הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בראשית התפתחותו ועיצובו .

הערה 2 : הבלוג על תכולתו כפוף לזכויות יוצרים .

הערה 3 : הבלוג לא נכתב למען מטרות רווח ו/או פרסום אישי .

———————————————————————————————

פוסט מס' 18 : הועלה לאוויר ב- 29 באוגוסט 2012.

——————————————————————————————— 

ישראל – סרביה 76:89 ב- 28 באוגוסט 2012. ביקורת טלוויזיה. פוסט מס' 18. כל הזכויות שמורות. 

טקסט תמונה : 2003 / 2002 . אנוכי עם סיום עבודתי בטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 וברשות השידור בתום 32 שנות שירות . נטשתי את המוסד בטריקת דלת . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

ביקורת טלוויזיה אודות השידור הישיר של ערוץ 1 את משחק הכדורסל ישראל – סרביה 76:89 אמש בהיכל הספורט ביד אליהו ליל שלישי – 28 באוגוסט 2012. פוסט מס' 18.

השידור הישיר אמש של ערוץ 1 מהיכל הספורט ביד אליהו (שמכונה "נוקיה") הוא תשובה טלוויזיונית מוחצת מדוע השידור מהשטח (בין אם הוא נעשה בארץ ו/או בחו"ל) מנצח כל שידור Off tube ולא חשוב היכן מתרחש האירוע . קיללת ה- Off tube היא מאירה עיתונאית . מגיפה מידבקת . ערוץ 5 ו- "צ'ארלטון" נדבקו ממנה זה מכבר . אבל נעזוב אותם כעת . אך מה עם מרבית עיתונאי העיתונות הכתובה בארץ שמותירים את נבחרת ישראל בכדורסל באיסלנד וסלובקיה בודדה , בעוד הם מתיישבים על הכורסה בביתם (ו/או במערכת שלהם וזה ממש לא משנה היכן) ומעתיקים את האינפורמציה לעיתונם מסיגנל הטלוויזיה שנשלח לירושלים ע"י רשתות הטלוויזיה של איסלנד (RUV) ושל סלובקיה (SK) . זוהי חבורת פלאגיאטורים שבמקום להיות נוכחת בשטח הופכת לחבורה של עיתונאי כורסה על תקן של מומחים כביכול , מבלי לגלות לקוראים שהם מעתיקים את המֵידָע ממסך הטלוויזיה , שאותם הקוראים שלהם רואים ממילא בשידור ישיר . רוֹש ולַעֲנָה .

איש טלוויזיה שנוטל לעצמו קרדיט של עורך ראשי , ו/או עורך , ו/או מפיק וכו' , ו/או חבר מערכת אמור לדעת שהתואר מחייב . קרדיט מקצועי איננו עניין אוטומאטי . האנשים האלה שנושאים את התארים המכובדים הם שניווטו עבורכם את התוכן והטכנולוגיה הטלוויזיוניים . יחדיו עם בימאי המִשְדָר שמואל שלזינגר הם אנשי המקצוע שחתומים על תוצאת השידור הסופית . אני רואה שעל הרולר קרדיטס הרשלני מאֶמֶש (לא עבר הגהה ונושא שגיאות כתיב) של שידורי ערוץ 1 מתרוצצים שמות של מאיר בר , יונתן קנלר , יגאל שמעוני , וטובי גאני (כחבר מערכת הפעם) . הצוות עשה עבודה כמעט מניחה את הדעת למרות שגיאות בימוי והפקה שאינן כפויות . השידור הישיר מהשטח של המשחק ישראל – סרביה מאמש שַם בכיס הקטן מכל היבט את שידורי ה- Off tube  משבוע שעבר נגד נבחרות איסלנד וסלובקיה . אם בפעם הבאה ההנהלה הראשית בדמותם של מנהל הטלוויזיה מושון מצליח , מנכ"ל רשות השידר יוני בן מנחם , ועוזרו זליג רבינוביץ תצווה עליהם לשַדֵּר שוּב Off tube מהמוניטור בתחנת האֵם , על הצוות להניח במאורגן את המפתחות על השולחן . אנשי השטח רשאים לומר למפקדים שלהם שיושבים בלשכות ומתנהגים כפקידים ,  במקהלה כהַאי לִישָנָא : "אנחנו מסרבים פקודה . עמדת השידור הניצבת במקום ההתרחשות היא כלי נשקם האחרון של השַדָּר וְהַפַּרְשָן שיושב לצדו . כדי לשדר Off tube אתם לא זקוקים לצוות המקורי . שלושתכם מושון מצליח , יוני בן מנחם , וזליג רבינוביץ' יכולים לשדר מהמוניטור בירושלים לפחות טוב כמונו" . הטסת צוות שידור לחו"ל היא משימה טלוויזיונית ושירות עיתונאי מהמעלה הראשונה . השהייה לצורך מילוי משימה עיתונאית בחו"ל איננה מותרות ולא בבחינת הֶדוֹנִיזְם .

אין וויכוח כי מאמן הכדורסל צבי שרף הוא אישיות רבת מוניטין בתחומו ובעל שֵם באירופה . צבי שרף היה במשך שנים רבות מאמן נבחרת ישראל ומאמן מועדון הפאר של מכבי ת"א , הפועל ירושלים , ומאמן הקבוצה היוונית אריס סלוניקי . הוא זוקף לזכותו הצלחות רבות ועכשיו הוא משמש פרשן כדורסל של ערוץ 1 על חשבונו של אלי סהר הפרשן הקודם . צבי שרף אוֹצֵר בתוכו ידע עצום . ההתפלמסות שלי עִמוֹ ועם המערכת שמפעילה אותו נובעת מסקרנותי האם עבר הכשרה טלוויזיונית בטרם הוצב בכֵּס הפַּרְשָן ? ו/או האם צוות ההפקה והעריכה העניק לו סמכות אוטומטית רק מפני ששמו הולך לפניו . השאלה הגדולה הניצבת בפניו ובפני העורך הראשי שלו האם הוא מוכשר לתרגם את השכלת הכדורסל בה חונן לשפת טלוויזיה עבור הצופים שלו . מלאכת התרגום הזאת איננה כה קלה כפי שרבים חושבים . פרשנות הספורט היא תחום פרוץ . לוואקום הזה נשאבים כל מיני מומחים שאינם בַּר-אוּרְיָין  . כצופה טלוויזיה אני מצפה שהפרשן – מאמן הזה יאמר לי את מה שהיה אומר לשחקניו במהלך המשחק ו/או בפסקי הזמן . אמש הוא לחלוטין לא עשה זאת והסתפק בהערות סוּפֶּר טריוויאליות ליד השַדָּר המוביל עַמִית הוֹרְסְקִי , שבינן לבין פַּרְשָנוּת אין דבר ! השַדָּר המשיך במלאכתו כאילו לא קרה מאום וכאילו מדובר בפרשן פרטי שלו , ולא הקשה עליו מדוע וכיצד . הרי הפרשן הזה נושא את דרשותיו בפני מאות אלפי צופים . ישבתי בנחת בכורסת הטלוויזיה הוצאתי דָף נייר ורשמתי את הסתייגויותיי .

הערה 1 : הפַּרְשָן צבי שרף אומר לשַדָּר עמית הורסקי : "צריך לשמור על ההפרש…" . באמת…? ברור שצריך לשמור על ההפרש , רק איך עושים זאת ?

הערה 2 : הפַּרְשָן אומר שוּב לשַדָּר שלוֹ כ- 10 : 1 דקה לסיום הרבע השני כשהתוצאה 43 : 33 לטובת נבחרת ישראל : "צריך לשמור על ההפרש…" . בסדר…ברור שצריך לשמור על הפער , רק איך עושים זאת ?

הערה 3 : הפרשן חוזר על עצמו שוּב באוזני השַדָּר כשהתוצאה מצטמקת במקצת : "אסור לגמור את הרבע השני בשש הפרש…" . נכון…בטוח שאסור , אך כיצד עושים זאת ?

הערה 4 : הפַּרְשָן אומר לשַדָּר כשנותרה דקה אחת לסיום הרבע השני : "צריך לעשות סַל בהתקפה הזאת…" . וודאי שצריך לקלוע עוד סל , רק כיצד עושים זאת ?

הערה 5 : הפרשן אומר לשדר בטרם מתחילה המחצית השנייה : "לא היכנס למשברון…לשמור על עֶשֶר הפרש…להגדיל לאט לאט…לא לנסות בהתקפה אחת עשרים הפרש…" . צודק , רק איך עושים זאת ?

הערה 6 : הפרשן אומר לשדר : "אסור להוריד אנרגיות…" . ברור שאסור רק תסביר מה צריך לעשות כדי לא לאבד את האנרגיות האלה ובאלו אנרגיות מדובר !

הערה 7 : הפַּרְשָן אומר לשַדָּר , 34 : 4 דקות בטרם סיום הרבע השלישי : "צריך לשמור על הפרש תשע…" . אמרת את זה כבר…רק תסביר לצופי הטלוויזיה מה צריך לעשות כדי לשמור על הפרש תשע הנקודות נגד היריב בדיוק את אותו טקסט ההדרכה שהיית אומר לחניכים שלך !

הערה 8 : הפַּרְשָן אומר לַשָּדר כ- חצי דקה לפני סיום הרבע השלישי : "צריך לא לקבל סַל…בטח לא שְלָשָה…" . ברור שלא צריך לחטוף סל , אך כיצד הגנת הנבחרת אמורה למנוע אותו מהיריב הסרבי…?

הערה 9 : הפרשן אומר לשדר : 45 : 5 דקות לפני סיום המשחק : "לא לקבל סַל…" . או. קיי. שוב עצה נבונה אבל תסביר לצופים איך לממש אותה ?

הערה 10 : הפַּרְשָן אומר לשַדָּר לקראת סיום המשחק : "צריך למשוך זמן…" . משפט סתמי שלא אומר דבר לצופה הטלוויזיה שאיננו בקי במשחק .

לצבי שרף יש פוטנציאל להיות פרשן טלוויזיה . מִשְרָה מורכבת ומסובכת שנראית קלה למתבונן מהצַד . יש מעט מאוד פרשני טלוויזיה מוצלחים , לאו דווקא בתחומי הספורט . צבי שרף יכול להצליח מפני שבאופי שלו הוא אוהב להסביר ולנתח , אך הוא חייב לעבור הכשרה והדרכה . אינני יודע אם לעורכים הראשיים הנוכחיים של שידורי הספורט יש את הכריזמה , הסמכות , והמנהיגות להעביר את צבי שרף ודומיו השתלמות טלוויזיונית . אינני אומר שלא . אך כפי שרמת הפרשנות נחשפה אמש בשידור הישיר שני הצדדים ניצבים בפני בעיה .

ב- 1999 מיסדתי לראשונה שתי עמדות שידור בהיכל הספורט ביד אליהו . העמדה הראשית הורכבה מהשַדָּר הראשי והפרשן הראשי מאיר איינשטיין ואלי סהר והעמדה המשנית מאורי לוי והפרשן רלף קליין . מיסוד שתי עמדות שידור בעלות מכנה משותף באירוע ספורט אחד בעת שידור ישיר בטלוויזיה , לא היה דבר מקובל בימים ההם . הוא נעשה חיוני והתבצע על ידי בכורח נסיבות היקף השידור הישיר . היקף זמן השידור הכללי של האירוע לרבות ה- Pre Game Show וה- Post Game Show – טפח והתרחב ללא היכר . העומס שהוטל על צוות השידור העיקרי המשדר Play by play היה כבד מידי , שלא לדבר על החזקת ההפסקה שבין שתי המחציות . מאיר איינשטיין ואלי סהר צֶוֶות שידור מוכשר ועתיר ידע היו חייבים לפוש קמעא . נדרש צֶוֶות מִשְנִי לְיָדָם שיסייע בעיקר בעבודה העיתונאית של ליקוט תגובות ועריכת ריאיונות מִיָדִיים בצורה מסודרת ומכובדת . ההצדקה למַסֵד צוות שני על ידי הותנתה באיתור אישיות רמת דרג של פרשן שיושב לצדו של המנחה . בחרתי ברָלְף קְלָיין . רלף קליין היה ב- 1999 תשובה עניינית ודומיננטית למנחה אורי לוי שנראה רָפֶה לאחר שהדחתי אותו מכֵּס השַדָּר הראשי לטובת מאיר איינשטיין . אורי לוי הנחה ושאל שאלות אך היה זה רָלְף קְלָיין אוניברסיטת כדורסל ברמתה הגבוהה ביותר , שניתח והסביר לציבור את רזי המשחק . לזכותו ייאמר שעשה זאת ללא כחל ושרק . למרות שהעברית שלו הייתה מחוספסת ולא תקנית לחלוטין הוא היה מקובל מאוד על הציבור וגם עלי כמובן .

אתמול ישב לצדו של אורי לוי בעמדת השידור השנייה השחקן הנודע מאיר טפירו . מאיר טפירו איננו פרשן ומתברר שגם כושר הניסוח שלו והיכולת לבטא רעיון – מוגבלים . בתום השיחה בין שניהם בטרם תחילת המחצית השנייה שאל אורי לוי את מאיר טפירו כיצד משמרים את התוצאה 44 : 34 לזכות ישראל ואת ההפרש בן עֶשֶר נקודות ? מאיר טפירו ענה לו בהתלהבות וכפטריוט כמו הפרשן הראשי צבי שרף : "צריך לפתוח עם אותן האנרגיות…ולשמור על הקצב…" . באמת מאיר טפירו ? אולי תסביר כיצד עושים זאת ! מדוע לא להזמין לעמדת הפרשנות את אריה מליניאק למשל או את פיני גרשון ,שיש לשניהם מה לומר למיקרופון בניגוד לרבים אחרים משמימים .

הייתי דוגמן צילום מצליח לפני שנים רבות שתמונותיי התפרסמו במשך שנים בכל העיתונים . היום במחצית עשור ה- 8 של חיי טרם איבדתי את החוש לאסתטיקה למרות שאינני איש אופנה . עורכי ומפיקי ערוץ 1 מתייחסים למגישים שלהם בזלזול ואינם כופים את דעת הלבוש עליהם . או שאין לכם כלל דעה בתחום האופנה כיצד מופיעים בפני ציבור . פַּרְטָאץ' . רואים שזאת קבוצת שידור לא ממושמעת חסרת צִבְיוֹן . כל אחד עושה שָם את הטוב בעיניו . זה לובש חולצה , ההוא לובש חולצה שכפתוריה פרומים ושוליה בחוץ , השלישי לובש ז'אקט , והרביעי – הלא הוא הפרשן השֵנִי לובש טִי שירְט כאילו מדובר בהופעה בפָּאבּ . אולפן שידור של הטלוויזיה בין אם הוא מוצב בבניין הראשי ובין אם הוא ממוקם בשטח הוא עדיין מסגרת סטרילית ומוֹשָב אריסטוקרטי באזור לא סטרילי . הוא איננו נגיש לכל אחד . לאדם מהרחוב אין מה לחפש שם . זהו ייחודו . האולפן משמש חלון ראווה של אותה רשת שידור שנטלה על עצמה את האחריות להעביר אינפורמציה כזאת ו/או אחרת לציבור . בין אם מדובר במידע פוליטי , חברתי , כלכלי , אומנותי , מוזיקלי…או ספורטיבי . אולפן טלוויזיה הוא תמיד אולפן טלוויזיה והמופיעים בו חייבים להופיע בלבוש מסודר ומגוהץ .

כעורך ראשי ומפיק ראשי של שידורי הספורט בשידור הטלוויזיוני הציבורי בשנים 2002 – 1980 כפיתי על המגישים והמנחים שלי ללבוש ז'אקטים ולהיות מעונבים בעת הופעה בפני הציבור , גם אם זה לא תמיד מצא חן בעיניהם . זה חלק מהמשמעת והתרבות הטלוויזיונית שאני גדלתי וצמחתי עליה . הנה תזכורת צילומית מימים עברו .

תמונה 1 : שנת 1999 . היכל הספורט ביד אליהו . השדר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר לובשים חליפות ועונבים עניבות על פי ציווי . Frame הצילום הסגור מציג מסגרת סטרילית למרות שהאולפן ממוקם באצטדיון לחלוטין לא סטרילי . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תמונה 2 . שנת 1999 . היכל הספורט ביד אליהו . Frame הצילום הפתוח מציג סביבה לא סטרילית בתוכה ממוקם האולפן שהוא סטרילי ומוֹשָב אריסטוקרטי . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : אנוכי כעורך ראשי ומפיק ראשי של השידור הישיר, הפרשן אלי סהר, השדר מאיר איינשטיין , איש הסטטיסטיקה ארנון וועדייה (חובש Head set ועומד קמת מאחור) , ואיש הסטטיסטיקה מוטי גיא (חובש Head set קיצוני משמאל) . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

תמונה 3 : שנת 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . המראיין וכתב השטח המצטיין של ערוץ 1 אמיר בר שלום מראיין את עוזר המאמן של מכבי ת"א דיוויד בלאט . גם על המראיין הושתה החובה ללבוש חליפה ולהיות מעונב , מסורק , ומגוהץ . רחשתי הערכה לאמיר בר שלום . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

תמונה 4 : שנת 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . המגיש והמנחה אורי לוי יחדיו עם הפרשן – מאמן הבלתי נשכח רלף קליין . הוא היה עבורי אוניברסיטת כדורסל וחשוב מכך שידע לתרגם את ידע הכדורסל שלו לשפת הטלוויזיה . זה נראה קל למתבונן מהצד, אבל זה לא . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

 

תמונה 5 : שנת 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . ה- Frame הפתוח נועד לחשוף אולפן כדורסל מאולתר אבל סטרילי בסביבה לא סטרילית . אנשי ערוץ 1 חויבו ללבוש ז'אקטים ולענוב עניבות . זיהוי הנוכחים בתמונה מימין לשמאל : הצלם אדוארדו , איש לא מזוהה , מאמן מכבי ת"א פיני גרשון , הפרשן – מאמן רלף קליין , המגיש והמנחה אורי לוי , והצלם שמואל ברעם . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות .

סוף פוסט מס' 18. הועלה לאוויר ב- 29 באוגוסט 2012.