שידור ישיר בערוץ 10 : משחק הכדורסל פרטיזן בלגראד – מכבי ת"א 72 : 70 (אמש יום חמישי – 20 במארס 2014). פרשן הכדורסל פיני גרשון אומר דברים והיפוכם ואיננו מדביק את המציאות המתרחשת על הפרקט בבלגראד. השדר שלידו יורם ארבל מתבטל לפניו ומאבד שוב את גלימתו העיתונאית. אולם משמגיע שלב הדרמה אין דרמטורג רדיופוני כמותו בכל הארץ. האחד שאין בלתו. ביקורת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 368 : הועלה לאוויר בשעות הלילה של עֶרֶב שַבָּת יום שישי – 21 במארס 2014

——————————————————————————————————————– שידור ישיר בערוץ 10: משחק הכדורסל פרטיזן בלגראד – מכבי ת"א 72 : 70 (אמש יום חמישי – 20 במארס 2014 בבלגראד) במסגרת המחזור ה- 11 בבית מס' 6 ב- Top 16 ב- Euroleague. פרשן הכדורסל פִּינִי גֵרְשוֹן אומר דברים והיפוכם, ואיננו מדביק את המציאות המתרחשת על הפרקט בבלגראד. השַדָּר שלידו יוָֹרם אָרְבֵּל מתבטל מפניו ומאבד שוב את גלימתו העיתונאית. אולם משמגיע שלב הַדְרָמָה אין דְרָמָטוּרְג רָדְיוֹפוֹנִי כמותו בכל הָאָרֶץ. האחד שאין בִּלְתּוֹ. בִּיקוֹרֶת טלוויזיה. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : "הַמָקוֹר" בערוץ 10 .

תוכנית התחקירים "הַמָקוֹר" בערוץ 10 של מר רָבִיב דְרוּקֶר (והשותף הזוּטָר שלו מר רָזִי בַּרְקָאִי שדרן גלי צה"ל) היא חיונית ביותר . האחרונה ששודרה ביום רביעי – 19 במארס 2014 הייתה בעלת חשיבות עליונה ודנה במכלול היבטים של הבטיחות המכנית של מכוניות ומה יש לעשות בעת צרה צרורה כשפדל הגז "נתפש" וגורם להאצת המכונית ללא שליטה . אילו רק היה עולה בדעתו של אבי המשפחה רפאל אטיאס ז"ל (הסיע את שבעת בני משפחתו רעייתו יהודית ושבעת ילדיהם ממגדל העמק לצפת) להעביר בעוד מועד את ידית ההילוכים למצב ניוטראל לאחר שפֵּדָל הגַז "נתפש" (על מנת להפריד את הגלגלים ממערכת הגיר) במכונית שלו , הרי שהרכב היה מאיט את תאוצתו בהדרגה , ובכך היה נמנע ככל הנראה האסון הנורא . מכוניתם התהפכה במהירות גבוהה בירידה לטבריה . רפאל אטיאס ורעייתו יהודית ושישה מילדיהם נספו . ילדה אחת ניצלה . יש לי הערכה לפועלו העיתונאי של שדרן ערוץ 10 רָבִיב דְרוּקֶר למרות שמעולם לא שוחחתי עמו ולא ראיתיו . גם אף פעם לא נתקלתי בעיתונאי שמתנהג בצורה כל כך חופשית ובלתי מכופתרת ליד המיקרופון ועל המסך כאילו הם "ידידיו" מימים ימימה מבלי לאבד את שטף הדיבור שלו ואת הנבונות שלו . מאז ומקֶדֶם לאחר שערוץ 10 נברא לא ראיתי אותו מאבד את חוט המחשבה שלו ולא את הגיונו בשעה שהוא בונה באולפן ו/או בשטח את נימוקיו ואת התזות שלו כדי להוכיח את אמיתות המשוואה האלגבראית , ו/או בעת שהוא מפרק פָּאזֶל במישור גיאומטרי כזה ו/או אחר . הוא עיתונאי טלוויזיה מדויק , מהיר , וגם הגון .

הערה 4 : אוֹשְרָת קוֹטְלֶר .

אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 היא מגישת טלוויזיה טובה , רהוטה , ונמרצת . אולם מיותר לה לומר ולהשמיע באופן כה תדיר את ה- Back announcement  שלה בתום כל Item שהיא מעלה לאוויר בעת הגשת מהדורה החדשות המרכזית בערבי חמישי בשבוע . מותר לה לפסוח פה ושם ולעבור לסדר היום . זה לא יקזז מה- מהימנות שלה כשדרנית ומגישת חדשות בטלוויזיה .

הערה 5 : שר האוצר יאיר לפיד שנוי במחלוקת אין סופית .

החובבנות המקצועית של שר האוצר יאיר לפיד בממשלת בנימין נתניהו זועקת מכל צג טלוויזיה ומעל לכל פינה בעיתונות הכתובה . המומחים אינם מכנים אותו חובבן אולם מביעים דאגה ממהלכיו הכלכליים ומתנגדים להשקפת עולמו המקצועית כשר האוצר של מדינת ישראל . יאיר לפיד העלה יוזמה חדשה שלו להקלת רכישת דירה ע"י זוגות צעירים ועיקרה היא " הטבת % 0 מע"מ " . נגידת בנק ישראל ד"ר קָרְנִית פְלוּג ויועצו הכלכלי של ראש ראש הממשלה בנימין נתניהו פרופסור יוג'ין קנדל הביעו התנגדות חריפה ביותר להצעה הזאת כמו גם בכירים אחרים במשרד האוצר . הכלכלן הראשי של משרד האוצר מיכאל שראל התפטר מתפקידו בעקבות יוזמתו זאת של יאיר לפיד והכריז כהאי לישנא כי תוכניתו של שר האוצר היא שטחית ושגויה . עיתון "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) הקדיש להתנהלותו המגוחכת של יאיר לפיד מאמר מערכת (אתמול – יום חמישי 20 במארס 2014) בעלת כותרת שלילית , "אל תבנו על יאיר לפיד" . lapid 1 טקסט מסמך : יום חמישי – 20 במארס 2014 . מאמר המערכת של עיתון "הארץ" "אל תבנו על יאיר לפיד" . (באדיבות "הארץ") . lapid 2 טקסט מסמך : יום חמישי – 20 במארס 2014 . ידיעה ב- "TheMarker" המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" המבשרת על התפטרותו של הכלכלן הראשי של מרד האוצר מיכאל שראל בעקבות יוזמתו של שר האוצר שלו יאיר לפיד לפטור מ- מע"מ רוכשי דירות . (באדיבות "הארץ") .

הערה  6 : מנצ'סטר יונייטד .

מנצ'סטר יונייטד ניצחה במשחק הגומלין השבוע בביתה ב- "אולד טראפורד" את הקבוצה היוונית אולימפיאקוס בתוצאה המכרעת 3 : 0 לאחר שהפסידה במשחק הראשון 0 : 2 במסגרת שלב שמינית הגמר של ה- Champions League . היא העפילה לשלב רבע הגמר של ליגת האלופות ותתמודד נגד האלופה באיירן מינכן . בשלושת המשחקים הנוספים בשלב רבע הגמר יתמודדו ברצלונה נגד אתלטיקו מדריד , ריאל מדריד נגד דורטמונד , ו- פאריס סן ז'רמן נגד צ'לסי . צפיתי במשחק הניצחון של מנצ'סטר יונייטד על אולימפיאקוס היוונית בתוצאה 3 : 0 . מנצ'סטר יונייטד היא קבוצת כדורגל שרירנית , קשוחה , ואמביציוזית שבנויה היטב פיזית אולם משחקת כדורגל שקוף מידי , פשוט מידי וללא תבונה , ולכן אינו מעניין (אותי) . שיטת המשחק הגופני שלה בנוי על בעיטות והרחקות ארוכות טווח שגוררות תחרויות ריצה על כר הדשא . פילוסופיית הכדורגל שלה שונה במאה ושמונים מעלות מהגישה ומשחק המסירות המסודר של ברצלונה . אף על פי כן נותרה מנצ'סטר יונייטד עם חלוצים כמו  רובין וואן פֶּרְסִי ו- וויין רוּנִי ׁ(Wayne Rooney) קבוצה מסוכנת למרות הכדורגל הלא מאורגן שלה . בדומה למשחקים בשעתו בסוף עשור ה- 50 וראשית עשור ה- 60 של המאה שעברה בין קבוצת הכדורגל של קיבוץ אפיקים לאלה של קיבוצי עין חרוד והפועל שדה נחום בליגת העמק . yoash 3

טקסט תמונה :  נבחרת קיבוץ אפיקים בכדורגל בעונות 1961 – 1959.

עומדים משמאל לימין : חנן קרפ ז"ל , אנוכי יואש אלרואי (בלינדמן) , חיים טובול (טל) , שלמה "מומו" חביה (שחקן חיזוק קיבוץ תל קציר) , בני רוזן , ומנהל הקבוצה שמעון הלמן (בלבוש אזרחי) .

כורעים משמאל לימין : יוחאי קורין , עמי איילון (שחקן חיזוק בן 16 מקיבוץ מעגן . לימים מפקד חיל הים ואלוף בצה"ל , וראש השב"כ) , אלישע הירשפלד , צבי "צירי" אשכנזי , וצביקה שדה (בירקנפלד) .שוכב מלפנים בקדמת התמונה : השוער אהרון בר (ביכלר) . שיחקנו באותה שיטה של מנצ'סטר יונייטד . חוסן וכושר גופני והרחקות ובעיטות למעלה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 4

טקסט תמונה :  שנת 1961 . מגרש הכדורגל מדשא של "הפועל" אפיקים . המתקן היפהפה והמסודר היה מעוטר סביבו בעצי אקליפטוסים . רשת השער עשויה מרשת דייגים . אנוכי (מימין , קרוב למצלמה) מבקיע עוד שער במדי קבוצת "הפועל" אפיקים במגרש הדשא הביתי שלנו בקיבוץ באחד ממשחקי ליגה ב' של עמק הירדן ועמק יזרעאל . חצי כדור נראה סמוך לקורה הקרובה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

שנה קודם לכן שיחקתי בעת ובעונה אחת בשלוש ליגות לאומיות בכדורסל (הפועל אשדות יעקב) , בכדורעף (הפועל אפיקים) , ובכדורגל (הפועל טבריה) . הספר "גינס" הכניס אותי לרשימת השיאים שלו . יכולתי לרוץ 60 מ' בזמן של 7.1 שניות , לגעת בטבעת הסל במרפק שלי , ולעלות על מתח באחיזה עילית 40 פעמים באופן רצוף . אך לפני היותי ספורטאי בקיבוץ אפיקים שלי הייתי ראשית דבר חקלאי רפתן ומספויניק .

נראה לי שתורת הכדורגל של פפ גווארדיולה מאמן באיירן מינכן הרבה יותר נבונה ומפותחת ולכן בעלת הרבה יותר אופציות על כר הדשא מזאת של הבריטי דיוויד מויס מאמנה של מנצ'סטר יונייטד . אתה מתבונן בשיטת המשחק של מנצ'סטר יונייטד ולא מוצא שום תחכום פרט לכדורגל חזק , מחוספס , ונוקשה . פפ גווארדיולה הוא רעיונאי פורה. שחקן שחמט – כדורגל שמושך את תשומת לבי כמו יוהאן קרויף, גוסטב שבש, וספ הרברגר לפניו .

הערה 7 : עושים תרבות ביום שישי בבוקר ברדיו "גלי צה"ל" .

מולי שפירא הבטיח הבוקר (יום שישי – 21 במארס 2014) בתוכניתו "עושים תרבות" ברדיו גלי צה"ל שיחה מעניינת בהמשך עם הסופר מיכאל בר זוהר ובה פרטים וגילויים דרמטיים חדשים שטרם שמענו עליהם אודות מאיר הר ציון ז"ל אישיות צבאית ייחודית ויוצאת דופן שמת לפני כמה ימים . המתנתי . אני ורעיי בגדוד 12 של חטיבת "גולני" גדלנו והתחנכנו בעשור ה- 50 של המאה הקודמת על מורשתו של מאיר הר ציון בתקופה הקשה ביותר בשנות נעורינו , שירות צבאי קרבי שכרוך בפעולות תגמול ומלחמות . לא היה זה דבר של מה בכך עבורנו לאמץ את ספר התנ"ך והרובה האישי אל לִיבֵּנוּ ולהישבע אמונים למולדת ולהכריז כי אנו מוכנים להקריב את חיינו למען מדינת ישראל אם נדרש . מיכאל בר זוהר לא גילה שום דבר חדש . הוא לעס אינפורמציה ישנה . אנוכי לעומת מיכאל בן זוהר יכול לספר הרבה פרטים חדשים לקוראי הבלוג אודות הצנחן ומפקד הקומנדו מאיר הר ציון האגדי האחד , היחיד , והמיוחד. גדלנו עליו ב- "גולני" וידענו על בורייה את ההיסטוריה שלו ושל חבריו הצנחנים מאז ימי הטירונות ב- נח"ל 906 ב- בֵית דָרָס ודרכו ליחידת 101 לפני יותר מ- 60 (שישים) שנים . הנה אחד מהם :

"אחי היקר עמיצור ז"ל התגייס כנער ב- 1952 לנח"ל יחדיו עם הנער מאיר הר ציון ז"ל. אחי היה מבוגר ממנו בכמה חודשים. את הטירונות הם עשו בנח"ל 906 ב- בֵּית דָרָס. באחד הימים הציבו את מאיר הר ציון להיות ש. ג. בשער המחנה. בעודו מפטרל ליד בוטקה השמירה הזכורה לכולנו הגיע קומנדקאר לשער הבסיס ועליו כמה מקציני הגדוד לבושים ברישול, ששבו לבסיס מרחצה בחוף הים של אשקלון. מאיר הר ציון ז"ל לא פתח להם את השער מפני שכך ציווה ופקד עליו מ"פ הטירונים . "לבסיס 906 נכנסים רק חיילים שלבושים בקפידה כחיילים" , פקד המ"פ שלו. זו הייתה לשון הפקודה. אחד הקצינים שנסער מהתנהגותו החוצפנית של הטירון הסיר את המגבת מעל חולצתו הפתוחה, חשף את דרגותיו, וסימן למאיר הר ציון שהוא קצין בדרגת סֶרֶן. מאיר הר ציון גיחך ופלט לעברו של אותו קצין, "גם כן גנרל…", והושלך מייד לכלא הצבאי במחנה לשבוע ימים. אחי עמיצור אומר שאָרִיק שָרוֹן היה קרש ההצלה של הנער מאיר הר ציון משצירף אותו ליחידה 101. מאיר הר ציון שהתגלה חיש מהר כאיש צבא נועז, איש שדה ושטח, סייר מוכשר ומיוחד במינו, לא היה מחזיק מעמד כחייל בתנאי צבא רוטיניים" .

על כל פנים "עושים תרבות" היא תוכנית רדיו צה"לית וותיקה שמולי שפירא מוביל אותה היטב ובחֵן כבר שנים רבות . אני אוהב להאזין לו אולם אין זה אומר שהוא צריך להעמיס על עצמו רייטינג בכוח .

הערה 8 : העיתונאי עמנואל רוזן .

מוסף "סוף השבוע" מפרסם היום (יום שישי – 21 במארס 2014) כתבת ענק של מר אבישי מתיה העוסקת בריאיון עם עו"ד ירון לונדון (סנ"צ בדימוס במשטרת ישראל) סניגורו של העיתונאי עמנואל רוזן , תיקו "הפלילי" כביכול של עמנואל רוזן נסגר כעת בקול דממה דקה אחרי רעש תקשורתי עצום וחסר תקדים שחוללו כל מיני אנשים ובראשן עיתונאית רדיו "גלי צה"ל" גב' הדס שטייף מתא העיתונאיות . עמנואל רוזן הוא חף מפשע . מר אבישי מתיה מפנה שאלה מדרבנת והחשובה ביותר במהלך הריאיון הארוך לעברו של עו"ד ירון לונדון ואני מצטט אותו כלהלן : "הדס שטייף מתא העיתונאיות אמרה עליו "הבן אדם אנס" . למה עמנואל רוזן לא תובע אותה ?" . שאלה מצוינת ובמקום . תשובתו של הסניגור הייתה חמקנית ופחות טובה . כך הוא עונה : "אז היא אמרה . זכותה . זה לא היה השלב לדון בכך . בהמשך עמנואל רוזן יחליט מה שהוא רוצה" . אי אפשר לשכוח את גב' אושרת קוטלר אשת ערוץ 10 שהתייצבה אז באומץ לב לימינו של עמנואל רוזן , והתעמתה באופן נחוש עם תא העיתונאיות ובראשו הדס שטייף , משהכריזה בפרהסיה כי אין זה הוגן לגזור את דינו של עמנואל רוזן בטרם משפט . אושרת קוטלר שהייתה בדעת מיעוט צדקה והיא ראויה להערכה . פרשת האשמת השווא של עמנואל רוזן באונס ע"י תא העיתונאיות וגורמים נוספים איננה יכולה ככה סתם לגווע . עמנואל רוזן צריך להחזיר את כבודו האבוד ויכול להשיב לעצמו את המוניטין שלו רק באמצעות תביעת דיבה משפטית מנומקת ומרחיקת לכת (במחירה) נגד אלה שחרצו את דינו בטרם משפט . ברור שיש כאן על פי הנתונים הקיימים העכשוויים הוצאת לשון הרָע בפרהסיה של מישהו / מישהי נגד עמנואל רוזן נטולת כל הוכחות מעשיות ו/או משפטיות

.   שידור ישיר בערוץ 10: משחק הכדורסל פרטיזן בלגראד – מכבי ת"א 72 : 70 (אמש יום חמישי – 20 במארס 2014 בבלגראד) במסגרת המחזור ה- 11 בבית מס' 6 ב- Top 16 ב- Euroleague. פרשן הכדורסל פִּינִי גֵרְשוֹן אומר דברים והיפוכם, ואיננו מדביק את המציאות המתרחשת על הפרקט בבלגראד. השַדָּר שלידו יוֹרָם אָרְבֵּל מתבטל מפניו ומאבד שוב את גלימתו העיתונאית. אולם משמגיע שלב הַדְרָמָה אין דְרָמָטוּרְג רָדְיוֹפוֹנִי כמותו בכל הָאָרֶץ. האחד שאין בִּלְתּוֹ. כל הזכויות שמורות.

אני תמיד תמה היכן המערכת העיתונאית של ערוץ 10 זאת שמסתתרת מאחורי הקלעים ומנהלת את מופע צוות השידור שלה יורם ארבל ופיני גרשון הניצב בקדמת הבימה . מדוע וכיצד המערכת העיתונאית הזאת איננה עולה על קו השידור ומתערבת במלל של השדרנים כאילו המיקרופון של ערוץ 10 הוא רכוש בלעדי של שני שליחיו בבלגראד . הרי ברור שהפרשן פיני גרשון איננו קורא נכון את מפת ההתמודדות מראשית הקרב , בונה טקסטים מהרהורי לבו , מבלבל ומשנה תכנים , אומר דברים והיפוכם , ולא עומד בהתחייבויותיו כלפי צופי הטלוויזיה שלו כאילו הוא מספר אגדות לילדים בגן . בעוד פיני גרשון מספר סיפורים ועוסק במתמטיקה של הסטטיסטיקה , הרי השדר המוביל שלו יורם ארבל מקבל ומשלים עם כל עובדה שפיני גרשון מדווח לנו וגם לו , ולא חשוב אם מדובר בטעות ושגיאה . יורם ארבל משיל מעליו מרצון את הגלימה העיתונאית וחושש להתעמת עם הפרשן . % 87.5 מזמן השידור הישיר כשהמשחק מתנהל על מי מנוחות ב- בלגראד ומכבי ת"א צועדת ביתרון יורם ארבל נשמע כמו הפודל של פיני גרשון . ב- % 12.5 הנותרים לקראת סיום כשהקרב נעשה שקול ושווה כוחות , ופרטיזן בלגראד מאיימת בגלוי על בכורתה של אלופת ישראל , הופך יורם ארבל לדְרָמָטוּרְג רדיופוני שאין שני לו במדינה הקטנה שלנו . "איזה איבוד כדור מטופש לטייריס רייס…68 : 65 לפרטיזן בלגראד" , הוא זועק בקול הבריטון הדרמטי שלו ומוסיף , "שמע פיני גרשון עשינו כתבה לפני המשחק על טייריס רייס וניחסנו אותו בגדול…"  . את המסירה הכושלת של דווין סמית' בשניות הסיום הוא מתאר כך בקולו הייחודי : "איזה איבוד כדור של דווין סמית'…כמו טירון…איזו מסירה…איזו מסירה…" , הוא מקונן . האיש הזה אלוף ב- לשַדֵר דרמות .

פיני גרשון הוא פרופסור לכדורסל אבל גם פטפטן לא קטן שמדבר פעמים רבות בשפת רחוב ומגשים את התיאוריה ההגיונית : ככל שכמות המֶלֶל רבה יותר גם אחוז השטויות עוֹלֶה במקביל . יתרה מזאת הוא איננו מסייג את עצמו וכורה לעצמו פח ומפיל לתוכו גם את צופיו . אינני מתכוון לשחזר ולצטט את כל פס קול ההקלטה של יורם ארבל ופיני גרשון . על כל פנים טקסט הפרשנויות הקרדינליות שלו הולך ככה :

א. בטרם תחילת המשחק טוען פיני גרשון כלהלן : "פרטיזן בלגראד היא קבוצה מסוכנת מאוד…זה לא הולך להיות קל… זאת קבוצה מסוכנת…" . (נכון) .העניינים על הפָּרְקֶט מתפתחים אחרת לחלוטין מצֶפִי הפרשנות של פיני גרשון . איזה מסוכנת ואיזה נעליים . אומנם פרטיזן בלגראד קולעת את סל הפתיחה ומובילה 2 : 0 אולם מכבי ת"א מתעשתת ומובילה בהפרש עצום על "הקבוצה המסוכנת" , 29 : 14 , ו- 31 : 16 . המחצית הראשונה מסתיימת ביתרון בן תשע נקודות 40 : 31 לזכות מכבי ת"א .

ב. בהפסקה משנה פיני גרשון את דעתו ומפרשן למען צופי ערוץ 10 כלהלן : "מכבי ת"א טובה מפרטיזן בלגראד בכל הפרמטרים" . (לא נכון) .הוא רק לא ידע שגם פרטיזן בלגראד שינתה את דעתה ונערכה באופן שונה לקרב במחצית השנייה של ההתמודדות .

ג. עם תחילת המחצית השנייה מכריז פיני גרשון כלהלן : "שחקני פרטיזן בלגראד לא מספיק טובים בשביל לנצח את מכבי ת"א…" , (לא נכון) , ומוסיף בנימת זלזול וזחיחות את חוות דעתו על קבוצת פרטיזן בלגראד , "סטטיסטיקה , זה פחות או יותר מה שהם יודעים לעשות…" . יורם ארבל מגיב , "OK…" . פיני גרשון מוסיף בהלצת זלזול , "אריה מליניאק ידידי אומר לי מה קרה ליוגוסלבים שלא יודעים למסור…?" . (מתברר כי אולי השחקנים הסרביים לא יודעים למסור כפי שאריה מליניאק טוען אך נגד מכבי ת"א זה עדיין עובד ומספיק טוב) .

ד. לקראת הסיום משתווה פרטיזן בלגראד ביכולתה למכבי ת"א . התוצאה צמודה והמשחק דרמטי . "תראה איזה משחק יש לך…" , פונה פיני גרשון ליורם ארבל וזונח את תפקידו . שום מילה שנוגעת לפרשנות . כאילו שנשלח לבלגראד על תקן של מתחנף ולא של פרשן . יורם ארבל עונה לו , "ואתה מה…?" . מכאן והילך הופך יום ארבל לשליט בלעדי של השידור . הטקסטים של פיני גרשון שכוללים בתוכם גם דברים והיפוכם נמחקו כלא היו . איש כבר לא זוכר מה אמר ומה טען .

ה. פיני גרשון מסכם את המשחק בו ניצחה פרטיזן בלגראד את מכבי ת"א 72 : 70 : "קומדיה של טעויות…" .(באשמת מי…?) .

ו. פיני גרשון הזָחוּח לא שכח כדורסל . הוא טוב יותר מכולנו . הוא רק לא זכר ב- בלגראד את תורת הטלוויזיה ואת ההתחייבות שלו כלפי צופיו . ככל שהמשחק בבלגראד נקף , התארך , והסתבך – פיני גרשון מעד שוב ושוב . הוא לא זכר מה הבטיח לצופיו בתחילת המשחק, שכח מה הבטיח להם בראשית המחצית השנייה, וסיכם את העסק כ- "קומדיה של טעויות…" . (הפרשן איננו מסביר אם העניין של ה- "קומדיה…" נובע מחוסר כישרונה של מכבי ת"א ו/או שמא הייתה זאת פרטיזן בלגראד שכפתה על מכבי ת"א לשחק כדורסל חובבני שכזה בדקות האחרונות של ההתמודדות) . האיש בונה תוואי פרשנות מבסס אותה על זיכרונו הקצר של הצופה . העניינים והתוכניות על הפרקט בבלגראד באמת השתבשו אבל לא דעתו של צופה הטלוויזיה בכורסה בסלון ביתו. פיני גרשון לא הכין את שיעורי הבית שלו, לא התכונן ולא חזה את מהפך שחוללו וכפו שחקני פרטיזן בלגראד על קבוצת מכבי ת"א בסיום המשחק שמצא אותו מופתע , ולא סייג את נבואותיו . האיש שכח את הבטחות הפרשנות שלו . עורך המשדר משה סגל היה חייב להתערב , להעיר , ולהחזיר את הפרשן שלו לתלם . זהו תפקידו . המיקרופון של ערוץ 10 איננו רכוש פרטי של פיני גרשון . תמוה מדוע מסכים יורם ארבל ביודעין להיות בן ברית מוחלש של הפרשן שלו . המפגש של השניים בעמדת השידור בהיכל הכדורסל בבלגראד איננו מבוסס על ידידות אלא על מקצוענות . מצדי שיהיו ידידים אך לא על חשבוני ולא על חשבון המשימה והמקצוע בשמם הוטסו לבלגראד . יורם ארבל היה צריך לאַפֵּס את הפרשן שלו ולא להסתפק בהנהון של "כן" ו- "או. קיי" . הטעויות של פיני גרשון והתנהלותו של יורם ארבל חרותות על סרט ההקלטה וכל אחד יכול לבחון אותן . אני בטוח שהשניים לא ניהלו ביניהם במטוס שהחזיר אותם ארצה שום Post mortem ולא שיחת הפקת לקחים אודות השידור המשותף שלהם ב- בלגראד . אני מניח שגם לא מתקיימות ישיבות הפקת לקחים במערכת הספורט של ערוץ 10 בהשתתפות והובלת העורך משה סגל , המפיק רונן רץ , הבימאי ראובן "רוביק" פודגור , צוות השדרנים יורם ארבל ופיני גרשון , ושדר הקווים והמראיין טל שורר . נדמה לי ששריקת הסיום למשחק היא גם האות לגמר ההפקה , וכל אחד נפנה לדרכו .  זה מדהים שהחלק הארי של שדרני הספורט והפרשנים בעל ערוצי הטלוויזיה לוקחים את נאמנות צופי הטלוויזיה For granted , כדבר מובן מאליו .

שדרים ופרשנים בתעשיית הטלוויזיה הגדולה מועדים לפורענות המיקרופון כמו השחקנים על הפרקט שאותם ואת עלילותיהם הם מתארים . לדבר כל הזמן בהיגיון למיקרופון במשך כשעתיים זאת משימה כלל לא פשוטה . הפער בין הצלחה לכישלון הוא קטן לפעמים מזערי . פיני גרשון היה יכול צאת גדול מהפלונטר אם היה מסביר לצופיו כי טעה בעצמו בהערכותיו והטעה גם אותם . הוא היה בלתי נשכח אם היה סולל עבורו ועבורם משעול פרשנות חדש בכיוון אחר . אולם הוא כמו רבים לפניו הניח שהציבור איננו רק מטומטם אלא גם שכחן . ובכך טעה בפעם השנייה . טעותו הראשונה הייתה כשהתחשק לו לומר דברים והיפוכם באותה נשימה .

ועוד דבר : לא נראה לי שמאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט נכון תמיד להתייצב לריאיון סיכום אצל יורם ארבל ופיני גרשון רק לאחר ניצחונות , אולם בורח בתום הפסדים . ראיונות סיכום עם גיבורי העלילה מאמנים ושחקנים הוא אלמנט הכרחי בסיקור ה- התרחשות . דיוויד בלאט ואיש משחקניו במכבי ת"א לא הגיע לריאיון סיכום . בהיעדרם התקשו פיני גרשון ויורם ארבל לפענח את תעלומת המהפך . מדוע יורם ארבל ופיני גרשון לא הזמינו אם כך את מאמן פרטיזן בלגראד כדי שהוא ישפוך אור על ההפסד של מכבי ת"א . אני רוחש הערכה לפיני גרשון המאמן ולהישגיו בעבר ופחות להישגיו ליד המיקרופון . הוא יהיר מידי ובטוח בעצמו יתר על המידה אף על פי ולמרות שהטקסט לא תמיד ניצב לצדו ולא תמיד מוכיח וקובע שיש הצדקה לגאוותנותו ולביטחונו העצמי המפותח . אם להפריד את עניין הפרשנות מהאימון יש לזכור שפיני גרשון כמאמן ראשי של מכבי ת"א הקדים בשעתו את דיוויד בלאט . עובדה שדיוויד בלאט היה העוזר שלו ולא להפך . בסך הכול רעיון הפקת מעטפת השידור הישיר של ערוץ 10 מחו"ל והליבה נכונים , למַעֵט שידור הפרסומות בפסקי הזמן , ו- לבטח הכנסתם ל- "אוויר" בחלקים המכריעים והדרמטיים של ההתמודדות . gershon 6טקסט תמונה : עונת הכדורסל סל של ה- Euroleague בעונת 2014 – 2013 . הפרשן הזחוח פיני גרשון (מימין) והשדר המוביל יורם ארבל (במרכז) מראיינים באחד ממשחקי מכבי ת"א בחו"ל את מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט. מאמן מכבי ת"א מגיע לעמדת הראיונות רק כשמתחשק לו . בדרך כלל אחרי ניצחונות . (צולם מה- ipad שלי . באדיבות ערוץ 10) .

יורם ארבל (בן 72) הוא שדר אהוד ומוכשר . גדול שדרני הספורט בטלוויזיה הישראלית לדורותיה . אין בכך ספק . אף על פי כן הוא מאכזב אותי . הוא מחביא את סקרנותו ויכולתו העיתונאית במקום להיות דומיננטי . מעצבן ומרגיז אותי שהוא מסתתר מעת לעת מתחת ל- סִינָרוֹ של פיני גרשון . אין לו במה להתבייש בכלום בעמדת השידור שלו מול פרשניו בתחום הכדורסל עופר שלח , צבי שרף ופיני גרשון . אחרי ניסיון רב שנים יורם ארבל איננו נופל מהם בהבנת המתרחש על הפרקט .

הערה נוספת : אנוכי משאיר את מלאכת הפרשנות לפרשנים המקצוענים אולם ברור כי מכבי ת"א שרויה בצרה צרורה . היא איננה יכולה לסמוך מחד על חמשת הקלעים ממרחק שלה יוגב אוחיון , ריקי היקמן , טייריס רייס , גיא פניני , ודווין סמית' ואיננה יכולה מאידך להישען על סופוקליס שחורציאניטיס (2.06 מ') ששריריו ומיתרי וגידי מפרקיו אינם נושאים את משקלו העצום (יותר מ- 150 ק"ג) . הוא פגיע ונפצע כל פעם מחדש . פרטיזן בלגראד מדורגת אומנם בשלהי טבלה מס' 6 ב- Top  16 די רחוק מ- מכבי ת"א , אולם היא קבוצת כדורסל מוכשרת ממנה . כמו הכדורסל היוגוסלבי בכללו . ישראל ויוגוסלוויה התחרו ביניהן פעמיים ברמה הלאומית לראשונה באליפות אירופה בכדורסל שנערכה ב- 1953 במוסקבה . יוגוסלוויה ניצחה במשחק הראשון אז 57 : 55 בתום שלוש הארכות . אולם במשחק השני באותה אליפות גברה ישראל על יוגוסלוויה 40 : 29 . נבחרת ישראל דורגה במקום ה- 5 באליפות ההיא ב- 1953 לפני יוגוסלוויה במקום ה- 6 . מאמן נבחרת ישראל דאז היה יעקב שאלתיאל . המרכיב היה דוב פרוסק . ברוך בג שימש מנהל המשלחת , ויצחק כספי היה מנהל הנבחרת . שחקני החמישייה הראשונה את ההרכב הקלסי של ישראל בימים ההם היו אברהם שניאור (מכבי ת"א) , זכריה עופרי (מכבי ת"א) , פרדי כהן (הפועל חולון) , מרסל חפץ הפועל חולון) , ושמעון "צ'ינגה" שֶלַח – שמוקלר (הפועל ת"א) . עוד נמנו על שורות הנבחרת דאז דני אֶרֶז- בוקסנבוים  (בן 17 מהפועל ת"א) , משה דניאל (הפועל חולתא) , דוד הייבלום (הפועל ת"א) , יהודה "קנבוס" ווינר (מכבי ת"א) מרדכי מימרן (הפועל ירושלים) , ראובן פכר (קיבוץ מזרע) , ורלף קליין (מכבי ת"א) . israel team 1טקסט תמונה : אליפות אירופה בכדורסל בחודש מאי של שנת  1953 . מוסקבה – ברה"מ . זוהי החמישייה הראשונה של נבחרת ישראל בכדורסל . זיהוי השחקנים מימין לשמאל : אברהם שניאור , שמעון "צ'ינגה" שלח , פרדי כהן , מרסל חפץ , וזכריה עופרי . (באדיבות העיתונאי ישראל פז ז"ל ואיגוד הכדורסל הישראלי) .

  מאז זרמו מים רבים בירדן כפי שאומרת הקלישאה . ענף הכדורסל התחזק עד למאוד ברחבי יוגוסלוויה הגדולה בעשורי ה- 60 , 70 ו – 80 של המאה הקודמת (יוגוסלוויה כללה בתוכה את קרואטיה , סלובניה , מונטנגרו , בוסניה – הרצוגובינה , מקדוניה , וקוסובו) הודות לתעשיית ספורט יסודית , מדויקת , וקפדנית . הן ברמה הלאומית והון ברמת הקבוצות . מאמני הכדורסל היוגוסלביים המצוינים (והיסודיים) ובראשם מירקו נובוסל (Mirko Novosel) העמידו שורה של שחקנים בלתי נשכחים ביניהם קרז'ימיר צ'וסיץ' , זוראן סלאבניץ' , דראגאן קיצ'אנוביץ' , דראזאן דאליפאגיץ' , מירזה דאליבאסיץ' וגם שחקני הדור הבא של יוגוסלוויה הגדולה : דראזן פטרוביץ' , טוני קוקוץ' , דינו ראדג'ה , וולאדה דיבאץ' , דז'אן בודירוגה ואחרים . יוגוסלוויה ו/או סרביה בשמה הנוכחי היא גם כיום מוכשרת יותר בתחום הכדורסל ממדינת ישראל . המהפכה הגלובאלית והתנודות הפוליטיות – חברתיות הביאו את בשורתן לכל פינה ברחבי תבל , גם בתחום הספורט . המשחק אמש בבלגראד פרטיזן בלגראד – מכבי ת"א 72 : 70 , לא היה מאבק סרבי – ישראלי טהור , אלא התמודדות בין 9 שחקנים סרביים מחוזקים בשחקן צרפתי ושחקן לטבי לבין מכבי ת"א שמונה בשורותיה לא פחות מ- 6 שחקני חיזוק אמריקניים ולצדם רק 2 שחקנים ישראליים , שחקן אוסטרלי אחד , ושחקן קרואטי אחד . אולם אם לחזור למקור ברור ש- שחקני הכדורסל הסרביים (גבוהים ובנויים לתלפיות) טובים משחקני הכדורסל הישראליים . פרטיזן בלגראד מרשימה יותר ממכבי ת"א של דיוויד בלאט . מכבי ת"א היא עדיין הקבוצה הטובה בישראל אולם פגיעה בחו"ל וגם בארץ .

עוד התייחסות : עיתונות ה- Off tube היא עסק שלילי וחֶרְבּוןֹ עיתונאי כמו שידור טלוויזיה Off tub . בתוך המכלול הבעייתי הזה של העתקה מהמוניטור,  "ידיעות אחרונות" מביא דיווח טוב יותר מ- "הארץ" ו- "ישראל היום" ולוּ בזכות דפי המידע והסטטיסטיקה שלו לפני ההתמודדות ואחריה . זהו שירות חשוב לקוראים . לפחות על כך הוא ראוי למילת הערכה . statistics 1טקסט מסמך : יום חמישי – 20 במארס 2014 . דף המידע אודות שחקני שתי הקבוצות בטרם ההתמודדות . המידע הוא אקסקלוסיבי ומופיע רק ב- "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") . statistics 2 טקסט מסמך : יום שישי – 21 במארס 2014 . דף הסטטיסטיקה של ההתמודדות . המידע הוא אקסקלוסיבי ומופיע רק ב- "ידיעות אחרונות" . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

סוף הפוסט . 

א. מדינת טלוויזיה Off tube. ב. קריסת השידור הציבורי. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים שרויים מרצון בבועה משלהם – מחד, עובדים ומשרתים רשות שידור מעוותת ומושחתת – מאידך מבלי שום רצון לחולל הפיכה, אולם מבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 367 : הועלה לאוויר בשעות הערב של יום רביעי – 19 במארס 2014

————————————————————————————————-

א. מדינת טלוויזיה Off tube. ב. קְרִיסָת הַשִידוּר הַצִיבּוּרִי. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים שרויים מרצון בבועה משלהם – מחד, עובדים ומשרתים רשות שידור מעוותת ומושחתת – מאידך מבלי שום רצון לחולל הפיכה, אולם מבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : מדינת טלוויזיה Off tube .

אני מאמין באמונה שלמה בדרכי שלי באלוהים וגם במִשְנֶה שלו אלוהי הכדורגל . עובדה שהוא ברא את כריסטיאנו רונאלדו ואת ליאוֹנֶל מֶסִי וגם את פֶּלֶה , דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה , יוֹהָאן קְרוֹיְף , ופֶרֶנְץ פּוּשְקָש . אני סופר את הימים ומחכה בכיליון עיניים ליום ראשון הקרוב – 23 במארס 2014 לשידור הישיר של ריאל מדריד – ברצלונה . ההתבוננות בכריסטיאנו רונאלדו Top model של שחקן כדורגל אמש בשידור הישיר של ערוץ 5 בכבלים את משחק ריאל מדריד נגד שאלקה הגרמנית 3 : 1 במסגרת ה- Champions League , מסבה אושר צרוף . אלוהי הכדורגל ברא כדורגלן מושלם . בעל יכולות גופניות חיוניות ומשולבות של ספרינטר אולימפי וסבולת של רץ למרחקים ארוכים . איכויות שלא ראינו כמותן בעבר על כר הדשא יחדיו עם טכניקה אישית עילאית של טיפול ושליטה בכדור ובעיטה חזקה מאוד וגם מדויקת בשתי רגליים . בנוסף לכל הוא יפה תואר . מצלמות הטלוויזיה הן הראשונות שמזהות אסתטיקה ומפגינות את תוצרתן זאת על המסך . אני קצר רוח . אין לי סבלנות להמתין לעוד מִפְגָש של שני עילויים . כריסטיאנו רונאלדו מול ליאו מסי . כמו וולפגנג אמדאוס מוצרט מול לודוויג וואן בטהובן . כמו אלביס פרסלי (Elvis Presley) מול ריקי נלסון (Ricky Nelson) . ערוץ 5 בכבלים הוא מדינת טלוויזיה של Off tube . בעקבותיו הלכה גם העיתונות הכתובה . יושבים במערכת ומעתיקים מהמוניטור שהם ואנוכי חולקים אותו במידה שווה . הם בהרצליה ואני בביתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב . לנדב יעקובי ואבי מלר אין שום יתרון עיתונאי עלי . ערוץ 5 בכבלים רשאי להמציא כל מיני פנלים מקומיים כאלה ואחרים , עם קהל ו/או בלעדיו , המנחה מר מודי בר – און יכול לקמט את מצחו ולהרצות ולנפנף בידיו לכל עבר, אולם העניין החשוב ביותר ב- עיתונאות , דיווח ושידור ישיר מהשטח ממוקד ההתרחשות – לא נעשה ואיננו קיים . אני אוהב את ערוץ 5 בכבלים אולם מרחם על שדריו ופרשניו שגורלם נגזר עליהם להעתיק כל חייהם הטלוויזיוניים מהמוניטור . כשאתה רואה את נָדָב יַעֲקוֹבִּי יושב באולפן ערוץ 5 בכבלים בהרצליה ומנסה לתרגם ממרחק של 5000 ק"מ ריאיון שעורכת עיתונאית ספרדית אנונימית באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" עם מאמן ריאל מדריד מר קָארְלוֹ אָנְצֶ'לוֹטִי (ריאיון שמסתפח באקראי לסיגנל השידור) וערוץ 5 בכבלים תופש עליו טרמפ , נשאר לך רק לנוּד בראשך . לא מדובר בקֶלֶס וּשְנִינָה , ולא בלַעַג ו/ואו לַהַג . מדובר בעֶצֶב . נָדָב יַעֲקוֹבִּי ואָבִי מֶלֶר הם נשמת אפו של ערוץ 5 בכבלים שנכפו לעַד להעתיק מהמוניטור ולשַדֵּר ישיר אירועים שמתרחשים אלפי קילומטרים מהם , כאילו שציווי ה- Off tube הוא דִיבֵּר בעשרת הדיברות . שידור Off tube הוא טרגדיה טלוויזיונית עבור כל שדר טלוויזיה באשר הוא משפוקדים עליו להישאר בבית ולהעתיק את אינפורמציה כזאת ו/או אחרת מהמוניטור עבור צופיו .

את אותו טקסט החמלה ניתן לומר על העיתונאים בעיתונות הכתובה המסקרים את משחקי מכבי ת"א בחו"ל ב- Euroleuge . הכותבים יחדיו עם הפרשנים . רפי נאה , אריה מליניאק , אבי סגל , אלי סהר , אריה ליבנת , אייל גיל , אבי אורנן ואחרים מתיישבים היכן שהוא בארץ , בבתיהם ו/או במערכות העיתונים שלהם , מול סיגנל הטלוויזיה הבינלאומי שערוץ 10 קונה במיטב כספו ומעתיקים מהמוניטור שאותו אני רואה בדיוק כמותם . מדובר בחרבון עיתונאי לכל דבר . מה נותר לך חוץ מלקרוא אותם ? לרחם עליהם .

אני חש הערכה רבה לערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) שאיננו מוותר , ומטיס שוב ושוב את צוות השידור שלו יורם ארבל והפרשן פיני גרשון לכל רחבי אירופה בעקבות מכבי ת"א , כדי לדווח ולשדר ישיר מזירות ההתמודדות . ערוץ 10 מקדש את משימת השידור הישיר ממוקד ההתרחשות ועדיין רואה בעמדת השידור באצטדיון כלי נשק עיקרי אולי בלעדי של השַדָּרִים והפרשנים . פעם זה היה מובן מאליו . אנוכי יודע דבר אחד : המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם שמואל אלמוג ז"ל , יצחק לבני ייבדל לחיים ארוכים , יוסף "טומי" לפיד ז"ל , אורי פורת ז"ל , אַרְיֵה מֶקֶל ייבדל לחיים ארוכים , ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים , אִפְשֵרוּ לי תמיד לדווח ולשדר ישיר ממוקד ההתרחשות – בארץ ובחו"ל . מעולם הם לא פקדו עלי לשדר אירועי חו"ל בשיטת Off tube מהמוניטור בירושלים . לא היה אצלם ואצלי דבר כזה. גם לא בתקופות קודמות בשנים 1980 – 1970 בהן פעלו שני שדרני הספורט הראשונים בטלוויזיה דן שילון ואלכס גלעדי . הם לא שידרו אף פעם Off tube . אין דבר נלוז יותר מהחרבון העיתונאי הזה שנקרא להעתיק מהמוניטור . עד שבא מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ב- 2002 והורה לי באופן האבסורדי ביותר לשַדֵר לציבור בישראל Off tube מהמוניטורים בירושלים את מונדיאל הכדורגל של יפן / קוריאה 2002 . ברור שהנחתי את המפתחות על שולחנו והלכתי הביתה. הפקודה המטופשת ההיא להעתיק מהמוניטור בירושלים לא הייתה הנימוק היחיד לטריקת הדלת שלי אז . היה מכלול שלם של נימוקים אולם זהו כבר סיפור אחר .

הערה 4 : המַפָּץ הגדול .

ה- Item המעניין והמסקרן ביותר אתמול בתוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 היה המפגש של המנחה והמגיש מוטי קירשנבאום עם פרופסור לאסטרופיזיקה תיאורטית רנן ברקנא (חוקר את התפתחות הכוכבים הראשונים ובונה מודלים על מנת לנבא את תכונות הגלקסיות בהן נוצרו הכוכבים הראשונים) ועם האסטרופיזיקאי הדתי פרופסור צבי מזא"ה מאוניברסיטת תל אביב , ועסק בתיאוריית "המַפָּץ הגדול" לפני 14.000000000 (ארבע עשר מיליארד) שנים – מחד מול גרסת בריאת העולם לפני 6000 שנים בלבד – מאידך על פי המסורת התנ"כית – תיאולוגית מאידך . התיאוריה המדעית סוברת כי לפני כ- 14.000000000 שנים נוצר היקום בהתפוצצות שנקראת "המפץ הגדול" , ובתוך שבריר של שנייה אחת נוצר הקוסמוס . המדען פרופסור יצחק בן ישראל יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע של ממשלת ישראל מסביר כי מעטפת ההתפוצצות נעה ומתרחקת מהמרכז , והקצה של המעטפת נע במהירות האור . רעיון "המפץ הגדול" נגזר מתורת היחסות הכללית , ואוּמַת לפני 50 (חמישים) שנים בגילוי גלי הכבידה – קרינת הרקע הקוסמית שנוצרה אחרי "המפץ הגדול" . אימות החישוב המסובך נעשה על פי תורת היחסות הכללית שהגה לראשונה פרופסור אלברט איינשטיין ב- 1915, והראה באיזה תדר צריך למצוא את הקרינה הזאת . האימות השני של תיאוריית "המפץ הגדול" נובע גם מאופן היווצרות החלל והזמן של היקום שלנו . האימות השלישי מבוסס על על ווידוא השערת האינפלציה . שלושת האימותים הללו הם האמפיריים טוען פרופסור יצחק בן ישראל . הם נמצאו ע"י התבוננות רצופה בת עשרות שנים של המדענים בטלסקופ רדיו ענק ממדים המוצב בקוטב הדרומי בכל כיוון שמסתכלים אליו ביקום . המדנים קבעו כי הקוטב הדרומי הוא המקום שבו אפשר להגיע הכי קרוב לחלל ולהישאר על הקרקע . מדובר במחקר פיזיקלי מסובך ומסועף ביותר שלרובנו איננו אומר דבר . אף על פי כן מצאתי עניין רב בשיחה שניהל מוטי קירשנבאום הסקרן באולפן הטלוויזיה שלו עם שני הפרופסורים רנן ברקנא ופרופסור צבי מזא"ה. מוטי קירשנבאום, וזוהי ההתרחשות המעניינת במפגש אתמול, התריס בצורה מקורית ותרבותית מול האסטרופיזיקאי הדתי פרופסור צבי מזא"ה , כשניסה לעַמֵת את מי שמאמין בגרסת תורת ישראל שקובעת כי העולם נברא בצלם האלוהים לפני בערך 5700 שנים עם הגרסה המדעית שמשערת כי העולם נברא לפני 14.000000000 שנים . פרופסור צבי מזא"ה איש תּוֹרָה חובש כיפה ובעל שיחה חכם ועדין הליכות השיב בנועם ואדיבות למראיין שלו , ניסה לגשר בהיגיון על פער השנים בין שתי הגרסאות המדעית והתיאולוגית , ורוֹמֵם את השיחה המרנינה והנבונה לשיאים חדשים . מוטי קירשנבאום בן 75 היה בסדר . נָדָב פֶּרִי שישב לידו אתמול בעמדת ההנחיה נראה כמו ילד משועמם ליד אביו הסקרן . נחמד להיווכח ולראות שמערכת "לונדון את קירשנבאום" ובראשה העורך מר דרור זרצקי מעלה לדיון ציבורי רעיון אסטרופיזיקלי כל כך סבוך ומרתק וכה "מרוחק" מאיתנו בנבכי הזמן האין סופי .

לפני 45 (ארבעים וחמש) שנים ניהלתי וויכוח עֵר בעת שירות מילואים ממושך בפלוגה שלי עם חייל צעיר דתי בשם נִיסָן סְלוֹמְיָאנְסְקִי (היום ח"כ מטעם מפלגת "הבית היהודי" ויו"ר וועדת הכספים של הכנסת) אודות נקודת הזמן המדויקת של בריאת העולם . אני צידדתי במדענים שמדברים על אירוע קוסמי שהתרחש לפני מליארדי שנים . ניסן סלומיאנסקי (חייל מצוין , ממושמע , ודָבֵק למופת במשימות הצבאיות שלנו) החזיק בכל כוחותיו בגרסת התּוֹרָה . הוא לא הסכים להשתכנע וטען בלהט שהתּוֹרָה לעולם איננה משקרת .

הערה 5 : קריסת השידור הציבורי. תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים, שרויים מרצון בבועה משלהם – מחד, אך מאידך מסכימים לעבוד ולשרת במסגרת רשות שידור מעוותת ומושחתת מבלי שום רצון לחולל הפיכה, ומבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה.

קראתי הבוקר (יום רביעי – 19 במארס 2014) את מאמרו של העיתונאי הפעלתן מר נתי טוקר במוסף הכלכלה "TheMarker" של עיתון "הארץ" , פוסט שדן בכֶנֶס עיתונאי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" שהתקיים אתמול בצהריים ב- "בית סוקולוב" בתל אביב לנוכח מסקנות והמלצות וועדת רָם לָנְדֶס . עיינתי בטקסטים חוצבי הלהבות , כנים וצודקים , שחיברו והשמיעו מעל הבימה הנכבדה עיתונאים וותיקים ובראשם מר יעקב אחימאיר ("שר האוצר יאיר לפיד הוא זחוח ואיננו מבין בכלכלה") , גב' גאולה אבן , גב' איילה חסון , מר משה הנגבי , ומר עודד שחר בעד המשך קיומו של השידור הציבורי ונגד ה- המלצות הקטלניות של וועדת רָם לָנְדֶס . לא יכולתי שלא להיזכר בחודשים ההם של מארס , אפריל , מאי , יוני , ויולי ב- שנת 2000 , בהם קראתי לבדי תיגר על מנהיגותו השלילית ביותר של מנכ"ל רשות השידור ההוא יוסף בר-אל . כתבתי ואמרתי לאותו המנכ"ל ההוא יוסף בר-אל כי אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמציבים אותו עכשיו בקיץ 2002 בפסגת השידור הציבורי הם אלה שידיחו אותו בבוא העת בשל ניהול ירוד ופגום , מוּסָר נחות ורָדוּד , ומנהיגות שידור רופסת ושלילית שמתבטלת מפני הממלכה . שים את לבך אלי : "מר יוסף בר-אל היום הבא , המחר , איננו רחוק . אתה תעוף מכאן לכל הרוחות מפני שכבר בראשית כהונתך הרמה ושלטונך הציבורי אתה זורע את זרעי הפורענות . העיתונות והממלכה נעים לנצח בשני קווים מקבילים . אקסיומה מתמטית קובעת כי קווים מקבילים אינם נפגשים לעולם . אתה יוסף בר-אל מפר חוק מתמטי ושובר קוד מוסרי . הקו והרשות העיתונאית שלך חוצה את הקו המקביל של הממשלה . זהו חטא מוסרי כבד מנשוא . זה רק עניין של זמן עד שהממנים שלך יבינו כי המינוי שלך למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 הוא מעשה מופרך" , ונפניתי ממנו . יוסף בר-אל שמע את הטקסט, אולם לא פיטר אותי מתפקידי כמנווט ראשי של שידורי הספורט שלו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ניצבתי לבד במערכה ההיא נגד יוסף בר-אל . נלחמתי בודד ויחיד מולו על דמותו של השידור הציבורי בערוץ 1 כפי שאני הכרתי אותו לפני שהתמנה ב- 2002 למנכ"ל רשות השידור וכפי שהייתי מחויב לו .

אינני זוכר שכל האישים הנכבדים והגברות הנכבדות הללו ובראשם גב' גְאוּלָה אֶבֶן , גב' איילה חסון , מר יעקב אחימאיר , מר עודד שחר , מר משה הנגבי ואחרים שמבכים היום את מר גורלם , התייצבו אז בשעתו ב- 2002 לימיני במאבק הצודק שלי נגד יוסף בר-אל ההוא שנגע לאופיו ולפוטנציאל הטלוויזיוני של ערוץ 1 . האנשים האלה החרישו והתבוננו אז מהצד במאבק שלי נגד יוסף בר-אל , מבלי לנקוף אצבע , כאילו הייתה זאת מלחמה פרטית שלי . הם כולם נושאים עכשיו ב- 18 במארס 2014 דברים בגאון : גאולה אבן , איילה חסון , יעקב אחימאיר , חיים יבין , עודד שחר , משה הנגבי , ושורה ארוכה של עיתונאים בחטיבת החדשות נבונים ומשכילים , אנשים יישרי דרך וזקופי קומה , השליכו מעליהם מיוזמתם הם את הגדולה שבזכויות בני אנוש להיות בני אדם ריבוניים . הם חדלו להתייחס בביקורתיות אל סביבתם העיתונאית בעידן יוסף בר-אל , לפחות בכל אשר נוגע למאבקי שלי , והסכינו עם מציאות טלוויזיונית חדשה ועלובה כמובנת מאליה . אנוכי בניגוד אליהם אמרתי את דבריי כהָאי לִישָנָא ישירות למנכ"ל שלי דאז יוסף בר-אל . לא היה ספק בלבי : האיש הוא נֶפֶל שאיננו ראוי לתפקידו הרָם . הנחתי את המפתחות על שולחנו , ונפניתי ממנו לעַד .

חובה להזכיר זאת שוב לקוראים הצעירים וגם למצטרפים החדשים לבלוג המשגשג : עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל "אריק" שרון שמינו את יוסף בר-אל לכהונה הרָמָה בקיץ 2002 , גילו בחלוף שלוש שנים שהוא נֶפֶל , ו- הדיחו וסילקו אותו בסופו של דבר מתפקידו בקיץ 2005 . בפעם היחידה בהיסטוריה של מדינת ישראל ולראשונה בתולדות רשות השידור הוּדַח מנכ"ל מכהן . לרשות השידור נגרמו אז נזקים חמורים אולי בלתי הפיכים שפוגעים עד עצם היום הזה באושיות ותשתיות של המוסד הוותיק הזה שקרוי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . השידור הציבורי הולך מ- דֶחִי אל דֶחִי . לכן צריך לסגור אותו כעת ולהקים חדש על הריסותיו בחלוף תריסר שנים מאז 2002 . אותם העיתונאים שלא הושיטו לי כתף (אז) מתכנסים היום בבית סוקולוב ונזכרים להשיב אֵש מהמחפורות שלהם . מדהים שהדוֹר השָבֵעַ והדָשֵן הזה איננו עורך בעצמו וביוזמתו מהפכה ברשות השידור הקורסת הממוטטת , ולא מניח את המפתחות על שולחנם של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי הכל כך לא מוכשר יוני בן מנחם והקולגה הירודה שלו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . מזעזע שהשורה הראשונה והקדמית ביותר של אנשי הטלוויזיה הנוכחיים היא נטולת אומץ לב , איננה צועדת לעבר הכֵּס של המנכ"ל יוני בן מנחם ושל היו"ר אמיר גילת , ולא אומרת לשניהם חד משמעית כהאי לישנא , "הסתלקו מכאן עלובים שכמותכם ו/או שאנחנו נתקפל ונניח את המפתחות על שולחנכם". מה שנעשה כעת ע"י ידועני ערוץ 1 אפילו לא דומה למֶרִי. זהו מעשה התבכיינות . מעט מידי ומאוחר מידי . כאן ועכשיו בפוסט הזה וב- בלוג הזה שקרוי , yoashtvblog.co.il , אני מצהיר קָבָל עַם ועֵדָה שאת קולי התָּם לגווע אנוכי מעניק ללא תנאי לשידור הציבורי ולחֵלֶק מעובדיו שהם יישרי דרך וזקופי קומה כשמתחשק להם .

"העיתונות החופשית היא כלב השמירה של הדמוקרטיה" , אומר הפתגם הנושן . הוא התגלם באותו ריאיון עיתונאי נוֹקֵב שערך דן שילון עם שר התקשורת רובי ריבלין . דן שילון היה האיש שערך מייד ביום שישי – 3 במאי 2002 במוסף השבת של "מעריב" ריאיון תגובה וחשבון תקיף ואמיץ עם שר התקשורת דאז מר רובי ריבלין , הנוגע להצהרותיו של יוסף בר-אל שנאמרו לגב' שרי מקובר שבוע קודם לכן . ב- 1 ביוני 2002 שלח לי דָן שִילוֹן את תשובתו לכתב האישום הציבורי שלי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאחר שהגיע לידיו  [1] .

1.6.2002 

יואש היקר,

מכתבך למנכ"ל הזמני של רשות השידור, שאת עותקו העברת לעיוני, הוא מסמך קשה ונוגע ללֵב. למרבה הצער לא הופתעתי. הִכרתי מקרוב את רשות השידור, הִכרתי את יוסף בר-אל, והכרתי את יכולתך המקצועית הגבוהה את מסירותך ואת נאמנותך למקום עבודתך רכישת זכויות השידור למונדיאל 2002  והערכותיך המקצועיות המנומקות במכתבך, מצטרפות לשורה ארוכה ומכאיבה של מחדלים ניהוליים ומוסריים של מוסד שלקה באין ספור מחלות, רובן ניווּניוֹת וחשוכות מרפא . מינויו של יוסף בר-אל לתפקידו הנוכחי הוא אכן מינוי אומלל של אדם דַל יכולות, שמסמל את אחד השיאים הציניים בדרכה המפותלת והעקומה של רשות השידור. השידור הציבורי חיוני לאורח חיים ולתרבות פנאי תקינים, בעידן ריבוי הערוצים, אולם תרגומו לשפת המעשה ברשות השידור הישראלית, מהווה עלבון צורב לציבור, למקצוע, ולהוראות החוֹק. אין תקנה לרשות השידור זוּלַת סגירתה לפרק זמן קצוב, פירוקה, ניקוייה, ובנייתה מחדש על בסיס מקצועי איתן. 

צר לי שנשארת שָם עד היום, וצר לי עוד יותר שבשיאה של עשייה מקצועית כה מפוארת, נאלצת להתפלש בבִּיצָה כה טובענית ומעופ .

                                                                                   בברכה  ובהערכה,

                                                                                   שלך

                                                                                   דן שילון

shilonטקסט מסמך : 1 ביוני 2002 . מכתבו של דן שילון אלי מביתו בקיסריה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כתב האישום הציבורי שנכתב ונשלח עַל יָדִי ליוסף בר-אל ב- 16 במאי 2002 , נשאר יתום ולא זכה לגיבוי פומבי של הקולגות שלי בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אוֹ אלה שלפחות היו אמורים להיחשב קולגות . חלק מהעיתונאים מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אשר נושאים בגאון את נֵס העיתונאות החופשית , אלה המתנהגים ומטיפים מוּסַר לכל דורש , ומפטרלים בפומבי בפיהם וגם בעֵטָם ובמקלדתם בקנאוּת סביב חוֹמוֹת הדמוקרטיה הישראלית , לא עשו את מלאכתם כשנדרשו להתייצב לצִדִי במאבקִי נגד העריץ הלא מוכשר שהתייצב לפתע בפִסגת השידור הציבורי . חלק קטנטן מהם עלה חרש ובהסתר למשרדֵי מחלקת הספורט (חלקם עשו זאת בשיחות טלפון) כדי ללחוץ את ידי וכדי לשבח את מסמך האישום ולעודד אותי . הם הדהימו אותי בחוסר כֵּנותם כמעט כמו יוסף בר-אל עצמו . העיתונאים יידוּעֵי השֵם ניצבו שם דוממים ליָדִי כל אחד מסיבותיו הוא , משליכים מעליהם עכשיו מרצונם החופשי ומיוזמתם האישית את הגדולה שבזכויות בן אנוש להיות אדם ריבוני ובן חורין . הם בחרו להחריש במַקוֹם שהיו צריכים לדבר. היות והייתי מבוגר ממרביתם (או טו טו בן 70 שנים וסָבָא לשבעה נכדים), אך מקצוען לא פחות מאיש מהם , ולבטח לא נחוּת מוּסַרית , יכולתי להודות להם באנחה ובאותה העֵת לדחות אותם באדיבות . "את הדברים שאתם אומרים לי , לכו והשמיעו באוזני מנכ"ל רשות השידור הלא הגוּן ובלתי מוכשר שניצב בראשנו" , אמרתי , והוספתי , "אינני זקוק בגילי לשום דברי עידוד ושבח מכם" .

ב- 1946 התפרסם בארה"ב ספרו של הפילוסוף היהודי – גרמני הידוע ארנסט קאסירר (Ernst Cassirer) , שקרוי , "The Myth of The State" . כך מבקר וכותב ארנסט קאסירר אודות הציבור הנבון שלפתע קמל מיראה ופחד מול עוצמת מרותו של הטוטוליטאר ומרותה של הרשות הטוטליטארית המופקדת בידיו כלהלן [2] : "הם היו נבונים ומשכילים , אנשים ישרי דרך וזקופי קומה , והנה מיוזמתם הם השליכו מעליהם את הגדולה שבזכויות האנוש להיות אדם ריבוני . הוא האדם חדל להתייחס בביקורתיות אל סביבתו ומסכין עמה כמובנת מאליה" . הפילוסוף ארנסט קאסירר והעיתונאי גדעון דרורי ז"ל היטיבו לתאר ממני את מה שהתחולל עכשיו ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 מאז הוצב יוסף בר-אל ע"י ראש הממשלה אריאל "אריק" שרון והשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל . לעג לרָש . רשות שידור ציבורית במדינה חופשית הובלה ע"י מגלומן חסר כל כישרון בעל קווי ניהול טוטליטאריים שהיה מינוי של השלטון וצו של הממלכה . הניהול הטוטליטארי – נפוטיסטי והמכסימליסטי מושתת על הקפת ליבת הניהול המרכזית בטבעת של מקורבים ונאמנים בלתי מוכשרים עושי דברו של מנכ"ל רשות השידור והפעלת כוח ושִעַבּוּד כלפי עורכים , כתבים , ושדרים ברשות השידור באמצעי הפחדה משהו בסגנון כמו , "אתה הרי יודע מי אני , לא כדאי לך להתעסק איתי" , כפי שאמר לי באופן אישי לא פעם ולא פעמיים . ולא רק אמר גם התנהג כך . ראיתי במו עיניי במקרה שלי את מרבית העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 כשהם מפוחדים , נאלמים דוֹם , ופיהם מלא תירוצים מתירוצים שונים המצדיקים כביכול את התנהגותם הפחדנית . אסופה של שפנים וארנבות . אמנע מקריאה בשמם . אחד נפל וטען שאם יתמוך ביואש אלרואי אזי יוסף בר-אל יתנכל לו . השני נשמט וסיפר שהוא חושש למִשְרָתּוֹ מפני יוסף בר-אל ואין הוא יכול לחוש לעזרתו של יואש אלרואי כי עליו לפרנס שלוש נשים . השלישי כרע ואמר כי צריך לבדוק מדוע יוסף בר-אל נטפל דווקא ליואש אלרואי ולא לאחרים , הרביעי נשען על ברכיו ושַח כי יואש אלרואי ממילא קרוב לגיל הפנסיה ולכן אין כל רבותא בסילוקו ע"י יוסף בר-אל , וכן הלאה . חלפו אומנם מאז שתיים עשרה שנים אך אני זוכר היטב את פרצופיהם של כול הפחדנים ומוגי הלב .

אחד הבודדים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהתייצב מאחורי בפרהסיה היה אִיתַּי לנדסברג חבר וועד עיתונות – הפקה ועורך התוכנית "פוליטיקה" בעת ההיא . כך כתב לי [3] .

אל : יואש אלרואי.

                                                                           27  במאי  2002

מאת : איתי לנדסברג.

הנושא : אומץ לִבּ, היושר, האינטגריטי, והמקצועיו .

יואש שלום !

הרשה לי להודות לך על מכתבך האמיץ והמקצועי למנכ"ל רשות השידור הזמני יוסף בר-אל.

אין לי אלא להסכים עם כל מילה שנכתבה בו. כמי שהוויכוחים שלו מול יוסף בר-אל בפורומים שונים כבר נשמעו וגרמו לתגובות בהתאם, אני יודע מה נדרש לעמוד על דעתך מול הממונה עליך ולעמוד על האמת שלך למרות החששות לפגיעה במקום העבודה או בפרנסה.

הוויכוח העובר בימים אלה על רשות השידור הוא בנפשו של השידור הציבורי ולא רק לגופו של אדם כזה או אחר. אני תקווה שהראשים הממונים על השידור הציבורי יידעו להקשיב ולחשוב על דבריך . אני מבטיח לעמוד לצִדך בכל עת ככל יכו .

בברכה,

איתי לנדסברג עורך ומפיק "פוליטיקה" אזרח מדינת ישראל וחייל במערך המילואים של צה"ל.

landsberg 1

טקסט מסמך : 27 במאי 2002 . זהו המסמך המקורי שכתב לי איתי לנדסברג . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בתמורה למסמך האִישום הציבורי ששלחתי אליו אל מנכ"ל רשות השידור זימן אותי יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור הנעלב למשרדו ב- 12 ביוני 2002  בעיצומם של שידורי מונדיאל יפן וקוריאה והושיב אותי על "ספסל הנאשמים" של רשות השידור . לראשונה ב- 31 שנות עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . הוא תבע ממני את עלבונו וניסה לנקום ולפגוע בי . שכרתי בכספי הפרטי את שירותם של עו"ד גִלעַד שֶר ועו"ד אוֹפִיר טַל כדי שיגנו עלי מפני מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ותומכו הנלהב ועושה דברו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסי משולם . האיגוד המִקצועי שלי היה אמור להגן עלי אך סירב מפני שלא הייתי מעולם חֲבֵר באגודת העיתונאים הארצית וגם לא הירושלמית מטעמים עקרוניים . אגודת העיתונאים היא איגוד מקצועי חשוב ונחשב אך לא איגוד של צדיקים והוא איננו טהור דַיוֹ . נשארתי בודד במאבקי במנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אך לא יראתי אותו .

ערב ישיבתי על ספסל הנאשמים של רשות השידור , שוחחתי עם עו"ד שלי גִלְעַד שֶר במשרדו בירושלים אודות תוצאות המו"מ שניהל יוסף בר-אל בשֵם השידור הציבורי עם חברת צ'ארלטון לצורך רכישת שמונת משחקי מונדיאל 2002 , תמורתם ניאות לשלם מקופת רשות השידור הרֵיקָה סכום חסר תקדים וחסר פרופורציה המתקרב ל- 4.000000 (ארבעה מיליון) דולר . בנוסף כפה עלי לשדר אותם Off Tube מהאולפן בירושלים . עו"ד גלעד שֶר העלה חיוך . בקולו השקט והעמוק התייחס לניהול ענייני מו"מ , כלהלן : "יושרו של אדם ומוסריותו הם חלק בלתי נפרד ממנו ומאישיותו . אין הפרדה בין תפקידו של האדם כנושא ונותן לבין התנהגותו במצבים אחרים מחוץ למשרד לשכת המנכ"ל . היושרה האישית היא מרכיב מרכזי בעת ניהול המו"מ . ככל שהאמינות של הנושא ונותן נמוכה יותר , גוברת הפגיעה באותו הגוף שבשמו הנושא ונותן מנהל את המו"מ . בסופו של דבר נוצרות השלכות שליליות על המו"מ " .

מאבקי ביוסף בר-אל בשם הציבור הפך למאבק אישי . זה לא היה מאבק שווה כוחות . הוא היה מנכ"ל רשות השידור ואני הייתי ראש דסק הספורט (בחטיבת החדשות) . דֶסְק הספורט חשוב ככל שיהיה היה עדיין דסק בלבד למרות שאני קראתי לו חטיבה . הייתי עתיד לשלם מחיר אישי כבד על חוצפתי להיאבק ברודן רשות השידור יוסף בר-אל . עו"ד גלעד שר ועו"ד אוֹפִיר טַל התגייסו לעזרתי . לא יכולתי שלא להודות להם על כך .

איש בתוככי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הושיט לי כתף למעט שני אנשים אמיצים וישרי דרך , גב' וֶורֶד ברמן  וגדעון דרורי ז"ל . לא אשכח את דבריה של וורד ברמן בראשית מאבקי ביוסף בר-אל כשאמרה לי , "יואש אלרואי אתה שָהִיד , ומפני שמלחמתך קדושה , אעשה ככל יכולתי לסייע לך" . גדעון דרורי ז"ל תלה על לוח המודעות בכניסה הראשית לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקמת בשכונת רוממה בירושלים ביוזמתו האישית מִנְשָר הקורא לעובדים לסייע לי למַמֵן את הגנתי המשפטית נגד האשמותיו חסרות השחר של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל נגדי . ארנסט קאסירר וגדעון דרורי היו שני אנשים שניתחו וגינו באופן דומה את המציאות המגלומנית והטוטליטארית באשר היא , כל אחד בתחום שלו. הנה המנשר של גדעון דרורי כלשונו [4].

החברים של יואש אלרואי

בימים קשים אלה , שכמותם לא נראו אפילו במוסד שלנו , קם איש חרוץ , נאמן וישר , וקורא תיגר על דרך ניהול הרשות ועל האתוס המקצועי החדש , שנִכפו כלינו שלא ברצוננו . האיש הזה מקריב את מעמדו הבכיר, את המוניטין שצבר, ואת חזונו ותוכניותיו, ומתייצב לבדו באומץ נדיר כדי להציל את מה שעוד נותר כאן – היושרה והכבוד. האיש הזה הוא יואש אלרואי. אני יודע שחושי הישרדות בריאים מפעילים תגובה של בריחה והתרחקות מדמויות דון-קישוטיות. אני גם מבין את הנוחות שבהסתתרות מאחורי שיקולים קטנוניים הנוגעים לחובת תשלום מס לקופת הוועד וקניית זכויות חֲברוּת באגודת העיתונאים. יואש אלרואי אומנם "פישל" בשני העניינים האלה. אז מה ? 

המאבק שיואש אלרואי מנהל היום הוא לטעמי מאבק ה- "להיות או לחדול" של כולנו. במוקדם או במאוחר נגלה שיואש אלרואי איננו קורבנה היחיד של "השיטה". גם אנחנו המשותקים מפחד והשותקים, נשלם מחיר כבד, למרות ואולי בגלל שתיקתנו.

הערכה סבירה והגיונית זאת מחייבת אותנו לספק ליואש אלרואי את הגנתו המקצועית .

אני קורא לכם להצטרף אלי לחוג החברים של יואש אלרואי. מה שנתבקש לעשות הוא לסייע ליואש אלרואי במימון הגנה משפטית. נעשה זאת בהפעלת לחץ על נציגינו בוועד ובאגודת העיתונאים (שידם קמוצה) ולחלופין בתרומה אישית מכיסינו המדולדלים . בימים הקרובים אעביר למעוניינים טופסי הצהרת תמיכה מתאימים . בינתיים אפשר להתקשר לביתי , לטלפון , 6782253 – 02 . 

 בידידות ,

גדעון דרורי

drori 1

טקסט מסמך : 4 באוגוסט 2002 . המניפסט של גדעון דרורי ז"ל שנתלה על לוח המודעות בכניסה הראשית לבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים , וקורא לעובדי הטלוויזיה לתמוך בי במאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל . המנשר לא צלח . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

drori

טקסט תמונה :  גדעון דרורי ז"ל . מאושיות הטלוויזיה הציבורית לדורותיה . (באדיבות משפחת דרורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kasirer 1

טקסט תמונה :  הפילוסוף היהודי – גרמני ארנסט קאסירר ( 1945 – 1876) .

השידור הציבורי קרס זה מכבר לפני תריסר שנים בשנת 2002 עם הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי ומינויו ל מנכ"ל רשות השידור . תמוה כיצד אנשים שמחשיבים את עצמם לעיתונאי טלוויזיה ורדיו נאורים, שרויים זמן כה רב מרצון בבועה משלהם – מחד, אך מאידך מסכימים לעבוד ולשרת רשות שידור מעוותת ומושחתת מבלי שום רצון לחולל הפיכה, ומבקשים שמצב אבסורדי ולא טבעי שכזה יתקיים לנצח. זה לא הולך ככה ולא יכול ללכת ככה.

איש מבין מאות ידידיי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שעבדוּ עִמי ולצִדי במשך 32 שנה לא תרם אגורה שחוקה ולא התייצב לסייע לי בהגנתי המשפטית . נשארתי לבד . לא הצלחתי לתרגם את מאבקי נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל למאבק ציבורי כולל . ציפיתי בכיליון אוזניים יותר מכל לשתי קריאות תמיכה מפיהם של שניים מאבות השידור הציבורי וחתני פרס ישראל לטלוויזיה , חיים יבין ויעקב אחימאיר . חיכיתי עד בוש . הן מעולם לא הגיעו .

סוף הפוסט .

[1]  ראה נספח : מכתבו של מר דן שילון אלי  מ- 1 ביוני 2002 .

[2]  ארנסט קאסירר נולד ב- 1874 בגרמניה ומת ב- 1945 בארה"ב .

[3] ראה נספח : מכתבו של מר איתי לנדסברג אלי מ- 27 במאי 2002

[4]  ראה נספח :  המניפסט של גדעון דרורי ז"ל הנקרא "החברים של יואש אלרואי" מ- 4 באוגוסט 2002 , הקורא לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , לסייע לי בהגנתי המשפטית נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף בר- אל .

אפריל 2000 (2). מלחמת דיאדוכים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מיילן טנזר , יורם ארבל , ועופר שלח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוסר ניהול ולא מעול הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

————————————————————————————————-

פוסט חדש מס' 366 : הועלה לאוויר ביום שני – 17 במארס 2014

————————————————————————————————-

אפריל 2000 (2). מלחמת דִיאָדוֹכִים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מָיְילֶן טָנְזֶר, יוֹרָם אָרְבֵּל, ועוֹפֶר שֶלַח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוּסָר נִיהוּל ולא מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות. טקסט תמונה : נובמבר 1989 . אנוכי באגף מאגפי משרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . אני עוסק בארגון והפקת עונת הכדורסל הבאה של 1990 – 1989 הנוגעת למשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . עזבתי בטריקת דלת לאחר מינויו של יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור בקיץ 2002 ע"י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל "אריק" שרון . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 3 : מאיר הר ציון ז"ל.

שני העיתונים "ידיעות אחרונות" ו- "הארץ" פרסמו אתמול (יום ראשן – 16 במארס 2014) מאמרים חשובים לזכרו ופועלו הצבאי והביטחוני הבלתי נשכח של גיבור ישראל הנערץ מֵאִיר הַר צִיוֹן ז"ל לטובת מדינת ישראל . מאיר הר ציון מת לפני כמה ימים בן 80 בביתו ב- "אחוזת שושנה" ברמות יששכר . הדור שלי גדל על אישיותו המיוחדת והאמיצה של מאיר הר ציון ז"ל . בעת שירותי הקרבי הממושך בגדוד 12 של חטיבת "גולני" במחצית עשור ה- 50 של המאה הקודמת שמו של מאיר הר ציון נישא בפי כל . דיברנו עליו ביראת קודש . היה ברור לכולנו בחטיבת "גולני" שמדובר במפקד – צנחן נערץ ואמיץ , איש שדה ושטח בעל ידע צבאי עצום , דבק במשימה בכל רמ"ח אבריו (תכונת עַל באופיו של כל אדם) ואולי החשוב מכל גם מנהיג עניו וצנוע בעל ערך עליון של הקרבה ו- דוגמא אישית , ודרך ארץ . הוא היה שֵם דבר בצה"ל כולו בימים ההם ואנחנו ב- "גולני" נשבענו כמותו, כמו מאיר הר ציון וחבריו בצנחנים, להקריב את חיינו למען מדינת ישראל אם נידרש . העיתונאי איתן הבר היטיב לכתוב אודותיו ב- "ידיעות אחרונות", כמו גם שני העיתונאים עופר אדרת ואלי אשכנזי שהנציחו אותו ב- "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי). איתן הבר עשה זאת טוב יותר ברשימתו "הם היו תשעה" ולו רק בגלל הסיבה שזיהה לקוראיו את כל התשעה שמצולמים בתמונה "הצבאית" ההיסטורית ההיא מ- 1955 . מאיר הר ציון הוא האחרון ששרד מבין הקבוצה הזאת . שמונת האחרים מתו לפניו . התמונה הישנה הזאת וכמעט אנונימית כפי שהתפרסמה אתמול בעיתון "הָאָרֶץ" ללא זיהוי כל האנשים שהרכיבו תקופה הירואית בתולדות מדינת ישראל , לא אומרת דבר למיליונים מאזרחי ישראל ביום הזה . בזמנו הערתי לעיתונאי ד"ר תּוֹם שֶגֶב כי יש חשיבות עליונה לזיהוי כל הנוכחים בתמונות ההיסטוריות שמפרסם עיתון "הָאָרֶץ" מעת לעת , גם אם אין כל האנשים המצולמים נושאים באותה החשיבות , ולמרות שנוכחותם בצילום משנית בעקיפין , והם אינם המושא העיקרי של נושא הכתיבה . התמונה ההיא מ- 1955 מעוררת סקרנות מיידית אצל הקורא שמתעניין לדעת מי הם כולם שָם שניצבים לצִדוֹ של מֵאִיר הַר צִיוֹן , ו/או מֵאִיר הַר צִיוֹן לצִדָם. איתן הבר עשה כאן מעשה עיתונאי חשוב ויסודי. הוא לא רק זיהה את כל התשעה בתמונה, הוא ציין גם את פועלם ובכך מעניק פרספקטיבה היסטורית רחבה לתקופה ההירואית ההיא בה פעל מֵאִיר הַר צִיוֹן . "הָאָרֶץ" הסתפק בזיהוי של מושא הכתבה מֵאִיר הַר צִיוֹן וגם של הרמטכ"ל דאז משה דיין ואריק שרון בתמונה, אולם מתעלמים מהאחרים . בהחלט לא מספיק . איתן הבר זיהה את כולם ובכך האפיל על "הָאָרֶץ" . יש כאן עוד הבדל קטן . "הָאָרֶץ" מייחס את מקור הצילום לסוכנות AP בעוד "ידיעות אחרונות" נותן את הקרדיט ל- לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) , אולם זה כבר הרבה פחות חשוב. har zion 1 טקסט תמונה : יום ראשון – 16 במארס 2014 . עיתון "הארץ" . העיתונאים עופר אדרת ואלי אשכנזי מזהים בתמונה שצולמה ב- 1955 רק את מאיר הר ציון ואת הרמטכ"ל דאז משה דיין . שאר השבעה נותרים אנונימיים . שגיאה עיתונאית גדולה של מערכת "הארץ" . (באדיבות עיתון "הארץ") . har zion 5 טקסט תמונה (1) : יום ראשון – 16 במארס 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" . העיתונאי איתן הבר עושה כאן מעשה עיתונאי חשוב ועקרוני . למעט כתיבתו הטובה הוא גם מזהה אחד ל- אחד את כל הנוכחים בתמונה "הצבאית" ההיסטורית שצולמה בשנת 1955 , ומעניק לה פרספקטיבה היסטורית רחבה יותר . ראה מייד בהמשך . זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אל"מ אסף שמחוני ז"ל (אלוף פיקוד דרום) , סגן מוסה עפרון ז"ל , סרן דני מט ז"ל , הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין ז"ל , סגן אלוף אריאל "אריק" שרון ז"ל (מג"ד הצנחנים 890 , סרן מאיר הר ציון (בן 21 בתמונה) ז"ל . זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : סרן רפאל "רפול" איתן ז"ל , סגן יעקב יעקב ז"ל , רב סרן אהרון דווידי ז"ל . (באדיבות "ידיעות אחרונות" ו- לע"מ) . har zion 6 טקסט תמונה (2) : יום ראשון – 16 במארס 2014 . העיתון "ידיעות אחרונות" . העיתונאי איתן הבר עושה כאן מעשה עיתונאי חשוב ועקרוני . למעט כתיבתו הטובה הוא גם מזהה אחד ל- אחד את כל הנוכחים בתמונה "הצבאית" ההיסטורית שצולמה בשנת 1955 , ומעניק לה פרספקטיבה היסטורית רחבה יותר . ראה בהמשך . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

הערה 4 : ספח תזכורת עבר (לפני 11 שנים) לכורח ייסודה מחויב המציאות של וועדת רָם לָנְדֶס שעסקה בליקוייו החמורים של השידור הציבורי הטלוויזיוני במדינת ישראל. וועדת רָם לָנְדֶס המליצה לפני כמה ימים לממשלת ישראל בראשות מר בנימין נתניהו לסגור לאלתר את השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית , לפטר 1000 (אלף) עובדים , לבטל את האגרה , ולהקימו מחדש על יסודות אחרים ותשתית שוֹנָה מהקודמת.  gur טקסט מסמך : 28 בדצמבר 2003 . עיתון "הארץ". מאמרו של ד"ר גור אלרואי (היום פרופסור גור אלרואי באוניברסיטת חיפה היה ראש החוג ללימודי ארץ ישראל והיום ראש ביה"ס להיסטוריה באוניברסיטת חיפה) לפני 11 שנים "כמו במשטרים טוטליטאריים" הדן בפועלה של רשות השידור בעידן מנכ"ל רשות השידור ההוא מר יוסף בר-אל (הודח מכהונתו ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ב- 2005) . "רשות השידור הפכה לשופרה של הממשלה והעיתונאים שותקים", כתב אז ד"ר גור אלרואי, והתנבא בסופו של הפוסט, "בשתיקתם הם העיתונאים אינם משרתים עוד את המשטר הדמוקרטי ומועלים בתפקידם. המציאות חזקה מהם. הערוץ במצבו המוסרי והכלכלי הרעוע, יקרוס על יושביו האילמים. זה רק עניין של זמן". (באדיבות עיתון "הארץ").

אפריל 2000 (2). מלחמת דִיאָדוֹכִים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מָיְילֶן טָנְזֶר, יוֹרָם אָרְבֵּל, ועוֹפֶר שֶלַח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוּסָר נִיהוּל ולא מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

אנשי ערוץ 5 בכבלים ובראשם מיילן טנזר , שכי פרנץ , יורם ארבל , עופר שלח וכמה אחרים היו כאילו "ידידים" שלי ובעלי ברית טלוויזיוניים , כמי שניווט מולם את שידורי הספורט בערוץ 1 הציבורי בכלל , ואת מבצע שידורי "סלוניקי 2000" בפרט . אולם ליאון טרוצקי אמר כבר לפני שנים רבות , "כי יש לעקוב אחרי בעל ברית בדיוק כמו אחרי האויב" . כך נהגתי והתנהגתי עם אנשי ערוץ 5 בכבלים . הקושי הגדול במלחמת השידור ההיא בחודש אפריל של שנת 2000 נגד ערוץ 5 בכבלים היו דווקא מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ז"ל וסמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי . הוא אוּרִי פּוֹרָת לא נתן לי בתחילה את כלי המלחמה הטלוויזיוניים הדרושים כדי להכות את ערוץ 5 בכבלים בדעת הקהל ובטבלאות הרייטינג וטורי המִדְרוּג . הוא היצֵר את צעדי ההפקה ואת הפסיעות הכלכליות שלי . הייתי בר מזל משום שמנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ניצב לצדי בימים ההם במלוא כובד משקלו לאורך כל הדרך והעניק לי את הגיבוי שלו , בעוד יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" מר יַעֲקב "קוֹבִּי" בֵּן גוּר נעתר ליוזמת העסקה הכלכלית ההכרחית שלי עִמוֹ הנוגעת למבצע שידור ה- Final four של סלוניקי – אפריל 2000 . את אותה העסקה הכלכלית ההיא הצעתי במקביל גם מר ליַעֲקב פֶּרִי מנכ"ל חברת "סלקום" , אולם קובי בן גור התערב ואמר לי כהאי לישנא : "עזוב את יעקב פרי . לא תתחרט . פלא פון תתייחס לשיתוף הפעולה עמך במלוא האהדה" . כאמור ניאות קוֹבִּי בֵּן גוּר לשלם לרשות השידור סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת חשיפה והכנסת 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות חסות של "פֶּלֶא פוֹן" ו- "סָאמְסוּנְג" באותה סדרת השידורים הישירים במבצע השידורים ההוא של טורניר ה- Final four בכדורסל בסלוניקי 2000 (בהשתתפות מכבי ת"א, ברצלונה, צסק"א מוסקבה, ופאנאתאנאיקוס). מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לא היה עוד פקטור מפני שלא אָבָה עוד להילחם . פעם ב- 1999 בעת המאבק על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי מחדש , שַח לי כשהוא מסנן מבין שיניו , "מה אנחנו צריכים את הכדורגל הזה הצופים יכולים לראות אותו בערוץ 2…" . מייד השבתי לו , "אדוני המנכ"ל אם כך גם את "מבט" אפשר לראות בערוץ 2…חברת החדשות של ערוץ 2 בראשות שלום קיטל אינה נופלת מחטיבת החדשות של ערוץ 1 בראשות רפיק חלבי…וגם יעקב איילון ומיקי חיימוביץ' אינם פחות טובים מחיים יבין שחזר מגלות קצרה מ- "קשת" של אורי שנער…" . בשנת 2000 הייתה רשות השידור של אורי פורת כבר רוויה בפוליטיזציה עד מעבר לראשה. הפוליטיקאים בחשו בה ועשו בה רצונם. מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת היה כעלה נידף . יריביו בתוככי רשות השידור היו"רים גִיל סַמְסוֹנוֹב ואח"כ נַחְמָן שַי והמשנה שלו גב' אָהוּבָה אוֹרֶן ז"ל זעזעו את כיסאו . אוּרִי פּוֹרָת היה בשנת 2000 עדיין גבר צעיר רק בן 65 אולם עייף ופסימי . הוא עישן סיגריות ללא סוף בכמויות עצומות והדבר פגע בבריאותו . כמו כל האנשים העייפים והפסימיים גם אורי פורת היה הססן וניהיליסט . הוא כבר לא היה עצמאי כמו בקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 . עכשיו בקדנציה ה- 2 שלו הפוליטיקאים מכל הכיוונים רמסו אותו . העסקנים הפוליטיים שהקיפו וסבבו את אורי פורת בשנת 2000 בתוככי הרשות וגם מחוצה לה התנהגו כמו פוליטיקאים . "הם כולם היו אקרובטים ששמרו על שיווי המשקל שלהם באומרם ובהבטיחם את ההפך ממה שעשו", ציטוט מדויק של מוריס ברה. אוּרִי פּוֹרָת הפך לוותרן, כבוי, וכנוע. מה נותר לי חוץ מלאהוב אותו . רק לרחם עליו . הוא היה איש שונה לחלוטין מזה שהכרתי בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984 .הניצחון הטלוויזיוני הגדול של ערוץ 1 הציבורי על ערוץ 5 בכבלים בממדים סנסציוניים בעת שידורי טורניר ה- Final four  של סלוניקי ב- 18 וב- 20 באפריל 2000 בהשתתפות מכבי ת"א , הוריד את המסך על מאבק הרייטינג שלנו , בתחילה נגד ערוץ 2 המסחרי ובסופו גם נגד ערוץ 5 בכבלים . בסופו של המאבק הבסנו את שני המתחרים שלנו . היה לי עונג צרוף לעבוד מול יו"ר מועדון מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי ואנשיו . לא רק בשל הצלחת מועדון מכבי ת"א על הפרקט אלא משום שעמד בכל מילה שלו בחוזה החתום בין ערוץ 1 שלי לאגודה שלו . מעבר להיותו אובייקט שידור טלוויזיוני לא היה לי דבר עם שמעון מזרחי . הוא ייצג סחורת שידור מוצלחת בעיניי ותו לאו , אולם כנושא ונותן היה איש אֶמֶת . ביחסים המורכבים חלקם רצופי ניגודים בין כל רשת טלוויזיה באשר היא לבין כל וועדה מארגנת באשר היא , זה המון . אני רציתי לצַלֵם את מכבי ת"א תמורת מינימום מחיר בעוד שמעון מזרחי ניאות להצטלם תמורת מקסימום מחיר . אף על פי כן שררו בדרך כלל יחסי אמון בין ערוץ 1 ורשות השידור לבין הנהלת מכבי ת"א . לא תמיד אבל לרוֹב. ביום חמישי – 9 במארס 2000 העברנו בשידור ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הניצחון של מכבי ת"א נגד פאוק סלוניקי בשלב ההצלבה הראשון של המפעל . צוות השידור הגדול שלי בהיכל הכדורסל ביד אליהו חוץ מהצלמים והטכנאים כלל את השַדָּר המוביל מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר . בעמדת השידור השנייה נכחו אורי לוי והפרשן השני רלף קליין ז"ל . שַדָּר הקווים והמראיין היה אָמִיר בַּר שָלוֹם הטוב מכולם בתפקידו ללא כל מתחרים . הייתה לו גם הופעה טובה מול מצלמת הטלוויזיה . בראש הצוות הנבחר עמד המפיק שלי ויד ימיני ששי אפרתי . מכבי ת"א צעדה בבִטחה במשעול המוביל לטורניר "ארבעת הגדולות" (ה- Final four) בסלוניקי וגם אנחנו אנשי ערוץ 1 הציבורי היינו במיטבנו . דו"ח המִדְרוּג אִישֵש את העובדה כי השידורים הישירים של ערוץ 1 העוסקים במשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה בכדורסל מציבים אותו בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל , גם לפני ערוץ 2 . כתבתי בדם לבי למחרת באותו יום שישי ההוא – 10 במארס 2000 את רחשי נפשי למנכ"ל שלי . היה ברור שחטיבת הספורט שלו ושל מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן סוחבת היטב ברגע זה את העגלה המקרטעת של השידור הציבורי היָגֵעַ . אף על פי כן הייתי במצוקה . זכויות השידורים של כל משחקי מכבי ת"א עד לשלב טורניר ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 היו בידיי , אולם זכויות השידורים של ה- Final four עצמו היו של מר מיילן טנזר איש ערוץ 5 בכבלים . פירושו של דבר שאם מכבי ת"א אומנם תעפיל לטורניר "ארבעת הגדולים" בסלוניקי 2000 , הרי שערוץ 1 שלי ואנוכי נהיה מחוץ לתמונת השידורים . רק ערוץ 5 בכבלים יהיה נוֹכֵח שָם . היה מדובר בייסורי פורענות שמתרגשים עלי . אני שונא להפסיד . זה כמו שערוץ 1 בתקופת הקולנוע ישדר את היומן ואילו ערוץ 5 בכבלים ישדר את הסרט . נתתי לאוּרִי פּוֹרָת לדעת ולקרוא את מחשבותיי , כלהלן . porath 1 טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . עמוד מס' 1 מתוך 4 . זהו פקס המידע שפקססתי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בביתו בראשל"צ לרבות טבלת המדרוג , לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על פאוק סלוניקי בשלב ההצלבה הראשון של גביע אירופה לאלופות בכדורסל ביום חמישי – 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו . נתתי לאורי פורת לדעת ולקרוא את מחשבותיי לקראת שלב ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 . הייתי מוטרד מאוד מפני שזכויות השידורים בסלוניקי לא היו שלנו אלא של ערוץ 5 בכבלים בשל שגיאת מו"מ של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . מטרת המכתב הזה הייתה ליצור מצוקת אחריות גם אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת המשמש בתוקף תפקידו עורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה והרדיו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . porath 2 טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . עמוד מס' 2 מתוך 4 . זהו פקס המידע שפקססתי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בביתו בראשל"צ לרבות טבלת המדרוג , לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על פאוק סלוניקי בשלב ההצלבה הראשון של גביע אירופה לאלופות בכדורסל ביום חמישי – 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו . נתתי לאורי פורת לדעת ולקרוא את מחשבותיי לקראת שלב ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 . הייתי מוטרד מאוד מפני שזכויות השידורים בסלוניקי לא היו שלנו אלא של ערוץ 5 בכבלים בשל שגיאת מו"מ של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . מטרת המכתב הזה הייתה ליצור מצוקת אחריות גם אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת המשמש בתוקף תפקידו עורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה והרדיו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . porath 3 טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . עמוד מס' 3 מתוך 4 . זהו פקס המידע שפקססתי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בביתו בראשל"צ לרבות טבלת המדרוג , לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על פאוק סלוניקי בשלב ההצלבה הראשון של גביע אירופה לאלופות בכדורסל ביום חמישי – 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו . נתתי לאורי פורת לדעת ולקרוא את מחשבותיי לקראת שלב ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 . הייתי מוטרד מאוד מפני שזכויות השידורים בסלוניקי לא היו שלנו אלא של ערוץ 5 בכבלים בשל שגיאת מו"מ של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . מטרת המכתב הזה הייתה ליצור מצוקת אחריות גם אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת המשמש בתוקף תפקידו עורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה והרדיו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . porath 4 טקסט מסמך : יום שישי – 10 במארס 2000 . עמוד מס' 4 מתוך 4 . זהו פקס המידע שפקססתי לביתו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בביתו בראשל"צ לרבות טבלת המדרוג , לאחר ניצחונה של מכבי ת"א על פאוק סלוניקי בשלב ההצלבה הראשון של גביע אירופה לאלופות בכדורסל ביום חמישי – 9 במארס 2000 בהיכל הספורט ביד אליהו . דו"ח הרייטינג של יום חמישי – 9 במארס 2000 הציב את ערוץ 1 הציבורי בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל בין 21.30 ל- 22.44 , לפני ערוץ 2 המשגשג . נתתי לאורי פורת לדעת ולקרוא את מחשבותיי לקראת שלב ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 . הייתי מוטרד מאוד מפני שזכויות השידורים בסלוניקי לא היו שלנו אלא של ערוץ 5 בכבלים בשל שגיאת מו"מ של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור . מטרת המכתב הזה הייתה ליצור מצוקת אחריות גם אצל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת המשמש בתוקף תפקידו עורך הראשי של כלל שידורי הטלוויזיה והרדיו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רף הרייטינג המשיך להאמיר לטובתנו גם בשלושת השידורים הישירים של שלב ההצלבה השני בהן התמודדה מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פָּאף בּוֹלוֹנְיָה . ככל שטורי המדרוג נסקו מעלה – מעלה , כך עלה ביחס ישיר החשש שלי מפני התרסקות בשלב ה- Final four של סלוניקי 2000 , כשאנחנו לא נהיה שם . רק ערוץ 5 בכבלים . מדובר היה בקפיצת באנג'י ללא חֶבֶל הצלה אֶלָסְטִי . ידעתי שערוץ 5 בכבלים כמו כל ערוצי הכבלים שרוי בדוחק כספי אולם לא ידעתי באם מחזיקי המניות יכריחו את מיילן טנזר לחלוק עמי את בכורתו , ובכך תיפתח תחרות "ראש בראש" של השידור הציבורי נגד השידור בטלוויזיה בכבלים .הנה דפי המִדְרוּג של שלושת השידורים הישירים של חטיבת הספורט של ערוץ 1 ב- 21 , 23 , וב- 30 במארס 2000 נגד אלופת איטליה קבוצת פָּאף בּוֹלוֹנְיָה בטרם ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 . דפי המִדְרוּג הללו חשפו את הפוטנציאל הגלום בערוץ 1 גם ללא יחסי ציבור ו- שיווק .porath 5טקסט מסמך : יום שלישי – 21 במארס 2000 . המשחק הראשון בשלב ההצלבה השני בהיכל הספורט ביד אליהו מכבי ת"א – פאף בולוניה . טורי המדרוג חושפים את שגשוג הרייטינג של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . ערוץ 1 הציבורי מביס את ערוץ 2 המסחרי וניצב לבדו בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  porath 6 טקסט מסמך : יום חמישי – 23 במארס 2000 . המשחק השני בשלב ההצלבה השני בולוניה , פאף בולוניה – מכבי ת"א . טורי המדרוג חושפים את שגשוג הרייטינג של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . ערוץ 1 הציבורי מביס את ערוץ 2 המסחרי וניצב לבדו בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  porath 7טקסט מסמך : יום חמישי – 30 במארס 2000 . המשחק השלישי והמכריע בשלב ההצלבה השני , מכבי ת"א – פאף בולוניה . טורי המדרוג חושפים את שגשוג הרייטינג של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א נגד אלופת איטליה פאף בולוניה . ערוץ 1 הציבורי מביס את ערוץ 2 המסחרי וניצב לבדו בפסגת שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ב- 30 בחודש מארס 2000 נוצר מצב אבסורדי לאחר הניצחון על אלופת איטליה פָּאף בולוניה . אנחנו שידרנו ישיר ובלעדית את כל  23  משחקי מכבי ת"א בבית ובחוץ עד לשלב ה- Final Four של סלוניקי 2000 , אך נשללה מאתנו בפעם הראשונה מזה 30 (שלושים) שנים הזכות לשדֵר את מכבי ת"א במשחקי הגמר עצמם . זכויות השידורים של מפעל ה- Final four בסלוניקי באפריל 2000 היו של ערוץ 5 בכבלים (וגם אלה של אליפות אירופה בכדורסל ואליפות העולם בכדורסל) . השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה בערבי חמישי בעונת 2000- 1999 יצרו מחדש עניין רָב ושברו את כל שיאי הרייטינג בעונה רגילה . עוֹדֵד קָטָש כבר לא שיחק בקבוצה (עבר למועדון היווני העשיר פאנאתאנאייקוס) אך המועדון גייס לשורותיו שני שחקני חיזוק מצטיינים נָאט הָאפְמָאן שחקן ציר ענק שגובהו 2.12 מ'  ואת הרכז אָרִיאֵל מֵקְדוֹנָלְד . יחד עם שחקנים מצטיינים אחרים כמו דוֹרוֹן שֶפֶר , נָדָב הֶנֶפֶלְד מַרְק בּרִיסְקֶר , דֶרִיק שָארְפּ ואחרים הצליח פִּנְחָס "פּינִי" גֵרְשוֹן ליָיצֵב את שורות הקבוצה ולהצעיד את מכבי ת"א לעבר הפסגה . זה היה מדהים . דווקא ללא שחקנה הווירטואוזי עוֹדֵד קָטָש הצליחה מכבי ת"א לנצח ולהעפיל בפעם הראשונה מזה עשור שנים לגמר הכדורסל האירופי , זה של טורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל 2000 .

מכבי ת"א והשידורים הישירים שלנו בעונת 2000 – 1999 , הגיעו יחדיו לשיאם בשלושת המפגשים הקובעים נגד הקבוצה האיטלקית פָּאף בּוֹלוֹנְיָה בסופו של חודש מרס 2000 . בשלב ההצלבה השנייה של המפעל , היה למכבי ת"א את יתרון הביתיות נגד פָּאף בּוֹלוֹנְיָה . היתרון לא נוּצל במשחק הבית הראשון ביד אליהו ביום שלישי – 21 במרס 2000 . מכבי ת"א הפסידה . היא הייתה זקוקה לנס וגם ליכולת ווירטואוזית של כל שחקניה ומאמנה פיני גרשון במשחק הגומלין כעבור ארבעים ושמונה שעות בבולוניה . למרות הפסד מכבי ת"א , זכה השידור הישיר של מחלקת הספורט לרייטינג ממוצע של % 23.82 . מכבי ת"א ניצחה במשחק הגומלין בבּוֹלוֹנְיָה ביום חמישי – 23 במארס 2000 , והשידור הישיר צבר רייטינג ממוצע של % 28.15 . שיאו של השידור הישיר מבולוניה חצה בעֶשֶר ושלושים בערב את גבול % 30.0 ועמד על % 30.2 . במשחק השלישי והמכריע בבחינת "להיות או לחדול" שנערך כעבור שבוע בזירה הביתית של מכבי ת"א ביום חמישי – 30 במרס 2000  בהיכל הספורט ביד אליהו , הביסה אלופת ישראל את בולוניה בתוצאה 79 : 63 ועלתה לתחרויות "ארבע הגדולות" המכונה בשפה האנגלית טורניר ה- Final Four בסלוניקי באפריל 2000 . הבאנו להיכל ביד אליהו את ניידת השידור הגדולה שלנו על עשרת מצלמותיה ושֵש יחידות הילוכים חוזרים שלה . 70 אנשים השתתפו בשידור הישיר השלישי והמכריע שגרף רייטינג ממוצע מזהיר של %  33.38 . מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר שידרו ישיר את המשחק יחדיו עם צוות השידור השני שהתמקם בצפון ההיכל , אורי לוי ורלף קליין ז"ל . אמנון אוסמן היה הבימאי וששי אפרתי שימש המפיק שלי בניידת השידור . ניהלתי את השידור כרגיל מעמדת השידור שלנו הממוקמת על הפרקט ליד קו האורך המזרחי של המגרש . עם תחילת המחצית השנייה בעֶשֶר בעֶרֶב , הגיע השידור הישיר לשיא רייטינג חדש של  %  36.40 , ובעֶשֶר ורֶבַע בערב לקראת סיומו של המשחק המותח העפיל הרייטינג לצמרת חסרת תקדים בשידור כדורסל כלשהו בעונתו הרגילה , % 39.60 . אלו לא היו עדיין שידורי ה- Final Four . אלה היו המשחקים שקדמו לוֹ . אף על פי כן נסק הרייטינג לשמים . זאת הייתה תקופה שבה פיני גרשון סירב להתראיין בתום המשחקים אצל מאיר אינשטיין ואלי סהר בטענה שאינם מבינים את הנושא שהם משדרים . בתגובה העניש אותו מאיר איינשטיין באופן ילדותי למדי ומגוחך וכינה אותו בשידורים הישירים "פִּנְחַס" במקום "פִּינִי" . בתום הניצחון 79 : 63 על פָּאף בולוניה נדרשתי בעצמי להוביל את פיני גרשון לעמדת השידור ולהשלים בין שני הניצים . אחריו התראיין יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי . שניהם לא אמרו משהו מיוחד למיקרופון למרות המעמד . לבטח נדרשו ראיונות עיתונאיים עם השניים אך הם נותרו בנליים ו/או אולי מאיר איינשטיין נותרו כאלה .

התרכובת הטלוויזיונית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוכיחה את עצמה , ויצרה כימיה ונוסחת קסם טלוויזיונית . באותו שבוע הבסנו את מתחרינו ויריבינו בתוך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (כאלה לא היו חסרים שם) וגם את ערוץ 2 ואת ערוץ הספורט בכבלים ואת כל ערוצי השידור האחרים בארץ . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית ניצבה באותו ערב של יום חמישי – 30 במרס 2000, לבדה ובכל עוצמתה בפסגת פירמידת השידורים במדינת ישראל . שום תוכנית טלוויזיה מתחרה (גם לא בתחומי הבידור) בערוץ 2 ו/או בכבלים ,לא איימה על ההצלחה המשותפת של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומכבי ת"א. השידור הישיר של "טקס בחירת מלכת היופי" של חברת רשת צבר % 27.2 , התוכנית "שֶמֶש" של חברת קשת השיגה תוצאת רייטינג של  % 25.3 , "בשִידוּר חוֹקֵר" של רפי גינת ברשת קיבל % 23.4 , תוכניתו של רפי רשף בקשת הגיעה ל- % 22.4 , תוכנית "הראשון בבידור" של דודו טופז ז"ל צברה % 22.2 , תוכנית "המיליונר" בהגשתו והנחייתו של הבדרן – שדרן הספורט יורם ארבל ברשת נשרכה מאחור עם % 20.4 , יחד עם תוכנית קולגה "מִשְעָל חַם" של נִסִים מִשְעָל (גם כן ברשת) עם % 20.1 .

עכשיו בשעה אחת עשרה ורבע בלילה , ניצבה ליד ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 בהיכל הספורט ביד אליהו כל צמרת ההנהגה של רשות השידור והטלוויזיה : המנכ"ל אורי פורת , סמנכ"ל כוח אדם עמרם עמר , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב , יו"ר וועדת הכספים של מליאת רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי , מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי , ומנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן – נבוכים , חפויי ראש , ומבולבלים . כולם נועצים בי מבטים מבוהלים , מודאגים וממלמלים לעצמם , "מה יהיה ? הרי ה- Final Four איננו שלנו ! איך קרה כדבר הזה ? מה יגיד עלינו הציבור ?" . תמונה עגומה בלתי נשכחת , וסבוכה . חֲשֶכָה ירדה על ההיכל וניידת השידור ועמה השתררה אווירת נכאים . רבבת הצופים כבר הסתלקה מזמן מזירת ההתמודדות . כמה כוכבים נצנצו ברקיע ושקט קריר ואביבי השתרר סביבנו . מר גִיל סַמְסוֹנוֹב ומר אַלוֹן אַלְרוֹאִי הקדורניים שני שונאיו של אורי פורת כבר החלו במאמץ משולב מתואם וסודי להדיח את מנכ"ל רשות השידור מתפקידו ולסלק מניהול הרשות . באשר ליאיר שטרן הם לא היו צריכים להתאמץ יתר על המידה כדי לחסום את דרכו . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן סיים את דרכו ב- 30 באפריל 2000 והלך הביתה . מר יאיר אלוני התמנה לממלא מקום שלו .

בקיץ 1999 הסתיימה כחוֹק תקופת כהונתו השנייה הרצופה של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שלמד להכיר אותו מאז חודש מאי 1998 , למד גם לאהוב ולהוקירו . הוא שינה לחלוטין את דעתו על יאיר שטרן ואודות מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי , דעה שלילית אותה גיבש בחודש מאי של שנת 1998 . אלה היו כזכור ימי הקלטת הלוהטת שהפיקה הטלוויזיה הציבורית בה נראה ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ניצב לצדו של ראש העירייה אהוד אולמרט בחגיגות האליפות של בית"ר ירושלים בכיכר ספרא בקדמת בניין העירייה בירושלים ומברך את הקבוצה על זכייתה באליפות המדינה בכדורגל . בעוד ראש הממשלה מברך , זועק ההמון לראש הממשלה בסערת רוחות רבתי , "מוות לערבים , מוות לערבים" מבלי שבנימין נתניהו מהסה אותם . אורי פורת האשים אשמת שווא את עורכי החדשות של "מבט" אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן כי כאילו בישלו וערכו את הקלטת , ושינו את מהלך האירועים בשעה שהצמידו את זעקות אוהדי בית"ר ירושלים "מוות לערבים" לנאום ראש הממשלה לאחר שזה כבר עזב את השטח . במעשה הנפל הזה כעורך ראשי של רשות השידור הפגין נאמנות לראש הממשלה ביבי נתניהו האיש שמינה אותו חודש קודם לכן באפריל 1998 למנכ"ל רשות השידור , אך לא אמר את האמת . יאיר שטרן ורפיק חלבי העניקו גיבוי אוטומטי לשני העורכים שלהם אלישע שפיגלמן ונתן גוטמן . מייד נוצרה התנגשות בין קברניטי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למנכ"ל החדש שרצה לרצות את שולחיו . אורי פורת ביקש לערוף את ראשם של שני מתנגדיו . רק התמנה וכבר יש לו בלגן בטלוויזיה . בקיץ 1998 ביקר אותי בפאריס בעת שידורי מונדיאל צרפת 98' ולא הפסיק לסנן לעברי מבין שיניו , "יאיר שטרן ורפיק חלבי מפוטרים…הם רק לא יודעים את זה" . בינתיים גוועה הפרשה ואורי פורת שלא היה טיפש הפך לאוהבו (ומעריכו) של יאיר שטרן . הוא ראה בו איש נאמן לשידור הציבורי ובעל יושרה . המנכ"ל החליט להאריך את כהונתו של יאיר שטרן בשנה אחת למרות אופוזיציה מרה שהובילו בוועד המנהל שני האנשים בעלי ההשפעה הרבה היו"ר גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי נגד ההארכה הזאת . גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי לא רחשו כל הערכה מקצועית ליאיר שטרן ודרשו להחליפו לאלתר אך מנכ"ל רשות השידור אוי פורת עקף אותם בסיבוב לעֵת הזאת . יתר על כן , הוא קיווה למנות באמצעות מכרז רשמי את רפיק חלבי כמנהל הטלוויזיה הבא במקומו של יאיר שטרן בבוא העת . גם רפיק חלבי לא היה אהוב לבם של גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי , ואולי של עוד כמה חברים בוועד המנהל של רשות השידור ומליאת רשות השידור .

יָאִיר שְטֶרְן הסכים להארכת מינויו כמנהל טלוויזיה , אך התנה זאת חד משמעית ברכישת נתח שמן מהכדורגל הישראלי ללא שום תירוצים הפעם , וכן הארכת מינויו של רפיק חלבי לתפקיד מנהל חטיבת החדשות . עכשיו עמדה לפוג כהונתו ממילא בתוך חודש ב- 30 באפריל 2000 . גיל סמסונוב ואלון אלרואי נעמדו על רגליהם האחוריות נגד הארכה נוספת ליאיר שטרן . "על גופותינו" , הכריזו ועמדו בהכרזתם . ב- 1 במאי 2000 התמנה יאיר אלוני ל- מ"מ מנהל הטלוויזיה במקומו של יאיר שטרן המודח (בתום שבע שנים מאז התמנה ב- 1993 למנהל הטלוויזיה לא הוארכה עוד כהונתו) . המאמץ העיקרי שלהם הופנה כעת נגד אורי פורת שהונתו הייתה אמורה להימשך עוד זמן רב עד חודש אפריל של שנת 2003 . גיל סמסונוב ואלון אלרואי רחשו הערכה מועטה לצוות המקצועי המוביל של הרשות אם בכלל , ולגלגו על רצונם של אורי פורת ויאיר שטרן לקדם את רפיק חלבי לתפקיד מנהל הטלוויזיה הבא בסיום כהונתו של יאיר שטרן .

הספקתי להיפרד דקות ספורות קודם לכן באופן אישי מהצלמים והטכנאים שהשתתפו בשידור הישיר .בעוד אנשי ניידת השידור הצלמים , הטכנאים "והרִיגֶרִים" (פועלי עזר שכירים המסייעים בפירוק וסחיבת המצלמות הגדולות ואביזרי הצילום הכבדים מהיכל הספורט והעמסתם על ניידת השידור) מכלים את מלאכתם בסיפוק ושביעות רצון מפרקים את ציוד התקשורת הרב המפוזר סביב ניידת השידור , מגלגלים במרץ בחזרה לתוּפִּים את מאות המטרים של כבלי המצלמות והמיקרופונים , ואורזים את הציוד אל קִרְבָּה , עמדה שם הנהלת הרשות דוממת כמו חפצי השידור האילמים שזה עתה שבתו ממלאכתם . היו שם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי , יו"ר הועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב וחבר הועד המנהל של רשות השידור אַלוֹן אַלְרוֹאִי ששימש בתפקיד החשוב של יו"ר ועדת הכספים של מליאת רשות השידור . הם היו שרויים בפאניקה מוחלטת ואובדי עצות בשל העובדה המצערת  שזכויות השידור של ה – Final Four אינם בידם (באשמתם), אלא בידי ערוץ הספורט בכבלים .

yoash 2טקסט תמונה : לפני 33 שנים . דצמבר 1981 . היכל הספורט ביד אליהו . אני בצוותא עם מאבטחים מטעם חברת שמירה ששומרים על ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית "ה- OB  הלָבָן", באחד ממבצעי השידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה . הניידת צילמה בשחור / לבן אולם תמונת הסטילס צולמה בצבע . טכנאי הניידת פרשו בכל שידור עשרות גלילים ואלפי מטרים של כבלי חשמל , Video  , ו- Sound  לפני תחילת כל שידור הישיר , ונדרשו לאוספם בתומו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטב למות על רגליך מאשר לחיות על ברכיך 

(דולורס לברון)

ראיתי בצִוותי ניידות השידור שלי את עמוד האש ההולך לפני כל מחנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הערצתי את יכולתם המקצועית ואת מסירותם הגדולה ודבקותם במשימות ואתגרי השידור שהצבתי בפניהם . הערכתי את אהבתם היוקדת לי ולשידורי הספורט שלי במסגרת השידור הציבורי . נפרדתי גם מצוות השידור המתוגבר שלי שאהבתי והערכתי, השָדָרִים מאיר איינשטיין ואורי לוי, וצֶמֶד הפרשנים אלי סהר ורלף קליין ז"ל . הודיתי להם במילים חמות על מקצועיות ומקצוענות השידור שלהם . מצאתי צורך להודות לבימאי השידור רוּבִיק פּוֹדְגוֹר ולחבק חיבוק חם את מפיק השידור ששי אפרתי , האיש שנשא לידי באחריות למלאכת ההפקה , הלוגיסטיקה , התיאום , וליין – אפ השידור הכולל. הבטחתי להם שיהיה מה שיהיה אני אעשה כל מאמץ שאומנם נתראה בסלוניקי באפריל 2000. נפרדתי מקבוצת אנשים גאה , טכנאים , צלמים , ועיתונאים , שזה עתה סיימה עוד מבצע שידור בהצלחה , ופסעתי צעדים ספורים בלבד לעבר אנשי הנהלת רשות השידור שניצבה ליד ניידת השידור המפורקת . הלילה היה קריר ובהיר . תאורת הרחוב האירה את מבטיהם הכבויים והמודאגים . לא היה ספק שררה שם אווירה מדוכדכת ומלנכולית . יֵאוּש , עגמת נפש , ודיכאון . השידור הציבורי ניצח יחד עם מכבי ת"א לאורך כל הדרך לרבות שלבי ההצלבה אך לא העפיל עִמה לשלב הגמר בסלוניקי . גמלה בלבי הדרך לומר את דבריי מייד למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ויו"ר הוועד המנהל של הרשות גיל סמסונוב . "אין טעם לבכות ולהתבכיין על מהלכים שנעשו ו/או לא נעשו בעבר ע"י ההנהלה . עכשיו צריך לעשות כל מאמץ לרכוש מייד את זכויות השידורים מידיו של ערוץ הספורט (ערוץ 5) בכבלים . אפשר לקנות כל אחד בכסף . גם את מיילן טנזר" , והוספתי , "ו/או למצוא דרך לשדר ישיר במשותף יחד עימם . אם נדרש לשדר "ראש בראש" מולם נכה אותם בתחרות הזאת שוֹק על יָרֵך . יאיר שטרן ואנכי מנהלים כבר מו"מ עם ערוץ הספורט בכבלים, אך אלוּ הם צעדי גישוש. שום דבר לא סגור . שום דבר לא חתום ושום דבר לא מובטח" .

מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן תמך מייד בדבריי . הוא עבר עִמי את שביל הייסורים שהיה מוכר כל כך טוב לשנינו וידע היטב על מה ובמי מדובר . "יואש צוֹדֵק" , אמר לסובבים . השני שהתעשת בין אנשי החבורה היה גִיל סַמְסוֹנוֹב , שאמר נחרצות ובקול רם , "יואש , קח מיליון דולר והביא לנו את ה- Final Four" , ופנה אל מנכ"ל רשות השידור והוסיף , "אנחנו צריכים לתת ליואש אלרואי לנצח את ערוץ 5 בכבלים" . גיל סמסונוב זרק את המספר העצום הזה בן שבע הספרות לחלל האוויר רק מחמת הבושה . החרה – החזיק אחריו חברו וידידו האישי בוועד המנהל אַלוֹן אַלְרוֹאִי , שאמר בכעס ואכזבה גלויה , "כן יואש יש לך את האישור שלנו , אני חושב שיש לך את הגיבוי של כולנו כאן . לא יכול להיות שהטלוויזיה הישראלית הציבורית -  ערוץ 1 לא תשדר את מכבי ת"א ב- Final Four של סלוניקי 2000 , לאחר שקודם לכן שידרה את כל 23 המשחקים שהובילו את מכבי ת"א לסלוניקי . איך נסתכל בעיניי הציבור משלם האגרה…? מה יחשבו עלינו…? הוועד המנהל בראשותי ויחד עם חברי גיל סמסונוב יאשר את המחיר" . ממש מילים רושפות אש וחוצבות הרים . הן רק נאמרו מאוחר מידי ע"י שני אנשי הוועד המנהל שחלקו על המנכ"ל שלהם בכל תחום אפשרי ברשות השידור , אך היו פרטנרים ותומכים נלהבים שלוֹ בחזוֹן שידור יחיד ובלעדי , הלא הוא רכישת זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א באירופה . לפתע התעוררה לה גאוות היחידה של השידור הציבורי אך זה היה באיחור זמן עצום . מוטב מאוחר מאשר לעולם לא , מלמלתי לעצמי . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת סיכם , "יואש אלרואי כולנו כאן סומכים עליך" . העניינים עם ערוץ 5 בכבלים הלכו והסתבכו בעקבות השאיפה של כולנו להשיב לערוץ 1 את ה- Final four בכל מחיר (כמעט) . איש לא שיער עד להיכן תרחיק לכת ההסתבכות . פונקציה אחת נעדרה ממעגל ההנהלה באותו רגע בלילה של 30 במארס 2000 . היה זה סמנכ"ל הכספים מוטי לוי ששלח את בנו למשחק המסקרן במקום להתייצב בעצמו בחלון הראווה של רשות השידור . היה לרשות הסכם לא כתוב בחוזה הכתוב עם הנהלת מכבי ת"א כי עליה לספק מספר כרטיסים למשחקיה (בשער 3 בהיכל ביד אליהו) לאותם אנשי הנהלת רשות השידור שחפצים לצפות במשחקים . אורי פורת היה אורח קבוע בכל משחק . הוא העריץ את מכבי ת"א . מוטי לוי היה נטול רגשות בעניין . מכבי ת"א לא עניינה אותו . עניין אותו מצבה של הקופה הציבורית שעליה הופקד והיה אחראי . כשהגיע הרגע ב- 1998 במאבק בין רשות השידור לבין ערוץ 5 בכבלים אודות רכישת זכויות הכדורסל הבינלאומי לרבות ה- Final four , הוא הודיע לנציג ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) הצרפתי זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerom Valcke) כי איננו מתכוון לשלם את המחיר שהוא מבקש , ושיחפש את החברים שלו בערוץ 5 בכבלים . הדבר צלח וירד מסדר היום מפני שבעונת 1999 – 1998 מכבי ת"א לא העפילה ל- Final four ותופעת העדרה כלל לא הורגשה , אך העסק הטלוויזיוני הסתבך עונה אחת אח"כ . מוֹטִי לֵוִי חסך כסף לאורי פורת מחד אבל מאידך הותיר אותו במלחמה העתידית בידיים חשופות באותו הרגע המכריע של 30 במארס 2000 בו הגיעה מכבי ת"א ל- Final four לאחר היעדרות בת עשור שנים מטורניר "ארבעת הגדולות" של אירופה .

יאיר שטרן ואנוכי התחלנו כבר לגָשֵש אצל מנהל ערוץ 5 בכבלים מר מיילן טנזר האם ייאות לוותר על בכורתו ולמכור לנו את זכויות השידורים של תחרויות ה- Final Four בסלוניקי באפריל 2000. ליתר דיוק ב- 18 וב- 20 באפריל 2000. החלפנו דברים אך החוזה היה רחוק מלהיסגר. הנהלת רשות השידור המקצועית והציבורית הייתה בצרוֹת . אילו הייתה מקשיבה לי ופוקחת בזמן את עיניה שטחו מראות את העתיד , ובוחנת בקפידה את מעשיה בעת המכרז על זכויות השידורים של הכדורסל האירופי והעולמי לחמש השנים הבאות  2004 – 1999 , הייתה נדרשת לשלם עכשיו הרבה פחות לאירוע הספורט  היוקרתי שהיה אמור להיות ממילא שלה . עכשיו נדרשה רשות השידור לרדת על בּירכיה בפני ערוץ הספורט בכבלים כדי לזכות "ברצונו הטוב" וכדי שייאות לחְלוק עמנו את שללו . איש לא ידע ולא יכול היה להעריך (גם לא אני) מה יהיה מחירו הסופי של הכישלון שהפך לביזיון . בחצות הלילה הקר של יום חמישי – 30 במארס 2000 הסכימה רשות השידור בלֵית ברירה להקציב 000 000 1 (מיליון) דולר לסילוקה של הבושה . זה היה מדהים. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי הנהנו בראשיהם והסכימו לדבריהם של גִיל סַמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי . למנכ"ל הרשות לא הייתה עכשיו ברירה אלא להיענות לאתגר הפיננסי העצום הזה בן 1.000000 (מיליון) מיליון דולר שנזרק לחלל האוויר ע"י יו"ר הועד המנהל של רשות השידור מר גִיל סַמְסוֹנוֹב. האלטרנטיבה השנייה הייתה הפקרת זירת ההתרחשות בסלוניקי לטובת שידורים בלעדיים של ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 , ובעקבותיה מה שיוותר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוא להתפאר בפני ציבור משלם האגרה ב- "חיסכון" כספי . בתירוצים ערוץ 1 היה טוב . האפשרות המבישה הזאת לא נלקחה עוד בחשבונו של איש מהנוכחים . אובדן מהסוג הזה היה מטיל צֵל כבד לנצח על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור ועַל הנהגתה הציבורית ומנהליה המקצועיים גם יחד . ההנהלה הראשית סמכה את ידיה על מנהל הטלוויזיה ועלי . ליד ניידת השידור המפורקת הם העניקו למנהל הטלוויזיה ולי את הסמכות המלאה להשיג את זכויות השידור גם אם נדרש לשלם בעבורם 1.000000 (מיליון) דולר . סמנכ"ל הכספים מוטי לוי הושאר מחוץ לתמונת המו"מ . סיום המו"מ נקבע בכל מקרה לשבת – 1 באפריל 2000 ,  בשתיים בצהרים .

עזבתי עכשיו את היכל הספורט ביד אליהו יחד עם הבוס הישיר שלי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בדרכינו למסעדת "דִיקְסִי" הסמוכה . נסענו ברכבו הפרטי . הוא היה כבר בדרכו לחופשת סוף שבוע בכפרו דליית אל כרמל אך שמח לסעוד עִמי למרות השעה המאוחרת . השעה הייתה כבר כמעט אחת אחר חצות . בדרכינו ראינו עשרות אלפים נוהרים לכיכר רבין (לשעבר כיכר מלכי ישראל) כדי לחגוג את העפלת מכבי ת"א מזה עשור שנים ל- Final Four בסלוניקי 2000 . גיליתי עכשיו שלא אכלתי מאום ביממה האחרונה בשל מתח השידור העצום . שנינו מתנו מרעב . לא יכולנו שלא לנעוץ בתאווה את שינֵינו בסטֵייק העסיסי . שמחה, כעס, תקווה ושוב חרון מילאו את לִבּי לפני שהגיע שלב התחינות השָנוּא עלי . רעיון הזחילה לרח' קרמניצקי 14 בתל אביב מקום משכנו של ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים ובּוּשַת התחנונים בפני מיילן טנזר לא נתנה לי מנוח והדירה שינה מעיניי . כל חיי אני חי על פי העיקרון ואומר לעצמי כי טוֹב למוּת על רגליי מאשר לחיות על ברכיי . "זה האופי המחורבן שלי" , אמרתי לרפיק חלבי במסעדת "דִיקְסִי" התל אביבית בעודנו לועסים בשר מעדנים , והוספתי , "אני שונא להתחנן . גם בעסקי טלוויזיה" . ידעתי מה צופן לנו העתיד . היה ברור ליאיר שטרן ולי שעכשיו נדרש לכרוע ברך ולהתחנן . היינו שבויים בידיו של ערוץ 5 שלא באשמתנו . לטוֹב ולרָע . 

ערוץ הספורט היה בעל ברית מדומה שלנו . מתחרה טלוויזיוני שיאיר שטרן ואנוכי היינו חייבים להדביר . המו"מ הטלפוני בשבת – 1 באפריל 2000 בין שני בעלי ברית השידור התארך לכדי שבע שעות . סוכם שכל צד יקים לעצמו עמדת שידור נפרדת בהיכל הכדורסל בסלוניקי ובכך יוכל לשָדֵר לתחנת האם שלו כראות עיניו את כל האירועים הקשורים למפעל ובראשם את ארבעת משחקי ה- Final Four ומבלי להיות תלוי איש ברעהו . הוחלט שעשיית הכתבות וארבעת השידורים הישירים הם בלעדיים לשני גופי השידור בלבד – הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 וערוץ הספורט בכבלים המחזיקים במשותף בזכויות השידורים . הוסכם על דעתם של שני בעלי הברית כי תגי הזיהוי המאפשרים לצוותי הצילום והשידור של המשחקים לנוע בחופשיות ולהיכנס לאתר המשחקים בהיכל בסַלוֹנִיקִי יוענקו אך ורק לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ועובדי ערוץ הספורט . תמורת התענוג הזה הסכמנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי לשלם לערוץ 5 בסופו של דבר סכום של 400000 דולר (ארבע מאות אֶלֶף דולר) עליו נוסף מע"מ של 70000 (שבעים אלף) דולר , ובנוסף לאפשֵר להם במסגרת ההסכם גם דריסת רגל בשני אירועי הספורט הבינלאומיים החשובים ביותר של שנת 2000 . אליפות אירופה לאומות בכדורגל (2000 Euro) שעמדה להיערך בקיץ בהולנד ובלגיה , ואולימפיאדת סידני 2000 המתקיימת בסתיו באוסטרליה . תשלום כבד של ערוץ 1 לערוץ 5 בכבלים מכל היבט .בשבת – 1 באפריל 2000 , שהה יאיר שטרן שבע שעות תמימות במשרדו בקומה שלוש בבניין הטלוויזיה ברוממה בירושלים בעֵת ניהול המו"מ עם ערוץ הספורט , בעצם עם שמואל "שמוליק" קסוטו עו"ד ומשפטן של ערוץ הספורט .

בשעה שמונה ארבעים וחמש בערב צלצל מכשיר הפַקְס במשרדו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . נשמעה השריקה הצורמנית ודפי החוזה הגיחו להם אט – אט ממכשיר הפקס שלוֹ שמספר המנוי הירושלמי שלוֹ ב- "בֶּזֶק" היה 5301467 – 02 . יאיר שטרן קרא את ההסכם בעיון . כעבור רבע שעה בתשע בערב חתם על החוזה המנוסח בקפידה המאפשר לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לשַדֵר ישיר את אירועי ה- Final Four  של סלוניקי 2000 במשותף עם ערוץ הספורט תמורת 400000 (ארבע מאות אֶלֶף) דולר פלוס 70000 (שבעים אֶלֶף) דולר תשלום מע"מ . הוא פִקְסֵס שבע רצון את ההסכם  בחזרה לשולחיו [1] . כמו כן ניאות מנהל הטלוויזיה מרצונו הטוב להעניק בחתימתו אפשרויות גישה ודריסת רגל חסרות תקדים לערוץ הספורט בשני אירועי שידור בינלאומיים בלעדיים של רשות השידור משחקי הכדורגל של 2000 Euro ושידור חלקי של אירועי אולימפיאדת סידני 2000 , אומנם לא בשידור ישיר ורק לאחר שידורם הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך זה בכל זאת היה מתת טלוויזיוני בעל ערך רָב . צריך לקרוא את ההסכם כולו , כדי להבין איזה קורבן גדול הקריב הערוץ הציבורי בעת החתימה של יָאִיר שְטֶרְן על הסכם שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 עם ערוץ הספורט בכבלים . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי עמדנו במשימת המו"מ שהוטלה עלינו ע"י מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת ויו"ר הועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמְסוֹנוֹב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 העפילה אף היא בסופו של דבר ל- Final Four באפריל 2000 בסלוניקי . הביזיון הגדול של אי שידור ה- Final Four בטלוויזיה הציבורית נמנע אך תמורת מחיר כבד . סילוק הבושה בביזנס הזה של עסקי תעשיית הטלוויזיה עולה ממון רב . בשעה עֶשֶר בערב בשבת – 1 באפריל 2000 , כשעה לאחר חתימתו של יאיר שטרן על הסכם השידור עם ערוץ 5 בכבלים , שידרנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מִשְדָר סיכום בן שעתיים המציג את דרכה של מכבי ת"א ל- Final Four בסלוניקי 2000 . מילות הפתיחה של השידור סיפרו לצופים את תוצאות המו"מ עם ערוץ הספורט בכבלים . שני ציוותי השידור שלנו מֵאִיר אַיְינְשְטַיִין ואֵלִי סַהַר ואוּרִי לֵוִי יחדיו עם רָלְף קְלָיִין ז"ל  ועוד 150 אנשים נוספים של ערוץ 1 הציבורי הוטלו למערכה נגד ערוץ 5 בכבלים .

yoash 1

טקסט מסמך : 11 באפריל 2000 . אחד המסמכים הנוגעים להפקת שידורי ה- Final four ההוא של סלוניקי 2000 . כל אלמנט שנדרש על ידי לצורך תגבור יעילות ההפקה והגדלת אופציות השידורים הישירים מסלוניקי 2000 , היה כרוך באישור מפורש של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 3

טקסט מסמך :  9 באפריל 2000 . אחד ממסמכי ההפקה שנשלח על ידי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ואשר דן בשכירת מלון מיוחד עבור הפרשן שלי אלי סהר בסלוניקי הסמוך לקומפלקס התחרות בשל היותו איש דתי ושומר מצוות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : מסמך ההסכם של שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ הספורט בכבלים (ערוץ 5) מתאריך ה- 1 באפריל 2000.

ב- 17 באוקטובר 1999 היה ברור כי ניהול  רשות השידור בידי אוּרִי פּוֹרָת הוא בעייתי בלשון המעטה . הבחנתי בכך עם מינויו שוב למשרה הרמה ע"י ראש הממשלה בנימין נתניהו באפריל 1998 . הרושם הזה התחזק כשביקר אותי בפאריס ב- IBC בעת שניהלתי , הפקתי , וערכתי את שידורי הטלוויזיה הישירים של מונדיאל הכדורגל של צרפת 1998 . הוא היה עכשיו בן 63 ושונה לחלוטין מאורי פורת ההוא בן 49 שהכרתי באפריל 1984 כשמונה בפעם הראשונה למנכ"ל רשות השידור ע"י ראש הממשלה יצחק שמיר . אחר , לא רק במה שנוגע לרכישת זכויות השידורים הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים . הוא הפך לניהיליסט "מקצועי" שפועל ומחליט שלא על דרך ההיגיון , חרד וירא מכל דבר, חסר ביטחון, מתלבט שוב ושוב, פוסח על הסעיפים, ונראה כמי שאיננו שולט במצב . אך נותר אָהוּב . נוצר אבסורד בתוככי רשות השידור הענייה . בעוד אנוכי בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט ומנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מגייס באופן אישי כ- 1.500000 (מיליון וחצי) דולר בשל חידלון המחלקה הכלכלית של הרשות אולם בגיבויו של איש סודי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן לצורך מימון של שלושת מבצעי השידור הגדולים שלנו – הרי שסמנכ"ל הכספים של הרשות מוטי לוי מנסה לטרפד ההישגים המוניטאריים שלי . הציבור איננו מכיר את מבנה ההיררכיה בתוככי רשות השידור והטלוויזיה . נדרשתי ליוזמה הזאת , לגיוס כספים מחברות מסחריות באופן אישי על ידי , בגלל חוסר כישרונה המדהים של המחלקה הכלכלית של רשות השידור שהייתה תחת פיקוד של סמנכ"ל הכספים מוטי לוי , אולם בל נשכח כי אורי פורת מי ששימש מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא היה הממונה הישיר על הסמנכ"ל מוטי לוי ומְלוֹא האחריות לתפקודם של הטלוויזיה והרדיו רבצה על כתפיו . הנה רשימת כמות הכספים שגייסתי באופן אישי (באמצעות הקרנת שקופיות חסות) ובגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן עבור שלוש הפקות הבינלאומיות הגדולות בפניהן ניצבתי , כלהלן :

1. 350000 (שלוש מאות וחמישים אלף) דולר בעבור השידורים הישירים התמודדות נבחרת ישראל בכדורגל בשני משחקיה נגד נבחרות קפריסין וספרד בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1999 במסגרת Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה בקיץ 2000 בהולנד ובלגיה).

2. 250000 (מאתיים וחמישים אלף) דולר בעבור השידורים הישירים של ה- Final four של הכדורסל האירופי בסלוניקי 2000 (במידה ומכבי ת"א תעפיל אליו).

3. 1000000 (מיליון) דולר בעבור 31 שידורים ישירים של 31 משחקי טורניר הגמר של Euro 2000. 

שלושה מבצעי שידור טלוויזיוניים מורכבים שללא סיועה הכלכלי של חברת "פלא פון" היה בלתי אפשרי עבורי להרימם על פי המתכונת רחבת ההיקף כפי שתכננתי והצעתי אותם למנהל הטלוויזיה שלי יאיר שטרן . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (רבבה) עמודים במשך ארבע עשרה שנים שבין 2000 ל- 2012 ואשר קרוי "הפקות טלוויזיה חובקות ארץ ועולם" במסגרת הסדרה בת 13 ספרים ששמה הכולל הוא "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני שעליו פיקדתי בחודשים ספטמבר ואוקטובר 1999 של שני המשחקים קפריסין – ישראל וספרד – ישראל הסתיים בהצלחה רבתי מהיבטי השיווק , התוכן והיקפו , וכמובן הרייטינג הבלתי נדלה . אולם כרגיל כגודל ההשקעה הטלוויזיונית – כך הייתה גדולה האכזבה מנבחרת ישראל בראשות המאמן שלמה שרף ושני שחקניו הבכירים אייל ברקוביץ' וחיים רביבו . הנבחרת הזאת ניגפה פעמיים ונכשלה בפעם הרביעית ברציפות בעידן שלמה שרף להעפיל לטורניר הגמר של המונדיאל ו/או לטורניר הגמר של ה- Euro . רבים משחקני הכדורגל של הנבחרת שלנו סברו בעידן ההוא (ויש הסוברים גם כיום) כי לרוץ על כָּר הַדֶשֶא זהו הדבר הקשה ביותר בחיינו . בניגוד לנבחרת ישראל בכדורגל שכשלה – דרכה של הטלוויזיה בניהולו של יאיר שטרן צלחה בבירור גם הודות לעבודה קשה ויסודית ורציפה בתחום גיוס החסויות . אני לא הייתי שַר הספורט . הייתי שַר שידורי הספורט אצל אורי פורת ויאיר שטרן . תפקידי היה להפיק , לערוך , לנהל , ולנווט . ואז החלו החריקות בצמרת הרשות . סמנכ"ל הכספים מוטי לוי התלונן אצל מנכ"ל הרשות אוּרִי פּוֹרָת כי מנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי גונב לו את הפרנסה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן . ב- בניין "שערי צדק" בירושלים (מקום משכנה של הנהלת רשות) החלו להתרוצץ רינונים והשמצות בגִינִי וּבְגִין מנהל הטלוויזיה ָיִאיר שְטֶרְן . היה ברור מי הוא המקור . ב- 17 באוקטובר 1999 נזעק יאיר שטרן ממקומו . בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מאז ומעולם הטיס מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (יאיר שטרן) לעברו של סמנכ"ל הכספים (מוטי לוי) מכתב נזיפה כה קשה וחמור בגין התנהלותו הנרפית . זהו לשונו של המסמך . טקסט מסמך : 17 באוקטובר 1999 . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן חושף בבוטות ובפרהסיה את חולשותיו המקצועיות של סמנכ"ל הכספים של רשות השידור מר מוטי לוי . עותקים מהמסמך נשלחו למנכ"ל רשות השידור אורי פורת וליועצת המשפטית של רשות השידור עו"ד גב' חנה מֶצְקֶבִיץ' . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנכ"ל רשות השידור אורי פורת נדהם לקרוא את המסמך החריף והבלתי שגרתי שכתב יאיר שטרן למוטי לוי אך הוא לא היה המום מידי ולא נפל מהכיסא . מנכ"ל רשות השידור הפך אומנם כבר בעת ההיא לאיש חלש ומתלבט שפוסח על שתי הסעיפים אך הוא לא היה עד כדי כך חסר אונים מכדי להבין את הטקסט החָמוּר והנוקשה שניסח יאיר שטרן במסמך הזה לעברו של הסמנכ"ל שלו מוטי לוי . הוא אוּרִי פּוֹרָת גם נותר נָבוֹן דיו והכיר בחשיבות תפקודו של יאיר שטרן כמנהל הטלוויזיה . על מנהל הטלוויזיה המצוין יָאִיר שְטֶרְן נכפה שיווי משקל בלתי אפשרי . משוואה מתמטית מעוותת . בצִדוֹ האחד של הגרף סוסים דוהרים ובצדו האחר שְוָורִים עַצֵלים . המצב היה ביש . מנכ"ל הרשות אורי פורת ז"ל הבין שאין עוד בכוחותיו הדלים לייצר מציאות הרמונית בתוככי רשות השידור מה עוד שיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גִיל סַמסוֹנוֹב ויו"ר וועדת הכספים של המליאה אַלוֹן אַלְרוֹאִי זינבו בו שוב ושוב . מר גִיל סַמְסוֹנוֹב נהג לקטֵר לי מעת לעת : "תראה איזה מנכְ"ל דַל יש לנו" . אין לשכוח כי שניהם אורי פורת וגִיל סַמְסוֹנוֹב היו פרי מינויו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו ומר אַלוֹן אַלְרוֹאִי פרי מינוי של סִילְבַן שָלוֹם . שניהם גִיל סֶמְסוֹנוֹב ואַלוֹן אַלְרוֹאִי היו נחושים להדיח את אורי פורת מכהונתו הרמה ולהציב מישהו טוב ממנו בתפקיד מנכ"ל רשות השידור . כמובן מישהו שעונה על הפרמטרים הפוליטיים . מישהו שהם סומכים עליו מרשימת הימין הפוליטי . שני המסמכים החשובים ביותר שהשיגו אותי לאחר שגשוג השידורים הישירים של מבצע קפריסין וספרד במסגרת קדם Euro 2000 (בחודשים ספטמבר ואוקטובר של שנת 1999) ומבצע השידורים הישירים של טורניר ה- Final four  האירופי בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000 , לא היו מכתבי הצל"שים מהבוסים שלי , אלא מסמכי הערכה של גב' רוֹנִית לָטְשוֹבֶר ומר גִיל בּוּל שני אנשי השיווק של חברת "פֶּלֶא פון" . חברת "פֶּלֶא פוֹן" בראשות יו"ר הדירקטוריון קוֹבִּי בֵּן גוּר ואנשי הביצוע שלו מר גִיל בּוֹל וגב' רוֹנִי לָטְשוֹבֶר מִמְנוּ ב- 600000 (שש מאות אלף) דולר את העלאתם ל- "אוויר" של שני המבצעים הללו . ההצלחה הכלכלית הזאת של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הובילה אותי למחשבה והכרה ברורה כי בפינות שונות במדינה מונח כסף מסחרי שניתן לאסוף אותו על ידינו למען מטרותיו של השידור הציבורי . אירועי הספורט הגדולים הרלוואנטיים בארץ ובעולם היוו בהחלט מטרה ויעד כיבוש של השידור הציבורי . נדרשו מאתנו טיפ טיפה של יוזמה , מרץ , וכישרון כדי להביא את הכסף המסחרי הזה לביתנו הטלוויזיוני . טקסט מסמך : 13 באוקטובר 1999 . מכתב הצל"ש של גב' רוֹנִית לָטְשוֹבֶר מנהלת התקשורת השיווקית של חברת "פלא פון" , שנשלח אלי , בתום מבצע השידורים של משחקי קפריסין – ישראל וספרד – ישראל. זאת הייתה זריקת עידוד חשובה לאורח המחשבה והיוזמה שלי (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . טקסט מסמך : 11 במאי 2000 . מכתבו של גיל בול מחברת "פלא פון" שנשלח אלי בתום מבצע השידורים המשגשג של ה- Final four האירופי בכדורסל סלוניקי 2000 . זאת הייתה זריקת העידוד השנייה שיבלתי כמי שמנהל ומנווט את שידורי הספורט של הטלוויזיה הציבורית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

שגשוג מבצע סלוניקי 2000 הוליד גם צל"ש חשוב של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת (שאין לזלזל בו למרות המחלוקות) שנשלח אלי ב- 23 באפריל 2000 (הובא כבר בפוסטים הקודמים) . הוא היה חשוב אך לא מספיק חשוב מפני שנעדר את הפרטים שהבטיח לי לפני כן , טכנולוגיה וכוח אדם , אלה שנועדו לשפר את איכות השידור הציבורי בתחום הקונקרטי שאני הייתי אחראי עליו . טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בתום מבצע השידור המוצלח והמשגשג של השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל – סלוניקי 2000 . המסמך היה חשוב אך לא חשוב מידי מפני שהוא נעדר את ההבטחות שנתן לי אורי פורת בע"פ על מנת לשפר את לוח השידורים הציבורי בטכנולוגיה וכוח אדם בתחום הקונקרטי של שידורי הספורט שאנוכי הייתי מופקד עליו . הוא הבטיח בע"פ אך לא הבטיח זאת בכתב . וזה הבדל גדול . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .    טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתב הערכה ששלח אלי מנהל חטיבת החדשות רָפִיק חַלָבִּי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בהשתתפות מכבי ת"א ב- 18 ו- 20 של חודש אפריל 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סופו של חודש אפריל 2000 היווה משבר עבור רבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . לבטח עבורי . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן פרש לעַד . מעמדו של מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי הוּעַם . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ִגיל סַמְסוֹנוֹב מתומכיי סיים אף הוא את תפקידו ושָב לחברת הפרסום והשיווק שלו בתל אביב . השוק הטלוויזיוני בארץ הפך לתחרותי יותר ויותר בתחום שידורי הספורט . כולם חשקו בכדורגל הישראלי ובקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . מכבי ת"א לא הייתה אלופת אירופה רק "Runner up" אולם עוררה סביבה עניין כאילו היא אלופת ה- NBA . היה ברור כי נידרש לשלם עבור זכויות השידורים הון עתק אם אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באמת רוצים לשדר אותה על סיגנל הטלוויזיה שלנו . העסק הכלכלי הפך למסובך יותר ויותר . הקושי העיקרי היה לשכנע את מנכ"ל רשות השידור בצורך הקונקרטי הזה ובהזדקקות הכללית לאירועי הספורט הרלוואנטיים באשר הם . אורי פורת התלבט עד בלי די . יו"ר הוועד המנהל החדש של רשות השידור נַחְמָן שַי והמִשְנֶה שלו גב' אַהוּבָה אוֹרֶן – פִּינֶס ז"ל הקשו עליו את חייו המקצועיים . לרוע מזלו ניצב לידו סמנכ"ל כספים בלתי יצירתי בדמותו של מוטי לוי . לא פעם אחת שח באוזניי את געגועיו ליכולתו המוכחת של קודמו של מוטי לוי , מר יוֹחָנָן צַנְגֶן שכיהן כעת כמנכ"ל משותף של חברת "רֶשֶת" בערוץ יחדיו עם דן שילון . ב- 30 באפריל 2000 שלחנו מנהל הטלוויזיה ואנוכי כל אחד בנפרד במקביל את תגובתנו האישית למנכ"ל הרשות אורי פורת ז"ל אודות המתחולל באגף הטלוויזיה של רשות השידור בתום מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של טורניר ה- Final four של סלוניקי בחודש אפריל של שנת 2000 . אנוכי הרצתי את מכתבי בעקבות מכתב ההערכה שקיבלתי ממנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , ומנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן הטיס את המֶסֶר שלו בגלל מכתב הנזיפה ההוא שקיבל מהמנכ"ל שלו . חלפו מאז ארבע עשרה שנים . אינני מתגעגע כלל לאותם הימים ההם בהם נכפיתי כל פעם מחדש ללכת עם הראש בקיר . בלתי נתפש . הציבור איננו מבין באיזה מְצִיאוּת טלוויזיונית מטורפת היינו שרויים ופעלנו במשך שנים . אורח חיים של מסורבלות וכבדות ודרך חיים של ביורוקרטיה בלתי מתקבלת על הדעת בערוץ 1 וברשות השידור . בתנאים המגוחכים האלה נדרשתי להתחרות נגד אנשי ערוץ 5 בכבלים וגם לנצח אותם . הנה המסמכים . טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 1 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)  . טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 2 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 3 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 4 מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (עמוד מס' 5 ואחרון מתוך 5) הדן בדו"ח הפקת השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל בסלוניקי 2000 וכמה הערות לסיכום . התרעתי על התנהלותו העצלה חסרת האמביציות וחסרת הכישרון המקצועי של סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי (כפי שעשה גם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) . היה ברור שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה . עתידנו היה לוּט בערפל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

כאמור באותו היום ההוא של 30 באפריל 2000 סיים יאיר שטרן את תפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום 7 שנים מאז מונה למשרה הרמה הזאת ב- 1993 ע"י מוטי קירשנבאום . זהו מכתב הפרידה ששלח יאיר שטרן למנכ"ל רשות השידור אורי פורת . זהו המסמך האחרון שנשלח מטעמו למנכ"ל הרשות בטרם נפרד לעד מביתו השני שהיה לפעמים גם ביתו הראשון . טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 , טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט , ואחרית הרייטינג הפנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מכתבו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן (עמוד מס' 1 מתוך 2) למנכ"ל רשות השידור אורי פורת אודות מסע הייסורים של רכישת זכויות השידורים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 , טיב ביצוע השידורים הישירים ע"י חטיבת הספורט ואחרית הרייטינג הפנטסטי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אותו התאריך ההוא של ה- 30 באפריל 2000 בו כתב את המסמך הנ"ל למנכ"ל רשות השידור אורי פורת , היה כאמור היום האחרון של יאיר שטרן בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . בתום שלושים שנות קריירה משגשגת ויוצאת דופן כתב לי יאיר שטרן ב- 30 באפריל 2000 מכתב פרידה . פרידה מקצועית אך גם אישית . חלפו מאז יותר מתריסר שנים. גם עכשיו כשאני מעלעל במסמך הזה עוֹרי הופך לעוֹר ברווז . יאיר שטרן נותר עבורי אישיות עַל מיוחדת במינה .

טקסט מסמך : 30 באפריל 2000 . מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן נפרד ממני בתום שנות דור של קריירה משגשגת בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . הוא נחשב בעיניי לאישיות עַל בעלת הדר , אינטגריטי , ודיגניטי . השנים חולפות להן במהירות או טו טו אני כבר בן 80 אולם יאיר שטרן האדם נותר בלתי נשכח עבורי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

אני מעריך שהפוסט הזה הוא אחד האחרונים במסגרת הפוסטים שעוסקים בברית השידור המשותפת הארוכה וחסרת התקדים במשך 37 שנים 2007 / 2006 – 1970 1 1969 בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א . ראה הספר עָב הַכֶּרֶס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000עמודים) והקרוי , "הקשר הסימביוטי" . הספר "הקשר הסימביוטי" הוא אחד מתוך 13 ספרים עבי כרס בסדרה רחבת היקף שאני עדיין חוקר וכותב תחת השם הכולל , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . טקסט מסמך : זהו שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (כ- 10000עמודים) בשנים 20012 – 2000 , ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . טקסט מסמך : זהו שער הכריכה האחורי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי (כ- 7000 עמודים) בשנים 2012 – 2000 , ונקרא "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הצלחת מבצע השידורים הישירים של ערוץ 1 הציבורי מ- סלוניקי 2000 הזרים אדרנלין בעורקיי . שאפתי לנצל את ההצלחה ולהציב מחדש את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברום שידורי הטלוויזיה של מדינת ישראל . ארבעה ימים לאחר תום המבצע שלחתי ב- 24 באפריל 2000 למנהל החדשות רפיק חלבי את המסמך הבא :

rafik 1

טקסט מסמך : 24 באפריל 2000 . המסמך שכתבתי למנהל החדשות רפיק חלבי הדורש ממנו לנצל את ההצלחה של מבצע סלוניקי 2000 ולהסתער על יעדי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם . לא יצא מזה שום דבר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סיום מבצע השידורים הישירים מסלוניקי 2000 שייך להתכתבות ביני לבין מר שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א והרוח החיה במועדון . חלפו מאז 14 (ארבע עשרה) שנים אולם ההערכה שלי אליו והריספקט נשמרו .

mizrahi 1

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מכתבי ליו"ר מועדון הכדורסל של מכבי ת"א עו"ד שמעון מזרחי , בתום מבצע השידורים הישירים של סלוניקי 2000 בו זכתה מכבי ת"א במדליית הכסף , לאחר שהפסידה במשחק הגמר לקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס (עם עודד קטש) . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

התבוסה הענקית שהנחילה חטיבת הספורט של ערוץ 1 הציבורי בראשותי לערוץ 5 בכבלים בסלוניקי העשיר ורווי יחסי ציבור ושיווק (וגם לערוץ 2) הרֵעה בבת אחת את היחסים ביני לבין מנכ"ל ערוץ 5 בכבלים מר מיילן טנזר . כל ההבנות שהושגו בינינו (בינו לביני בגיבוי מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן) התמסמסו ונמוגו לכל עבר . הבנו שערוץ 5 רואה בנו לאחר תבוסת סלוניקי 2000 מתחרה בעל פוטנציאל שמסכן את מעמדו בתחום ועל כן מקשה ומסבך עוד ועוד את תנאי המו"מ המשותף שעסק במיקח וממכר של חוזי טלוויזיה . משימת השידור שלי כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 להכות ולנצח בפער מִדְרוּג גדול את צוות ערוץ 5 בכבלים ובראשו מיילן טנזר , יורם ארבל , ועופר שלח – צלחה והושלמה . חטיבת הספורט בראשותי ניצבה כעת בפני שתי משימות שידור ענקיות חדשות אלו של Euro 2000 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שהתקיימה בהולנד ובלגיה , ואולימפיאדת סידני 2000 . ב- 31 במאי 2000 בטרם המראתי לאמשטרדם כדי להפיק ולנהל את מבצע השידורים של Euro 2000 שיגרתי למר מיילן טנזר פרטנר ממורמר , מבויש , ומקנא בהצלחה שלנו (כך אנחנו פירשנו את התנהגותו כלפינו) מסמך באישור מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל , בו אנוכי מודיע לו , "כי הוא יכול לעשות מה שהוא מבין ומאידך רשות השידור וערוץ 1 יעשו את המוטל עליהם . גם לנו יש את האופציות שלנו". הייתי מאוד מאוכזב ממנו מ- מיילן טנזר ונימקתי לו במסמך גם מדוע. יאיר שטרן כבר לא היה בסביבה . החליף אותו כאמור יאיר אלוני על תקן של מ"מ . פרישתו של יאיר שטרן מניהול הטלוויזיה הייתה אבדה עצומה לשידור הציבורי . הנה המסמך כלהלן .

tanzer 1

טקסט מסמך : 31 במאי 2000 . עמוד מס' 1 מתוך 3 . זהו המסמך ששלחתי למיילן טנזר בטרם המראתי לאמשטרדאם – הולנד לצורך הפקה , ניהול , ועריכה של 31 שידורים ישירים במסגרת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tanzer 2

טקסט מסמך : 31 במאי 2000 . עמוד מס' 2 מתוך 3 . זהו המסמך ששלחתי למיילן טנזר בטרם המראתי לאמשטרדם לצורך הפקה , ניהול , ועריכה של 31 שידורים ישירים במסגרת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 של Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

tanzer 3

טקסט מסמך : 31 במאי 2000 . עמוד מס' 3 מתוך 3 . זהו המסמך ששלחתי למיילן טנזר בטרם המראתי לאמשטרדם לצורך הפקה , ניהול , ועריכה של 31 שידורים ישירים במסגרת מבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 של Euro 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט .

אפריל 2000 (1). מלחמת דיאדוכים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מיילן טנזר, יורם ארבל, ועופר שלח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוּסָר ניהול ולא מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח , ו/או מטרות מסחריות , ו/או למען פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————————————–

פוסט מס' 365. הועלה לאוויר בשעות הלילה של מוצ"ש – 15 במארס 2014.

———————————————————————————————————–

אפריל 2000 (1). מלחמת דיאדוכים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מיילן טנזר, יורם ארבל, ועופר שלח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוּסָר ניהול ולא מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : גיל תמרי. חברת החדשות של ערוץ 10 (ערוץ הבית שלי) היא חברה טובה שכוללת בשורותיה עיתונאים , מפיקים , ועורכים טובים . לא רק טובים אלא גם חרוצים , מסורים , ודבקים במשימות השידור שלהם . מפליא מדוע היא בכל זאת ניגפת לאורך כל הדרך , כל השבוע , וכל הזמן בפני חברת החדשות של ערוץ 2 . ברור שיש לכך כל מיני תירוצים ונימוקים הגיוניים שמנפקת תעשיית הטלוויזיה בתוכם אֵלוּ Trailblazers מפלסים לה את הדרך התחרותית מול ערוץ 2 וערוץ 1 לעבר פסגת הרייטינג . הפיגור במדרוג אחרי ערוץ 2 מתמיה אותי גם מפני שחברת החדשות של ערוץ 10 מעסיקה כתב ושדרן מוכשר , פורה , וחרוץ בארה"ב בשם גִיל תָּמָרִי . אנוכי מכיר אותו היטב מאז ימי השירות המשותף של שנינו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא בחטיבת החדשות ואנוכי בחטיבת הספורט . מדובר באיש טלוויזיה משכמו ומעלה . לא פחות . גיל תמרי איננו רק עיתונאי ושדרן טלוויזיה מעולה , הוא איש עניו וצנוע ונעים הליכות באופן מיוחד . הוא מסוג האנשים שאי אפשר להפסיד עמם בשום תחרות טלוויזיה . גִיל תָּמָרִי שימש כתב ENG שלי באליפות העולם ה- 8 בא"ק שהתקיימה באוגוסט 2001 בעיר אדמונטון (Edmonton) בירת מחוז אלברטה (Alberta) בקנדה . שימשתי שם עורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה הללו מטעמם של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני . את השידורים הישירים באדמונטון הובילו מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן . גִיל תָּמָרִי השלים את הדיווח הספורטיבי בכתבותיו המפורטות והיעילות . ההספק שלו היה עצום . הוא מכונת טלוויזיה חרוצה של אדם אחד . עבורי הוא איש מקצוע בלתי נשכח . עכשיו כשאנוכי צופה בדיווחיו והישגיו העיתונאיים האין סופיים כמעט בארה"ב והמשודרים בארץ , ברור שערוץ 10 זכה בפיס . yoash 1  טקסט תמונה : אוגוסט 2001 . אליפות העולם ה- 8 בא"ק . אדמונטון – קנדה . כתב ה- ENG שלי גיל תמרי (מימין) , אנוכי (במרכז) , והשדר המוביל מאיר איינשטיין (משמאל) בפתח דלת הכניסה למשרד התקשורת , ההפקה , והשידורים שלי (MF 26) בקומפלקס של ה- IBC באדמונטון . מר גיל תמרי הוא עיתונאי ואיש טלוויזיה מוכשר וחרוץ ברמה גבוהה , ומהווה נכס בעל ערך עבור חברת החדשות של ערוץ 10 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 5 :  הפוליטיקאי עופר שלח ופרשן הכדורסל עופר שלח. קראתי אתמול בעיתון  "הָאָרֶץ" (עיתון הבית שלי) את הפוסט של אורי משגב אודות הפוליטיקאי מעורר התמיהות ה- ח"כ עוֹפֶר שֶלַח . מחשבותיי נשאו אותי הרחק לעבר נבכי ההיסטוריה . עופר שלח הוא איש רציני אך פחות ממה שחשבתי בעקבות מסעו הפוליטי והצטרפותו למפלגת "יש עתיד" .בהתנהלות הפוליטית רוויית אין סוף כמעט סימני שאלה הוא רחוק מלהיות גאון ומורה נבוכים . מתברר שהוא כמו מנהיגו יאיר לפיד שניהם עסקנים פוליטיים פתלתלים בלשון המעטה .

uri misgav טקסט מסמך : יום שישי – 14 במארס 2014 . עיתון "הארץ" . מאמרו מעורר תמיהות של אורי משגב אודות הפוליטיקאי, ה- ח"כ עופר שלח במפלגת "יש עתיד" של מר יאיר לפיד. (באדיבות עיתון "הארץ").

כמנווט שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חיפשתי ב- 1995 פרשן כדורסל חדש וקבוע לאחר הדחת אריה מליניאק ממשרתו . אריה מליניאק היה פרשן טוב , ידען , ורהוט , אולם סולק על ידי פעמיים . לראשונה ב- 1991 , אח"כ הוחזר ב- 1993 (כשיאיר שטרן התמנה למנהל הטלוויזיה הישראלית ביולי 1993), וסולק שוב ב- 1995. נסיבות ההדחה וכל המקרה ההוא יובאו כך אני מקווה באחד הפוסטים הבאים . שירתו אותי מאז 1981 פרשני כדורסל מזדמנים רבים ביניהם צבי שרף , משה ווינקרנץ , רני כהנא , דיוויד בלאט , גדי קידר , פרופסור גבריאל "גבי" בֵּן דוֹר מאוניברסיטת חיפה , טַל בְּרוֹדִי ועוד אחרים . אריה מליניאק היה הטוב מכולם . רחשתי לו הערכה רבה והענקתי לו קביעות . מושב כֵּס פרשן הכדורסל היה בלעדי שלו . אריה מליניאק הניח את יסודות פרשנות הכדורסל בשידורים הישירים שלנו במשחקי מכבי ת"א בגביע אירופה , משחקי הליגה והגביע המקומיים בארץ , ומשחקי נבחרת ישראל . כשאמרתי בשעתו Team שידור טלוויזיוני של משחקי הכדורסל בערוץ 1 התכוונתי לאריה מליניאק ויורם ארבל . אין קשר בין נסיבות הדחתו של אריה מליניאק לבין כישרונו המקצועי אך הן יפורטו בבוא העת . ב- 1995 רציתי את עופר שלח לצדו של מאיר איינשטיין (החליף ב- 1990 את יורם ארבל כשדר ספורט מוביל בשידור הציבורי הטלוויזיוני) . אנוכי זוכר היטב את שיחת הטלפון הראשונה בינינו . טלפנתי אליו קיץ 1995 מגטבורג – שוודיה שם ניהלתי והפקתי את השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק . הצעתי לו את כֵּס פרשן הכדורסל של ערוץ 1 . המנכ"ל שלי מוטי קירשנבאום תמך במהלך . עופר שלח נשמע מתון . בהיותו איש ערוץ 5 בכבלים לא קפץ על ההצעה וביקש לחשוב . סיפרתי זאת לעיתונאי אָבִי רָצוֹן מי ששימש פרשן כדורגל מצוין וקבוע שלי ואיש מקצוע רם מעלה ונאמן במשך שמונה שנים רצופות 1998 – 1990 . אָבִי רָצוֹן לא חשב פעמיים ומייד ירה : "עזוב את עופר שלח ואת אריה מליניאק . קח את אלי סהר . לא תצטער" . שעיתי להצעתו . ניתקתי מגע מעוֹפֶר שֶלַח ובאמת גייסתי לשורותיי את אלי סהר . לא הצטערתי . עופר שלח הפך לפרשן כדורסל מוביל של ערוץ 5 בכבלים . את אלי סהר פיסלתי ואימנתי להיות פרשן כדורסל מוביל של ערוץ 1 . שמו של אַרְיֵה מְלִינְיָאק נשכח . לא כל שכן הרשימה המזדמנת . גם עֹוֹפֶר שֶלַח לא עניין אותי עוד עד שנתקלתי בו "ראש בראש" ב- 18 וב- 20 באפריל של שנת 2000 ב- Final four של סלוניקי . kivity 1 טקסט תמונה : סתיו 1980 . היכל הספורט ביד אליהו . יורם ארבל (מימין) בראשית הקריירה שלו כשדר כדורסל בכיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא תפש את מקומו של השדר הקודם אלכס גלעדי . אלכס גלעדי נכנס לנעליו של דן שילון ב- 1975 . משמאל , השדר נסים קיוויתי . מימין , עוזר השדר אמנון לנגזם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 2 טקסט תמונה : דצמבר 1980 . היכל הספורט ביד אליהו . אריה מליניאק (מימין) בראשית הקריירה שלו כפרשן כדורסל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ואנוכי (במרכז) בראשית הקריירה שלי כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . התמונה צולמה בעת אחד מהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . מימין , זוהי מיכל הוכשטט כתבת מחלקת הספורט של הטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

alex 1 טקסט תמונה : סתיו 1975 . היכל הספורט ביד אליהו . אלכס גלעדי (שני משמאל) משדר ישיר את אחד ממשחקיה של קבוצת מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל . מימין שני עוזרי השדר שלו , הרצל רווה ורפי גינת (מזוקן) . משמאל , ה- Floor Manager יוסף "פונצי" הדר ז"ל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).  yoash 6 טקסט תמונה : חורף 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . שידור ישיר של משחק כדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : השדר המוביל מאיר איינשטיין , הפרשן אלי סהר , ואנוכי עורך ראשי ומפיק ראשי של מבצע השידור נמצא כרגיל בשטח ופוקח עין מקרוב על הנעשה . מנהיגות וניהול אינם מתקיימים מעצמם ללא נוכחות בשטח ובלי שהייה עם הפיקודים . הרקע מאחורי צוות השידור נועד להגן על התמונה הטלוויזיוניות מפני כל מיני פרסומות מסחריות שמשתרבבות באקראי ו/או בכוונה תחילה ל- Frame הצילום. (צילום תמורת תשלום ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 2 טקסט תמונה : חורף 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . צוות השידור הבכיר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . משמאל , השדר המוביל מאיר איינשטיין . מימין , הפרשן אלי סהר. (צילום תמורת תשלום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

einstein 1 טקסט תמונה : חורף 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . שידור ישיר של משחק כדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה לאלופות בכדורסל ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . תמונה נוספת שמתארת את נפח עמדת השידור שלנו בהיכל הספורט ביד אליהו . ה- Shot הפתוח נועד להדגיש ולהציג את רקע הצילום המוצב מאחורי צוות השידור ואשר נועד להגן על התמונה הטלוויזיוניות ולמנוע מפני כל מיני פרסומות מסחריות שעלולות להשתרבב ל- Frame הצילום. משמאל, שני אנשי הסטטיסטיקה שלי הצוות השידור מוטי גיא (בקדמת התמונה) וארנון וועדיה (מאחוריה) . (הצילום נעשה ע"י ראובן שוורץ תמורת תשלום. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 4 טקסט תמונה : חורף 2001 . היכל הספורט ביד אליהו . אנוכי יחדיו עם ציוותי הצילום שלי באחת הפקות הכדורסל שעסקו בשידורים הישירים של משחקי מכבי ת"א ב- Suproleague . משמאל , זהו המראיין ושדר הקווים שלי אמיר בר שלום. במרכז, הצלם התחתון צחי רביב אחד מצוות הצלמים של ניידת השידור הגדולה ה- OB שכונתה "הוֶורֶד" .(צילום תמורת תשלום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 5 טקסט תמונה : חורף 2001 . היכל הספורט ביד אליהו . אמיר בר שלום (מימין) מראיין את עוזר מאמן מכבי ת"א דיוויד בלאט. המאמן היה פנחס "פיני" גרשון. (צילום תמורת תשלום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). uri levi 1 טקסט תמונה : חורף 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . צוות השידור השני שלי בהיכל המנחה אורי לוי (משמאל) ורלף קליין ז"ל (במרכז) מראיינים את מאמן מכבי ת"א המנצח פנחס "פיני" גרשון . מאיר איינשטיין התמנה לעל ידי לשדר מוביל . אורי לוי למראיין משני . (צילום תמורת תשלום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

rating april 2000

טקסט מסמך :  6 באפריל 2000 . זוהי טבלת הרייטינג מטעם הוועדה הישראלית למִדרוג . המהלך הסימביוטי רב השנים בין השידור הציבורי לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הניב פירות והוכח כנכון . דן שילון ואלכס גלעדי הניחו את היסודות . אני בניתי על היסודות האלה את גורד השחקים שבקצהו נכתב באותיות בולטות ומאירות עיניים כלהלן : "חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וקבוצת מכבי ת"א צועדות יחדיו לעבר הפסגה" . שידורי מכבי ת"א במסגרת השידור הציבורי היו לא רק הצלחה קונקרטית בנקודת הזמן שלהם , אלא הפכו לפלטפורמה ומקדמי רייטינג לנדבכים אחרים ושונים לחלוטין בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אנשיי ואנוכי הצבנו את השידור הציבורי בעת ההיא בפסגת שידורי הטלוויזיה במדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 3 טקסט תמונה : יום שישי בשבוע – 27 במארס 1981 . נמל התעופה בעיר הצרפתית סטרסבורג . מכבי ת"א זוכה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שהיא מנצחת במשחק הגמר את אלופת איטליה סינודינה בולוניה על חודה של נקודה 80 : 79 . המשחק הועבר בשידור ישיר לישראל במסגרת ה- EBU . השדר שלי יורם ארבל (משמאל) מחזיק את הגביע יחדיו עם הפרשן שלנו באותו המשחק טל ברודי (מימין) . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפריל 2000 (1). מלחמת דיאדוכים. אנשי ערוץ 1 ואנוכי מביסים ללא תנאי במלחמת "ראש בראש" בטלוויזיה את מיילן טנזר, יורם ארבל, ועופר שלח אנשי ערוץ 5 בכבלים. השידור הציבורי איננו משוחרר ממוּסָר ניהול ולא מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות.   

ההכנות שלי לקראת המאבק הטלוויזיוני "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים ב- Final four של סלוניקי באפריל 2000 היו קדחתניות ומעייפות . לא גופנית נפשית . לערוץ הספורט כמחזיק זכויות השידור המקורי היה עלינו יתרון בהובלת המהלכים הטכנולוגיים . הם כבר עמדו בקשר הדוק עם גב' סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ (Stephanie Mignot) אשת סודו של זֶ'רוֹם וָואלְקֶה ונציגת החברה הצרפתית  + SPORT שתיאמה את כל פעולות שידורי הטלוויזיה של ה- Final Four בסלוניקי בין הרשתות האירופיות . "אנחנו מקווים שמה שיעמוד לרשותנו בסלוניקי , יהיה שמוּר גם לכם" , הודיעו לי מיילן טנזר ושכי פרנץ . הם עשו זאת אומנם בשיח וסיג תרבותי אך לא סמכתי עליהם . אווירת התחרות בין שני גופי השידור כבר הייתה בעיצומה ורבצה כעננה בחדר . שניהם לא גילו לי כמובן שהם מתכננים להשיט ניידת שידור גדולה Unilateral על ציוותה מישראל לסלוניקי (בנוסף להפקת הטלוויזיה היוונית את שידור ה- Multilateral של הרשת הציבורית ERT) . זאת הייתה כמובן זכותם כמתחרים . לא שררו בינינו לבינם כל יחסי ידידות אלא קונקורנציה בלבד . הם דאגו להודיע לנו , "יש לנו עדיפות עליכם בהצבת טכנולוגיה Unilateral בהיכל בסלוניקי ומחוּצָה לוֹ" , והוסיפו , "במידה ואנחנו נציב לדוגמא מצלמה Unilateral לעצמנו בהיכל המשחק בהרשאתה של סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ , ערוץ 5 בכבלים יעשה כל מאמץ שגם לרשותה של הטלוויזיה הישראלית תוצב מצלמה כזאת במקביל , שתשרת את צרכיה במגרש" . דורגנו מראש ע"י מַיְילֶן טַנְזֶר ושַכִי פְרָנְץ במקום השני בסולם העדיפויות בכל תחום של הסדרי ההפקה , הטכנולוגיה , והלוגיסטיקה . הם לא רק שיחקוּ נגדינו , הם ניסו לשחק בנו . היריבים התנהגו עִמנו בערמומיות סמויה והסתירו מאתנו כמה מסודותיהם הכמוסים . זה היה ברור . נותרו לי שבועיים ימים להתכונן לקרב השידור המכריע על לֵב האומה נגד ערוץ הספורט בכבלים . נכנסתי לישורת האחרונה במירוץ נגד ערוץ 5 בכבלים . עכשיו כל אחד מאִתנו לחץ על הדוושה ונתן את כל מה שיש לוֹ . הייתה רק בעיה אחת . הייתי כבר או טו טו בן 65 ורצתי בתחרות הזאת שדמתה לריצת מרתון נעוּל נעלי עבודה יְשָנוֹת ובְּלוּיוֹת , כבדות , ומסורבלות של רשות השידור . שני האנשים הצעירים שהתחרו מוּלי נעלו נעלי ספורט חדשות וקלילות .

בפעם הראשונה בתולדות שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל נוצר מצב בו שני גופי שידור טלוויזיוניים שונים יסקרו בשידור ישיר את אותו האירוע היוקרתי , ויתחרו "ראש בראש" האחד נגד השני . החֵל המלחמה הגדולה ביני לבין מיילן טנזר על כיבוש עיניהם וליבּם של צופי הספורט במדינת ישראל . הקרב על הרייטינג היה כבר בעיצומו . ראיתי במיילן טנזר יריב מַר עוד מהימים שעבד בשירותו של אוּדִי מִירוֹן בראשית שנות ה- 90 של המאה שעברה . לא רק פיגורה תחרותית אלא גם איש תאֵב הצלחה בעל סטייל אמריקני . כיבדתי אותו . הוא היה האיש שהציב בראשית שנות ה- 90 יחד עם מר אהוד "אודי" מירון אלטרנטיבה חדשה לצופי שידורי הספורט בטלוויזיה בישראל . שניהם עשו זאת באמצעות ממון רב וזמן מסך בלתי מוגבל בהשוואה לרשות השידור הענייה והאיטית . מיילן טנזר היה הראשון שהשתלט על חלק מחומרי הספורט המסורתיים שלנו ורולוואנטיים למשלם האגרה והעביר אותם מהטלוויזיה הציבורית אליו לערוץ 5 בכבלים . מיילן טנזר ואוּדִי מִירוֹן "שדד"' ממני את הכדורגל האנגלי, אח"כ נטלו מאתנו את הכדורסל הישראלי, ומאוחר יותר זינבו בנו גם עם הכדורסל האירופי. לא בגלל כִּישרונם . בשל כספם . עכשיו באפריל 2000 נקרתה לי ההזדמנות להילחם בו ולנקום את תבוסות הרכש . גם זאת של אוסטריה מ- 1992 . אנשי ערוץ 5 בכבלים לא היו מוכשרים יותר בשום היבט מאנשי הטלוויזיה הציבורית . היה להם יותר ממון והם היו הרבה פחות מסורבלים וביורוקרטיים מאיתנו אך לנו הייתה עדיפות בעיתונאות ושידור . על קַו הזינוק לקראת שידור טורניר משחקי ה- Final Four של סלוניקי באפריל  2000 ניצבו שני יריבים נִצִים . אוֹ – הוֹ , כמה כמהתי ונכספתי להביס אותו, את מיילן טנזר  .

הפעולה הראשונה שלי כמנהל ומפיק שידורי הספורט והעורך הראשי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, הייתה למשוך ולהביא אלינו נותן חסות (בעל יכולת) לצורך מימון הפקת שידורי ה- Final Four , שלראשונה התקיימו בתנאי שידור תחרותיים . הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא כידוע איננה ערוץ מסחרי . המְמַמֵן היה חייב להיות מישהו בעל משקל כבד שיסייע להקטין את הוצאות ההסכם היקר והמשפיל עם ערוץ 5 ויהיה מסוגל לכסות את עלויות ההפקה המורכבת שכללה כוונה ראשונה שלי להשיט ניידת שידור (OB ה- "וֶורֶד") שלנו על ציוותה לסלוניקי , או למִצְעַר , לאַפשֵר לי לשכור ניידת שידור מקומית יוונית על עובדיה . ניידת השידור היוונית הייתה Unilateral שלנו בלבד מצוידת במשדֵר לווייני SNG  (ראשי תיבות של Satellite News Gathering) לירושלים . ניידת ה- Unilateral שלנו הוצבה ליד ההיכל בסלוניקי בנוסף לניידת השידור של רשת הטלוויזיה הממלכתית ERT ששימשה כ- Host broadcaster של משחקי ה- Final Four והפיקה את סיגנאל השידור המרכזי לאירופה . זאת הייתה התשובה שלי לערוץ 5 .

יו"ר הדירקטוריון של חברת "פֶּלֶא פוֹ"' קוֹבִּי בֶּן גוּר [1] (מיסודה של חברת "בֶּזֶק") הודיע לי שוב על רצונו להיכנס לעסקה כנותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מסלוניקי 2000 , לאחר העסקה המוצלחת שחווה עמנו בסיקור שני משחקיה של נבחרת ישראל בכדורגל נגד נבחרות קפריסין וספרד בקמפיין 2000 EURO . במכה אחת שִלשֵל לקופת הרשות פעם נוספת עוד 250000 (מאתיים וחמישים אֶלֶף) דולר . התכוונתי להעניק לנותן החסות 250 (מאתיים וחמישים) שקופיות חסות מלוות בקריינות קולית תוך כדי חשיפת לוֹגוֹ המוצר , ו- 100 סקרולים בפרק זמן של כ- 12 שעות שידור מתוכננות ב- Final Four . זה היה בניגוד להוראות רשות השידור ודעתה של היועצת המשפטית עו"ד חַנָּה מִיצְקֶבִיץ' אבל בהסכמתו של יָאִיר שְטֶרְן מנהל הטלוויזיה . זה היה מחווה חד פעמי שלנו למפרסם המאפשר לנו להתחרות בתנאי שידור כמעט שווים נגד ערוץ 5 בכבלים . 1000 (אֶלֶף) דולר תמורת כל כניסת פרסומת .

יָאִיר שְטֶרְן היה שותף יחיד לסוֹד עסקת המַמוֹן החשובה הזאת . על האחרים לא סמכתי . גם לא על מנכ"ל הרשות וסמנכ"ל הכספים שלוֹ . הייתי מאוכזב ולמוּד סֶבֶל מימים ימימה מרדידות ואיטיות הטיפול ברשות השידור בנושאים מקצועיים מורכבים לרבות הנושאים כספיים . החלטתי יחדיו עם מנהל הטלוויזיה לעקוף את הפרוצדורות המסורבלות ובכך בעצם לעקוף את הנהלת הרשות . תהליכים מסוימים כמו עסקת החסות בת רבע מיליון דולר עם קוֹבִּי בֵּן גוּר מ- "פלא פון" צורכים זמן , אך ברשות השידור הם צורכים המון זמן . בעיקר כשההנהלה הראשית והמסורבלת מתערבת בנושא במסווה של אחריות ציבורית, ומנסה לדוּן ולהגיע להכרעה ולפתרון העניין , כמובן ללא הצלחה , ולאחר מספר אין סופי של ישיבות שלא יוצא מהן כלום . פחדתי שעסקת החסויות עם קוֹבִּי בֵּן- גוּר תטורפד באִיבָּה . אך הייתי בר מזל משום שהיה לי את יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה שניצב לצדי וסמך עלי והעניק לי גַב מספיק רחב כדי להגן על שיטת עבודתי . לא סיפרתי דבר לסמנכ"ל הכספים מוטי לוי. הייתי להוּט להביס את ערוץ 5 . זה הטבע המחורבן שלי . אני אדם תחרותי באופיי משחר ילדותי בכל תחום . חִסרון ש- לפעמים הוא יתרון .

מר קוֹבִּי בֵּן גוּר הביע בפני בתחילת המו"מ את חששו , שמא ערוץ הספורט הפופולרי בכבלים יגנוב לנו הרבה מאוד צופים וינצח אותנו בקרב על הרייטינג . הוא היה מוטרד ומודאג . נדמה היה לו בתחילה שהימר על הסוס הלא נכון והניח את הג'יטונים שלוֹ לא במקום ראוי .  העיתונות בשיתוף עם מעצבי דעת הקהל שרטטו והציגו את השידור הציבורי כנחות ועצלן מול ערוץ 5 בכבלים . אני עצמי הייתי חד משמעי . לחלוטין לא אמביוולנטי . הייתי נחרץ והרגעתי את יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" באלו המילים : "מר קוֹבִּי בֵּן גוּר , הנח לעניין . אנחנו ננצח את ערוץ 5 בכבלים ללא תנאי . יתירה מזאת אנחנו נביץ את ערוץ 5 ואת ערוץ 2 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד . הסֵר דאגה מלבך ושמור בסוֹד על פרטי עסקת החסוּת הכלכלית – מסחרית הזאת . איש מלבדנו לא צריך לדעת עליה ברגע זה דָבָר" . מעטה הסודיות היה חשוב במסעה של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעבר הפסגה .

המשימה השנייה שלי הייתה למַסֵד שידורי פרומו רבים ככל האפשר על מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , אך לשדרם ללא רָהָב ובלשון המעטה מובהקת . המשימה השלישית הייתה להימנע לחלוטין מהענקת ריאיונות והצהרות למדורי הספורט בעיתונות שעטו עלי ללא הרף וביקשו לשמוע את הצהרותיי לקראת הדו קרב הממשמש ובא נגד ערוץ 5 בכבלים . לא הסכמתי להתראיין . המטרה הייתה להצטייר בעיני הציבור כצד חלש במאבק , Under dog . המשימה הרביעית הייתה להציב את נבחרת השידור הקבועה בזירת התחרות באפריל 2000 בסלוניקי , על פי מודל השידורים שבניתי בהיכל הספורט ביד אליהו . מאיר איינשטיין נקבע להיות השַדָּר המוביל ולידו בעמדת השידור בסלוניקי שני הפרשנים אֵלִי סַהַר ורָלְף קְלָיִין . על אוּרִי לֵוִי הטלתי את המשימה להיות כתב שטח בעת השידורים הישירים ושדר קווים . אמיר בר שלום הוצב להיות כתב ENG בסלוניקי לצורכי כיסוי אירועי החדשות סביב המשחקים וגם שדר קווים . הוא הצטווה להביא אינפורמציה רבה ככל האפשר בצורת כתבות אווירה וצבע עוסקות בראש וראשונה בשחקני מכבי ת"א ואוהדיהם . מכיוון שהיה כתוב חרוץ ומנוסה לא דאגתי לכמות גם לא לאיכות . כמו כן פקדתי עליו לעקוב אחרי עוֹדֵד קָטָש ולהביא ריאיונות ותגובות שלוֹ מפני שהיה עכשיו שחקן מן המניין של פאנאתינאייקוס , ויריב מַר של מכבי ת"א הקבוצה בה נולד ובה עשה את ראשית צעדיו .

הטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית  ERT (נסגרה בסוף שנת 2013 ע"י ממשלת יוון) התגייסה למבצע ושימשה Host broadcaster של משחקי  ה-Final Four באפריל 2000 בסלוניקי . היא הפיקה והעניקה את סיגנל השידור הבינלאומי לאירופה אך זה לא היה מספיק .  החלטתי בו במקום בעצה אחת עם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לתגבר את המצלמות היווניות ע"י השטת ניידת שידור שלנו על כל ציוותה ותכולתה מירושלים לסלוניקי . יאיר שטרן היה בעד . מדובר היה באירוע על בספורט הבינלאומי בהשתתפות קבוצה ישראלית ובתחרות טלוויזיה "ראש בראש" שמאיים על בכורתנו . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התנגד וביטל את יוזמתי . כרגיל בנימוקים של עלויות כספיות מופרזות . העמסת ניידת השידור הגדולה שלנו OB ה- "וֶורֶד" על אוניה בנמל חיפה והשטתה לסלוניקי ופריקתה שם היה מבצע ראוי ולא יקר אך מנכ"ל רשות השידור ראה בי בטעות מגלומן ופחד מביקורת ציבורית . הוא חשב שהטסת צֶוֶות שידור בן ארבעים אנשים מירושלים לסלוניקי והשטת ניידת שידור של הטלוויזיה הישראלית מחיפה לעיר הנמל היוונית סלוניקי בעֵת הזאת רק כדי לספק את תאוות השידור של יואש אלרואי במלחמתו נגד מיילן טנזר , הוא מעשה מנקר עיניים של רשת שידור ענייה כרשות השידור . אורי פורת דחה את הרעיון שלי על הסַף . זה נורא הרגיז אותי . הוא לא אפשר לי להתמודד בכוחות שקולים נגד היריבים המרים שלי מיילן טנזר , יורם ארבל , ועופר שלח . מנכ"ל רשות השידור ביקש ממני בתחילה להסתמך אך ורק על סיגנל ההפקה של ERT . עד להופעתו הדרמטית של יו"ר דירקטוריון "פלא – פון" מר יעקב "קובי" בן גור שניאות לבקשתי לשמש Sponsor ראשי של מבצע שידור ה- Final four של סלוניקי באפריל 2000 ולשלם לנו 250000 (רבע מיליון) דולר תמורת שידורם של 250 שקופיות חסות וסקרולים של "פלא – פון" . ההשקעה המסחרית בסדר גודל כזה של קובי בן גור אפשרה לי לפחות לשכור ניידת שידור פרטית שלי בת 3 מצלמות בנוסף לסיגנל ההפקה של ERT . זה לא כמו להשיט את OB ה- "וורד" שלנו לסלוניקי אולם זה היה בכל זאת משהו שהוא יותר מכלום . כשקובי בן גור וחברת "פלא פון" נרתמו למאמץ השידור שלי ידעתי שאני אנצח ואביס את ערוץ 5 בכבלים .

את רעיון השטת ניידת שידור שלנו לאירוע ספורט בעל חשיבות לאומית מחוץ לגבולות מדינת ישראל , העליתי עוד בראשית ספטמבר 1999 , כשנבחרת ישראל בכדורגל עם מאמנה שלמה שרף , התמודדה נגד נבחרת קפריסין בלִימַסוֹל על הזכות להעפיל ל- 2000 Euro . גם אז לא אושר המבצע . כל הסברי אז ועכשיו כי זהו מבצע שידורים מורכב ומסובך לא רק למען הצופה משלם האגרה אלא גם כמאבק תחרותי נגד ערוץ הספורט על שמה הטוב של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא היה מקובלים עליו . הנימוקים שלי סולקו משולחן הדיונים בהינף יד ונדחו על ידו על הסַף. המנכ"ל הורה לי לצאת לקרב עם הנשק הדַל שהיה בידי. הוא התיר לי בסופו של דָבָר לשכור ניידת שידור מקומית קטנה בת שלוש מצלמות , ולאייש אותה בצוות שידור מצומצם שלי . אוּרִי פּוֹרָת אישר להטיס לסלוניקי שנים עשר אנשים בלבד . לערוץ 5 היו שם 40 איש . דיווחתי ליאיר שטרן כי יְדִידַיי בטלוויזיה היוונית הציבורית – ממלכתית ERT הצליחו לשכור בעבורי ברגע האחרון ממש ניידת שידור פרטית בסלוניקי הנושאת שלוש מצלמות וציוד עריכה במחיר הרבה יותר מסביר של 15000 (חֲמִישָה עָשָר אֶלֶף) דולר לשלושה ימי שידורים . קיוויתי שאנשי הפיקוד והפיקוח של הניידת היוונית מספיק מהירים וחרוצים , ולבטח מקצועניים , כדי לעמוד בתחרות הנשקפת לנו מול יריבינו מערוץ הספורט .

ביום שישי – 14 באפריל הטסתי לאתונה את צֶוֶות החלוץ המפיק שלי ששי אפרתי והשַדָּר אורי לוי . תפקידם היה להיפגש עם אנשי הטלוויזיה היוונית הממלכתית ERT וגם עם אנשי ניידת השידור היוונית הפרטית בסלוניקי ששכרתי לצורך תגבור השידור . שניהם היו אמורים להכשיר את השטח ומבצע השידור לקראת בואו של הצוות העיקרי לסלוניקי ביום ראשון – 16 באפריל 2000 . טכנולוגיית השידורים הישירים ואספקת האינפורמציה מסלוניקי לאולפן בירושלים הייתה ברורה . הצבנו את שלוש המצלמות של ניידת השידור היוונית הפרטית שלנו בתוך ההיכל . כל אחת מהן קיבלה תפקיד קונקרטי במהלך השידורים הישירים . בנוסף לכך קיבלנו לניידת שלנו את סִיגְנָל ה- Integrated Feed  (תוצר משולב ומוגמר) של ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית היוונית ERT , שכיסתה את ארבעת משחקי ה- Final Four והעניקה את סיגנל השידור ה- Multilateral (שידור רב משתתפים) שלה לכל אירופה . הניידת הזאת העסיקה בעת השידורים הישירים שתיים עשרה מצלמות וחמישה הילוכים חוזרים מזוויות התבוננות וצילום שונות . אַמְנוֹן אוֹסְמַן הבימאי שלי בניידת השידור הקטנה בסלוניקי , יכול היה אם כן לתמרן בין ארבעה מקורות שידור שהגיעו לשולחן ניתוב התמונות שלו בניידת , ולביים את השידורים הישירים מנקודת המבט העיתונאית שלנו . זה היה יתרון טכנולוגי גדול ששיפר לעין ארוך את פוטנציאל הסיקור הטלוויזיוני שלנו . יכולנו להתרכז בשחקני מכבי ת"א בעת החימום שלפני המשחק ובעת פסקי הזמן , מבלי לאבד את הכיסוי השוטף עצמו שהתבצע ע"י ניידת השידור הגדולה . זה לא היה הרבה אך גם לא מעט . בכך היה נעוץ עיקר חשיבותו של מהות ההסדר הטלוויזיוני של שכירת ניידת הצילום היוונית למען הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

יכולנו גם לעקוב כמעט ככל שרצינו אחרי עוֹדֵד קָטָש שהיה סיפור עיתונאי ושחקן פאנאתנאיקוס . כּשרון המשחק המדהים שלו ואישיותו יוצאת הדופן ריתקה את כולנו . הוריתי לאמנון אוסמן , למפיק שַשִי אֶפְרָתִי ולאמיר בר שלום כתב ה- ENG לא להסיר את עיניהם ממנו . עקבנו אחרי כל תזוזה שלו . עקבנו גם אחרי כל תזוזה של ערוץ הספורט . התחרות נגד ערוץ הספורט הייתה נשמת אפו של הכיסוי הטלוויזיוני שלי . כמויות אדרנלין עצומות מוזרקות למחזור הדם בשעת ההתמודדות נגד מקור השידור השני . אתה פשוט מפחד לפספס צילום של ראיון , תגובה או התרחשות שעלולים להגיע לידי מתחריך ולא לידיך . הייתה בידינו האפשרות לצלם את נוכחות השדרים והפרשנים תוך כדי עבודתם באתר המשחקים ובעמדת השידור בסלוניקי . הייתה לכך חשיבות עליונה מבחינת אמינות המידע הזורם לצופי ערוץ 1 הציבורי בישראל. יכולתי לומר לצופים שלי בפשטות רבה אך בגאווה כי השדרים , הפרשנים , והכתבים של מחלקת הספורט פרוסים בסלוניקי ומשדרים אליהם מהשטח , ממוקדי ההתרחשויות עצמם . הם יכולים לסמוך על מהימנות האינפורמציה המגיעה לסלון ביתם היישר מסלוניקי .שכרנו אנטנה – צלחת SNG (ראשי תיבות של Satellite News Gathering) המשמשת תחנת ממסר ישירה מסלוניקי לירושלים והצבנו אותה צמוד לניידת השידור הקטנה . היינו עצמאיים לגמרי עכשיו בהעברת חומרי השידור מסלוניקי לבניין הטלוויזיה ברוממה . ניידת השידור הקטנטונת הזאת שימשה כמוקד עריכה ושידור , והמקום כולו על אמצעי ההפקה והפונקציות הנלוות אליו הפך לקומפלקס שידור קטן . הכל היה בממדים זעירים במונחי טלוויזיה כשמדובר באירוע כדורסל בינלאומי עתיר רייטינג . שררה שם מטבע הדברים צפיפות גדולה . למרות הדוחק בקומפאונד ובקומפלקס ההפקה ולמרות יכולתה הטכנית המוגבלת של ניידת השידור הקטנה – סגולות מפעיליה הפכו אותה למבצר שידור יעיל שלנו . המפקח הטכני העליון של כל פעולות השידור בניידת הטלוויזיה היוונית היה מאיר חיימי . איש מוכשר ועָנָיו , נמרץ ובעל יוזמה וניסיון רב בתחום עבודתו בשידורי טלוויזיה . אופיו החרוץ היווה תעודת ביטוח של השידורים ההם מסלוניקי . הודות לוֹ הם עברו ללא דופי מן ההיבט הטכני . הוא היה אחד הטכנאים הדגולים ששירתו אי פעם בצבאה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

haimiטקסט תמונה : אביב 2000 . מאיר חיימי טכנאי אמיץ , בעל ידע ויוזמה , ושש אלי קרב . בזכותו ובזכות אנשי ערוץ 1 שכמותו כמו המפיק החרוץ והידען שלי בסלוניקי מר ששי אפרתי , הבסנו ללא תנאי באפריל 2000 בטורניר ה- Final four של סלוניקי את מיילן טנזר , יורם ארבל , עופר שלח ואת כל הצוות הגדול של ערוץ 5 בכבלים ששהה באתונה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לפתע , כמה ימים לפני תחילת שידור משחקי ה- Final Four , גילינו מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנכי , כי בסוף מהדורת החדשות של ערוץ 2  סמוך לשמונה ושלושים בכל ערב , משודרת מידֵי עֶרֶב שם כתבה לקראת  ארבעת משחקי ה- Final Four , ובסוֹפָה , מפנה המגישה מיקי חיימוביץ' את צופיה הרבים לשידורים הישירים העתידיים של ערוץ 5 מסלוניקי בטלוויזיה בכבלים . מיקי חיימוביץ' עסקה על פי הוראה מגבוה של מנהלה שלום קיטל בקידום שידורי ה- Final Four של ערוץ 5 . חיש מהר הובררה לנו הסיבה . ערוץ הספורט בכבלים בניגוד להסכם עמנו כי את בלעדיות השידור מסלוניקי ואת הסובב אותו חולקים רק שני גופי תקשורת בישראל , ובניגוד מוחלט להתחייבות האישית הזאת כלפי מנהל הטלוויזיה הישראלית , סיפק ללא ידיעתנו תַּגֵי זִיהוּי לצֶוֶות צילום שַכוּר של ערוץ 2 בסלוניקי בראשותו של אָרִיק הֶנִיג . תגי הזיהוי (Accreditations) המאפשרים מעבר חופשי באתר התחרויות לא סופקו ע"י ערוץ 5 לערוץ 2 בחינם , אלא תמורת קידום השידורים הישירים שלוֹ במהדורות החדשות של ערוץ 2 שמִיקִי חַיְימוֹבִיץ' הייתה הקריינית הראשית שלהם. מעשה ערמומי שלא ייעשה. ואף על פי כן נעשה. יאיר שטרן הבין מייד שנפל בפח . הוא אמר לי , "יואש רימו אותנו" , וחַש למכשיר הטלפון למחוֹת בפני מיילן טנזר על כך שערוץ הספורט לא נוהג ביושר כלפיו . ללא הועיל .

ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "מלחמת הדיאדוכים" במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה איש טהור אך במידה כלשהי גם נאיבי . הוא האמין לכל מילה שנאמרה ע"י מיילן מנזר במו"מ המוקדם . יאיר שטרן ניהל במשך שבע שנים את הטלוויזיה ציבורית – ממלכתית במדינת ישראל מוסד תקשורת מסורבל . רוטינה הניהול הפכה אותו כמו רבים לפניו לשאנן , שָלֵו , וחסר תִּחְכּוּם . היה עליו לסייג את אמונו במנכ"ל ערוץ הספורט בכבלים . הוא היה אמוּר לדעת שיריבו במו"מ על הזכות לשָדֵר את ארבעת משחקי ה- Final Four בסלוניקי 2000 הוא בעל מניות בערוץ השידור שלוֹ עצמו בכבלים , ולכֵן הוא ראשית דבר איש עסקים לכל דבר . בעסקים יש להניח מותר לעשות כל דבר בעיקר להפר אמון ונאמנות . לא כך הדבר בעיתונאות . מיילן טנזר היה סוג של עיתונאי בעל אינטרסים מסחריים ולכן הגדרתו כעיתונאי הייתה בעירבון מוגבל . יאיר שטרן התמים היה צריך להבין שיש הבדל בין מילה הנאמרת ע"י עיתונאי טהור נטול אינטרסים לבין עיתונאי שמייצג קונצרן טלוויזיוני שמאחוריו מטרות רֶוַוח כלכליות . ערוץ 2 המשיך מידי עֶרֶב במסע השכנוע האקסקלוסיבי שלו חסר תקדים לעודד את צופיו לצפות בשידורי ה- Final Four  בערוץ הספורט בכבלים , מבלי לאזכר כלל את קיומם של אותם השידורים גם בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. זה כמובן לא עזר לערוץ הספורט בכבלים בסופו של דבר , אך היה בכך טעם גדול לפגם . היה זה מראה עגום לראות את ערוץ 2 מודל של ערוץ טלוויזיה ארצי חוֹבֵר לערוץ הספורט בכבלים במלחמתו העקובה מטריקים נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ראיתי בכך אִיוֶולֶת גדולה ועבירה מוסרית נושאת קלון בשעה שמנהל חברת החדשות של ערוץ 2 מר שלום קיטל מטיל על גב' מיקי חיימוביץ את חובת קידום שידורי ערוץ הספורט בכבלים בערוץ שלו . גם מהסיבה שבעלה של מיקי חיימוביץ' מר אֵלִי אִילְדִיס הוא עיתונאי ומגיש בכיר באותו ערוץ הספור . פרשה לא אֵתִּית מכל היבט שהוא . נוצרה עכשיו תחרות של ממש בינינו לבין אנשי ערוץ הספורט כשערוץ 2 מלבה ובוחש ומחרחר את אווירת היריבות בין שני הצדדים. גם חלק ממוספי הספורט בעיתונות הכתובה לא טמנו את ידם בצלחת והתגייסו לטובת הצלחתו של ערוץ הספורט . הם נתנו לקוראיהם להבין שערוץ 5 הצעיר בכבלים , הולך להביס במלחמת הרייטינג את מחלקת הספורט הוותיקה של יואש אלרואי "הזקן" מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מכונת יחסי הציבור של מיילן טנזר פעלה בכל עוּזָה . בזה הם היו טובים . הקולגות העשירות מהכבלים פעלו במרץ והביאו לסלוניקי ניידת שידור גדולה מהארץ , ויותר מפי שלושה כוח אדם בהשוואה לשלנו . הם טרחו ועשו הכל להגשים את נבואות המפלה של הטלוויזיה הישראלית הצפויה במאבק נגדם . תבוסת מחלקת הספורט שלי בקרב על הרייטינג נראתה כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין . בציבור וגם בקרב עובדי הטלוויזיה הישראלית . לא מעטים חיככו שָם את כפות ידיהם בהנאה ונדו בראשם , "הנה אוֹ- טוֹ- טוֹ יואש אלרואי הזקן הולך לחטוף" . אין שמחה גדולה משמחה לאֵיד גם בין קולגות אך התקוות לא היו אבודות ואנוכי אינני האיש שנועד לתבוסה .

ביום שלישי – 18 באפריל 2000 בשעה שלוש וחצי אחה"צ החל הקרב הגדול "ראש בראש" בין חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים . זוהי מלחמת שידור מורכבת בת שמונה שעות שמתנהלת בשתי חזיתות . בסלוניקי וירושלים . שני גופי השידור יורים בכל כלי המלחמה העומדים לרשותם . השידור הישיר נמשך שעות רבות ואשר רצוף גם בהרצת קטעי VTR רבים (על פי קוֹד הרצה) מהניידת בסלוניקי ומן האולפן בירושלים . מיקמתי את עצמי בעמדת הפיקוד שלי בירושלים , מוקף בסוללת טלפונים ומערכת תקשורת הבינלאומית של קווי תיאום 4W וקווי שידור ISDN . ממש כמו במלחמה . בדיוק בשעת האפס יריתי בתותח הראשון נגד השותפים שלנו בערוץ הספורט בכבלים .

אות הפתיחה הגרפית המיוחדת ואותות מעברי השידור שיצרה הגרפיקאית שלנו וורוניקה רבוטניקוף , היו משובבי עין ותכליתיים . באולפן השידור שלנו ישבו השַדָּר אורן רוזנשטיין מלווה בפרשן אפי בירנבוים איש מרתק , אמיץ , ותוסס , אחד ממאמני הכדורסל הטובים בישראל . אילו היה מאמן מובטל הייתי מחתים אותו מייד כפרשן ספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. אפי בירנבוים מאמן חכם ומעט תמים אך בעל יושרה ניחן בכושר ביטוי והצדיק את המוניטין שלו כמקצוען . בסלוניקי פעלו בנקודות שידור שונות מאיר איינשטיין ואורי לוי ולצִדם הפרשנים אֵלִי סַהַר ורלף קליין . חיברתי את ירושלים לסלוניקי . בין לבין שידרתי את הכתבות החדשותיות של אמיר בר שלום , שהביאו את דרמת ההיערכות של שחקני מכבי ת"א ומאמנה לקראת מפגשם הקרב ובא עם קבוצת ברצלונה . עשיתי כל מאמץ אפשרי להביא את תושבי המדינה הצופים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לסלוניקי . ערוץ הספורט הציב בעמדת השידור שלו בסלוניקי את השָדָר יורם ארבל ופרשנו עוֹפֶר שֶלַח ואת הכתב דָנִי עִנְבַּר . את האולפן בתל אביב איישו מִירִי נְבוֹ ואֵלִי אִילְדִיס , והפרשנים לידם היו אָבִיב לָבִיא וצְבִי שֶרְף .

בשֵש בערב החל משחקה של מכבי ת"א נגד ברצלונה . סיגנָל השידור ה- Unilateral מניידת השידור הקטנה שלנו בסלוניקי הגיע לאולפן בירושלים באיכות גבוהה . לצורך ביטחון השידור ביקשתי את קצין תקשורת הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 שמואל כהן לוודא שגם סיגנל ה- Multilateral של ERT  המכוון לאירופה, יגיע אף הוא לאולפן שלנו בירושלים לצורך Back up (גיבוי). במקרה של תקלה בקו השידור ה- Unilateral שלנו , תעמוד לרשותי אופציה לנתב את עצמי כהרף עין כדי להתחבר לתמונת הלוויין המרכזית ששודרה לכל אירופה שכאמור סיפקה הטלוויזיה היוונית . הדבר יקשה אולי לזמן מה על צוות השידור מאיר איינשטיין ואֵלִי סַהָר , בשל צדדים מנוגדים בין צד עמדת השידור שלהם לכיוון הצילום , אך יבטיח שצופי השידור הציבורי יישארו נאמנים למקור , ולא ינטשו ויברחו מאתנו בשעת תקלה לעבר ערוץ הספורט בכבלים . ביטחונות השידור הישיר הם עניין יקר ומסובך. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן שכל כך אהבתי והערכתי העניק לי את הגיבוי התוכניתי והטכני הנדרשים . מוצאו של יָאִיר שְטֶרְן היה ממחלקת הספורט בזמנם של דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת . הוא היה בקי בעצמו ביסודות ההפקות המורכבות והמסובכות וגם היקרות של שידורי הספורט . הוא היה הבוס הישיר שלי , העניק לי גיבוי טוטאלי והיה שותף נאמן בהצלחות השידורים . שש שנים מ- 1983 ועד 1989 ניהל וניווט בעצמו את חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . אח"כ מונה להיות כתב ושדרה ערוץ הציבורי ורשות השידור בוושינגטון בירת ארה"ב . יום אחד בקיץ 1993 קרא לו המנכ"ל מוטי קירשנבאום ליטול ידיו את ניהול הטלוויזיה הישראלית , כשהחליט לא להאריך את כהונתו של המנהל היָשָן יוסף בר-אל . יוסף בר-אל הודח אפוא ויאיר שטרן תפש את מקומו .

יָאִיר שְטֶרְן בנו של אָבְרָהָם "יָאִיר" שְטֶרְן ז"ל מנהיג הלח"י שנרצח ב- 1941 ע"י הבולשת הבריטית במקום מסתורו בתל אביב , ספג את חינוכו התּקשורתי בארה"ב מולדת הטלוויזיה . הוא היה אינטליגנטי , מהיר תפישה והגון מאוד בשיקוליו ובהחלטותיו . מוטי קירשנבאום לא טעה בבחירתו . יאיר שטרן היה אולי מנהל הטלוויזיה הטוב ביותר בתולדותיה . הוא פרש מתפקידו ב- 30 באפריל 2000  בתום שבע שנות כהונה בתפקיד הרָם . ממלאי מקומו הזמניים יאיר אלוני ויוסי משולם לא הצליחו מעולם להיכנס לנעליו . מכבי ת"א גברה בקלות על ברצלונה בתוצאה 65 : 51 בשלב חצי הגמר של ה- Final Four , והעפילה למשחק הגמר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 . גם פאנאתנאייקוס עם עודד קָטָש לא התקשתה מול אפס פילזן הטורקית , והעפילה אף היא לשלב הגמר . עודד קטש במדים הירוקים של פאנאתנאייקוס עתיד היה לפגוש בעוד יומיים את קבוצת האם שלו מכבי ת"א בצבעי הצהוב כחול שלה . תחרות ה- Final Four לבשה עכשיו שני ממדים . ישראל נגד יוון ומחלקת הספורט שלי במאבק "ראש בראש" נגד ערוץ הספורט בכבלים של מיילן טנזר . השעה עכשיו הייתה חצות . פיניתי את אולפן הספורט שלנו לטובת מהדורת החדשות המסכמת "מהיום למחר" . מבצע השידורים הארוך בן שבע השעות של היום הראשון מסלוניקי במשחקי ה- Final Four , היה עכשיו מאחורי . הודייתי לצוות המיומן ומצומצם שלי בירושלים ובראשם העורכים יוני קנלר , יגאל שמעוני , ירון מאיר , וכרמל לוצאטי (כתב ערוץ 2 היום) וגב' שרון סלע המקסימה שהייתה אחראית על הקשר הלווייני הבינלאומי עם צוות השידור שלי בסלוניקי . לידי פעלו גם כמעט עשרים וארבע שעות סביב השעון שתי עוזרותיי , נשים אמיצות וחרוצות , מזכירת ההפקה שלי רותי ליפקין שעבדה עִמִי ולצִדִי כבר 16 שנה רצופות , ועוזרת ההפקה והבימוי דורית חיימי . עם חיילים כאלה הניצחון איננו מוטל בספק .

נפניתי עכשיו לתכנן את מהלכי הקרב הבא עם חברי הנמצאים בסלוניקי , קרב שידור ארוך , מורכב מאוד ומסובך טכנולוגית , שהיה אמור להתחולל בעוד פחות  מ- 48 שעות . בשלוש לפנות בוקר עזבתי את משרדי מחלקת הספורט בדרכי לחדרי במלון "שערי ירושלים" הסמוך לבניין הטלוויזיה כדי לנסות לחטוף תנומה בת כמה שעות . הייתי זקוק לה . לא ישנתי כמעט שבוע ימים בשל מתח השידור . אני לא מסוגל להירדֵם כשאני מתוח . שנתי נודדת במצבים כאלה אני מתהפך על משכבי . בדרכי למלון חשבתי על הזכות הגדולה שנפלה לידי לאמן ולהכשיר את מערכת השידור שלי בתפקידיהם הרבים בשנים שחלפו . המשימה הראשונה והיסודית הייתה ליצור צֶוֶות הרמוני ומקצועי (ונאמן ומסור למקום עבודתו) בתוך דרגי העבודה השונים במחלקת הספורט . כדי להצליח בעבודתם זקוקים שדרי הספורט לתשתית אנושית מקצועית , מוכשרת ובעלת מוטיבציה שכוללת , מפיקים , עורכים , מזכירות ועוזרות הפקה זריזות ויעילות , מתאמי שידור ומקבלי שידור , רשמי VTR , וכמובן טכנאים מאומנים . השַדָּרים הם הגוזרים את סרט התהילה אך הם אינם יכולים להגיע אליה ללא מערכת עיתונאית וטכנולוגית רב זרועית , המגבה ומכוונת אותם רגע – רגע , ושעה – שעה . יורם ארבל , מאיר איינשטיין , נסים קיוויתי , ורמי ווייץ כבשו כל אחד בשעתו את הפסגה בעזרת המיקרופון שנתמך ע"י עוזרים קרובים . בלעדיהם הם שווים כקליפת השוּם .

einstein 2

טקסט תמונה : סתיו 1990 . מר מאיר איינשטיין בראשית הקריירה שלו במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לאחר מעברו אלינו מרדיו "קול ישראל". הוא היה שדר ועיתונאי משכמו ומעלה. הגעתו אליי לפני כרבע מאה של שנים דחקה משם את השדר רמי ווייץ לזרועות ערוץ 5 בכבלים של מיילן טנזר. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

weitz

טקסט תמונה : קיץ 1980 . רמי ווייץ בראשית דרכו.  במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הוא מצא את מקומו בערוץ הספורט בכבלים והפך לאחד מטובי שדרי הספורט בטלוויזיה בעשור ה- 90  והעשור הראשון של שנות ה- 2000 . לאחרונה נודע לי כי פרש משידור פעיל בטלוויזיה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

אם להשתמש במשחק הכדורסל  כמטפורה , הרי שמאיר איינשטיין שימש בסלוניקי שחקן הציר וששי אפרתי (אחד המפיקים המצטיינים בהיסטוריה של השידור הציבורי מאז נוסד ב- 1968) היה רכז המשחק שלו . יוני קנלר , יגאל שמעוני , וירון מאיר שימשו בירושלים כשחקני הפינה בקבוצת הכדורסל הטלוויזיונית הזאת . לכל האנשים הנפלאים האלה הייתה התחייבות אישית לתרום למען קבוצת השידור שבה שיחקו . השידור הטלוויזיוני הוא עבודת צוות מובהקת . ממש כמשחק הכדורסל אותו הם משדרים עכשיו . בכירי השדרים אינם שווים "כקליפת השום" ללא עוזריהם הקרובים בדירוג המשולב, בדֶרֶג עיתונות – הפקה וכמובן הטכנאים בחטיבת ההנדסה . הגענו מוכנים לקראת התחרות האמיתית שנכפתה עלינו כנגד ערוץ הספורט בכבלים . זאת הייתה הרגשה נפלאה להנהיג ולהוביל את השידורים הישירים מסלוניקי . מחלקת הספורט הייתה נבחרת ספורט מקצוענית ומקצועית ששחקניה דבקים במשימה ללא פשרות , בירושלים וסלוניקי גם יחד . היא מנתה אומנם צֶוֶות קטן , אך הייתה מגובשת ומאומנת היטב ולכן יעילה ומהירה , והייתה מוכשרת לפגוע . מחלקת הספורט שימשה ללא כל צֵל של ספק חוד החנית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בימים ההם .

המתנתי בכיליון עיניים לדו"ח הרייטינג הרשמי של ועדת המִדְרוּג הישראלית  ה- People meter , סקר צפייה יומי המבוצע ע"י חברת טֶל – גָאל . זהו ספר התנ"ך של רשתות הטלוויזיה בישראל המכריז מידי בוקר על כמות הצופים שצברה כל תוכנית ותוכנית בשידורי יום האתמול בערוצי הטלוויזיה השונים . אין שום איש רציני בתעשיית הטלוויזיה בישראל שמרשה לעצמו שלא לעיין בדו"ח הצפייה של טֶל – גַאל כשהוא לוגם מכוס הקפה הראשונה של הבוקר . חשיבותו של מדד טֶל – גַאל בישראל כחשיבות מדד נילסן בארה"ב . שניהם נחשבים לאורים ותומים של דעת וטעם הקהל , החורצים את גורלן של תוכניות הטלוויזיה לשֶבֶט או לחֶסֶד .

ביום רביעי – 19 באפריל 2000 , בתשע בבוקר צִלצֵל אלי יאיר שטרן למשרדי במחלקת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . מנהל הטלוויזיה היה כולו נרגש . מעולם לא שמעתי אותו כה נסער , "יואש אלרואי , הבסת בגדול את ערוץ הספורט של מיילו טנזר" , בישר לי , והוסיף בהתרגשות רבה כשהוא זועק לשפופרת הטלפון , "שיא הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורי אמש בשבע ארבעים וחמש בערב , עמד על  % 36.8 מול השיא של ערוץ הספורט בכבלים שעמד על  % 8.7 . גם ממוצע השידור שלנו היה מעולה , % 27.3  מול  % 7.8  שלהם" . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן היה כל כך שמח ושבע רצון , עד שכמעט פצח בריקוד . השבתי לו : "יאיר תירגע , זה היה רק היוֹמָן . הסרט טרם התחיל . אתמול הרגנו אותם , מחר ביום חמישי – 20 באפריל 2000 בשידור הישיר הבא של משחק הגמר נקבור אותם" . כמו בתחרות אִגרוף , החטיפה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מכת וָו לסנטרו של ערוץ הספורט בכבלים , והפילה אותו בנוֹק אַאוּט לקרשים . ביום שלישי – 18 באפריל 2000 החלה ספירת העֶשֶר של הצופים . היא עתידה הייתה להסתיים כעבור ארבעים ושמונה שעות בחצות הלילה של יום חמישי – 20 באפריל 2000 בתום שידור משחק הגמר של  ה- Final Four , לאחריו מצא ערוץ הספורט היהיר את עצמו שוכב פרקדן על Canvas הזירה . גם שידורי ערוץ 2 ניזוקו קשה מהרייטינג המזהיר שצַבְרָה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . ירדתי ללשכתו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בקומה השלישית כדי ללחוץ את ידוֹ . כמובן שהתחבקנו והתנשקנו . הוא היה מנהל הטלוויזיה "הטוב ביותר" , כפי שהגדיר אותו פעם מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , אך גם ידיד וחבר קרוב שלי שהערכתי ואהבתי . איחלתי לוֹ חג פסח שמח . קבענו לשוחח שוב בהמשך היום . רציתי לדַוֵוח לו במדויק את כל פירטי מהלכי ההפקה שאני אמור לבצע בהמשך השידורים הישירים מסלוניקי . מאום לא הסתרתי ממנו . אולי זה מגוחך לדבר בצורה רגשנית כזאת על מישהו בתעשיית הטלוויזיה אבל את יאיר שטרן באמת אהבתי . הוא היה איש נבון , איש של תרבות ו- ג'נטלמן . בלעדיו לא ניתן היה לכבוש את הפסגה .לא היו לי כל חברים בטלוויזיה . הייתי זאב בודד . אינדיבידואליסט . כמנווט שידורי הספורט של ערוץ 1 ראיתי בהתכנסות האנשים בחטיבה שעליה אני ממונה אינטרס טלוויזיוני . הייתה לי מטרה משותפת כוללת יחדיו עם פיקודיי : לייצר את הטוב ביותר למען משלם האגרה ולהביא אותו למסך הטלוויזיה . במקום המקצועני הזה שטוף אמביציות רייטינג אין מקום לידידות וחבֵרוּת , רק מנהיגות הוגנת . עם יאיר שטרן זה היה שונה לגמרי .

בעוד אנו עוסקים בניצול ההצלחה כנגד ערוץ 5 בכבלים והתוויית דרכי הפעולה האפשריות של המשך שידורי ה- Final Four , משחק הגמר עצמו בתוך יממה , ביום חמישי – 20 באפריל 2000 , נחת ערב החג על שולחננו , של מנהל הטלוויזיה ושלי אִיגֶרֶת התראה מביכה ממנכ"ל רשות השידור אורי פורת . האיגרת דנה בעניין ניתוקו בכוונה תחילה של מוטי לוי סמנכ"ל הכספים שלוֹ על ידי יאיר שטרן ועל ידי מההסדרים הכספיים שחוללנו עם ערוץ הספורט , הנוגעים לשידורי  ה- Final Four  ורכישת משחקי ליגת העל לעונת 2001 – 2000 . כאילו שזה היה הנושא החשוב ביותר לטפל בו עכשיו בעיצומו של קרב השידור "ראש בראש" נגד ערוץ 5 . דווקא כעת בשיאן של פעולות ההפקה והשידור הדרמטיות , המורכבות , והמסובכות תחת לחץ תחרותי החליט אורי פורת להעיר למנהל הטלוויזיה שלוֹ ולי . הנה הטקסט כלשונו [2] .

porath 1

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . האִיגֶרֶת הזאת , לא רק שלא הייתה במקום , אלא חשפה גם את ניתוקה המוחלט של ההנהלה הראשית מהמתחולל בשדה הקרב של שידורי סלוניקי . חבריי ואנוכי נלחמים בכל כוחותינו לחימה רצופה מזה שלושה שבועות ומדירים שינה מעינינו , ואילו רמטכ"ל צבא השידור משגר אלי ערב ההסתערות האחרונה על היעד , מכתב הדַן  בדרכי  נוֹהַל וביורוקרטיה . היום ממרחק הזמן זה נראה הדבר תמוה והזוּי . אז זאת הייתה מציאות מרגיזה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בכל הנהלת רשות השידור היה רק איש אחד , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן , שידע באיזה "וִויָה-דוֹלוֹרוֹזָה" צעדתי עד הַלוֹם . היחיד שהיה מעורה בכל צעד ושעל בנתיב ההפקה . לכן ראה בהישג הרייטינג של רשת הטלוויזיה שאותה ניהל ניצחון אישי שלי . ביקשתי מרותי ליפקין מזכירת ההפקה שלי להשיג לי בטלפון את המפיק ששי אפרתי בסלוניקי , ואת קוֹבִּי בֵּן גוּר יו"ר דירקטוריון "פֶּלֶא פוֹן" בבניין "בֶּזֶק" בגבעתיים כדי לבַשֵר להם את בשורת הניצחון . דיווחתי לקוֹבי בֵּן גוּר נותן החסות הרשמי והבלעדי לשידורי ה- Final Four את נתוני הרייטינג של אמש . הבטחתי לוֹ , "מחר , יום חמישי – 20 באפריל 2000 , בעת השידור הישיר של משחק הגמר מכבי ת"א נגד האלופה היוונית קבוצת פנאתינאייקוס אתונה , אנחנו נכה את ערוץ הספורט שוק על ירך וגם נעמיק את פער הצפייה" . קוֹבִּי בֶּן גוּר נדהם למשמע תוצאות הרייטינג המרוממות מצד אחד את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונושאות אותו אל על , ומאִידַך משפילות את ערוץ הספורט בכבלים . הוא היה כל כך מופתע מהדיווח עד שנמנע מלהאמין בתוצאותיו . פִקְסַסְתי למשרדו את דו"ח הצפייה כדי שיקרא את הנתונים במו עיניו .בינתיים עשתה לה שמועת הרייטינג כנפיים והגיעה גם ליָוָון . אנשי צֶוֶות השידור שלי שָם דיווחו לי שאנשי ערוץ הספורט בסלוניקי נראים "לבנים כמו קיר". ביקשתי מהם לנהוג בצניעות , לא להתרברב , ולהגיב באיפוק . "אַל לכם להתראיין לשום גורם עיתונאי בשטח סביבכם" , הוריתי להם . בסלוניקי עמד להיערך משחק הגמר בכדורסל ובישראל התמודדות הטלוויזיה בין ערוץ 1 הציבורי לערוץ 5 בכבלים . מטרתנו העיקרית הייתה עכשיו לגבש ולהתוות את מהלכי הטלוויזיה בין שני מוקדי השידור בסלוניקי ובירושלים לקראת השידור הישיר של משחק הגמר בין מכבי ת"א למועדון היווני פאנאתאנאייקוס ותכנון הנוק אאוט הסופי שאנו עתידים להנחית על מיילן טנזר וחבריו בערוץ 5 . דאגתי העיקרית הייתה נתונה לפרשן המצטיין שלנו אֵלִי סַהַר , איש דתי וקפדן במצוות , שאמור היה לצעוד כ- 13 ק"מ ממלונו "קָאפְּסִיס" לעבר היכל הכדורסל בסלוניקי כדי להגיע במועד לשידור משחק הגמר , מבלי לחלל את חג הפסח . נפרדנו בברכת חג שמח . בערב ירדתי לתל אביב לחוֹג עם משפחתי את חג לֵיל הסדר .

עם צאת החג בליל חמישי – 20 באפריל 2000 , הגיע אֵלִי סַהַר להיכל הכדורסל רטוב עד לשד עצמותיו . הוא צעד דרך ארוכה , חלקה בגשם שוטף , אך היה דָבֵק במשימת השידור ועשה כל מאמץ לחבור למאיר איינשטיין במועד לפני שריקת הפתיחה . אין ספק שנוכחותו בעמדת השידור הייתה חיונית ביותר . שידור משחק הגמר היה אולי אכזבה למכבי ת"א שהפסידה לפאנאתנאייקוס היוונית בשורותיה כיכֵב עודד קטש 73 : 67 , אך היה משב רוח מרענן לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הצלפנו בשוֹט הרייטינג . אחריה באה שריקת הרוח . הִכּינוּ את ערוץ הספורט שוק על ירך % 30.01  מול  % 6.06 . חברי ואני השקענו מאמץ גדול במאבק השידור הזה וניצחנו קבל עם ועדה . ההערכה הרווחת הייתה ששני מיליון צופים בישראל היו עֵדים לוֹ . הרייטינג שהונח על ראשנו דמה לרגע לזֵר דפנה של תהילה. רק משירד המסך ונדמו קולות התופים והחצוצרות , בשעה שהִנך לבד ועושה את חשבון הנפש , אתה מבין שוּב שנתוני הרֵייטִינְג המנצח הנוחתים על שולחנך במשרד הם אומנם פְּרָס , אך פְּרָס שאתה כמתכנן שידורים נוצרת להיות עַבְדוֹ . יש מחיר להצלחה .

הניצחון הדרמטי של כנופיית הספורט הוותיקה של יואש אלרואי הסב והזָקֵן (כפי שטענו רבים) על ערוץ הספורט בכבלים הצעיר של מיילן טנזר , העבירה את פסי התחרות הסמויה למאבק כוחות גלוי לעבר זירת העיתונות הכתובה . לפתע יצאו העניינים מכלל שליטה . ערוץ הספורט יקיר העיתונות הכתובה (וגם חנפנית) שלא החמיצה כל דרך לקדם את מהלכיו , הובס . המועמד האהוב והחביב לניצחון מוחץ על הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בסלוניקי נכנע וירד על ברכיו . עד לאותה התבוסה המרה בסלוניקי 2000 שררו בין שני גופי השידור יחסי עבודה תקינים והרמוניים . מיילן טנזר ואנוכי שמרנו על קשרי עבודה הוגנים . הסכם שידור טורניר ה- Final Four בכדורסל שנחתם בין שני גופי השידור לא נעשה בגלל "עיניהם היפות" של מנהל הטלוויזיה הישראלית ומנהל הספורט שלו . הוא נעשה בשל אינטרסים וסיבות כלכליות מובהקות . ערוץ הספורט החזיק בידיו חומר נפץ שיכול היה לרַסֵק אותנו אך היכולת להדליק את הפתיל הרועֵם נשללה ממנו . זוהרו הרב והפופולריות שהיו מנת חלקו בעשור השנים האחרון הועמו . הוא לא היה עוד מה שהיה . הבּוסים הגדולים של חברות הכבלים (ערוצי זהב , תבל , ומת"ב) כפו על מיילן טנזר לחלוק את נזיד העדשים עם הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . מפולת כלכלית כבדה איימה זה מכבר על הטלוויזיה הכבלים . הם צברו הפסדים כספיים ענקיים והיו חייבים מאות מיליוני שקלים לבנקים , אותם הבנקים שהעניקו להם בעבר אשראי כמעט ללא הגבלה . מיילן טנזר ואנשיו לא עשו כל טובה למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ולי כמנווט שידורי הספורט שלו בשעה שחלקו עמנו את מרכולתם היקרה . קנינו אותה במיטב כספו של משלם האגרה . משעה שהחלה התחרות בינינו וכל צד צבר תאוצה במירוץ הטלוויזיוני החשוף לעיני כל , ממש לא התכוונתי וגם לא היה לי שום חשק לחצות שֵנִי את קו הגמר .

לא אהבתי את יריבי השידור שלי מערוץ 5 (ומי אוהב את יריביו) , אך כיבדתי אותם . היה לי ירספקט למַיְילֶן טַנְזֶר ולמפיק הראשי שלו שַכִי פְרָנְץ . שני אנשים צעירים שפעלו בכל כוחם למען תפארת הערוץ עליו היו מופקדים . היה בידיהם ממון וכסף רב . הם היו עשירים הרבה יותר מרשות השידור הממלכתית ויכלו לקנות בממונם כמעט כל דבר שזז . היו להם גם יחסי ציבור ויכולות שיווק מצוינים , מה שלא היה לנו מעולם . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה יתומה , ללא יחסי ציבור , וללא כשרון שיווק מינימלי . כך גם הורגלה ואוּמנה לפעול . הטלוויזיה הישראלית לא ניסתה אף פעם לטפח מודל לקידום מכירות ולהקים מנגנון של טיפוח עצמי . אפילו המנכ"לים כמו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד , אוּרִי פּוֹרָת , מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם וגם אריה מֶקֶל שהיו עיתונאים בעצמם והיו אמורים להבין משהו בשיווק יחסי ציבור , נטו בעל כורחם לשמש כשַק חבטות שהוצב בכיכר הממלכה . אם שירתה אותם ברשות השידור בכל זאת איזו מערכת יחסי ציבור כלשהי הרי שהייתה חובבנית ונאיבית . המנכ"לים של רשות השידור ניהלו מוסד שעוסק בתקשורת המונים אך לא בטוח שהם בעצמם הבינו את חשיבות הנושא . מסכת יחסי הציבור ויכולות השיווק של גוף שידור ציבורי נראה להם במידה רבה עניין שולי , אולי מפני שלא קשרו את גורלם האישי לאורך זמן עם רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שאותה ניהלו והנהיגו . הכֵּס הרָם של מנכ"ל רשות השידור היה מושָב זמני ושימש להם (לא לכולם) כמעין תחנת מעבר . צחוק הגורל היה לראות אותם שוב ושוב מושפלים (מבלי להגיב) מידיה של עיתונות לא אוהדת , לעיתים גם צבועה ומתחסדת , שכתבה את דברי הביקורת שלה כביכול בשם הציבור . ערוץ 1 הציבורי הצטייר שוּב ושוּב כרשת טלוויזיה מסורבלת ומיושנת ובעיקר כמי שאיננה יודעת להגן על עצמה מפני מיידי האבנים בשְמָשוֹת חלונות הראווה שלה .

מוטי קירשנבאום היווה במידה רבה דֶגֶם של מנכ"ל בשירות ציבורי שהיה אדיש ליחסי הציבור והשיווק של השידור הממלכתי שבראשו ניצב ואותו הוביל והנהיג . אם לא פעל נגד , לפחות לא נעזר בהם . מוטי קירשנבאום היה לבטח אדם רציני , וודאי ישר והגון לחלוטין . הוא דחף ככל יכולתו (שלא תמיד הספיקה) את הטלוויזיה הישראלית – הציבורית ערוץ 1 ורדיו "קוֹל ישראל" קדימה . הוא היה המנכ"ל הראשון שפעל בתנאי תחרות , אך הרשת שניהל הייתה נטוּלת כל פיסת יחסי ציבור ובלי כמות מיניאלית של אנרגיית שיווק , אלמנט כה הכרחי בתקשורת המונים . בעניין השיווק היה לו הרבה מה ללמוד מאלכס גלעדי , דן שילון ויוחנן צנגן , ועוזי פלד . ערוץ 2 המסחרי שקם עליו להתחרות בּוֹ בנובמבר 1993 והטלוויזיה בכבלים עשו לוֹולהנהלת הטלוויזיה  "בית ספר" בפרסום שיווק . הם השקיעו כל מאמץ שיווקי ופרסומי אפשרי כדי להבליט את עצמם בשטח וכדי להסיט את תשומת לִבָּם של צופי הטלוויזיה אליהם . מסע פרסומם ושיווקם האגרסיבי של המתחרים המסחריים לציבור נראה בראשית שנות ה- 90 כמעין הכרזת מלחמה על השידור הציבורי . זה מצא את ביטויו המובהק לא רק על המסך שלהם אלא גם מידֵי יום בעיתונות הכתובה ובשִלטֵי חוצות . היכן שלא הסתובבת ראית את ערוץ 2 נתקע לך בעיניים . אפילו על האוטובוסים . צריך להיות ישר ולהודות שמטרתם צלחה מעל המשוער .

רשות השידור והטלוויזיה הציבורית בראשותם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לא נפלה אז בתכניה מאלוּ של ערוץ 2 . או במילים אחרות , הערוץ המסחרי לא היה טוֹב יותר בהישגיו מערוץ הציבורי . הוא עלה עליו רק באריזת הפרסום והשיווק של מוּצַר שלא עלה בערכו וטיבו על זה של מתחרהו , על קהל הצרכנים זה בדרך כלל עובד היטב . שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכו בתקופתם של מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן לתהילת רייטינג יוצאת דופן אך הרשות והטלוויזיה לא עשו מעשה להתפאר בהם . מפני שנהגו בענווה נדמה היה שהם עושים דווקא כל מאמץ להחביא את הנתונים והמספרים הנפלאים . חשיפת ההצלחה של השידור הציבורי באמצעות יחסי ציבור נראתה כמו מהלך רברבני ולא צנוע . היה נדמה לי שמוטי קירשנבאום מגלם באישיותו את האנטגוניסט המושלם ליחסי ציבור ופרסום . מנכ"ל רשות שידור היה כוכב תקשורת אך סיגל לעצמו מדיניות של אנטי כוכב . אני בטוח שכבן אנוש אהב את יחסי הציבור והפּרסום כשזה נגע לוֹ אישית , ומי לא מתרגש מפופולאריות , אך אולי זה לא היה כּה חשוב לוֹ כשזה נגע לאחרים . אין ספק כי אם את רשות השידור היו מנהיגים דן שילון או אלכס גלעדי הם היו נוקטים במדיניות שיווק ציבורית אגרסיבית הרבה יותר . ועוד דבר . ברשות השידור לא הייתה קיימת מעולם מחלקה ו/או חטיבה שתפקידה היה לפַרְסֵם ולשָוֵוק את השידור הציבורי וגם לא מנגנון שתפקידו להגן על השידור הציבורי מפני הביקורת המוטחת בו שוב ושוב . רשות השידור לא "לִכְלֵכָה" את ידיה ביחסי ציבור . מוטי קירשנבאום הגיע לשיא הישגיו הציבוריים והאישיים (חתן פרס ישראל לטלוויזיה) ב- 1976 כאינדיבידואליסט וסוליסט , ללא סיוע של יחסי ציבור מבחוץ . וועדת הפרס בראשותו של פרופבור אליהוא כ"ץ בחרה בו . אני מעלה השערה : ייתכן ועוזריו בשנים 1998 – 1993 והוא חשבו שהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הממלכתית יכולה להסתפק בשידורי ה- Promo העצמיים שלה. ואם לא חשבו כך, נהגו כך. הסְכֶמָה הייתה ש- השידור הציבורי הוא מוּצר טוב שמוֹכֵר את עצמו אוטומטית ואיננו זקוק ליחסי ציבור . זאת שגיאה . גופי שידור פופולאריים בעלי מוניטין גדול יותר מרשות השידור הישראלית וחברות כלכליות ידועות שאינם זקוקים אולי ליחסי ציבור ופרסום בשל ההצלחה המוכחת שלהם במשך שנים , לא מרשים לעצמם להתנהג על פי דפוסי מחשבה נאיביים כאלה . הם שומרים את עצמם בצורה מחושבת ומתוכננת בתודעת הציבור שבתוכו הם פועלים ואליו הם מכוונים את שיווק מרכולתם .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והנהלת רשות השידור הניחו במשך שנים הנחת יסוד אוטומטית כי אין להגיב נגד הביקורת המוטחת , ואמרו לעצמם , "עבודתנו מדברת בעד עצמה" . זאת טעות מפני שהיא מותירה את הצופים מבולבלים . הגישה האנכרוניסטית של השידור הציבורי כלפי צופיו ומבקריו , "שיגידו כולם מה שהם רוצים , ממילא הכלבים נובחים והשיירה עוברת" , הייתה מוטעית מיסודה . על רשות השידור הייתה מוטלת החובה להגיב באסרטיביות , בביטחון , ובכֵנות לדברי הביקורת המושמעת כלפיה מכל הכיוונים . אפילו ה- "ניו יורק טיימס" העיתון היומי האמריקני האיכותי ורב התפוצה וההשפעה , הודיע לא מכבר כי הוא מתכוון לנקוט במדיניות חדשה ולהתחיל להגיב על הביקורות המופנות כלפיו באופן תדיר מימין ומשמאל , וללכלך את ידיו במעט יחסי ציבור . החלטה זו היא חלק מחזון מיוחד שגיבש העיתון במטרה להשיב לעצמו את אמון הקוראים . מה שטוֹב ל- "ניו יורק טיימס" טוב לכל גוף עיתונאי משדר , וודאי לרשות השידור . אף על פי כן ולמרות הכל נחשב מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בשנים 1998- 1993 לנושא הדגל של השידור הציבורי בהא הידיעה במדנת ישראל . כשרונו , יכולתו התקשורתית , ומשקלו הסגולי הטלוויזיוני מציבים אותו לא רק כמנהיג נבחר של השידור הציבורי במדינת ישראל אלא גם כמגינו . מוטי קירשנבאום היה במידה רבה בֵּן מַַלְְכוּת .

[1] חברת התקשורת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון קובי בן גור שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בספטמבר 1999 סכום של 315000 (שלוש מאות אֶלֶף ו- 15 עשר אֶלֶף) דולר תמורת הקרנת 315 שקופיות חסות של "פלא פון" בשני השידורים הישירים מחו"ל (כולל Pre game show  ו- Post game show  בהיקפים חסרי תקדים) של שני משחקי הכדורגל קפריסין – ישראל ו- ספרד – ישראל , במסגרת קמפיין 2000 EURO .

[2] ראה נספח : אגרתו של המנכ"ל אורי פורת מתאריך 18 באפריל 2000 אל מנהל הטלוויזיה ואלי , ונושאו : זכויות הפיינל פור  והליגה בכדורגל .

אינני יודע אם יָאִיר שְטָרְן מנהל הטלוויזיה ובכירים אחרים בשידור הציבורי דָוִד "דוּדוּ" גִלְבּוֹעַ ורָפִיק חַלָבִּי מנהלי חטיבת החדשות , ומנהלת חטיבת התוכניות דליה גוטמן בתקופת מוטי קירשנבאום , היו תמיד שותפים לדעתו של המנכ"ל שלהם , אך מעולם לא ראיתי אותם מתייצבים נגדו . פעם רכש מנהל מחלקת סרטים קנויים בטלוויזיה הישראלית בֶּנִי רוֹזָ'נְסְקִי את סידרת סרטי גֵ'יְימְס בּוֹנְד (James Bond) בכיכובו של שון קונרי להקרנה בלעדית בערוץ הציבורי . יאיר שטרן לא ערך שום קידום חיצוני ולא עשה יחסי ציבור בעיתונות לסדרה המיתולוגית שתפשה מקום חשוב בלוח השידורים שלוֹ ב- Prime time . "עזוב" , אמר לי באחת מישיבות הבוקר , והוסיף , "ה- Promo אצלנו מספיק . האנשים כבר יראו את זה מעצמם" . ב- 1994 שידרתי לקראת מונדיאל ארה"ב 94' סדרה דוקומנטרית מרתקת ובלעדית בת  15 תוכניות שסיפרה את תולדות משחקי גביע העולם בכדורגל מאז זכייתה של אורוגוואי במונדיאל הראשון ב- 1930 ועד לטורניר 1990 בו זכתה גרמניה . קניתי את הסדרה המצוינת מחברת "PRISMA" . כל פרק הכיל צילומים נדירים ומִשכו כשעה . אסור היה כמעט לדבר על זה . הסדרה שודרה כסוד כמוס ללא שיווק .

זה מעניין . מוטי קירשנבאום ואורי פורת ניהלו בעשור ה- 90 רשות שידור שעשתה , הפיקה , ויצרה גם הרבה דברים מצוינים אך לדאבון לֵב הייתה עצלנית ביחסי הציבור והשיווק שלה . מערכת הדוברות אם הייתה קיימת כזאת לא קידמה מעולם דבר , גם לא את מוצרי השידור הטובים . לי היה נדמה שלהם היה נדמה כי לא נדרש ואין צורך להעניק תנופה ולקַדֵם מוצר שידור טוב המקדם את עצמו ממילא . שגיאה קשה . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור נעדרו כל אוריינטציה של שיווק . יכול להיות שהכסף הציבורי שהגיע באופן אוטומאטי מידֵי שנה לקופת הרשות ממשלם האגרה דיכא כל יוזמת שיווק . שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים במדינת ישראל ערוץ 2 וערוץ 10 עסוקים כל העת בשיווק עצמי של תוכניותיהם מעבר למסגרת הפנימית של הרשת . בצדק . החובה הזאת מוטלת גם על השידור הציבורי .חברת המשקאות האמריקנית המצליחה "קוֹקָה – קוֹלָה" (Coca Cola) , מעניקה כל יום תנופה מחודשת לגלגל השיווק ויחסי הציבור שלה , למרות שהמשקה הקל והפופולארי קנה לו אחיזה כלכלית איתנה בכל מקום ופינה ברחבי תבל . לא כל שכן כשמדובר ברשות שידור ציבורית הפועלת בסביבה תחרותית . היא חייבת לקדם ולשווק את עצמה כל הזמן וללא הפסקות . המנכ"ל מוטי קירשנבאום ניהל בחוכמה את השדור הציבורי בשנים 1998 – 1993. הוא לא היה חָף משגיאות אך היו לו סיבות טובות לשווק את מרכולתו . הוא לא עשה זאת . האיש היה טוב הרבה יותר במעשים מאשר בהצהרות .

יוסף בר-אל שיָרָש את יאיר שטרן ומוטי קירשנבאום היה שונה מהם . בניגוד להם יצר לעצמו מערכת דוברות יחצנית . הוא השתמש בעיתונות הכתובה כדי לשווק את המצרך וניסה להגן בעזרתה על מוצרי השידור הקלוקֵלים שלו . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתקופת מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל התחמשה בטכנולוגיה חדישה כדי ליצור קדימוני שידור (Promo's) שהאפילו באיכותם על מוצרי שידור ירודים מדומים שאותם כביכול קִידְמוּ . יוסף בר-אל החל לפרסם את מוצרי השידור שלו בעיתונות ומחלקת ה- promo של הערוץ הציבורי אף המציאה את הסלוגאן המזויף , "הערוץ ה- 1 , עושים טלוויזיה בישראל" . זה לא עזר לאיש שָם . שחיתות המסך ועליבות הטלוויזיה עשו שמות ברייטינג הציבורי שירד , נפל , וצנח עד שהתרסק. בסיומו של יום ב- 2 במאי 2005 הוּדַח מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל ע"י ממשלת ישראל (אותה הממשלה שמינתה אותו שלוש שנים קודם לכן למשרה הרמה) וסולק לעַד לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי .

barel 1

טקסט מסמך :  3 במאי 2005 . שרטוט לעגני בעיתון "הארץ" של הקריקטוריסט המוכשר עמוס בידרמן העוסקת בסילוקו והדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מתפקידו באמצע כהונתו ע"י ממלשת ישראל בראשות אריאל "אריק שרון. (באדיבות עיתון "הארץ") .

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "רוש ולענה" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 הספרים הדנה בקורות והתפתחות שידורי הטלוויזיה בעולם ובארץ במשך 140 שנים מ- 1884 עד 2014 , ואשר קרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

כשנודע למוטי קירשנבאום כי מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 החדש בהנחיית מר יעקב איילון וגב' מיקי חיימוביץ' , מתוכננת לעלות "לאוויר" בשמונה בערב כשעה לפני זמן שידור "מבט" בתשע בערב כמקובל מזה עידן ועידנים , החליט מייד להקדים את "מבט" שלוֹ גם כן לשמונה בערב . המנכ"ל רשות השידור רצה להילחם "ראש בראש" בחדשות ערוץ 2 . והוא אומנם הסיט אותה לשמונה בערב . אורי פורת שהחליף את מוטי קירשנבאום ב- 1998 קבע שזאת הייתה שגיאה מקצועית והחזיר את "מבט" לתשע בערב . מוטי קירשנבאום שבר ב- 1993 באחת את הרגלי הצופים במדינת ישראל שנהגו לצפות במשך 25 שנה רצופות בתשע בערב במהדורת "מבט" של הטלוויזיה המונופוליסטית . את מהדורת "מבט" של תשע בערב נהגו לכנות מְדוּרָת השבט הקדושה . מוטי קירשנבאום היה המנכ"ל הראשון שהרחיב את תוכנית החדשות המסורתית בת החצי שעה לארבעים וחמש דקות . המהדורה המורחבת כללה בפעם הראשונה באורח קבע מוספי ספורט וכלכלה יומיים נרחבים כדוגמת העיתונות הכתובה . אני יודע כי מוטי קירשנבאום נהג להתפאר מעת לעת בפורומים סגורים בשידורי החדשוֹת והספוֹרט שלוֹ . הוא ראה בהם את חלון הראווה הראשי לא רק של הטלוויזיה אלא של כלל רשות השידור . הוא היה זה שדחף בזמנו את תעשיית ה- Duco Drama המקורית שדנה בהווייתה של החברה הישראלית לעבר המסך הציבורי שלה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בתקופתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור בחמש השנים שבין 1993 ל- 1998 , שודרו בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 סדרות הדרמה הבלתי נשכחות  של "קו 300" , "פרשת קָסְטְנֶר" , ו- "עו"ד סִיטוֹן" . מוטי קירשנבאום היה האיש שהציע ל- "חמישייה הקאמרית" הצעה שלא הייתה יכולה לסַרֵב לה וחִילֵץ אותה מזרועות חברת "טלעד" ומידיו של המנכ"ל שלה מר עוזי פלד, כדי להביאה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הדבר הוציא אז את עוזי פלד מדעתו . מוטי קירשנבאום בנה בשנות שלטונו מחדש את יסודותיה הרעועים של הטלוויזיה הישראלית , וקומם אותה במקומות רבים משֶפֶל. מוטי קירשנבאום היה האיש שטיפח כמנכ"ל רשות  השידור את יאיר לפיד לעיתים באופן אישי כמעט , ובנה אותו מבחינה מקצועית כמגיש תוכנית הבידור המרכזית "סוף שבוע" בערבי שישי בטלוויזיה הישראלית . זה היה לפני שנים רבות . יאיר לפיד הפך בינתיים לכוכב ומגיש "אולפן שישי" מגזין החדשות השבועי של חברת החדשות בערוץ 2 שחייב לפחות חלק מהצלחתו המקצועית למוטי קירשנבאום . היום מכהן יאיר לפיד כשר האוצר של מדינת ישראל והוא עומד בראש מפלגת "יש עתיד" שהכניסה לכנסת ישראל 19 מנדטים . מופנות כלפיו וכלפי ח"כ עופר שלח טענות אזרחיות רבות על התנהלותם הפוליטית וכי מצע המפלגה בעבר איננו משקף את מעשיה בהווה . אנשים לא מעטים מכנים את החלטותיו וביצועיו של שר האוצר יאיר לפיד מעשי רמייה כלפי בוחריו

אותו מוטי קירשנבאום וגם יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה כשלו בניסיונם בתקופה היא להפוך גם את רָזִי ברקאי לכוכב טלוויזיה . רָזִי ברקאי עיתונאי בחסד עליון מהטובים במדינת ישראל , הגון וישר וחד מאוד , הגיש תקופת מה תוכנית אקטואליה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . תוכניתו החדשה כונתה , "ערוץ 1" , אך הוא נכשל . לא מפני שלא היה מוכשר אלא בגלל שלא הוכן כראוי ע"י אלה שמינוּ והזמינו אותו לכֵּס הטלוויזיה . גולת הכותרת לפועלו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור הציבורית הייתה הפקת מסודרת ושיטתית לאורך שנים של הסִדרה "תְּקוּמָה", שנועדה להשקה ב – 1998 , שנת היוֹבֵל להקמתה של מדינת ישראל . גדעון דרורי מונה להיות המפיק והעורך הראשי של הסדרה המונומנטלית בת עשרים ושתיים הפרקים שתיעדה את תקומתו של העם היושב בציון . בהפקת "תְּקוּמָה" הושקע מאמץ תחקירי עצום ורב . הסדרה נהנתה מתרכובת מוצלחת של מחולליה שניחנו בידע טלוויזיוני , כשרון , ומוטיבציה . עלות ההפקה עמדה על סכום של כ- 000 000 6 (שישה מיליון) דולר . שידור "תְּקוּמָה" היה הישג מזהיר של הטלוויזיה הציבורית , אך כשלון בשיווקה . היא סבלה מיחסי ציבור עצֵלים , חוסר הכנה והכוונה נכונה של דעת הקהל . צורת הכנסתה של הסדרה החשובה כמוּצַר שידור חדש לשוּק הייתה חובבנית .

מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , ומנהל חטיבת התוכניות אליעזר יערי הטילו בחודש מאי 1994 את תפקיד המפיק והעורך הראשי של הסִדרה היוקרתית (שווה בעוצמתה "לעמוד האש" של יגאל לוֹסין) על כתפיו של גדעון דרורי ז"ל אחד מטובי האנשים של הטלוויזיה הישראלית בכל הזמנים ומהוותיקים שבה . גדעון דרורי היה לא רק עיתונאי בעל ניסיון רב אלא גם עורך ומפיק רציני מן המעלה הראשונה . הוא שימש בעבר מנהל מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בשנים 1990 – 1986 והיה מנהל מחלקת עריכת סרטים מ- 1972 עד 1981 , ועורך סרטים מצוין בעצמו . גדעון דרורי השקיע את כל כוחו ומרצו במשך שלוש שנים וחצי במלאכת התחקיר המורכבת וההפקה המסובכת . גדעון דרורי זכר היטב את אשר התחולל בימים ההם בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "זאת הייתה מלאכה מורכבת . סייעה בידי בפיתוח ועיצוב הסדרה אסתר דַר ז"ל. כעורך ראשי של "תקומ"' היה עלי לקבוע את אופייה וסגנונה של הסדרה , להגדיר את נושאיה , ולבחור ולשבץ את הבימאים ל- 22 הפרקים . הקמתי מערכת ענפה של 150 (מאה וחמישים) אנשים שכללה בתוכה 19 בימאים , 8 תחקירנים ו- 5 יועצים מהאקדמיה . כל בימאי קיבל סינופסיס של הסרט אותו התבקש לביים , לצד הנחיות מפורטות על דרך עיצובו . הבימאים התבקשו להגיש תסריטים ולבססם על תחקיר בשטח . עד לשלב הצילומים התנהל דיאלוג אינטנסיבי ביני לבין הבימאים ובמקביל גם ביני כעורך על לבין יועצי הסדרה . בימאים שתסריטיהם אושרו (מהלך נרטיבי , מבחר מרואיינים וכו') הוזמנו לצפות בחומרי הצילום ההיסטוריים של ארכיון 'תקומה' , וקיבלו את רשותי לצאת להפקת צילומיהם . לקראת שלב העריכה צפיתי בחומרים המצולמים ולאחר מכן ערכתי מעקב צמוד שכלל צפיות בחומרים ושיחות רבות עם ההבימאים . בהתדיינות עם מפיקי ובימאי פרקי הסדרה השונים היה עלי להקפיד על דיוק ומהימנות הצגת העובדות ההיסטוריות . נדרשתי למנוע הטיות אידיאולוגיות ולדאוג לאיכות הסיפור של כל פרק ופרק , ולצורתם של הפרקים" .

drori

טקסט תמונה :  גדעון דרורי ז"ל בערוב ימיו בטרם מותו . הוא נחשב לאחד מאנשי הטלוויזיה החשובים ביותר בתולדות השידור הציבורי . (התמונה באדיבות משפחת דרוריה. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כשהסתיימה הכנת 22 הפרקים והסדרה הייתה מוכנה לשידור ב- 28 בדצמבר 1997 , שָגוּ הנהלת הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור שגיאת יחסי ציבור קשה בטיפולם באֵפּוֹס האדיר הזה . למרות שהפקת הסדרה "תְּקוּמָה" הייתה אחת מפסגות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז נוסדה ב- 1968 , היא לא חוותה יחסי ציבור ושיווק ההולמים יצירה טלוויזיונית דרמטית וייחודית בסדר גודל כזה , באיכות , וברמת מחקר והפקה גבוהים . ל"תְּקוּמָה" גם לא הוענק שיווק מודרני ואגרסיבי כנדרש . מחולליה הסתפקו בפרסום שטחי וחובבני חסר שיטה כאילו מדובר בשידור טלוויזיוני שכיח מן המניין . הם חשבו שההישג הגדול הוא עצם ההפקה ושידורה על המסך הציבורי – ממלכתי ולא בפּרסומה ושיווקה . זאת הייתה טעות . אסטרטגיה של חובבנים . "תקומה" הפכה בעל כורחה לשנויה במחלוקת . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יָאִיר שְטֶרְן ומנהל חטיבת התוכניות אֵלִיעֶזֶר יערי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שגו כשנָהוּ בעיניים קשורות אחרי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום בעניין יחסי הציבור והשיווק . אפשר לראות היום שכל סרט טבע של מוטי קירשנבאום בערוץ 10 זוכה ל- Promo , הכוונה , ופרסום ביתר יעילות מאשר זכתה לו "תקומה" לפני שלוש עשרה שנים בערוץ 1 הציבורי המסורבל , הכבד , והמתנשא .22 פרקי הסדרה המונומנטלית הוקרנו ברֶצֶף של חמישה חודשים ללא מנוף הכרחי של הכנת דעת קהל במדינה שסועה ומפולגת , ללא יחסי ציבור אלמנטריים , וללא ידע מינימלי בשיווק והכנת דעת קהל בכל מהלך תקופת השידור הארוכה של הסִדְרָה . הפרק האחרון הוקרן ב- 24 במאי 1998 כשלושה וחצי שבועות לאחר יום העצמאות ה- 50 למדינת ישראל .  ערכה העצום של סדרת הטלוויזיה הדוקומנטארית והמונומנטלית הזאת שהייתה חד פעמית , נבלע בתוך ההמולה שיצרה סביבה . במקום כלשהו היא הלכה לאיבוד .

לסדרה החשובה נבחר והוענק השם ההרואי "תְּקוּמָה" . איש ברשות השידור לא טרח להסביר לפני שידורה של הסדרה  לאומה המפולגת והשסועה פוליטית , דתית , וכלכלית , מרובת המפלגות בה דרים יהודים וערבים בכפיפה אחת , לא תמיד בהסכמה אלא בכורח האילוץ , ה- "תְּקוּמָה" הזאת כפי שהיא מוצגת בחלק מפרקיה נעשתה גם על חשבונו של עם אחר , ולכן היא שנויה בחלק מפרקיה במחלוקת חריפה לא רק בתוך הציבור היהודי על פלגיו השונים , אלא גם בין הציבור היהודי בכללו לבין הציבור הערבי במדינת ישראל . מחלוקת קשה ועקרונית הקיימת עד עצם היום הזה . האינתיפאדה השנייה רק החריפה וחידדה את היריבות בין שני חלקי הציבור היהודי והערבי . היא הגיעה לשיא בחודש אוקטובר 2000 , כשכוחות משטרת ישראל ומג"ב הרגו 13 ערבים בעת הפגנות ההזדהות של הציבור הערבי בכפרים הערבים במדינת ישראל עם יו"ר הרשות הפלשתינית יאסר עראפאת , הפגנות שהתפתחו למהומות אלימות . פרקי הסדרה שהוכנו ע"י בימאי טלוויזיה ישראליים , אך שונים בהשקפת עולמם המקצועית וזווית ראייתם הפוליטית , הולידה וגררה וויכוחים קשים ומרים ופלגנות שלא לצורך בציבור . שיאם היה התפטרותו של המנחה הראשי של הסדרה מר יורם גאון . הנהלת הטלוויזיה ורשות השידור לא הבינו שעצם שמה ההירואי של הסדרה "תְּקוּמָה" , יוצרת ציפיות מוקדמות המסתכמת בהגדרת מאבקם של "הטובים נגד הרעים" , ונותנת הכשר לצופים רבים בסלון ביתם לחשוב , שכל מעשה התיישבות וכיבוש שנעשה בארץ הזאת ע"י המתיישבים היהודים מאז ראשית המאה הקודמת הוא מוצדק וכשר לחלוטין . כאילו לא היה מעולם על אדמת ארץ ישראל עם אחר מאז חורבן בית המקדש . את המחלוקת הקשה שפרצה בארץ ניתן היה למנוע ע"י הכנת דעת הקהל מתאימה באמצעות יחסי ציבור נכונים ושיווק חכם . ישנן פנים ודרכים רבות במדינה דמוקרטית להכנת דעת קהל בעת שיווק מוצר צריכה חדש . יש לכל אלה כינוי ושם משותף , "יחסי ציבור , שיווק , ופרסום" . לרשות השידור לא היה בְּדַל ושמץ מושג בכל אלה . הטיפול ביחסי הציבור של עצמה היה כל כך עלוב , עד שאין זוכרים כלל את שמו של יוצר ומפיק והעורך הראשי של הסדרה "תקומה" . גדעון דרורי ז"ל אישיות טלוויזיונית דגולה ורבת הדר ופעלים , מאֹשיות הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך יותר משנות דוֹר – נשכח . מדהים לחשוב שאיש מוכשר כמוטי קירשנבאום העורך הראשי של כל שידורי הטלוויזיה והרדיו ברשות השידור היה משוחרר מעול המחשבה , שלהצלחה חייבים לעזור להצליח . רשות השידור נשארה מיותמת מיחסי ציבור גם לאחר הליכתו של מוטי קירשנבאום .

הרבה פעמים הרהרתי ביני לבין עצמי , האם כל מנכ"ל שסיים את תפקידו חשב בכלל בעתו שנחוץ להביא לידיעת הציבור דו"ח שקוף ומדויק , באיזה מצב קיבל את רשות השידור מקודמו , ובאיזה מצב הוא מוסר אותה לבא אחריו . האם חשב לעשות זאת בצורת מסיבת עיתונאים מסודרת ? האם בחר להתראיין בתקשורת כדי להציג את הישגיו בחמש שנות כהונתו ? האם רצה לחשוף את עצמו לשאלות הנוקבות של אזרחי הממלכה לאחר סיום מלאכתו ? האם נפרד כהלכה ובצורה מכובדת בתום כהונתו מעובדי הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואנשי הרדיו של "קול ישראל" אותם הנהיג חמש שנים ? שום מנכ"ל בהיסטוריית רשות השידור לא נפרד ציבורית ובפרהסיה מהרשת אותה ניהל . רשות השידור הממלכתית היא נֶכֶס מובהק של הציבור . היא בעצם פיקדון מובהק שהופקד למשמרת בת חמש שנים בידיו של מנכ"ל כזה או אחר , שמונה להניעה ולהצעידה לפנים . מעניין מאוד לדעת אם כל המנכ"לים של רשות השידור לדורותיהם , חשו באמת שהם נושאים אחריות ציבורית כבדה , ותמכו אומנם ברעיון "הפיקדון והמשמרת" למען הבאים בעקבותיהם .

פרשת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחקי ה-  Final Four סלוניקי 2000 במדינת ישראל "ראש בראש" נגד ערוץ 5 בכבלים , היא צֵל מתמשך של תפקוד לקוי , והיעדר מינימום יחסי ציבור ושיווק של השידור הציבורי השאנן והסטגנאטי . גם לאחר שמוטי קירשנבאום האינדיבידואליסט סיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור באפריל 1998 . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נכנסה להרפתקת השידור התחרותית נגד ערוץ הספורט (ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים) באיחור רָב וברגע האחרון ממש . צריך לומר במילים החריפות ביותר שהיא לא השכילה לעשות דבר בתחום יחסי הציבור ושיגור המֶסֶר למען עצמה וצופיה אף על פי שהעניין היה כה חיוני ונדרש . למרות כניסתה בשלב כה מאוחר לתחרות השידור הטלוויזיונית היא נעדרה כל שֶמֶץ של כּישרון שיווּק ולא נקטה בשום ניסיון להילחם בצורה מקצוענית על ליבּו ועיניו של הצופה הפוטנציאלי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שַרְדַה ויצאה ממאבק השידור הזה כשידה על העליונה , אך לא בגלל היותה מוכשרת , אלא מפני שעמדו לרשותה עובדים אמיצים בעלי יכולות הדבקים ללא תנאי במשימת השידור . עם עובדות הרייטינג לא ניתן להתווכח .

ערוץ הספורט אלוף יחסי הציבור והשיווק לא ידע להפסיד בכבוד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הוא התנהג בביטחון עצמי רב מידי בטרם קרב ובארוגנטיות. סייעה בידיו ופמפמה אותו ללא הֶרֶף עיתונות ספורט שחצנית וכושלת . שום עיתון (למעט עיתון "הָאָרֶץ") לא מצא צורך להַלֵל ולשבח את מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית שהביסה ללא תנאי את ערוץ הספורט ברייטינג גורף . אין ספק בכלל שאילו היו התוצאות הפוכות היו מוצאים עורכי העיתונים כל דרך להחניף למנצחים . היחסים בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וערוץ הספורט בכבלים השתבשו במהירות . בשבת – 22 באפריל 2000 הם הפכו כבר לקרע גלוי בעקבות דברי הפרשנות של אבי רצון עורך הספורט של "הארץ" בתוכנית "שירים ושערים" ברדיו "קול ישראל" .  "מלכתחילה לא הייתה תחרות בשידורי ה- Final Four  בין ערוץ הספורט שהוא ערוץ הילדים , לבין העיתונאות והשידור של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1"  , לעג אבי רצון לאנשי ערוץ 5 בכבלים , ואמר את הטקסט הזה לשדר המוביל שלו מאיר איינשטיין שהספיק כבר לחזור מסלוניקי וליטוֹל את המיקרופון של תוכנית הרדיו הפופולרית .

למחרת השיג אותי טלפונית זַעוּף וכעוס מיילן טנזר . טקסט השיחה שלו היה מאוד לא לרוחי . הוא האשים את מדיניות ההתנשאות של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 בתום השידורים מסלוניקי והודיע לי מפורשות , "שאם אבי רצון המשמש כפרשן הכדורגל של רשות השידור מתבטא בצורה שכזאת נגד ערוץ הספורט , אז אין לו כל חשק עכשיו להעביר נתח מהכדורגל לטובת הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1" . הייתי המום . במו"מ שקיימנו עמו מנהל הטלוויזיה ואנוכי לפני משחקי ה- Final Four , הוא הבטיח לנו בלחיצת יד , ואמר בנחת , "כי זה רק עניין של שבועיים – שלושה עד שנחתום על עסקת הכדורגל בה יוכל ערוץ 1 לשָדֵר ישיר מידי שבת את משחקי ליגת העל בכדורגל לעונת 2001 – 2000" . הסכמנו לשלם אז לערוץ הספורט 5 מיליון דולר בשניים – שלושה תשלומים , תמורת הזיכיון לשדר ישיר מידי שבת את המשחקים המרכזיים בליגת העל [1] . עכשיו נסוג מיילן טנזר מהבטחתו בע"פ שנתן למנהל הטלוויזיה ולי . יחסי השידור שלנו עם ערוץ הספורט עלו על שרטון ונותבו בעל כורחם אלֵי סלע מִשְבָּרים . ביום שישי – 21 באפריל 2000 ובמהלך כל השבוע הבא הגיעו למחלקת הספורט מאות ברכות טלפוניות של ידידים וקולגות מכל רחבי המדינה . ראשון המברכים אותי היה מנכ"ל רשות השידור לשעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . את דברי בירכתו תחת הכותרת , "ניצחון הכנופיה מרוממה" , פִּרסֵם בעיתון "הארץ" ביום שני – 24 באפריל 2000 [2] . תבוסתו המוחצת והמפתיעה (כביכול) של ערוץ הספורט בכבלים ב- Final Four של סלוניקי באפריל 2000 לשידורי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוותיקה בראשותו של יואש אלרואי "הזקן" עלתה כמעט לסדר היום הלאומי .

kirshenbaum 2

טקסט תמונה :  24 באפריל 2000 . מאמרו של מוטי קירשנבאום בעיתון "הארץ" לאחר התבוסה והנוק אאוט המוחץ שהעניקה הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 לערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים . (באדיבות עיתון "הארץ") .

כעבור יומיים הגיע תורי לנתח את סיבות ניצחונה המזהיר והצפוי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בנסיבות ה- Final Four  . כותרת מאמרי מעל הבימה המכובדת שהעניק לי עיתון "הארץ" הייתה , "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" . מוטי קירשנבאום , מיילן טנזר , ואנוכי , קשרנו כל אחד לכותרתו את המילה "ניצחון" . מעולם לא היה לי עונג גדול יותר מאשר להחטיף נוק אאוט לצוות השידור של ערוץ 5 יורם ארבל ופרשנו עופר שלח . כך נימקתי אני ניצחונה ההיסטורי של מחלקת הספורט [4] .

yoash 1

טקסט תמונה :  27 באפריל 2000 . המאמר שלי בעיתון "הארץ" לאחר הניצחון הדרמטי של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) . (באדיבות עיתון "הארץ") .

 מיילן טנזר נזעק להגן על הישגיו המדומים של הערוץ שלוֹ . ביום שלישי – 25 באפריל 2000 לימד סנגוריה על הערוץ שלוֹ במאמר בעיתון "הארץ" . כותרת "הניצחון שלנו" הוצבה בראש מאמרו [3] .

tanzer

טקסט תמונה :  25 באפריל 200 . מאמרו של מיין טנזר בעיתון "הארץ" בעקבות תבוסת השידור שלוֹ נגד מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . (באדיבות עיתון "הארץ") .

הוא כמובן לא סיפר לקוראי "הארץ" שאדריכלות ההסכם לשידור משותף עם הטלוויזיה הישראלית נבעה מאילוצים כספיים כבדים ולא בגלל רצון טוב של הטלוויזיה בכבלים .

הצלחת שידורי ה- final Fourשל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור . המברך השלישי אחרי מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן היה מנכ"ל רשות השידור עצמו אורי פורת ז"ל , שכתב לי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב נרגש באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי . הנה הוא כלשונו  [5] .

porath 2

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל"ש לעובדי חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מילאתי את בקשתו ותליתי את מכתבו של המנכ"ל לידיעת הנוגעים בדבר בשני מקומות מרכזיים בבניין הטלוויזיה ברוממה – במחלקת הספורט , ובלב ליבה של חטיבת ההנדסה שכה אהבתי והערכתי , בחדרי המאסטר שלה . החלטתי להגיב למכתבו של המנכ"ל בעיקר לנושא שכותרתו , "תנאי תחרות קשים במיוחד" , שהוא במו ידיו והחלטותיו כפה עלי יחדיו עם סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי , כשלפתע השיגני ברכתו של רפיק חלבי . מנהל חטיבת החדשות כתב לי מכתב הערכה נרגש במיוחד [6] .

rafik 1

טקסט מסמך :  23  באפריל  2000 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four בכדורסל של סלוניקי באפריל 2000  . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

למחרת ביום שני – 24 באפריל 2000 , מיהרתי להשיב למנהל החדשות על מכתבו החם . בקשתי אותו לפעול מייד ולהירתם להשגת זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א בכדורסל בשנים הבאות ולמשחקי ליגת העל בכדורגל שכה נכספנו אליהם . ידעתי שבהיעדרו של יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה המצוין (הפורש מתפקידו בתוך 6 ימים) יקשה הדבר שבעתיים  [7] .

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                                                                             24.4.2000

אל   :  רפיק חלבי

מאת : יואש אלרואי

הנדון : רכישת זכויות השידורים של מכבי ת"א במשחקי ה- Supro  League לעונות 2004 – 2001

         ורכישת זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל 2005 – 2001 .

רפיק היקר ,

1. תודה על מכתב ההערכה שלך אלינו הנוגע לשידורי הפיינל – פור בסלוניקי , בתאריכים 18 ו – 20 באפריל 2000.

2. אנחנו חייבים לחתום על הנ"ל במהירות האפשרית (ניתן לעשות את זה עד סוף החודש הזה בשני המישורים) , לנצל את ההצלחה ולהכות בברזל כל עוד הוא חם.

3. כמי שניצב היום בראש ההיררכיה בערוץ 1 בהיעדרו של יאיר שטרן , אל תיתן להנהלת רשות השידור להתחמק מאחריותה הראשית לנ"ל . כדי שלא נתבכיין ונדרש לומר בעוד ימים אחדים "…איך הפסדנו את זכויות השידורים מתחת לאפינו…לשנים כה רבות…".

רפיק ,

אני שב וחוזר ואומר , אין לנו זמן וצריך לפעול מייד. מבנה זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ (ובעולם) , השתנה והפך להיות מסובך ומורכב.

זה לא פשוט לנהל ביום ביום הזה מו"מ לשידורים יקרים שרבים במדינה חפצים בהם , אבל זה לא בלתי אפשרי . מרכיב הזמן חשוב להצלחה . אל תהסס , קח את היוזמה ונצא לדרך.

                                                                 בברכה ,

                                                                 יואש  אלרואי

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים הרלוואנטיים , מהימנות עבודתה העיתונאית , וראשוניות הדיווח . עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים . שום "קליפיזציה" מוסיקלית של ערוץ הספורט איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית . ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית על ערוץ הספורט בכבלים גדול עוד יותר לנוכח "קמפיין" מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד מחלקת הספורט שלה ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי . התבוסה של ערוץ הספורט בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת של יחסי ציבור ושיווק , החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור . הניצחון הדרמטי של ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאלף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור . אין תחליף לעיתונאות ישרה , אמינה והוגנת , וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין . לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי של אפריל 2000 כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור . לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה כי מחלקת הספורט שלי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט . יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט ואגרסיביות השיווק , שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2 , פעלו את שלהם והשפיעו על כולם . על פי הערכות "המומחים" למיניהם עמד ערוץ 1 בפני תבוסה מוחצת . לא היה בכך ספק . משהגיעה בשורת הניצחון הופתעו כולם . אך לא אני .

היו לי ולנו אוהדים בהנהלת הרשות . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב , התרשם אף הוא מאוד ממבצע השידורים הארוך , והביע את תודתו על הניצחון הסוחף . כך כתב לי  [8] .

samsonov

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . זהו המסמך המקורי שכתב לי יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור יצא ממש מגדרו לנוכח הניצחון הגדול של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) . הוא שלח לי כשי את מפות הרייטינג הענקיות של הצפייה בטלוויזיה ב- 18  וְ- 20 באפריל 2000 , המצביעות על ההישג הבלתי רגיל של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ועל תבוסות ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 מול השידור הציבורי [9].

samsonov 1

טקסט מסמך :  18 באפריל 2000 . זוהי מפת תבוסת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) שהנחילה מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לערוץ 5 וערוץ 2 לכל אחד לחוד ולשניהם יחדיו ביום שלישי – 18 באפריל . את גרף הרייטינג הכין עבורנו יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב . הוא הגיש לי אותה כשי . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יאיר שטרן היה כה נרגש מהניצחון שלנו  באותו יום שלישי – 18 באפריל 2000 עד שהרים לי טלפון מוקדם בבוקרו של יום רביעי , ושאג לשפופרת , "יואש אלרואי ניצחת את ערוץ 5 בגדול..." . נאלצתי להרגיע אותו . הייתי קוּל והשבתי לא בקול שָלֵיו , "יאיר יקירי , תירגע…זה היה רק היומן…הסרט האמיתי טרם הגיע…אתמול הרגנו אותם…מחר ביום חמישי – 20 באפריל 2000  נקבור אותם" . ואומנם כך היה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

samsonov 2

טקסט מסמך :  20 באפריל 2000 . זוהי מפת הרייטינג (על פי דו"ח המדרוג של חברת טל גאל) של השידור הישיר השני ביום חמישי בערב – 20 באפריל 2000  מסלוניקי – יוון , בו שידרנו "ראש בראש" נגד ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) את משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורסל בין מכבי ת"א לפנאתנאייקוס היוונית . מכבי ת"א הפסידה במשחק הגמר אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 זכתה . הִכֵּינוּ את ערוץ 5 בכבלים ברייטינג שוק על ירך כפי שמראה הגרף . צברנו % 30.0  רייטינג מול  % 6.0  בלבד של ערוץ 5  . מרבית צופי הטלוויזיה במדינת ישראל הלכו עמנו וצפו בשידורים הישירים שהובילו השדרים מאיר איינשטיין ואורי לוי והפרשנים אלי סהר ורלף קליין . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הביסה בשני ערבי השידורים האלה את ערוץ 2 המסחרי ואת ערוץ 5 בכבלים , כל אחד לחוד ואת שניהם גם יחד . אפקטיביות הכיסוי הטלוויזיוני הישיר הענק של מחלקת הספורט בשידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 התאפשר תודות לקובי בן – גוּר יו"ר דירקטוריון פלא-פון , גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של פלא – פון וגב' רוני לָטְשוֹבֶר , ואילן בן-דוֹב מנכ"ל סאני תקשורת . קובי בֶּן – גוּר העמיד לרשותי 250000 (רבע מיליון) דולר למבצע השידורים הזה תמורת חשיפת שקופיות החסות של פלא-פון  וְ- Samsung . בלעדי הממון הזה לא הייתי יכול להביס את מיילן טנזר ושַכִי פרנץ מנהלי ערוץ 5 בכבלים . ב- 11 במאי 2000 קיבלתי את מכתבו החשוב של גִיל בּוּל המודה לי על שיתוף הפעולה העִסקי המוצלח בין חברת פלא-פון לבין ערוץ 1 בשידורי ה- Final Four בסלוניקי . הנה הוא כלשונו  [10] .

gil bol

טקסט מסמך : 11 במאי 2000. זהו המסמך המקורי ששלח לי סמנכ"ל השיווק של חברת פלא – פון מר גיל בול. מסמך חשוב ביותר שתיעד והוכיח את האפשרויות הכלכליות הגלומות וטמונות במימון שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . חברת "פלא פון" בראשות יו"ר הדירקטוריון מר קובי בן- גור שילמה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עבור הקרנת שקופיות החסות שלה בשני השידורים הישירים בטורניר הכדורסל של ה- Final four בסלוניקי באפריל 2000 סכום של 250000 (רבע מיליון) דולר .

המסמך הזה של גִיל בּוּל סמנכ"ל השיווק של "פֶּלֶא – פוֹן" הוכיח שיש עתיד כלכלי לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . מבצע שידורי ה- Final Four היה מאחורי . עמדתי עכשיו לפני שני מבצעי שידור בינלאומיים יקרים ויוקרתיים נוספים קרובים ומלאי אתגר 2000 EURO  (אליפות אירופה לאומות בכדורגל – הולנד ובלגיה 2000) והמשחקים האולימפיים של סידני 2000 . הייתי צריך למַמֵן אותם . מבצע השידור של ה- Final Four בסלוניקי נראה כמשחק ילדים לעומתם.

עם שוֹך סערת ה- Final Four , מצאתי לנכון להודות לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר מכבי ת"א , על עונת השידור המרתקת  [11] . רבות נכתב ונידון אודות הסוגיה "מי בנה את מי , הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את מכבי ת"א , או מכבי ת"א את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1" . על פי הבנתי הטלוויזיונית זהו שביל דוּ סִטרי , בו כל צד תרם כ- % 50 לתוצאה הסופית על המסך . מכבי ת"א הביאה את הכישרון . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חשפה אותו . ברית השידור בת שנות דור בין שני הגופים היא חסרת תקדים אך לא חסרת הגיון . מועדון הכדורסל של מכבי ת"א הוא גוף מאורגן ושמרני (אך לא מסורבל) , הפועל על פי מודלים קבועים של מורשת והצלחה . הצלחה מתמשכת יוצרת סוג של מסורת המונעת ע"י דפוסי פעולה שיטתיים . דפוס פעולה שיטתי הוא מסקנה ביצועית הגיונית הנשענת על הרעיון של "סוף מעשה-במחשבה תחילה" . דפוסי פעולה שיטתיים הם כמעין "Shock absorber" , סוג של התקנים מכניים המונעים זעזועים שלא לצורך במערכת הנמצאת כל הזמן בריצת מרתון שלא מגיעה מעולם לקיצה . משנת 1969 ועד היום ניצב בראש מועדון מכבי ת"א איש מוצלח בתכנון ,ארגון ומחשבה – זהו עו"ד שמעון מזרחי . בשלושים וארבע שנות מנהיגותו ניצחה קבוצת מכבי ת"א ב- 32 אליפויות המדינה , זכתה 25 פעמים בגביע מדינה , 3 פעמים הוכתרה כאלופת אירופה ו- 8 פעמים הגיעה ל- Final Four . זהו הישג חסר תקדים בהיקפו . ממציא נוּרת החשמל הגאון האמריקני תומס אלווה אדיסון , אמר פעם , "גאונות היא אחוז אחד מתוך מאה – השאר הם זיעה ומאמץ" . הוא התכוון גם במידה רבה לעו"ד שמעון מזרחי . את הצלחתו הפנומנלית של עו"ד שמעון מזרחי בתחום הכדורסל ואישיותו המיוחדת והאמִינָה מאוד ניתן להשוות רק לזו של אישיות הכדורסל היהודי – אמריקני  רד אוורבך ז"ל המיתולוגי (Arnold "Red" Auerbach) , יו"ר , מנכ"ל , ומאמן על במשך כ- 50 שנה במועדון הכדורסל המפואר של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) בליגת ה- NBA  בארה"ב .

מועדון הכדורסל של מכבי ת"א איננו גוף רבולוציוני , והנאמנות של עו"ד שמעון מזרחי היא העקביות להיות מי שהוא לאורך זמן . הוא איננו משנה את עצמו בנקֵל ואיננו כנוע ללחצים . הוא איש של קו מתוכנן ומנומק . עו"ד שמעון מזרחי הוא האנטי תזה של המהפכן . בדרכו המיוחדת והשיטתית הפך בהדרגה את מכבי ת"א למעצמת כדורסל אירופית . אך החשוב באמת שבאמצעות אישיותו היוצאת דופן והמוכשרת , עיצב קבוצת כדורסל נערצת ע"י הציבור הרחב והפך את שחקניו מודל לחיקוי בעיני הנוער . כך הערכתי אז . ב- 23 באפריל 2000 חשבתי ש- עו"ד שמעון מזרחי יו"ר מועדון מכבי ת"א ראוי להיבחר בשל מעשיו וכישוריו המיוחדים (לאורך יותר משנות דור) לפרס ישראל , ולמשרת שַר הספורט התרבות והמדע בממשלת ישראל . ביום ראשון – 23 באפריל 2000 , שלושה ימים מתום שידורי ה- Final Four , כתבתי לעו"ד שמעון מזרחי בזו הלשון .

רשות השידור- הטלוויזיה הישראלית 

מחלקת הספורט / ירושלים                                                    יום ראשון- 23.4.2000

שמעון היקר ,

תודה רבה למועדון הכדורסל של מכבי ת"א על עונת שידורים מפוארת , 2000 – 1999 . כמי שנשא בעול העיקרי במשך שנות דור מגיעים לך שמעון שבחים רבים .אנחנו מבקשים להעביר באמצעותך את תודתנו הגדולה גם לאנשים העובדים לצידך ימים כלילות , ובראשם מוני פנאן , אמי אשל , אמנון אבידן , סיגל רובין (הנהדרת) , אבי אלבק , ורפי גינת שבקולו הרועם והאוהד , הפך להיות חלק בלתי נפרד מ- Show , וחלק בלתי נפרד מה- Rating . אנחנו מבקשים להעביר באמצעותך ד"ש חם ומיוחד לשמלוּק היקר , שעצם נוכחותו (רבת העוצמה) בהיכל , מאחורי ספסל הקבוצה , משקפת מנהיגות מסורת ודרך חיים…כאילו שלושתכם , אתה , מוני , ושמלוק ניצבים שם ומשדרים ללא הפסקה "…מכבי ת"א לא תוותר…" , ומשרים מן אווירה ספורטיבית חיובית מאוד תחרותית שכזאת , שבעטים הטלוויזיה הישארלית -  ערוץ 1 (וכל גוף תקשורתי אחר במדינת ישראל) להוטים לחתום עִמכם על עסקה אקסקלוסיבית .

ובאשר לנו . כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 (ובעזרתם של אורי פורת מנכ"ל רשות השידור , יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה , ורפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות) וכמובן בעזרתם העצומה של חברי במחלקת הספורט , השקענו מאמצים גדולים בחשיבה , מחשבה ורעיונות , כיצד להביא את "בשורת מכבי תל אביב" , לכל שכבות הציבור במדינה . ייחדנו לכך אמצעים טכנולוגיים ולוגיסטיים רבים (כמעט עד קצה גבול היכולת של הטלוויזיה הישראלית -  ערוץ 1) , לרבות מחלקת הפרומו שלנו , שנרתמה למאמץ בלתי רגיל לאורך כל העונה כדי לקדם את שידורי מכבי ת"א . (צריך לזכור שערוץ 1 איננו ערוץ ספורט נטו) .מעל הכל – שתי המעלות העיקריות של ערוץ 1 הם האנשים המאיישים את ציוותי השידור שלו , ויכולת החשיפה המכסימלית כמעט , בהתאם לשעות המשחקים .

בפעם הראשונה בהיסטוריית שידורי הספורט הטלוויזיוניים במדינת ישראל של אותו אירוע , המשודר ישיר במקביל בשני מקורות שידור המתחרים זה בזה "ראש בראש" (כאשר לצופים יש את אופציית הבחירה המוחלטת בין ערוץ 1 לבין ערוץ 5) , הכה ערוץ 1 את ערוץ 5 שוק על ירך , הביס אותו בצורה ניצחת בשני ימי השידורים גם יחד , וגבר עליו ללא תנאי . בתרגום לנתונים מתמטיים : % 27.0 של ערוץ 1 מול % 8.0  של ערוץ 5 , ביום שלישי – 18 באפריל 2000 ו- % 29.05 לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מול % 6.06 לערוץ 5 בכבלים ביום חמישי – 20 באפריל 2000 . האמת , שיש הרבה מה לשפר . הפסגה האמיתית עדיין ניצבת מנגד . לנו ולכם .

שוב , תודה רבה לך שמעון מכולנו , בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור . היה לנו כיף גדול לשדר את מכבי ת"א בליגה האירופית בכדורסל , עשרים וארבע פעמים במהלך העונה בשידורים ישירים ובהיקפים מלאים , שידורים המלווים ב- Rating  מזהיר לאורך כל הדרך .

                                                                                     בברכה חמה ,

                                                                                     יואש  אלרואי

ההצלחה של המאמן פיני גרשון בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א – בארץ ובאירופה , היא ראשית דבר הודות למנהיגותו המזהירה של עו"ד שמעון מזרחי . ישנן כמובן עוד סיבות מקצועיות אך שמעון מזרחי ניצב בראשן . אם יותר לי לסטות לרגע מהנושא , הרי שהצטיינותה וזכיותיה הרבות של קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה באליפות המדינה וגביע המדינה בכדורגל עם מאמניה אברהם גרנט ורוני לוי מאז 1992 , הֵן ראשית דבר פרי מנהיגותו המוצלחת והמשפיעה של נשיא המועדון מר יעקב שחר . מר שמעון מזרחי ומר יעקב שחר הם דמויות מופת בנוף הספורט הישראלי .

ביום ראשון – 30 באפריל 2000 , חיברתי דו"ח מפורט למנכ"ל רשות השידור אודות הפקת שידורי הכדורסל         של ה- Final Four בסלוניקי 2000 , ולצדו כמה הערות סיכום  [12] . הדו"ח הזה תקף בחריפות אותו עצמו ואת סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי בשני נושאים עיקריים , רכישת זכויות שידורי הספורט והשגת החסויות הכספיות למימון השידורים היקרים האלה , ואת דרך התנהלותה המסורבלת של רשות השידור שהוא מופקד עליה . נותר לו רק לקרוא את המסמך הלא מחמיא ולפטר אותי (הוא לא עשה זאת) . הנה חלקים נרחבים ממנו כלשונם .

רשות השידור -  הטלוויזיה הישראלית

מחלקת הספורט / ירושלים                                                               30 באפריל 2000

למנכ"ל שלום רב,

תודה רבה לך ולמנהל החדשות על מכתבי הצל"שים למחלקת הספורט ולי, הנוגעים לשידורים הישירים של ה- Final Four  בכדורסל שהתקיימו בסלוניקי , בתאריכים 18  וְ- 20  באפריל 2000 , בהם הכינו את מתחרינו מערוץ 5 שוק על ירך. בשם מחלקת הספורט ובשמי, אני רוצה לומר כאן תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה, "שליווה" אותי באופן אישי ואת כל מהלכי ההפקה הזאת , לרבות המו"מ הארוך והמסובך עם אנשי ערוץ 5 מחזיקי זכויות השידורים הבלעדיים של ה- Final Four  (בישראל) , והנשיאה והנתינה על הענקת חסויות לחברות פלא – פון וסאמסונג, בגובה של  250000 (מאתיים חמישים אלף) דולר.

אבל נושא המכתב הזה אינו תודה על תודה , אורי , אלא על עניינים עקרוניים וחשובים ביותר , המתנהלים לפני ומאחורי הקלעים בצורה רשלנית ועלובה, ע"י איש אחד בהנהלת רשות השידור הסמוך לשולחנך המקצועי כבר שנים רבות. "התנאים הקשים" בהם עבדנו בשידורי ה- Final Four , והמודגשים במכתבי השבח שלך ושל מנהל החדשות אינם גזירת גורל. הם נובעים מחוסר ראייה ותכנון וחוסר הבנה מינימאלית במתרחש, במבנה ובשוק זכויות השידור של אירועי הספורט הבינלאומיים.

וזהו סדר השתלשלות העניינים, המסביר אחת ולתמיד, להיכן נִגררנו מבלי שנהיה כפויים לכך , ואולי סוף- סוף תעיר את מוטי לוי איש בכיר בהנהלת רשות השידור מתנומת הנצח שלו . מבנה זכויות הספורט של אירועי הספורט העולמיים השתנה לבלי הכר, ועמו גם מהירות התגובה הנדרשת .בחודשי  נובמבר + דצמבר 1998 (כיהנת כבר כמנכ"ל רשות השידור) הפסיד מוטי לוי באופן טוטאלי ומחפיר את המכרז על החוזה הארוך טווח עם ה- FIBA  בכדורסל, לשנים 2004 – 1999 (נזק שלא ניתן עוד לתיקון) . הבהרתי למוטי לוי לפני כן חזור והבהר ושוב חזור והבהר , שבמו"מ הזה כמו באחרים (ולא חשוב אם הם מתנהלים עם גופים בינלאומיים בארץ ו/או בחו"ל) עליו להיפגש פנים אל פנים עם הנושא ונותן. זאת הדרך היחידה והבלבדית להכיר את הפרטנר ולהבין את מבנה ונפתולי המו"מ.

הסברתי למוטי לוי פעמים אין ספור, שלא ניתן יותר בתנאי התחרות הקשים בשוק לנהל מו"מ מהסוג הזה , רק מארבעת הכתלים של המשרד שלו , ורק בהתכתבויות פקסים. אמרתי למוטי לוי שאני מכיר אישית את ז'רום וואלקה (Jerom Valke) מרשת הטלוויזיה  + Canal , ואני אכין לו את הפגישה . אמרתי לו במילים האלו : "מוטי, אתה חייב לטוס לצרפת כדי להיפגש עם ז'רום וואלק. תזמין אותו למו"מ שכולל ארוחת ערב עם בקבוק יין, כי רק בפגישה אישית עמו תדע על אילו סכומים מדובר ומה אתה אמור להציע לו בכלל".

כמובן שמוטי לוי המשיך לנהל בחוסר כשרון את המו"מ מחדרו, (היה חסר לו את המידע הבסיסי במו"מ הזה על איזה סכום מדובר בכלל, ומה הוא- מוטי לוי , אמור להציע לז'רום וואלק, כדי לעמוד בתחרות מול יריבינו) . מוטי לוי הציע הצעה הצעה עלובה , לא תחרותית ובלתי רלוואנטית, והפסיד בצורה שלומיאלית את חוזה ה- FIBA  לחמש שנים לערוץ 5, מבלי שכמובן תהיה למישהו ברשות השידור את היכולת לתקן את הנזק הנוראי.

אורי פורת , שים לב לקטע הבא .

שיא הצחוק והטרגדיה, שבמו"מ העכשווי עם ערוץ 5 בכבלים לקניית שידור משחקי ה- Final Four, שילמנו להם הון עתק שכזה בעבור שני ימי שידורים בלבד , סכום שאם היינו מצרפים אותו אז להצעה המקורית, היינו אנחנו משתלטים על חוזה ה- FIBA, ולא נזקקים לחסדי ערוץ 5 בכבלים. בעקבות כישלונו של סמנכ"ל הכספים, נגררנו למו"מ בלתי הגיוני עם ערוץ 5. המו"מ הזה לא דמה למו"מ מקובל , והיה בבחינת    "Damage control"  (תיקון נזקים) מצדנו. אגב, זה היה עלול לקרות גם אשתקד, כי כבר ב- 1999 החזיק ערוץ 5 את זכויות השידור של ה- Final Four  בידיו, אך "לטיב מזלנו" מכבי ת"א לא הצליחה להעפיל אליו.

התוצאה הסופית מכל הסיפור הזה, שנגררנו לתנאי הפקה מבישים (אני מדגיש : תנאים מבישים, "לא קשים" כפי שמצוין במכתבכם אלא תנאי הפקה מבישים), ללא שום השוואה לתנאי העבודה של ערוץ 5 בכבלים, ולכן הניצחון עליהם הוא עוד יותר גדול .אין טעם עוד להתבכיין ולדווח לך את התלאות שנכפינו לעבור בסלוניקי עם ERT, עם הניידת הפרטית, עם + Sport , ועם הוועדה המארגנת של ה- FIBA. ככה לא עובדים, אורי, ככה לא מפיקים, וככה לא יוצאים למלחמה. נכון שבסופו של דבר, כמעט ולא ראו את השגיאות על המסך אבל שוב צעדנו על תפר דקיק המפריד בין כישלון להצלחה, ואני מדגיש שוב, מבלי שנהיה כפויים לכך. מדהים אותי לשמוע שסמנכ"ל הכספים שבילה את חופשתו בחו"ל (בשעה שאנחנו נמצאים כאן בשיא הלחץ של המו"מ, ההסכמים הכספיים , תנאי החוזה עם ערוץ 5 , מרוץ נגד הזמן להשגת ניידת מקומית בסלוניקי בעבור ערוץ 1, ועבודה על החסויות) מעז להטיל דופי ביאיר שטרן מנהל הטלוויזיה בא אליו בטענות, ושואל אותו בשיא החוצפה והלעג, "מי הרשה לו לשכור ניידת שידור בסלוניקי בעלות של  5000 דולר ליום עבודה ?". איזו מין עליבות זאת ? 

נוצר כאן אני מבין, איזה סטנדרט חדש של ניהול ודוגמא אישית. המנהל יבלה בחו"ל, ויואש אלרואי יעבוד כמו חמור (עם חבריו), ואח"כ גם יינזף ע"י המבלה. אורי אתה לא מתאר לעצמך מה עברנו יאיר שטרן ואנוכי בשלב המו"מ הסופי עם ערוץ 5 בכבלים בשבת של  ה- 1 באפריל 2000 . בקש ממנהל הטלוויזיה יאיר שיספר לך. מוטב שתשמע את זה ממנו ולא ממני. אורי, אתה הרי ניצבת בחצות הליל של יום חמישי – 30 במרס 2000, ליד ניידת השידור ביד אליהו, יחד עם מנהל הטלוויזיה , מנהל חטיבת החדשות, יו"ר הועד המנהל של רשות השידור, יו"ר וועדת הכספים של רשות השידור ואנוכי, בהתייעצות חירום שתכליתה הייתה להשיג את זכויות השידור של ה- Final Four . אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור יחד עם גיל סמסונוב ואלון אלרואי, הסכמתם לסלוגאן שטבעתי "שלא יעלה על הדעת שלא נשדר את ה- Final Four , לאחר ששידרנו את כל 23 המשחקים הקודמים של מכבי ת"א" . כולכם שם אמרתם למנהל הטלוויזיה ולי , ואני מצטט : "תביאו את ה – Final Four  בכל מחיר" . ואומנם שילמנו לערוץ 5 מחיר גבוה מאוד גם בכסף , גם ברכוש , וגם בהשפלה .אגב , היכן היה מוטי לוי סמנכ"ל הכספים באותו חצות הליל של יום חמישי ההוא ב – 30 במרס 2000 ? ? ?

אורי, ראה אילו שידורי ספורט רלוואנטיים, אתה, ערוץ 1 ורשות השידור, הפסדתם בתקופת כהונתך בשנתיים האחרונות בשל מחדליו של סמנכ"ל הכספים שלך. הנה מונחים הכישלונות לפניך :

1 . נתח מליגת העל בכדורגל (אני זוכר היטב מה קרה כששלחת אותו ב – 14 בדצמבר 1998 להיפגש עם יוחנן צנגן מנכ"ל רשת , כדי לדחוף את המו"מ על ליגת הכדורגל קדימה. ממש מצאת לך מי שידחוף).

2 . משחקי ה – Play offs  של הליגה הלאומית בכדורסל משנת 2000 והלאה.

3 . משחקי הבית של נבחרת ישראל בכדורגל לקראת 2000 Euro.

4 . משחקי הבית והחוץ של נבחרת ישראל בקדם גביע העולם בכדורגל 2002 של יפן וקוריאה.

הערה : הפעם היחידה שזכינו "במשהו" , הייתה כשיאיר שטרן (ומוטי לוי) נסעו לגנט בלגיה , כדי להיפגש עם אנשי UFA , ואז הצלחנו לרכוש את כל משחקי החוץ של נבחרת ישראל בקדם 2000 Euro. אין מנוס מלהיפגש פנים אל פנים, בדרך לניהול מו"מ להשגת שידורי ספורט אקסקלוסיביים. מעניין מאוד של – MIP (יריד לקניית סרטי ותוכניות טלוויזיה בצרפת) נוסעים לא אחד ולא שניים מערוץ 1 ורשות השידור, אבל לדבר החשוב באמת (חוסכים כביכול), נשארים תקועים במשרד… ומפסידים . ב- 1992 הפסיד מוטי לוי את משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל, גם כן בהתכתבות, ללא צורך ומבלי שהיה כפוי לכך. באותה שנה הוא הפסיד גם את כל זכויות השידור של הליגה הלאומית בכדורסל.

ב- 1994 סייע סמנכ"ל הכספים (מהמשרד) למנכ"ל דאז מוטי קירשנבאום להפסיד את זכויות השידורים של ליגת העל בכדורגל , שוב ללא צורך ומבלי שרשות השידור תהיה כפויה לכך .זה היה ההפסד הצורב ביותר והכישלון המשמעותי ביותר של רשות השידור וערוץ 1 בכל שנות קיומם . מוטי לוי היה יועץ גרוע, אבל מוטי קירשנבאום ששמע להצעתו היה המפסידן הגדול, והנושא באחריות לתבוסה המטופשת והבלתי כפויה הזאת. מי שמע על כך שרשת שידור באשר היא רשת שידור, מפסידה זכויות שידור בלעדיות של ענף ספורט הפופולרי ביותר במדינה , זכויות שידור שהיא מחזיקה בהן עשרים וחמש שנה ברציפות, זכויות שידור שהן העוגן החזק ביותר והיציב ביותר שלה, מפסידה אותן מבלי שתהיה כפויה לערוץ הטלוויזיה החזק ביותר המתחרה נגדה . בסופו של דבר ערוץ 2  ניבנה על חורבותיו של ערוץ 1. מי שמע על כזה דבר והיכן ? ? ? אורי, ראה מה היה לנו בעבר, מה הפסדנו, ואיך אנו נראים היום.

סיכום

אני שב וחוזר ומציע לך לרכוש את זכויות השידור הבלעדיות של אירועי הספורט הרלוואנטיים במדינת ישראל. מכבי ת"א בכדורסל נתח נכבד מליגת העל בכדורגל (הכוונה לשידורים ישירים בשבתות) , שידורים ישירים של משחקי נבחרת ישראל בכדורגל (לרבות משחקי רעים) . שלושת האלמנטים הנ"ל חייבים להיות בידיו של ערוץ 1, כדי לבנות לוח שידורים יותר אטרקטיבי ורלוואנטי.

אבל כמובן , פרושה לפניך גם "אופציית הבחירה השנייה". לא לשדר את אירועי הספורט שמשלם האגרה חפץ ביקרם, לא לבנות לוח שידורים רציני על בסיס של קודם כל וראשית דבר חומרים ישראליים שלנו . אך כן לנסוע ל- MIP ,  לטוס ל- BBC , להרחיק עד Los Angeles  כדי לקנות תוכניות טלוויזיה רדודות שלצופה הישראלי אין שום קשר ול מורשת תרבותית חשובה עימם, כמו : "קוסבי", "שפץ ביתך", "מיסטר בין", "מייקל מור", "גיר", "צבעים שבלב", "הולבי סיטי", "המלון של פולטי", "התחנה בסכנה", "הבוס", וכו', ולהציבם ללא בושה בלב ב- Prime time  (זמן צפייה ראשי) של ערוץ 1. כאילו שזה מעניין בכלל את משלם האגרה כאן. כאילו שיש לתוכניות האלה איזה שהוא ערך בכלל. בסופו של דבר הן גם נטולות רייטינג מינימלי. בשתי מילים : בושה וחרפה.

אורי, יתכן ואתה חי (שם בשערי צדק) באקלים בלתי אפשרי, ולכן אין לך ברירה ואתה "חייב" כביכול להעניק גיבוי לחדלי האישים סביבך. אני חושב, גם בטוח וגם יודע שיש לך ברירה שונה לחלוטין . אתה מוכרח לחולל את השינויים המתחייבים – התכנים והפרסונליים . מדהים אותי לחשוב כיצד אתה כותב לי צל"שים כאלה (לחברי ולי), ומאידך אינך מסוגל כמנכ"ל רשות השידור והעורך הראשי שלה לאכוף את שיקוליך המקצועיים על מי שאתה אמור לאכוף, וכולנו כאן טובעים בים הטיפשות והחידלון ובמצולות הרייטינג. חלק מעוזריך הקרובים ברשות השידור והטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1, הם אנשים קטנים ויועצים גרועים, שדרדרו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לתחתיות שאול. אבל אתה אורי פורת מנכ"ל רשות השידור, אתה הוא המפסידן העיקרי באחריתו של דבר, והנושא הראשי באחריות לכל החוליים. על הנושאים האלה כבר דיברנו אלפי פעמים בעבר הקרוב (רק לפני חמישה ימים) והרחוק.

תמיד אמרתי לך , ואני שב ואומר לך גם עכשיו : "יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק" . עדיין לא מאוחר מידי . גם כשמצבו הכספי של ערוץ 1 אינו מזהיר ברגע זה , עדיין ניתן להנהיג, לנהל ולשדר, לא פי 100- אלא פי 1000 טוב יותר. ערוץ 5 שגה שגיאה אסטרטגית קשה בשעה שהעניק לערוץ 1 את זכויות השידורים המקבילים של ה- Final Four. זה היה מו"מ קשה, מסובך ולחלוטין לא נוח מבחינתנו. המו"מ הזה דָמָה יותר ל- Damage control, מאשר לשאת ולתת. אך מרגע שנחתם ההסכם, לא היה מי שיעצור אותנו. זהו הלקח החשוב ביותר בכל הסיפור הקפקאי הזה.

הרשה לי לומר תודה רבה לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. שנינו ביחד רפיק ואנוכי, אומרים תודה ענקית ליאיר שטרן מנהל הטלוויזיה- האדם, הג'נטלמן, והידיד.

                                                                               בברכה ,

                                                                               יואש  אלרואי

עופר שלח שימש מרצה אורח אצלי ב- 2009 במסגרת הרצאות שקיימתי באוניברסיטת חיפה בנושאי טלוויזיה שונים , בעיקר בתחום שידורי הספורט הישירים והתפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז אולימפיאדת ברלין 1936 המאפשרת את קיומה של תקשורת המונים . ביקשתי ממנו להרצות על תפקידו של פרשן הספורט בכלל בשידורים ישירים ומשימתו של פרשן כדורסל בפרט . הוא נשא הרצאה חשובה ומעניינת והסטודנטים הקשיבו לו בדריכות .

סוף הפוסט . 

[1]  ראה נספח : מכתבי למיילן טנזר מתאריך 5 באפריל 2000 , בעניין השידורים הישירים של המשחקים המרכזיים בליגת העל בכדורגל בשבתות של עונת 2001 – 2000.

[2]  ראה נספח : מאמרו של מוטי קירשנבאום בעיתון "הארץ" מתאריך 24 באפריל 2000 , תחת הכותרת "ניצחון הכנופיה מרוממה".

[3]  ראה מאמרו של מיילן טנזר בעיתון "הארץ" מתאריך 25 באפריל 2000 , וכותרתו "הניצחון שלנו" .

[4] ראה נספח : המאמר שלי בעיתון "הארץ" מתאריך 27 באפריל 2000 , והכותרת שלו "כרוניקה של ניצחון ידוע מראש" .

[5]  ראה נספח : מכתב הצל"ש  שכתב אלי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל מתאריך 23 באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי ה- Final four בכדורסל ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי .

[6]  ראה נספח : מכתב הערכה שהעניק לי מנהל חטיבת החדשות מר רפיק חלבי בתאריך 23 באפריל 2000 , בתום מבצע שידורי מכבי ת"א בכדורסל .

[7] ראה נספח : מכתבי לרפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות מתאריך 24 באפריל 2000 , המבקש לרכוש את זכויות השידורים של משחקי מכבי ת"א לשנים 2004 – 2001 , ומשחקי ליגת העל בכדורגל לשנים 2005 – 2001

[8]  ראה נספח : מכתב השבח שנשלח אלי ע"י יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב ב- 23 באפריל 2000 , בתום שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000 .

[9]  ראה נספח : מפות רייטינג הצפייה בטלוויזיה ב- 18  ו- 20 באפריל 2000  המשקפות את הניצחון הגדול של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 על  ערוץ 2  המסחרי  ועל ערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים) , על שניהם ביחד ועל כל אחד לחוד .

[10]  ראה נספח : מכתבו של מר גיל בול סמנכ"ל השיווק של חב' פלא-פון אלי  מ-  11  במאי 2000  המשבח את שיתוף הפעולה בין חב' פלא-פון וערוץ 1 בשידור משחקי ה-  Final Four  בכדורסל בסלוניקי 2000 .

[11]  ראה נספח : מכתבי לעו"ד שמעון מזרחי מ-  23 באפריל 2000 .

[12]  ראה נספח : דו"ח הפקת שידורי ה- Final Four של סלוניקי 2000  שנשלח מטעמי למנכ"ל רשות השידור באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי .

סוף הפוסט 

מנהיגות טלוויזיונית בשידור הציבורי וכלכלה טלוויזיונית בשידור הציבורי. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוֹל הרייטינג. כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח , ו/או מטרות מסחריות , ו/או למען פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת .

—————————————————————————————————–

פוסט מס' 364. הועלה לאוויר בשעות העֶרֶב של יום רביעי – 12 במארס 2014.

—————————————————————————————————–

מנהיגות טלוויזיונית בשידור הציבורי וכלכלה טלוויזיונית בשידור הציבורי. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוֹל הרייטינג (1). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : העבירה הברוטלית והמכוערת שביצע שחקן מכבי חיפה הספרדי רוּבֵּן רָאיוֹס על שחקן קבוצת בני יהודה תל אביב רפי דהן במסווה ספורטיבי של מאבק על הכדור (במשחק כדורגל בליגת העל שנערך באצטדיון "קריית אליעזר" בחיפה ביום ראשון – 9 במארס 2014 והסתיים בתוצאה 2 :2) ופצע אותו קשה , היא תקיפה פלילית לכל דבר . אין בה שום דבר עם רוח הספורט הקוראת מפורשות להתמודדות ודבקות במשימה אך בהגינות מוחלטת . שופט המשחק שי שיטרית שלף אומנם כרטיס אדום לעברו של הפושע והרחיק אותו משדה המשחק אולם בכך אין די . דינה של עבירה נִבְזִית כזאת על כר הדשא תחת מסך תרמית ותירוץ של משחק כדורגל היא בית כלא . הפגיעה הקשה של רוּבֵּן רָאיוֹס ברפי דהן מזכירה לי את מקרה התיקול הגס והחמור לפני 20 (עשרים) שנים בה שבר שחקן מכבי ת"א מֵאִיר מֶלִיקָה את רגלו של שחקן מכבי חיפה רוֹמָן פֶּץ (גם כן באצטדיון "קריית אליעזר") וסיים לו את הקריירה הספורטיבית . שופט המשחק דאז יעקב שיינר אפילו לא הרחיק את מאיר מליקה משדה המשחק . נגד רובן ראיוס צריך להיות מוגש כתב אישום פלילי . אין די בהרחקתו מכר הדשא .

מנהיגות טלוויזיונית בשידור הציבורי וכלכלה טלוויזיונית בשידור הציבורי. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוֹל הרייטינג (1). כל הזכויות שמורות.

עשרות אלפי מילים נכתבו בימים האחרונים בעיתונות הכתובה ועסקו בדו"ח הקטלני של וועדת רָם לָנְדֶס הנוגע לחיסולה של רשות השידור הציבורית במתכונתה הקיימת . וועדת רָם לָנְדֶס ממליצה על פיטורים מידיים של יותר מ- 1000 (אלף) עובדים מערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" , ביטול האגרה , והקמת רשות השידור חדשה על פי מודל שונה ומצומצם הרבה יותר . דו"ח רָם לָנְדֶס מדגיש את הצורך בניתוקה המוחלט של רשות השידור מ- מוסרות הפוליטיקאים (מינויים ממשלתיים של מנכ"ל רשות השידור , יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , וחברי הוועד המנהל ומליאת רשות השידור) אולם מותירה את השידור הציבורי בסופו של דבר מחובר בכל זאת בצינור חמצן לממשלה באמצעות מימונו ע"י משרד האוצר . כלומר החומה החדשה שאמורה לשמש חיץ מוחלט בין השידור הציבורי במתכונתו החדשה לבין הפוליטיקאים – נמוכה מידי . אפשר לעקוף אותה . בלשונו המטפורית של יורם ארבל ממשחק הכדורגל , "ככה לא בונים חומה" .

מר קוֹבִּי נִיב (אחד מארבעת הכותבים המוכשרים שכתבו לפני כ- 40 (ארבעים) שנים את התוכנית הסטירית הטלוויזיונית "ניקוי ראש") פרסם אתמול בעיתון "הָאָרֶץ" מאמר פרשנות מעניין "ריק מתוכן" הנוגע לדו"ח וועדת רם לנדס , הטוב ביותר מכל הפוסטים האחרים שהתפרסמו בימים אלה וניסו לבאר ולפענח את משמעות המלצות הוועדה . קוֹבִּי נִיב הוא לא פחות מכותב מחונן . במאמר בהיר , חשוב , וחסכוני בן 500 – 450 מילה בלבד הוא תוקף את ההחלטה הקרדינאלית בדו"ח וועדת רָם לָנְדֶס להשאיר ככלות הכל את ה- "שידור הציבורי" מתוקצב וממומן ע"י הפוליטיקאים מתקציב במדינה . קוֹבִּי נִיב לועג לשַר האוצר יאיר לפיד ולשר התקשורת גלעד ארדן שכאילו חפצים בשידור ציבורי חדש אולם מסוג שמשרד האוצר מממן ומתקצב אותו . אולם הפוסט החשוב של קובי ניב רווי לפחות בנקודת תורפה אחת כמו אחרים לפניו . הוא מתעלם לחלוטין מהמנהיגות הדלוחה והעלובה והקונקרטית הזאת של רשות השידור בראשה ניצבים כעת מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם (ועוזרו הקרוב זֶלִיג רבינוביץ') ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . איכות השידור הציבורי מותנה בטיב המינויים הפוליטיים אך הוא איננו הכל . אי אפשר להשוות באיכות וטיב הניהול של מנכ"ל רשות השידור הנוכחי יוני בן מנחם לבין מנכ"ל רשות השידור בעבר מרדכי "מוטי" קירשנבאום . יוני בן מנחם הוא איש חלש ורָש מכל היבט מקצועי . הוא מינוי ממשלתי אולם גם מוטי קירשנבאום היה בשעתו מינוי פוליטי . ההבדל בין השניים זועק לשמיים . לא יכול להיות יותר מצב בו מנכ"לים בשירות הציבורי מוליכים את הגוף אותו הם מְמַנְכֵּלִים אל עברי פי פחת מבלי להיענש . יוסף בר-אל התמנה ביוני 2002 למנכ"ל רשות השידור  ע"י ממשלת ישראל בראשות אָרִיאֵל "אָרִיק" שָרוֹן . במשך שלוש שנים דרדר את רשות השידור תחת שליטתו לעברי פי פחת . רק בחלוף שלוש שנים הבחינה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה שמינו אותו לתפקיד הרם במעשיו השליליים והחמורים , ובאמת בחודש מאי של שנת 2005 הדיחה אותו מכהונתו . אין בכך די . השירות הציבורי איננו הפקר . מפקדים עליונים אזרחיים בשירות הציבורי שסורחים ומפרים באופן כה קיצוני את קוד הניהול המוסרי והמנהיגות המוסרית , חייבים להיענש , להיקנס , ולהישלח לכֶּלֶא . אין עוד דַי בהדחות .

ranan 2

טקסט תמונה : מארס 2002 . השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן (משמאל) מעלה מירכתי אוב הרייטינג של ערוץ 33 את שמו של יוסף בר-אל ומציע לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות אותו לתפקיד מנכ"ל רשות השידור הבא במקומו של המנכ"ל הזמני רן גלינקא שכהונתו לא הוארכה במארס 2002 . רענן כהן הבטיח לראש הממשלה כי יוסף בר-אל יהיה לו איש נאמן ומנכ"ל נוח . (לע"מ תמורת תשלום) .

barel 5

טקסט מסמך : 3 במאי 2005 . מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מודח מכהונתו הציבורית הרמה בעוון שחיתות ושוחד מסך ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון . (באדיבות "מעריב") .

zangilbaf 1

טקסט מסמך : 2004 . דו"ח מבקר המדינה חושף את תרבות הניהול הקלוקלת ברשות השידור תחת הנהגתו של המנכ"ל יוסף בר-אל לרבות נפוטיזם . 

barel 1

טקסט תמונה : יוסף בר-אל . השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן העלה במארס 2002 את שמו מירכתי אוב הרייטינג של ערוץ 33 והציע לראש הממשלה אריאל "אריק" שרון למנות אותו למנכ"ל הבא של רשות במקומו של רן גלינקא המודח . ביוני 2002 התמנה יוסף בר-אל על פי החלטת ממשלת ישראל למנכ"ל רשות השידור . בחלוף שלוש שנים במאי 2002 הדיחה וסילקה אותה ממשלת ישראל ואותו העומד בראשה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל באמצע כהונתו הרמה בעוון ניהול מושחת ושוחד מסך . בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור וקורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הודח מנכ"ל רשות שידור מכהן . אין בכך די . מנהלים של גופי ציבור גדולים שסורחים , מפרים קודים מוסריים של ניהול ומנהיגות , ומסולקים מתפקידם – חייבים לשלם מחיר כבד יותר מעבר להדחה והורדתם מהבימה הראשית . יש לקנוס אותם ולשלוח אותם לכלא . (מקור התמונה : לשכת מנכ"ל רשות השידור בעידן אריה מקל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

dankner margalit

טקסט מסמך : 17 במאי 2005 . עיתון "מעריב" . אמנון דנקנר ז"ל ודן מרגלית מפרסמים כותרת ראשית "עברתם כל גבול" הנוגעת גם להדחתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל מכהונתו הרמה ע"י ממשלת ישראל בראשה עומד אריאל "אריק" שרון . בגוף הפוסט נאמר כלהלן : "…אם הגענו למצב שבו שרים ואנשי ציבור זוללים בתיאבון שוחד מסך מידו המזוהמת של מנכ"ל רשות השידור מושחת ומשחית ובתמורה מעניקים לו הגנה מפני הדחה מוצדקת…" . בהצבעת ההדחה שהתקיימה בישיבת הממשלה ב- 2 במאי 2002 , הצביעו 13 שרים בעד ההדחה אולם שני השרים מאיר שטרית וגב' דליה איציק התנגדו לה והיו בעד להשאיר את יוסף בר-אל על כנו . (באדיבות העיתון "מעריב" .

טקסט מסמך : 6 במאי 2005 . עיתון "הארץ" . העיתונאי המזהיר אהוד "אודי" אשרי ז"ל תוקף בחריפות רבה את שני השַרִים גב' דליה איציק ומאיר שיטרית שהגנו על מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל והצביעו בממשלה נגד הדחתו מכהונתו הרמה בנימוקי שווא ותירוצים מסולפים . (באדיבות עיתון "הארץ") .

ניהול חברות ציבוריות גדולות איננו משחק ילדים ומצריך יחדיו עם ידע גם תכונות של יושרה , דרך ארץ , דוגמא אישית , ואומץ לב . מנכ"ל של כל חברה גדולה לבטח ציבורית חייב להיות נקי מכל רבב . האם אפשר להשוות את רמת האיכות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעידן מוטי קירשנבאום לאלה שבתקופת המנכ"לים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם . שידור ציבורי איננו רק מינוי פוליטי ומפלט ניהול . מדובר בעבודה קפדנית ומדויקת של כל מיני מערכות ביניים בעלות מנהיגות וסמכויות הפועלות אומנם כדרג משני בתוך הטלוויזיה והרדיו , אך הן אלו שעוסקות בתכנון , ניהול, תחקיר ותחקור, ישיבות מערכת, הסקת מסקנות מחד וקבלת החלטות מאידך, ואדריכלות בטווח הקצר, הבינוני , והארוך . מוטי קירשנבאום שימש מנכ"ל של השידור הציבורי (בשנים 1998 – 1993) בתנאי תחרות לא פשוטים מול השידור המסחרי העשיר שאך זה נעמד על רגליו . המפקח הציבורי שלו היה מִיכָה יִנֹון מי ששימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1995 – 1992 (החליפה אותו ב- 1995 בתפקיד האחראי הזה פרופסור רינה שפירא) . האם אפשר להזכיר בכלל באותה נשימה את שמותיהם יוני בן מנחם וזליג רבינוביץ' ואמיר גילת לצדם של מוטי קירשנבאום ומִיכָה יִנוֹן ?

קוֹבִּי נִיב היה כאמור כותב (מחונן) בתוכנית "ניקוי ראש" (שודרה בשעתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1976 – 1974) אותה הגה , ערך והפיק מוטי קירשנבאום עצמו (בימאי "ניקוי ראש" היה יעקב אסל) . מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן היה יִצְחָק לִבְנִי פרי מינוי של ממשלת ישראל בראשות גב גולדה מאיר . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן . השנים ההן היו "תור הזהב" של השידור הציבורי שקוֹבִּי נִיב היה שותף להן . התעלמותו בפוסט שלו "ריק מתוכן" מאתמול בעיתון "הארץ" (יום שלישי – 11 במארס 2014) מעֵרֶך מנהיגות השידור גם במצבים קשים מקזזת מאיכות הפוסט . תהיה זאת בדיחה גרועה לכרוך את שמם של יוסף בר-אל , יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת ברצף אחד עם שמואל אלמוג , יצחק לבני , ד"ר וולטר איתן (יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1988 – 1972) , ארנון צוקרמן , מוטי קירשנבאום (ראוי לקבלת פרס ישראל בגין מנהיגותו הטלוויזיונית לפחות כמו עשייתו הטלוויזיונית) , ומיכה ינון . ועוד דבר : קובי ניב קובע קביעה כללית מידי בפוסט שלו מבלי לפַרֵט כלהלן : "…הבעיה היא הזבל שרשות השידור מייצרת ומשדרת…" . לא מדויק . ערוץ 1 משדר בין השאר גם הרבה תכנים מעניינים וחשובים , טובים ואפילו טובים מאוד . ערוץ 1 כולל בשורותיו עובדים מסורים שהאֶמֶת היא נר לרגליהם ולידם גם נחותים , בטלנים , אופורטוניסטיים, ושקרנים כמו בכל ארגון וחברה . הבעיה האמיתית והחמורה מכל היא המנהיגות העלובה שהחריבה עד היסוד את השידור הציבורי . ערוץ 1 בימים אלה הוא ארגון קלוקל ודַל חסר מוּסָר , מורל , וממדים מקצועיים שאיננו מתחקר את עצמו , איננו מקיים ישיבות מערכת , ולכן גם לא מסיק מסקנות . שכבות רבות של השידור הציבורי קרסו מאז עידן יוסף בר-אל . נראה עכשיו מי יהיה מנכ"ל רשות השידור הבא ומי ייבחר למנהיג שיקומם מחדש את השידור הציבורי מהריסותיו . מנהיגות היא ערך עליון בחייה של של כל חברה לבטח בחברה חופשית ודמוקרטית . בלעדיה לא יתקיים דבר . גם לא בטלוויזיה . kobie niv טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה . התמונה צולמה לפני 40 (ארבעים) שנים . זהו קובי ניב אחד מארבעת הכותבים המוכשרים והחריפים של התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . מאחוריו ה- Soundman (איש קול) משה אלוני . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum   טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 של המאה שעברה . התמונה צולמה לפני 40 (ארבעים) שנים . זהו מרדכי "מוטי" קירשנבאום , הוגה ועורך התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .   kobi niv טקסט מסמך : יום שלישי – 11 במארס 2014 . מאמר הפרשנות המעניין והחשוב של מר קובי ניב "ריק מתוכן" שהתפרסם אתמול בעיתון "הארץ" ועוסק במהות דו"ח וועדת רם לנדס . (באדיבות עיתון "הארץ") .

שידור ציבורי איננו מסתכם רק במה שהעורכים רוצים להראות ולשדר לציבור , אלא חייב להתחשב גם בחומרים שהציבור רוצה לראות ובמה הוא מעדיף לצפות . שידור ציבורי מורכב מאלמנטים רבים ושונים . רק אנשים מוכשרים באמת יודעים להרכיב לוח שידורים אטרקטיבי , מעשה "פזל" מסובך , שפונה באופן מעניין לאוכלוסייה כה מפולחת כמו במדינת ישראל .

1. אי אפשר לומר לצופי ערוץ 1 כי השידור הציבורי איננו צריך לשדר אירועי ספורט וכדורגל, ולגרש אותו לערוץ 5 בכבלים. לבסוף הם יישארו שם.

2. אי אפשר לומר לצופי ערוץ 1 כי לא צריך לשדר את "חלף עם הרוח" ולגרש אותם לערוצי הסרטים בטלוויזיה בכבלים. לבסוף הם יישארו שם.

3. אי אפשר לומר לצופי ערוץ 1 כי אין צורך כלל בתוכניות "ריאליטי" ולגרש אותם לערוצים 2 ו – 10 . לבסוף הם יישארו שם.

4. אי אפשר לומר לצופי ערוץ 1 כי לא צריך תוכניות אוכל ולגרש אותם ל- "מאסטר שף". לבסוף הם יישארו שם.

5. אי אפשר לומר לצופים הצעירים של ערוץ 1 כי אין עוד צורך בתוכניות לילדים ונוער ולגרש אותם לערוצי הילדים בכבלים. לבסוף הם יישארו שם.

6. אי אפשר לומר לצופי ערוץ 1 כי אין צורך בתיעוד ובשידור סרטים דוקומנטאריים ולגרש אותם ל- "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 ולעבר "המקור" של רביב דרוקר ורזי ברקאי בערוץ 10. לבסוף הם יישארו שם.

רעיון הקמת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בישראל , פלורליסטית ומגוונת , קרם עור וגידים ב- 1965 לאחר שלוי אשכול נבחר לראש הממשלה במקומו של אדריכל המדינה ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון . דוד בן גוריון התנגד כל חייו להקמתה של הטלוויזיה במדינת ישראל . לוי אשכול בסיועו המסיבי העצום של השר ישראל גלילי הפר את מורשתו של קודמו דוד בן גוריון . לאחר מלחמת ששת הימים ב- 1967 מינה שר ההסברה ישראל גלילי את פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ (עולה חדש בן 41 מברוקלין ניו יורק . עלה לארץ ב- 1963) לראש צוות ההקמה מן המסד של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. סגנו היה עוּזִי פֶּלֶד. על שורות צוות ההקמה ההוא נמנו ב- 1968 יוֹרָם רוֹנֵן ז"ל, מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם , דָן שִילוֹן , טוּבְיָה סַעַר , שָרִי רָז , רָם עֶבְרוֹן ז"ל , שִמְעוֹן טֶסְלֶר ז"ל , יָאִיר אַלוֹנִי , רוֹן בֵּן יִשַי , דוֹב שִנְעָר , חַגַּי מָאוּטְנֶר , וַרְדִינָה אֶרֶז ז"ל , אֵיְילוֹן גוֹיְטִין , דָן בִּירוֹן , רְאוּבֵן מוֹרְגָן , בּוֹבּ גוֹלְדְמַן , אָלֶכְּס גִלְעָדִי , ורבים אחרים וטובים . פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ביקש לבנות את הטלוויזיה הישראלית הצעירה על פי המודל הציבורי של ה- BBC הבריטי . בתחילה נעזר ביועצי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS . ב- 31 במארס 1969 מינתה ממשלת ישראל בראשות גב' גולדה מאיר ועל פי המלצתו החמה של השַר יִשְרָאֵל גָלִילִי את שְמוּאֵל אַלְמוֹג למנכ"ל רשות השידור הראשון שכללה בתוכה לראשונה את רדיו "קול ישראל" הוותיק ואת הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה. התקוות היו רבות. מי תיאר לעצמו שבחלוף קצת יותר משנות דוֹר , דמותו של השידור הציבורי כה תסולף ותעוות ע"י מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל (עובדה שהוא הודח וסולק מכהונתו בקיץ 2005 בגין כתב האישום הזה ע"י ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון) ותגיע לקריסה מוחלטת בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם בשנים 2013 ו- 2014 .

הערה : ראה הספר עב הכרס בן חמישה כרכים שחקרתי וכתבתי "8 ימי בראשית" המכיל כ- 10000 (רבבה) עמודים . הספר נחקר ונכתב על ידי בשנים 2012 – 1999 במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים החוקרת את התפתחות ותולדות שידורי הטלוויזיה בכולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, וקרויה בשמה הכולל "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".   archive 1

טקסט מסמך :  5 בספטמבר 1966 . מזכירת הממשלה גב' יעל עוזאי שולחת את המסמך המסכם לראש הממשלה לוי אשכול וליו"ר רשות השידור חיים יחיל המתעד את ההחלטה מס' 559 של ממשלת ישראל בה היא מאשרת את ההסכם בין רשות השידור (למעשה רדיו "קול ישראל" תחת ניהולו של חנוך גבתון) לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בעניין ייעוץ , תכנון , והדרכה לטלוויזיה הכללית . נורתה יריית התותח הראשונה למיסוד רשת טלוויזיה במדינת ישראל . (באדיבות ארכיון גנזך המדינה . ארכיון יואש אלרואי) .

signing contract with cbs and iba

טקסט תמונה : ספטמבר 1966 . תמונה היסטורית . טקס החתימה על חוזה הייעוץ בין רשות השידור לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS . רשות השידור הישראלית חותמת בשנת 1966 בקונסוליה הישראלית בניו יורק על הסכם ייעוץ מקצועי עם אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לרגל הקמת הטלוויזיה הציבורית בישראל . ההסכם רווה חיוכים של שני הצדדים 

זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : ג. שייקספיר הממונה על ביצוע הפרוייקטים ב- CBS , ג'וזף "ג'ו" סטרן סגן נשיא CBS למבצעים בינלאומיים , צבי גיל שליח רדיו "קול ישראל" בארה"ב (מנהל רדיו "קול ישראל" באותה העת היה חנוך גבתון) , מיכאל "מייק" ארנון הקונסול הכללי של מדינת ישראל בניו יורק , עו"ד מרקוס כהן היועץ המשפטי של המשלחת הישראלית בניו יורק , ואבנר קסוטו ראש המשרד הכלכלי של ישראל בניו יורק .

זיהוי היושבים מימין לשמאל : ריק ג'ונס המשנה לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS , ומר מאיר שמיר הציר הכלכלי של ישראל בארה"ב . (התמונה באדיבות צבי גיל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראש הממשלה הראשון ואדריכל המדינה דָוִד בֵּן גוּרְיוֹן היה ב- 1966 בן 80 ועסוק בקיבוץ שדה בוקר בכתיבה ותיעוד קורות המדינה . הוא כתב המון אך היה לו זמן להשקיף מהצד ולהתבונן במעשיו של לֵוִי אֶשְכּוֹל ראש הממשלה שירש אותו ועשה כל מאמץ לקדֵם את הקמת הטלוויזיה שהוא עצמו התנגד לה . המדינה השתנתה לנגד עיניו בערוב ימיו .

ben gurion 1 טקסט תמונה : 1961. נמל התעופה לוד . חברי הממשלה ויו"ר הכנסת נפרדים מראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון (מי שהתנגד נמרצות להקמת טלוויזיה במדינת ישראל) בטרם טיסתו בשליחות מדינית לחו"ל . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : גב' גולדה מאיר , המזכיר הצבאי האלוף חיים בן דוד (היה המח"ט הראשון שלי בחטיבת "גולני") , כתב רדיו "קול ישראל" ערן שורר ז"ל (בחולצת פסים מרכיב משקפי שמש) , גב' פולה בן גוריון , היורש לוי אשכול (קצת מרוחק מאחור) , דוד בן גוריון , אישה וגבר לא מזוהים , אישה לא מזוהה , ויו"ר הכנסת קדיש לוז חבר קיבוץ דגניה ב' (קיצוני משמאל) . (באדיבות ארכיון גנזך המדינה) .

yael uzai טקסט תמונה : ינואר 1966 . ראש הממשלה לוי אשכול (בראש השולחן) מנהל דיון בממשלה העוסקת בקידום הקמת הטלוויזיה החינוכית – לימודית והקמת הטלוויזיה הכללית במדינת ישראל. יושבות לידו רשמת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה (בז'אקט וחולצה לבנה) ומזכירת הממשלה גב' יעל עוזאי (בשמלה פרחונית מרכיבה משקפיים) . לידה שר ההסברה ישראל גלילי (חבר קיבוץ נען, שני משמאל) . יושבים מימין ל- לוי אשכול השרים אבא אבן (בפרופיל ממושקף) ובגבם למצלמה יעקב שמשון שפירא , שר האוצר פנחס ספיר , וזרח וורהפטיג. (לע"מ תמורת תשלום) . zvi gil טקסט תמונה : ספטמבר 1968 . ימי בראשית של צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ע"י פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד . העיתונאי צבי גיל מנחה ומגיש בטלוויזיה הישראלית הדרדקית תוכנית אקטואליה שעוסקת במירוץ ומערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב בין ריצ'ארד ניקסון הרפובליקני ליוברט האמפרי הדמוקרטי . ריצ'ארד ניקסון נבחר בסופו של דבר לנשיא ארה"ב ברוב זעום . (התמונה באדיבות צבי גיל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . kirshenbaum 1

טקסט תמונה : קיץ 1971 . מוטי קירשנבאום (משמאל , מעשן) יחדיו עם דן בן אמוץ (מזוקן במרכז) בעת עשיית תוכנית סטירית במתכונתה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , ואשר הייתה קרויה "לא הכל עובר" . מימין , זהו שמואל מזרחי ז"ל איש שירותי אומנות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 1 טקסט תמונה : חורף 1974 . ישיבת תדרוך של חלק מצוות ניקוי ראש" בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים .. זיהוי הנוכחים בטור הראשון מימין : מוטי קירשנבאום (מרכיב משקפיים) , מנהל הבמה (Floor Manager) יוסף "פונצי" הדר ז"ל (מזוקן) . טור אמצעי : יעקב אסל בימאי "ניקוי ראש" , הצלם אורי שמעוני (תומך בידו את סנטרו) ומאחוריו שחקן "ניקוי ראש" שבתאי קונורטי ז"ל . טור שמאלי : אחד מכותבי התוכנית קובי ניב , איש הקול משה אלוני , מאחוריו מישהי לא מזוהה . עומד משמאל , הצלם שלמה גרשנגורן – ספיטירקי (מרכיב משקפי שמש ולובש מעיל) . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .  almog pinsker gil losin טקסט תמונה : מחצית העשור הראשון של שנות ה- 2000 . קפה נאמן בירושלים. הגברדיה הוותיקה. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : מנכ"ל רשות השידור הראשון שמואל אלמוג ז"ל (כיהן כמנכ"ל הרשות בשנים 1974 – 1969) , מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה צבי גיל (בשנים 1974 – 1971) , הכתב והשדר ברדיו ובטלוויזיה ויוצר הסדרה התיעודית "עמוד האש" יגאל לוסין (הצעיר בחבורה) , ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1970 – 1969 חגי פינסקר ז"ל. (התמונה באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). golda meir pm almog gill 1970 טקסט תמונה : קיץ 1970. צבי גיל (במרכז) מקבל את פניה של ראש הממשלה גב' גולדה מאיר בבואה לריאיון טלוויזיה בבניין בשכונת רוממה בירושלים. משמאל מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג וקיצוני מימין (חתוך) זהו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר (התמונה באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). almog 3 טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 70 במאה הקודמת . זהו בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . (מחלקת הסטילס . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . EBU+Rabin 1 טקסט תמונה : 1976. השידור הציבורי מארח את ראש הממשלה יצחק רבין בעת פגישת ה- EBU (איגוד השידור האירופי) המתקיימת בירושלים . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : צבי גיל, ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, יועץ התקשורת של יצחק רבין מר דן פתיר, ומנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית דן שילון. הנציגים האירופיים משמאל אינם מזוהים. (התמונה באדיבות צבי גיל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). ebu with giladi טקסט תמונה : חורף 1976 . הנציגות הישראלית בפגישת ה- EBU בירושלים. מימין לשמאל : צבי גיל (יועץ מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני), אלכס גלעדי מנהל חטיבת הספורט, צבי "צבה" גורן עורך חדשות החוץ בחטיבת החדשות של הטלוויזיה ישראלית הציבורית, ודן שילון מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). yosef fonzi hadar טקסט תמונה : חורף 1970 . הצלם קרלוס פופ (משמאל) ומנהל הבמה יוסף "פונצי" הדר ז"ל מצלמים ומקליטים Roller Credits בשיטה הישנה לאחת התוכניות בשפה העַרבית . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהיגות טלוויזיונית בשידור הציבורי וכלכלה טלוויזיונית בשידור הציבורי. השידור הציבורי איננו משוחרר מעוֹל הרייטינג (2). כל הזכויות שמורות. מדיניות השידור ותכנון הפקת שני השידורים הישירים השבועיים הבלעדיים של המשחקים המרכזיים בליגות העל  של הכדורסל והכדורגל בערבי ראשון ו/או שני בשבוע – היא צעד ציבורי נכון שחלק מביצועו כושל וארכאי . ערוץ 1 משלם זכויות שידורים בגובה של 6.000000 (שישה מיליון) שקל לעונת 2014 – 2013 לאיגוד הכדורסל עבור שידורם הישיר של 40 משחקים מרכזיים בליגת העל ובגביע המדינה לגברים (וגם נשים) . עלות כל שידור ישיר של משחק מרכזי בכדורסל נעה בין 200000 (מאתיים אלף) שקל ל- 250000 (מאתיים וחמישים אלף) שקל אם לוקחים בחשבון גם את הוצאות התפעול וההפקה בנוסף לעלויות זכויות השידורים . הרייטינג הירוד הנוראי עושה שַמוֹת בשידורי הכדורסל הישירים בעיקר בגלל השעה מוקדמת , 18.30 . אך לא רק . מדובר אם כך בכלכלת דֶמֶה טלוויזיונית.בעייתית ביותר . מתווספת לכך סיבת האמריקניזציה הגדושה שאופפת את הכדורסל הישראלי וגורמת לניכור . הציבור הישראלי הגדול ׁ(בניגוד לבראנז'ה העיתונאית המצומצמת שמסקרת את הענף) איננו מתחבר בהמוניו לכדורסל הישראלי . ב- 18.30 מדד הרֵייטינג אפסי אולם גם בשעה "נורמלית" , 20.00 , כשמירב הציבור שב מעמל היום וכבר נמצא בביתו , נותר המדרוג נמוך ובלתי מתקבל על הדעת . אין שום קורלציה בין התשלום וההוצאה הכספית הגדולה לבין המִדְרוּג השערורייתי . אם כך איזה צורך רואה ערוץ 1 בבזבוז שבועי וקיזוז של רבע מיליון שקל מקופתו הדלה תמורת שידור בלעדי של משחק כדורסל שציבור הצופים איננו מתחבר אליו ? כל מיני עיתונאים בעיתונות הכתובה , וגם בטלוויזיה וברדיו , ואף בגלי צה"ל קושרים כתרים לליגת הכדורסל המרתקת כביכול , אולם דו"ח המִדְרוּג דוחה לחלוטין ואיננו תומך בטענותיהם . עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח . kremer טקסט מסמך : יום רביעי – 12 במארס 2014 . העיתונאי דורון קרמר קובע בעיתון "ישראל היום" כי עונת הכדורסל הישראלית הנוכחית היא מרתקת בזכות החוק הרוסי . דו"ח המדרוג הארצי דוחה את טענתו זאת של מר דורון קרמר ונימוקיו . (באדיבות "ישראל היום") . r1 3 3 2014 טקסט מסמך : יום שני – 3 במארס 2014 . ערוץ 1 משדר ישיר את משחק חצי הגמר הראשון על גביע המדינה בכדורסל לנשים בין השעה 17.45 לשעה 19.45 ומלקט רייטינג ממוצע אפסי במגזר "האוכלוסייה היהודית" העומד על % 1.27 בלבד (במגזר כלל האוכלוסייה מדובר במדרוג עוד יותר עלוב). עלות השידור הישיר הזה נאמדת בין 200000 שקל ל- 250000 שקל . המחיר הזה כולל את תשלום זכויות השידורים שמשלם ערוץ 1 לאיגוד הכדורסל והוצאות ההפקה והתפעול שלו . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) . r3 6 3 2014 טקסט מסמך : יום חמישי – 6 במארס 2014 . ערוץ 1משדר ישיר מראשל"צ את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בין 17.45 ל- 19.45 ומלקט רייטינג ממוצע דַל ביותר הניצב רק על % 1.35 . (במגזר "כלל האוכלוסייה" הרייטינג פַּחוּת) אין שום קורלציה בין המדרוג העלוב לבין ההוצאה הכספית הגדולה של ערוץ 1 באותו ערב של יום חמישי – 6 במארס העומדת סביב רבע מיליון (250000) שקל . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) . r2 10 3 2014 טקסט מסמך : יום שני – 10 במארס 2014 . ערוץ 1 משדר ישיר מהיכל הכדורסל בהדר יוסף בין 18.30 ל- 20.50 את המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל הפועל ת"א – מכבי אשדוד 86 : 82 , ומייצר רייטינג ממוצע חלש באוכלוסייה היהודית העומד על % 2.76 בלבד (במגזר "כלל האוכלוסייה" המדרוג עוד יותר עני . מדידת הרייטינג הזאת כוללת בתוכה גם את מהדורת "מבט" המקוצרת בהפסקה שבין שתי המחציות במשחק הכדורסל . ערוץ 1 השקיע בשידור הישיר הזה סכום שנע בין 200000 שקל ל- 250000 שקל . אין שום הצדקה להוציא סכומים כאלה עבור אירועי כדורסל שכאלה כאשר ברור לכולם שמרבית הציבור איננו מתעניין ולא צופה בהם . מדובר בכלכלה טלוויזיונית בזבזנית . (באדיבות וועדת המדרוג הארצית) .

לא נראה כי שני שדרני הכדורסל של ערוץ 1 מר עמית הורסקי ומר אורי לוי יכולים להציל את המצב הרעוע . הראשון מעורר תמיהה מי העניק לו בכלל את ההזדמנות להשתחל לעבר מיקרופון הספורט של ערוץ 1 . עמית הורסקי היה עד לפני זמן מה לא רק שַדָּר הכדורסל והכדורגל הראשי של ערוץ 1 אלא גם שידר ישיר שתי אליפויות עולם בא"ק ב- 2007 באוֹסָקָה ביפן וב- 2013 במוסקבה . עד שמישהו הבין שם שהנעליים גדולות עליו וסילק אותו ובמקומו גייס את יורם ארבל . השני מדקלם דרמות ספורט וכדורסל בקצב Voice over . כשהוא מעביר את רשות הדיבור לשַדָּר המשחק המרכזי בכדורגל אתה מבין עד כמה שדר הכדורסל הוא מונוטוני ורדום . אי אפשר לדקלם דרמות ספורט . נוצר פער בלתי מתקבל על הדעת בין תמונת ה- Video הסוערת הנשקפת לעין הצופה לבין ה- Audio הרוטיני הנעשה בשפת הטעמה יבשושית . זאת איננה טלוויזיה טובה . שדר הקווים של ערוץ 1 מר ליאן ווילדאו נשלח בקיץ 2013 לשדר לראשונה בחייו את אליפות העולם בשחייה בברצלונה ללא כל ניסיון קודם . באותה העת ההיא יצא שַדָּר השחייה הקבוע של ערוץ 1 משה גרטל בן 67 לפנסיה . הטירון ליאן ווילדאו חסר כל ידע בעולם השחייה טס לברצלונה בשליחות ערוץ 1 בעוד ההנהלה משליחה לפח את קורות החיים והניסיון של משה גרטל הוותיק . משה גרטל הוא שַדָּר טלוויזיה בעייתי בלשון המעטה . אף על פי כן בתחום השחייה ליאן ווילדאו לא מגיע לקרסוליו . נחמד לראות שליאן ווילדאו חזר בשלום מהמים לקווים של כר הדשא ועל הפרקט . מעניין שהתמונה הזאת של בחירה מוטעית של שדרני ספורט והפקדתם על משימות שידור לא להם חוזרת על עצמה שוב ושוב . שַַדָָּר ההתעמלות האולימפי הוותיק והמצטיין של ערוץ 1 מר דני לבנשטיין (בן 70 היום) שידר ישיר את כל תחרויות ההתעמלות לנשים וגברים באולימפיאדות מוסקבה 1980 , לוס אנג'לס 1984 , סיאול 1988 , ברצלונה 1992 , אטלנטה 1996 , סידני 2000 , אתונה 2004 ו- בייג'ינג 2008 . ב- 2011 יצא דני לבנשטיין לגימלאות . שנה אח"כ באולימפיאדת לונדון 2012 החליטה הנהלת רשות השידור להשליך את כישרונו , יכולתו , מיומנותו , וניסיונו לפח . במקום לחתום עמו על חוזה אישי ולהזמין אותו כלאחר כבוד לעמדת השידור של ערוץ 1 במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 , החליטה לזמֵן במקומו את השדרנית הכושלת של ערוץ 5 בכבלים גב' מירי נבו . תוצאת השידורים השלילית של תחרויות ההתעמלות באולימפיאדת לונדון 2012 הייתה בהתאם .

סוף הפוסט.               

מצלמות הטלוויזיה השופטות מגילי לנדאו ב- 1983, דרך דייגו ארמאנדו מאראדונה ב- 1986, דרך מאיר מליקה ב- 1994, ועד גיא פניני ב- 2012. כל הזכויות שמורות

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח , ו/או מטרות מסחריות , ו/או למען פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת .

—————————————————————————————————–

פוסט מס' 363 . הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום שני – 10 במארס 2014

—————————————————————————————————–

מצלמות הטלוויזיה השופטות מגִילִי לָנְדַאוֹ ב- 1983, דרך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ב- 1986, דרך מֵאִיר מֶלִיקָה ב-1994, ועד גָיְא פְּנִינִי ב- 2012. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1. הטלוויזיה איננה יכולה לייצר דרמה. היא יודעת לכסות דרמה, היא יודעת לשווק דרמה , היא לא יודעת לייצר דרמה. את הדרמה מייצרים השחקנים.

יום ראשון בערב – 2 בדצמבר 2012 . היכל הספורט ביד אליהו . מכבי ת"א מארחת את הפועל ת"א במחזור ה- 8 של ליגת העל בכדורסל . ערוץ 5 בכבלים משדר ישיר את המשחק . 46 : 1 דקה לפני תום הרבע השלישי כשלוח התוצאות מראה 66 : 51 לטובת מכבי ת"א , לוחץ הבימאי זִיו רָסְקִין על אחד ממקשי המצלמות בניידת השידור ומנתב לצופים בישראל בפריים הטלוויזיה שלו תמונה ב- Close Up הַמַרְאָה את גיא פניני שחקן מכבי ת"א בגופייה צהובה צמוד מאוד קצת מאחור לכתפו הימנית של יונתן שולדבראנד שחקן מכבי ת"א . ניתן להבחין בקלות כי שפתיו של גיא פניני נעות . רואים שהוא מדבר , אך אל מי ? כל צופה טלוויזיה שואל את עצמו מייד האם גיא פניני מדבר אל עצמו ו/או פונה אל יונתן שולדבראנד ? יונתן שולדבראנד שומע את הטקסט הארסי אך פניו נשארים אטומים וחתומים. הוא איננו מגיב. למרות הוויזואליה המצוינת שמשדר לנו זיו רסקין אי אפשר לשמוע את קולו של גיא פניני . ה- Video טוב מה- Audio . כאן נכנס לתמונה שַדָּר המשחק ניב רסקין שהוא גם עיתונאי שאפשר לסמוך עליו ועושה סדר בעניינים . ניב רסקין פונה אל הפרשן שלו צבי שרף , עושה סדר בעניינים , ומסייע לצופים להבין את המתרחש . הוא סח לפרשן את הטקסט הבא : "רואים שגיא פניני אומר ליונתן שולדבראנד אתה זבל …תראה את השפתיים שלו…אתה דפוק בראש". צבי שרף מחזיר לו : "אתה קורא שפתיים…?". ניב רסקין : "כן". צבי שרף : "אתה עברת קורס למה לא לקחת אותי ?". ניב רסקין : "אני לא מת על זה שאתה יכול לבוא לשחקן ולהגיד לו שאתה זבל…אתה אפס…לא מת על זה…לא אוהב את זה…". צבי שרף : "אז למה לא התייחסת קודם לקטטה המילולית בין שון ג'יימס לג'ף אלן…?" השדר ניב רסקין משיב : "כי גיא פניני הוא היום קפטן מכבי ת"א…כי גיא פניני הוא קפטן מכבי ת"א…" . והייתי מוסיף משלי לשדר המוביל ניב רסקין כלהלן : "…גיא פניני הוא קפטן מכבי ת"א אך הוא קודם לכן וראשית דבר אמור להיות בן אדם…" . גיא פניני חשף את עצמו בפני מצלמות ערוץ 5 בכבלים ומיליוני צרכני תקשורת עליהם נמנים צופי טלוויזיה , קוראי עיתונים , וגולשי אינטרנט – כאיש רדוד , ירוד , ועלוב , וגם מטונף . מה מניע ספורטאי ברמה של קפטן של מועדון פאר לאומי ואירופי בכדורסל , מי שאמור לשמש השראה למאות אלפי ילדים ובני נוער ולהוות דוגמא אישית עבורם – לפעול כפי שפעל כפרובוקטור מחליא ומסריח , וללא כל סיבה ? אני משאיר את התשובות (אם יש כאלה) למאמרי המערכת בעיתונות הכתובה והמדיה האלקטרונית . אותי מעניין כיצד הטלוויזיה טיפלה בנושא. עבירת ה- Trash talk של גיא פניני איננה רק בלתי נסבלת אלא גם בלתי נסלחת.

ראיתי אמש בערוץ הבית שלי , ערוץ 10 , את גיא זוהר חושף במהדורה המרכזית את הטקסט המדויק , מילות נאצה קשות , שהטיח גיא פניני לעברו של יונתן שולדבראנד באמצעות כתוביות : "יא בן של זונה…יא גרמני נאצי…זבל…שאבא שלך ימות מסרטן בראש…אתה זבל…שאבא שלך ימות" . מתברר שמר אורי דגון העורך הראשי הערני של אתר האינטרנט של ערוץ 5 בכבלים הוא אבי הכתבה שסיפק ערוץ הכבלים שלו לערוץ 10 . אורי דגון עלה על פרשת הטקסט המביש כבר בלילה של 2 בדצמבר 2012 לאחר תום השידור הישיר של המשחק בערוץ 5 בכבלים . (ערוץ 5 הוא ה- Originate של שידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – הפועל ת"א ובעל הזכויות) . אורי דגון ניצב על המשמר ובאינסטינקטים העיתונאיים שלו חשד מייד בגיא פניני . הוא חש שיש לו סיפור . אורי דגון פעל במהירות והזמין את המומחית המיומנת לקריאת שפתיים גב' צבייה בורנשטיין כדי לפענח את טקסט הנְאָצוֹת הנוראי . לביאור הטקסט הנבזי והמחליא ופרסומו בפני הציבור יש ערך עיתונאי וחינוכי בל ישוער. צריך לומר כאן בריש גלי וכהאי לישנא כי אורי דגון חולל כאן עבודה עיתונאית מהירה וערכית חשובה ביותר. אתר האינטרנט של ערוץ 5 בכבלים הגיש אם כן לערוץ 10 כתבה בלעדית מוכנה ומגובשת . אתר האינטרנט של ערוץ 5 בכבלים וערוץ 5 עצמו ראויים לשבחים על עבודתם העיתונאית המצוינת. בימאי ניידת הטלוויזיה זיו רסקין, העורך שלו עופר גרוס , ועורך אתר האינטרנט של ערוץ 5 אורי דגון שווים קומפלימנטים כפולים . אנוכי סמוך ובטוח ששלושת האישים האלה רשאים להיות גאים בהישגם המקצועי על מרקע הטלוויזיה וגם על צַג המחשב . לטלוויזיה יש מעמד ותפקיד מיוחד בשל הכלים העומדים לרשותה כדי לשמור על דין צדק , הגינות ויושרה . היא כלב שמירה על טוהר הספורט . ערוץ 5 בכבלים הגשים זאת הלכה למעשה .

טקסט תמונה : מר אורי דגון עורך אתר האינטרנט של ערוץ 5 (ערוץ הספורט) בכבלים . האיש הזה עשה עבודה עיתונאית ראויה לכל שבח ועל כן זכאי לכל המחמאות . (התמונה באדיבות אורי דגון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ 1 הציבורי הקדיש אמש את מרבית תוכנית ה- Late show שלו "בועטים" לפרשה המבישה . המגישה ומנווטת התוכנית גב' שרון פרי הייתה חייבת כמי שנושאת בעול ההנחיה לדרוש בעליל מהעורך והמפיק שלה לזָמֵן לאולפן קורא שפתיים מיומן כדי לחשוף במדויק עבור צופי ערוץ 1 את הטקסט המבחיל שהטיח גיא פניני ביונתן שולדבראנד . דבר כל כך פשוט ואלמנטרי שלא נעשה . היעדרותו של קורא שפתיים מאולפן "בועטים" הביא את התוכנית לאבד מחיוניותה ואמינותה . הכתבה הכללית ששודרה בפתח המהדורה אודות הדרבי התל אביבי המחודש הייתה לא רק לא מעניינת ולא חשובה אלא גם בזבוז זמן מיותר. "בועטים" צוברת רייטינג קָלוּש עד מַשְמִים של % 2 אולי % 3 במקרה הטוב . צופי הטלוויזיה המעטים שמתפנים לראות את התוכנית מכירים היטב את היסטוריית הדרבי התל אביבי ואינם נזקקים לכתבת "חימום" . אחד מאורחי "בועטים" אמש מר משה שלונסקי פלט שם משהו אודות הטקסטים הבעייתיים שנאמרים באצטדיוני הכדורסל והכדורגל , משהו כמו : "מותר לקלל…זה לא קונצרט…אבל יש גבולות…" . המנחה גב' שָרוֹן פֶּרִי לא הייתה קשובה והעורך שלה ב- Control לא היה דרוך לקראת ההערה המקוממת . לא גב' שרון פרי ולא איש מאנשי הפָּנֶל, נזעקו להגיב ומייד. הם לא שאלו את משה שלונסקי היכן מקומם של גבולות הקללות של . זהו , שלקללות אין גבולות. מופע ספורט נבחר הוא בפירוש קונצרט עבורי ועבור רבים אחרים . אני מגיע ליציעים עם ילדיי ונכדיי ועשרות אלפים אחרים כדי להינות ולא על מנת לקלל. "בועטים" היא תוכנית בעייתית במתכונתה הנוכחית . מילא האורח החִיוֵור משה שלונסקי אך מה נותר לומר אודות האורח השני דורון ג'מצי שמעורר רק רחמים . אפשר לעשות את "בועטים" טוב הרבה יותר. תנו אותה לאבי רצון שהוא יערוך אותה וגם יגיש וינחה אותה.

ב- 1978 הפיק מנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי חידוש עיתונאי בתחום כיסוי משחקי הכדורגל ע"י ניידת השידור הגדולה של הטלוויזיה שכונתה ה- "OB הלָבָן" . הוא תלה בהסתר מיקרופון Wireless על דש חליפתו של השופט מנחם אשכנזי . המיקרופון החבוי היה סנסציה . ב- "מבט ספורט" באותו מוצ"ש חשף המיקרופון הנסתר את הטקסט הפְרֶחִי של שחקני הכדורגל . עילגות לשונם , קללות , אי מתן כבוד לזולת ולמוסד השיפוט , זלזול ,זיוף , וחוסר מוּבְנֶה של משמעת . בקיצור התברר כי במשחק הכדורגל הכל מותר וכל הדרכים כשירות כדי להשיג ניצחון . איגוד השופטים נבעת מעוצמת החשיפה ההיא . הוא הורה לשופטיו לא רק להתרחק ממיקרופון ה- Wirless אלא מכל מיקרופון אחר של הטלוויזיה . יו"ר איגוד השופטים מר דָנִי שַפִּירָא הוריד הוראה לפיקודיו : אין יותר להתראיין לטלוויזיה .

במארס 1979 הפקתי וערכתי כתבה בת 25 דקות ל- "מבט ספורט" שקראתי לה : "מה שראתה המצלמה במגרש ואתם בבית לא ראיתם" . הכתבה הייתה אוסף בן שנה של כל מיני שאריות Trims בפילם , מאגר Shots שנותרו על ה- Bin , ולא השתמשו בהם . הם לא נערכו , לא שודרו , אף על פי כן נצברו ונשמרו לעת מצוא. הכתבה הייתה סנסציה מפני שפעם הראשונה נחשף קהל הטלוויזיה לחולשות הרבות של שופטי הכדורגל בישראל , בעיקר של שני השופטים הוותיקים אברהם קליין ונפתלי איתן . הכתבה הארוכה חשפה את הזלזול המופגן והמתמשך של שחקנים רבים מקבוצות שונות באנשים בשחור עד כדי התעמתות גופנית עמם ללא תגובת השופטים . בקטעי הפילם השונים ביניהם של המשחק מכבי יפו – מכבי ת"א (ביפו) נראה שחקני מכבי יפו ובראשם מוצי ליאון מטלטלים את השופט נפתלי איתן בצורה אלימה מפני שחשבו שהוא לא צודק , ללא תגובת השופט המותקף . במשחק אחר שמשון תל אביב – הפועל באר שבע (ב- "בלומפילד") נראים שחקני שמשון ת"א דוחפים את אברהם קליין מבלי שהוא מניף כרטיס אדום לעברם.

ב- 1986 החליט ה- Commissioner של ליגת ה- NFL בארה"ב מר פִּיט רוֹזֶל (Pete Rozzele) להפוך את המצלמות של שלוש הרשתות הגדולות NBC , CBS , ו- ABC שמכסות את משחקי ה- NFC וה- NFA למצלמות שופטות במקרים חריגים ושנויים במחלוקת . השופטים קיבלו אישור להפסיק את המשחק לרגע כדי להעיף מבט בתיעוד הטלוויזיוני המפורט (בתיעוד הטלוויזיוני נוטלות חלק בין 25 ל- 40 מצלמות כשרובן הן מה שמכונה במינוח הטלוויזיוני Isolated Cameras) ועל סמך מראה הטלוויזיה לקבל החלטה צודקת) . המצלמות מנעו אי צדק אולם הן לא סייעו לגלות ספורטאים שמנאצים את יריביהם ב- Trash Talk כפי שעשה גיא פניני שלשום ליונתן שולדבראנד מפני שהמיקרופונים נותרו כבויים . וועדות מארגנות שונות הלכו ברבות השנים בעקבות פיט רוזל המיתולוגי . הטניס הבינלאומי נסמך על ה- Hawkeye. ה- NBA וה- Euroleague נעזרים במצלמות הטלוויזיה. אפילו ה- FIFA השמרנית החליטה לאחרונה להיעזר בעת רגעי מחלוקת בשירות המדעי של מערכת ה- Hawkeye . הקושי הגדול נותר באיתור הספורטאים המקללים .

מייד לאחר שמוניתי על ידי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בנובמבר 1980 למנהל חטיבת הספורט מיסדתי חודשיים אח"כ בפברואר 1981 את המוסף "רגע של מחלוקת" ששודר תדירות בתוכנית שטופת הרייטינג "מבט ספורט" . מטרת המוסף הייתה לחשוף את טעויות השופטים , להגן על המקופחים , לתמוך ביושרה הספורטיבית , ולשמור על טוהר ההתמודדות הספורטיבית . הניצחון הוא הדבר החשוב ביותר אך לא בכל מחיר ולא על חשבון ההגינות. את המוסף הזה הגיש השַדָּר אורי לוי. הוא עשה היטב את עבודתו העיתונאית לאורך הרבה שנים. "רגע של מחלוקת" הייתה מִשְנָה סְדוּרָה שזכתה לרייטינג פנטסטי , לאהדת הציבור , וגם לאימת השופטים. עדשת הטלוויזיה כמו עינו של "האח הגדול" הייתה פקוחה והתבוננה בשחקנים ובשופטים מבעד לזכוכית מגדלת . המצלמה איננה משקרת . היא חשפה את טעויות השחקנים , טעויות השופטים , וקלונם של הסופגים כרטיסים אדומים . המוסף "רגע של מחלוקת" היה כה אמין וכה פופולארי עד שהשחקנים והשופטים אמרו זה לזה בעתות מחלוקת ביניהם במגרשים , בואו נמתין ונראה מה אומרים ב- "רגע של מחלוקת" בטלוויזיה שעורך יואש אלרואי ומגיש אורי לוי . בעשור ה- 80 של המאה שעברה הוזמנתי כמה וכמה פעמים ע"י איגוד השופטים לשאת הרצאות אודות "השיפוט במגרש הכדורגל בעידן הטלוויזיה" . הצעתי לאיגוד השופטים להפוך את מצלמות הטלוויזיה שלנו למצלמות שופטות במקרים טעונים במיוחד , רגישים , וחריגים אך הם התנגדו . התירוץ היה שהשופטים טועים כמו שהשחקנים טועים ולכן אין לערב במחלוקת את מצלמות הטלוויזיה . הוויכוח שלי עמם נסב אודות עבירות מורל שאין ביניהם דבר עם הכדורגל . המצלמות שלנו תיעדו במשך שנים אין סוף עבירות מוּסָר ועבירות אדומות. פעם תיעדנו את שחקן בית"ר ירושלים אוּדִי אָשָש תופש באשכיו של רוני לוי ממכבי נתניה, ואת אבינועם עובדיה יורק על שחקן יריב במשחק בינלאומי כשהוא לובש את מדי נבחרת ישראל , וגם את אלי אוחנה מבצע תנועת נקמה מגונה ביד ימין שלו כלפי קהל אוסטרלי . המראות המבישים הללו נחשפו בכל קלונן על מסך הטלוויזיה , אולם ההתאחדות סירבה להשתמש בהם כעדות מרשיעה .

טקסט תמונה : ראשית עשור ה- 80 של המאה שעברה . משרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית של בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים . אורי לוי (מימין) ואנוכי בעת עריכת המוסף "רגע של מחלוקת" שהפך למשנה סדורה בתוכניות "מבט ספורט" ו- "משחק השבת" . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הגיעה להישגים מפליגים בתחום ה- Video שחושף בקלות אין סוף טעויות שיפוט אולם נותרה חסרת ישע בתחום ה- Sound . המיקרופונים  של הטלוויזיה (והרדיו) אינם מספיק רגישים כדי לקלוט Trash Talk ולבודד אותו מרעש הקהל הכללי (International sound) , אותו ה- Trash Talk שנאמר תדירות שוב ושוב בין השחקנים ליריביהם . נקודת התורפה של התיעוד המצוין ב- Video של ערוץ 5 בכבלים את פרשת גיא פניני הייתה כאמור טכנולוגיית ה- Sound . צופי הטלוויזיה היו זקוקים למר אורי דגון ולשירותיה של קוראת השפתיים גב' צבייה בורנשטיין כדי לדעת מה אמר בדיוק גיא פניני ליונתן שולדבראנד . האירוע שלשום מזכיר לי את עצמי לפני 18 שנים . שלחתי את ניידת השידור הגדולה שלנו לכסות באחת השבתות של חודש מארס 1994 את המשחק המרכזי באצטדיון "קריית אליעזר" בין שתי הטוענות לכתר מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב . במשחק הזה פצע שחקן מכבי ת"א מאיר מליקה את שחקן מכבי חיפה רוֹמָן פֶּץ בצורה חמורה במיוחד . המצלמה הראתה כי החלוץ מאיר מליקה נכנס בתנופה אדירה ברגלו של הבלם  רוֹמָן פֶּץ לאחר שהשחקן החיפני כבר שחרר את הכדור . מאיר מליקה שבר בכניסה הפראית את רגלו של רוֹמָן פֶּץ , ואז עשה את המעשה המכוער ביותר . בעוד השופט יַעֲקב שָיְינֶר מפסיק את המשחק ושולף כרטיס צהוב לעבר התוקפן , נמלט מֵאִיר מֶלִיקָה (סבא שלו אַהֲרוֹן מֶלִיקָה היה שוער קבוצת הפועל ת"א בכדורגל ונבחרת ישראל בשנות ה- 30 עד ראשית שנות ה- 50 של המאה שעברה) השחקן הפוגע מזירת הפשע כשהוא צועק בקול רם לעבר ספסל מכבי ת"א טקסט שהמיקרופונים לא קלטו . מצלמות ה- Video תיעדו את האירוע הנִבְזִי בשלמותו אולם המיקרופונים דממו . באמצעות טכנולוגיית ה- ווידיאו (DPM) הגדלתי את התמונה של מאיר מליקה ל- Extreme Close Up והזמנתי קורא שפתיים מיומן כדי לדלות את הטקסט ששיגר מאיר מליקה לעבר הספסל שלו . הטקסט היה מזוויע ובלתי מקובל לחלוטין . אודי אשרי ז"ל כתב מקומון "העיר" של תל אביב הקדיש ב- 1 באפריל 1994 מאמר לפרשה ההיא של "מאיר מליקה – רומן פץ" .

טקסט מסמך : יום שישי – 1 באפריל 1994 . מקומון "העיר" תל אביב . העיתונאי אודי אשרי ז"ל מתייחס לפרשה הנבזית בה חלוץ מכבי ת"א מאיר מליקה מכסח את בלם מכבי חיפה רומן פץ . רומן פץ שחקן כדורגל מקצועני סיים בעקבות הפציעה החמורה את הקריירה שלו על כר הדשא לעולם . (באדיבות המקומון התל אביבי "העיר" ובאדיבות מו"ל הארץ מר עמוס שוקן) .

מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 5 בכבלים הפכו שלשום לרגע בזירת הפרקט של היכל הספורט ביד אליהו להיות מצלמות שופטות . הן הוכיחו לנו כי הן מגינות על ה- יושרה וטוהר הספורט . אנשי ערוץ 5 בכבלים ואנשי האתר שלו זכאים להערכה רבה על פועלם . זאת הייתה שעתם היפה .

ראוי להעיר כאן כי מצלמות הטלוויזיה של חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לכדו בעדשותיהן במשך השנים הארוכות אירועים רבים שנויים במחלוקת בעיקר במשחקי הכדורגל והכדורסל שנעלמו מעיני השופטים . אחד מהם היה סל ששווה 3 נקודות שנקלע ע"י שחקן הפועל ת"א ווילי סימס בדרבי התל אביבי  נגד מכבי ת"א בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 25 בספטמבר 1984 בשנייה האחרונה של המשחק והשווה את התוצאה ל- 88 : 88 . אחד משופטי ההתמודדות נפתלי עובדיה פסל את סל שלוש הנקודות והעניק לווילי סימס "סל רגיל" ש- שווה שתיים בלבד בטענה שווילי סימס דרך בעת הזריקה על קו הקשת המרוחקת 6.25 מטרים מטבעת הסל . המשחק הסתיים בניצחונה של מכבי ת"א על הפועל ת"א בתוצאה 88 : 87 . בדקנו את סרט ה- Video בדיעבד על מכונות ה- VTR שלנו וחיש מהר גילינו כי צמד השופטים נפתלי עובדיה ודוד דגן טעו . סל שלוש הנקודות של ווילי סימס היה חוקי .

derbi

טקסט מסמך : 26 בספטמבר 1984 . העיתונים "חדשות הספורט" ו- "על המשמר" מדווחים לקוראיהם על הצלחתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להוכיח כי הסל שקלע ווילי סימס שחקן הפועל ת"א בשנייה האחרונה של המשחק נגד מכבי ת"א במצב של 88 : 85 לטובת מכבי ת"א היה שווה 3 נקודות ולא 2 כפי שפסק אחד השופטים נפתלי עובדיה . (באדיבות מר רוני דרור וארכיוני "חדשות הספורט" ו- "על המשמר" , ותודה לבית אריאלה בתל אביב) .

הערה שלי :  שני העיתונים "חדשות הספורט" ו- "על המשמר" נסגרו לפני שנים רבות ולא מופיעים יותר. הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת . 

2. מצלמות הטלוויזיה שופטות את שחקן הפועל ת"א גיל לנדאו (1 ביוני 1983 באצטדיון ר"ג) ואת קפטן נבחרת ארגנטינה דייגו ארמאנדו מאראדונה (ב- 22 ביוני 1986 באצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי).

"יד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה מכניעה ב- 22 ביוני 1986 את שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון אך לא את מצלמות הטלוויזיה של , TELEMEXICO 1986 וגם לא את השַדָּר יורם ארבל . התפתחות צילום וכיסוי משחקי הכדורגל בטלוויזיה היא עצומה ומרשימה . הצבת מספר רב של מצלמות טלוויזיה באצטדיון , עושר זוויות הצילום , גודל העדשות שלהן , ולא פחות חשוב חיבורן למכשירי VTR נפרדים לצורך יצירת כמות גדולה של מערכת הילוכים חוזרים מאפשרות להן לחשוף ללא כל קושי את פשעו של דייגו ארמאנדו מאראדונה. 1 ביוני 1983. אִצטדיון רמת גן . מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין הפועל ת"א ומכבי ת"א. שחקן הפועל ת"א גיל לנדאו מבלף ומכניע בידו את שוער מכבי ת"א משה מרכוס . הוא מביס את שופט המשחק עובדיה בן – יצחק , אך לא את מצלמות הטלוויזיה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית וגם לא את השדר נסים קיוויתי . 

52 המשחקים במונדיאל מכסיקו 1986 נערכו בשני זמנים מרכזיים על פי השעון המקומי . לפחות אחד מהם בשעה מאוד לא שגרתית , שתיים עשרה בצהרים על פי שעון מכסיקו . זמן צפייה טלוויזיוני מאוד לא נוח למדינה המארחת ולכל מדינות מרכז ודרום אמריקה תאבות הכדורגל , אך מועד מתאים לצופי הטלוויזיה באירופה וגם בישראל . צוהרי היום במכסיקו הקבילו לשעה שמונה בערב באירופה ותשע בערב בישראל . השעה המרכזית השנייה נקבעה לארבע אחה"צ על פי שעון מכסיקו שהייתה שעת חצות הלֵיל באירופה והשעה אחת לפנות בוקר בישראל. שעות המשחקים נקבעו בלחץ הקבוצה המבצעית של ה- EBU (איגוד השידור האירופי) בראשה ניצבו מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ הספרדי ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר הנורווגי . איגוד השידור האירופי היה גוף השידור העשיר ביותר , החזק ביותר , והמשפיע ביותר בתבל מבין ששת איגודי השידור העולמיים שהיו קיימים אז , OIRT – איגוד השידור המזרח אירופי , OTI – איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה , URTNA , איגוד השידור האפריקני ASBU – איגוד השידור של המדינות הערביות , ABU – איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה והאזור הפסיפיק לרבות אוסטרליה , ולכן שילם גם את זכויות השידורים הגבוהות ביותר ל- FIFA  בתקופה ההיא . ל- EBU  ( וְ- OIRT ) הייתה עדיפות בתכנון וקביעת שעות המשחקים . 14 מבין 24 הנבחרות הנוטלות חלק בטורניר הגיעו מאירופה . לשני גוּפֵי השידור האירופיים הייתה השפעה על 1986 TELEMEXICO , קבוצת הטלוויזיה המבצעית המקומית שהייתה האחראית על כיסוי הטורניר ושימשה Host broadcaster בינלאומי שלוֹ , והוועדה המארגנת המקומית , בקביעת לוחות הזמנים הראשיים של המשחקים . שתיים עשרה בצהריים וארבע אחה"צ. הפרש של שמונה שעות חצץ בין שעוני מכסיקו ואירופה. תשע שעות הפרידו בין שעון מכסיקו לשעון ישראל . שידור המשחק הראשון החל בישראל בתשע בעֶרֶב והשני באחת בלילה אחר חצות . המשחק ארגנטינה – אנגליה בשלב רבע הגמר של מונדיאל מכסיקו 86'  ביום ראשון בשבוע – 22 ביוני 1986 עורר עניין עצום בכל העולם ונקבע לשעת צפיית שיא בישראל ובאירופה . בדיוק בצוהרי היום במכסיקו סיטי , תשע בעֶרֶב בישראל ושמונה באירופה. עמדה לרשותנו עמדת שידור מוזמנת זמן רב מראש עַל יָדִי באִצטדיון ה- "אצטקה". השַדָּר הבכיר שלי יורם ארבל נקבע מטעמי להיות שַדָּר המשחק ארגנטינה – אנגליה ומרדכי שפיגלר הפרשן שלו.

מאמנה של נבחרת אנגליה בּוֹבִּי רוֹבְּסוֹן הציב למשחק הזה את השוער מספר אחת שלו והטוב בשוערי אנגליה פִּיטֶר שִילְטוֹן מסאותהמפטון . שורת שחקני ההגנה הורכבה מגָארִי סְטִיבֶנְס מאֶוֶורְטוֹן , טֶרִי פֶנְוִויק מ- ק.פ.ר. , טֶרִי בּוּצֶ'ר שחקו גלאזגו ריינג'רס , וקֶני סַאנְסוֹם מארסנל . את חוליית הקישור איישו טְרֶוֹור סְטִיבְן מקבוצת אוורטון , גְלֶן הוֹדְל – מטוטנהאם , ופִּיטֶר רִיד – מאברטון . שלושת החלוצים היו פִּיטֶר בּירְדְסְלִי – מניוקאסל , מבקיע השערים המחונן גָארי לִינִיקֶר אז שחקן ברצלונה , וסְטִיב הוֹדְג' – מאַסְטוֹן וִוילָה . כל שחקני נבחרת אנגליה ומאמנה היו מוכרים היטב לחובבי הכדורגל בארץ מהקרנת משחקי הליגה האנגלית הבכירה בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית ששידרה לציבור מונוגמי .

england 1986

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 22  ביוני  1986 . מונדיאל מכסיקו 1986. אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . נבחרת אנגליה מתייצבת נוכח מצלמות הטלוויזיה לפני היציאה לקרב נגד ארגנטינה בשלב רבע הגמר של גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1986 .

זיהוי העומדים משמאל לימין : טרי בוצ'ר, גארי ליניקר, טרי פנוויק, גלן הודל, גארי סטיבנס, והשוער פיטר שילטון.

זיהוי הכורעים כורעים משמאל לימין : פיטר בירדסלי, פיטר ריד, סטיב הודג', טרבור סטיבן, קני סאנסום . (במשחק השתתפו גם ג'ון בארנס שחקן קבוצת ווטפורד וקריס וודל שחקנה של טוטנהאם) . (התמונה באדיבות 1986 TELEMEXICO) .

המאמן הארגנטיני ד"ר קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ יורשו של סֶזָאר לוּאִיס מֶנוֹטִי הציב בשער את נֶרִי פּוּמְפִּידוֹ , ובהגנה את אוֹסְקַר רוּגֶ'רִי , חוֹזֶה בְּרָאוּן , חוֹזֶה קוּסִיוּפוֹ , וסֶרְגְ'יוֹ בַּאטִיסְטָה . בקישור שיחקו חוּלְיוֹ אוֹלָרטִיקוֹצֶ'אָה , רִיקָארְדוֹ גְ'יוּסְטִי , וחוֹרְחֶה בּוּרוּצָ'אגָה , לידם שיחקו דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה מנהיג וקפטן הנבחרת והֶקְטוֹר אֶנְרִיקֶה , בחוד ההתקפה הוצב חוֹרְחֶה וָואלְדָאנוֹ . שופט המשחק היה עָלִי בֵּנַאסֵר מטוניס .

השחקנים הארגנטיניים היו כמעט אנונימיים בארץ למעט כמובן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ששיחק במדי אלופת איטליה קבוצת נאפולי וחורחה וואלדאנו שחקן ריאל מדריד . היה בסגל הארגנטיני עוד שחקן מוכר דָנִיאֵל פַּאסָארֶלָה , הבלם הנפלא שהניף את גביע העולם ב- 1978 ועכשיו שחקן הקבוצה האיטלקית אִינְטֶר , אך הוא היה כבר בן 33 והמאמן קַרְלוֹס בִּילָארְדוֹ אפילו לא נתן לוֹ צ'אנס כשחקן מחליף .

יורם ארבל ומצלמות "1986 TELEMEXICO" הגיעו לשיא יכולת האבחנה המדויקת שלהן בעת השידור הישיר של המשחק ארגנטינה נגד אנגליה . זה התרחש בצוהרי יום ראשון – 22 ביוני 1986 באִצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" במכסיקו . תשע בערב שעון ישראל . כל חובבי הספורט במדינת ישראל הסתופפו סביב מסך הטלוויזיה של הערוץ הציבורי המונופוליסטי . נדמה היה שאיש במדינה לא החמיץ אותו .

בדקה ה- 51 של המשחק נִיתֵּר דְיֶיגוֹ אָרְמָנְדוֹ מָאראָדוֹנָה לעבר כדור גובה שנהדף בטעות מקו ה- 16 ע"י סְטִיב הוֹדְג' (Steve Hodge) לעבר רחבת השער של פִּיטֶר שִילְטוֹן . השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן יצא לקַדֵם את פני הסכנה כשבעה מטרים מהשער וניתר מול הקפטן הארגנטיני אל הכדור כדי להדפו , אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָדוֹנָה הזריז הקדים אותו וכבש את השער בעזרת ידו השמאלית המאוגרפת שהייתה צמודה לראשו . גניבת השער נעשתה במיומנות אך נראתה חשודה מראשיתה . שופט המשחק הטוניסאי עלי בֵּנָאסֶר (Ali Bennaceur) לא ראה שום דבר פגום בהבקעה ולכֵן לא היסס ואישֵר את השער מייד . שני שופטי הקו אוּלוֹאַ מוֹרֵיירָה (B. Ulloa Morera) מקוסטה ריקה ובּוֹרִיס דוֹטְשצֶ'ב (Boris Dotschev) מבולגריה לא הבחינו אף הם בשום דבר חריג בהבקעת השער של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ונעו למרכז המגרש כדרכם של הקוונים לאחר הבקעת שער . זאת הייתה טעות שיפוט קטסטרופלית אך יש לה הסבר אנושי . השחקנים האנגליים ומאמנם בובי רובסון יצאו מדעתם . חלק מהם רצו נסערי נפש אל השופט המרכזי כדי שיבטל את רוע הגזרה . הם טענו שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבקיע את השער הלא חוקי בידו ולא בראשו אך השופט לא שהה לתחינותיהם . הוא הורה להם לחדש את המשחק מקו האמצע .

המאמן בּוֹבִּי רוֹבְּסוֹן היה המסכן והמפסיד הגדול מכולם . הוא הכין במשך שנים את נבחרת אנגליה לסוג כזה של התמודדות . מפגש מכריע אחד בגביע העולם על כל הקופה . להיות או לחדול . הגורל זימן לו בשלב רבע הגמר במכסיקו 1986 את נבחרת ארגנטינה ובראשה הקפטן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ואת השופט הטוניסאי עלי בנסאר . המשחקים בין היריבוֹת בשלב רבע הגמר בגביע העולם הם התמודדות של הכול או לא כלום . זה דבר ידוע . לפתע העניק שופט המשחק מקדמה בחינם לקבוצה היריבה . בובי רובסון נשאר ג'נטלמן על הספסל אך התפוצץ מפנים . הוא חש שהוא ונבחרתו נשדדו ע"י דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ושופט המשחק לאור היום . הוא הקדיש את מיטב שנותיו לכדורגל הבריטי. הוא היה שחקן בנבחרת הלאומית , שימש כמאמן רב מוניטין ומבוקש בליגה הבכירה האנגלית וגם מחוץ לגבולות האיים הבריטיים , ועכשיו היה מאמן הנבחרת הלאומית . אישיות דגולה שהייתה הרבה יותר ממאמן כדורגל . בובי רובסון היה מורה ומחנך . הוא מסוג האנשים שנתן את כל כולו למען הכדורגל . ההדרכה והאימון בכדורגל עלו לו בבריאות . ראשו האפיר מוקדם מהצפוי והפך לסַב .

1986 TELEMEXICO ורשת הטלוויזיה המכסיקנית TELEVISA בראשות נשיאה זָ'אן אֶמִילְיוֹ אֶסְקָארָאגָה אימצה קונספציה בימוי ממוּחשבת שקבעה מראש את השימוש במערכות ה- Replays  (הילוכים חוזרים) בניידות השידור ושיטת ההרצה שלהם . בכל ניידת שידור הותקנו ארבע יחידות הילוכים חוזרים בהם השתמשו הבימאים לאחר כיבושי השערים . משך הזמן של שידור ארבעת ההילוכים החוזרים באופן רָצִיף בזה אחר זה על המרקע , עמד על כעשרים וחמש שניות . לא כולם שודרו ב- Slow motion (הילוך איטי) . חלקם הוזנו במהירות צילום רגילה של 25 פריימים בשנייה אחת . שיטת הביצוע של שידור של שלושה או ארבעה הילוכים חוזרים מוחשבה ונקבעה מראש . בתחילה שוּדרוּ שני הילוכים חוזרים משתי מצלמות מובילות שונות מכיוון עמדות השידור המרכזיות (מצלמות מס' 1 ומס' 2 במערך הצילום) או ממצלמה שהוצבה על קווי ה- 16 . ההילוך החוזר השלישי הובא מהמצלמה האחורית וההילוך הרביעי ב- Reverse Engel (זווית נגדית ההפוכה לכיוון המצלמות המרכזיות המובילות) . הצבת מצלמה בצד השני של האִצטדיון היה חידוש מעניין וחשוב של קבוצת הטלוויזיה האופרטיבית של 1986 TELEMEXICO  ונעשה על ידה בפעם הראשונה בהיסטוריה של צילומי כדורגל בטלוויזיה . ההילוך החוזר האחרון (השלישי ולפעמים רביעי) שהובא מהמצלמה שניצבה מאחורי השער (שנכבש) והיה האחרון שנעל גם את מסֶכֶת ההילוכים החוזרים . לא כל הבימאים הקפידו להזין את ההילוכים החוזרים על פי הסדר הנַקוּב , אך ההוראה הבסיסית שניתנה לכולם בניידות השידור באִצטדיונים השונים , חייבה אותם במפגיע להגיע במועד לצילום חידוש המשחק מקו האמצע לאחר השער שהובקע . במובן מסוים זאת הייתה אוטומטיזציה של מחשבת האדם . היה בכך יתרון כי היא מנעה טעויות אֶנוֹש , אך בהיותה ממוחשבת ומתוכנתת מראש ונתונה בסַד של זמן , חסְרה השיטה את הרגישות ואת הגיון האדם היכן להתחיל את ההילוך החוזר והיכן לסיימו . האוטומציה התזזית והקופצנית המכסיקנית של ההילוכים החוזרים שיבשה במשהו את ההמשכיות הטבעית של מהלכי הכדורגל השלמים לפחות את אלה שהיו ראויים להקרנה נוספת וממושכת יותר . השיטה הממוחשבת והמסרים הקצרים האלה מנעו מצופי הטלוויזיה בשל מסגרת הזמן סוג של נינוחות ורגיעה קולנועית . מין תחושה שרגע השיא נגמר מהר מידי . ההילוכים החוזרים של כיבוש השערים אמורים להאריך את רגעי השיא ולהעצים את החוויה הטלוויזיונית . זהו סוד כוחם . השיטה במכסיקו 86' קיצרה אותה לעיתים . שער "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זכה לשלושה הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות : מצלמת קו 16 , מצלמה מהזווית ההפוכה , ומצלמה אחורית מאחורי השער האנגלי .

צפיתי מעמדת הפיקוד שלי ב- IBC בשידורים של "TELEMEXICO 86" בקנאה מקצועית רבה. הייתי מרותק אליהם. אנחנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית רק יכולנו לחלום בעת ההיא על עושר טכנולוגי מודרני שכזה . כיבוש השער ע"י דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בידו היה מלאכת מחשבת אך בעצם מעשה מִרְמָה מחוּשב ומתוחכם בתוך שבריר שנייה של גאון ו- וִוירטוּאוֹז כדורגל . היה קשה להבחין בתחילה בעת הבקעת השער האם הובקע  ביד או בראש . שהיתי במכסיקו כמנהל שידורי הטלוויזיה עבור הטלוויזיה הישראלית וראיתי הכול . הייתי עֵד ראייה למעשה הרמייה של קפטן נבחרת ארגנטינה ועֵד שמיעה לטקסט הנבון של יורם ארבל שתיאר בשידור ישיר את האירוע והחוויה , והיה לא פחות מרשים מהווירטואוזיות של דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה .

זה הלך ככה : 

טקסט יורם ארבל לאחר הבקעת השער :  "שער…השופט מסמן למרכז …דייגו ארמאנדו מאראדונה כובש את השער הראשון…אנגליה טוענת לנגיעת יד אולי לעבירה על השוער פיטר שילטון…אבל שחקני ארגנטינה חוזרים למרכז עם השופט…" .

אחת ממצלמות ה- Close up של ניידת השידור "רדפה" אחרי דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה והביאה את קפיצות השמחה שלו כמו ריקוד ניצחון כשאגרופו מתנופף באוויר . כל שחקני ארגנטינה רצו לחבק ולנשק אותו . מצלמה אחרת הראתה את טֶרִי פֶנְוִויק (Terry Fenwick) האנגלי רודף אחרי השופט ומסמן לו כי דייגו ארמאנדו מאראדונה הבקיע את השער בידו . הוא ממש התחנן בתנועות ידיים בפני השופט שיבטל את החלטתו. מצלמות האווירה שעקבו אחרי תרועות הגיל של 115000 (מאה וחמישה עשר אֶלֶף ) הצופים הנרגשים באצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" העניקו תחושה ברורה על מסך הטלוויזיה כאילו השער שנכבש היה חוקי והובקע בדרך ראויה . ייאמר לזכותו של יורם ארבל שהואָ מייד חשד בדייגו ארְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה .

טקסט יורם ארבל בהילוך החוזר ה- 1 של מצלמת  ה- 16 :  "מאראדונה…זוהי הכנסת כדור לא טובה של ההגנה האנגלית…נגיעת יד של מאראדונה או לא…" .

טקסט יורם ארבל בהילוך החוזר ה- 2 של המצלמה האחורית :  "בואו נבדוק שוב…אולי מן הזווית הזוֹ…אני כמעט בטוח שכן…" . 

טקסט יורם ארבל בהילוך החוזר ה- 3 של המצלמה מהזווית ההפוכה :  "עוד מבט אחד מן הזווית ההפוכה, לא יכול להיות שהראש של דייגו ארמאנדו מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של פיטר שלטון".

טקסט נפלא , מדויק , וחסכוני בשידור ישיר . בהילוך החוזר השלישי כבר לא היה לוֹ סָפֵק . יורם ארבל הביע את דעתו הנחרצת ומנוסחת היטב בשידור ישיר ניסוח בן תריסר מילים שלא יישכח לעַד על ידי . אבחנה מדויקת ומַרשִימה של שַדָּר דָגוּל שהפך באחת את וִוירטוּאוֹז הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לעבריין . הללויה לווירטואוז המיקרופון יורם ארבל . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה גבר בידו על פִּיטֶר שִילְטוֹן אך לא יכול היה לנצח את מצלמות הטלוויזיה המכסיקניות של TELEMEXICO , ונכנע לאבחנה דקת העין של השַדָּר יורם ארבל (האחד והיחיד) . דייגו ארמאנדו מאראדונה גאון כדורגל ערמומי דחף במו ידו השמאלית את מונדיאל מכסיקו 1986 לעבר פסגה דרמטית עטופה בסקרנות , מתח , ועניין בינלאומי עצום .

"לא יכוֹל להיות שהראש של מָארָאדוֹנָה עלה גבוה יותר מהידיים של שִילְטוֹן" , הייתה אבחנה נפלאה של יורם ארבל ויכולת ביטוי מרשימה בשידור ישיר ובלחץ זמן . זאת הייתה בעינַיי פסגת שידוריו של יורם ארבל בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הברקה כזאת בשידור ישיר ראויה לפרס פוליצר . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פֶנוֹמֶן שסחף את נבחרתו ארגנטינה לזכייה שנייה בגביע העולם בכדורגל של מכסיקו 1986 . כוכבו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זרח ביתר שאת על רקע נבחרת ארגנטינית אפרורית דלת הכוכבים. הוא היה שחקן כדורגל כל כך גדול שאישיותו הדומיננטית על כר הדשא ויכולתו הווירטואוזית הפכה גם את חבריו האלמונים לשחקנים מצטיינים ידועי שם באותה העֵת . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שִימֵש מנהיג וקפטן של נבחרתו והבקיע בעצמו חמישה שערים במהלך האליפות .

ובאשר לפרשן שלנו מרדכי שפיגלר . האיש ישב המום בעמדת השידור . הוא היה נבוך ולא רצה להאמין כי גאון הכדורגל הארגנטיני הסתייע ביודעין ובכוונה תחילה בידו כדי להבקיע שער . מרדכי שפיגלר שהיה בעצמו רב אמן בכדורגל (בקנה מידה ישראלי) חַש נבגד למראה עיניו . כשיורם ארבל סיים את אבחנתו שידר מרדכי שפיגלר למיקרופון , "ציפיתי ממָארָאדוֹנָה שייעשה הכול , אבל להבקיע שער ביד במעמד כזה…? זה כבר יותר מידי…!" . זאת לא הייתה פרשנות טלוויזיה . לא את זה ציפיתי לשמוע ממנו . זאת הייתה הבעת דעה אישית על מוּסַר בספורט . רציתי לשמוע ממנו פרשנות על מוסד השיפוט ומדוע לא ראה השופט המרכזי והקוונים שלוֹ את מה שראו השחקנים האנגלים , והאם יש צורך עתידי במקרים כגון אלה לעַרֵב את מצלמות הטלוויזיה בהחלטות השופטים השגויות ולהכריח את מוסד הכדורגל השמרני להיעזר בעדשות המצלמות . במקום זה שמעתי הטפת מוּסַר לקפטן הארגנטיני השובב .

spigler

טקסט תמונה : יום ראשון בשבוע – 22  ביוני 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . הפרשן מרדכי "מוטל'ה" שפיגלר ועוזרת ההפקה שמחה שטרית בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון שעה קלה בטרם ההתמודדות בשלב רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

maradona 1טקסט תמונה : מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1986 . יום ראשון בשבוע – 22  ביוני  1986 . אִצטדיון ה- "אצטקה" במכסיקו סיטי . השעה אחת ושש דקות בצוהריים שעון מקומי . דייגו ארמאנדו מאראדונה גובר בידו על שוער נבחרת אנגליה פיטר שילטון , אך איננו מכניע את מצלמות הטלוויזיה וגם לא את השדר יורם ארבל . תיעוד חשוב בהתפתחות שידורי הטלוויזיה והמעורבות שלה בכיסוי אירועים שנויים במחלוקת בספורט התחרותי בכלל ובכדורגל בפרט . (באדיבות 1986 TELEMEXICO) .

“ERA  LA  MANO  DE  DIOS” , הצהיר דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה , בפני העיתונאים כשנשאַל אם כבש את השער בידו או בראשו . "זו הייתה יד האלוהים" , כינה בסיום המשחק את מעשה התרמית שהביא להבקעת שערו הראשון . ניסוּח תֵּיאוֹלוֹגִי מחושב שהותיר לוֹ לצאת בשלום מהסבך המוּסרי אליו נקלע כקפטן נבחרתו . כשנשאל שוב ושוב מדוע לא הודה בעבירה המתוחכמת שנסתרה מעיניי השופט , שִיוֵוק את עצמו לתקשורת כאילו היה שליח האֵל עלי אדמות ובמצוותו נקם את חרפת ארגנטינה . לכל הפונים הֵשיב שוּב ושוּב באותה מטבע , "זאת הייתה יד האלוהים" , אך המצלמות היו בעוכריו . על כך אמרה סוּזַן סוֹנְטָאג , "הצילום הוא דרך לוִוידוּא החוויה" . היא צדקה .

ניתוח טלוויזיוני של הבקעת השער ע"י "יד האלוהים" מסביר מדוע שופט המשחק עָלִי בֵּנָאסֶר לא ראה את מה שראו השחקנים האנגליים בצורה וודאית וכל כך בבירור ובראשם השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן . גופו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניצב בפרופיל לשופט בעת הניתור לכדור . אֶגרוף יד שמאל של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה זה שהדף את הכדור לשער האנגלי הוסתר כמעט במלואו ע"י ראשו של השחקן הארגנטיני . השופט שהיה בכושר גופני מניח את הדעת ובס"ה ניצב בסביבת האירוע ליד קשת  ה- 16 מ' , והתמקם באופן סביר , משהו כמו תשעה אולי עשרה מטרים מנקודת המפגש בין דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לפִּיטֶר שִילְטוֹן והקרב על הכדור ביניהם , אך לרוע מזלו זווית הראייה שלו הייתה שגויה לשבריר שנייה . דייגו ארמאנדו מאראדונה ניתר מעשה שטן בפרופיל והשופט ראה את הצדודית שלו . לכֵן סבר בטעות שדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבש את השער בנגיחה בראשו . אפשר לראות את הסיטואציה הקצרצרה והמורכבת הזאת היטב על טייפ השידור בסופה הוענק לעבריין הארגנטיני הפרס שחשק בו . במקום שיונף לעברו כרטיס אדום אישר השופט את השער והעניק לארגנטינה יתרון בחינם . בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה כעס ורגז אך צריך לציין שלא לא איבד את צלמו . המחאות לא עזרו לוֹ וגם לא לשחקני אנגליה .

שלוש דקות חלפו , וליורם ארבל הוענקה הזדמנות נוספת לשדר בשידור ישיר בשפתו העשירה ובקול הבריטון העמוק שלו עוד מהלך של גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה . זה היה בדקה ה- 54 של המשחק . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נטל את הכדור לעצמו כעשרה מטרים בתוך המחצית של נבחרתו ות"ק פרסה מהשער האנגלי והתחיל לשעוט עִמוֹ לעבר פִּיטֶר שִילְטוֹן . במבצע פריצה אישי שטרם נראה כמותו בהיסטוריה , לאורך של יותר משישים מטר , חלף על פני ארבעה שחקנים אנגליים ובסופו מוֹטֵט את השוער פִּיטֶר שִילְטוֹן בדחיקת כדור קטנה כזאת אופיינית בכף רגלו השמאלית. יורם ארבל שאג למיקרופון עוד פְּנִינַת שידור, "ש – ע – ר ! , מֵאָה אַחוּז חוּקי , אֶלֶף אַחוּז חוּקי" . הוא שוב צָדָק . גָארִי לִינִיקֶר האנגלי רק צמצם את התוצאה בדקה ה- 80 של המשחק ל-  2 : 1 . ארגנטינה העפילה לשלב חצי הגמר.

אינני זוכר שהמאמן האנגלי בּוֹבּי רוֹבְּסוֹן לחץ את ידו של עמיתו קָארְלוֹס בִּילָארְדוֹ בתום המשחק . אנגליה נשדדה לאור היום , ושופט המשחק הטוניסאי לא חזר לשפוט עוד במהלך האליפות . הוא נשלח הביתה . ההתנסחות וההתמצאות של יורם ארבל בסבך המחלוקת של "יד האלוהים" , בתוך זמן כה קצר , שניות ספורות ממש , ראויות לכל שבח . תמונות הטלוויזיה המתחלפות בזו אחר זו סייעו לו . השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן נכנע "ליד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ולהחלטה המוטעית של השופט , אך לא למצלמות של הקונסורציום הטלוויזיוני המכסיקני “1986 TELEMEXICO” . המצלמה אינה משקרת .

למעשה הרמאות של גאון הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שימוש במתכוון בידו לצורך כיבוש שער אין אח ורֵע בתולדות המונדיאלים . אף על פי כן ציבור אוהדי הכדורגל בעולם סלח לוֹ על המעשה הנפשע . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נתפס בעיניו כגיבור וכַך גם שוּוָק בסרט הטלוויזיה "Hero" שהוא כוכבו . שום כוכב כדורגל בינלאומי נערץ ברמתו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כמו פֶרֶנְץ פּוּשְקָש , פֶּלֶה , או יוֹהָאן קְרוֹיְף לא היה מעיז ולא היה מעלה בדעתו לעשות מעשה קונדס שכזה נוכח יציעי ה- "אצטקה" העמוסים לעייפה ב-  115000 (מאה וחמישה עשר אלף) אנשים , 15 מצלמות טלוויזיה הפרושות באִצטדיון , ומיליארד צופי טלוויזיה ברחבי העולם החוזים בשידור הישיר . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל שנהג כפִּרְחַח . הוא הכניע את פִּיטֶר שִילְטוֹן אבל לא את מצלמות הטלוויזיה שחשפו את קלונו. זה היה עונשו.

robson

טקסט תמונה : זהו בובי רובסון מאמן נבחרת אנגליה במונדיאל מכסיקו 1986 . פגשתי אותו כעבור 12 שנה יחד עם יוסל'ה מרימוביץ' במשרד ההפקה והשידורים שלי ב- IBC בפאריס במונדיאל צרפת 1998 . שאלתי אותו , "מה קרה שם באִצטדיון "האצטקה" במכסיקו 86' עם "יד האלוהים" של דייגו ארמאנדו מאראדונה…?" . הוא חייך חיוך מריר והשיב , "שדדו אותנו לאור היום" . 22 שחקני שתי הקבוצות , המאמן הארגנטיני קארלוס בילארדו ואני , ועמנו 100 אלף צופים באִצטדיון ראו שדייגו ארמאנדו מאראדונה כבש את השער בידו , חוץ משלושת השופטים . הם לא ראו דבר ואישרו את השער" . (באדיבות יוסף "יוסל'ה" מרימוביץ' ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

בהפקות הטלוויזיה הבינלאומיות אתה פוגש הרבה מאוד דמויות ופיגורות שקשורות לביזנס הזה שנקרא "הסימביוזה הבלתי נמנעת של הטלוויזיה והכדורגל". מונדיאל צרפת 1998 לא היה יוצא דופן מהבחינה הזאת בשעה שעל דלת הכניסה למשרד ההפקה והשידורים שלי במרכז השידורים הבינלאומי ה- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בפאריס נשמעו כמה הקשות קלות . בפתח ניצבו יוסל'ה מרימוביץ וחברו בובי רובסון . יוסל'ה מרימוביץ ז"ל היה ידיד אמת שלי (ושל רבים אחרים בארץ ובעולם) שאיננו מחמיץ לעולם שום מונדיאל . הוא חייך ואמר לי , "יואש , תכיר , זהו בובי רובסון , חבר שלי" . הזמנתי אותם פנימה בחפץ לב . התפתחה שיחה על כוס תה וקפה . הם שתו תה ואני קפה . החזרתי את בובי רובסון 12 שנה לאחור ל- "יד האלוהים" של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה . רציתי לשמוע ממקור ראשון מה קרה אז מנקודת מבטו ב- 22 ביוני 1986 באִצטדיון ה- "אצטקה" . הוא נשאר ג'נטלמן אנגלי גם עכשיו . הוא דיבר בשקט , לא הרים את קולו , וסיפר בצורה שלווה על ההשקעה האישית שלו באימונים והכנות של נבחרת אנגליה לטווח ארוך בדיוק לקראת סוג כזה של מפגשים על כל הקופה . היו לו תלונות מאוד קשות נגד השיפוט ההוא , על עיוורונם של כל שלושת שופטי המשחק , ועל עבודתו רבת שנים שירדה בבת אחת לטמיון. הוא לא איבד את צלמו ונשאר Cool. אי אפשר היה שלא להעריך את הופעתו והתנהגותו באותה פגישה ביוני 1998 בפאריס . היה בו משהו מאוד אצילי ומאופק . לא רבים מכירים את הקריירה המקצועית העשירה של בובי רובסון . הוא נחשב לבר סמכא ואחד ממומחי הכדורגל הגדולים בעולם . המאמן הבריטי בובי רובסון נולד בלונדון ב- 1933 . בגיל 17 החל את קריירה הכדורגל שלו בקבוצת פולהאם (Fulham) . הוא היה שחקן מרכז שדה מצטיין . ניהול וראיית המשחק היו תחום התמחותו . ב- 1956 הועבר לקבוצת ווסט אלביון ברומיץ' (West Bromwich Albion) שם שיחק שֵש שנים ואח"כ חזר לקבוצת נעוריו פולהאם . בובי רובסון שיחק 15 שנה בליגה הבכירה והשתתף ב- 584 משחקים . הוא הבקיע 133 שערים. לאחר שסיים את הקריירה בפולהאם הצדיע לוֹ המועדון והעניק לו את תפקיד המנהל.  ב- 1968 עבר בובי רובסון לעונה אחת לקנדה שם אימן את קבוצת הכדורגל , "גַלֵי הקֶצֶף הלָבָן" , של העיר וואנקובר (Vancouver Whitecaps) . שנת 1969 הייתה נקודת המפנה שלו כמאמן . בובי רובסון נטל לידיו את מִשרת המאמן של קבוצת איפסוויץ' (Ipswich) בליגה האנגלית הבכירה ושהה בה שלוש עשרה שנה . הוא הקים דוֹר של שחקנים צעירים . ב- 1978 זכתה איפסוויץ' בגביע האנגלי ובשנת 1981 לקחה את גביע יואפ"א (UEFA Cup) . התאחדות הכדורגל האנגלית שמה עליו עין . ב- 1978 מונה בובי רובסון ע"י ההתאחדות הבריטית למאמן נבחרת ב' של אנגליה . ב- 1982 מונה למנג'ר נבחרת אנגליה . התבוננתי עכשיו בפניו היפים של בובי רובסון . הוא היה כבר בן 65 וראשו סַב לגמרי . יש משהו שמעורר הדרת כבוד כלפי הכדורגל האנגלי וגם למצלמות הטלוויזיה של ה- BBC  , ITV  ו- BSKYB , שמכסות ומשדרות אותו. הודיתי לבובי רובסון ויוסל'ה מרימוביץ'ז"ל  (האָהוּב) על הביקור ולחצתי בחוֹם לשניהם את היד.

robson 1

טקסט תמונה : 1970 . לפני 44 שנים . יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל (מימין) יחדיו עם חברו הטוב בובי רובסון המנוח במגרש האימונים של איפסוויץ' ב- 1970 . (התמונה באדיבות יוסל'ה מירמוביץ' ז"ל. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הניסוח התאולוגי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כי הייתה זאת "יד האלוהים" שכבשה את שערה של אנגליה ב- 22 ביוני 1986 היה מעניין ומחושב . בעל השראה . שתי המילים "יד האלוהים" כללו בתוכן פירוש וויזואלי מובהק של ייסורי ההיסטוריה הארגנטינית : חזון תיאולוגי ומעשה נקמה נגד האימפריה הבריטית בראשות אשת הברזל מרגרט תאצ'ר שכבשה ב- 1982 את איי פוקלנד (מאלווינאס) מידי ארגנטינה והסבה לאומה הארגנטינית אבדות צבאיות כבדות והשפלה מדינית . דייגו ארמאנדו מאראדונה לא שכח זאת . הוא תיעב את האנגלים והיה אחד מאותם הארגנטינאים שמעולם לא לבש את מדיו של מועדון כדורגל אנגלי כלשהו כפי שעשו בזמנו חבריו לנבחרת ארגנטינה אוֹסְבָאלְדוֹ אָרְדִילֶס וריקארדו וויז'ה .

ההיסטוריה סובבת על צירה . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה לא היה הראשון שהשתמש במונח "יד האלוהים" כדי לתרץ כיבוש שער . עשה זאת לפניו ווירטואוז אחר מישראל המשורר עֵלִי מוֹהַר ברפורטאז'ה עיתונאית שלוֹ במדורו "בשער" , במקומון התל אביבי "העיר" , ביום שישי – 10 ביוני 1983 . עלי מוהר הקדים את דייגו ארמאנדו מאראדונה והשתמש בניסוח תיאולוגי המנמק את הבקעת שער הניצחון של גִילִי לַנְדָאו במשחק הגמר על גביע המדינה בו ניצחה הפועל ת"א את מכבי ת"א 3 : 2 .

עֵלִי מוֹהַר עיתונאי וכותב מחונן וגם אוהד שרוף מוצהר של אגודת הספורט הפועל ת"א , טבע בכישרון רב מאמר הומוריסטי מיוסר בעל השראה במקומון "העיר" המנתח את אותו רגע המחלוקת המפורסם בו הכניע גיל לנדאו בידו את שוער מכבי ת"א משה מרכוס ושופט המשחק עובדיה בן- יצחק אך לא גבר על מצלמות הטלוויזיה הישראלית ולא על השַדָּר נסים קיוויתי . עלי מוהר ז"ל לא ראה יד (שהייתה) וגייס את חבר מרעיו פול רנייה, פולמוסא, קולמוסאי  ושאר ידידיו כדי שיתמכו בגרסתו. למאמרו העניק את הכותרת, "יושם קץ למחלוקת" , וכך כתב , "האם הייתה זו ידו של גילי לנדאו ? ! – זוהי השאלה המוחצת ! ידו של מי התערבה שם , שואלים אתם – ואני עונה ואומר : יד הגורל הייתה זו , חברים , יד הגורל . ואולי רק אצבע , אצבע אלוהים , ולא בהכרח ידו של גילי !"  [1] .

mohar

טקסט מסמך : 10 ביוני 1983 . מקומון "העיר" תל אביב . המשורר המחונן עלי מוהר מכנה במקומון "העיר" את שער הניצחון של גילי לנדאו (הובקע ביד)  כ- "אצבע אלוהים" ,  במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל של 1983 , בו גברה הפועל ת"א על מכבי ת"א 3 : 2 . (באדיבות "העיר" תל אביב ובאדיבות מו"ל "הארץ" עמוס שוקן) .

ביום רביעי אחה"צ – 1 ביוני 1983 , התקיים באצטדיון רמת גן משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א . דרבי סוער ויוקרתי בין שתי יריבות וותיקות שמעורר עניין רב ברחוב הספורטיבי של המדינה . בונוס . לא יכולתי לצפות ליותר מזה . זכויות השידורים נרכשו על ידי בחינם במו"מ קצר עם יו"ר ההתאחדות חיים הברפלד תמורת הצבת שלטי פרסומת מסחרית באצטדיון כאוות נפשם . חוזה השידור הישיר נחתם ברוח הסלוגן הכספי – כלכלי שטבע מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ב- 23 במאי 1983 בכתב ידו המסורבל והמגושם , "הם פרסומות – אנחנו בחינם" .

lapid 4

טקסט מסמך :  23 במאי 1983 . "הם שלטים – אנחנו בחינם" , כתב לי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי'"לפיד . האותיות היו מגושמות ומסורבלות , ורחוקות מלהיות אסתטיות אולם הטקסט היה בעל חשיבות היסטורית מרחיקת לכת . חלפו שנים רבות מאז אך המסמך שקבע תקדים חשוב -  נשמר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

באִצטדיון ר"ג הוצבה כמות גדולה של שלטים שנשאו פִּרסומות מסחריות לרוֹב , הרבה מעבר למקובל . חריגה מוחלטת מתשעת עקרונות של מסמך ה- EBU המציבים כללים ברורים של הצבת שלטי פרסומות מסחריות בשידורי ספורט בטלוויזיה . רשות השידור כחברה מלאה ב- EBU הייתה מחויבת למסמך הזה וההוראות הכלולות בו . קו האורך המזרחי של המגרש והאזורים שמאחורי השערים היו רוויים בשלטי פרסומת מסחרית לעייפה , אך אנחנו שידרנו ישיר את המשחק בחינם . יוסף "טומי" לפיד עשה כל מאמץ לשמור על תקציב מאוזן של רשות השידור אך הוא היה האיש שהתיר בגלוי את חדירתה הגלויה של הפִּרסומת המסחרית הסמויה למסך שידורי הספורט בטלוויזיה . לא הייתה לו ברירה . אולי חשב שמאבק הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד חדירת הפרסומת המסחרית בשילוט במגרשי הספורט , בעיקר באצטדיוני הכדורגל והיכלי הכדורסל , הוא מאבק אבוד וחסר סיכוי , והחשוב ביותר ככלות הכול מנקודת מבטו הוא לשמור על תקציב מאוזן .

לשמחתי יכולתי להעמיד לרשותו של השַדָּר נסים קיוויתי את ניידת מט"ח של הטלוויזיה החינוכית שהפיקה שידור בצבע בפיקוחו הטכני של מאיר בן ארי [2] . לרשות ניידת השידור הזאת עמדו חמש מצלמות . מספר שיא בימים ההם . ממש אותה כמות מצלמות שעמדה לרשות ה- BBC  בעת כיסוי משחק הגמר על גביע העולם ב- 1966 . ניידת השידור הזאת כללה טכנולוגיה רב צדדית משופרת . הפעילו אותה כ- 30 צלמים וטכנאים . לראשונה עמדו לרשותנו שני מקורות של הילוכים חוזרים , אומנם במהירות רגילה מפני שלא היה קיים אז הילוך חוזר איטי בטלוויזיה הישראלית הציבורית , אך אחד מהם היה נפרד מ- Integrated feed של הצילום הכללי . מכשיר ההקלטה של ההילוך החוזר הנפרד התחבר למצלמה האחורית הקרקעית שהוצבה ליד השער הצפוני . המצלמה הזאת הייתה Camera Isolated והייתה מקושרת ל- VTR בן 2 אינטשים משל עצמה .

kivity 1

טקסט תמונה : שנות ה- 80 של המאה שעברה . זהו שדר הספורט הוותיק והמצוין מר נסים קיוויתי . ניסים קיוויתי היה גם עיתונאי בחסד עליון וכותב טקסטים מעולה. עבורי אישיות טלוויזיונית בלתי נשכחת. (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

נסים קיוויתי שידר ישיר את המשחק . כרגיל למגִנת לבו של יורם ארבל . שער הניצחון של חלוץ הפועל ת"א גִיל לַנְדָאוֹ בדקה ה- 67 הובקע ביד . לא היה כל ספק בכך . דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניסה בשעתו להסתיר את מעשה הפשע . הוא היה שחקן כדורגל מתוחכם ודאג להצמיד את האגרוף המרוּשָע לראשו . גילי לנדאו עשה זאת בגלוי . הוא לא עמד בפיתוי ושלח זרוע ארוכה לעבר הכדור ובראשה האגרוף הקפוץ שלוֹ . מצלמות הטלוויזיה שלנו חשפו ללא כל קושי את מעשה התרמית . שוער מכבי ת"א משה מרכוס יצא משערו עד לקו ה- 16 כמעט כדי לבלום מסירה ארוכת טווח שנבעטה לעברו של גִיל לַנְדָאוֹ . הוא הגיע הראשון לכדור וניסה להרחיק אותו בבעיטה אך הכדור פגע ברגלו של גיל לנדאו וניתז כריקושט לעבר שער מכבי ת"א . למקום הסכנה חש בלם מכבי ת"א אבי כהן . גיל לנדאו הגיע במרוצה גם הוא , ניתר והתרומם לעבר הכדור האווירי בסמוך מאוד לשער מכבי ת"א כשאבי כהן עם פניו לשער ובגבו לגיל לנדאו מנסה לסוכך על הכדור בגופו . בשהייתו הקצרה באוויר כשהוא גוחן מעל כתפיו של בלם מכבי ת"א אבי כהן התפתה גיל לנדאו ליֶצֶר הרַע ושלח את אגרוף יד ימין שלוֹ לכדור . הוא הכה בו בכף ידו ממש כמו בתנועת הנחתה במשחק כדורעף . הכדור טַס לשער . הקוונים לא הגיבו ושופט המשחק עובדיה בן – יצחק אישר את השער . אבי כהן ממש התחנֵן לפני השופט כי יבטל את השער שהובקע ללא כל ספק ביד , אך עובדיה בן – יצחק לא שעה לתחינותיו . שתי המצלמות האלקטרוניות של ניידת השידור , המצלמה המובילה ברוֹם האִצטדיון ומצלמת ההילוך החוזר האחורית ליד שער מכבי ת"א , גילוּ את מעשה התרמית של גיל לנדאו והצליחו להוכיח מעל לכל ספק , במאת האחוזים , כי השער אומנם הובקע ביד . הפועל ת"א ניצחה 3 : 2 וזכתה בגביע . נשיא המדינה חיים הרצוג העניק אותו למשה סיני קפטן הפועל ת"א . כעבור ימים אחדים הודה גיל לנדאו בעיתונות שאומנם כבש את השער בידו . נסים קיוויתי היה צריך להודות לאלוהי הטכנולוגיה שאִפשֵר לו להיות חכם וגם צודֵק On line בזמן אמת . TELEMEXICO חשפה את פשעו של דייגו ארמאנדו מאראדונה בעזרת 15 (חמש עשרה) מצלמות טלוויזיה ושלושה הילוכים חוזרים . אנחנו חשפנו את החטא של גיל לנדאו באמצעות חמש מצלמות בלבד ושני הילוכים חוזרים .

עורך הספורט של "מעריב" ישראל רוזנבלט פרסם ב- 4 ביוני 1983 בעיתונו ביקורת טלוויזיה בשבח האבחנה הטלוויזיונית של נסים קיוויתי, והכתיר את מאמרו בכותרת, "הניצחון הידני". כך כתב בעיתון "מעריב" דאז [3].

"מצלמות הטלוויזיה הישראלית התעלו אתמול למעמד של "הבלש הלאומי" , כאשר חשפו בצורה בהירה וחדה את המשחקים האסורים של גיל לנדאו . אתמול הוכח מעל לכל ספק כי שער הניצחון במשחק גמר גביע המדינה הובקע במהלומת אגרוף . מה שלא ראו אלפי הצופים בגלל מבנהו הלקוי של אִצטדיון ר"ג , מה שלא ראו השופט הראשי עובדיה בן-יצחק והקוון שלו יצחק אורגד מסיבות שקשה מאוד להבינַן -  ראו המצלמות האלקטרוניות והן דיווחו "בסלואו מושן" מעורר התפעלות כיצד פוגע הכדור פעם אחת בידו של גיל לנדאו בשעה שהוא פורץ מול השוער מרכוס , ומה שחמור יותר ,כיצד מתרומם גיל לנדאו באוויר מעל אבי כהן ומנחית את הכדור לתוך הרשת בידו הימנית . הניצחון הידני במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל ב- 1983 ייכנס לפולקלור של הכדורגל הישראלי יחד עם עוד מקרים שקרו בעבר כמו שערו של דרור בר-נור "שנגח" שער בידו ב- 1976 במשחק מכבי ת"א נגד מכבי נתניה , פעולה שנראתה ע"י 20 אלף צופים , אך נעלמה מעיני השופט נפתלי איתן .אוהדי הפועל ת"א ימשיכו להניף את הגביע ואוהדי מכבי ת"א יוכלו תמיד לטעון כי לדידם הסתיים המשחק ללא הכרעה 2 : 2 ".

gavia 1

טקסט מסמך : 4 ביוני 1983 . מאמר מערכת של עורך מדור הספורט בעיתון "מעריב" בשבח הכיסוי של חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל הפועל ת"א – מכבי ת"א 3 : 2 . המשחק נערך באצטדיון ר"ג והפועל ת"א גברה על מכבי ת"א משער ניצחון גיל לנדאו שהובקע בוודאות בידו . (באדיבות "מעריב") .

שחקן הפועל ת"א גִיל לנדאו לא הצטייר במשחק הזה כצדיק גדול . כמו דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה סירב להודות באשמה בזמן אמת . הוא בחר לעשות זאת ארבעה ימים מאוחר יותר בווידוי פרטי בפני אבי רצון ששימש אז כעיתונאי ב- "מעריב" [4] . לאולפן הטלוויזיה שלנו הוא חשש לבוא .

gavia 3

טקסט מסמך : 6 ביוני 1983 . עיתון "מעריב" . שחקן הפועל ת"א גיל לנדאו מתוודה בפני העיתונאי אבי רצון מ- "מעריב" כי אכן הבקיע את שער הניצחון בידו במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל באצטדיון ר"ג ב- 1 ביוני 1983 , בו ניצחה הפועל ת"א את מכבי ת"א 3 : 2 . גיל לנדאו עשה שגיאה גדולה משלא הסכים להתייצב בפני מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתום המשחק כדי להכות ללא דיחוי ובפומבי על החטא . הוא צבר תדמית ציבורית שלילית בדמותו של "גילי – טריקי" . (באדיבות העיתון "מעריב") .

gavia 2

טקסט מסמך :  3 ביוני 1983 . עיתון "הארץ" מדווח לקוראיו כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוכיחה בתוכנית "משחק השבוע" כי גיל נדאו הסתייע בידו כדי להבקיע את שער הניצחון . (באדיבות "הארץ") . 

אין עונג גדול יותר לשַדָּר ספורט בכל רשת טלוויזיה באשר היא מלגלות ולחשוף את האֶמֶת On line באמצעות הטכנולוגיה העומדת לרשותו . אין אושר רב יותר לשדר כדורגל לשמֵש קָטֵגוֹר (או סָנֵגוֹר) , שוֹפֵט , פּוסֵק , ואֶקְזֶקְיוּטר של שופטי המשחק בעת ובעונה אחת בשידור ישיר לעיני מיליון צופים – והאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר . זוהי משאת נפשו של כל שַדָּר טלוויזיה . העונג הצרוף הזה נפל הפעם בחלקו של נסים קיוויתי .

[1] ראה נספח : מאמרו של עֵלִי מוֹהַר במדור "בשער" במקומון התל אביבי "העיר" מיום שישי – 10 ביוני של שנת 1983.

[2] ראה נספח : זאת הייתה ניידת השידור מט"ח ולא ניידת ה- "וֶורֶד" . ראה מסמך בתיק מנהל הטלוויזיה 5.7.1984 – 13.2.1983

[3] ראה נספח : מאמר ביקורת הטלוויזיה של ישראל רוזנבלט "במעריב"  מ-  4 ביוני 1983 המשבח את עבודת מצלמות הטלוויזיה הישראלית הציבורית -  ערוץ 1 , שפסקו כי שער הניצחון של חלוץ הפועל ת"א גילי לנדאו במשחק גמר גביע המדינה נגד מכבי  ת"א  הובקע  ביד .

[4] ראה נספח : שחקן הפועל ת"א גיל לנדאו מודה בכתבה של אבי רצון "במעריב" ב-  6 ביוני 1983 כי כבש את שער הניצחון בידו .

סוף הפוסט .

ניסוחים בינלאומיים (3) : שום אָדָם איננו דָָָגוּל דָיוֹ ו/או חָָָכָָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו (הנרי מילר). אנשי מזימות בוגדניים והיפוקריטיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הנִיצָחוֹן של הדמגוגיוּת הוא קצר ימים אבל ההֶרֶס נִצְחִי (שארל פגאי). מהפכות מעולם לא הקלו את עוֹל הערִיצוּת – הם רק העבירו אותה לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אדם שסעד ארוחת ערב לעולם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אלא דיבורים (ג'ורג' ברנארד שאו). מוטב למות על רגליך מאשר לחיות על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 362 : הועלה לאוויר בשעות אחה"צ של יום ראשון – 9 במארס 2014

——————————————————————————————————————–

נִיסוּחִים בינלאומיים (3) : שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדָיו (הנרי מילר). אנשי מְזִימוֹת בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר ימים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי (שארל פגאי). מהפכות מעוֹלָם לא הקלו את עוֹל העָרִיצוּת – הם רַק העבירו אותו לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אֶלָא דִיבּוּרִים (ג'ורג' ברנרד שאו). מוּטָב למוּת על רגליךָ מאשר לחְיוֹת על בִּרכיךָ (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה קצרה בעקבות ה- המלצות הקטלניות של דו"ח וועדת רם לנדס לסגור את רשות השידור הציבורית במתכונתה הנוכחית ולפטר 1000 (אלף) עובדים כפי שהוגשו לשר התקשורת מר גלעד ארדן.

א. אין סוף "Follow ups" התקיימו בסוף השבוע ברדיו גלי צה"ל , בערוצים 2 ו- 10 , ובעיתונות הכתובה אודות הדו"ח הקטלני המורכב והמסובך של וועדת רָם לָנְדֶס שמציעה לסגור את רשות השידור הציבורית במתכונתה הנוכחית ולפטר 1000 (אלף) עובדים . ה- דו"ח הקיצוני של רָם לָנְדֶס מציע להרוס את השידור הציבורי כפי שכולנו מכירים אותו היום ולקומם אותו מחדש את אותו השידור הציבורי על הריסותיו של הסדר הישן על בסיס של תפישת ניהול שונה לחלוטין . תפישת הניהול החדשה מבוססת על תנאים אחרים של השקעה כלכלית , גיוס כוח אדם קטן הרבה יותר , ביטול תשלום האגרה , וגישה מוגבלת של מימון השידור הציבורי ע"י משרד האוצר . הדו"ח של רָם לָנְדֶס נמנע מלהטיל אשמה ישירה על צמרת הנהלת רשות השידור הנוכחית מנכ"ל רשות השידור יוֹנִי בֵּן מְנָחֵם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אָמִיר גִילָת , זאת שהובילה ומובילה בחוסר כישרונה המדהים את השידור הציבורי צעד אחר צעד אל עברי פי פחת . יוני בן מנחם ואמיר גילת שני מנהלים אפרוריים כושלים ועלובים חסרי כל יכולת מנהיגות (גם מתקוטטים בפרהסיה ביניהם בצורה מכוערת וילדותית) הם פרי ביאושים וכך גם נראית רשות השידור שלהם . שניהם מינוי כפול של ראש הממשלה בנימין נתניהו .

raz 3

טקסט מסמך : ידיעה של גב' רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ" מ- 24 בפברואר 2014 : מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם מנאץ את יריבו ד"ר אמיר גילת מי שמשמש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור וקורא לעובדי הטלוויזיה והרדיו : "אל תיכנעו למגמות הזדוניות של יו"ר הרשות אמיר גילת" . אמיר גילת כתב לחברי מליאת רשות השידור כלהלן : "בשעה שבבתי החולים של "הדסה" בירושלים הפסיקו לקבל חולים , הרי שברשות השידור שוב שיבשו עיתונאי "קול ישראל" את השידורים" . יוני בן מנחם השיב לו ללא כחל ושרק וכך כתב לעובדי הרשות : "לצערי הנכם עדים בתקופה האחרונה לניסיונות מטורפים של יו"ר רשות השידור אמיר גילת להבליט את עצמו ללא הבחנה בין אמת לשקר בחודש האחרון לכהונתו כדי ליצור מצב של כאוס ברשות השידור" . (באדיבות "הארץ") . 

חלק צר מעובדי ערוץ 1 אך מסור נאנק תחת ניהול כושל ובעייתי ביותר של יוני בן מנחם ועוזרו זליג רבינוביץ' ותחת פיקוח ציבורי נעדר כל כישרון של אמיר גילת . אם להשתמש במטפורה צבאית הרי שכל חייל קרבי יודע כי גם בעת תנאי שירות קשים באימונים , במסעות ארוכים בחגור מלא + נשק וסחיבת אלונקות , במוצבים , במארבים , בהיתקלויות עם האויב בעת שמירה על גבולות המדינה, ובמלחמה – הוא יכול לסמוך על מפקדים הישירים שלו , ה- מ"כ , ה- מ"מ , וה- מ"פ . ההצלחה בקרב מותנית לא רק בהורדת פקודות אלא ראשית דבר מפני שהחייל הקרבי אשר מבצע את הפקודות רוחש אמון לידע וליושרה של המפקדים שלו . כל יציאה לקרב מבלי ששוררים יחסי אמון וכבוד הדדי בין המפקד לפיקודיו נידונה מראש לתבוסה וכישלון . כל מנהיגות באשר היא בצבא כמו בחברה אזרחית מבוססת על יושרה והגינות , דוגמא אישית , דרך ארץ , וכבוד לפיקודים . חיילים בצבא ועובדים אזרחיים בסקטורים השונים (גם בטלוויזיה) מוכנים להיהרג למען מפקדים ומנהלים יישרי דרך ואמיצים . מנהיגים לא אמורים להיות נחמדים. מנהיגים אמורים להיות הוגנים וישרים כסרגל בקבלת ההחלטות שלהם . לא הייתי רוצה שיוֹנִי בֵּן מְנָחֵם ואָמִיר גִילָת שני אישים פחותי ערך כפי שהתגלו בעת ניהול רשות השידור יהיו המפקדים שלי . לא בימי שלום ולא בעִתּוֹת מלחמה . הם פחותי ערך מפני ששניהם יודעים כי משהו חָמוּר ובלתי מתקבל על הדעת מתנהל מזה זמן רב בין ארבעת כתליה של רשות השידור כשאחריות התפעול הנכון והתחזוקה הראויה של ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" רובצת על כתפיהם .

לעולם לא אשכח את הופעתו הדרמטית המרשימה והמובחרת של מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום מתייצב ב- 31 במאי 1996 בחצר הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים בפני ציבור גדול של עובדי ערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" לאחר הבחירות לכנסת ה- 14 (ב- 29 במאי 1996 בהן ניצח בהן בנימין נתניהו את שמעון פרס) ומשיב לאיום ישיר שנחיתה עליו שרת התקשורת המיועדת גב' לימור לבנת , משהכריזה בראשי חוצות "כי עכשיו מוטי קירשנבאום יצטרך להזיע…". מוטי קירשנבאום ניצב שם ביום ההוא כמנהיג אמת של השידור הציבורי כשהוא אומר לפיקודיו הרבים מבלי להתפתל ולהתלבט, בשקט ובאיפוק, ללא התלהמות, אך בנחישות , וכלהלן : "אנחנו העיתונאים ברשות השידור בטלוויזיה וברדיו נמשיך לעשות את עבודתנו כרגיל ללא מורא וללא משוא פנים" . במובנים רבים היה מוטי קירשנבאום מנהיג שידור בלתי נשכח עבורי .

ב. נָדָב פֶּרִי ערך בערוץ 10 אתמול – שבת 8 במארס 2014) Follow up סוּפֶּר משעמם יחדיו עם פנל שכלל את דן שילון אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר (לשעבר אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית) ואת דוב ווייסגלס , ושמעון שיפר (היום עיתונאי ב- "ידיעות אחרונות" ולשעבר שדרן ברדיו "קול ישראל"). דן שילון ציין כי בערוץ 1 ישנם עדיין אנשים טובים והזכיר מבין שורה של שמות דווקא את יעקב אחימאיר שאוֹ טוֹ טוֹ נושק ל- 80 . תגיד לי דן שילון מה אתה עושה צחוק…? על מה אתה מדבר…? אתה מעלה את שמו של יעקב אחימאיר שריד לתקופה שחלפה מהעולם כאישיות שמאפיינת את דמותו של ערוץ 1 הנוכחי…? מר דן שילון , האם אינך סבור שדווקא אותו יעקב אחימאיר , מי שהיה אמון על מנהיגות האמת ההיא של ארנון צוקרמן ושייך ל- "תור הזהב" של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973, הוא זה שהיה צריך לשמש עכשיו ב- 2014 דוגמא לדור הצעיר . הוא זה שהיה צריך לעלות על בריקדות נגד הניהול העלוב של השידור הציבורי כבר זמן רב ע"י יוני בן מנחם , זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת . ידוע לכל כי יעקב אחימאיר הוא פנסיונר של רשות השידור שחתום כעת ומזה שנים על חוזה אישי כספי נאות עם ההנהלה . כל אחד יכול להסיק לעצמו מדוע יעקב אחימאיר נשנק וקולו לא נשמע . ווטראן שכמותו היה אמור להביע את דעתו . מוזר ותמוה ש- יעקב אחימאיר לא מקים מתרסים נגד הנהלת רשות השידור הנוכחית הקלוקלת , ולא מתייצב בגופו נגד שלטון טלוויזיוני ורדיופוני ציבורי מגוחך חסר כל תוחלת , אותו הגדירו העיתונאים מר נתי טוקר ואמיר טייג היום (יום ראשון – 9 במארס 2014) ב- "TheMarker" , "הנהלת רשות השידור הגיעה לרמת סֵיאוּב בלתי נסבלת…" . יעקב אחימאיר לא עושה זאת ואיננו מתמרד מטעמיו שלו . אינני שופט אותו אולם הייתי מצפה ממנו שיתנהג באופן שונה . כמובן שהמנחה נָדָב פֶּרִי עיתונאי , לא שנון ולא חד במקרה הקונקרטי כדלהלן , ניהל דיון עקר ובלתי חשוב . הוא בחר שלא להתעסק ולא להתמודד עם מנהיגותם העלובה של יוני בן מנחם ואמיר גילת. שני האנשים האלה הם האחראים ישירות על השֵפֶל הנוראי בו שרוי השידור הציבורי כיום . גם במצב הבעייתי של השידור הציבורי היום ניתן לנהל אותו פי 1000 (אלף) טוב יותר . מה שעומד היום לדיון נוקב על פי השקפת עולמי הוא לא רק הפירוק הטכני של ערוץ 1 . חובה לערוך חשבון עם מנהיגות שידור ציבורי כה נחותה וכה לא מוכשרת שדרדרה את ערוץ 1 לשאול הרֵייטִינג האָפֵל .

ג. בקיץ 2002 בשיא כוחי הטלוויזיוני חשבתי שניהול רשות השידור ע"י המנכ"ל יוסף בר-אל הוא הרבה יותר מבעייתי . משוקץ . בפגישה פנים אל פנים עמו הבהרתי את עמדתי כלפיו ונתתי לו לדעת מה אני חושב עליו כהאי לישנא בכתב ובע"פ . בסיום אותה הפגישה הקצרה אמרתי לו שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שמציבים אותו כעת בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל , הם אלה שידיחו אותו ויסלקו אותו בבוא העת , כשיגלו כמה הוא לא מוכשר , ובאלה עקרונות מוטעים , שגויים , ובלתי מוסריים הוא דבק . "זה רק עניין של זמן עד שהממשלה הזאת שממנה אותך לתפקיד הרָָָם היא גַם זאת שתעיף אותך", אמרתי לו והוספתי, "אינני מתכוון עוד לשהות במחיצתך ובין השורות שעליהן אתה מפקד עכשיו" . הנחתי את המפתחות על שולחנו , טרקתי את הדלת , ונטשתי לעַד את מְכוֹרָָתִּי . דן שילון היה מְכוּתָב על המִסְמַך ההוא שהיה כתב אישום שהפניתי ללא כחל ושרק לעברו של יוסף בר-אל ב- 29 במאי 2002 . כך הוא השיב לי .

shilon 1

טקסט מסמך : 1 ביוני 2002 . מכתבו של דן שילון אלי לאחר שהודעתי ליוסף בר-אל מה אני חושב על מידותיו כמנכ"ל רשות השידור ואיכות ומגמות הניהול שלו העכשוויים והעתידיים שלו . בעקבות הודעתי הבלתי מתפשרת שלא הייתה חזרה ממנה , החלטתי לנטוש לאלתר את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . טרקתי את הדלת ונפניתי משם לעַד . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ד. רינה מצליח ניהלה ריאיון חסר כל עניין בתוכניתה "פגוש את העיתונות" עם שר התקשורת גלעד ארדן . הריסת רשות השידור הציבורית ובניית חדשה על חורבותיה היא עניין אחד . החלפת היסודות הטכניים U , יחדיו עם V , ו- W באלמנטים טכניים אחרים של X , יחדיו עם Y , ו- Z , ללא בחירת מנהיגות שידור ראויה אמיצה ויישרת דרך נטולת פניות פוליטיות , הרי שכל העסק שווה כקליפת השום . בכך רינה מצליח הפושרת לא עסקה אמש והותירה את חייו של גלעד ארדן קלים .

ה. הקשבתי הבוקר (יום ראשון – 9 במארס 2014) לריאיון הכפול במסגרת ה- Follow up שערך מר רזי ברקאי בתוכניתו "מה בוער" ברדיו גלי צה"ל עם יצחק לבני ורם בלינקוב . שוב תלת שיח משעמם וחסר תכלית כמו הקודמים לו בערוצי טלוויזיה ורדיו אחרים . יִצְחָק לִבְנִי נותר מגוחך כשסיפר לרזי ברקאי כי את הדו"ח שהוא אישית הכין אודות מצבה של רשות השידור ההיא (היכן שהוא סביב מחצית עשור ה- 90 של המאה שעברה) , קרא רק חבר הכנסת מטעם האופוזיציה מר בנימין נתניהו . ביבי נתניהו הבוחש הראשי בשידור הציבורי (ולא מהיום) הוא ראש הממשלה שהפקיד עכשיו את השידור הציבורי בידיהם של שני אישים כה אפרוריים , כה חלשים , כה נעדרי כריזמה , כה חסרי מנהיגות , כה לא מוכשרים , וכה כושלים .

ו. כל ההתעסקות עם רשות השידור הנופלת מתגמד מול הכתבה החמורה והמבעיתה של כתב ערוץ 2 אילן לוקאץ' ב- "אולפן שישי" אודות מצבם הקשה והבלתי מתקבלת של ניצולי השואה החיים במדינת ישראל . הייתה שם ניצולת שואה אחת שאמרה לאילן לוקאץ' כיצד שר האוצר יאיר לפיד שהוא בן של ניצול שואה בעצמו , איננו מתבייש להתנהג כך כלפי ניצולי שואה אחרים . תודה לאילן לוקאץ' על התזכורת החשובה .

1. היו כאן פעם ימים אחרים. אם להשתמש במטפורה צבאית הרי שמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים 1979 – 1973 ארנון צוקרמן היה רב אלוף. דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי היו אלופי הפיקודים שלו.ממשלת ישראל ממנה ב- 1 באפריל 1979 את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור במקומו של יצחק לבני. יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון מדיחים בקיץ 1979 את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית.

בשעה עֶשֶר בערב של יום שלישי – 17 במאי 1977 הכריז חיים יבין עם פתיחת משדר הבחירות הארוך לכנסת ה- 9 (בן תריסר שעות רצופות שנמשך עד שמונה בבוקר למחרת) את הכרזתו הבלתי נשכחת , "גבירותיי ורבותיי – מהפך" . מנחם בגין מייסד מפלגת חירות לאחר מלחמת העצמאות ב- 1948 ואבי מפלגת "הליכוד" ומנהיג האופוזיציה הנצחי שנוצח עד אז במשך 29 שנים בכל מערכות הבחירות עד כה התבקש ע"י נשיא המדינה אפרים קציר להרכיב את הממשלה הבאה . ניצחונו של מנחם בגין בבחירות לכנסת ה- 9 היווה הפתעה פוליטית מרעישה . מגיש ומנחה משדר הבחירות הארוך בטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין הגה סלוגן מבריק בתחילת  משדר הבחירות המקיף באותו ערב , "מהפך"מנחם בגין מנהיג הימין התמנה בפעם הראשונה בתולדותיו לראש הממשלה החדש של מדינת ישראל . ראש הממשלה הקודם יצחק רבין התפטר כזכור מתפקידו בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 7 באפריל 1977 והדבר הוליך לבחירות חדשות . מחליפו של יצחק רבין כמנהיג מפלגת המערך שמעון פרס ניסה לאחות את השברים במפלגת המערך המרוסקת לקראת הבחירות , אולם ללא הועיל . הליכוד זכה ב- 43 מנדטים ואילו המערך רק ב- 32 . תוצאות הבחירות לכנסת ה- 9 ב- 17 במאי 1977 היוו באמת שינוי פוליטי מרחיק לכת אם לקחת בחשבון כי בבחירות לכנסת ה- 8 ב- 31 בדצמבר 1973 זכתה מפלגת המערך ב- 51 מנדטים ומפלגת הלכוד קיבלה 39 מנדטים . סלוגן "המהפך" של חַיִים יָבִין סִימֵן באופן אירוני למדי את המהפך העתידי שנרקם כעבור שנתיים גם ברשות השידור . כל שלטון המתין לשעת הכושר כדי להפקיד בידי נאמנו את רשות השידור . במובן הזה ממשלת מנחם בגין לא הייתה שונה במאום מ- ממשלות יצחק רבין , גולדה מאיר , ולוי אשכול . היא עשתה זאת אומנם באיחור אך דאגה להציב בראש רשות השידור באמצעיתו של דָבָר את שני נציגי הימין שלה את , יו"ר רשות השידור פרופסור ראובן ירון ואת מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד .

yavin 2

טקסט תמונה : יום שלישי בערב – 17 במאי 1977 . אולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים . השעה עשר בערב . שניות אחדות לפני העלייה ל- "אוויר" של המשדר הארוך והמורכב המסקר את הבחירות לכנסת ה- 9 . ה- floor Manager (מנהל במה) יוסף "פונצי" הדר ז"ל ניצב באולפן א' של הטלוויזיה ומונה למגיש והמנחה חיים יבין ב- Count down את השניות האחרונות לקראת העלייה ההיסטורית ל- "אוויר" .

זיהוי הנוכחים בתמונה . מימין , הסטטיסטיקאי ד"ר חנוך סמית בודק ברגע האחרון בטרם תחילת השידור הישיר שוב ושוב את נתוני מדגם הקלפי החדשני שלו בבחירות לכנסת ה- 9  . בשורה השנייה מאחור נראים עמירם ניר ז"ל (משמאל , מוסתר קצת ע"י חיים יבין) ואריה שגיא איש מל"מ (קיצוני מימין) . בשורה האחרונה יושבות הטלפניות של משדר הבחירות . כעבור כמה שניות הגה חיים יבין בשידור ישיר את המשפט האלמותי הבלתי נשכח שלו , "גבירותיי ורבותיי ערב טוב – מהפך !". (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי).

סכסוך הסמכויות בין מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי לבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נמשך גם לאחר מבצע השידור הטלוויזיוני המפואר של "המהפך" הפוליטי במדינת ישראל באותו התאריך ההוא של 17 במאי 1977 בו נפנפה מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין מהשלטון את מפלגת המערך בראשות יצחק רבין , שִמְעוֹן פֶּרֶס , וחַיִים בַּר-לֵב . בסופה של 1977 עשו הכתב לענייני ערבים אהוד יערי והמפיק אלכס גלעדי מעשה נועז וטסו לקהיר (דרך אתונה) ללא אישורם של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן כדי לכסות את פגישת הפסגה של ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין עם נשיא מצרים אנוואר סאדאת ושַרָיו . מכיוון שלא היו אז טיסות ישירות בין נתב"ג לקהיר טסו אהוד יערי ואלכס גלעדי דרך אתונה . הם קיבלו ללא כל בעיות את אשרות הכניסה בשדה התעופה בקהיר ומייד שלחו משם באמצעות הלוויין ובסיוע ה- EBU (איגוד השידור האירופי, ראשי תיבות של European Broadcasting Union) [סעיף1] כתבות שערכן לא יסולא בפז למהדורות "מבט" . הגעתם הסנסציונית בדרך לא דרך לקהיר עוררה רוגז רב בקרב שרי הממשלה . שר החוץ משה דיין קרא לפיטוריהם . מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי גינה את נסיעתם לקהיר של אהוד יערי ואלכס גלעדי במילים חריפות . מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן דווקא העניק להם גיבוי ושיבח אותם . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן חלק בכל דרך אפשרית על הבוס שלו יִצְחָק לִבְנִי שבתור מנכ"ל רשות השידור שימש גם העורך הראשי של השידורים בטלוויזיה וברדיו .

ב- 1 באפריל 1979 הודח יצחק לִבְנִי ממשרת המנהל הכללי של רשות השידור או במילים אחרות כהונתו הסתיימה ולא הוארכה ע"י ממשלת הימין בראשות מנחם בגין . הממשלה מינתה תחתיו את יוסף "טומי" לפיד למנכ"ל רשות השידור . המועמד המוביל למשרת מנכ"ל רשות השידור החדש היה דווקא מזכיר הממשלה אריה נאור אולם הוא סירב והציע לתפקיד את אפרים קישון עיתונאי – סטיריקן (כתב ב- "מעריב") והיה גם בימאי הקולנוע . אך גם אפרים קישון סירב והציע לתפקיד את ידידו יוסף "טומי" לפיד (בן 47) אף הוא עיתונאי ב- "מעריב" . לפתע התברר כי לארנון צוקרמן אין שום סיכוי . בקיץ 1979 סילקו יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון את ארנון צוקרמן מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . הם לא האריכו את כהונתו של ארנון צוקרמן שהסתיימה ב- 1 באוגוסט 1979 והדבר התפרש כהדחה על רקע של תפישת ניהול פוליטית את כלל רשות השידור . משהודח מנהלם הנערץ מצאה שלישיית האלופים דן שילון , מוטי קירשנבאום , ואלכס גלעדי את עצמה במאבק מקצועי ממושך אך חסר סיכוי נגד המדיח הראשי יוסף "טומי" לפיד את מנהל הטלוויזיה . בתוך ההיררכיה הנוקשה ברשות השידור נידון מאבקם של השלושה נגד יוסף "טומי" לפיד לכישלון . אולי מראש . השלושה לא שידרו על אותו הגל של המנכ"ל החדש שבתוקף תפקידו שימש העורך הראשי של כלל השידורים בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" . משלא צלח הוויכוח המקצועי בינם לבין יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור בשנים ההן 1984 – 1979 מי שהיה עיתונאי מחונן ב- "מעריב" ופיגורה תקשורתית בעלת עוצמה ומוכשרת בפני עצמה אך מעולם לא ניהל רשת שידור , מצאו עצמם השלושה נוטשים בזה אחר זה את המוסד בעקבות מנהיגם ארנון צוקרמן שסולק הראשון . זאת הייתה טרגדיה מפני ש- דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום היו האנשים שבנו את יסודות הבית ב- 1968 ועכשיו נטשו אותו . שלושתם היו מוכשרים ועלו לאין שיעור בידע הטלוויזיוני שלהם על מנכ"ל רשות השידור החדש חסר הניסיון יוסף "טומי" לפיד אך היו נחותים ממנו בסולם הסמכויות . הטלוויזיה היא מוסד תקשורתי היררכי וכל השלושה הובסו בזה אחר זה במאבקם נגד יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . לוּלֵא פרשו ממנה נכון היה לטלוויזיה הישראלית הציבורית עתיד מזהיר . עם עזיבתם את שורות הטלוויזיה הציבורית שהייתה כור מחצבתם נחלש גם יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד עצמו אולי מבלי שהיה מודע לכך . בלעדי שלושת האלופים וללא הרב אלוף שלהם ארנון צוקרמן קטנו סיכוייו להצליח בתפקידו ולשַגְשֵג .

יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר היטב את מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן וגם את המנכ"ל שהחליף אותו יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד כפי שהעיד בפניי בעת פגישות התחקיר עמו : "ביני לבין יוסף "טומי" לפיד לא התנהלה כל חפיפה מקצועית. אני עזבתי והוא בא . אבל את אותו הדבר ניתן לומר על התקופה בה החלפתי אני את מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג. זה היה ב- 1 באפריל 1974  איש לא תדרך אותי גם לא שמואל אלמוג עצמו. הוא עזב ולא סייע לי להתאקלם. כולם סמכו על המנהלת הוותיקה של לשכת המנכ"לים לדורותיהם גב' רוחמה איילון. היא הייתה אישה מקצועית מאוד, מוכשרת, הגונה וישרה, וגם מסודרת מאוד. רוחמה איילון הייתה החופפת הרשמית והיא זאת שהכניסה את יוסף "טומי" לפיד לתפקידו. כשאני התמניתי למנכ"ל רשות השידור במקומו של שמואל אלמוג לא התנהלה גם כן כל חפיפה מסודרת. שמואל אלמוג עזב ואני נכנסתי. הייתי המנכ"ל הצעיר ביותר בהיסטוריה של רשות השידור, רק בן 39. לא התקיימה שום חפיפה מקצועית ביני לבין המנכ"ל היוצא. רוחמה איילון הייתה החופפת המעשית. היא הכניסה אותי מהר והיטב לעניינים ולתפקידי. אני חושב שההצלחה שלי כמנהל תחנת הרדיו של גלי צה"ל בשנים 1974- 1968 היו הסיבה העיקרית לפנייתו של שמעון פרס אלי ליטול לידיי את רשות השידור. ב- 1 באפריל 1974 התמניתי למנכ"ל רשות השידור.

מנהל הטלוויזיה היה אז ארנון צוקרמן. היו בינינו מחלוקות רבות אך טובת הטלוויזיה ורשות השידור ניצבו מעל לכל . אני חושב שהייתה בינינו הערכה הדדית. למרות המחלוקות בינינו הייתי אני המנכ"ל שאישר את הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשלוש שנים נוספות של 1979- 1976 . עשיתי זאת מפני שחשבתי שהוא ראוי לתפקיד רב האחריות הזה. הטלוויזיה הישראלית הציבורית עברה בימינו מהפכת שידור ענקית. בתקופה הזאת הפקנו את מבצעי השידור הגדולים של בחירות 1977, ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשליחות השלום שלוֹ בישראל בנובמבר 1977, ותחרות שירי הארו- וויזיון האירופית (Eurovision song contest) במארס 1979. וגם את הפקות הספורט הבינלאומיות של כיסוי גביע העולם בכדורגל במערב גרמניה 1974, סיקור משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בסתיו 1974 , כיסוי אולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976, וגם כיסוי מונדיאל ארגנטינה 1978. ולא לשכוח ששלחנו לכל המקומות המרוחקים האלה ציוותי שידור שלנו. אני הייתה זה שביטל את פסטיבל הזֶמֶר האנכרוניסטי ומיסדתי במקומו את תחרות השירים של קדם הארו- וויזיון. הגענו להישגים טלוויזיוניים מפליגים לפני שנות דוֹר. הצלחנו להכניס לטלוויזיה הישראלית הציבורית הפקה מקורית כמותית ואיכותית בסדר גודל של כ- % 70 מכלל שידורי הטלוויזיה. הפריצה הגדולה הייתה בהפקה ושידורי החדשות ע"י חטיבת החדשות תחת ניהולו של דן שילון. היצירה המקורית כללה בתוכה את "ניקוי ראש" בהפקתו ועריכתו של מוטי קירשנבאום, סדרת "עמוד האֵש" בעריכתו של יגאל לוסין, תוכנית הראיונות האקטואלית "טַנְדוּ" בראשותו של ירון לונדון. הסרתי מלוח השידורים את כל הטלה- נובלות וסילקתי כל מיני סדרות קנויות לא חשובות . בתקופתי שודרה הסדרה "עולם במלחמה"  וכמובן מבצעי שידורי הספורט הגדולים. כמנכ"ל רשות השידור הייתי שותף לניהול והקצאת משאבים לטובת שידורי מונדיאל מערב גרמניה 1974 אולימפיאדת מונטריאול 1976, ומונדיאל ארגנטינה 1976. בימיי נכרתה הברית ההיסטורית עם מועדון הכדורסל של מכבי ת"א. ההערכה הגדולה שלי למִשדרי הספורט באה לידי ביטוי באישור תקציבים והצבתם בלוח מִשדרי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אבל נדמה לי שהמטרה הגדולה שלי כמנכ"ל רשות שידור הושגה משהצלחתי לשמור על עצמאותה. בלמתי וביטלתי לחלוטין את דִבְרוּר צה"ל על ריאיונות שלנו עם חייליו וקציניו. הודעתי לממשלה כי תם עידן הדברור הצבאי על האינפורמציה העיתונאית של הטלוויזיה . מלחמת יום הכיפורים של אוקטובר 1973 הסתיימה. הדִבְרוּר הצבאי לא נחוץ יותר במדינה חופשית ודמוקרטית . לא שימשתי מנכ"ל מטעם למרות שהייתי מינוי פוליטי של ממשלת גולדה מאיר. פעלתי ברשות השידור כפי שפעלתי בשעתו כמנהל גלי צה"ל מטעם. היו לי וויכוחים רבים עם ישעיהו "שייקה" תדמור, שכיהן בימים ההם סגן קצין חינוך ראשי ושימש הבוס הישיר שלי בגלי צה"ל. אני ביקשתי לשָדֵר רדיו אזרחי והוא רצה רדיו שסַר למשמעת הצבא. כך גם ראיתי את תפקידי ברשות השידור. לא הסכמתי בשום אופן לשָדֵר אינפורמציה שהייתה נוחה לצבא. בכך שמרתי על עצמאותה של רשות השידור.

ראש הממשלה גולדה מאיר לא אהבה אותי. גם לא יצחק רבין. הם היו מאוכזבים ממני מפני שהייתי עצמאי מידי בתפקידי כמנכ"ל רשות השידור. אפילו שמעון פרס כעס עלי ואמר לי, "יצחק לבני אתה חייב להסכים לדִבְרוּר. אני מאוכזב ממך" . שמעון פרס מאוד נפגע ממני. לאחר המהפך בבחירות 1977 ביקש הליכוד להדיח אותי והחליף אותי באיש משלהם. מנחם בגין שהיה דמוקרט גדול התנגד למהלך האנטי ממלכתי הזה וכך נשארתי בתפקידי עד אפריל 1979. רציתי מאוד להמשיך בכהונה נוספת כמנכ"ל רשות השידור אך הפוליטיקאים מהימין לא רצו. הם ביקשו להציב מישהו משלהם" .

lapid 1

טקסט תמונה : שנת 1961 . יוסף "טומי" לפיד עיתונאי צעיר בן  29  ב- "מעריב" מסקר עבור עיתונו את משפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן . עיתונאי מבריק ואיש חכם שמעולם לא ניהל רשת טלוויזיה ורדיו עד בואו לרשות השידור ב- 1 באפריל 1979 . יוסף "טומי" לפיד הגיע לרשות השידור ולטלוויזיה הישראלית הציבורית לא רק חסר ניסיון אלמנטרי בניהול רשת שידור אלא הביא עִמו גם תפישות ודעות קדומות . הוא היה איש כוחני . מרדכי "מוטי" קירשנבאום אמר עליו : "הוא טומי לפיד ידע לפרק את הטלוויזיה אך לא ידע להרכיבה מחדש" . (לע"מ תמורת תשלום) .

livni 2

טקסט תמונה : יום ראשון – 1 באפריל 1979 . חילופי משמרות . יוסף "טומי" לפיד בן 47 (מימין) מתמנה למנכ"ל רשות השידור לתקופה של חמש שנים במקומו של יצחק לבני  בן 45 (משמאל) . בתווך , זבולון המר (בן 43) שר החינוך והאיש הממונה על רשות השידור בממשלתו של מנחם בגין . (ארכיון רשות השידור. התמונה מארכיון רשות השידור ובאדיבות יצחק לבני. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ארנון צוקרמן היה אִי של אינטגריטי ויציבות לאורך שנים בים הסוער של טלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור . מלחמתו העיקשת והאמיצה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת על עצמאות השידור הציבורי נצרבה בזיכרון הקולקטיבי לעַד . כמנהל טלוויזיה הפגין עצמאות ושליטה כה גדולה עד שאפילו מנע דריסת רגל ב- "בניין היהלומים" ממנכ"ל הרשות יצחק לִבְנִי שאליו היה כפוף [2]. הוא לא אִפְשֵר ולא נתן ליצחק לִבְנִי להתערב ולהשפיע על בחירת תכני השידור . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה מנהיג דומיננטי ופעל כפי שפעל גם מפני שנהנה מתמיכה מוחלטת של מנהלי החטיבות שלו בבניין הטלוויזיה . הוא ניחן בחושים מחודדים וטביעת עין של נֵץ ובהכירו היטב את יוסף בר-אל מנהל חטיבת החדשות בשפה הערבית הניח עליו לא בכדי זכוכית מגדלת . כשהיה צריך להעיר ולנזוף בו עשה זאת ללא פשרות . מכיוון שהיה כריזמטי ודמות של מנהיג שידור איתן הפך ב- 1979 למטרת דמות דרך כוונת עיניו של מנכ"ל רשות השידור החדש יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד . מנכ"ל רשות השידור החדש לא רצה את מנהל הטלוויזיה הוותיק בשורותיו למרות הצלחתו המוכחת החד משמעית בשנים 1979- 1973 ואף על פי שידע כי בתקופת הזמן הזאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן שגשגה . זה היה "תור הזהב" שלה .

lapid 2

טקסט תמונה :  1983 . לשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין ,כלל, בירושלים . יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל רשות השידור (מימין) בשיא כוחו עם מנהלת לשכתו הנאמנה גב' רוחמה איילון (במרכז) , ונהגו האישי גבי אוחנה (משמאל) . בארבע השנים שניהל את רשות השידור עלה במשקלו וגם הזדקן . טומי לפיד היה איש בוטה וחכם שלא הכיר ולא הבין בתחילת הקדנציה שלו את המורכבות והמסובכות של הטכנולוגיה והלוגיסטיקה הדרושות  להפעיל רשת טלוויזיה. (ארכיון רשות השידור. באדיבות רוחמה איילון. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ארנון צוקרמן פעל כאיש אמיץ שדבק במוּסַר בעקביות במשך עשר שנים למען המסך הציבורי . הוא היה כל כך הגוּן ובעל יושרה כה מוחלטת (וגם בטוח בעצמו) עד שלא היסס להתעמת עם איש מפיקודיו וגם לא עם הבוסים שלו . שמואל אלמוג ז"ל זוכר היטב בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ארנון צוקרמן היה איש חכם ומוכשר וקצת שוויצר שכזה , אבל ישר כסרגל . הוא היה סמנכ"ל כספים ומִנְהָל כוח אדם ששירת היטב את רשות השידור בשנים 1972- 1969 . לאחר שמנהל הטלוויזיה הקודם סא"ל ישעיהו "שייקה" תדמור החליט בקיץ 1973 לחזור לשורות צה"ל , רציתי שארנון צוקרמן יהיה מנהל הטלוויזיה הבא למרות שהוא כבר לא היה ברשות השידור. למכרז ניגש גם יצחק לבני מפקד גלי צה"ל . הודעתי ליצחק לבני שלא אבחר בו וכי המועמד המועדף שלי הוא ארנון צוקרמן . ארנון צוקרמן היה הוכחה שמנהל טלוויזיה טוב לא חייב לבוא דווקא משורות העיתונות . הוא היה בכלל מומחה כלכלה ומִנְהָל שהגיע לרשות השידור בהשאלה מאגף מס הכנסה במשרד האוצר" .

אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן היה מנהיג שידור . מכתב הנזיפה וההתראה החמורה שכתב מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן ב- 18 בנובמבר 1976 לפיקודו יוסף בר-אל מנהל חטיבת החדשות בשפה העַרבית מלמד על ניהול תקיף וללא פשרות שלוֹ את מוסד התקשורת החשוב במדינה . אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן אפילו לא אמר שלום לפיקודו בפתח המכתב . הוא ניגש ישר לעניין .יוסף בר-אל קיבל את המסמך , קרא , ולא שכח אותו לעולם . ששת המילים בסיום המכתב , "ראה נא מכתב זה כהתראה חמורה" , ריצדו בזיכרונו .

zuckerman 1

טקסט מסמך : 1 בנובמבר 1976. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן נוזף קשות ביוסף בר-אל ומתרה אותו אתראה חמורה . עותק ממכתב הנזיפה נשלח למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני .

ארנון צוקרמן זכה לאהדה חסרת תקדים מצד עובדי הטלוויזיה הישראלית . בטרם הדחתו המתוכננת בקיץ 1979 ע"י יוסף "טומי" לפיד [3] יצאו מאות עובדים באופן ספונטאני בראשותו של מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום כדי להגן עליו בגופם . שום מנהל טלוויזיה בכל תולדותיה לא זכה למשענת כה איתנה של עובדיו והערצה גלויה כפי שקיבל ארנון צוקרמן . מלחמתו של ארנון צוקרמן ביצחק לִבְנִי ויוסף בר-אל גררה איחוד אגפים נגדו בין מנכ"ל רשות השידור לאנשי הוועד המנהל . יִצְחָק לִבְנִי מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 חיבב את יוסף בר-אל ונטר איבה לארנון צוקרמן שניצב כסלע במפתן בניין הטלוויזיה הלא הוא "בית היהלומים" ברוממה . הוא פשוט לא נתן לו להיכנס ולהתערב בתכני השידור . מבצע השידור הגדול הבא של הטלוויזיה הישראלית הציבורית נכון לה עם ביקורו ההיסטורי בן שלושה ימים של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בתאריכים 21 – 19 בנובמבר 1977 בירושלים . מנהל החדשות דן שילון כבר טס לניו יורק בשליחות יִצְחָק לִבְנִי ואַרְנוֹן צוּקֶרְמַן כדי לשמש שָם כתב הטלוויזיה הישראלית הציבורית אך לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן נותר אלכס גלעדי .

2. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן ממנה את אלכס גלעדי למפיק ראשי של מבצע שידורי הטלוויזיה של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977. הטלוויזיה הישראלית הציבורית משמשת Host broadcaster בינלאומי בהצלחה יתירה . אלכס גלעדי מבצע את המשימה בהצלחה עצומה וזוכה גם למוניטין בינלאומי . מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי מייסד מקים ב- 1977 את הטלוויזיה בשפה הערבית וממנה את יוסף בר-אל לעמוד בראשה כאקוויוואלנט לטלוויזיה הישראלית הציבורית בשפה העברית בראשה ניצב ארנון צוקרמן . מוטי קירשנבאום תוקף בחריפות רבה את דרך ניהול רשות השידור ע"י יצחק לבני. 

מבצע שידורי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה "קטן" על אלכס גלעדי . מאחוריו השתרכה כבר רשימה נכבדה של הפקות טלוויזיוניות בינלאומיות מרשימות כמו השידורים הישירים של אולימפיאדת מונטריאול 1976 , השידור הישיר של הבחירות לכנסת במאי 1977 , כיסוי הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 , והשידור הישיר של תחרות שירי "הארו-וויזיון" במרס 1979 בירושלים וניצחונה של גלי עטרי ולהקת הליווי שלה "חלב ודבש" . אם ניתן לשפוט את יכולתו הטלוויזיונית של אלכס גלעדי שנות דוֹר מאוחר יותר מרום גילי נדמה שהגיע לשיא גדולתו כמפיק מבצע שידורי טלוויזיה בעת ביקורו בן שלושת הימים של אנוואר סאדאת בירושלים . התואר מפיק מחולק כלאחר יד במדיות האלקטרוניות , בטלוויזיה וברדיו . ישנם מפיקי תוכניות ושידורי חדשות בגלי צה"ל , ברדיו "קול ישראל" , ובטלוויזיה הישראלית הציבורית . אלכס גלעדי לא היה סתם מפיק . הוא היה אדריכל טלוויזיה ובכך לא רק נבדל מהמפיקים האחרים אלא גם ניצב מעליהם בדרגה שלימה .

בחודש נובמבר 1977 ערך מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן חילופי גברי בתּפקוד כוחותיו . דן שילון מנהלה הנערץ של חטיבת החדשות סיים את קדנציית הניהול בת שלוש שנים שלו בהצלחה גדולה ונשלח להיות כתב הטלוויזיה בארה"ב . במקומו הוצב חיים יבין . בדיוק באותם הימים של חילופי הגברי תכנן נשיא מצרים אנוואר סאדאת את מסע השלום ההיסטורי שלו לירושלים . בדרך כלל לא מחליפים סוסים באמצע המירוץ אך אנוואר סאדאת הפתיע את כולם וגם את ארנון צוקרמן . בהיעדרו של דן שילון בעל ניסיון עשיר בהפקה ותכנון של כיסוי אירועי חדשות סבלה הנהלת הטלוויזיה מחוסר ביטחון עצמי שפגע במוטיבציה . הייתה אווירה של הססנות מול אתגר שידור טלוויזיוני בינלאומי כה גדול של כיסוי הגעתו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת לישראל , פגישתו בנתב"ג עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם נשיא המדינה אפרים קציר לרבות ביקורו בכנסת ונאומו בפני המליאה . ישראל הייתה כמרקחה וכמוה גם העולם . רבים בקבוצות הניהול של הטלוויזיה הישראלית לרבות אנשי ההנדסה לא היו בטוחים ביכולת הערוץ הציבורי להיערך ולשמֵש כ- Host broadcaster בינלאומי בהתראת זמן כל כך קצרה ערב הגעתו הדרמטית של אנוואר סאדאת לישראל . כיסוי טלוויזיוני מקצועי של אירוע מדיני – היסטורי בסדר גודל כזה דורש זמן היערכות רב , גיוס משאבים טכנולוגיים ולוגיסטיים , וכוח אדם רבי היקף בהתאם . מדובר בהפעלת ניידות שידור , ציוותי צילום מקורות הפקה ועריכה רבים במקביל ובו זמנית . צריך לקחת בחשבון שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ענייה בניידות שידור וציוותי צילום , צילמה עדיין ב- 1977 את אירועי החדשות באמצעות מצלמות פילם ישנות . עידן ה- ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering) טרם הגיע לישראל . כדי לנהל כהלכה את הכיסוי הטלוויזיוני הבינלאומי המסיבי של הביקור ההיסטורי בן שלושת הימים של אנוואר סאדאת בישראל ובאותה שעה להעניק שירותים טכניים Unilateral לרשתות הטלוויזיה הזרות הרבות שיגיעו לישראל ובראשן שלוש הגדולות מארה"ב , NBC , CBS , ו- ABC , היה צריך לתגבר את שורות הטלוויזיה הישראלית בניידות השידור של אולפני הרצליה והטלוויזיה החינוכית . נדרש היה להיעזר באולפנים שלהם כמו גם באולפני הטלוויזיה החינוכית-לימודית ששכנו ברמת אביב וביחידות העריכה שלהן וגם בכוח האדם שלהן . נדרש מפיק סוחף בעל חזון . תחנת הקרקע לתקשורת לוויינים בעמק האלה עבדה שעות נוספות .

חיים יבין חשש בצדק מגודל המשימה . הוא אחז בתפקידו החשוב כמנהל חטיבת החדשות ימים ספורים בלבד כמחליפו של דן שילון והיה חסר לחלוטין ניסיון טלוויזיוני מִבצעי ברמת שידור כה מורכבת ומסובכת כקודמו . הוא היה אומנם עיתונאי וקריין מהולל אך נחשב למח"ט טירון . חיים יבין נעדר מסורת ניהול ולא התקבל ע"י העובדים בראשית דרכו בנובמבר 1977 עם מינויו למנהל חטיבת החדשות כמופת של איש אִרגוּן . הוא לא היה מפיק בעברו וגם לא התמצא בטכנולוגיה המורכבת של שידורי טלוויזיה ובאפשרויות הגלומות בהן . המוניטין שלו בימים ההם היה מצוי לפני המצלמה ולא מאחוריה . "חיים יבין היה הססן וחסר ביטחון בתחילה כמנהל חטיבת החדשות" , כדברי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן כפי שאמר לי בעת שיחות התחקיר עמו . חיים יבין לא נעמד על רגליו כדי להכריז בפרהסיה קבל עם ועדה כי הוא לוקח את היוזמה ואחריות ההפקה ושידור ביקור אנוואר סאדאת (Anwar Sadat) בישראל על כתפיו ועל כתפי הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא לא עשה את הנִדרָש ממנו כמנהל חטיבת החדשות ומנהיג שידור מחוסר ניסיון . הססנותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הזדקרה לעין . לא רק הוא חשש מגודל ההפקה הבינלאומית . גם אנשי חטיבת ההנדסה רעדו מהמאמץ הרב , מ- עוצמתה , ומהמורכבות שלה .

אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS בארץ החלו להתארגן מיוזמתם ושאפו לשמש Host broadcaster עולמי של ביקור אנוואר סאדאת בישראל על חשבון הטלוויזיה הישראלית הציבורית . CBS זכתה בימים ההם להערכה ויוקרה רבה בישראל . יועציה סייעו בזמנו לפרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד ב- 1968 ובראשית 1969 להקים את הטלוויזיה הישראלית הציבורית מן המסד . CBS הקימה ב- "בניין היהלומים" הגבוה שניצב בשכונת רוממה בירושלים את הבסיסי הטכנולוגי ששימש את פעולותיה הראשונות של הטלוויזיה . בניין היהלומים הפך לבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ולמשכן שלה .

gil 1

טקסט תמונה : ספטמבר 1966 . טקס החתימה ההיסטורי . רשות השידור הישראלית חותמת בשנת  1966 בניו יורק על הסכם ייעוץ מקצועי עם אנשי רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS לרגל הקמתה של רשת טלוויזיה ציבורית במדינת בישראל .

זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל :  ג. שיקספיר הממונה על ביצוע הפרוייקטים ב- CBS , ג'וזף "ג'ו" סטרן סגן נשיא CBS למבצעים בינלאומיים , צבי גיל שליח רדיו "קול ישראל" בארה"ב , מיכאל "מייק" ארנון הקונסול הכללי של מדינת ישראל בניו יורק , ואבנר קסוטו ראש המשרד הכלכלי של משרד החוץ הישראלי בניו יורק .

זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : ריק ג'ונס המשנה לנשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS , ומר מאיר שמיר הציר הכלכלי של ישראל בארה"ב . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

cronckite 1

טקסט תמונה :  וולטר קרונקייט מגיש החדשות הדגול , הנערץ , ורב המוניטין של רשת הטלוויזיה CBS בשנים 1980 – 1950 . (באדיבות רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS) .

רשת CBS קנתה את המוניטין העצום שלה בסיקור , הפקה , ושידורי חדשות בארה"ב וגם ברחבי העולם בשל המגיש הייחודי והסמכותי שלה וולטר קרונקייט (Walter Cronkite) דמותו של וולטר קרונקייט הטילה את צִלָה בארץ למרות שלא ביקר כאן ובטרם החלה הפקת "מבצע סאדאת" . המוניטין האמריקני והבינלאומי שלו הגיע גם לישראל . מערכת רשת CBS בארץ לא המתינה וכבר שכרה את ניידת השידור של אולפני הרצליה מידיו של איציק קוֹל ז"ל מנכ"ל אולפני הרצליה (פיגורה טלוויזיונית ידועה בארץ ומפיק מוכשר בזכות עצמו). נשיאת אולפני הרצליה הייתה גב' מרגוט קלאוזנר אך האיש שניהל את החברה בפועל היה איציק קוֹל . הוא היה מפיק ובימאי טלוויזיה מצטיין ובר תחרות לשידור הציבורי . איציק קוֹל היה יוצֵר שעשועוני הטלוויזיה הפופולאריים "תשע בריבוע" , ו- "4 דקות ו- 20 שאלות" בהנחיית השחקן – בדרן ובימאי הסרט "מציצים" אורי זוהר (מאוחר יותר חזר בתשובה והפך לרב אורי זוהר) שקנו להם חיש מהר אחיזה בין ציבור הצופים וששודרו בהצלחה גדולה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת בטלוויזיה הישראלית הציבורית . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעזרה בשירותי אולפני הרצליה והידע של המהנדס הראשי של האולפנים יִגְאָל חוֹרֵש זמן רב לפני ביקור הנשיא המצרי בארץ בנובמבר 1977 . אף אני כעורך שידורי הספורט נעזרתי פעמים רבות בשירותי העריכה וההפקה המצוינים שלהם . היה תענוג לעבוד אצלם ועמם .

בימאי הטלוויזיה הוותיק חגי מאוטנר זוכר בעת שיחות התחקיר עמי : "וודאי שהיה כיף לעבוד עמם . זאת הייתה חברה פרטית מהירה מאוד בביצועיה בניגוד למסורבלות של התחנה שלנו. לא היה איש אחד בטלוויזיה הישראלית שלא רחש הערכה מקצועית רבה ליצחק 'איציק' קוֹל וחבריו . גם חיים יבין חשב כי באולפני הרצליה טמונים כוחות מקצועיים רבים שמסוגלים להרים את מבצע הטלוויזיה של ביקור הנשיא המצרי אנוואר סאדאת בישראל , בעיקר מהסיבה שהם היו קשורים ל- CBS" .

mautner 1

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 70 של המאה הקודמת. הבימאי חגי מאוטנר עם צוות הטלוויזיה של אולפני הרצליה . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : מנהל הבמה (Floor manager) נתן מנספלד , הבימאי חגי מאוטנר, צלם הטלוויזיה דני קופרשמידט (ממושקף) וצלם נוסף יואל הופמן .(צילום מחלקת הסטילס. התמונה באדיבות חגי מאוטנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

mautner 2

טקסט תמונה :  שנות ה- 70 של המאה שעברה . הבימאי חגי מאונטנר (במרכז) מביים בתוך ניידת השידור של אולפני הרצליה . מימין , עוזרת ההפקה והבימוי  גב' נעמי אטיאס , ומשמאל , נתב התמונה יצחק שבתוב . (צילום מחלקת הסטילס. התמונה באדיבות חגי מאוטנר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יצחק "איציק" קוֹל היה איש נודע וחשוב בתעשיית הטלוויזיה . מעֵת לעֵת הוזמן לפְקוֹד על תקן של סלבריטאי את עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית בהיכל הספורט ביד אליהו המעבירה בשידורים ישירים את משחקי מכבי ת"א בעשור ה- 70 . איציק קוֹל זכה להערכה מקצועית רבה מהקולגות שלו בטלוויזיה הישראלית אך עכשיו היה בן ברית של CBS האמריקנית וביקש לקבל לידיו יחד עם האמריקנים את האחריות למבצע הכיסוי הטלוויזיוני הנרחב בהנחה שיש לו את הידע והאמצעים להרים מבצע שידורים כזה . מנקודת מבטו , שילוב הכוחות שלו עם CBS וההסכם שכרת עמה הִיווּ גם עסקה כלכלית מוצלחת . ברית שידור אפשרית בין אולפני הרצליה ל-  CBSהייתה מקובלת על כמה אנשים מובילים בטלוויזיה הישראלית הציבורית היושבים ברוממה מבלי שהם מבינים כי ברית כזו מאיימת על עתידה המקצועי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים וההגמוניה שלה , כשלפתע נמצא לה גואֵל בדמותו של אלכס גלעדי .

את חטיבת החדשות ניהל בחודש נובמבר 1977 חיים יבין מחליפו של דן שילון . דן שילון עצמו נשלח ע"י ארנון צוקרמן ויצחק לבני לשַמֵש כתב רשות השידור בארה"ב . בליל שישי – 11 בנובמבר 1977 נערכה מסיבת פרידה פנימית בטלוויזיה לדן שילון שעמד כבר לטוס לניו יורק לצורך מילוי תפקידו החדש ככתב הטלוויזיה הישראלית בארה"ב . יומיים קודם לכן ביום רביעי – 9 בנובמבר 1977 הודיע אנוואר סאדאת את הודעתו ההיסטורית הדרמטית בפני חברי מועצת העם המצרי כי הוא נכון ומוכן לצאת לירושלים בירת ישראל כדי לקַדֵם את השלום בין שני העמים . באותה מסיבת פרידה לדן שילון ביקש אלכס גלעדי רשות מארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה להפיק דו-שיח טלוויזיוני בשידור ישיר באמצעות לוויין ה- Primary בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לבין נשיא מצרים אנוואר סאדאת (בטרם התגבש רעיון בואו של אנוואר סאדאת לירושלים והפך למצירות) . ארנון צוקרמן אישר בסופו של דבר את יוזמת המפיק – אדריכל לא לפני סדרת התלבטויות וישיבה על המדוּכה .

בשבת – 12 בנובמבר 1977 הייתי עֵד ליוזמת השידור המדהימה הזאת שנראתה כחלום ולחליפת הטלקסים בין אלכס גלעדי לבין נשיא חטיבות החדשות והספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC רון ארלדג' (Roone Arledge) המנוח . אלכס גלעדי טִלפֵּן לחֶזִי מַחְלֶבּ האחראי בחטיבת החדשות ובטלוויזיה הישראלית הציבורית על תפעול חדר מכונות הטלקס בקומה השלישית של הבניין וביקש ממנו להגיע מייד לעבודה כדי לסייע לוֹ בהפקת פרויקט שידור חשוב . הוא תבע ממנו לשמור את הדבר בסוֹדי סודות . אלו לא היו שעות העבודה המקובלות של איש הטלקס חֶזִי מַחְלֶבּ אך הוא כיבד את בקשתו הדחופה של אלכס גלעדי ובא בריצה לבניין ברוממה. אלכס גלעדי מחויך קלות הראה לי טלקס התשובה מ- ABC המבשר כלהלן : "הרשת מטיסה את מגיש החדשות הראשי שלה פיטר ג'נינגס מיוהנסבורג בדרום אפריקה לקהיר כדי להנחות את השידור מהצד המצרי" . דן פתיר יועץ התקשורת של מנחם בגין הודיע לאלכס גלעדי כי מנחם בגין מסכים לדיאלוג הטלוויזיוני עם אנוואר סאדאת . דן פַּתִּיר (לשעבר כתב ספורט בעיתון "דָבָר" בסוף שנות ה- 40 ו- 50 של המאה הקודמת ונודע בשמו דן פחטר) היה אמור לשבת לצִדוֹ של ראש הממשלה מנחם בגין . התבוננתי בפניו של אלכס גלעדי. הוא היה נפעם ודרוך . לא היה איש מאושר ממנו . הוא ידע שהוא הולך לעשות את הפקת חייו . שפת גופו לא יכלה להסתיר את העובדה שהאדרנלין מתרוצץ בגופו במהירות מטורפת .

ביום שני – 14 בנובמבר 1977 הגיע טלקס נוסף מ- ABC לאלכס גלעדי המודיע לו מפורשות כלהלן : "ביקור אנוואר סאדאת בירושלים עומד בראש סדר העדיפויות של נשיא מצרים , וכי הנשיא המצרי ישקול את הדיאלוג הטלוויזיוני הלווייני כאפשרות שנייה" . התשובה על בואו של נשיא מצרים לישראל נראתה לאלכס גלעדי דִמיונית התחילה ובעצם נשמעה יותר כהתחמקות מהדיאלוג הטלוויזיוני המתוכנן . אבל לאלכס גלעדי אחד מאנשי הטלוויזיה הדגולים לא רק בישראל אלא גם בעולם הטלוויזיה הבינלאומית ההפקה הזאת בערה בעצמות . הוא שוב רץ למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן ואמר לו כי צריך להכין את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לקראת האירוע ההיסטורי בו תידרש לספק את תמונות הביקור לכל העולם . אלכס גלעדי הגיש למנהל הטלוויזיה תוכנית פרישת ניידות שידור ומיקום מצלמות , וניוד ציוותי צילום בירושלים ממקום אחד למִשנהו , על פי תוכנית הביקור של הנשיא המצרי . אלכס גלעדי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "בתחילה הגיב ארנון צוקרמן באדישות וחייך אלי בתימהון . הוא כמעט גירש אותי מהלשכה שלוֹ אך כעבור שעתיים קרא לי ואישר להתחיל לעבוד על ההפקה המורכבת למרות ההססנות בחטיבת החדשות והדיבורים על כך שכאילו CBS האמריקנית תשמש Host broadcaster של מבצע ביקור אנוואר סאדאת בירושלים" .

בהיעדרו של דן שילון סבלה הנהלת הטלוויזיה מחוסר ביטחון עצמי שפגע במוטיבציה של העובדים . חיים יבין שניצב עכשיו בראש חטיבת החדשות היה שונה לחלוטין באופיו מדן שילון . הוא היה חדש בתפקיד ויצר סביבו אווירה של הססנות מול אתגר שידור כה גדול ואדיר ממדים שכזה . צריך להבין שדן שילון היה מנהיג שידור מעבר להיותו מנהל חטיבת החדשות . בעל אוטוריטה . משהלך , לא כולם בטלוויזיה הישראלית הציבורית היו בטוחים שיש ביכולת הערוץ הציבורי להיערך ולשמֵש כ- Host broadcaster בינלאומי בהתראת זמן כל כך קצרה לקראת הגעתו הדרמטית של אנוואר סאדאת לישראל . כיסוי טלוויזיוני מקצועי של אירוע מדיני – היסטורי בסדר גודל כזה דורש זמן היערכות רב מראש , גיוס משאבים טכנולוגיים ולוגיסטיים , וכוח אדם רבי היקף בהתאם . מדובר בהפעלת חמש או שש ניידות שידור של הטלוויזיה הישראלית במקביל בעת ובעונה אחת , הפעלת עשרות ציוותי צילום בפילם (Reversal) של הטלוויזיה , אפשרויות פיתוח מהיר של הפילם , מקורות שופעים של כוח אדם והפעלת לוגיסטיקה המונית . מדובר במספר רב של הפקות במקביל כמו גם היערכות מחושבת מראש של עריכת VTR ו- Film במקביל ובו זמנית , ובה בעת הענקת שירותים טכנולוגיים גם עבור ציוותי החוץ הרבים שיגיעו לירושלים . צריך לקחת בחשבון שהטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ענייה בכל תחום מתחומי העשייה הטלוויזיונית לרבות אביזרי צילום וניידות שידור . אנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמנו עדיין ב- 1977 את אירועי החדשות באמצעות מצלמות פילם ישנות . עידן ה- ENG שהיה נפוץ בכל רחבי העולם מאז 1968 טרם הגיע לישראל .

לכן לא יהיה מופרז לומר כי בתוך המולת חוסר הביטחון ואי הוַדָעוּת הזאת קם לטלוויזיה הישראלית ציבורית מושיע בדמותו של אלכס גלעדי . אלכס גלעדי נדהם מהרעיון ההסכמה להעביר את מבצע כיסוי "ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים" לידיים זרות . הוא שִכְנֵע את ארנון צוקרמן בנימוקיו ההגיוניים שיש ביכולתו להתייצב בראש מבצע השידורים החשוב והמסובך ולהפיק אותו כהלכה עבור הטלוויזיה הישראלית ועבור העולם כולו . המוניטין של אלכס גלעדי כמפיק טלוויזיה וכאיש אִרגון בא לידי ביטוי בהפקות הספורט של משחקי אסיה ה- 7 בטהראן בספטמבר 1974 והפקת שידורי אולימפיאדת מונטריאול ביולי-אוגוסט 1976 . ארנון צוקרמן האמין בפוטנציאל הגלום בו . אחת מגדולותיו של אלכס גלעדי הייתה נעוצה בביטחונו העצמי שהתבסס על ידע וכִשרון ובעובדה שהוא עצמו האמין ביכולתם המקצועית של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית להרים את המבצע . מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן השתכנע . כשנודע לאלכס גלעדי שרשת הטלוויזיה האמריקנית  CBS שכרה את ניידת השידור של אולפני הרצליה , אחד מכלי הנשק החשובים במלחמת השידור הזאת , יזם יוזמה טלוויזיונית חסרת תקדים ועשה מעשה גאוני של מפיק . אלכס גלעדי מיהר לפנות ל- EBU שָם היה מוכר היטב מזה שנים, ובעזרת זאב שטוקהיים קצין הלוויינים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, ביצע "Block Booking" (חסימה ארוכת טווח) על לוויין ה- Primary האטלנטי , הלוויין היחיד שהיה מחובר בימים ההם לתחנת הקרקע בעמק האלה , ורק באמצעותו ניתן היה להעביר את סיגנל שידורי הטלוויזיה מישראל לאירופה וארה"ב . לאחר ששכר את כל זמן הלוויין וביצע את החסימה , התייצב בפני אנשי CBS בישראל ואיציק קוֹל , ואמר להם כהאי לישנא : "או. קיי. אומנם יש לכם את ניידת השידור של הרצליה לעומת חמש שלנו , אך אין לכם כלל זמן לוויין כדי לשָדֵר את האירוע לארה"ב" . זה נשמע מטורף אולם רשת הטלוויזיה האמירקנית CBS נכנעה לאלכס גלעדי . זה היה ביום חמישי – 17 בנובמבר 1977 . חמש דקות לאחר ש- CBS וויתרה לאלכס גלעדי על אופציית ה- Host broadcaster הגיעה הידיעה הסנסציונית מקהיר כי נשיא מצרים אנוואר סאדאת באמת עומד לנחות עם מטוסו בנמל התעופה בן- גוריון במוצ"ש – 19 בינואר 1977 בשמונה בערב .

הערה שלי : המתעניינים בנושא יכולים ללמוד עובדות נוספות על מבצע הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתאריכים 21 – 19 בנובמבר 1977 ששימשה Host broadcaster בינלאומי וסיקרה את בואו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת לירושלים - בספרו של רון ארלדג' (Roone Arledge) הקרוי "ROONE a memoir". הספר יצא לאור ב- 2003 בהוצאת Harper  Collins Publishers שנתיים לאחר מותו של רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ואחד מגדולי תעשיית הטלוויזיה האמריקנית בכל הזמנים . 

arledge

טקסט מסמך :  ספרו של רון ארלדג' (Roone Arledge) הקרוי "ROONE a memoir"הספר יצא לאור ב- 2003 בהוצאת Harper  Collins Publishers שנתיים לאחר מותו של רון ארלדג' נשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC ואחד מגדולי תעשיית הטלוויזיה האמריקנית בכל הזמנים . (ארכיון יואש אלרואי) .

אלכס גלעדי עשה כאן מעשה טלוויזיה אמיץ חסר תקדים . הוא עקף את הבוס הישיר שלו מנהל החדשות חיים יבין ובעצם נטל את הסמכות לידיו בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . הוא היה מפיק בעל יוזמה חסר מנוח שלא המתין לאיש שימנה אותו לתפקיד מפיק מבצע השידור של ביקור אנוואר סאדאת בירושלים . הוא לקח זאת לעצמו . חטף . הייתה לו לאלכס גלעדי נכונות ותעוזה שלווּ ביכולות . הוא בעצם מינה את עצמו לתפקיד . אלכס גלעדי היה נאמן מאין כמוהו למקום עבודתו . בכישרונו הרב שמר על כבודה ויוקרתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כ- Host broadcaster בינלאומי של אירוע מדיני בינלאומי חשוב ששינה את המציאות המדינית והפוליטית במזרח התיכון , והביא בסופו של דבר להסכם שלום המיוחל בן ישראל למצרים המחזיק מעמד עד ימינו אלו ממש . סיקור הכיסוי של ביקור אנוואר סאדאת בישראל בנובמבר 1977 היה הישג טלוויזיוני אישי ובלעדי עצום של אלכס גלעדי . הוא היה בימים הם האחד והיחיד .

alex 2

טקסט תמונה :  נובמבר 1977 . אלכס גלעדי (מימין) , ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה (במרכז) , ואורי לעדן (משמאל) מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה הישראלית בהתייעצות בשבת – 19 בנובמבר 1977 לקראת ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל . אלכס גלעדי מפיק נועז קיבל גיבוי טוטאלי ממנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן אך לא ממנהל ההנדסה . אורי לעדן היה ג'נטלמן אך לא   Pusher . הוא לא הזכיר במאום סוג שונה של מהנדסי טלוויזיה כדוגמת בוב טראקינג'ר מנהל שירותי ההנדסה של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC . מאחור ניצבת ג'ודי לוץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית .  (צילום מחלקת הסטילס . התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

"שלושה ימים בנובמבר 1977" , היה מבצע שידורים בסדר גודל בינלאומי שהטלוויזיה הישראלית הציבורית טרם התנסתה בו מעולם . אנוואר סאדאת היה אמור לנחות בנתב"ג בשמונה בערב המוצ"ש – 19 בנובמבר 1977 ולעזוב את ישראל ביום שני – 21 בנובמבר 1977 . אלכס גלעדי הטיל למערכה את כל אנשי מחלקת הספורט והעניק לי את אחד התפקידים האחראיים והמרתקים ביותר במבצע השידורים המורכב הזה . הוא הזמין  אותי למשרדו , "יואשיש" , אמר , "מיניתי אותך להיות המפיק הראשי של ביקור נשיא מצרים בכנסת , אתה תהיה האיש שלי שם" . הוא סמך עלי . קיבלתי לידיי את ניידת השידור האלקטרונית בצבע של מט"ח (המרכז לטלוויזיה חינוכית) בפיקוחו הטכני של ה- Supervisor המצטיין ורב התושייה שלה מאיר בן-ארי . ניידות השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמו כולן בימים ההם בשחור / לבן . הייתה לי רק בקשה אחת ל- אלכס גלעדי , "אני רוצה את יואב פלג (בימאי הספורט הקבוע של מחלקת הספורט) כבימאי שלי בניידת מט"ח " . אלכס גלעדי לא היסס לרגע , "יואשיש , קיבלת אותו" , אמר והוסיף , "אני מבקש שתלבש את החליפה שקניתי לך בלונדון לפני שנתיים ותענוב עניבה . בוא אלי אני אסדר לך את העניבה . כמפיק ראשי של המשדר הבינלאומי מהכנסת אתה מייצג את הטלוויזיה , את כולנו , וחוץ מזה החליפה הולמת אותך" .

יחדיו עם הבימאי יואב פלג ומאיר בן ארי יליד דרום אפריקה פדנט ומדויק להפליא יכולתי לצאת לקרב שידורים ארוך ומתיש בן 48 שעות . תפקידנו היה מורכב ורב תכליתי . היה עלינו לכסות בשידור ישיר Multilateral (רב משתתפים) לכל העולם את הגעתו של אנוואר סאדאת לבניין הכנסת בירושלים ביום ראשון אחה"צ – 20 בנובמבר 1977 ואת נאומו ונאום ראש הממשלה מנחם בגין מעל דוכן הנואמים המרכזי בבית הנבחרים שלנו . למחרת ביום שני – 21 בנובמבר 1977 התבקשנו לכסות את מסיבת העיתונאים המשותפת של שני המנהיגים בבניין תיאטרון ירושלים . סיגנל השידור שיצא מניידת השידור שלי הפליג לכל העולם . זאת הייתה אחריות מקצועית ענקית . ניצבנו עם ניידת השידור שלנו וחמש מצלמות הצבע באותו מקום שמישהו חשב פעם להציב שם את ניידת השידור של CBS . כאיש טלוויזיה מאומן אני יודע שעשינו עבודה מקצועית שלא נפלה באיכותה מאלו של רשתות הטלוויזיה האמריקניות . האיש שלי בשטח היה הכתב והמראיין אלימלך רָם . הוא עשה רק שגיאה אחת כשלבש בניגוד להוראות המקצועיות שלנו חולצה תכלת , עניבה כחולה , וז'אקט כחול . לאיש החדשות הזה למרות תפקידו העיתונאי החשוב לא היה שמץ של מושג בטכנולוגיה של הטלוויזיה . אלימלך רָם שעטה חליפה כחולה מנע מאִתנו להשתמש באפקט הטלוויזיה “Blue Screen” הממוקם בשולחן הניתוב של ניידת השידור . לשימוש באפקט "המסך הכחול" יש חשיבות עיתונאית במיקוד הצופה בתוכן המשודר וההקשר שבין השַדָּר המוביל את השידור לבין הסיטואציה העיתונאית שבה הוא נמצא . אלימלך רָם היה השַדָּר הראשי שלי . זאת הייתה הפעם הראשונה שהפקתי אותו . לא ידעתי אז כי דרכינו ישובו ויצטלבו שוב ושוב במהלך הקריירה המקצועית של שנינו .

ביקשתי לראות את ההיסטוריה מקרוב עם הגעתו של אנוואר סאדאת נשיא מצרים לכנסת ישראל .  רציתי להתבונן ב- אנוואר סאדאת ממֶטֶר . מכיוון שהייתי מצויד בתוקף תפקידי כמפיק ראשי של מבצע השידור הישיר מהכנסת  ב- Accreditation (תג זיהוי ומעבר מיוחד) , הרשיתי לעצמי לעזוב לרגע את ניידת השידור ואת הבימאי יואב פלג כדי לשמש "עוזר צלם" מוסווה של צלם ה- Video שלי עמוס בן-שחר שנשא על כתפו מצלמה אלקטרונית בעלת כבל ארוך מאוד , וניצב ליד מצבת החייל האלמוני בקדמת בניין הכנסת . כֶּבֶל המצלמה הארוך אִפְשֵר לעמוס בן שחר לנוע בחופשיות על פני שטח גדול ולעקוב בצילומי Close ups אחרי הנשיא המצרי וצוות מלוויו מכל מקום ברחבה הגדולה . היות והכרתי היטב כמפיק השידור הישיר את כללי הטקס ואת ה- Line up שלוֹ , ידעתי מראש שנשיא מצרים יעצור לדקה אחת (אולי כמה שניות פחות) ליד אש התמיד הבוערת מעל מצבת החייל האלמוני , יתייצב בעמידת דוֹם , ויכבד את האתר ויניח שם זֵר לפני כניסתו לבניין הפרלמנט הישראלי . החזקתי בידיי את הכֶּבֶל הארוך של מצלמת הכתף והמתנתי יחד עם עמוס בן-שחר ליד המצבה . אנוואר סאדאת נעצר כשלושה מטרים מהמצלמה ומאֵש התמיד כשלצִדו ומאחוריו ניצבים פמלייתו ואנשי הביטחון שלוֹ ומלוויו המצריים והישראלים הרבים. הוא התבונן בפנים חתומות במצבת הברזל המפויחת . היה הַס מוחלט . ניתן היה לשמוע את קולה של הלהבה המבעבעת למרומים ומקדשת את מותם של עשרות אלפי חיילי צה"ל שהקריבו את חייהם על מזבח קידוש השֵם . אנוואר סאדאת היה גֶבֶר מרשים בעל מראה מלכותי . לא היה ספק בכך . פניו היפים והשחומים היו חתומים כספינקס . הוא נראה כאֵל מצרי . רק כשראיתיו מקרוב כל כך הבנתי איזה כריזמה עצומה טמונה במראהו ובאישיותו . אח"כ הניח את הזֵר וצעד לעבר דלתות הכנסת בדרכו למליאה בעוד אני מיהרתי לשוּב לניידת . הכיסוי הטלוויזיוני ביומיים האלה היה חזק מכל . לא הרשינו לעצמנו להתרגש יתר על המידה . בניידת שרר שקט מוחלט. יכולתי לנהל את השידור הישיר בקלות יחסית יחד עם הבימאי המצוין שלי יוֹאָב פֶּלֶג .

benari 1

טקסט תמונה : נובמבר 1977 . ניידת השידור בצבע של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) בירושלים בטרם תחילת מבצע השידורים הישירים של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים . (התמונה באדיבות מאיר בן ארי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

benari 2

טקסט תמונה :  נובמבר 1977 . המפקח הטכני הראשי של ניידת השידור בצבע של מט"ח מאיר בן ארי . כיליד דרום אפריקה הצדיק את המורשת של ה- BBC .בעל ידע טכנולוגי רב , פדנט , ומסור ונאמן לעבודתו . להפיק עמו היה תענוג צרוף .(התמונה באדיבות מאיר בן ארי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

benari 3

טקסט תמונה : נובמבר 1977 . ראש הממשלה מנחם בגין וסגנו יגאל ידין מארחים את נשיא מצרים אנוואר סאדאת בביקורו בישראל . הכיסוי נעשה ע"י ניידת השידור בצבע של מט"ח. הצלם הוא הנריק שולץ ז"ל מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . זיהוי מימין לשמאל : סגן ראש הממשלה יגאל ידין , ראש הממשלה מנחם בגין , הנשיא אנוואר סאדאת , ראש הטקס הישראלי , סגן הנשיא חוסני מובאראק , וראש הממשלה חליל . (באדיבות מאיר בן ארי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)  .

yoash 13

טקסט תמונה : יום ראשון – 20 בנובמבר 1977 . מצבת החייל האלמוני בפאתי בניין כנסת עשראל בירושלים. נשיא מצרים אנוואר סאדאת מלווה בקציני משמר הכנסת מניח זר כבוד . אנוכי כמפיק ראשי של השידור הישיר הזה מהכנסת לבוש חליפה ומעונב , מתבונן מאחור מצד ימין בנשיא המצרי מר אנוואר סאדאת , ומחזיק בידיי את כבל מצלמת הכתף של הצלם עמוס בן שחר . (לע"מ תמורת תשלום) .

sadat 1

טקסט תמונה משמאל : יום ראשון – 20 בנובמבר 1977. ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (משמאל) ונשיא מצרים אנוואר סאדאת (במרכז) על דוכן הנואמים בכנסת . מימין , יצחק שמיר יו"ר הכנסת . (לע"מ תמורת תשלום) .

sadat 2

טקסט תמונה מימין : יום ראשון – 20 בנובמבר 1977. שר החוץ משה דיין (משמאל) ונשיא מצרים אנוואר סאדאת ענוב עניבה 'בעייתית' במשכן הכנסת . (לע"מ תמורת תשלום) .

sadat 3

טקסט תמונה : יום שני – 21 בנובמבר 1977. ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר (משמאל) נפגשת עם נשיא מצרים אנוואר סאדאת (במרכז) . ראש הממשלה אמרה לו , "קראת לי תמיד הגברת הזקנה" (המיקרופונים שחנו היו כה סמוכים אל שניהם עד שקלטו והקליטו כל מילה) . אנוואר סאדאת פרץ בצחוק רם מתגלגל למשמע  דבריה . מימין , שמעון פרס אז ראש האופוזיציה . (לע"מ תמורת תשלום) .

מטוסו של אנוואר סאדאת נחת במוצ"ש – 19 בנובמבר 1977 בנתב"ג . בשמונה בערב החל השידור הישיר של הביקור ההיסטורי ונשיא מצרים נראה מחייך בפתח דלת המטוס מנפנף בידו לשלום ויורד בכבש המדרגות לעברו של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין . באותו הרגע חשבתי על גדול אנשי הטלוויזיה (לפי דעתי) שנולד במדינת ישראל , אלכס גלעדי . יתרונו הראשון של אלכס גלעדי כמפיק מבצעי שידור בינלאומיים כה סבוכים הייתה יכולתו (וכִישרונו) לתכנן מראש תכנון קפדני עד לפרט האחרון מבלי להזדקק לאִלְתּוּר . הוא ייזכר כמתכנן דגול  שלא היה זקוק לאימפרוביזציות .

sadat 4

טקסט תמונה : שבת אחה"צ – 19  בנובמבר 1977. נמל התעופה על שם דוד בן גוריון. נבחרת מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מסייעת לאלכס גלעדי להרים את מבצע ההפקה הטלוויזיוני המורכב של ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים .זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : עוזרת ההפקה ריקי רנד- אריכא, העורך אורי לוי, והשדר רמי ווייץ. משמאל איש לא מזוהה בצוות ההפקה . הארבעה יושבים על יציע הכבוד בנתב"ג שהוקם לכבוד האחמ"ים הרבים שעות ספורות לפני נחיתתו של נשיא מצרים אנואור סאדאת בישראל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

sadat 5

טקסט תמונה : שמונה בערב במוצ"ש – 19 בנובמבר 1977 . מטוסו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת נחת בנתב"ג לפני דקות אחדות . ראש ממלת ישראל מנחם בגין ונשיא המדינה אפרים קציר מקבלים בכל הכבוד הנשיא המצרי . כולם בפנים חתומות . (לע"מ תמורת תשלום) .

alex 3

טקסט תמונה : 19 בנובמבר 1977 . המולה באולפן ההפקה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית דקות אחדות לפני תחילת משדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית המסקר את הגעתו של נשיא מצרים אנוואר סאדאת למדינת ישראל .זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיק – אדריכל אלכס גלעדי , מנהלת מחלקת התיעוד ג'ודי לוץ (מאחור מרכיבה משקפיים כהים) , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן , מנהל התיאום דוד שניידר (מציץ מאחור) מנהל שירותי ההנדסה של הטלוויזיה אורי לעדן (מוסתר) , המגיש והמנחה הראשי חיים יבין ששימש גם מנהל חטיבת החדשות באותה העת , וכתב חטיבת החדשות אמיר שביב . (צילום מחלקת הסטילס. התמונה באדיבות ארנון צוקרמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הביקור ההיסטורי החשוב של אנוואר סאדאת בישראל הסתיים כעבור שלושה ימים  ב- 21 בנובמבר 1977 והניב שתי הבטחות אנושיות הנוגעות לקדושת חיי האדם : "No more war – No more bloodshed" , הצהיר ראש ממשלת ישראל מנחם בגין . נשיא מצרים אנוואר סאדאת בעל כריזמה וקסם אישי נדיר החרה החזיק אחריו , "The October war should be the last war" . במשך 45 שעות סיפקה הטלוויזיה הישראלית בראשות המפיק אלכס גלעדי את התמונות לכל העולם . אלה היו ימיה הגדולים ביותר . שעתה היפה . בתום מבצע השידורים האינטנסיבי והסָבוּך של ביקור אנוואר סאדאת , עשה מנהל החדשות חַיִים יָבִין טעות נוספת . הוא הנפיק מִנְשָר תודה הנושא טקסט אחיד כמו היה רמטכ"ל הצבא ושלח אותו בסטנסיל לכל עובדי הטלוויזיה כאילו היו כולם חיילים נושאים באופן אוטומטי ושווה באותה האחריות להצלחת השידור הגדולה . בכך העניק לרבים תחושה כי הוא מנהל טכני ולא מנהיג הצוות . יכול להיות שהיו לו יועצים גרועים . הנה הסטנסיל שנשלח כלשונו אלי [4] . 150 (מאה וחמישים) עותקים כאלה הופצו בין העובדים לרבות אלכס גלעדי מי שניצב מעל כולם בכך שהיה המפיק הראשי ומנהיג מבצע השידור הסבוך .

yavin 3

רשות השידור                                                                                                                 23.11.1977

עם סיום מבצע הכיסוי הטלוויזיוני של ביקור סאדאת , רצוני להעביר את תודתי העמוקה על חלקך במבצע .

היה זה אחד המבצעים המסובכים ביותר בתולדות הטלוויזיה . ניצבנו בפני היעדר משווע של ציוד מתאים , זמן קצר ביותר להכנה , מאבקים בלתי פוסקים עד לרגע האחרון ממש לאפשר לנו גישה לנקודות השידור , ניצבנו בפני איסור להציב מצלמות במקומות רבים ובפני שורה ארוכה של בעיות חמורות אחרות , וכל אלה הוסיפו על הקושי האובייקטיבי שיש בדרך כלל בהפקת מִשְדָר כזה . ואף על פי כן עמדנו במשימה בכבוד וביצענו שידור מעולה , לא רק למען תושבי ישראל , אלא למען העולם כולו . יעידו על כך המִברקים והטלפונים הרבים המגיעים אלינו ומכולם ברכות ומחמאות . אני סבור שיכולנו לאתגר זה רק הודות לתושייה ויכולת האִלתּוּר , להקרבה ולמאמץ הבלתי נלאה שגילו כל העושים במלאכה .היו אלה רגעי התעלות מקצועית ואנושית , ובכך יכולים אנו כל עובדי הטלוויזיה להתברך .

יישר כוחך ,                                                                                                                                                                                                                                                    חיים יבין

טקסט תודה כזה עלול לאבד את חדוותו וקִסְמוֹ למרות כנותו והפטריוטיות הטמונים בו מפני שהוא קבוצתי מידי . חולשתו הראשונה – באחידותו . השנייה – בתפוצתו הרחבה . ככל שהוא נכתב יותר פעמים ונשלח לכמות יותר גדולה של אנשים הוא מאבד את חיוניותו . הטקסט איננו אישי אלא פונה לכולם בצורה אחידה ו- שָוָוה כאילו היו עדר . כמו פקודת יום צבאית . לעולם אין תודה קבוצתית . יש תודה אישית . זהו חוֹק ברזל ביחסי אנוש . מכתבי תודה והערכה אישיים של העובדים לצִדך בתום מבצעי שידור בו ההשקעה המקצועית והמנטאלית מצִדם לאורך זמן על חשבון דברים אחרים ובעיקר על חשבון המשפחה (גם אם הם משולמים) , הם סוג של ניהול ומנהיגות , בו אתה אומר להם ולעצמך , שאם העובדים חשובים לך , אתה חייב להוכיח שאתה אחד מהם .

הייתי סקרן להתבונן בפניו של אלכס גלעדי ב- 23 בנובמבר 1977 בשעה שקיבל לידיו כאחד האדם את סטנסיל התודה הקבוצתי שחיים יבין פיזֵר בין העובדים הרבים בתום מבצע שידורי אנוואר סאדאת . איש אחד בלבד היה ראוי למכתב תודה אישי וצל"ש ממנהל חטיבת החדשות . האחד ואין בלתו העת ההיא אלכס גלעדי . המפיק הראשי ומנהל מבצע השידורים של ביקור אנוואר סאדאת בירושלים . מילת תודה נוספת הייתה צריכה להיאמר גם לעוזרו הקרוב של אלכס גלעדי צבי ("צֶבֶּה") גורן , מי ששימש כ- Head of Booking Office / מנהל מרכז ההזמנות בטלוויזיה הישראלית הציבורית לסיוע טכנולוגי לרשתות החוץ הרבות .  תפקיד רציני ואחראי מאוד בהפקה כל כך לחוצה ורבת משתתפים . צֶבֶּה גורן עשה שם עבודה נפלאה שלא תסולא בפז . הוא היה שנים רבות עורך חרוץ ופעלתן של חדשות החוץ בטלוויזיה הציבורית . חיים יבין לא מצא מעולם צורך להעניק אלכס גלעדי וצבי גורן מכתבי תודה אישיים .

yoash 14

טקסט תמונה :  אני עם צבי "צֶבֶּה" גורן בקיץ 1977 . הוא היה אחד העיתונאים הטובים והמוכשרים ביותר ששירתו את השידור הציבורי מעולם . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות משורות) .

הצלחתו הבינלאומית של אלכס גלעדי בהפקות טלוויזיה גדולות בטלוויזיה הישראלית לא נעלמה מכל מיני זוגות עיניים מקצועיות בארה"ב . הן לטשו מבטים אליו ומשכו אותו בחטף החוצה ממחלקת הספורט הישראלית לעבר נתיבי שידור אחרים . האיש המוכשר הזה היה בדרכו הבלתי נמנעת החוצה מהטלוויזיה הישראלית לעבר קריירה דרמטית ומזהירה בחו"ל . רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הציעה לאלכס גלעדי ב- 1980 הצעה שלא היה יכול לסרב לה . והוא באמת לא סרב . קשה להעריך להיכן היה מגיע אלכס גלעדי אילו נשאר בטלוויזיה הישראלית . למרות שהיה מוכשר ובעל יכולות הרי שמעולם לא הוצע לוֹ לנַהֵל את חטיבת החדשות , או את חטיבת התוכניות , שלא לדבר על ניהול הטלוויזיה . אלכס גלעדי ניתב את עצמו במשך שנים רבות לנישה טלוויזיונית אחת בודדה , סגורה , וייחודית – שקרויה שידורי הספורט . סטיגמה נחותה בעיני רבים . זה נכון שהגיח מידי פעם כמטאור להפיק ולנהל עבור ארנון צוקרמן את ההפקות הגרנדיוזיות המיוחדות שאינַן בתחום הספורט . אך אלוּ היו הבלחות של רגע . לא היה לו שום סיכוי להעפיל לצמרת האמיתית ברשות השידור . הוא נבלם כי בא ממחלקת הספורט ונעצר ע"י הממונים מפני שהיה מוכשר מידַי , חריף , ולעיתים בוטה . קיים מִשְעוֹל טלוויזיוני מסוים ומוגדר שחייבים לצעוֹד בו בדרך לפסגה . אלכס גלעדי לא חווה אותו . הוא היה תקוע במחלקת הספורט .

פעם לקראת סופה של 1980 קרא לי כדי להצטרף אליו לפגישת דיון מחאה בלשכתו של מנהל חטיבת החדשות החדש טוביה סער שהחליף זה עתה את חיים יבין וכבר מינה את יאיר שטרן לתפקיד מתאם ומפיק ראשי של חטיבת החדשות .  ירדנו מהקומה החמישית של בניין היהלומים שם שכנה מחלקת הספורט למשרדו של טוביה סער בקומה השלישית . אלכס גלעדי ראה במינויו זה של יאיר שטרן מחסום ביורוקרטי כפול בינו כמנהל הספורט לבין טוביה סער והתקומם נגד המינוי מפני שהוא מְסַרְבֵּל עוד יותר את תהליך הפקות הספורט . עורקי צווארו כבר היו תפוחים מדם סימן לבאות . הוא התפרץ ודפק בזעם על השולחן וגם הרים את קולו על מנהל החדשות טוביה סער .

saar 1

טקסט תמונה : טוביה סער . עשה קפיצת דרך נחשונית בקריירה הטלוויזיונית שלי בראשית שנות ה- 80 . בנובמבר 1980 מינה אותו מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד למנהל חטיבת החדשות וכעבור שנה ועשרה חודשים בפברואר 1982 הפקיד בידיו את הטלוויזיה הישראלית . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי, הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טוביה סער ממש נבהל מהסיטואציה הבלתי צפויה שנקרתה לו וחשב לרגע שאלכס גלעדי מרים את ידו עליו . אלכס גלעדי ממש נפגע מהמינוי של יאיר שטרן שהיה חבר אישי שלו ומהתואר המבצעי שטוביה סער העניק לפונקציה החדשה . הוא ראה את עצמו כמפיק ראשי של שידורי הספורט וכל המבצעים המיוחדים . התפקיד החדש שנתפר ליאיר שטרן ע"י טוביה סער בגיבויו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד נראה לו מיותר המעמיס מחסומים ביורוקרטיים נוספים בעת העשייה שלא לצורך . נדמה לי שאלכס גלעדי הרשה לעצמו להתנהג בבוטות כזאת במשרדו של מנהל חטיבת החדשות טוביה סער מפני שידע שדרכו לקריירה סנסציונית בחו"ל קרובה , מובטחת , ואיננה הרפתקה זמנית . במידה מסוימת השאיר אחריו אדמה חרוכה של יחסי עבודה קשים אולי מבלי שהתכוון לכך במודע . אלכס גלעדי היה איש טלוויזיה סוּפֶּר מוכשר משכמו ומעלה אך יוסף "טומי" לפיד לא אִפְשֵר ולא נתן לכישרון הזה לפרוץ קדימה . ברור שהיה מאוכזב . נמאס לוֹ מחוסר המקצוענות ששררה בשורות הטלוויזיה הישראלית הציבורית עם עזיבתם של דן שילון וארנון צוקרמן ובוֹאם של יוסף "טומי" לפיד וטוביה סער . בימים ההם היה אלכס גלעדי זעוף וכעוס , וּמִיעֵט לחייך . היו לו מספיק סיבות להתנתק מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור ומכיוון שהיה מוכשר מצא לעצמו דרך חדשה . ב- 1983 נבחר יאיר שטרן ע"י יוסף "טומי" לפיד לנהֵל את חטיבת החדשות . הוא עשה זאת במשך שֵש שנים עד 1989 . ארבע שנים שימש כתב הרשות בארה"ב . ב- 1993 מונה ע"י מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לתפקיד מנהל הטלוויזיה .

3. מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי ו- הוועד המנהל של רשות השידור מייסדים ומקימים את הטלוויזיה בשפה הערבית בראשות יוסף בר-אל כישות שידור עצמאית ו- אקוויוולנט לטלוויזיה בשפה העברית בראשות אַרְנוֹן צוּקֶֶרְמַן.

יִצְחָק לִבְנִי הוא האיש שאחראי ישירות לעיצובו של יוֹסֵף בַּר-אֵל כמנהל מִדְיָה בממדים הגדולים ממידותיו ומכפי שהייתה הטלוויזיה בשפה הערבית במציאות עצמה . השידורים בשפה הערבית מאז 1968 סרו למרותו של מנהל הטלוויזיה הישראלית . באוגוסט 1973 מונה ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה בתמיכתו של המנכ"ל דאז שמואל אלמוג . באפריל 1974 נבחר יצחק לבני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור . ארנון צוקרמן היה מנהיג שידור וניהל את הטלוויזיה ביד רמה וגם את יוסף בר-אל שסַר למרותו . הוא ממש לא עשה לו כל חשבון . משהו בסגנון , "אני המפקד כאן ואתה הפקוד שלי . כאן זה מתחיל וכאן זה גם נגמר" . ארנון צוקרמן היה גבר יפה תואר בעל כריזמה וקול בריטון סמכותי ומרשים וניחן בהופעה מרשימה של מנהיג . הוא היה איש מאופק וקר רוח ששידר ריחוק אך היה דומיננטי בהתנהגותו . דן שילון , אלכס גלעדי , ומוטי קירשנבאום רחשו לוֹ כבוד עצום . בהיותו מקצוען וגם איש חזק התעקש למנוע כל דריסת רגל של יצחק לבני בתוככי הטלוויזיה . יצחק לבני היה המנכ"ל והבוס שלוֹ אבל ארנון צוקרמן לא נבהל ממנו . היחסים המתוחים ביניהם היו ידועים לכל בַּר בִּי רָב בטלוויזיה וברשות השידור . זה ממש לא היה סוֹד . האם רצה יצחק לִבְנִי לפגוע בארנון צוקרמן ע"י הפקדת אוטוריטה בידי יוסף בר-אל וקידומו למנהל הטלוויזיה בערבית כמדיה נפרדת בעלת ישות עצמאית , ובכך לתקוע לעַד טריז בין הטלוויזיה בשפה העַרבית לעִברית , או שמא זה היה הליך מקצועי נדרש ומחויב המציאות בתוככי השידור הציבורי . זאת שאלה שההיסטוריה של הטלוויזיה תתמודד עמה בוודאי בעתיד אך היא מונחת  גם לפתחו של יצחק לִבְנִי עצמו . הקמת הטלוויזיה בשפה העַרבית במסגרת הרשות בעונת השידורים ההיא של 1977- 1976 ע"י המנכ"ל יצחק לבני כמוקד כוח נוסף וכגוף שידור שווה משקל לטלוויזיה בשפה העִברית , נראתה כמעשה התרסה כלפי מנהלה של הטלוויזיה הכללית ארנון צוקרמן . מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד הרָם היה מעשה פולמוס ומקומֵם נוסף . ב- 23 באוקטובר 2005 נפגשתי עם יצחק לבני בן ה- 71 בביתו בהרצליה פיתוח .

livni 3

טקסט תמונה : חורף 1976 בירושלים . מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני (מימין בן 42) מצטלם יחדיו עם מנהלת לשכתו הפדנטית , המדויקת , והחרוצה גב' רוחמה איילון ונהגו האישי גבי אוחנה  ליד "בניין החוטים" בשכונת רוממה בירושלים המושלגת. יצחק לבני היה אז בשיא כוחו אך לא חזק מידי כדי לחצות את סף דלת הטלוויזיה תחת ניהולו של ארנון צוקרמן . (התמונה באדיבות רוחמה איילון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

יִצְחָק לִבְנִי , מנכ"ל רשות השידור בשנים 1979- 1974 זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "בסתיו 1976 בתום אולימפיאדת מונטריאול 76' החלטתי להפריד את השידורים בשפה הערבית מאלוּ של העברית, ולהעניק למנהל השידורים בשפה הערבית שייבחר מעמד של מנהל טלוויזיה עצמאי. בינואר 1977 עמדה הטלוויזיה בערבית לראשונה על רגליה. זה היה כמובן בתקופה שבה השידורים בשפה הערבית (באחריותם של סלים פתאל ויוסף בר-אל) סרו למרותו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. ארנון צוקרמן התנגד למהלך שלי בכל תוקף, וגם כעס עלי. זה כמובן לא עזר לוֹ. הוועד המנהל של רשות השידור תמך ביוזמה שלי ואישר אותה. החלטנו לייעד לשידורים בשפה הערבית 90 דקות ביום, בין שש וחצי לשמונה בערב. אני באמת מיניתי את יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית  העדפתי אותו על פניו של סלים פתאל. אני יודע שבעקבות החלטתי נפתחה אח"כ מלחמת עולם בין השניים . יוסף בר-אל קיבל אז מעמד של מנהל טלוויזיה למרות ששידר רק שעה וחצי ביממה. אבל הצרה הגדולה הממשית הייתה עכשיו עניין שותפות של שלושה פרטנרים על אותו סיגנל שידור טלוויזיוני, הקרוי היום "ערוץ 1". הטלוויזיה החינוכית שמרכזה היה ברמת אביב שידרה על תֶּדֶר השידור הזה משמונה בבוקר עד ארבע או חמֵש אחה"צ. בשש וחצי עבר תדר השידור לידי הטלוויזיה בערבית, ואילו רשת הטלוויזיה החשובה מכולן הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 החלה לשָדֵר רק משמונה בערב. זאת הייתה צרה צרורה. היה לי בעת ההיא חֲזוֹן שידור. ב- 1977 בּקשתי מראש משלת ישראל מנחם בגין להעניק תדר טלוויזיה נוסף לרשות השידור על מנת להימנע מהמצב הפתטי הזה, בו שלוש רשתות שידור שותפות לאותו סיגנל שידור. תדר שידור נוסף היה מכפיל את נפח השידור שלנו, משדרג את ביצועי הטלוויזיה, ומונע פגיעה במבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים הגדולים . ראש הממשלה סירב לבקשתי. גם שר האוצר שמחה ארליך התנגד. הם הסתכלו על הבקשה המקצועית מנקודת מבט פוליטית . הם לא רצו לתת תֶּדֶר בלעדי לטלוויזיה מונופוליסטית שהייתה אומנם ממלכתית אך גוף שידור חזק ועצמאי . וככזה גם מבקר השלטון. אני תמיד סברתי שהתקשורת חייבת לנוּע במסלול שונה מזה של הממלכה. על התקשורת מוטלת החובה לפקוח עין על השלטון ולבקר אותו כשצריך. מאוד הצטערתי על החלטת הממשלה לא להקצות תדר נוסף לשידורי הטלוויזיה למרות שהיה להם, אך לא התכוונתי לוותר על עקרונותיי העיתונאיים . בשנים 1974- 1968 שימשתי מפקד גלי צה"ל. מוניתי לתפקיד ע"י מורל'ה בר-און. קיבלתי את התחנה מידיו של דַן בּוֹהֶם. היה לי חזון שידור. תחנת גלי צה"ל הייתה עד להגעתי תחנת רדיו צבאית ששידרה רק חמש שעות ביום. הפכתי אותה במשך השנים לתחנת רדיו אזרחית ששידרה אקטואליה ומהדורות חדשות , מוסיקה, בידור, ותוכניות מגוונות -  24 שעות ביממה. רציתי מאוד אחרי השירות בגלי צה"ל להרחיב גם את שידורי הטלוויזיה הישראלית כדי להתיר את הסבך של פלונטר סיגנל השידור הסבוך, אך הדבר לא יצא לפועל" .

בעקבות העדפתו של יוסף בר-אל ומינויו למנהל הטלוויזיה בשפה הערבית התפתחה מריבה אישית קשה בין יוסף בר-אל לסלים פתאל שנשא עיניו לתואר לבין הזוכה בה . הסכסוך בין השניים החל עוד מימי הבראשית של הטלוויזיה ונמשך שנים . ב- 1978 הגיש סלים פתאל כתב אישום חריף נגד יוסף בר-אל בן 150 עמודים שכותרתו הייתה , "בר-אל המנהל ושיטותיו" , לוועדת בוררות בת שני אנשים צבי זינדר ושלמה עבדי שנדרשה להכריע מי מבין השניים צודק .

fatal 1

טקסט מסמך : טענותיו הקשות של סלים פתאל נגד יוסף בר-אל רוכזנו לספר בן 150 עמודים שכותרתו הייתה "בר-אל המנהל ושיטותיו" . בסופו של דבר לא יצא מזה כלום ויוסף בר-אל נשאר על כנו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מוטי קירשנבאום מתומכיו הנאמנים של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן תיעב את דרך ניהול רשות השידור בידי המנכ"ל יצחק לבני ואת הפיקוח הציבורי הלא יעיל של הוועד המנהל בראשותו של היו"ר פרופסור ראובן ירון . בשלב מסוים הוא היה כל כך מאוכזב מיצחק לִבְנִי עד שהחליט לעזוב את הטלוויזיה ולצאת לחופשה ללא תשלום . מאוחר יותר נאלץ לחזור לשורותיה מפני שההנהלה הראשית איימה לפטר אותו אם לא ייאות לחזור ממנה . ב- 25 באוגוסט 1978 העניק כאמור ריאיון בוטה וחסר תקדים בחריפותו לכתב עיתון "הָאָרֶץ" אלי טייכר בו תקף ללא כל חשבון את מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני [5] . מוטי קירשנבאום נקט בצעד חריג . הוא לא הרבה להתראיין לעיתונות אך הפעם הזאת הרשה לעצמו כמנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה לבַקֵר קבל עם ועדה את הבוס העליון של רשות השידור ולהטיל בו את חִצָיו השנונים . יִצְחָק לִבְנִי קרא שוב ושוב את הטקסט המַר והפוגעני המופיע להלן אך לא פיטר את מוטי קירשנבאום ממשרתו . אולי נמנע מלעשות כך מפני שמוטי קירשנבאום היה בֵּן מַלְכוּת , חתן פרס ישראל .

מנכ"ל רשות השידור יצחק לִבְנִי ביקש ממנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן כי יאפשר לו התערבות יתר בתכנים תמורת הענקת סמכויות יתר בניהול הטלוויזיה . ארנון צוקרמן הכריזמטי לא וויתר ולא נתן ליִצְחָק לִבְנִי דריסת רגל בבניין הטלוויזיה . המאבק השקוף בין השניים היה יותר מסוֹד גלוי . רבים בטלוויזיה היו עֵדים לו . ארנון צוקרמן נהנה מאמון מופלג ותמיכה גדולה של מנהלי המחלקות והחטיבות בבניין הטלוויזיה ובראשם דן שילון מנהל חטיבת החדשות, מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות, וגם של אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט . מבחינה מוראלית וגם מעשית הוא הביס את יצחק לבני . היריבות המרה בין ארנון צוקרמן ליצחק לִבְנִי חִלחלה כמעט לכל יוזמת שידור בטלוויזיה הממלכתית . יצחק "צחי" שמעוני ז"ל מנהל חטיבת התוכניות לפני עידן מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו ,כלהלן : "יצחק לבני התמנה למנכ"ל רשות השידור באפריל 1974 . הוא ניהל קודם לכן את  גלי צה"ל בשנים 1974 – 1968 . כשיצחק לבני הגיע לרשות השידור ארנון צוקרמן היה כבר מנהל טלוויזיה מבוסס שפעל כשמונה חודשים תחת שרביטו של מנכ"ל רשות השידור הקודם שמואל אלמוג ז"ל . שימשתי מנהל התוכניות אצל ארנון צוקרמן . יצחק לבני  נחשב לאיש רוח וספר ולא ביקש להתערב ממש בתכני השידור . הוא רצה להיות קצת יותר מעורב בעיקריים שבהם . שמעתי אותו פעם מציע לארנון צוקרמן עסקת ניהול , "ארנון , אתה תרשה לי יותר אמירה בתכנים -  ואני ארשה לך יותר אמירה בכספים". הנוסחה הזאת לא צלחה. שיתוף הפעולה ביניהם התדרדר ואולי לא הִתְּדָרְדֵר משום שהיה מדורדר מראשיתו . היחסים העכורים והמעורערים בין שני בכירי רשות השידור הפכו זה מכבר לשיחת היום במִסדרונות הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצא להם שם דבר גם בין כתלי רדיו "קול ישראל" . כולם דיברו על זה .

dori 1

טקסט תמונה : זהו ישראל דורי מנהל הכספים וכלכלה של רשות השידור בשנים 1982 – 1970 . הוא היה עֵד להתכתשויות הבלתי סופיות בין מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לבין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1974 . יצחק לבני הציע לארנון צוקרמן סמכויות יתר כמנהל טלוויזיה תמורת התערבות בתכני השידור של הטלוויזיה . ארנון צוקרמן לא הסכים . (באדיבות ישראל דורי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

גם מנהל הכספים וכלכלה של רשות השידור בשנים ההן ישראל דוֹרִי זוכר טקסט דומה כפי שסיפר לי בעת שיחות התחקיר בינינו : "ארנון צוקרמן היה מנהל טלוויזיה חזק שלא נתן למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני להתערב לו בעבודתו . כסמנכ"ל הכספים של הרשות הייתי שותף לפגישות המקצועיות השונות בין שני האנשים החשובים ביותר ברשות והייתי עד לבקשות של יצחק לבני שגבלו בתחנונים ממש בפני ארנון צוקרמן , משהו כמו , 'תן לי להתערב יותר בתכני השידור של הטלוויזיה ואני אתן לך יותר סמכויות' . ארנון צוקרמן סירב . צוקרמן היה מנהל טלוויזיה מצוין והוכחה מוצקה שמִנְהָלָן יכול להיות מנהל טוב למרות שלא בא בהכרח משטח היצירה או העיתונאות הטלוויזיונית" .

שידורי החדשות בשפה הערבית הצטיירו בעיני חלק מהציבור כשידורים נטולי ביקורת עיתונאית שאוהדים באופן אוטומטי את מדיניות הממשלה והשלטון . הוטל בהם דופי ולעיתים נמצאו כבלתי אמינים ומהימנים כאלו שמתיישרים עם קווי ההסברה של ממשלת ישראל . הרייטינג שלהם במשך שנים היה אפסי וחסר כל חשיבות לעומת הקולגות שלהם במשדרי החדשות בשפה העִברית . אנשי "מבט" הוקירו את העיתונאים בשפה הערבית בבניין הטלוויזיה זלזלו במוצר הסופי שהופק תחת ידיהם . בספרו "בשִידוּר חָי" שיצא לאור ב- 1998 תיאר דן שילון ללא כחל ושרק את אופי וסגנון ניהולם של שני אנשי הטלוויזיה בשפה בערבית יוסף בר-אל וסלים פתאל ככלי תעמולה : "שני המנהלים של השידורים בעַרבית , יוסף בר-אל מנהל החדשות וסלים פתאל מנהל התוכניות – האמינו בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית . שניהם שאפו להשתחרר מחיבוק הדוב של השידורים בעִברית וביקשו להקים ישות טלוויזיונית עצמאית בשפה העַרבית . חלומם התממש במחצית שנות ה- 70 . רמת השידורים בערבית הייתה ירודה אבל המערכת הפוליטית אהבה אותם" [6] .

יצחק לִבְנִי לא התקשה ב- 1976 להעביר בוועד המנהל של רשות השידור את החלטה על מיסוד הטלוויזיה בשפה הערבית . חברי הוועד המנהל אהבו את השידורים הלויאליים בשפה הערבית . חלקם לא היססו ולא התקשו לפתוח סניף אוהד לשלטון בתוך רשות השידור . יו"ר הוועד המנהל וולטר איתן ועמו ארבעה חברים חיים קוברסקי , אלי תבין , אשר ריבלין , ויצחק ארצי תמכו במנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . אריאל וויינשטיין נמנע בהצבעה . חיים שוּר ז"ל האיש השביעי בוועד המנהל חבר קיבוץ שוֹבָל נעדר מההצבעה מפני שנטל חלק בוועידת מפ"ם באותו הזמן . זה היה ביום ראשון – 30 ביולי 1977 . ההחלטה על הקמת הטלוויזיה בעַרבִית נראתה לרבים כמו מַאֲרָב פוליטי ומעשה נקמנות של יצחק לבני בארנון צוקרמן ולא כחזון מקצועי ראוי . זאת הייתה יוזמה מלאכותית שמניעיה נראו כמעשה איבה כלפי ארנון צוקרמן . ברבות השנים היא גם לא החזיקה מעמד . אבל ההחלטה בעת ההיא תאמה את רצונם של נאמני השלטון . עובדה שהם הצביעו בעדה . יוסף בר-אל זכה מן ההפקר והפך למנהל סניף שידור בעל נפח מצומצם הכפוף ישירות למנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ולא כפי שהיה מקודם לארנון צוקרמן . הטלוויזיה בשפה הערבית הפכה לרֶשֶת שידור . ההחלטה אודות הקמת הטלוויזיה בשפה הערבית כישות נפרדת והרצון להקצות לה רצועת שידור יומית מצומצמת באורך של 90 דקות בלֵב ה- Prime Time  של השידורים בשפה העברית הייתה לא במקומה ומקוממת והתבררה במרוצת הזמן כשגויה . השידורים בשפה הערבית נתקעו לתוכניות בעִברית ולארנון צוקרמן כמו עצם בגרון , וגם לציבור הרחב . שידורים הטלוויזיה בשפה ערבית הם חשובים אך ניתן היה למצוא פתרונות אחרים מאלה שכפה יצחק לִבְנִי על הרשות . על יצחק לִבְנִי כמנכ"ל רשות השידור הייתה מוטלת החובה לדאוג ראשית דבר למִיסוּד תֶּדֶר שידור נוסף עבור הטלוויזיה הישראלית , כלומר להקים שני ערוצי טלוויזיה ממלכתיים (על פי המודל הבריטי 1 BBC  ו- 2 BBC  באנגליה) , ובתוכם להקצות זמן שידור נרחב יותר לשפה הערבית . משנבלמה היוזמה הזאת ע"י ממשלת ישראל בימים ההם היה עליו לוותר כליל על רעיון הצבת השידורים בשפה העַרבית כפי שכבר קבע אותם בלֵב הצפייה בשפה הִעברית . המעשה הזה של יצחק לבני ואנשי הוועד המנהל של רשות השידור נתפש כמעשה חסר תכלית שעיקרו נקמה בארנון צוקרמן . ועוד דבר : הקמת הטלוויזיה בשפה העַרבית כגוף שידור עצמאי ע"י יצחק לִבְנִי ובעקבותיו מינויו של יוסף בר-אל לתפקיד מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית הייתה ניגוד מוחלט להמלצתו של מנכ"ל ה- BBC לשעבר סֵיר הְיוּ גְרִין (Sir Hugh Greene) ,סעיף [7] , שביקר בישראל בקיץ 1973 על פי הזמנתו האישית של שר החינוך ותרבות יגאל אלון . הְיוּ גְרִין הכין לשר החינוך דו"ח חשוב הנוגע למצבה העגום של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מן היבטי התוכן והניהול , וקבע לאחר בדיקה מעמיקה , כי הוא כבעל ניסיון בשידורי טלוויזיה מתנגד לייסוד משרה של מנהל שידורים בערבית . באחד מחלקי הדו"ח שהוגש ליגאל אלון בראשית חודש יוני 1973 חודשים מעטים לפני מלחמת יום הכיפורים 73' והנוגע למינוי מנהל שידורים בערבית כתב הְיוּ גְרִין טקסט מפורש כלהלן [8] : "עוד נקודה ארגונית אחת העלו בפני כפעם בפעם . אינני נוטה להמליץ על ייסוד משרה של מנהל שידורים בשפה העַרבית , שסמכותו תתפשט על שידור התוכניות ושידור החדשות בעַרבית בטלוויזיה וברדיו . דבר זה יסתור את המלצתי בדבר שידור החדשות וענייני היום , ועל כל פנים אין הדבר רצוי מבחינה מבצעית . יש לטלוויזיה ולרדיו מקומות מיוחדים משלהם בתוך רשות שידור משולבת . אני מקווה שניסוח זה יציב מַצֵבָה אחת ולתמיד על קִבְרָן של המילים 'שילוב' וְ- "הפרדה" , שנשחקו כבר מרוב שימוש" . יצחק לִבְנִי לא התחשב בדו"ח האמין והמקצועי של הְיוּ גְרִין בעל הניסיון ופעל הפוך לגמרי ונגד המלצותיו שאולי לא קרא אותן מעולם . דעתם של הְיוּ גְרִין וארנון צוקרמן לא הייתה נחשבת .

יצחק לִבִנִי הכשיר את יוסף בר- אל . הוא העלה אותו אומנם ב- 1977 לגְדוּלָה ונתן לו רֶשֶת שידור בשפה העַרבית המשדרת רק שעה וחצי ביום שהיא אקוויוולנטית בהגדרת סמכויותיה לטלוויזיה הישראלית , אך לא הועיד לוֹ אמצעי הפקה עצמאיים משלוֹ . אי שוויון טכנולוגי ואי שוויון בזמן מסך הכשילו את יוסף בר-אל מראש ויצרו בכייה לדורות . בכך הפך מנכ"ל הרשות את יוסף בר-אל לראש סניף שידור ולא מנהל רשת שידור . מנהל הטלוויזיה בשפה העַרבית הפך להיות גרורה של מנהלי הטלוויזיה בשפה העִברית . זאת הייתה עוּבדה וצרה צרורה שהולידה כל הזמן אין סוף וויכוחים ומריבות בין אנשי הטלוויזיה בעַרבית לבין הקולגות מהטלוויזיה בשפה העִברית , מי חשוב ממי – ומי קודם למי . יוסף בר-אל ועובדיו נזקקו לארסנל כלי השידור של ארנון צוקרמן שָם שררה הגמוניה ועדיפות מוחלטת לחטיבות החדשות והספורט, וגם עדיפות עצומה לחטיבת התוכניות בשפה העִברית. היקף השידור הנמוך של הטלוויזיה בשפה העַרבית , רק תשעים דקות ביממה , ומיעוט אמצעי הפקה ושידור  (שלא היו דרושים בעצם כפוֹעַל יוצא של מחסור במשימות וזמן שידור מצומצם) , יצר התמרמרות עולה וגואה בקֶרֶב עובדי הטלוויזיה בשפה העַרבית . הייתי שָם וראיתי זאת במו עיניי . אנשי הטלוויזיה בשפה העַרבית חשו ברבות השנים מקופחים ומתוסכלים יותר ויותר . זה לא קרה בבת אחת . זה היה תהליך הדרגתי וממושך . הם הרגישו חסרי אונים ולעיתים חשו כנטע זר בבניין לעומת הקולגות העשירים מהטלוויזיה בשפה העברית . יוסף בר- אל היה מ- 1977 מנהל רשת טלוויזיה זניחה . את התהילה גרפו מנהלי הטלוויזיה האמיתיים ארנון צוקרמן ואחריו יצחק "צחי" שמעוני , טוביה סער , וחיים יבין . יוסף בר-אל הועמד בצֵל. גאוותו נפגעה . ההתמרמרות הקשה של עובדיו הולידה ברבות השנים רגשי נְחִיתוּת וקִנאָה . אין זה סוד כי אנשים מתוסכלים ואפופי קנאה הופכים חיש מהר לחוֹרְשֵי מְזִימוֹת . נוצר מצב תקשורתי מורכב . על אותו התֶּדֶר הבודד שהקצתה הממשלה לטלוויזיה הישראלית שידרה גם הטלוויזיה החינוכית משמונה בבוקר ועד שלוש אחה"צ וגם זכתה בעת מלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982 לעוד חצי שעת שידור של "ערב חדש" שעסקה בחדשות . הטלוויזיה הישראלית בשפה העַרבית שידרה משֵש וחצי בערב עד שמונה . הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית גוף התקשורת האלקטרונית החשוב ביותר בארץ , שידרה משלוש וחצי אחה"צ עד חמש תוכניות שהוקדשו לילדים ונוער , ואח"כ מחמש וחצי עד שש וחצי , ושוב משמונה בערב עד חצות . זה היה מצב אבסורדי .

יִצְחָק לִבְנִי הפך את הטלוויזיה בשפה העַרבית לרשת שידור המקבילה בהיררכיה שלה לטלוויזיה הישראלית בשפה העברית אך זמן השידור שלה היה מצומצם , רק 90 דקות ביממה . הטלוויזיה בשפה העַרבית דמתה לסניף שידור דַל בתוככי הטלוויזיה הכללית שאיננו מצדיק את קיומו . יִצְחָק לִבְנִי העדיף את יוסף בר-אל על פניו של סלים פתאל ואומנם הפקיד בידיו את הטלוויזיה בשפה העַרבית אך לא העניק לו תקציבים , אמצעי הפקה , וכלי שידור נאותים כדי להעמיד באמת רשת שידור על הרגליים . בכך יצר תסכול והתמרמרות קשה בין עובדיו של יוסף בר-אל שנמשכה שנים . זאת הייתה בכייה לדורות . הם חשו כל העת מקופחים בהשוואה לעובדי הטלוויזיה בשפה העִברית . ארנון צוקרמן השתמש בצדק במירב אמצעי השידור של התחנה בשל נפח השידור הגדול שלו והותיר ליוסף בר-אל פירורים . הדבר ניכר על כל צעד ושעל ובכל תחום עשייה בטלוויזיה – חדשות , ספורט , ותוכניות . הדוגמאות המובהקות לחוסר שוויון בין שני גופי השידור בא לידי ביטוי במלוא חריפותו בשידורי החדשות והספורט הבינלאומיים . בארץ וגם בחו"ל . שדרי הספורט בשפה הערבית נתפשו כסרח עודף . בעוד השַדָּרים שלי ביצעו את המוטל עליהם תמיד מעמדות שידור באצטדיונים ברחבי אירופה ותבל נאלצו השַדָּרים בשפה הערבית מַחְמוּד אָבּוּ בַּכֶּר וסוֹלוֹמוֹן מוּנִיר לעשות זאת תְּדִירוּת ובאופן תמידי בשיטת Off  Tube , היינו ממשרד ההפקה ולא מהשטח . חרבון השידור ה- Off Tube מהמסך בירושלים במקום להיות נוכח בשטח הפך לתופעה עיתונאית נלוזה שהטילה כתם מקצועי כבד על הטלוויזיה בשפה העַרבית ועל העומדים בראשה , וכמובן על שני השַדָּרים מַחְמוּד אָבּוּ בַּכֶּר וסוֹלוֹמוֹן מוּנִיר ששיתפו פעולה עם הממונה שלהם יוסף בר-אל והסכימו לנהוג כך . הייתי שָם וראיתי זאת מקרוב . הרצון לנסוע לחו"ל ולא חשוב אם מדובר בשידור Off tube ו/או מהשטח ממוקד ההתרחשויות , סִיכֵּל כל שיקול עיתונאי האם הדבר נחוץ בכלל. הדוגמאות רבות מספור . הנה כמה מהן כפי שתיעדתי בסדרה רחבת ההיקף של 13 הספרים שחקרתי וכתבתי אודות קורות הטלוויזיה בארץ ובעולם , ואשר קרויה בשם הכולל שלה , "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" .

yoash 15

טקסט תמונה : קיץ 1982. מדריד – ספרד. שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל בספרד – יוני 1982. זהו משרד ההפקה והתקשורת של הטלוויזיה הישראלית על תכולתו ב- IBC  במדריד. זהו רגע עצוב ומביך לטלוויזיה בשפה הערבית בראשותו של יוסף בר- אל . השדר סלומון מוניר נכפה לשדר את קטעי הכדורגל במונדיאל ספרד 1982 בשיטת  Off  Tube  ממסך הטלוויזיה במשרד ההפקה  במרכז השידורים הבינלאומי בבירה הספרדית ה-  IBC  (ראשי תיבות של International  Broadcasting  Center) . הוא שידר מהמוניטור ולעולם לא מהשטח . את אותו הדבר יכול היה לעשות מהמוניטור המוצב באולפן בירושלים . שידור טלוויזיה  OFF TUBE הוא מעשה מביש וחטא עיתונאי כבד . זיהוי הנוכחים משמאל לימין : סולומון מוניר , נסים מזרחי , מפקח הקול והתקשורת מיכה לוירר , עוזרת ההפקה עדה קרן , ומפקח ה- Video מנחם וולף . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 16

טקסט תמונה :  חודש יוני של שנת 1986 . מונדיאל מכסיקו 1986 . אצטדיון ה- "אצטקה" בטרם תחילת אחד השידורים הישירים שלנו מהטורניר. יורם ארבל לעומת סולומון מוניר שִידֵר ישיר את כל אירועי הספורט הבינלאומיים מעמדות השידור שלנו במגרשים ובאִצטדיונים ברחבי תבל , ולעולם לא Off  Tube מהמוניטור במשרד ו/או מירושלים . עמדת השידור באצטדיון היא כלי נשקו העיתונאי של השדר . לידו , עוזרת ההפקה המסורה של מחלקת הספורט גב' שמחה שטרית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

weitz einstein

טקסט תמונה :  חודש יוני של שנת 1992 . אליפות אירופה בכדורגל – שוודיה 1992 (92 EURO) . מאיר איינשטיין (מימין) ורמי ווייץ משדרים את משחקי הטורניר מעמדת שידור שלנו בסטוקהולם . העבודה העיתונאית בשטח ומלאכת השידורים הישירים מעמדות שידור באצטדיונים , הייתה נר לרגלינו . שדר הספורט בשפה הערבית אפילו לא נשלח לשוודיה . (אכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ראה שלושת הספרים : "רוש ולענה", 12 הכרכים של הספר "הפקות טלוויזיה חובקות ארץ עולם", ו- "מלחמת הדיאדוכים" – במסגרת הסדרה הכוללת "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה".

מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה בשפה ערבית ב- 1977 הייתה החלטה שגויה והפכה לשנויה במחלוקת . מכיוון שההיסטוריה רצופה תקדימים המונחים כנדבך אחד על השני היא סללה בסופו של דבר את דרכו הרצופה מהמורות מקצועיות אך שימשה גם בד בבד אוטוסטרדה פוליטית – שהובילה לבחירתו בקיץ 1990 למנהל הטלוויזיה הישראלית בשפה העִברית . זאת הייתה עוד הוכחה כי הורתה של הטלוויזיה הישראלית היא פוליטית וכמעט שנות דור לאחר הקמתה ב- 1990 , עדיין נחשבה לרכוש ממשלתי . הדברים בהחלט מתקשרים לעמידתו האיתנה והמופלאה של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בפני לחצים פוליטיים . ארנון צוקרמן ראוי להערכה רבה כאדם , כמנהל , וכמנהיג .

ב- 1990 הייתה הטלוויזיה הציבורית שליט תקשורתי בלבדי במדינת ישראל . דיאדוך . רבים חשבו שהמונופול יימשך לנצח . רשות השידור לא התכוננה למלחמת הדיאדוכים הממשמשת ובאה בשל תחושת העוצמה שלה . מאמינה בכוחה שהתברר בדיעבד כמוגבל , מזויף וזמני . ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים כבר נשף בעורפנו אך עוצמת רוחו הייתה דלה וטרם אפקטיבית . הדיבורים הרעשניים אודות הקמתו של ערוץ 2 המסחרי נמשכו כעשור . המעבר מערוץ 2 הניסיוני לדגם של ערוץ טלוויזיה מסחרי התעכב . לממשלת ישראל המעניקה את רִשיונות השידור לא בער שום דבר . חלפו כבר שלוש שנים מאז סיקר ערוץ 2 הניסיוני ב- 1987 את בואה של אסירת ציון אִידָה נוּדֶל מברה"מ לישראל ואת משפט ג'ון דמיאניוק . שום דבר לא זז . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהייתה עדיין בעלת סגולות ופוטנציאל רב יכולת נותרה מונופול בודד בצמרת ובעלת בית יחידה ולכן גם אדישה לסכנות האורבות לה .

התככים והמניפולציות הפוליטיות בתוך ומחוץ לרשות השידור פעלו במלוא עוּזָם . נסים מִשעַל המוכשר הוּדַח. זאת הייתה הפתעה מפני שנסים משעל היה עיתונאי בעל שיעור קומה ורב מוניטין בטלוויזיה וברשות השידור . הוא היה איש חטיבת החדשות והוכיח את עצמו בכל מקום בזירה העיתונאית בארץ וגם כשליח הטלוויזיה ורשות השידור בארה"ב . התרוצצו אז שמועות כי ראש הממשלה יצחק שמיר איננו מחבב את מ"מ מנהל הטלוויזיה ועיתונאי מחונן נסים משעל מפני שלא הצליח לרסן את הכתב המדיני שלו מר יִגְאָל גוֹרֶן (אחיינו של הרב שלמה גורן) . יגאל גורן שָב וביקר את פעולות הממשלה בראשות יצחק שמיר , וככתב מדיני לא עשה לה כל הנחות . הוא הקשה גם על ראש הממשלה עצמו . באחד הראיונות שהעניק ראש הממשלה יצחק שמיר ליגאל גורן הוא כה רגז עליו עד שקטע את הריאיון במהלכו , הסיר את ה- Neck Microphone (מיקרופון זעיר) התלוי על חולצתו , התרומם מכיסאו ונפנה לדרכו . הריאיון והתנהגותו המביכה של יצחק שמיר שודרו בהבלטה רבה ב- "מבט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית . יצחק שמיר לא שכח את העלבון ונִסִים מִשְעַל שילם את המחיר של חרון של ראש הממשלה על הכתב יגאל גורן .

יוסף בר-אל היה מועמדו הוודאי והמובהק של ראש הממשלה יצחק שמיר שראה בו נאמן השלטון . נסים משעל היה כּשרוני מיוסף בר-אל לאין ערוך אך נחשב לעיתונאי חצוּף ועצמאי מידַי . ניתנה ההוראה הבלתי כתובה לנציגי הליכוד בוועד המנהל של רשות השידור החברים שלמה קוֹר ז"ל , אַמְנוֹן מֶנְדָה ז"ל, אורי אורן המאיישים את וועדת המכרזים ובראשם יו"ר הוועדה המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל לתמוך ללא סייג במועמד ראש הממשלה . גם נציג המפד"ל בוועד המנהל של רשות השידור אוּרִי פָלָח הרים את ידו עבור יוסף בר-אל . ההצבעה בוועד המנהל של רשות השידור על מינוי מנהל לטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 הייתה פוליטית מעיקרה . נושא ההצבעה לא היה על כּשרון ומקצוענות טלוויזיונית אלא על יישור קו ונאמנות פוליטית לכל ראש ממשלה כזה או אחר . זה היה יפה גם לבחירתו של יוסף בר-אל . הרמת הידיים הראשונה בוועד המנהל הייתה מפוצלת ולא אחידה . יוסף בר-אל זכה אומנם ברוב הקולות אך היו לו גם מתנגדים . שניים הצביעו נגד מינויו . שמונה הצביעו בעדו . לפתע התעורר אמנון מֵנְדָה נציג הליכוד כפי שסיפר לי לאחר ימים , והציע לערוך סיבוב נוסף של הצבעה , שבו ירימו את ידם בעד יוסף בר-אל כל עַשֶרֶת חברי וועדת המכרז ויבחרו בו פה אחד כדי למנוע מחלוקות ולזות שפתיים .

אמנון מֶנְדָה ז"ל הציג בפניי וסיפר לי את גרסתו להשתלשלות ההצבעה , "רציתי שכולם יישרו קו עם רצונו של ראש הממשלה יצחק שמיר . שאיפתי הייתה שיבשרו לציבור בישראל כי מנהל הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית נבחר פה אחד לתפקידו רב האחריות . ראיתי בעובדה הזאת מניעת מחלוקות עתידיות בתוך רשות השידור . הצבעה "פֶּה אחד" הייתה אינטרס שלי כחבר בוועד המנהל של רשות השידור" .

menda

טקסט תמונה :  זהו אמנון מנדה ז"ל חבר בוועד המנהל של רשות השידור בשנת 1990 . הוא ארגן הצבעה חוזרת בוועדת המכרזים ב- 10 ביולי 1990 כדי ליצור דימוי של בחירה אחידה פה אחד בעד מינויו שליוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 . הניסיון הצליח . בסבב ההצבעה השנייה זכה יוסף בר- אל בקולם של כל עשרת אנשי וועדת המכרזים . (באדיבות אמנון מנדה ז"ל . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

itsik

טקסט תמונה :  שנת 1990 . זוהי גב' דליה איציק חברת הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך בימים ההם ותומכת נלהבת של יוסף בר- אל כמנהיג השידור הציבורי . גב' דליה איציק אישה נבונה ומשכילה ופוליטיקאית וותיקה הרימה משיקוליה היא את ידה הימנית ב- 10 ביולי 1990 בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לקדנציה של שלוש שנים , 1993 – 1990 .  (מקור התמונה : לשכת מנכ"ל רשות השידור של אריה מקל בשנים 1993 – 1989) .

finestein

טקסט תמונה :  זהו רוני פיינשטיין ז"ל חבר הוועד המנהל של רשות השידור מטעם מפלגת המערך בשנות ה- 80  ו- 90 . ב- 10 ביולי 1990 תמך והצביע יחד עם שני נציגי המערך הנוספים בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק והיו"ר אהרון הראל בעד מינויו של יוסף בר- אל למנהל הטלוויזיה הישראלית . היום הוא עו"ד ונוטריון פרטי .  (התמונה באדיבות עו"ד רוני פיינשטיין ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

להפתעת הכל זכתה בקשתו של אמנון מֶנְדָה להיענוּת מלאה . כל עשרת חברי וועדת המכרזים הרימו בסבב השני את ידם עבור מועמד ראש הממשלה . לא רק שלושת נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל דליה איציק , רוני פיינשטיין ויו"ר הועד המנהל עצמו אהרון הראל עשו כך , אלא גם שני העיתונאים שכיהנו בוועדת המכרזים , עמוס בן וֶרֶד מעיתון "הארץ" ואריה אבנרי איש "ידיעות אחרונות" , נגררו אחרי הרוב והתנדבו לאמץ את בקשת אמנון מנדה . יוסף בר-אל זכה בניצחון מוחֵץ . גב' דליה איציק גילתה אהדה והערכה רבה במשך שנים רבות ליקירה יוסף בר- אל . ב- 2 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל בראשותו של אריאל 'אריק' שרון בבושת פנים את יוסף בר-אל מהכהונה הרמה של מנכ"ל רשות השידור . 13 שרים תמכו בהדחה המיידית של מנכ"ל רשות שידור מכהן . השרה דליה איציק התנגדה התנגדות נמרצת להדחה והצביעה נגדה . היא רצתה להשאיר את יוסף בר-אל על כנו . חבר אליה השר מאיר שטרית . ראה שני הספרים , "רוש ולענה" ו- "מלחמת הדיאדוכים" . אך הבה נשוב ל- 10 ביולי 1990 תאריך כינוסה של וועדת המכרז בשעה שנסים משעל ויוסף בר-אל ממתינים כל אחד בתורו כדי להציג את הפרזנטציה שלו , את האני המאמין הטלוויזיוני שלו , ומדוע הוא עדיף על פני המועמד האחר . במכרז למנהל הטלוויזיה ב- 10 ביולי 1990 השתתף גם העיתונאי מנשה רז שהיה קנדידט בעיני עצמו ולא על פי ראות ושיקוליה של הוועדה . מזכ"ל מפלגת העבודה בעת ההיא מיכה חָרִיש לגלג ותקף בחריפות רבה את דליה איציק , רוני פיינשטיין ואת יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל נציגי מפלגת העבודה בוועד המנהל מפני שסעדו וסייעו ליוסף בר-אל לזכות בתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . תמיכת שלושת נציגי העבודה ביוסף בר-אל הולידה וויכוח מר בתוככי מפלגת הפועלים . במקביל הסתער מיכה חריש גם על ראש הממשלה יצחק שמיר ועל הפוליטיזציה שהִשליט במכרז מנהל הטלוויזיה בו כפה על חברי הליכוד הצבעה כיתתית . מיכה חריש סיפר בפומבי [10] , ואח"כ גם העיד בפניי בעת שיחות התחקיר בינינו : "יוסף בר-אל טִלפֵּן אלי שלושה ימים לפני המכרז , ואיים עלי במרומז שאם מפלגת העבודה לא תתמוך בו היא תצטער על כך" . המינוי היה פוליטי ולדאבון לֵב לא מקצועי . הממנים היו אנשים פוליטיים . והמשחק הפוליטי היה ציני ומכור מראש . נשאלו אז הרבה שאלות והורמו גבות , מה פתאום נבחר דווקא יוסף בר-אל ? איזה אינטרס היה למשל לנציגת מפלגת העבודה בוועד המנהל של רשות השידור גב' דליה איציק להצביע בעד מועמד הליכוד שהתפרסם כאיש טלוויזיה חסר יושרה מקצועית , נטול כשרון , ושהוגדר ע"י אנשי מקצוע בטלוויזיה כתועמלן שידור , כדי למנותו לתפקיד עיתונאי כל כך חשוב ורב אחריות . חמש עשרה שנה אח"כ בחודש מאי 2005 חשפה ממשלת ישראל את קלונו של יוסף בר-אל ברבים והדיחה אותו בבושת פנים וקלוֹן מכֵּס מנכ"ל רשות השידור . היה ברור שהאיש הזה יוסף בר-אל נבחר להתייצב על אחת הפסגות של השידור הציבורי בשל קשריו ולא בגלל כישוריו . יוסף בר-אל ניהל במשך שנים רבות סניף טלוויזיה קטן ולא חשוב שאשנבו הצַר נפתח לציבור הערבי בקושי מידי כשעה וחצי ביום . תשעים דקות ס"ה . הוא לא חולל נצורות בעשרות שנותיו בשידוריו בשפה הערבית ושיווק את שידוריו לציבור שלו כקומיסר פוליטי . דן שילון התייחס לתופעת יוסף בר- אל בספרו "בשִידוּר חָי" והגדיר אותו כתועמלן טלוויזיוני . הוא לא היסס להרחיב על כך בספרו , וכתב כלהלן : "יוסף בר-אל האמין בכוחה של התעמולה הטלוויזיונית. לא היה פוליטיקאי שלא הצליח להתברג למהדורת החדשות בשפה הערבית. טלפון לעורך, לכתב, או למנהל – וצוות צילום הוחש ללשכת השר . מהדורות החדשות בשפה הערבית הפכו עד מהרה לאוסף לא מקרי של אינטרסים פוליטיים, של כיבודים, ו- "עליות לתורה". ראשי ממשלות, שרים, ופוליטיקאים עשו במהדורות החדשות בשפה הערבית כבתוך שלהם. כמעט כמו בתחנות הטלוויזיה שמעבר לגבול – בירדן, מצרים, וסוריה. זו הייתה התקופה שבה נולד הביטוי שוחד מסך" [11] . זאת טרגדיה בה איש תקשורת מוביל במדינה דמוקרטית וחופשית מבקש לרצות את הפוליטיקאים . שידורי רשת הטלוויזיה בשפה העַרבית אותה ניהל במשך שנים ארוכות נפלו בהרבה באיכותם וערכם מהשידורים בשפה העִברית , ונשאו עמם רייטינג דָלִיל עד למאוד . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור התעלמו מהנתונים הדלים והשאירו אותו על כנו .

mekel ynon

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 90 במאה שעברה . השלישייה שתמכה ביוסף בר- אל ובי בעת ובעונה אחת .  זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מני ווייצמן חבר הוועד המנהל של רשות השידור ויו"ר וועדת הספורט של המליאה , עו"ד מיכה ינון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, ואריה מקל מנכ"ל רשות השידור. שלושתם היו אנשים ישרי דרך שגילו יחס אוהד וחם לשידורי הספורט בטלוויזיה . (צילום של מחלקת הסטילס של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1992) .

מינויו של יוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הוליד עד מהרה מאבק כוחות עיקש בינו לבין מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שתמך בו בתחילה במהלך המינוי . לאחר שנים אמר לי אריה מֶקֶל כלהלן : "הבחירה ביוסף בר-אל למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה הוראה מפורשת של ראש הממשלה דאז יצחק שמיר . עניין הכשרון , הידע , והיכולת לא עמד כאן לדיון . יצחק שמיר העדיף את יוסף בר-אל בתפקיד הזה ולא רצה את נסים משעל" , והוסיף , "יואש אלרואי , לא תאמין עד כמה האיש הזה נשאר זר ואיננו מעורה בתרבות הישראלית . דיברנו באיזה הקשר טלוויזיה שכדאי לו לחשוב על שחקנית הקולנוע והתיאטרון ענת עצמון כמגישה עתידית שלו בתחום תוכניות התרבות בטלוויזיה , והוא שאל אותי מי זאת ? הוא לא שמע עליה כלל" . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל שהתמנה זה עכשיו לתפקידו למדו בתוך פרק זמן קצר לא רק לא לאהוב האחד את השני אלא גם לא להעריך איש את רעהו . בלשון המעטה . אירוני לחשוב שדווקא המנכ"ל אריה מֶקֶל היה זה שנשא דברים בשבחו של המנהל החדש בתום הבחירה , "אני סבור שבחירתו של יוסף בר-אל היא בחירה טובה שתאפשר לפתוח דף חדש בטלוויזיה. זוהי תקופה מסובכת , אנחנו נכנסים לעידן התחרות" , והוסיף בהדגשה , "אין טוב מיוסף בר- אל , אני שמח שנבחר מנהל מנוסה . עובדה שהוא נבחר פה אחד" . ברור שהיה מדובר במשחק פוליטי דל ומכור מראש . אריה מֶקֶל (מינוי פוליטי כנאמן ראש הממשלה יצחק שמיר) היה מספיק נבון לדעת שהצבעה פה אחד של חברי הועד המנהל ויו"ר הוועד המנהל (אף הם כולם מינויים פוליטיים מטעם מפלגותיהם) בעבור מועמד כלשהו , איננה מעידה בהכרח על המצוינות של האיש . מנכ"ל רשות השידור אריה מקל נאם לפרוטוקול . הוא עתיד היה להצטער חיש מהר על השבחים שהעניק בטרם עת למנהל הטלוויזיה החדש שלוֹ יוסף בר-אל שנבחר למשרה הרמה רק לפני דקות ספורות . מייד לאחר שנבחר לכהונה הרמה הצהיר יוסף בר-אל ב- 10 ביולי 1990 בפני עיתונאית "מעריב" גב' אילנה באום כלהלן : "אני מרגיש על הכיפק , ידעתי שאנצח , אני מודה לכל העשרה שהצביעו עבורי ובמיוחד לאותם אחדים שהאמינו בי לאורך כל הדרך" [12] . מעולם לא נשמע עד אז מנהל טלוויזיה כלשהו מתפאר בניצחונו שהיה מכרז פוליטי תפור . יוסף בר-אל היה מנהל טלוויזיה אופורטוניסט שכיוון את מהלכיו מעלה ומטה על פי אינטרסים ולא על פי דֶרֶך המוסר כפי שאני הבנתי אותו . עובדה שמנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום הבחין בנעשה ו- לא האריך לו את קדנציית הניהול משפקעה ב- 10 ביולי 1993 , ומינה תחתיו את יאיר שטרן לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . הפקת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל איטליה 1990 מלמדים עד להיכן הגיעה דרגת האופורטוניזם שלוֹ . זכויות שידורים של 52 משחקי טורניר גביע העולם באיטליה 90' בקיץ 1990 היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית . התכנון המוקדם של השידורים על ידי כמנהל מחלקת הספורט ועורך ומפיק ראשי של מבצע שידור משחקי מונדיאל איטליה 90' הציע את שידורם הישיר של 50 מתוך 52 המשחקים שנקבעו לשני זמנים מרכזיים נוחים , שֵש בעֶרֶב ועֶשֶר בעֶרֶב על פי שעון ישראל . אך יוסף בר-אל בהיותו עדיין מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית הטיל ווטו על התכנון המקורי . הוא הקשה על מנכ"ל רשות השידור אריה מקל ומ"מ הטלוויזיה נסים שמעל והודיע שלא ייתן לשדר כדורגל (בין שש וחצי לשמונה בערב) על חשבון זמנה של הטלוויזיה בעַרבית , כאילו מדובר בעֵת פרטית שלוֹ ולא של הרשות . אריה מֶקֶל ונסים משעל למרבה ההפתעה נכנעו לו . 20 משחקים במונדיאל כלל לא הועברו בשידור ישיר למרות ששולם תמורתם מָמוֹן רָב . באחרים שודרה רק המחצית השנייה . זאת הייתה הפקת טלוויזיה בינלאומית ממושכת אומנם אך בסופו של דבר חצויה. בשובי לארץ מרומא מצאתי מנהל טלוויזיה חדש , יוסף בר-אל . לנסים משעל כבר לא היה כל זכר. למרות ההפקה הטלוויזיונית החסרה והחלקית של מונדיאל איטליה 90' הילל אותה מנהל הטלוויזיה החדש יוסף בר-אל . מייד הבנתי שמדובר באופורטוניסט . היה קשה לקחת את מילות השבח ומה שמסתתר מאחוריהן ברצינות . אני זוכר היטב שאת הצל"ש שהעניק לי ב- 15 ביולי 1990 . זה היה טקסט אופורטוניסטי לא נוח . היום בפרספקטיבת ארוכת זמן בת 24 (עשרים וארבע) שנים ברור לי שיוסף בר-אל זעזע אז לראשונה את אמות הספים הפרטיות שלי . הרי רק לפני שעה קלה בהיותו מנהל הטלוויזיה בשפה הערבית ובטרם נבחר למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית , היה האיש שמנע מאתנו להפיק ולשדר ברמה טלוויזיונית עליונה , ועכשיו לא היסס לכתוב , "עשיתם עבודה נפלאה הן בהיקף והן במבחר ובמקצועיות הגשת החומר" . ברור שראיתי ב- יוסף בר-אל מנהל טלוויזיה אופורטוניסט שמִלותיו המחושבות היו עבורי במידה רבה ריקות מתוכן .

barel 11

טקסט מסמך : 15 ביולי 1990 . זהו המסמך / מכתב ההערכה המקורי שכתב לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית החדש מר יוסף בר-אל בתום הפקת מונדיאל איטליה 1990 . היה קשה לי לקחת אותו מאוחר יותר ברצינות . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

בשלוש שנות שלטונו של יוסף בר-אל בטלוויזיה הישראלית בשנים 1993- 1990 הגיעה הפוליטיזציה לשיאים חדשים , כפי שטענה בפניי גב' שולמית אלוני ז"ל בעת שיחות התחקיר בינינו בשנים 2008 – 2005 . ההתערבות של העסקונה הפוליטית ברמתה הרדודה ביותר בשידור הציבורי הייתה מעשה של יום – יום . "מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל הכביד עולו . לטלוויזיה הישראלית הציבורית נגרמו נזקים מקצועיים . היא איבדה את אמינותה ואת ה- יושרה שלה" , אמרה לי שולמית אלוני  . בקיץ 1992 התחולל מהפך פוליטי במדינת ישראל . מפלגת המערך בראשותו של יצחק רבין בן ה- 70 זכתה בבחירות לכנסת . יצחק רבין שָב לשלטון בתום היעדרות בת 15 שנה ויצחק שמיר חזר לאופוזיציה . מעורבותו הפוליטית של יוסף בר-אל כאיש טלוויזיה לא נעלם מעיניה של שרת החינוך והתרבות החדשה בממשלת יצחק רבין אישה נאורה גב' שולמית אלוני . שולמית אלוני הנמרצת עשתה עסקת סחר חליפין עם מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל (איש משרד החוץ במקורו) . הממשלה הטרייה הציעה לו את משרת הקונסול באטלנטה (ארה"ב) תמורת וויתר על משרתו כמנכ"ל הרשות . אריה מֶקֶל ממילא לא ראה את עתידו בשידור הציבורי וניאות להצעה . גב' שולמית אלוני החליטה למנות לתפקיד מנכ"ל רשות השידור את מוטי קירשנבאום ודרשה ממנו במפגיע להדיח ללא דיחוי את יוסף בר-אל מתפקידו כמנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . שולמית אלוני תיעבה אותו , את אופיו , ואת מעלליו כפי שהעידה בפני ב- 2005 . גב' שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות בממשלת יצחק רבין ב- 1992 זכרה היטב בעת שיחות התחקיר בינינו : "לאחר שמיניתי את מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור בחודש אפריל 1993 במקומו של אריה מקל , ביקשתי ממנו לפטר לאלתר את יוסף בר- אל מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1 עוד לפני תום כהונתו. לא רציתי בשום אופן את יוסף בר- אל בשידור הציבורי בגלל האינטגריטי הבעייתי שלו וקשריו הפוליטיים המסועפים . תיעבתי אותו ואת מעלליו ברשות השידור. הוא לא היה ראוי מבחינתי לכהן בתפקיד אפילו יום אחד נוסף".

kirshenbaum 5

טקסט מסמך : 15 באפריל 1993 . מכתבה של שרת החינוך גב' שולמית אלוני למוטי קירשנבאום  המודיע לו כי היא ממנה אותו למנכ"ל רשות השידור במקומו של אַרְיִה מֶקֶל שהסכים לפנות את כיסאו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 6

טקסט מסמך : 28 באפריל 1993 . מזכיר הממשלה מיכאל ניר מבשר למוטי קירשנבאוום כי ממשלת ישראל ממנה אותו  למנהל הכללי של רשות השידור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

מוטי קירשנבאום מילא את בקשתה של גב' שולמית אלוני (אם כי לא מייד) והדיח את יוסף בר-אל מניהול הטלוויזיה הישראלית הציבורית . במקומו מינה לתפקיד הרם את יאיר שטרן מי שהיה כתב הטלוויזיה בוושינגטון בשנים 1993 – 1989. החלה תקופה חדשה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 .

אך הבה נחזור למטמורפוזה של עשור ה- 70 במאה הקודמת . זהו גם הנושא העיקרי בספר השלישי של הטרילוגיה "אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972" . הטקסט נכתב במידה רבה בערגה למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן בשנים 1979 – 1973 . הוא ומנהיגים שכמותו (לאו דווקא בתחום העיתונאות והשידור) ניסו להפוך את החברה שבה אנו חיים לצודקת והגונה יותר . ארנון צוקרמן זכה להערכה עצומה בקרב אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . אולי להערצה . מעולם לא הוענקה למנהל טלוויזיה כלשהו ברשות השידור גיבוי כה מוחלט ומוּחצן מצד עובדיו . הוא סחף את כל עובדיו בכל הדרגים אחריו . אולי בגלל זה לא היה לו כל תוחלת מול הנהלת רשות השידור החדשה . ההחלטה המשותפת של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון להדיחו לא איחרה לבוא וגררה הפגנת תמיכה משוּלֶטֶת ספונטנית בארנון צוקרמן , חסרת תקדים בהיקפה . יוסף "טומי" לפיד ופרופסור ראובן יָרוֹן החליטו להעיף אותו ולהעניק לטלוויזיה הציבורית השקפה עיתונאית שונה ודימוי אחר מאלו שקבע ארנון צוקרמן . הסטנדרטים השתנו . פרופסור ראובן ירון היה לא רק חרותניק מוצהר ואיש מרכז הליכוד , ולא רק יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , הוא היה גם דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים . פרופסור ראובן ירון תיעב את ארנון צוקרמן והיה נחוש להיפטר ממנו מהר ככל האפשר . נאמן בקיצוניות לתפישת העולם התקשורתית שלו טבע את האמירה , "או אני או ארנון צוקרמן" . המהפך הפוליטי שנתיים קודם לכן ב- 17 במאי 1977 בו עלה הימין לשלטון יצר תחושה של סתימת פיות . רבים העיתונאי הטלוויזיה הישראלית חששו מיוסף "טומי" לפיד . השתררה בבניין הטלוויזיה ברוממה תחושה ברורה של פחד מפגיעה בחופש העיתונאי והטלת צנזורה על העבודה העיתונאית , על התיעוד הדוקומנטארי , ועל הפקות הדרמה והיצירה האומנותית . יוסף "טומי" לפיד חטף קבלת פנים צוננת. עובדים רבים בזו לו במֶלֶל וטקסט .

yaron 1

טקסט תמונה : קיץ 1979 . הפרופסור למשפטים ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984- 1978 (מימין) ומנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד בשנים 1984- 1979 . שניהם היו אנשים חכמים ונבונים שהתמנו לתפקידם הרָם ע"י הימין הפוליטי ומצאו חיש מהר שפה משותפת . שררה ביניהם הבנה מוחלטת . הם תפשו בדרך שונה את אופיו של השידור הציבורי ולא התביישו לתת לכך ביטוי הולם . בקיץ 1979 החליטו בעצה אחת שלא להעניק קדנציה שלישית למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן , החלטה שנתפשה ע"י עובדי רשות השידור כמהלך הדחה . בחורף 1982 החליטו שניהם בעצה אחת למנות את טוביה סער למנהל הטלוויזיה במקומו של יצחק "צחי" שמעוני שהתפטר. (התמונה באדיבות פרופסור ראובן ירון . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מאות מאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , עיתונאים , בימאים , צלמים , כותבים , ויוצרים עזבו ביום שני – 23 ביולי 1979 את עבודתם ב- "בניין היהלומים" (בניין הטלוויזיה הישראלית ששכן בשכונת רוממה בירושלים) הגבוה בעל חמש הקומות וירדו בהתלהבות לרחוב הפנימי הסמוך "תורה מציון" כדי להביע את נאמנותם המוחלטת לארנון צוקרמן . גם העיתונאים של הטלוויזיה במערכת תל אביב הצטרפו לחבריהם בירושלים . חזיון בלתי נפרץ . הם נאספו סביב חדרי הנהלת רשות השידור "בבניין החוטים" ששכן כמאה מטר  מ- "בניין היהלומים" כדי לשָדֵר הזדהות ותמיכה מוחלטת בו . בראש המוני התומכים במנהל הטלוויזיה המודח ניצבו מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן שהיה יו"ר וועד עיתונות – הפקה . הייתה שם תכונה והמולה רבה . ההפגנה הענקית במידותיה הייתה רעשנית וניזונה מהרבה אמוציות וקריאות קולניות רמות שגָבְלוּ בשִטְנָה . מוטי קירשנבאום בעל היוזמה הפך למנהיג הבלתי מוכתר של ההפגנה . הוא אהב והעריך עד למאוד את ארנון צוקרמן ותּיעב לעומתו את המנכ"ל החדש וגם את חברו וידידו של יוסף "טומי" לפיד הלא הוא יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון . מוטי קירשנבאום זוכר בעת שיחות התחקיר עמו : "באחת מישיבות הוועד המנהל ב- 1979 אליה הוזמנתי בתוקף תפקידי כמנהל חטיבת התוכניות אמרתי ליו"ר רשות השידור ראובן ירון כי ההתנגחויות הפוליטיות שלו בעיתונאי הטלוויזיה וההתערבות הבלתי פוסקת מצדו היא דבר חמור ביותר. ראובן ירון השיב לי , "אל תחלק לי ציונים" . ואני החזרתי לו , "זה לא כבוד גדול להשתתף בישיבות הוועד המנהל שאתה עומד בראשו" . הוא נדהם מדבריי והורה לי לעזוב את החדר . עזבתי" .

מוטי קירשנבאום ממש התלהם על יוסף "טומי" לפיד וראובן ירון ויצא מגדרו בקיץ 1979 כדי להוכיח זאת . הוא נתן דוגמא לאחרים כשהחזיק בעצמו בידו שלט גדול עליו הייתה כתובה מילה אחת , "אל תאיים, התפטר", והתכוון למנכ"ל רשות השידור יוסף "טומ"' לפיד . מנהלת המחלקה הדוקומנטרית גב' ג'וּדִי לוֹץ הניפה ליד מוטי קירשנבאום שלט "חֶרְפָּה" וכיוונה אותו לעבר יו"ר הוועד המנהל של רות השידור פרופסור ראובן יָרוֹן . היה שם בלגן גדול והתרסה גלויה נגד בואו של יוסף "טומי" לפיד לרשות השידור .

kirshenbaum

טקסט תמונה : 23 ביולי 1979 . בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ובניין החוטים בשכונת רוממה בירושלים . מוטי קירשנבאום (במרכז נושא שלט "התפטר" עם סימן קריאה) , מוביל ומנהיג הפגנה חסרת תקדים בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית של העובדים נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שזה אך נכנס לתפקידו . משמאלו של מוטי קירשנבאום נראה המפיק יוסי בסון ולימינו הצלם עזרא שמואלי . בגבה למצלמה – זוהי ג'ודי לוץ מנהלת מחלקת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית . מוטי קירשנבאום צעק ליוסף "טומי" לפיד בגרון ניחר : "הזנית את הטלוויזיה , חרפה שכמותך , תסתלק מכאן , אל תאיים התפטר" . הייתי שם ושמעתי אותו זועק מכאב וצער . זעקותיו לעברו של מנכ"ל רשות השידור מהדהדות באוזניי עד עצם היום . הוא היה רחוק מהדמות Cool man שדבקה בו בשלב מאוחר יותר של חייו . הוא היה אז אדם רגשן שנוטה להתפרץ . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

משנתקל מוטי קירשנבאום במהלך ההפגנה ביוסף "טומי" לפיד עצמו ליד בניין החוטים ברוממה , זעק לעברו בדָם לִבּוֹ ללא בושה ולעיני כּל : "טומי לפיד הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה, הִזְנֵיתָּ את רשוּת השידוּר, חֶרְפָּה שכמותך , התפטר כבר , לך מכאן , נמאסת !" . מוטי קירשנבאום לא בחל במילים . הייתי קרוב לידו ושמעתי זאת במו אוזניי . לרגע חשבתי שהוא הולך להרים יד על המנכ"ל החדש . זאת הייתה סצנה של מרד . יוסף "טומי" לפיד דווקא הגיב בשקט ובאיפוק בניגוד לאופיו הסוער , "הוועד המנהל נבחר כחוֹק ומנהל את רשות השידור על פי חוֹק",  והמשיך בדרכו ללשכת מנכ"ל רשות השידור שמוקמה ב- "בניין החוטים" של רדיו "קול ישראל" , כאמור בשכונת רוממה בירושלים . הוא לא ציפה לקבלת פנים כל כך בלתי מנומסת אך היה נחוש לעשות סדר חדש בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברשות השידור . מוטי קירשנבאום לא נרגע . יוסף "טומי" לפיד כבר סובב את גבו בדרכו לחדר ההנהלה ב- "בניין החוטים" הסמוך אבל מוטי קירשנבאום המשיך למתוח את מיתרי הקול שלוֹ ביתר שאת . ספק אם מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפידבכלל שמע אותו מטיח בו עוד אשמה כבדה בסגנון בוטה : "טומי לפיד אתה שקרן . אתה והחברים שלך לא מבינים מה זאת דמוקרטיה" . קולו היה נרגש. אבל הוא חש שאמר את האמת והתכוון להם באמת . יוסף "טומי" לפיד עבר כמה דברים קשים יותר בחייו מאשר הפגנות עובדים . צעקות אנשי הטלוויזיה לא הזיזו לו . הוא לא התרשם . היה מנוי וגמור עמו לא לחזור על שגיאות מנכ"ל העבר יצחק לבני . הוא הכיר היטב את מסכת היחסים העכורה ש- שרתה בין יצחק לִבְנִי וארנון צוקרמן ואמר לעצמו שהוא יחצה את מפתן בניין הטלוויזיה מתי שרק ירצה על אפו וחמתו של כל מנהל טלוויזיה , יהיה מי שיהיה . מצלמות "מבט" תיעדו את ההפגנה הסוערת ההיא ואת דיברי התוכחה של מוטי קירשנבאום ושודרו כהווייתם באותו עֶרֶב במהדורת "מבט" . הוא נראה בתמונות ההן רזה בעשרות ק"ג ממראהו היום . גם עו"ד מיכה ינון חבר טרי בפורום הזה של הוועד המנהל של רשות השידור ונציג המפד"ל (החליף את שמואל שניצר עורך "מעריב") לא יצא מקופח , וספג קיטון של רותחים ממוטי קירשנבאום . "הרסת את רשות השידור !" , ירה לעברו מוטי קירשנבאום בחרי אף. מוטי קירשנבאום היה סוג של מנהיג עממי. מין Leader of the people כזה, שלא עשה חשבון לאיש מההנהלה הראשית . עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהו אחריו . אנשי הטלוויזיה מכל הסקטורים רחשו למוטי קירשנבאום ועוז רוחו רספקט עצום והלכו אחריו באש ובמים .

מאות מעובדי הטלוויזיה והרדיו עיתונאים , מפיקים , בימאים , וצלמים השתתפו בהפגנת התמיכה בארנון צוקרמן למעט איש אחד . מנהל חטיבת החדשות חיים יבין . הוא עמד בצד . הנימוק שלו היה שעכשיו הוא חבר ההנהלה וגם אם הוא נוטה חיבה וחסד למפגינים הרי שמעשית איננו עולה על הבריקדות למענם . ככל שאתה בכיר יותר קשה לך יותר לצאת נגד המערכת שבמסגרתה אתה פועל . זהו כלל ידוע בכל מנגנון . אבל עובדה שמנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום שהיה במעמד היררכי המקביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית למעמדו של מנהל חטיבת החדשות חיים יבין , הפר את העיקרון הזה . מוטי קירשנבאום מרד בסמכויות הנהלת מוסד רשות השידור שהזנתה ושיקרה בשם הממסד הפוליטי . חיים יבין דבק בכיסאו והחריש . הדבר לא נעלם מעיני ההמון הגועש . מוטי קירשנבאום נראה בהפגנה כמטיף מרדן אבל הוא עשה זאת מפני שחשב שזהו הדבר הכי מוסרי שצריך לעשות ברגע זה . הוא היה איש חריף , משכיל ומבריק בעת ובעונה אחת , ובעל ידע בתחומים רבים . רעיונאי פורה שניתח נכון את מושגי הטלוויזיה הציבורית במדינת ישראל ומטרותיה בתקשורת המונים . מוטי קירשנבאום נחשב בשעתו למרשאל מקלוהאן של השידור הציבורי בארץ . הוא גם דיבר בשפתו של מרשאל מקלוהאן .

protest 1979

טקסט תמונה :  23  ביולי 1979 . רחבת בניין החוטים ברוממה מקום מושבו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד . אנשי הטלוויזיה הישראלית מפגינים בשירה ומחיאות כפיים נגד טומי לפיד ונגד הדחתו של ארנון צוקרמן . דן בירון מנעים נעימות ומנגן באקורדיון שלו בעבור המפגינים, אולם איננו נמצא ב- Frame התמונה .

להלן זיהוי הנוכחים . בשורה ראשונה יושבים ונשענים על הקיר משמאל לימין : שרה ברקמן , שמואל ברעם , אישה לא מזוהה , רינה חכמון , רפיק חלבי , אורי גולדשטיין , מאיר שלו (היום הסופר מאיר שלו) , שני שלטים (על האחד כתוב , "אל תאיים – התפטר" , ועל השני  "מלחמת העצמאות נמשכת" , בני לווין (עומד)

יושבים שורה שנייה משמאל לימין : נירה לב ארי , נאוה צוקרמן , גבר ואישה לא מזוהים .

יושבים שורה שלישית : הבימאית שרה מלכה – אסייג .

חמישה אנשים יושבים בגוש אחד במרכז התמונה : המתרגמת נורית , וורד ברמן , ירון לונדון , מוטי קירשנבאום (ממושקף) , ויוסי בסון (בגבו) .

שלושה אנשים בקדמת התמונה מימין : גיורא איילון , צדוק פרינץ , יהודה קווה .

מוחא כפיים במרכז : הבימאי בארי לנגפורד .

מעשן מקטרת רחוק במרכז : שאול שירן . מאחוריו הגרפיקאית מאיה בלום

גוש של שלושה אנשים במרכז מימין : יגאל גורן , סמי תקומי , ואישה לא מזוהה . (התמונה באדיבות בני לווין . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ynon lapid

טקסט תמונה : מפקחי השידור הציבורי בסוף עשור ה- 70 וראשית עשור ה- 80 של המאה הקודמת . מיכה ינון (מימין) ויוסף "טומי" לפיד (משמאל) נועדים עם גד יעקובי בתווך . מוטי קירשנבאום לא נצר את לשונו ולא חסך במילים כשפגש את מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ואת חבר הוועד המנהל עו"ד מיכה ינון . (התמונה באדיבות מיכה ינון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 7

טקסט תמונה : יולי 1979 . מנהלה תוכניות בטלוויזיה הישראלית מוטי קירשנבאום מנהיג את העובדים להפגנה קשה נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

היה ברור כי אקלים הניהול ברשות השידור השתנה בבת אחת ללא הכר . ארנון צוקרמן הלך והאנשים הקרובים אליו חשו שההנהלה החדשה בדמותם של יוסף 'טומי' לפיד ופרופסור ראובן ירון מתחמקת מלנהל עמם דו שיח מקצועי על עתיד הטלוויזיה פן יתגלו מחלוקות שאינן ניתנות לגישור ובסופן הרמת קול וטריקת דלתות . טומי לפיד סירב לנהל מוסד שידור שמכיל בתוכו יוצרים שונים בעלי חשיבה עצמאית המושכים לכיוונים שונים . הוא רצה קו אחיד בדמותו . מכמה מהם כמו מוטי קירשנבאום , ירון לונדון, דן שילון, אלכס גלעדי, ורָם לֵוִי – חשש . אז גם טבע את הסלוגאן המפורסם שלו , "אני רוצה טלוויזיה אובייקטיבית – אבל לא ניטראלית" . את מה שחסכו טומי לפיד וראובן ירון מעצמם בשלב הראשון של ניהול רשות השידור הם קיבלו בשלב השני . טומי לפיד איבד את כל שדרת הפיקוד שלו . טובי האנשים ובראשם דן שילון, מוטי קירשנבאום, ואלכס גלעדי נטשו אותו ואת סגנון הניהול שלו , ועזבו את הטלוויזיה ורשות השידור .

14 שנה לאחר אותו משבר "ארנון צוקרמן – טומי לפיד" התמנה ב- 1993 מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור . בהיותו בעל עבר עיתונאי מרשים של עורך , יוצר , ובימאי מוכשר לא חשש והציב את יריבו לשעבר יוסף "טומי" לפיד בפנל התוכנית "פופוליטיקה" ואף שילם לו 1000 (אלף) דולר לתוכנית . באחד הימים אמר לו , "אני לא משלם לך 1000 דולר כדי שתהיה נחמד בתוכנית העממית הזאת" , והתיר את חרצובות לשונו של יוסף "טומי" לפיד . אהרון "ארהל'ה" גולדפינגר היה מפיק "פופוליטיקה" דאז ודן מרגלית המנחה שלה אבל יוסף "טומי" לפיד היה הכוכב הראשי בגיבויו של מוטי קירשנבאום . מוטי קירשבאום היה רב גוני ועצמאי בניהול תעשיית הטלוויזיה . הוא נהנה מאמון בלתי מסויג של עוזריו הבכירים ובראשם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן , מנהל חטיבת החדשות דוד "דודו" גלבוע ואחריו רפיק חלבי , ומנהלת התוכניות דליה גוּטְמַן . הם פשוט העריצו אותו . דודו גלבוע זוכר באחת השיחות עמי : "לעולם לא הייתי מקבל על עצמי את תפקיד ניהול החדשות בטלוויזיה בתקופת יוסף בר-אל , אבל עשיתי כל מאמץ להתמנות לתפקיד הרגיש והמרתק בתקופתם של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן" . בהיותו אישיות טלוויזיה לא שגרתית , חריף שכל ואמין, ותַּר אחר קתרסיס , לא החליק מוטי קירשנבאום דברים , לא טייח , ולא עשה כל מאמץ לשמור על הרמוניה מלאכותית כדי שהתעשייה תיראה נחמדה וכאילו מתנהלת על פי התוכנית . היה לו ביטחון עצמי וסימטריית החומר לא הייתה דרושה לו . הוא היה איש שעודד מחלוקות ו- וויכוחים לצורך התרת בעיות . מתוכם האמין תצמח אמת ויעילות. האנשים אינם ציבור הומוגני ואינם נדרשים להתבטא ולדבר לשון אחת. מן ההיבט הזה הוא היה אדם מיוחד.

kirshenbaum 8

טקסט תמונה :  Leader of the people . זהו מוטי קירשנבאום מנהל חטיבת התוכניות הטלוויזיה בשנים 1980 – 1975 . הוא נחשב לאחד מתומכיו המובהקים של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא מר ארנון צוקרמן .(התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

המנכ"ל הטרי יוסף ,טומי'" לפיד התקבל בחשדנות רבה בטלוויזיה הישראלית בעיקר ע"י כתבי ועורכי "מבט". הם ראו בו מינוי פוליטי של הימין ופחדו מסתימת פיות . כדי להפיג את חששותיהם כּינֵס יוסף "טומי" לפיד בקיץ 1979 עם ראשית כהונתו את כל אנשי החטיבה במערכת החדשות ששכנה בקומה השלישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ופתח בפניהם את סגור לִבּו ואת האני מאמין העיתונאי שלו . "אינני שליח הליכוד , הצבעתי בכלל ד"ש בבחירות ב- 1977 , אין לכם מה לחשוֹש ממני" , אמר יוסף "טומי" לפיד לעשרות רבות של נוכחים במערכת החדשות . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית  ארנון צוקרמן שנכח גם הוא בפגישה קפץ כנשוך נחש . הוא התערב בכעס וקטע את דברי מנכ"ל רשות השידור , "את מי זה מעניין בכלל לאיזה מפלגה הצבּעת אדוני מנכ"ל רשות השידור…? מה זה בכלל קשור לעניין . יושבים פה עשרות כתבים ועיתונאים , ואין לי מושג מה הם הצביעו" , אמר לו . יוסף "טומי" לפיד לא ענה . לא הייתי נוכֵח בפגישה ההיא אבל ארנון צוקרמן אישר לי מאוחר יותר את הציטוט המדויק שיצא מפיו . הבעיה עם יוסף "טומי" לפיד לא הייתה רק חשיבתו הפוליטית .

בין יצחק לבני למחליפו יוסף "טומי" לפיד לא נערכה כל חפיפה מסודרת שנוגעת ליסודות הניהול בטלוויזיה ואשר עוסקת בממון וזכויות שידורים , המבנה הטכנולוגי של מערכות השידור היקרות והמורכבות , והלוגיסטיקה הענקית של מוסד שידור כמו רשת טלוויזיה ארצית . יוסף "טומי" לפיד נלקח מאחורי מכונת הכתיבה בעיתון "מעריב" והובא לרשות השידור כרפורמטור פוליטי . במשך שנתיים – שלוש עשה הרבה מאוד טעויות מסוגים שונים . לא בגלל שהיה טיפש אלא מפני שלעולם לא עבד קודם לכן ברשת טלוויזיה כלשהי ולא הכיר את מסובכות המדיה הזאת . בשל אופיו הבוטה והלוחמני לא פסח על הספים ולא התלבט . הוא העדיף לשגות ולגזור החלטות רעות מאשר לא להחליט , או להתמהמה . ארנון צוקרמן הוּזַז הצידה . הוא ידע שלא ימשיך עוד בתפקידו כמנהל הטלוויזיה . לא רק יוסף "טומי" לפיד התנגד לארנון צוקרמן ולפועלו כמנהל מוסד התקשורת החשוב במדינה . גם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ב- 1979 הפרופסור למשפטים ראובן ירון איש מרכז מפלגת "חֵירוּת" (החליף באפריל 1978 את היו"ר הקודם וולטר איתן) הטיל וֶוטוֹ על הארכת כהונתו של ארנון צוקרמן כמנהל טלוויזיה לקדנציה שלישית .

בקיץ 2006 נפגשתי עם הפרופסור למשפטים ראובן ירון בביתו בכיכר מגנס 6 ברחביה – ירושלים . פרופסור ראובן ירון אז בן 84 זכר בעת שיחות התחקיר שלי עמו כלהלן : "ב- 1 באפריל 1978 מוניתי ע"י ממשלת ישראל ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במקומו של וולטר איתן שהיה מינוי של גולדה מאיר . יצחק לבני היה אז מנכ"ל רשות השידור . קודם לכן שימשתי חמש שנים כמנהל הספרייה הלאומית בירושלים . אני זוכר היטב את פרשת אי מינויו של ארנון צוקרמן למנהל הטלוויזיה בקיץ 1979 . צריך לזכור שהוא שימש כבר שֵש שנים בתפקיד . התנגדתי התנגדות נחרצת להארכת כהונתו השלישית כמנהל טלוויזיה . באמת השתמשתי באיום , 'או אני – או הוא , או פרופסור ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל או ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה' . זאת הייתה הפררוגטיבה שלי . לא ראיתי את עצמי מעולם כממונה על התכנים אלא האחראי הציבורי על הסדר הציבורי בעבודת רשות השידור . גם אמרתי שהטלוויזיה הישראלית הממלכתי חייבת לשדר כל אירוע גם אם חשיפתו איננה נוחה לממשלה אך זה לא אומר שזכותה לצאת נגד הממשלה . זה לא . ארנון צוקרמן לא פעל נכון כמנהל טלוויזיה על פי תפישתי . הוא ייצג את העובדים , העניק להם גיבוי והתעלם מהוועד המנהל של רשות השידור שהוא הגוף הציבורי המפקח על עבודת הטלוויזיה והרדיו . ארנון צוקרמן היה בעיניי מין עמיר פרץ של הטלוויזיה , האיש מגן על העובדים ותמיד נגד ההנהלה . לא רציתי אותו יותר כמנהל טלוויזיה . עשיתי הכל למען החלפתו . מצאתי בן ברית נאמן בדמותו של המנכ"ל יוסף 'טומי' לפיד . הייתי תומך נלהב של השידור הציבורי אך ללא ארנון צוקרמן"                                                                                yaron 2טקסט תמונה : זהו פרופסור ראובן ירון יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור בשנים 1984 – 1978 (היה איש מרכז מפלגת "חירות" ושימש בשנים ההן כדיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים). היה תומך נלהב של השידור הציבורי אך ללא ארנון צוקרמן . (באדיבות פרופסור ראובן ירון . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ממשלת ישראל העניקה גיבוי מלא לתִּפְקוּדוֹ של הפרופסור למשפטים הקפדן ראובן יָרוֹן כיו"ר הוועד המנהל של רשות השידור והמפקח העליון על השידור הציבורי . הממשלה סמכה עליו וב- 1 באפריל 1981 היא האריכה את הקדנציה שלו בשלוש שנים נוספות . ראובן יָרוֹן שימש יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור במשך שש שנים וסיים את תפקידו ב- 1 באפריל 1984 בדיוק באותו היום שבו סיים יוסף "טומי" לפיד את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור . עו"ד מִיכָה יִנוֹן התמנה ליו"ר הוועד המנהל במקומו של פרופסור ראובן ירון ואורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד . אך בעל אקדים את המאוחר . יוסף "טומי" לפיד נכנס במרץ רב לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור . הוא לא מיהר למנות מחליף למנהל הטלוויזיה המודח ארנון צוקרמן ב- 31 ביולי 1979 ונטל לעצמו את השררה במלוא מובן המילה . טומי לפיד כיהן במשך שבעה חודשים (עד מארס 1980) במקביל לתפקידו כמנכ"ל רשות השידור גם כמנהל הטלוויזיה בפועל . בהיותו עיתונאי פורה הבין את חשיבות תהליך השלום בין ישראל ומצרים והחליט למנות את אהוד יערי כשליח רשות השידור הראשון בקהיר .

lapid 3

טקסט מסמך : 31 בינואר 1980 . מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד ז"ל ממנה את אהוד יערי לכתב הראשון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" בקהיר .עותקים מהמכתב ממוענים לשלמה עבדי ז"ל משנה למנכ"ל , גדעון לב ארי ז"ל מנהל רדיו "קול ישראל" , ישראל דורי סמנכ"ל כספים , נקדימון "נקדי" רוגל ז"ל יועץ המנכ"ל , ויעקב אורן ראש מנהל כוח אדם בטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בראשית 1982 השלים המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד את רשימת השינויים ומהפך המנהיגות שהחל בו בקיץ 1979 בטלוויזיה וברשות השידור עם סילוקו של ארנון צוקרמן והתפטרותו של יצחק "צחי" שמעוני בינואר 1982 מתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית . ארנון צוקרמן היה המודח הראשון בקדנציה המשותפת של יוסף "טומי" לפיד ויו"ר הוועד המנהל של הרשות פרופסור ראובן ירון . הוא היה גבר כריזמטי בעל פנים יפים וקול בס – בריטון עמוק וסמכותי וצבר בעזרת המומחים הראשיים שלוֹ דן שילון , מוטי קירשנבאום , ואלכס גלעדי בשֵש שנות ניהולו את הטלוויזיה ניסיון ורקורד עשיר בהפקות טלוויזיה גדולות . פוליטיות , בידוריות , וספורטיביות . ביניהן גם הפקת מבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים בטלוויזיה כמו גביע העולם בכדורגל של מערב גרמניה 74' , אולימפיאדת מונטריאול 76' , ומונדיאל ארגנטינה 78' . היתרון הגדול של שלושת האלופים שלו דן שילון , מוטי קירשנבאום , ואלכס גלעדי והרב אלוף שלהם ארנון צוקרמן על פני הקודמים להם היה ביכולתם להשליט יציבות ובזכות היציבות הזאת לקנות שקט התעשייתי , ולתכנן תכנון מקיף וארוך טווח את לוח שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית . השלטת יציבות ואיתנות שידור ומניעת זעזועים מיותרים במערכת , מותנית בשיעור האמון שמעניק הציבור למנהיג ואנשי הטלוויזיה נהו אחריהם . עמידות המערכת בכל חברה וגם בטלוויזיה ותחלופה מועטת ככל האפשר של מפקדים ומנהלים מוכשרים מאפשרת לתכנן ביעילות , באחריות , ובקפידה את עתיד החברה שעליה הם נמנים . זה בדיוק מה שקרה בעידן ההוא של השנים 1979- 1973 אליו שייכים ארנון צוקרמן , דן שילון , מוטי קירשנבאום , אלכס גלעדי , ועוד כמה פיגורות רציניות .

מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד עשה טעות נפוצה בניהול המדיה בשל אופיו הבוטה והשַש אלי קרב . הוא דן עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון שותפו להשקפת עולם פוליטית בשינוי אסטרטגיית השידור , ומינוי מפקדים חדשים בטלוויזיה ציבורית בעלת משאבים מצומצמים , בטרם יישב את המחלוקות בתוך הארגון שעליו הופקד . בכך הוציא את העובדים לרחובות ושלטים בידיהם להפגנות נגדו . אי הארכת כהונתו של מנהל טלוויזיה מוצלח כארנון צוקרמן שהפך למנהיג שידור נערץ ומיתולוגי נתפשה כפעולה לוחמנית בלתי מובנת ולא מוצדקת , שנעשתה מן הבטן , והובנה ע"י עובדי רשות השידור כניסיון למצוא חן בעיני הממשלה . לרבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל" (וגם מחוצה להם) נראה כי יוסף "טומי" לפיד מנכ"ל טירון ואיש כוחני שלא ניהל מעולם רשת שידור המונה בשורותיה אלפי עובדים , ואשר ניסה לרכוש ידע ניהולי באמצעות ירייה מהמותן ולא באמצעות תפישה קוגניטיבית וחשיבה מתוכננת ארוכת טווח .

סוף הפוסט .

[1]  הטלוויזיה המצרית כמו רשות השידור הישראלית הייתה גם היא חברה מלאה באיגוד השידור האירופי ה- EBU .

[2]  בניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים נקרא "בית היהלומים" . הבניין נבנה לצורכי ליטוש יהלומים אך ב- 1967 בהיותו עומד שומם נכבש אט – אט ע"י אנשי חנוך גבתון ואח"כ התמקם בבניין צוות ההקמה בראשותם של פרופסור אליהוא כָּ"ץ ועוּזִי פֶּלֶד.

[3]  הקדנציה השלישית שלו לתקופת 1982- 1979 לא הוארכה אך העובדים ראו בכך הדחה.

[4]  ראה נספח : מכתב התודה של מנהל החדשות חיים יבין  ב-  23 בנובמבר 1977  לכל עובדי הטלוויזיה בתום מבצע השידור הטלוויזיוני שסיקר את ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בישראל.

[5]  ראה נספח : עיתון "הארץ" מ- 25 באוגוסט 1978.

[6]  ראה הספר "בשידור חי" של דן שילון עמוד מס' 76.

[7]  הערה : סיר היו גרין (Sir Hugh Greene) היה מנכ"ל ה- BBC שירות השידור הבריטי בשנים 1969 – 1960.

[8]  ראה נספח : ראה דו"ח סיר היו גרין (Sir Hugh Greene)  מ-  1 ביוני 1973 הדן במצבה של הטלוויזיה הישראלית , ונמסר בשעתו לשר החינוך והתרבות בממשלת ישראל יגאל אלון.

[9]  ראה נספח : "הספר "בשידור חי" של דן שילון מ- 1998.

[10]  ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' פאר- לי שחר בעיתון "על המשמר" מתאריך 11 ביולי 1990.

[11]  ראה נספח : סיפרו של דן שילון "בשידור חי" עמוד 76 ( הוצאת "ידיעות אחרונות" / ספרי חמד).

[12]  ראה נספח : על פי כתבה של העיתונאית גב' אילנה באום בעיתון "מעריב" מתאריך 11 ביולי 1990.

ניסוחים בינלאומיים (2) : שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ ו/או חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו (הנרי מילר). אנשי מזימות בוגדניים והיפוקריטיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכנות (אנדרה ז'יד). הניצחון של הדמגוגיות הוא קצר ימים אבל ההֶרֶס נצחי (שארל פגאי). מהפכות מעולם לא הקלו את עול העריצות – הם רק העבירו אותה לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אדם שסעד ארוחת ערב לעולם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אלא דיבורים (ג'ורג' ברהארד שאו). מוטב למות על רגליך מאשר לחיות על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 361 : הועלה לאוויר ביום חמישי בלילה – 6 במארס 2014

——————————————————————————————————————–

ניסוחים בינלאומיים (2) : שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו (הנרי מילר). אנשי מְזִימוֹת בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר ימים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי (שארל פגאי). מהפכות מעוֹלָם לא הקלו את עוֹל העָרִיצוּת – הם רַק העבירו אותו לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אֶלָא דיבורים (ג'ורג' ברנרד שאו). מוּטָב למוּת על רגליך מאשר לחְיוֹת על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. הקדמה.

התזכורת הבאה איננה קשורה לזכויות שידור . היא  קשורה שוב למונופול . ביום רביעי י"ד בתשרי ערב חג הסוכות תשמ"ח – 7 באוקטובר 1987 הכריזו כל עיתונאי רשות השידור בטלוויזיה וברדיו "קול ישראל" גם יחד מלחמת חרמה על מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. עיתונאי רשות השידור ביקשו תוספת שכר. המנכ"ל התנגד. הוכרזה שביתה . הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל כבתה ל- 52 ימים. מונופוליסטים רשאים להשתעשע בגורלם. עד היום רבים מהשובתים ב- 1987 שרויים באובר דראפט בחשבון הבנק שלהם בגלל השביתה ההיא. מנהיג השביתה הארוכה והמיותרת היה איש רדיו "קול ישראל" ויו"ר אגודת העיתונאים בירושלים מר אמנון נָדָב. צוות הנהגת השביתה כלל גם את הכתב הכלכלי של רדיו "קול ישראל" גדי סוקניק שערק מאוחר יותר לערוץ 2 המסחרי ואת שני בימאֵי הטלוויזיה הוותיקים דן בירון ויעקב אסל. זמן לא רב מידַי מתום השביתה הארוכה בטרם התקררה סופית, הוכשר ומונה אמנון נָדָב ע"י המנכ"ל רשות השידור אורי פורת לתפקיד מנהל הרדיו. דווקא האיש שהכריז עם עובדיו מלחמת חורמה של שָכָר על מנכ"ל רשות השידור קוּדַם לתפקיד מנהל "קול ישראל". המינוי הבכיר עורר תהיות. הרבה מאוד אנשים ברשות השידור (וגם מחוצה לה) זקפו גבה ושאלו את עצמם, "כיצד ייתכן הדבר שהאיש שהוביל מהלך כה חריף, מהלך כה בוטה שגובל במרד ואשר מפגין חוסר נאמנות חסר תקדים כלפי מנכ"ל רשות השידור, קוּדַם על ידי אותו המנכ"ל עצמו בתום השביתה הארוכה לתפקיד מנהל רדיו "קול ישראל".

בערב יום חמישי חג שמחת תורה – 15 באוקטובר 1987 , נחתה בישראל אסירת ציון האמיצה גב' אִידָה נוּדֶל. פנסי ערוץ 2 הניסיוני הֵאירו את טקס קבלת הפנים הממלכתית שערכה לה ממשלת ישראל בנתב"ג. אידה נודל הייתה מסורבת עלייה יהודייה בעלת שֵם ורבת מוניטין בברה"מ וגם בישראל. היא סימלה בעיניי רבים בארץ ובמדינות העולם החופשי את מאבק יהדות ברה"מ נגד הממסד הקומוניסטי – טוטליטארי של ברה"מ. כשירדה אידה נודל במדרגות כבש המטוס בנתב"ג וראש הממשלה מר יצחק שמיר נישק את לחיה ולחץ את ידה היו עסוקים כל עיתונאי רשות השידור, טלוויזיה ורדיו גם יחד בשביתה עבודה מתמשכת בת כמט חודשיים ימים נגד המנכ"ל אורי פורת ז"ל. נציגי וועד עיתונות / הפקה משותף לרדיו "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית הציבורית בהנהגתם של אמנון נדב, דן בירון, יעקב אסל, וגדי סוקניק – נחשבו למחוללי הפיכה ארגונית ובגיבוי מוחלט של מאמיניהם הִשְחִירוּ את המִרְקָע לתקופה של 52 (חמישים ושניים) ימים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכְּבוּיָה נעדרה מהאירוע של הגעת אסירת ציון המפורסמת אידה נודל לישראל. חסרונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית השובתת לא הורגש מפני שהערוץ השני הניסיוני בראשותו של אברהם פורז ותחת פיקודו של שר תקשורת גד יעקובי הממונה על ערוץ 2 היה נוכח שם. זה ניכר בשידור הישיר עצמו. אידה נודל לא הייתה הכוכב היחידי במִשְדָר. השר גד יעקובי שניצב בסמוך אליה כל העֵת נחשף למצלמות ערוץ 2 וזהר ברחבת הטקס בנתב"ג בהבלטה רבה.

הערוץ ה- 2 הזמני שב וקִיבֵּע את תודעתו בקרב הציבור כצורך תקשורתי חיוני ואלטרנטיבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ממלכתית. הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית ושופעת הכוח המשיכה במסע הסטגנציה שלה ושבתה ממלאכתה במשך 43 ימים נוספים. הרעיון היה נכון אולם ביצועו רשלני ונעדר כל חזון טקטי ואסטרטגי. מעשה התאבדות תקשורתי. החטא הנורא של מסך שחור במשך 52 ימים היה בלתי נסלח והצטרף לשורת חטאים כבדים נוספים שחטא הערוץ הציבורי בעבר. זיכרונו הקצר של הצופה הישראלי לא בגד בו. משנעמד ערוץ 2 על רגליו בנובמבר 1993 הוא ערק בהמוניו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונדד לערוץ 2 המסחרי. אך בל אקדים את המאוחר.

הערה 3 : שר התקשורת מר גלעד ארדן אישר את המלצות וועדת רם לנדס לחולל מהפכה קשה , כואבת , וכבדה ברשות השידור הציבורית שכוללת בתוכה את ערוץ 1 , ערוץ 33 , ואת רדיו "קול ישראל" . וועדת רם לנדס המליצה לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולפטר 1000 (אלף) עובדים מהטלוויזיה והרדיו ולשלוח אותם הביתה . מדובר במהלך סבוך ביותר מן ההיבט האנושי והכלכלי שראש הממשלה בנימין נתניהו אמור לאשר אותו וחייב להיות מתורגם לחוק . השאלה הגדולה ביותר ערב סגירת רשות השידור ופיטורם של 1000 עובדים , מי אמור להוביל את מהלך הפירוק המורכב והסבוך , והאם הוא יוטל על שני מנהיגי השידור הציבורי הכושלים הנוכחיים המנכ"ל יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת . אם להשתמש במטפורה צבאית רשות השידור נמצאת במצב של מצור ומלחמה . חשוב שאת מהלכי מלחמת הפירוק הקשה יובילו קצינים מוכשרים בעלי יושרה וניסיון , בעלי דוגמא אישית , מחוננים באומץ לב ודרך ארץ , כאלה שהחיילים מאמינים להם ובהם . יוני בן מנחם ואמיר גילת הם שני קצינים עלובים וכושלים שאחראים במידה רבה לכאוס המתרחש ברשות השידור כעת . אילו אנוכי הייתי היום איש ערוץ 1 הייתי מבקש מהגברדיה הישנה מוטי קירשנבאום , אלכס גלעדי , ודן שילון להתערב ולשמש נציגים שלי (תמורת שכר) בעת המו"מ הארוך של הליך הפירוק והרכבתו מחדש .

הערה 4 : האזנתי לפני כמה ימים לריאיון שערך מר רזי ברקאי ברדיו גלי צה"ל עם עו"ד יניב אלדד אודות "טוריו הסנסציוניים" (על פי הגדרתו של רזי ברקאי) המתפרסמים באתר "Walla" . בעקבותיו ראיין מר רזי ברקאי גם את עו"ד אליעד שרגא יו"ר התנועה לאיכות השלטון . נדהמתי מהסגנון הבוטה והגס וחסר הסבלנות בו בו נקט רזי ברקאי בעת דרש מאליעד שרגא לסיים את דבריו . הופתעתי מאליעד שרגא אישיות ציבורית ידועה שלא טרק למראיין היהיר , לא מנומס , ו- וולגארי את הטלפון בפרצוף . סרט ההקלטה מצוי בארכיב גלי צה"ל וניתן להאזין לו ולגלות מראיין חצוף שהפגין תת תרבות רדיופונית והתנשאות בלתי מקובלת על המרואיין שלו .

הערה 5 : משֶה גֶרְטֶל שימש שנים רבות כמעין ברירת מחדל שלי בעת שהוּסַב על ידי לשדר שחייה בטלוויזיה . לא קיימים שדרי שחייה במדינת ישראל מפני שתחרויות השחייה אינן משמשות יעד טלוויזיוני . ענף השחייה קיבל בדרך כלל ביטוי טלוויזיוני חד פעמי מידי ארבע שנים , רק באולימפיאדות . כשהשמש שקעה מעל צוות השידור האולימפי הוותיק ההוא של נסים קיוויתי את יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (שידרו יחדיו את אולימפיאדות מונטריאול 1976 , מוסקבה 1980 , לוס אנג'לס 1984 , ו- סיאול 1988) – הצבתי בעמדת השידור האולימפית את משה גרטל כשדר זמני . הוא לא היה כישרון גדול אולם מכיוון שהיה מועמד יחיד זכה במיקרופון הטלוויזיה . משה גרטל (בן קיבוץ רמת יוחנן) היה שחיין ואלוף ישאל בעבר הרחוק . מעין גימיק שסייע לסתום לרגע חלל כלשהו , שילוב של מוניטין סמוך למיקרופון עם אמביציה אישית שלו . משה גרטל היה לראשונה בחייו שַדָּר שחייה מוביל באולימפיאדת ברצלונה 1992 יחדיו עם מורו ורבו הפרשן יוסף טלקי הבלתי נשכח (חבר קיבוץ כפר מכבי) . היות והשחייה בישראל איננה מחוז חפץ טלוויזיוני אטרקטיבי במיוחד שידר משה גרטל מידי אולימפיאדה , פעם אחת בלבד בארבע שנים . עבור איש טלוויזיה ושַדָּר פעיל מדובר בטרגדיה . לאחר ברצלונה 1992 פרש יוסף טלקי . באולימפיאדות הבאות ב- אטלנטה 1996 ומכאן והֵילָךְ שידר משה גרטל את תחרויות השחייה עם פרשן אחר בשם ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש . אלוף השחייה מקיבוץ רמת יוחנן נראה בעיניי תמיד גימיק . באופן אישי התרחקתי מדמותו ואישיותו הטלוויזיונית אולם חלקים מציבור צופי הטלוויזיה התאהב בו ובסגנון השידור שלו  . אותי הוא לא הרשים אולם בעיני אחרים הפך ברבות השנים לשדר קָאלְט טלוויזיוני שקנה לו קבוצה של מעריצים אדוקים . מעריציו של משה גרטל ניסו לשכנע אותי שמדובר בשדר טלוויזיה מרהיב , מלהיב , ומצחיק . באולימפיאדת אטלנטה 1996 סיים משה גרטל את השידור הישיר בבריכה ונפרד מצופי הטלוויזיה בארץ בזו הלשון , "כאן מסתיים השידור הישיר שלנו מבריכת השחייה באטלנטה , לילה טוב לכם צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום" . מעריציו טוענים שזאת הייתה רק בדיחה . באולימפיאדת בייג'ינג 2008 קבע משה גרטל כלהלן : "הרביעייה הצרפתית במשחה השליחים 4 פעמים 100 מ' בסגנון חופשי תכה את הרביעייה האמריקנית שוק על ירך" , והוסיף ללא כל הסתייגות , "אני חותם לכם על זה". Sure enough קרה בדיוק להפך . האמריקנים ניצחו . מעריציו טוענים שמי שאיננו מתנבא – לא טועה . בסדר השבתי . OK , הנבואה ניתנה אתם יודעים למי , אבל בסדר הוא התנבא כמו שאול המלך , אלא מאי ? שדרני טלוויזיה חכמים בתחומי הספורט השונים מתנבאים אולם תמיד מסייגים את עצמם . "עזוב אותך" ענו לי במקהלה , "זה היפה אצל משה גרטל וזה סוד קסמו…הוא מתנבא וטועה…אז מה מישהו מת מזה…?" . מעניין , חלפו המון שנים מאז מיניתי אותו לשַדָּר מוֹבִיל לרֶגָע והנה הקיבוצניק לשעבר מרמת יוחנן הוכיח כי אין דבר קבוע יותר מהזמני . משֶה גֶרְטֶל הפך לא רק שַדָּר שחייה קבוע ומוביל בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 אלא היה גם הטוב ביותר במדינת ישראל שאין בה כלל שדרני שחייה . שום מדע איננו מצליח להוכיח מדוע פעלול ו/או גימיק רִגְעִי זוכים לחיי מַדָף ארוכים כמו ערכים נצחיים . עכשיו באה חברת פרסומת כלשהי , מורידה את משה גרטל הפנסיונר (בן 68) מהמַדָף , מפסלת אותו כ- גימיק היסטורי , ומצווה עליו לשדֵר בטלוויזיה אליפות ספורטיבית של ישראל בה כל מיני מעסיקים משליכים לפח קורות חיים של מחפשי עבודה . חברת פרסומת אחרת עשתה אותו הדבר לפני שנים עם השַדָּר נסים קיוויתי בערוב ימיו הטלוויזיוניים אולם בטרם פגה לחלוטין תודעתו בציבור כשדר א"ק אולימפי . היא עיצבה אותו מחדש כ- גימיק והורתה לו לשַדֵר תחרות ריצה בהשתתפות תינוקות מחותלים בחיתולי "Huggies" . זה היה מעין פעלול טלוויזיוני בו נדרש שַדָּר הא"ק הגדול ביותר בכל הזמנים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית להעניק מהימנות פרסומית – מסחרית לחיתולי תינוקות . זאת הייתה גם שירת הברבור הטלוויזיונית שלו , של נסים קיוויתי .

הערה 6 : העיתונאי מר דורון קרמר מעשיר את מדור הספורט של העיתון "ישראל היום" . רואים שהוא כותב בדם לבו . אינני יודע מי האיש . מעולם לא ראיתיו . אף פעם לא שוחחתי עמו . לאחרונה כתב פוסט ב- "ישראל היום" כי בחירתו של מר ארז אדלשטיין למאמן נבחרת ישראל בכדורסל מגלמת בתוכה את כל המרכיבים הנכונים : הסכמה כללית , רגש , ואיכות , והוסיף כי סוגיית זימונו של גיא פניני לנבחרת ישראל בעידן החדש של ארז אדלשטיין היא בכלל לא דילמה מפני שהמאמן לא קיבל את הג'וב כדי לחנך אלא כדי ליישם פילוסופיית כדורסל . דורון קרמר טועה טעות מרה . מדריך ומורה של כל קבוצת ספורט מוגדר על ידי כמנהיג ומחנך לפני הסמכתו כמאמן . אין הוראה והדרכה ללא חינוך . הדגש הוא על חינוך ללא קשר קונקרטי ברגע זה לספורטאי מכוער כ- גיא פניני . אין שום מחילה על עבירות המוּסָר שעשה נגד יונתן שולדבראנד ואלכס מאריץ' . חִינוּךְ ודֶרֶך אֶרֶץ אינם חשובים פחות מיֶדָע . הדוגמאות העליונות בשבילי הם מאמנים משגשגים כמו וויטוריו פוצו , ספ הרברגר , אלף ראמזי , רד אוורבך , ג'ון וודן , פיל ג'קסון , יהושע רוזין , רלף קליין , ד"ר ג'יימס קנסילמאן , שֶרְם שָאבוּר (Sherm Chavoor) , יוסף "יוז'ו" טלקי , וגם רבים אחרים – שהיו מנהיגים ועסקו ראשית דבר ולפני הכל בחינוך בטרם האימון הספורטיבי . אני רוחש הערכה מזה זמן רב לארז אדלשטיין בגין ה- יושרה , התכליתיות , הענווה , והצניעות הטבועים בו , ומקווה בשבילו שהוא פדגוג , לא רק מאמן . בלתי אפשרי להיות מנהיג ספורט מבלי להיות גם מחנך.

הערה 7 : חסרונו של מר ירון לונדון בעמדת ההגשה של תוכנית האקטואליה "לונדון את קירשנבאום" מבליט את חולשת מחליפיו . נדב פרי איננו מגיש . מוטי קירשנבאום שהופך בהעדרו של ירון לונדון למגיש / מנחה מוביל איננו כזה . קצב דיבורו איטי , כבד , ומסורבל (מאוד) כמו גם ניסוח שאלותיו למרואיינים שלו באולפן . הוא איננו מדביק את הקצב הטלוויזיוני אולם מחפה על חולשותיו במוניטין שלו וגם בסקרנות העיתונאית שלו בת יובל שנים . נדב פרי איננו מגיש אולם משלים את מוטי קירשנבאום בזריזות הדיבור . לעומת ירון לונדון העדרה של תמר איש שלום מסביבת המיקרופון והמסך של חדשות ערוץ 10 מבליט את הצלחתה של טלי מורנו . טלי מורנו נחשפת כ- שדרנית טובה מאוד וקורקטית בעלת אוריינטציה ושליטה בחומר המגוון , בעלת קצב דיבור רהוט , קול ודיקציה טובים , וגם אישה נאה . אין לשכוח כי מדובר ב- Media וויזואלית .

הערה 8 : דו"ח וועדת רָם לָנְדֶס איננו מוקיע את התנהלותם הכושלת לאורך זמן רב של מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור ד"ר אמיר גילת . לאחרונה הרהרתי כיצד זה הסכים הווטראן חתן פרס ישראל לטלוויזיה מר יעקב אחימאיר להיכלל בשידור הציבורי תחת מנהיגותם הבעייתית (בלשון המעטה) של יוני בן מנחם , עוזרו הקרוב מר זליג רבינוביץ' , ואמיר גילת . כיצד לא הפריע לו למסור מידע לציבור בתוכנית הוותיקה "רואים עולם" בשעה שהוא יודע ומודע היטב לרמת המנהיגות הכושלת הקונקרטית והעכשווית של צמרת ההיררכיה ברשות השידור פרי מינויה של ממשלת ישראל בראשות מר בנימין נתניהו .

ניסוחים בינלאומיים (2) : שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו (הנרי מילר). אנשי מְזִימוֹת בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר ימים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי (שארל פגאי). מהפכות מעוֹלָם לא הקלו את עוֹל העָרִיצוּת – הם רַק העבירו אותו לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אֶלָא דיבורים (ג'ורג' ברנרד שאו). מוּטָב למוּת על רגליך מאשר לחְיוֹת על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

2. מרדכי "מוטי" קירשנבאום הוא מהפכן שידור ומנהיג שידור 

קריאת התיגר שקרא מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום (בן 39 , מי ששימש מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית) ב- 25 באוגוסט 1978 על מנהיגותו של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני , הותירה עלי רושם רב . התפעלתי ממנו . ב- 1978 היה מוטי קירשנבאום שֵם דָבָר בשידור הציבורי בגין כתבותיו המזהירות (בנושאים טריביאליים ובכך הייתה גדולתו) בערבי שישי בראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת במגזין "יומן השבוע" של יורם רונן ז"ל , כמו גם בשל סרטיו הדוקומנטריים , ובעיקר בגלל תוכניתו הסטירית והנשכנית "ניקוי ראש" בעבורה קיבל את פרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה . מוטי קירשנבאום הקדים במידה רבה את דורו בעשייה הטלוויזיונית שלו . אני זוכר שאלכס גלעדי נהג לומר לי בימים הרחוקים ההם , "יואשיש בוא נשב ליד מוטי קירשנבאום אולי ייפלו מראשו כמה פירורי שכל טלוויזיוניים כדי שנוכל לאסוף אותם לעצמנו" , עד כדי כך היה מוטי קירשנבאום נערץ . מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן היה עבורי הסגן של אלוהים . הדיסטאנס ביני לבינו ב- 1978 היה כרחוק מזרח ממערב אבל הוא היה האיש שהעניק לי מטרייה אווירית בהפקה הבינלאומית הרחוקה, המורכבת, והמסובכת של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית במונדיאל ארגנטינה 1978 (בגלל בדלנותו של הבוס הישיר שלי חיים יבין מנהל החדשות בתקופה ההיא) . מנכ"ל רשות השידור יִצְחָק לִבְנִי היה אלוהים . מעולם לא ראיתי אותו ולא דיברתי עמו . והנה בא מוטי קירשנבאום ומנפנף בפרהסיה כתב אישום כה חריף , בוטה , וישיר לעברו של אלוהים . מוטי קירשנבאום בן למשפחת פועלים (אביו היה בעל חנות נעליים) נולד בכפר סבא ומאוחר יותר היגרה משפחתו לנתניה . מוטי קירשנבאום היה איש טלוויזיה וורסאטילי ומהפכן באופיו . אין לדעת כיצד פעלו מרכיבי התורשה במשפחתו אולם עובדה שמוטי קירשנבאום בחר במקצוע העיתונאות והצליח . בטרם טס לתקופה ארוכה לארה"ב היה עיתונאי ב- "הארץ" . ב- 1962 טס לארה"ב ולמד שש שנים רצופות באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס טלוויזיה וקולנוע (או שמא קולנוע וטלוויזיה) . ב- 1968 שב לישראל ונמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כָּ"ץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד . כתב האישום כפי שנוסח ע"י מוטי קירשנבאום נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני בריאיון עם מר אלי טייכר והתפרסם בעיתון "הארץ ביום שישי של 25 באוגוסט 1978 , היה יוצא דופן בחריפותו מחד ובראשוניות שלו מאידך . מוטי קירשנבאום הכריז ב- 25 באוגוסט 1978 ללא כחל ושרק את הטקסט כלהלן : "מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה בעגלתו של מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן" . חלפה פחות משנה וב- 23 ביולי 1979 זעק מוטי קירשנבאום בגרון ניחר בהפגנת מאות עובדי טלוויזיה (ורדיו) לעברו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד : "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה , התפטר , והסתלק מכאן" . הייתי נוכח שָם בעצמי ועֵד מקרוב לזעקת הקרב של מוטי קירשנבאום . המחאה הענקית הזאת ב- 1978 נגד צורה ואופן ניהולו של יצחק לבני את רשות השידור , היוותה סמן ימני היסטורי עבור מחאות אחרות שעתידות היו לבוא בעקבותיה , ומתן גושפנקא מוסרית לעובדי הטלוויזיה לצאת חוצץ נגד ניהול כושל ו/או נגד ניהול שנחשב בעיניהם לכושל . האנשים האמינו למוטי קירשנבאום ובמוטי קירשנבאום ונהו אחרי ה- יושרה וההגינות שלו . על יכולתו המקצועית לא היה וויכוח . באוקטובר 1987 פתחו העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ועיתונאי רדיו "קול ישראל" בשביתת עבודה ממושכת בת 52 ימים שלבשה ממדים של מֶרֶד קולוסאלי נגד מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . את סכסוך העבודה הקשה והארוך חסר תקדים במִשְכוֹ הובילו ארבעה אנשים מוכרים ברשות השידור בעת ההיא : אַמְנוֹן נָדָב וגָדִי סוּקֶנִיק מרדיו "קול ישראל" ודָן בִּירוֹן ויַעֲקב אָסָל מהטלוויזיה הישראלית הציבורית . היה להם ממי ללמוד . מוטי קירשנבאום כבר לא היה בטלוויזיה הישראלית הציבורית מזה כמה שנים . הוא נטש את מכורתו ופנה לשוק הפרטי אולם רוחו נשבה עדיין בין ארבעת כתליה של רשות השידור . עבורי ועבור רבים אחרים הוא היה בלתי נשכח . הופעותיו הדרמטיות הפומביות ההן כמנהיג השידור הציבורי אז תועדו במצלמות סטילס ומצלמות פילם BL . ההיסטוריה הזאת נשמרה .

kirshenbaum

טקסט תמונה : לפני שלושים וחמש שנים . צהריי יום שני בשבוע – 23 ביולי 1979 . רחוב "תורה מציון" ליד בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . מנהל חטיבת התוכניות מוטי קירשנבאום (מחזיק שלט ביד ימן שלו "יוסף לפיד התפטר") מוביל הפגנת ענק של מאות עובדי הטלוויזיה הישראלית הציבורית נגד מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד שמבקש יחדיו עם יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור פרופסור ראובן ירון להדיח את מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן מתפקידו . "הִזְנֵיתָּ את הטלוויזיה" זעק מוטי קירשנבאום בקול ניחר לעברו של יוסף "טומי" לפיד , והוסיף עוד כהנה וכהנה : "הסתלק מכאן , התפטר" . בגבה למצלמה עומדת גב' ג'וּדִי לוֹץ מנהלת סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית הציבורית ומחזיקה שלט עליו כתוב "חרפה" . ג'וּדִי לוֹץ מסתירה את העיתונאי יִגְאָל לוֹסִין . בין ג'ודי לוץ למוטי קירשנבאום עומד צלם הטלוויזיה עזרא שמואלי . קיצונית משמאל זוהי זיווה אוריין , ולידה המפיק יוסי בָּסוֹן (בידיים שלובות) .(התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

במחצית אוגוסט 1978 שבתי ארצה מהפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 פלוס שהות של כמה שבועות בניו יורק אצל הבימאי והמתעד האולימפי האמריקני באד גרינספאן (Bud Greenspan) ז"ל . על שולן העבודה שלי במשרד מצאתי פתק הערכה מהבוס שלי אלכס גלעדי הנוגע להובלת מבצע הפקת ארגנטינה 1978 . באותה העת פרסם "הָאָרֶץ" את כתב האישום של מוטי קירשנבאום נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני . לא יכולתי שלא להתרשם מגבר צעיר שקורא תיגר חריף כה קיצוני על אלוהי הטלוויזיה הציבורית וכה כועס עליו בגלוי לעין כל . מן ההיבט הזה היה מוטי קירשנבאום אדם מיוחד ואָמִיץ .

kirshenbaum 3

טקסט מסמך : יום שישי – 25 באוגוסט 1978 . עיתון "הארץ". העיתונאי אלי טייכר עורך ריאיון עם מנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית חתן פרס ישראל מרדכי "מוטי" קירשנבאום אודות מצבה הקשה של הטלוויזיה הציבורית . אלי טייכר מעניק לפוסט שלו את הכותרת "להילחם – אפילו כדון קישוט". כותרות המשנה שייכות לציטוטים ששמע ממוטי קירשנבאום בעת קיום הריאיון : "כאשר מפיקים תוכניות בתנאים תת אנושיים כישרונם של האחראיים איננו עומד כלל למבחן", וכן, "יצחק לבני תוקע בשיטתיות מקלות בגלגלי ההפקה". הריאיון הַכֵּנֶה והאגרסיבי הפך לכתב אישום חריף נגד מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני, בו תוקף מוטי קירשנבאום ללא מורא וללא משוא פנים את האינסטנציה הגבוהה ביותר ברשות השידור, במילים קשות ובחריפות רבה חסרת תקדים. במידה רבה היה מוטי קירשנבאום ב- 1978 בעקבות הריאיון הזה מעין מוסד – סדנה למנהיגות בכלל ומנהיגות שידור בפרט. אני חושב שעובדים רבים אז בטלוויזיה הישראלית הציבורית העריצו את מוטי קירשנבאום. (באדיבות עיתון "הארץ").

yoash 6

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978 . בואנוס איירס . אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן . אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט , ממנה אותי לתפקיד הבינלאומי הראשון שלי רב האחריות , עורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי גביע העולם בכדורגל של ארגנטינה 1978 ב- בואנוס איירס . המינוי נעשה בגיבויו של מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

alex

טקסט תמונה : פברואר 1978. ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאשר בפברואר 1978 לאלכס גלעדי (בן 36) להצטרף לקבוצה המבצעית המיוחדת של איגוד השידור האירופי (מכונה בשפה האנגלית : "EBU Operation Group – Argentina 78") במונדיאל ארגנטינה 1978 בראשותו של הבריטי מרשת ITV ביל וורד (Bill Ward) . במקביל ממנה אותי אלכס גלעדי להתייצב במקומו בראש צוות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- בואנוס איירס , ולשמש כעורך ראשי  ומפיק ראשי של מבצע השידורים הבינלאומי הזה המרוחק מגבולות המדינה ואשר מורכב ומסובך מבחינה טכנולוגית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי – ארכיון יואש אלרואי) . 

alex 1

טקסט מסמך :  1978 .זהו הפתק המקורי שכתב לי אלכס גלעדי בתום מבצע שידורי הטלוויזיה של מונדיאל ארגנטינה 1978 . המסמך נשמר . "יואש יקירי , הריך מתמנה למפיק לשידורי הגביע העולמי 1982. אנא פעל והחזק אותי בתמונה ובתכתובת" . הפתק היה בבחינת צל"ש שאלכס גלעדי העניק לי . (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

yoash 7

טקסט תמונה : מונדיאל ארגנטינה 1978 . תזכורת . זהו ה- Cover page המקורי של ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בן כ- 65 (שישים וחמישה) עמודים שחיברתי וכתבתי לקראת מבצע הפקת טורניר גביע העולם בכדורגל – ארגנטינה 1978 מבואנוס איירס . ארנון צוקרמן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הבין את המורכבות והמסובכות של מבצע שידורי ארגנטינה 78' . זאת הייתה הפקה רחוקה מאוד מגבולות המדינה של אירוע ספורט פופולארי מבוקש . קשיי ההפקה העיקריים נבעו מתקשורת לוויינית ענייה , בעייתית , ומסורבלת . זאת הייתה הפעם הראשונה שחתמתי את שמי כמפיק . תואר שהיה שמור לגדולים ובכירים ממני . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash

טקסט מסמך : מאי 1978 . תזכורת . תוכן העניינים של פקודת המבצע / ספר השידורים שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל ארגנטינה 1978 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

yoash 8

טקסט תמונה : תזכורת . זהו תרשים השידור הלווייני המקורי שהכנתי לארנון צוקרמן ב- 1978 . הוא נלקח מספר השידורים / פקודת המבצע של מונדיאל ארגנטינה 78' . הספר שנכתב כפקודת מבצע צבאית שרד את מאורעות הזמן . הבעיה הראשית שלנו הייתה נעוצה בעובדה ש- EBU  (איגוד השידור האירופי) החליט על פי תכנון מראש להעביר את כל השידורים – מונדיאל ארגנטינה 1978 מבאלקארסה לאירופה באמצעות לוויין המייג'ור האטלנטי (A4AF – 2) כאשר לתחנת הקרקע ללוויינים בעמק האלה לא היה כל קשר אִתּוֹ . מפני שלא היינו מחוברים כלל ללווין הזה נאלצנו להשתמש בלוויין ה- Primary האטלנטי (A4AF – 1 ) שימוש Unilateral בלבדי. לרוע המזל הלוויין הזה היה תפוש ע"י מגזין חדשות דו יומי שנקרא SIN   ואשר נשלח מרשת הטלוויזיה הציבורית הפורטוגלית RTP לרשתות הטלוויזיה של מדינות מרכז ודרום אמריקה . נדרש לי זמן עם הגעתי לארגנטינה כדי לפתור את הפלונטר הסבוך . למזלי הגדול שלושת האישים שטוו את הפלונטר התקשורתי הפורטוגלית גב' מנואלה פורטדו , מזכ"ל OTI (איגוד השידור של מרכז ודרום אמריקה) המכסיקני מר אמאורי דאומאס , ומהנדס התקשורת הבינלאומי של ENTEL ארגנטינה מר מאסימו גארפינקל הלכו לקראתי וניאותו לפרום אותו למעני. טלפנתי מבואנוס איירס לירושלים למנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן והודעתי לו כי יש לו מונדיאל וכי השידורים הישירים יִצְלֵחוּ. בלעדי שלושת האישים האלה מפורטוגל , מכסיקו , וארגנטינה אי אפשר היה להוציא לפועל את מבצע שידורי הטלוויזיה שלנו במונדיאל ארגנטינה 1978 ולשדר אותם מבואנוס איירס לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים . בהחלט היה מצב שאנוכי והצוות שלי היינו חוזרים הביתה בידיים ריקות ולחיים אדומות מבושה מבלי לבצע את המשימה. (השרטוט נלקח מתוך ספר השידור / פקודת המבצע כפי שתכננתי וחיברתי לקראת שידורי הטלוויזיה של מונדיאל הכדורגל – ארגנטינה 1978). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 9

טקסט מסמך : מאי 1978 . תזכורת . תפוצה של פקודת המבצע / ספר השידורים של מונדיאל ארגנטינה 1978 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

3. אוקטובר 1987. העיתונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ורדיו "קול ישראל" מנהלים שוב מאבק שכר ומלחמת חורמה במנכ"ל רשות השידור אורי פורת . וועד עיתונות/הפקה המשותף לשני גופי השידור הציבוריים מכריז על החשכת המסך , עולה על בריקדות , ויוזם שביתה עבודה ענקית שנמשכת 52 ימים. רעיון צודק שביצועו היה גרוע.

פברואר 1987. הטלוויזיה הישראלית הציבורית מוותרת ב- 1987 בטיפשות רבה על הסיקור הטלוויזיוני של משפט פושע המלחמה האוקראיני ג'ון דמאניוק המתקיים בירושלים, ומותירה את הבימה הטלוויזיונית לערוץ 2 הניסיוני. 

במחצית חודש ספטמבר של שנת 1987 נפגשו נציגי העיתונאים בטלוויזיה הישראלית וברדיו "קול ישראל" דן בירון , יעקב אסל , אמנון נדב , וגדי סוקניק עם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , ותבעו ממנו במפגיע להיכנס עמם מייד למו"מ כדי לשפר את שכרם . עיתונאי רשות השידור ביקשו להשוות את שכרם עם עמיתיהם בעיתונות הכתובה . אורי פורת השיב להם כי מוקדם עדיין להיכנס למו"מ בעניין השכר בטרם גיבש משרד האוצר את הסכם השכר החדש בשידור הציבורי . אגודת העיתונאים הירושלמית והארצית לא וויתרו . הם ידעו כי אורי פורת מתעתד לצאת בראשית אוקטובר 1987 לחופשה משפחתית בחו"ל  ותבעו ממנו להתחיל במו"מ מזורז . מנכ"ל הרשות סירב . אגודת העיתונאים הכריזה על סכסוך עבודה פורמאלי וזעזועים קשים בטלוויזיה וברדיו בתוך שבועיים אם המנכ"ל לא יתרצה . חמתו של אורי פורת בערה בו . "אל תאיימו עלי. זה פשוט לא מזיז לי", השיב להם וטס לחו"ל . ביום שני – 5 באוקטובר 1987 , מייד לאחר צום יום כיפור , פרצה שביתת העיתונאים הארוכה בטלוויזיה הישראלית הציבורית וברדיו "קול ישראל" . מסך הטלוויזיה הציבורית הוחשך למשך 52 ימים עד 25 בנובמבר 1987 . ממקום חופשתו בחו"ל צִלְצֵל מנכ"ל רשות השידור אורי פורת לראש הממשלה יצחק שמיר והפציר בו לא להיכנע לשובתים . "השביתה איננה מוצדקת וגם כיס המזומנים של השובתים מצומק . הם יחזרו לעבודה . אני ממתין בסבלנות" , נימק את בקשתו בפני ראש הממשלה . יצחק שמיר נענה לפנייה ונמנע מלהתערב בסכסוך העבודה .

yoash 10

טקסט מסמך : ספטמבר 1987 . ידיעות מקדימות בעיתון "הארץ" ו- "חדשות" אודות העימות בעניין השכר בין עיתונאי רשות השידור לבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת . מרבית העיתונאים בטלוויזיה הישראלית וברדיו "קול ישראל" לא היו מודעים לחומרת הוויכוח והשביתה הארוכה נפלה עליהם כרעם ביום בהיר .

בערב יום חמישי חג שמחת תורה – 15 באוקטובר 1987 , נחתה בנמל התעופה בן גוריון אסירת ציון המפורסמת גב' אִידָה נוּדֶל . מאז 1971 ניהלה אִידָה נוּדֶל מאבק עיקש נגד שלטונות ברה"מ על מנת לקבל אישור לעלות לישראל . במהלך שנות המאבק הארוכות הוגלתה ע"י ה- ק.ג.ב. הסובייטי לסיביר . פנסי ערוץ  2 הניסיוני הֵאירו את קבלת הפנים הממלכתית שערכה לה ממשלת ישראל וראשה יצחק שמיר ברחבת המטוס. אִידָה נוּדֶל הייתה מסורבת עלייה יהודייה מפורסמת ורבת מוניטין בברה"מ , בעולם , ובישראל . היא סימלה בעיניי רבים בארץ את מאבק יהדות ברה"מ למען החופש והחירות ונגד הממסד הקומוניסטי – טוטליטארי הסובייטי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית סיקרה שוב ושוב מאז מחצית עשור ה- 70 של המאה שעברה את המערכה וכמיהתם של רבים מיהודי רוסיה לעלות לישראל . כמיהה ציונית שהפכה להתמודדות ומאבק ממושך שהובילו אנטולי "נתן" שצ'רנסקי ואִידָה נוּדֶל נגד השלטון הסובייטי שהתנכל ומנע זאת מהם . הייתה זאת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שתיארה אותם כ- "אסירי ציון" . עכשיו ברגע המכריע היא לא הייתה שם . כשירדה אִידָה נוּדֶל במדרגות כבש המטוס בנתב"ג וראש הממשלה מר יִצְחָק שָמִיר לחץ את ידה ונישק אותה בפני מצלמות ערוץ 2 הניסיוני , היו עסוקים עיתונאי רשות השידור בשביתה ממושכת בת 52 ימים שהכריזו כנגד מנכ"ל הרשות אורי פורת . המסך הוּשְחַר והטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית הכְּבוּיָה נעדרה מהאירוע . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה ב- 1987 רק בת 19 שנים אך כבר מקומטת ובלה , איטית , וכבדת תנועה . והחָמוּר מכל , אפילו אידיאלים לא היה לה עוד להציע . זאת הייתה בעצם הטרגדיה של חזון השידור הציבורי . הטלוויזיה הייתה ב- 1987 צעירה בשנות נעוריה אך הציבור כבר מאס בה . סכסוכי העבודה והשביתות הבלתי פוסקות בשורות הטלוויזיה הישראלית המונופוליסטית שהציבור מימן מכיסו במיטב תשלומי האגרה פשוט שיגעו אותו . עכשיו ב- 15 באוקטובר 1987 חסרונה לא הורגש . הערוץ השני הניסיוני בראשות שני ראשי המִנְהֶלֶת שלוֹ אוֹרֶן טוֹקָטְלִי ואָבְרָהָם פּוֹרָז והשַר הממונה שַר תקשורת גָד יַעֲקוֹבִּי היו נוכחים שם , ודאגו לתחליף .

nudel 1טקסט תמונה : 15 באוקטובר 1987 . נמל התעופה בן גוריון . אסירת ציון גב' אידה נודל יורדת במדרגות כבש המטוס שהביא אותה לישראל . הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרת . מצלמות ערוץ 2 הניסיוני בראשות אברהם פורז , אורן טוקאטלי , ושר התקשורת גד יעקובי מתעדות את האירוע . (לע"מ תמורת תשלום) .

nudel 2טקסט תמונה :  15 באוקטובר 1987 . נמל התעופה בן גוריון . ראש הממשלה יצחק שמיר מקבל את פניה של גב' אידה נודל ליד כבש המטוס . (לע"מ תמורת תשלום) . הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ומחמיצה את התמונות האלה .

nudel 3טקסט תמונה : 15 באוקטובר 1987 . נמל התעופה בן גוריון . נתן שצ'רנסקי מחבק את גב' אידה נודל היושבת בין ראש הממשלה יצחק שמיר (מימין) וסגן ראש הממשלה שמעון פרס (משמאל) . (לע"מ תמורת תשלום) .

nudel 4 טקסט תמונה : 15 באוקטובר 1987. מסיבת עיתונאים בנתב"ג עם הגעתה של גב' אידה נודל לישראל. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אחותה של אידה נודל , ראש הממשלה יצחק שמיר (עומדת מאחוריו הח"כ חייקה גרוסמן) , סגן ראש הממשלה שמעון פרס , מציצה מעבר לכתפו של שמעון פרס שחקנית הקולנוע האמריקנית ג'יין פונדה . (לע"מ תמורת תשלום) .

הערוץ השני הניסיוני מילא בהצלחה לא מבוטלת בשידור ישיר בפעם הראשונה בתולדותיו את חסרונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הוותיקה רְווּיָת מריבות וסכסוכי עבודה . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפסידה בשביתה הממושכת הזאת לחלוטין את תמיכת הציבור . ובאשר לשידור הישיר עצמו . אִידָה נוּדֶל לא הייתה הכוכב היחידי בו . שרי הממשלה ובראשם יצחק שמיר ושמעון פרס וכמובן שר התקשורת גד יעקובי שניצב אף הוא סמוך למצלמות ערוץ 2 הניסיוני , הוארו ונחשפו כולם ל- זרקורי האורות ונהנו מהעדשות הגדולות של המצלמות האלקטרוניות כמו העולה החדשה אסירת ציון . זה היה מדהים . עוד בטרם היותו בכלל רשת טלוויזיה , שָב וְקִיבֵּע ערוץ ה- 2 הניסיוני את תודעתו בקרב הצופים כצורך תקשורתי חיוני ואלטרנטיבה לטלוויזיה הישראלית הציבורית והבלעדית במדינה . העפלתה של אִידָה נודל לישראל ב- 15 באוקטובר 1987 שימשה עוד קטליזטור לפתיחת שוק הטלוויזיה בישראל בפני תחרות רָב ערוצית . הממשלה הייתה עֵרָה לצורך הזה מול המונופול השוֹבֵת . שַר התקשורת גד יעקובי חש את עצמו באותו היום ההוא בצדק כאחד המנצחים הבולטים בזירת הטלוויזיה המקומית . נוצר מצב גרוטסקי . בעוד ערוץ 2 הניסיוני מטפח את תודעתו בקרב הציבור היו עסוקים עיתונאי רשות השידור הוותיקה בתחזוקת השביתה הממושכת שאיש לא האמין בתועלתה . בהיעדר משכורות הפכו העובדים לאיגוד של קִיבִּיצעֶרים ומקבצי נדבות במסווה של גיבורי תצוגות אופנה והפקת ערבי בידור יחדיו עם כמה מאומני ישראל שיצאו לסייע לשובתים ולא צלחו . עיתונאי רשות השידור נקלעו ב- 1987 לצרה צרורה שלא צפו אותה מראש . הרעיון להילחם על השכר היה נכון אולם תכנון השביתה הארוכה היה לקוי מיסודו . מוסד תקשורת לאומי מונופוליסטי איננו יכול לצאת למרד ללא הכנת דעת הקהל ובלעדי תמיכת הציבור . לפתע וזה באמת התרחש בפתאומיות התברר כי אפשר להסתדר מצוין בלעדי עיתונאי הטלוויזיה והרדיו השובתים וללא המורשת שלהם . המחזות בהם עיתונאים מתחפשים לדוגמנים ומנסים לקושש פרוטות היו לא רק עלובים וסמרטוטיים אלא בעיקר מגוחכים .

yoash 11

טקסט תמונה : אוקטובר – נובמבר 1987 . תיעוד גרוטסקי . עיתונאי רשות השידור , טלוויזיה ורדיו , מקיימים בעת השביתה הממושכת בת 52 ימים תצוגות אופנה והופעות בידור תמורת תשלום פעוט יחדיו עם אומני ישראל . השביתה הארוכה ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור יצרה Over draft בחשבונות הבנק של העובדים הנמשך עד עצם היום הזה . זיהוי הנוכחים העומדים מימין לשמאל : מוטי עמיר , עמוס ארבל , משה גרטל , השחקן והבדרן דודו דותן ז"ל , רמי ווייץ , בני עורי , דודיק קופרמן , אורי לוי , דני לבנשטיין , נסים קיוויתי , רבקה פרידמן (נשענת על כתפו של אהרון "אהרל'ה" גולדפינגר , נאווה צוקרמן – ספורטה , ואיש לא מזוהה . זיהוי הנוכחים הכורעים מימין לשמאל : אנוכי , השחקנית והבדרנית ציפי שביט , ואהרון "אהרל'ה" גולדפינגר . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

זה לא היה ניצחונו הראשון של ערוץ 2 הניסיוני על הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית והמתנשאת . שמונה חודשים קודם לכן ב- 15 בפברואר 1987 נפתח בבנייני האומה בירושלים בבית דין מיוחד בראשותו של השופט העליון דוב לווין משפטו של הפושע האוקראיני ג'ון דמיאניוק שנודע בכינויו "איוואן האיום" . זאת הייתה הפעם השנייה בתולדות מדינת ישראל לאחר משפט אדולף אייכמן בה נשפט בירושלים אדם שנאשם בפשעים אכזריים ביותר נגד העם היהודי במלחמת העולם ה- 2 . ג'ון דמיאניוק הוסגר מארה"ב לישראל והואשם על ידה כי היה האיש שהפעיל את מנוע הגזים במחנה ההשמדה טרבלינקה בפולין ורצח 900000 (תשע מאות אלף) יהודים . הוא הואשם גם שהתעלל בסַדִיזְם מטורף במאות יהודים והרג אותם במו ידיו . פרקליט המדינה יונה בלטמן דרש בנאום הפתיחה של הקטגוריה לגזור על הנאשם עונש זהה לזה שהוטל על אדולף אייכמן . למרבה ההפתעה סירבו מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַיִים יָבִין ומנהל חטיבת החדשות יָאִיר שְטֶרְן לסקר את המשפט החשוב בטענה שאיננו מעניין את הציבור יתר על המידה .

נפל אם כן דָבָר בתקשורת הישראלית ב- 15 בפברואר 1987 שהביא בסופו של דבר לשינוי דרמטי בהתפתחות שידורי החדשות בטלוויזיה והקמתו של ערוץ שני בישראל . הערוץ ה- 2 הניסיוני דַל אמצעים וכוח אדם החֵל לשָדֵר ישיר מידֵי בוקר את משפטו של פושע המלחמה האוקראיני ג'וֹן דַמיָאנְיוּק שנודע בכינויו "איוואן האיום" , מפני שרשות השידור וויתרה על הסיקור . מנהל הטלוויזיה הישראלית חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן טענו שהאירוע אינו מספיק חשוב והפקירו את הזירה למתחרה הפוטנציאלי שלהם ערוץ 2 דַל האמצעים . התירוץ "האירוע איננו חשוב מספיק" היה טיפשי ולא כֵּנֶה . הנהלת הטלוויזיה חששה להתמודד עם לחץ העבודה ותפעול העובדים ועמם הטכנולוגיה הטלוויזיונית הדרושה שייכפה עליה סיקור המשפט הארוך , ולכן נסוגה מהסיקור . אורי פורת וחיים יבין פחדו שהצבת ניידת שידור אלקטרונית מידי יום ליד היכל המשפט וגיוס עשרות טכנאים ועיתונאים לסיקור המשפט , יפגע בעבודה השוטפת של הטלוויזיה ובתקציבה . "מה איכפת לנו שערוץ 2 הניסיוני יסקר את המשפט ולא אנחנו . שיבושם להם" , אמרו שניהם והסתלקו מהמערכה . ממש שיקול מבריק ועיתונאות דגולה . אורי פורת וחיים יבין עמו השליכו לפח את האמנה העיתונאית ואת החובה הציבורית שלהם שנובעת מכוח חוק רשות השידור . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור עו"ד מיכה ינון יצא מדעתו כעס ותמה על שיקולי העריכה המטופשים של שניהם . הוא נתן לכך ביטוי פומבי בעיתונות המודפסת . ג'וֹן דָמְיָאנְיוּק רוצחם של עשרות אלפי יהודֵי אוקראינה הפך לאזרח אמריקני שָלֵיו ותמים בחלוף השנים . שמו כרוצח המוני יהודים נשכח בין דפי ההיסטוריה המצהיבים . עכשיו כשטחנות הצדק פעלו ומשהוסגר לישראל ע"י שלטונות ארה"ב בהאשמה של סיוע להשמדת יהודֵי אוקראינה בעת מלחמת העולם ה- 2 , הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא מצאה עניין בכיסוי המשפט . מנהלי צוות ההקמה של ערוץ 2 הניסיוני מר אורן טוקטלי ומר אברהם פורז ביקשו מהיועץ המשפטי של הממשלה יוסף חריש לאשר להם שידורים ישירים מהמשפט שזכה להד עולמי . ערוץ 2 הניסיוני חדר לוואקום התקשורתי והוכיח את עצמו .

damianuk

טקסט תמונה : 15 בפברואר 1987 . בנייני האומה בירושלים . נפתח משפטו של הפושע האוקראיני ג'ון דמיאניוק (נודע בכינויו "איוואן האיום") שנאשם בהשתתפות ברצח 900000 (תשע מאות אלף) יהודים במחנה ההשמדה טרבלינקה בפולין במלחמת העולם ה- 2 . הטלוויזיה הישראלית נמנעה מלהעביר את מהלך המשפט בשידורים ישירים . ערוץ 2 הניסיוני בראשות אנשי מנהלת ההקמה שלו אורן טוקטלי ואברהם פורז היה נוכח שם ועשה את העבודה במקומה . (לע"מ תמורת תשלום) . 

מצלמות הטלוויזיה של מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת , חַיִים יָבִין , ויָאִיר שְטֶרְן נעדרו מאולם בית המשפט בנימוק שמשפט דמיאניוק נטול עניין ציבורי והחליטו לא לסַקֵר אותו . הנהלת הרשות סברה שמשפט ג'ון דמיאניוק איננו חשוב דיו . זאת הייתה שגיאה עיתונאית מוסרית גסה וחמורה מכל היבט וגַם חוסר הבנה ציבורי מוחלט באסטרטגיה של בניין שידור וצריבת תודעה לטווח ארוך . הטלוויזיה הישראלית התנהגה כמונופול לכל דבר . רשות השידור הפקירה במו ידיה את סיגנאל השידור שלה לטובת גורם שידור מתחרה במדינת ישראל . ראשי מִנהלת ההקמה של ערוץ 2  אוֹרֶן טוֹקָטְלִי ואברהם פּוֹרָז עַטו על המציאה , השתלטו על סיגנל השידור , ושיווקו לצופים את יחסי הציבור האגרסיביים שלהם באמצעות גִרסת טריוויה תמימה : "מתוך הכרת חשיבות הנושא נערכנו בתוך יממה לשידור המשפט . אנחנו מעבירים את משפט ג'ון דמיאניוק בשידור ישיר לטובת הצופים בישראל באמצעות הטלוויזיה החינוכית ואולפני 'הבירה' " . הערוץ השני הניסיוני צבר בבת אחת אהדה עצומה בעוד הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית ורשות השידור מצטיירות שוב כגופי שידור אימפוטנטיים ומתנשאים . אורן טוקטלי ואברהם פּוֹרָז גרפו את תהילת הציבור . הטבע איננו סובל וואקום .

רק יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מִיכָה יִנוֹן התקומם כנגד ההחלטה העיתונאית המוטעית של ההנהלה המקצועית שלא לסקר ישיר את המשפט . בעיניו זה היה לא רק מחדל אלא גם טמטום ופגם מוסרי . לכן קבע והצהיר בפני כל מי שרצה לשמוע : "אורי פורת , חיים יבין , ויאיר שטרן יכולים לרשום את עצמם בדפי ההיסטוריה כמי שהקימו את ערוץ 2 מעפרו" . הקמתו המסודרת של הערוץ ה- 2 המסחרי לא איחרה איפה לבוא . היא הייתה עכשיו רק עניין של זמן .

damianuk 1

טקסט מסמך : 1987 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון מצהיר לעיתונות בעקבות סירוב הטלוויזיה הישראלית לסקר את משפטו של הצורר ג'ון דמיאניוק ("איוואן האיום") : מנהל הטלוויזיה חיים יבין ומנהל חטיבת החדשות יכולים לרשום עצמם בהיסטוריה כמי שהקימו את הערוץ השני" . (באדיבות "ידיעות אחרונות"  ו- "הארץ") .

damianuk 2

טקסט מסמך : 3  במארס 1987 . יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור מיכה ינון מבקר בחריפות את ההחלטה המשותפת של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה חיים יבין , ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן שלא להעביר בשידורים ישירים את משפט הפושע האוקראיני ג'ון דמיאניוק . (ארכיון "דבר" . העיתון נסגר לפני שנים רבות) .

משפטו של הפושע האוקראיני ג'ון דמיאניוק תוכנן להימשך חצי שנה אך התארך ליותר משלוש שנים. הוא הורשע ונידון למוות . לאחר שלוש שנים נוספות החליט בית המשפט העליון לזכות את ג'ון דמיאניוק מחמת הספק ולגרשו בחזרה לארה"ב . בתחילת סיקור המשפט בפברואר 1987 פקפקו רבים האם הציבור הרחב יתעניין בו , אך בתוך זמן קצר התברר שההתעניינות במשפט הזה הנערך במדינת ישראל הייתה מרובה , והקיפה חלקים רחבים ומגוונים בציבור . הערוץ השני הניסיוני סיקר את משפט ג'ון דמיאניוק לאורך זמן רב ונתן לגיטימציה לנוכחותו .

damianuk 3

טקסט מסמך :  קיץ 1987 . הציבור והעיתונות מעניקים לגיטימציה להקמתו של ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל בעקבות הסיקור הטלוויזיוני השיטתי והרצוף של ערוץ 2 הניסיוני את משפטו של פושע המלחמה האוקראיני ג'ון דמיאניוק (איוואן האיום) המתנהל בבנייני האומה בירושלים בהרכב בית דין מיוחד בראשות השופט דוב לווין .

שש שנים הן פרק זמן קצר בתעשיית הטלוויזיה . גם בישראל . השנים חלפו במהירות עצומה מאז החל בחורף 1987 ערוץ 2 הניסיוני בסיקור משפט ג'ון דמיאניוק . בינתיים הקימו כבר חברות "ערוצי זהב" , "מת"ב" , ו- "גוונים" את רשת הטלוויזיה בכבלים במדינת ישראל ובנובמבר 1993 ניצב הערוץ השני בשער כשהוא מאיים על השידור הציבורי הוותיק והמסורבל , כשבאמתחתו כסף וממון . ערוץ 2 המסחרי והצעיר החל את שידוריו בתנופה רבה לקול תרועת ההמונים כשהגייסות שלו נושאים אותו היישר למלחמות הכבדות של רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם , כיסוי החדשות בארץ ובעולם , קניית סרטים ותוכניות מחו"ל , ופיתוח תוכניות בידור ו- Talk show מקומיות . מנהיגי שלוש הזכייניות בערוץ 2 המסחרי , המנכ"לים המשותפים דן שילון ויוחנן צנגן ב- "רשת" , מנכ"ל "קשת" אלכס גלעדי , ומנכ"ל "טלעד" עוזי פלד היו רוויי אמביציות שידור . הם היו נחושים להראות לבעלי המניות שלהם כי הם יודעים לעשות טלוויזיה ולצבור רייטינג . הקמתו של ערוץ 2 זעזעה עד היסוד את תשתיות הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

בדצמבר 1987 הזמינו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ויו"ר הוועד המנהל של רשות השידור אהרון הראל ז"ל את שר התקשורת גד יעקובי ז"ל לערוך סיור במבצרה של רשות השידור הלא הוא בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . השר גד יעקובי סייר בכל קומות הבניין וקיבל הסברים ממנהלי חטיבות התוכן והטכנולוגיה . הוא נראה לי זחוח וטוב לב בעת שנע עם פמלייתו ומלוויו . על פניו היה מרוח חיוך של ניצחון . ב- 15 באוקטובר 1987 הוא הביס את הטלוויזיה הישראלית הציבורית . כשהוא הגיע למשרדי מחלקת הספורט בקומה החמישית של הבניין הוא כבר הסתובב כטווס . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת הכיר בינינו והציג אותי בפניו , "זהו יואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט חלון הראווה של הטלוויזיה" . הסברתי לגד יעקובי בקצרה את דרכי הפעולה של מחלקת הספורט שבפיקודי , את החשיבות העצומה של הטכנולוגיה החדשנית בעיתונאות הספורט לרבות השימוש בתקשורת הלוויינים , ואת ההתכוננות שלנו לקראת אולימפיאדת סיאול 1988 הניצבת בשער ולקראת מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990 . השר הקשיב , שאל כמה שאלות , והתנהג בנימוס רב . לא יכולתי להתאפק , כשנפרדנו שוב בלחיצת יד אמרתי לו , "אדוני שר התקשורת מר גד יעקובי הייתם יותר מברי מזל ב- 15 באוקטובר 1987".

yoash 12

טקסט תמונה :  דצמבר 1987 . אני ניצב בפתח משרד מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים מקדם את שר התקשורת בממשלת ישראל גד יעקבי . הוא הסתובב כטווס ב- "בית היהלומים" . חיוכו העיד עליו כי כבש את בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה – ירושלים בסערה לאחר שנחל ניצחון תקשורתי גדול בשידור ישיר בלעדי באוקטובר 1987 , המסקר את הגעתה לישראל של מסורבת העלייה אִידָה נוּדֶל ע"י ערוץ 2 הניסיוני . הסיקור הבלעדי בערוץ 2 הניסיוני התאפשר בשל שביתת העיתונאים הממושכת ברשות השידור שנמשכה 52 ימים .

זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אורי פורת מנכ"ל רשות השידור , אהרון הראל יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור , איש לא מזוהה (במשקפיים) , שר התקשורת גד יעקובי , איש לא מזוהה (משופם) , ואנוכי . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

עיתונאי הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית שופעי הכוח המשיכו בסטגנציה שלהם במשך 43 ימים נוספים לאחר הגעתה של גב' אִידָה נוּדֶל . מעשה התאבדות תקשורתי . השגיאה הנוראית של הקרנת "מסך שחור" במשך 52 ימים היה בלתי נסלחת והצטרף לשורת חטאים כבדים נוספים שחטא הערוץ הציבורי בעבר . ערוץ 2 חסר הניסיון התארגן יפה באוקטובר 1987 ועשה את העבודה כמו שצריך והוכיח כי בבוא העת יהווה גורם תחרות מסוכן לשידור הציבורי . השביתה הגדולה ביותר בתולדות רשות השידור בת 52 ימים הסתיימה בקול ענות חלושה מבלי שהעיתונאים השיגו הישג ממשי כלשהו. לא היו בה מנצחים וכולם שילמו את המחיר ובראשם השובתים. בכיסם נוצר חור גדול . זיכרונו הקצר של צופה הטלוויזיה הישראלי לא בגד בו . משנעמד ערוץ 2 על רגליו בנובמבר 1993 ערקו הצופים בהמוניהם מערוץ 1 הציבורי ונדדו לערוץ 2 המסחרי .

porath

טקסט מסמך : סוף נובמבר 1987 . עיתון "מעריב" . (באדיבות עיתון "מעריב") .

300 (שלוש מאות) התמונות הבאות , באקשן ופורטרטים בסדרת 13 הספרים של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" , מספרות על ימי תום הנעורים , החריצות , והנחישות של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה עם הקמתה ב- 1968 ובמשך עשור ה- 70 של המאה הקודמת . התכונות האלה לא הספיקו לשַמֵר אותה למרות שעבדו בה וניווטו אותה אנשים צעירים , חרוצים , ומוכשרים (חלקם מאוד) . הפוליטיזציה עשתה שַמוֹת בטלוויזיה הישראלית הציבורית וכילתה כל חלקה טובה . הכישרון והיצירה לא החזיקו מעמד מול הפוליטיקאים ועושי דברם . התבוננות בפיגורות הטלוויזיה מהימים ההם מגלה כי מהאנשים האמיצים האלה הדבקים במשימתם עד כלות נשקף מבט של אושר , רצון כנה ללמוד , ומלווה בתחושות של שליחות וחזון . זאת הייתה ההרגשה שלי כעורך ומפיק הסדרה רחבת ההיקף הזאת שכוללת בתוכה 13 ספרים ו- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי A4 של מחשב . במשך 15 (חמש עשרה) שנים מאז 1999 , חקרתי , נברתי , איתרתי , אספתי , ליקטתי , והתבוננתי בעצמי שעות על שעות בתמונות הנדירות האלה . בסופו של דבר ערכתי אותן לתוך הטקסט . התקופה ההיא של ימי התום , הפשטות , החלוציות , והתקוות – חלפה לבלי שוב . ראה הספרים "8 ימי בראשית" , "למילים יש וויזואליה משלהן" ו- "הפקות חובקות ארץ ועולם בטלוויזיה" . המחקר והנבירה הארוכים והממושכים טרם הסתיימו . הנה כמה תמונות מתוך מאגר ה- 300 הקונקרטי שדן בתקופת בריאתה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית .

katz 5

טקסט תמונה : חורף 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ (בן 42) ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במשרדו הזמני בקומה החמישית ב- "בית היהלומים" ברוממה – ירושלים . הבניין הפך בטעות למשכן קבע של הטלוויזיה הישראלית הציבורית והוכיח שברשות השידור אין דבר שהוא קבוע יותר מהזמני .(התמונה באדיבות שרגא מרחב . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

katz 6

טקסט תמונה :  ינואר 1968 . פרופסור אליהוא כ"ץ ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית (עומד במרכז) מעביר קורס טלוויזיה קצר במתקן הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב לאנשי רדיו "קול ישראל" העוברים הסבה מרדיו לטלוויזיה . קיצוני מימין הוא יועץ הטלוויזיה החינוכית – לימודית והישראלית הבימאי היהודי – אמריקני מבוסטון מר דייויד דייויס (איש הטלוויזיה הציבורית האמריקנית PBS) ולידו היהודי – אירי מדבלין הבימאי לואיס "לואי" לנטין (במעיל הבהיר) . לואי לנטין היה הבימאי שניצח על השידור הישיר הראשון בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, הלא הוא מצעד צה"ל בירושלים ביום חמישי – 2 במאי 1968 בחג העצמאות ה- 20 לייסוד מדינת ישראל . משמאל בסוודר הלבן זהו יצחק "צחי" שמעוני ז"ל ויוסי גודארד (בסוודר ספורטיבי) . יושב ליד אליהוא כ"ץ (מצד שמאל בתמונה) השדר בשפה הערבית נור א דין אדריני . (התמונה באדיבות לואי לנטין בן 80 היום . הוא מתגורר באירלנד . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 1

טקסט תמונה :  חורף 1974 . רגע של הפסקה ומחשבה בהפקת התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . זיהוי הנוכחים בשורה הראשונה מימין לשמאל : העורך והמפיק מוטי קירשנבאום , הבימאי יעקב אסל , אחד מארבעת כותבי התוכנית קובי ניב . זיהוי הנוכחים בשורה השנייה מימין לשמאל : מנהל הבמה יוסף "פונצי" הדר ז"ל , הצלם אורי שמעוני , איש הקול משה אלוני , והצלם שלמה גרשנגורן – ספיטירקי (עומד) .(התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 2

טקסט תמונה : חורף 1974 . אולפן א' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . ימי התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" . העיתונאי , העורך , המפיק , והבימאי מוטי קירשנבאום מייסד את התוכנית "ניקוי ראש" בגינה הוא זוכה בחלוף שנתיים ב- 1976 בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה . להלן זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים , הצלם עזרא כליפה (עומד מימין) , השחקנית רבקה מיכאלי (יושבת ומעלעלת בטקסט) , מוטי קירשנבאום (בן 35) , איש הקול שלום "שולקה" גרי , הכתב בני ליס , הבימאי יעקב אסל רוכן על הטקסט (אפודה ושרוולים לבנים) , פועל במה חיים אמזלג (חובש כובע), ה- floor manager יוסף "פונצי" הדר (מזוקן) , עוזרת ההפקה לאה פילצר (מתכופפת) , ב.מיכאל אחד מארבעת הכותבים המוכשרים של התוכנית "ניקוי ראש" , מאפרת הטלוויזיה דליה אטקין , השחקן שבתאי קונורטי ז"ל , השחקן דובי גל , השחקן טוביה צפיר (ממושקף וחתוך) . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kirshenbaum 3

טקסט תמונה :  חורף 1976 . מוטי קירשנבאום חוגג עם צוות "ניקוי ראש" את הכרזת הוועדה על זכייתו בפרס ישראל לתקשורת וטלוויזיה לשנת 1976 . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : אחד מארבעת הכותבים המחוננים של  התוכנית "ניקוי ראש" חנוך מרמרי , השחקן טוביה צפיר , איש לא מזוהה , הגרפיקאית ענת אור , מאחוריה איש לא מזוהה , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן , היוצר , העורך , והמפיק של "ניקוי ראש" מוטי קירשנבאום , מפקח החשמל והתאורה יז'י ביאלוק (מאחור ממושקף) , ועוזר ההפקה יפתח גוטמן . מתחת לטוביה צפיר זהו עוד אחד מארבעת כותבי התוכנית המוכשרים מר אפרים סידון . האחרים אינם מזוהים . (התמונה באדיבות ארנון צוקרמן . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . הערה : סייע לי בזיהוי האנשים מוטי קירשנבאום .

kirshenbaum 4

טקסט תמונה :  1976 . מרדכי "מוטי" קירשנבאום (ניצב במרכז) יוצר , עורך , ומפיק התוכנית הסטירית "ניקוי ראש" יחדיו עם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ארנון צוקרמן (משמאל) מי שהעניק למוטי קירשנבאום גיבוי טוטאלי . מימין , עוזרת ההפקה והבימוי של מוטי קירשנבאום גב' לאה פילצר . התוכנית "ניקוי ראש" סיימה את דרכה ב- 1976 . כשחקרתי את מוטי קירשנבאום מדוע ניתק את צינור החמצן מ- "ניקוי ראש" הפופולארית והמצליחה נימק זאת מוטי קירשנבאום בארבע מילים : "התוכנית מיצתה את עצמה" . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

uzi peled

טקסט תמונה : חורף 1968 . זהו סגן ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית עוזי פלד . התמונה צולמה בחדר הבקרה של האולפן הראשון של הטלוויזיה בקומה החמישית בבית היהלומים ברוממה ירושלים. הציבור כינה את הטלוויזיה הישראלית – הטלוויזיה הכללית, והעובדים העניקו לעוזי פלד את הכינוי "הכריש" . (באדיבות עוזי פלד . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

gal 2

טקסט תמונה : קיץ  1969. אולפן ב' של הטלוויזיה בקומה השנייה של "בית היהלומים"  / בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית הממוקם בשכונת רוממה בירושלים . תמונה היסטורית : סגן נשיא רשת הטלוויזיה האמריקנית CBS  ג'וֹזף "ג'וֹ" סטרן וראש הקבוצה המבצעית שלה בירושלים (מימין) שסייעה לפרופסור אליהוא כ"ץ להקים את הטלוויזיה בישראל מבראשית , מעביר את הפיקוד על שירותי ההנדסה לידיו של מהנדס הטלוויזיה הישראלית הציבורית שלמה גל (משמאל). "האולפן לרשותך . סע , המפתחות בפנים", אמר ג'ו סטרן לשלמה גל וחזר לארה"ב . (התמונה באדיבות שלמה גַל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

fontzi 1

טקסט תמונה : קיץ 1968 .בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית (כונה גם "בית היהלומים") הממוקם בשכונת רוממה ירושלים . פול סאלינג'ר ז"ל צלם ובימאי של ה- BBC (ממושקף מימין) עלה לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים ב- 1967 . כאן הוא נראה מדריך שלושה צלמי Video ישראליים צעירים מתחילים במסגרת צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית . זיהוי משמאל לימין : יוסף "פונצי" הדר ז"ל (נפטר לפני קצת יותר מארבע שנים בארה"ב) , עמוס בן שחר , בניה בן נון , ופול סאלינג'ר . (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר . ארכיון יואש אלרואי) .

הימים ההם של אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית , עולי ימים ונושאי תקוות , לא ישובו עוד לעולם .

סוף הפוסט .

 

ניסוחים בינלאומיים (1) : שום אדם איננו דָגוּל דָיוֹ ו/או חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו (הנרי מילר). אנשי מזימות בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הניצחון של הדמגוגיות הוא קצר ימים אבל ההרס נצחי (שארל פגאי). מהפכות מעולם לא הקלו את עול העריצות – הם רק העבירו אותו לכתף אחרת (ג'ורג ברנארד שאו). אדם שסעד ארוחת ערב לעולם איננו מהפכן – כל הפוליטיקה שלו אינה אלא דיבורים(ג'ורג' ברנארד שאו). מוטב למות על רגליך מאשר לחיות על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק . גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי.

——————————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 360 : הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 במארס 2014

——————————————————————————————————————–

ניסוחים בינלאומיים (1) : שום אָדָם איננו דָגוּל דָיוֹ וְ/אוֹ חָכָם דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גוֹרָלוֹ ביָדיו (הנרי מילר). אנשי מְזִימוֹת בוגדניים והִיפּוֹקְרִיטִיים אמיתיים הם אלה שחדלו להכיר ברמייתם ומשקרים בכֵנוּת (אנדרה ז'יד). הנִיצָחוֹן שֶל הדֶמָגוֹגִיוּת הוא קְצָר ימים אבל הַהֶרֶס נִצְחִי (שארל פגאי). מהפכות מעוֹלָם לא הקלו את עוֹל העָרִיצוּת – הם רַק העבירו אותו לכתף אחרת (ג'ורג' ברנארד שאו). אָדָם שסעד ארוחת עֶרֶב לעוֹלָם איננו מהפכן. כל הפוליטיקה שלו אינה אֶלָא דיבורים (ג'ורג' ברנרד שאו). מוּטָב למוּת על רגליך מאשר לחְיוֹת על ברכיך (דולורס לברון). כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

1. מסקנות דו"ח וועדת רָם לָנְדֶס (פברואר – מארס 2014) הנוגע למצבם הנואש והאנוש של ערוץ 1 הציבורי ורשות השידור הן רדיקליות וקטלניות במובן החיובי של המילה.

מסקנות דו"ח וועדת רָם לָנְדֶס הנוגעות למצבו העגום של השידור הציבורי הן קטלניות אך הכרחיות . ההמלצה לפטר 1000 (אֶלֶף) עובדים איננה דבר של מה בכך בלשון המעטה . אם יְיוּשְמוּ הן אמורות לזעזע את אמות הספים של השידור הציבורי במדינת ישראל . שתי רשתות הטלוויזיה הציבוריות בעברית (ערוץ 11) ובערבית (ערוץ 33) הן עקרות צפייה ונטולות רייטינג . דו"חות המדרוג חושפים זאת כל יום מחדש . ברור שמדובר בשידור ציבורי עלוב ורדוד . עסק כושל מקצועי , עסקי , וארגוני נטול כישרון שמשולל כל גאווה ומורל . אזרחי מדינת ישראל משלמים מידי שנה מס אגרה למען השידור הטלוויזיוני הציבורי שנוגע ב- 1.000000000 (מיליארד) שקל אולם לא רואים אותו ולא צופים בו. מדובר בשוֹאָת רייטינג מתמשכת מאז ימי מנכ"ל רשות השידור המודח יוסף בר-אל. כזכור מינתה ממשלת ישראל בראשות אריאל "אריק" שרון ז"ל בקיץ 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור . כעבור שלוש שנים בקיץ 2005 קבעה אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה כי מינויו הרָם של יוסף בר-אל לתפקיד מנכ"ל רשות השידור , מי שטיפח סטנדרטים של ניהול כושל בבחינת עלבון ציבורי נוראי , היה מיקח טעות ומינוי מופרך מיסודו . ב- 1 במאי 2005 הדיחה ממשלת ישראל את יוסף בר-אל וסילקה אותו לאלתר באמצע כהונתו . היו ימים אחרים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של פעם עוד בטרם תופעת יוסף בר-אל מנכ"ל רשות השידור היחיד בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתולדות רשות השידור שהודח מכהונתו . ברור שטרגדיית הרייטינג הציבורי איננה כפויה . אפשר לנהל את רשות השידור טוב הרבה יותר והיו כבר דברים מעולם ב- עתות וזמנים קודמים . אין זה סוד כי מצבן הארגוני , העסקי , והמורלי של שתי רשתות הרדיו הציבוריות בעברית ובערבית אף הוא בשפל המדרגה . צריך להחליף רק כמה מילים עם עובדי רדיו "קול ישראל" כדי להבין עד כמה המצב שם קשה . רשות השידור מעסיקה בטלוויזיה וברדיו כ- 2000 עובדים בשלושת הסקטורים של עיתונות / הפקה , הנדסה / טכנאים , ואנשי הדירוג המשולב . כמות האנשים הזאת פועלת תחת קורת ניהול מקצועית משותפת בראשות מנכ"ל רשות השידור מר יוֹנִי בֵּן מְנָחֵם ותחת קורת בקרה ציבורית משותפת של מליאת רשות השידור והוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר אָמִיר גִילָת . יוני בן מנחם ואמיר גילת שני אנשים בלתי מוכשרים בעליל ומינויים פוליטיים מגוחכים אמורים לשמש מנהיגי השידור הציבורי . מופת של מנהיגות והובלה ציבורית . מודל של הערצה וחיקוי . אולם יוֹנִי בֵּן מְנָחֵם ואָמִיר גִילָת הם ההפך של מופת . שניהם הצעידו כל אחד בדרכו הקלוקלת את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לעברי פי פחת . הסכסוך האָלִים בין שניהם ו- מֶלֶל ההשמצות ההדדיות הוא בבואה מכוערת למתרחש בתוככי רשות השידור עצמה . האם אפשר להשוות את הצֶמֶד הנחות הזה יוני בן מנחם את אמיר גילת לתקופת שלטונם למשל של מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומר מִיָכה יִנוֹן ברשות השידור בשנים 1998 – 1993 ? האם שורר מתאם ערכי כלשהו בין יוני בן מנחם את אמיר גילת לתקופתם של שְמוּאֵל אַלְמוֹג וד"ר חַיִים יָחִיל בשנים 1974 – 1969 ? ו/או נאמר בהשוואה לתקופה של יִצְחָק לִבְנִי וד"ר וָולְטֶר אֵיתָּן בשנים 1979 – 1974 ? מדהים שקבוצת השכבה הוותיקה והמובילה ובעלת הניסיון בערוץ 1 ורדיו "קול ישראל" איננה קמה ומתמרדת בגלוי ובאמץ לב , לא אתמול ולא היום , נגד הניהול האומלל והבזוי הזה – המקצועי והציבורי יחדיו. ולא מדובר רק ברייטינג דלוח. מדובר בהרבה יותר מזה. מדובר במוסר בעייתי , דרך ארץ בעייתית , יושרה בעייתית , דוגמא אישית בעייתית , חזון בעייתי , ומעל לכל היעדר כל כישרון ניהול ומנהיגות.  יש סיבה ברורה לכך שאנשי הדור הוותיק בערוץ יושבים על הספסל ושותקים. אנשים מבוגרים ושְבֵעִים שנהנים ממשכורות עתק ציבוריות , בין 20000 (עשרים אלף) שקל נטו בחודש ל- 50000 (חמישים אלף) שקל וגם יותר , אינם מפנים עוֹרֶף לחשבון הבנק . אין סיכוי שאנשי הקבוצה הוותיקה ברשות השידור (חלקם חתומים על חוזים אישיים מפליגים) והשרויים בעשור השביעי והשמיני לחייהם יהפכו למהפכנים ויעלו על בריקדות . הצחקתם אותי . אינני יודע מה דעתו של הדוֹר הצעיר ברשות השידור אודות המצב הנואש והאנוש , אולם ברור שהם אנשי הגברדיה הוותיקה מוכנים להתבזות ולהקריב את כבודם המקצועי והעיתונאי ואת המוניטין שלהם בגין תשלום גבוה (מאוד) עבור פרנסה דהויה שמייצרת מִדְרוּג כה זניח . היכן נשמע כדבר הזה שערוץ טלוויזיה ציבורי ארצי שממומן ע"י תשלום אגרה בסדר גודל של כ- 1.000000000 (מיליארד) שקל מדי שנה בשנה מפיק מידי יממה ביממה (בין שש בבוקר לאחת בלילה) רייטינג ומדרוג ממוצע כה דַל שנע סביב % 5.0 – % 3.0 בלבד ואפילו פחות .

ערוץ 1 שידר אתמול (יום שני – 3 במארס 2014) בין 17.45 ל- 19.45 את משחק חצי הגמר על גביע המדינה בכדורסל לנשים בכדורסל אליצור רמלה – מכבי רמת חן 71 : 58 וצבר רייטינג ממוצע עלוב של % 1.27 בלבד (במגזר "כלל האוכלוסייה" אפילו פחות) . בין תשע בערב ל- אחת עשרה בלילה שידרה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בערוץ 33 את משחק חצי הגמר השני על גביע המדינה לנשים בכדורסל מ. ס. אשדוד – רמת השרון 90 : 58 ושוב צברה רייטינג מזערי עד אפסי. איזו הצדקה יש אם כן לקיום השידור הציבורי במתכונתו הנוכחית. מה צריכה להיות כל הפארסה הזאת…? ביום ראשון – 2 במארס 2014 שידר ערוץ 1 ישיר את תוכנית הדגל הספורטיבית שלו "Sunday Night Basketball & Soccer" בין 18.30 ל- 23.00 (המשחק המרכזי בליגת העל בכדורסל מכבי חיפה – הפועל ת"א 80 : 86 ואת המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מכבי ת"א – הפועל רעננה 3 : 1) וצבר רייטינג ממוצע נמוך של % 2.1 בכדורסל ו- % 5.4 בכדורגל) . באותן השעות פחות או יותר שידר ערוץ 5 בכבלים ישיר את הדרבי של מדריד בכדורגל ריאל מדריד – אתלטיקו מדריד 2 : 2 ואח"כ את משחק הכדורסל בליגת העל מכבי ראשל"צ – מכבי ת"א 73 : 83 . שני השידורים הישירים הללו גנבו צופי טלוויזיה פוטנציאליים רבים מערוץ 1 . ערוץ 1 רווי כוח אדם עצום אולם חלקו בלתי מוכשר בארבעת התחומים העיקריים של תעשיית הטלוויזיה , הפקה , עריכה , שידור ישיר , והגשה / הנחייה – וחַשוּף לתחרות עצומה בעיקר מצידם של ערוץ 2 וערוץ 10 , אבל לא רק . הוא מְאוּיָם מכיוונים שונים . בגלל חוסר נבונות בעיקר במנהיגות , ניהול , וניווט (וגם היעדר כריזמה) הוא מוטל שוב ושוב לקרשים . ערוץ 1 העביר ארבעה שידורי ספורט ישירים ביומיים של 2 במארס 2014 ו- 3 במארס 2014 : משחק כדורגל אחד , משחק כדורסל אחד מליגת העל לגברים , ואת שני משחקי חצי הגמר על גביע המדינה נשים בכדורסל . עלויות זכויות השידורים הבלעדיות והוצאות ההפקה של ארבעת השידורים הישירים האלה ע"י ערוץ 1 מסתכמות ביותר מ- 1.000000 (מיליון) שקל . בשל הרייטינג הנמוך במיוחד אין לשידור הציבורי כל סיכוי למַזְעֵר נזקים בצורה הולמת ולכסות את ההוצאות . מדובר בצרה כלכלית צרורה . אין שום קורלציה בין התוצרת הטלוויזיונית לבין המדרוג שלה בטבלת הרייטינג לבין השכר הגבוה שמשולם לעושים במלאכה . אין סיכוי שהגברדיה השְבֵעָה והוותיקה הזאת ברשות השידור תתקומם נגד ההנהלה העלובה שלה ותניח את המפתחות על השולחן . הם לא יצאו לקרב . אנשים מדושנים וּשְבֵעִים אינם נוהגים לחולל מהפכות . אם כך מר רָם לָנְדֶס יעשה זאת במקומם .

raz 2

טקסט מסמך : ידיעה עיתונאית של נתי טוקר ב- "TheMarker" מ- 25 בפברואר 2014 . (באדיבות "הארץ") .

raz 4

טקסט מסמך : ידיעה עיתונאית של רז שכניק ב- "ידיעות אחרונות" מ- 28 בפברואר 2014 . (באדיבות "ידיעות אחרונות") .

raz 3

טקסט מסמך : ידיעה עיתונאית של של גב' רותה קופפר ב- "הארץ" מ- 24 בפברואר 2014 . (באדיבות "הארץ").

הבה נציץ בטבלאות הרייטינג של אתמול יום שני – 3 במארס 2014 שחושפות שוב את ערוץ 1 הציבורי בשפלותו כשהוא ניצב בתחתית הסולם הטלוויזיוני הארצי של מדינת ישראל .

r 1

טקסט מסמך 1 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 06.00 ל- 08.44 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 2

טקסט מסמך 2 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 08.45 ל- 11.29בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 3

טקסט מסמך 3 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 11.30 ל- 14.14בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 4

טקסט מסמך 4 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 14.15 ל- 16.59 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 5

טקסט מסמך 5 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 17.00 ל- 19.44 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 6

טקסט מסמך 6 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 19.45 ל- 22.29 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

r 7

טקסט מסמך 7 מ- 7 : טורי המדרוג ברבעי שעות בין 22.30 ל- 25.14 בשני המגזרים של האוכלוסייה היהודית וכלל האוכלוסייה. עם עובדות מתמטיות אי אפשר להתווכח. (באדיבות וועדת המדרוג הארצית).

2. היו ימים אחרים. ב- 1978 ו- 1979 הוביל מוטי קירשנבאום (חתן פרס ישראל לטלוויזיה ומנהל חטיבת התוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם) מאות עובדים ועלה עמהם על בריקדות. הוא תקף בטקסטים חריפים ביותר את פועלו של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא יצחק לבני ואחריו הוקיע את יוסף "טומי" לפיד. יצחק לבני ננזף קשות מפני ש- שַם מקלות בעגלתו של ארנון צוקרמן על פי חוות דעתו של מוטי קירשנבאום. ביוסף "טומי" לפיד גער וייסר אותו מפני שמנכ"ל רשות השידור הזה שם קץ לשלטונו של ארנון צוקרמן כמנהל הטלוויזיה. ב- 1976 הודיע מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה דן שילון לרמטכ"ל צה"ל מוטה גור ז"ל כי הריאיון שנערך עמו ישודר כמות שהוא ללא דִבְרוּר וצנזורה של שר הביטחון שמעון פרס על פי דרישתו של הרמטכ"ל. דן שילון הודיע לרב אלוף מוטה גור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית היא סוברנית ואיננה כפופה לתכתיבים של כל מיני פוליטיקאים לרבות שמעון פרס. הריאיון ישודר "As is" ללא כל דִבְרוּר ו/או שלא ישודר בכלל. מוטה גור התעקש על דִבְרוּר הריאיון נגנז. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא ארנון צוקרמן העניק גיבוי ומטרייה אווירית לדן שילון ומוטי קירשנבאום. ב- 1987 הודיע וועד עיתונות / הפקה של הרדיו והטלוויזיה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי הוא עולה על בריקדות ומשבית את רשות השידור בשל תשלומי שכר נמוכים. 

ב- 1990 הייתה הטלוויזיה הישראלית הציבורית שליט תקשורתי בלבדי בארץ. דִיאָדוֹךְ שירש יתרון ותנאי הקמה ב- 1968 ללא מתחרים . רבים חשבו שהמונופול יימשך לנצח . רשות השידור לא התכוננה למלחמת הדיאדוכים הממשמשת ובאה בשל תחושת העוצמה שלה . אמונה בכוחה שהתברר בדיעבד כמוגבל , מזויף , וזמני . ערוץ 5 בטלוויזיה בכבלים כבר נשף בעורפנו אך היה עדיין בחיתוליו ועוצמת רוחו הייתה דלה וטרם אפקטיבית . הדיבורים הרעשניים אודות הקמתו של ערוץ 2 המסחרי נמשכו כעשור . המעבר מערוץ שני ניסיוני לדגם של ערוץ טלוויזיה מסחרי התעכב . לממשלת ישראל המעניקה את רִישיונות השידור לא בער שום דבר . חלפו כבר שלוש שנים מאז סיקר ערוץ 2 הניסיוני ב- 1987 את בואה של אסירת ציון אִידָה נוּדֶל מברה"מ לישראל ואת משפט הצורר איוואן דמיאניוק . שום דבר ברשות השידור לא זז . מקסימום נע לאִיטוֹ בקצב צב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה עדיין בעלת סגולות ופוטנציאל נותרה מונופול סטגנאטי בודד בצמרת ובעלת בית יחידה ולכן גם אדישה לסכנות האורבות לה .

ואז זה קרה . בתוך ארבע שנים איבדה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בזה אחר זה באופן טוטאלי וגורף אך ברשלנות ובטרם עת , את זכויות השידורים הבלעדיות של ארבעה מפעלי ספורט בעלי קניין ציבורי גדול וערך רב שהיו שלה במשך שנים רבות לטובת ערוץ 2 המסחרי וערוץ 5 בכבלים הצעירים והנועזים : הכדורגל הישראלי , הכדורסל הישראלי , הכדורגל האנגלי , ו- NBA . אילו רשות השידור הוקמה כמפעל פרטי ויעיל וגם בעלת כבוד לבטח הייתה מוכשרת דיה ובעלת פוטנציאל לשָמֵר את הקניין באמצעות ערוץ טלוויזיה נוסף שעמד לרשותה – אפיק 33 . מכיוון שהייתה ציבורית ומסורבלת ומנהליה התחלפו בשרשרת היא וויתרה ברשלנותה על נכסי שידור כבירים שעליו התחנכו דורות שלמים של משלמי האגרה . אנוכי מציין זאת מפני שקניין זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובעולם הם מאז ומעולם סחורות שידור יוקרתיות , יקרות , ופופולאריות , ולכן מבוקשות ע"י רשתות הטלוויזיה למיניהן . רשתות הטלוויזיה בעולם וגם בארץ עושות מאמצים כספיים גדולים כדי לרכוש את אותם שידורי הספורט הרלוואנטיים לעצמן ובכך לערער את שיווי משקלם של היריבות שלהן . תבוסות השידור הטלוויזיוניות הנ"ל בשעתו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא היו מחויבות המציאוּת ולא נעשו מרוֹעַ לֵב ולכן הן מרגיזוֹת ובלתי נתפשות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ניזוקה קשה במלחמת הדיאדוכים . היא לעולם לא תשוב עוד להיות מה שהייתה . התבוסה הגדולה ביותר של הערוץ הציבורי לערוץ 2 התחוללה פעמיים בסיקור עצרת השלום ההמונית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב במוצ"ש – 4 בנובמבר 1995 שהובילה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל . בפעם הראשונה היא החמיצה את צילום הרצח הנפשע . בפעם השנייה היא ספגה תבוסה מחברת החדשות של ערוץ 2 בכיסוי שבוע האבל הכבד. אך בל אקדים את המאוחר.

בערב יום חמישי חג שמחת תורה – 15 באוקטובר 1987 , נחתה בישראל אסירת ציון המפורסמת גב' אִידָה נוּדֶל . פנסי ערוץ 2 הניסיוני הֵאירו את טקס קבלת הפנים הממלכתית שערכה לה ממשלת ישראל . גב' אִידָה נוּדֶל הייתה מסורבת עלייה יהודייה מפורסמת ורבת מוניטין ב- ברה"מ וגם בישראל . היא סימלה בעיניי רבים בישראל ובעולם החופשי את מאבק יהדות ברה"מ נגד הממסד הקומוניסטי – טוטליטרי של ברה"מ ואת הכמיהה לחירות . כשירדה גב' אִידָה נוּדֶל במדרגות כבש המטוס בנתב"ג וראש הממשלה מר יצחק שמיר לחץ את ידה היו עסוקים עיתונאי רשות השידור בשביתה ממושכת בת 52 ימים רוויית מדנים נגד המנכ"ל אורי פורת ז"ל . המסך הוּשְחַר והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הכְּבוּיָה נעדרה מהאירוע . חסרונה לא הורגש מפני שהערוץ השני הניסיוני בראשותו של שר תקשורת גד יעקבי נערך במועד והיה נוֹכֵח שָם , סתם את הפער , ומילא בהצלחה לא מבוטלת את מקומה . זה ניכר בשידור הישיר עצמו שופע רייטינג ומחמאות . גב' אִידָה נוּדֶל לא הייתה כוכב השידור היחידי . שר התקשורת גָד יעקבי שניצב אף הוא סמוך למצלמות הטלוויזיה של ערוץ 2 ופנסי התאורה דאג היטב לעצמו ונהנה מהעדשות הרגישות שלהן כמו האורחת הנכבדה עצמה .

yaacobi 1 טקסט תמונה : אוקטובר 1987 . גד יעקבי שר התקשורת והממונה על שידורי ערוץ 2 הניסיוני . (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ערוץ ה- 2 בשלב הניסיוני שלוֹ ועוד בטרם היה בכלל רשת טלוויזיה , שָב וקִיבֵּע את תודעתו בקרב הציבור כצורך תקשורתי חיוני ואלטרנטיבה לטלוויזיה הישראלית הממלכתית . עיתונאי הטלוויזיה הציבורית המונופוליסטית שופעי הכוח המשיכו בסטגנציה שלהם במשך 43 ימים נוספים לאחר הגעתה של גב' אִידָה נוּדֶל . מעשה התאבדות תקשורתי . שגיאת "המסך השָחוֹר" (Black screen) במשך 52 ימים הייתה בלתי מחושבת ולכן בלתי נסלחת . השגיאה המקצועית הממושכת הזאת של וועד עיתונות / הפקה בטלוויזיה הצטרפה לשורת חטאים כבדים נוספים שחטא הערוץ הציבורי בעבר . ערוץ 2 חסר הניסיון התארגן יפה באוקטובר 1987 ועשה את העבודה כמו שצריך בכלים מועטים . הוא הוכיח כי בבוא העֵת יהווה בר תחרות ואלטרנטיבה מסוכנת לשידור הציבורי . זיכרונו הקצר של הצופה הישראלי לא בגד בו , ומשנעמד ערוץ 2 על רגליו בנובמבר 1993 , ערק בהמוניו מערוץ 1 הציבורי , ונדד לערוץ 2 המסחרי . הסימנים הראשונים להופעתו של ערוץ 2 הופיעו כבר ב- 9 בפברואר 1987 למחרת קטיעת השידור הישיר של משחק ה- NBA ע"י וועד הטכנאים בראשות המפקח ציון סווירי . הם שבו והופיעו באפריל 1987 בשעה שחיים יבין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית סירב באמתלות ותירוצים שונים לשדר ישיר מאצטדיון "בלומפילד" את משחק האליפות של בית"ר ירושלים נגד הפועל תל אביב . ראש מִנְהֶלֶת ההקמה של ערוץ 2 הניסיוני מר אָבְרָהָם פּוֹרָז חדר לוואקום השידור וביקש לשדר את משחק האליפות במקומה של הטלוויזיה הישראלית הסטגנאטית והעצלנית , בסיועו הכספי של גדעון גדות מנכ"ל מפעל הפיס .

yavin 1

טקסט מסמך : 21 באפריל 1987 . עיתון "חדשות" . השער האחורי של העיתון "חדשות" (העיתון נסגר לפני שנים רבות) מתעמר ביכולתה וכישרונה טלוויזיה הישראלית הציבורית ובמנהלה חיים יבין . (באדיבות עמוס שוקן מו"ל עיתון "הארץ") .

poraz 1

טקסט מסמך : 21 באפריל 1987 . עיתון "חדשות" מעניק לעצמו קרדיט בטרם זמן . כותרת כוזבת שבינה לבין המציאות אין כל קשר ! (באדיבות עמוס שוקן מו"ל עיתון "הארץ") .

gadot 1

טקסט מסמך : 21 באפריל 1987 . עיתון "חדשות" . כותרת צהובה , שחצנית , ושקרית . "סידרנו לכם את בית"ר בערוץ השני", מכריז העיתון "חדשות", כשהוא מתרברב בטרם עת ומהלל את עצמו לשווא. לא היה ולא נברא . (באדיבות עמוס שוקן מו"ל עיתון "הארץ") . 

כמתווה מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 היה עלי לקחת בחשבון את הצלחתו של ערוץ 2  בסיקור הראוי של הגעת גב' אִידָה נוּדֶל לישראל באוקטובר 1987 . נדרשתי להיערך להגנה על קנייני זכויות השידורים שהיו בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – בארץ ובעולם . כוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית אט-אט סר מעליה . היא הפכה למאוימת . אחד מקווי ההגנה היה לשַמֵר את ערך ואיכות ההפקה הטלוויזיונית של המונדיאל שעמד להיערך עכשיו באיטליה 1990 , ואת אלו שבאו בעקבותיו – ארה"ב 1994 וצרפת 1998 .

הערה : ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 עמודים, ואשר קרוי, "הכדורגל – סמן ימני". הספר נכתב ונחקר במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים שחקרתי וכתבתי, הקרויה, "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". 

3. מונדיאל איטליה 1990. יוסף בר-אל מתמנה במכרז ב- 10 ביולי 1990 למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית וגובר על המתחרה שלו נסים משעל.

טורניר גביע העולם בכדורגל הנקרא בפי רבים גם ה- "מונדיאל" מתקיים כמו המשחקים האולימפיים מידי ארבע שנים . המונדיאל המאורגן ע"י ה- FIFA (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) והאולימפיאדה הנערכת תחת המטרייה של IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הם שני אירועי הספורט החשובים ביותר בעולם . מאז שנות ה- 60 בהן התחילה הטלוויזיה הבינלאומית לנסוק אל על זוכים האולימפיאדה והמונדיאל להתעניינות חסרת תקדים של מיליארדים בני אדם בכל רחבי היקום . הוועדות המארגנות של ה- FIFA ו- IOC מחלקים את עִתות הזמן ביניהן . המונדיאל והאולימפיאדה אינם מתקיימים לעולם באותה שנה . מידי שנתיים האחד ובחלוף שנתיים – השני . המשחקים האולימפיים של העידן המודרני יצאו לדרכם ב- 1896 באתונה בהנהגת נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין . המונדיאל הראשון נערך ב- 1930 במונטבידאו בירת אורוגוואי תחת מנהיגותו של נשיא ה- FIFA דאז הצרפתי זִ'יל רִימֶה (Jules Rimet) . רחשתי לשני בעלי החזון האלה הערכה וכבוד . תליתי את תמונותיהם על כתלי חטיבת הספורט שלי בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים .

cubertain 1

טקסט תמונה : 1894. סורבון – פאריס. הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין (יושב בשורה הראשונה, ראשון משמאל) וידידיו מהאצולה האירופית הישנה שהיו גם הם חברים בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) מתכננים את אולימפיאדת אתונה 1896. התמונה הזאת הייתה תלויה על אחד מכותלי חטיבת הספורט שלי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים. (באדיבות IOC).

זיהוי העומדים משמאל לימין : וויליבאלד גבהארדט (גרמניה), ז'ירי גוט – יארקובסקי (צ'כוסלובקיה), פרנץ קאמאני (הונגריה), וויקטור גוסטאב באלאק (שוודיה). וויקטור גוסטאב באלאק היה נשיא הוועדה המארגנת של אולימפיאדת סטוקהולם 1912 . 

זיהוי היושבים משמאל לימין : פייר דה קוברטיין (בן 31 ובעצמו בן האצולה הצרפתית), דימיטריוס וואקליס (יוון), אלכסיי דה בוטובסקי (רוסיה).

fifa 1

טקסט תמונה : 1950 . נשיא FIFA  הצרפתי ז'יל רימה (1956 – 1873, שני משמאל, מי שכיהן בתפקיד בשנים 1954 – 1921) יחדיו עם חבריו בוועדה המארגנת של מונדיאל הכדורגל  בברזיל ב- 1950 . תמונתו הייתה תלויה לאות ההערכה על אחד מקירות חטיבת הספורט בניהולי ובניווט שלי במשרד ששכן בניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בחיפה . (באדיבות FIFA) .

32 שנה רצופות עבדתי במחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 . סיום שידורי הטלוויזיה של כל מונדיאל ואולימפיאדה הייתה התחלה של הפקה חדשה של אלה הבאים אחריהם ובעקבותיהם. כך זה היה גם עם מונדיאל הכדורגל של איטליה 1990. ביום ראשון – 29 ביוני 1986 הבקיע השחקן הארגנטיני חוֹרְחֶה לוּאִיס בּוּרוּצָ'אגָה (Jorje Luis Buruchaga) בדקה ה- 83 באצטדיון ה- "אצטקה" (Azteca) במכסיקו סיטי את שער הניצחון נגד גרמניה במשחק הגמר על גביע העולם . ארגנטינה ניצחה 3 : 2 והקפטן שלה גאון הכדורגל דְיֶיגוֹ אָרְמַאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נזעק להניף את הגביע הנכסף בפני 120 אֶלֶף צופים באצטדיון ו- 2 מיליארד צופי טלוויזיה בעולם. ב- 30 ביוני 1986 התחלתי להפיק את שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנוגעים למונדיאל איטליה 1990 . זכויות השידורים היו בלעדיות שלנו . הבוסים שלי במונדיאל מכסיקו 1986 היו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , מנהל הטלוויזיה חיים יבין , ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן . ב- 1990 איש מהם כבר לא היה בתפקידו . את רשות  השידור והטלוויזיה ניהלו אנשים אחרים . אך בל אקדים את המאוחר .

ב- 21 ביולי 1978 שלח מזכ"ל התאחדות הכדורגל האיטלקית (FIGC) דאריו בורגוניו (ראשי תיבות של Dario Borgogno) בקשה רשמית לארח את מונדיאל איטליה 1990 . ב- 18 באוקטובר 1983 הודיעה FIFA לראש ממשלת איטליה בטינו קראקסי (ראשי תיבות של Bettino Craxi) על הסכמתה העקרונית כי איטליה תשמש מארחת מונדיאל איטליה 1990 . ב- 19 במאי 1984 נבחרה איטליה לארח באופן רשמי את מונדיאל איטליה 1990 . היא גברה על המועמדות האחרות ברה"מ , יוון , יוגוסלביה , אנגליה , צרפת , ומערב גרמניה . ב- 3 בדצמבר 1984 נוסדה הוועדה המארגנת האיטלקית COL (ראשי תיבות שלLocal Organizing Committee) בראשות נשיאה פראנקו קארארו והמנכ"ל לוקה קורדרו די מונטזמולו . ב- 1 בנובמבר 1986 חתמה הוועדה המארגנת האיטלקית COL על הסכם Sponsorship והענקת חסות מסחרית עם שמונה חברות איטלקיות גדולות : FIAT , Olivetti , Alitalia , RAI , Banca Nazionale Del Lavoro , STET , Ferrovi dello Stato ו- INA . שמונה החברות התחייבו לסייע ל- COL בכוח אדם , בארגון , וגם בתשלום כספי כללי של 44000000 (ארבעים וארבעה מיליון) דולר . כל חברה התחייבה לשלם ל- COL סך של 5.500000 (חמישה וחצי מיליון) דולר . ב- 13 בנובמבר 1986 השיקה הוועדה המארגנת את לוגו המשחקים של מונדיאל איטליה 1990 .

italy 1