיא בפירוש עבירה על חוק רשות השידור. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

isr 4טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013. האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1. גם הפרשן השני בפנל של ערוץ 1 הציבורי מר אביעד פוהורילס נלכד בעיניים עצומות יחדיו ללא כל צורך באותו Frame הצילום עם פרסומת מסחרית "adidas" הממוקמת ברום אצטדיון ר"ג. האם מדובר בבחירת זווית צילום אקראית ? בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

אפשר ללכת לתאריך מוקדם עוד יותר למארס 2013 כדי לבדוק את השתלשלות העניינים שיצאו זה מכבר משליטה , בשעה שערוץ 1 הציבורי מעביר בשידור ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . ברור שיש שיטה בשיגעון הזה של חשיפת הפרסומות המסחריות בכמות היסטרית שכזאת בשידור הציבורי . ברור גם שהנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 עוצמות עיניים במשותף , טומנות ראשן בחול , ומתעלמות יחדיו מהסקנדל . לא יכול להיות שזהו פרי מקרה ואקראיות בלבד . מישהו בערוץ 1 מכוון את מצלמות הטלוויזיה הציבוריות לעבר המגיש והמנחה מר בוני גינזבורג באותו ה- Frame כדי ללכוד אותו יחדיו עם הפרסומות המסחריות הממוקמות ברום אצטדיון ר"ג , בשעה שאין כל צורך לעשות זאת . ניתן לבחור 1000 (אלף) זוויות צילום אחרות כדי לבַדֵל ולהפריד את המגיש הראשי של ערוץ 1 הציבורי בוני גינזבורג מהפרסומות המסחריות המוצבות באצטדיון . ערוץ 1 מָנוּעַ לחלוטין מלשדר תמונות מהסוג כפי שהן מופיעות ההמשך . האם זאת יד המקרה בלבד ו/או שמא מדובר ביד מסתורית שמכוונת ומתכננת מראש את השוטים רוויי פרסומות מסחריות שאסורות בשידור הציבורי . היכן מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . איזה מין ניהול ציבורי זה ? איזה מין מנהיגות ציבורית זאת ? מה זה כל ההפקרות והעליבות הזאת ?

חלפו שנתיים בקירוב מאז . כך חקרתי וכתבתי ב- 22 במארס 2013 כלהלן :

השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 אתמול בצהריים של יום שישי – 22 במארס 2013 בערוץ 1 מתחיל בשערורייה פרסומית בוטה. מעולם לא נראה סקנדל כזה על המסך הציבורי של ערוץ 1 שמתוקצב ע"י משלם האגרה ואסור לו על פי חוק רשות השידור לחשוף על המרקע שלו כמות אדירה כזאת של פרסומת מסחרית. המגיש והמנחה הראשי של השידור הישיר מר בוני גינזבורג פותח את השידור הישיר כשהוא ניצב באצטדיון ר"ג ואת הרקע שלו מקשטים בבהירות רבה שלושה שלטי פרסומת מסחרית חיצוניים ענקיים שניצבים ברוֹם וראש חוצות של היציעים באצטדיון הלאומי : "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו . מדהים להיווכח כי הנהלת רשות השידור ובראשה מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ', ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מחרישים נוכח המראות המסחריים החמורים וחסרי התקדים המתרחשים על המסך הציבורי שהם האחראיים לו. מוזר ומביך כיצד בימאי השידור הישיר אתמול מר אמנון אוסמן הוותיק והמנוסה ולצדו עורך המִשְדָר מר טובי גאני, ושני המפיקים מר יונתן קנלר ויצחק פרז – מאפשרים להפיק תמונת טלוויזיה כה "מלוכלכת" ונְלוֹזָה שכזאת, ובלתי מתקבלת על הדעת מהסוג המסחרי המכוער הזה. בחירת זוויות הצילום המוטעית והעמדה כושלת של המנחה והמגיש בוני גינזבורג בעת קיום המִשְדָר המקדים ה- Pre Game Show כמו גם ב- Post Game Show בתום המשחק  וניהול השידור הישיר אתמול – מעוררת מחשבות נוגות. מה זה צריך להיות הדבר הזה ? ערוץ 1 הציבורי כורת את הענף הכלכלי הראשי עליו הוא נשען. אתמול נראה ערוץ 1 כרשת טלוויזיה מסחרית לכל דבר למרות שהוא אמור להיות ניזון ראשית דבר מתשלום האגרה. בעתיד לא יוכל עוד ערוץ 1 לטעון ולבקש את הממשלה לייקר את גובה האגרה. גם סדר ותכיפות הקרנת שקופיות הפרסומות המסחריות אתמול על המסך הציבורי הייתה חריגה בכמותה לעין הטלוויזיונית שלי. טקסט תמונה (1) : יום שישי – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . המגיש והמנחה הראשי של ערוץ 1 בעת שידור ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014 . בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג עטור פרסומות מסחריות בוטות "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו, האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי. מעולם לא נראו מחזות מסחריים כאלה על המסך של השידור הציבורי. זוהי עבירה וטעות מקצועית קשה בהעמדת מצלמות הטלוויזיה ובחירת זווית צילום מוטעית שנעשתה ע"י הבימאי, העורך, והמפיקים. התמונה מעוררת מחשבות נוגות כיצד מתאפשרת ומתרחשת שגיאה חמורה כזאת ללא פיקוח ותגובה של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . הדבר אסור באופן מפורש על פי חוק רשות השידור. אין מדובר כאן בפרסומת סמויה שחדרה למסך בדרך נסתרת . מדובר בפרסומת מסחרית גלויה מכוונת, בוטה, ומכוערת שמלכלכת באופן נורא את סיגנל התמונה הטלוויזיונית הציבורית. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם מה- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1). טקסט תמונה (2) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . בוני גינזבורג בעת ההגשה וההנחייה של ה- Post Game Show בטרם המעבר לשלושת אנשי הפאנל שלו שני שחקני נבחרת ישראל בעבר אבי נמני ואייל ברקוביץ' , והעיתונאי אבי רצון. התבוננות בתמונת ה- Video הזאת מלמדת כי בימאי ערוץ 1 הציבורי מר אמנון אוסמן מביים ומעמיד את המגיש בוני גינזבורג בזווית צילום כזאת שתקלוט את שלוש הפרסומות המסחריות "אלטשולר שחם בית השקעות" , "קפה טורקי עלית" , ו- "Winner" ב- Frame הצילום . אין שום הסבר אחר למעמד המביש . ואז אותו הבימאי של ערוץ 1 הציבורי , האדם האחראי הראשי גם לניקיון התמונה הציבורית , מעלה לאוויר ללא כל היסוס תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי שלו עטור פרסומות מסחריות בוטות האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן . התופעה המבישה התחוללה לפני שנתיים בקירוב ללא התערבות , ללא פיקוח , וללא תגובה של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם מ- iphone את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) .

ערוץ 1 משלם למר אבי לוזון זכויות שידורים בעבור חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל (נגד רוסיה, פורטוגל, צפון אירלנד, אזרבייז'אן, ולוקסמבורג) במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 סכום נאה של 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל. 480000 (ארבע מאות ושמונים אלף) שקל למשחק. לחלוטין תשלום לא מבוטל . בהיותו בעל הבית והריבון הטלוויזיוני, על ערוץ 1 ורשות השידור לדרוש סדר ומשמעת בהצבת השילוט המסחרי באצטדיון ר"ג על פי תשעת העקרונות שקבע בזמנו איגוד השידור האירופי ה- EBU. מודוס וויוונטי שצופי הטלוויזיה יכולים לחיות עמו. ברור שאירעה אתמול התפרעות מסחרית בוטה באצטדיון ר"ג תוך כדי ניצול השידור הציבורי ע"י ולטובת חברות מסחריות ובראשן , "אלטשולר שחם בית השקעות". הנהלת רשות השידור הייתה חייבת להתערב מייד בנעשה אתמול בעניין כמות הפרסומת בשילוט מסחרי באצטדיון ר"ג בטרם הפעלת מצלמות ערוץ 1 ולפני תחילת המשדר הישיר, עד כדי איום בסגירת המצלמות. הצבת שלטי פרסומות מסחרית בשטחים שונים של חלל האצטדיון והטחתם בעוצמה וכמות כזאת בפניו של צופה הטלוויזיה בעל כורחו ומבלי יכולת להתגונן מפניה, היא פגם אסתטי ומוסרי שהדעת איננה סובלת. הפרסומות מוצבות לעתים קרובות בצורה מכוערת ובכוונה תחילה גם בין מושא השידור לבין הצופה ביציעי האצטדיון. במקום לצפות באירוע ספורט לאומי נחשפים שני סוגי הצופים 40000 (ארבעים אלף) באצטדיון ו- 1.000000 (מיליון) בטלוויזיה, לכמות פנטסטית ושטף רב של פרסומות משולטות. הדבר פוגם במודע ובתת מודע בחוויית הצפייה. טקסט תמונה (1) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ברמת גן . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . השלט המסחרי הבוטה של "אלטשולר שחם" המוצב בסמוך לשער הצפוני באצטדיון (בין אם מדובר בפרסומת ווירטואלית ו/או שלט אמיתי) גונב כאילו וכביכול את תשומת הלב של הצופה ומפנה אותה מההתבוננות במשחק להתבוננות חוזרת ונשנית בשֶלֶט . הדבר איננו נעשה בהיסח הדעת ע"י הפרסומאים אלא מתבצע ביודעין ובצורה מתוחכמת . צופה הטלוויזיה נשטף בעל כורחו בגל פרסומות עכור מבלי שנשאל בכלל אם הוא מעוניין בכך . תשעת העקרונות של שילוט מסחרי בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט מבוקשים בטלוויזיה, כפי שנוסחו בעשור ה- 70 של המאה שעברה ע"י ה- EBU , הסדירו בשעתו את המחלוקת שהתעוררה בין הוועדות המארגנות לבין רשתות הטלוויזיה . מה שקרה אתמול באצטדיון ר"ג הוא הפרה בוטה של ההסכם ההוא מבלי שהמדינה מתערבת כדי להגן על אזרחיה . (צילום ב- iphone את סיגנל השידור של ערוץ 1) . בתמונה נראה שוער נבחרת ישראל דודו אוואט בולם התקפה פורטוגזית בעוד החלוץ הנודע כריסטיאנו רונאלדו (קיצוני משמאל) מתבונן בנעשה . (צילום ב- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) . טקסט תמונה (2) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . אותו מצב מזווית צילום שונה .(צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) . טקסט תמונה (3) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. ישראל – פורטוגל 3 : 3. חברת "אלטשולר שחם בית השקעות" משתלטת גם על חלקת השער הדרומי באצטדיון.  (צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) .

התבוננות נוספת בתמונות האלה מחשידה את אנשי ערוץ 1 בלכלוך התמונה שלהם עצמם . לא ייתכן כי מצבור כל גדול של שרבוב פרסומות מסחריות למסך הציבורי נעשה באקראי . לא יכול להיות שאיש שָם לרבות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת אינם מבחינים בטינופת המסחרית הזאת שמלכלכת את המסך הציבורי עליו הם אחראיים . לא יכול להיות שאנשי טלוויזיה וותיקים בערוץ 1 כמו בימאי הספורט , מפיקי הספורט , ושדרני הספורט אינם מודעים לעובדה שהם מפרים בבוטות ובפרהסיה במשך זמן רב מאוד את חוק רשות השידור . לא יכול להיות כי בברדק וב- בלגן הזה השורר בערוץ 1 אין כל יד מפקחת וזרוע מנהלת . הברדק המתמשך הזה של צילומי וחשיפת פרסומות מסחריות בכמות פנטסטית ועוצמה שכזאת בשידורי הספורט של ערוץ 1 הציבורי , מביא אותי לחשוב כי "יש שיטה בשיגעון הזה" ומחייב אותי לנסח את השאלה הבלתי נמנעת : "האם מישהו מרוויח כאן מתחת לשולחן ?" . על נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דליה דורנר להתערב מייד בנעשה כדי לשמור על החוק ועל מנת לגוֹנֵן על מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל .

סוף הפוסט מס' 333 (נחקר ונכתב ב- 9 בספטמבר 2013) וסוף הפוסט מס' 472 (נחקר ונכתב ב- 30 בינואר 2015).