פוסט מס’ 234. מדינת ישראל חגגה לנשיא המדינה שמעון פרס בן 90 יום הולדת מגלומני וראוותני בלתי נדרש. בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel. פוסט מס’ 234. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר בשעות אחה”צ של יום חמישי – 20 ביוני 2013.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי.

מדינת ישראל חגגה לנשיא המדינה שמעון פרס בן 90 יום הולדת מגלומני וראוותני בלתי נדרש. בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel. פוסט מס’ 234. כל הזכויות שמורות. 

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 234 : הועלה לאוויר בשעות אחה”צ של יום חמישי – 20 ביוני 2013.

———————————————————————————————————

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 4 : חגיגת יום הולדת 90 שנחגגה אמש לנשיא המדינה שמעון פרס בעלות פנטסטית של 12.000000 (תריסר מיליון) שקל מקופת המדינה והועברה בשידור ישיר בשלושה ערוצי טלוויזיה ארציים, הייתה מקוממת , בלתי נדרשת, ובמידה רבה מגלומנית. העטיפה הבינלאומיות שלה מגוחכת . אפשר לחשוב שבין שמעון פרס לבין כוכבי הקולנוע רוברט דה נירו ושרון סטון מתקיים איזה שהוא קשר לבבי – אינטימי על בסיס יום יומי. OK הזמרת היהודייה – אמריקנית ברברה סטרייסנד בעלת הקול המיוחד היא רלוואנטית להמולה, אבל מה פתאום רוברט דה נירו ? הרי שמעון פרס לא הקדיש למענו שמץ של מחשבה אישית ולא ייחד חצי בדל געגוע עבורו . אם כך למה לא למשל להזמין את פראנסיס פורד קופולה ? מעניין מה היה אומר על חגיגות היום הולדת הפזרני הזה שגבל בשיגעון גדלות, מורו ורבו דוד בן גוריון. זאת הייתה חגיגת יום הולדת ראוותנית ובזבזנית שאירחה את השמנה וסלתה של הסוּפֶּר אֶלִיטָה העסקית והפוליטית בישראל . אני עוד מצפה שהוא שמעון פרס יחזיר למארגנים את פרס נובל לשלום (והמון כסף בצִדוֹ) שקיבל בשעתו בגין הסכמי אוסלו המופרכים שעשה עם הארכי טרוריסט ורב מרצחים יאסר עראפאת . שבילי ישראל עדיין צבועים בדם של מאות קורבנות ישראליים תמימים שנרצחו בידי שליחיו של יאסר עראפאת. אם זה היה תלוי בי הייתי ממנה וועדת חקירה מי נתן את ההוראה להפקיד בידי מפיק העַל מר ישראל מימון סכום של 12.000000 (שניים עשר מיליון) שקל כדי לארגן שמחת יום הולדת מגלומנית שכזאת. אני אוהב ומלא הערכה לעיתונאי הוותיק המצוין והנערץ אוּרִי אָבְנֵרִי (מעולם לא ראיתיו ולא שוחחתי עמו והוא בעצמו כבר אוֹ טוֹ טוֹ בן 90) שהתייחס לחגיגת יום ההולדת של הנשיא שמעון פרס וכתב ב- “הארץ” מאמר שתומך בראוותנות המגוחכת הזאת וכותרתו “מגיע לו”. אינני מסכים עמו.

צפיתי בשידור הישיר אמש ב – “מסיבה שמעון פרס בן 90” בערוץ הבית שלי ערוץ 10 רווי פגמי בימוי. צרם מאוד לראות ולשמוע את אייל גולן שר את “חלומות” במקומה של הזמרת המקורית של השיר רוחמה רז הבלתי נשכחת. מְקוֹמֵם. שני שדרני ערוץ 10 גב’ טלי מורנו ומר מרדכי “מוטי” קירשנבאום שהעבירו בשידור ישיר את יום ההולדת הראוותני לסלון ביתי, לא הרשימו ולא הדהימו. ניתן היה למצוא גיחוך ומבוכה בעת השידור הישיר של ערוץ 10 כשמוטי קירשנבאום ריאיין את המיליארדר הישראלי יצחק תשובה אודות חזונו של שמעון פרס. מה כבר יש ליצחק תשובה הקפיטליסט לומר למוטי קירשנבאום הסוציאליסט אודות שמעון פרס, בשעה שהמכנה היחיד שמחבר את המראיין והמרואיין הוא אהדתם המשותפת לקבוצת הכדורגל של מכבי נתניה. ניתן להתבונן שוב בסרט ההקלטה ובריאיון הסתמי כדי להיווכח שיצחק תשובה לא אמר משהו חשוב באמת למוטי קירשנבאום שראוי להיזכר. איזה ארגומנט מצא עורך המשדר הזה שלאחריו ציווה על מוטי קירשנבאום לראיין דווקא את יצחק תשובה ולא למשל את גב’ שרי אריסון. מצא חן בעיניי התרגום הקורקטי והמדויק On air של נאום ביל קלינטון ע”י מר נָדָב אֶיָיל בעל קול נעים ורגוע. העיתונאי המצוין והעֲנָיו הזה הוא בעל נוכחות חזקה ומהווה מָאוֹר טלוויזיוני של ממש. מה שכן הדהים אותי היה ניצחונו המפליג אמש ברייטינג של ערוץ 1 על ערוץ 10 לאורך כל הערב. זה התחיל ב- 19.00 עם השידור הישיר של משחק כדורגל זניח (נבחרת ישראל נעדרת מהמשחק הזה), משחק גמר Euro 2013 לנבחרות צעירות ספרד – איטליה 2:4, ע”י יורם ארבל ודני נוימן ובהנחיית בוני גינזבורג ושרון פרי. מה זה פה ? משחק כדורגל כה לא חשוב מטאטא מתחת לשטיח בקלות כה רבה את גיא פינס ולירון ווייצמן ? אפילו בהפסקה שבין שתי המחציות (20.00 – 19.45) ניצח הפרשן של ערוץ 1 מוֹטִי אִיוָואנִיר לבדו את שני השדרנים הרכילאים . ומה תגידו על כך שהשידור הישיר אמש של המחצית השנייה ספרד – איטליה בערוץ 1 (21.00 – 20.00) מביס לחלוטין את את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשת והנחיית תמר איש שלום ? טוב, נניח ש- שידור ישיר של משחק כדורגל לא חשוב גובר על משדרי רכילות וחדשות באמתלה שאי אפשר להתחרות בשידורי ספורט, אולם ניצחון הרייטינג של ערוץ 1 נמשך גם בעת השידור הישיר “ראש בראש” של חגיגת יום ההולדת של שמעון פרס. ערוץ 1 ושדרניו אמיר בר שלום, אבי פירסט, ויפעת גליק שכיסו את חגיגת יום ההולדת לשמעון פרס, הראו את נחת זרועם לטלי מורנו ומוטי קירשנבאום וגם למנכ”ל החדש של ערוץ 10 רפי גינת, והדיחו במפתיע את ערוץ 10 גם מהמשבצת הזאת של טבלת המִדְרוּג. מדהים שערוץ ארכאי ובלתי יעיל כמו ערוץ 1 מייצר לפתע אתמול בערב תוכן ורייטינג שמאפילים על ערוץ 10. מפות המִדְרוּג של אֶמֶש המצורפות בהמשך הפוסט, מראות כי ערוץ 2 שהפך זה מכבר למכרה רייטינג הוביל גם אתמול במדד הצפייה בערוצי הטלוויזיה במדינת ישראל.

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך (1) : זוהי מפת המדרוג של יום שלישי – 18 ביוני 2013 ברבעי שעות בין שש וחצי בערב ל- תשע ורבע בלילה. השידור הישיר אמש של המחצית הראשונה הראשונה (20.00 – 19.00) במשחק הגמר בכדורגל של Euro 2013 לנבחרות צעירות באצטדיון “טדי” בירושלים, ספרד – איטליה 4 : 2 (לרבות החזקת ההפסקה בין שתי המחציות) , בערוץ 1 ע”י יורם ארבל, דני נוימן, בוני גינזבורג, גב’ שרון פרי, ומוטי איוואניר – מכניע את משדר הרכילות בערוץ 10 בהנחיית גיא פינס וגב’ לירון ווייצמן. אולם שימו לבכם לנתון הבא : השידור הישיר אמש של המחצית השנייה (21.00 – 20.00 ) במשחק הגמר בכדורגל של Euro 2013 לנבחרות צעירות באצטדיון “טדי” בירושלים, ספרד – איטליה 4 : 2 בערוץ 1 – מביס (ללא תנאי) גם את מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 10 בהנחייתה והגשתה של גב’ תמר איש שלום המצוינת. (באדיבות וועדת המדרוג). (באדיבות וועדת המדרוג).

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

טקסט מסמך (1) : זוהי מפת המדרוג של יום שלישי – 18 ביוני 2013 ברבעי שעות בין השעות תשע בערב ל- אחת עשרה ורבע בלילה . ערוץ 1 מנצח את ערוץ 10 גם במאבק השידור הישיר “ראש בראש” בין תשע ורבע בערב לאחת עשרה ורבע בלילה שעסק בסיקור יום ההולדת הראוותני של נשיא המדינה שמעון פרס בן 90 מינוס חודשיים . (באדיבות וועדת המדרוג).

הערה 5 : האלמונים המנוולים שהפיצו אתמול בפייסבוק את תמונתו של שר האוצר מר יאיר לפיד בדמותו של הצורר יימח שמו אדולף היטלר לא כל כך הצליחו במשימתם. צ’ארלי צ’אפלין לא היה צורר.

lapid

טקסט תמונה : 18 ביוני 2013 . טרוריסטים ישראליים משווים לשר האוצר יאיר לפיד מראה היטלראי . יש לגדוע את ידיהם של המחבלים הישראליים ויפה שעה אחת קודם . (מקור : Facebook) .

הערה 6 : מי חשוב יותר הדמות ו/או מי שמתעד את הדמות ? האיש בצילום הטלוויזיה ו/או האיש שניצב מאחורי המצלמה ? מושא הצילום ו/או מְבַצֵע הצילום, המקליט, וגם חברת הטלוויזיה שמחזיקה בזכויות השידורים של אותו מוּשָא צילום. תשובה מצוינת לשאלה הזאת ניתן היה למצוא בסיקור ערוץ 10 את יום ההולדת של נשיא המדינה שמעון פרס. אף על פי שמוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם וגב’ טָלִי מוֹרֶנוֹ מזוהים עם ערוץ 10 הרי שניהם נדרשו ע”י ההפקה של הערוץ לשאת ולהחזיק בידיהם במיקרופונים שמקושטים בלוגו של ערוץ 10. נוכחותו של הלוֹגוֹ הפרטי של כל רשת טלוויזיה באשר היא בעת סיקור אירוע רב צדדי המוני – פוליטי, ספורטיבי, אומנותי, ו/או מוסיקאלי – הוא חיוני ביותר בתוך ההמולה הענקית שקרויה תקשורת המונים. גם כשמדובר בתיעוד אותו אירוע ע”י מצלמות סטילס קטנות של העיתונות הכתובה. נוכחות הלוֹגוֹ הפרטי של כל רשת טלוויזיה בשטח ובמְצִיאות שהיא מסקרת וגם הופעתו בתמונות הסטילס שמפרסמת העיתונות הכתובה היא בעלת ערך תקשורתי עצום ורב ערך. חשיפת הלוגו הפרטי של כל רשת טלוויזיה באשר היא ע”י מקורות כיסוי מתחרים נוספים קובעת עובדה חד משמעית : אנחנו כאן . ו/או היינו כאן. מי שלא מבין את חשיבות חשיפת הלוגו הפרטי בכל תנאי ובכל מקום, איננו מבין דבר ביחסי ציבור, בשיווק, ובתקשורת המונים.

דוגמא פנטסטית לשימוש מושכל ונמרץ בלוֹגוֹ שמעיד על חוש וכישרון ביחסי ציבור, פרסום, ושיווק אפשר למצוא באישיותו הכבירה של הגיאוגראף וחוקר היבשות הנודע הנורווגי אמיץ הלב רואָלְד אָמוּנְדְסֶן. זה בא לידי ביטוי לפני 102 שנים בסופה של שנת 1911 בתחרות בין משלחת מחקר נורווגית בראשות רואלד אמונדסן לבין נגד משלחת מחקרה בריטית בראשות רוֹבֶּרְט פָאלְקוֹן סְקוֹט מי יגיע ראשון מהם לנקודת הציר של הקוטב הדרומי. זהו הסיפור ההירואי של המסע ההיסטורי ההוא שקדם להנפת הלוֹגוֹ הנורווגי.

הנורווגי רואלד אמונדסן הפליג ב- 3 ביוני 1910 מאוסלו עם אנשי ציוותו אותם בחר בקפידה רבה בספינה “FRAM” בכיוון ניו זילאנד [1], משם הגיע לחופי אנטארקטיקה יבשת השלג והקרח הנִצחיים ב- 14 בינואר 1911. זה היה כבר כמעט סוף הקיץ ביבשת אנטארקטיקה בעת שהקים את מחנה הבסיס שלו שקרא לו “FRAMHEIM” במפרץ הלווייתנים. המשלחת הנורווגית הייתה צריכה להמתין עד לבוא הקיץ הבא ולקרני השמש והאוֹר של אוקטובר 1911 כדי להתחיל את מסע המחקר לעבר נקודת הציר הקוטב הדרומי.

הבריטי רוברט פאלקון סקוט עזב עם ציוותו ב- 29 בנובמבר 1910 את נמל פורטסמות’ עם המשלחת שלו בספינה “TERA NOVA”, כשאף הם מפליגים לניו זילאנד בדרך ליבשת אנטארקטיקה הדרומית. הוא הגיע לאזור ב- 5 בינואר 1911 ומיקם את משלחתו במֵיצָר “מקמורדו” (מרחק של כ- 600 ק”מ בקו אווירי ממפרץ הלווייתנים שם מיקם אמור רואלד אמונדסן את מחנה הבסיס שלו  “FRAMHEIN”) שם בנו חברי המשלחת האנגלית את בקתת בסיס הַאֵם שלהם . כמו המשלחת הנורווגית גם המשלחת הבריטית המתינה לבוא הקיץ בטרם יציאתה למסע המפרך לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי. שתי המשלחות הנורווגית והבריטית בראשות רואלד אמונדסן ורוברט סקוט הגיעו אם כן בראשית שנת 1911 סמוך לקוטב הדרומי ועגנו שם, מבלי שהן יודעות דבר האחת על זהותה של האחרת ואודות כוונות המחקר של כל אחת מהן. זאת הייתה בתחילה תחרות סמויה נורווגית – אנגלית. שתי המשלחות החלו בהכנות ואימונים לקראת המסע המפרך בן כ- 1500 ק”מ לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי שיועד להתחיל היכן שהוא בחודשים אוקטובר ו/או נובמבר באותה שנה של 1911.

בעת שהותה של המשלחת הבריטית במֵיצָר “מֶקְמוֹרְדוֹ” יצאו חלק מאנשיה בפברואר 1911 לסיור חופים בספינתם “טֶרָה נוֹבָה”. לאחר שיוט בן 600 ק”מ הגיעה הספינה הבריטית למפרץ הלווייתנים ומצאה שם עוגנת את הספינה הנורווגית “פְרָאם”. זאת הייתה הפתעה גדולה. החוקרים האנגליים התנהגו בג’נטלמניות והזמינו את רואלד אמונדסן ואנשי ציוותו לסעוד עמם על ה- “טֶרָה נוֹבָה”. האנגלים התפעלו מהאילוף המרשים של הכלבים הנורווגים האמורים לגרור את מזחלות המשלחת שלהם. רואלד אמונדסן היה נדיב והציע לצוות “טֶרָה נוֹבָה” להעביר כמה כלבים משלוֹ לרוברט סקוט . משחזרה “טֶרָה נוֹבָה” למצר “מקמורדו” הבין רוברט סקוט מאנשי הספינה שלו כי יש להם מתחרים במסע המחקר לקוטב הדרומי . חודש פברואר של שנת 1911 היה סוף הקיץ באזור הקוטב הדרומי. עוד מעט תיעלם השמש לשבועות רבים ויחל החורף האנטארקטי הארוך החשוך, והאכזרי. לאיש משתי המשלחות של נורווגיה ואנגליה לא היה לאן ללכת או לתוּר בחורף, אלא רק להמתין שמונה חודשים במחנות הבסיס עד להופעתו של הקיץ באוקטובר 1911 ועמו קרני האור.

רואלד אמונדסן לא ידע את התאריך המדויק בו מתכנן רוברט סקוט להתחיל את המסע, כפי שרוברט סקוט רק ניחש מתי רואלד אמונדסן אמור לצאת לדרך. בדיעבד התברר כי כל אחד מהם בחר בתאריך שונה ליציאה ליעד וגם מסלול שונה. רואלד אמונדסן היה מתכנן יסודי של כל פרט מראש במסע בעוד קצין הצי רוברט פאלקון סקוט נציגה של החברה הגיאוגרפית המלכותית של אנגליה היה תוצר של האימפריה הבריטית הישנה, שהאמין כי הישגים נקנים בסֶבֶל ויִיסוּרִים . רוברט סקוט העריך כי גרירת המזחלות בידי אנשיו תעצים את הניצחון הבריטי בהגעה לקוטב הדרומי ותהפוך אותו לאצִילִי יותר.

מסע המחקר לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי הפך אם כן למירוֹץ תחרותי ושאפתני בין שתי משלחות אמביציוזיות עליהן הוטל ניווט גיאוגראפי מורכב ומסובך מאוד בתנאים פיזיים קשים ביותר, לא רק קור עז וסופות קרח ושלגים אלא גם טיפוס הרים, לאורך דרך של כמעט 3000 ק”מ – הלוך וחזור. אנשי שתי משלחות נעו על מגלשיים כשהם מצוידים במזְחָלוֹת שנשאו עליהן אספקה, אוכל, ואוהלים ונגררו ע”י כלבים מאומנים. המשלחת הבריטית השתמשה גם בסוּסֵי פּוֹנִי מונגוליים שיועדו לגרירת המזחלות דבר שהתברר כשגיאה פטאלית. הסוסים למרות הטיפול המסור בהם קפאו בקור הנורא ולא החזיקו מעמד. חלק מהסוסים והכלבים הגוררים נועדו מראש לשחיטה במהלך ביצוע המשימה כדי לספק בשר מאכל לצוותים. המסע הארוך היה מבחן רצון וכוחות אדיר בין שני צוותים אמיצים לבֵין עצמם ולבֵין התנאים הקשים ואיתני הטבע שניסו לבלום אותם. המאבק ההירואי בין שתי המשלחות של רואלד אמונדסן ורוברט סקוט במסע לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי העלה לדיון שוב את השאלה היכן נמצא קצה גבול היכולת האנושית.

רואלד אמונדסן נחשב בעיני בני עמו ואח”כ גם על פי דעת מומחי מדע הגיאוגרפיה לגאון האימון, רב אומן בהכנות מדוקדקות, וכישרון ניווט יוצא דופן. הוא ניהֵל יחד עם ארבעת חבריו אוֹלָאב בְּיוֹלָאנְד (Olav Bjaaland), הֵלְמֶר הָאנְסֶן (Helmer Hanssen), סְוֶור הָאסֶל (Sverre Hassel), ואוֹסְקָר וִויסְטְלִינְג (Oscar Wistling) בהצלחה רבה את מסע המחקר לאורך1380 ק”מ בכיוון אחד.

[1] הספינה “FRAM” שימשה קודם לכן את החוקר הנורווגי פריטיוף נאנסן. גילם של החוקרים הנורווגיים במסע לקוטב הדרומי נע בן 30 ל- 44.

המשלחת הנורווגית בת חמישה אנשים בפיקודו של רואלד אמונדסן החלה את המסע ב- 20 באוקטובר 1911 . היא נפרדה מבסיס האם “FRAMHEIM” במפרץ הלווייתנים והגיעה לנקודת הציר של הקוטב הדרומי בתאריך 14 בדצמבר 1911 בתום 54 ימי מסע בתנאים קשים ביותר בהם עברו כברת דרך של 1380 ק”מ. חמשת הנורווגים היו מצוידים ב- 4 מזחלות נושאות ציוד ואוכל ו- 54 כלבים, ניווטו היטב, ועברו בממוצע כ- 25.5 ק”מ בכל יום. בהגיעם למטרתם נקודת הצִיר הדרומית ביותר של הקוטב הציבו במקום את דגל נורווגיה והשאירו תיעוד נוסף במקום, אוהל קטן וחפצים אחרים, כדי להוכיח את בואם הוודאי ואת נוכחותם בשטח. גם הדרך חזרה לתחנת הבסיס “FRAMHEIM” דרשה ידע, נחישות, וכשרון ניווט כדי להתמודד עם תנאי הקור הקשים וסופות הקרח והשלג. רואלד אמונדסן מתכנן קפדני באופיו ובעל היכרות רחבה עם תנאי האזור , ניווט נכון . הצוות הגיע בשלום לתחנת הבסיס שלו במפרץ הלווייתנים קיפל את המחנה ועלה על האונייה “FRAM” שהמתינה כל העת לחוקרים. בהפלגה בדרך חזרה לנורווגיה פִּרְסֵם רואלד אמונדסן בעולם את ההצלחה המזהירה. הוא ואנשיו זכו לתהילת עולם.

החבורה הנורווגית הקדימה במירוץ הקשה והנורא ומלא ההוד הזה את הגיאוגראף והחוקר הבריטי רוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו (הנרי באוורס, ד”ר אדוארד ווילסון רופא המשלחת, אדגאר אוואנס, ו- לורנס אוטס). רואלד אמונדסן לא היסס ותקע בנקודה הכי דרומית של כדור הארץ את הלוגו הפרטי שלו, דגל נורווגיה. הוא לא רק הניף את דגל נורווגיה בימי שלום ב- 14 בדצמבר 1911 אי שם בערבות הקרח והשלג של הקוטב הדרומי, הוא גם צילם את דגל מדינתו , והפיץ את התמונה בכל העולם לאחר שחזר בשלום עם חבריו לאוֹסְלוֹ. רואלד אמונדסן לא הצטנע יתר על המידה והכריז בגאווה : “ניצחנו את האקספדיציה הבריטית בראשות רוברט סקוט”. כשרוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו הגיעו אף הם לנקודת הציר הדרומית כעבור שלושים וארבעה ימים (גם כן בתום מסע מפרך וקשה ביותר) ב- 17 בינואר 1912 הם מצאו כבר את הלוֹגוֹ הנורווגי תקוע במקום וחשו כי הובסו בקרב סמוי. ואז קרה האסון רוברט פאלקון סקוט וארבעת חבריו טעו בניווט בדרך חזרה למחנה האם שלהם וקפאו למוות בסופות הקרח והקור הנורא (79 מעלות צלזיוס מתחת לאפס). כולם נספו במרחק של 150 ק”מ בלבד מבסיס האם שלהם במיצר “מקמורדו” שם עגנה ספינתם “TERA NOVA”.

amundsen 1

טקסט תמונה :  חוקר היבשות הנורווגי רואלד אמונדסן . הוא היה הראשון בתולדות האנושות שהגיע יחד עם ארבעת חבריו בדצמבר 1911 לקוטב הדרומי  לאחר מסע ניווט מזהיר בן 54 ימים בתנאי מזג אוויר קשים לאורך 1400  ק”מ . לאחר שהניף את דגל נורווגיה בנקודת הציר הדרומית ביותר של כדור הארץ , ניווט בהצלחה עוד 1500 ק”מ בדרך חזרה לתחנת הבסיס שלו “FRAMHEIM” במפרץ הלווייתנים . (מקור : “מוזיאון הטבע” במנהאטאן – ניו יורק) .

amundsen 2

טקסט תמונה : פברואר 1911 . רואלד אמונדסן (ראשון משמאל בשורה הקדמית חובש מגבעת רחבת שוליים) יחדיו עם חבריו למשלחת חקר הקוטב הדרומי על סיפון הספינה “FRAM” . הוא בחר את חברי המשלחת שלו בקפידה רבה . (מקור : “מוזיאון הטבע” במאנהאטן – ניו יורק) . 

amundsen 3

טקסט תמונה :  14 בדצמבר 1911 . רואלד אמונדסן מציב את הלוגו הפרטי שלו דגל מדינתו נורווגיה בנקודת הציר של הקוטב הדרומי . הוא נשען על אחת מארבע המזחלות שנשאו את הציוד והאספקה של המשלחת . לידו רובצים 7 כלבים  (מתוך 54)  שגררו את המזחלות במשך 99 ימים (הלוך וחזור מ- “FRAMHEIM לנקודת הציר ובחזרה) בתנאי מזג אוויר קשים ביותר לאורך מסלול בן כ- 3000  ק”מ . הכלבים עברו תהליך של הכשרה ואילוף מוקדמים . (מקור : מוזיאון הטבע במאנהאטן – ניו יורק) .

scott 1

טקסט תמונה : קצין הימייה הבריטית רוברט פאלקון סקוט עמד ב- 1911 בראש המשלחת הבריטית שניהלה תחרות סמויה עם המשלחת הנורווגית בראשה רואלד אמונדסן מי יגיע ראשון לקוטב הדרומי . רוברט סקוט יחד עם ארבעת חבריו הגיעו לקוטב הדרומי ב- 17 בינואר 1912 , 34 ימים לאחר רואלד אמונדסן . הם מצאו את דגל נורווגיה כבר תקוע במקום . (מקור ” מוזיאון הטבע במטנהאטן – ניו יורק) .

scott 2

טקסט תמונה : 18 בינואר 1912 . המשלחת הבריטית ניצבת ליד האוהל והדגל הנורווגי בנקודת הציר של הקוטב הדרומי. המשלחת הנורווגית הותירה את האוהל והדגל מאחוריה לצורכי הוכחה כי הגיעו למקום כבר בתאריך ב- 14 בדצמבר 1911 . משמאל לימין : רוברט סקוט , הנרי באוורס , ד”ר אדוארד ווילסון , ואדגאר אוואנס .(מקור : הספרייה הלאומית של ניו זילנד ו- “מוזיאון הטבע” במאנהאטן – ניו יורק) .

בעת מחקר וכתיבת הספר עב הכרס “חשיפת פסגת היכולת האנושית בספורט ע”י מצלמות הטלוויזיה” , במסגרת סדרה רחבת היקף של 13 ספרים שאנוכי חוקר וכותב ואשר עוסקים ודנים ב- “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” שהיתי ב- 2010 בניו ג’רסי ובמאנהאטן בניו יורק . ניצלתי את הזמן לבקר כמה פעמים במוזיאון הטבע המדהים במאנהאטן והתוודעתי שוב במוזיאון הזה במשך שעות רבות למסע הקשה והמפרך של שתי משלחות המחקר של רואלד אמונדסן ורוברט סקוט בסופה של שנת 1911 לעבר נקודת הציר של הקוטב הדרומי . החלטתי לכלול את סיפורם ההירואי בספר שלי “פסגת היכולת האנושית” . קצה גבול יכולתם האנושית של רואלד אמונדסן וחבריו הנורווגים הסתיים בתהילת עולם ופרסום הלוגו הלאומי של נורווגיה בכל מקום בתבל . קצה גבול היכולת האנושית של רוברט סקוט וחבריו הבריטיים הסתיים בטעות ניווט וקפיאה למוות בתוך אוהל דַל ועלוב בתוך סופות קרח נוראיות ובקור של 79 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. גופותיהם של רוברט סקוט ושלושה מחבריו (גופה אחת לא אותרה) נמצאו כעבור 8 חודשים ע”י ציוותי חיפוש בריטיים כשהם ישנים את שנת הנצח שלהם בתוך שקי שינה .

הערה 7 : תמונת הסטילס הבאה שצולמה ע”י AP בעת נאום הניצחון של נשיא איראן החדש חסן רוחאני בטהראן ב- 17 ביוני 2013 מדגימה אלו מאמצים עושות עושות רשתות הטלוויזיה בעולם לחשוף ולזהות את הלוֹגוֹ שלהן . לא רק עבור הצופים הפרטיים שלהן אלא גם עבור כל צופי הטלוויזיה בעולם וקוראי העיתונים בעולם. התמונה הבאה היא מלאכת מחשבת עיתונאית. צלם AP יכול היה לצלם במצלמת הסטילס שלו Close up בלבד של מר חסן רוחאני, אולם הוא בחר בזווית צילום רחבה ואפשרות טובה הרבה יותר. הוא מראה את הנשיא האיראני מוקף בעשרות מיקרופונים של רשתות טלוויזיה ומעניק משנה חשיבות למושא הצילום שלו.

ראה תמונה ב- “הארץ” מ- 17 ביוני 2013 . טהראן . נשיא איראן החדש חסן רוחאני נואם את נאום הניצחון שלו בפני עשרות מיקרופונים של רשתות טלוויזיה בינלאומיות לאחר שזכה ברוב עצום בבחירות לנשיאות איראן . צלם AP שצילם את התמונה מחדד בתמונתו זאת את השאלה מי חשוב ממי בעידן תקשורת ההמונים המודרנית , הקול ו/או המיקרופון שנושא אותו למרחקים ? הדמות ו/או מצלמת הטלוויזיה שמפיצה את אוֹרָה בכל פינה ברחבי תבל ? 

הערה 8 : בימי חמישי בשבוע בגלי צה”ל בין 11.00 ל- 12.00 : יועז הנדל מטיל צֵל על ספי עובדיה לא רק בשל גוון קולו הדק והבכייני של האחרון. בעמוד האחורי של עיתון “הארץ” : מורן שריר מטיל צֵל על מיה סלע (ועל כל מבקרי הטלוויזיה האחרים). בעמוד השני של עיתון “הארץ” : עמוס בידרמן מטיל צֵל על ערן וולקובסקי.

הערה 9 : תזכורת לקובי ניב שעוסק הבוקר בעמוד השני של עיתון “הארץ” בפוסט אודות השיר “הילדים של חורף 1973” : אבא שלי ז”ל ממייסדי קיבוץ אפיקים בעמק הירדן לא הבטיח לי מעולם “יוֹנָה”. אנוכי לא הבטחתי “יוֹנָה” לילדיי נֶכְדֵי אָבִי. ילדיי לא הבטיחו “יוֹנָה” לנכדיי שלי. אבא שלי, אנוכי, וילדיי – נשבענו על ספר התנ”ך איש איש בדורו בשרות הצבאי שלנו כי אנו מוכנים להקריב את חיינו למען המדינה אם נִדָרֵש .

הערה 10 : אלפי מילים נכתבו ב- בְּלוֹג הזה בגנות העיתונאות ומדיניות שידור ה- Off tube המקובעת לעַד והמגוחכת לעַד כפי שמכתיב מנכ”ל ערוץ 5 בכבלים מר תומר תורג’מן . שַדָּר ערוץ 5 גיל ברק והפַּרְשָן שלו סימי ריגר מגיעים מנומנמים לגמרי בארבע לפנות בוקר לעמדת השידור Off tube שלהם מהמוניטור בתל אביב כדי לשדר ישיר את משחק מס’ 6 מיאמי – סאן אנטוניו בסדרת הגמר ב- NBA. המשחק מתנהל רבבת קילומטרים מהם וכל מה שנותר לשניהם הוא לכסות בקולם העָצֵל והנִרְפֶּה שמַט לישון את ה- Commentary האמריקני האוטנטי והתוסס . עליבות טלוויזיונית בהתגלמותה.

הערה 11 : רמת העיתונאות הבעייתית של מר אלי ישראלי ומר אפי טריגר כפי שהיא מוצגת במוסף הספורט השבועי המשודר בימי חמישי בגלי צה”ל – מוכרת. השניים העניקו בימה נכבדת (בצדק) ליו”ר ההתאחדות מר אבי לוזון (ראוי לברכות בתחום קונקרטי של הבאת טורניר Euro 2013 לנבחרות צעירות ארצה ובתחום ניהול ענייני הכספים והכלכלה של ההתאחדות) אולם הם לא הכינו שיעורי בית וניהלו ריאיון טריביאלי, משעמם, וצפוי. מותר לשאול את אבי לוזון גם שאלות לא נוחות שקשורות ונוגעות לכל מיני פספוסים ופרטי ארגון לקוי של ההתאחדות שהוא עומד בראשה. לפתע לאחר שהסתיים הריאיון המשעמם נטול כל חידוש עם אבי לוזון העלו השניים לשידור את עיתונאי “הארץ” אילן ליאור שיספר את רשמיו מטורניר Euro 2013 לנבחרות צעירות בכדורגל. בדרך אקראית ומבלי להתכוון עשה אילן ליאור לשניהם , לאלי ישראלי ואפי טריגר , בי”ס בעיתונאות . התברר מפיו כי אלי ישראלי ואפי טריגר אינם בקיאים בחומר הדיון ולא התכוננו למפגש סביב המיקרופון עם אבי לוזון. מלאכת הארגון של ההתאחדות בטורניר לקתה בחוֹלָיִים ופגמים לא מעטים כמו מכירת כרטיסים, הוצאות תוכניות מסודרות של המשחקים, הכרת גיבורי העלילה לציבור, היסעים וחנייה, וכו’. אחרי אילן ליאור (המצוין) עלה לשידור האורח השבועי משה שלונסקי במוסף הספורט של גלי צה”ל. משה שלונסקי הוא טיפוס משעמם, חסר כל כריזמה , אומן הסופר טריוויה שאיננו מחדש ולא אומר דברים שהמאזינים שלו אמורים לזכור . צרתו היא שמערכת גלי צה”ל שמעלה אותו מידי שבוע לשידור מכריחה אותו לדבר למרות שאין לו מה לומר .

נשיא המדינה שמעון פרס בן 90. בשולי שני הפוסטים האחרונים שדנו בתגובתי לטקסט המגוחך והמופרך של מר אביב לביא שהתפרסם ב- Forbes Israel. פוסט מס’ 234. כל הזכויות שמורות.  

לא הייתי משקיע מאמץ כה רב בתגובתי לטקסט שכתב מר אביב לביא ב- 11 ביוני ב- Forbes Israel אילולא היה מגוחך ומופרך וגם לעגני . כך כתב אביב לביא כהאי לישנא :

“הצצתי למתרחש בעמדה השכנה של ערוץ 1. ובכן , דבר לא התרחש שם . לא תפאורה , לא זוויות צילום . דקות ספורות לפני שעת השין הגיעו האנשים הטכניים, חיברו כמה כבלים ובדקו שהמיקרופון עובד. מה שהצופים ראו בתחילת השידור בערוץ הממלכתי זה שדר ופרשן שיושבים בעמדה כעורה, על רקע הבטון האפור של היציע ועשרות חוטים וכבלים משתלשלים” .

הציבור עוד יכול להאמין בטעות לכל מיני חצאי אמיתות שהגה אביב לביא במאמר שלו . חצאי אמיתות גרועות משקרים שלמים. משלחת ערוץ 1 בסלוניקי 2000 כללה עובדים חרוצים ואחראיים בדרגי העיתונות וההנדסה כמו ששי אפרתי, אורי לוי, מאיר חיימי, אמנון אוסמן, ואחרים שעשו את מיטבם בהצלחה רבה בסלוניקי 2000. כתיבת טקסט ביקורתי ולעגני שכזה שאיננו נכון לחלוטין בו מציג מר אביב לביא את ערוץ 1 כעצלן ובטלן – גובל בנִבְזוּת. אינני מוצא דרך להתנסח אחרת . שום איש איננו עומד מעל לביקורת בתנאי שהיא כנה. טקסט הביקורת של אביב לביב מר אביב לביא איננו הוגן מפני שהוא לא כנה (בלשון המעטה). אם כך הם פני הדברים אליבא ולשיטתו של אביב לביא יואיל האיש הטוען טיעוני שווא להסביר לי כלהלן : אם צוות השידור של ערוץ 5 היה לא רק אנונימי וכלל את יורם ארבל ועופר לרבות התמונה של ערוץ 5 שהייתה כה ווירטואוזית וכה מבריקה בהשוואה לתמונה הדלה והענייה שמטה ליפול של ערוץ 1 (כדברי אביב לביא) , כיצד זה בערב השידורים הראשון ב- 18 באפריל 2000, שלושה אנשים וחצי מכל ארבע צופים העדיפו לראות את ערוץ 1 (ולהתעלם מערוץ 5) וכיצד זה בערב השידורים השני ב- 20 באפריל 2000 גבר הפער וחמישה מכל שישה צופים העדיפו שוב להתבונן ב- ערוץ 1 ולא הערוץ 5 ?

קברניטי רשות השידור לא היו מהללים בשעתו את הפקת הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתחרויות ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 אם הטקסט של אביב לביא היה אמיתי, נכון, וכנה. מפקדים אינם ממהרים להעניק צל”ש לפיקודיהם בטרם הם לומדים ומתחקרים את פרטי האירוע וההתרחשות.

הצלחת שידורי ה- Final Four של מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, עוררה הדים חיוביים עצומים ברשות השידור. מנכ”ל רשות השידור עצמו אורי פורת כתב לציוותי ולי שלושה ימים לאחר תום מבצע שידורי סלוניקי מכתב הערכה נרגש (באמצעות מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ומנהל החדשות רפיק חלבי). הנה הוא כלשונו [8].

טקסט מסמך : 23 באפריל 2000 . מנכ”ל רשות השידור אורי פורת מעניק צל”ש לי ולעובדי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בתום מבצע שידורי ה- Final four האירופי בכדורסל . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000. זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנהל חטיבת החדשות רפיק חלבי בתום מבצע הפקת השידורים הישירים בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 של משחקי ה- Final  four  בסלוניקי 2000 בהשתתפות מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ניצחונה הגדול של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 והתבוסה שנחל ערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים) , הצדיקה את תפישת עולמי הנוגעת לפילוסופיית השידור ומהות ודרך העבודה העיתונאית ברשת הטלוויזיה בה עבדתי לאורכן של עשרות שנים. חטיבת הספורט של הערוץ הציבורי היטיבה לשמור כל העת על התייחסותה הרצינית לסיקור האירועים, מהימנות עבודתה העיתונאית, וראשוניות הדיווח . עובדה שבשעת מבחן ציבור הצופים במדינת ישראל שמר לה אימונים. שום “קליפיזציה” מוסיקלית של ערוץ הספורט (5) בכבלים איננה מתחרה לטווח ארוך עם עיתונאות רצינית . ניצחונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 על ערוץ הספורט (5) בכבלים נחשב ל- גדול עוד יותר לנוכח “קמפיין” מאורגן שנמשך זמן רב בעיתונות הארצית נגד חטיבת הספורט של השידור הציבורי ומנגד האדרת שמם של ערוץ הספורט בכבלים וערוץ  2 המסחרי. התבוסה של ערוץ הספורט (5) בכבלים בהתמודדות נגד השידור הציבורי היא טוטלית בכל קריטריון ואמַת מידה ובעיקר נוכח העובדה שעומדת לרשותו מערכת משומנת ומשוכללת של יחסי ציבור ושיווק, החסרים כאמור לטלוויזיה הישראלית ורשות השידור. הניצחון הדרמטי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הציבורי בסלוניקי מֵעיד כאֶלֶף עדים על ההבדל הקיים החוצץ בין שני מקורות השידור . אין תחליף לעיתונאות ישרה , אמינה והוגנת , וגם ראשונית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים (בכל תחום בחיינו) במדינה דמוקרטית בת חורין. לא בכדי הִכָּה הערוץ הציבורי את ערוץ הספורט (5) בכבלים וגם את ערוץ 2 שוֹק על ירֵך בשידורי ה- Final Four בסלוניקי 2000, כל אחד לחוּד ואת שניהם ביחד. הניצחון הסנסציוני של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 עורר הדים עצומים בתוך רשות השידור. לרבים אצלנו וברשות השידור כולה נראה היה בטרם ההתמודדות כי חטיבת הספורט בפיקודי מובלת לטבח טלוויזיוני במאבק עם ערוץ הספורט. יחסי הציבור המרשימים הרצופים והאפקטיביים של ערוץ הספורט (5) בכבלים ואגרסיביות השיווק , שבאו לידי ביטוי בעיתונות הכתובה וגם באמצעות ערוץ  2 , פעלו את שלהם והשפיעו על כולם . על פי הערכות “המומחים” למיניהם עמד ערוץ 1 בפני הפסד, אולי אפילו תבוסה מוחצת. משהגיעה בשורת הניצחון של השידור הציבורי הופתעו כולם. אך לא אנוכי. היו לי ולנו אוהדים בהנהלת הרשות. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב התרשם אף הוא מאיכות מבצע השידורים הארוך בסלוניקי 2000 והביע את תודתו על הניצחון הסוחף. כך כתב לי [11].

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . זהו מכתב הערכה ששלח לי ולאנשיי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור מר גיל סמסונוב בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל של סלוניקי 2000 . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

סוף הפוסט מס’ 234. הועלה לאוויר בשעות אחה”צ של יום חמישי – 20 ביוני 2013.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *