פוסט מס’ 230. השידור הציבורי – רוש ולענה (10). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רן גלינקא למנכ”ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור במקומו של רן גלינקא ומדיחה גם אותו במאי 2005. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור ה- 2000. (רשימה מס’ 14). פוסט מס’ 230. כל הזכויות שמורות. 9 ביוני 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

השידור הציבורי – רוֹש וְלַעֲנָה (10). ממשלת ישראל ממנה בספטמבר 2001 את רָן גָלִינְקָא למנכ”ל רשות השידור ומדיחה אותו במארס 2002. בקיץ 2002 ממנה הממשלה את יוֹסֵף בַּר-אֵל למנכ”ל רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא ומדיחה גם אותו (בצֶדֶק) במאי 2005. הצצה לסבך הניהול של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בראשית עשור 2000. (רשימה מס’ 14). פוסט מס’ 230. כל הזכויות שמורות.

————————————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 230 : הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום ראשון – 9 ביוני 2013.

————————————————————————————————————-

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

1. הקדמה.

הצבתו של רָן גָלִינְקָא טירון ירוק חסר כל ניסיון בעיתונאות ותקשורת המונים לתפקיד מנכ”ל רשות השידור החדש בספטמבר 2001 ע”י השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן (במקום אורי פורת שהתפוטר), התבררה כשגיאה חמורה. נואשת. מינויו לתפקיד הרָם יצר מייד אי שקט, אי וודאות, וחוסר ביטחון בעיקר בתחומי המו”מ על רכישת זכויות שידורי הספורט הרלוואנטיים ותכנון של מבצעי שידור בינלאומיים ומקומיים טלוויזיוניים עתידיים בטווח הקרוב והבינוני – בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. שלא לדבר על טווחי התכנון הרחוקים והרחוקים מאוד. אין דבר גרוע יותר בעבודה טלוויזיונית מאִי וודאות וחוסר ביטחון הנוגע לשקט תעשייתי. תעשיית הטלוויזיה המורכבת והמסובכת עד אימה זקוקה לא רק לממון אלא לתפעולו ההגיוני . תפעולו ההגיוני והחכם הוא שאמור להוביל לאווירה של עשייה ויצירה והענקת ביטחון ליוצרים , למפיקים , ולעיתונאים . זה לא התקיים בתקופתו של רָן גָלִינְקָא . לחלוטין לא . במהרה התרבו ההוכחות כי רָן גָלִינְקָא הוא לא רק לא מוכשר אלא בשל חוסר ניסיונו המדהים הפך מייד לכלי משחק בידיו של השַר שמינה אותו לתפקיד הרם מר רענן כהן . עוד בטרם הספיקה חתימתו של עוזרתו הראשית גב’ ליאורה שמעוני להתייבש על אותו הגיליון ההוא מ- 21 בנובמבר 2001 , גיליון שסִיכֵּם פגישה בדרג העליון של רשות השידור (מנכ”ל רשות השידור + סמנכ”ל כספים מוטי לוי + מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי + אנוכי מנהל חטיבת הספורט) הדן ועוסק בהחלטתנו הטקטית המשותפת כי מונדיאל 2002 לא ישודר , והנה חיש מהר התרחשו ההדלפות המכוערות . הן צצו כפטריות לאחר הגשם בצורת כתבות בכל העיתונים היומיים שדיווחו כי רשות השידור מתכוונת בכל הרצינות לשדר נתח ממונדיאל 2002 בניגוד מוחלט למה שכתוב במסמך (ראה המסמך המצ”ב).

galinka 3

טקסט מסמך : 21 בנובמבר 2001. חצי שנה לפני תחילת משחקי המונדיאל של יפן / קןריאה 2002. זהו המסמך המקורי של סיכום הפגישה אצל מנכ”ל רשות השידור רן גלינקא. סעיף 4 במסמך קובע : המונדיאל לא ישודר. המסמך נכתב ע”י גב’ ליאורה שמעוני עוזרתו הראשית של מנכ”ל רשות השידור רן גלינקא. המסמך נשמר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

היה ברור כי השַר הממונה על רשות השידור רענן כהן מחזיק את רָן גָלִינְקָא כ- “בן ערובה” ובוחש ומושך בחוטים מאחורי הקלעים (דבר שאסור לו לעשות על פי חוק) . רָן גָלִינְקָא נעדר כל ידע בתחומי התקשורת הטלוויזיונית הודה בפניי מאוחר הרבה יותר כי הבין שאם ברצונו לזכות במינוי קבע של מנכ”ל רשות השידור (מספטמבר 2001 עד ספטמבר 2006) עליו לשתף פעולה עם השר הממנה שלו ו- לשמוע בקולו. “ברור שעשיתי שגיאות אבל טיפש אני לא. הבנתי את המשחק הפוליטי”. רן גלינקא לא מצא את ידיו ורגליו בתוככי רשת שידור ציבורית שכוללת בתוכה שתי רשתות טלוויזיה ושתי רשתות רדיו בשתי שפות עברית וערבית, מורכבת ומסובכת ביותר להפעלה מטבע בריאתה , מכילה ומעסיקה יותר מ- 2000 (אלפיים) עובדים , ורוויה גם בוועדי עובדים מיליטאנטיים שנהנים מגיבוי מאסיבי של ההסתדרות הכללית. השידורים הרוטיניים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 המשיכו לתפקד כרגיל בששת החודשים של כהונתו כמנכ”ל רשות השידור בין ספטמבר 2001 למארס 2002 אולם תכנון וביצוע מבצעי השידור הגדולים בתחומי הספורט נפגע ללא תקנה. בראש וראשונה נפגעה אנושות לראשונה בהיסטוריה של השידור הציבורי לדורותיו, ההפקה והשתתפותה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשידורים הישירים של מונדיאל 2002. פגיעה חמורה מכל היבט : עיתונאי, טכנולוגי, וכלכלי. דבר כזה לא קרה מעולם . פתאום התברר כי אורי פורת השאיר אחריו אדמה חרוכה עם פרישתו מתפקידו כמנכ”ל רשות השידור באוגוסט 2001 . רָן גָלִינְקָא נעדר כל כישרון וניסיון ניהולי לא הצליח להשתלט על הבלגן שהתרחש ברשות ובטלוויזיה לאחר תום העידן השני של אורי פורת כמנכ”ל רשות השידור. סיום כפוי באוגוסט 2001.  אנוכי כמנהל שידורי הספורט שלו לא סמכתי עליו על רן גלינקא. הוא לא היה יציב. הוא התנדנד. הוא כל הזמן נראה לי כמי שנחת בטעות בחופיה של רשות השידור וכי הוא אישיות שמטה ליפול.

חיכוכים תמידיים ומריבות שררו לאורך כל דרכה של הטלוויזיה הציבורית מאז היווסדה ב- 1968 בין חטיבת החדשות לבין מחלקת הספורט הנוגעים לשימוש באמצעי שידור צילום והפקה ועריכה, טכנולוגיה ולוגיסטיקה, והקצאת זמן מסך . שני גופים אמביציוזיים  שיחסי אהבה ביניהם לא שררו שָם מעולם . מחלוקות ואי הסכמות היו מנת חלקם של שני הצדדים . מחלקת הספורט הייתה אומנם ת. פ. (תחת פיקוד) של חטיבת החדשות על פי ההיררכיה המקובלת ברשות השידור אולם שימשה במשך שנים רבות חוד החנית של הטלוויזיה למרות מידותיה הכמותיות המעטות אולם לא האיכותיות . בדרך כלל המנכ”לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם הכירו במומחיות וגדולת מבצעי שידורי הספורט הבינלאומיים והמקומיים וכישרון מנהיגיה ושמרו על הגָחֶלֶת (שלה) מפני ניהולם התובעני ולעיתים רבות גם מְקַפֵּח של כל מיני מנהלי חטיבת החדשות בעיתות זמן שונות . המחלוקות נבעו לא רק בגלל החובה להקצות בהגינות את אמצעי השידור המוגבלים של כלל הטלוויזיה הישראלית הציבורית למחלקת הספורט הכישרונית , תאבת הפקות , ואפופה בשאיפות קרב ונחושה בשל המיומנות שאפיינה אותה להציב את דגלו של ערוץ 1 בכל אתר ספורט בארץ וברחבי העולם , אלא גם בשל חוסר ידע של הניצבים בראש חטיבת החדשות ואי התחשבות פעמים רבות בצרכיה הטלוויזיוניים המיוחדים של חטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שהייתה כפופה למנהלי חטיבת החדשות בהיררכיה הטלוויזיונית . אמביציות השידור הבלתי נלאות של מחלקת הספורט וחטיבת החדשות בסבך דליל של אמצעי צילום ועריכה הביאו להתנגשויות חריפות קבוצתיות ואף אישיות . שתי יחידות השידור הללו בעלות המוניטין פעלו על פי כללים מאוד פשוטים . שתיהן חוננו בדבקות עליונה במשימה של אנשיהן ועשו מאמצים כבירים לבצע את משימות השידור  כיאות . לא היה מושג כזה “אי אפשר” . הדבקות חסרת התקדים במשימות השידור של חטיבות החדשות והספורט כללה גם הסרת כל מיני אילוצים בדרכן אל יעדי השידור וכיבושם . האמביציות של שימוש באותם אמצעי שידור והפקה מעטים הן שהביאו להתנגשויות יום יומיות רבות וממושכות לאורכן של שנים רבות בין חטיבת החדשות לבין חטיבת הספורט . כל צד דאג ליוקרתו . זה לא היה סוד כי לחטיבת החדשות היה יותר כוח מאשר למחלקת הספורט בגלל המעמד ההיררכי שלה . לכן המאבק המקצועי על השתלטות אמצעי השידור הצילום וההפקה מצִדָה הביא עמו גם מדנים וריבים אישיים , ברוגזים , והאשמות והתנכלויות שפיתחו מנהלי מחלקת הספורט לדורותיהם , ואף הוענקו להן פרשנות אישית .

חוסר ידע , חוסר התמצאות , ואי בקיאות אלמנטרית גילתה גם הבוסית שלי גב’ יָעֵל חֵן סגנית מנהל חטיבת החדשות בישיבת מנהלים בטלוויזיה ב- 14 בינואר 2001 כשהכריזה כהַאי לִישָנָא באותה ישיבת מנהלים, “…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים, ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שם שום שידורי ספורט…”. לא רק חובבנות לשמה אלא גם טיפשות . זה היה בתקופה שמנכ”ל רשות השידור הזמני מר רָן גָלִינְקָא התנדנד כעלה נידף ו/או כ- לוּלָב רפוי שמתנודד מצד לצד (כל הגדרה טובה) תחת עוֹל משרתו הרמה והנכבדה (והנחשקת). כמעט הכול היה מותר אז. גם להצהיר הצהרות חסרות שחר כי ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט . דווקא מפני שכיבדתי אותה החלטתי לכתוב לה מסמך מפורט (מגובה במסמכי RAR) ולהעמיד אותה על טעותה החמורה ועד כמה אין לה מושג בתחום . בחודש ינואר 2001 החלה כבר חֶשְרָת עַבִים לכסות את שמי השידור הציבורי. במארס 2001 הודח רָן גָלִינְקָא מתפקידו ע”י ראש הממשלה אָרִיאֵל “אָרִיק” שָרוֹן. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן לא התייצב לצידו . במקומו של רָן גָלִינְקָא התמנה לתפקיד מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף בַּר-אֵל . אולם בל אקדים את המאוחר בעניין חובבנותה של גב’ יָעֵל חֵן וגב’ צְלִילָה רוֹז באותה ישיבת מנהלים דאז ב- 14 בחודש ינואר של שנת 2001. התיעוד הקונקרטי הזה מופיע בסוף הפוסט .

2. המחלוקות בעידן מנהל מחלקת הספורט דן שילון בשנים 1970 – 1969.

“מבט ספורט” שתיעד את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל שינה את פני הטלוויזיה הציבורית בישראל והפך ללהיט שידור עתיר צפייה בקרב הציבור בארץ , אך סבל בד בבד מתנאי הפקה לקויים . השידור הציבורי היה כבד , מסורבל , ועצלן מרגע לידתו , והתשתית הטכנולוגית שלו מצומצמת ומיושנת . בראש חטיבת שירותי ההפקה ומחלקת הצילום בפילם של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ניצבו אנשים שלא ראו עין בעין את מאמצי השידור והעבודה העיתונאית האדירה שהשקיעו אנשי מחלקת הספורט בראשותו של דן שילון. אנשי שירותי ההפקה היו ממונים על הקצאת אמצעי הצילום לכל התחנה והתייחסו ל- “מבט ספורט” מנקודת מבט של פקידים ביורוקרטיים כאל סניף בטלוויזיה. הפקת “מבט ספורט” בשבתות הייתה מרוץ נגד הזמן בשל הפרש הזמן בין שעת סיום המשחקים לבין שעת תחילת התוכנית . למרות הפופולאריות המדהימה של התוכנית רצו הממונים בטלוויזיה לחסוך כסף במהירות הביצוע של ההפקה. דן שילון ועוזרו אלכס גלעדי רצו מאידך לשפר את הלוגיסטיקה ואמצעי השידור של “מבט ספורט”. הם ביקשו להעניק את התנאים הטובים ביותר לשדרים הבכירים שלהם יאיר שטרן, איתן עמית, דן מרגלית, נחמן שי, חנוך קינן, עמוס כרמלי, ואמציה לבקוביץ’.

בעונת הכדורגל של 1970- 1969 הוקדמה התוכנית “מבט ספורט” משידור מיום ראשון בעֶרֶב למוצ”ש. רק ארבע שעות הפרידו עכשיו בין סיום המשחקים ומלאכת הצילום שלהם לבין מועד שידורה של התוכנית. זה היה צפוף ונטול סיכונים ודן שילון חש שחטיבת שירותי ההפקה בראשות יוֹסִי לַנְדָאוֹ ומחלקת הצלמים בניהולם של הצלמים דָוִד “דוּדוּ” הִירְשְפֶלְד ושְרָגָא מֶרְחָב אינן עונות לצרכים המיוחדים של הפקת “מבט ספורט”. ב- 28 בדצמבר 1969 הריץ שוב מכתב תלונה נרגז למנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר באמצעות מנהלו הישיר יוֹרָם רוֹנֵן .

shilon 1

טקסט מסמך : 28 בדצמבר 1969. מכתבו של מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר הדן בקשיי ההפקה של התוכנית “מבט ספורט” המשודרת מידי מוצ”ש ומסקרת את משחקי הליגה הלאומית בכדורגל הנערכים בשבתות בשעות אחה”צ. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

binkin gruper

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. עמוס בינקין (משמאל) ויחזקאל גרופר רבי אומנים בפיתוח מהיר ויעיל של כ- 100000000 (מאה מיליון) feet של פילם Reversal בצילומי חדשות וספורט, ותוכניות בטלוויזיה הישראלית הציבורית, בתקופה של רבע מאה של שנים. (התמונה באדיבות יחזקאל גרופר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אחת מנקודות המחלוקת החריפות ביותר בין עורכי התוכנית דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי לבין יוֹסִי לַנְדָאוֹ מנהל שירותי ההפקה הייתה עַלוּת איסוף החומר המצולם מהמגרשים באמצעות הפעלת מוניות מיוחדות והבאת פילם ה- Reversal לפיתוח מיידי במעבדה של עָמוֹס בִּינְקִין ויְחזקאֵל גְרוּפֶּר בבניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים. עָמוֹס בִּינְקִין היה הממונה הראשי על פיתוח הפילם בתחנה ויחזקאל גרופר שימש סגנו. דן שילון הקציב שתי מוניות לכל משחק מצולם. מונית אחת הביאה את חומר הפילם לחדר המעבדה בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים בתום המחצית הראשונה . המונית השנייה הטיסה אותו בסיום המשחק כללו גם את הראיונות שערכו הכתבים עם השחקנים והמאמנים במגרש.

shirzli

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מעבדת הפילם בבניין הטלוויזיה הישראלית ברוממה – ירושלים. טכנאי מעבדת הפילם יורם שירזילי עסוק בפיתוח חומר הפילם של משחקי הכדורגל בליגה הלאומית. (לע”מ תמורת תשלום).

מנהל חטיבת שירותי ההפקה והביצוע בטלוויזיה יוֹסִי לַנְדָאוֹ התנגד לרעיון איסוף חומרי הצילום מהמגרשים של דָן שִילוֹן ורצה לחסוך. הוא דרש להקים מערכת היסעים מרוכזת מתל אביב. הדבר האט כמובן את שיטת האיסוף כולה. בעניינים האלה שגיאה גוררת שגיאה. הבאה מאוחרת של החומר למעבדה לצורך פיתוחו, גורמת לפיגור בעריכה, והכנתו לשידור. דָן שִילוֹן שוב צעק “געֶוָואלד” לעברם של מנהל החדשות יוֹרָם רוֹנֵן ומנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר . זה היה ב- 4 בינואר 1970.

shilon 2

טקסט מסמך : ימי בראשית, 4 בינואר 1970. זהו המסמך המקורי ששלח מנהל מחלקת הספורט דן שילון למנהל החדשות יורם רונן, ובו הוא מתלונן נגד תפקודו של מנהל שירותי ההפקה בטלוויזיה הישראלית יוסי לנדאו (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נדמה היה כי אנשי מפתח בטלוויזיה הישראלית פשוט מתנכלים במודע להצלחתו המטאורית של דָן שִילוֹן ולתוכניתו. הם לא עשו זאת מרוע לב אך בטוח בגלל מחסור בכישרון. שילון פשוט עבר “וויה דולורוזה” משבת לשבת. “מבט ספורט” במוצ”ש – 10 בינואר 1970 היה קצר בשבע דקות מהמקובל. הוא שודר בנֵס. קשיי הפקה, לוגיסטיקה מסורבלת ותחבורה עצלנית כמו גם צילום בתנאים קשים היו בלתי מתקבלים על הדעת . למחרת ביום ראשון – 11 בינואר 1970 הציע דן שילון ברוב ייאושו לחגי פינסקר : “הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט” [1].

shilon 3

טקסט מסמך : ימי בראשית, 11 בינואר 1970. זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר ומנהל חטיבת החדשות יורם רונן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                           

טקסט : “תנאי העבודה הפכו להיות בלתי נסבלים ורק נס מביא אותנו לשידור. הזהרתי בשבוע שעבר כי מרבית הצלמים ששובצו לשבת אינם מתאימים לצילומי כדורגל וכי הצלמים הטובים לא שובצו לעבודה מזה תקופה ארוכה. זאת לבד מן הבעיות הקבועות של עורכי הסרטים, תחבורה, וכיו”ב. תוכנית הספורט בטלוויזיה אינה זוכה להתעניינות מזערית מצד שירותי ההפקה בבניין. הגיע הזמן שייעשה חשבון נפש – אולי כדאי להפסיק את שידורי הספורט”.

 ביום שישי – 23 בינואר 1970 הוא כבר לא היה יכול יותר ושלח לחַגַּי פִּינְסְקֶר שוב S.O.S. “אנא הושיעני חגי , או שאני מסיר ממני אחריות להפקת “מבט ספורט”, כתב לוֹ [2].

shilon 4

טקסט מסמך : ימי בראשית, 23 בינואר 1970. זהו המסמך המקורי שכתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר. “עד רגע  זה – יום שישי – לא מצא מר דודו הירשפלד לנכון לשבץ צלמים למשחקים. במצב זה, אני מסיר מעצמי אחריות לתוצאות ולמה שעתיד להופיע על המסך – מחר ב- ‘מבט ספורט’ “, כתב דן שילון למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר באמצעות מנהל חטיבת החדשות יורם רונן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

pinsker

טקסט תמונה : 1969. חגי פינסקר ז”ל אחד העיתונאים הדגולים ברדיו “קול ישראל” שימש מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנה אחת בלבד, 1970 – 1969. (באדיבות משפחת פינסקר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום שני – 16 בפברואר 1970 המשיך דָן שִילוֹן במאמציו לשפר את הפקת “מבט ספורט”. הוא לא הרפה ממנהל הטלוויזיה חַגַּי פִּינְסְקֶר [3].

shilon 5

טקסט מסמך : 16 בפברואר 1970. זהו המסמך המקורי ששלח דו שילון למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית חגי פינסקר הדן במספר ציוותי הצילום שהוקצו לסיקור ותיעוד תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

16 קבוצות נמנו על הליגה הלאומית בכדורגל בעונת 1970 – 1969. באליפות המדינה זכתה קבוצת מכבי ת”א שצברה 39 נקודות והפרש שערים של 51 – 21. גם הפועל ת”א השיגה 39 נקודות אך הפרש השערים שלה היה 48 – 24. מכבי ת”א זכתה גם בגביע המדינה לאחר שניצחה במשחק הגמר את מכהי נתניה.

מצלמות הפילם של הטלוויזיה הישראלית כיסו 115 משחקים באותה עונה מתוך 256 שנערכו . אך חלק מהשערים לא נקלטו בעדשות המצלמות בגלל שתי סיבות עיקריות : חלק מהצלמים ששובצו לעבודה לא היו מוכשרים לצילומי משחק כדורגל וגם בשל כמות חומר צילום (Film Reversal) המוגבלת ובלתי מספקת שניתנה להם, כ- 800 Feet (ארבע מאות רגל לכל מחצית) , שבתרגום לזמן שווים לעשרים דקות צילום, בעוד משך משחק כדורגל עומד על תשעים דקות . התוכנית “מבט ספורט” הייתה מסמך עיתונאי פגום. המאבק בין שני הגופים הציבוריים הטלוויזיה והתאחדות הכדורגל על גובה זכויות השידורים לא פסק, לבש ופשט צורה, ולעיתים אף הפך ליריבויות אישיות. ראה הספר עב הכרס שחקרת וכתבתי “סמן ימני” במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים הקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”.

[1] ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 11 בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן על קשיי הפקת וצילום התוכנית “מבט ספורט”.

[2] ראה נספח : ראה מכתבו של דן שילון מ-  23  בינואר 1970 למנהל הטלוויזיה חגי פינסקר המתלונן שוב על הקושי בהפקת “מבט ספורט”.

[3] ראה נספח : מכתבו של דן שילון מ- 16 בפברואר 1970 לחגי פינסקר המבקש ממנו שוב לתגבר את מערך הצילום של תוכניות הספורט , “מבט ספורט” ו- “מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר”.

shilon 6

טקסט תמונה : 1970. מר דן שילון מאושיות השידור הציבורי הטלוויזיוני במדינת ישראל בכל הזמנים הופך את התוכנית “מבט ספורט” לאחת מספינות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ואת עצמו לשדר / מגיש – כוכב . הכתבת גב’ ציפורה “ציפי” רומן (אשתו של אילן רומן) מראיינת את דן שילון  לעיתון “ידיעות אחרונות” ולמגזין “לאישה”. (התמונה באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

3. המחלוקות של מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי ושלי עם מנהל חטיבת החדשות חיים יבין בשנים 1980 – 1978.

זמן רב ומאמץ עצום הוקדש על ידי בבואנוס איירס למציאת פתרונות טכנולוגיים הולמים כדי להעביר בהצלחה ראשית דבר את 21 השידורים הישירים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 מתחנת הקרקע הארגנטינית באלקארסה (Balcarce) לעבר תחנת הקרקע שלנו בעמק האלה. זה היה מרוץ נגד הזמן . חששתי שמאמץ ההפקה יהיה על חשבון התוכן, המיומנות המקצועית, וטקסט השַדַּרִים. הפקת מונדיאל ארגנטינה 1978 הייתה מורכבת ומסובכת מאוד וגזלה ממני זמן רב. זאת הסיבה שבכל רשת טלוויזיה מתוקנת קיימת הפרדה ברורה בין דרג ההפקה לדֶרֶג העורך. במבצע שידורי ארגנטינה 1978 נשאתי באחריות שני התפקידים האלה יחדיו.

בהיותו מודע היטב למורכבות והמסובכות של הפקת ארגנטינה 1978 ובעיקר לקושי הנעוץ בתקשורת הלוויינים ובעייתיות העברת השידורים מארגנטינה הרחוקה לירושלים, ביקש ממני ארנון צוקרמן (לימים פרופסור ארנון צוקרמן) לשמור על קשר ישיר עמו ולדווח לו על כל התפתחות הנוגעת למבצע שידורי הטלוויזיה הישירים המורכבים והמסובכים וגם המרוחקים של משחקי מונדיאל ארגנטינה 1978. זה היה אומנם קיצור דרך אך חידוש מפליג עבורי מפני ששרר בינינו בימים ההם Distance עצום. כמנהל הטלוויזיה הוא היה חצי אלוהים בשבילי. לא דיברתי עמו מעולם בעבר. אפילו לא חצי מילה למרות ששימש כמנהל הטלוויזיה כבר חמש שנים . הייתי אז בורג קטן במחלקת הספורט של אָלֶכְּס גִלְעָדִי. ארנון צוקרמן נחשב בימים ההם למנהל טלוויזיה הישראלית הציבורית בעל אוטוריטה שנהנה מכבוד רב והערכה גדולה שרחשו לו פיקודיו, אם לא הערצה . בדרך הדיווח הזאת זאת עקף את מנהל חטיבת החדשות חיים יבין שהיה המנהל והבוס הישיר שלי אולי מפני ששם לב שחיים יבין נמנע מליטול כל אחריות בתכנון והפקת משדר מונדיאל ארגנטינה 1978. מנהל הטלוויזיה פתח ערוץ הידברות ישיר עמי ושבר את כללי ונְהלי הדיווח המוסכמים ברשות השידור, דבר לא מקובל בימים ההם.

חַיִים יָבִין לא גילה כל עניין בתכנון והפקת מבצע שידורי ארגנטינה 78′. הוא לא התעניין, לא שוחח עמי, וגם לא עם אָלֶכְּס גִלְעָדִי לפניי. הוא לא שאל שאלות, לא תיחקר אותנו, ולא העניק שום גיבוי . מאום. הוא לא עשה זאת מרוע לב, אלא מחוסר יוזמה ואדישות. מעולם לא טיפס לקומה החמישית בבניין הטלוויזיה ברוממה ירושלים שם הייתה ממוקמת מחלקת הספורט. אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואני הבנו שהאיש פשוט מנותק מהאירוע. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית עסקה במבצע שידורים בינלאומי פופולארי מורכב מאוד מבחינה טכנולוגית בן יותר מחודש ימים , בו נעשים מאמצים גדולים להביא 21 שידורים ישירים (מתוך 38) מארגנטינה הרחוקה לישראל , אך אותו זה לא הטריד יותר מידַי. כשביקשתי אותו לשלוח יחד עִמִי לארגנטינה צוות צילום שלנו , בנימוק , “…שגם ללא השתתפות ישראל במפעל היוקרתי תהפוך ארגנטינה למרכז העולם למשך חודש אחד ותהיה מלאה בסיפורים שיעניינו את הצופים בישראל…”, מיהר להשיב לי, “אתה ואלכס גלעדי כרגיל מגזימים, מדובר בס”ה בכדורגל”. צוות הצילום שנחשב למותרות בטלוויזיה לא אושר. בכך יצר חַיִים יָבִין תקדים שיוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד השתמש בו במונדיאל ספרד 1982. “לא היה לכם צוות צילום בארגנטינה 1978 ולכן גם לא יהיה לך צוות צילום במונדיאל ספרד 1982. לא צריך חדשות מהכדורגל. תסתפק ב- 25 השידורים הישירים שאני נותן לך”, שח לי יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד כעבור ארבע שנים בהיותו מנכ”ל רשות השידור. חיים יבין היה קריין בחסד אך לא מנהיג שידור כפי שאני הבנתי וניתחתי את המונח. התייחסותו של חיים יבין לשידורי הספורט בימים ההם הייתה סוג של התנשאות. הקשר ומגע העבודה עִמו היה אפסי . זאת לא הייתה מנהיגות שידור. ככה אלכס גלעדי ואנוכי חשנו. העניינים החשובים בעיניו כמנהל חטיבת החדשות היו אלה שעסקו בתחומי הביטחון, חוץ, כלכלה, וכּנֶסֶת. שידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית לרבות אלה של מונדיאל ארגנטינה 1978 , למרות שהיו המורכבים והמסובכים ביותר וגם היקרים ביותר והיוקרתיים ביותר, והנצפים ביותר, נחשבו לנחותים ולא חשובים כל עיקר. אם לא סבר כך הרי שנהג כך. אחרת כיצד ניתן להסביר את חוסר ההתעניינות המקצועית שלוֹ. חיים יבין היה הבוס הישיר שלנו ונתן לאָלֶכְּס גִלְעָדִי ולי להבין היטב היכן מקומנו ואפוא אנחנו ניצבים בסולם העדיפויות שלו כמנהל חטיבת החדשות. על פי הבנתנו זאת הייתה שיטה. תפישת עולם שלוֹ. בעיני רבים נוספים בחטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית נחשבו שידורי הספורט ב- 1978 מאכסימום כמו אופיום להמונים. מדהים. שידורי הספורט לא העסיקו את חיים יבין יותר מידי. לא מן ההיבט התכני ולא מן ההיבט הטכנולוגי. גם לא שידורי מונדיאל ארגנטינה 1978. הוא פשוט לא דיבר אתנו ולא החליף מילה בנושא. לוָואקוּם הזה חדר מנהל הטלוויזיה אַרְנוֹן צוּקֶרְמַן. הרי מישהו היה צריך לנהל אותנו ולקבל את ההחלטות הסופיות . אָלֶכְּס גִלְעָדִי ואנוכי חשנו והרגשנו זאת על בשרנו.

בבואנוס איירס סיפרתי לאָלֶכְּס גִלְעָדִי (שהה ברוסריו כקצין קישור בקבוצה המבצעית של ה- EBU) שמנהל החדשות חַיִים יָבִין אפילו לא נפרד מאתנו ולא איחל שום ברכת הדרך טרם יציאת משלחת השידור לדרכה הארוכה לארגנטינה 1978. זה היה מביך וגם מוזר. “עזוב את חיים יבין. אנחנו לא מעניינים אותו, לא עכשיו וגם לא בעתיד, דבר ישירות עם ארנון צוקרמן”, אמר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי לפני טיסתו לארגנטינה וחבירתו ל- Operation group של ה- EBU בעיר רוסריו . אלכס גלעדי ידע שיחסי מחלקת הספורט באחריותו עם חטיבת החדשות הוא מאבק מתמשך וקומולאטיבי שלא התחיל אתמול ולא יסתיים גם לאחר שובו מארגנטינה. מחלקת הספורט כפי שכינה אותה אָלֶכְּס גִלְעָדִי הייתה על פי ההיררכיה הרשמית ברשות השידור בס”ה “דֶסְק” (Desk) כמו “דסקים” אחרים בחטיבת החדשות שחיים יבין היה הבוס שלה במשך שלוש שנים מנובמבר 1977 עד נובמבר 1980. “דֶסְק” הספורט למרות ההפקות רבות ההיקף וכמות השידורים הגדולה שלוֹ, ארצית ובינלאומית, לא היה מעולם מחלקה עצמאית. אלא “דסק” שהוא אקוויוולנט לאחרים בחטיבת החדשות כמו דסק הכלכלה, הדסק הערבי, דסק הכנסת, דסק התרבות, דסק לענייני חברה ורווחה , ועוד – וכפוף ישירות למנהל חטיבת החדשות. אלכס גלעדי איש הטלוויזיה הנפלא בעל יצרים חייתיים של מפיק פעל בדרכו שלו. הוא החליט כבר מזמן שהמשעול בו צעד והפילוסופיה והשיטה שלו חשובים מהפירמה והמוניטין של חיים יבין. כך גם פעל.

yavin

טקסט תמונה : 1978 . חיים יבין מנהל חטיבת החדשות חיים יבין בשנים 1980 – 1977 . הוא היה מנהל חטיבת החדשות בתקופת מבצע השידורים הטלוויזיוני המרוחק של מונדיאל ארגנטינה 1978 . המסמכים האותנטיים הרבים מהעת ההיא (כמה מהם רואים אור כאן וכול האחרים מופיעים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “הפקות חובקות ארץ ועולם” במסגרת סדרה רחבת היקף בת 13 ספרים הקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”) שקשורים לניהולו כמנהל החדשות מוכיחים כי סיווג ביודעין את מחלקת הספורט בראשות מנהלה אלכס גלעדי סמוך לשלב התחתון בסולם העדיפויות של חטיבת החדשות . שניים מהמסמכים הבאים שנכתבו ע”י אלכס גלעדי לפני 33 (שלושים ושלוש) שנים למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יצחק “צחי” שמעוני קובעים בבירור כי חיים יבין לא רחש לאלכס גלעדי הערכה מקצועית . (תיעוד וצילום יואש אלרואי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

giladyטקסט תמונה : אלכס גלעדי ב- 1978 . הוא אחד מאנשי הטלוויזיה הגדולים ביותר בכל הזמנים שצמח במדינת ישראל . אלכס גלעדי ראה בהתייחסותו של חיים יבין למחלקת הספורט בניהולו בשנים 1980 – 1977 , התנכלות אישית. לא פחות. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי הרגיש שחיים יבין לא “שַם עליו” , לא מפני שמנהל החדשות היה איש רע באופיו , אלא בגלל שחיים יבין לא הבין במאום בהפקה הכול כך מורכבת ומסובכת של האירוע , וגם לא העניק לשידורי ארגנטינה 1978 חשיבות יתירה בלוח המשדרים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. יחסיו המקצועיים של אלכס עם חיים יבין בשלוש השנים 1980- 1977 בהן שימש מנהל החטיבה תורגמו למעין קרבות אינטרסים של שידורים, מסכת מורכבת, שהפכה בסופו של דבר למלחמה בין השניים. כמנהל “דֶסְק” הספורט רחש אלכס גלעדי הערכה מקצועית מִזערית בלשון המעטה לבוס הישיר שלו חַיִים יָבִין בימים ההם. הוא היה פגוע ממנו פגיעות מצטברות והבין שחַיִים יָבִין מיצֵר את צעדיו לא במקרה על פי שיטה מחושבת מראש. מחלקת הספורט נתפשה כעוֹל והפקותיה כמִטְרָד. “דֶסְק” (Desk) הספורט הונח סמוך מאוד ליד השָלָב התחתון בסולם העדיפויות של החטיבה. אָלֶכְּס גִלְעָדִי הרגיש מתוסכל, כעס, וחש גם ממורמר (מאוד). הוא לקח את זה אישית. לאחר שלוש שנים בהן היה חַיִים יָבִין הבוס הישיר שלו פירש אלכס גלעדי את יחסו אליו כהתנכלות מכוונת. הייתי שם לידו וראיתי זאת במו עיניי. למרות שהיה “רק” מנהל מחלקת הספורט היה באָלֶכְּס גִלְעָדִי קוֹרְטוֹב של מנהיגות. הוא שאף כל העת לשנות את המצב הקיים בטלוויזיה כאלטרנטיבה לסְטָאטוּס קוו הקיים שלא מצא חן בעיניו. היה לו חזון שידור אך הוא הלך במידה כזאת או אחרת נגד הזרם. הוא היה טוב מידי. ככל שהרחיק לכת ואמביציות השידור שלוֹ התרחבו צבר יותר מתנגדים בתוך הרשות הציבורית וביקורת על השינויים שאותם רצה לחולל.

ב- 22 במאי 1980 חיבר אָלֶכְּס גִלְעָדִי מסמך חריף ואנטגוניסטי כלפי ואודות יחסיו עם חַיִים יָבִין הנוגע לאחת מהפקות הספורט שחיים יבין לא החשיב. זהו מכתב קשה ונִרְגָן במיוחד ונרחב בין שני עמודים אותו שיגֵר למנהל הטלוויזיה יִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי והמעיד היטב מה חשב ומה הייתה דעתו של ראש “דֶסְק” הספורט אלכס גלעדי על מנהל חטיבת החדשות שלוֹ חַיִים יָבִין.

gilady 1

טקסט מסמך : 22 במאי 1980 . (עמוד מס’ 1 מתוך 2) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני. “השתוללותו של מנהל חטיבת החדשות שכל שצעק כל הזמן הוא , שלא מעניינים אותו שידורי הספורט המטופשים, שאינם אלא בזבוז כסף, אינם אלא עדות לשנאה התהומית של חיים יבין כלפי וגם כלפי העובדים במחלקתי. סיכומו של אותו יום, הודעתו של חיים יבין ליצחק גליקסברג, “כל אנשי הספורט דפרים והעומד בראשם הוא הדפר הראשי”. זה הכינוי לו זכו האנשים שבזיעתם הקנו לחטיבת החדשות חלק נכבד מהישגיה”, כתב אלכס גלעדי את דעתו על חיים יבין למנהל הטלוויזיה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות). 

gilady 2

טקסט מסמך : 22 במאי 1980 . (עמוד מס’ 2 מתוך 2) . מנהל מחלקת הספורט אלכס גלעדי מביע את דעתו הנחרצת על הבוס הישיר שלו חיים יבין בפני מהל הטלוויזיה יצחק “צחי” שמעוני. “רק אלה שמשכילים לזכור יכולים להעריך. תכונה כזאת אינני מוצא בראש חטיבת החדשות בנוכחי ואין לי לכן כל ציפיות. יתירה מזו : הערכתו או אי הערכתו חשובים בעיניי כנבלת הצבוע. אשר לי אישית בלעתי כבר הרבה צפרדעים מדו פרצופו של חיים יבין, אך מאחר שטובת הטלוויזיה (וגם טובתי האישית) עמדה לנגד עיניי – הבלגתי”, הוסיף אלכס גלעדי במכתבו למנהל הטלוויזיה אודות התנהגותו של חיים יבין כלפי מחלקת הספורט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ב- 18 באוקטובר 1980 שלח אלכס גלעדי המתוסכל עוד מכתב מחאה למנהל הטלוויזיה יִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי נגד חַיִים יָבִין הנוגע להקצאת אמצעי עריכה VTR לתוכנית “מבט ספורט”. הוא חש מקופח. “למרות הוראת העדיפות הכתובה של מנהל הטלוויזיה הוציא מנהל החדשות הוראה אחרת. בדם לבי אני כותב לך ובפעם האחרונה מבקש פתרון הולם”, כתב בכתב ידו. המסמך נשמר.

gilady 3טקסט מסמך : 18 באוקטובר 1980. אלכס גלעדי מפנה בדם ליבו את זעמו מול הבוס הישיר שלו חיים יבין מנהל חטיבת החדשות. חודש וחצי אח”כ בדצמבר 1980 , נטש את הטלוויזיה הישראלית וחבר לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

gilady 4

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 70 של המאה שעברה. אולפן ב’ של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בבניין הטלוויזיה בשכונת רוממה בירושלים . מנהל חטיבת הספורט מר אלכס גלעדי נותן לחלק מהבוסים שלו להבין מה הוא חושב עליהם ומה דעתו עליהם (הפרשנות לתמונה על אחריותי). (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי).

מנהל מחלקת הספורט אָלֶכְּס גִלְעָדִי סבל מקשיים מקצועיים רבים בתקופת שלטונו של חַיִים יָבִין בחטיבת החדשות בשנים 1980 – 1977. חד משמעית. זה מצא את ביטויו במכתבים הקשים ששיגר למנהל הטלוויזיה יִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי. זאת הייתה תקופה לא קלה עבורו. הוא היה המפיק הנבון בהא הידיעה בבניין אבל לא זכה להערכה הראויה. אָלֶכְּס גִלְעָדִי היה הראשון בימים ההם שהגה יחדיו עם מהנדס הטלוויזיה את השימוש ב- Character Generator  (מדפיס כתוביות אלקטרוניות בעברית) בתוכניות הספורט בשעה שחטיבת החדשות השתמשה עדיין בשיטה הידנית הישנה בהורדת אותיות Letra set בצבע לבן על נייר בריסטול שחור. השימוש ב- Character Generator היה חידוש מפליג, יעיל, וגם מהיר. הוא ואַרְיֵה מוּלְצִ’ינוֹבְסְקִי אימנו והדריכו בעצמם שתי נשים צעירות ירושלמיות, גב’ מִירָה הַרְאֵל וגב’ רוֹזִי קוֹקָה, בשימוש במכשיר האלקטרוני הנחמד הזה. פתאום התברר שמחלקת הספורט מקדימה טכנולוגית בשנות דור את חטיבת האם שלה. בכל שידורי הספורט הישירים והמוקלטים בצבצו לפתע האותיות האלקטרוניות הלבנות. ברור שאָלֶכְּס גִלְעָדִי הסתובב במסדרונות בגֵו זָקוּף. הוא היה מפיק טלוויזיה פנטסטי ללא מתחרים. שחקן שח מט שראה כמה מהלכים קדימה מראש. רב אומן, במידה רבה נביא טלוויזיוני, שרשות השידור לא ידעה לשמור עליו ונתנה לו ללכת בדצמבר 1980 לשורות רשת הטלוויזיה האמריקנית NBC ככלי שאין בו חפץ.

4. המחלוקות שלי עם מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד ז”ל בשנים 1981 – 1980.

מרדכי “מוטי” קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן היו הראשונים שתמכו בדרישתי לעַצֵב Pre Game Show בשידורי מכבי ת”א. זהו זמן שידור לפני תחילת המשחק עצמו שנועד לבנות את מתח השידור, וכולל בדרך כלל כתבות קצרות אודות כוכבי המשחק, ריאיונות קצרים עם השחקנים הבולטים והמאמנים, קטעים קצרים מהיסטוריית המפגשים הקודמים , צילומי Long shot של הקהל והאווירה בהיכל, והצגת השחקנים הקונקרטית. לצורך כך הם ייחדו לי כרבע שעה – עשרים דקות לפני שריקת הפתיחה. בניגוד לקודמיהם הם הבינו ששידור המשחק איננו מתחיל בזריקת הפתיחה של הכדור ע”י השופטים, אלא מתחיל עם שידורו בטלוויזיה. זה היה חידוש גדול בימים ההם.

חלפה לבלי שוב תקופת האֶבֶן בה נקטעו השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בתשע בערב , ללא שום הצדקה עיתונאית , לצורכי שידור מהדורת החדשות “מבט”. הרי העורכים הראשיים ברשות ובטלוויזיה שעשו זאת, היו בעצמם עיתונאים וותיקים ובעלי מוניטין, וידעו היטב שהשידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א הם החדשות החמות שמתרחשות On line בזמן אמת. אף על פי כן קטעו באיוולתם את השידורים. כל מחאותיי במשך זמן רב בפני מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ומנהל הטלוויזיה שלו יצחק “צחי” שמעוני להתערב בנעשה ולהפסיק את הנוהג הנפסד נפלו על אוזניים ערלות ולא צלחו. כרגיל, תגובת הציבור לעוולות הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה אפקטיבית יותר ממני. ב- 5 במרס 1981 פִּרסם העיתונאי דוב גולדשטיין ז”ל ב- “מעריב” מאמר שכותרתו הייתה, “בקשה” [1]. זה היה כחודשיים וחצי לאחר פרסומו של המאמר החריף “טלוויזיה מתנכרת” שנכתב ע”י עיתונאי ישראל פז בעיתון “על המשמר” ב- 14 בדצמבר 1980, בו תקף בחריפות את מדיניות שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית. את מאמרו של ישראל פז ביטל יוסף “טומי” לפיד באחת והשליך אותו לסל האשפה הניצב ליד שולחנו בלשכת המנכ”ל אך יחסו לאלגוריה של דוב גולדשטיין הייתה שונה לחלוטין . דוב גולדשטיין תבע במפגיע במאמר ה- “בקשה” מראשי הטלוויזיה בשם הציבור להפסיק את אִיוֶולֶת קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א באִיבָּם בשעה תשע בערב לטובת “מבט”. יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד שלא נעתר להגיון הצודק שלי, נכנע לבקשת העיתון בו עבד לפנים . לפתע הבין כי החדשות החמות באותו הרגע בתשע בערבֵי חמישי הם השידורים הישירים עצמם של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה בכדורסל. לפתע עלה בדעתו של העיתונאי המנוסה הזה שהיה גם העורך הראשי של שידורי רשות השידור (בטלוויזיה וברדיו), כי את שידור “מבט” ניתן להקדים לשמונה בערב או לשדרו בתום המשחק. לפתע תפש כי תשע בערב איננה שעה קדושה. מדהים לחשוב כי מנהל הטלוויזיה יִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי התבטל כל העת מפני רצונותיו של המנכ”ל שלו, אך יישר קו לאחר מאמרו של דוב גולדשטיין. למרבה הצער הבין יִצְחָק “צַחִי” שִמְעוֹנִי באיחור רָב כי השידור הישיר הרלוואנטי באותו הרגע הוא לב העניין והקדוש , גם אם מדובר באירוע ספורט. שידור “מבט” בשמונה בערב היה פתרון הוֹלֵם. אם רוצים להביא לידיעת הציבור שוב את חדשות החמות בעִתּוֹת משבר הרי שניתן לעשות זאת באמצעות שידור כותרות “מבט” בהפסקת המשחק.

paz

טקסט מסמך : 14 בדצמבר 1980 . זהו מאמרו של ישראל פז “טלוויזיה מתנכרת” בעיתון “על המשמר” . מנכ”ל רשות השידור יוסף “טומי” לפיד שהיה אמביוואלנטי לשידורי הספורט בטלוויזיה הציבורית השליך אותו לפח .(ארכיון “על המשמר ותודה לאנשי “בית אריאלה” בתל אביב).

goldstien

טקסט תמונה : 5 במארס 1981. מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז”ל ב- “מעריב” ששינה לעַד את סדרי הטלוויזיה ותפישת השידור של המנכ”ל יוסף “טומי” לפיד ואת מדיניותו הנוגעת לשידורי הכדורסל הישירים של מכבי ת”א בטלוויזיה הישראלית הציבורית. לפתע, לאחר הופעת המאמר, הפסיקו שידורי מכבי ת”א להפריע ל- “מבט”. מהדורת החדשות של תשע בערב לא קטעה עוד את מהלך השידור הישיר של משחקי מכבי ת”א בגביעי אירופה בהיכל הספורט ביד אליהו ובחו”ל. (באדיבות העיתון “מעריב”).

מגוחך לחשוב שדווקא העיתונאי דוב גולדשטיין היה האיש שהצביע על חשיבות רצף היקף השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביעי אירופה בכדורסל בטלוויזיה ושינה לעַד את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות ובראשם המנכ”ל יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד. סדר העדיפויות בטלוויזיה הישראלית הציבורית השתנה. יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד שלא הקשיב לי שעה לבקשתו של העיתונאי דוב גולדשטיין חבר מערכת “מעריב” (עיתונו בעבר של מנכ”ל רשות השידור יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד וכפי שהעיד בפניי היה העיתון ביתו השני).

הוראתו הגורפת אז של טומי לפיד להפסיק לחלוטין את קטיעת השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א, ולשָדֵר את “מבט” בהפסקת המשחק הייתה לצנינים בעיני אנשי החדשות. הם הרגישו נפגעים. רבים מהם נעלבו ממש ולא הסכימו עם החלטת המנכ”ל כי שידור ספורט נחות דוחה את יצירת כפיהם. אך יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ז”ל מגובה בדעתו האיתנה וההגיונית של עיתונאי “מעריב” דוב גולדשטיין עמד בלחץ ולא שעה עוד להפצרותיהם .

רבים מעורכי “מבט” בימים ההם וכתביהם ראו במהדורתם כמעין נחלת קודש. מאחז פרטי . דיווח ישיר ל- “מבט” מאירועי הספורט עתירי הרייטינג לא כל שכן כשמדובר במשחקי מכבי ת”א בגביע אירופה היה מחוץ לתחום ולא בא בחשבון. האנשים האלה שהתיימרו להיות עיתונאי חדשות בטלוויזיה סירבו מכל וכול לפרוץ לתוך משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה במהלך מהדורת “מבט” , ולוּ לכמה שניות , על מנת לעדכן את הצופים בתוצאת המשחק שהשידור הישיר שלוֹ נגדע באופן מלאכותי בתשע בערב . חלק מהעיתונאים האלה שחלקם מוכרים וידוּעי שֵם בחטיבת החדשות ראו בדיווח ושידור ידיעות ספורט פחיתות כבוד. פשוטו כמשמעו. הם סירבו גם לשַדֵּר לצופים בסיום מהדורת “מבט” ידיעת קידום (Promo), “כי המשך משחק הכדורסל ישודר ישיר מייד בתום “מבט”. מה שנראה מובן מאליו היום לא היה בהיר בימים . סירובם של אנשי החדשות לא נבע מרוע לב אלא מאטימות וטיפשות. פריצה חיה ב- “מבט” ליד אליהו לעדכון התוצאה של משחק קטוּע נראתה להם אווילית. עֶצֶם קטיעת השידור הישיר של המשחק בתשע בערב מוכיחה על פי שיקול דעתם כי האירוע איננו חשוב דיו , ולכֵן גם אין צורך לעדכן את הצופים בתוצאה. על פי תפישתם, מדיניות השידור הציבורית המעדיפה את שידור “מבט” בתשע בערב בכל תנאי על פני השידור הישיר של משחק מכבי ת”א בגביע אירופה בכדורסל המצוי בעיצומו והורדתו מהמרקע, מצביעה על העובדה שהמשחק איננו רלוואנטי. “לכן, מדוע צריך להתעדכן בתוצאה של משחק לא חשוב ?”, אמרו לעצמם. ידיעת הסיום של “מבט” המודיעה על המעבר להיכל הספורט יד אליהו בתום המהדורה להמשך השידור הישיר של מכבי ת”א שנקטע, נראתה להם חשודה, ולא באה בחשבון מבחינתם . הם סברו שזאת הודעת רֶצֶף ולא ידיעה עיתונאית. “זה תפקידם של מגישי הרֶצֶף דן כנר וענת שרן להודיע הודעות מן הסוג הזה”, כך טענוּ וסָברוּ. בימים ההם שימשו בתפקיד קרייני ומגישי רצף את הטלוויזיה הישראלית, דָן כָּנֶר, צְבִי סַלְטוֹן, תִּקְוָוה מוֹר, בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן, ענת שָרָן, אָבִיבָה מִילְגֶלְטֶר, ואחרים. דַלְיָה מַזוֹר החלה את הקריירה הטלוויזיונית שלה כמגישת רֶצֶף. תפקידם של מגישי הרֶצֶף היה להופיע על המסך כאינפורמטורים ומקדמי שידור של התוכניות השונות. שדרני הרֶצֶף הפכו בעל כורחם לאנשים מפורסמים מאוד במדינת ישראל. כמה שניות של הודעת רצף על מסך הטלוויזיה המונופוליסטית הספיקו להפוך כל קריין או קריינית לידוען. הם היו נאים וקריינים טובים אך משקלם הסגולי המקצועי בטלוויזיה היה נמוך.

kanner

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. דן כנר קריין רדיו מוכשר שהפך לשדרן רצף פופולארי בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית. צילום מהמוניטור. (התמונה באדיבות דן כנר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

sharan

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי  ענת שרן קריינית חדשות מקצועית ברדיו ‘קול ישראל’ ובטלוויזיה הציבורית. קנתה את פרסומה הראשון כמגישת רצף בטלוויזיה בשנות ה- 70 בטרם השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א בגביע אירופה. משקלם הסגולי של קרייני הרצף בטלוויזיה היה קטן ובטל בשישים, אך מצלמות הטלוויזיה הענירו להם פרסום אישי רב ממדים . צילום מהמוניטור. (התמונה באדיבות ענת שרן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

milgelter

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית אביבה מילגלטר. שימשה גם מזכירת ההפקה של הבימאי יוסי צמח. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

zimron

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זוהי מגישת הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית בְּרוּרְיָה זִימְרוֹן. שימשה גם מזכירה שנייה בלשכת מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. (באדיבות יוסף “פונצי” הדר ז”ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

salton

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה שעברה. זהו מגיש הרצף בטלוויזיה הישראלית הציבורית צְבִי סַלְטוֹן. (באדיבות צבי סלטון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הוויכוח שלי עם אנשי “מבט” בעניין ידיעות, תִּזכּורות, ושידורי כתבות ספורט במהדורות החדשות היה חריף ונמשך שנים . כמו של אלכס גלעדי בזמנו. ב- 14 באוגוסט 1980 שלח אָלֶכְּס גִלְעָדִי מכתב למנהל הטלוויזיה צחי שמעוני באמצעות הבוס הישיר שלו חַיִים יָבִין מנהל חטיבת החדשות בו התריע כי אם “מבט” ישודר בתשע בערב הרי שלא יוותר מאום משידור המחצית הראשונה של משחק הפרידה שאמור להיערך לכבודו של טַל בּרוֹדִי גדול שחקני הכדורסל של ישראל בכל הזמנים בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 4 בספטמבר 1980, בין מכבי ת”א לנבחרת אירופה. הנה המסמך  [2].

רשות השידור – הטלוויזיה הישראלית                  ירושלים , 14.8.1980

אל     :  מנהל הטלוויזיה באמצעות חיים יבין

מאת  :   אלכס גלעדי

                     הנדון : מבט לחדשות ביום 4.9.1980

ביום זה תשחק נבחרת אירופה בהיכל הספורט לכבוד פרישתו של טל ברודי . הטקס יחל ב- 20.30 ויימשך כ- 20 דקות . המשחק יחל אפוא סמוך מאוד “למבט”. אם “מבט” ישודר כרגיל לא יוותר מאום מן המחצית הראשונה . אני מציע אפוא לבחור בין שלוש האפשרויות הבאות :

1.  הקדמת “מבט” לשעה 20.00.

2.  איחורו ל-  22.15.

3.  קיצוץ “מבט” למשך ההפסקה (15 דקות).

 בברכה ,

 אלכס גלעדי

gilady 4

טקסט מסמך : 14 באוגוסט 1980. מכתבו של מנהל חטיבת הספורט אלכס גלעדי למנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יצחק “צחי” שמעוני (במצעות הבוס הישי של אלכס גלעדי מנהל חטיבת החדשות חיים יבין) המבקש לשדר ישיר בהיקף מלא את משחק הפרידה לכדורסלן טל ברודי בהיכל הספורט ביד אליהו, מכבי ת”א – נבחרת אירופה, ללא קטיעתו ע”י “מבט” בתשע בערב. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מנהל חטיבת החדשות חיים יבין שִרְבֵּט את חתימתו על מכתב הבקשה בדרכו אל מנהל הטלוויזיה אך לא חיווה את דעתו אם הוא מחייב את הצעתו של אלכס גלעדי או שוֹלֵל אותה. צחי שמעוני אַץ עם הבקשה ליוסף “טומי” לפיד ז”ל. “מבט” הקדוש שוב ניצח.

ברבות השנים השתנתה התפישה העיתונאית של עורכי “מבט” הנוגעת לשידורי הספורט מקצה לקצה . מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום היה האחראי הראשי לשינוי התפישה הזאת. הוא הבין הראשון בהשכלתו הטלוויזיונית שיש למַסֵד מוספי כלכלה וספורט קבועים במהדורת החדשוֹת של “מבט”, ממש כמו שעושה זאת העיתונות הכתובה. מוספי הספורט והכלכלה בעיתונים “מעריב”, “ידיעות אחרונות”, ו- “הארץ” שימשו לוֹ מודל. מוטי קירשנבאום סבר שלא יכול להיות מצב בו מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מתעלמת ביודעין משני מוקדי אינפורמציה המעניינים ציבור גדול והנוגעים לאוכלוסיית צופים רבה.

באיחור שנות דוֹר נבנה מודל חדש של שידורי חדשות בטלוויזיה. מנכ”ל רשות השידור הרחיב את “מבט” למהדורת חדשות בת 45 דקות במקום חצי שעה כמקובל עד כה , וכפה על העורכים את שידורי הכלכלה והספורט בהן. מוטי קירשנבאום הקדים גם את שידור “מבט” לשמונה בערב במקום בשעה תשע המסורתית . הוא ביקש להתחרות “ראש בראש” במהדורת החדשות של ערוץ 2. מהדורות החדשות המשודרות בשמונה בערב בערוץ 2 וערוץ 10 הן פרי חיקוי של מוטי קירשנבאום. כיצד לא חשבו על רעיון הטריוויאלי הזה של הרחבת “מבט” והוספת יומני כלכלה וספורט לפני בואו של מוטי קירשנבאום. הרי גם המנכ”לים של רשות השידור שקדמו למוטי קירשנבאום, אנשים בשיעור קומתם של שמואל אלמוג, יצחק לבני, יוסף “טומי” לפיד, אורי פורת, אריה מֶקֶל, ומנהלי הטלוויזיה כמו ארנון צוקרמן, טוביה סער, וחיים יבין – שהיו עיתונאים בעצמם ואנשי שידור בעלי ניסיון היו יכולים לחולל את השינוי המתבקש. עובדה. הם לא עשו זאת. היינו צריכים להמתין זמן כה רב לבואו של מוטי קירשנבאום.

לפתע השתנה הכל לטובה בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. התכונה הטלוויזיונית הטבעית סביב אירועי הספורט הפופולריים הפכו אותם באחת לידיעות עיתונאיות חשובות . שום עורך רציני ב- מבט” לא יכול היה יותר להתעלם מהם ולסלקם מלַיין אַפּ השידור שלו. בשנת 2005 ניתן כבר היה לראות מידֵי עֶרֶב בסיום מהדורות “מבט” את המגיש הראשי הוותיק חיים יבין בן ה- 73 , הופך לקריין רצף בדמותו של דָן כָּנֶר מהימים ההם, כשהוא מפרסם בקולו כ- Promoter (ממריץ ומקדם שידורים) את לוח שידורי העֶרֶב. אגב הוא עשה זאת ב- 2005 בחדווה רבה למה שנחשב בעשורים ה- 70 ו- 80 של המאה שעברה לחטא בל יסוּלַח.

5. המחלוקות שלי ב- 1985 עם חנן עזרן ז”ל עורך ומגיש מהדורת החדשות המסכמת בלילה. מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן נאלץ להתערב. הוא הכריע בעד ההיגיון, עיתונאות רצינית, ולטובתי.

stern 2

טקסט מסמך : 26 בדצמבר 1985 . מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר יאיר שטרן נוזף בחנן עזרן ז”ל עורך מהדורת החדשות המסכמת על אי שיבוץ ידיעות ספורט . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

6. המחלוקות שלי ב- 2001 עם עורך החדשות מר אלישע שפיגלמן. מנהל החטיבת החדשות רפיק חלבי נדרש להתערב. הוא חרץ דין לטובת ההיגיון ועיתונאות נכונה , ולזכותי.

rafik

טקסט מסמך : 21 במאי 2001. מכתב נזיפה של מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר רפיק חלבי ששלח לעורכי החדשות אלישע שפיגלמן, יולי אופק, וענת יהלום בעקבות התעקשותם ושיקולם העיתונאי המוטעה שלא לשדר ידיעה וכתבה אודות הצטיינותו של הג’ודוקא הישראלי אריק זאבי באליפות אירופה(ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

stern rafik

טקסט תמונה : 1999. יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (משמאל) יחדיו עם רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

7. המחלוקות שלי בראשית 2002 בעידן מנכ”ל רשות השידור רן גלינקא עם סגנית מנהל החדשות גב’ יעל חן ועם מנהלת התוכניות לילדים ונוער גב’ צלילה רוז. 

2002 1

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001 . מסמך (עמוד מס’ 1 מתוך 3) ששלחתי לגב’ יעל חן מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב’ יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי, מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם “אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון”. אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווני השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה. יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ”מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני “שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…”, לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים . להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים . זה כמובן לא הפריע לגב’ צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : “יואש אלרואי סתם ממציא…” . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

2002 2

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001. מסמך (עמוד מס’ 2 מתוך 3) ששלחתי לגב’ יעל חן מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב’ יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי, מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם, “אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון”. אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווני השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה. יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ”מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני “…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…”, לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים . להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים. זה כמובן לא הפריע לגב’ צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : “…יואש אלרואי סתם ממציא…”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

2002 3

טקסט מסמך : 14 בינואר 2001. מסמך (עמוד מס’ 3 ואחרון מתוך 3) ששלחתי לגב’ יעל חן מי שכיהנה כסגניתו של מר רפיק חלבי מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומסביר לה את אי ידיעתה וחוסר בקיאותה בעלויות תעשיית שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית בכלל ושל ה- BBC בפרט. הבעיה עם גב’ יעל חן הייתה שבגלל נבונותה ואמינותה והמוניטין שצברה בשנות עבודתה הרבות בשידור הציבורי , מנהלים נוספים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 האמינו להצהרותיה ולטיעוניה ואמרו לעצמם, “אם יעל חן אומרת משהו סימן שזה נכון”. אולם לא היה כל מושג בתחום הנדון, כמות זכויות השידורים העצומה וכמות שידורי הספורט הענקית לגווני השונים שמעניקה רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC לצופיה . יעל חן לא הייתה מעורה בעניינים ולהצהרתה באותה ישיבת מנהלים בלשכתו של מ”מ מנהל הטלוויזיה יאיר אלוני “…שיואש אלרואי לא יספר לי סיפורים. ה- BBC איננו משדר בכלל ספורט…הייתי בלונדון ולא ראיתי שָם שום שידורי ספורט…”, לא הייתה כל אחיזה במציאות כפי שמוכיחים המסמכים המצורפים. להפקות ושידורי הספורט המקומיים והבינלאומיים היו הרבה מקטרגים ושונאים בטלוויזיה הישראלית הציבורית עצמה שראו בכך בזבוז זמן ובזבוז כספים . זה כמובן לא הפריע לגב’ צלילה רוז המנהלת הוותיקה של תוכניות הילדים והנוער בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 להצטרף להכרזתה של יעל חן ולזעוק בקול : “…יואש אלרואי סתם ממציא…”. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

8. מסמכי דו”חות הביצוע הכספיים והתוכניתיים של רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC ב- 2001 (BBC 1 ו- BBC 2 שידרו בשנת 2000 כ- 1950 שעות ספורט על מרכיביו השונים) תחת ניהולו של המנכ”ל גרג דייק (Greg Dyke). באדיבות חברת RAR.

dyke 1

טקסט מסמך (1) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק. באדיבות RAR.

dyke 2

טקסט מסמך (2) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק. באדיבות RAR.

dyke 3

טקסט מסמך (3) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק. באדיבות RAR.

dyke 4

טקסט מסמך (4) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק. באדיבות RAR.

dyke 5

טקסט מסמך (5) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק . באדיבות RAR.

dyke 6

טקסט מסמך (6) : דו”ח ביצוע BBC בחודש אוקטובר 2001 בתקופת מנהיגותו של המנכ”ל גרג דייק. באדיבות RAR.

dyke 7

טקסט מסמך : 13 בינואר 2002 . דו”ח מדרוג של ה- BBC בשני תחומים של שידורי ספורט באדיבות “ספורטקאל” : 

א. 8 (שמונה) תוכניות עֵלִית חוץ מכדורגל.

ב. 8 (שמונה) תוכניות עֵלִית כולל כדורגל.

בינואר 2002 בערוב יומו של רָן גָלִינְקָא ברשות השידור החלה כבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתהליך מואץ וטראגי של שקיעה, איבוד כל דרך הגיונית של שידור, בלבול בניווט, חוסר מיומנות מוחלט לחתור קדימה, ואובדן עשתונות. טביעה במצולות היא עניין מהיר. כמה לגימות מים מיותרות והעסק גמור. בהיעדר מציל מוסמך ומיומן אתה אבוד. נגזר גורלך . המצב היה גרוע וקשה מנשוא . בנוסף לכך הועיד השַר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור רענן כהן באפריל 2002 דווקא את יוֹסֵף בַּר-אֵל להיות מַצִילוֹ של השידור הציבורי הטוֹבֵעַ והציע אותו  לתפקיד המנכ”ל העתידי של רשות השידור במקומו של רָן גָלִינְקָא המודח. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שכבה על קרקעית הים נטולת זימים מבלי יכולת לשאוף חמצן. היא הייתה מוטלת על ערש דווי. ב- “Coma”. ב- 2 ביוני 2002 מונה מר יוסף בר-אל למנכ”ל רשות השידור ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון, כאמור על פי המלצתו של השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור מר רענן כהן. בחלוף שלוש שנים ב- 2 במאי 2005 הבינה אותה ממשלת ישראל ואותו ראש ממשלה אריאל “אריק” שרון כי הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי הייתה מעשה מופרך, והדיחה אותו לאלתר ממשרתו הרמה כמנכ”ל רשות השידור.

סוף הפוסט. הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום ראשון – 9 ביוני 2013.

[1] ראה נספח : ראה מאמרו של העיתונאי דוב גולדשטיין ז”ל בעיתון “מעריב” מתאריך 5 במרס 1981, הנושא את הכותרת “בקשה”.

[2] ראה נספח : המסמך המקורי. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית היה יצחק “צחי” שמעוני ז”ל, ומנהל החטיבת החדשות היה חיים יבין.

סוף הפוסט מס’ 230. הועלה לאוויר בשעות הערב המוקדמות של יום ראשון – 9 ביוני 2013.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *