פוסט מס' 5.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין במצב "בראשית" ובתחילת התפתחותו ועיצובו .

הערה 2 : הפוסטים מתעדכנים גם לאחר שיצאו כבר לאור .

הערה 3 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 4 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח כספי ו/או רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי .

————————————————————————————————-

פוסט מס' 5 : הועלה לאוויר ב- 4 באוגוסט 2012. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————-

טקסט תמונה : ב- 2003 / 2002 נטשתי בטריקת דלת ובקול רם את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור שהיו פעם מכורותיי במשך 32 שנים. החלטתי לנטוש בטריקת דלת למרות שהוצע לי אז חוזה עבודה אישי במשכורת טובה עד אולימפיאדת בייג'ינג 2008. נטשתי ולא הפנייתי את מבטי לאחור (שמא אתחרט) לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ועל פי המלצתו החמה של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן, מינתה את את יוסף בר-אל הכושל, העלוב, והמופרך למנכ"ל רשות השידור (מינוי זמני במארס / אפריל 2002, ומינוי קבע ב- 2 ביוני 2002 לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007). ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה הממשלה ואותו ראש הממשלה אריאל שרון לאחר שגילו והבינו עד כמה אותו יוסף בר-אל הוא איש נטול כישרון ומופרך והחליטו להדיח ולסלק אותו לעַד מהַכֵּס הַרָם בשל שחיתות ושוחד מסך (ו-בתמיכה מובהקת של היועץ המשפטי לממשלה דאז מֶנִי מָזוּז) לנבכי ההיסטוריה ההיא של השידור הציבורי. דברי הימים וקורות העיתים של רשות השידור בשנים ההן שבין 2002 ל- 2005 בעידן יוסף בר-אל היו רוויית צללים כבדים וכתמים שחורים משחור. בהצבעת ההדחה הממשלתית ההיסטורית ההיא שהתקיימה ב- 2 במאי 2005 הרימו 13 שרים ובראשם ראש הממשלה אריאל שרון וסגנו אהוד אולמרט את ידם בעד הדחתו וסילוקו של מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל לאלתר ממשרתו הרמה, שני שרים מאיר שיטרית ודליה איציק הרימו את ידם נגד ההדחה והסילוק והיו בעד השארתו של יוסף בר-אל על כנו. שלושה שרים בנימין נתניהו, דני נווה, ו- פואד בן אליעזר ז"ל ישבו באותה ישיבת הממשלה ההיא עם ידיים שמוטות ו-נמנעו. ובכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור ז"ל ההיא הודח וסולק מנכ"ל רשות שידור מכהן, ושמו יוסף בר-אל. היה מדובר במְעֶט מידי ומְאוּחּר מידי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פוסט מס' 5 חלק 1. פארסה טלוויזיונית. ביקורת טלוויזיה הנוגעת לשדר השחייה משה גרטל איש הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012. מדובר ברמת שידור יְרוּדָה, רְדוּדָה, ועלובה ברמה של גן ילדים, שהייתה אפשרית רק בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז הירוד, העני, והאביון ההוא מכל היבט מקצועי יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו הקרוב והכושל ההוא זליג רבינוביץ'. היה מדובר בתצוגה ירודה וכושלת. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. פוסט מס' 5. הועלה לאוויר בתאריך 4.8.2012. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

טיסת קדם ההפקה שלי במאי 1988 ל-סיאול בירת דרום קוריאה בטרם המשחקים האולימפיים וצירופו של איש טכני מצטיין אליי בדרגת מפקח תקשורת ברמתו של סעדיה קאראוואני הקלה את נטל האחריות הכבדה והעצומה שהוטלה עליי בתחומי הטכנולוגיה הטלוויזיונית האולימפית. סעדיה קאראוואני היה מהבודדים בערוץ הציבורי שהיה קרוב אלי באמת. הוא העניק לי חברותא נעימה ורוגעת בעבודה עמו והיה מאידַך איש מקצוע בלתי רגיל. קר רוח, מדויק מאוד בעבודתו, ונאמן לרֶשֶת הטלוויזיה שבה עבד. הוא מן סוג של איש טלוויזיה שיודע להתכונן היטב למשימות השידור הכבדות המונחות על כתפיו. הוא מפקח טכני מוכשר ומיומן שמוּכַּר בסביבתו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, כ- "מונע מראש תקלות". אם הן בכל זאת קוֹרוֹת הוא יודע להתגבר עליהן במהירות ובקור רוח. אם להשתמש במטפורה צבאית , סעדיה קאראוואני הוא קצין קֶשֶר ראשי שמערכות הקשר שלוֹ פעלו ללא דופי, ובכך אִפשֵר לי לחלוש על כוחות השידור שלי הפרושים במוקדי שידור שונים כה מרוחקים ממני ברחבי העולם. כל מפקד בקרב יודע להעריך היטב את חשיבות תקינות הקשר עם יחידותיו בחזית בשעה שהוא מוריד פקודות לדרגים מתחתיו ומנהל את תנועת הגייסות שלו. אותו הדבר בדיוק מתרחש בשדה הקרב של השידורים הישירים. ללא מערכת קשר סדירה אתה פשוט אבוד. בעיקר במבצעי השידור הגדולים ורבי המשתתפים כמו אולימפיאדות ומונדיאלים אהבתי מאוד את אורי פורת והערכתי אותו הערכה רבה. יום הולדתי ה- 50 בעֶרֶב חג השבועות ה' בסיוון של שנת תשמ"ח נפל על יום חמישי – 21 במאי 1988 בדיוק בעת הטיסה ב- "סינגפור אייר" שהובילה אותנו לקצה העולם מצדו השני של הגלובוס. סעדיה קאראוואני חגג לי את יום הולדתי במטוס יחדיו עם הדיילת שכיבדה אותנו בארבעה בקבוקי יין אדום יבש. אני מת על יין בעֵת הארוחות.

למחרת הגעתנו לסֵיאוּל, הצטרפנו מייד ל-נִבְכֵי הדיונים וקבלת ההסברים הארוכים במסגרת פגישת ההפקה העולמית שכללה מאות אנשי שידור והפקה מכל רחבי תבל, המאוגדים בששת איגודי השידור העולמיים. רשות השידור משתייכת כמובן כחברה פעילה ל- EBU (ראשי תיבות של המונח איגוד השידור האירופי, European Broadcasting Union). קבוצה מבצעית פנימית מיוחדת של האיגוד (EBU- Operations group Seoul 1988) שהתמחתה בתיאום פעולות הטלוויזיה והרדיו מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים, הובילה בבִטחה את האינטרסים של הפקת השידורים האולימפיים בסיאול 88' בשם 36 רשתות הטלוויזיה שהיו חברות ב-שורות ה- EBU. בראש קבוצת ה- EBU שניהלה את מפגשי תיאומי ההפקה הקפדניים מול SLOOC (ראשי תיבות של Seoul Olympic Organization Committee) הוועדה המארגנת המקומית של המשחקים ומול קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של דרום קוריאה שכינתה את עצמה בכינוי SORTO (ראשי תיבות של Seoul Olympic Radio Television Organization) – ניצבו בשנים ההן שני אנשים מוכשרים ובעלי מוניטין עצום בטלוויזיה, הלא הם מָנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ (Manolo Romero) מספרד ויָארְלֶה הוֹיְסָאטֶר (Jarle Hoeysaeter) מנורווגיה. שניהם זכו לאימון מקצועי מקיר לקיר בתוך ה- EBU. גם שלי. יכולתי לסמוך על מנולו רומרו ויארלה הויסאטר בעיניים עיוורות בניווט מהלכי האיגוד לקראת ההיערכות הטלוויזיונית לשידורי סיאול 88' . קבוצת SORTO (מנתה כ- 4000 עובדים) הייתה נבחרת מבצעית מאומנת ומדויקת של שתי רשתות הטלוויזיה הדרום קוריאניות KBS ו- MBC ששימשו יחדיו כ- Host broadcaster משותף ומפיקות סיגנל השידור הבינלאומי. אתגר וחזון טלוויזיוני פנטסטי ששתיהן ניצבו מולו במלוא האיתנות והכישרון. השתתפותי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול במאי 1988 יחדיו עם מהנדס הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני הייתה חשובה וחיונית ביותר.

אולימפיאדת סיאול 1988 הפכה זה מכבר לאירוע עַל כל כך חשוב בספורט הבינלאומי עד שרשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הסכימה לשלם תמורת זכויות השידור שלו סכום שיא של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC שילמה עבור אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מחיר של 225.000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) דולר. EBU איגוד השידור האירופי שאנו הטלוויזיה הישראלית הציבורית ורשות השידור משתייכים אליו ניאות לשלם עבורו סכום של 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union)  שילם תמורת המשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 סכום של 19.800000 (תשעה עשר מיליון ושמונה מאות אלף) דולר. התחרות על קניית המצרך ההמוני הפכה להיות פרועה וחריפה יותר ויותר בסוף שנות ה- 80 של המאה שעברה . טכנולוגיית הטלוויזיה המיידית שעסקה בשיווקו של מוצר הצריכה הגבוה הזה הביאה לפִּרסומו ההמוני בכל מקום ברחבי תבל ובכל פינה ואתר על פני הגלובוס. הפרסום האולימפי האדיר באמצעות ה- Media האלקטרונית (והעיתונות הכתובה) גרף במשך השנים יוקרה והעניק למנצחים והאלופים האולימפיים תהילת עולם. אלה הביאו בעקבותיהם את הכסף הממון ותאוות זכויות השידורים. הרעיון האולימפי הטהור והנאיבי של מייסד המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין ב- 1896 שכולנו גדלנו עליו, "הדבר החשוב ביותר במשחקים האולימפיים איננו הניצחון אלא ההשתתפות", עמד עֶרֶב אולימפיאדת סיאול 88' בפני מהפך דרמטי  המשחקים האולימפיים שנחשבו לספורט של חובבים הפכו למקצועניים. ההשתתפות הייתה חשובה אך חשוב ממנה היה הניצחון. הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות בענפים האולימפיים השונים ביקשו לעמוד על דוכן מספר אחת בכל מחיר. היוקרה והממון קיצרו את הדרך שהובילה לשימוש בסמים האסורים. שוּבַן של ברה"מ ומדינות הגוש הקומוניסטי לזירה האולימפית (לאחר החרם על אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) העלה את רף העניין של משחקי סיאול 1988. המאבק הספורטיבי – פוליטי המחודש בין מדינות המערב הדמוקרטיות בראשן ארה"ב לבין מדינות הדיקטטורה הקומוניסטיות בראשן ברה"מ ומזרח גרמניה יצר מתח ויוקרת שידורים מחודשת . הייתי חייב להתכונן לקראתם ביסודיות כדי להפיקם ולשדרם בצורה הטובה ביותר באמצעים המועטים שעמדו לרשותי – למען משלם האגרה. בעת התנהלות כזאת של מפגשי הפקה בינלאומיים אתה עובר מעין מטמורפוזה נפשית, מעין סוויץ' בראש, בדרכך מהשידור המקומי הציבורי בארץ לשיא העשייה ופסגת ההפקה הטלוויזיונית האולימפית בחו"ל. גם החליפה הכחולה שאתה לובש, העניבה שאתה עונב ונעלי העור השחורות שאתה נועל בניגוד להרגל הלבוש הרגיל שלי מכנסי ג'ינס, טִי שירט, ונעלי ספורט, מסייעים בידך להשתנות ומזכירים לך היכן אתה נמצא בדיוק, ובאיזו מציאות ותרבות שונה לחלוטין אתה שרוי.

טקסט תמונה :  22 במאי 1988. חדרי במלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה.  הימים ההם לפני 24 שנים. לבשתי חליפה (הערה : אלכס גלעדי קנה לי אותה) וקשרתי עניבה לקראת פגישת ה- WBM ב-סיאול 88' הדנה בהיערכות ה- EBU לקראת מבצע השידורים הישירים הסבוכים של אולימפיאדת סיאול 88' והעברתם באמצעות תקשורת לוויינים סבוכה למדינות אירופה, מדינות אפריקה הצפונית (מרוקו, אלג'יר, וטוניס), וגם לשתי מדינות אסייתיות ישראל וירדן. מאות אנשים מכל רחבי תבל נוטלים חלק בפגישה החשובה הזאת. לפני צאתי מהחדר במלון התבוננתי במראה הגדולה ולא הכרתי את עצמי. מה שראיתי הזכיר לי תחפושת בחג פורים. אינני לובש חליפות ועניבות. לבושי הרגיל הוא מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ההשתתפות שלי ושל חברי הטכנאי סעדיה קאראוואני בפגישות ה- WBM העולמיות הכרחיות . הדיונים הם סבוכים ומורכבים מאוד מן ההיבטים הטכנולוגיים והלוגיסטיים. רק בפגישות האלה אתה לוֹמד כיצד לנווט את שידורי הרשת שלך באוקיאנוס השידורים העצום . רק במפגשים הבינלאומיים האלה אתה מבין כיצד לאתר ולמצוא את ה- Route המדויק הנוח לך (יחדיו עם מאתיים רשתות שידור אחרות) מבין מאות האפשרויות הקיימות במערך השידורים העולמי . החידוש החשוב והגדול ביותר של SORTO ו- KBS היה ביצוע הרעיון של, "כיסוי מכסימאלי התחרויות האולימפיות ע"י הטלוויזיה המארחת", פרי מחשבתם ויוזמתם של מנולו רומרו אחד משני ראשי הקבוצה המבצעית של ה- EBU באולימפיאדת סיאול 88' ואלכס גלעדי אז סגן נשיא בכיר ב- NBC. הרעיון הנדיב והמצוין הזה נועד להעניק כיסוי וצילום לכל ספורטאי וספורטאית מכל מדינה ומדינה המשתתפים במשחקים, לא חשוב סוג התחרות או אופיו של ענף הספורט בהם הם נוטלים חלק. מדובר בשידורים הלווייניים הישירים במסגרת ה- Feed המשודר והמשולב (Integrated Feed) ו/או לצורכי הקלטה, מבלי לייחס כל חשיבות לערכיות הישגיו של הספורטאי האולימפי באשר הוא. פירושו של דבר היה מבחינתי שבמידה והספורטאים הישראליים לא ייכנסו לשידור הישיר המשולב, הם יוקלטו, וניתן יהיה להשיג את תמונות ה- Video של פעילותם בארכיון האולימפי של KBS ו- SORTO. המחשבה הטלוויזיונית הזאת לצַלֵם ולהקליט כל ספורטאי אולימפי בכל אתר תחרות ב-סיאול 1988 הייתה חשובה לכל רשת שידור באשר היא, אפילו ל- NBC בעלת האפשרויות הבלתי מוגבלות ששילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר זכויות שידורים והוציאה מכיסה 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר נוספים עבור עלויות ההפקה. אך ראשית דבר היא העניקה גיבוי לרשתות העניות כמו הטלוויזיה הישראלית הציבורית (ושכמותה) שהגיעו לסֵיאוּל 1988 ללא ציוותי צילום ENG והיו תלויות בחסדן של המצלמות האולימפיות הקוריאניות. מנולו רומרו ואָלֶכְּס גִלְעָדִי הושיטו בטוּבַם זוג קביים לאורי פורת. מבחינה מסוימת זה היה יתרון לטלוויזיה נכה כשלנו. ראשוניות הביצוע הטלוויזיוני הזה של מַנוֹלוֹ רוֹמֶרוֹ ואַלֶכְּס גִלְעָדִי היווה תקדים והצבת סטנדרט כיסוי חדש באולימפיאדות הבאות. "הללויה" בשפתו של יורם ארבל – לשניהם (!).

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1988. סיאול בירת דרום קוריאה. אני עם מר אלכס גלעדי בפגישת ה- WBM ה- 2 בסיאול בחודש מאי 1988, בעת סיור הפקה מקדים וההיערכות לקראת הפקת השידורים האולימפיים של אולימפיאדת סיאול 88'. (טקס הפתיחה היה ב- 17 בספטמבר 1988). מאחור ומשמאל לאלכס גלעדי זאת היא סרנלה גארוני (Serenella Garroni) מהטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI. (צילום SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                            

בשל מיקומה הגיאוגרפי המרוחק של מדינת ישראל ממוקד התרחשות האירועים אחד הנושאים הנחקרים החשובים ביותר מנקודת מבטי שנגע להפקת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 – היית התקשורת הלוויינית הבינלאומית . הייתי חייב להבין ולמצוא את הדרך היעילה והזולה ביותר להשתלב ביעילות במערכת התקשורת והשידור ה- Multilateral (רב משתתפים) הלווייני של ה- EBU (אנחנו מהווים חלק ממנו), כדי להביא ללא תקלות את השידורים הישירים ממקום כל כך מרוחק על הגלובוס לאולפני הטלוויזיה שלנו בירושלים. החַבֵרוּת הפעילה (Active Membership) של רשות השידור הישראלית באיגוד השידור האירופי איננה בחינם. החֲבֵרוּת הפעילה ב- EBU היא יתרון גדול וחשוב, אך מטילה על הטלוויזיה הישראלית הציבורית עוֹל כספי לא קטן וגוֹבָה מחירים כספיים על פי חישוב מתמטי ידוע מראש הנגזר מהכמות יחסית של מסכי הטלוויזיה בבתים בישראל בהשוואה למדינות אחרות באירופה. כל נושא של רכישת זכויות שידור ע"י ה- EBU וכל סוג של פעילות טכנולוגית ולוגיסטית לרבות תקשורת לוויינית לוֹקָאלית ובינלאומית גורר עמו תשלום כספי.

ה- EBU מִיסֵד שלושה ערוצי שידור טלוויזיה לווייניים Multilateral מסיאול 88' לאירופה (בדומה להפקת שידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984) שפעלו יום ולילה ונשאוּ עימם כ- 1595 שעות שידור במשך 16 ימי האולימפיאדה מסיאול לאירופה (וירושלים). החוכמה בימים ההם הייתה למצוא את הדרך היעילה ביותר להביא את היצע השידור הענק הזה הביתה לירושלים כדי לברור ממנו את הדרוּש לנו. נַקְדִימוֹן "נַקְדִי" רוֹגֵל היה הממונה מטעמו של מנכ"ל רשות השידור על פיתוח התקשורת הלוויינית הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית. הוא עשה עבודה חשובה והיה האיש הנכון במקום הנכון. איש טלוויזיה רציני, אַמוּן על לוח זמנים, חריף שכל, הגיוני, ובעל יכולת ביצוע . בפעם הראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית – התחברנו ללוויין התקשורת האירופי  ה- ECS באמצעות מיסוד צלחת – אנטנה מקצועית רחבת ממדים שהוצבה בחצר הטלוויזיה הקטנה שלנו ברוממה – בירושלים. זאת הייתה הצלחה מקצועית חשובה מעין כמוה שזירזה את היכולות העיתונאיות שלנו בעֵת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. תקשורת ה- ECS הייתה מודרנית, מהירה הרבה יותר, וגמישה יותר מן ההיבט הביורוקרטי בינינו לבין ה- EBU בהשוואה לזאת שהייתה קיימת בין הטלוויזיה הישראלית לתחנת הקרקע ללוויינים עמק האלה. חידוש עצום ומפליג בימים ההם. טכנולוגיית תקשורת הלוויינית האירופית החדשה בניהולו המצוין של אֶטְיֶין הֶרְצֶנְס (בלגי במקור וידיד אישי שלי מימים ימימה) ב- EBU, התעצמה והרחיבה בבת אחת את מעגל האפשרויות ואופקי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במאוֹת אחוזים. לא היה קֵץ לשמחתי. זכרתי את קשיי התקשורת הלוויינית שפקדו ולִיווּ אותי בשידורי אליפות אירופה בכדורסל בטורינו 1979 וקודם לכן במשחקי מונדיאל הכדורגל של ארגנטינה 1978. ההתקדמות הטכנולוגית העצומה בתחום הזה בעשור ה- 80 של המאה הקודמת הפחיתה בהרבה את מצוקות התקשורת הלוויינית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. נפתחו בפנינו אופציות ואופקים חדשים.

טקסט תמונה : קיץ 1988. זוהי צלחת האנטנה המודרנית בעלת קוטר של 9 מטרים שהותקנה בקיץ 1988 בשיתוף עם ה- EBU  בחצר הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה ירושלים. חיבורה ללוויין האירופי ה- ECS, פתחה בפנינו עידן חדש ואפשרויות תקשורתיות חדשות בכל הנוגע לשידורי הספורט הבינלאומיים שלנו. בכך איבדה תחנת הקרקע ללוויינים של "בֶּזֶק" בעמק האלה את המונופול והבלעדיות שלה על התקשורת הבינלאומית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מאז קיץ 1988 לא היינו תלויים יותר במהירות ותקינות פעולתה של חברת "בֶּזֶק". עלויות התקשורת הבינלאומית של חטיבת הספורט בפיקודי פחתו בבת אחת במאות אחוזים. צריך להבין שעלות שימוש של חטיבת הספורט ב- 10 הדקות הראשונות בתקשורת הבינלאומית הבלעדית של "בזק" עמדה בין 1100 דולר ל- 1400 דולר (כולל Up Link ו- Down Link) ועלות כל דקה נוספת הייתה כ- 40 דולר נוספים. עלויות כספיות מטורפות. כמנהל חטיבת הספורט בטלוויזיה השימוש ב- ECS הייתה עבורי הקלה כספית עצומה. נקדימון "נקדי" רוגל היה האיש שסייע לי ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת לדחוף את הפרויקט הטכנולוגי החשוב הזה. בתמונה שצולמה מצד מערב , ניצב מאחורי האנטנה – צלחת של ה- ECS, "בית היהלומים" שהוא הבניין הראשי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים ועליו מתקני התקשורת שלנו. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ספטמבר 1970. אולם המעבדה לפיתוח פילם בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. מנהל הטלוויזיה נקדימון "נקדי" רוגל (שני מימין התמנה לתפקיד במקומו של מר חגי פינסקר) עורך סיור בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים לשר החינוך והתרבות יגאל אלון והאיש הממונה על ביצוע חוק רשות השידור (שני משמאל). התמונה צולמה במעבדת הפילם של הטלוויזיה. נקדימון רוגל בעל אישיות הגיונית וחכמה (וגם נעימה), היה בין הראשונים ברשות השידור שהבין כי הצלחת העיתונאות האלקטרונית מותנית בראש וראשונה בטכנולוגיה חדשנית ומיידית. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : שלמה גַל המהנדס הראשי של הטלוויזיה , נקדימון "נקדי" רוגל, שר החינוך והתרבות יגאל אלון, ודוד שניידר ששימש שנים רבות כמתאם הביצוע הראשי בין זרועות הטלוויזיה השונות. (התמונה באדיבות נקדימון "נקדי" רוגל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תחרויות אולימפיאדת סיאול 1988 שנערכו בקומפלקס האולימפי של בירת דרום קוריאה בין 17 בספטמבר 1988 ל- 2 באוקטובר 1988 (חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה ישיר משם, מהשטח, מהקומפלקס האולימפי מעמדות שידור באצטדיונים ובהיכלי הספורט ובמגרשים השונים, 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים) היוו במידה מסוימת עבורי, בעל כורחי כ-מפקד עליון של המבצע, נקודת מפנה בתפישת מוסד הפרשנות והעיתונאות לצד היקפי ההפקה הענקיים וכמות השידורים הישירים העצומה משלושת ההיבטים של תוכן, טכנולוגיה, ולוגיסטיקה. היה מדובר במאמץ טלוויזיוני טכנולוגי – תקשורתי עליון ממושך, מרוחק מגבולות המדינה, ומפרך, אבל מוצלח מאוד ומשגשג מאוד. מרכיב חשוב בהצלחה ובשגשוג של 132 שעות שידורים ישירים שאנחנו אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית העברנו בפרק זמן של 16 ימים מסיאול 88' בירת דרום קוריאה לירושלים, נעוץ בשיפור העצום שנעשה ע"י איגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) בתחום של תקשורת לוויינים בינלאומית. 

אולימפיאדה היא אובייקט שידור נרחב ועצום. כמי שניהל את חטיבת  הספורט והתווה את מדיניות השידורים וההפקות הסבוכות בתחום הזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באותם הימים, בארץ ובעולם, עבור מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין יבד"ל- הטרידה אותי הפעילות העיתונאית הדלה שלנו מאחורי הקלעים. הייתי מוטרד כיצד "עולים" על הסיפורים עיתונאיים חשובים שמתרחשים הרחק מעין עדשות המצלמות האלקטרוניות באמצעות צוות שידור כה קטן וכוח אדם כה מועט שעמדו לרשותי בסיאול 88'. אפילו עוזרת הפקה לא הייתה לי. מנכ"ל רשות השידור דאז אורי פורת ז"ל אִפְשֵר לי אז לשדר 132 שעות מסיאול 88' לירושלים בשידורים ישירים בתקופה של 16 ימים, אך קימץ בכוח אדם. הוא היה הדומיננטי ברשות השידור. אורי פורת נתן את הטון מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין נותר לצִדוֹ פאסיבי ו-רצסיבי ובמידה רבה ניצב מהצַד. התוויית מדיניות השידורים של אולימפיאדת 1988 על ידי על כל היבטיה הרבים, לרבות חישוב עלויות ההפקה בשנים 1988 – 1984 נעשו מול מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים המעולה והמצוין שלו יוחנן צנגן. חיים יבין לא התערב יותר מידי. הוא אומנם כתב לי מכתב הערכה נאה ביותר בתום משימת מבצע 132 שעות השידורים הישירים של אולימפיאדת סיאול 1988 (בתוך 16 ימים), אולם הוא לא היה מוביל. המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן היו אלה שסייעו לי כספית ותכנית להוביל בהצלחה אז את מבצע הכיסוי של אולימפיאדת סיאול 1988. חיים יבין היה אומנם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים אפריל 1989 – נובמבר 1989 אולם הוא לא היה המנהיג הראשי. יתירה מזאת : בפגישות ושיחות רבות שהתקיימו בינינו בשלוש וחצי שנות ניהולו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא החמיץ שום הזדמנות כדי לטעון בפניי ש- "…יש יותר מידי שידורי ספורט ברשת הטלוויזיה הציבורית שבראשה הוא ניצב…".

טקסט תמונה : 7 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה ששלח לי מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני האולימפי הארוך, המורכב, והמרוחק מגבולות מדינת ישראל של כיסוי אולימפיאדת סיאול 1988, שכלל בתוכו 132 שעות בפרק זמן של 16 ימים (!). שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. גם הודות לסיוע יעיל של הקבוצה המבצעית האולימפית של ה- EBU בראשה ניצבו אז ב-1988 שני אנשים מצוינים, הנורווגי יארלה הויסאטר (Jarle Hoysaeter) והספרדי מנואל "מנולו" רומרו (Manuel "Manolo" Romero). (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 17 באוקטובר 1988. זהו מכתב הערכה שנשלח אלי ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל בתום מבצע השידורים הישירים הטלוויזיוני הארוך, המורכב, והמרוחק מגבולות מדינת ישראל של אולימפיאדת סיאול 1988. 132 שעות שידורים ישירים בתוך תקופה של 16 ימים. שהיתי בסיאול 88' 37 ימים. מבצע השידורים צלח באופן פנטסטי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אי אפשר לכסות 8465 ספורטאים, מאות תחרויות, ועשרות לוקיישנים באמצעות כוח אדם כל כך מזערי. למשחקים האולימפיים של לונדון 2012 נשלחו 29 אנשים מערוץ 1. לסיאול 88' הוטסו על ידי 5 שדרים, מפיק אחד, ו- 5 טכנאים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מגוחך. צריך להבין שרשתות טלוויזיה בינלאומיות בסדר בגודל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו השוודים (SVT), הנורווגים (NRK), הפינים (YLE), האוסטרים (ORF), השווייצריים (SRG) ואחרות הטיסו לסיאול 88' משלחות שידור שמנו בין 40 ל- 60 אנשים, לרבות 5 ציוותי ENG בכל משלחת. ברור שהיו דרושים לפחות 2 ציוותי צילום ENG ושני כתבים – עיתונאים במשלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית בסיאול 1988, כמו גם בכל התכנסות בינלאומית גדולה ב- מִפְעַלוֹת שידור של אולימפיאדות ומונדיאלים, כשהם משוחררים מעוֹל השידור הישיר.

אני חוזר ארבע שנים לאחור. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל התיר לי להביא עימי לאולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 צוות צילום בפילם (הצלם עימנואל אלדמע, איש הקול צבי בירנבלום, והתאורן אליעזר הנדלמן) בראשות הכתב יצחק גליקסברג כדי להכין כתבות על הספורטאים הישראליים הנוטלים חלק במשחקים. מרבית רשתות הטלוויזיה בעולם עברו זה מכבר לצלם חדשות כלליות וחדשות ספורט במצלמות אלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering), אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה שקועה בימים ההם באין סוף ריבים, סכסוכים, ומדנים. המו"מ בין הנהלת רשות השידור לבין וועד ההנדסה הנוגע להכנסת מצלמות ENG חדשות במקום מצלמות FILM ישנות עלה פעם אחר פעם על שרטון. עשיית כתבות הפילם אודות הספורטאים והספורטאיות הישראליים במשחקים האולימפיים של לוס אנג'לס 1984 הייתה מסורבלת. בהיעדר שולחנות Steenbeck לעריכת כתבות פילם ב- IBC (ההגדרה האנגלית : International Broadcasting Center) בלוס אנג'לס מפני ששום משלחת טלוויזיה לא השתמשה עוד במצלמות פילם , נאלצתי לשלוח את חומר הצילום הבלתי מפותח ארוז בקופסאות ברכבים מיוחדים ממוקדי הצילום לשדה התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. חומר הצילום הוטס ארצה, נאסף בנתב"ג, פותח במעבדת הפילם של הטלוויזיה הישראלית ששכנה בקומת המרתף של הבניין הגדול בשכונת רוממה בירושלים. לאחר פיתוחו נערך פילם ה- Reversal על ה- Steenback בקומה הרביעית של הבניין. בתום העריכה בירושלים, הקריא יצחק גליקסברג מלוס אנג'לס על קו השידור ה – 4W את טקסט הקריינות של הכתבה הרלוואנטית לעורך הכתבה בירושלים. הקריינות הוקלטה בחדר הקול בירושלים, וזאת נערכה והותאמה לכתבה. לאחר מכן נעשה Mix sound בחדר הקול בקומה ב' של הבניין וכתבת הפילם הזאת שודרה באיחור של שלושה ימים. הליך עיתונאי מסורבל ופדיחה טכנולוגית – לוגיסטית ב- 1984. אורי פורת למוד ניסיון ומר נפש מיחסיו עם שני הוועדים המובילים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, וועד עיתונות / הפקה + וועד ההנדסה, שימש מנכ"ל רשות השידור גם באולימפיאדת סיאול 1988. הוא סירב לאשר לי להטיס שוב צוות צילום פילם למשחקים האולימפיים. "או ENG – או כלום", שח לי. ראה הספר שחקרתי וכתבתי : "הפקות חובקות ארץ ועולם" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים עבי כרס שחקרתי וכתבתי ודנה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית מאז 1884 וההיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית במדינת ישראל מאז שנת 1967, וקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה" . 

שמה באנגלית : "THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY".

עמדו לרשותי באולימפיאדת סיאול 1988 חמישה שדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל, אך אף לא כתב – עיתונאי אחד שיסתובב בשטח ויִדְלֶה את הידיעות החדשותיות העיתונאיות המעניינות ביותר ויציג אותן על שולחן המערכת. יתירה מזאת : כשאלדד אמיר ויואל סלע עמדו לזכות במדליה אולימפית בשידורי סיאול 88' לא עמד כלל לרשותי צוות צילום. הטסתי מסיאול לעיר החוף הדרומית הדרום קוריאנית, פוסאן, שם נערכו השיוטים את אמנון ברקאי ואורי לוי, ושכרתי עבורם צוות צילום ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית 1 TF. אך יו"ר וועד ההנדסה בטלוויזיה הישראלית הציבורית בימים ההם אִילָן מַנֶס הודיע בזאת הלשון "…ש-יואש אלרואי יכול לקפוץ לו…הטכנאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בירושלים לא ישדרו כתבה אולימפית של צוות זר. אם מנכ"ל רשות השידור אורי פורת רוצה כתבות אולימפיות אודות הספורטאים הישראליים, אז אנא ממנו ש-יטיס לסיאול צוות צילום בפילם אותנטי שלנו, ולא ישכור בסיאול 88' ציוותי צילום זרים עבור יואש אלרואי שלו…זה מה שיש…". וזה לא הכל. את הידיעה העיתונאית הסנסציונית והחשובה ביותר אודות הדחת האָצָן הקנדי בן ג'ונסון מהמשחקים בגין נטילת סמים אסורים באשמורת בוקר של 27 בספטמבר 1988, סיפק לי בכלל עורך VTR ישראלי בשם אלי רבינוביץ' שעבד בשכירות בשירות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. כעורך ראשי ומפיק ראשי ומנהל הפרויקט הטלוויזיוני המורכב והמרוחק ממדינת ישראל עבדתי סביב השעון כ- 22 שעות בכל יממה בעת שהותי בסיאול 88', במשך כחמישה שבועות. ישנתי שעתיים בלבד בכל יממה בין ארבע לשש בבוקר. אלי רבינוביץ' צלצל לחדרי במלון "Seoul Garden" בארבע וחצי לפנות בוקר עם הידיעה המרעישה אודות סילוק בן ג'ונסון מהמשחקים האולימפיים. הוא העיר אותי. הרגיז אותי שמישהו מפריע לי ומדיר את שנתי הקצרצרה. כמעט טרקתי לו את הטלפון בפרצוף מרוב עייפות, אך משהזדהה וביקש סליחה על כך שהוא מטריד אותי בשל האינפורמציה המפתיעה, נדרכתי כקפיץ. בשל הפרש השעות (04.30 בסיאול של 27 בספטמבר 1988 – 20.30 בירושלים של 26 בספטמבר 1988) הספקתי להעביר בטלפון את הידעיה למהדורת "מבט". הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה השנייה בעולם לשדר את הידיעה החדשותית הסנסציונית הזאת אחרי NBC.

הסיפור אודות בן ג'ונסון (Ben Johnson) הוא מרתק מכל היבט. משפחתו היגרה מג'מייקה לקנדה. בנג'מין "בן" ג'ונסון התגלה כספרינטר מוכשר. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 זכה במדליית הארד בתוצאה 10.22 ש' אחרי האמריקני סם גריידי שהיה שני בזמן 10.19 ש' והזוכה במדליית הזהב האצן האמריקני הידוע קארל לואיס שקבע 9.99 ש'. באליפות העולם ה- 2 בא"ק באוגוסט – ספטמבר 1987 ניצח בן ג'ונסון את קארל לואיס וקבע שיא עולם חדש 9.83 ש'. זאת הייתה הפתעה מרעישה. שהיתי במפקדת ההפקה שלי ברומא יחדיו עם השדר נסים קיוויתי והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. העברנו את אירועי האליפות  מרומא 87' בשידורים ישירים ארצה. כבר אז היה ברור ומוחלט כי ריצת הגמר ל- 100 מ' גברים באולימפיאדת סיאול 88' העתידה להיערך ב- 24 בספטמבר 1988 מעוררת עניין וסקרנות עולמיים חסרי תקדים (שנה בטרם המשחקים) בגלל היריבות העצומה בין קארל לואיס לבן ג'ונסון. השנה חלפה המהירות. מיליארד צופים ברחבי תבל התיישבו בכורסאות שלהם מול מסך הטלוויזיה. נשיא IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית)האיטלקי ד"ר פרימו נביולו ביקש באופן אישי מחואן אנטוניו סאמאראנש נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) להעניק את מדליית הזהב למנצח . סאמאראנש לא העניק בדרך כלל מדליות כדי לא להפלות ועל מנת שלא להעניק חשיבות יתר למקצוע כזה או אחר על פני האחר, אבל הפעם נעתר לבקשתו של הקולגה שלו. כשבן ג'ונסון כרע ונכנס למתקן הזינוק והמצלמות האלקטרוניות של קבוצת הטלוויזיה SORTO (קבוצת הטלוויזיה המיוחדת של הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS) חשפו אותו ב- Close up שידר נסים קיוויתי טקסט בן שלוש מילים בלבד : "…תיראו, הר שרירים…". אף אחד לא ידע כי בן ג'ונסון כבר מסומם כבד שנוטל באורח שיטתי וקבוע מזה שנתיים סטרואידים אנאבוליים. כעבור 9.79 ש' הסתיימה ריצת ה- 100 מ' האולימפית בסיאול 1988 בלוויית שיא עולם חדש שקבע בן ג'ונסון. קארל לואיס פיגר הרחק מאחוריו ולמרות שסיים שני השיג זמן של 9.92 ש' בלבד. חואן אנטוניו סאמאראנש העניק את המדליות לשלושת מנצחים על הפודיום וד"ר פרימו נביולו את הפרחים. בתום טקס המדליות נשלח בן ג'ונסון לבדיקת שתן במעבדה הרפואית המיוחדת של IOC שתפקידה היה להילחם ולגלות ולחשוף את הספורטאים והספורטאיות הנוטלים סמים כדי לשפר את הישגיהם ועל מנת לזכות במדליות הזהב האולימפיות. הספורטאים והספורטאיות הזוכים והזוכות במדליות הזהב האולימפיות בסיאול 1988 היו מועמדים לזכות גם בחוזי פרסום מסחריים יקרים עם חברות ההלבשה וההנעלה הבינלאומיות רבות המוניטין כמו Nike, ו/או adidas, ו/או Reebok וגם חברות אחרות. כעבור שלושה ימים גילו הרופאים במעבדה הרפואית של IOC כי שתי המבחנות A ו- B שמלאות בשתן של בן ג'ונסון הן "Positive" (חיוביות) !!!. התברר כי בן ג'ונסון נוטל באופן שיטתי וביודעין על פי הוראת צוות האימון שלו סמי ספורט אסורים – סטרואידים אנאבוליים מסוג "סטאנוזולול".

שוד ושבר. הספורטאי האולימפי היחיד האצן הקנדי בן ג'ונסון, שלו העניק חואן אנטוניו סאמאראנש מדליית זהב, דווקא הוא נחשף, נפסל, וסולק מהמשחקים. מדליית הזהב נלקחה מבן ג'ונסון והועברה לקָארְל לוּאִיס. שני שיאי העולם שקבע, 9.83 ש' באליפות העולם ה- 2 בא"ק ברומא ב- 29 באוגוסט 1987 ו- 9.79 ש' שהשיג ב- 24 בספטמבר 1988 במשחקים האולימפיים של סיאול 1988 – בוטלו (!). ראשי המשלחת הקנדית אמרו לבֵּן ג'וֹנְסוֹן, "אנחנו אוהבים אותך אבל אתה אָשֵם (1)", וסילקו אותו ואת מאמנו צָ'ארְלִי פְרָאנְסִיס בבושת פנים מהמשחקים . אלי רבינוביץ' היה שם בשבילי באקראי ודיווח עבורי את החדשה הטרייה. הבנתי שאני לבד וצריך לדאוג לצורכי הטלוויזיה הישראלית הציבורית בדרך שונה ונוספת במפעלי השידור הטלוויזיוניים העתידים לבוא .(ראה הספר שחקרתי וכתבתי : "פסגת היכולת האנושית והתפתחות חזון שידורי הטלוויזיה בארץ ובעולם בשנים 2012 – 1884" במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים עבי כרס שחקרתי וכתבתי הקרויה : "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה ".

השם באנגלית : "THE GREATEST INFORMATION REVOLUTION IN HISTORY"

הצצה מהירה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הצצה מהירה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעשור ה- 80 של המאה שעברה. אולימפיאדת סיאול 1988. כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "כאשר שני אנשים רוכבים על סוס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור. (וויליאם שייקספיר).

הפקת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988 הייתה מורכבת ומסובכת לא רק בגלל הטכנולוגיה המוגבלת וכוח האדם המועט שעמד לרשותי כהוגה, מנווט, ומוציא לפועל אלא בגלל הריחוק העצום של ניהול הפרויקט מגבולות המדינה והתקיימותו, ותקופת פעילותו הממושכת כמבצע שידור רב תחומי. מרבית הציבור איננו מתעניין בעלויות וקשיי ההפקה של הטלוויזיה לבטח לא באירועים בינלאומיים גדולים יש לו את הקשיים והדאגות היומיומיות משלו בתוכן גם תשלום האגרה. גובה האגרה השנתית היה תמיד נמוך (יחסית). גבוה למי שאין לו ומגוחך ונמדד בפרוטות למי שיש לו. ככלל, הציבור משלם כרטיס לנסיעה קבוצתית באוטובוס אך דורש הסעה פרטית ב- מרצדס. לא היה שום סיכוי כי בתנאים הכלכליים והכספיים ששררו בימים ההם ברשות השידור אוכל להשביע את רעבונם ורעבוני. לא היו גבולות לשאיפותיי להציב את דגלה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית בכל אתר בארץ ובעולם, למעט גבול אחד : ממון. ידעתי היטב לעשות טלוויזיה. לא נפלתי ברמתי משום קולגה בינלאומית שלי על פני הגלובוס. לא בידע , לא בכישרון, לא בניסיון, ולא באהבתי לביזנס הזה שקרוי טלוויזיה ותקשורת. הבעיה שלי (ושל הטלוויזיה הציבורית ורשות השידור) הייתה ונותרה כסף. כאן זה מתחיל ופה זה נגמר. מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום נהג לסנוט בי בחוש ההומור המחודד שלו מעת לעת על רקע תביעותיי המקצועיות, וכה אמר לי : "…יואש אלרואי, לא קוראים לי Kirch – קוראים לי קירשנבאום…". אילו היה לי מוט עשוי זהב ונקודת משען בשם רופרט מרדוק ו/או ליאו קירש שני אייקוני תקשורת ודולרים, הייתי מרים את כל העולם.

בתחילת חודש מרס 198, הגשתי למנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין, ולמנכ"ל רשות השידור אורי פורת את תוכניות השידורים המקיפות והמפורטות לפרטי פרטים של שני מבצעי השידור הבינלאומיים הגדולים שלנו : EURO 1988 (אליפות אירופה לאומות בכדורגל שנערכה במערב גרמניה ) ואולימפיאדת סיאול 1988. ברור שעותק אחד הועבר תמיד במקביל ובאותה העת לשר האוצר של רשות השידור הלא הוא סמנכ"ל הכספים יוחנן צנגן. בהפקות ענק בינלאומיות ממושכות מן הסוג הזה דאגתי תמיד למסד שתי מערכות שידור במקביל. אולפן מוביל ומנוֵוט בירושלים וקבוצות הפקה, עריכה, ושידור במדינות היעד. מרב מיכאלי ואורית כסיף נבחרו להגיש באולפן בירושלים את השידורים האולימפיים של סיאול 1988. איציק גליקסברג הוצב כמפיק האולפן האולימפי בירושלים יחדיו עם ששי אפרתי, ורמי ווייץ נקבע על ידי להיות העורך המקומי. אבל העבודה העיתונאית האולימפית העצומה והענקית נעשתה על ידינו ב-סיאול 1988.

טקסט תמונה : ינואר 1988. גב' אורית כסיף בעת Screen Test שערכתי בחיפושיי אחרי מגישה חדשה לכל תוכניות הספורט בטלוויזיה ישראלית הציבורית בעקבות פרישתה של אורלי יניב. גב' אורית כסיף הייתה קריינית בעלת פוטנציאל שבסופו של דבר לא מומש. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : ינואר 1988. מרב מיכאלי שדרנית גלי צה"ל השיגה את הציון הגבוה ביותר  ב- Screen test והפכה למגישה מובילה של תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היא הייתה הבטחה גדולה בתחום שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית שלא התממשה בתחום הקונקרטי הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : קיץ 1979. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 34 שנים. המפיק יצחק "איציק" גליקסברג יחד עם גב' קלרה אוברלנדר מהנהלת החשבונות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה אחד המפיקים המוכשרים והנבונים בטלוויזיה הישראלית הציבורית ובחטיבת הספורט. לרוע המזל תפוקתו נפלה מכישרונו. הוא היה מפיק מקובל במערכת ואהוד על אנשיה. ב- 1993 פרש מהטלוויזיה הישראלית הציבורית ובבר לשורות חברת "רשת" אחת מזכייניות ערוץ 2. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל הטלוויזיה מר חיים יבין נתן לי יד חופשית לנהל את תִּכנון שידורי הספורט המורכבים ישירות מול המנכ"ל אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. כולל השידורים האולימפיים. הוא לא שָת את ליבו להליכי זכויות השידורים ולעלויות הטכנולוגיות והלוגיסטיות של ההפקה. הוא לא התערב מפני שזה לא עִנְיֵין אותו כמנהל הטלוויזיה . הוא סמך לחלוטין על היכולת הביצועית שלי. אי התערבותו צִמצמה את ההליכים הביורוקרטיים וחסכה זמן ניכר בהפקה – לוֹ ולִי. אורי פורת ישב רכב על הסוס והחזיק במושכות. חיים יבין ישב על האוכף מאחור. זה היה נוח גם לי. נדמה לי שמנכ"ל רשות השידור אורי פורת ידע להעריך את המאמץ עצום המושקע מצדי כבר בשלבי התִכנון הראשוניים של מוצר השידור האולימפי הסבוך. אורי פורת הבין שלימוד החומר ותִכנון יסודי יניב בסופו של דבר גם תוצאות שידור טובות. הוא ביקש להביע את שביעות רצונו באמצעות מכתב ההערכה שלו אליי מ- 21 במרס 1988 המשבח את היערכותי לקראת מבצעי השידור היוקרתיים והיקרים שנכונו למחלקת הספורט במרוצת השנה [5].

טקסט מסמך : 21 במארס 1988. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת. הקשר הישיר עם מנכ"ל רשות השידור ואורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן תרמו למהירות ויעילות ההפקה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

באוגוסט 1988 הגשתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (ולסמנכ"ל שלו יוחנן צנגן) את ספר השידורים / פקודת המבצע בת 150 עמודים שכתבתי וחיברתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 88' . הוא היה המפקד העליון של צבאות רשות השידור ולכן קיבל לעיון את ה- Exemplar הראשון . הקדשתי לו הקדשה בפתח פקודת המבצע : "אדוני מנכ"ל רשות השידור יש לך עם מי לצאת למלחמה ותוצאותיה אינן מוטלות בספק". חַיִים יָבִין מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה השני. ויָאִיר שְטֶרְן מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא היה האדם השלישי. מעתה ואילך תתנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעידן אולימפיאדת סיאול 1988 על פי אותו נוהל הקרב של פקודת המבצע הטלוויזיונית הזאת שאותה התווייתי, כתבתי, וחיברתי.

טקסט מסמך : זהו ה- Cover page של ספר השידור / פקודת המבצע המקורית שחיברתי וכתבתי לקראת שידורי אולימפיאדת סיאול 1988. הספר יצא לאור ב- 200 (מאתיים) עותקים והועבר לכל הפונקציונרים ברשות השידור, בטלוויזיה הישראלית הציבורית, ברדיו "קול "ישראל", בטלוויזיה החינוכית – לימודית, וחברת "בזק". הבעיות הראשיות של ההפקה הרחוקה היו מערך התקשורת הלווייני המורכב ומערך קווי שידור ה- 4W שלנו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

תקופת ניהול (קדנציה) אחת של כל מנכ"ל את רשות השידור נמשכת חמש שנים. לתוך חמש שנות ניהולו "נופלות" בדרך כלל אולימפיאדה אחת ומונדיאל אחד. אורי פורת היה בר מזל כשזכה בקדנציה הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1989 – 1984 לשָדֵר שתי אולימפיאדות (לוס אנג'לס 1984 וסיאול 1988), מונדיאל אחד (מכסיקו 1986), שני EURO's (אליפויות אירופה לאומות בכדורגל בצרפת 1984 וגרמניה 1988), ואת אליפות עולם ה- 2 בא"ק – זאת של רומא 1987. בתקופת הניהול השנייה הקטועה שלו שהחלה באפריל 1998 (הסתיימה במפתיע באוגוסט 2001), נפל בחלקו של אורי פורת לשָדֵר את מונדיאל צרפת 1998. בחלוף שנה אירח אורי פורת מנכ"ל רשות השידור ב- 1999 בבנייני האומה בירושלים את תחרות שירי "האֶרוֹ- וִויזְיוֹן" (Eurovision) האירופית לאחר זכייתה של דנה אינטרנשיונל בתחרות באנגליה ב- 1998. אח"כ פרש את חסותו על שידורי אליפות העולם השביעית בא"ק – סֶבִילְיָה 1999. בשנת 2000 העניק לי את התמיכה הראויה לשָדֵר את אליפות אירופה בכדורגל לאומות 2000 – EURO שנערכה בהולנד ובלגיה, ואת אולימפיאדת סידני 2000. בעת שידורי אליפות העולם ה- 8 בא"ק שנערכה באדמונטון באוגוסט 2001 נטש את כֵּס רשות השידור לעַד לאחר אין סוף התכתשויות עם אנשי הוועד המנהל של רשות השידור ההיא בה היו חברים גם גיל סמסונוב ואלון אלרואי. תש כוחו של אורי פורת.

מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד זכה לנהל בקדנציה שלו 1984 – 1979 אולימפיאדה אחת (מוסקבה 80') ומונדיאל אחד (ספרד 82'), ואליפות עולם אחת בא"ק – הלסינקי 1983. את משחקי  1980- EURO שנערכו באיטליה סירב יוסף "טומי" לפיד לשָדֵר. הצעתי לאורי פורת כפי שהצעתי למפקדיי הקודמים, להימנות בעצמו על צוות הפקת השידורים בסיאול 88'. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור עד אז שנענה לבקשתי להיות נוֹכֵח אישית באירוע ספורט בינלאומי אדיר ממדים שכזה וחסר תקדים בהיקף השידור שלוֹ, 132 שעות שידור ב- 16 ימים. הוא באמת רצה בערוב ימיו כמנכ"ל רשות השידור לעמוד מקרוב על אופן וצורת העבודה של חטיבת הספורט, וכדי להפיק את הלקחים בתום מבצע השידור הזה לקראת אירועים דומים בעתיד. היחיד שהלך בעִקבותיו של אורי פורת היה המנכ"ל מוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם. ביקשתי בזמנו גם את המנכ"ל יוסף "טומי" לפיד ואת מנהלי הטלוויזיה שלי טוּבְיָה סָעַר וחַיִים יָבִין ואח"כ יוֹסֵף בַּר-אֵל לבַקֵר ולוּ לימים אחדים, לפחות פעם אחת בחייהם במפעל שידור ענק כזה, כדי להבין ולראות כיצד פיקודיהם מוציאים לפועל באמצעות כספי משלם האגרה את השידורים המסובכים והמורכבים הלכה למעשה. אף אחד מהם לא הגיע לשם מעולם. אוּרִי פּוֹרָת היה המנכ"ל הראשון והיחידי בהיסטוריית רשות השידור שהגיע  לסיור וביקור לימודי-מקצועי באירוע ספורט גדול. זה היה באולימפיאדת סיאול 1988. אַרְיֵה מֶקֶל ומוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם הלכו בעקבותיו. המנכ"לים שקדמו להם שְמוּאֵל אַלְמוֹג, יִצְחָק לִבְנִי, ויוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד לא העלו בדעתם להצטרף לצִוותי השידור שנשלחו מטעמם לכסות את המונדיאלים או האולימפיאדות. אלוּ הן הפקות טלוויזיה ממושכות, מורכבות ומסובכות המתבצעות הרחק מגבולות מדינת ישראל. אלו הם מִבצעי שידור מעוררי עניין, יוּקרתיים, והיקרים ביותר בעלותם הכספית מבין כל הפקות הטלוויזיה האחרות שניתן להעלות על הדעת. על פי תפיסת השידור שלי הם היו חייבים להיות לפחות פעם אחת נוכחים בקו החזית העיקרי של רשות השידור. זאת לא הייתה זכותם. זאת הייתה חובתם.

לא תמיד ניתן ביטוי מספיק ע"י חלק מהקברניטים לחשיבות השידורים הישירים של אירועי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) באותו מוסד השידור הוותיק ההוא, שהיה קרוי, הטלוויזיה הציבורית של מדינת ישראל. זה לא היה אולי הדבר העיקרי מבחינתם כמנהיגי שידור. ככלות הכול מדובר במין סטריאוטיפ, דימוי כוללני לכל שידורי ספורט, כאילוּ מדובר במקשה אחת, ללא כל הבדל בין הסוגים השונים של אירועי הספורט, בארץ וברחבי תבל, לרבות המונדיאלים והאולימפיאדות. שידורי הספורט היו ממוקמים באופן אוטומטי בתודעתם של חלק מהקברניטים במקום האחרון בסולם העדיפויות. הם הדירו רגליהם במתכוון מהאירועים החשובים האלה, והפסידו ידע רלוואנטי הכרחי למשימות הניהול שלהם. גם מנהלי הטלוויזיה הישראלית הציבורית כמו ישעיהו "שייקה" תדמור, ארנון צוקרמן, יצחק "צחי" שמעוני, טוביה סער, חיים יבין, יוסף בר-אל, ואפילו יאיר שטרן לא ערכו מעולם כל ביקור מקצועי במשחקים האולימפיים או באחד מהטורנירים של אליפויות העולם בכדורגל. אל דאגה גם שרי האוצר של רשות השידור ישראל דורי, יוחנן צנגן , ומוטי לוי לא ביקרו מעולם באחת מהאולימפיאדות או באחד במונדיאלים. למרות שמדובר בהפקות טלוויזיה מורכבות, מסובכות, יקרות, ויוקרתיות. ייתכן שאם חלק מהשמות המוזכרים כאן היו נוכחים לפחות פעם אחת במפעל שידור בסדר גודל כזה של אולימפיאדה ו/או מונדיאל, היו נחסכים הרבה מאוד וויכוחים וריבים שלא לצורך, ומלאכת ההפקה (והשִכנוע) שלי היו הרבה יותר קלים. מנכ"ל רשות השידור בחמש השנים 1998 – 1993 מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה דומה מן ההיבט הזה לאורי פורת. עִניֵין אותו והיה חשוב לוֹ לעקוב מקרוב אחרי מהלך ההפקות הבינלאומיות שלי. הוא בּיקֵר אותי במונדיאל של ארה"ב 1994 בדָאלָאס בארה"ב , ולאחר מכן היה אורח שלי בהפקת שידורי 1996- EURO (אליפות אירופה לאומות בכדורגל) שהתקיימה בשמונה ערים באנגליה, ושוב בא לבַקֵר אותי באולימפיאדת אטלנטה 1996. הוא באמת שאף לדעת כיצד מִבצעי שידור טלוויזיוניים בינלאומיים בסדר גודל כזה חובקים ארץ ועולם יוצאים לפועל. הוא רצה לראות במו עיניו איך עובדי רשות השידור, אנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואנשי רדיו "קול ישראל", משתלבים בתוך תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית הענקית הזאת שגולת הכותרת שלהם הם שידורי הספורט.

לביקורים המקצועיים האלה של מנכ"ל רשות השידור בזמן אֶמֶת בקַו החזית בעת ניהול קרבות השידורים הישירים של מחלקת הספורט ואספקת אינפורמציה סדירה ושיטתית למשלם האגרה ממרחקים עצומים על הגלובוס, יש חשיבות יתירה שלא תסולא בפז. נוכחותו של אורי פורת באולימפיאדת סיאול 1988 הייתה חיונית עבורו להבנת צורכי עבודת המערכת המצומצמת והקיומית שלי בסיאול וגם בירושלים. זה היה נחוץ כדי לסייע בבוא העת בקידום ההפקות הבינלאומיות הבאות. חבל שנזכר לעשות זאת בערוֹב ימיו כמנכ"ל רשות השידור. באפריל 1989 פינה את כיסאו למנכ"ל חדש בשם אַרְיֵה מֶקֶל. הייתי צריך להתחיל אז את כל מסע השכנועים מההתחלה כדי להסביר למנכ"ל הטרי אריה מֶקֶל כיצד אני מתעתד להפיק ולנהל את שידורי גביע העולם בכדורגל של איטליה בקיץ 1990. מונדיאל איטליה 1990 הייתה הפקת הספורט הבינלאומית הראשונה שלו כמנכ"ל רשות השידור. לאריה מֶקֶל לא היה בתחילת כהונתו צֵל של מושג כמו קודמיו בתקציבים והפקות הטלוויזיה המורכבות והמסובכות בכלל ושל שידורי הספורט בפרט. ב- 8 בספטמבר 1988 היה מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במטוס יחד עִמי בדרכינו לסיאול. נלוו אלי בטיסה הזאת גם המפיק שלי אמנון ברקאי, השַדָּר אורי לוי, ושני מפקחי וטכנאי הקוֹל והתקשורת סעדיה קאראוואני ועוזרו יוסי ששון. אורי לוי היה פיגורה טלוויזיונית חשובה במערך השידורים האולימפיים של סיאול 88'. הוא היה בעל יכולות שידור Off tube של ענפי הספורט המשניים והבין את יסודות העריכה וההפקה של החומרים האולימפיים. איש רב משימתי ונאמן למערכת.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 1988. זוהי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי המרכזי ב-סיאול בירת דרום קוריאה. אורי לוי (השדר המיועד מטעמי לשדר את טקס הפתיחה ואנוכי לקראת החזרה הגנרלית של השידור הישיר בטלוויזיה של טקס הפתיחה המרהיב). אורי לוי היה שדר טוב, איש אחראי, ועורך ומפיק ברמה גבוהה. הוא היה יד ימיני באולימפיאדת סיאול 1988 יחדיו עם אמנון ברקאי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כמה ימים אח"כ חברה אלינו הקבוצה השנייה, חבוּרת השדרים נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, ומשה גרטל, וצֶוֶות טכנאי השטח שנועדו לאייש את עמדות השידור שלנו באִצטדיון האולימפי, בריכת השחייה והיכל ההתעמלות. היו אלה מאיר חיימי, אריק ברכה, ואלכס פלדמן. משה גרטל היה השַדָּר החמישי בצוות סיאול 88'. צירפתי אותו ברגע האחרון לאחר תחנונים של ממש ו- וויכוח מר עם ההנהלה. צוות שידור קטן הוא בדרך כלל אפקטיבי, פחות מסורבל, ובעל יתרון ניהולי – אך לא במשחקים האולימפיים. לא ניתן ובלתי אפשרי היה לשדר 133 שעות אולימפיות עם ארבעה שדרים בלבד. בסופו של דבר הכריע מנכ"ל רשות השידור אורי פורת בעדי, ומשה גרטל המריא גם הוא לסיאול 88'. הנה מכתב "התחנונים" שכתבתי למנכ"ל רשות השידור מ- 3 באוגוסט 1988 [6].

טקסט מסמך : 3 באוגוסט 1988. זהו המסמך המקורי שכתבתי למנכ"ל רשות השידור אורי פורת בו אנוכי מבקש למנות את משה גרטל כשדר חמישי בצוות השידור שלי במשחקים האולימפיים של סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המשלחת האולימפית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כללה 12 אנשים בלבד. משימת השידור משם הייתה לשָדֵר 132 שעות  "על קו סיאול – ירושלים", בפרק זמן של 16 ימים. עול עבודה עצום. לצורך השוואה : משלחת השידור של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מנתה כ- 2154 (אלפיים ו-מאה חמישים וארבעה) אנשים [7]. אלכס גלעדי איש NBC יעץ לרשת שלו לתגבר את עצמה ולהיעזר בכוח עבודה גם מן הטלוויזיה הישראלית. הטכנאים אלי רבינוביץ', עמי שטדלר ואלי קרייתי, והצלמים קרלוס פופ וחיים פודגור ובנו ראובן "רוביק" פודגור – הובאו באופן מיוחד ע"י NBC מישראל לדרום קוריאה. ארבעה טכנאים שלנו הצטרפו ביזמתי ובהתערבותי לקבוצה המבצעית של ה-EBU  בסיאול. טכנאֵי הוידיאו אלי בבא, צביקה הירש ויעקב היימברג, ואיש התקשורת מיכה לויירר. המפיקה המצוינת לאה זהבי צורפה לצומת תיאום חשוב בעבודת ה-EBU בסיאול 88' והוצבה ב- Booking office של האיגוד.

טקסט תמונה : 15 בספטמבר 1988. האִצטדיון האולימפי בסיאול 88'. יומיים לפני טקס הפתיחה. מפקח הקול והתקשורת יוסי ששון ואנוכי עורכים יחדיו בדיקה יסודית של קווי שידור ה- 4W (ראשי תיבות של Four Wire) הבינלאומיים שלנו בין סיאול לחדר הקול וחדר הקרה הראשי (Master Control) בירושלים. לא היה ניתן לנהל את השידורים האולימפיים ומבצעי שידור בינלאומיים אחרים ללא ידענותם המפליגה של שני הטכנאים סעדיה קאראוואני ויוסי ששון. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. אזור עמדות השידור של הטלוויזיה הבינלאומית באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול. בדיקת קווי הטלפון של ההפקה עם האולפן בירושלים. מימין גב' לאה זהבי מפיקה מצטיינת ומוכשרת בטלוויזיה הישראלית הציבורית שעבדה באותה העת ב- Booking Office של ה- EBU ב- IBC בסיאול. (תיעוד וצילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : מבנה קווי שידור ה- 4W הבינלאומיים שלנו הפרושים בין סיאול 1988 לבין ירושלים. התכנון היה של מיכה לויירר, סעדיה קראוואני, ויוסי ששון על פי מתווה שלי כמנווט ההפקה הבינלאומית רחבת הידיים בת 132 שעות שידורים ישירים בפרק זמן של 16 ימים – מסיאול בירת דרום קוריאה לאולפני הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים. (השרטוט נלקח מתוך פקודת מבצע / ספר שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית שחוברה ונכתבה על ידי לקראת שידורי הטלוויזיה של אולימפיאדת סיאול 1988).

טקסט תמונה : שבת – 17 בספטמבר 1988. הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי עם שני אנשי התקשורת המצוינים שלי באולימפיאדת סיאול 1988 : יוסי ששון (מימין) וסעדיה קאראוואני (בתווך) משיקים "לחיים" (בכוסות "קוקה קולה…איך לא…) בעמדת הפיקוד שלי במשרד ב- IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) בסיאול רגע לפני תחילת השידור הישיר של טקס הפתיחה האולימפי. שניהם היו טכנאי תקשורת מהטובים ביותר ברשות השידור בכל הזמנים. בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ישבו השדר אורי לוי והמפיק אמנון ברקאי. שתי הפיגורות האלה אורי לוי ואמנון ברקאי היו אנשי מקצוע מהמדרגה הגבוהה ביותר בתעשיית הטלוויזיה. ידעתי שיש לי על מי לסמוך. הערכתי אותם וגם אהבתי אותם. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היקף פעילות נדרשת כזאת לאנשי הטלוויזיה הישראלית הציבורית המשמשת כתגבורת מקצועית בתחומי הצילום, טכנולוגיית עריכת ה- Video, ובהפקה לטובת NBC ו- EBU, באירוע ספורט בינלאומי כל כך נכבד כמו המשחקים האולימפיים של סיאול  1988, איננה זכורה לי בעבר . פעילות כזאת העידה על רמה מקצועית בינלאומית נאה של אנשי הטלוויזיה הישראלית כערוץ טלוויזיה. זה היה הישג אישי חשוב של העושים במלאכה, אך גם של אוּרִי פּוֹרָת כמנכ"ל רשות השידור. אוּרִי פּוֹרָת היה איש מקצוע ליבראל וחַף מקנאה. הוא לא פגע ביוזמות "הבאת עובדים זרים מישראל" של אלכס גלעדי למען רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC בסיאול 1988, וגם לא בעבור וללטובת קבוצת העבודה המיוחדת של איגוד השידור האירופי ה- EBU בסיאול 1988 (נודעה בכינוי : EBU Seoul 1988 Operation Group). הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצאה בסופו של דבר נשכרת  מהיוזמות החיוביות האלה.

טקסט תמונה : מלון "Seoul Garden" בסיאול בירת דרום קוריאה (בו התגוררנו בתקופת המשחקים האולימפיים). הימים ההם – הזמן ההוא לפני 25 שנים. זהו יום שלישי בערב יום הכיפורים ההוא של 20 בספטמבר 1988 באולימפיאדת סיאול 88' האולימפיאדה ה- 24 במניין הזמן החדש. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת עורך במלון "Seoul Garden" ארוחה מפסקת לצוותי השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. זיהוי הנוכחים בתמונה והעומדים מימין לשמאל : אלי רבינוביץ', עמירם שטדלר (ממושקף), אלכס גלעדי (ממושקף וזוקף את צווארו), קארלוס פופ (ממושקף ו-משופם, עומד לפני אלכס גלעדי), אמנון ברקאי (מזוקן מאחור וזוקף את צווארו), גב' לאה זהבי (עונדת שרשרת על צווארה, עומדת לפני עקיבא מלמד), עקיבא מלמד (ממושקף מרים כוס יין לחיים), יוסי ששון, מוטי לוי (מאחור), חיים פודגור (מרים כוס יין לחיים), ציון סווירי (ז'קט בהיר מאוד), אורי לוי (מאחור משופם), אלי קרייתי, כנען קירשנבאום (בנו של מוטי קירשנבאום), ומר נסים מזרחי. זיהוי הנכוחים בתמונה הכורעים מימין לשמאל : מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני (שותה כוס יין לחיים מבלי להמתין לאחרים), ואנוכי יואש אלרואי. (ארכיון יואש אלרואי כל הזכויות שמורות).

הבנתנו והידע שלנו כיצד לעשות טלוויזיה טובה איננה פחותה משל האחרים. את זאת ידעתי כבר מזמן. אך היינו הרבה יותר עניים מהם כדי לתרגם את הידע וההבנה שלנו הלכה למעשה. ההבדלים הענקיים מצאו את ביטויים בכלכלה של ההפקה הטלוויזיונית , באמצעי השידור שלה, ובכוח האדם. NBC האמריקנית שילמה 300.000000 (שלוש מאות מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול 1988, והוציאה מכיסה עוד 120000000 (מאה ועשרים מיליון) דולר לצורכי ההפקה שלה בסיאול 88'. כוח האדם שלה בסיאול 1988 מנה כ- 1200 (אלף ומאתיים) אנשים. ה- EBU, איגוד השידור האירופי על עשרות מדינותיו שילם 28000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר תמורת זכויות השידורים מסיאול. ה- Share (חלוקה כספית) של הטלוויזיה הישראלית הציבורית כחברה מלאה ב- EBU עמד על כ- 600000 (שש מאות אלף) אֶלֶף דולר . פי 500 (חמֵש מֵאוֹת) קטן מזה של NBC. הבדלי יכולות השידור בין שתי הרשתות היו בהתאם . שלנו הייתה רחוקה שנות אוֹר מזו של NBC לטובתה של הרשת האמריקנית. אלוּ היו יחסי הכוחות. ההשוואה בינינו, הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC היא קיצונית כמובן. אך גם בהשוואות מול רשתות הטלוויזיה החברות  ב- EBU בינוניות כקטנות, יצאנו דַלים מכל היבט שהוא. לא ניתן לי להביא לסיאול 88' אפילו צוות צילום ENG אחד לכיסוי הספורטאים הישראליים. המשלחת הישראלית כללה 19 ספורטאים וספורטאיות פעילים בענפי הספורט השונים אך לא יכולנו לצלם איש מהם בסיאול 88'. לא את הכנותיהם לקראת התחרויות ולא בתחרויות עצמן. בשעה שצֶמֶד השייטים מקיבוץ שדות ים יואל סלע ואלדד אמיר עמד על סף סנסציה וזכייה במדליה אולימפית בתחרויות השייט במפרשיות דגם ההולנדי המעופף (Flying Dutchman) בעיר פּוּסַאן (בקוריאנית : בּוּסאן), לא עמד לרשותנו צוות צילום משלנו. אלכס גלעדי שאל אותי ערב שני השיוטים המכריעים כיצד אני מתכוון לכסות את הזכייה ההיסטורית האפשרית במדליה אולימפית שלבסוף לא התרחשה. סיפרתי לו כי מנוי וגמור עם יו"ר וועד הטכנאים המיליטאנטי אילן מנס שלא לאפשר לשָדֵר אפילו פריים (Frame) אחד שצולם בידי מצלמת ENG זרה שאיננה שלנו. אומנם שלחתי לפוסאן את אורי לוי ואמנון ברקאי שהסתייעו בצוות ENG של רשת הטלוויזיה הצרפתית הקרויה "1 TF" ששכרתי, אך זה היה בסופו של דבר רק למען הרקורד. יואל סלע ואלדד אמיר החמיצו את השיוט השני שחַל ביום הכיפורים בעיצומם של המשחקים באולימפיאדת סיאול ביום רביעי – 21 בספטמבר 1988. דירוגם הסופי במקום הרביעי גאל אותנו מייסורי הבושה. צמד הקיבוצניקים כמו כל ספורטאי המשלחת קיבל הוראה מהנהלת המשלחת לא להתחרות ביום הקדוש לדת היהודית ולעם ישראל. בכך וויתר בעצם הצֶמֶד והחטיא בדיעבד אך במעט את המקום השלישי. הוא נסוג למקום ה- 15 בתחרות. בשיוטים הבאים העפילו יואל סלע ואלדד אמיר שוב לצמרת ודורגו לבסוף במקום הרביעי. זוג השייטים הישראלי היטיב להגדיר את מיקומם הסופי בתחרות, "הדירוג הגרוע ביותר והמאכזב ביותר מפני שהוא רחוק כפסע מהמדליה". במדליית הזהב ב- "הולנדי המעופף" זכה הצמד הדני יורגן בויסן מולר (Jorgen Bojsen Moller) וקריסטיאן גרונבורג (Christian Gronborg) שעשה את מינימום השגיאות, צבר את מספר הניצחונות הרב ביותר ונרשמו לוֹ 31.4 נקודות. מדליית הכסף הוענקה לצמד הנורווגי אולה פטר פולן (Ole Peter Pollen) ואריק ביורקום (Erik Bjorkum) שנזקפו לו 37.4 נקודות. במדליית הארד זכה הצמד הקנדי פראנק מקלאפלין (Frank McLaughlin) וג'ון מילן (John Millen) שצבר 48.4 נקודות. יואל סלע ואלדד אמיר שדורגו במקום הרביעי צברו 59.7 נקודות. הם הקדימו בקושי רב את הצמד הניו זילנדי מוראיי ג'ונס (Murray Jones) וגרגורי נואלס (Gregory Knowels) שצבר 60.0 נקודות. דגם הסירות האולימפי הזה "ההולנדי המעופף" איננו קיים יותר בתחרויות השייט באולימפיאדות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה בימים ההם של שנת 1988 את החדשות שלה עדיין בפילם כשכל העולם שכח את המושג העתיק והנושן הזה, ועבר לצלם אותן במצלמות ה- Video האלקטרוניות ENG (ראשי תיבות של Electronic News Gathering). מנכ"ל רשות השידור סירב לעשות צחוק מעצמו וסירב להטיס לסיאול 1988 צֶוֶות פילם כדי לא לחזור על שגיאת אולימפיאדת לוס אנג'לס ארבע שנים קודם לכן. אולי בצֶדֶק מבחינתו. הוא לקח על עצמו בכך סיכון עצום שאומנם נמוג עקב כישלונם של מרבית הספורטאים הישראליים שנטלו חלק בסיאול 1988. אינני יודע להשיב לשאלה מה היה קורה אילו יואל סלע ואלדד אמיר היו זוכים לראשונה בתולדות הספורט הישראלי במדליה אולימפית במימי דרום קוריאה, בעוד משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שובתת ממלאכתה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1995. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 18 שנים (בעת מחקר וכתיבת פוסט מס' 5). זוהי עמדת השידור שלנו באצטדיון בגטבורג – שוודיה בעת השידורים הישירים של אליפות העולם ה- 5 בא"ק. רגע מביך. בהיעדר צוות ENG  אנחנו נאלצים להביא את קופץ המשולשת רוגל נחום לעמדת השידור שלנו כדי לראיין אותו אך מבלי להראות אותו לצופי הטלוויזיה בארץ. נוהג פסול ונפסד של טלוויזיה ירודה שמתנהגת כרדיו מבלי שהיא כפויה לכך. צופי בטלוויזיה בסלון ביתם שמעו את קולו אך בהיעדר מצלמה הם לא ראו אותו. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : המפיקה הסינית (עמדת השידור של הטלוויזיה הסינית הממלכתית CCTV הייתה סמוכה לשלנו), אנוכי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר מאיר איינשטיין, והאתלט קופץ המשולשת רוגל נחום. (הצילום נעשה ע"י הטלוויזיה השוודית הציבורית SVT. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : זהו רוגל נחום אלוף ישראל בקפיצה משולשת ואחד האתלטים המצטיינים של ישראל בכל הזמנים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נהגה בקמצנות רבה ומעולם לא הקצתה ציוותי צילום ENG מיוחדים לכסות את פועלו ואת פועלם של ספורטאים אחרים ברמתו בתחרויות אליפויות אירופה ואליפויות העולם בא"ק. זאת ניגוד גמור לרשתות טלוויזיה ציבוריות רבות ב- EBU שנוהגות לשלוח ציוותי צילום משלהן לתחרויות כדי להביא דיווחים עיתונאיים מהשטח אודות הספורטאים שלהן, מעבר לשידורים הישירים. (התמונה באדיבות הוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יותר משרחשתי חיבה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת שניצב לידי מרבית הזמן בסיאול 1988, כעסתי על מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חיים יבין (נשאר בירושלים ולא הגיע לאולימפיאדת סיאול 88') מפני שלא תמך בבקשתי להגדלת כוח האדם לצורך הכיסוי האולימפי. חיים יבין איש חדשות בעל ניסיון התנגד מכול וכל להטסת צוות צילום בפילם לצורך תֵּיעוּד ו-לוּ של הספורטאים הישראליים בלבד. לא ייאמן. אורי פורת בעצה אחת עם מנהל הטלוויזיה גם לא אישֵר לי לתגבר את צוות השידור האולימפי בעוד שני שַדָּרִים ולא נתן לי להביא עִמי לסיאול 88' לפחות עוזרת הפקה (תפקיד חיוני בהפקות גדולות בארץ ובעולם). לא מפני שחשב שלא צריך עוזרת הפקה (המועמדת לתפקיד הייתה גב' שמחה שטרית עוזרת ההפקה שלי במחלקת הספורט ומהמצטיינות בתחום הזה בטלוויזיה הישראלית הציבורית) אלא מפני שלא היה לכך תקדים באולימפיאדות הקודמות. המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה התייעצו בעניין הזה עם יוֹחָנָן צַנְגֵן סמנכ"ל הכספים של הרשות, ושלושתם קבעו, "שאם לא הייתה קיימת הפונקציה הזאת של עוזרת הפקה בשידורי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וגם לא באולימפיאדות הקודמות, מדוע יואש אלרואי צריך אותה לפתע בסיאול 1988". רק משהחלה מסת השידורים הישירים הענקית שלנו מהמשחקים האולימפיים של סיאול 88' הבין מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי טעה אך זה היה כבר מאוחר מידי. המנכ"ל שנכח לצִדי בסיאול 88' בתוקף תפקידו כעורך ראשי של הרשות למד לדעת כי משרד השידורים והתקשורת שלי ב- IBC בסיאול 1988 הפך גם לחדר השינה שלי. רק מנקודת התצפית בסיאול 88' עצמה הבין מנכ"ל רשות השידור כי שידורי האולימפיאדה הם באמת פרודוקציה ענפה ללא כל השוואה להפקת המונדיאלים, צפופה ומרוכזת, ורחבת היקף, והעומד בראשה נושא באחריות כבדה. לא ניתן היה לכסות כהלכה אולימפיאדה בה משתתפים 8465 ספורטאים וספורטאיות מ- 159 מדינות והנוטלים חלק ב-25 ענפי ספורט ו- 237 תחרויות אולימפיות, ולטפל נכון מן ההיבט העיתונאי גם במשלחת הישראלית בת 19 המשתתפים באמצעות צוות של 4 שַדָּרִים וחצי (יורם ארבל הגיע לחציה השני של אולימפיאדת סיאול 1988), וללא צוות צילום ENG. זה לא היה מספיק וזה לא היה רציני.

טקסט תמונה : ספטמבר 1988. אולימפיאדת סיאול 88'. זוהי הכניסה הראשית לבניין ה-  IBC (ראשי תיבות של International Broadcasting Center) המפואר של מתקני הטלוויזיה והרדיו. אנוכי עם גב' לאה זהבי (מימין) שעבדה עבור ה- EBU, גב' פאטימה הספרדייה מהטלוויזיה הספרדית הציבורית TVE (עבדה גם כן עבור ה- EBU), וסעדיה קאראוואני. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יוצא דופן היו שידורם הישיר של שלושת ענפי הספורט המרכזיים באולימפיאדת סיאול 1988 , הא"ק, השחייה, וההתעמלות. סעדיה קאראוואני ויוסי ששון הקימו במשרד מערך תקשורת ובקרת קווי שידור אָמִין שפעל ללא לֵיאות ודופי בכל תקופת המשחקים. שלושה טכנאים, מאיר חיימי, אלכס פלדמן, ואריק ברכה איישו את שלוש עמדות השידור המרכזיות שלנו באצטדיון האולימפי, בבריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. שלושה פרשנים יוסף טלקי, ד"ר גלעד וויינגרטן, זָ'קִי וִוישְנִיָה הצטרפו לחמשת השדרים שלי נסים קיוויתי, יורם ארבל, דני לבנשטיין, אורי לוי, ומשה גרטל. לשַדָּרִים לא היו סיבות להתלונן. הם היו מאובטחים ע"י ההפקה תכנית, טכנית, ולוגיסטית. תפקידם היה אחד בלבד. לשַדֵר.

זה נראה קַל אבל זה לא היה פשוט. האחריות דרשה ממני מאמץ פיזי ונפשי יומי מתמשך בן יותר מ- 20 שעות ביממה. הייתי מאושר להסיע בשבת – 17 בספטמבר 1988 ברכב ההפקה את צוות השידור אורי לוי ונסים קיוויתי וגם את המנכ"ל אורי פורת לאִצטדיון האולימפי, לשידור ישיר של טקס הפתיחה. נוכחותו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת במשחקים האולימפיים בסיאול 88' הייתה בעלת חשיבות גדולה בהמשך הדרך מפני שלמד שיעור חשוב בהפקות טלוויזיה בינלאומיות. לדאבון לב המנכ"ל הזה בעל הקסם האישי שלא התבייש להתגלח מעֵת לעֵת על זקנו של הציבור הודח ממשרתו באפריל 1989. אין לי בכלל ספק שאם אורי פורת היה נשאר בתפקידו לקדנציה נוספת היינו מכסים טוב יותר את המשחקים האולימפיים הבאים של ברצלונה 1992. תופעת מסת כוח האדם המִזערית וציוד ההפקה המועט שלנו בסיאול 1988 היו הופכים לצֵל הרים חולף. הכיסוי העיתונאי הטלוויזיוני של אולימפיאדת ברצלונה 1992 בעידן מנכ"ל רשות השידור אריה מֶקֶל שהחליף אותו ומנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל יורשו של חיים יבין היה בלתי מספיק. למוּד ניסיון היה אורי פורת מאשר תוספת של ציוותי צילום, אנשי הפקה ושידור, וטכנולוגיה. אין לי ספק בכך. אף על פי כן למרות שהיה נסתר מעין המצלמה בשנות מנהיגותו בשנים 1989- 1984 הייתה מנהיגותו והשפעתו של אורי פורת על שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומיננטית ועדיפה עשרת מונים ללא השוואה על זאת של מנהל הטלוויזיה חיים יבין. מעניין להציץ לרגע קט לעבר ההתייחסות האולימפית הרצינית הבלתי רגילה של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC שזכתה בחוזה השידורים הבלעדי בארה"ב של משחקי סיאול 88' תמורת הסכמתה לשלם זכויות שידורים על סך של 300000000 (שלוש מאות מיליון) דולר. הסכם זכויות השידורים בין NBC לבין הוועד האולימפי הבינלאומי IOC והוועדה המארגנת הקוריאנית SLOOC נחתם בלוזאן (Lausanne) ב- 26 במארס 1986. כשנתיים וחצי לפני מועד טקס הפתיחה שנקבע לשבת – 17 בספטמבר 1988. עוד באותו היום שלח נשיא חטיבת הספורט של NBC ארתור ווטסון (הבוס של אלכס גלעדי) מכתב מזהיר לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר און יונג קים על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. כך כתב לו [8].

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 1 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (אז סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC  מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 26 במארס 1986. נשיא חטיבת הספורט של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC מר ארתור ווטסון שולח את מכתבו המזהיר (עמוד מס' 2 מתוך 2) לסגן נשיא הוועדה המארגנת SLOOC ד"ר קים און יונג על כוונות ההיערכות של הרשת שלו לכיסוי המשחקים. מר אלכס גלעדי (סגן נשיא בכיר ב- NBC מאז 1980 וחבר IOC מאז 1994) היה מאדריכלי הרשת שהחליטו לרכוש את זכויות השידורים האולימפיות של סיאול 1988 ולשבור פעם אחת ולתמיד את השליטה והריבונות של ABC בראשות מר רון ארלדג'. (באדיבות ד"ר קים און יונג מחבר הספר "מבאדן באדן לסיאול". ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC הביאה לסיאול 1988 כוח אדם שמנה 1200 איש ושידרה משם 180 שעות. דמותו של מר אלכס גלעדי חוצה לאורכה, רוחבה, ועומקה את הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שדנה בקורות הטלוויזיה בארץ ובעולם, וקרויה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה". הוא היה מבין מחולליה.

רשות השידור ו- EBU חייבים תודת נצח לנשיא הוועד האולימפי חואן אנטוניו סאמאראנש על שכרת ברית עולם עם השידור הציבורי. חואן אנטוניו סאמאראנש היה עילוי. מנהיג ומדינאי עַל בעל חזון ענק שהוציא לפועל בצורה מוצלחת שאין גדולה ממנה את הסימביוזה הנפלאה בין הטלוויזיה לאולימפיאדה. חואן אנטוניו סאמאראנש ניהל באופן אישי את המו"מ עם ה- EBU על זכויות השידורים של אולימפיאדת סיאול. ב- 18 במארס 1987 נחתם בלוֹזאן הסכם זכויות השידורים בו נקבע כי 36 רשתות הטלוויזיה החברות ב- EBU (איגוד השידור של מערב אירופה) ישלמו תמורת שידור המשחקים האולימפיים של סיאול 88' סכום של  28.000000 (עשרים ושמונה מיליון) דולר. הסכום הנמוך עורר פליאה והתמרמרות בין אנשי SLOOC ואנשי IOC כאחד. רבים חשבו שָם ש- חואן אנטוניו סאמאראנש שגה שגיאה גדולה כשלא דרש סכום כפול מאיגוד השידור העשיר בעולם ה- EBU (איגוד השידור האירופי) עליו נמנות רשתות טלוויזיה עשירות כמו ה- BBC האנגלי, RAI האיטלקית, TVE הספרדית, 1 TF הצרפתית, ו- ARD ו- ZDF הגרמניות. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש הדף את התלונות כלאחר יד. חשיפת המשחקים האולימפיים באמצעות השידור הציבורי הייתה חשובה בעיניו לא פחות מהכסף. האיטלקי העשיר כקורח סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי (Silvio Berlusconi) ראש ממשלת איטליה בעבר וגם נשיא ערוץ הטלוויזיה המסחרי האיטלקי העשיר "קָאנָאל צִ'ינְקוּאֶה" ובעל קבוצת הכדורגל "AC MILAN" הציע לבדו לשלם ל- IOC  וְ- SLOOC סכום של יותר מ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר והיה אותו האיש שהציע לפיטר יוברות' יו"ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום של 7.000000 (שבעה מיליון) דולר, בשעה ש- RAI הציבורית שילמה רבע מהסכום. אולם בשער ניצב נשיא IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש שדחה את ההצעה של סִילְבִיוֹ בֶּרְלוּסְקוֹנִי על הסַף . כידוע הוועד האולימפי הבינלאומי מחזיק באופן בלעדי בזכויות השידורים של האולימפיאדות. נשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) חואן אנטוניו סאמאראנש צעד לאורך כל הדרך עם המְשָדֵר הציבורי הבינלאומי ונעתר גם להצעה הכספית הנמוכה והמגוחכת של OIRT (ראשי תיבות של Organization Intervision Radio and Television) איגוד השידור המזרח אירופי שייצג 16 מדינות הנִמנות על הגוש הסובייטי, לשלם ל- IOC רק סך של 3000000 (שלושה) מיליון דולר. חוּאַן אָנְטוֹנְיוֹ סַאמָארָאנְש היה נדיב אך לא תמים. הוא הרשה ל- SLOOC (הוועדה המארגנת הדרום קוריאנית של אולימפיאדת סיאול 1988) למכור בזוֹל את זכויות השידור המקומיות של סיאול 88' לרשת הטלוויזיה הדרום קוריאנית KBS תמורת 3.450000 (שלושה מיליון וארבע מאות וחמישים אלף) דולר בלבד . כעבור ארבע שנים באולימפיאדת ברצלונה 1992 עמד על כך שרשת הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית העשירה של ספרד TVE בעלת הזכויות הציבוריות לשידור האולימפיאדה בארצה , תשלם לוועדה המארגנת המקומית 92' COOB את הסכום שחשב שמגיע לה ועמד על 25.000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר. TVE אשר שימשה Host broadcaster של אולימפיאדת ברצלונה 1992 (תחת הכינוי RTO 92) כשם ש- KBS שימשה Host broadcaster ארבע שנים קודם לכן של אולימפיאדת סיאול 1988 (תחת הכינוי SORTO 88), אומנם שִילמה את התשלום שנדרש ממנה.

צריך להבין שהמשחקים האולימפיים קיץ וחורף הפכו להיות הצגת הספורט הגדולה בתבל , ו- IOC בראשות הנשיא הספרדי שלה חואן אנטוניו סאמאראנש ניצלה את המצב. הקפיצה הגדולה של רָּף התשלומים חלה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בשעה שנשיא חטיבות הספורט והחדשות של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC מר רון ארלדג' הסכים לשלם סכום פנטסטי של  225000000 (מאתיים עשרים וחמישה מיליון) זכויות שידורים עבור שידור בלעדי בארה"ב. עבור אולימפיאדת מונטריאול 1976 שילמה ABC רק 25000000 (עשרים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים. NBC שילמה עבור אולימפיאדת מוסקבה 1980 סך של 85000000 (שמונים וחמישה מיליון) דולר זכויות שידורים אולם הכסף הזה אבד לה לאחר הטלת חרם פוליטי על המשחקים מטעם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר וביטול השידורים האולימפיים משם. בעור שיניה הצליחה NBC לחלץ את דמי הביטוח בגובה של 30000000 (שלושים מיליון) דולר. זאת הייתה מפולת כלכלית בלתי צפויה של NBC בשל נסיבות פוליטיות. טבלת הנתונים הבאה הדנה בעליית רף התשלומים של זכויות השידורים הנוגעת לאולימפיאדות לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 חושפת עד כמה הפכו המשחקים האולימפיים ליעדי שידור טלוויזיוניים מועדפים ע"י כל הרשתות הבינלאומיות לרבות איגוד השידור האירופי ה- EBU וגם הטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיא חברה מלאה ופעילה (Activ Member) בשורות האיגוד.

כלכלה טלוויזיונית וזכויות שידורים.

רשתות טלוויזיה       אולימפיאדת לוס אנג'לס 84      אולימפיאדת קלגארי 88      אולימפיאדת סיאול 88

1. ABC ארה"ב         225.000000 דולר                309.000000 דולר                       –

2. NBC ארה"ב                   –                                            –                     309.000000 דולר

3. NHK יפן             18.500000 דולר                  3.900000 דולר              52.000000 דולר

4. EBU אירופה        19.800000 דולר                  5.700000 דולר              28.000000 דולר

הערה : EBU הוא איגוד השידור האירופי שמונה בשורותיו 38 רשתות טלוויזיה

5. הטלוויזיה הישראלית  200.000 דולר                              –                        600000 דולר

6. ערוץ 10 אוסטרליה   10.600000 דולר              1.600000 דולר                 7.330000 דולר

7. OTI דרום אמריקה    2150000 דולר                       –                               2.920000 דולר

הערה : OTI הוא איגוד השידור של מדינות מרכז ודרום אמריקה

8. OIRT אירופה          2.500000 דולר               1.200000 דולר                  3.000000 דולר

הערה : OIRT הוא איגוד השידור של 11 מדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה

9. CBC קנדה             3.000000                       3.150000                         4.800000 דולר

10. KBS דרום קוריאה   3.500000                             –                              3.450000 דולר

11. URTNA אפריקה   110.000 דולר                         –                              170.000 דולר

הערה : URTNA הוא איגוד השידור של מדינות אפריקה

12. ASBU מדינות ערב   350.000 דולר                       –                              420.000 דולר

הערה : ASBU הוא איגוד השידור של המדינות הערביות

13. CBU האיים הקריביים  99.000                             –                              130.000 דולר

14. ABU אסיה                975.000 דולר           278.000 דולר                  1.500000 דולר

הערה : ABU הוא איגוד השידור של מדינות מזרח אסיה

15. PTV 4 פיליפינים  400.000 דולר                           –                           550000 דולר

16. HTV /TVP הונג קונג 325.000 דולר                      –                          1.000000 דולר        

הערה : הנתונים שנאספו כאן אודות זכויות השידורים של הטלוויזיה הבינלאומית מתבססים על תחקיר מפורט שערכתי בשעתו עם IOC . כמו כן הם מתבססים גם על מידע שמופיע בספרו המעניין של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי ונשיא הוועד האולימפי של דרום קוריאה בימים ההם קים און יונג (Kim Un – Yong). הספר קרוי : "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden – Bden to Seoul". הספר יצא לאור ב- 1990 .

טקסט מסמך : השער הקדמי של ספרו של נשיא הוועד האולימפי הדרום קוריאני וחבר IOC מר קים יון יונג, "THE GREATEST OLYMPICS – from Baden Baden to Seul". דרום קוריאה קיבלה את זכות האירוח של אולימפיאדת סיאול 1988 בקונגרס IOC שנערך ב- באדן באדן ב- 1981. הספר המעניין מתאר גם כיצד עובדת תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית בשיתוף פעולה עם הוועד האולימפי ואיך מתנהלים המו"מ המורכבים והמסובכים והיקרים בין גופי השידור בעולם לבין הוועדה המארגנת הגדולה והחשובה בעולם. ספר חובה לכל איש טלוויזיה באשר הוא. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ה- Share הכספי שלנו (תשלום זכויות השידורים) במשחקי סיאול 1988 עמד על 600000 (שש מֵאוֹת אֶלֶף) דולר בלבד. זוֹל. אך ההפקה שלנו הייתה ענייה מאוד ודלילה. היינו יכולים לעשות הרבה יותר בתחום הסיקור העיתונאי – חדשותי לוּ הייתה ניתנת לנו ההזדמנות הנחוצה. משלחת הטלוויזיה הישראלית הציבורית שידרה אומנם כמות גדולה של 133 שעות בתקופה של 16 ימים באולימפיאדת סיאול 1988, אך השידורים האלה היו Multilateral בלבד. לא הפקנו ולא שידרנו ולוּ כתבה אחת משלנו על הספורטאים הישראליים, לא על הספורטאים הבינלאומיים, ואף לא דיווח אחד על המדינה המארחת, תושביה, ותרבותה. זה היה אסור בטאבו. מן ההיבט הזה של כוח אדם ואמצעי שידור המוקצים להפקת השידורים האולימפיים נשארה הטלוויזיה הישראלית הציבורית של אורי פורת וחיים יבין ב- 1988 תקועה שנות דוֹר מאחור – כמעט באותו המקום, התחום, והגבולות – שהציבו וקבעו מנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג מנהל הטלוויזיה יְשַעְיָהוּ "שַיְיקֶה" תַּדְמוֹר בשנת 1972.

נסים קיוויתי הֵאֶפִיל כרגיל גם בסיאול 1988 על כל השדרים האחרים של הטלוויזיה וגם על יורם ארבל. הוא נשא בעוֹל השידורים העיקרי כששידר מעמדות שידור באִצטדיון האולימפי ובבריכה את שני המקצועות המרכזיים האולימפיים תחרויות הא"ק והשחייה. נסים קיוויתי היה בסיאול 88' כבר בן 62 אך בשיא יכולתו המקצועית. כמה מוזר וחבל היה שנדרש לפנות את כֵּס השידור שלוֹ כעבור שלוש שנים בהיותו בן 65 בטענה מטופשת שהגיע לגיל הפנסיה. נפל בחלקו של השַדָּר הנפלא הזה לשָדֵר באולימפיאדת סיאול 88' את כל הדרמות הגדולות על המסלול לרבות הניצחונות המדהימים של האָצָן הקנדי בֶּן ג'וֹנְסוֹן (נפסל כידוע מאוחר יותר בשל סמים) בריצת 100 מ' ושל האָצָנִית האמריקנית דוֹלוֹרֶס פְלוֹרֶנְס גְרִיפִית – ג'וֹיְנֶר במירוצים הקצרים לְ- 100 מ' וְ- 200 מ'. אין לי בכלל ספק שהצופים בישראל חייבים לנסים קיוויתי חוֹב ענק . הוא היה שַּדָּר ספורט יוצא מגדר הרגיל בתחום הא"ק.

טקסט תמונה : אולימפיאדת סיאול 1988. עמדת השידור שלנו באצטדיון האולימפי המרכזי בסיאול 1988. נסים קיוויתי (מימין) היה שַדָּר א"ק נערץ ודגול. נפל בחלקי כבוד רב להפיק ולנהל אותו במשך שנים כה רבות. משמאל, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן. אנוכי בתווך בין שניהם. (צילום KBS ו- SORTO. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

קדמו למבצע שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית באולימפיאדת סיאול 1988 שנים של הכנות והתכוננויות. המבצע עצמו היה ממושך, מורכב ומסובך מאוד בעיקר מההיבט הטכנולוגי ומיעוט כוח אדם שלנו, והרחק מגבולות המדינה – אולם צלח. לאחר שובי ממבצע שידורי אולימפיאדת סיאול 1988 לירושלים מצאתי על שולחני במשרדי חטיבת הספורט בקומה החמישית בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים – שלושה מכתבי הערכה משלושת הבוסים שלי : מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן, מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר חיים יבין, ומנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. הנה הם פרוסים בפני קוראי הבלוג. ברור שרחשתי הערכה לכותבים. המנהלים שלי כתבו צל"שים מרגשים וכֵּנִים בדָם לִבָּם אולם הפסגה האמיתית ניצבה עדיין מנגד. יחדיו עם רשת הטלוויזיה הציבורית שלי ניצבתי על הר נבו כמה וכמה פעמים אולם בשערי הטלוויזיה הבינלאומית בה שכנו רשתות שידור ברמתן של ה- BBC הבריטי הציבורי ורשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות – טֶרֶם נכנסנו. זאת הייתה טריטוריה שונה לחלוטין. כדי להעפיל לפסגת הטלוויזיה האמיתית אתה זקוק ראשית דבר לטכנולוגיה חדשנית איכותית וכמותית ולכוח אדם רב ומיומן. שניהם פונקציה של ממון. צפינו מרחוק בפסגה שמעולם לא הגעתי אליה. גם לא בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ורשות השידור.

---

תזכורת : חמשת השדרים שלי באולימפיאדת סיאול 1988בכלל נָמוּ את שנתם באותה העת בה הודח וסולק האצן הקנדי בן ג'ונסון (Ben Johnson) מהמשחקים, ולא ידעו דבר. בצֶדֶק. גם הם עבדו קשה כמוני והיה עליהם לנוח ולישון היטב לקראת יום עבודתם הבא במשחקי סיאול 1988. למדתי היטב את הלקח. השדרים טרודים בעניינים שלהם. בנוסף להם דרוש כתב – עיתונאי ראשון במעלה כדי שיגלה ויאסוף את הסיפורים העיתונאיים החשובים בדרך המהירה ביותר ויביא אותם לשולחן המערכת.

העיתונאי אבי רצון (עורך מדור הספורט של העיתון "חדשות" ז"ל) עשה את העבודה הזאת עבורי בעת סיקור הטלוויזיה הישראלית הציבורית את מונדיאל איטליה 1990 מהמשרד שלי בירושלים. אני הפקתי, ערכתי, וניהלתי את שידורי מונדיאל איטליה 1990 ממפקדת ההפקה והשידורים שלי ב- IBC ברומא, והוא ישב במשרדי המערכת וההפקה בירושלים ובאמצעות שני הטלפונים הבינלאומיים שהועדתי לו בחדר העבודה שלי בקומה החמישית של הבניין, ובעזרת הקשרים המיוחדים והאמיצים שלו עם העיתונות האיטלקית לגווניה (אבי רצון מדבר איטלקית על בורייה ומדבר היטב גם אנגלית) הביא את הסיפורים העיתונאים החדשותיים מידי ערב לאולפן המנווט בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים. לשלושת השדרים שלי באיטליה יורם ארבל, נסים קיוויתי, ורמי ווייץ ששרכו דרכם בין 12 האצטדיונים ברחבי ארץ המגף (טורינו, גנואה, מילאנו, וורונה, אודינה, בולוניה, פירנצה, רומא נאפולי, בארי, פאלרמו, וקאליארי) לא היה כל סיכוי לעשות את העבודה העיתונאית שאבי רצון חולל מירושלים בסיוע שני טלפונים בלבד. הוא היה עיתונאי מזהיר, אמין, ונאמן שבלעדיו הייתי מאבד מימד עיתונאי חשוב שמתרחש מאחורי הקלעים בעת בשידורי הטלוויזיה הישירים של 52 המשחקים מתריסר אצטדיונים בארץ המגף במונדיאל איטליה 90'.

פוסט מס' 5 חלק 2. פארסה טלוויזיונית. ביקורת טלוויזיה הנוגעת לשדר השחייה משה גרטל באולימפיאדת לונדון 2012. מדובר ברמת שידור יְרוּדָה ו- רְדוּדָה ברמה של גן ילדים, שהייתה אפשרית רק בעידן מנכ"ל רשות השידור דאז יוני בן מנחם יחדיו עם עוזרו הקרוב זליג רבינוביץ'. היה מדובר בתצוגה ירודה וכושלת. על כל עורך, מפיק, שדר, ועיתונאי בטלוויזיה להציב את הערכים יושרה ומהימנות בשלב העליון ביותר בצמרת סולם העיתונאות שלו. פוסט מס' 5 על שני חלקיו הועלה לאוויר בתאריך 4.8.2012. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. 

באולימפיאדת ברצלונה 1992 נסים קיוויתי כבר לא היה עִמִי. הוא יצא לפנסיה ב- 1991 במלאת לו 65 שנים והוא במלוא אונו. בטרם עת. אך זהו חוק הממלכה .במקומו מיניתי את מאיר איינשטיין לשַדָּר א"ק ואת משה גרטל (בן 46) לשַדָּר בבריכה האולימפית. בנוגע לשליטה למֶלֶל של השַדָּר המוביל משה גרטל בבריכת השחייה ופליטות הפה המביכות שלו בעת השידורים הישירים, הייתי רגוע במידה מסוימת. מפני שלצידו בעמדת השידור באולימפיאדת ברצלונה 1992 ישב הפרשן שלו יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (אז בן 74) ושימש בלם זעזועים. יוסף טלקי היה לא רק פרשן עתיר ידע שניצב לצדו בעמדת השידור אלא גם דמות חינוכית , בעל משמעת שידור איתנה, דבק במשימה, תרבותי, ידען מופלג, בקיא היטב בשחייה הבינלאומית, ורגיש לפטפוט ועודף טקסט. יוסף "יוז'ו" טלקי ז"ל (יליד 1918 בסלובקיה בן תרבות של אירופה הישנה) היה אחד מפרשני הספורט הנבונים והמוערכים ביותר במשך שנים רבות בתולדות השידור הציבורי. במידה רבה שימש גם נוטר (גָפִיר) בעמדת השידור וקונדוקטור שפיקח על עבודת השַדָּר המוביל שלוֹ. יוסף טלקי במילים אחרות היה הנַוָּוט של הטייס הטירון שלוֹ. משה גרטל ירא את יוסף טלקי וגם רחש לו הערכה מקצועית רבה.

המשבר הראשון שנוגע למשה גרטל כשדר אולימפי (מוביל) בעת השידורים הישירים מבריכת השחייה התרחש באולימפיאדת אטלנטה 1996. נסים קיוויתי ויוֹסֵף "יוֹז'וֹ" טֶלֶקִי כבר היו מחוץ לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי אטלנטה 1996 בחרתי בד"ר ברוך "בוקי" צ'יש כפרשן שחייה במקומו של יוסף טלקי. גם מפני שזאת הייתה בקשתו של משה גרטל. "עִמוֹ יהיה לי הכי קל להסתדר ולעבוד", שח לי בטרם הצִיווּת הסופי שלי. מעולם לא הבנתי מה מניע את משה גרטל כל פעם מחדש לכרות לעצמו ביודעין בּוֹרוֹת טלוויזיוניים עמוקים רק כדי להיכשל ועל מנת להפוך ללֵיצָן שידור. "צופים יקרים, לילה טוב נוחו על משכבכם בשלום", כפי שבירך את צופי הטלוויזיה בטרם נפרד מהם בתום אחד מהשידורים הישירים מאטלנטה 96' , לא היה הבקיע הראשון אולם זה היה סֶדֶק רחב שפער את לב אמינותו כשַדָּר טלוויזיה. זאת לא הייתה הלצה. משה גרטל סבר שכך ראוי להיפרד מהצופים. משה גרטל (בן 67 היום) מבין שחייה ומכיר אותה על בורייה. הוא היה אחד מהשחיינים הגדולים ביותר של ישראל בעשור ה- 60 של המאה שעברה. הוא מת להחזיק מיקרופון אך לפעמים שוכח שהמיקרופון הזה בעל הממברנות הרגישות יכול בבת אחת להיות אויב שלו כמו של כל שַדָּר טלוויזיה אחר שמבקש להיות "אִיבֶּר חוּכֶם" ולהקניט את המיקרופון. אי אפשר להקניט את המיקרופון. מנחה  "THE TONIGHT SHOW" של רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ג'וני קארסון המנוח הסביר פעם שהוא לעולם איננו יורה מהמותן אלא רק דרך כוונות. כל אמירות השפר שלו, הסלוגנים, הבדיחות, וחוש ההומור שהוא מייצר על המרקע ובסמוך למיקרופון הם פרי תכנון קפדני שלו מראש . שליפות וורבאליות עשויות להפוך אותך לחכם ו/או טיפש באותה נשימה. "…צופים יקרים נוחו על משכבכם בשלום…" היה טקסט ש-נוֹרָה על ידו מהמותן ובתוך שנייה אחת הפך למגוחך ומטופש. זה היה כישלון צורב של משה גרטל אך בלתי מחויב המציאוּת. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום שהיה אורח שלי באטלנטה 96' רצה לפטר אותו בו במקום ולהחזיר אותו הבייתה. מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן התירו לי לשדר ישיר 196 שעות אולימפיות בערוץ 1 בתקופה של 17 ימי המשחקים. 11.5 שעות בממוצע מידי יום ביומו. שעון ירושלים הקדים את שעון אטלנטה בשבע שעות. שידורי השחייה הישירים נערכו בין שתיים לארבע לפנות בוקר על פי שעון ישראל ובין שבע לתשע בערב הקודם של שעון אטלנטה. בשנת 2000 הדחתי את משה גרטל באופן סופי מחטיבת הספורט. סירבתי להמשיך לקחת עליו אחריות. רשימת השגיאות הארוכה שלו בתקופתי כעורך ראשי של שידורי הספורט הייתה בלתי מחויבת המציאות אלא נבעה מבחירה אישית שלו ביודעין. מכיוון שלא ניתן לנהל שדר כושל בשידור ישיר רק באמצעות הערות בלחיצה על ה- Talk back, נדרשתי לנתק אותו מהמיקרופון. מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי צירף אותו לשורותיו. דרכינו נפרדו לעד.

פרשת השידורים הישירים של משה גרטל והפרשן לצדו ברוך "בוקי" צ'יש באולימפיאדת לונדון 2012 הייתה חמורה ומביכה במיוחד וזקפה גבות רבות. ברור לכל בר בי רב כי המיקרופון איננו רכוש בלעדי של השַדָּרִים. הפרשה מעלה הִרהורים נוגים לגבי הבנתה של ההנהלה הראשית את אופי, מהות, ומהימנות השידור הישיר בטלוויזיה הציבורית. משה גרטל מעלה בהופעתו המביכה והשנויה במחלוקת בלונדון 2012 את סוגיית הניהול בטלוויזיה, ומי חזק ממי בהיררכיה הטלוויזיונית, האיש שמחזיק במיקרופון וניצב בחלון הראווה של כל רשת טלוויזיה באשר היא, ו/או המנהל והעורך שלו שיושבים מאחורי הקלעים, הפקידו בידיו את המיקרופון, ואמורים לכוון ולמשוך בחוטים. ההנהלה היא הסמכות הראשית  שמעניקה לשדר ופרשן כזה או אחר (בכל תחומי ההגשה, הנחייה, והשידור הישיר בסגנון Play by play בטלוויזיה) את הזכות והאוטוריטה להתייצב בזירת ההתרחשויות , בשטח ו/או באולפן, חמוש במיקרופון, ומצלמה (ובמקרה הקונקרטי של משה גרטל גם I PHONE בשידור ישיר) קבל עם ועדה ונוכח מיליוני צופי טלוויזיה ישראליים (כמות מצטברת בתקופה של 17 ימי המשחקים) . אם אנשי ההנהלה הראשית עליה נמנים מנכ"ל רשות השידור יוני בן מנחם , מנהל הטלוויזיה משה "מושון" מצליח, יו"ר הוועד המנהל של הרשות ד"ר אמיר גילת, העורך הראשי מאיר בר, המפיק הראשי יונתן קנלר, ומנהל משלחת רשות השידור ללונדון 2012 מר זליג רבינוביץ' – סבורים כי השַדָּר משֶה גֶרְטֶל צודק בסגנון השידור שלו ומסכינים עם דרך התנהלותו של השַדָּר שרצופה כתמי שידור ובורות מביכים – כי אז סַבַּבָּה ! אך אם הם חשים כמו אזרחים רבים מאוד משלמי אגרה כי התחולל כאן משהו מפוקפק לחלוטין שלא מן השורה, בשעה משה גרטל פרץ את כל גבולות השידור הקיימים במשמעת, מבנה, תוכן, טקסט, דרך ארץ, והבנה בסיסית של תרבות העברת אינפורמציה לציבור (בשידור ישיר) – ובכך שיבש לחלוטין את חזון השידור הישיר במדיה האלקטרונית – אזי יש כאן בעיה חמורה וחריפה שדורשת פוסט מורטם נרחב ויסודי : כיצד זה שדר מן השורה החרים את המיקרופון הציבורי והשתמש בו שוב ושוב לצרכיו הפרטיים. פוסט מורטם כזה עלול להעמיד את הנהלת הרשות בפני מצב ביש. היא תידרש אולי לנזוף בדיעבד במשה גרטל ולהוקיע אותו קבל עם וקהל. בכל מקרה משה גרטל איננו אשם. האשמה רובצת על כתפי אלה שהפקידו בידיו את המיקרופון ואפשרו לו להשתולל ולזרוע פורענות, כזאת שנוגדת את תורת הטלוויזיה של העולם הישן. אך מי אומר שנס ליחו של יין יָשָן נוֹשָן. להלן חלק מראשי פרקים של כתב האישום שרשות השידור עלולה לגלגל לפתחו של משה גרטל  ולאו דווקא על פי סדר השתלשלות העניינים הכרונולוגי :

1. שדר השחייה משה גרטל מתייצב On camera בעמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית – ערוץ 1(בכתבתו של יגאל שמעוני) בבריכת השחייה האולימפית בלונדון 2012 ומבקר בחריפות את תכנונה, איכותה, אי הנוחות השוררת בה, ואת הפונקציונאליות הכושלת שלה. לא נשמעה בכתבה עדות וטענה דומה כזאת מצד שַדָּרִים אחרים שתומכים בתלונתו. קבוצת OBS בראשות מנולו רומרו השקיעה כ- 450.000000 (ארבע מאות וחמישים מיליון) דולר בהקמת מֵיזָם הטלוויזיה הענק הזה לרבות בניית עמדות השידור מתקדמות ביותר באצטדיונים השונים בריכת השחייה, והיכל ההתעמלות. נדרשה תגובת נגד של בעל הבית של OBS כדי לאזן את תלונתו של השדר הישראלי, אך הכתב ביטל את האיזון.

2. שַדָּר השחייה הנדון משה גרטל הופך את עצמו לפלאגיאטור – מעתיקן בעת ניסוח (חוזר ונישנה) של אחד מהטקסטים בו השתמש בסיום המאבק ראיין לוכטה – מייקל פלפס במשחה הגמר ל- 400 מ' מעורב, כש-שַח למיקרופון שלו : "…מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…" (למרות שהוא מעניק קרדיט לשדר נסים קיוויתי שהגה אותו לראשונה באולימפיאדת מונטריאול 1976, המקרה המדובר עדיין נחשב להעתקה).  הערה : באולימפיאדת מונטריאול 1976 שידר נסים קיוויתי ישיר את ריצת הגמר ל- 5000 מ' גברים שהתפתחה לאחת הדרמות המפורסמות ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. ניצח בה הרץ הפיני לָאסֶה וִוירֶן בתוצאה 13:24.76 דקות. הוא הקדים קמעא את הניו זילנדי דִיק קְווֹקְס 13:25.16 דקות ואת הגרמני קְלָאוּס פִּיטֶר הִילְדֶנְבְּרָאנְד שהתמוטט על קו הגמר בתוצאה 13:25.38 דקות וזכה במדליית האָרָד. הריצה הייתה מאוד צפופה וההפרש בין הרצים נמדד בסנטימטרים ומאיות שנייה. במקום הרביעי דורג הניו זילנדי רוֹדְנִי "רוֹד" דִיקְסוֹן בתוצאה 13:25.50 דקות. האנגלי בְּרָנְדָן פוֹסְטֶר היה חמישי בזמן 13:26.19 דקות. הבלגי וִוילִי פּוֹלֶנִיס סיים שישי בתוצאה, 13:26.99 דקות. האנגלי אִיָאן סְטְיוּאָרְט היה שביעי, 13:27.65 דקות. נסים קיוויתי שידר ישיר את הדרמה באופן מיטבי. עד היום הזה כשאני מאזין לשידור ההוא שלו , עורי נעשה חידודין – חידודין. קלאוס הילדנבראנד היה שרוע מעולף ופצוע על קו הגמר אך בידו מדלית הארד, ונסים קיוויתי עסק מטבע הדברים בנופל. באופן מפתיע לחץ הבימאי הקנדי בניידת השידור של ORTO / CBC על מקש ה- Vision mixing והתנתק מקלאוס הילדנבראנד שנפל על קו הסיום כדי למהר אל המנצח לאסה ווירן. לאסה ווירן כבר חגג באותן השניות את ניצחונו מנופף בידיו לקהל כשהוא מתועד ע"י אחת ממצלמות הטלוויזיה של ORTO / CBC שהציבו אותו במוקד המרקע עטור קהל (באמצעות אפקט טלוויזיה מיוחד). נסים קיוויתי לא התבלבל מצעד הבימוי המפתיע והגה במהירות בעת השידור הישיר את אחד מניסוחי הטלוויזיה הנפלאים שלו : "…מי מסתכל בנופלים כשמנצח מופיע במרכז התמונה…זהו לָאסֶה וְוירֶן מפינלנד…הוא גדול יותר מפָּאבוֹ נוּרְמִי…הוא גדול יותר מאֶמִיל זָטוֹפֶּק…", ושתק. פאוזה מעת לעת בשידור הישיר היא יתרון. נסים קיוויתי הותיר לצופים את האפשרות להתרשם מעוצמת המעמד ללא הליווי הקולי שלו. טקסט נבון בשידור בטלוויזיה חייב להיות חסכוני, קצר, פשוט, הגיוני, וברור. מכאן נובעת החדות שלו ויעילותו.

3. משה גרטל מפתח מעמדת השידור בבריכת השחייה בלונדון 2012 במהלך השידורים הישירים את רעיון הנֶפֶל של קשר SMS אינטר אקטיבי עם צופי הטלוויזיה בארץ באמצעות ה- I PHONE שלו. התשובות שלו לשאלות הצופים מסיטות את תשומת ליבו ותשומת הלב של הפרשן שלו שוב ושוב ממשימות השידורים הישירים הקונקרטיות שאליהן נשלח. זיהוי המתחרים במשחים (שמם, הישגיהם המוקדמים ודרכם לשלבי חצי הגמר והגמר, הנתונים הפיסיים שלהם, ומדינותיהם) עבור צופי הטלוויזיה בטרם יריית הזינוק ובניית הדרמה בעת השידורים הישירים הולכים לאיבוד, אינם מועברים לצופים ו/או מועברים לציבור באיחור רב ללא סינכרוניזציה עם סיגנל הטלוויזיה של OBS.

4. משה גרטל מבטל על דעת עצמו פעמים רבות מידי את העיקרון ההכרחי של Sync בשידורי טלוויזיה, בין התמונה לקול השדרים, שלו ושל ופרשנו. התמונה מראה דבר אחד והשדר ופרשנו משוחחים על דברים אחרים.

5. על מסך הטלוויזיה מופיע באחד הימים Super imposing של לוח התוצאות במקצה מס' 2 באחד ממשחי חצי הגמר. משה גרטל עסוק בהסבר לצופים כיצד מבטאים בהולנדית את שמו של השחיין ההולנדי רב המוניטין Peter Van Den Hoogenband, ואיננו מדרג עבור את צופיו את שמונת השחיינים ותוצאותיהם ואת אלו שהעפילו לשלב הגמר.

6. משה גרטל והפרשן ד"ר ברוך צ'יש מציינים מעת לעת ובאקראי את גובה השחיינים והשחייניות בהגדרה כללית, "הם גבוהים…". נתון חשוב ביותר בהתמודדות. "הגודל כן קובע" חוזר השַדָּר על המנטרה שוב ושוב. אנחנו יודעים שהשחיין הצרפתי יאניק אנייל מתנשא לקומה של 2.03 מ' וגובהה של השחיינית האמריקנית מיסי פראנקלין הוא 1.86 מ'. אך איננו יודעים את הנתון הקריטי הזה אודות עשרות שחיינים ושחייניות מצטיינים אחרים נוספים הנוטלים חלק בתחרויות האולימיפות של לונדון 2012. ברור שאין כאן שיטה, אין שום עקביות, אין רצינות, אין סדר, ואין דבקות במשימה. חלקים נרחבים שקשורים לנתוני גובה ומשקל משודרים בבחינת אינפורמציה אקראית ומקרית. הצוות הרי עסוק בחליפת SMS מעל ראשו עם חלק קטן מהפונים במקום לספק מידע מהבריכה לכלל הציבור הרחב ובשם השליחות הזאת הוטס ללונדון.

7. למרות שהוטסו ללונדון לא מעט ימים בטרם תחילת תחרויות השחייה, אין משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש מתאמצים לוודא אצל אצל ראשי משלחות השחייה (לפחות אצל ראשי משלחות של מעצמות שחייה כמו ארה"ב אוסטרליה, סין, יפן, דרום קוריאה, בריטניה, דרום אפריקה, הונגריה, צרפת, וספרד) וכמובן אצל FINA, לא רק את נתוני הגובה והמשקל של השחיינים הבכירים , אלא גם את מידות כף הרגל והמשקל הסגולי שלהם. תכונות גופניות חשובות שיחדיו עם שיטות אימון מתקדמות מסייעות לשחיינים ולשחייניות להעפיל לפסגת היכולת האנושית.

8. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש מעדיפים להגיב ל- SMS (חלק ניכר משולחי ה- SMS למר משה גרטל נועד ללעוג ולהתעמר בשַדָּר השחייה כפי שמעידים שמות השולחים) במקום לנתח עבור הצופים את הפרובלמטיקה של התנהגות גוף האדם במים ואת ה-הידרודינמיקה הבלתי יעילה שלו. אינני זוכר שהתקיים דיון כלשהו (אפילו ברמה פופולארית) בבריכה אודות המכניקה הפיסיקאלית של תנועות הסגנון השונות (גם באמצעות גרפיקה באולפן), ומדוע מידת כף רגל גדולה של שחיין מוכשר מעניקה לו יתרון עצום (משמשת עבורו כ- "סנפיר"), כמו גם מידת כף יד גדולה. שטח מגע גדול של כפות הידיים והרגליים בדומה למַשוֹטִים של סירה מאפשר לשחיינים ולשחייניות לגרוף את עצמם ביתר יעילות כדי לדחוף את גופם שוב ושוב קדימה. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש לא הסבירו בלונדון 2012 מדוע תנועת הדולפין (הנעת הרגליים והאגן) עדיפה מכל וכל ולאין ערוך על תנועת הרגליים הישנה כמו צפרדע בסגנון הפרפר. צורת גופו ההידרודינאמית של הדולפין (הוא יונק) מושלמת. יחדיו עם עורו החלק הם ומותאמים להתקדמות מהירה במים, מה עוד שזנבו איננו אנכי למים (כמו הדגים) אלא פרוס במקביל.

9. הפרשן ד"ר בוקי צ'יש מתייחס להצגת של עילוי השחייה האמריקנית גב' דָנָה ווֹלְמֶר : "…גוף צר וארוך שמתאים לשחייה במים…" אך בהיעדר מידע אישי קונקרטי משלו, הוא מסתפק בהגדרה כללית ואיננו מציין את גובהה, משקלה, וכמובן גם לא את מידת גודל כף רגלה, ה- "סנפיר האחורי שלה".

10. משה גרטל משדר ישיר לצופיו : "…ההפרש בין גובהו האישי של שחיין לבין מוטת זרועות שארוכה מקומתו, היא מחלה גנטית…". הפרשן ד"ר ברוך צ'יש מתערב ומתקן : "…בוא נרגיע. נקרא לזה תופעה גנטית…".

11. משה גרטל : "…ג'וני ווייסמילר שחה לראשונה 100 מ' בסגנון חופשי בפחות מדקה באולימפיאדת פאריס 1928…". לא נכון. שגיאה כפולה. אולימפיאדת 1928 התקיימה באמשטרדאם ואולימפיאדת 1924 נערכה בפאריס. ג'וני ווייסמילר היה השחיין האולימפי הראשון ששחה באולימפיאדת פאריס 1924 מ' 100 בסגנון חופשי בפחות מדקה. בהיותו בן 18 שבר ב- 1922 לראשונה את מחסום הדקה בשחיית 100 מ' בסגנון חופשי כשקבע 57.4 שניות.

12. ד"ר ברוך צ'יש בעת הזינוק למים של האמריקני ראיין לוכטה והצרפתי יאניק אנייל, שני השחיינים האחרונים הנועלים עבור נבחרותיהם את משחה הגמר לשליחים 4 פעמים 100מ' בסגנון חופשי, שח לצופיו בשידור ישיר : "…אף אחד לא ינצח את לוכטה…", ושוב, "…אף אחד לא ינצח את לוכטה…". Sure enough, יאניק אנייל ניצח והקנה את מדליית הזהב לצרפת. אנחנו יודעים למי ניתנה הנבואה.

13. תוכנית הבידור של אלי פיניש חודרת בתשע וחצי בערב לתוך תחילת השידור הישר מהבריכה . הנהלות הטלוויזיה ורשות השידור טועות טעות מרה כשהן מציבות את השחקן והבדרן אלי פיניש כפלטפורמה לשידורים האולימפיים. משה גרטל וד"ר ברוך צ'יש אינם מציגים את המתחרים של המקצה הראשון בחצי הגמר 100 מ' בסגנון חופשי לגברים, אלא עוסקים במתן תשובות לפוני ה- SMS שמסתלבטים עליו. "יש לנו שאלה מאָסָף לוֹץ מתל אביב" הוא מדווח בחדווה. גבולות השידור הישיר והמבנה שלו נפרצים שוב ושוב בהיעדר סמכות מפקחת של ניהול, היעדר שיקולי עריכה, ומחסור בהיגיון הפקה. בארבע מילים : עסק ירוד. שידור עלוב.

14. השדר משה גרטל משבח בשידור ישיר מלונדון 2012 את כתב "מעריב" אביעד פוהורילס והזמר אריק איינשטיין ששיבחו אותו בעיתונם.

15. השדר משה גרטל מקדיש מלונדון 2012 את אחד המשחים לשני ילדיו ומתאר אותם כ- "קסם" ו- נסיך".

16. השדר משה גרטל מודיע באמצע שידור ישיר מבריכת השחייה ומודיע למירב מיכאלי (עיתונאית "הארץ"), כי בעוד שעה וחצי יתפנה אליה כדי להעניק לה ריאיון עיתונאי.

17. השדר משה גרטל משיב לשאלת SMS של אחד הצופים, "…האם ישנם שחיינים הומואים ושחייניות לסביות מוצהרות בלונדון 2012…?". תשובת משה גרטל לפונה תוך כדי ובעת השידורים הישירים מהבריכה האולימפית בלונדון : "אין לי מושג. לא ניסיתי. אני יכול רק לומר רצונו של אדם – מינו".

18. השַדָּר משה גרטל שָר ומזמר בשידור ישיר את הפזמון "יעלה ויבוא" על רקע הגעת השחיינים לדוכני הזינוק. 

19. משה גרטל זועק לשולחי ה- SMS : "אנא חִדלו אני כבר לא יכול יותר".

20. השדר משה גרטל בעת שידור ישיר : "אני מהמר שזאת ג'יין סיבהום, למה להמר ? אני אומר שזאת ג'יין סיבהום".  Sure enough, המנצחת הייתה דווקא מיסי פראנקלין.

21. משה גרטל תוקע בשופר, מקדם, ומודיע בתקופת השידורים הישירים מאות פעמים אודות אפשרויות הצפייה בערוץ 1 : "אנחנו מופיעים גם בערוץ ה- HD מס' 511, 8 ערוצי אינטרנט, וערוץ 11 ב-ממיר", וזועק כל פעם מחדש : "ועִמִי הפרשן הנפלא ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש, אח ורע לי". שדר הא"ק מאיר איינשטיין לא עשה זאת אפילו פעם אחת מאצטדיון הא"ק.

22. משה גרטל משדר ישיר לצופיו במונולוג הסיכום והפרידה : "…תודה לאנשי ערוץ 1 שלא חסמו שור בדישו…".

23. משה גרטל מתאר את הקַו הדִמיוני הצהוב בבריכה שרץ לפני השחיינים ומסמן את תחום שיא העולם : "…קַו שיא העולם הצהוב לפני השחיין המוביל הוא כמו עמוד האש והעשן שהולך לפני בני ישראל…".

24. השדר המוביל האולימפי בלונדון 2012 מאיר איינשטיין מעביר את השידור למשה גרטל בעמדת השידור של הקפיצות למים ליד בריכת השחייה. משה גרטל בתגובה שַח למיקרופון שלו בשידור ישיר : "…חזרנו לבורות המים…". 

הדוגמאות רבות מספור. תקצר היריעה לפרטן ברגע זה במלואן.

סוף הפוסט מס' 5. הועלה לאוויר ב- 4 באוגוסט 2012. כל הזכויות שמורות לחוקר ולמחבר יואש אלרואי.

ראה המשך בפוסט מס' 6 (ביקורת טלוויזיה 6). כל הזכויות שמורות.