פוסט מס' 7. ביקורת טלוויזיה עוסקת בשדר מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן באולימפיאדת לונדון 2012. פוסט מס' 7. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 באוגוסט 2013.כלליראשי

הערה לידיעת הקוראים שנכנסים לבלוג , מעירים את הערותיהם , ואף מטלפנים. תודה על ההערות והתגובות . הבלוג נמצא עדיין במצב "בראשית" ובתחילת התפתחותו. ייקח עוד זמן מה להביא אותו לרמה הנדרשת מהיבטי התוכן והעיצוב. הערה : הטקסט והתמונות הן בלעדיות וכפופות לזכויות יוצרים . אין להעתיק אותם.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או רווח מסחרי ו/או לצורך פרסום אישי.

הערה 4 : הבלוג מוגש בחינם לקוראים.

——————————————————————————

פוסט מס' 7 : הועלה לאוויר ב- 12 באוגוסט 2013.

——————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון מינתה מינוי שגוי ומופרך לחלוטין ב- 2002 את יוסף בר-אל למנכ"ל רשות השידור. היה מדובר בהפקדה עלובה. עובדה שאותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שהושיבו אותו על הכֵּס הרָם של מנהיג השידור הציבורי התעשתו שלוש שנים אח"כ C- 2005 והדיחו אותו לאלתר לעבר הירכתיים ההיסטוריים האפלוליים של השידור הציבורי. בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל ובפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור סולק מנכ"ל רשות השידור באמצע כהונתו הפעילה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 7. ביקורת טלוויזיה עוסקת בשדר מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן באולימפיאדת לונדון 2012. פוסט מס' 7. כל הזכויות שמורות.

ציטוט : "סלסלו את המחשבה והיא תרומם את הלשון" (אחד העם).

ציטוט : "למילים יש וויזואליה משלהן" (מוטי קירשנבאום).

זה נכון. למילים יש וויזואליה משלהן. אך בטלוויזיה הן זקוקות למצלמות. סוּזָאן סוֹנְטָאג קבעה , "הצילום הוא דרך לווידוא החוויה". זה נכון גם מפני שהתמונות הן חזות העין אך בל נשכח כי הטקסט הוא מראה האינטליגנציה. שַדָּר הא"ק של ערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012 מאיר איינשטיין והפרשן שלו ד"ר גלעד וויינגרטן שמים בכיס הקטן את שַדָּר השחייה משה גרטל יחדיו עם פרשנו ד"ר ברוך "בוקי" צ'יש מכל היבט טלוויזיוני. האמת, זה לא כל כך קשה. מאיר איינשטיין ו- ד"ר גלעד וויינגרטן מאפילים על משה גרטל וברוך צ'יש מכל היבט טלוויזיוני לרבות משמעת והיגיון שידור ושמירה על כללי השידור הישיר המקובלים והמקודשים. לא מתקיים כאן כל שִוויון בין שני ציוותי השידור הללו . אין Match up. אין שום נקודת מפגש. שדרני הא"ק ניצבים בשלב העליון של הסולם. שדרי השחייה בתחתיתו. איינשטיין את וויינגרטן הם Team שידור נבון. הצמד בבריכה – רחוק מלהיות כזה. האקרדיציה האולימפית חזקה מבוקי צ'יש. הוא איננו מבין או מתעלם מהעובדה כי בכל מפגש בעמדת השידור של הטלוויזיה תגבר תמיד ידו של שַדָּר לא מוצלח על פרשן בעל ידע ברמתו. במפגש בין מינוס לפלוס המינוס יגבר ויגרור את הפלוס מטה. לא רק במקרה הקונקרטי שלו במפגש עם משה גרטל. האולימפיאדה ה- 30 בלונדון במניין הזמן החדש הפכה במובנים מסויימים לשעתם היפה של מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן. אף על פי כן גם הם חשופים להמון שגיאות, טעויות, חזרות נִשְנוֹת שוב ושוב של טקסטים שנאמרו, מֵידָע שהועבר זה מכבר לצופים שלהם, והגיית דברי טריוויה שמקשים על הצפייה והאזנה להם . אפשר להימנע מהם. חובתה של המערכת שעוטפת ומנהלת את שניהם לערוך אותם ולצמצם למינימום שגיאות ונפילות למהמורות רבות שאורבות להם במקומות שונים של השידורים האולימפיים הישירים הארוכים והממושכים . תפקידם של העורכים והמפיקים להגן עליהם. צריך להבין כי שניהם משדרים במשך תשעת ימי הא"ק בלונדון 2012 כמות עצומה ואדירה של אינפורמציה ומֶלֶל. מאות אלפי מילים. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן אנשי היגיון שזקוקים לשקט נפשי ומנות ריכוז עצומות אך כפופים כמו כולנו בסופו של דבר לנוסחה, "ככל שכמות המילים טופחת – אחוז השטויות עולה". הם אינם אנשי פלא. שניהם מבלים לפחות כעשר שעות מידי יום בעמדת השידור באצטדיון האולימפי. זאת עבודת פרך טלוויזיונית. הם נהנים אך גם מתעייפים לפעמים. ככלות הכל שניהם כבר לא צעירים כל כך. מאיר איינשטיין בן 61. ד"ר גלעד וויינגרטן בן 74. לא תמיד הם ממוקדים ואינם מפתחים את הרעיון כפי שמתבקש. המיקרופון הטלוויזיוני מוצא בכך פגם. להלן Issue אחד מיני רבים . בטרם ריצות חצי הגמר והגמר ל- 200 מ' לגברים בהשתתפות שני האָצָנִים הג'מייקנים  גאון הריצה יוּסֵיין בּוֹלְט ויוֹהָאן בְּלֵייק, דיווח מאיר איינשטיין לצופים פעמיים כי שניהם, בּוֹלְט ו- בְּלֵייק, חברים טובים. דיווח טריוויה שאינני יודע אם ציבור הצופים נתן תשומת לב למידע הזה. בטוח שהפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן שמע אך נתן לעניין לחלוף ולא הִקְשָה על השַדָּר. הוא לא שאל אותו : "הֵי מאיר איינשטיין , מאיפה אתה יודע זאת". הרי מאיר איינשטיין לא ביקר מעולם בג'מייקה, לא שהה באימונים שלהם, ולא שוחח עם השניים. הוא מתבסס על שמועות. מערכת ערוץ 1 בלונדון 2012 ובראשה מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן אפילו לא יזמה ולא ראיינה את יוסיין בולט בולט ריאיון עיתונאי – חדשותי בלונדון 2012 למרות שעמד לרשותם צוות ENG משלהם במקום. (יניב חלילי מ- "ידיעות אחרונות" ששהה אף הוא בלונדון 2012 עשה זאת באופן מרשים במקומם). ידוע דווקא מאמצעי התקשורת השונים (גם הם ברובם מתבססים על שמועות) כי בין יוסיין בּוֹלְט ל- יוהאן בְּלֵייק שוררת יריבות לא פשוטה אפופת אמביציות , שהחריפה והפכה למרה, לאחר ש- יוהאן בלייק גבר עליו במבחנים האולימפיים של ארצו ב- 100 מ' וגם ב- 200 מ', בה קבע בריצה הספציפית הזאת תוצאה של 19.26 ש' , השנייה בטיבה בעולם לאחר שיא העולם של יוסיין בולט עצמו 19.19 ש'. יוהאן בלייק שצעיר מיריבו בכמה שנים קרא תיגר על  עליונותו של יוסיין בולט שמחזיק בשני שיאי העולם ב- 100 מ' 9.58 ש' ו- 200 מ' 19.19 ש' שמתקרבים בסמוך מאוד לקצה גבול יכולתו של האדם בריצות הקצרות . התקשורת ניפחה את הפוטנציאל של יוֹהָאן בְּלֵייק ודיווחה כי הוא מסוגל להכות את יוסיין בולט במשחקים האולימפיים של לונדון 2012 , מה עוד שאָצָן העַל הזה נראה כאילו חַלוּד בריצות המוקדמות שלו בלונדון 2012, ולא מוכן דיו. יוהאן בלייק הופיע חַד יותר. התברר שלספקות שנטעה התקשורת בלב הציבור כי בולט פגיע – לא היה כיסוי. על קו הסיום של ריצת הגמר ל- 200 מ' התחשבן יוּסֵיין בּוֹלְט עם יוֹהָאן בְּלֵייק והעליב אותו בפרהסיה קבל עם ועדה בממדי ענק של 80000 צופים באצטדיון ומיליארד צופי טלוויזיה . לא רק שעבר להליכה לקראת הסיום ובכך השפיל את סגנו , אלא שהפנה שמאלה את ראשו לעבר יוהאן בלייק, הרים דווקא את ידו השמאלית והניח את האצבע על שפתיו. הייתה לכך משמעות אחת : שפת גופו משדרת פנייה אישית לעבר יריבו, "הַס לך בלייק". חדי העין יכלו לראות כי באותו שבריר השנייה שיוסיין בולט הפנה את מבטו שמאלה על קו הסיום, עשה יוהאן בלייק את אותו הדבר (רץ במסלול לשמאלו של בולט) והִפְנָה את ראשו ימינה בעוד חזהו גוהר לפנים. מבטיהם הצטלבו. יוהאן בלייק ראה את האצבע על פיו של בולט וקלט את המֶסֶר. החבר הטוב לעג והראה לוֹ כי הוא מנצח אותו בהליכה וגם מצווה עליו לשתוק . פשוט בִּיֵיש אותו. זה לא היה וויכוח בחדרי חדרים בין שני יריבים בעלי אגו. עשרות מצלמות של OBS תיעדו את יוסיין בולט מלמד את יוהאן בלייק דרך ארץ בצורה בוטה . הן הראו בבירור שהוא מלגלג עליו. שום אצן אולימפי ואלוף אולימפי בריצות 100 מ' ו- 200 מ' בכל תולדות האולימפיאדות לא נהג בצורה כה בוטה ומשפילה בעמיתו שהפסיד כפי שפגע ועלב יוסיין בולט ביוהאן בלק לנוכח המצלמות. חיזיון אולימפי חסר תקדים בבוטות שלו. הערה : כ- 100 מצלמות טלוויזיה מתעדות את תחרויות ה- א"ק באולימפיאדת לונדון 2012 על מקצועותיה השונים לגברים ונשים באצטדיון ומחוצה לו (הליכות ל- 20 ק"מ ו- 50 ק"מ, וריצות המרתון. הן מחולקות לחמש הפקות שונות אך תחת הכוונה וקורת ניהול ובימוי משותפים. רבות מתוכן הן מצלמות Isolated ומחוברות בנפרד למערכת הילוך חוזר איטי ו/או איטי מאוד – עצמאית משלהן. חלקן, מצלמות SSM (הגדרה אנגלית להילוך איטי מאוד, Super Slow Motion). כיסוי הטלוויזיה של קבוצת OBS בראשות מנואל "מנולו" רומרו הוא מרשים. פנטסטי (!).  באולימפיאדת ברלין 1936 שררה יריבות מקצועית בין האצן האמריקני ג'סי אואנס למתחרה העיקרי שלו ראלף מטקאלף אף הוא מארה"ב. ג'סי אואנס הקדים אותו במטר אחד בריצת הגמר ל- 100 מ' וקבע תוצאה של 10.3 ש'. ראלף מטקאלף סיים בזמן של 10.4 ש'. מעולם לא עלה בדעתו של ג'סי אואנס לסמן ליריבו על קו הסיום לשתוק. ג'סי אואנס זכה במדליית זהב באולימפיאדת ברלין 1936 גם בריצת הגמר ל- 200 מ'. הוא קבע זמן של 20.7 ש' והקדים את יריבו בן ארצו מאתיו רובינסון בהפרש עצום שהשיג תוצאה של 21.1 ש'. כמובן שלא סיים בהליכה את התחרות (למרות שהיה יכול לעשות זאת בקלות רבה מבלי לסכן את זכייתו במדליית זהב) ולא סימן לסגנו לסתום את פיו.

