פוסט מס’ 487. ערוץ 1 וכלכלה טלוויזיונית. שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. פוסט מס’ 487. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 במארס 2015.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. האינטרנט איננו מוסד תקשורת פרוץ וגם לא אכסניית מידע שפתוחה למפרי חוק. גם עליו חלים זכויות יוצרים.

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, נכתב, ונערך למען מטרות רווח כספי, ו/או לטובת רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. הוא מוגש לקוראים חינם אין כסף.

—————————————————————————————————-

פוסט חדש מס’ 487 : הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 במארס 2015.

—————————————————————————————————-

ערוץ 1 וכלכלה טלוויזיונית. שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. פוסט מס’ 487. כל הזכויות שמורות. 

 

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. עזבתי בטריקת דלת לאחר שממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון ז”ל עשתה מעשה מופרך ומינתה בקיץ 2002 את יוסף בר-אל לתפקיד הרם של מנכ”ל רשות השידור. באוקטובר 1998 (לאחר שובי מה- WBM ה-1 שנערך בסידני – אוסטרליה לקראת שידורי הטלוויזיה והרדיו של אולימפיאדת סידני 2000) התחלתי לחקור ולכתוב את הסדרה רבת ה- היקף ועבת כרס בת 13 ספרים שעוסקת בקורות הטלוויזיה בעולם ובארץ בשנים 2014 – 1884, ואשר הענקתי לה את השם , “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה”. הסדרה כוללת בתוכה כ- 72 (שבעים ושניים) כרכים שמשתרעים על פני כ- 130000 (מאה ושלושים אלף) עמודי מחשב (A4). המחקר והכתיבה של הסדרה אמורים להסתיים ב- 2019, לכל המאוחר ב- 2020.

סדרת 13 הספרים היא מסת טלוויזיה שדנה בתחומי התפתחות סיקור הספורט, החדשות, והתיעוד בטלוויזיה הבינלאומית ובארץ כמו גם התפתחות הטכנולוגיה הטלוויזיונית מאז 1884 (מאז ימיו של מהנדס האלקטרוניקה הגרמני פאול ניפקואו) , כלכלה טלוויזיונית, מו”מ וזכויות שידורים, הפקה ומשאבי אנוש, כישרון שידור Play by play, הגשה , הנחייה,  ומהימנות בעריכת ראיונות. לצורך כתיבת הסדרה ראיינתי כ- 2200 (אלפיים ומאתיים) אנשים בעולם ובארץ. היא עבת כרס מפני שהיא כוללת בתוכה מלבד הכתיבה שלי עשרות אלפי תמונות + מסמכים אותנטיים + קטעי עיתונות וכמובן תיעוד מפורט של אותם כ- 2200 אנשי תעשיית הטלוויזיה בעולם ובארץ שניאותו למסור לי את עדותם ולסקור עמי את ההיסטוריה של הטלוויזיה שהם היו חלק ממנה. להיסטוריה הטלוויזיונית הזאת יש תכונה סלקטיבית. חלק מהאנשים שעמם דיברתי היא מציבה בראש הרשימה. לחלק היא מייעדת מקום באמצעיתה. ולא מעט אחרים שניצבו בעמדות מפתח היא מותירה בירכתיים משום שהתברר כי היו אנשים כושלים ולכן לא חשובים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה 3 : שני כתבי העיתון “ישראל היום” אלי סהר ואבי סגל ערכו ביום חמישי – 12 במארס 2015 ריאיון חנפני וכושל עם מנכ”ל קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א דני פדרמן . אתמול פרסם אבי סגל רפורטאז’ה וכותרתה “על השחיקה” המנתחת את מצבה העגום לפי שעה של קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א בראשות המנכ”ל שלה מר דני פדרמן . כותרות המשנה של “על השחיקה” הן כלהלן : 1. הרוטציה קצרה. 2. הירידה ברמת האנרגיות. 3. הטעות באי צירופו של ישראלי לסגל. 4. והאפשרות שעדיין קיימת, לצרף גארד זר לליגה. 5. גם גיא גודס זיהה שההפסד של מכבי ת”א ל- הפועל ירושלים היה באוויר. “חשבתי שזה יקרה קודם”. 6. האם זה ישפיע על היורוליג והפליי אוף בארץ ?  מכבי ת”א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ אולם רווייה אי התאמות , משחקת משחק כדורסל רוטיני , צפוי , ומשעמם , ומכילה דפקטים ניהוליים ומנהיגותיים. מנכ”ל מכבי ת”א דני פדרמן נושא במלוא האחריות למצבה הגרוע (לפי שעה) בו שרויה מכבי ת”א שום שאלה בעניין מצבה הפגום למדי של מכבי ת”א , כפי שמשתקף בפוסט הנוכחי של אבי סגל, לא הופנתה לפני שבועיים ע”י אבי סגל למר דני פדרמן. ריאיון קל שאפשר לו לצאת מהמיצר כדי להשתכשך ולההנות מ- מימי החיים קלים. מכבי ת”א היא עדיין קבוצת הכדורסל הטובה בארץ אולם היא פגיעה והכתובת רשומה על הקיר. להקות הצְבוֹעים אורבות לה ומשחרות לטרף. אבי סגל הוא ידען ובקי בתחום הכדורסל אולם בריאיון ההוא לפני שבועיים ב- “ישראל היום” עם דני פדרמן הצטייר כמי שנעדר אומץ לב עיתונאי. הריאיון שלו ושל אלי סהר היה רווי דיסאינפורמציה והתעלמות מההסתבכות של מכבי ת”א שדני פדרמן ניצב בראשה לטוב ולרע . פתאום כעבור שבועיים הוא אבי סגל נזכר לספר לנו את האֶמֶת .

תזכורת מריאיון הנפל ההוא ב- 12 במארס 2015 ב- “ישראל היום”, בו אלי סהר ואבי סגל אינם מטילים כל אחריות בדבר מכבי ת”א הקורסת ברגע זה על המנכ”ל שלה דני פדרמן :

כבר מזמן לא קראתי ריאיון עיתונאי כל כך דל, משעמם, ולא חשוב עם אחד ממנהיגי קבוצת הכדורסל של מכבי ת”א המנכ”ל דני פדרמן. שני העיתונאים הללו אלי סהר ואבי סגל מכריזים כי דני פדרמן ג’וניור בן 37 היה זה שהגה את הרעיון של פיני גרשון כעוזר מאמן של גיא גודס , וקובעים שבינתיים נראה שמדובר בהמצאת העונה. “זו הנכונות של גיא גודס לתת לפיני גרשון להיות פיני . הבסיס לכך מגיע מהצד של פיני גרשון – זה שפיני גרשון מאוד מכבד את גיא גודס ומעריך אותו “, אומר דני פדרמן לשני עיתונאי “ישראל היום” . ואז באה השאלה המשותפת הזאת של אלי סהר ואבי סגל : “מאפוא בא הרעיון שנראה כחסר סיכוי ?” ודני פדרמן משיב כלהלן תשובה תמוהה שמתורצת ו- מנומקת בנימוקי רכילות פוליטיים מגוחכים שבינם לבין ערכי אמון, הדרכה, ומנהיגות ספורטיבית ישרה ואמיצה אין כל קשר : “הייתי בטוח שזה יצליח”, הוא אומר ומוסיף, “הטריד אותי שזה מטריד את גיא גודס לא מבחינה מקצועית, אלא מה יגידו האוהדים ומה תגיד התקשורת. בניתי על הסמכות של גיא גודס. ידעתי שיש לו את היכולת אם יהיה צורך להעמיד את פיני גרשון במקום, כי הוא העוזר שלו. פיני גרשון מאוד תמך בגיא גודס. נתן לו שקט, ועצם העובדה שהוא היה שם נתנה שקט למערכת. אם פיני גרשון היה פרשן באותו זמן של משבר, בתקשורת כבר היו כותרות שגיא גודס צריך ללכת, וצריך למנות את פיני גרשון, וגם היו ממציאים סיפור שנפגשתי כבר עם פיני גרשון. היו הופכים איזו ארוחת צהריים לפגישה שבה אנחנו מציעים לו לאמן”. ואז הוא מוסיף את משפט במחץ , “זה גם מה שאמרתי לגיא גודס כשהוא היסס : דווקא במשבר ויהיה משבר, טוב לך שפיני גרשון יהיה לידך ולא מחוץ למערכת”. דני פדרמן חושף בפני אלי סהר ואבי סגל שיקולים מביכים של מנהיגות רופפת אבל שני העיתונאים הוותיקים בולמים את פיהם ולא מקשים בשום שאלת Follow up כגון זאת, “תגיד אדוני המנכ”ל מה זה צריך להיות…? מחד אתה מחמיא לאופיו של פיני גרשון ומאידך טוען שאם פיני גרשון היה פרשן טלוויזיה במקום לשמש עוזר מאמן כבר היו בתקשורת כותרות שגיא גודס צריך ללכת וצריך למנות במקומו את פיני גרשון…מה לך אדוני המנכ”ל…? האם אתה נבהל מיריות סרק…? תגיד אדוני המנכ”ל מה זה צריך להיות…? אתה קובע שבעת משבר ויהיה משבר, אזי טוב לגיא גודס שפיני גרשון יהיה לידו ולא מחוץ למערכת…והיכן אתה…? מנכ”ל אמיתי שהוא מנהיג ובעל חזון היה אומר שבעת משבר הוא המנכ”ל כמנהיג מועדון מכבי ת”א יתייצב הראשון לימינו של המאמן גיא גודס , ולא ממציא תירוץ רכילותי עלוב כי במקרה של שֶפֶל טוב שפיני גרשון יהיה במערכת…” . דני פדרמן יוצא מגוחך בריאיון הנֶפֶל הזה ב- “ישראל היום” ואלי סהר ואבי סגל מסיימים אותו כעיתונאים כְּנוּעִים. מעולם לא שמעתי שמנהיג כלשהו משתמש בתירוצים ו- נימוקים רכילותיים – פוליטיים כל כך צדדיים, “מי יגיד מה…”, כדי להצדיק את החלטותיו. בשידוך הזה בין המאמן הראשי לעוזרו, גיא גודס הוא עד עתה המפסיד הראשי. לא ראיתי שום ניצוץ של חוכמה , לא זיק של מחשבה אותנטית, ולא גחלת של פילוסופיית כדורסל מקורית של עוזר המאמן פיני גרשון ולא סיוע מצדו למאמן הראשי גיא גודס בשני משחקי הַמַשְבֵּר האחרונים נגד הכוכב האדום בלגראד ונגד ברצלונה.

הימים ההם – הזמן ההוא.

yoash 26

טקסט תמונה : 1985. אחת מהפקות הטניס שלנו במרכז הטניס ברמת השרון בימים החמים והמהבילים של סתיו 1985. אנוכי (מימין) יחדיו עם השדר נסים קיוויתי. (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות השמורות).

yoash 25

טקסט תמונה : דצמבר 1985. מכסיקו סיטי. אנוכי בעת ה- WBM ה- 1 לקראת מונדיאל מכסיקו 1986 יחדיו עם חיילים מכסיקניים המאבטחים את בית השידור הענק של TELEMEXICO. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

yoash 22

טקסט מסמך : 4 באוקטובר 1988. מכתב ההערכה ששלח לי מנהל חטיבת החדשות יאיר שטרן בתום מבצע השידורים הממושך של אולימפיאדת סיאול 1988. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

yoash 21

טקסט מסמך : 14 במאי 2001. מכתב הערכה שכתב לי יו”ר הוועד המנהל של רשות השידור נחמן שי בתום מבצע השידורים הישירים של ה- Final four האירופי בכדורסל במאי 2001 בהיכל ברסי בפאריס בירת צרפת. מכבי ת”א הפכה למחזיקת גביע ה- Suproleague. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הערה : הקדמה (מס’ 4) נדחתה לפוסט הבא מס’ 488. 

כתיבת שרשרת הפוסטים הללו הדנים במחקר ותיאור פרקים בתעשיית הספורט הקיבוצית המפוארת בהתיישבות העובדת בשנים 1985 – 1945 איננה יוזמה שלי, אלא אינציאטיבה של בני פרופסור גור אלרואי מאוניברסיטת חיפה. כתיבת הפוסטים נעה בשני מישורים : תולדות ארגון “הפועל” מאז שנות ה- 20 של המאה הקודמת ותולדות פס תעשיית הספורט המהוללת של ההתיישבות העובדת לאחר מלחמת העולם ה- 2 שעסקה ב- ייצור אלופים. צריך לזכור שבשנת 1933 פרסם כתב העת של “הפועל”, “עוּזֵנוּ”, מאמר בשם “אלפים או אלופים” מאת יצחק לנדוברג (הלא הוא יצחק שדה) בו קבע הכותב עובדת יסוד כי מטרת “הפועל” היא בראש ובראשונה תרבות גוף להמונים. עם התחזקותו של “הפועל” ניתן לו הכוח למלא את שני התפקידים כאחד. על הבסיס הרחב של האלפים צמחו גם הספורטאים המצטיינים . לכן אימץ “הפועל” מאוחר יותר את הסלוגן, “אלפים ואלופים”. תעשייה הספורט הקיבוצית ההיא איננה קיימת עוד. היא חלפה מהעולם. בחרתי להתחיל עם הספורטאי המוכשר הרב גוני זאב “זאביק” רייס בן קיבוץ גבעת ברנר יליד 1936. מדובר בעיניי באתלט ווירטואוז מוכשר ו- ייחודי מאין כמותו שהגיע להישגים נפלאים בא”ק (היה שיאן ישראל בקפיצה משולשת) ובמשחק הכדורסל בקבוצת הפועל גבעת ברנר (זאביק רייס שיחק גם במקביל כדורעף בקיבוץ נען וכדוריד ב- הפועל רחובות). אולם הוא לא היה היחיד. הפוסט הבא מס’ 487 יעסוק במעצמת הכדורסל של קיבוץ משמר העמק בשנים 1969 – 1955 ובראשם שחקן העל עמוס לין (בן 82 היום).

הפוסטים האלה מוקדש בהערכה רבה לתעשיית הספורט בתנועה הקיבוצית ולאותה שורת האלופים הארוכה בני ספרטה של דור המייסדים האמיץ ההוא שהעפיל לארץ ישראל בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. הם ובניהם הסתפקו במועט ואף על פי כן העפילו לפסגה, ביניהם : שמוליק חדש ז”ל ואחיו אבינועם חדש (קבוצת כינרת), חיים בורר (קיבוץ בית זרע), עמוס לין (קיבוץ משמר העמק), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), משה “מוסה” דניאל (קיבוץ חולתא), יגאל דַר-וולודרסקי ז”ל (קיבוץ אשדות יעקב), ארנון טוּר – טוּרִין (קיבוץ גבעת ברנר), יָקִי גְרוֹף ז”ל (קיבוץ בית קמה) , אוֹמְנִיָהוּ “אוֹמָנָה” לְבָבִי ז”ל (קיבוץ מרחביה) , אֵהוּד דֶקֶל ז”ל (קיבוץ עין שמר) , מיכה מילשטיין (קיבוץ עין שמר), שלושת האחים האחים זאביק רייס, יהודה רייס, ו- גדעון רייס (קיבוץ גבעת ברנר), עמי שלף ז”ל (קיבוץ שובל), עודד גינדין (קיבוץ נען), עמוס “פאיוץ” ירושלמי (קיבוץ נען), רותי אבלס (קיבוץ כפר גלעדי), חיותה מרצ’ביאק (קיבוץ תל עמל), דָוִד כָּפְרִי (קיבוץ שריד), דָוִד בַּר נֵצֶר (קיבוץ המעפיל), האחים ראובן שפע וגרשון שפע (קיבוץ גבעת חיים), פינדה פישר ז”ל (קיבוץ גבעת חיים אביו של גרשון שפע), יורם מנדלבאום ז”ל (קיבוץ גבעת חיים), אורי שטרן ז”ל (קיבוץ גבעת חיים), יצחק “איקי” לוריא (קיבוץ גבעת ברנר), אברהם “ביינוש” מלמד (קיבוץ רמת יוחנן), משה גרטל (קיבוץ רמת יוחנן), בועז ינאי (נהלל), איתמר מרזל (קיבוץ יגור), נועה זילברמן נערה יפת תואר בת קיבוץ גניגר (אתלטית מצטיינת רב גונית ש- הייתה אלופת הקפת התבור שלוש פעמים ברציפות ב- 1955, 1956, ו- 1957) ונוֹח רָם – זלדמן שחיין וכדורסלן (אף הוא בן קיבוץ גניגר), מאמן השחייה יוֹסֵף “יוֹז’וֹ” טֶלֶקִי ז”ל (קיבוץ כפר מכבי), מאמן הכדורעף מִיכָה שַמְבָּן ז”ל, מאמן הכדורעף והמורה והמחנך אוּרִי אָפֶק (בקיבוצי השומר הצעיר עין החורש ועין שמר ובמדרשה למורים לחינוך גופני במכון ווינגייט), המורה והמחנך שְמַרִיָהוּ נָאבֶּל (קיבוץ אפיקים), ועוד רבים רבים אחרים. אין זאת כי הטלוויזיה החמיצה אותם והם החמיצו את הטלוויזיה.

ערוץ 1 וכלכלה טלוויזיונית. שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. פוסט מס’ 487. כל הזכויות שמורות. 

מנהלי השידור הטלוויזיוני הציבורי כיום (שרוי תחת עול מפרק וכונס נכסים) מנכ”ל רשות השידור מר יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 מר אלי בבא צודקים בתפישת עולמם הגורסת שיבוץ מסיבי של שידורי ספורט רלוונטיים בלוח של ערוץ 1. אין מדובר ברעיון טלוויזיה חדש. רשת הטלוויזיה הציבורית הבריטית ה- BBC מְמָמֶשֶת את רעיון הטלוויזיה ההכרחי הזה כבר 78 (שבעים ושמונה) שנים מאז 1937. ב- 1937 שידר ה- BBC לראשונה ישיר (!) את תחרויות הגמר של ווימבלדון בטניס, האמריקני דונאלד באדג’ (Donald Budge) ניצח במשחק הגמר את נציגה של גרמניה הנאצית גוטפריד פון קראם (Gottfried Von Cramm) בתוצאה 3:6, 4:6, 2:6. אח”כ ב- 1938 שידר ה- BBC ישיר את משחק הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל, קבוצת פרסטון נורת’ אנד (Preston North End) ניצחה את קבוצת הדרספילד טאון (Huddersfield Town) באצטדיון וומבליי בלונדון בתוצאה 0:1 לאחר הארכה. מדובר בהישגי טלוויזיה כבירים. ה- BBC שידר ישיר את אירועי הספורט העתיקים ההם חינם אין כסף וגם עוד כמה, כמו תחרות החתירה היוקרתית בסירות על נהר התמזה בין שתי האוניברסיטאות הלונדוניות היוקרתיות אוקספורד וקיימברידג’, מירוצי סוסים, משחקי קריקט, א”ק, ועוד. לא חלף זמן רב והוועדות המארגנות הבריטיות הבינו כי בשידורי הטלוויזיה טמון ממון וחיש מהר תבעו את ליטרת הבשר שלהם בצורת זכויות שידורים . המנכ”לים של ה- BBC לדורותיהם גרסו כל אחד בתורו מאז אותם הימים ההם כי שידורים ישירים של אירועי הספורט הרלוונטיים באנגליה ובעולם הם נדבכי שידור הכרחיים בלוח השידורים הציבורי האנגלי. ה- BBC הבריטי הייתה רשת הטלוויזיה האירופית הראשונה שיצרה את הקשר הסימביוטי המובהק בין המדיה האלקטרונית לבין אירועי הספורט הרלוונטיים . הספורט לגווניו השונים הוא חלק מתודעת ותרבות העם האנגלי והם אנשי ה- BBC חייבים להיות שם כדי להניח את הנדבכים הללו בפירמידת השידור הטלוויזיונית, גם אם צריך לשלם תמלוגים לעיתים כבדים בעבורם . ה- BBC מִימֵן ומְמָמֵן גם היום את רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט שלו באמצעות תשלום האגרה הציבורית (ה- BBC איננו מורשה לשדר שקופיות חסויות כדי לממן את שידורי הספורט היקרים , וודאי לא פרסומת מסחרית , ומתבסס רק על תשלומי האגרה). % 98 מהאוכלוסייה האנגלית משלמת אגרה ללא צורך ב- מחלקת גבייה מאיימת . קוראי הפוסט המתעניינים בנושאי כלכלה וזכויות שידור טלוויזיוניות יוכלו למצוא אינפורמציה רבה בשני  ספרים רבי מוניטין, “Television an International History”, וכן, ” Hundred Years of the FA Cup”, המונחים אף הם כלאחר כבוד בספריית העבודה שלי בביתי הפרטי .

בתוך המולת הקרב הזאת אודות תשלומי הטלוויזיה באשר היא בעבור הזיכיון לשדר ישיר את אירועי הספורט הרלוונטיים ראוי לציין את פועלם של שני מנכ”לים בלתי נשכחים של  ה- BBC  ג’ון צ’ארלס רית’ (John Charles Reith) בשנים 1938 – 1922 וגרג דייק (Greg Dyke) בשנים 2004 – 1999. ג’ון צ’ארלס רית’ ענק תרתי משמע (גובהו היה 1.98 מ’) היה האיש שהנהיג לא רק את התפתחות שידורי הרדיו והטלוויזיה של ה- BBC אלא השפיע רבות על כלל חייה של כל האומה הבריטית בשנים ההן . הוא היה הראשון שפתח את דלתות ה- BBC לשידורי ספורט רלוונטיים ישירים והבין את חשיבותם בלוח השידורים ה- BBC של הרשת .

GD BBC

טקסט תמונה : מנכ”ל ה- BBC  ג’ון צ’ארלס רית’ (John Charles Reith) בשנים 1938 – 1922. היסודות האיתנים שהניח בימים ההם בעת בניית השידור הציבורי בבריטניה מחזיקים מעמד עד עצם היום הזה. (מקור : הספר “ההיסטוריה הבינלאומית של הטלוויזיה” ובאדיבות אוניברסיטת אוקספורד).

סיפורו של גרג דייק מוכר הרבה יותר. המאבק על זכויות שידורי הספורט וחשיבותם הרבה בלוחות שידורי הטלוויזיה קיים באירופה. ידועים מאבקי הטלוויזיה המרים באנגליה לאורך שנים רבות בין שתי הרשתות הארציות ה- BBC (הרשת הציבורית) ו- ITV  (הרשת המסחרית). מאוחר יותר הצטרפה בהצלחה גדולה למאבק על זכויות שידורי הספורט גם רשת הטלוויזיה הלווינית BSKYB של רופרט מרדוק (Rupert Murdoch). ב- 1999 התמנה מנכ”ל חדש ל- BBC גאון טלוויזיה בשם גְרֶג דָיְיק (Greg Dyke). גרג דייק שינה את מדיניות קודמו ג’וֹן בְּרִיט (John Brit), והחזיר לרשת הטלוויזיה הציבורית אירועי ספורט חשובים שנלקחו ממנה בשנים עברו, ושהיו רלוונטיים לצופה הבריטי משלם האגרה. לפילוסופיית הרכישה המחודשת של גרג דייק היה כיוון מדויק ומוֹטוֹ ברור. לא היה יתכן בעיניו מצב שבו ה- BBC שיצר במשך שנים רבות וארוכות כשירות שידור ציבורי ברדיו והטלוויזיה מסורת צפייה מוצלחת בשידורי ענפי ספורט בריטיים אופייניים כמו כדורגל, קריקט, א”ק, רָגְּבִּי, טניס, מרוצי סוסים עליהם “גדלו והתחנכו” דורות של צופים ומאזינים, יפסיד אותם באחת למתחריו בגין אי רכישת זכויות שידורים. הפסד בלתי מחויב המציאות שכזה לדעתו של גרג דָיְיק יביא במהירות ובתוך זמן קצר לאובדן היוקרה והרלוואנטיות של ה- BBC כרשת טלוויזיה מובילה רבת מוניטין, באנגליה וגם בעולם ובעקבותיה ירידה דרמטית בצפייה. גְרֶג דָיְיק חשש שוויתור מסיבי ושיטתי של ה- BBC על שידורי הספורט הקלאסיים בארצו עלול להביא בסופו של דבר להחלטה היסטורית של ממשלת בריטניה להפחית את שיעור האגרה הציבורית . תקציב ה- BBC כרשת טלוויזיה ציבורית נשען אך ורק על כיסו של משלם האגרה בלבד. ה- BBC איננו רשאי על פי חוֹק לשָדֵר חסויות כדי להשלים את הכנסותיו כפי שנוהגת רשות השידור בישראל.

הגיון הפחתת שיעור האגרה הציבורית, קשור לנוסחת מעגל הצפייה. כשאינך משקיע מתוך בחירה והעדפה שלך את סכומי הכסף אותם נהגת לשלם בעבר עבור אירועי הספורט שהיו נֵר לרגליך (שידורים שהניבו תשואת רייטינג יפה) במשך שנים ארוכות, ואלה עברו לרשות מתחריך, אל לך לצפות שמיליוני אוהדיך יישארו נאמנים לך. סכנת עריקת הצופים המסיבית משוּרוֹת ה- BBC הייתה תמרור אזהרה אדום למנכ”ל החדש גרג דייק , ותחילתו של קו מחשבה וסדר יום שונה הנוגע למימוּן שידורי ה- BBC. אולי אינך רשאי עוד לגבות את אותו שיעור האגרה מציבור המיליונים שאמור למַמֵן את שידוריך אך נטש אותך זה מכבר לטובתו של ערוץ אחר. הצלחת שידורי BBC הציבורי אינו נשען וכפוף בהכרח רק לתוצאות מדדי הצפייה, אך אין הוא יכול להתעלם מהם. הפחתת אגרת הטלוויזיה היא בוודאי עונש קיצוני לרשת הציבורית, עונש שלא כל כך ממהרים להשתמש בו בעיקר במדינה כל כך שמרנית כמו אנגליה. אך עובדה שבקיץ 2000 העלתה העיתונות הבריטית לדיון פומבי ולסדר היום הציבורי את נושא הפחתת האגרה , לאחר ש- BBC  הפסיד לרשת המסחרית ITV  את זכויות השידורים של מגזין הכדורגל היוקרתי שלו “Match of the day”, אחת מספינות הדגל של ה- BBC, ששודרה בהצלחה גדולה במשך 36 שנות שידור רצופות מאז 1964.

שהיתי כחודש ימים בתוקף תפקידי יחד עם אנשי ה- BBC במרכז השידורים הבינלאומי באמשטרדם בעת אליפות אירופה לאומות בכדורגל 2000 EURO. הייתי עֵד למבע פניהם כשידיעת האובדן השיגה אותם. הם היו הלומי צער ומאוד נבוכים. זאת הייתה עוד תבוסה אחת שנחל ה- BBC , בסדרת תבוסות שמקורן בעידן המנכ”ל הקודם שלו סיר ג’וֹן בְּרִיט, וטרם נבלמה אז. גְרֶג דָיְיק חש מאוים ובאמת חשש לאובדן היכולת והכשרון של ה- BBC להתמודד בהצלחה בשוק המקומי והבינלאומי בעידן הרב ערוצי בשל מחסור באירועי ספורט רלוואנטיים. הוא ידע שקַל מאוד לאבד את הצופים אך קשה מאוד להחזירם. לכן פעל כפי שפעל מאוחר יותר. בשנת 2000  שידר ה- BBC (ממומן ע”י משלם האגרה הבריטי) על שני ערוצי הטלוויזיה הציבוריים שלוֹ 1 BBC  ו- 2 BBC , כמות אדירה של שידורי ספורט. יותר מ- 1800 שעות. שידורי הספורט כללו חוץ מכיסוי המונדיאלים, האולימפיאדות, אליפויות אירופה בכדורגל, וכדורגל מקומי גם סיקור בן מאות שעות של ענפים כמו קריקט (כ- 400 שעות שידור בטלוויזיה בשנה), מרוצי סוסים (כ- 300 שעות שידור בטלוויזיה בשנה), טניס, גולף, סנוקר, רכיבת מכשולים על סוסים, ראגבי, היאבקות, איגרוף, כדורת, א”ק, מרוצי מכוניות, אולימפיאדות החורף, ודארטס (Darts). בשנת 2001 הכפיל גְרֶג דָיְיק את תקציבה של חטיבת הספורט ב- BBC והעמיד אותו על סכום עצום של 350.000000 (שלוש מאות וחמישים מיליון) דולר כדי להחזיר עטרה ליושנה. הוא היה המנכ”ל הראשון באירופה שהעביר את הרשת שלו לשָדֵר בתחומי השידור הדיגיטאלי. גרג דָיְיק מנכ”ל ה- BBC נחשב בשעתו לדמות נערצת ו- לגאון בתעשיית הטלוויזיה הבינלאומית.

cup 1

טקסט מסמך : ספרו של אנת’וני סמית “ההיסטוריה הבינלאומית של הטלוויזיה”. יצא לאור ב- 1995 ע”י אוניברסיטת אוקספורד.

cup 2

טקסט מסמך : ספרו של טוני פואוסון “מאה שנות הגביע האנגלי בכדורגל”. יצא לאור ב- 1972 בהוצאת וויליאם היינמן. 

אין שום מקור להשוואת איכות בין ניהול רשות השידור וערוץ 1 כיום ע”י יונה וויזנטל ואלי בבא לבין אלה שחלפו מן העולם בראשות מנכ”ל רשות השידור הכושל יוני בן מנחם ויו”ר הוועד המנהל של רשות השידור אמיר גילת, וקודמו בשנים 2005 – 2002 המנכ”ל ההוא מר יוסף בר-אל שהודח ע”י ממשלת ישראל בראשות אריאל “אריק” שרון והיועץ המשפטי שלו מני מזוז לירכתי ההיסטוריה. יש עדיין עניין לדסקס שיחה אודות המשת”פים, אנשי המגזר העיתונאי בערוץ 1 (וגם ברדיו “קול ישראל”), שנכנעו ללא קרב יוסף בר-אל ואח”כ ירדו על הברכיים גם בפני יוני בן מנחם, והם עדיין שם. אך נעזוב את זה כעת.

האם מר אלי בבא יזכה בבוא היום במינוי קבע של מנהל ערוץ 1 ? אלי בבא איש מוכשר ו- יישר כפיים עלה ברבות השנים לגדולה מן המָסָד. הוא היה בראשית הקריירה שלו טכנאי טלוויזיה מעולה במחלקת ה- בֶּדֶק (Maintenance), כיהן בתפקיד בכיר חטיבת שירותי הפקה , והיה בשעתו מתכנן ראשי של שידורי ה- Promo של ערוץ 1. אין לו אומנם את ההילה של מנהלי טלוויזיה שבאו משורת העיתונאים כמו יצחק “צחי” שמעוני ז”ל, ו- יבד”ל טוביה סער, חיים יבין, ויאיר שטרן – אולם גם מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית ב- “תור הזהב” שלה בשנים 1979 – 1973 מר ארנון צוקרמן נעדר בשעתו כל הילה עיתונאית. הוא הגיע לתפקיד הרם מ- המִנְהָל. ארנון צוקרמן היה סמנכ”ל כספים של רשות השידור והאחראי הראשי על כוח האדם שלה. הוא היה מִנְהָלָן מעולה, קפדן, ומסודר, ו- גם מנהל טלוויזיה מצוין. מעניין יהיה לעקוב אחר ההתפתחויות בערוץ 1 המשוקם. אלי בבא (ושכמותו) ויש שם עוד כמה אנשים מוכשרים, בעלי ניסיון רב , ו- בעלי יושרה שראויים לכהונה הרמה כדי להצעיד את השידור הציבורי לעבר הפסגה שהייתה פעם נחלתו הטבעית.

ב- 1968 כמעט לפני יובל שנים קבע ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה ישראלית מעפרה פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ (בן 89 היום ומתגורר בירושלים) כי ה- BBC הבריטי חייב להיות מודל שידור ציבורי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הקמה לתחייה. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ יליד ברוקלין – ניו יורק (31 במאי 1926) גדל בזמנו כמו כל ילדי ארה”ב על ערכי רשתות הטלוויזיה האמריקנית המסחריות. הקפיטליזם האמריקני היה עבדו של מוֹלֶך הרייטינג שליט הכל יכול של המִדְרוּג. בקיץ 1967 מייד בתום מלחמת ששת הימים מינתה ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול ושר ההסברה ישראל גלילי את פרופסור אליהוא כ”ץ לראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. אֵלִיהוּא כָּ”ץ עולה חדש מארה”ב פסק כבר בתחילה כי ה- BBC הציבורי הבריטי יהיה מודל ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, בתוכן, בניהול, ובמנהלת שלו. פרופסור אֵלִיהוּא כָּ”ץ אישיות נעלה ודמוקרט בעל ערכים אימץ את השיטה הטלוויזיונית הבריטית . כל המנכ”לים של רשות השידור לדורותיהם, שְמוּאֵל אַלְמוֹג ז”ל, יִצְחָק לִבְנִי, יוֹסֵף “טוֹמִי” לַפִּיד ז”ל, אוּרִי פּוֹרָת ז”ל, אַרְיֵה מֶקֶל, ומוֹטִי קִירְשֶנְבָּאוּם אישרו אף הם את הגישה ההיא של אליהוא כ”ץ. ובאמת כך היה עד שהגיע העניין הישראלי למימוש דרכו של ה- BBC הבריטי גם בהתייחסותו העיתונאית החיובית , המעמיקה, והיסודית להפקת שידורי הספורט הרלוונטיים למיניהם . בשנים 1972, 1976, ו- 1980 הוצעו למשל זכויות השידורים של אליפויות אירופה למדינות בכדורגל (EUROS) לטלוויזיה הישראלית הציבורית בחינם ע”י ה- EBU . המנכ”לים של רשות השידור שמואל אלמוג ז”ל (בשנים 1974 – 1969), יצחק לבני (בשנים 1979 – 1974) , ויוסף “טומי” לפיד ז”ל (בשנים 1984 – 1979) דחו את ההצעות ההן על הסף (למרות שנינתנו בחינם) בטענה מגוחכת כי הטלוויזיה לא הוקמה לצורך  שידורי כדורגל מאירופה. ייתכן אז אולם לא ייתכן ובלתי מתקבל על הדעת היום. שוני גדול ביותר מצאתי בתפישת הטלוויזיה הנוגעת לשיבוצם של שידורי ספורט כנדבכי שידור הכרחיים אצל מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל (בשנים 1989 – 1984) ואצל מנכ”ל רשות השידור מוטי קירשנבאום (בשנים 1998 – 1993). בסדרת 13 הספרים הקרויה “מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה” אנוכי מתייחס בהרחבה לשירותם של שני המנכ”לים הללו ומכנה את פועלם “מהפכת רון ארלדג’ הראשונה והשנייה” (בהתאמה) . צריך להבין כי בתקופתם של השניים הנ”ל החזיקה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ברשימת זכויות השידורים של האירועים הרלוונטיים האלה עליהם שילמה זכויות שידורים טבין ותקילין כלהלן :

1. אולימפיאדות.

2. מונדיאלים.

3. אליפות אירופה לאומות בכדורגל.

4. אליפויות אירופה לאומות בכדורסל

5. אליפויות העולם בא”ק.

6. אליפויות העולם בשחייה.

7. אליפויות העולם בכדורסל.

8. הטורנירים של ווימבלדון בטניס.

9. משחקי הגמר על הגביע האנגלי בכדורגל.

10. שלושת משחקי הגמר על גביעי אירופה בכדורגל לקבוצות אלופות , קבוצות מחזיקות גביע , ו- UEFA.

11. משחקי נבחרת ישראל בקדם גביעי העולם בכדורגל.

12. משחקי נבחרת ישראל בקדם אליפויות אירופה.

13. הליגה הלאומית בכדורגל (ליגת העל היום).

14. משחקי חצי הגמר והגמר בארץ על גביע המדינה בכדורגל.

15. משחקי חצי הגמר והגמר בארץ על גביע המדינה בכדורסל.

16. משחקי מכבי ת”א בגביעי אירופה לאלופות בכדורסל (מה שהפך אח”כ ל- Suproleague ול- Euroleague.

17. NBA.

ערוץ 1 צועד ב- 2015 בשדות מוקשים. הוא שרוי תחת עול מפרק וכונס נכסים. אף על פי כן הוא יעיל מעניין , ורלוונטי יותר פי 1000 (אלף) מאשר בתקופתם של שני הבלתי מוכשרים יוסף בר-אל ויוני בן מנחם. יוני בן מנחם כמו קודמו הושלך אף הוא לירכתי ההיסטוריה של השידור הציבורי . מדובר בשני נְפָלִים שעד היום ניצבים סביבם סימני שאלה אדומים כיצד ומדוע דווקא הם הצליחו להעפיל לפסגת השידור הציבורי. אולם נניח לזאת כעת.

ערוץ 1 חתום היום על ארבעה חוזי ספורט חשובים כלהלן :

א. חוזה בן שלוש שנים 2016 – 2013 עם התאחדות הכדורגל בו אחראי ערוץ 1 על השידור הישיר של המשחק המרכזי השבועי בליגת העל. תמורת החוזה המשולש משלם ערוץ 1 להתאחדות הכדורגל סכום של 45.000000 (ארבעים וחמישה מיליון) שקל. 15.000000 שקל בעבור כל עונת שידורים. סכום של כ- 417000 (ארבע מאות ושבע עשרה אלף) שקל לכל שידור ישיר בודד. לכך יש כמובן להוסיף את העלויות של התפעול הטכנולוגי, הלוגיסטי, וחישובי הוצאות כוח אדם.

ב. חוזה דו שנתי 2016 – 2014 עם איגוד הכדורסל המאפשר לערוץ 1 לשדר ישיר את המשחק המרכזי השבועי בליגת העל בכדורסל תמורת תשלום של 6.000000 (שישה מיליון) שקל בכל עונה. מתקבלת תמונה מוניטרית כי עבור כל שידור ישיר של משחק כדורסל מקזז ערוץ 1 150000 (מאה וחמישים אלף) שקל.

ג. חוזה עם ה- EBU המאפשר לערוץ 1 לשדר ישיר את משחקי כל נבחרת ישראל בית + חוץ במסגרת קדם EURO 2016. מייד אגע בזכויות השידורים.

ד. חוזה עם ה- EBU המעניק לערוץ 1 את הזיכיון לשדר ישיר את כל משחקי נבחרת ישראל בית + חוץ במסגרת קדם גביע העולם של רוסיה – 2018 .מייד אגע בזכויות השידורים.

הבה נציץ בכמויות הרייטינג והמִדְרוּג בהן זכה ערוץ ביום ראשון – 22 במארס 2015 וביום שני – 23 במארס 2015. אין לערוץ 1 במה להתפאר חוץ משידורי הספורט שלו . בשאר הוא מדשדש ו- נותר מאחור בכל התחומים הרחק מערוצים 10 ו- 2.

הרייטינג של לוח השידורים של ערוץ 1 ביום שני – 23 במארס 2015.

1. השידור הישיר של משחק הכדור סל המרכזי במסגרת ליגת העל הישראלית בהובלת השדר אורי לוי והפרשן שלו גור שלף בו הביסה הפועל ירושלים את מכבי ת”א 77 : 93 בהיכל הספורט ביד אליהו, צבר רייטינג ממוצע של % 6.2 בלוויית Peak צפייה של % 8.1 . הרייטינג נמוך במקצת אך הוא כאין וכאפס לעומת בימוי מרושל שמפקיר את הרקע של צוות השידור ומותיר אותו לפעלולי התבלטות בלתי נסבלים של אוהדי מכבי ת”א הצעירים והעברת ד”ש למשפחותיהם באמצעות ערוץ 1 . בלתי מתקבל על הדעת .

TEVEVISION 1

טקסט תמונה (1) : 23 במארס 2015 . היכל הספורט ביד אליהו. אוהדי מכבי ת”א הצעירים הופכים את הרקע של צוות השידור של ערוץ 1 ואת Frame הצילום לנחלתם הפרטית. בימוי והפקה של ערוץ 1 בלתי מתקבלים על הדעת. מגוחך. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

TELEVISION 2

טקסט תמונה (2) : 23 במארס 2015. היכל הספורט ביד אליהו. אוהדי מכבי ת”א הצעירים הופכים את הרקע של צוות השידור של ערוץ 1 ואת Frame הצילום לנחלתם הפרטית. בימוי והפקה של ערוץ 1 בלתי מתקבלים על הדעת. מגוחך. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

TELEVISION 3

טקסט תמונה (3) : 23 במארס 2015. היכל הספורט ביד אליהו. אוהדי מכבי ת”א הצעירים הופכים את הרקע של צוות השידור של ערוץ 1 ואת Frame הצילום לנחלתם הפרטית. בימוי והפקה של ערוץ 1 בלתי מתקבלים על הדעת. מגוחך. (צילום ב- iphone ממסך ערוץ 1. באדיבות ערוץ 1).

2. מהדורת “מבט” בהובלת יעקב איילון השיגה רייטינג של % 7.1.

3. תוכנית “המוסף” בהנחיית גאולה אבן צברה רייטינג של % 3.9.

4. הפרק בסדרה “חוק וסדר מדור מיוחד” היא בעלת רייטינג של % 3.4.

5. התכנית “חדשות – סיכום אירועי היום” עם איתי ורד מדורגת עם רייטינג של %  2.4.

הרייטינג של לוח השידורים של ערוץ 1 ביום ראשון 22 במארס 2015.

1. השידור הישיר של משחק הכדור רגל המרכזי בליגת העל הישראלית מאצטדיון “בלומפילד” , בו גברה מכבי ת”א על מכבי חיפה 1:2 בהובלת עמיחי שפיגלר והפרשן שלו מוטי איוואניר , צבר רייטינג ממוצע של % 10.2 ו- Peak צפייה של % 12.4. כלומר בשידור הישיר הזה של ערוץ 1 צפו בממוצע כ- 311000 צופים. הערה : באותה העת של השידור הישיר בערוץ 1 שידרה הטלוויזיה הספרדית לכמיליארד צופי טלוויזיה ברחבי תבל את המשחק המרכזי הליגה הספרדית ברצלונה – ריאל מדריד 1:2. אין כמובן שום דרך להשוות בין איכות הכדורגל הספרדי לזאת של הישראלי היָרוּד . גם לא בין הבימוי של שתי רשתות הטלוויזיה. הטלוויזיה הספרדית מצוידת ב- 28 מצלמות . 6 מתוכן הן SSM. בניידת הטלוויזיה הישראלית אין אפילו מצלמת SSM אחת.

2. “מבט” עם יעקב אילון עם % 8.

3. “מבט” – מהדורה מוקדמת % 4.7.

4. התכנית “המוסף” עם ליאת רגב % 3.4.

5. הסרט התיעודי במסגרת הסיפור האמיתי “גנבו לי את המהפכה” % 2.7.

6. “ישראל בוחרת – היום שאחרי” עם אמיר איבגי % 1.2.

7. “המהדורה” % 0.8.

חוזי הכדורגל של שני השידורים הישירים הקרובים בערוץ 1 (משמש Host broadcaster) שיתקיימו במסגרת EURO 2016 בארץ : ישראל – ווילס במוצ”ש – 28 במארס 2015 + ישראל – בלגיה ביום שלישי – 31 במארס 2015.

מנכ”ל רשות השידור יונה וויזנטל ומנהל ערוץ 1 אלי בבא נהגו בהיגיון רב משחתמו עם ה- EBU על שני חוזי הכדורגל היוקרתיים והמסקרנים הנוגעים למשחקי נבחרת ישראל בקדם Euro 2016 (תחת המטרייה של UEFA) בבית אחד עם נבחרות בלגיה, ווילס, בוסניה, קפריסין, ואנדורה וגם של קדם מונדיאל רוסיה 2018 (תחת המטרייה של FIFA). מדובר בשני חוזי שידור לא זולים אולם הכרחיים ומניחים את הדעת למען קיומו של השידור הציבורי על סך כולל של כ- 3.000000 (שלושה מיליון) יורו. מדובר על כמות של כ- 20 (עשרים) משחקים בית + חוץ. העלות הממוצעת של כל שידור ישיר כזה עומדת על 150000 (מאה וחמישים אלף) יוּרוֹ. סכום המקביל לכ- 645000 (שש מאות ארבעים וחמישה אלף) שקל. עלות כל הפקה כזאת שמכילה בתוכה קריטריונים בעלי מסות טכנולוגיות, לוגיסטיות, ושימוש נרחב בכוח אדם המרכיבים שידור ישיר בהיקף כזה שמפיק ערוץ 1, מוערכת ב- לפחות 150000 (מאה וחמישים אלף) שֶקֶל . כלומר כל שידור ישיר שמבצע ערוץ 1 בבית במסגרת קדם Euro 2016 ו/או שיבצע במסגרת קדם מונדיאל רוסיה 2018 נע סביב 800000 (שמונה מאות אלף) שקל שמורכב כפי שניתן לראות מקניית זכויות שידורים + הוצאות הפקה . בהפקות ספורט נצפות כאלה יכול ערוץ 1 למזער במשהו את נזקי העלויות. כ- חמישית מהסכום הנ”ל, משהו כמו 160000 שקל מתוך ה- 800000 שקל, הוא מצליח לכסות באמצעות שקופיות חסות. בהפקות יוקרתיות ומורכבות כאלה של ה- Host broadcaster הישראלי נוטלים חלק יותר מ- 130 (מאה) עובדים, לרבות הפעלתן של שתי ניידות שידור הכוללות בתוכן 18 (שמונה עשרה) מצלמות ומערכות הילוכים חוזרים, מערכות קול ומיקרופונים, ויחידות שידור (על פי פורמט שידור שמעוצב ונדרש ע”י UEFA – התאחדות הכדורגל האירופית). מדובר בסכומי כסף לא קטנים אולם השידור הציבורי מחויב להם.

לית מאן דְפָליג כי אירועי הספורט הרלוונטיים בארץ ובעולם מהווים נדבכי שידור חשובים בכל רשת טלוויזיה המחשיבה את עצמה. אין חולק על כך. יונה וויזנטל ואלי בבא צועדים אם כך במשעול הנכון.

סוף הפוסט מס’ 487. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 במארס 2015.

 


תגובות

פוסט מס’ 487. ערוץ 1 וכלכלה טלוויזיונית. שידורי הספורט הרלוואנטיים (בארץ ובעולם) עולים כסף אך שווים זהב. פוסט מס’ 487. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום חמישי – 26 במארס 2015. — 2 תגובות

  1. מדוע בחרת לציין שנועה זילברמן היתה “יפת תואר”?
    לא כתבת ליד אף גבר תואר המתייחס למראה.

  2. שלום יואש
    שמחה לקרוא את הבלוגים שלך. מעריצה את התיעוד והתמונות לאורך השנים בתחום הספורט וגם את החידוד והדיוק בביקורות שלך. רואים שזה בא מהבטן ועד כמה זה חשוב לך. כל הכבוד!! עדיין מחפשת את ע.שדר משנות ה- 80 אריה שגיא. טרם מצאתי אותו וחבל. מאחלת לך ולקוראיך חג שמח וכל הטוב שבעולם!!!
    חני יוסטר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *