פוסט מס' 811. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. פוסט מס' 811 מהווה כתב סנגוריה לזכותה של תמי בן עמי היקרה והאצילה זיכרונה לברכה, וכתב קטגוריה נגד משה גרטל וגם נגד דני מנקין ונגד שלמה מַן שלא בדקו וחקרו לעומק ולא הצליבו מקורות ומֵידָעִים נוספים מכיוונים נוספים. דני מנקין במסמך הטלוויזיה הדוקומנטארי שלו "אולסי" ששודר ב-14 במאי 2019 בערוץ 13 ושלמה מַן בפוסט שפרסם ב-ביטאון "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009 וכותרתו הייתה "רד מזה, תשכח מזה, אנחנו נחסל אותך". כותרת ראשית של פוסט מס' 811 : הוא סָבוּךְ בתוכו ומעורר מצִדִי ומ-טעמי יותר מתמיהות עיתונאיות נוקבות, יותר מהתפלאות, יותר מתימהון, ויותר מתעלומה אודות המתעד דני מנקין בימאי הסרט הדוקומנטארי "אולסי" ואודות העיתונאי שלמה מַן ששירת בשעתו את הביטאון "העין השביעית". שניהם אִפְשֵרוּ למשה גרטל פתחון פה, הראשון בסרט "אולסי" ששודר במאי 2019 בערוץ 13, והשני בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית", בעניין מסירת אינפורמציה הנוגעת ל-אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו הלילה ההוא לפני 37 שנים ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 מבלי לבְדוֹק, לאַמֵת, ולהָצְלִיב מְקוֹרוֹת ומֵידָע. אין סוף כמויות של יושרה, אמת, אמינות, ומהימנות מוטלים כאן על הכף. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב כדי לחשוף, להפקיר, ולחלֵל את גופו ונפשו של אהוב לבה אולסי פרי השוכב על סדיני מיטתה חסר הגנה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. לא ייתכן. בלתי מתקבל על הדעת. אבסורד. בכך דן ועוסק פוסט מס' 811. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 ביוני 2019.כלליראשי

תגובות

פוסט מס' 811. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה הפרטית בשיכון ל' בתל אביב בליל חמישי ההוא ב- 16 בדצמבר 1982 בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. פוסט מס' 811 מהווה כתב סנגוריה לזכותה של תמי בן עמי היקרה והאצילה זיכרונה לברכה, וכתב קטגוריה נגד משה גרטל וגם נגד דני מנקין ונגד שלמה מַן שלא בדקו וחקרו לעומק ולא הצליבו מקורות ומֵידָעִים נוספים מכיוונים נוספים. דני מנקין במסמך הטלוויזיה הדוקומנטארי שלו "אולסי" ששודר ב-14 במאי 2019 בערוץ 13 ושלמה מַן בפוסט שפרסם ב-ביטאון "העין השביעית" ב-2 בנובמבר 2009 וכותרתו הייתה "רד מזה, תשכח מזה, אנחנו נחסל אותך". כותרת ראשית של פוסט מס' 811 : הוא סָבוּךְ בתוכו ומעורר מצִדִי ומ-טעמי יותר מתמיהות עיתונאיות נוקבות, יותר מהתפלאות, יותר מתימהון, ויותר מתעלומה אודות המתעד דני מנקין בימאי הסרט הדוקומנטארי "אולסי" ואודות העיתונאי שלמה מַן ששירת בשעתו את הביטאון "העין השביעית". שניהם אִפְשֵרוּ למשה גרטל פתחון פה, הראשון בסרט "אולסי" ששודר במאי 2019 בערוץ 13, והשני בנובמבר 2009 בביטאון "העין השביעית", בעניין מסירת אינפורמציה הנוגעת ל-אולסי פרי יבד"ל וחברתו תמי בן עמי ז"ל באותו הלילה ההוא לפני 37 שנים ביום חמישי ההוא של 16 בדצמבר 1982 מבלי לבְדוֹק, לאַמֵת, ולהָצְלִיב מְקוֹרוֹת ומֵידָע. אין סוף כמויות של יושרה, אמת, אמינות, ומהימנות מוטלים כאן על הכף. תמי בן עמי ז"ל לא פתחה את דלת דירתה בשיכון ל' בתל אביב כדי לחשוף, להפקיר, ולחלֵל את גופו ונפשו של אהוב לבה אולסי פרי השוכב על סדיני מיטתה חסר הגנה בפני משה גרטל וצוות הצילום שלו מהטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה כדבר הזה. לא ייתכן. בלתי מתקבל על הדעת. אבסורד. בכך דן ועוסק פוסט מס' 811. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שלישי – 4 ביוני 2019. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *