1. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה ללא שיתוף פוסט מס’ 116. פרפראות. האמריקניזציה עושה שַמוֹת בקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ובכדורסל הישראלי. הכדורסל הישראלי הוא עוֹלָם הולך ונעלם. להלן דיון במתמטיקה-פיזיקאלית פופולארית העוסקת ב-מַדָע ו/או ב-אַסְכּוֹלָה של הבעיטה הַחוֹפְשִית המסובבת בעלת פוטנציאל גדול לכיבוש שערים במשחק הכדורגל. תורת הצבת חומת התנגדות יעילה מולה היא עדיין שְדֶה בּוּר, שלא נחקר דיו ע”י מאמני ושחקני הכדורגל, מפני שהם אינם מבינים את המרכיבים המתמטיים-פיזיקאליים ואת ה-Kinesiology, תורת התנועה והתנופה של הרגל על שלושת מפרקיה הירך + הברך + הקרסול ושלל שריריה ורצועותיה, המאפיינים ומעצבים את אופיו של אותו הנשק הקטלני הזה הקרוי הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכי פופולארי והכי מפורסם בתבל. מרבית השוערים נכשלים שוב ושוב בריטואל הבעיטה החופשית שהפך למגיפה. אינך יכול להמציא חיסון נגדי אם אינך יודע ומכיר את הווירוסים שמחוללים את המגיפה. הבה נתבונן באירוע האחרון ב-Champions League ביום רביעי-7 בנובמבר 2018 במשחק יובנטוס.Vs מנצ’סטר יונייטד בו הֵבִיס שחקן מנצ’סטר יונייטד הספרדי חואן מאטה (Juan Mata) בבעיטה חופשית מ-18 מ’ את שוער יובנטוס הפולני ווֹיְצֶ’ךְ שְצֶ’סְנִי (Wojciech Szczesny). המידע שמספקים אודות האירוע הזה שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי, שגיא כהן, ובוני גינזבורג הוא דַל ואיננו מספק. ולדיון אחר מוקדם הרבה יותר לפני שנות דוֹר : שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג נחשף כ-אדם בּוּר בעת שעשה את כל השגיאות האפשריות ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג מול בועט הכדורים החופשיים המחונן בעת ההיא של נבחרת אוסטרליה צ’ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) ושילם את מלוא המחיר בדקה ה-71 של המשחק ההוא (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) בתוך שנייה אחת בדיוק (!). גם צֶמֶד מאמני נבחרת ישראל דאז לפני 30 שנים יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל התגלו כמי שאין להם צֵל של מושג, נטולי ידע מינימאלי בתחום תורת הבעיטה החופשית המסובבת, וכיצד יש להתגונן מפניה. הם התבוננו בשוער הלאומי שלהם בוני גינזבורג מחלק הוראות לא נכונות ומבצע טעות אחר טעות בעֵת בניית חוֹמַת הַנֶפֶל שלו מול צ’ארלי יאנקוס, ולא התערבו בנעשה. בוני גינזבורג נבער מדעת ו-נעדר כל השכלה בתחום נתוני המתמטיקה הפיזיקאלית של תורת האווירודינמיקה המאפיינים אֶת ומשפיעים עַל התנהגות הכדור החופשי באוויר לאחר שנבעט, לא רק שילם את מלוא המחיר אלא התגלה כאיש תמים, נאיבי, נטול כל מושג ומומחיות בתחום. היה מדובר בשוער נבחר לאומי ברמת חשיבה וניתוח כל כך מוגבלים (בתחום) של ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. ילד מגוחך וטיפש. (אנוכי מבקש להדגיש כי זאת חוות דעתי רק במקרה הקונקרטי דנן המדובר כאן בפוסט מס’ 775).  פוסט מס’ 775 ללא שיתוף פוסט מס’ 116. 2. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה בשיתוף עם פוסט מס’ 116. מתמטיקה – פיזיקלית פופולארית : הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה המוני ספורטיבי. חולשתו המעיקה של השוער הלאומי בוני גינזבורג ואי הבנתו והכרתו את יסודות תורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, לא מנקודת מבט מתמטית-פיזיקאלית ולא מזווית ההתבוננות של תורת ה-Kinesiology של גוף האדם, נחשפה במלוא חומרתה ב-משחק ההוא ישראל-אוסטרליה 1:1 שנערך ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. שוער נבחרת ישראל התגלה בּוּר בתחום. לא רק הוא הפסיד, גם שני מאמניו יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל כשלו מפני שלא היה להם צֵל של מושג באחד היסודות החשובים המרכיבים את הכדורגל המודרני, הלוֹא היא תורת הבעיטה החופשית המסובבת וכיצד מתגוננים מפניה. פוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. כל הזכויות שמורות.כלליראשי

1. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה ללא שיתוף פוסט מס’ 116. פרפראות. האמריקניזציה עושה שַמוֹת בקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ובכדורסל הישראלי. הכדורסל הישראלי הוא עוֹלָם הולך ונעלם. להלן דיון במתמטיקה-פיזיקאלית פופולארית העוסקת ב-מַדָע ו/או ב-אַסְכּוֹלָה של הבעיטה הַחוֹפְשִית המסובבת בעלת פוטנציאל גדול לכיבוש שערים במשחק הכדורגל. תורת הצבת חומת התנגדות יעילה מולה היא עדיין שְדֶה בּוּר, שלא נחקר דיו ע”י מאמני ושחקני הכדורגל, מפני שהם אינם מבינים את המרכיבים המתמטיים-פיזיקאליים ואת ה-Kinesiology, תורת התנועה והתנופה של הרגל על שלושת מפרקיה הירך + הברך + הקרסול ושלל שריריה ורצועותיה, המאפיינים ומעצבים את אופיו של אותו הנשק הקטלני הזה הקרוי הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכי פופולארי והכי מפורסם בתבל. מרבית השוערים נכשלים שוב ושוב בריטואל הבעיטה החופשית שהפך למגיפה. אינך יכול להמציא חיסון נגדי אם אינך יודע ומכיר את הווירוסים שמחוללים את המגיפה. הבה נתבונן באירוע האחרון ב-Champions League ביום רביעי-7 בנובמבר 2018 במשחק יובנטוס.Vs מנצ’סטר יונייטד בו הֵבִיס שחקן מנצ’סטר יונייטד הספרדי חואן מאטה (Juan Mata) בבעיטה חופשית מ-18 מ’ את שוער יובנטוס הפולני ווֹיְצֶ’ךְ שְצֶ’סְנִי (Wojciech Szczesny). המידע שמספקים אודות האירוע הזה שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי, שגיא כהן, ובוני גינזבורג הוא דַל ואיננו מספק. ולדיון אחר מוקדם הרבה יותר לפני שנות דוֹר : שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג נחשף כ-אדם בּוּר בעת שעשה את כל השגיאות האפשריות ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג מול בועט הכדורים החופשיים המחונן בעת ההיא של נבחרת אוסטרליה צ’ארלי יאנקוס (Charlie Yankos) ושילם את מלוא המחיר בדקה ה-71 של המשחק ההוא (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) בתוך שנייה אחת בדיוק (!). גם צֶמֶד מאמני נבחרת ישראל דאז לפני 30 שנים יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל התגלו כמי שאין להם צֵל של מושג, נטולי ידע מינימאלי בתחום תורת הבעיטה החופשית המסובבת, וכיצד יש להתגונן מפניה. הם התבוננו בשוער הלאומי שלהם בוני גינזבורג מחלק הוראות לא נכונות ומבצע טעות אחר טעות בעֵת בניית חוֹמַת הַנֶפֶל שלו מול צ’ארלי יאנקוס, ולא התערבו בנעשה. בוני גינזבורג נבער מדעת ו-נעדר כל השכלה בתחום נתוני המתמטיקה הפיזיקאלית של תורת האווירודינמיקה המאפיינים אֶת ומשפיעים עַל התנהגות הכדור החופשי באוויר לאחר שנבעט, לא רק שילם את מלוא המחיר אלא התגלה כאיש תמים, נאיבי, נטול כל מושג ומומחיות בתחום. היה מדובר בשוער נבחר לאומי ברמת חשיבה וניתוח כל כך מוגבלים (בתחום) של ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. ילד מגוחך וטיפש. (אנוכי מבקש להדגיש כי זאת חוות דעתי רק במקרה הקונקרטי דנן המדובר כאן בפוסט מס’ 775).  פוסט מס’ 775 ללא שיתוף פוסט מס’ 116. 2. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה בשיתוף עם פוסט מס’ 116. מתמטיקה – פיזיקלית פופולארית : הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה המוני ספורטיבי. חולשתו המעיקה של השוער הלאומי בוני גינזבורג ואי הבנתו והכרתו את יסודות תורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, לא מנקודת מבט מתמטית-פיזיקאלית ולא מזווית ההתבוננות של תורת ה-Kinesiology של גוף האדם, נחשפה במלוא חומרתה ב-משחק ההוא ישראל-אוסטרליה 1:1 שנערך ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. שוער נבחרת ישראל התגלה בּוּר בתחום. לא רק הוא הפסיד, גם שני מאמניו יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל כשלו מפני שלא היה להם צֵל של מושג באחד היסודות החשובים המרכיבים את הכדורגל המודרני, הלוֹא היא תורת הבעיטה החופשית המסובבת וכיצד מתגוננים מפניה. פוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. כל הזכויות שמורות.

פוסט מס’ 775.

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים.

הערה 3 : הבלוג איננו מופק, נערך, ונכתב למען מטרות רווח כספי, לא כדי להשיג פרסום מסחרי, ולא לצורך פרסום אישי.

——————————————————————————

פוסט חדש מס’ 775 : הועלה לאוויר ב- 11 בנובמבר 2018.

——————————————————————————

1. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה ללא שיתוף פוסט מס’ 116. פרפראות. האמריקניזציה עושה שַמוֹת בקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ובכדורסל הישראלי. הכדורסל הישראלי הוא עוֹלָם הולך ונעלם. להלן דיון במתמטיקה-פיזיקאלית פופולארית העוסקת ב-מַדָע ו/או ב-אַסְכּוֹלָה של הבעיטה הַחוֹפְשִית המסובבת בעלת פוטנציאל גדול לכיבוש שערים במשחק הכדורגל. תורת הצבת חומת התנגדות יעילה מולה היא עדיין שְדֶה בּוּר, שלא נחקר דיו ע”י מאמני ושחקני הכדורגל, מפני שהם אינם מבינים את המרכיבים המתמטיים-פיזיקאליים ואת ה-Kinesiology, תורת התנועה והתנופה של הרגל על שלושת מפרקיה הירך + הברך + הקרסול ושלל שריריה ורצועותיה, המאפיינים ומעצבים את אופיו של אותו הנשק הקטלני הזה הקרוי הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכי פופולארי והכי מפורסם בתבל. מרבית השוערים נכשלים שוב ושוב בריטואל הבעיטה החופשית שהפך למַגֵּיפָה. אינך יכול להמציא חיסון נגדי אם אינך יודע ומכיר את הווירוסים שמחוללים את המַגֵּיפָה. הבה נתבונן באירוע האחרון ב-Champions League ביום רביעי-7 בנובמבר 2018 במשחק יובנטוס.Vs מנצ’סטר יונייטד בו הֵבִיס שחקן מנצ’סטר יונייטד הספרדי חוּאַן מַאטָה (Juan Mata) בבעיטה חופשית מ-18 מ’את שוער יובנטוס הפולני ווֹיְצֶ’ךְ שְצֶ’סְנִי (Wojciech Szczesny). הַמֵידָע שמספקים אודות האירוע הזה שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי, שגיא כהן, ובוני גינזבורג הוא דַל ואיננו מְסַפֵּק. ולדיון אחר מוקדם הרבה יותר לפני שנות דוֹר: שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג נחשף כ-אָדָם בּוּר בעת שעשה את כל השגיאות האפשריות ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג מול בועט הכדורים החופשיים המחונן בעת ההיא של נבחרת אוסטרליה צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס (Charlie Yankos) ושילם את מלוא המחיר בדקה ה-71 של המשחק ההוא (במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990) בתוך שנייה אחת בדיוק (!). גם צֶמֶד מאמני נבחרת ישראל דאז לפני 30 שנים יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל התגלו כמי שאין להם צֵל של מוּשָג, נטולי יֶדָע מינימאלי בתחום תורת הבעיטה החופשית, וכיצד יש להתגונן מפניה. הם התבוננו בשוער הלאומי שלהם בוני גינזבורג מחלק הוראות לא נכונות ומבצע טָעוּת אחר טָעוּת בעת בניית חוֹמַת הנֶפֶל שלו מול צ’ארלי יאנקוס, ולא התערבו בנעשה. בוני גינזבורג נִבְעָר מדעת ו-נעדר כּל השכלה בתחום נתוני המתמטיקה הפיזיקאלית של תורת האווירודינמיקה המאפיינים אֶת ומשפיעים עַל התנהגות הכדור החופשי באוויר לאחר שנבעט, לא רק שִילֵם את מלוא המחיר אלא התגלה כאיש תמים, נאיבי, נטול כל מוּשָג ומומחיות בתחום. היה מדובר בשוער נבחר לאומי ברמת חשיבה וניתוח כל כך מוגבלים (בתחום) של ילד בכיתה ג’ בבי”ס יסודי. ילד מגוחך וטיפש. (אנוכי מבקש להדגיש כי זאת חוות דעתי רק במקרה הקונקרטי דנן המדובר כאן בפוסט מס’ 775).  פוסט מס’ 775 ללא שיתוף פוסט מס’ 116. הועלה לאוויר ב- 11 בנובמבר 2018.

2. פוסט מס’ 775 לעיון וקריאה בשיתוף עם פוסט מס’ 116. מתמטיקה – פיזיקלית פופולארית : הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה המוני ספורטיבי. חולשתו המעיקה של השוער הלאומי בוני גינזבורג ואי הבנתו והכרתו את יסודות תורת הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל, לא מנקודת מבט מתמטית-פיזיקאלית ולא מזווית ההתבוננות של תורת ה-Kinesiology של גוף האדם, נחשפה במלוא חומרתה ב-משחק ההוא ישראל-אוסטרליה 1:1 שנערך ב-19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. שוער נבחרת ישראל התגלה בּוּר בתחום. לא רק הוא הפסיד, גם שני מאמניו יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל כשלו מפני שלא היה להם צֵל של מושג באחד היסודות החשובים המרכיבים את הכדורגל המודרני, הלוֹא היא תורת הבעיטה החופשית המסובבת וכיצד מתגוננים מפניה. פוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ב- 11 בנובמבר 2018.

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות :

פרפרת 1. מכבי ת”א – ריאל מדריד 87:66 ב- Euroleage בעונת 2019 – 2018. יום חמישי – 8 בנובמבר 2018, שידור ישיר (לא Off tube) מהיכל הספורט בשכונת יד אליהו בתל אביב בערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים. מדובר בקבוצת כדורסל עשירה אולם דלה, בעלת מנהיגות ניהול שאפתנית אבל בעייתית ולא מוכשרת. מדובר בקבוצת כדורסל ישראלית אולם נטולת זהות ישראלית שאת שורותיה מאיישים המוני שחקנים אמריקניים. המאמנים שלה הם בכלל קרואטיים. לשחקני מכבי ת”א רובם זרים אין דבר עם סמל המועדון ומורשת העבר שלו, אולם יש להם זיקה וקשר לממון ולדולר האמריקני. “האמריקניזציה” עושה שַמוֹת בקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א ובכדורסל הישראלי. הכדורסל הישראלי הוא עולם הולך ונעלם. עסק מְנֻוָון ו-עָלוּב. 

עיתונאי “הָאָרֶץ” אייל גיל מפרסם פוסט כאילו צדדי ושולי אבל מעניין וחשוב במדור הספורט של עיתונו (יום ראשון – 11 בנובמבר 2018), וכותרתו, “מכבי תל אביב ? סתם עוד קבוצה”. אייל גיל צודק. הכותרת הזאת שלו הייתה אמורה להיות כותרת ראשית פותחת של המדור ולא ממוקמת באגף צדדי, בשולי העיתון. הפוסט של אייל גיל מנומק וכתוב היטב. בכתיבתו זאת מייצג אייל גיל גם אותי ואני מסכים עמו. תהליך “האמריקניזציה” הממושך של הכדורסל הישראלי, מדרדר אותו ו-עושה שַמוֹת גם במועדון הפאר לשעבר, שקוראים לו מכבי ת”א. הנה מבט היסטורי קצרצר על הימים ההם.

maccabi ta 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 של המאה הקודמת. תמונה היסטורית. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 2 דורות. תקופה שחלפה ללא שוב. המשך המורשת והשושלת של מועדון הפאר של מכבי ת”א בכדורסל. המאמן יהושע רוזין מתדרך את שחקני מכבי ת”א ההיא באחד ממשחקי הדרבי נגד הפועל ת”א במגרש המרצפות הישן של בית מכבי ת”א ליד קולנוע “אוריון” ברחוב מכבי של העיר. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין כלהלן : אברהם שניאור (מס’ 3), עמנואל ברדן, יהודה “קָנָבּוּס” ווינר (מס’ 10), מנחם קורמן (מס’ 6), המאמן יהושע רוזין, ו- זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הקבוצה בימים ההם, 1.91 מ’). (התמונה ניתנה לי באדיבות מנחם קורמן ומשפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

בבואת “האמריקניזציה” האפלולית של מכבי ת”א מטילה צֵל כבד לא רק על ההיסטוריה המפוארת של המועדון ההוא אלא גם על הכדורסל הישראלי הלאומי ההוא בימים עברו. מכבי ת”א היום ונבחרת ישראל הנוכחית בהוֹוֶה הֵן סִינוֹנִים: עולם כדורסל ישראלי הולך ונעלם.   

הימים ההם שלא ישובו עוד. אלכס גלעדי טָס לגוֹריציה (Gorizia) והפקיד כרגיל בידיי את מלאכת העריכה וההפקה של שידורי אליפות אירופה 1979 בכדורסל במערכת  בירושלים, ואת הנהגת מחלקת הספורט בהיעדרוֹ. הוא הגיש את הצעת השידורים הבסיסית של האליפות לאַרְנוֹן צוּקֶרְמַן (בן 84 היום) מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית בתקופה ההיא וחַיִים יָבִין (בן 86 היום) מנהל חטיבת החדשות במוֹעֵד הנדרש ב- 16 באפריל 1979. זאת הייתה הצעת שידור הגיונית לא מנופחת תואמת את ההשערות המקצועיות שלו שהעידו אז על בינוניותה של הנבחרת שלנו. אופציות השידורים הישירים משם היו בהתאם [2]. נבחרת ישראל תחת הדרכתו של המאמן המצליח רלף קליין ז”ל לא עוררה ציפיות מיוחדות לקראת משחקי איטליה 1979. הנבחרת דורגה אומנם במקום החמישי המכובד באליפות אירופה הקודמת שנערכה שנתיים קודם לכן ב- 1977 בליאז’ – בלגיה, והִשוותה את שִיא הדירוג מאז ימי מוסקבה לפני עשרים ושֵש שנה ב- 1953, אך עכשיו היא לא הייתה נבחרת מלהיבה במיוחד ואיש לא ציפה ממנה לגדולות ונצורות. היא לא הייתה אטרקציה של שידור. אלכס גלעדי טעה אז בהערכתו ההיא. ב- 1979 מצאה הטלוויזיה הישראלית הציבורית יותר עניין בקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א מאשר בנבחרת הלאומית. נבחרת ישראל עמדה במוקד שידורי הטלוויזיה אחת לשנתיים. מכבי ת”א עשתה זאת בכישרון רב מידֵי יום חמישי בשבוע בעֵת השידורים הישירים של משחקיה ב- גביע אירופה לקבוצות אלופות. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית העניקה למכבי ת”א אלופת המדינה תשומת לב רבה. הטלוויזיה שיווקה אותה בהדרגה כקבוצה של המדינה והפופולאריות של מכבי ת”א גאתה. ב- 7 באפריל 1977 זכתה מכבי ת”א בבלגראד לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לקבוצות אלופות. שמעה של הקבוצה הגיע לכל שכבות הציבור במדינת ישראל. מצלמות הטלוויזיה סייעו להפוך את מכבי ת”א לקבוצת כדורסל מקובלת ואהודה. ברגע זה הפכה הסימביוזה בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית לבין מכבי ת”א הדוקה כפליים. לעומת זאת אליפות אירופה בכדורסל באיטליה ביוני 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל נראתה כטורניר ספורט שגרתי. רוטינה היסטורית שחוזרת על עצמה מִידֵי שנתיים.

רלף קליין לבש  68 פעמים את מדי נבחרת ישראל בכדורסל בשנים  1963- 1952. הוא היה שחקן מרכזי בנבחרת ישראל שהוקמה ב- 1952 לצִדם של אברהם שניאור, זכריה עופרי, שמעון “צ’ינגה” שלח (שמוקלר), מרסל חפץ, פְרֶדִי כהן, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, דני אֶרֶז (בוקסנבאום), דוד הייבלום, יהודה “קָנָבּוּס” ווינר, עָמוֹס לִין, ראובן פֶכֶר, ומשה “מוּסָה” דניאל.  אחת עשרה שנה לבש רלף קליין את המדים הלאומיים ותקופה דומה לבש במקביל גם את מדיה של מכבי ת”א. הוא היה שחקן בחמישייה הנצחית המפורסמת שלה יחד עם חבריו אברהם שניאור ז”ל, זכריה עופרי, מנחם קורמן, ויהודה “קנבוס” ווינר (המאמן היה יהושע רוזין ז”ל), אותה חמישייה שהטילה מורא על הליגה הלאומית בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. הדוֹר הנפלא הזה נשכח. הוא החמיץ את הטלוויזיה והטלוויזיה החמיצה אותו. אפילו הרדיו החמיץ את הדוֹר ההוא. שַדָּר הרדיו רב המוניטין של “קול ישראל” נחמיה בן אברהם נשלח בשנות ה- 50 במאה שעברה לשדר ישיר את משחקי הכדורגל של נבחרת ישראל באירופה אך לעולם לא את משחקי נבחרת ישראל בכדורסל.

klein 1

טקסט תמונה : רלף קליין ז”ל (במרכז) בן 17 עם חברים בבודפשט בירת הונגריה ב- 1949. רלף קליין הפך להיות שחקן קבוע בחמישייה הנצחית של מכבי ת”א בשנות ה- 50 במאה הקודמת ושחקן קבוע בנבחרת ישראל בשנים 1963-1952. ברבות הימים הפך למאמנה של מכבי ת”א וזכה עמה לראשונה ב- 7 באפריל 1977 בתואר ההיסטורי בבלגראד בירת יוגוסלביה הראשון מחזיקת גביע אירופה לקבוצות אלופות בכדורסל. ביוני 1979 הצעיד רלף קליין את נבחרת ישראל למקום השני באליפות אירופה בכדורסל שנערכה בטורינו – איטליה. ישראל העפילה למשחק הגמר ההוא ביום רביעי ההוא של 20 ביוני 1979 אך הפסידה לברה”מ. על פועלו ומורשתו העצומה למען הכדורסל בישראל קיבל רלף קליין את פרס ישראל בחג העצמאות תשס”ו 2006. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

maccabi 1

טקסט תמונה : 1955. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 63 שנים. החמישייה הנצחית של מכבי ת”א אלופת המדינה ומחזיקת הגביע בשנות ה- 50 של המאה הקודמת. זיהוי הנוכחים משמאל לימין : אברהם שניאור (מס’ 3) , יצחק כספי, יהודה “קנבוס” ווינר (מס’ 10), המאמן יהושע רוזין, מנחם קורמן (מס’ 6), מר י. שטהל יו”ר אגודת מכבי ת”א (מייסד חברת הביטוח “מנורה”), זכריה עופרי (מס’ 9), אפרים אטלס, ורלף קליין (מס’ 11). (התמונה באדיבות מנחם קורמן ומשפחתו של יהושע רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל היה מאז ומתמיד ענף הספורט השני בחשיבותו במדינת ישראל אחרי הכדורגל. גם בשנות ה- 40 במאה שעברה בימי ארץ ישראל הישנה. לאחר הופעת מכבי ת”א באירופה בשנים 1947 ו- 1949, השתתפות הנבחרת הלאומית במשחקי המכבייה ה- 3 ב- 1950, משחקי נבחרת הפועל בכינוסי ספורט הפועלים בבלגיה, צרפת, ויוגוסלביה ב- 1951, ומשחקה של נבחרת צה”ל נגד צבא צרפת ב- 1952, הגיעה העֵת להתמודדות במשחקים בין ארציים רשמיים. נבחרת ישראל יצאה ליטול חלק בטורניר הכדורסל באולימפיאדת הלסינקי 1952. ראש הממשלה אז דוד בן גוריון רחש הערכה רבה למשלחת האולימפית וקיבל אותה בלשכתו. בראשית שנות ה- 50 במאה שעברה בלטו בארץ כבר כמה מאמני כדורסל רבי מוניטין על פיהם יישק דבר, כמו יהושע רוזין ויעקב שאלתיאל ממכבי תל אביב, וברוך שליין ודוב פרוסק מהפועל ת”א, אך המִמְסַד הספורטיבי בישראל החליט לייבא מאמן כדורסל יהודי – אמריקני מניו יורק, מוריס “טאבִּי” רסקין. על מוריס “טאבי” רסקין הוטלה המשימה הלאומית להכין את נבחרת ישראל לקראת השתתפותה ההיסטורית לראשונה במשחקים האולימפיים של הלסינקי 1952 .

basketball israel team 1

טקסט תמונה : שנת 1952. תל אביב. המאמן האמריקני מוריס “טאבי” רסקין (בחליפה הבהירה וחולצה לבנה) מדריך סגל נרחב של מאמנים ושחקנים בכירים בישראל. עומד קיצוני מימין המאמן יהושע רוזין. זיהוי הנוכחים היושבים מימין לשמאל : שחקן לא מזוהה (בגופייה לבנה), שחקן מוסתר (חצי גוף עירום), דני ארז (מתבונן מעל כובעו של המאמן), משה מכטי, שחקן לא מזוהה, שלום קוסובר (משופם, ולובש טרנינג עם הכתובת “ישראל”), דוד הייבלום, שמואל “שמוליק יעקובסון ז”ל, יהודה “קנבוס” ווינר, שני שחקנים לא מזוהים, עמנואל ברדן (משופם, בפרופיל), מנחם קורמן (מעל עמנואל ברדן), ושחקן לא מזוהה. גם כל האנשים בשורה הראשונה היושבת בעורפיהם למצלמה אינם מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 2

טקסט תמונה : חודש מאי – שנת 1952. תל אביב. נבחרת ישראל בכדורסל לפני צאתה לאולימפיאדת הלסינקי 52′. זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : יהושע רוזין, אליהו עמיאל, מנחם קורמן, עמוס לין (חבר קיבוץ משמר העמק), המאמן מוריס “טאבי” רסקין, משה “מוּסָה” דניאל (חבר קיבוץ חולתה), רלף קליין, ראובן פכר (חבר קיבוץ מזרע), זכריה עופרי, ודוב “בּוּלֶק” פרוסק (מרכיב משקפי שמש). זיהוי שורת הכורעים משמאל לימין : דני ארז, שמעון “צ’ינגה” שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור, פְרֶדִי כהן, ויהודה “קָנָבּוּס” ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

tabi raskin 1

טקסט תמונה : קיץ 1952. תל אביב. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 68 שנים. שיטת הפיפטי – פיפטי. המאמן הלאומי מוריס “טאבי” רסקין (במרכז) עם דוב “בּוּלֶק” פרוסק רכז הכדורסל של “הפועל” (מימין) ועם יהושע רוזין מאמן מכבי ת”א (משמאל). (באדיבות מנחם קורמן וארכיון התמונות של דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 3

טקסט תמונה : קיץ 1952. מחנה אימונים של נבחרת ישראל בכדורסל בתל אביב נבחרת בהדרכת המאמן האמריקני מוריס טאבי” רסקין. השחקנים לובשים טרנינגים חדשים (כחול – לבן)  טרם טיסתם למשחקי האולימפיאדה ה- 15 בהלסינקי בירת פינלנד. זיהוי שורת העומדים משמאל לימין : ראובן פכר, עמוס לין, מרסל חפץ, אליהו עמיאל, משה “מוסה” דניאל, פרדי כהן, רלף קליין, מנחם קורמן, ואברהם שניאור. זיהוי שורת הכורעים ויושבים משמאל לימין : זכריה עופרי, שמעון “צ’ינגה” שלח, דני ארז, ויהודה “קנבוס” ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

[1]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי אלי בקיץ 1979 עם יציאתו לחופשה ממושכת מעבודתו במחלקת הספורט.

[2]  ראה נספח : מכתבו של אלכס גלעדי לארנון צוקרמן באמצעות חיים יבין מתאריך 16 באפריל 1979, הנוגע להיערכות  שידורי אליפות אירופה בכדורסל- איטליה 1979.

מוריס “טאבִּי'” רסקין לא היה מאמן הכדורסל האמריקני הראשון שהגיע לישראל. קדם לו המאמן האמריקני נאט הולמן (Nat Holman) שערך קורסים בכדורסל בישראל ב- 1949. נאט הולמן היה שחקן חצי – מקצועני מפורסם בשנות ה- 30 וה- 40 בקבוצת הכדורסל של בוסטון סלטיקס. הוא היה מאמן הכדורסל הרציני הראשון שביקר במדינת ישראל הצעירה והקנה את יסודות הכדורסל המודרניים לקבוצות של מאמנים ושחקנים שונים. מחנות האימונים נערכו במגרש הכדורסל של “מחנה יוֹנָה” בתל אביב. על חניכיו של נאט הולמן נמנו אנשי כדורסל ידועי שם בישראל כמו אורי זמרי ז”ל, מנחם קורמן יבד”ל, גדעון בנדל ז”ל, שמריהו נאבל ז”ל, ראובן פכר יבד”ל, ברוך שליין ז”ל, יהושע רוזין ז”ל, יעקב שאלתיאל ז”ל, שמואל “שוּמִי” שומכר ז”ל, מיכה שמבן ז”ל, ורבים אחרים .

holman 1

טקסט תמונה : שנות ה- 30 של המאה שעברה. בוסטון – ארה”ב. זוהי נבחרת הכדורסל של בוסטון סלטיקס (Boston Celtics) המקורית באמצע שנות ה- 30 של המאה הקודמת.  עומדים משמאל לימין : ג’ו לאפצ’יק (Joe Lapchick), קריס ליאונרד (Chris Leonard), דאטש דהנהרט (Dutch Dehnert), פיט בארי (Pete Barry) מייסד הקבוצה, נאט הולמן (Nat Holman), ג’וני ווייטי (Johnny Whity) מנהל הקבוצה, ג’וני בקמן (Johnny Beckman), ואדי בורק (Eddie Burke). (באדיבות Wide World Photos. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

holman 2

טקסט תמונה : קיץ 1949. נט הולמן (במרכז עם הכדור) מדריך במחנה אימונים ב- 1949 ב- “מחנה יונה” בתל אביב שחקני כדורסל ישראליים. זיהוי משמאל לימין : ראובן פכר (בגופיה לבנה), מנחם קורמן (בגבו מתכונן לניתור), נאט הולמן, שחקן לא מזוהה, אורי זמרי, וברוך שליין בגבו למצלמה. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

holman 3

טקסט תמונה : אפריל 1949. תל אביב. בתום אחד מקורסי הכדורסל שהעביר נאט הולמן בישראל. הכדורסל הישראלי חייב למאמן הכדורסל האמריקני נאט הולמן חוב עולם. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : יהושע רוזין, חיים ויין, יעקב שאלתיאל, אריה בן עטר, מנחם קורמן, איש לא מזוהה, שמואל “שומי” שומכר ז”ל, אברהם שניאור ז”ל, איש לא מזוהה, אישה לא מזוהה, המאמן נאט הולמן, גדעון בנדל ז”ל, שמריהו “מאולי” חייקין, מיכה שמבן, שני אנשים לא מזוהים, שלום קוסובר, ודוב “בולק” פרוסק. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שני אנשים לא מזוהים, אורי זמרי ז”ל, ברוך חפץ, יהודה “קנבוס” ווינר, ושלושה אנשים לא מזוהים. נאט הולמן שינה מקצה לקצה את הבנת תורת משחק הכדורסל בארץ. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

holman 4

טקסט תמונה  : 21 באפריל 1949. תל אביב. תמונה שהקדיש מאמן הכדורסל היהודי – אמריקני נאט הולמן למכבי ת”א בתום אחד הקורסים שהעביר בארץ. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : דוֹב “בּוּלֶק” פְּרוּסָק ז”ל, יהושע רוזין ז”ל, אל פליישר, שני אנשים לא מזוהים, גדעון בֶּנְדֶל ז”ל, איש לא מזוהה, אברהם שניאור ז”ל, המאמן נאט הולמן, אורי ג’רבי, ראובן פכר, שני אנשים לא מזוהים, יעקב שאלתיאל ז”ל, מיכה שמבן, וחיים וויין. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : שחקן ומאמן הכדורגל דוד “דוביד” שווייצר ז”ל, איש לא מזוהה, שלום קוסובר, יהודה “קנבוס” ווינר, ברוך חפץ, שחקן לא מזוהה, שמריהו “מאולי” חייקין, ועמנואל ברדן. שוכבים מלפנים מימין לשמאל : ד”ר אורי זמרי ואריה בן עטר. (התמונה באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

holman 5

טקסט תמונה : אביב 1949. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 69 שנים. מגרש הכדורסל ב- “מחנה יונה” בתל אביב. מאמן מכבי ת”א יהושע רוזין (משמאל) יחדיו עם המאמן היהודי – אמריקני נאט הולמן. (התמונה באדיבות ארכיון התמונות של משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 4טקסט תמונה : תמונת מחזור של 13 הכדורסלנים היוצאים לייצג את מדינת ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952. זיהוי השורה העליונה מימין לשמאל : רלף קליין, דני ארז, מרסל חפץ, זכריה עופרי, עמוס לין, ויהודה ווינר. זיהוי השורה התחתונה מימין לשמאל : מנחם קורמן, פרדי כהן, אברהם שניאור, שמעון שלח, אליהו עמיאל, ראובן פכר, ומשה “מוסה” דניאל. (באדיבות מנחם קורמן והוועד האולימפי הישראלי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

מוריס “טאבי” רסקין ניהל כמה מחנות כדורסל בארץ וקידם בפרק זמן קצר, כשלושה חודשים, את תורת האימון של המשחק, אך במשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952 הנבחרת הישראלית כשלה. למרות שהביסה במשחקי ההכנה את נבחרת דנמרק 36:98, ניצחה את נבחרת שוודיה 36:88, וגברה בקלות גם על נבחרת פינלנד 50:81.

בטורניר הקדם אולימפי הוגרלה נבחרת ישראל לשחק בשלב המוקדם עם נבחרות הפיליפינים , פורמוזה (טאייוואן), הונגריה ויוון. ישראל הפסידה במשחק הראשון לפיליפינים 48:57. משה “מוסה” דניאל קלע לנבחרת שלנו 10 נק’, ראובן פכר (בן קיבוץ מזרע) 8 נק’, אברהם שניאור 8 נק’, דני ארז (בן 17) 8 נק’, זכריה עופרי 7 נק’, שמעון “צ’ינגה” שלח 5 נק’, ויהודה “קָנָבּוּס” ווינר 2 נק’. אח”כ הפסידה ישראל גם ליוון  52:54 והודחה מהמשך המשחקים. אברהם שניאור קלע 12 נק’, זכריה עופרי, מוסה דניאל, דני ארז ואליהו עמיאל קלעו כל אחד 6 נק’, ראובן פכר קלע 4 נק’, עמוס לין (בן קיבוץ משמר העמק) 3 נק’, שמעון שלח 3 נק’, יהודה ווינר, רלף קליין, ומרסל חפץ קלעו כל אחד 2 נק’.

tabi raskin 2

טקסט תמונה : יולי 1952. נמל התעופה הבינלאומי של ישראל ב- לוד. נבחרת ישראל בכדורסל בדרכה לטורניר הכדורסל הקדם אולימפי בהלסינקי בטרם פתיחת אולימפיאדת הלסינקי 1952. שלושה בני קיבוצים נמנו בימים ההם על נבחרת ישראל, משה “מוסה” דניאל (קיבוץ חולתא), ראובן פכר (קיבוץ מזרע), ועמוס לין (קיבוץ משמר העמק). זיהוי השורה ראשונה מלפנים משמאל לימין : המאמן מוריס “טאבי” רסקין, חיים וויין ראש המשלחת, דני ארז (הפועל ת”א ), יהודה “קנבוס” ווינר (מכבי ת”א ), שמעון “צ’ינגה” שלח (הפועל ת”א) פרדי כהן (הפועל חולון), אברהם שניאור (מכבי ת”א), מרסל חפץ (הפועל חולון), משה “מוסה” דניאל (קיבוצניק מחולתה ששיחק בקבוצת הפועל  מעיין ברוך, ראובן פכר (קיבוצניק מהפועל מזרע), אליהו עמיאל (הפועל חולון), זכריה עופרי  (מכבי ת”א), עמוס לין (קיבוצניק מהפועל משמר העמק) . זיהוי הנוכחים בשורה אחורית משמאל לימין : מנחם קורמן,  ורלף קליין מנופף בידו (שניהם ממכבי ת”א) . הערה : שלושת שחקני הפועל חולון, אליהו עמיאל, מרסל חפץ, ופרדי כהן היו עולים חדשים ממצרים ששיחקו קודם לכן במדי מכבי אלכסנדריה ומכבי קהיר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

amos liyn 1

טקסט תמונה : יולי 1952. אולימפיאדת הלסינקי 1952. “תמונת מחזור”. נבחרת ישראל בכדורסל בתמונה משותפת יחדיו עם שחקני נבחרת ארה”ב הגבוהים, אלופי אולימפיאדת הלסינקי 1952. (נבחרת ארה”ב ניצחה במשחק הגמר של אולימפיאדת הלסינקי 1952 את נבחרת ברה”מ בתוצאה 25:36). זיהוי שורת עומדים משמאל לימין : איש לא מזוהה, ראובן פכר 1.86 מ’, קלייד לאבלט (Clyde Lovellete גובהו 2.10 מ’), מרסל חפץ, מרקוס פרייברגר (Marcus Frieberger גובהו 2.08 מ’), זכריה עופרי (הגבוה בשחקני ישראל 1.91 מ’), רוברט “בוב” קורלאנד (Robert Kurland מתנשא ל- 2.13 מ’), משה “מוסה” דניאל 1.85 מ’, איש לא מזוהה, פראנק מקאייב (Frank McCabe גובהו 2.05 מ’), וויליאם האגלנד (William Hougland), אליהו עמיאל, רוברט קני (Robert Kenney), עמוס לין, רולאנד בונטמפס (Roland Bontemps), רלף קליין (מס’ 11), ו- וויליאם ליינבארד (William Lienbard גובהו 2.09 מ’). זיהוי שורת כורעים משמאל לימין : הווארד וויליאמס (Howard Williams), מנחם קורמן, הקפטן האמריקני דן פיפין (Dan Pipin), דני ארז, שחקן אמריקני לא מזוהה, שמעון “צ’ינגה” שלח, דין קלי (Dean Kelley), יהודה “קנבוס” ווינר , שחקן אמריקני לא מזוהה, וויין גלזגו (Wayne Glasgow), ואברהם שניאור. (התמונה באדיבות מנחם קורמן ועמוס לין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

נבחרת ישראל שבה מהלסינקי מופסדת אך לא מובסת. המאמן היהודי – אמריקני מוריס “טאבי” רסקין חזר לארה”ב ואת שרביט האימון קיבל הישראלי יעקב שאלתיאל. על המאמן החדש הוטלה המשימה להכין את נבחרת ישראל לקראת אליפות אירופה שעמדה להיערך במאי 1953 במוסקבה בירת ברה”מ. רלף קליין ז”ל מאמן נבחרת ישראל ב- 1979 היה שותף כשחקן להישגה הפנטסטי של נבחרת ישראל בימים ההם. ישראל זכתה במקום חמישי באירופה. המיקום הגבוה היה הפתעה גדולה. ההתעניינות במשחקי נבחרת ישראל בכדורסל במוסקבה 1953 עוררה עניין עצום ביישוב הקטן במדינת ישראל הצעירה בת ה- 5. בהיעדר שידורי טלוויזיה וגם לא רדיו, ואפילו לא יומני קולנוע, הפכו כמה תמונות סטילס לשלאגר תקשורתי. תמונות הסטילס הספורות והדהויות הן הזיכרון הלאומי היחיד מהישגה הסנסציוני של נבחרת ישראל בקיץ 1953 על אדמת ברה”מ. המאמן יעקב שאלתיאל בנה את הנבחרת על יסודותיה הקודמים. הוא ניפה מהסגל רק את עמוס לין ואליהו עמיאל וצירף במקומם את דוד הייבלום ומרדכי מימרן. בתמונות האלה נראים שחקני הנבחרת קורנים מאושר. הנבחרת כללה בשורותיה שלושה עשר שחקנים. אברהם שניאור (מכבי ת”א), שמעון “צ’ינגה” שלח (הפועל ת”א), זכריה עופרי (מכבי ת”א), מרסל חפץ (הפועל חולון), פְרֶדִי כהן (הפועל חולון), רלף קליין מכבי ת”א), דני אֶרֶז (בוקסנבאום) מהפועל ת”א, ראובן פֶכֶר (הפועל מזרע), יהודה “קָנַבּוּס” ווינר (מכבי ת”א), משה “מוסה” דניאל (הפועל מעיין ברוך), מנחם קורמן (מכבי ת”א), דוד הייבלום (הפועל ת”א), ומרדכי מימרן (הפועל ירושלים). אל המאמן יעקב שאלתיאל הצטרפו דוֹב “בּוּלֶק” פְּרוּסַק שהיה מרכיב הנבחרת (היה תפקיד כזה), יצחק כספי, וראש המשלחת ברוך בַּג. נבחרת ישראל צעדה בסך בטקס הפתיחה באִצטדיון דינמו מוסקבה הפתוח וזכתה לתשואות רמות של 60000 (שישים אֶלֶף) הצופים, תחת עינם הפקוחה של סטלין ולֶנִין שתמונות הענק שלהם תלויות ברוֹם היציע. מחזה מרנין ומשובב נפש.

basketball israel team 5

טקסט תמונה : אפריל 1953. טורקיה. נבחרת ישראל בדרכה לאליפות אירופה בכדורסל – מוסקבה 1953. משמאל לימין בכיוון השעון : איש לא מזוהה, המאמן הלאומי יעקב שאלתיאל, זכריה עופרי, אישה לא מזוהה, יצחק כספי, אברהם שניאור, אישה לא מזוהה, דני ארז, שמעון “צ’ינגה” שלח, פרדי כהן (מוסתר), ראובן פכר, מרדכי מימרן (מוסתר), מרסל חפץ ומרדכי מימרן (מוסתרים), מנחם קורמן, יהודה “קנבוס” ווינר, ראש המשלחת ברוך בג, ושני אנשים לא מזוהים בגבם למצלמה. (באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 6

טקסט תמונה : מאי 1953. מוסקבה בירת ברה”מ. הימים ההם – הזמן ההוא. נבחרת ישראל בכדורסל מגיעה לבירת ברה”מ כדי להשתתף באליפות אירופה בכדורסל. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : המאמן יעקב שאלתיאל (מעונב), אברהם שניאור, דני ארז (ידיו בכיסיו), מרדכי מימרן, שלושה אנשים לא מזוהים, פרדי כהן (מוסתר במקצת), יהודה “קנבוס” ווינר, שמעון “צ’ינגה” שלח (מלטף את סנטרו), זכריה עופרי, מנחם קורמן, ראובן פכר (בגבו למצלמה), מרסל חפץ (מוסתר), ומשה “מוּסָה” דניאל. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 7

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל – ברה”מ 1953. נבחרת ישראל בכדורסל מבקרת בכיכר האדומה ובמוזוליאום קברם של לנין וסטאלין (בצד שמאל מאחור), בימים שקדמו למשחקים. זיהוי העומדים משמאל לימין : המאמן יעקב שאלתיאל, שמעון “צ’ינגה” שלח, ראש המשלחת ברוך בג, חבר ההנהלה יצחק כספי (איש מכבי), מנחם קורמן, רלף קליין, דוד הייבלום, דני ארז, פרדי כהן, מרדכי מימרן, ראובן פכר, יהודה “קנבוס” ווינר, מרסל חפץ, אברהם שניאור, משה “מוסה” דניאל, זכריה עופרי, והמרכיב דוב “בולק” פרוסק (איש הפועל). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 8

טקסט תמונה : מאי 1953. נבחרת ישראל בכדורסל צועדת בטקס הפתיחה של אליפות אירופה בכדורסל באצטדיון הפתוח של דינמו במוסקבה. משחקי אליפות אירופה בימים ההם נערכו במגרשים פתוחים. זיהוי הצועדים משמאל לימין : שני נערים רוסיים נושאים את שלט ישראל (ברוסית) ודגל ישראל. אחריהם : אברהם שניאור (1.84 מ’), זכריה עופרי (1.91 מ’), רלף קליין (1.89 מ’), ראובן פֶכֶר (1.86 מ’), משה “מוסה” דניאל (1.85 מ’), מרסל חפץ (1.83 מ’), דוד הייבלום (1.88 מ’), מנחם קורמן (1.86 מ’), פרדי כהן (1.80 מ’), מרדכי מימרן (1.80 מ’), שמעון “צ’ינגה” שלח (1.80 מ’), דני ארז (1.78 מ’), יהודה “קנבוס” ווינר (1.75 מ’). (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

המאמן יעקב שאלתיאל ניהל את משחקיה של ישראל בכִישרון רָב. מנחם קורמן (בן 92, היום) זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : “…הוא היה מאמן כדורסל נפלא. לא פחות טוב מיהושע רוזין…”. נבחרת ישראל ניצחה במשחק הראשון את פינלנד 36:60 (23:29). קלעו לנבחרת שלנו אברהם שניאור 16 נק’, פרדי כהן 16 נק’, זכריה עופרי 6 נק’, דני ארז 6 נק’, שמעון שלח 3 נק’, ראובן פכר, משה דניאל, ומרדכי מימרן קלעו כל אחד 2 נק’.

במשחק השני גברה ישראל על בולגריה 48:61 (23:30). אברהם שניאור ופרדי כהן הִרבו לקלוע 17 נק’ כל אחד, זכריה עופרי קלע 13 נק’ , שמעון שלח 9 נק’, ומרסל חפץ 5 נק’. במשחק השלישי בשלב המוקדם ניצחה יוגוסלביה את ישראל  55:57 לאחר שלוש הארכות בהן עמדה התוצאה על 55:55. בשל הקור באצטדיון הועבר המשחק לאולם במוסקבה. שחקני יוגוסלביה זכו בכדור הפתיחה בכל שלושת תקופות ההארכה והחזיקו בו כ- 4:50 דקות (אז טרם היה קיים חוק 30 השניות שהפך מאוחר יותר לחוק 24 שניות). בעשר השניות בכל הארכה הם ניסו את מזלם בקליעה לסל אך נכשלו. הם הצליחו רק בתקופת ההארכה השלישית וניצחו 55:57. לנבחרת ישראל קלעו זכריה עופרי 19 נק’, אברהם שניאור 11 נק’, פרדי כהן 8 נק’, מרסל חפץ, ודני ארז 6 נק’ כל אחד, שמעון שלח 4 נק’ ורלף קליין 1 נק’.

בשלב בית הגמר נפגשה נבחרת ישראל שוב עם נבחרת יוגוסלביה אך הפעם ניצחה אותה בתוצאה יפה של  29:40 (13:18). אברהם שניאור קלע 12 נק’, פרדי כהן 11 נק’, מרסל חפץ 8 נק’, זכריה עופרי 5 נק’, ושמעון שלח 4 נק’.

basketball israel team 9

טקסט תמונה : מאי 1953. אליפות אירופה בכדורסל במוסקבה בירת ברה”מ. נבחרת ישראל בכדורסל יושבת במושבי אצטדיון “דינאמו” הפתוח במוסקבה וצופה ביריבותיה. יושב בשורה החמישית מלמטה קיצוני משמאל חיים וויין ולידו אישה לא מזוהה מרכיבה משקפי שמש. יושבים בשורה הרביעית מלמטה מימין לשמאל : איש לא מזוהה, מנחם קורמן, ברוך בג ראש המשלחת, שמעון “צ’ינגה” שלח, פרדי כהן, מרסל חפץ, ודני ארז. יושבים בשורה שלישית מלמטה מימין לשמאל : איש ואישה לא מזוהים, יהודה “קנבוס” ווינר, זכריה עופרי, משה “מוסה” דניאל, ראובן פכר, ומרדכי מימרן. יושבים בשורה השנייה מלמטה מימין לשמאל : אברהם שניאור, דוד הייבלום, רלף קליין, ואישה לא מזוהה. יושבים בשורה הראשונה מימין לשמאל : ארבעה אנשים לא מזוהים. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  

במשחק הבא ניצחה ישראל את נבחרתה החזקה של איטליה 42:47 (18:30) ואז היה ברור כבר כי ההישגים באליפות הזאת אינם מקריים. קלעו לישראל פרדי כהן 15 נק’, שמעון שלח 11 נק’, אברהם שניאור 8 נק’, זכריה עופרי 8 נק’, רלף קליין 3 נק’, ודני ארז 2 נק’. אח”כ בא הניצחון המדהים והסנסציוני של נבחרת ישראל על נבחרת צ’כוסלובקיה בראשותו של איבאן מראזק 53:59 (25:29). דני ארז היה גיבור המשחק כשקלע 17 נק’, אברהם שניאור 14 נק’, פרדי כהן וזכריה עופרי קלעו 9 נק’ כל אחד, שמעון שלח 6 נק’, מרסל חפץ ו- משה דניאל קלעו 2 נק’ כל אחד.

שתי נבחרות ערביות סירבו להופיע נגד ישראל, לבנון ומצרים, וספגו הפסדים טכניים. לאחר ההצלחה הפנטסטית הפסידה נבחרת ישראל העייפה את שלושת משחקיה האחרונים באליפות. צרפת ניצחה את ישראל 48:61, ברה”מ הביסה אותנו בהפרש של 50 נק’, 25:75 (11:29) והונגריה הביסה אף היא את נבחרת ישראל בתוצאה 20:66 (14:48). הזמנים השתנו. מי זוכר שהונגריה הייתה פעם מעצמת כדורסל באירופה וישראל דורגה במקום החמישי ביבשת באליפות הראשונה שלה. הנבחרת חזרה ארצה והתקבלה בכבוד מלכים. אין שום זכר טלוויזיוני להצלחה הגדולה הזאת. אפילו לא צילומי פילם. רק כמה תמונות וכותרות בעיתונות. הזמנים מאז השתנו לבלי הכר.

basketball israel team 10

טקסט תמונה : קיץ 1953. אִצטדיון הכדורסל הפתוח של “דינמו” במוסקבה. נבחרת ישראל בצל תמונותיהם של לנין וסטלין. זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אברהם שניאור, זכריה עופרי, רלף קליין, מרסל חפץ, פרדי כהן, משה “מוסה” דניאל, דוד הייבלום, ראובן פכר (מקיבוץ מזרע), מרדכי מימרן, שמעון “צ’ינגה” שלח, דני ארז, ויהודה “קנבוס” ווינר. (התמונה באדיבות מנחם קורמן. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 11

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 50 במאה הקודמת. זוהי החמישייה הקלסית של נבחרת ישראל הלאומית בכדורסל בשני אירועי הספורט הגדולים של ראשית שנות ה- 50 במאה שעברה : אולימפיאדת הלסינקי 1952 ואליפות אירופה במוסקבה 1953. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : זכריה עופרי (הגבוה בשחקני הנבחרת 1.91 מ’), מרסל חפץ, פרדי כהן, שמעון “צ’ינגה” שלח (שמוקלר), ואברהם שניאור. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). 

basketball israel team 12טקסט תמונה : חודש מאי של שנת 1953. נבחרת ישראל (בתלבושת הלבנה) בכדורסל מתמודדת באִצטדיון “דינמו” הפתוח במוסקבה נגד נבחרת פינלנד במסגרת אליפות אירופה 1953, בצל תמונותיהם של סטלין ולנין. נבחרת ישראל נראית שומרת בהגנה אזורית נגד התקפה פינית. זיהוי משמאל לימין : פרדי כהן, שמעון שלח, מרסל חפץ, אברהם שניאור (חובש מגן ברך שחור), וזכריה עופרי. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הדירוג החמישי באליפות אירופה במוסקבה 1953 הקנה לישראל השתתפות אוטומטית באליפות העולם בכדורסל שהתקיימה ריו דה ז’אניירו בברזיל. ישראל דורגה במקום ה- 8 מתוך שתיים עשרה נבחרות, והקדימה את יוגוסלביה, פארגוואי, צ’ילה, ופרו. באליפות זכתה נבחרת ארה”ב, ברזיל הייתה שנייה, הפיליפינים דורגה במקום השלישי, צרפת הגיעה למקום הרביעי (ישראל ניצחה את צרפת 45:48 לאחר הארכה. המשחק הסתיים בתוצאה 43:43 בזמנו החוקי. קלעו לישראל אברהם שניאור 14 נק’, דני ארז 12 נק’, מרסל חפץ 9 נק’, רלף קליין 9 נק’, פרדי כהן 3 נק’, וזכריה עופרי 1 נק’. לצרפת הִרבו לקלוע דאסאם 11 נק’, שחקן הציר הגבוה באניו 2.07 מ’ קלע 10 נק’, מונקלאר 6 נק’, ו- ביפייר 5 נק’).

rozin 1

טקסט תמונה : ראשית שנות ה- 40 של המאה הקודמת. חוף ימה של תל אביב. אבות הכדורסל הישראלי. המאמן יעקב שאלתיאל (מימין) היה האיש שהצעיד את נבחרת ישראל להישגה הגדול מקום חמישי באליפות אירופה בכדורסל מוסקבה 1953. כאן בתמונה הוא יחד עם חברו המאמן יהושע רוזין. (התמונה באדיבות ארכיון משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 13

טקסט תמונה : קיץ 1954. נבחרת ישראל בכדורסל לפני יציאתה לאליפות העולם בריו דה ז’אניירו בברזיל. היא דורגה באליפות העולם ב- 1954 במקום ה- 8. זיהוי העומדים מימין לשמאל : ראובן פכר, אברהם שניאור, מרסל חפץ, פרדי כהן, עזרי לובושיץ, ישראל טאוויל, וזכריה עופרי. זיהוי הכורעים מימין לשמאל : משה “מוסה” דניאל, שמעון “צ’ינגה” שלח, יהודה “קנבוס” ווינר, ו- דני ארז. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ישראל לא השתתפה בשתי אליפויות אירופה שנערכו ב- 1955 בבודפשט ו- 1957 בסופיה, אך שבה ונטלה חלק באליפות שנערכה ב- 1959 באיסטנבול. היא דורגה רק במקום ה- 11. היא חזרה ודורגה במקום ה- 11 גם באליפות אירופה שנערכה ב- 1961 בבלגראד, ומקום 9 באליפות אירופה שהתקיימה ב- וְורוֹצְלָאב בפולין ב-1963.

basketball israel team 14

טקסט תמונה : קיץ 1959. נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה – איסטנבול 1959. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : המאמן אליהו עמיאל, אברהם שניאור, ארז לוסטיג, יעקב אדליסט, עמוס לין (מקיבוץ משמר העמק), דוד קמינסקי, שבתאי “סָבִּי” בן – בסט, ויגאל דַר – וולדרסקי ז”ל (מקיבוץ אשדות יעקב בעמק הירדן). זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : רלף קליין ז”ל, חיים חזן ז”ל, דוד פריש, אברהם “אלברט” חמו, וחיים קסטן. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).                                                                                        

basketball israel team 15

טקסט תמונה : קיץ 1960. נבחרת ישראל בכדורסל . זיהוי השורה הקדמית מימין לשמאל : דוב “בולק” פרוסק, אברהם “אלברט” חמו (מס’ 8, גובהו 1.92 מ’), חיים חזן ז”ל (14), עזרי לובושיץ ז”ל (6), אברהם הופמן ז”ל (13), חיים קסטן (5), ורלף קליין ז”ל (11). זיהוי השורה האחורית מימין לשמאל : שבתאי “סבי” בן – בסט (9), תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל (4, גובהו 2.05 מ’) ז”ל, ארז לוסטיג (7), דוד קמינסקי, דוד פריש, ועמוס קופפר – תובל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 16

טקסט תמונה : שנים 1963 ו- 1964. אליפות אירופה בכדורסל – וורוצלאב פולין 1963 והטורניר הקדם אולימפי בג’נבה 1964. נבחרת ישראל בהדרכתו של מאמנה יהושע רוזין וורוצלאב סיימה במקום התשיעי וגם לא הצליחה להעפיל לאולימפיאדת טוקיו 64′. זיהוי הנוכחים בתמונה משמאל לימין : רלף קליין ז”ל, חיים חזן ז”ל, עמי שלף ז”ל, עופר אשד ז”ל, שלמה “מומו” לוצקי (מניף יד לשלום), חיים “חיימון” שטרקמן, עוזר המאמן ג’ורג’ דווידסון, אברהם “אלברט” חמו, דוד פריש, אילן זייגר ז”ל, אלוף משנה שמואל סוחר ושמולי’ק ללקין (שני יו”רים משותפים של משלחת הכדורסל), המאמן יהושע רוזין ז”ל, ויו”ר הוועד האולימפי חיים גלובינסקי. (התמונה באדיבות דובי ואלדר רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

rozin 2

טקסט תמונה : שנות ה- 40 של המאה הקודמת. מאמן הכדורסל יהושע רוזין ממעצבי דמותו של הכדורסל במכבי ת”א ונבחרת ישראל. (באדיבות משפחת רוזין. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1965 התקיימה אליפות אירופה שוב במוסקבה. עיר המזל. נבחרת ישראל זכתה להצלחה גדולה ודורגה במקום ה- 6 אחרי ברה”מ, יוגוסלביה, פולין, איטליה, ובולגריה. למאמן הנבחרת התמנה שמעון “צינגה” שלח שהיה שחקן מצטיין ורכז המשחק בעברו במשך שנים רבות של הפועל ת”א ונבחרת ישראל. עמירם שפירא הוצב לצדו של המאמן הלאומי בתפקיד מנהל הנבחרת. איש לא שיער לעצמו כי עמירם שפירא יישא על כתפיו את משימת הניהול במשך 22 שנים רצופות. הוא הפך לדמות מיתולוגית ומוערכת מאוד ע”י כל השחקנים שעברו תחתיו ואנשי איגוד הכדורסל.

amiram shapira 1

טקסט תמונה : שנות ה- 70 של המאה הקודמת. מר עמירם שפירא מנהלה המסור והחרוץ במשך שנים רבות של נבחרת ישראל בהיכל הספורט יד אליהו בשנות ה- 70 ההן שחלפו לבלי שוב. (באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

כל השחקנים הוותיקים ההם פרשו זה מכבר. קם דוֹר שחקנים חדש בדמותם של תנחום “תני” כהן מינץ, צבי לובצקי, אילן זייגר, דוד קמינסקי, יגאל דר (וולודרסקי), עמי שֶלֶף, רָמִי גוֹט, אברהם הופמן, חיים שטרקמן, גדעון פרייטג, עופר אשד, וחיים בוכבינדר. ישראל גברה על הונגריה 49:60, ואח”כ ניצחה על חודן של נקודות, נקודה או שתיים, את רומניה 57:59, גברה על מזרח גרמניה 55:56 יכלה לצ’כוסלובקיה 69:71, הכניעה את פינלנד 51:52, וניצחה גם את נבחרתה של יוון 67:69. ישראל הפסידה לברה”מ 50:88, לאיטליה 47:68, ונוצחה גם ע”י בולגריה 51:63.

basketball iarael team 17

טקסט תמונה : קיץ 1965. הספסל הישראלי באליפות אירופה בכדורסל במוסקבה 1965. מימין לשמאל : עמי שלף ז”ל, יגאל דר (וולודרסקי) ז”ל, גדעון פרייטג, רמי גוט, ואילן זייגר ז”ל. (באדיבות ישראל פז ואיגוד הכדורסל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

הכדורסל הפך לענף היצוא הספורטיבי הראשון במעלה של ישראל אך דווקא ברגעי השיא שלו הטלוויזיה הישראלית הציבורית נעדרה. היא פשוט לא הייתה קיימת.

basketball isrel team 18

טקסט תמונה : חודש דצמבר של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל במסעה הארוך לארה”ב בחודשים נובמבר ודצמבר 1966. משם הפליגה לטורניר הכדורסל במסגרת משחקי אסיה ה- 5 שנערכו בבנגקוק בירת תאילנד. זיהוי שורת עומדים מימין לשמאל : עמי שלף ז”ל, העיתונאי ישראל פז ז”ל, אמנון אבידן, יגאל וולדרסקי – דר ז”ל, המאמן שמעון “צ’ינגה” שלח, מנהל הנבחרת עמירם שפירא, איש לא מזוהה, חצקל כהן נשיא הוועד האמריקני למען הספורט בישראל, איש לא מזוהה, חיים גלובינסקי ז”ל, שני אנשים לא מזוהים, עופר אשד ז”ל, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, חיים “חיימון” שטרקמן, ואילן זייגר ז”ל. זיהוי שורת הכורעים מימין לשמאל : גרשון “גרשי” דקל, יצחק “זכי” מזרחי, רמי גוט, דוד קמינסקי, וצבי לובצקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 19

טקסט תמונה : דצמבר 1966. נבחרת ישראל לקראת צאתה לבנגקוק בתום מסע המשחקים בארה”ב.  זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : אילן זייגר ז”ל, גרשון “גֵרְשִי” דקל, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, אמנון אבידן, איש לא מזוהה, צבי לובצקי, איש לא מזוהה, רמי גוט, חיים גלובינסקי ז”ל, עמי שלף ז”ל, עמירם שפירא מנהל הנבחרת, דוד קמינסקי, והעיתונאי ישראל פז ז”ל . זיהוי הכורעים מימין לשמאל : עופר אשד ז”ל, יגאל וולדרסקי – דר ז”ל, חיים “חיימון, שטרקמן, יצחק “זכי” מזרחי, ומאמן הנבחרת שמעון “צ’ינגה” שלח. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 20

טקסט תמונה : סופה של שנת 1966. נבחרת ישראל בכדורסל בעת מסע המשחקים בארה”ב נפגשת עם המאמן הכדורסל היהודי – אמריקני הנודע נאט הולמן (עומד ראשון מימין) 17 שנה לאחר ביקורו בישראל. בשורת היושבים ניתן לראות את מימין לשמאל את יגאל וולודרסקי – דר ז”ל, אמונן אבידן, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל (משעין ראשו על יד ימין שלו), מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפיים כהים), ורמי גוט. יושב משמאל בפרופיל עמי שלף ז”ל. (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

basketball israel team 21

טקסט תמונה :  חודש דצמבר של שנת 1966. הימים ההם – הזמן ההוא לפני 52 שנים. נבחרת ישראל בכדורסל זוכה במדליית הזהב בכדורסל במשחקי אסיה ה- 5 בבנגקוק. זיהוי שורת העומדים מימין לשמאל : רופא הנבחרת ד”ר וויץ, העיתונאי ישראל פז ז”ל, איש לא מזוהה, עופר אשד ז”ל, גרשון “גרשי” דקל, מאחוריו מנהל הנבחרת עמירם שפירא (מרכיב משקפי שמש), יוסף “יושו” ענבר ז”ל, אילן זייגר ז”ל, שלום זיסמן ז”ל, תנחום “תני” כהן מינץ ז”ל, חיים גלובינסקי ז”ל, רמי גוט, עשהאל בן דוד ז”ל, עמי שלף ז”ל, המאמן שמעון “צ’ינגה” שלח, ואיש לא מזוהה כנראה משגרירות ישראל בבנגקוק. זיהוי שורת כורעים מימין לשמאל : איש לא מזוהה, אמנון אבידן, חיים שטרקמן, יגאל וולודרסקי (דר) ז”ל, צבי לובצקי, יצחק “זכי” מזרחי, ודוד קמינסקי. (התמונה באדיבות עמירם שפירא ואילן זייגר. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ברבות השנים פחתה בישראל וגם באירופה הפופולאריות של אליפות הכדורסל ביחס הפוך לריבוי והשתכללות אמצעי השידור. הכדורגל התעצם וגנב את ההצגה. אליפות אירופה בכדורסל הפכה לאירוע ספורט שיגרתי הנערך מידי שנתיים, לא דרמטי, לא משלהב במיוחד, בהשתתפות שתיים עשרה נבחרות לאומיות ממערב ומזרחה של היבשת החצויה. גם הדירוג הגבוה של מכבי ת”א באירופה תחת מנהיגותו של רלף קליין המאמן וזכייתה בגביע האלופות ב- 1977 לא גרר סקרנות טלוויזיונית לאומית. הכדורגל המקומי ובאירופה וקבוצת הכדורסל של מכבי ת”א האפילו לחלוטין על הכדורסל הישראלי. מחיר זכויות השידור הנמוך של אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 היה בהתאם לעניין שבּו. 2940 (אלפיים תשע מאות וארבעים) דולר שלנו סגרו עניין. זה היה Share כמעט אפסי (במונחים של זכויות שידורים) במסגרת חוזה הכספי של איגוד השידור  האירופי (EBU) עם התאחדות הכדורסל הבינלאומית (FIBA).

ההכנות הטלוויזיוניות שלנו, הטכנולוגיות והלוגיסטיות בארץ ובאירופה, של הבוס שלי אלכס גלעדי ושלי, היו נכונות ומדויקות. לקחנו את כל האפשרויות בחשבון למעט המהפכה האיסלאמית באיראן נגד השאה הפרסי בראשית 1979 בראשות רוחאללה חומייני. כהן הדת השיעי הקיצוני והאכזר הזה חומייני הגדיר את ארה”ב שָטָן והאויב הראשי של איראן. בעיצומה של המהפכה נחטפו עובדי שגרירות ארה”ב בטהראן ע”י משמרות המהפכה האיראניים. החטופים הפכו חיש מהר לבני ערובה של השלטון האיסלאמיסטי הקיצוני החדש. הנסיבות הפוליטיות הדרמטיות הכריחו את חטיבות החדשות של שלושת רשתות הטלוויזיה האמריקניות הגדולות CBS ,NBC, ו- ABC לערוך בלוקאדה בת חודשים על לווייני התקשורת האטלנטיים וההודיים, ובכך לחסום את הטרנספונדרים ו- קווי הלוויינים שלנו. קווי השידור הלווייניים שנחסמו ע”י שלושת הרשתות האמריקניות הגדולות היו מיועדים לנתב אליהם את משחקי אליפות אירופה בכדורסל – איטליה 1979 בהשתתפות נבחרת ישראל. זאת הייתה צרה צרורה ובכך יעסוק פוסט מס’ 442.

פרפרת 2. עיתונאי “הארץ” עוזי דן והפוסט האישי שלו אודות פול פוגבה שחקן מנצ’סטר יונייטד (“הארץ” – יום ראשון / 11בנובמבר 2018).

עוזי דן הוא עיתונאי ידען הכותב ב- “הארץ”, אולם בדומה לאנשי ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים, העיתונאות שלו היא Off tube. עוזי דן לא פגש מעולם את פול פוגבה. הוא אף פעם לא שוחח עמו. עוזי דן אוסף כל מיני פרטים אודות פול פוגבה מכל מיני פינות ומחבר פוסט למען קוראיו (אנוכי ומשפחתי חתומים על “הארץ”), שאין בו כל חדש. כותרת הפוסט המיושן שלו, “אחרי הפיצוץ עם ז’וזה מוריניו מצא פול פוגבה את המקום שלו”, איננה מחדשת דבר. אנוכי מתעב עיתונאות Off tube בין אם מדובר ב- Media המובילה, הטלוויזיה, ובין עם עושה זאת העיתונות הכתובה. אנוכי ומשפחתי מנויים מרצון שנים רבות על עיתון “הארץ”. אינני זקוק לעיתונאות ה- Off tube שלו של עוזי דן (ושל חבריו). על עוזי דן וגם על הקולגות שלו בעיתון שמתהדר בסלוגן “העיתון לאנשים חושבים”, מוטלת החובה לטוס לרחבי אירופה ולשוחח פנים אל פנים עם גיבורי העלילה של הכדורגל האירופי כמו פול פוגבה + קווין דה ברוינה + ליאו מסי + כריסטיאנו רונאלדו + מוחמד סלאח + אנטואן גריזמאן + רוברט לבנדובסקי (ואחרים) ולראיין אותם עבור קוראיו. אנחנו לא משלמים ל- “הארץ” כדי לקרוא פוסטים מועתקים ולא פוסטים Off tube.

פרפרת 3. רינה מצליח אשת חברת החדשות המשותפת של ערוצים 12 + 13 ותוכנית הטלוויזיה שלה “פגוש את העיתונות” (שבת – 10 בנובמבר 2018).

שיחתה של רינה מצליח בתוכניתה “פגוש את העיתונות” עם הח”כ אמיר אוחנה (ליכוד) בעניין תיק 3000 (עסקת הצוללות) חשפה אשת טלוויזיה ברמה של גננת, משוללת כל כריזמה אלקטרונית, ונעדרת יכולות עיתונאיות. היא נראית על מסך הטלוויזיה הפרטי שלי בדירתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, מסכנה ואבודה. רינה מצליח ראיינה בילדותיות, בחוסר כישרון, בחוסר חדות, בחוסר שנינות, בחוסר חריפות, ובחוסר יעילות בנושא תיק 3000 את אמיר אוחנה (ח”כ מגוחך ברמה נמוכה שתכליתו הראשונה היא לשרת את אדוניו בכל מחיר). דמותה של רינה מצליח איננה רק אנטי טלוויזיונית אלא גם אנטי עיתונאית, אנטי הובלה עיתונאית, אנטי הגשה עיתונאית, ו- אנטי מנהיגות עיתונאית. היא נראית לי כחפץ אנושי מיותר באולפן שלה. אפוא אמנון אברמוביץ’ כששצריך אותו ? גם העזר שנגדה יועז הנדל התגלה ב- “פגוש את העיתונות” כ- פודל חייכן שטוען את טענותיו כ- Pawn על לוח השחמט. הח”כ אמיר אוחנה שומט את הקרקע מתחת לרגליו בשעה שהוא וחבריו טוענים טענה אווילית ומופרכת, כלהלן, “…מתנגדיו של ראש הממשלה טענו שהוא ידע ולכן הוא אשם…ועכשיו לאחר שהחקירה משפטית מצאה שהוא לא ידע, הם ממשיכים לטעון שהוא אשם מפני שהוא לא ידע…”.  ובכן, אם ראש הממשלה ידע מה מתרחש ומתחולל ב- תיק 3000 ב- “עסקת הצוללות” המושחתת, המנובזת, והאפלה הוא אמור להישלח לבלות את שארית חייו מאחורי סורג ובריח (הערה : בית המשפט קבע שהוא תמים ולא ידע דבר). אם ראש ממשלה באמת לא ידע מה נעשה מאחורי גבו בחצר האחורית שלו, אזי מצבו חמור עוד יותר. הוא איננו יודע מה מתחולל בממלכתו ולא יודע מהחיים שלו, ולכן יש להתחשבן אִתו בדרכים אחרות מייד, עכשיו, ומהר. מה זאת אומרת, מה פירוש הדבר שראש ממשלת ישראל מנהיג האומה טוען שהוא איננו יודע דבר אודות עסקה לאומית ביטחונית – ערכית בעלות מיליארדים, והיא כולה רוויה במעשי נבלה, שחיתות, שוחד, תועבה, פשע, נִבְזוּת, ו- מסחרה…??? אמיר אוחנה הוא ח”כ חנפן מעורר רחמים. אכזבה. המראיינת המובילה רינה מצליח היא אכזבה בריבוע. ראשו הטלוויזיוני של הח”כ אמיר אוחנה היה מונח על שולחנה הטלוויזיוני של רינה מצליח, אולם במקום לאחוז במאכלת, היא השתמשה בלשון חֲלוּדָה, לא מושחזת, ומסורבלת.

הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. חוּאַן מַאטָה שחקן מנצ’סטר יונייטד ו-ווֹיְצֶ’ךְ שְצֶ’סְנִי שוער יובנטוס. המידע שמספקים אודות האירוע הזה שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי, שגיא כהן, ובוני גינזבורג לצופיהם הוא דַל ואיננו מספֵּק. הקדמה.

הבעיטות החופשיות המסובבות המעניינות, הדרמטיות, המרתקות של שחקני נבחרת ברזיל בכדורגל כמו פלה, גארינצ’ה, וריבלינו לאורך עשור ה- 60 במאה הקודמת ובמונדיאלים של צ’ילה 1962 ומכסיקו 1970 התבססו על נתוני המתמטיקה הפיזיקאלית של תורת האווירודינמיקה שדנה ראשית דבר בגורמי יעילות תנועת המטוסים באוויר. מעניין, הבנת תורת האווירודינמיקה הזאת מאפשרת לנו להבין גם את התנהגות תנועת הכדורגל באוויר לאחר הבעיטה בו, כמו גם את תנועת הכדורעף באוויר לאחר חבטת הפתיחה בו. זכורים המחקרים שדנו בביצועים ההם של שחקני ושחקניות נבחרות הכדורעף הלאומיות של יפן, גברים ונשים, באולימפיאדת טוקיו 1964. חבטות הפתיחה האלה בהן כוח החבטה כולו עבר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור, גרמו לו לנוע בתנועת “הסעה” באוויר במהירויות סביב 17 מ’ בשנייה אחת מבלי להסתובב כלל. בצדו האחורי של הכדורים האלה נוצר בעת מעופם לפנים  וָואקוּם ומערבולות של התנגדות האוויר שזעזעה וטלטלה את הכדור מצד לצד מעלה – מטה וימינה – שמאלה סביב מסלול ההתקדמות שלו בצורה לא מסודרת, לא סימטרית. יותר לא ניתן היה לקבל את הכדורים האלה במשחק הכדורעף “קבלה עילית” באצבעות מפני שכל קבלה כזאת גררה עמה “סחיבה”. חוּקָת משחק הכדורעף שונתה בעליל בשל חבטות הפתיחה הללו שקיבלו הגדרה מעניינת של “עלה יבש” (כדוגמת עלה יבש שנושר מהעץ ומשייט מטה בנפילה לא סימטרית), והכריחה את שחקני ושחקניות הענף לעבור לקבלה תחתית. משחק הכדורעף השתנה מקצה לקצה ואופיו עוּצַב מחדש. פוסט מס’ 775 עוסק בתורת האווירודינמיקה. מחקרה ו- חוקיה חַלִים לא רק על תעופת המטוסים, ו- מנתחים ומסבירים לא רק את מהות ואיכות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל, ובעקבותיה מעוף הכדור והתנהגותו באוויר ואת התנגדות האוויר המשפיעה על מסלול תעופתו, אלא הבנת התורה הזאת שינתה לחלוטין את כל ההתייחסות של כולנו, של אנשי הטלוויזיה פלוס אנשי הכדורגל (לא כולם) לתופעת הבעיטה החופשית והכדור המסובב שנושא עמו פוטנציאל סכנה לכל שוער ולכל חוֹמָה. נתוני מידות הכדורגל (גוף אנטי – אווירודינאמי בעליל), משקלו בין 396 ל- 453 גרם והיקפו בין 68 ס”מ ל- 71 ס”מ, והתנהגותו בחלל האוויר כשהוא נע במהירויות גבוהות בין 70 קמ”ש ל- 110 קמ”ש (ואף יותר) מציבים אותו באזור מעניין ומרתק בנושא ה- אווירודינמיקה הנחקר. מחשבת וביצוע הבעיטה החופשית המסובבת מהווים כְּלֵי התקפה שאמורים לאתגר את המאמנים, השוער, ושחקני ההגנה שלו כיצד למצוא פתרונות ואיך להתגונן מפניה. מדובר במדע פופולארי אולם כזה שנועד לאנשים חושבים.

באוקטובר 1975 השתתפתי יחדיו עם המנהל שלי אלכס גלעדי ב- Workshop סדנה טלוויזיונית בלונדון בת 4 ימים, שערכו אז שתי רשתות הטלוויזיה הבריטיות ה- BBC ו- ITV, ודנו בהתפתחות הכיסוי המיטבי הטלוויזיוני של משחק הכדורגל. הזדמן לי אז לשוחח שיחה מעניינת עם פרשן הכדורגל של ה- BBC דאז בילי רייט (Billy Wright). שוחחנו אז אודות תבוסתה של נבחרת אנגליה ב- 25 בנובמבר 1953 בביתה באצטדיון “וומבלי” לנבחרת הונגריה בשיעור גבוה 6:3 (!) תחת הנהגתו של מאמנה וולטר ווינטרבוטום (Walter Winterbottom). מאמן נבחרת הונגריה היה גוסטאב שֶבֶּש (Gustav Sebes). במשחק הגומלין שהתקיים בין שתי הנבחרות ב- 21 במאי 1954 באצטדיון “נאפ סטדיון” בבודפשט הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה גבוהה עוד יותר, 1:7. מאמנה של אנגליה גם במשחק התבוסה ההוא היה אותו וולטר ווינטרבוטום. בילי רייט שימש אז קפטן נבחרת אנגליה ו- שיחק באותם שני משחקי ההפסד ההם בתפקיד רץ ימני. (פֶרֶנְץ פּוּשְקָש / Ferenc Puskas שימש אז ממוּל קפטן נבחרת הונגריה). בתומה של אותה השיחה ההיא לפני 43 שנים בלונדון בה ביקר את מחשבת הכדורגל האנגלי ואת מאמנו וולטר ווינטרבוטום שלא קרא נכון את מפת הקרב, שַח לי משפט מסכם מעניין, כלהלן : “…יואש, הכדורגל הוא משחק פשוט אומנם – אך נועד לאנשים חושבים…”. הרמז ברור.

התנהגות “הכדור החופשי” באוויר במשחק הכדורגל על פי עקרונות תורת ה-“אווירודינמיקה” כפי ש-פירט ו-פרסם אותה פרופסור דוד אביר בשעתו בספרו המעניין מאוד והמרתק “אווירודינמיקה”. הספר המצוין והמוצלח יצא לאור לראשונה ב-1960 ע”י משרד הביטחון. בעקבות הצלחתו זכה הספר למהדורה שנייה ב-מארס 1961 וגם מהדורה שלישית בנובמבר 1964.

התהוות העילוי על כנף המטוס (ועל הכדורגל) בעֵת מעופו בעזרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסירקולציונית.

כאשר הכנף והאוויר (ו/או לצורך המחקר קרוי פְלוּאִיד), נמצאים במנוחה האחד ביחס לשני, אין כל זרימה סביב הכנף אם הכנף מתחילה לזוז באיטיות בתוך האוויר, אזי קווי הזרם ליד קצהו האחורי של פרופיל הכנף מתעקמים קצת כלפי מעלה. כאשר מהירות התנועה של הכנף גוברת, אין קווי הזרם העוברים ליד תחתית הפרופיל יכולים לפנות ולהתעקם למעלה בצורה שקטה. ליד הקצה האחורי של הפרופיל וכתוצאה מצמיגות האוויר נוצרת מערבולת אוויר. כאשר המערבולת מתפתחת הוא עוזבת את הכנף ונישאת אחורה עם הזרימה. מערבולת זאת נקראת “מערבולת התחלתית”.

למערבולת ההתחלתית חשיבות גדולה ביותר ביחס לזרימה סביב הכנף. נתאר לעצמנו את הכנף כשהיא המצאת בתוך גוש אוויר גדול ABCD. בנוסף לכנף נמצאת בגוש האוויר הזה גם המערבולת ההתחלתית בעלת תנועה סיבובית בכיוון מסוים. ידוע לנו שכל תנועה סיבובית ב-פְלוּאִיד (אוויר) מעוררת תנועה סיבובית שווה ונגדית (בהתאם לחוק האימפולסים הסיבוביים כפי שהוכח ע”י וויליאם תומסון הלא הוא הלורד קלווין). תופעה זאת דומה למצב שבו שני אנשים יושבים על שני כיסאות מסתובבים. אם כל אחד מהם ינסה לסובב את השני הם ימצאו את עצמם מסתובבים בכיוונים הפוכים.

ובכן, בתוך גוש האוויר ABCD קיימת המערבולת ההתחלתית שעזבה את הכנף ויש לה מגמה סיבובית מסוימת. על כן חייבת להיות גם תנועה סיבובית, בתוך גוש האוויר, בעלת מגמה הפוכה למערבולת ההתחלתית ושווה לה בחוזקה. ואכן תנועה סיבובית כזאת קיימת סביב הכנף. לתנועה הזאת סביב הכנף קוראים “סירקולציה”. כלומר הסירקולציה היא התגובה למערבולת ההתחלתית. את נוכחות הסירקולציה סביב הכנף אפשר להסביר גם בדרך זו. מחוץ לאזור ABCD הזרימה היא שקטה וחסרת מערבולות. אולם הזרימה סביב ההיקף ABCD שווה לסכום התנועות הסיבוביות שבתוך האזור הזה. כיוון שבפנים האזור קיימת התנועה הסיבובית של המערבולת ההתחלתית, הרי שחייבת להיות גם תנועה סיבובית, שווה ונגדית, סביב הכנף (הסירקולציה) אשר תאזן את התנועה של המערבולת ההתחלתית. באופן זה מתקבל שסכום המערבולות סביב ההיקף של גוש האוויר שווה לאֶפֶס.

טקסט תמונה : התהוות העילוי על הכנף בעזרת הסירקולציה. האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום הווקטורים של היניקה והלחץ הם המהווים את כוח העילוי הפועל על כנף המטוס. (השרטוט לקוח מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר “אווירודינאמיקה” שיצא לאור ב- 1960 ע”י משרד הביטחון). 

עתה נראה מהי השפעת הסירקולציה על הזרימה סביב הכנף. ה-פְלוּאִיד (אוויר) זורם סביב כנף המטוס באופן רגיל, ולכן קרוי “זרימה פוטנציאלית”. נוסף לכל קיימת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. מעל לכנף יש לשתי הזרימות האלה אותו הכיוון, כלומר : מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה. היא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה כיוונים מנוגדים, כלומר : מתחת לכנף מהירות הזרימה שקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה, והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה (דהיינו : מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה). אולם בהתאם לחוק ברנולי, במקום בו המהירות גדולה יותר אזי הלחץ קטן יותר. וכן, להפך. על כן מעל הכנף הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה (כלומר : קיימת יניקה). ומתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה (כלומר : קיים לחץ). היניקה והלחץ מצטרפים לכוח הפועל על על כנף המטוס כלפי מעלה. זהו כוח העילוי. כפי שיתברר מייד הניתוח הזה של “כוח העילוי” הפועל על כנף המטוס כתוצאה משיתוף פעולה בין הווקטורים השונים של זרימות האוויר מתאים בדיוק לתופעת “כוח העילוי” הצִדִי הפועל על הכדורגל המסתובב סביב עצמו ובד בבד גם נע במהירות גבוהה לפנים ומסיט אותו בהדרגה ובשיטתיות ממסלולו הצפוי לכאורה.

אפשר לסכם את הטקסט הכתוב כאן ולרשום אותו כמסקנה : האוויר הזורם סביב הכנף הוא זרימה פוטנציאלית. נוסף לכך קיימת סביב הכנף זרימת הסירקולציה שהיא תגובה למערבולת ההתחלתית. הצירוף של שתי זרימות האוויר האלה מגדיל את מהירות הזרימה מעל הכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. לכן בהתאם ל- חוֹק בֶּרְנוּלִי, הלחץ מעל הכנף קטן יותר מאשר בסביבה (יניקה) ומתחת לכנף הוא גדול יותר מאשר בסביבה. הסכום של כוח היניקה וכוח הלחץ האלה הם שמהווים את “כוח העילוי” הפועל על כנף המטוס. הערה שלי : המסקנה הנ”ל היא אותה המסקנה הנוגעת לווקטורים “האוויריים” הפועלים ומשפיעים על התנהגות הכדור החופשי באוויר במשחק הכדורגל, לאחר שנבעט בבעיטה מסובבת ונשלח לעבר שער היריב מטווחים שבין 16 מ’ ל- 35 מ’ כשהוא מסתובב סביב עצמו (משמאל לימין ו/או מימין לשמאל, מותנה בבעיטה ברגל ימין ו/או ברגל שמאל) במהירויות גבוהות שבין 70 קמ”ש ל- 110 קמ”ש.  

כאשר מופיעה המערבולת ההתחלתית היא גוברת והולכת, ויחד עמה גוברת גם הסירקולציה, עד אשר הזרם מתחבר שוב בצורה שקטה ליד הקצה האחורי של הפרופיל. אז הזרימה היא שקטה וקבועה, וכוח העילוי קבוע אף הוא. אם מגדילים את זווית ההתקפה של הפרופיל, ו/או מגבירים את מהירות ה- פְלוּאִיד, נוצרת מערבולת חדשה בעלת כיוון סיבוב דומה לזה של המערבולת ההתחלתית הראשונית (גם היא ניתקת מהכנף ונשארת מאוחר). דבר זה מגביר את סירקולציית זרימת האוויר סביב הכנף והתוצאה היא קבלת כוח עילוי חזק יותר. אם מקטינים את זווית ההתקפה של הפרופיל ו/או מפחיתים את מהירות הפְלוּאִיד, נוצרת מערבולת בכיוון הפוך לזה של המערבולת ההתחלתית הראשונית. דבר זה מחליש את הסירקולציה סביב הכנף, והתוצאה היא יצירת כוח עילוי קטן יותר.

להלן הדגמה של כוח העילוי הפועל על הכדורגל המסתובב סביב עצמו ונע לפנים ב-פְלוּאִיד (הסבר לתופעת מאגנוס). הערה: ההסבר לקוח מספרו המעניין של פרופסור דוד אביר, הקרוי, “אווירודינמיקה”.

טקסט שרטוטים : בשרטוט א’ (למעלה מימין), הגליל ו/או הכדור נע אך איננו מסתובב. הזרימה סביבו היא כאמור פוטנציאלית. בשרטוט ב’ (למטה מימין) הגליל נשאר במקומו ומסתובב סביב עצמו. הזרימה סביבו היא סירקולציונית. בשרטוט ג’ (למטה משמאל) הגליל נע בפלואיד וגם מסתובב סביב עצמו. הזרימה סביבו מורכבת משתי הזרימות הקודמות. מעל לגליל מתהווה יניקה ומתחתיו לחץ. שני אלה נותנים “כוח עילוי” הפועל על הגליל. הסבר ג’ מתאר ומסביר גם מה קורה לכדור (במשחק כדורגל) שלאחר הבעיטה החופשית כשהוא מסתובב באוויר סביב עצמו וגם נע לפנים. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר “אווירודינמיקה”). 

ועוד יסוד חשוב שנוגע להבנה את תנועתו של גוף כלשהו באוויר והתנגדות האוויר לתעופתו. חשוב לציין שאילו לא הייתה ל- פְלוּאִיד תכונה של צמיגות הרי שהמערבולת ההתחלתית לא הייתה נוצרת כלל (אמור לגבי כל מערבולת שהיא) ומכאן שגם לא הייתה מתקבלת הסירקולציה. מכאן ניתן ללמוד שאף כי הצמיגות גורמת במישרין להתקיימות התנגדות האוויר, הנה היא גם תורמת להיווצרות כוח העילוי.

תופעת מאגנוס (Magnus).

כוח עילוי יכול להיווצר אף על כדורגל (ו/או כדורעף) כאשר הם נעים בתוך פְלוּאִיד אם באותו הזמן קיימת סביבם גם סירקולציה. אם הכדורגל ינוע ב-פְלוּאִיד בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו, ינועו קווי זרימת האוויר סביבו בזרימה פוטנציאלית. ועכשיו אם נבעט בכדורגל בקו ישר בתוך ה-פְלוּאִיד ובאותה השעה גם נסובב אותו סביב צירו מימין לשמאל (ו/או משמאל לימין) אזי נקבל זרימה שקולה, ובמקרה הזה מהירות הזרימה השקולה מצד אחד של הכדורגל (תלוי כאמור לאיזה כיוון הוא מסתובב סביב צירו) תהיה גדולה יותר מאשר מצידו האחר בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה נעות באותו הכיוון (!) בעוד מצידו השני של הכדור כיוון זרימת הסירקולציה הוא נגדי לכיוון הזרימה הפוטנציאלית. תופעה זאת מוצאת את ביטוייה בצפיפות הגדולה יותר של קווי זרם התנגדות האוויר מצד אחד של הכדור ובצפיפותם הפחותה מהצד השני של הכדור. לכן, בהתאם לחוק בֶּרְנוּלִי נוצר לחץ קטן יותר (יניקה) מצדו האחד של הכדור ולחץ גדול יותר מצדו האחר. שני הווקטורים האלה יעניקו “כוח עילוי” לכדור, כלומר יטו את מסלולו ימינה ו/או שמאלה (תלוי כאמור בכיוון הסחרור וכיוון ה- הסתובבות של הכדור סביב עצמו). ובכן, לתופעה הזאת של התהוות “כוח עילוי” על הכדורגל המסתובב סביב עצמו ונע לפנים ב-פְלוּאִיד, קוראים “תופעת מאגנוס”, ע”ש החוקר הגרמני מאגנוס שחקר את התופעה ומצא לה את ההסבר הנכון ב- 1852.

טקסט תמונה : “תופעת מאגנוס” המסבירה את חוקי האווירודינמיקה החלים על הבעיטות החופשיות במשחק הכדורגל ברגל שמאל של דייגו ארמאנדו מאראדונה וגם ליאו מסי. בעת הבעיטה המסובבת בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט “כוח עילוי” (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

נוסחת כוח העילוי.

על יסוד הניסיון ומדידות בנקבות רוח וגם על פי שיקולים תיאורטיים מצאו כי כוח העילוי הפועל על כנף המטוס שנמצאת בתוך זרם האוויר תלוי בגורמים כדלקמן : 1. צורת פרופיל הכנף. 2. שטח הכנף. 3. צפיפות האוויר. 4. מהירות זרימת התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הגוף שטס באוויר (לרבות הכדורגל). את כוח העילוי אפשר לבטא ע”י נוסחה כלהלן : כוח העילוי מסומן באות L. שטח הכנף מסומן באות S. המהירות היחסית שבין כנף המטוס לאוויר מסומנת באות V. צפיפות האוויר מסומנת באות היוונית ρ. מקדם “צורת הפרופיל” מסומן ב- CL. נוסחת כוח העילוי תהיה כזאת :

L = CL x 1/2 Pv2  x S

CL נקרא מקדם העילוי. זהו מספר מופשט (חסר ממדים) שערכו תלוי בצורה של פרופיל הכנף ובזווית ההתקפה של הפרופיל. מוצאים את גודלו, לכל פרופיל ופרופיל בזוויות התקפה שונות , ע”י ניסויים בנקבות רוח. שטח הכנף (Sׂ) נלקח כאן בתוך שטח המישור של יתר הכנף. למשל : בכנף שצורתה מלבן (במבט מלמעלה), שטח הכנף ישווה למכפלת המיתר במוטת הכנף (אורך הכנף). במטוס דו כנפי לוקחים את ה- S בתור סכום השטחים של של הכנף העליונה והכנף התחתונה. יש לשים לב כי במקרה של כנפי המטוס אנו משתמשים בשטח שבמישור המיתר (S) ולא בשטח החזית A כפי שהשתמשנו בפרק התנגדות האוויר.

כמו בנוסחת ההתנגדות כן גם בנוסחת העילוי יש להקפיד על שימוש נכון ביחידות המידה. בשיטת היחידות המטרית (המעשית) היחידות הן : א. כוח העילוי (L) נמדד בקילוגרמים. ב. שטח הכנף (S) נמדד במ”ר. ג. מהירות האוויר (V) נמדדת במטרים בשנייה אחת. ד. צפיפות האוויר נמדדת (l). ה’. מקדם העילוי (Cl) הנו מספר יחידות מידה כפי שאמור לעיל. כי שהוסבר בספר הזה יוצא כי בשיטת יחידות זאת תהיה צפיפות האוויר בגובה פני הים שווה ל – 1/8 לערך, ק”ג מאסה למ”ק. המכפלה 1/2 Pv2 שבנוסחת כוח העילוי היא הלחץ הדינמי. אם נסמן אותה באות q הרי שניתן לכתוב את נוסחת העילוי גם כך :

L = Cl x q x S

פרופסור דוד אביר מציע לסיכום כלהלן : את נוסחת כוח העילוי אפשר לשנן גם ב-ע”פ במילים האלה : “כוח העילוי שווה לחצי המכפלה של מקדם העילוי, צפיפות האוויר, שטח הכנף, והמהירות בריבוע”. ו/או במילים האלה : “כוח העילוי שווה למכפלה של מקדם העילוי, הלחץ הדינאמי, ושטח הכנף” 

הבה נעזוב את המתמטיקה עכשיו ונשוב לכַר הַדֶשֶא לאירוע ההוא ב-ליגת האלופות (Champions League) ביום רביעי-7 בנובמבר 2018 באצטדיון של טורינו במשחק יובנטוס Vs מנצ’סטר יונייטד, בו הביס שחקן מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה (Juan Mata) בדקה ה-86 של ההתמודדות את שוער יובנטוס ווֹיְצֶ’ךְ שְצֶ’סְנִי (Wojciech Szczesny) ואת החומה האיטלקית שלו. המידע שמספקים אודות האירוע הזה שדרני ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים נדב יעקובי, שגיא כהן, ובוני גינזבורג הוא דַל ואיננו מספק.

הדקה ה- 85 במשחק יובנטוס – מנצ’סטר יונייטד 2:1 (יום רביעי – 7 בנובמבר 2018) בליגת האלופות הוציאה אותו משעמומו ואותי משממוני (למעט השער שכבש במיומנות גדולה כריסטיאנו רונאלדו ממסירה גבית ארוכת טווח שקיבל מ- ליאונארדו בונוצ’י, והוביל את יובנטוס ליתרון זמני של 0:1). שני האופטיובניקים של ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים השדר הרעשני נדב יעקובי והפרשן שלו שגיא כהן, מי ש-שוכח את תפקידו דווקא בעת התרחשות תמונות ה- Video הדרמטיות על מסך הטלוויזיה הפרטית שלי בדירתי ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב. נדב יעקובי ו- שגיא כהן יודעים ומבינים כדורגל טוב יותר מרבים מצופיהם אולם מיקרופון ה- Off tube עושה בשניהם שַמוֹת. ואז מגיעה הדקה ה- 85 של המשחק ומעירה, מנערת אותי, ומדדת את חושיי. השופט המרכזי של המשחק הרומני אובידיו האטגן (Ovidiu Hategan) שורק לעבירה איטלקית על חלוצה של מנצ’סטר יונייטד פול פוגבה, 18 מטרים משערה של יובנטוס ומעניק לקבוצתו של ז’וזה מוריניו בעיטה חופשית.

מתחיל ריטואל טלוויזיוני שתמיד מרתק אותי בשעה שהשוער הפולני הגבוה של יובנטוס וויצ’ך שצ’סני (Wojciech Szczesny, גובהו 1.96 מ’) מהנדס ומעמיד את החומה שלו מול שני הבועטים הפוטנציאליים של מנצ’סטר יונייטד הספרדי חואן מאטה (Juan Mata) בועט ברגל שמאל, ואשלי יאנג (Ashley Young) מי שבועט ברגל ימין. הריטואל הטלוויזיוני המעניין הזה שמתנהל בין וויצ’ך שצ’סני והחומה שלו לבין בועטי מנצ’סטר יונייטד החל משבריר השנייה של הכשלת הצרפתי פול פוגבה (חלוץ תמיר שגובהו 1.92מ’) של מנצ’סטר יונייטד סמוך לקו רחבת ה- 16 של יובנטוס ועד לבעיטת גזר הדין של חואן מאטה, נמשך באוויר 92 שניות (1:32 דקה). הטלוויזיה האיטלקית עושה עבודה נהדרת ובאמצעות שילוב של צילומי Close ups פלוס צילומי Medium close ups פלוס צילומי Long shots מפורטים של גיבורי העלילה + מיקום החומה + מיקום הכדור, היא מעצימה את דו – קרב השחמט הזה בין השוער והחומה האיטלקיים לבין שני הבועטים האנגליים שמאיימים על שערו, ומפיחה בסצנה רוח חיים. טלוויזיה נהדרת. אתה ממש יכול לגעת בשחקני החומה האיטלקית ליאונארדו בונוצ’י, כריסטיאנו רונאלדו, רודריגו בנטקור, מיראלם פיאנצ’יץ’ אלכס סאנדרו ובכמה משחקני מנצ’סטר יונייטד מרואן פלאיני, קריס סמאלינג, ומרקוס רושפלד שמנסים להשתחל לתוכה ולערער את יסודותיה. בריטואל הממושך אתה יכול להבחין אפילו בשחקן יובנטוס חואן קואדראדו שניצב בצידה השמאלי של החומה (מנקודת מבט של שני הבועטים האנגליים) אולי איננו נוטל בה חלק פעיל, אולם שמו בלבד מושך אטרקציה ותשומת לב. איזה יופי של צילומים. טלוויזיה במיטבה.

טקסט תמונה (1) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון אליאנץ בטורינו. החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות) מסתדרת בול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. כמה שחקנים אנגליים מנסים להידחף בין השחקנים האיטלקיים. השופט הרומני אובידיו האטגן מסביר לשחקני החומה כי עליהם להתייצב במרחק של 9.15 מטרים מהחומה ואסור להם להתקרב לשחקן הבועט עד למגע נעלו בכדור. השופט איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (2) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. אותו המראה שמתועד ע”י המצלמה הקרקעית שניצבת מאחורי השער האיטלקי. החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות) מסתדרת בול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. שלושה שחקנים אנגליים נדחפו והשתחלו בין שחקני החומה האיטלקית. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. מבט נוסף בתצלום הזה מעלה את שאלת ההתלבטות האם שוער יובנטוס מאבד את קשר הראייה שלו עם הכדור ועם שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה היא הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. אותו הרגע כפי שהוא מתועד ע”י המצלמה המובילה (Leading camera) שממוקמת במרכז רום האצטדיון. החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות) מסתדרת בול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. נותרה שאלת ההתלבטות הנצחית האם שוער יובנטוס וויצ’ך שצ’סני רואה היטב את הכדור ואת שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה היא הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (3) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. אותו הרגע כפי שהוא מתועד ע”י המצלמה האחורית הגבוהה הרחוקה שממוקמת מאחורי שערה של מנצ’סטר יונייטד. החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות) מסתדרת מול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. נותרה שאלת ההתלבטות הנצחית האם שוער יובנטוס וויצ’ך שצ’סני רואה היטב את הכדור ואת שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה (מס’ 8 עומד סמוך לכדור) ואשלי יאנג (קיצוני משמאל) המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה היא הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

ואז מורה השופט לשחקני מנצ’סטר יונייטד לצאת לדרך ושני האופטיובניקים נדב יעקובי ושגיא כהן ובעקבותיהם גם בוני גינזבורג נחשפים כשדרני בּוֹסֶר מהסיבות הר”מ. הם אלה שמוסרים לציבור שלהם תמיד מידע כללי (הרבה פעמים רעשני וקולני) מבלי לפרק אותו לפרטים, ומבלי לנתח את העובדות שמרכיבות אותו. Commentary רעשני ומתלהם (לאו דווקא בשידורי ספורט) עלול לשמש הסוואה להיעדר ידע, היגיון, וחוכמה. הריטואל הטלוויזיוני המעניין הזה שמתנהל בין וויצ’ך שצ’סני והחומה שלו לבין בועטי מנצ’סטר יונייטד החל משבריר השנייה של הכשלת הצרפתי פול פוגבה (חלוץ תמיר שגובהו 1.92 מ’) של מנצ’סטר יונייטד סמוך לקו רחבת ה- 16 של יובנטוס ועד לבעיטת גזר הדין של חואן מאטה, נמשך באוויר 92 שניות (1:32 דקה). די והותר זמן המאפשר לשדרנים המובילים לדון באפשרויות ובאופציות שעומדות לרשות שני הצדדים.    

1. שניהם, נדב יעקובי ושגיא כהן אינם מציינים לצופיהם את התייצבות החומה האיטלקית מהכדור במרחק של 7.5 מטרים במקום 9.15 מטרים כפי שכתוב בספר חוקת הכדורגל.

2. שניהם לא מסבירים לצופיהם אפילו במילה, שחוּאַן מַאטָה בועט רק ברגל שמאל שלו (ולכן אופציית הבעיטה הטובה ביותר היא לכוון את מסלול תנועת הכדור לעבר הקורה השמאלית של שער יובנטוס (מנקודת מבטו, והימנית מנקודת מבטו של שוער יובנטוס ווֹיְצֶ’ך שְצֶ’סְנִי), ואילו אשלי יאנג בועט רק ברגל ימין, ולכן הוא אמור לבעוט את הכדור החופשי לעבר הקורה הימנית מנקודת מבטו, והשמאלית מנקודת מבטו של וויצ’ך שצ’סני). שניהם גם לא מסבירים ולוּ במילה אחת לצופיהם את טכניקת הבעיטה החופשית המסובבת בה הבועט משתמש בחלק הפנימי של נעלו (אין זה משנה אם מדובר בנעל ימין ו/או בנעל שמאל) ב- מעין תנועה סיבובית של קרסולו. על ידי כך הוא מפריד את תנופת הרגל וכוח הבעיטה שלו לשני ווקטורים, האחד מקנה לכדור תנועה סיבובית סביב עצמו והשני דוחף אותו אותו קדימה לחלל האוויר. בשל צורתו העגולה האנטי אווירודינאמית ונתוני מידותיו משקלו והיקפו, הוא נתון להתנגדות חריפה של זרמי האוויר למעופו והשפעותיה על מסלול תעופתו של הכדור.

3. שניהם לא מסבירים ולא מדגישים לצופיהם כי בנתוני הגאוגרפיה הקיימים של מיקום הכדור ביחס לשערה של יובנטוס, אשלי יאנג יכול לבעוט ולסובב את הכדור החופשי רק לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו, והשמאלית מנקודת מבטו של וויצ’ך שצ’סני) ואילו חואן מאטה יכול לבעוט ו-לסובב את הכדור רק לעבר הקורה השמאלית (מנקודת מבטו, והימנית מנקודת מבטו של וויצ’ך שצ’סני).

4. שניהם לא מסבירים לצופיהם כי וויצ’ך שצ’סני שומר על שערו סמוך יותר לקורה השמאלית שלו (מנקודת מבטו, והימנית מנקודת מבטם של שני הבועטים) ולכן בונה את החומה שלו שאמורה להגן על הקורה הימנית מנקודת מבטו (השמאלית מנקודת מבטם של שני הבועטים).

5. שניהם לא מסבירים לצופים שלהם כי מדובר בתרגיל מתואם בו שבריר שנייה מפריד בין דילוגו של אשלי יאנג מעל הכדור לבין בעיטת גזר הדין ברגל שמאל של חואן מאטה.

6. שני האופטיובניקים שיושבים באולפן בהרצליה, מדברים בשפה כללית, לחלוטין לא מפורטת נטולת עובדות ופרטים. שניהם אינם מזהים לצופים שלהם את השחקנים האיטלקיים המאיישים את החומה (ביניהם כריסטיאנו רונאלדו שמתנשא לקומה של 1.85 מ’), וגם לא את שלושת שחקני מנצ’סטר יונייטד שמנסים להשתחל לתוכה כדי לקעקע את יסודותיה. נדב יעקובי ושגיא כהן למרות משך הריטואל הטלוויזיוני בן 1:32 דקה שמתנהל בין וויצ’ך שצ’סני והחומה שלו לבין בועטי מנצ’סטר יונייטד החל משבריר השנייה של הכשלת הצרפתי פול פוגבה (חלוץ תמיר שגובהו 1.92מ’) של מנצ’סטר יונייטד סמוך לקו רחבת ה- 16 של יובנטוס ועד לבעיטת גזר הדין של חואן מאטה, נותרים כללים מידי.

7. שניהם, לא מיידעים את צופיהם כי למרות הטווח הקצר של 7.5 המפריד בין הכדור לחומה, מצליח חואן מאטה להעניק לכדור המדויק שלו (איננו עוקף את החומה מצדה אלא עוקף אותה ממעל) מהירות ממוצעת של 18 מטר ב- 0.9 של שנייה אחת, כלומר 20 מ’ בשנייה באחת, כלומר 1200 מ’ בדקה אחת, כלומר 72000 מ’ בשעה אחת, כלומר 72 קמ”ש (הערה שלי : את המחקר הפשוט הזה, כלומר את ביצוע השגת המידע הנ”ל אודות נתוני דרך + זמן + מהירות ניתן, לעשות על כל iphone, ולקבל את התוצאות בתוך 5 (חמש) שניות.

8. שניהם לא מסבירים לצופיהם כי וויצ’ך שצ’סני ההססן פוסח על שתי הסעיפים ואיננו מזהה בזמן מי משני המאיימים על שערו יבעט באמת בכדור (האם מפני שהחומה מסתירה לו ובשל כך הוא מאבד קשר עין עם הכדור והבועטים). הוא זז אנה ואנה ו- מבזבז זמן יקר על קו שערו, ואיננו מצליח להגיע לקורה ימנית שלו במועד למרות שהכדור החופשי של חואן מאטה נע במהירות ממוצעת לא גבוהה במיוחד, רק 72 קמ”ש. לצורך השוואה : הכדור החופשי שבעט צ’ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 במשחק ההוא ישראל – אוסטרליה 1:1 ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג מטווח של 28 מ’ לעבר שערו של בוני גינזבורג עבר את כברת הדרך הזאת בשנייה אחת. כלומר המהירות הממוצעת של טיסתו הייתה 28 מ’ בשנייה אחת ובתרגום למהירות של קילומטרים בשעה אחת, הוא צבר 100.8 קמ”ש. בשעה שוויצ’ך שצ’סני מגלה את מעוף הכדור כשהוא עוקף ממעל בהצלחה את הגבוה בשחקני החומה (כריסטיאנו רונאלדו, מתנשא לגובה 1.85 מ’) וטס לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו) במהירות של 72 קמ”ש, נותרות לו רק 4 (ארבע עשיריות) לחוש למקום הסכנה. מעט מידי זמן ומאוחר מידי.

ואז מגיע רגע האמת. נדב יעקובי מעיר נכון ומדבר על השילוב בין חואן מאטה לאשלי יאנג שאמור להטעות את השוער האיטלקי, אולם הוא לא מתייחס לנתונים המצוינים לעיל, ולא מסביר לי מה הוא חושב אודות קו ההתבוננות בין וויצ’ך שצ’סני לבין הכדור ושני הבועטים, והאם קִיר הַחוֹמָה שבנה איננו מסתיר לו את שדה הראייה. תיאור השער של חואן מאטה ע”י נדב יעקובי, רעשני מידי, כללי מידי, נעדר נתונים, ולא מפורט. לא ברמה הנדרשת. הפרשנות של שגיא כהן מביכה. זה מה שהוא אומר לאחר כיבוש שערה של יובנטוס בבעיטה החופשית של חואן מאטה : “…מוריניו מראה לכל מי שהספיד אותו עד כמה הוא עדיין מאמן דגול…חואן מאטה יצר מצב ומתוך הברדק הזה הוציא את הכדור החופשי ביום שבו הוא פשוט לא יכול להגיע לשער…הוא מצא דרך להגיע לשער בשביל הקבוצה שלו…להוריד את הכובע בפני האיש הזה…”. מגוחך.

הפרשן באולפן בוני גינזבורג מנסה להציל מאוחר יותר משהו מכבודו, כשהוא שַח לנדב יעקובי (משמש גם שדר התקציר של המשחק הנדון), כלהלן : “…תקשיב רגע…זה רמת ביצוע מושלמת של חואן מאטה…לא בגלל הגול…בגלל שמהעמדה הזאת מהמרחק הזה (בוני גינזבורג…אולי תואיל לומר לצופיך, מהו מרחק החומה מהכדור. 5, 6, 7, ו/או 8 מטרים…???) להרים להרים את הכדור מעל השחקן השני והשלישי בחומה בכזה רגש…זה גול מדהים…”. גם בוני גינזבורג מנתח כללי מידי את סיטואציית הריטואל, מדבר בשפת הטריוויה, ואיננו מתייחס ומסביר לצופיו לאת העובדות והפרטים האלה : מהו מרחק החומה מהכדור (איננו מזכיר לצופיו כי החוק מצווה על החומה להתייצב במרחק מינימאלי של 9.15 מ’ מהכדור, כאילו צופיו מכירים בע”פ את חוקת המשחק), איננו מציין כי חואן מאטה בועט רק ברגל שמאל, איננו מתעכב על נתון מהירות תנועת הכדור החופשי למרות סמיכות החומה, איננו מתייחס לשיקולי וויצ’ך שצ’סני השוער האיטלקי לבנות את החומה שלו כפי שבנה, ולא מפרש לצופיו מדוע החליט שוער יובנטוס להעניק בתחילה עדיפות דווקא לשמירה על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של השוער). אין מדובר כלל בפרשנות אלא בחוות דעת ילדותית לא מנומקת. רמה נמוכה.

טקסט תמונה (4) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. תחילתו של רגע האימה והקריסה של חומת יובנטוס כפי שהוא מתועד ע”י מצלמת הטלוויזיה האחורית הגבוהה הרחוקה (בעלת עדשת Zoom חזקה) שממוקמת מאחורי שערה של מנצ’סטר יונייטד. ששת שחקני החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות לרבות חואן קואדראדו קיצוני משמאל בחומה) מתכוננים לקראת הניתור שלהם מול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. נותרה שאלת ההתלבטות הנצחית האם שוער יובנטוס וויצ’ך שצ’סני רואה היטב את הכדור ואת שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה (מס’ 8 עומד סמוך לכדור) ואשלי יאנג (קיצוני משמאל) המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה היא הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (5) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. תחילתו של רגע האימה והקריסה של חומת יובנטוס כפי שהוא מתועד ע”י עוד מצלמה טלוויזיה אחורית נוספת נמוכה ו- רחוקה (בעלת Zoom חזק) שממוקמת סמוך ל- שערה של מנצ’סטר יונייטד. חמשת שחקני החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות, השחקן האיטלקי השני משמאל בחומה נוטש אותה) מתכוננים לקראת הניתור שלהם מול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. הם רק לא יודעים מי יבעט בכדור. התצלום הזה מוכיח כי וויצ’ך שצ’סני ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית מנקודת מבטו. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. נותרה שאלת ההתלבטות הנצחית האם שוער יובנטוס וויצ’ך שצ’סני רואה היטב את הכדור ואת שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה (מס’ 8 עומד סמוך לכדור) ואשלי יאנג (קיצוני משמאל) המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה היא הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (6) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. תחילתו של רגע האימה והקריסה של חומת יובנטוס כפי שהוא מתועד ע”י המצלמה האחורית הנמוכה הסמוכה ל- שערה של יובנטוס. ששת שחקני החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות, אחד שחקן איטלקי כורע ברך מאחורי החומה) מתכוננים לקראת הניתור שלהם מול שני הבועטים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג. הם רק לא יודעים מי יבעט בכדור. השופט הרומני אובידיו האטגן איננו אוכף את החוק ומאפשר לשחקני יובנטוס להקים את חומה האיטלקית שלהם במרחק של 7.5 מטרים מהכדור. נותרה לדיון שאלת ההתלבטות הנצחית האם שוער יובנטוס וויצ’ך שצ’סני רואה היטב את הכדור ואת שני השחקנים של מנצ’סטר יונייטד חואן מאטה ואשלי יאנג המיועדים לבעוט את הכדור החופשי, והאם בניית החומה על ידו הייתה הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר היה לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים).

טקסט תמונה (7) : יום רביעי – 7 בנובמבר 2017. אצטדיון “אליאנץ” בטורינו. סופו של רגע האימה והקריסה של חומת יובנטוס כפי שהוא מתועד ע”י המצלמה האחורית הנמוכה הסמוכה ל- שערה של יובנטוס. ששת שחקני החומה האיטלקית של יובנטוס (חולצות לבנות / שחורות, אחד שחקן איטלקי כורע ברך מאחורי החומה) מנתרים לעבר הכדור שבעט חואן מאטה ברגלו השמאלית. רואים את הכדור מגיח ומפציע מעל חומת יובנטוס כשהוא נע במהירות של 72 קמ”ש לעבר שערו של וויצ’ך שצ’סני. ל- וויצ’ך שצ’סני נותרו 4 עשיריות של שנייה כדי להגיע לקורה הימנית למקום הסכנה. מעט מידי ומאוחר מידי. וויצ’ך שצ’סני נכנע לחואן מאטה. עדיין נותרה לדיון שאלת ההתלבטות הנצחית האם בניית החומה על ידו הייתה הכרחית עבורו ו/או שמא אפשר היה לוותר על הקמתה. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס’ 55 בכבלים). 

תזכורת היסטורית לפני שנות דור. פוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. הנושא הוא אותו הנושא והדיון הוא אותו הדיון. הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה המוני ספורטיבי. חולשתו של השוער בוני גינזבורג ב-19 במארס 1989 מול הבועט האוסטרלי המחונן צ’ארלי יאנקוס חשפה שוער לאומי נטול ידע מינימאלי בתורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הוא עשה אז את כל השגיאות האפשריות נוכח עיניהם הבוחנות של שני מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז”ל ויצחק שניאור ז”ל גם הם נעדרי כל מיומנות בתחום, ושילם את מלוא המחיר. גם הם, שני מאמניו. פוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. כל הזכויות שמורות למחבר ולכותב יואש אלרואי.

להלן הטפת מוסר מילולית וגראפית ללא נוסחאות מתמטיות.

ה- Pre Game Show של המשחק בית”ר ירושלים – מכבי ת”א (1:1) בליגת העל בכדורגל באצטדיון ר”ג ביום שני – 10 בדצמבר 2012 עורר נשכחות. חמישה אנשים ניצבו סביב עמדת השידור הקרקעית בפאנל של ערוץ 1. ביניהם גם שדר המשחק יורם ארבל. אינני זוכר בדיוק מה אמרו קודמיו המנחה בוני גינזבורג, שני פרשני הפאנל אלון חזן ואבי נמני, והפרשן המוביל בשידור הישיר דני נוימן, וזה גם לא כל חשוב, אולם אני זוכר היטב מה אמר יוֹרָם אַרְבּלֵ אחרון הדוברים לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בטרם שריקת הפתיחה : “…לפני זה ברשותך אני רוצה לדבר על אצטדיון רמת גן…רק לפני 23 שנה ניחסתי אותך טוב טוב באצטדיון הזה…אני לא אוהב לשדר מאצטדיון ר”ג …הוא בנוי בשיטה הסובייטית, אצטדיון פתוח…מצעדים של טנקים יכולים לעבר כאן…”. יורם ארבל הוא שדרן אך איננו עיתונאי ואיננו מתבטא כעיתונאי. הוא וותרן וכַנוּעַ ולכן לא אמר אז לבוני גינזבורג במסגרת הפאנל באצטדיון ר”ג את הטקסט ההיסטורי האמיתי שהיה צריך להיאמר ולא נאמר : “…בוני גינזבורג כאן באצטדיון הזה פישלת בגדול לפני כ- 24 שנים נגד נבחרת הכדורגל של אוסטרליה אתה והחומה שלך. על אוזלת היד שלך כשוער לאומי וחוסר האונים של חומתך נבנה הסלוגן “ככה לא בונים חומה”…”, במקום זה שִרְבֵּט לו : “ניחסתי אותך טוב טוב…בְּלָה,בְּלָה, בְּלָה…”. כְּלוּם . נָדָה. שום עיתונאות. אבל מה, לשַדֵר הוא יָדָע.

היום הזה אני ניצב במקומו של יוָרָם אַרְבֵּל ומטיף לבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מוּסָר אווירודינאמי ברמה פופולארית. לפני כ- 24 שנה, ביום ראשון – 19 במארס 1989 התמודדה באצטדיון ר”ג נבחרת ישראל בראשות המאמן יוֹסֵף מִירְמוֹבִיץ’ ז”ל נגד נבחרת אוסטרליה בראשות מאמנה פְרָנְק אֶרוֹק במסגרת קדם מונדיאל איטליה 1990. המשחק עורר עניין עצום בציבור ואנוכי הבאתי לאצטדיון את ניידת השידור הגדולה שלנו, 6 מצלמות + 3 יחידות של הילוכים חוזרים משלוש זוויות שונות , ו- 60 עובדים. יוֹאָב פֶּלֶג הבימאי המצוין של כל תוכניות הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית נבחר על ידי לשמש בימאי גם בשידור הישיר הזה. על יוֹרָם אַרְבֵּל הטלתי את המשימה להיות השַדָּר המוביל. אמציה לבקוביץ’ נקבע להיות הפַּרְשָן (בעידן של טרום אבי רצון). אצטדיון ר”ג היה מלא עד גדותיו. משטרת ישראל הודיעה לי כי 48000 (ארבעים ושמונה אלף) צופים גודשים את היציעים. בדקה ה- 71 של המשחק התגלה שוער נבחרת ישראל בכדורגל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג במערומיו ובשיא חולשתו. הוא נחשף כשוער חסר אונים וגם לא נָבוֹן. אוסטרליה זכתה בבעיטה חופשית מטווח של 28 מטרים משערה של נבחרת ישראל, קצת מצד ימין. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. הם לא למדו ולא הכירו את תכונותיו של הבועט האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס. לא היה להם שום מידע אודותיו אפילו לא טיפת סקאוטינג. כלום מודיעין. אֶפֶס ריגול נגדי. (הזמנתי את שני מאמני נבחרת ישראל למשרדי בירושלים שלושה ימים לפני המשחק כדי לצפות על מכשיר ה- BVU בחומר שסיפקה לי אודותיו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס הטלוויזיה היוונית ERT – אך שניהם סירבו בטענה שאין להם זמן). שני מאמני נבחרת ישראל בכדורגל ושוער נבחרת ישראל לא ידעו כי צ’ארלי יאנקוס בועט רק ברגלו הימנית. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס נותר אנונימי עד אותה הדקה ה- 71 הקרדינלית ההיא באצטדיון ר”ג בה קנה את המוניטין שלו באלגנטיות ויורם ארבל את תהילתו כשַדָּר כדורגל. שניהם, צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס ויוֹרָם אַרְבֵּל נבנו על חורבותיה של החומה שבּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנה וקרסה בתוך שנייה אחת, ברוב מחסור של כִּישָרוֹן ויֶדָע. יוֹרָם אַרְבֵּל שאג ל- מיקרופןן לאחר שהכדור של צָ’אְרִלי יָאנְקוֹס פגש בתוך שנייה אחת את הרֶשֶת של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרג, כשהוא משנה אינטונציות ונוזף בנבחרת שלנו כלהלן : “זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם…ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה”. ברור שיורם ארבל טעה. במקום לבוא בטענה אישית, ולומר, “הֵיי בוני גינזבורג, ככה לא בונים חומה…” הוא האשים את כולם למרות שידע היטב כי השוער הוא בַּנַּאי החומה והאחראי הראשי להקמתה, קביעת רוחבה וכמה שחקנים יאיישו אותה, והצבתה במקום עומדה.

השחקנים הם כמו נדבכים שמרכיבים את החומה על פי המיקום הגיאוגראפי היחסי שלה במגרש, הכיוון, עובייה, ועמדות השחקנים – בתוך החומה שנקבע והועיד להם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג. הם השחקנים עושים מה שאומרים להם, את מה שאומר להם השוער. אך נעזוב זאת כעת כדי לא לקלקל את הסיפור. מעניין מהיבט הַהֵד התקשורתי – טלוויזיוני, כיצד מחַד הריסת החומה קוברת תחתיה את הבַּנַּאי שלה, ומאידך מרוממת את האיש שתיאר בשידור ישיר את קריסתה. השוֹעֵר – בַּנַּאי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין דבר באווירודינאמיקה של הכדור ובאנטומיה של השחקן הבועט הושלך לירכתי ההיסטוריה בגלל הקריסה ובגלל שַדָּר הטלוויזיה שתיאר את נפילתה ב- 16 מילים. לשַדֵר – יוֹרָם אַרְבֵּל יודע. הוא איננו עיתונאי אך בהחזקת מיקרופון הוא מומחה. משקלו הסגולי ההיסטורי של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כשוער נבחרת ישראל בכדורגל – זעיר. יזכרו אותו כשוער שפישל לא רק נגד אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 ברמת גן אלא גם במשחק קדם גביע העולם של מכסיקו 1986 נגד נבחרת ניו זילנד ב- 26 באוקטובר 1985 באוקלנד. פעם אחת יצא הרחק משערו וחטף גוֹל מביך בבעיטה קשתית. נבחרת ישראל ניגפה במשחק הזה נגד ניו זילנד החלשה בתוצאה 1 : 3. אי אפשר להזכיר את שמו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בנשימה אחת אחת עם יַעֲקב חוֹדוֹרוֹב. אך בַּל אקדים את המאוחר.

ביצוע הבעיטה החופשית בכדורגל נשען על מדע האווירודינאמיקה. משולבים מדעי המתמטיקה והפיזיקה, ומדע גוף האדם. אנטומיה. הצבת חומה (במידה והיא נדרשת) היא גם כן מדע . הצבת חומה איננה דבר אוטומטי. וודאי לא עובייה. כמות הנדבכים בתוכה איננו עניין רוטיני. בנאי החומה הלא הוא השוֹעֵר, חייב ללמוד ולהכיר בטרם הבנייה את סוד הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת אופי הבועט, באיזה רגל הוא בועט, ואת פוטנציאל התופעות האווירודינאמיות המשפיעות על מעוף הכדור ונִלוות אליו בדרכו לשער, ואשר עתיד לסַכֵּן אותו את השוֹעֵר. האבולוציה של הטכנולוגיה הטלוויזיונית חושפת את סודות האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל ואת הסכנה שטמונה בה ואורבת לשוערים. תמיד שאלתי את עצמי האם הצבת החומה נדרשת בכל סיטואציה ובכל מרחק ? לא בטוח ! למרות שעד עצם היום הזה לא נתקלתי בשוער שיוותר על הצבת חומה. ראיתי בקריירה הטלוויזיונית שלי מאות חומות שקרסו מפני שהסתירו לשוער את שדה הראייה שלו. הן אומנם הפריעו לבועט אך יותר הזיקו לשוֹעֵר. ווירטואוז הכדורגל הארגנטיני דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הוא שהפך את הבעיטה החופשית ל- “נשק השמדה” המוני ספורטיבי על כר הדשא ב- המוני מגרשים אך הוא לא היה הראשון. הקדימו אותו הווירטואוזים הברזילאים. כבר ב- 1979 ביימתי ושידרתי ב- “מבט ספורט” סרט מיוחד בן כ- 25 – 20 דקות שדן בעקרונות ביצוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל והתופעות האווירודינאמיות הנלוות אליה, ואשר מסכנות את השוערים באשר הם. בסרט הזה הראיתי אוסף של בעיטות חופשיות מסובבות של אוּרִי מַלְמִילְיָאן, מָרְדֶכָי שְפִּיגְלֶר, יְהוּדָה שָהרָבַּנִי, הברזילאים פֶּלֶה וגָארִינְצָ’ה, הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף, ואחרים. באמצעות ניתוח אווירודינאמי הסברתי מדוע הן מסוכנות ביותר. הטעות הקשה של שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ושני מאמניו יִצְחָק שְנֵיאוּר ז”ל ויַעֲקב גְרוּנְדְמַן ז”ל ב- 19 במארס 1989 נבעה מאי רצון ללמוד ומחוסר ידע אלמנטרי בפיזיקה ומתמטיקה. לבעיטה החופשית המסובבת מספר יתרונות מול בעיטת ההסעה הישירה והחזקה שהייתה מקובלת פעם לפני שנים רבות וכמובן אין משתמשים בה עוד. 

התפתחות טכנולוגיית הצילום ברבות השנים באירועי הספורט הגדולים בטלוויזיה בארץ ובעולם מסבירה במשהו את ההתפתחות המקבילה של כישרון השידור ויכולת האבחנה והביטוי של שַדָרֵי הספורט. פנינת השידור של יורם ארבל משאִבְחֵן בשידור ישיר ב- 22 ביוני 1986 במונדיאל מכסיקו 1986 באצטדיון ה- “אַצְטֶקָה” במכסיקו סיטי במשחק רבע הגמר ארגנטינה – אנגליה (1:2) את “יָד האלוהים” כמעשה מִרְמָה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה – עילאית ! היא איננה נופלת באיכותה מהסלוגן שהגה ב- 1989 כשזעק בשידור ישיר למיקרופון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית, “ככה לא בונים חומה”, בעת הבקעת שערו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס מבעיטה חופשית מסובבת במשחק הכדורגל ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. שתי פנינות השידור היו הפצת אור טלוויזיוני אך היה בכל זאת הבדל ביניהן. אבחון מעשה המרמה של “יָד האלוהים” בתריסר מילים (“לא יכול להיות שהראש של מאראדונה עלה גבוה יותר מהידיים של שילטון”) של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה נעשה בהברקה של שניות, ואילו הסלוגן “ככה לא בונים חומה” צמח, הבשיל, ונאמר על קרקע פורייה מוכנה מבעוד מועד.

ב- 4 במאי 1986 הביסה נבחרת ארגנטינה במשחק רעים באִצטדיון ר”ג את נבחרת ישראל 2:7. ארגנטינה עם כוכבה דיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שימשו אובייקט שידור מרהיב, ומנהל הטלוויזיה חיים יבין נענה לבקשתי לשָדֵר ישיר את המשחק הזה לצופי הטלוויזיה בישראל. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה היה במאי 1986 שחקן קבוצת נאפולי ואלוף איטליה באותה עונה. מגה סטאר בעל שם עולמי. יום אחד ב- 1985 נחת במפתיע בישראל ואָבִי רָצוֹן עורך מדור הספורט של העיתון “חדשות” גילה את מחבואו. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נרשם בשם בדוי והתאכסן במלון “הילטון” בירושלים. שלחתי לשם את המפיק שלי יוסי לנדאו (יליד ארגנטינה בעצמו ודובר ספרדית רהוטה) יחד עם הצלם שְרַגָא מֶרְחַב כדי לנסות לראיין את כוכב הכדורגל רב המוניטין. דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה נענה להפצרותיו של יוסי לנדאו וירד ללובי המלון. במקום המתינו לו כבר עשרות עיתונאים ועוד עשרות סקרנים שגרמו להמולה רבתי במקום. אף על פי כן התקבל ריאיון קצר והייתה כתבה ששודרה באותו ערב ב- “מבט”. עונת הכדורגל של 1986- 1985 במדי נאפולי הייתה הראשונה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בקריירה שלו באיטליה. קודם לכן שיחק בליגה הארגנטינית ואח”כ כיכב בליגה הספרדית במדי ברצלונה. כשהגיע לאיטליה כבר היה מיליונר. באיטליה התחנה השלישית שלו הפך למולטי מיליונר. 85000 (שמונים וחמישה אֶלֶף) צופים העניקו לו באצטדיון של נאפולי קבלת פנים מלכותית בקיץ 1985 כמו לקדוש . הכדורגל באיטליה נחשב לדת ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האפיפיור שלו. מכונית ספורט מהודרת פתוחה הובילה אותו לבוש אזרחית לאִצטדיון העירוני “סיינט פאולו” בסתם יום של חוֹל לפגישת היכרות עם המוני מעריציו בנאפולי. המכונית סובבה בנהיגה איטית סביב כר הדשא ודְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעט 100 כדורי רגל שאִרְגֵן לו נשיא המועדון לעבר היציעים הדחוסים עד אפס מקום. ההערצה והאהבה אליו בנאפולי לא ידעה גבולות. זאת הייתה סגידה. הטלוויזיה האיטלקית הציבורית – ממלכתית RAI הייתה שָם ותיעדה את האירוע. האייטם המרשים הזה מלא חיים, אווירה, וצבע – נשלח מטעמה ל- EVN מס’ אחד מגזין החדשות האירופי (Eurovision News – מגזין חדשות יומי שמופץ ברחבי אירופה באמצעות סירקולציה לוויינית) והופץ ע”י איגוד השידור האירופי ה- EBU באותו ערב לכל חברות האיגוד ושודר בכל רחבי היבשת למעֵט ב- “מבט” של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הכתבה המדהימה הזאת בה עורכת העיר נאפולי קבלת פנים מלכותית לאפיפיור הכדורגל , התקבלה גם בירושלים מכוח חברותינו ב- EBU איגוד השידור האירופי (European Broadcasting Union). ביקשתי לשָדֵר אותה  במהדורת החדשות “מבט” אך נדחיתי ע”י העורכים בטענה שהיא לא מעניינת ולא חשובה דַיָה. הכתבה שודרה באיחור של כמה ימים בתוכנית הספורט “משחק השבת”.

המשחק הבינלאומי ישראל – ארגנטינה באביב 1986 באצטדיון ר”ג התקיים במסגרת הכנותיה של ארגנטינה לקראת טורניר גביע העולם שהיה אמור להיפתח בתוך פחות מחודש ימים במכסיקו ב- 31 במאי 1986. היו אנשים בארגנטינה שהאמינו כי משחק רֵעים על אדמת הקודש של ארץ ציון המוזכרת בתנ”ך תסייע לה לזכות בגביע העולם. נבחרתה הלאומית של ארגנטינה הסכימה להגיע לישראל. ביקשתי מידִידַיי במחלקת הספורט של רֶשֶת הטלוויזיה האיטלקית הממלכתית RAI להכין לי את מסכת שעריו של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה שחקן קבוצת נאפולי בליגה האיטלקית שזכתה באליפות באותה עונה של 1986 – 1985. ידעתי שרבים משעריו באותה עונה מזהירה במדי נאפולי נכבשו מבעיטות חופשיות נייחות מטווחים של כ-20 מטרים. שידרתי את מלאכת הבקעת השערים של הפנומן הארגנטיני בליווי טקסט מתאים שכתבתי בעצמי בתוכנית “משחק השבת” ששודרה במוצ”ש – 3 במאי עֶרֶב המשחק ישראל נגד ארגנטינה.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בן ה- 26 היה אז בשיא כוחו, רב אמן בכדורגל. חלק משעריו הובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 25 – 18 מטרים, וגם 30 מטרים ואפילו יותר. הֵן הביאו לקריסתן של החומות האיטלקיות שהציבו מולו שוערי הקבוצות בזו אחר זו. הוא בעט בכדור תמיד רק ברגל שמאל שלוֹ. בחלק הפנימי של כף הרגל. הבעיטה המסובבת התבצעה כמעט ללא הרצה. הוא ניחן במסת שריר גדולה ברגליו אך חשובה ממנה הייתה תנופת הרגל והקואורדינציה המיוחדת של עבודת הקרסול וכף הרגל שלוֹ. תופעה ייחודית ויוצאת דופן רק לדְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. בתחום הזה הוא היה פֶנוֹמֶן. מה היה סוד כוחו האמיתי של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בבעיטה החופשית ? התשובה פשוטה. סוד כוחו היה ביכולתו וכִישרונו העצום לבעוט בחוזקה בכדור ברגלו השמאלית אך בד בבד גם לסובב אותו (סביב צירו עם כיוון השעון) כדי לעקוף את החומה הניצבת מולו. הכוח שהפעיל דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה בעת הבעיטה בכדור גרם בעצם להפרדת כוחות. כוח אחד הֵאִיץ את הכדור במהירות לפנים והכוח השני סובב את הכדור סביב עצמו. על הכדור נוצר לחץ בשל התנגדות האוויר ומהירות שונה של זרימת מולקולות האוויר משני צידיו של הכדור המסתובב. האוויר זורם מהר יותר עם כיוון סיבוב הכדור מאשר בצד של סיבוב הכדור נגד כיוון השעון. הבדלי הלחצים משני צידי הכדור מתורגם ל- “כוח עילוי” שמסיט בהתמדה את הכדור ממסלולו הצפוי, וחודר לשער פעמים רבות להפתעת השוער ושחקני החומה. לטלוויזיה יש עניין רב בכיסוי בעיטות חופשיות במשחק מפני שהן אירוע צילום דרמטי שמעורר סקרנות. זהו בעצם קרב מוחות בין השוֹעֵר המֵגֵן על שערו בסיוע החומה שלו לבין השחקן הבועט מהקבוצה היריבה שתוקף אותו.

צריך להבין כי הרֶגֶל איננה מכשיר מספיק מדויק לירות כדור, אך דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה מיומן ומוכשר דיוֹ כדי לחזור על הפעולה המדויקת הזאת ברצף. הבעיטות החופשיות שלו היו מסוכנות ומאיימות באופן תדיר על השוערים. מצלמות הטלוויזיה של RAI האיטלקית חשפו את ההצלחה הזאת שוב ושוב והעניקו לו מוניטין עצום. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה גאון כדורגל מכל היבט של המשחק. בתחום הבעיטות החופשיות הוא היה גאון בריבוע . ווירטואוז בשליטה בכדור, רכז משחק מצוין, מוֹסֵר דָגוּל שהפך את חבריו האנונימיים למבקיעי שערים, שחקן מדויק מאוד, וגם חזק פיסית, ובעל כושר גופני פנטסטי. הוא לא נפצע על כר הדשא למרות שרגליו היו מטרה נוחה לפגיעות. מפני שהיה בעל כושר גופני מזהיר ידע לחמוק בזמן מההתנגשויות בו ואם כבר נפגע הרי שידע להתאושש מהר. זה לא היה אופייני רק לוֹ. שחקנים ברמתו שתיפקדו כחלוצים מושכי אֵש כמו בּוֹבִּי צָ’ארְלְטוֹן, יוֹהָאן קְרוֹיְף, אוֹבֶה זִילֶר, מָארְיוֹ קֶמְפֶּס, פָּאוּלוֹ רוֹסִי, ואפילו פֶּלֶה במידת מה, ידעו גם הם לחמוק מפציעות , ואם נפצעו ידעו להתאושש. גם הם כמותו חוננו בכושר גופני מזהיר. גם בישראל היו כמה שחקני כדורגל שנחנו בכישרון הבעיטה החופשית המסובבת ובראשם אוּרִי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, יהודה שהרבני, אָבִי נִמְנִי, וגם רָן בֵּן-שִמְעוֹן. אך הם לא עשו זאת ברצף כה גדול ובאחוז הצלחה כה מרשים כמו הפנומן הארגנטיני. גם הטלוויזיה לא חשפה את הצלחתם הדלילה בעת ההיא.

תופעת “כוח העילוי” הפועל על הכדור המסובב כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה וכדאי להתעכב עליה. על הכדור המסובב פועל “כוח עילוי” בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר “אווירודינאמיקה” שיצא לאור ב- 1960 ע”י משרד הביטחון). 

“כוח עילוי” יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם ומשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם. היקפו הוא בין 68 ס”מ ל- 71 ס”מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס”מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא האווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שהם מוּאטים מייד ומשנים את מסלולם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל . אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין. הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית. אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון. מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור “כוח עילוי” לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- “הסעה” איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים Magnus Effect  (“תופעת מָאגְנוּס”) על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 160 שנים ב- 1852. את “תופעת מאגנוס” אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס , קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את “תופעת מאגנוס” ניתן לייצר גם בא”ק בעת זריקת מכשיר הדיסקוס והטלת הכידון . זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר חשובים ביותר. זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה “כוח עילוי” ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א”ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של “אֶפֶקְט מָאגְנוּס”, כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם.

לא פלא ששני מאמני הכדורגל של ישראל ב- 1989 יעקב גרונדמן ויצחק שניאור לא צפו את יכולתו של בועט הכדורים האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) לחולל את “תופעת מָאגְנוּס” על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שהפכה אותם לכל כך מסוכנים. שני המאמנים ושוער הנבחרת בוני גינזבורג שילמו כמובן מחיר כבד על כך. הנה “תופעת מָאגְנוּס” כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית.

טקסט תמונה :  זהו ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע”י השחקן צ’ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ממרחק של 28 מ’ והכניעה בקלות את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל במשחק ישראל – אוסטרליה ב-  19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90′). הכדור מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני. נוצר אפוא “כוח עילוי” שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה. כעבור שנייה אחת נשק את הרשת של בוני גינזבורג. (איור : אדריכל רועי אלרואי הבן שלי).

בעיטת ההסעה בכדורגל איננה פחות מסוכנת מהבעיטה המסובבת. בבעיטת הסעה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. מפני שכל הכוח של הרגל הבועטת עבר דרך מרכז הכובד של הכדור, הכדור טַס לפנים אך אינו מסתובב. הוא יציב לחלוטין. בעיטת ההסעה קשה לביצוע מפני שהרגל היא אֵיבָר תנועה גדול ובעל מסה רבה מהיָד ולכן הרבה פחות מדויק ממנה . קשה לדייק ולרַכֵּז את כל כוח הרגל בנקודה אחת, אבל כשזה מצליח הבעיטה הופכת את מסלול תעופת הכדור למסוכנת מאוד. כשהכדור הנַע באוויר עובר מהירות גבולית של 60 קמ”ש התנגדות האוויר כלפיו יוצרת תופעה אווירודינאמית מעניינת. מאחורי הכדור נוצר שובל של תת לחץ. מעֵין וָואקוּם. בהיעדר סירקולציה הופכת זרימת האוויר הפוטנציאלית לזרימה של מערבולת אוויר לא סימטריות בשובל תת לחץ שנוצר מאחורי הכדור. מערבולות האוויר האלה, מנדנדות ומזיזוֹת את הכדור תזוזות קלות בצורה לא מסודרת מעלה-מטה-מעלה, וימינה-שמאלה-ימינה, סביב קו ההתקדמות שלו. הכדור “הַמְּתּוּזָז” הופך להיות כלי משחק מתעתע. במשחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 שהיתי בבואנוס איירס כעורך ראשי ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית. ראיתי את השחקן ההולנדי אָרִי הָאן (Aarie Haan) בועט פעמיים שתי בעיטות תותח בסגנון הסעה, ומכניע בזה אחר זה את שוער נבחרת איטליה דִינו זוֹף ממרחק של 35 (שלושים וחמישה) מטר ואח”כ את שוער מערב גרמניה סֶפּ מָאיֶיר מטווח של 25 (עשרים וחמישה) מטר. בהילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האלקטרוניות האחוריות שהציבה ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הארגנטינית ATC 7 (שימשה כ- International Host Broadcaster של המונדיאל) של שני השערים האלה של אָרִי הָאן, אפשר לראות עד כמה הכדורים הלבנים של חברת “Adidas” הגרמנית יציבים באוויר למרות שהם נעים במהירות עצומה לעבר השער. אפשר היה לראות בבירור את הציורים על הכדור ולקרוא את האותיות של החברה הגרמנית יצרנית הכדורים מפני שהכדורים לא הסתובבו. אָרִי הָאן יצר במו רגליו עדות נפלאה לבעיטות ההסעה המדהימות והמסוכנות שלוֹ. חומר ה- Video הטלוויזיוני הזה אודות אָרִי הָאן שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ב- 1979 בעט רִיפְעָאת טוּרְק במגרש ימק”א בעיטה חופשית ממרחק של 40 (ארבעים) מטר לעבר שערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי שוער הפועל ירושלים בצד הדרומי של המגרש צר המידות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה את המשחק במצלמת פילם. רִיפְעָאת טוּרְק בעט בכדור בעוצמה ובכוח רָב מבלי לסובב אותו. כוח הבעיטה של רִיפְעָאת טוּרְק עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. רוח צפונית שנשבה באִצטדיון בגבו של ריפעאת טורק העניקה לכדור תנופה נוספת מהירות יתירה. בצילום ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רואים את צמרות הברושים המעטרים את את מגרש ימק”א מתכופפות לצד דרום. הכדור צבר תאוצה פנטסטית וטס במהירות של 125 קמ”ש (בממוצע) לעבר שערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי. הכדור הכניע את השוער. רבים האשימו את מריו ז’וכוביצקי בכיבוש שערו וזקפו גבה, “כיצד זה ייתכן לחטוף שער מבעיטה מטווח של 40 מטר”. שאלה הגיונית של אנשים שחסרי ידע אווירודינאמי. התשובה לכיבוש השער נעוצה בזיהוי התופעות האווירודינמיות שפעלו על הכדור בעת מעופו ושיבשו לחלוטין את הערכת תנועת המסלול הצפוי של הכדור ע”י מריו ז’וכוביצקי. צריך להבין שהכדור המטעה שבעט ריפעאת טורק עבר את מרחק ה- 40 (ארבעים) מטר בזמן של קצת יותר משנייה אחת . שנייה אחת ועשירית אולי שתי עשיריות . זוֹ מהירות עצומה. הכדור הוסט מצד לצד ומעלה – מטה ע”י מערבולות האוויר שפעלו בתוך הוואקום שנוצר מאחוריו תוך כדי תאוצתו לעבר השועֵר. רק משהגיע הכדור למרחק סביר ממריו ז’וכוביצקי יכול היה השוער להעריך באמת להיכן ולאיזה כיוון מדויק נַע הכדור. אך זה היה כבר מאוחר מידי. החומר שמור בסירטייה – ארכיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וניתן להתבונן בּוֹ.

טקסט תמונה : שרטוט המסביר את התופעות האווירודינמיות הקורות בעת בעיטת ההסעה בה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. ריכוז עוצמת הכוח העובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור גורמת לו לטוס במהירות קדימה אך מבלי להסתובב כלל. יציבותו באוויר של הכדור הנע לפנים אך איננו גוף אווירודינאמי יוצרת זרימה של מערבולות אוויר מאחורי הכדור המסיטות את הכדור בצורה לא סימטרית מצד לצד ומעלה – מטה סביב ציר ההתקדמות שלנו. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

הבה ניפרד לרגע קט מהכדורגל ונבחן את השפעת האוויר במקצועות הא”ק, זריקת דיסקוס והטלת כידון. ב- 6 ביוני 1986 קבע הגרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס (שוקל 2 ק”ג) בעיר נאוברנדנבורג ,74.08 מ’. השיא מחזיק מעמד כבר 26 שנים וחצי. יורגן שולט הוא אדם גדול וחזק מאוד בעל זרועות ארוכות וכף יד גדולה שמתנשא לגובה של 1.98 מ’. הוא הפעיל על הדיסקוס כוח עצום וזרק אותו בזווית שיוט נכונה. על הדיסקוס פעל “כוח עילוי” שסייע למכשיר להשיג טווח חסר תקדים.

טקסט תמונה : משקל מכשיר הדיסקוס בתחרויות הזריקה לגברים הוא 2 ק”ג וקוטרו 22  ס”מ. הוא שוקל 1  ק”ג בתחרויות הזריקה בין הנשים וקוטרו 18 ס”מ. למרות משקלו הכבד יחסית של המכשיר הקומפקטי, יש חשיבות עצומה בהקניית זווית הטיה ראויה ביחס להתנגדות האוויר בעת שילוחו והטסתו מהיד לפנים. זווית תעופה אידיאלית בין 10 מעלות ל- 20 מעלות מקנה למכשיר “כוח עילוי” ומגדילה את טווח ההטלה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. נאוברנדנבורג – מזרח גרמניה. יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) יושב ליד השלט המראה כי קבע שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס 74.08 מ’ (מכשיר הדיסקוס שוקל 2  ק”ג בתחרויות לגברים ו- 1 ק”ג בתחרויות לנשים). השיא מחזיק מעמד כבר 32 שנים וחצי ובמידה רבה הוא מתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם בענף ספורט קונקרטי זה. (באדיבות DDR ו- IAAF).

ב- 25 במאי 1996 קבע מטיל הכידון הצ’כי יָאן זֶ’לֶזְ’נִי (Jan Zelezny) בעיר יֶינָה (Jena) שיא עולם מדהים בהטלת כידון 98.48 מ’. השיא מחזיק מעמד כבר 16 שנים וחצי עד עצם היום הזה, כתיבת הפוסט הזה. שום מטיל כידון בתבל איננו מתקרב להישג הזה שמסמן במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספציפי הזה בא”ק. הטלת השיא שודרה אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באחת מתוכניות הספורט בתקופה שקדמה לאולימפיאדת אטלנטה 1996. מי לא התפעל אז מההטלה האדירה וממעוף הכידון של יָאן זֶ’לֶזְ’נִי. הכידון שמשקלו 800 גרם (600 גרם לנשים) טס במהירות עצומה של 100 קמ”ש כשהוא “נישא על כנפי הרוח”, ועובר טווח של מגרש כדורגל. ניתוח אווירודינאמי מגלה מייד מדוע ההטלה הזאת הייתה כה מוצלחת ומדוע הכידון כה הרחיק לעוף. זווית ההטלה הייתה מושלמת וכוח העילוי שפעל על הכידון לאורך דרך ארוכה אִפשֵר לוֹ לשהות יותר זמן באוויר ולשוּט מרחק עצום. מטילי הכידון בעולם משקיעים בכל ניסיון הטלה את מירב כוחם. ההבדל הקיצוני הקיים במרחקי ההטלה של אותם המטילים עצמם נעוץ בראש וראשונה בזווית התעופה של המכשיר באוויר. ראיתי את הגאון יָאן זֶ’לֶזְ’נִי בפעולה כמה פעמים באליפויות העולם ובמספר אולימפיאדות משקיע כוח עצום בהרצות התנופה שלו ובהטלות כידונו שלמרבה ההפתעה מניבה מרחקים הקצרים ב-  % 20 – % 10 מיכולתו המרבית ומשיא העולם שלו. הדבר נעוץ בזווית התעופה של המכשיר וב- “משחק כוחות” שבין הכידון שנע לפנים במהירות עצומה לבין התנגדות האוויר שבולמת אותו ושכבות האוויר שאמורות להעניק לו “כוח עילוי”, ב- אם כאמור זווית ההתקפה נכונה.

טקסט תמונה : הטלת הכידון היא מקצוע אולימפי והכידון הוא מכשיר אווירודינאמי. כדי להאריך את טווח ההטלה ולהרוויח את “כוח העילוי” הכידון חייב לשוט באוויר בזווית התקפה ייחודית. (איור : אדריכל רועי אלרואי על פי דגם שרטוט מספרו של ג’פרי דייסון / Geoffrey Dyson,  “המכניקה של הא”ק” – The Mechanics of Athletics).

אך הבה נחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה הסלוגן רָב המוֹנִיטִין של יורם ארבל : “אמרתי לכם ככה לא בונים חומה”. הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30- 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים. משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק”ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק”ג, מָסָה שכבדה פי 30 יותר מהכדור שאותו הֵאִיץ. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני יותר מיובל שנים שלוכד את החלוץ האנגלי ג’ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ’ והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות של הכדור. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת  International football book).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה. אנשים בעלי רגליים כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית היו שותפים לו. דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ’) והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיסיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט, ו/או מצדה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע של שמחה. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו מעין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. לבסוף התנשק והתחבק דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל. במארס 1979, אפשר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי (היה עסוק בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- “מבט ספורט”, שנושאה היה, “האווירודינמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת”. זאת לא הייתה כתבה בעצם. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון “בלומפילד” והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ’מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את מַנוּ שְוָורְץ , אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט באותו סיקואנס יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו . על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגו עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר. הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה בעזרת ניסיונות ב- “ניקבת הרוח” של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים. הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ופופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ.

יצא לי אז לשוחח רבות בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ, ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת  ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת , סִחרור הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונות ה- VTR ב- Master Control שלנו בקומה ב’ בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ואמרתי כלהלן : ” ככה לא מסדרים את החומה, ככה לא מעמידים חומה, לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה או אחר חומה, החומה לא עומדת נכון, יש פּרצה בחומה, וכו’ “. לא הייתי צריך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. הוויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ’ ל- 30 מ’ היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ווירטואוז כדורגל. מומחה בהענקת מסלול תעופה מדויק לכדור. יחיד בדורו אולי. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק “השמדה” המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה “עָקוּם” מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט “כוח עילוי” (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- “כוח עילוי” והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

בשבת – 11 ביולי 1987 כשנה לאחר זכייתה של נבחרת ארגנטינה בגביע העולם בכדורגל ביקשתי לייחד את התוכנית “משחק השבת” לסרט “הגיבור” (The Hero) שעסק ביכולתו הגאונית של הכדורגלן דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה. זאת הייתה הדרך שלי להודות לדְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה הכדורגלן המחונן וספורטאי נערץ יחיד במינו, שהפך את תוכניות הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לפני שנות דוֹר לטובות יותר. באותה שבת של ה- 11 ביולי 1987 נקטלו באגם הכִּינֶרֶת חייו של אָבִי רָן השוער הצעיר בן ה- 24 של נבחרת ישראל ומכבי חיפה בתאונה ימית. אָבִי רָן רכב על אופנוע ים להנאתו. סִירַת מֵרוֹץ שלא הבחינה בו פגעה בו והרגה אותו במקום. זאת הייתה אבדה נוראית לספורט ולכדורגל הישראלי. התייעצתי עם מנכ”ל רשות השידור אורי פורת כיצד עלי לנהוג. אורי פורת הורה לי לשָדֵר את תוכנית הספורט כרגיל. “זהו מוות טרגי של שוער נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל אך אין זה אֵבֶל לאומי”, נִימֵק. שלחתי את הכתב הוותיק עמוס כרמלי לכינרת לדווח על האסון הנורא. תוכנית “משחק השבת” סיפרה בתחילתה על האסון הכבד אובדן חייו של אבי רן בכִּינֶרֶת ואח”כ עברה לשמחת הניצחון של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה. למחרת כתב אחד ממבקרי הטלוויזיה בעיתונו, “כי יואש אלרואי ייזכר לדיראון עולם מפני ששידר תוכנית כדורגל ביום מותו של אָבִי רָן”, והוסיף, “אָבִי רָן סלח ליואש אלרואי כי אנחנו איננו יכולים”. שיקולי העריכה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית הנחו אותי (בגיבוי מנכ”ל רשות השידור אורי פורת ז”ל ומנהל הטלוויזיה חיים יבין) לשַדֵר את גדולתו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מַארָאדוֹנָה דווקא ביום מותו הטרגי בכינרת של השוער הדגול של מכבי חיפה ונבחרת ישראל אָבִי רָן. לא רָב אומן דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה דחף אותי לחקר מדע האווירודינמיקה של בעיטות הכדורגל החופשיות המסובבות. גם לא האוסטרלי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס. הכדורגל הברזיאלי הביא אותי לכך לפני שנים רבות. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה האיש ששִיוֵוק ופִּרסֵם בשנות ה- 80 יותר מכל כדורגלן אחר על פני אדמות את חיוניותה של הבעיטה החופשית המסובבת ואת הסכנות הטמונות בה לשוערים. הוא עשה זאת באמצעות מצלמות הטלוויזיה הגלובאליות בשידורים ישירים וכמות בלתי נדלית של הילוכים חוזרים איטיים, אך היה לו ממי ללמוד. היו למָארָאדוֹנָה מורים טובים. כדורגלני ברזיל. אפילו ריקודי הניצחון שלו לאחר הבקעת ונִיתּוּץ החומות דמו לאלה של פֶּלֶה, זָ’אִיְרזִינְיוֹ, ורוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ במונדיאל של מכסיקו ב- 1970. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ילד בן 10 ב- 1970 כשצפה בטלוויזיה בשחקני הכדורגל הווירטואוזים של ברזיל באחת משכונות העוני של בואנוס איירס שָם גדל.

ג’וּלִינְיוֹ ודִידִי בעטו כדורים מסובבים כבר במשחקי גביע העולם של 1954 בשווייץ. גָארִינְצָ’ה ופֶּלֶה הבקיעו שערים מדהימים בבעיטת חופשיות מסובבות בגביעי העולם של 1962 בצ’ילה ו- 1966 באנגליה. רק צילומם היה נחות בשנים ההן ולכן שיווקם נפגם. התפתחות צילומי הטלוויזיה במשחקי הכדורגל עשתה קפיצה גדולה במונדיאל של מכסיקו 1970 . כיסוי משחקי גביע העולם במכסיקו 70′ היה עשרת מונים טוב יותר משל ה- BBC ארבע שנים קודם לכן . מכסיקו הנחשלת שנחשבה למדינת העולם השלישי, ייצרה כיסוי טלוויזיה טוב הרבה יותר מזה של אנגליה המפותחת והמתקדמת ארבע שנים קודם לכן במונדיאל 1966. המכסיקנים הוסיפו מיקרופונים ומצלמות לצורך כיסוי המשחקים. הם היו הראשונים להציב מצלמות גם מאחורי השערים. זווית צילום שלא הייתה מוכרת ומקובלת עד אז אך היא חשובה ביותר. TeleMexico פיתחה פילוסופיית כיסוי מעניינת של משחק הכדורגל ובשל שפע המצלמות היחסי שעמד לרשותה, היא גם הכפילה את כמות ההילוכים החוזרים.

מצלמות הטלוויזיה האחוריות במכסיקו 1970 שיווקו בהצלחה מרבית את רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ אחד מגדולי הבועטים של כדורים חופשיים בנבחרת ברזיל בכל הזמנים. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ היה השחקן שכבש את שער הבכורה של ברזיל בבעיטה חופשית מסובבת ממרחק של 18 מטרים ב- 3 ביוני 1970 באִצטדיון “חַלִיסְקוֹ” בגְוָואדָאלָאחָרָה במשחק נגד צ’כוסלובקיה בבית המוקדם. הבימאי המכסיקני הפך במפתיע ובניגוד למקובל את המצלמה האחורית (של ניידת השידור) שהוצבה מאחורי השער הדרומי לרגע קט למצלמה המובילה שלוֹ. סצנת הבעיטה כולה של רוברטו ריבלינו מול החומה הצ’כוסלובקית צולמה כולה מאחורי השער הצ’כוסלובקי. זווית הצילום הזאת הייתה ראשונית וחדשנית , וגם מעניינת ומאירת עיניים. עד אותו רגע לא ראינו שוֹט טלוויזיה כזה. זה היה מומנט דרמטי והיסטורי בהתפתחות הכיסוי של משחקי הכדורגל בטלוויזיה. עד אז היה נהוג לצלם את מהלך הבעיטות החופשיות באמצעות המצלמה המרכזית המובילה, זאת הניצבת ברום האִצטדיון מעל קו האמצע. הבימאי המכסיקני הפך את המצלמה האחורית מאחורי שערה של צ’כוסלובקיה למצלמה מובילה והגשים בכך את פילוסופיית הכיסוי הטלוויזיוני של כל ניידת שידור רבת מצלמות באשר היא, הגורסת כלהלן : “תפקידו של כל שוֹט (Shot) צילום המנותב ל- “לאוויר” (מבין מִגוון האפשרויות העומדות לרשות הבימאי בניידת השידור) הוא להושיב את צופה הטלוויזיה בסלון ביתו במקום הטוב ביותר ביציע באִצטדיון. פעם אחת זה יכול להיות ברוֹם היציע האמצעי, פעם אחרת על קווי המגרש, ולעיתים גם ברוֹם היציע האחורי”. זוהי בעצם כל תורת הבימוי הטלוויזיוני על רגל אחת.

השוער הצֶ’כוֹסְלוֹבָקִי אִיבוֹ וִויקְטוֹר (Ivo Viktor – שוער קבוצת דוקלה פראג) העמיד קיר מָגֵן רחב בן שִבְעָה שחקנים. הקיצוני הימני של נבחרת ברזיל זָ’אִירְזִינְיוֹ התייצב בשורת החומה בצידה הימני (מנקודת מבטו של השוֹעֵר). רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הבועט ברגל שמאל יכול היה לסובב את הכדור רק בכיוון זָ’אִירְזִינְיוֹ. על פי אוֹת מוסכם חמק משם השחקן הברזילאי הזריז עם יריית הכדור. ברֶוַוח שנוצר חדר הקליע והכניע את וִויקְטוֹר. כל הסיפור ארך פחות משנייה אחת. שַדָּר המשחק בקטע ההיסטורי הזה (שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1) היה הבריטי דֵיוִויד קוֹלְמָאן (David Coleman) המיתולוגי מ- BBC. הוא היה מופתע לא פחות מהשוער הצ’כוסלובקי. שומעים את זה בקולו. “What a Goal”, שאג דֵיוִויד קוֹלְמָאן למיקרופון של רשת הטלוויזיה הבריטית ה- BBC.

טקסט תמונה : קיץ 1970 . מונדיאל הכדורגל של מכסיקו 1970. רשת הטלוויזיה המכסיקנית “TeleMexico 1970” מחוללת היסטוריה במונדיאל של מכסיקו 1970. היא מציבה בפעם הראשונה מצלמות אחוריות לכיסוי משחק הכדורגל. מראה מרנין מאין כמותו. היום זה טריוויה. אז זה היה חידוש עצום. הבימאי המכסיקני משתמש בחידוש הדרמטי הזה והופך לראשונה בהיסטוריה את המצלמה האחורית למצלמה מובילה בשידור הישיר. התיעוד הטלוויזיוני הזה מראה כי החומה מסתירה את הכדור למצלמה וגם לשוער ופוגעת בשדה הראייה שלו. השוער הצ’כוסלובקי הלאומי איבו וויקטור איננו רואה את הבועט הברזילי רוברטו ריבלינו. משמאל נראה הברזילי רוברטו ריבלינו שנייה לפני הבעיטה שהביאה לכיבוש השער הצ’כוסלובאקי. מימין לשבעת השחקנים הצ’כוסלובקיים בחומה הלבנה ניצב הברזילי ז’אירזיניו (מס’ 7). מימין ל- ז’אריזיניו רואים שחקן צ’כוסלובקי אחר שומר בנפרד על טוסטאו. הקיצוני מימין לשחקן הצ’כוסלובקי ו- טוסטאו, זהו הברזילאי גֶרְסוֹן ועל קשת ה- 16 ניצב פלה. (באדיבות Televisa ו- TeleMexico).

הבעיטה החופשית המסובבת והמתוכננת של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ שהביאה לכיבוש השער הצ’כוסלובקי פותחת את הסרט שלי, “חֶקֶר הבעיטה החופשית בכדורגל מנקודת מבט פיסיקאלית אווירודינמית”. הבימאי המכסיקני שידֵר מייד שני הילוכים חוזרים איטיים של הבקעת השער מהבעיטה החופשית של רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ. הראשון – מהמצלמה המובילה המקורית והשני – מהמצלמה האחורית שהפכה למובילה לזמן קצר בגלל האירוע. סדר הילוכים שונה ממה שהיה נהוג באירופה. אף על פי כֵן תּוֹעַד האירוע ברמה גבוהה. לבימאי המכסיקני היה הרבה זמן להתכונן לבעיטה החופשית של ברזיל בעקבות הכשלתו של פֶּלֶה. החומה הצ’כוסלובקית התארגנה באיטיות, וליד הכדור ניצבו בתחילה פֶּלֶה וגֶרְסוֹן. רִיבֶלִינוֹ לא היה בתמונה. אח”כ הכול השתנה. פֶּלֶה וגֶרְסוֹן התרחקו מאזור הבעיטה ורִיבֶלִינוֹ התקרב למקום האירוע. רוֹבֶּרְטוֹ רִיבֶלִינוֹ הִשווה את התוצאה  ל- 1:1. לאחר מכן הבקיע פֶּלֶה שער ווירטואוזי בלתי נשכח ממסירה ארוכת טווח מדויקת מאוד של גֶרְסוֹן. פֶּלֶה עצר את הכדור תוך כדי ניתור בחזהו ברחבת החמש הימנית של השער הצ’כוסלובקי, הכדור ניתר פעם אחת על הקרקע ואז הוא בעט אותו מהאוויר מימין לשמאל וקבע 1:2. אח”כ הוסיף זָ’אִירְזִינְיוֹ עוד שני שערים יפהפיים, ובסיום המשחק הייתה התוצאה 1:4 לזכות ברזיל. ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות שהציבה רשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa במונדיאל של 1970, חשפו לראשונה זווית צילום הכרחית נוספת במשחקי הכדורגל.  ההילוך החוזר האחורי של שער השוויון של פֶּלֶה בנגיחה 1:1 במשחק הגמר נגד איטליה ב- 21 ביוני 1970 חתם התפתחות יצירתית מעניינת בהצבת מצלמות הטלוויזיה וקבע סטנדרט צילום חדש במשחקי הכדורגל. בלתי נשכח. מישהו ברשת הטלוויזיה המכסיקנית Televisa ב- 1970 הרחיק ראות והיטיב להכין את שיעורי הבית שלוֹ. אין כיום שום רשת טלוויזיה רצינית אשר מכבדת את עצמה, שאיננה מציבה מצלמות מאחורי השערים. הקטע הטלוויזיוני של המשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה 1:4 במונדיאל מכסיקו 1970 ו- כִישרון השידור של דֵיוִויד קוֹלְמָאן הוא Masterpiece, יצירת מופת. המבצעים הנפלאים שהולידו את כיבוש השערים הווירטואוזים והשערים עצמם במשחק המרתק והמעניין הזה ברזיל נגד צ’כוסלובקיה 1:4, והניצחון של ברזיל על איטליה באותה תוצאה 1:4 במשחק הגמר באִצטדיון “האצטקה”, שמורים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בשחור/לבן. פַּסֵי הקוֹל בשידורי גביע העולם בכדורגל – מכסיקו 1970 שייכים לדן שילון במשחק הגמר ולשַדָּר האנגלי רָב המוניטין של ה- BBC  בימים ההם דֵייוִיד קוֹלְמָאן (David Coleman) ששידר את המשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה. שידור Play by play מוצלח מאוד של השַדָּר הבריטי הדגול. קולו של דן שילון נעדר מהמשחק ברזיל – צ’כוסלובקיה שהתקיים בגוואדאלאחרה מפני שהיה עסוק באותה העת בשידור משחקי נבחרת ישראל שהתמודדה בבית המוקדם שלה בערים פואבלה וטולוקה, נגד הנבחרות הלאומיות של אורוגוואי, שוודיה, ואיטליה. כמה ממשחקי הכדורגל במונדיאל מכסיקו 1970 הפכו ליצירות מופת שנהנו מלאכת כיסוי טלוויזיונית משובחת. זאת הייתה סימביוזה מופלאה בין המצלמות המכסיקניות של “TeleMexico 1970” לבין השחקנים והכדור הנעים על כר הדשא. רבי אומנים כמו פֶּלֶה (Pele), בּוֹבִּי מוּר (Bobby Moore) ודומיהם העניקו לנו תרבות ספורט מיוחדת במינה וחוויית טלוויזיה בלתי נשכחת. היא צרובה לעַד על הטייפים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לדורותיה.

בעיטה חופשית מסובבת מוצלחת הייתה ל-פֶּלֶה (Pele) במשחק נגד רומניה בבית המוקדם, ב- 10 ביוני 1970 באצטדיון “חליסקו” ב- גוואדאלאחרה. פֶּלֶה סובב את הכדור מ-20 מטר והכניע ללא קושי את השוער הרומני סְטֶרִיקָה אָדָאמֶץ’ (Sterica Adamache). זה היה כבר עניין של הרגל . המצלמות המכסיקניות עמדו במבחן ותיעדו זאת היטב . ניתן היה להשתמש בהקלטות שנשמרו על הטייפים הכבדים לצורכי לימוד. אין פלא שבמונדיאלים הבאים עלו לגדולה כוכבים ברזיליים נוספים כמו, דִירְסֵיאוּ, נֶלִינְיוֹ, זִיקוֹ, אֶדֶר, וכמובן רוֹנָאלְדוֹ, ורוֹלָנְדִינְיוֹ. הבועטים מברזיל העלו כמו הארגנטיני דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את הבעיטה החופשית המסובבת לדרגת אומנות והפכו אותה לכלי נשק משחית במשחק . מעשה תעתועים מסיטוֹת אותו תופעות הלוואי האווירודינאמיות ממסלולו הצפוי והופכות אותו לכל כך מסוכן לשוערים. הייתי עֵד בתוקף תפקידי כעורך, מפיק, ומנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 למאות אולי אלפי בעיטות חופשיות מסובבות במשחקי הכדורגל בארץ ובעולם. הנה הבעיטה החופשית הראשונה שעולה לדיון וזכורה לרבים. זה קרב ביום רביעי – 21 באוקטובר 1998 בעת שנבחרת ישראל בכדורגל התמודדה באִצטדיון רמת גן נגד נבחרתה הלאומית של ספרד במסגרת קדם 2000 Euro. זכויות השידור של המשחק הזה לא היו בידינו. ערוץ הספורט בטלוויזיה כבלים בראשותו של מיילן טנזר שידר אותו ישיר לצופי הטלוויזיה בישראל ובספרד. המשחק הזה זכור לי היטב , מפני שעד הדקה ה- 64 צעדה ישראל תחת שרביט האימון של שלמה שרף ועוזרו יצחק שום ביתרון 0:1. ריח של הפתעה היה באוויר. בדקה ה- 64 נפסקה בעיטה חופשית לזכות נבחרת ספרד ממרחק של 28 מטרים משער ישראל . ליד הכדור ניצב כבר פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ המומחה הספרדי הידוע לבעיטות חופשיות כשהוא מתבונן ברפי כהן שוער נבחרת ישראל. בעוד רפי כהן מסדר ומעמיד את חומת השחקנים מול הבועט המחוּנַן, ניהל כבר פרנאנדו הְיֶירוֹ את קרב המוחות נגד יריבו ושרטט בדִמיונו את המהלך המתעתע של הכדור אותו יבעט בבעיטה חופשית. כשהסתיימו ההכנות של ההגנה הישראלית בעט פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ בכדור החופשי. כעבור 1.06 (שנייה אחת ושֵש מאיות) נחת הכדור המסובב בשיפולי הרשת. התוצאה הפכה ל- 1:1. חישוב פשוט מצביע על מהירות ממוצעת של 95 קמ”ש בה נע הכדור הירוי של פֶרְנַאנדוֹ הְיֶירוֹ לעבר שער ישראל. קל מאוד לבדוק זאת באמצעות מכשירי העריכה הדיגיטאליים בטלוויזיה, ואפילו באמצעות שולחן עריכת סרטי פילם ישן מסוג ה- Steenbeck. זה היה שער מתסכל. התִּסכול נובע מההפרש בין הציפיות של השוערים והמאמנים לבין המציאות בשטח. רבים לא מבינים עדיין כמה בעיטה חופשית לשער ממרחקים שבין 16 מטרים ל-30 מטרים מסוכנת. נראה היה כי הנבחרת סומכת על שוערה רפי כהן והחומה שהציב שישמשו כלי מגן איתן נגד פרנאנדו הְיֶירוֹ. לא בכְדִי נראה המאמן שלמה שרף מתרומם בעצבנות ובאכזבה רבה ממקום מושבו מייד אחרי כיבוש השער. המצלמה התחתונה של ערוץ 5 לכדה את תנועת השפתיים שלו (ב- Close up) כשהוא ממלא את מסך הטלוויזיה וממלמל בכעס רב, “…אֵיזֶה אֶפֶס…”, ומתכוון לשוער הנבחרת שלוֹ חסר הידע והמזל. שלמה שרף היה מתוסכל ומרוגז מאוד . בכעסו כי רָב לאחר השער המרגיז האשים ונִיאֵץ את השוער שלוֹ בשידור ישיר קבל עם ועדה. מנקודת מבטו שלמה שרף הוא עשה כביכול את המעשה הטבעי וההגיוני ביותר אך הוא לא צָדָק, לפחות לא מההיבט החינוכי כמנהיג של נבחרת ישראל הלאומית בכדורגל. ככה לא מנאצים חניך שלך שעשה את מיטבו שלא הספיק כדי למנוע את כיבוש השער. השוער הישראלי נפל קורבן לבעיטה חופשית מסובבת ונכשל במקום שגם שוערים טובים ממנו בעולם לא הצליחו יותר ממנו. רפי כהן נכנס אם כן לחברה בינלאומית נכבדה. ניתוח מכני של הבעיטה קובע שבעוד פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ מפעיל על הכדור כוח בחלק הפנימי של כף רגלו הימנית ומקנה לו תאוצה לפנים, הוא גם מסובב את הכדור בחוזקה מימין לשמאל במישור האנכי. נוצרת הפרדת כוחות שמְאֵטָה בעצם את תנועת הכדור קדימה, מפני שלא כל הכוח שמשקיע פרננדו היירו בבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור. אף על פי כן זוהי בעיטה חזקה שדוחפת את הכדור במהירות רבה לפנים וגם מסובבת אותו בהתמדה מימין לשמאל. הסִחרור גורם לכדור לנוּע במסלול תעופה עקום בדרכו לעקיפת החומה. רפי כהן לא ידע להיכן פֶרְנַאנְדוֹ הְיֶירוֹ יסחרר את הכדור. ימינה או שמאלה. הוא יכול היה רק לנַחֵש. בצַר לוֹ העמיד חומה צרה בת שלושה שחקנים. אָבִי נִימְנִי מימין, וָואלִיד בָּאדִיר באמצע, ואֶיָיל בֶּרקוֹביץ’ משמאל.

בבדיקת סרט ה- Video מבחינים בבירור כי שלושת שחקני החומה ניצבים פחות מ- 9 מטרים מהכדור, דבר שאמור להקשוֹת על הבועט. הצבת החומה היא אולי מסורת מְקוּדֶשֶת אך מעולם לא נבחנה השאלה האם היא כדאית בכל מקרה. אף פעם לא נערכה בדיקה ולא נקבע באופן מדעי האם הצבתה נדרשת בכל מצב. ייתכן מאוד שבעיטה חופשית מטווחים של 30 – 28 מטרים מהשער איננה מחייבת בכלל היערכותה של חומה בשל המרחק הגדול יחסית. נִזקה עלול להיות גדול מתועלתה. מזכיר את דִילֶמַת הצבת החומה בעת הבעיטה החופשית ההיא של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במרס 1989 שנורתה לעבר שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג ממרחק של כ- 28 מטר. למרות שהוצבה מול צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס חומה תוצאת הבעיטה החופשית שלו הייתה כזכור הרסנית. מעצבי דמותו של הכדורגל הישראלי בראשות מאמניו לא חקרו ולא בדקו את נחיצוּתה של החומה והפונקציה שהיא ממלאת מול בועטים שונים מטווחים שונים. הצבת החומה, בחירת השחקנים המרכיבים אותה ואופן בנייתה כקיר מגן , דורשים תרגול ותיאום מתמטי בין השוער לחבריו. לרפי כהן עמדו 36 שניות לארגן את החומה שלו מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ. זה מספיק זמן. די והותר. אף על פי כן נכשל. אני יודע שקבוצות הכדורגל בליגות השונות וגם נבחרת ישראל אינַן עוסקות בתִּרגולי חומות. הצבת החומה מול פֶרננדוֹ הְיֶירוֹ הייתה אם כן שִגרתית ולכן פגיעה. רפי כהן לא הכיר את פֶרְנַנְדוֹ היֶירוֹ, לא ידע באיזו רֶגֶל הוא בועט ולא צָפָה את מהלך מעוֹף הכדור. השחקן השלישי שהוצב בחומה היה הנמוך בשחקני הנבחרת. זה היה אֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ’. נראה שאֶיָיל בֶּרְקוֹבִיץ’ הגיע לשם במקרה. מאידך אין וודאות בכלל שהצבת שחקנים רבים יותר וגבוהים יותר בחומה הישראלית הייתה מונעת את כיבוש השער. בטוח שהחומה הדלילה צִמצמה את שדה הראייה של השוער. הכדור הירוי של פֶרְנַנְדוֹ הְיֶירוֹ הוסתר מעיניו של רפי כהן, הוא שָב וניגלה לוֹ רק לאחר שעקף בהצלחה את אייל ברקוביץ’. זה היה מאוחר מידי. מפני שהוא טס במהירות של 95 קמ”ש והוסט ממסלולו הצפוי, רפי כהן לא היה יכול לעצור אותו. בתוך שנייה אחת הכדור שָכַן בשער.

מְמדיו של הכדורגל ידועים. משקלו נע בין 396 ל- 453 גרם, והיקפו בין 68 ל- 71 סנטימטרים (ראה ספר חוקת הכדורגל). זה הוזכר כבר קודם לכן. היחסים האלה בין היקפו למשקלו מציבים אותו בתחום רגיש ומעניין בחֶקֶר הבעיטה החופשית המסובבת. ניתן להוכיח שהשפעות האוויר על התנהגות הכדור המסתובב סביב מרכז הכובד שלוֹ והנע במהירויות גבוהות לפנים, הן הרסניות ומתעתעות בשוערים . התנגדות האוויר למעוף של חפץ כלשהו פלסטי או אלסטי, מותנית ביחס שבין שטח פניו של אותו החפץ למִשקלו. הכדורגל איננו גוף אווירודינמי ומקדם התנגדות האוויר שלו גבוה פי עשרה בהשוואה לגוף אווירודינמי בעל אותו שטח פנים . לכן כשהוא נַע במהירויות גבוהות באוויר, האוויר שהוא חומר מתנגד לשיוּט ומהתל בו. ניתן לקבוע כבר בתחילה כי התנגדות האוויר לתנועת מעוף הכדור גדלה בריבוע ככל שמואצת מהירותו של הכדור. בועטים מיומנים יודעים לנצל לטובתם את מסע הכדור באוויר כגוף שאיננו אווירודינמי לעבר השער. הבָּלוֹן הוא דוגמא קיצונית לגוף שאיננו אווירודינאמי. הוא בעל שטח פנים גדול. בשל היחס בין משקלו המוּעַט לנִפחו הגדול הוא מושפע מאוד בעת מעופו מהתנגדות האוויר. כשחובטים בחוזקה בבָּלוֹן הוא “משתגע” באוויר. הבלון נע מרחק קָצָר לפנים בצורה מאוד לא מתוכננת, מעלה-מטה וימינה-שמאלה ללא סֵדֶר, ומהירות תנועתו מוּאֶטֶת מייד. הוא נע מרחק קטן ונעצר בגלל ההתנגדות האוויר. הכידון הוא דוגמא הפוכה. מטילי כידון טובים מעניקים חשיבות עליונה לזווית ההטלה של המכשיר שבידם. הם יודעים לנצל את השפעות האוויר לטובתם ומסוגלים להרחיק את הכלי האווירודינמי הזה שמשקלו 800 גרם למרחקים המתקרבים ל-100 מטרים. גם זריקת הדיסקוס היא מקצוע מאוד טכני. זווית השיוט של הדיסקוס הכבד (2 ק”ג) באוויר תקבע את מרחק התעופה שלו. כדורים קטנים וכבדים אינם מושפעים יתר על המידה מהאוויר. התמונה שונה כשעוסקים בכדורגל (וגם במשחק הכדורעף. הכדורעף מזכיר במידותיו את הכדורגל אולם הוא קטן יותר במקצת. משקלו נע בין 260 ל- 280 גרם והיקפו כ-66 סנטימטרים). היחס בין היקפם למִשקלם של שני הכדורים האלה מציב אותם באֵזור הגבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר, ולכן אפשר להעיף או לבעוט בהם למרחק רב – לבין הכדורים המושפעים הרבה מהאוויר ולכן קשה להרחיקם לטווח גדול כי הם מואטים מייד ונגרמות להם סטיות ממסלול תנועתם המחושב. הכדורסל נמצא בתחום שונה. משקלו נע בין 600 ל- 650 גרם והיקפו בין 75 ל- 78 סנטימטרים. הכדורסל נחשב לכּדור כּבֵד. הוא איננו מושפע כמו הכדורגל והכדורעף מהאוויר גם כשהוא עובר מרחקים גדולים מקצה אחד של המגרש לקצהו השני. המסירות ארוכות הטווח במשחק הכדורסל הן מדויקות. לדיוק הזה אחראים שני גורמים. היד המוסרת את הכדורסל שהיא מכשיר מדויק יותר מהרגל הבועטת בכדור, וכובדו היחסי של הכדורסל.

ספק גדול אם השחקנים רבי המוניטין שהתמחו בבעיטות חופשיות כמו מָארָאדוֹנָה, פֶּלֶה, גָארִינְצָ’ה, דֵיווִיד בֵּקְהָאם, חְרִיסִטוֹ סְטוֹיְצְ’קוֹב, רוברטו קארלוס, ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, ואולי גם בעבר אוּרִי מָלְמִילְיָאן גדול הבועטים בישראל -התעניינו אי פעם בתופעות האווירודינאמיות הנִלוות לבעיטה החופשית המסובבת אך הם הפכו אותה לאומנות. שוערים גדולים ומפורסמים נכנעו ונשארו פעורי פה ואחוזי תדהמה לאחר שגילו בתום שנייה אחת מביצוע הבעיטה, כי הכדור המסובב נח לו כבר מאחורי קו השער. טעות להניח שרק כוח הבעיטה, אֶפֶקְט כוח הכובד (משיכת כדור הארץ) והאלסטיות של הכדור – הם הגורמים הבלבדיים המשפיעים על מהירות טיסתו וכיוון תנועתו. התנגדות האוויר היא פקטור חשוב נוסף המשתתף במשחק הכוחות הזה. הכדור הנבעט במישור האופקי משתתף בעת ובעונה אחת בשתי תנועות שאינן קשורות האחת ברעותה . הכדור מוּאַץ לפנים על פי המהירות שהוקנתה לו אך בגלל השפעת כוח הכובד הוא גם נופל מטה במהירות גוברת והולכת. שתי התנועות האלה ניצבות אחת לשנייה ולכן אינן יכולות להשפיע זוֹ על זוֹ. מכיוון ששני הכוחות – המהירות האופקית וכוח הכבידה האנכי הפועלים על הכדור אינם קשורים זה בזה, אין זמן השהייה של הכדור באוויר תלוי אלא בגובה נקודת הבעיטה. במשחק הכדורגל מתבצעות הבעיטות החופשיות המסובבות מגובה אפס, היינו מגובה כַּר הדֶשֶא. לעומת זאת מרחק הבעיטה תלוי במהירות האופקית שהִקנה הבועט לכדור. המרחק שהכדור יעבור הִנוֹ יחסי לכוח האופקי של הבעיטה בו ולתקופת זמן שהייתו באוויר. בבעיטות חופשיות מסובבות מטווחים של 30 – 16 מטרים מול חומות, צריך להקנות לכדור זווית תעופה מתאימה ומהירות אופקית גדולה, כדי שהכדור יספיק לעקוף את החומה ויגיע למטרה המבוקשת בעֵת שהייתו – מעופו הקצרים באוויר. פועלים עליו שני ווקטורים. אחד מֵאִיץ אותו והשני מסובֵב אותו.

הכדורגל כמו כל גוף אחר הנע באוויר מלווה את תנועתו בדחיקת האוויר מלפניו. האוויר הוא חומר ואף שצפיפותו דלילה הוא מתנגד קבוע לתנועת הכדור. כאשר הכדורגל המסובב עובר מרחקים גדולים במהירויות גבוהות של 17 – 15 מטרים בשנייה אחת (מהר יותר מ- 60 קמ”ש) ניכרות בו היטב השפעות האוויר. הן מזיזות את הכדור ממסלולו המחושב וגורמות לו לסטות ימינה או שמאלה, מותנה בכיוון הסִחרור שלוֹ. הכדורגל הוא גוף אלסטי. כאשר הרגל בועטת בו או הראש נוגח אותו, נלחץ הכדור ומשנה את צורתו. מהירותו של הכדור לאחר הבעיטה מותנית במידת האלסטיות שלו לשוּב למצבו הראשוני. קל לזהות את המקדם האלסטי של הכדור שנוסחתו היא שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו הגיע הכדור לאחר שניתר מהקרקע. ברור לגמרי כי המקדם האלסטי של הכדורגל יהיה קטן מ- 1, אך גדול יותר ככל שהכדור והקרקע אלסטיים יותר. אין שום סעיף בספר חוקי הכדורגל בשפה העברית המגדיר מתמטית את האלסטיות של הכדור.

טקסט תמונה : מונדיאל צ’ילה 1962. האצטדיון “Estadio Nacional” בעיר הבירה סנטיאגו. (באדיבות FIFA). החלוץ הברזיאלי וָואוָוה (VAVA) משמאל, מכניע במונדיאל צ’ילה ב- 1962 את השוער הצ’כוסלובקי וויליאם שרוייף אך לא את קורת השער. הצילום הנדיר חושף את מידת האלסטיות של הכדורגל. למקדם האלסטי של הכדור חשיבות רבה בהבנת תורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל. הכדור הפחוס יחזור בתוך שבריר שנייה כריקושט רב עוצמה לכר הדשא. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את צ’כוסלובקיה 1:3 וזכתה בפעם השנייה ברציפות בגביע העולם ע”ש זִ’יל רִימֶה . (FIFA ו- TVGLOBO).

                                                                                                                          בהקשר לכך ראוי לציין שחוקת הכדורסל מדויקת יותר מחוקת הכדורגל . בספר חוקי הכדורסל קיימת התייחסות מתמטית לכושרו האלסטי של הכדורסל . החוֹק קובע במפורש כי הכדור שהושמט מגובה של 1.40 מטר – המדידה מתייחסת לחלק התחתון של הכדור – חייב לנתר בחזרה לגובה של 1.20 מטר בחלקו העליון. חוקת הכדורגל הרבה יותר כללית מן ההיבט הזה. למעשה כל שופט קובע את מידת האלסטיות של הכדור (הנובע מלחץ האוויר בתוכו לאחר ניפוחו) על סמך ניסיונו ותחושותיו ולא על סמך מדידות מדויקות. בסעיף מס’ 2 של חוקת הכדורגל כתוב שהכדור צריך להיות מנופח כהלכה. חיזיון נפרץ הוא לראות את שופט המשחק אוחז בכדור לפני המשחק, מלטף, ממשש, לוחץ, ומנענע אותו כאילו היה זה ילדו בעריסה, ולאחר מכן פוסק את החלטתו. המקדם האלסטי של הכדור נקבע ע”י הנוסחה : שורש ריבועי של הגובה הראשוני ממנו הושמט הכדור אל הקרקע חלקי הגובה אליו ניתר ממנה. (ראה נוסחה).

טקסט תמונה : איש חברת “ADIDAS” ספקית הכדורים במונדיאל הכדורגל של 1974, שוקל בדייקנות את משקלם לפני צאתם לשוּק המשחקים. משקל הכדור והאלסטיות שלו הם נתונים חשובים בניתוח נושא הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל. (באדיבות חברת אדידאס).

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור המסובב כלהלן. הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו . בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים יוצרים “כוח עילוי” הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו. שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם. עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ’סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו “גָארִינְצָ’ה”. גָארִינְצָ’ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ’ילה. הוא היה ווירטואוז ענק שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ’ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריע משחקים. הוא ליהטט לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד”ר גֵ’יי (Dr. J גובהו 2.02 מ’) הלא הוא ג’וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ’ה. הוא לִיהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג’ורדן (גובהו 1.98 מ’) הבלתי נשכח. גָארִינְצָ’ה אהוב הנשים אך חסר המזל נפטר ב- 1982 כשהיה בן 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדיבידואליסטיים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה “הכירה” בזכותם להיות כאלה. שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה והמנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת.

עד ההופעה המתוחכמת של שחקני ברזיל הייתה הבעיטה החופשית מבוצעת בכוח רב מול החומה. מרבית הכדורים התנפצו עליה. מעטים חדרו אותה. זכורה הבעיטה החופשית החזקה שבעט שחקן נבחרת הונגריה מיהאלי לאנטוש במשחק הרֵעים ב- “נֶפּ-סְטָדְיוֹן” בבודפשט במאי 1954 בו הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית הבלתי נתפשת 1:7. מול החומה האנגלית ושוערה ג’ילברט מריק (Gilbert Merrick) מקבוצת ברמינגהאם סיטי). מיהאלי לאנטוש בעט בעיטת תותח ממרחק של 25 מטרים מהשער האנגלי. “כדור ההסעה” טס במהירות של יותר מ- 100 קמ”ש וחדר לשער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואפשר לבחון ולבדוק את התופעה). כדורגלן הפועל ת”א רִיפְעָאת “גִ’ימִי” טוּרְק בעט ב- 1979 במגרש ימק”א בירושלים “כדור הסעה” חופשי ממרחק של 40 מטר לשערו של מריו ז’וכוביצקי שוער הפועל ירושלים. הכדור צבר תאוצה פנטסטית של 130 – 125 קמ”ש (גם בסיוע הרוח הגבית) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כדי ליצור אפקט של “כדור הסעה” באוויר על הבועט לכַוֵון ולהעביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. זוהי משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר כי הרגל איננה מכשיר מדויק מספיק. אם הדבר צולח והכדור “נוסע” במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שובל של וואקום, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית.

שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן בעט שתי בעיטות הסעה מטווחים גדולים במונדיאל ארגנטינה 1978 והכניע שני שוערים מפורסמים, דיִנוֹ זוֹף מאיטליה וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כִּישרונות גדולים ניתן לאתר כמעט בכל מדינה. שחקני הכדורגל , האירי ג’וֹרְג’ בֶּסְט ששיחק במועדון מנצ’סטר יונייטד והאנגלי סְטֶנְלִי מֶתְּיוּס מבלקפול, ייצגו סגנון משחק אישי קָסוּם ומרהִיב וטיפול בכדור השונה מזה של הכדורגל הבריטי המסורתי והשמרני. ג’וֹרְג’ בֶּסְט וסְטֶנְלִי מֶתְּיוּס היו כִּישרונות מהדרגה העליונה ביותר. כל אחד בתקופתו העניק לכדורגל יופי וברק. צופי הכדורגל באנגליה ומחוצה לה שילמו ברצון במיטב כספם ונהרו בהמוניהם ליציעים כדי לחזות בשני כוכבי העַל האלה. שניהם היו אינדיבידואליסטים, אך למרות כִּישרונם האישי המבורך ידעו להירתם למאמץ הקבוצתי. הצופים שחזו במעלליהם על כַּר הדֶשֶא לא ישכחו אותם לעולם. חלק מהביצועים הנפלאים של שניהם שמורים בארכיון הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1. אך כמה קוסמי כדורגל כ- “בֶּסְטִים” ו- “מֶתְּיוּסִים” צִימַח הכדורגל האנגלי במשך דורות רבים מאז החלה הליגה האנגלית את דרכה ב- 1887 ? כמה כאלה צמחו באירופה ? מותר להניח כי הכמות ממש מִזְעַרִית.

טקסט תמונה : שנת 1955. סיר סטנלי מתיוס (Sir Stanley Matthews) היה ווירטואוז כדורגל. נולד ב- 1 בפברואר 1915. הוא שיחק קיצוני ימני בקבוצות סטוק סיטי ובלקפול בליגה הראשונה וצבר 886 משחקי ליגה. הוא לבש את מדי נבחרת אנגליה בשלושה עשורים בשנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה. סגנון משחקו היה ההפך הגמור מהכדורגל האנגלי השמרני. הוא כונה “הקוסם”. סטנלי מתיוס נולד בטעות באנגליה. הוא היה צריך להיוולד במקומו הטבעי בברזיל. גאון כדורגל שייזכר לדורות. (באדיבות International football book).

טקסט תמונה : שנת 1968. ג’ורג’ בסט שחקן מנצ’סטר יונייטד (משמאל) יחד מאמנו מאט באסבי ב- 1968. ג’ורג’ בסט כשמו היה הכי טוב. הוא היה פנומן כדורגל בעל טכניקה עילאית. על רקע הכדורגל השמרני הוא בלט ביכולתו האישית הגבוהה. ג’ורג’ בסט נולד באירלנד ב- 13 במאי 1946. הוא הפך לכדורגלן עשיר שהטביע את ממונו בשתייה ונשים. בגיל 60 נפטר בחוסר כל ממחלת כבד. (באדיבות International football book).

לעומתם, רוויה ברזיל בעושר של כִּישרונות. רק שמותיהם קרויים בשפה אחרת ונאמרים בקֶצֶב שונה. מאמני הכדורגל בברזיל מעניקים באופן טבעי עדיפות לטכניקה האישית של השחקנים שלהם, שתכליתה להביא ליתרון במשחק הקבוצתי. המאמן הברזילאי איננו “בולם” את חניכיו. הוא מעניק להם דרור וחירות לאורך כל הדרך כדי שיוכלו למצות את כִּישרונם. הסוציולוגיה של החברה הברזילאית מחלחלת לכר הדשא. הענקת חירות לדמיון ולסגנון מהווים יתרון חשוב בעיצוב דמותם של השחקנים הצעירים. בתנאי אימון וחינוך כאלה, נוצר כר נרחב לדִמיוֹן פורה והמצאות אישיות בסגנון הטיפול והבעיטה בכדור. נדמה שהשחקנים הברזילאים נולדו לסַבְסֵב ולסוֹבֵב את הכדור. לסגנון, לטכניקה ולקצב משחקם יצא מוניטין רב. הדברים האלה ניכרים מאוד באופי משחקה של הנבחרת הלאומית של ברזיל מקדמת דנה. שמם של כוכבי הכדורגל של ברזיל נישא בפי כל מאז טורניר גביע העולם שנערך ב- 1938 בצרפת. בשורות נבחרת ברזיל שִיחֵק אז חוֹזֶה לֵיאוֹנִידָאס הגדול (Jose Leonidas). בכל תקופה כיכֵב מישהו בנבחרת ברזיל שהאפיל ביכולתו האישית על שאר שחקני דוֹרוֹ. במשחקי גביע העולם שהתקיימו בברזיל ב- 1950 הציגה ברזיל כדורגל מעולם אחר. היא הביסה בבית הגמר את שוודיה 1:7, והִכתה שוֹק על יָרֵךְ גם את ספרד 1:6. בשישה משחקים באליפות ההיא הבקיעו שחקני ברזיל 22 שערים. כמות מרשימה. איתרע מזלה במשחקה האחרון באִצטדיון “המָארָאקָאנָה” בריוֹ דֶה זָ’אנֶיְירוֹ נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה במפתיע 1:2 ואיבדה את הכתר העולמי – הגביע. אך היא ניצחה במקוריות המחשבה ובדִמיוֹן יוצר. ההפסד הדרמטי לא קִלקֵל את מסורת היצירה. שני שחקנים, אָדֶמִיר וזִיזִינְיוֹ השפיעו יותר מכל על נבחרת ברזיל במשחקים ההם. במשחקי גביע העולם שנערכו ב- 1954 בשווייץ עלו לגדולה שחקנים חדשים, דִידִי עושה המשחק של ברזיל בּוּטָאלְיוֹ ג’וּלִינְיוֹ חלוץ מסוכן באגף ימין ובָּאלְטָאזָאר החלוץ המרכזי. דִידִי היה השחקן הראשון שהשתמש בבעיטה החופשית המסובבת בהצלחה נגד חומה מכסיקנית בת שלושה אנשים כדי להכניע את השוער אָנְטוֹנְיוֹ קָארָאבָּאחַל. ברזיל הביסה את מכסיקו בבית המוקדם 0:5. בוטאליו ג’וּלִינִיוֹ כבש שער מדהים בבעיטה ניידת מסובבת לשערו של גִיוּלָה גְרוֹשִיץ’ שוער נבחרת הונגריה. לברזיל לא היה מזל והיא הפסידה 2:4 לנבחרת הַפֶּלֶא של הונגריה במשחק עקוב מדם בשלב רבע הגמר והודחה מהמשך המשחקים. קטעי פילם ישנים המונחים בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הם העֵדוּת היחידה לכִּישרונם המופלג של הבועטים מברזיל בשנים 1950 ו- 1954.

האבולוציה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית עשתה צעד גדול קדימה בארבע השנים הבאות מאז 1954, וחשפה במונדיאל של שוודיה בקיץ 1958 את ברזיל במלוא הדרה. ברזיל הוכתרה כאלופת העולם החדשה בפעם הראשונה בתולדותיה. מהנדסי הטלוויזיה השוודיים מצאו דרך להקליט את תמונות ה- Video שהפיקו המצלמות האלקטרוניות . זה היה חידוש טכנולוגי מרחיק לכת. על סרטי הצילום המגנטיים מונצחים כישרונם של דִידִי (Didi) הוותיק בן ה- 30, נער צעיר בן 17 ו- 9 חודשים בשם אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ העונה לכינוי “פֶּלֶה” (Pele), ושל הווירטואוז הבלתי נשכח מָנוּאֵל פְרָאנְצֶ’סְקוֹ דוֹס סָאנְטוֹס בן ה- 25 אשר ידוע בשם החיבה שלו “גָארִינְצָ’ה” (Garrincha). שיחקו בנבחרת ברזיל שחקנים ידועי שֵם אחרים כמו החלוצים וָואוָוה, וזָאגָאלוֹ , והרצים זִיטוֹ ואוֹרְלָאנְדוֹ, וגם הבלם יפה התואר הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, המֵגינים דְזָ’אלְמָה סָאנְטוֹס ונִילְטוֹן סָאנְטוֹס, השוער גִ’ילְמָאר והחלוץ המחליף אַלְטֶפִינִי. אולם על כולם האפילה שלישיית הכדורגלנים הפנומנים, דִידִי, פֶּלֶה, וגָארִינְצָ’ה. במשחקי 1958 הבקיעה ברזיל 16 שערים ב- 6 משחקים. משחקה היה שובה עין וקליל. חלק ממומחי הכדורגל נהג לתרץ את הצלחתה של ברזיל בשל מערך טקטי חדש של הקבוצה 4 – 2 – 4, שהעמיד מאמנה וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Feola Vicente). המאמן הברזילאי נראה כמו פרופסור מהאוניברסיטה ולא מאמן כדורגל. אולם הוא היה לא רק מאמן דגול ומוערך אלא מצויד גם במחשבת כדורגל מקורית . וויסנטה פאולה האמין מחד בשיטה הקבוצתית אך מאידך גיסא תמך בגדולה העיקרית של שחקניו. בכישרון האישי שלהם. בשחקני ההתקפה של ברזיל הייתה טמונה יכולת ווירטואוזית ליצור מצבי הבקעה ליד שערי הנבחרות היריבות גם מבלי שתהיה להם עדיפות מספרית בשלבים המכריעים של ההתקפות. הרבה הודות לגָארִינְצָ’ה ופֶּלֶה. גָארִינְצָ’ה השיג עדיפות מכרעת על מְגִנַיו באגף הימני. הוא שַם ללעַג וקֶלֶס את שומריו. פשוטו כמשמעו.

טקסט תמונה :  שנת 1958. מאמן הכדורגל הברזילי וויסנטה פאולה (נולד ב- 1  בנובמבר 1909 ונפטר ב- 6 בנובמבר 1975) שהיה אלוף עולם ב- 1958. היה גאון כדורגל שנראה כפרופסור לסוציולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז’אניירו. (באדיבות FOOTBALL  MEISTERSCHAFT 1958 ו- TVGLOBO).

במשחק חצי הגמר הביסה ברזיל את נבחרת צרפת בראשותם של רָיְימוֹנְד קוֹפָּה וזִ’יסְט פוֹנְטֵיין בתוצאה 2:5. פֶּלֶה כבש שלושה שערים. במשחק הגמר גברה ברזיל על שוודיה גם כן בתוצאה 2:5 פֶּלֶה הבקיע שני שערים, וָואוָוה כבש שני שערים זהים כמעט ברחבת השער השוודי (משתי מסירות מעשה אומן של גָארִינְצָ’ה), וזָאגָאלוֹ הבקיע שער אחד. זכייתה של ברזיל בגביע העולם ב- 1958 נראתה לכולם כטבעית ודבר מובן מאליו. עד כדי כך הייתה ברזיל טובה יותר משאר המדינות. זאת הייתה הזכייה הראשונה שלה בסדרה של עוד ארבע זכיות נוספות במונדיאלים מאוחרים יותר ב- 1962, 1970, 1994 ו- 2002 . בהיעדר שידורי טלוויזיה בישראל, היה זה בית הקולנוע “המרכז” התל אביבי (שכן ליד תחנת האוטובוסים  המרכזית הישנה בתל אביב) שרכש את זכויות ההקרנה של הסרט התיעודי בן ה- 90 דקות על משחקי מונדיאל שוודיה 1958. למרות שחלק מהמשחקים כוסה ע”י ניידות שידור ומצלמות אלקטרוניות שוודיות, השתמשו יוצרי ועורכי הסרט דווקא באוסף של לקטים שתועדו במצלמות פילם 35 מ”מ ע”י צלמי חדשות ממדינות שונות. לא כולם הוכשרו למשימה. חלק מהצלמים לא היה מיוּמָן בצילומי כדורגל . כמות החומר הייתה מוגבלת ולכן שערים רבים פוספסו. גם העמדת המצלמות וזוויות הצילום בחלק ממשחקים היו שגויות. התוצאה הסופית של הסרט הייתה חובבנית. אף על פי כן היה סרט הכדורגל הדוקומנטארי הראשוני הזה מעניין וזכה לאהדה גדולה בין חובבי הכדורגל בישראל מפני שהיה בלעדי. עשרות אלפים נהרו לקולנוע “המרכז” כדי לחזות בו שוּב ושוּב. אני בעצמי ראיתיו עשר פעמים. הסרט הוקרן כמובן על מסך קולנוע גדוֹל והסֵב הנאה רבה לצופים בו.

במשחקי המונדיאל של 1962 בצִ’ילֶה הרחוקה שבדרום אמריקה הגנה ברזיל בהצלחה על תארה כאלופת העולם בכדורגל. פֶּלֶה בן ה- 22 נפצע קשה כבר במשחק הראשון נגד צ’כוסלובקיה שהסתיים בתיקו אפס. פֶּלֶה סיים את חלקו בטורניר. המאמן החדש של ברזיל איימורה מוריירה החליף אותו בשחקן צעיר לא מוכר בשם אָמָארִילְדוֹ.

המאמן וִויסֶנְטָה פֵאוֹלָה המשיך להיות דמות מופת בכדורגל הברזילי גם ב- 1962. הוא הנהיג את ברזיל לאליפות הראשונה. למתבונן מהצד הוא לא נראה איש כדורגל, מכסימום אוהד, אך בברזיל הוא נחשב לבר הסמכה מספר אחת על פיו יישק דבר. הוא הרי היה אלוף עולם ב- 1958 ומייסד השושלת. בחֲלוֹף ארבע שנים במונדיאל של צ’ילה ב- 1962 החליף אותו המאמן אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה (Aimore Moreira). איימורה מוריירה נולד ב- 24 באפריל 1912. בטורניר גביע העולם של צ’ילה 1962 הוא היה בן 50. הוא היה מנהיג כדורגל שקול והלך בעקבות קודמו הנערץ. איימורה מוריירה התבסס על סגל השחקנים של 1958 והציב נבחרת מבוגרת יחסית אך הומוגנית ובעלת ניסיון רב. העוֹל העיקרי הוטל על קבוצת שחקנים וותיקה. במונחי הזמן ההוא כלל לא צעירה. גָארִינְצָ’ה בן 29 (נולד ב- 28 באוקטובר 1933), דִידִי אחד המבוגרים בנבחרת בן 34 (נולד ב- 8 באוקטובר 1928), וָואוָוה בן 28 (נולד ב- 12 בנובמבר 1934), שחקן ההגנה דְזָ’אלְמָא סָאנְטוֹס בן 33 (נולד ב- 27 בפברואר 1929) וחברו לתפקיד בעל השם הדומה נִילְטוֹן סָאנְטוֹס בן 37 (נולד ב- 16 במאי 1925), והשוער גִ’ילְמָאר בן 32 (נולד ב- 22 באוגוסט 1930) , והקפטן מָאוֹרוֹ בן 32 (נולד ב- 30 באוגוסט 1930) . השחקנים הצעירים ביותר בנבחרת ברזיל היו פֶּלֶה בן ה- 22 (נולד ב- 21 באוקטובר 1940) ומחליפו בהרכב הראשון אמארילדו בן ה- 23 (נולד ב- 29 ביולי 1939) . בבית המוקדם ניצחה ברזיל את ספרד משופעת הכוכבים בראשותם של אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש בתוצאה 1:2. היא גברה על מכסיקו 0:2, וסיימה בתיקו 0:0 עם צ’כוסלובקיה. בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את אנגליה 1:3. גָארִינְצָ’ה הבקיע שני שערים ווירטואוזים. את השער הראשון בנגיחה ואת השער השלישי מבעיטה חופשית מסובבת של מ – 22  מטר. הוא הדהים את החומה הבריטית ואת שוערה רוֹן סְפְּרִינְגֶט. וָואוָוה כבש את השער השני במשחק. בחצי הגמר הכניעה ברזיל את צ’ילה 2:4. גָארִינְצָ’ה וְ- וָואוָוה התחלקו בשערים. כל אחד מהם כבש שניים .במשחק הגמר ניצחה ברזיל את צ’כוסלובקיה 1:3 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות.

שמונה משחקני ברזיל שנטלו את הגביע במשחק הגמר ב- 1958 בשוודיה שָבוּ וזכוּ בו גם בצִ’ילֶה ב- 1962. שלושת השחקנים החדשים בהרכב המנצח של 1962, היו הרץ זוֹזִימוֹ שהחליף את אוֹרְלָאנְדוֹ, הבלם מָאוֹרוֹ שיחק במקום בֶּלִינִי וגם שימש קפטן הנבחרת, והחלוץ אָמָארִילִדוֹ החליף את פֶּלֶה. משחקי צ’ילה 1962 כוסו במצלמות פילם בלבד. עידן המצלמות האלקטרוניות טרם הגיע לדרום אמריקה. שוב היה זה קולנוע “המרכז” בתל אביב שהתגייס לטובת אוהדי הכדורגל בארץ ורכש את זכויות הקרנתו של הסרט הדוקומנטרי המעניין הזה. האקסקלוסיביות הייתה היתרון הגדול שלו. שנים רבות אח”כ כשהתמניתי למנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, רכשתי את הסרטים הדוקומנטאריים החשובים האלה לארכיון הערוץ הציבורי, שסיפרו את סיפוריהם של המונדיאלים הישָנים. המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC, ומצלמות הפילם הרבות שעקבו אחרי שחקני ברזיל במשחקי גביע העולם של אנגליה ב- 1966, חשפו והבליטו לראשונה את סוֹד ההצלחה של הבעיטה החופשית המסובבת היעילה הברזילית, שנחשבת עד היום לשיא התִּחכום ופאר היצירה במשחק הכדורגל.

ברזיל התמודדה במשחק הראשון שלה בבית המוקדם נגד נבחרת בולגריה באִצטדיון “גוּדִיסוֹן פָּארְק” בעיר לִיוֶורְפּוּל. בדקה ה- 64 הוכשל גָארִינְצָ’ה במרחק של כ-20 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶאנוֹב. גָארִינְצָ’ה עצמו התייצב ליד הכדור וסקר את גֵיאוֹרְג נָיידֶנוֹב בונה את קיר המגן שלו. בימים ההם טרם נודע כוחה של הבעיטה החופשית המסובבת. ההגנות לא שָתּוּ ליבן אליה ולא הבחינו בסכנה הטמונה בה. היא לא הצטיירה כקטלנית כפי שהייתה באמת. גֵיאוֹרֱג נָיְידֶנוֹב הציב בחומה ארבעה שחקנים שהגנו על הצד הימני של השער. הוא עצמו ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית ועוקב בשבע עיניים אחר מהלכיו ותנועתו של גָארִינְצָ’ה. גָארִינְצָ’ה עמד שלושה מטרים מהכדור. הוא פסע שלושה צעדים קלילים וסִחרֵר את הכדור להפתעת הכל בחלק החיצוני של נעל רגל ימין שלו (מרבית בועטי הכדורים החופשיים מסחררים את הכדור באמצעות החלק הפנימי של בנעל). הכדור צבר תאוצה של 85 קמ”ש עקף את החומה, וכעבור שנייה אחת נחת ברשת הבולגרית. ברזיל צעדה עכשיו ביתרון 0:2. לשערו של גָארִינְצָ’ה קדם אירוע דומה בדקה ה- 14 של המחצית הראשונה. ההגנה הבולגרית הִרבתה לפגוע בפֶּלֶה שוּב ושוּב כדי להקהות את עוקצה של ההתקפה הברזילאית. פֶּלֶה היה עצבני מאוד ונִרגז בגלל המשחק הגַס של יריביו. הוא היה ספורטאי ג’נטלמן וקיבל את התנצלות הבולגרים אך החליט ללמד אותם לקח. הכדור הנייח ניצב על כר הדשא במרחק של 17 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָיְידֶנוֹב. פֶּלֶה ביצע בעצמו את הבעיטה החופשית המסובבת. בהילוך איטי Frame by Frame (תמונה אחר תמונה) על שולחן עריכת הפילם ,הלוא הוא ה- Steenbeck המפורסם ששימש אותנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר), ניתן לראות כי פֶּלֶה בועט בכדור בחלק הפנימי של רגל ימין. הבעיטה שלו הייתה הרבה פחות מרשימה מזאת של גארינצ’ה, למרות זאת הכדור שלו הסתחרר בהתמדה שמאלה כשהוא עוקף את החומה הבולגרית עד שחדר לשער בסמוך לקורת השער השמאלית של גיאורג נאיידֶאנוב. ניתוח הבעיטה מגלה כי הכדור של פֶּלֶה נע במהירות ממוצעת של 90 קמ”ש.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ’ה, פֶּלֶה, ודייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם המתמטיקה הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם , מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה הפועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכן וקטלני. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה וגָארִינְצָ’ה הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית . כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה.

בשבת – 24 ביוני 1978 ישבתי ליד יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵיְיט” בבואנוס איירס. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים  את המשחק ברזיל נגד איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד למשחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ-20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל הנרגש שאג למיקרופון, “ש – ע – ר  ! … א י ז ה   ש ע ר   ש ל   נֶ – לִ –י –נְ – י – וֹ…”. אִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” רעם כולו. נשמע סביבי בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ “בשער חייהם”. שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור היָרוּי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא. ברזיל ניצחה במשחק 1:2. כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78′, בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מיוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף . ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ”ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אך זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי. לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון הופתע ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון “רִיבֶר פְּלֵייט” תפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC  בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור בקורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר “כדור הסעה” ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. כוח הבעיטה של אָרִי הָאן עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר, ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות עליו. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות של 100 קמ”ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית . זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק “ולהעביר” את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא “יָצִיב” לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר “להסתדר” בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה-מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ. בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת”א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק”א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות של 130 – 125 קמ”ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז’וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת . השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז’וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה “בנֶפּ-סְטָדְיוֹן” בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון “וומבליי” במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 3:6. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה ולא בשום מחצית. היה מדובר ניצחון סנסציוני של נבחרת ה- “Golden team” (נבחרת הזהב) של הונגריה בראשות המאמן גוסטב שבש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas). היה זה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ’יש ונָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ’יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ’. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות את דבר החשוב באמת. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק “בנֶפּ – סְטָדְיוֹן” התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע”י המאמן ההונגרי גוּסְטָב שֶבֶּש. כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי מֵרִיק משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש בבעיטת ההסעה ושיגֵר טִיל. כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה : “נבחרת הזהב” ההונגרית בשנים 1954 – 1949. ההרכב הקלאסי, פרי יצירתו של גוסטב שבש. להלן הזיהוי משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), השוער גיולה גרושיץ’, גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז’יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז’אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ’יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר במונדיאל של שווייץ ב- 4 ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה”מ התפרקה נבחרת הזהב הזאת ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ’יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות MTV).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או “בעיטת העלה היבש” הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטרמשערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה . הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום “ונעל” אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחדור לשער. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר “כעלה יבש”. הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100 מיליון בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני 54 שנים סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה”מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- “קוֹמָאזָאוָוה” לא ישכח את המראות של שריקת הסיום . השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- “קוֹמָאזָאוָוה”, ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָיְאמָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון באין ספור אימונים באולמות הכדורעף. קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים “לאורים ותומים” של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה”ב באולימפיאדת לוס אנג’לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל . שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר . הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם, נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמו “עלה יבש” הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות . הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַאזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית . בעיטת ההסעה או בעיטת “העָלֶה היָבֵש” היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא “מכשיר גַס” ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו 17.86 מ”ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ’ וגובה המשקוף 2.44 מ’). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

הרגל מורכבת ממספר “קטעים” המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע”י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. “יוֹתֵּר מִידַי” מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשמות שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק “איציק” זוהר (שחקן גבוה, 1.91 מ’, בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ’ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס’ 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת . מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר”ג במסגרת קדם גביע העולם קרֵב, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם השחקן המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ כחומר למחשבה בתוכנית “משחק השבת” במוצ”ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה משחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים באמצעות המערכת הלוויינית ע”י ה- EBU (איגוד השידור האירופי) ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת “משחק השבת” במוצ”ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית באותו ערב והיה מודע היטב למֵידַע הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו במידע הנוגע ליכולת הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס.

לנבחרת ישראל היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט מחונן ברגל ימין ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ויצחק שניאור והשחקנים צפו באותה תוכנית “משחק השבת” עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכישרון הבעיטה של צ’ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video כדי ללמוד, לנתח, לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי, ולהתכונן. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים האווירודינאמיים הפועלים על הכדור ה- יָרוּי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע”י השוער היא תורה שלימה. כלל לא בטוח שבנייתה נדרשת בכל תנאי ומצב.

ביום ראשון בערב – 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר”ג. צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ’, ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחוייב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מורה כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : “זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה”. ניידת השידור הגדולה שלנו “הוֶורֶד” על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה , אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל . תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. הבועט האוסטרלי צ’ארלי יאנקוס מכין את הכדור לבעיטה. בוני גינזבורג (מוסתר ע”י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חש בסכנה הצפויה, מפקיר את הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס והשמאלית מנקודת מבטו של צבוני גינזבורג) ובונה ומציב את החומה שלוֹ בצורה שלומיאלית. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ’ארלי יאנקוס, וממלאים את הוראותיו. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג (מוסתר ע”י אותם ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב), חושף ומפקיר בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ’ארלי יאנקוס). דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ומציבים חומה לא יעילה מול צ’ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990.הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 3 של ניידת השידור. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ’ארלי יאנקוס) מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי איננו מבין ולא יודע כי צ’ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית (מנקודת מבטו של הבועט) ולעולם לא לעבר השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה יורם ארבל, “ככה לא בונים חומה”. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שהציב את החומה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר. אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן טעה והציב את החומה במקום לא נכון. לצָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו (או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ’ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק מוחות בין השוער לבועט . תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה . אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ-טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת “צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס” שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית “משחק השבת” – במוצ”ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- “משחק השבת” באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיות של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ’ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של “האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת” ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקאליים האלה, הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע”י המאמנים וגם לא ע”י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. ולא חשוב מאיזה סיבה. בסופו של דבר החומה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה השמאלית ומפקיר את הימנית. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 5 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז”ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז”ל (עומד) מתבוננים בקרב המוחות בין בוני גינזבורג וצ’ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי להשפיע עליו. מדובר ברגע דל של שניהם. גם הם לא הכירו את תכונות הכדורגל של צ’ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לפעמים החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה של השוער אך הוא שכלל אינו זקוק לה מציב אותה כאוטומט. מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד מאמנים באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת “הבעיטה החופשית”, הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים לבלום אותה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שח לי באוקטובר 1975בלונדון בעת Workshop טלוויזיוני של ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית כי, “משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים”, והוסיף, “והם לא רבים” (השיחה שלי עמו לפני 40 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון “וומבליי” בלונדון, ו- 7:1 ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים וארבע שנים ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר”ג במשחק ישראל – אוסטרליה הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג וצמד מאמניו יצחק שניאור ז”ל ויעקב גרונדמן ז”ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ’ ל- 30 מ’ עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל’ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע . יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של האווירודינמיקה של הכדור, ושאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור הנַח על כַּר הדֶשֶא ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים לא הבינו דבר בפיזיקה של תנועת הכדור באוויר ולא ידעו כי צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי זה של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין כלום בתחום המתמטיקה של הבעיטה עשה את כל השגיאות האפשריות. זאת הייתה כרוניקה של טעויות ידועה מראש. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את יורם ארבל לגְדוּלָה.

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר”ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע . הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ’ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי המיקום הגיאוגרפי שבין הכדור הנייח לשער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח”כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי החומה דרושה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי שצָ’ארְלִי יָאנְקוֹס רָב אמן אוסטרלי (בועט ברגל ימין), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי (השמאלית מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס). זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות רק ברגל ימין שלו היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח כיבוש השער. השדר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר בניין החומה והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק צ’ארלס יאנקוס וגזר את גזר דינו.

טקסט תמונה :  19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ’ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו הוא מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס – והימנית שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקו. צ’ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 ק”מ בשעה. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו – אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר”ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ”ש לעבר השער הישראלי. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ’ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר”ג. תיעוד של מצלמה מס’ 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה. הכדור חוצה את הקורה הימנית. בוני גינזבורג מאחר את המועד ונותר חסר אונים. צ’ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה בישראל עם הסלוגן הווירטואוזי שלו שהגה בשידור ישיר בטלוויזיה הישראלית הציבורית, “…ככה לא בונים חומה…”. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

מאמני הנבחרת ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ’ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100.8 קמ”ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע במהירות של 100 קמ”ש הקדים אותו. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון, “בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה”, היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דבר באווירודינאמיקה והמתמטיקה של הכדור המסובב, בחר להאשים בטַעוּת את ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, “זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה”, הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית הטלוויזיה שלנו. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר “ככה לא בונים חומה”, אל מי מופנית הטענה. האשמה כמובן אינה בחומה אלא במי שבנה אותה . ארבעת השחקנים עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שבוני גינזבורג הועיד להם. שם הוא רצה שהקיר יעמוד.

א. חלק מהטפת המוסר האווירודינאמית הטלוויזיונית הזאת ניתן למצוא בפוסט “רוסיה – ישראל 0:4. “ביקורת טלוויזיה” שהתפרסם ב- בלוג הזה ב- 12 בספטמבר 2012.

ב. ראה גם שלושת הפוסטים שנכתבו ב- 8, 9, ו- 10 באוקטובר 2012 הדנים במשחק הכדורגל בליגה הספרדית שנערך ב- 7 באוקטובר 2012 באצטדיון “נואו קאמפ”, ברצלונה – ריאל מדריד 2:2.

[1] ראה נספח : סיפרו המדעי המצוין בעברית של פרופסור דוד אביר, “אווירודינאמיקה”, משנת 1964 בהוצאת “מערכות” – משרד הביטחון.

[2] ראה נספח : סיפרו המדעי המרתק בענפי הספורט השונים באנגלית של האמריקני John W. Bunn (ג’ון באן) משנת 1955, “SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING”.

סוף הפוסט מס’ 775 בשיתוף עם פוסט מס’ 116. הועלה לאוויר ב- 11 בנובמבר 2018.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *