פוסט מס' 175. מוסיקה אדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע. ג'יימס לאסט ו- "מבט ספורט" בימים ההם של 1969 – 1968. פוסט מס' 175. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 11 במארס 2013.כלליראשי

פוסט מס' 175.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בשלבי התפתחותו הטכנולוגית ועיצובו הגראפי .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים . חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר .

הערה 3 : הבלוג איננו מופק , נכתב , ונערך למען מטרות רווח כספי , ו/או למען רווח מסחרי ו/או לצורכי פרסום אישי .

———————————————————————————————————

פוסט חדש מס' 175 : הועלה לאוויר בערבו של יום שני – 11 במארס 2013.

———————————————————————————————————

פוסט מס' 175. מוסיקה אדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע. ג'יימס לאסט ו- "מבט ספורט" בימים הרחוקים ההם של 1969 – 1968. פוסט מס' 175. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : 2003 – 2002 . אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור . נטשתי בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה 4 : מוסף הספורט הדַל של עיתון "הארץ" אתמול יום ראשון – 10 במארס 2013 נראה כמו מדור פרסומי של הטוטו – Winner. העורך הראשי של "הארץ" מר אלוף בן מגמד לחלוטין את עורך הספורט שלו שלומי ברזל ומעניש את הקוראים. מוסף הספורט של "הארץ" אתמול מכר אתמול את בכורתו למוֹלֶךְ של הפרסומת המסחרית – הטוֹטוֹ. "הָאָרֶץ" הפך ל- 1/6 (שישית) מגודל שטחם של מוספי הספורט ב- "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב", והשתרך מאחור גם באיכותו הענייה . היה ל- 1/10 (עשירית) מאיכותם של "ידיעות אחרונות" ו- "מעריב". באחת עשרה מילים : מוסף ספורט עלוב בעיתון טוֹב שאני מנוי עליו מזה שנים רבות. מה זה צריך להיות מר אלוף בן הנכבד ? איננו בני ערובה שלך ואל תיקח אותנו For granted.

ראה "הארץ" מ- יום ראשון – 10 במארס 2013 . זהו מוסף הספורט הדל, הצר, והמגוחך של "הארץ" (עיתון שאנוכי ובני ביתי מנויים עליו מזה שנים ארוכות) כפי שנופק אתמול לקוראיו. המוסף העני נראה כמו מדור פרסומי של הטוטו – Winner. 

הערה 5 : האזנתי אתמול יום ראשון – 10 במארס 2013 לתוכנית האקטואליה של גב' יעל דן ברדיו גלי צה"ל (ערוץ הבית שלי) בין 12.00 ל- 13.45. אני אוהב את השדרנית הנבונה, החריפה, העירנית, והשנונה הזאת. בחיים לא ראיתי אותה ולא החלפתי עמה מילה. אינני יודע מי היא. אולם קצב הדיבור הרדיופוני המהיר שלה והדיקציה הברורה וגוון הקול הנעים – מוכרים לי ומקובלים עלי. אשת הרדיו הזאת גם כל הזמן מפוקסת. מעניין, אתמול היא ביקשה להתעדכן בנעשה במישור הפוליטי וביקשה את עזרתם של שני עיתונאי רדיו מצוינים המשרתים את "גלי צה"ל" מר עידן קוולר ומר ספי עובדיה , ומבלי להזדקק לשירותם של שחקני חיזוק מהחוץ כמו רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ', וברןך קרא – כפי שנוהג לעשות השכם והערב עמיתה מר רזי ברקאי. הפלא ופלא מצדה לא נפלה.

הערה 6 : קראתי אתמול יום ראשון – 10 במארס 2013 ב- "ידיעות אחרונות" את מאמר הפרשנות המדיני של מר עמנואל רוזן, וכותרתו : "תזוזה או פיצוץ – מחכים לאובמה" . כנראה שהמאמר חשוב (וגם מעניין) אם מר ארנון מוזס החליט לפרסם אותו כמו שהוא בעיתונו. מר עמנואל רוזן מביע בפוסט הזה את השערותיו הפוליטיות. אך נניח להן כעת. מה שמעניין אותי באמת זה מדוע בעל המאמר העיתונאי, החדשותי, והרלוואנטי – לא פרסם אתמול את השערותיו הללו בערוץ 10 שלו וערוץ הבית שלי, ומה חושב מנכ"ל ערוץ 10 מר רפי גינת ומנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 על נאמנותו הכפולה של עמנואל רוזן.

הערה 7 : מן ההיבט הטלוויזיוני אני נהנה לראות כיצד מגישת החדשות של ערוץ 10 גב' תמר איש שלום שולטת היטב ובחופשיות בניווט וההובלה של המהדורה. נכון שתמר איש שלום היא אישה נאה מאוד והטלוויזיה כמדיה וויזואלית מבליטה זאת. אולם היא בנוסף מגישה ומשוחחת, ומראיינת בנבונות רבה. מחשבת הטלוויזיה וקצב הדיבור שלה מהירים מבלי לאבד את הרהיטות. קולה רדיופוני והדיקציה שלה מושלמת ב- % 100. תמר איש שלום נותרת אסתטית גם כשהיא עוסקת בתיווך מהמסך בין האינפורמציה לבין הצופים שלה. זאת תכונה טלוויזיונית שנעדרת אצל רבים בעת הופעתם על המרקע.

הערה 8 : התוכנית "ביה"ס למוסיקה" בערוץ 2 היא רעיון גאוני ונפלא בעיניי. המנטורים יורם גאון, מתי כספי, משה פרץ, וקרן פלס – נערצים טלוויזיונית ! תוכנית נהדרת שאפילו המנחה שלה צבי הדר איננו יכול לקלקל אותה . מִי מְאֵי אנשי הטלוויזיה בארץ שיער לעצמו אי פעם כי תוכנית מוסיקה שעוסקת באיתור וטיפוח כישרונות של ילדים רכים בשירה וזימרה , תכה שוק על ירך את השידור הישיר מולה בערוץ 1 , שדן במשחק המרכזי אמש בליגת העל מכבי ת"א – בית"ר ירושלים 5 : 0 . פנטסטי .

הערה 9 : קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א פגיעה ושרויה בבצרות צרורות. יותר ממה שזה נראה אמש בתבוסה למכבי נתניה 70:76. כבר נאמר בבלוג הזה חדשים לבקרים כי שחקני חוץ כמו יוגב אוחיון, ריק היקמן, דיוויד לוגאן, ומורן רוט יש מאה בלירה גם בארץ. הבעיה של מכבי ת"א היא היעדרם של שני Big men מוכשרים ויעילים ברחבות הסלים. שון ג'יימס חמודי ומתוק אולם הוא שחקן עַדִינוֹנְצִ'יק חסר מסה שקורס תחת הנטל . לא להאמין כי למכבי נתניה היה אתמול יתרון גובה לא מבוטל על פני מכבי ת"א. לא להאמין…? דווקא כן – להאמין ! מכבי ת"א התמודדה אתמול בערב נגד מאמן חסר ניסיון בשם דני פרנקו ונגד קבוצת כדורסל לא מסודרת , לא מאורגנת , לא ממושמעת דיה, וגם חסרת ביטחון – ואף על פי כן הובסה. מאמן מכבי ת"א מר דיוויד בלאט (שיש ומכנים אותו משום מה "קוֹסֵם") כבר מיהר להכריז הכרזה תבוסתנית (על פי ציטוט הבוקר מעיתון "הארץ" בכתבתו של מר אריה ליבנת) : "כשנסיים עם אירופה לטוב ו/או לרע , נחזור להתרכז בליגה. נצטרך לחיות עם זה". לא נוח לרשום ואומר זאת בהסתייגות : לא בטוח שמר דיוויד בלאט יוכל ויהיה מוכשר ובעל פוטנציאל להגשים את משאלת ליבו, וזאת למרות ההיסטוריה הלוחמנית של המועדון. גם לא נוח לכתוב את הטקסט הבא כי האיש שמתיימר להיות מנהיג כדורסל משדר לגייסותיו דווקא ברגע זה מנהיגות חסרת ביטחון, חסרת אמונה, חסרת דבקות במשימה, וחסרת חזון – כאילו שלרוץ על הפרקט זה הדבר הכי קשה בחיים.

הערה 10 : אני שומע מידי שֵש בערב ברדיו גלי צה"ל את תוכניתו המוסיקאלית הנאותה של שמעון פרנס. הבעיה שמר אברהם מְזָרֶה גונב לו כל פעם מחדש את ההצגה לחמש דקות היכן שהוא ב- 18.40 בעיקר כשהוא מרצה ומביא דוגמאות קוליות של אלוויס פרסלי (האחד, היחיד, והמיוחד שעשה אותי ליותר מאושר בחיי), ריקי נלסון , פט בון , פאטס דומינו , טומי סנדס , הארי בלפונטה , פרי קומו , פרנק סינטרה , בינג קרוסבי , ברנדה לי , אלה פיצג'ראלד , שרה ווהן , החיפושיות , ורבים וטובים אחרים . על כל פנים תודה לשניהם לשמעון פרנס ואברהם מזרה. התוכנית נעימה לאוזניי. מוזר אבל גם אותם לא ראיתי מעולם ולא שוחחתי אִתם אף פעם.

פוסט מס' 175. מוסיקה אדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע. ג'יימס לאסט ו- "מבט ספורט" בימים הרחוקים ההם של 1969 – 1968. פוסט מס' 175. כל הזכויות שמורות.

ב- 1951 ביים הבימאי האמריקני פְרֶד זִינֶמַאן (בהפקת סטנלי קרמר וקרל פורמן) את הסרט הבלתי נשכח "בצוהרי יום" (High Noon) עם הכוכבים גֶרִי קוּפֶּר , גְרֵייס קֶלִי, תּוֹמַאס מִיטְשֶל, לִי וָואן קְלִיף ורבים אחרים. הסרט הזה שראיתיו לפחות 50 פעמים בימי חיי הוא בלתי נשכח גם בגלל פס הקול המוסיקלי שמלווה אותו לכל אורכו והולחן ע"י הקומפוזיטור דִימִיטְרִי טְיוֹמְקִין ושר אותו טֶקְס רִיטֶר (Do not forsake me oh my darling). השיר זכה להצלחה מיידית בארה"ב וגם ברחבי העולם למרות ששר אותו לאחר הביצוע בסרט זמר אחר כישרוני ומוצלח מאוד בשם פְרֶנְקִי לֵיין. דִימִיטְרִי טְיוֹמְקִין היה גאון בתחומו וכישרונו לחבר מוסיקה אדיטוריאלית בסרטי קולנוע הביא לו מוניטין עצום וגם כסף. דִימִיטְרִי טְיוֹמְקִין הלחין גם את פס הקול המוסיקאלי הזכור היטב בסרט הקולנוע "הדו קרב הגורלי ב- או. קיי. קוראל" (The Gunfight at the OK Corrall) שנעשה ב- 1957 בבימויו של ג'ון סטרג'ס ובהפקת האל ווליס (Hal Wallis) .הזמר היה הפעם פרנקי לֵיין (Frankie Laine) והכוכבים בֶּרְט לָאנְקָאסְטֶר וקִירְק דָאגְלָאס. המוסיקה האינסטרומנטלית – אדיטוריאלית של דימיטרי טיומקין הייתה בעלת אפקט וביצועים משתנים והשפעה עצומה על התפתחות העלילה כמו גם יצירת הלך רוח, מצב רוח, ואווירה כללית התואמת כל סצנה מסצנות סרטי הקולנוע בהם נטל חלק. למוסיקה האינסטרומנטלית שמלווה סרטים לכל אורכם כמו "חלף עם הרוח", "בצהריי יום", ו- "הדו קרב ב- או. קיי. קוראל" יש ערך מוסף בהשוואה לסרטים מוסיקאליים נאמר כמו של אלוויס פרסליי, "אהביני בעדנה" (Love me tender) , "אוהב אותך" (Loving you), "רוק בבית הסוהר" (Jailhouse Rock) , ו/או "מלך קריאול" (King Creole) – שם השירים בביצוע אלוויס פרסלי נחשפים בין טקסט ל- טקסט אולם אינם מלווים את סרטיו. למוסיקה בקולנוע יש ערך רב ומשמעות רבה מאז הושק פס הקול המוסיקאלי ב- 1939 שליווה את הסרט "חלף עם הרוח" (מלחין מאקס שטיינר). מוסיקה בקולנוע ובטלוויזיה היא אדיטוריאל כמו הטקסט. אני זוכר את שנות "מבט ספורט" הראשונות בהן דן שילון ואלכס גלעדי היו מקנחים את סיום התוכנית בצילומי שייט פסטוראליים קצרצרים שמלווים במוסיקה סתמית אותן עיטר מר אילן הראל היועץ המוסיקאלי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בעת ההיא. מוטי קירשנבאום טען ששידור כתבות מהסוג הזה בהן כאילו לתמונה יש עדיפות על הקול היא שגיאה מפני שלכל שימוש במוסיקה בטלוויזיה גם כרקע, יש תפקיד אדיטוריאלי. (ב- 1976 בעת קורס כתבי ספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הרצה מוטי קירשנבאום לחניכים על אודות חשיבות עריכה ושימוש במוסיקה כ- Editorial בכתבות שלהם . הערה שלי : מוטי קירשנבאום למד טלוויזיה וקולנוע באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס בשנים 1968 – 1962. הוא נמנה על צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית מעפרה ב- 1968 בראשות פרופסור אליהוא כ"ץ וסגנו עוזי פלד).

תעשיית הקולנוע האמריקנית הייתה ב- 1951 בשיא עוזה. היו אלה ראשיתן של שנות הזהב של Holywood הכל יכולה אבל הטלוויזיה כבר נגסה בה את שיניה .. משהחלה סדרת הגמר של אליפות הבייסבול היוקרתית בארה"ב (World series) דרש כל ה- Cast של "בצהריי יום" לערוך הפסקות צילום כדי לצפות בשידורים הישירים בטלוויזיה. אפילו גרייס קלי הצטרפה לסקרנים המתבוננים בדרבי הניו יורקי ההוא.

טקסט תמונה : 1951. אחת התמונות החשובות בתולדות התפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה בארה"ב. שחקני הסרט "בצהריי יום" צופים בשידורים הישירים במוניטור טלוויזיה שהובהל במיוחד לסֶט שלהם ועוסק ב- סדרת הגמר של ה- World series אליפות הבייסבול New York N vs. New York A של ארה"ב. לא רק סדרת הגמר אלא גם דרבי ניו יורקי יוקרתי. בין הנוכחים בתמונה אפשר לראות את גרי קופר (עומד ונשען ברגלו על חבית), גרייס קלי (יושבת מימין) ותומאס מיטשל (יושב לפנים משמאל) ומי ששיחק תריסר שנים לפני כן ב- 1939 גם את האבא של סקרלט אוהרה (השחקנית וויוויאן ליי) בסרט "חלף עם הרוח". (התמונה באדיבות אוניברסיטת אוקספורד שהוציאה לאור את הספר "ההיסטוריה הבינלאומית של הטלוויזיה" בעריכת אנת'וני סמית').

אינני מדבר על סרטים מוסיקאליים מהסוג של "שבע כלות לשבע אחים", "אוקלהומה", "סיפור הפרברים", וכו' אני מתכוון לשימוש במוסיקה אדיטוריאלית בסרטי קולנוע כמו "הטוב, הרע, והמכוער", מ- 1966 של הבימאי האיטלקי סרג'יו ליאונה והאיש שהלחין את המוסיקה האינסטרומנטלית שמלווה את הסרט הזה לכל אורכו הקומפוזיטור האיטלקי אניו מוריקונה (Enio Morricone). אתה שורק את המוסיקות הַסוּפֶּר קְלִיטוֹת האלה ולא יודע אם אתה עושה זאת בגלל קלינט איסטווד, גרי קופר, וברט לאנקאסטר ו/או בשל דימיטרי טיומקין ואניו מוריקונה.

הטלוויזיה הלכה בעקבות הקולנוע ובנתה פתיחות מיוחדות מלוות במוסיקה אדיטוריאלית לסדרות שלה. צופי הטלוויזיה הוותיקים במדינת ישראל זוכרים את הפתיחות המיוחדות והמוסיקות שליוו את סדרות הטלוויזיה האמריקניות בעלות תכנים שונים שהקרינה הטלוויזיה הישראלית הציבורית מאז 1969, ביניהן, "משימה בלתי אפשרית" (מלחין לאלו שיפרין- Lalo Schifrin), "האוואי 5 – 0" (מלחין מורטון סטיבנס – Morton Stevens), "דאלאס" (מלחין ג'רולד אימל- Jerrold Immel), "שושלת" (מלחין ביל קונטי- Bill Conti), ורבות אחרות. המוסיקה האדיטוריאלית שלהן היוותה כותרת ראשית כמו בעיתון. ההיסטוריה המוסיקאלית של התוכנית הוותיקה "מבט ספורט" בטלוויזיה הישראלית הציבורית דומה להיסטוריה הבינלאומית.

"מבט ספורט" שודרה בפעם הראשונה ביום ראשון – 17 בנובמבר 1968 כתוספת ל- "מבט" . דן שילון היה העורך והמגיש של התוכנית. דוב עצמון (קוסטקובסקי) עורך מוסף הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות", שימש כיועץ מקצועי שלוֹ. ב- 1969 הקים דן שילון את מחלקת הספורט שהייתה כפופה בהיררכית הניהול בטלוויזיה ישירות לחטיבת החדשות שמנהלה דאז היה יורם רונן ז"ל. דן שילון הלך בעקבות השֵם "מבט" וקרא לתוכניתו "מבט ספורט". נדמה לי שכישרונו הטלוויזיוני מצא את ביטויו ראשית דבר באות הפתיחה המיתולוגי של התוכנית שהפיק, ערך, ושידר. את האנימציה של אות פתיחת התוכנית העשויה מדמויות ממוחשבות המבצעות תנועות ספורט שונות של כדורגל, א"ק, אגרוף, וכדורסל עיצֵב אחד מוותיקי הגרפיקאים בטלוויזיה בימים ההם יוחנן לקיצביץ'. יגאל שילון אחיו של דן שילון בחר את פס הקול המוסיקלי הבלתי נשכח לאנימציה שיצר יוחנן לקיצביץ'. פס הקול המוסיקאלי הקליט, נעים לאוזן, ובעל מוניטין עצום של "מבט ספורט", הקרוי "JAGERLATIN", נלקח מרצועת התקליט הקליט המפורסם רווי לחנים קצביים, אחד מהם "Non Stop Dancing" של המלחין והמנצח הגרמני ג'יימס לאסט (James Last). חיש מהר התברר כי "JAGERLATIN" היא נעימה מוסיקלית קליטה ובעלת אמירה . מוסיקה אדיטוריאלית המתאימה ל- "מבט ספורט" כמו כפפה ליד. "JAGERLATIN" הייתה לא רק מוסיקת מבוא שהובילה אחריה תוכנית נושאת רייטינג אלא גם קלילה שהשתרשה והתמזגה בן שומעיה. זאת הייתה נעימת פתיחה שהיא הרבה יותר מעיטור מוסיקאלי והיוותה את סמל ורוח תוכנית הספורט. היא הכניסה מייד את הצופה לאווירת הספורט וההתמודדות, וחדרה בקלוּת לאוזנם של הצופים. בכך סייעה להפוך את "מבט ספורט" בן לילה לשלאגר טלוויזיוני בישראל ואת מגישה לכוכב. כשאמרת "מבט ספורט" – אמרת דן שילון. עד כדי כך הייתה התוכנית מזוהה עם המגיש שלה.

טקסט תמונה : דן שילון מגיש את מהדורת "מבט ספורט" הראשונה בטלוויזיה ב- 1968. הכדורגלן מרדכי שפיגלר והפסל של מירון זורק הדיסקוס האולימפי מתקופת יוון העתיקה עיצבו את מראה פניו של אולפן הספורט. (התמונה באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : מאי 1975. אִצטדיון "בלומפילד" בתל אביב. בתום השידור הישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית של טקס הפתיחה של משחקי כינוס "הפועל" העשירי. זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : הבימאי בני כרמלי, יגאל שילון, הצלם פטר סלע, ואנוכי. (התמונה באדיבות יוסף"פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

יגאל שילון נולד ב- 1945 כחמש שנים אחרי אחיו. כמו דן למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ומשם המשיך טרם השירות הצבאי היישר לטכניון בו סיים בהצלחה ארבע שנות לימוד באווירונאוטיקה. באופן טבעי לגמרי התגייס לחיל האוויר והוצב ביחידת הצילום של החיל. יגאל שילון התאהב במצלמה ולא חזר יותר לעסוק במדע האווירונאוטיקה. משם הייתה קצרה הדרך לקולנוע ולטלוויזיה. יגאל שילון הוא אחד מבימאי הטלוויזיה והקולנוע המוכשרים בישראל. אני מכיר אותו מקרוב . הוא קולנוען מחונן , בעל חוש הומור , איש חכם ובעל Touch נהדר לקולנוע וטלוויזיה . יש לו אוזן מוסיקאלית נפלאה ובספרייה הפרטית שלוֹ נמצא כבר אז לפני המון שנים אוסף של 3000 (שלושת אלפים) תקליטים. הוא היה יוצר מקצוען כל כך מוכשר עד שחשבתי שילך בדרכם של שני בימאי הקולנוע האמריקניים הצעירים פיטר בוגדנוביץ' ופראנסיס פורד קופולה. זה היה לפני יותר מארבעים שנים. יגאל שילון לא נפל במאום משניהם . לבסוף פנה דווקא לתחום "הפִסְפוּסִים" בטלוויזיה. יגאל שילון היה האיש שבחר לדן שילון ב- 1968 את פס הקול המוסיקאלי "JAGERLATIN" של "מבט ספורט", והאיש שבחר עבורי באוקטובר 1984 את פס הקול המוסיקאלי שליווה את אות הפתיחה של התוכנית החדשה ההיא, "משחק השבת" .

יגאל שילון זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "תשמע סיפור, הוא אומר לי בחן האופייני לו ובסיגר הנצחי התקוע בין שיניו, אני מחזיק בידיי עשרות תקליטים של הקומפוזיטור הגרמני ג'יימס לאסט. איתרתי את אחת הרצועות באחד התקליטים הידועה בשם "JAGERLATIN", אך אחי לא רצה בתחילה להשתמש ב- "JAGERLATIN" כפס הקול של התוכנית. אני שכחתי מזה והוא חיפש משהו אחר. בינתיים הספקנו גם לריב. כעבור זמן, ביום השידור הראשון של שידור "מבט ספורט", דן צִלצֵל אלי בטלפון ואמר לי, יגאל, אני מכין לך הפתעה, צפה ב- "מבט ספורט" הערב. באותו ערב נוגנה בפעם הראשונה מוסיקת ה- "AGERLATIN" ששימשה אות הפתיחה של "מבט ספורט", והושמעה בכל בית בישראל שבו שכן מוניטור טלוויזיה. השאר היסטוריה".

טקסט תמונה : 23 ביוני  1989. אנוכי (משמאל בן 51) עם יגאל שילון (מימין בן 44) במסיבת ה- 1000 (אֶלֶף) של "מבט ספורט", בביתו של יורם ארבל בשכונת נווה עוז בפתח תקווה. (צילום איציק בורוכוביץ'. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דן שילון לא שמע ב- 1969 על גאון הטלוויזיה האמריקני רוּן ארלדג' (Roone Arledge) ולא ידע מיהו. רוּן ארלדג' היה האיש שיחד עם מורו ורבו אֵד שֶרִיק (Ed Scherick) ייסדוּ ב- 1960 את התוכנית המפורסמת והפופולארית בעלת המוניטין העצום של רשת הטלוויזיה האמריקנית, "ABC- Wide World of Sports""מבט ספורט" האמריקני. מגיש התוכנית במשך שנים רבות וארוכות היה ג'ים מקאיי (Jim McKay). אנשי ABC נהגו לומר, כשאתה הוגה את הסלוגן, "ABC – Wide World of Sports", אתה בעצם אומר ג'ים מקאיי. אות הפתיחה המיוחדת של התוכנית נשא את המוסיקה האדיטוריאלית והסלוגן שכל איש טלוויזיה בן דורי בארץ ובעולם לא ישכח אותו : "Thriil of Victory and The Agony of Defeat".

טקסט תמונה : ג'ים מקאיי (Jim McKay) איש טלוויזיה רב מוניטין והמגיש הוותיק של תוכנית הספורט האמריקנית האהודה “ABC – Wide World of Sports”  מאז 1961 . (באדיבות רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC) .

מותר להשוות את דן שילון עם ענקי הטלוויזיה האמריקנית ג'ים מקאיי ורוּן ארלדג' מ- ABC . דן שילון עשה בישראל את מה שרוּן ארלדג' חוֹלֵל בארה"ב. הוא הקים את "מבט ספורט" הישראלי גם אם בזעיר אנפין בהשוואה למודל האמריקני. "מבט ספורט" שודרה בכל מוצ"ש כמגזין ספורט שבועי. למרות שהייתה כמעין תוכנית סיכום שבועית של אירועי הספורט השונים בארץ וגם בעולם היא הייתה ראשית דבר תוכנית עיתונאית -חדשותית שהפנתה מידי מוצ"ש את אוֹר הזרקורים לעבר משחקי המחזור השבועי בליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום) שנערכו בשבתות אחה"צ . זאת הייתה בעצם ההצדקה לשָדֵר את "מבט ספורט" במוצ"ש . דן שילון שהיה השַדָּר הראשי בתוכנית והמגיש הבלעדי שלה , הפך לכוכב טלוויזיה נודע ופופולארי בישראל . הוא הקים את "מבט ספורט" מאפס . מכלום . "מבט ספורט" ודן שילון היו סִינוּנִים והפכו לשמות נרדפים .

טקסט תמונה : זהו אדגאר "אד" שריק (Ed Scherick  Edgar) אביו הרוחני של רון ארלדג' המיתולוגי. אד שריק היה ההוגה ומייסדה הראשון של תוכנית הספורט המפורסמת האלמותית כמעט של, "ABC – wide World of Sports". רון ארלדג' ירש אותו, פיתח את התוכנית, והביא אותה לשיאי שידור כבירים שלא נודעו כמותם עד אז. (באדיבות רשת הטלוויזיה האמריקנית ABC).

מנהיגותו המקצועית של דן שילון כשַדָּר ועוֹרֵך בעל הבנה ביסודות תעשיית הטלוויזיה ומתווה דרך של התוכנית "מבט ספורט" עתירת הרייטינג , התקבלה בימים ההם כסמכות עַל , בין העובדים ובציבור הצופים כאחד. הצלחת "מבט ספורט" משכה לטלוויזיה כמַגְנֶט עיתונאים רבים שניסו להגשים את חלום ילדותם להיות שָדָרי כדורגל בטלוויזיה כפי שהיה נחמיה בן אברהם ז"ל ברדיו . נחמיה בן אברהם שַדָּר הרדיו המיתולוגי בעל קוֹל ייחודי וכּשרון תיאור ושידור נדיר , שידר את כל אירועי הספורט הגדולים מאז קוֹם המדינה ב- 1948 ועד הופעתה של הטלוויזיה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. צריך להיות כֵּנים ולהודות שאפילו הופעתו המזהירה של דן שילון כשַדָּר ספורט בטלוויזיה בסוף עשור ה- 60 של המאה שעברה לא מוססה את תהילת הנצח לה זכה נחמיה בן אברהם עוד בחייו. קולו שמור לעַד בפנתיאון השידור הציבורי של רדיו "קול ישראל".

כל צמרת העיתונאים בישראל חפצה להגיע אל דן שילון ו- "מבט ספורט" שלוֹ בימים ההם של סוף שנות ה- 60 וראשית שנות ה- 70 במאה הקודמת. הנה חלק מהרשימה הארוכה : גדעון הוד, מתי גולן, דן מרגלית, נחמן שי, משה לרר, עו"ד חנוך קינן, יצחק שתיל, יאיר שטרן, אלכס גלעדי, אמציה לבקוביץ, עמוס כרמלי, דוב עצמון, רפי נאה, אורי נוי (אחיו של רפי נאה), איתן עמית, יהושע כהנא, יורם שִמרון, אהרון להב, גֶדִי לִיבְנֶה, אבי ולנטין, ועוד בעלי חלומות רבים אחרים.

טקסט תמונה : שנת 1969. מר אלכס גלעדי בימיו הראשונים במחלקת הספורט של דן שילון בטלוויזיה. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

על כל אלה המופיעים ברשימה הארוכה האפיל אלכס גלעדי בעל הקול העמוק והסמכותי , שהתבלט לא רק כשַדָּר אלא גם כפיגורה מולטי מדיה בעלת יוזמה ויכולת ארגון, מפיק בשיעור קומה , שניחן בשיקולי עריכה הגיוניים. דן שילון הבחין בכישרונו.

אלכס גלעדי זוכר היטב בעת שיחות התחקיר שלי עמו : "ביום קיץ אחד באוגוסט 1969 פנה אלי העיתונאי דוב עצמון עורך מדור הספורט בעיתון "ידיעות אחרונות" ששימֵש גם כסגנו של דן שילון בעריכת "מבט ספורט", ואמר לי שעושים בחינות בטלוויזיה לבעלי קוֹל מתאים כדי לראות אם הם יוכלו להיות שדרי ספורט . הייתי בעצמי בימים ההם כתב בעיתון "ידיעות אחרונות". תחום הכיסוי שלי היה אזור השרון. תהליך כניסתי לטלוויזיה הישראלית הציבורית ארך כמה חודשים . יום אחד נדרשתי ע"י עורכי העיתון לבחור בין מילוי תפקידי ככתב "ידיעות אחרונות" לבין הופעתי הראשונה על מסך הטלוויזיה כמגיש תוכנית הספורט לנוער, "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר". השבתי להם, "אם אני נאלץ לבחור – בחרתי". עזבתי את העיתון ועברתי לטלוויזיה. כלל לא התלבטתי".

טקסט תמונה : קיץ 1970. דן שילון (מימין) מנהל חטיבת הספורט יחדיו עם סגנו אלכס גלעדי יחדיו בראשית הדרך. (באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אפילוג. 

המוסיקה האדיטוריאלית הקליטה והלהיבה של ג'יימס לאסט שאותרה ע"י יגאל שילון כה צלחה עד שהפכה חיש מהר לפס קול טלוויזיוני שהוביל במשך שנים אלפי מסיבות – חתונות במדינת ישראל. עו"ד חנוך קינן שהיה שדר ספורט בכיר בראשית שנות ה- 70 של המאה שעברה אצל דן שילון סיפר לי פעם סיפור : "יואש אלרואי אני לא רוצה לקלקל לך את התיאוריות המוסיקאליות שלך, אבל דע לך שפס הקול המוסיקאלי הזה "JAGERLATIN" של ג'יימס לאסט שימש בצרפת לצורכי פרסומת מסחרית שעסקה במכירת מכונות כביסה".

הפוסט הזה נכתב לאחר שמישהו ש- יָקָר לי ומאוד מאוד קרוב אלי, העיר לי שלשום שנעימת "מבט ספורט" של ג'יימס לאסט משמשת רינגטון ב- Iphone הפרטי שלו, וכל פעם שמתקשרים אליו הוא חושב עלי.

סוף הפוסט מס' 175. הועלה לאוויר בערבו של יום שני – 11 במארס 2013.


תגובות

פוסט מס' 175. מוסיקה אדיטוריאלית בטלוויזיה ובקולנוע. ג'יימס לאסט ו- "מבט ספורט" בימים ההם של 1969 – 1968. פוסט מס' 175. כל הזכויות שמורות למחבר יואש אלרואי. הועלה לאוויר ב- 11 במארס 2013. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *