פוסט מס' 798. סְדָרוֹת הֲפָרוֹת אין סופיות חוזרות ונִישְנוֹת של חוק מס' 14 במשחק הכדורגל ע"י שוערי ישראל בליגת העל ובליגה הלאומית, ולאחרונה עצירת פנדל לא חוקית של שוער הפועל חיפה אֶרְנֶסְטֶס שֶטְקוּס בדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) מבעיטתו של חנן ממן ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' (גם אם סופה הסתיים ב- Happy end עבור הפועל באר שבע), גררו אותי להעלות לאוויר את פוסט מס' 798. אנשי העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה שאינם בקיאים בספר חוקת הכדורגל מטים שֶכֶם ו-עושים יד אחת כשהם מדווחים לציבור דיווח לא כֵּן ו-בעיקר לא נכון אודות אי אכיפת חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל מטעם הרשות השופטת על השוערים שמפרים אותו חדשות לבקרים. צילומי הטלוויזיה מוכיחים כי השוערים בליגת העל הישראלית משביתים את חוק מס' 14 ביודעין ובגסות שוב ושוב מול עיניהם ה-כאילו בוחנות של השופטים ועוזריהם, אולם כמובן ללא תגובתם. הרשות השופטת שותקת. השוערים מחללי חוק מס' 14 שעוצרים שלא כחוק את כדורי העונשין מ- 11 מ' לעולם אינם נענשים והשחקנים הבועטים לעולם לא מקבלים מהשופטים הזדמנות לבעיטה חוזרת. מדובר במגיפת שיפוט שלילית מדבקת. שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רואים את העוולה הנעשית על כר הדשא ע"י השופטים אולם נמנעים מ-להעיר ולבקר אותם וממלאים את פיהם מים. מפירי החוק יוצאים גיבורים. השופטים ליצנים. והעיתונאים מגוחכים. שידורי Off tube ישירים חדשים לבקרים כדרך חיים מבחירה היא סטטוס של מדיניות טלוויזיונית מֶסְמוּרְטֶטֶת. פוסט מס' 798 הועלה לאוויר ביום שישי-8 במארס 2019. כל הזכויות שמורות.כלליראשי

פוסט מס' 798. סְדָרוֹת הֲפָרוֹת אין סופיות חוזרות ונִישְנוֹת של חוק מס' 14 במשחק הכדורגל ע"י שוערי ישראל בליגת העל ובליגה הלאומית, ולאחרונה עצירת פנדל לא חוקית של שוער הפועל חיפה אֶרְנֶסְטֶס שֶטְקוּס בדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) מבעיטתו של חנן ממן ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' (גם אם סופה הסתיים ב- Happy end עבור הפועל באר שבע), גררו אותי להעלות לאוויר את פוסט מס' 798. אנשי העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה שאינם בקיאים בספר חוקת הכדורגל מטים שֶכֶם ו-עושים יד אחת כשהם מדווחים לציבור דיווח לא כֵּן ו-בעיקר לא נכון אודות אי אכיפת חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל מטעם הרשות השופטת על השוערים שמפרים אותו חדשות לבקרים. צילומי הטלוויזיה מוכיחים כי השוערים בליגת העל הישראלית וגם בליגה הלאומית משביתים את חוק מס' 14 ביודעין ובגסות שוב ושוב מול עיניהם ה-כאילו בוחנות של השופטים ועוזריהם, אולם כמובן ללא תגובתם. הרשות השופטת שותקת. השוערים מחללי חוק מס' 14 שעוצרים שלא כחוק את כדורי העונשין מ- 11 מ' לעולם אינם נענשים והשחקנים הבועטים לעולם לא מקבלים מהשופטים הזדמנות לבעיטה חוזרת כפי שנקבע בַּחוֹק. מדובר במגיפת שיפוט שלילית מדבקת. שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רואים את העוולה הנעשית על כר הדשא ע"י השופטים אולם נמנעים מ-להעיר ולבקר אותם וממלאים את פיהם מים. מפירי החוק יוצאים גיבורים. השופטים ליצנים. והעיתונאים מגוחכים.  שידורי Off tube ישירים חדשים לבקרים כדרך חיים מבחירה, היא סטטוס של מדיניות טלוויזיונית מֶסְמוּרְטֶטֶת.  פוסט מס' 798 הועלה לאוויר ביום שישי-8 במארס 2019. כל הזכויות שמורות. 

—————————————————————————————

פוסט מס' 798 הועלה לאוויר ביום שישי – 8 במארס 2019.

—————————————————————————————

הערה 1 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים. חל איסור מפורש להעתיק את הטקסטים והתמונות ואף לא לאגור אותן במאגרי מידע שונים לשימוש מכוון ו/או מזדמן מאוחר יותר. 

הערה 2 : הבלוג איננו מופק, לא נכתב, ולא נערך למען מטרות רווח כספי, ו/או למען רווח מסחרי, ו/או לצורכי פרסום אישי. היו לי די והותר רגעי תהילה בקריירה העיתונאית הטלוויזיונית הממושכת שלי בשנים 2003 – 1971.  

טקסט תמונה : 2003 – 2002. אנוכי בתום 32 שנות שירות את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואת רשות השידור. נטשתי בטריקת דלת. ניסוחים בינלאומיים : שום אדם איננו דָגוּל דָיוֹ כדי שמישהו מאיתנו ימסור את גורלו בידיו. גם אם מדובר במנכ"ל רשות שידור מופרך בשֵם יוסף בר-אל האיש שממשלת ישראל בראשות אריאל שרון העניקה לו בתחילה במארס 2002 את התואר מ"מ מנכ"ל רשות השידור, ואח"כ הציבה אותו ב- 2 ביוני 2002 כ- מנכ"ל קבוע בפסגת השידור הציבורי לתקופה של חמש שנים עד 2 ביוני 2007. הָמְלָכַתּוֹ המופרכת של יוסף בר-אל על רשות השידור ע"י ראש הממשלה אריאל שרון נעשתה בהמלצתו החמה של השר רענן כהן הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. זה היה מחד. אולם מאידך, אותה הממשלה ואותו ראש ממשלה אריאל שרון התעשתו גם אם באיחור רב. הם התרוממו ממושביהם וסילקו והדיחו את אותו יוסף בר-אל הכושל לעַד מהַכֵּס ומתפקידו הַרָם ב- 2 במאי 2005 לעבר הירכתיים האפלוליים של ההיסטוריה הטלוויזיונית של מדינת ישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

פרפראות.

זאת דעתי כְּהַאי לִישָנָא בנוסח הזה: שידורי Off tube ישירים חדשים לבקרים כדרך חיים מבחירה, היא סטטוס של מדיניות טלוויזיונית מֶסְמוּרְטֶטֶת שעוסקים בה סמרטוטים. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים אומנם מחזיק בזכויות השידורים הבלעדיות של ליגת האלופות האירופית בכדורגל (Champuons League) אולם מוּשָאֵי השידור שלו הם שָם במדריד ופאריס והוא נמצא פֹּה בהרצליה. מיקרופוני ה-Off tube שלו נותרים שחוקים, בלויים, ומרופטים. בעיקר לא עיתונאיים ולא חדשותיים. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מפר את האמנה הטלוויזיונית הבלתי כתובה עם צופיו משהוא מוסר להם אינפורמציה עיתונאית שלא ממקור ראשון ומחמיץ ביודעין ובאורח קבע את מסכת התגובות והראיונות עם גיבורי העלילה. עיתונאות ה-Off tube שלו המסקרת את אירועי ומשחקי ה-Champions League וה-Euroleague, היא שערורייה רבתי. לא מתקבל על הדעת כי צופי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים שמממנים את פעילותו במיטב כספם מכיסם, לא יוכלו לשמוע בתום השידורים הישירים של ההתמודדויות המסקרנות, את חוות דעתם המסכמת ואת הערכתם של המאמנים והמנהיגים המובילים אולה גונאר סולשיאר (מנצ'סטר יונייטד), אריק טן האג (אייאקס), ו-תומאס טוכל (פ.ס.ז'.) אודות תוצאות תוכניות המשחק שלהם, מה עבד כאן ומה לָאו, בשלב הגומלין של 1/8 הגמר ב-Champions League. וגם לא את פרשנותם ו-התייחסותם לרמת השיפוט האנושית במשחקים הנדונים ואת חשיבות השימוש ב-VAR. רֶבַע עבודה. בּוּז עיתונאי ל-Off tube. פחיתות כבוד וגנאי למעתיקנים. חֶרְפָּה וכְלִימָה למסתגרים באולפנים האטומים באשר הם במקום לעשות את עבודתם בשטח במוקד האירועים וההתרחשויות.      

1. ממלכת ה- Off tube הכנועה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היא סמל לעיתונות ועיתונאות עצלניות, קמצניות, ו-מגוחכות (א). סיקור כושל באולפן בהרצליה את מפעל ה- Champions League היוקרתי, ליגת האלופות האירופית. זמן מסך בלתי מוגבל ודיוני סרק אין סופיים באולפן בהרצליה בטרם שריקות הפתיחה ולאחר שריקות הסיום אינם יכולים להסוות עיתונאות דֶמֶה. על פורום השדרנים והפרשנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מוטלת החובה העיתונאית הבסיסית והראשונה במעלה להתייצב במוקדי האירועים ולדווח לצופיהם ולי מהשטח, מהאצטדיונים הפרוסים ברחבי אירופה, לרבות עריכת ראיונות עם גיבורי העלילה, עם המצביאים וחייליהם. 

ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים זכה אמש (יום רביעי – 6 במארס 2019) ושלשום (יום שלישי – 5 במארס 2019) בפיס. הוא שידר ישיר על המסך שלו שלוש דרמות שהתחוללו בשלושת משחקי הגומלין בשלב 1/8 הגמר ב- Champions League בהן גוברת אייאקס ההולנדית על ריאל מדריד (באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במדריד) 4:1 ומעפילה לשלב רבע הגמר, פלוס מנצ'סטר יונייטד תחת שרביטו של מאמנה החדש הנורווגי אולה גונאר סולשיאר (Ole Gunnar Solskjaer) מנצחת בפאריס את קבוצת פ.ס.ז' (פאריס סאן ז'רמן) בתוצאה 3:1 ומעפילה על חשבונה לשלב רבע הגמר, ופורטו ה- פורטוגלית מדיחה מהמפעל השנתי רב המוניטין את רומא האיטלקית גם כן בתוצאה 1:3 ואף היא מעפילה לשלב רבע הגמר של מפעל הכדורגל האירופי היוקרתי. מדובר במפעל כדורגל אירופי שנתי באחריות UEFA רווי רייטינג טלוויזיוני והון עתק של זכויות שידורים טלוויזיוניות, ואשר טמונים בו ממון עצום ופרסים כספיים ענקיים בסדרי גודל של 20.000000 – 15 יורו לקבוצה שזוכה בגביע האלופות. ניצחונה המפתיע והדרמטי מאוד של מנצ'סטר יונייטד (בהרכב חסר) 3:1 במשחק חוץ על פ.ס.ז'. בביתה חושף ביתר שֵאת את חולשתו של הפורטוגלי ז'וזה מוריניו מאמנה המודח והשחצן של מנצ'סטר יונייטד – מחד, ומאידך את גדולתו של מאמנה החדש והצנוע אולה גונאר סולשיאר איש נורווגיה.

חמלה, חסד, ורחמים על נדב יעקובי שנאלץ למלא את משימתו ולשדר ישיר את המשחק המדובר פ.ס.ז' – מנצ'סטר יונייטד Off tube מהמוניטור בהרצליה כמו גם רחמנות על עמיחי שפיגלר ששידר ישיר Off tube מאותו המוניטור בהרצליה את פורטו – רומא. כנ"ל, גם בכל הנוגע לשידור ה- Off tube הישיר של המשחק ריאל מדריד – אייאקס 4:1. ממלכת ה- Off tube של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים עשירה בממון אולם דלה וקמצנית בעיתונאות. כאילו אירועים דרמטיים מסוג ניצחונותיהן של אייאקס במדריד ושל מנצ'סטר יונייטד בפאריס מתחילים עם שריקת הפתיחה ומסתיימים עם שריקת הסיום. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו יכול לראיין מהאולפן בהרצליה את גיבורי העלילה ה-הולנדיים, המאמן ושחקניו, בתום ניצחון מזהיר 4:1 ב- "ברנביאו", וגם לא את גיבורי העלילה של הקבוצה הבריטית, שהכריחו את שחקני פ.ס.ז'. להניף דגל לבן בבירתם פאריס. פורום השידור הישיר של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים היה יכול בקושי להביא ריאיון מוקלט ב- Delay עם אולה גונאר סולשיאר אולם לא במסגרת השידור הישיר עצמו. מדובר בעבודה עיתונאית מחורבנת שדוחפים אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים חדשים לבקרים לצופים שלהם שמממנים את פעילותם במיטב כספם. שום דיוני Pre Game Show ו-אף שיחות Post Game show באולפן בהרצליה, אינם יכולים לכסות על כישלון ו- דַלוּת ה- Off tube, גם אם החבר'ה הכנועים והחלשים האלה אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מארחים אצלם את שני כדורגלני העבר האיטלקיי אלסנדרו דל פייטרו ואנדריאה פירלו (נציגים מסחריים של חברת הבירה Heineken). נדב יעקובי + אבי מלר + עומרי אפק + בוני גינזבורג + מודי בר און הם עיתונאי Off tube וותרניים שעובדים בערוץ טלוויזיה שמחזיק אומנם בידיו את זכויות השידורים האקסקלוסיביות החשובות של ליגת האלופות האירופית אולם כופת ומשאיר אותם עם המיקרופונים שלהם באולפן בהרצליה. העיתונאים הנרפים והכנועים האלה מועלים בתפקידם על חשבון נאמנות צופיהם. הצופים (אנוכי בתוכם) הם משוללי כל אפשרות לפנות למקור טלוויזיוני אותנטי אחר שאיננו Off tube, כדי לקבל מידע מהשטח, ממוקד ההתרחשות. אנחנו כולנו משלמים ברצון במיטב כספינו כדי להחזיק את ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בחיים ועל מנת לקבל מידע עיתונאי חדשותי ממקור ראשון, אולם הנהלתו גומלת לנו ברעה תחת טובה. ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים איננו מתבייש במעשי ההעתקה שלו. מישהו שם חושב כנראה שה- Stand up הליצני והמוקיוני של מודי בר און יכול למרוח, לכסות, ולהסוות את שידורי ה- Off tube הכושלים. אינני מבחין בשום סוֹמֶק על פניהם של שלושת המגוחכים נדב יעקובי, אבי מלר, ובוני גינזבורג. לא הוגן כלפי הצופים ובלתי אפשרי מהיבט העבודה העיתונאית החדשותית לסגור שידורים ישירים מהסוג הזה בו מביסה אייאקס את ריאל מדריד בביתה 4:1, ומנצ'סטר יונייטד מכניעה את פאריס סאן ז'רמן באצטדיון הבית שלה בפאריס 3:1, מבלי לשמוע את חוות דעתם של אדריכלי הניצחון ההולנדי אריק טן האג (Erik Ten Hag) מאמן אייאקס והנורווגי אולה גונאר סולשיאר (Ole Gunnar Solskjaer) מאמן מנצ'סטר יונייטד. ביום שבו אראה את נדב יעקובי ואבי מלר ניצבים על כר הדשא עם מיקרופון בידם במדריד ופאריס, ומראיינים עבורי את אריק טן האג ואת אולה גונאר סולשיאר, אדע כי הם לא רק מכבדים אותי אלא הם גם מכבדים את עצמם ואת מקצועם. עד אז מדובר בעיתונאות מחורבנת. עיתונות כנועה, מעתיקנית, ולא הגונה.

2. שַדָּר ה- Off tube נדב יעקובי באולפן בהרצליה.

העיקר שאותו נדב יעקובי מתרומם מכיסאו באולפן בהרצליה ומכריז בהתרגשות, "…המשחק הזה השתנה בגלל ה- Var…". לא נכון. משחק הכדורגל לא השתנה משום שחוּקָיו לא השתנו. נוסף רק ממד של צֶדֶק בזכות התערבותו של ה- Var. ו-עוד דבר : הכנסת טכנולוגיית ה- Var הטלוויזיונית (ראשי תיבות של Video Assistant Referee) כגורם עזר שיפוטי לשופטים בני אנוש, אומנם יוצרת הפסקות של דיונים ו- התלבטויות במהלכם השוטף של המשחקים, אולם גם מוסיפה נופך של דרמה טלוויזיונית. בשעה שהשופט המרכזי מסמן בשתי ידיו ומצייר "מרובע" כמראהו של מוניטור הטלוויזיה, והוא אָץ אל ה- Var, אתה נדרך ותוהה האם חוכמתו של הגולם הטכנולוגי הזה שמכנים אותו Var חסר עיניים, אוזניים, ו-פֶה, ובעיקר לֵב, תסייע לפתרון החידה שגאונותו של המוח האנושי שלנו ש-מכיל 90 מיליארד תאי עצב ואשר יוצרים יותר מ- 100 טריליון סינפסות, קצרה מלפתור אותה. המשחק לא השתנה משום שחוּקָיו לא השתנו. ה- Var המבורך הוא מוסד שיפוט טכנולוגי ש- מאפשר לאֶמֶת ולצֶדֶק האנושי לשרוד ול-הִיוָותֵּר במקומם. המשחק לא השתנה אולם האווירה סביבו – כן. התוצאה הסופית בהתמודדות על כר הדשא נראית אמינה יותר (!). ולא פחות חשוב גם חיינו השתנו לטובה. מעתה הם יהיו יותר הוגנים וגם יותר הגונים.

3. ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון בנימין נתניהו עלול למצוא את עצמו בכלא בשל כתבי האישום הפליליים שמרחפים מעל ראשו.

שום דרמה בזירות הכדורגל והכדורסל איננה יכולה להתחרות עם מסע הבחירות של רמטכ"ל צה"ל בעבר ורב אלוף במיל. בני גנץ ועכשיו יו"ר מפלגת "כחול לבן" מול ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו ששרוי תחת אישומים פליליים כבדי משקל ועלול למצוא את עצמו בשל כך מושלך לכלא.

4. אילנה דיין הפסידה למנכ"ל רכבת ישראל שחר איילון ברדיו גלי צה"ל ביום חמישי – 7 במארס 2019.

אילנה דיין והכתב שלה לענייני תחבורה ברדיו גלי צה"ל פתחו בסערה את תוכניתם "נכון להבוקר" (יום חמישי – 7 במארס 2019) אולם לא הכינו את שיעורי הבית שלהם לקראת הריאיון הדל שלהם שערכו עם מנכ"ל רכבת ישראל שחר איילון. שחר איילון שאל את אילנה דיין כהאי לישנא, "על סמך מה את מדברת…מתי נסעת ברכבת בפעם האחרונה…?". אילנה דיין (התבלבלה בהגדרת מסלול נסיעתה) ו-השיבה לו מופתעת משהו כלהלן, "…האמת לפני שנה…". לפתע נוצרה תמונה אינפורמטיבית עיתונאית רדיופונית לטובתו של המרואיין משהתברר כי המראיינת משוחחת עמו על סמך שמועות, ולא כעיתונאית מקור ראשון. הכתב שלה לענייני תחבורה שאל את מנכ"ל הרכבת שחר איילון שאלה קטגורית אגרסיבית וארוכה כאורך הגלות אודות כישלונו שלו כמנכ"ל הרכבת, ונענה מייד על ידו, כי בשאלת האישום הארוכה אין מרכיב אחד של אמת. אילנה דיין לא קמה ולא הגנה על עצמה וגם לא על הקולגה שלה. שחר איילון השיב וניתח בניחותא והיגיון את מצבה הנוכחי המורכב של רכבת ישראל. כתב רדיו גלי צה"ל ששאל והאשים נדם לפתע כליל ונעלם מהמיקרופון. האזנתי בעניין לריאיון העני והבלתי מוצלח של אילנה דיין והכתב שלה לענייני תחבורה שניהלו עם מנכ"ל רכבת ישראל שחר איילון. שיחה שהחלה בסערה והסתיימה בקול ענות חלושה.

5. עידן קוולר + בוני גינזבורג ברדיו גלי צה"ל ביום חמישי – 7 במארס 2019.

עידן קוולר הוא עיתונאי Off tube מקצועני בשירות גלי צה"ל. הוא לעולם לא יעלה על מטוס בנתב"ג בדרכו לסקר אירועי ספורט בינלאומיים חשובים בעבור מאזיניו. הוא לעולם יעתיק במקום מושבו ברדיו גלי צה"ל את האינפורמציה שהוא משדר למאזיניו. הוא נולד אופטיובניק וכזה יישאר. לכן ה- אופטיובניק הנצחי הזה איננו יכול לשאול את בוני גינזבורג שותפו לתוכנית הספורט השבועית ברדיו גלי צה"ל ואחד הפרשנים המובילים בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, כיצד הוא לא מתבייש לוותר על נוכחותו העיתונאית ההכרחית ועבודת הפרשנות החיונית שלו באצטדיון "סנטיאגו ברנביאו" במשחק התבוסה של ריאל מדריד ל- אייאקס 4:1 בו הסבו ההולנדים לספרדים אבדות כבדות, ומסתפק בישיבה באולפן בהרצליה במרחק של 5000 ק"מ ממוקד ההתרחשות, ו/או שמא כיצד הוא איננו בּוֹש להיכנע להנהלתו שמונעת מחבריו וממנו את נוכחותם בפאריס שם הכתה מנצ'סטר יונייטד את פ.ס.ז'. שוק על ירך, 3:1. מה פירוש עבודת פרשנות ה- Off tube המגוחכת שלו באולפן בהרצליה ? ומדוע הוא מסכים לשמש תָּפְאוֹרָת מיקרופון ועֶבֶד Off tube של הנהלת הערוץ שלו במקום לעלות על הבריקדות ולהילחם את מלחמתו העיתונאית הצודקת, ואת זכותו לא רק חובתו, לדווח לצופיו מהשטח ? מכיוון שגם עידן קוולר עובד רדיו גלי צה"ל הוא עֶבֶד של מיקרופון ה- Off tube הצה"לי, אולי זה יהיה מגוחך מצדו ואולי הוא בכלל איננו רשאי לשאול את בוני גינזבורג מה עובר עליו כשהוא מתבונן במַרְאָה בביתו ורואה דמות דהויה של אופטיובניק מפני שגם הוא לא בדיוק דמות מקור אלא מהווה לא פעם ולא פעמיים צללית אופטיובניק עמומה ? ולכן הוא אולי גם לא מסוגל לשאול את הפרשן הוותיק מי שהיה פעם השוער הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, מה קורה אתו כשהוא מתייצב בין נפתולי נפשו לבין מצפונו, בשעה שמנהליו בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כופים עליו לקָדֵש כמותם את מדיניות שידורי ה-Off tube ברשת הטלוויזיה שלו ? אנוכי נדהם כל פעם  מחדש כיצד החבר'ה האלה, קבוצת השדרנים הזאת, הניצבת בחלון הראווה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים, לא מסוגלת להתאגד ולומר פה אחד להנהלה שלהם, "הברירה בידיכם…או לאפשר לנו להיות שדרני מקור מהשטח…ו/או נָשְקוּ לנו בתחת…", ואח"כ גם להניח את המפתחות על השולחן. אין מדובר במרד. מדובר במחאה עיתונאית הגיונית. נדב יעקובי, אבי מלר, בוני גינזבורג, עומרי אפק, מודי בר און, עמיחי שפיגלר, מאיה רונן, ניב רסקין, גור שלף, שי האוזמן, ועוד כמה אחרים שם, חשובים פי 1000 (אֶלֶף) יותר מההנהלה שלהם.

6. ממלכת ה- Off tube הכנועה של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים (ב). הנהלת ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים כופה על צוות השידור שלה ניב רסקין וגור שלף להעתיק ולשדר ישיר Off tube מהאולפן בהרצליה (יום חמישי – 7 במארס 2019) את משחק הניצחון של מכבי ת"א במינכן על באיירן מינכן 77:70 במסגרת המחזור ה- 25 ב- Euroleague. מוצא חן בעיניי בתוך כל האוסף האנושי הֶעָנֵף והזר הזה במועדון מכבי ת"א, דווקא המאמן הראשי היווני יאניס סופרופולוס.

הערה : כשנותרו 8:28 דקות לסיום המשחק הנ"ל במצב של 58:51, מנתר שחקן מכבי ת"א סקוטי ווילבקין (1.88 מ') ניתור גבוה במיוחד לזריקת Jump shot, קולע אותה, ומעלה את הפרש הנקודות ל- 9 לזכות מכבי ת"א. האופטיובניק ניב רסקין משדר לפרשן האופ טיוב שלו גור שלף, לצופים, ולי את התרשמותו, כלהלן : "…תראה את השהייה באוויר ואת השחרור…". מדובר בניסוח לא נכון (לבטח לא מדויק) ממנו ניתן להבין כי בשבריר שנייה כלשהו חוק הכבידה איננו פועל על סקוטי ווילבקין והוא נותר "שוהה" באוויר. ממתין בחלל. אין דבר כזה שהייה באוויר מפני שכוח משיכת האדמה פועל כל הזמן על כל גוף שניתק ממנה ומתרומם לאוויר, ושואפת להחזיר אותו לקרקע. שחקן כדורסל המנתר מעלה איננו שוהה. הוא נמצא שם בדרך לשיא גובה הניתור שלו. משך הימצאותו של כל אתלט, ספורטאי, לרבות שחקן כדורסל באוויר מותנה אך ורק בכישרון הניתור ובגובה אליו נסק. השחקן עולה מעלה ויורד מטה ולעולם איננו "שוהה" באוויר. כוח משיכת האדמה איננו מאפשר זאת. הניתור של סקוטי ווילבקין לקליעת "Jump shot" כשנותרו 8:28 דקות לסיום המשחק, נראה מרשים ב-מוניטור הטלוויזיה בביתי, וגבוה מהמקובל. אף על פי כן על ניב רסקין מוטלת החובה להגדיר, לנמֵק, ולהסביר לצופיו מה פירוש ההתנסחות שלו, ולמה הוא מתכוון, כשהוא שַח לגור שלף ולצופיו את התרשמותו, "…תראה את השְהִיָיה באוויר ואת השחרור…". לאן הוא חותר כשהוא משתמש במילה "שהייה באוויר", והאם הגדרת המונח שלו "שהייה באוויר" היא סִינוֹנִים להגדרה שלי "נמצא באוויר" ? ובכן : שחקן כדורסל שינתר גבוה וירים את מרכז הכובד של גופו, נאמר ל- 1.00 מטר מעל פני הפרקט, יִימָצֵא יותר זמן באוויר משחקן שינתר לגובה של 0.80 מ', אולם הוא לא ישהה באוויר. משיגיע לשיא גובה הניתור שלו הוא יצנח מייד למטה.

טקסט תמונה : יום חמישי – 7 במארס 2019. היכל הכדורסל במינכן – גרמניה. שחקן מכבי ת"א סקוטי ווילבקין (בתלבושת צהובה, במרכז ב- Frame) מפגין את כישרון הניתור, השליטה בכדור, ואת יכולת הקליעה שלו 8:28 דקות לפני סיום המשחק, בו גברה מכבי ת"א על באיירן מינכן בתוצאה 77:70 במחזור ה- 25 ב- Euroleague. שידור Off tube ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

7. אוֹרִי אנסבכר הי"ד. אוֹרִי היקרה, נוחי על משכבך בשלום. נקמתך בוא תבוא. אנוכי כבר בן 81 אולם לבי בוכה עליך ומבכה את מותך האכזרי והנורא ע"י רוצח נבל מתועב. אילו הפלסטיני – עֲמָלֵקִי הנבזה הזה עראפאת א – ראפעייה היה נופל לידיי הייתי כופת אותו ואומר לו בסגנון דבריו של שמואל הנביא, בזו הלשון : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה חַרְבֶּךּ את אוֹרִי אנסבכר הי"ד, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו. עראפאת א – ראפעייה הַאֲגָגִי איננו לאומן ולא לוחם חופש. הוא רצח את אורי אנסבכר הי"ד שלנו כדי לאנוס אותה באין מפריע ואח"כ התחפש כאילו ללאומן "גיבור" שרצח נערה יהודייה – ישראלית תמימה חסרת מגן על לא עוול בכפה. רוצח נבל. דמו בראשו בלא משפט. 

אני יליד "גולני". שרתי בגדוד 12 של החטיבה בשנים 1959 – 1956 כ- טירון, מ"כ בפלוגה רובאית, קצין ומפקד של פלוגת טירונים, קצין חבלה של גדוד 12, וסמ"פ. ה- מ"כ שלי בטירונות היה רב"ט יהושע מיצמאכר. המ"מ שלי בקורס מ"כים בג'וערה היה סגן זאב שטרנהל. היו לי ארבעה מג"דים (אורי בר רצון, שמואל עמיר, אורי ביידץ', ו-יקותיאל "קותי" אדם ז"ל) וארבעה מח"טים (חיים בן דוד, בנימין ג'יבלי, אהרון "ארווין" דורון, ו-אלעד פלד) בשלוש שנות שירותי ב- "גולני". סירבתי לבקשתו של המח"ט האחרון שלי אל"מ אלעד פלד לחתום קבע וללכת לקורס מפקדי פלוגות. רציתי לחזור לקיבוץ אפיקים שלי בעמק הירדן ולעבוד שוב במספוא ובפלחה יחד עם אבא שלי ז"ל משה אלרואי – בלינדמן. השתתפתי בחמש מלחמות ישראל. בחזית. הראשונה כחניך בקורס מ"כים של "גולני" נגד מצרים ב- "מבצע סיני" ב- 1956, והאחרונה במלחמת לבנון ה- 1 ב- 1982 שכונתה ע"י ממשלת ישראל "מלחמת שלום הגליל". שרתי כקצין קרבי באוגדה של תת אלוף איציק מרדכי. חזרתי לארץ ב- 15 ביולי 1982 בתום הפקת טלוויזיה ממושכת במדריד את מונדיאל ספרד 1982, והיישר משם הצטרפתי לאוגדה של האוגדונר איציק מרדכי שנלחמה ב- ביירות. אנוכי כותב את התזכורת הזאת בשל השיחות הרבות שניהלנו בשעתו בכל הרמות בשירות הסדיר ובשירות הממושך במילואים אודות היחס וההתייחסות שלנו יחס של כבוד אנושי כחיילים קרביים ליריבינו חיילי האויב שנכנעו ונפלו בשבי שלנו, ועכשיו אנחנו היינו אחראיים לגורלם. ההנחה הזאת איננה נוגעת  לרוצח השפל והמנוול הפלסטיני האֲגָגִי הזה עראפאת א – ראפעייה שרצח ואנס את אורי אנסבכר ז"ל שלנו כאילו בכְסוּת פטריוטיות לאומית פלסטינית. הבו לי את איש הַדָמִים הנבזה, הרוצח המנוול, והאנס המתועב הזה. עמו יש רק דִין ומשפט אחד ואין בִּלְתָם : לחתוך לו את הזַיִן ולשים אותו בפה שלו, לכרות את אשכיו ולתלות אותם על צווארו, ואח"כ לשסף את גרונו ולנעוץ את חרב התרעלה המושחזת בלִבּוֹ. כפי שעשה שעשה שמואל הנביא התנ"כי ל-אֲגָג העמלקי.

תזכורת : ספר שמואל א', פרקים ט"ו + ט"ז. הפרקים האלה מספרים ומתעדים את היחסים הרעועים ששררו בין שָאוּל הַמֶלֶךְ לבין ראש המִמְסַד הַדָתִּי בארץ ישראל שמואל הנביא הזקן (מי שהמליך קודם לכן בשעתו את שאול הצעיר למלך עם ישראל). מדובר בפסוקים קשים שמתארים את עומק המחלוקת בין הממשל המלוכני ההססן בראשות שאול המלך לבין הממסד הדתי הנחוש בראשותו של שמואל הנביא. בראשית פרק ט"ו בספר שמואל א' מצווה שמואל הנביא הזקן על שָאוּל הַמֶלֶךְ ציווי בלתי אנושי בעליל, להשמיד את העם העֲמָלֵקִי עד היסוד, בזו הלשון, "…כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו, ואל תחמול עליו והמתה מאיש עד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור…". שאול המלך מקיים את פקודתו של שמואל הנביא הזקן כמעט כלשונה, אולם רק כמעט, כמסופר : "…ויך שאול את עמלק מחווילה בואך שור אשר על פני מצרים, ויתפוש את אֲגָג מלך עֲמָלֵק חי ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמול שאול והעם על אֲגָג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב, ולא אבו החרימם וכל המלאכה נְמִבְזָה ונמס אותה החרימו…". שמואל הנביא הזקן יוצא מדעתו מפני ש-שאול המלך מפר בגלוי וביודעין צַו אלוהי המורה לו להשמיד את עמלק האכזר מתחת לפני השמיים על מנת לא להותיר לו זכר. פסוקים 34 – 20 בפרק ט"ו בספר שמואל א' מתארים את הקרע הצבאי ביטחוני והמדיני – מוסרי העמוק שהתהווה בין שמואל הנביא הזקן לשאול שנחשף כמֶלֶך רחמן מידי בעת מלחמת הדָמִים לחיים ולמוות בין צבא ישראל לעֲמָלֵק האכזרי. אין זה פשוט לשָאוּל הַמֶלֶך לשמוע את הכהן הראשי שלו שמואל הנביא, מי שהמליך אותו למלך, אומר לו באחת הפגישות ביניהם, כהאי לישנא, "…לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר ה', וימאסך ה' מהיות מלך ישראל…", ונִפְנֶה ממנו. שאול המלך שנדהם מדבריו הקשים והחמורים של שמואל הנביא מחזיק בחוזקה בבגדו של שמואל הנביא ועוצר אותו מלכת ממנו. הוא מתחנן בפני הנביא הזקן כי לא ינטוש אותו. הבגד של שמואל הנביא נקרע. שמואל הנביא לא עוצר ויורה, "…קרע ה' את מַמְלְכוּת מעליך היום ונתנה לרעך הַטּוֹב ממך…". שמואל הנביא הזקן מחליט לעשות את מה שלא עשה שאול המלך : הוא מוציא להורג את אֲגָג מלך עמלק בשיסוף גרונו. בטרם מבקש שמואל הנביא הזקן מחיילי שאול המלך להגיש לו את ראשו של אֲגָג, ולפני טקס ההוצאה להורג, הוגה שמואל הנביא הזקן את אחד הסלוגנים המפורסמים ביותר בתולדות התנ"ך כשהוא פונה ל- אֲגָג העמלקי צוֹרֵר ישראל, וכה אומר לו : "…כַּאֲשֶר שִכְּלָה נָשִים חַרְבֶּךּ, כֵּן תִּשְכַּל מִנָשִים אִמֶּךּ…", ואז משסף את גרונו.

טקסט תמונה : ציור של הצייר הצרפתי גוסטב דורה מהמאה ה- 19 המתאר את הוצאתו להורג של אגג המלך העמלקי צורר ישראל ע"י שמואל הנביא. הצייר הצרפתי הנודע והמוכשר הנפיש עבורנו סצנות תנ"כיות רבות והעניק להן דמיון ו- וויזואליה מרשימים.

הקדמה לדיון בפוסט מס' 798 שעוסק בחוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל.

משחק הכדורגל נושא עמו מאז הומצא בשנת 1863 ב- מאה ה-19 שתי משוואות של לוחמה אישית מרתקת בין השוערים מצד אחד של המשוואה לבין שחקני היריב מהצד האחר של הכדור. אלה הבועטים את בעיטות העונשין מ- 11 מ', וגם אלה מהעבר השני של החומה, השחקנים שבועטים את הבעיטות החופשיות. היריבות הקלאסית הזאת בין השוערים לבועטים מושכת את תשומת לבי. מדובר בסיעור מוחות. מעין טכניקה של חשיבה מאומצת, כמעט כמו משחק שחמט בין הידע ו- חוכמת השוערים שמבקשים להגן על קו שערם לבין כישרון הבועטים התוקפים וניסיונם להרעיד את הרשת הפרוסה בגבם של השוערים. התנגשות הכוחות והמוחות הזאת בין השוער המגן לבין היריב התוקף אותו כוללת בתוכה סיפור מתח בעל כמה אופציות נסתרות ו-שונות. צילומי הטלוויזיה את משחקי ליגת האלופות חושפות היטב בדרך כלל את גיבורי העלילה, המגינים והתוקפים, ואת האפשרויות הגלומות בהנעת מכשיר התקיפה, הכדור. ללא ספק מדובר בשני רגעי שיא במשחק שאמורים לרוֹמֵם את ביצועי ההתמודדות, את כס השופטים ואת חובתם לאכוף את החוק, וגם את אבחנות השדרנים, את שפת השידור הטלוויזיונית, ואת איכות וטיב הפרשנות. למרבית ההפתעה מתברר כי השופטים הממונים על אכיפת שני החוקים במשחק חוק מס' 14 (בעיטת עונשין מ- 11 מ') וחוק מס' 13 (הבעיטה החופשית), לא רק שאינם ממלאים את תפקידם אלא "עושים במכנסיים" ועושים צחוק מעבודתם ומחוּקַת המשחק. השוערים נוטשים את קו שערם בטרם מגע רגלו של הבועט בכדור ונעים לפנים ובכך מקצרים באופן משמעותי את קו ההגנה שלהם, ללא תגובת הפוסקים ואוכפי החוק. כמעט כל שדרני הטלוויזיה בארץ נעדרי ידע חוקתי וחסרי אומץ לב עיתונאי, עושים יד אחת עם השופטים הנכבדים אבל הפסיביים הללו. הם מה- או"ם. הם אינם מתייחסים להפרות התדירות של החוק ע"י השוערים, מחד, ואי אכיפתו ע"י השופטים מאידך, וכמו כן אינם מתייחסים להפרות חוזרות ונשנות של שחקני החומות שאינם מתייצבים 9.15 מ' מהכדורים החופשיים כנדרש (על פי חוק מס' 13 בספר חוקת הכדורגל) ומתקרבים אליו עד כדי 8 – 7 מטרים ממנו למרות סימוני הקצף של השופטים. צפיתי באותה הדקה ה- 96 השנויה במחלוקת במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה בעת המאבק בין בועט כדור העונשין מ- 11 מ' הבאר שבעי חנן ממן לבין שוער הפועל חיפה ארנסטס שטקוס, וגם בשופט הדַל גל לייבוביץ'. זאת התרשמותי כלהלן.

פוסט מס' 798. חוק מס' 14 הנוגע לביצוע בעיטת העונשין (פנדל, בעיטת 11 מ') במשחק הכדורגל מנוסח באופן מפורט ומפורש היטב בספר חוקת הכדורגל של ה-FIFA אולם הופך להמלצה בלבד עבור שופטי המשחק במדינת ישראל, בגדר חוות דעת עבור השוערים במדינת ישראל, ואיננו נלמד כהלכה ע"י שדרני הטלוויזיה וגם הסוקרים את משחקי הכדורגל בארץ בעיתונות הכתובה. רואים זאת על כל צעד ושעל. עיתונאי העיתונות והעיתונאות האלקטרונית והכתובה בארץ אינם מדווחים אינפורמציית אֶמֶת לצופיהם וקוראיהם הנוגעת להפרות חוזרות ונשנות של שוערי ישראל את חוק מס' 14. הָפָרוֹת חוֹק בוטות שנעשות בגלוי ע"י השוערים על כַּר הַדֶשֶא חֲדָשִים לבְקָרִים ללא תגובת השופטים (ו-גם ללא כל התייחסות להפרות האלה מטעמם של היו"רים של איגוד השופטים) ומוּל עיתונאי ופרשני טלוויזיה נרפים לסוגיהם שמעלימים עין. משחק 1/8 הגמר על גביע המדינה בו גברה מכבי נתניה על הפועל באר שבע 2:4 בבעיטות הכרעה מ-11 מ' היווה עוד דוגמא של ביזוי, צפצוף ארוך רווי סתירות, והתעמרות ע"י הנ"ל ב-חוק מס' 14. חוק מס' 14 בסֶפֶר חוקת הכדורגל של ה-FIFA קובע מפורשות כי אסור לשוער לנטוש את קו שערו ולנוע לפנים בטרם הבעיטה (כלומר, לפני מגע רגלו של השחקן הבועט בכדור). במידה והשוֹעֵר מפר את החוק ועוצר את הכדור ו/או בגלל ההפרה השחקן הבועט מחטיא את המטרה, על שופט המשחק להעניק לשחקן הבועט בעיטה חוזרת. כך כתוב בספר חוקת המשחק שחור על גבי לבן. פוסט מס' 798 הוא במידה רבה גם כתב קטגוריה עָגוּם גם נגד היו"רים של איגוד שופטי הכדורגל בהתאחדות הכדורגל. סֶפֶר חוּקָת הכדורגל הוא בסופו של דָבָר מִסְמַךְ סַפְרוּתִי, ובכך חולשתו, מפני שהוא נתון ל-1001 פרשנויות של כל המעורבים בו השופטים, השחקנים, העיתונאים, ושדרני ופרשני הטלוויזיה. פוסט מס' 798. כל הזכויות שמורות. הועלה לאוויר ביום שישי-8 במארס 2019.            

נוסח חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל של FIFA, באנגלית :

The goalkeeper must stand on the goal line between the goal posts until the ball is kicked. Lateral movement is allowed, but the goalkeeper is not permitted to come off the goal line by stepping or lunging forward until the ball is in play. The assistant referee responsible for the goal line where the penalty kick is being taken is positioned at the intersection of the penalty area and goal line, and assists the referee in looking for infringements and/or whether a goal is scored. The goalkeeper infringes the Laws of the Game : If the ball enters the goal, a goal is awarded. If the ball doea not enter, the kick is retaken.

נוסח חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל של FIFA, בשפה העברית :

הבעיטה מבוצעת מנקודה במרכז הרחבה, הנמצאת במרחק אחד עשר מטרים מהשער, ובעת ביצועה רשאים להימצא בתוך רחבת ה-16 רק השחקן שנבחר לבצע את בעיטת העונשין ושוער הקבוצה שנענשה. בנוסף, כמו בכל בעיטה חופשית, על שאר השחקנים לעמוד במרחק של לפחות 9.15 מטרים מהכדור בזמן הבעיטה. לשם כך מסומן על הדשא מחוץ לרחבה קו מעגלי ברדיוס של 9.15 מטר מנקודת הפנדל. לשוער מותר לנוּעַ על קו השער, אך אסור לו לצאת משערו לפני הבעיטה. אם השוער מפר את החוק ונע לפנים בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור, ואף על פי כן הכדור חודר לשער, ייחשב השער כ- מובקע. אם הכדור לא חודר לשער יפסוק השופט על בעיטה חוזרת. מרגע שבוצעה הבעיטה, מותר לכל השחקנים להיכנס אל תוך רחבת ה-16 והמשחק ממשיך כרגיל, מה שמאפשר לשחקנים לבעוט בכדור שנהדף על ידי השוער או ניתז מקורות או משקוף השער. לשחקן שביצע את בעיטת העונשין אסור לגעת בו שוב לפני שנגע בו שחקן אחר. השחקן הבועט רשאי למסור את הכדור לאחד מחבריו לקבוצה, כל עוד המסירה קירבה את הכדור לשער ולא בוצעה לאחור. אפשרות זו פחות שכיחה בשל אי יעילותה, שכן עדיף לבצע בעיטה ישירה.

כמעט כל השוערים בארץ ובעולם מפרים ביודעין את חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל של FIFA. ל- תנועת השוערים (בתחילה על קו השער) ומייד אח"כ תזוזה גם קדימה לפנים לעבר כדור העונשין במקביל לתנועת השחקן הבועט אליו יש תכלית אחת : לצמצם, להקטין, ולקָצֵר את קו ההגנה האחרון של השוער, כפי שמסביר השרטוט הסכמטי הרצ"ב. שופטי כדורגל רבים מאוד בארץ וגם בעולם מתייחסים לכלל ספר החוקה של ה- FIFA וגם לחוק מס' 14 כאל מסמך ספרותי ולא מתמטי, כ- כזה שלא מחייב אותם, ולכן מרשים לעצמם לא רק לפתח 1001 פרשנויות כאלה ואחרות, אלא גם לוותר לשוערים, להעלים עין מנטישתם הלא חוקית את קו שערם והתקדמותם לפנים בטרם מגע רגלו של הבועט בכדור העונשין.

טקסט מסמך : אורכו של קו השער המשתרע בין שתי הקורות הוא 7.32 מ'. גובה המשקוף הנשען על שתי קורות הללו הוא 2.44 מ' מעל פני הקרקע. השוער נדרש להגן על חלל ש-שטחו 17.86 מ"ר. רצ"ב ההסבר בגוף המסמך.  (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אכיפת חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל של FIFA איננה רק Issue בו שופטים רבים במשחקים שונים נחשפים כמי שאינם בקיאים בחוקה ומעלימים עין, אלא גם עניין הנוגע  ל-שדרני הטלוויזיה ואנשי העיתונות הכתובה. אנשי התקשורת (חלקם נרפים) הם כמו השופטים על כר הדשא. גם הם הנמצאים בעמדות השידור והדיווח שלהם באצטדיונים אינם מכירים על בוריו את טקסט חוקת משחק הכדורגל. שדרני הטלוויזיה והפרשנים שלהם נמנעים מלהתייחס לשוערים שמפרים ביודעין ובכוונה תחילה את חוק מס' 14 ורואים בהם את גיבורי הרגע.

הם אנשי הטלוויזיה והעיתונות רואים את השוערים מפרים את החוק ביודעין ובגלוי, אולם אינם מתייחסים לעבירות הללו, ועוברים שוב ושוב ועוד פעם ועוד פעם לסדר היום כאילו לא קרה דבר.  מדובר באין סוף שגיאות שיפוט של שופטי משחק הכדורגל במדינת ישראל ואין סוף שגיאות סיקור של אנשי הטלוויזיה שנמנעים ביודעין ו/או באקראי להתעמת עם החוק. הנה למשל : השדרנים של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים המוביל יונתן כהן והפרשן שלו שלמה שרף. השניים האלה ש-שידרו ישיר את משחק 1/8 גמר גביע המדינה מכבי נתניה – הפועל באר שבע ואשר הסתיים בתוצאה 0:0 בתום 120 דקות, ו- 2:4 לזכות מכבי נתניה בתום דו קרב הפנדלים (שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ביום שלישי – 15 בינואר 2019), מהווים דוגמא קלאסית של אי הכרת חוק מס' 14, ופועל יוצא של אי ההכרה הזאת. שניהם, יונתן כהן ושלמה שרף מתעלמים לגמרי ולא מתייחסים ולוּ מינימאלית, להֲפָרוֹת השוערים שאינם מתביישים לעשות זאת מהמקפצה. גם העיתונאים שכותבים בעיתונות היומית (למשל ניר צדוק ב- "הָאָרֶץ", וכו', ולא רק הוא) הם עיתונאים בּוּרִים, שאינם מכירים את חוקת הכדורגל לפרטיה בספר חוקת המשחק, וודאי לא את חוק מס' 14.

טקסט תמונה : 15 בינואר 2019. השדר המוביל יונתן כהן והפרשן שלו שלמה שרף אנשי ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים משדרים את המשחק מכבי נתניה – הפועל ת"א (0:0 בתום 120 דקות, ו- 2:4 לזכות מכבי נתניה בתום דו קרב בבעיטות ההכרעה מ- 11 מ'). משום מה שניהם לא מתייחסים ו-ממלאים פיהם מים בכל הקשור להפרת חוק מס' 14 ביודעין ע"י שני שוערי שתי הקבוצות בעת דו קרב הפנדלים המדובר ההוא, דני עמוס שוער מכבי נתניה ואריאל הרוש שוער הפועל באר שבע. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

פוסט מס' 798. סדרות הפרות אין סופיות של חוק מס' 14 במשחק הכדורגל ע"י שוערי ישראל בליגת העל ובליגה הלאומית, ולאחרונה עצירת פנדל לא חוקית של שוער הפועל חיפה ארנסטס שֶטְקוּס בדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) מבעיטתו של חנן ממן ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' (גם אם סופה הסתיים ב- Happy end עבור הפועל באר שבע), גררו אותי להעלות לאוויר את פוסט מס' 798. אנשי העיתונות האלקטרונית בארץ והעיתונות הכתובה בארץ, שאינם בקיאים בספר חוקת הכדורגל מטים שֶכֶם ו-עושים יד אחת כשהם מדווחים לציבור דיווח לא כֵּן ו-בעיקר לא נכון אודות אי אכיפת חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל מטעם הרשות השופטת על השוערים שמפרים אותו חדשות לבקרים. צילומי הטלוויזיה מוכיחים כי השוערים בליגת העל הישראלית משביתים את חוק מס' 14 ביודעין ובגסות שוב ושוב מול עיניהם ה-כאילו בוחנות של השופטים ועוזריהם, אולם כמובן ללא תגובתם. השוערים מחללי חוק מס' 14 שעוצרים שלא כחוק את כדורי העונשין מ- 11 מ' לעולם אינם נענשים והשחקנים הבועטים לעולם לא מקבלים מהשופטים הזדמנות לבעיטה חוזרת. מדובר במגיפת שיפוט מדבקת. שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רואים את העוולה הנעשית על כר הדשא ע"י השופטים אולם נמנעים מ-להעיר ולבקר אותם וממלאים את פיהם מים. מפירי החוק יוצאים גיבורים. השופטים ליצנים. והעיתונאים מגוחכים. שידורי Off tube ישירים חדשים לבקרים כדרך חיים מבחירה, היא סטטוס של מדיניות טלוויזיונית מֶסְמוּרְטֶטֶת, שעוסקים בה סמרטוטים.  פוסט מס' 798 הועלה לאוויר ביום שישי-8 במארס 2019. כל הזכויות שמורות.

טקסט תמונה : זוהי הדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). מצלמות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתעדות את שוער הפועל חיפה ארנסטס שֶטְקוּס מפר את חוק מס' 14 הרשום בספר חוקת הכדורגל בשעה שהוא נוטש את קו שערו ונע לפנים לעבר הבועט הבאר שבעי חנן ממן בטרם מגע נעלו בכדור, ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' וסייעניו (גם אם אירוע ההפרה המדובר הסתיים בסופו של דבר ב- Happy end עבור הפועל באר שבע).

ניתוח גיאומטרי.

ההתקדמות לפנים של ארנסטס שֶטְקוּס בטרם הבעיטה של חנן ממן מקצרת את קו ההגנה האחרון שלו בין שתי הקורות (במקור, אורכו 7.32 מטרים) ומקלה עליו את בלימת ועצירת כדור העונשין. שוער שנוטש את קו שערו ו-מתקדם כמטר לעבר הבועט מְקָצֵר את קו הבסיס במשולש שווה שוקיים, כלומר מצמצם את אורך קו ההגנה שלו ב- % 5.8 בערך. שוער שמתקדם כ- 2 מטרים לעבר הבועט מקצר את בסיס המשולש ואת קו ההגנה שלו כמעט פי שלוש, ב- % 16. שלא לדבר גם על כניסת שחקן חיפני לרחבת ה- 16 בטרם הבעיטה ובניגוד מוחלט לאמור בחוק מס' 14. מדובר בחישובים גיאומטריים פשוטים ברמה של בי"ס יסודי. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

עמיחי שפיגלר.

אתה מאזין לשידור הישיר של עמיחי שפיגלר חבר בפורום של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים ומבין שהאיש איננו מכיר את חוקת הכדורגל ולא בקי בחוק מס' 14. עמיחי שפיגלר משדר את האינפורמציה הזאת לצופיו, כלהלן : "…זאת תהיה הבעיטה האחרונה הערב…חנן ממן…כבר הבקיע שני פנדלים העונה…האם יבקיע גם את השלישי…? חנן ממן לא מבקיע בראשון…לא מבקיע גם בשני…הכדור עבר את הקו…0:2 לזכותה של הפועל באר שבע…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

אור בוקר (הָאָרֶץ).

הבה נקרא את טקסט האינפורמציה שמוסר אור בוקר לקוראיו : "…ארנסטס שֶטְקוּס הדף את הפנדל של חנן ממן, אבל האחרון שלח את הריבאונד למשקוף ואל מעבר לקו, 0:2…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

שי מוגילבסקי (ידיעות אחרונות).

"…חנן ממן עוד הספיק להחמיץ פנדל בדקה ה- 96 אחרי שעידן שמש נגע בכדור בידו ברחבה, אבל תיקן מהריבאונד ורץ לחגוג עם החברים…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

חיים זלקאי (מעריב).

"…בתוספת הזמן הוכפל היתרון. נגיעת יד ברחבת חיפה, ממן לקח את הכדור, הרחיק את שהר הפנדליסט הקבוע ובעט בעצמו…הכדור נהדף וממן הסתער על הריבאונד והחדיר אותו פנימה, 0:2…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

לִיאָב נחמני (ישראל היום).

"…בתוספת הזמן חנן ממן עוד הספיק להחטיא פנדל אבל השתלט על הכדור החוזר אותו בעט למשקוף ופנימה…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

מירי נבו (באולפן המרכזי של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים בעת תיאור ה-R של בעיטת הפנדל של חנן ממן).

"…ממן ניגש לבעוט…שֶטְקוּס הצליח לעצור את הכדור הראשון…וכו'…). אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

טקסט תמונה : זוהי הדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). מצלמות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתעדות את שוער הפועל חיפה הליטאי ארנסטס שֶטְקוּס מפר את חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל בשעה שהוא נוטש את קו שערו ונע לפנים לעבר הבועט הבאר שבעי חנן ממן בטרם מגע נעלו בכדור, ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' וסייעניו, ובסופו של דבר גם בולם ועוצר את הכדור (אירוע הַהָפָרָה המדובר הסתיים בסופו של דבר ב- Happy end עבור הפועל באר שבע). שימו לב כמה שחקנים כבר חדרו לרחבת ה- 16. תיעוד שמזכיר את נדידת העמים. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים). 

אָבִי רָצוֹן (פרשן הכדורגל באולפן המרכזי של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

אבי רצון מתכוון ב-חוות דעתו הנוגעת לשלושה שינויי חוקה שמתכננת ה- FIFA, כלהלן : א. בזמן חילוף שחקנים הם יתבקשו לצאת מקווי המגרש הקרובים אליהם ביותר. ב. השוערים יהיו מחויבים בעת ביצוע פנדלים להישאר לפחות עם רגל אחת על קו השער. ג. שחקני ההתקפה לא יוכלו להיכנס לחומת הקבוצה היריבה בזמן בעיטה חופשית.

עדותו של אבי רצון (טקסט מסורבל) : "…זה נראה לי ירידה לרזולוציות…ה- VAR הוא דבר מצוין, אבל אחד הדברים היותר מתקדמים בכדורגל זה העובדה ששומרים אותו… שהוא… השמרנות של הכדורגל… בשורה התחתונה… עד היום הסתדרו עם שוער שזָז ושופט טוב להסתדר עם שוער שזז…חצי דקה…אבל לבדוק לו בסנטימטר אם הוא נגע בקו או לא נגע בקו, נראה לי ירידה לרזולוציה מוגזמת…". אף מילה ושום התייחסות להפרת חוק מס' 14 של ארנסטס שֶטְקוּס.

ואז מעשה שָטָן העורך של אבי רצון באולפן מעלה לאוויר בלא תיאום עם הַדוֹבֵר שלו, תיעוד שסותר את פרשנותו של אבי רצון ואת אומדן הטווחים שלו. בתיעוד הזה (נראה בהמשך למטה) נחשף שוער מכבי חיפה גיא חיימוב נוטש את קו שערו ונע לפנים כמטר וחצי אולי 2 מטרים בטרם מגע נעל רגלו של הבועט בכדור בעת ביצוע בעיטת עונשין מ- 11 מ', ולבסוף בולם ועוצר את הכדור. התקדמותו של גיא חיימוב כ- 2 מטרים לפנים לעבר השחקן הבועט, מקצרת את קו ההגנה שלו המשתרע בין שתי הקורות, מ- 7.32 מטרים ל- 6.20 מטרים. זה המון. אם כך, אין מדובר ברזולוציה מוגזמת ולא מדובר בסנטימטר בודד על פי משנתו של אבי רצון אודות רגליו של השוער האם נגעו בקו ו/או לא נגעו בקו. מדובר בתזוזה גדולה קדימה של השוער, בכמות משמעותית של 200 / 175 ס"מ שמשנה לחלוטין את קביעתו של חוק מס' 14, הפרה שמשפרת לאין ערוך את סיכוייו לעצור את הפנדל. בתרגום לנתונים מתמטיים נראית התמונה הנחקרת, כלהלן : אם גיא חיימוב נדרש להגן על קו השער שלו שאורכו במקור הוא 7.32 מ' מפני בעיטת עונשין מ- 11 מ', ועכשיו הוא נע קדימה מטר אחד בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור, הרי שהוא מקזז מאורך קו השער משהו סביב % 6.00 – % 5.98, וכתוצאה מכך הוא אמור להגן על קו שאורכו 6.90 מ' (המקום 7.32 מ'). תזוזה של 2 מ' לפנים של גיא חיימוב בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור מקצֵרת ומצמצמת את קו ההגנה האחרון הזה שלו כבר בכ- % 16. כלומר, במקום להגן על קו השער שאורכו במקור הוא 7.32 מ' הוא אמור להגן עכשיו על קו שאורכו הצטמצם לכ- 6.20 מ'. מדובר בעובדות, ב-חישובים גיאומטריים פשוטים שמסבירים ועוסקים ב-הֲפָרָה משמעותית ביותר של חוק מס' 14 לטובתו של השוער המתגונן ולרעתו של השחקן הבועט התוקף.   

טקסט תמונה : גיא חיימוב נדרש להגן על קו השער שלו שאורכו במקור הוא 7.32 מ' מפני בעיטת העונשין מ- 11 מ'. עכשיו משהוא נע קדימה 2 מ' לפנים (כפי שמעיד התצלום) בטרם מגע נעלו של הבועט בכדור, הוא מקצר ומצמצם את קו ההגנה הזה שלו בכ- % 16. כלומר : במקום להגן על קו השער שאורכו במקור הוא 7.32 מ' הוא אמור להגן עכשיו על קו שאורכו התקצר והצטמצם לכ- 6.20 מ'. מדובר בהפרה משמעותית ביותר של חוק מס' 14 לטובתו של השוער המתגונן ומעניקה לו יתר סיכויים לבלום ולעצור את כדור העונשין. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

טקסט מסמך : ניתוח גיאומטרי פשוט של תזוזת השוער המתגונן קדימה לפני מגע נעלו של השחקן הבועט בכדור בעת ביצוע בעיטת עונשין מ- 11 מ', מראה כי השוער צובר יתרון משמעותי גדול בעת תנועתו לפנים, מפני שהוא מצמצם את אורך קו ההגנה האחרון שלו, שבמקור משתרע על פני 7.32 מטרים (זהו המרחק המדויק בין שתי קורות שערו). 

ועוד דבר. באחד ממהלכי הדיון של הפאנל בראשותו של המנחה יונתן כהן תקף רון קופמן בקול רם, בזעם, ובחריפות, וגם בתנועות ידיים – לחלוטין באופן לא מקובל את אחת מחוות הדעת של אבי רצון, שנותר Cool ושָלֵיו. יונתן כהן היה צריך להתערב ולהגן על אבי רצון. אבי רצון הוא עיתונאי הספורט הגדול והטוב ביותר שצמח כאן בדור האחרון (אגב, הוא אבי רצון היה בשעתו העורך הראשי של מוסף הספורט המפורט ורחב הידיים ההוא של עיתון "הָאָרֶץ", ובתוקף תפקידו היה גם הבוס הישיר של רון קופמן). אבי רצון איננו חף מביקורת כמו כולנו ולא תמיד צריך להסכים עמו. בעת הדיון של הפאנל הנ"ל אודות החידוש השלישי בחוקת הכדורגל שדן באיסור על שחקני ההתקפה להיכנס לחומת הקבוצה היריבה המתגוננת בזמן בעיטה חופשית, אלא ברדיוס של מטר, ירה אבי רצון שלוש פעמים את המילה, "שטויות", מבלי לנמק את גרסתו ומבלי שבן שיחו המנחה יונתן כהן מצליח לסיים את רעיון הגותו הנוגע לחידוש השלישי. הוא השיב לאבי רצון, "…זה משנה תרגילים…", ואז בדיוק התערב רון קופמן וקטע את ראשית טיעוניו של יונתן כהן שמחה ולא סיים לפרט אותם. הסיפור הזה שאנשי הפאנל של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים מתקוטטים בינם לבין עצמם, צועקים ו-פולשים בגסות אחד לדברי השני, ו-לא מכבדים איש את רעהו הוא אחד מסימני ההיכר של עריכה דַלָה ושליטה מוגבלת של האנשים שנמצאים מהצד השני של חלון הראווה (של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

בוני גינזבורג (פרשן הכדורגל באולפן המרכזי של ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) מוסר גם הוא את חוות דעתו לי ולציבור המתייחסת ל-Replay של ביצוע בעיטת הפנדל של שחקן הפועל באר שבע חנן ממן, לשערו של אֶרְנֶסְטֶס שֶטְקוֹס בדקה ה-96 של המשחק הפועל באר שבע-הפועל חיפה 0:2.

"…כאן אנחנו מקבלים את הריבאונד של ממן ובסופו של דבר יש פה שער…". זוהי תמצית עדותו. זה בערך מה שיש לו לומר. אף מילה אודות הפרת חוק מס' 14 ע"י שוער הפועל חיפה אֶרְנֶסְטֶס שֶטְקוֹס שנוטש את קו שערו ונע לפנים כדי לצמצם ולקָצֵר את קו ההגנה שלו בטרם מגע רגלו של חנן ממן בכדור, והוא אומנם עושה זאת בהצלחה. איזה ריבאונד ואיזה נעליים. ה- Voice over של בוני גינזבורג הוא בחזקת דיווח לא נכון בלשון המעטה. ארנסטס שטקוס בסיוע הפרת בוטה של חוק מס' 14, בולם ועוצר את כדור העונשין של חנן ממן אולם הודף אותו בידיו באקראי לרגליו של הבועט. חנן ממן מתקן וכובש את שערו של השוער החיפאי. בוני גינזבורג כמו האחרים מתעלם מההפרה של ארנסטס שטקוס (כמו גם התעלמותו מההפרה של השופט המרכזי של המשחק, גל לייבוביץ') שמסתיימת בסופו של דבר ב- Happy end לטובת הפועל באר שבע.

טקסט תמונה : יום שני – 4 במארס 2019. אצטדיון הכדורגל של הפועל באר שבע. בוני גינזבורג מימין ומודי בר און משמאל מנתחים בשידור ישיר את תוצאת המשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2. כל מה שיש לפרשן לומר למוביל שלו, וגם לי ולציבור צופיו, הוא  את הטקסט הזה : "…כאן אנחנו מקבלים את הריבאונד של ממן ובסופו של דבר יש פה שער…". אף מילה ולו אחת אודות הפרת חוק מס' 14 ע"י ארנסטס שטקוס (הצליח לעצור את כדור העונשין מ- 11 מ' שירה לעברו חנן ממון) והתעלמותו של שופט המשחק גל לייבוביץ' מעובדות ההפרה הגסה והבוטה הזאת ואשר בדרך נס הסתיימה בכל זאת לרעתו של השוער המפר ולטובתו של השחקן הבועט. (צילום ב- iphone. באדיבות ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים).

בוני גינזבורג הוא האכזבה הגדולה ביותר שלי מכל רשימת המגיבים,בעת כתיבת פוסט מס' 798. אכזבה רבתי מפני שבהיותו שוער לאומי וגם בינלאומי הוא היה אמור לתרום מניסיונו האישי לדיון הרבה יותר מעבר ל- י"ג המילים שֶ- שַח לנו, "…כאן אנחנו מקבלים את הריבאונד של ממן ובסופו של דבר יש פה שער…". אנוכי עוזב את הדיון שעסק בחוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל ועובר לתורת הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שהאכילה ומאכילה מרורים גם היום את השוערים בארץ ובעולם. 

פוסט מס' 798 בשיתוף עם פוסט מס' 116. הבעיטה החופשית המסובבת בכדורגל. ביצועה המיטבי נשען על עקרונות אווירודינאמיים והפך זה מכבר לנשק השמדה ספורטיבי. הפרק הזה הנכתב בפוסט הקונקרטי מס' 798 בשיתוף עם פוסט מס' 116 דן בחולשתו המובהקת של שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג בדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם 1990 ישראל – אוסטרליה (1:1) מול בועט הכדורים החופשיים של נבחרת אוסטרליה צ'ארלי יאנקוס. אי הבנתו המינימאלית את חוקי הפיזיקה האווירודינאמית שמשפיעים ישירות על כדור הנע באוויר מבעיטה חופשית מסובבת עלתה לו ביוקר.  פוסט מס' 798 בשיתוף עם פוסט מס' 116. כל הזכויות שמורות.

הבעיטה החופשית המסובבת הפכה את משחק הכדורגל לחכם יותר, מתוחכם יותר, ו- וויזואלי יותר. אין מדובר רק באדריכלות פרי מעשה השוערים ובשיקולי הצבת חומה ובניית מידותיה, אורכה, רוחבה, ועובייה מול השחקן היריב הבועט. על השוערים והמאמנים מוטלת החובה ללקט כל פיסת מודיעין אודות השחקן הבועט ולהכיר את שלוש תכונותיו העיקריות : באיזה רגל הוא מבצע את הבעיטה החופשית, מהירות תנופת הרגל הבועטת, ויכולת וכישרון הפרדת הכוחות המדויקת שלו שהוא מפעיל על הכדור בעת הבעיטה. מחד, הוא מאיץ אותו לפנים לחלל האוויר ומאידך מסחרר אותו ו-מקנה לו תנועה סיבובית סביב מרכז הכובד שלו. תנועה של הכדור החופשי המסובב באוויר (הכדור שוקל כ- 420 גרם והיקפו כ- 70 ס"מ) במהירויות של כ- 70 קמ"ש ומעלה נתקלת בהתנגדות שכבות האוויר לטיסתו. האוויר הוא חומר והתנגדותו עולה בריבוע למהירות תנועת הכדור. בשל סיבוב הכדור נוצרים הפרשי לחצים משני צידי הכדור הנע במהירות גבוהה באוויר שגורמים מייד להטיית מסלול תעופתו. מיומנות הבעיטה החופשית הופכת את הכדור מכלי משחק פשוט וחביב למכשיר שנושא עמו סכנות של הבקעה ו-כיבוש, ולכן דורש מהשוערים הכנות קפדניות מוקדמות ולימוד מדוקדק של החומר. לא בכדי טבע פעם קפטן נבחרת אנגליה בכדורגל בילי רייט מש- שַח לי ב- 1975 בלונדון בעת שיחה בינינו (ב- Workshop של ה- BBC ו- ITVׂׂ) את הסלוגן הנודע שלו, "…הכדורגל הוא אומנם משחק פשוט אך נועד לאנשים חושבים…". 

ברמה פופולארית ניתן להסביר את התופעות האווירודינמיות שפועלות על הכדור החופשי המסובב, כלהלן : הכדור המסובב שנורה לפנים נע במהירות קדימה, אך בו בזמן גם מסתובב באוויר סביב עצמו. בגלל הסתחררות הכדור סביב עצמו, נוצרת זרימת אוויר פוטנציאלית וסיבובית סביבו הגורמת להפרשי לחצים משני צדדיו. בעיטה המסובבת את הכדור מימין לשמאל תגרום ללחץ גדול יותר בצד ימין של הכדור וכוח יניקה מצִדו השמאלי, דבר שיסיט את הכדור בהתמדה שמאלה. סיבוב הכדור משמאל לימין יסיט את הכדור ימינה. הפרשי הלחצים משני צידי הכדור יוצרים מעֵין "כוח עילוי" הפועל על הכדור בניצב לכיוון תנועתו, ממש כפי שכוח העילוי פועל על כנף המטוס וגורם להתנתקותו מהקרקע והמראתו.

תופעת "כוח העילוי" הפועל על הכדור המסובב כמו כוח עילוי הפועל על כנף המטוס היא תופעה אווירודינמית מרתקת שמצלמות הטלוויזיה חשפו אותה וכדאי להתעכב עליה. על הכדור החופשי המסובב פועל "כוח עילוי" בעת מעופו. כדי להבין את התופעה הבה נבחן ראשית דבר ברמה פופולארית את תופעת כוח העילוי הפועל על פרופיל כנף המטוס [1] + [2]. האוויר הזורם סביב הכנף הקמורה של המטוס עושה זאת בשתי צורות. זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה. מעל לכנף שהפְּרוֹפִיל שלה קָמוּר מצידה העליון וישר בצִדוֹ התחתון מתקיימות שתי הזרימות האלה הפוטנציאלית והסירקולציה שנעות באותו הכיוון, כלומר, מעל לכנף מהירות הזרימה השקולה גדולה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה לסכום של שתי מהירויות הזרימה. לעומת זאת מתחת לכנף יש לשתי הזרימות האלה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה כיוונים מנוגדים. פירושו של דבר שמתחת לכנף מהירות הזרימה השקולה קטנה יותר מאשר המהירות שבסביבה והיא שווה להפרש שבין שתי מהירויות הזרימה, כלומר מהירות הזרימה הפוטנציאלית פחות מהירות הסירקולציה. בהתאם לחוֹק בֶּרְנוּלִי במקום בו מהירות זרימת האוויר גדולה יותר – הלחץ קטן יותר. ולהפך. במקום בו זרימת האוויר איטית יותר – הלחץ גדול יותר. על כן מעל לפרופיל הכנף הקָמוּר הלחץ קטן יותר מאשר הלחץ האטמוספרי שבסביבה ונוצרת תופעת היניקה. מתחת לכנף הלחץ גדול יותר מאשר בסביבה. היניקה והלחץ הופכים לכוח הפועל על כנפי המטוס. זהו כוח העילוי.

טקסט תמונה : האוויר זורם סביב הכנף הקמורה בחלקה העליון בזרימה פוטנציאלית. בנוסף לכל מתרחשת זרימת הסירקולציה סביב הכנף. הצירוף של שתי הזרימות האלה מגדיל את מהירות זרימת האוויר מעל לכנף ומקטין אותה מתחת לכנף. בהתאם לחוק ברנולי הלחץ מעל לכנף המטוס קטן יותר מאשר בתחתיתו. מעל לכנף נוצר כוח יניקה ובתחתית הכנף כוח לחץ. סכום כוחות היניקה והלחץ הוא כוח העילוי הפועל על הכנף. (מתוך ספרו של פרופסור דוד אביר "אווירודינאמיקה" שיצא לאור ב- 1960 ע"י משרד הביטחון). 

"כוח עילוי" יכול להִיוָוצֵר גם על כדורגל וכדורעף הנעים באוויר בשל היחס בין נתוני ההיקף שלהם ומשקלם. משקלו של הכדורגל נע בין 396 גרם ל- 453 גרם, והיקפו בין 68 ס"מ ל- 71 ס"מ. הכדורעף שוקל בין 260 ל- 280 גרם והיקפו 67 – 65 ס"מ. מן ההיבט הזה הכדורגל (וגם הכדורעף) נמצאים שניהם בתחום מעניין בנושא ה-אווירודינאמי הנחקר. היחס בין הנפח למשקלם מציב אותם באזור גבולי בין הכדורים המושפעים מעט מהאוויר ולכן אפשר לבעוט או לחבוט בהם למרחק רב, לבין הכדורים המושפעים מאוד מהתנגדות האוויר ולכן קשה לזרוק אותם לטווח גדול מפני שהם מוּאטים מייד ומשנים את מסלולם. כוח העילוי יכול להיווצר על הכדורגל כאשר הוא נע באוויר אם באותה שעה קיימת סביבו גם זרימת סירקולציה. הסירקולציה הזאת מתהווה בעת סִחְרוּר הכדור בבעיטה המסובבת החופשית במשחק הכדורגל . אם הכדורגל נע באוויר בקו ישר מבלי להסתובב סביב עצמו יהיו קווי זרימת האוויר סביבו סימטרית לחלוטין . הזרימה הזאת היא זרימה פוטנציאלית. אם נבעט בכדור קדימה וגם נסובב אותו סביב מרכז הכובד שלו אזי נקבל זרימה פוטנציאלית וזרימת סירקולציה בו זמנית . אם הבועט יסחרר את הכדור כך שיסתובב משמאל לימין (כפי שבאמת מבצע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה) מהירות הזרימה השקולה של האוויר מצִדוֹ השמאלי תהיה איטית יותר מאשר מצִדו הימני בגלל שהזרימה הפוטנציאלית וזרימת הסירקולציה בצדו הימני נעות באותו כיוון . מכיוון שזרימת האוויר מצד שמאל של הכדור איטית יותר, נוצר על פי חוק בֶּרְנוּלִי כוח יניקה מצדו הימני של הכדור וכוח לחץ מצדו השמאלי. חיבור שני הכוחות האלה מעניק לכדור "כוח עילוי" לכיוון ימין. הכדור אומנם נע לפנים אך הוא מקבל מסלול קשתי צִדִי – לצד ימין. הכדורים המסובבים נועדו לעקוף בצורה מתוחכמת את החומה שמציבים השוערים. לפתע הוברר כי החומה שהייתה יעילה נגד בעיטות חופשיות חזקות רגילות בסגנון ה- "הסעה" איננה כזאת נגד בעיטות מסובבות. לתופעה המעניינת זאת של התהוות כוח עילוי על כדורגל (ו/או כדורעף) הנע באוויר קוראים Magnus Effect  ("תופעת מָאגְנוּס") על שמו של הפיסיקאי הגרמני מאגנוּס שחקר אותה ומצא לה את ההסבר הנכון לפני 167 שנים ב- 1852. את "תופעת מאגנוס" אפשר לחוֹלֵל גם על כדור טניס שולחן (פינג – פונג), כדור טניס , קריקט, ואפילו על כדור בייסבול. את "תופעת מאגנוס" ניתן לייצר גם בזירות ה-א"ק בעת זריקת מכשיר הדיסקוס וגם הטלת הכידון. זווית מעוף הדיסקוס והכידון ביחס להתנגדות האוויר חשובים ביותר. זווית תעופה מדויקת ונכונה תעניק למכשירים האלה "כוח עילוי" ותגדיל את טווחי הזריקה וההטלה לאין ערוך. מאמני א"ק רבים כמו מאמני כדורגל חסרים לדאבון לֵב כל השכלה מתמטית – פיסיקאלית כדי להתמודד עם הצד המדעי של ספורט האתלטיקה קלה או משחק הכדורגל. הם אינם מכירים, אינם יודעים, ואינם מודעים כלל לחשיבות התופעה האווירודינאמית הזאת של "אֶפֶקְט מָאגְנוּס", כדי לנַצֵל את הדבר לתועלת האתלטים שלהם.

לא פלא ששני מאמני הכדורגל המנוחים ההם של נבחרת ישראל ב- 1989 יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל, משוללי כל מודיעין, לא צפו את יכולתו של בועט הכדורים החופשיים האוסטרלי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס (בועט ברגל ימין) לחולל את "תופעת מָאגְנוּס" על הכדורים החופשיים המסובבים שלו שהפכה אותם לכל כך מסוכנים. לשניהם לא היה מושג אווירודינאמי מינימאלי אודות הבעיטה החופשית וסכנותיה במשחק הכדורגל. שני המאמנים האלה נעדרי ידע מינימאלי בתחום הבעיטה החופשית המסובבת נשאו באחריות יחדיו עם שוער הנבחרת שלהם בוני גינזבורג אף הוא אדם נבער בתחום הנ"ל (אני מדגיש : בוני גינזבורג איננו אדם טיפש אולם נשא בתפקיד הרָם של שוער לאומי מבלי שיהיה לו צֵל צִלוֹ של מושג קלוש אודות התנגדות האוויר ו- הווקטורים האווירודינאמיים שפועלים על תנועת הכדור באוויר שמייצרת הבעיטה החופשית) שילמו כמובן מחיר כבד על כך, על מחסור עצום בידע ובהבנת החומר. הנה "תופעת מָאגְנוּס" כפי שהיא מוצאת את ביטויה בבעיטה המסובבת במשחק הכדורגל, והאפקט הקטלני שלה כפי שהוא בא לידי ביטוי בבעיטות החופשיות. לקח חשוב לשחקנים ועובדות שמעט מאוד שַדָּרֵי הטלוויזיה מבינים את משמעותן הקריטית.

טקסט תמונה : זהו ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת שנבעטה ע"י השחקן צ'ארלי יאנקוס בדקה ה- 71 של המשחק ממרחק של 28 מ' והכניעה בקלות את בוני גינזבורג שוער נבחרת ישראל במשחק ישראל – אוסטרליה ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג (במסגרת קדם גביע העולם איטליה 90'). הכדור מסתובב סביב צירו נגד כיוון השעון. מולקולות האוויר נעות מהר יותר בצדו השמאלי של הכדור מאשר בצדו הימני. נוצר אפוא "כוח עילוי" שמסיט את מעוף הכדור בהתמדה שמאלה. הכדור עקף את החומה בתוך זמן של שליש שנייה, ואז בחלוף שנייה אחת נשק את הרשת של בוני גינזבורג. (איור : אדריכל רועי אלרואי, הבן הבכור שלי).

בעיטת ההסעה בכדורגל איננה פחות מסוכנת מהבעיטה המסובבת. בבעיטת הסעה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. מפני שכל הכוח של הרגל הבועטת עבר דרך מרכז הכובד של הכדור, הכדור טַס לפנים אך אינו מסתובב. הוא יציב לחלוטין. בעיטת ההסעה קשה לביצוע מפני שהרגל היא אֵיבָר תנועה גדול ובעל מסה רבה מהיָד ולכן הרבה פחות מדויק ממנה . קשה לדייק ולרַכֵּז את כל כוח הרגל בנקודה אחת, אבל כשזה מצליח הבעיטה הופכת את מסלול תעופת הכדור למסוכנת מאוד. כשהכדור הנַע באוויר עובר מהירות גבולית של 60 קמ"ש התנגדות האוויר כלפיו יוצרת תופעה אווירודינאמית מעניינת. מאחורי הכדור נוצר שובל של תת לחץ. מעֵין וָואקוּם. בהיעדר סירקולציה הופכת זרימת האוויר הפוטנציאלית לזרימה של מערבולת אוויר לא סימטריות בשובל תת לחץ שנוצר מאחורי הכדור. מערבולות האוויר האלה, מנדנדות ומזיזוֹת את הכדור תזוזות קלות בצורה לא מסודרת מעלה-מטה-מעלה, וימינה – שמאלה – ימינה, סביב קו ההתקדמות שלו. הכדור הופך להיות כלי משחק מתעתע. במשחקי מונדיאל ארגנטינה 1978 שהיתי בבואנוס איירס כעורך ראשי ומפיק ראשי מטעם הטלוויזיה הישראלית. ראיתי את השחקן ההולנדי אָרִי הָאן (Aarie Haan) בועט פעמיים שתי בעיטות תותח בסגנון הסעה, ומכניע בזה אחר זה את שוער נבחרת איטליה דִינו זוֹף ממרחק של 35 (שלושים וחמישה) מטר ואח"כ את שוער מערב גרמניה סֶפּ מָאיֶיר מטווח של 25 (עשרים וחמישה) מטר. בהילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האלקטרוניות האחוריות שהציבה ניידת השידור של רשת הטלוויזיה הארגנטינית ההיא ב-1978 "ATC 7" (שימשה כ- International Host Broadcaster של המונדיאל) של שני השערים האלה של אָרִי הָאן, אפשר לראות עד כמה הכדורים הלבנים של חברת "Adidas" הגרמנית יציבים באוויר למרות שהם נעים במהירות עצומה לעבר השער. אפשר היה לראות בבירור את הציורים על הכדור ולקרוא את האותיות של החברה הגרמנית יצרנית הכדורים מפני שהכדורים לא הסתובבו. אָרִי הָאן יצר במו רגליו עדות נפלאה לבעיטות ההסעה המדהימות והמסוכנות שלוֹ. חומר ה- Video הטלוויזיוני הזה אודות אָרִי הָאן שמור בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1.

ב- 1979 בעט רִיפְעָאת טוּרְק במגרש ימק"א בעיטה חופשית ממרחק של 40 (ארבעים) מטר לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי שוער הפועל ירושלים בצד הדרומי של המגרש צר המידות . הטלוויזיה הישראלית הציבורית צילמה את המשחק במצלמת פילם. רִיפְעָאת טוּרְק בעט בכדור בעוצמה ובכוח רָב מבלי לסובב אותו. כוח הבעיטה של רִיפְעָאת טוּרְק עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור . נוצרה בעיטת הסעה. רוח צפונית שנשבה באִצטדיון בגבו של ריפעאת טורק העניקה לכדור תנופה נוספת מהירות יתירה. בצילום ה- Film של הטלוויזיה הישראלית הציבורית רואים את צמרות הברושים המעטרים את את מגרש ימק"א מתכופפות לצד דרום. הכדור צבר תאוצה פנטסטית וטס במהירות של 125 קמ"ש (בממוצע) לעבר שערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. הכדור הכניע את השוער. רבים האשימו את מריו ז'וכוביצקי בכיבוש שערו וזקפו גבה, "כיצד זה ייתכן לחטוף שער מבעיטה מטווח של 40 מטר". שאלה הגיונית של אנשים שחסרי ידע אווירודינאמי. התשובה לכיבוש השער נעוצה בזיהוי התופעות האווירודינמיות שפעלו על הכדור בעת מעופו ושיבשו לחלוטין את הערכת תנועת המסלול הצפוי של הכדור ע"י מריו ז'וכוביצקי. צריך להבין שהכדור המטעה שבעט ריפעאת טורק עבר את מרחק ה- 40 (ארבעים) מטר בזמן של קצת יותר משנייה אחת . שנייה אחת ועשירית אולי שתי עשיריות . זוֹ מהירות עצומה. הכדור הוסט מצד לצד ומעלה – מטה ע"י מערבולות האוויר שפעלו בתוך הוואקום שנוצר מאחוריו תוך כדי תאוצתו לעבר השועֵר. רק משהגיע הכדור למרחק סביר ממריו ז'וכוביצקי יכול היה השוער להעריך באמת להיכן ולאיזה כיוון מדויק נַע הכדור. אך זה היה כבר מאוחר מידי. החומר שמור בסירטייה – ארכיון של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 (היום "כאן" 11) וניתן להתבונן בּוֹ.

טקסט תמונה : שרטוט המסביר את התופעות האווירודינמיות הקורות בעת בעיטת ההסעה בה עובר כל כוח הבעיטה דרך מרכז הכובד של הכדור. ריכוז עוצמת הכוח העובר כולו דרך מרכז הכובד של הכדור גורמת לו לטוס במהירות קדימה אך מבלי להסתובב כלל. יציבותו באוויר של הכדור הנע לפנים אך איננו גוף אווירודינאמי יוצרת זרימה של מערבולות אוויר מאחורי הכדור המסיטות את הכדור בצורה לא סימטרית מצד לצד ומעלה – מטה סביב ציר ההתקדמות שלנו. (איור : אדריכל רועי אלרואי, הבן שלי).

הבה ניפרד לרגע קט מהכדורגל ונבחן את השפעת האוויר במקצועות הא"ק, זריקת דיסקוס והטלת כידון. ב- 6 ביוני 1986 קבע הגרמני יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס (שוקל 2 ק"ג) בעיר נאוברנדנבורג ,74.08 מ'. השיא מחזיק מעמד כבר 26 שנים וחצי. יורגן שולט הוא אדם גדול וחזק מאוד בעל זרועות ארוכות וכף יד גדולה שמתנשא לגובה של 1.98 מ'. הוא הפעיל על הדיסקוס כוח עצום וזרק אותו בזווית שיוט נכונה. על הדיסקוס פעל "כוח עילוי" שסייע למכשיר להשיג טווח חסר תקדים.

טקסט תמונה : משקל מכשיר הדיסקוס בתחרויות הזריקה לגברים הוא 2  ק"ג וקוטרו 22  ס"מ. הוא שוקל 1  ק"ג בתחרויות הזריקה בין הנשים וקוטרו 18  ס"מ. למרות משקלו הכבד יחסית של המכשיר הקומפקטי, יש חשיבות עצומה בהקניית זווית הטיה ראויה ביחס להתנגדות האוויר בעת שילוחו והטסתו מהיד לפנים. זווית תעופה אידיאלית בין 10 מעלות ל- 20 מעלות מקנה למכשיר "כוח עילוי" ומגדילה את טווח ההטלה. (איור : אדריכל רועי אלרואי).

טקסט תמונה : 6 ביוני 1986. נאוברנדנבורג – מזרח גרמניה. יוּרְגֶן שוּלְט (Jurgen Schult) יושב ליד השלט המראה כי קבע שיא עולם חדש בזריקת דיסקוס 74.08 מ' (מכשיר הדיסקוס שוקל 2  ק"ג בתחרויות לגברים ו- 1 ק"ג בתחרויות לנשים). השיא מחזיק מעמד כבר 33 שנים, ובמידה רבה הוא מתקרב לקצה גבול יכולתו של האדם בענף ספורט קונקרטי זה. (באדיבות DDR ו- IAAF).

ב- 25 במאי 1996 קבע מטיל הכידון הצ'כי יָאן זֶ'לֶזְ'נִי (Jan Zelezny) בעיר יֶינָה (Jena) שיא עולם מדהים בהטלת כידון 98.48 מ'. השיא מחזיק מעמד כבר 23 שנים עד עצם היום הזה. שום מטיל כידון בתבל איננו מתקרב להישג הזה שמסמן במקום כלשהו את קצה גבול יכולתו של האדם במקצוע הספציפי הזה ב-א"ק. הטלת השיא שודרה אצלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 באחת מתוכניות הספורט בתקופה שקדמה לאולימפיאדת אטלנטה 1996. מי לא התפעל אז מההטלה האדירה וממעוף הכידון של יָאן זֶ'לֶזְ'נִי. הכידון שמשקלו 800 גרם (600 גרם לנשים) טס במהירות עצומה של 100 קמ"ש כשהוא "נישא על כנפי הרוח", ועובר טווח של מגרש כדורגל. ניתוח אווירודינאמי מגלה מייד מדוע ההטלה הזאת הייתה כה מוצלחת ומדוע הכידון כה הרחיק לעוף. זווית ההטלה הייתה מושלמת וכוח העילוי שפעל על הכידון לאורך דרך ארוכה אִפשֵר לוֹ לשהות יותר זמן באוויר ולשוּט מרחק עצום. מטילי הכידון בעולם משקיעים בכל ניסיון הטלה את מירב כוחם. ההבדל הקיצוני הקיים במרחקי ההטלה של אותם המטילים עצמם נעוץ בראש וראשונה בזווית התעופה של המכשיר באוויר. ראיתי את הגאון יָאן זֶ'לֶזְ'נִי בפעולה כמה פעמים באליפויות העולם ובמספר אולימפיאדות משקיע כוח עצום בהרצות התנופה שלו ובהטלות כידונו שלמרבה ההפתעה מניבה מרחקים הקצרים ב-  % 20 – % 10 מיכולתו המרבית ומשיא העולם שלו. הדבר נעוץ בזווית התעופה של המכשיר וב- "משחק כוחות" שבין הכידון שנע לפנים במהירות עצומה לבין התנגדות האוויר שבולמת אותו ושכבות האוויר שאמורות להעניק לו "כוח עילוי", באם כאמור זווית ההתקפה נכונה.

טקסט תמונה : הטלת הכידון היא מקצוע אולימפי והכידון הוא מכשיר אווירודינאמי. כדי להאריך את טווח ההטלה ולהרוויח את "כוח העילוי" הכידון חייב לשוט באוויר בזווית התקפה ייחודית. (איור : אדריכל רועי אלרואי הבן שלי  על פי דגם שרטוט מספרו של ג'פרי דייסון / Geoffrey Dyson, "המכניקה של הא"ק" – The Mechanics of Athletics).

אך הבה נחזור לניתוח הבעיטה החופשית המסובבת של דייגו ארמאנדו מאראדונה ולאחריה לאנליזה של הבעיטה החופשית המסובבת של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס האוסטרלי ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג שהכניעה ללא תנאי את שוער נבחרת ישראל בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, ועליה נבנה הסלוגן רָב המוֹנִיטִין של יורם ארבל : "אמרתי לכם ככה לא בונים חומה". הנה ההסבר מדוע הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל בטווחים של 30- 16 מטרים היא בעלת פוטנציאל לכיבוש שערים ולמה היא כל כך מסוכנת ומאתגרת את השוערים. משקלה של רגל אחת מהווה כ- % 17 ממשקל הגוף כולו. בהנחה שמשקלו של דייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה בשיא כושרו הגופני נָסָב סביב 72 – 70 ק"ג, הרי שמשקל רגלו היה כ- 12 ק"ג, מָסָה שכבדה פי 30 יותר מהכדור שאותו הֵאִיץ. בעת הבעיטה צוברת הרגל תנופה ומקשיחה את שריריה. התנופה וההקשחה מביאים לתוספת כוח המופעל על הכדור. לאחר ההתנגשות ביניהם ינוע הכדור האלסטי מהר יותר.

טקסט תמונה : למקדם האלסטי של הכדורגל חשיבות רבה להבנת התופעות האווירודינמיות המתרחשות בעת הבעיטות המסובבות ובעיטות ההסעה. זהו צילום ייחודי פנטסטי לפני יותר מיובל שנים שלוכד את החלוץ האנגלי ג'ף אסטל (Jeoff Astle) מקבוצת ווסט אלביון ברומיץ' והנבחרת הלאומית של אנגליה, נוגח בכדור ומתעד בצורה מוחשית את תכונת האלסטיות של הכדור. צילום מצוין המדגיש בשבריר של שנייה את חשיבות המקדם האלסטי של הכדורגל לצורך הניתוח המתמטי – פיסיקאלי של עוצמת התִּחכום של הבעיטה המסובבת. (באדיבות הוצאת  International football book).

משקלה של הרֶגֶל חשוב, אך לא פחות ממנה חשובה תנופת התנועה. אנשים בעלי רגליים כבדות אינם בהכרח בועטים חזקים. לעומת זאת הכפלת מהירות תנופת הרגל מכפילה את מהירות תנועת הכדור. לבעיטה החופשית המסובבת שלוֹ רבת המוניטין קדם ריטוּאַל קבוע. עיני הצופים ועדשות המצלמות של הטלוויזיה האיטלקית היו שותפים לו. דְיֶיגו אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה נמוך הקומה (1.66 מ') והשרירי היה מתייצב ליד הכדור הנייח במעין נון שלנטיות, ידיו מונחות על מותניו בעודו ממתין בסבלנות ובוחן בקפידה את מהלך בנייתה של החוֹמָה היריבה מוּלוֹ על פי הנחיית השוערים. חוקי הפיסיקה ואנטומיית הפעולה של כף רגלו השמאלית הבועטת בכדור, חשפו בבירור בכל הצילומים של RAI, כי הכדור היָרוּי של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עוקף תמיד את החומה בצדה השמאלי (מנקודת מבטו של דְיֶיגוֹ אַרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה כבועט או מצדה הימני של החומה מנקודת ראותו של השוער). לאחר שהחומה קרסה והכדור פגש את הרשת נפתח ריטואל קבוע. דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה פוצח בריקוד ניצחון מלווה בניתורי שמחה באוויר כשהוא מנופף באגרופיו מעין שביעות רצון עצמית מהנֶשֶק הקטלני שטמון ברגליו, בעוד בְּרוּנוֹ פּיצוּל (Bruno Pizul) שַדָר הכדורגל הנודע של RAI נאנח מאוֹשֶר. לבסוף התנשק והתחבק דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה עם חבריו השחקנים שהעריצו אותו. מנגד נגלתה התמונה הקודרת של הקבוצה המובסת. השוער המושפל מנהל את הוויכוח המסורתי עם שחקני החומה שלוֹ חפויי הראש ומטיל עליהם את אשמת כיבוש השער. אפשר להבין את הרוגז, הכעס, והמרירות הללו. שערים שנכבשים מבעיטות חופשיות הופכים להיות מתסכלים, מפני שלשוער ולשחקני החומה עומד זמן בשפע להתגונן מפני הבעיטה, ולחַשֵב את מהלך מסלול הכדור.

נושא הבעיטה המסובבת עניין אותי זמן רב לפני הופעתו המזהירה של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה במגרשי הכדורגל. במארס 1979, אִפְשֵר לי אָלֶכְּס גִלְעָדִי (היה עסוק בהפקת תחרות שירי האֶרוֹ-וִויזְיוֹן האירופית שנערכה בבנייני האומה בירושלים) לשַדֵּר כתבה מדעית ב- "מבט ספורט", שנושאה היה, "האווירודינמיקה של בעיטת הכדורגל החופשית המסובבת". זאת לא הייתה בעצם כתבה. זה היה סרט בן 20 דקות. אנשי התפאורה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ההיא בראשותו של אבי פויירשטיין הרכיבו לי בנגרייה שלהם חומה אמיתית בגודל טבעי מ- Blow up מצולם על דִיקְט. בחומה ניצבו שמונה שחקנים. לקחתי את הדיקט הענק הזה לאצטדיון "בלומפילד" והזמנתי את אוּרִי מַלְמִילְיָאן לבעוט בעיטות חופשיות לשער ממרחק 20 מ' מנקודות שונות סביב רחבת ה- 16 מול החומה הזאת. ממש כמו במשחק אמיתי. בשער הצבתי לצורך הצילום את מַנוּ שְוָורְץ, אז שוערה של מכבי חיפה. אורי מלמיליאן היה רָב אומן בטכניקה הזאת של הבעיטה המסובבת הטוב בין שחקני הכדורגל של ישראל, אך מפני שבעט ברגל ימין ידעתי תמיד מאיזה צַד יעקוף הכדור את החומה. מַנוּ שְוָורְץ לא ידע. אורי מלמיליאן בעט באותו סיקואנס יותר כ- 50 בעיטות חופשיות מטווחים ואזורים שונים. מנו שוורץ העריך להיכן ישוגר הכדור וכך גם הכין את עצמו. על פי הוראותיו הצבתי את ה- Blow up (כאמור דיקט בגודל טבעי) כחומת מגו עבורו. מָנוּ שְוָורְץ לא ידע מראש להיכן אורי מלמיליאן יבעט. הוא רק ניחש. אורי מלמיליאן בעל תנופת הרגל הנהדרת הצליח להפתיע אותו שוב ושוב ולהכניע את השועֵר. הכתבה הביאה עשרות דוגמאות של בעיטות חופשיות מסובבות מוצלחות בארץ ובעולם. עם החומרים האלה התייצבתי בפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בחיפה בראשותו של פרופסור דַוִד אַבִּיר. הפרופסור המלומד ועד כמה שזכור לי גם תלמידו אברהם קוריצקי הסבירו בכִישרון רב לצופי הטלוויזיה בעזרת ניסיונות ב- "ניקבת הרוח" של הטכניון את ההשפעות האווירודינאמיות על הכדור בעת מעופו באוויר, ומדוע מהלכו המסובב והתנהגותו הבלתי צפויה בעת תנועתו המהירה בכיוון השער מסכנים את השוערים . הכתבה עוררה הֵדים מפני שזאת הייתה הפעם הראשונה שחטיבת הספורט טיפלה בנושא כל כך מוכר ופופולארי מן ההֵיבֵּט המדעי שלוֹ.

יצא לי אז לשוחח רבות בנושא הבעיטה החופשית המסובבת עם יורם ארבל, נסים קיוויתי, וגם רמי ווייץ, ולנתח יחד עימם את הקַלוּת הבלתי נסבלת בה מכניע דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה את החומות ואת השומרים והשוערים המופקדים על החומות. בחדרי מכונות עריכת  ה- VTR (ראשי תיבות של Video Tape Recording), הבעתי את דעתי על הבעיטות המסובבות בפני השַדָּרִים שלי מנקודת מבט מתמטית – אווירודינאמית של הבעיטה החופשית המסובבת, סִחרור הכדור, מהירות תנועתו לשער והשפעת התנגדות האוויר עליו. השמעתי אין סוף פעמים הערות מתקנות לשוערים האיטלקיים באוזני עורכי ה- Video שלי בעת עריכת התמונות על מכונות ה- VTR ב- Master Control שלנו בקומה ב' בבניין הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים, ואמרתי כלהלן : "…ככה לא מסדרים את החומה, ככה לא מעמידים חומה, לא בטוח שדרושה בכלל במקרה קונקרטי כזה או אחר חומה, החומה לא עומדת נכון, יש פּרצה בחומה, וכו'…". לא הייתי צריך להתאמץ לומר את הטקסטים האלה. הוויזואליה הברורה בוררת בקלות את מִילותיה. רואים זאת היטב על מסך הטלוויזיה. זאת עובדה. התייצבות השוער בשער והעמדת חומה כנגד בעיטה חופשית ממרחקים שבין 16 מ' ל- 30 מ' היא תורה שדורשת לימוד בכיתה ולא רק תרגול על כר הדשא. הבעיטה המסובבת עצמה היא מדע טהור, ולכן אין להשאיר את ההתגוננות מפניה ליד המקרה, ו/או לאינטואיציות בלתי מבוססות של השוערים.

דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה היה ווירטואוז כדורגל. מומחה בהענקת מסלול תעופה מדויק לכדור. יחיד בדורו אולי. הנֶשֶק האישי שלו הפך מאוחר יותר לנֶשֶק "השמדה" המוני במובן הספורטיבי שלו. שחקני כדורגל רבים ברחבי תבל למדו להשתמש בו ולחקות את ביצועיו המושלמים. קמו הרבה מאוד בועטים טובים אך הוא היה המדויק מכולם. דרגה שלמה מעל הקולגות שלו. הפשר האווירודינאמי של הבעיטות החופשיות המסובבות של דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה הבועט את הכדורים האלה רק ברגלו השמאלית ומעניק להם מסלול תעופה "עָקוּם" מעין קו התקדמות מסולף ומעוות עוקף חומות, פשוט להסבר כפי שמציג שוב השרטוט הבא.

טקסט תמונה : בעת הבעיטה של דייגו ארמאנדו מאראדונה ברגל שמאל בכדור נוצרת עליו מייד הפרדת כוחות. כוח אחד דוחף את הכדור קדימה (חץ ירוק) והכוח האחר מסובב את הכדור בכיוון השעון (חץ אדום). התנגדות האוויר למעוף הכדור פועלת כלהלן. מהירות זרימת האוויר מצידו של הכדור המסתובב בכיוון השעון מהירה יותר מזרימת האוויר מצידו האחר של הכדור הנעה נגד כיוון השעון. הפרש המהירויות יוצר הפרש בלחצי האוויר משני צידי הכדור. הזרימה האיטית יוצרת לחץ יותר גבוה. הלחץ הגבוה יוצר את אפקט "כוח עילוי" (Magnus Force) על הכדור ומסיט אותו ממסלולו הצפוי (במקרה הזה תמיד בכיוון ימין). מאחורי הכדור המסובב פועל גם כוח יניקה (Drag Force) שיוצר שובל קטן של זרימת אוויר מערבולית. הבעיטה החופשית במשחק הכדורגל היא אלמנט מסוכן בעל פוטנציאל לכיבוש שערים, שצריך להתייחס אליה בכובד ראש הרבה מעבר להתייחסות השגרתית של השחקנים ומאמניהם. (באדיבות פרופסור גיל יוסילבסקי מהטכניון בחיפה).

טקסט תמונה : ניתוח אווירודינאמי של הבעיטה החופשית המסובבת של רב אומן בכדורגל דייגו ארמאנדו מאראדונה. הכדור מסתחרר עם כיוון השעון. זרימת מולקולות האוויר בצדו הימני של הכדור נעות לכן מהר יותר מאלה שבצדו השמאלי של הכדור שזורמות נגד כיוון הסיבוב של הכדור. נוצר לחץ שמתורגם ל- "כוח עילוי" והוא שמסיט את הכדור בהתמדה ימינה. (איור : אדריכל רועי אלרואי הבן שלי).

ובכן, שחקני כדורגל כישרוניים יכולים לעשות בכדור כרצונם. עֵדוּת לכך היא יכולתם לסַחְרֵר את הכדור. סִחרור הכדור מביא מייד לשינוי זרימת האוויר סביבו. מושך את שִכבת האוויר הקרובה לכדור להיצמד אליו גם מאחור, ובכך מונע היווצרות מערבולות אוויר מאחורי הכדור, ובאותה העת מייצב את הכדור בעת תנועתו. בעזרת סִחרור הכדור ניתן לשנות את מסלול תעופתו באופן ניכר. מידת הסטייה תלויה ביחסים שבין מהירותו האופקית לבין מהירות הסיבוב של הכדור סביב מרכז הכובד שלו. ככל שתִּגבר מהירות הסִחרור כן תִּגדל סטיית הכדור ממסלולו המחושב. כשהכדור נע באוויר במהירות נמוכה – התנגדות האוויר פחותה. התנועה האיטית של הכדור גורמת למולקולות האוויר לזרום סביבו זרימה קווית. שכבות האוויר מסתדרות סביב הכדור בצורה סימטרית ומייצבות אותו בחלל. היחס בין מעוף הכדור והתנגדות האוויר משתנה ככל שמהירות תנועת הכדור גוֹבֶרֶת. התנגדות האוויר עולה בריבוע למהירות הכדור. כשמהירות הכדור גדֵלה פי שניים התנגדות האוויר מתחזקת פי ארבע. שאלה גדולה היא באיזה טכניקת בעיטה כדאי להשתמש כדי לסַחְרֵר את הכדור החופשי. ישנם שחקני כדורגל שנולדו עם החוש הזה הקרוי חוש הבעיטה. בין ברירות רבות הם תמיד ישכילו למצוא את האפשרות הטובה ביותר. פֶרֶנְץ פּוּשְקָש ההונגרי היה כזה. במידה רבה גאון כדורגל. גם פֶּלֶה היה גאון כדורגל. על דְיֶיגוֹ אָרְמָאנְדוֹ מָארָאדוֹנָה אין מה לדבר. אך על כולם האפיל הברזילאי מַנוּאֶל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סַאנְטוֹס המוכר בכינויו "גָארִינְצָ'ה". גָארִינְצָ'ה שחקן נבחרת ברזיל זכה פעמיים בגביע העולם בכדורגל יחד עם נבחרתו במונדיאל 1958 בשוודיה ומונדיאל 1962 בצ'ילה. הוא היה ווירטואוז ענק בעל שליטה מוחלטת בכדור ורב אמן בביצוע בעיטות מסובבות, נייחות וניידות, שהותיר אחריו מורשת כדורגל חשובה אך מְעַט מידַי זיכרונות צילוּם. אך גם במעט שנותר קנה תהילת עולם והערצת נצח. גָארִינְצָ'ה היה להטוטן כדורגל. בלהטוטים ויכולת השליטה שלו בכדור הכריע משחקים. הוא להטט לא כדי לייפות את עצמו אלא כדי להשיג יתרון על היריב. בזאת הייתה גדולתו. אולי ניתן לתמוך את ההסבר הזה באמצעות דוגמא של שחקן ווירטואוזי בכדורסל. שחקן ה- NBA האגדי ד"ר גֵ'יי (Dr. J גובהו 2.02 מ') הלא הוא ג'וּלְיוּס אִירְוִוינְג דמה במובן הזה לגָארִינְצָ'ה. הוא לִיהָטֵט על הפרקט כדי להשיג יתרון. מאוחר יותר היה זה מייקל ג'ורדן (גובהו 1.98 מ') הבלתי נשכח. גָארִינְצָ'ה אהוב הנשים אך חסר המזל נפטר ב- 1982 כשהיה בן 49 בלבד. ברזיל העניקה לו הלוויה ממלכתית. כישרונות כדורגל אינדיבידואליסטיים סובלים מלחצים סביבתיים בחברת הכדורגל שלהם. הם נחשבים ליוצא דופן לא רק בגלל כישוריהם אלא בגלל יכולתם להחזיק ולטפל בכדור בצורה שמרגיזה ומקוממת את חבריהם, אך מהנה את הצופים ביציעים. כִּישרונות הכדורגל באירופה סבלו בילדותם מחינוך שמרני עד שהחברה "הכירה" בזכותם להיות כאלה. שחקני עַל. לחצים כאלה כמעט לא קיימים במדינות הכדורגל של יבשת דרום אמריקה. הם לא קיימים כלל בברזיל. ברזיל היא מדינה טולראנטית שבה האנשים, הגזעים והצבעים מתמזגים זה בזה והמנטאליות הטבעית של העם היא סובלנות ונדיבות כלפי הפרט. מדינה בעלת מסורת ספורט ובעלת קרקע פורייה לצמיחת כישרונות אישיים. בברזיל נולדה בעיטת הכדורגל המסובבת.

עד ההופעה המתוחכמת של שחקני ברזיל הייתה הבעיטה החופשית מבוצעת בכוח רב מול החומה. מרבית הכדורים התנפצו עליה. מעטים חדרו אותה. זכורה הבעיטה החופשית החזקה שבעט שחקן נבחרת הונגריה מיהאלי לאנטוש במשחק הרֵעים ב- "נֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט במאי 1954 בו הביסה הונגריה את אנגליה בתוצאה האסטרונומית הבלתי נתפשת 1:7. מול החומה האנגלית ושוערה ג'ילברט מריק (Gilbert Merrick) מקבוצת ברמינגהאם סיטי. מיהאלי לאנטוש בעט בעיטת תותח ממרחק של 25 מטרים מהשער האנגלי. "כדור ההסעה" טס במהירות של יותר מ- 100 קמ"ש וחדר לשער. (החומר נמצא בארכיון הסרטים של "כאן" 11 לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 ואפשר לבחון ולבדוק את התופעה). כדורגלן הפועל ת"א רִיפְעָאת "גִ'ימִי" טוּרְק בעט ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים "כדור הסעה" חופשי ממרחק של 40 מטר לשערו של מריו ז'וכוביצקי שוער הפועל ירושלים. הכדור צבר תאוצה פנטסטית של 130 – 125 קמ"ש (גם בסיוע הרוח הגבית) והכניע את השוער. (החומר נמצא בארכיון הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כדי ליצור אפקט של "כדור הסעה" באוויר על הבועט לכַוֵון ולהעביר את כל כוח הבעיטה שלו דרך מרכז הכובד של הכדור. זוהי משימה לא פשוטה מפני שכבר נאמר כי הרגל שמשקלה כ- % 17 ממשקל הגוף, איננה מכשיר מדויק מספיק. אם הדבר צולח והכדור "נוסע" במהירות באוויר מבלי להסתובב הוא הופך להיות מסוכן ומטעה. התנגדות שכבות האוויר סביבו איננה מסודרת. מאחורי הכדור נוצר שובל של וואקום, תת לחץ, אליו חודר האוויר בזרימה מערבולית. הכדור אומנם נע לפנים אך מערבולות האוויר מסיטות אותו מצד לצד, ומעלה – מטה, בצורה לא סימטרית.

שחקן נבחרת הולנד אָרִי הָאן בעט שתי בעיטות הסעה מטווחים גדולים במונדיאל ארגנטינה 1978 והכניע שני שוערים מפורסמים, דיִנוֹ זוֹף מאיטליה וסֶפּ מָאיֶיר ממערב גרמניה. (החומר נמצא בארכיון "כאן" 11 לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1). כִּישרונות גדולים ניתן לאתר כמעט בכל מדינה. שחקני הכדורגל, האירי ג'וֹרְג' בֶּסְט ששיחק במועדון מנצ'סטר יונייטד והאנגלי סְטֶנְלִי מֶתְּיוּס מבלקפול, ייצגו סגנון משחק אישי קָסוּם ומרהִיב וטיפול בכדור השונה מזה של הכדורגל הבריטי המסורתי והשמרני. ג'וֹרְג' בֶּסְט וסְטֶנְלִי מֶתְּיוּס היו כִּישרונות מהדרגה העליונה ביותר. כל אחד בתקופתו העניק פעם לכדורגל יופי וברק. צופי הכדורגל באנגליה ומחוצה לה שילמו ברצון במיטב כספם ונהרו בהמוניהם ליציעים כדי לחזות בשני כוכבי העַל האלה. שניהם היו אינדיבידואליסטיים, אך למרות כִּישרונם האישי המבורך ידעו להירתם למאמץ הקבוצתי. הצופים שחזו במעלליהם על כַּר הדֶשֶא לא ישכחו אותם לעולם. חלק מהביצועים הנפלאים של שניהם שמורים בארכיון הטלוויזיה הציבורית – ערוץ 1. אך כמה קוסמי כדורגל כ- בֶּסְטִים ו- מֶתְּיוּסִים צִימַח הכדורגל האנגלי (האותנטי) במשך דורות רבים מאז החלה הליגה האנגלית את דרכה ב- 1887. כמה כאלה צמחו באירופה. מותר להניח כי הכמות ממש מִזְעַרִית.

טקסט תמונה : שנת 1955. סיר סטנלי מתיוס (Sir Stanley Matthews) היה ווירטואוז כדורגל. נולד ב- 1 בפברואר 1915 ומת בשנת 2000. הוא שיחק קיצוני ימני בקבוצות סטוק סיטי ובלקפול בליגה הראשונה וצבר 886 משחקי ליגה. הוא לבש את מדי נבחרת אנגליה בשלושה עשורים בשנות ה- 30, ה- 40, ו- 50 של המאה שעברה. סגנון משחקו היה ההפך הגמור מהכדורגל האנגלי השמרני דאז. הוא כונה "הקוסם". סטנלי מתיוס נולד בטעות באנגליה. הוא היה צריך להיוולד במקומו הטבעי בברזיל. גאון כדורגל שייזכר לדורות. (באדיבות International football book).

טקסט תמונה : שנת 1968. ג'ורג' בסט (George Best בן 22 בתמונה) שחקן מנצ'סטר יונייטד (2005 – 1956, משמאל. קומתו הייתה 1.75 מ') יחד מאמנו מאט באסבי ב- 1968. ג'ורג' בסט כשמו היה הכי טוב. הוא היה פנומן כדורגל בעל טכניקה עילאית. על רקע הכדורגל השמרני הוא בלט ביכולתו האישית הגבוהה . ג'ורג' בסט נולד באירלנד ב- 13 במאי 1946. הוא הפך לכדורגלן עשיר שהטביע את ממונו בשתייה ואהבת נשים. בגיל 60 נפטר בחוסר כל ממחלת כבד. (באדיבות International football book).

לעומתם, רוויה ברזיל בעושר של כִּישרונות. רק שמותיהם קרויים בשפה אחרת ונאמרים בקֶצֶב שונה. מאמני הכדורגל בברזיל מעניקים באופן טבעי עדיפות לטכניקה האישית של השחקנים שלהם, שתכליתה להביא ליתרון במשחק הקבוצתי. המאמן הברזילאי איננו "בולם" את חניכיו. הוא מעניק להם דרור וחירות לאורך כל הדרך כדי שיוכלו למצות את כִּישרונם. הסוציולוגיה של החברה הברזילאית מחלחלת לכר הדשא. הענקת חירות לדמיון ולסגנון מהווים יתרון חשוב בעיצוב דמותם של השחקנים הצעירים. בתנאי אימון וחינוך כאלה, נוצר כר נרחב לדִמיוֹן פורה והמצאות אישיות בסגנון הטיפול והבעיטה בכדור. נדמה שהשחקנים הברזילאים נולדו לסַבְסֵב ולסוֹבֵב את הכדור. לסגנון, לטכניקה ולקצב משחקם יצא מוניטין רב. הדברים האלה ניכרים מאוד באופי משחקה של הנבחרת הלאומית של ברזיל מקדמת דנה. שמם של כוכבי הכדורגל של ברזיל נישא בפי כל מאז טורניר גביע העולם שנערך ב- 1938 בצרפת. בשורות נבחרת ברזיל שִיחֵק אז חוֹזֶה לֵיאוֹנִידָאס הגדול (Jose Leonidas). בכל תקופה כיכֵב מישהו בנבחרת ברזיל שהאפיל ביכולתו האישית על שאר שחקני דוֹרוֹ. במשחקי גביע העולם שהתקיימו בברזיל ב- 1950 הציגה ברזיל כדורגל מעולם אחר. היא הביסה בבית הגמר את שוודיה 1:7, והִכתה שוֹק על יָרֵךְ גם את ספרד 1:6. בשישה משחקים באליפות ההיא הבקיעו שחקני ברזיל 22 שערים. כמות מרשימה. איתרע מזלה במשחקה האחרון באִצטדיון "המָארָאקָאנָה" בריוֹ דֶה זָ'אנֶיְירוֹ נגד נבחרת אורוגוואי. ברזיל הפסידה במפתיע 1:2 ואיבדה את הכתר העולמי – הגביע. אך היא ניצחה במקוריות המחשבה ובדִמיוֹן יוצר. ההפסד הדרמטי לא קִלקֵל את מסורת היצירה. שני שחקנים, אָדֶמִיר וזִיזִינְיוֹ השפיעו יותר מכל על נבחרת ברזיל במשחקים ההם. במשחקי גביע העולם שנערכו ב- 1954 בשווייץ עלו לגדולה שחקנים חדשים, דִידִי עושה המשחק של ברזיל בּוּטָאלְיוֹ ג'וּלִינְיוֹ חלוץ מסוכן באגף ימין ובָּאלְטָאזָאר החלוץ המרכזי. דִידִי היה השחקן הראשון שהשתמש בבעיטה החופשית המסובבת בהצלחה נגד חומה מכסיקנית בת שלושה אנשים כדי להכניע את השוער אָנְטוֹנְיוֹ קָארָאבָּאחַל. ברזיל הביסה את מכסיקו בבית המוקדם 0:5. בוטאליו ג'וּלִינִיוֹ כבש שער מדהים בבעיטה ניידת מסובבת לשערו של גִיוּלָה גְרוֹשִיץ' שוער נבחרת הונגריה. לברזיל לא היה מזל והיא הפסידה 2:4 לנבחרת הַפֶּלֶא של הונגריה במשחק עקוב מדם בשלב רבע הגמר והודחה מהמשך המשחקים. קטעי פילם ישנים המונחים בארכיון "כאן" 11 לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 הם העֵדוּת היחידה לכִּישרונם המופלג של הבועטים מברזיל בשנים 1950 ו- 1954.

האבולוציה של שידורי הספורט בטלוויזיה הבינלאומית עשתה צעד גדול קדימה בארבע השנים הבאות מאז 1954, וחשפה במונדיאל של שוודיה בקיץ 1958 את ברזיל במלוא הדרה. ברזיל הוכתרה כאלופת העולם החדשה בפעם הראשונה בתולדותיה. מהנדסי הטלוויזיה השוודיים מצאו דרך להקליט את תמונות ה- Video שהפיקו המצלמות האלקטרוניות. זה היה חידוש טכנולוגי מרחיק לכת. על סרטי הצילום המגנטיים מונצחים כישרונם של דִידִי (Didi) הוותיק בן ה- 30, נער צעיר בן 17 ו- 9 חודשים בשם אֶדְסוֹן אָרָאנְטֶז דוּ נָאסִימֶנְטוֹ העונה לכינוי "פֶּלֶה" (Pele), ושל הווירטואוז הבלתי נשכח מָנוּאֵל פְרָאנְצֶ'סְקוֹ דוֹס סָאנְטוֹס בן ה- 25 אשר ידוע בשם החיבה שלו "גָארִינְצָ'ה" (Garrincha). שיחקו בנבחרת ברזיל שחקנים ידועי שֵם אחרים כמו החלוצים וָואוָוה, וזָאגָאלוֹ , והרצים זִיטוֹ ואוֹרְלָאנְדוֹ, וגם הבלם יפה התואר הִידֶרָאלְדוֹ לוּאִיז בֶּלִינִי, המֵגינים דְזָ'אלְמָה סָאנְטוֹס ונִילְטוֹן סָאנְטוֹס, השוער גִ'ילְמָאר והחלוץ המחליף אַלְטֶפִינִי. אולם על כולם האפילה שלישיית הכדורגלנים הפנומנים, דִידִי, פֶּלֶה, וגָארִינְצָ'ה. במשחקי 1958 הבקיעה ברזיל 16 שערים ב- 6 משחקים. משחקה היה שובה עין וקליל. חלק ממומחי הכדורגל נהג לתרץ את הצלחתה של ברזיל בשל מערך טקטי חדש של הקבוצה 4 – 2 – 4, שהעמיד מאמנה וִויסֶנְטֶה פֵאוֹלָה (Feola Vicente). המאמן הברזילאי נראה כמו פרופסור מהאוניברסיטה ולא מאמן כדורגל. אולם הוא היה לא רק מאמן דגול ומוערך אלא מצויד גם במחשבת כדורגל מקורית. וויסנטה פאולה האמין מחד בשיטה הקבוצתית אך מאידך גיסא תמך בגדולה העיקרית של שחקניו. בכישרון האישי שלהם. בשחקני ההתקפה של ברזיל הייתה טמונה יכולת ווירטואוזית ליצור מצבי הבקעה ליד שערי הנבחרות היריבות גם מבלי שתהיה להם עדיפות מספרית בשלבים המכריעים של ההתקפות. הרבה הודות לגָארִינְצָ'ה ופֶּלֶה. גָארִינְצָ'ה השיג עדיפות מכרעת על מְגִנַיו באגף הימני. הוא שַם ללעַג וקֶלֶס את שומריו. פשוטו כמשמעו.

טקסט תמונה :  שנת 1958. מאמן הכדורגל הברזילי וויסנטה פאולה (נולד ב- 1  בנובמבר 1909 ונפטר ב- 6 בנובמבר 1975) שהיה אלוף עולם ב- 1958. היה מומחה בעל מוניטין עצום בתורת הכדורגל שנראה כפרופסור לסוציולוגיה וכלכלה מאוניברסיטת ריו דה ז'אניירו. (באדיבות FOOTBALL  MEISTERSCHAFT 1958 ו- TVGLOBO).

במשחק חצי הגמר הביסה ברזיל את נבחרת צרפת בראשותם של רָיְימוֹנְד קוֹפָּה וזִ'יסְט פוֹנְטֵיין בתוצאה 2:5. פֶּלֶה כבש שלושה שערים. במשחק הגמר גברה ברזיל על שוודיה גם כן בתוצאה 2:5 פֶּלֶה הבקיע שני שערים, וָואוָוה כבש שני שערים זהים כמעט ברחבת השער השוודי (משתי מסירות מעשה אומן של גָארִינְצָ'ה), וזָאגָאלוֹ הבקיע שער אחד. זכייתה של ברזיל בגביע העולם ב- 1958 נראתה לכולם כטבעית ודבר מובן מאליו. עד כדי כך הייתה ברזיל טובה יותר משאר המדינות. זאת הייתה הזכייה הראשונה שלה בסדרה של עוד ארבע זכיות נוספות במונדיאלים מאוחרים יותר ב- 1962, 1970, 1994 ו- 2002 . בהיעדר שידורי טלוויזיה בישראל, היה זה בית הקולנוע "המרכז" התל אביבי (שכן ליד תחנת האוטובוסים  המרכזית הישנה בתל אביב) שרכש את זכויות ההקרנה של הסרט התיעודי בן ה- 90 דקות על משחקי מונדיאל שוודיה 1958. למרות שחלק מהמשחקים כוסה ע"י ניידות שידור ומצלמות אלקטרוניות שוודיות, השתמשו יוצרי ועורכי הסרט דווקא באוסף של לקטים שתועדו במצלמות פילם 35 מ"מ ע"י צלמי חדשות ממדינות שונות. לא כולם הוכשרו למשימה. חלק מהצלמים לא היה מיוּמָן בצילומי כדורגל . כמות החומר הייתה מוגבלת ולכן שערים רבים פוספסו. גם העמדת המצלמות וזוויות הצילום בחלק ממשחקים היו שגויות. התוצאה הסופית של הסרט הייתה חובבנית. אף על פי כן היה סרט הכדורגל הדוקומנטארי הראשוני הזה מעניין וזכה לאהדה גדולה בין חובבי הכדורגל בישראל מפני שהיה בלעדי. עשרות אלפים נהרו לקולנוע "המרכז" כדי לחזות בו שוּב ושוּב. אני בעצמי ראיתיו עשר פעמים. הסרט הוקרן כמובן על מסך קולנוע גדוֹל והסֵב הנאה רבה לצופים בו.

במשחקי המונדיאל של 1962 בצִ'ילֶה הרחוקה שבדרום אמריקה הגנה ברזיל בהצלחה על תארה כאלופת העולם בכדורגל. פֶּלֶה בן ה- 22 נפצע קשה כבר במשחק הראשון נגד צ'כוסלובקיה שהסתיים בתיקו אפס. פֶּלֶה סיים את חלקו בטורניר. המאמן החדש של ברזיל איימורה מוריירה החליף אותו בשחקן צעיר לא מוכר בשם אָמָארִילְדוֹ.

המאמן וִויסֶנְטָה פֵאוֹלָה המשיך להיות דמות מופת בכדורגל הברזילי גם ב- 1962. הוא הנהיג את ברזיל לאליפות הראשונה. למתבונן מהצד הוא לא נראה איש כדורגל, מכסימום אוהד, אך בברזיל הוא נחשב לבר הסמכה מספר אחת על פיו יישק דבר. הוא הרי היה אלוף עולם ב- 1958 ומייסד השושלת. בחֲלוֹף ארבע שנים במונדיאל של צ'ילה ב- 1962 החליף אותו המאמן אָיְימוֹרֶה מוֹרֶיְירָה (Aimore Moreira). איימורה מוריירה נולד ב- 24 באפריל 1912. בטורניר גביע העולם של צ'ילה 1962 הוא היה בן 50. הוא היה מנהיג כדורגל שקול והלך בעקבות קודמו הנערץ. איימורה מוריירה התבסס על סגל השחקנים של 1958 והציב נבחרת מבוגרת יחסית אך הומוגנית ובעלת ניסיון רב. העוֹל העיקרי הוטל על קבוצת שחקנים וותיקה. במונחי הזמן ההוא כלל לא צעירה. גָארִינְצָ'ה בן 29 (נולד ב- 28 באוקטובר 1933), דִידִי אחד המבוגרים בנבחרת בן 34 (נולד ב- 8 באוקטובר 1928), וָואוָוה בן 28 (נולד ב- 12 בנובמבר 1934), שחקן ההגנה דְזָ'אלְמָא סָאנְטוֹס בן 33 (נולד ב- 27 בפברואר 1929) וחברו לתפקיד בעל השם הדומה נִילְטוֹן סָאנְטוֹס בן 37 (נולד ב- 16 במאי 1925), והשוער גִ'ילְמָאר בן 32 (נולד ב- 22 באוגוסט 1930), והקפטן מָאוֹרוֹ בן 32 (נולד ב- 30 באוגוסט 1930). השחקנים הצעירים ביותר בנבחרת ברזיל היו פֶּלֶה בן ה- 22 (נולד ב- 21 באוקטובר 1940) ומחליפו בהרכב הראשון אמארילדו בן ה- 23 (נולד ב- 29 ביולי 1939). בבית המוקדם ניצחה ברזיל את ספרד משופעת הכוכבים בראשותם של אלפרדו די-סטפאנו ופרנץ פושקש בתוצאה 1:2. היא גברה על מכסיקו 0:2, וסיימה בתיקו 0:0 עם צ'כוסלובקיה. בשלב רבע הגמר ניצחה ברזיל את אנגליה 1:3. גָארִינְצָ'ה הבקיע שני שערים ווירטואוזים. את השער הראשון בנגיחה ואת השער השלישי מבעיטה חופשית מסובבת של מטווח של 22 מטר. הוא הדהים את החומה הבריטית ואת שוערה רוֹן סְפְּרִינְגֶט. וָואוָוה כבש את השער השני במשחק. בחצי הגמר הכניעה ברזיל את צ'ילה 2:4 . גָארִינְצָ'ה וְ- וָואוָוה התחלקו בשערים. כל אחד מהם כבש שניים .במשחק הגמר ניצחה ברזיל את צ'כוסלובקיה 3 : 1 וזכתה בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות.

שמונה משחקני ברזיל שנטלו את הגביע במשחק הגמר ב- 1958 בשוודיה שָבוּ וזכוּ בו גם בצִ'ילֶה ב- 1962. שלושת השחקנים החדשים בהרכב המנצח של 1962, היו הרץ זוֹזִימוֹ שהחליף את אוֹרְלָאנְדוֹ, הבלם מָאוֹרוֹ שיחק במקום בֶּלִינִי וגם שימש קפטן הנבחרת, והחלוץ אָמָארִילִדוֹ החליף את פֶּלֶה. משחקי צ'ילה 1962 כוסו במצלמות פילם בלבד. עידן המצלמות האלקטרוניות טרם הגיע לדרום אמריקה. שוב היה זה קולנוע "המרכז" בתל אביב שהתגייס לטובת אוהדי הכדורגל בארץ ורכש את זכויות הקרנתו של הסרט הדוקומנטרי המעניין הזה. האקסקלוסיביות הייתה היתרון הגדול שלו. שנים רבות אח"כ כשהתמניתי למנהל שידורי הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, רכשתי את הסרטים הדוקומנטאריים החשובים האלה לארכיון הערוץ הציבורי, שסיפרו את סיפוריהם של המונדיאלים הישָנים. המצלמות האלקטרוניות של ה- BBC, ומצלמות הפילם הרבות שעקבו אחרי שחקני ברזיל במשחקי גביע העולם של אנגליה ב- 1966, חשפו והבליטו לראשונה את סוֹד ההצלחה של הבעיטה החופשית המסובבת היעילה הברזילית, שנחשבת עד היום לשיא התִּחכום ופאר היצירה במשחק הכדורגל.

ברזיל התמודדה במשחק הראשון שלה בבית המוקדם נגד נבחרת בולגריה באִצטדיון "גוּדִיסוֹן פָּארְק" בעיר לִיוֶורְפּוּל. בדקה ה- 64 הוכשל גָארִינְצָ'ה במרחק של כ-20 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶאנוֹב. גָארִינְצָ'ה עצמו התייצב ליד הכדור וסקר את גֵיאוֹרְג נָיידֶנוֹב בונה את קיר המגן שלו. בימים ההם טרם נודע כוחה של הבעיטה החופשית המסובבת. ההגנות לא שָתּוּ ליבן אליה ולא הבחינו בסכנה הטמונה בה. היא לא הצטיירה כקטלנית כפי שהייתה באמת. גֵיאוֹרֱג נָיְידֶנוֹב הציב בחומה ארבעה שחקנים שהגנו על הצד הימני של השער. הוא עצמו ניצב סמוך יותר לקורה השמאלית ועוקב בשבע עיניים אחר מהלכיו ותנועתו של גָארִינְצָ'ה. גָארִינְצָ'ה עמד שלושה מטרים מהכדור. הוא פסע שלושה צעדים קלילים וסִחרֵר את הכדור להפתעת הכל בחלק החיצוני של נעל רגל ימין שלו (מרבית בועטי הכדורים החופשיים מסחררים את הכדור באמצעות החלק הפנימי של בנעל). הכדור צבר תאוצה של 85 קמ"ש עקף את החומה, וכעבור שנייה אחת נחת ברשת הבולגרית. ברזיל צעדה עכשיו ביתרון 0:2. לשערו של גָארִינְצָ'ה קדם אירוע דומה בדקה ה- 14 של המחצית הראשונה. ההגנה הבולגרית הִרבתה לפגוע בפֶּלֶה שוּב ושוּב כדי להקהות את עוקצה של ההתקפה הברזילאית. פֶּלֶה היה עצבני מאוד ונִרגז בגלל המשחק הגַס של יריביו. הוא היה ספורטאי ג'נטלמן וקיבל את התנצלות הבולגרים אך החליט ללמד אותם לקח. הכדור הנייח ניצב על כר הדשא במרחק של 17 מטר משערו של גֵיאוֹרְג נָאיְידֶנוֹב. פֶּלֶה ביצע בעצמו את הבעיטה החופשית המסובבת. בהילוך איטי Frame by Frame (תמונה אחר תמונה) על שולחן עריכת הפילם, הלוא הוא ה- Steenbeck המפורסם ששימש אותנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר), ניתן לראות כי פֶּלֶה בועט בכדור בחלק הפנימי של רגל ימין. הבעיטה שלו הייתה הרבה פחות מרשימה מזאת של גארינצ'ה, למרות זאת הכדור שלו הסתחרר בהתמדה שמאלה כשהוא עוקף את החומה הבולגרית עד שהוא חודר לשער בסמוך לקורת השער השמאלית של גיאורג נאיידֶאנוב. ניתוח הבעיטה מגלה כי הכדור של פֶּלֶה נע במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש.

אחת האהבות הטלוויזיוניות הגדולות שלי בחטיבת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעת ההיא היה לשוב לשולחנות הפילם ומכונות ה- VTR, ולהתבונן שעות על גבי שעות במעשי האומנות של רבי האומנים האלה גָארִינְצָ'ה, פֶּלֶה, ודייגו ארמאנדו מָארָאדוֹנָה ומאוחר יותר גם של שחקנים מוכשרים אחרים. קַל לזהות בטלוויזיה את טווח מיקום הכדור במגרש ביחס לשער ולחשֵב את מהירות תנועתו (הממוצעת) המבוססת על צילום של 25 פריים בשנייה אחת. אהבתי להתעסק עם המתמטיקה הנחמדה הזאת ותהיתי כל פעם מחדש, האם השוערים ושחקני הכדורגל וגם מאמניהם, מודעים בכלל לתופעות האווירודינמיות האלה הפועלות על הכדור בעת הבעיטה החופשית המסובבת והופכות אותו לכל כך מסוכן וקטלני. כבר ב- 1966 נשאלה השאלה האם פֶּלֶה וגָארִינְצָ'ה הם גאוני הבעיטה המסובבת אוֹ שמא הצלחתם הייתה מִקרית מפני שהאָשָם נעוץ בחומה שלא התייצבה כהלכה מול פני הסכנה. התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית. כל חומה הניצבת על פי החוק (9.15 מטרים מהכדור) ומול בועט מיומן היא פגיעה וניתנת להכנעה תהיה כמות השחקנים בתוכה אשר תהיה.

בשבת – 24 ביוני 1978 ישבתי ליד יוֹרָם אַרְבֵּל בעמדת השידור שלנו באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵיְיט" בבואנוס איירס. יורם ארבל נקבע על ידי לשָדֵר ישיר לירושלים  את המשחק ברזיל נגד איטליה שהתמודדו על המקום השלישי במונדיאל של ארגנטינה 1978. דן שילון יועד למשחק הגמר אליו העפילו נבחרות ארגנטינה והולנד, אך גם המשחק על מדליית הארד עורר עניין עצום בשל הנבחרות המצוינות שנטלו בו חלק. בבואנוס איירס שרר באותו יום מזג אוויר נוח, קריר במקצת, אך ללא רוח. כל אחד מ- 80000 (שמונים אֶלֶף) הצופים שנדחסו אותו אחר צהריים ביציעי האִצטדיון היפהפה לא ישכח לעולם את הדקה ה- 64 של המשחק. ברגע הזה קיבל המֵגן הברזילי נֶלִינְיוֹ את הכדור באגף ימין אלכסונית משערו של דִינוֹ זוֹף. נליניו הבלתי מכוסה התקדם קמעא לעבר השוער האיטלקי, ובהפתעה מוחלטת הֵניף את רגלו ובעט בכדור בחלק החיצון של נעלו הימנית מטווח של כ-20 מטר. הכדור המסוחרר קיבל תאוצה מדהימה. הוא שינה את מסלול תעופתו הצפוי וטס קדימה בתוואי עקום לעבר דִינוֹ זוֹף. כעבור שלושת רבעֵי השנייה נח הכדור בשיפולי הרשת מאחורי גבו של השוער. יורם ארבל הנרגש שאג למיקרופון, "ש – ע – ר  ! … א י ז ה   ש ע ר   ש ל   נֶ – לִ –י –נְ – י – וֹ…". אִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" רעם כולו. נשמע סביבי בליל של שפות. גם שדרי הטלוויזיה האחרים שהעבירו את המשחק למאות מיליוני צופים ברחבי תבל, תפשו פתאום שהם חזוּ "בשער חייהם". שמו של נֶלִינְיוֹ נישא בחלל האוויר. נדמה היה לי שגם הכוכב הברזילאי היה מופתע מעצמו וממהלכו המְשוּנֶה של הכדור היָרוּי שלו, אך זה לא הפריע לו לחגוג עם חבריו את אחד השערים המתוחכמים ביותר שנראו מאז ומעולם על כר הדֶשֶא. ברזיל ניצחה במשחק 1:2. כדאי לכם לשוב ולצפות במשחק הזה ולוּ בגלל השער הבלתי רגיל הזה של נֶלִינְיוֹ השמור בארכיון "כאן" 11 לשעבר הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הופעתה של ברזיל על כרי הדשא במונדיאל ארגנטינה 1978 עוררה התפעלות גדולה למרות שלא זכתה באותה שנה בגביע העולם. שוב כמו בשנים שחלפו היו לברזיל שחקנים נפלאים שהביאו בשורת כדורגל מרנינה ומרשימה. נֵלִינְיוֹ, דִירְסֵיאוֹ, רוֹבֶּרְטוֹ, אוֹסְקָר, אָמָארָאל וחבריהם הִיווּ נדבך נוסף במורשת העבר שלא הספיקה הפעם לניצחון הסופי בארגנטינה.

ביום רביעי – 21 ביוני 1978, שִידֵר דָן שִילוֹן ישיר לישראל מאִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" את המשחק האחרון בשלב השני של מונדיאל ארגנטינה 78', בין נבחרות הולנד ואיטליה. בדקה ה- 74 של המשחק קיבל השחקן ההולנדי בעל הבעיטה החזקה אָרִי הָאן את הכדור מיוֹהָאן נֶסְקֶנְס. אָרִי הָאן התנהל עם הכדור במרחק של 32 (שלושים ושניים) מטרים משערו של דִינוֹ זוֹף . ללא כל הכנה מוקדמת סובב את הכדור והטיס אותו בכוח רב לעבר השער האיטלקי. הכדור מעשה שָטָן הסתחרר עוד ועוד ימינה עד שפגע בחלק הפנימי של קורת השער הימנית וניתז לתוך הרֶשֶת העוטפת את השער. ניתוח אלקטרוני של הבעיטה המסובבת של אָרִי הָאן מגלה כי הכדור שהה 1.20 שנייה באוויר ומהירותו הממוצעת הייתה כ- 96 קמ"ש. דִינוֹ זוֹף השוער האיטלקי המצוין אולי לא היה מוכן לקראת הבעיטה ארוכת הטווח הזאת של אָרִי הָאן אך נותר לוֹ די והותר זמן כדי להגיע לכדור. אך זוהי דרכה של הבעיטה המסובבת. מעשה תרמית ממש הוּסַט הכדור ממסלולו המחושב לנתיב חדש ובלתי צפוי. משהבחין בכך דִינוֹ זוֹף כבר היה מאוחר מידי. לא רק דִינוֹ זוֹף הופתע מהבעיטה. גם דן שילון הופתע ממנה. אפשר להבחין בזאת בטוֹן השידור שלוֹ ובתוכן הטקסט. כל השַדָּרִים באִצטדיון "רִיבֶר פְּלֵייט" תפשו בלתי מוכנים. לפתע נשמע בליל מוכר של קולות רָמִים נרגשים שבקעו מאֵזור עמדות השידור ובמשרדי התקשורת ב- IBC  בפִיגוּרוֹאָה אַלְקוֹרְטָה. אָרִי הָאן היה הסיבה לכך. הולנד ניצחה את איטליה 1:2 והעפילה למשחק הגמר.

שלושה ימים לפני כן, ביום ראשון – 18 ביוני 1978 ישב דן שילון בעמדת השידור בקורדובה ושידר ישיר את המשחק הולנד נגד מערב גרמניה אלופת העולם. אָרִי הָאן ההולנדי שיגר "כדור הסעה" ממרחק של כ- 25 מטר משערו של השוער הגרמני סֶפּ מָאיֶיר. כוח הבעיטה של אָרִי הָאן עבר בדיוק דרך מרכז הכובד של הכדור כשהוא נע במהירות גדולה לפנים ומתנודד מצד לצד ומעלה מטה בצורה בלתי מסודרת ממש כמו עלה יבש בעת נשירתו מהעץ. המצלמה הארגנטינית שהוצבה מאחורי שערו של סֶפּ מָאיֶיר קלטה את מעופו הנקי של הכדור. הוא היה יציב לחלוטין באוויר, ניתן היה לקרוא את האותיות החרוטות עליו. הכדור המבלבל והמטעה שנע במהירות של 100 קמ"ש הגיע לשערו של השוער הגרמני בפחות משנייה אחת והכניע אותו. דן שילון נפעם בצֶדֶק מהשער. המשחק הולנד – מערב גרמניה הסתיים בתיקו שתיים. בעיטת ההסעה איננה מסוכנת פחות מהבעיטה המסובבת. היא רק פחות שימושית . זהו סוג של בעיטה חזקה שבה מחוללה מצליח לדייק "ולהעביר" את כל כוח תנופת הרגל שלוֹ דרך מרכז הכובד של הכדור. בבעיטה מסובבת קיימת הפרדת כוחות. כוח אחד מאיץ את הכדור לפנים וכוח שני מסובבו. בבעיטת הסעה קיים ריכוז כוחות. כתוצאה מכך שכל כוח הבעיטה עובר דרך מרכז הכובד של הכדור, נע הכדור באוויר ללא כל סִחְרוּר. הכדור שאינו מסתובב טָס לעבר השער כשהוא "יָצִיב" לחלוטין באוויר וגורם שוּב לתופעות אווירודינמיות מעניינות. הגברת תאוּצַת הכדור איננה מאפשרת למולקולות האוויר "להסתדר" בצורה סימטרית מאחורי הכדור. התנגדות האוויר למעוף הכדור יוצרת וָואקוּם מאחורי הכדור, מין שקע של תת לחץ, שם מתחוללת זרימה מערבולית ולא סימטרית של האוויר. המערבולות מסיטות את הכדור הנע במהירות לפנים, מצד לצד ומעלה-מטה, בצורה לא סימטרית ובלתי צפויה לאורך קו ההתקדמות שלוֹ. בעיטת הסעה מוכרת שהביאה לשער הייתה גם מנת חלקו של שחקן הפועל ת"א רִיפְעָאת טוּרְק ב- 1979 במגרש ימק"א בירושלים נגד הפועל ירושלים. רִיפְעָאת טוּרְק בעל כוח עצום ברגליו ביצע בעיטה חופשית ממרחק של 40 מטר משערו של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי. כל כוח בעיטתו עברה דרך מרכז כובדו של הכדור. נוצרה בעיטת הסעה. הכדור לא הסתובב ונשאר יָצִיב באוויר. הוא צָבַר תאוצה. רוח גבית שנשבה באִצטדיון סייעה להאיץ את מעופו לעבר שער הפועל ירושלים. הכדור טס במהירות של 130 – 125 קמ"ש לעבר המטרה. מָריוֹ ז'וֹכוֹבִיצְקִי נכנע לכדור המטעה. רבים נטו להאשים בזמנו את השוער הירושלמי שלא הצליח לעצור כדור מטווח כה גדול. אשמה בלתי מוצדקת . השוער אמור להגן על מטרה גדולה בדמות שער כדורגל שהמרחק בין עמודיו 7.32 מטרים וגובה קוֹרָתּוֹ מכַּר הדשא 2.44 מטרים. שטח של כמעט 18 מטרים רבועים. הכדור שיָרָה רִיפְעָאת טוּרְק הגיע במהירות עצומה בתוך שנייה אחת לסביבתו הקרובה של מָרְיוֹ ז'וֹכוֹבִיצִקִי. מרחק של ארבעה אולי חמישה מטרים מהשוער הירושלמי. לשועֵר נותרו כמה מאיות שנייה לזהות ולאַתֵּר את כיוונו המדויק. זה מאוחר מידַי ומעט מידַי זמן. במאי 1954 הביסה נבחרת הפלא של הונגריה "בנֶפּ-סְטָדְיוֹן" בבודפשט את נבחרת אנגליה בתוצאה 1:7. זה היה משחק גומלין בין שתי הנבחרות. חצי שנה קודם לכן בנובמבר 1953 ניצחה הונגריה את אנגליה באִצטדיון "וומבליי" במשחק רב שערים שהסתיים בתוצאה המכרעת 3:6. התוצאה חסרת התקדים במחצית כבר הייתה 1:4 להונגריה. אנגליה מעולם לא ספגה ארבעה שערים במחצית הראשונה ולא בשום מחצית. היה מדובר ניצחון סנסציוני של נבחרת ה- "Golden team" (נבחרת הזהב) של הונגריה בראשות המאמן גוּסְטָאב שֶבֶּש (Gustav Sebes) והקפטן שלו פרנץ פושקש (Ferenc Puskas). היה זה הפסד הבית הראשון של הנבחרת האנגלית מאז ומעולם ו/או נכון יותר לומר תבוסה.

נבחרת הונגריה הייתה משופעת בכוכבים בעלי מוניטין, בראשם החלוצים פֶרֶנְץ פּוּשְקָש, שָאנְדוֹר קוֹצִ'יש ונָאנְדוֹר הִידֶגקוּטִי, הרץ יוֹזֵף בּוֹזִ'יק והשוער האקרובט גְיוּלָה גְרוֹשִיץ'. על מִיהאלי לָאנְטוֹש כמעט ולא שמעו. הוא היה שחקן הגנה עקשן שעשה את העבודה השחורה כדי ששורת החלוצים המוכשרת של נבחרתו תתפנה לעשות את דבר החשוב באמת במשחק. הבקעת שערים. את הנבחרת ההונגרית אימן גאון ומנהיג בשם גוּסְטָב שֶבֶּש. העוזר הראשי שלו היה גְיוּלָה מָאנְדִי יהודי – הונגרי ששיחק תקופה מסוימת בנבחרת הונגריה של שנות ה- 30 במאה שעברה. המשחק "בנֶפּ – סְטָדְיוֹן" התפתח על פי תכנון מחושב מראש כמו תסריט, והפך שוב לתבוסה אנגלית וניצחון מדהים שני של הונגריה. התסריט הנפלא ו/או אולי נכון יותר לומר יעיל, נכתב בקפידה ע"י המאמן ההונגרי גוּסְטָב שֶבֶּש. כבר בתחילת המשחק נקבעה בעיטה חופשית לזכות הונגריה מטווח של 25 מטרים משערו של השוער האנגלי מֵרִיק משימת ההבקעה הוטלה על מִיכַאִיל לָאנְטוֹש. לָאנְטוֹש השתמש בבעיטת ההסעה ושיגֵר טִיל. כעבור שנייה אחת שכן הכדור ברשת. מֵריק לא ראה את הכדור המתעתע.

טקסט תמונה : "נבחרת הזהב" ההונגרית בשנים 1954 – 1949. ההרכב הקלאסי, פרי יצירתו של גוסטב שבש. להלן הזיהוי משמאל לימין : הקפטן פרנץ פושקש (מקשר שמאלי), השוער גיולה גרושיץ', גיולה לורנט (בלם), נאנדור הידגקוטי (חלוץ מרכזי) יוזף בוז'יק (רץ ימני – בונה המשחק), יורי זאקאריאש (רץ שמאלי), מיהאלי לאנטוש (מגן ימני), יינה בוז'אנסקי (מגן שמאלי), יורי טוֹט (קיצוני ימני), שאנדור קוצ'יש (מקשר ימני), ו- זולטאן ציבור (קיצוני שמאלי). הנבחרת הזאת ניצחה בתקופה של חמש שנים ב- 35 משחקים בינלאומיים רצופים אך כשלה דווקא בהתמודדות החשובה ביותר שלה במשחק הגמר במונדיאל של שווייץ ב- 4 ביולי  1954, בו הפסידה 2:3 למערב גרמניה. לאחר המרד ההונגרי ב- 1956 נגד ברה"מ התפרקה נבחרת הזהב הזאת ושחקניה נפוצו לכל עבר. פרנץ פושקש, שאנדור קוצ'יש, וזולטאן ציבור ערקו לספרד. (באדיבות MTV).

עוד דוגמא מצוינת לבעיטת ההסעה או "בעיטת העלה היבש" הייתה של הגרמני רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף במשחק הגמר על גביע אירופה לאלופות ב- 1977 בין קבוצות מינשנגלאדבאך אלופת מערב גרמניה וליוורפול אלופת אנגליה. בשלהי המחצית השנייה נפסקה בעיטה חופשית לגרמנים כ- 20 מטרמשערו של ריי קלמנס. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף נחשב אז לאחד הבועטים המוכשרים באירופה . הוא החליט לא לסחרר את הכדור בפעם הזאת. רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף בעט את הכדור בכוח עצום "ונעל" אותו על קו הראייה בינו לבין השוער האנגלי שהותירה החומה. לקחה לכדור שנייה אחת לחדור לשער. 6 מצלמות אלקטרוניות צילמו את המשחק והעבירו אותו בשידור ישיר באירופה. כולן היו מחוברות למכשירי הקלטה נפרדים (Isolated Cameras). ההילוכים החוזרים האיטיים של המצלמות האחוריות הראו בבירור כי הכדור של רָיְינֶר בּוֹנְהוֹף התנהג בעת מעופו באוויר "כעלה יבש". הכדור חלף בסמוך לרֵיי קְלֶמֶנְס, אך שוער ליוורפול לא היה יכול לוֹ. מומחי הבעיטות החדשים בכדורים החופשיים המסובבים כמו האנגלי דֵייוִיד בֶּקְהָאם והברזילי רוֹנַלְדִינְיוֹ ואחרים הפכו מושא להערצה גדולה בשנות האלפיים. הטלוויזיה חשפה אותם שוב ושוב למיליארדי צופים ברחבי תבל. אף על פי כן הם אינם יכולים לגנוב את התהילה מדוֹר השחקנים הישן שאני גדלתי עליו.

אני פונה לרגע למשחק הכדורעף. אולימפיאדת טוקיו, יום שישי – 23 באוקטובר 1964. מצלמות הטלוויזיה חושפות את האווירודינאמיקה של מכות הפתיחה במשחק הכדורעף. האיש המאושר ביותר בין 100 מיליון בני יפן ביום הזה הוא אדם עניו וצנוע, אמיץ לב, עשוי ללא חַת, ובעל כוח רצון עשוי מברזל. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ קבע לפני 53 שנים סטנדרטים קשוחים באימון נשים בספורט ואמות מידה בלתי מקובלות בחינוך הפרט למען המטרה הסופית – הניצחון. עד היום ההוא 23 באוקטובר 1964 הוא היה כמעט אנונימי. גם לבני עמו. אבל עכשיו בלילה של יום שישי 23 באוקטובר 1964 בהיכל הספורט המפואר של קוֹמָאזָאוָוה הפך הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ לבֵּן אַל-מָוֶות. הוא הפך לגיבורה הלאומית של יפן. לפני שניות ספורות זכו נשות יפן במדליית הזהב האולימפית בכדורעף. הן הביסו את נבחרת הנשים של ברה"מ בתוצאה המכרעת המדהימה 0:3. הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ הוא מאמנן של בנות יפן מזה ארבע שנים. הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה המדהימה של הכדורעף תוצרת ארץ השמש העולה. במשך ארבע שנים רצופות העביד את השחקניות שלו בפרך. מדליית הזהב הייתה התמורה. כל מי שנכח ב- "קוֹמָאזָאוָוה" לא ישכח את המראות של שריקת הסיום . השחקניות היפניות משתוללות משמחה צוחקות ובוכות מאושר, חבוקות האחת בזרועות חברתה, בעוד המאמן הִירוֹפוּמִי דָאיְמָאטְסוּ יושב לו בשולי המגרש, קפוא פנים, נטול רגשות ומכונס בעצמו. שמחת הניצחון פורצת לה בצורה דרמטית לאחר ארבע שנות ייסורים של אימונים מפרכים ללא ספור והמאמן יושב לו בודד בצד, תומך סנטרו בשתי ידיו וצופן את מחשבותיו כאילו אין הדבר נוגע לו. סוריאליסטי. לא מציאותי. בשניות ההן לפני כל כך הרבה שנים ב- "קוֹמָאזָאוָוה", ידע הִירוֹפוֹמִי דָאיְמָאטְסוּ כי הֶאֶמת ניצחה. במשך שנים ארוכות, רחוק מן העין והלב יָצָק הִירוֹפוּמִי דָיְאמָאטְסוּ עם שחקניותיו דפוסים חדשים של מאמץ עליון אישי וקבוצתי באין ספור אימונים באולמות הכדורעף. קווי מחשבת האימון שלו הפכו ברבות השנים "לאורים ותומים" של המשחק בכל רחבי תבל. תשאלו את אריה זלינגר (בן 82, היום) מאמן הכדורעף הישראלי המצליח שזכה במדליית הכסף עם נשות נבחרת הכדורעף של ארה"ב באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984, וחזר על ההישג הזה כמאמן של נבחרת הגברים של הולנד בטורניר הכדורעף באולימפיאדת ברצלונה 1992. הוא אולי ייטיב לספר ממני על גדולתו של הירופומי דאימאטסו.

בעיטות הסיבוב וההסעה של שחקני הכדורגל סגרו מעגל מחקרי אווירודינמי מעניין שהחל להיווצר דווקא במשחקי הכדורעף בשנות ה- 60. אנשי הכדורעף היפניים יצרו מודל לחיקוי גם בעולם הכדורגל . שחקני הכדורגל גילו בעקבות המחקר היפני את צפונותיה של הבעיטה החופשית המסובבת וגם את תוצאותיה האפקטיביות של בעיטת ההסעה על כרי הדשא. הכדורעף היפני הקדים תמיד בהתפתחותו את הכדורגל האוניברסאלי – במקוריות מחשבה ובדִמיוֹן יוצר. הוא גרם לכך שבין שני משחקי ספורט כל כך שונים במהותם, נוצר מכנה משותף בתחום הנגיעה בכדור של היד ו/או הרגל, החבטה והבעיטה בו, ודרך מעופו והתנהגותו באוויר. היפנים היו הראשונים שפיתחו מכת פתיחה בה כוח היד מתנקז למרכז הכובד של הכדור. מהירות תנועה של בין 15 ל- 17 מטרים בשנייה אחת מקנה לכדור מעוף מתעתע הדומה לדרך נשירתו של עלה יבש מהעץ. הם הוכיחו שהכדורעף מתנהג באוויר כמו "עלה יבש" הנושר מעֵץ וגם צונח לקרקע כמוהו בצורה לא מסודרת ולא סימטרית. לכן לא ניתן לקבל יותר את הכדור באצבעות . הדבר גורם לנגיעה כפולה ולא נקייה בכדור, או לשהיית הכדור פרק זמן ממושך מידי על האצבעות. עולם הכדורעף השתנה מקצה לקצה ושינה בבת אחת פַאזָה. הקבלה העילית נעלמה לחלוטין מנוף המשחק ובמקומה נכנסה לשימוש הקבלה התחתית . בעיטת ההסעה או בעיטת "העָלֶה היָבֵש" היא בעיטה יוצאת דופן של כדורים חופשיים במִגרשי הכדורגל. קשה לדייק בבעיטה כזאת. ההצלחה בה היא בת מזל במידה ניכרת. ההסבר לכך פשוט. הרגל היא "מכשיר גַס" ולא מדויק לעומת היד. קשה למקד ולכוון את כל כוח הרגל למטרת נקודה אחת בשער. בעיטות הסעה נבעטות בדרך כלל בכוח רב ברגל גסה לעבר השער ששטחו 17.86 מ"ר. (המרחק בין קורות השער הוא 7.32 מ' וגובה המשקוף 2.44 מ'). הבעיטה המסובבת היא כלי נשק הרבה יותר מדויק ולכן יעיל יותר.

הרגל מורכבת ממספר "קטעים" המחוברים ביניהם במִפרקים ומופעלים ע"י קבוצות שרירים שונות. כף הרגל עטופה בנעל מיוחדת שהיא הפונקציה האחרונה שבאה במגע עם הכדור. "יוֹתֵּר מִידַי" מִפרקים ושרירים משתתפים בפעולה הפשוטה הזאת של הלחיצה על ההֶדֶק – הבעיטה בכדור. הרגל הכבדה בהשוואה לזרוע העדינה יותר נעדרת גם מנגנון בקרה כמו אצבעות כף היד המסוגלות להשפיע על כיוון וריכוז הכוח המניע את הכדור לפנים. הבעיטה המסובבת הפכה לנחלת ההמונים. גם בישראל. די אם נזכיר חלק מהשמות שהשתמשו בה בהצלחה בקריירה שלהם כדי להראות עד כמה הייתה פופולארית ומסוכנת כאחת. אורי מלמיליאן, מרדכי שפיגלר, גיורא שפיגל, יהודה שהרבני, רן בן שמעון, יצחק "איציק" זוהר (שחקן גבוה, 1.91 מ', בעל מסת רגל ותנופת רגל עזה שהפכו אותו לבועט בעל יכולת), אלי אוחנה, אלון חזן, היו בועטים מחוננים.

בתחילת שנת 1989 ידעתי כבר ששחקן הכדורגל האוסטרלי צָ'ארְלי יָאנְקוֹס (ממוצא יְוָונִי) שלבש את  החולצה מס' 4 בנבחרתו הוא בועט מוכשר ומחוּנן בתחום הבעיטות החופשיות. רכשתי מחבריי ברשת הטלוויזיה האוסטרלית SBS בסידני כמה שערים שלוֹ שהובקעו בבעיטות חופשיות מסובבות. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס התפרסם באוסטרליה כבועט הטוב ביותר ביבשת. מועד המשחק ישראל נגד אוסטרליה ביום ראשון בשבוע – 19 במרס 1989 באִצטדיון ר"ג במסגרת קדם גביע העולם קרֵב, לכֵן ביקשתי לערוך לצופי הטלוויזיה ולשחקני נבחרת ישראל הכרה עם השחקן המסוכן הזה. הבעיטות החופשיות המדויקות שלוֹ שוּדרוּ כחומר למחשבה בתוכנית הספורט ההיא שלנו בטלוויזיה הישראלית הציבורית, "משחק השבת", במוצ"ש – 18 במרס 1989, שיוּחדה רוּבּה כְּכוּלה לקראת המשחק נגד אוסטרליה שעמד להיערך למחרת. באותו שבוע כמה ימים לפני המשחק נגד ישראל כבש צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שער מדהים בבעיטה חופשית נַיֶיחֶת ומסובבת מטווח של כ- 30 מטר בהתמודדות רֵעִים של נבחרתו נגד נבחרת יוון באתונה. ההתמודדות הזאת שימשה כמשחק הכנה בדרכה של נבחרת אוסטרליה לישראל. השער הזה נשלח אלי מייד Unilateral מאתונה לירושלים ע"י ידידי נִיקוֹס קָאטְצָארוֹס מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה היוונית הציבורית ERT, וצורף לאוסף שהוקרן באותה מהדורת "משחק השבת" במוצ"ש – 18 במארס 1989. יורם ארבל הגיש את התוכנית באותו ערב והיה מודע היטב למֵידַע הוויזואלי שהשגתי עבורו מהטלוויזיה היוונית הציבורית. ציידתי אותו ואת צופי הטלוויזיה שלנו במידע הנוגע ליכולת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס.

לנבחרת ישראל ההיא היה ממי לחשוֹש, ובצדק. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היה בועט מחונן ברגל ימין ופיגורה כדורגל מוכּרת בישראל עֶרֶב ההתמודדות החשובה ישראל – אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. בועט בעיטות חופשיות מחונן מפני שהייתה לו תנופת רגל נפלאה ומגע אנטומי גמיש של כף רגלו הימנית עם הכדור. הוא העניק לכדור החופשי שלו לא רק מהירות תנועה פנטסטית לפנים אלא  סובב אותו היטב סביב מרכז הכובד שלו נגד כיוון השעון, מימין לשמאל. הפרדת הכוחות שהניב צ'ארלי יאנקוס בבעיטות החופשיות שלו בעת התנגשות נעל רגלו הימנית עם הכדור הייתה מיטבית. מדויקת מאוד ולכן מסוכנת מאוד. אינני יודע אם מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל ויצחק שניאור ז"ל והשחקנים צפו באותה תוכנית "משחק השבת" ההיא, עֶרֶב המשחק נגד אוסטרליה והאם שתו לִבָּם לכישרון הבעיטה של צ'ארלי יאנקוס. אם צָפוּ, הם היו חייבים להיעזר בצילומי ה- Video, ללקט מודיעין,  כדי ללמוד, לנתח, לגלות את סוד כוחו של הבועט האוסטרלי וסגולותיו, ולהתכונן בהתאם. זאת הייתה חובתם. הבעיטה החופשית – מסוכנת (!) אולם הבקעת שערים באמצעותה איננה בבחינת גזירת גורל. בהחלט ניתן להתכונן לקראתה במידה ואתה מכיר את תכונות הבועט ומודע לנתונים האווירודינאמיים הפועלים על הכדור הירוי. הצבת חומה מול כדור חופשי ע"י השוער היא תורה שלימה ומשנה סדורה. כדי להציב חומה יעילה מול שחקן היריב הבועט את הכדורים החופשי מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ', השוער חייב להיות מצויד במודיעין אודותיו ולפעול על פיו. חוץ מזה כלל לא בטוח שבניית חומה נדרשת בכל תנאי ומצב.

ביום ראשון בערב – 19 במרס 1989, קָנוּ שני אנשים את עולמם בדקה ה- 71 של המשחק ישראל נגד אוסטרליה באִצטדיון ר"ג. צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס שכבש מול חומה דלילה בת ארבעה שחקנים את שערו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג מבעיטה חופשית מטווח של 28 מ', ויורם ארבל ההמום מהשער בלתי מחוייב המציאוּת, ומי שנזף בטוֹן של מורה כּוֹעֵס פעמיים בשחקני נבחרת ישראל באמצעות המיקרופון שלוֹ : "זה מה שאמרתי לכם…זה מה שאמרתי לכם… ככה לא בונים חומה…ככה לא בונים חומה". ניידת השידור הגדולה שלנו "הוֶורֶד" על שֵש מצלמותיה צילמה את ההיסטוריה הזאת, והמצלמה המובילה חשפה את כל הסיפור לפרטי פרטים. זו הייתה שעתו היפה של יורם ארבל שהצליח להגדיר בצורה כל כך מדויקת את הטעות הכל כך גסה של השוער הישראלי בוני גינזבורג וההגנה שלו. יורם ארבל לא הגה את רעיון קריסת החומה, אך היה הראשון שהיטיב לבטא אותו בשֵש עשרה מילים בשידור ישיר. זהו ההבדל . תמונות ה- Stills מתוך סרט ה- Video המקורי יסייעו להבין את אשר התרחש באותה הדקה ה- 71 ההיא ב- 19 במארס 1989.

טקסט תמונה (1) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חטיבת הספורט בפיקודי של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס מכין את הכדור לבעיטה. בוני גינזבורג (מוסתר ע"י החומה) מחיש שחקן רביעי לקיר המגן שלו. השוער הישראלי לא חש בסכנה הצפויה והעמיד את החומה שלוֹ בצורה שלומיאלית. דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, ואפרים דווידי מקשיבים להוראת השוער בוני גינזבורג, היכן וכיצד יש להתייצב מול הבועט צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (2) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל נגד אוסטרליה. האוסטרלים זוכים בבעיטה חופשית ממרחק של כ- 28 מטר מהשער הישראלי. השוער בוני גינזבורג המוסתר ע"י ארבעת שחקני החומה השגויה שהציב, חושף בצורה מוגזמת את צִדוֹ הימני של השער הישראלי (מנקודת מבטו של הבועט האוסטרלי צ'ארלי יאנקוס). דוד פיזנטי, משה סיני, ניר קלינגר, אפרים דווידי מקבלים הוראות שגויות מהשוער בוני גינזבורג ומציבים חומה לא יעילה מול צ'ארלי יאנקוס. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (3) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990.הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 3 של ניידת השידור. החומה הישראלית מפקירה את הצד הימני של השער (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס). השוער הישראלי בוני גינזבורג שומר על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של הבועט צ'ארלי יאנקוס) מוסתר על ידי החומה שבנה. השוער הישראלי איננו מבין ולא יודע כי צ'ארלי יאנקוס הבועט ברגל ימין יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית מנקודת מבטו של הבועט (והשמאלית מנקודת מבטו). לעולם לא לעבר השמאלית מנקודת מבטו של הבועט (והימנית מנקודת מבטו דל בוני גינזבורג). איוולת שעלתה בשער חובה לנבחרת ישראל אך הולידה את אחד הסלוגנים הנודעים בספורט הישראלי לדורותיו של שדר הטלוויזיה הישראלית הציבורית יורם ארבל, שנזף בנבחרת, וכה אמר : "…ככה לא בונים חומה…". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

ניתוח יסודי של הבעיטה החופשית המפורסמת ברגלו הימנית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס מדגיש בצורה ברורה כי את האשמה בכיבוש השער אין לחפש בחומה השברירית שהתייצבה מול הבועט האוסטרלי אלא במקום שבו היא מוקמה באמת. האשמה חבויה בשוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שהציב את החומה כפי שהציב וחִילֵק הוראות שגויות לארבעת שחקניה, דָוִד פִּיזָנְטִי, משֶה סִינַי, נִיר קְלִינְגֶר, ואֶפְרָיִם דָוִוידִי, על איזה צד של שערו עליה לגוֹנֵן. בשלב מסוים נטש דוד פיזנטי את החומה, והשוער בוני גינזבורג מיהר לתגבר אותה ביהודה עמר . אשמת הבקעת השער הישראלי מוטלת על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג בלבד מפני שלא ידע באיזה רגל בועט צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס את בעיטותיו החופשיות (בועט ברגל ימין בלבד), ולכֵן טעה והציב את החומה במקום לא נכון. לצָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט ברגל ימין הייתה רק אפשרות אחת. ברירת מחדל יחידה. לכַוֵון ולירוֹת את הכדור לעבר הקורה הימנית הקרובה מנקודת מבטו (או השמאלית מנקודת מבטו של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אם ידע בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין הרי שאשמתו כפולה. בדיעבד ברור כי למרות הצבת החומה מול צ'ארלי יאנקוס הרי ש- שערו של השוֹעֵר הישראלי בוני גינזבורג נותר חשוף ולא מוגן.

הצבת החומה נגד בעיטה חופשית של כדור נייח היא כמעין משחק מוחות בין השוער לבועט . תִכנון הצבת החומה נועד להקשות על הבועט בתנאי שהשוער יודע את כיוון הבעיטה . אִילוּ בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל וגם מאמניו יעקב גרונדמן המנוח ויצחק שניאור חוננו בטיפ-טיפת אינפורמציה מוקדמת הנוגעת לחוקי הפיזיקה והאווירודינמיקה המסבירים והמנתחים את התנהגות מעוף הכדור באוויר וגם הבנה בסיסית באנטומיה של פעולת מִפרק כף הרגל של האדם, הם היו יכולים לצפות כראוי מראש את מסלול מעוף הכדור ולמנוע את הבקעת שערה של נבחרת ישראל. תופעת "צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס" שודרה כאמור עֶרֶב המשחק ישראל – אוסטרליה בתוכנית "משחק השבת" – במוצ"ש 18 במארס 1989. אינני יודע אם השוער ומאמניו צפו ב- "משחק השבת" באותו ערב. על כל פנים נותר להם מספיק זמן כדי לעקוב וללמוד את בעיטותיו החופשיות של הבועט האוסטרלי המחונן שהוצגו עֶרֶב קודם לכן בפרוטרוט, פחות מ- 24 שעות לפני המשחק, כדי להיערך לקראת הסכנה בהתאם. הייתה להם הזדמנות בלתי חוזרת לאסוף מֵידַע מוקדם על צָ'ארְלי יָאנְקוֹס באמצעות סרטי ה- Video שעמדו לרשותי בטלוויזיה הישראלית הציבורית. היה להם מספיק זמן לנתח את כישוריו של הבועט האוסטרלי על מנת לצפות מראש את כיוון מעוף הכדור שלוֹ, ולהתכונן לקראת ביצוע הבעיטה ברצינות כשיידרשו לכך. הם לא עשו זאת. אולי מפני שלא העלו בדעתם שהם יכולים להיעזר בידע הקונקרטי שלי בתחום הזה של "האווירודינאמיקה של הבעיטה החופשית המסובבת" ובמודיעין שיכולים לספק להם צילומי הטלוויזיה שהבאתי למסך. ו- אולי מפני שבאמת לא היה להם את היכולת והידע לחשוב שבכלל ניתן להשתמש בכלים המתמטיים – פיזיקאליים האלה, הדוחפים את האדם לחקור ולהבין את התופעות הקורות סביבו, גם אלה הקשורות לספורט ולכדורגל. ניתוח אווירודינאמי של מעוף הכדור המסובב בבעיטות חופשיות במשחק הכדורגל הוא תחום חשוב אך בלתי ידוע ולא נחקר כלל בשורות נבחרת ישראל. לא ע"י המאמנים וגם לא ע"י השחקנים. הם משאירים את התוצאות ליד המקרה. צריך לקבוע בצער ששני המאמנים וגם שוער הנבחרת לא הכינו את שיעורי הבית שלהם. ולא חשוב מאיזה סיבה. בסופו של דבר החומה שלהם קרסה ללא תנאי.

טקסט תמונה (4) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. שחקן אוסטרלי מצטרף כפיתיון לצידה הימני של חומה הישראלית. בתמונת ה- Long Shot זאת אפשר לראות בבירור כי השוער בוני גינזבורג ניצב קרוב הרבה יותר לקורה השמאלית ומפקיר את הימנית. הוא מאמין בתום לב אך בטיפשות גמורה כי החומה שהציב מגוננת על צִדו הימני של השער שלו. הוא איננו קורא נכון את מפת הקרב ועתיד לשלם על כך ביוקר רב בתוך שניות ספורות. דוד פיזנטי נוטש את החומה הלא יעילה. המגן יהודה עמר מצטרף אליה. אך ללא הועיל. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (5) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 5 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. צמד מאמני נבחרת ישראל יעקב גרונדמן ז"ל (כורע משמאל) ויצחק שניאור ז"ל (עומד) מתבוננים בקרב המוחות בין בוני גינזבורג וצ'ארלי יאנקוס מבלי להתערב בו ומבלי להשפיע עליו. גם הם לא הכירו את תכונות הכדורגל של צ'ארלי יאנקוס, לא למדו את בעיטותיו, ולא קראו נכון את מפת הקרב. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

עסקתי בתופעות האווירודינמיות של הבעיטה החופשית המסובבת במשחק הכדורגל שנים רבות. זאת לא תורה כל כך מורכבת. אני יכול לקבוע ללא היסוס כי ב- % 95 מהמקרים ניתן לצפות מראש את כיוון הבעיטה ומסלול תנועת הכדור. צריך לומר כאן בריש גלי שצילומי הטלוויזיה מוכיחים כל פעם מחדש כי לא תמיד נדרשת הצבת חומה מול כל בעיטה חופשית באשר היא. לפעמים החומה רק מפריעה ומסתירה את שדה הראייה של השוער אך הוא שכלל אינו זקוק לה מציב אותה כאוטומט. מפני שכך אילפו אותו. כך הרגילו אותו. הבעיטה המסובבת הקטלנית מציגה את מרבית שחקני ההגנה ושוערם וגם הרבה מאוד מאמנים באור עגום. מצאתי מעט מאוד מאמני כדורגל שהתעניינו בתופעת "הבעיטה החופשית", הקדישו זמן מחשבה להבין אותה, וחיפשו פתרונות יצירתיים לבלום אותה. קפטן נבחרת אנגליה בילי רייט שח לי באוקטובר 1975בלונדון בעת Workshop טלוויזיוני של ה- BBC ו- ITV בבירה האנגלית כי, "משחק הכדורגל הוא אומנם פשוט אך נועד לאנשים חושבים", והוסיף, "והם לא רבים" (השיחה שלי עמו לפני 44 שנים נסבה אודות שתי התבוסות שספגה אנגליה מנבחרת הונגריה, 6:3 ב- 25 בנובמבר 1953 באצטדיון "וומבליי" בלונדון, ו- 7:1 ב- 23 במאי 1954). הבעיטה החופשית ההיא של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס לפני עשרים וארבע שנים ב- 19 במארס 1989 באצטדיון ר"ג במשחק ישראל – אוסטרליה הטילה אור נוגה על שוער נבחרת ישראל בוני גינזבורג וצמד מאמניו יצחק שניאור ז"ל ויעקב גרונדמן ז"ל. בעיטה חופשית מטווחים שבין 16 מ' ל- 30 מ' עשויה להיות כלי נשק קטלני. לא כל שכן אם השחקן הבועט אותה בחוזקה מסובב גם את הכדור. צריך להתכונן לקראתה כיאות. צֶמֶד המאמנים הישראלי יעקב גרונדמן ויצחק שניאור היה מתוח מאוד לקראת הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנִקוֹס. אפשר לראות את זה בבירור בסרט ה- Video של המשחק. יענקל'ה גְרוּנדמַן צָפָה בהתארגנות החומה כשהוא כורע . יצחק שניאור השקיף מאחוריו בעמידה על משחק המוחות בין הבועט לשוער. שניהם התבוננו בנעשה במגרש בדריכות אך שתקו ולא התערבו. הם הותירו את בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג להתמודד לבדו עם הבעיות הסבוכות של האווירודינמיקה של הכדור, ושאלת מיקומו הגיאוגראפי של הכדור הנַח על כַּר הדֶשֶא ביחס לשער הישראלי, כאילו הבעיטה החופשית של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס היא מעשה שבשגרה. שני המאמנים לא הבינו דבר בפיזיקה של תנועת הכדור באוויר ולא ידעו כי צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס בועט ברגל ימין ולכן שתקו. הם לא הכינו את השוער הישראלי למצב הקונקרטי זה של בעיטה חופשית ישירה מטווח של כ- 28 מטר באגף ימין. גם בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שלא הבין כלום בתחום המתמטיקה של הבעיטה עשה את כל השגיאות האפשריות. זאת הייתה כרוניקה של טעויות ידועה מראש. אין מילים אחרות לתאר את המקרה המצער הזה שהעלה את יורם ארבל לגְדוּלָה.

צריך לקרוא בזהירות את הטקסט הבא המבהיר את מהלכי ניצחונו של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס כבועט על בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג השוער, כדי לא להתבלבל בכיווני המשחק. אוסטרליה תקפה את השער הדרומי באצטדיון ר"ג. פוטנציאל כיוון הבעיטה של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס הבועט רק ברגל ימין היה ידוע . הוא יכול היה לעקוף את החוֹמָה מצִדה הימני בלבד מנקודת מבטו כבועט על מנת לסוֹבֵב את הכדור לעבר העמוד הימני מנקודת מבטו (או מצִדָה השמאלי מנקודת מבטו של השוער בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג). אופציה אווירודינאמית אחרת להטיס את הכדור לעבר עמוד השער השני של ישראל, השמאלי של צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס והימני של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג לא הייתה קיימת כלל. נראה כי בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג פעל כאוטומט. אנוכי משתדל לומר זאת בזהירות מירבית. נדמה כי הוא התעלם מיחסי טווחי המיקום הגיאוגרפי שבין הכדור הנייח לשער, ומרֶגֶל הבעיטה הימנית של השחקן האוסטרלי. בכך טעה פעמיים. הוא מִיקֵם את החוֹמָה בת שלושה שחקנים ואח"כ האיץ לשם שחקן רביעי מבלי לבדוק אם היא נדרשת כלל במקרה הזה. ראו שהייתה שם תחלופה. שחקנים באו אל החומה ויצאו ממנה. משהחליט בוני גינזבורג בחיוב כי החומה דרושה לו הוא ביצע את מלאכת העמדתה ברשלנות גמורה ובצורה טיפשית במקום הלא ראוי לה. כנראה שכך לימדו אותו באימונים. מטרת החומה הלא יעילה כפי שהתברר בדיעבד, הוצבה על פי שיקול דעתו הבלעדי כדי להגן על הקורה השמאלית שלוֹ מנקודת מבטו כשוער, בשעה שהוא עצמו בחר להתייצב קרוב יותר לקורה הימנית שלוֹ (שוב, מנקודת מבטו כשוֹעֵר). זאת הייתה כאמור טעות גורלית. לא היה צֵל של סיכוי ש- צָ'ארְלִי יָאנְקוֹס רָב האמן האוסטרלי (בועט את הכדורים החופשיים רק ברגל ימין שלו), יסחרר את הכדור לעבר קורתו הימנית של השוער הישראלי. זאת פשוט אופציה מטופשת ולמעשה בלתי אפשרית. עובדת היותו בועט את הבעיטות החופשיות רק ברגל ימין היא קרדינאלית וחשובה ביותר לניתוח כיבוש השער. השדר יורם ארבל חש שמשהו לא בסדר בניין החומה והתריע על כך בעת השידור הישיר בטרם פסק וגזר צ'ארלס יאנקוס את גזר דינו.

טקסט תמונה (6) :  19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 (Leading Camera) של ניידת השידור של הטלוויזיה, שנייה אחת לפני הבעיטה. צ'ארלי יאנקוס מזהה את חולשת החומה. בוני גינזבורג ניצב ליד הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס והקורה הימנית מנקודת מבטו הוא). בוני גינזבורג לא מבחין בשגיאתו הוא מעדיף לשמור על הקורה השמאלית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס – והימנית שלו) כשהסכנה האמיתית אורבת דווקא לקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקו. צ'ארלי יאנקוס יכול לסחרר את הכדור רק בכיוון הקורה הימנית. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (7) : 19 במארס 1989. אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. רגע הבעיטה. הכדור מסתחרר ומתחיל לנוע לפנים. הוא צובר תאוצה של 100 ק"מ בשעה. בתוך שנייה אחת הוא יגיע למטרתו – אך השוער בוני גינזבורג לא יהיה שם. (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (8) : 19 במארס 1989 . אצטדיון ר"ג. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל ישראל – אוסטרליה. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. חצי שנייה לאחר הבעיטה. הכדור נע במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש לעבר השער הישראלי. בוני גינזבורג מבחין באיחור רב בסכנה וחש מאוחר מידי לעבר הקורה הימנית (מנקודת מבטו של צ'ארלי יאנקוס. הקורה השמאלית מנקודת מבטו של בוני גינזבורג). (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

טקסט תמונה (9) : 19 במארס 1989. חטיבת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית משדרת ישיר את המשחק ישראל – אוסטרליה 1:1 במסגרת הבית האוקייני בקדם גביע העולם של איטליה 1990. הדקה ה- 71 במשחק קדם גביע העולם בכדורגל בין נבחרות ישראל ואוסטרליה. אצטדיון ר"ג. תיעוד של מצלמה מס' 1 של ניידת השידור של הטלוויזיה. שנייה אחת לאחר הבעיטה . הכדור חוצה את הקורה הימנית. בוני גינזבורג חסר אונים. צ'ארלי יאנקוס הופך לגיבור אוסטרלי ויורם ארבל ליקיר האומה עם הסלוגן הווירטואוזי שלו בטלוויזיה, "ככה לא בונים חומה…". (באדיבות ערוץ 1. מתוך סרט ה- Video המקורי. ארכיון יואש אלרואי).

מאמני הנבחרת ניצבו מהצד ולא התערבו. בכך היו שותפים באחריות לכישלון. צָ'ארלי יָאנְקוֹס הבחין בשגיאה של בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג, אִיפֵּס את הרגל, וגָבָה את המחיר בהתאם. הוא בעט בחלק הפנימי של כף רגל ימין שלו, ובתנועת קרסול מבחוץ פנימה סובב את הכדור שעקף את קיר השחקנים מימין והֵאיץ אותו לפינה השמאלית של בוני גינזבורג (והימנית שלו כבועט). כעבור שנייה פילח הכדור את הקורה השמאלית ונָשָק לרֶשֶת השער לאחר שעבר את מסלול 28 המטרים במהירות ממוצעת של כ- 100 קמ"ש. בּוֹנִי גִינְזְבּוּרְג שוער נבחרת ישראל לא התמצא במפת המרחב ולא קרא נכון את מיקום הצבת החומה ושילם מייד מחיר יקר. משהבחין בטעותו ניסה לתקֵן ואַץ לכיוון הכדור הירוי ממקומו המרוחק אך היה זה מאוחר מידַי. הכדור שנע במהירות של 100 קמ"ש הקדים אותו. אילו יורם ארבל היה משָדֵר למיקרופון, "בוני גינזבורג, ככה לא עומדים בשער…וככה לא בונים חומה", היה קוֹלֵע בּוּל. אך השַדָּר שגם הוא לא הבין דבר באווירודינאמיקה והמתמטיקה של הכדור המסובב, בחר להאשים בטַעוּת את ארבעת שחקני החוֹמָה ולא את שוערה. הסלוגן, "זה מה שאמרתי לכם, ככה לא בונים חומה", הצליח וקנה לו אחיזה כה איתנה בהיסטוריית הטלוויזיה שלנו. הָבָה נניח למילים האמורות לעֵיל כמות שהן כדי לא לקַלְקֵל את האגדה. לא ברור בהתבטאות המרשימה והכוללנית של השַדָּר "ככה לא בונים חומה", אל מי מופנית הטענה. האשמה כמובן אינה בחומה אלא במי שבנה אותה. ארבעת השחקנים עמדו היכן שעמדו מפני שזה היה המקום שבוני גינזבורג הועיד להם. שם הוא רצה שהקיר יעמוד.

[1] ראה נספח : סיפרו המדעי המצוין בעברית של פרופסור דוד אביר, "אווירודינאמיקה", משנת 1964 בהוצאת "מערכות" – משרד הביטחון.

[2] ראה נספח : סיפרו המדעי המרתק בענפי הספורט השונים באנגלית של האמריקני John W. Bunn (ג'ון באן) משנת 1955, "SCIENTIFIC PRINCIPLES OF COACHING".

סוף הפוסט מס' 798. הועלה לאוויר ביום שישי – 8 במארס 2019.


תגובות

פוסט מס' 798. סְדָרוֹת הֲפָרוֹת אין סופיות חוזרות ונִישְנוֹת של חוק מס' 14 במשחק הכדורגל ע"י שוערי ישראל בליגת העל ובליגה הלאומית, ולאחרונה עצירת פנדל לא חוקית של שוער הפועל חיפה אֶרְנֶסְטֶס שֶטְקוּס בדקה ה- 96 במשחק הפועל באר שבע – הפועל חיפה 0:2 (יום שני – 4 במארס 2019, שידור ישיר בערוץ הספורט מס' 55 בכבלים) מבעיטתו של חנן ממן ללא תגובת השופט גל לייבוביץ' (גם אם סופה הסתיים ב- Happy end עבור הפועל באר שבע), גררו אותי להעלות לאוויר את פוסט מס' 798. אנשי העיתונות האלקטרונית והעיתונות הכתובה שאינם בקיאים בספר חוקת הכדורגל מטים שֶכֶם ו-עושים יד אחת כשהם מדווחים לציבור דיווח לא כֵּן ו-בעיקר לא נכון אודות אי אכיפת חוק מס' 14 בספר חוקת הכדורגל מטעם הרשות השופטת על השוערים שמפרים אותו חדשות לבקרים. צילומי הטלוויזיה מוכיחים כי השוערים בליגת העל הישראלית משביתים את חוק מס' 14 ביודעין ובגסות שוב ושוב מול עיניהם ה-כאילו בוחנות של השופטים ועוזריהם, אולם כמובן ללא תגובתם. הרשות השופטת שותקת. השוערים מחללי חוק מס' 14 שעוצרים שלא כחוק את כדורי העונשין מ- 11 מ' לעולם אינם נענשים והשחקנים הבועטים לעולם לא מקבלים מהשופטים הזדמנות לבעיטה חוזרת. מדובר במגיפת שיפוט שלילית מדבקת. שדרני ערוץ הספורט מס' 55 בכבלים רואים את העוולה הנעשית על כר הדשא ע"י השופטים אולם נמנעים מ-להעיר ולבקר אותם וממלאים את פיהם מים. מפירי החוק יוצאים גיבורים. השופטים ליצנים. והעיתונאים מגוחכים. שידורי Off tube ישירים חדשים לבקרים כדרך חיים מבחירה היא סטטוס של מדיניות טלוויזיונית מֶסְמוּרְטֶטֶת. פוסט מס' 798 הועלה לאוויר ביום שישי-8 במארס 2019. כל הזכויות שמורות. — אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *