פוסט מס’ 418. מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקרבה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית ? פוסט מס’ 418. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שני – 28 ביולי 2014.


הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הפוסטים שבים ומתעדכנים מעת לעת.

———————————————————————————–

פוסט חדש מס’ 418 : הועלה לאוויר ביום שני – 28 ביולי 2014.

————————————————————————————————-

מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקִרְבָה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד ל- אישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית? פוסט מס’ 418. כל הזכויות שמורות.

———————————————————————————–

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו המופרכת של יוסף בר-אל ב- מארס 2002 בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל, ובחלוף שלושה חודשים מינוי הקבע שלו ב- 2 ביוני 2002 לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בקיץ 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון. שלוש שנים אח”כ ב- 2 במאי 2005 התעשתה אותה ממשלת ישראל בראשות אותו אריאל “אריק” שרון והדיחה לאלתר את אותו יוסף בר-אל מכהונתו הרמה כ- מנכ”ל רשות השידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובפעם הראשונה בתולדות רשות השידור הודח וסולק מנכ”ל רשות שידור מכהן. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקדמה.

החלק הראשון של הפוסט הזה נוגע ל- ערוץ 10 שהוא ערוץ הבית שלי . אני כמעט ולא פוזל לערוץ 2 . וודאי לא לערוץ 1. מנהלי ערוץ 10 הציבו זה מכבר בחלון הראווה החדשותי שלו שלוש מגישות מובילות ודומיננטיות ששולטות היטב בחומר : טלי מורנו, אושרת קוטלר, ו- תמר איש שלום. איש כבר לא זוכר שלפני זמן מה בעבר הלא רחוק ישבו על הכיסאות האלה יעקב איילון ומיקי חיימוביץ’ . טלי מורנו , אושרת קוטלר , ותמר איש שלום מגשימות את רעיון הטלוויזיה הבסיסי כי מדובר במדיה וויזואלית שדורשת מצד אחד בקיאות והיגיון צרוף , סקרנות , קול רדיופוני , דיקציה , ושטף דיבור ליד המיקרופון , ומאידך מקפידה על אסתטיקה של המסך ומראם של המגישות והמגישים המעבירים את האינפורמציה לציבור . נראה לי שכל השלוש מתות לשאול את השאלה שכל צופה טלוויזיה שואל את עצמו שוב ושוב בסלון ביתו : איך לא ידענו…? כיצד נעלמו מהמודיעין הצבאי של מדינת ישראל , מהשב”כ , ומהמוסד במשך שנים ה- Issue המטורף והמסוכן של חפירת עשרות מנהרות עמוקות והתקפיות ע”י החמאס לעבר יישובי עוטף עזה , ומשמעות האיום האסטרטגי שלהן…? כיצד נעלם מעיני המודיעין הישראלי נושא ההתחמשות הפנטסטית של החמאס ברקטות שמגיעות לכל מקום ופינה במדינת ישראל…? ואם בכל זאת המודיעין הישראלי ידע והיה מודע לאיום החמור והעצום שמגלגל החמאס לפתחה של מדינת ישראל , מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו וצה”ל המתינו עד בוש…? נכון שהחמאס הוא ארגון טרור ממודר אולם לשם מה קיימים השב”כ והמוסד…? האם הייתה הירדמות…? האם התחוללה חוסר עירנות מודיעינית…? יש לאזרחי מדינת ישראל שאלות לא מעטות למנהיגות הפוליטית והצבאית שלנו הנוגעות למלחמת “צוק איתן” ומהלכיה . על דבר אחד כולם מסכימים : מלחמה בין מדינה חופשית לבין מדינת טרור איננה יכולה להסתיים ללא הכרעה ברורה , כניעה , פירוק טוטלי של הטרוריסטים מנשקם , ופירוז השטח . שום מצב צבאי אחר איננו בא בחשבון .

החלק השני של הפוסט , מדווח כיצד ווירטואוז מדיני מנוול חולני ורוצח המונים אולם נאצי כריזמטי בשם אדולף היטלר הרדים את העולם מאז עלייתו לשלטון בראשית 1933 והסתיר את ההכנות הצבאיות המדוקדקות שלו לקראת שינוי פני העולם הישן בכוח הזרוע ובניית רייך שלישי בן 1000 שנים . הקנצלר אדולף היטלר זכה לאמון מוחלט של אומה גדולה השוכנת במרכז אירופה ואשר מנתה ב- 1939 69.000000 (שישים ותשעה מיליון) תושבים . בהיעדר אופוזיציה איחד את שתי המשרות קנצלר ונשיא והפך את עצמו לרודן ו-פיהרר על פיו יישק דבר. אדולף היטלר והמשטר הנאצי במסווה של הכנות בנות שלוש שנים ואירוח וארגון למופת של המשחקים האולימפיים ב- 1936 בבירת מדינתו ברלין , בנה צבא אדיר ממדים באוויר , בים , וביבשה , הקים שירותי ביטחון פנים אכזריים בדמות ה- Gestapo וה- S. S. טווה את מדיניות עליונות הגזע הארי , והסית להשמדה טוטאלית של כל יהודי אירופה . המשטר הנאצי המטורף והנבזי נהנה מיחסי ציבור ושיווק אגרסיביים של תועמלן ארסי , שר התעמולה שלו ד”ר יוזף גבלס . הקולנוענית והבימאית הדוקומנטארית לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) עשתה את אותו הדבר בתיעוד אולימפיאדת ברלין 1936 . היא הציגה את הפיהרר אדולף היטלר קבל עם ועולם כפטריוט אולימפי , צופה ספורט אדוק , ושוחר שלום . חברת הטלוויזיה והאלקטרוניקה הגרמנית “Telefunken” בראשות המהנדס הראשי שלה וולטר ברוך (Walter Bruch) העבירה 72 שעות של שידורים ישירים מ- תחרויות ברלין 36′ בטלוויזיה הגרמנית בחסות ה- DRP . העולם החופשי נרדם . בספטמבר 1939 זרעו הוורמאכט , הלופטוואפה , הגסטאפו , והוואפן S. S. הגרמניים דָם ואֵש ותימרות עשן בכל יבשת אירופה . האֵש הבלתי נשלטת התפשטה על פני כל הגלובוס . 55.000000 (חמישים וחמישה מיליון) חיילים ואזרחים נספו במלחמת העולם ה- 2 . 6.000000 (שישה מיליון) יהודים נרצחו בירי ובגזים במחנות ריכוז והשמדה נאציים .

הערה 4 : נאומו של נשיא המדינה העשירי מר ראובן “רובי” ריבלין בטקס השבעתו בכנסת לפני כמה ימים היה מרשים . אני מציין כאן כי תורתם הבית”ריסטית של זאב ז’בוטינסקי ומנחם בגין אבותיו הפוליטיים של ראובן ריבלין לא אוזכרה ולא נלמדה בביה”ס החקלאי של עמק הירדן “בית ירח” בו למדתי כבן קיבוץ אפיקים בראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת . שמו של ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון דוד בן גוריון נישא בגאון בין כתלי ביה”ס “בית ירח” . שמותיהם של זאב ז’בוטינסקי ומחם בגין היו מוקצים מחמת מיאוס בקיבוצי עמק הירדן בשנים הראשונות ההן לאחר קום המדינה .

הערה 5 : הקשבתי הבוקר (יום ראשון – 27 ביולי 2014) לריאיון שערך מר רזי ברקאי עם זוהייר בהלול ו- אבולעפיה בעקבות אירועי המלחמה הכבדה שמנהל צה”ל נגד שני ארגוני טרור קיצוניים שמוכרים בשמם ה- חמאס והג’יהאד האיסלאמי . אינני מבחין בין יהודים לבין ערבים לבין נוצרים לבין דרוזים . אני מתרחק מאויביי באשר הם ומאלו הקוראים להשמיד את מדינת ישראל ומתקרב לאחיי . זוהייר בהלול ומחמוד אבו באכר הם אחים שלי. אין מלחמות שמחות. רדיו גל צה”ל הוא ערוץ הבית שלי . אני מפעיל אותו כשאני שומע את קולם של יעל דן , עידן קוולר , ירון ווילנסקי , רזי ברקאי , ניר ברנד , וטלי ליפקין שחק , וסוגר אותו כשבוקעים ממנו קולותיהם של אברי גלעד וג’קי לוי ועירית לינור וקובי אריאלי .

הערה 6 : אלון בן דוד מצטייר ללא כל ספק כשדר מוביל של ערוץ 10 בסיקור המערכה הכבדה העקובה מדם בה נלחם צה”ל נגד מדינת טרור מחומשת שקמה לה ברצועת עזה בראשות מנהיגיה אנשי החמאס איסמעיל הנייה ומוחמד דף . מדובר בכתב ושדר טלוויזיה אמיץ ושקול של ערוץ 10 שמופיע באופן מאופק ומרשים באולפן ובשטח ובקי בחומר בצורה בלתי רגילה ומצויד במקורות טובים . מפני שניחן גם בקול רדיופוני ובהופעה נאה ובוטחת מול מצלמת הטלוויזיה נהנה אלון בן דוד מסמכותיות ו- אוטוריטה כמעט בלתי מוגבלות . הציבור מאמין לו . אלון בן דוד מסקר ומנתח באופן נבון את מהלכי המערכה הסבוכה מהשטח . התייצבותו העיתונאית האמיצה יחדיו עם צוות הצילום שלו בקו האש והחזית הקדמי ביותר בשטח הלחימה ברצועת עזה מוסיפה לו הרבה נקודות (כמו גם לכתב הצבאי החרוץ והנמרץ של ערוץ 2 רוני דניאל) . היה זה הפרשן אלון בן דוד העיתונאי ואיש הטלוויזיה הראשון ששינה את המינוח הצבאי מבצע “צוק איתן” והעביר אותו להגדרה חדשה ומקפת של מלחמה אסטרטגית צבאית קיומית מול אויב נחוש שהתכונן אליה היטב על פי דוקטרינה מחושבת מראש של לחימה מתוך מנהרות התקפיות ומתוך אוכלוסייה צפופה שלו , מבלי להתחשב באבדות בנפש ורכוש של אזרחיו . מעניין , בעוד אלון בן דוד עוסק בניתוח המערכה המורכבת והסבוכה בשטח , ודן באסטרטגיה ואיום צבאי קיומי על מדינת ישראל , הקולגה שלו רביב דרוקר מצטייר לפתע ולרגע אחד כילדותי ובלתי חשוב כשהוא מוצא זמן לדון באולפן המאולתר על גג עיריית ת”א בזוטות כמו אורנה בנאי ומאיים להתחשבן ולהציב מַרְאָה מול פרצופם של כל אלה שאינם מוצאים חן בעיניו . בדסק הצבאי של ערוץ 10 ניצבים ליד אלון בן דוד שורת מדווחים ארוכה וחרוצה ובראשם אור הלר ואלמוג בוקר טרוט העיניים ומבע הפנים הרציני והמודאג . אולם אלון בן דוד הוא לבטח מס’ 1 . חוקי הטלוויזיה הם חמקמקים ולא תמיד ברורים . יורם ארבל , דני דבורין , ומשה גרטל עוסקים באותם נושאים אינפורמטיביים בזירות הספורט השונות . לא תמיד ניתן להסביר ולנמק מדוע הראשון הוא שַדָּר מקובל ואילו השניים האחרים נתפשים כ- פטפטנים בלתי מוצלחים . פעם ב- 1981 רציתי להעביר את דני דבורין מרדיו “קול ישראל” לשורות חטיבת הספורט בטלוויזיה. מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנה ההיא יצחק “צחי” שמעוני ז”ל  הטיל ווטו : “על גופתי המתה . דני דבורין איננו שדר רדיו הוא פטפטן רדיו . מקומו לא יכירנו בשידורי הספורט של הטלוויזיה” , אמר לי .

הערה 7 : מפתיע מדוע נעדר מקומו של האלוף במיל. יוֹרָם “יָה – יָה” יָאִיר משורות פרשני המלחמה באולפני הטלוויזיה והרדיו . האזנתי לפני כמה ימים לריאיון שערך קובי מידן ברדיו “גלי צה”ל” עם יה – יה בעת שובו של זה במכוניתו מרצועת עזה לאחר פגישת – הרצאה שנשא בפני לוחמים וקצינים שנלחמים כעת נגד החמאס . הלוחמים והקצינים ביחידות השונות יוצאים מעת לעת לפוש קמעא ולהתרענן לרגע מהמערכה הכבדה בטרם ישובו אליה , וצה”ל מנצל זאת ומזמין את הגנרל  יָה – יָה לשאת בפניהם את עיקרי תורת המלחמה שלו . כזכור היה זה אל”מ יָה – יָה שבין השאר פיקד בעוז ובתבונה לפני שנות דוֹר על חטיבת הצנחנים, והוביל אותה לניצחונה המזהיר במלחמת לבנון ה- 1 בקיץ 1982 . ברבות הימים הועלה לדרגת אלוף . יה – יה בן 70 היום אך נותר מנהיג צבאי בעל ניסיון קרבי עצום ותודעת אחוות לוחמים , וגם חכם . מסכי הפלזמה והאינטרנט לא יוכלו לעולם להחליף את הגיונו , ניסיונו , ושיקול דעתו בשדות הקרב .

הערה 8 :  אני בן קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . גדלתי על ערכי תנועת העבודה . השקפת עולמי הפוליטית והחברתית מאז היותי נער נעה בין מפא”י של דוד בן גוריון , לוי אשכול , גולדה מאיר , יצחק רבין , ושמעון פרס לבין רץ של שולמית אלוני , לבין מרצ של זהבה גלאון , אולם איננה חופפת בהכרח את השקפת עולמי הפוליטית בעיתות מלחמה . אני נגד מדיניות ההפרטה הקפיטליסטית של בנימין נתניהו תלמידו של זאב ז’בוטינסקי הבית”רי אבל גם לא מעריץ עיוור של גב’ זהבה גלאון המנהיגה הפוליטית שלי . נתתי לה את קולי בבחירות האחרונות אך האמת אפוא היא ואפוא חיים ג’ומס אורון ושולמית אלוני…?

הערה 9 : האזנתי ביום שישי – 25 ביולי 2014 בין 16.00 ל- 17.00 בעת נסיעתי לירושלים לביקור ילדיי ונכדיי לתוכנית האקטואליה ברשת ב’ של רדיו “קול ישראל” אותה הנחה השדרן ירון אנוש . יהודה פוליקר שר שָם את , “ערב טוב ייאוש – לילה טוב תקווה…מי הבא בתור…ומי בתור הבא…” , ואחריו עלה לאוויר מר אליעזר יערי. הוא קריין איזה שהוא טקסט אדיטוריאלי משעמם ברמה של מאמר מערכת. לא הופתעתי . הוא דיבר בקלישאות גבוהה גבוהה ובעצם לא אמר כלום .

הערה 10 : האזנתי לחידון הטריוויה של גב’ עינת שרוף ששודר ברדיו גלי צה”ל בליל שישי – 25 ביולי 2014 . עינת שרוף טעתה והטעתה את המאזינים שלה לא פעם ולא פעמיים במהלך השידור הישיר של החידון ונחשפה כמנחה לא מדויקת ולא מהימנה . הקטע המוקלט שהועלה על ידה כחידה ונגע לפס קול של שדרן הכדורגל נחמיה בן אברהם נלקח ממשחק קדם גביע העולם אוסטרליה – ישראל 1 : 1 שנערך ב- 14 בדצמבר 1969 בסידני , ולא כפי שציינה בטעות כאילו מדובר במשחק שוודיה – ישראל 1 : 1 שנערך ב- 7 ביוני 1970 בטולוקה במסגרת מונדיאל מכסיקו 1970 .

הערה 11: אני צועד בעקבות מורשתם הדמוקרטית של מנהיגי העולם החופשי במלחמת העולם ה- 2 בשנים 1945 – 1939, ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל ונשיאי ארה”ב פרנקלין דילאנו רוזוולט והארי טרומן , ולומד מהם. שלושת הדמוקרטים הדגולים הגו את הסלוגן “עם נִבְזִים תִּתְּנָבָז” וכפועל יוצא שלו קבעו כי “טרור ייענה בטרור”. הדמוקרטים הדגולים האלה קבעו כי אין עושים עסקים עם טרור גרמני ולא עם טרור יפני כה הרסניים ואין עורכים עם האויב הטרוריסט שום הסכמים תוך כדי הלחימה הנוראית. הסכמים עושים רק לאחר הכרעתו הסופית של האויב , הורדתו על ברכיו , וכניעתו הסופית המוחלטת . הפוסטים האחרונים דנו במורשת המלחמה של ווינסטון צ’רצ’יל, פרנקלין דילנו רוזוולט, והארי טרומן. לקוראי הבלוג שמתעניינים בהיסטוריה של מלחמת העולם ה- 2 הנוראית, בה ניצבו הדמוקרטיות החופשיות מול מזימות ההתפשטות הטריטוריאלית ומדיניות ההשמדה ההמונית פי דוקטרינה משורטטת ומחושבת מראש של גרמניה הנאצית ויפן המיליטריסטית, אני ממליץ לקרוא את ששת הכרכים המרתקים שכתב ווינסטון צ’רצ’יל בשנים 1948 – 1945 אודות מלחמת העולם ה- 2 (ששת הכרכים תורגמו ויצאו לאור בישראל ע”י הוצאת “עם הספר” בשנת 1957).

לצורך הבנת רוח הקרב ונחישותו של העולם החופשי במלחמה על החיים ועל המוות, אנגליה וארה”ב נגד גרמניה ויפן אז, ועכשיו מדינת ישראל נגד החמאס וחיזבאללה, אני מבקש להביא לקוראי הבלוג את תיעוד נימוקי האולטימטום הצבאי בו דרשה ארה”ב מיפן ב- 26 ביולי 1945 כניעה מיידית ללא תנאי, בטרם שימוש בנשק השמדה המוני בהטלת פצצות אטום נגד אזרחי יפן. מדינת ישראל ניצבת היום בפני מדיניות השמדה שהכריזו עליה ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה כפי שאפשר היה להבין באופן מפורש מריאיון חשוב ומעניין ביותר שערכה לפני זמן קצר אושרת קוטלר בערוץ 10 עם הרופא המצרי ד”ר תאופיק חָמִיד. ד”ר תאופיק חָמִיד פירט והסביר את דוקטרינת ההשמדה וחיסולה של מדינת ישראל ע”י ארגוני החמאס וחיזבאללה באמצעי טרור צבאיים. הריאיון הטלוויזיוני שניהלה לא מכבר אושרת קוטלר עם ד”ר תאופיק חמיד (לשעבר חבר בשורות אלקעידה) הוא אחד החשובים ביותר ששודרו בעת הזאת, מפני שהביא תיעוד ומידע ממקור ראשון אודות האויב האיסלאמי הרדיקאלי והטרוריסטי החמאס וחיזבאללה, ומשנתו המדינית ההרסנית. קיומו ואיתנותו של ארגון הטרור חמאס מותנים ומובנים בעצם הסכסוך והשנאה האגרסיבית והטרור הצבאי שהוא מייצר באופן שיטתי לאורך שנים נגד מדינת ישראל ואזרחיה. השורה התחתונה על פי המידע שסיפק ד”ר חמיד לאושרת קוטלר הוא כי מחשבת החמאס גורסת כי, “יהודי / ישראלי טוב – הוא יהודי / ישראלי מת”. ארגוני הטרור של החמאס הבינו כבר מזמן כמו הארכי טרוריסט אדולף היטלר והשרים הנאציים פושעי המלחמה בממשלתו יוזף גבלס, היינריך הימלר, הרמן גרינג, יואכים פון ריבנטרופ, האנס פראנק, אלפרד רוזנברג, ארתור זייס אינקווארט, פריץ זאוקל, וולטר פונק, ווילהלם פריק, באלדור פון שיראך לרבות מפקדי המטכ”ל הצבאי שלו הגנרלים ווילהלם קייטל ואלפרד יודל כי בעת מלחמה אין צורך להשיג ניצחון בהתמודדות צבאית ישירה ע”י השמדת צבא היריב . הכרעה אפשר להשיג גם ע”י הפחדה , בלבול, והֶרֶס מאסיבי ושיטתי של האוכלוסייה האזרחית הבלתי מוגנת. החמאס בראשות מנהיגו המדיני איסמעיל הנייה והרמטכ”ל מוחמד דֶף אימץ את תורת הלחימה הטרוריסטית של אדולף היטלר. לכן הוא ארגון של אנשי דמים. ממתי עושים שלום עם אנשי טרור ? נבואה אפוקליפטית : דוקטרינה מטורפת ושאפתנית שכזאת מביאה בהכרח ובסופו של דבר לעימות בלתי קונבנציונלי.

ווינסטון צ’רצ’יל, פרנקלין דילאנו רוזוולט, הארי טרומן, ואנוכי – אין אנו פחות דמוקרטיים, אין אנו פחות נושאי ערכים, אין אנו פחותי יושרה , אין אנו פחותי מוסר, ואין אנו פחותי אנשי שלום מאלוף בן וגדעון לוי. עימות בין תפישה מדינית של עולם חופשי ודמוקרטי לבין גישה פוליטית דיקטטורית – טוטליטארית חייבת להביא להתנגשות דמים חריפה ובסופה שימוש בנשק להשמדה המונית . איש לא חשב ב- 1936 בעת שהקנצלר הנאצי אדולף היטלר אירח באופן מופתי את אולימפיאדת ברלין 36′ כי השלישייה הדמוקרטית הנ”ל ווינסטון צ’רציל, פרנקלין דילאנו רוזוולט, והארי טרומן יהגו כעבור חמש שנים ב- 1941 סלוגן כה אכזרי של אחרית הימים נושא כליה : “הם או אנחנו”.

כבר הוסבר וסופר בפוסטים הקודמים שארה”ב הקיזה דם רב ואיבדה עשרות אלפי לוחמים בקרבות על החיים ועל המוות בכיבוש האיים סביב יפן שהיו בשליטת הצבא היפני הנחוש והחפור היטב . ערב ההסתערות האחרונה על יפן העריך הפיקוד האמריקני הצבאי כי כיבוש יפן יארך שנים ויגבה כ- 2.000000 (שני מיליון) אבדות אמריקניות. על סמך הנתונים המחרידים האלה פרסם נשיא ארה”ב הארי טרומן (הנשיא הוא על פי החוקה האמריקנית המפקד העליון של צבא ארה”ב) את האולטימטום הצבאי בו דרשה ארה”ב מיפן ב- 26 ביולי 1945 כניעה מיידית ללא תנאי , בטרם שימוש בנשק השמדה המוני. קיסר יפן הירואיטו והכת הצבאית היפנית בראשות הידקי טוג’ו דחו את האולטימטום על הסף . בתגובה לסירוב הטיל חיל האוויר האמריקני שתי פצצות אטום על אזרחי יפן הערים הירושימה ונאגאסאקי ב- 6 באוגוסט 1945 ו- 8 באוגוסט 1945.

surrender 1

טקסט מסמך (1 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה”ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (1 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי “ניצחון וטרגדיה” שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל ב- 1948 . ששת הכרכים המרתקים יצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע”י הוצאת “עם הספר” בע”מ .

surnder 2

טקסט מסמך (2 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה”ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (2 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי “ניצחון וטרגדיה” שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל ב- 1948 . ששת הכרכים המרתקים יצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע”י הוצאת “עם הספר” בע”מ .

surrender 3

טקסט מסמך (3 מתוך 3) : 26 ביולי 1945. טקסט האולטימטום שהכתיבה ארה”ב בראשות נשיאה הארי טרומן ליפן הקיסרית ואשר דורש ממנה כניעה מיידית ללא תנאי בטרם שימוש נגדה בנשק השמדה המוני והטלת פצצות אטום על שתי הערים הירושימה ונאגאסאקי . (3 מתוך 3) . מתוך הכרך השישי “ניצחון וטרגדיה” שכתב ותיעד ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל ב- 1948 . הערת אשראי : ששת הכרכים החשובים המרתקים , תורגמו ויצאו לאור בישראל בשנת 1957 ע”י הוצאת “עם הספר” בע”מ .

winston 1

טקסט תמונה : 5 בפברואר 1945 . וועידת יאלטה . ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל (מימין בן 71) ונשיא ארה”ב פרנקלין דילנאנו רוזוולט (בן 63) (שניהם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה) בעת התייעצות משותפת בטרם הפגישה המשולשת של שלושת הגדולים יחדיו עם שליט רוסיה סטאלין באותה וועידת יאלטה ההיא. (סוכנויות) .

winston 2

טקסט תמונה : 18 ביולי 1945. פגישת שלושת הגדולים בעיר הגרמנית פוטסדאם (סמוכה לברלין) לאחר כניעת גרמניה הנאצית. מימין לשמאל : שליט רוסיה סטאלין (בן 67), נשיא ארה”ב הארי טרומן (בן 61), וראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל (בן 71). שלושתם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה. (סוכנויות).

winston 3

טקסט תמונה : 10 במאי 1945. לונדון בירת אנגליה. ראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ’רצ’יל (משמאל בן 71) יחדיו עם מלך אנגליה ג’ורג’ ה- 6 (בן 50) לאחר כניעת גרמניה הנאצית . שניהם הרבה יותר צעירים ממני בעת כתיבת שורות אלה. (סוכנויות).

הערה 9 : הבליץ קריג הגרמני בפרוץ מלחמת העולם ה- 2 תפס את העולם החופשי בלתי מוכן והיה בתחילה מבצע פיקניקי רווי תהילה נאצית המבצע הפך למלחמה אכזרית וממושכת כשהמוני חיילים גרמניים חזרו הביתה בארונות ו/או לא שבו כלל מפני שנקברו בשדות הקטל ועשרות ערים גרמניות הפכו לעי חרבות. התבוסה הגרמנית בחזית סטלינגראד ברוסיה בחורף המקפיא של ינואר 1943 בה נכנעה הארמיה ה- 6 על 300000 (שלוש מאות אלף) חייליה בפיקוד הגנרל פרידריך פון פאולוס, הפכה את המלחמה לאישית. גרמניה הנאצית ניגפה ונכנעה לצבא בנות הברית רק לאחר שסבלה אבדות כבדות ועצומות בנפש ורכוש, כ- 8.000000 מיליון הרוגים. 4 מיליון חיילים הרוגים ו- 4 מיליון אזרחים הרוגים, לרבות מיליונים שנותרו ללא קורת גג ומזון.

מלחמה היא עניין בעל פרספקטיבה אישית. הסמיכות לחזית הקרבות ברצועת עזה, הקִרְבָה לאש האויב, והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – משפיעים והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית. האם הייתה כאן הירדמות צבאית…? האם התחוללה פה חוסר עירנות מודיעינית…? 

מידת הסמיכות לחזית הקרבות , מידת הקרבה לאֵש האויב , והשתתפותם של היקרים לך ביותר במערכה הכבדה והמסוכנת נגד האויב – יוצרים משוואה מורכבת בעלת שני ווקטורים רִגְשִית והגיונית, והופכים את זווית הראייה של המתבונן מהצד לאישית . אזרחים שמקום מושבם הרחק מקו האש ברמת אביב, אפקה, צהלה, ו/או מכמורת אינם חשים מטבע הדברים את אפקט לחץ האֵש שחוֹוִים ומרגישים תושבי היישובים בעוטף רצועת עזה מאז שנת 2000. אזרחי מדינת ישראל ההגונים ושואפי השלום האלה , חקלאים ואנשי הערים , הם שחטפו וחוטפים במשך ארבע עשרה שנים רצופות עד עצם היום הזה (יום שישי – 25 ביולי 2014) כ- 100000 (מאה אלף) רקטות, טילים, ופצמ”רים . מדהים . תושבי נתיב העשרה , ניר עם , מפלסים , אור הנר , יד מרדכי , כפר עזה , נחל עוז , זיקים , כרמייה , כרם שלום , נירים , ניר עוז , סופה , עין השלושה , חולית , סעד , כיסופים , שדרות , אשקלון , וגם יישובים אחרים מרוחקים יותר סופגים במשך 14 (ארבע עשרה) שנים אש תלולת מסלול בכמויות עצומות חסרות תקדים שנועדה להרוג . מדובר באוכלוסייה אזרחית ישראלית שקצב חייה על כל מרכיביה מבוגרים , ילדים וטף , נשים , וזקנים מושפע במשך תקופה כה ארוכה מאזעקות “צבע אדום” ושיגור חומרי נפץ מעופפים . אזרחי ישראל אחרים שמרוחקים מקו האש יכולים להזדהות עם האוכלוסייה המופגזת אולם לא לחוות את התחושות שלהם . אתה שומע אמירות של כל מיני שדרני טלוויזיה ורדיו , “אנחנו מחבקים אתכם תושבי הדרום מאולפן רדיו גלי צה”ל ביפו…” , “תשמרו על עצמכם…” , “אוהבים אתכם…” וכל מיני סלוגני טריוויה שיוצאים ידי חובה וכמובן אין בכך די . ואז אתה מגחך לעצמך .  חיילי ו- חוקרי משטרה צבאית לעולם לא יחושו את הפחד הנורא שחווים לוחמי הנח”ל , גבעתי , גולני , הצנחנים , יחידות הנדסה קרבית , והטנקיסטים שמשרתים בקו הראשון של החזית , בזירת האש הקדמית ביותר , נעים מבניין לבניין , ממנהרה למנהרה , בין מלכודות פתאים , ובתוך ירי מתמשך . לפתע אתה יכול להבין כיצד חוקר משטרה צבאית לשעבר מכריז על עצמו שהוא קודם כל עיתונאי ורק אח”כ ישראלי . אינני יודע מה הרקע הצבאי של גדעון לוי, אלוף בן, ואלון עידן. היכן שירתו ובאלו מלחמות נלחמו והאם ניצבו ימים ולילות ארוכים בדריכות קשה מנשוא בקו האש הקדמי. אין לי מושג אם יש להם ילדים אולי נכדים שמשרתים כעת בצנחנים, גולני, גבעתי, נח”ל, הנדסה קרבית, ו/או שריון . אין שום סיכוי שעיתונאים , כתבים , וצלמים שנעים כעת צמוד עם כוחות צה”ל בקווי האש הקדומניים ביותר ברצועת עזה יעלו על המקלדת שלהם את אותו הטקסט “הרעים לטיס” שכותב מר גדעון לוי על המקלדת בביתו הקריר והממוזג, רחוק משדה המערכה, ושאותו עורכים בחדווה אלוף בן ואלון עידן. קונץ קטן. מלחמה היא עניין אישי . אורי אבנרי שירת כ- לוחם ישראלי אמיץ בקווי החזית הקדמיים ביותר במלחמת העצמאות ב- 1948 (היה אז בן 25) כ- חייל בפלוגת הקומנדו “שועלי שמשון”, סיירת ג’יפים בחטיבת גבעתי בפיקודו של שמעון אבידן. אורי אבנרי נפצע קשה במלחמת העצמאות 1948 . בתום סערת הקרבות והמלחמה כתב ב- 1949 את ספרו המעניין והמרתק “בשדות פלשת 1948” . כחייל קרבי ישראלי ששירת בצה”ל ואשר חווה את מאורעות המלחמה הכבדה על גופו סיפר ראשית דבר על עצמו ואודות חבריו הלוחמים . ב- 1949 לא כתב אורי אבנרי פוסטים שעסקו בטרגדיה שפקדה חלק מהאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל שברחה מביתה מאימת הלוחם הישראלי ובגין תבוסת שבע מדינות ערב שתקפו את מדינת ישראל הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה . עשרות אלפי ערבים תושבי ארץ ישראל הפכו לפליטים אולם אורי אבנרי סיפר לציבור על עצמו .

avneri 1

טקסט מסמך : ספרו של הלוחם הישראלי והעיתונאי הנערץ אורי אבנרי, “בשדות פלשת 1948”. הספר נכתב ע”י אורי אבנרי ב- 1949 לאחר תום מלחמת העצמאות 1948 .

לא היה ילד ו/או נער בקיבוץ אפיקים שלא קרא את ספרו זה של אורי אבנרי הנערץ “בשדות פלשת 1948”. בפלוגת הקומנדו של “שועלי שמשון” ההיא בעת מלחמת העצמאות 1948 שירתו גם כדורגלן מכבי ת”א ונבחרת ישראל יוסל’ה מירמוביץ’ ז”ל וכדורסלן מכבי ת”א ונבחרת ישראל אברהם שניאור ז”ל. בחלוף 65 שנים שינה אורי אבנרי כיוון ורשם את הפוסט הסהרורי והמופרך שלו “צ’רצ’יל המנוול”. בפוסט הזה “צ’רצ’יל המנוול” מדגמן איסמעיל הנייה אקוויוולנט של ווינסטון צ’רצ’יל , והנאצי הארסי יוזף גבלס מצטייר כלוחם חירות וחופש שמצהיר כי חילות האוויר של בנות הברית יכולים להשמיד במלחמת העולם ה- 2 את רכוש הגרמנים אך לא לשבור את רוחם של אזרחי הרייך ה- 3. מלחמה היא עניין אישי לגמרי.

יוסף “יוסל’ה” מרימוביץ’ אז ב- 1948 בן 24 וחייל באותה פלוגת “שועלי שמשון” של אורי אבנרי , זוכר בעת שיחות התחקיר עמי הנוגעות למחקר וכתיבת הספר על ידי “הכדורגל – סמן ימני טלוויזיוני”, כלהלן : “אני שרתי ביחידה צבאית בחזית הדרום. אנחנו נלחמנו נגד הגייסות המצריים והשתתפתי בקרב המפורסם לכיבוש משטרת “עירק – סואידן”. אני הייתי מקלען בחוליית המקלע הבריטי “ברן”. אחד מחבריי לצוות המקלע היה שחקן הכדורסל של מכבי ת”א אברהם שניאור. היחידה שלנו היוותה בסיס להקמת “שועלי שמשון” עליה נמנה השוער אברהם בנדורי (בנדרסקי). השוער הראשון שלנו יעקב חודורוב בן ה- 21 לא השתתף במסע הזה לארה”ב מפני שלא איתרו אותו בשורות הצבא. הוא בדיוק עבר יחידה והצטרף לחיל הים. כל השחקנים נפגשו במחנה הצבאי “סרפנד”. לא היו שם הרבה חיוכים. נהרגו לידנו בקרבות הרבה חיילים חברים שלנו . בכיתה שלי נהרגו שני חיילים המ”כ אליהו דיסקין ונהג הג’יפ מנחם ברוצקי בקרב הקשה נגד הכוח המצרי שהחזיק במשטרת “עירק – סואידן”. חלק מהשחקנים היו הלומי צער ויגון. אני זוכר היטב את השוער אברהם “אברמהל’ה” בנדורי. הוא היה השחקן הצעיר בנבחרת, הבנימין שבחבורה , ועצוב מאוד לאחר שאיבד ב- “שועלי שמשון” את מיטב חבריו. ראינו דבר ראשון בייצוג והשתתפות בנבחרת הכדורגל של ישראל כבוד רב ושליחות לאומית” .

הערה שלי : הספר עב הכרס שחקרתי “הכדורגל סמן ימני טלוויזיוני” הוא אחד מ- 13 ספרים המרכיבים סדרת טלוויזיה רחבת היקף שאני חוקר וכותב , וקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” . סדרת הספרים הזאת עוסקת ודנה בקורות ותולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ במשך 140 (מאה וארבעים) שנים בין 1884 ל- 2014 בשלושה תחומים עיקריים : כיסוי חדשות , שידורי ספורט , ותיעוד . המחקר והכתיבה על ידי אמורים להסתיים ב- 2019  ו/או לכל המאוחר ב- 2020 . 

mirmovich

טקסט תמונה : קיץ 1948 . צפון הנגב . מלחמת הקוממיות בחזית הדרום . זהו תצלום של כיתה בפלוגת “שועלי שמשון” . החיילים מצוידים בסטנים , רובים אנגליים , ומקלע ברן . יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל כדורגלן מכבי ת”א שוכב קיצוני מימין ולידו שני מימין אברהם שניאור ז”ל שחקן הכדורסל של מכבי ת”א (בגופיה וחובש כובע טמבל בהיר) . שוכב שלישי מימין דובל’ה קירשנבאום . שלושתם היוו את חוליית המקלע האנגלי “ברן” של אחת הכיתות בפיקודו של המ”כ אליהו דיסקין בפלוגת “שועלי שמשון” . שאר החיילים מצוידים בסטנים ורובים אנגליים . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : המ”כ אליהו דיסקין (נהרג בקרבות הדרום) , מנחם ברוצקי (מחזיק “סטן” במאוזן . נהרג בקרבות לכיבוש משטרת עירק – סואידן) , לוחם לא מזוהה , יצחק (כורע ומחזיק רובה אנגלי) , אלימלך , דוד פינקל (כורע) . זיהוי הנוכחים בשורה קדמית משמאל לימין : לוחם לא מזוהה , צבי “צווק” ברוק , דובל’ה קירשנבאום (משופם) , אברהם שניאור ז”ל , ויוסל’ה מרימוביץ’ . הערה : זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע”י יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל . יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל נשלף מיחידתו בספטמבר 1948 בעיצומם של הקרבות כדי לייצג את נבחרת ישראל בכדורגל במשחקיה בארה”ב. (התמונה באדיבות ארכיון יוסל’ה מרימוביץ’ ז”ל. ארכיון יואש. כל הזכויות שמורות).

רבים מהוועדים האולימפיים האירופיים מתנגדים ליטול חלק באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. לעומתם מנהל נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ (Avrey Brundage) ושיח וסיג עם המשטר הנאצי ותומך תמיכה נלהבת בהשתתפות ספורטאי ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936. המוטו שלו הוא כלהלן : “אין לערב פוליטיקה עם ספורט גם אם מדובר בשלטון גרמני נאציונאל -סוציאליסטי אבי תורת הגזע וממציא דוקטרינת השנאה האנטישמית והשמדת כל יהודי באשר הוא”. אוורי בראנדג’ שומר הסף של הממסד הישן עוצם עיניים כמו רבים אחרים נוכח ההתעצמות המיליטאריסטית חסרת התקדים של גרמניה הנאצית ההיטלראית בשנים ההן של 1939 – 1933 במסווה של מדינה שוחרת שלום שמטפחת את הספורט האולימפי ושומרת בשבע עיניים על עקרונות הביצוע שלו.

המתעד ובימאי הקולנוע הטלוויזיה הדגול היהודי – אמריקני בָּאד גְרִינְסְפַּאן (Bud Greenspan) עשה את הדבר ההגיוני ואולי הפשוט ביותר בתעשיית הטלוויזיה . הוא הטיס ב- 1966 את גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) בן ה- 53 מארה”ב לאצטדיון האולימפי בברלין שנותר שלם ללא פגע לאחר מלחמת העולם ה- 2 כדי שיְשַחְזֵר את קורותיו ואת העימות עם אדולף היטלר , ויספר את הנֶרָטִיב הדרמטי חסר התקדים ב- Location המקורי בו חולל את הדרמה הספורטיבית הבינלאומית לפני 37 שנים  הבימאי תלה על גֶ’סִי אוֹאֶנְס מיקרופון, נתן לוֹ Cue, ופקד Action על צלם מצלמת ה- Film של חברת ההפקה “Cappy Productions”. גֶ’סִי אוֹאֶנְס עשה זאת בצורה מרשימה . הוא ידע להופיע לפני המצלמה, עשה זאת באופן טבעי והיה לו קול נעים ורהוט . במקביל איתר בָּאד גְרִינְסְפָּאן את קטעי הפילם הבלתי נשכחים בסרטה הדוקומנטארי של הבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל “OLYMPIA” שצולמו ב- 1936 ועסקו באָצָן האמריקני המופלא. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הסריטה וצילמה את גֶ’סִי אוֹאֶנְס בעשר מצלמות 35 מ”מ ועקבה אחריו גם בריצות המוקדמות מכל זווית אפשרית. היא השתמשה בכמות Footage בלתי מוגבלת כמעט אין סופית. כקולנוענית ומתעדת של משחקי ברלין 1936 הקדישה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ל- ג’סי אואנס זמן ואמצעים . בעיניה הוא היה “האתלט העליון” באצטדיון, הטוב ביותר והמוכשר מכולם שניצח וזכה בארבע מדליות זהב בריצות הגמר ל- 100 מ’, 200 מ’, קפיצה לרוחק, ובמירוץ השליחים 4 פעמים 100 מ’. היא לא התעצלה וערכה עמו גם כמה ראיונות קצרים בתום זכיותיו.

עבור בָּאד גְרִינְסְפָּאן הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA” היה מכרה זהב ארכיוני. אוצר בלום של פילם נדיר שאיש בארה”ב טרם ראה אותו מפני שחברות הסרטים ומפיצי הסרטים בארה”ב סירבו להקרין את “אולימפיה”. הם האשימו את לני ריפנשטאהל בתמיכה במדיניות האנטישמית של הקנצלר הנאצי אדולף היטלר. צריך לזכור שיהודים רבים ניהלו אז את תעשיית הקולנוע האמריקנית ושימשו בימאים, מפיקים , ואף נשיאים של האולפנים הגדולים בהוליווד . הצילומים שתיעדו את ההצלחה הפנומנאלית של ג’סי אואנס באולימפיאדת ברלין 1936 לא נראו מעולם בארה”ב , אך הם נשתמרו בסרטה הכולל של לני ריפנשטאהל “OLYMPIA” והשלימו את מלאכת התיעוד של בַּאד גְרִינְסְפַּאן וציוותו הנוגע לסרט “ג’סי אואנס חוזר לברלין” (Jesse Owens returns to Berlin) ב- 1967 , ואת עדותו האישית של האתלט הדָגוּל מה באמת התחולל על המסלול וביציע הכבוד משם צפה והתבונן בו אדולף היטלר . [1] .

greenspan 1

טקסט תמונה : ספטמבר 1988 . אולימפיאדת סיאול 88′ . אנוכי (במרכז) יחדיו עם המתעד והבימאי האולימפי הדגול היהודי – אמריקני באד גרינספאן ועוזרתו ננסי בפה ב- IBC בסיאול בירת דרום קוריאה. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

riefenstahl 1

טקסט תמונה :  אולימפיאדת ברלין 1936 . אוגוסט 1936 . בימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl, במרכז) בעת ביצוע שוט צילום “דולי” על עגלה תוך כדי תנועה . הצלם הוא מר וולטר פרנטץ (Walter Frentz) . (מתוך Olympiazeitung 1936) .

הבימאית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) העסיקה פרסונאל הפקה בן כ- 200 אנשים בכיסוי משחקי אולימפיאדת ברלין 1936 בתוכם צוות של 45 צלמים (ולצִידָם עוזרי צלמים , תאורנים , מקליטים , פועלי במה , ומפעילי ציוד עזר של הצילום) , שהיו מצוידים במצלמות Film בנות 35 מ”מ בעלי עדשות מגוונות לצורכי משימות צילום שונות . חוזה הפקת הסרט “OLYMPIA 1936” נחתם בין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל לבין ד”ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס ב- 7 בנובמבר 1935 . עלות הפקת הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA – 1936 “ נאמדה בכ- 2000000 (שני מיליון) מארקים גרמניים (Reichsmarks) ושולמה כולה ע”י משרד התעמולה בראשות ד”ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס . זה היה תקציב ענק שגודלו פי ארבעה יותר מכל סרט גרמני אחר שהופק בתקופה ההיא . בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה להפיק את “OLYMPIA” בסדר גודל כמותי ואיכותי שטרם נודע כמותו בעידן התיעוד של שנות ה- 30 במאה שעברה . אדולף היטלר שנמנה על מעריציה נתן פקודה והמשטר נענה מייד לבקשתה , ואף שילם לה משכורת של 250000 (רבע מיליון) מארקים עבור עבודתה זאת . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל בת 34 נהנתה ב- 1936 ממוניטין עצום כבימאית קולנוע בגרמניה וגם ברחבי אירופה . לפני כן הייתה בשנות ה- 20 שחקנית קולנוע וחביבתו של הבימאי הגרמני הנודע ד”ר אָרְנוֹלְד פַאנְק (Dr. Arnold Fanck). ב- 1933 לאחר שקראה את הספר “מיין קאמפף” של אדולף היטלר והתרשמה ממנו התרשמות עזה החליטה להפיק ולביים שני סרטים דוקומנטאריים קצרים “יום החירות” (Day of freedom) ו- “ניצחון האמונה” (Victory of  Faith) . הסרטים האלה הותירו רושם חזק על אדולף היטלר ויוזף גבלס וכל ההנהגה הנאצית . התמחותה הקולנועית בתחום התיעוד הפכה לשם דבר ושניהם נענו לפנייתה לתעד את הכנס הענק של המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934 . התקציב שהועמד לרשות ההפקה הקולנועית היה כ-1250000 (מיליון ורבע) מארקים גרמניים .

ב- 31 ביולי 1934 מת נשיא גרמניה פָּאוּל פוֹן הִינְדֶנְבּוּרְג ויממה אח”כ ב- 1 באוגוסט 1934 הכריז אדולף היטלר על מיזוג שתי המשרות נשיא הרפובליקה והקנצלר . הוא היה גם המפקד העליון של ה- “וורמאכט” ודרש וקיבל מהצבא שבועת אמונים ללא תנאי . בכך הפך לשליט – רודן מוחלט של האומה הגרמנית . מנהיג . פיהרר . בכנס המפלגה הנאצית בספטמבר 1934 בנירנברג השתתפו 180000 (מאה ושמונים אלף) מנהיגים פוליטיים , 88000 אנשי פלוגות הסער, 12000 אנשי אֶס. אֶס. 60000 חברי תנועת ה- “היטלר יוּגֶנְד”, 50000 אנשי שירות העבודה , 120000 חברי המפלגה, ו- 9000 פונקציונרים של ה- אֶס. אֶס. למרות שהכינוס הענק ב- 1934 כונה “ימי הנאמנות של המפלגה” הרי שבמהלכו הושם דגש נמרץ על הפטריוטיזם הגרמני יותר מאשר על הנאמנות המפלגתית הצרה של העבר . אדולף היטלר הכליל בכנס בנירנברג גם הופעות ראוותניות של ה- “וורמאכט”. בפעם הראשונה מאז חוזה וורסאי (1919) ביצעו יחידות ממונעות של הצבא הגרמני כשהחיילים לבושים במדים מגוהצים, מצוחצחים, ומבריקים תמרוני מצעד חסרי רבב בפומבי. כחצי מיליון צופים משולהבים הזדהו עם מצעדי ה- “וֶורְמַאכְט” בנירנברג. הם יצאו מהכלים. ההזדהות חרגה מכל פרופורציה. הקנצלר אדולף היטלר נאם בפאתוס עצום את נאום הסיכום שלו ושִלְהֵב עוד יותר את ההמונים. הוא הילל את גרמניה ואת הצבא . הוא בעצמו נתפס לשיכרון חושים וקהל המעריצים היה בהיסטריה . רודולף הס שעליו הוטל כמייצג ההמונים להיפרד מאדולף היטלר לא הצליח להרגיע את ההיסטריה והסגידה לאדולף היטלר . מיליון אנשים היו קרובים לטירוף מרוב התרגשות . רודולף הס נטל את מיקרופון הנאומים וזעק : “המפלגה היא אדולף היטלר , אדולף היטלר הוא גרמניה ממש כשם שגרמניה היא אדולף היטלר . הייל היטלר” , והוסיף שלוש קריאות שחזרו על עצמן , “קדימה לניצחון” .

בערבו של היום הראשון בכנס המפלגה הנאצית בן ארבעה הימים בספטמבר 1934 בנירנברג נאם אדולף היטלר בפני מאות אלפים נאום שהיה מעין “תפילה” בו תבע מהאומה קורבן ומשמעת . ככל שהתקדם הנאום ירדה החשיכה . אנשים בעלי תפקידים מיוחדים הדליקו המון לפידים לכל רוחב האופק .אלומות אור מאונכות של זרקורים רבי עוצמה האירו את עצרת הענק . קרני האור הארוכות האירו גם אלפי נושאי הלפידים שצעדו בשורות , תריסר נושאי לפיד בשורה . הם צעדו בעקבות הפיהרר אדולף היטלר חמור הסבר שצעד לעבר מכונית המרצדס המשוריינת , הגדולה , והנוצצת שלו . מנהיגי הגדודים הצעירים של ה- “Hitler Jugend” פקדו על מאות אלפי חניכיהם לשאוג יחדיו, “עם אחד, פיהרר אחד, רייך אחד” ! והם ביצעו זאת בשלמות. מומחי הארגון של המפלגה הנאצית פתרו את הבעיות שהתעוררו בתכנון מופע עצום רב ממדים ו-אקסטרווגאנטיים מהסוג הזה. שליחי המפלגה בחרו בקפידה את המשתתפים חודשים לפני כן לצורך חזרות ואימונים. כאשר התקרב מועד הכינוס נערכו חזרות בכל ערב של שבוע העבודה וגם בסופי שבוע  בטרם ביצוע ההיסעים ולפני היציאה לנירנברג קיבל כל משתתף פיסות נייר בצבעים שונים ובהן מידע מפורט ביחס לנסיעה, מועד ההגעה והמגורים. בפיסת נייר ירוקה נרשמו פרטי זיהוי המשתתף ומאיזה מחוז ועיר הגיע, ומספר יחידתו. על פיסת נייר בצבע ירוק קיבל כל משתתף מספר אישי וציון שם עיר הולדתו, מספרה של המשאית בה ייסע, מקום היציאה שלו, זמן היציאה, ומספר מושבו במשאית . על פיסת נייר בצבע אדום נרשם קטע המחנה האוהלים בהם ישוכן . בחברה צייתנית ופטריוטית שניצבה בפני תהליך של עיצוב מתמיד ב- 1934 ע”י הימצאות כל מקומית – המיידיות של הרמקול קיבל משמעות חדשה . מהנדסי האלקטרוניקה של הרייך ה- 3 תכננו עבור הכינוסים ההמוניים רמקול חדש דמוי פטרייה , שהיה בעת ובעונה אחת עדין , רגיש , ובעל עוצמה . גם בהפיקו את מלוא עוצמת הקול , לא זמזם הרמקול ולא היו לו השפעות לוואי של הֵד .

אדולף היטלר שהבין ביעילותה של פרופגאנדה שיטתית לא פחות משר התעמולה שלו ד”ר יוזף גבלס ציווה שהכֶּנֶס ב- 1934 בנירנברג יתועד ויוקרן בבתי קולנוע . מיליון גרמנים היו עֵדים למופע הנאצי בן ארבעה ימים בספטמבר 1934 אך אדולף היטלר ביקש שייצפו בו עשרה מיליון . ובאמת , בסופו של דבר קיבל כינוס המפלגה הנאצית בנירנברג בספטמבר 1934 תשומת לב לאומית , לא משום שהיה מפואר ביותר , אלא מפני שתועד והפך לביטוי של אומנות קולנועית ע”י לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) . אדולף היטלר השתוקק שמספר גדול ככל האפשר ייטול חלק בעצרות הנאציות שדמו לאסיפות עם פולחניות . הוא כשלעצמו מצא עניין רב בקולנוע ולפוטנציאל התעמולה הגלום בו . הוא ביקש שלני ריפנשטאהל תפיק ותביים סרט אודות הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג . הדבר יאפשר את הקרנתו במאות אולי אלפי בתי קולנוע ברחבי גרמניה כדי שמיליונים נוספים בני העם הגרמני ייראו את השבט מלוכד כפי שראו זאת מיליון אנשים בנירנברג . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה בעלת ידע רב וניסיון בצילום ובימוי קולנועי , בקיאה בארגון והפקה קולנועית רחבת ממדים כהסרטת “OLYMPIA” , וניחנה בקסם אישי . היא הייתה מצוידת בחושים פוליטיים וניצלה עד תום את מנגנון המשטר והערצת אדולף היטלר ויוֹזֵף גֶבֶּלְס אליה לטובת ההפקה . יוֹזֵף גֶבֶּלְס בכלל התאהב בה וקינא לה על קרבתה הבלתי אמצעית לפיהרר ועל חיבתו המוחצנת של אדולף היטלר לבימאית המוכשרת .

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הגיעה ל- נירנברג כשבוע לפני פתיחת הכינוס הענק. ראש העירייה העמיד לרשותה את הציוד לכיבוי שריפות ומכלול שירותים ציבוריים אחרים של העיר. צוות ההפקה מנה כ- 120 אנשים בתוכם 30 צלמים ועוזריהם. עבודת הצילום המאסיבית נעשתה ממטוסים , מנופים , כיסאות גלגלים , עגלות שטוחות נעות על גלגליות, שוחות קרקעיות , ומסלולי צילום שחלקם הורכבו מפסים (דמוי “פסי רכבת”) עליהן נעו מצלמות “דולי”. חלק מהעצרות ההמוניות שהתקיימו במשך ארבעה ימים בנירנברג התקיימו ובוימו באופן מיוחד עבור המצלמות של לני ריפנשטאהל , ולא נערכו כלל פעם נוספת. הסרט “ניצחון הרצון” שהופק וצולם בספטמבר 1934 בתנאים גרנדיוזיים היה סינתזה של כמה אומנויות. הוא שיבח את הפולחן הפוליטי של אדולף היטלר, הפולחן הפוליטי המשוכלל ביותר שנראה עד אז בעשור הרביעי של המאה ה- 20. הצללואיד  של ה- Film שימר את זינוקו המטאורי של הפיהרר אדולף היטלר. בימאית הקולנוע הגרמנייה לני ריפנשטאהל העריצה את הפיהרר אדולף היטלר. הפיקה וביימה לראשונה סרט גדול וארוך רחב ממדים וקראה לו, “ניצחון הרצון” (Triumph of the Will). הסרט בן כ- שלוש שעות תיעד בפרוטרוט באמצעות טכניקות צילום שונות את קורות כנס המפלגה הנאצית בן ארבעה ימים בראשות הפיהרר אדולף היטלר בעיר נירנברג [2]. צוות של כ- 30 צלמי פילם צילם את הכנס בנירנברג על פי הוראות הפקה ובימוי מדויקות של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . טכניקת הצילום של המסדרים הצבאיים ההמוניים בהשתתפות הוורמאכט ושירותי הביטחון של ה- S. S.  ו- S. A. כשברקע אלפי דגלי צלב הקרס הענקיים , הייתה חדשנית [3]. לני ריפנשטאהל הייתה הבימאית הדוקומנטארית הראשונה בתקופה המודרנית שהשתמשה במצלמות נעות , עדשות ארוכות מוקד , צילומים מעגורנים ומסולמות גבוהים של מכוניות לכיבוי אש , וגם צילומי אוויר מצפלין , צילומים על רקע השמיים , וצילומים מגובה הקרקע . 30 הצלמים שלה ירו במשך 4 ימים כמות עצומה של חומר פילם בסדר גודל של כ- 300000 (שלוש מאות אלף) feet . הצפייה בחומר ושלבי הניפוי והעריכה היו מורכבים , אך מאידך אפשרו לה הצילומים הרבים (בעלי אופי שונה ומזוויות שונות) “לשַחֵק” בשלב העריכה על שולחן ה- Steenbeck בין מגוון צילומי Long shots לבין Medium shots לבין Close ups, ובעת הצורך גם להשתמש ב- Extreme close ups. בהיותה קולנוענית מוכשרת הבינה גם את תפקידה של המוסיקה ה- אדיטוריאלית בסרטי הקולנוע . לא בכדי שימש פס הקול של “דמדומי האלים” שחיבר ריכארד וואגנר ופס הקול הורסט וואסל כאמירה בסרט הזה “ניצחון הרצון” . הסרט בן שלוש שעות שודר בהקרנת קולנוע חגיגית ב- 1935 בברלין , ואח”כ בו זמנית בבתי קולנוע ברחבי גרמניה . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הפכה את הפיהרר אדולף היטלר לבֵן אֵלִים שאין בִּלְתּוֹ ואת עצמה לבימאית קולנוע בינלאומית רבת מוניטין בגרמניה ובאירופה , וגם בארה”ב ומומחית עצומה בתיעוד .

riefenstahl 2

טקסט תמונה :  1934. כנס המפלגה הנאצית הגרמנית בראשות הקנצלר אדולף היטלר בעיר נירנברג. בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (בתחתית התמונה חובשת כובע לבן עם סרט) מתעדת את הכנס ומביימת את הסרט הדוקומנטארי “ניצחון הרצון” (TRIUMPH OF THE WILL) בו הפכה את אדולף היטלר לבן אלים.

הצופה בסרט בבית הקולנוע נמשך בקלות לאירועים ההמוניים הדרמטיים ומשוטט ועובר בינות כמות עצומה של אנשים , נסים , ודגלים . דומה כי לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל העניקה לצופי בתי הקולנוע נקודת תצפית בלתי נראית אך כזאת שממנה רואים הכול . נקודת התצפית הזאת היא גמישה ומתופעלת ביעילות בה הצופה יכול לנוע על פי רצונו לפנים ולאחור בחלל , וקדימה במימד הזמן , בקצב שיגביר בצורה ניכרת את תהילת החיזיון המופלא המתרחש לנגד עיניו . משתתפי הכינוס בספטמבר 1934 בנירנברג קיבלו תדריכים ברורים מראשי הקבוצות שלהם להתנהג בטבעיות מול המצלמות הרבות בעלות העדשות המשתנות ולהימנע מהקדשת תשומת לב ומבט סקרני אליהן . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ביקשה לדמות לתיעוד שלה “נון שלנטיות” כאילו כך מתנהלים הדברים בגרמניה מימים ימימה . גם בימינו אנו מסוגל הסרט “ניצחון הרצון” (Triumph of the will) להתגבר על הביקורת הפוליטית והקולנועית , והוא אשר שכנע אז כשהוקרן ב- 1935 כי השטן עלי אדמות איננו אלא מנהיג רוחני , רחום וחנון , החש עמוקות את אושרם של נתיניו .

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל גילתה בסרט “ניצחון הרצון” אלמנט נוסף בתכונות הקולנועיות שלה . היא העלתה לדיון את האֶרוֹס הנורדי וחשפה אותו . הייתה לה הערכה נלהבת לגברים שריריים ויפי תואר . יש בסרט “ניצחון הרצון” לפחות חמישים צילומי Close up של ראשים וכתפיים אריים נאים ומייד לאחריהם נודדת המצלמה לפניו של אדולף היטלר שכידוע לא הצטיין כיפהפה . הסרט מראה גם את חייהם של הנערים הגרמניים בלונדיניים דקי גזרה , מזומורפיים , וחסונים במאהלים שלהם כשהם משתעשעים ומחייכים , ואף שרים מסביב למדורות המחנה . הסרט “ניצחון הרצון” נועד לשמש עדות כי לאחר עשרות שנים של ייאוש בחברה הגרמנית , הרי הופעתו של אדולף היטלר בשמי גרמניה שינתה את המצב מקצה לקצה , ועתה האומה מאושרת ורווית תקוותלקראת העתיד . האומה הגרמנית מתגברת בהתמדה על הייאוש הרוחני והדיכאון הכלכלי בזכות אדולף היטלר בשעה ששאר העולם לא מוצא פיתרון לבעיותיו הקשות . רפובליקת וויימאר נפלה ומתה . החל העידן החדש של הרייך ה- 3 בהנהגתו של הפיהרר . ההערצה לאדולף היטלר ואימון האומה הגרמנית בו לא ידעו גבולות .

לאחר תבוסתה במלחמת העולם הראשונה ב- 1918 האיצה גרמניה את פיתוח נושא תרבות הגוף , הספורט , והחינוך הגופני בבתי הספר . הנוער והדור הצעיר בכללו נקרא להתחנך עליו . הפעילות הגופנית של הצעירים הגרמניים בשנות ה- 20 קיבלה ממדים המוניים של הערצה לאומית בתקופתו של הנשיא פאול פון הינדנבורג עוד בטרם עלה אדולף היטלר לשלטון . אדולף היטלר המשיך את התנופה . עוד כשהיה בבית הכלא במינכן לאחר ניסיון הפוטש הכושל כתב ב- 1924 בספרו “מיין קאמפף” את הטקסט הבא : “במדינה נציונאל – סוציאליסטית גזעית חייב בית הספר להקדיש זמן ללא שיעור להקניית כושר גופני . אסור שיעבור יום אחד שבו לא יתורגל גופו של האדם הצעיר לפחות שעה אחת בכל בוקר וערב , וזאת בכל סוגי הספורט וההתעמלות” . אדולף היטלר ייחס את כישלונותיה של גרמניה בשדות הקרב במלחמת העולם ה- 1 בשנים 1918 – 1914 לחינוך הרפה בגלל העדפה פדגוגית אינטלקטואלית מידי ופחות גופנית ולכן בלתי טבעית . אדולף היטלר טען ב- “מיין קאמפף” : “באמצעות כוחו הגופני וזריזותו חייב הנער לבצר את אמונתו שגזעו ואמונתו הם בלתי מנוצחים”. בעיניו נחשב הנוער הגרמני והדור הצעיר הגרמני לחזק ביותר, המוכשר ביותר, בעל הפוטנציאל הרב ביותר, וגם היפה ביותר . אדולף היטלר החשיב את הגזע הארי בעל השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות לעילוי ביולוגי . הוא טען בדמגוגיה החולנית והמטורפת שלו כי כל היהודים באשר הם כולל אזרחי גרמניה הם אנשים מכוערים ונתעבים שחומדים את הכסף הגרמני ויש לסלקם מהר ככל האפשר ובכל מחיר מהמדינה הגרמנית . התעמולה הנאצית הזוועתית נגד יהודי גרמניה של אדולף היטלר ושר התעמולה ד”ר יוזף גבלס הסתייעה בעיתונות הגרמנית ובראשה ב- “דֶר שְטִירְמֶר” השבועון הצפעוני והארסי של הנאצי הגרמני יוליוס שטרייכר [4] . אדולף היטלר אימץ גם שנאה עיוורת לגזע השחור וקבע שהספורטאים השחורים הם אנשים נחותים וגם ספורטאים נחותים . הפיהרר הנאצי לעג לנשיא ארה”ב פראנקלין דילאנו רוזוולט על שהוא מרשה לספורטאים אמריקניים שחורים להימנות על נבחרת ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936 . אזרחים גרמניים האמינו לו וחשבו באמת שהאָצָן האולימפי הגרמני אֶרִיק בּוֹרְכְמאֶיֶיר (Erich Borchmeyer) הוא המהיר בעולם עד שבא האָצָן השחור האמריקני גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jeese Owens) וסתר באחת את כל התיאוריה הגזענית המטופשת ועליונות הגזע הארי הבלונדיני תכול העיניים שהמציאו הקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה שלו ד”ר יוזף גבלס .

[1]  הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA” של לני ריפנשטאהל בן כ- ארבע שעות חולק לשניים : החלק הראשון נקרא “פסטיבל העמים” (Fest der Volker) . לחלק השני קראה הבימאית “פסטיבל היופי” (Fest der Schonheit) . הסרט “אולימפיה” הוקרן לראשונה כהקרנת גאלה בברלין ב- 20 באפריל 1938 ביום ההולדת ה- 49 של אדולף היטלר .

[2]  יש אומרים כי את השם ” Triumph Des Willens “ (ניצחון הרצון) לסרטה של לני ריפנשטאהל בחר אדולף היטלר בעצמו .

[3]  בכנס ההמוני של המפלגה הנאצית ב- 1934 בנירנברג ב- באוואריה השתתפו כ- 800000 (שמונה מאות אלף) תומכי המפלגה .

[4]  העיתונאי הנאצי יוליוס שטרייכר נמצא אשם במשפטי נירנברג ב- 1946 בפשעים נגד האנושות והוצא למוות בתלייה .

זירת האגרוף כמבחן כוח בין הדמוקרטיה האמריקנית לבין הפאשיזם והנאציזם הגרמני. המתאגרף האמריקני ג’ו לואיס מתמודד פעמיים ב- 1936 ו- 1938 באצטדיון ה- Yankee Stadium בניו יורק נגד המתאגרף הגרמני מאקס שמלינג על הבכורה העולמית במשקל כבד.

אין פלא שאדולף היטלר וד”ר יוזף גבלס העריצו בשנים ההן הערצה עצומה את המתאגרף הגרמני במשקל כבד מָאקְס שְמֶלִינְג (Max Schmeling) שעל פי תפישתם היה לוחם של האומה הגרמנית וניהל קרבות אִגְרוּף במשקל כבד בזירה למען המשטר הנציונאל – סוציאליסטי. ב- 19 ביוני 1936 התמודד מָאקְס שְמֶלִינְג בזירת האגרוף של ה- “Yankee Stadium” בניו יורק נגד המתאגרף האמריקני השחור ג’וֹ לוּאִיס (Joe Louis) על התואר של אלוף העולם באגרוף במשקל כבד. זאת הייתה תחרות ספורט שגרתית שעוררה סקרנות בינלאומית אך הפכה לבלתי סטנדרטית מפני שהמשטר הנציונאל – סוציאליסטי הגרמני הרחיק לכת והעניק להתמודדות הזאת פירוש פוליטי – גזעני שכותרתו מאבק בין הגזע הארי הגרמני העליון לבין הגזע השחור הנחות. קרב האגרוף הזה הועבר בשידור ישיר ברדיו בארה”ב וגם בגרמניה. ג’וֹ לוּאִיס בן 22 (נולד ב- 1914 במדינה הדרומית אלבאמה) היה מתאגרף מוכשר יותר ממָאקְס שְמֶלִינְג המבוגר ממנו בתשע שנים בן 31 (יליד 1905) אך  עדיין חסר ניסיון בזירה. הוא הפך רק עכשיו למתאגרף מקצועני ולאלוף העולם ודווקא בקרב הזה בו נדרש להגן על תוארו אלוף העולם במשקל כבד , התאגרף בצורה לא חכמה , עשה כמה טעויות טיפשיות בלתי מחויבות המציאות, הפך לפגיע ושילם מחיר יקר . הוא נכנע בנוק אאוט בסיבוב השניים עשר ואיבד את התואר.

louis 1

טקסט תמונה :  13 בדצמבר 1935. ניו יורק, מָאקְס שְמֶלִינְג (מימין) מבקר בזירת האגרוף של “Madison Square Garden” את ג’וֹ לוּאִיס (משמאל) בטרם הקרב של ג’ו לואיס נגד פאולינו אוזקודון (Paolino Uzecudun). (באדיבות ביל קייטון). 

ניצחונו של מָאקְס שְמֶלִינְג על המתאגרף השחור האמריקני העניק רוח גבית לתיאוריה הגזענית הגרמנית של הטריאומוויראט הסהרורי והצפעוני הפיהרר אדולף היטלר , ד”ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס , ו- יוּלְיוּס שְטְרָיְיכֶר בדבר עליונות הגזע האָרִי על הגזע השחור . מָאקְס שְמֶלִינְג קיבל למלון שלו בניו יורק כ- 1200 (אלף ומאתיים) מברקי ברכה ממעריצים גרמניים בארה”ב ומאוהדים רבים בגרמניה . מברק הברכה המפורסם ביותר היה זה של שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס הנסער והנלהב שניסח זאת כך , “רוב תודות לך מר מאקס שמלינג . אני יודע שנלחמת עבור גרמניה . הניצחון שלך הוא ניצחון האומה הגרמנית כולה . הייל היטלר” . באחד מנאומי הפרופגנדה שלו ברדיו הגרמני צרח יוזף גבלס בקולו ההיסטרי והארסי , “זה היה ניצחונו ההיסטורי של האדם הלבן על האדם השחור , והלבן הוא גרמני” .

מָאקְס שְמֶלִינְג שב מניו יורק לגרמניה בספינת האוויר הִינְדֶנְבּוּרְג (Hindenburg Zeppelin) והתקבל כגיבור לאומי . האמריקנים ציידו אותו בסרט הפילם שתיעד את ניצחונו על ג’וֹ לוּאִיס והופץ בבתי הקולנוע ברחבי גרמניה . הפיהרר אדולף היטלר העניק לו קבלת פנים ממלכתית בלשכת הקנצלר המפוארת שלו בברלין (Reich Chancellery) כפי שנהג לארח שם את כל גיבורי הספורט הגרמניים. אדולף היטלר בהשראת וייעוץ של שר התעמולה שלו יוזף גסלס אמר בפני האורחים הרבים וקציני הצבא שנכחו בלשכה : “Max Schmeling Sieg – Ein Deutscher Sieg” (ניצחונו של מאקס שמלינג הוא ניצחון גרמניה כולה) .ניצחונו של מָאקְס שְמֶלִינְג בזירת האגרוף בניו יורק כחודש וחצי בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 העניק תחושת ביטחון להנהגה הגרמנית כי הספורטאים שלהם לא יינגפו מידי אלה של ארה”ב . אדולף היטלר עצמו אמר לספורטאים הגרמניים כי על סמך ניצחונו של מאקס שמלינג על ג’וֹ לוּאִיס אל להם לפחד מלגיונות הגלדיאטורים השחורים של ארה”ב . אולימפיאדת ברלין 1936 תהיה ניצחון גרמני בכל קריטריון ומכל מבט שהוא . מָאקְס שְמֶלִינְג עצמו הסתייג מכל ההמולה סביבו . הוא כלל לא היה נאצי אלא ספורטאי שחיבב עד למאוד את יריבו השחור מארה”ב כפי שקָארְל לוּדְוִויג “לוּץ” לוֹנְג התיידד עם גֶ’סִי אוֹאֶנְס בעת תחרות הקפיצה לרוחק במשחקי ברלין 1936 . שני הספורטאים הגרמניים האלה רחשו הערכה רבה לשני הספורטאים השחורים האמריקניים אותם כינו ג’נטלמנים מאירי פנים , ודחו לחלוטין את תיאוריית הגזע הנאצית . בלוף רעיון העליונות הארית הגרמנית על הגזע השחור התנפץ בקרב הגומלין בין מָאקְס שְמֶלִינְג לג’וֹ לוּאִיס שהתקיים אף הוא באצטדיון ה- “Yankee Stadium” בניו יורק, ב- 22 ביוני 1938. מָאקְס שְמֶלִינְג שב לניו יורק להגן על תארו אך פגש עיר אחרת ותושבים שונים וחש כי כאלוף עולם גרמני שהגיע מברלין הוא איננו מקובל עוד . העיתונאים שאלו אותו שאלות פוליטיות : “מה דעתך על הפוליטיקה הגזענית הנאצית של אדולף היטלר ?”. מישהו אחר שאל אותו, “מאקס שמלינג אתה הרי אדם עליון , כיצד יקבלו את פניך בגרמניה אם תפסיד לג’ו לואיס ?” . מאקס שמלינג נשאר שליו ואדם הוגן . הוא השיב למתעניינים , “אינני פוליטיקאי . אני ספורטאי – מתאגרף . אינני אדם עליון בשום דרך” .

ואז החל קרב הגומלין הלילי ב- 22 ביוני 1938 גם כן בזירת האגרוף של ה- “Yankee Stadium” בעיר ניו יורק . העולם ראה בכך התמודדות בין הדמוקרטיה האמריקנית לפאשיזם הגרמני . המתאגרף האמריקני ג’וֹ לוּאִיס שזה מכבר הוצמד לו הכינוי “המפציץ החוּם” (The brown bomber) פתח בסערה וניצח את מָאקְס שְמֶלִינְג בנוֹק אָאוּט (Knock Out) מוחץ כבר בחלוף 2:04 דקות בתוך הסיבוב הראשון . הוא הפגין סדרת חבטות אכזריות ופוגעניות שהורידו את הגרמני לפרקט הזירה ובכך השיב לעצמו את תואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד [1] . הם נשארו ידידים גם לאחר תבוסת מאקס שמלינג . גרמניה שהפכה למעצמה כלכלית וצבאית הראשונה במעלה באירופה , ובינתיים סיפחה לעצמה ב- “אָנְשְלוּס” את אוסטריה וקרעה את חבל הסוּדֶטִים מצ’כוסלובקיה , הייתה המומה מהפסדו של מָאקְס שְמֶלִינְג בסיבוב הראשון לג’וֹ לוּאִיס . ג’ו לואיס הפך לאחד המתאגרפים הנערצים ביותר בהיסטוריה של האגרוף במשקל כבד .

אלכס גלעדי חזר למחלקת הספורט באפריל 1979 מייד בתום הפקת תחרות שירי הארו- וויזיון שנערכה במוצ”ש 31 במארס 1979 בבנייני האומה בירושלים (Eurovision Song Contest) בה זכתה הזמרת גלי עטרי ולהקתה “חלב ודבש” במדליית הזהב . אהבתי את אלכס גלעדי עד למאוד כאדם ואיש מקצוע . כל כך שמחתי שחזר . הוא אִפְשֵר לי להפיק , לביים , ולשָדֵר סרט דוקומנטארי בן שעה וחצי שכה חפצתי לעשותו אודות המתאגרף האמריקני  השחור והמדהים ג’ו לואיס (Joe Louis) אלוף העולם במשקל כבד בשנים 1951- 1938 ותקופתו. ג’ו לואיס היה אז איש לא בריא בערוב ימיו . הוא מת ב- 10 באפריל 1981 בהיותו בן 67 . הזמר הנודע פרנק סינטרה ומאקס שמלינג עצמו מימנו את טיפוליו הרפואיים של אלוף האגרוף הדָגוּל ג’ו לואיס ששימש בשנותיו האחרונות Doorman (שועֵר) של מלון  “Caesar Hotel” ב- לָאס וֶוגָאס . עד כדי כך הִתדרדר מכס אלוף העולם באגרוף לתפקיד של שוֹעֵר בבית מלון .לסרט על המתאגרף הדגול קראתי , “המפציץ החוּם” (The Brown Bomber) , כינויו המקצועי רב המוניטין של ג’ו לואיס בארה”ב וברחבי תבל . שמו המלא היה ג’וֹזֶף בָּארוֹאוֹ לוּאִיס (Joseph Barrow Louis) . הוא נולד ב- 13 במאי 1914 באלבאמה , ילד שביעי במשפחה שחורה ענייה . הוא הגיח לעולם כדי להיות מתאגרף .

אל ג’וֹ לוּאִיס והאגדה שאפפה אותו התוודעתי לראשונה כילד בן 7 בקיבוץ אפיקים . זה היה זמן קצר לאחר מלחמת העולם ה- 2 כשקראתי את שני השבועונים  “משמר לילדים” ו- “דבר לילדים” . לא שערתי כמובן שתעמוד לי זכות גדולה בעתיד לביים בטלוויזיה הישראלית הציבורית סרט על חייו . במרכז הסרט עמדו ילדותו הענייה ושלושת הקרבות החשובים בחייו שסימלו את עלייתו ונפילתו של המתאגרף הדגוּל, האציל, המוכשר , והאהוב הזה .  ב- 19 ביוני 1936 הפסיד למתאגרף הגרמני הנודע מאקס שמלינג (Max Schmeling) בסיבוב ה- 12 בקרב שנערך באצטדיון ה- “יאנקי סטאדיום” (Yankee Stadium) בניו יורק . גרמניה חגגה ויצאה מכליה . אדולף היטלר והמפלגה הנאצית ראו בניצחונו של מקס שמלינג ביטוי נוסף לעליונות הגזע הארי על האדם השחור . הוא התקבל בכבוד מלכים בשובו למולדתו . מקס שמלינג התכחש כל ימיו לתיאוריה המטורפת הנאצית המדברת על עליונות הגזע הארי הגרמני על הגזע השחור . הוא לעג לה . בהיותו ספורטאי אמיתי רחש חיבה עזה לג’ו לואיס והיה חבר טוב שלו כל השנים . שנתיים אח”כ ב- 22 ביוני 1938 נערך קרב הגומלין בין מָאקְס שְמֶלִינְג וג’וֹ לוּאִיס , גם כן בזירה של ה- יאנקי סטדיום . 80000 (שמונים אלף) אלף צופים ראו כיצד מביס ג’ו לואיס את מאקס שמלינג בנוק אאוט סנסציוני בסיבוב הראשון , למעשה 2 דקות וארבע שניות לאחר תחילתו . שלוש עשרה שנה מאוחר יותר ב- 26 באוקטובר 1951 בהיותו בן 38 ניגף ג’ו לואיס בניו יורק בנוק אאוט בסיבוב ה- 8 למתאגרף האמריקני (ממוצא איטלקי) רוקי מארציאנו (Rocky Marciano) . ג’וֹ לוּאִיס ניצח בקריירה הארוכה שלו עשרות מתחרים ביניהם מתאגרפים ידועי שם כמו בּילִי קוֹן , גִ’ים בְּרָאדוֹק , ג’וֹ ווֹלְקוֹט ואחרים , אך אלה היו שלושת הקרבות החשובים ביותר בחייו בזירת האִגרוף . הם תועדו בשעתם במלואם ע”י מצלמות קולנוע אמריקניות . המצלמות הנציחו גם את הראיונות שנערכו עם ג’וֹ לוּאִיס , מָאקְס שְמֶלִינְג , ורוֹקִי מָארְצִיאָנוֹ , לפני ובתום הקרבות . ההיסטוריה הספורטיבית המופלאה של ג’ו לואיס המתאגרף האציל לא עניינה רק אותי . אנשים גדולים ומכובדים ממני חיפשו ומצאו ואת חברתו .

louis 2

טקסט תמונה : קיץ  1938 . ניו יורק . אלוף העולם באגרוף במשקל כבד ג’ו לואיס מלקק גלידה ב- 1938 בחברתו של המחזאי האירי רב המוניטין  ג’וֹרְג’ בֵּרְנָארְד שוֹ (George Bernard Shaw) . ג’ורג’ ברנארד שו העריץ את ג’ו לואיס . (באדיבות ביל קייטון) .

סרטי הפילם הנדירים הללו הוענקו לי בחינם ע”י ביל קייטון (Bill Cayton) לשעבר מנהלו של מייק טייסון   (Mike Tyson) ובעל חברת הסרטים “The Big Fights Ltd” , כמתנה על בקיאותי בתולדות האִגרוף האמריקני . אלכס גלעדי היה המום . “בחינם…” בוא שאל אותי בתמיהה . כן “בחינם…כפרס על ידענותי” השבתי לו . הספרייה הפרטית שלי בחדר עבודתי גדושה בספרות על תולדות האגרוף . הסרט “המפציץ החוּם” , שודר ב- “מבט ספורט” בקיץ 1979 וזכה לביקורות נלהבות של צופי הטלוויזיה בארץ . אלכס גלעדי טרח לקרוא באוזניי את השבחים הרבים שהצטברו על שולחנו אודות הסרט על ג’וֹ לוּאִיס . לעולם לא אשכח את הפתק ששלח לי בכתב ידו , “יוֹאָשִיש , מתי יסתיימו טענות הצופים נגדך…?” . המסמך בן שנות דוֹר נשמר .

yoash 2

טקסט מסמך :  15  ביולי 1979 . זוהי גלויה ששלח צופה הטלוויזיה גדי לב מחיפה , אחת מני ממכתבים רבים המשבחים את משדר הספורט הדוקומנטארי אודות אלוף העולם האמריקני הדגול באגרוף במשקל כבד ג’ו לואיס (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) . 

זאת הייתה אחת הפעמים היחידות בתולדות שידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשנים ההן בה הפקענו את זמן התוכנית “מבט ספורט” לטובת שִרטוט פרופיל בן 70 דקות של ספורטאי עַל אמריקני ששמו היה זַר ואנונימי כמעט לצופי התוכנית . אף על פי כן הגיעו למחלקת הספורט מכתבי תודה והערכה , אולי מפני שהתוכנית פתחה צוהר ואִפְשֵרה לרגע לצופים רבים להתבונן במשהו שהוא שונה מהכדורגל . האנשים צפו בסיפור אנושי של מתאגרף דגול , ספורטאי הגון , ופיגורת עַל בספורט האִגרוף עטור הילה בינלאומית . ספק גדול אם שמו של  ג’וֹ לוּאִיס אומר היום משהו לצופי הספורט של המילניום השלישי . הרייטינג שצבר הסרט “המפציץ החוּם”, לימד את אלכס גלעדי ואותי כי בתוכניות הספורט שלנו יש מקום מעת לעת (וגם צורך) להציג תיעוד דוקומנטארי של ספורטאים עולמיים בעלי מוניטין ונבחרות בינלאומיות ששמן הולך לפניהם . הסרט אודות ג’וֹ לוּאִיס סלל את הדרך לעשיית סרטים דוקומנטאריים נוספים ביניהם הסרט על מוחמד עלי , והקרנת הסרט הדוקומנטארי ההונגרי המפורסם “ARANYCZAPAT” (נבחרת הזהב של הונגריה בכדורגל) שהפיקה וביימה הטלוויזיה ההונגרית אודות נבחרת הכדורגל הפִּלְאִית של הונגריה בשנים ההן של 1954- 1949 , בראשותם של פֶרֶנְץ פּוּשְקָש והמאמן המיתולוגי גוּסְטָאב שֶבֶּש .

louis 3

טקסט תמונה :  22 ביוני 1938 . זירת האגרוף של אצטדיון ה- Yankee stadium בניו יורק . טקס השקילה של שני המתאגרפים ג’ו לואיס (מימין) ומאקס שמלינג (משמאל) בטרם קרב הגומלין ביניהם על התואר העולמי במשקל כבד . במרכז נראה סוכן ואמרגן האגרוף מייק ג’ייקובס .

קרב האגרוף בין מָאקְס שְמֶלִינְג לג’וֹ לוּאִיס בזירת האגרוף של ה- “Yankee Stadium” בניו יורק ב- 22 ביוני 1938 עורר שוב כמו ההתמודדות ביניהם לפני שנתיים ביוני 1936 , עניין ספורטיבי ופולמוס פוליטי רב . 80000 (שמונים אלף) הצופים באצטדיון הניבו הכנסה של 900000 (תשע מאות אלף) דולר . המפגש השני בין השניים שודר ישיר ברדיו בארבע שפות בכל העולם אנגלית , גרמנית , ספרדית , ופורטוגזית . מיליונים בעולם האזינו לו .

גרמנים רבים נשאלו והתבקשו לציין לאחר תבוסת מָאקְס שְמֶלִינְג לג’וֹ לוּאִיס ב- 22 ביוני 1938 היכן בדיוק טמונה ההוכחה המורה על עליונות הגזע הארי על פני הגזע השחור , שהרי על מסלולי הא”ק באולימפיאדת ברלין 1936 ובזירת האגרוף של ה- Yankee stadium בניו יורק , קרה בדיוק להיפך . הספורטאים הגרמניים הובסו בזה אחר זה ע”י ספורטאים אמריקניים שחורים . רבים מהם השיבו תשובה סתמית , “מפני שכך קבעו אדולף היטלר וד”ר יוזף גבלס ואנחנו מאמינים להם” . הציות העיוור של האומה הגרמנית כולה לפיהרר שונא מושבע של יהודים ושחורים בעשור ה- 30 הרָקוּב של המאה שעברה עורר תהיות . הרי זה אותו העם שהוציא מתוכו את עילויי היצירה התרבותית , אנשי האשכולות ההומאניסטיים שהיו הוגי דעות , משוררים ופילוסופים , תיאטרון והמוסיקה יוֹהָאן ווֹלְפְגָאנְג פוֹן גֶתֶּה (Johann Wolfgang Von Goethe) ו- פְרִידְרִיך שִילֶר (Friedrich Schiller) . עם מינויו בינואר 1933 לקנצלר גרמניה לאחר התפוררות רפובליקת וֵויְימָאר הביא אדולף היטלר ראשית דבר ליציבות כלכלית , פתר את בעיית האבטלה ובלם את האינפלציה הקשה , וגם העניק לעמו זקיפות קומה מדינית לאחר כניעת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ובתומה “הסכם וורסאי” המשפיל מנקודת ראותה של גרמניה . אזרחי המדינות השונות ולא משנה היכן , אינם ממהרים להחליף שלטון בעת יציבות כלכלית . השלטון הנציונאל – סוציאליסטי היה חייב תודה לשר הכלכלה של אדולף היטלר היָאלְמָאר שָאכְט (Hjalmar Schacht) כלכלן מבריק ונגיד ה- “רָיְיכְסבָּנְק” . היָאלְמָאר שָאכְט היה גאון פינאנסי ומי שנחשב למייצב הכלכלה הגרמנית ומייצב המטבע הגרמני בשנים 1930 – 1923 . אדולף היטלר רתם אותו מייד בינואר 1933 לעגלת המשטר הנאצי . בבחירות הדמוקרטיות שנערכו בגרמניה ב- 1937 זכה אדולף היטלר לרוב מוחלט של % 97.9 מקולות הבוחרים ונחשב לבֵן אֵלִים . מדיניות הפנים המעוותת והמטורפת שלו כנגד יהודי גרמניה ומדיניות החוץ התוקפנית והאגרסיבית כנגד אוסטריה וצ’כוסלובקיה ולמעשה התגרות בכל אירופה התקבלה בהבנה מוחלטת ע”י הציבור הגרמני . אדולף היטלר גרר בספטמבר 1939 את גרמניה ואירופה למלחמה כוללת שהפכה למלחמת העולם ה- 2 שנמשכה שש שנים . משנסחפה אירופה לתימרות עשן ואש ונהרות של דם כבר אי אפשר היה להפילו מבפנים , לא ע”י האזרחים וגם לא ע”י הגנרלים של צבא ה- “וֶורְמָאכְט” . הדיקטטורה הנציונאל – סוציאליסטית הקיפה את עצמה בחגורה של שירות הביטחון הענֵף והאכזרי של ה- S. S. בפיקודו של היינריך הִימְלֶר שלא ניתן היה להבקיעה .

schacht 1

טקסט תמונה :  מחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זהו היָאלְמָאר שָאכְט (Hjalmar Schacht)שר הכלכלה ונגיד ה- “רייכסבנק” (Reichsbank) במשטר הנציונאל – סוציאליסטי בראשות הקנצלר אדולף היטלר . (סוכנויות) .

hitler 1

טקסט תמונה : 1938 . הפיהרר הגרמני אדולף היטלר לא היה מודאג מתבוסתו של מאקס שמלינג לג’ו לואיס בזירת האגרוף של ה- “Yankee Stadium” בניו יורק ב- 22 ביוני 1938 . גרמניה הנציונאל – סוציאליסטית המעצמה הצבאית והכלכלית הגדולה והחזקה ביותר באירופה בראשותו ותחת הנהגתו של אדולף היטלר , הביסה כבר ללא קרב את אוסטריה וצ’כוסלובקיה , וכפתה על ראש ממשלת אנגליה נוויל צ’מברליין הסכם מדיני שהעניק לה יתרון מדיני ויוקרה .

לאדולף היטלר כבר לא היה זמן להתרשם מהצלחה או כישלון של ספורטאי זה או אחר . היו לו תוכניות גלובאליות אחרות . עיניו ומחשבותיו היו מרוכזות בתמרונים מדיניים מסוכנים וצעדים מחרחרי מלחמה שתכליתם היו ליצור בבוא העת את גרמניה הגדולה , זאת של הרייך ה- 3 שתחזיק מעמד 1000 (אלף) שנים . הוא כבר שכח כי בתום אולימפיאדת החורף בגָארְמִיש – פָּארְטֶנְקִירְשֶן בפברואר 1936 אמר לנשיא הוועדה המארגנת הבנקאי הנאצי קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט כי הוא רוצה , ואין שום סיבה שלא , כי גרמניה תארח שוב כבר בעתיד הקרוב את אולימפיאדת החורף . מייד לאחר סיום אולימפיאדת הקיץ של ברלין באוגוסט 1936 הודיע אדולף היטלר גם לד”ר קָארְל דִים וד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד כי לפי דעתו כל אולימפיאדות הבאות לאחר אלו של אולימפיאדת החורף ב- סָאפּוֹרוֹ 1940 ואולימפיאדת הקיץ בטוקיו 1940 , צריכות להתקיים על אדמת גרמניה . אדולף היטלר התייעץ עם האדריכל אלברט שפר (Albert Speer) וביקש ממנו לבנות לשם כך אצטדיון ענק שמכיל 400000 (ארבע מאות אלף) צופים .

במארס 1937 פלש צבא יפן לסין . חבר הוועד האולימפי האמריקני איי.סי. ג’ילברט (A. C. Gilbert) כתב לנשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ (מי שהיה עכשיו גם חבר הוועד האולימפי הבינלאומי) כי הציבור האמריקני כולו מתנגד חד משמעית ובצורה החריפה ביותר לקיום האולימפיאדות ב- 1940 ביפן ולהשתתפות משלחות ספורטאים אמריקניות במשחקים האולימפיים הללו . אֶוְורִי בְּרָאְנֶדג’ ענה לו כמו בתקופה שקדמה לאולימפיאדת ברלין 1936 באופן מחוצף ובנחרצות מוחלטת , “אין לערבב ספורט ופוליטיקה וכי ההצגה האולימפית חייבת להימשך” . כלומר , אולימפיאדות החורף והקיץ ייערכו במועדן ב- 1940 ביפן. הממשלה היפנית הייתה ערה ללחץ הבינלאומי המתהווה נגדה , ובלחץ מפקדי הצבא היפני הודיעה שוב ב- 12 ביולי 1938 , “שתי אולימפיאדות החורף והקיץ יתקיימו כמתוכנן ב- 1940 ביפן”, והוסיפה ואיימה, “כי אם תועתק האולימפיאדה למדינה אחרת לא יורשו הספורטאים היפניים ליטול בה חלק”. העיר ניו יורק הציעה את עצמה לארח את משחקי האולימפיאדה ה- 12 במידה ויועתקו מטוקיו. הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הבין את חומרת המצב הפוליטי הבינלאומי ולא נכנע ליפן המיליטאריסטית. הוא החליט להעביר את משחקי הקיץ מטוקיו להלסינקי ואת משחקי החורף מ- סָאפּוֹרוֹ לאתר סט. מוֹרִיץ בשווייץ. בעוד פינלנד מקדמת בברכה את אירוח אולימפיאדת הקיץ ב- 1940 בארצה הודיעה שווייץ על חילוקי דעות עם IOC הנוגעות לתוכנית המשחקים . הוועד האולימפי השווייצרי התעקש כי אין לכלול באולימפיאדת סט. מוריץ את מקצוע הסקי האָלְפִּינִי מפני ש- IOC מעלימה עין ומאפשרת למדריכי סקי מקצועניים להתחרות עם מחליקים חובבים .בשל קוצר הזמן החליטו נציגי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ב- 1939 להעתיק שוב את המשחקים ולקיים את אולימפיאדת החורף באתר האולימפי הוותיק של 1936 ליד שני הכפרים הסמוכים גארמיש ו- פארטנקירשן במדינת באוואריה בגרמניה . זאת הייתה פארסה. הוועד האולימפי הבינלאומי נטל מיפן המיליטאריסטית זאת שפלשה לסין ב- 1937 את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים בסאפורו וטוקיו ב- 1940, אך השיב את הפריבילגיה הזאת לגרמניה הנאצית זאת שכבשה חלקים מצ’כוסלובקיה וחוללה בנובמבר 1938 על אדמתה את הפוגרום המביש של ליל הבדולח (Kristallnacht). לא היה גבול לציניות של הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שאימץ זה מכבר ובכל מחיר את הסלוגן המתחסד של האמריקני אוורי בראנדג’ , “The Olympic Show must go on” .

הוועד האולימפי הגרמני בראשות נשיאו הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן ומי שהיה גם שַר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 הודיע בגאווה כי גרמניה תשמח לארח בפברואר 1940 את אולימפיאדת החורף ה- 5 . חיש מהר הוקמה וועדה מארגנת חדשה ושוב בראשות קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט המארגן הוותיק מאז ימי אולימפיאדת החורף ה- 4 הקודמת של גָארְמִיש – פָּארְטֶנְקִירְשֶן בפברואר 1936 . שני הכפרים הגרמניים בדרום באוואריה גארמיש ופארטנקירשן הסמוכים לאינסברוק האוסטרית [2] נחשבו לאתרים מועדפים של ספורט החורף . לגרמניה הנאצית בעלת האמצעים והניסיון של הפקה וארגון אירועי ספורט גדולים לא הייתה כל בעיה להפיק , לארגן , ולארח את משחקי החורף גם ברגע האחרון .

garmisch

טקסט תמונה :  מפת האירועים של אולימפיאדת החורף ה- 4  בגארמיש – פארטנקירשן בפברואר 1936  (16.2.1936 –  6.2.1936)

1939 הייתה שנה פוליטית נפיצה . קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט שהיה מודע למצב הפוליטי הבינלאומי הרגיש שלח מייד הזמנת השתתפות לאֶוְורִי בְּרָאְנֶדג’ נשיא הוועד האולימפי האמריקני . הוא ידע כי אם ארה”ב תיענה לה הרי שמדינות העולם האחרות ילכו בעקבותיה אבל לאדולף היטלר היו תוכניות אחרות . ב- 1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין וכבשה אותה בתוך זמן קצר תוך גרימת נזק עצום והרס רב באמצעות מטוסי הפצצה של ה- “לופטוואפה” (חיל האוויר הגרמני) ואוגדות השריון של אלפי טנקים מסוג “פאנצר” . מדינות בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה ומלחמת העולם ה- 2 פרצה . ב- 9 בספטמבר 1939 שיגר קָארְל רִיטֶר פוֹן הָאלְט איגרת לנשיא הוועד הבינלאומי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר כי המלחמה במזרח תסתיים במהרה ולגרמניה לא תהיה כל בעיה לעמוד בהתחייבותה לארגן היטב את תחרויות אולימפיאדת גארמיש – פרטנקירשן בפברואר 1940 . הוא כמובן התנה זאת והוסיף כי הוא צריך לבדוק את הדבר עם הפיהרר אדולף היטלר . לדאבון ליבו הודיע אדולף היטלר באוקטובר 1939 כי הוא משעה את כל ההכנות הספורטיביות לקראת אולימפיאדת גָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן וכי בפני הנוער הגרמני ניצבים עכשיו אתגרים חשובים הרבה יותר מלהחליק על הקרח . גרמניה גייסה מיליוני חיילים כדי לכבוש את מערב אירופה ושלחה את מטוסיה להפציץ ולעשות שמות בערי אנגליה ובראשן הפצצת עיר הבירה לונדון . בינתיים פרצה גם המלחמה האכזרית בין פינלנד לרוסיה . שתי האולימפיאדות של הלסינקי 1940 וגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן 1940 בוטלו . אירופה כבר טבעה בתימרות עשן ואש ונהרות של דם . ווינסטון צ’רצ’יל שהתמנה במאי 1940 לראש ממשלת אנגליה במקומו של נוויל צ’מברליין החולה ביקש סיוע צבאי מיידי מפראנקלין דילאנו רוזוולט נשיא ארה”ב . היו אלה האמריקניים אוורי בראנדג’ (Avrey Brundage) והטייס הנודע צ’ארלס לינדברג (Charles Lindbergh) שחתמו על עצומה נגד השתתפות ארה”ב במלחמה נגד גרמניה הנאצית [3] .

גרמניה הנאצית בראשות הפיהרר אדולף היטלר מארגנת ומארחת בהצלחה עצומה את אולימפיאדת החורף בפברואר 1936 בגארמיש – פרטנקירשן ואת אולימפיאדת הקיץ בברלין באוגוסט 1936. הופעתה של הקולנוענית והמתעדת הדוקומנטארית הגרמנייה לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) .

מָאקְס שְמֶלִינְג היווה השראה לנוער הגרמני . הפיהרר אדולף היטלר ביקש משַר הנוער בממשלת הרייך ה- 3 בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ לפתח את ענף האגרוף. בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ ראה בכך פקודה אך התלונן כי הפיהרר איננו מבקר כמעט את ספורטאי העתיד של גרמניה בעת העשייה בשטח. אף על פי כן מיליוני צעירים גרמניים היו כבר מאוגדים בגדודי הנוער ועסקו בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית . חלקה ספורטיבית – מיליטריסטית. קנצלר גרמניה הפיהרר אדולף היטלר הצהיר שוב ושוב, “כי הוא דואג לבריאות האומה הגרמנית וכי עליה להיות אומה יצרנית ועַם של אנשים עובדים. לא אוּמַת פקידים”. בימאית הקולנוע לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה שָם והתרשמה עד כלות מיפי הגוף של הנערים והנערות הגרמניים ותיעדה את המתרחש במצלמותיה.

[1] ב- 1979 הפקתי, ביימתי, וערכתי סרט דוקומנטארי בן 70 דקות אודות ג’ו לואיס ששודר בהצלחה רבה בטלוויזיה הישראלית ונקרא “המפציץ החוּם”. הסרט התיעודי כלל בתוכו גם את שני הקרבות המפורסמים שלו נגד מאקס שמלינג  ב- 1936 ו- 1938, לרבות ראיונות מהימים ההם עם שני המתאגרפים.

[2] העיר האוסטרית אינסברוק אירחה שתי אולימפיאדות חורף ב- 1964  ו- 1976.

[3] ארה”ב הצטרפה למלחמה ב- 7 בדצמבר 1941 לאחר הפצצת פרל הארבור בהאוואיי  (Hawaii) ע”י חיל האוויר היפני.

krimel 1

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . קבוצת צעירים גרמניים עוסקת באימון גופני .                 (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל “אתלטיקה” שיצא לאור במינכן  ב-  1930).

krimel 2

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . נערות גרמניות עוסקות באימון גופני בחיק הטבע .(מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל , “אתלטיקה” , שיצא לאור במינכן  ב-  1930) .

krimel 3

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . הטפה לאומית גרמנית לעיסוק בספורט וטיפוח תרבות פיתוח הגוף . צעירים גרמניים מתאמנים בגוף חשוף בהעברת כדורי כוח מיד ליד בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל  “אתלטיקה”  שיצא לאור במינכן בשנת  1930) .

krimel 4

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . אימון בהדיפת כדור ברזל . (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל , “אתלטיקה” , שיצא לאור במינכן  ב-  1930)  .

krimel 5

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . צעירים עירומים באימון כוח בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל , “אתלטיקה” , שיצא לאור במינכן  ב-  1930)  .

krimel 6

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . ילדים באימון מעבר מכשולים בחיק הטבע . (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל , “אתלטיקה”,  שיצא לאור במינכן  ב- 1930)  .

krimel 7

טקסט תמונה : שנות ה- 20 בגרמניה . ילדים מתאמנים בזריקת מקלות . ברבות הימים יהפכו למטילי כידונים . (מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל  , “אתלטיקה” , שיצא לאור במחנכן  ב-  1930) .

הבימוי המוצלח בעל ההשראה של הסרט הדוקומנטארי “ניצחון הרצון” הכשיר את לני ריפנשטאהל כקולנוענית מוכשרת ובימאית עַל , וסלל בפניה את הדרך לקבלת המינוי כמפיקה ובימאית של הסרט הדוקומנטארי הגדול הבא “אולימפיאדת ברלין 1936” . בדיעבד נשמעו טענות קשות נגדה על התעלמותה מהחקיקה האנטי יהודית שהתקבלה לאחר שאדולף היטלר נבחר לקנצלר בינואר 1933 והתייחסותה הברברית של המפלגה הנאצית ויחסה המשפיל ליהודים אזרחי המדינה . הטרור נגד יהודים היה חלק אינטגראלי ממצע המפלגה הנאצית שפיתחה את מדיניות הפנים הנאצית ה- “גלייכשאלטונג” (Gleichschaltung) . נספח [3] . ב- 28 במארס 1933 הוכרז חרם לאומי על כל העסקים היהודיים בגרמניה . בחודש אפריל 1933 החל השלטון הנאצי לטהר את כל מוסדות השירות הציבורי והאוניברסיטאות מאלמנטים “לא אריים” וכן ממקצועות כמו עריכת דין ומשפט , וגם רפואה . ב- 14 ביולי 1933 הוכרזה המפלגה הנציונאל – סוציאליסטית כמפלגה החוקית היחידה בגרמניה . המשטר הנאצי הקים מחנות ריכוז בו כלא את מתנגדי המשטר על מנת להרחיקם מהתמונה הפוליטית . הכול היה פתוח בפני אדולף היטלר המטורף מושא הרצתה של בימאית הקולנוע לִנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . בתוך פחות משנה כפו הנציונאל – סוציאליסטיים את הסדר הפוליטי החדש של גרמניה . אדולף היטלר הביא לקיצה את השיטה הפדראלית הבלתי יעילה והמיושנת . הוא החל את מורשת האיחוד והפך את גרמניה למדינה לאומית שאוחדה ע”י המנגנון והביורוקרטיה של המפלגה הנאצית . הנאצים נאמני הפיהרר הסתננו לכל חור במנגנון הממשלתי והפכו את אדולף היטלר לשליט עריץ כל יכול . ב- 15 בספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג החדשים ש- שללו מהיהודים וממי שהיו יהודים בחלקם את אזרחותם הגרמנית ואת זכויות האזרח שלהם . משטרת גרמניה דרבנה והאיצה בכל מיני בריוני רחוב לפגוע בחנויות שהיו שייכים ליהודים . העיתונאי הנאצי הארסי והמו”ל יוליוס שטרייכר (Julius Streicher) עורך העיתון הנודע לשמצה “דֶר שְטִירְמאֶר” (Der Sturmer) פרסם מאמר אנטישמי חריף ביולי 1933 ובו אמר , “יהודים הם יהודים ואין להם שום מקום על אדמת גרמניה , גם לא בספורט הגרמני . גרמניה היא מולדתם של הגרמנים ולא של היהודים , ולגרמני ישנה הזכות לעשות ככל העולה על רוחם בארצם שלהם” . ברחובות הערים הופיעו לפתע שלטים בהם היה כתוב, “יהודים אינם רצויים כאן”. הקולנוענית והמתעדת הדוקומנטארית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ידעה ושתקה .

hitler 2

טקסט תמונה :  1934 . ברלין . בהשראת שני המסיתים הארסיים שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס והעיתונאי יוליוס שטרייכר גרמני חבר במפלגה הנאצית תולה שלט המסית לחרם על חנויות של יהודים בברלין . (סוכנויות).

hitler 3

טקסט תמונה : 1935 . ברלין . הפגנת רחוב נאצית : “גרמנים היזהרו ! אל תקנו אצל יהודים” . (סוכנויות) .

hitler 4

טקסט תמונה : 1935 . ברלין . רוח השנאה והארס של ד”ר יוזף גבלס ויוליוס שטרייכר שורה ברחובות הערים בגרמניה הנאצית . בריוני רחוב של פלוגות הסער הנאציות משתלטים על חנויות וקוראים להחרמת בתי עסק של יהודים . (סוכנויות) .

hitler 5

טקסט תמונה : 1934 . הקנצלר אדולף היטלר (Adolf Hitler) נואם בכנס המפלגה הנאצית בנירנברג. המצלמות של לני ריפנשטאהל הפכו אותו לבֵן אֵלִים. אסמעיל הנייה וארגון החמאס אימצו את המדיניות האנטישמית והאנטי ישראלית של אדולף היטלר . (ארכיון ZDF) .

hitler 6

טקסט תמונה : 1934 . כנס המפלגה הנאצית בנירנברג . שוט המוני של מיליון תומכי הפיהרר אדולף היטלר והמפלגה הנאצית כפי שצילמו 30 מצלמות הפילם של לני ריפנשטאהל . לסרט התיעודי היא קראה “ניצחון הרצון” (TRIUMPH OF THE WILL) . (ארכיון ZDF) . איסמעיל הנייה וארגון החמאס העתיקו ואימצו את עצרות הכוח ההמוניות של המפלגה נאצית הגרמנית רוויות דגלים וסמלים פרי השראתו של שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס כאות תמיכה במשטרם .

hitler 7

טקסט תמונה : מארס 1935 . הקרנת בכורה חגיגית בבית קולנוע גדול ברלין את הסרט “ניצחון הרצון” (TRIUMPH OF THE WILL) . לני ריפנשטאהל ויוזף גבלס הניעו היטב את מכונת התעמולה הארסית והכוחנית של המשטר הנאצי בגרמניה . (ארכיון ZDF) .

הפיהרר אדולף היטלר לא חסך שבחים מ- לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל . הוא לא שכח לה את תרומתה ופועלה העצומים למען המפלגה והמדינה והעניק לה הערכה מקצועית חסרת גבולות . היא הייתה עכשיו מקורבת לחוג ביתו ונהנתה מאימון מוחלט שלו ושל שַר התעמולה ד”ר יוֹזֵף גֶבֶּלְס . המשימה הבאה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הייתה תיעוד המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . אדולף היטלר הורה לד”ר יוזף גבלס להעניק לה תקציב בלתי מוגבל ככל שיידרש להפקת הסרט “OLYMPIA” [נספח 4] . אותה הגישה הרצינית שאפיינה את עבודה בנירנברג ליוותה אותה עכשיו בהכנותיה לקראת כיסוי אולימפיאדת ברלין 1936 . זאת הייתה הפעם הראשונה בתולדות הקולנוע שמישהו נטל על עצמו לתעד בהרחבה ופרוטרוט את המשחקים האולימפיים . מעניין כי האולימפיאדה ה- 10 שנערכה ב- 1932 בלוס אנג’לס סמוך להוליווד (Hollywood) לא עוררה שום סקרנות קולנועית וכלל לא תועדה . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ראתה בדמיונה את הקשר הבל יינתק בין יוון העתיקה לגרמניה המודרנית . היא סיפרה כי כבר בראשית רעיון התיעוד המאסיבי של משחקי ברלין 1936 ראתה בחלומותיה את המקדשים של זֵאוּס והפסלים העתיקים של יוון הקדומה וכיצד ההריסות העתיקות קמות לתחייה . תיעוד “אולימפיה” היה ממושך . הוא החל בטקס הצתת הלפיד האולימפי ב- 20 ביולי 1936 פרי רעיונו של ד”ר קָארְל דִים באולימפיה העתיקה ביוון והבאתו לגרמניה . הטקס באולימפיה כוסה ע”י צוותי צילום בראשות הצלם וִוילִי זִילְקֶה (Willy Zielke) וגם ע”י הרדיו הגרמני שהעביר אותו בשידור ישיר מאולימפיה לברלין . התיעוד הקולנועי הסתיים בערבו של 16 באוגוסט 1936 יום טקס הנעילה של המשחקים . הספר “פסגת היכולת האנושית” מצדיע ל- לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל כקולנוענית ומתעדת מוכשרת .

berlin olympics 1

טקסט מסמך : אולימפיאדת ברלין 1936 . שרטוט מסע הלפיד האולימפי בן 3000 ק”מ שהחל ב- 20 ביולי 1936 מהכפר אולימפיה העתיקה ביוון , חצה שבע מדינות , והסתיים כעבור שניים עשר ימים ב- 1 באוגוסט 1936 – יום טקס הפתיחה של האולימפיאדה באצטדיון האולימפי המרכזי בברלין . (מקור : הספר והדו”ח הרשמי של הוועד האולימפי האמריקני “אולימפיאדת ברלין 1936”) .

הצתת הלפיד ב- 20 ביולי 1936 באולימפיה העתיקה ביוון והבאתו לגרמניה ע”י 3300 רצים שנשאו אותו יומם וליל במשך שניים עשר ימים לאורך מסלול בן כ- 3000 ק”מ שחצה שבע מדינות יוון (1008 רצים), בולגריה (238 רצים), יוגוסלוויה (575 רצים), הונגריה (386 רצים), אוסטריה (219 רצים), צ’כוסלובקיה 282, וגרמניה (600 רצים) בואכה ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 יום טקס הפתיחה – היה מבצע ארגוני מסובך אך גם מלהיב שזכה לשיתוף פעולה מצד המדינות המשתתפות בו. זה היה פרי רעיונו ויוזמתו החדשנית של ההיסטוריון האולימפי ואיש הספורט והחינוך הגופני ד”ר קָארְל דִים (Dr. Karl Diem) רעיון שמצא חן בעיני הקנצלר אדולף היטלר. קָארְל דִים היה הרוח החיה בוועדה המארגנת של משחקי ברלין 1936 ושימש אחד משני ראשיה יחדיו עם נשיאה ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Dr. Theodor Lewald). קארל דים היה האיש שהוביל את ההזדהות האולימפית של גרמניה החדשה עם זאת של יוון הקדומה הקלאסית. הספורט על גווניו השונים היה חלק אינטגראלי של החברה היוונית העתיקה ועכשיו ב- 1936 הניע את הדינאמיקה היוצרת של גרמניה הנאצית.

riefenstahl 3

טקסט תמונה : 1936. לני ריפנשטאהל חביבת השלטון הנאצי בחברת הפיהרר אדולף היטלר (מימין) ושר התעמולה הארסי והדומיננטי שלו ד”ר יוזף גבלס. (ארכיון ZDF).

riefenstahl 4

טקסט תמונה : 1936. בימאית הקולנוע לני ריפנשטאהל עם שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס לאחר צילומי הסרט “OLYMPIA”. (ארכיון ZDF).

לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל ידעה היטב בטרם תחילת הצילומים מי הוא האתלט האמריקני הצעיר גֶ’סִי אוֹאֶנְס בן ה- 23 ששמו הלך לפניו והכירה את איכויותיו. ב- 25 במאי 1935 שנה לפני אולימפיאדת ברלין כבש את פסגת היכולת האנושית משקבע באצטדיון “אָן אָרְבּוֹר” במישיגן בתוך פחות משעה שלושה שיאי עולם פנטסטיים, ריצת 100 מ’ בזמן של 10.2 ש’, ריצת 200 מ’ בזמן של 20.3 ש’, וקפיצה לרוחק בתוצאה של 8.13  מ’. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל שהייתה רגישה ליפי הגוף ותנועתו , העריצה את גמישותו וזריזותו החתולית של גֶ’סִי אוֹאֶנְס. הוא היה אָצָן שיצר את הרושם כי רק פסע הפריד בינו לבין השלמות. הפרופורציות שלו היו כה מותאמות ומלאות הדר עד שלא נראה כלל מתאמץ . נדמה היה כי הוא מבצע את משימותיו האתלטיות על המסלול כלאחר יד . זהו דבר מדהים ומיוחד במינו. כל מי שצפה ב – “OLYMPIA” מ- 1936 של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל או בסרטו התיעודי של בַּאד גְרִינְסְפַּאן “Jesse Owens Returns to Berlin” מ- 1968 היה עֵד לקלות בה השיג האָצָן האמריקני המופלא הזה את ניצחונותיו ובסופם ארבע מדליות מזהב שהוענקו לו. לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל תיעדה וצילמה את כל הפעילויות שלוֹ באולימפיאדת ברלין 1936 בפרוטרוט, בתוכן את ארבעת תחרויות הגמר בהן זכה ג’סי אואנס בארבע מדליות זהב , לרבות אימוניו והריצות המוקדמות בהן נטל חלק. 45 הצלמים שלה ירו במשך 16 ימי האולימפיאדה כמות פנטסטית של סלילי פילם סך של 1500000 feet (חצי מיליון מטר). תוכניות הצילום היו מפורטות וכתובות מראש, אין דרך אחרת לעשות זאת אלא להיות מסודר ומדויק אך היו לה כל מיני העדפות משלה ושינויי כיוון במהלך ההסרטה , מעבר ל- Line up המתוכנן. היא ייחדה למשל יותר כמות פילם גם לתחרויות המוקדמות בהן נטל חלק גֶ’סִי אוֹאֶנְס והקצתה בין חמישה לשבעה צלמים מעבר למה שחשבה קודם, שתיעדו במשך שעות רבות את שני האתלטים האמריקניים הבכירים האָצָן גֶ’סִי אוֹאֶנְס (Jesse Owens) ואלוף קרב העשרה (Decathlon) גְלֶן מוֹרִיס  (Glenn Morris). צריך להבין שגֶ’סִי אוֹאֶנְס נטל חלק במגוון גדול של פעילויות אולימפיות במשחקי ברלין 1936. הוא השתתף בתחרויות המוקדמות, שלב רבע גמר, שלב חצי גמר, ושלב הגמר בשתי הריצות הקצרות ל- 100 מ’ ו- 200 מ’ , וכן התחרה בתחרויות המוקדמות ותחרויות הגמר בשני מקצועות נוספים, בקפיצה לרוחק ומרוץ שליחים לגברים 4 פעמים 100 מ’. מפני שזכה בארבע מדליות זהב השתתף גֶ’סִי אוֹאֶנְס בארבעה טקסי מנצחים נפרדים בו ניצב על הדוכן הראשי באצטדיון האולימפי כשהוא מקבל את המדליות ועציצי עץ אלון ומנגנים לכבודו את ההמנון הלאומי האמריקני. הקולנוענית הדוקומנטארית לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל צילמה את כל עשרת התחרויות בהן השתתף גֶ’סִי אוֹאֶנְס. לוח ההופעות של גֶ’סִי אוֹאֶנְס במשחקים האולימפיים של ברלין 1936 היה אפוא עמוס ודחוס וכך גם עבודת המצלמות של הקולנוענית הגרמנייה. (על פי העיתון האולימפי היומי שיצא באותה העֵת מטעמה של הוועדה המארגנת הגרמנית (על פי הדיווח של “OLYMPIAZEITUNG”). נספח וסעיף עזר [5].

hitler 8

טקסט תמונה : 1 באוגוסט 1936 . טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . גושי אדם ענקיים מסודרים בסדר מופתי מצדיעים במועל יד נאצי לנושא הלפיד המתקרב לפאתי האצטדיון האולימפי המרכזי . גדודי הנוער המוניים ה- “היטלר יוגנד” בפיקודו והנחייתו של שר הנוער באלדור פון שיראך ומאות דגלי צלב הקרס שהותקנו מסביב , היוו תפאורה ו- אלמנט הכרחי בקיומו של ריטואל שחזר על עצמו שוב ושוב ובמרכזו : “המולדת גרמניה מעל הכול” . (Olympiazeitung 1936) .

[1]  מקור : מתוך ספרו של הגרמני ד”ר קארל קרימל, “אתלטיקה”, שיצא לאור במינכן ב-  1930

[2]  מקור : מתוך ספרה של מ. מנסנדיק (M. Mensendieck) משנת 1923 :  “FUNKTIONNELLES  FRAUENTURNEN”

[3]  “Gleichschaltung” , מונח שהיה מקובל ושגור בגרמניה לאחר עלות אדולף היטלר לשלטון ופירושו , שכנוע מתנגדים באמצעים תקיפים , ו/או חיסול אופוזיציונרים.

[4]  גרמניה הנאצית – דיקטטורית מעולם לא פרסמה את העלות האמיתית של הפקת “OLYMPIA” , כמו שלא הביאה אף פעם לידיעת הציבור את העלויות הכלכליות של ארגון אולימפיאדות החורף והקיץ בגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן וברלין ב- 1936.

[5]  ראה נספח : העיתון היומי של הוועדה המארגנת הגרמנית , “1936 OLYMPIAZEITUNG”.

אולימפיאדת ברלין 1936 מתקיימת בתאריכים 16.8.1936 – 1.8.1936 

שני ראשי הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936 ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד”ר קָארְל דִים שהיו מוכרים ומקובלים מאוד על כל אנשי IOC הודיעו שהוועד האולימפי הגרמני יקפיד למלא אחר החוקה האולימפית ולא תהיה שום אפליה הנוגעת ליהודים או של ספורטאים שחורים. אך הדבר לא עבר בשקט. ההחלטה לקיים את האולימפיאדה בברלין הנאצית ערערה לחלוטין את אימונם של המדינות הדמוקרטיות האירופיות וכל אלה שהאמינו בכנות אנשי IOC. ההחלטה לערוך את האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בגרמניה סתרה על פי דעתם את הרעיון האנושי שהונח בבסיס קיום האולימפיאדות , והוא שלום ואחווה בין בני האדם באשר הם והפגנת שוויון בין אומות העולם . קנצלר גרמניה אדולף היטלר חשב אחרת ובאחד מנאומיו רבי הפאתוס ברייכסטאג הציג את עיקרי תורת עליונות הגזע הארי ואת התוקפנות והכוחנות שלו ליצירת עולם חדש . אדולף היטלר לא הסתיר את שנאתו ליהודים ושחורים ואת כוונותיו בדרך להגשמת תיאוריית הגזע הגרמנית על כל משמעויותיה : אפליה , קיפוח , ושלילת זכויות אזרחים שנחשבו על פי התיאוריה הנוראית והמסולפת שלו לבני דרגה שנייה או שלישית . אדולף היטלר החליט לממש את רעיון עליונות הגזע הארי הגרמני גם באמצעות שימוש בהפעלת מכונת המלחמה האדירה שלו אם יהיה צורך בכך כדי לבנות מחדש רייך גרמני בן 1000 (אֶלֶף) שנים . ב- 1933 החלה גרמניה לפתח מערכות נשק חדישות והרסניות ועמן בניית צבא אדיר לרבות חיל אוויר וחיל הים בעוצמות חסרות תקדים . בחלוף שש שנים ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה בהנהגת אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 . ב- 1941 החלה בהשמדה שיטתית של יהדות אירופה. במשך שש שנים טבלו אירופה והעולם בנהרות של דם, עלו באש , וכוסו בתמרות עשן . עשרות מיליוני בני אדם נהרגו במלחמה . המשטר הנאצי רצח שישה מיליון יהודים בתוכם מיליון ילדים יהודים .

ioc 1טקסט תמונה :  שנת 1930 . אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי של IOC (ראשי תיבות של International Olympic Committee) מתכנסים לפגישת הכנה בברלין בטרם ההחלטה להעניק לבירה הגרמנית את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים ב- 1936 . זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : סיגפריד אדסטרום (Sigfrid Edstrom – שוודיה) , מלכיור דה פוליגנאק (Melchior de Polignac – צרפת) , נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הגראף הבלגי הנרי דה באיילט לאטור (Henri de Baillet Latour – בלגיה) , תיאודור ליוואלד (Theodor Lewalld – גרמניה) , ו- אלברט בארדז (Albert Berdez) מזכ”ל IOC . (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני) .

אדולף היטלר בז ולעג לדמוקרטיות החלשות לרבות אנגליה וארה”ב המתייחסות בסובלנות לזכויות האדם ולהגינותן כלפי בני מיעוטים לרבות יהודים ושחורים .  בינתיים בטרם המשחקים ועם הגיע משלחות הספורט מרחבי העולם לאולימפיאדת ברלין 1936 הורה שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס להנמיך להבות ולחדול באופן זמני מרדיפת יהודים בגרמניה . הוא ציווה גם להוריד את כל השלטים והסיסמאות האנטי יהודיות התלויות ברחובות הערים . גרמניה שינתה פניה לרגע .

בחודש יוני 1936 נערכה בפאריס וועידה רבת משתתפים להגנת טוהר הרעיון האולימפי , בה השתתפו נציגים ממדינות ארה”ב , ספרד , צרפת , אנגליה , צ’כוסלובקיה , שוודיה , שווייץ , בלגיה , דנמרק ועוד מדינות . הוועידה קראה להטיל חֶרֶם על אולימפיאדת ברלין 1936 ולקיים אולימפיאדה חלופית עממית בספרד . ביולי 1936 הגיעו לברצלונה כ- 20 משלחות, ביניהן משלחת מארץ ישראל שהייתה מיוצגת ע”י ספורטאי “הפועל” אולם בתאריך שנועד לטקס פתיחת המשחקים החלופיים האלה פרצה מלחמת האזרחים בספרד , מחנה הימין בראשות הגנרל פְרָנְצֶ’סְקוֹ פְרָאנְקוֹ נגד השמאל בארצו , והמשחקים בוטלו . אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי התעלמו מהאזהרות והקריאות להחרמת ברלין 1936 בנימוק שאין לערב פוליטיקה עם ספורט . אדולף היטלר הרוויח . ספורטאים יהודים במשלחות הספורט השונות לא יכלו להבין כיצד אפשר להתחרות בגרמניה המשפילה את תושביה ואזרחיה היהודים עד עפר. חלק מהם ביטל את השתתפותו באולימפיאדת ברלין 1936. שלוש שחייניות יהודיות במשלחת האוסטרית למשחקי ברלין 1936 יהודית דויטש , לוסיה גולדנר , ורות לנגר וויתרו מייד על השתתפותן . לא כל הספורטאים היהודים נהגו כמותן . אחרים ביכרו לייצג את מדינותיהן בגרמניה למרות הנאציזם בטענה שהדגל האולימפי עם הלוגו של חמש הטבעות הוא שישלוט בברלין ולא גדל צלב הקֶרֶס . שני האָצָנִים היהודים במשלחת ארה”ב סֶם סְטוֹלֶר (Sam Stoller) ומַרְטִי גְלִיקְמַן (Martie Glickman) חברי רביעיית השליחים 4 x 100 מ’ הפליגו בשמחה עם חבריהם לגרמניה . הסַיָיף היהודי הונגרי אָנְדְרֶה קָאבוֹש ניצח בתחרויות הסיף והחרב באולימפיאדת ברלין 1936 . הסייפת היהודייה – הונגרית אילונה שאכאֶרר – אֶלאֶק זכתה בין הנשים . היהודי הונגרי קארולי קארפאטי ניצח בהיאבקות חופשית במשקל קל [1] . מרים המשקלות היהודי אוסטרי רוברט פיין זכה במדליית הכסף במשקל קל . הוועד האולימפי הארץ ישראלי שנוסד ב- 1933 ושהיה מורכב מיהודים , אנגלים , וערבים קיבל אף הוא הזמנה רשמית להשתתף באולימפיאדת ברלין שאמורה הייתה להיפתח ב- 1 באוגוסט 1936 , אך דחה את ההזמנה בשאט נפש ובכך הזדהה עם העמדה היהודית . אם כי באופן רשמי הוא לא ייצג את העם היהודי אלא את השלטון המנדטורי הבריטי בפלשטינה , הלא היא ארץ ישראל . בתפקיד יו”ר הוועד האולימפי הארץ ישראלי שמנה תשעה חברים ב- 1936 כיהן הקולונל פְרֶדֶרִיק הֵרְמַן קִיש [2]  אך הרוח החיה בו היה מזכיר הכבוד יוֹסֵף יְקוּתִּיאֵלִי הוגה רעיון המכביות . סגני הנשיא של הוועד האולימפי הארץ ישראלי היו מ. פוללוק ואלכסנדר אפשטיין . גזבר הכבוד היה שלמה ארזי . שאר החברים היו עלי אפנדי מוסתקים , צבי נשרי , יהושע אלוף , ופרץ דגן . עיתון “הבּוֹקֶר” הארץ ישראלי פרסם ב- 8 באוגוסט 1936 את מכתב ההוקרה של הנרי מונד הלוֹרְד מֶלְצֶ’ט הצעיר [3] שברך את השחיינית היהודייה – אוסטרית יְהוּדִית דוֹיְטְש על החלטתה שלא להשתתף באולימפיאדה הנאצית .

להתעניינות והסקרנות שלי כעורך ומפיק בטלוויזיה באירוע של אולימפיאדת ברלין 1936 היו סיבות נוספות שנִלְווּ להופעתו המזהירה של גֶ’סִי אוֹאֶנְס . בראשן הפריצה ההיסטורית של הטלוויזיה הגרמנית “TELEFUNKEN” כמדיום של תקשורת המונים ותפעולה ע”י ה-  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Riechs Post) משרד הדואר הגרמני , לצַד כישרון התיעוד של הקולנוענית והבימאית הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל .האתגר שניצב בפני היה כיצד לתרגם את הידע האישי שלי לאינפורמציית טלוויזיה . כיצד ואיך לביים את התוכנית , “מהר יותר , גבוה יותר , חזק יותר” , וכיצד לכתוב , לביים , ולערוך אותה טוב יותר .

הוועדה המארגנת של אולימפיאדת ברלין 1936 בראשותם של המזכ”ל ד”ר קָארְל דִים (Dr. Carl Diem) והנשיא ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (Dr. Theodor Lewald) [נספח 1] נהנתה מתקציב ענק של הממשלה הנאצית למעשה כמעט בלתי מוגבל . האולימפיאדה נועדה להאדיר ולפאר את שמה של גרמניה הנאצית במשפחת העמים . המשטר הנאצי הרוֹדָנִי לא מסר מעולם לנתיניו שום דו”ח כספי הנוגע לעלויות ארגון אולימפיאדת החורף 1936 בגָארְמִיש – פָּרְטֶנְקִירְשֶן ואולימפיאדת הקיץ 1936 בברלין . הערכות זעירות קובעות כי ארגון אולימפיאדת ברלין עלתה למשלם המיסים הגרמני כ- 40000000 (ארבעים מיליון) דולר [2]  בעוד עלות אולימפיאדת גארמיש – פרטנקירשן הייתה כמחצית מהסכום , 20000000 (עשרים מיליון) דולר . שישית מהסכום הזה כ- 10000000 (עשרה מיליון) דולר חזרו לקופת המדינה ממכירת כרטיסים לאירועי הספורט הרבים והמגוונים. בתחרויות ברלין 1936 נטלו חלק 49 מדינות ו- 4100 ספורטאים . במשך 16 ימי האולימפיאדה מטקס הפתיחה ב- 1 באוגוסט 1936 ועד טקס הנעילה ב- 16 באוגוסט 1936 היה האצטדיון האולימפי גדוש ב- 100000 (מאה אלף) צופים . תקציבי הענק הממשלתיים אפשרו לד”ר תיאודור ליוואלד וד”ר קָארְל דִים לשמר תכנים אולימפיים שנשכחו בצד חידושים מזהירים בתחום הארגון והטכנולוגיה . הוועדה המארגנת הגרמנית בראשותם העניקה לחלק מהתכנים דימוי טִקְסִי – מיתולוגי מתקופת יוון העתיקה , ובמרכזם הדלקת הלפיד בכפר אולימפיה העתיק המקום שאירח במשך 1169 שנים את האולימפיאדות הקדומות . שם החל מסע הבאתו לברלין באמצעות שרשרת של  3300 רצים לאורך מסלול בן 3300 ק”מ שחצה שבע מדינות ובסופו הדלקת המשואה האולימפית בטקס הפתיחה של המשחקים באצטדיון האולימפי בברלין ב- 1 באוגוסט 1936 . בכך ביקשו קָארְל דִים ותֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד להקים גשר אנושי בין יָוָון הקלאסית העתיקה לבין גרמניה החדשה . למרות שתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה נשיא הוועדה הרי שהביצוע הטכני של משחקי ברלין 1936 נמסר למעשה לידיו המוכשרות של ד”ר קָארְל דִים (היה צעיר ב- 20 שנה מתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד) , אשר בדומה למרבית בני ארצו חולל פלאים בארגון המשחקים שעה שהיה נתון לחסדיה של התנועה הנציונאל – סוציאליסטית . הוועדה המארגנת הגרמנית שיפרה את מערכת המדידה בתחרויות הריצה והשקיעה זמן ומחקר בפיתוח נוסף של מצלמת הפוטו פיניש . מערכת הפצת המידע הפנימית למען 100000 אנשים היושבים באצטדיון האולימפי וצופים בתחרויות הא”ק קיבלה תנופה וממדים חדשניים , בהשוואה לזאת של לוס אנג’לס 1932 . אולימפיאדת ברלין 1936 נחשבה לפסגת המשחקים האולימפיים מבחינה ספורטיבית , ארגונית , וטכנולוגית , בה גם התקשורת האלקטרונית רדיו וטלוויזיה , הגיעו להישגים חשובים ושם קנתה בימאית הקולנוע הגרמנייה לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל (Leni Riefenstahl) את המוניטין הבינלאומי שלה עם סרטה “OLYMPIA” .

riefenstahl 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936. לני ריפנשטאהל (Leni Riefenstahl) ואחת מצוותי הצילום שלה בעת הסרטת האירועים האולימפיים. (Olympiazeitung 1936).

ד”ר קָארְל דִים נולד ב- 24 ביוני 1880 בווירצבורג גרמניה. תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד נולד 20 שנה לפניו ב- 18 באוגוסט 1860. מתקופת נערותו כאתלט מצטיין העריץ את האידיאל האולימפי עוד מימי יָוָון הקדומה שנחשב בעיניו להרואי. ב- 1906 החל את הקריירה האולימפית שלו בגרמניה. נחשב להיסטוריון הספורט החשוב בתקופתו גם של תולדות המשחקים הַהֵלֶנִיים באולימפיה העתיקה . הוא צעד יד ביד עם חבר הוועד האולימפי הגרמני תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד. בשנת  1909 הבטיח להם הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות הנשיא פייר דה קוברטיין כי לאחר אולימפיאדת סטוקהולם 1912 מדינת גרמניה היא זאת שתארח את המשחקים ב- 1916. מלחמת העולם ה- 1 שמה לאל את תקוותיהם. גרמניה שנתפשה כמדינה מיליטאריסטית שואפת אלי מלחמות ומי שאשמה בהתלקחות מלחמת העולם הראשונה, הורחקה ע”י הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) משתי האולימפיאדות של אנטוורפן 1920 ופאריס 1924. היא הושבה לחיק המשפחה האולימפית לקראת אולימפיאדת החורף של סט. מוֹרִיץ (שווייץ) 1928 והמשחקים האולימפיים של אמשטרדם 1928. משימת בניית המשלחות האולימפיות הוטלה על כתפיהם של שני הוותיקים ד”ר תיאודור ליוואלד וד”ר קארל דים.

שישה שבועות לאחר שהתמנה לקנצלר גרמניה ב- 1933 הודיע אדולף היטלר לתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ששימש עכשיו נשיא הוועד המארגנת של המשחקים ולקָארְל דִים מזכ”ל הוועדה כי המדינה תושיט להם כל סיוע אפשרי בארגון אולימפיאדת ברלין 1936 . מצבו של קָארְל דִים במשטר הנאצי הגזעני היה עדין . קָארְל דִים תמך ללא עוררין במפלגה הנאצית אך אשתו לִיזְלוֹט (Liselott) הייתה יהודייה . המשטר הנאצי העלים עין בשל הידע האולימפי העצום שלו וכישרונו הארגוני ואפשר לו לשמש בתפקיד ניהולי בכיר ביותר במיניסטריון הספורט של הרייך ה- 3 . שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 היה איש האצולה הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (Hans Von Tschammer Und Osten) , ידידו של הקנצלר אָדוֹלְף הִיטְלֶר מאז 1922. היו אלה קָארְל דִים ותֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שהעניקו את המדליות האולימפיות בטקסים המרכזיים באצטדיון האולימפי בברלין 1936 , אך בעוד תיאודור ליוואלד הצדיע תמיד במועל יד נאצי , קָארְל דִים רק הסיר את כובעו בפני המנצחים כשידיו נשארות שמוטות בצידי גופו . לאחר נפילת הרייך ה- 3 וכניעת גרמניה ב- 1945 המשיך ד”ר קארל דים לשרת את הממשל הגרמני החדש בראשותו של הקנצלר קונראד אדנאואר . ד”ר תיאודור ליוואלד מת בקיץ 1947 . קארל דים מת בדצמבר 1962 .

karl diem 1

טקסט תמונה :  סוף שנות ה- 20 וראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה. הגרמני ד”ר קארל דים (Dr. Carl Diem) הוא יו”ר הוועדה המארגנת של משחקי אולימפיאדת ברלין 1936.

theodor lewald 1

טקסט תמונה : ד”ר תיאודור ליוואלד (Dr. Theodor Lewald) הוא נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית . קארל דים ותיאודור ליוואלד חוללו מהפכה ארגונית , תכניתית , וטכנולוגית בניהול והפקת המשחקים .

ראה שני הספרים עבי הכרס שחקרתי וכתבתי , “למילים יש וויזואליה משלהן” ו- “הפקות חובקות ארץ ועולם” במסגרת הסדרה רחבת ההיקף בת 13 ספרים שאני חוקר וכותב , וקרויה בשמה הכללי “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. המחקר והכתיבה יסתיימו ב- 2019 ו/או לכל המאוחר ב- 2020. 

במאי 1930 ערך כאמור הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) קונגרס גדול בברלין . נשיא גרמניה (רפובליקת וויימאר) הפילדמארשאל פאול פון הינדנבורג בן 83 פתח את הישיבות והכריז בנאום חוצב להבות , “תרבות הגוף חייבת להיות הרגל חיים” . רקטור אוניברסיטת ברלין פרדיננד שמידט , הוסיף , “כי בעבר הושם דגש גדול מידי על התרבות האינטלקטואלית בגרמניה לעומת התרבות הגופנית וכי עתה המטוטלת יכולה לנוע בכיוון אחר” . נשיא הוועד האולימפי הגרמני ד”ר תיאודור ליוואלד , הזכיר בנאומו את התפקיד הגרמני בהעמקת הידע אודות האולימפיזם הקלאסי . ב- 1931 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להעניק לברלין את הזכות לארח את המשחקים האולימפיים . נשיא רפובליקת ווימאר פאול פון הינדנבורג שהטיף לאומה הגרמנית זה מכבר לעסוק בתרבות הגוף הודיע לד”ר קארל דים כי על הוועד האולימפי הגרמני לדאוג בעצמו למקורות המימון . הוא אומנם תומך בספורט אבל בשל המצב הכלכלי הירוד של גרמניה הממשלה לא תתמוך כלכלית בפרויקט האולימפי . ד”ר קארל דים החל במסע איסוף תרומות בטרם התחוללה רעידת אדמה פוליטית בגרמניה . בינואר 1933 התמוטטה רפובליקת וויימאר ועל חורבותיה מינה הנשיא פאול פון הינדנבורג בינואר 1933 את אדולף היטלר לקנצלר החדש של גרמניה . במארס 1933 כשישה שבועות לאחר מינויו הצהיר הקנצלר החדש בראייתו הפוליטית המפוכחת כי הממשלה הנציונאל – סוציאליסטית בניגוד לדעתו של פאול פון הינדנבורג תעניק כל סיוע נדרש לוועדה המארגנת הגרמנית והוועד האולימפי הגרמני בארגון והפקת המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 . בראש הוודה המארגנת והוועד האולימפי ניצבו כידוע ד”ר קָארְל דִים וד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד . במשך תקופה אינטנסיבית של שלוש שנים הקימה הוועדה המארגנת הגרמנית בתמיכת המשטר הנאצי ובראשות האדריכל הגרמני וֶורְנֶר מָארְץ’ (Werner March) קומפלקס אולימפי ענק ומרשים בעלות של כ- 70000000 (שבעים מיליון) מארקים גרמניים [3] לקראת משחקי ברלין 1936 שנבנה על שטח של תשעה קמ”ר , ובמרכזו האצטדיון האולימפי המרכזי והמודרני שתכולתו כ- 105000 (מאה וחמישה אלף) צופים . זה היה אצטדיון חדיש ומשוכלל שמצויד במתקנים ספורטיביים יעילים ומרהיבים שטרם נראו עד אז . הגישה למסלולי הא”ק ומתקני הספורט האחרים הייתה באמצעות מנהרות תת קרקעיות . ליד האצטדיון האולימפי נבנתה בריכת השחייה האולימפית ומגדלי הקפיצה למים . תכולתה כ- 25000 (עֶשְרִים וחמישה אֶלֶף) צופים .

הארכיטקטורה המודרנית טרם ראתה מבני ספורט כה מפוארים ונוחים המאפשרים התכנסות מהירה של מאות אלפי אנשים בקומפלקס האולימפי ופיזורם בתוך דקות בסיום התחרויות . הארגון הגרמני היעיל והכלכלה המשגשגת של המשטר הנאצי הוכיחו את עצמם. תכנון מבנה הכפר האולימפי בשטח פסטוראלי עבור 4100 הספורטאים האמורים להגיע למשחקי ברלין 1936 היה מזהיר. הכפר האולימפי נבנה במרחק של 14 ק”מ מהקומפלקס האולימפי. הארכיטקטורה הגרמנית הצטיינה ביופייה, גודלה, ונפחה.

berlin olympics 2

טקסט תמונה : האולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936 . הכניסה המפוארת והמלכותית לקומפלקס האולימפי המפואר בברלין . מבקרים ואורחים רבים מחו”ל ראו בנוף האולימפי הזה ארכיטקטורה מגלומנית , שנועדה להאדיר את שמה הבינלאומי של גרמניה כמעצמה כלכלית החזקה בעולם . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

berlin olympics 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מראה ארכיטקטוני של האִצטדיון האולימפי המרכזי ב- ברלין המכיל 105000 (מאה וחמישה אלף) מקומות ישיבה . תכנן אותו האדריכל אלברט שפאר . ממול נראה יציע העיתונות הבינלאומית המרווח . 1500 עיתונאים מכל רחבי העולם סיקרו את אולימפיאדת ברלין 1936 . אדולף היטלר ביקש מהאדריכל הראשי שלו אלברט שפאר (Albert Speer) לבנות אצטדיון ענק שתכולתו 400000 (ארבע מאות אלף) צופים . אדולף היטלר רצה שגרמניה תהיה המארחת הבלעדית של כל האולימפיאדות שייערכו לאחר אולימפיאדת טוקיו 1940 . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

berlin olympics 4

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . אגף של האצטדיון האולימפי המרכזי בברלין . מאסיבי, ענק, ומשוכלל. תכולתו 100000 (מאה אלף) צופים. את האצטדיון תכנן משרד האדריכלים של וורנר מארץ’ (Werner March). (מקור : OLYMPIAZEITUNG 1936).

werner march

טקסט תמונה : זהו הארכיטקט הגרמני וורנר מארץ’ (Werner March)  מתכנן הקומפלקס האולימפי של משחקי ברלין 1936 . (מתוך התיעוד הגרמני Olympiazeitung 1936) .

חזון האדריכלות של וורנר מארץ’ השתלב היטב בתכנון הספורטיבי של מערך המשחקים והתחרויות ע”י הוועדה המארגנת בראשותם של שר הספורט של הרייך ה- 3 הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן , נשיא הוועדה תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד והמנכ”ל ד”ר קָארְל דִים . התוצאה הסופית הייתה מופתית . אולימפיאדת ברלין 1936 הפכה להיות הסמן הימני של המשחקים האולימפיים אך הקנצלר אדולף היטלר רצה יותר מכך. הוא ביקש לרתום את מלאכת האדריכלות המפוארת והאִרגון היעיל של הוועדה המארגנת לעגלת שירות התעמולה של הרייך ה- 3 בראשות נאמנו ד”ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס . אדולף היטלר לא הסתפק בהישגיות הספורטיבית הגרמנית באִרגון ועל המסלול . הצלחה הזאת איננה שווה דבר אם איננה מתורגמת מייד לשפה פוליטית כפי שמצוות מילות השיר הלאומי של המדינה , “גרמניה, גרמניה מעל לכל” (Deutschland, Deutschland Uber Alles). המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 היו חג לעם ומבחן למשטר [4] . האולימפיאדה הפכה למנוף והשגת יתרונות פוליטיים אך לא פגעו באטרקטיביות של תחרויות הספורט . העולם הנאיבי של שנות ה- 30 טרם תפש את גודל הסכנה הגרמנית. אירופה הישנה וארה”ב טרם הפריעו לדיקטטורה הנאצית לרתום כל אלמנט כלכלי פוליטי, וצבאי, חברתי ו/או תקשורתי בעל פוטנציאל להשפיע על גיוס העם ורוחו למען המאמץ המלחמתי של אדולף היטלר.

1936. ראשית עידן ה- Video בטלוויזיה. חברת האלקטרוניקה הגרמנית Telefunken בראשות המהנדס הראשי שלה וולטר ברוך (Walter Bruch) ותחת אחריותו המיניסטריאלית של שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס וה- DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reich Post) הופכת את אולימפיאדת ברלין 1936 לסנסציה עולמית תקשורתית חסרת תקדים. Telefunken נעזרת ומנצלת מחקרי טלוויזיה בריטיים ואמריקניים מוקדמים כדי להקים לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית מערך של 72 (שבעים ושתיים) שעות שידורים ישירים בטלוויזיה הגרמנית מתחרויות הא”ק, השחייה, וההתעמלות, ומטקסי הפתיחה והנעילה.

חברת האלקטרוניקה הגרמנית “Telefunken” בראשות המהנדס הראשי וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) צברה בראשית שנות ה- 30 של המאה שעברה ידע טלוויזיוני שאפשר לה ב- 1935 לבנות ניידות שידור טלוויזיוניות ומצלמות אלקטרוניות . “טֶלֶפוּנְקֶן” הציבה באולימפיאדת ברלין 1936 שלוש מצלמות Video ענקיות [1]  באצטדיון המרכזי ובבריכה האולימפית , והעבירה משם 72 שעות של שידורים ישירים מתחרויות הא”ק והשחייה . המצלמות גדולות הממדים נראו כמו תותחי צילום . צוות של שישה אנשים נדרש להפעילן . כל אחת מהן שקלה יותר מ- 200 ק”ג . כלי הצילום המסורבלים האלה היו הדור הראשון של מצלמות ה-Video בהיסטוריה של הטלוויזיה . המצלמות הענקיות שידרו תמונת טלוויזיה גסה שהורכבה מ- 181 קווים בלבד ולכן נזקקו לאור יום חזק ומזג אוויר בהיר כדי לייצר סיגנאל שידור איתן [2] . סיגנאל הטלוויזיה נשלח לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהוקמו בתיאטראות וספריות בברלין וגם בכפר האולימפי , וגן לערים לייפציג , המבורג , ופּוֹטְסְדָאם , וכמה ערים נוספות . זה היה מבצע טכנולוגי מרשים . מאות אלפי אזרחים גרמניים יכלו לצפות בפלא השמיני . השידורים הישירים של הטלוויזיה הגרמנית הראו את גֶ’סִי אוֹאֶנְס בגדולתו ולצדו כוכבים אולימפיים רבים נוספים על המסלול ובבריכת השחייה . מצלמת Video אחת של “טֶלֶפוּנְקֶן” ניצבה ליד אחד משערי האצטדיון וסיקרה את הזינוק וההגעה של רצי המרתון . העולם היה עֵד ב- אוגוסט 1936 למהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה בעת התרחשותה בשידור ישיר .

walter bruch 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . המהנדס הראשי של חברת TELEFUNKEN וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch משמאל) בודק ובוחן את אחת ממצלמות הווידיאו הענקיות המוצבות באצטדיון האולימפי המרכזי . הוא היה המהנדס הראשי של “טֶלֶפוּנְקֶן” אך גם צלם Video טוב שצילם חלק מהתחרויות . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ניידת שידור טלוויזיה משולבת של “TELEFUNKEN” (מורכבת על רכב גדול מסוג “מרצדס”) מצוידת ביכולת לצלם בפילם ו- ווידיאו את תחרויות הא”ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936 . הניידת מעבירה באמצעות כבל Video מיוחד היוצא ממכונית המרצדס את סיגנל התמונה לעבר אולפן הטלוויזיה המרכזי בברלין . ניידת שידור משולבת בצילום פילם ו- ווידיאו כזאת צילמה את ריצותיו של האתלט האמריקני ג’סי אואנס . לא נשאר שום זיכרון צילום ב- Video של זכיותיו של ג’סי אואנס בארבע מדליות זהב בריצות ל- 100  מ’ , 200  מ’ , קפיצה לרוחק , ומרוץ שליחים ארבע פעמים 100 מ’ משום שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טכניקת כיסוי תחרויות הא”ק והשחייה ע”י ניידות השידור של הטלוויזיה נעשתה בשתי שיטות : האחת הייתה שידור ישיר ב- Video . בשנייה שילבו צילומי פילם (35 מ”מ) עם ווידיאו כלהלן : עם סיום צילום התחרויות הועברו סלילי הפילם למעבדת פיתוח פילם מיוחדת ששכנה בתוך הניידת עצמה . בעוד מפתחי הפילם עושים את עבודתם בבטנן של ניידות השידור (מכוניות מרצדס) חשו נהגיהן במהירות רבה לאולפן הטלוויזיה המרכזי בברלין . חומר הפילם הועבר ע”י המומחים לאינפורמציה אלקטרונית ושודר זמן קצר לאחר חשיפתו לעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהיו פרושים ברחבי ברלין וגם בכפר האולימפי . זה היה חידוש תקשורתי – טלוויזיוני עצום בזמן ההוא . חברת TELEFUNKEN ומהנדסיה בראשות וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) זכו למוניטין ויוקרה עצומים בגרמניה ואירופה וגם בארה”ב וקצרו שבחים מהקנצלר אדולף היטלר ושר התעמולה ד”ר יוזף גבלס .

בימאי הטלוויזיה הגרמני הורסט זייפארת (Horst Seifart) נפטר בנובמבר 2004 בן 82 , נחשב לאחד מגדולי אנשי הטלוויזיה והתקשורת בדורנו וגם היסטוריון טלוויזיה בעל ידע רב וזיכרון מופלא . הורסט זייפארת שימֵש בימאי הטלוויזיה הראשי של שידורי אולימפיאדת מינכן 1972 והוא זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן [3] : “הפקת תמונת ה- Video באמצעות המצלמות הענקיות הייתה בראשית התפתחותה . צילומי הפילם של לני ריפנשטאהל השלימו בעצם את צילומי ה- Video החדשניים שטרם ידעו כיצד לשמרם . מהנדסי האלקטרוניקה הגרמניים של חברת ‘טלפונקן’ הרכיבו עוד שלוש מצלמות Video שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא”ק והשחייה באולימפיאדת ברלין 1936 , וכן העבירו בשידור ישיר את שלב ההגעה לאצטדיון האולימפי של ריצת המרתון לצורך ההקפה האחרונה התוך האצטדיון האולימפי שהיה גדוש מידי יום ביומו ב- 100000 צופים . חוץ מזה השתמשו מהנדסי חברת “טלפונקן” גם בכמה ניידות שידור ששילבו הפעלת שיטת צילום בפילם במצלמות 35  מ”מ ו- ‘תרגום’ טכני של הפילם בתוך הניידת (ו/או במרכז הטלוויזיה של TELEFUNKEN בברלין) לאינפורמציה אלקטרונית של ה- Video . בפחות מדקה אחת ניתן היה לקבל את התמונות האלקטרוניות על מסכי הטלוויזיה במרכזי הצפייה . זה היה תהליך מסורבל שצלח בימים ההם . מצלמת Video גדולה הוצבה גם בבריכת השחייה . הסיגנאלים האלקטרוניים נשלחו למרכזי צפייה בכפר האולימפי בברלין ולעוד 28 נקודות צפייה מרוכזות נוספות בבירה הגרמנית . כמו כן נשלח סיגנאל ה- ווידיאו גם לעיר פוטסדאם הקרובה לברלין , ולערים מרוחקות יותר כמו לייפציג (170 ק”מ מברלין) והמבורג (270 ק”מ מברלין) . לא ניתן היה לדחוף את סיגנאל הטלוויזיה למרחקים גדולים מאלה” .

horst seifart

טקסט תמונה : זהו הוֹרְסְט  זָיְיפָארְת המופלא , הבימאי הראשי של אולימפיאדת מינכן 1972 . כאן הוא נראה מקבל את פרס הטלוויזיה הגבוה ביותר “מצלמת הזהב” בטקס מיוחד שערכה לו רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD . (התמונה באדיבות קלאוס בייסנר עוזרו של הורסט זייפארת . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 8

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . חברת TELEFUNKEN מעבירה בשידור שיר את טקס הענקת המדליות בריצת המרתון . במרכז המנצח והזוכה במדליית הזהב הקוריאני – יפני שון קי צ’ונג (Sohn Kee Chung) בזמן של 2:29:19.2 שעתיים . מימין הזוכה במדליית הכסף הבריטי ארנסט הארפר (Ernest Harper) בזמן של 2:31:23.2 שעתיים . משמאל הזוכה במדליית הארד הקוריאני – יפני נאם סונג יונג (Nam Seung Yong) בזמן של 2:31:42.0 שעתיים. (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

לא נשאר שום זיכרון צילום מהסיקור הטלוויזיוני הישיר של אולימפיאדת ברלין 1936 מפני שמהנדסי הטלוויזיה טרם ידעו להקליט את תמונת ה- Video על פס מגנטי . הניסיון הראשון בתולדות הטלוויזיה הבינלאומית של חברת “TELEFUNKEN” הגרמנית להעביר שידורי טלוויזיה ישירים מאצטדיוני הספורט למרכזי צפייה ציבוריים – צלח היטב . זו הייתה ראשיתה של מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה . רק בשנת 1956 המציאה חברת “AMPEX” האמריקנית בראשות המהנדס צ’ארלס גינזבורג את פטנט הקלטת תמונת ה- Video על רצועה מגנטית ברוחב של שני אינטשים . זיכרון הצילום היחיד ממשחקי ברלין 1936 הוא סרטה התיעודי ב- Film  בן ארבע שעות של בימאית הקולנוע רבת המוניטין לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל , שקראה לו “OLYMPIA” . הסרט “אולימפיה” חולק לשני חלקים “פסטיבל העמים” ו- “פסטיבל היופי” . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל הקימה חברת הפקה אד הוק לצורך תיעוד המשחקים האולימפיים של ברלין 1936 בחסות ומימון שר התעמולה הנאצי ד”ר יוזף גבלס שכללה 250 עובדים וגייסה כ- 45 צלמים. חומר הצילום היה פילם של 35 מ”מ כמקובל בימים ההם. הצלמים השתמשו במהלך ההסרטה במצלמות שונות בעלי עדשות שונות וצילמו מזוויות שונות לעיתים בלתי מקובלות . במשך שישה עשר ימי המשחקים הם ירו כמות אדירה של חומר מצולם בת 500000 (חצי מיליון) מטר . לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל יחדיו עם 22 עורכי סרטים מיומנים שלה ועוזרי עריכה לצדם , ערכו את הסרט במשך שנה ושמונה חודשים . הקרנת הבכורה של “OLYMPIA” נערכה בברלין ב- 20 באפריל 1938 לכבוד יום הולדתו ה- 49 של הפיהרר אדולף היטלר . הסרט “OLYMPIA” בן ארבע שעות חולק לשניים , “פסטיבל העמים” ו- “פסטיבל היופי” . הסרט התיעודי הזה זכה בשעתו להערכה קולנועית רבה .

walter bruch 10

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . משרד הדואר והתקשורת הגרמני ה-  (ראשי תיבות של Deutsche ReichsPost)  באחריותו של שר התעמולה הגרמני ד”ר יוזף גבלס מקים מרכזי צפייה לטלוויזיה מיוחדים בכפר האולימפי בברלין , בברלין עצמה , ובערים נוספות כלייפציג , המבורג , פוטסדאם ואחרות . מאות אלפי אזרחים גרמניים צפו בפלא השמיני . (התמונה באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

walter bruch 11

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . אחד מעשרים ושמונה מרכזי צפייה ציבוריים שהקימה חברת טלפונקן (כאן בספרייה העירונית של ברלין) המאפשרת לאזרחי העיר לצפות בשידורי הטלוויזיה הישירים מתחרויות הא”ק והשחייה . (באדיבות ZDF . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

[1]  ראה נספח : וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) נעזר ב- 1935 בטכנולוגיה טלוויזיונית אמריקנית שפיתחו במקביל שני מהנדסי הטלוויזיה בארה”ב וולדימיר זווריקין (Vladimir Zvorykin) ו- פילו טאיילור פארנסוורת’ (Philo Taylor Farnsworth) .

[2]  ראה נספח : וָולְטֶר בְּרוּךְ היה גאון אלקטרוני שלא שקט על שמריו . ב- 1937 שיפרה חברת “טֶלֶפוּנְקֶן” את שידורי הטלוויזיה ועברה לשדר תמונת Video באיכות של 441 קווים כמו חברת “RCA” האמריקנית . התפתחות טכנולוגיית הטלוויזיה נעצרה בגלל פרוץ מלחמת העולם ה- 2 ב- 1939 .

[3]  ראה נספח : אסופות מאמרים של מפיקי ובימאי טלוויזיה בינלאומיים בנושא התפתחות צילום וכיסוי אירועי הספורט האולימפיים בטלוויזיה , בסימפוזיון שנערך ב- 1998 בלוזאן – שווייץ מקום מושבו של הוועד האולימפי הבינלאומי.

אני חוזר לטכנולוגיה הטלוויזיונית הגרמנית שהופעלה באולימפיאדת ברלין 1936 . בתחום הזה של שידורי הספורט וכיסוי מפעל ספורטיבי רב ממדים כמו המשחקים האולימפיים הייתה גרמניה חלוצה . הכיסוי הטלוויזיוני והעיתונאי העוצמתי שלה נבע גם מהפילוסופיה הפוליטית המגלומנית של קנצלר גרמניה אדולף היטלר . אדולף היטלר ראה בהצטיינות הארגון והשיווק של אולימפיאדת ברלין 1936 מנוף להכשרת המשטר הנציונאל – סוציאליסטי שבראשו עמד . ברור שהחשיפה האולימפית בטלוויזיה הגרמנית ובעיתונות הכתובה המקומית והבינלאומית , כמו גם המאמץ העצום של הקולנוענית הגרמנייה המפורסמת לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל   (Leni Riefenstahl) בהפקה ובימוי של הסרט הדוקומנטארי “OLYMPIA” , והסרטת התחרויות כיומני קולנוע חדשותיים (News reel) בגרמניה ובעולם , העניקה לרייך ה- 3 מוניטין עצום והציגה את גרמניה הטוטליטארית כמדינה מתקדמת ונאורה ואדיבה כלפי אורחיה . שום מדינאי בקהילייה האירופית ו/או בארה”ב לא שיער בקיץ 1936 כי בתוך שלוש שנים יחל אדולף היטלר במלחמה נגד פולין במטרה להרחיב את גבולות הרייך ה- 3 ומי שינסה לעמוד בדרכו ייפגע . כיבוש פולין הפך מייד לסכסוך בינלאומי ואנגליה וצרפת הכריזו בתגובה מלחמה על גרמניה . מלחמת העולם ה- 2 פרצה ואירופה עלתה בלהבות , דם , ותמרות עשן .

הכיסוי הטלוויזיוני הגרמני של אולימפיאדת ברלין 1936 בחסות ה-  DRP (ראשי תיבות של Deutsche Reichs Post) תחת עינו הפקוחה של שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס , כלל 27 מצלמות מתוכן 3 מצלמות אלקטרוניות שאפשרו לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הבינלאומית שידורים ישירים . חידוש מפליג בימים ההם . השאר היו מצלמות פילם של 35 מ”מ שתוצרתן שודרה ביומני קולנוע [1] . צריך להבין שאת האולימפיאדות הקודמות של לוס אנג’לס 1932 , אמשטרדם 1928 , ופאריס 1924 כיסו מצלמות פילם בודדות בלבד , שלא לדבר על תיעוד הצילום האפסי של האולימפיאדות העתיקות יותר , אלו של אנטוורפן 1920 , סטוקהולם 1912 , ולונדון 1908 . מפיקי הקולנוע ההוליבודיים שממש מתחת לאפם התקיימה אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 לא הביעו כל עניין  במפעל האולימפי . בגרמניה של 1936 המצב התקשורתי והקולנועי היה שונה לחלוטין .

[1] 27 המצלמות הגרמניות בתוכן 3 המצלמות האלקטרוניות שכיסו את  משחקי ברלין 1936  כ- “חדשות ספורט” עבור הציבור הגרמני והבינלאומי היו בעלות משימות שונות והיוו כמות נפרדת מ- 45 המצלמות שעמדו לרשותה של לֶנִי רִיפֶנְשְטָאהְל לצורך צילומי סרטה הדוקומנטארי “אולימפיה” שהצגת הבכורה שלו הייתה רק  ב- 20 באפריל 1938.

חברת האלקטרוניקה הגרמנית “TELEFUNKEN” (בראשה ניצב כאמור המהנדס וולטר ברוך       (Walter Bruch) מחולל שיטת השידור הטלוויזיונית PAL 625 עמדה בראשית 1935 בפני משימת פיתוח עליונה של מצלמות אלקטרוניות שיאפשרו ביצוע שידורים ישירים משלושת המוקדים החשובים של התחרויות האולימפיות באולימפיאדת ברלין באוגוסט 1936 א”ק , שחייה , והתעמלות . הטלוויזיה הגרמנית נוסדה זה מכבר תחת פיקוח משרד הדואר והתקשורת של הרייך השלישי ה- DRP ראשי תיבות של Deutsche ReichPost) אך משימת הכיסוי הטלוויזיונית של תחרויות אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה נכבדה ומורכבת ומסובכת גם עבור חברת אלקטרוניקה מוכשרת ובעלת מוניטין כ- “TELEFUNKEN” . וָולְטֶר בְּרוּךְ נשען על הטכנולוגיה הטלוויזיונית האמריקנית שהובילו וולדימיר זווריקין ופילו טיילור פארנסוורת’ . “TELEFUNKEN” הצליחה לייצר עד פתיחת אולימפיאדת ברלין ב- 1 באוגוסט 1936 שלוש מצלמות Video שעברו סדרת ניסויים והיו כשרות לביצוע משימתן . שלוש מצלמות ה- Video האלה של חברת “TELEFUNKEN” הוצבו כפי שנקבע מראש במוקד התחרויות באצטדיון האולימפי המרכזי ובריכת השחייה האולימפית . הן הועברו על פי הצורך גם לתחרויות ההתעמלות שנערכו באתר “Dietrich Eckart Theatre” שנראה כאמפיתיאטרון יווני עתיק ולאצטדיון “May Field” שם התקיימו כל מיני תחרויות ראווה . המטרה הייתה לחשוף את המשחקים האולימפיים ככל האפשר יותר בפני כלל הציבור הגרמני . מצלמת ה- Video הראשונה מתוך השלוש נבנתה על פי הטכנולוגיה שהמציא פילו טיילור פארנסוורת’ והוצבה באצטדיון האולימפי המרכזי מ- 1 באוגוסט 1936 ועד תום תחרויות הא”ק ב- 9 באוגוסט 1936 . אח”כ הועברה ל- ” Dietrich Eckart Theatre” לצילום תחרויות ההתעמלות בין 11 באוגוסט 1936 ל- 13 באוגוסט 1936 . בתום תחרויות ההתעמלות הוחזרה לאצטדיון האולימפי המרכזי ושהתה שם עד סוף המשחקים כדי לצלם את טקס הנעילה ב- 16 באוגוסט 1936 . על המצלמה הענקית הזאת ששקלה כ- 210 ק”ג הורכבה עדשה בעלת קוטר של 30 ס”מ ואורך מוקד של 2.5 . את המצלמה המסורבלת תפעלו שישה אנשים . היא הפיקה ס”ה של 19 שעות שידור ב- Video בחמישה עשר מִשְדָרִים שונים .

walter bruch 1טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . ראשית עידן הטלוויזיה . המהנדס הראשי של חברת האלקטרוניקה הגרמנית “טֶלֶפוּנְקֶן” (TELEFUNKEN) וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) , ניצב ליד אחת משלוש מצלמות הטלוויזיה שהעבירו בשידורים ישירים את תחרויות הא”ק, השחייה, וההתעמלות, ואת טקסי הפתיחה והסיום כל עוד שרר אור יום חזק באתרי הצילום . מצלמות ה- Video הענקיות , הכבדות , והמסורבלות היו דור ראשון של פיתוח טכנולוגי ונראו כמו תותחי צילום (באדיבות אולריך ארדט ZDF) .

שתי מצלמות Video נוספות של “טֶלֶפוּנְקֶן” נשענו על טכנולוגיית הצילום שפיתח מדען הטלוויזיה הרוסי – אמריקני וולדימיר זווריקין באמצעות שפופרת הצילום האִיקוֹנוֹסְקוֹפּ (Iconoscope) שלו . אחת מהן הוצבה כל העת במרכז האצטדיון האולימפי מתחת לתא הכבוד לכל משך תקופת המשחקים מ- 1 באוגוסט 1936 ועד 16 באוגוסט 1936 . זאת הייתה מצלמה בעל עדשה ענקית של 99 ס”מ שהפיקה 29 שעות שידור ב- Video בעשרים וארבעה שידורים שונים . המצלמה הזאת הייתה מופקדת על כיסוי הריצות הקצרות והארוכות .הרכבתה של המצלמה השלישית הסתיימה ממש ברגע האחרון , שלושה ימים לפני תחילת המשחקים , ע”י וָולְטֶר בְּרוּךְ ועוזריו במרכז הטכני של TELEFUNKEN ב- DRP על פי המודל של וְולָדִימִיר זְווֹרִיקִין , והייתה מאובזרת אף היא בשפופרת האיקונוסקופ . היא הוצבה בבריכת השחייה האולימפית מ- 1 באוגוסט עד 16 באוגוסט והייתה אחראית על השידורים הישירים של תחרויות השחייה והקפיצות למים . המצלמה הזאת הפיקה 24 שעות שידור ב- Video בעשרים ושישה שידורים שונים . כל שלוש מצלמות ה- Video הללו היו כאמור גדולות מאוד , כבדות מאוד , ומסורבלות מאוד לתמרון . קבוצות של שישה טכנאים נדרשה להזיז כל אחת מהן ממקום למקום . מצלמות הדור הראשון של הטלוויזיה באולימפיאדת ברלין 1936נעדרו Viewfinder וליד הצלמים גם לא הוצב מוניטור כדי שיוכלו לראות את תוצאת הצילום הסופית פרי עמלם . הצלמים (אחד מהם היה וָולְטֶר בְּרוּךְ עצמו) בפירוש לא ידעו איזה Frame של תמונה מתקבל על המוניטורים בעשרות מרכזי הצפייה הציבוריים שנבנו לכבוד אזרחי גרמניה בברלין , פוטסדאם , לייפציג , והמבורג ומה רואים באמת מאות אלפי צופי הטלוויזיה הגרמניים על המסכים שלהם . צריך להבין שזאת הייתה ראשיתה של תעשיית שידורי הטלוויזיה . מהנדסי “טֶלֶפוּנְקֶן” ציידו את צלמי ה- Video במערכת אוזניות כדי שיוכלו לשמוע את קולות השדרים ועל מנת שהדבר יאפשר להם להיות מסונכרנים עם המצלמות שלהם על אותו האירוע המשודר . נוצר מצב הפוך בהשוואה להיום . הצלמים עקבו בעבודתם אחר מֶלֶל השדרים במקום שהשדרים יעקבו אחר התמונה .

walter bruch 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . מצלמת ה- Video הראשונה של “TELEFUNKEN” (מתוך שלוש) ממוקמת באצטדיון האולימפי המרכזי . מהנדס הטלוויזיה הראשון מימין הוא וָולְטֶר בְּרוּךְ (Walter Bruch) . (התמונה באדיבות ZDF) .

צריך לציין עוד כי מהנדסי ה- DRP (Deutsche ReichsPost) הצליחו ב- 1936 לשלב ולתווך בין צילום ה- Film לצילום ה- Video , ובכך להתגבר על מחסור במצלמות Video באולימפיאדת ברלין 36′ . הם פיתחו את סרטי הפילם והפכו אותם לאינפורמציה אלקטרונית כדי לשדר אותם באיחור מה במעגל השידור הטלוויזיוני הכללי .

walter bruch 4

טקסט תמונה : מחצית שנות ה- 30 של המאה שעברה . זוהי מצלמת ה- Video שפיתח מדען הטלוויזיה האמריקני פילו טיילור פארנסרוורת’ . תעשיית הטלוויזיה הגרמנית בראשות חברת האלקטרוניקה “טלפונקן” ובראשה וולטר ברוך (Walter Bruch) נעזרה בטכנולוגיה טלוויזיונית ובשפופרות הצילום של ה- איקונוסקופ  (Iconoscope)  שפיתחו שני המהנדסים האמריקניים וולדימיר זווריקין ופילו טיילור פארנסוורת’ . (באדיבות אולריך ארדט מ- ZDF) .

חברת “טֶלֶפוּנְקֶן” (TELEFUNKEN) בראשות וָולְטֶר בְּרוּךְ הצליחה לשפר ולפתח אחר אולימפיאדת ברלין 1936 את הדור השני של מצלמות הטלוויזיה ואת איכות צלחות השידור (Microwave dishes) המעבירות את סיגנל הטלוויזיה למקומות מרוחקים . אולם משפרצה מלחמת העולם ה- 2 בספטמבר 1939 , כמו בארה”ב ואנגליה , גויסו גם בגרמניה טובי מדעני הטלוויזיה שלהם לטובת פיתוח אמצעי לחימה אלקטרוניים עבור ה- וורמאכט . רק ב- 1946 התחדש מחקר הטלוויזיה הבינלאומי ועמו שיפור והמצאות חדשות של אמצעי צילום והקלטה .

שר התעמולה יוֹזֵף גֶבֶּלְס רתם זה מכבר את אמצעי התקשורת בגרמניה , רדיו , טלוויזיה , ועיתונות לטובת ולמען הרייך ה- 3. ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הודיע שר התעמולה יוֹזֶף גֶבֶּלְס כי כל אמצעי השידור בגרמניה לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו לקידום מטרותיו המדיניות , הכלכליות , והצבאיות של הרייך ה- 3 [5] . יוֹזֵף גֶבֶּלְס אפילו פקד על הספורטאים הגרמניים המנצחים הצדיעו במועל יד בעת טקס הענקת עציץ עץ האלון לזוכים הניצבים על הפודיום ונגינת ההִמנונים . למעשה הוא לא היה צריך לכפות זאת עליהם . זה היה מובן מאליו . “זִיג הָיְיל” הייתה קריאת ההמונים כשעל הדוכן האולימפי ניצב אדולף היטלר בכבודו ובעצמו המנצח הגדול עוד בטרם החלו המשחקים .

drp 1

טקסט תמונה : שנת 1935 . ברלין . המשטר הנאצי חונך את אולפני הטלוויזיה הגרמנית בברלין. מקלטי הטלוויזיה (Receivers)  הוצבו במקומות ציבוריים בלבד . שידורי הטלוויזיה הגרמנית נמשכו עד 1944 . ב- 14 במארס 1934 ערב הקמת הטלוויזיה הגרמנית הודיע שר התעמולה יוזף גבלס כי כל אמצעי השידור לרבות הטלוויזיה העתידה לקום יוקדשו למען קידום מטרותיו המדיניות , הכלכליות , והצבאיות של הרייך ה- 3 . (מתוך התיעוד הגרמני הנאצי של 1936 Olympiazeitung) .

איש לא תיאר לעצמו כי אולימפיאדת ברלין תהפוך לקונפרונטציה פוליטית כה עזה בין ההצלחה המזהירה של האתלטים השחורים של ארה”ב לבין אדולף היטלר אבי תורת הגזע העליון של הגרמנים הבלונדיניים ותכולי העיניים . אדולף היטלר לא היה מוכן להודות בעליונותו של גֶ’סִי אוֹאֶנְס על בני גרמניה . הקנצלר הגרמני ראה את גֶ’סִי אוֹאֶנְס מנצח בתחרויות הריצה והקפיצה לרוחק אך הסתלק מהאִצטדיון האולימפי מבעוד מועֵד לפני טקס הענקת זר המנצחים על הפודיום כדי להימנע מלחיצת יד לאתלט השחור . לשַר הנוער שלו בָּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ אמר אדולף היטלר , “האמריקנים צריכים להתבייש על שהסכימו לזכות במדליות אולימפיות בעזרתם של ספורטאים שחורים” , והוסיף , “אני עצמי לא אלחץ לעולם את היד לספורטאי שחור” .

berlin olympics 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . יציע העיתונות הבינלאומית שאכלס 1500 עיתונאים מכל רחבי תבל . (Olympiazeitung 1936) .

berlin olympics 6

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . חדר תקשורת טלפונים עבור העיתונאים ושדרני הרדיו הבינלאומיים בקומפלקס האולימפי . (Olympiazeitung 1936) .

berlin olympics 7

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . צילום ממטוס קל חושף את האצטדיון האולימפי (100000 מקומות ישיבה) והבריכה האולימפית (25000 מקומות ישיבה) ניצבים במוקד הקומפלקס הספורטיבי . משמאל למעלה בקצה התמונה רואים את הכניסה המלכותית לקומפלקס האולימפי (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

מאמץ הארגון והעבודה האולימפית היה מסודר , שיטתי , וקפדני . בראש ההיררכיה הארגונית האולימפית ניצבו שני שרי הרייך ה- 3 , שר החינוך והמדע וקידום העם בֵּרְנָהארְד רוּסְט (Bernhard Rust) ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן . שני אנשי הביצוע המרכזיים שלהם היו ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד שמונה לנשיא הוועדה המארגנת וד”ר קָארְל דִים המזכ”ל והרוח החיה בוועדה המארגנת . תיֵּאוֹדוֹר לִיוָואלְד כיהן גם כנשיא הוועד האולימפי הגרמני עד 1934 ואז הוחלף ובמקומו התמנה לתפקיד ידידו של אדולף היטלר הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן . ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד היה חבר וותיק בעל מוניטין ב- IOC  בשנים 1938 – 1924. קָארְל דִים היה חבר בוועד האולימפי הלאומי הגרמני .

usten 1

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . זהו שר הספורט (Reich Sport Fuhrer) הגרמני בתקופת הרייך ה- 3 , האנס פון טשאמר אונד אוסטן . הביצועיסט הראשי של הקנצלר – פיהרר אדולף היטלר בענייני הספורט של המדינה ונשיא הוועד האולימפי הגרמני . הוא היה הבוס הראשי של הוועדה המארגנת הגרמנית של בראשות ד”ר קארל דים וד”ר תיאודור ליוואלד הציבה סטנדרטים חדשים של ארגון , ניהול , והפקה .(OLYMPIAZEITUNG 1936) .

rust 1

טקסט תמונה : ברנאהרד רוסט שר החינוך והמדע בממשלת הרייך ה- 3 שהיה גם האחראי על קידום העם , ניצב בראש ההיררכיה הארגונית לצדו של שר הספורט ואחראי בפני הפיהרר אדולף היטלר על הביצוע הארגוני של שתי האולימפיאדות הגרמניות ב- 1936 , אולימפיאדת החורף בגארמיש – פארטנקירשן ואולימפיאדת הקיץ בברלין . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

בניגוד למרשם האולימפי האנטי פוליטי של מחדש המשחקים הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין , הרי שהאולימפיזם הגרמני נבלע חיש מהר ע”י הפוליטיקה הנאצית הגרמנית ולמעשה הפך במידה רבה לאביזר עזר שלה . ה- “רייכספורטפיהרר” מנהיג הספורט בגרמניה היה בן האצולה הגרמנית הסרן הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן שנולד ב- 1887 . הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היה מורה צעיר לצרפתית ואנגלית עד שנשבה ב- 1922 בקסמיו של אדולף היטלר והפך למעריצו . התחביב שלו היה רכיבה על סוסים אך הוא לא הבין דבר בספורט ובארגון הספורט . מפני שהיה בן האצולה מתומכיו המובהקים של הפיהרר העניק לו אדולף היטלר את מינוי שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 . הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן הופיע לעיתים רחוקות בציבור . משהופיע בכל זאת בפומבי , דאג להיראות כאציל פרוסי כשהוא לבוש מכנסי רכיבה חומים , מגפי עור גבוהים , חובש כובע מחודד ועונד עיטורי כבוד על מדי קצין ה- “וֵורְמַאכְט” שלו . בנוסף לחובותיו כביורוקרט במיניסטריון הפנים של הרייך ה- 3 קיבל הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן את התפקיד הבכיר של נשיא הוועד האולימפי הגרמני . בתפקידו כאדמיניסטראטור ראשי של הספורט הגרמני ומנהיג של סקטור ספורטיבי הוטל עליו תפקיד חיוני וחשוב ביותר לשמר את האידיאולוגיה והפילוסופיה הפוליטית של ממשלת הרייך ה- 3 בתוך עולם הספורט הגרמני . ד”ר קָארְל דִים וד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד הכירו היטב את חוקי המשחק הפוליטיים שעטפו את משחקי ברלין 1936 , צייתו ושיתפו פעולה , למרות שקָארְל דִים מעולם לא הניף את זרועו במועל יד נאצי בטקסים האולימפיים . שניהם היו עסקני ספורט אך גם פוליטיקאים משופשפים שידעו היכן מרוחה החמאה על פרוסת הלחם . מהלכיהם של אדולף היטלר , ד”ר יוֹזַף גֶבֶּלְס , והָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן היו מתוכנתים וד”ר קָארְל דִים וד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד התיישרו על פיהם . גם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר נראה נינוח בחברתם של המנהיגים הנציונאל-סוציאליסטיים הגרמניים .

usten 2

טקסט מסמך : 21 ביולי 1936 . עשרה ימים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 מקדיש היומון האולימפי “OLYMPIAZEITUNG 1936” את עמוד השער בגיליון הראשון שלו ל- האנס פון טשאמר אונד אוסטן (במרכז) שר הספורט בממשלת הרייך ה- 3 ונשיא הוועד האולימפי הגרמני יחדיו עם מנהל הכפר האולימפי (משמאל) .

hess 1

טקסט תמונה : 30 ביולי 1936 . יומיים בטרם טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . נשיא הוועדה המארגנת הגרמנית ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד (משמאל) מקבל את פניו של ה- “Reichsminister” (סגן הקנצלר) רוּדוֹלְף הֶס (מימין) בעת כנס של הוועדה המארגנת של המשחקים יחדיו עם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר ונשיא IAAF  השוודי סיגפריד אדסטרום . השלישייה הפיהרר אָדוֹלְף הִיטְלֶר , שר התעמולה ד”ר יוֹזֶף גֶבֶּלְס , ושר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן לא הסירה לרגע את עיניה מהפיקוח הפוליטי על ראשי הוועדה המארגנת . ד”ר קָארְל דִים ששימש העורך הראשי של היומון האולימפי “OLYMPIAZEITUNG  1936” החליט להקדיש את עמוד השער של העיתון להגעתו של רוּדוֹלְף הֶס לישיבה של הוועדה המארגנת .

usten 3

טקסט תמונה : אוגוסט 1936 . אולימפיאדת ברלין 1936 . שר הספורט האנס פון טשאמר אונד אוסטן (משמאל) נפגש עם אוברגרופנפיהרר של ה- S. S.  ריינהארדט היידריך .

usten 4

טקסט תמונה : סופו של חודש יולי 1936 . שר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן (מימין) מארח בהצגת תיאטרון במוזיאון המפורסם “פרגאמון אלטאר” (Pergamon Altar) בברלין הקשור לתולדות יוון הקלאסית הקדומה , את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) הגרף הבלגי הֶנְרִי דֶה בָּאלְיֶיט לָאטוּר (משמאל) ואת רעייתו של שר הפנים וִוילְהֶלְם פְרִיק .

[1]  ד”ר קָארְל דִים שהיה צעיר מתֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד ב- 22 שנה ובא מרקע שונה משלו . דים העריץ את ליוואלד ועבד עימו בצמידות מלאה .

[2] 40 מיליון דולר אמריקנים היו שווים בימים ההם ל- 70 מיליון מארקים גרמניים .

[3] כלכלני הרייך ה- 3 סברו שמכירת הכרטיסים לאירועי הספורט האולימפיים השונים ובראשם תחרויות הא”ק הנערכות באצטדיון המרכזי לרבות טִקסי הפתיחה והנעילה ותחרויות השחייה , יכסו בקלות את ההשקעה של 70 מיליון מארקים , ואף יביאו רווח של פי כמה יותר לממשלה .

[4]  ראה נספח : ספרו של רִיצָ’ארְד מָאנְדֶל , “האולימפיאדה הנאצית” (The Nazi Olympics) .

[5]  ראה נספח : ספרו של אנטוני סמית’ (Anthony Smith) , “Television An International History” .

[6]  המנצחים האולימפיים בענפי הספורט השונים באולימפיאדת ברלין 1936 קיבלו עציצים של עץ אלון ולא מדליות כמקובל היום.

[7]  הקולונל (בריגאדיר) קיש נפל במלחמת העולם ה- 2 בחזית בצפון אפריקה .

[8]  הנרי מונד הלורד מלצ’ט (Melchett) ה- 2 הוא בנו של היהודי – אנגלי סר אלפרד מוריץ מונד (Alfred Moritz Mond) ומי שנקרא הלורד מלצ’ט ה- 2 או הלורד מלצ’ט הצעיר .

השפעתו ושתדלנותו המאסיבית של נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ על מנת שספורטאי ארה”ב ייטלו חלק באולימפיאדה הנאצית של ברלין 1936. את חשרת העבים שכיסתה את שמיה האולימפיים של גרמניה ראו מרבית הוועדים האולימפיים האירופיים. את אוורי בראנדג’ מעריץ גדול של הוועד האולימפי הגרמני הנאצי זה לא הדאיג ממקום מושבו בארה”ב. הוא טען שאין לערב פוליטיקה עם ספורט.

תקופה קצרה לאחר שהמפלגה הנציונאל – סוציאליסטית תפשה את השלטון הבין אדולף היטלר את חשיבות קיומה של האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בברלין מהיבט פוליטי – מדיני . זאת הייתה הזדמנות עבורו להוכיח לאומות העולם את כישרונה של גרמניה להפיק ולארגן בצורה יעילה את מפגן הספורט והשלום הגדול ביותר בתבל , הם המשחקים האולימפיים .

ההכנות לקראת האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש של ברלין 1936 נערכו בחו”ל ובגרמניה באקלים פוליטי וכלכלי בינלאומי סוער שניבא רעות . המשחקים האולימפיים של לוס אנג’לס 1932 סיפקו בידור חגיגי למיליוני אזרחים אמריקנים מאוכזבים בשל המשבר הכלכלי העמוק . אך צריך לזכור שמשחקי לוס אנג’לס 1932 הוכנו בטרם הפך המשבר הכלכלי לכה חמור והרסני . הציפיות הבינלאומיות בתחום הכלכלי והפוליטי כעבור זמן מה בשנים 1934 ו- 1935 היו שונות בשעה שהעולם כולו וגרמניה התכוננו לאולימפיאדת ברלין 1936 . למרות שכיום יודעים כי השלב הגרוע ביותר בעידן השפל ההוא חלף הרי שהבסיס הסטטיסטי שהעריך צמיחה מחודשת היה בלתי משמעותי והוערך נכונה רק ע”י קובץ מומחים . חשוב לציין כי ההתאוששות הכלכלית שהייתה מנת חלקם של כמה ארצות יוחסה להתערבות מכוונת של המדינה בענייני פנים . המדינה , לעיתים בעל כורחה , החלה לכוון עבודה , בנקאות , וסחר בינלאומי – פעילויות שמוסכמות התבונה אוסרות על התערבות אזרחית תקיפה בהן .

התבונה הקפיטליסטית , פוליטית וכלכלית , שרווחה במאות ה- 18 ו- 19 גרסה כי כוחות אלה יוכרעו באורח חופשי ע”י מיליוני המצביעים , הקונים , המוכרים , והיצרנים בעולם . היו אומות שהתאוששו באורח דרמטי מן המשבר הכלכלי העולמי החמור של סוף שנות ה- 20 והמחצית הראשונה של עשור ה- 30 במאה שעברה ומהכרסום הפסיכולוגי שהיה חלק ממנו , כל עוד לא התייחסו להנחות הליבראליות המוסכמות , אותם רעיונות מופשטים ביחס לכיוון הנחוץ לפעולה הפוליטית , שהדריכו את העלית של אירופה מאז המהפכה הצרפתית ב- 1789 . גרמניה לא הייתה היחידה שהתמסרה לשינויים רדיקאליים פוליטיים נוכח פני הכלכלה הרעועה . בארה”ב למשל פעלה תעשיית הפלדה במשך תקופה מסוימת רק כעשירית מפוטנציאל התפוקה המכסימאלי שלה, ומגזר יָצְרָנִי כמו כורי פחם וחוואי חקלאות, סבלו קשות כאשר מחירי המצרכים בעולם ירדו ב- % 50 . חלק מהמשבר הכלכלי החמור בארה”ב נפתר כשהנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט הכריז ב- 1932 במסע הבחירות שלו על מדיניות כלכלית לאומית ריכוזית חדשה ה- “New Deal” . רוזוולט חרג למעשה מהתפקיד שנועד לממשלה פדראלית במשק קפיטליסטי חופשי כמו השוק האמריקני אך הציל את הכלכלה האמריקנית ואת האומה מהתמוטטות . הוא נבחר בקלות וברוב גדול לתקופת נשיאות נוספת ב- 1936 . השיטה הפוליטית הבריטית שהיא יציבה באורח מסורתי נשמרה הודות להענקת סמכויות חירום לממשלה שעקפה לעיתים תכופות את ההליכים הפרלמנטאריים המקובלים . צרפת בעלת כלכלה תעשייתית – חקלאית מאוזנת אפשרה לה לא להינזק מהמשבר הכלכלי הבינלאומי אך היא נחלשה בשל מחלוקות פוליטיות פנימיות אין סופיות . ראשי ממשלת צרפת בעשור ה- 30 התגלו כהססניים ושילמו מחיר כבד עם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 .

המבוכה הכלכלית וחוסר היציבות הפוליטית שפקדה את גרמניה בתקופת רפובליקת וויימאר הגיעה לשיאה בסופה של 1932 וראשית 1933. ואז היא חוסלה באופן חַד וגם הוסוותה בחלקה בעקבות המהפכה הנציונאל – סוציאליסטית המדיניות הטוטליטארית של אדולף היטלר בסיוע ראשי המשק היוו את המזור הכלכלי. פליטים רבים שברחו מגרמניה הנאצית ודיווחים שהופיעו בעיתונים הנאציים “דר אנגריף” ו- “פלקישה ביאובאכטר” סיפרו כי הפתרון הגרמני למשבר הכלכלי תוכנן והוצא לפועל בכוח , באמצעי טרור כשהיה צריך, ובצורה תוקפנית קשה מבלי להתחשב בזכויות האזרח ובמושג הצדק . הליבראלים בגרמניה נחרדו אך אנשי האינטליגנציה האינטלקטואלים הגרמניים ביניהם סופרים , אומנים , ומוסיקאים נפעמו מההתאוששות הכלכלית והפוליטית מעשה ידיו של הפיהרר ותכו בדרך בה הוביל הרודן את האומה ליציבות כלכלית ופוליטית . כמה מדינות שהיו תומכות מסורתיות של המשחקים האולימפיים בתקופה המודרנית קיבלו בשוויון נפש את הנאציזם ,שלמעשה היה סוג מסוים של הפילוסופיה הפוליטית של ניטשה . פה ושם אפשר היה לשמוע שבחים פרגמאטיים לרודן אדולף היטלר . ספרו “מַיְין קָאמְפְּף” ותורתו הפוליטית שנראו מטורפים בשנות ה- 20 היו קבילים בראשית שנות ה- 30 . למרות העובדה שבעת עבודות ההכנה הקדחתניות לקראת משחקי ברלין 1936 (כמו גם בתחומי החיים האחרים בגרמניה) הפרו הנציונאל – סוציאליסטיים בשיטתיות את זכויות האזרח וחוקים של התנהגות חברתית בינלאומית מקובלת, וגם סילקו ספורטאים יהודיים מהנבחרות הלאומיות שלהם וממועדוני הספורט, העולם בדרך כלל הסכין עם המתרחש בגרמניה ולא בלם את אדולף היטלר. המחאות נגד אדולף היטלר היו בודדות וספורות.

ווינסטון צ’רצ’יל שיבח ברשימותיו העיתונאיות (בטרם היה ראש ממשלה) את אדולף היטלר ואת בניטו מוסוליני כעדיפים על רוח הרפאים של הקומוניזם . השלטון הטוטליטארי נחשב כחוף מבטחים להמוני המובטלים המיואשים . וולטר מקלנון (מי שהיה ידוע כברון סיטרין איש איגודי הפועלים וחבר בדעה מייעצת בממשלת אנגליה) . הוא פרסם עלון שכותרתו הייתה , ” תחת עקבו של אדולף היטלר – הדיקטטורה בספורט של גרמניה הנאצית” , והטיף ליצירת מערכת של מחאות רשמיות כנגד הנאציפיקציה של הספורט . קריאתו הנואשת עשתה רושם מועט על האנגלים. הוועד האולימפי הבריטי שהיה מורכב מאריסטוקרטים (כמו אנשי הוועד האולימפי הבינלאומי עצמם) חשש ממהפכה קומוניסטית אדומה ונטה לדחות כל קריאה פוליטית להחרמת משחקי אולימפיאדת ברלין , והיה עסוק רובו ככולו בהשגת מימון לשיגור משלחת בריטית גדולה למשחקי ברלין 1936. המסירות לרעיון האולימפי הוליד אצל חסידי פייר דה קוברטיין את המחשבה והיוזמה כי למרות המכשולים הפוליטיים המשחקים האולימפיים חייבים להימשך.

ומה באשר לצרפת ? האנדרלמוסיה הפוליטית הפנימית בצרפת הותירה את הוועד האולימפי הצרפתי ללא סיוע ממשלתי . המימון ניתן ברגע האחרון והתבסס על שיקול פוליטי קר . ראש הממשלה ליאון בלום החליט לעזור בשיגור משלחת צרפתית למשחקי ברלין 1936 רק מפני שצרפת בראשותו עמדה לערוך ב- 1937 בפאריס את התערוכה העולמית היומרנית , ולא רצה להרגיז את השכנים הגרמניים . הוא ציפה להדדיות .

צרפת תשתתף באולימפיאדה הנאצית וגרמניה תיטול חלק בתערוכה הבינלאומית . לֵיאוֹן בְּלוּם היה יהודי וגם סוציאליסט . שיקוליו כמנהיג הרפובליקה הצרפתית השלישית הציגו אותו כאדיש להשלכות המסוכנות של תורת הגזע הנאצית , כפי שבאו לידי ביטוי גם במדיניות הגרמנית לגבי נבחרות הספורט שלה. “יהודים החוצה” הייתה לא רק סיסמה מתועבת של העיתונאי יוליוס שטרייכר ב- “דֶר שְטִירְמֶר” הארסי שלו, אלא סלוגן גרמני לאומי שנתמך בגלוי ע”י הקנצלר אדולף היטלר ובכירי ממשלתו שר התעמולה יוזף גבלס , שר הפנים ווילהלם פריק , מרשל האווירייה הרמן גרינג, שר החוץ יואכים פון ריבנטרופ, השַר רודולף הֶס, שר הנוער בַּאלְדוֹר פוֹן שִירָאךְ, ומי לא בעצם .

ביטויים של סלידה מהמשטר הנאצי וניסיונות להחרים את אולימפיאדת ברלין 1936 היו בשוודיה , הולנד , וצ’כוסלובקיה . הרפובליקה הספרדית סירבה להעניק תמיכה כספית לוועד האולימפי הספרדי , ובאמת ספורטאי ספרד לא נטלו חלק באולימפיאדה הנאצית . לעומת זאת מנהיגי מדינות קטנות כמו פינלנד והונגריה שספורטאיהן קנו מוניטין עצום במשחקים האולימפיים מאז האולימפיאדה הראשונה באתונה ב- 1896 – פינלנד בריצות הארוכות ובהטלת כידון והונגריה בשחייה וסיוף – לא העזו להתייצב בגלוי ובאופן רשמי נגד התזות הנאציות . הם טשטשו את המציאות . הברכות הנלהבות היחידות להכנות האולימפיות הגרמניות הגיעו מיפן ואיטליה והן יחדיו עם פינלנד היו המדינות הראשונות שקיבלו הזמנת השתתפות מד”ר קָארְל דִים .

התגובה האמריקנית ל- “גלייכשאלטונג” שנכפה על הספורט הגרמני הייתה תגובת נגד עוצמתית . אמריקה הדמוקרטית פיתחה תנועת מחאה מאיימת ורצינית נגד קיום האולימפיאדה ה- 11 ב- 1936 בגרמניה הנאצית . העיתונות האמריקנית סיקרה בהרחבה את עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בינואר 1933 ודיווחה על חוקי הגזע הנאציים שחוקק המשטר הנציונאל – סוציאליסטי . ב- 6 ביוני 1933 התכנס הוועד האולימפי הבינלאומי בווינה ואנשי הוועד האולימפי האמריקני ניצבו בראש המאבק להעניש את גרמניה הנאצית ולשלול ממנה את זכות אירוח המשחקים . למחרת ב- 7 ביוני 1933 הודיע ד”ר תיאודור ליוואלד (נכח בווינה בתפקיד יועץ לוועדה המארגנת של משחקי ברלין 1936) כי גרמניה תכבד את כל ההחלטות האולימפיות ובעיקרון לא יורחקו ספורטאים יהודיים מהנבחרות הלאומיות הגרמניות . גנרל צָ’ארֱלְס שֶרִיל נציג ארה”ב בוועד האולימפי הבינלאומי (היה אָצָן מצטיין שהשתמש הראשון בתחרות א”ק בארה”ב ב- 1888 בזינוק הנמוך) דרש מהגרמנים נימוסים הולמים ו- וויתור מוחלט על הרחקת ספורטאים יהודיים . המשלחת הגרמנית בווינה בראשות נשיא הוועד האולימפי הגרמני הנאצי ושר הספורט בממשלה הנאצית הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן נכנעה וקיבלה את הדרישה האמריקנית . טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן נימק את החולשה הרגעית הזאת כצעד טאקטי שנועד להתחשב באותו רגע במצב הפוליטי המסובך . הגרמנים חששו באמת מחרם כלל עולמי ונהגו שוב ושוב להשתמש במדיניות המרמה שלהם . שלושת האמריקנים חברי הוועד האולימפי הבינלאומי אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה , וִוילִיאָם גָארְלָאנְד , ובריגדיר – גנרל צָ’ארְלְס שֶרִיל עצמו נטו להאמין למשטר הרודני הגרמני כי הוא מכבד את החוקה האולימפית . הם לא חשדו אז באופורטוניזם הנאצי אך דעת הקהל בארה”ב לעומתם הייתה עֵרנית . אמריקה נחרדה . ב- 21 בנובמבר 1933 התקיימה בניו יורק פגישה גדולה של נציגי התאחדות הספורט החובבני בארה”ב . נערכה הצבעה וכל המשתתפים פרט לאחד הצביעו בעד החרמת אולימפיאדת ברלין 1936 עד שעמדתה של ממשלת גרמניה לא תשתנה לגבי ספורטאיה היהודיים .

היה זה איש הוועד האולימפי האמריקני גוּסְטָאבוּס קִירְבִּי שהעלה להצבעה את עניין החרם ונתמך בצורה נחרצת ע”י אוורי בראנדג’ (נולד ב- 1887) ששימש נשיא הוועד האולימפי האמריקני מאז 1930 . אוורי בראנדג’ איש עסקים מצליח היה דמות חשובה בספורט האמריקני . באולימפיאדת סטוקהולם 1912 סיים במקום ה- 6 בתחרות קרב חמישה . בתחרות זכה האתלט האינדיאני גִ’ים תּ’וֹרְפּ שניצח גם בקרב עשרה באותה האולימפיאדה . אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ תמך תמיכה נמרצת בפסילתו של גִ’ים תּ’וֹרְפּ לאחר שהתגלה כי היה בעברו בטרם משחקי סטוקהולם 1912 שחקן מקצוען בבייסבול בנשים 1909 ו- 1910 . אוורי בראנדג’ היה איש ישר וקשוח , פוסק רב השפעה ועקשן שדגל בשמירה קפדנית על כללי החובבות בספורט . המרץ האנושי של אוורי בראנדג’ , חביבותו , הקוד הנוקשה של התנהגותו האישית והדוגמא האישית שלו , ומסירותו למען הספורט האמריקני – הפכו אותו לדמות נערצת . אוורי בראנדג’ החל בשנות ה- 20 במאבק למען ריכוז הבירוקרטיה של הספורט החובבני בארה”ב . אוורי בראנדג’ נחשב למעריץ של הברון פייר דה קוברטיין שתמך כמובן בטוהר הספורט ללא פוליטיקה .

אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ (Avery Brundage) נבחר לראשונה לתפקיד הרם של נשיא הוועד האולימפי האמריקני . הוא נהנה במשך שנים מהתמיכה של התאחדות הספורט הלאומית של המכללות בארה”ב וגם של התאחדות הספורט החובבני . תחת מנהיגותו דעכו ההתנצחויות בעולם המפורד של ספורט החובבים האמריקני . מבחינה בינלאומית היה חשוב ש- אוורי בראנדג’ שימר כל העת את החלטת התאחדות הספורט האמריקנית מ- 1933 להחרים את האולימפיאדה הנאצית של 1936 . ב- 1934 החלו להישמע יותר ויותר קולות כי גם על הוועד האולימפי האמריקני להחרים את המשחקים . לפתע בקיץ 1934 הודיע הוועד האולימפי הגרמני כי עשרים ואחד ספורטאים יהודיים נקראו להשתתף במחנות אימונים של נבחרות גרמניות . הוועד האולימפי האמריקני חשד והחליט לשלוח את אוורי בראנדג’ עצמו לגרמניה כדי לחקור את המצב . מששב לארה”ב התברר כי אוורי בראנדג’ התרשם כי הגרמנים מכבדים את האמנה האולימפית ככתבה ורוחה . על סמך המלצותיו החליט הוועד האולימפי האמריקני להשתתף באולימפיאדה ה- 11 של העת החדשה בבירת גרמניה ברלין 1936 .למרות הדו”ח החיובי של אוורי בראנדג’ אודות ההכנות הגרמניות לקראת משחקי ברלין 1936 , המשיכו להגיע לארה”ב עוד ועוד דיווחים אודות רדיפות גזעניות בגרמניה . נודע כי הגרמנים שיקרו בנוגע להזמנת 21 יהודים ליטול חלק בנבחרות ספורט לאומיות . בקיץ 1935 החלו לדבר באירופה וארה”ב על עריכת אולימפיאדה חלופית לזאת של ברלין 1936 אך אוורי בראנדג’ שידע כי אולימפיאדה מודרנית היא עניין מורכב ביותר לביצוע העריך כי שום עיר בעולם לא תוכל לעמוד במעמסה הארגונית הזאת בזמן הקצר שנותר זולת ברלין שעסקה בהכנות הגרנדיוזיות מזה כמה שנים . אוורי בראנדג’ לא מצא גם שום צורך לסגת מההחלטה שקיבל הוועד האולימפי האמריקני בראשותו להשתתף במשחקים . מרבית חברי הוועד האולימפי האמריקני היו נאמנים לדברתו של פייר דה קוברטיין כי יהיו המכשולים אשר יהיו , הרי שהאולימפיאדות המודרניות חייבות להימשך . בסופו של דבר קיבלו אוורי בראנדג’ וחבר נאמניו בוועד האולימפי האמריקני את העמדה כי גרמניה מקיימת את הבטחתה להתנהג כהלכה וכי הרעיון האולימפי הוא כל כך נשגב עד שיש להשתיק את המתנגדים לעריכת המשחקים האולימפיים בברלין מפני שהם מעמידים בסכנה את המוסד האולימפי . אוורי בראנדג’ חש בוז לאגו של מתנגדיו כפי שציין זאת מפורשות רִיצָ’ארְד מַאנְדֶל (Richard Mandel) בספרו מ- 1971 “האולימפיאדה הנאצית” (The Nazi Olympics) . תמיכתו המופלגת של אוורי בראנדג’ בקיום האולימפיאדה בברלין 1936 הביא לפרישתו של חבר הוועד האולימפי האמריקני אֶרְנֶסְט לִי יָאנְקֶה מחברותו בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) . ההתנגדות לאֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ בתוככי הוועד האולימפי האמריקני וגם של התאחדות הספורט האמריקנית האיצה אותו להקים ארגון חדש המקביל להתאחדות הספורט החובבני , כדי שיוכל לקיים את סדרת תחרויות המבחן לקביעת המשלחת האמריקנית במקצועות הספורט השונים לאולימפיאדת ברלין 1936 .

בינתיים התחולל משבר נוסף סביב אולימפיאדת ברלין 1936 . בכנס המפלגה הנציונאל – סוציאליסטית בנירנברג ב- 15 בספטמבר 1935, הכריז אדולף היטלר על “חוקי נירנברג” החדשים ששללו מיהודי גרמניה את אזרחותם. החוקים הגזעניים החדשים של הרייך ה- 3 אסרו על השתתפות יהודים בנבחרות ספורט גרמניות, לא כל שכן באולימפיאדה הממשמשת ובאה, אסרו גם על נישואי תערובת בין גרמנים ליהודים במטרה לשמר את טוהר הדם הארי, והטילו חרם כללי על עסקים יהודיים בכל רחבי גרמניה. הדיווחים האלה התקבלו באֵימָה בארה”ב. נשיא התאחדות הספורט החובבני בארה”ב ג’יימס מאהוני פרסם בפומבי מכתב ששלח לד”ר תיאודור ליוואלד בו האשים את הנציונאל סוציאליסטיים בגרמניה בפגיעה ברעיון האולימפי המקודש. הדוגמא הידועה ביותר של אפליה גזענית כנגד ספורטאי יהודי – גרמני כלשהו לקראת אולימפיאדת ברלין 1936 קשורה לסייפת הֶלֶן מָאיֶיר (Helene Mayer). הלן מאייר נולדה ב- 29 בדצמבר 1910 באוֹפֶנְבָּאך בגרמניה לאם נוצרייה ואב יהודי ד”ר לודוויג מאייר. לא ידוע בוודאות האם גודלה וחונכה כיהודייה או נוצרייה. בהיותה ילדה קיבלה שיעורי סיוף וב- 1923 בגיל 13 זכתה באליפות גרמניה ברומח . באולימפיאדת אמשטרדם 1928 בהיותה בת 18 זכתה הלן מאייר במדליית הזהב ברומח ובשנים 1929 ו – 1931 זכתה פעמיים באליפות העולם.

meyer 1

טקסט תמונה : אולימפיאדות אמשטרדם 1928 . הסייפת היהודייה – גרמנייה בת ה- 18 הלן מאייר (רביעית משמאל בשורת העומדות) בחברת שמונה הסייפות שהתחרו בתחרות הגמר ב- FOIL לנשים באולימפיאדת אמשטרדם 1928. עומדות משמאל לימין : הזוכה במדליית הארד ב- FOIL  (רומח) אולגה אואלקרס (Olga Oelkers) – גרמניה , יוהאנה דה בור (Johanna De Boer) – הולנד, גלאיידיס דניאל (Glaydis Daniel) – אנגליה, הזוכה במדליית הזהב ב- FOIL (רומח) היהודייה – גרמנייה הלן מאייר (Helene Mayer) בת 18 חובשת סרט לבן על ראשה – גרמניה, ארנה סונדהיים (Erna Sondhiem) – גרמניה, הזוכה במדליית הכסף מיוריאל פרימאן (Muriel Freeman) – אנגליה. יושבות משמאל לימין : מרגיט דאני (Margit Dany) – הונגריה, ג’ני אדאמס (Jenny Adams) – בלגיה. (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני).

meyer 2

טקסט תמונה : אולימפיאדת אמשטרדם 1928. הסייפת הגרמנייה בת ה- 18 הלן מאייר זוכה במדליית הזהב בסיוף באולימפיאדת אמשטרדם 1928. (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני).

ב- 1931 מת אביה . ב- 1932 יצאה עם משלחת הספורט הגרמנית לאולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 אך דורגה במקום החמישי בלבד בתחרויות הרומח . הלן מאייר החליטה להישאר בלוס אנג’לס בתום המשחקים וללמוד משפט בינלאומי באוניברסיטת דרום קליפורניה וגם שפות .

meyer 3

טקסט תמונה : אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. הסייפת היהודייה – גרמנייה הלן מאייר בת 22 מייצגת את גרמניה בתחרויות הסייף באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי הגרמני).

בנובמבר 1933 קיבלה הֶלֶן מָאיֶיר וכתבי הספורט בעולם את הידיעה כי מועדון הסיוף של אופנבאך גירש אותה בשל חצי יהדותה. הסייפת בעלת המוניטין הודחה מנבחרת הסיוף של נשות גרמניה בשל חוקי הגזע המטורפים של הנאציים. ב- 22 באוקטובר 1935 חזר חבר הוועד האולימפי האמריקני הבריגדיר – גנרל צָ’ארְלְס שֶרִיל (נולד ב- 1867 והיה חבר גם ב- IOC בשנים 1936 – 1922) לארה”ב מסיור אולימפי בגרמניה. העיתונות אצה אליו וביקשה את תגובתו למכתבו של גֵ’יְימְס מַאהוֹנִי . צָ’ארְלְס שֶרִיל לא התרגש יותר מידי, נמאס לו מיפי הנפש בארצו וכך ענה למראייניו : “יצאתי בשליחות לגרמניה כדי להביא לצירופו של לפחות יהודי אחד לנבחרת ספורט גרמנית ואני חש ששליחותי הסתיימה. באשר למכשולים שהוצבו בדרכם של ספורטאים יהודיים ו/או ספורטאים אחרים, הרי שאין לי עניין לדון בנושא הזה עם הגרמנים יותר מאשר אילו ניסו הם להעמיד לדיון את מצבם של השחורים במדינות הדרום האמריקניות ו/או את היחס לו זוכים היפנים בקליפורניה”. צָ’ארְלְס שֶרִיל רמז גם בצורה מאיימת כי רמת הדאגה האמריקנית למתרחש בנושאי הפנים של גרמניה הנאצית עלול לעורר גל אנטישמי בארה”ב. צָ’ארְלְס שֶרִיל הוסיף, “אני מכיר יהודים – אמריקניים רבים שמתנגדים לכל חרם אולימפי על גרמניה מפני שהדבר יבליט ללא צורך את מידת ההשפעה של הגורם היהודי בארה”ב כפי שאירע הדבר בגרמניה בטרם החלו פעולות הדיכוי והגירוש של יהודים” . מזכיר הוועד האולימפי האמריקני פרדריק רוביין הציג אף הוא את עמדתו לאחר הריאיון העיתונאי של צ’ארלס שריל, ואמר : “הגרמנים אינם מפלים לרעה יהודים במבחנים האולימפיים שלהם . היהודים נופו מהסגלים מפני שאינם טובים מספיק כספורטאים. כידוע אין בעולם אפילו תריסר יהודים שהם ברמה אולימפית”. צָ’ארְלְס שֶרִיל רמז כי מקור הכוח להסתה נגד משחקי ברלין 1936 נמצא קרוב לנשיא פרנקלין דילאנו רוזוולט והתכוון לשר האוצר היהודי – אמריקני הנרי מורגנטאו . צָ’ארְלְס שֶרִיל היה פולמוסן צעקן והדבר לא תרם לשמו הטוב כאיש נבון.

בהופעתו בראשית 1936 לפני לשכת המסחר האיטלקית בניו יורק שיבח צָ’ארְלְס שֶרִיל את הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני, ואמר,  “מוסוליני הוא מנהיג אמיץ בעולם של רכרוכיים”, והוסיף, “אני מתפלל לאלוהים שמוסוליני יבוא לאמריקה, ותהיה לו ההזדמנות לעשות את אותם הדברים כאן” .אבל צָ’ארְלְס שֶרִיל לא ייצג את דעת הקהל האמריקנית . הוועד האולימפי הגרמני נבהל מהלך הרוח בארה”ב ודאג להחזיר את היהודי – גרמני רוּדִי בֵּל שהתגורר עכשיו בצרפת לשורות נבחרת גרמניה בהוקי קרח שעמדה להשתתף בפברואר 1936 באולימפיאדת החורף בגארמיש – פרטנקירשן. אח”כ צורפה לנבחרת הסיוף של נשות גרמניה הלן מאייר בת לנישואי תערובת שהתגוררה כעת בארה”ב. הלן מאייר בת 26 הייתה סייפת מצטיינת, גבוהה וזקופה, בלונדינית תכולת עיניים בעלת מראה ארי מושלם . לאחר שהגרמנים צירפו אותה מחדש לנבחרת הסיוף מיהר שר הספורט הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן להכריז כי היא ארית טהורה, אך זה היה שקר.

 

meyer 5

טקסט תמונה : אולימפיאדת ברלין 1936 . דוכן המנצחות בתחרות הסיוף . זיהוי הנוכחות מימין לשמאל : הסייפת היהודייה – גרמנייה הֶלֶן מַאיֶיר (Helene Mayer) בת 26  זוכה במדליית הכסף ומצדיעה במועל יד נאצי , ההונגרייה אילונה אֶלֶק – שאשרר (Ilona Elek – Schacherer) היא הזוכה במדליית הזהב , והאוסטרית אלן פרייס (Ellen Priess) הזוכה במדליית הארד . (OLYMPIAZEITUNG 1936) .

הקהילה היהודית בארה”ב בראשות הרב הראשי סטיבן שמואל ווייז ניסו להניא את הֶלֶן מָאיֶיר מליטול חלק במשחקי האולימפיאדה הנאצית , אך הסייפת שייצגה את גרמניה באולימפיאדת אמשטרדם בהיותה בת 18 ואח”כ השתתפה גם באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 הודיעה שתשמח לעשות זאת גם באולימפיאדת ברלין 1936 . היא התחמקה באופן אלגנטי מהוויכוח הפוליטי וכינתה את הרב סטיבן שמואל ווייז כבוחש בקדרה . יתרה מזאת : משזכתה במדליית הכסף לא היססה להצדיע במועל יד על דוכן המנצחות ואח”כ לקוק קידה אל דגל צלב הקרס . יהדות ארה”ב הייתה מזועזעת . אח”כ הסבירה הֶלֶן מָאיֶיר כי שבה לגרמניה מפני שלא יכלה לעמוד בגעגועים לאימה ושני אחיה . הלן מאייר מתה בת 40 ב- 1953 .

stiven weiz

טקסט תמונה : 1936 . הרב סטיבן שמואל ווייז בארה”ב היה מזועזע מההצדעה במועל יד של הסייפת היהודייה – גרמנייה הלן מאייר על דוכן המנצחות והסכמתה להשתחוות לדגל צלב הקרס של גרמניה הנאצית .

הוועד האולימפי הגרמני בראשות נשיאו הָאנְס פוֹן טְשָאמֶר אוּנְד אוֹסְטֶן שלל משני ספורטאים יהודים – גרמניים אחרים שהיה ידוע כי הם ברמה אולימפית , הקופצת לגובה גְרֶטְל ברגמן (Gretel Bergmann) והאצן וורנר שכטמן את זכותם להשתתף במשחקים . גרטל ברגמן זכתה באליפות גרמניה בקפיצה לגובה בהישג 1.64 מ’ , אך שבועיים לפני תחילת אולימפיאדת ברלין 1936 קיבלה הודעה כי לא תוכל להשתתף במשחקים בגלל “כושרה הלקוי” [1]. מהאָצָן היהודי וורנר שכטמן נמנע הסיכוי להתחרות באולימפיאדת ברלין 1936 מפני שהוועד האולימפי הגרמני לא נתן לו אפילו את ההזדמנות ליטול חלק באליפות גרמניה בא”ק, שהייתה למעשה מבחנים קדם אולימפיים.

לחץ דעת הקהל בארה”ב להחרים את אולימפיאדת ברלין 1936צבר עוצמה גם בארגונים נוצריים . מדיניות הפנים הגרמנית ה- “גלייכשאלטונג” חייבה את מיזוגם של ארגוני הספורט הפרוטסטנטיים והקתוליים במשטר הנאצי. הדבר עורר נוצרים וליבראלים בארה”ב להתלכד ולהביע חשש וסלידה. כתב העת הקאתולי – ליבראלי “קומונוויל” הדגיש כי ארגוני הנוער הנאציים הם בבחינת שערורייה ופאגאנים מיסודם . הוא נקט בעמדה כי תמיכת ארה”ב במשחקי ברלין 1936 פירושה להעניק חותמת הסכמה לדוקטרינת הנוער הנאצי שהיא אנטי נוצרית רדיקאלית . המועצה הלאומית של הכנסיות המתודיסטיות בארה”ב קיבלה החלטה נגד קיום האולימפיאדה ה- 11 בגרמניה . פדרציית העבודה האמריקנית הכריזה גם היא על התנגדותה להשתתפות ספורטאים וספורטאיות אמריקניים באולימפיאדת ברלין 1936 משום שהנאצים מתנגדים לארגוני עובדים ומכיוון שאין שום דבר אצילי ברדיפתם של 600000 (שש מאות אלף) יהודי גרמניה בידי 60000000 (שישים מיליון) גרמנים . הלחץ בתוככי ארה”ב תפש תאוצה . מועצות ערים רבות , איגודי פועלים , וארגונים אזרחיים קיבלו החלטות המתנגדות לכך שאמריקה תכבד בנוכחותה את פסטיבל הספורט בנאצי באוגוסט 1936 .

עיתונים אמריקניים רבים כולל כל העיתונות היומית בניו יורק הביעו התנגדות להכנות הנמשכות לבחירת הנבחרת האמריקנית לאולימפיאדת ברלין 1936 . מושל מדינת ניו יורק אל סמית’ הבריק את התנגדותו לאוורי בראנדג’ . עיתונאי הספורט האמריקני דאמון ראניון רב המוניטין כתב : “הפוטש הפאגאני של גרמניה ההיטלראית עושה את העובדה שמדינה זאת קיבלה את השבועה האולימפית האמיתית לבלתי אפשרית או לצביעות” . ג’ון קיראן מ- “ניו יורק טיימס” הביע זעזוע נוכח ההתנהגות הבלתי ספורטיבית של גרמניה . אד סליוואן מ- “ניו יורק דיילי ניוז” כתב בעיתונו : “קראתי אתמול בעיתונים כי גרמניה של אדולף היטלר מציעה עתה למחוק מרשומות המלחמה את שמותיהם של וותיקי המלחמה היהודיים אשר נפלו או נעשו נַכים בקרבות על הגנתה” . חייו של אוורי בראנדג’ הלכו ונעשו קשים . ב- 3 בדצמבר 1935 נערכה ב- “מדיסון סקוויר גארדן” בניו יורק עצרת המונים שארגנה התאחדות ספורט החובבים בארה”ב נגד השתתפות ארה”ב במשחקי ברלין 1936 . מיליון וחצי חתמו על עצומת הנגד . אוורי בראנדג’ ותומכיו הציגו את עצמם כמי שמתייצבים גבוה מעל השוביניזם הקטנוני שהפגינה התאחדות ספורט החובבים האמריקנית . מעת לעת השמיע נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ שבחים להישגי הוועדה המארגנת הגרמנית של המשחקים בראשות ד”ר תיאודור ליוואלד וד”ר קָארְל דִים , ומאידך הטיל דופי בוועדת ג’רמי מאהוני על משחק לא הוגן שלה ועל היותם כמעט קומוניסטיים אדומים . שני הצדדים אספו תחמושת ריטורית לקראת הוויכוח הגדול באסיפה הלאומית של התאחדות ספורט החובבים שנערכה ב- 8 בדצמבר 1935 במלון “קומודור” בניו יורק . בתום חמש שעות נאומים חוצבי להבות נערכה הצבעה בה השיגה אוורי בראנדג’ רוב זעום של שלושה קולות . אוורי בראנדג’ הצליח להעביר החלטה התומכת בהשתתפות ארה”ב באולימפיאדת ברלין 1936 שטקס הפתיחה שלה נקבע להיערך בתוך שמונה חודשים ב- 1 באוגוסט 1936 אך סייג את ניצחונו בהצבעה ואמר כי אין בהשתתפות ארה”ב כל רמז של הסכמה לשלטון הפוליטי הנאצי בגרמניה . נשיא התאחדות ספורט החובבים ג’רמי מאהוני התפטר מתפקידו ובמקומו הוצע לתפקיד שהתפנה אוורי בראנדג’ , שאומנם נבחר פה אחד . מכיוון שאיחד עכשיו את כהונת נשיא הוועד האולימפי האמריקני יחדיו עם נשיא התאחדות ספורט החובבים בארה”ב , תבע אוורי בראנדג’ במפגיע את התפטרותם מרצון של כל בעלי התפקידים בארגון שהיה אנטי אולימפי .

נשיא המכבי העולמי זֶלִיג בְּרוֹדֶצְקִי כתב ב- 12 בנובמבר 1935 מכתב גלוי לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי הנרי דה באלייט לאטור בזו הלשון : “אנחנו היהודים איננו יכולים להתייחס בקלות ראש למצב שנוצר נוכח העובדה שהמשחקים האולימפיים ייערכו בברלין באוגוסט 1936 . אנוכי יחד עם כל היהודים ורבים אחרים משקיפים על המצב העניינים בגרמניה מנקודת מבט אנושית כללית ומהיבט של הגינות חברתית . אנחנו תובעים מכל הספורטאים היהודים ברחבי תבל , למען כבודם העצמי , להימנע מלהתחרות במדינה שבה הם מופלים לרעה בשל גזעם , ואחיהם היהודים בגרמניה נתונים ליחס משפיל וחסר תקדים באכזריותו” . ספורטאים יהודים לא מעטים התעלמו מהבקשה וביניהם כפי שהוזכר כבר , רודי בל , הלן מאייר , והסייפת אילונה אֶלֶק – שאחרר מהונגריה . הספורטאים הללו הגשימו את חלומם ליטול חלק במשחקים האולימפיים . האָצָן היהודי – אנגלי הָארוֹלְד אֵיְיבְּרָאהָמְס מי שזכה במדליית הזהב בריצה ל- 100 מ’ באולימפיאדת פאריס 1924 התנגד לחרם  על אולימפיאדת ברלין 1936 . לעומתם היו ספורטאים יהודים שכן החרימו את האולימפיאדה הנאצית בהם השחיינית המצטיינת יהודית דויטש מאוסטריה והסייף אלברט וולף מצרפת . ספורטאים יהודים אמריקניים מצטיינים החליטו להשתתף במשחקים האולימפיים ביניהם שני האצנים מָרְטִי גְלִיקְמַאן וסֶם סְטוֹלֶר , וגם מרים המשקולות דייויד מאייר והכדורסלן סם באלטר .

בעוד אוורי בראנדג’ מנהל מסע התרמה למען המשלחת האמריקנית למשחקי ברלין 1936 , ניסה גֶ’רְמִי מָאהוֹנִי יחדיו עם אנשי עסקים אמריקניים וגם אירופיים שנפגעו מוסרית , לארגן אולימפיאדת עממית מעין “משחקי פועלים” בעיר הספרדית ברצלונה (התחרתה עם ברלין על הזכות לארח את האולימפיאדה ה- 11) . זאת הייתה מחאה כנגד הנאצי פיקציה של הספורט הבינלאומי . המהלך היה חסר עניין . לא ניתן היה להתחרות נגד IOC על היוקרה האולימפית ועל המורשת של התנועה האולימפית גם אם האולימפיאדה הנאצית הייתה שנויה במחלוקת פוליטית . אֶוְורִי בְּרָאנְדֶג’ התגלה כאיש עסקים מוכשר בעל יכולת שכנוע והשפעה . חרף העובדה שהשפל הכלכלי בארה”ב טרם חלף הוא הצליח לגייס סכום שיא של 400000 (ארבע מאות אלף) דולר על מנת להשיט את המשלחת האמריקנית הגדולה לגרמניה ולממן את שהותה בת השלושה שבועות שם .

AOC 1

טקסט תמונה : 1936. בכירי הוועד האולימפי האמריקני. זיהוי הנוכחים בתמונה : משמאל למעלה , נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’. מימין למעלה : סגן נשיא הוועדה המארגנת ד”ר ז’וזף ראייקרופט. באמצע : נשיא ארה”ב פרנקלין דילאנו רוזוולט ששימש נשיא כבוד של הוועד האולימפי האמריקני. משמאל למטה, מזכיר הוועד האולימפי האמריקני פרדריק רוביין. מימין למטה, גוסטאבוס קירבי גזבר הוועד האולימפי האמריקני. באמצע למטה זהו הרופא “ד”ר גראהם האמונד חבר מטעם כבוד בוועד האולימפי האמריקני. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני).

IOC 2

טקסט תמונה :  1936. למעלה, שני נשיאי הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). זיהוי מימין, הנשיא בעבר הברון הצרפתי פייר דה קוברטיין. משמאל , הנשיא הנוכחי הגרף הבלגי הנרי דה באלייט – לאטור. למטה, שלושת נציגי ארה”ב בוועד האולימפי הבינלאומי (IOC). מימין, אוורי בראנדג’. באמצע, הבריגדיר – גנרל צ’ארלס שריל (נפטר במפתיע מהתקף לב ב- 25 ביוני 1936). משמאל, וויליאם גארלאנד מי שכיהן בתפקיד יו”ר הוועדה המארגנת של אולימפיאדת לוס אנג’לס 1932. (באדיבות הוועד האולימפי האמריקני AOC).

[1] במקומה הוצבה קופצת גרמנייה אחרת בשם דורה ראטיין (Dora Ratjen). דורה ראטיין גילתה ב- 1957 כי היא בכלל גבר שקורים לו הרמאן ראטיין (Herman Ratjen).

אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) נשיא AOC ומאוחר יותר נשיא IOC.

שני ראשי הוועדה המארגנת ד”ר תֵּיאוֹדוֹר לִיוָואלְד וד”ר קָארְל דִים שהיו מוכרים ומקובלים מאוד על כל אנשי IOC הודיעו שהוועד האולימפי הגרמני יקפיד למלא אחר החוקה האולימפית ולא תהיה שום אפליה הנוגעת ליהודים או של ספורטאים שחורים . אך הדבר לא עבר בשקט . ההחלטה לקיים את האולימפיאדה בברלין הנאצית ערערה לחלוטין את אימונם של המדינות הדמוקרטיות האירופיות וכל אלה שהאמינו בכנות אנשי IOC . ההחלטה לערוך את האולימפיאדה ה- 11 במניין הזמן החדש בגרמניה סתרה על פי דעתם את הרעיון האנושי שהונח בבסיס קיום האולימפיאדות , והוא שלום ואחווה בין בני האדם באשר הם והפגנת שוויון בין אומות העולם . נשיא הוועד האולימפי האמריקני אוורי בראנדג’ דחה את הגישה הזאת על הסף . הוא העריץ את התנועה האולימפית הבינלאומית וגם את הוועד האולימפי הגרמני ואת הוועדה המארגנת הגרמנית של משחקי ברלין 1936 וסבר שאין לערב פוליטיקה וספורט . אין זה מעניינו של IOC והוועדים האולימפיים הלאומיים להתערב במבנה ואופי השלטון הפוליטי של גרמניה הנאצית . “אנחנו ספורטאים שבאים להתחרות ולא להטיף מוסר פוליטי לאיש” , גרס . קנצלר גרמניה אדולף היטלר ניצל את התקופה הטרום אולימפית ובאחד מנאומיו רבי הפאתוס ברייכסטאג הציג את עיקרי תורת עליונות הגזע הארי ואת התוקפנות והכוחנות שלו ליצירת עולם חדש . אדולף היטלר לא הסתיר את שנאתו ליהודים ושחורים ואת כוונותיו בדרך להגשמת תיאוריית הגזע הגרמנית על כל משמעויותיה : אפליה , קיפוח , ושלילת זכויות אזרחים שנחשבו על פי התיאוריה הנוראית והמסולפת שלו לבני דרגה שנייה או שלישית . ל- אוורי בראנדג’ זה לא הפריע . אדולף היטלר החליט לממש את רעיון עליונות הגזע הארי הגרמני גם באמצעות שימוש בהפעלת מכונת המלחמה האדירה והמשוכללת שלו אם יהיה צורך בכך כדי לבנות מחדש רייך גרמני בן 1000 (אֶלֶף) שנים. ב- 1933 החלה גרמניה לפתח מערכות נשק חדישות והרסניות ועמן בניית צבא אדיר לרבות חיל אוויר וחיל הים בעוצמות חסרות תקדים. בחלוף שש שנים ב- 1 בספטמבר 1939 פתחה גרמניה בהנהגת אדולף היטלר במלחמת העולם ה- 2 . ב- 1941 החלה גרמניה הנאצית בהשמדה שיטתית של יהדות אירופה על פי דוקטרינה מחרידה מחושבת מראש . במשך שש שנים טבלו אירופה והעולם בנהרות של דם, עלו באש, וכוסו בתימרות עשן. עשרות מיליוני בני אדם נהרגו במלחמה. המשטר הנאצי רצח שישה מיליון יהודים בתוכם מיליון ילדים יהודים.

[1]  המנצחים האולימפיים בענפי הספורט השונים באולימפיאדת ברלין 1936 קיבלו עציצים של עץ אלון ולא מדליות כמקובל היום.

[2]  הקולונל (בריגאדיר) קיש נפל במלחמת העולם ה- 2 בחזית בצפון אפריקה.

[3]  הנרי מונד הלורד מלצ’ט (Melchett) ה- 2 הוא בנו של היהודי – אנגלי סר אלפרד מוריץ מונד (Alfred Moritz Mond) ומי שנקרא הלורד מלצ’ט ה- 2 או הלורד מלצ’ט הצעיר .

avery brundage 2טקסט תמונה : סופו של חודש יולי 1936 . ברלין . ימים אחדים לפני טקס הפתיחה של אולימפיאדת ברלין 1936 . אוורי בראנדג’ (Avery Brundage) נשיא הוועד האולימפי האמריקני וראש משלחת ספורטאי ארה”ב לאולימפיאדה הנאצית (במרכז) מתקבל בכבוד מלכים ע”י ראש עיריית ברלין הנאצי יוליוס ליפרט (Julius Lippert משמאל) ונשיא הוועדה המארגנת הגרמנית תיאודור ליוואלד (Theodor Lewald מימין) . (באדיבות AOC) .

אדולף היטלר בז ולעג לדמוקרטיות החלשות לרבות אנגליה וארה”ב המתייחסות בסובלנות לזכויות האדם ולהגינותן כלפי בני מיעוטים , בעיר כלפי יהודים ושחורים בזויים .  בינתיים בטרם המשחקים ועם הגיע משלחות הספורט מרחבי העולם לאולימפיאדת ברלין 1936 הורה שר התעמולה ד”ר יוזף גבלס להנמיך להבות ולחדול באופן זמני מרדיפת יהודים בגרמניה . הוא ציווה גם להוריד את כל השלטים והסיסמאות האנטי יהודיות התלויות ברחובות הערים . גרמניה שינתה פניה לרגע .

ב- 1952 נבחר אוורי בראנדג’ לנשיא IOC (הוועד האולימפי הבינלאומי) הוא כיהן בתפקידו כ- 20 שנים עד 1972 לרבות אולימפיאדת הדמים של מינכן 1972 . לאחר רצח אחד עשר הספורטאים הישראליים ב- 5 בספטמבר 1972 ע”י מחבלים טרוריסטים פלסטיניים טען שאין להפסיק את המשחקים . הוא סבר שוב שאין לערב פוליטיקה עם ספורט וההצגה האולימפית חייבת להימשך גם לאחר שהרעיון האולימפי הוטבע ברצח של חפים מפשע בתוך המשחקים ודמם של הנרצחים הישראליים נטף מחמש הטבעות האולימפיות .

avery brundage 1

טקסט תמונה : יום רביעי בבוקר – 6 בספטמבר 1972 . האצטדיון האולימפי המרכזי . נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי האמריקני אוורי בראנדג’ בן 85 (Avery Brundage – במרכז) נתמך ע”י ווילי דאומה (Willi Daume – משמאל) יו”ר הוועדה המארגנת הגרמנית ונשיא הוועד האולימפי הגרמני , מגיע לטקס האזכרה ל- י”א הספורטאים הישראליים שנרצחו שעות ספורות לפני כן ע”י טרוריסטים פלסטיניים . מימין ומאחור , שני אנשים מהוועדה המארגנת הגרמנית מסייעים ל- אוורי בראנדג’ המתקשה ללכת . ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי “אולימפיאדת הדמים – מינכן 1972”.

אני רואה בנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC בשנים 1972 – 1952 האמריקני אוורי בראנדג’ כאחד האנשים הצבועים והציניים ביותר בתנועה האולימפית הבינלאומית מאז ומעולם . דבריו בטקס האזכרה באצטדיון האולימפי במינכן בבוקרו של יום רביעי – 6 בספטמבר 1972 ל- 11 הישראלים הנרצחים כי ההצגה האולימפית חייבת להימשך (“The Games must go on”) , נוכח 80000 (שמונים אלף) צופים באצטדיון ומאות מיליוני צופי טלוויזיה ברחבי תבל , ראויים לכל גינוי וייזכרו לדיראון עולם .

סוף הפוסט מס’ 418. הועלה לאוויר ביום שני – 28 ביולי 2014.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *