פוסט מס' 205. אסון "הייסל" 1985 (א'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק ראשון). פוסט מס' 205. כל הזכויות שמורות. שני פוסטים חדשים 205 ו- 206 הנושאים את הכותרות אסון "הייסל" 1985 (א') ו- אסון "הייסל" 1985 (ב') הועלו לאוויר במקביל ביום שני – 6 במאי 2013.כלליראשי

פוסט מס' 205.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי. התוכנה מורכבת מידי ורווייה אופציות יתר על המידה.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותם ואותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. לא במאגרי ידע פרטיים ו/או מסחריים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי. הפוסטים מתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————————————

שני פוסטים חדשים 205 ו- 206 הנושאים את הכותרות אסון "הייסל" 1985 (א') ו- אסון "הייסל" 1985 (ב') הועלו לאוויר במקביל בשעות אחה"צ של יום שני – 6 במאי 2013.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 205. אסון "הייסל" 1985 (א'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק ראשון). פוסט מס' 205. כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

פוסט מס' 205. אסון "הייסל" 1985 (א'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק ראשון). פוסט מס' 205. כל הזכויות שמורות לכותב ולמחבר יואש אלרואי. 

השתלטות חטיבת הספורט בראשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית על אירועי הכדורגל הרלוואנטיים באירופה החלה בשנים 1984 ו- 1985. מנהל חטיבת החדשות ב- 1984 ו- 1985 היה יאיר שטרן. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- 1984 ו- 1985 היה טוביה סער. לתפקיד הזמני של מ"מ של טוביה סער שסיים את תפקידו כמנהל הטלוויזיה בפברואר 1985 נבחר יוסף בר-אל. בספטמבר 1985 הודח יוסף בר-אל מתפקידו ע"י מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ובמקומו התמנה למ"מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני. באפריל 1986 נבחר חיים יבין למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקבוע. הוא כיהן בתפקידו זה עד נובמבר 1989. אורי פורת כיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בקדנציה הראשונה שלו מ- 1 באפריל 1984 עד 31 במארס 1989. ב- 1 באפריל 1989 החליף אותו מנכ"ל רשות השידור הבא אריה מקל. 

1. תקוות עיתונאיות טלוויזיוניות חדשות ב- 1984.

הופעתו של אורי פורת ז"ל ב- 1 באפריל 1984 בשמי רשות השידור (במקומו של יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהיה אז בן 52) – הייתה מטאורית . חד וחלק ! הוא היה אז בן 49 רווי מרץ אנושי ומי שסייע לי להציב מייד סטנדרט כיסוי ושידור שונה של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית שהיה בלתי אפשרי בימיו של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד . פתיחותו של אורי פורת העניקה לי ב- 1984 הזדמנות לחבור בכל כוחי לאיגוד השידור האירופי ה- EBU (ראשי תיבות של European Broadcasting Union) ולינוק משורשיו, ולהצטרף לשידורי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים שהמנכ"לים שקדמו לאורי פורת מנכ"ל רשות השידור ה- 1 שמואל אלמוג , מנכ"ל רשות השידור ה- 2 יצחק לבני , ומנכ"ל רשות השידור ה- 3 יוסף "טומי" לפיד רחקו מהם כמו מאש. כל אליפויות אירופה בכדורגל (EUROs) לרבות משחקי הגמר בכדורגל על גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות וקבוצות מחזיקות גביע שנערכו בתריסר השנים שבי 1972 ל- 1984 לא שודרו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, למרות שניתנו לה כמו לרשתות הטלוויזיה האחרות ב- EBU בחינם אין כסף ו/או תמורת עלויות כספיות אפסיות . צריך להבין כאן שכל המנכ"לים של רשתות הטלוויזיה ב- EBU ובראשם המנכ"לים של ה- BBC הבריטי הציבורי התייחסו בכובד ראש לאירועי הספורט הרלוואנטיים הבינלאומיים ושיבצו אותם לאחר כבוד בלוח השידורים הציבורי שלהם. רק כאן במדינת ישראל נמנעו מלעשות כך שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור בטענה שהכדורגל הזה של אליפויות אירופה וגביעי אירופה הוא סטראוטיפ שידור ירוד למרות הביקוש העצום לו . לא ייאמן…? דווקא כן . זה היה המצב המגוחך והבלתי מתקבל על הדעת בטלוויזיה הישראלית הציבורית ערב בואו של של אורי פורת לרשות השידור באפריל 1984 (הוא היה פרי מינויו של ראש הממשלה יצחק שמיר לתפקיד מנכ"ל רשות השידור שהעדיף אותו על פני המשך שירותו של המנכ"ל הקודם יוסף "טומי" לפיד מי שכיהן בתפקיד מנכ"ל רשות השידור בשנים 1984 – 1979). מעניין שאותם שלושת המנכ"לים הראשונים של רשות השידור ראו ברשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מופת שידור ומודל לחיקוי . אולם משהגיעו הדברים ל- "חיקוי" בתחום שידורי הספורט הם נסוגו . קוראי הבלוג צריכים להבין שה- BBC בשני ערוציו 1 BBC ו- 2 BBC שידר כבר בשנות ה- 50 ו- 60 של המאה שעברה כ- % 15 / % 17 שידורי ספורט רלוואנטי . תוכניות ספורט מרהיבות ועשירות במידע ועתירות רייטינג שלו כמו ה- "GRANDSTAND" ו- "MATCH OF THE DAY" (השם הזה בתרגומו לעברית "משחק היום" היה מקור ההשראה שלי לקרוא לתוכנית הכדורגל במוצ"ש "משחק השבת") – הפכו לספינות הדגל של ה- BBC.

בין השנים רשות השידור הייתה חברה פעילה (Member active) בהגדרתה בשורות האיגוד אך למעשה דוממת , עצלה , וחסרת מעש. אורי פורת סייע לי להתניע מחדש את הטורבינות . מן ההיבט הזה הוא היה בלתי נשכח עבורי. שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית קיבלו ב- 1984 ו- 1985 לא רק תנופה אלא גם היקף רחב . ביום רביעי – 30 במאי 1984 , נערך באצטדיון "אולימפיקו" ברומא משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות, ליוורפול אלופת אנגליה נגד רומא אלופת איטליה. אירוע כדורגל בינלאומי ששודר ישיר ל- 80 מדינות ברחבי תבל. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת אישר לי את מבצע השידור, אך ביקש לחסוך בהוצאות ויורם ארבל נשאר בבית, ושידר את המשחק ישיר ההוא מעמדת Off Tube מהאולפן בירושלים. רשת הטלוויזיה הציבורית של איטליה RAI שימשה כ- Host broadcaster של השידור. סיגנל השידור ה- Multilateral מרומא נפתח עבור כל רשתות הטלוויזיה של ה- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union) בתשע וחמש דקות בערב, ובעיטת הפתיחה נקבעה לתשע ורבע. המשחק של יובנטוס – ליוורפול בלילה ההוא של יום רביעי – 30 במאי 1984 שימש תפנית חדה במכלול השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בארץ ובחו"ל. החלה תקופה חדשה בטלוויזיה ישראלית הציבורית וברשות השידור. וגם בחטיבת הספורט. הניהול וההובלה שלי, הניווט, העריכה וההפקה, והשימוש בטכנולוגיה הטלוויזיונית לרבות הכלכלה הטלוויזיונית הפכו למורכבים ומסובכים הרבה יותר מאשר בתקופת יוסף "טומי" לפיד ויצרו אתגרים נפלאים ואופציות חדשות . המטרה שלי הייתה לתקוע סיכה צבעונית בכל אתרי הספורט בארץ ובעולם . לא היה גבול לאמביציות השידור שלי, המקומיות והבינלאומיות. אולם אי אפשר היה להגשימן ללא סיועם הנחרץ של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת וסמנכ"ל הכספים שלו יוחנן צנגן. לא ניתן היה לפרוץ דרך בתנופה כזאת ללא אנשי טלוויזיה שצעדו לידי כברת דרך ארוכה מאוד כמו אורי לוי , אמנון ברקאי, יצחק גליקסברג, נסים קיוויתי, יורם ארבל, ומאוחר יותר גם ששי אפרתי. האנשים האלה הם בלתי נשכחים עבורי. בלתי אפשרי היה להעפיל לפסגה בלעדיהם.

טקסט מסמך : 30 במאי 1984. כותרת בעיתון "חדשות" (הוצאת עמוס שוקן) אודות השידור הישיר של משחק הגמר על גביע אירופה לאלופות בכדורגל בין קבוצות רומא ו- ליוורפול ," המשחק הערב בטלוויזיה מהווה פריצת דרך". (באדיבות ארכיון "חדשות" ובאדיבות מו"ל "הארץ" מר עמוס שוקן).

טקסט מסמך : 30 במאי 1984. עיתון הפועלים "על המשמר" ביטאונה של מפ"ם מקדם את השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בין רומא ל- ליוורפול. (באדיבות ארכיון "על המשמר").

החלטת המנכ"ל אורי פורת על השידור הישיר עוררה מחלוקת (קשה) בתוך חטיבת החדשות שנתבעה לקצר את מהדורת "מבט" שהתחילה בתשע ברבע שעה. מיכאל קרפין ורפיק חלבי עורכי "מבט" יצאו מדעתם מרוב קנאה וכעס. "מעולם לא קרה שמשחק כדורגל יקצר ויפריע לשידור 'מבט' ", אמרו לי שניהם בזעם. ברור שהשבתי להם מייד, "לא יקרה שום אסון אם 'מבט' יקוצר פעם בשנה ברבע שעה לטובת שידור ישיר של משחק כדורגל בינלאומי נחשב , בו יש לציבור הצופים בישראל עניין רב", והוספתי, "תלמדו ממנהל החדשות שלכם יאיר שטרן שמסכים לדעתי ותומך ברעיון השידור הישיר במלואו". הטיעון הזה ליבה את אש המחלוקת והרגיז את שניהם עוד יותר. יאיר שטרן נחשב בעיניהם ראשית דבר לחובב ספורט ולכֵן דעתו לא הייתה מקובלת עליהם. שאלת השידור הישיר המקיף הוחזרה שוב לשיקול דעתו של המנכ"ל. אורי פורת שרצה להיות טוב עם כולם כבר כמעט התקפל והיה מוכן לוותר למיכאל קרפין ורפיק חלבי. "שָדֵר ישיר החל מהמחצית השנייה , מה אִכפת לך", ביקש ממני. לא הסכמתי . חברת "עֵלִית" נותנת החסות לשידור הישיר היוקרתי שכל המדינה ציפתה לוֹ , התייצבה בין וותרנותו של המנכ"ל לבין אינטרס השידור, והטילה ווטו על בקשתו של אורי פורת לאחר את תחילת השידור בגלל רוגזם של בכירי חטיבת החדשות. החסות של "עֵלִית" בת 25000 (עשרים וחמישה אלף) דולר ניתנה עבור שידור בהיקף מלא ולא קטוע. לבסוף הושגה פשרה. "מבט" קוצר בחמש דקות, והשידור הישיר של המשחק ליוורפול – רומא החל באיחור של עֶשֶר דקות. היה מזל גדול שלא הובעו שערים במשחק בטֶרֶם הכניסה לשידור הישיר. נמנעה בושה גדולה.

יורם ארבל ווירטואוז המילים , פתח את השידור הישיר בהצהרה דרמטית : "נכנסנו למשפחת העמים". לא היה איש שדמה לו בכישרונו ליצוֹר סלוגנים תקשורתיים בעת שידור ישיר . מייד אח"כ הוסיף, "הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מצטרפת ברגע זה ל- 52 רשתות טלוויזיה באירופה ובעולם המעבירות את המשחק בשידור ישיר לארצותיהן"המשחק הסתיים בתיקו אחת בתום 120 דקות משערים של פִיל נִיל מליוורפול ורוברטו פרוצו מרומא . שתי הקבוצות התייצבו לבעיטות הכרעה מ-11 מ'. השעה כבר הייתה קרוב לחצות. בתום בעיטות ההכרעה יהיה עלינו לשָדֵר את שמחת הניצחון של הזוכים ותוגת ההפסד של המובסים , ובסופן את טקס הענקת הגביע. לפתע חשתי ייסורי מצפּוּן משום שהשידור הישיר נמשך ונמשך. הרבה יותר מעבר למצופה. גזלתי ערב שלם מצופי הטלוויזיה של מדינת ישראל שאינם אוהדי כדורגל . שוער ליוורפול בְּרוּס גְרוֹבֶּלָאר היה גיבור שלב ההכרעה. ליוורפול ניצחה בבעיטות11 מ' 4 : 2 וזכתה בגביע אירופה. השחקנים האנגליים הגישו אותו כאות הערכה למאמנם ג'וֹ פֵייגְן יורשו של בּוֹב פֵּייזְלִי בשעה ש – 27000 (עשרים ושבעה אֶלֶף) אוהדי ליוורפול הססגוניים חוגגים ביציעי האצטדיון הרומי בגרון ניחר ומעניקים תפאורה מושלמת להצגת כדורגל יפהפייה . העצירות המרהיבות של ברוס גרובלאר העניקו רגעי אושר לאוהדי ליוורפול וכסף ענק לקופת המועדון . אין זה סוֹד כי זכייה בגביע אירופה לקבוצות אלופות, התואר הבכיר ביותר בכדורגל האירופי למועדונים, איננה משמשת רק הצלחה ספורטיבית. הכדורגל חרג מזה זמן רב מהמונח הטריביאלי היָבֵש של "תרבות וספורט" והפך לביזנס כלכלי ענק. זכייה בגביע אירופה משמשת מייד מקדם שיווקי מצוין של מוצרי הקבוצה. בניהול כלכלי חכם תוכל אלופת אירופה לשווק ולמנף את הישגיה במרצ'נדייז, הגדלת ההכנסות מהסכמי זכויות שידורים, ומכירת כוכבים שלה שצברו מוניטין אך נמצאים בשלהֵי הקריירה.

למחרת השידור הישיר (יום חמישי – 31 במאי 1984) שתפס ערב שלם בערוץ הטלוויזיה הציבורי של מדינת ישראל פרצה מהומת תקשורת , בתוככי הטלוויזיה וגם בציבור. רבים תהו כיצד הרשה לעצמו מנכ"ל רשות השידור אורי פורת להחרים ערב שלם רק למען משחק כדורגל שישראל אפילו איננה נוטלת בו חלק. ידם של מבקרי העיתונות הכתובה בישראל השתוללה. כולם תקפו את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ללא רַחֵם. אורי פורת פשוט הועלה על המוקד ונצלב מפני שהתיר לי לשָדֵר בערוץ מונופוליסטי חסר חלופה משחק כדורגל בינלאומי בשעה שכנראה חצי מכמות הצופים (נשים) על פי הנחת המבקרים כלל איננו מעוניין לצפות בו. אנשי חטיבת החדשות נעלבו והיה צריך לפַצות אותם. מנכ"ל רשות השידור ו- 16 מהבכירים ובראשם מנהל החטיבה יָאִיר שְטֶרְן, מִיכָאֵל קָרְפִּין, רָפִיק חַלָבִּי, שִמְעוֹן טֶסְלֶר, יָעֵל חֵן ואחרים, מיהרו להתכנס בבית ההארחה בקריית ענבים כדי לקיים סימפוזיון האם שידורי ספורט דוחים שידורי חדשות . אורי פורת לא רק שלא וויתר על רעיון שיבוץ שידורים ישירים של אירועי ספורט רלוואנטיים בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית , ודחיית מהדורות "מבט" לפי כך בהתאם אלא הורה אף לטפח אותם . סיכמנו כי רשות השידור תצטרף מעתה לחוזה השידורים ארוך הטווח שבין ה- EBU לבין UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית), הצטרפות שתקנה לה את הזכות לשָדֵר ישיר את שני משחקי הגמר על גביעי אירופה למחזיקות גביע ואלופות בכדורגל, שהיו אמורים להיערך במאי 1985.

טקסט מסמך : 8 ביוני 1984. ביקורת טלוויזיה בעיתון "מעריב" נגד השידור הישיר בהיקף מלא ומילוי ערב שלם המיועד למשחק הכדורגל על גמר גביע אירופה לקבוצות אלופות בין המועדונים רומא ו- ליוורפול ב- Prime time של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. (באדיבות העיתון "מעריב").

ראה גם "הארץ" מ- 31 במאי 1984. מנכ"ל רשות השידור נכנע ללחץ פנימי של עובדי חטיבת החדשות ומכנס פגישה של קבוצת עבודה בקיבוץ קריית ענבים בנושא האם שידור ישיר של משחק כדורגל חשוב ככל שיהיה דוחה את שידור מהדורת החדשות "מבט". 

ב- 15 בינואר 1985 הענקתי ריאיון לגב' יעל אדמוני כתבת העיתון "דָבָר" בו הסברתי לה את השיפור שחל בהפקות הספורט מאז מינויו של אורי פורת למנכ"ל רשות השידור במקומו של יוסף "טומי" לפיד. צעדנו במשעול חדש. הלכנו בדרך הנכונה אך עדיין לא היינו במיטבנו וטרם הגענו לפסגה.

טקסט מסמך : 15 בינואר 1985. עיתון "דבר". (באדיבות ארכיון "דבר" ואנשי אגף העיתונות ב- בית אריאלה בתל אביב) .

במארס 1985 אישרו מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בגיבויו של מנכ"ל רשות השידור אורי פורת רשימה ארוכה של שידורי ספורט ישירים שנועדו לחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ויולי 1985 לרבות שידורים ישירים של משחקי המכבייה ה- 12 בין 15 ביולי 1985 ל- 25 ביולי 1985. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת התייצב בכל משקלו לימיני והבין כי השידור הציבורי בראשו ניצב מחויב לסיקור ישיר ורחב של אירועי הספורט הרלוואנטיים. המסמך הבא מ- 30 במארס 1985 מעיד על שינוי מהותי בכמות ואיכות תכנון והוצאה לפועל של משדרי הספורט הרלוואנטיים תחת ניהולי ופיקודי.

טקסט מסמך : 30 במארס 1985. (עמוד מס' 1 מתוך 2). סיכום פגישה שלי עם מ"מ מנהל הטלוויזיה הידראלית הציבורית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המאשרת (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת) את רשימת שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ו- יולי 198 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך : 30 במארס 1985 . (עמוד מס' 2 ואחרון מתוך 2) . סיכום פגישה שלי עם מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן המאשרת (בגיבוי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת) את רשימת שידורי הספורט הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בחודשים אפריל 1985, מאי 1985, יוני 1985, ו- יולי 1985. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפה שנה. הגיע  יום רביעי – 29 במאי 1985. יום חול רוטיני בשנה לא רגילה שאותו יורם ארבל וגם אנוכי לא נשכח כל חיינו, לעולם. קרה לוֹ אסון עיתונאי חסר תקדים, ללא פשר, ובלתי מובן בעֵת שידור ישיר שצבע אז את הרֶזוּמֶה שלוֹ בכתמים שחורים משחור. הטסתי אותו לבריסל כדי לשדר ישיר מהבירה הבלגית את משחק הגמר על גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורגל בין יובנטוס האיטלקית ל- ליוורפול האנגלית. יורם ארבל ישב בערבו של היום ההוא בעמדת שידור נוחה שהוזמנה על ידי עבורו באִצטדיון "הייסל" בריסל והתכונן לשָדֵר ישיר לארץ את המעמד הנכבד והיוקרתי ביותר של הכדורגל האירופי ברמה של מועדונים . בטרם החל השידור הישיר קרה אסון נוראי באצטדיון "הייסל". במהומת אלוהים שנוצרה לאחר התנגשות בין אוהדים אנגליים ואיטלקים בתוך האִצטדיון נִיסְפּוּ 39 אוהדי כדורגל איטלקיים ומאות אחרים נפצעו. האסון התרחש לידו לא הרחק ממנו של יורם ארבל שישב כאמור בעמדת שידור נוחה ומאובזרת, אך הוא לא ידע דבר. לא ברור עד עצם היום הזה כיצד השַדָּר הישראלי הבכיר והמנוסה לא הצליח להבחין באסוֹן שהתרחש בתוך האִצטדיון קבל עם וכל אירופה דיברה עליו. אך בל אקדים את המאוחר.

ישראל הייתה שקועה בימים ההם של 1985 בבוץ הלבנוני. שני קצינים בכירים של צה"ל אל"מ אברהם חִידוֹ ורב סרן שאול זהבי נהרגו בהתפוצצות מטען צַד של החיזבאללה בצוֹר. זמן קצר אח"כ נהרגו 12 חיילי צה"ל ממכונית תופת לבנונית שהתפוצצה ליד משאית "ספארי". דו"ח מבקר המדינה בתחילת השנה חשף שורה של מעשים פליליים בוויסות מניות הבנקים. בעקבות החשיפה החליטה הכנסת על הקמת וועדת חקירה בראשות השופט משה בייסקי שתבדוק את חלקם של הבנקים בהתמוטטות המניות הבנקאיות. הסתיים משפט התביעה של אריק שרון שר המסחר והתעשייה נגד השבועון האמריקני "TIME". המושבעים קבעו שהעיתון פרסם אומנם דברים לא נכונים אך ללא כוונת זדון. עיתון עלה אז בישראל 270 שקלים ישנים. נגד אולסי פרי השחקן הנודע בקבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הוגש כתב אישום על שימוש וסחר בהרואין . אולסי פרי הורשע בפשע סמים נתעב וכעבור זמן קצר עזב את ישראל. מאמן הכדורגל המצוין שלמה שרף זכה עם קבוצתו מכבי חיפה בפעם השנייה ברציפות באליפות המדינה בכדורגל.

ההמלצה להקים ערוץ טלוויזיה שני במדינת ישראל נראתה מציאות רחוקה . היא לא הפריעה לרבים בטלוויזיה הישראלית הציבורית להמשיך ולחגוג את שלטון המונופול. תֶּזָת הניהול המרכזי ברשות השידור הציבורית קבעה חד וחלק : "אנחנו מומחי התוכן והשידור בישראל ורק אנחנו נקבע לכם מה אתם צריכים לראות בטלוויזיה ולא מה אתם רוצים ובמה אתם מבקשים לצפות". זהו עדיין ה- Issue המרכזי וההתלבטות הכי רצינית של השידור הציבורי בתחרות שלוֹ נגד השידור המסחרי. איזה ומהו התוכן המדויק שעל השידור הציבורי להציע ואֵלוּ מסרים עליו להפיק מול תכניו של השידור המסחרי. היכן עובר שביל הזהב הזה המאחד את הצורך והרצון לחבילת שידור אחת. אווירת מונופול הנצח "אני ואפסי עוד" שררה בעת ההיא ברשות השידור . המונופול יוצר תחושת הנאה ושיכרון כוח אך ברבות השנים גם גורם לניוון שרירים וסטגנציה של המחשבה. במובן מסוים הופך המונופול למחלה כמעט חשוכת מרפא. וועדת החינוך והתרבות של הכנסת המליצה לממשלה זה מכבר על תרופה חדשה. הקמת ערוץ טלוויזיה שני בישראל שלא במסגרת רשות השידור ואשר ימומן משידורי פרסומת מסחרית . התחרות היא נשמת אפה של כל רשת שידור באשר היא במדינה בת חורין. אורי פורת כבר מָשָל שנה ברשות השידור . הוא קיבל בברכה את השינויים הגדולים שערכתי בהיקף שידורי הספורט והעניק לי סיוע נדיב ברכישת זכויות השידורים הבלעדיות של כל ענפי הספורט הרלוואנטיים והאהובים על ציבור הצופים במדינת ישראל. אורי פורת אִפשֵר לי להיות העורך והמפיק הראשי שלהם במלוא מובן המשמעות של פונקציית התפקידים. הוא היה המנכ"ל הראשון ברשות השידור שהבין את הצורך להכין לוח עבודה ארוך טווח של שידורי הספורט, למרחק של שנים, וגם לממן אותם [1]. הוא העמיד לרשותי בעֵת השידורים הישירים הרבים את מאכסימום כוח האדם ואת הטכנולוגיה הטלוויזיונית הנדרשת להפקה, צילום, ושידור של אירועי הספורט הגדולים והרלוואנטיים למשלם האגרה של רשות השידור.

[1]  שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין. 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הנטל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

אורי פורת היה המנכ"ל הראשון שסייע לי לחבר בצורה מסיבית בין הטכנולוגיה לתוכן. הוא הבין מייד שהעיתונאות המהירה והאיכותית בטלוויזיה מותנית בשימוש מושכל ונכון בטכנולוגיה מיידית. לא הייתי צריך להתווכח עמו על כל מצלמה, כבל קול, או מכונת VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording) להקלטה ועריכה. תקופתו של יוסף "טומי" לפיד חלפה לבלי שוֹב . הגדרתי את פועלו, מעשיו, והחלטותיו של אורי פורת מנכ"ל רשות השידור הציבורית בישראל בקדנציית הניהול הראשונה שלו בשנים 1989 – 1984, כ- "מהפכת רוּן אָרְלֶדְג' (Roone Arledge) הראשונה", מהפכת הטלוויזיה על שמו של גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן אָרְלֶדְג' מרשת ABC . המהפכה החלה להניב פירות ראשונים. אורי פורת היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור שסבר והסכים עִמי כמי ששימש עורך ומנהל הספורט שלוֹ, כי משחקי הגמר של גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות ומחזיקות גביע וטורנירי אליפויות אירופה לאומות בכדורגל הם אובייקטים נבחרים ורלוואנטיים החייבים להיות בסַל תרבות הצפייה של משלם האגרה הישראלי ולכן חייבים לאכלס את לוח השידורים הישירים של הטלוויזיה הציבורית. מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ביקש לנהוג כמו עמיתיו המנכ"לים האחרים ב- EBU שהיו כבר מזמן על ה- List של חוזה הכדורגל UEFA – EBU (בין איגוד השידור האירופי וההתאחדות האירופית בכדורגל) . מדהים כמה הייתה שונה גישתו ותפישתו של אורי פורת את השידור הציבורי מאלו של קודמיו יוסף "טומי" לפיד ויצחק לבני. הוא הִימֵר בגדול על שיבוצם של שידורי הספורט הרלוואנטיים כמודל מצליח בשידור הציבורי, שידורי ספורט שהמנכ"לים של רשות השידור שקדמו לוֹ רחקוּ ממרביתם כמו מאֵש. היה זה אורי פורת שסייע לי בתקציבים ואמצעי שידור להפיק את תוכנית הספורט "משחק השבת" שהחל מאוקטובר 1984 יועדה באופן בלבדי לסיקור שיטתי מידי שבת של משחקי הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום). את "מבט ספורט" העתקנו לימי חמישי בשבוע. הפקת משחק השבת הייתה בכמה מובנים מהפכה בתוך מהפכה. לראשונה הקדשתי וייחדתי את התוכנית לסיקור מקיף של משחק הכדורגל בלבד. התוכנית העיתונאית החדשנית והחדשותית הגיעה לשיאה כבר בפעם הראשונה שלה "באוויר" וזכתה למחמאות מפני שלראשונה כוסו כל שמונת משחקי המחזור בכל אמצעי הצילום האלקטרוניים ומצלמות הפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הענייה. אין זה סוד כי העיתונאות הטלוויזיונית נשענת על טכנולוגיה כמותית ואיכותית וגם מהירה ומיידית. לרוע המזל קיצוצים, עיוותים, וסכסוכי עבודה פנימיים בתוך הרשות וגם וויכוחים אין סוף במו"מ עם התאחדות הכדורגל על גובה זכויות השידורים – פגעה ופגמה בתוכנית השאפתנית לעתים באורח אנוש.

טקסט מסמך : 21 באוקטובר 1984. ביקורת טלוויזיה חיובית של העיתונאי מאיר שניצר בעיתון "חדשות" אודות התוכנית הראשונה של "משחק השבת" שהחליפה את "מבט ספורט". (באדיבות העיתון "חדשות" ובאדיבות מו"ל "הארץ" עמוס שוקן).

להתפתחות צילום משחק הכדורגל בארץ ובעולם היסטוריה ארוכה וציוני דרך רבים . מן ההיבט שלי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית במשך 22 שנה , 2002- 1980, אלה הם שלושת החשובים ביותר : בניית מצלמת ה- Video הראשונה ושידור הטלוויזיה הישיר בהיסטוריה באולימפיאדת ברלין 1936, המצאת הפס המגנטי ב- 1956, ומציאת פתרון להקלטת תמונת ה- Video , והמצאת הילוך החוזר בשידורי הספורט (Replay Slow Motion) ב- 1961 ע"י Roone Arledge נשיא חטיבת הספורט המיתולוגי של רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC והמהנדס שלו Bob Trackinger. המצאת ההילוך החוזר האיטי בשידורי הספורט האריכה את חוויית הצפייה ברגעי השיא ושינתה את פני הטלוויזיה לעַד. חלומו של כל מפיק טלוויזיה הוא לזכות בנתח טכנולוגי מרבי כדי להפוך את סחורת השידור שלו לפופולארית ואינטראקטיבית . מעין זיקת גומלין והשפעה הדדית בין המְשָדֵר לצופה הטלוויזיה. חלומה של כל רשת שידור היא להפיק רווח מהשילוב האינטראקטיבי הזה ולזכות בנתח צפייה גדול ככל האפשר. בחיבור האינטראקטיבי שנוצר נוטֶה צופה הטלוויזיה לא רק להעמיד את עצמו במקום שַדָּר הכדורגל, אלא שואף גם לתפוש את מקומו של שופט המשחק . החלומות האלה הם ברי הגשמה רק במקרים בהם ניתן להציב מינימום של מצלמות באִצטדיון צמודות למכשירי הקלטה נפרדים. אני מדבר מניסיוני האישי. המינימום הזה הוא מספר ערטילאי חסר הגדרה מדויקת ומבחינה מסוימת גם חסר סוף. הטכנולוגיה הטלוויזיונית היא האימא והאבא של העיתונאות הטלוויזיונית והדיווח המהיר והמיידי. החלום הגדול שלי היה להפוך את מצלמות "משחק השבת" למצלמות שופטות . במקרים מסוימים צלחה דרכי. ליגת ה- NFL בארה"ב הפכה ב- 1986 את המצלמות של הרשתות הגדולות ABC , NBC , ו- CBS למצלמות שופטות על פי הן יישק דבר . זה אפשרי במצב של שימוש בטכנולוגיית צילום מֵירָבִּית וגם אחידה , ולאמריקנים כפי שידוע לא חסר ממון וגם לא אמצעי צילום. ככל שהלכה והתפתחה טכנולוגיית הצילום כך דבֵק הכדורגל בעוד ועוד צופי טלוויזיה. מכאן הייתה קצרה הדרך של הוועדות המארגנות לתבוע תמלוגים עבור שידוריו. אך בעוד התפתחות כיסוי וצילום הכדורגל בטלוויזיה הייתה תהליך איטי, הדרגתי, ואבולוציוני, הרי שתשלומי הטלוויזיה עבור הזכות לשדרו היו מהפכניים, רבולוציוניים, וכבירים. באופן כמעט פרדוקסאלי נוצרה קורלאציה מתמטית בין האֶבולוציה של הצילום לבין הרֶבולוציה של הזיכיון לצלם אותו ולהפיצו ברבים.

32 משחקי גביע העולם בכדורגל של אנגליה 1966 הוענקו לרשתות הטלוויזיה עבור חופן דולרים מעטים, רק 1.000000 (מיליון) דולר. כעבור 36 שנה במונדיאל של יפן/קוריאה 2002 הֵן נדרשו לשלם עבור אותן זכויות השידור פי אלף יותר סך של 1.000000000 (מיליארד) דולר. תמורת המונדיאל של גרמניה 2006 שילמו רשתות הטלוויזיה בעולם תוספת של עוד % 25. הסכום האמיר ל- 1.250000000 (מיליארד ורבע) דול . מדובר בביזנס סנסציוני. רשת הטלוויזיה הציבורית של אנגליה ה- BBC יחדיו עם ITV רשת הטלוויזיה המסחרית הבריטית היו הראשונות ב- 1966 שהפכו באמצעות הטכנולוגיה הטלוויזיונית המיידית את העולם לבית קולנוע גלובאלי . השידורים הישירים של מונדיאל אנגליה 1966 הללו נישאו על גבי לווייני תקשורת ונחתו כמעט בכל פינה על הגלובוס. במובן הזה היו ה- BBC ו- ITV  Pioneers. היה זה בעיקר ה- BBC שביצע את קפיצת הדרך הגדולה ביותר באבולוציה של השידור הטלוויזיוני הבינלאומי והיה חלוץ ראשון שהעניק ל- 600.000000 (שש מאות מיליון) צופים בעולם את הנאת הצפייה ואת הזכות לכל צופה בסלון ביתו לבַקֵר את השַדָּר ולקַלֵל את השופט. הטכנולוגיה הטלוויזיונית הפנטסטית נתנה בסופו של דבר ל- FIFA את הלגיטימציה לדרוש תמלוגים עבור השידורים.

אפילו שערו השנוי במחלוקת של גֶ'פְרִי "גֶ'ף" הֶרְסְט (Geoffrey “Jeff” Hurst) חלוץ נבחרת אנגליה שהובקע בדקה ה- 100 במשחק הגמר בו גברה אנגליה על מערב גרמניה 4 : 2  ב- 30 ביולי 1966 והביא לזכייתה היחידה של אנגליה עד כה בגביע העולם, לא הֵעיב על הצלחת ההפקה הענקית ההיסטורית של ה- BBC. כזכור לא הצליחו מצלמות ה- BBC להוכיח מעולם האם הכדור של גֶ'ף הֶרְסְט עבר במלוא היקפו את קו השער והאם היה חוקי וכשר למהדרין. בכך שללו מצופה הטלוויזיה את זכותו האינטראקטיבית להיות שופט המשחק. אף על פי כן הייתה ההפקה הבריטית הצלחה מרשימה וכבירה. בפעם הראשונה בתולדות הטלוויזיה הצליחו שתי רשתות הטלוויזיה הבריטית ה- BBC ו- ITV במשותף להציב 8 ניידות שידור ו- 45 מצלמות אלקטרוניות בשמונה מגרשים שונים , לרבות שימוש במערכת Replay מסודרת, ומצאו פתרונות טכנולוגיים להעברת סיגנל השידור מכל עיר ואִצטדיון באנגליה לעבר רחבי תבל. ואומנם ה- BBC ו- ITV שידרו ישיר ב- Video את כל 32 משחקי הטורניר . ה- BBC  בראשות המפיק – בימאי הראשי שלו אלק וויקס (Alec Weeks) היווה מורה דרך לרשתות הטלוויזיה הבינלאומיות שבאו אחריו, מכסיקו 1970, גרמניה 1974, ארגנטינה 1978, איטליה 1990, ארה"ב 1994, וצרפת 1998 – אלה ששימשו Host broadcaster של המונדיאלים הבאים אחרי 1966. ב- 22 ביוני 1986 הבקיע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במונדיאל של מכסיקו 86' שער ביד נגד אנגליה . השער אושר ע"י השופט הטוניסאי עַלִי בֵּנָאסֶר (Ali Bennaceur) שלא הבחין במעשה הרמייה אך 15 מצלמות הטלוויזיה של TELEMEXICO שהוצבו באִצטדיון ה- "אָצְטֶקָה" עשו זאת במקומו וחשפו את מעשה המִרְמָה . דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הכניע בידו את השוער האנגלי פִּיטֶר שִילְטוֹן (Peter Shilton) ואת שופט המשחק עַלִי בֵּנָאסֶר ושני קווניו יולואה מוריירה (B. Ulloa Morera) מקוסטה ריקה ובוריס דוטצ'ב (Boris Dotschev) מבולגריה, אך לא את המצלמות הטלוויזיה של קבוצת TELEMEXICO. עדות נוספת להתפתחות מעוררת כבוד של צילום הכדורגל בטלוויזיה . הייתי שם וראיתי זאת במו עיניי. בתום המשחק המציא דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה ניסוח תיאולוגי בו כינה את השער השִקרי שלוֹ "יד האלוהים". הוא היה הכדורגלן הטוב בעולם בעת ההיא ולמרות מעשה הרמייה לא איבד את חִינוֹ ואת הפופולאריות שלו.

הטלוויזיה הישראלית הייתה ענייה מִידַי בראשיתה מלסַקֵר את הכדורגל בארץ בצורה מקיפה . דן שילון היה אומנם Pioneer והקים את "מבט ספורט" בסופה של 1968 מכלום, אך צילומי הכדורגל בתקופתו נעשו רק במצלמות פילם וחלק גדול ממשחקי הליגה הלאומית (ליגת העל היום) כלל לא צולם. במשחקים שכן צולמו הוקצבה לכל מצלמה 20 דקות בלבד (800 רגל) של חומר צילום למשחק שנמשך 90 דקות . מכאן מובנת הסיבה מדוע כל כך הרבה שערים שהובקעו במשך השנים פוספסו ע"י צלמי הטלוויזיה הישראלית ולא תועדו מעולם. "מבט ספורט" היה מסמך טלוויזיה חלקי. גידם וקטוע. בתוך האבולוציה הזאת עשה מוטי קירשנבאום ב- 1993 משהתמנה למנכ"ל רשות השידור את קפיצת הדרך הגדולה ביותר למען כיסוי הכדורגל בישראל . בעונת 1994 – 1993 הוא העמיד מידֵי שבת לרשותי את מירב האמצעים הטכנולוגיים של הטלוויזיה הציבורית לכיסוי משחקי הליגה הלאומית. בפעם הראשונה מזה רבע מאה של שנים מאז נוסד ערוץ הטלוויזיה הממלכתי ב- 1968, צולמו באותה עונה הארוכה ביותר בתולדות הליגה הלאומית בארץ כל 273 המשחקים  ב- Video. לכן כיניתי את עונת הכדורגל ההיא של  1994- 1993 כ- "עונת הזהב" של מחלקת הספורט בשירות הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. היא הייתה כזו. "משחק השבת" הפך למסמך עיתונאי דוקומנטארי שלם . רייטינג הצפייה הרקיע שחקים ועמד מידֵי מוצ"ש על  % 45. לרוע מזלה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 , קָם באותה שנה ערוץ 2 על רגליו . הוא לטש עיניים וחמד מייד את סחורת השידור הפופולארית . בצדק . ערוץ 2 שילם להתאחדות פי שניים יותר כסף וזכה בבכורה . השאר היסטוריה שמפורטת בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי המונה 10000 / רבבה עמודים וקרוי, "הכדורגל סמן ימני", הדן גם במאבקים המרים חסרי הקץ בין רשתות הטלוויזיה על רכישת זכויות השידורים של הכדורגל – בארץ ובעולם". קידמתי בברכה רבה את חילופי המנכ"לים באפריל 1984. התייצבותו של אורי פורת בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל במקומו של יוסף "טומי" לפיד הייתה על פי הבנתי תפנית חשובה בתחום הטלוויזיה הנוגע לי : הפקה ועריכה של שידורי הספורט. אורי פורת היה מנקודת מבטי, "האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן הנכון".

חודשים אפריל , מאי , יוני , ויולי ב- 1985 היו גדושים כאמור בשידורי ספורט ישירים בארץ ומהעולם – בערוץ הטלוויזיה הציבורי והמונופוליסטי. מחלקת הספורט בהנהגתי עבדה מסביב לשעון. התקופה הזאת כללה את סִדְרַת משחקי הגמר סל הדרמטית בין מכבי ת"א לקבוצת הפועל ת"א שנערכו בהיכל הספורט היד אליהו. הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון , אך במשחק השני הורחק שחקנה מַיִיק לָארְגִי יחד עם מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי ממכבי ת"א בשל תגרה מכוערת ביניהם . זאת לא הייתה הרחקת שוות כוחות מפני שמשקלו הסגולי של מַיִיק לָארְגִי בקבוצת הפועל ת"א עלה לאין ערוך על זה של מוֹטִי אָרוֹאֶסְטִי במכבי ת"א. ללא מַיִיק לָארְגִי הפסידה הפועל ת"א במשחק השני וגם בשלישי, והפסידה שוב את האליפות למכבי ת"א. שידרנו ישיר את שני משחקי חצי הגמר ואח"כ את משחק הגמר על גביע המדינה בכדורסל בו הביסה מכבי ת"א את מכבי חיפה 81:121. שידרנו ישיר גם את שני משחקי חצי הגמר ומשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל באִצטדיון ר"ג, בו ניצחה בית"ר ירושלים עם מאמנה דוד "דוביד" שוויצר ז"ל את מכבי חיפה 0:1 משער של אלי אוחנה. אח"כ בחודש יוני של 1985 שידרנו ישיר את אליפות אירופה בכדורסל שנערכה אותה שנה בגרמניה בהשתתפות נבחרת ישראל. בתחילת חודש יולי שידרנו ישיר את משחקי חצי הגמר לנשים וגברים באליפות הטניס של ווימבלדון, וכמובן את ניצחונה המזהיר של הצ'כוסלובקית מַרְטִינָה נַבְרָאטִילוֹבָה בשבת – 6 ביולי 1985 על האמריקנית כְּרִיס אֶוֶורְט במשחק הגמר לנשים בווימבלדון, ולמחרת ביום ראשון – 7 ביולי 1985, את זה של הנער הגרמני בּוֹרִיס בֶּקֶר בן ה- 17 שגבר על הדרום אפריקני קֶוִוין קָארֶן במשחק הגמר לגברים. כמה ימים אח"כ החלו שידורי תחרויות המכבייה ה- 12 שכוסו שוב ע"י מחלקת הספורט. הפכתי בעזרתו של אורי פורת את מקבץ שידורי הספורט הישירים הללו בתקופה הזאת של השנה לתופעה מחזורית . מידֵי שנה. אל הגודש הזה צריך להזכיר נוספו שלוש תוכניות הספורט השבועיות הקבועות, "משחק השבת", "משחק השבוע" , ו- "מבט ספורט". ריבוי שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית בחודשים מאי, יוני, ויולי של שנת 1987 על סיגנל טלוויזיה בודד עליו מנויים גם שידורי הטלוויזיה בשפה הערבית ושידורי הטלוויזיה החינוכית – לימודית הולידו ביקורות שליליות. השידור הישיר של משחק הגמר בטניס לגברים – יחידים באליפות ווימבלדון בין הנער הגרמני בוריס בקר לדרום אפריקני קווין קארן ביום ראשון – 7 ביולי 1985 הופסק פעם אחת למשך חצי שעה בחמש אחר הצהריים לצורך שידור "ערב חדש" של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית ונקטע פעם שנייה בשבע בערב ממש לפני סיומו ע"י הטלוויזיה בשפה הערבית. מ"מ מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יוסף בר-אל. הוא הורה באופן אישי לקטוע את השידור הישיר בשיאו הדרמטי בטרם ניצחונו המזהיר של בוריס בקר לטובת שידורי החדשות בשפה הערבית . באותה השנייה של גדיעת השידור הישיר של משחק הגמר של ווימבלדון בטניס לגברים יחידים בטלוויזיה הישראלית הציבורית בשבע בערב, עברו מאות אלפי צופי טלוויזיה ישראליים נרגזים וכועסים לצפות בערוץ 6 של הטלוויזיה הירדנית ששידרה את אותו האירוע באין מפריע ועד תומו . מייד נזרק רֶפֶש מעֵטָם של כמה עיתונאים שלא חסכו בדברי קלס ועלבון כלפי השידור הציבורי הישראלי – מחד, ומאידך חלקו הלל ושבח למלך חוסיין ולרשת הטלוויזיה הירדנית שלו [2] .

טקסט מסמכים : 8 ביולי 1985. הטפת מוּסָר וביקורת טלוויזיה שלילית בעיתונים "חדשות" ו- "הארץ" בגין קטיעת השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של משחק הגמר לגברים יחידים על אליפות ווימבלדון בטניס בין הגרמני בוריס בקר לדרום אפריקני קווין קארן בשעה 19.00. מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל קטע את השידור הישיר דקות ספורות לפני סיומו לטובת שידור מהדורת חדשות בשפה העַרָבִית. (באדיבות "חדשות", "הארץ", "מעריב").

לא פלא שצברתי לעצמי בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית ברוממה בירושלים כל כך הרבה קנאים ומתנגדים נוכח כמות ומִצבּוֹר גדול חסר תקדים של שידורי הספורט האלו . עכשיו ניצבו בשער שתי משימות עיתונאיות יוקרתיות חדשות נוספות – שני שידורים ישירים נוספים של  משחקי הגמר בכדורגל לקבוצות מחזיקות גביע ואלופות שעמדו להיערך בחודש מאי 1985 בשתי ערים באירופה , רוטרדם ובריסל . על נסים קיוויתי הטלתי לשָדֵר את משחק הגמר לקבוצות מחזיקות גביע בין אֶוֶורְטוֹן (EVERTON) האנגלית לרָאפִּיד וִוינָה האוסטרית שעמד להיערך ביום רביעי – 16 במאי 1985 בעיר ההולנדית רוטרדם. אֶוֶורְטוֹן ניצחה 1:3 והשידור הישיר הזה עבר בשלום . את המשחק הבכיר והחשוב מבין השניים ליוורפול – יובנטוס בבריסל, ייעדתי ליורם ארבל. שני מבצעי שידור לא מסובכים להפקה אך בלתי אפשריים לשידורים ישירים בתקופתו של מנכ"ל רשות השידור יוסף "טומי" לפיד האיש שקדם לאורי פורת ברשות השידור. יוסף "טומי" לפיד היה היחיד מבין עשרות המנכ"לים האחרים ב- EBU  שנמנע באדיקות במשך חמש שנות כהונתו להציב את שידורי הכדורגל הישירים של משחקי הגמר גביעי אירופה בלוח השידורים של הטלוויזיה הציבורית בישראל. נקל להבין לכן איזה שינוי דרמטי חוללה הופעתו של אורי פורת בשמי רשות השידור באפריל 1984. הייתה לו השפעה עלי ולי עליו במסגרת אחריותי כעורך ראשי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. נקשרה בינינו ידידות מקצועית איתנה.

טקסט מסמך : 13 באפריל 1985. הבקשה שלי המופנית למנכ"ל רשות השידור אורי פורת (באמצעות מ"מ מנהל הטלוויזיה יוסף בר-אל ומנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן) להטסת נסים קיוויתי ויורם ארבל למשימות השידורים הישירים שלהם בחודש מאי 1985 מעידה על ה- היררכיה והביקורת הקפדנית, כלכלית, כספית, ותְּכָנִית, הנוגעת למבצעי השידור המקומיים והבינלאומיים שבאחריותי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אלופת אנגליה לִיוֶורְפּוּל (Liverpool) והקהל הקנאי של ה- KOP היו מוכרים היטב בישראל . משחקיה של ליוורפול כאובייקט שידור נבחר של ה- BBC, שודרו שוב ושוב בתוכנית הספורט שלנו "משחק השבוע". יוּבֶנְטוּס (Juventus) הייתה ידועה פחות. היא לא הייתה מוכרת לציבור . הכדורגל האיטלקי לא ידע לשָוֵוק את עצמו. ב- 1985 טרם שידרנו דבר מהליגה האיטלקית הנפלאה לעומת שידורים אין סְפור של הכדורגל האנגלי המסקרן שזכויות השידורים שלוֹ היו בלעדיות שלנו. אפילו מִישֶל פְּלָאטִינִי שחקן החיזוק הצרפתי הנערץ של יובנטוס היה כמעט עלום שֵם בישראל. המנכ"ל אורי פורת הציע לי שוב לשָדֵר את שני משחקי הצמרת האלו Off Tube מהאולפן בירושלים כדי לחסוך בעלויות בשידורים, כפי שעשינו אשתקד במשחק הגמר ליוורפול – רומא . בכך דמה בתחילה ליוסף "טומי" לפיד. הוא עשה כל מאמץ לשמור על כל דולר בקופת רשות השידור. המנכ"ל ראה בשני השידורים האלה בתחילה מטרות נקודתיות ולא טורניר מתמשך. סירבתי. הסברתי למנכ"ל שאני רואה את עמדת השידור באִצטדיון לא רק כנשקו היעיל וההכרחי של השַדָּר אלא גם האחרוֹן שלוֹ. כפי שאנחנו משדרים אירועי ספורט בארץ מעמדות שידור בלבד ממגרשי הכדורגל, היכלי הכדורסל, הטניס, בריכת השחייה, ואִצטדיון הא"ק, כך עלינו לפעול גם בשידורי חו"ל. אורי פורת השתכנע. נסים קיוויתי ויורם ארבל טסו לאירופה.

טקסט תמונה : 23  בנובמבר 1986. נִסִים קִיוִויתִּי (מימין) ויוֹרָם אָרְבֵּל מתארחים בביתי בירושלים ב- 23 בנובמבר 1986. רעייתי ואני חגגנו לנסים קיוויתי את יום הולדתו ה- 60. שניהם היו שדרי ספורט דגולים. מיתרי קולו של יורם ארבל הפיקו קול איתן וחזק יותר אך נסים קיוויתי חיפה על כך בעיתונאות איתנה.                      

(תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

סוף הפוסט מס' 205 של אסון "הייסל" 1985 (חלק א').

ראה המשך בפוסט מס' 206 של אסון "הייסל" 1985 (חלק ב').

שני פוסטים חדשים 205 ו- 206 הנושאים את הכותרות אסון "הייסל" 1985 (א') ו- אסון "הייסל" 1985 (ב') הועלו לאוויר במקביל בשעות אחה"צ של יום שני – 6 במאי 2013.

נספחים :

[1] שידורי הספורט הרלוואנטיים, היקרים, והיוקרתיים בטלוויזיה הישראלית הציבורית והמונופוליסטית בעשורי ה- 70, 80, ו- 90 של המאה שעברה נהנו מפופולריות עצומה ולכן ניתן היה לממן את חלקם משקופיות חסות. בקיץ 1984 בעקבות מו"מ מסחרי שניהלתי עם אַמְנוֹן דִיק מנכ"ל חברת "קוקה קולה" בישראל הוא ניאות להעניק לטלוויזיה הישראלית הציבורית ששידרה ישיר את תחרויות אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 סכום חסר תקדים של 300000 (שלוש מאות אלף) דולר תמורת הקרנה בלעדית של 300 (שלוש מאות) שקופיות של חברת המשקאות רבת המוניטין . 1000 (אלף) דולר לכל כניסה. היה זה סמנכ"ל הכספים המוצלח של רשות השידור יוֹחָנָן צָנְגֶן שטיפח את חלוקת הנטל הכספי של שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות שיטת מימון חלקית של שקופיות חסות, ובכך הקל על מנכ"ל רשות השידור אוּרִי פּוֹרָת לתמוך במדיניות שידורי הספורט שלי – מהארץ ומהעולם.

[2]  הטלוויזיה הירדנית JTV הייתה חברה פעילה כמונו באיגוד השידור האירופי ה- EBU.

[3]  הערה : האינפורמציה הזאת הובאה לידיעתי ע"י מר מִיק מִישֶלְס, קצין העיתונות והמדיה במשחק מטעם UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית).

[4]  ראה נספח : מסמך – E Mail שנשלח אלי ב- 4 באוגוסט 2005 ע"י הבלגי מר מִיק מִישֶלְס (Mick Michels).

[5]  ראה נספח : מסמך – E Mail  שנשלח אלי ב- 22 במארס 2006 ע"י קוֹרָאדוֹ אָגוֹסְטִינִי (Corrado Agostini).

[6]  ראה נספח : עיתון "הָאָרֶץ"  בעמוד ראשון  מ- 30  במאי 1985.

[7]  ראה נספח : עיתון "ידיעות אחרונות" במוסף הספורט  מ- 31 במאי 1985.

[8]  ראה נספח : מאמר ביקורת טלוויזיה של גב' דוֹרִית גֶפֶן  בעיתון "על המשמר"  מ- 6 ביוני 1985.

[9]  ראה נספח : מאמר ביקורת  טלוויזיה של טֶדִי פְרוֹיְס בעיתון "דבר" מ- 2  ביוני  1985.

[10]  ראה נספח : ספרו של סבאסטיאן קו, "MORE THAN A GAME – SPORT IN OUR TIME"

סוף פוסט מס' 205. שני פוסטים חדשים 205 ו- 206 הנושאים את הכותרות אסון "הייסל" 1985 (א') ו- אסון "הייסל" 1985 (ב') הועלו לאוויר במקביל בשעות אחה"צ של יום שני – 6 במאי 2013. 


תגובות

פוסט מס' 205. אסון "הייסל" 1985 (א'). עיתונאות היא חלק אינטגרלי בלתי נפרד משידור כדורגל בטלוויזיה (חלק ראשון). פוסט מס' 205. כל הזכויות שמורות. שני פוסטים חדשים 205 ו- 206 הנושאים את הכותרות אסון "הייסל" 1985 (א') ו- אסון "הייסל" 1985 (ב') הועלו לאוויר במקביל ביום שני – 6 במאי 2013. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *