פוסט מס' 279. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 31 באוגוסט 2013.כלליראשי

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לקוראים.

——————————————————————————————————–

פוסט חדש מס' 279 : הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 31 באוגוסט 2013.

——————————————————————————————————– 

הערה 4 : לא ניתן היה לכתוב את פוסט המחקר הזה כמו גם את שלושת קודמיו ללא סיועם המאסיבי של IAAF (התאחדות הא"ק הבינלאומית) ו- IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי). על כך אנוכי מודה להם מקרב לבי.

פוסט מס' 279. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : השבוע שחלף היה עמוס באירועים מדיניים , נשא עמו רוחות מלחמה , ובישר על הישג ספורטיבי נדיר של ג'ודוקא ישראלית צעירה בת 24 מנתניה בשם ירדן ג'רבי שזכתה שלשום בתואר אלופת העולם בג'ודו בתחרות שנערכה ב- רִיוֹ דֶה זָ'אנֶיְרוֹ בקבוצת המשקל שלה עד 63 ק"ג . אולם האירוע החשוב ביותר מנקודת מבטי לא היה מדיני ו/או כלכלי , לא מסע יחסי ציבור עצמי ומגוחך רווי דברי הֶבֶל והתחרטויות שמפריח שוב ושוב לכל עבר שר האוצר של מדינת ישראל מר יאיר לפיד (הפעם בעיתון "ידיעות אחרונות" של יום שישי – 30 באוגוסט 2013) ומי שהשירות הצבאי שלו הסתכם ב- להיות כתב של העיתון "במחנה" , וגם לא אירוע ספורטיבי כלשהו אפילו לא זכייתה של הישראלית ירדן ג'רבי בתואר אלופת העולם בג'ודו .

המאורע החשוב הקרוב ביותר ללבי היה טקס ההשבעה של חיילי צה"ל שהתרחש שלשום (ליל חמישי בשמונה בערב – 29 באוגוסט 2013) בירושלים, ליד המונומנט הנצחי של העם היהודי ומדינת ישראל, הכותל המערבי. כחמישים מטר ממנו. נכדי הבכור יחדיו עם מאות חיילים המשרתים ביחידה קרבית של צה"ל נשבעו על ספר התנ"ך ורוֹבֶה להקריב את חייהם למען מדינת ישראל אם יהיה צורך. לבי נצבט. המפקדים נאמו נאומים חוצבי להבות בפני החיילים הצעירים ולאוזני אבני הכותל המחרישות . פולחן ההשבעה הזה הוא ריטואל מיסטי , הירואי ונוּגֶה באותה מידה , שחוזר על עצמו פעם אחר פעם . שבועת המוות במפקד הצבאי שנערך שלשום ליד הכותל נגזרת על החיילים הצעירים (בעל כורחם) מאז מלחמת העצמאות של ישראל לפני 65 (שישים וחמש) שנים. הטקס הזה הוא מופלא, מלא הוד, ומסתורי שמאיץ את פעימות לִבִּי. הוא נראה לי במידה רבה כסבא שמתבונן מהצד גם עַל טבעי מפני שנערים בני 18 אולי בני 19 נשבעים כמעט בחדווה להקריב את חייהם אם יידרשו למען מדינתם.

אבא שלי משֶה בְּלִינְדְמַן – אַלְרוֹאִי ז"ל חבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן וחבריו בארגון "ההגנה" נשבעו ב- 1948 להגן על מדינת ישראל בחירוף נפש עד המוות . לפני שני דורות נשבעתי אנוכי כטירון בגדוד 12 של חטיבת "גולני" על ספר התנ"ך ורובה צֶ'כִי במחנה "פִילוֹן" (ליד ראש פינה") להקריב את חיי כחייל צה"ל למען תקומת מדינת ישראל אם אדרש . בשירותי הצבאי – קרבי בן שלוש שנים בגדוד 12 של "גולני" היו לי ארבעה מח"טים , הראשון אל"מ חיים בן דוד , אל"מ בנימין ג'יבלי , אל"מ אהרון "אֶרְוִוין" דורון , והאחרון אל"מ אלעד פלד . וגם ארבעה מגדים סא"ל אברהם בר אוריין , סא"ל שמואל עמיר , סא"ל אורי ביידאץ' , וסא"ל  יקותיאל אדם . זה היה מזמן אולם יותר מכל אנוכי זוכר את החיילים הצעירים לידי שנהרגו בקרבות ובמלחמות אז, ולא זכו להיות סָבים לנכדים.

לפני שנות דוֹר נשבעו שלושת ילדיי (הבכור בצנחנים , השני בגבעתי , וילדתי הקטנה שהייתה חיילת בשירות מבצעי בגבול הצפוני) – להקריב את חייהם למען מדינת ישראל באם יהיה צורך . עכשיו נשבע נכדי הבכור לעשות זאת אם יידרש. אלפים היו נוכחים שלשום (יום חמישי בערב – 29 באוגוסט 2013) בטקס ההשבעה בכותל ביניהם סבים וסבתות רבים. הטקס הצבאי מאורגן בקשיחות ע"י הצבא אולם הארגון האזרחי – מוניציפלי שלו כושל. אין ספסלים וכיסאות. גם אין יציעים . לא ניתן לראות דבר. רק לשמוע מפני שהשורות הראשונות מסתירות לאלפים אחרים. הצפיפות היא בלתי נסבלת. אנשים מבוגרים נדרשים לעמוד על רגליהם במשך כשעתיים – שלוש. בעוד החיילים הצעירים נשבעים להקריב את היקר ביותר למען מדינתם, חולפים לידי עשרות אברכים מזוקנים לבושים שחור ולראשם כיפות וצילינדרים שחורים בדרכם לתפילה בכותל. הם מדברים ומפטפטים בינם לבין עצמם ב- יידיש ומשוחררים מעול השירות הצבאי.

כישלון הארגון האזרחי – מוניציפלי הנוגע לקיום הריטואל הצבאי ליד הכותל נוגע ראשית דבר לתחבורה ציבורית רעועה ולהתנהלות הצפייה של אלפים בחיילים הצעירים שנשבעים על ספר תנ"ך ונשק אישי להיות נכונים למסור את נפשם אם יידרשו לכך. לא מדובר בהליכה לתיאטרון וגם לא בצפייה במשחק כדורגל. מדובר בחיי ילדינו וחיינו אנו. מדובר בהזדהות של הציבור מגיני ארצנו . מפני שדרכי הגישה לכותל צרות ברוחבן וצפופות אין שירות אוטובוסים עד למקום. הקהל המבוגר נדרש ללכת כברת דרך הגונה מתחנת ההורדה האחרונה ועד לכותל. הגעת האלפים לטקס הופכת למסורבלת מפני שהיא מותנית בשירות מוניות " ספיישל" כמו גם פינויָים האטי להחריד בתום הטקס ע"י אותן המוניות. הביקוש לתחבורה מסודרת ונוחה ע"י האוכלוסייה הנוכחת בטקס ההשבעה גדול לאין ערוך על ההיצע, שלא לדבר על פקקי תנועה ארוכים וכבדים שנוצרים באזור. הטקס הצבאי מאורגן היטב אולם המעטפת האזרחית שלו איננה יעילה . היא כושלת. מדכא ומגוחך לראות המון אנשים ביניהם מבוגרים רבים משתרכים בדרכם לכותל כשהם נושאים עמם כיסאות פלסטיק כדי שיוכלו לתת מנוחה לרגליהם הכבדות בטקס הארוך. בדרך לריטואל ההירואי באתר הקדוש אתה מבחין בשלטי פרסומת פוליטיים המוצבים ברחובות ירושלים לקראת הבחירות המוניציפליות הקרבות ובאות (22 באוקטובר 2013) בהם ראש העיר הנוכחי מר ניר ברקת מבקש מתושביו להעניק לו תקופת כהונה נוספת של עוד חמש שנים מול המתחרה שלו מטעם מפלגת "הליכוד – ביתנו" רואה חשבון מר משה ליאון . העסק נראה כפרודיה המתרחשת בעולם השלישי. אנוכי תוהה מה היה אומר ניר ברקת על עצמו כאיש ארגון וניהול שנדרש להיטיב עם תושביו, אילו היה נדרש להגיע לכותל המערבי, כדי לראות ולשמוע את הנכד שלו נשבע שלשום בכותל המערבי שבועת אמונים לצה"ל ולמדינה. הארגון האזרחי והשירותים המוניציפליים הירושלמיים סביב טקס ההשבעה הוא חובבני ורשלני ואי אכפתי, ופוגע בעיקר באוכלוסייה המבוגרת. בסופו של דבר פגשנו רעייתי ואנוכי את נכדינו החייל בתום טקס ההשבעה המרגש. חיבקנו ונישקנו אותו כשהוא מחזיק בספר התנ"ך ובכלי נשק המגן – הרובה האישי שלו. זהו רגע גאווה עצום. המשך למורשת משפחתית שהחלה במאורעות תרצ"ו – תרצ"ח ההם בארץ ישראל. השירות הצבאי בצה"ל ביחידות קרביות הוא פסגת הנתינה של הנער הצעיר למען מדינתו.

הערה 5 : חוסר כישרון מינימלי בארגון אזרחי (של הממונים על הגנת העורף) מוצא את ביטויו בימים האחרונים גם בעת חלוקת ערכות מגן – מסכות אב"כ לאזרחים ישראליים מודאגים וחרדים, בכל מני תחנות חלוקה ברחבי הארץ. מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה השונים חושפות תורים ארוכים כאורך הגלות של המוני אנשים מודאגים בישראל על סף פניקה בצל רוחות המלחמה הנושבות מסוריה. משפחות שלמות לרבות אבות ואימאות נושאים את ילדיהם, נראו משתרכים שעות ארוכות בחום הנורא כשהם תרים לשווא אחרי ערכות מגן . הארגון האזרחי של הממונים על הגנת העורף הוא מסורבל ורשלני. יתירה מזאת : הוא מצטייר כלא אכפתי , נעדר מקצועיות, ולא יעיל. נון שלנטיות שגובלת באדישות של האחראים על הגנת העורף כלפי הציבור מביאה לחוסר סדר , פניקה והשתוללות , ואף החלפת מהלומות בתוך התורים על הזכות לקבל ערכת מגן. נראו גם התעלפויות של נשים וילדים שלא היה בהם עוד כוח להתמיד בחום הקופח לעמוד בתור. ומה תאמרו על זה שהתחנות לחלוקת ערכות המגן הללו נסגרו לחלוטין אתמול והיום בנימוק שביום שישי ושבת לא מחלקים ציוד הגנה לאזרחי ישראל. גם אם יתברר שרוחות המלחמה הללו נושאות עמן רק חֶשְרָת עבים , הרי ברור שהשירותים האזרחיים במדינת ישראל סובלים מפרוצדורה ביורוקרטית נוקשה חסרת כל אדיבות כלפי האזרחים שמממנים את קיומה מכספם. מה כל כך קשה לארגן מייד מאה תחנות בארץ לקבלת ערכות מגן שיעניקו שירות מהיר ואדיב לאזרחים המודאגים וחסרי הסבלנות ?

הערה 6 : אלופת העולם בג'ודו הישראלית הנתנייתית ירדן ג'רבי מעוררת הערצה כמו אלופת העולם בגלשני רוח לי קורזיץ ממושב מכמורת. ההערכה לירדן ג'רבי גוברת לאחר שמתברר כי הכניעה את כל חמש יריבותיה באיפון בזאת אחר זאת. סגנון הג'ודו של ירדן ג'רבי הוא יצירתי ואוֹפֶנְסִיבִי ורווי אופציות של תרגילי התקפה . הבחורה הצעירה הזאת מסתכנת ביוזמות ההתקפיות שלה. אומנם מדובר בסיכונים מחושבים אולם נקל להבחין כי היא מחפשת הכרעה ב- "נוק אאוט", באיפון. בשל כך הג'ודו שלה מרתק ומעניין ואטרקטיבי בניגוד לסגנון הג'ודו המשעמם והסטגנאטי שאפיין את יעל ארד כשזכתה במדליית הכסף בטורניר הג'ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992. באותה האולימפיאדה הספרדית ההיא לפני 21 שנים עמד לרשות ישראל ג'ודוקא נוסף חוץ מיעל ארד בשם אוֹרֶן סֱמַדְגָ'ה שזכה אומנם "רק" במדליית אָרָד אך שש אלי קרב והכניע את כל יריביו באיפון. אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה ניחן בסגנון ג'ודו התקפי מבריק ורווי הפתעות ואופציות. היה תענוג להתבונן בו בהשוואה לג'ודו השבלוני והרוטיני של יָעֵל אָרָד באותה האולימפיאדה של ברצלונה 1992. הג'ודוקא הצעירה הזאת ירדן ג'רבי מזכירה מאוד באופייה את אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה. היא יוזמת ותוקפת. מנקודת מבט טלוויזיונית זה המון. לא רק התוצאה קובעת אלא גם הדרך בה ניווטת את עצמך לתהילה האולימפית והבינלאומית מותירה רושם. ירדן ג'רבי היא ספורטאית אמיצה ונערצת. לא פחות. היא העפילה אומנם ללא קרב לסיבוב השני אולם מאז לא הניחה ליריבותיה. היא ניצחה בסיבוב ה- 2 בהטלה באיפון את קטוטה קיז'אנו מאל – סלבדור ב- 43 (ארבעים ושלוש) שניות בלבד. בסיבוב ה- 3 (שמינית הגמר) ניצחה באיפון 2:04 דקות לפני סיום ההתמודדות את יריבתה האיטלקית וולנטייה ג'ורג'יוס. בשלב רבע הגמר הורידה למזרן באיפון את הסלובנית טינה טרסטניאק בתום 1:52 דקה מתחילת הקרב. בשלב חצי הגמר גברה באיפון (חניקה) על יריבתה היפנית קאנה אבה . בתחרות הגמר שוב ניצחה באיפון (חניקה) את יריבתה הצרפתייה קלאריס אגבגננו בתוך 0:43 דקה מתחילת הקרב.

אנוכי חסיד של ג'ודו התקפי וניצחונותיה של ירדן ג'רבי שלשום בריו דה ז'אנירו מעוררים מרבצם זיכרונות ישנים. גדלתי על הג'ודו המזהיר של ההולנדי אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק (גובה 1.99 מ', משקל 120 ק"ג) מי שזכה באולימפיאדת טוקיו 1964 במדליית זהב ובתואר אלוף הג'ודו במשקל פתוח לאחר שניצח בריתוק את יריבו היפני אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה (1.73 מ', משקל 100 ק"ג). הקרב ההוא באוקטובר 1964 הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה הציבורית – ממלכתית של יפן NHK והאומה היפנית הוכתה בתדהמה בגין תבוסתו של נציגה אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה לג'וּדוֹקָא זר. הוועדה המארגנת היפנית כללה לראשונה את הג'ודו כענף אולימפי במשחקיים האולימפיים של טוקיו 1964. הוא הוצא מהמשחקים באולימפיאדת מכסיקו 1968, אך שב ותפש מקום של קבע מאז אולימפיאדת מינכן 1972. הג'ודוקא ההולנדי וִוים רוּסְקָה יורשו של אָנְטוֹן חֵייסִינְק תאב אִיפּוֹנִים כמוהו, זכה במדליית הזהב במשקל כבד באולימפיאדת מינכן 1972. התאהבתי בג'ודו מאז שראיתי את אָנְטוֹן חֵיְיסִינְק מפגין את יכולתו הווירטואוזית בקרבות ראווה בג'ודו במשחקי המכבייה ה- 7 בתל אביב בקיץ 1965. באוקטובר 1996 פגשתי אותו באופן אישי בלוֹזָאן – שווייץ במסגרת פגישות עבודה שלי שם עם ה- EBU. חבר הוועד האולימפי הבינלאומי מר אלכס גלעדי הכיר בינינו . ברור שנתתי לו לדעת עד כמה אנוכי מעריך אותו ואת ענף הג'וּדוֹ וחולק לו כבוד רב , וכי את הקרב המפורסם שלו (כ- 9 דקות) נגד אָקִיוֹ קָאמִינָאגָה באולימפיאדת טוקיו 1964 שידרתי כבר כמה וכמה פעמים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. מעולם לא ראיתי ענק רב כוח כמו אנטון חייסינק שהוא גם כה מהיר, כה זריז, וכה גמיש – ואשר מבקש להכריע את הקרב באמצעות פעולות Offensive ולא בעמדת Defensive. אין גבול להערכתי לג'ודוקאים בעלי יָזָמוּת ובעלי אופי התקפי כמו אנטון חייסינק, ווִים רוּסְקָה, אורן סמדג'ה, והגרמנייה גב' פראוקה אייקוף. אנטון חייסינק הוא המודל המודרני והקטליזטור של ההתאהבות שלי בג'ודו. אולם היסוד הישן של ההערצה של הדור שלי כילדים לקרבות התגוששות בין שני גברים נעוץ בהתבוננות שלנו במשך שעות ארוכות בקרבות הקפא"פ (קרב פנים אל פנים) של אנשי הפלמ"ח ששהו בקיבוץ אפיקים. מגויסי הפלמ"ח תרגלו כושר גופני וקרבות קפא"פ בחצי גוף עירום כשהם מצוידים במקלות.

הג'ודו מרתק אותי. אנוכי מתעניין בג'ודו ומבין את תורת הג'ודו וחוקת הג'ודו ואת רוח פילוסופיית קרב המגע שטבע היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (Jigoro Kano נולד ב- 1860 ומת ב- 1938), ומי שנחשב לאבי תורת ה- "Kodokan" ממנה פיתח את הג'ודו כפי שאנו מכירים אותו היום . היפנים העריצו מאז ומעולם את הלוחמה פנים אל פנים בידיים ריקות. אנשי ארץ "השמש העולה" ובראשם שירובאי אקיאמה (Shirobei Akiyama) המציאו את צורת הקרב העתיקה פנים אל פנים בידיים ריקות הקרויה, "ז'ו ז'יטצו" (Ju – Jitsu). זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ הוא אָבִי הג'וּדוֹ המודרני. התרומה שלו למען הפצת ספורט הג'ודו בעולם לא רק ביפן היא עצומה. מעניין כי תורת הג'וּדוֹ של זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ מצאה לה מעריצים ואכסניה מעשית בישראל . מי היה מאמין כי ספורטאית ישראלית בשם יעל ארד תזכה במדליה אולימפית ראשונה דווקא בענף ספורט שאיננו מסורתי ולא כל כך מוכר בארץ , וידוע כי הוא משויך ו- ייחודי ליפן.  הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות נשיאו הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין כה העריך והעריץ את זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ וכה התרשם מפועלו עד שהעניק לו חברות ב- IOC ב- 1909. פרופסור זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ היה חבר ב- IOC עד יום מותו ב- 4 במאי 1938. הוא זכור כמי שהעניק את המדליות האולימפיות יחדיו עם שני ראשי הוועדה המארגנת הגרמנית פרופסור תיאודור ליוואלד וד"ר קארל דים למנצחים בתחרות הקפיצה לרוחק באולימפיאדת ברלין 1936 , האמריקני ג'סי אואנס (8.06 מ'), הגרמני קארל לודוויג " לוץ" לונג (7.87 מ'), והיפני נאוטו טאז'ימה (7.74 מ')

kano 2

טקסט תמונה  :  אולימפיאדת ברלין 1936 . טקסט הענקת המדליות בתום התחרות בקפיצה לרוחק. זיהוי המנצחים מימין לשמאל : הקופץ הגרמני קָארְל לוּדְוִויג "לוּץ" לוֹנְג זכה במדליית הכסף בתוצאה 7.87 מ', ומצדיע במועל יד. הקופץ האמריקני גֶ'סִי אוֹאֶנְס זכה במדליית הזהב בשיא אולימפי של 8.06 מ' ומצדיע כמקובל. הקופץ היפני נָאוֹטוֹ טָאזִ'ימָה זכה במדליית הארד בהישג של 7.74 מ' ומכבד את הטקס בעמידת דוֹם . זיהוי הנוכחים בשורה האחורית מימין לשמאל : יו"ר הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר קָארְל דִים , חבר הוועד האולימפי הבינלאומי הפרופסור היפני זִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ (נחשב לאבי תורת הג'ודו ביפן), ונשיא הוועדה המארגנת של המשחקים הגרמני ד"ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. (באדיבות רשת הטלוויזיה הגרמנית AP + ZDF + מערכת היומונים של "Olympiazeitung 1936").

kano

טקסט תמונה : היפני פרופסור ז'יגורו קאנו (1938 – 1860) אבי תורת הג'ודו של ארץ השמש העולה. (באדיבות NHK . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

kano 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת טוקיו 1964 . הג'ודו מוכנס לראשונה למתכונת התחרויות האולימפיות. הג'ודוקא ההולנדי הענק (גובה 1.99 מ', משקל 120 ק"ג) אנטון חייסינק (Anton Geesink) ווירטואוז בענף ספורט ייחודי פרי המצאתה של יפן , מכניע בריתוק בשידור ישיר בטלוויזיה לעיני מיליוני צופים יפניים את יריבו היפני אקיו קאמינאגה (Akio Kaminaga, גובה 1.73 מ' משקל 100 ק"ג) בקרב במשקל פתוח. תוצאות הקרב הסבו מפח נפש לאומי לעם היפני . ראשי ענף הג'ודו העניקו לג'ודוקא ההולנדי כבוד עצום, קדו קידה למענו, והציעו בו במקום לאנטון חייסינק את משרת מאמן הג'ודו הראשי של יפן תמורת משכורת עתק. הספורטאי העניו והצנוע הזה הוא דחה באדיבות את ההצעה וחזר להולנד. (באדיבות NHK. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גב' ירדן ג'רבי רציתי לומר לך כי משפחתי ואנוכי מעריכים ומעריצים את אומץ לבך ואת כישרונך ויכולתך לחתור בהתמדה לעבר הניצחון על מנת להכריע את הקרב במהירות.

הערה 7 : שני מיליון צופי טלוויזיה במדינת ישראל נדדו חרדים ומודאגים אמש (ערב שבת – 30 באוגוסט 2013) החל משבע וחצי בערב בין מהדורות החדשות של הערוצים הארציים "יומן" ב- 1 (מנחה ומגישה איילה חסון), "אולפן שישי" ב- 2 (מגיש ומנחה דני קושמרו), ו- "שישי" ב- 10 (הצוות המנחה והמגיש אלון בן דוד וטלי מורנו) כדי לדלות כל שבב אינפורמציה מרוחות המלחמה המנשבות מסוריה והאיום של ארה"ב מנהיגת העולם החופשי להעניש את הרודן הסורי באשאר אסד על שימוש בנשק השמדה המוני (גז סארין) במלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכת כבר שלוש שנים נגד חלק מבני ארצו אותם הוא מכנה מורדים וטרוריסטים. מכל הפרשנים הפוליטיים והמומחים לענייני סוריה שהופיעו אמש בשלושת הערוצים , הכי מוצא חן בעיניי מר נדב אייל מערוץ 10. קר רוח, מאוזן, רהוט, ומדויק להפליא. תענוג להביט בו ולהאזין לו. דמות טלוויזיונית במיטבה. הנוכחות הטלוויזיונית שלו נובעת מהנבונות שהוא משדר למצלמת הטלוויזיה באולפן וגם בגלל השקט הנפשי שהוא מקרין. לעומתו הפרשנית האורחת לצדו ד"ר יעל שטרנהל (הייתה בשעתו מגישת חדשות בערוץ 1) שהוזמנה ליטול חלק בפנל של ערוץ 10 אמש ב- "שישי", נשמעת נרגנת ונראית ממורמרת. היא איננה שלווה ולא שקטה. היא מצטיירת כפרשנית לחוצה וכועסת , וכמי שלוקחת באופן אישי את הסכסוך הסורי – אמריקני. בימאי "שישי" בערוץ 10 והמפיק שלו שאמורים להבין משהו בהופעת אנשים מול מצלמות היו חייבים להתערב כבר בהתחלה, להרגיע אותה, ולהעיר לה על הופעתה המתלהמת כמוכיחה בשער . ההתוודעות האמוציונלית אמש של יעל שטרנהל מול מצלמות האולפן של ערוץ 10 מקזזת מאמינותה העיתונאית. במהדורות חדשות שעוסקות בסכסוכים בינלאומיים חמים אין מקום לטונים כאלה ושפת גוף עצבנית שכזאת כפי שהפגינה אמש יעל שטרנהל. מי שהייתה פעם מגישה ושדרנית חדשות בטלוויזיה (בערוץ 1) אמורה לדעת היכן עובר הגבול  המפריד בין אנליזה הגיונית לבין השמעת טיעוני יֶתֶּר רגשניים.

הערה 8 : בדרך כלל אנוכי אוהב את הניתוח והכתיבה של פרשנית הטֶנִיס גב' אילנה ברגר בעיתון "ישראל היום"  ואסיר תודה לה . אולם ביום חמישי האחרון – 29 באוגוסט 2013 היא הפריזה ונסחפה כשהודיעה לקהל קוראיה כלהלן, "…יוליה גלושקו ודודי סלע דומים מאוד. אצל שניהם אין דבר בטוח פרט לידיעה שיש להם כישרון טניס אדיר…". אם בשניים האלה טמון כישרון אדיר כיצד תגדיר גב' אילנה ברגר את מידת הכישרון הטמון בפיט סאמפראס, רוג'ר פדרר, ורפאל נאדאל, וגם זה של נובאק דג'וקוביץ', וסרינה וויליאמס ? פעם בראשית שנות ה- 80 של המאה שעברה שידר נסים קיוויתי משחק כדורגל מחדרה והעניק לכדורגלן החדרתי בנימין בָּלָנֶרוֹ תואר "ווירטואוז". שאלתי אותו אז אם כך מה נותר לומר ואיזה תואר הוא מתכוון לתת לפרנץ פושקש, ו/או פֶּלֶה, ו/או יוהאן קרויף ?

הערה 9 : האזנתי בחצות הליל של יום חמישי – 29 באוגוסט 2013 למהדורת החדשות של רשת ב' ברדיו "קול ישראל". לפתע נשמע קולו הרדיופוני והמהימן של השדר הוותיק גדעון הוד. גדעון הוד סיכם את חדשות הספורט שלשום כשקריין החדשות מאיץ בו לקָצֵר את הטקסט. גדעון הוד שהוא קריין בחסד ובאמת עונג להאזין לו, לא התבלבל וביקש On air עוד כמה שניות כדי להשלים את האינפורמציה שבידו. גדעון הוד איננו רק אנציקלופדיה לספורט. הוא שדר עַל שניחן בקול סמכותי ורהוט. שדר רדיו ברמתו נולד פעם בדור. אולי שניים.

הערה 10 :  להיכן נעלם "העולם הלילה" בערוץ 2 של יעקב איילון וכיצד זה התנדפה כה מהר חזותו הטלוויזיונית ? הרי האיש היה עד לפני זמן קצר בכיר מגישי החדשות בטלוויזיה בארץ.

אירועי השעה שינו את התוכנית ודחקו את המתוכנן ורשימה מס' 4 בנושא יוסיין בולט הומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים. אפילו לא הספקתי לשנות את הכותרת. הפוסט הבא יתייחס כמובטח לרשימה מס' 4 הדנה בטרום עידן האָצָן הג'מייקני יוסיין בולט מהיבטי הטלוויזיה והטכנולוגיה הספורטיבית. אָצָן הפלא הסובייטי / אוקראיני וואלרי בורזוב זכה בשתי מדליות הזהב בריצות ל- 100 מ' ו- 200 מ' והוכיח כי האתלט הלבן איננו נחות אנטומית ופיזיולוגית מהאתלט השחור. שליטתם של אתלטים שחורים בריצות קצרות, בינוניות, וארוכות כמו גם בקפיצות לרוחק, גובה, ומשולשת מאז אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 מנומקת בהסברים סוציולוגיים וגורמי מסורת סביבתיים, כלכליים, וחברתיים. הג'מייקנים והג'מייקניות מתמחים למשל בריצות קצרות בלבד. האתלטים והאתלטיות של קניה ואתיופיה מתמחים בריצות ארוכות (5000 מ', 10000 מ', ומרתון) ובריצות בינוניות ל- 800 מ' ו- 1500 מ', וגם 3000 מ' מכשולים. אין להם קופצים ואין להם מטילים, זורקים, מיידים, והודפים. אתלטים שחורים אפילו בארה"ב אינם עוסקים כמעט בשחייה שלא לדבר על הספורטאים האפריקניים.

סוף הפוסט מס' 279. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 31 באוגוסט 2013.

ראה המשך בפוסט הבא, רשימה מס' 5 בנושא טרום עידן יוסיין בולט.  

סוף הפוסט מס' 279. הועלה לאוויר בשעות הלילה המאוחרות של מוצ"ש – 31 באוגוסט 2013. 


תגובות

פוסט מס' 279. טרום עידן יוסיין בולט. תקופת ה- Photo finish בא"ק. הופעת הטלוויזיה בזירת הספורט ועמה מדידת הזמנים האלקטרונית. (רשימה מס' 4 שהומרה ברגע האחרון בנושאים אחרים). פוסט מס' 279. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר במוצ"ש – 31 באוגוסט 2013. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *