פוסט מס’ 375. שחקן קבוצת מכבי ת”א בכדורסל סופוקליס שחורציאניטיס – צוֹדֵק ! (1). כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן ואנוכי. פוסט מס’ 375. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 באפריל 2014.

פוסט מס’ 375.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי ו/או פרסום אישי.

הערה 3 : הבלוג מוענק בחינם לנכנסים / קוראים.

———————————————————————————————

פוסט חדש מס’ 375 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 באפריל 2014.

———————————————————————————————

פוסט מס’ 375. שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! (1). כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן ואנוכי. פוסט מס’ 375. כל הזכויות שמורות. טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת בעקבות הצבתו של יוסף בר-אל בפסגת השידור הציבורי של מדינת ישראל ו-מינויו לתפקיד מנכ”ל רשות השידור בקיץ 2002 ע”י ממשלת ישראל בראשותו של אריאל “אריק” שרון. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : שידור ישיר של ערוץ 10 הערב יום חמישי – 10 באפריל 2014 מהיכל הספורט ביד אליהו בו מכבי ת”א מפסידה ל- צסק”א מוסקבה 81:76. מכבי ת”א היא קבוצה פגיעה ובלתי מאוזנת שחושפת בבת אחת את כל חולשותיה : משחק צפוי ומסורבל + חוסר תיאום מדהים בין השחקנים שגורם לאין סוף איבודי כדורים + קליעות עונשין מחורבנות + מחסור עצום בשחקנים גבוהים מתחת לסלים. רִיק הִיקְמַן, טְיֶירִיס רָיְיס, ויוֹגֵב אוֹחָיוֹן הם שחקנים נחמדים אך כמותם יש 100 (מאה) בלירה באירופה. מכבי ת”א נראית לפרקים קבוצה מגוחכת. סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס הוא סוּפֶּר כּוֹחָנִי אך גלוי וחזוי וכל מהלכיו ידועים מראש. אין באמתחתו שום אָס. סופוקליס שחורציאניטיס הוא גאון כדורסל קטן ומוגבל אף על פי כן ולמרות המסורבלות ומשקל גופו (יותר מ- 150 ק”ג) הוא תורם לקבוצה משהו בשל המסה הגדולה שלו. קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א כל כך חורקת וכל כך לא בטוחה בעצמה, עד שהכתובת הנבואית אודותיה מזדקרת לעין כל על הקיר : “The worst is yet to come”. קבוצת כדורסל לא מאוזנת, נעדרת שחקנים גבוהים, מגייסת לשורותיה שחקן חיזוק נֶפֶל בשם אנדריאה ז’יז’יץ’, מבססת חלק ניכר מתוכנית המשחק שלה על זריקות מרחוק, ולכן פגיעה במשחקים רבים כמעט מכל היבט.

הערה 4 : מפיק האופנה מוֹטִי רָיְיף יצא לאחרונה בהצהרה גלויה כי הוא מעשן גְרָאס (מריחוּאנה). זמן קצר אח”כ נודע כי השחקנית המוערכת גב’ קֶרֶן מוֹר (אני אוהב אותה) מעשנת אף היא גראס – מריחוּאנה . עישון מריחואנה בישראל הוא עבירה על החוק. שמעתי את העיתונאי ובימאי הטלוויזיה מר דוֹרוֹן צַבָּרִי והשחקן משֶה אִיבְּגִי תוקפים ומאשימים את המשטרה שמבזבזת ומשחיתה את זמנה בשעה שהיא מתעסקת עם Celebrities – עבריינים זוטרים שמעשנים מריחואנה ובכך תופסת טרמפ על גבם של הידוענים, בעוד לווייתני הפשע בישראל מסתובבים חופשי, מפוצצים את יריביהם כאוות נפשם, והופכים את רחובות הערים לזירות קֶטֶל . טענה קטנונית ונימוק מטופש. אם הידוענים למיניהם הופכים ביודעין למפרי חוק (גם אם מדובר נניח בעבירה קלה כמו עישון מריחואנה) עליהם לשלם את המחיר. אין זה מעניינם של הסנגורים דורון צברי ומשה איבגי להתנות את זכות הידוענים לעבור על החוק ולהטיף לעישון אסור של מריחואנה במדינת ישראל בנימוק שהמשטרה איננה מצליחה להדוף את ארגוני הפשע ולהילחם עמם בהצלחה, ולכן נטפלת לזוטרים. הציבור ואנוכי בתוכו מצפה כי אישים מפורסמים כמו מוטי רָיְיף, קֶרֶן מוֹר, יהודה לֵוִי, ויונתן גֶפֶן יכבדו את החוק הישראלי. חוק זה חוק קלה כחמורה. הם אינם ניצבים מעליו.

הערה 5 : מדור הספורט של “הָאָרֶץ” (עיתון הבית שלי) כֻּוָוץ בשנים האחרונות לממדים בלתי מתקבלים על הדעת . אף על פי כן הוא נותר קריא . היום (יום חמישי – 10 באפריל 2014) מפרסם העיתונאי אריה ליבנת פוסט נוסטלגי מעניין ב- “הארץ” אודות נבחרת ישראל בכדורגל שחוללה סנסציה כמעט בלתי נתפסת משניצחה ב- 10 באפריל 1960 (לפני 54 שנים) בבלגראד את נבחרת יוגוסלביה הגדולה 1:2 במסגרת התמודדות קדם אולימפית בטרם אולימפיאדת רומא 1960. את המשחק ההוא שנערך כאמור באצטדיון “פרטיזן” ב- בלגראד שידר ישיר ברדיו “קול ישראל” השַדָּר נסים קיוויתי (במקומו של השַדָּר הקבוע נחמיה בן אברהם) . הפוסט של אריה ליבנת מפורט היטב וכתוב נכון אולם המחבר שוגה שגיאה עיתונאית רשלנית וקרדינלית בשעה שאיננו מזהה עבור קוראיו את שחקני נבחרת ישראל אחד לאחד בתמונה ההיא שנלווית לפוסט שלו . מדובר בתמונה שצילם משה פרידן מ- לע”מ לפני חמישים וארבע שנים ב- 6 במארס 1960באצטדיון ר”ג, דקות ספורות בטרם שריקת הפתיחה למשחק הקדם אולימפי ישראל – יוון  1:2 אנוכי עורך את מלאכת הזיהוי במקומו של אריה ליבנת.

הערה שלי : בשני משחקי חו”ל במסגרת אותו טורניר קדם אולימפי נגד נבחרות יוון ויוגוסלביה שיחק מגן מכבי נתניה צבי מוייססקו במקום חנוך מורקוביץ’. מאמן הנבחרת דאז היה היהודי – הונגרי גיולה מאנדי. israel football team טקסט תמונה : 6 במארס 1960. אצטדיון ר”ג. נבחרת ישראל בכדורגל (חולצות תכלת ומכנסיים לבנים) בטרם ההתמודדות נגד נבחרת יוון במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של רומא 1960. זיהוי הנוכחים על ידי מצד שמאל לצד ימין : יהושע גלזר (מכבי ת”א) , יוסף גולדשטיין (מכבי ת”א), רפי לוי (מכבי ת”א), אברהם מנצ’ל (מכבי חיפה), גדעון טיש (הפועל ת”א), אמציה לבקוביץ’ (הפועל ת”א), אהרון אמר (מכבי חיפה), חנוך מורדקוביץ’ (הפועל ר”ג), שאול מתניה (מכבי ת”א, השוער יעקב חודורוב (הפועל ת”א), הקפטן נחום סטלמך (הפועל פ”ת), ואחד משופטי המשחק. הערה : ב- 10 באפריל 1960 גברה נבחרת ישראל בהרכב זהה (למעט שינוי אחד בו צבי מוייססקו החליף את חנוך מורדקוביץ’) בבלגראד על יוגוסלביה בתוצאה 1:2 גם כן במסגרת הטורניר הקדם אולימפי של רומא 1960. (התמונה באדיבות לע”מ תמורת תשלום).

הערה 6 : ערוץ 10 או טו טו משתווה לערוץ 2 ומצליח אף הוא לסַמֵם את צופיו באמצעות תוכניות ריאליטי מזויפות נטולות כל חשיבות טלוויזיונית. תוכנית הסיום של “זוג מנצח VIP” צברה אמש רייטינג ממוצע של % 16.2 ואילו תוכנית הסיום של “היפה והחנון” (שלשום) השיגה רייטינג ממוצע של % 17.2. לא מעניין ולא חשוב. עכשיו מתכנן ערוץ 10 להזריק לציבור עוד סַם ריאליטי החל מ- 22 באפריל בדמות “עד סוף העולם”. מדובר שוב בקשקוש טלוויזיוני. אנוכי צופה נאמן של ערוץ 10 בגלל חברת החדשות המצוינת שלו .

פוסט מס’ 375. שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס – צוֹדֵק ! (1). כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן ואנוכי. פוסט מס’ 375. כל הזכויות שמורות.

הערה 7 : סוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס צודק בתגובתו ב- % 100. ב- 2003 תמכתי תמיכה מלאה בגור שלף (שחקן קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א דאז וקפטן נבחרת ישראל) שנזעק להגן באולם הכדורסל “אוסישקין” באמצעות כוחו הפיזי על זיכרון אביו המת עמי שלף ז”ל מפני מנאצים בני עוולה שהסתוו כאוהדי מועדון הפועל ת”א. אוהדי הפועל ת”א קיללו אז קללות נמרצות את גור שלף שחקן מכבי ת”א ואת אבא שלו עַמִי שֶלֶף ז”ל (לשעבר שחקן הפועל ת”א, שחקן הנבחרת הלאומית, ומי שהיה מאוחר יותר יו”ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל). גוּר שֶלֶף לא יכול היה להתאפק עוד וטיפס במעלה היציעים כדי להתעמת בכוח עם המקללים. ברור שהערכתי אותו עד למאוד. הייתי רוחש לו בוז אלמלא פעל כפי שפעל. קללות נבזיות ופוגעניות בעלות תוכן גזעני ומיני שמטיח אוהד “X” בספורטאי “Y” (כמו השמעת קולות של קופי בבונים כלפי שחקני כדורגל וכדורסל שחורים ו/או טקסטים כמו “אני אזיין את אימא שלך ואחותך”, הן פשע פלילי לכל דבר, גם אם הן נאמרות במגרשי הכדורסל והכדורגל במסווה של אהדה ספורטיבית.

הטענה כי השמעת נאצות נבזיות כאלה ע”י אוהדי ספורט היא לגיטימית, “…מפני שזירות הכדורגל והכדורסל אינן אולמות קונצרטים ולכן על הספורטאי המקצועני להסכין עמן…”, כפי שטען אתמול איש רדיו גלי צה”ל מר מוּלִי שַפִּירָא באוזניו של פרשן הספורט של התחנה מוטי קירשנבאום – מופרכת מיסודה. טענת סרק מבישה, פרחחית, מסריחה, ומחורבנת של מר מולי שפירא. הנימוק המטופש שלו כי זירות הספורט אינן אולמות קונצרטים ולכן יש להן פטור ומותר שָם לקלל – ראוי לכל גינוי. האופן והצורה בה העלה עורך ומגיש הרדיו הוותיק מולי שפירא , מי שאחראי על התוכנית “עושים תרבות” ברדיו גלי צה”ל את נימוקיו לדיון הם לעג לרש . על פי מולי שפירא חייבים להתנהג כבני אדם רק באולמות קונצרטים. מחוצה להם מותר להתנהג כוונדלים , חמסנים ואכזריים, חסרי תרבות, וברברים. נימוק עלוב של אדם שמתיימר להיות בעצמו איש תרבות ומגיש תוכנית תרבות ברשת רדיו לאומית.

קללות ודברי נאצה מהסוג שספגו גוּר שֶלֶף לפני עֶשֶר שנים וסוֹפוֹקְלִיס שְחוֹרְצִיָאנִיטִיס לפני שלושה ימים ע”י אוהדי הפועל ת”א הן עניין קרימינלי לכל דבר וכך יש התייחס אליהן. בסרט הטלוויזיה של ערוץ 1 (יום שני – 7 באפריל 2014) רואים אוהד כלשהו של הפועל ת”א לבוש בחולצה לבנה מנסה להשתחל ולשרבב את ראשו לתוך מנהרת ה- “שַרְווּל” בשעה ששחקני מכבי ת”א עושים את דרכם לחדר ההלבשה. הוא מצליח לקלל את סופוקליס שחורציאניטיס קללות נמרצות . קולו מהדהד בתוך ה- “שַרְווּל”. מדובר במעשה נבלה ובתקיפה מילולית ברברית שאין הדעת סובלת . סופוקליס שחורציאניטיס צודק בתגובתו הגופנית כלפי אותו האיש שעוטה כסות של אוהד הפועל ת”א. מדובר במנוול שהבין כי סרח. האוהד הפחדן ברח מזירת הפשע מפני זרועו של המעניש לאחר שהבין כי המֶסֶר המבחיל והמטונף שלו נקלט והגיע ליעדו אחרת מדוע נַס…? איגוד הכדורסל הישראלי ינהג בצביעות אם באמת יבקש להעניש את סופוקליס שחורציאניטיס. מדוע ניסיון הרמת יד של ספורטאי כזה ו/או אחר היא מעשה חמור יותר מאיומיו הפומביים הנבזיים של אותו אוהד המבקש לשכב עם אשתו של שחקן כזה ו/או אחר, מאיים לאנוס את בתו, ו/או פוגע בזיכרון של אביו המֵת ז”ל…? מדוע איומים מילוליים כמו, “אני אזיין את אשתך בתחת…ו/או אני אזיין את הילדה שלך בכוס שלה…”, הם עבירות מינוריות בעוד הרמת יד על אותו אדם מלוכלך ובוטה וגס רוח נחשבת לעבירה ברוטלית ו- מג’ורית ? כמתבונן מהצד אנוכי רוחש חיבה לסופוקליס שחורציאניטיס. בעיניי הוא זכאי לחלוטין. ב- 2003 חשתי חיבה גלויה לגור שלף שיצא להגן על כבוד אביו עַמִי שֶלֶף ז”ל. כל בן אדם אחר במקומו של סופוקליס שחורציאניטיס היה מגיב כמותו בסיטואציה כל כך מזוהמת ומְנוּבֶזֶת שכפו עליו אוהדי הפועל ת”א . אפשר לחלוק על יו”ר מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי יו”ר מכבי ת”א בכל דרך מקובלת , אולם לצעוק לעברו בדקלום חוזר ונשנה וגם בשירה קצובה (במשך שעות) “שמעון מזרחי תתאבד…”, הרי שמדובר במעשה נבלה. אלימות מילולית פלילית היא פשע לכל דבר, ב- וודאי כשהיא נעשית לעין כל, ו- וודאי כשמדובר במר שמעון מזרחי שהוא במידה רבה בֵּן מַלְכוּת וחתן פרס ישראל. אין איש רשאי להשתמש נגדו בטקסט מְנוּבָז שכזה כפי זועקים כלפיו אוהדי הפועל ת”א. אני מתפלא מהיכן שואב שמעון מזרחי שוב ושוב את תעצומות הנפש האלה ועומד בראש מורם וגו זקוף במסכת ההשפלות הנבזיות הללו.

אוהדי הפועל סרחו בדברי הבֶּלָע הפליליים שלהם ביום שני האחרון (יום שני – 7 באפריל 2014) . אנשי ערוץ 1 שתפעלו את ניידת הטלוויזיה “מִזְמוֹר” של המהנדס דני לנקרי באולם הדר יוסף שגו שגיאה עיתונאית בלתי נסבלת משוויתרו על תיעוד בקול + תמונה את הסצנות הנוגעות לאלימות הפלילית הברוטלית שהפגינו אותם פושעים פליליים במסווה של אוהדי ספורט. קללות נמרצות והתגרויות כה וולגריות וגסות בפרהסיה הן פשע פלילי . אנשי ערוץ 1 ידעו שמדובר בשידור ישיר של משחק כדורסל, טעון, רווי מתחים, ויריבות בלתי מתפשרת בין שני מחנות אוהדים ולא עשו דבר. הרי מדובר בניידת “מזמור” בעלת פוטנציאל כיסוי טלוויזיוני רב שעמדה לרשותם, ואשר מצוידת בתריסר מצלמות ולפחות באותה כמות מיקרופונים . מה כל כך קשה להציב מיקרופונים ליד היציעים הרגישים והגועשים ו- להטיל על שדר הקווים אליאב נחמני להתייצב בזירת הפשע כדי לדווח משם ועל מנת לתעד את מה שמתחולל בה. במקום זאת עולה ליאב נחמני לאוויר מעת לעת ומדווח אינפורמציות טריוויה אודות שתי הקבוצות. את הדבר החשוב באמת אליאב נחמני לא עשה. מדובר בעיתונאות שבלונית, רוטינית, צפויה, ועצלה שאיננה רואה מטר אחד קדימה . היכן ציוותי התכנון, ההפקה, והשידור של ערוץ 1 שזכויות השידורים של המשחק הנפיץ הזה (בשל הקְהָלִים של שני המועדונים) , הפועל ת”א – מכבי ת”א 83:80, שייכים בלבַדִית רק לו. מדובר בטלוויזיה ציבורית מוגבלת ודַלָה שיודעת לספר מי מוסר את הכדור למי…אך לא מעבר לכך. בטלנות והתבטלות טלוויזיונית.

הערה 7 : ובאשר לי.

ראשי פרקים : 

1. קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים בראשות הנהלתה היו”ר דני קליין, עו”ד אבשלום כ”ץ, וראש השב”כ לשעבר כרמי גילון תובעת מאז 1997 את נזיד העדשים שלה / זכויות שידורים מרשות השידור בעת פגישה בבניין “כלל” עם הנהלת רשות השידור המנכ”ל מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי כעורך ומפיק ו- מנווט שידורי הספורט שלהם. (הערה : אנוכי לא נמניתי על הנהלת רשות השידור). תביעתם נדחית על הסף . מוטי קירשנבאום ויאיר שטרן מקבלים את גרסתי כמנווט שידורי הספורט שלהם כי השידור הציבורי שהם ניצבים בראשו צועד apriori עם האלופה הישראלית ולא באופן אישי עם יו”ר מועדון מכבי ת”א שמעון מזרחי רק מפני ששם האגודה הוא מכבי ת”א.  

2. בּריונים אוהדי מועדון הפועל ירושלים תוקפים אותי בנאצות וקללות נבזיות (וגם שליחות ידיים לעברי) בעת סיקור ושידור ישיר באחד ממשחקי סדרת הגמר סל מכבי ת”א – הפועל ירושלים שנערך ב- 9 במאי 1999 באולם “מלחה” של הפועל ירושלים.

3. אני שולח מכתב מחאה ליו”ר איגוד הכדורסל דני קסטו ז”ל ול- איגוד הכדורסל ובו התראה כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תשוב להיכל “מלחה” בירושלים  עד שלא יתקיים בירור נוקב בעניין האלימות המילולית הקשה והפיזית נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. רופא קבוצת הפועל ירושלים ד”ר יונתן מרסקי תובע אותי באופן אישי בגין הוצאת דיבה, ומפסיד. בית המשפט מזכה אותי כליל נכתב האישום. 

הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה נישה של שידורי ספורט. מדובר ברשת טלוויזיה ארצית כללית, פלורליסטית, ומגוונת שמשדרת לצופים שלה מקדמת דנה תכנים שונים של חדשות ואקטואליה, ספורט לגווניו השונים, תיעוד, תוכניות בידור, הפקות מקוריות, סדרות מתח ודרמה קנויות, סרטי קולנוע קנויים, מדע, מוזיקה, אומנות ותיאטרון, ומה לא בעצם…? ברגע שנקבע מקדת דנה כי ערב אחד בלבד בשבוע ייוחד בזמן הצפייה הראשי שלו למשחקי אלופת ישראל בכדורסל בגביע אירופה לקבוצות אלופות, היה ברור כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית תצעד שלובת זרוע עם הקבוצה האלופה מכבי ת”א. רק בעונת 1977 – 1976 התחלנו (הכוונה לרשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית) לשלם למכבי ת”א זכויות שידורים. היה מדובר בסכום התחלתי מיניאטורי. בין 1969 ל- 1976 לא קיבלה מכבי ת”א מאתנו אפילו דולר אחד בעבור זכויות השידורים, עד כדי כך היה רב כוחה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית המונופוליסטית. מכבי ת”א בראשות היו”ר שמעון מזרחי, מנהל הקבוצה שמואל “שמלוק” מחרובסקי, והגזבר אריה ברנוביץ’ תגברה את התקציב שלה ואת היכולת הפיננסית החל מעונת 1971 – 1970 בגין Sponsor נדיב בדמותה של חברת “עֵלִית” העשירה (חברה לשוקולד, ממתקים, וקפה) תחת ניהולם המזהיר והמשותף של אבא פרומצ’נקו ז”ל ומרק מושביץ ז”ל. כזכור זכתה מכבי ת”א ב- 7 באפריל 1977 לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שניצחה בבלגראד את אלופת איטליה מובילג’ירג’י ווארזה בתוצאה 77:78. אלכס גלעדי מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית העביר אז מעמדת שידור בהיכל “פאיוניר” ב- בלגראד את המשחק בשידור ישיר ארצה . מונופול הרייטינג הטלוויזיוני במדינת ישראל נסק סמוך לרף המכסימאלי של % 100. לראשונה בהיסטוריה התירה הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשות מנהלה המצוין ארנון צוקרמן צילומים של שחקני מכבי ת”א כשהם לובשים חולצות עם פרסומת מסחרית של “עֵלִית”. זה היה חידוש מפליג. הטלוויזיה הישראלית הציבורית באמצעות השידורים הישירים שלה לפני כ- 37 (שלושים ושבע) שנים הפכה מועדון פרטי בשם מכבי ת”א לקבוצה של המדינה, וראש הממשלה יצחק רבין שקיבל פברואר 1977 את השחקנים האלופים ומנהליהם בלשכתו בקרייה בתל אביב (לאחר הניצחון על צסק”א מוסקבה 79:91 בווירטון – בלגיה) נתן לכך גושפנקא ממלכתית. נוצרה העדפה טלוויזיונית. הקשר בין רשות השידור למכבי ת”א הפך לסימביוטי.

m 15

טקסט תמונה : יום רביעי – 23 בפברואר 1977. לשכת ראש הממשלה בקרייה בתל אביב . הטלוויזיה הישראלית הציבורית הפכה את אלופת הכדורסל מכבי ת”א לקבוצה של המדינה וראש הממשלה יצחק רבין ז”ל נתן לכך גושפנקא רשמית. יו”ר מועדון מכבי ת”א עו”ד שמעון מזרחי (משמאל) מעניק את נֵס המועדון לראש הממשלה יצחק רבין (במרכז) . יושב מימין הכדורסלן האגדי טל ברודי (חתן פרס ישראל), ומאחוריו דן פתיר יועץ התקשורת של ראש הממשלה. האיש הקיצוני מימין איננו מזוהה. ראש הממשלה יצחק רבין החליט לקבל את את שחקני קבוצת מכבי ת”א ומנהליה בלשכתו בקרייה בתל אביב שישה ימים אחרי הניצחון הסנסציוני של מכבי ת”א בעיירה הבלגית ווירטון על אלופת ברה”מ צסק”א מוסקבה 79:91. בתום המשחק הבלתי נשכח ההוא אמר קפטן מכבי ת”א טל ברודי לשדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית אלכס גלעדי את הסלוגן האלמותי שלו : “אנחנו על המפה לא רק בספורט אלא ב- הכל”. אלכס גלעדי העביר ביום חמישי – 17 בפברואר 1977 בשידור ישיר את המשחק מווירטון לאולפני הטלוויזיה בירושלים. אנוכי שימשתי עורך מפיק השידור הישיר הבלתי נשכח הזה ב- Master בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונות רוממה בירושלים. (התמונה באדיבות לע”מ תמורת תשלום).

הטלוויזיה הישראלית הציבורית התאהבה במכבי ת”א (וגם שילמה לה ממון בעבור זכויות השידורים) כפי שהתאהבה בשעתו גם בזָמָר אריק איינשטיין. מכבי ת”א שבה וזכתה פעם שנייה בגביע אירופה לאלופות בכדורסל לאחר שגברה ב- 26 במארס 1981 בסטרסבורג (צרפת) על אלופה איטלקית נוספת סינודינה בולוניה גם כן על חודה של נקודה בתוצאה 79:80. ספק גדול אם התשלום בן פרוטות שהעבירה רשות השידור בימים ההם לכיסה של מכבי ת”א בעבור זכויות השידורים הן אלה שהפכו אותה למה שהיא, לאלופה. רוח המועדון תמיד הייתה יותר מ- אקוויוולנט לתשלום הדולרים מרשות השידור. מכבי ת”א הקדימה את הפועל ת”א וגם את הפועל ירושלים הודות למנהיגות מוצלחת של שמעון מזרחי. יו”ר הפועל ת”א בשנים ההן מר אברהם פלדה ויו”ר הפועל ירושלים מר דני קליין ניסו לרדוף אחרי מכבי ת”א בשנים ההן אך ללא הועיל.

brodie 1

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 7 באפריל  1977 . היכל הכדורסל “פאיוניר” בבלגראד . דקות ספורות לאחר ניצחונה של מכבי ת”א על מובילג’ירג’י ווארזה 77:78 וזכייתה ההיסטורית בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. בפעם הראשונה בתולדות הקשר הסימביוטי בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת”א נחשפת הפרסומת המסחרית “ELITE” על חולצות השחקנים. השידור ה- Multilateral  לכל אירופה הסתיים אך מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פתחה באמצעות המרכז הטכני של ה- EBU בבריסל ערוץ שידור לווייני Unilateral כדי שאלכס גלעדי יוכל לראיין ישיר את קפטן מכבי ת”א טל ברודי ואת הגביע בידיו. משמאל, מיקי ברקוביץ (מס’ 9). (צילום משה פרידמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

brodie 2

טקסט תמונה : יום שישי בבוקר – 27 במארס 1981. נמל התעופה של סטרסבורג – צרפת לקראת החזרה הביתה. השַדָּר יורם ארבל ופרשן הטלוויזיה הישראלית הציבורית טל ברודי עם גביע אירופה השני לקבוצות אלופות בכדורסל בו זכתה מכבי ת”א. איש לא שיער לעצמו כי זמן כה רב 20 שנה יפרידו בין הזכייה השנייה של מכבי ת”א בגביע אירופה ב- 1981 לבין זכייתה השלישית ב- 2001. כבר לא היה ספק. מכבי ת”א היא קבוצה לאומית. עשיתי את כל ההכנות הדרושות לכיסוי קבלת הפנים המונית לאלופת אירופה בכדורסל ביום ראשון – 28 במארס 1981  בכיכר מלכי ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הקשר הסימביוטי שנוצר ביני כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מועדון מכבי ת”א הפך במידה רבה לכמעט קבוע, והתבסס על שני ווקטורים עיקריים ו/או על שתי שלוחות : מכבי ת”א הביאה את הכישרון ואנוכי את המצלמות. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 איננה מוסד לגמילות חסדים וגם לא בית דין גבוה לצדק. היא חייבת לדאוג לעצמה ולרייטינג שלה. המִדְרוּג המצטיין של השידורים הישירים של משחקי מכבי ת”א במסגרות גביעי אירופה בכל השנים סייע לנו לשמור על קשר איתן עם ציבור משלם האגרה . מן ההיבט הזה הייתי חייב חוב מקצועי גדול לשני מנכ”לים שלי בעבר הרחוק ההוא, אורי פורת ז”ל ומוטי קירשנבאום ייבדל לחיים ארוכים . מכבי ת”א שמרה על מסורת האליפויות ואט – אט תפחו במקביל הסכומים של זכויות השידורים אותן שילמנו למועדון התל אביבי. האמת, עד לעונת 1995 – 1994 שילמנו למכבי ת”א סכומים כספיים מגוחכים . בעונת הכדורסל של 1994 – 1993 הצענו מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי למר גָד יַעֲקב (חבר קיבוץ מנרה) מי שכיהן כ- יו”ר אלופת המדינה הפועל גליל עליון סכום של 1.000000 (מיליון) דולר עבור זכויות השידורים של הקבוצה במפעל האירופי גביע אירופה לאלופות. בפעם הראשונה בהיסטוריה של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 חצינו את רָף ה- 1.000000 (מיליון) דולר. מר גָד יַעֲקב סירב להצעה שלנו מנימוקיו שלו וחבר לערוץ 5 בכבלים.

הערה : מי שמתעניין באמת במערכת התשלומים המוניטרית ובקשרים הכלכליים שהתנהלו בשנים 2006 – 1969 בין רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מכבי ת”א, יוכל למצוא את מפרט הנתונים המדויקים בספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 עמודים ואשר קרוי “הקשר הסימביוטי”.

symbiotic 1

טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (עשרת אלפים)עמודים , וקרוי “הקשר הסימביוטי”. הספר נמנה על סדרה רחבת היקף של 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב אודות תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 וקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. מהפכת המידע השנייה הייתה מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

symbiotic 2

טקסט מסמך : טקסט מסמך : שער הכריכה הקדמי של הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי בן כ- 10000 (עשרת אלפים)עמודים, וקרוי “הקשר הסימביוטי”. הספר נמנה על סדרה רחבת היקף של 13 ספרים (שונים) שאני חוקר וכותב אודות תולדות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884 וקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. מהפכת המידע השנייה הייתה מהפכת האינטרנט. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הפועל ירושלים ראתה בעין מאוד לא יפה את ברית השידור הנִצְחִית שנכרתה בין רשות השידור לבין האלופה נִצחית של הכדורסל הישראלי. אוהדיה הנלהבים נתנו לכך ביטוי בשני משחקי סדרת הגמר סל שנערכו בעונת 1999 – 1998 בהיכל הכדורסל במלחה בין הפועל ירושלים לבין מכבי ת”א, והועברו על ידי מחלקת הספורט בשידורים ישירים בתאריכים של 2  ו- 9 במאי 1999. המוני אוהדים ירושלמים של מועדון “הפועל” מכל הגילים, ביניהם אנשים מבוגרים חלקם אקדמאים, תקפו בקללות ונאצות שלוחות רסן את עמדת השידור הקטנה בה ישבנו השַדָּר מאיר איינשטיין, הפרשן אֵלִי סַהַר, ואנוכי כמֵפיק ראשי ומנהל השידור הישיר. הם קיללו קללות נמרצות במשך כשלוש שעות את רעייתי, ילדיי, ואת אבא ואימא שלי בטענה שאני אוהד מכבי ת”א ולכן מעדיף לשדר בטלוויזיה את מכבי ת”א על פני הפועל ירושלים (ועוד לשלם לה זכויות שידורים) ובכך אני מוֹעֵל בתפקידי. טענה שטותית ומופרכת מיסודה. עובדה שהמנכ”לים של רשות השידור ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם תמכו במדיניות השידורים שלי בארץ ובעולם לרבות ההתקשרות ארוכת הטווח עם מועדון הכדורסל של מכבי ת”א . אוהדי הפועל ירושלים על הגוונים השונים שלהם, לא רק גידפו אותי בצורה כל כך מטונפת ומכוערת (רובם ביקשו לשכב עם אימא שלי ועם רעייתי) אלא התקרבו אלי קרבה מסוכנת, ירקו עלי, ואף שלחו ידיים לגופי וחבטו בי מאחור, ואיימו עלי ברצח. זה נשמע סוריאליסטי, לא מציאותי, פנטסטי אולי, אולם זאת הייתה המציאות באותו הערב של 9 במאי בהיכל הכדורסל במלחה ירושלים. מחזה עלוב ומסוכן בלתי נשכח ובלתי נסלח. בני גוּר אַלְרוֹאִי שהיה אז סטודנט בחוג ללימודים של “המכון ליהדות זמננו” באוניברסיטה העברית בירושלים (למד תחת שרביטם של פרופסור גדעון שמעוני ופרופסור חגית לבסקי והיום הוא פרופסור באוניברסיטת חֵיפָה ונושא בתפקיד ראש החוג ללימודי ארץ ישראל) , ואשר שימש למחייתו כקב”ט הרדיו “קול ישראל”, היה עֵד לתופעה הנִבְזְית והמְבִישָה. כ- קב”ט הוצב לשמור ולאבטח את עמדת השידור שלנו בהיכל הכדורסל של הפועל ירושלים בשכונת מלחה בעיר . הוא היה עֵד למעשי התקיפה והמלל הנפשעים והמכוערים נגד אביו ואִמוֹ. שנינו זיהינו בבירור לפחות שלושה אוהדים שרופים של הפועל ירושלים שתקפו אותי בצורה מילולית ברוטלית ונפשעת : מר אלי גונן מי שהיה מנכ”ל משרד התיירות בתקופתו של שר התיירות עוזי ברעם, עו”ד אַמְנוֹן לוֹרְךְ, ואוהד קולני שעונה לשם יָאִיר מֶצְגֶר. רציתי להגיב בכוח נגד המקללים אולם בני גור , פקד עלי כל הזמן, “אבא אל תגיב…אבא אל תגיב…שמור על קור רוח…אני שומר עליך ועל השדרים שלך…אל תגיב”. תקיפת האוהדים הַמְנוּבֶזֶת הזאת התגלגלה בסופו של דבר לפִתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים ואל כבוד השופטת (יפת התואר) מיכל אגמון – גונן.

ב- 10 במאי 1999, הודעתי במכתב רשמי ליו”ר איגוד הכדורסל מר דני קסטן בליווי עותק למר דני קליין יו”ר הפועל ירושלים, כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא תצלם יותר את משחקי הכדורסל של הפועל ירושלים בהיכל העירוני במלחה עד שלא ייערך בירור נוקב בעניין האלימות שפרצה במקום נגד צוות השידור בכלל ונגדי בפרט. האשמתי במכתבי זה גם את רופא הקבוצה ד”ר יונתן מרסקי שהתנהג על הפרקט בצורה מאוד לא ראויה בלשון המעטה. הנה המכתב כלשונו [1].

kasten 1

טקסט מסמך : 10 במאי 1999. זהו המסמך המקורי שכתבתי למר דני קסטן יו”ר איגוד הכדורסל אודות התפרעות אוהדי הפועל ירושלים שהתחוללה אמש בהיכל “מלחה” בכדורסל בירושלים ובה היה שותף רופא קבוצת הפועל ירושלים ד”ר יונתן מרצקי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

דני קסטן ז”ל הבטיח לטפל מייד בבקשתי לערוך בירור יסודי עם ראשי הפועל ירושלים . הופתעתי מאוד לקבל יומיים אח”כ עותק מתשובתו של דני קליין ליו”ר איגוד הכדורסל שבה טען, “(…) למיטב ידיעתנו, הייתי נוכח במשחק במלחה וראיתי כי התנהגות הקהל הייתה ניאותה וספורטיבית, לכן נראה לנו כי יש מקום לבדוק בנוסף למה שמבקש יואש אלרואי – גם את מידת אחריותו של ערוץ 1 ואנשי ציוותו “לחימום” האווירה והתפרצות אוהדים כלפי צוות זה – אם הייתה כזו (…). מעשי הבִּרְיוֹנוּת של אוהדי הפועל ירושלים נגדי וכלפיי באותו המשחק ההוא והשידור הישיר ההוא התפתחו לפרשה פוליטית . חבר מליאת רשות השידור ד”ר יִשְרָאֵל פֶּלֶג שהכיר אותי היטב ואת פועלי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מימים ימימה ובמשך שנים רבות , פנה בציניות אל מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן וביקש לדעת כלהלן : “מה היה לי ולבני גוּר לחפש בעמדת השידור של הטלוויזיה במלחה”. עד כדי כך פשתה הפוליטיזציה ברשות השידור . חבר מליאת רשות השידור שואל ברצינות תהומית את מנכ”ל רשות השידור, “מה יש לעורך, המפיק, ומנהל מחלקת הספורט יואש אלרואי לעשות בעמדת השידור של מחלקת הספורט…?”. אני חייב לומר כי אורי פורת ז”ל ויאיר שטרן ייבדל לחיים ארוכים ניצבו מאחורי כחומה בצורה. יאיר שטרן גם סיפר לי מאוחר יותר כי חלק מהאקדמאים אוהדי הפועל ירושלים שקיללו ותקפו אותי אמרו לוֹ, “כי אחרי ההתעללות ביואש אלרואי שבוע קודם לכן ב- 2 במאי 1999, הם לא חשבו ולא תיארו לעצמם שהוא (יואש אלרואי), יעיז שוב להראות את פניו במלחה”. הם הציעו למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן לשמש בורר בינם לביני כדי לסיים את “המריבה”. הודעתי למנהל הטלוויזיה יאיר שטרן חד משמעית כי אינני מעוניין להיפגש כלל עם אנשי הסכסוך, העוינות, והמדוֹן שניאצו את שמי ושֵם משפחתי והרימו עלי יד.

ב- 17 ביוני 1999 השיבו מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן בכתב לחבר המליאה ד”ר ישראל פלג שהטיל בי דופי בשידור הישיר של משחק הכדורסל ההוא ממלחה. הנה הוא כלשונו [2].

רשות השידור – המנהל הכללי                                   ג’ תמוז  תשנ”ט / 17 ביוני 1999                                                                                             

לכבוד

ד”ר ישראל פלג חבר מליאת רשות השידור, 

הנדון : כדורסל. סימוכין, שאילתא מיום 31.5.1999.

להלן התייחסותו של מר יאיר שטרן מנהל הטלוויזיה לשאילתה שבנדון.

1. מנהל מחלקת הספורט חייב על פי תפקידו להיות נוכח באירועי ספורט גדולים על מנת להבטיח את תקינות השידור. הוא יכול לשבת בניידת השידור, או ליד השדרים, או בכל מקום אחר שהוא מוצא לנכון, על פי המתרחש בזמן השידור.

2. בנו של מנהל מחלקת הספורט מועסק כמאבטח על ידי חברת אבטחה פרטית בשם “סהר”. הוא אכן שימש כמאבטח ביום 9.5.1999. מזל שהיו אנשי אבטחה לצוות השידור, מכיוון שללא נוכחותם היה נערך פרוגרום לצוות שלנו.

3. התשובה שלילית.

4. מעניין מדוע חבר הוועד המנהל שהציג את השאילתה לא טרח להתעניין בהתקפות של אוהדי הפועל ירושלים, מילולית ופיזית, על אנשי צוות השידור של הטלוויזיה. חלק מאנשינו הוכו ועל כך נמסרה תלונה למשטרה.

עותק : גיל סמסונוב יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור.

בברכה,

אורי פורת

מנכ”ל רשות השידור

תמוה מאוד מדוע מצא לנכון חבר המליאה המגוחך ד”ר ישראל פלג להטיל בי דופי. ההיתממות הזאת שלו, “מה יש ליואש אלרואי מנהל מחלקת הספורט לחפש בעמדת השידור של ערוץ 1 בשעה שאנשיו משדרים ישיר משחק כדורסל”, מאוסה ומקוממת בלשון המעטה. הוא ידע היטב שמקומי כמפקד השידור הישיר הזה הוא להיות בחזית ולא במשרד. יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור גיל סמסונוב בניגוד לחבר מליאת רשות השידור ד”ר ישראל פלג, הבין שקרה כאן מקרה חמור ואלים של ציבור אוהדים נגד מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ומייד ניצב לימיני. כך כתב לי ב- 11 במאי 1999 [3].

samaonov 1

טקסט מסמך : 11 במאי 1999. זהו מסמך התמיכה המקורי שכתב לי מר גיל סמסונוב יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ציטוט : יואש היקר,

בשם הוועד המנהל אני מביע את זעזועי מהאלימות שנתקלת בה בירושלים. הוועד המנהל החליט אתמול כי הִישָנוּת של מקרה אלימות כלפי התקשורת תגרור נקיטת אמצעים חריפים כלפי הקבוצות שאוהדיהן נוקטים באלימות. אני משוכנע כי אתה תמשיך ביושר, באומץ, ובנאמנות לשידורי הספורט מעל לכל, ולא תיכנע בפני כל אלימות מילולית או פיסית. הֶיֶיה חזק ! גיל  סמסונוב יו”ר רשות השידור.

ד”ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הפועל ירושלים שתקף אותי מילולית ופיזית באופן אישי הגיש נגדי תביעת דיבה משפטית על הוצאת לשון הרע (בכין מכתבי ליו”ר איגוד הכדורסל מד דני קסטן מ- 10 במאי 1999). מדהים שאותם האנשים / אוהדים הירושלמים שהסתערו עלי אישית ועל עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ונמלטו מאחריותם הנפשעת, ביקשו במסווה החוֹק להפוך מנתבעים לתובעים. הם כמעט הצליחו. התביעה חסרת השחר הזו נגדי התבררה במשך כארבע שנים וחצי בין כותלי בית המשפט. כבוד שופטת בית משפט השלום בירושלים ד”ר מיכל אגמון – גונן יפת התואר זיכתה אותי בסופו של דבר לחלוטין מהוצאת דיבה , וחייבה את רופא קבוצת הפועל ירושלים ד”ר יונתן מרסקי לשאת בהוצאות המשפט. החלטתה ופסק דינה של השופטת הנכבדה מיכל אגמון – גונן הייתה בעלת חשיבות היסטורית, מפני שהיא מְגִינָה בעצם על ביטחונם של העיתונאים ואנשי הטלוויזיה באשר הם , בעת מילוי תפקידם הציבורי בשטח ועל זכותם להתלונן נגד התוקפים אותם [4]. להלן ציטוט החלטת הזיכוי של כבוד השופטת ד”ר מיכל אגמון – גונן.

                                                              בתי  המשפט

בית משפט השלום ירושלים.

לפני כב’ השופטת ד”ר מיכל אגמון – גונן       א 99 / 019565

בעניין  :   ד”ר יונתן מרסקי

                                                     נגד

              יואש אלרואי

                                                  פסק דין.

(…) עניינה של התביעה שלפני במכתב תלונה כנגד התובע (ד”ר יונתן מרסקי) ששלח הנתבע (יואש אלרואי) ליו”ר איגוד הכדורסל. לטענת התובע מדובר בלשון הרע. התובע (ד”ר יונתן מרסקי) הִנו רופא משפחה במקצועו ומשמש מזה 8 שנים כרופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. הנתבע (יואש אלרואי) הוא מנהל מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית (…).

סעיף 4 . הגנת תום הלב של הנתבע (יואש אלרואי).

(…) לנתבע עומדת הגנת האמת בפרסום (…). מכתב התלונה שכתב הנתבע (יואש אלרואי) , נכתב במטרה להגן על ביטחונם ושלומם של עובדי הטלוויזיה . תוכן המכתב הנו דיווח על עובדות כפי שנצטיירו ע”י מפרסמו. המכתב הופנה למעסיקי הנתבע (יואש אלרואי) ליו”ר איגוד הכדורסל ולמעסיקו של הנתבע. בנסיבות אלו טוען הנתבע כי עומדת לו הגנת תום הלב על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

(…) כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003, הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את המרכיבים המצטברים הנדרשים להוכחת ההגנות הקבועה בסעיפים 15 (2) ו- 15 (3) לחוק. כמו כן הנתבע הרים את הנטל ההתחלתי הדרוש לצורך הקמת החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) בעשיית הפרסום בנסיבות הקבועות בסעיף 15 (3) לחוק. כעת, הנטל עובר לתובע להוכיח את אחת החזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק.

סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן :

“במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע  עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו … :

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית , מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום…

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע , של האשם שאליו הופנה הפרסום , או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר…”.

סעיף 4 א . סעיף 15 (3) לחוק.

התובע (ד”ר יונתן מרסקי) לא עמד בנטל להוכיח את החזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק.

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003, האינטרס בכתיבת המכתב (של יואש אלרואי) היה להגן על ביטחונם של עובדי הטלוויזיה. תוכן המכתב הכולל דיווח על העובדות כפי שהצטיירו ע”י מפרסמו, והפניית המכתב לתפוצה מצומצמת הכוללת את מעסיקיו (של יואש אלרואי), את הסמכות הגבוהה ביותר באיגוד הכדורסל ואת מעסיקו של התובע (ד”ר יונתן מרסקי), אינם מהווים פגיעה בתובע (ד”ר יונתן מרסקי) במידה גדולה מהנדרש כדי להגן על אינטרס זה. מכאן שהתובע (ד”ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי המכתב (של יואש אלרואי) פגע בו פגיעה גדולה משהייתה סבירה באותן נסיבות על מנת להגן על הערך המוגן בסעיף 15   (3) לחוק , הגנה על ביטחון צוות השידור. כמו כן התובע (ד”ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הייתה לנתבע (יואש אלרואי) כוונה כלשהי לפגוע בו באופן אישי.

מהאמור עולה כי התובע לא הוכיח אף אחת מהחזקות הקבועות בסעיף 16 (ב) לחוק. לפי כך עומדת לנתבע (יואש אלרואי) הגנת סעיף 15 (3) לחוק.

סעיף 4 ב . סעיף 15 (2) לחוק.

כאמור בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק, למעֵט מרכיב תום לב. לעניין מרכיב תום הלב, הבהרתי בהחלטתי כי שאלת המפתח הנה האם המפרסם (יואש אלרואי) נקט באמצעים סבירים לבדוק את אמיתות הפרסום. כאמור לעיל, די בכך שהנתבע (יואש אלרואי) היה נוכח בעת האירוע כדי למלא אחר דרישת האמצעים הסבירים. התובע (ד”ר יונתן מרסקי) לא הוכיח כי הנתבע (יואש אלרואי) לא דיווח את אשר ראה. שכן הוכח שהתובע (ד”ר יונתן מרסקי) ניגש לעמדת השידור וצעק לעבר נתבע מס’ 3 (אלי סהר – פרשן הכדורסל של ערוץ 1) בכעס הערות לגבי צבע עניבתו , בעת שאוהדים רבים התלהמו בצוות השידור. סביר שהנתבע (יואש אלרואי) ראה בתובע (ד”ר יונתן מרסקי) חלק מאותם האוהדים שביצעו את המעשים שתוארו במכתב (של יואש אלרואי) . ומכל מקום התובע (ד”ר יונתן מרסקי) לא הוכיח אחרת. על כן לא ניתן לשלול את תום ליבו של הנתבע (יואש אלרואי).

הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח אפוא את כל מרכיבי ההגנה שבסעיף 15 (2) לחוק. בנוסף הנתבע (יואש אלרואי) הוכיח את החזקה הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק, שכן קבעתי בהחלטתי מיום 30 בספטמבר 2003 כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות . התובע (ד”ר יונתן מרסקי) מצדו, כאמור לעיל, לא הוכיח אף אחת מהחזקות שבסעיף 16 (ב) לחוק. אשר על כן, עומדת לנתבע (יואש אלרואי) גם הגנת סעיף 15 (2) לחוק.

(…) נראה לי שבמקרה שלפניי, עלי לתת משקל מיוחד לעובדה שהתובע ד”ר יונתן מרסקי) הביא את עצמו לסיטואציה בה למעשה לקח חלק באירוע שהיה במגרש, על ידי כך שבעֵת שאוהדים רבים התפרצו למגרש וצעקו לעבר צוות השידור, הוא בחר לגשת לעבר עמדת השידור ולצעוק (…) תוך שהוא מנופף בידו. התובע משמש כרופא העבודה, וככזה לא היה צריך להיות כלל על המגרש באותה עֵת. לפי כך, לא ניתן אומנם לומר כי אין לוֹ להלין אלא על עצמו, אך בהחלט בעיקר על עצמו.

התובע (ד”ר יונתן מרסקי) ישלם לנתבע (יואש אלרואי) ולרשות השידור הוצאות ושכר טִרחת עורך דין של 3500 ₪ בתוספת מע”מ כדין.

ניתן היום, ה’ בכסלו תשס”ד (30 בנובמבר 2003) במעמד המתייצבים.

                                                    על החתום

                                                    ד”ר מיכל אגמון – גונן, שופטת

כשלוש שעות נמשכה מתקפת הקללות האלימה האישית נגדי ע”י גוש גדול של אוהדים שישב מאחורי עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית ביציע המזרחי של ההיכל במלחה ב- 9 במאי 1999. יכולתי בקלות בתוקף תפקידי כמנהל מחלקת הספורט להסֵב את תשומת לבו של המפיק ששי אפרתי והבימאי אמנון אוסמן בניידת השידור למעשי הבריונות הנפשעים הנעשים נגדי אישית, ולהורות להם להציב מצלמה ומיקרופון לידם של כדי לתעד את המגדפים בשידור ישיר . הבלגתי ובחרתי שלא לעשות זאת, מפני שדובר בהתקפות אישיות עלי ולא נגד הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 או רשות השידור. לא רציתי לנצל את השררה לטובתי האישית . הנחתי למפיק ולבימאי לגלות בעצמם התופעה המכוערת שנמשכה כאמור כשלוש שעות ללא הפסקה והסתיימה לבסוף בהרמת ידיים עלי. שניהם, ששי אפרתי ואמנון אוסמן הספונים בניידת השידור לא גילו דבר במשך שלוש שעות ולא היו ערים לתופעה. פגם עיתונאי המעיד על “התנתקות” האחראים המקצועיים על השידור מהנעשה בשטח בעל כורחם. הפקות ספורט טעונות מהסוג הזה רוויות אלימות מילולית, נאצות, וקללות דורשות לפחות עוד זוג עיניים ואוזניים של ההפקה בתוך היכל מלחה. התופעה המכוערת הזאת כפי שהופגנה ע”י אוהדי הפועל ירושלים לא נחשפה בשידור ישיר ולא הוקלטה על ידי צוות השידור בניידת הטלוויזיה (OB ה- “וורד”) ולא תועדה מעולם על טייפ השידור. אחרי המקרה המביש הזה לא שבתי עוד לעולם לתַּעֵד או לבַקֵר במשחקי הפועל ירושלים בהיכל מלחה.

[1] ראה נספח : מכתבי לדני קסטן ז”ל יו”ר איגוד הכדורסל  מ- 10 במאי 1999 המדווח לו על אווירת האלימות שהשתררה במלחה בסיום המשחק הפועל ירושלים – מכבי ת”א ביום ראשון – 9  במאי 1999.

[2] ראה נספח : מכתבם של מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן מ – 17 ביוני 1999, המגן עלי מפני חבר מליאת רשות השידור מגוחך בשם ד”ר ישראל פלג.

[3] ראה נספח : מכתב התמיכה של יו”ר הוועד המנהל גיל סמסונוב אלי מ- 11 במאי 1999 בעקבות ההתקפה עלי של חלק מאוהדי הפועל ירושלים בהיכל מלחה במשחק הגמר סל הפועל ירושלים – מכבי ת”א  ב- 9 במאי 1999.

[4] ראה נספח : פסק הדין המשפטי של כבוד השופטת ד”ר מיכל אגמון – גונן המזכה אותי מהוצאת דיבה ולשון הרע נגד ד”ר יונתן מרסקי רופא קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים

סוף הפוסט. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 באפריל 2014.


תגובות

פוסט מס’ 375. שחקן קבוצת מכבי ת”א בכדורסל סופוקליס שחורציאניטיס – צוֹדֵק ! (1). כבוד השופטת מיכל אגמון – גונן ואנוכי. פוסט מס’ 375. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 10 באפריל 2014. — תגובה אחת

  1. ליואש יקירי הארוע עליו מבוסס הפוסט לא היה ידוע לי עד היום.לתומי חשבתי שהאלימות בציבור הישראלי היא תופעה חדשה(יחסית)אך נראה שההתלהמות והאגרסיביות של אוהדי קבוצות בארץ עברה את הגבולות כבר לפני שנים רבות.
    ליבי לך על העינוי שעברת באולם בירושלים .ואני מבין את השקפתך על “ארוע סופו” בתל אביב.לצערי אוהדים בישראל אינם מבינים שאוהד צריך לעודד את נבחריו ולא לחרוג מעבר לכך.אצלנו רואים אוהדים שקבוצתם מפסידה עוזבים את המגרש לפני סיום הזמן החוקי במקום להשאר ולעודד את השחקנים ברגעי המשבר.
    במקום זאת הם מפנים את האלימות המילולית ליריב למנהליו ומאמניו.כל זאת תוצאה של חינוך קלוקל מהבית ומהרחוב אוי לנו ואבוי לנו . האם העתיד יהיה יותר מבטיח? שלך יוסי קינן(קנטרוביץ)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *