שלומפריזציה ופרסומיזציה בשידור הציבורי. פוסט גלוי שנכתב בשעתו גם לנשיאת מועצת העיתונות הישראלית השופטת הנכבדה גברת דליה דורנר. פוסט מס' 472. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר . האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 472 : הועלה לאוויר לראשונה ביום שלישי – 24 בדצמבר 2013 ומועלה לאוויר שוב ביום שישי – 30 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

שלומפריזציה ופרסומיזציה בשידור הציבורי. פוסט גלוי שנכתב בשעתו גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר.

הפוסט עוסק בתוכנית עבר "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי ש- שודרה ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בערוץ 1 ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית בעוצמה רבה של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל. הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333 ופוסט מס' 472. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2020 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : היכן שהוא שתי דקות לסיום המשחק אֶמֶש (יום חמישי – 29 בינואר 2015) מכבי ת"א – ריאל מדריד 90:86 בהיכל הספורט ביד אליהו במסגרת המחזור ה- 5 בבית מס' חמש ב- Top 16, שידר נִיב רָסְקִין שמבין משהו בשידור ישיר של משחק כדורסל בטלוויזיה טקסט כדלקמן לצופיו : "אסור למכבי ת"א לשמוט את היתרון…", אמירה בעלת תקוות שמחברת את הצופים שלו למסך ערוץ 10 . בחלוף אותן שתי דקות הללו המשיך את הסאגה : "הצהובים של מכבי ת"א מכוונים הכי גבוה שאפשר…" . מכבי ת"א תפשה את ריאל מדריד ביום קליעה חלש ואפרורי . 7 מ- 28 לשלוש (% 25) . הצלף שלהם סֶרְחִיוֹ יוּל פגע רק שלוש פעמים מ- 8 ניסיונות לשלוש (% 37.5) . 29 מ- 52 לשתיים (% 55.7) . 7 מ- 11 בזריקות עונשין (% 63.6) . מדובר בשחקנים שמשתכרים מיליוני יורו ו- דולרים מדי עונה ומחטיאים ללא סוף . האם הייתה זאת הגנת מכבי ת"א שגרמה לספרדים להיראות כמות שהם , ו/או שמא המאמן המוגבל שלהם פָּאבְלוֹ לָאסוֹ הוא שמביא את ריאל מדריד לעמדת נחיתות . אני משאיר את הניתוח והפרשנות לאריה מליניאק ואלי סהר . 7 שחקנים זרים של מכבי ת"א (מרקז היינס , סופוקליס שחורציאניטיס , ג'רמי פארגו , דווין סמית' , בראיין ראנדל , אלכס טיוס , ו- ג'ון אלכסנדר) יחדיו עם סילבן לאנדסברג קלעו את כל ה- 90 נקודות של מכבי ת"א . אפילו לא שחקן אחד תוצרת מכבי ת"א וישראל מופיע ברשימת הקלעים בעוד ג'ייק כהן ונייט לינהארט (גם הם לא תוצרת מקומית –   None made in Israel) כלל לא משחקים . זה לא פחות ממדהים . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א בעונת 2015 – 2014 הוא בעצם קבוצת כדורסל אמריקנית – יוונית עם קפטן ישראלי בשם יוגב אוחיון . אף על פי כן יותר מ- 11000 (אחד עשר אלף) צופים ישראליים ממלאים את יציעי ההיכל לעייפה . ההזדהות של אזרחי ישראל עם קבוצת כדורסל אמריקנית – יוונית ששמה מכבי ת"א – מוחלטת ! לא מדובר רק באוהדים המושבעים שמשרכים דרכם להיכל הספורט ביד אליהו מאז היה עדיין אצטדיון פתוח ב- 1966 עשוי משטח מרצפות אלא גם ב- 300000 (שלוש מאות אלף) צופי טלוויזיה ישראליים שמקדשים את נאמנותם למכבי ת"א באמצעות ערוץ 10 . אמש (יום חמישי – 29 בינואר 2015) במשך שעתיים וחצי בין 20.45 ל- 23.15 צבר השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – ריאל מדריד 86:90 בערוץ 10 בהובלת נִיב רָסְקִין ו- גוּר שֶלֶף, כמות רייטינג ממוצעת של % 13.8, ושלושה שיאים של % 15.1 (22.30 – 22.15) , % 15.8 (22.45 – 22.30) , ו- % 14.6 (23.00 – 22.45) . החל מעֶשֶר בעֶרֶב מנצח ערוץ 10 גם את ערוץ 2 וקודם לכן מביס ללא תנאי לאורך כל הערב את ערוץ 1 . השידור הציבורי לא נמצא אתמול בערב בתמונת התחרות עם הערוצים המסחריים .

tv 1

טקסט מסמך : יום חמישי – 29 בינואר 2015 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 18.00 ל- 20.45 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה . ערוץ 2 מוביל בהפרש ניכר על ערוץ 10 . ערוץ 1 משתרך הרחק מאחור לרבות "מבט" . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

tv 2

טקסט מסמך : יום חמישי – 29 בינואר 2015 . טבלת המדרוג ברבעי שעות בין 20.45 ל- 23.30 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה . ערוץ 10 מצמצם רווחים מערוץ 2 החל ב- 22.00 . ב- 22.15 גובר ערוץ 10 על ערוץ 2 ומוביל ביתרון % 15.1 מול % 12.7 . ערוץ 1 הציבורי מפגר לאורך כל הערב לרבות "מבט" בהפרש ניכר אחרי ערוץ 10 וערוץ 2 . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

הערה 4 : אלון בן דוד ואור הלר אנשי חברת החדשות של ערוץ 10 הם כתבים צבאיים מן הדרגה העליונה שמדווחים מהשטח . לא ברור מדוע בחרו שניהם שלא לשרטט למען צופי הטלוויזיה שלהם את מפת זירת הקרב (טווחים ומיקומים) ליד הכפר רג'ר על גבול לבנון בו חטפה שלשום שיירת סיור לא ממוגנת של מפקדי גדוד "צבר" מחטיבת גבעתי טילי נ"ט קורנט מדויקים ו- קטלניים שנורו ע"י יחידות חיזבאללה (טיל נ"ט קורנט חודר 100 ס"מ פלדה) . שיירת הפיקוד של "צבר" נפגעה קשה ביותר . שני הכתבים הצבאיים הללו לא טרחו להסביר לצופיהם האם ציר התנועה באזור הזה בו נעו מפקדי "צבר" הוא גלוי וחשוף לצפייה מתמדת של האויב , לא הוסבר מהיכן נורו טילי הקורנט , לא הוסבר מאיזה טווח נורו טילי הקורנט , ולא הוסבר כי ירי של טילי נ"ט קורנט המבוסס על טכנולוגיה של קרני לייזר מחייב קו ראייה רצוף בין המשגר לבין המטרה . אלון בן דוד ואור הלר לא דנו משום מה גם בבעיית המודיעין הקרבי (בה נכשל צה"ל באירוע הקונקרטי הזה) ומדוע מנהלות יחידות צה"ל הצפוניות את מסעי ההיערכות שלהם בגלוי לקראת התנגשות כללית ומלחמה בלתי נמנעת עם חיזבאללה (במוקדם ו/או במאוחר) . שום ארגון טרור (כמו החיזבאללה ו- חמאס , איננו צובר נשק לשם שעשוע , ולא כדי לאפסן אותו בעת עימות . מכל האמור לעיל ניתן להבין כי חלק מהמפקדים בצה"ל שעוסק במודיעין קרבי ובתכנון מגע קרבי עם האויב, איננו זהיר מספיק ואולי גם לא מוכשר דיו.

הערה 5 : צריך עוד כמה שרלוק הולמס בדמותו של מר רביב דרוקר איש ערוץ 10 כדי להפוך את מדינת ישראל לפחות מושחתת ולמקום שטוב יותר לחיות בו . הדברים נכתבים בעקבות תוכניתו "המקור" שעסקה אמש (רביעי – 28 בינואר 2015) בהתנהלות פוליטית בעייתית ביותר של חברת קק"ל בראשות מר אפי שטנצלר . "המקור" בהשראת רביב דרוקר המנווט את דרכו בין עצי החוֹרֶש מבוימת , מתוחקרת , כתובה , וממוסמכת – היטב . אי אפשר להתווכח עם עובדות אמת .

הערה 6 : מר משה שלונסקי היה בשעתו מפקד רדיו גלי צה"ל . זה נכון . אך האם זאת עילה טובה דיה ותירוץ מספיק הוגן כדי לארח אותו באופן שיטתי ב- תוכנית הספורט של גלי צה"ל מידי יום חמישי בין 12.00 ל- 14.00 ולהעניק לו את רשות הדיבור מבלי שיש לו מה לומר . וכשהוא בכל זאת הוגה טקסט כלשהו , הוא איננו מחדֵש דבר . זה נכון שהאיש נושא בתואר מפקד רדיו גלי צה"ל לשעבר אולם הוא משעמם , נטול כל כריזמה רדיופונית , שאומר מידי יום חמישי כְּלוּם . תרומתו לתוכנית אפסית .

הערה 7 : הפוסט נעדר האקטואליה של אריק הניג "עוד שער של אוחנה" שהופיע אתמול (יום חמישי – 29 בינואר 2015) ב- "ידיעות אחרונות" – מגוחך . "אין לי ספק שלאוחנה יש תכונות טובות בשביל להיות ח"כ , וכל הלא מפרגנים למיניהם עוד יאכלו את הכובע" , בורר אריק הניג את מילות הסיום לקוראיו . הכותב ומושא הכתיבה שלו ראויים לרחמים וחמלה (מכל היבט) .

הערה 8 : אלי אוחנה הוא כבר שנים מאמן כדורגל דַל נטול הישגים בשירות ההתאחדות וגם פרשן כדורגל משעמם , רוטיני , וצפוי שמועסק ע"י  ערוץ 5 בכבלים . אלי אוחנה הופקד זה מכבר ע"י ההתאחדות במטרה מוצהרת לטפח את עתודות הכדורגל הישראלי ברמה של נערים ונוער . המבחן הגדול שלו כמנהיג ומאמן נקרה לו בטורניר גמר אליפות אירופה לנוער עד גיל 19 שנערך בקיץ 2014 בהונגריה . נערי ישראל בראשותו כשלו שלוש פעמים בזה אחר זה בבית המוקדם . ב- 19 ביולי 2014 הובסו נערי ישראל ע"י נערי פורטוגל בתוצאה 0:3 . שלושה ימים אח"כ ב- 22 ביולי 2014 ספגו נערי ישראל תבוסה 0:3 גם מנערי אוסטריה . ב- 25 ביולי 2014 הפסידו נערי ישראל 1:2 להונגריה וחזרו בבושת פנים הביתה . אלי אוחנה הוא מאמן כדורגל כושל ופרשן טלוויזיה דַל .

הערה 9 : בחירתו של הפוליטיקאי נפתלי בנט באלי אוחנה הכושל כמועמד משוריין של מפלגת "הבית היהודי" בבחירות לכנסת ה- 19 (ייערכו ב- 17 במארס 2015) , מצרפת את נפתלי בנט (חייל ומפקד בסיירת מטכ"ל ויחידת מגלן) למצעד האיוולת של ברברה טוכמן . אין שום נימוק הגיוני מדוע נפתלי בנט נקט בצעד כה מטומטם ולא יוצלח הנוגד את האינטרס העצמי הפוליטי שלו . אלי אוחנה איננו נכס אלקטורלי ו- לא היה מביא לו לנפתלי בנט אפילו קול אחד נוסף של בוחר ישראלי פוטנציאלי בקלפי . המאמן הכושל ופרשן הטלוויזיה הדַל גאל את נפתלי בנט מ- ייסוריו והודיע (רק לאחר לחץ ציבורי כבד) כי איננו מצטרף ל- "בית היהודי" .

הערה 10 : אתה מתבונן במנהיגות ובהשראה שמותירים בימים אלה אלי אוחנה , אייל ברקוביץ' , ויוסי בניון על כר הדשא , ומבין שעתיד הכדורגל הישראלי , רמתו , ה- יושרה שלו , ואיכותו – רדודים , עלובים , ונטולי תקווה . כישרון הוא תכונה חשובה אך איננו חזות הכל ולא מהווה תמיד מופת ומודל לחיקוי . אייל ברקוביץ' גילה פעם ל- מַאנ דָהוּ ש- בשעה הוא יושב על הספסל כשחקן מחליף הוא רוצה שקבוצתו תפסיד . זה היה מפח נפש עבורי . יוסי בניון קילל פעם את מאמן נבחרת ישראל דרור קשטן כשזה הורה לו לרדת מכר הדשא באצטדיון ר"ג במהלך משחק בינלאומי והחליף אותו בשחקן אחר . רואים ושומעים זאת היטב בסרט ההקלטה . יוסי בניון גרם לי עגמת נפש . לא האמנתי למראה עיניי ולמשמע אוזניי . שחקן מחרף קבל עם , מיקרופונים , ומצלמות הטלוויזיה את המאמן שלו רק מפני שהוא מחליף אותו בחבר שלו . ביום רביעי – 16 במאי 1990 אישר לי מ"מ מנהל הטלוויזיה מר נסים משעל לשדר ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הרֵעִים בכדורגל ישראל – ברה"מ 3 : 2 . הימים היו ימי קדם מונדיאל איטליה 1990 וזכויות השידורים של מפעל הכדורגל הבינלאומי היוקרתי ביותר היו שייכות בלעדית לחטיבת הספורט בפיקודי ול- טלוויזיה הישראלית הציבורית . מכיוון שבעיטת הפתיחה נקבעה ל – 18.45 נעתר נסים משעל לבקשתי . השידור הישיר היה אמור להסתיים בטרם עולה לאוויר "מבט" הקדוש ב- 21.00 . מה רבה הייתה הפתעתי כי שלושה שחקני נבחרת ישראל ששיחקו אז בחו"ל ונקראו לדגל – אלי אוחנה , רוני רוזנטל , ושלום תקווה הודיעו לי בטרם שריקת הפתיחה כי הם מסרבים בכל תוקף ליטול חלק במשחק הזה נגד ברה"מ בתירוץ שהביטוח הכספי ששילמה עבורם התאחדות הכדורגל הישראלית נמוך מידי ואיננו מכסה את סיכון הפציעה שלהם במשחק ידידות מהסוג הזה . זאת הייתה שערורייה ואכזבה עצומה עבורי מפני שהתחנכתי וגדלתי על רוּחָה של חטיבת גולני בצה"ל . נסים קיוויתי ריאיין את שלושת החֶבְרֶה האלה שהצטיירו בפניי אז ב- 16 במאי 1990 כ- נרפים ועלובים .

פוסט גלוי גם לנשיאת מועצת העיתונות בישראל השופטת הנכבדה גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר.

הפוסט עוסק ב- "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי. תוכנית ספורט ש- שודרה ביום שני – 23 בדצמבר 2013 ואשר חשפה לעיני קהל צופי הטלוויזיה בישראל כמות פנטסטית בעוצמה רבה של פרסומות מסחריות ממגרשי הכדורסל והכדורגל. הרבה מעבר למותר ולמקובל. מדובר בשטיפת מוח. פוסט מס' 333 ומס' 472. כל הזכויות שמורות.

1. השידור הישיר של ערוץ 1 הציבורי מאילת ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורסל במסגרת שמינית גמר גביע המדינה, הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67. 

23 בדצמבר 2013. לא ראיתי אמש את "Monday Night Basketball & Soccer" של ערוץ 1 הציבורי . יש לי התחייבויות משפחתיות ועשרה נכדים ונכדות שקשורים אל רעייתי ואלי בכל נימי נפשם כפי שאנו קשורים אליהם בכל מאודנו . אולם מערכת ה- Yesmax של "YES" מחוללת פלאים הקליטה עבורי את הנעשה על המרקע במלואו . התיישבתי בכורסתי מול המסך שלי עם יומני ועֵטִי , וזה מה שרשמתי לעצמי .

לידיעת קוראי הבלוג ולידיעת נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר . אולי תואיל השופטת הנכבדה להתערב בנעשה בשידורי הספורט בערוץ 1 , ערוץ 5 בכבלים , וערוצי הספורט של "צ'ארלטון" כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה מפני התשפוכות העצומות של הפרסומות המסחריות המכוערות שמרעיפים ערוצי הטלוויזיה הללו על צופיהם חזור ושָנֹה . נראה כאילו ערוצי הטלוויזיה הנ"ל עשו יד אחת ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות כדי ללכלך את המסך שלהם בעוד ועוד כְּרָזוֹת , שלטים , ו- Banners הנושאים אין סוף פרסומות מסחריות ואשר מוצבים ללא שיטה , סדר , ואסתטיקה במגרשים והאצטדיונים השונים . מדובר בעבירה ברורה על חוק כמויות הפרסומות המסחריות שמותר לחשוף בשידורי הטלוויזיה בכלל ובשידור הציבורי בפרט . צריך להבין כי ריבוי שלטי הפרסומות המסחריות בשידורים הישירים בתחומי הספורט לא רק מקלקל , מלכלכך , ומזיק לסיגנל הטלוויזיוני אלא מייצר שטיפת מוח ופוגע בציבור הצופים בעל כורחם . ערוץ 1 הציבורי ורשות השידור "מתעלים" מעל כולם ועושים בעניין הזה צחוק מהעבודה ומהצופים שלהם . ערוץ 1 הציבורי מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות על פי חוק. נכון שמאז ראשית עשור ה- 70 של המאה שעברה נוצר מעין Modus Vivendi בין רשות השידור שטענה כל העת לצִמְצוּם כמות שלטי הפרסומות המסחריות במגרשים לבין הוועדות המארגנות שניסו להוסיף שלטים מסחריים באתרי התחרויות כדי לצבור עוד הכנסות מחשיפתם בטלוויזיה המונופוליסטית . לבסוף הושגה פשרה . הפשרה ההיא נשענה על מִסְמַךְ תשעת עקרונות הפרסום המסחרי בטלוויזיה שחיבר בשעתו ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) , איגוד השידור האירופי . המסמך האירופי ההוא דן במנת השלטים המותרת להצבה באצטדיונים , וקבע כי הם מותרים להצבה רק בצדי קווי האורך והרוחב של המגרשים וגובהם לא יעלה על מטר אחד . עוד קבע המִסְמַךְ כי אין להציב פרסומות מסחריות בגובה , וגם כי אין להציבם בין מצלמות הטלוויזיה לבן מושאי השידור . ערוץ 1 הציבורי עושה יד אחת עם הוועדות המארגנות בשעה שהוא מרשה להן הציב שלטי פרסומות מכוערים במגרשים ובאצטדיונים ככל העולה על רוחם בכל נקודת רום וגובה במתקנים השונים . המעשה הזה הוא חמור ביותר בין אם הוא נעשה ביודעין ובאין אם באקראי . מצלמות ערוץ 1 חייבות להתעלם מהפרסומות המסחריות הלא חוקיות הללו שפזורות שתי וערב ללא כל סדר על משטחי ההתמודדות וגם תקועות ברוֹם האצטדיונים , ואף תלויות על קירות אולמות הכדורסל . ערוץ 1 איננו רשאי על פי חוק לחשוף אותן בכמות כזאת לציבור . מה שקורה ומתחולל בערוץ 1 מן ההיבט הזה של שטף הפרסומות המסחריות בכמויות שלא נודעו כמותן בעבר מוכיח שוב כי אין שם שום ניהול ופיקוד . גם לא דֶרֶך אֶרֶץ . מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת היו אמורים להתערב לפני זמן רב מאוד בכאוס הפרסומות המסחריות שנראה כשחיתות . שחיתות מכוונת ו/או אקראית , אין זה משנה דבר , ולא מפחית מאומה מאשמת המנהיגות הדהויה להחריד של השידור הציבורי במדינת ישראל . תפקידה של מנהיגות רשות השידור הוא להנחות את הנוגעים בדבר את אנשי הספורט של ערוץ 1 באופן חד משמעי , כלהלן ובזאת הלשון : "מצלמות הטלוויזיה חייבות לפעול במגרשים ובאצטדיונים על פי חוק וסדר הנוגע להימנעות ואי חשיפת פרסומות מסחריות מעל המותר , המוסכם , והמקובל – ולא , הן ייסגרו וניידות השידור יורחקו לאלתר מזירות הספורט השונות" .

הפרסומות המסחריות הללו בכמות בלתי נתפשת וגם חסרות כל אסתטיות , ניבטות לציבור הצופים מכל חור , זווית , וגומחה – ומסקלות את רצונו לצפות באירועי הספורט ללא הפרעה . הכמות הבלתי מתקבלת הזאת של שלטים ובאנרים מסחריים שוטפים את עיניו ומוחו של הצופה בעל כורחו ו- ללא כל פיקוח ציבורי . אנוכי מדגיש שוב כי שני הגופים הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור הציבורית כפופים להנחיה ברורה של מסמך תשעת עקרונות חשיפת הפרסום המסחרי בשידורי ספורט שחיבר והוציא לאור איגוד השידור האירופי העשיר ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) . השערורייה הגדולה הנוגעת לחשיפה עצומה של פרסומות מסחריות בכמות בלתי מתקבלת על המסך הציבורי , איננה נעוצה רק בשידורים הישירים השוטפים של אירועי המשחקים עצמם , אלא גם בחשיפת אותן הפרסומות המסחריות הללו בעת הפרזנטציה המקדימה שלהם ע"י המגישים והשדרנים בעת השידור הישיר של החלק המקדים את שריקת הפתיחה , מה שמכונה בעגת הטלוויזיה "Pre Game Show" . אמש החליט מר שמואל שלזינגר בימאי השידור הישיר של ערוץ 1 שהעביר מאילת בשידור ישיר את משחק שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל (הפועל אילת – מכבי חיפה הסתיים בתוצאה 78 : 67) – להושיב את השדר אורי לוי והפרשן גור שלף בזווית צילום מיוחדת ומכוונת שקולטת ברקע שלהם את הפרסומות המסחריות התלויות על קירות האולם . מתקבל הרושם כי ה- Location של עמדת השידור של ערוץ 1 והפרזנטציה שלו בטרם שריקת הפתיחה למשחק באולם המשחק נבחרים בקפידה ובאופן משולב ע"י ערוץ 1 והוועדה מארגנת של האירוע . ערוץ 1 מנוע מלהקרין פרסומות מסחריות ואל לא לטעון כי הן השתרבבו לצילום באקראי . מדובר בשיטה . מרבית הצילומים של ערוץ 1 ממגרשי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל כוללים בתוכם חשיפה עצומה בלתי מתקבלת על הדעת של פרסומות מסחריות שמלכלכות ומכערות את התמונה הטלוויזיונית ואשר מסממות את צופי הטלוויזיה בעל כורחם מבלי שהם נשאלו אם הם מסכימים לכך . ערוץ 1 עובר עבירת שידור חמורה ביותר על חוק השידור הציבורי , חוק שאוסר עליו לחלוטין הקרנת פרסומות מסחריות מעבר למותר כפי שמצוין בתשעת העקרונות של ה- EBU . אם רשות השידור וערוץ 1 הופכים בכוונה על פי תכנון מראש ו/או באקראי בעל כורחם למפרי חוק בשידורי טלוויזיה שעוסקים בעיתונאות , חדשות , ודוקומנטציה – על גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר להתערב מייד כדי להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה . לא ייתכן כי זווית הצילום של מצלמת הטלוויזיה שעדשתה רווייה בפרסומות מסחריות , זאת שחשפה את אוּרִי לֵוִי וגוּר שֶלֶף באולם הכדורסל צר המידות באילת בעת הפרזנטציה בשעת ה- Pre Game Show , אומנם נבחרה באקראי . נראה כי מדובר במעשה מכוון . אנסח זאת כך : "אם זווית הצילום האבסורדית הזאת שלכדה את השַדָּר , הפרשן , ואת הפרסומות המסחריות באותו ה- Frame , היא מתוכננת ונבחרה מראש – המעשה חמור . אם זווית הצילום הזאת נבחרה באקראי ללא אבחנה – המעשה חמור שבעתיים" .

eilath 2

טקסט תמונה : ליל שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל בעיר אילת . שני שדרני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר גור שלף (מימין) ומר אורי לוי (משמאל) מנהלים את ה- Pre Game Show כשברקע שלהם מוקרנים שלטי פרסומות מסחריות מכוערות שמטנפות את התמונה הציבורית. תמונת הטלוויזיה הזאת איננה מתקבלת על הדעת והיא איננה שְדִירָה ברשת טלוויזיה ציבורית שממומנת בכמעט 1.000000000 (מיליארד) שקל לשנה ע"י משלם האגרה הישראלי. מדובר בסקנדל. (צולם ב- iphone שלי ממסך ערוץ 1) .

ברור שמתעוררת כאן השאלה היכן ניצבות הנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 ומערכת הפיקוח הראשית בראשות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת בעניין החריגה המכוערת הזאת ? כיצד שתי ההנהלות הללו מאפשרות ביודעין לתופעה מסחרית מחורבנת כזאת להתחולל על המסך הציבורי ? מדוע שתי ההנהלות הופכות ביודעין ו/או באקראי למפרות חוק ? מעבר לדיון בחוק כיצד זה הנהלת רשות השידור והנהלת הערוץ 1 מסכימות לשדר תמונות טלוויזיוניות כה בלתי אסתטיות ונותנות ידן למה שנראה כזיוף . גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר בתוקף תפקידה הרם אמורה לתבוע מהשידור הציבורי יושרה עיתונאית . אי אפשר לדבר על יושרה עיתונאית טלוויזיונית בשידור הציבורי ש- רווייה בעודף כל כך רב של פרסומות מסחריות שמגיחות אלינו מכל נקודה גאוגרפית במוקד האירוע , מסממות את הצופים בעל כורחם מבלי שהם הסכימו להיחשף אליהן , ומלכלכות את תמונת ה- Video , עד כדי כך שקשה להבחין בגיבורי העלילה עצמה . הכדורסלנים והכדורגלנים נטמעים בתוך גודש הפרסומת המסחרית . צריך להבין כי ערוץ 1 משלם בעונת 2014 – 2013 לאיגוד הכדורסל עבור זכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת העל ו/או במסגרת גביע המדינה (החל משלב שמינית הגמר) סכום שנתי של 6.000000 (שישה מיליון) שקל . כ- 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל לכל משחק ומשחק . בחוזה היקר שנחתם בין שני הגופים ערוץ 1 ורשות השידור לבין איגוד הכדורסל היה חייב להיכלל סעיף ששומר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפני עודף פרסומת מסחרית .

לצורך השוואה עם הנעשה היום בערוץ 1 הציבורי אנוכי מביא השוואה מהיסטוריית העבר . בשעה שערכתי , הפקתי , ניהלתי , וניווטתי את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך כ- 32 (שלושים ושתיים) שנים – שמרתי מכל משמר על ניקיון התמונה הטלוויזיונית מפרסומות מסחריות חריגות . נזהרתי מפניהן כמו מאֵש . זאת הייתה הנחייה מפורשת של כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , אותם שרתי ותחתם עבדתי : שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי יבד"ל , יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל , אוּרִי פּוֹרָת ז"ל , אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל , מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם יבד"ל , ואח"כ שוב אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בקדנציה השנייה שלו . הנה דוגמא אחת מיני רבות כיצד נראתה עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו בסוף עשור ה- 90 של המאה שעברה אותה מאיישים השַדָּר מאיר איינשטיין והפַּרְשָן אלי סהר . המפיק המצוין שלי ואיש יד ימיני במשך שנים רבות מר שַשִי אֶפְרָתִּי הביא להיכל הספורט ביד אליהו רקע מתאים של הטלוויזיה שלנו שהוכן עבורנו ע"י שירותי אומנות שלנו לצורך צילומי Close up ופרזנטציה של הצוות המוביל מאיר איינשטיין ואלי סהר . הרקע היה פק"ל בניידת השידור . ציוותי השידור שמופיעים לפני המצלמה לרבות שדרני הקווים נדרשו וחויבו עַל יָדִי ללבוש חליפות ולענוב עניבות . זיכרון הצילום הרצ"ב נשמר ומהווה עדות לנוהל השידור שקבעתי בימים ההם . הנה חלק מתמונות הארכיון שלי מהימים ההם . הן מוצגות לפניכם .

yoash 2

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . השדר מאיר איינשטיין (משמאל) והפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Close up ב- Frame סגור על רקע מיוחד של רשת הטלוויזיה אותה הם מייצגים. הרקע לצילום הפרזנטציה הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 6

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . צילום פתוח של עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. משמאל, השדר מאיר איינשטיין, ומימן הפרשן אלי סהר (מימין) בעת שידור הפרזנטציה ב- Frame פתוח על רקע מיוחד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כדי למנוע שרבוב וזליגה של פרסומות מסחריות לצילום. הרקע הובא ע"י ההפקה באופן מיוחד מירושלים לתל אביב. אנוכי יושב קיצוני מימין בעמדת הפיקוד המוסווית שלי מחוץ לטווח מצלמות הטלוויזיה שעליהן אנוכי מופקד ואחראי. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 4

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . אחת מעמדות הצילום שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . הצלם הוא צחי רביב ולידו משמאל קצת מוסתר שדר הקווים אמיר בר שלום לובש חליפה , מעונב ומחויט לקראת תחילת עבודתו. אנוכי ניצב מימין, מתדרך את הצלם בטרם תחילת השידור הישיר. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 5

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה . עמדת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו. שדר הקווים אמיר בר שלום לבוש חליפה, מעונב ומחויט מראיין את עוזר מאמן מכבי תל אביב דיוויד בלאט. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

yoash 3

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 90 של המאה שעברה. עמדת השידור השנייה שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באזור הצפוני של היכל הספורט ביד אליהו. השדר אורי לוי (משמאל) והפרשן השני רלף קליין ז"ל (מימין) מאיישים את עמדת השידור השנייה של ההפקה בעת השידור הישיר של המשחק . אפשר לראות כי סביבת השידור נקייה מפרסומות מסחריות עודפות. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות תמורת תשלום).

חלק מחולשתו של ערוץ 1 בשנים האחרונות לרבות היום בעונת השידורים של 2014 – 2013 נעוץ בלבוש המרושל והלא מוקפד של אנשיו, אלה שמופיעים לפני מצלמות הטלוויזיה . באשר לצד המקצועי של המשחק עצמו הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 . מדובר במשחק מבולגן ובתיאור לא מוצלח בקצב הכתבה של השַדָּר אוּרִי לֵוִי ופטפוט של פרשנו גוּר שֶלֶף, תוצאה של עוֹדֶף מֶלֶל עצום . מוזר ותמוה שאיש טלוויזיה כה וותיק כמו אוּרִי לֵוִי מרשה לעצמו ומתיר גם לפרשן שלו לייצר גוֹדֶש טקסט כשמדובר בתמונת טלוויזיה . מה יש לדבר כאן כל כך הרבה . גוּר שֶלֶף לא מבין את תפקידו כפרשן . 2:25 דקות לפני תום הרבע ה- 3 כשהתוצאה עומדת על 54 : 51 לזכות הפועל אילת , משחרר גור שלף משפט פרשנות תמוה , "…כשהולך אז הולך…כשלא הולך אז לא הולך…כדורסל זה משחק של זריקות…" . מהאבחנה והביאור הזה של מה שמתרחש במשחק אני מבין שגוּר שֶלֶף שרוי בצרות . דברי הטריוויה שלו משלימים התנסחות של פרשן כדורגל אחד שאמר לא לפני זמן רב, "כדורגל זה משחק של בעיטות…". האשמה איננה מגולגלת רק לפתחו של גור שלף שהוא דרדק טלוויזיה וכלל לא פרשן . כישלונו של גוּר שֶלֶף כפרשן נובעת מהכנה לקויה (אם הייתה כזאת בכלל) וזריקתו למים ללא לימוד , ובלעדי עשיית שיעורי בית . אי אפשר לקחת שחקן כדורסל לשעבר ו/או מנהל קבוצת כדורסל מפוטר , לתת לו מיקרופון , ולצוות עליו להיות פרשן ללא שום הכנה מוקדמת . זה לא עובד ככה . תעשיית הטלוויזיה היא הרבה יותר יסודית ורצינית ממה שרבים חושבים . היא דורשת לימוד והכנה מוקדמים בכל תפקיד : הפקה , עריכה , צילום , טכנאות , שידור , וגם פרשנות . גור שלף איננו פרשן . הוא מכהן בעמדת השידור על תקן של מעין שַדָּר טְרִיוְויָה שני ליד אוּרִי לֵוִי . במתכונתו הנוכחית וכפי שהוא מסכים לחשוף את עצמו בפרהסיה – נראה גוּר שֶלֶף מגוחך .

ועוד דבר : הבימוי הרשלני והשידור הישיר Play by play הבלתי מוצלח של משחק הכדורסל הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 בין 18.30 ל- 20.40 הניב רייטינג עלוב : % 2.37 במגזר ה- "אוכלוסייה היהודית" ו- % 1.84 במגזר "כלל האוכלוסייה" . צריך לזכור שערוץ 1 הציבורי נהנה מתשלום גדול ביותר של משלם האגרה בגובה של כמעט 1.000000000 שקל מידי שנה . רשות השידור יודעת לתחוב את ידה הארוכה לכיסו של האזרח אולם מפיקה מדרוג ירוד ונחות מאין כמותו . אם כך אין שום נחיצות בשידור הציבורי במתכונתו הנוכחית . מדובר אם כך ברשות נֶפֶל . ועוד פרט : בימאי ניידת השידור שמואל שלזינגר חשף אמש את שדר הקווים שלו באילת מר יגאל שמעוני כ- נעֶבּעֶך . באחד מ- Time outs במשחק הפועל אילת – מכבי חיפה 78 : 67 נראה מאמן מכבי חיפה דני פרנקו מחלק הוראות לשחקניו . לידו של דָנִי פְרָנְקוֹ ניצב אזרח לובש מכנסי ג'ינס כחולים , עוטה סוודר תכלת מבעדו מבצבץ צווארון לבן רווי כתמים אדומים . האיש הזה ניצב ליד מאמן מכבי חיפה כשידו השמאלית תחובה בכיסו . היד בכיס מעניקה לו דימוי רשלני ועצלני . התבוננות יֶתֶּר מגלה שהאזרח הזה אוחז כפי הנראה במיקרופון של ערוץ 1 . הגדלת תמונת ה- Video מבהירה כי אומנם מדובר באיש הטלוויזיה הוותיק יגאל שמעוני שמפיק השידור הישיר הועיד לו תפקיד של שַדָּר קַוִוים באירוע הנָדוֹן . הבימאי היה חייב להודיע לשַדָּר הקווים ב- Talk back של ניידת השידור ולהזהיר אותו בטרם הוא עולה לאוויר וכי עליו לשלוף לפחות את היד מהכיס כדי להיראות עירני  . Shot הטלוויזיה הזה הציג אמש במידה רבה אזרח שנקלע בטעות לזירת המשחק ובעצם הוא שַדָּר קַוִוים של ערוץ 1. מצלמות הטלוויזיה הן אכזריות מאין כמותן אך יש להן יתרון אחד גדול . הן אינן יודעות לשקר . מצלמת הטלוויזיה חשפה אמש תמונה משונה של מין שַדָּר קַוִוים שדומה בשל לבושו לאחד הצופים שירד מהיציע כדי להאזין מקרוב להוראותיו של מאמן מכבי חיפה .

eilath 1

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אולם הכדורסל של הפועל אילת . התבוננות בתמונה מאֶמֶש מגלה כי בתווך שלה נראה אזרח כלשהו לבוש ג'ינס ועוטה סוודר תכלת ממנו מציץ צווארון משובץ קוביות אדומות . יד שמאל של האזרח הזה תחובה בכיס מכנסיו. הוא נראה כמי שמאזין להוראות שמחלק מאמן מכבי חיפה דני פרנקו לשחקניו. הסתכלות חדה יותר בתמונה מגלה כי האיש מחזיק ביד ימין שלו מיקרופון טלוויזיה והתבוננות יתר מגלה כי מדובר בכתב ערוץ 1 יגאל שמעוני שמשמש שדר קווים בהתמודדות הניצחון של הפועל אילת על מכבי חיפה בתוצאה  78 : 67 , בשלב שמינית גמר גביע המדינה בכדורסל . חלק מהרדידות של ערוץ 1 נובע מהשלומפריות והלבוש המרושל ולא אחיד של ציוותי השידור שמסתובבים לפני המצלמות. 

2. שידור ישיר של ערוץ 1 מבאר שבע ביום שני – 23 בדצמבר 2013 את משחק הכדורגל הפועל בא"ש – בית"ר ירושלים 2 : 0 במסגרת המחזור ה- 14 בליגת העל. 

רשלנות הבימוי והצילום של ערוץ 1 הציבורי הנוגעת לחשיפת שלטי פרסומות מסחריות באצטדיוני הכדורגל נמשכת גם ביום שני – 23 בדצמבר 2013 בעת הסיקור הישיר של משחק הכדורגל הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 . מול מצלמת הטלוויזיה המובילה של ערוץ 1 ניצב מקבץ ענק של פרסומות מסחריות שמסיט אליהן שוב ושוב את עיניו של צופה הטלוויזיה באשר הוא היושב בכורסה בסלון ביתו . בכל Shot ו- Shot פתוח של המצלמה המובילה נתקל מבטו של הצופה במראה מכוער ולא אסתטי של אוסף עצום של פרסומות מסחריות שאין הוא אמור להיחשף אליהן . אם כך , ואם ערוץ 1 כרת ברית ביודעין ו/או באקראי עם הוועדות המארגנות ואיננו מסוגל להגן על צופיו מפני הנגע הזה במשך תקופה שנמדדת בשנים , אזי נדרשת פנייה אל נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דַלְיָה דוֹרְנֶר כדי שהיא תתערב ותגן על ציבור צופי הטלוויזיה מפני הברוטאליות המסחרית הבלתי נסבלת של הוועדות המארגנות שמשתפות פעולה עם ערוץ 1 שאיננו תמים כלל ועיקר . לא יכול להיות ואין מצב שמנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , אינם מודעים כלל למחדל המטונף הזה שמלכלכך שוב ושוב את סיגנל הטלוויזיה הציבורית שעליו הם אחראיים . השידור הישיר של משחק הפועל באר שבע – בית"ר ירושלים 2 : 0 צובר מִדְרוּג נמוך יחסית : רק % 6.84 בממוצע במדידה במגזר "האוכלוסייה היהודית" ו- % 6.22 בממוצע במדידה במגזר "כלל האוכלוסייה" . צפיתי בכדורגל משעמם נטול רמה שנחשף בבאר שבע לרבות ביצוע הבעיטה החופשית המגוחכת של מָאוֹר בּוּזָגְלוֹ מול חומה פתטית של בית"ר ירושלים שהניבה את השער השני לזכות הפועל באר שבע . אף על פי כן מדובר בהפרה בוטה של אנשי הספורט של ערוץ 1 את חוק רשות השידור בין אם מדובר ברייטינג עשיר ו/או עני . מה זה צריך להיות הקשקוש הזה ?

beer sheva 1

טקסט תמונה (1) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה היה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בעוצמה רבה וכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 3

טקסט תמונה (2) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה היה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 4

טקסט תמונה (3) : יום שני – 23 בדצמבר 2013 . אצטדיון "ווסרמיל" של העיר באר שבע . מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 1 חושפות ניצחון של הפועל באר שבע על בית"ר ירושלים בשיעור 2 : 0 אולם ל- Frame הטלוויזיוני משתרבבות טינופת רבה של פרסומות מסחריות שמלכלכות את המסך הציבורי . מן ההיבט הזה ערוץ 1 הציבורי הוא פורע חוק ביודעין ו/או בעל כורחו . אין זה משנה . במצב בלתי נסבל שכזה עליו לסגור את מצלמותיו ולהתפנות מהשטח . הצילומים הפראיים האלה הבלתי אסתטיים מוקרנים בכמות עצומה על מסכי ערוצי הטלוויזיה ללא כל פיקוח ונמשכים כבר זמן רב מאוד גם בערוץ 1 הציבורי . נשיאת מועצת העיתונות גב' דליה דורנר מתבקשת להגן על ציבור צופי הטלוויזיה במדינת ישראל מפני הברוטאליות הזאת שמגולמת בחשיפת הפרסומות המסחריות המשתלטת ושולטת מזה שנים בערוץ 1 הציבורי וגם בערוץ 5 בכבלים , ובערוצי הספורט של חברת "צ'ארלטון" . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) .

בעוד צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 באילת מר אורי לוי ומר גור שלף לובשים ז'אקטים הרי צוות השידור וההגשה של ערוץ 1 בבאר שבע מר מאיר איינשטיין ומר דני נוימן לובשים מעילי רוח אשר נושאים עליהם פרסומת מסחרית . הדבר הזה אסור לחלוטין על פי חוק רשות השידור . מאיר איינשטיין לובש מעיל רוח שנושא עליו את הפרסומת המסחרית של חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA" ודני נוימן עוטה עליו מעיל רוח שנושא את הלוגו המסחרי של חברת "NORTHFACE" . שני החברה האלה מאיר איינשטיין ודני נוימן ובימאי ניידת השידור מר אמנון אוסמן יודעים היטב מה מצווה עליהם החוק אך מצפצפים עליו ועושים ממנו צחוק . מעולם לא ראיתי בתולדות הטלוויזיה בארץ וגם בעולם ששדרנים מרכזיים וזוטרים מופיעים On Camera בלבוש שנושא עליו פרסומות מסחריות . מעולם גם לא שמעתי על בימאי טלוויזיה שמאפשר לחטא כזה להתרחש תחת הובלת הבימוי שלו .

beer sheva 5

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 הציבורי באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. השדר המוביל של ערוץ 1 לובש מעיל רוח ומפרסם בניגוד לחוק רשות השידור את חברת ההלבשה וההנעלה "PUMA". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן והשדר עצמו יודעים היטב כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן הם מצפצפים על החוק. חוץ מזה מישהו בערוץ 1 צריך לקחת על עצמו את שיפור הופעתו האישית של מאיר איינשטיין בפני מצלמות הטלוויזיה. וודאי בצילום מקרוב ב- Close up. מדובר ב- Media וויזואלית ולא ברדיו. אם מאיר איינשטיין רוצה להחליף את יורם ארבל עליו גם בתור מנחה ומגיש לא רק כשדר Play by play, עליו להתאים את עצמו לנורמות טלוויזיוניות וויזואליות מקובלות. המיקרופון איננו צעצוע פרטי שלו. גם לא המסך. (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

beer sheva 6

טקסט תמונה : יום שני – 23 בדצמבר 2013. עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "ווסרמיל" בבאר שבע. מאיר איינשטיין השדר המוביל של ערוץ 1 (מימין) יחדיו עם הפרשן שלו דני נוימן (משמאל) לובשים מעיל רוח ומפרסמים בניגוד לחוק רשות השידור את הלוגו של חברות "PUMA" ו- "NORTHFACE". העניין החמור נעוץ בעובדה שבימאי השידור הישיר אמנון אוסמן וצוות השידור מודע לעובדה כי הם עושים מעשה אסור ואף על פי כן כולם שם מצפצפים על החוק. מדהים כיצד השערורייה הזאת של חשיפת ה-Logos של חברות מסחריות להלבשה והנעלה על המסך הציבורי , ע"י מגישי ערוץ ה-1 הציבורי , חולף לו ככה סתם לפני עיניהם של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת , ללא כל תגובה . (צילום מה- iphone שלי את מסך ערוץ 1) . 

3. סיכום קצרצר

ערוץ 1 מתעקש ללכלך את המסך הציבורי שלו שוב ושוב במשך שנים במקבצים ענקיים של פרסומות מסחריות מכוערות , הרבה מעבר למה שמתיר לו חוק רשות השידור . בין אם הדבר נעשה באופן מתוכנן וביודעין ובין אם באקראי מדובר בעבירות שידור חמורות ביותר . מה שהתחולל אמש בשני השידורים הישירים על מסך ערוץ 1 מאילת ובאר שבע , הוא המשכה של מדיניות חשיפה ברורה של פרסומות מסחריות באופן בוטה ומבלי שהשידור הציבורי כפוי לעשות כך . הבה אחזור לפוסט שחקרתי וכתבתי בבלוג הזה ב- 9 בספטמבר 2013 ודן בכיסוי הישיר של ערוץ 1 מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – אזרבייז'אן 1 : 1 .

כך חקרתי וכתבתי ב- 9 בספטמבר 2013 כלהלן :

הבימוי הטלוויזיוני של הבימאי הוותיק אמנון אוסמן ולצדו מלאכת העריכה של העורך טובי גאני ופעולות ההפקה של המפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז – הם שערורייה כבר מבראשית. המגישה המובילה והמנחה של הפנל ב- Pre Game Show גב' שרון פרי מעניקה את זכות הדיבור הראשונה לאיש הפנל סוכן השחקנים והפרשן הבעייתי אבי נמני. על פי התמונה המצורפת בהמשך נראה כי הבימאי אמנון אוסמן עושה כל מאמץ להכניס ברקע של אבי נמני את הפרסומת המסחרית "Hertz השכרת רכב" המזדקרת ברום אצטדיון ר"ג למרות שהשידור הציבורי מנוע מלעשות זאת על פי חוק רשות השידור. הרי קיימות אין סוף זוויות צילום המאפשרות לבימאי הטלוויזיה להפריד את פרשן ערוץ 1 מהפרסומת המסחרית "Hertz השכרת רכב" , אולם הוא לא עושה זאת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתוקצבת ע"י משלם האגרה (וגם חסויות) בעוד ערוצים 2 ו- 10 נהנים מפרסומות מסחריות. ערוץ 1 איננו מורשה להיהנות משילוט מסחרי גלוי ו/או סמוי. אסור לו מפורשות ובאופן מוחלט לחשוף ולהקרין על המסך שלו Banners ושלטים מסחריים מעבר למקובל לאלה המוצבים על כר הדשא. לא חולפות כמה שניות והנה איש הפנל השני של ערוץ 1 מר אביעד פוהורילס מופיע בכל הדרו ולצדו השלט המסחרי של "adidas" שממוקם אף הוא ברום האצטדיון. הפקת התמונות המכוערות האלה ע"י הצוות הבכיר של ערוץ 1 הן עבירה מפורשת על חוק רשות השידור וטעונות בירור. אינני מאמין שמישהו מאנשי צוות השידור של ערוץ 1 באצטדיון ר"ג חורג בכוונה תחילה מהחוק ומפיק יתרון חומרי מביצוע העבירות האלה. אנוכי מאמין לחלוטין בניקיון כפיים של צוות השידור של ערוץ 1. אולם גם אם העבירות האלה של הקרנת שלטי פרסומת האלה של "HERTZ השכרת רכב" ו- "adidas" (ממוקמות ברום האצטדיון ואינן שייכות לעניין) על מסך הטלוויזיה הציבורית נעשו באקראי בתום לב, הן מעידות על הפקה חובבנית ובימוי רשלני. מטריד כיצד בימאי ספורט וחדשות כה מנוסה ומיומן כאמנון אוסמן ניאות להעלות לאוויר תמונה בלתי שדירה לחלוטין. מטריד גם כיצד העורך טובי גאני והמפיקים יונתן קנלר ויצחק פרז מסכימים לשתף פעולה עם הפקת תמונת טלוויזיה כל כך לא אסתטית. מה כל כך קשה להימנע מהפקה ובימוי תמונת טלוויזיה "מלוכלכת" מפרסומות מסחריות ??? מה כל כך קשה להימנע ולא להראות תמונת טלוויזיה מכוערת רוויית שלטים מסחריים שאסורים להקרנה בשידור הציבורי ??? 

isr 7

טקסט תמונה (1) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013. אצטדיון ר"ג. איש הפנל של ערוץ 1 סוכן השחקנים מר אבי נמני נושא דבריו לאומה בטרם בעיטת הפתיחה של המשחק ישראל – אזרבאייז'אן 1 : 1 במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014. זווית הצילום הטלוויזיונית איננה מקרית. נראה כי מישהו העמיד את אבי נמני בכוונה בזווית צילום מיוחדת על מנת שהמצלמה תקלוט את השלט המסחרי שמוצב ברום אצטדיון ר"ג "Hertz השכרת רכב" יחדיו עם הפרשן . ערוץ 1 הציבורי חייב להימנע מהקרנת פרסומות מסחריות באופן גלוי ו/או סמוי, מעבר למה שכלול בחוזה שבין רשות השידור לוועדה המארגנת קרי התאחדות הכדורגל . בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

isr 3

טקסט תמונה (2) : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1 . סצנת וזווית הצילום של אבי נמני יחדיו עם שלט הפרסום "Hertz השכרת רכב" חוזרת על עצמה. אנוכי אומר זאת בהסתייגות רבה ונזהר בדבריי אולם נראה כאילו אבי נמני מצביע בבוהן לכיוון שלט הפרסום. בטוח שהדבר נעשה בתום לב, אך על ערוץ 1 שאיננו רשת טלוויזיה המסחרית לוודא ולהימנע מ- Stand up מופרך ומכוער שכזה (לא בגלל האדם שב- Frame, אלא בשל השלט המסחרי שגונב בהיסח הדעת את תשומת הלב של צופה הטלוויזיה באשר הוא). משונה מאוד שמפיקי ובימאי המשדר הישיר אינם מבחינים בהפרעה הצילומית הזאת שהיא בפירוש עבירה על חוק רשות השידור. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

isr 4טקסט תמונה : מוצ"ש – 7 בספטמבר 2013. האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. סיום השידור הישיר של משחק הנפל ישראל – אייזרבאייז'אן 1 : 1. גם הפרשן השני בפנל של ערוץ 1 הציבורי מר אביעד פוהורילס נלכד בעיניים עצומות יחדיו ללא כל צורך באותו Frame הצילום עם פרסומת מסחרית "adidas" הממוקמת ברום אצטדיון ר"ג. האם מדובר בבחירת זווית צילום אקראית ? בלתי מתקבל על הדעת. (צולם ממסך ערוץ 1 ע"י ה- iphone שלי).

אפשר ללכת לתאריך מוקדם עוד יותר למארס 2013 כדי לבדוק את השתלשלות העניינים שיצאו זה מכבר משליטה , בשעה שערוץ 1 הציבורי מעביר בשידור ישיר מאצטדיון ר"ג את משחק הכדורגל ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . ברור שיש שיטה בשיגעון הזה של חשיפת הפרסומות המסחריות בכמות היסטרית שכזאת בשידור הציבורי . ברור גם שהנהלת רשות השידור והנהלת ערוץ 1 עוצמות עיניים במשותף , טומנות ראשן בחול , ומתעלמות יחדיו מהסקנדל . לא יכול להיות שזהו פרי מקרה ואקראיות בלבד . מישהו בערוץ 1 מכוון את מצלמות הטלוויזיה הציבוריות לעבר המגיש והמנחה מר בוני גינזבורג באותו ה- Frame כדי ללכוד אותו יחדיו עם הפרסומות המסחריות הממוקמות ברום אצטדיון ר"ג , בשעה שאין כל צורך לעשות זאת . ניתן לבחור 1000 (אלף) זוויות צילום אחרות כדי לבַדֵל ולהפריד את המגיש הראשי של ערוץ 1 הציבורי בוני גינזבורג מהפרסומות המסחריות המוצבות באצטדיון . ערוץ 1 מָנוּעַ לחלוטין מלשדר תמונות מהסוג כפי שהן מופיעות ההמשך . האם זאת יד המקרה בלבד ו/או שמא מדובר ביד מסתורית שמכוונת ומתכננת מראש את השוטים רוויי פרסומות מסחריות שאסורות בשידור הציבורי . היכן מנכ"ל רשות השידור מר יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו מר זליג רבינוביץ' ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . איזה מין ניהול ציבורי זה ? איזה מין מנהיגות ציבורית זאת ? מה זה כל ההפקרות והעליבות הזאת ?

חלפו שנתיים בקירוב מאז . כך חקרתי וכתבתי ב- 22 במארס 2013 כלהלן :

השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 אתמול בצהריים של יום שישי – 22 במארס 2013 בערוץ 1 מתחיל בשערורייה פרסומית בוטה. מעולם לא נראה סקנדל כזה על המסך הציבורי של ערוץ 1 שמתוקצב ע"י משלם האגרה ואסור לו על פי חוק רשות השידור לחשוף על המרקע שלו כמות אדירה כזאת של פרסומת מסחרית. המגיש והמנחה הראשי של השידור הישיר מר בוני גינזבורג פותח את השידור הישיר כשהוא ניצב באצטדיון ר"ג ואת הרקע שלו מקשטים בבהירות רבה שלושה שלטי פרסומת מסחרית חיצוניים ענקיים שניצבים ברוֹם וראש חוצות של היציעים באצטדיון הלאומי : "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו . מדהים להיווכח כי הנהלת רשות השידור ובראשה מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם, זליג רבינוביץ', ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת מחרישים נוכח המראות המסחריים החמורים וחסרי התקדים המתרחשים על המסך הציבורי שהם האחראיים לו. מוזר ומביך כיצד בימאי השידור הישיר אתמול מר אמנון אוסמן הוותיק והמנוסה ולצדו עורך המִשְדָר מר טובי גאני, ושני המפיקים מר יונתן קנלר ויצחק פרז – מאפשרים להפיק תמונת טלוויזיה כה "מלוכלכת" ונְלוֹזָה שכזאת, ובלתי מתקבלת על הדעת מהסוג המסחרי המכוער הזה. בחירת זוויות הצילום המוטעית והעמדה כושלת של המנחה והמגיש בוני גינזבורג בעת קיום המִשְדָר המקדים ה- Pre Game Show כמו גם ב- Post Game Show בתום המשחק  וניהול השידור הישיר אתמול – מעוררת מחשבות נוגות. מה זה צריך להיות הדבר הזה ? ערוץ 1 הציבורי כורת את הענף הכלכלי הראשי עליו הוא נשען. אתמול נראה ערוץ 1 כרשת טלוויזיה מסחרית לכל דבר למרות שהוא אמור להיות ניזון ראשית דבר מתשלום האגרה. בעתיד לא יוכל עוד ערוץ 1 לטעון ולבקש את הממשלה לייקר את גובה האגרה. גם סדר ותכיפות הקרנת שקופיות הפרסומות המסחריות אתמול על המסך הציבורי הייתה חריגה בכמותה לעין הטלוויזיונית שלי. טקסט תמונה (1) : יום שישי – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . המגיש והמנחה הראשי של ערוץ 1 בעת שידור ה- Pre Game Show בטרם שריקת הפתיחה למשחק ישראל – פורטוגל במסגרת קדם גביע העולם בכדורגל – ברזיל 2014 . בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג עטור פרסומות מסחריות בוטות "אלטשולר שחם בית השקעות", "קפה טורקי עלית", ו- "Winner" של מועצת ההימורים והטוטו, האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי. מעולם לא נראו מחזות מסחריים כאלה על המסך של השידור הציבורי. זוהי עבירה וטעות מקצועית קשה בהעמדת מצלמות הטלוויזיה ובחירת זווית צילום מוטעית שנעשתה ע"י הבימאי, העורך, והמפיקים. התמונה מעוררת מחשבות נוגות כיצד מתאפשרת ומתרחשת שגיאה חמורה כזאת ללא פיקוח ותגובה של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור ד"ר אמיר גילת . הדבר אסור באופן מפורש על פי חוק רשות השידור. אין מדובר כאן בפרסומת סמויה שחדרה למסך בדרך נסתרת . מדובר בפרסומת מסחרית גלויה מכוונת, בוטה, ומכוערת שמלכלכת באופן נורא את סיגנל התמונה הטלוויזיונית הציבורית. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם מה- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1). טקסט תמונה (2) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . סיום השידור הישיר של המשחק ישראל – פורטוגל 3 : 3 במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . בוני גינזבורג בעת ההגשה וההנחייה של ה- Post Game Show בטרם המעבר לשלושת אנשי הפאנל שלו שני שחקני נבחרת ישראל בעבר אבי נמני ואייל ברקוביץ' , והעיתונאי אבי רצון. התבוננות בתמונת ה- Video הזאת מלמדת כי בימאי ערוץ 1 הציבורי מר אמנון אוסמן מביים ומעמיד את המגיש בוני גינזבורג בזווית צילום כזאת שתקלוט את שלוש הפרסומות המסחריות "אלטשולר שחם בית השקעות" , "קפה טורקי עלית" , ו- "Winner" ב- Frame הצילום . אין שום הסבר אחר למעמד המביש . ואז אותו הבימאי של ערוץ 1 הציבורי , האדם האחראי הראשי גם לניקיון התמונה הציבורית , מעלה לאוויר ללא כל היסוס תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי שלו עטור פרסומות מסחריות בוטות האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן . התופעה המבישה התחוללה לפני שנתיים בקירוב ללא התערבות , ללא פיקוח , וללא תגובה של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. בלתי מתקבל על הדעת. (צולם מ- iphone את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) .

ערוץ 1 משלם למר אבי לוזון זכויות שידורים בעבור חמשת משחקי הבית של נבחרת ישראל (נגד רוסיה, פורטוגל, צפון אירלנד, אזרבייז'אן, ולוקסמבורג) במסגרת קדם מונדיאל ברזיל 2014 סכום נאה של 2.400000 (שני מיליון וארבע מאות אלף) שקל. 480000 (ארבע מאות ושמונים אלף) שקל למשחק. לחלוטין תשלום לא מבוטל . בהיותו בעל הבית והריבון הטלוויזיוני, על ערוץ 1 ורשות השידור לדרוש סדר ומשמעת בהצבת השילוט המסחרי באצטדיון ר"ג על פי תשעת העקרונות שקבע בזמנו איגוד השידור האירופי ה- EBU. מודוס וויוונטי שצופי הטלוויזיה יכולים לחיות עמו. ברור שאירעה אתמול התפרעות מסחרית בוטה באצטדיון ר"ג תוך כדי ניצול השידור הציבורי ע"י ולטובת חברות מסחריות ובראשן , "אלטשולר שחם בית השקעות". הנהלת רשות השידור הייתה חייבת להתערב מייד בנעשה אתמול בעניין כמות הפרסומת בשילוט מסחרי באצטדיון ר"ג בטרם הפעלת מצלמות ערוץ 1 ולפני תחילת המשדר הישיר, עד כדי איום בסגירת המצלמות. הצבת שלטי פרסומות מסחרית בשטחים שונים של חלל האצטדיון והטחתם בעוצמה וכמות כזאת בפניו של צופה הטלוויזיה בעל כורחו ומבלי יכולת להתגונן מפניה, היא פגם אסתטי ומוסרי שהדעת איננה סובלת. הפרסומות מוצבות לעתים קרובות בצורה מכוערת ובכוונה תחילה גם בין מושא השידור לבין הצופה ביציעי האצטדיון. במקום לצפות באירוע ספורט לאומי נחשפים שני סוגי הצופים 40000 (ארבעים אלף) באצטדיון ו- 1.000000 (מיליון) בטלוויזיה, לכמות פנטסטית ושטף רב של פרסומות משולטות. הדבר פוגם במודע ובתת מודע בחוויית הצפייה. טקסט תמונה (1) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ברמת גן . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . השלט המסחרי הבוטה של "אלטשולר שחם" המוצב בסמוך לשער הצפוני באצטדיון (בין אם מדובר בפרסומת ווירטואלית ו/או שלט אמיתי) גונב כאילו וכביכול את תשומת הלב של הצופה ומפנה אותה מההתבוננות במשחק להתבוננות חוזרת ונשנית בשֶלֶט . הדבר איננו נעשה בהיסח הדעת ע"י הפרסומאים אלא מתבצע ביודעין ובצורה מתוחכמת . צופה הטלוויזיה נשטף בעל כורחו בגל פרסומות עכור מבלי שנשאל בכלל אם הוא מעוניין בכך . תשעת העקרונות של שילוט מסחרי בעת שידורים ישירים של אירועי ספורט מבוקשים בטלוויזיה, כפי שנוסחו בעשור ה- 70 של המאה שעברה ע"י ה- EBU , הסדירו בשעתו את המחלוקת שהתעוררה בין הוועדות המארגנות לבין רשתות הטלוויזיה . מה שקרה אתמול באצטדיון ר"ג הוא הפרה בוטה של ההסכם ההוא מבלי שהמדינה מתערבת כדי להגן על אזרחיה . (צילום ב- iphone את סיגנל השידור של ערוץ 1) . בתמונה נראה שוער נבחרת ישראל דודו אוואט בולם התקפה פורטוגזית בעוד החלוץ הנודע כריסטיאנו רונאלדו (קיצוני משמאל) מתבונן בנעשה . (צילום ב- iphone שלי את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1) . טקסט תמונה (2) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג . ישראל – פורטוגל 3 : 3 . אותו מצב מזווית צילום שונה .(צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) . טקסט תמונה (3) : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . האצטדיון הלאומי ב- ר"ג. ישראל – פורטוגל 3 : 3. חברת "אלטשולר שחם בית השקעות" משתלטת גם על חלקת השער הדרומי באצטדיון.  (צילום ב- iphone שלי את סיגנל השידור של ערוץ 1) .

התבוננות נוספת בתמונות האלה מחשידה את אנשי ערוץ 1 בלכלוך התמונה שלהם עצמם . לא ייתכן כי מצבור כל גדול של שרבוב פרסומות מסחריות למסך הציבורי נעשה באקראי . לא יכול להיות שאיש שָם לרבות מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת אינם מבחינים בטינופת המסחרית הזאת שמלכלכת את המסך הציבורי עליו הם אחראיים . לא יכול להיות שאנשי טלוויזיה וותיקים בערוץ 1 כמו בימאי הספורט , מפיקי הספורט , ושדרני הספורט אינם מודעים לעובדה שהם מפרים בבוטות ובפרהסיה במשך זמן רב מאוד את חוק רשות השידור . לא יכול להיות כי בברדק וב- בלגן הזה השורר בערוץ 1 אין כל יד מפקחת וזרוע מנהלת . הברדק המתמשך הזה של צילומי וחשיפת פרסומות מסחריות בכמות פנטסטית ועוצמה שכזאת בשידורי הספורט של ערוץ 1 הציבורי , מביא אותי לחשוב כי "יש שיטה בשיגעון הזה" ומחייב אותי לנסח את השאלה הבלתי נמנעת : "האם מישהו מרוויח כאן מתחת לשולחן ?" . על נשיאת מועצת העיתונות של ישראל כבוד השופטת גב' דליה דורנר להתערב מייד בנעשה כדי לשמור על החוק ועל מנת לגוֹנֵן על מאות אלפי צופי טלוויזיה במדינת ישראל .

סוף הפוסט מס' 333 (נחקר ונכתב ב- 9 בספטמבר 2013) וסוף הפוסט מס' 472 (נחקר ונכתב ב- 30 בינואר 2015). 

א. אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (2). ב. לחלק מהם מעניין להקשיב. פוסט מס' 471. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

א. אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (2). ב. לחלק מהם מעניין להקשיב. פוסט מס' 471. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת ממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 471 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 27 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2010 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

א. אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (2). ב. לחלק מהם מעניין להקשיב. פוסט מס' 471. כל הזכויות שמורות.

הערה 5 : היה מעניין להקשיב לעיתונאית ושדרנית ערוץ 10 אושרת קוטלר בעת שראיינה באומץ , ביושרה , בחדות ושנינות , ומבלי להתכופף את מר אברהם בורג . אני אוהב את אושרת קוטלר . היא עיתונאית כלבבי שעושה היטב את מלאכתה בערוץ 10. ("המגזין" בערוץ 10 במוצ"ש – 24 בינואר 2015) .

הערה 6 : היה מעניין להקשיב לעוזר מאמן קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א פיני גרשון מתראיין אצל עיתונאי ושדרן ערוץ 10 טל שורר . ("שישי" בערוץ 10 בערב שבת – 23 בינואר 2015) .

הערה 7 : היה מעניין לעקוב אחר תוכניתו הדוקומנטארית הדרמטית בת שני חלקים של העיתונאי , החוקר , והשדרן עומרי אסנהיים ששודרה ב- "עובדה" ועסקה בכנופיית הכרם ההיא בשנות ה- 70 של המאה שעברה בראשותם של טוביה אושרי ו- רחמים "גומדי" אהרוני . טוביה אושרי נחשף ע"י עומרי אסנהיים כאישיות מרתקת ובה בעת גם מעוררת רחמים .(שני החלקים הוקרנו ב-"עובדה" בהגשת אילנה דיין בתאריכים 19 ו- 26 בינואר 2015 בערוץ 2) . אינני בקי בתנאי ופרטי ההסכם שנחתם בין עומרי אסנהיים לשלושת גיבורי העלילה מר טוביה אושרי , מר רחמים "גומדי" , וגב' שרה "שורי" דנוך בטרם הפקת המסמך הדוקומנטארי אולם מדובר בהישג עיתונאי נכבד ביותר. עומרי אסנהיים ו- "עובדה" רשאים להיות גאים בו .

הערה 8 : חובתם העיתונאית של אפי טריגר ואלי ישראלי בתוכנית הספורט השבועית של רדיו גלי צה"ל בימי חמישי בשבוע בין 12.00 ל- 14.00 – ידועה וברורה . לא ברור מדוע נדרש יו"ר מנהלת ליגת העל בכדורגל מר יורם באומן שרואיין על ידם לצאת מגדרו ו- להעטיר על שניהם שבחים כה רבים (המילים ממש נעתקו מפיו) שגבלו בחנופה . מגוחך .

הערה 9 : ח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה (קרויה ברגע זה "המחנה הציוני") איבד את עשתונותיו בוויכוח שלו עם מר ינון מגל (בכיר ברשימת "הבית היהודי" של נפתלי בנט) בתוכנית "המטה המרכזי" של ערוץ 10 בהנחיית נדב פרי (מוצ"ש – 24 בינואר 2015) . איתן כבל נדלק ו- ניהל וויכוח פוליטי בטלוויזיה עם יריבו בהתלהמות , צעקות , נפנוף ידיים , וטקסטים מאיימים מגוחכים . אני תומך במפלגת העבודה בבחירות הממשמשות לכנסת ב- 17 במארס 2015 אך לא הייתי רוצה שנציגיי בכנסת יאבדו את צדקת דרכם בעת וויכוחים בגלל הרמת קול , נהימות , וחשיפת שיניים .

הערה 10 : המשורר , הוגה הדעות , וההומניסט הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה אמר פעם כי טבעם של אנשים הוא להתפעל מדברים טיפשיים והתכוון גם להתפעלותו של נפתלי מבט מהכדורגלן אלי אוחנה . עד כדי כך התפעל ממנו נפתלי בנט עד שהציב אותו כמועמד משוריין במפלגת "הבית היהודי" לקראת הבחירות לכנסת ב- 17 במארס 2015.

א. אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (2). ב. לחלק מהם מעניין להקשיב. פוסט מס' 471. כל הזכויות שמורות.

בשנות ה- 70 של המאה הקודמת פרסם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) את מסמך עקרונות הפרסום המסחרי המותרים בסיקור אירועי הספורט בשידור הציבורי . טקסט המסמך נוסח בזהירות ובקפידה ע"י הוועדה האדמיניסטרטיבית של האיגוד ואושר לביצוע ע"י כל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה הציבורית המאוגדות ב- EBU . שני הכללים הראשונים של הגבלת חשיפת פרסומות מסחריות בשידור הציבורי מתבססות על שני נימוקים מרכזיים כלהלן :

א. אסור שהפרסומת תשפיע על איכות שידור הטלוויזיה ו/או תשפיע על שלמות השידור והאסתטיקה שלו בעיני ציבור צופי הטלוויזיה .

ב. אסור שהפרסומת תסב את תשומת הלב של צופי הטלוויזיה מהאירוע המסוקר .

רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית אימצו את מסמך העקרונות הנ"ל של ה- EBU ו- ניהלו כמעט מלחמת חורמה מאז הימים ההם כדי לשמור על ניקיון המסך הציבורי מפני שלל הפרסומות המסחריות שארבו לו בכל קרן ופינה . הן עשו זאת בדרך כלל בהצלחה . מאז שנות ה- 2000 קיימת הפחתה בפיקוח הציבורי . שלטי הפרסומות המסחריות הרימו ראש בשידורי הספורט והן מגיחות אל ציבור הצופים מאין סוף זוויות התבוננות ומלכלכות את המסך . במקום לחזות בגיבורי העלילה אתה מוצא את עצמך בוהה בעל כורחך בערב רב של פרסומות מסחריות . התופעה המכוערת הזאת בעת שידורים עיתונאיים הוזנחה כמעט לחלוטין ולא זכתה לטיפול המתאים בתקופת המנכ"ל הקודם של רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל שלרשות השידור אמיר גילת . על שני מנהיגי השידור הציבורי הנוכחיים המנכ"ל יונה וויזנטל (בן השידור המסחרי) ומנהל ערוץ 1 אלי בבא (נולד בשידור הציבורי) מוטלת החובה להגן על ציבור צרכני הטלוויזיה ולהגביל מייד את הפרץ העצום של הפרסומות המסחריות השופע אל המסך הציבורי שלהם מכל הכיוונים , מזוויות ראייה שונות , וברומים שונים בתוככי תכולת אתרי הספורט . אין שום רשת טלוויזיה ציבורית ו/או מסחרית רצינית ובעלת כבוד שמאפשרת לחולל בלגן כזה המתבטא לא רק בהקרנת כמות פנטסטית של פרסומות מסחריות מכוערות לרוֹב אלא מרשה גם להציבן ברקע של המגישים, הפרשנים, והשדרנים שלהן .מגוחך. מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 הציבורי קיבלו ירושה בעייתית ביותר (מנוגדת לחוק רשות השידור) מההנהלה הקודמת בראשות המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . מדובר אם כך בטלוויזיה ציבורית חסרת ניהול ומשמעת שידור בבחינת , "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" .

שידורי הספורט בערוץ 1 הציבורי רוויים זוהמה פרסומית בכמות בלתי מתקבלת על הדעת ואסורה על פי חוק רשות השידור . בזמנו היה קיים "מודוס וויוונדי" בעניין כמות הפרסומות המסחריות המותרות להצבה באתרי הספורט המצולמים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן המונופוליזם וגם בעידן הרב ערוצי חלקה הסכמה מפורשת עם הוועדות המארגנות בנושא כמות מותרת של חשיפת פרסומות מסחריות בשידור הציבורי. ה- "מודוס וויוונדי" הזה נפרץ לחלוטין בעידן ההנהלה הקודמת של רשות השידור . על מנכ"ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא מוטלת החובה להיפגש עם הוועדות המארגנות עמן נחתמו חוזי השידור , קרי התאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל , ולהתריע בפניהם כי העסק הזה של שיתוף פעולה טלוויזיוני – ספורטיבי לא עובד ככה מבחינתם . על שניהם להגן על צופיהם ! ה- Issue הנ"ל של לִכְלוּך המסך הציבורי בפרסומות מסחריות עלה לדיון בכמה הזדמנויות עבר בבלוג . דנתי כאן בזמנו שוב ושוב בטענות שהועלו נגד נשיאת מועצת העיתונות הישראלית כבוד השופטת גב' דליה דורנר שלפי עניות דעתי הייתה אמורה להתערב בתופעה המכוערת ולהגן על ציבור צופי הטלוויזיה . על פי הידוע לי לא נעשה דבר לתיקון המצב . בסוף הפוסט הנוכחי מובא מסמך העקרונות הזה של ה- EBU (מתורגם) כפי שהובא בשעתו על ידי לידיעתו של סמנכ"ל הכספים של הרשות מר יוחנן צנגן ב- 11 במאי 1989 .

tv 1

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 בינואר 2015. מגרש קבוצת הפועל קריית שמונה . הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 . פרשן ערוץ 1 גיא עזורי (משמאל) משוחח בעמדת השידור של ערוץ 1 עם כדורגלן עבר בנבחרת ישראל וקבוצת סכנין עבאס סוואן (מימין) . בימאי השידור הישיר של ערוץ 1 מר אמנון אוסמן הופך את השידור הציבורי לפלקט מהלך של פרסומות מסחריות המכערות את Frame הצילום וגם אסורות להצבה כמות שהן על פי חוק רשות השידור . מדוע נגזר על צופי הטלוויזיה של ערוץ 1 לצפות בעל כורחם בפרסומות מסחריות "איתוראן" ו- "Winner" המוצבות ברקע של אלה שמגישים להם את מנת השידור הישיר ?  (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1).

tv 2

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 בינואר 2015. מגרש קבוצת הפועל קריית שמונה . הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 . מגישת השידור הישיר הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 שרון פרי וברקע כמות ענקית של פרסומות מסחריות שלא רק מכערות את Frame הצילום אלא אסורות גם על פי חוק רשות השידור . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1).

tv 4

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 בינואר 2015. מגרש קבוצת הפועל קריית שמונה . הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 . פרשני ערוץ 1 של השידור הישיר הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 מצטלמים כשברקע שלהם כמות ענקית של פרסומות מסחריות שמכערות את Frame הצילום וגם אסורות על פי חוק רשות השידור . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1).

tv 7

טקסט תמונה : יום ראשון – 25 בינואר 2015. מגרש קבוצת הפועל קריית שמונה . הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 . בימאי השידור הישיר של ערוץ 1 מר אמנון אוסמן מריץ בתומו את ה- Roller Credits של העושים במלאכה , ובד בבד הופך את השידור הציבורי לפלקט מהלך של פרסומות מסחריות המכערות את Frame  הצילום וגם אסורות להצבה כמות שהן על פי חוק רשות השידור . ציבור הצופים נחשף בעל כורחו לכמויות פנטסטיות של פרסומות מסחריות האסורות להקרנה בשידור הציבורי (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1).

מסמך העקרונות של ה- EBU (מתורגם מ- 11 במאי 1989) הדן בהגבלת חשיפת פרסומות מסחריות בעת שידורי ספורט ברשתות טלוויזיה ציבוריות.

ebu 1

טקסט תמונה : מסמך העקרונות של ה- EBU (מתורגם מ- 11 במאי 1989) הדן בחשיפת פרסומות מסחריות בעת שידורי ספורט ברשתות טלוויזיה ציבוריות . (עמוד מס' 1 מ- 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ebu 2

טקסט תמונה : מסמך העקרונות של ה- EBU (מתורגם מ- 11 במאי 1989) הדן בחשיפת פרסומות מסחריות בעת שידורי ספורט ברשתות טלוויזיה ציבוריות . (עמוד מס' 2 מ- 2). (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

קיימות אין סוף עדויות הנוגעות להקרנת פרסומות מסחריות חורגות בשידור הציבורי. הנה חלק מהן. בלתי מתקבל על הדעת.

טקסט תמונה : יום שישי אחה"צ – 22 במארס 2013 . אצטדיון ר"ג . ערוץ 1 הציבורי משדר תמונת טלוויזיה מכוערת גדושה בפרסומות מסחריות אסורות ב- סיום השידור הישיר של משחק הכדורגל ישראל נגד פורטוגל 3 : 3, במסגרת קדם גביע העולם של ברזיל 2014 . זהו המגיש בוני גינזבורג בעת ההגשה וההנחייה של ה- Post Game Show בערוץ 1 הציבורי בטרם המעבר לשלושת אנשי הפאנל שלו, שני שחקני נבחרת ישראל בעבר אבי נמני ואייל ברקוביץ', והעיתונאי אבי רצון. בימאי ערוץ 1 אמנון אוסמן מעלה לאוויר שוב תמונת פרסומת שערורייתית על המסך הציבורי בה נראה המגיש והמנחה הראשי בוני גינזבורג כשהוא עטור פרסומות מסחריות בוטות ומוּגְבָּהוֹת האסורות לחלוטין לחשיפה כמות שהן על המסך הציבורי. הדבר נעשה ללא התערבות, פיקוח, ותגובה מידיים של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת. מדובר בתמונת טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת. (צולם מ- iphone את סיגנל הטלוויזיה של ערוץ 1).

gilboa galil maccabi 4טקסט תמונה : יום שני – 12 במאי 2014 . עדות נוספת. אולם הכדורסל "גן נר" אולמה הביתי של קבוצת הכדורסל הפועל גלבוע / גליל . Frame טלוויזיה מכוער. צוות השידור של ערוץ 1 עורך את הפרזנטציה שלו בשידור ישיר לקראת המשחק הפועל גלבוע / גליל נגד קבוצת מכבי ת"א 65 : 94 על רקע שלטי פרסומת מסחרית האסורה להקרנה בערוץ 1 על פי חוק רשות השידור . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים, המפיקים, והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 הציבורי, כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית ניהולית, ופיקודית. בלתי מתקבל על הדעת. (צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).gilboa galil maccabi 5טקסט תמונה : יום שני – 12 במאי 2014 . עדות נוספת. אולם הכדורסל "גן נר" אולמה הביתי של קבוצת הכדורסל הפועל גלבוע / גליל. Frame טלוויזיה מכוער. שדר הקווים של ערוץ 1 ליאן ווילדאו עורך את הפרזנטציה שלו בטרם שריקת הפתיחה למשחק הפועל גלבוע / גליל – מכבי ת"א 65 : 94 על רקע שלטי פרסומת מסחרית האסורה להקרנה בערוץ 1 על פי חוק רשות השידור . המשחק הועבר שלשום בשידור ישיר . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים , המפיקים , והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית, ניהולית, ופיקודית. בלתי מתקבל על הדעת. (צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1) .gilboa galil maccabi 6טקסט תמונה : יום שני – 12 במאי 2014 . עדות נוספת. אולם "גן נר" אולמה הביתי של הפועל גלבוע / גליל . שידור ישיר בערוץ 1 של המשחק הפועל גלבוע / גליל – מכבי ת"א 65 : 94 חושף את הציבור בעל כורחו לכמות פנטסטית של פרסומות מסחריות האסורות להקרנה בשידור הציבורי על פי חוק רשות השידור . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים , המפיקים , והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית , ניהולית , ופיקודית .(צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .gilboa galil maccabi 7טקסט תמונה : יום שלישי – 13 במאי 2014 . עדות נוספת. אצטדיון דוחה בעיירה סכנין . ערוץ 1 מעביר בשידור ישיר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל סכנין – הפועל ת"א וחושף את הצופים שלו לכמוויות פנטסטיות של פרסומות מסחריות האסורות להקרנה בשידור הציבורי על פי חוק רשות השידור . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים , המפיקים , והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית , ניהולית , ופיקודית . (צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .gilboa galil maccabi 8טקסט תמונה : יום שלישי – 13 במאי 2014 . עדות נוספת. אצטדיון דוחה בעיירה סכנין . ערוץ 1 מעביר בשידור ישיר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל סכנין – הפועל ת"א וחושף את הצופים שלו לכמויות פנטסטיות של פרסומות מסחריות האסורות להקרנה בשידור הציבורי על פי חוק רשות השידור . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים , המפיקים , והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית, ניהולית, ופיקודית. (צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).gilboa galil maccabi 9טקסט תמונה : יום שלישי – 13 במאי 2014 . עדות נוספת. אצטדיון דוחה בעיירה סכנין . ערוץ 1 מעביר בשידור ישיר את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל סכנין – הפועל ת"א וחושף את הצופים שלו לכמויות פנטסטיות של פרסומות מסחריות האסורות להקרנה בשידור הציבורי על פי חוק רשות השידור . בחירת זווית הצילום באקראי ו/או ביודעין ע"י הבימאים , המפיקים , והעורכים וחשיפת הפרזנטורים של ערוץ 1 כשברקע שלהם מצטלמות פרסומות מסחריות היא שערורייה צילומית , ניהולית , ופיקודית . (צילום במצלמת סאמסונג ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

adver 1

טקסט תמונה : יום שני – 17 בפברואר 2014 . אצטדיון "ווסרמיל" ב- באר שבע . טקס פתיחת המשחק בו מארחת הפועל באר שבע (מימין) את קבוצת בני סכנין . המצלמה המובילה של ערוץ 1 ברום היציע המערבי מגלה תמונה מכוערת וחושפת את צופי הטלוויזיה בארץ בעל כורחם לכמות פנטסטית של פרסומות מסחריות . רשתות הטלוויזיה במדינות מתוקנות כאנגליה וארה"ב הגיעו כבר מזמן למודוס – וויוונטי עם הוועדות המארגנות כי מותר להציב שלטי פרסומות מסחריות באצטדיוני הכדורגל והכדורסל לאורך קווי האורך והרוחב של המגרשים בלבד . גובה השלטים מטר אחד . הוחלט ונקבע כבר לפני זמן רב כי אין להציב שלטי פרסומות מסחריות בגובה מפני שהן מכערות ומלכלכות את תמונות הטלוויזיה . הן מושכות אליהן את תשומת לב הצופים יתר על המידה מגיבורי העלילה . הכדורגלנים והכדורסלנים הולכים לאיבוד ב- Frame הטלוויזיה בשל גודש הפרסומות המסחריות . תמונת טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת . (צולם ב- ipad שלי ממסך ערוץ 1) .

טקסט תמונה : שבת – 15 בדצמבר 2012 . מגרש הכדורגל של רמת השרון . שחקני רמת השרון ואשדוד חוסים בצִילָה של פרסומת מסחרית ענקית , נבלעים בבליל השלטים , והולכים לאיבוד על מסך הטלוויזיה . סקנדל . (באדיבות ערוץ 5 בכבלים) .

דו"ח RATING ומִדְרוּג של ערוץ 1 ב- 25 בינואר 2015 וב- 26 בינואר 2015.

1. שידור ישיר של משחק הכדורגל הפועל קריית שמונה – סכנין 1 : 1 בליגת העל בערוץ 1 ביום ראשון – 25 בינואר 2015 בין 20.50 ל- 23.00 .

רייטינג ממוצע : % 6.0

רייטינג שיא : % 9.0 (בין 22.30 ל- 22.45)

כמות צופים : 200000 (מאתיים אלף)

2. שידור ישיר של משחק הכדורסל הפועל ת"א – מכבי ת"א 76 : 79 בליגת העל בערוץ 1 ביום שני – 26 בינואר 2015 בין 20.45 ל- 22.45 .

רייטינג ממוצע : % 6.2 

רייטינג שיא : % 9.9 (בין 22.30 ל- 22.45)

כמות צופים : 144000 (מאה ארבעים וארבעה אלף)

לצורכי השוואה : דו"ח RATING ומִדְרוּג בימים ההם – בזמן ההוא לפני 21 שנים של ספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מ- 9 במארס 1994.

rating 1טקסט מסמך : מארס 1994. לקט קטעי עיתונות של רשות השידור המצביע על צבירת רייטינג של ספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כלהלן :

1. שידור ישיר של המשחק בליגה הלאומית (ליגת העל היום) מכבי ת"א – מכבי חיפה :% 39.8

2. שידור ישיר של משחק הגמר על גביע הטוטו בית"ר ירושלים – מכבי חיפה : % 30.7

3. "מבט" : % 34.1

4. "רואים עולם" : % 32.3

5. "פופוליטיקה" : % 25.2

6. תוכנית הספורט "משחק השבת" : % 22.1

7. "סוף שבוע" תוכינית בידור המשודר בערבי שישי ע"י רבקה מיכאלי : % 17.2

8. "יומן תרבות" : % 9.9

9. "מבט שני" : % 6.3

סוף הפוסט מס' 471.

אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (1). פוסט מס' 470. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (1). פוסט מס' 470. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת ממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 470 : הועלה לאוויר ביום שישי – 23 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2010 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (1).

הקדמה כלכלית.

התייצבותם של מנכ"ל רשות השידור מר יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 מר אלי בבא בצמרת השידור הציבורי מיטיבה בהדרגה עם הרייטינג . בכל תחומי השידור בטלוויזיה . ניהולם של יונה וויזנטל ואלי בבא את רשות השידור וערוץ 1 טוב ב- 1000 (אלף) מונים משל קודמיהם המנכ"ל יוני בן מנחם , עוזרו זליג רבינוביץ' , ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . כל השלושה הנ"ל הודחו וסולקו ממשרותיהם ההן . ערוץ 1 נהג בחוכמה טלוויזיונית ובשֵכֶל והיגיון הנוגעים לתקשורת המונים , משחתם על זכויות שידורים בלעדיות של המשחקים המרכזיים בליגות העל של שני ענפי הספורט המרכזיים של מדינת ישראל , הכדורגל והכדורסל . ערוץ 1 שרוי בימים אלה תחת צו מפרק ותחת עול כונס נכסים , אף על פי כן מצאו שני מנהיגי השידור הציבורי האלה יונה וויזנטל ואלי בבא דרך לחבר שוב את משלם האגרה לכור מחצבתו , גם באמצעות שידורי הספורט הישירים .

ערוץ 1 משלם להתאחדות הכדורגל עבור חוזה בן שלוש שנים ,2016 – 2013 , סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל . 15.000000 (חמישה עשר מיליון) שקל מידי עונה . כ- 430.000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל בעבור כל שידור ישיר במשך תקופה של שלוש שנים . ערוץ 1 ערך במקביל חוזה גם עם איגוד הכדורסל בן שנתיים , 2015 – 2013 , בעבור סכום של 12.000000 ׁ(תריסר מיליון) שקל . 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונה . כ- 150.000 (מאה וחמישים אלף) שקל בעבור כל שידור ישיר במשך תקופה של שנתיים . להוצאות האלה של זכויות השידורים נלווים הוצאות נוספות של שכירת ניידת השידור של חברת "מזמור" בהנהלת מהנדס הטלוויזיה מר דני לנקרי . כ- 3000 (שלושים אלף) שקל בעבור תפעול חד פעמי של כל ניידת שידור . כמו כן כוללות ההוצאות פיצוי ותשלום שעות נוספות לעובדים הרבים בניידות השידור שהמתייצבות בהיכלים ובאצטדיונים השונים בכל חלקי הארץ . לכך יש להוסיף גם חוזים אד הוק שנעשים עם כל מיני פרשנים שאינם באים מרשות השידור כמו אבי רצון , אייל לחמן , אלון חזן , אביעד פוהורילס , גיא עזורי , גור שלף , גילי מוסינזון ואחרים . אשתקד הרכיב ערוץ 1 ערב שידורים אחד בימי שני בשבוע שכלל בתוכו שני שידורים ישירים עוקבים מהיכלי הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל . בעונת השידורים הנוכחית של 2015 – 2014 פוצלו שני השידורים הישירים מאצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל לימי ראשון ושני בשבוע . הפיצול מאפשר לעטוף את התוכן המרכזי ב- Pre Game Show וב- Post Game Show לרבות ראיונות מקדימים וראיונות סיכום של כתבי השטח הדס גרינברג , ליאן ווילדאו , וליאב נחמני עם גיבורי העלילה . מדהים להיווכח כי אפילו שני משדרי הסיכום (Post Game Show) שמתקיימים ב- None Prime Time בסביבות 23.00 בהנחיית עמית הורסקי (כדורסל) ושרון פרי (כדורגל) מביסים ללא תנאי את "המוסף" של גאולה אבן שמשודר בשעה נוחה בין 19.00 ל- 20.00.

שני שידורי ספורט שְבוּעִיים של אירועים רלוואנטיים על פי משנה סדורה ב- Prime time בערוץ 1 הוא סידור שאפילו לי לא היה אותו בעידנים ההם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל (בקדנציה ה- 1 בשנים 1989 – 1984 ובקדנציה 2 בשנים 2001 – 1998) , ו- יבד"ל מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993) ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן (בשנים 2000 – 1993) . באמצעות שידורן של סדרות של שקופיות חסות (סך של רבע שעה בכל שידור ישיר) מצליח ערוץ 1 למזער כ- % 20 מהעלויות . ערוץ 1 של אלי בבא חגג את חגיגת הרייטינג המשתפר בשני שידורי הספורט האחרונים שלו כלהלן . שום שידור תוכן אחר בערוץ 1 איננו מתחרה עם הרייטינג שמפיקים שידורי הספורט שלו .

יום ראשון – 18 בינואר 2015

שידור ישיר של משחק הכדורסל מהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – הפועל ירושלים 96 : 76 .

22.45 – 20.45 ממוצע רייטינג : % 7.3

Peak (שיא) : % 11.1

23.00 – 22.45 משדר מסכם עם עמית הורסקי : % 5.6 

לצורך השוואה : 20.00 – 19.00 "המוסף" עם גאולה אבן צובר % 3.3

לצורך השוואה : 20.45 – 20.00 "מבט" עם יעקב איילון צובר % 7.8 

יום שני – 19 בינואר 2015

שידור ישיר מאצטדיון "טדי" בירושלים בית"ר ירושלים – הפועל ת"א 1 : 1 

Pre Game Show בהובלת שרון פרי : % 6.8 

ממוצע רייטינג : % 9.6 

Peak (שיא) :  % 13.8

הערה : כ- 285.000 (מאתיים ושמונים וחמישה אלף) צופים חזו בשידור הישיר הזה .

Post Game Show בהובלת שרון פרי : % 5.9

לצורך השוואה : 20.00 – 19.00 "המוסף" של גאולה אבן צובר % 3.5

לצורך השוואה : "מבט" עם יעקב איילון צובר % 7.3 

אנטי אסתטיקה טלוויזיונית (1).

אולם בדרך לאיסוף המדרוג מבצע ערוץ 1 טעויות רשלניות שמכערות את המסך הציבורי שלו . לא תמיד באשמתו . מדובר באנטי אסתטיקה טלוויזיונית שטעונה שיפור . דווקא בעידן של משבר זהות עמוק בו שרוי השידור הציבורי הנמצא תחת צו מפרק ועול כונס נכסים , דווקא בעידן התחרות הקשה מול השידור המסחרי בראשות ערוץ 2 וערוץ 10 , היה על הקברניטים יונה וויזנטל ואלי בבא להלביש את ציוותי השידור שלו המופיעים On Camera בחליפות ועניבות (במזג אוויר חורפי גם מעילים אופנתיים) הנושאים בגאון על לוח לִבָּם את הלוגו של של ערוץ 1 . מדים וסמל הם קניין עצום של אחדות , זהות , הזדהות , וגאוות יחידה . עוד לא מאוחר לעשות זאת

tv 1

טקסט תמונה (1) : יום ראשון – 18 בינואר 2015. עמדת השידור של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו היא בעצם כאולפן טלוויזיה נייד . בהיעדר רקע מתאים שאמור להפריד בין צוות השידור לבין הקהל ביציעים מנצלים עוברי אורח בהיכל , ילדים , נערים , ומבוגרים את ההזדמנות להצטלם בגבו של צוות השידור כדי להעביר ד"ש חם לבית. סיטואציית טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת שאפשר לפתור אותה בקלות ע"י הקמת דקורציה – מחיצה שתשמש גם מעין תג זהות אולפני של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . מדובר באנטי אסתטיקה שהייתה מנת חלקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בימי בראשית שלה בה כל בר בי רב חודר ל- Frame הצילום כשמתחשק לו . זוכרים את הסטירה שהפליק פעם עמוס כרמלי לאחד המציצנים בעת ריאיון סיכום שערך באצטדיון "קריית אליעזר" בעשור ה- 70 של המאה הקודמת ? האנטי אסתטיקה הטלוויזיונית הזאת היא עניין של רשלנות ועצלנות של ההפקה . Frame טלוויזיה מחורבן . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 2

טקסט תמונה (2) : יום ראשון – 18 בינואר 2015. עמדת השידור של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו היא בעצם כאולפן טלוויזיה נייד . בהיעדר רקע מתאים שאמור להפריד בין צוות השידור לבין הקהל מנצלים עוברי אורח בהיכל , ילדים , נערים , ומבוגרים את ההזדמנות כדי למסור ד"ש בבית. סיטואציית טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת שאפשר לפתור אותה בקלות ע"י הקמת דקורציה – מחיצה שתשמש גם מעין תג זהות אולפני של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . מדובר ברשלנות ועצלנות של ההפקה . Frame טלוויזיה מחורבן . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 13

טקסט תמונה (3) : יום ראשון – 18 בינואר 2015. עמדת השידור של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו היא בעצם כאולפן טלוויזיה נייד . בהיעדר רקע מתאים שאמור להפריד בין צוות השידור לבין הקהל מנצלים עוברי אורח בהיכל , ילדים , נערים , ומבוגרים את ההזדמנות כדי למסור ד"ש בבית. סיטואציית טלוויזיה בלתי מתקבלת על הדעת שאפשר לפתור אותה בקלות. מדובר ברשלנות ועצלנות של ההפקה . Frame טלוויזיה מחורבן . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 4

טקסט תמונה (4) : יום ראשון – 18 בינואר 2015. עמדת השידור השנייה של ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו . שני פרשני הכדורסל של ערוץ 1 גיל מוסינזון (מימין) ו- רוני בוסאני (משמאל) . אין אחדות בלבוש של Team ערוץ 1. כל אחד מביא את התלבושת שלו מהבית. רשלנים. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 6

טקסט תמונה (5) : יום שני – 19 בינואר 2015. אחת משתי עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "טדי" בירושלים . המנחה שרון פרי מנווטת את הפאנל כאילו נלקחה מתצוגת אופנה . הלבוש כמו המיקרופון אמורים לזהות את ערוץ 1 כמקור השידור .(צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 10

טקסט תמונה (6) : יום שני – 19 בינואר 2015. אחת משתי עמדת השידור של ערוץ 1 באצטדיון "טדי" בירושלים . שום אחדות בלבוש . הופעה שלומפרית . אלו הם אנשי הפאנל של שרון פרי שלבושים כמו אנשי רחוב. כל אחד מהם מביא את המעיל ואת המכנסיים שלו מהבית. רשלנים. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 8

טקסט תמונה (7) : יום שני – 19 בינואר 2015 . אצטדיון "טדי" בירושלים . מי זאת…??? זוהי הזמרת האנונימית ששרה את המנון "התקווה" בטרם שריקת הפתיחה של המשחק בית"ר ירושלים – הפועל ת"א 1 : 1. בימאי השידור הישיר מר אמנון אוסמן חושב שמדובר ב- Issue חשוב ומעלה את הזמרת ב- Close up על כל המסך . 300.000 (שלוש מאות אלף) צופי טלוויזיה שואלים את עצמם מי זאת הזמרת המחוננת אולם עורך המשדר הישיר מר טובי גאני והמפיק מר יונתן קנלר מחליטים לשמור על האנונימיות שלה בכל מחיר . השדר המוביל עמיחי שפיגלר מפנה את תשומת לבם של צופיו לשירת ההמנון הלאומי אך איננו מזהה בעבורם את הזמרת שאמורה לשיר את "התקווה" . העורך והמפיק של השידור הישיר מתעקשים לשמור את שמה בסוד ולא מעלים לאוויר כתובית מזהה. רשלנות עיתונאית. (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 12

טקסט תמונה (8) : יום שני – 19 בינואר 2015 . אצטדיון "טדי" בירושלים . מאמן הכדורגל של בית"ר ירושלים מנחם קורצקי מייצג תרבות כדורגל מחורבנת . הוא מופיע בשידור ישיר מוזנח ולא מגולח On Camera בפני 300.000 (שלוש מאות אלף) צופי טלוויזיה . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

tv 11

טקסט תמונה (9) : יום שני – 19 בינואר 2015 . אצטדיון "טדי" בירושלים . מאמן הכדורגל של הפועל ת"א מר אסי דומב מרשה אף הוא לעצמו להופיע קבל עם מוזנח ולא מגולח . (צולם ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

yoash 10

טקסט תמונה (10) : מארס 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו . יד ימיני ששי אפרתי ואנוכי מציבים דקורציה שמזהה את ערוץ 1 ומפרידה בין צוות השידור של הטלוויזיה הפרשן אלי סהר (מימין) ומאיר איינשטיין (משמאל) לבין המציצנים למיניהם . אנוכי , קיצוני מימין . הצוות חוּיָב על ידי ללבוש ז'קטים ולענוב עניבות כיאה לשדרני טלוויזיה שמאיישים אולפן טלוויזיה . (צילום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

klein 2

טקסט תמונה (11) : מארס 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו . זווית צילום נוספת . יד ימיני ששי אפרתי ואנוכי מציבים דקורציה שמזהה את ערוץ 1 ומפרידה בין צוות השידור של הטלוויזיה הפרשן אלי סהר (מימין) ומאיר איינשטיין (משמאל) לבין המציצנים למיניהם . אנוכי , קיצוני מימין . הצוות חוּיָב על ידי ללבוש ז'קטים ולענוב עניבות כיאה לשדרני טלוויזיה שמאיישים אולפן טלוויזיה .(צילום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט תמונה (12) : מארס 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו . יד ימיני ששי אפרתי ואנוכי מציבים דקורציה שמזהה את ערוץ 1 וגם מפרידה את צוות השידור של הטלוויזיה הפרשן אלי סהר (מימין) ומאיר איינשטיין (משמאל) מ- המציצנים למיניהם . הצוות חוּיָב על ידי ללבוש ז'קטים ולענוב עניבות כיאה לשדרני טלוויזיה שמאיישים אולפן טלוויזיה ומופיעים בפני הציבור . (צילום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

einstein 1

טקסט תמונה (13) : מארס 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . הימים ההם – הזמן ההוא . עמדת השידור שלי בהיכל הספורט ביד אליהו שימשה מודל של מיסוד אולפן בשטח . זווית צילום הפתוחה מדגישה את חשיבותה של דקורציה בעלת משמעות כפולה : היא הופכת את האולפן בשטח במידה מסוימת לסטרילי ומזהה לציבור מי הוא בעל הבית של מבצע השידור. יד ימיני ששי אפרתי ואנוכי מציבים דקורציה אחורית שמזהה את ערוץ 1 ומפרידה בין צוות השידור של הטלוויזיה הפרשן אלי סהר (מימין) ומאיר איינשטיין (משמאל) לבין המציצנים למיניהם בהיכל הספורט ביד אליהו . אנוכי , קיצוני מימין . משמאל שני אנשי הססטיסטיקה ארנון וועדיה (עומד) ומוטי גיא (יושב) צוות השידור שמופיע On Cameraחוּיָב על ידי ללבוש ז'קטים ולענוב עניבות כיאה לשדרני טלוויזיה שמאיישים אולפן טלוויזיה. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

abc staff 1

טקסט תמונה (13) : אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 . זוהי שדרנית השחייה והמגישה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . שימו לב ללבוש הצנוע , ז'אקט בלבד , כשבצדו השמאלי על הלב רקום הלוגו של הרשת . (באדיבות ארכיון ABC) .

sydney 4

טקסט תמונה (14) : 15 בספטמבר 2000. אולימפיאדת סידני 2000 . משרד התקשורת , ההפקה , והשידורים שלי ב- IBC בסידני . שני השדרים הבכירים שלי מאיר איינשטיין (מימין) ואורי לוי (משמאל) דקות ספורות לפני יציאתם לאצטדיון האולימפי כדי לשדר ישיר את טקס הפתיחה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

cosell 2

טקסט תמונה (15) : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . זהו צוות השידור רב המוניטין של חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC (מימין הפרשן פרנק גיפורד, במרכז השדר המוביל האווארד קוסל, ומשמאל הפרשן דון מרדית') ששידר ישיר את משחקי ה- NFL בתוכנית הספורט המדהימה ההיא "Monday Night Football" . (באדיבות ארכיון ABC) .

מר אלכס גלעדי צדק . אנשי טלוויזיה ותקשורת המונים שמייצגים את הערוץ שלהם ומופיעים On Camera ומשתתפים בכנסים של תעשיית הטלוויזיה חייבים להופיע בתלבושת הולמת . אלכס גלעדי טען בזמנו כי אדם ניכר בלבושו , נעליו , ושעונו . איש טלוויזיה שמסתובב בתעשיית הטלוויזיה הארצית והבינלאומית ומייצג את הרשת שלו איננו יכול לעשות זאת במכנסי ג'ינס ונעלי ספורט .

shilon 3

טקסט תמונה : ראשית אוגוסט 1968. הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ירושלים . דן שילון מגיש את מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה . כבר אז בימי צוות ההקמה בראשות פרופסור אליהו כ"ץ וסגנו עוזי פלד נקבע שהמגישים ילבשו ז'אקטים ויענבו עניבות ללא יוצא מן הכלל בעת הגשת מהדורות החדשות. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

saar 2

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ירושלים . טוביה סער מגיש ומנחה את התוכנית "מוקד" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

zvi gil

טקסט תמונה : מאי 1968 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ירושלים . צבי גיל מגיש תוכנית מיוחדת לקראת מירוץ הבחירות לנשיאות ארה"ב . (באדיבות צבי גיל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

yavin 1

טקסט תמונה : 1969 – 1968 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ירושלים . חיים יבין מגיש את אחת ממהדורות "מבט" הראשונות . הוא אגב הגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה היכן שהוא בסופו של חודש יולי 1968. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. אררכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex 1

טקסט תמונה : ינואר 1980 . מוסקבה בירת ברה"מ . אלכס גלעדי כרגיל מחויט ומעונב נושא את דבריו בפגישת ה- WBM של איגוד השידור האירופי ה- EBU לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת מוסקבה 1980. (באדיבות ה- EBU. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 14

טקסט תמונה :  22  במאי 1988 . חדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה . לבשתי חליפה וקשרתי עניבה לקראת פגישת ה- WBM הבינלאומית בסיאול 88' הדנה בהיערכות לקראת שידורי הטלוויזיה הסבוכים של האולימפיאדה ה- 24 במניין הזמן החדש. מאות אנשים מכל רחבי תבל נוטלים חלק בפגישה החשובה הזאת  . לפני צאתי מהחדר במלון התבוננתי במראה הגדולה ולא הכרתי את עצמי . מה שראיתי הזכיר לי תחפושת בחג פורים. אינני לובש חליפות ועניבות. לבושי הרגיל הוא מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

alex gilady yoash alroey

טקסט תמונה : אפריל 1996. אטלנטה . פגישת ה- WBM ה- 2 באטלנטה לקראת אולימפיאדת אטלנטה 1996, בעת סיור במתקני הספורט האולימפיים. אלכס גלעדי (משמאל) כרגיל מחויט, לבוש חליפה ועונב עניבה באופן מדויק ומרשים (וגם מעשן סיגר) , ואנוכי כרגיל לובש ג'ינס ונועל נעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 470.

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (3). "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 בראשות מנהלה ארנון צוקרמן. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח ז"ל (2015 – 1940). פוסט מס' 469. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (3). "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 בראשות מנהלה ארנון צוקרמן. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח ז"ל (2015 – 1940). פוסט מס' 469. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת ממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 469 : הועלה לאוויר ביום שני – 19 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019 , לכל המאוחר ב- 2010 .

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ . היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה . להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית . חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה . לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה . ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי הם היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : עיתון "הָאָרֶץ" הוא עיתון הבית שלי מאז 1974. ניתקתי ממנו מגע לתקופה קצרה בעת מלחמת "צוק איתן" בשל הפוסטים של גדעון לוי . אף על פי כן שבתי לעיתון . אינני צריך להעניש את עצמי בגלל גדעון לוי . הוא עיתונאי מגוחך שאינני חייב לקרוא אותו . "הָאָרֶץ" הוא עיתון טוב ורציני כמו המו"ל שלו מר עמוס שוקן . אינני חייב להסכים עם עמוס שוקן בכל תחום אולם אני רוחש לו הערכה על פועלו . אני אוהב גם את העיתון "ידיעות אחרונות" ואת המו"ל שלו מר ארנון "נוני" מוזס , ו- קורא מידי יום גם את "ישראל היום" . אבל "הָאָרֶץ" נשאר עיתון הבית שלי שנוחת בפתח דלת ביתי מידי יום בחמש וחצי בבוקר . ערוץ 10 הוא ערוץ הבית שלי . אני רואה את ערוץ 2 וגם את ערוץ 1 אולם ערוץ 10 נותר ערוץ הבית בשל חברת החדשות המהוללת שלו .

הערה 6 : גוּר שֶלֶף פרשן הכדורסל של ערוץ 10 צָדָק . בטרם שריקת הפתיחה למשחק מכבי ת"א – ברצלונה 70 : 68 במסגרת המחזור ה- 3 ב- Top 16 (יום חמישי – 15 בינואר 2015) בהיכל הספורט ביד אליהו הודיע לשַדָּר המוביל שלו נִיב רָסְקִין ב- Pre Game Show של השידור הישיר כהאי לישנא : "כאן בהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א יכולה , צריכה , ולפי דעתי גם תנצח את ברצלונה" . כ- פסע ניצב בין נבואתו בפני מאות אלפי צופים לבין התרסקותה . בסופו של דבר גור שלף חזה נכון את תוצאת הקרב . ברצלונה היא קבוצת כדורסל גבוהה מאוד אולם איטית וצפויה ולמזלה של מכבי ת"א גם לא חכמה . השחקנים בשורותיה בראשות הקרואטי אנטה טומיץ' (מס' גופייה 44 , 2.17 מ') , הגרמני טיבור פלייס (מס' גופייה 21 , 2.18 מ') , והפולני מסייג' לאמפה (מס' גופייה 30 , 2.11 מ') משתכרים מיליוני דולרים אבל קליעה לסל היא לא החלק החזק שלהם . לפחות אתמול . 5 מ- 24 לשלוש , 19 מ- 42 לשתיים , ו- 15 מ- 21 בקליעות עונשין . מכבי ת"א לעומתה קבוצה נמוכה יותר אולם שאפתנית ומגינה היטב אך גם מפוזרת ועושה לא מעט שגיאות . חלקן טיפשיות ובלתי כפויות . הדקה האחרונה של המשחק היא עדות לחוסר המשמעת והמשחק המפוזר של מכבי ת"א (יוגב אוחיון מוסר בקפיצה ושחקן ספרדי מאריו הזונחה חוטף את הכדור והופך אותו לסל בפריצת יחיד + הטבעה ,דווין סמית נתקע ב- נֵד ספרדי ענק , עושה צעדים ומאבד את הכדור , וג'רמי פארגו מבצע עבירה אידיוטית על אלכס אברינס שמצמצם בשתי קליעות עונשין ל- 70 : 68 . אפילו נכדתי הקטנה רומתיתי קוראת את תנועות השפתיים של גיא גודס סופק כפיים בסיום ושואלת אותי בתמיהה מדוע הוא אומר "למה…למה…" . סופוקליס שחורציאניטיס הוא שחקן מסורבל וכבד וסגנון משחקו רחוק מלהיות שובה עין , גם אם פה ושם הוא יעיל . הפיצוי שלי הוא ג'רמי פארגו . אי אפשר להסיר את העיניים ממנו .

אני מותיר את מלאכת הפרשנות לאריה מליניאק ואלי סהר ועובר לתאר את פועלו של בימאי ערוץ 10 רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר . הוא כמעט מושלם , עירני עד למאוד , ושולט היטב בחוקת המשחק . יש לו רק 6 אולי 7 מצלמות בניידת השידור של אולפני"הרצליה" אולם נדמה כי הוא פעיל 20 . המצלמות הספורות שלו אינן מחמיצות ומתעדות כל דבר במהלך המשחק לרבות חילופי שחקנים , מאמנים , ספסלי הקבוצות , שופטים , Reactions Shots שלהם , סיקור מקרוב של פסקי זמן , תגובות של קהל הצופים , ואיך אפשר בלי Close up של פניו המיוסרות והעגמומיות של שמעון מזרחי . אתה מתבונן בו ותמיד נדמה לך כי גורל תבל מונח על כתפיו . תורת הקרנת ה- Replays בשידורי ספורט היא מדע שהבימאי רוביק פודגור מכיר מקרוב . השימוש בהילוכים חוזרים מצריך זהירות רבה . צריך להבין שבכל פעם שאתה מקרין הילוך חוזר (במהלך המשחק) אתה מפסיד משהו אחר חשוב יותר ו/או פחות שמתרחש On line על הפרקט ו/או מסביבו . רוּבִיק פּוֹדְגוֹר שרוי בסַד מפני שהנהלת ערוץ 10 החליטה כי פסקי הזמן בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague מיועדים ראשית דבר לשידור פרסומות מסחריות . בכך מצטמצם מרווח זמן עודף ועמו האפשרות להקרנת ההילוכים החוזרים של אירועי השיא . הַמְצִיאוּת הטלוויזיונית הזאת מחייבת את הבימאי לספק במהלך המשחק לצופים שלו כמות של 78 (שבעים ושמונה) הילוכים חוזרים (ספרתי) של האירועים החשובים ב- SSM בעת הפסקות זמן "מתות" קצרות (כדור נח ומחוגי השעון קופאים על מקומם) על הפרקט בעת התמודדות . מהירות תנועת ה- Replays על המסך היא משהו בסביבות 75 Frames בשנייה אחת . הכנסת ה- Replays תוך כדי לחץ השידור הישיר לאוויר דורשת עירנות רבה ומשנה זהירות . אתה כל הזמן משחק באש שמא בעת הקרנת ההילוך החוזר תפסיד משהו אחר שמתחולל על הפרקט . אולם מדובר ב- בימאי טלוויזיה משוכלל , מהיר , ושנון שמפקד ושולט ביד רמה במשך כשעתיים וחצי בצוות שלו בניידת השידור ובצלמים שלו בהיכל ביד אליהו. אי אפשר לבצע משימת שידור ישיר ממושכת שכזאת, השחלת Replays בכמויות כאלה ובשברירי זמן של הפסקות קצרות, ללא ריכוז נפשי והטלת משמעת שידור ללא דופי על העובדים . רוביק פודגור מקיים בפעולות שלו את העיקרון הראשון של בימוי טלוויזיה כשהוא והמצלמות שלו "שַמִים" את צופיהם בעת השידור הישיר במקום הטוב ביותר ביציעי היכל הספורט ביד אליהו . זה יכול להיות במושב בשורה למעלה במרכז, זה יכול להיות בפעם אחרת בשורה התחתונה הסמוכה לקווים , וזה ייתכן בהזדמנות נוספת להושיב את צופה הטלוויזיה מאחורי הסלים . הבימאי הופך את הצפייה בשידורים שלו לחוויה . מדור בכמות גדולה של הילוכים חוזרים מזוויות שונות – יחסית למספר המצלמות הנמוך . בכך הוא מעשיר את התמונה ומְבָדֵל את הצופים שלו בכורסאות בסלון ביתם מאלה של הצופים ביציעים . זהו יתרונו הגדול של צופה הטלוויזיה על פני עמיתו ביציעים . נכון שצופי הטלוויזיה מפסידים אולי משהו מהאווירה השוֹרָה סביב הפרקט בהיכל הספורט ביד אליהו אולם רוביק פודגור מפצה אותם במגוון Replays . ההילוכים החוזרים מאריכים את עונג הצפייה של אירועי השיא בהתמודדות . כשאתה רואה בסלון ביתך את הביצועים של הסלים הווירטואוזים של ג'רמי פארגו משלוש זוויות צילום שונות אתה מוצא את עצמך אסיר תודה לבימאי ולצוות שלו . על רקע שיחת הסיכום (רוטינית ושגרתית שלא מחדשת דבר) של המשחק בין נִיב רָסְקִין לגוּר שֶלֶף דואג רוביק פודגור להעשיר את תמונת הדיון המשעממת בעוד תוספת של 8 (שמונה) הילוכים חוזרים מאירועי השיא של המשחק ב- SSM .

ועוד מילה על הרייטינג הנאה בשידור הישיר של מכבי ת"א – ברצלונה 70 : 68 . צוות ערוץ 10 בראשות רְאוּבֵן "רוּבִיק" פּוֹדְגוֹר , נִיב רָסְקִין , וגוּר שֶלֶף צבר בעת השידור הישיר של המשחק מבי ת"א – ברצלונה 70 : 68 מִדְרוּג ממוצע של % 13.7 (שיא עונה) ו- Peak של % 17.4 בין 22.45 ל- 23.00 . שיא העונה הזה היה מחזיק מעמד גם ללא ריבוי Close ups של פיני גרשון מנופף שוב ושוב באגרופיו . צריך לזכור כי פיני גרשון הוא אומנם סַפָּן בכיר בספינה אך איננו הקברניט שלה . הקברניט הוא גיא גודס . יש הבדל אדיטוריאלי משמעותי בין לחשוף את פיני גרשון שוב ושוב ב- Action ב- Frame רק שלו , לבין להראות אותו (וגם את אלון שטיין) ואת גיא גודס יחדיו ב- Frame משותף . כש- הבימאי מראה שוב ושוב את עוזר המאמן פיני גרשון בזמן המשחק בפעולה על הספסל ומבודד אותו ב- Frame "פרטי" משלו הוא משתמש באמירה . רוביק פודגור נוטע בלב צופיו תחושה כי פיני גרשון הוא המאמן המוביל . נפנוף אגרופים ו/או מימיקה של שרירי הפנים יוצר אומנם אקשן ב- Frame אך אינם עילה וארגומנט מוחלטים לחשוף את ה- מְבָצֵעַ גם אם קוראים לו פיני גרשון .
הערה 7 : ח"כ מֵרָב מִיכָאֵלִי ממפלגת העבודה הפסידה בהתקוטטות שלה מול מירי רגב הסוערת והנמרצת ח"כ של הליכוד בזירת המאבק של "המטה המרכזי" בערוץ 10 בהנחיית נדב פרי (מוצ"ש – 17 בינואר 2015) . היא הפסידה לא בגלל שהיא פחות חכמה אלא מפני שהמיקרופון שלה היה חסום בשעה שנשאה את טיעוניה . לא שמעו אותה . מרב מיכאלי יודעת דבר ו/או שניים בטכנולוגיה של רדיו וטלוויזיה . היה עליה לבדוק את תקינות המיקרופון שלה בטרם נפתח הדיון גם על חשבון ניקיון השידור הישיר . היא לא אמורה להיות אדיבה כלפי יריבתה וגם לא כלפי המנחה נדב פרי על חשבון מיקרופון בלוי . מוזר שאשת הרדיו והטלוויזיה הזאת לא הייתה עֵרָה דיה , מה עוד שלאחר שהבעיה נפתרה , היא נגררה לסוג של תירוצים , גילתה וחשפה את קלפיה ופנתה אל מירי רגב ואמרה לה בכעס , "הרי החלטנו לא לתקוף האחת את רעותה אז למה את תוקפת אותי…?" . כח"כ בכירה במפלגה שאני מתעד להצביע בעבורה ב- 17 במארס 2015 היא אכזבה אותי ברשלנות הטכנית שלה .
הערה 8 : ראיתי את הריאיון שערך גיל ריבה עם הח"כ סתיו שפיר מהעבודה (ח"כ אָהוּדָה שמשדרת תום ו- כֵּנוּת) ב- "שישי" בערוץ 10 (יום שישי – 16 בינואר 2015) . מעניין אותי לדעת מדוע גיל ריבה לא התעניין אצל סתיו שפיר בשלומה של המנטור שלה דָפְנִי לִיף ומדוע סתיו שפיר לא מצאה מקום מיוזמתה היא להזכיר ולו במילה אחת בכתבה הארוכה את מנהיגת המחאה "העם דורש צדק חברתי" , זאת שסללה לסתיו שפיר את הדרך לכנסת .
נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (3). "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 בראשות מנהלה ארנון צוקרמן. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסי צמח ז"ל (2015 – 1940). פוסט מס' 469. כל הזכויות שמורות.

בימאי הטלוויזיה המוכשר והפּוֹרֶה יוסי צמח ז"ל שהלך לעולמו בטרם עת בגיל צעיר והוא רק בן 74 שייך לעידן "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 תחת ניהולו ו- הנהגתו של ארנון צוקרמן . מדובר ביוצר מחונן , בימאי טלוויזיה מוכשר ורב גוני ובעל נוכחות רבה , וגם אדם נעים הליכות . יוסי צמח ז"ל שייך לדור המייסדים שהניח את הנדבכים הראשונים של השידור הטלוויזיוני הציבורי במדינת ישראל . הוא בן לתקופת טלוויזיה שחלפה לבלי שוב . בטרם לכתו לעולמו חרת את שמו באותיות של זהב בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ . למען קוראי הבלוג אני מרחיב את היריעה הדנה בתקופתו ובחלק מפועלו.

א. ארנון צוקרמן.

בשנים 1979- 1973 ניצב בראש הטלוויזיה הישראלית הציבורית מנהיג שידור כריזמטי , יישר דרך , והגון בשם ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון צוקרמן יליד 1934, בן 80) . מינויו של ארנון צוקרמן ב- 1 באוגוסט 1973 במכרז (בראשו ישבו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל והמשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור הסופר נתן שחם יבד"ל חבר קיבוץ בית אלפא) למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא האירוע המכונֵן והחשוב ביותר בתולדותיה בעשור ה- 70 של המאה הקודמת . ארנון צוקרמן היה בעת ההיא גם מנהלו הישיר של יוסף בר-אל האחראי על חטיבת החדשות בשפה העַרבית .

ארנון צוקרמן היה לא רק מנהיג טלוויזיה מוכשר בעל כריזמה מתפוצצת אלא גם מנהל מיטבי . איש רציני וגם קשוח אולם ישר כסרגל . אני הכרתי את ארנון צוקרמן כאדם מופנם ועצוּר שהחזיק "קָצָר" בשנים ההן את כל פיקודיו וגם את יוסף בר-אל , וכשהיה צריך , נתן להם להבין גם מי כאן הבוס . ארנון צוקרמן היה מנהל שקדן וקפדן שתמיד הכין את שיעורי הבית שלו . הוא מעולם לא התעסק בטלוויזיה בשמועות , רכילויות , שטויות , וזוטות . אני מתערב על כל כספי (שאין לי) שהילד ארנון צוקרמן היה תמיד עסוק בהכנת שיעורי בשעה שחבריו לספסל הלימודים הלכו לשחק כדורגל בשכונה ו/או סתם לבצע תעלולים כמו לפַלֵח שוקולד מהמכולת שבסביבה . לנגד עיניו של ארנון צוקרמן עמדה תמיד מטרה אחת : להצעיד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לעבר הפסגה ככלי חשוב ואמין בתקשורת המונים . הוא עמד במשימה בכבוד . ארנון צוקרמן שימש בראשית הקריירה שלו ברשות השידור כמִנְהָלָן ראשי (בתפקיד סמנכ"ל) בשנים 1972- 1969. מנכ"ל רשות השידור שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל גייס אותו ב- 1969 ממשרד האוצר על פי המלצתו של פרופסור ירמיהו יוֹבֵל . ארנון צוקרמן לא היה איש תּוֹכֶן , גם לא עיתונאי , לא בימאי , ואף לא מפיק . למרות זאת זכה במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בקיץ 1973 והוכיח כי מנהל הטלוויזיה איננו חייב לבוא מתחום היצירה והעיתונאות . גם איש אדמיניסטרציה שאישיותו ברוכה יכול לעשות זאת לא פחות טוב מעיתונאי, בימאי, ו/או איש הפקה . משהוטלה על ארנון צוקרמן המשימה להתייצב בראשה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית התברר שהוא לוחם ומפקד קנאי לתפקידו ולעצמאות הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא התרחק מהפוליטיקאים כמו מאֵש ואפילו לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי (מינוי פוליטי ב- 1 באפריל 1974 של ממשלת גולדה מאיר) דריסת רגל חופשית במסדרונות המוסד אותו ניהֵל . ארנון צוקרמן לא קיבל מעולם את מרותו של יצחק לבני כדבר מובן מאליו . זאת הייתה התנהגות בלתי מקובלת ולא מוכרת מפני שמנכ"ל רשות השידור שימֵש בתוקף תפקידו לא רק העורך הראשי של מִשדרי הטלוויזיה אלא היה גם הממונה הישיר על ארנון צוקרמן עצמו . מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל אמר לי באחת משיחות התחקיר שניהלתי עמו באמצע שנות ה-2000 בביתו ברמת אשכול בירושלים אודות הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , כי ארנון צוקרמן היה "שְוִויצֶר" לא קטן אבל איש נבון וישר והגון לחלוטין . צריך להזכיר כאן שוב למען קוראי הבלוג כי המנכ"ל נמצא בדרגה אחת בהיררכיה של הרשות מעל לכל מנהלי המדיה הפועלים תחתיו בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" .

ארנון צוקרמן הנבון חונן ללא ספק בתכונה של מנהיג שידור . הייתה לו טביעת עין חדה לגבי אנשים . אי אפשר לצייר את התמונה הענקית הזאת למען קוראי הבלוג מבלי לאזכר שוב את הפרשה ההיא . הוא תהה על קנקנו של יוסף בר-אל והבין מייד מי האיש ובמי מדובר . צוקרמן חשד כל הזמן ביוסף בר-אל מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית שאיננו מנהל אותה על פי קריטריונים עיתונאיים ראויים ומקובלים . לכן הניח עליו זכוכית מגדלת . כעבור שנים רבות אמר לי בשיחת תחקיר ממושכת בינינו בעת כתיבת הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , ב- 27 בספטמבר 2005 במסעדה "סיליה ורביבה" ברמת השרון , כלהלן : "ניהול חטיבת החדשות בשפה הערבית ע"י יוסף בר-אל בשנות ה- 70 הייתה שערורייה שאין כדוגמתה . הפוליטיקאים עמדו אצלו בתור. לא הייתה שם שום עיתונאות, רק שוחד מסך וחנפנות" .

לא בכדי בחן ארנון צוקרמן ובדק את יוסף בר-אל בציציותיו כל הזמן ועקב אחר מהלכיו . ב- 18 בנובמבר 1976 שלח מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מכתב נזיפה חמור ליוסף בר-אל האחראי על החדשות בשפה הערבית . המסמך נחשף ומתועד בסדרה ומסביר היטב את דעתו של המפקד על פיקודו . איש לא העיז עד אז לדבר בסגנון כזה אל יוסף בר-אל . הנאשם קרא את המכתב ולא שכח . ששת המילים , "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , ריצדו בזיכרונו .

zukerman 2

טקסט מסמך : 18 בנובמבר 1976  . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נוזף קשות ביוסף בר-אל ומתרה אותו אתראה חמורה . עותק ממכתב הנזיפה נשלח למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . בתחתית המסמך מופיעה הפסקה: "חמורה במיוחד העובדה כי במקום לדאוג לקיומה של המהדורה , חובתך הראשונה והאלמנטרית כמנהל מחלקה , מצאת לנכון לעזוב את התחנה בשעה 19.10 , תוך הפקרת המסך וגילוי חוסר אחריות אשר אינו הולם את תפקידך . ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" .

האירועים הללו התחוללו לפני שנים רבות . ב- 1979 עזב ארנון צוקרמן את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רשות השידור ויוסף בר-אל המשיך להתקדם במשעול ההיררכיה . ב- 1977 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני והוועד המנהל של רשות השידור למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית והפך לאקוויוולנט לארנון צוקרמן . ב- 1990 מונה יוסף בר-אל ע"י ועדת המכרזים בראשות מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל והיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1995 מינה מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום את יוסף בר-אל למנהל ערוץ 33 . ב- 2002 מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ועל פי המלצת השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . בחלוף שלוש שנים במאי 2005 הדיחה אותו מכהונתו הרמה והבינה כי הצבתו בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל הייתה מעשה מופרך . הנה עדות אחת מיני רבות , טבלת מִדְרוּג השוואתית המתעדת ומציגה את הרייטינג האפסי ועליבות הצפייה של ערוץ 33 מנת חלקו התמידית של מנהל ערוץ 33 יוסף בר-אל בשנים 2002 – 1995. ערוץ 33 של רשות השידור היה צ'אנל נידח ולא חשוב , נטול כריזמה וחיוניות ונעדר רייטינג , שנוהל בחוסר כישרון מדהים .

zukerman 1

טקסט תמונה : שנת 2002 . דָף מִדרוּג צפייה אחד של חברת "טל גאל" בהנהלת אורן טוקאטלי המשמש מִדגם מייצג של אלפי  דו"חות רייטינג מצהיבים דומים לוֹ של ערוץ 33 והמוּנחים בארכיון רשות השידור . דף המדידה הקונקרטי הזה של אחד מימי מארס 2002 מהשעה 16.45 ועד 01.00  מעיד על עליבותו הנוראית של ערוץ 33  תחת ניהולו של יוסף בר-אל ועד כמה ערוץ הטלוויזיה הזה לא היה אז רלוואנטי לציבור הצופים. העובדה הזאת לא הפריעה לשר הממונה רענן כהן להציע לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות את האיש הכושל והלא מוכשר למנכ"ל רשות השידור , והוא אכן התמנה  . ראה הספר עב הכרס בן כ- 10000 (רבבה) עמודים ואשר קרוי , "רוֹש ולַעֲנָה – הפוליטיזציה בשידור הציבורי". (ארכיון יואש אלרואי) .

בספרו "בשידור חי" שיצא לאור ב- 1998 , כותב דן שילון כלהלן : "שני המנהלים של השידורים בשפה הערבית בטלוויזיה , יוסף בר-אל מנהל החדשות וסלים פתאל מנהל התוכניות , האמינו בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית . שניהם שאפו להשתחרר מחיבוק הדוב של השידורים בשפה העברית וביקשו להקים ישות טלוויזיונית עצמאית בערבית…לא היה פוליטיקאי שלא הצליח להתברג למהדורות החדשות בטלוויזיה בשפה העברית . טלפון לעורך , לכתב , או למנהל וצוות צילום הוחש ללשכת השר . מהדורות החדשות בשפה הערבית בטלוויזיה הפכו עד מהרה לאוסף לא מקרי של אינטרסים פוליטיים , של כיבודים ו- "עליות לתורה" . ראשי ממשלות , שרים ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בטלוויזיה בשפה הערבית כבתוך שלהם . כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול , כמו בירדן , מצרים , וסוריה . זו הייתה התקופה שבה נולד הביטוי "שוחד מסך" .

zukerman 3

טקסט תמונה : אמצע שנות ה- 70 של המאה הקודמת . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הכריזמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (משמאל) עם אחד מתומכיו המובהקים ביותר מנהל חטיבת התוכניות מרדכי "מוטי" קירשנבאום . מוטי קירשנבאום תמך במאבקו של ארנון צוקרמן נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . ארנון צוקרמן הגשים את חלומו של כל מפקד באשר הוא בכל תחום. הוא היה נערץ על עובדיו. (באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

מהלכי הניהול של ארנון צוקרמן בטלוויזיה הישראלית הציבורית הולידו מהפכת מידע . חלקם התפרשו על ידי מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי כהתרסה נגדו אך צלחו גם מפני שארנון צוקרמן זכה לגיבוי עצום ללא סייג של מנהלי החטיבות שלוֹ. הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי רחשו לו הערכה ונאמנות . לפי דעתי בלתי מוגבלת וללא קץ. ייתכן וארנון צוקרמן היה יוצא לסוג כזה של מלחמת ניהול נגד מפקדו הראשי המנכ"ל יִצְחָק לִבִנִי גם ללא תמיכת חייליו והערצת המח"טים אך הסגידה הזאת כלפיו וודאי לא הזיקה לו . ארנון צוקרמן הגשים את חלום הניהול של כל מנהיג באשר הוא . החיילים והמפקדים העריצו אותו . באוקטובר 1977 סיים דָן שִילוֹן (מנהיג שידור בזכות עצמו) תקופת ניהול מוצלחת בת שלוש שנים של חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא חולל שינויים רבים בחטיבה בתוכן ובוויזואליה שלה . דן שילון היה הראשון בטלוויזיה הישראלית הציבורית שייצר את מודל ההגשה הזוגית של מהדורת "מבט" , והראשון שהשתמש ב- "Sit up" באולפן כאמצעי להעברת אינפורמציה קונקרטית ע"י הכתבים השונים בתחומי הכיסוי השונים שלהם בנוסף לצוות ההגשה הקבוע באולפן .

shilon 5

טקסט תמונה : 1975 . אולפן "מבט" בקומה ב' של בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה ירושלים. הימים ההם – הזמן ההוא. תמונה חשובה המתעדת את המבנה החדש של הגשת "מבט" . הכתב המדיני אלימלך רם (מימין) משדר ב- "Sit up" לצדו של צוות המגישים חיים יבין (במרכז) ואריה אורגד . ה- "Sit up" הטלוויזיוני הוא היום עמדת שידור טריוויאלית  – אז זה היה חידוש .  (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

דן שילון ייחס את הצלחת מאמצי חטיבת החדשות בפיקודו לשקף נאמנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית את תהפוכות חיי החברה הישראלית בשלוש השנים האלה שבין 1974 ל- 1977 הודות למנהיגות השידור האמיצה והיוצאת דופן של ארנון צוקרמן . כך כתב לו בדו"ח הסיכום שלו , ב- 16 באוקטובר 1977 . "עם סיום תפקידי, מצאתי לנכון להעלות על הכתב בהרחבה יחסית, הערות סיכום לעבודת חטיבת החדשות בשלוש השנים האחרונות. הייתה זאת אחת התקופות המרתקות בחייה של החברה הישראלית, ובמאמציה של הטלוויזיה לשקף נאמנה את תהפוכותיה. אם תהיה שותף להערכתי כי מאמצים אלה הוכתרו עקרונית בהצלחה, כי אז לא אוכל שלא להעלות על נס את תרומתך המכרעת לכך. דרך קבלת החלטותיך, חשיבתך התוכניתית והמבצעית, מוסריות עקרונותיך – עשו את עבודתי ואת עבודת חטיבת החדשות בכפיפות אליך לחוויה עמוקה" [1] .

shilon 1טקסט מסמך : אוקטובר 1977 . מסמך הסיכום "סיכום תקופה" שכתב דן שילון בתום תפקידו כמנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית והגיש אותו למנהל הטלוויזיה מר ארנון צוקרמן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 2

טקסט תמונה : שנת 1975 . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (מימין, בן 41) יחדיו עם מנהל חטיבת החדשות דן שילון (משמאל, בן 35). (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 3

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977 . זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 1 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974. כותרת המכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

shilon 4

טקסט מסמך : 16 באוקטובר 1977 . זהו מכתב פרידה – מסמך הערכה חם ונרגש (עמוד מס' 2 מתוך 2) ששלח דן שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן בפתח דו"ח הסיכום שלו. למסמך יש חשיבות היסטורית מקצועית. דן שילון כתב את המסמך הזה לאחר שסיים תקופת ניהול מוצלחת מאוד של חטיבת החדשות בשנים 1977- 1974 . כותרת המכתב הייתה, "סיכום תקופה". (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . [1] ראה נספח  :  חוברת דו"ח הסיכום של מנהל חטיבת החדשות דן שילון שהוגש ב- 16 באוקטובר 1977 למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן .

ב. דן שילון.

דָן שִילוֹן הפך למנהל חטיבת החדשות הצעיר ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה . עם מינויו לתפקיד הרם (במקום יורם רונן ז"ל) בחודש מאי של שנת 1971 מיהר להצהיר לפיקודיו בחטיבת החדשות , "הסתיימה תקופת המסדרונות והמזנון , עכשיו תתחילו לעבוד" על פי עדותו של העיתונאי אהרון "אהרל'ה" בכר מ- "ידיעות אחרונות" . האווירה סביב המכרז לבחירת מנהל החדשות במאי 1971 הייתה תחרותית , שאפתנית , וגם ורוויה קנאוֹת (כמו בכל אזור אחר בטלוויזיה) . "לאחר שדן שילון נבחר לתפקיד הודיע מוטי קירשנבאום חברו של דן שילון , כי בדעתו לעזוב את חטיבת החדשות . היה זה צד מפתיע מפני שדן שילון ומוטי קירשנבאום היו הרבה יותר משכנים וחברים טובים . ב-"בית היהלומים" ראו בהם צמד בעל כוונות מרחיקות לכת בחטיבת החדשות" (כפי שכתב אהרון בכר ז"ל ב- 3 ביוני 1971 בעיתונו "ידיעות אחרונות") . צְבִי גִיל שהיה כתב רדיו "קול ישראל" בארה"ב ושב ארצה ב- 1968 חשב שניהול החטיבה מגיע לו בזכות עברו וביקש לעצמו את משרת הניהול ללא השתתפות במכרז . הנהלת רשות השידור סירבה לבקשתו . צבי גיל שלא הסכים עם שיטת המכרזים וויתר ולא ניגש אליו . גם כוכב הייצוג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין לא היה מאושר ממינויו של איש הספורט דן שילון ואמר , "אני חבר של דן שילון , אבל באופן אישי יש לי דעות מסוימות ומוגדרות על התפקיד שהוא נטל עצמו , ועל כך אינני רוצה לדבר" [1] . חיים יבין איש חדשות כל ימי חייו , לפני כן ברדיו "קול ישראל" ועכשיו בטלוויזיה הישראלית הציבורית , חש פגוע עד עמקי נשמתו מוועדת המכרז שהעדיפה עורך ומפיק ממחלקת הספורט על פניו . הוא כל כך נעלב מהצבתו של דן שילון בראש הפירמידה העיתונאית – חדשותי בטלוויזיה עד שפנה בבקשה אישית למנכ"ל שמואל אלמוג ז"ל שימנה אותו לתפקיד כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית בארה"ב לצדו של יגאל לוסין כתב רדיו "קול ישראל" שָם . שמואל אלמוג ז"ל נעתר לבקשתו זאת .
הטלוויזיה היא מקום מפגש של אנשים תחרותיים ואמביציוזיים. כבר דנתי בכך בפוסטים קודמים. באופן אישי אינני מאמין בחברויות בעבודה .אני דוגל ביושרה מוחלטת ובמקצוענות אך אינני סבור שהעובדים בטלוויזיה חייבים להיות חברים . ליד המיקרופון והמסך כל החברויות מתבטלות .
מדהים באיזה גיל צעיר נטל על עצמו דן שילון אחריות טלוויזיונית כה כבדה . הוא היה בן 28 כשניהל את מחלקת הספורט ובן 31 התייצב בראש חטיבת החדשות מהחשובות ביותר בטלוויזיה ובעיתונות הישראלית . אלכס גלעדי נבחר ב- 1974 למנהל מחלקת הספורט כשהיה בן 32 . מוטי קירשנבאום מונה בגיל 36 ב- 1975 להיות מנהל חטיבת התוכניות ובגיל 37 זכה בפרס ישראל . חיים יבין מונה להיות מנהל חטיבת החדשות ב- 1977 בגיל 45 . אני הייתי בן 43 בנובמבר 1980 כשמוניתי ע"י הטריאומוויראט מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + מנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל + ומנהל חטיבת החדשות טוּבְיָה סַעַר יבל"א להתוות את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ב- 1971 נחשב דן שילון למֶגָה – סְטָאר . הוא זכה להערכה מקצועית רבה בטלוויזיה ולמחמאות רבות בעיתונות הכתובה . מערכת העיתון "ידיעות אחרונות" הטילה על כתבה אהרון בכר ז"ל לכסות את האירוע הטלוויזיוני בו נבחר דן שילון למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית פרי מינויו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן . אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל אחד העיתונאים הבכירים והנבונים בארץ פירט ברשימה עיתונאית בת 800 מילה ב- "ידיעות אחרונות" ב- 3 ביוני 1971 , את עתיד חטיבת החדשות והטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה לאחר המינוי החשוב והמעניין של דן שילון למנהל חטיבת החדשות [2] .
"באופק המשמים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניבט השבוע סיכוי חדש : דן שילון עורכו ומגישו הפופולארי של "מבט ספורט" , תפס את מקומו ליד שולחן מנהל חטיבת החדשות . היה זה מִפנה בעל משמעות מרחיקת לכת בתולדותיו הקצרים אך הסוערים של "בית היהלומים" הירושלמי , שבו שוכנים אולפני הטלוויזיה . שכן , הייתה זו הפעם הראשונה שהנהלת רשות השידור מפקידה את מרכז העצבים של המדיום הטלוויזיוני בידיו של אדם שצמח מלמטה , שהוכיח את עצמו בצורה מרשימה בכל תפקיד שאותו מילא עד כה , והידוע בכושר האִרגון והבִּיצוע שלוֹ .כיסא המנהלים לא נפל לידיו של דן שילון כפרי בשל . כאשר נמסר על הליכתו של המנהל הקודם יורם רונן , היו עיני הכל נשואות לעבר "בית טפחות" , הבניין שבו שוכנת כבוד הנהלת רשות השידור על פקידיה ואמרכליה . שם , בצִלו של המנכ"ל שמואל אלמוג , עבד אדם , איש חדשות בכיר לשעבר , הממלא כיום תפקיד מִנהלי – למחצה , שהג'וב היה מובטח לו . כך לפחות חשב האיש עצמו . אבל רשות השידור חשבה אחרת . היא הייתה מוכנה לדון במועמדותו רק במסגרת מִכְרָז פנימי רשמי כמו כל מועמד אחר . הוא לא הגיש את מועמדותו במכרז . בחוגי רשות השידור טוענים כי הימנעותו נובעת מטעמי יוקרה . אבל גם שני מתחריו הנוספים של דן שילון שניגשו כמוהו למכרזים והתחרו עמו על המִשרה , לא היו קוטלי קנים : יאיר אלוני הספיק לרשום לזכותו כמה הישגים נאים שזכו להערכה כללית , ואילו מרדכי (מוטי) קירשנבאום בעל הידע הטלוויזיוני המעמיק והגישה המקצועית המעולה , נחשב בצדק לאחד הכוחות המבטיחים ב- "בית היהלומים" . אולם לזכותו של דן שילון נרקמו לא רק כושרו האִרגוני ורמתו המִקצועית , אלא גם ואולי בעיקר בשל הישגיו הנאים ב- "מבט ספורט" . מעטים מבין צופי הטלוויזיה יכלו לדעת כי העורך- מגיש שהפך במהרה לאחת הדמויות האהודות על גבי המסך הקטן , לא היה מימיו חובב ספורט מושבע . אבל עובדה זו כלל לא ניכרה בתוכניותיו . להפך : הוא הגיש אותן בביטחון עצמי שופע , בקלילות חיננית – כפי שרק אדם בעל גישה מקצועית של מד את הנושא עד תומו , היה מסוגל . עובדה זאת מבשרת טובות . אם יצליח דן שילון ל- "הרים" את חטיבת החדשות באותו כשרון ובאותה יעילות כפי ש- "הרים" את מדור הספורט – תזכה סוף סוף הטלוויזיה הישראלית במערכת חדשות ראויה לשמה . לכך עשויה להיות השלכה על עתידה של הטלוויזיה כולה , שחטיבת החדשות היא עמוד השדרה שלה . אף כי דן שילון לא בחש מעולם באינטריגות שהעכירו מידי פעם את האווירה ב- "בית היהלומים" , נמצאו כאלה שלא היו מאושרים מהמינוי . ביניהם היה למרבה ההפתעה מרדכי (מוטי) קירשנבאום ידידו הטוב של דן שילון ושכנו ברמת אשכול בירושלים . מייד לאחר שנודע לו על המינוי , הודיע מוטי קירשנבאום כי בדעתו לעזוב את חטיבת החדשות . היה זה צעד מפתיע , כי דן שילון ומוטי קירשנבאום היו הרבה יותר משכנים וחברים טובים. ב- "בית היהלומים" ראו בהם צמד בעל כוונות מרחיקות לכת בחטיבת החדשות . החץ השני נורה מכיוון יותר צפוי . כוכב הייצוג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , חיים יבין , לא היה בין מחותני השמחה . הגיב אמש חיים יבין על רינונים שנשמעו בימים האחרונים מאחורי גבו , "אני חבר של דן שילון – אבל באופן אישי יש לי דעות מסוימות ומוגדרות על התפקיד שהוא נטל על עצמו , ועל כך אינני רוצה לדבר" . המבין יבין . גישתו של חיים יבין הייתה מובנת למדי . בימי יורם רונן היה חיים יבין האיש מספר 2 בחטיבה וראה עצמו על כן כיורשו הטבעי של מנהלה המתפטר . בחוגי רשות השידור טוענים כי חיים יבין ביקש להציג את מועמדותו למכרז – אולם נרמז לו כי ייטיב לעשות אם יישב בשקט במקומו . עתה הסתבר לו לפתע כי בעמדת המפתח זכה אדם שהיה שווה לו במעמד . אולם , אחרי שיחה משותפת בין השניים במשרדו של מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , לא נותר לחיים יבין אלא להשלים עם העובדה כי יעבוד מעתה תחת פיקודו של דן שילון. כאשר התייצב דן שילון המנהל החדש ביום שני האחרון בפני הצוות שלוֹ , היה ברור כי מתכוון להפיח רוח חדשה בחטיבת החדשות . דן שילון העמיד בפניהם דרישה ברורה , לעבוד מעבר לשעות העבודה המקובלות ולתת את המאכסימום . דן שילון החליט לנצֵל עד תום את כל המשאבים , האנושיים והתקציביים , העומדים לרשותו , להפיק מכל כתב ועורך את המקסימום האפשרי .בפני אנשי החטיבה , בעיקר הכתבים , עומדת עתה ברירה : להסתגל לקצב העבודה של המנהל החדש , או להיווכח כיצד אנשים מבחוץ עושים את העבודה שלהם . השיטה הזאת של העסקת עובדי חוץ הוכיחה את עצמה ב- "מבט ספורט" . אם לא יגדילו את צוות הכתבים ולא ישתדלו להפיק מכל אחד מהם את המאכסימום , יצטרך דן שילון לנסות את שיטתו הבדוקה גם בחטיבת החדשות , להיעזר בשירותים של עובדי החוץ . כך או אחרת , בחוגי חטיבת החדשות קיבלו את דן שילון המנהל החדש תוך ציפיות לעתיד וָורוֹד יותר . מיטב הכוחות העומדים כיום לרשות החטיבה , ויש ביניהם אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה תולים כיום בדן שילון הרבה תקוות . הם רואים בו את האיש המתאים ביותר להוצאת העגלה שלהם מן הבוץ . עובדה זו אינה מפריעה כמובן ללשונות הרעות להשתלח במזנון הטלוויזיה . אלה גוררים עימהם את אווירת התככים מימי "קול ישראל" , ונותנים לכל מי שרוצה לשמוע ולהבין , כי אינם מאושרים מהבוס החדש ואינם מתכוונים להירתם בקלות לעגלתו . אמרתי לכל עובדי חטיבת החדשות שבעיניי תקופת המסדרונות והמזנון נגמרה . אם יש למישהו מה לומר , שיאמר זאת כאן לפני על השולחן צורה גלויה , הגיב אמש דן שילון . במשך שנות עבודתו בטלוויזיה הוא לא הצליח לריב עם איש . משך את ידו מכל פעילות אינטריגאנטית . יחד עם תכונותיו כאיש מקצוע ואיד ארגוּן , הוא עשוי להצעיד את חטיבת החדשות , ועִמה את הטלוויזיה כולה צעד חשוב קדימה" [3] .
שום איש בטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה לא זכה עד אז (יוני 1971) למאמר כה מפרגן מפרי עֵטוֹ של עיתונאי כל כך מוערך וידוע בציבור כמו אהרון "ארהל'ה" בכר ז"ל . כעבור חמישה חודשים בלבד ב- 25 באוקטובר התפטר דן שילון מתפקיד מנהל חטיבת החדשות מפני שחשב שמנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג איננו מעניק לוֹ את הגיבוי הנדרש ואיננו מקבל את תפישת ניהול שידורי החדשות שלו . הקָש ששבר את גב הגמל של המנהל הטרי היה שידור כתבה של הכתב לעניינים ערביים אֶדִי סוֹפֶר ב- "מבט" באוקטובר 1971 בו הראו נשים ערביות בשכם , מתלוננות ומאשימות את שלטונות כלא אשקלון בהתעללות בעליהן הכלואים בגין עבירות ביטחוניות חמורות נגד מדינת ישראל . שר המשטרה שלמה הילל , מפקד שב"ס אריה ניר , והנהלת הכלא סירבו להשתתף בכתבה ומיאנו להגיב להאשמות . ללא דברי התגובה של ישראל נשמעו דבריהן של נשות הכלואים כהסתה נגד המדינה . עורך מהדורת "מבט" שהחליט לשָדֵר את הכתבה כמות שהיא , היה יאיר אלוני . בבת אחת הפכה הכתבה על נשות שכם המזדעקות לשנויה במחלוקת . הוועד המנהל של רשות השידור בראשותו של ד"ר חיים יָחִיל והמשנה שלוֹ הסופר נתן שחם התעורר . המאורעות האחרונים במדינת ישראל ודרך טיפולה של הטלוויזיה הישראלית בשביתות , הפגנות הפנתרים השחורים , משברים ביחסי העבודה , ועכשיו הגיעה תורה של שידור הכתבה בו נותנת הטלוויזיה הישראלית פתחון פה לשונאי ישראל, הניעו את הוועד המנהל לבחון מחדש את שיקולי העריכה של עורכי "מבט". בסופו של דבר החליט הוועד המנהל כי יש מקום למנות עוזר מיוחד למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג לענייני חדשות . שמואל אלמוג אימץ את החלטת הוועד המנהל . דן שילון ביקש הבהרות מהמנכ"ל וזה הודיע לוֹ כי הכרעתו של הוועד המנהל מחייבת אותו ואין בכוחו למנוע את ביצועה , מה גם שהוא עצמו סבור שיש מקום להגביר את הפיקוח המקצועי והציבורי על שידורי חטיבת החדשות . דן שילון ראה במינוי פונקציה של מתווך והצבתו בינו לבין המנכ"ל כמעין "קומיסר חדשות" . זאת הייתה לא רק פגיעה בסמכויותיו אלא הבעת אי אמון כלפיו . הוא החליט להתפטר מייד . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והממונה החדש של הטלוויזיה ישעיהו "שייקה" תדמור (כיהן בתפקיד שלושה חודשים בלבד) ביקשו להניאו מצעדו זה . דן שילון לא שעה לבקשתם . למרות שהיה מנהל מצטיין המבנה הפוליטי של רשות השידור היה בעוכריו . הוא לא התיפייף , לא התחנן , ולא התחנף לאף אחד . הוא קם והלך . זה היה בחודש נובמבר 1971 .התפטרותו של דן שילון גררה תגובות נסערות בחטיבת החדשות . וועד העיתונאים דרש מ- מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג ז"ל ומיו"ר הרשות ד"ר חיים יחיל ז"ל לבטל את ההחלטה ולהחזיר את דן שילון לתפקידו . וועד עיתונות-הפקה ראה בהצבת עוזר אישי לענייני חדשות לצִדו של המנכ"ל מינוי של צנזור – פוליטרוּק מטעם הוועד המנהל והגיב בחריפות רבה . זה לא עזר להם . מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג [4] לא חזר בו ודן שילון שָב למחלקת הספורט . בעת עריכת התחקיר בינואר 2003 אמר לי דן שילון כלהלן : "אולי הייתי צעיר מידי , רק בן 31 , ולא בשל מספיק כדי לנהל אז את חטיבת החדשות בטלוויזיה" . את מקומו של דן שילון תפש בנובמבר 1971 צבי גִיל ללא מכרז אלא בהסכמה משותפת של אנשי הנהלת הרשות [5] . צבי גיל היה מנהל החדשות הראשון בטלוויזיה שהשלים קדנציה מלאה של שלוש שנים וכיהן בתפקידו עד נובמבר 1974 .דן שילון חזר בינתיים למחלקת הספורט בנובמבר 1971 והמשיך במפעל חייו של טיפוח שידורי הספורט . ביקורות העיתונות הללו את מעשה ידיו . מבקר הטלוויזיה של העיתון "ידיעות אחרונות" בן-עמי פיינגולד כתב רשימה בעיתונו ב- 1971 כלהלן : "מדור הספורט בטלוויזיה על הגובה , ומדור הספורט בטלוויזיה מתמיד בהישגיו" .
מייד בתום סיום הקדנציה של צבי גִיל בנובמבר 1974 החליט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן להציב מחדש את דן שילון בראש חטיבת החדשות . זאת הייתה התנסות השנייה שלוֹ באחד התפקידים המכריעים בעיתונות האלקטרונית בישראל . ארנון צוקרמן זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון ב- 2005 כלהלן : "למכרז מנהל חטיבת החדשות ניגש חוץ מדן שילון גם מועמד ראוי אחר, מוטי קירשנבאום. היו עוד כמה. שניהם דן שילון ומוטי קירשנבאום סיכמו בינם לבין עצמם כי המפסיד במִכְרָז יהפוך לסגנו של המנצח. אני רוצה להדגיש בפניך כי חיים יבין לא היה אז בכלל בתמונת המאבק. הוא לא היה קנדידט לניהול חטיבת החדשות. לא היה לי בכלל ספק מי יהיה המנצח בין דן שילון למוטי קירשנבאום. רציתי יותר מכול המועמדים את דן שילון כמנהל חטיבת החדשות על סמך הישגיו הגדולים במחלקת הספורט כעורך, מפיק, ושַדָּר. הוא היה במקור איש חדשות לפני שהפך לעורך ומגיש שידורי הספורט . רציתי שדן שילון ינהיג את עיתונאי החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא טעיתי בהחלטתי. הוא ביצע את תפקידו בצורה מצוינת".
תקופת ניהולו של דן שילון את חטיבת החדשות במשך שלוש שנים עד סתיו 1977 תיזכר כפרק חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית . הוא ערך שינויים מפליגים בחטיבה וחיזק את הרובד העיתונאי . באותה מידה בה חיזרו אחריו עיתונאים רבים כשהיה מנהל מחלקת הספורט ביקשו אחרים להצטרף לחטיבת החדשות שלו . דן שילון החזיר לארץ את חיים יבין שהיה כתב רשות השידור בניו יורק ומינה אותו לסגנו ולמגיש הראשי של צמדי המגישים ב- "מבט" . עד אותה עֵת התחלפו מגישי "מבט" מידֵי ערב על פי מפתח של כיבודים ומעמד . יעקב אחימאיר מונה לכתב המדיני . רָם עברון ז"ל שהיה שַדָּר תרבות ברדיו "קול ישראל" קוּדַם לתפקיד עורך ומגיש של התוכנית "השבוע – יומן אירועים" ששודרה מידֵי יום שישי בערב והפכה לאחת מספינות הדגל של חטיבת החדשות .דן שילון סמך את ידו על אהוד יערי שהיה הכתב לענייני ערבים וגייס אותו לחטיבת שלו מהעיתון "דָבָר" . אהוד יערי מונה לראש הדסק הערבי / מזרח תיכון בטלוויזיה במקומו של וויקטור נחמיאס . גם את הכתב הכלכלי של העיתון "דָבָר" אברהם קושניר חטף דן שילון מידיה של גב' חנה זֶמֶר עורכת העיתון והציב אותו בראש הדסק הכלכלי בחטיבה . אבי אנג'ל הכתב הכלכלי של "הארץ" עזב את עיתונו למען דן שילון והוצב לצדו של אברהם קושניר . עמירם ניר מונה לכתב מוניציפאלי של ירושלים ואח"כ הוסב לתפקיד הכתב הצבאי במקומו של נחמן שָי . באחד הימים בעת ההיא זכה נחמן שי במלגת השתלמות טלוויזיה בת כשמונה חודשים בארה"ב . הוא ביקש מדן שילון לשמור לו את משרת הכתב הצבאי עד שובו . דן שילון גיחך והשיב לו מניה וביה , "תפקיד הכתב הצבאי של הטלוויזיה איננו פיקדון" . הוא ראה בנחמן שי כבר אז מעין עסקן ומינה מייד לתפקיד במקומו את עמירם ניר שתמיד הותיר מאחוריו שובל של מסתוריות .evron 1טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת . רם עברון ז"ל (מימין) מחשובי העיתונאים והשדרנים ברדיו "קול ישראל" ובטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל הזמנים מתקבל בבית הלבן ע"י נשיא ארה"ב ג'ראלד פורד . (באדיבות עדנה עברון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .shai 1טקסט תמונה : ינואר 1972 . הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נחמן שי (משמאל) מראיין בראשית הקריירה שלו באולפן הטלוויזיה ברוממה – ירושלים את הרמטכ"ל ה- 9  של צה"ל דוד "דדו" אלעזר לאחר שהתמנה לתפקיד במקומו של חיים בר- לב . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
אֵלִי אֵיָיל שימש הפרשן המדיני של עיתון "הארץ". דן שילון הביא גם אותו והפקיד בידיו את התוכנית "מוֹקֵד". שמעון טסלר מונה לעורך ומגיש "מבט שני" . עמוס כרמלי היה שַדָּר ספורט בעיקר בתוכנית "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל" . הוא קודם ומונה לכתב הטלוויזיה שמכסה את העיר חיפה . אֵלִימֶלֶך רָם נלקח ע"י דן שילון מרדיו "קול ישראל" והוצב ככתב פרלמנטארי של הטלוויזיה ואח"כ כתב מדיני . יורם המזרחי היה עיתונאי ב- "הארץ" אך דן שילון מינה אותו לכתב קבוע בגבול הצפון שמקום מושבו היה במטולה . נסים משעל היה כתב פוליטי ואחד מעורכי "מבט"  ומונה לכתב מוניציפאלי של העיר תל אביב . אליעזר יערי  טייס קרב בעברו בחיל האוויר הגיע לפגישה עם דן שילון . הוא רצה להיות עיתונאי בחטיבת החדשות למרות שלא היה לוֹ כל רקע מקצועי . דן שילון התרשם מהשיחה עמו והעניק לו את ההזדמנות . אליעזר ("גֵיְיזֶר") יערי לא החמיץ אותה . גִיל סַדָן מונה לעוזרו של אהוד יערי בדסק הערבי . יצחק אֶרְגָז הצטרף לדסק הכלכלי בראשותו של אברהם קושניר . חיים פלטנר מונה לכתב לענייני ההסתדרות . שלמה אָרָד מונה לכותב הטקסטים של "מבט" . יָעֵל חֵן מונתה לעורכת משנה קבועה של "מבט" . היסודות האיתנים שיָצָק בהפקה ועריכה של שידורי החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לפני שלושים ושֵש שנה שרירים וקיימים גם עכשיו לעֵת הזאת .בהיותו אדריכל טלוויזיה , יוזם , ומפיק בעל שיעור קומה הוא העניק לחטיבת החדשות תנאי עבודה משובחים . הוא הוריד אותה ממשרד צַר מידות בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (בשכונת רוממה בירושלים) לשורת משרדים מרווחים ומתוכננים בקומה השלישית . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נעתר לכל בקשותיו הלוגיסטיות של דן שילון . חטיבת החדשות הייתה מצוידת בתקשורת טלפוניה מקומית ובינלאומית הטובה בבניין ולרשותה עמד חדר טלקס מיוחד שהיה מחובר לסוכניות הידיעות הבינלאומיות "רויטרס" ו- "אסושיאייטד פרס" . דן שילון הפך בתוך זמן קצר לעורך ומפיק החשוב ביותר בטלוויזיה הישראלית הציבורית . חטיבת החדשות שידרה תחת ניהולו את התוכניות הנִצפות והמשפיעות ביותר על הציבור והחברה בישראל . אנשי החטיבה העריצו אותו . הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי . "מבט" , מהדורת חדשות יומית בת חצי שעה בתשע בערב , "מוקד" – תוכנית ריאיונות חדשותית שבועית בת 40 דקות עם אישיות קונקרטית , שודרה ביום רביעי בשבוע בתשע וחצי בערב . "מבט שני" , תוכנית תחקיר חדשותית שבועית בת 40 דקות , שודרה ביום שני בתשע וחצי בערב . "השבוע – יומן אירועים" – תוכנית שבועית בת שעה העוסקת באירועי החדשות המרכזיים באמצעות שלוש או ארבע כתבות מורחבות בנושאים שונים . דן שילון וחבריו העיתונאים הציבו כל ערב מחדש מַרְאָה בפני העַם וציוו עליו להתבונן בה . לרוב השתקפו מבעד למַרְאָה הזאת מראות בלתי מרנינים .כתבי חטיבת החדשות והמצלמות שלהם היו בכל מקום בארץ וסיקרו את בעיותיה הביטחוניות של המדינה , בעיות הכלכלה שלה , ובעיותיה החברתיות , ההתנחלויות , והיחסים המורכבים בין האוכלוסייה היהודית למיעוט הערבי . זכור היטב סיקור הטלוויזיה את התקפת המחבלים על מלון "סבוי" בתל אביב ב- 5 במארס 1975 ואת סיקור הפיגוע ההמוני ב- 4 ביולי 1975 בירושלים בו נהרגו 19 אנשים מהתפוצצות מקרר תופת . ב- 30 במארס 1976 סיקרה חטיבת החדשות את "יום האדמה" בגליל בו נהרגו שישה אזרחים ערביים ושבעים נפצעו מהתנגשות עם המשטרה . חטיבת החדשות עשתה את המוטל עליה וחשפה גם את שחיתויות השלטון . ב- 25 במאי 1975 נשלח מיכאל צור מנכ"ל החברה לישראל לחמש שנות מאסר בכלא בגין קבלת שוחד ומעשי מרמה ומעילה. ב- 18 באוקטובר 1976 נעצר אשר ידלין מועמד השלטון לתפקיד נגיד בנק ישראל בחשד לקבל שוחד וטובות הנאה . הוא ניסה להסתיר את החשדות אבל אנשיו של ניצב בנימין זיגל ראש היחידה לחקירות הונאה הוכיחו מעל לכל ספק כי אשר ידלין הוא שודד הקופה הציבורית ונשלח לכלא לחמש שנים . ב- 3 בינואר 1977 התאבד שר השיכון אברהם עופר לאחר ששמו נקשר לפעולות שחיתות עם אשר ידלין . חטיבת החדשות לא הניחה גם לחשבון הדולרים בארה"ב של ראש הממשלה יצחק רבין (הגילוי הראשוני היה של כתב "הארץ" בארה"ב דן מרגלית) . דן שילון מגן השידור הציבורי הגיע לשיאו הטלוויזיוני בשנים 1977- 1974 כשהגשים הלכה למעשה את הסיסמה העיתונאית "ללא מורא – ללא משוא פנים" (ניסוח של אורי אבנרי) . המערך בראשות יצחק רבין ז"ל הפסיד את הבחירות לליכוד בראשות מנחם בגין ב- 17 במאי 1977 בראש ובראשונה בשל שחיתויות שלטוניות שנחשפו בקלונן בטלוויזיה ולא בשל ניהול מדיניות חוץ פוליטית מאופקת של מדינת ישראל (לעומת תביעות טריטוריאליות קיצוניות ונחרצות של הליכוד ביהודה ושומרון ובסיני) .חיים יבין היה עורך ומגיש "מבט" בשנים 1977- 1974 וגם סגנו של דן שילון . המושג "סגן" מסביר את זה ההבדל התהומי בין שניהם . דן שילון היה המנהיג והמתכנן , היוזם והנושא הראשי באחריות . חיים יבין היה רק הסגן . לתוכניות האקטואליה של חטיבת החדשות נוספו שלוש תוכניות ספורט שבועיות תחת אחריותו המיניסטריאלית של דן שילון . אלכס גלעדי היה מנהל מחלקת הספורט ושידֵר את "מבט ספורט" – תוכנית שבועית בת שעה , שודרה בתשע בערב בכל מוצ"ש , "משחק השבוע" – תוכנית שבועית בת שעה , שודרה בכל יום חמישי בשמונה בערב , "מהר יותר , חזק יותר , גבוה יותר" , תוכנית שבועית בת חצי שעה , שודרה בחמש אחה"צ בכל יום שלישי .  לכל ההפקות הראשוניות האלה וגדולות בקנה מידה ישראלי  לצרף גם את מִשדרי ה- Special השונים של חטיבת החדשות ומחלקת הספורט, בעיקר המשדרים המיוחדים והמגוונים של האולימפיאדות והמונדיאלים , המכביות וכינוסי הפועל , אליפויות אירופה בכדורסל , ליגת הכדורגל ומשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל  [6] .ב- 24 בפברואר 1976 התפרסמה ידיעה בלעדית בעיתון "ידיעות אחרונות" [7] כי ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הציע למנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה דן שילון לכהן כיועצו לענייני עיתונות ותקשורת במקומו של דן פתיר . דן שילון דחה את ההצעה על הסף . העיתון "ידיעות אחרונות" דיווח כי , "ראש הממשלה יצחק רבין נועד עם דן שילון זמן מה לפני צאתו לוושינגטון . בהתאם לדרישת ראש הממשלה נתקיימה הפגישה בתנאי סודיות מוחלטת בביתו של ראש הממשלה בירושלים . יצחק רבין שוחח בעצמו עם דן שילון והזמינו לפגישה עִמו" .shilon 6טקסט תמונה : קיץ 1976. ראש הממשלה יצחק רבין (מימין) ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בשנים 1977 – 1974 . שני אישים חשובים בעלי שיעור קומה ומנהיגים , כל אחד בתחומו . (באדיבות דן שילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
משסיים את תקופת כהונתו המוצלחת כמנהל חטיבת החדשות בת השלוש שנים , חיבר ב- 16 באוקטובר 1977 דו"ח סיכום מיוחד הדן בשלוש שנות עבודתו כראש החטיבה , ספר בן 80 עמוד , והגיש אותו לארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . "סיכום תקופה דצמבר 1974 – אוקטובר 1977" , קרא למסמך . הדו"ח הזה הוא אחד המסמכים החשובים שנכתב אי פעם בישראל בתחומי הפקה ועריכה  של שידורי חדשות בטלוויזיה . השילוב בין חדשות לטלוויזיה הוליד את ההשפעה הענקית של המדיה על המציאוּת אבל דן שילון היה מפיק הגון וישר דרך ושמר בשבע עיניים על עקרונות העיתונאות הנקייה וההוגנת . שום מנהל חטיבת חדשות בטלוויזיה לפניו וגם אחריו לא סיכם בצורה כזו בכתובים את פעילותו בחטיבה, פעילות שגם הייתה ברוכה. המסמך החשוב נשמר אצלי. זה היה כבר לפני יותר משנות דוֹר אך מורשתו לא דהתה . הנה תוכן העניינים שלו .
[1] ראה עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 3  ביוני 1971 .
[2]  ראה נספח : כתבה של העיתונאי אהרון בכר ב- "ידיעות אחרונות" מ- 3 ביוני 1971 הנוגעת למינויו של דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית .
[3]  ראה נספח : כתבה של העיתונאי אהרון בכר ב- "ידיעות אחרונות" מ- 3 ביוני 1971 הנוגעת למינויו של דן שילון לתפקיד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית .
[4] שמואל אלמוג היה מודע לפונקציה הזאת של "עוזר אישי לענייני חדשות" . הוא שימש בתפקיד הזה של עוזר אישי לענייני חדשות  של ד"ר בנימין אריאב ז"ל שהיה מ"מ יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במלחמת ששת הימים 1967 . תפקידו של שמואל אלמוג ז"ל היה לסייע לבנימין אליאב ז"ל  לפקח על עבודתו העיתונאית של מנהל רדיו "קול ישראל" בעת ההיא חנוך גבתון ז"ל.
[5] צבי גיל אמר לי בעת שיחות התחקיר עמו : "לא הסכמתי לגשת למכרז . המכרזים ברשות השידור הם פוליטיים . ניצבתי מעל המכרז וכך גם הודעתי למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג כי אם הוא חושב שאני מועמד ראוי וטוב בעיניו לנהל את החדשות אזי שימנה אותי לתפקיד ללא מכרז" .
[6] ראה נספח :  ספר בן 80 עמוד שחיבר דן שילון בתום תקופת כהונתו כמנהל חטיבת החדשות הנקרא "סיכום תקופה דצמבר 1974 –  אוקטובר 1977" והוגש כדו"ח סיכום ב- 16 באוקטובר 1977 לידיו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן .
[7] ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" מ- 24 בפברואר 1976 .
ג. מטמורפוזה. יום שלישי – 17 במאי 1977. "המהפך" (על פי חיים יבין) בבחירות לכנסת התשיעית. הפקה מרשימה של חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה הסמכותי דן שילון, המפיק המזהיר אלכס גלעדי, והבימאי עתיר הניסיון יוסי צמח ז"ל. 
האנשים נטו להאמין כי "תור הזהב" של אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ויצחק לבני יימשך לנצח אך אז הגיעו הבחירות לכנסת ה- 9  ב- 17 במאי 1977 ומפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין חוללה סנסציה וזכתה ב- 43 מנדטים לעומת 32 של המערך . מנחם בגין הרכיב בקלות את הממשלה בסיוע 15 המנדטים שקיבלה מפלגת ד"ש (בראשות פרופסור יגאל ידין) ו- 12 המנדטים שצברה המפד"ל. הוא מינה את זבולון המֵר מהמפד"ל לשַר החינוך שהיה עכשיו בתוקף תפקידו גם הממונה על ביצוע חוק רשות השידור . בטלוויזיה הישראלית הציבורית נדלקו נורות אדומות וחששות מפני סתימת פיות . כמה שרים דרשו מראש הממשלה מנחם בגין להפקיע מייד את משרת מנכ"ל הרשות מיצחק לִבְנִי ולמנות במקומו מישהו משלהם , אך מנחם בגין שהיה מנהיג דָגוּל ודמוקרט למופת השיב כי לא יעלה על דעתו לעשות מעשה שכזה , והוא ימתין בסבלנות ל- 1 באפריל 1979 תאריך סיום כהונתו החוקי של יִצְחָק לִבְנִי [1] . המטמורפוזה שעברה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשש השנים שבין 1973 ל- 1979 כוללת כמה פרקים מזהירים . מבחני שידור רציניים ביותר שנוגעים להפקות המורכבות של שידורי ספורט , שידורי חדשות , והפקה ישראלית מקורית . אחד מהם היה תכנון והפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 ע"י מנהל חטיבת החדשות הסמכותי דן שילון , המפיק המזהיר אָלֶכְּס גִלְעָדִי שלא היה שני לו בכל הארץ, והבימאי המוכשר ועתיר הניסיון יוֹסִי צֶמַח ז"ל.הטלוויזיה הישראלית הציבורית השקיעה מאמץ טכנולוגי ולוגיסטי רב ממדים בסיקור ישיר רחב היקף של הבחירות לכנסת ה- 9 ביום שלישי ההוא של 17 במאי 1977 . זהו פרק מרשים ונקודת מפנה בתולדות רשות השידור והטלוויזיה הציבורית . מנהל חטיבת החדשות דן שילון הופקד מטעם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן על ביצוע פרויקט השידור . דן שילון הביא את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי בעל ניסיון תכנון והפקה במבצעי שידור גדולים של אירועי ספורט בינלאומיים לשמש מפיק ראשי של אותו משדר הבחירות ההוא (אלכס גלעדי הפיק וערך בכישרון את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן ושל אולימפיאדת מונטריאול 1976). יוסי צמח ז"ל נבחר על ידי דן שילון לשמש בימאי המִשְדָר הארוך והמורכב ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית עד אז , מִשְדָר שהחל בשמונה בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 , ונמשך שתיים עשרה שעות רצופות עד שמונה בבוקר למחרת יום רביעי – 18 במאי 1977 . דן שילון האמין ביכולתם של שניהם של אלכס גלעדי ויוסי צמח ז"ל בעיניים עצומות . מאידך ארנון צוקרמן העניק סמכות ותימוכין מלאים לדן שילון . בפיקוד העליון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שררה אפוא הרמוניה .
1. משדר הטלוויזיה המפורסם של הבחירות לכנסת התשיעית ביום שלישי – 17 במאי 1977 (בו מכריז חיים יבין על "המהפך") מציב את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ברמה של מנהיג שידור .
2. מסייעים בידיו מנהל חטיבת החדשות המוכשר דן שילון ומנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ששימש מפיק המשדר המורכב והמסובך.
3. סיקור הבחירות לכנסת התשיעית והצבת מדגם הקלפיות לראשונה בתולדות הטלוויזיה פרי רעיונו של דן שילון יוצר סטנדרט טלוויזיה חדש וחסר תקדים בימים ההם.
4. ארנון צוקרמן איננו מאפשר למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני במשך שנים דריסת רגל במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית.
5. דן שילון , מוטי קירשנבאום , אלכס גלעדי , ויוסי צמח תומכים תמיכה מובהקת ובלתי מסויגת בארנון צוקרמן.
6. מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון ז"ל נאמני המשטר הפוליטי החדש בישראל בראשותו של ראש הממשלה מנחם בגין מחליטים בעצה אחת בקיץ 1979 להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מכהונתו בתום שתי קדנציות ניהול בשנים 1979- 1973. הצלחתו המזהירה והמוכחת – לא עומדת לזכותו .
בקיץ 1979 הוּדַח ארנון צוקרמן מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כהונתו לא הוארכה ע"י מנכ"ל רשות השידור החדש יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון . אי הארכת כהונתו לקדנציה שלישית פורשה ע"י עיתונאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כפעולת הדחה) . הצלחתו של מר ארנון צוקרמן בשֵש שנות ניהול את מוסד התקשורת החשוב במדינה איננה מוטלת בספק אך היא לא עמדה לזכותו . מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי לַפִּיד ז"ל וחברי הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור למשפטים רְאוּבֵן יָרוֹן ז"ל סברו ששתי קדנציות בת שלוש שנים כל אחת הן די והותר. הם סירבו להעניק לו קדנציה שלישית. לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נראה הדבר כפעולת הדחה . ארנון צוקרמן ניחן בהופעה מרשימה . גבר עם נוכחות ותווי פנים יפים ובעל קול עמוק וסמכותי . תחת חזוֹן השידור שלוֹ , ניהולו המתוכנן והקפדני , ומשמעת השידור שהנהיג ואכף אותה צעדה הטלוויזיה הישראלית כמה צעדים גדולים לפנים . היחסים בין ארנון צוקרמן לבין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני היו רעועים , אף על פי כֵן הוא לא היה יכול לחולל את ההצלחה הגדולה ללא הגיבוי המקצועי שהעניק לו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי .מִשְדָר הבחירות ההיסטורי לכנסת  ה- 9  בלֵיל יום שלישי – 17 במאי 1977 ייזכר לעַד . בלילה הזה הכתה מפלגת הליכוד בראשותו של מנהיג האופוזיציה הנצחי מנחם בגין לראשונה מזה 29 שנים את המערך בראשות יצחק רבין ושמעון פרס . האירוע הבלתי נשכח כוסה היטב ובצורה מרשימה ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך הבליט את הקרע החמוּר בין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לבין הבוס שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . הליכוד זכה ב- 43 מנדטים , המערך צבר 32 (אני שימשתי מטעמו של אלכס גלעדי מפיק ניידת השידור שכיסתה את מפלגת המערך) , מפלגת ד"ש בראשות הפרופסור יגאל ידין השיגה 15 מנדטים , והמפד"ל קיבל 12 מנדטים . נשיא המדינה אפרים קציר הטיל על מנחם בגין את הרכבת הממשלה . אך לא זה הסיפור המרכזי של ההפקה . בתווך של מִשְדַּר הבחירות ניצבת המחלוקת הקשה בין ארנון צוקרמן ליצחק לבני . ארנון צוקרמן עשה כל מאמץ אפשרי כדי למנוע דריסת רגל של הבוס שלו ביו כותלי הטלוויזיה .דן שילון מנהל חטיבת החדשות עמד בראש מבצע השידור המורכב . הוא האיש שהכניס לשידור הפוליטי המסקרן הזה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה בארץ את מִדְגַם הבחירות הטלוויזיוני (על פי מודל של שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV) . עמירם ניר ז"ל היה האחראי מטעמו על ביצוע האקספרימנט החדש של הצבת קלפיות המִדְגָם . הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית נבחר ע"י דן שילון להיות מנתח תוצאות המדגם . המִדְגַם הפך כידוע להצלחה סנסציונית . אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט התמנה על ידי דן שילון להיות המפיק הראשי . המִשְדָר הישיר של הבחירות השתרע על פני 12 (שתיים עשרה) שעות . הוא החל בשמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 והסתיים למחרת בשמונה בבוקר . מוקד המשדר הייתה היה אמור להיות השעה עשר בערב בה יפורסמו תוצאת מדגם הטלוויזיה שערך ד"ר חנוך סמית ז"ל מומחה הסקרים והסטטיסטיקאי שנשכר ע"י דן שילון . ההכנות למִשְדָר הישיר המורכב והמסובך הזה נמשכו באינטנסיביות כחודש ימים . אלכס גלעדי מפיק משכמו ומעלה האמוּן על מבצעי שידור ספורט גדולים גייס למען מטרת השידור את כל מכלול האפשרויות הטכנולוגיות הגלומות בטלוויזיה באותם הימים ואת כל כוח האדם שלה , ובנה מערך לוגיסטי ותקשורתי איתן . בראש מערך התקשורת הטלוויזיוני שכלל קווי שידור 4W וטלפוניה מתריסר מוקדי שידור במדינה ניצבו שני מפקחים טכניים מוכשרים ועתירי ידע , מנהל מחלקת הקוֹל הוותיק מיכה לויירר יבד"ל וסגנו יאיר שרף ז"ל . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן העניק גיבוי מקצועי וכספי טוטלי להיערכות הטכנולוגית ולפריסת הציוד הרחבה של דן שילון ואלכס גלעדי . הוא לא דיווח ולא יִידָע במאום בשום פרט את הבוס הישיר שלו מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי . הוא הרגיש שזאת הפררוגטיבה שלו והוא איננו מחויב לעשות זאת כפי שסיפר לי אז בשיחת התחקיר עמו ב- 2005 במסעדת "סיליה ורביבה" ברמת השרון .yavin 1טקסט תמונה : יום שלישי תשע בערב- 17 במאי 1977 . אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים שרוי בהכנות האחרונות לקראת משדר הטלוויזיה המסכם את הבחירות לכנסת ה- 9 . מפקח הקול והתקשורת יאיר שרף מימין עם המגיש חיים יבין (בן 45) טרם שידור התוצאות הסנסציוניות לכנסת . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .shilon 7טקסט תמונה : עמדת פיקוד הטלוויזיה בליל הבחירות ב- 17 במאי 1977 ברוממה – ירושלים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : דן שילון מנהל חטיבת החדשות , דוד שניידר ז"ל מנהל הביצוע , אלכס גלעדי המפיק הראשי (מרכיב הד-סט על ראשו) , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (מעשן סיגר) , ועמית גולדנברג עוזרת ההפקה של אלכס גלעדי . חסר בתמונה יצחק לבני מנכ"ל רשות השידור . מנהל הטלוויזיה לא אִפְשֵר למנכ"ל רשות השידור דריסת רגל ב- "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
shilon 12
טקסט תמונה : יום שלישי בלילה –  17 במאי 1977 . רוממה – ירושלים . חדר הבקרה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולפן א' בהפרש של כמה דקות . אותה בימה רק השחקן הראשי שונה. דן שילון (מימין) , אלכס גלעדי , ויוסי צמח (הבימאי הראשי) מארחים בליל ה- 17 במאי 1977 בעמדת הפיקוד של הטלוויזיה את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (שני מימין) . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה עזב את המקום עם בואו של המנכ"ל יצחק לבני . מאחור עומדים עוזרת ההפקה דנה ויוסף "פונצי" הדר ז"ל (מזוקן ומרכיב משקפיים כהים) ה- Floor manager הוותיק של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).
zemah 1טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה .  יוסי צמח ז"ל (משמאל) הפך להיות הבימאי הטוב ביותר בשידור הציבורי . הוא הוביל יחד עם דן שילון ואלכס גלעדי את מבצעי השידור הגדולים בטלוויזיה של הבחירות לכנסת במאי 1977 , סיקור ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 , ובימוי תחרות הזמר האירופית של הארו – וויזיון  (Eurovision Song Contest) בבנייני האומה בירושלים במארס 1979 . כאן הוא נראה עם השדר והמנחה יורם רונן ז"ל (מימין) . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                             zemah 2טקסט תמונה : 17 במאי 1977 . ליל הבחירות לכנסת . יוסי צמח ז"ל (מימין) הבימאי הראשי והטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית בשנות ה- 70 ו- 80  בהתייעצות עם מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בטרם הסיקור הישיר של תוצאות מדגם הטלוויזיה . יוסי צמח יוצא "להקת התרנגולים" המיתולוגית של נעמי פולני (בה היו חברים גם ליאור ייני ו- הגששים שייקה לוי , גברי בנאי , וישראל "פולי" פוליאקוב ז"ל) היה רב אומן בבימוי טלוויזיה בתחומים שונים של התעשייה ובורג חשוב במערך השידור של ארנון צוקרמן . (באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הצעידו את שידורי הטלוויזיה הציבורית בשנים 1979- 1974 לתור הזהב שלה . ארנון צוקרמן ראה את עצמו בצדק כמנהיג השידור הציבורי והוא אכן היה כזה . מכיוון שנהנה מגיבוי ואמון ללא סייג של שרשרת הפיקוד הכפופה לוֹ בתוך בניין הטלוויזיה ובראשה מנהל חטיבת החדשות דן שילון , מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום , וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט , הרשה לעצמו להַצֵר את צעדיו של יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור העורך הראשי של רשות השידור (על פי חוֹק) . יִצְחָק לִבְנִי היה הבוס הישיר של ארנון צוקרמן אך מנהל הטלוויזיה מנע ממנו מלהתערב בשיקולי ההפקה והעריכה של  הטלוויזיה . יצחק לִבְנִי נבלם ע"י ארנון צוקרמן ונדחק הצידה . המחלוקת הזאת בלטה לעין על רקע ההרמוניה ששרה בתוך חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון . דן שילון ניהל את השידור הישיר המורכב בקפידה רבה ושלח למערכה את טובי אנשיו . על רָם עֶבְרוֹן איש אשכולות ומעמודי התווך של החטיבה (שימש גם עורך המגזין "יומן השבוע") הוטלה המשימה לסקר את מפלגת ד"ש המפתיעה . אֵלִימֶלֶך רָם דיווח על ניצחונו הסנסציוני של הליכוד וכך רבים אחרים . ליל השידורים הישירים של הבחירוֹת לכנסת בטלוויזיה ביום שלישי – 17 במאי 1977 , בהם הביס מנחם בגין ז"ל את שמעון פרס , הייתה הצלחה תוכניתית , טכנולוגית , ולוגיסטית עליה ניצחו דן שילון ואלכס גלעדי . בעקבות תוצאות הבחירות האלה טבע חיים יבין בפתיחת הדיווח הישיר בעֶשֶר בערב את האמירה רבת המוניטין בעלת שמונה מילים , "גבירותיי ורבותיי על פי תחזית מדגם הטלוויזיה – מהפך" .evron 2

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977 . מטה מפלגת ד"ש בבחירות לכנסת . זיהוי היושבים מימין לשמאל : אלי אייל , פרופסור יגאל ידין יו"ר מפלגת ד"ש, שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית רם עברון ז"ל, ואיש לא מזוהה. זיהוי העומדים מאחור משמאל לימין : שמואל  תמיר ז"ל, יורם אלסטר, עקיבא נוף, ואיש לא מזוהה. (באדיבות גב' עדנה עברון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מה שקרה באותו לילה במסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה מדהים מבחינה ההיררכיה הניהולית . שרר נֶתֶּק בין מנכ"ל רשות השידור לבין מנהל הטלוויזיה דווקא באחד משיאי השידור בליל הבחירות ההוא . מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה שמרו על מרחק זה מזה . כשיצחק לִבְנִי ביקש להתארח במפקדת השידור הישיר שהוקמה בקונטרול של אולפן א' קם ארנון צוקרמן ממושבו , פינה אותו , והלך לשוחח עם המגיש הראשי חיים יבין . עד כדי כך בלטה היריבות שלהם לעין . הם גם לא ניסו להסתיר את זה . יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הגיעו בנפרד כל אחד בגפו בשעות העֶרֶב של יום שלישי – 17 במאי 1977 לביקור מקצועי במוקֵד הבקרה והשליטה של הטלוויזיה הישראלית באולפן א' בקומת המרתף של בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים שָם פעלו דן שילון מנהל חטיבת החדשות ואלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט שהיה המפיק הראשי של המִשְדָר . בדרך כלל מקובל שמנהל הטלוויזיה מתפנה מכל תפקידיו כדי ללווֹת את המנכ"ל הבכיר ממנו בהיררכיה ברשות השידור כשזה מבקר בצמתי העצבים של השידור בבניין הטלוויזיה ברוממה . זה לא קרה הפעם . כשיִצְחָק לִבְנִי התארח בחדר הפיקוד אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נעדר מהמקום , ולהפך .

yavin 2

טקסט תמונה : 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני מתעדכן לפני תחילת המשדר המפורסם ההוא שהעניק מוניטין עצום למנחם בגין ראש הממשלה הנבחר ולאנשי חטיבת החדשות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נעדר מהתמונה . בגבו למצלמה זהו גבי אוחנה נהגו האישי של מנכ"ל רשות השידור . (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yavin 3

טקסט תמונה : ליל ה-  17 במאי 1977 . דקות ספורות לפני העלייה ל- "אוויר"  והודעתו הסנסציונית של חיים יבין (משמאל) על "המהפך" בבחירות לכנסת ישראל 77' . מכשיר השמע המחבר אותו לאולפן הבקרה כבר תקוע באוזנו של השדר . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נמצא כרגיל בסביבה . הסטטיסטיקאי חנוך סמית ז"ל רוכן מימין על ניירותיו . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני נעדר מהתמונה מפני שאיננו נמצא באזור . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו וגם בחליפת emails כלהלן : "היחסים בין ארנון צוקרמן לבין יצחק לבני היו רעועים למדי ולא פעם נדרשתי לפַשֵר ביניהם . אלכס גלעדי ואנכי באמת אירחנו אותם בנפרד בחדר הבקרה באותו ליל הבחירות ב- 17 במאי 1977" . בשעה עֶשֶר בערב הייתה אמורה להתפרסם תחזית מִדְגַם הטלוויזיה של הסטטיסטיקן חנוך סמית . זאת הייתה התנסות ראשונה של הטלוויזיה הישראלית בהפקת קלפי מדגמי , רעיון ויוזמה של דן שילון , בדומה למה שנהגו לעשות זה מכבר בעִתּוֹת בחירות במדינותיהן שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV , ורשתות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב . המתח בחדר הבקרה ובאולפן השידור היה עצום . כולם היו דרוכים . האווירה ערב הבחירות ההן ב- 17 במאי 1977 הייתה פרדוקסאלית רוויית סתירות . סקרי דעת הקהל ניבאו ניצחון למערך אבל בציבור שררה כבר זמן ארוך אווירת אכזבה ואנטגוניזם מהשלטון הוותיק . מנהל חטיבת החדשות דן שילון זוכר את הפרטים בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "אני זוכר היטב את ליל "המהפך" בבחירות לכנסת ה- 9. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה העברנו את מהלכן בשידור ישיר במשך 12 שעות רצופות, משמונה בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 עד לשמונה בבוקר למחרת. זה היה מבצע מורכב ומסובך מבחינה טכנולוגית ולוגיסטית שתבע מאמץ עילאי מכל עובדי הטלוויזיה. הצבתי את אלכס גלעדי כמפיק ראשי שלי ואת יוסי צמח כבימאי ראשי. בתשע ורבע בערב פלט המחשב את תוצאות מדגם הטלוויזיה. הסטטיסטיקן חנוך סמית הגיש לי את פלט המחשב עליו הייתה רשומה התוצאה המפתיעה בה המערך מודח מן השלטון ע"י הבוחר בקלפי לראשונה מאז קום המדינה ב- 1948. הראיתי את תוצאת המדגם חסרת התקדים והבלתי צפויה רק לחיים יבין. לידיעתו בלבד. נעלתי את דלתות אולפן השידור ואסרתי על כולם לצאת. לא רציתי שהמידע הסנסציוני ידלוף אך לא הסברתי לאיש מדוע אני סוגר אותן. האולפן היה מוגף . הודעתי כי אשוב בתוך דקות ספורות. עליתי לחדרו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בקומה השלישית והצגתי לוֹ את תוצאות המִדְגָם. רציתי להיוועץ עמו לפני  הפרסום . תגובתו הייתה נרגזת ועצבנית , '"דן שילון זה בלתי מתקבל על הדעת . קשקוש מקושקש אחד. זרוק את זה לפח". שאלתי אותו, "ארנון האם זאת הוראה או המלצה ?". "זאת המלצתי", השיב ארנון צוקרמן, והוסיף, "אני ממליץ לא לשָדֵר את התוצאה המופרכת הזאת" .

shilon 9

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . תשע וחצי בערב . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . מנהל חטיבת החדשות דן שילון (עומד) ומגיש משדר הבחירות חיים יבין (מימין) מתבוננים בנתוני פלט המחשב המבשר על ניצחון הליכוד בבחירות וכישלון טוטאלי של המערך . נתוני המחשב המבוססים על "מדגם הטלוויזיה" שהרכיב הסטטיסטיקאי ואיש הסקרים ד"ר חנוך סמית (משמאל) התבררו כמדויקים . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל חטיבת החדשות דאז דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "מצויד בגיבוי המאולץ של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן נכנסתי לחדרי, התיישבתי ליד מכונת כתיבה שלי, והדפסתי במו ידיי את מכתב ההתפטרות שאותו טמנתי בכיסי למקרה שתוצאת מדגם הקלפי תתברר כשגויה. לא רציתי להטיל על ארנון צוקרמן את האחריות לכישלוני אם אכן יהיה זה כישלון . ירדתי לאולפן והוריתי לחיים יבין לנוע קדימה עם תוצאת המדגם המפתיעה. הייתי משוכנע שתוצאת המדגם של הטלוויזיה בפיקוחו של ד"ר חנות סמית אמיתית ונכונה. למדתי את הנושא ביסודיות חודשים ארוכים לפני ליל הבחירות. נשענתי על הניסיון שרכש פיטר סנואו (Peter Snow) הכתב הפוליטי הבריטי של ITN בישראל. פיטר סנואו סייע לי רבות בהכנת מדגם הטלוויזיה הזה. עמירם ניר ז"ל שימש מפיק מִדְגָם הטלוויזיה. סמכתי על עמירם ניר".

shilon 10

טקסט תמונה : ליל הבחירות לכנסת ה- 9 , יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים שעות ספורות לפני סגירת הקלפי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה , דן שילון מנהל חטיבת החדשות , ד"ר חנוך סמית מומחה הסקרים והסטטיסטיקה של הטלוויזיה , והמפיק הראשי של משדר הבחירות אלכס גלעדי מתמוגגים מנחת . הצלחת חיזוי תוצאות של ד"ר חנוך סמית באמצעות הקלפי המדגמי הייתה מדויקת וסנסציונית . (באדיבות ארנון צוקרמן ויוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .                                                                               

yavin 4

טקסט תמונה : יום שלישי – 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . השעה תשע חמישים וחמש בערב . חמש דקות לפני העלייה ל- "אוויר" של משדר הבחירות לכנסת ה- 9 . חיים יבין משמאל (מחובר באוזניה מיוחדת לחדר הבקרה) וחנוך סמית מימין. ברקע , טלפניות המשדר . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התוצאה המרעישה של מִדְגָם הטלוויזיה בראשות ובפיקוחו של חֲנוֹך סְמִית נגדה לחלוטין את תוצאות הסקרים המוקדמים עֶרֶב הבחירות ולכן תפשה את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן מופתע . כמו רבים גם הוא לא האמין לתוצאה הדרמטית בה מפלגות הליכוד וד"ש הביסו בצורה כל כך נחרצת את מפלגת המערך . זה נראה כ- Flop . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן הורה בתחילה לדָן שִילוֹן להשליך את נתוני המִדְגָם לפח . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא הרגיש בטוח ולא סמך על תוצאות מִדְגָם הטלוויזיה שהיה פרויקט ראשוני ועדיין חסר מסורת בתולדות רשות השידור . צריך להדגיש כאן ש- דן שילון הכין היטב את שיעורי הבית שלוֹ . הוא ראה בחֲנוֹך סמית מדען סטטיסטיקה ומתמטיקה ואיש סקרים מהימן ורב ניסיון . הוא האמין בו בכל נפשו . אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן אמר לו דקות אחדות לפני תחילת המִשְדָר הישיר , "זאת המלצתי לזרוק את תוצאות המִדְגָם לפח" , אך דן שילון דחה ללא כל היסוס את ההמלצה של הבוס שלו ויצא לקרב עם הנתונים הסנסציוניים שסיפק לוֹ ד"ר חנוך סמית . דָן שִילוֹן לא התייעץ יותר עם איש לאחר השיחה בתשע ורבע בערב עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , גם לא עם יִצְחָק לִבְנִי שבתוקף תפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ו/או נחשב לעורך הראשי שלה . כמו מצביא שִרְיוֹן וותיק פקד על חַיִים יָבִין את הפקודה שכל טנקיסט מכיר אותה היטב , "נוּעַ , נוּעַ , סוֹף" . בעֶשֶר בערב ביום שלישי – 17 במאי 1977 , שידר חיים יבין בשידור ישיר בטלוויזיה את שלוש המילים המילה האלמותית , "גבירותיי ורבותיי – מהפך !" .

yavin 5

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. השעה עשר בערב . ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל באולפן מונה לחיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ל- "אוויר". מימין, הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית ז"ל בודק שוב ושוב את הנתונים  . בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל, מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין). בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות. כעבור כמה שניות הגה חיים יבין את המשפט האלמותי, "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !" (באדיבות יוסף '"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

פרסום תחזית מִדְגָּם הבחירות לכנסת של חנוך סמית ב- 17 במאי 1977 בשידור ישיר בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה במדינת ישראל והדיוּק הווירטואוזי הִיווּ הצלחה עיתונאית מסחררת וסנסציונית של חטיבת החדשות . הטלוויזיה הישראלית הפכה את פרסום ההצלחה המתמטית של המִדְגָּם לאחד האירועים הבלתי נשכחים הדרמטיים ביותר שהתחוללו בחייה של מדינת ישראל . הן השתקפו היטב ב- Prime time לפני מיליוני צופים מבעד למוניטור הטלוויזיה שעליו היו אחראיים במשותף שני ברי פלוגתה , יצחק לבני וארנון צוקרמן . אבל דן שילון גנב את המלוכה . הוא היה האיש שנטל אחריות אישית והכריע לבדו ועם מצפונו על שידור תוצאות המדגם כמות שהם . מכיוון שהיה לא רק איש מקצוע (מְעוּלֶה) אלא גם איש מוּסָר ישר והגון , השאיר אקדח טעון במשרדו למקרה של "פְלוֹפּ" שבו תוצאות המִדְגַם יכזיבו . הוא כתב מראש עוד באותו ערב את מכתב ההתפטרות שלוֹ מניהול חטיבת החדשות , הכניס אותו לכיס מקטורנו , ועמד להגישו למחרת בבוקר לבוסים שלו במידה ויתברר כי המדגם הכזיב והיה כישלון . המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היו שותפים להחלטת החשיפה של דן שילון אך פרטנרים זוטרים . מקרה חסר תקדים בתולדות רשות השידור .

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא זוכר את הדברים בצורה קצת שונה בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ארנון צוקרמן בא אלי עם הנתונים המדהימים של תוצאות מדגם הטלוויזיה שנעשה ע"י הסטטיסטיקן חנוך סמית , ושאל אותי , "מה עושים עם זה…?" . נתתי לו תשובה חיובית . אישרתי לוֹ לפרסם את תוצאות המדגם . נגולה לי אבן גדולה מהלב לאחר שהוברר כי תוצאות המדגם היו מדויקות ביותר" .

דן שילון מוסיף בעת שיחות התחקיר עמי : "לא הייתי נוכח בשיחתו של ארנון צוקרמן עם יצחק לבני שהתרחשה כנראה לאחר שיצאתי מחדרו של מנהל הטלוויזיה. אינני יודע מה נאמר שם. את מכתב ההתפטרות שלי במקרה של "פְלוֹפ" הוצאתי בסופו של דבר מכיסי והשמדתי אותו למחרת לפני ישיבת הבוקר" .

ד"ר חנוך סמית קנה את עולמו ב- 17 במאי 1977 . חנוך סמית יליד ארה"ב נחשב לבר סמכה מספר אחת בארץ בסטטיסטיקה וסקרים . הוא היה בקי בתחום ובעל ניסיון ושירת את הטלוויזיה הישראלית בסיקור הבחירות לכנסת ה- 8  ב- 31 בדצמבר 1973 . זה היה בראשית כהונתו של ארנון צוקרמן ואז עוד טרם נערך מדגם קלפיות של הטלוויזיה . מנהל החדשות ב- דצמבר 1973 היה מר צבי גיל . ב- 1977 זכר דן שילון את פועלו של ד"ר חנוך סמית ארבע שנים קודם לכן . יחדיו הגו את רעיון המִדְגָם וייבאו אותו ארצה מחברת הטלוויזיה הבריטית ITV וסוכנות הצילום ITN . חיים יבין אמר "מהפך" אבל הצלחת השידור ב- 17 במאי 1977 שייכת ללא כל ספק למנהל החדשות דן שילון , מתכנן ועורך בעל שיעור קומה ולמפיק שלו אלכס גלעדי .

zvi gil 1

טקסט תמונה : קיץ 1973 . צבי גיל מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית בשנים 1974 – 1971 . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

shilon 11

טקסט תמונה :  נובמבר 1974 . מנהל חטיבת החדשות דן שילון הצטיין בארבעת התחומים של תעשיית טלוויזיה : תכנון , הפקה , עריכה , ושידור  . משדר הבחירות של 1973 שהופק ע"י צבי גיל נראה כמשדר לילדים בהשוואה להפקה הווירטואוזית של דן שילון . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aloni 1

טקסט תמונה : 31 בדצמבר 1973 . אולפן החדשות של הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים ירושלים טרם עידן המדגמים . מנהל חטיבת החדשות צבי גיל מינה את יאיר אלוני (במרכז) וד"ר חנוך סמית להוביל את משדר הבחירות לכנסת ה- 8 . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

aloni 2

טקסט תמונה : 31 בדצמבר 1973 . מגיש הטלוויזיה יאיר אלוני מציג את תחזית תוצאות הבחירות לכנסת ה- 8 כפי שחזה אותן ד"ר חנוך סמית . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בשעה עֶשֶר בערב של יום שלישי – 17 במאי 1979 הכריז חיים יבין עם פתיחת משדר הבחירות הארוך (בן תריסר שעות רצופות שנמשך עד שמונה בבור למחרת) את הכרזתו הבלתי נשכחת , "גבירותיי ורבותיי – מהפך" . הסלוגן הזה סִימֵן באופן אירוני למדי את המהפך הפוליטי העתידי שנרקם כעבור שנתיים גם ברשות השידור . כל שלטון המתין לשעת הכושר כדי להפקיד בידי נאמנו את רשות השידור . במובן הזה ממשלת מנחם בגין לא הייתה שונה במאום מ- ממשלות יצחק רבין , גולדה מאיר , ולוי אשכול . היא עשתה זאת אומנם באיחור אך דאגה להציב בראש רשות השידור את היו"ר פרופסור ראובן ירון ז"ל ואת המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ז"ל .

ב- 1 באפריל 1979 הודח יִצְחָק לִבְנִי ממִשְרָת המנהל הכללי של רשות השידור או במילים אחרות כהונתו הסתיימה ולא הוארכה. הממשלה מינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור. לפתע התברר כי לארנון צוקרמן אין שום סיכוי . בקיץ 1979 סילק יוסף "טומי" לפיד את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית. משהודח מנהלם הנערץ מצאה השלישייה האמיצה דן שילון, מוטי קירשנבאום , ואלכס גלעדי את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד המדיח . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד לכישלון . אולי מראש . השלושה לא שידרו על אותו הגל של המנכ"ל החדש . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 שהיה עיתונאי מחונן ב- "מעריב" ופיגורה תקשורתית בעלת עוצמה ומוכשרת בפני עצמה אך מעולם לא ניהל רשת שידור , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את המוסד בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה מפני ש- דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום היו האנשים שבנו את יסודות הבית ועכשיו נטשו אותו . שלושתם היו מוכשרים ועלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על המנכ"ל החדש חסר הניסיון אך היו נחותים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד היררכי וכל השלושה הובסו בזה אחר זה במאבקם נגד יוסף "טומי" לפיד ז"ל . לוּלֵא פרשו ממנה נכון היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוסף "טומי" לפיד עצמו אולי מבלי שהיה מודע לכך . בלעדיהם וללא ארנון צוקרמן קטנו סיכוייו להצליח בתפקידו ולשַגְשֵג .

יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן וגם את המנכ"ל שהחליף אותו יוסף "טומי" לפיד ז"ל . כך התנסח בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית . אני עזבתי והוא בא . אבל את אותו הדבר ניתן לומר על התקופה בה החלפתי את מנכ"ל רשות השידור . זה היה ב- 1 באפריל 1974. איש לא תדרך אותי גם לא שמואל אלמוג עצמו. הוא עזב ולא סייע לי להתאקלם. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת וממושמעת מאוד. רוחמה איילון הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את יוסף "טומי" לפיד לתפקידו. כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת. שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, רק בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית . היא הכניסה אותי לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 הייתה הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את הפיקוד על רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור.

מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל. אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל טלוויזיה בשלוש שנים נוספות 1979- 1976 מפני שחשבתי שהוא ראוי לתפקיד רב האחריות הזה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה בימינו מהפכת שידור ענקית לטובה. בימינו הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision song contest) במארס 1979. וגם את הפקות הספורט הבינלאומיות של כיסוי גביע העולם בכדורגל במערב גרמניה 1974 , סיקור משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בסתיו 1974, כיסוי אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976, וגם כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. ולא לשכוח ששלחנו לכל המקומות המרוחקים האלה צוותי שידור שלנו. אני הייתה זה שביטל את פסטיבל הזמר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו – וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר. הצלחנו להכניס לטלוויזיה הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוסין, תוכנית הריאיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה – נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות. בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה" של THAMES הבריטית. וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה.

אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ריאיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה. מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. הדברור הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית. לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש גם הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא . כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא . בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור.

ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי ואמר לי. "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדִבְרוּר. אני מאוכזב ממך". שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה, וכך נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979. רציתי מאוד להמשיך בכהונה נוספת כמנכ"ל רשות השידור אך הפוליטיקאים מהימין לא רצו. הם ביקשו להציב מישהו משלהם" .

lapid 1

טקסט תמונה : שנת 1961 . יוסף "טומי" לפיד ז"ל עיתונאי צעיר בן  29  ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן . עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשתות טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 . טומי לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה לא רק חסר ניסיון אלמנטרי בניהול רשת שידור אלא הביא עִמו גם דעות קדומות .  מרדכי "מוטי" קירשנבאום אמר עליו : "הוא ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע להרכיבה מחדש". (לע"מ תמורת תשלום).

[1] על פי עדותו האישית של מנכ"ל רשות השידור לשעבר יצחק לבני .

[2] הטלוויזיה המצרית כמו רשות השידור הישראלית הייתה גם היא חברה מלאה באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

ד. מוצ"ש – 31 במארס 1979. ה- "ארו – וויזיון" תחרות השירים האירופית (Eurovision Song Contest) מתקיימת בבנייני האומה בירושלים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משמשת Host broadcaster בראשות המפיק אלכס גלעדי יבד"ל והבימאי יוסי צמח ז"ל ומפיקה את סיגנל השידור הבינלאומי לכל רחבי אירופה לתפארת מדינת ישראל והטלוויזיה הישראלית הציבורית. 

בינואר 1979 מינה ארנון צוקרמן את מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי להפיק את שידור "הארוֹ -ויזיון" (תחרות השירים האירופית) שעמדה להיערך במוצ"ש – 31 מארס 1979 לראשונה בישראל בבנייני האומה בירושלים . יוסי צמח קר הרוח והמדויק נבחר להיות בימאי האירוע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית זכתה באירוח הארו- וויזיון ב- 1979 בירושלים בשל ניצחונו של הזמר יזהר כהן עם השיר "אָ – בָּ – נִי – בִּי" בארו – וויזיון הקודם ב- 1978 בפאריס . מפיקים נוספים לטשו את עיניהם אל התפקיד הבכיר ביניהם חיים מלובן ז"ל ואהרון "ארהל'ה" גולדפינגר יבד"ל אבל אלכס גלעדי זכה במינוי בקלות ללא קרב . הוא היה לא רק מפיק הטלוויזיה הטוב בארץ . הוא השתייך לשורה הראשונה של הטובים בעולם . צריך להבין שאלכס גלעדי היה מפיק טלוויזיה חדשני בעל אין סוף רעיונות ויוזמות פוריות שנשענו על הבנה מעמיקה בעיתונאות ובטכנולוגיה הייחודית של הטלוויזיה . מהיבט טלוויזיוני הוא פשוט היה איש אשכולות . כתב ושדר , וגם בעל עיני נֵץ של בימאי טלוויזיה . אלכס גלעדי הוא אחד מאנשי הטלוויזיה המוכשרים ביותר שפגשתי מעודי בארץ ובחו"ל . אתו אתה לא יכול להפסיד במלחמות . הדבר לא נעלם מעיניו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . הוא זכר את שתי ההפקות הגרנדיוזיות (במונחים ישראליים) שתכנן וניהל אלכס גלעדי בהצלחה גדולה , את זאת של הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 ואת הבאה אחריה שעסקה בביקור בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 22 – 19 בנובמבר 1977 . איכויות ורמות ההפקה והשידור הישיר שהציגו המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח במוצ"ש – 31 במארס 1979 בתחרות הארו – וויזיון התקבלו בהערכה גדולה ע"י מומחי איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ובראשם פרנק נף .
ארנון צוקרמן הטיל על יצחק "צחי" שמעוני ז"ל להקים את Operation Group של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת מבצע הסיקור הישיר הגדול של תחרות הארו – וויזיון האירופית בבנייני האומה בירושלים במוצ"ש – 31 במארס 1979 . האירוע הועבר בשידור ישיר בארץ ובכל מדינות מערב אירופה . הרוח החיה בצוות בן 200 (מאתיים) עובדים היה מטבע הדברים המפיק אלכס גלעדי . הוא היה באמת כל יכול . לטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היו בימים ההם של 1979 ניידת שידור בצבע רק את ניידת ה- OB בשחור / לבן בפיקוחם של אלי קובו ועודד כהן . ארנון צוקרמן הורה לשכור את ניידת השידור בצבע של מט"ח (מרכז לטכנולוגיה חינוכית) בראשות ה- Supervisor שלה מאיר בן ארי . אלכס גלעדי זוכר היטב בעת שיחות התחקיר שלי עמו את הימים ההם כלהלן : "לא השתמשנו בניידת שידור מכיוון שהמקום סביב בנייני האומה בירושלים היה צר מלהכיל את הניידת הגדולה על מנת לבצע עבודה טובה . הוצאנו את הקרביים מהניידת ופרסנו אותם בקומה השנייה בבנייני האומה . למעשה הקמנו חדר בקרה שלם בבנייני האומה . הקרביים האלה היו של הטלוויזיה החינוכית . ה-supervisor של מט"ח היה מאיר בן ארי" . ארנון צוקרמן יבל"א ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היו ברי מזל משום שאת צוות ההפקה המיוחד של האירוע היוקרתי הנהיגה שלישייה עתירת ניסיון : אלכס גלעדי יבל"א , יוסי מצח ז"ל , ומאיר בן ארי יבד"ל .

alex 1

טקסט תמונה : שנת 1979 . מר אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה (מימין) וארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב הפקת השידור הישיר הבינלאומי של תחרות שירי הארו – וויזיון במוצ"ש – 31 במארס 1979 מבנייני האומה בירושלים . השידור הישיר הועבר לכל בית בישראל וגם לאירופה וזכה לשבחים רבים . בתחרות ניצחה הזמרת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" . גלי עטרי ניצחה ואלכס גלעדי ויוסי צמח זכו במדליות הזהב. אירופה כולה יצאה מגדרה נוכח ההפקה והבימוי המעולה . (באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) . 
באותו הערב ההוא של מוצ"ש – 31 במארס 1979 ישב יוסף "טומי" לפיד ז"ל מנכ"ל רשות השידור המיועד ביציע הכבוד בבנייני האומה בירושלים כאורחו של מר יצחק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור היוצֵא . והוא חָזָה יחד עם מארחו בניצחונה הסנסציוני של הזמרת גָלִי עטָרִי ולהקתה "חלב ודבש" עם השיר "הללויה" בתחרות הזֶמֶר האירופית השנתית היוקרתית והפופולרית המכונה ה- "ארו – ויזיון" (Eurovision Song Contest ) . את מילות השיר כתבה גב' שִמְרִית אוֹר ואת המוסיקה הלחין קוֹבִּי אוֹשְרָת . גלי עטרי היפה וזמרת מקסימה ולהקתה "חלב ודבש" הקדימו 22 מדינות אירופיות . הדקורציה הנאה שעִיצֵב איש שירותי אומנות ותפאורן הטלוויזיה הישראלית הציבורית דוב בן – דוד על בימת התחרות בבנייני האומה השלימה תצוגה טלוויזיונית מרשימה עמוסת צפייה ורייטינג באירופה וגם בישראל .הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר את תחרות ה- "ארו – וויזיון" בארץ וגם לעשרות מיליוני צופים באירופה . אלכס גלעדי היה המפיק הראשי של האירוע ויוסי צמח הבימאי שלוֹ. צֶמֶד המנחים היו ירדנה ארזי ודניאל פאר . מקומו של דניאל פאר היה מובטח מראש . הוא היה מנחה הטלוויזיה הטוב ביותר בימים ההם , וודאי בעסקי בידור , רהוט דיבור , ובעל חזות נעימה ואמינה . ירדנה ארזי הזמרת הנאה בעלת המראה המיוחד אך חסרת הניסיון בהנחיה של אירוע בידור גדול ממדים הוצבה ע"י המפיק הראשי אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח כמנחה לצדו של דניאל פאר ועל חשבונה של רבקה מיכאלי . היו שמועות שהמפיק שָי נֶשֶר הוא ששכנע את אלכס גלעדי להציב את גב' ארזי בפסגת הבידור הישראלי והאירופי . רבקה מיכאלי ראתה את עצמה כמועמדת וודאית לתפקיד יחדיו עם דניאל פאר אך נדחתה . היא נעלבה עד עמקי נשמתה . השידור הישיר של  ה- "ארו – וויזיון" בטלוויזיה המונופוליסטית גרף בישראל רייטינג שהתקרב ל-  % 100 .
alex 2
טקסט תמונה :  מוצ"ש – 31 במארס 1979 . בנייני האומה בירושלים . הצמד הרהוט בעל החזות המרשימה , גב' ירדנה ארזי  ומר דניאל פאר , מנחים את תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision Song Contest) . טביעת עין ובחירה מצוינת של המפיק אלכס גלעדי והבימאי יוסי צמח ז"ל . בתחרות הפופולרית זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה 'חלב ודבש' . (לע"מ תמורת תשלום) .
מוצ"ש – 31 במרס 1979 היו השעות האחרונות של יצחק לִבְנִי ברשות השידור . בתוך רגעים ספורים ייתמו חמש שנות כהונתו . כמנכ"ל הרשות הספיק עוד לחזוֹת בשידור הישיר של ה- "ארו – וויזיון" אחת מפסגות ההפקה הגבוהות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בימים ההם , אך יצחק לִבְנִי כמו יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה מעין אורח כבוד במבצע השידור הישיר הענק . יצחק לבני כיהן אומנם בתפקיד הרָם של מנכ"ל רשות השידור אך לא היה מעורב מבצעית בהפקה הטלוויזיונית המורכבת והיקרה . כבר נאמר כאן כי ארנון צוּקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979- 1973 הִיוָוה יריב מַר ועיקש למנכ"ל הפורש בדרך המנהיגות שלוֹ את השידור הציבורי ודחק משם את רגליו של יצחק לבני . דלתות בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים היו כמו נְעוּלוֹת בפני יצחק לבני. ארנון צוקרמן סגר אותן ולא אִפְשֵר למנכ"ל שלו להתערב יותר מידי בענייני הטלוויזיה. תופעה מדהימה חסרת תקדים . לכולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור היה ידוע הסוד הגלוי כי היחסים בין יצחק לבני לארנון צוקרמן הם רעועים ורופפים בלשון המעטה . או אם תרצו מתוחים . הם לא דיברו איש עם רעהו .למחרת יום ראשון – 1 באפריל 1979 ירש יוסף "טומי" לפיד ז"ל את יצחק לִבְנִי בתפקידו . אין לדעת על מה דיברו השניים המנכ"ל היוצא וזה הנכנס עֶרֶב קודם לכן בין שיר אחד למִשנהו ב- ארו – וויזיון אך אחד הדברים הראשונים שעשה יוסף "טומי" לפיד ז"ל כמנכ"ל רשות השידור החדש היה להַדִיח ולסַלֵק מניהול הטלוויזיה את ארנון צוקרמן הכריזמטי בתום שתי קדנציות ושֵש שנות ניהול מוצלחות . הדבר נעשה למורת רוחם של כל עובדי הטלוויזיה מגדול עד קטן . ארנון צוקרמן זכה במכרז מנהל הטלוויזיה ב- 2 באוגוסט 1973 בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז שמואל אלמוג . עכשיו בקיץ 1979 כשהיה בשיאוֹ הוּדַח . או אם לנקוט בשפה עדינה יותר כהונתו השלישית לא הוארכה והוא הלך הביתה .מדינת ישראל עצרה את נשימתה בשעה שגלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" הביאו בשידור ישיר בטלוויזיה כבוד   ופרסום עצום לאזרחיה . הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל חשף ברוב פאר והדר בפני עשרות מיליוני צופים באירופה את הזמרת היפה והמוכשרת אחותם של השחקנית יוֹנָה עטרי ושדרנית הרדיו שוֹש עטרי , והציב את עצמו על מפת הטלוויזיה הבינלאומית . אין זאת כי מאחורי ההצלחה הכבירה ניצבו כמה אנשים ששמם כבר הלך לפניהם , הבימאי יוסי צמח , המפיק אלכס גלעדי , והתפאורן דוֹב בֵּן דָוִד .הטלוויזיה הישראלית הציבורית שימשה לראשונה בתולדותיה Host broadcaster בינלאומי של אירוע נוצץ ופופולרי ועתיר רייטינג מאין כמוהו . ארנון צוקרמן ואנשיו היו המשדרים הבלעדיים של תחרות השירים הפופולרית וסיפקו סיגנל השידור איכותי ויפהפה מירושלים לכל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU הפזורות ברחבי אירופה המערבית . זאת הייתה הפקה למופת שזכתה לשבחים רבים מכל עבר עליה ניצח בכשרון רָב אלכס גלעדי . מכל מפיקי תוכניות הבידור בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ולא היו חסרים כאלה שלטשו עין לתפקיד , ביניהם מפיקים וותיקים כמו ארהל'ה גולדפינגר וחיים מְלוּבַּן , בחרו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן וראש צוות המבצע יצחק "צחי" שמעוני ז"ל דווקא באיש הספורט אלכס גלעדי להפיק ולנַהֵל עבורם את השידור הבינלאומי היקר ועתיר הרייטינג . אלכס גלעדי היה הטוב ביותר . חד משמעית .
ראש ממשלת ישראל מנחם בגין אישר את מינויו הנכבד של יוסף "טומי" לפיד למשרה הרמה ושר החינוך זבולון המר היה הראשון לבשֵר לוֹ כי נבחר להיות מנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים עד אפריל 1984 . מייד לאחר ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" וויתר יוסף "טומי" לפיד סופית על זכותה של רשות השידור לארח בפעם השנייה ברציפות בירושלים במארס 1980 את התחרות היוקרתית הבאה של ה- "אֶרוֹ-וִויזְיוֹן" . יוסף "טומי" לפיד נימק זאת מסיבות כלכליות . עלות ההפקה הבינלאומית של תחרות שירי ה- "ארו-וויזיון" ע"י רשות השידור נאמדה במיליון וחצי דולר . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד הוציא את האירוע היקר מרפרטואר ההפקות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .הקהילה האירופית אימצה נוהג נחמד והגיוני . הזמר או הזמרת ו/או הלהקות המנצחות בתחרות השירים האירופית , ה- אֶרוֹ – וִויזְיוֹן , אחת מתוכניות הבידור הנִצפות ביותר בישראל ובאירופה , מעניקים לרשת השידור הממלכתית של אותה המדינה את הכבוד והזכות לארח את התחרות הבאה ולהפיק אותה . ניצחונו של יזהר כהן "בארו-וויזיון" שהתקיים בפאריס במוצאי חג הפסח תשל"ח , שבת – 22 באפריל 1978 , עם השיר שכתב אהוד מנור , "אָ – בָּ – נִי – בִּי" . הזכייה הישראלית רבת המוניטין ההיא הקנתה לרשות השידור את זכות האירוח של הפקת תחרות שירי ה – "ארו-וויזיון" (Eurovision Song Contest) של 1979 . משזכתה גלי עטרי במקום הראשון מיהר יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל הטירון להתבטא אז בהומור המריר שלו , "גלי עטרי היא זמרת  נ-ה-ד-ר-ת  אבל למה הייתה צריכה לזכות דווקא במקום הראשון , גם המקום השֵני הוא מספיק מכובד" , והוסיף , "ניצחונה של גלי עטרי מהווה נֶטֶל כספי כבד מידי על רשות השידור ואנחנו לא תפיק את הארו- וויזיון הבא" . מנכ"ל רשות השידור החדש מחל על הזכות והכבוד לארח ולהפיק את תחרות השירים בנימוק שאין לו כסף למותרות כאלה . הוא וויתר . תחרות שירי הארו-וויזיון Eurovision Song Contest) ) של 1980 לא התקיימה בישראל . זאת הייתה אִיוֶולֶת מקצועית של מנכ"ל טירון שוויתר .יוסף "טומי" לפיד היה פובליציסט נודע בעיתונו "מעריב" אך חסר כל רקע וניסיון ניהולי של רשות שידור ציבורית הכוללת בתוכה אלפי עובדים ומורכבת משתי רשתות טלוויזיה בעִברית ועַרבית ושתי רשתות רדיו בעִברית ועַרבית .alex 3טקסט תמונה : 31 במארס 1979 . בנייני האומה בירושלים . תחרות שירי הארו- וויזיון (Eurovision) האירופית . ברקע נראית הדקורציה היפה והאדיטוריאלית של דוב בן דוד תפאורן הטלוויזיה הישראלית .  (לע"מ תמורת תשלום) .גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" זכו במקום הראשון עם שירם הבלתי נשכח "הללויה" וסיבכו את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . תחרות שירי ה- "אֶרוֹ – וִויזְיוֹן" (Eurovision Song Contest) הוא אירוע טלוויזיוני בּידוּרי אירופי חד שנתי אפוף יוקרה ועתיר צפייה המנוהל ע"י מרכז ה- EBU ממקום מושבו בג'נבה. מבקרי תרבות רבים שוללים את תחרות השירים ה- "שמאלצית" הזאת על פי דעתם המלומדת אך אין בכוח עטם להסיט את הצופים מהמרקע . הטלוויזיה הישראלית שותפה ל- "אֶרוֹ- וִויזְיוֹן" מכוח חברותה באיגוד השידור האירופי . ביום שידור התחרות היא חוגגת . עוד מקדמת דנה , מימי שנת 1973 בו נטלה חלק בתחרות הזמרת חנה צח , הלא היא "אִילָנִית" . היא ייצגה את המדינה לראשונה בשנה היא עם שירה "אֵי שָם" וזכתה במקום הרביעי מתוך 17 מדינות . אִילָנִית ורשות השידור יצרו את מסורת ההשתתפות הרצופה . רשות השידור בהנהגתו של יצחק לבני קבעה את הסלוגן , "לא חשוב הניצחון – חשובה ההשתתפות , והרייטינג חשוב משניהם" . ב- 1974 זכתה להקת "כָּוֶורֶת" במקום השביעי , ואח"כ נטלו חלק בתחרות שלמה ארצי , להקת "שוקולד מנטה מסטיק" , ושוב אִילָנִית ב- 1977 עם שירה , "אהבה היא שיר לשניים" . 1978 הייתה שנת השיא . יזהר כהן ולהקת "אלפא ביתא" זכו במקום הראשון עם השיר "אָ-בָּ-נִי-בִּי" שכתב אהוד מנור והלחינה נוּרִית הִירְש . תחרות השירים האירופית הזאת קנתה לה אחיזה איתנה בישראל . לפחות מן ההיבט הזה אין שונה עם הסֶפֶר הנבחר היושב בציון בטעמו מעמי אירופה . יצחק לבני בעל ניסיון עיתונאי עצום , לשעבר עורך שבועון צה"ל "במחנה" ומנהל תחנת הרדיו של 'גלי צה"ל' , ועכשיו מנכ"ל רשות השידור היה בעל טביעת עין טלוויזיונית ואדריכל ההשתתפות בתחרות השירים . זה השתלם לשידור הציבורי . הצפייה בתחרות השירים האירופית בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית הייתה גבוהה ביותר וגרפה רייטינג מזהיר . לִבְנִי גרס שרשות השידור איננה צריכה להיות רצינית וכבדה בכל עת ומותר לה לעסוק מפעם לפעם בבידור קל .livni 1טקסט תמונה :  שנות ה- 60 של המאה הקודמת . יצחק לבני (ממושקף משמאל) עורך "במחנה" מראיין את הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין . (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .
את יוסף "טומי" לפיד המנכ"ל החדש של רשות השידור לא עניינה דעתו של משלם האגרה הנוגעת לתחרות השירים . הוא ראה ב- "ארו-וויזיון" אירוע גרנדיוֹזי ובּומבַּסטי , וגם יָקָר מידי . תוכן שידור שלא התאים על פי שיקול דעתו לצורכי השעה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . סדרי העדיפויות של יוסף "טומי" לפיד ז"ל ברשות השידור שאותה קיבל לנהל היו שונים מאלה של יצחק לבני לפחות בעניין אירוח ה- אֶרוֹ -ו ויזיון . "יש דברים חשובים יותר לשפוך עליהם את הכסף מאשר תחרות שירים" , חשב , וכך גם אמר יוסף "טומי" לפיד . בחלק מהכסף שחסך ביקש להמיר את שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור / לבן לצבע , מהלך טכנולוגי יקר . יוסף "טומי" לפיד ז"ל היה המנכ"ל הראשון בהיסטוריה של רשות השידור ובתולדות איגוד השידור האירופי (EBU) שוויתר מרצונו על זכות האירוח של תחרות שירי האֶרוֹ – וויזיון במדינתו למגנת לִבָּם של עובדיו . יוסף "טומי" לפיד יכול היה אם רק רצה למצוא פתרונות כספיים עקיפים כדי למַמֵן את ההפקה היקרה כמו למשל באמצעות גיוס שקופיות חסות . פטנט פרסומי שקנה לו אחיזה איתנה בשידורי הטלוויזיה שנה אחת אח"כ ב- 1981 .
היועץ המשפטי לממשלה התיר בשנת 1980 לרשות השידור והטלוויזיה הציבורית לשדר שקופיות חסות של חברות מסחריות בנימוק כי הן אינן "שידורי פרסומת מסחרית" במובן המקובל של המילה . חוק רשות השידור איננו מתיר אומנם שידורי פרסומת אך מכיוון שלא חל על שידור שקופיות חסות , נפתחה אופציה כלכלית – כספית חדשה . הייתה לו לפתע משמעות מרחיקת לכת . ההסבר המתוחכם והחמקמק המאשר שימוש בשקופיות חסות קובע כי לא הפרסומת המסחרית אסורה אלא השידור שלה והיות ושקופיות החסות אינן שידור על פי ההגדרה הטכנית המקצועית הטלוויזיונית , הרי שלרשות מותר להקרין אותן . כמנווט שידורי הספורט במשך שנות דוֹר בטלוויזיה הציבורית הענייה באופן כרוני ניצלתי באופן אישי היטב את הפִּרְצָה המסחרית הזאת בעֵת הפקות השידורים הישירים של אירועי הספורט הבינלאומיים הגדולים והיקרים .  בתקופה שקדמה להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 ניהלתי בשמו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל כמה מו"מ , בסופם ערכתי עסקה ענקית חסרת תקדים של שידור שקופיות חסות עם מר אמנון דיק מנכ"ל שלוחת חברת המשקאות "קוקה קולה" בישראל . סוכם בינינו כי "קוקה קולה" תשלם לרשות השידור סכום של 300000 (שלוש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת שְלוֹש מֵאוֹת שקופיות חסות של החברה במשך שישה עשר ימי השידורים האולימפיים . 1000 (אֶלֶף) דולר דמי כניסה אחת . זה היה הוֹן עצום בימים ההם , מחלקת הספורט שידרה 115 שעות מאולימפיאדת לוס אנג'לס 84' . פירושו של דבר כי בכל שעת שידור הוקרנו בממוצע שלוש שקופיות חסות לפרק זמן של כ- 10 (עשר) שניות כל אחת . ב- 16 ימי השידורים האולימפיים נחשפה "קוקה קולה" לציבור הצופים במשך 3000 שניות (50 דקות) . המו"מ המהיר והמוצלח עם אמנון דיק התאפשר גם בגלל הסיבה שחברת "קוקה קולה" העולמית הייתה הספונסר (Sponsor) הרשמי בעצמה של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 84' .
לא חסרות דוגמאות הדנות במימון שידורי הספורט היקרים בשידור הציבורי באמצעות שקופיות חסות. לקראת שידורי מונדיאל הכדורגל של ארה"ב 94' חתמנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי על חוזה חסות משותף עם מר אריה זייף יו"ר מועצת ההימורים והטוֹטוֹ ומר עופר נִימרוֹדִי מו"ל "מעריב" על סכום של 1.000000 (מיליון) דולר תמורת שידורן של 1000 שקופיות חסות . חטיבת הספורט שידרה ממונדיאל ארה"ב 94' כ- 120 (מאה ועשרים) שעות שידורים ישירים ותקצירים ובכל שעת שידור נחשפו הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כשמונה פעמים לציבור הצופים . באותה תקופה השתמשנו לא רק בהקרנת שקופיות חסות המכסות את מלוא ה- Frame של מרקע הטלוויזיה אלא גם במה שנקרא בעגת הטלוויזיה השטת הפרסומות של הטוֹטוֹ ו- "מעריב" כמו בשיט צוללות בתחתית המסך במהירות איטית משמאל לימין . הדבר ניתן לעשות באמצעות ה- Character generator  תוך כדי השידורים הישירים עצמם .
טֶרֶם המאבק הגדול והיוקרתי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 נגד ערוץ 5 הנוגע לשידורים הישירים של משחקי ה- Final four בכדורסל ב- סלוניקי 2000 , ניהלתי מו"מ סודי עם מר קובי בן – גור יו"ר דירקטוריון חברת 'פֶּלֶא פוֹן' של "בֶּזֶק" בדבר הענקת סכום של    250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורן של שקופיות חסות של החברה על מרקע הטלוויזיה הציבורית . הכסף נועד לשפר את התשתית הטכנולוגית שלנו בסלוניקי 2000 שעלותה הייתה רבה . בלעדי הטכנולוגיה החדשנית הזאת לא היינו אנחנו בשידור הציבורי העני מסוגלים למלא את המשימה באיכות הנדרשת . מחשש להדלפה היה רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן שותף לסוד המו"מ שלי . לא דיווחנו על כך למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וודאי לא לסמנכ"ל הכספים שלוֹ מוטי לוי . בסופו של דבר זאת הייתה הצלחה ענקית לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וחברת "פלא פון" כאחת . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה שוֹק על ירך את ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר . מדד הרייטינג הרשמי של חברת "טֶלֶה- גָאל" בראשותו של ד"ר אוֹרֶן טוֹקָאטְלִי העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מנת מִדְרוּג נפלאה של % 30 ורק % 6 לערוץ 5 בכבלים . חברת "פלא פון" זכתה לחשיפה טלוויזיונית ציבורית נאה והטלוויזיה בחשבון דולרים לא מבוטל וביוקרה ומוניטין .
yoash 13טקסט מסמך : 11 במאי 2000 . המסמך של חברת "פלא פון" לטלוויזיה הישראלית הציבורית מעיד על שביעות רצון משיתוף הפעולה בין שני הגופים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
הבה אחזור ליוסף "טומי" לפיד ז"ל באפריל 1980 . תפקידו של מנכ"ל רשות השידור היה להרחיק לכת במחשבת הניהול והנהגת המדיה , אך מי ברשות השידור הגה וחשב אז על הפטנט וההברקה הזאת של חסויות . תחרות שירי הארו – וויזיון (Eurovision) של שנת 1980 הייתה ללא ספק החמצה של רשות השידור לא מרוע לב אלא מחוסר ידע בניהול .ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני מי שהיה מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 בביתו בהרצליה פיתוח לצורך כתיבת הספר . יצחק לבני זוכר כלהלן באת שיחות התחקיר עמי : "כמה חודשים לאחר המהפך הפוליטי ב- 17 במאי 1977 בו עלו מנחם בגין והליכוד לשלטון, צִלצֵל אלי שמחה ארליך שַר האוצר החדש ואמר לי במפתיע במבטא הפולני שכה אִפיין אותו, "יצחק לבני אני יודע שאתה לא נמנה על כוחותינו" , הוא התכוון לכך שאני כמנכ"ל רשות השידור הייתי מינוי של שמעון פרס, אך הציע לי סכום של 5.000000 (חמישה מיליון) דולר לצורך קניית ציוד טכנולוגי חדיש לטלוויזיה, והוסיף, "תביא תוכנית טובה ואני אאשר אותה". זה היה ממון רָב בתקופה ההיא והוא הוצע לי ע"י שַר האוצר של מדינת ישראל בנוסף לתקציב השנתי של רשות השידור. מאוד הערכתי את הצעתו של שר האוצר שמחה ארליך. רשות השידור סבלה תמיד מבעיות תקציביות קשות. נסעתי בעצמי עם משלחת קטנה לארה"ב כדי לקנות את ציוד הטלוויזיה החדש. בדרכי לארה"ב התעכבתי בפאריס ונכחתי בתחרות הזֶמֶר האירופית של שירי הארו- וויזיון. הארו- וויזיון שודר ישיר על ידינו בטלוויזיה הישראלית אך בשָחוֹר/לָבָן. זה היה בחג הפסח במוצ"ש – 22 באפריל 1978 והזמר יזהר כהן והשיר שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש  'אָ- בָּ- נִי- בִּי'  זכו במקום הראשון.בעקבות הזכייה נקבע כי תחרות שירי הארו- וויזיון של 1979 תתקיים בירושלים . אנשי ה- EBU ששהו בפאריס התעניינו לדעת אצלי ושאלו עוד באותו ערב, האם נוכל להרים הפקה בסדר גודל כזה, ובצֶבַע. הם ידעו שאנחנו עדיין משדרים בשָחוֹר/לָבָן. השבתי להם בו במקום תשובה חיובית, "אנחנו נשדר את הארו- וויזיון ונרים הפקה לתפארת ובצבע". מעולם לא עלה בדעתי לוותר על מבצע תרבותי עתיר רייטינג שכזה. הפקת הארו- וויזיון היא בעיניי משימת שידור מובהקת של הרשות הממלכתית".
livni 2טקסט תמונה :  זהו יצחק לבני , איש הספר ואדם רחב אופקים , שראה את תפקידה של רשות השידור הציבורית בצורה שונה מיורשו יוסף "טומי" לפיד ז"ל , אך זמנו עבר . (באדיבות יצחק לבני . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 
יצחק לבני מתבונן בי ומוסיף כלהלן : "בחצות של מוצ"ש – 31 במארס 1979, ממש באותם הרגעים בהם הסתיים תפקידי כמנכ"ל רשות השידור, הענקתי בבנייני האומה בירושלים את פרס הארו – וויזיון לזמרת המנצחת גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש". זה היה הניצחון השני ברציפות של ישראל. עיתונאים רבים חפצו לדעת ושאלו אותי האם גם בשנה הבאה תיטול רשות השידור הישראלית  על עצמה את הפקת הטלוויזיה של תחרות שירי הארו- וויזיון ב- 1980. השבתי להם מייד ב "כן" החלטי. פתאום מישהו הזיז אותי הצידה. זה היה יוסף "טומי" לפיד. "אני עכשיו מנכ"ל רשות השידור ולא יצחק לבני", הודיע לשואלים, ואמר, "כן, הארו- וויזיון הבא ייערך גם כן בירושלים". אח"כ טומי לפיד  התחרט . אני לא הייתי מעיז לפספס את הפקת הארו – וויזיון. הערכתי את טומי לפיד אך במקרה הזה הוא עשה שגיאה גדולה בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור".lapid 2טקסט תמונה : ספטמבר 1979 . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בן 47 (במרכז) חודשים ספורים לאחר שהתמנה לתפקיד הרם . הוא דחה מכל וכל ב- 1979 את הרעיון לארח שוב את תחרות הזמר האירופית היוקרתית ה- "ארו- וויזיון" (Eurovision) ב- 1980 בירושלים בעקבות ניצחונה של גלי עטרי ולהקתה "חלב ודבש" . "ראיתי בכך מבצע טלוויזיוני יקר ומיותר מפני שלטלוויזיה הישראלית הציבורית נכונו משימות חשובות הרבה יותר מסיקור ה- ארו – וויזיון הבא" , כפי שאמר לי בשיחות התחקיר עמו ב- 2004 כשכיהן כשר המשפטים וסגן ראש הממשלה וראש מפלגת "שינוי" בעלת 15 מנדטים בכנסת . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אישה לא מזוהה , גב' רוחמה איילון מנהלת לשכת מנכ"ל רשות השידור , אהרון פאפו חבר הוועד המנהל של רשות השידור (בחולצה לבנה מאחורי רוחמה איילון) , יוסף "טומי" לפיד (בן 47) מנכ"ל רשות השידור , שולמית לפיד רעייתו של יוסף "טומי" לפיד , וישעיהו איילון בעלה של רוחמה איילון . (באדיבות רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .
בואו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מהעיתון "מעריב" לרשות השידור ב- 1979 הולידו התנגשויות קשות בינו לבין אלכס גלעדי המוכשר ומצביא שידורי הספורט שלו . בסופו של דבר נחטף אלכס גלעדי כ- כישרון מקצועי ב- 1980 ע"י רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC . רשתות הטלוויזיה האמריקניות אינן נעזרות בדרך כלל בכוחות מבחוץ . במקרה של אלכס גלעדי היה העניין שונה ובמידה רבה גם חסר תקדים . אלכס גלעדי עשה ועושה חיל כבר 35 שנים ב- NBC , ב- IOC , ובחברת "קשת" . יותר משכעסתי על יוסף "טומי" לפיד רגזתי על הקולגות של אלכס גלעדי בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1980 אלה שהיו אמורים להתייצב לצדו ו- לקדם אותו לעמדות ניהול בכירות בשידור הציבורי אך עמדו בצידי הדרך ולא עשו דבר . קנאים קטנים . גמדים . הליכתו של אלכס גלעדי ל – NBC הייתה אובדן גדול לטלוויזיה הישראלית הציבורית .
יוסי צמח היקר נוח על משכבך בשלום ותנוחם משפחתך כשהיא יודעת ששמך חרות באותיות זהב בהיסטוריה ובקורות השידור הציבורי של מדינת ישראל.
סוף הפוסט מס' 469

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת ממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 468 : הועלה לאוויר ביום רביעי – 14 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש , כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : דווקא האירוע המכריע במשחק הכדורגל בליגת העל מכבי חיפה – מכבי ת"א 0 : 1 שסוּקָר ישיר ע"י ערוץ 1 ונערך באצטדיון "סמי עופר" בחיפה (בלילה של יום ראשון – 11 בינואר 2015) אותה , נגיעת היד של שחקן מכבי חיפה אדין צוצאליץ' בכדור ברחבת שערו בדקה ה- 78 (גרמה לבעיטת עונשין מ- 11 מ' אותה ניצל ערן זהבי להבקעת שער הניצחון) זכתה למהלך Replay אחד בודד במהירות צילום רגילה (25 Frames בשנייה אחת) . בימוי טלוויזיוני בלתי הגיוני ולא מתקבל על הדעת של בימאי ניידת "מזמור" אמנון אוסמן . באותה העת שידר ערוץ 5 בכבלים ישיר את משחק הצמרת בליגה הספרדית בכדורגל מאצטדיון "נואו קאמפ" בברצלונה , ברצלונה – אתלטיקו מדריד 3 : 1 . כל האירועים המרכזיים (לרבות טיפול בכדור של ליאו מסי בידו…ו/או שמא לא…שהביא בסופו של דבר לכיבוש אחד השערים של קבוצתו) זכו כולם להקרנת הילוכים חוזרים ע"י ניידת השידור הספרדית ב- SSM (ראשי תיבות של Super Slow Motion) מחמש זוויות צילום שונות . ערוץ 1 משדר ישיר אומנם בשיטת HD את המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל אולם לוקה בחוסר גדול בשל היעדר יכולתו להקרין את האירועים החשובים במשחקים בהילוכים חוזרים במהירות איטית מאוד (משהו בסביבות 100 Frames בשנייה אחת) . מוזר שקברניטי רשות השידור וערוץ 1 שמשלמים להתאחדות הכדורגל בעבור כל שידור ישיר של כל משחק בודד זכויות שידורים על סך של כ- 430000 (ארבע מאות ושלושים אלף) שקל (15.000000 שקל בעונת 2015 – 2014) ומוסיפים עוד כ- 50000 (חמישים אלף) שקל בעבור כיסוי כל משחק תמורת שכירת ניידת "מזמור" של המהנדס דני לנקרי, אינם תובעים ולא עומדים על כך שהניידת תכלול לפחות שתי מצלמת SSM . ערוצי הטלוויזיה הבינלאומיים הפכו את ה- Media לבימת השוואה שפוגעת בערוץ 1 . מחד – צובר השידור הישיר מכבי חיפה – מכבי ת"א בראשות עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר רייטינג ממוצע נאה של % 12.7 ו- Peak של % 16.7 (בין 22.30 ל- 22.45) ומושך אליו כמעט 400000 (ארבע מאות אלף) צופי טלוויזיה , מאידך – הוא נעדר ולוּ מצלמת SSM אחת מבלי שהוא מחויב לכך . חיסרון עצום ב- 2015 .

צילומי SSM מרהיבים ושימוש מיטבי בהילוכים חוזרים מנקודת מבט עיתונאית ניתן לראות בשידורי הכדורסל הישירים של משחקי הכדורסל של מכבי ת"א ערוץ 10 באחריות הבימאי ראובן "רוביק" פודגור . רוביק פודגור מביים את השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו באמצעות ניידת השידור של אולפני הרצליה . למרות שהוא מציב 7 – 6 (שש – שבע) מצלמות בלבד סביב הפרקט ביד אליהו הבימוי שלו והשימוש הנבון ב- Replays (נקודת הכניסה + משך ה- Replay + נקודת היציאה) הם הטובים ביותר מבין כל רשתות הטלוויזיה באירופה המכסות את ה- Euroleague .

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "When you have the rights – You have the show" . (רון ארלדג').

ציטוט עצמי : "בסופו של דבר רכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הגדולים חשובה יותר מהשדרנים שמשדרים אותם" . (אני) .

ציטוט של איש הטלוויזיה הגדול ביותר שנולד בתעשיית הטלוויזיה הישראלית מר אלכס גלעדי שמעיד בפניי ב- 1994 על כישרונו המוגבל כאיש עסקים : "יואשיש , אם הייתי בעל מפעל למצבות ותכריכים – האנשים היו מפסיקים למוּת" . (אלכס גלעדי) .

ציטוט של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום משיב לבקשתי ב- 1997 לנהל מו"מ מחודש עם התאחדות הכדורגל לקניית זכויות שידורים : "יואש אלרואי שלא תטעה , לא קוראים לי Kirsh – קוראים לי Kirshenbaum" . (מוטי קירשנבאום) .

ציטוט עצמי שלי בעת פגישת עבודה עם הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בדצמבר 1988 : "תן לי את נקודת המשען של ארכימדס ואת מוט הזהב של הטלוויזיה ואני מרים את כל העולם". (אני).

הקדמה

אי אפשר לכתוב את סדרת הפוסטים הזאת "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" מבלי לערב את קוראי הבלוג בנתוני הכלכלה והטכנולוגיה הארציים והבינלאומיים העוטפים את אנשי הטלוויזיה באשר הם כפי שגם אני כמנווט ומנהל שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית חוויתי אותם בהזדמנויות שונות . הפקות בתחומי שידורי הספורט וחדשות (בארץ ובעולם) , ויצירה ישראלית מקורית בטלוויזיה, מותנים לא רק בידע הספציפי של העוסקים במלאכה אלא גם בתקציבים, כוח אדם, וטכנולוגיה שמעמידה לרשותם הנהלת הרשות והנהלת הטלוויזיה כדי להגיע ליעדי השידור שניצבו בפניהם. ההפרש העצום בין הידע והשאיפות המקצועיות של רבים מהעוסקים במלאכה לבין התקציבים ואמצעי הטלוויזיה הדלים שהועמדו לרשותם, יצר תסכול עצום ועגמת נפש רבה. רבים מהעיתונאים, העורכים, והמפיקים הפכו בעל כורחם למרי נפש.

תזכורת מהימים ההם : מנכ"ל רשות השידור בתקופת אולימפיאדת סיאול 1988 אורי פורת ז"ל ויבל"א סמנכ"ל הכספים של רשות השידור יוחנן צנגן באותה העת נתנו לי תקציב מוגבל וכוח אדם מועט כדי להפיק לערוך , ולנהל את שידורי המשחקים האולימפיים של של סיאול בסתיו 1988. הם נתנו לי מעט. אולם המעט אז היה לא מעט במונחים המוניטאריים והכלכליים של הימים ההם. הם לקחו אחריות והיו שותפים להצלחה ולשגשוג של הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית את המשחקים האולימפיים של סיאול 1988.

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (2). פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

על קצה המזלג מסיקור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את אולימפיאדת סיאול 1988.

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין נתן לי יד חופשית בשנים 1988 – 1986 לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת וז"ל ו- יבל"א סמנכ"ל הכספים המצוין שלו יוֹחָנָן צָנְגֵן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה . הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו יתר על המידה כמנהל הטלוויזיה . הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי . אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות . חַיִים יָבִין ישב על האוכף מאחור . זה היה נוח גם לי . נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות . הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אלי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר עם מנכ"ל רשות השידור ואורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן תרמו למהירות ויעילות ההפקה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל (ולסמנכ"ל שלו יוֹחָנָן צָנְגֵ יבל"אן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון . הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע כלהלן : "אדוני מנכ"ל רשות השידור יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק" . חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה השני . יָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות היה השלישי . מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על פי נוהל הקרב של פקודת המבצע הזאת של סיאול 1988 שעטיפת שער הכריכה שלה מובא בצילום למטה.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 . הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור , בטלוויזיה הישראלית הציבורית , ברדיו "קול "ישראל" , בטלוויזיה החינוכית – לימודית , וחברת "בזק" . הבעיה הראשית של ההפקה הרחוקה והמורכבת והמסובכת הזאת היו מערך התקשורת הלווייני הבינלאומי ומערך קווי השידור ה- 4W שלנו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים . לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד . אורי פורת ז"ל היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988) , מונדיאל אחד (מכסיקו 1986) , שני EUROs (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988) , ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987 . בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 והסתיימה במפתיע באוגוסט 2001 (ואולי לא במפתיע) נפל בחלקו של אורי פורת ז"ל לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998 . בחלוף שנה אירח אורי פורת ז"ל מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998 . אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999 . בקיץ 2000 העניק לי את התמיכה והסיוע הראויים לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000- EURO שנערכה במשותף במדינות הולנד ובלגיה . כמו כן הוא היה המנכ"ל האָהוּב שלי בתקופת אולימפיאדת סידני 2000 . במשך 17 הימים האולימפיים של סידני 2000 , בין 15 בספטמבר 2000 ל- 1 באוקטובר 2000 , שידרנו 233 (מאתיים שלושים ושלוש) שעות מסידני לירושלים אפילו ללא שגיאה אחת . באולימפיאדת סידני 2000 אפשר לי אורי פורת ז"ל להטיס שני ציוותי צילום ENG מישראל למשחקים האולימפיים ההם בסידני 2000. כתבי ה- ENG דאז לפני 15 (חמש עשרה) שָנִים היו שני העיתונאים המצטיינים (והחרוצים) אמיר בר שלום וגלעד עדין . בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון באוגוסט 2001 נטש אורי פורת ז"ל את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור . תש כוחו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82') , ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי  1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד ז"ל לשָדֵר . הצעתי לאורי פורת ז"ל כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים , להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88' . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ , 132 שעות שידור ב- 16 ימים . הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של מחלקת הספורט , וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד . היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים , לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה , כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה . אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988 . אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו . המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל , יִצְחָק לִבְנִי יבל"א , ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות . אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות , מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק ממדינת ישראל . אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין , יוּקרתיים , והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת . על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם.

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) בטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל . זה לא היה הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור . ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ , דימוי כוללני לכל שידורי ספורט , כאילוּ מדובר במקשה אחת , ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט , בארץ וברחבי תבל , לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות . שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות . הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה , והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי שהיה אמור לסייע ב- משימות הניהול שלהם . גם מנהלי הטלוויזיה כמו יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר, אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן , יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל, ו- יבל"א טוּבְיָה סַעַר, חַיִים יָבִין , ו- יוֹסֵף בַּר-אֵל , לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל . אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי , יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים . למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות , מסובכות , יקרות , ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל , היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך , ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים . מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מָרְדֶכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם גם הוא יבל"א היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת ז"ל . עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי . הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב , ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה , ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996 . הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים אֶרֶץ וְעוֹלָם יוצאים לפועל . הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור , אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל" , משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט הגדולים והרלוואנטיים ובראשם האולימפיאדות, המונדיאלים, אליפויות העולם בא"ק, וטורנירי אליפות אירופה לאומות בכדורגל הקרויים Euros.

לביקורים המקצועיים האלה של ההיררכיה הגבוהה ביותר ברשות השידור , הלא הוא המנכ"ל (משמש גם העורך הראשי של כל שידורי הרשות בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל") בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס , יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז . נוכחותו של אורי פורת ז"ל באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים . זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום הפקות הטלוויזיה הבינלאומיות הבאות . חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור . באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש וטירון בשם אַרְיֵה מֶקֶל (על פי החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק שמיר) . נדרשתי להתחיל אז את כל מסע השכנועים מחדש ומההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אַרְיֵה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור . לאַרְיֵה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט . ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול . נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי , השַדָּר אורי לוי , ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון . אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה שלי במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88' . הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים . איש רב משימתי ונאמן למערכת . כשהוא אורי לוי היה לידי חשתי תחושת ביטחון יתר כי ההפקה הרחוקה , המורכבת , והמסובכת אפופת אין סוף מהמורות טכנולוגיות (ועיתונאיות) – אומנם תצלח .

טקסט תמונה :  15 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא .יומיים לפני טקס הפתיחה. אולימפיאדת סיאול 1988. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול בירת דרום קוריאה . אורי לוי , מימין – השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב . אורי לוי היה שדר טוב ועורך ומפיק ברמה גבוהה . הוא ואמנון ברקאי היו ידיי הימניות באותה ההפקה הרחוקה ההיא של אולימפיאדת סיאול 1988 . התמונה צולמה בעת אחת החזרות האחרונות של טקס הפתיחה ע"י הוועדה המארגנת המקומית (slooc) ועבורנו שימשה עילה לבדוק שוב ושוב את תקינות קווי השידור ה- 4W שלנו , בין עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי בסיאול , לבין מרכז המיתוג של ה- EBU ב- IBC בסיאול , לבין האולפנים בירושלים . אתה יכול להיות גאון ההפקה האולימפית הבינלאומית , אולם אם אין לך קווי שידור 4W תקינים שעושים דרך ארוכה מלאה צמתים ומהמורות מה- IBC בסיאול ל- Master Control שלנו בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , אתה חשוב כקליפת השום . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988 . הימים ההם – הזמן ההוא . אנוכי עם שני אנשי התקשורת שלי באולימפיאדת סיאול 1988 , שני הטכנאים המצטיינים , יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני משיקים "לחיים" בכוסות "קוקה קולה" (איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC של סיאול (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) רגעים אחדים לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי . שניהם היו טכנאי תקשורת מיומנים ומהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים . בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו השַדָּר אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי . ידעתי שיש לי על מי לסמוך בשני צדדיו של קו השידור ה- 4W . הערכתי את האנשים האלה וגם אהבתי אותם . וצריך לאזכר זאת שוב : אתה יכול להיות גאון ההפקה האולימפית הבינלאומית , אולם אם אין לך קווי שידור 4W תקינים שעושים דרך ארוכה מלאה צמתים ומהמורות מקצה העולם ה- IBC בסיאול 1988 ל- Master Control שלנו בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים , אתה חשוב כקליפת השום . אתה יכול ללכת למכור גרעינים . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

היקף פעילות נדרשת כזאת של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום , טכנולוגיית עריכת ה- Video , ובהפקה לטובת רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC  ו- EBU  , באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988 , איננה  זכורה לי בעבר . הזדקקות כזאת של NBC ו- EBU לעובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולרמה כזאת של פעילות העידה על  רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה . זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה , אך גם של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל כמנכ"ל רשות השידור . אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה . הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל לסיאול" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, ולא בשלי שנעשתה לטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (זאת שנודעה בכינויה האנגלי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה .

טקסט תמונה : יום שלישי ערב יום הכיפורים – 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול . הימים ההם – הזמן ההוא . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל עורך במלון Seoul Garden בבירת דרום קוריאה ארוחה מפסקת בטרם הצום לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ' , עמירם שטדלר , אלכס גלעדי , אמנון ברקאי (מזוקן מאחור) , גב' לאה זהבי , עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון , הטכנאי מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים) , ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד) , אורי לוי (מאחור משופם) , אלי קרייתי , כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום) , ומר נסים מזרחי . זיהוי הנוכחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים . את זאת ידעתי כבר מזמן . אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה . ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה , ובכוח האדם . NBC האמריקנית שילמה 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים . ה- EBU , איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול 1988 . ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של  NBC . הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית . אלוּ היו יחסי הכוחות . ההשוואה בינינו , הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן . אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU בינוניות כקטנות , יצאנו דַלים מכל היבט שהוא . לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים . המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88' . לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן . בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן) , לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו . אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית הראשונה במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו . אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה 1 TF ששכרתי , אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד . יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988 . דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה . צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל . בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי . הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות . בשיוטים הבאים העפילו יוֹאֵל סֶלָע ואֵלְדָד אָמִיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי . זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות , "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה" . במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות , צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות . מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות . במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות . יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן כבר מ- מזמן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו . הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988 . אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסיאול שובתת ממלאכתה בשל בעיות ארגוניות פנימיות בירושלים . וועד ההנדסה הודיע באופן מפורש למנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ולמנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין בזה הנוסח : "או פילם ו/או כלום . אין שום סיכוי שאנחנו אנשי חטיבת ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים נשדר חומרי ENG של הטלוויזיה הצרפתית TF1 ולא חומרי צילום שלנו" . אילן מנס חבר בוועד ההנדסה הודיע שחומרי ה- ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית TF1 שיואש אלרואי מפיק בסיאול 88' ישודרו רק על גופתו המתה .

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדה) מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי . חַיִים יָבִין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ולוּ של הספורטאים הישראליים בלבד . לא ייאמן . אוּרִי פּוֹרָת ז"ל בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אִישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות טלוויזיה גדולות בארץ ובעולם) . לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות . המנכ"ל אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ומנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות , ושלושתם קבעו , "שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 , וגם לא באולימפיאדות הקודמות , מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988" . רק משהחלה משלחת הטלוויזיה הישראלית בסיאול לדוש את מסת השידורים הישירים הענקית של המשחקים האולימפיים האלה של סיאול 88' ולהעבירם לאולפנים בירושלים , הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה בעניין עוזרת ההפקה , אך זה היה כבר מאוחר מידי . המנכ"ל אורי פורת ז"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי . רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה עַנֵפָה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים , צפופה ומרוכזת , ורחבת היקף , והעומד בראשה נושא באחריות כבדה . לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות , ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG . זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני .

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק , השחייה , וההתעמלות . סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור 4W אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים . שלושה טכנאים , מאיר חיימי , אלכס פלדמן , ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי , בבריכת השחייה , והיכל ההתעמלות . שלושה פרשנים יוסף טלקי , ד"ר גלעד וויינגרטן , זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי , יורם ארבל , דני לבנשטיין , אורי לוי , ומשה גרטל . לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן . הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית , טכנית , ולוגיסטית . תפקידם היה אחד בלבד . לשַדֵר . זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט . האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה . הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי , לשידור ישיר של טקס הפתיחה . נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות . לדאבון לב המנכ"ל הזה אורי פורת ז"ל בעל הקֶסֶם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989 . אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992 . תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף . הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל יורשו של חַיִים יָבִין היה בלתי מספיק . למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום , אנשי הפקה ושידור , וטכנולוגיה . אין לי ספק בכך . אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת ז"ל על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין . מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986 . כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988 . עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים . כך כתב לו [8] . ראה בנספחים .

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות . דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה , רוחבה , ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם , וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה. רשות השידור ו- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי . חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי . מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה . חוּאָן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול . ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של  28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר . הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד . רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי , RAI האיטלקית , TVE  הספרדית , TF1 הצרפתית , ו- ARD  ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד . חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף . האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  ו- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום . אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף . כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות . נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3.000000 (שלושה) מיליון דולר . חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים . הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה , תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר . TVE אשר שימשה Host broadcaster בינלאומי של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster בינלאומי ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 תחת כינוי השם של SORTO 88 (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה .

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות ברבות השנים הצגת הספורט הגדולה בתבל , ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש (Juan Antonio Samarnch) ניצלה את המצב . הקפיצה הגדולה של רָף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רוּן אָרְלֶדְג' ׁ(R00ne Arledge)הסכים לשלם סכום פנטסטי של  225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב . עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים . NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם . בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30.000000 (שלושים מיליון) דולר . זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות . טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד .

רשתות טלוויזיה   אולימפיאדת לוס אנג'לס 84   אולימפיאדת קלגארי 88   אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב        225.000000 דולר                309.000000 דולר                  –

2. NBC ארה"ב                 –                                      –                           300.000000 דולר

3. NHK יפן             18.500000 דולר                  3.900000 דולר            52.000000 דולר

4. EBU אירופה        19.800000 דולר                  5.700000 דולר            28.000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמונה בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה

5. הטלוויזיה הישראלית  200.000 דולר                        –                           600.000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10.600000 דולר              1.600000 דולר             7.330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2.150000 דולר                      –                           2.920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2500000 דולר               1200000 דולר                3.000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3000000                       3150000                        4.800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3500000                            –                             3.450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110000 דולר                        –                             170.000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350000 דולר                       –                             420000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99000                             –                             130000 דולר

14. ABU אסיה                975000 דולר           278000 דולר                   1500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400000 דולר                           –                           550000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325000 דולר                      –                           1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי : "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990 .

kim

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul" . דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981 . הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ה- Share הכספי שלנו במשחקי סיאול 1988 עמד על  600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד . זוֹל . אך ההפקה שלנו הייתה ענייה ודלילה . היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה . משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988 , אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד . לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו אודות הספורטאים הישראליים וגם לא אודות הספורטאים הבינלאומיים , ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת דרום קוריאה , תושביה , ותרבותה . זה היה אסור בטאבו . מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום , התחום , והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג ז"ל (בשנים 1974 – 1969) ויבד"ל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972 . שַיְיקֶה תָּדְמוֹר ניהל את הטלוויזיה הציבורית הישראלית במשך שנתיים בשנים 1973 – 1971. לאחר מכן חזר לכור מחצבתו לצה"ל שם שימש בדרגת סא"ל כסגן קצין חינוך ראשי ומאוחר יותר הועלה לדרגת אל"מ וקיבל את הפיקוד על הגדנ"ע . 

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות . אין בכך הגזמה . מדובר בהתכוננות של שנים והצורך לבוא במגע עם אלפי גורמים בארץ ובחו"ל בעיקר בתחומי הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ועם גופי ה- EBU ו- SORTO (קבוצת הטלוויזיה הדרום קוריאנית שהפיקה את סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . שום דבר איננו יכול להצליח אם לא עומדת לרשותך טכנולוגיה חדשנית כדי להעביר On line בזמן אמת את המידע ב- Video ו- Audio מה- IBC בסיאול לאולפנים שלנו בירושלים . באודה מידה הכל שווה כקליפת השום אם אינך יכול להלין ולהאכיל כיאות את הפיקודים שלך . השדרים והכתבים האולימפיים עוסקים שעות רבות לאורך היממה בעבודה שדורשת משמעת , מסירות , דייקנות , וריכוז נפשי . הם זכאים למצע טוב בלילה ולאוכל . מבצע שידורי סיאול 1988 היה ממושך , מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי , מיעוט כוח אדם שלנו , והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח . צלח למרות התקציבים הירודים ביותר . לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין , ומנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג . ברור שרחשתי הערכה לכותבים . המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו . זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין . כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה הבינלאומית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן . שניהם פונקציה של ממון . צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה . גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור .

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 שכלל בתוכו 133 שעות בפרק זמן של 16 ימים, ובאפס תקלות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ).
טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988 . מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור בתום מבצע השידורים הטלוויזיוני של אולימפיאדת סיאול 1988 . 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים . שהיתי בסיאול 88' 37 ימים . מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות. פוסט מס' 468. כל הזכויות שמורות.

בחטף אני עובר אל מוטי קירשנבאום במסגרת הפוסט "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" מי שהיה מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1981 – 1976 תחת פיקודו של מנהל הטלוויזיה דאז ארנון צוקרמן (היום פרופסור ארנון  צוקרמן בן 81 יליד 1934) . מוטי קירשנבאום חתן פרס ישראל לטלוויזיה ב- 1976 (הוא היה אז בן 37 בלבד) העניק ב- 25 באוגוסט 1978 ריאיון מזהיר ערכי ואנושי לאלי טייכר מעיתון "הָאָרֶץ" . הוא הוכיח שהוא איש אמיץ שמבין את ערך נטילת האחריות בתוך קבוצה שהוא מנהיג אותה . זה המון בתורת המנהיגות . במידה רבה דמותו ורוחו חוצים את הבלוג ואת סדרת 13 הספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

לפני 37 (שלושים ושבע) שנים ב- 25 באוגוסט 1978 העניק מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום ריאיון נסער וחשוב לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר במדור שלו "יש עם מי לדבר" . מוטי קירשנבאום היה איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית הראשון שהעלה לסדר היום את העניין הזה של "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" בתוככי רשות השידור ע"י הנהלת רשות השידור ולמען רשות השידור באמצעות גורם תקשורת חיצוני . הריאיון ב- "הָאָרֶץ" נגע להפקות תוכניות בטלוויזיה בתנאים תת אנושיים בעוד כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן . מוטי קירשנבאום לא בחל במילים והצהיר בפני המראיין שלו אלי טייכר כי מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה . הריאיון הזה הדגיש גם את הפער העצום שנפער בין הידע והשאיפות הטלוויזיוניות של העורכים והמפיקים לבין התקציבים המגוחכים שהועמדו לרשותם , פער שהוליד תסכול ועגמת נפש . העורכים והמפיקים התהלכו בין כתלי הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים מרי נפש .

kirshenbaum 1

טקסט מסמך : 25 באוגוסט 1978 . כותרת הריאיון הנסער והחשוב שהעניק מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לכתב עיתון "הארץ" אלי טייכר וכותרתו "להילחם אפילו כדון קישוט" . (באדיבות עיתון "הארץ") .

מוטי קירשנבאום נשא את דבריו בפני אלי טייכר מנקודת מבט של איש תוכניות . הוא לא הזכיר ולו במילה אחת את קשיי ההפקה , העריכה , והשידור ואת מיעוט התקציבים של חטיבת הספורט הסמוכה לשולחנו של מנהל חטיבת החדשות . אף על פי כן דברי הביקורת והערת ההתנסחות החד משמעית שלו "כי כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים – כישרונם של האחראים עיננו עומד כלל למבחן" היו בעלי חשיבות עליונה . הנה חלק מהדברים שאמר מוטי קירשנבאום לאלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 .

1. "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם. תמיד היה על המפיקים להתייסר בגיהינום של בזבוז זמן , מאמץ ומשאבים כדי לאלתר, להטליא, ולימור יש מאין. בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור ולא איכותו או רמתו הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית". 

2. "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים, כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן".

3. "מה חסר לנו כדי שנוכל סוף – סוף להתחיל ביצירה מקורית ? ראשית אמצעים טלוויזיוניים, אולפנים וציוד טכני למינהו. כיום אנו עובדים בשליש אולפן שגודלו כבית שימוש. הציוד המועט מתפורר בידיים. הנגריה עלובה מאין כמותה. מתפרה לתלבושות אין. איש לא חשב להכשיר אנשים לכתיבה לטלוויזיה – מקצוע בפני עצמו – ולאפשר להם להתפרנס מכך בכבוד".

4. "הוא הדין לגבי סרטי תעודה שעל פי טבעם הם יקרים ודורשים ימי צילום ועריכה רבים. הסכום שאנו מוציאים בין 100000 (מאה אלף) ל"י ל- 300000 (שלוש מאות אלף) ל"י, איננו מאפשר מחקר רציני, ימי צילום כמתחייב מן הנושא ועריכה נאותה (ובעקבותיה תיקונים ושיפורים כאשר משתנות עובדות או נוספים גילויים)".

5. "לא ייתכן להניח כמות שהוא את המצב הנוכחי כאשר על מנהלי הטלוויזיה מוטל עול השידור אך אין בידיהם הסמכויות לבצע אותו. ההכרעות לגבי כספים וכוח אדם הן כולן בידי הנהלת רשות השידור".

6. "אינני נגד שידורן של תוכניות קנויות. פעמים הן סבירות וגם זולות . יבוא סרט אחד בסדרת "קוז'אק" עולם 500 (חמש מאות) דולר. ייצורו של סרט בסדרה כזאת בארץ יעלה סכום אגדי : 6.000000 (שישה מיליון) ל"י. אך איננו יכולים לשאוב בסיטונות איכות חיים של עמים אחרים. כיום החזרנו לבריטים את המנדט על הארץ באמצעות המסך הקטן . נעשינו קולוניה תרבותית של עם עם אחר והפגנו את הריקנות שלנו".

7. "שינוי מבנה הטלוויזיה והיערכות מחודשת שלה לייצור תוכניות מקוריות, ומתן כלים נאותים בידי בימאים ומפיקים כדי שיהיה אפשר להטיל עליהם אחריות אישית, היא הדרך היחידה להבטיח כי הטלוויזיה תמלא את ייעודה כתחנה הממלכתית של מדינת ישראל".

8. "לצערי מציג מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני את תביעותינו לשיפור המערכת כשאיפה לכוח, ל- "עשיית שרירים" להשתלטות וכיוצא באלה מונחי מקיאוולי לעניים השגורים בפיו. טענותיו הם הבל גמור. דוגמא קטנה אחת : הפיקוח השרירותי הקיים כיום של אנשי הכספים בטלוויזיה שאין להם הבנה כלשהי במדיום איננו גורם חיסכון כפי שסבורים ומנסים להטיף, אלא נהפוך הוא : הוא מאפשר בזבוז חמור".

9. "אני מצהיר בפניך כי יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה המקורית. ריכוז כל הסמכויות בידיו מאפשר לו לעשות זאת בהצלחה רבה. כך נוהג האיש חרף התבטאויותיו הרבות בעיתונים על הצורך בקידומה ובשגשוגה של ההפקה המקורית. יצחק לבני בקי ורגיל ביחסי ציבור והוא זורה חול בהתמדה ובהצלחה בעיני מוסדות רשות השידור, בעיני הגורמים הממלכתיים ובעיני הציבור כולו".

10. "אם יטרח מישהו ללמוד את תולדות החיכוכים בטלוויזיה ימצא שכמעט תמיד החל הדבר באחד מתרגיליו המכוערים של יצחק לבני שמטרתם היחידה הייתה לפגוע במעמדו של ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה או במעמדם של עובדים אחרים. יצחק לבני איננו רוצה במנהל טלוויזיה חזק. הוא מעדיף אדם חלש כנוע או מתרפס שיקבל את תכתיביו.  יצחק לבני בא אליהו לקדנציה אחת . לאלה שיישארו אחריו יידרשו 10 (עשר) שנים כדי לתקן את השגיאות שעשה יצחק לבני".

מוטי קירשנבאום שוחח עם אלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 גם אודותיו ובגנותו של סמנכ"ל רשות השידור שלמה עבאדי ז"ל . הוא תקף בחריפות רבה את שלמה עבאדי שהגיע לרשות השידור לתקופה קצובה , ודרש להעלותו לדרגת משנה למנכ"ל רשות השידור כדי שתהיה בידיו נדוניה יותר דשנה כאשר יתנה לתפקיד במפעל אחר . מוטי קירשנבאום בא גם בטענות לעבודתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון ז"ל ואמר כלהלן : "ראובן ירון איננו רק יו"ר של יצחק לבני אלא גם שלי ושל עובדים אחרים . אנו מצפים מנו לשעות גם לטענותינו ולא רק לרקוד לצלילי המנכ"ל יצחק לבני" . הריאיון ההוא של מוטי קירשנבאום ודבריו לאלי טייכר היה מדהים והכה גלים בתעוזתו ובאמיתותו . הטקסט שהגה מוטי קירשנבאום "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים , כישרונם או אי כישרונם של האחראים איננו עומד כלל למבחן" , הוא המוטו של הפוסט הנוכחי מס' 468. 

גם מתוך הספר עב הכרס בן כ- 11000 (אחד עשר אלף) עמודים :

הֲפָקוֹת חוֹבְקוֹת אֶרֶץ ועוֹלָם

(פרק י"ח  כרך ג')

זכויות שידורים של המונדיאלים וכלכלה טלוויזיונית

1. שיעורים מאלפים בכלכלת טלוויזיה .

2. קיימת קורלציה מוחלטת בין הגלובליזציה של שידורי הספורט לבין כשרון הטלוויזיה הבינלאומית להפיץ במהירות את סיגנל השידור לבין עלוּת זכויות השידורים.

3. הצלחת הטכנולוגיה הטלוויזיונית גובה ממון עצום מהמְשָדֵּר העולמי. הוועדות המארגנות החשובות העולם ,  FIFA , IOC, UEFA , ו- IAAF תובעות את ליטרת הבשר שלהן ומעלות את רָף התשלומים לשמיים .

4. חוסנו וכוחו הפיננסי – כלכלי של ה- EBU איגוד השידור העשיר בעולם .

5. הופעתו של המיליארדר איל התקשורת הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) ולצדו חברות תיווך ושיווק של זכויות שידורים .

6.  הולדתה של חברת "צ'ארלטון" בישראל.

7. השתלבותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) .

8. ה- EBU מאבד לראשונה את זכויות השידורים של המונדיאלים ב- 2002 ו- 2006 לגורם מסחרי פרטי . מונדיאל הכדורגל הראשון באורוגוואי 1930 הופך למסורת ומורשת .

ציטוט : "אי אפשר לצבור הון רב ולשמרו ללא כל חטא" . (אראסמוס) .

ציטוט : "מאחורי כל כסף גדול מסתתר פשע" . (הונורא דה באלזאק) .

בסבך הניווט והניהול שלי מנקודות מבט כלכליות וטכנולוגיות את הפקות הספורט הבינלאומיות הגדולות למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

15 משחקי אליפות אירופה לאומות בכדורגל – צרפת 1984 ( 1984 EURO ) התקיימו בחודש יוני בשֵש ערים בצרפת . אנחנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית שילמנו עבורם סכום מינימאלי של זכויות שידורים , רק 10000 (עשרת אלפים) דולר , מתוך הסכום הגלובאלי של 4.100000 (ארבעה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר ששילמו כל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה המאוגדות ב- EBU . סכום נמוך בהשוואה למחירי היום אף על פי כן סירב המנכ"ל יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל לבקשתי לשָדֵר ישיר את משחקי הטורניר ומאן לשָדֵר גם את שני משחקי חצי הגמר משחק הגמר . "יואש אלרואי אתה מגזים עם חלומות הספורט הפרועים שלך , תסתפק בתקצירים מוקלטים" , נהג לסנוט בי . התוכן עניין אותו הפעם יותר מהממון . כל 40 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU שידרו ישיר את כל 15 משחקי בטורניר 84' EURO  בצרפת אך יוסף "טומי" לפיד ז"ל התנגד לשדר ישיר אפילו את משחק הגמר שנועד להיערך ביום רביעי – 27 ביוני 1984 בפאריס בזמן צפייה נוח לישראל. דווקא הפעם הגיח לעברי טוביה סער מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית על מנת לסייע . טוביה סער שִכנע את המנכ"ל לשָדֵר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון של 1984- EURO שנקבע למוצ"ש – 23 ביוני 1984 , להקליט את משחק חצי הגמר השני ביום ראשון – 24 ביוני 1984 , ולשָדֵר ישיר את משחק הגמר שנועד  להיערך שלושה ימים אחריו [1] . מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל שלא הסכים ודחה את הרעיון על הסף נעתר לאותה הבקשה שבאה הפעם מפיו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זה הרגיז אותי . אמרתי לו מייד מה אני חושב עליו : "איזה מין דבר זה שאתה מסרב להצעת שידור סופר – אטרקטיבית שלי משוחררת לאלתר מזכויות שידורים , וכעבור כמה דקות הנך ניאות לקבל את אותה ההצעה בדיוק מידיו של מנהל הטלוויזיה…?" . הוא לא המתין וירה, "יואש אלרואי זה נכון שאני מעריך אותך אבל אתה וטוביה סער אינכם אותו הדבר".

צרפת זכתה בבכורה לאחר שניצחה את ספרד במשחק הגמר 2 : 0 , אך חיש מהר התברר ששלחתי את יורם ארבל לפאריס לַרִיק . זרקנו רבבת דולרים של זכויות שידורים לפח האשפה . את שני משחקי חצי הגמר ואת התמודדות נבחרות צרפת וספרד במשחק הגמר (צרפת ניצחה 2 : 0) לא ראו בישראל בשל העיצומים של וועד הטכנאים בחטיבת ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית שנקט נגד מנהל הטלוויזיה טוביה סער ומנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל שתפש את מקומו של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל . וועד עובדי ההנדסה ובראשו יו"ר הוועד המפקח ציון סווירי (וועד כוחני שנהנה מתמיכה מוחלטת של ההסתדרות ולכן היה בעל עוצמה רבה) הרשה לנו רק להקליט אותם על מכונות ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) באולפני השידור בירושלים . את השערים שידרנו באיחור רב ב- "מבט ספורט" במוצ"ש – 30 ביוני 1984 . יצאתי מדעתי . אכזבה ענקית . צִיוֹן סְוִוירִי כיו"ר וועד ההנדסה היה שווה כוח למנהל הטלוויזיה טוביה סער .

sviri 1

טקסט תמונה : אוקטובר 1980 . הימים ההם – הזמן ההוא . בוקר של אחת השבתות בראשית חודש אוקטובר של שנת 1980 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב . הפקת ספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבת . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : יו"ר וועד ההנדסה ציון סווירי (אהוד ומקובל על חבריו) יחד עם חבריו הטכנאים אלי רפאלי , אבנר מריומה , ומאיר חיימי . חבורת הטכנאים הזאת מפצחת גרעינים ביציע המוזמנים באצטדיון בתום הכנת והתקנת ניידת השידור ה- "OB הלבן" לקראת הקלטת המשחק המרכזי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) . המשחק הוקלט בירושלים באמצעות מערכת מיקרוגל , נערך , ושודר במוצ"ש בתוכנית "מבט ספורט" . סיגנל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נשלח מהניידת לתחנת ממסר גבוהה במגדל שלום ומשם לתחנת הממסר ב- "איתנים" בהרי יהודה , ומשם ל- Master Control בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מרוֹם שנותיי או טו טו 80 ומנקודת מבטי היום ניתן להתבונן בתהפוכות השידורים ולראות איזה כברת דרך כלכלית טכנולוגית , ותוכניתית עברו שידורי הספורט מאז נעמדה הטלוויזיה הישראלית על רגליה בפעם הראשונה ב- 1968 . דָן שִילוֹן מנהל מחלקת הספורט בימים ההם יכול היה לשָדֵר ישיר חינם אין כסף את משחקי 1972 EURO שנערכו בקיץ אותה שנה בבלגיה . מן ההיבט הטכנולוגי ניתן היה לבצע את שידורי הכדורגל הישירים מאירופה לישראל . ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הדואר והתקשורת שמעון פרס חנכו זה מכבר את תחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה אך מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג והממונה על ענייני הטלוויזיה יְשַעְיָהוֹ "שַיְיקֶה" תָּדְמוֹר בלמו את יוזמתו . שניהם היו אנשים רציניים ומשכילים אך חשיפתו של הכדורגל הבינלאומי ברמה הגבוהה ביותר והרלוואנטי למשלם האגרה לא עניין אותם . שידורי הספורט בטלוויזיה נדחקו בימים ההם באופן שיטתי לשוליים . מערב גרמניה ניצחה במשחק הגמר באִצטדיון "המלך בודואן" בבריסל את ברה"מ  3 : 0 , ואנחנו שידרנו כתבה בת שתי דקות אודות המשחק  ב- "מבט ספורט" .

גורלו של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא שפר עליו בטורניר 1976 EURO שנערך ביוגוסלביה . זכויות השידורים הוענקו ל- EBU (איגוד השידור האירופי) ע"י UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) עדיין בחינם אך מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא העלו בדעתם לשדר ישיר את הטורניר החשוב . גם דן שילון שכיהן כמנהל חטיבת החדשות אז והיה הבוס הישיר של אָלֶכְּס גִלְעָדִי לא התאמץ יותר מידַי למען שידורי אליפות אירופה בכדורגל על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור הסתפקו בשידורי אולימפיאדת מונטריאול 1976 שעמדו על הסַף . זה הספיק להם . לא עלה בדעתם לייחד את זמן הצפייה הראשי שלהם גם למיטב הכדורגל האירופי , הטורניר השני בחשיבותו אחרי גביע העולם ואשר ניתן להם ללא כל תשלום . בצר לנו התאספנו כל אנשי מחלקת הספורט בחדר הבקרה של אולפן B בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות במשחק הגמר בין נבחרות מערב גרמניה וצ'כוסלובקיה . רק מתי מעט אורחים הורשו לבוא לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים כדי לצפות בהתמודדות היוקרתית . המפיק איציק גליקסברג ניצל את ההזדמנות והביא את אבא שלוֹ לצפות במשחק שכל המדינה רצתה לראות . פריבילגיה שהייתה שמורה למעטים בלבד . נבחרת צ'כוסלובקיה הביסה את האלופה מערב גרמניה בצורה דרמטית בבעיטות הכרעה מ- 11 מטרים בתום 120 דקות בהן הסתיים המשחק בתיקו 2 : 2 . במצב של 7 : 7 במניין השערים בעט שחקנה של באיירן מינכן אוּלִי הֶנֶס החוצה והחלוץ הצ'כוסלובקי אַנְטוֹנִין פֶּנֶנְקָה הכניע את השוער סֶפּ מָאיֶיר . צ'כוסלובקיה המדינה בעלת מסורת ומורשת ספורט מפוארת זכתה באליפות אירופה של 1976 . פַּאבֶל נֶדְוֶוד היה אז בן שנתיים . כרגיל שודרו הקטעים הנבחרים של המשחק הזה באיחור ב- "מבט ספורט" .

ב- 1980 שרר כבר שלטון אחר ברשות השידור . יוסף "טומי" לפיד שימש מנכ"ל רשות השידור ויצחק "צחי" שמעוני ז"ל היה מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שניהם פשוט בַּזוּ לאלכס גלעדי שביקש לשַדֵר ישיר את משחקי אליפות אירופה 1980EURO  שנערכו באיטליה ותמהו כיצד יכול היה להעלות רעיון אווילי כזה בראשו . ב- 1980 דרשה UEFA לראשונה מ- EBU תשלום עבור זכויות השידורים של המשחקים . הסכום הכללי הפעוט היה לפי שעה רק  3.200000 (שלושה מיליון ומאתיים אלף) דולר . ה- Share של הטלוויזיה הישראלית נסב על 5000 (חמשת אלפים) דולר בלבד אבל את יוסף "טומי" לפיד ז"ל זה ממש לא עִניֵין ומנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני ז"ל לא התווכח עם הבוס שלו והסכין . מנהל חטיבת החדשות חיים יבין החריש . כל המנכ"לים של שלושים וחמש רשתות הטלוויזיה הציבוריות ב- EBU החליטו לשדר ישיר את תריסר משחקי הטורניר של 1980 EURO , והתווספו אליהם כל עֶשֶר רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה המאוגדות באיגוד השידור המזרח אירופי OIRT . רק מנכ"ל רשות השידור הישראלית יוסף "טומי" לפיד ז"ל הטיל טאבו . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי יצא מדעתו מרוב כעס ותדהמה . הכדורגל האירופי במיטבו הורחק בכוונה תחילה ממסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מערב גרמניה גברה באִצטדיון "אולימפיקו" ברומא על בלגיה 2 : 1 . חלוצה התמיר ושופע הכוח של המבורג הוֹרְסְט רוּבֶּש נגח את שער הניצחון שהביא את האליפות למערב גרמניה .

כעבור שמונה שנים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת השתנתה התמונה מקצה לקצה . אורי פורת הלך עִמִי שלוב זרוע כבר ארבע שנים ועשה את הדבר ההגיוני והנבון ביותר שהמנכ"לים לפניו לא השכילו להבין ולכֵן סירבו לבצעו . הוא נענה להצעת השידור שלי והסכים לשדר ישיר בטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית בזמן צפייה ראשי (כולל ערב שישי) 12 מתוך 15 משחקי אליפות אירופה 1988- EURO שהתקיימו במערב גרמניה . מנקודת מבטי היום ברור שאוּרִי פּוֹרָת ז"ל היה מנכ"ל רשות שידור עשוי ללא חת . הוא דחה על הסף את הביקורות על ריבוי שידור אירועי ספורט רלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית (אז ערוץ טלוויזיה בודד במדינת ישראל) ושִידֵר ללא כל בושה וללא שום התנצלות את מה שכל רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה עשו באותו הקיץ ההוא ב- 1988 . כשההולנדי מָרְקוֹ וָואן – בַּאסְטֶן כבש בבעיטת יעף ווירטואוזית את שערו של הרוסי רִינָאט דָסָאיֶיב במשחק הגמר נגד ברה"מ וקבע את התוצאה 2 : 0 נחתמה תקופה בה הטלוויזיה הישראלית מקבלת את זכויות השידורים במחירים אפסיים . יורם ארבל שידר ישיר את המשחק מהאִצטדיון האולימפי במינכן ושוב יצא מגִדרו משמחה למראה שערו הבלתי נשכח של מָרְקוֹ וָואן בַּאסְטֶן . "איזה שער , איזה שער" , זעק למיקרופון . הרייטינג היה נפוּח . הטכנאים לא שבתו הפעם הזאת . נדרשנו לשלם 20000 (עשרים אֶלֶף) דולר מתוך סך של  5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אֶלֶף) דולר ששילם כל ה- EBU . המשך צנוע אומנם למסורת התשלומים ב- EUROs של 1980 ו- 1984 , אך כשאתה מתחיל עִם תשלום זכויות השידורים לעולם אינך יודע היכן זה ייגמר .  20000 (עשרים אֶלֶף) דולר היה ה- Share הכספי שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU  ב- 1988 . מחיר אפסי שעתיד היה להאמיר מעלה ולהרקיע שחקים בשנים הבאות .

אוּרִי פּוֹרָת ז"ל סייע לי לקבוע סטנדרטים חדשים של הפקה ושידור בשעה שהציב בצורה כל כך ברורה ובהירה את משחקי אליפות אירופה בכדורגל בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית . שלושה חודשים לאחר סיום משחקי  1988EURO , אִפשֵר לי לשדר 133 שעות מאולימפיאדת סיאול 1988 . שום מנכ"ל רשות שידור לאחר עידן אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ואף מנהל טלוויזיה לא העזו ולא אבו עוד להתעלם משידורי הכדורגל של ה- EUROS , כפי שנהגו שלושת המנכ"לים הראשונים שמואל אלמוג ז"ל , יצחק לבני יבל"א , ויוסף "טומי" לפיד ז"ל  .

באליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה כעבור ארבע שנים ב- 1992 בשוודיה (1992 EURO) נדרשנו לשלם 50.000 (חמישים אֶלֶף) דולר . פי שניים וחצי יותר מאשר באליפות הקודמת אך עדיין מדובר בסכום נמוך ו- Share נדיב בתוככי ה- EBU איגוד השידור האירופי [2] ששילם עבור טורניר 1992 EURO סכום כולל  25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר .

שתי האליפויות של 1988 ו- 1992 נערכו בעידן שונה ובמתכונת מצומצמת . נטלו בהן חלק שמונה נבחרות אירופיות . זו הייתה שעתו היפה של מאמן הכדורגל הדני רִיכַארְד נִילְסֶן שנבחרתו ניצחה במשחק הגמר את גרמניה 2 : 0 . כוכב הכדורגל הדני מיכאל לַאוּדְרוּפּ נעדר מהמשחק אך אחיו הצעיר בראיין לַאוּדְרוּפּ מילא את מקומו בהצלחה . ג'ון ינסן וקים ווילפורט כבשו את השערים לזכות נבחרת דנמרק . בשערה של דנמרק ניצב השוער הבלתי נשכח פיטר שמייכל . דנמרק לא הייתה אמורה להשתתף בטורניר אליפות אירופה של שוודיה 1992 , אך משום שיוגוסלביה הורחקה ממנו (בגלל מלחמתה של סרביה במדינות שפרשו מהאיחוד היוגוסלבי של עידן יוסיפ בארוז טיטו) הוזמנה הנבחרת הדנית ליטול חלק במקומה כנבחרת שמינית . מאיר איינשטיין שידר ישיר את המשחק והפרשן שלו באולפן בירושלים היה אבי רצון . יוסף בר-אל מנהל הטלוויזיה לא הסכים לשלוח את הפרשן אבי רצון לשוודיה . לא עלה כלל על דעתו של יוסף בר-אל לשלוח אותו יחדיו עם מאיר איינשטיין לעמדות השידור בשוודיה .הוא ראה באבי רצון מעין יריב שלו מפני שהיה מינוי אישי שלי וגם ידיד . הוא התייחס אל אבי רצון כעיתונאי שמתגרה במִמְסַד ועל כן ממילא חשב שהפרשן של יואש אלרואי איננו פיגורה טלוויזיונית חשובה מספקת אפילו מכדי לשמש בתפקיד הזה באולפן בירושלים לא כל שכן בשוודיה . בקשתי המפורשת לעשות זאת נדחתה על הסף והזיקה עוד יותר לפרשן שהיה אהוב ומקובל עלי אך שנוא על יוסף בר-אל. מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ניצב מנגד ולא רצה להתערב.

משהחליטה UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) להגדיל את מספר הנבחרות באליפות אירופה לאומות בכדורגל – אנגליה 1996 (1996 EURO) משמונה לשש עשרה נבחרות , הוכפלה כמות המשחקים בטורניר מחמישה עשר לשלושים ואחד . זכויות השידורים האמירו בהתאם . ה- EBU נדרש לשלם   80.000000 (שמונים מיליון) דולר וה- Share שלנו צמח ל- 666000 (שש מאות שישים ושישה אֶלֶף) דולר . UEFA וגם ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) התנהגו שנים רבות בנאיביות רבה ליד שולחן המו"מ עם ה- EBU. שני גופי הכדורגל החזקים בעולם פיגרו ונותרו הרחק מאחורי הכישרון, יחסי הציבור, וחזוֹן השיוּוק של חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . הדָבָר פגע ביכולת ההתמקחות שלהן הנוגעת למכירת תמלוגי השידור . הלוֹגוֹ האולימפי של חמֵש הטבעות והסלוגן האולימפי שכולנו גדלנו עליו Citius, Altius, Fortius (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר) קנו להם אחיזה איתנה יותר בציבור ושימשו מקדם מכירות משובח מסִיסְמַת הטריוויה Fair Play של הכדורגל .

השוואה קצרה בכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה בין שני גופי  הספורט הגדולים בעולם מצביעה על יתרון עצום ברווחים הכספיים של  IOC  על פני ה- FIFA . עליית מחירי זכויות השידורים של אירועי הספורט הגדולים השפיעה מייד גם על שוּק הטלוויזיה בישראל בתקופה שרשות השידור הייתה עדיין מונופוליסטית וגם לאחר מכן בשעה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניהלה קרבות שידור מרים נגד ערוץ 2 והכבלים . המנכ"לים של רשות השידור אורי פורת ז"ל ומוטי קירשנבאום יבל"א עמדו בפרץ . בדרך כלל היו להם תשובות כספיות .

1990 – 1988 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

ששת גופי השידור הציבוריים העולמיים שילמו 403.000000 (ארבע מאות ושלושה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים בסיאול  ב- 1988. (מתוך הסכום הכולֵל הזה שילמה NBC רשת הטלוויזיה האמריקנית 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר . ה- EBU שִילֵם  28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר , וחלקה של רשות השידור הישראלית ניצב אז על כ- 600000 (שש מאות אלף) דולר .

ה-FIFA   קיבלה כעבור שנתיים במונדיאל של איטליה ב- 1990 רַק 60.000000 (שישים מיליון) דולר תמורת מכירת זכויות השידורים הגלובאליות שלה . כֶּסֶף קטן בהשוואה ל- IOC .

1994 – 1992 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת ברצלונה 1992 גָרָף IOC הוועד האולימפי הבינלאומי 600.000000 (שש מאות מיליון) דולר מהמְשָדֵר העולמי . ה- FIFA  שילשה לכיסה 77.000000 (שבעים ושבעה מיליון) דולר בלבד במונדיאל ארה"ב 1994 .

1998 – 1996 / השוואת גרף מחירי זכויות שידורים בין IOC  ל- FIFA

באולימפיאדת אטלנטה 1996 שילם המשדר העולמי סכום של  900.000000 (תשע מאות מיליון) דולר לקופת IOC . שנתיים אח"כ במונדיאל צרפת 1998 הנפלא קיבלה ה- FIFA מרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות פי 10 פחות  ממה שקיבל  IOC ב- 1996 . רק  90.000000 (תשעים מיליון) דולר . זהו כמובן פער מדהים .

אפילו הא"ק הבינלאומית (IAAF) בראשותו של גאון הארגון ד"ר פרימו נביולו האיטלקי חגגה על הכדורגל . ב- 1983 ייסד פְּרִימוֹ נָאבְּיוֹלוֹ (Primo Nabiolo) המנוח נשיא ה- IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) את אליפות העולם הראשונה בא"ק שנערכה בהלסינקי . כשדיווחתי למנכ"ל רשות השידור אז יוסף "טומי" לפיד ז"ל כי אני מתעתד לשלם 3000 (שלושת אלפים) דולר בעבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק בהלסינקי 1983 על בסיס של Maximum Offer ל- EBU , סמרו שערותיו והוא כמעט התעלף . "זה הַמוֹן כֶּסֶף" אמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל . נאלצתי להרגיע אותו : "המוֹן זה מונח יחסי" , אמר פעם פרופסור אלברט איינשטיין לאחד מתלמידיו ולצורך המחשה הוסיף , "שָלוֹש שַעֲרוֹת עַל הראש זֶה מְעַט – שָלוֹש שַעֲרוֹת בַּמָרָק זֶה הַמוֹן" . צריך להבין שה- EBU כולו שילם בעבור אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 זכויות שידורים על סך של 800000 (שמונה מאות אלף) דולר . ה- Share שלנו במסגרת חברותינו ב- EBU עמד על 3000 (שלושת אלפים) דולר בלבד אולם יוסף "טומי" לפיד ז"ל לא נרגע . הוא אף פעם לא הבין מדוע הטלוויזיה הבינלאומית שעושה טובה בכלל בכך שהיא חושפת את אירועי הספורט גם צריכה לשלם עליהם . זה נראה לו תמוה בתחילת דרכו ב- 1979 כמנכ"ל רשות השידור . יוסף "טומי" לפיד ז"ל שימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979 .

יוסף "טומי" לפיד ז"ל נבעת ממחיר זכויות השידורים (מדובר על 3000 דולר בלבד) , אך השיב לי , "אנחנו נעמוד בזה מפני שאתה חושב שזה חשוב . אנחנו נשדר את אליפות העולם בא"ק לעם ישראל" , והוסיף , "אני מסכים להגדרתך במסמך הצעת השידורים שחיברת כי אליפות העולם בא"ק ה- 1 בהלסינקי היא אירוע הספורט הבינלאומי החשוב ביותר של שנת 1983" . אבל את פרשן הא"ק ד"ר גלעד וויינגרטן הוא סירב לשלוח להלסינקי לצִדוֹ של השַדָּר נסים קיוויתי מפני שרצה לחסוך בכספה של רשות השידור . "נסים קיוויתי מסוגל להסתדר בלי גלעד ווינגרטן , הפרשן איננו כה חשוב" , סבר . הפרשן גלעד וויינגרטן נדרש לטוס להלסינקי 83' על חשבונו וגם למצוא אכסניה על חשבונו . מפני שלא היה לוֹ כסף התגנב ד"ר גלעד וויינגרטן בלילות לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי ונַם שם בהסתר את שנתו על השטיח .

יוסף "טומי, לפיד ז"ל הבין לבסוף כי עשה את עִסקת חייו משנֵיאוֹת לבקשתי לשדר ישיר את אליפות העולם ה- 1 בא"ק של הלסינקי 1983 . הפקתי וניהלתי עבורו כ- 20 שעות שידורים ישירים ותקצירים מוקלטים מהאירוע הבינלאומי הנפלא הזה עליהם שילמנו רק 3000 (שלושת אלפים) דולר . אין דבר יפה יותר שמִצטלֵם על מסך הטלוויזיה מאשר א"ק במיטבה . רשות השידור שילמה עבור שעת שידור מהלסינקי 83' כ- 150 (מאה וחמישים) דולר . סכום אפסי במונחים מוניטאריים וכלכליים של כל רשת טלוויזיה באשר היא . לצור השוואה : רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שילמה עבור זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר .

gilady 1

טקסט תמונה :  1982 . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC חותמת עם IAAF על הסכם זכויות השידורים של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983 תמורת סכום של 2.000000 (שני מיליון) דולר . זיהוי הנוכחים בשורה האחורית משמאל לימין : אלכס גלעדי (בן 40 , סגן נשיא בכיר ב- NBC) , ההולנדי אדריאן פאולן (Adrian Paulen – היה אתלט אולימפי בצעירותו ונשיא IAAF מאוחר יותר וחבר כבוד ב- IAAF לכל ימי חייו) , ג'ף קוקין (Jeff Cockin – NBC) , פרדריק הולדר (Frederick Holder – גזבר כבוד של IAAF) . זיהוי הנוכחים בשורה הקדמית יושבים משמאל לימין : שון מקמנוס (Sean McMannus – מפיק בכיר בחטיבת הספורט של NBC והבוס הישיר של אלכס גלעדי) האיטלקי ד"ר פרימו נביולו (Dr. Primo Nebiolo – נשיא IAAF) , הפיני קארל אולף – הומן (Carl – Olaf Homen , נשיא הוועדה המארגנת של אליפות העולם ה- 1 בא"ק – הלסינקי 1983) . (באדיבות YLE ו-  IAAF) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באליפות העולם ה- 2 בא"ק שהתקיימה כעבור ארבע שנים ב- 1987 ברומא שִילֵם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל סכום של  30.000 (שלושים אֶלֶף) דולר . מְעַט בהשוואה לתשלומי הרשתות הגדולות ב- EBU , אך פי עשרה יותר ממה ששילם יוסף "טומי" לפיד ז"ל ארבע שנים קודם לכן. עלות שעת שידור מרומא 1987 עמדה על 1500 דולר. באליפות העולם ה- 3 בא"ק  ב- 1991 שהתקיימה ביפן שִילֵם מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מֶקֶל כבר 150.000 (מאה וחמישים אֶלֶף) דולר . פי 50 (חמישים) יותר מאשר שילמנו תמורת הלסינקי 1983 . הסכוּם ששילמנו עבור אליפות העולם הא"ק ה- 3 ב- 1991 ביפן היה תשלום עַתֵּק בימים ההם וזהה לזה ששילמנו עבור זכויות השידורים של מוּנדִיאַל הכדורגל במכסיקו 1986 .

פְּרִימוֹ נֶבְּיוֹלוֹ הפך את הא"ק הבינלאומית למִכְרֶה זָהָב כפי שחוֹלֵל הספרדי חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש נשיא  IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) למשחקים האולימפיים . חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמַארָאנְש מונה לנשיא  IOC בשנת 1980 במקומו של הלורד האירי מַייקְל קִילָאנִין וכיהן בתפקיד עד 2000 . נשיא IOC הספרדי היה פיגורה פוליטית , כלכלית , וארגונית מוכשרת ויוצאת דופן . בתוך זמן קצר הפך את הוועד האולימפי הבינלאומי לאחד הגופים העשירים בעולם . לְשני גופי הכדורגל הגדולים והעשירים בעולם UEFA  וְ- FIFA לקח הרבה יותר זמן ללמוד כיצד עושים כסף . הנה המחשה נוספת .

samaranch nebuolo 1

טקסט תמונה :  1983 . הלסינקי . נשיא IAAF  ד"ר פרימו נביולו (מימין) ונשיא IOC  חואן אנטוניו סאמאראנש יחדיו באליפות העולם ה- 1  בא"ק – הלסינקי 1983 . (באדיבות IAAF) .

ב- 30 בינואר 1996 הגיע שיתוף הפעולה בין ה-EBU ל- IOC לשיאו . הנתונים המוניטאריים הם פנטסטיים . הוועד האולימפי הבינלאומי העדיף את המְשָדֵר הציבורי על המסחרי וחתם עם איגוד השידור האירופי על חוזה שידורים ענק המעניק ל- EBU את זכויות השידורים הבלעדיות של חמש אולימפיאדות רצופות : המשחקים האולימפיים של סידני 2000 , אולימפיאדת החורף סאלט לייק סיטי 2002 , אולימפיאדת אתונה 2004 , אולימפיאדת החורף טורינו 2006 ואולימפיאדת בייג'ין 2008 בסין תמורת סכום כולל של 1.442000000 (מיליארד וארבע מאות ארבעים ושניים מיליון) דולר . אחד מהסכמי שידורי הספורט החשובים ביותר שעשה ה- EBU בעידן תחרות השמיים הפתוחים . מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור היה מתומכי החוזה בין ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ל- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) . פירוט התשלומים לאורך טווח השנים מעיד על האמון והכבוד המקצועי שרחש הוועד האולימפי הבינלאומי ובראשו הנשיא חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סָאמָארָאנְש לשידור הציבורי הבינלאומי שאותו הוביל ה- EBU . ה- EBU  התחייב לשלם לוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) את הסכומים הבאים עבור זכויות השידורים הבלעדיות כדלקמן :

א. 350000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר זכויות שידורים תמורת אולימפיאדת סידני 2000 באוסטרליה .

ב. 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר זכויות שידורים עבור אולימפיאדת החורף בסֹאלט לייק סיטי 2002 בארה"ב .

ג. 394000000 (שלוש מאות תשעים וארבעה מיליון) דולר זכויות שידורים של אולימפיאדת אתונה 2004 ביוון .

ד. 135000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים כדי לשדר את אולימפיאדת החורף טורינו 2006 באיטליה .

ה. 443000000 (ארבע מאות ארבעים ושלושה מיליון) דולר זכויות שידורים על מנת לשדר את אולימפיאדת בייג'ינג 2008 המתקיימת לראשונה בסין .

מייד בתום טקס החתימה האולימפי פִּרסמו אַלְבֶּרְט שָרְף נשיא ה- EBU וזָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' המזכיר הכללי של איגוד השידור האירופי בהתרגשות רבה ובגאווה גדולה את מִנְשָר הניצחון . זה היה ניצחונו של השידור הציבורי בטלוויזיה על השידור המסחרי [3] .

ebu 1

טקסט מסמך : 31 בינואר 1996 . זהו המסמך המקורי של ה- EBU הנוגע לרכישת זכויות השידורים האולימפיות של חמש אולימפיאדות , שלוש קיץ ושתיים חורף , בין השנים 2000 ל- 2008 . (באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

scharf munch

טקסט תמונה : אוקטובר 1996 . הצמד המלכותי של ה- EBU . הנשיא אלברט שארף (משמאל) והמזכיר הכללי ז'אן ברנרד מונץ' . תרומתם רבת השנים למען השידור הציבורי הייתה עצומה , אך הם מיהרו באותה שנה לנתק מגע מספ בלאטר מזכ"ל ה- FIFA , ואִפשרו בכך את כניסתו המוקדמת מידי של לאו קירש לשוּק המו"מ במערכה העקוֹבה מדולרים ירוקים על רכישת זכויות השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 . שניהם הפסידו ועימם גם ה- EBU . (התמונה באדיבות ה- EBU . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אלברט שארף (Albert Scharf) איש רשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ARD , נבחר להיות נשיא ה- EBU בשנת 1983 . הוא היה נשיא נערץ שזכה לאמון מרבי של כל המדינות החברות באיגוד . אלברט שארף כיהן בתפקיד הציבורי החשוב הזה במשך 17 שנה , 2000- 1983 . הוא היה האיש המרכזי בקבוצת המו"מ של ה- EBU שניהלה את המו"מ על זכויות השידורים של אולימפיאדות הקיץ והחורף והמונדיאלים כשלצִדו פועלים שני ראשי הקבוצה המבצעית של שידורי הספורט של איגוד השחדןר האירופי , הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoeysarter) והספרדי מנולו רומרו (Manuel "Manolo" Romero) . אלברט שארף שמר היטב על הקופה הציבורית עליה הופקד . בשנות ה- 80 של המאה הקודמת שילם איגוד השידור האירופי ל- IOC מחירים מינימאליים תמורת רכישת זכויות השידורים של גביעי העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים . ה- EBU שילם תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת מוסקבה 1980 סכום של 7.100000 (שבעה מיליון ומאה אלף) דולר . תמורת זכויות השידורים של המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 שילם האיגוד 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר . תמורת זכויות השידורים של משחקי סיאול 1988 שילם ה- EBU סכום של 28.000000 (עשרים ושמונה מִיליון) דולר .

גם התשלומים ל- FIFA היו סבירים בשנים ההן . המְשָדֵר הציבורי העולמי שילם תמורת מונדיאל ספרד 1982 סכום של 39.000000 (שלושים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 26 מיליון דולר) . חלקו של ה- EBU מתוך הסכום הזה עמד על 15.000000 (חמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 10 מיליון) דולר . המחירים האמירו לקראת טורניר גמר גביע העולם של מכסיקו 1986 . ששת גופי השידור הציבוריים בעולם נתבעו להוסיף % 25 והסכום הגיע ל- 49.000000 (ארבעים ותשעה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 32.6 מיליון דולר) . ה- EBU העשיר נשא כרגיל בעול העיקרי ושילם 22.500000 (עשרים ושניים וחצי מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 15 מיליון דולר) .

ההישג הגדול ביותר של אלברט שארף ועוזריו ב- EBU היה ראשית דבר יכולתם לשכנע ב- 1987 את אנשי   ה- FIFA בכדאיות החתימה על הסכם זכויות שידורים משולש עם המְשָדֵר הציבורי המקנה לו בלעדיות על שלושה מונדיאלים רצופים , אלוּ של איטליה 1990 , ארה"ב 1994 , וצרפת 1998 . עליית המחירים אז נראית כעבור 20 שנה מנקודת מבט של שנת 2006 , סבירה ומתונה יחסית . אך צריך לזכור שבין מונדיאל מכסיקו 1986 למונדיאל של איטליה 1990 הייתה קפיצת מחירים בסדר גודל של % 54.4 . התשלום הכולל עבור שלושת המונדיאלים של 1990 , 1994 , ו- 1998 ביחד עמד על 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים . זאת הייתה החלוקה המשולשת :

מונדיאל איטליה 1990

ששת גופי השידור הציבוריים הבינלאומיים שילמו ל- FIFA עבור מונדיאל איטליה 1990 סכום של 90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים מתוכו שילם ה- EBU , סכום של 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 23.3 מיליון דולר) .

מונדיאל ארה"ב 1994

תמורת מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המְשָדֵר הציבורי 115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים כשחלקו של ה- EBU היה 45000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 30 מיליון דולר) .

מונדיאל צרפת 1998

בשביל מונדיאל צרפת 1998 שילם המשדר הציבורי 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים . ה- EBU שילם מתוכו את החלק המרבי 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כ- 35 מיליון דולר) .

התמונה הפסטוראלית הזאת שהייתה כה נוחה ל- EBU עמדה להשתנות מקצה לקצה עם הופעתו בזירה של המְשָדֵר המסחרי על תעצומות הכסף הפנטסטיות שלוֹ . מר אָלְבֶּרְט שָארְף ומר זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) שני מנהיגי השידור הציבורי שניצבו בראש ה- EBU , לא שיערו לעצמם כי בתוך חמישה חודשים לאחר פרסום מִנשר הניצחון האולימפי , הם יידרשו לפרסם איגרת תבוסה המספרת על אובדן זכויות שידורי הכדורגל של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 ושל גרמניה 2006 למיליארדר הגרמני לאו קירש שהיה מתווך . הייתי מקורב בימים ההם לקבוצת המו"מ של ה- EBU שחתמה הסכם כפול עם UEFA שכלל שתי אליפויות אירופה הבאות בכדורגל , 1996 EURO באנגליה  וְ- 2000 EURO בהולנד ובלגיה , ומאוחר יותר גם להסכם הנפרד שהושג בין שני הגופים האלה הנוגע לאליפות אירופה של פורטוגל 2004 . ההשפעה היא כמובן מיידית על שוק הטלוויזיה בישראל . ה- Share הכספי שלנו ב- 1996 זִינֵק בבת אחת לרמה של  400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר קפיצה של % 800 בהשוואה ל- 1992 , וארבע שנים אח"כ  בְּ- 2000 EURO  הֶאֶמִיר לְ-  660000 (שש מאות ושישים אֶלֶף) דולר . בטורניר אליפות אירופה – פורטוגל 2004 ( 2004 EURO) עמד סכום הזכויות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על 000 100 .3 (שלושה מיליון ומאה אֶלֶף) דולר . מחירים סבירים לפי שעה אך דיים לעורר מחשבות נוגות לקראת הצפוי לבוא מפני שהיו גדולים במאות אחוזים מאלה שהורגלנו לשלם קודם לכן . אף על פי כן לא עלה בדעתם של המנכ"לים שלי בעבר מוטי קירשנבאום ואורי פורת לסֶגֶת מהשידורים היקרים .

ב- 1987 עשה המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ובראשו ה- EBU  את עִסקת חייו עם ה- FIFA , עסקה שלא תחזור על עצמה עוֹד לעולם . בראש קבוצת המו"מ של ה- EBU ניצב נשיא האיגוד עצמו הגרמני מר אלברט שרף . הוא לא נפגש באופן אישי עם נציגי ה- FIFA אך הוא היה מוביל מדיניות המו"מ והאחראי העיקרי לתוצאות ההסכם המזהיר . עוזריו הראשיים היו יָארְלֶה הוֹיְסַאטֶר ומַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU בשידורי הספורט הגדולים , וגם רִיצָ'ארְד בָּאן  ה-Sports Controller  של האיגוד . ששת גופי השידור הציבורי בעולם בתוכם איגוד השידור האירופי כאמור גוף השידור העשיר ביותר מביל כל השישה , חתמו עם ה- FIFA התמימה על חוזה שידורים משולש ומזהיר במיוחד של קניית זכויות שידורים של שלושה מוּנְדִיאַלִים בזה אחר זה. איטליה 1990 , ארה"ב 1994 , וְ- צרפת 1998 . ההסכם המשולש נעשה בחוכמה רבה ותוך הפגנת יֶדַע רב של הנושא ונותן מטעם המְשָדֵר הציבורי . הנה הנתונים הכספיים המדויקים :

ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) קיבלה סכום גלובאלי של 340.000000 (שלוש מאות וארבעים מיליון) פרנקים שווייצריים [4]  עבור שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – שהתחלק כלהלן : תמורת מונדיאל איטליה 1990 שילמו ששת גופי השידור ביחד ל- FIFA סכום של  90.000000 (תשעים מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU כגוף שידור ציבורי העשיר ביותר מבין השישה עמד על 35.000000 (שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 23 מיליון דולר) . עבור מונדיאל ארה"ב 1994 שילם המִשָדֵר הציבורי כולו סכום של  115.000000 (מאה וחמישה עשר מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של ה- EBU עמד על  45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים (סכום השווה לְכ- 30 מיליון דולר) . תמורת מונדיאל צרפת 1998 שילם כל העולם 135.000000 (מאה שלושים וחמישה מיליון) פרנקים שווייצריים . חלקו של  ה- EBU  נָסָב על סכום של 53.000000 (חמישים ושלושה מיליון) פרנקים שווייצריים (כְּ- 35 מיליון דולר) [5] . ה- EBU שילם 133.000000 (מאה שלושים ושלושה מיליון) פרנקים שוויצריים (כ- 88 מיליון דולר) עבור שלושת המונדיאלים . ה- EBU נחשב לגוף השידור העשיר ביותר ובעל יכולות כלכליות מבין השישה ולכן נשא בעול התשלום העיקרי המהווה ב- % 39.1 מהסך הכללי . % 60.9 האחרים התחלקו בין חמשת גופי השידור הנותרים . זה היה  Deal כספי רציף , מדהים , וזוֹל שהוכיח עד כמה הייתה ה- FIFA נאיבית וטיפשה בימים ההם שלא ראתה את הנולד .

ה- FIFA (ברשלנותה) ועל כל אגפיה לא צפתה את ההתפתחות המואצת של טכנולוגיית שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין שהתחוללה בעשור ה- 90 באירופה . היא הניחה בטעוּת ש- EBU איגוד השידור האירופי המייצג עשרות רשתות טלוויזיה ציבוריות באירופה (וגם באסיה ובאפריקה כמו רשות השידור הישראלית הטלוויזיה הירדנית, המרוקאית , הטוניסאית , האלג'ירית , הלוּבּית , והמצרית) יישאר לעַד גוּף השידור העשיר והחזק בעולם ללא תחרות . ובאֶמֶת חלקו של ה- EBU במסגרת הסֵדֶר העולמי הקודם , בּוֹ היו מאוגדים שישה גופי שידור ציבוריים-עולמיים  OIRT- רשתות הטלוויזיה של מזרח אירופה , ASBU- איגוד השידור של חֶבֶר המדינות הערביות , ABU- רשתות הטלוויזיה של מדינות המזרח הרחוק , URTNA- איגוד השידור של מדינות אפריקה , OTI- איגוד השידור של מדינות דרום ומרכז אמריקה , (וְכמובן EBU עצמו) , נָסָב כאמור סביב כמעט % 40 מהתשלום הגלובאלי הכללי בשלושת המונדיאלים . שום רשת ציבורית בעולם לא הייתה יכולה  להתחרות בעושר ובעוצמה הכלכלית שהיו מנת חלקן של רשתות הטלוויזיה באירופה עליהן נמנו ה- BBC  ו- ITV האנגליות , RAI האיטלקית שתי הרשתות הגרמניות ARD ו- ZDF , TVE הספרדית , ו- 1 TF  ו- 3 / 2FT   הצרפתיות . כפי שהוסבר , הסכום ששילם ה- EBU היה גדול לאֵין שיעור בהשוואה לתשלום ששילמו חמשת גופי השידור האחרים .

חלקה של רשות השידור הישראלית בחוזה ארוך הטווח הזה היה פועל יוצא של נוסחה מתמטית מתוחכמת שהרכיב ה- EBU , ונגעה לחלוקת הנֶטֶל הכספי בין עשרות הרשתות . הנוסחה המתמטית – הכספית הזאת מורכבת מפעולה חשבונית של שורש ריבועי של מספר המסכים בכל מדינה חלקי עשרת אלפים . התוצאה המעניינת יוצרת את מספר היחידות הבסיסיות (Basic Units) של כל רשת טלוויזיה ציבורית ב- EBU . כַּמּוּתַן קובעת את אמות המידה לתשלום . זהו העיקרון המהווה את התשתית לחלוקת הנֶטֶל. מספר היחידות הבסיסיות של ישראל עמד אפוא שנים רבות על 9 . כמות היחידות הבסיסיות של גרמניה על פי החישוב הזה הוא 52 , של אנגליה נָסָב על 45 , צרפת עומד על 45 , איטליה – 39 , ושל ספרד – 34 , וכן הלאה . החשבונאות הזאת מצביעה על יחסיות גובה התשלומים בין רשתות הטלוויזיה העשירות לעניוֹת ב- EBU . רשות השידור משלמת אם כך פי שֵש פחות ממה שמשלמות רשתות הטלוויזיה הציבוריות של גרמניה ARD  וְ- ZDF , וכחמישית מאשר משלם ה- BBC . במבצעי שידור בינלאומיים גדולים כמו המונדיאלים , ה- EURO’s , והאולימפיאדות , מתקיימים חישובים שונים במקצת ב- EBU , המגדילים את עוֹל רשתות הטלוויזיה העשירות ומקזזים במשהו את עוּלַן של הרשתות הקטנות .

על פי השיטה הזאת נקבע ב- 1987 כי חלקה הכספי של רשות השידור הישראלית במונדיאל איטליה 90' יעמוד על 455285 פרנקים שווייצריים (כְּ- 303000 דולר) . במונדיאל ארה"ב 1994שילמנו 576738 פרנקים שווייצריים (כְּ-  384000 דולר) . במונדיאל צרפת היפהפה של שנת 1998 השתתפו לראשונה 32 נבחרות ומספר המשחקים הכולל בטורניר עלה ל- 64 בהשוואה ל- 52 שנערכו במונדיאלים הקודמים . נשיא ה- FIFA יוזף בלאטר ביקש תוספת כספית מ- EBU  בשל תוספת המשחקים , אך איגוד השידור האירופי סירב לבקשתו , והשיב לוֹ , "חוזה הוא חוזה, איננו מתכוונים להוסיף לך אפילו פרנק שווייצרי שחוק אחד" . במונדיאל צרפת 1998 שילמנו סכום של 703962 פרנקים שוויצריים (כְּ-  470000 דולר) . מנכ"ל רשות השידור אז אורי פורת ז"ל המשיך את מדיניות קודמו מוטי קירשנבאום ואִפשֵר לי לשָדֵר ישיר את כל 64 המשחקים מהאִצטדיונים ברחבי צרפת הגדולה בשטחה .

יום שלישי – 2 ביולי 1996 היה תאריך היסטורי בתולדות המאבקים בשווקי הטלוויזיה הבינלאומיים על רכישת זכויות השידורים של מפעל הכדורגל החשוב והיוקרתי בעולם – המונדיאל . נפל דבר . קונסורציום השידור הבינלאומי המורכב מחמשת גופי השידור הציבוריים בעולם ובראשם ה- EBU , הפסיד את זכויות השידורים של המונדיאלים 2002 ביפן / קוריאה  ו- 2006 לאחר שהחזיק בהן באופן מסורתי 24 שנה רצופות מאז משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו בגרמניה ב- 1974 . בבכורה זכתה קבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לֵאוֹ קִירְש (Leo Kirsh) . לֵאוֹ קִירְש קנה מ- FIFA את זכויות השידורים של מונדיאל 2002 תמורת כ-  1.300000000 (מיליארד ושלוש מאות מיליון) פרנקים שווייצריים (שווה לכ- מיליארד דולר) . סכום הגדול פי 7.4 ממה ששילם כל קונסורציום השידור הציבורי העולמי תמורת מונדיאל צרפת 1998 ארבע שנים קודם לכן . את מונדיאל גרמניה 2006 רכש לאו קירש בתוספת של % 15.38 ושילם ל- FIFA סכום של 1.500000000 (מיליארד וחצי) פרנקים שווייצריים (מקביל לכ- 1.19 מיליארד דולר) .

ה- EBU , איגוד השידור הציבורי העשיר ביותר בעולם המונה בשורותיו כ- 60 רשתות טלוויזיה (מאירופה , אסיה , ואפריקה) היה בהֶלֶם . יממה אחת אח"כ ביום רביעי – 3 ביולי 1996, פרסם המזכיר הכללי של  ה- EBU זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' (Jean Bernard Munch) הודעה ציבורית מסודרת לכל המנכ"לים של רשויות השידור באיגוד ולמנהלי מחלקות הספורט , מנוסחת כמודעת אֵבֶל , המסבירה את פשר תבוסת השידור הגדולה ביותר של איגוד השידור האירופי בכל תולדותיו . הטקסט הדרמטי של זָ'אן בֶּרְנַרְד מוּנְץ' הונח על שולחנו של מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בדיוק כפי שאני קבלתי את נוסחו באותו יום בשמונה בעֶרֶב באמצעות פקס מגֶ'נֶבָה (מקום מושבו של האיגוד) . שהיתי בארץ כיממה . רק אתמול שבתי מלונדון לארץ בתום מבצע השידורים הארוך והמרתק של משחקי 1996 EURO . הייתי מופתע מאוד . אך לא היה לי זמן להתאבל . בתוך שישה ימים הייתי אמור לטוס לאטלנטה בירת מדינת ג'ורג'יה בארה"ב כדי לנהל עבור מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן את השידורים האולימפיים של אטלנטה 1996 ,  האולימפיאדה ה- 26 במניין של הזמן החדש .

בהודעת התבוסה הדרמטית , נקט מזכ"ל ה- EBU ההמום בטקסט חריף ביותר חסר תקדים . הוא האשים את  ה- FIFA בחמדנות כספית ובניהול מו"מ נעדר שקיפות , המוטה מראש בצורה ברורה לטובתו של לֵאוֹ קִירְש כנגד האיכות , קידום השידורים , וחשיפתם הרחבה שהציע בעבר ומציע גם עכשיו השידור הציבורי העולמי בראשות איגוד השידור האירופי , יכולת שהוכיחה את עצמה מזה שני עשורים של שנים . הנה הטקסט ההיסטורי [6] .

Sent by EBU – UER    03 / 07 / 1996                                                                               19:55

RECIPIENT :  Director Generals

Heads of sport departments

SENDER   :  Jean Bernard Munch

SUBJECT:  FOOTBALL WORLD CUP 2002

 

At today’s meeting of the FIFA Executive Committee in Zurich ut was decided to award the Broadcasting rights for the 2002 World cup to ISL / SPORTS hacked by KIRSH Group

FIFA thus ends a collaboration with the Consortium of more than 20 years (even longer for the EBU)

More detailed information will be given at the EBU General Assembley in Prague

The EBU deeply regrets the FIFA’s decision to grant the rights for the 2002 World Football Cup to an agent, thus turning its back on 24 years of cooperation with the World Consortium of Broadcasting Unions which ensured the direct collaboration of national broadcasters all over the world

Cupidity alone can explain such a decision since the Consortium’s offer was superior from all other points of view, as well as being very high in financial terms

The President of the FIFA Mr. Havelange, has thus repudiated the very principles of his past policy – quality of coverage and the promotion and widest possible exposure of football

The EBU of course respects the FIFA’s decision, but deplores the selection procedure which was characterized a luck of transparency , conditions that were continually changed, and an analysis of offers which was clearly slanted in favour of the winning group

France 98’ will be a major loser, since the Consortium had offered to make a considerable

Upward review of the contract concluded in 1987 if contractual relations with the FIFA were extended

The Consortium is nevertheless looking forward to providing the coverage and an extremely wide exposure of the 1998 World Football Cup in France

Best regards

Jean Bernard Munch

EBU Secretary – General

עוד באותו הערב דיווחתי ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה על תוכנו העצוב של הפקס של זָ'אן בֶּרְנַארְד מוּנְץ' שנחת על שולחני . יאיר שטרן צחק בקול רם : "יואש אלרואי עם מה אתה מתעסק…?  מה אתה כל כך דואג …? אם זה יקרה , זה יהיה רק בעוד שֵש שנים" , אמר והוסיף , "יש לך אולימפיאדה על הראש עוד כמה ימים , עזוב את זה" . לא האשמתי אותו . שֵש שנים הן זמן ארוך לאדם רגיל אך מועד קצר בעסקי טלוויזיה . היום המַר הזה עוד בוא יבוא אמרתי לעצמי . ב- 2002 יאיר שטרן כבר לא היה בטלוויזיה . גם לא מוטי קירשנבאום . מנכ"ל רשות השידור ב- 2002 היה מר יוסף בר-אל ומ"מ מנהל הטלוויזיה שלו היה מר יוסף "יוסי" משולם .

מוטי קירשנבאום נטל חלק בפגישת המנכ"לים של רשויות השידור הציבוריות באירופה החֲבֵרוֹת ב- EBU איגוד השידור האירופי ב- General Assembley שהתקיימה בפראג בירת צ'כיה בסתיו 1996 אך כמנהיג השידור הציבורי בישראל הוא לא ראה בוויתור של ה- EBU לרכוש את זכויות השידורים של מונדיאלים 2002  ו- 2006 סנסציה רבתי . לא אסון גדול וגם לא כישלון מי יודע מה . ייתכן ואי נכונותו של ה- EBU לשלם אז ב- 1996 למזכ"ל ה- FIFA ספ בלאטר את ליטרת הבשר בריבוע שדרש מהמשדר הציבורי (אותו הוויתור ההוא של איגוד השידור האירופי ב- 1996 על קניית זכויות השידורים של שני טורנירי גמר גביע העולם בכדורגל של יפן / קוראיה 2002 ושל גרמניה 2006 , וויתור שיצר וואקום לתוכו חדר המיליארדר הגרמני לאו קירש) דַמָה מבחינתו להחלטת הוויתור שלוֹ שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1994 שלא לרכוש את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מהאדונים חיים הברפלד , עזריקם מילצ'ן , גברי לוי ויעקב אֶרְאֵל אנשי התאחדות הכדורגל . מוטי קירשנבאום ו- EBU הפסידו את קרבות השידור שלהם באותן נסיבות התחרות ומאותן הסיבות . היעדר ממון ציבורי מספיק כדי לממן את עִסקאות השידור היקרות .

ההתבכיינות בדיעבד של זָ'אן- בֶּרְנַרְד מוּנְץ' לא סייעה לו . ה- FIFA העניקה שוב את זכות התיווך של זכויות השידורים של מונדיאל גרמניה 2006 ללֵאוֹ קִירְש , והסולידריות רבת המוניטין של רשתות הטלוויזיה החברות ב-EBU נשברה לרסיסים . ה-EBU  מגן השידור הציבורי באירופה לא הכין כנראה את שיעורי הבית שלו כראוי לקראת המו"מ ב- 1996 על זכויות  השידורים של המונדיאלים של יפן / קוריאה 2002 וגרמניה 2006 . ה-FIFA נכשלה לחלוטין במשא ומתן ובהתמקחויות שלה עד שנת 1996 למרות שהחזיקה בתרנגולת המטילה ביצי זהב . צריך להכיר ולדעת את ההיסטוריה של גביעי העולם בכדורגל ואיזה עניין ציבורי כלל עולמי עוררו משחקי המונדיאל לדורותיהם (הפכו למסורת מבצעית מרשימה) כדי להבין את הפִספוס הכלכלי שלFIFA . ה-FIFA הוא גוף ספורטיבי שקיבל תמורה פחותה מהטלוויזיה בגין זכויות השידורים בין השנים 1998- 1966 . הוא קיבל פחות ממה שהיו שוות באמת זכויות השידורים של המונדיאלים . אולי זאת הסיבה שבגינה הפך בסופו של דבר לחמדני וגם לעשיר מאוד . רבים רואים היום ב-FIFA זאת המשמשת כוועדה מארגנת בינלאומית ראשית של הכדורגל בעולם גוף מסואב ומושחת , בעודUEFA הוועדה המארגנת האירופית מצטיירת כטהורת מידות. אנשי הטלוויזיה זוכרים את הודעתו הדרמטית, "האני מאשים", של לִינַארְט יוֹהַנְסוֹן נשיאUEFA ב- 15 במאי 2002 נגד ההתנהלות הכספית המחפירה של ה-FIFA בראשותו של סֶפּ בְּלָאטֶר, ערב משחקי מונדיאל 2002.

[1]  ראה נספח : מכתבו של טוביה סער מנהל הטלוויזיה אלי מתאריך  28  במאי  1984 המתייחס ל-  1984 EURO .

[2]  ה- EBU (איגוד השידור האירופי) מנה בשורותיו ב- 1992 כ- 60 רשתות טלוויזיה ציבוריות מחמישים מדינות לרבות אלה של מדינות מזרח אירופה שהיו מאוגדות קודם ב- OIRT (איגוד השידור המזרח אירופי) . לאחר קריסת ברה"מ והקומוניזם ונפילת חומת ברלין  ב- 1990 , הצטרפו כל רשתות הטלוויזיה של מדינות מזרח אירופה ל- EBU . ה- EBU נחשב לאיגוד השידור הגדול והעשיר ביותר ובעל ההשפעה הגדולה ביותר מבין כל איגודי השידור האחרים הקיימים בעולם .

[3]  ראה נספח : מסמך ה- EBU  מ- 30 בינואר 1996 המודיע בגאווה על רכישת זכויות השידורים של חמש אולימפיאדות רצופות סידני 2000 , סאלט לייק סיטי 2002 , אתונה 2004 , טורינו 2006 , ו- בייג'ין 2008 , תמורת סכום שיא של 1.442000000(מיליארד ו- 442 מיליון) דולר . הערה : 1.5 פרנק שווייצרי היה שווה ערך בימים ההם לדולר אמריקני אחד .

[4]  ראה נספח :  על פי מסמך נתונים כספיים של ה-  FIFA .

[5]  ראה נספח : הודעתו הדרמטית של מזכ"ל ה- EBU  מר זָ'אן בֵּרְנַארְד מוּנְץ'  מ- 3 ביולי 1996 הנוגעת להפסד זכויות השידורים של מונדיאל יפן / קוריאה 2002 לקבוצת התקשורת של המיליארדר הגרמני לאו קירש (MEDIA KIRSH) .

סוף הפוסט מס' 468 . ראה המשך "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (3)" בפוסט מס' 469.

סוף פוסט מס' 468. 

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (1). וגם עניינים אחרים בדמותם של צבי יחזקאלי, ערוץ 10 ומכבי ת"א, יאיר לפיד, בנימין נתניהו מול יצחק הרצוג וציפי לבני, יצחק רבין ז"ל, ליאור שליין, מרב מיכאלי. פוסט מס' 466. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות (1). וגם עניינים אחרים בדמותם של צבי יחזקאלי, ערוץ 10 ומכבי ת"א, יאיר לפיד, בנימין נתניהו מול יצחק "בוז'י" הרצוג וציפי לבני, יצחק רבין ז"ל, ליאור שליין, מרב מיכאלי. פוסט מס' 466. כל הזכויות שמורות.

(פוסט מס' 466). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 466 : הועלה לאוויר בשבת – 10 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש , כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

הגיעו אלי תגובות הנוגעות למסכת שמונת הפוסטים שדנו בהפקות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואשר נעשו על ידי בראשותי בתנאים נחותים וקשים , אלה של מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992 . מדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות ומסובכות וגם יוקרתיות ויקרות . תעשיית הטלוויזיה בארץ וגם בעולם מחולקת לכמעט אין סוף של חטיבות , מחלקות , מדורים , ואגפים . בראש כל חטיבה , מחלקה , מדור , ואגף ניצב מנהל – מנווט שנושא באחריות הראשית לתפעול מיטבי של היחידה שבראשה ניצב . הצלחת ושגשוג הניהול והניווט שלו את אנשיו ואת הפרויקטים שבתחום אחריותו מותנים לא רק בכישרון מנהיגותו אלא גם באלה של הממונים עליו ובתקציבים המוענקים לו . אני למשל ניהלתי את חטיבת הספורט אולם על פי היררכיה הטלוויזיונית הייתי כפוף למנהל חטיבת החדשות שהיה כפוף למנהל הטלוויזיה שהיה כפוף למנכ"ל רשות השידור .

הפוסט הקונקרטי היה אמור לעסוק בנטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות של אלה שהיו הבוסים שלי ו- ניהלו אותי כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וידעו שאני פועל בתנאים קשים לעיתים גם מחפירים במשך יותר משנות דור . ברגעי משבר הם ניצבו מהצד והחרישו . קדמתי את כתיבת פוסט הנוכחי והתחלתי לעסוק בו למען קוראי הבלוג (והם רבים מאוד…) בחקר הריאיון העיתונאי החשוב ההוא באותו נושא של נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות בתוככי רשות השידור והטלוויזיה ע"י ההנהלה העליונה בראשות מר יצחק לבני , ריאיון אותו העניק מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום למר אלי טייכר מעיתון "הָאָרֶץ" ב- 25 באוגוסט 1978 . בפתח אותו הריאיון הכֵּנֶה והמרתק ההוא שנתן מוטי קירשנבאום בדם לבו לעיתונאי אלי טייכר לפני 37 (שלושים ושבע) שנים ואשר כותרתו הייתה "להילחם – אפילו כדון קישוט") טמונים ערכים קדושים של מנהיגות אמת , זאת שנוטלת אחריות ומגבה את החיילים שלה שנשלחו עם תקציב דַל וציוד מינימאלי לשדה הקרב הטלוויזיוני . במתן התשובות שלו לאלי טייכר ב- 25 באוגוסט 1978 עסק מוטי קירשנבאום באי נטילת אחריות מבצעית של ההיררכיה העליונה של רשות השידור בראשות המנכ"ל יצחק לבני על תוצאות דלות שמשיגים עובדי הטלוויזיה לא בשל כישרונם הלקוי אלא בגלל תנאי עבודה מעליבים ומשפילים . בפתח הריאיון אמר המרואיין למראיינו טקסט כדרבנות בלתי נשכח , והוא מודפס לפניכם כהאי לישנא : "ספק אם הייתה הפקה אחת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שמבצעיה קיבלו את הכלים ואת האמצעים הדרושים למלאכתם . תמיד היה על המפיקים להתייסר בגהינום של בזבוז זמן , מאמץ ומשאבים , כדי לאלתר , להטליא , ולימור יש מאין . בסופו של דבר עצם הבאת המוצר לשידור, ולא איכותו או רמתו , הקנתה להם תחושה של הישגיות עילאית" , והוסיף , "כאשר מפיקים תוכנית בתנאים תת אנושיים , אזי כישרונם או אי כישרונם של האחראיים איננו עומד כלל למבחן" . מוטי קירשנבאום העלה לדיון ב- 1978 ביקורת עקרונית חריפה ביותר אודות מנהיגות מדומה של הנהלת רשות השידור בראשותו של מנכ"ל רשות השידור דאז יצחק לבני בשנים 1979 – 1974 . הביקורת ההיא שלו נותרה מופתית גם היום מפני שהיא נוגעת לכל תחום בחיינו (אף על פי שהוא דן במנהיגות הקונקרטית של רשות השידור הרוֹפֶסֶת על פי דעתו בשנים ההן במחצית השנייה של עשור ה- 70 של המאה הקודמת) .

kirshenbaum 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת . זהו מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום (יליד 1939) . כתב האישום הנחוש שלו נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני כפי שפורסם ב- 25 באוגוסט 1978 בעיתון "הארץ" – הדן באי נטילת אחריות מבצעית – חרג באגרסיביות ובבוטות שלו – אך היה הגון וצודק לחלוטין . חשתי הזדהות מלאה עם מוטי קירשנבאום . הוא נשא דברים גם בשמי ובשם רבים אחרים . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

livni 1

טקסט תמונה : עשור ה- 70 של המאה הקודמת. זהו מר יצחק לבני (יליד 1934) מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979 – 1974. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל ויצחק לבני יבל"א. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אולימפיאדת ברצלונה 1992 היוותה דוגמא למצב בו ההנהלה הראשית של רשות השידור לרבות מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל נאלמה דום נוכח תנאי עבודה המגוחכים והעלובים שנכפו עלי , ואשר נוגעים להפקה אולימפית כה מורכבת ומסובכת . אובדן חוזה זכויות השידורים על ידינו של משחק הכדורגל ההוא אוסטריה – ישראל ב- 28 באוקטובר 1992 במסגרת קדם גביע העולם של ארה"ב 1994 , הוא עוד דוגמא מובהקת להנהלה שניצבת דוממת מהצד בעת כישלון , בשעה שהעיתונות טופלת עלי אשמת שווא , והיא אותה ההנהלה בראשות אריה מקל ויוסף בר-אל יודעת היטב מיהו הנושא באחרית למחדל ההוא . כשהמשכתי לחקור ולכתוב את הפוסט הנוכחי שדן גם במנהיגותו ומוסריותו של מוטי קירשנבאום איש ישר והגון , עטו עלי נסיבות אחרות שהסיטו אותי מהנושא המרכזי הזה והכריחו אותי להתמקד בהן ולא בנטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות טלוויזיונית . הפוסט הבא מס' 468 יעסוק אם כך בנטילה ו/או אי נטילת אחריות . הסכיתו והמתינו .

הערה 5 : צבי יחזקאלי כתב העַל הפורה , המדויק , והאמיץ של ערוץ 10.

מר צבי יחזקאלי כתב העל האמיץ של ערוץ 10 לענייני ערבים והמזרח התיכון ראוי להערכה רבה ביותר. אני רואה בו במידה רבה נביא טלוויזיוני. כבר לפני שנתיים סייר במדינות מערב אירופה, חדר למעבה הקהיליות המוסלמיות הענקיות והרדיקליות באנגליה , בלגיה , שוודיה , וצרפת , והזהיר בסדרת כתבות תיעודיות מרתקות מפני התעצמותו של האיסלאם הקיצוני באירופה הדמוקרטית . צבי יחזקאלי התמקד בתופעה המרתקת והמדהימה בה המוני המהגרים המוסלמים אינם מתערים בחברות הדמוקרטיות האירופיות שהסכימו לקבל אותם , אלא קוראים תיגר ומקימים בצל החופש הדמוקרטי במדינות האלה חברות איסלאמיות קיצוניות ואכזריות שמבקשות להנהיג את חוקי השריעה הדיקטטוריים שאין בלתם גם באמצעי טרור . אירועי הטרור האיסלאמי האחרונים שהתקיימו בצרפת [מאכלסת בתוכה קרוב ל- 10.000000 (עשרה מיליון) מוסלמים]  מבשרים על התנגשות אזרחית צבאית גלויה ובלתי נמנעת במוקדם ו/או במאוחר בין הדמוקרטיה האירופית לבין כלל אוכלוסיית ההגירה האיסלאמית שמצאה משכן נוח ב- 54 (חמישים) השנים האחרונות מאז 1960 באירופה המשגשגת . העימות הוא בלתי נמנע מפני שמדובר בוויכוח מר בין חברה חופשית פלוראליסטית שדוגלת במשאלי עם ובחירות דמוקרטיות לבין חברה איסלאמית שפועלת על פי עיקרון כוחני – נאצי של שחור /לבן : "אם הנך לא עִמִי – אתה נגדי ונמנה על אויבי" . וויכוח מדיני בינלאומי מר התנהל קודם לכן בשנות ה- 30 ו- 40 של המאה הקודמת בין החברה הדמוקרטית האירופית והאמריקנית בראשות ראש הממשלה הבריטי ווינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארה"ב פרנקלין דילאנו רוזוולט לבין הנאציזם הטוטליטארי והרדיקלי הגרמני בראשות הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר . היו הרבה גרמנים טובים שהתנגדו למשטר הנאצי ולשלטונו ומדיניותו ההרסניים של אדולף היטלר אולם קולם לא נשמע מפני שהורתעו ע"י כוח הנשק והזרוע של משטרת ביטחון פנים ה- Gestapo בראשות גנרל ה- SS הרייכספיהרר היינריך הימלר . הוויכוח המדיני בין העולם הדמוקרטי אותו הובילו אנגליה וארה"ב לבין העולם הטוטליטארי בראשות גרמניה הנאצית ויפן המיליטריסטית הפך למלחמת עולם (נקראה "מלחמת העולם ה- 2") בה קיפחו את חייהם יותר מ- 60.000000 (שישים מיליון) בני אדם בכל רחבי תבל . הדמוקרטיות האירופיות המערביות כמעט והובסו ע"י הנאציזם הגרמני . הן ניצלו ברגע האחרון בשל התערבותן והצטרפותן של רוסיה (ביוני 1941) ושל ארה"ב (בדצמבר 1941) לטובת בעלות הברית הדמוקרטיות . אותן הדמוקרטיות האלה ניהלו לאחר תום מלחמת העולם ה- 2 ב- 1945 מאבק עקר נגד הקומוניזם הסובייטי הטוטליטארי והרדיקלי והתקיף מאוד בראשות יוזף דג'וגאשווילי סטאלין . סטאלין כפה את נוכחותו הקומוניסטית בכל רחבי ברה"מ הענקית באמצעות כוח הנשק ומשטרת ביטחון פנים הענפה שלו ה- NKVD . קברניטי השריעה המוסלמית הרדיקלית באירופה ובמזרח התיכון צועדים מזה עשור בעקבות תורת האזרחות הקיצונית חסרת הפשרות של אדולף היטלר ויוזף סטאלין , "אם אתה לא עִמָנוּ – הנך לצָרֵינו" . ברור שאת הקהיליות הדמוקרטיות באירופה מאכלסים המוני מוסלמים טובים ומאופקים שהיו מעוניינים להשתלב בחיי החברות הדמוקרטיות באנגליה , צרפת , בלגיה , ושוודיה וגם מדינות נוספות אחרות אולם הם לא יחזיקו מעמד ברגע של מבחן נאמנות עליון לדתם . אחיהם הקיצוניים תומכי השריעה יאיימו עליהם בסכינים חדי להב , אקדחים , וקלצ'ניקובים , בזה הנוסח : "אם אתם לא מצטרפים למאבק הדתי – לאומי שלנו חסר הפשרות , סימן הוא שאתם מצדדים בדמוקרטיות החלשלושות שמארחות אותנו ברגע זה" . איש ערוץ 10 צבי יחזקאלי זכאי לברכות טלוויזיוניות רבות על שהעיר את תשומת לבנו והאיר עת עינינו – בזמן .

הערה 6 : ערוץ 10 ומועדון הכדורסל של מכבי ת"א.

צפיתי אמש בשידור הישיר של משחק הכדורסל במסגרת המחזור השני ב- Top 16 ב-Euroleague מהיכל הספורט ביד אליהו ע"י ערוץ 10 בו ניצחה מכבי ת"א את הקבוצה הסרבית הכוכב האדום בלגראד בתוצאה 78 : 67 . ערוץ 10 ממשיך להציג את מסורת יכולותיו בתחומי הכיסוי השונים של חדשות ואקטואליה , אלה הנוגעות לחברת החדשות המצוינת שלו . ראובן "רוביק" פודגור הוא בימאי ספורט וחדשות בטלוויזיה וותיק ומיומן , איש מקצוע , שאתה תמיד יכול לסמוך עליו אולם אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) נגרר לחשיפת יתר של פיני גרשון המוחצן המשמש עוזרו של המאמן הראשי המאופק והמופנם יותר גיא גודס . בהיותו איש תקשורת פעלתן בתמונה וטקסט תפש פיני גרשון כבר מזמן את הפטנט הטלוויזיוני . הוא אמן הפוזות ו- ככל ששפת גופו תשדר על הספסל של מכבי ת"א וליד הקווים עוד ועוד שמחת ניצחון ו/או לחליפין חָרוֹן ותוגת הפסד , תאבונן של המצלמות של רוביק פודגור יגבר , והן יינעלו עליו שוב ושוב (ולא על המאמן המוביל גיא גודס) . מצלמות הטלוויזיה מתמקדות מטבע בריאתן על Action אקטיבי ב- Frame הצילום שלהן . גם פניו המיוסרות של שמעון מזרחי הן Action טלוויזיוני . ההפך מאלה המשעממות של דיוויד פדרמן ו/או של עוזר המאמן השני אלון שטיין . תנועות גופו של פיני גרשון ומבע פניו מושכות אֵש אך נוצר כאן עיוות . הטלוויזיה משמשת עורכת תוכן אולם טועה באבחנת הצילום שלה . הצופה עלול לחשוב בטעות כי בגלל שרוביק פודגור חושף ברצף פעם אחר פעם את פיני גרשון (ומחביא את גיא גודס) , הרי שהוא המאמן המוביל ובעל ההשפעה . אם רוביק פודגור מראה אותו שוב ושוב בצילומי Close ups (ולא את גיא גודס) סימן שפיני גרשון הוא המנהיג . הייתי רוצה ש- רוביק פודגור יחשוף ויהלל יותר את הקפטן האמיתי של המועדון . דווקא ההתנהגות המאופקת של גיא גודס ברגעי תהילה ו/או כישלון מושכת את סקרנותי מפני שהוא האחראי הראשי למתחולל על הפרקט ביד אליהו לטוב ולרע . נדמה לי כצופה טלוויזיה של ערוץ 10 שפיני גרשון מופיע לפני המצלמות של רוביק פודגור הרבה פעמים ביודעין כ- Actor בעוד גיא גודס משחק תמיד את תפקידו את משהו באמת , Coach . משדר הכדורסל של ערוץ 10 אמש בו גברה מכבי ת"א על הכוכב האדום בלגראד 78 : 67 צבר בין 20.55 ל- 23.00 רייטינג ממוצע של % 11.3 ושני שיאים של % 12.3 ו- % 13.3 בין 22.15 ל- 22.45 . מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 גרפה אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) ממוצע רייטינג של % 11.1 והביסה את "מבט" של ערוץ 1 עם % 5.47 בלבד . ערוץ 2 מאפיל על שניהם . מהדורת החדשות הארצית של ערוץ 2 צברה % 28.3 . "המערכת" של מיקי חיימוביץ' בערוץ 2 קיבלה רייטינג ממוצע של  % 26.5 , ו- "מצב האומה" בערוץ 2 בראשות ליאור שליין השיגה רייטינג ממוצע בן % 20.6 .

ניב רסקין יודע לשדר כדורסל . הוא עיתונאי עירני ו- שדר טוב . אולם השותפות שלו עם השדר השני לידו בעמדת השידור של ערוץ 10 ביד אליהו גור שלף – מעיקה ! כמות המלל שמייצר גור שלף היא עצומה ביחס לתפקידו המוגדר בשידור הישיר וגורמת לעייפות גם משום שהוא משתמש לא פעם ולא פעמיים ב- אינפורמציית טריוויה . לא כל אירוע על הפרקט טעון הסבר . לפחות הוא גור שלף לא חזר אמש (יום חמישי – 8 בינואר 2015) על המנטרה הילדותית שלו שהוא נוהג להשמיע מעת לעת , "כשהולך אז הולך…" ו/או "כשלא הולך אז לא הולך…". כאילו מדובר באיזה כוח עליון נסתר ש- אחראי על תנועות וקואורדינציית גופנו ומנווט את מהלך הכדור , ולא אנחנו אנו באמצעות מכניקה תנועתית ידועה . לכל הצלחה וכישלון יש סיבה . אם בראיין ראנדל קולע למשל פעמיים רצופות ביד שמאל שלו מהשלוש אין שום סיבה לפַרְשֵן זאת באמצעות טקסט מגוחך "כשהולך אז הולך…" . בראיין ראנדל קולע משום שהיד שלו מְאוּפֶּסֶת והוא מכוון היטב בטרם הזריקה . הטקסט הזה שהפרשן גור שלף נוקט בו , "כשהולך אז הולך…וכשלא הולך אז לא הולך…" , אין לו דבר עם פרשנות . מדובר בקשקוש טלוויזיוני מובהק . הגיג פרובינציאלי לא מנומק ו- שגוי . רמת טקסט של דרדק בכיתה ג' בבי"ס יסודי.  ובאשר ל- סופוקליס שחורציאניטיס : סגנון משחקו הגס , הכוחני , המסורבל , הכבד , המסובך , הצפוי , וחסר הדמיון – מעורר אצלי אנטגוניזם בניגוד לאחרים שמהללים אותו . הכדורסל שלו מגושם ומכוער , הוא מסתבך אין סוף פעמים עם שומריו , וגם מאבד כדורים .

הערה 7 : יאיר לפיד .

יאיר לפיד נזכר כעת לספר לאזרחי מדינת ישראל מעל כל בימה ומיקרופון כי טעה בתחילה כשר אוצר משהתנהג בשיכרון כוח , שחצנות , ארוגנטיות , ו- בעודף ביטחון עצמי מפני שהיה עטוף ורווי ב- 19 מנדטים . יאיר לפיד הוא שְוִויצֶר חסר תקנה שעשה ההפך ממה שהבטיח לבוחריו . כל התרסה ציבורית מולו וכל נימוק מפלגתי נגד התנהלותו הפוליטית זוכה לתשובה מצדו , "אני לא חושב…" . שר האוצר הזה ששירותו הצבאי הסתכם ב- להיות כתב השבועון "במחנה" נזכר עכשיו להתוודות ולהכות על חטא . לציבור כידוע זיכרון קצר אז לך תדע אולי בבחירות האלה ב- 17 במארס 2015 מפלגת "יש עתיד" והיו"ר המבריק והמוכשר שלה יתחזקו בתוספת % 50 . אולם יש גם אפשרות אחרת ש- "יש עתיד" תדהה וכוחה יפחת במחצית לכדי 9 מנדטים . אינני זוכר ששר האוצר יאיר לפיד ומפלגתו "יש עתיד" חוללו בשנתיים האחרונות מהלכים ומפנה דרמטי בחייה של מדינת ישראל . יאיר לפיד מאכזב אותי . אני לא מאמין לו . אמש (מוצ"ש – 10 בינואר 2015) התייצב שר האוצר הקודם איש הליכוד מר יובל שטייניץ באולפן ה- "מטה המרכזי" של ערוץ 10 והכריז בריש גלי בפני מנחה התוכנית נדב פרי ומאות אלפי צופי טלוויזיה של ערוץ 10 , כהאי לישנא : "שר האוצר יאיר לפיד הוא שקרן ונתוני ההצלחה הכלכלית שהושגו כביכול בתקופתו כפי שהוא מציג אותם קבל עם הם אינפורמציה כוזבת ושקרית" . מפני כך את קולי ב- 17 במארס 2015 אני שומר בעבור בוז'י הרצוג וציפי לבני .

הערה 8 : בנימין נתניהו מול מר יצחק הרצוג + גב' ציפי לבני .

נאום פתיחת הקמפיין של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה ימים בו זלזל באופן מופגן בכישרונם של מר יצחק "בוז'י" הרצוג וגב' ציפי לבני לנהל את מדינת ישראל – דמה למסע הסתה . סגנון הדיבור שלו – זול ומחורבן . הצחוק המתנשא מול חלק מיריביו הפוליטיים שלא יוכלו לשאת בעול ניהול המדינה משפיל ורווי כלימה . התייחסותו השחצנית והטלת דופי כה בוטה בצמד בוז'י הרצוג וציפי לבני וביכולתם להתייצב בזירה המדינית הבינלאומית כדי להגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל לרבות אלה מפני הטרור הנאצי של החמאס ושל זרועות טרור אחרות של האיסלאם הרדיקלי – אינן מכובדות . טענותיו כלפי ראשי מפלגת העבודה נוטעות תחושות לא רק לא נוחות אלא גם לא נכונות . זהו אותו בנימין נתניהו שמנסה לשמר את שלטונו באמצעות נימוקי הפחדה מגוחכים כמו בימים האפלים ההם . ברור ש- בוז'י הרצוג וציפי לבני ינהלו בבוא העת את מדינת ישראל טוב ממנו . אלא מה , בנימין נתניהו יודע לדבר כמו יאיר לפיד ושניהם מנצלים את חוסר כישרונה של מפלגת העבודה להגיב במהירות כדי להכות בברזל בעודנו חום . מפלגת העבודה נותרה מסורבלת . בוז'י הרצוג וציפי לבני היו חייבים לכנס מייד מסיבת עיתונאים לאחר מסע ההפחדה של בנימין נתניהו ולהגיב בכל העוצמה התקשורתית באמצעות המיקרופונים של רשתות הרדיו והמצלמות של רשתות הטלוויזיה . במקום זאת הסתפקה ציפי לבני בהצהרה נגד מקומית . מפלגת העבודה איננה יודעת עדיין להשתמש באופן יעיל בתקשורת המונים לצרכיה הפוליטיים . היא כושלת בשיווק המסר בטלוויזיה ומצטיירת כמגמגמת ו- הססנית . אין לה עוד זמן רב לתקן את השגיאות הטלוויזיוניות שלה .

בשנים 1995- 1993 ניהל ראש הממשלה ושר הביטחון האציל יצחק רבין ז"ל קרב פוליטי – תקשורתי טלוויזיוני רך והססני אודות חזונו המדיני (כפי שבא לידי ביטוי בהסכמי אוסלו עם הרשות הפלסטינית בהנהגת היו"ר שלה יאסר עראפאת) נגד יריבו המר יו"ר מפלגת הליכוד הצעיר בנימין "ביבי" נתניהו בן 45 רווי האמביציות . משהו שדומה לקרב מאסף ולא מלחמה מובילה פנים אל פנים. הימין והימין הקיצוני שלפו   יחדיו מול יצחק רבין חרבות פוליטיות ואולם יועציו הקרובים של ראש הממשלה הציעו לו ללבוש אפוד שכפ"ץ במקום לפנות למצלמות הטלוויזיה . יצחק רבין היה בן מלכות כֵּנָה שניהל באופן עדין ומבהיל בחולשתו את משנתו המדינית מול מתנגדיו הקולניים והרעשניים . אנוכי זוכר היטב את האדישות והשתיקה של בנימין נתניהו ב- 1995 נוכח מראה חבל התלייה וארון קבורה המיועדים לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בעת הפגנת הימין והימין הקיצוני שהתקיימה בצומת רעננה בספטמבר 1995 , ממש לידו של אותו יו"ר הליכוד ההוא ב- 1995 בנימין "ביבי" נתניהו שהסתובב במקום (יצחק רבין ז"ל הגדיר את התנהגות הליכוד כצביעות ומוּסָר יָרוּד) . אותה הצביעות , האדישות , והשתיקה של בנימין נתניהו ואנשי מפלגת הליכוד נראו בבירור גם באוקטובר 1995 בצילומי הטלוויזיה שתיעדו את המראות הקשים בכיכר ציון בירושלים בעת הפגנת הימין והימין הקיצוני בהם מולבש ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בבגדי SS גרמניים – נאציים של היינריך הימלר וכפייה ערבית בסגנון יאסר עראפאת . הנהגת מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו שהתייצבה על אחת המרפסות בכיכר ציון בירושלים וקידמה בנוכחותה את אותה ההפגנה האלימה ומסע ההסתה הנבזי שניהלו בני בליעל מהימין והימין הקיצוני מלווה בתמונות Blow ups נתעבות ושפלות נגד ראש הממשלה ושר הביטחון בהן מוצג יצחק רבין כאיש גסטאפו – החרישה ושתקה . התיעוד המצמרר מצוי בארכיונים של ערוץ 1 וערוץ 2 ואפשר לבדוק אותם .

יצחק רבין ז"ל הגדיר באוקטובר 1995 את בנימין נתניהו בטרם הירצחו ע"י איש הימין הקיצוני בן בליעל בשם יגאל עמיר , "צָבוּעַ" . העיתונות לכל גווניה תיעדה זאת והעניקה לכינוי הזה כותרות ראשיות . המילון העברי של אברהם בן שושן מעניק כמה פירושים למילה צָבוּעַ : "איש מזימות , בוגד , דו פרצופי , ערום , ורמאי" . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אמר דברים ברורים לחלוטין : "הם ראשי הליכוד מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה , והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים" . כיצד זה שוכנת הצביעות של בנימין נתניהו ליד הזיכרון הלאומי של בֵּן מַלְכוּת בדמותו של יצחק רבין ז"ל ? בין יצחק רבין לבין בנימין נתניהו התקיימה במשך שנתיים שנים בין 1993 ל- 1995 יריבות ומחלוקת פוליטית קשה . אולי קשה מנשוא הנוגעת ליוזמת יצחק רבין ז"ל הקוראת להסדר של שלום קבע עם העם הפלסטיני . ראש הממשלה ושר הביטחון שמר על הגינות מוחלטת בוויכוח הלאומי ההוא ולא חצה קווים אדומים . גם אם מדובר בוויכוח פוליטי נוֹקֵב וּמַר . מה אם כן הביא את יצחק רבין ז"ל לצאת בהצהרות כה חריפות בפומבי בחודשים ספטמבר , אוקטובר , ונובמבר של  1995 נגד בנימין נתניהו וחבריו במפלגת הליכוד , כמעט בלתי מקובלות , ולכנותם בכינוי הבלע "צְבוּעִים" . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מדינאי עַל ובעל חזון , היה הראשון שזיהה את מלחמת החורמה הנבזית והאלימה שמנהל נגדו באופן שיטתי גוש הימין על כל מרכיביו בעקבות המחלוקת אודות הסכמי אוסלו א' ו- ב' , שחתמה ממשלת ישראל עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר עאראפאת בשנים 1995 – 1993 . יש לזכור היטב שוב כי ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין הגדיר את בנימין נתניהו ב- 1995 , "איש מזימות , ערום , ורמאי" . 

ראה העיתון הנפוץ במדינה "ידיעות אחרונות" ב- חודש אוקטובר של שנת 1995 . העיתון ידיעות אחרונות" חושף את ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין אומר בכותרת הראשית כחודש – חודשיים לפני הירצחו :  "זו הלהטת יצרים תחת הכותרת של מניעת קרע בעם" , ומוסיף בכותרת המשנה : "צבועים" . 

ב- 13 בספטמבר של שנת 1995 התקיימה הפגנה של הימין בתוספת הימין הקיצוני ליד צומת רעננה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו . ממש לידו נישא ארון קבורה עליו כתוב "רבין ממית את הציונות" . לא צריך להתאמץ יתר על המידה כדי להבין למי מיועד ארון הקבורה הזה . בנימין נתניהו לא התנער מהמחזה המביש . הוא לא גער באנשים המוסתים ולא תבע מהם להסתלק ולסור מעל פניו . בנימין נתניהו שתק . למי שזיכרונו קצר יכול למצוא את התיעוד הזה ב- "Youtube" , בערוצי 1 ו- 2 , וגם בארכיון העיתונות ב- "בית אריאלה" בתל אביב . בנימין נתניהו וחבריו המשיכו לנוע במסלול התהלוכה כרגיל , כאילו לא קרה דבר . היה ברור כי האנשים שהתנהלו וצעדו ליד מנהיג הליכוד ומאחוריו , מבקשים את נפשו של ראש הממשלה ושר הביטחון של מדינת ישראל יצחק רבין ז"ל שנבחר לתפקידו בהצבעה דמוקרטית ע"י רוב ברור בעם .

ראה העיתון "ידיעות אחרונות" מ- חודש אוקטובר של שנת 1995 . העיתון "ידיעות אחרונות" . ראש הממשלה יצחק רבין בכותרת הראשית : "הליכוד נותן השראה לפורעים" . ראש הממשלה יצחק רבין מאשים את מנהיגי הליכוד במתן השראה לאותם חוגי בימין שמנסים לתקוף פיזית אותו ואת שרי הממשלה, ואומר בגוף הכתבה : "כשראשי הליכוד מגנים זאת הם מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה הזו , והם נותנים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטיים לנסות לפגוע בי ובשרים" . יצחק רבין היה איש אמיץ ומנהיג למופת . הסובבים אותו היו נאיביים וכשלו בהגנה עליו . 

ביום חמישי – 5 באוקטובר 1995 יממה אחרי יום הכיפורים אישרה הכנסת את הסכם אוסלו ב' . באותו הערב ההוא של 5 באוקטובר 1995 התקיימה בכיכר ציון בירושלים הפגנת ענק של הימין והימין הקיצוני נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב' . כ- 30000 (שלושים אלף) אנשים נטלו חלק במפגן של אלימות , שנאה , ותיעוב נגד ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין שכיהן גם בתפקיד שר הביטחון . על הגזוזטרה שהקיפה על ההמון המוסת והמשולהב ניצבו ראש הליכוד בנימין נתניהו , אריאל "אריק" שרון , משה קצב , ואם אני מבחין נכון ניתן לראות שם גם את דוד לוי . ההמון המוסט הלביש את יצחק רבין במדי SS גרמניים וסמל צלב הקרס ובכפייה של יאסר עראפאת , וזעק בקול ניחר בזעקות קצובות : "יצחק רבין רוצח" , יצחק רבין בוגד" , יצחק רבין נאצי" , "בדם ואש את יצחק רבין נגרש" ועוד סיסמאות תועבה . בנימין נתניהו שניצב על הגזוזטרה עם אנשיו ראה את המראות הקשים ושמע את קולות הרשע אך לא היסה את המנאצים המטורפים . יתירה מזאת : הוא נשאר על עומדו ולא עזב את הבימה . בנימין נתניהו רואה את ה- blow ups של ראש הממשלה יצחק רבין מופיע בתוך פוסטרים מוחזקים בידי ההמון כשהוא לבוש במדי ה- SS הנאציים וחובש כפייה כמו זאת של יאסר עאראפאת ואיננו מגיב כפי שאמור להגיב מדינאי נאור .

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995 . הפגנה אלימה של 30000 (שלושים אלף) אנשי הימין בכיכר ציון בירושלים נגד הסכמי אוסלו א' ו- ב' . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מולבש ע"י מתנגדיו בימין במדי SS נאציים כפי שהגה מפקד הגסטאפו היינריך הימלר . כבודו של יצחק רבין בן מלכות , מפקד עליון בפלמ"ח ובארגון "ההגנה" שהגן בחירוף נפש במלחמת העצמאות ב- 1948 על מדינת ישראל בפני שבע צבאות של מדינות ערב , ורמטכ"ל צה"ל בניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים ב- 1967 – מחולל . בנימין נתניהו ראה את המראות המבישים ושמע את הגידופים והנאצות , ושתק . הוא נותר במקומו ולא הסתלק מהבימה .

טקסט תמונה : 5 באוקטובר 1995 . כיכר ציון בירושלים . הימין הקיצוני מוביל הפגנה אלימה ונבזית נגד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין . הם מכנים אותו שקרן . צעירים חובשי כיפות נושאים Blow up בו נראה יצחק רבין חובש כפייה ערבית בסגנון הכפייה של יאסר עאראפאת . צמרת הנהגת הליכוד חזתה במראה המביש ובלמה את פיה .

ראה העיתון "מעריב" מ- אוקטובר 1995 . העיתון "מעריב" . ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין מצהיר : "ראשי הליכוד מגלים צביעות . הם הרי משתתפים בהפגנות של אותם אנשי ימין , הם נוקטים אלימות מילולית בלתי נסבלת כלפי הממשלה , והם מעניקים לגיטימציה לחמומי מוח כהניסטים לנסות לפגוע בי ובשרים אחרים" . בגוף המסמך הזה עונה ח"כ גב' לימור לבנת לראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ומאשימה את מפלגת העבודה בעריכת מסע הסתה מאורגן נגד מפלגת הליכוד , כהאי לישנא : "הסכנה היחידה הצפויה לראשי מפלגת העבודה היא תבוסה בקלפי . אין כל סכנה לשלומם של ראשי מפלגת העבודה . בדרכה זאת תיאלץ הממשלה להוציא אל מחוץ לחוק יותר ממחצית הציבור השולל את מדיניותה" . 

הערה א' : לאחר ניצחונו של הליכוד בבחירות לכנסת ה- 14 ב- 29 במאי 1996 מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את גב' לימור לבנת לשָרָת התקשורת . השָרָה חסרת הנימוס והידע מיהרה להודיע לאחר המינוי בלשון בוטה של עסקנית מפלגתית : "מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור יתחיל להזיע עכשיו" .

הערה ב' : באולימפיאדת אתונה 2004 זכה הגוֹלֵש גל פרידמן במדליית זהב . השָרָה לימור לבנת שביקרה באירוע הפרה את כללי הנימוס האולימפיים משזינקה מטעמים פטריוטיים לפודיום (דוכן סטרילי לחלוטין שמיועד למנצחים האולימפיים בלבד) כדי לתפוש תמונה עם האלוף האולימפי הישראלי .

הערה ג' : ב- 17 במאי 1977 ניצח הליכוד בבחירות לכנסת ה- 9 ומנחם בגין המנהיג והדמוקרט הדגול התייצב לראשונה בחייו בראש ממשלת ישראל . עסקנים קטנוניים ממפלגתו פנו אליו כדי שיעיף את מנכ"ל רשות השידור המכהן יִצְחָק לִבְנִי , פרי מינוי באפריל 1974 של ממשלת גב 'גולדה מאיר ועל פי המלצת שר התקשורת בימים ההם שמעון פרס . "הוא לא משלנו" , הטיחו העסקנים במנחם בגין . בהיותו אדם בעל יושרה , כבוד , ודרך ארץ ודמוקרט בעל שיעור קומה , דחה ראש הממשלה מנחם בגין את התביעה על הסף . יִצְחָק לִבְנִי השלים חמש שנות כהונה על פי החוֹק . ב- 1 באפריל 1979 התמנה במקומו למשרה הרמה עיתונאי "מעריב" יוסף "טומי" לפיד .

הערה ד' : ב- 5 באוקטובר 1995 ניצב דוד לוי על הגזוזטרה בכיכר ציון בירושלים ליד בנימין נתניהו ואריאל שרון בעת ההפגנה האלימה והנבזית של 30000 אנשי הימין נגד החלטת ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין המאשרת את הסכמי אוסלו . דוד לוי החל את נאומו אולם ההמון המוסת גירש אותו מהמיקרופון . דוד לוי סיים את נאומו שטרם התחיל במילים האלה : "אין לי חלק ונחלה עימכם…" ופרש , במקום לומר זאת למנהיג הליכוד ששתק באותו הרגע הבזוי ההוא , "מר בנימין נתניהו אין לי עוד חלק ונחלה עימך" . בני בגין ודן מרידור הביעו סלידה מהמעמד המטורף רווי חזיונות שווא אלימים בליל חמישי ההוא של 5 באוקטובר 1995 , אולם אמרו את דעתם בקול מינורי מידי .

שֵרָתִּי בימים ההם של חודשים ספטמבר , אוקטובר , ונובמבר של 1995 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כעיתונאי ומנהל מחלקת הספורט . הייתי עֵד כמו רבים למחלוקת הקשה באומה החצויה . היה ברור שנערך שיתוף פעולה פוליטי הדוק בין כל אגפי הימין ומתקיימת אופוזיציה אגרסיבית ביותר נגד שִלטונו של יצחק רבין , גם אם נשמעו (באיחור) כל מיני קריאות מצד הימין המתון לעבר הימין הקיצוני , "הם זה לא אנחנו" . בעת הפגנות הימין נטמעו אנשיהם זה זה מבלי יכולת להבחין ולזהות מי הוא מה . הימין הקיצוני וההרסני שימש פלטפורמה לגוש הימין בכללו כדי לסלול עבורו את הדרך לשלטון . אנשיו ביקשו להסיר בכוח הזרוע את הנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה מבֵּן הַמַלְכוּת הנבחר כדי להעבירם ליריבו .

לקראת ה- 4 בנובמבר 2012 , במלאת 17 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אפרסם שני פוסטים מורכבים וארוכים : הראשון נקרא : "אחרי רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין. החיים היו חזקים מהמתים" . השני נקרא : "יצחק רבין בֵּן הַמַלְכוּת נָפַל . הַנֵּזֶר וְהַאֶצְעָדָה נגזלו ממנו" . (שני הפוסטים הללו מבוססים בחלקם על פרולוג חלק ב' של סדרת ה – 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . ראה להלן את השער הקדמי והאחורי של הסֶפֶר פרולוג ב' .

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב' : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב , במוצ"ש – 4בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם) .

טקסט מסמך : עמוד השער הקדמי של פרולוג חלק ב' : מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין בכיכר מלכי ישראל בתל אביב , במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 (מנקודת מבטן של מצלמות ערוץ 1 וערוץ 2 שלא היו שָם) .

על בוז'י הרצוג וציפי לבני מוטלת משימה גדולה ומורכבת : לנטרל בחוכמתם במהירות ויעילות את מסע הבחירות הגס שמנהל נגדם ראש הממשלה בנימין נתניהו .

הערה 9 : איש הטלוויזיה החכם והשנון ליאור שליין .

נדידתו ומעברו בימים אלה של איש הטלוויזיה החכם והשנון ליאור שליין יחדיו עם צוות ה- תוכנית "מצב האומה" מערוץ 2 לערוץ 10 בשל מגבלות מטופשות שהטילה עליו הזכיינית "רשת" בטרם הבחירות שנועדו ל- 17 במארס 2015 – הוא שוב הוכחה ל- חיוניותו של שוק טלוויזיה תחרותי במדינת ישראל . התחרות היא נשמת אפה של הטלוויזיה בתנאי שאתה יודע להתחרות ולהשיב מלחמה שערה .

ב- 1956 הכריז מנחה הטלוויזיה האמריקני הנודע אד סאליבאן של רשת CBS כי הזמר אלביס פרסלי לא יופיע בתוכנית האירוח שלו "Ed Sullivan Show" מפני שסגנון השירה שלו הוא פרובוקטיבי וסקסואלי מידי שלו . זאת הייתה הצהרה מטופשת ובלתי אחראית . מנחי טלוויזיה אמריקניים אחרים של תוכניות אירוח דומות ומתחריו של אד סאליבאן כמו למשל של מילטון ברל בעליו של "Milton Berle Show" , האחים טומי וג'ימי דורסי בעלי "Stage Show" , ו- של סטיב אלן המארח ב- "Steve Allen Show" , ניצלו את טיפשותו של אד סאליבאן , והזמינו את אלביס פרסלי , אליהם . הם ערכו חוזים עם מנהלו של אלביס קולונל טום פארקר ואירחו ביד נדיבה את הזמר המפורסם וצברו כמובן רייטינג מרשים . פירושו של רייטינג גבוה בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית הוא מָשוֹב של פרסומות מסחריות שמכניסות ממון לרשתות הטלוויזיה . שני הצדדים יצאו מרוצים . אד סאליבאן התעשת וחזר בו . בספטמבר 1956 והחתים את אלביס פרסלי על שלוש הופעות ב- "Ed Sulilivan Show" אך התנה את הופעתו של אלביס פרסלי אצלו בתנאי שמצלמות הטלוויזיה באולפן יצלמו את הזמר הנפלא מהמותניים ומעלה . אד סאליבאן עדיין חשב שחשיפתו של אלביס פרסלי ואת ירכיו המתנועעות בפני קהל טלוויזיה עצום של עשרות מיליוני צופים נחשבת למשוחררת מידי ורוויה בהתגרות והקנטה של אמריקה השמרנית . זאת הייתה דעתו . ההופעה האחרונה של אלביס פרסלי באולפני "Ed Sullivan Show" בניו יורק התקיימה ביום ראשון – 6 בינואר 1957 וגרפה רייטינג מפואר חסר תקדים בתולדות הטלוויזיה בארה"ב . 85.000000 (שמונים וחמישה מיליון) צופי טלוויזיה בארה"ב ראו את ההופעה ההיא בתומה הודה אד סאליבאן במילים חמות לאלביס פרסלי ואמר לו כי הוא האמן הגדול ביותר שהופיע אי פעם בתוכנית האירוח שלו . האמריקנים אמני התיעוד הרכיבו תוכנית טלוויזיה דוקומנטארית מוסיקלית מרתקת בת כשעה וחצי שהסריטה את שלוש הופעותיו ההן של אלביס פרסלי אצל אד סאליבאן בניו יורק, ונקראה, "From the Waist up" (מהמותניים ומעלה) . ה- Narrator של הסרט התיעודי הזה הוא הזמר בונו (Bono) .

אולם למה להרחיק לארה"ב . ב- 1995 נקט מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום יוזמה והעביר אליו מהזכיינית "טלעד" (בראשות המנכ"ל עוזי פלד) בערוץ 2 את "החמישייה הקמרית" . את הלהקה הסטירית הזאת הרכיבו השחקנים קרן מור , מנשה נוי , דוב נבון , שי אביבי , ורמי הויברגר . תזוזת "החמישייה הקמרית" ונטישתה את השידור המסחרי לטובת השידור הציבורי (כבר שנתיים לא היה מונופול) בראשות מוטי קירשנבאום הייתה סנסציה . המונופול הוותיק והמזדקן שכבר לא החזיק עוד בזכות יחיד השיב מלחמה שערה ולפתע ניצח . אין גזירה טלוויזיונית גרועה יותר ממונופול . תקומתם של רשת הטלוויזיה בכבלים בישראל ב- 1989 ו- של ערוץ 2 המסחרי בנובמבר 1993 יצרה רוח סערה וחופש תחרות , ו- גרמה אומנם נזקי צפייה טלוויזיוניים לערוץ 1 , אך הייתה מבורכת בעבור כלל הציבור בישראל .

הזיהוי האישי של ליאור שליין כמוביל ומנווט ראשי של תוכנית הטלוויזיה "מצב האומה" הוא וודאי . ליאור שליין מזהה לצופי הטלוויזיה את "מצב האומה" כשם ש- רביב דרוקר עושה זאת עם תוכניתו "המקור" , ו/או אילנה דיין עם "עובדה" . ו/או כמו בתקופה מוקדמת הרבה יותר לפני כ- 40 (ארבעים) שנים כש- אִזְכּוּר שמו של מוטי קירשנבאום בשנים 1976 – 1974 בנשימה אחת עם "ניקוי ראש" היה מובן מאליו ו/או כמו הזדהות הציבור עם "מבט ספורט" באמצעות דן שילון בשנים ההן של 1974 – 1969 . ליאור שליין הוא מתווך טלוויזיה מוכשר ונסיבות העריקה שלו מ- "רשת" של ערוץ 2 לעבר ערוץ 10 מוצאות חן בעיניי . הפררוגטיבה של ליאור שליין כמנחה "מצב האומה" איננה עומדת לוויכוח גם מפני הוא חד ושנון יותר ועולה (לאין שיעור) על אנשי הפָּאנֶל שלו אורנה בנאי , עינב גלילי , וגורי אלפי . אף על פי שאינו מתרברב ודואג מראש להתנהג ב- Understatement על מסך הטלוויזיה , הוא יותר סרקסטי ועוקצני וגם מהיר מהם בתחום שבו עוסקים ארבעתם . ליאור שליין איננו מחטיא זריקות מהשלוש וגם לא מקו העונשין . הוא בעל נוכחות טלוויזיונית מוערכת יותר בגין מחשבתו והטקסטים שהוא מייצר מאשר ה- וויזואליה שלו .

הערה 10 : מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה מרב מיכאלי בסבך השנים ההן של 1992 – 1988.

 

נלקח בחלקו מהספר עב הכרס

שחקרתי וכתבתי ואשר קרוי :

"למילים יש וויזואליה משלהן".

מדובר בפלח צר שנלקח

מקובץ מס' 17 של הספר

"למילים יש וויזואליה משלהן"

כישרון התיעוד והשידור הישיר בתחומי הספורט והחדשות בטלוויזיה בארץ ובעולם . חלק צר מ- קובץ מס' 17 מתוך 19 קבצים המרכיבים את  הספר "למילים יש וויזואליה משלהן" .

כל הזכויות שמורות למחבר, מפיק, כותב, ועורך הסדרה יואש אלרואי. הספר עב הכרס בן 10000 (רבבה) עמודים "למילים יש וויזואליה משלהן" נחקר ונכתב על ידי בתקופה שבין אוקטובר 2000 לספטמבר 2014. 

רון ארלדג' (Roone Arledge) עבד בשיטת גיוס כוכבים ממש ובדיוק כמו שאלכס גלעדי פעל למען חברת "קֶשֶת" 15 שנה מאוחר יותר לאחר קבלת הזיכיון . הנהלת CBS כל כך פחדה ממסע רכישות הכוכבים של רון ארלדג' כמנהל החדשות של ABC , עד שלאחר פרישתו של וולטר קרונקייט היא הציעה ליורשו ב- CBS דן ראת'ר (Dan Rather) חוזה עתק בן עשרות מיליוני דולרים , העיקר שלא יערוק לשורותיו של רון ארלדג' . רון ארלדג' הבין כבר מזמן שתעשיית החדשות בטלוויזיה כמו שידורי הספורט שלו , נשענת על מגישים – כוכבים . אתה אומנם צריך תכני שידור מרתקים אך אתה זקוק גם למגישים – כוכבים כדי לזהות באמצעותם לציבור את אותם חומרי הטלוויזיה שעולים לך ממון רב . תרכובת של מגישים – כוכבים עם חומרי טלוויזיה מרתקים יוצרת את שגשוג הרייטינג . רון ארלדג' ייצר את כוכבי השידור של ABC והפך אותם ל- Celebrities (ידוענים) בכל רחבי ארה"ב . הווארד קוסל , ברברה וולטרס , דאייאן סוייר , סם דונלדסון , פיטר ג'נינגס , פרנק ריינולדס , וטד קופל . חלק מהאנשים האלה היה על ה- Payroll של רשת ABC עוד לפני בואו של רון ארלדג' לחטיבת החדשות של הרשת , אך מכיוון שהיה "Programmer" מעולה בעל טביעת עין חדה בביזנס הזה , יצר והפיק עבורם תוכניות ייחודיות בעלות זכות ראשונים (Programming Franchises) , והפך אותם בן לילה לכוכבים

רון ארלדג' אימץ בניהול החדשות את העקרונות הטכנולוגיים של הפקות הספורט הידועות שלו , בהן לא היו לו מתחרים . פתאום ראו בהתוויית דרך שידורי החדשות שלוֹ , Split screens  בראיונות, שידורים לווייניים, "Remotes" , גרפיקה ממוחשבת , והציב שלושה מגישים בתוכנית החדשות שמיסד ב- 1978 ,“World News Tonight” , ממש כפי שעשה שמונה שנים קודם לכן ב- 1970 כשמיסֵד ב- ABC את תוכנית הספורט הפופולארית , אבן פינה רבת המוניטין והבלתי נשכחת הקרויה  , “Monday Night Football” . רון ארלדג' בנה את מגזין החדשות "20 / 20" אותו הובילה שנים רבות ברברה וולטרס . ב- 1979 יצר את תוכנית החדשות הלילית שטיפלה תחילה במשבר החטופים האמריקניים באירן האיסלאמית של חומייני , ומאוחר יותר קיבלה את השם “Nightline” , פורמט שידור של תוכנית חדשות ששודר חמש פעמים בשבוע מאוחר בלילה והפך את טד קופל ((Ted Koppel לכוכב טלוויזיה בעל מוניטין ושם עולמי .

arledge 1

טקסט תמונה : 1998 . שלושה מכוכבי חטיבת החדשות הוותיקים של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC תחת ניהולו של רון ארלדג' . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : טד קופל , ברברה וולטרס (בת 69) , ופיטר ג'נינגס המנוח . (באדיבות ABC) . רוּן אָרְלֶדְג' הלך לעולמו בגיל 71  ב- 5  בדצמבר 2002 . הוא נפטר ממחלת סרטן הערמונית .

חלק צר מפרק מס' 37 בקובץ מס' 17 של הספר עב הכרס "למילים יש וויזואליה משלהן" .

פוסט עידן אורלי יניב בטלוויזיה הישראלית הציבורית. הקריירה הטלוויזיונית שלה מסתיימת ב- 1987. אני מביא במקומה למסך שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1988 את המגישות מרב מיכאלי ואורית כסיף . הראשונה עברה את המבחן בציון טוב . השנייה נכשלה והודחה . ההדחה הפכה לסיפור רכילות והפוליטיקאים הקטנים עטו על המציאה . התערבות פתטית של הפוליטיקאים בשידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הם לא הזיזו לי .

ציטוט : "הפוליטיקאי הוא אקרובט השומר על שיווי המשקל שלו באומרו את ההפך ממה שהוא עושה". (מוריס  ברה) .

ינואר 1988 היה פוסט עידן אורלי יניב . באותה תקופה ערכתי בבנייני מערכת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתל אביב מבחני מסך (Audition) ל- 50 מועמדות בתוכן חיפשתי שתי מגישות בעלות פנים חדשות לתוכניות הספורט במקומה של אורלי יניב שפרשה זה מכבר . רציתי שתי מגישות – עיתונאיות טובות ממנה שיוכלו להשתלב בעבודת השטח ולהגיש כתף אל כתף ובמעמד שווה את שידורי הספורט לצידם של יורם ארבל , נסים קיוויתי , ואורי לוי . רציתי לשחזר את רעיון ההגשה המשולבת שהגה אלכס גלעדי ב- 1979 להציב שדרנית ליד שדר . בדיעבד זאת הייתה שגיאה גדולה שלי . גדולה יותר מזאת של אלכס גלעדי ב- 1979 כשהביא למערכת הספורט מגישה שלא היה לה דבר עם הטקסטים והחומרים שהיא עוסקת בהם בשם רחלי חיים . הייתי צריך ללמוד את הלקח המַר ולהבין שמגישה או קריינית בטלוויזיה , רהוטה ככל שתהיה , לעולם איננה תחליף להגשה עיתונאית אמינה . אין לצפות לאמינות משום קריין ו/או קריינית , גבר או אישה , המקריינים ומגישים לציבור חומרים שהם עצמם אינם בקיאים בתוכנם . תרתי אחר מועמדות חדשות שחשבתי והאמנתי שאוכל להפכן לעיתונאיות ספורט וחדשות מעבר לתפקידן כמגישות אולפן . משהו מסוג ההגשה והשדרנות של מִירִי נְבוֹ מערוץ 5 בכבלים ו/ או של מוּרַן בָּרָק בערוץ 5 בכבלים וגם בערוץ 10 , רק דגם משופר שלהן .

arbel yaniv

טקסט תמונה : חורף 1979 . הימים ההם – הזמן ההוא. יורם ארבל ואורלי יניב (בת 22 בראשית הקריירה הטלוויזיונית שלה) הם צמד מגישי תוכנית הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , "מבט ספורט" . התמונה צולמה באולפן ב' בבניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . התמונה המוקרנת מאחור נעשית בטכנולוגיה הישנה של Rear Projection . (צילום משה פרידמן ממחלקת הסטילס. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אורי פורת ז"ל צפה יחד עמי בלשכתו בקלטות של תוצאות מבחני המסך של המועמדות הרבות כדי לקבל עמי החלטה משותפת . היו שם כמה מועמדות רציניות וראויות . למרות גילן הצעיר הן היו בעלות ניסיון בקריינות וחלקן אף הספיק כבר לקנות לעצמו מוניטין בתחום . ביניהן וֶורֶד דָוִיד , אוֹרָה חיוּן , רִינָה מַצְלִיח , מֵרָב מיכאלי , אוֹרִית כָּסִיף , פְּנִינָה רוֹזֵנְבְּלוּם , לֵאָה עוֹז ז"ל , וגם שחקנית הכדורסל ענת דרייגור , ואחרות . לכולן הייתה שאיפה אחת . הן רצו להתיישב על הכֵּס הרֵיק שהותירה אחריה אורלי יניב .

matsliah 1

טקסט תמונה : ינואר – 1988 . זוהי רינה מצליח מרדיו "קול ישראל" בינואר 1988 ב- Audition שערכתי באולפן הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת הטלוויזיה בקרייה בתל אביב . היא הייתה אחת מעשרות מועמדות שניסתה את כוחה ב- Audition וביקשה לרשת את מקומה של אורלי יניב בימים ההם . בפתח דבריה באודישן ההוא הציגה רינה מצליח את עצמה והכריזה למיקרופון : "אני בכלל לא קריינית . אני עובדת בצוות ההפקה של החדשות ברדיו "קול ישראל" , אבל אני רוצה להיות קריינית" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kasif 1

טקסט תמונה : ינואר –  1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה. אורית כסיף משתתפת ב- Audition הטלוויזיוני בינואר 1988 . היא הייתה מגישה מוכשרת אך בעלת אמביציות מופרזות . זכתה במקום השני אחרי מרב מיכאלי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

draigor 1

טקסט תמונה : ינואר –  1988 . אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה . זאת היא ענת דרייגור בכירת שחקניות הכדורסל של ישראל בכל הזמנים . היא רצתה לרשת את מקומה של אורלי יניב ולהיות מגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה . הפכה מאוחר יותר לפרשנית כדורסל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

michaeli 1

טקסט תמונה : ינואר –  1988. אולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית במערכת ת"א בקרייה בתל אביב. זוהי מֵרָב מִיכָאֵלִי  (בת 22) לשעבר שדרנית וקריינית מצטיינת בגלי צה"ל . מגישת טלוויזיה מיוחדת וייחודית . משכמה ומעלה . היא ניצחה בקלוּת בנוק אאוט בסיבוב הראשון ב- Audition  הטלוויזיוני בינואר 1988 את כל מתחרותיה , וזכתה במקום הראשון . צפיתי לה עתיד טלוויזיוני מזהיר . בשלב מאוחר יותר זיהיתי אצלה את אותה הבעיה העיתונאית שהייתה לרועץ לאורלי יניב . היא הייתה קריינית – שדרנית ברמה גבוהה אך לא באה מתחום עיתונאות הספורט . לרוע המזל הוברר כי הבאתה למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה החלטה שגויה שלי . מנקודת מבט מאוחרת , הופעתה על מרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית הסוף שנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה שעברה הייתה דומה יותר לתחבולה שיווקית מאשר לניסיון ממשי של שיפור הניווט והובלה עיתונאית של התוכניות האלה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rosenblum 1

טקסט תמונה : ינואר – 1988 . אולפן הטלוויזיה במערכת ת"א . זוהי פנינה רוזנבלום בת ה- 34  ב- Audition הטלוויזיוני שערכתי בינואר 1988 ונועד לבחירת מגישות ל- "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . היא אישה מוכשרת ואמביציוזית . הופעתה הפרובוקטיבית המסוקרת עד לעייפה בטורי הרכילות מנעה ממנה את הבחירה למגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פנינה רוזנבלום הרשימה ב-Screen Test הטלוויזיוני . המראה וחיתוך הדיבור שלה משכו מייד תשומת לב . אישה רצינית , רהוטה , ובעלת דיקציה מושלמת . "יואש , איך נביא אותה למחלקת הספורט" , שאל אותי אורי פורת וסינן מבין שיניו , "הרי היא גיבורת טורי הרכילות , היא מייצגת בהיסטוריה האישית שלה וגם במעשיה היום אישיות וז'אנר בידורי , השונה לגמרי מטיפוס המגישה – עיתונאית שאנחנו מחפשים . הציבור יראה בבחירה ובהעדפה הזאת שלנו בדיחה במקרה הטוב , וטיפשות ואידיוטיזם במקרה הרע" . פנינה רוזנבלום בת ה- 33 נפסלה ב- 1988 על הסַף להגיש את תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . לבסוף בחרנו במֵרב מיכאלי הצעירה בת ה- 22 והמוכשרת שהשתחררה זה עתה מגלי צה"ל והייתה הבולטת ביותר ב- Audition ההוא של ינואר 1988 . למרות גילה הצעיר הייתה מרב מיכאלי קריינית ושדרנית בעלת ניסיון . היה לה ביטחון עצמי רָב ליד המיקרופון והמצלמה התאהבה בה חיש מהר . היא הייתה לבטח הטובה מכולן והובילה עליהן בהפרש גדול . אורית כסיף בת ה- 28 נבחרה למגישה השנייה . היו עוד מועמדות ראויות אך הן פשוט נפלו מחוסר מקום ולא מפני שלא היו ראויות .  נפלה גם מועמדותה של לאה עוֹז ז"ל שדרנית מצטיינת ובעלת מוניטין בגלי צה"ל .

הערכתי , שמֵרָב מיכאלי ואוֹרִית כסיף תוכלנה להיטמע במהרה בחברה העיתונאית של יורם ארבל, נסים קיוויתי , אוּרי לֵוי , ורָמִי וָוייץ . רציתי אותן כעיתונאיות ולא קרייניות – מגישות בלבד . תקופת דִקְלוּם הטקסטים באולפני הספורט חלפה לבלי שוב . היום מרום גילי או טו טו 80 אני חושב בדיעבד שהייתה זאת טעות מָרָה ומיותרת להביא לקלחת שידורי הספורט בטלוויזיה שתי מגישות כה חסרות ניסיון ולהטיל עליהן משימות בשידורים ישירים כמעט בלתי אפשריות ליישום . לא ניתן לאַלֵף אנשים בכוח להתעניין בצורה מלאכותית ובלתי טבעית בתחום שמעולם לא עניין אותם רק בשל הילת המסך . זהו ניסיון שנידון בסופו של דבר לכישלון מראש ומוכרח להביא בסופו של דבר לעגמת נפש לכל הצדדים. מנקודת מבט טלוויזיונית – היסטורית הקריירה של שתיהן כמגישות ספורט הייתה קצרצרה ולמעשה הסתיימה כמעט לפני שהחלה . אורית כסיף הודחה ב- 1990 ומֵרָב מִיכָאֵלִי הדיחה את עצמה זמן קצר לאחר מכן בתום אולימפיאדת ברצלונה 1992. הן היו קרייניות אך לא שדרניות ספורט . זה היה חסרונן הגדול . ממרב מיכאלי נפרדתי בידידות . רחשתי לה הערכה כקריינית טלוויזיה אך לא בשידורי הספורט . זה לא היה מקומה הטבעי . אולי טוב שהלכה מעצמה . אורית כסיף הודחה על ידי לאחר שגיאות קריינות מביכות חוזרות ונִשנות . פעם אמרה , "הא"ק היא מלכת ההתעמלות" , ובהזדמנות אחרת כינתה את קבוצת הכדורגל האנגלית הנודעת , Liverpool  בשם Liberfool  . לקרוא את תוצאות המשחקי הליגה הגרמנית ולהגות שמות של קבוצות כמו "איינטראכט פראנקפורט ו/או מינשנגלדבאך" , עלה לה בייסורים . דבר הדחתה התגלגל לעיתונות והוצג כסיפור רכילות עסיסי ורִיב גדול ומתוקשר , כאילו המגישה הודחה על ידי בגלל הריונה , כאילו אני מתנכל לה אישית מפני ששמנה בשל הריונה , וכאילו הורדה על ידי מהמסך מפני שאיננה נראית "טוֹב" . שקרים גסים מאין כמותם וכזבים מוּנְחִים ע"י העיתונות . אורית כסיף נותרה אישה יפה גם בעת הריונה אך מדוע יופייה נוגע לקריינותה הכושלת ? הדחתה הפכה להיות כותרות ראשיות בעיתונות הכתובה מבלי שאיש מהכתבים ידבר גם איתי ויוודא אם העובדות נכונות . העיתונאים כתבו ככל העולה על רוחם מבלי לאַמֵת את העובדות השקריות . הוצגתי בעיתונות כשוביניסט וכמי שמתנכל אישית לאורית כסיף . עניין הדחתה מהגשת "משחק השבת" הגיע לדיון לא רק בוועד המנהל של רשות השידור אלא גם לכנסת ישראל . לא פחות ולא יותר . היא רצה לספר לכל מי שרצה לשמוע שפיטרתי והדחתי אותה בגלל ששַמְנָה בעת הריונה . קשקוש אחד גדול . היא לא פוטרה . היא הורדה מהמסך בשל חוסר מקצועיותה כקריינית האמורה להוביל תוכנית שידור יוקרתית בעלת צפייה ענקית כ- "משחק השבת" . היא ידעה את האמת כמוני אך את חבר הכנסת המלומד יוסי שריד וחברת הוועד המנהל של רשות השידור דליה איציק זה ממש לא עִניֵין . הם כבר בישלו מטעמים ודאגו להכפיש את שמי בעיתונות [1] מבלי להעניק לי את זכות התגובה . הפכתי שלא באשמתי לשוביניסט שהמדינה אהבה לשנוא .

nava arad 1

טקסט מסמך :  ח"כ נאווה ערד קראה בעיתון ידיעה שקרית ורצה להתלונן על ההדחה בפני אהרון הראל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ומנהל הטלוויזיה הישראלית יוסף בר- אל . (ארכיון יואש אלרואי) .

sarid 1

טקסט תמונה : 1990 . ח"כ יוסי שריד קרא באחד העיתונים ידיעה שקרית ואַץ להשתלח בי בעיתון "חדשות" מבלי שבדק את העובדות . מדובר בפוליטיקה נכלולית . הפוליטיקאי הזה מעולם לא דיבר עמי אודות פרשת אורית כסיף ולא בדק את אמיתות הסיפור , ובחר להגיב לכתב דוד מנור בצורה ילדותית וולחלוטין בלתי נכונה . אורית כסיף הודחה מהמסך לאחר אין סוף טעויות בקריינות שלה ובשל חוסר מקצועיותה ולא בשל המראה שלה .  יוסי שריד לא ידע שאשתי היפה בנשים הייתה גם היא בהריון שלוש פעמים . "…חבל שאני לא יכול להכניס את יואש אלרואי להריון , שכולם יראו איך הוא נראה בחודש השמיני…" , טען כנגדי , אך תגובתו העלובה לא הייתה ראויה לביקורת מפני שהייתה מתחת לכל ביקורת . (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב . באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

kasif 2

טקסט תמונה : 22 באוקטובר 1990 . כותרת שִקרית ומעוותת בעיתון "חדשות" . מעולם לא אמרתי למגישה את המילה "שמנת…וכו'…" . מעולם לא היה עולה בדעתי להעיר לשום אישה בהריון באשר היא , בטלוויזיה או מחוצה לה , הערה הנוגעת למראה שלה . כתב העיתון "חדשות" אשר גולדברג והעורך שלוֹ לא שאלו אותי  דבר ולא בדקו עִמִי את אמיתות האינפורמציה . מה שעניין אותם היה להעניק לכתבה הזאת ולתוכנה כותרת זדונית ולמכור את הידיעה הצהובה לכל דיכפין . (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב . באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

הדחתה של גב' אורית כסיף על ידי ממִרקע הטלוויזיה הישראלית הציבורית הגיע לדיון בוועד המנהל של רשות השידור ובכנסת ישראל . הנה חלק מהטענות השקריות והנכלוליות שהועלו נגדי על ידי אנשי ציבור על סמך הכתוב העיתונות ומבלי לתת לי הזדמנות להשיב על ההאשמות המגוחכות והבלתי נכונות האלה [2] . אהרון הראל ז"ל מי שכיהן בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור (הבוס הציבורי שלי ששאב את אינפורמציית הרכילות מהעיתונות וכלל לא העלה בדעתו לשאול אותי אם הסיפור הזה נכון) , אמר בדיון כלהלן :  "אני חושב שקרה לנו דבר מהמם . אנחנו נתקלים בדבר שבכל מקום עבודה אחר החוק מגן על כל אישה בהריון . לא ייתכן מצב שאצלנו נשים יעשו את שיקולי ההריון שלהן על פי הסיכוי של פיטורים מהעבודה . אני חושב שנעשה דבר שלא ייעשה . זכינו לביקורת קשה גם בעיתונות וגם בכנסת וגם השר פנה אלינו בעניין. הצעתי היא שנחליט להחזיר אותה לעבודה". גב' דליה איציק (חברת הוועד המנהל של רשות השידור שלא דיברה עִמִי מעולם ולא ביקשה את חוות דעתי לשקרים שהתפרסמו בעיתונות) , אמרה כלהלן :  "זה משעשע . אני לא יודעת מי  זה יואש אלרואי . אני לא יודעת אם יואש אלרואי הכניס פעם אישה להריון . אני נחרדת . כל התיאורים של יואש אלרואי כאילו היא נתקפה במחלה איומה . אסור לפטר אישה בהריון . אי אפשר לפטר אותה מתפקידה . אני מבקשת לראות את הקלטות . אני רוצה לראות אם העניין מקצועי . אני מבקשת להעלות הצעה לאלתר . לי יש ספק שזה לא בגלל ההריון . יש כאן יסוד להניח שזה לא רק עניין טהור וקדוש . אני מציעה הצעת החלטה להחזיר אותה מייד לעבודה . קראתי בעיתון שהבטן שלה מפריעה לשידור . אני חושבת שזה קשקוש . אסור לפטר אותה . אם היא תלך לבית הדין לעבודה היא יכולה להכות אותנו" .

ח"כ שרה דוֹרוֹן (מפלגת הליכוד) בשאילתא בכנסת ליו"ר הכנסת התורן ח"כ גדעון גדוֹת (היא מעולם לא דיברה עִמִי ולא שאלה אם הרכילות המופיעה בעיתונות היא אמת או שקר) , אמרה כלהלן :  "אדוני היושב ראש , כנסת נכבדה , אדוני שר החינוך , הנדון : הורדתה של קריינית הטלוויזיה בשל הריון מתקדם . ביום א' – 21 באוקטובר 1990 התפרסמה בעיתון "חדשות" , כי מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית , מר יואש אלרואי , החליט להוריד את המגישה אורית כסיף מהמסך בשל כניסתה לחודש השמיני להריונה . לטענתו היא איננה נראית מספיק טוב כדי לעבור את המסך . יש לציין כי בעבר מגישות אחרות עלו למסך גם בחודש התשיעי להריונן . עתה נוצר תקדים חמור ביותר . אודה לכבוד שר החינוך והתרבות באם יואיל להשיבני מעל בימת הכנסת : 1. מה התייחסות השר לתופעה המפלה אישה בשל הריונה ? 2. מה בדעת השר לעשות בנדון כדי לבטל הוראה זו על מנת שמקרה כגון זה לא יישנה ?" .

תשובת שר החינוך זבולון המר ז"ל הייתה כלהלן : "אדוני היושב ראש חברי הכנסת  . נמסר לי מהנהלת רשות השידור שהסיבה להורדתה של אורית כסיף מהמסך איננו כפי שפורסם בעניין המראה שלה אלא מפני שהתקשתה לעמוד במתח המשדרים החיים" .

שרה דורון (הליכוד) אמרה כלהלן :  "אדוני השר כל הכבוד . דברי התשובה של רשות השידור נשמעים כתירוצים , תירוצים , גרועים ומכוערים . כתוב כאן שמר יואש אלרואי אמר לאורית כסיף , "שמנת , את נראית לא טוב" . אם אדוני השר צופה כמוני בשידורי הטלוויזיה , וודאי ראה מספר מגישים –קריינים הנראים כאילו הם בחודש הארבעה עשר להריון . אינני רוצה לנקוב בשמות . אם מותר לי להעיר שרבים מבין המגישים – קריינים והעיתונאים שאפילו לא נראים עשרים אחוז כמוה" .

עובדיה אלי (הליכוד) אמר כלהלן :  "לטעמי אישה בהריון זה דבר יפה מאוד . כן ירבו . אני מבקש מכבוד השר שלא ישעה לתירוצים של הנהלת רשות השידור . בהחלט יש מקום להתערבותך ולקביעה חד משמעית שהקריינית הזו תופיע על המסך" .

יו"ר הכנסת התורן ח"כ גדעון גדות אמר כלהלן :  "אני מודה לחברים . אני רוצה להפנות את תשומת לִבך אדוני שר החינוך , שאומנם אנחנו עוסקים בתהליך של תּשעה חודשים , אבל לך נותרה דקה אחת להתייחס לעניין" .

שר החינוך זבולון המר חתם כלהלן : "…אני  חוזר ואומר שרשות השידור מכחישה שסיבת ההדחה היא המראה של המגישה…" .

אני מבקש להדגיש כאן שוב כי נבחרי הציבור הנ"ל לא החליפו עמי אפילו מילה אחת בפרשת אורית כסיף , ושאבו את המידע מהעיתונות הכתובה . נבחרי הציבור האלה נראו לי אז כקבוצת רכלנים נכלוליים . העניינים יצאו כמעט מכלל שליטה . קשה לנהל מאבק מקצועי צודק על פי תפישתי בסביבה עוינת , לא כל שכן כשהעיתונות מציגה אותך כשוביניסט , מבלי לראיין אותי ומבלי לתהות על קנקני . החלטתי לפַרֵט בכתב את נימוקי ההדחה לאריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור ולמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר אל . הודעתי לשניהם כי הדחתה של אורית כסיף על ידי ממסך תוכניות הספורט היא סופית ולא ניתנת לשינוי , והוספתי : "במידה ועניין ההדחה איננו מקובל עליכם ומכיוון ששניכם הבוסים שלי אתם כמובן רשאים להחזיר את אורית כסיף שהיא בלתי מתאימה לכס ההגשה , אך קחו בחשבון שאז אני אפנה את כיסאי" . הודעתי להם מפורשות : "כל עוד אני מנהל את שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית השדרנית אורית כסיף לא תגיש ולא תקריין יותר . טעויותיה הן בלתי נסבלות . אין כאן שום עניין אישי . המגישה לא עומדת בסטנדרט המקצועי הנדרש ועל כן היא לא תגיש ולא תנחה את תוכניות הספורט שאותן אני עורך ומפיק " . הנה המסמך הרלוואנטי [3] .

yoash 10

טקסט מסמך :  25 באוקטובר 1990 . זהו המסמך המקורי המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית . עמוד מס 1 (מתוך 3 עמודים) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 11 

טקסט מסמך :  25 באוקטובר 1990 . עמוד מס' 2 (מתוך 3 עמודים) של המסמך המקורי המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 12

טקסט מסמך :  25 באוקטובר 1990 . עמוד מס' 3  והאחרון של המסמך המקורי המסביר את נימוקי ההדחה של גב' אורית כסיף ממרקע שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הנהלת רשות השידור והנהלת הטלוויזיה לרבות ה- Board  הציבורי שבדקו את הפרשה הצדיקו אותי ותמכו בי ללא סייג . המִשְנֶה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר שלמה קור שלח לי את תמיכתו . הוא ידע היטב שהמניע היחיד להורדתה של גב' אורית כסיף מהמסך היה מקצועי טהור ולא התנכלות אישית .

kor 1

טקסט מסמך :  13 בנובמבר 1990 . מכתב התמיכה בי של המשנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר שלמה קור ז"ל בעקבות פרשת "אורית כסיף" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הפוליטיקאים והפוליטיקאיות העלובים והעלובות שניסו לטפס על סולם השוביניזם החליקו ממנו . אילו היו שואלים אותי רק שאלה אחת, מה קרה באמת , הייתי משיב להם מייד שאורית כסיף הודחה מההגשה על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשל טעויותיה אך לא פוטרה מעולם ממחלקת הספורט . זה הבדל גדול . הוצעה לה עבודה שונה במסגרות אחרות שלנו . היא נכשלה כקריינית . החלטתי שהיא לא תהיה עוד פרזנטור ושדרנית ספורט ולא תופיע על מסך הטלוויזיה . זאת הייתה החלטה סופית שאיננה ניתנת לשינוי . המסך היה חשוב ממני , אך גם ממנה .

התערבות הפוליטיקאים בעניין פנימי – מקצועי של רשות שידור סוּבֶרֶנִית , כמו הזזת קריין או קריינית מעמדת ההגשה במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה פתטית ומגוחכת ובלתי נסבלת . ההתערבות הפוליטית המכוערת של יוסי שריד , דליה איציק , שרה דורון ואחרים היוותה עבורי שוב תזכורת חשובה ולקח מַר אך מוכר . טביעות אצבעותיהם של הפוליטיקאים אֵינַן מדיפות לעולם ניחוח בושם . הרכב ה- DNA שלהם ידוע . לכן דֶלֶת מחלקת הספורט הייתה נעולה בפניהם מרגע כניסתי לתפקיד בדצמבר 1980 ועד לעזיבתי ביולי 2002 . מעולם לא נתתי להם דריסת רגל אצלי . לאלה שהתקשרו אלי ישירות והם היו לא מעטים נתתי להבין שהם לא חשובים . מעולם לא ראיינתי אותם . הפוליטיקאים הנרפים האלה לא השתתפו בשום פָּנֶל שידור ספורטיבי שניהלתי , הפקתי ו/או ערכתי , בקריירה הארוכה שלי , ולוּ רק מפני העובדה שרובם כמעט כולם ראו ב- Frame הטלוויזיה ובמיקרופון הזדמנות לפּרסום אישי מבלי להתחייב למצעם ולדבריהם . נזהרתי מהם כמו מאֵש. לא הייתי חייב להם דָבָר . הפוליטיקאים הקטנוניים האלה לא הזיזו לי .

זאת הייתה מדיניות מוכתבת ברורה שלי לעורכים ולמפיקים במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא לאפשר לפוליטיקאים משום מפלגה שהיא , להשתחֵל לשידורי הספורט . אינטגריטי ו- דיגניטי נדרשים מהעיתונאים אך גם מהפוליטיקאים . דֶלֶת מחלקת הספורט נשארה נעולה בפניהם לעַד . אותם הפוליטיקאים שנהדפו על ידי לא בחלו לתקוף אותי בכל מקום שאפשר לרבות העיתונות  [4] . לא השבתי לפניות הטלפוניות שלהם ולא היססתי להשליך את מסמכיהם המגוחכים לפח . חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עבדה אצל שום פוליטיקאי ו/או פוליטיקאית . אנוכי קיבלתי הוראות ופקודות משני אנשים בלבד . מנכ"ל רשות השידור מר אריה מקל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל . זה נכון שעשרות אנשי הציבור והפוליטיקאים שהתדפקו על דלת הספורט בטלוויזיה לא היו חייבים לי דבר אך גם אני לא הייתי חייב להם כלום . זה כמובן הציב דילמה לא פשוטה בפני הבּוֹסים הראשיים שלי ברשות השידור ובטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיו בעצמם מינויים פוליטיים . אני יודע ששניהם התלבטו האם שווה בכלל לגוֹנֵן עלי, ואם כן כיצד לגוֹנֵן עלי . הם יכלו להדיח ולפַטֵר אותי לכשרצו במשך תקופת כהונתי הארוכה אך עובדה שאיש מהם לא הִרשה לעצמו לעשות זאת . לא מפני שאהבו אותי חלילה וחס אלא מפני שחשבו שאני איש טלוויזיה חיוני למערכת שאותה ניהלו .

mariv 1

טקסט תמונה : כותרת בעיתון "מעריב" מ- 3 בינואר 1991 . לא הסכמתי להיפגש עם ח"כ פנחס גולדשטיין . לא השבתי לפניות הטלפון של מזכירתו ולא עניתי על מכתביו . לפוליטיקאים יש תכונה מגונה . הם ניחנו במתק שפתיים ומחפשים לפני כל דבר אחר את טובתם האישית באמצעות הכרזת סיסמאות חסרות כיסוי בתקשורת . הם מומחים בהבטחות . רובם לא יודעים לקיים אותן . (באדיבות העיתון "מעריב") .

goldman 1

טקסט תמונה :  5  בפברואר 1993 . כותרת בעיתון "חדשות" . תקפתי בחריפות רבה את ח"כ מיכה גולדמן שידע והכיר את הקשיים המסורתיים של השידור הציבורי בשבתות (תקנים , שעות נוספות , חוק שעות העבודה והמנוחה , עבודת הטכנאים וכו'…) . התוכנית "משחק השבת" הייתה בסכנת שידור אך במקום לעזור הוא אַץ ליו"ר ההתאחדות חיים הברפלד והציע לוֹ לשדר את הכדורגל בערוץ 2 הניסיוני בשעה שאנחנו משלמים עבור זכויות השידורים הבלעדיות סכום של 2.3 מיליון דולר . הצעתו הבלתי הגיונית של הח"כ המלומד ליו"ר ההתאחדות לא הייתה שווה אפילו את הנייר עליו נכתבה ההצעה . לא היה לה שום תוקף משפטי . מאוחר יותר הסתדרו העניינים בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ומיכה גולדמן אַץ לספר לעיתונות שהוא היה זה שסידר שתוכנית "משחק השבת" , תשודר במתכונתה . זה היה כמובן חזיון שווא , אך ח"כ מיכה גולדמן זכה לכמה רגעי תהילה מדומים כמגן הכדורגל הישראלי על מרקע הטלוויזיה . (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה. באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

מירב מיכאלי ואורית כסיף שובצו על ידי ב- 1990 גם במערך ההגשה של האולפן המנווט בירושלים את השידורים הישירים של מונדיאל הכדורגל איטליה 1990 . זה היה מבצע השידורים הבינלאומי השני שלהן כמגישות טלוויזיה לאחר אולימפיאדת סיאול 1988 . בעוד המגישה מרב מיכאלי משתפרת מקצועית ומוכיחה את עצמה כקריינית טלוויזיה הרי שהקולגה שלה אורית כסיף נסוגה ביכולתה . סילוקה מהמסך הפך לפרשת "אורית כסיף" . לאחר שהודחה ממסך שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באוקטובר 1990 בשל שיקולים מקצועיים , נמנעו מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מקל להציע לה לשוב למִרקע כדי להגיש תוכניות אחרות בתחומי התוכניות או במסגרת חטיבת החדשות . גם מנהל רדיו "קול ישראל" אמנון נדב לא ביקש את שירותי הקריינות שלה . גב' אורית כסיף לא נקראה מעולם לדגל ע"י שום רשת טלוויזיה אחרת במדינת ישראל , כבלים , לוויין , ערוץ 2 , ו/או ערוץ 10 . היא חזרה לאלמוניות שהייתה מנת חלקה קודם להופעתה והגשתה את תוכניות הטלוויזיה "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . במובן מסוים זה היה עונשה . פרשת אורית כסיף לימדה אותי שוב שיעור מאלף ואינני נמנע מלחזור על טקסט קודם כי טביעת אצבעותיהם של הפוליטיקאים בטלוויזיה וברשות השידור מדיפה תמיד ריח רַע . מעשה מקצועי שגרתי של הורדת מגישה או מגיש ממסך הטלוויזיה והחלפתם באחרים הפך לדליקה פוליטית ענקית עד כדי התערבותה של כנסת ישראל בעניין . דֶלֶת מחלקת הספורט שלי הייתה נעולה עד עתה על מפתח בפני הפוליטיקאים עכשיו נעלתי אותה שבעתיים בפניהם ברָב בריח .

ב- 5 בנובמבר 1990 כמה ימים אחרי הדחתה של אורית כסיף השיגני מכתבו של איש אחד בשם אלישע פלג מירושלים חבר במפלגת הליכוד , אוהד מושבע של קבוצת בית"ר ירושלים , ובמקצועו האזרחי חבר בהנהלת עיריית ירושלים והממונה על מחלקת התברואה שלו . המכתב במקורו היה ממוען למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ועותק ממנו נשלח לשר החינוך והתרבות זבולון המר . המכתב הכיל קובלנה נגד מחלקת הספורט שלא סיקרה את משחק הניצחון של בית"ר ירושלים על הפועל צפרירים חולון באחת השבתות , ולאחר שהחליטה שבת אחר כך לסקר את משחק הניצחון של בית"ר ירושלים על מכבי חיפה , הסיקור של הכתב דני לבנשטיין היה קצר מידי ולא נכלל בתוכו הדיווח כי מחלקת התברואה של עיר הקודש בהנהלתו של הכותב הציבה בתי שימוש ציבוריים ניידים באִצטדיון לטובת קהל הצופים . המכתבים האלה וההערות הכלולות בהם היו חשובים לי הרבה יותר מכל פניות הפוליטיקאים . את זאת הסברתי גם לבעל המכתב אלישע פלג . הטענה העיקרית שלו ושל רבים נגד מחלקת הספורט התמקדה בעצם ב- הֵיעדר כיסוי הולם ושיטתי של כל משחקי המחזור . טענה מוצדקת של כל משלם אגרה באשר הוא . גם של אלישע פלג .

הודעתי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל בזו הלשון , "מעתה ואילך תצטרך אתה לענות למכתבי הצופים הטוענים נגד דַלוּת "משחק השבת", והוספתי , "יוסף בר-אל קח אחריות . נמאס לי מהמכתבים הללו החוזרים ונשנים , בעיקר מפני שזאת איננה אשמתי אלא אשמתך הישירה . אתה הוא זה שמונע ממני ביודעין ובכוונה תחילה את השימוש באמצעי השידור וההפקה הדרושים שנועדו להעמיד את התוכנית "משחק השבת" על הרגליים כמסמך תיעודי עשיר ומלא . למרות שרשות השידור משלמת להתאחדות הכדורגל הישראלית זכויות שידור בלעדיות , היא איננה  מנצלת את זיכיון השידור עד תום , אפילו לא מחצית ממנו" . הוספתי ואמרתי לו , "יוסף בר-אל זאת הרי הטיפשות בהתגלמותה . אם אתה משלם מיליוני דולרים עבור הסכם זכויות הכדורגל אז תפיק תוכנית רצינית וראויה . אם לאו וותר על העניין . אתה כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית נותן לי לעשות מידֵי שבת חצי עבודה . חצי עבודה בטלוויזיה שווה לאֶפֶס" . זאת הייתה תקופה מחורבנת בטלוויזיה הישראלית הציבורית . צורת ההתנסחות הייתה תחילתה של מחלוקת חריפה ובלתי נסבלת שלי עם הבוס הישיר שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל . היא נמשכה שלוש שנים רצופות .

אני חושב שיוסף בר-אל חשב אולי שאני משסה בו את הצופים ואת אנשי התאחדות הכדורגל . בתקופת ניהולו של יוסף בר-אל את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן של 1993- 1990 כיסינו בין % 30 ל- % 50 ממשחקי הכדורגל בשבתות . "משחק השבת" הייתה תוכנית עתירת רייטינג בגלל הבלעדיות אך חסרת אמצעי צילום , משאבים טכנולוגיים וכוח אדם . דוקומנט אנטי עיתונאי , קטוע , ומסורס . לדאבון לֵב זה היה סוד גלוי שבִּצְבֵּץ מהמִרְקַע מידי שבוע. הצופים כעסו עלי . אני כעסתי מקצועית על מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ועל מנהל החדשות אלימלך רָם שאינַם מספקים לי את אמצעי הצילום , והם כעסו עלי שאני כועס עליהם ומשתף את הציבור בכעסי עליהם . משהגיע מוטי קירשנבאום לרשות השידור באפריל 1993 נגמר הסיוט . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום הדיח את יוסף בר-אל ואלימלך רָם מתפקידיהם . יאיר שטרן התמנה בקיץ 1993 למנהל הטלוויזיה החדש במקום יוסף בר-אל ודוד "דוּדוּ" גלבוע הופקד באוגוסט 1993 על חטיבת החדשות במקומו של אלימלך רם . השינוי המיטיב הזה היה חשוב לי וחשוב לציבור .

hadashot 1

טקסט מסמך :  26  בפברואר 1991 . דוגמא אחת מתוך מאות קטעי עיתונות שתקפו בשנים ההן של 1993 – 1990 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן ניהולו של יוסף בר-אל את אופן ודרך הכיסוי הדַל את הכדורגל הישראלי . החזקנו בלעדית בזכויות השידורים של הכדורגל הישראלי אך הנהלת הטלוויזיה בימים ההם לא אִפשרה לי לחשוף אותו בכמות ובאיכות הטלוויזיוניות הראויות . לא שררה שום קורלאציה בין הממון בו רכשנו את סחורת השידור הבלעדית הזאת שאותה צירפנו אותה לסל הקניות שלנו , לבין חשיפתה ושיווקה לציבור צופי הטלוויזיה . (באדיבות ארכיון "חדשות" ובית אריאלה בתל אביב . באדיבות המו"ל עמוס שוקן) .

נדרשתי להדוף מעֵת לעֵת גם את התקפות עסקני הספורט שניסו מעת לעת לבחוש בשידורי הספורט ולהשפיע על שיקולי העריכה שלי . אחד מהמקרים האלה זכור לי היטב . זה היה ביום שני – 2 בספטמבר 1985 . צליחת הכִּינֶרֶת הבינלאומית לא צולמה בהיעדר צוותי צילום . מזכ"ל הפועל מר יצחק אופק שהיה המארגן של תחרות השחייה הזאת שלא צולמה , שיגר מכתב נזעם למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , וניסה להתערב בשיקולי העדפות הצילום . הייתי חייב להגיב . הנה המכתב כלשונו [5] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט  / ירושלים  23.9.1985                                                                                             

לכבוד :

מר יצחק אופק מזכ"ל הפועל

רח' הארבעה 8 תל אביב

למר אופק שלום רב ,

קיבלתי באיחור  רב את מכתבך מתאריך 5 בספטמבר 1985 לכן גם תשובתי מתאחרת .

אני מבין שהשקעת יותר מ- 20 מיליון שקל (לפני המעבר לשקל החדש) בארגון אירוע ספורט שוּלי וחשבת לתומך כפי הנראה שצילומי הטלוויזיה של אותו האירוע יביאו בעקבותיהם למסך את הפרסומת המסחרית "הנלווית" לתחרות עצמה . כל פניותיך אלי בע"פ בעניין הכיסוי הנ"ל אינן מותירות ספק באשר לכוונותיך . אגב עצם ההשקעה של יותר מ- 20 מיליון שקל (לפני המעבר לשקל החדש) באירוע הנ"ל מותירה מאחריה כמה סימני שאלה אדומים , אבל זהו כמובן עניינך הפרטי –  אולי… האשמותיך והטלת דופי בעבודתנו ובסדרי עדיפויות הצילום שלנו (צילום תחרויות גביע בנדל בכדורסל ואי צילום צליחת הכינרת התחרותית)- הן שערורייה חמורה . להזכירך מר יצחק אופק , מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית איננה סניף של מרכז "הפועל" . התערבת בנושאים שאין לך בהם שמץ של מושג . זה פשוט עצוב ופתטי שאיש במעמדך ותפקידך מנסה להתערב בדברים שהוא פשוט לא יודע כיצד הם מתנהלים, ובכך עושה צחוק מעצמו . בשל המצב הפיננסי הקטסטרופאלי של רשות השידור (והטלוויזיה הישראלית הציבורית) יש למחלקת הספורט בעיה רצינית לכסות את כל תחרויות הספורט במדינת ישראל . גם אני הייתי רוצה להביא למסך את הנעשה בענפי הספורט הקטנים כמו , הרמת משקלות , האבקות , ג'ודו , קליעה למטרה , חץ וקשת , סיוף , אופניים , רכיבה על סוסים , אגרוף , חתירה , ראגבי , בייסבול , וגם סקווש ובדמינטון ענפי ספורט אנגלו- סאכסיים המתחילים לפרוח בישראל . כמו כן הייתי רוצה להביא למסך כדוריד וכדורעף וכמובן לעקוב אחר הפעילויות בענפי הספורט המרכזיים כמו א"ק , שחייה והתעמלות , וגם לטפל בספורט הימי בדגמי המפרש השונים , גלשני רוח ואפילו ספורט גלשני הגלים .

אני חושש מאוד שהמצב החמור הזה יימשך גם בעתיד הראה לעין. חלק מהספורטאים הלכה למעשה וחובבי הספורט ירגישו מקופחים . אך איש מכל אלה מר אופק לא הרהיב עוז כמוך כדי לומר שענף ספורט כזה או אחר שהוא אחראי ומופקד עליו – ראוי אומנם לצילום יותר ויש לו עדיפות על פני ענף ספורט אחר . רק אתה ברוב חוצפתך קבעת שצליחת הכינרת התחרותית היא אירוע ספורט חשוב יותר ויש לה עדיפות על פני צילום וסיקור הכנות קבוצות הליגה הלאומית בכדורסל ופרשת השחקנים הזרים המגיעים בהמוניהם לישראל והעומדים ליטול חלק בליגה הזאת .

לידיעתך , מחלקת הספורט כפופה מבחינה הנוהל לחטיבת החדשות ושואבת את אמצעי השידור המוגבלים של כלל הטלוויזיה הישראלית ממנה . הקצאת אמצעי צילום  של חטיבת החדשות והעברתם למחלקת הספורט מתבצעת בקמצנות רבה על בסיס יומי . לא על בסיס שבועי , חודשי ו/או שנתי . כאמור למחלקת הספורט אין ציוותי צילום עצמאיים משלה . היה זה אך מזל שנמצא צוות צילום לצילום הכדורסל ולא לצליחת הכינרת . רציתי לצלם את צליחת הכינרת התחרותית ביום שני – 2 בספטמבר 1985 למרות חשיבותה השולית (אך בגלל צביונה המיוחד) אך לא נמצא לכך צוות צילום . אנשי חטיבת החדשות לא התעניינו באירוע שהיה כל כך חביב עליך . שאלת אמצעי המחיה והקיום של מחלקת הספורט הביאה אותי לפי שעה למיסוד קונספציה כיסוי ברורה, הקובעת שיש עדיפות מכרעת לסיקור ענפי הכדורגל , הכדורסל והטניס במדינת ישראל . ליד זאת מוטלת עלי החובה לצלם ולהעניק זמן מסך לאליפויות ישראל בענפי הספורט הקטנים . מותנה בקבלת ציוותי צילום . מר אופק מי שמך להיות שופט ולפסוק איזו כתבה טלוויזיונית חשובה יותר , זו של הכדורסל הישראלי על בעיית השחקנים הזרים או זאת של צליחת הכינרת .

חוסר הבנתך בנושא לא פוטר אותך כהוא זה מהחוצפה הגסה שנטלת לעצמך כדי להאשים ולהשמיץ אותי בפני מנהלי . במכתבך מ- 2 בספטמבר 1985 [6] , הפגנת חוסר ידע מינימאלי כשהתערבת בעניינים שאין לך בהם שמץ של מושג.  אתה פשוט לא מבין דבר וחצי דבר בנושאי הטלוויזיה וזה בלשון המעטה  !! על דברי ההשמצה שלך לא אגיב . את מלאכת התגובה אני משאיר לפי שעה למנהלים שלי . צר לי מאוד שהיה עלי לכתוב את המכתב הזה .

בברכה,

יואש אלרואי 

עותק : אורי פורת מנכ"ל רשות השידור .                                                                           

עותק : ירדנה הראל דוברת רשות השידור .

הבנתי היטב ללִבּם של קברניטי הספורט במדינה . הם פעלו במדינה ענייה של קִיבִּיצֶערִים שהאינפלציה בה ב- 1984 טיפסה לממדים מפלצתיים של  % 374 , אך רצו שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה של מדינת ישראל תתנהג ותפעל כרשת טלוויזיה אמריקנית עשירה . כחודש לאחר צליחת הכינרת ב- 20 באוקטובר 1985 פינה ראש ממשלת האחדות שמעון פרס בעקבות הסכם הרוטציה את מקומו ליצחק שמיר . שמעון פרס הוריד את האינפלציה בתקופה היא מ – % 400  ל- % 48 . אף על פי כן נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית ומחלקת הספורט שלה דלפוניות . מן ההיבט התקציבי יכולנו לכסות אז בקושי רק את ענפי הספורט המרכזיים בלבד . בחודש מַרס 1987 שלחתי את אורי לוי לרָאדֶץ – קְרָאלוֹבָה בצ'כוסלובקיה לשָדֵר ישיר את הניצחון המרשים והמפתיע של נבחרת ישראל בגביע דייויס עם השחקנים הראשיים שלמה גליקשטיין ועמוס מנסדורף על מעצמת הטניס הצ'כוסלובקית 3 : 2 . באחת הכתבות שלו במהלך התחרות שָם צירף אורי לוי ריאיון שערך עם הח"כ המלומד פנחס גולדשטיין ז"ל שהיה נוכח בראדץ – קראלובה בהתמודדות ההיסטורית . הריאיון הושלך לפח , לא מפני שמר פנחס גולדשטיין היה איש בלתי חשוב , אלא בגלל שלא היה רלוואנטי ושותף להישג העל הזה . הוא לא היה שחקן הנבחרת , הוא לא היה מאמנה , והוא לא תרם כח"כ כהוא זה לניצחונה . הוא היה פוליטיקאי שנכח במקרה בתחרות וזאת אינה עילה לראיין אותו . הריאיון עִמוֹ היה חסר ערך מראש ונראה כפרסומת חינם לאישיות פוליטית . לכן הדפתי אותו כהרף עין מהליין – אפ שלי . הריאיון הבלתי חשוב הזה שערך אורי לוי עם הח"כ פנחס גולדשטיין ז"ל בראדץ – קראלובה לא שוּדַר מעולם . לאורי לוי הודעתי בנפרד להפסיק לאלתר להחניף לאנשי ציבור באמצעות המצלמה .

uri levi 1

טקסט תמונה : חורף 1987 . ראדץ – קראלובה בצ'כוסלובקיה . אורי לוי (ראשון מימין) שליח מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית לראדץ-קראלובה בצ'כוסלובקיה בחורף 1987 יחד עם קבוצת עיתונאים מישראל . הוא שידר היטב את הניצחון הסנסציוני של נבחרת ישראל בתחרות גביע דייויס בטניס על צ'כוסלובקיה 3 : 2  בראשותם של עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין , אך שגה כשראיין את ח"כ פנחס גולדשטיין פוליטיקאי ואוהד טניס מושבע שלא תרם דבר לניצחון הסנסציוני . החלטתי למחוק את הריאיון הזה מליין אפ השידור . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : יעקב מאור , הצלם יוסי רוט , איש לא מזוהה , חגי קרן צבי , אבי בטלהיים , ושדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אורי לוי  . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פעם בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בימי שלטונו של אלכס גלעדי מיסדנו ב- "מבט ספורט" פינה חביבה על הציבור , שקראנו לה "שער החודש" (רעיון שהועתק מה- BBC) . חברי כנסת צעירים כמו יוסי שריד ואהוד אולמרט ואחרים הוזמנו אליה מעת לעת כדי לבחור את השער היפה ביותר שהובקע בחודש מסוים בליגה הלאומית בכדורגל . בשנות ה- 90 של המאה שעברה חידשתי את שידורה , אך הדחתי מפינת השידור הפופולארית הזאת את הפוליטיקאים וזימנתי אליה כוכבי ספורט בלבד . חשפתי בבחירת "שער החודש" את שחקני העבר של נבחרת ישראל . שחקנים שכוּחֵי אֵל כמו יהושע "שייע" גלזר , צבי מוייססקו , מרדכי בנבנישתי , אברהם מנצ'ל , ואחרים איישו את אולפן "משחק השבת" ובחרו את השער היפה ביותר . לפוליטיקאים מימין ומשמאל הייתה את החשיפה המספקת שלהם בשידורי החדשות .

הבאתי את אוֹרִית כָּסִיף למחלקת הספורט על רקע מקצועי אך היא פרשה בקול תרועה פוליטי . לא הייתה לה סבלנות . אינני זוכר שמישהו אחר בערוץ טלוויזיה אחר (חוץ ממני) העניק לה הזדמנות לממֵש את פוטנציאל ההגשה שלה אם בכלל היה קיים כזה . שום ערוץ טלוויזיה לא קרא בשמה לאחר שהודחה מהגשת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יתירה מזאת . שום גורם אחר בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחטיבת החדשות ו/או חטיבת התוכניות ו/או ברדיו "קול ישראל" לא קפץ על המציאה , לא ביקש את ידה , ולא הציע לה תפקיד כלשהו במסגרתו לאחר שהודחה מהגשת תוכניות הספורט . מֵרָב מיכאלי הייתה סיפור שונה לחלוטין . היא הרשימה אותי במבחני המסך בינואר 1988 . בוגרת גל"צ (הייתה בת 22 ב- 1988) בעלת קול איתן וחיתוך דיבור טוב . אינטליגנטית ומוכשרת . אשת שיחה מעניינת ואלוהים חנן אותה גם ביופי הונגרי עם עיני שקד ושפתיים חושניות . אישה נבונה ונאה . בניתי עליה לטווח ארוך , אבל הבנתי את מניעי עזיבתה .

יום אחד התראיינה מֵרָב מיכאלי לאחד העיתונים ללא אישורי . הבעיה לא הייתה האישור אלא הביקורת שהעבירה על מקום עבודתה בחטיבת הספורט מבלי לדעת את הפרטים המקצועיים לאשורם . היא הוענשה על ידי מייד והורחקה מהעבודה ומהמסך . יוסף "טומי" לפיד ז"ל התקשר אלי והזכיר לי את עברו והערכתו אלי בימים שכיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור , וביקש שאחזיר אותה למסך . הוא הזכיר לי את היותה נכדתו ונֶצֶר למשפחת ד"ר ישראל קסטנר המנוח ממנהיגי יהדות הונגריה במלחמת העולם ה- 2 . ישראל קסטנר ז"ל נרצח ב- 1957 בתל אביב . פרשת הרצח הכתה גלים במדינה . ישראל קסטנר עמד בראש וועד ההצלה של יהדות הונגריה במלחמת העולם ה- 2 מול מכונת ההשמדה הנאצית . ב- 1953 האשים אותו ניצול שואה הונגרי ירושלמי תימהוני בשם מלכיאל גרינוואלד כי ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה ב- 1944 ע"י קלגסי ה- ס. ס. של אדולף אייכמן , והוא זה שסייע לפושע המלחמה הנאצי קורט בכר להימלט מעונש כשהעיד לטובתו במשפטי נירנברג . ישראל קסטנר עורך העיתון ההונגרי "אוּי-קֶלֶט" בישראל תבע את מלכיאל גרינוואלד על הוצאת דיבה ולשון הרע . מלכיאל גרינוואלד שכר את שירותיו של עו"ד צעיר שמואל תמיר כדי שיגן עליו . משפט הדיבה שהתנהל ב- 1954 הסעיר את מדינת ישראל כולה . זאת הייתה הפעם הראשונה שהמדינה התפנתה לעסוק באופן נוקב בנושא השואה של השמדת יהדות אירופה והונגריה ע"י הצורֵר הנאצי והניסיונות להצילם (שבע שנים לפני לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל ב- 1961) . במהלך המשפט התהפכו היוצרות וישראל קסטנר הפך מתובע המבקש להגן על שמו לנאשם . בסיום המשפט השנוי במחלוקת פסק נשיא בית המשפט המחוזי השופט בנימין הלוי כלהלן : "ישראל קסטנר מכר את נשמתו לשָטָן ושיתף פעולה ביודעין עם הנאצים" . הסלוגן הנורא והחד משמעי , "מכר את נשמתו לשטן" , התיר את דמו וגזר את דינו למוות . ב- 4 במרס 1957 נרצח ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר ביריות אקדח ליד ביתו בית מס' 6 בשדרות עמנואל הרומי בצפון תל אביב ע"י זאב אקשטיין בתמיכת חבריו יוסף מנקס ודן שמר שראו בו משת"פ עם הנאצים . השלושה נלכדו , הורשעו ברצח ובחברות בארגון טרוריסטי , ונשפטו למאסר עולם . ב- 15 בינואר 1958 עשרה חודשים לאחר שנרצח קיבלו חמשת שופטי בית המשפט העליון של מדינת ישראל את עִרעורו של ישראל "רז'ה" קסטנר וניקו את שמו מכל רבב . זה היה מאוחר מידי . "אתה יודע מי היא מרב מיכאלי ואתה מכיר את הסיפור" , הוסיף ואמר לי יוסף "טומי" לפיד ז"ל , והתחייב בשמה שהפרת המשמעת הזאת לא תישנֶה ולא תחזור על עצמה . מרב מיכאלי נכדתו של ד"ר ישראל "רז'ה" קסטנר המנוח שָבָה למסך הטלוויזיה ישראלית הציבורית . הייתי מחזיר אותה בעצמי לעבודת ההגשה גם ללא התערבותו המיותרת של יוסף "טומי" לפיד ז"ל מפני שאהבתי אותה והערכתי אותה . הדחתה הייתה זמנית . היא הייתה קריינית עַל בעלת נוכחות מרשימה . חשבתי בעת ההיא שצפוי לה עתיד מזהיר בטלוויזיה . ב- 12 באוגוסט 1992, יומיים לאחר תום אולימפיאדת ברצלונה 1992 , מצאתי על שולחני מכתב אישי ללא שֵם שהועבר אלי במסירה מיוחדת מרח' מלכי צדק ברמת גן . פתחתי את המעטפה . המכתב היה כתוב בכתב יד מוכר . זה היה כתב היד של השדרנית מֵרָב מִיכָאֵלִי בת ה- 26 .

michaeli 2

טקסט מסמך :  12 באוגוסט 1992 . זהו המכתב – מסמך המקורי ששלחה לי מרב מיכאלי בו היא מתפטרת מחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הצטערתי מאוד לקבל את מכתב ההתפטרות שלה . הייתי מאוכזב . צלצלתי אליה והודיתי לה על 52 החודשים בהם עבדה כמגישת תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. "מֵרב", אמרתי לה, "לא אני נתתי לך את ההזדמנות הראשונה, את הענקת אותה לעצמך . הצליחי ושמרי על עצמך". נפרדנו לעַד . חלפו מאז יותר מ- 22 (עשרים ושתיים) שנים אולם אני עדיין זוכר היטב את מרב מיכאלי . היא לבטח הייתה אישיות כנה , ישרה , והגונה . חשבתי לעצמי שלאחר עזיבתה את שידורי הספורט תנסוק הקריירה הטלוויזיונית של אל על ומֵרָב מיכאלי תצליח להשתלב כמגישה ועורכת ראשית בשידורי החדשות בכל רשת טלוויזיה באשר היא , לאו דווקא בטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הייתה בנויה לזה , אך העדיפה לפנות לכיווני שידור אחרים , שוֹנים וקַלים , והרבה פחות מחייבים בטלוויזיה . היא לא מיקדה את כישרונה הטלוויזיוני לדאבון לֵב במטרה אחת ולכן בזבזה אותו , אולי מפני שהייתה מוכשרת (מידי) בתחום וגם חכמה . נדמה לי שהחמיצה את שעתה ההיסטורית הטלוויזיונית . אולי לא . הבאתן של קרייניות טקסטים לשידורי הספורט ולא שדרניות ספורט הייתה שגיאה פַטלית מיסודה , וחסרת כל הגיון טלוויזיוני .

המשכתי לחפש עיתונאיות – שדרניות . הצעתי לאילנה דיין לשמש מגישה – עיתונאית בשידורי הספורט בפיקודי אך היא סירבה . חשבתי להביא אז למחלקת הספורט את שֶלִי יחימוֹביץ' שהייתה בשנים הרחוקות ההן כתבת כמעט אנונימית של העיתון "על המשמר" ושדרנית איזוטרית פרי לאנסרית של רשת ב' "בקול ישראל" בבאר שבע ואזור הדרום . שמעתי את דיווחיה והיא נשמעה לי עיתונאית מוכשרת . מעולם לא ראיתיה פנים אל פנים . זה לא יצא לפועל . שֶלִי יחימוביץ' אפילו לא ידעה שחשבתי עליה . הרבה יותר מאוחר עלה לי הרעיון להזמין למחלקת הספורט את הסופרת השנונה והחכמה עִירִית לִינוּר שהפכה בינתיים לשדרנית אקטואליה בגלי צה"ל . ספק רָב אם שדרניות מוכשרות אלה בגלי צה"ל ורדיו "קול ישראל" כמו שֶלִי יחימוביץ', יָעֵל דָן, עִירִית לינוּר, גלית אלטשטיין, לִיעַד מוּדְרִיק, ענת דווידוֹב , אוֹרְנָה יָקִיר ז"ל , טלי ליפקין – שחק ואחרות , כולן שדרניות רדיו רהוטות ונבונות היו מצליחות במקום שמֵרב מיכאלי ניסתה , לא התמידה , ובשורה התחתונה נִכשלה . המיקרופון ומסך הספורט בטלוויזיה הם תחומי שידור קונקרטיים וספציפיים מאוד .

ב- 12 באוגוסט 1997, ביקשתי מרפיק חלבי לצרף את מגישת הספורט של ערוץ 5 בכבלים גב' מִירִי נְבוֹ למחלקת הספורט שלי [7] . מר אוּרי לֵוי שוב שינה נתיב . הוא נטש את מחלקת הספורט והפך להיות אחד מעורכי "מבט" . הוא היה מאוכזב מרה מהעובדה כי מאיר איינשטיין האפיל עליו ונטל לעצמו במשך השנים את בכורת השידור ממנו . התפנה מקום במחלקת הספורט . ביקשתי להציב את מירי נבו כמגישה ראשית של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הייתה ל- מִירִי נְבוֹ כריזמה וניסיון בהופעה על במה ובאולפן לפני מצלמת טלוויזיה . היא הייתה זמרת בעברה . ללא כל ספק העדשה החמיאה לה אך היא רצתה יותר מזה . היא ביקשה להיות גם שדרנית Play by play . שדרים ושדרניות רבים מערבבים , מי בשוגג ומי בכוונה תחילה , את תחומי ההגשה וההנחיה עם שידור הישיר מהשטח הקרוי בעגת הטלוויזיה בלעז, Play by play . מדובר בשני תחומי טלוויזיה שונים לחלוטין . גם מירי נבו לא הבחינה בגבולות המותרים וחצתה אותם .היא הייתה מגישה יציבה אך שדרנית Play by play כושלת בתחומי הא"ק , ההתעמלות , וספורט החורף . צריך להקשיב לה ולהבדיל לנסים קיוויתי ודני לבנשטיין כדי להבין איזה פער מקצועי עצום מפריד בינה ל- ביניהם .

הבאתי אותה לפגישה עם מנהל החדשות . העניין נסגר , אך משביקשה השדרנית לעגן את ההסכם עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות עורך דינה התמסמס הדבר , והיא חזרה למקום ממנה באה . בדיעבד צדקה מירי נבו . עם רשות השידור מנהלים מו"מ באמצעות עו"ד . גם אני דיברתי עם רשות השידור בערוב ימיי שָם באמצעות עורכי דין .

nevo 1

טקסט מסמך : 12 בחודש אוגוסט של שנת 1997 . זהו המסמך המקורי שנכתב למנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , בו הצעתי לו להביא את גב' מירי נבו מערוץ 5 בכבלים לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : קטעי עיתונות מ-  22 באוקטובר 1990 הנוגעים להורדתה של המגישה אורית כסיף ממסך תוכניות הספורט .

[2]  ראה נספח : דו"ח הוועד המנהל של רשות השידור מ- 30 באוקטובר 1990 , ומרשומות הכנסת מתאריך 24 באוקטובר 1990.

[3]  ראה נספח : מכתבי למנכ"ל רשות השידור אריה מקל באמצעות מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל הנוגע להורדתה של המגישה אורית כסיף מהמסך .

[4]  ראה נספח : קטעי עיתונות בהם תוקפים אותי הפוליטיקאים השונים

[5]  ראה נספח : ראה מכתבי למזכ"ל הפועל יצחק אופק  מ –  23 בספטמבר 1985  המגן על עבודת מחלקת הספורט

[6]  ראה נספח : ראה מכתבו של מזכ"ל "הפועל" אלי בתאריך  2 בספטמבר 1985  המאשים אותי על אי צילום צליחת הכינרת .

[7]  ראה נספח : מכתבי אל מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי מ- 12 באוגוסט 1997 המבקש לצרף את מירי נבו לשורות מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1

סוף הפוסט מס' 466 . ראה המשך "נטילת אחריות ו/או אי נטילת אחריות" בפוסט מס' 468 .

סוף פוסט מס' 466.

 

 

 

 

 

 

שיטת הכוכבים. רוח גדולה באה ועמה עננים ממטירי רייטינג. ערוץ 1 קנה את מגיש החדשות יעקב איילון. פוסט מס' 467. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

שיטת הכוכבים. רוח גדולה באה ועמה עננים ממטירי רייטינג. ערוץ 1 קנה את מגיש החדשות יעקב איילון. (פוסט מס' 467). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 467 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 6 בינואר 2015

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (לפני 130 שנים בימיו של מהנדס האלקטרוני הגרמני פאול ניפקואו), כלכלה טלוויזיונית, מו"מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש , כישרון שידור Play by play , הגשה , הנחייה , ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה. זה מה שחשבתי על יעקב איילון עד אֶמֶש יום שני – 5 בינואר 2014 בשמונה בערב, לאחר שנטש זה מכבר את ערוץ 10 ונודע כמי שערך סבב סירקולציה נרחב בערוץ 2, ערוץ 10, ובכבלים ובטרם נסק אֶתְּמוֹל בערוץ 1.

זה מה שחשתי אז , משהו לפני כחודש ימים , כשהתפרסמה הידיעה הראשונה כי ערוץ 1 מעוניין בשירותיו של יעקב איילון , כפי שקודם לכן ביקש מיורם ארבל העייף והשבֵעַ להיות נושא כלים שלו בתחום שידורי הכדורגל . מר יעקב איילון הוא מגיש חדשות טוב וסמכותי ברמה של חַיִים יָבִין . מינויו למגיש החדשות הראשי של ערוץ 1 (במקומם של אמיר איבגי ומירב מילר) השרוי תחת צו פירוק ועול כונס נכסים הוא שגיאה שנובעת מלחץ ושיגעון גדלות (שחוזרת על עצמה) . מדובר בסחורה טלוויזיונית משומשת. במקום להפיק ולייצר מגיש חדשות צעיר , נמרץ , ומוכשר , גם אם הוא בלתי מוכר עדיין – ולהציב דווקא אותו בפסגת הגשת והנחיית מהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה בשידור הציבורי הוותיק והמזדקן , לוקחים מישהו בלוי ומנוצל , מישהו שהשתמשו בו כבר בטלוויזיה בכבלים , בערוץ 2 , בערוץ 10 , ושוב בערוץ 2 , וגם בערוץ 9 . יעקב איילון הוא מגיש טלוויזיה בלוי , מנוצל , וסחוט . מגיש חדשות מוכשר שערך חניות בכל ערוצי הטלוויזיה מדינת ישראל (כמו יורם ארבל בשידורי הספורט) . מתברר כי יעקב איילון נהה אולי אחרי אלה ששילמו לו קצת יותר בעבור כישרונו הטלוויזיוני . מסלול התעופה שלו רווי חניות ביניים הפך אותו לאיש שאיננו נאמן למקור ואולי רודף אחרי הפרוטה . למרות כישרונו הוא סחורה בַּלָה . מקור כוחו ואמינותו של מגיש החדשות האמריקני הנודע ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) המנוח נשען גם על נאמנותו עד ליומו האחרון למכורתו , ל- CBS , בטרם פרש ממנה ב- 1981 בהגיעו לגיל פנסיה , גיל 65 . נכון , יש חשיבות למגישי ו- מגישות מהדורות חדשות . אם כך יש חשיבות כפולה ומכופלת למערכות וחברות החדשות שמפעילות , תומכות , ו- ניצבות מאחורי המגישים והמגישות שלהן . חשיבותן הראשונית של מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בערוץ 10 טמונות ב- מערכות העיתונאיות וההפקה שתומכות את תמר איש שלום וטלי מורנו . יעקב איילון הוא הברקה של רגע אך לא פתרון לטווח ארוך בעבור השידור הציבורי . הוא אותו סוג של שגיאה מגלומנית שגרמה בשעתו לאנשי ערוץ 1 לגייס לשורותיהם שוב את יורם ארבל העייף והמשומש , ולהפסיד .

1. וזה מה שאני חושב אודות יעקב איילון יעקב איילון עכשיו לאחר הופעתו ההיסטורית והמטאורית אמש ב- "מבט" ביום שני – 5 בינואר 2015. כישרונו ואיכותו לא פגו ולא נעלמו. אולם עוד רָב הַדֶרֶך – עוֹד רַבָּה הַמִלְחָמָה, עבורו וגם עבור ערוץ 1.

הופעתו המרשימה של יעקב איילון אמש (יום שני – 5 בינואר 2015) בערוץ 1 בשמונה בערב כמגיש ראשי החדש של מהדורת "מבט" המתחדשת הייתה צפויה . אף על פי כן מראהו של יעקב איילון על מסך השידור הציבורי כמוביל ומנווט של מהדורת החדשות המרכזית מסקרנת אותי . מדובר במודל טלוויזיה אישי יָשָן של מגיש מוכר שערך כבר סֶבֶב של קריירה בולטת בת שנים כמגיש חדשות בשידור המסחרי (קודם בערוץ 2 ואח"כ בערוץ 10) , ואשר בחר כעת לכרות שותפות עם השידור הציבורי . מהדורת "מבט" המתחדשת בהגשת יעקב איילון החדש צברה אמש (יום שני – 5 בינואר 2015) רייטינג ממוצע של % 7.8 ו- Peak של % 10.0. שני נתונים שגבוהים בהרבה מנתוני העבר של "מבט" בהגשת מירב מילר ואמיר איבגי . הופעתו הוויזואלית של יעקב איילון באולפן , קול הבריטון העמוק שלו , כישרון הקריינות המקצועית , וסמכותו העיתונאית מטילים צל כבד על קודמיו ועל כל אלה שמסתובבים שם לידו בחטיבת החדשות וגם בחטיבת הספורט . כשהוא ניצב לצדם ומולם שם לפתע בערוץ 1 האחד נגד השני , העסק הזה של Video ו- Audio נראה שוֹנֶה . גם דעתי ותחושותיי . ספק גדול אם מירב מילר ואמיר איבגי היו מסוגלים לנהל שיחה טלוויזיונית רומנטית ומעניינת עם הצמד יצחק "בוז'י" הרצוג וציפי לבני כשם שעשה זאת יעקב איילון בר הסמכא . הוא כה מקצוען ובעל נוכחות טלוויזיונית כה מרשימה עד שהוא הופך את מרבית האנשים לידו לחגבים .הצבתו של כוכב עַל ברמתו של יעקב איילון החל מאמש (יום שני- 5 בינואר 2915) בפסגת שידורי החדשות של ערוץ 1 הוא מעשה עיתונאי מחושב של טריאומוויראט רשות השידור והטלוויזיה , המנכ"ל יונה וויזנטל , מנהל ערוץ 1 אלי בבא , ומנהלת החדשות איילה חסון , וגם ניצחון תדמיתי . נחמד לדעת שצוות הניהול המשולש הנ"ל מבין כי השידור הציבורי איננו משוחרר מעול הרייטינג ונערך לקראת העידן החדש . יעקב איילון הוא יריית פתיחה מזהירה . השאלה הגדולה הראשונה היא האם מדובר במהלך מתוכנן ארוך טווח ו- רב שנים ? האם אין מדובר בכל זאת בהברקה של רגע ? האם מר יעקב איילון מקבע את מושבו בערוץ 1 וקושר את גורלו עם השידור הציבורי לשנים רבות ? האם הוא נוטש את הסירקולציה הטלוויזיונית שחולל בעברו בה נדד מכיסא לכיסא לעבר ערוץ 2 , אל ערוץ 10 , חזרה לערוץ 2 , ולתוכנית הנֶפֶל הלילית שלו שָם , ואף ערך ביקור גם בערוץ 9 ? השאלה השנייה הגדולה היא האם "תנופת יעקב איילון" תשפיע על תנודת הרייטינג הכוללת של ערוץ 1 . אחת מגדולותיו של מגיש החדשות האמריקני הדגול וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) לעומת חיים יבין ויעקב איילון הייתה בכך ששירת בקריירה המזהירה שלו במאה הקודמת רק רשת טלוויזיה אחת , זאת של CBS . וולטר קרונקייט סירב בהתמדה לכל מיני הצעות כספיות מפתות לערוק לרשתות המתחרות .

eylon 2

טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015 . שמונה בערב . סנסציה טלוויזיונית בערוץ 1 . Super star מר יעקב איילון חובר לשידור הציבורי ומגיש ומנווט בהצלחה רבה את "מבט" מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 1 . "מבט" בראשותו צובר רייטינג שיא : ממוצע של % 7.8 ו- Peak של % 10.0 . מדובר במספרים שערוץ 1 לא שמע עליהם בתקופת הניהול הקודמת של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור שגורשו ממשרותיהם ע"י המנכ"ל הנוכחי יונה וויזנטל . יש להדגיש כי רשות השידור על שני מרכיביה הראשיים ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שרויה תחת צו פירוק ועול כונס נכסים . אף על פי כן היא מיטיבה לפעול כעת למרות צו מפרק עשרות מונים יעיל יותר וביושרה בראשות יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) . 

eylon 3

טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015. מגיש העל יעקב איילון מתקשר בטבעיות וללא שמץ של התנשאות עם כתבי ערוץ 1 הפרוסים אמש בשטח . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) . 

eylon 4

טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015 . הערה לערוץ 1 הציבורי . הכתב שלו בצפון רובי המרשלאג מדווח אודות מזג האוויר כשהוא נושא פרסומת מסחרית מובלטת "aztec" האסורה לחלוטין להקרנה בשידור הציבורי . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) . 

מינויו של יעקב איילון למגיש הבלעדי של "מבט" מעניק בבת אחת תנופה ותקוות חדשות לערוץ 1 . משהו שמזכיר את הפקדתה של גְאוּלָה אֶבֶן לפני 18 (שמונה עשרה) שנים בספטמבר 1997 כמגישה בלעדית ובלבדית של "מבט" עם פרישתו אז של חיים יבין ומעברו לערוץ 2 . הנהגת רשות השידור והטלוויזיה ב- 1997 מנתה את המנכ"ל מוטי קירשנבאום , מנהל ערוץ 1 יאיר שטרן , מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , ומנהלת חטיבת התוכניות דליה גוטמן . גְאוּלָה אֶבֶן (אז בת 25) הביאה עמה לשידור הציבורי רוח עיתונאית צעירה ותקוות טלוויזיוניות חדשות לא מבוטלות . אולם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מי שירש באפריל 1998 את תפקידו של מוטי קירשנבאום סיקל את המהלך ההוא . הוא הדיח את גְאוּלָה אֶבֶן , והושיב מחדש על כֵּס "מבט" את חַיִים יָבִין היָשָן שחזר מוכה וחבול מערוץ 2 המסחרי לאחר שדרכו הקצרצרה שָם לא צלחה .

ערוץ 1 המתחדש בהנהגת אֵלִי בַּבָּא והבוס שלו יונה וויזנטל הולך בשיטה האמריקנית של קניית כישרונות במקום טיפוח מימים ימימה של כישרונות בית מקומיים שלוֹ . זה התחיל בהדחתם של יורם ארבל ודני נוימן והעדפת יבוא מבחוץ של פרזנטורים בדמותם של שדרן הכדורגל עמיחי שפיגלר והפרשן מוטי איוואניר על פני שדר ערוץ 1 הוותיק מר עמית הורסקי . הבא בתור הוא כאמור יעקב איילון שהדיח את מירב מילר ואמיר איבגי . השיטה של רשתות הטלוויזיה האמריקנית הקפיטליסטיות הנשענת על רייטינג מעדיפה מכל וכול שכירת כוכבים ידוענים במקום עשייתם – שווה אִזְכּוּר קצר . עשורי ה- 60 ו- 70 של המאה הקודמת התאפיינו בארה"ב בתחרות מִדְרוּג מרה בעת שידורי מהדורות החדשות הארציות בשלוש הרשתות הגדולות CBS , NBC , ו- ABC . מגיש החדשות של CBS היה ווֹלְטֶר קְרוֹנְקָיְיט (Walter Cronckite) הנודע . הצֶמֶד הגברי ג'וֹן צָ'אנְסְלוֹר ודֵיוִויד בְּרִינְקְלִי (John Chancellor & David Brinkley) הגיש את החדשות של NBC , והָארִי רִיזוֹנֶר (Harry Reasoner) הופקד על אלה של ABC . רשת ABC פיגרה באופן שיטתי ברייטינג ואז החליטו שני קברניטיה לֵיאוֹנָארְד גוֹלְדְנְסוֹן ופְרֵד פִּירְס (Leonard Goldenson & Fred Pierce) לשנות את הגרף וחוללו הפתעה מרעישה . הם הציעו ב- 1976 לבַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס (Barbara Walters – ילידת 1929) להצטרף להגשה משותפת של החדשות ב- ABC לצדו של הָארִי רִיזוֹנֶר תמורת שכר שנתי סנסציוני של 1.000000 (מיליון) דולר , דבר שלא נשמע כמותו קודם לכן בתולדות תעשיית הטלוויזיה האמריקנית . מנהל חטיבת החדשות של ABC מאז 1977 רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) תמך במהלך גיוסה של בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס לרשת שלו . הופעתה של בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס ב- 1976 ב- ABC הייתה מטאורית . היא נסקה עוד ועוד עד שהפכה למוסד ברשת . היא נשארה בשורות ABC עד סוף הקריירה שלה . בשנת 2007 בהיותה בת 78 השתכרה בַּרְבָּרָה ווֹלְטֶרְס ברשת ABC שכר שיא שנתי של 12.000000(שניים עשר מיליון) דולר . ברברה וולטרס הייתה אישיות טלוויזיונית בעלת שיעור קומה והשראה . השפעתה על דמותה הכוללת של רשת ABC הייתה עצומה . מכאן מתבקשת התמיהה האם יש ביכולתו של יעקב איילון להשרות ולהשפיע על התפתחותו של ערוץ 1 היום כפי שעשתה זאת אז ברברה וולטרס ב- ABC .

נראה כי רוח גדולה באה דווקא עתה לערוץ 1 השרוי תחת עול פירוק וצו של כונס נכסים . האם ניתן כלל להשוות את רשות השידור העלובה וערוץ 1 הכושל רק לפני חודשים ספורים של המנכ"ל המגורש יוני בן מנחם ועוזרו הקרוב זליג רבינוביץ' יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל אמיר גילת לאלה העכשוויים בראשות יונה וויזנטל , אלי בבא , ואיילה חסון…??? האם ניתן להשוות את רשות השידור וערוץ 1 ההם בעידן המנכ"ל מוטי קירשנבאום 1998 – 1993 עם אלה בראשותו של  יוסף בר-אל בשנים 2005 – 2002…??? יעקב איילון העניק אתמול לערוץ 1 אופציה חדשה . ייתכן והרייטינג הגבוה שצבר אמש ערוץ 1 נבע גם מהציפייה לשידור הישיר של משחק הכדורגל בצמרת ליגת העל . בכל מקרה צריך להמתין ולראות אם מדובר בתופעה מתמשכת של התחזקות ערוץ 1 ו/או שמא נתוני המִדְרוּג הללו הם אקראיים ו- פרי יד המקרה הנובעים מהזדמנות כלשהי להציץ ביעקב איילון המתחדש . אומר שוב את דבר המשורר : עוד רב הדרך – עוד רבה המלחמה . יעקב איילון איננו ניצב לבד במערכה הטלוויזיונית הכבדה . הוא פרזנטור של מערכת חדשות שמצוידת בכתבים , שדרנים , תחקירנים , מפיקים , ועורכים ולרשותם עומדת טכנולוגיה טלוויזיונית איכותית וכמותית במידה לא מבוטלת . נראה אם בעתיד תצלח דרכו – דרכם .

eylon 5

טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015 . יעקב איילון מקדם את השידור הישיר של משחק הכדורגל אמש מאצטדיון "בלומפילד" מכבי ת"א – הפועל בא"ש 0 : 0 . מימין מגישת הספורט של ערוץ 1 שרון פרי . (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1 . באדיבות ערוץ 1) .

2. גאולה אבן (תזכורת מספטמבר 1997. האמביציות ליד המיקרופון ומסך הטלוויזיה אינן יודעות שוֹבָע.)

יום שני – 29 בספטמבר 1997 היה תאריך היסטורי בהתפתחות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. באותו עֶרֶב ערכה חטיבת החדשות שלה מסיבת פרידה לחיים יבין בבית "הגָלֶרְיָה הלְבָנָה" בירושלים. המגיש הנערץ ורב המוניטין החליט להתגרש מהשידור הציבורי בתום שלושים שנות עבודה ולערוֹק לחברת "קֶשֶת" בערוץ 2 כדי לעשות לביתו . מסיבת הפרידה הזאת בהשתתפות כ- 120 אנשים הייתה באותה שעה גם שִיר הַלֵל לגאולה אבן הצעירה בת 25 שמונתה למגישה הראשית של "מבט" במקומו של המגיש המיתולוגי , ברוּח המילים של שירו המפורסם של יְהוּדָה פּוֹלִיקֶר , "לכל סיום יש התחלה חדשה" . האֵירוע החגיגי הוסרט ותּוֹעַד ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כ- Item  (פריט , כתבה) ל- "מבט" . הכתב שהנציח את פרידתו של חַיִים יָבִין בתום שנות דוֹר מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור , היה צעיר הכתבים מר כרמל לוצאטי . בין כַּרְמֶל לוּצָאטִי לחיים יבין הפרידו שלושים וחמש שנה . הוא היה העיתונאי האחרון שהגיע לחטיבת החדשות בעידן חַיִים יָבִין (כַּרְמֶל לוּצַאטִי עבד בשעתו ואח"כ גם בערוץ 2) . "מיציתי את עצמי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור", הכריז פעם חַיִים יָבִין באוזניי ב- 2005 בעת שיחות התחקיר שניהלתי עִמוֹ במלון "דן אכדיה" בהרצליה והוסיף , "עכשיו אוּכַל לעשות גם לבֵיתִי אצל אורי שנער" . כאילו שבטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא עבד בחינם . מעולם לא שמעתי את וולטר קרונקייט מכריז כי מיצה את דרכו ב- CBS ועכשיו הגיעה השעה לעשות לביתו ב- NBC . בהיותי מנהל מחלקת הספורט הוזמנתי ליטול חלק במסיבת הפרידה מהמגיש המפורסם . הוועדה המארגנת ביקשה ממני לומר כמה מילים לכבודו של הפורש . סירבתי . לא רציתי לדבֵּר וגם לא להשתתף בחגיגה שנראתה לי שאפתנית ומגלומנית וגרוע ממנה בעלת חזוּת מלאכותית . בתמונות כתבת הפרידה שנערכה בבית ה- "גלריה הלבנה" בירושלים ושודרה במהדורת "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , נראה חיים יבין מחבק את יורשתו הצעירה גְאוּלָה אֶבֶן ומצהיר סופרלטיבים מעֵין סֶרֶנָדַת אהבה לעברה של המגישה המחוננת והמראיינת העירנית והסקרנית . כך אמר חַיִים יָבִין בגִיל מופגן : "גְאוּלָה אֶבֶן אני בטוח שיש לך את זה , אני בטוח שתעשי את הג'וב בצורה יוצאת מן הכלל , רק תלכי בדרכך , שנסי את מותנייך ותצליחי בזה , אני בטוח , אני אחזיק לך אצבעות !" . מילה במילה . לאחר שסיים את חיבוקיו עם היורשת הוסיף ואמר זחוח למיקרופון הפתוח עוד שורה ו/או שתיים : "למה אני לא עוזב כל יום… ? איזה יפהפייה… !" . מילה במילה . גב' גְאוּלָה אֶבֶן הייתה באמת עיתונאית מרשימה, בעלת יושרה, מוכשרת, וגם ויפת תואר . היא העריכה את חַיִים יָבִין המבוגר ממנה בארבעים שנה ואת מורשתו המקצועית ורחשה לו כבוד . הוא הפך זה מכבר לדמות טלוויזיונית מיוחדת ומורה דרך לרבים מבינינו . גְאוּלָה אֶבֶן חיבקה אותו בתום ובהערצה גלויה ונישקה אותו כאילו הייתה בִּתּוֹ ותלמידתו בעת ובעונה אחת .

הערה : חיים יבין (עוד רגע קט בן 83) נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מעפרה ב- 1968. הוא שימש עוזרו האישי של פרופסור אליהוא כ"ץ ראש צוות ההקמה . לפני כן היה חיים יבין שדרן חדשות ברדיו "קול ישראל" . בקיץ 1968 חיפשו העורך מוטי קירשנבאום והבימאי חגי מאוטנר מגיש למהדורת החדשות הראשונה "מבט" הממשמשת ובאה . רבים רצו להגיש את "מבט" ואומנם התייצבו ל- Screen test שנערך באולפן בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . את מבחני המסך ניהלו מוטי קירשנבאום וחגי מאוטנר תחת עינו הפקוחה של מנהל חטיבת החדשות הראשון דאז פרופסור שלמה אהרונסון . חיים יבין ודן שילון היו היחידים שצלחו את מבחן המסך . לימים העיד מוטי קירשנבאום כי לאחר ה- Screen test ההוא של חיים יבין בקיץ 1968 הבין מייד כי נולד מגיש חדשות בטלוויזיה . חיים יבין ודן שילון הגישו את שתי מהדורות "מבט" הראשונות בהיסטוריה בסופו של חודש יולי של שנת 1968 . חיים יבין נחשב לאחד מאבותיו של השידור הציבורי הטלוויזיוני במדינת ישראל . נטישתו את מכורתו בחלוף שנות דור בספטמבר 1997 בעידן מוטי קירשנבאום ועריקתו לחברת "קשת" של ערוץ 2 המסחרי היוותה הפתעה גדולה . חזרתו הפתאומית בחלוף כמה חודשים בקיץ 1998 לערוץ 1 בעידן המנכ"ל החדש אורי פורת ז"ל (החליף את מוטי קירשנבאום) עוררה תמיהות וסימני שאלה . האם שב למכורתו משהייה קצרה ב- ערוץ 2 בגוף זקוף ו/או כאשר זנבו מקופל בין רגליו ? האם חזר לערוץ 1 לאחר Deal מוקדם בו אורי פורת הבטיח לו כי יסלק את גאולה אבן מכס "מבט" למענו ?   

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . הימים ההם – הזמן ההוא. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . חיים יבין (בן 65) עוזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בדרכו לערוץ 2 המסחרי . הוא וגאולה אבן (בת 25) יורשתו על כס "מבט" מפרגנים האחד לשני בחיבוקים ונשיקות ונפרדים בהערכה רבה איש מרעהו . לאחר כמה חודשים שב חיים יבין לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולא זכר את טקס הפרידה ההוא ואת הטקסט המהלל שנשא שם לטובת יורשתו . חיים יבין לא עשה שום חשבון לגאולה אבן . הוא תבע לעצמו מחדש את ליטרת הבשר ואת כס "מבט" וגם קיבל אותו ממנכ"ל רשות השידור החדש אורי פורת ז"ל . גאולה אבן הודחה . עד עצם היום הזה גאולה אבן איננה מדברת עִמוֹ. היא צודקת. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997 . הימים ההם – הזמן ההוא. גאולה אבן (בת 25) וחיים יבין (בן 65) בערבו של אותו יום שלישי ההוא ב- 29 בספטמבר 1997 . התמונה צולמה ב- "גלריה הלבנה" בירושלים בעת מסיבת הפרידה מהמגיש המיתולוגי בדרכו לערוץ 2 המסחרי העשיר לאחר שירות בן 30 שנה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התמונה דומה לפרידת אב מבִּתּוֹ ו/או בת מאביה. כל ניסוח טוב. (באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים. פרידה מלאת חיוכים שהסתיימה בריב וסכסוך אישי. ה- Environment  ליד מרקע הטלוויזיה והמיקרופון רוויה תביעות , תובענית , ורצופה קנאות . היא מחסלת לעיתים כל חברות , ידידות , או כל ברית אחים אחרת . (באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת , ביום שלישי בערב – 30 בספטמבר 1997 , יום אחד לפני עֶרֶב ראש השנה תשנ"ח , הגיש חַיִים יָבִין בפעם האחרונה את מהדורת "מבט" לפני שעבר לערוץ 2 . מערכת "מבט" ערכה לו טקס פרידה על מסך הטלוויזיה . מעולם לא נראו תמונות כאלה על המִרקע הציבורי בטרם ירד המסך על המגיש המיתולוגי . זאת הייתה פרידה משֻוֶוקת , ראוותנית , ואפופה יחסי ציבור . Grand Finale . בחדר הבקרה של אולפן א' מרכז העצבים של השידור שהו בכירי החטיבה ובראשם המנהל רפיק חלבי והמפיק שלו אמנון ברקאי . כשהעביר חיים יבין כהרגלו את רשות הדיבור לחזאית מזג האוויר שָרוֹן וֶוכְּסְלֶר ציפה לו חזיון מפתיע . גְאוּלָה אֶבֶן עלתה "לאוויר" מעמדת שידור מבודדת בלתי נראית במקומה של החזאית , ונשאה טקסט פרידה מפתיע לאביר החדשות הפורש חַיִים יָבִין . היא לבשה זָ'קֶט בצבע בֶּז' כהה, הרכיבה משקפיים, ונראתה זוהרת מאוד. מעשה ההפתעה נעשה על פי תכנון מוקדם של עורך המהדורה נתן גוטמן (היום כתב עיתון "הָאָרֶץ" וכתב ערוץ 1 בארה"ב) והמפיק אמנון ברקאי (מפיק ראשי היום בערוץ 10) . הבימאית באולפן השידור שהריצה את מהדורת "מבט" הייתה שרה מלכה – אסייג . הבימאית חצתה את המסך לשניים (Split Screen) בו נגלו הפורש והיורשת ב- Close up יחדיו ובמשותף קבל עם ועדה לצופי הטלוויזיה במדינת ישראל . גב' רחל יוסף המלבישה של מגישי החדשות והספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 דאגה להלביש את חיים יבין בז'קט באותו הצבע כשל גאולה אבן , בֶּז' אבל בהיר . גאולה אבן פנתה נרגשת למגיש החדשות המיתולוגי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ולנוכח מאות אלפי צופים נאמנים למהדורת "מבט" , אמרה לוֹ , "עוד מעט חיים אתה תעביר לשרון ווכסלר בפעם האחרונה . זה עדיין לא התחזית . אני יודעת שלא רצית מסיבת פרידה מעל המִרקע , ולא נעשה לך מסיבת פרידה . אבל רציתי בשם כל חטיבת החדשות חיים להודות לך מאוד על עשרות השנים היפות שלך כאן בערוץ וגם לומר לך שלמרות שאתה עוזב, אתה כאן הראשון ותמיד תהיה מזוהה עם הערוץ הראשון . באמת בלתי אפשרי לסכם את כל מה שעשית כאן את כל העבודה העיתונאית שלך בדקה – שתי דקות , וגם לא בשעה, אבל ביקשנו מהכתב שהגיע אחרון למערכת שלנו, כרמל לוצאטי , להכין כתבה עליך חיים , המגיש הראשון של "מבט" " . מילה במילה .

טקסט תמונה :  30 בספטמבר 1997 . הימים ההם – הזמן ההוא. אולפן הטלוויזיה בירושלים . מהדורת "מבט" האחרונה של חיים יבין לפני פרישתו לערוץ 2 . Split Screen  היסטורי . גאולה אבן מכינה למגיש המיתולוגי אמבוש ממלכתי על מסך הטלוויזיה ומרעיפה עליו שפע של מחמאות לפני מעברו לערוץ 2 . חיים יבין איננו מסתיר את שביעות רצונו . כעבור כמה חודשים שב לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ותבע לעצמו מחדש את כֵּס "מבט" . הוא לא עשה שום חשבון ליורשתו . מאז גאולה אבן איננה מדברת אִתּוֹ . (באדיבות ערוץ 1 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בכתבה שנכנסה לשידור בליין אפ של "מבט" נִראו ציוני דרך חשובים בקריירה הארוכה של חיים יבין כקריין חדשות ברדיו ובטלוויזיה מאז 1968. הכתבה דיווחה כמובן גם על האווירה החמה ששררה במסיבת הפרידה בה נראים אנשי חטיבת החדשות , נשים וגברים , סוגדים בחיבוקים ונשיקות למגיש שנוטֵש את השידור הציבורי והולך לעשות לביתו . חיים יבין (בן יותר מ- 82 היום) היה פיגורה מוערכת ב- חטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

טקסט תמונה :  יולי 1968. הימים ההם – הזמן ההוא. חיים יבין (בן 36) מגיש את מהדורת "מבט" הראשונה בהיסטוריה (בשחור / לבן) ביולי 1968 מאולפן הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים. חיים יבין מקריא מהנייר ולא באמצעות מתקן ה- Teleprompter . ה- Super imposing "חיים יבין" על המסך נעשה באמצעות אותיות לֶטְרָאסֶט. (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום נטל את המיקרופון במסיבת הפרידה ופנה לחיים יבין : "כל פרידה היא קשה , אבל זה רגע בהחלט מיוחד , משוּם שחיים יבין מזוהה עם רשות השידור כמעט יותר מכל אדם אחר", והוסיף, "חיים תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2  זה קהל אחר לגמרי, תסתכל טוב !". מוטי קירשנבאום שוב צָדָק . חיים יבין רק מִלְמֵל , "נכון , נכון" . הוא היה נרגש ומתוח, אך שבע רצון מהכבוד והיוקרה שחלקו לו אנשי חטיבת החדשות . רבים מהם היו תלמידיו בעבר וגם מעריציו .

טקסט תמונה :  29 בספטמבר 1997. הימים ההם – הזמן ההוא. בית "הגלריה הלבנה" בירושלים . מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בן 58 (משמאל) נפרד מחיים יבין בן 65 . מוטי קירשנבאום בלשונו המיוחדת ברך וגם הזהיר את האיש המזוהה ביותר מכל דמות טלוויזיונית אחרת עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית : "חיים יבין תסתכל טוב באנשים האלה סביבך , בערוץ 2 זה קהל אחר לגמרי ". זה מה שהוא אמר מילה במילה . מוטי קירשנבאום היה בעניין הזה נביא . חיים יבין עזב את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהוא חובש כתר מלכות. כעבור חודשים ספורים בלבד שב לפתע ללא כל הודעה מוקדמת מערוץ 2 לערוץ 1 חבול וללא הכתר . (באדיבות ערוץ 1. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

 3. מנהל ערוץ 1 העכשווי אלי בבא.

בראש ערוץ 1 השרוי כאמור תחת עול פירוק וצו כונס נכסים ניצב היום מנהל מוכשר בעל ניסיון בשם אלי בבא . הוא לא רק מנהל מצוין בעל אבחנה , שיקול דעת , וחושי טלוויזיה בריאים , הוא ראשית דבר איש בעל יושרה , חרוץ , הגון , ועניו . אני מכיר את אלי בבא שנים רבות . את דרכו בטלוויזיה החל כטכנאי במחלקת ה- Maintenance של הטלוויזיה הישראלית הציבורית זמן רב בטרם נקראה הערוץ הראשון . אח"כ עשה הסבה לתחום העיתונאות וההפקה . אלי בבא שימש בין השאר גם מפיק ו- Promoter יעיל ובעל טעם של שידורי ערוץ 1 . בבוא העת כש- ערוץ 1 יפעל או טו טו על פי הסטנדרט המקובל ולא יהיה שרוי עוד תחת צו פירוק ועול כונס נכסים אני מקווה בעבור השידור הציבורי המתחדש כי אלי בבא ייבחר להתייצב בראשו . אלי בבא איננו "נסיך" טלוויזיוני , לא מוכר ב- ברנז'ה העיתונאית , ומשולל לחלוטין יחסי ציבור . בעיניי הוא הרבה יותר מנסיך טלוויזיה . הוא האיש (ושכמותו) הראוי לנהל את השידור הציבורי במתכונתו המתחדשת . השתתפתי בקריירה הארוכה שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באלפי קרבות שידור טלוויזיוניים בארץ ובחו"ל . תמיד רציתי שיהיו לידי ברגעי ההכרעה אישי טלוויזיה חרוצים , נאמנים , ומוכשרים מהימים ההם מסוגם של אלי בבא , יואב פלג , אמנון ברקאי , ששי אפרתי , רוביק פודגור , סעדיה קאראוואני , עוזי לוי , אבנר מריומה , המפקח הטכני אלי בבא (בן דודו של אלי בבא מנהל ערוץ 1) , איתן להב , אלי רבינוביץ' , עמי שטדלר , אלי קרייתי , ושכמותם .

eli baba 2

טקסט תמונה : סוף עשור ה- 70 של המאה הקודמת . אלי בבא בראשית הקריירה שלו בטלוויזה הישראלית הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

eli baba 1

טקסט תמונה : אלי בבא (משמאל) איש ה- Maintenance וה- Microwave בחטיבת ההנדסה של טלוויזיה הישראלית הציבורית בטיול באירופה יחדיו עם חבר לעבודה יובל קפלן (מימין) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה : שמעתי אתמול (יום שני – 5 בינואר 2015) את איילה חסון מתראיינת ליעל דן ברדיו גלי צה"ל ומצהירה בפניה בטון ארוגנטי כי היו לה הרבה הצעות לעבור לפוליטיקה . כשהנחתום מעיד על עיסתו זה תמיד נשמע פתטי…אולם אם כך איילה חסון…כמה זה באמת הרבה…??? 20 אולי 30 פניות…??? ו/או שמא קצת פחות…??? אינני מאמין לה כשהיא אומרת שהיו לה הרבה הצעות לעבור לצד השני של המתרס . 

4. עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר שדרני הכדורגל של ערוץ 1.

שדר הכדורגל החדש של ערוץ 1 עמיחי שפיגלר והפרשן הרציני שלו מוטי איוואניר הסירו מלבי זה מכבר כל ספק . שני הידענים האלה ראויים להוביל את שידורי הכדורגל של ערוץ 1 ומצדיקים את המינוי הרם . הם מיטיבים לשדר ישיר ולפרשֵן ישיר , בקיאים בחומר ובחוקת הכדורגל , ורגיל על פי חוקי תורת ההשוואה הטלוויזיונית דחקו חיש מהר לירכתיים את קודמיהם יורם ארבל ודני נוימן . אמש בין 21.00 ל- 23.00 (יום שני – 5 בינואר 2015) צבר השידור הישיר של משחק הכדורגל מאצטדיון "בלומפילד" מכבי ת"א – הפועל באר שבע 0:0 בראשות עמיחי שפיגלר ו- מוטי איוואניר רייטינג ממוצע של % 11.7 ו- Peak של % 15.0 (בתרגום של מדידת רייטינג לכמות הרי שמדובר ב- 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) צופים . הם שידרו עבורי היטב עד לדקה ה- 78 בה מעדו ונכשלו לחלוטין בעת העיסוק שלה ב- ביצוע בעיטת העונשין מ- 11 מ' של ערן זהבי מול שוער הפועל באר שבע אוסטין אג'ידה . בטרם ביצוע הבעיטה ולפני שנוצר מגע בין רגלו של ערן זהבי לכדור המונח על הנקודה הלבנה , רואים ש- אוסטין אג'ידה זז ומתקדם לפחות 2 (שני) מטרים לפנים בעוד 4 (ארבעה) שחקני הפועל בא"ש חודרים לרחבת ה- 16 . שתי עבירות האסורות על פי החוק אותן לא ראה שופט המשחק ארז פפיר . אולם הן נעלמו גם מעיניהם של עמי חי שפיגלר ומוטי איוואניר . החוק קובע במפורש כי על השוער לעמוד על קו שערו (ו/או לזוז , לנוע עליו) עד לשבריר השנייה בה נוצר מגע בין רגל הבועט לכדור . אסור היה לאוסטין אג'ידה בשום פנים ואופן להתקדם לפנים בכיוון ערן זהבי בטרם מגע נעלו של הבועט עם הכדור . כמו כן אסור היה לשחקני באר שבע לחדור לרחבת ה- 16 לפני הבעיטה . נעברו כאן שתי עבירות ברורות שנעלמו מעיני ארז פפיר . רע מאוד שעמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר לרשותם עומד שירות של הילוכים חוזרים מהניידת לא הסבירו ל- 350000 צופי הטלוויזיה שלהם את חוק מס' 14 בחוקת הכדורגל (חוק הקרוי : בעיטת עונשין – בעיטת 11 מ') . הם היו חייבים לבָאֵר ולפָרֵש בשידור הישיר מדוע טעה השופט ארז פפיר חד משמעית מ-שלא הורה על קיומה של בעיטת עונשין מ- 11 מ' חוזרת . החמצה עיתונאית וגם חינוכית . מאות אלפי ילדים , בני נוער , וחובבי כדורגל מבוגרים צופים בכל שידור ישיר של ערוץ 1 . לעמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר נקריתה הזדמנות להסביר את חוקת הכדורגל באמצעות מצלמות הטלוויזיה אך שניהם פספסו את הרגע . מדובר בהפרה בוטה של החוקה ע"י שחקני הפועל בא"ש ושוערם , הפרה שאיננה מאפשרת לשופט המשחק להתגמֵש ולעבור ככה סתם לסדר היום . שתי תמונות הטלוויזיה הרצ"ב ואשר מצולמות ב- iphone ממסך ערוץ 1 ממחישות את טעותו הכפולה והמביכה של ארז פפיר בעת ביצוע בעיטת העונשין מ- 11 מ' ע"י ערן זהבי , אולם גם מתעדות את חולשתם של שדרני ערוץ 1 עמיחי שפיגלר ומוטי איוואניר .

zehavi 1

טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב בעת השידור הישיר של המשחק אמש מכבי ת"א – הפועל בא"ש 0:0 . מצלמת ה- 16 של ערוץ 1 מגלה כי שוער הפועל באר שבע אוסטין אג'ידה עוזב את קו שערו ומתקדם 2 מטרים לפנים בטרם בועט ערן זהבי שחקן מכבי ת"א בכדור . השוער עצר את הכדור בסיוע של עבירה ברורה על החוק . התמונה מגלה גם כי ארבעה שחקני הפועל באר שבע חודרים לרחבת ה- 16 לפני הבעיטה של ערן זהבי . עוד עבירה ברורה על החוק . שופט המשחק ארז פפיר ניצב בזווית ראייה טובה אולם לא מבחין בהפרות החוק.  

zehavi 2טקסט תמונה : יום שני – 5 בינואר 2015 . אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב בעת השידור הישיר של המשחק אמש מכבי ת"א – הפועל בא"ש 0:0 . המצלמה האחורית של ערוץ 1 חושפת את שוער הפועל באר שבע אוסטין אג'ידה נוטש את קו שערו ומתקדם 2 מטרים לפנים בטרם בועט ערן זהבי שחקן מכבי ת"א בכדור . עבירה ברורה על החוק . התמונה מגלה גם כי ארבעה שחקני הפועל באר שבע חודרים לרחבת ה- 16 לפני הבעיטה של ערן זהבי . עוד עבירה ברורה על החוק . שופט המשחק ארז פפיר ניצב בזווית ראייה טובה אולם לא מבחין בהפרות החוק.

יש לומר כאן כי גם ארבעת כתבי העיתונות הכתובה , נדב צנציפר ("ידיעות אחרונות") , משה בוקר "הארץ" , מתי בן חיים ("מעריב") , ו- שי ארצי ("ישראל היום") לא התייחסו בטוריהם לטעות השיפוט ההמגוחכת הזאת של ארז פפיר הנוגעת לבעיטת העונשין מ- 11 מ' של ערן זהבי .

סוף הפוסט מס' 467. 

"המטה המרכזי" בערוץ 10. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 465. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

"המטה המרכזי" בערוץ 10. ביקורת טלוויזיה.

(פוסט מס' 465). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 465 : הועלה לאוויר ביום ראשון – 4 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 5 : רדיו גלי צה"ל ייחד אתמול (שבת – 3 בינואר 2015) שעתיים בין 14.00 ל- 16.00 למורשתו המוסיקאלית של הזָמָר האמריקני הנפלא והבלתי נשכח אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי (Elvis Presley). אלביס פרסלי מת באחוזתו המפוארת "Graceland" ב- מֶמְפִיס בטֶנֶסִי ב- 16 באוגוסט 1977. אילו חי היום היה בן 80. אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי נולד בטוּפֶּלוֹ – מִיסִיסִיפִּי ב- 8 בינואר 1935 . אינני יודע מי היה עורך התוכנית המוסיקאלית הזאת אתמול ומי הגיש אותה . ככה לא מספרים סיפור . ללא התחלה (ב- 1954) , ללא אמצע , ובלי הסוף המר אודות זמר ייחודי שהפך בגיל כה צעיר לתופעה אמריקנית ובינלאומית ו- מצא את מותו הפתאומי בהיותו בן 42 בלבד . מדובר בצמד חובבנים מגלי צה"ל שעשה תוכנית רדיו מחורבנת מכל היבט . בחירת שירים לקויה , טקסטים רדודים ומילות קישור משעממות , אי הכרת ההיסטוריה המוסיקאלית של אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי , ומבנה לא נכון בלתי הגיוני של התוכנית כולה. מדובר בחלטורה רדיופונית שאיננה שווה ביקורת משום שהיא מתחת לכל ביקורת. אני מחזיק בחדר העבודה בביתי את כל שיריו של אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי , מאות שעות Video העוסקות בהופעותיו הווירטואוזיות ברחבי ארה"ב ובשלוש רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות בימים ההם CBS , NBC , ו- ABC ויותר מ- 60 ספרים אודותיו . אלוהי המוסיקה העניק לאֶלְבִיס פְּרֶסְלִי שני יתרונות גורפים : יופי וקול . הוא וה- Promoter שלו ומנהלו האישי קולונל טוֹם פָּארְקֶר (Tom Parker – מהגר הולנדי לא חוקי) ניצלו זאת עד תום . אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי הפך למיליארדר מוסיקאלי וגם הקולונל לא נותר איש עני מחוסר כל . ברור לחלוטין שאפשר היה לעשות על אֶלְבִיס פְּרֶסְלִי וקורותיו במלאת לו 80 תוכנית רדיו פי אֶלֶף יותר טובה . החמצה . הייתה לי ידידה בקיבוץ אפיקים חברת הקיבוץ הִילָה שָרֵת – לוּלָב ז"ל בתו של המוסיקאי יְהוּדָה שָרֵת (אחיו של משֶה שָרֵת) . הִילָה נהגה לעלות מעת לעת לחדרי בקיבוץ אפיקים כדי להאזין יחדיו לאלביס פרסלי . גם בחלוף שנים כה רבות אני נושא אותה בזיכרוני אומרת לי , "מה אכפת לך מה מרכלים עליך חברי הקיבוץ , בחרת בזמר נפלא שהופך אותך למאושר יותר…השאר לא חשוב" .

elvis 1

טקסט תמונה : אלביס פרסלי (Elvis Presley) ב- 1957 , בן 22 . מכר בחייו ובמותו כ- 2.000000000 (שני מיליארד) תקליטים ו- CD . יותר מאשר מכרו מוצרט, בטהובן, בך, היידן, צ'ייקובסקי , ברהאמס , פרנק סינטרה , בינג קרוסבי , פט בון , ריקי נלסון ,פרי קומו , קליף ריצ'ארד , והחיפושיות – ביחד . (מקור ובאדיבות "The King on the road") .

elvis 4

טקסט תמונה : 1956. אלוויס פרסלי בן 21 באחת מהופעותיו החיות ברחבי ארה"ב . (מקור ובאדיבות "The King on the road") .

elvis 5

טקסט תמונה : זמר הרוקנ'רול האמריקני אלביס פרסלי בראשית הקריירה המדהימה שלו. (מקור ובאדיבות "The King on the road") .

הערה 6 : רזי ברקאי שידר ב- "המקור" של רביב דרוקר (יום רביעי – 31 בדצמבר 2014) בערוץ 10 תוכנית מחקר יוצאת דופן באיכותה שדנה במרגל היהודי – אמריקני יונתן פולארד . יונתן פולארד נתפש על חם בעת מעשי הריגול הצבאיים שלו ב- 1985 בארה"ב , נשפט למאסר ממושך , ושרוי בבית אסורים אמריקני כבר כ- 30 שנים . המחקר הטלוויזיוני של רזי ברקאי אודות פרשת יונתן פולארד הוא בי"ס לעיתונאות בכלל ועיתונאות טלוויזיונית מצוינת בפרט .

"המטה המרכזי" בערוץ 10. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 465. כל הזכויות שמורות.

חברת החדשות של ערוץ 10 הטילה על מר נדב פרי הבקי והידען בענייני מפלגות ופוליטיקה פנים ישראלית לנווט מידי מוצ"ש את הדיונים והוויכוחים באולפן "המטה המרכזי" לקראת הבחירות הממשמשות ובאות במארס 2015. אמש (שבת – 3 בינואר 2015) התארח באולפן "המטה המרכזי" של נדב פרי גם שר האוצר לשעבר ויו"ר מפלגת "יש עתיד" מר יאיר לפיד . מדובר באיש שיודע לדבר ולהתנסח היטב בע"פ ובכתב ואשר גרף וגרר אחריו לכנסת האחרונה 19 (תשעה עשר) מנדטים . יאיר לפיד נשא אצל נדב פרי טקסט חריף נגד השחיתות הפוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו והילל את המוסר ותכונות דרך ארץ שעוטפים את התנהלותם של אנשי "יש עתיד" . לדַבֵּר הוא יודע ועושה זאת על המסך ביעילות ובמהירות . הוא יורה מֶלֶל מבלי ל- לָפְּסֵס , איננו מתבלבל , ודבריו נשמעים כדרבנות ממקום מושבי בכורסת הטלוויזיה שלי ברחוב אבן גבירול בתל אביב . יאיר לפיד ניחן בביטחון עצמי לא מבוטל . הוא נותר קר רוח ליד המיקרופון ומול המסך . הם לא מזיזים לו . בפתיחת "המטה המרכזי" אומר לו המנחה נדב פרי , "ברכותיי…!" ויאיר לפיד משיב לו בנון שלנטיות "על מה….?" .

יאיר לפיד נשמע אָמִין גם בגלל איך שהוא נראה בטלוויזיה ויכולת הבעת הפנים הרצינית שלו . כשהוא כועס ונחוש הגבות השחורות שלו מקבלות קצת מבנה קשתי והופכות לגבינים ביניהן מפרידים שני חריצי קמטים חרושים היטב שמשווים לו מעמד של אדם חושב . יש לו מראה של שחקן קולנוע . חיש מהר הוא מצליח להשכיח בפרזנטציה המעולה שלו אֶמֶש (מוצ"ש – 3 בינואר 2015) באולפן ערוץ 10 את עברו כשר האוצר של מדינת ישראל שעשה ההפך מהמצע הפוליטי , החברתי , והכלכלי שהציע לבוחריו .

yair lapid 1

טקסט תמונה : מוצ"ש – 3 בינואר 2015 . ח"כ יאיר לפיד (שר האוצר לשעבר) מתארח אצל נדב פרי באולפן "המטה המרכזי" בערוץ 10 . הפרזנטציה שלו בטלוויזיה היא כמו של שחקן קולנוע. (צילום ב- Iphone ממסך ערוץ 10. באדיבות ערוץ 10). 

יאיר לפיד משיב לנדב פרי שאומר לו, "ברכותיי , גילית את המאבק בשחיתות השלטונית" : "אני לא חושב, אני חושב שהובלנו את המאבק הזה גם קודם…מה זה היה המאבק נגד המטות של ראש הממשלה…? מה זה היה המאבק נגד נבחרת הדירקטורים והמינויים הפוליטיים…?" . 

יאיר לפיד : "שלטון השחיתות של ראש הממשלה בנימין נתניהו זה להזמין גלידה פיסטוק לביתו על חשבון הציבור…לבקש שיישלמו לו על המים בבריכה הפרטית שלו…ושייקנו לו מטוס…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי, זה לא הגון…זה פשוט לא נכון…אתה אומר דברים שבינם לבין המציאות אין קשר…".

יאיר לפיד : "נדב פרי אתה לוקח שברירי אינפורמציה מהאינטרנט ומכפיש את מפלגת "יש עתיד"…"

יאיר לפיד : "נדב פרי , אתה לא יכול לעשות את מה שאתה עושה עכשיו…לוקח את המפלגה הכי הגונה בישראל ומכפיש אותה…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , אנחנו במפלגת "יש עתיד" אנשים ישרים ולאנשים ישרים יש את הזכות לדבר נגד שחיתות…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , אנחנו "יש עתיד" היא המפלגה היחידה שמורכבת מאנשים ישרים…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , אין לי מערכת חברות אישית עם אביגדור ליברמן ולא עם שום איש אחר שתמנע מאתנו להילחם בשחיתות הפוליטית…" .

יאיר לפיד : "אני מקווה בשבילך נדב פרי , לא בשבילך ככתב פוליטי , אלא כאדם – שעולמך לא כל כך ציני…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , אנחנו אנשי מפלגת "יש עתיד" אנשים נקיים שבאנו להילחם על מלחמה צודקת…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , ידעתי שמציעים לי את משרד האוצר כמלכודת…" .

יאיר לפיד מהלל את עצמו כשר אוצר : "נדב פרי , קיבלתי 40.000000000 (ארבעים מיליארד) שקל מינוס בחשבון הבנק של מדינת ישראל וקיבלתי גירעון של % 4.3…כשעזבתי לא היה 40 מיליארד…והגירעון ירד ל- % 2.6…והצמיחה זינקה חזרה…" .

יאיר לפיד (בתשובה לשאלה של נדב פרי האם הוא שואף לראשות הממשלה) : "נדב פרי , אני אהיה אפוא שאזרחי ישראל יחליטו שאהיה…אני אהיה בכל מקום שיגידו לי להיות…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , אדרוש חבילת חקיקה נגד השחיתות הפוליטית…" .

יאיר לפיד : "נדב פרי , הבחירות האלה הן בחירות מיותרות שבהן הכל יכול לקרות…ובהן גורלה של מדינת ישראל מונח על הכף…" .

יאיר לפיד בתשובה לאיש הפנל ב- "המטה המרכזי" העיתונאי שמעון שיפר מ- "ידיעות אחרונות" שמעיר לו כי אם גורלה של ישראל מונח על הכף הרי שהבחירות אינן מיותרות : "יש סיכוי שהבחירות הכי מיותרות בתולדות ישראל – יהיו אחת המהפכות הגדולות בתולדות ישראל…" .

נדב פרי ניסה להקשות על שר האוצר לשעבר יאיר לפיד אולם חיש מהר התברר כי אין מדובר בכוחות שווים . לא הייתה כאן התמודדות שקולה . יאיר לפיד הוא אישיות טלוויזיונית יותר מוכשרת מנדב פרי . הרבה יותר מוכשרת ויש לו גם עדיפות וויזואלית . עדיפותו – באוטוריטה שהוא נוטל לעצמו ובבגרות שהוא מקרין מהמסך . המצלמות באולפן מעניקות הרבה יותר תשומת לב לאורח מאשר למארח . יאיר לפיד מהווה איום על נדב פרי שנראה כמו ילד לעומתו . טמונה בכך סכנה תקשורתית . לא אצל הפוליטיקאי אלא של המתווך . נדב פרי הוא ידען שבקי בעולם הפוליטי הישראלי , אולם בדיון שנפרס אמש נתפש כמטריד ושוֹרֵט בלבד. הוא איננו פוצע את יאיר לפיד ומשום מה לא שואל בסיכום הדיון את השאלה המכרעת שהייתה חייבת להישאל על ידו כלהלן , "תגיד לי מר יאיר לפיד אם אתה באמת כזה מוכשר , וכזה צודק , וכזה מְשָרֵת ציבור נקי כפיים שכה רגיש לשחיתויות בכלל ופוליטיות בפרט , ומתפאר ביושרה הציבורית שלך , כיצד זה ומדוע תחושות הסקרים הנוגעות לך ולמפלגתך "יש עתיד" אינן נוחות ומפחיתות % 50 מהמחלפות הפוליטיות שלך…?" . נדב פרי לא לבד . שר האוצר לשעבר יאיר לפיד מאפיל בקלות גם על אנשי הפנל האחרים של נדב פרי יונה לייבזון מרדיו גלי צה"ל , חנוך דאום , ושמעון שיפר .

"המטה המרכזי" הוא Pip Show פוליטי , עוד הברקה ועֵדוּת לקיומה של חברת החדשות המצטיינת של ערוץ 10 . אולם נדב פרי איננו וולטר קרונקייט (Walter Cronckite) . הוא זקוק לשחקן חיזוק לידו ובדחיפות , ו/או שמא ייהפך לגב' רינה מצליח מי שמנחה לבדה את התוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2 , תוכנית שגדולה עליה בכמה מידות . מפליא שעורך "המטה המרכזי" בערוץ 10 מר אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר מ- ממציאי "פופוליטיקה" ההיא בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת בעידן יוסף בר-אל , איננו עֵר לבעיה . ככל שינקוף הזמן והימים יחלפו , המפלגות יתעוררו מהחום הפוליטי ויתחילו להכיש האחת את השנייה . "המטה המרכזי" תהפוך לבון – טון לאבן פינה בהוויית הטלוויזיה שלנו . אי אפשר להשאיר את אבן הפינה הזאת נשענת על נדבך אחד בלבד אם הוא איננו וולטר קרונקייט .

שמעון שִיפֶר הוא עיתונאי וותיק ועתיר זכויות , פעם שדרן מוצלח ורב ניסיון ברדיו "קול ישראל" ומזה שנים רבות עיתונאי בכיר בעל מוניטין ב- "ידיעות אחרונות" . אף על פי כן הופעתו הטלוויזיונית אנמית . עדיין לא מאוחר לקחת קורס טלוויזיה כיצד להופיע באופן מרשים במדיה הוויזואלית התובענית הזאת . אף על פי כן שמעון שיפר טוב יותר מחנוך דאום שהופך את עצמו במו פיו לפטפטן ומיותר וגם מיונה לייבזון שאיננה שְנוּנָה דיה ולגמרי לא ממוקדת במפגש שלה אמש עם יאיר לפיד . מפתיע שיונה לייבזון איננה מבינה כי טלוויזיה היא מדיה שונה לחלוטין ונפרדת מרדיו . מר שמעון שיפר דיבר הרבה פחות מהקולגות שלו אולם התזכורות הקצרות שלו מאמש – נחרתו . בפעם הראשונה זה אירע אמש כש- ח"כ היוצאת ציפי חוטובלי (מקום 26 ומתנדנד ברשימת הליכוד העתידית בבחירות במארס 2015) הגנה בלהט באולפן "המטה המרכזי" על ראש הממשלה בנימין נתניהו ומנתה את זכויותיו . שמעון שיפר מיהר להרגיע אותה והצהיר באוזניה , "אם בנימין נתניהו יהיה שוב ראש ממשלה את לא תהי ח"כ בכנסת הבאה" . אח"כ התפנה לטפל בזיווג בוז'י הרצוג וציפי לבני , "אני חושב שזה לא עבד בשום מקום וגם לא יעבוד. זה אולי עקב אכילס של התנועה המשותפת הזאת "הרצוג את לבני", ובהמשך נראה את זליגת המנדטים משם…" . לבסוף הגה את משנתו אודות הפריימריז בליכוד , "זה פרצופו של הליכוד…כך נראית הדמוקרטיה שלהם…דילים…הליכוד יסיימו עם 15 (חמישה עשר) מנדטים בבחירות במארס 2015…" . שמעון שיפר רשמתי .

בפוליטיקה, אני נותן את קולי למפלגת העבודה בראשות יצחק הרצוג . בטלוויזיה, אני בוחר בחברת החדשות של ערוץ 10.

סוף הפוסט 465.

 

בני רוזן ז"ל (2014 – 1940). פוסט מס' 464.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים.

בני רוזן ז"ל 2014 – 1940 

(פוסט מס' 464). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , חייבת להיות מוכחת , מנומקת , ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר .

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 464 : הועלה לאוויר ביום שישי – 2 בינואר 2015.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

לפני כחודש בדצמבר 2014 הלך לעולמו בטרם עֵת בגיל 74 איש אהוב , ידיד , חבר , ורֵע שלי (ושל רבים אחרים) בני רוזן ז"ל בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . גדלנו וצמחנו יחדיו בקיבוץ אפיקים הנפלא בתוככי קהילייה דמוקרטית ושוויונית שחרתה על נֵס דִגְָלה סלוגן סוציולוגי נעלה , "כל אחד תורם על פי יכולתו ומקבל על פי צרכיו" . מאז חלפו שנים רבות מאוד . הקיבוץ איננו עוד אותו הקיבוץ וגם דרכינו של בני רוזן ז"ל ושלי נפרדו לפני עידן ועידנים בכיוונים שונים לחלוטין . אולם הוא נותר תמיד בלתי נשכח . 

בני ורעייתו תמר אף היא בת קיבוץ אפיקים תיבדל לחיים ארוכים עזבו את מכורתם ב- 1975 והשתקעו במושבת כינרת . הם בנו קֵן משפחתי לתפארת , הולידו ילדים , וחיו יחדיו כמעט 60 (שישים) שנים מאז היו ל- זוג , נער ונערה עוּלֵי ימים בגיל 16 ו- 15 . בני רוזן ז"ל נקבר במושבת כינרת . עמיקם אסֶם חבר קיבוץ אפיקים נשא נאום הספד קצר על קברו ואמר כי "…בני רוזן ז"ל האהוב לא הלך לעולמו אלא הלך מעולמו…" . כשאלוהי הכישרונות חילק מתנות , היה זה בני רוזן שתמיד התייצב ראשון בתור . בני רוזן ז"ל היה הכול . איש רָב מיומנויות שניחן בראייה אסתטית ארוכת טווח והיה בעצמו רב אמן בציור ופיסול , אדריכל נוף , מתכנן סביבתי , ובונה גני משחקים לילדים וטף בעלי פונקציות שונות ובולטים ו- עשירים בצבעים עזים . בני רוזן ז"ל לא נשא תואר אקדמי רשמי של אדריכל , אולם היה כזה מבלי ללמוד את המקצוע באוניברסיטה . מהנדס וגם אדריכל . הוא היה אדם של Self made ו- Self disciplined שהגשים את חזונו וחלום יצירתו בכוחותיו שלו . כשאתה מתבונן ביצירותיו – אתה נעצר על עומדך נפעם . לכתו בטרם עת היא אבדה גדולה למשפחתו וגם לחוג של אזרחי המדינה שהכירו את פועלו ואת כישרונו להפוך את הסביבה שלנו למקום יפה יותר שנעים לחיות בו . בני רוזן ז"ל היה הכול . בעל ידי זהב . בכל קרן ופינה שנגע השאיר חותם . הוא היה גם איש אמיץ ו- לוחם מהולל בשייטת 13 וגם ספורטאי רב גוני , וכדורגלן מחונן . בן אדם חושב, מתכנן, ויצירתי בכמויות יוצאות דופן. בעל יכולות בתחומים שונים בחיינו שנותר צנוע ועניו. בארבע מילים : איש אציל נעים הליכות . עונג גדול של השראה ושקט נפשי אפשר היה למצוא , במחיצתו ובשכנות לו .

לפני כשנה וחצי ביקרתי בתערוכת אומנות מעשה ידיו שפתח לזמן קצר ב- "בית גבריאל" על חוף הכינרת ליד המועצה האזורית של צמח . התערוכה הזאת חשפה את מכלול הכישרונות שהיו טמונים בו . רעייתי יעל ואנוכי קנינו ממנו פסל ברזל של ציפור . הוא רצה להעניק לנו את היצירה כמתנה , בחינם . סירבנו . התעקשנו לשלם בעבור כישרונו . אילו היוצר הזה , רווי ועשיר בידידים וחברים היה מחלק מתנות , הוא היה הופך לדלפון . ציפור הברזל הזאת ממוקמת במרפסת שלנו ברחוב אבן גבירול בתל אביב בצד שקרוב לים . כאשר השמש שוקעת במערב היא מטילה אור על הציפור והצֵל הופך את היצירה למוחשית . ציפור הברזל הופכת לפרק זמן קצר לעוף אמיתי שמשום מה בחר לחנות ולאגור כוח בבית שלנו בטרם ימשיך במעופו הלאה . לפתע הטבע כה קרוב אליך עד שאתה יכול לחוש ולמשֵש אותו במגע יד .

לאחרונה ניסיתי למצוא נחמה בכתביו של וויליאם שייקספיר . נאום ההספד שנושא אנטוניוס על קברו של ברוטוס בסיום המחזה "יוליוס קיסר" מתקיים בנסיבות פוליטיות – צבאיות מובהקות . אולם וויליאם שייקספיר כתב זאת בגאונות עליונה כך שחלקו האחרון של טקסט הפרידה הנאמן של אנטוניוס מברוטוס האציל נוגע באופן מפתיע גם בחלוף מאות שנים לכמה דמויות בנות זמני שהלכו בטרם עֵת . אלו המילים ששַם וויליאם שייקספיר בפיו של המספיד אנטוניוס אודות ברוטוס : "…אוֹרְחוֹ הָיָה אָדִיב וְהַיְסוֹדוֹת כּה נִתְּמַזְגוּ בּוֹ , עַד שיוּכַל הַטֶבַע לָקוּם קֳבָל עוֹלָם וֹלְהוֹדִיעוֹ , זֶה הָיָה הָאִיש…" . כשסיימתי לקרוא את המחזה הטראגי ההוא ואת דברי ההספד ההם מצאתי את עצמי חושב על בני רוזן ז"ל . אותן מילות ההספד ההן ששם וויליאם שייקספיר בפיו של אנטוניוס הציפו את זִכְרוֹ של בני רוזן ז"ל האָהוּב . מהיבטים רבים בני רוזן ז"ל היה האיש ! אהבתי באמת את האיש האדיב והמוכשר הזה בעל כל כך הרבה יתרונות . הוא מֵת בטרם עת עדיין בשיא כוחו , יצירתו , וחזונו לפניו ואיננו עוד . העצב גדול . בעבורי ובעבור רעייתי הוא לא נמוג . בני רוזן זיכרונך לא ימוש מאתנו לעַד .

תמר היקרה , יעל ואנוכי משתתפים באבלך ויגונך הכבד ובצערה של כל המשפחה והשבט המורחב שלכם . שלא תדעו עוד צער ודאבה . אנחנו אוהבים אותך תמר .

beni rosen 8

טקסט תמונה : קיבוץ אפיקים . המחצית השנייה של עשור ה- 50 במאה הקודמת . בני רוזן ז"ל ותמר בלאט תיבדל לחיים ארוכים בראשית חברותם מצטלמים ליד מונומנט הברונזה של הפסל דוב פייגין "נערה עירומה ואיילה" . הפֶּסֶל היה מוצב על דשא מטופח סמוך ל- "פרבר הירוק" מקום מגוריהם של בני כיתות ההמשך בקיבוץ אפיקים. (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 5

טקסט תמונה : 1960 . בני רוזן ז"ל לוחם בשייטת 13 . מעולם לא התרברב ולא סיפר על חובת עול השירות הצבאי הקשה עבורו התנדב ו- בו בחר לשרת את צה"ל ואת המדינה . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 3

טקסט תמונה : בן וחבר קיבוץ אפיקים , בני רוזן ז"ל . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 2

טקסט תמונה : 1961 . לפני יותר מ- 53 שנים . קבוצת הכדורגל של קיבוץ אפיקים הטובה ביותר בעמק הירדן בימים ההם . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : חיים טל , בני רוזן ז"ל , עמיחי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן לימים מפקד שייטת 13 , מפקד חיל הים , וראש השב"כ לאחר רצח יצחק רבין ז"ל) , יוחאי קורין , והשוער אהרון בר . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : צביקה שדה , מומו (שחקן חיזוק בקיבוץ תל קציר) , אלישע הירשפלד , צבי אשכנזי , חנן קרפ ז"ל , ואנוכי יואש אלרואי . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 4

טקסט תמונה : 1961 . מגרש הכדורגל מדשא של קיבוץ אפיקים . בני רוזן ז"ל בעת פעולה . מדובר היה בשחקן כדורגל מחונן בעל כושר גופני נפלא ומצויד בטכניקה אישית גבוהה וטיפול מיטבי בכדור . כמובן שאיש לא שמע על כישרונו בהיותו כדורגלן המשחק במקום מרוחק ובליגה שכוחת אל בעמק הירדן . (באדיבות משפחת רוזן) .

beni rosen 10

טקסט תמונה : בני רוזן ז"ל . שחיין ושחקן כדור מים מצטיין . (באדיבות משפחת רוזן) .

 

 סוף הפוסט מס' 464 .

 

 

 

 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992.תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יעל ארד נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה אחרונה מס' 8 מ- 8. (פוסט מס' 463). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים אין להעתיק , לשכפל , ולעשות כל שימוש בטקסט ובתמונות .

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרת רווח כספי ו/או לצורך פרסום אישי. הוא מוענק בחינם לקוראים. 

הרקע המקצועי – ההיסטורי הנוגע להפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ידי ובראשותי את מונדיאל איטליה 1990 ואת המשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992. תולדות קרב הג'ודו השנוי במחלוקת של יָעֵל אָרָד נגד הג'וּדוֹקָא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) באולימפיאדת ברצלונה 1992. רשימה מס' אחרונה מס' 8 מתוך 8. (פוסט מס' 463). כל הזכויות שמורות.

הערה 3 : חלק מהפוסטים המתפרסמים בבלוג נשענים גם על מחקר וכתיבה שלי שעוסקים ב- סדרת טלוויזיה רחבת היקף וממדים בת 13 ספרים הקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . התחלתי את המחקר והכתיבה ב- 1998 (לאחר השתתפותי ב- WBM הראשון שהתקיים בסידני לקראת אולימפיאדת סידני 2000) ואני אמור לסיים את עבודתי זאת ב- 2019 . לכל המאוחר ב- 2020 .

הערה 4 : מחקר וכתיבת סדרה תיעודית רחבת היקף ביותר הכוללת בתוכה 13 ספרים עבי כרס (כתיבה שהיא לעיתים אגרסיבית ובוטה) , ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", חייבת להיות מוכחת ומגובה ועטופה במסמכים שיוכיחו את אמיתות המחקר.

—————————————————————————————————-

פוסט מס' 463 : הועלה לאוויר ביום שני – 29 בדצמבר 2014.

—————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ"ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים אודות קורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר קרויה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". סדרת 13 הספרים היא סדרת טלוויזיה שעוסקת בתחומי התפתחות סיקור הספורט , החדשות , והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884, כלכלה טלוויזיונית, מו"מ, וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור, הגשה, הנחייה, ומהימנות בעריכת ראיונות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

הערה 5 : סרטו התיעודי של מוטי קירשנבאום שהוקרן ביום חמישי – 25 בדצמבר 2014 בערוץ 10 אודות היסטוריית הטבע של מדינת רואנדה האפריקנית והמפגש של מוטי קירשנבאום וציוותו שכולל את שני בניו הצלמים כנען ונועם עם הגורילות הרואנדיות, כמו גם תיעוד של תזכורת מ- ההיסטוריה האנושית העקובה מדם שהתחוללה ברואנדה ומלחמת השמדת עם שניהל שבט ההוטו נגד שבט הטוצי לפני 20 שנים – ראויים להערכה רבה . כבר נכתב כאן בבלוג הזה לא פעם אחת ולא פעמיים בכל מיני הקשרים כי מוטי קירשנבאום הוא מתעד טלוויזיוני דגול, ואין בכך שום הגזמה. הוא ראוי לתואר מעל לכל ספק. מוטי קירשנבאום איננו רק מתעד הוא גם יודע לספר סיפור וזהו פחות ו/או יותר ההבדל בין סרטי הטבע של מוטי קירשנבאום המשודרים בערוץ 10 לבין אלה של "נשיונאל גיאוגראפיק" המשודרים בערוץ 43 של YES בכבלים . חברת National Geographics העשירה מגיעה להישגים צילומיים תיעודיים עדיפים על אלה של מוטי קירשנבאום וצוות ההסרטה הדַל שלו (כולל מוטי קירשנבאום עצמו שנוטל חלק בצילום התיעודי) אולם הוא יודע לספר סיפור בטלוויזיה טוב מהם. לספר סיפור בטלוויזיה יש חוקים ברורים ומוטי קירשנבאום מכיר אותם בע"פ ועל בוריים. צפיתי אמש בסרט בעיניים כלות. סרט תיעודי נפלא בן 50 דקות שהופק, בוים, ונעשה באמצעים קלושים. הכי הרשים אותי בסרט התיעודי הזה מאמש הוא שיתוף הפעולה ההדוק והקשר המשפחתי הנפלא והדואג של האב "הגורילה" מוטי קירשנבאום עם שני ילדיו כנען קירשנבאום ונועם קרישנבאום שמשתתפים במלאכת התיעוד. כנען ונועם עוטפים ומלווים את אביהם באהבה ותומכים בו לאורך כל מפעל העשייה הדוקומנטרית הרחק מגבולות המדינה הדורש לא רק מאמצים מנטאליים אלא גם כושר גופני. מוטי קירשנבאום (בן 75) נותר אדם כנה. הוא איננו מסתיר את גילו ואת בגידת הגוף. מתוך התיעוד הנפלא של "מראות הטבע היפהפים, המפגש הבלתי אמצעי עם הגורילות הרואנדיות, הריאיון עם נשיא רואנדה פאול קאגאמה (Paul Kagame) וסקירת ההיסטוריה האנושית הקשה והבלתי נתפשת של רואנדה אולם גם מלאת תקוות כיום" , מבצבץ משהו עוד יותר מרשים : מין שיתוף פעולה של עשייה טלוויזיונית מעין סאגה – מורשת ושלמות משפחתית, בה ניכרת אהבת אב ודאגה לבניו הבוגרים לצדו, ומנגד אהבתם והערכתם והערצתם ודאגה לו.

הערה 6 : העיתונות הכתובה והאלקטרונית מכבירה במילים ו- מהללת בטרם עת את הטניסאי הישראלי בן 14 ישי עוליאל  (איטר יד ימין) שזכה בטורניר ה- אוראנג' בול היוקרתי בפלורידה . ברור שהוא מוכשר אולם עוד חזון למועד. עוד רבה הדרך . הטניס המקצועני הוא עולם אחר וסיפור שונה לחלוטין . הגדילה לעשות שרת הספורט היוצאת גב' לִימוֹר לִיבְנָת. כפוליטיקאית מנוסה הודיעה לציבור הודעת טריוויה כלהלן : "ישי עוליאל מוכיח שוב את כישרונו הרב ונחישותו לנצח ולהתברג בטופ העולמי" . ברור שמדובר בעסקנית שיוֹרָה מהמותן טקסטים חסרי כל חשיבות אולם לפחות עיתון אחד בחר לצטט אותה ולהדפיס את הצהרתה הנבובה .

הערה 7 : סדרת הטלוויזיה הנועזת והמרתקת בת 5 פרקים "היג'ירה" פרי עבודתו של העיתונאי המצוין צבי יחזקאלי ששודרה בשבוע שעבר בערוץ 10 ראויה לשבחים רבים ביותר . צבי יחזקאלי היה בשטח , חרש את אירופה לאורכה ורוחבה , יצר מגע בלתי אמצעי עם מקורות ועם הנוגעים בדבר (עד כדי סיכון נפשו) ושרטט לציבור הישראלי מסמך עיתונאי טלוויזיוני חשוב , מרתק , ובמידה רבה גם מעורר דאגה . מעניין שהקולגות שלו בארץ (איזה קולגות ואיזה נעליים…) בעיתונות הכתובה , ברדיו גלי צה"ל וגם ברשת ב' , וברשתות הטלוויזיה המתחרות משתמשים באינפורמציה המדהימה שלו ומעתיקים אותה Off tube לצורכיהם למען צופיהם מבלי להעניק לעיתונאי האמיץ הזה צבי יחזקאלי את האשראי המגיע לו . אז אנוכי עושה זאת במקומם . צבי יחזקאלי אתה ניצב משכמך ומעלה מעל אותם הקולגות המעתיקים ממך מבלי לציין את המקור .

הערה 8 : רגע דרמטי בהיסטוריה של תעשיית הטלוויזיה בארץ . ראש הממשלה הנופלת בנימין נתניהו מתנהג כ- מ"מ שר התקשורת בחוסר הגינות משווע כלפי ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלו . התנהגות חסרת יושרה ונעדרת דרך ארץ . התנהגות בלתי נסלחת .

channel 10 1

טקסט תמונה : יום ראשון בערב – 28 בדצמבר 2014. ערוץ 10 וחברת החדשות המצוינת שלו משביתים אמש את השידורים שלהם מכורח הנסיבות נוכח התנהגות נקמנית, נלוזה, ומופרכת של בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל הנופלת ומי שמשמש כעת מ"מ שר התקשורת, כלפיהם. התנהגות לא הגונה ובלתי נסלחת. (באדיבות ערוץ 10).

הקדמה (8. 1.). מינויים בכירים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בטרם הפקות מונדיאל איטליה 1990 ואולימפיאדת ברצלונה 1992.

הפוליטיזציה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעשור ה- 80 של המאה שעברה הייתה בעיצומה ובלמה את התקדמות חזון השידור הכללי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . היא הגיעה לשיא חדש ב- 10 ביולי 1990 עם מינויו במכרז של איש בלתי מוכשר בשם יוסף בר-אל לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית לתקופה של שלוש שנים עד תאריך ה- 10 ביולי 1993 . הרקע המקצועי – ההיסטורי איננו זכור לרבים . מדובר בהיסטוריה טלוויזיונית – פוליטית זכורה לשמצה . יש להבין כי שלושת המינויים המקצועיים של יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל + אוּרִי פּוֹרָת ז"ל + אַרְיֵה מֶקֶל יבד"ל לתפקיד המנכ"לים של רשות השידור , כל אחד בתקופתו , ע"י ממשלות הימין בישראל היו הפקדות פוליטיות מובהקות . לשלושת האישים הנ"ל לא היה כל ניסיון ניהולי קודם של רשות שידור מסועפת שכללה בשורותיה את הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת רדיו "קול ישראל" והעסיקה כ- 2000 (אלפיים) עובדים . מדובר בסיפור מדהים מפני שהאנשים הללו כלל לא היו אנשי טלוויזיה מעודם . הם היו לא רק נעדרי רקע ניהולי אלא גם חסרים כל ניסיון עיתונאי – טלוויזיוני שנשען על טכנולוגיה יקרה ואשר נדרש מאגר אנושי גדול כדי להפעילו .

יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל היה עיתונאי שנים רבות ב- "מעריב" . אוּרִי פּוֹרָת היה עיתונאי שנים רבות ב- "ידיעות אחרונות" . אַרְיֵה מֶקֶל היה איש משרד החוץ (בעברו הרחוק היה גם עיתונאי ב- "מעריב" . ב- 1 באפריל 1979 מינתה ממשלת ישראל בראשות מְנָחֵם בֵּגִין את יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל למנכ"ל רשות השידור (לאחר ששני המועמדים הקודמים ליוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אַרְיֵה נָאוֹר יבל"א ואֶפְרָיִם קִישוֹן ז"ל , סירבו להצעתו של זְבוּלוּן הָמֶר ז"ל מי שהיה שר החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור להתמנות לתפקיד הרָם). יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ז"ל כיהן בתפקידו הבכיר עד 1 באפריל 1984 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל וטוּבְיָה סַעַר ייבדל לחיים ארוכים . ב- 1 באפריל 1984 התמנה אוּרִי פּוֹרָת ז"ל ע"י ממשלת יִצְחָק שָמִיר למנכ"ל רשות השידור עד 1 באפריל 1989 . מנהלי הטלוויזיה בתקופתו היו כלהלן : טוּבְיָה סַעַר + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יוֹסֵף בַּר-אֵל + מ"מ מנהל הטלוויזיה לתקופה קצרה יָאִיר אַלוֹנִי + מנהל הטלוויזיה חַיִים יָבִין שכיהן בתפקידו על בסיס מכרז ומינוי לקדנציה שנמשכה כ- שלוש שנים וחצי  מאפריל 1986 עד נובמבר 1989 . ב- 12 באפריל 1989 הפקידה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק שָמִיר את אַרְיֵה מֶקֶל איש משרד החוץ למנכ"ל רשות השידור במקומו של אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . ראש הממשלה יצחק שמיר מאס באורי פורת והוא לא רצה בו עוד. אַרְיֵה מֶקֶל היה התחליף שלו . מנהלי הטלוויזיה בתקופת אַרְיֵה מֶקֶל היו חַיִים יָבִין ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל שירש את חַיִים יָבִין (נסים משעל כיהן בתפקיד מ"מ מנהל הטלוויזיה תשעה חודשים מנובמבר 1989 עד יולי 1990) + מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל שכיהן מיולי 1990 עד יולי 1993 לאחר שזכה במכרז לתפקיד ב- 10 ביולי 1990 . מכל האישים המוזכרים לעיל הוא יוֹסֵף בַּר-אֵל היה הכי פחות מוכשר והכי פחות מוצלח . ב- 18 באפריל 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל ועל פי המלצה חמה של שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל שרת החינוך והממונה על ביצוע חוק רשות השידור את מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאוּם יבל"א למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיֵה מֶקֶל . הציבור שמפעיל את שלט הטלוויזיה בסלון ביתו באופן אוטומטי איננו מבין , לפחות חלקו איננו מבין את החשיבות העצומה של הצבת מנהיגות אמת בעלת כישרון ויושרה בפסגת השידור הציבורי . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם היה מינוי פוליטי ראוי מפני שהיה מדובר באיש מקצוע מהדרגה העליונה. ההיסטוריה הטלוויזיונית החיובית של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם חוצה את הבלוג הזה לאורכו ורוחבו (כמו גם סדרת הטלוויזיה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב מאז 1998 וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . אחד הדברים הראשונים שעשה מוטי קירשנבאום בתפקידו כמנכ"ל רשות השידור היה ש- לא להאריך את תקופת ניהולו של יוֹסֵף בַּר-אֵל הבלתי מוכשר כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית (פעולה שנחשבת להדחה) ומינה במקומו ב- 11 ביולי 1993 לביצוע המשימה הסבוכה והרמה של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מר יָאִיר שְטֶרְן .

עובדת הדחתו של יוֹסֵף בַּר-אֵל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשפה העִברית בקיץ 1993 חשובה לדיווח ולדיון שוב ושוב בבלוג הזה ובסדרת 13 הספרים רחבת ההיקף "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" מפני שבכל מיני פינות עדיין מסתתרים אנשים שסבורים שהדחתו של יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה ב- 1993 והדחתו מכהונת מנכ"ל רשות השידור ב- 2005 נעשו על בסיס של נקמנות , וכי לדעתם הוא היה מנהיג שידור דגול .

יוֹסֵף בַּר-אֵל היה איש טלוויזיה בלתי מוכשר בעליל . הדחתו וסילוקו פעמיים בתוך תריסר שנים משתי כהונות רמות של ניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית וניהול רשות השידור – לא היו פרי יד המקרה . שום מנהיג שידור במדינת ישראל לא גורש מעולם בזה אחר זה משני כיסאות כה רָמִים הנוגעים לניהול השידור הציבורי במדינת ישראל . מן ההיבט הזה מחזיק יוֹסֵף בַּר-אֵל בשיא ארצי שלילי . לצורך מחקר וכתיבת 13 הספרים המרכיבים את הסדרה הטלוויזיונית "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" ראיינתי יותר מ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בארץ ובעולם , ביניהם גם את שרת החינוך אישה דְגוּלָה שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל (בתוקף תפקידה היא הייתה גם ממונה גם על ביצוע חוק רשות השידור) , ומי שהמליצה בחוֹם רָב לראש הממשלה יִצְחָק רָבִּין ז"ל על הצורך למנות את מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם לתפקיד מנכ"ל רשות השידור באפריל 1993 . גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל סיפרה לי בעֵת שיחות התחקיר בינינו ב- 2006 (שיחות תחקיר טלפוניות , לא פנים אל פנים) כי היא ביקשה ממוטי קירשנבאום להדיח מייד את יוֹסֵף בַּר-אֵל מכהונתו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוד בטרם ימלאו שלוש שנים לקדנציית הניהול שלו [1] . מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם המתין ולא שעה לבקשתה זאת כפי שהעידה בפניי , "אני דרשתי להעיף אותו מייד ללא תנאי אולם האיש אותו מיניתי לתפקיד מנכ"ל רשות השידור היה רחמן וחשב אחרת כנראה" . על כל פנים כהונתו של יוסף בר-אל לא הוארכה ו/או במילים אחרות הוא לא זכה להערכה על פועלו בן השלוש שנים ההן מקיץ 1990 ועד קיץ 1993 , והוּדַח . במקומו התמנה בקיץ 1993 כאמור למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, מר יָאִיר שְטֶרְן.

[1]  הערה : על פי עדות אישית שמסרה  לי גב' שולמית אלוני בשיחה בינינו ב- 2006 . מוטי קירשנבאום התמנה למנכ"ל רשות השידור ע"י ממשלת יצחק רבין ז"ל ב- 18 באפריל 1993. אריה מקל חזר למשרד החוץ וקיבל את מבוקשו. הוא התמנה לקונסול ישראל ב- אטלנטה בארה"ב. מוטי קירשנבאום שימש מנכ"ל רשות השידור עד 18 באפריל 1998.

כפי שציינתי בסדרת הפוסטים הקודמים הדנים בקורות הפקת הטלוויזיה הישראלית את מונדיאל איטליה 1990 והמשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 , אינני רשאי לכתוב את הפוסט הזה הדן בהפקת חטיבת הספורט בראשותי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ואת שידורי המשחקים האולימפיים של אולימפיאדת ברצלונה 1992 , בלעדי הסבר יסודי הדן במצבן של רשות השידור (בראשות המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל) והטלוויזיה הישראלית הציבורית (בראשות מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל ואח"כ המנהל הקבוע יוֹסֵף בַּר-אֵל ) בקיץ 1990 . ביום ראשון – 8 ביולי 1990 שידר יוֹרָם אָרְבֶּל ישיר את משחק הגמר של מונדיאל איטליה 1990 מרומא לאולפני הטלוויזיה בירושלים בו גברה גרמניה על ארגנטינה 1 : 0 וזכתה באליפות העולם . בכך הגיע לקיצו מבצע השידורים הישירים הממושך של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר ששידרנו ישיר 31 משחקים (מתוך 52) מתריסר אצטדיונים ברחבי איטליה . אנוכי שב לנקודת הזינוק . בסופו של חודש מאי 1990 טסתי לרומא לנהל את מבצע השידורים הישירים של מונדיאל איטליה 1990 בשליחותם של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל ו- מ"מ מנהל הטלוויזיה נִסִים מִשְעַל . נעדרתי מהארץ כחודש וחצי . בתום המבצע שבתי לארץ ב- 12 ביולי 1990 ואת פניי קיבלו מנכ"ל רשות השידור יָשָן ומנהל טלוויזיה חָדָש , יוֹסֵף בַּר-אֵל . לנִסִים מִשְעַל לא היה עוד זֵכֶר . ב- 10 ביולי 1990 זכה יוֹסֵף בַּר-אֵל זכייה פוליטית במכרז לתפקיד המקצועי של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מדובר בזכייה פוליטית מפני שאת גורל מינויו לתפקיד הרָם של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכריעו פוליטיקאים רדודים . החל עידן חדש . שטוח וקלוש , ובלתי עמוק בשידור הציבורי של מדינת ישראל אותו מי יישורנו , את איכותו מי ייחזה .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI (משמשת Host broadcaster בינלאומי) נערכות לקראת שידורי מונדיאל גביע העולם בכדורגל של איטליה 1990. ב- אוקטובר 1987 נחתם חוזה שידורים משולש חדש בין ששת גופי השידור הבינלאומיים ובראשם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) העשיר ל- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) המאפשר לטלוויזיה הבינלאומית (לרבות הטלוויזיה הישראלית הציבורית) לכסות בתנאים כספיים וכלכליים נוחים את שלושת המונדיאלים של איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998. הכנות ההפקה שלי לקראת איטליה 1990 מתחילות ב- 1987 עדיין בעידן חיים יבין כמנהל הטלוויזיה ויאיר שטרן מנהל חטיבת החדשות. ב- 1989 מסיימים חיים יבין ויאיר שטרן את תפקידם. חיים יבין חוזר לעמדת ההגשה ויאיר שטרן נשלח לשמש כתב הרשות בוושינגטון. ראש הממשלה יצחק שמיר ממנה ב- 9 במאי 1989 את איש משרד החוץ אריה מקל למנכ"ל רשות השידור. נסים משעל נבחר ל- מ"מ זמני בתפקיד מנהל הטלוויזיה. מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ מנהל הטלוויזיה נסים משעל ניצבים לצִדִי בעת וויכוחים מרים המתנהלים ביני לבין מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף בר-אל הנוגעים לתכנון, איכות, והיקף ההפקה של מונדיאל איטליה 1990. ב- 10 ביולי 1990 זוכה יוסף בר-אל במכרז מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית בחודשים נובמבר 1989 – יולי 1990 נסים משעל מודח מתפקידו. הפקה תקשורתית טובה של RAI. אני מציב את השדרים יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ בעמדות השידור בשתים עשרה ערים ברחבי אֶרֶץ המַגָף כדי להוביל את שידורי מונדיאל איטליה 1990. יורם ארבל נוטש אותי בתום מונדיאל איטליה 1990 ונודד לערוץ 5 בכבלים. אני מגייס לשורותיי את שַדָּר רדיו "קול ישראל" מאיר איינשטיין. עזיבתו של יורם ארבל את חטיבת הספורט בראשותי לא הייתה משמעותית יתר על המידה מפני שזכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט החשובים ו- הרלוונטיים ב- 1990 הוחזקו על ידי. להלן הרשימה : הכדורגל הישראלי על כל מרכיביו + הכדורסל הישראלי על כל מרכיביו + משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל + אליפויות אירופה לאומות בכדורגל / EURO וכדורסל + אולימפיאדות + מונדיאלים + אליפויות העולם בא"ק + אליפויות העולם בשחייה + טורניר ווימבלדון בטניס + NBA + אליפויות ישראל בא"ק , שחייה , והתעמלות , ובעצם מה לא. הופעת הבכורה של מאיר איינשטיין בטלוויזיה הישראלית הציבורית בספטמבר 1990 עולה יפה הן כשַדָּר מוביל והן כמגיש מוביל. הוא הופך לאיש טלוויזיה משגשג. יורם ארבל נשכח. חיש מהר מתברר שוב כי ציבור צופי הטלוויזיה נוהה בעקבות האירועים ולא אחרי מי שמשדר אותם. גרמניה זוכה בגביע העולם במונדיאל איטליה ב- 1990 בפעם השלישית בתולדותיה.

הציבור איננו מודע ולא מבין את קשיי הפקת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בכלל ואלה הנוגעים למשחקים האולימפיים של ברצלונה 1992 בפרט. בצדק מבחינתו. מה זה מעניין אותו. הציבור משלם אגרת טלוויזיה שנתית כדי לקבל את המיטב על המסך שלו בסלון ביתו . הציבור איננו מתעניין בקשיים הטכנולוגיים והלוגיסטיים שלי וגם לא בטיב יחסיי המורכבים עם מנהל הטלוויזיה שלי יוסף בר-אל . אלא מה , בעוד הציבור הזה מדמה את עצמו כמי שטס במכונית מרצדס 500 באוטוסטרדה טלוויזיונית ומשלטט להנאתו , הרי שמשרתיו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נוסעים על אותו ה- High way הזה באוטובוס אלטעזאכן שמזכיר כרכרה . גם עגלוני הכרכרה האלטעזאכנית הזאת לא היו תמיד רַכָּבִים מי יודע מה . ליד ההגה של מכונית המרצדס ההיא ההוא של 1992 ישבו כל מיני מבקרי טלוויזיה מגוחכים מהעיתונות הכתובה בתוכם גם מאיר שניצר , יריב בן אליעזר , עדי דיסקין , רוגל אלפר ואחרים שלא היססו לשרבט לא פעם ולא פעמיים דברי הֶבֶל . טורי הביקורות שלהם היו רוויים גם לא מעט פרטים בלתי מדויקים בלשון המעטה . מבקרי הטלוויזיה בעיתונות ההיא לא הבינו כיצד פועלת תעשיית טלוויזיה ענייה כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אבל הם כתבו . המבקרים רצו לראות כאן שגשוג של מודל אמריקני . לטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה בממון , טכנולוגיה , לוגיסטיקה , ומשאבי אנוש לא היה שום סיכוי להתמודד מול עוצמות העושר האמריקני וגם לא עם האיכות של ה- BBC הבריטי . אולם עובדיה הישראליים לא נפלו במאום ממבקריה . הטיעונים הפתטיים של המבקרים הסיתו ושיסו אולי לא בכוונה את נוסעי ה- מרצדס בנוסעי האוטובוס הישן . אף על פי כן נמצא שם מבקר טלוויזיה אחד של עיתון "הָאָרֶץ" מקצוען וישר דרך – אהוד "אודי" אשרי ז"ל . הוא היה האחד והיחיד . משכמו ומעלה לא רק ביכולת הכתיבה שלו אלא גם בהגינות שלו .

עריכת ENG מחורבנת באולימפיאדת ברצלונה 1992 לעומת עריכת ENG מיטבית (כמעט) במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. הוועדים מנהלים את עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברמה של עסקנים.

בפוסט הקודם הזכרתי את אהבתי לג'ודו מאז אולימפיאדת טוקיו 1964 אותה הצית הג'ודוקא ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (Anton Geesink) . סיפרתי כי אותו ווירטואוז הג'וּדוֹ אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק הופיע במשחקי המכבייה השביעית ב- 1965 והמשיך לחבב את ספורט הג'וּדוֹ בעבור אלפי ישראליים אחרים נוספים . דנתי גם בכישרונו של אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק להפוך למופת ומודל לחיקוי . עסקתי גם בג'ודוקא ההולנדי וִוילֶם "וִוים" רוּסְקָה ( Willem "Wiem" Ruska) מי שירש את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק וזכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת מינכן 1972 במשקל כבד ובמשקל פתוח . וִוים רוּסְקָה היה בשעתו ווירטואוז ג'וּדוֹ כמו אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק . אני עוזב לפי שעה את רבי אמני הג'וּדוֹ ההולנדיים ושב ארצה אל יוֹסֵף בַּר-אֵל , אַרְיֵה מֶקֶל , ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם .

anton geesink 1

טקסט תמונה : שנות ה- 60 של המאה הקודמת . זהו הענק ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (1.98  מ'), ג'ודוקא מזהיר בעל כריזמה ונוכחות מרשימה. אלוף העולם ואלוף אולימפי בג'ודו במשקל כבד ששבה את לבי והפך לבלתי נשכח. (באדיבות NOS רשת הטלוויזיה הציבורית ההולנדית).

הופעתו המחודשת של מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם ב- 18 באפריל 1993 ברשות השידור אולם הפעם כמנכ"ל שלה הייתה מזהירה . בפעם השנייה מאז מינויו של שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז"ל איש רדיו "קול ישראל" למנכ"ל רשות השידור הראשון ב- 31 במארס 1969 ע"י ממשלת ישראל (בראשות גב' גולדה מאיר) , מונה שוב בחלוף כרבע מאה של שנים ב- 18 באפריל 1993 ע"י ממשלת ישראל (בראשות יִצְחָק רָבִּין ז"ל) מישהו למנהל הכללי שלה שהוא יליד הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואחד מ- מקימיה . זהו מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם . המילה מזהירה מתייחסת להיגיון ותבונה ולא בהכרח לגאונות .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל פקד עלי בידיעתו של מנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל לצלם ולערוך כתבות ENG בעת הפקת ושידורי אולימפיאדת ברצלונה 1992 הנוגעות לכיסוי ה- השתתפות הספורטאים והספורטאיות האולימפיים הישראליים שָם , ללא עורך ENG מטעמנו ב- IBC ב- ברצלונה 92' . ואלו הסיבות לאחרית המרה : יוסף בר-אל קבע בעצה אחת עמי כי למשלחת שלי יסופח עורך ENG אחד . לא היה צורך ביותר מכך מפני שעמד לרשותי בברצלונה 92' רק צוות צילום ENG אחד . בשל ריב בין שני הוועדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וועד עיתונות /הפקה ו- וועד ההנדסה בו טען כל צד כי עורך ה- ENG בברצלונה 92' חייב להיבחר מהסקטור שלו , ובמידה ולא , הוא ישבית את שידורי ה- ENG כליל – החליט יוסף בר-אל לא לשלוח כלל עורך ENG לברצלונה 92' מחמת איומי הוועדים . האיומים היו חד משמעיים : אנשי וועד ההנדסה הודיעו כי אם יישלח לברצלונה 92' עורך ENG מטעם הסקטור העיתונאי הם לא יתירו לשדר את כתבות ה- ENG על מכונות ה- VTR שבשליטתם . אנשי וועד עיתונות איימו מצדם מנגד כי במידה ויוטס לברצלונה 92' עורך ENG מטעם חטיבת ההנדסה הם יורו לצלם ה- ENG שרגא מרחב להשבית את המצלמה שלו . ככה נראתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית תחת שלטונו של יוסף בר-אל . שני הוועדים היריבים מצאו יעני לבסוף "פתרון" הולם . הם החליטו במשותף כי צוות ה- ENG באולימפיאדת ברצלונה 1992 (בראשות הצלם שְרָגָא מֶרְחָב והכתב יִצְחָק "אִיצִיק" גְלִיקְסְבֶּרְג) אומנם יצלם חומרי חדשות כאוות ברצונו בברצלונה 92' , אולם חומרי הצילום הללו שיישלחו מברצלונה לירושלים מהחלק האחורי של מצלמת ENG (אתם קוראים נכון : מהחלק האחורי של מצלמת ENG) יהיו אסורים לעריכה בירושלים אך מותרים לשידור בירושלים. כלומר שידור ללא עריכה. בעניין החלק האחורי של מצלמת ENG היה מדובר באלתור טכני עלוב, מפני שאפילו לא עמדה לרשותי במשרד ההפקה והתקשורת שלי בברצלונה 92' יחידת עריכה מקורית למשלוח חומרי ENG הביתה. החלק האחורי של מצלמת ה- ENG המותקן במשרד התקשורת שלי בברצלונה 92' היה באחריות הפעלה של שני הטכנאים שצורפו אלי, המפקח שלום נתנאל ועוזרו יעקב ביטון . קלטות ה- ENG ששְרָגָא מֶרְחָב צילם (איש הקול בצוות ה- ENG היה איציק כהן והתאורן יוֹסִי מוּסָן) הוכנסו לחלק האחורי של מצלמת ה- ENG במשרד שלנו ושוגרו באמצעות כבלי VANDA (ראשי תיבות של Video and Audio) למרכז הטכני של ה- EBU בברצלונה 92' ומשם הועברו באמצעות לווייני תקשורת לירושלים . כאמור מקודם, שני הוועדים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית קבעו שחומרי ה- ENG הללו (רובם כידוע עסקו בספורטאים והספורטאיות הישראליים שנטלו חלק באולימפיאדת ברצלונה 1992) – לא ייערכו ע"י איש גם בעמדות העריכה בירושלים , וישודרו "ברוטו" כפי שהם ממכשירי הבטות עליהן הוקלטו כפי שצולמו במקור – בלעדֵי ו- ללא עריכה כלל .

מדובר היה בסקנדל וב- אבסורד טלוויזיה מסורבל ומטופש שאין כמותו וגם חסר תקדים שנכפה עלי כ- "פתרון" משותף ע"י שני הוועדים (ובהסכמת שני מנהיגי השידור הציבורי מנהל הטלוויזיה יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל) . מה שקרה בפועל היה כך : צלם ה- ENG בברצלונה 92' שְרָגָא מֶרְחָב (המקליט שלו היה איציק כהן והתאורן יוסי מוסן) צילם מראש את הסיקואנסים בברצלונה 92' לצורת עריכת חומרי הצילום שלו ב- "אוויר" בירושלים ע"י המפיק שלי ששי אפרתי . חומרי הצילום של קרבות הג'ודו של יָעֵל אָרָד נגד הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף והצרפתייה קָתֶּ'רִין פְלוֹרִי לרבות הראיונות עמה (עם יָעֵל אָרָד) הוקלטו מראש בירושלים על ארבע ו/או חמש קלטות מסוג בטה (Beta של אינטש אחד) . כתבות ה- ENG תוזמנו ונרשמו , והן שודרו מה- Master Control בירושלים Cross on Air מחמש בטות , מ- בֶּטָה ל- בֶּטָה וחוזר חלילה . ארבע כתבות ה- ENG אודות יָעֵל אָרָד בברצלונה 92' שתוכננו לסדר גודל של כ- 10:00 דקות כ"א הכילו חומרים ברוטו של סך כ- 40:00 דקות בכל כתבה ואלו נשלחו כאמור מברצלונה לירושלים . Beta מס' 1 שידרה לאוויר מ- 1:53 דקה ועד 3:47 דקות. Beta מס 2 שידרה מ- 4:07 דקות ועד 6:12 דקות. Beta מס' 3 שידרה מ- 0:25 דקה ועד 3:12 דקות. Beta מס' 4 שידרה מ- 7:58 דקות עד 10:08 דקות. Beta מס' 5 שידרה מ- 0:45 עד 1:22 דקה את Stand up הסיכום של הכתב בברצלונה 92'. מדובר היה בטלוויזיה מְנֻוֶונֶת שלנִיווּן שֶלָה באותו הקטע של הפקת אולימפיאדת ברצלונה 92' היו שותפים לא רק מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , אלא גם היו"רים של וועדי הטלוויזיה , עיתונות הפקה וחטיבת ההנדסה . שני הוועדים הבכירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ניהלו את עניינם המקצועי של העובדים ברמה של עסקנים ופגעו ביודעין פגיעה קשה בהפקת השידורים האולימפיים שלי מברצלונה 1992. והכל בגלל אֶגוֹ קטנוני ומגוחך. בושה וחרפה. משה פרידמן היה יו"ר וועד עיתונות/הפקה מיליטנטי בתקופת אולימפיאדת ברצלונה 1992 , ומנקודת מבטי איש לא הגיוני ועקשן כפרד ללא צורך. אני מתכוון עקשן על חשבוני ועל חשבון הפקת ברצלונה 1992.

במה אם כך הוא ייצג אותי ואת ערכיי העבודה ומוסר הטלוויזיה שלי ? במה הוא כראש הוועד תרם לתנאי עבודה נאותים מינימליים ו- שגשוג שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברצלונה 1992 ? איזה הערכה ונאמנות בדיוק הייתי אמור לרחוש להיגיון העקום שלו כאילו כיו"ר וועד שלי ? אנוכי כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי ברצלונה 1992 לא עניינתי אותו . אותו הטלת הספק וחוסר האמון שלי בוועדים המגוחכים והאינטרסנטיים נגע גם לאנשי וועד ההנדסה . וועדי העיתונאים והטכנאים כפו עלי לעבוד בתנאים מבישים באולימפיאדת ברצלונה 1992 . זאת הסיבה בגינה מעולם לא הייתי חבר באגודת העיתונאים . באוקטובר 1987 פתח וועד עיתונות/הפקה משותף לטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בראשות דָן בִּירוֹן , יַעֲקב אָסָל , וגָדִי סוּקֶנִיק בשביתה עיתונאית בת 52 (חמישים ושניים) ימים נגד מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל . העילה לשביתה הייתה תביעה לשיפור השכר . השביתה הממושכת ביותר והמטופשת ביותר ההיא בתולדות רשות השידור ולחלוטין בלתי מוצדקת גוועה בסופו של דבר מעצמה מבלי שהשיגה דבר , חוץ מליצור Over draft בכיסי העובדים . בקיץ 2002 החלטתי לפתוח במאבק מקצועי צודק שלי נגד שלטונו של מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל . וועד עיתונות / הפקה ראה בהתנגדות שלי למהלכי מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הנוגעים להפקת מונדיאל 2002 ביפן וקוריאה מלחמה אישית שלי לא מוצדקת נגד יוסף בר-אל . וועד עיתונות / הפקה ההוא מנה בתוכו את היו"ר וורד ברמן ו- איתי לנדסברג שתמכו בי ואת יהודה ביטון , דן סממה ז"ל , וזליג רבינוביץ' שהתנגדו לי והיו בעד יוסף בר-אל . וורד ברמן ואיתי לנדסברג הגישו לי תמיכה מוסרית (לא מעשית) ואילו שלושת האחרים תמכו תמיכה מסיבית ביוסף בר-אל וקיוו שהוא יקרע לי את הצורה . היה לי עוד תומך מוסרי נלהב גדעון דרורי ז"ל שתלה על לוח המודעות של הטלוויזיה מניפסט נרגש "החברים של יואש" הקורא לעיתונאים לסייע לי במלחמה העקרונית הצודקת נגד יוסף בר-אל . השאר והם היו רבים מאוד הרכינו ראש ושתקו . נותרתי לבד במאבקי ההוא נגד יוסף בר-אל . איזה וועד ואיזה נעליים . צריך להבין כי מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל בתמיכתו של יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי חתם על חוזה שידור עלוב מכל היבט עם חברת "צ'ארלטון" מי שהחזיקה בזכויות השידורים של מונדיאל 2002 שנערך ביפן וקוריאה . בהסכם הדַל נקבע כי חטיבת הספורט בראשותי תשדר בהשוואה למונדיאל צרפת 1998, פי שמונה פחות משחקים , תשלם פי שמונה יותר כסף , ועוד תעשה זאת בשידור ישיר Off tube מהאולפן בירושלים . מהלכי רשות השידור הללו האיצו והובילו למיסודו של ערוץ + 5 בכבלים וכניסתו לתחרות נגדנו . בסופו של דבר שילמנו ל- "צ'ארלטון" 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר תמורת שידור ישיר של 8 (שמונה) משחקים בלבד ועל פי החלטת מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל הם כמובן שודרו ישיר Off tube מהאולפן בירושלים . החלטה מבישה בעוד ערוץ + 5 בכבלים ש- שילם רבע סכום מאִתנו,שידר 56 (חמישים ושישה) משחקים בשידורים ישירים , ושלח את שני שדריו יורם ארבל ורמי ווייץ ליפן וקוריאה כדי לשדר מעמדות שידור באצטדיונים בשתי המדינות המארחות האלה . אני נתקעתי עם כמות זעירה של שמונה משחקים ועוד נדרשתי לשַדֵר אותם מהמוניטורים בירושלים . לעג לרש . יוסף בר-אל ניהל מו"מ שערורייתי וכושל מכל היבט ורשות השידור שלו יחדיו עם חטיבת הספורט של ערוץ 1 ירדו נמוך על הברכיים . נתתי לו לדעת לא רק מה אני חושב עליו אלא הטחתי לו זאת בפרצופו , "יוסף בר-אל תקשיב טוב למה שאני אומר לך כעת . עשית עסקת טלוויזיה מחורבנת ומטופשת מכל היבט . מעניין אותי מה אומר על העסקה המגוחכת הזאת השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן . אותה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון שממנה אותך כעת למנכ"ל רשות השידור היא גם זאת שתעיף אותך מהמשרה הרמה כשתגלה עד כמה הנך לא מוכשר" , ונפניתי ממנו . זה היה ב- 24 באפריל 2002 . הוא לא פיטר אותי אולם שמר לי טִינָה . החל קרב אקדחים ביני לבינו . נתקלתי בהמון אנשים בלתי מוכשרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור אולם מעולם לא פגשתי איש כה לא מוכשר כמוהו כמו יוסף בר-אל . sure enough : בחלוף שלוש שנים מאז אותו המינוי המופרך החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון בישיבתה השבועית – 2 במאי 2005 להדיח את יוסף בר-אל ולסלק אותו לאלתר מכהונתו הרמה כמנכ"ל רשות השידור .

drori

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 2002 . זהו המניפסט של גדעון דרורי ז"ל "החברים של יואש" הקורא לעיתונאי ערוץ 1 לתמוך בי במלחמתי הצודקת נגד מנכ"ל רשות השידור המיועד יוסף בר-אל . גדעון דרורי ז"ל תלה את קריאתו זאת על לוח המודעות הראשי של הטלוויזיה בכניסה לבניין ליד עמדת המודיעין . שום עיתונאי לא צייץ לעברי וגם לא בכיוונו של גדעון דרורי . נותרתי לבד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני חוזר לפרשות ה- ENG בעשור הקודם של המאה שעברה . כעבור ארבע שנים מאז אולימפיאדת ברצלונה 1992 צצה אותה המחלוקת של עורך ENG באולימפיאדת אטלנטה 1996 . שני הוועדים המשיכו להתקוטט ביניהם גם ב- 1996 אולם ליוֹסֵף בַּר-אֵל ולאַרְיֵה מֶקֶל לא היה עוד זֵכֶר בטלוויזיה וברשות השידור . את מקומם תפשו מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן . מוטי קירשנבאום המעשי וההגיוני כלל לא ניצב בפני דילמה . הוא פתר את המחלוקת חיש מהר וסייע לי בנבונות ובשכל הישר שלו , בכך ש- צִיוֵות עבורי שני עורכי ENG באותם המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996, למרות שגם הפעם עמד לרשותי צוות ENG אחד בלבד. שני עורכי ה- ENG היו דני בכר מחטיבת ההנדסה ואסתר לווין מחטיבת עיתונות / הפקה . צוות הצילום של ה- ENG הורכב מהצלם טִיבִּי סָלוֹמוֹן , איש הקול איציק כהן , התאורן אבי טובול והכתב המצוין , המהיר , והיעיל שלי אָמִיר בַּר שָלוֹם (איש טלוויזיה מוכשר המשמש היום הכתב הצבאי של ערוץ 1). ה- Superviser הטכני הראשי והמצטיין שלי באולימפיאדת אטלנטה 1996 היה אלי קרייתי . לעומת הכשלים הטכניים והלוגיסטיים באולימפיאדת ברצלונה 1992 שהפריעו עד למאוד בסיקור הצלחתם הסנסציונית של הג'ודוקא יעל ארד והג'ודוקא אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה , הרי שבאולימפיאדת אטלנטה 1996 העניק לי מנכ"ל רשות השידור מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם את התקציבים הדרושים , את כוח האדם הנדרש , ואת הטכנולוגיה הדרושה לרבות כאמור צוות צילום ENG + לראשונה בהיסטוריה של הפקת האולימפיאדות בטלוויזיה הישראלית הציבורית גם סוויטת עריכת ENG נוחה , מרווחת , ויעילה . תנאי עבודה חלומיים לעומת ברצלונה 1992.

אולם דווקא כאן באטלנטה 1996, דווקא כשעמדו לרשותי כמעט כל הכלים הטלוויזיוניים המיטביים, דווקא אז שני הג'ודוקאים המצליחנים האלה מאולימפיאדת ברצלונה 1992 נכשלו כליל ולחלוטין בתחרויות הג'ודו באולימפיאדת אטלנטה 1996, והודחו כבר בשלבים המוקדמים של המאבקים. זאת אחת הסיבות מדוע אני מנסח בניתוח הזה את מינויו של מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1993 לתפקיד מנכ"ל רשות השידור כלהלן ומשתמש במונח – מזהיר ! ניהול הופך למזהיר בשעה שהמנהל משתמש בנבונות שכלית ורגשית שלו מול עובדיו ולא בדורסנות בכוחו הפיסי . מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות שידור הגיוני שידע לשקול ולחשוב וגם לחלוטין לא צר עין . הוא לא דרש מעצמו להשתמש בכוח הניהול בעניינים שנויים במחלוקת אלא ביקש לעשות זאת באמצעות מחשבתו , ניסיונו , ויכולת השכנוע שלו. זה המון. בכך ביצר את עמדת הניהול שלו. גם מן ההיבט הזה הוא היה במידה רבה משכמו ומעלה. התיעוד המצולם המצ"ב מאולימפיאדת אטלנטה 1996חיוני מפני שהוא מהווה הוכחת שינוי מוחשית שאפשר למדוד אותה בעין . אימות – אסמכתא המעיד שאפשר לעשות זאת אחרת ואשר נוגעת להתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת ההיערכות הטכנולוגית לקראת משימת כיסוי רבת ממדים וממושכת של המשחקים האולימפיים .

atlanta 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . משרד ההפקה , התקשורת , והשידורים שלי ב- IBC באטלנטה . אנוכי יחדיו עם המפקח הטכני המצוין שלי אלי קרייתי (מימין) . עם אלי קרייתי ושכמותו אינך יכול להפסיד במלחמות טלוויזיה . מאחור שלושת השעונים המציגים את הזמנים בישראל , אטלנטה , ו- GMT . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אלי קרייתי בסוויטת עריכת ה- ENG במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של ערוץ 1 ב- IBC באטלנטה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . זהו צוות ה- ENG שלי  בטרם יציאה לאחת ממשימות הצילום של הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996 . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : הכתב אמיר בר שלום , הצלם טיבי סלומון , איש הקול יצחק "איציק" כהן , התאורן אבי טובול , ואנוכי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

atlanta 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . סוויטת עריכת ה- ENG שלנו ב- IBC באטלנטה 1996 . כתב ה- ENG אמיר בר שלום (קרוב למצלמה , כתב חרוץ , בעל ידע , ומהיר) , העורך דני בכר (במרכז) , ו- אנוכי . טכנולוגיה כה בסיסית של מכונות עריכה ל-כתבות ENG לא עמדה לרשותי באולימפיאדת ברצלונה 1992. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

atlanta 5

טקסט תמונה : יולי 1996 . אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אנוכי (קיצוני משמאל) מקבל חלק מהצוות שלי עם הגעתו מישראל לשדה התעופה הבינלאומי של אטלנטה . הוועדה המארגנת של המשחקים הקימה אולם ענק בשדה התעופה הבינלאומי באטלנטה לצורך הפקת Accreditations (תגי זיהוי מיוחדים) וחלוקתם לאלפי עיתונאי הטלוויזיה , הרדיו , והעיתונות הכתובה המגיעים לעיר לצורך סיקור המשחקים . להלן זיהוי האנשים הממתינים לקבלת ה- Accreditations משמאל לימין : אנוכי , השדר אורי לוי , השדר זוהייר בהלול , המפקח הטכני אלי קרייתי , איש הקול בצוות ה- ENG איציק כהן , עורכת ה- ENG מסקטור העיתונאים אסתר לווין (מוסתרת) , ואבי טובול התאורן בצוות ה- ENG . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

atlanta 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996 . אני ניצב ב- Master Control הענק של קבוצת הטלוויזיה AOB 1996 המלמד משהו על סדר הגודל של הפקת טלוויזיה אולימפית . (ארכיון יואש אלרואי , כל הזכויות שמורות) .

היה לי עונג טלוויזיוני צרוף לעבוד ב- 1996 תחת הנהגתם של מנכ"ל רשות השידור מר מָרְדֳכָי "מוֹטִי" קִירְשֶנְבָּאּום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יָאִיר שְטֶרְן . לא היה מקום להשוות את תנאי הפקת אטלנטה 1996 לאלה הדַלִים של ברצלונה 1992 . ציבור צופי הטלוויזיה מרוחק מדרכיה המסועפות של התנהלות תעשיית הטלוויזיה העָנֵפָה (מאוד) . הציבור איננו מעניק שום תשומת לב לאיכות מנהיגות הטלוויזיה . זה לא מעניין אותו . הוא מתעניין בשָלָט שלו , מה יניב ה- Remot Control שלו מכורסת הטלוויזיה שלו בסלון ביתו , ואיזה חומרי טלוויזיה יצוצו מהמרקע שלו . התוצר הסופי , לוח השידורים , הוא פועל יוצא של סדר טלוויזיוני שכופה הנהלת רשות השידור ומוסד הטלוויזיה , ומותנה בממון אולם גם במנהיגות כנה בעלת יושרה . זאת האחריות שלה ובאחריות הזאת אני התעניינתי .

yoash 6

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 90 . לשכת מנהל הטלוויזיה הישראלית בקומה השלישית של בניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים . אנוכי עם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בלשכתו בעת התכנון המוקפד של שידורי אולימפיאדת אטלנטה 1996 . מצאתי בו כל הזמן בן ברית ישר, הגון, ונאמן בעת הפקת שידורי הספורט האולימפיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שידורי הטלוויזיה הם ביסודם מורכבים מסובכים , וגם יקרים, יוקרתיים, ועתירי רייטינג מאין כמותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5

טקסט מסמך : 7 באוגוסט 1996 . זהו מסמך הצל"ש – מכתב הערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בתום הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת אטלנטה 1996 . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

חטיבת הספורט בראשותי והטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 מסקרת בשידורים ישירים את קרבות הג'ודו של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה.

בחזרה לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . אוּרי לֵוי למרות שלא הבין ולא הכיר בתחילה את ספורט הג'ודו , שידר ישיר בהיקף מלא וברמה מניחה את הדעת פחות ו/או יותר את כל תחרויות הג'וּדוֹ האולימפיות בהשתתפות יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . הוא היה בר מזל משום שלצדו ניצב הפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק אלוף ישראל בג'ודו במשך שנים רבות . שניהם , אוּרִי לֵוִי ויוֹנָה מֶלְנִיק , היו שדרי הטלוויזיה הראשונים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שזכו לשָדֵר הצלחות אולימפיות של ספורטאים ישראליים שהסתיימו בהענקת מדליות על דוכן המנצחים . נחמה פורתא אולי . קרבות הניצחון של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה המוכשר (כולם ב- Ippon) הסבוּ קורת רוח והנאה רבה במידה לא מועטה בניגוד לאלה של יָעֵל אָרָד . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה ג'וּדוֹקָא – ווירטואוז וכריזמטי , ובעל יכולת התקפית מרשימה , הטוב ביותר בעולם בעת ההיא במשקלו (71 ק"ג) . מזל רע והפכפכות המקצוע מנעו ממנו לזכות במדליית הזהב . הוא ניחן בכוח פיזי רב, קואורדינציה נהדרת, וחכמת מלחמה. אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה תכסיסן מבריק שסיים את מאבקיו נגד מתחריו באִיפּוֹנִים מפתיעים (מקביל לנוֹק אאוט באִגרוף) . תענוג היה לצפות בקרבותיו של ג'וּדוֹקָא כה כשרוני ומתוחכם . יָעֵל אָרָד לעומתו הייתה ספורטאית ג'ודו אפופת אמביציות אך משעממת ו- נטולת ברק . הקרבות של יָעֵל אָרָד היו פסיביים וחסרי דִמְיוֹן למרות הצלחתה המוכחת . בקרב חצי הגמר המכריע של יָעֵל אָרָד נגד הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) אירעה לשניהם תקלה בהבנת מפת הקרב וזיהוי המנצחת בקרב הזה בשידור הישיר . ייתכן שלא באשמתם מפני שהם לא ישבו בעמדת השידור בהיכל הג'וּדוֹ בהיכל בְּלָאוּגְרָאנָה. הפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק שהיה דומיננטי בשידור הישיר של הקרב ההוא יָעֵל אָרָד – פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (לעומת השדר המוביל שלו אוּרִי לֵוִי) קרא את מפת הקרב הפוך ושונה לחלוטין משופט הקרב . הוא הושפע מהיוזמה ההתקפית שנקטה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ומשְפַת תנועות הגוף והנפת הידיים שלה אל על , ו- שידר כלהלן : "…הנה תרגיל הנגד של פראוקה אייקהוף…וואזארי – וואזארי עכשיו לטובת פראוקה אייקהוף…וואזארי – וואזארי…זהו תרגיל הנגד של פראוקה אייקהוף שדיברתי עליו קודם…פראוקה אייקהוף קיבלה איפון בתרגיל הזה…פראוקה אייקהוף ניצחה את הקרב באיפון…חבל מאוד…" . אורי לוי החרה – החזיק אחריו , "ניצחון לפראוקה אייקהוף שניצחה את הקרב באיפון…" . על הלוח האלקטרוני היה כתוב אִיפּוֹן (Ippon) והכתובת ISR (ישראל) ריצדה , פירושו של דבר שיָעֵל אָרָד נציגת מדינת ישראל ניצחה, אולם שניהם ששידרו Off tube, אחד מברצלונה והשני מירושלים , לא שמו לב לכך לעובדה הזאת , עד שהמראות על המִזְרָן השתנו ושפת הגוף של יָעֵל אָרָד הומרה בשביעות רצון , חיוכים , ועליצות – בגלל שהוכרזה כמנצחת . שניהם שידרו כאמור את הקרבות רק מהמוניטור, ולא זִיהוּ ברגע הראשון בקרב השנוי במחלוקת ההוא את ניצחונה של יָעֵל אָרָד, וקבעו על פי הבנתם שהזוכה בקרב היא דווקא הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף. זאת הייתה טעות זיהוי ושגיאה של השניים בשידור ישיר Off tube . יוֹנָה מֶלְנִיק היה הראשון שהתעשת והבין כי נוצר כאן מצב חדש , ותמה בקול ,  "…רגע אבל מי ניצחה כאן יעל או אייקהוף…? ואוּרִי לֵוִי המשיך אותו , "יעל ניצחה היא העפילה לגמר…מובטחת לה מדליה אולימפית מזהב או כסף…" .

אוּרִי לֵוִי לא היה אָשֵם . וודאי לא הפרשן שלוֹ יוֹנָה מֶלְנִיק . לא הם בחרו להיעדר מעמדת השידור בהיכל הג'ודו ב- בְּלָאוּגְרָאנָה (במרכז ברצלונה על הדיאגונאל של העיר היפה , ההומה , והסואנת), כדי להתיישב איש – איש בעמדת השידור Off tube החַלוּפית שלו . זה במרכז השידורים ב- IBC בברצלונה והשני בירושלים . אני הוא האיש שנושא באחריות . אני כפיתי על שניהם לשָדֵר כך מכורח הנסיבות הארגוניות והטכנולוגיות שקדמו לשידורי ברצלונה 1992 משום שלא הייתה לי שום ברירה אחרת . בפוסט הקודם הוסבר כי בשל היעדרו של יו"ר וועד מנהל לרשות השידור עד ל- 16 במארס 1992 (לבסוף התמנה לתפקיד הרם עו"ד מִיכָה יִנוֹן) לא ניתן היה לי לחתום על הסכמים כספיים עם ה- EBU מחד , ועם RTO 1992 מאידך , לצורך Booking מוקדם מראש ורכישות טכנולוגיות לטובת ההפקה שלי , ביניהן עמדת שידור בהיכל בְּלָאוּגְרָאנָה שהיה ממוקם על הדיאגונאל ב- ברצלונה 92' (מרוחק כ- 3 ק"מ מה- IBC) בו נערכו תחרויות הג'ודו לגברים ונשים . קבוצת הטלוויזיה הספרדית RTO 1992 ייחדה לסיקור תחרויות הג'ודו 10 (עשר) מצלמות וכ – 85 (שמונים וחמש) שעות שידורים ישירים של מקצוע הספורט ההפכפך הזה . משבקשתי במארס 1992 מ- EBU ו- RTO 1992 לשריין לי עמדת שידור תמורת תשלום של כ- 3200 (שלושת אלפים ומאתיים) דולר נאמר לי כי איחרתי כבר את המועד וכי כל 47 (ארבעים ושבע) עמדות השידור של הטלוויזיה ב- בְּלָאוּגְרָאנָה נמכרו .

לקראת סיום הקרב נקטה פְרָאוּקֶה אֵייקְהוֹף ביוזמה התקפית . היא הצליחה תוך כדי לְפִיתַּת יָעֵל אָרָד לגַלגֵל ולהטיל אותה על המזרן . זה היה Ippon. הקרב הסתיים . בטרם קמו שתי היריבות וסידרו את מלבושן שידרה שפת הגוף של פְרָאוּקֶה אֶיְיקְהוֹף שמחת ניצחון בעוד יָעֵל אָרָד נראתה שכובה לידה ומשלימה עם ההפסד ומַר גורלה . אך השופט שהופיע בתמונת הטלוויזיה חשב אחרת מפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . הוא העניק את הניצחון ליָעֵל אָרָד, וקבע שלמרות הפעולה ההתקפית של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף נגד יָעֵל אָרָד, הרי שהג'וּדוֹקָא הגרמנייה הכניעה את עצמה כשכתפיה שלה נגעו במִזְרָן תוך כדי הגלגול על המזרן בטרם פעולת הכנעתה הסופית את יָעֵל אָרָד , והיא זאת שחטפה בסופו של דבר Ippon . באותו חלקיק השנייה המכריע שבו השַדָּר אורי לוי והפרשן יוֹנָה מֶלְנִיק התרשמו מניצחונה של הג'וּדוֹקָא הגרמנייה הם איבדו לרוע המזל את הקשר עם השופט המרכזי ולוּח התוצאות הסמוך למזרן . שידור ה- Off tube היה בעוכריהם . אולי צֶוֶות השידור שלי לא יכול היה לראות את השופט מסמן בידו ומעניק ניצחון ליָעֵל אָרָד ולכן טעה בזיהוי המנצחת. אורי לֵוי ויוֹנָה מֶלְנִיק תקנו את עצמם כעבור שנייה בשמחה אך היה בדברי התיקון יותר משֶמֶץ של תימהון .

אורי לוי היה שַדָּר ג'וּדוֹ חסר ניסיון לחלוטין בתחום . לא היו שדרני ג'ודו בארץ וודאי ברמות אולימפיות . אף על פי כן נחשב לאחד מטובי השדרים שלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במקצועות האולימפיים הקטנים . בהיותו שדר נבון הוא השתלט פחות ו/או יותר כמעט על כל ענף ספורט לרבות הג'ודו . יוֹנָה מֶלְנִיק העזר כנגדו היה אלוף ישראל בג'וּדוֹ במשך שנים רבות ואחד מאוֹשְיוֹת הג'ודו של ענף הספורט הזה במדינת ישראל . הוא נחשב בעיני לבר- סמכה מספר אחת בארץ . זאת הסיבה שהוֹשבתי אותו על כֵּס הַפַּרְשָן . כשהתבוננתי בהמשך השידור הישיר בפניה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף עומדת שם על המִזרָן המוּמה ונדהמת מהחלטתו של השופט המעניק את הניצחון הסופי (Ippon) ליָעֵל אָרָד, נראתה לי הבנת מהלכי הקרב שלהם וטעותם ב- זיהוי המנצחת כמומחי ג'ודו, תמוהה פחות . לפתע היא נראתה בכלל הגיונית ואפשרית . עובדה שפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף חשבה כמו אוּרִי לֵוִי ויוֹנָה מֶלְנִיק ש- הניצחון מגיע לה ונלקח ממנה שלא בצֶדֶק ע"י שופט שלא קרא נכון את היוזמה ואת תכסיס ההתקפה שלה . היא עמדה שם נדהמת , מובכת , מאוכזבת עד עמקי נשמתה , מפנה מבטי תימהון ואכזבה תהומית לכל הצדדים , ואיננה מבינה את פשר החלטת השופט להעניק את ה- Ippon ליָעֵל אָרָד שלא תרמה שמץ מיכולתה ומיוזמתה לאותו ה- Ippon שהשופט התכוון אליו וסיים את התחרות . פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף טענה בלהט שהיא זאת שהייתה אקטיבית , יוזמת , והוֹבִילָה את תרגיל ההתקפה שלה בעוד יָעֵל אָרָד הייתה פאסיבית ומוּבֶלֶת , ולכן היא לא הייתה יכולה לזכות בניצחון .

יָעֵל אָרָד העפילה לתחרות הגמר במשקל 61  לנשים נגד הג'וּדוּקָה הצרפָתייה קָתֵּרִין פְלוֹרִי . קרב הגמר המשעמם היה שווה כוחות לחלוטין והוכרע על פי החלטת השופטים . שתי הטוענות לכתר נעדרו כל ברק , יוזמה , ודִמיון . בסופו של הקרב חסר ההשראה העניקו השופטים את הניצחון לקָתֵּ'רִין פְלוֹרִי . יָעֵל אָרָד שהייתה שווה זָהָב הסתפקה במדליית הכסף . הֵישֵג ספורטיבי אישי עָנָק ששוּדָר ישיר והגיע לשיאו בטקס הענקת המדליות . יָעֵל אָרָד ניצבה מאוד נרגשת על דוכן מספר שתיים לובשת בגד אימון של Nike כשכל חבריה למשלחת הישראלית לובשים בגדי אימון של adidas. אי אפשר היה שלא להבחין גם בהתרגשות בקולם של אורי לֵוי ויוֹנָה מֶלְנִיק .

באותו לילה וגם בימים שלאחריו הענקתי זמן מסך רב במסגרת השידורים האולימפיים להישגה של אלופת הג'וּדוֹ יָעֵל אָרָד בפרט ולענף הג'וּדוֹ הבלתי מוכר והבלתי פופולרי במדינה שלנו בכלל . ביקשתי גם את אנשי צוות צילום ה- ENG שלי , הכתב איציק גליקסברג , ו- הצלם הוותיק שרגא מרחב , איש הקול איציק כהן , והתאורן יוסי מוּסַן לערוך כתבה נרחבת וריאיון מקיף עם גיבורת הספורט הישראלי החדשה באותה העת . יָעֵל אָרָד הביאה את המדליה האולימפית הראשונה לעצמה ולמדינתה בדיוק 40 (ארבעים) שנים לאחר שישראל החלה להשתתף במשחקים האולימפיים של הלסינקי ב- 1952 . מדינת ישראל הצטרפה לתנועה האולימפית 56 שנה מאז הגה הבַּרוֹן הצרפתי פְּיֶיר דֶה קוּבַּרְטֵיין את רעיון חידוש האולימפיאדות של הזמן החדש באתונה בירת יוון ב- 1896 .

yael arad 32

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 .יעל ארד (משמאל) ניצבת מול דוכן המנצחים מספר 2 בתום תחרויות הג'ודו לנשים במשקל 61  ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . היא הייתה ספורטאית עַל , חזקה גופנית ומנטאלית , אך זכתה במדליית הכסף בסגנון משעמם וחסר השראה. על דוכן מס' 1 ניצבת כבר האלופה והזוכה במדליית זהב קתרין פלורי (Ctherine Fleury) מצרפת גם היא ג'ודוקא משעממת . ליד דוכן מס' 3 והזוכות במדליות הארד ניצבות די ז'אנג (Di Zhang בטרנינג בורדו / צהוב) מסין והרוסייה יילנה פטרובה (Elena Petrova בטרנינג לבן) . הג'ודוקאית הגרמנייה פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) דורגה חמישית . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי RTO 1992) .

סיבות היסטוריות מנעו מהספורטאים הישראליים חלקם מוכשרים ביותר לזכות במדליות אולימפיות כבר במשחקים הקודמים . מדינת ישראל עסוקה באופן רצוף מרגע הקמתה ב- 1948 ועד לרגע זה במלחמות עקובות מדם על זכותה לחיות בשלום וביטחון . למרות המלחמות הרבות עם מדינות ערב על עצם זכות הקיום לחיות כמדינה ריבונית במזרח התיכון , הגיעו אזרחי מדינת ישראל להישגים עצומים לא רק בהקמת צבא חזק המצויד בטכנולוגיה מודרנית איתנה , אלא להישגים שיטתיים גם בתחומי המדע , החקלאות , והאומנות . אך לא בספורט . למַעֵט הישגיה של קבוצת הכדורסל של קבוצת הפאר של מכבי ת"א באירופה מאז 1977 . זכורים הטיב שני הניצחונות של מכבי ת"א ב- 17 בפברואר 1977 בווירטון – בלגיה על אלופת ברה"מ צסק"א מוסקה 91 : 79 וב- 7 באפריל 1977 במשחק הגמר על גביע אירופה בבלגראד – יוגוסלביה , בו גברה על הקבוצה האיטלקית מובילג'ירגי ווארזה 78 : 77 וזכתה בכתר . אולם ראש הממשלה המנוח יִצְחָק רָבִּין ז"ל סייג זאת בניסוח מעניין וזהיר בעת קבלת הפנים שערך למכבי ת"א בלשכתו בקרייה בתל אביב ב- 24 בפברואר 1977 , כשאמר כהאי לישנא : "ההצלחה של מכבי ת"א הושגה אומנם בגלל הרוח הישראלית אך גם בגלל קצת סיוע אמריקני" . ועוד תזכורת . נבחרת הכדורסל של ישראל בהדרכתו של רלף קליין ז"ל זכתה באליפות אירופה בטורינו ב- 1979 במדליית הכסף אך מאז לא חזרה על ההישג הזה.

מדינת ישראל לא השקיעה משאבים לאומיים בספורטאים שלה . היו לה עניינים רציניים יותר לעסוק בהם . הצלחתם של הספורטאים האולימפיים הבודדים כמו הג'ודוקאים יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה באולימפיאדת ברצלונה 92' , השייטים יוֹאֵל סֶלַע ואֶלְדַד אָמִיר באולימפיאדת סיאול 88' , האָצָנִית אסתר רוֹט – שָחמוֹרוֹב באולימפיאדת מונטריאול 76' , או השחיין דַוִד מְלַמֵד באולימפיאדת מכסיקו 68' ובאולימפיאדות מאוחרות יותר חותר הקייאקים מִיכַאֵל קָאלְגָאנוֹב באולימפיאדת סידני 2000 , והג'ודוקה אריק זאבי באולימפיאדת אתונה 2004 היא אישית . לממלכה חלק קטן בהישגים האולימפיים של ספורטאיה .  לרוע המזל לממלכה היו גם מעט מידַי אמצעי טלוויזיה כדי להנציח את הצטיינותם על המסך .

הערכתי את אורי לוי על יכולת הריכוז והשידור הישיר שלו את קרבות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 92' בתנאים מבודדים מעמדת Off Tube במרכז השידורים ב- IBC בברצלונה . זאת הייתה מעמסה קשה שהוטלה עליו . צריך להבין שקיים הבדל עצום בין שידור ממושך מהשטח הפעיל והתוסס רווי המון פרטים ומלווה כל הזמן בהתרגשויות מעמדת שידור באצטדיון לבין אותו שידור מבודד ממושך שכזה אך שנעשה מעמדת Off tube (גם אם היא מותקנת ב- IBC בברצלונה) מה עוד שהפרשן שלו יוֹנָה מֶלְנִיק ממלא את תפקידו אף הוא מעמדת Off tube באולפן בירושלים . בדידות ה- Off tube יוצרת גם עול מנטאלי . אורי לוי היה היה מנותק מהשטח . בתום השידור הישיר ההוא גם אם טעה בסיומו נתתי לו לדעת שהוא היה בסדר גמור . בסדר גמור בתנאים שנכפו עליו ועל יונה מלניק . אני חושב שאורי לוי היה בעֵת ההיא איש טלוויזיה במלוא הדרו , בעל משמעת שידור , ובמידה רבה לתפארת הטלוויזיה הישראלית הציבורית . באותו לילה ביום חמישי – 30 ביולי 1992 , בתום יום השידורים האולימפי הארוך סעדתי בחצוֹת הליל במסעדה ענקית במרכז ברצלונה שהוקמה ע"י חברת הלבשת הספורט הגרמנייה Adidas . זאת הייתה ארוחתי הראשונה מזה עשרים וארבע שעות . שהיתי בברצלונה היפהפייה על תֶּקֶן של עיתונאי ועורך ראשי ומנהל השידורים האולימפיים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולאו דווקא כפטריוט ישראלי של יָעֵל אָרָד. ביקשתי להחליף רשמים ולחקור במשותף עם אנשי רשתות הטלוויזיה הגרמניות ARD וְ- ZDF  שהזדמנו גם הם למסעדה המפורסמת את קרב הג'ודו השנוי במחלוקת בין יָעֵל אָרָד ופְרָאוּקֶה אֵיְיקהוֹף , ומה קרה שם בעצם על פי דעתם . שַדָּרֵי ARD  ו- ZDF היו מאוחדים בדעה שנעשה עוול גדול לספורטאית שלהם. הם גם סיפרו לי , "ש- ספורטאית הג'וּדוֹ שלהם מרגישה מקופחת וחשה שהשופטים גנבו לה את הניצחון . היא מדוכאת מהפסדה ומסרבת להתראיין . היא איננה רוצה לתלות את קולר ההפסד בתירוצים שממילא אינם יכולים לשנות דבר . פראוקה אייקהוף מבקשת מהם להניח לה ועושה את ההכנות לחזור בהקדם לגרמניה" . ביקשתי את הקוֹלגות הגרמניים שיאפשרו לי בזכות הקשרים שלהם לראיין אותה ולשמוע את דעתה המקצועית והאישית על אשר התחולל בקרב בינה לבין יָעֵל אָרָד , מה היא חושבת על יָעֵל אָרָד והשופטים , ומדוע היא מעריכה שהניצחון מגיע לה. זה נראה לי חשוב מן ההיבט של הדיווח העיתונאי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לציבור הצופים שלנו בארץ . הם הבטיחו לשמור עִמִי על קשר במידה ופְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף תשנה את דעתה . אך הג'וּדוֹקָא הגרמנייה המאוכזבת שָבָה נסערת למחרת לארצה . היא חשה שנשדדה ע"י השופט . לא הצלחתי לשוחח עמה.

barcelona 92 40

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אני מתארח במאהל רשתות השידור של ARD  ו- ZDF  שדיווחו לי את תחושות מפח הנפש של הג'ודוקאית הגרמנית פראוקה אייקהוף (Frauke Eickhoff) לאחר שנוצחה ע"י יעל ארד . היא חשה מנצחת ולא מנוצחת והרגישה שהשופט בקרב הזה גזל ממנה את הניצחון . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אנוכי , איש לא מזוהה , צלם ה- ENG שלנו שרגא מרחב (שלישי מימין) , איש לא מזוהה המפיק שלי אמנון ברקאי (שני משמאל) , יוסי מוסן איש התאורה בצוות ה- ENG (קיצוני משמאל) , וכאמור שני מארחים גרמניים לא מזוהים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

למחרת יום שישי – 31 ביולי 1992 זכה אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה במדליית הארד במשקל 71 ק"ג בג'ודו לגברים. הוא עשה זאת בסגנון ווירטואוזי מרשים . הוא הכריע בזה אחר זה את מתחריו באִיפּוֹן (Ippon , מונח המקביל ל- knock out באִגרוף) ואך כ- פֶסָע היה בינו לבין מדליות הכסף והזהב . אי אפשר היה שלא להתרשם מהכישרון העצום החבוי בו . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היה ג'וּדוֹקָא יצירתי מלא קסם . מצלמות הטלוויזיה של RTO 1992 התאהבו בו . אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה זכה במדליית האָרָד המשותפת עם הג'וּדוֹקָא הדרום קוריאני הון צ'ונג (Hoon Chung) . במדליית הזהב זכה היפני טושיאיקו קוגה (Toshihiko Koga) . במדליית הכסף זכה ההונגרי ברטאלאן הייטוש (Bertalan Hajtos) . כמנהל שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת ברצלונה 1992 הענקתי מטעם עצמי את מדליית הזהב האישית שלי לאוֹרֶן סְמַדְגָ'ה . קרבות הג'וּדוֹ ההתקפיים שלו באולימפיאדת ברצלונה 1992 לא יישכחו .

barcelona 92 41

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . אורן סמדג'ה ג'ודוקה ווירטואוז ישראלי , עונד את מדליית הארד בתום תחרויות הג'ודו לגברים במשקל 71 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . הוא העניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ולצופיה כמה רגעי אושר בלתי נשכחים . התמונה מאפשרת להבחין כי על החזה שלו בצד ימין מתנוססת פרסומת של חברת adidas ששימשה הספונסר הרשמי שח המשחת הישראלית לאולימפיאדת ברצלונה 1992 . (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי והבינלאומי) .

אורי לוי צרח בהתרגשות בקולו הגבוה והצווחני למיקרופון לאחר זכייתו של אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה במדליית הארד , "מַבּוּל של מדליוֹת" . אין ספק שזאת הייתה נקודת מפנה דרמטית בהשתתפות הספורטאים הישראליים במשחקים האולימפיים . היה זה מחזה מרנין ומשובב נפש שנפל דווקא בחלקו של אורי לוי לשָדֵר ישיר עֶרֶב אחרי עֶרֶב ספורטאי ישראלי נוסף עונד מדלייה אולימפית . מתנה אולימפית נחמדה הוענקה בערב שבת לאוֹרֶן סְמַדְגָ'ה , לעם ישראל , ופיצוי לשני השדרים המקצועניים והמשקיענים שנפל בחלקם לשדר Off Tube את תחרויות הג'ודו האולימפיות , אורי לוי בברצלונה 92' והפרשן שלו יוֹנָה מֶלְנִיק באולפן האולימפי ברוממה – ירושלים . יונה מלניק היה פרשן הג'ודו הטוב ביותר בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית . יוֹנָה מֶלְנִיק מגדולי הג'ודוקאים בתולדות המדינה היה אלוף המדינה עֶשֶר פעמים במשקל 71 ק"ג בין השנים 1981- 1968. הוא זכה בהישגים בינלאומיים נאים בשנות ה- 70 , מקום תשיעי באליפות העולם בוִוינָה ומקום חמישי באליפות אירופה באתונה בשנת 1975 . היה לו את הכישרון לתרגם בצורה מהירה , קליטה , ופופולרית את שפת הג'וּדוֹ לשידור בטלוויזיה. בזאת הייתה גדולתו. הייתה לי הערכה כלפיו/ יוֹנָה מֶלְנִיק הוא אחד מהג'וּדוֹקָאִים המוכשרים ביותר שקמו לישראל בכל הזמנים והיה ממניחי המסורת הלאומית של ספורט הג'וּדוֹ בארץ . יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היו מחוללי ומקימי המסורת הבינלאומית . אני חושב שבאותו הערב ההוא של יום חמישי – 30 ביולי 1992 באולימפיאדת ברצלונה 92' , גם אורי לוי נפל בשבי אהבת הג'ודו . מדובר בענף ספורט אולימפי איזוטרי במידה רבה (בהשוואה לא"ק , שחייה , התעמלות , משחקי כדור וכו') אולם מרתק , בלתי צפוי , ולעיתים גם הפכפך . מילות הסיכום שלו של אוּרִי לֵוִי בשעה שיָעֵל אָרָד ניצבה על דוכן המנצחים בברצלונה 92' , "יעל ארד מובילה את הספורט הישראלי לפסגות חדשות" , חתם את הערב האולימפי ההוא הבלתי נשכח .

מי תיאר לעצמו שאומנות הלחימה שייסד היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano) שחי ביפן בשנים ההן של 1938 – 1860 ונחשב לאבי תורת הג'ודו המודרני, תהפוך לענף ספורט אולימפי כה מצליח ופופולארי דווקא בישראל. הג'ודו הוא ענף ספורט קונקרטי יפני שתואם את תרבותה של המדינה . עד תחילת שנות ה- 60 עסקו בו רק היפנים . באורח פלא הוא הפך לספורט בעל תפוצה בינלאומית וחדר גם לישראל . אחת הסיבות להצלחת הענף שקנה לו אחיזה איתנה במדינות רבות באירופה , בקובה , וגם בישראל הוא זכייתו של הג'ודוקא ההולנדי אָנְטוֹן חֵייסִינְק במדליית הזהב במשקל פתוח באולימפיאדת טוקיו 1964 . זכייתו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק במדליית הזהב ובתהילת ג'ודו כבירה באולימפיאדת טוקיו 1964 שברה את הטאבו של היפנים על הג'ודו . הג'ודו התפתח יפה בישראל והפך לענף ייצוג נכבד בזירה הבינלאומית . מי האמין שהג'ודוקאים הישראליים ובראשם יעל ארד , אורן סמדג'ה , אריק זאבי , ירדן ג'רבי ורבים אחרים יזכו בכ- 70 מדליות בתחרויות הג'ודו באולימפיאדות , אליפויות העולם , ובאליפויות אירופה . מדובר בתופעה יוצאת דופן באקלים הספורט הישראלי .

gigoro

טקסט תמונה : זהו היפני ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו המודרני שהיה גם חבר בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מ- 1909 ועד 1938. מי תיאר לעצמו שספורטאים ישראליים לא מעטים יבקשו ללכת בדרכו . ז'יגורו קאנו (Jigoro Kano) נמנה על הצוות שהעניק לג'סי אואנס את מדליית הזהב בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936. (באדיבות NHK) . 

jigoro kano

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק. זיהוי הנוכחים הניצבים על דוכן המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע המועל יד. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06  מ'. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' . זיהוי אנשי הצוות האולימפי העומדים מאחורי הדוכן מימין לשמאל : צלם (כורע) מהצוות של לני ריפנשטאהל, יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (Olympiazeitung 1936).

הג'ודוקא יעל ארד, הפוליטיקה, אנוכי, והג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף.

ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 ערכתי , הפקתי , ושידרתי בזמן צפייה ראשי בשמונה בערב תוכנית סיכום שנתית בת שעה של שנת 1992 במסגרת "מבט ספורט" . מטבע הדברים ייחדתי את מרבית זמן התוכנית להצלחתם המזהירה של יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמָדְגָ'ה באולימפיאדת ברצלונה 1992 . הזמנתי אותם להתארח באולפן השידור . יָעֵל אָרָד ואוֹרֶן סְמַדְגָ'ה היו גיבורי מִשְדָר הטלוויזיה ההוא "מבט ספורט" בו ביקשתי גם לבדוק מה קרה בדיוק בקרב השנוי במחלוקת ההוא בין יָעֵל אָרָד לפְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . זה נראה לי חשוב להשלים עכשיו את התמונה העיתונאית שהחסרתי ב – 30 ביולי 1992 בעת אולימפיאדת ברצלונה 1992 . בפוסט הקודם דיווחתי לקוראים כי בתום הקרב ההוא באולימפיאדת ברצלונה 1992 ב- 30 ביולי 1992 בו הפסידה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ליָעֵל אָרָד , הג'ודוקא הגרמנייה נטשה עוד באותו ערב את המשלחת הגרמנית , עזבה את ברצלונה ושבה לגרמניה אפופת ייאוש ומאוכזבת מאוד מפני שחשבה שנעשה לה עוול וחשה כי נשדדה ע"י השופט . רציתי לראיין אותה ולבקש את תגובתה כמפסידה בקרב השנוי במחלוקת ההוא אולם אנשי ARD ו- ZDF בברצלונה השיבו לי כי הדבר בלתי אפשרי מפני שהיא כבר חזרה לגרמניה עצובה והמומה . יצרתי קשר מחודש עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בדצמבר 1992 באמצעות ZDF . חמישה חדשים אחרי הפסדה ליָעֵל אָרָד נֵאוֹתה לשחזר לי בשיחת טלפון את אשר חשה ביום חמישי ההוא ב- 30 ביולי 1992 על מִזְרָן הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה בקרב השנוי במחלוקת נגד יריבתה הישראלית . היא הייתה עכשיו רגועה ולא היססה בסוף השיחה לחלוק שבחים ליָעֵל אָרָד. ביקשתי לראיין אותה באמצעות צוות צילום של רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF  והיא הסכימה . מנהל חטיבת הספורט של ZDF אוֹסְקָר וָוארְק המנוח (Oskar Wark) נזעק לעזרתי והפיק את הריאיון הטלוויזיוני עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . הכתבתי לו את השאלות שלי מישראל . הוא שאל והיא פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף ענתה לצוות הצילום הגרמני את מה שענתה כפי שתקראו מייד . האמת הפנימית שלה בה האמינה בכל ליבה וצניעותה כספורטאית שָבוּ את לבי . האמנתי לה מה עוד שהיא התייחסה בכבוד ליעל ארד ולא קיטרה . פראוקה אייקהוף התגלתה לי כאישיות הגונה ומהימנה . עובדת קיום הריאיון העיתונאי עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף (Frauke Eickhoff) בה סיפרה בכֵנוּת ובשקט נפשי רב כיצד נגנב ממנה הניצחון באולימפיאדת ברצלונה 1992 ע"י השופט , היוותה הישג עיתונאי . הריאיון לא היה בבחינת סוד . עד כמה שזכור לי ההחלטה שלי לשדרו ב- 24 בדצמבר 1992 בתוכנית הסיכום של "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 הועברה לידיעתה של יָעֵל אָרָד לפנים משורת הדין (זאת לא הייתה חובה שלי להודיע לה מראש) בטרם הוצאתו לפועל של מִשְדָר הסיכום ששודר כאמור ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , ואותו הגישו אורי לוי ומאיר איינשטיין . בשעה שיעל ארד התייצבה במערכת ת"א לריאיון ישיר בתוכנית "מבט ספורט" עם אורי לוי היא ידעה כי במקביל לעריכת הריאיון הישיר עמה בתוכנית הסיכום ההיא כי אני מתעתד ומתכנן לשדר ריאיון מוקלט עם יריבתה הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף הנוגע לאותו הקרב השנוי במחלוקת ההוא . כאמור , כעיתונאי לא הייתי חייב לבַשֵר לה זאת . תקשורת המונים שעוסקת ודנה באירועים שנויים במחלוקת בכל התחומים, גם בתחרויות ספורט, מעניקה פתחון פה ואפשרויות תגובה לא רק למנצחים אלא גם למפסידים .

צריך להסביר שוב לקוראי הבלוג כי חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית לא עבדה בשירותה של יעל ארד ולא בשירותם של הפוליטיקאים שתמיד ניסו לבחוש בקדרה , אלא הייתה יחידה טלוויזיונית ששיקולי השידור שלה הם עיתונאיים בלבד ונקיים מכל רבב . עקרונות העיתונאות של Dignity + Integrity , יושרה , כנות , ומכובדות היו פרוסים תמיד לפניי ולא סטיתי מהם לעולם . לריאיון שערכתי באמצעות ערוץ הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF עם פראוקה אייקהוף היו שיקולים עיתונאיים טהורים בלבד . יָעֵל אָרָד פירשה זאת כבגידה בה . ואז החליטה בסופו של חודש דצמבר 1992 לגייס את שרת החינוך שולמית אלוני ז"ל וסגנה מיכה גולדמן כדי להבאיש את ריחו של שדר ה- off tube של תחרויות הג'וּדוֹ באולימפיאדת ברצלונה 1992 מר אורי לוי , ולהציג אותי כעורך לא אחראי של חטיבת הספורט רווי יֶצֶר נקמנות כלפיה . המכתב המגוחך והקטנוני היה רצוף אי דיוקים בלשון המעטה שאעמוד עליהם בהמשך הפוסט . שולמית אלוני ז"ל ומיכה גולדמן יבדל לחיים ארוכים שלא צפו באותה תוכנית הסיכום ההיא של "מבט ספורט" מ- 24 בדצמבר 1992 , בחרו להתייצב באופן אוטומטי לצדה של יָעֵל אָרָד ותקפו אותי , מבלי ששמעו את הסבריי וטיעוניי . צריך להסביר כאן שוב שכשם שלא עבדתי בשירותה של יָעֵל אָרָד כך לא עבדתי בשירותם של שולמית אלוני ומיכה גולדמן . עבודתי העיתונאית שלי הייתה שקופה ונקייה מכל כתם, וכל אחד ואחת יכלו לעקוב אחריה ולבדוק את אמיתות העובדות והטיעונים שהצגתי . מכתבה של יָעֵל אָרָד אל שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל התוקף את השַדָּר שלי אוּרִי לֵוִי ואותי , ומכתביהם החוזרים החריפים הבלתי מתקבלים על הדעת של השרה שוּלָמִית אַלוֹנִי וסגנה מִיכָה גוֹלְדְמַן נגדי ונגד מדיניות השידורים שלי יובאו בהמשך הפוסט .

צריך להזכיר כאן במאמר לא מוסגר כי יו"ר איגוד הג'וּדוֹ בארץ מר דָוִד "דוּדוּ" בֵּן דוֹב תקף במכתב חריף ששלח ב- 12 באוגוסט 1992 למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל , את פרשן הג'ודו שלי יונה מלניק בתקופת משחקי ברצלונה 1992 . דָוִד בֵּן דוֹב כתב לאַרְיֵה מֶקֶל בין השאר כלהלן : "הסיקור ודברי הפרשנות היו כמעט תמיד מופרכים ומהופכים…מדובר בפרשן שאמור להיות מקצועי אך הוא מנותק…" . מכתבו של דוד בן דוב לאַרְיֵה מֶקֶל יובא בהמשך הפוסט .

yael arad 3 a

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , שמונה בערב . לפני 22 שנים. אורי לוי מגיש את "מבט ספורט" תוכנית הסיכום של 1992 יחדיו עם מאיר איינשטיין ומראיין את יעל ארד היושבת באולפן מערכת תל אביב בקרייה . (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 11 a

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 , שמונה בערב . לפני 22 שנים. מאיר איינשטיין מגיש את "מבט ספורט" תוכנית הסיכום של 1992 יחדיו עם אוי לוי . (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 25

טקסט תמונה : יום חמישי – 24 בדצמבר 1992 . שמונה בערב. לפני 22 שנים. הג'ודוקא יעל ארד מתראיינת לתוכנית "מבט ספורט" העוסקת בסיכום 1992 וגם בקרבות שלה והצלחתה הגדולה באולימפיאדת ברצלונה 1992 לרבות הקרב השנוי במחלוקת שלה נגד הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף .  (באדיבות הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1) . 

yael arad 6 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . תמונת טלוויזיה סנסציונית . תם קרב הג'ודו במשקל 61 ק"ג בין הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף לבין הג'ודוקא הישראלית יעל ארד. פראוקה אייקהוף מניפה ידיים אל על ומסמנת "הניצחון שלי" לאחר היוזמה ההתקפית שנקטה , וההטלה המוצלחת שלה את יעל ארד למזרן (על חולצת הג'ודו שלה פראוקה אייקהוף כתובות שלוש האותיות באנגלית GER, כלומר גרמניה). מצד ימין נראית בבירור על הלוח האלקטרוני הסמוך למזרן הכתובת "Ippon" . יעל ארד נראית מוטלת שרועה חסרת אונים כשיער ראשה מבצבץ מבין רגליה של פראוקה אייקהוף הצוהלת. שופט התחרות חשב אחרת והעניק את הניצחון דווקא ליעל ארד . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 9 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . יעל ארד (בגבה למצלמה) עולצת ומפגינה את שמחתה לאחר שהוברר כי היא זאת שניצחה בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף .(באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 7 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . עוד תמונה של יעל ארד (בגבה למצלמה) עולצת ומפגינה את שמחתה לאחר שהוברר כי היא זאת שניצחה בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 20 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מביעה את תדהמתה העצומה לאחר שהשופט העניק Ippon ליריבתה הישראלית יעל ארד . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

yael arad 18 a

טקסט תמונה : 30 ביולי 1992 . אולימפיאדת ברצלונה 1992 . יעל ארד מוכרזת כמנצחת בקרב נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף ומעפילה לקרב הגמר במשקל 61 ק"ג נגד הצרפתייה קתרין פלורי . (באדיבות RTO 1992 ה- Host broadcaster הספרדי של סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי) . 

יעל ארד הניחה בטרם שידור תוכנית הסיכום ההיא ב- 24 בדצמבר 1992 כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תהלל אותה – מחד, ותחביא ו/או תקטין ותצמצם את עדותה של פראוקה אייקהוף – מאידך. תגובות וראיונות של מנצחים ומפסידים באותה עת באותה תוכנית טלוויזיה הם עניין שבשגרה . אולם יעל ארד פירשה זאת אחרת לחלוטין . פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף קלקלה לה את ההצגה וחטיבת הספורט בראשותי של הטלוויזיה הישראלית הלאומית , לאומית על פי תפישתה , ש- שיתפה פעולה עם הג'ודוקא הגרמנייה , טמנה לה מלכודת כפי שכתבה לשרת החינוך שולמית אלוני כלהן : "תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד כפי שנתברר לי לאחר התוכנית ע"י ראש המחלקה יואש אלרואי ושדריו עושי דברו…" . דבריה של יָעֵל אָרָד כפי שנאמרו לשרת החינוך שולמית אלוני הציגו אותי כ- תכמן , תכסיסן , וטומן מלכודות . זה היה לא אמת . מעין הוצאת דיבה . לכן דבריה הבלתי נכונים לא הזיזו לי ולא הותירו עלי שום רושם . איזה טומן מלכודות ואיזה נעליים . אינני עובד בשירותן של יָעֵל אָרָד ושרת החינוך הנכבדה . לא הייתי חייב דבר לשתיהן . אני עיתונאי בן חורין ש- עובד למען מסך הטלוויזיה שלי . כמה פעמים מראיינים בטלוויזיה וברדיו אנשים כאלה ואחרים כדי לשמוע את דעתם ואח"כ מצרפים מולם מרואיינים נוספים שמתנגדים לדבריהם…? ב- 4 ביולי 1954 ניצחה גרמניה את הונגריה ניצחון סנסציוני 3 : 2 במשחק הגמר של מונדיאל שווייץ 1954 . בדקה ה- 90 של המשחק ההוא הבקיע החלוץ ההונגרי פֶרֶנְץ פּוּשְקָש (Ferenc Puskas) שער והשווה ל- 3 : 3 ובכך כפה ההארכה , אולם השער נפסל ע"י הקוון הוולשי מרווין גריפיטס (Mervyn Griffiths) והשופט המרכזי הבריטי וויליאם "ביל" לינג (William "Bill" Ling) בטענת נבדל פעיל . כל גרמניה חגגה את הפתעת הכדורגל המרעישה , אף על פי כן רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD לא חששה לראיין את פֶרֶנְץ פּוּשְקָש שטען , "כי הקוון גזל שער מהונגריה , ואילו היה מאשר אותו , אין לו ספק שהונגריה הייתה מנצחת את מערב גרמניה בתקופת ההארכה" . בגרמניה לא קמה שום צעקה אז נגד ההחלטה לצרף לתמונת הניצחון הסנסציונית הגרמנית את טענותיו של הקפטן ההונגרי המוּבָס פרנץ פושקש שחלק על השופט . מכתבה של יָעֵל אָרָד לשרת החינוך שולמית אלוני צבר תאוצה ותהודה פוליטיים . הודעתי ליוֹסֵף בַּר-אֵל ואַרְיֵה מֶקֶל שאין בדעתי להתנצל בפני אף אחד. לא בפני השרה שוּלָמִית אַלוֹנִי, לא בפני הסגן שלה ח"כ מִיכָה גוֹלְדְמַן , לא בפני יָעֵל אָרָד , וגם לא בפני איגוד הג'ודו . הפוליטיקאים האלה לא הזיזו לי ולא יקבעו לי את ה- Line up של המהדורה .

הנה התמליל המלא של טקסט הריאיון שערכה הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בדצמבר 1992 על פי בקשתי עם פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . ספורטאית מכובדת .הריאיון שודר בתוכנית הסיכום ההיא של "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992. הריאיון נערך כמובן בשפה הגרמנית ותורגם לעברית באמצעות כתוביות .

כניסה 1

פראוקה אייקהוף : "הייתה לי הרשה שניצחתי , שכן כל ג'ודוקא מרגיש אם הטיל ו/או הוטל , וכשצופים בהקלטת ה- ווידיאו הרי אני היא שהטלתי ולכן שמחתי . האולם היה כולו בעדי , הצופים שרקו ואין לומר שכולם היו הדיוטות בג'ודו . כי מי שמתעניין בג'ודו יש לו גם מושג בסיסי . וגם נשיא איגוד השופטים מסר לי לאחר מכן הודעה שבה הוא מתנצל על השגיאה הנוראה . שאלה : האם הייתה ליעל ארד הרגשה שנוצחה ? אינני יכולה להעריך זאת עתה , אך התנועות ושפת הגוף שלה מעידים על כך שהקרב לא התנהל בצורה תקינה . לא שוחחתי איתה לאחר מכן שהרי בתום הקרב אין לחלוק עוד על החלטת השופטים . כשאתה יורד מן המזרן הקרב תם , ולא ניתן עוד לשנות דבר . אך כשם שאני שמחתי , הייתה היא עצובה לאחר ההטלה . רואים זאת בהקלטת ה- ווידיאו , וגם לאחר שהוענק לה הניצחון היא לא שמחה כפי ששמח אדם כשהוא זוכה לעלות לגמר" .

כניסה 2

פראוקה אייקהוף : "ארבעת ו/או ששת השבועות הראשונים היו קשים . מיהרתי לעזוב את ברצלונה כיוון שהייתי מאוכזבת מאוד אך טרם שקלתי ברצינות לפרוש . בדעתי לצמצם מעט את העיסוק שלי בג'ודו כיוון שאני רוצה לסיים את לימודיי . בגרמניה טרם קם דור המשך ולו אני עדיין מצפה . אם אצליח על הרמה שלי בפחות אימונים אשתדל להישאר הג'ודוקא הבכירה בגרמניה . שאלה : האם יש לך מה לומר ספציפי ליעל ארד שהרי יש להניח שהיא תראה את הריאיון עמך ? כן אני רוצה לברך אותה מקרב לב על מדליית הכסף . גם אמרתי זאת לכתבים אחרים . לדעתי זהו הישג נפלא שיעל ארד הצליחה להשיג . היא הוציאה אותי אומנם מהמירוץ אך כך זה בספורט . אני מקווה שניפגש שוב באליפות העולם במינכן כדי שנוכל לערוך קרב גומלין במירכאות" .

yael arad 21 a

טקסט תמונה : דצמבר 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מתראיינת על פי ב'שתי לרשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בעניין קרב הג'ודו השנוי במחלוקת במשקל 61 ק"ג בו נאבקה נגד יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992. על פי שיקול דעתה של פראוקה אייקהוף שופט הקרב טעה טעות חמורה כשהעניק את הניצחון ליעל ארד ב- Ippon ולא לה .(באדיבות ערוץ 1) . 

yael arad 24 a

טקסט תמונה : דצמבר 1992 . הג'ודוקא הגרמנייה פראוקה אייקהוף מתראיינת על פי בקשתי לרשת הטלוויזיה הגרמנית הציבורית ZDF בעניין קרב הג'ודו השנוי במחלוקת במשקל 61 ק"ג בו נאבקה נגד יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992. על פי שיקול דעתה של פראוקה אייקהוף שופט הקרב טעה טעות חמורה כשהעניק את הניצחון ליעל ארד ב- Ippon ולא לה.(באדיבות ערוץ 1).

yael arad 28 a

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. עדות לתפארת אישית ולאומית. יעל ארד עונדת את מדליית הכסף בתום קרב הג'ודו לנשים במשקל 61 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 1992 . ספורטאית איתנה שהביאה כבוד רב לעצמה ולמדינת ישראל בדרכים משעממות. נותר לה זמן כדי לעסוק ולהיאבק בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלדעתה לא כיסתה את פועלה ותהילתה כראוי. היא הייתה אלופה אולימפית אולם סגנון הג'ודו המשעמם שלה לא הרשים אותי . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992).

בתום שבוע משידור אותה תוכנית "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 , תוכנית שדנה כאמור בסיכום אירועי הספורט של 1992 , התבררה עדותה של פראוקה אייקהוף כמקדם חיכוך גבוה . יָעֵל אָרָד התעוררה ושלחה כתב אישום נגדי חסר תקדים בחריפותו ובסגנון הכתיבה שלוֹ לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . יָעֵל אָרָד העריכה כי תוכנית הסיכום "מבט ספורט" מאותו יום חמישי ההוא של 24 בדצמבר 1992 אמורה לעסוק רק בתהילתה מבלי לאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית לפתוח גם צוהר עיתונאי בכיוונה של פראוקה אייקהוף , על מנת לשמוע את הצד שלה , מה היא חושבת על תוצאות הקרב ההוא השנוי במחלוקת בין שתיהן . היא ראתה במעשה העיתונאי שלי המבקש לשמוע גם את חוות דעתה של יריבתה פרובוקציה ו- צעד של בגידה בה ואי אמון שלי בניצחונה שלא היה מוטל בספק לפי דעתה . היא פשוט לא הבינה מדוע יואש אלרואי תוקע לה בפרצוף פתאום את הגרמנייה הזאת שקוראים לה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף . יָעֵל אָרָד זכתה אומנם במדליית הכסף בתחרות הג'ודו לנשים במשקל 61 ק"ג באולימפיאדת ברצלונה 92' אולם היא הצטיירה לי כאלופה מגלומנית בעלת אמביציות מגוחכות שחשבה כי תפקידה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוא להלל באופן אוטומטי את תהילתה האולימפית ואני כעורך ראשי ומפיק ראשי של תוכניות הספורט עובד אצלה . במכתב ההוא שכתבה לשרת החינוך שולמית אלוני נאמרו אודותיי דברים שמעולם לא אמרתי ליעל ארד . היא כתבה לשולמית אלוני שאמרתי לה , "…כי עכשיו ההישגים שלי לא מעניינים איש ובטח לא אותו אך כשאהיה גדולה כדבריו הם קרי הטלוויזיה יהיו אתי…" . מעולם לא התקיימה שיחה כזאת ביני לבינה . היא השמיצה את השידורים האולימפיים שלנו בברצלונה 92' והוציאה את דיבתנו רעה באוזניה של שולמית אלוני כלהלן מבלי להתעמק כלל בקשיי הטלוויזיה האובייקטיביים בברצלונה 92' , משהו כמו כוח עליון , מבלי שיהיה לי הכוח לשנותם : "…למרות תפקודה הכושל של מחלקת הספורט בתקופת המשחקים האולימפיים בשידור הנבחרת הישראלית בכלל ובשידור תחרויות הג'ודו בפרט , ולמרות ההשמצות וההכפשות שנורו כלפיי במשך חודשים מעל דפי העיתונות מצד מנהל מחלקת הספורט מר יואש אלרואי , מצאתי צורך להיענות להזמנה מתוך כבוד לטלוויזיה הממלכתית ולצופיה…" , וטפטפה לעיניה של שולמית אלוני עוד טקסט מגוחך , "…תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד כפי שנתברר לי לאחר התוכנית ע"י ראש המחלקה ושדריו עושי דברו…". אפשר לחשוב איזה מלכודת מתוכננת הכנתי לה מבעוד מועד…??? בסך הכול היה מדובר ב- Line up תוכניתי שכלל בתוכו לסירוגין את עדות המנצחת יָעֵל אָרָד ואת עדות המפסידה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹףברור שהיה מדובר בהוצאת דיבה אודותיי , ואם היו הדברים נכונים כפי שכתבה יָעֵל אָרָד הרי שעל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוֹסֵף בַּר-אֵל ומנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל הייתה מוטלת החובה לפטר אותי לאלתר מתפקידי בנימוק של עיתונאי תככן ולא אמין . הנה מכתבה ההוא של יָעֵל אָרָד לשולמית אלוני מדצמבר 1992 כלשונו [1] . אני מוכרח לומר שהאלופה האולימפית הזאת הצטיירה בעיניי כעגמומית ומעוררת חמלה משגייסה את הפוליטיקאים להתייצב לימינה ולהגן עליה . היא נראתה לי דמות ילדותית ובכיינית שבאה בטענות קטנוניות לעבודה העיתונאית הטלוויזיונית המתבקשת שלי רק מפני שראיינתי לצורכי התוכנית גם את יריבתה הגרמנייה פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף .

(הערה : המכתב שכתבה יעל ארד לשולמית אלוני בסופו של חודש דצמבר 1992 נשלח בפקס אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ונרשם על נייר כימי של הימים ההם . היה צורך לשחזר בו אות – אות . לא הצלחתי לאתר את המכתב המקורי בארכיון המדינה) .

yael arad 2

טקסט מסמך  : סוף דצמבר 1992 . זהו עמוד מס' 1 (מתוך 2) של מכתבה של יעל ארד לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני (השרה הממונה על רשות השידור) , בו היא מאשימה אותי בהתנכלות מכוונת כלפיה בתום תוכנית הסיכום של שנת 1992 כפי ששודרה ב- "מבט ספורט" ב- 24 בדצמבר 1992 . הערה : לא ניתן היה לשחזר במלואה את שורה 7 מלמטה מפני שהאותיות דהו לגמרי .

yael arad 3

טקסט מסמך  : סוף דצמבר 1992 . זהו עמוד מס' 2 (מתוך 2) של מכתבה של יעל ארד לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני .

יום רביעי – 30 בדצמבר 1992

לכבוד גב' שולמית אלוני

שרת החינוך והתרבות

 

לגב' אלוני שלום ,

הנדון : מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית

כשזכיתי לראשונה במקום השלישי באליפות אירופה בשנת 1989 , היה לי הכבוד להכיר את עורך הספורט של הערוץ הראשון בטלוויזיה , מר יואש אלרואי . כבר אז ידע לומר לי , שעכשיו ההישגים שלי לא מעניינים איש ובטח לא אותו , אך כשאהיה "גדולה" כדבריו , הם – קרי הטלוויזיה – "יהיו איתי" .

ביום חמישי – 24 בדצמבר 1992 הבנתי למה התכוון מר אלרואי . הוזמנתי לאולפן מחלקת הספורט למה שאמור היה להיות תוכנית סיכום לשנת 1992 .למרות תפקודה הכושל של המחלקה בתקופת בשידור הנבחרת הישראלית בכלל ובשידור תחרויות הג'ודו בפרט , ולמרות ההשמצות וההכפשות שנורו כלפיי במשך חודשים מעל דפי העיתונות מצד מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי , הסכמתי להיענות להזמנה לבוא לאולפן השידור מתוך כבוד לטלוויזיה הממלכתית ולצופיה .

תוך שניות הבנתי שנפלתי למלכודת מתוכננת היטב שהוכנה מבעוד מועד – כפי שנתברר לי לאחר התוכנית  – ע"י ראש המחלקה ושדריו ועושי דברו . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הממלכתית ניסתה להוכיח באותות ובמופתים , תוך שהיא מעמידה אותי למשפט ציבורי , שבשרירות לבי וברשעותי גזלתי מדלייה אולימפית מגרמנייה תמימה וחביבה . כתב מטעם התוכנית יצא במיוחד להביא ריאיון אתה בנושא הזה . לרגע סברתי שאני יושבת באולפן הטלוויזיה הגרמנית וצריכה להסביר פשעים שעשיתי לציונות . ואולי כך הוא הדבר ? אולי הזכייה במדליה האולימפית אחרי שנות עבודה והשקעה אינסופית , היא עוול נוראי שהעונש עליו הוא חקירה צולבת בטלוויזיה הממלכתית, בניצוחו של – מי אם לא ? אותו שדר בעל יכולת מקצועית מפוקפקת , שהצליח לא רק להחמיץ את ניצחוני בחצי הגמר האולימפי , אלא גם לא להימצא באולם בזמן השידור , ולכסות את האירוע מהאולפן בברצלונה . האם ליחס המשפיל הזה התכוון מר יואש אלרואי שאמר לי אז , בשנת 1989 , שהם "יהיו איתי" ? או שמא לאחר שהצהיר במוסף "מעריב" לפני חודשים אחדים שהוא "בנה אותי" , עכשיו הוא מנסה להוכיח שהוא יכול "להרוס אותי" ?

האם עורך תוכנית כל שהיא בערוץ ממלכתי  יכול להשתמש בכוחו לצורך נקמנות אישית , כאילו הייתה זאת נחלת אבותיו ? האם הוא יכול להשתמש בכלי הזה לעשות דיסקרדיטציה לספורטאית אולימפית בגלל סיבות הידועות רק לו ? כחודש לפני האולימפיאדה טלפנה אליו נורית ארד כדי לברר אם ישודרו הקרבות של מי שהוא אהב לכנות "התקווה האולימפית" ? והוא ענה לה בלי להניד עפעף , "גברת ארד , אם הבת שלך תעפיל לגמר , כל עם ישראל יראה אותה . ואם לא ממילא נקרע אותה לגזרים" . והרי הגעתי לגמר כידוע (למרות הצער של מחלקת הספורט) וגם ניסה לקרוע אותי לגזרים…למותר לציין שנפגעתי עד עמקי לבי מהיחס המשפיל של הטלוויזיה הישראלית באותו יום חמישי בערב . לא יכולתי לחלום שכך תיראה תוכנית הסיכום השנתית של מחלקת הספורט !

מצאתי לנחוץ לכתוב לך כל זאת באמונה וביטחון שתדעי לתקן את העוול שנעשה לי , ולדאוג לכך , שאף ספורטאי ישראלי מצליח  לא ייאלץ לעמוד במצב המביך והמביש שהועמדתי בו אני .

בברכה ,

יעל ארד

רחוב צביה לובטקין 1/א הרצליה

טל : 509678 – 052 

פקס : 540215 – 052

אצבע כתב האישום של הספורטאית הפופולארית והאהודה , בעלת מדליית הכסף האולימפית , שמדינת ישראל העשירה את חשבון הבנק שלה ב- 300000 (שלוש מאות אלף) שקל – הופנתה באופן אישי נגדי . המכתב ש- שוגר לשרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל שולמית אלוני ז"ל , נשען על מערכת יחסי ציבור משומנת . אם היה בו שמץ ו/או גרעין של אמת , הרי שהיווה עִילָה מספקת להקמת וועדת חקירה ברשות השידור שתביא להרחקתי ו- פיטוריי המידיים מניהול שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית  הציבורית . מכתבה של יָעֵל אָרָד היה ילדותי , שָגוּי , לא ראוי , וגם לא נכון בעובדות שכתובות בו . הייתה טמונה בו מגלומניה . בטעות חשבה שהיא עומדת מעל שיקולי העריכה העיתונאיים של תוכנית הספורט שאליה הוזמנה . נדמה היה לה שנקראה על ידי לאולפן השידור כדי לסגוד לה כפי שסגדה לה חלק מעיתונות הספורט בישראל המתחנפת והמתרפסת . יָעֵל אָרָד ראתה בריאיון שערכתי עם יריבתה הגרמנית מעֵין מתן עֵדוּת שמקומה בבית הדין , ולא מעשה עיתונאי לגיטימי , הראוי להיות משודר בתוכנית ספורט טלוויזיונית בהשתתפותה . היא ביקשה שנפאר את שמה ונשמח בחגה , מבלי לערב בה את יריבתה הגרמנית . הופעתה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בתוכנית סיכום הג'ודו של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נתפשה אצלה כאמור כמעשה התרסה מצידי , בעוד אני ראיתי בכך מסמך עיתונאי חשוב שמשלים דווקא את הישגה היוצא דופן של יָעֵל אָרָד בברצלונה . היא סברה שמשום שאף עיתון בישראל לא הביא מעולם את תגובתה של פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף בקרב האולימפי ההוא השנוי במחלוקת ביניהן , מדוע יואש אלרואי מהטלוויזיה (הממלכתית) מתעקש לקלקל את ההצגה הפרטית שלה ומתנכל לה באמצעות ריאיון טלוויזיוני עם המתחרה הגרמנייה שבכלל הפסידה לה . השיקול העיתונאי שלי חָרה לה . ולא רק לה .

כעורך שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתי שלם עם עצמי . מִשְדָר הסיכום ביום חמישי ההוא של 24 בדצמבר 1992 בדק את חוקיות ההישג של יָעֵל אָרָד בצורה הגיונית ומכובדת מבלי להשבית את שמחת הניצחון של הג'וּדוֹקָא הישראלית ולבטח מבלי לפגוע בה . לא הייתי חייב ליָעֵל אָרָד דָבָר , וגם לא לשרת החינוך והתרבות גב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ועוזרה מִיכָה גוֹלְדְמַן נציגי שלטון הממלכה . הייתי חייב למצפוני ולצופים שלי . אני עיתונאי ראשית דבר ואינני פטריוט עִיוֵור של יעל ארד והממלכה . אוהדי יעל ארד וגם שרת החינוך בלבלו בין מהות השידור הציבורי לבין שידור לאומי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית איננה ממלכתית או לאומית . היא רשת שידור ציבורית . זהו הבדל ענק בין שתי ההגדרות . הפסטיבלים סביב יָעֵל אָרָד היו נחמדים . סיקרנו אותם ודיווחנו עליהם אך הם ממש לא נגעו ללִבִּי . אם משהו בתוכנית הסיכום שערכתי לא נראה ולא היה מקובל על הבוסים שלי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל ומנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל מנכ"ל רשות השידור, ואם שיקול דעתי היה שגוי , הרי ששניהם היו רשאים להדיח אותי . אם לא פעלתי כשורה ולא על פי האתיקה העיתונאית המקובלת יכלו לפַטֵר אותי . הם לא עשו זאת . לא כפיתי את עצמי על איש מהם. ניהלתי את מהלכיי בשקיפות יתירה. לא הסתרתי דבר מאף אחד. הכול גלוי וידוע על השולחן.

yael arad 28 a

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992. עדות של תפארת אישית ולאומית. יעל ארד עונדת את מדליית הכסף בקרב הג'ודו במשקל 61 ק"ג לנשים באולימפיאדת ברצלונה 1992. ספורטאית איתנה שהביאה כבוד רב לעצמה ולמדינת ישראל בדרכים משעממות. נותר לה זמן כדי לעסוק ולהיאבק בחטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלדעתה לא כיסתה את פועלה ותהילתה כראוי. היא הייתה אלופה אולימפית אולם סגנון הג'ודו המשעמם שלה לא הרשים אותי. (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992).

yael arad 30

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברצלונה 1992 . חדי העין יכולים להבחין כי יעל ארד ניצבת בטקס חלוקת המדליות על דוכן מס' 2 כשהיא לובשת בגד אימון עם פרסומת מסחרית של חברת ההלבשה וההנעלה האמריקנית Nike בעוד הוועד האולימפי הישראלי חתם בכלל על עסקה כספית עם חברת ההנעלה וההלבשה הגרמנית adidas . מצלמות הטלוויזיה לא מאפשרות לשום פרט לחמוק מעדשותיהן . התייצבותה עם תלבושת Nike על דוכן המנצחים ב- 30 ביולי 1992 באולימפיאדת ברצלונה 1992 היה כמובן נושא ל- וויכוח בינה לבין הוועד האולימפי הישראלי ואיננו פולמוס טלוויזיוני . (באדיבות ה- Host broadcaster הבינלאומי הספרדי RTO 1992) . 

לא חלפו כמה ימים וכמה לא מפתיע , נחת  ב- 5 בינואר 1993 בלִשכתו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר- אל ,  מכתב בוטה וחריף מטעם לשכת סגן שרת החינוך והתרבות מר מִיכָה גוֹלְדְמַן . הסגן הנכבד שלא צפה בעצמו בתוכנית הסיכום אך שמע שמועות וראה את עצמו כקומיסר רשות השידור, הרשה לעצמו להתבטא בסגנון בולשביקי [2]. הנה המכתב של ח"כ מִיכָה גוֹלְדְמַן יו"ר וועדת הספורט בכנסת וסגן שרת החינוך והתרבות , המטיל בי דופי חמור , וקובע , ש- בתוכנית סיכום אירועי הספורט של שנת 1992 שערכתי והפקתי, ניהלתי משפט פומבי בהפתעה נגד יעל ארד. מכתב מדהים בחוצפתו של ח"כ וסגן שַר הרואה ברשות השידור שלוחה של הממשלה, ומתייחס לטלוויזיה הישראלית הציבורית כאגף הסברה של משרד החינוך . יוסף בר-אל ביקש את תגובתי הישירה לכתב האישום של סגן השר . השבתי לו בקצרה בעשרים וארבע מילים בכתב ידי ובדם לִבִּי , מה אני חושב על הפוליטיקאים המתערבים ברגל גסה בתכני השידור, בזו הלשון [3] .

יוסף בר- אל שלום רב ,

כעיתונאי חופשי ברשות שידור ציבורית אך ריבונית ועצמאית , אני רואה את עצמי משוחרר מתשובה לאיש פוליטי העונה לשם מיכה גולדמן גם אם הוא ח"כ .

בברכה ,

יואש אלרואי

בשיחת טלפון פנימית בתוך הבניין הודעתי למנהל הטלוויזיה , "אינני מתכוון להתייחס אליו . הוא מחפש פּרסום ואני תר אחר האמת ומציב את העובדות במקום הראשון . הודע לי מה מחשבותיך" . הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית אך לא לאומית . אינני עובד בשירות הממלכה . אני עובד בשירות העיתונאות במדינה חופשית כפי שאני מבין אותה .

goldni 1   72

טקסט מסמך :  5 בינואר 1993 . זהו מכתבו של סגן שרת החינוך והתרבות ח"כ מיכה גולדמן להנהלת רשות השידור בו הוא תוקף אותי בחריפות ומאשים את מערכת הספורט בהתנכלות ליעל ארד . בחלקו העליון של המסמך כתבתי ליוסף בר-אל , "כעיתונאי חופשי ברשות שידור ציבורית אך ריבונית ועצמאית אני רואה את עצמי משוחרר מתשובה לאיש פוליטי העונה לשם מיכה גולדמן גם אם הוא ח"כ" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לשכת סגן שר החינוך והתרבות

ירושלים , י"ב  בטבת  תשנ"ג

5 בינואר  1993 מס'  –  328

שלום רב ,

הנדון  :  סיקור הטלוויזיה הישראלית  –  יעל ארד.

בתאריך 24.12.1992 שודרה תוכנית הספורט "מבט ספורט", אשר אמורה הייתה לסכם את שנת 1992. בתוכנית זו התארחה יעל ארד , זוכת מדליית הכסף מאולימפיאדת ברצלונה . תוכנית זו , במקום לעסוק בסיכום השנה ובהצלחת יעל ארד ואורן סמדג'ה ואחרים התמקדה במשפט ציבורי , כמלכודת מתוכננת היטב , אשר הוכנה מבעוד מועד ליעל ארד .

זכותה של הטלוויזיה ואף חובתה לעסוק בכלל נושאי הספורט ולחקור ולבחון אותם , אולם אין זה תפקידה לערוך משפט – פומבי  ומה שחמוּר עוד יותר שהדבר נערך כהפתעה .

לסיום , אני מצטער שתוכנית שאמורה הייתה לסכם שנה מוצלחת מבחינת הספורט הישראלי , הפכה לתוכנית מריבה אשר אינה מוסיפה כבוד לטלוויזיה הישראלית . אבקש להתנצל באופן פומבי בפני יעל ארד .

בברכה ,ח"כ מיכה גולדמן  

העתק  :

מר מיכה ינון – יו"ר רשות השידור.

גב' מיכל רפאלי – יועצת לענייני תקשורת של שרת החינוך.

אדוני סגן השָרָה הנכבד מר מִיכָה גוֹלְדְמַן על איזה תוכנית מריבה אתה בדיוק מדבר ? חטיבת הספורט איננה עובדת בשירות הממלכה וגם לא בשירות גב' יָעֵל אָרָד ואיגוד הג'ודו הישראלי . חשבתי שבזאת תם העניין . אך טעיתי . שרת החינוך והתרבות בממשלת ישראל גב' שולמית אלוני , החליטה להתערב אף היא בתכני תוכנית הסיכום של אירועי הספורט כפי שערכתי ושידרתי ב- 24 בדצמבר  1992 . ההתקפות הציבוריות עלי הפכו למסע מאורגן אותו הובילה שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני ז"ל . הפוליטיקאים האלה לא הבינו כי אני עיתונאי סוברני ברשת טלוויזיה ציבורית אך עצמאית . אינני עובד בשביל אף אחד אלא בעבור מצפוני ומסך הטלוויזיה וצופיו . אנוכי מהווה חולייה אחת בשרשרת הפיקוד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אם הבוסים שלי אֵלִימֶלֶך רָם , יוֹסֵף בַּר-אֵל , אַרְיֵה מֶקֶל , ומִיכָה יִנוֹן חושבים שמעלתי בתפקידי העיתונאי הם רשאים לפטר ולהעיף אותי לכל הרוחות והשדים . עובדה שהם לא עשו זאת והיו להם נימוקים מצוינים להעניק לי גיבוי מוחלט בסופו של דבר .

ב- 10 בינואר 1993 הגיע אל מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל עוד נייר מכתבים רשמי הנושא אף הוא את סמל מדינת ישראל , ומתחתיו באותיות מאירות עיניים , "מדינת ישראל – שרת החינוך והתרבות" . לא פחות ולא יותר . גב' שולמית אלוני החליטה לרִיב את רִיבָה של יָעֵל אָרָד מבלי שצפתה אף היא בתוכנית הסיכום . מלכת זכויות האזרח שלה נתתי את קולי בבחירות לכנסת ב- 1973 אפילו לא אִפשרה לי את הזכות הבסיסית להסביר לה מה קרה מנקודת מבטי באותו טורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992 . היא העדיפה להשתלח בי מבלי לבדוק והתייצבה לימינה של יָעֵל אָרָד כאילו פְרָאוּקֶה אֵיְיקְהוֹף היא מרואיינת בלתי חוקית . מעולם לא הבנתי מהיכן נטלה לעצמה שרת החינוך שולמית אלוני את הסמכות והעוז להיפרע ממני ולהתערב כפיגורה פוליטית בשיקולי העריכה העיתונאיים שלי וב- Line up התוכנית מבלי לשקול את צעדיה קודם לכן . שוּלָמִית אַלוֹנִי ז"ל הייתה אישה נכבדה ורצינית , אולם ברגע שהיא וסגנה מִיכָה גוֹלְדְמַן תחבו את זרועם השלטונית הפוליטית וניסו להשפיע בכוח מפאת היותם לשעה קלה בשלטון על שיקולי עריכה של תוכנית ספורט – עיתונאית בטלוויזיה הישראלית הציבורית – הם שניהם הפכו למגוחכים ומעוררי חמלה . הנה טקסט המכתב שלה במלואו אותו שלחה למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל ואשר עותקים ממנו נשלחו למנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל ועו"ד מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור [4] .

yael arad 1טקסט מסמך  :  10 בינואר 1993 . מכתבה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל בו היא תוקפת את עבודתי העיתונאית הנוגעת לכיסוי הופעתה של יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 1992 .

מדינת ישראל שרת החינוך והתרבות

י"ז בטבת תשנ"ג 10 בינואר 1993

לכבוד

מר יוסף בר- אל

מנהל הטלוויזיה הישראלית

רוממה – ירושלים

שלום רב,

הנדון : התעמרות מחלקת החדשות ביעל ארד.

למרות פנייתו של סגני מר מיכה גולדמן בעניין הסיקור המעליב של מחלקת הספורט את זכייתה של יעל ארד, אני מבקשת להביע את מחאתי על כך שמחלקת הספורט בטלוויזיה הציבורית, רואה לעצמה זכות לנהוג בהתנשאות , בגסות ובחוסר פרגון אלמנטרי למרואיין. הדבר חמור שבעתיים, וודאי כשמדובר באלופה צעירה שהביאה כבוד רב למדינת ישראל , לספורט הישראלי, לחברה הישראלית ולנשות ישראל. פנייתה של יעל ארד אלי מצורפת בזו, ורצוי היה שתגיע לידיעת העוסקים בספורט בטלוויזיה הישראלית. נראה לי כי לא היה מזיק לו מצאה הטלוויזיה הישראלית דרך נאותה להתנצל בפני יעל ארד.

בברכה , שולמית אלוני

העתקים :

מר אריה מקל- מנכ"ל רשות השידור.                                                                         

מר מיכה ינון – יו"ר הוועד המנהל.

יעל ארד.

שולמית אלוני ומיכה גולדמן לא צפו באותו "מבט ספורט" של 24 בדצמבר 1992 . על איזה סיקור מעליב את מדברת שרת החינוך שולמית אלוני…? באמת התעמרות…? איזה התעמרות…? מה אתה אומר מיכה גולדמן…? עניין יָעֵל אָרָד הפך ל- Issue  לאומי . הואשמתי כשוֹנֵא יעל ארד ואויב הג'וּדוֹ בישראל . הציבור לא הכיר אותי ולא ידע שאני אוהב ג'ודו . לפני אולימפיאדת ברצלונה יזמתי את שידורה של כתבה נרחבת על התפתחות ספורט הג'ודו בישראל ובעולם . הג'ודו הפך לראשונה לענף ספורט אולימפי באולימפיאדת 1964 שהתקיימה בטוקיו . ביקשתי להביא בכתבה מֶסֶר לצופים שאומנם הג'וּדוֹ הוא ספורט לאומי יפני , אך הוא התפשט לכל רחבי העולם וכבש לו מקום גם בישראל . רבים ממנצחי הג'ודו אינם יפנים , אלא באים מכל רחבי תבל . גם לנו יש סיכוי .

הנהלות השידור הציבורי של הטלוויזיה ורשות השידור גם יחד , עמדו לפתע במצב עדין . אַרְיֵה מֶקֶל , מִיכָה יִנוֹן , ויוֹסֵף בַּר-אֵל היו כל אחד מינוי מקצועי של הדרג פוליטי . מצד אחד העריכה אותי השלישייה מן ההיבט המקצועי , אך מאידך ביקשו השלושה לרָצוֹת  את גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות שהייתה בתוקף תפקידה גם שָרָה ממונה על רשות השידור , והם היו תלויים בחסדיה הפוליטיים . הנהלת רשות השידור לא הייתה יכולה להתעלם מתביעת ההתנצלות שלה . היא דנה בעניין בכובד ראש . הודעתי לממונים עלי שאני דוחה מכל וכל את דברי ההאשמה של השרה הנכבדה . לא היה לגב' שולמית אלוני מושג על מה היא מדברת . הרי היא עצמה לא צפתה בתוכנית המשודרת , וטענותיה הבוטות כלפיי היו מבוססות על שמועות בלבד . לא היה בדעתי להתנצל בפני אף אחד ואף אחת . לא התכוונתי להשיב לפונים . לא לגב' שוּלָמִית אַלוֹנִי ולא לסגן השָרָה מִיכָה גוֹלְדְמַן . גם לא ליָעֵל אָרָד . הודעתי לאַרְיֵה מֶקֶל , מיכה יִנוֹן , ויוֹסֵף בַּר-אֵל  בלשון ברורה , "אני מתכוון להסביר לכם בלבד בע"פ ובכתב כדֶרֶג המקצועי העליון שלי , את השתלשלות פני הדברים , ואת העקרונות העיתונאיים שהנחו אותי לשָדֵר את תוכנית הסיכום על הישגי הג'ודו הישראלי באולימפיאדת ברצלונה 1992 , כפי ששודרה . אתם תחליטו לאחר קריאת מכתבי והסברי אם אתם רוצים את ראשי ערוף תחת הגיליוטינה הפוליטית . אינני מתנצל וגם אינני מתפטר" , והוספתי , "שרת החינוך והסגן שלה מכפר תבור אינם חייבים לי כלום אך גם אני לא חייב להם דבר" . הנה מכתבי אל מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כלשונו , והמתייחס למכתבה של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני מ- 10 בינואר 1993 [5] . בסופו של המכתב הוספתי בכתב ידי , יוסף בר-אל , הטלוויזיה הישראלית היא ציבורית ולא לאומית" .

yoash 1

טקסט מסמך : 15 בינואר 1993. זהו עמוד מס' 1 מתוך 2  של מסמך התשובה שנשלח למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל כנגד האשמותיהם של שרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני ז"ל, סגנה מיכה גולדמן, ויעל ארד. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2

טקסט מסמך : 15 בינואר 1993. זהו עמוד מס' 2 מתוך 2 של מסמך התשובה . בסופו של המכתב הוספתי הערה למנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל, "זכור שהטלוויזיה הישראלית היא ציבורית – ולא לאומית". עם כל הכבוד לא הייתי חייב דבר לפוליטיקאים . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                   יום שישי- 15 בינואר 1993

אל : מנהל הטלוויזיה

מאת : יואש אלרואי

הנדון  :  מכתבה של שרת החינוך אליך מתאריך 10 בינואר 1993 בעניין יעל ארד.

ביום חמישי –  24 בדצמבר 1992 , במסגרת התוכנית "מבט ספורט" , בחרנו את נושא הג'ודו , לסיכום שנתי נרחב בעקבות ההצלחה הגדולה של הענף- במשחקים האולימפיים בברצלונה 1992 . במהלך התוכנית שידרנו את שני קרבות חצי הגמר , ותחרות הגמר של יעל ארד, אירחנו את יעל ארד באולפן , שידרנו את הקרבות של אורן סמדג'ה , ושידרנו כתבה נרחבת על משפחתו של אורן סמדג'ה בעיירה אופקים , ועל התפתחות הענף שם . התוכנית כולה נעשתה מנקודת מבט מפרגנת, עם מתן קרדיט בלתי מעורער לג'ודו הישראלי , ולספורטאים הישראליים שייצגו את הענף הזה במשחקים האולימפיים.

הקרב של יעל ארד בחצי הגמר בברצלונה נגד הגרמנייה פראוקה אייקהוף, הוא אחד מהקרבות השנויים ביותר במחלוקת בתולדות הג'ודו במשחקים האולימפיים . עסקנו גם בקרב הזה בהרחבה – והבאנו גם את נקודת מבטה של יריבתה של יעל ארד במסגרת ריאיון שצולם במיוחד עבורנו ע"י רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF . זאת היא עבודה עיתונאית לגיטימית לחלוטין על פי כל קריטריון ומכל נקודת מבט , ונדרשת כדי להביא תמונה שלֵמָה ומלאה לצופה.

מייד לאחר הריאיון המוקלט עם פראוקה אייקהוף, קיבלה יעל ארד זכות תגובה מלאה, כמעט ללא הגבלת זמן. במהלך התוכנית לא נעשתה כל פרשנות מצד שדרי מחלקת הספורט . לא נאמר בשום צורה מי מן השתיים צודקת – כאשר שתי הדֵעות שודרו כלשונן – תוך מתן אפשרות מלאה לצופה להחליט בעצמו . הריאיון עם יעל ארד היה ענייני , מנומס מאוד , תוך מתן כבוד מלא למרואיינת , ותוך הדגשה ברורה של ההישג המרשים שבזכייה במדליה האולימפית . אנשי ושדרי מחלקת הספורט לא ניסו ולא פגעו בשום דרך בכבודה של יעל ארד .

אנשי מחלקת הספורט משוכנעים שרבים מן המבקרים את תוכנית הסיכום המדוברת כלל לא צפו בה ומתרשמים באופן חד צדדי מתלונות בלתי מוצדקות של צד אחד (יעל ארד) . אנו מזמינים את כל מי שמעוניין, לבוא ולצפות יחד עִמנוּ בקלטת התוכנית כדי להתרשם ולהביע דֵעה . כעורך ראשי אני עומד מאחורי תוכנית הסיכום , שהייתה לדעתי  מקצועית , עניינית , מעניינת , ובעיקר הוגנת . אינני מוצא שום סיבה להתנצלות בפני אף אחד – בעִקבות שידור התוכנית "מבט ספורט" ב- 24  בדצמבר 1992. הקלֶטֶת "מבט ספורט – תוכנית  סיכום  הג'ודו" מתאריך יום חמישי –  24 בדצמבר 1992 , עומדת לרשותך לצפייה , ולרשות כל דורש אחר .

בברכה ,

יואש  אלרואי

yoash 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת אטלנטה 1996. חלק מעמדת הפיקוד שלי ב- IBC באטלנטה 96'. הג'ודוקא יעל ארד (שנייה משמאל) מבקרת עם גב' מירי נבו (ראשונה משמאל) במשרד ההפקה , התקשורת , והשידורים של הטלוויזיה הישראלית ב- IBC באטלנטה (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בעת המשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996. היא לא הצליחה לשחזר את הצלחתה באולימפיאדת ברצלונה 1992 , והובסה ונכשלה לחלוטין בתחרויות הג'ודו של אטלנטה 96', דווקא בשעה שעמדו לרשותי מגוון רחב יותר של אמצעי טלוויזיה כדי לתעד את הצלחתה המחודשת שבוששה לבוא . יעל ארד הייתה הג'ודוקא המשעממת ביותר שפגשתי מעודי. הסכמתי לארח אותה בעמדת הפיקוד המרכזית שלי ב- IBC באטלנטה על פי בקשתה של מירי נבו ששימשה אז דוברת המשלחת האולימפית . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : השדר אורי לוי , אנוכי , שדר השחייה משה גרטל , יעל ארד , ומירי נבו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

מכתב התשובה שלי להנהלת רשות השידור סתם אחת ולתמיד את מסע הרכילות הילדותי ואת כל הפיות בתוך רשות השידור וגם מחוצה לה . ביום ראשון – 17 בינואר 1993 , בעקבות מכתבי , מיהר מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יוסף בר-אל להשיב לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . כך כתב לה [6] .  להפתעתי עמד יוסף בר-אל בלחצים הפוליטיים . כשרצה הוא היה נחמד וכנה .

yoash 4

טקסט תמונה :  17 בינואר 1993 . זהו מסמך התשובה המקורי ( + עותק סמוי לי ) שכתב מנהל הטלוויזיה יוסף בר- אל לשרת החינוך והתרבות גב' שולמית אלוני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית