פוסט מס' 61.

הערה 1 : הבלוג נמצא עדיין בבניינו הטכנולוגי וראשית עיצובו הגראפי.

הערה 2 : הבלוג על כל תכולתו נמצא תחת זכויות יוצרים קפדניות.

הערה 3 : הבלוג איננו נכתב למטרות רווח ו/או פרסום אישי. 

————————————————————————————

פוסט מס' 61 : הועלה לאוויר ב- 26 בספטמבר 2012.

———————————————————————————— 

פוסט מס' 61. ברית השידור בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל בשנים 2007 – 1970 (2). פוסט מס' 61. כל הזכויות שמורות.

קטע קצר (מס' 2) מהספר בן 10000 (רבבה) עמודים הנקרא : "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי".

הספר "הַקֶשֶר הַסִימְבְּיוֹטִי" נחקר, נכתב, ונערך על ידי בתקופת השנים שבין אוקטובר 2000 לנובמבר 2011.

טקסט תמונה :  1979 . הימים ההם – הזמן ההוא. אנוכי יואש אלרואי (מימין) יחדיו עם שני הצלמים יורם מנדלבאום ז"ל (שני מימין), ו- יבד"ל משהל'ה אלפרט (שלישי מימין) , ואיש הקול רן ברנר (רביעי מימין) , האיש הקיצוני משמאל איננו מזוהה – בעת עשיית הסרט הדוקומנטארי "גופיה מס' שש" אודות שחקן הכדורסל של מכבי ת"א ונבחרת ישראל טל ברודי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טכנולוגיה טלוויזיונית , כלכלה , וזכויות שידורים

פרק 2 

מדד הרייטינג המיטלטל מעלה – מטה, מטה – מעלה, הוא סמן ייסורי התבוסה ושמחת הניצחון של כל רשת טלוויזיה באשר היא. גם שלנו של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. לרייטינג הטלוויזיוני שלנו יש מחיר . ככל שהוא מעפיל מעלה – נוֹסֵק גם תשלום הדולרים למכבי ת"א. מכבי ת"א הייתה אינטרס מובהק של השידור הציבורי. המו"מ היקרים עמה בשנות ה- 90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000 בתקופתם של המנכ"לים של רשות השידור מוטי קירשנבאום ואורי פורת ז"ל, ובשעה שאני כיהנתי בתפקיד מנהל מחלקת הספורט ומתווה מדיניות שידורי הספורט שלה – הציבו את מועדון הפאר של מכבי ת"א בפסגת התודעה, האושר , והעושר של הספורט הישראלי. מכבי ת"א הפכה בזכות הצטיינותה ובזכות השידור הציבורי שידע לזהות את ההצטיינות הזאת – מודל הזדהות עבור מיליוני צופי טלוויזיה בתוכם מאות אלפי ילדים ובני נוער.

ציטוט : "אור הבוקר איננו זקוק למנורה"  (ר' משה אבן עזרא)

בערבו של יום חמישי – 22 באוקטובר 1992 קרה לי אסון שידור שחשף את רשת הטלוויזיה שלי בקלונה. הפסדתי שלא באשמתי את זכויות השידורים של משחק הכדורגל בין הנבחרות הלאומיות של אוסטריה וישראל שעמד להיערך ב- 28 באוקטובר 1992 בווינה. המשחק אוסטריה – ישראל עורר עניין רב בציבור בארץ . זאת הייתה ההתמודדות הראשונה של נבחרת ישראל מזה עשור שנים על אדמת אירופה במסגרת קדם גביע העולם – ארה"ב 94' , והפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מאז נוסדה שלא היה לה את הזכות לשדר משחק כדורגל של הנבחרת הלאומית של ישראל. זאת הייתה טרגדיית שידור. (ראה הספר עב הכרס שחקרתי וכתבתי "סַמָּן יְמָנִי" בן 10000 עמודים במסגרת 13 הספרים של הסדרה "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה") . בזכויות השידורים של המשחק אוסטריה – ישראל זכה באקראי לחלוטין ולא באשמתו ערוץ 5 בכבלים שהיה בעת ההיא בחיתוליו . לא בגלל ידע או כשרון אלא מפני שלא קיים וָואקוּם טלוויזיוני. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 נעדרה ממנו ברוב רשלנותה וערוץ 5 שהיה במקרה במקום מילא את החלל בסיועו של הגרמני כְּרִיסְטוֹף שְרֶדְט (Christoph Schredt) בעל הסוכנות הוָואדוּזִית APF מחזיקת זכויות השידורים. ב- 1992 ניהֵל מיילן טנזר את ערוץ 5. אהוד "אוּדִי" מִירוֹן היה הבוס הישיר שלוֹ. שניהם זכו מן ההפקר ומבלי להתאמֵץ בזיכיון שידור של אובייקט מבוקש ותהילת שידור. בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז נוסדה הטלוויזיה ב- 1968, הועבר משחק כדורגל של נבחרת ישראל מחו"ל בשידור ישיר בטלוויזיה ע"י גורם שידור מסחרי בישראל ולא ע"י מחלקת הספורט של השידור הציבורי . ערוץ 5 הציב את עצמו באחת על מפת התקשורת של מדינת ישראל ובר תחרות זריז לטלוויזיה הישראלית האיטית והמסורבלת. זאת הייתה תבוסת שידור איומה שלנו . נוראית וכואבת בעיקר מפני שלא הייתה כפויה ובלתי הכרחית. (ראה הספר "סַמָּן יְמָנִי"). תבוסת אוסטריה הותירה בגופי חתך עמוק שותת דם במשך שנים וצלקת שלא הגלידה זמן רָב. מאז 28 באוקטובר 1992 חייתי בטלוויזיה למען מטרה אחת . שאפתי להביס את ערוץ 5 בהתמודדות טלוויזיונית בשידור ישיר "ראש בראש". אנחנו מולם והם מולנו. אנחנו נגדם והם נגדנו. אנחמו בצד אחד של המתרס והם בצידו השני. ההזדמנות הזאת נקרתה לי פעמיים בסלוניקי – יוון בחלוף שמונה שנים. ב- 18 באפריל ו- 20 באפריל  בשנת 2000. הייתי כבר בן 62. שוּב הֵאִיר אוֹר הבּוֹקֶר. היה שווה להמתין. ניצחון הטלוויזיה הציבורית בסלוניקי 2000 ותבוסתה באוסטריה 1992 הם נקודות ציון בהתפתחות שידורי הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל.

בשלוש עונות השידורים של 2001 – 1998 הפכו שידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את שני השחקנים המצטיינים של מכבי ת"א עוֹדֵד קָטָש והאמריקני אנטוני פארקר (Anthony Parker), המאמן פיני גרשון, ועו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון לגיבורי המדינה. ארבעת האישים האלה ניצבו בקִדמת הבימה הספורטיבית והיו האדריכלים והאחראיים הראשיים, כל איש בתחומו, להעפלת קבוצת מכבי ת"א למשחקי ה- Final Four שעמדו להיערך בסלוניקי בחודש אפריל 2000, ושנה אח"כ במאי 2001 בפאריס. בינתיים עזב כוכב מכבי ת"א עודד קטש את מכבי ת"א ועבר לשחק בעונת 2000 – 1999 בשורות הקבוצה היוונית פאנאתאנאייקוס תמורת ממון רָב. עוֹדֵד קַטָש הלך ומארה"ב הגיע להיכל הספורט יד אליהו כדורסלן נפלא בעל יכולות אתלטיות בלתי רגילות אֶנְת'וֹנִי פָּארְקֶר . גובהו1.98 מ'. מייד התברר כי הכדורסלן הנפלא חונן גם באישיות ספורטיבית קורנת על הפרקט . הנוער הזדהה עמו והעריץ אותו. נוכחותו של אנטוני פארקר על הפרקט הייתה דומיננטית כשל עוֹדֵד קָטָש. שניהם היו ספורטאי מופֵת רבי כישרונות וגם הגונים . אין פלא שהפכו מודלים לחיקוי. אנת'וני פארקר היה גבוה בכמה סנטימטרים מעודד קטש ובעל כף יד ענקית, וכמותו, פנומן כדורסל שצבר חיש מהר מעריצים רבים ללא ספור.

טקסט תמונה :  סתיו 2006 . היכל הספורט יד אליהו (Nokia). מכבי ת"א מפתחת את קשרי הקהילה שלה. השחקן אנטוני פארקר בעונתו האחרונה במכבי תל אביב עם אחד המעריצים הצעירים שלו, איתמר אלרואי נכדי הבכור. (תיעוד וצילום יואש אלרואי. ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

לא צריך להיות עורך טלוויזיה מדופלם כדי להבין שכל Shot צילום של ארבעת האישים , עו"ד שמעון מזרחי מְיוּסַר ועגום הפנים, פִּינִי גֵרְשוֹן פעלתן שמתנהג על הקווים כפרפטואום מוֹבִּילֶה, ועוֹדֵד קָטָש ואֶנְטוֹנִי פַּארְקֶר שני ווירטואוזיים על מרקע הטלוויזיה – לא רק שהיה מתוכנן על ידינו אלא היווה נדבך נוסף ברייטינג הנכבד. השידורים הישירים של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מאז 1999 יצרו הזדהות חסרת תקדים של הציבור בישראל עם קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למרות שמזה עשור שנים לא העפילה כלל לגמר האירופי. היא עשתה זאת לאחרונה ב- 1991. המתמטיקה של הרייטינג הוכיחה זאת שוב ושוב.

שידורי הטלוויזיה עובדים על מוּתגים וגם מוּתגי משנה. בפחות מזה הטלוויזיה איננה מסתפקת. מי שלא מבין את העיקרון הזה שלא יעבוד בטלוויזיה שהיא המדיה מספר אחת והמובילה בתקשורת המונים. אין צדק בשידורי הטלוויזיה ומראש לא קיים בהם שוויון . בשום תחום שידור. מצלמות הטלוויזיה מעניקות יחס שונה לאנשים שונים. חלקם היא אוהבת , אחרים היא מתעבת, וכלפי נוספים היא אדישה . מפני שהטלוויזיה עובדת על מותגים הוריתי למפיקים ולבימאים שלי להתמקד בארבעת הסמלים של מכבי ת"א, עוֹדֵד קָטָש ואנטוני פארקר על הפרקט, ופנחס "פיני" גרשון ושמעון מזרחי מחוצה לוֹ – שוּב ושוּב. לא היה שום תחליף לשילוב הטלוויזיוני בין היכולת הווירטואוזית של עוֹדֵד קָטָש ואֶנְת'וֹנִי פָּארְקֶר על הפרקט עם גאוניות האימון של פיני גרשון וההתנהלות הכובשת והמיוחדת שלוֹ על הקווים, ובתוספת המנהיגות של עו"ד שמעון מזרחי נוּגֶה הפנים הנִצְחִי גם כשקבוצתו מנצחת את יריבותיה. זאת הדרך הטלוויזיונית שאני בחרתי ללכת בה. זהו נתיב השיווק הטלוויזיוני שהחלטתי לצעוד בו. תפקידה העיתונאי הבסיסי של הטלוויזיה הוא לדווח. אך גם להפיק דרמה וליצור עניין. דרמה היא אבן יסוד של הצילום. על כן פועלת הטלוויזיה ומונחית על פי חוקי צילום ידועים. Close up נעול על פניו חסרות ההבעה של דֵייוִיד פֶדֶרְמַן אחד האנשים החשובים ביותר בתולדות מועדון מכבי ת"א (בכל הזמנים) איננו מזעזע את אָמוֹת הסִפִּים . אישיותו המופנמת והאיתנה מתקבלת כסטרילית על מסך הטלוויזיה . גם הגזבר אַרְיֵה בַּרָאנוֹבִיץ' מייצר דמות נייטראלית על המסך. לעומתם , דמותו הפעלתנית והנמרצת של המנהל המיתולוגי של מכבי ת"א שמואל "שָמְלוּק" מחרובסקי שמזכירה את פִּינִי גרשון, מתקבלת בברכה ע"י המצלמות. מצלמות הטלוויזיה נטו חסד לשָמְלוּק מחרובסקי אך בסופו של עשור ה- 90 של המאה שעברה הוא כבר לא היה שָם. נותר סָפוּן בביתו. את מקומו על הקווים תפש מוֹנִי פַנָאן ז"ל. יש באישיותם של מוֹנִי פַנָאן ושָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי משהו שמצלמות הטלוויזיה מחפשות ותרות אחריו. מתצלומי ה- Close ups של שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי ומוֹנִי פַנָאן בטלוויזיה ניתן לחבר ספר. שניהם תרמו תרומה מכרעת למערכת היחסים שהתפתחה בין הטלוויזיה הציבורית לבין המועדון שאותו ניהלו.

עוֹדֵד קָטָש, אֶנְטוֹנִי פַּארְקֶר, פִּינִי גֵרְשוֹן, ושִמְעוֹן מִזְרָחִי הפכו להיות מותגי שידור. אינני יודע אם התכוונו לכך או שהיו כאלה בעל כורחם. הגרפיקה ופסי הקול המוסיקאליים של הפתיחות המיוחדות שקדמו לשידורים הישירים של משחקי קבוצת הפאר של מכבי ת"א עבדו על ארבעת המותגים האלה והיללו אותם. המוסיקה של פִיל קוֹלִינְס ואח"כ זאת של להקת "קְוִוין" (Queen) בראשותו של פְרֶדִי מֶרְקְיוּרִי , "We will rock you", התמקדו במשך שנים במותגי מכבי ת"א והפכו אותם לכותרת הראשית בפתח המִשְדָרִים. באמצעותם חיברנו את הצופים אל מסך הטלוויזיה הישראלית הציבורית. לא היה במעשה הזה שום רבותא עיתונאית – טלוויזיונית. כל איש במדיה היה מבחין בעובדות השידור האלה ומתעכב עליהן עם המצלמות שלוֹ. אם הסימביוזה בין הטלוויזיה הציבורית למכבי ת"א הייתה בשעתו הכרחית ובלתי נמנעת, הרי שהארבעה האלה היו הסיבה לתופעה בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת וראשית שנות ה- 2000. בתום כל שידור ישיר של מכבי ת"א בהיכל הספורט יד אליהו ו/או מחו"ל, ניצחון או הפסד, הצדעתי להם הצדעה טלוויזיונית ממקום מושבי בעמדת ניהול השידור . התפללתי להצלחתם לא כאזרח ישראלי מן השורה – אלא כאיש הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הצלחתם כאובייקט ופרוייקט שידורים ישירים כה מורכב ומסובך וכל כך יָקָר המניב רייטינג יוקרתי בטלוויזיה – לאורך שנים ארוכות – הייתה בראש וראשונה הצלחתנו. ראו מה קרה לערוץ 1 באולימפיאדת לונדון 2012 ואיזו נפילה חוו אנשיו כשמושא השידור העיקרי שלהם בתחרויות הג'ודו במשקל כבד אריק זאבי הובס כבר בסיבוב הראשון לאחר 43 שניות. ברור שהערכתי הכֵּנָה הייתה נתונה לאישים האלה עודד קטש, אנת'וני פארקר, ופיני גרשון המתמודדים בזירה ולא פחות למר שמעון מזרחי, מר דיוויד פדרמן, ומר שמואל "שמלוק" מחרובסקי, ומוני פנאן ז"ל – מאחורי הקווים. זאת הייתה אהבה והערכה מקצועית עזה. הטלוויזיה הציבורית בנתה את מכבי ת"א ומכבי ת"א בנתה את הטלוויזיה הציבורית. שתיהן בנו ונבנו האחת ע"י השנייה בעֵת ובעונה אחת. הסימביוזה וקשרי הגומלין בין הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל פעלו בכל עוזם וצלחו מעל למשוער. הם הגיעו לשיאים חדשים בחודשים מארס ואפריל של שנת 2000 .

טקסט מסמך :  6 באפריל 2000 . טבלת הרייטינג מטעם הוועדה הישראלית למִדרוג . המהלך הסימביוטי רב השנים בין השידור הציבורי לבין מועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל הניב פירות והוכח כנכון . דן שילון ואלכס גלעדי הניחו את היסודות . אני בניתי על היסודות האלה את גורד השחקים שבקצהו נכתב באותיות מאירות עיניים, "רשות השידור ומכבי ת"א צועדות יחדיו לעבר הפסגה" . שידורי מכבי ת"א היו לא רק הצלחה קונקרטית בנקודת הזמן שלהם, אלא הפכו לפלטפורמה ומקדמי רייטינג לנדבכים אחרים ושונים לחלוטין בשידור הציבורי. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בקיץ 1971 הגעתי למחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית שנוהלה ע"י דן שילון וסגנו אלכס גלעדי. דן שילון היה אז אלוהים ואלכס גלעדי הסגן של אלוהים. התרוצצו שמועות כי דן שילון הוא אוהד הפועל ת"א ואלכס גלעדי נאמן מכבי ת"א. זה כמובן היה שטות גמורה . עורבא ופרח. שניהם היו בראש וראשונה מעריצי קופסת הטלוויזיה שעליה הופקדו וניתנה להם כפיקדון למשמרת. הם היו נאמנים למסך עד כלות נפשם והתבוננו בנעשה באגודות הספורט רק באמצעות עדשות מצלמות הטלוויזיה. התפקיד שלהם היה לזהות הצלחה. השאר היה טָפֵל וחסר כל חשיבות.

טקסט תמונה :  קיץ 1970. מכבי ת"א פוסעת את צעדיה הראשונים בטלוויזיה הישראלית שזה אך קמה על רגליה בתקופת דן שילון ואלכס גלעדי . עומדים מימין לשמאל : המאמן יהושע רוזין , שופט הכדורסל דוד דגן , אלי קורן , שמואל "מולי" אבישר , מיקי ברקוביץ' , מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי , מוטי ארואסטי , טל ברודי , ביל פלס (שחקן חיזוק מארה"ב) , ויגאל שצקי . אנשים רגילים ופשוטים בתמונות הסטילס – אך כוכבים על מסך הטלוויזיה . (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).  הערה  :  סייע בזיהוי הנוכחים בתמונה, שמואל "שמלוק" מחרובסקי .

טקסט תמונה :  אוגוסט 1970 . האהבה למסורת ישראל והשראת הכותל המערבי הנצחי בירושלים לא הייתה המצאה של פיני גרשון . זיהוי היושבים מימין לשמאל : המאמן רלף קליין ז"ל, אמנון שלאין , מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי, יו"ר המועדון עו"ד שמעון מזרחי, ואשר שלאג ז"ל (עומד) ליד Blow up  של צילום הכותל המערבי ערב תחילת עונת הכדורסל 1971 – 1970. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות ).

בליל חמישי – 30 במָארְס 2000 בשעה אחת עשרה בלילה תם השידור הישיר שלנו מהיכל הספורט ביד אליהו של משחק ההכרעה השלישי בין אלופת ישראל מכבי ת"א לבין אלופת איטליה פַּאף בּוֹלוֹנְיָה על הזכות להעפיל למשחקי ה- Final Four של סָלוֹנִיקִי. נוהל שידור ה- Roller Credits (כתוביות בעלי התפקידים הנושאים באחריות לשידור) סיים זה עתה את הילוכו על מסך הטלוויזיה. קוֹל תרועת השידור נָדַם. מכבי ת"א ניצחה בשיעור מכריע את יריבתה  79 : 64 והעפילה למשחקי סָלוֹנִיקִי כמו גם הרייטינג של הטלוויזיה ישראלית הציבורית – ערוץ 1 שנסק באותו ערב לשחקים. הטלוויזיה הישראלית הציבורית הייתה יריב ראוי לערוץ 2 וערוץ 5. נוף הטלוויזיה היה שונה אז. בשנת 2000 הביס השידור הציבורי את המסחרי, את ערוץ 2 ואת ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט) כל אחד לחוד, ובהזדמנויות לא מעטות גם את שניהם ביחד. יותר ממיליון צופים ראו את השידור הישיר של המשחק מכבי ת"א – פַּאף בּוֹלוֹנְיָה בטלוויזיה הציבורית. תשע שנים נעדרה מכבי ת"א מהמפעל מאז ה- Final Four של פאריס בשנת 1991. עכשיו לפתע זה קרה שוב.

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 30 במארס 2000 . היכל הספורט ביד אליהו . עמדת השידור השנייה שלי בהיכל (את עמדת השידור הראשונה איישו השדר מאיר איינשטיין והפרשן אלי סהר). השַדָּר אורי לוי (משמאל) והפרשן רלף קליין (במרכז) מראיינים בשידור ישיר את פיני גרשון מאמן מכבי ת"א (מימין) דקות ספורות לאחר שהשלים את הניצחון על אלופת איטליה "פאף, בולוניה 79 : 63 והעלה את מכבי ת"א ל- Final four  בסלוניקי  2000 לאחר היעדרת בת עשור שנים. (באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  11 באפריל 1991 . ככה עובדת הפרוצדורה המסורבלת והאיטית ברשות השידור. זהו המסמך שנשלח על ידי למנכ"ל רשות השידור אַרְיֵה מֶקֶל והסמנכ"ל שלו יוֹחָנָן צָנְגֶן ב- 11 באפריל 1991, המבקש להטיס את המפיק ששי אפרתי והשַדָּר אורי לוי לצורך שידורים ישירים של משחקי ה- Final Four  בפאריס בהשתתפות מכבי ת"א. מאז 1991 לא העפילה עוד הקבוצה לשלב כה גבוה של המשחקים עד שהגיעה שנת 2000 ועימה ה- Final four של סלוניקי 2000. תשע שנים לא נדרשתי לכתוב מסמך מהסוג הזה. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בליל חמישי – 30 במָארְס 2000 גרפנו רייטינג של % 30.4 בממוצע לכל אורכו של השידור הישיר שנמשך שעתיים וחצי. אין זה דבר של מה בכך. הִדברנו את השידור הישיר של טקס בחירת מלכת היופי בישראל שהתקיים במקביל באותה שעה ע"י הזכיינית "רֶשֶת" בערוץ 2 שצבר % 27.2. נישה הספורט הלאומית בערוץ 5 בכבלים לא הייתה בת תחרות ברייטינג מולנו, ולא היוותה כלל אופציית שידור באותו הערב ההוא ב- 30 במארס 2000. זכויות השידורים של כל משחקי מכבי ת"א בעונה הרגילה עד לשלב ה- Final Four היו שייכות באופן בלעדי לטלוויזיה הישראלית, אך משם והלאה הן היו לרוע המזל של ערוץ 5 בכבלים (ערוץ הספורט). מכבי ת"א העפילה למשחקי השלב האחרון של ה- Final Four האירופי בסלוניקי 2000 לאחר הפסקה בת עָשוֹר שנים והצלחתו הגדולה של המועדון הפכה לטרגדיית שידור שלנו. זכויות שידורי ה- Final Four לא היו שלנו. הם היו שייכים לערוץ 5 מהכבלים יריב שידור מושבע שלנו. מישהו בהנהלת רשות השידור שוב נרדם בשמירה. מכבי ת"א טיפסה לפסגת הכדורסל האירופי של טורניר ארבעת הגדולות יחד עם פאנאתאנאייקוס היוונית, ברצלונה מספרד, וצסק"א אלופת רוסיה, אך בלעדי השידור הציבורי. לראשונה בתולדות הטלוויזיה הישראלית הציבורית. מחלקת הספורט שלי שליוותה את הקבוצה שנות דוֹר נותרה מאחור. אכזבה ענקית. נותרנו עם נעל יְשָנָה ביד. באותו הלילה ביד אליהו הסתיימה לה תקופה. אין פלא שהנהלת רשות השידור וראשי הטלוויזיה שצפו במשחק הניצחון של מכבי ת"א על פאף בולוניה חשו רגשות אשם. הם ניצבו כולם שם ליד ניידת השידור בהיכל הספורט ביד אליהו שזה עתה סיימה את תפקידה, אובדי עצות וחפויי ראש.

הטלוויזיה הישראלית הציבורית החזיקה בזכויות השידורים של משחקי החוץ והבית של מכבי ת"א באירופה עד ה- 30 במרס 2000 . משעה שהעפילה מכבי ת"א ל- Final Four של סַלוֹנִיקִי 2000, זכויות השידורים אבדו לנו. האירוע היוּקרתי הקונקרטי הזה, ארבעת משחקי טורניר ה- Final Four ההוא של סלוניקי 2000 הממשמש ובא לא היו שלנו עוד. הפסדנו אותן ללא צורך בחודש דצמבר 1998 לערוץ הספורט (ערוץ 5 בכבלים). זכויות השידורים היו שייכות עכשיו זאת העונה השנייה למתחרים שלנו. ערוץ 1 הנַכֶה ניצב באותו ליל חמישי ההוא ב- 30 במרס 2000  מבויש בצומת דרכים ללא מַצְפֵּן וללא מפת שידור. מחלקת הספורט נקלעה למצוקה גדולה שלא באשמתה. ערוץ 5 הקדים שוּב להגיע לצוֹמֶת החשוב של זכויות השידורים ורכש לעצמו את משחקי סַלוֹנִיקִי. התבוסה הלא כפויה והמרגיזה של רשות השידור איימה עוד הפעם על המוניטין של מחלקת הספורט בדומה לאובדן הלא מוצדק של זכויות השידור הישיר של משחק הכדורגל אוסטריה – ישראל בקדם גביע העולם, שנערך שמוֹנֶה שנים קודם לכן בווינה ב- 28 באוקטובר 1992 (ערוץ 5 בכבלים ניצח גם אז את הטלוויזיה הישראלית הציבורית).

כמו תמיד איבוד זכויות השידורים של אירועי ספורט רלוואנטיים מסורתיים המקודשים בעיני הציבור אך לא בעיני הבוסים של רשות השידור והטלוויזיה הישראלית הציבורית- ערוץ 1, והתנהלותה הגמלונית והמסורבלת , כמו גם בתחומים אחרים, עוררה בצדק בוז ציבורי. הציבור היה כמה לשידורי ספורט בטלוויזיה, אולם אלה נמנעו ממנו בטענה של יוקר השידור מחד ואי חשיבותו מאידך. קברניטי רשות השידור שהיו גם העורכים הראשיים לא שיתפו חלק גדול מהציבור בהחלטותיהם. שידורי הספורט הוצבו מלכתחילה במקום האחרון בסולם העדיפויות בטלוויזיה . שנים רבות אח"כ , הרהרתי שוּב ביני לבין עצמי, כיצד זה קורה לרשות השידור שמפסידה תמיד בתחרות נגד ערוץ 2 וערוץ 5 במאבק על זכויות השידורים , כיצד נראה שוּב בעיני צוֹפֵינו והאם תיפגע תדמיתנו , ומדוע מטפלת וממונה על רכישת שידורי הספורט דווקא המחלקה הכלכלית הכל כך לא מוכשרת של רשות השידור. הטלוויזיה הישראלית הציבורית נולדה ענייה וסירבה זמן רב לשלם עבור צילום אירועי ספורט שנעשו על ידה בחינם משחר נעוריה. ב- 27 בפברואר 1969 התקיים בחולון משחק כדורסל בינלאומי בין אלופת ישראל מכבי ת"א לאלופת צ'כוסלובקיה ספרטאק ברנו. מנל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית מר דן שילון וציוותו כיסו את המשחק אך סירבו לשלם עבור זכויות הצילום. ל- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) נודע שהמשחק כוסה ע"י הטלוויזיה הישראלית וקטעים ממנו שודרו ב- "מבט ספורט". אנשי ה- FIBA חשבו שמכבי ת"א נהנתה מתשלום זכויות שידורים בגין הצילום ע"י הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה ודרשה ממכבי ת"א "מס צילום" בגובה של 100 דולר. ה- FIBA  לא ידעה שדן שילון לא שילם פרוטה והמשחק צולם בחינם. 100 דולר כמַס צילום היו אז המון כסף ומזכ"ל מכבי ת"א מר א. יוֹשָע נבהל. הוא שלח מכתב בהול ל- FIBA בו הוא דוחה את הדרישה לשלם את הסכום המבוקש וגם נימק מדוע [1].

טקסט מסמך :  17 במארס 1970. זהו המסמך המקורי שכתב מר א. יוֹשָע  ל-  FIBA . בהתמקחות על סכום מגוחך של 100 (מֵאָה) דולר שנמשכה שנה ביקש מזכ"ל מכבי ת"א בימים ההם א. יושע מדן שילון לתמוך בגִרסתו ולהודיע במכתב רשמי ל- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) כי הקטע ששודר בטלוויזיה לא חרג מעבר לשלוש דקות , וכי הטלוויזיה לא שילמה כל זכויות שידור למכבי ת"א  [2] . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  1 במארס 1970. זהו המסמך המקורי שכתב מר א. יושע לדן שילון מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה הישראלית הציבורית. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

ביום רביעי בערב – 13 בנובמבר 1968 התקיים באצטדיון "בלומפילד" ביפו דרבי הכדורסל בין מכבי ת"א והפועל ת"א. לשורות הפועל ת"א הצטרף אז כדורסלן יהודי – אמריקני אנונימי יפה מראה בן 22 שגובהו 1.88 מטר בשם בָּארִי לֵייבוֹבִיץ', וכפי שהתברר מאוחר יותר הוא היה רָב אָמָּן בכדורסל , פשוטו כמשמעו יהודי. הוא שימש רכז המשחק של הפועל ת"א ובעל האוטוריטה המרכזית בה. בָּארִי לֵיבּוֹבִיץ' בעל הזרועות הגמישות והאצבעות הארוכות ניחן בשליטה פנומנלית בכדור והפך חיש מהר לאטרקציה כדורסל בישראל. המשחק בין שתי היריבות המסורתיות עורר עניין עצום בציבור. הוא הועתק לאִצטדיון "בְּלוּמְפִילְד" בו נבנה מגרש כדורסל מיוחד ועל כר הדֶשֶא הונחה רצפת פרקט מתקפלת מפני שהמגרש הפתוח ביד אליהו היה בשיפוצים. רבבת צופים מספר שיא בימים ההם נדחסה ליציע המערבי של האִצטדיון כדי לחזות במשחק בו קראה הפועל ת"א תיגר על מכבי ת"א. ההתמודדות הועברה לראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשידור ישיר . ניידת השידור ה- "OB הכחול", אותה הניידת שכיסתה בשידור ישיר חצי שנה קודם לכן ב- 2 במאי 1968 את מצעד צה"ל בירושלים , התמקמה עכשיו שתי יממות לפני שעת ה- "ש" בפאתי אצטדיון "בלומפילד" ביפו. שַדָּר המשחק היה גִדְעוֹן הוֹד והפרשן שלו זוֹהַר כּהֵן. בימאי השידור הישיר היה חַגַּי מַאוּטְנֶר והמפקחים האחראיים על תפעולה הטכני של הניידת היו דוֹבָלֶ'ה גולדשטיין ואֱלִיָהוּ "אֵלִי" קוֹבּוֹ . גִדְעוֹן הוֹד זוכר כלהלן : "הבימאי חַגַּי מַאוּטְנֶר הודיע לי לפתע שנבחרתי לשדר את המשחק. רציתי להיות בימים ההם שדר ספורט בטלוויזיה לאחר הצלחתי בתחום הזה ברדיו "קול ישראל". זה היה עוד בטרם הוקמה מחלקת הספורט בטלוויזיה ולפני שדָן שִילוֹן הפך לשַדָּר הראשי שלה. דן שילון היה בנובמבר 1968 מגיש מהדורת החדשות "מבט" ושווה בכישרונו לחיים יבין. לקחתי את זוהר כהן כפרשן שלי מפני שבהיותו שחקן לבש את מדי שתי הקבוצות והכיר את השחקנים היטב ".

ב- 7 בינואר 2003 נפגשתי עם דָן שִילוֹן ב- "קָפֶה בַּאזֶל" בתל אביב . דָן שִילוֹן זוכר : "בנובמבר 1968 הייתי מגיש "מבט" כמו חיים יבין. התככים בתוך הטלוויזיה נולדו מייד עם הקמתה ב- 1968. אריה אוֹרְגָד התלונן בפני ראש צוות ההקמה פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ על כך שאינני מבטא כהלכה ועל פי המקובל את האותיות הגרוניות "ע", "ח". ו- "ר", על פי מסורת רדיו "קול ישראל". אֵלִיהוּא כַּץ קיבל את הטענות האלה שהיו לפי  דעתי בלתי מוצדקות והציע לי לעבור מחדש קורס קריינים אצל הבימאי יוֹסִי צֶמַח ז"ל. לא הסכמתי. הייתי קריין טוב. עובדה שהטילו עלי את משימת הגשת מהדורת "מבט" השנייה בהיסטוריה ביולי 1968, לאחר שחיים יבין הגיש את הראשונה. לאחר שהודחתי מהגשת "מבט" פניתי למיסוד שידורי הספורט בטלוויזיה. הניסיון הראשון שלי בתחום היה הגשת מוסף ספורט אולימפי של אולימפיאדת מכסיקו 1968. אח"כ אִפשר לי ראש צוות ההקמה של הטלוויזיה פרופסור אֵלִיהוּא כַּץ להקים את דֶסְק (Desk) הספורט בתנאי שיהיה כפוף למנהל חטיבת החדשות שלמה אהרונסון. אני קראתי לדסק מחלקה אבל זה היה דסק". הדרבי התל אביבי בכדורסל ב- 13 בנובמבר 1968באצטדיון "בלומפילד" התקיים סמוך להקמת מחלקת הספורט . כך זה התחיל". צוות ההקמה בראשותו של פרופסור אֵלִיהוּא כַּ"ץ לא אבה לשלם זכויות שידורים לשתי הקבוצות תמורת הכיסוי הטלוויזיוני הישיר. עוּזִי פֶּלֶד סגנו של אֵלִיהוּא כַּ"ץ בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית (לימים התמנה למנכ"ל זכיינית "טֵלעַד" בערוץ 2) התחייב בפני יו"ר הוועד האולימפי יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר חבר קיבוץ גבעת חיים כי הוא ישמש בורר לקביעת גובה התשלום שעל הטלוויזיה הצעירה לשלם לשתי האגודות.

נוֹח קְלִיגֶר יו"ר מכבי ת"א בימים ההם לפני עידן עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ידע שלבַּארִי לֵייבּוֹבִיץ' יש עבר מקצועני בכדורסל האמריקני. הוא שלח מכתב למזכ"ל ה- FIBA ד"ר וִוילִיאַם ג'וֹנְס וביקש ממנו לפסול את השתתפותו של בַּארִי לֵייבּוֹבִיץ' "המקצועני" מלהשתתף במשחק כדורסל של חובבים. בארי לייבוביץ' כבר הגיע לאִצטדיון "בלומפילד" כדי להתכונן למשחק אך התבשר כי לא יוכל ליטול בו חלק. מזכ"ל ה- FIBA נעתר לבקשתו של נוח קליגר. דמעות נגרו על לחיו של בארי ליבוביץ. "זהו טריק מלוכלך", אמר לעיתונות. בקבוצת הפועל ת"א שיחקו אז עוד כמה שחקני כדורסל יהודים אמריקניים (הגיעו זה עתה לישראל כמו בארי ליבוביץ'), מַרְק טוֹרֵנְשַיִין, אָלֶן צוּקֶרְמַן, אָיְיבֶן לִישִינְסְקִי, ולָארִי ז'וֹלוֹט וגם הישראליים רָמִי גוֹט, דָוִד קָמִינְסְקִי, גֵרְשוֹן דֶקֶל, ואחרים . גם ללא בַּאִרי לֵייבּוֹבִיץ' המושהה היא ניצחה את מכבי ת"א 78 : 70.

דָן שִילוֹן היה מייסדה של מחלקת הספורט בסופה של שנת 1968 והפך אותה לבעלת חשיבות יתירה במערך השידורים של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא היה עורך ומפיק מצוין ונתפש מייד ע"י הציבור כבַר סמכה בתחום הקונקרטי של שידורי ספורט גם מפני שהיה שדרן ומגיש בעצמו. כאיש טלוויזיה מוכשר ובעל יוזמה חיפש את אתגרים. משחקי הליגה הלאומית בכדורסל לעונת 1969- 1968 החלו באוקטובר מייד לאחר סיומה של אולימפיאדת מכסיקו 68'. הדרבי התל אביבי בין הפועל למכבי נקבע להיערך במסגרת המחזור השמיני ביום רביעי – 13 בנובמבר 1968. בשל שיפוצים באצטדיון יד אליהו הפתוח וכדי לאפשר לקהל רב ככל האפשר לצפות בו החליט איגוד הכדורסל באופן חריג לקיים את המשחק באצטדיון הכדורגל "בלומפילד" ביפו. ההתמודדות עוררה עניין רב בציבור והעיתונות היטיבה לתאר את המתרחש במחנה שתי הקבוצות לקראת הדרמה הממשמשת ובאה. מאמן פועל ת"א שִמְעוֹן "צִ'יְנְגָה" שֶלַח התייצב לקרב מחוזק בהרכב שכלל חמישה שחקנים אמריקניים ובראשם בארי ליבוביץ' מול שני מאמני מכבי ת"א רָלְף קְלָיִין ז"ל ויהושע רוזין ז"ל שאיבדו את השחקן הטוב ביותר שלהם טַל בְּרוֹדִי שהתגייס לצבא ארה"ב. אבל יהושע רוֹזִין הבטיח לכתב "ידיעות אחרונות" אָלֶכְּס גִלְעָדִי שקבוצתו עליה נמנו תנחום כהן מינץ, אמנון אבידן, וחיים "חיימון" שטרקמן היא שתנצח בסופו של דבר בדרבי היוקרתי.

טקסט מסמך :  12 בנובמבר 1968 . דוב עצמון (קוסטקובסקי) עורך מדור הספורט של העיתון "ידיעות אחרונות" שלח את הכתב שלו אלכס גלעדי לבקר באימון שתי הקבוצות במגרש הפרקט שהוקם באצטדיון "בלומפילד" יממה לפני הדרבי ולהעביר את רשמיו לקוראים . (באדיבות העיתון "ידיעות אחרונות") .

גם מנהלי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית פרופסור אֱלִיהוּא כַּץ וסגנו עוּזִי פֶּלֶד מצאו עניין בדרבי התל אביבי בכדורסל. שניהם החליטו לשלוח את ניידת השידור היחידה שנקראה ה- "OB הכחול" לאצטדיון "בלומפילד" כדי להעביר את האירוע בשידור ישיר בהיקף מלא. זאת הייתה אותה הניידת שעוּזִי פֶּלֶד רכש והביא מאנגליה במארס 68' ובאמצעותה הועבר בשידור ישיר מצעד צה"ל שנערך בירושלים בחג העצמאות ה- 20 של מדינת ישראל ביום חמישי – 2 במאי 1968 . עכשיו הוטלה על הניידת משימת שידור ספורטיבית. בימאי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חַגַּי מַאוּטְנֶר האיש שקנה את ניסיון העבודה שלו בארה"ב נקבע לשמש הבימאי בניידת שלראשונה בהיסטוריה של הטלוויזיה הישראלית תעביר תחרות כדורסל בשידור ישיר. מלאכת השידור הישיר הופקדה בידי שַדָּר רדיו "קול ישראל" גִדְעוֹן הוֹד. גִדְעוֹן הוֹד היה אחד מאותם אנשי רדיו מוכשרים ו- וותיקים ובעלי יכולות שהזדקף וראה את מוסד הטלוויזיה הולכת ומוקמת לנגד עיניו. כמו רבים אחרים ברדיו גם הוא רצה לנסות את כוחו .גִדְעוֹן הוֹד שַדָּר רדיו "קול ישראל" בעל מוניטין עצום זוכר : "התייצבתי בפני וועדת קבלה לטלוויזיה שכללה את פרופסור אֱלִיהוּא כַּ"ץ, הקריין יָרוֹן לוֹנְדוֹן, ופרופסור שלמה אַהֲרוֹנְסוֹן. הייתי בטוח בעצמי בשיחה עמם ובין יתר השאלות נשאלתי אם אהיה מוכן להשתלב דומיננטית במחלקת הספורט של הטלוויזיה. השיבותי להם כי יקשה עלי לעזוב את רדיו "קול ישראל" והעשייה הענקית שם, אך אמרתי להם שכן בא בחשבון מבחינתי להשתתף בהקלטת משחקי הליגה הלאומית בכדורגל בשבתות. זה היה עדיין בטרם פרצה תוכנית הרדיו הפופולארית "שירים ושערים" לאוויר ב- 1970. בינתיים התארגנה מחלקת הספורט של הטלוויזיה עם דָן שִילוֹן בראשה. נשלחתי לכסות ארבעה משחקים שבסיכומם החלטתי שהעסק לא בשבילי מפני שהוא דורש הקדשת זמן רבה מידי למסך. נפרדתי מהטלוויזיה ונשארתי ברדיו "קול ישראל" אהבת חיי".

טקסט תמונה :  קיץ 1960 . שדר רדיו "קול ישראל" גדעון הוד מראיין את האצן הישראלי אלוף המדינה בריצות קצרות הארי קנה מראשל"צ . כמו רבים מאנשי הרדיו רצה גם גדעון הוד לנסות את כוחו בטלוויזיה הישראלית שזה אך נעמדה על רגליה . (באדיבות גדעון הוד . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות)  .

ואז ביום בהיר אחד מקבל גִדְעוֹן הוֹד שיחת טלפון מבימאי הטלוויזיה חַגַּי מַאוּטְנֵר המזמין אותו לשדר ישיר את משחק הדרבי התל אביבי בכדורסל במסגרת פעולות צוות ההקמה של הטלוויזיה. גדעון הוֹד בחר בזוהר כהן ששיחק בעבר במדי שתי הקבוצות להיות פרשן שלו . על פי התכנון המוקדם היה סיגנל הטלוויזיה אמור להישלח מניידת השידור של הטלוויזיה הישראלית הנמצאת באִצטדיון "בלומפילד" ביפו אל בניין הטלוויזיה הלימודית הממוקם ברמת אביב (שֵייח מוּנִיס הישנה) ומשם מועבר ישירות לתחנת המִמְסַר "אֵיתָנִים" בהרי יהודה ואח"כ לבניין "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים ובו השתכנה הטלוויזיה הישראלית הציבורית. התברר כי בנייניה הגבוהים של תל אביב יוצרים מיסוך ומונעים קו ראייה ישיר בין הניידת למרכז הטלוויזיה הלימודית ולכן אי אפשר יהיה לשדר ישיר את האירוע אלא רק להקליט אותו ולשדר קטעים נבחרים ממנו במועד מאוחר יותר. העיתון "מעריב" כבר פרסם ידיעה ביום המשחק כי לא יתקיים שידור ישיר בשל המיסוך. תחנת המִמְסַר על "מִגְדָל שָלוֹם" בתל אביב טרם מוסדה ונבנתה ב- 1968 והקמת מערך תשדורת המִיקְרוֹגַל בין אצטדיון "בלומפילד" הממוקם בדרום העיר לעבר בניין הטלוויזיה הלימודית ברמת אביב שנבנה בצפון תל אביב היה מורכב ויקר מידי עבור הטלוויזיה הישראלית הציבורית הצעירה שזה אך נעמדה על רגליה. לפתע קרה נֵס ושני טכנאי התקשורת של הטלוויזיה יַעֲקב זַכָּאי ושְמוּאֵל שְוָורְץ מצאו סֶדֶק צַר מעין פִּרְצָה בין הבניינים שהקיפו את האצטדיון דרכה הועבר סִיגְנָל השידור מיפו לרמת אביב. עד היום מתנהל וויכוח אם הסיגנל של ניידת השידור נשלח לרבת אביב מרכזה של הטלוויזיה הלימודית – חינוכית ומשם שוגר למגדל שלום הבניין הגבוה בתל אביב בעת ההיא, ו/או שוגר ישירות מהניידת למגדל שלום.

טקסט תמונה :  13 בנובמבר 1968 . אצטדיון "בלומפילד" ביפו. מהפכת המידע  הגדולה בהיסטוריה מגיעה לישראל . שתי מצלמות אלקטרוניות RCA אמריקניות של הטלוויזיה הישראלית הצעירה מוצבות ביציע המערבי של אצטדיון "בלומפילד" בתל אביב לצורך כיסוי משחק הדרבי התל אביבי בכדורסל בין קבוצות הפועל ת"א ומכבי ת"א. חזיון בלתי נפרץ בימים ההם. שני הצלמים המופקדים על המצלמה התחתונה הם שאול ג'ורג' כהן (מימין) ועזרא כליפא (מרכיב משקפי שמש). הצלם העליון הוא יוסף "פונצי" הדר. (התמונה באדיבות יוסף "פונצי" הדר ז"ל. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט מסמך :  8  בנובמבר 1968. יהושע כהנא כתב "מעריב" מסביר לקוראי עיתונו חמישה ימים לפני הדרבי התל אביבי בכדורסל באצטדיון "בלומפילד" בין הפועל ת"א למכבי ת"א מדוע לא יועבר המשחק בשידור ישיר בטלוויזיה . ("מעריב"). אף על פי כן התקיים בסופו של דבר שידור ישיר. השדר היה גדעון הוד והבימאי בניידת השידור של הטלוויזיה (ה- OB הכחול) באצטדיון בלומפילד היה חגי מאוטנר. (באדיבות העיתון "מעריב").

טקסט תמונה  :  אפריל 1968. זאת היא ניידת השידור הראשונה של הטלוויזיה ( ה- OB הכחול) שהגיעה במארס 1968 מאנגליה. כאן היא נראית חונה ליד "בית היהלומים" בשכונת רוממה בירושלים בטרם למשכנו הקבוע של שידור הטלוויזיה הציבורי בישראל. מימין נראית כתובת של סניף בנק "איגוד" לישראל בע"מ שהיה ממוקם בבניין היהלומים . (באדיבות ארכיון שרגא מרחב. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

אָלֶכְּס גִלְעָדִי שהיה אז ב- 1968 כתב בעיתון "ידיעות אחרונות זוכר את השידור הישיר ההיסטורי של הדרבי התל אביבי בכדורסל ב- 13 בנובמבר 1968 מאצטדיון "בלומפילד", ומוסר לי את עדותו כלהלן : "יואשיש, היה ועוד איך היה שידור ישיר. גִדְעוֹן הוֹד שידר את שידור הטלוויזיה הראשון והאחרון שלו . אח"כ אירעה לו תאונת דרכים קשה. דָן שִילוֹן היה בקהל ואפילו היה עליו קלוז- אפ אחד. גדעון הוד הזכיר אותו בשמו , אבל אז דן שילון לא היה במחלקת ספורט כי לא הייתה עדיין כזו. זה היה מוכרח להיות ה- "OB הכחול" כי לא היה אחר". קטעים נבחרים מהמשחק שודרו למחרת גם ב- "מבט" אך הטלוויזיה הישראלית הציבורית סירבה לשלם עבור זכויות הצילום. חמישה חודשים נמשכה ההתכתבות על גובה התשלום . ב- 14 באפריל 1969 שיגר יו"ר הוועד האולימפי הישראלי יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר (חבר קיבוץ גבעת חיים) ששימש כמתווך זכויות השידורים של המשחק דרבי הכדורסל ההוא מנובמבר 1968 מכתב חריף למנכ"ל רשות השידור החדש שְמוּאֵל אַלְמוֹג (שימש בתפקידו כשבועיים בלבד), בו כתב כלהלן [3] .

טקסט מסמך :  14 באפריל 1969 . זהו המסמך המקורי שכתב יו"ר הוועד האולימפי יוסף "יושו" ענבר (חבר קיבוץ גבעת חיים) למנכ"ל רשות השידור שמואל אלמוג , בו הוא קובל על זלזול רשות השידור המתבטא באי מתן תשובות למכתבים ואי היענות לסדור עניין תשלום זכויות שידורים עבור צילום אירועי ספורט בישראל. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות). "במכתבינו בנדון מיום : 5.1.1969 , 28.1.1969 ו- 13.2.1969 בקשתי לזרז אתת ההליכים הנוגעים לגמר הסכם בעניין צילומי אירועי ספורט בטלוויזיה לרבות התשלום עבור משחק הדרבי בכדורסל מנובמבר 1968 שלא שילמתם עליו, מבלי שקיבלתי מענה כל שהוא . הנני להודיעכם אפוא, שאין באפשרותי – בגלל לחץ המעוניינים – להבטיח את המשך ביצוע  הצילומים של אירועי ספורט אלא אם נגיע לסיכום הדיונים בזמן סביר וקרוב ביותר . אינני יכול שלא לציין כי למרות שהשקעתי מאמצים גדולים וזאת נוכח התנגדותן של האגודות העיקריות לאפשר המשך עבודתכם בשטח צילומים של אירועי הספורט (ותוכלו לקבל אישור על זה ממר דן שילון), נתקלתי בזִלזול מצִדכם שהתבטא באי מתן תשובה למכתבים, ואי היענות מצִדכם לסידור העניין".

יוֹסֵף "יוֹשוֹ" עִנְבַּר יליד אוסטריה יהודי – יֶקֶה ישר והגון הכיר רק דרכי עבודה מסודרות. הוא לא הבין כיצד רשות השידור הממלכתית מעיזה לא לענות למכתביו במשך חודשים ארוכים. ב- 8 בספטמבר 1969 שלח דָן שִילוֹן מכתב לאֱלִיָהוּ בֵּן עַמְרָם מנהל המחלקה הכלכלית המֵאיץ בו לנהל מו"מ עם מוסדות הספורט בישראל על גובה התשלומים המגיעים להם עבור זכויות השידורים [4]. דָן שִילוֹן תכנן בעונת 1970 – 1969 לשדר ישיר 4 משחקים בינלאומיים של נבחרת ישראל בכדורגל, וכן רצה לשדר ישיר את שני משחקי הגמר על גביעי המדינה בכדורגל וכדורסל, ועוד 6 משחקים מרכזיים בליגה הלאומית בכדורגל שיובאו בשידור מלא למחרת יום המשחק. הוא הציע לאליהו בן-עמרם להתמקח ולדרוש במו"מ שידור חדשותי בחינם של כל משחק כדורגל או כדורסל עד שלוש דקות, ולשלם 500 ל"י עבור כל דקה נוספת. "…אודה לך אם תסיים את המו"מ בהקדם, מפני שבעוד שלושה שבועות יחלו משחקי הליגה הלאומית בכדורגל , ובעוד ארבעה שבועות ייערכו שניים מבין ארבעת המשחקים הבינלאומיים של נבחרת ישראל בכדורגל כפי שציינתי לעיל. הזמן דוחק…". כדי לזרז את הטיפול שלח עותק לבוס שלו יורם רונן.

חלפו שנים רבות מאז. המנכ"ל אורי פורת ז"ל ידע בעת החתימה על חוֹזֶה השידורים היקר עם מכבי ת"א לעונת המשחקים האירופית של 2000 – 1999 כי סמנכ"ל הכספים שלו מוטי לוי וויתר על הצעת ה- FIBA והפסיד שנה קודם לכן את שידורי ה- Final four לערוץ 5 (ערוץ הספורט בכבלים). רק בדרך מקרה לא העפילה מכבי ת"א לטורניר הגמר של 1999 . בדרך נס נמנעה בושה מקצועית גדולה מהטלוויזיה הישראלית. הביזיון נדחה בעצם בשנה אחת . במארס 1999 ניאותה רשות השידור בראשותו של אורי פורת לשלם למכבי ת"א סכום של 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר עבור זכויות השידורים של עונת המשחקים הרגילה בלבד, ב- 2000 – 1999. זאת הייתה רשלנות מטופשת להבטיח לטלוויזיה הישראלית חוֹזֶה עם מכבי ת"א רק לעונה הרגילה ולהפקיר את חוזה משחקי ה-Final Four של סלוניקי 2000 בידי ערוץ 5 בכבלים. ברשלנות הזאת היה טמון חיסכון כספי אך סיכון מקצועי גדול למרות העובדה שמכבי ת"א כשלה מזה עשור שנים להעפיל לשלב הגמר של ה- Final four . עכשיו בעת טקס החתימה על החוזה החדש ביום שישי – 26 במרס 1999 בעשר בבוקר במלון "הילטון" בתל אביב נותר לאורי פורת רק להסתכן כדי למַזְעֵר נזקים. "לפחות משחקי העונה הרגילה יהיו שלנו", אמר והוסיף, "ואם מכבי ת"א תעפיל למשחקי ה- Final Four נראה מה נעשה. דיה לצרה בשעתה". כל החוזים של רשות השידור עם מכבי ת"א היו מודולאריים ומותנים בהישגיה . מכבי ת"א נדרשה להעפיל לשלב האחרון, שלב ה- Final Four בכל טורניר, אם ברצונה לזכות בפרס הכספי בשלמותו שהקציבה לה רשות השידור . אֵלוּ היו תנאי החוזה גם בעונת המשחקים של 2000 – 1999. כדי לזכות בכל הסכום טבין ותקילין שנכתב בחוזה ע"ס 5.200000 (חמישה מיליון ומאתיים אלף) דולר, היה על מכבי ת"א להעפיל ל- Final Four של סלוניקי 2000. אורי פורת ז"ל שח לאוזני באותה ארוחת בוקר מפורסמת במלון "הילטון" ביום שישי – 26 במרס 1999 כלהלן : "אני לא מאמין שהם יעשו את זה . תשע שנים רצופות נעדרת מכבי ת"א מ- Final Four , מדוע שהם יעפילו לשם דווקא העונה". מנכ"ל רשות השידור היה סקפטי. גם אני. חששנו היה מוצדק מפני שווירטואוז הקבוצה עודד קטש נדד באותה עונה ממכבי ת"א לאלופת יוון פאנאתאנאייקוס אבל מאידך לא לקחנו בחשבון שאת הקבוצה מאמן אדם שהוא גאון כדורסל. קוראים לו פנחס גרשון. מכנים אותו "פִּינִי".

למהלכי רכישת שידורי הספורט יש על פי רוב תוצאות קטסטרופאליות. בין אם אתה מצליח או נכשל. אם אתה זוכה בהן אתה משלם מחיר עתק. אם אתה מפסיד אתה קוצר את קיטונות מורת הרוח של הציבור. אף על פי כן אין מילה אחרת בפי מלבד לכנותם כסילים כדי לתאר את השתלשלות העניינים ואת גודל האכזבה מאותה חבורת הניהול הקונקרטית ברשות השידור עונה קודם לכן ב- 1999- 1998, זאת שלא אִפשרה לי לרכוש מ- FIBA את זכויות השידורים של טורנירי ה- Final Four העתידיים בכדורסל. שילמנו על הטיפשות הזאת בחלוף עונה בריבית דה ריבית . ביוּקְרָה וגם בממון. משחקי ארבעת הקבוצות הגדולות ביבשת וביניהן מכבי "עֵלִית" ת"א (עם חמישה שחקני חיזוק אמריקניים) נקבעו להיערך בעיר היוונית סָלוֹנִיקִי ביום שלישי – 18 באפריל, וביום חמישי – 20 באפריל 2000 , אך לנו לא הייתה עוד הזכות לשָדרם . מאבקיה של מכבי ת"א בזירת הכדורסל של אירופה נתפשו וזוהו ע"י הציבור בשל שידורי הטלוויזיה כמאבקיה של הנבחרת הלאומית. לא פחות. הצופים לא העניקו כל חשיבות לעובדה שחלק משחקני המועדון הם בעצם כדורסלני חיזוק אמריקניים שלבשו את המדים צהובים – כחולים של מכבי ת"א תמורת ממון. אולסי פרי היה שחקן אהוב על הציבור הישראלי כבר בעונתו הראשונה בהיכל הספורט ביד אליהו ב- 1977- 1976. הוא נותר אהוב גם לאחר שהסתבך בפרשת הסמים המבישה שלוֹ ונכלא בארה"ב.

טקסט תמונה : שנת 1977. זהו אולסי פרי שחקן החיזוק האמריקני המצוין של מכבי ת"א. הוא היה שחקן אהוב והציבור סלח לו על פרשת הסמים. אולסי פרי מצא את ביתו בישראל. (באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

גם גִ'ים בּוֹטְרָיְיט ז"ל היה שחקן נערץ. ואח"כ אֶרְל וִוילִיאָמְס שחקן מצוין (שיחק בבוסטון סלטיקס ב- NBA) שהיה לפעמים פרא אדם אך העניין נשכח לאחר שסיפק את הסחורה והביא את גביע אירופה ב- 1981. מכבי ת"א הפכה להיות קבוצה פופולארית בציבור יותר מנבחרת ישראל בכדורסל. עם עובדות הרייטינג של שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית לא ניתן להתווכח. תופעה שאין לה אח ורֵע בתולדות הספורט ובתעשיית הטלוויזיה כאן אצלנו בישראל. הקבוצה ואוהדיה ידעו להעניק לשחקני החיזוק האורחים תחושה של בית ומשפחה . השחקנים הזרים שלה הפכו להיות ישראליים לכל דבר. זאת הייתה מסורת מקודשת במועדון מאז הוענק כבוד מלכים לטַל בְּרוֹדִי גדול שחקני מכבי ת"א בכל הזמנים שהגיע מארה"ב באוקטובר 1966 כדי ללבוש לנֶצַח את מדי הקבוצה. אנשים מיוחדים במינם כמו אמנון שְלָאִין, ומנהלי הקבוצה שמואל "שָמְלוּק" מַחְרוֹבְסְקִי, ומאוחר יותר מוֹנִי פָנַאן ז"ל, תרמו חלק גדול מזמנם במשך עשרות שנים מאחורי הקלעים כדי להפוך את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א למה שהיא. משפחה. שלושת האישים האלה הם תשתית הניצחונות של מועדון פאר בראשו ניצב עו"ד שמעון מזרחי האחד והיחיד וגם המיוחד. חשיבותם של מנהלי הקבוצה במערך הקבוצתי של מכבי ת"א איננה נופלת מזו של השחקנים והמאמנים מפני שהמנהיגות שלהם יצרה מסורת מקודשת, שהפכה את מכבי ת"א למשפחה מלוכדת. מנהלי הקבוצה הם ההורים. השחקנים הם הילדים שלהם. חלק מהעליונות של מועדון מכבי ת"א על פני קבוצות אחרות בארץ ובאירופה נובע מלכידותה של המשפחה. הייתי עֵד לכך במשך שנים ארוכות. ראיתי זאת מקרוב עוד מימי הבראשית שלי ככתב טלוויזיה טירון אצל דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי.

אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "ב- 1974 הגיע אלינו מארה"ב ג'ים בוטרייט ממדינת אידהו. שחקן כדורסל עלום שם שלא ידענו עד כמה הוא מצוין. ג'ים בוטרייט נחת בנתב"ג לבוש ברישול, מכנסי ג'ינס קצרות, נועל נעלי ספורט ללא גרביים , חובש כובע טמבל לבן שהיה שחור מרוב לכלוך, ואפילו לא מצויד במזוודה. ערכנו לו מבחן אישי במגרש מכבי הישן ליד קולנוע אוריון. הוא והמאמן יהושע רוזין לבד על המגרש. מכבי ת"א ערכה אז סיור משחקים באוסטרליה. יהושע רוזין חד העין תפש מייד שיש בבחור פוטנציאל רב. חתמנו עמו במקום חוזה. הוריתי ליגאל שצקי לקנות לג'ים בוטרייט חליפה ועניבה ושלחנו אותו למחרת לאוסטרליה. ג'ים בוטרייט היה שחקן נפלא ואיש נעים הליכות, אך אנשים כמו יגאל שצקי, שמלוק מחרובסקי, ואמנון שלאין היו אלה שהפכו את מכבי ת"א למשפחה. אין תחליף לאווירה משפחתית ויחסי אמון. זה היה סוד כוחה האמיתי של מכבי תל אביב".

טקסט תמונה :  סתיו 1966 . הימים ההם – הזמן ההוא. טל ברודי יפה התואר (בן 23 במרכז) מגיע לישראל כדי ללבוש את מדי קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . משמאל , מנהל הקבוצה שמואל 'שמלוק' מחרובסקי ומימין עיתונאי "ידיעות אחרונות" מייק קרנון שמתעד את תהליך קליטתו של העולה החדש בישראל עבור עיתונו . (התמונה באדיבות מר מייק קרנון. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

שאלתי את שָמְלוּק מַחָרוֹבְסְקִי כיצד כצבר יליד ישראל ידע לתקשר עם טַל בְּרוֹדִי שדיבר רק אנגלית . שמואל "שמלוק" מחרובסקי זוכר בעת שיחות התחקיר עמי כלהלן : "כילד ברחתי מביה"ס להצגות הקולנוע היומיות בעיר. למדתי אנגלית מהסרטים בהם צפיתי, לא בבית הספר. הייתי אולי תלמיד גרוע אבל דיברתי אנגלית היטב. טַל ברודי שיחק במדי נבחרת ארה"ב במשחקי המכבייה ה- 7 ב- 1965. המשלחת התגוררה אז במלון "דן – אכדיה" בהרצליה פיתוח. כשטַל בְּרוֹדִי הגיע אלינו בפעם השנייה שנה אח"כ הוא זכר את הרצליה פיתוח ואת רצועת חוף הים שלה, וביקש את גזבר מכבי ת"א הקבלן אַרְיֵה בַּרָנוֹבִיץ' ואותי לסדר לוֹ לגור בסביבה הזאת. בקשתו נענתה מייד".

שני הבוסים שלי דָן שִילוֹן ואָלֶכְּס גִלְעָדִי ביקשו אותי ב- 1971 להכין כתבה על מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ' ודוּבִּי רוֹזִין תלמידי ביה"ס "שֶבָח" בתל אביב שהיו באותה העֵת גם שחקני קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א . קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א הייתה ארגון ספורט מיוחד. החֲבֵרות, הפִרגון ההדדי בין השחקנים, והסימפאטיה בתוך שורות הקבוצה הפכו לערך עליון ונֶשֶק מלחמה חשוב כשחברוּ לכשרון מקצועי בדרך לניצחונות. זהו הישג עצום של כל אחד מהשלושה שהפכו את האינטגרציה בין שחקני החיזוק הזרים לבין הכוכבים המקומיים להישג חינוכי ספורטיבי בעל ערך עצום. אַמְנוֹן שְלָאִין, "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל סייעו למאמנים להפוך את מכבי ת"א מנבחרת לקבוצה. הם דאגו לשחקנים משרוך ועד נעל. תשאלו את מר טַל בְּרוֹדִי, תנחום "תַּנִי" כּהֵן מִינְץ, שבתאי "סַבִּי" בֵּן בָּסַט, אַמְנוֹן אָבִידַן, אֶרִיק מֶנְקִין, לוּ סִילְבֶר, גִ'ים בּוֹטְרָיְיט, אוֹלְסִי פֶּרִי , מִיקִי בֶּרְקוֹבִיץ', ועוֹדֵד קָטָש ורבים אחרים – מי הם אַמְנוֹן שְלָאִין, שמואל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, ומוֹנִי פַנָאן ז"ל, ותקבלו את תשובה זהה. מכבי ת"א ידעה לקבל את פניהם של השחקנים וידעה גם להיפרד מהם. זאת אחת הסיבות שבגללה ציבור הצופים במדינת ישראל הזדהה עם רוח הספורט שהפגינה הקבוצה, וראה בה לאורך עשרות שנים נציגה אמיתית שלו המייצגת את אינטרס הספורט הישראלי מול הגויים האירופיים.

טקסט תמונה :  שנות ה- 80 של המאה הקודמת. היכל הספורט ביד אליהו . סיפור של נאמנות וכבוד . שמואל "שמלוק" מחרובסקי מנהלה המיתולוגי של קבוצת מכבי ת"א נפרד בשנות ה- 80 של המאה שעברה בשם המועדון בהיכל הספורט יד אליהו מהשחקן אריק מנקין. אריק מנקין שיחק בהרכב מכבי ת"א במשך שנים רבות והיה שותף לזכייה הראשונה בגביע אירופה ב- 1977 . מימין, זהו אולסי פרי. (התמונה באדיבות שמואל "שמלוק" מחרובסקי. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : סוף שנות ה- 60 של המאה שעברה . שמואל "שמלוק" מחרובסקי (במרכז) מנהל קבוצת מכבי ת"א והאבא של המועדון חוגג עם שחקניו עוד אחת מהצלחות המועדון . שורה אחורית עומדים מימין לשמאל : ברוך חפץ , זוהר כהן , רלף קליין , אברהם חסיד , דוד פריש , תנחום "תני" כהן מינץ ז"ל, יעקב אדליסט ז"ל, יעקב "ז'קי" וויידנפלד (מוסתר) , אמנון אבידן , ושבתאי "סבי" בן בסט. שורה קדמית כורעים ויושבים מימין לשמאל : טל ברודי , המאמן יהושע רוזין , מנהל הקבוצה שמואל "שמלוק" מחרובסקי (מאחורי יהושע רוזין) , חיים "חיימון" שטרקמן , וגדעון פרייטאג. (התמונה , באדיבות שמואל 'שמלוק' מחרובסקי . ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

הערה  :  זיהוי הנוכחים בתמונה נעשה ע"י שמואל "שמלוק" מחרובסקי .

בתום אליפות העולם בכדורסל שנערכה בחודש אוגוסט 1998 ביוון, החליטה ה- FIBA  (ההתאחדות הבינלאומית בכדורסל) בדומה למהלכי ה- FIFA (ההתאחדות הבינלאומית בכדורגל) למכור את מלאכת שיווק ומכירת זכויות השידורים של מפעליה באירופה ובעולם לחברה פרטית המתמחה בשיווק מרכולות טלוויזיה מן הסוג הזה. הזיכיון נמכר לרשת הטלוויזיה המסחרית הצרפתית  "+ CANAL" (מבוססת על מינויים). קָאנָאל פְּלוּס הקימה חברת בת בשם "+ SPORT" לצורכי שיווק מכירות זכויות השידורים של ה- FIBA , והעמידה בראשה את מר זֶ'רוֹם וָואלְקֶה (Jerome Valcke). זֶ'רוֹם וָואלְקֶה בחר בגב' סְטֶפַאנִי מִינְיוֹ לעוזרתו הראשית . את זֶ'רוֹם וָואלְקֶה הכרתי היטב מפגישות משותפות קודמות ב- EBU (איגוד השידור האירופי). גבר גבוה ונאה מרכיב משקפיים שנראה כסטודנט. קיוויתי שאוכל לעשות עִמו ביזנס כדי להשאיר את סיקור הכדורסל הבינלאומי בידי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. למרות אובדן הפופולריות וההתמוססות שלו באירופה בעשורי ה- 80 ו- 90 של המאה שעברה בהשוואה לכדורגל, הוא נחשב עדיין לענף השני בהיררכיה של הספורט בישראל אחרי הכדורגל (הודות לעניין סביב קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א והנבחרת הלאומית של ישראל ופחות בליגה).

זכויות השידור שהיו עד עתה במשך שנים רבות בידי ה- EBU (איגוד השידור האירופי הציבורי), הועברו לגורם מסחרי פרטי ולא בכְדִי. רוב רשתות הטלוויזיה הציבוריות באירופה לא הראו ב- 1998 עניין רב מידי בכדורסל. רובן השקיעו את מיטב כספן בכדורגל . לכדורסל האירופי לא היה סיכוי מול הכדורגל האירופי הפופולארי והסוחף. UEFA (התאחדות הכדורגל האירופית) בראשותו של נשיאה השוודי לִינָארְט יוֹהָנְסוֹן הפכה כבר שנים להיות גוף מאורגן , מסודר, יעיל וגם עשיר. ה- FIBA תחת שרביט ניהולו של נשיאה הסרבי-יוגוסלבי הוותיק בורה סטנקוביץ' הפכה למוסד מדולדל ופיגרה מאחור. לא בטוח שבאשמת היו"ר בּוֹרָה סְטָאנְקוֹבִיץ' . רשתות טלוויזיה ציבוריות עשירות באירופה כמו  RAI האיטלקית, TVE הספרדית, הרשתות הצרפתיות  2 FR  ו- 3 FR, שהכדורסל היה פעם מעוז השידורים וחלון הראווה שלהן, לא הסכימו לשלם עוד כספים גדולים בעבור הכדורסל. הן שמרו אותו לכדורגל. רשתות הטלוויזיה הציבוריות של אנגליה ה- BBC ו- ITV  בעלות תקציבי הענק בשידורי ספורט שהיו מקור כספי חשוב בקניית אירועי ספורט ע"י ה- EBU, מעולם לא התעניינו בכדורסל. הרבה מאוד רשתות טלוויזיה בינוניות וקטנות לצד הגדולות זנחו אט – אט את עניינן בכדורסל, והעבירו אותו בהשראת צופיהן לכדורגל. הכדורגל – ענף הספורט הפופולרי ביותר באירופה וגם בעולם לא שָקָט על שמריו. הוא הקיז שוּב ושוּב את קופות השידור הציבוריות וזֶרֶם הדולרים ניגר מהן ללא הפסקה עד שיָיבְשוּ כמעט. הכדורגל תבע עוד ועוד ממון בעבור זכויות השידור שלו. שידורי הכדורסל ברוב מדינות אירופה נדדו ונדחקו למקורות שידור זעירים יותר כמו כבלים, ערוצי שידור לוויינים , וערוצי נישה המתמחים בשידורי ספורט. הם איבדו את החשיפה הציבורית הגדולה שהייתה מנת חלקם בערוצי ה – Broadcast  בשנים עברו . למעשה רק חמש חברות באיגוד השידור האירופי, הטלוויזיה הישראלית הציבורית בישראל, ERT הטלוויזיה היוונית הממלכתית, ZDF  ו- ARD רשתות הטלוויזיה הממלכתיות שלגרמניה ו- EUROSPORT גילו עניין ממשי בכדורסל האירופי. בצַר לה ובמצב הנוכחי שנוצר החליטה ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) לנסות לגייס כספים לשורותיה באמצעות משווק מסחרי פרטי על חשבון החשיפה הציבורית.

עלה בידי בזמנו לשכנע את מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית יאיר שטרן להצטרף להסכם שנחתם בין ה- EBU ל- FIBA בשנים 1998- 1995. שניהם סָבְרוּ כמוני שסדרת אירועי הכדורסל הבינלאומיים ובמוקד השתתפותה של מכבי ת"א במשחקי גביע אירופה רלוואנטית למשלם האגרה. סכום זכויות השידורים שנדרשנו לשלם עבור החוזה FIBA  –  EBU באותן שנים היה נמוך ועמד על 600000 (שש מאות אֶלֶף) פרנקים שווייצריים בלבד (כ- 400 אלף דולר) לתקופה של שלוש שנים. לרוע מזלנו לא צלחה בשנים ההן דרכה של מכבי ת"א. הקבוצה תמיד נתקעה היכן שהוא ולא העפילה לשלב ה- Final Four הסופי, כפי שעשתה כמה פעמים בעשור השמונים וגם תחילת עשור התשעים. חוזה הכדורסל עם ה- FIBA כלל גם את אליפויות אירופה לאומות, אך גם נבחרת ישראל כמו מכבי ת"א לא הייתה סיפור הצלחה מיוחד במינו . היא הייתה מעין גרף שיורד יותר מעוֹלֶה. מצליחה אומנם להעפיל לטורנירי הגמר על אליפות אירופה, אך איננה מותירה שם רושם בל יימחה. לפעמים היה נדמה למוטי קירשנבאום ולי שההצטרפות שלנו לחוזה הארוך טווח בן שלוש השנים 1998 – 1995 בין ה- FIBA לבין ה- EBU  איננה מצדיקה את עצמה בשל כישלונות מכבי ת"א. גם נבחרת ישראל בכדורסל לא העפילה בשנים ההן לצמרת האירופית, אבל זהו חלק מהסיכון שאתה לוקח על עצמך בחוזי שידורי ספורט מהסוג הזה. לעולם אינך יכול לדעת. אתה יכול רק לקוות. ב- 30 בדצמבר 1997 תרמה הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את חלקה להאדרת הכדורסל האירופי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 שימשה ה- Host broadcaster של המשחק השנתי של ה- "EUROSTARS ה- 2"  המורכב מכוכבי הכדורסל האירופאים ביד אליהו. איכות השידור הישיר שלנו בטלוויזיה, בארץ ובאירופה, זכתה לשבחים רבים. בימאי השידור היה ראובן "רוביק" פודגור והמפיק ששי אפרתי. שניהם עשו עבודה למופת. חברת ISL המשווקת של FIBA הזדרזה לשגר מכתב הערכה על הביצוע.

“Congratulations on the excellent coverage for the 1997 FIBA Eurostars…”, בירך אותנו רוס קלוז (Ross Close), ובצדק. ישראל ואירופה קיבלו משדר טלוויזיה מבריק. הבעיה שסר חינו של הכדורסל מהסוג הזה בו אינך יכול להזדהות עם השחקנים שאינם שלך. ה- Eurostars היה סוג של אירוע שניסה לחקות את משחק ה- All stars של ה- NBA. הרעיון לא צלח.

טקסט מסמך :  7 בינואר 1998 . זהו מכתב ההערכה ששלח לי רוס קלוז מחברת ISL  המשווקת של ה- FIBA  , בו היא משבחת את הכיסוי המצוין של מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 את משחק הכדורסל של ה- Euro stars  ה- 2 שנערך ב- 30 בדצמבר 1997 בהיכל הספורט יד אליהו .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

כמנווט שידורי הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1, וכ- בעל ונושא באחריות הראשית לשידור רב המוניטין ההוא ששודר ישיר בכל רחבי אירופה, שלחתי גם אני מכתב ההערכה משלי (מלווה בעותקים למנכ"ל רשות השידור מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 מר יאיר שטרן) למפיק הראשי שלי ששי אפרתי ולבימאי ראובן "רוביק" פודגור, שני האנשים שנשאו בעול הביצוע של השידור הישיר הזה בישראל ובאירופה. אני רוחש הערכה רבה לשני האנשים החרוצים והנאמנים האלה.

טקסט מסמך : 1 בינואר 1998 . זהו עמוד מס' 1 (מתוך 2) מתוך מכתב ההערכה ששלחתי למפיק השידור ובימאי השידור . ללא ספק , הם היו ראויים לו . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט מסמך :  1 בינואר 1998 . זהו עמוד מס' 2 (מתוך 2) של מכתב ההערכה שנשלח למפיק ששי אפרתי והבימאי ראובן "רוביק" פודגור . (ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

לברית השידור ארוכת השנים בין ערוץ הטלוויזיה הציבורי של ישראל לבין מכבי ת"א אין אָח ורֵע גם בתולדות שידורי הספורט גם ברשתות טלוויזיה בחו"ל. הברית הזאת רצופה הישגי שידור תוכניתיים וטכנולוגיים הדרים בכפיפה אחת אך היו גם לא מעט כישלונות. אחד מהם התרחש ביום רביעי – 25 בפברואר 1981 בעיר קטנה בהולנד סרטוחנבוס, שם נערך באותו היום המשחק בין אלופת הולנד קבוצת דֶן-בּוֹס ואלופת ישראל מכבי ת"א. אלכס גלעדי שַדָּר הכדורסל הקבוע והבלעדי שלנו פרש בנובמבר 1980 ממחלקת הספורט בדרכו לקריירה מזהירה ב- NBC. העברתי את מיקרופון הכדורסל שלוֹ לידיו של יוֹרָם אַרְבֵּל שַדָּר הכדורגל. מי שמע אז על שַדָּר כדורסל בשם הזה יורם ארבל. מבחן השידור הישיר הראשון שלו התקיים בבריסל בסופו של חודש ינואר של שנת 1981 במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית רבת המוניטין "רויאל 4 " בבריסל. אלופת ברה"מ קבוצת צסק"א מוסקבה בחרה לארח שם את מכבי ת"א במפגש הכפול ביניהן בבית הגמר בגביע אירופה לאלופות בכדורסל. הבלגי מר ליאון וואנדל התמנה ליו"ר הוועדה המארגנת של ההתמודדות הכפולה. ביום רביעי – 28 בינואר 1981 ניצחה מכבי ת"א בערב המשחקים הראשון את הקבוצה הסובייטית בתוצאה 85 : 74, והפסידה למחרת בתוצאה 83 : 81. שני המשחקים אושרו לשידורים ישירים ע"י מנכ"ל רשות השידור יוֹסֵף "טוֹמִי" לַפִּיד ומנהל הטלוויזיה צחי שמעוני. הטלוויזיה הבלגית RTBF (ערוץ מסחרי ציבורי) העניקה לנו שירותים טכנולוגיים מצוינים תמורת תשלום של 6000 דולר. יורם ארבל צלח את שתי משימות השידור האלה ושמו של אלכס גלעדי שַדָּר הכדורסל המפורסם במדינה, נשכח .

טקסט תמונה :  28  בינואר 1981 . עמדת השידור של הטלוויזיה הישראלית ב- בריסל בירת בלגיה . השלטון הסובייטי הקומוניסטי בראשותו של נשיא ברה"מ ליאוניד ברז'נייב איננו מתיר לקבוצת צסק"א מוסקבה לשחק בתל אביב ואיננו מסכים לארח את מכבי ת"א במוסקבה. מכבי ת"א נדרשת לנהל מאבק כפול נגד אלופת ברה"מ במגרשה של קבוצת הכדורסל הבלגית , "רויאל 4". איש ה- FIBA הבלגי ליאון וואנדל מארגן את המפגש הכפול נגד צסק"א מוסקבה בבריסל . אני ממנה את יורם ארבל (מימין) לשדר ישיר את שני המשחקים בבריסל  . המפיק ועוזר השדר שלו הוא אמנון ברקאי (חובש אוזניות משמאל). (RTBF . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

שלושה שבועות אח"כ שלחתי את יורם ארבל להולנד לשָדֵר ישיר ביום רביעי – 25 בפברואר 1981 את המחצית השנייה של המשחק דֶן בּוֹס – מכבי ת"א. רוֹבֶּרְט פַּאךְ (Robert Pach) יהודי הולנדי שעבד כמפיק במחלקת הספורט של הטלוויזיה ההולנדית הממלכתית NOS אישר את בקשת השידור הישיר שלי . הוא רק שכח לציין שהמועדון ההולנדי מבקש כ- 5000 (חמשת אלפים) דולר תמורת זכויות השידור של המשחק , והדואר ההולנדי תובע 6000 (ששת אלפים) דולר עבור העברת סיגנל השידור מהעיר סֶרְטוֹחֶנְבּוֹס לעיר הִילְוֶורְסוּם שם שָכָן מרכז הטלוויזיה ההולנדי בדרכו הלווייני לישראל. יורם ארבל סיפר לי את הסיפור הזה ולא האמנתי למשמע אוזני. התחייבתי על שידור ישיר בפרהסיה מבלי לדעת את הנתונים הכספיים האמיתיים של ההפקה. מפני שלא הכרתי אותם הטעיתי גם את הבוסים שלי שאישרו את השידור הישיר מבלי לדעת את עלותו הכספית. הודעתי למנהל הטלוויזיה יִצְחָק "צַחִי" שִמְעוֹנִי ז"ל שאני מתכוון לבטל את השידור הישיר ולהחזיר את יורם ארבל הביתה במידה ולא אצליח לשכנע את NOS כי אחריות הפקת השידור חלה עליה. בעיניי זה נראה כמעשה סחיטה. התקשרתי לרוֹבֶּרְט פַּאךְ בהִילְוֶורְסוּם והודעתי לו, "כי אינני מתכוון לשלם 000 11 (אחד עשר אֶלֶף) דולר תמורת השידור הישיר" , והוספתי , "היית חייב ליידֵע אותנו בנתונים הכספיים האלה שהפכו להרפתקת שידור טרם בואנו להולנד". רוֹבֶּרְט פַּאךְ הבין כקולגה שנקלענו למצוקת שידור שלא באשמתנו, והשיב לי מייד בנחרצות : "אחריות הוצאת השידור לישראל חלה עלינו כחברת טלוויזיה ציבורית יחד עמכם  ב- EBU , ואנחנו אומנם נעמוד במשימה בכל מחיר . עלויות זכויות השידור וההוצאות על השימוש בקו המיקרוגל לצורך העברת סיגנאל השידור לישראל ישולמו ע"י NOS". רוֹבֶּרְט פָּאךְ אִלְתֶּר ליורם ארבל עמדת שידור Off Tube בהִילְוֶורְסוּם (Hilversum) ופקד עליו לעזוב את סרטוחנבוס ולנסוע לשם, מרחק של שעת נסיעה. בעיר הילוורסום שכן מרכז הטלוויזיה של NOS. ניידת שידור חדשות הולנדית בעלת מצלמה אחת התמקמה במגרש הכדורסל של דֶן בּוֹס וכיסתה את המשחק עבורנו וגם עבור NOS שלא חשבה קודם לכן לשדר את המשחק. יאיר שרף ז"ל ששימש כטכנאי תקשורת שלי באותו הערב. הוא התקשר בטלפון האדום שלנו מירושלים לטלפון בעמדת השידור המאולתרת של יורם ארבל בהילוורסום, והפך את מכשיר הטלפון לקו שידור. ארבעה אנשי מערכת שלנו באולפן בירושלים עסקו בסיוע סטטיסטי ליורם ארבל בעת השידור הישיר ושיווקו אותה לשדר בהילוורסום מפעם לפעם ע"י מיתוג מתואם של השידור הישיר למצב של חיוג. השידור הישיר שהחל בעֶשֶר בערב התבצע בתנאים מגוחכים. מצלמה אחת, ללא סטטיסטיקה, בלי לוח תוצאות, שַדָּר שכלל איננו נמצא במגרש, וקו טלפון רגיל  2 wire (שני גידים) ללא גיבוי שמשמש כקו שידור. רק שַדָּר מנוסה כיורם ארבל יכול היה לצלוח את המֵצַר ולעמוד כראוי בלחץ ההפקה והשידור הזה. הוא היטיב לשָדֵר ישיר את המשחק. באחת עשרה בלילה הסתיים השידור הישיר. מכבי ת"א הובסה בסרטוחבוס 97 : 80. אך זה לא היה חשוב כבר. חשובה מתוגת ההפסד הייתה הדבקות שלנו במשימת השידור ושגשוג הביצוע בתנאים קשים. כעבור יומיים קיבלתי מרוֹבֶּרְט פָּאךְ טלקס בו הוא מאשר כי NOS (רשת הטלוויזיה הציבורית -ממלכתית של הולנד) הגיעה להסדר עם דֶן בּוֹס ומשרד התקשורת ההולנדי כי רשות השידור לא תשלם אגורה אחת עבור זכויות השידור וגם לא תמורת העברת הסיגנל. כעבור חודש, ביום חמישי – 26 במרס 1981, זכתה מכבי ת"א בעיר הצרפתית סטרסבורג בגביע אירופה לאחר שניצחה את סִינוֹדִינֶה בּוֹלוֹנְיָה 80 : 79.

מר מרדכי "מוטי" קירשנבאום היה מלא הערכה ומעריץ גדול של מכבי ת"א ושותף מלא לדעתי כי המועדון המיוחד הזה הוא אובייקט שידור נחשק. בקיץ 1994 הוא היה המנכ"ל הראשון בתולדות רשות השידור בעידן התחרות הטלוויזיונית המשתוללת במדינת ישראל שסבר כי כדאי לשלם יותר ממיליון דולר כדי לרכוש את זכויות השידורים הבלעדיות של קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א. הוא מוטי קירשנבאום ראה כמוני בה נֶכֶס שידור חשוב ביותר של הטלוויזיה הציבורית – ממלכתית במדינת ישראל. בתחילת חודש ספטמבר 1994 לאחר הפסקה בת שנה, נחתם ההסכם עם מכבי ת"א. ארבעה חודשים קודם לכן הפסיד מוטי קירשנבאום את זכויות השידורים של הכדורגל הישראלי לערוץ 2. נותר בשל כך מספיק מַמוֹן בקופת רשות השידור כדי לשלם למכבי ת"א בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור סכום שחצה את גבול מיליון הדולר. רבים נטו להאשים כל השנים את מנכ"ל רשות השידור אורי פורת כי הוא היה הראשון שהתיר לשלם למכבי את הכסף הגדול תמורת זכויות השידורים הבלעדיות. טעות בידם. מוטי קירשנבאום היה איש מיליון הדולר. בעונת השידורים 1995- 1994 שילמנו למכבי ת"א בפעם הראשונה סכום שחצה את גבול מיליון הדולר . 1.400000 (מיליון וארבע מאות אלף) דולר תמורת זכויות השידורים הבלעדיות של כל משחקי הבית והחוץ. עשינו זאת בנפש חפצה. ביום חמישי – 8 בספטמבר 1994 כבר שידרנו ישיר מהיכל הספורט ביד אליהו את משחק הפרידה מכבי ת"א – אולימפיאקוס אתונה שנערך לכבודו של שחקן החיזוק האמריקני השחור לאבאן מרסר שפרש וחזר לאטלנטה. טקס הפרידה מלָאבָאן מֶרְסֶר ענק שגובהו 2.10 מ' היה מרגש. לָאבָאן מֶרְסֶר היה בראשית דרכו בישראל שחקן חיזוק וכוכב של הפועל ת"א האדומה תחת ניהולו של היו"ר אַבְרָהָם פְּלָדָה. ב- 1988 חצה את הכביש והצטרף למכבי ת"א למגנת ליבם של אוהדי הפועל ת"א שראו בו בוגד . אברהם פלדה הבין שמעברו של לָאבָאן מֶרְסֶר למכבי ת"א הרחיק אותו סופית מכספי רשות השידור. השאר היה לא חשוב. אברהם פלדה היה יו"ר רגשני אך גם שכלתני. הוא ידע שרק אם יָדִיח את מכבי ת"א מכֵּס האליפות יוכל להתיישב למו"מ עם רשות השידור כדי לזכות בתמלוגים הבלעדיים המיועדים לאלופת ישראל. תפקידו של עו"ד שמעון מזרחי היה למנוע זאת ממנו ולשמור על התואר. באותה עונה ניצחה אולימפיאקוס היוונית את מכבי ת"א 86 : 74 במשחק הפתיחה. סִפְתַח לא מוצלח שלא בישר טובות. מכבי ת"א שוב כשלה להעפיל ל- Final Four .

מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל רשות השידור הראשון שחצה את גבול מיליון הדולר בתשלומים למועדון הפאר של מכבי ת"א בכדורסל, והיה הנדיב ביותר מבין המנכ"לים שקדמו לוֹ אך לא היה קמע בת המזל של אלופת ישראל ומחזיקת גביע המדינה. בתקופתו כמנכ"ל רשות השידור בשנים 1998 – 1993 לא העפילה מכבי ת"א מעולם לטורניר הגמר של ה- Final Four. בתום כל עונה כושלת של המועדון ערכנו מנכ"ל רשות השידור ואנוכי חישובים מתמטיים בהם חילקנו את סכום הזכויות שרכשנו ממכבי ת"א בכמות משחקי מכבי ת"א שהעברנו באותה עונה בשידורים ישירים. רצינו לבדוק ולראות עד להיכן הרחקנו לכת עם מוּסַר התשלומים שלנו . הרייטינג הוכיח את עצמו זה מכבר. מכבי ת"א הייתה הקבוצה של המדינה אבל היא לא העפילה לפסגה האירופית בעידן של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור. פעם התלוצצנו בינינו לבין עצמנו ברצינות : "כנראה שהם אינם יודעים לבחור נכון את שחקני החיזוק של עצמם. יש לנו הצעה. רשות השידור מממנת בסכומים כה גבוהים את שידורי מכבי ת"א באמצעות התשלומים עבור זיכיונות השידורים. אם כך הרי ראוי שנתערב כדי לשנות את המאזן הניצחונות שלהם והרייטינג שלנו. גם אנו מבינים משהו במשחק הזה, לא רק הם". מכבי ת"א זכתה פעמיים בגביע אירופה עד להופעתו של מוטי קירשנבאום. לראשונה ב- 1977 בזמנו של מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני ובפעם השנייה ב- 1981 בימיו של מנכ"ל הרשות יוסף "טומי" לפיד ז"ל שהחליף את יצחק לבני. באותו עשור ה- 80 של המאה שעברה העפילה שלוש פעמים ברציפות לגמר ארבע הגדולות בשנים 1987 , 1988 ו- 1989 בתקופתו של אחד מגדולי אוהביה ומעריציה ברשות השידור, מנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל. היא העפילה ל- Final Four פעם נוספת ב- 1991 בימי שלטונם של המנכ"ל אַרְיֵה מֶקֶל ומנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית יוסף בר-אל. מאז נעדרה מכבי ת"א תשע שנים רצופות מטורניר הגמר עד שנת 2000 . מנכ"ל רשות השידור אורי פורת שחזר לקדנציית ניהול שנייה ב- 1998 וירש את מוטי קירשנבאום, השיב לה כנראה את מזלה האבוּד.

טקסט תמונה :  ראדיבוי קוראץ' (1.98 מ') נבחרת יוגוסלביה ואחד מהטובים ביבשת. נהרג בתאונת דרכים. ה- FIBA החליטה להנציח את זכרו במפעל משחקים על שמו.  (התמונה באדיבות עמירם שפירא. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בעונת 1993 – 1992 קיפדה קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון ומאמנה אז פיני גרשון את מכבי ת"א מְכִתְּרָה ומכֵּס אליפות המדינה. הפועל גליל עליון אלופת המדינה החדשה ייצגה את ישראל בעונת 1994 – 1993 באירוע החשוב של הכדורסל האירופי, גביע אירופה לאלופות בכדורסל . מכבי ת"א נדחקה למשחקי גביע קוֹרָאץ' (על שמו של שחקן הכדורסל היוגוסלבי הפֶּלֶא רָאדִיבוֹי קוֹרָאץ' שנהרג בתאונת דרכים) שהם הדרג השלישי והחלש ביותר במסגרות הכדורסל האירופי. השתתפותה של מכבי ת"א בגביע קוראץ' לא הייתה עוד האתגר של השידור הציבורי. על פי הכלל שקבעתי נהתה הטלוויזיה הציבורית אחרי אלופת המדינה. משחקי מכבי ת"א בגביע קוֹרָאץ' שנערכו בארץ שודרו ע"י רפי גינת ורלף קליין בערוץ 2 הצעיר, ומשחקי החוץ בערוץ הכבלים הזניח STAR. השַדָּר רפי גינת פרשנו רלף קליין ז"ל עם מועדון מכבי ת"א לא סיקרנו את הציבור ולא סיכנו את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הרייטינג שלהם בעונת הכדורסל של 1994 – 1993 היה אפסי וחסר חשיבות. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום וגם מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן קיבלו את השיקול וההעדפה שלי בו נקבע כי הטלוויזיה הישראלית הציבורית חייבת לדבוק בעיקרון השידורים הישירים של אלופת המדינה בגביע אירופה לאלופות. מכיוון שאלופת המדינה החדשה היא הקבוצה הגלילית מן הדִין הוא שמחלקת הספורט תפנה את מאמציה הכספיים צפונה ותיערך לשידורים ישירים מכפר בלום . מוטי קירשנבאום ואנכי הצענו לגָד יַעֲקב מקיבוץ מנרה יו"ר הפועל גליל עליון האלופה החדשה של ישראל המחאה על סך של מיליון דולר תמורת זכויות השידור הבלעדיות בגביע אירפה לעונה אחת של 1994- 1993. הפועל גליל עליון הייתה קבוצת הספורט הראשונה בישראל שזכתה לקומפלימנט כה נדיב מצַד איזה שהוא מנכ"ל רשות השידור. מוטי קירשנבאום היה איש הגון ולרגע לא התכוון לקצץ מהזכויות הכספיות המגיעות לקבוצה הגלילית שהייתה אלופת המדינה החדשה אך פחות מוכרת ופחות פופולרית מקבוצת מכבי ת"א. גָד יַעֲקב דחה את ההצעה. הפועל גליל עליון העדיפה משיקולים שלה את ערוץ 5 של הטלוויזיה בכבלים על פני הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הכסף שנותר בידינו בשנה ההיא הושקע מייד בשידורי הכדורגל הישראלי על כל שלוחותיו.

טקסט תמונה :  יום חמישי בערב – 8 בנובמבר 1984. זוהי עמדת השידור שלנו באולם הכדורסל בקיבוץ כפר גלעדי. מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית מצלמת משחק כדורסל של הפועל גליל עליון באולם הספורט של קיבוץ כפר גלעדי . אני (מימין) מנהל את השידור . יורם ארבל משדר (במרכז) . לשמאלו של השדר זהו המפיק יוסי לנדאו . צלם ה- Close up התחתון המופקד על מצלמה מס' 2 הוא שלמה גרשנגורן (ספיטירקי) . הצלם המוביל בעמדה העליונה הוא טדי למברג . הייתה לי אמפטיה רבה לקבוצת הכדורסל הגלילית עוד מהימים שהייתי בן וחבר קיבוץ אפיקים בעמק הירדן . (התמונה באדיבות אביהו שפירא מקיבוץ עמיר . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).   

טקסט תמונה : עונת השידורים של 2001 – 2000. זוהי עמדת השידור המרווחת שלנו בהיכל הספורט יד אליהו בעונת השידורים של 2001 – 2000. זיהוי היושבים מימין לשמאל בעמדת השידור :  גב' סיוון איינשטיין (בתו של השדר מאיר איינשטיין) , אנוכי יואש אלרואי – בלינדמן, הפרשן אלי סהר, מאיר איינשטיין, שני אנשי הסטטיסטיקה המצוינים שלי מר זיגי זיגל ומר מוטי גיא, והצלם המצוין רביב צחי. עומד מאחוריי מימין, מנהל הבמה (Floor Manager) הוותיק והמסור שלי יצחק שבתוב . (התמונה באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

בנובמבר 1993 קם ערוץ 2 המסחרי. הרכיבו אותו שלוש זכייניות ובראשן ארבעה מנכ"לים מוכשרים. דן שילון ויוחנן צנגן מנכ"לים משותפים של חברת "רשת", אלכס גלעדי מנכ"ל "קשת", ועוזי פלד מנכ"ל "טלעד". כולם נשאו את עיניהם מייד בשלבי ההקמה אל זכויות השידורים של אירועי הכדורגל והכדורסל החשובים שהוחזקו עדיין בידי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1. הם ידעו כמוני, "כשאתה מחזיק בזכויות השידורים – יש לך גם את ההצגה", השאר לא חשוב. ארבעת המנכ"לים התנפלו על זכויות השידורים של מכבי ת"א שכבר לא הייתה אלופת ישראל ושיחקה בעונת 1994 – 1993 ההיא במסגרת גביע קוראץ', הם ניסו לאמץ את זכויות השידורים של הליגה הארצית בכדורגל, והטילו על עופר שלח ודני רופ להגיש תוכנית ספורט קיקיונית שנכשלה לחלוטין. מבקר הטלוויזיה שאול אדר היטיב לבטא את מצבו הקשה של ערוץ 2 שאך זה נעמד על רגליו במאמר שנשא את הכותרת, "שידורי הספורט בערוץ 2 נחלו תבוסה מוחצת".

טקסט מסמך : אביב 1994 . מבקר הטלוויזיה שאול אדר תוקף את רמת שידורי הספורט הנמוכה של ערוץ 2 ואת התוכנית של עופר שלח ודני רופ כלהלן : "לפני שבועיים בכתבה בעיתון "תל אביב" מחה עופר שלח האחראי על התוכנית שערוץ 1 העז להציב תוכנית ספורט מתחרה באותה שעה , ובכך , על פי הגדרתו המביכה, "הוציא לעצמו עין כדי להוציא לנו שתיים" . לא תופסים אדם בשעת צערו , אבל שלח נתן לעצמו הנחה מוגזמת".

בעונת 1995- 1994 שבה מכבי ת"א לזירת הכדורסל של משחקי גביע אירופה לאלופות בתום היעדרות בת שנה אחת . החל עידן תקשורת חדש במדינת ישראל – עידן הטלוויזיה הרב ערוצית. התחרות הייתה עוצמתית וערוץ 2 וערוץ 5 כבר נשפו בעורפינו. שילמנו לעו"ד שמעון מזרחי יו"ר המועדון טבין וטקילין בדולרים (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") תמורת זכויות השידורים הבלעדיות, אך הקבוצה שוב כשלה להעפיל לטורניר ה- Final Four . מוטי קירשנבאום "העניש" אותי אז ולא התיר לנו לשָדֵר את משחקי טורניר ארבעת הגדולות באירופה ללא מכבי ת"א מעמדת שידור שהתקיימו בסָארָאגוֹסָה בספרד. "משחקי ה- Final Four ללא מכבי ת"א – שווים שידור Off Tube בלבד מן האולפן בירושלים", פסק, והוסיף, "מנהל הטלוויזיה יוציא לך מסמך כתוב בעניין" [5]. צוות השידור שלי השדר אורי לוי והפרשן אריה מליניאק שידרו את המשחקים Off tube מהמוניטור בירושלים. לזכותו של מנכ"ל רשות השידור ההוא מוטי קירשנבאום ייאמר שזאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהעלה טיעון מוזר שכזה הקרוי Off tube. את שידורי הספורט הבינלאומיים בחו"ל, לבטח שידורים ישירים, משדרים מעמדות שידור בשטח, באצטדיונים והיכלי הכדורסל, בדיוק כפי שאנחנו עושים בארץ. גם אם מדובר בשידורים ישירים מהם נעדרות נבחרות ישראליות. שידור ישיר מהמוניטור בירושלים של אירוע ספורט המתחולל באירופה הוא המאפיין הראשון של עיתונאות רדודה ובלתי מתקבלת על הדעת. מעשה כזה סותר את ההיגיון העיתונאי ורוח השידור הטלוויזיוני . אין משדרים אירוע ספורט ממוניטור הטלוויזיה , בארץ או בעולם . כותרת הספר "הקשר הסימביוטי" וכותרת הסדרה כולה של "מהפכת המידע הגדולה בהיסטוריה", "If you do, do it right – If not give it up", קובלת בחריפות רבה נגד מְאֵירָת שידור ה- Off Tube שחִלחלה לערוצי הטלוויזיה בישראל. שידורי הטלוויזיה של ה- Final Four ב- 1995 היוו את שירת הברבור של הפרשן אריה מליניאק. הגירושין ממנו היו סופיים. כמה מחבריו של הפרשן היוצא ניבאו לנו כישלון שידור בלעדיו. את כֵּס הפרשן שלו תפש בהצלחה יתירה אלי סהר .

ב- 11 ביולי 1995 נפגשנו שוב בלשכת מנכ"ל רשות השידור בירושלים מוטי קירשנבאום , מנהל הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 יאיר שטרן ואנוכי עם עו"ד שמעון מזרחי. המו"מ על שידור משחקי מכבי ת"א ב- Euroleague לשנתיים הבאות הסתיים בתוך פחות משעה. הכדורגל הישראלי היה עדיין בידי ערוץ 2. היה בידינו די והותר ממון. קבוצת הפאר בכדורסל של מכבי ת"א שהפכה לעוגן שידור שלנו קיבלה מאִתנו סכום עצום בדולרים (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") עבור זכויות השידורים של עונת המשחקים 1996 – 1995, ותוספת גדולה לעונת המשחקים  1997 – 1996 (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי"). מוטי קירשנבאום סמך ידו על ההסכם והוועד המנהל של רשות השידור אישר אותו. חמישה שבועות אח"כ ביום שישי בעֶשֶר בבוקר – 18 באוגוסט 1995 חגגנו את המוגמר בארוחת בוקר משותפת במלון "הילטון" בתל אביב שסעדנו עם פרטנר השידור שלנו. מפגש שהפך למסורת. מוטי קירשנבאום בירך את אנשי מכבי ת"א ונימק מדוע רשות השידור חתמה על החוזה היקר בנפש חפצה עם אובייקט השידור הקרוי מכבי ת"א. בדבריו ההגונים וההגיוניים העניק מנכ"ל רשות השידור לעו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ודֵייוִיד פֶדֶרְמַן תחושה שהמועדון שהם ניצבים בראשו מהווה נדבך חשוב בשידור הציבורי. "אנחנו משלמים לשָלֵם לכם ברצון מפני שאנחנו מקבלים מכם תמורה בחזרה . מכבי ת"א היא קבוצת כדורסל נפלאה", אמר ברצינות רבה. זאת הייתה האמת . נהנינו לשלם למכבי ת"א. לפני שנפרדנו ברור לחצתי את היד למנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום והודיתי לו על ההסכם. אמרתי לו שאני מעריך אותו על ידו שלא הייתה קפוצה, ועל דברי הברכה הקצרים שלוֹ שהיו חלק מההוויה של השידור הציבורי. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לא היה קמצן מנימוקים טלוויזיוניים. לוֹ וודאי לא היה צריך להסביר כי עוגני שידור ספורטיביים שיש להם קונצנזוס רחב והסכמה כללית משותפת בתוך רבדים ופלחים שונים של אוכלוסיית הטלוויזיה – הם צורך והכרח במשעול שמביא לשִגְשוּג.

המאבק והתחרות בינינו לבין ערוץ 5 וערוץ 2 המסחרי החריפו . מצוידים בחוזה שידור עם מכבי ת"א חשנו את עצמנו חזקים ובטוחים יותר. במשרדי מחלקת הספורט בבניין הטלוויזיה ברוממה – ירושלים המתין לי בכיליון עיניים אוּרִי לֵוִי. הוא יצא מגדרו משמחה למשמע הדברים על החוזה החדש שנחתם עם אלופת ישראל בכדורסל . הוא היה שַדָּר הכדורסל הבכיר של מחלקת הספורט באותם הימים . ההסכם הבטיח לו חוויות טלוויזיה נוספות ולנו מולקולות חמצן נוספות במחזור הדם שלנו. בין ה- 13 ל- 15  במאי 1996 ערכתי במשך שלושה ימים במכון ווינגייט השתלמות שַדָּרִים למחלקת הספורט לקראת אולימפיאדת אטלנטה 96'. הזמנתי את המנכ"ל מוטי קירשנבאום לשֵאת את "האני מאמין" של השידור האולימפי שלו בפני המשתתפים. מוטי קירשנבאום פרש את משנתו והסביר כי שידורי האולימפיאדה הישירים נעשים בשעות צפייה קשות, בשעות הקטנות של הלילה וגם לפנות בוקר על פי שעון ישראל. התקצירים המוקלטים משודרים אומנם בשעות נוחות אך אינם טומנים בחובם את מומנט ההפתעה והדרמה של השידור הישיר. הם משודרים גם בתנאי תחרות מול ערוץ 2 וניתח את טענותיו באמצעות מטפורה של SEX. "השידורים שלכם חייבים להיות מלאי אורגזמות" , אמר והוסיף , "אין היום זמן ללטף את אגו השידור ולחזר אחרי הצופים מפני שזה לא יעזור לנו . הם פשוט יברחו . שידור הספורט שלכם הוא כמו לעשות סקס אך נטול אהבה. צריך להגיע לשיא מייד". ואז הביא לדוגמא את תחרות ריצת הגמר ל-100 מטרים, אחד משיאי האולימפיאדה. "אם אתם שואלים אותי, אפשר להתחיל את השידור הישיר מהמטרים האחרונים של הריצה מפני שהשִיא טמון בסופה". התבוננתי בו בקֶשֶב רב. האיש היה רחוק מלהיות אלן דלון או רוברט רדפורד אך דמותו כובשת.

מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם היה מנכ"ל רשות השידור. גם יוֹסֵף בַּר-אֵל נשא במשרה הנכבדה הזאת . אך בין שני האישים האלה הבדילה מחיצה מפלדה. אין דבר משותף ביניהם למעט האותיות המרכיבות את ה- Title של התפקיד. רוב השומעים בהרצאה שלו במכון ווינגייט לא ירדו לסוף דעתו. על חלק הוא גם נמאס עם פילוסופיית השידור וחוש ההומור שלו. מוטי קירשנבאום התכוון בס"ה להסביר בעיקר לשַדָּרִים בשפתו הציורית איזה עוֹל שידוּר רציני מוטל עליהם. הוא חשש מאיכות ואינטליגנציית השידור של כמה מהאנשים במחלקת הספורט בידיהם הופקדו המיקרופונים האולימפיים. זה היה בעיניו החלק הבעייתי בהפקה האולימפית המורכבת והסבוכה. חלק מהשדרים הוא לא אהב. מחלק אחר סלד. הוא הוקיר אחד אולי שנים. הוא היה מוטרד מאוד מרמת השידור בעיקר של משה גרטל שַדָּר השחייה. אבל זה היה הארסנל שעמד לרשותי בעת ההיא וגם לרשותו.

כשהגיע שלב השאלות והתשובות התעניינו רוב השומעים ומאיר איינשטיין בראשם דווקא בכדורגל הישראלי, נֶכֶס שידור חשוב שאבד לטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בעבר הלא רחוק. הם שאלו אותו, האם קיים סיכוי כלשהו שענף הספורט הפופולרי ביותר בישראל ישוב אי פעם לחיקנו. מוֹטִי קִירְשֵנְבַּאוּם השיב בשלילה. "אין לנו שום אפשרות כספית להתחרות עם ערוץ 2 המסחרי. לבטח לא אחרי שהמועצה הציבורית שלו אישרה לשלוש הזכייניות תוספת של שלוש דקות פרסומת בכל שעת שידור על מנת למַמֵן את העלויות הגבוהות שהערוץ משלם עבור זכויות השידורים להתאחדות הכדורגל" , אמר והוסיף , "אבל לנו יש לפחות את קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א". כעבור כמה ימים הזמין אותי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום לשכתו בבניין "כְּלָל" בירושלים. כשנכנסתי פנימה הוא שוחח עם יעֵל אָרָד. יָעֵל אָרָד זכתה במדליית הכסף בתחרויות הג'ודו לנשים אולימפיאדת ברצלונה 1992 במשקל61 ק"ג ונשאה עיניה למדליה אולימפית נוספת באולימפיאדת אטלנטה 1996. היא ביקשה להיפגש עמי ועם מנכ"ל רשות השידור לקראת כיסוי תחרויות הג'ודו האולימפי בהשתתפותה. היא סיפרה למנכ"ל רשות השידור שהעלבתי אותה לפני ארבע שנים . מוטי קירשנבאום היה בוטה וישיר : "תגיד לי יואש אתה שונא אותה ?", שאל אותי לפתע והסתכל עלי במבט הפוקר האופייני שלוֹ. השבתי לו בקצרה : "אני מכבד אותה ומאחל לה הצלחה באולימפיאדת אטלנטה 1996, אך מסתייג מסגנון הג'ודו חסר הדמיון שלה. אורן סמאדג'ה מרנין את לבי. יעל ארד משעממת אותי". אח"כ לחצתי לה את היד וברכתי אותה. היו לי אליה טענות רבות ומוצדקות בעבר. עכשיו נותרה רק טענה אחת. הג'ודו שלה היה משעמם וחסר השראה. מעולם לא הכרתי ספורטאי אולימפי דומה שזכה במדליית כסף אולימפית והביא כבוד עצום למדינתו בסגנון כל כך משעמם ובדרך כה חַד גוֹנית כפי שעשתה זאת הג'ודוקאית יָעֵל אָרָד. היא הייתה ספורטאית עקשנית ומצטיינת אך הג'וּדוֹ שלה היה נטול כריזמה ודִמיוֹן . פעולות הג'וּדוֹ שלה החווירו לעומת יפי תנועות שהפגין עמיתה אוֹרֶן סְמַדְגָ'ה. לרוע המזל שניהם נכשלו כישלון חרוץ במשחקים האולימפיים של אטלנטה 1996.

הבה נעזוב קמעא את דמותו של מוטי קירשנבאום האיש שניצב כחומה בצורה כדי לשמור על עצמאות השידור הציבורי, והאיש שדמותו החכמה עוברת כחוט השָנִי לאורכו ורוחבו של הסֶפֶר הזה. ביום רביעי – 9 ביולי 1997 התרחש בלשכת מנכ"ל רשות השידור בבניין "כלל" מפגש זכויות השידור הדרמטי ביותר שלנו עם מכבי ת"א ואולי גם החשוב ביותר בעשור ה- 90 של המאה שעברה. רשות השידור הרוויחה שוב את זכויות השידורים אך הפסידה חלק מיוקרתה. זאת הייתה נקודת מפנה בשרשרת המו"מ עם מכבי ת"א. מכבי ת"א התייצבה באחת עשרה לפני הצהריים למו"מ בהרכב החזק שלה עם עו"ד שמעון מזרחי, דיוויד פדרמן, והמנכ"ל אַמִי אֵשֶל. את רשות השידור ייצגו הקפטן מוטי קירשנבאום, יאיר שטרן, סמנכ"ל הכספים מוטי לוי, ואנוכי. ערב קודם לכן שוחחתי עם מוטי קירשנבאום. הוא היה מוטרד ומודאג מגובה התשלום שאנחנו אמורים לשלם להם לשנתיים הבאות. בעונה האחרונה של 1997 – 1996 שילמנו להם כך וכך (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי"). "תשמע יואש" , אמר לי מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, והוסיף, "זה לא כל כך פשוט, הם מבקשים לעונת השידורים הבאה של 1998 – 1997, סכום כפול". התפתח מו"מ קשוח באווירה תחרותית . דמותם הבלתי נראית של ערוץ 2 וערוץ 5 רבצה בלשכת המנכ"ל ממעַל והעיבה על המו"מ כצֵל כבד ומאיים . הרשות כבר לא הייתה מונופול. הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 לא הייתה לבד בשטח ולא שימשה עוד אכסניית שידור יחידה במדינה. מכבי ת"א דרשה מאתנו סכום פנטסטי (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") לעונת שידורים אחת . ערוץ 2 המסחרי אומנם חידש בקיץ 1997 במקביל למו"מ שלנו עם מכבי ת"א את החוזה שלוֹ עם התאחדות הכדורגל לשנתיים נוספות תמורת סכום של  כ- 8.000000 (שמונה מיליון) דולר, אך עדיין היינו חייבים להיזהר. הוא וגם ערוץ 5 בכבלים (למרות שלא היה ערוץ טלוויזיה ארצי) נשארו אופציות שידור פתוחות לבעלי מכבי ת"א.

מוטי קירשנבאום כבר חווה פעם אחת אובדן כבד של זכויות שידורים בעידן התחרות מול ערוץ 2 וערוץ 5 . זה היה  ב- 17 במאי 1994. הוא הובס בידי ערוץ 2 בקרב על זכויות השידורים של משחקי ליגת העַל בכדורגל הישראלי ומשחקי גביע המדינה שלוֹ. הכישלון הזה נצרב לעַד בתולדות רשות השידור וצִלוֹ ריחף מעלינו שנים ארוכות. חשנו מאוימים ומנכ"ל רשות השידור חשש להפסיד שוב ונטה לשלם. מוטי קירשנבאום דחה את דרישת עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ודֵייוִיד פֶדֶרְמַן לשלם למכבי ת"א את הסכום שביקשו לעונת שידורים אחת (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי"). הוא הסכים לשלם לאלופת ישראל אומנם סכום הגון בדולר לעונת השידורים 1998 – 1997 (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") אך פחות ממה שדרשו עו"ד שמעון מזרחי ודייויד פדרמן. לעומת זה בפעם הראשונה בתולדות רשות השידור מאז ומעולם ניאות להעניק להם את הזיכיון על ההכנסות משקופיות החסות. שקופיות החסות הניבו לרשות השידור לא מעט דולרים בעת השידורים הישירים עתירי הרייטינג שלה. לפתע הם שימשו כמקור הכנסה נוסף לקופת מועדון מכבי ת"א . בכך יצר מוטי קירשנבאום תקדים דרמטי. זאת הייתה מהפכה. השימוש בשקופיות החסות היו מאז ומעולם נחלה פרטית ובלעדית של השידור הציבורי. היה רשום עליהן תו "אין כניסה". הֵן נועדו לקַזֵז ולמַזְעֵר במידה כזאת או אחרת את עלויות ההפקות היקרות של שידורי הספורט הרלוואנטיים הישירים. לא רק אלה של מכבי ת"א. מוטי קירשנבאום ידע שאין לו ברירה. כדי לשמר את מכבי ת"א בידינו לא היסס והפך את שקופיות החסות לדרך דוּ – סִטרית. בשעה שמוטי קירשנבאום הגה את רעיון הענקת שקופיות החסות והסכים להעניק אותן למועדון הפאר של מכבי ת"א , נע סמנכ"ל הכספים מוטי לוי בכיסאו בחוסר נוחות. הוא התנגד למהלך של הבוס שלו וראה בו פגיעה בקופה הציבורית. מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן ואנוכי תמכנו במנכ"ל רשות השידור משום שחשבנו שאין לנו אופציה אחרת. ללא הכדורגל הישראלי שאותו כבר הפסדנו ב- 1994 ובלעדי אובייקט השידור של מכבי ת"א אפשר היה לסגור את חלון הראווה הזה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית , הקרוי "שידורי הספורט". מוטי קירשנבאום היה מנכ"ל אמיץ ונאמן לרשות השידור הציבורית. הוא הבין שאין לו ברירה והִימֵר על המהלך המוניטארי הזה.

ביום חמישי – 17 ביולי 1997 בעיצומם של משחקי המכבייה ה- 15, סעדנו בתשע בבוקר את ארוחת הבוקר המסורתית המשותפת במלון "HILTON" בתל אביב עם אנשי הנהלת קבוצת הפאר של מכבי ת"א בכדורסל. זה היה ריטואל קבוע ושָם גם נחתם ההסכם בין שני הגופים לעונת השידורים  1998 – 1997. "בשנה הבאה כבר תשבו עם מנכ"ל אחר על הסכם זכויות השידורים בטלוויזיה", אמר מוטי קירשנבאום לאנשי המועדון שהוקיר והעריך , ואז ירה את הטקסט שלא יישכח : "שמעון, דיוויד, ושמלוק, אני רוצה לומר לכם בשמה של רשות השידור שאנחנו מאוד נהנים לשלם לכם. קבוצת מכבי ת"א היא מועדון מפואר שרשות השידור גאה לשדר את המשחקים שלו. אנו מאחלים לכם הצלחה גם בעונה הקרובה" . אנשי מכבי ת"א ישבו מוקסמים למשמע דבריו של מנכ"ל רשות השידור.  החלק הראשון של הטקסט לא שינה להם הרבה. עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי, שְמוּאֵל "שָמְלוּק" מַחָרוֹבְסְקִי, ודֵייוִיד פֶדֶרְמַן ידעו שכל עוד מכבי ת"א תוכתר בתואר אלופת המדינה היא זאת שגם תחבוש לראשה את כתר הטלוויזיה ותצעד שלובת זרוע עם מחלקת הספורט שעמדתי בראשה, יהיה מנכ"ל רשות השידור אשר יהיה. במידה מסוימת לטיב מזלם ומזלי מנכ"ל רשות השידור הבא שירש את מוטי קירשנבאום ב- 18 באפריל 1998 היה אורי פורת ז"ל, פרי מינויו של ראש הממשלה בנימין "ביבי" נתניהו.

כשיצאנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ואנוכי לרחוב הירקון התל אביבי מבעד לדלת הזכוכית המסתובבת של מלון "הילטון" שוחחנו בכלל על משהו אחר. "תשמע יואש", אמר לי לפתע מוטי קירשנבאום, והוסיף : "חיים יבין עוזב אותנו לערוץ 2. תמיד רציתי שההלוויה שלוֹ תצא מבניין הטלוויזיה ברוממה, אבל אם זה מה שהוא רוצה אז שיעזוב, אנחנו לא ניפול, כי לא אלמן ישראל". התבוננתי בפני הפּוֹקֶר שלוֹ. שריר לא זע שָם. עזיבתו של חיים יבין (בן 65) את רשות השידור וערוץ 1 בשעה שהוא משמש המנכ"ל שלה הכאיבה לוֹ אך פניו ומבטו הקַר לא הסגירו מאום, כלום, שום סערת רגשות. הוא נשאר Cool. תהיתי מה זורם לו שם בעורקיו. קֶרַח או דם. נטישתו של חיים יבין את השידור הציבורי ואת רשות השידור בספטמבר 1997 החזירה אותי בבת אחת לשנת 1990 ליום שבו יורם ארבל עזב אותי בדרכו לשידור המסחרי. חיים יבין היה המגיש הטוב ביותר של "מבט" ויורם ארבל שַדָּר הספורט הטוב ביותר של הטלוויזיה הישראלית הציבורית. הוא גם היה מגיש מצוין של תוכניות הספורט למיניהן שהפקתי וערכתי בטלוויזיה הציבורית. יורם ארבל היה הטוב ביותר. בניגוד למוטי קירשנבאום אני לא יכולתי להסתיר את העֶצֶב. ראו אותו על פניי.

טקסט תמונה : חורף 1975 . מוטי קירשנבאום (משמאל) וחיים יבין (מימין) , שניהם מאנשי צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית ב- 1968 , מבלים יחדיו על סט "ניקוי ראש" באולפן א' של הטלוויזיה הישראלית הציבורית בשכונת רוממה בירושלים . בתווך השחקן טוביה צפיר (במדי שוטר) . באפריל 1993 התמנה מוטי קירשנבאום למנכ"ל רשות השידור. הוא התייחס אל חיים יבין כאל בֵּן מַלְכוּת אך לא הזיל דמעה כשחיים יבין נטש אותו בספטמבר 1997 וערק לערוץ 2. "רציתי שהלוויה של חיים יבין תצא מרוממה …אך לא אלמן ישראל", אמר לי במלון "הילטון" בת"א לאחר טקס החתימה על זכויות השידורים עם מכבי ת"א . אין ספק שבמוטי קירשנבאום היה טמון יותר מקור טוב של מנהיגות . יכולתו להבליג , כשרון האיפוק , הכוח הנפשי שלוֹ לשמור את הקלפים קרוב לחזה , ומעולם לא להזיל דמעה – הן תכונות אופי ששמורות למנהיגים בלבד . (התמונה באדיבות מוטי קירשנבאום . ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות) .

יוֹרָם אָרְבֶּל הוא גדול שדרי הספורט של הטלוויזיה בכל הזמנים (בתנאי שמערכת עיתונאית מקצועית ורצינית עוטפת אותו ומעניקה לו סיוע מיטבי). עזיבתו בספטמבר 1990 את הטלוויזיה הישראלית הציבורית לטובת ערוץ 5 בכבלים וערוץ 2 הניסיוני הייתה אבדה לשידור הציבורי. בלכתו השאיר את זירת השידור וההגשה לשלושת יורשיו מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, ואורי לוי. התפתח בין השלושה קרב ירושה בו זכה מֵאִיר אָיְינְשְטַיִין. מאיר איינשטיין צמח ברדיו "קול ישראל" והיה עיתונאי באופיו . הוא הכניס מֵמַד של עיתונאות לשידורים הישירים בטלוויזיה, אלמנט שהיה חסר בתקופתו של יורם ארבל. עשור ה- 70 של המאה הקודמת היה שייך לדן שילון. יוֹרָם אָרְבֶּל השתלט על המיקרופון והמרקע בעשור ה- 80 של המאה שעברה. מאיר איינשטיין נכנס בהצלחה גדולה לנעליו הגדולות בעשור ה- 90 של המאה ההיא. הוא שגשג מייד והיה כל כך דומיננטי עד שהדיח מסביבת השידור את אוּרִי לֵוִי וגרם לרָמִי וַויְיץ לנטוש את השידור הציבורי ולעבור לשורות הטלוויזיה המסחרית. זה היה בסתיו 1994.

טקסט תמונה : חורף 1991 . שלושה שדרים שעיצבו את פני מסך הספורט של השידור הציבורי בעשור ה- 90 . זיהוי הנוכחים מימין לשמאל : מאיר איינשטיין, רמי ווייץ, ואורי לוי . (צילום מחלקת הסטילס.ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

מכבי ת"א נהנתה עכשיו לא רק מתשלום תמלוגים בלעדי בסדר גודל ענק של 3.500000 (שלושה מיליון וחצי) דולר מרשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל, אלא הייתה חופשית לנהל בעצמה מסע מכירות ושיווק אגרסיבי של שקופיות החסות שנועד להיכנס היישר לכיסה . היא כמובן עשתה זאת בכִשרון הרבה יותר גדול מאנשי המחלקה הכלכלית של רשות השידור בשעה ששקופיות החסות היו עדיין נכס שידור כלכלי שלהם. עונת הכדורסל האירופית של 1998 – 1997 הייתה האחרונה בה הייתי יכול עדיין לנהל מו"מ על הדדיות זכויות השידורים (Reciprocity Agreement) עם רשתות הטלוויזיה ב- EBU שכיסו את הקבוצות ו/או הנבחרות הלאומיות שלהן במדינותיהן, כמו רשת הטלוויזיה הספרדית הציבורית – ממלכתית TVE שהחזיקה בזכויות השידורים של אלופת ספרד ריאל מדריד. הדדיות השידורים הקלה על תקציבי מחלקות הספורט ברשתות ה- EBU אך פגעה בכיסיהן של הוועדות המארגנות ו/או איגודי הכדורסל באירופה. היה לי חבר אחד הגון וישר ב- TVE, חוּאַן קָארְלוֹס אָרְיָאס. אתו ניהלתי ועשיתי במשך שנים את ההפקות ועסקי השידורים הישירים מספרד . אני חסכתי כסף למנכ"לים מוטי קירשנבאום ואורי פורת והוא חסך ממון לבוסים שלו בטלוויזיה הספרדית הממלכתית TVE. המסמך הבא מלמד ומעיד על טיב היחסים בינינו.

טקסט מסמך :  23 בינואר 1998 . "Again it`s a pleasure doing business with you" , כתב לי לקראת מפגשי הכדורסל של הנבחרות הלאומיות ישראל וספרד, במסגרת השלב המוקדם של אליפות אירופה בכדורסל. ההסדר הזה חלף מן העולם .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

טקסט תמונה :  קיץ 1998 . אני עם חואן קארלוס אריאס (הראשון מימין) ופרנאנדו פארדו (שני מימין) שניהם מרשת הטלוויזיה הספרדית TVE שמרכזה ממוקם במדריד , ויחד עם גב' אילדיקו קמטי מהטלוויזיה ההונגרית הציבורית MTV . העניין היה שהמושג  “Reciprocity” (הדדיות) במו"מ על זכויות שידורי הספורט חלף מן העולם בראשית שנות ה- 90  לבלי שוב . השידור הציבורי בראשותו של המנכ"ל מוטי קירשנבאום ואחריו אורי פורת בקדנציית הניהול השנייה שלוֹ נדרש לשלם לפתע תשלומי ענק עבור רכישת זכויות השידורים של אירועי הספורט הרלוואנטיים בטלוויזיה .(ארכיון יואש אלרואי . כל הזכויות שמורות) .

רבים נוטים לחשוב כי היה זה אוּרִי פּוֹרָת שפתח הראשון את כיס רשות השידור לרווחה ושילם למועדון הכדורסל של מכבי ת"א מיליון דולר עבור זכויות השידורים לעונה אחת . לחלוטין לא נכון. מוטי קירשנבאום מנכ"ל רשות השידור בשנים 1998- 1993 הוא האיש שייסד ב- 1994 את שוֹשֶלֶת התשלומים למכבי ת"א שחצו את סַף מיליון הדולר. בעונת השידורים 1995- 1994 רכשה רשות השידור שוב את זיכיון השידור של משחקי מכבי ת"א בגביע אירופה לאחר הפסקה בת שנה, ושילמה לה לראשונה סכום שחוצה את גבול מיליון הדולר. קבוצת הפועל גליל עליון הדיחה ב- 1993 מהפסגה את מכבי ת"א וגם את הפועל ת"א והייתה אלופת המדינה בכדורסל לראשונה בתולדותיה. מכבי ת"א שיחקה בגביע קוֹרָאץ'. את עונת 1994- 1993 ייחדנו מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום, מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן, ואנוכי להשתלטות טוטאלית על הליגה הלאומית (ליגת העל היום) בכדורגל. בעונת הזהב הזאת הארוכה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שכללה 39 מחזורי משחקים ובתומה זכתה מכבי חיפה באליפות שידרנו לראשונה בתולדות הטלוויזיה 22 שידורים ישירים ממגרשי הכדורגל . בעונה הבאה של 1995- 1994 נענה מוטי קירשנבאום לבקשתי לשלם למכבי ת"א סכום שחצה לראשונה את רף מיליון הדולרים (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") כדי להשיג את זיכיון השידור. המו"מ עם מכבי ת"א נערך בבניין "כלל" בירושלים בו שכנה הנהלת רשות השידור והוא היה קצר. את מכבי ת"א ייצגו במו"מ עו"ד שִמְעוֹן מִזְרָחִי ודֵייוִיד פֶדֶרְמַן והוא נמשך שעה קלה בלבד. מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום ניווט את צעדי הרשות . מנהל הטלוויזיה יָאִיר שְטֶרְן ואנוכי ישבנו לצדו. על השולחן שהפריד בין שני הצדדים שנשאו ונתנו היו מונחים כמה סנדביצ'ים ושתייה קלה. מוטי קירשנבאום מעולם לא ניקר עיניים. המו"מ הסתיים כעבור חצי שעה בלחיצות ידיים. הלכנו לקראת המועדון בכל פרמטר גם מפני שידענו שאת הכדורגל הישראלי כבר הפסדנו לערוץ 2 המסחרי.

הכלל שקבעתי ברכישת זכויות השידורים היה ברור . מחלקת הספורט של הערוץ הציבורי תחתום על חוזה שידורים עם אלופת המדינה, תהֵא אשר תהֵא. המנכ"לים ומנהלי הטלוויזיה לדורותיהם העניקו לי גיבוי מוחלט. מכיוון שמכבי ת"א זכתה שוב ושוב באליפות המדינה העברנו לה מידֵי עונה עוד ועוד כספים עבור הזכויות. ההסכמים הכספיים עליהן חתם מוטי קירשנבאום בצדק ועל פי הגיון השידור שלו טפחו לממדים גדולים מאוד ברבות השנים בגלל כוחות השוּק. בתקופתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור הפכו ההסכמים עם מכבי ת"א ל- "חוזים מסחריים" לכל דבר, ולפעמים עד כלות הנשמה וקצה גבול יכולתה של הרשות . עו"ד שמעון מזרחי ומר דייויד פדרמן הוסיפו עוד ועוד בקשות ודרישות. נדרשנו לראיין את שחקני ומאמני מכבי ת"א לפני המשחק במחצית, ובסיומו רק בפינת ריאיונות מיוחדת שעוטרה ברקע של פרסומות מסחריות. זה היה מעֵין אתר צילום קטן שהוקם בצד הצפוני של היכל הספורט יד אליהו. הכסף שנכנס מחשיפת המוצר המסחרי ברקע המרואיין הלך ישירות לקופתה של מכבי ת"א . לא יכולנו יותר לראיין ספונטאנית את מי שרצינו בזירת הפרקט. הכל נעשה מסחרי, מדויק, וגם מסורבל. הממון שלט בכל. בתום כל מו"מ מוצלח שמעתי טרוניות וקבילויות רבות של כל מיני רכלנים במסדרונות הטלוויזיה נגד מנכ"ל רשות השידור מוטי קירשנבאום שמעֵז לשַלֵם למכבי ת"א שהיא קבוצה פרטית במיטב כספו של משלם האגרה הציבורי. זה הפך לריטואל שנתי אך מנכ"ל רשות השידור עמד בפרץ ולא שעה לבכיות של חלק מהעובדים. הוא הבין שהטלוויזיה עובדת על מותגים גם בהיותה גוף שידור ציבורי. זאת הייתה אחת אחת הסיבות שהאיצה אותו "לגנוב" באמצע שנות ה- 90 של המאה שעברה תמורת ממון רָב את "החמישייה הקאמרית" עם חמשת השחקנים גב' קרן מור, מנשה נוי, רמי הויברגר, דוב נבון, ושי אביבי – מידיו של מר עוזי פלד מנכ"ל חברת "טלעד" זכיינית ערוץ  2 בימים ההם.

טקסט תמונה :  שנות ה- 2000 . אמיר בר- שלום (כתב מצוין) מראיין את אנטוני פרקר בפינת הריאיונות המיוחדת בהיכל הספורט ביד אליהו , הנושאת פרסומת המסחרית . ההכנסות הלכו לכיסה של הוועדה המארגנת . קרי , מועדון הכדורסל של מכבי ת"א . הפרסומות המסחריות החלו לשחק בעשור ה- 90 של המאה הקודמת תפקיד משמעותי ביותר בשידורי הספורט בטלוויזיה . (באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  אמיר בר שלום מראיין ב- 1998 את עודד קטש שחקן מכבי ת"א בפינת הריאיונות המיוחדת בעלת הרקע המסחרי המתוכנן מראש בהיכל הספורט יד אליהו . (באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה : 11 בינואר 2001. היכל הספורט ביד אליהו. שדר הקווים אמיר בר שלום מראיין את כוכב מכבי ת"א גור שלף לאחר סל ניצחון שלו בשנייה האחרונה ממסירה של אנתוני פארקר. למרות שזכויות השידורים היו בלעדיות של הטלוויזיה הישראלית, למד ערוץ 1 לבדל את עצמו מהאחרים באמצעות סטיקר זיהוי על המיקרופון. (צילום ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

טקסט תמונה :  חודש מארס של שנת 2000 . שדרנית רדיו "קול ישראל" ועיתונאית מצטיינת גב' אופירה אסייג הייתה יכולה לראיין את מי שרצתה בכל מקום שרצתה בהיכל הספורט יד אליהו . זה ההבדל בין רדיו לטלוויזיה. לנו היה יתרון אחר. הראשוניות . הרדיו תמיד היה יד שנייה . בתמונה נראית אופירה אסייאג מראיינת את שחקן מכבי ת"א גור שלף .  (התמונה באדיבות ראובן שוורץ. ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

חלפה שנה. מוטי קירשנבאום כבר לא היה בשטח. ביום שלישי – 21 ביולי 1998 נידב המנכ"ל אורי פורת  4.300000 (ארבעה מיליון ושלוש מאות אלף) דולר מקופת רשות השידור למכבי ת"א לעונת השידורים של 1999 – 1998, וגם את שקופיות החסויות של הרשות על סמך תקדים מוטי קירשנבאום. ב- 1998 הייתה מכבי ת"א מועדון כדורסל מופרט. כמה קבוצות של אנשי עסקים החזיקו במניות הקבוצה. חברות "עלית" ו- "גיבור ספורט" החזיקו ב- % 10 כל אחת . קבוצתו של עו"ד שמעון מזרחי החזיקה ב- % 20. חברת "קוֹמְבֶּרְס" החזיקה גם כן ב- % 20. בפגישת המו"מ שנערכה במלון "הילטון" בתל אביב ראיתי לראשונה את קובי אלכסנדר בעל חברת "קומברס" . בפגישה הזאת נכחו הרבה יותר אנשים מהרגיל אבל רוחם של מר שמעון מזרחי ומר דייויד פדרמן נשבה חזק משל האחרים. רוחות חדשות נשבו באירופה וחוקי המשחק השתנו. ה- Final Four של הכדורסל האירופי בעונת 1999- 1998 כבר לא היה בידינו. מכבי ת"א העדיפה לחתום עמנו על חוזה שידורים לשנה אחת. הפחד מאובדן הזכויות לערוצים המתחרים שימש קטליזטור להעלאת מחיריה בשוק התקשורת.

בימים ההם עקף ערוץ 5 עקף את הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בצומת שידורים בינלאומי כשחתם על חוזה בלעדי ארוך טווח עם ה- FIBA (התאחדות הכדורסל הבינלאומית) המקנה לו את חבילת זכויות השידורים של כל מפעלי הכדורסל החשובים הכוללים את אליפויות אירופה לאומות בכדורסל לגברים ונשים, אליפויות העולם, וגם את משחקי טורניר ה- Final Four של הכדורסל האירופי במידה ומכבי ת"א תעפיל אליהם, החל משנת 1999. צריך לומר כאן בגלוי שסמנכ"ל הכספים של רשות השידור מוטי לוי (אינני יודע אם בגיבויו של המנכ"ל אורי פורת) וויתר ביוזמתו על החוזה החשוב . שוב בטענה שאין לרשות השידור מספיק כסף כדי לממן את ההסכם היקר. מיילן טנזר גנב את החוזה מתחת לאפה של רשות השידור. ניצלנו מבושה גדולה באותה עונת שידורים מפני שמכבי ת"א שוב לא העפילה למשחקי ה- Final Four של 1999. ערוץ 5 שידר לראשונה בתולדותיו ב- 1999 את משחקי הגמר של ארבעת הגדולות באירופה. הציבור הרחב לא ייחס לשידורים האלה כל חשיבות. הם היו חסרי משמעות מפני שמכבי ת"א לא הייתה שם.

נמוגה עוד עונה. ביום שישי – 12 במרס 1999 נפגשנו המנכ"ל אורי פורת ואנוכי עם עו"ד שמעון מזרחי ואמי אֶשֶל מנכ"ל המועדון במסעדה "האיטלקיה הקטנה" של חֵן שפירא ברח' מונטיפיורי 17 בתל אביב. סכום זכויות השידורים טפח. רשות השידור הסכימה לשלם למכבי ת"א צ'ק בסדר גודל לא ייאמן בדולרים (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") תמורת השידורים הישירים הבלעדיים בעונת המשחקים הרגילה של  2000 – 1999 וגם את שקופיות החסות, תוך ידיעה מוחלטת שזכויות השידורים של משחקי ה- Final Four האמורים להיערך בעיר הנמל היוונית סלוניקי בחודש אפריל 2000 אינם שלנו. הרמנו כוסיות יין לחיי ההסכם החדש. המנכ"ל אורי פורת קיבל ללא קושי את הסכמתו של הוועד המנהל של רשות השידור. ביום שישי – 26 במרס 1999 סעדנו יחדיו במלון "הִילטון" בת"א את ארוחת הבוקר המסורתית. אורי פורת שהעריץ את מכבי ת"א כמו מוטי קירשנבאום בשעתו סינן מבין שיניו בקולו השקט לעברו של עו"ד שמעון מזרחי : "רשות השידור גאה לחתום שוב על חוזה שידור בלעדי עם מכבי ת"א".

מכבי ת"א עם מאמנה המוכשר פיני גרשון העפילה למשחקי ה- Final Four של טורניר סלוניקי בחודש אפריל  2000 . נדרשנו לשלם מאות אלפי דולרים נוספים (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") לערוץ 5 בכבלים כדי להשתתף בחגיגת השידורים בסלוניקי 2000. בפעם הראשונה בהיסטוריית שידור הספורט בטלוויזיה במדינת ישראל, שודרו ארבעת משחקי ה- Final Four "ראש בראש" בערוץ הטלוויזיה ציבורי ובערוץ 5 בכבלים במקביל ובאותו הזמן. בתום ארבעת השידורים שהתקיימו ב- 18 ו- 20 באפריל 2000 , הוברר כי מחלקת הספורט של הטלוויזיה הישראלית הציבורית ערוץ 1 הִכתה את ערוץ 5 ברייטינג שוֹק על יָרֵך ויחד עִמוֹ גם את שידורי ערוץ 2. כתבתי לאורי פורת את האמירה הטלוויזיונית שכה רציתי להשתמש בה עידן ועידנים, לומר לו כפי שרציתי להגיד למוטי קירשנבאום לפניו : "אורי פורת מנכ"ל רשות השידור היקר, במשך יומיים הבסנו את ערוץ 5 וערוץ 2 כל אחד לחוד ואת שניהם ביחד. אין אושר גדול יותר מלהתהדר ביהלומי הרייטינג ותהילת הניצחון בטלוויזיה". מנכ"ל רשות השידור אורי פורת חיווה ב- 23 באפריל 2000 את דעתו המקצועית אודות שידורי הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 בפיקודי של ה- Final Four ביוון – סלוניקי 2000 במסמך ששוגר אלי. זהו לשונו [6].

טקסט מסמך :  23 באפריל 2000 . זהו מסמך ההערכה המקורי שכתב לי מנכ"ל רשות השידור אורי פורת , בתום מבצע שידורי ה- Final four של כדורסל האירופי בחודש אפריל 2000 בעיר היוונית סלוניקי . הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 גברה ללא תנאי במדרוג הצפייה על ערוץ 5 בכבלים. (ארכיון יואש אלרואי. כל הזכויות שמורות).

עונת שידורים חדשה ניצבה בשער. הניצחון הגדול של ערוץ הטלוויזיה הציבורי מחד ותבוסת ערוץ 5 מאידך האיצו את המו"מ הבא. נפגשנו שוב ביום חמישי ב- 11 במאי 2000 במסעדה האיטלקית של חֵן שפירא ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. את מקומו של מנהל הטלוויזיה יאיר שטרן שסיים את תפקידו ימים ספורים קודם לכן תפש מ"מ מנהל הטלוויזיה הנִצחי יאיר אלוני. אורי פורת רצה את רפיק חלבי כמנהל טלוויזיה, אך ההליך היה מסורבל וגם לא נקי מתככים. פרוצידורה תקועה. למנכ"ל רשות השידור לא נותר זמן . בַצר לוֹ מינה לתפקיד באופן זמני את חברו הוותיק יאיר אלוני. מכבי ת"א ניצבה במו"מ הזה נושאת את התואר סגנית אלופת אירופה בכדורסל . סְפָרוֹת הסכם השידורים החדש לעונת 2001 – 2000 זינקו לשיא חדש ונעצרו רק כשהמחוג הצביע על סכום של שיא דולרים חדש (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי"). אורי פורת ניסה לחַלֵץ לעצמו את שקופיות החסות אך ללא הועיל. מכבי ת"א סירבה. תקדים החסויות של מוטי קירשנבאום עדיין עבד למרות שהוא עצמו כבר לא היה ברשות השידור. המו"מ המורכב התנהל בצֵל חולשתה של ה- FIBA ותקומתו של גוף כדורסל חדש באירופה, ארגון ה- ULEB.

אנשי הוועד המנהל של רשות השידור בראשות היו"ר גִיל סמסונוב וידידו ב- Board הציבורי אַלוֹן אלרואי רחשו הערכה מקצועית מעטה למנכ"ל רשות השידור אורי פורת. שניהם ראו בו מנהיג שידור דַל וכוֹשֵל אך הדבר לא מנע מהם לאשר את ההסכם הכספי היקר חיש מהר וללא שום בעיות . שני הליכודניקים האלה שליחי מפלגת "הליכוד", גִיל סַמְסוֹנוֹב נאמנו המוצהר של בנימין נתניהו ואָלוֹן אָלְרוֹאִי איש אמונו המובהק של סִילְבָן שלום, היו ראשית דבר מעריצי מכבי ת"א. ההסכם – חוזה עבר את כל דרגי הניהול של הוועד המנהל ומליאת רשות השידור – ואושר. זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה ב- 13 במאי 2001 בהיכל הספורט ב- "בֶּרְסִי" (Bercy) בפאריס , הגדילה את נתח זכויות השידורים לקראת עונת המשחקים הבאה של 2002 – 2001 לסכום שיא של כל הזמנים שטרם נשבר (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי") לרבות ההכנסות משקופיות החסות שגם הן זרמו לקופתה של מכבי ת"א.

שני המו"מ בעונת המשחקים של 2001 – 2000  והמו"מ בעונת 2002 – 2001 היו הקשים והמורכבים ביותר שניהלה רשות השידור מול מכבי ת"א אי פעם. עלות החוזים היקרים שצמחו לגבהים של הר האוורסט ונחתמו בסופו של דבר בין שני הגופים של השידור הציבורי ומכבי ת"א – נבעו בחלקם גם בשל מאבקי כוח, ממון, ושליטה על מבנה הכדורסל האירופי (לקבוצות) בין התאחדות הכדורסל הבינלאומית הוותיקה אך מפוררת של ה- FIBA (ראשי תיבות של Federation International Basketball Association) לבין גוף כדורסל אירופי חדש בהשראה ספרדית – קאטאלונית ULEB ראשי התיבות  (United League European Basketball) בראשו ניצב הספרדי איש קטלוניה מר ג'ורדי ברתומיאו שנטל לעצמו בכורה ארגונית מרתקת. כל מי שהיה לו יד ועניין בקנייה ומכירה של זכויות השידורים של קבוצת מכבי ת"א סגנית אלופת אירופה באותה שנה היה מעורב בעניין. FIBA וזֶ'רוֹם וָואלְקֶה ועוזרתו סְטֶפָאנִי מִינְיוֹ מרשת הטלוויזיה הצרפתית קָאנָאל פלוס (+ Canal) שנשכרו על ידי התאחדות הכדורסל הבינלאומית לקדם את ענייני השיווק , ULEB, ובארץ – אביב גלעדי, אברהם פלדה עם עורך דינו יעקב וָיְנְרוֹט, ערוץ 5 בכבלים, רשות השידור הציבורית, וכמובן בעלת הבית מכבי ת"א. (ראה בפוסט הבא מס' 3).

נדרשתי להסביר למנכ"ל רשות השידור אורי פורת ז"ל את המצב הסבוך. אורי פורת נחרד. הוא רצה בתחילה להסתלק מהפגישה עם אנשי מכבי ת"א. "אינני מתכוון לשלם למכבי ת"א סכומים כאלה מטורפים", שח לי שוב ושוב. הייתי צריך לאחוז בזרועו. מנכ"ל רשות השידור הרגיש נשדד. הנהלת רשות השידור והטלוויזיה הישראלית היו מבולבלות מהמצב. כמותם הפיקוח הציבורי שלהן. המו"מ של רשות השידור עם מכבי ת"א בקיץ 2000 לקראת עונת השידורים של 2001 – 2000 היה מלא תהפוכות ומהווה ציון דרך חשוב בהתפתחות שידורי מכבי ת"א בטלוויזיה הציבורית. מובא בפרוטרוט בעמוד מס' 2143 של הספר "הקשר הסימביוטי". את מקומו של מר גִיל סַמְסוֹנוֹב כיו"ר רשות השידור תפש נחמן שָי אוהד מוצהר של הפועל ירושלים. אפילו הוא לא הצליח למנוע את התשלום הענק והעצום חסר התקדים לאובייקט שידור מהמעלה הראשונה של הטלוויזיה הישראלית הציבורית – ערוץ 1 במשך שנות דוֹר הנקרא, מכבי תל אביב.

בעונת השידורים של 1977- 1976 בה זכתה מכבי ת"א לראשונה בגביע אירופה ב- 7 באפריל בבלגראד שילמה לה רשות השידור באותה עונה סכום פעוט בדולרים. כעבור רבע מאה ב- 2001 צמח והֶאֶמִיר ההסכם עד שטפח כמעט פי 1000 (אֶלֶף) יותר מגודלו ב- 1977 (הסכום המדויק והמפורט מופיע בספר "הקשר הסימביוטי"). מההסכם ההוא שנחתם לפני 25 שנה בין שני הצדדים והיו לו עֵדים רבים נותרו רק שניים פעילים בראשית התחקיר והכתיבה של הספר "הקשר הסימביוטי" . אני בצִדָה של טלוויזיה הישראלית, ועו"ד שמעון מזרחי מעברו השני של המִתרס במכבי ת"א [7].

---