האָצָן האמריקני בובי מורו ניצח שני יריבים עקשניים בשתי הריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' באולימפיאדת מלבורן 1956, את ת'יין בייקר ואנדרו סטאנפילד (בהתאמה) וזכה בשתי מדליות זהב. הוא התייחס אליהם בכבוד רב ולא קירב את אצבעו לפיו על קווי הסיום. מייד בתום הריצה לחץ את ידם והתחבק עימם. צילומי ה- SSM חשפו ותיעדו את יוסיין בולט שלא עושה שום חשבון ליריבו וכופה עליו עלבון. מיליארד צופים לא היו יכולים להחמיץ את המחזה המיוחד הזה מפני שהאמביציות הסותרות של שניהם ניצבו במוקד הכיסוי של ההתנגשות. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן פסחו ולא התייחסו משום מה כלל לחיזיון. זהו תיאטרון טלוויזיוני במיטבו שהכיל בתוכו התנצחות, התנשאות, שחצנות, יומרה, וקנאה. המצלמות סוגדות ליוסיין בולט שבעקבות הצלחתו האולימפית הפנומנאלית הפך להיות איש עשיר (מאוד). מולטי מיליונר. הוא אתלט מוחצן מאין כמותו. גם בגיל 26 הוא נראה ילדותי במקצת שאיננו מוותר על נוכחות המצלמות, ומודע לכוחן. הוא פנטומימאי בחסד שיודע לסמן להן, להתנועע לפניהן, להתל, להתחזות, להשתובב ולסיים בתנועת היורה בחץ וקשת לחלל שהפכה לסמלו המסחרי. משפרצה שימחת הניצחון שלו לכל עבר בתוך האצטדיון בתום ריצת הגמר ל- 200 מ' הרחיק מעליו את שני יריביו בני ארצו יוהאן בלייק (Blake) שזכה במדליית הכסף ו- ווֹרְן ווייר (Weir) שהשיג את מדליית הארד , סימן בקנאות את גבולות הטריטוריה שלו, לא התיר להם לפלוש לתוכה ושמר את התהילה לעצמו בלבד. במובן מסויים התנהג כאריה שליט בשיא אוֹנוֹ בסוואנה האפריקנית. יוסיין בולט שידר לעולם שביצע את המשימה בקלות כה רבה עד שנותר בו עוד המון כוח. מיליארד צופי טלוויזיה ראו אותו נשכב לפתע על המסלול ומבצע שכיבות סמיכה בזו אחר זו. רק אח"כ עשה טובה לבלייק ו- ווייר ונפנה בנון שלאנטיות לצילום משותף עימם כששלושתם עטופים בדגלי ג'מייקה. יוסיין בולט ויוהאן בלייק הם אומנם אָצָנִים באותה נבחרת ורצים למען אותו דגל אך גאון הריצות הקצרות איננו חבר של אף אחד כפי שתיעדו אותו המצלמות הרבות . הוא נראה חבר טוב בעיקר של עצמו. תופעת ד"ר גלעד וויינגרטן שווה דיון מפורט. הוא תופעה ייחודית בנוף הטלוויזיה הישראלית לערוציה השונים וגם בנוף הטלוויזיה הבינלאומית. גלעד וויינגרטן הוא שיאן העולם כפרשן א"ק בטלוויזיה . הוא משמש פרשן של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ ב- 11 אולימפיאדות רצופות מאז אולימפיאדת מינכן 1971. הוא שימש גם פרשן בכל אליפויות העולם בא"ק מאז הלסינקי 1983 ועד דאגו בדרום קוראיה של 2011 (למעט זאת של סביליה 1999 בלבד בשל סיבות משפחתיות). איכות פרשנותו ידעה במשך השנים הרבות עליות ומורדות , מותנה באיכות השַדָּר שישבה לצידו בעמדת השידור באצטדיון והובילה את השידור הישיר. ד"ר גלעד וויינגרטן חייב את התאוששותו כפרשן א"ק בלונדון 2012 לשַדָּר שלו מאיר איינשטיין לאחר נפילות קולוסליות בעשור הראשון של המאה ה- 21 אותן חווה עם קבוצת שדרים אחרת בערוץ 1. שמם כמעט ונשכח. הוא שרד. ההתאוששות שלו כפופה לחוק כלים שלובים שפועל במלוא עוזו בכל עמדת שידור של הטלוויזיה באשר היא לאו דווקא בתחום שידורי הספורט . מאיר איינשטיין הוא שַדָּר א"ק מצטיין, הטוב בישראל היום, לאחר נסים קיוויתי (בן 86 היום שפרש מהמיקרופון זה מכבר) ומכריח את גלעד וויינגרטן להשתוות אליו. צריך לזכור שהיו לגלעד וויינגרטן כבר ימים רעים אחרים בטלוויזיה בעבר הלא רחוק , שהם ברי התייחסות והשוואה לתקופה האולימפית הנוכחית , זאת של לונדון 2012. ההשוואה היא קטליזטור אוטומטי שכופה עלינו מדד בהתבוננות שלנו כבני אנוש בכל תחום בחיינו והסקת מסקנות. אין מנוס מכך. גם בעת ההסתכלות על בני אדם אנחנו כל הזמן משווים בין האיכויות שלהם בדיוק כפי שאנחנו מתעמתים עם טיבם של מוצרים ובגדים המוצגים בחלון הראווה של חנות כזאת או אחרת במעלה הרחוב . אנחנו מאזינים למוסיקה ובוחנים אם היא ערבה לאוזנינו באותו אופן שאנחנו מאזינים לטקסט ומתעכבים על כישרון הביטוי של ההוגה אותו, מבנה המלים ומשמעותן, ו/או קריאת מאמר בעיתון, האזנה לשדרני רדיו , ו/או קריאת ספר. "הקונצרט לחצוצרה" של היידן נעים לאוזן. אתה תיכף מוצא את עצמך מפמפם אותו. "הקונצרט לכינור" של מנדלסון מקסים. אתה מייד מזמזם אותו. "מחול החרבות" של חצ'טוריאן מרנין את הלב והנפש. המוסיקה שיצר אלביס פרסלי כמו גם להקת "החיפושיות" היא בלתי נשכחת לעולם. לחני ההימנונים הלאומיים של ארה"ב וגם זה של רוסיה וצרפת הם מוסיקה במיטבה. אתה עוקב אחרי פסי הקול האלה כאילו נלקחו ממצעדי הפזמונים ושורק אותם בכל מקום, אפילו בשירותים כשאתה משתין. לא כל שכן כשמדובר בהשוואה בתוככי מרקע הטלוויזיה. צופה הטלוויזיה מנהל מעקב אחר התמונה והטקסט של צמד הפרשנים והאינטראקציה ביניהם בעמדת השידור והכישרון שלהם להביע בתמציתיות את הרעיון. בעוד מאיר איינשטיין משדר Play by play על פי מִשְנָה סדורה ולפי הפרוטוקול המקובל (בשונה לחלוטין ממשה גרטל ובכך מטיל עליו כצל כבד) – מזהה היטב את גיבורי העלילה בטרם יריית הזינוק ובתוך הדרמה עצמה, ומציין את התוצאות העילאיות השונות – הרי תפקידו של ד"ר גלעד וויינגרטן שונה בתכלית. עליו להסביר לצופים (חלקם צעירים חסרי ניסיון ואחרים וותיקים ואפילו וותיקים מאוד) מדוע, כיצד, ואיך האתלטים והאתלטיות ברמתם הגבוהה מצליחים להעפיל לפסגת היכולת האנושית ובאילו כלים אנטומיים ופיסיולוגיים הם משתמשים כדי לעשות זאת בנוסף לכישרונם. גלעד וויינגרטן הוא בוגר מכון ווינגייט לחינוך גופני בסוף עשור ה- 50 של המאה שעברה. הוא עשה את הדוקטוראט שלו בפסיכולוגיה בארה"ב אך הוא נהנה מידע אקדמי גם בתחומי האנטומיה, הפיסיולוגיה, הפיסיקה והמתמטיקה, והביו – מכניקה. פעילות האתלטים בכל מקצועות הא"ק נשענת על הבנת חוקי הפיסיקה של אייזיק ניוטון ועל בסיס חוקי האנטומיה של גוף האדם ותורת הפיסיולוגיה שלו. אין כאן כל מקריות ו/או מזל . תפקידו של הפרשן להסביר לציבור הצופים "כיצד עושים זאת נכון" בענפי הא"ק השונים במסלול ושדה בנוסף כמובן לכישרון טבעי ואימונים רבים, ומדוע יתרונות גופניים וקואורדינציה תנועתית יעילה שנשענת על חקר התורה המדויקת של ביו מכניקה מקנה בסופו של דבר מדליה אולימפית. באופן עקרוני ובמשפט אחד, ניתן לומר כי ביצועי הא"ק בכללותם מבוססים על תנועות ארוכות ככל האפשר לאורך קו הפעולה של הכוח. ד"ר גלעד וויינגרטן מתאים את עצמו לרמת השַדָּר המוביל שלו באולימפיאדת לונדון 2012. הסבריו וניתוחיו המלומדים הם אומנם במימד הפופולארי אך חשובים ובעלי מסר חינוכי. גלעד וויינגרטן מסביר וקובע מפורשות כי ההישגים בא"ק כפופים לתורת אימון מסודרת ולחוקי ביצוע מתמטיים – פיסיקאליים. הוא עושה זאת באדיקות כבר 41 שנים . מדע הפיסיקה גורס כלהלן : "אי אפשר להטיל כידון למרחק רָב ו/או לזרוק דיסקוס לטווח ניכר אם הספורטאי איננו מבין apriori כי האוויר הוא חומר, אומנם דליל ולא צפוף, אך חומר שמתנגד לתעופת מכשירים. זהו נתון פיזי קיים וקבוע מראש. לכן הספורטאי והספורטאית שמטילים כידון וזורקים דיסקוס חייבים להקנות למכשיר לבד ממהירות גם זווית תעופה חלקה נכונה שתמנע עד למינימום את החיכוך עם האוויר, ובכך תאפשר להם לחתוך ביתר יעילות את התנגדותו. הטלת כידון, זריקת דיסקוס, יידוי פטיש, והדיפת כדור ברזל – הם מקצועות טכניים שדורשים קואורדינציה מושלמת ואין סוף אימונים וחזרות , כמו גם את הבנת חוקי אייזיק ניוטון וחוקי האווירודינמיקה". את האינפורמציה זאת בדיוק ושכמותה חלק גלעד ווינגרטן לצופיו . האינפורמציה הזאת היא חדשנית לצופים הצעירים אך נשמעת מאידך כתקליט שחוק לחלק מהצופים המבוגרים. אין אולי דרך להימנע מהֶאָרָה לכיוון אחד ושיעמום לצד אחר כשמדובר בפלח צופים גדול וכה מגוון בגיל ותחומי התעניינות שונים. מה עוד שחלק נכבד מהפלח הזה בעיקר הדוֹר הצעיר גדל והתחנך בכלל בטלוויזיה במשך שנים על כדורגל. תרבות הא"ק , השחייה וההתעמלות רחוקה ממנו כמזרח ממערב. אם הייתי מנהל קתדרה לטלוויזיה הייתי כופה על הסטודנטים שלי לעיין בכתביהם של אייבראהאם לינקולן ודוד בן גוריון כדי להבין מהו כישרון כתיבת טקסט. נאומו בן 250 מילים של נשיא ארה"ב אייבראהאם לינקולן ב- 19 בנובמבר 1863בחנוכת בית הקברות הלאומי ב- גטיסברג בשיאה של מלחמת האזרחים במדינה, ראוי לעיון מיוחד, לימוד וניתוח ובסופם הערצה. אייבראהאם לינקולן הצליח להביע את רעיון המהות של אחדות המדינה הדמוקרטית על בסיס חירות האדם בנאום הרואי בן שתי דקות בלבד (בנוכחות 15 אלף אנשים). הנואם שקדם לו בטקס אֶדוּאָרְד אֶוֶורְט לא הצליח להתקרב לרעיון בנאום שנמשך שעתיים. במארס 1950 הגיש חבר קבוצת כינרת בעמק הירדן בן ציון ישראלי לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון סֶפֶר הגבורה ההירואי "כינרת בימי מבחן" (בעת מלחמת העצמאות ב- 1948). מכתב התשובה של דוד בן גוריון לחברי קבוצת כינרת לאחר קריאת הספר מלא ההוד אודות עמידת הגבורה של חברי קבוצת כינרת מול הפולש הסורי, המכתב הוא מלאכת מחשבת של רב אמן שחונן בכישרון כתיבה וביטוי נדירים ואיננו הרואי פחות מנאום גטיסברג של אייבראהאם לינקולן. כמובן שאין קשר בין כתביהם של לינקולן ובן גוריון  לשידורים האולימפיים של ערוץ 1. אך יש זיקה ברורה לכישרון ויכולות הכתיבה והביטוי של שני האישים הדגולים הללו שהופיעו בפני הציבור לבין המחויבות של שימוש בטקסט נבון של שדרני הטלוויזיה שניצבים אף הם חשופים בפני קהלם. מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן הם בהחלט Team שידור. יורם ארבל ואורלי יניב היו Team הגשה יוצא מן הכלל טוב באולפן. נסים קיוויתי ויוסף "יוז'ו" טלקי היו Team שידור נפלא בבריכה כשם שאותו נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן היו Team שידור איתן בעל חיי מדף ארוכים בזירת הא"ק. מאיר איינשטיין ואבי רצון (היחיד והמיוחד) היו Team שידור מצוין במשחקי הכדורגל. הכישרון של האישים ההם החיים בצמדים הִפְרָה וחפף איש את זולתו ובכך שמר על חוק הכלים השלובים. חוק הכלים השלובים איננו כופה את עצמו רק על שדרני הספורט . השדרנים מוטי קירשנבאום וירון לונדון מובילים בכל ערב תוכנית אקטואליה ברמה גבוהה בערוץ 10. המִשְדָר הזה איננו יכולה להתקיים ברמת הדיון הגבוהה שלוֹ  ללא גברדיה של פרשנים איכותיים שיושבים לצדם של שני אישי הטלוויזיה הוותיקים, בדמותם של רביב דרוקר, אלון בן דוד, נדב אייל, וצבי יחזקאלי, ו- אור הלר. הצמד  קירשנבאום ולונדון בצד אחד של הכלים השלובים וחמשת הפרשנים מעברם השני שומרים על אותו מעמד אחיד של תבונה. את אותה המטפורה של חוק הכלים השלובים ניתן להפנות לעיתונאי דני קושמרו שמשמש מגיש – מנחה (מצוין) של מהדורות החדשות ו- "אולפן שישי" בערוץ 2. לדני קושמרו אין יכולת לשמור על חוק הכלים השלובים ללא נוכחותם של הפרשנים אמנון אברמוביץ', רוני דניאל, ואהוד יערי – לצידו. דן שילון ואלכס גלעדי גייסו באקראי באולימפיאדת מינכן 1972 את ד"ר גלעד וויינגרטן לשמש פרשן א"ק ושחייה לצידו של השדר נסים קיוויתי בשתי עמדות השידור העיקריות של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – באצטדיון האולימפי ובבריכה. בנובמבר 1980 מינו אותי מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד, מנהל הטלוויזיה יצחק "צחי" שמעוני, ומנהל חטיבת החדשות טוביה סער למנהל מחלקת הספורט. טיפחתי ושמרתי על שני הפרשנים המצטיינים והנבונים שלי גלעד וויינגרטן בא"ק ואריה מליניאק בכדורסל כמו על אתרוגים . שניהם היו קנונים . שימורם על ידי בא לידי ביטוי בקשר אישי רצוף של תמיכה , שיחות רבות , והחלפת מידע ורעיונות . את אריה מליניאק הבאתי לטלוויזיה כפרשן כדורסל ב- 1979 (מרדיו "קול ישראל") בצוותא עם אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט בעת ההיא . שבנו מקריית טבעון לירושלים בתום ניחום אבלים (אבא של רפי גינת נפטר) באוטו BMW הכתום של אלכס גלעדי) והקשבנו בדרך  לשידור ישיר ברדיו של הדרבי התל אביבי בכדורסל בין מכבי והפועל ת"א, על ידי גדעון הוד והפרשן שלו אריה מליניאק . גדעון הוד היה כרגיל שדר רדיו ברמה בינלאומית אך גם אריה מליניאק כמעט אנונימי הרשים אותי מאוד. שמנו עליו עין ומאז היה של אלכס גלעדי ושלי. המחלוקת שלי עם מנכ"ל רשות השידור אודו טיבו של גלעד וויינגרטן פרצה לקראת הפקת שידורי הטלוויזיה הישירים מאליפות העולם ה- 1 בא"ק שהתקיימה באוגוסט 1983 בהלסינקי. יוסף "טומי" לפיד טען שנסים קיוויתי יכול להסתדר בשידורים הישירים האלה ללא פרשן . הוא חשב שגלעד וויינגרטן איננו חיוני דיו למערכת . אני סברתי בשונה לחלוטין ממנו . לא ניתן להעביר שידורים ישירים בא"ק ללא פרשן ואפילו שניים. לבסוף נמצאה פשרה : יוסף "טומי" לפיד ניאות לשלם לפרשן שכר כספי כלשהו מקופת הרשות תמורת שירותיו אך סירב להטיס אותו להלסינקי ולהלין ולהאכיל אותו שם על חשבון רשות השידור . "שיסתדר בכוחות עצמו"שח לי. סידרתי לגלעד וויינגרטן את ה- Accreditation הנדרש והוא טס באמת על חשבונו למוקד ההתרחשות . מידי לילה התפלח בהיחבא לחדרו של נסים קיוויתי במלון בהלסינקי שָם ישן על השטיח. זאת הייתה ההתחלה ושם בעצם החלה הקריירה שלו לפרוח. ניהלתי, ערכתי, והפקתי את ה- Team נסים קיוויתי וגלעד וויינגרטן בשתי אולימפיאדות של לוס אנג'לס 1984 ו- סיאול 1988 ובשתי אליפויות עולם בא"ק, ה- 1 בהלסינקי 1983 וה- 2 ברומא ב- 1987. את ה- Team מאיר איינשטיין וגלעד וויינגרטן ניהלתי, ערכתי, והפקתי בתקופה של שלוש אולימפיאדות ברצלונה 1992 , אטלנטה 1996 , וסידני 2000 . וגם בחמש אליפויות עולם בא"ק טוקיו 1991, שטוטגארט 1993, גטבורג 1995 , אתונה 1997, ואדמונטון 2001 (הפרשן מולי אפשטיין החליף אותו באליפות העולם בסביליה 1999 משום שנבצר ממנו מגלעד וויינגרטן להשתתף בהם מסיבות משפחתיות).

טקסט תמונה : 29 באוגוסט 1987. האצטדיון האולימפי ברומא. עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית באצטדיון האולימפי ברומא. באותו היום ההוא קבעה הקופצת לגובה הבולגרייה סטפקה קוסטדינובה שיא עולם חדש, 2.09 מ'. השיא מתקרב לקצה גבול היכולת של הנשים במקצוע הזה והוא שריר וקיים עד עצם היום הזה ברגע כתיבת הפוסט. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, השדר נסים קיוויתי (מתבונן במשקפת), ואנוכי חובש את אוזניות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 2002 נטשתי בטריקת דלת את ערוץ 1 ואת רשות השידור. ב- 2003 מינה את עצמו אורי לוי מינוי שרירותי לשַדָּר הא"ק של ערוץ 1 והחליט להיכנס לנעליו הגדולות של נסים קיוויתי (בהיעדרו של מאיר איינשטיין שעזב אף הוא את שורות ערוץ 1). אלכס גלעדי ואנוכי הרחקנו את אורי לוי (לא רק אותו) לאלתר ממיקרופון הא"ק. הוא שידר טניס וכדורסל בצורה נבונה (למרות קולו הגבוה במקצת שהפריע לו לבנות דרמה) והיה גם שדר תקצירים מיומן (בסגנון Voice Over) של סוגי ספורט בינלאומיים שונים. בחלק מהם, אלו האמריקניים , בייסבול , פוטבול אמריקני (מיסודו של ליגת ה- NFL), וכדורסל של ה- NBA ו- NCAA – הפגין מומחיות וידע רב יותר מהקולגות . א"ק בינלאומית על עשרות מקצועותיה של גברים ונשים הוא לא שידר מעולם . מינוי עצמו לשדר א"ק באליפות העולם ה- 9 בא"ק שעמדה להיערך באוגוסט 2003 בפאריס לא היה יכול כמובן לעמוד במבחן המציאות מפני שלא היה מוכשר ומאומן לכך, וחסר את הידע שהיה לו בטניס, כדורסל , ובייסבול . א"ק היא ליגה בפני עצמה. החוצפן הזה לא טרח ולא קרא לדגל את נסים קיוויתי ולא מאיר איינשטיין שהיו זמינים, אלא נטל לעצמו תפקיד כה מורכב ומסובך של עשרה ימי שידורים ישירים בענף ספורט שמעולם לא עסק בו . מינוי מופרך וכושל מיסודו של איש שניצל את מעמדו בטרם אליפות העולם ה- 9 בא"ק בפאריס 2003. מנכ"ל רשות השידור יוסף בר-אל אישר את המהלך. כתב ההאמנה והמנדט שנטל לעצמו אורי לוי חסר הכישרון התברר כשגיאה פטאלית וחרב פיפיות. ביולי 2003 סיפר לי ד"ר גלעד וויינגרטן כי הוא חוֹבֵר לאורי לוי שהזמין אותו לשמֵש פרשן לצידו בעמדת השידור בפאריס. גיחכתי. גלעד וויינגרטן ידיד נפש שלי ידע כי אורי לוי איננו כלל שַדָּר א"ק , איננו מוכשר לשדר ישיר א"ק, ונטול כל ספציפיקציות שמתירות לו ליטול לעצמו משימה כה נכבדה. פעם רחשתי לפרשן הא"ק שלי הערכה וידידות וגם אהבה. איש משכיל ונבון, וגם שָנוּן ובעל חוש הומור. מה נותר לי עוד לעשות עם הבגידה הטלוויזיונית שלו חוץ מלרחֵם עליו. ראיתי במעשה המינוי מחד והחבירה מאידך – שרלטנות. בו במקום הודעתי לגלעד וויינגרטן כי אני מוותר על 55 שנות חברות עִמוֹ מאז היינו ילדים ב- 1948. היכרנו אחד את השני בעת פינוי ילדי קיבוץ אפיקים במלחמת העצמאות מעמק הירדן לקריות ליד חיפה כשהיינו בני 10. (גלעד וויינגרטן הוא בן קריית חיים ואני בן קיבוץ אפיקים). באוגוסט 2003 הבנתי כי מכר את נורמות השידור האיכותי שעליהן גדל והתחנך ואת בכורתו תמורת נזיד עדשים של  Accreditation וישיבה בעמדת השידור באליפות פאריס לצִידוֹ של אורי לוי. כיצד ייתכן ועולה בקנה אחד להיות צמוד ולחסות תחת כנפיו של לנסים קיוויתי הדגול ואח"כ להצטנף בסִנוֹרוֹ של אורי לוי ? הבנתי שהפרשן הפך לאופורטוניסט וכמו פוליטיקאי וותיק מסכים לוותר על עקרונותיו כדי לחבור לקואליציית שידור טלוויזיונית עם שַדָּר שמתחזה למחליפם של שני השַדָּרים הגדולים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין שטובים ממנו עשרת מונים. מאז אינני מדבר עמו עוד. ניתוק הקשר הוא מוחלט וחיוני למען יושרתי האישית ולטובת מצפוני.

טקסט תמונה : ספטמבר 1987. יום של הפסקה בשידורים הישירים שלאליפות העולם ה- 2 בא"ק של רומא 1987. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן (מימין) ואנוכי תרים את רומא. אתר הצילום הוא פיאצה דל פופולו. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל זאת לא אומר שגלעד וויינגרטן איננו עוד פרשן א"ק טוב. אך משחבר באליפות העולם בפאריס 2003 לאורי לוי חבר באליפות העולם בהלסינקי 2005 לדני דבורין, וחבר באליפות העולם ב- אוֹסָקָה 2007 לעמית הורסקי – חוק הכֵּלִים הַשְלוּבִים התעמר בו ובשַדָּרָיו ועשה בהם שַמוֹת. כל אחד מקוראי הפוסט הזה יכול להתבונן בקלטות ארכיון בהם מככבים נסים קיוויתי ומאיר איינשטיין ומנגד בקלטות אחרות של אורי לוי, דני דבורין, ועמית הורסקי – ורשאי לבחון את העובדות ולהשוות בעצמו. נסים קוויתי ומאיר איינשטיין הפכו בגדולתם את אורי לוי + דני דבורין + עמית הורסקי לקוריוזים. מדהים כיצד שדרני א"ק עלובים כאלה כמו אורי לוי + דני דבורין + עמית הורסקי העזו ו- לא התביישו ליטול ולהחזיק בידם את אותו מיקרופון הא"ק שאחזו בידיהם נסים קיוויתי ומאיר אינשטיין. הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן התדרדר אלי פי תהום טלוויזיוני על פי הבנתי כאיש התעשייה משניאות לשמש פרשן של שלושת הנ"ל. החוק הפיזיקלי "כלים שלובים" הרג אותו והחוק המתמטי "מינוס מביס פלוס" כמעט קבר אותו. (תופעה דומה להתרסקותו של מולי אפשטיין בעת ששִימֵש פרשן א"ק פעיל לצִידָה של מירי נבו בערוץ 5). מאוחר יותר מאיר איינשטיין מָשָה את גלעד וויינגרטן מאֶרֶץ תהומות הַנְשִיָיה. תחום שידורי הא"ק על מִגְוָון מקצועותיה השונים תובע התמחות קונקרטית רבת זרועות כמו לוחם קרב עשרה. אורי לוי שידר אליפות עולם אחת ולא יסף. דני דבורין שידר אליפות עולם אחת ולא יסף. עמית הורסקי שידר אליפות עולם אחת ולא יסף. כל אחד יכול להבין כי הם לא שבו לזירת הא"ק לא מפני שלא אָבוּ אלא מפני שכישרונם הדַל לא התיר לממונים עליהם לחזור שוב על שגיאת ההצבה. אין היום שַדָּר א"ק איכותי במדינת ישראל למעט מאיר איינשטיין. בעצם אין בִּלְתּוֹ. מצב עגום ולא בריא בתעשיית הטלוויזיה המקומית. באוגוסט 1991 הפקדתי בידיו של מאיר איינשטיין את מיקרופון הא"ק במקומו של נסים קיוויתי. אני זוכר את התקופה ההיא היטב. זאת הייתה תקופת דמדומים . שעת בין ערביים. נסים קיוויתי ניצב אז בערוב ימיו  בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. בנובמבר 1991 בעודו בשיא כושרו עמד לצאת לגִמְלָאוֹת. חיפשתי לו מחליף מוכשר. בסופו של חודש אוגוסט 1991 עמדה להתחיל בטוקיו אליפות העולם ה- 3 בא"ק. זאת הייתה מתנת פרידה שלי לשַדָּר הַדָגוּל. הכל כבר היה מוכן. שילמנו זכויות שידורים ל – IAAF (באמצעות ה- EBU) בגובה של 150000 (מאה וחמישים אלף) דולר. קניתי עמדת שידור (Full Equipped) באצטדיון בטוקיו ושכרתי גם את קווי הלוויין האירופי ה- ECS הדרושים לצורך העברת השידורים הישירים מטוקיו לאולפנים בירושלים . השדר נסים קיוויתי, הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן, מפקח הקול והתקשורת סעדיה קאראוואני ואנוכי כעורך ראשי ומפיק ראשי עמדנו לטוס לטוקיו. גב' אולגה רייכר מנהלת סוכנות אופיר טורס בירושלים כבר כִּרטסה עבורנו את הכרטיסים כשלפתע החליט מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית דאז יוסף בר-אל לבטל את טיסת הצוות כדי לחסוך כסף לרשות השידור. "עלות טיסת ארבעת אנשי צוות השידור לטוקיו והשהייה שם לרבות העלויות הטכניות היוותה כ- % 10 מסך העלות הכללית", הסברתי למנהל הטלוויזיה, והוספתי, "אין זה ממנהגינו לשדר Off tube מהאולפן בירושלים"אך הוא התעקש ושלל את מהות ההפקה המקורית של השידור מהשטח. אולי רצה להעניש אותי זכר לפרשת קטיעת השידור הישיר על ידו של משחק הגמר על גביע הטוטו ההוא בשבת ההיא של 9 בפברואר 1991 בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה (באצטדיון ב- באר שבע בין קבוצות מכבי חיפה ובית"ר ת"א), ואי שידור הפנדלים. זה לפחות היה טיעונו של מנכ"ל רשות השידור בעת ההיא אריה מֶקֶל, שנמנע מלהתערב בפעם הזאת. נסים קיוויתי שַדָּר א"ק פנטסטי היה מאוכזב וסירב לשדר את האירוע האחרון Off tube מהמוניטור בירושלים. מאיר איינשטיין עשה זאת במקומו. כוכבו זרח. ד"ר גלעד וויינגרטן שישב לצידו כפרשן בפעם הראשונה בהיסטוריית השידור של שניהם – היה עֵד לזריחה. באותו הרגע ממש דעך וכבה כוכבו של נסים קיוויתי לתמיד. לעד. סיום עגום לקריירה נפלאה.

טקסט תמונה : אוגוסט 1997. האצטדיון האולימפי באתונה. אליפות העולם ה- 6 בא"ק. אנוכי יחדיו עם מאיר איינשטיין בעמדת השידור באחת ההפסקות הקצרות מהשידורים הישירים. (צילום יצחק קמחי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ידעתי שמאיר איינשטיין טוב. לא ידעתי עד כמה הוא טוב כשנסים קיוויתי איננו בשטח. נסים קיוויתי לא העניק Space פרשנות נרחב מַידַי לגלעד וויינגרטן בשנים 1988 – 1972 משום שהיה אתלט בעצמו ונשם א"ק. את מרבית תופעות העַל במסלול ובשדה ידע להסביר ולנמק בעצמו . הוא מסר לו את רשות הדיבור כשהיה צריך לנוח קמעא בין המעברים השונים. צפייה בקלטות מהימים ההם מגלה תופעה מעניינת. קולו של הפרשן נשמע בעיקר בניתוח מקצועות טכניים כמו קפיצה במוט, יידוי פטיש, והטלת כידון והרבה פחות באירועים שמתרחשים על המסלול. הלא הן הַרִיצוֹת. באולימפיאדת מינכן 1972 ניצח האמריקני דֵייב ווֹטְל (Dave Wottle) בריצה דרמטית ל- 800 מ'. נסים קיוויתי לא אִפְשֵר לגלעד וויינגרטן לנתח את הפיניש הנפלא ההוא למרות ש- DOZ (קבוצת הטלוויזיה הגרמנית Deutsche Olympic Zentrum מיסודן של ARD ו- ZDF ששימשה Host broadcaster במשחקים האולימפיים של מינכן 1972) בראשות הוֹרְסְט זָיְיפָארְת ואוּלִי ווֹלְטֶרְס הזריקה שני הילוכים חוזרים ממושכים בהם יכול היה הפרשן לבטא את דעתו. נסים קיוויתי מנע זאת ממנו. באולימפיאדת מונטריאול 1976 זכה הרץ הפיני המזהיר למרחקים ארוכים לָאסֶה וִויֶרן (Lasse Viren) במדליית הזהב בריצה מותחת ל- 5000 מ'. נסים קיוויתי נטל לעצמו מעֵת לעֵת גם את מלאכת הפרשות וקולו של הפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן לא נשמע. יחסי הכוחות שַדָּר – פַּרְשָן השתנו עם יציאת נסים קיוויתי לגימלאות ב- 1991, ותפישת מקומו ע"י מאיר איינשטיין, אותו הבאתי למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מרדיו "קול ישראל". מאיר איינשטיין הוא שדר רָב ניסיון ועיתונאי טוב אך איננו בא מענף הא"ק. הצבתי אותו לראשונה בעמדת השידור של הא"ק באולימפיאדת ברצלונה 1992. באופן טבעי הוענק לגלעד וויינגרטן מרחב מחייה גדול הרבה יותר וכמות מלל רבה יותר. פרשנים שמדברים ארוכות בטלוויזיה נוטים לטוות קוּרִים ולהסתבך בהם בעל כורחם. השקפת עולמו של גלעד וויינגרטן בלונדון 2012 בדבר קיומם כביכול של גזע לבן וגזע שחור מעוררת סלידה. פרשנות גזענית שבגינה היה מפוטר מייד ובו במקום אילו פִּירְשֵן כך ברשת טלוויזיה אמריקנית. השקפת עולמו כי ניצחונם של אתלטים קנייתיים ואתיופיים בריצות ארוכות נובעת מיתרונות גופניים גנטיים שמעניקה להם עליונות מפני היותם שחורים ו/או זכייתם בריצות ספרינטים – לא הוכחה מעולם ע"י מדע הרפואה. הגוף האנושי של אדם שחור ולבן מורכב מאותו שלד, אותן עצמות, אותם שרירים, אותם גידים, ואותם אברים פנימיים. עדיפותו של ספורטאי שחור על ספורטאי לבן (ולהפך) היא תוצאה סוציולוגית – אקונומית , וגם מורשת סביבתית בת שנים. מה עוד שספורטאים וספורטאיות קנייתיים שחורים שונים לחלוטין מספורטאים וספורטאיות באתיופיה , ואילו האתיופיים הם אחרים מספורטאים שחורים בג'מייקה , וכן הלאה. "ספורטאי שחור" איננו מושג אחיד כשם שספורטאי לבן איננו כזה. יש ספורטאי לבן שוודי, ספרדי, אמריקני, ישראלי, יפני, אוסטרלי, איטלקי וכו'. מושג Racial שמפריד בין גזע שחור לבין גזע לבן איננו נכון, ולכן לא קיים עוד. השקפת עולמו של גלעד וויינגרטן בצד בקיאות לא מושלמת בנעשה בא"ק הבינלאומית גררה עִמָה שלל טעויות , רעיונות סותרים , הערכות מוקדמות לא נכונות, נבואות כושלות, ושגיאות נטולות היגיון שנאמרו על ידו באולימפיאדת לונדון 2012. הם צרובים לעַד על טייפ השידור למרות שהוא נחשב לפרשן נבון ובעל אוטוריטה. (ראה המשך בביקורת טלוויזיה 8)

סוף הפוסט מס' 7. הועלה לאוויר ב- 12 באוגוסט 2012.


תגובות

פוסט מס' 7. ביקורת טלוויזיה עוסקת בשדר מאיר איינשטיין והפרשן ד"ר גלעד וויינגרטן באולימפיאדת לונדון 2012. פוסט מס' 7. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 12 באוגוסט 2013. — 2 תגובות

  1. האם לא אתה הוא זה שהפכת את אורי לוי לשדר בכיר במחלקת הספורט כשהפקדת בידיו בראשית שנות ה-90 במשך מספר שנים את משחקי הכדורסל של מכבי ת"א בגביע אירופה, למרות שהיה בידיך כבר את מאיר אינשטיין, שהוא אכן שדר הרבה יותר טוב? ואם אני זוכר נכון, אפשרת לאותו אורי לוי שאתה קורא לו "חסר כשרון" להתברג יותר ויותר גבוה בהיררכיה של מחלקת הספורט כבר בסוף שנות ה-80 כשהפקדת בידיו שידור תקצירי NBA בתוכנית סיכום השבוע היוקרתית, ובכך עוררת את זעמו של יורם ארבל, לפי פרסומים מאז. ולא ברור כיצד גלעד וינגרטן אמור היה לחזות ערב האליפות ב-2003 את רמתו של אורי לוי שישדר לצדו, ובכלל, הוא פרשן חיצוני שמוזמן אחת לכמה שנים, ולמרות שהוא באמת מצוין, הוא אינו, ככל הידוע לי, איש מקצוע בתחום התקשורת והשידור. אז לא ברור למה ואיך היה מצופה ממנו להביע דעתו על שדר, מה עוד שלא שידר ולא התנסה איתו קודם

    • זיו. או שלא קראת את הפוסט בעיון או שיואש אלרואי עדכן אותו לאחר שהגבת. כפי שאני מבין יואש אלרואי אומר שאורי לוי הוא שדר טוב בענפי ספורט מסויימים וגרוע באתלטיקה. בגלל חסרונו זה מוטב שלא היה לוקח על עצמו את מלאכת השידור. לפי דעתי יש כאן פגם נוסף שאלרואי לא הרחיב. מנהל מחלקת הספורט לא יכול להיות גם השדר כשם שמח"ט לא יכול להסתער יחד עם חייליו. אבל ייתכן מאוד שאורי לוי לא היה עדיין מנהל מחלוקת הספורט אלא מאוחר יותר. ויינגרטן אם הבנתי נכון הכיר גם הכיר את אורי לוי בגלל עבודתם ארכות השנים ויכול היה לדעת לאן הולכים לפני השידור.

      ולך…יואש אלרואי יש לי רק תשבוחות.גם אם אני לא מסכים איתך בחלק מהטענות – הפוסטים שלך מרתקים. מעולם לא קראתי פרשנות כל כך מלומדת ואינטליגנטית. השילוב בין ההיסטוריה של הספורט להווה מרתקת. יש לקוות שתמשיך לכתוב.

      קיוויתי הוא שדר גדול. אבל הוא גדול כיוון שאתה היחיד שזוכר מה הוא אמר ומביא את אמרותיו לדפוס. אף אחד לא ידע או זכר זאת עד כה. יפה שאתה עושה איתו חסד כיוון עד היום זכרו לו רק את מעידתו כאשר שידר שער שלא היה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *